דברי הכנסת
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 3
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 3
מגלי והבה (קדימה): 4
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 5
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 5
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 5
יעקב כהן (יהדות התורה): 6
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 6
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 7
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 8
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 8
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 9
רן כהן (מרצ): 9
אברהם מיכאלי (ש"ס): 10
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 11
מוחמד ברכה (חד"ש): 11
רונית תירוש (קדימה): 12
מנחם בן-ששון (קדימה): 13
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 14
חיים אמסלם (ש"ס): 14
יצחק זיו (גיל): 14
דב חנין (חד"ש): 15
משה גפני (יהדות התורה): 15
אלי אפללו (קדימה): 16
הודעת הממשלה לציון יום הקשיש הבין-לאומי 17
השר רפי איתן: 19
דני נוה (הליכוד): 25
רוחמה אברהם (קדימה): 27
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 30
נסים זאב (ש"ס): 31
יוסף שגאל (ישראל ביתנו): 33
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 34
משה שרוני (גיל): 36
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 37
רן כהן (מרצ): 38
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 40
מוחמד ברכה (חד"ש): 42
משה שרוני (גיל): 44
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 45
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 45
דיווח משלחת הכנסת לוועדה המדינית-הביטחונית של האספה האירו-ים-תיכונית בבריסל 46
מגלי והבה (קדימה): 47
הצעת חוק איסור סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006 48
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 49
זהבה גלאון (מרצ): 51
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 55
הסיכונים הסביבתיים לחיים ולבריאות סביב מפרץ חיפה 55
דב חנין (חד"ש): 55
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 58
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 60
משה כחלון (הליכוד): 64
מגלי והבה (קדימה): 69
אורית נוקד (העבודה-מימד): 71
נסים זאב (ש"ס): 72
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 74
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 75
יצחק גלנטי (גיל): 76
משה גפני (יהדות התורה): 78
עזמי בשארה (בל"ד): 82
חנא סוייד (חד"ש): 84
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 86
דב חנין (חד"ש): 87
דב חנין (חד"ש): 88
חוברת א'
ישיבה מ"ו
הישיבה הארבעים-ושש של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ה בתשרי התשס"ז (17 באוקטובר 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אורחים מאוד נכבדים, ברוכים הבאים לבית שלכם. הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ה בתשרי התשס"ז, 17 באוקטובר 2006.
חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. נא להירשם. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, אנשי הגיל השלישי, שאנחנו מכבדים אותם. אני רוצה לעדכן את הכנסת, שבהשתתפות השר רפי איתן, ועדת המדע והטכנולוגיה בראשותי היום הפתיעה גם אותי בדיון מאוד מעניין על האינטרנט בגיל השלישי. התברר שבאינטרנט יש תועלת עצומה לקשישים, כיוון שזה מוציא אותם מן הבדידות, נותן להם תחושה של עצמאות ומועיל להם בשמירת הקשר, באמצעות האימיילים, לא רק עם הנכדים והמשפחה אלא גם עם החברים. האינטרנט גם מסוגל לסייע בקבלת שירותים ממוסדות שונים, כגון קופת-חולים, המוסד לביטוח לאומי ואחרים.
אנחנו יודעים שככל שמתבגרים קשה לקבל חידושים, אבל מערכת החינוך מוכנה לעזור בהדרכה אישית. אני חושב שאנחנו יכולים להוביל כאן מהלך גדול מאוד כדי לסייע. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני חבר הכנסת אורלב. חבר הכנסת והבה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הרשו לי לברך את האורחים היקרים שנמצאים כאן. אמרתי היום בוועדה המשותפת, שאני עוד לא מכיר אדם שלא יגיע לגיל הזהב הזה. אנחנו אתכם, לבנו אתכם, ונעשה הכול לשפר את מצבכם.
לעצם הבקשה שלי לנאום בנאום של דקה, גברתי היושבת-ראש - ראש הממשלה התייחס אתמול בנאומו לנעדרים ולשבויים שלנו, ונעדר שמו של החייל מג'די חלבי מעיר הכרמל. כמובן, אנחנו מבקשים את סליחת המשפחה.
אני רוצה להזכיר לכל אלה שיש להם מידע או יכולת לסייע למשפחה הזאת למצוא את בנה, להחזיר אותו לחיק המשפחה - נהיה כולנו מאושרים.
אני רוצה לסיים בתקווה שגם מג'די חלבי וגם השבויים והנעדרים שלנו ישובו במהרה הביתה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אני שמחה שאתה מזכיר את זה. נמצא את הדרך לתת לזה תזכורת יותר ראויה.
חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי האזרחים הוותיקים של המדינה, אמרתי למישהו היום שאני חייב בכבודכם כי כולכם הייתם כבר בגיל שלי, ואני לא בטוח שאני אזכה להיות בגיל שלכם. אני מאחל לעצמי ולכם אריכות ימים.
אנחנו, גברתי היושבת בראש, מורגלים ומשופשפים בלהיות נחמדים ומנומסים באירועים חגיגיים כמו שאנחנו רואים היום, שהבית מארח אזרחים ותיקים של המדינה, ו"יישר כוח" גדול לכל אלה שארגנו את האירוע הזה. אנחנו תמיד מתחייבים לעשות כל מה שאפשר כדי שיהיה להם יותר טוב, ולנו בזיקנותנו, בעזרת השם, שיהיה יותר טוב. לא תמיד במבחן החיים המעשי אנחנו אכן עומדים בזה. רק במלה אומר, כי אין זמן להאריך, שיש יהודים בסביבות גיל 80 שגורשו מגוש-קטיף. עד היום עוד לא התחילו לבנות להם את הבית, שלא לדבר על מצבם הכלכלי של אותם "מיליונרים", שהרי לכל מגורש כאילו יש פתרון. כשהם בני 80, ולו מטעמי נימוס - איזה טיפול הם מקבלים.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת הלפרט.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בימים האחרונים התפרסם שארגון "חמאס" מבריח לרצועת-עזה טילים נגד מטוסים, דבר שעלול לסכן את תנועת חיל האוויר בטיסות מעל עזה. השר לביטחון הפנים אינו מסתיר את דעתו כי יש להגביר ולהרחיב את הפעילות נגד ירי ה"קסאמים" מעבר למבצעים שצה"ל מבצע. שרת החוץ אומרת בתגובה, כי על דיכטר להציע דרכים מעשיות לפעולה. כלומר, אין פתרונות. נציג אמ"ן מגלה שה"חמאס" בונה בעזה מערכת תת-קרקעית מבוצרת. ראש הממשלה אומר כי האיום האסטרטגי על ישראל מגיע מאירן. האיום הזה רציני והוא מופנה לכל הקהילה הבין-לאומית. כבוד היושבת-ראש, הציבור מודאג, מבולבל ומצפה לשמוע מהממשלה מה היא עושה נוכח כל האיומים האלה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו - חבר הכנסת יעקב כהן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי חברי הכנסת והשרים שנמצאים באולם, ראשית אני רוצה לברך את הגמלאים באי משכן הכנסת ביום הקשיש ולברך את היוזמים והמארגנים של יום חשוב זה. אנחנו במסורת שלנו יום-יום, שעה-שעה, יודעים לכבד את הורינו, ואני מקווה שילדינו ידעו לכבד אותנו. אנחנו רואים בזה ערך עליון וחשוב בחיים.
לנושא שביקשתי לדבר עליו, גברתי היושבת-ראש - אני רוצה להביע צער גדול על כך שמח"ש החליטה שלא להעמיד לדין שוטרים בעקבות אירועי אוקטובר 2000. כמי שעומד בראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, אני מתכוון להעלות את הנושא בצורה מסודרת והכי חריפה. לא נעבור לסדר-היום. ההחלטה הזאת צריכה להשתנות, והיא חייבת להשתנות. אני מקווה שהיא תשתנה כדי שנשדר מסר אמיתי וציבורי לציבור הערבי, שמונה מיליון ורבע אזרחים, שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית שיודעת לכבד את אזרחיה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
רק שתדע שהנושא יעלה בשבוע הבא. פשוט השר לביטחון הפנים ושר המשפטים לא היו בארץ ולכן הוא לא עלה. אנחנו נעלה את זה בשבוע הבא. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בימים אלה, כאשר נראה שכל מעייניה של הכנסת, שכל מעייניהם של חברי הסיעות, חלק מהם בכל אופן, נתונים להשגת שינוי שיטת הבחירות, נדהמתי לראות פרסומים בעיתונים שלפיהם יש עוד בעיות. התפרסם שסגן ראש השב"כ מודיע שהמחבלים בעזה מבריחים טונות של חומרי נפץ וטילים נגד טנקים ומטוסים, וכן מייבאים מומחים ללחימה מלבנון, מה"חיזבאללה" וממקומות אחרים, אשר מאמנים ומלמדים את המחבלים בעזה דרכי לחימה. אני חושב שנתונים אלה צריכים לזעזע את כל חברי הבית. עלינו לדרוש מהממשלה שתאמר מה היא עומדת לעשות בנדון ולחשוב איך ממגרים את התופעה הזאת.
אני מקווה שהרמטכ"ל, שהיום הוא עסוק אולי קצת בחלק מוועדות חקירה למיניהן, יש לו עוד דברים שהוא נותן את דעתו עליהם והוא חושב על פתרונות, וכן ששר הביטחון נותן את דעתו על הנעשה בדרום ובצפון - אנחנו שומעים שגם הסורים מבריחים - ולא רק על מה שנעשה במרכז המפלגה.
אנו תפילה ותקווה ששומר ישראל ישמור את שארית ישראל.
היו"ר דליה איציק:
אמן. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה - חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי, אני רוצה להצטרף לחברי חברי הכנסת ולברך את האורחים שלנו, לברך את הקשישים של מדינת ישראל. תסתכלי בבקשה על האורחים שלנו, כמה כוח ועוצמה, עצמאות וניסיון, זורמים היום לכיוון שלנו מהאורחים שלנו. אני חושבת שזה מגש הכסף של מדינת ישראל, הניסיון שמלווה את האנשים האלה, אחרי שנים של עבודה ולימודים, אחרי שנים של חיים.
אבל, אני חושבת שמה שקורה היום כשאנחנו חוגגים פעם אחת בשנה את יום הקשיש, זה בבחינת כתם על המוסר של מדינת ישראל. אני חושבת שהחובה של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל, ושלנו, חברי הכנסת, היא לדאוג לאנשים האלה.
אני הגשתי לכנסת, יחד עם חברי, חוק ביטוח פנסיה חובה. אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה חוק שייתן לאנשים אפשרות לחיות בכבוד. לפני כמה ימים ספרתי כמה נשאר מקצבת הביטוח הלאומי של אותם אנשים שחיים רק מביטוח לאומי אחרי כל התשלומים - רק 7 דולרים, רק 30 שקלים. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לאפשר לאנשים לחיות בכבוד.
היו"ר דליה איציק:
תודה לחברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אם יש איזו ודאות בחיינו, הרי היא שאם לא יפקוד אותנו אסון, חס וחלילה, אנחנו נגיע לגילכם. ובכל זאת, לצערי הרב, למרות הוודאות המוחלטת הזאת, רבים מאתנו כאן במשכן נוהגים כאילו לנו זה לא יקרה, וכאילו להיות מבוגר זה קיום אחר מלהיות צעיר או אדם בגיל העמידה שיהיה ביום מן הימים מבוגר.
ביום שבו עודכנו משכורותיהם של חברי הכנסת והשרים באופן אוטומטי, התקבלה גם החלטה בממשלה להקפיא את קצבאות הזיקנה. זה דבר בלתי נתפס, הוא לא יעלה על הדעת. אין שום משמעת קואליציונית שיכולה לאלץ את חברי הכנסת להרים את ידם בעד החלטה שיש בה עוול כל כך גדול. אני באופן אישי מתחייבת בפניכם שלא להיות שותפה להחלטה כזאת, שהיא מקוממת, לא שוויונית ומעוררת זעם במידה רבה.
בקטנה אני אוסיף, כי בחוק ההסדרים נוספה גזירה של אגרה על בקשה חוזרת לגמלת סיעוד. כלומר, קשיש שנדחתה בקשתו ובתוך חודש מידרדר מצבו הבריאותי והוא שוב מבקש אגרה, צריך לשלם קנס של 200 שקל על כך שמצבו הבריאותי הידרדר. אלה דברים שאסור לנו להשלים אתם. גם אנחנו נהיה מבוגרים, ועל כן חובה עלינו לדאוג למה שנהיה עוד כמה שנים.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו - חבר הכנסת יורם מרציאנו.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי האורחים, אנחנו נושאים תפילה: אל תיטשנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו.
קריאה:
אל תשליכנו.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו. תודה על התיקון.
אני פונה לשר הרווחה, שאיננו אתנו פה לצערנו בבניין, שר הרווחה שהוא גם ראש הממשלה, מר אולמרט: אל תפגע בהם, אל תקפיא את הקצבאות, תן את התרופות, אל תביא את האנשים האלה לידי פשיטת יד. זה לא מגיע להם, וזה לא מגיע לנו. אני בטוח שתפעל אחרת.
יחד אתנו מזדקן עוד איש אחד שאיננו אתנו פה היום, יונתן פולארד, שנמצא בכלא האמריקני 22 שנה. אני מקווה שנראה אותו בתוכנו במהרה בימינו אמן.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יורם מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אורחות ואורחים נכבדים, חברי חברי הכנסת, אני מברך אתכם לרגל יום הקשיש הבין-לאומי ומקדם אתכם בברכת ברוכים הבאים.
ערב ראש השנה הגעתי לנהרייה להפגנה של עובדים בשירות הפסיכולוגי. שכן כן, בערב ראש השנה נודע להם שבעקבות הפרטת השירותים הפסיכולוגיים, אדוני שר הבריאות, כ-30% מהעובדים שם עשויים למצוא את עצמם מחוץ למערכת ומפוטרים; בערב ראש השנה. וזאת לאחר חודש של מלחמה, כשאותם עובדים בשירות הפסיכולוגי לא עזבו את הצפון, נשארו במקלטים, הסתובבו בין האזרחים, ראו את האנשים, טיפלו בפצועים והסתובבו בבתי-החולים. ה"תודה רבה" שלנו לתושבי הצפון בכלל ולעובדים בשירות הפסיכולוגי בכלל היא הוצאת מכתבי הפיטורים בערב ראש השנה. אני חושב ש"נאה דורש נאה מקיים" צריך להיות מבחינתנו גם הלכה, ולא רק דיבורים, ואני מקווה שדברים כאלה לא יחזרו, וצריך למצוא פתרון מיידי לאותם עובדים. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, חבר הכנסת יורם מרציאנו. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה - חבר הכנסת רן כהן.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, בחרתי היום לציין לשבח שני בתי-ספר שהצטיינו בציוני הבגרות: בית-הספר "מקיף למדעים" בלוד על הישגיו בשפה האנגלית, ובית-הספר "ליידי דייוויס" בתל-אביב על הישגיו במתמטיקה. הצלחות אלה אמורות להיות דוגמה לכלל בתי-הספר במדינה ולדרבן אותם להישגיות.
ההצלחה בבית-הספר היא פרי של עבודה משותפת ומשולבת, והיא כוללת גם כמה פרטנרים חשובים: בראש ובראשונה התלמידים, צוות המורים, ולא נשכח את אחריותם ותפקידם של ההורים. ללא שיתוף פעולה בין כל הגורמים לא ניתן להגיע לאותם הישגים משמעותיים. המסר לכלל בתי-הספר – להציב השנה אתגר ויעד: גם אתם יכולים להגיע להישגים, ואנחנו מצפים שבשנה הבאה לא נתבשר רק על שני בתי-ספר שהצטיינו, אלא על הרבה יותר. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת רן כהן, ואחריו - חבר הכנסת מיכאלי.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים שלנו לכבוד יום הקשיש, אני אדבר על הנושא הזה במסגרת הדיון על יום הקשיש, אבל אני רוצה כמדי שנה בשנתיים האחרונות להעלות גם היום את הסוגיה של אובדנות במדינת ישראל.
מדי שנה מתאבדים בישראל בין 400 ל-500 אנשים בכל הגילים; מתוכם בין 80 ל-90 מתאבדים מדי שנה הם צעירים וילדים עד גיל 24, כמחציתם חיילים.
למעשה, תופעת האובדנות היא כאובה הרבה יותר משום שעל כל מקרה התאבדות קיימים הרבה יותר ניסיונות התאבדות – סביב עשרה ניסיונות התאבדות על כל מקרה של התאבדות שנגמרת באסון. לכן מדובר באלפי מקרים, ומאות משפחות סובלות מדי שנה מבעיה שהיקפה אינו נחשף כמעט בציבור, והתקשורת כמעט אינה עוסקת בה, אלא רק במקרים "פיקנטיים" או במתאבד מפורסם.
מדינת ישראל לא מקצה תקציבים לתוכניות למניעת התאבדות, אלא במשורה, דבר שמחייב שינוי משמעותי ביותר, רבותי השרים.
בשל חומרת התופעה, גברתי היושבת-ראש, החלטתי להוביל שדולת חברי כנסת שתעורר ותניע את הגופים ואת המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר הן בתחום תוכניות המניעה והן בתחום הטיפול במשפחות שחוו אובדנות או ניסיונות אובדניים. אני מזמין אתכם, חברי הכנסת, להצטרף לשדולה הזאת כדי שנעשה כל מה שאפשר להציל נפש אחת בישראל מדי שנה – שווה עולם ומלואו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אורחים ואורחות נכבדים, אנחנו מתייחסים היום ליום הקשיש הבין-לאומי כיום מיוחד, שבו אנחנו מעלים על נס את כבודם ואת תרומתם של המבוגרים שלנו, שבאמת תרמו ותורמים עד היום לכל החברה, למדינה. ומי שיחשוב שרק ביום הזה אנחנו זוכרים אותם ולא בימים אחרים – לצערנו, בעיסוקים הכלליים אולי זה לא בולט ביום-יום שאנחנו מוקירים ומעריכים את המבוגרים שלנו ואת התרומה שלהם.
בוועדות שונות דנו היום ביום הקשיש הבין-לאומי, ובוועדת העלייה והקליטה באמת התייחסנו לפן הנוסף ולקבוצה הנוספת שבתוך הקשישים האלה – אלה קשישים עולים שהגיעו ממדינות שונות, ולהם יש בעיות ייחודיות. כנציגי ציבור אנחנו צריכים לשבת ולחשוב מערכתית איך אפשר ללמוד מטעויות העבר במשך עשרות שנים, לשבת היום מחדש ולעשות אפילו רוויזיה בכל מיני פתרונות שעד עכשיו מציעים לאוכלוסיית הקשישים.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני מברך את המארגנים, אבל אני מתרשם, גברתי, שבציבור הערבי כולם צעירים, כי אני לא רואה בין הגמלאים ייצוג מקרב האזרחים הערבים.
אני רוצה לציין שכל מה שאפשר ונעשה איננו בגדר טובה, אלא בגדר פירעון חוב כלפי אותם האנשים שתרמו לחברה. ההתייחסות שלנו תהיה המבחן להתייחסות אלינו בבוא העת, מה גם שאלה ההורים שלנו. ולכן הכנסת, ללא קשר לשייכות הפוליטית, מאוחדת סביב הסוגיה הזאת.
היום התקיים דיון בעניין יום הקשיש הבין-לאומי - ההתייחסות לקשיש היא לא במדינת ישראל, אלא בכלל. צריך להתייחס גם לקשישים בקרב העם הפלסטיני.
גברתי, משפט אחרון. החודש הזה הוא חודש הרמדאן. בשבוע הבא יש חג אל-פיטר, ולכן בהזדמנות הזאת אני מברך את כל המוסלמים. אני פניתי לשר הרווחה וגם לשרת החינוך כדי לנסות לקדם את כל תשלומי המשכורות, שגם הזקנים וגם שאר האנשים שמתקיימים מגמלאות המוסד לביטוח לאומי יוכלו ליהנות מהחג הזה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת ברכה, ואחריו - חברת הכנסת רונית תירוש.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך את האורחים. אנחנו, כמובן, נתייחס ליום הקשיש בעת הדיון המיוחד.
אחת הציפיות היתה שדווקא בפתיחת כנס החורף אנחנו נשמע על מינוי שר רווחה. כשהיה חבר הכנסת אורלב שר הרווחה יכולנו לפנות אליו בנושא של תשלום קצבאות לפני חגים, ונענינו בצורה יפה ומרשימה. עכשיו אפילו אין למי לפנות. לכן אני חושב שהממשלה, או שממלא-מקום ראש הממשלה בהיעדרו - ברוסיה - צריך לתת את הדעת כבר היום או מחר לעניין הזה של תשלומי הקצבאות לפני החג שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא.
גברתי היושבת-ראש, אני גם רוצה להתייחס לנושא אחר. היום התבשרנו שהשר דיכטר הוריד בדרגה את השוטר ששלח בביפר את הביטוי "ערבושים" על התכנסות של אזרחים ערבים בישראל. אני מסכם את זה בחיוב, אבל הייתי מצפה שהשר לביטחון פנים ינקה את האורוות במשרד שלו, ולאו דווקא יביא לשם מישהו שהיה אמור לעמוד למשפט, על-פי דוח ועדת-אור, והוא מביא אותו כראש לשכתו – אני לא יודע לאיזה תפקיד בכיר. האיש נקרא בנצי סאו, אני חושב שהוא לא ראוי. חשוב לטפל בשוטר שסרח, אבל הוא צריך לנקות את הלשכה שלו מאנשים שדבקה בהם התנהגות לא נכונה ולא חוקית. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, מכובדי אזרחיה הוותיקים של מדינת ישראל, ראשית אני רוצה לברך אתכם כמובן ולאחל לכם בריאות טובה.
היו"ר דליה איציק:
סליחה, חברת הכנסת רונית תירוש. נא לפזר שם, לא מדברים. אחד הסדרנים שיצא החוצה ויעשה שם שקט. אנשים טרחו, הגיעו לכאן, אני רוצה כבוד לדיון הזה. בבקשה, חברת הכנסת רונית תירוש.
רונית תירוש (קדימה):
תודה, גברתי. אני מבקשת לברך את מכובדינו היושבים באולם בבריאות טובה ובאריכות ימים.
ברשותם, אני רוצה להפנות זרקור אל תוכנית שהתפרסמה לאחרונה, תוכנית ספדי להרחבת גבולות העיר ירושלים לכיוון מערב. הכוונה היא לכרות יערות ולהרוס שטחים ירוקים על מנת לתת מענה - כך לדברי קברניטי העיר ירושלים - לצעירים של העיר ירושלים, שאין ביכולתם לממן רכישת דירות יקרות בעיר, והבנייה החדשה אולי תוזיל את העלויות.
אני רוצה לבקש מקברניטי העיר ירושלים לחפש את הסיבות האמיתיות שבגינן תושבים רבים של העיר, צעירים, עוזבים אותה, ולאו דווקא בגלל עלות הדירות. אם רוצים להוזיל מאוד את עלות הדירות, אני חושבת שיש מקום לקחת את עיר הבירה שלנו, שיש בה הרבה מאוד שכונות עם בניינים של שתי קומות ולא יותר, שנראים כמו רכבת פרברים, בניינים ארוכים, מכוערים אפילו בחזותם, אפשר לקחת אותם ואת הכסף שנועד לכרות את היערות להשקיע בבניית בתים או בניינים גבוהים קצת יותר, ראויים יותר, ושיהיו גם הם זולים לציבור הצעיר. ברשותכם, האזרחים הוותיקים, תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. עכשיו אנחנו עם חבר הכנסת בן-ששון. אחריו – תוספות שהוספנו.
מנחם בן-ששון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אורחינו, כמנהגי אני מתחלק עם הבית בפירות של שניים מהמחקרים שהתחדשו מהישיבה הקודמת, ומאז הישיבה הקודמת התחדשו מחקרים רבים באוניברסיטאות הארץ.
אפתח בחיבור שמוקדש לרמב"ם בתחום של מדעי הרוח, הנקרא "עיונים מימוניים", שחיבר פרופסור אבי רביצקי. הוא מקדיש דיון ארוך מאוד להשוואות בין יהודי המזרח לבין יהודי המערב, קרי, יהודי אשכנז, בדרך שבה הם מתייחסים לעקדת יצחק. אני אציין רק את הנקודה המיוחדת שהוא מפתח באשר לדרך שבה עסקו בסוגיה הזאת יהודי ארצות האסלאם. יהודי ארצות האסלאם מדגישים דווקא את צד החיים, מדגישים דווקא את הצד של האחריות ומדגישים את ההתפתחות והאחריות שמוטלת על מי ששורד דבר קשה כמו עמידה בפני מה שנקרא עקדה.
בתחום מדעי הטבע, שוב נחזור אל הרפואה, אנזים שמורכב על סטנט, לאחר שנעשתה פעילות של צנתור. פעילות של צנתור היא מן הסימנים של אריכות ימים, לפחות אצל חלק מהאנשים, וצנתור שפוצע את כלי הדם, על מנת למנוע לאחר מכן גידול שמתפתח על הסטנט, על הצנתר, על התומכן - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני, אנחנו בלחץ של זמן, אני מאוד מבקשת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
סיימתי. אם כך, על מנת למנוע, פיתחו חוקרי הטכניון תרופה של אנזים שמשתחרר לאט לאט ולא צריך להדביק לצנתר את התרופה, כמו שהיה קודם לכן, ולהעביר תרופה למי שלא צריך אותה.
היו"ר דליה איציק:
האם אפשר לקבל את המחקר הזה? האם אפשר לשכפל אותו לכל חברי הכנסת?
חבר הכנסת אלי גבאי.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אורחים יקרים, ידוע לנו, חגים מטבעם לקרב בין אומות ובין עדות. לצערנו, בירושלים משמר הגבול והמשטרה מצרים את צעדיהם של יהודים, את יכולתם לנוע בחופשיות בעיר בטענה שזה חג הרמדאן ואסור להיכנס, או כאן זאת תפילה, שמא זה יביא להתגרות.
אני רוצה לפנות מכאן לשר לביטחון פנים אבי דיכטר, שידאג לתת מענה הולם וביטחון לתושבים שגרים בעיר העתיקה, כי לצערי הם מאוימים וחלקם אף מתבקשים להוריד את הכיפה כדי שלא יגרמו לגירוי. בלי ביטחון בעיר, זה מסכן את עתיד ההתיישבות ואת הדו-קיום בין העמים.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת אמסלם. אחריו – חבר הכנסת זיו.
חיים אמסלם (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת ואורחינו הנכבדים כאן ביציע, היום הוא יום הקשיש הבין-לאומי, במסר של מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. התורה מלמדת אותנו, שהזקן מובנו גם זה שקנה חוכמה. חוכמה, ניסיון חיים, חוכמת חיים.
ביום החשוב הזה הייתי רוצה שנוציא מכאן מסר אחיד, משותף לכל הסיעות בבית הזה, לשלב זרועות על מנת לקדם, לסייע ולעזור לכל יוזמה ברוכה שתיטיב את מעמדם, בריאותם, אורך ימיהם של הקשישים. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת זיו. אחריו, לפנים משורת הדין - חבר הכנסת חנין.
יצחק זיו (גיל):
גמלאים יקרים, לבי התמלא גאווה לראות אתכם היום. אנו בתחילת דרכנו, אך אנו הבאנו למודעות הציבור והכנסת כי עברה התקופה של גזירות נגד ציבור הגמלאים והשכבות החלשות. זו היתה מנת חלקנו עד היום. כמו ששמעתם, התחלנו בתהליך של שינוי מגמה. תודה לכולכם שכיבדתם אותנו בנוכחותכם בבית הזה. ולכם, שרים וחברי כנסת, אנו שמחים לראות שאנו לא לבד. היום, אחרי כל כך הרבה שנים, סוף-סוף נשמעים קולות הגמלאים, אולי מפני שאנשים הגיעו למסקנה שבעצם אין עתיד ללא עבר.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אנחנו עוברים לחבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת גפני.
דב חנין (חד"ש):
תודה, גברתי היושבת-ראש. ברכות לאורחינו הגמלאים, חובת כולנו בכנסת לעשות למענכם יום-יום, 365 יום בשנה, ולא רק ביום הקשיש, שמובן שהוא יום חשוב.
אני מצטרף לדבריה של חברת הכנסת רונית תירוש ומביע שמחה על ההחלטה שהתקבלה היום, על אי-אישורה של תוכנית ספדי במועצה הארצית לתכנון ובנייה. יותר מ-50 חברי הכנסת פנו למועצה בבקשה שלא תאשר את התוכנית, ואני שמח שכך היא עשתה.
את דברי אני רוצה להקדיש דווקא לבחור צעיר, עמרי עברון, שנכלא שלשום בכלא הצבאי בגין סרבנות מצפון. אני חושב שקריאתו של עמרי צריכה להישמע באוזנינו ולעורר אצלנו מחשבה. עמרי אומר, שהוא החליט לסרב על רקע מה שהוא רואה כסרבנות שלום של ממשלת ישראל, סרבנות להתחיל במשא-ומתן אמיתי עם הפלסטינים, להתחיל במשא-ומתן עם סוריה, להגיע להסכם הפסקת אש שימנע את הסבל מתושבי שדרות ואת ההרג המתמשך בעזה. זו סרבנות שיש לה מחיר חברתי וכלכלי כבד מאוד אצלנו, כי כאשר אין אופק מדיני, גם סדר-היום החברתי נופל קורבן.
אני חושב שקריאה זו צריכה להישמע באוזנינו ולהניע אותנו לעשות מעשה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת גפני, ואחריו – חבר הכנסת אפללו. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, התורה מחייבת אותנו: והדרת פני זקן, כאשר העיקרון המוסרי הוא, שכשאדם מגיע לגיל שבו הוא כבר איננו עובד ואין בכוחו, החברה צריכה להמשיך ולסייע לו, מכיוון שכולם רוצים להגיע לגיל הזה. העם בישראל אוהב את הגמלאים, העם בישראל נתן לקבוצת אנשים, שבעה אנשים מאוד מכובדים אבל מאוד אלמונים, נתן להם כוח שלא היה כדוגמתו בכנסת ושלח אותם לכנסת, מכיוון שהעם אוהב את הגמלאי.
ואני פונה, גבירותי ורבותי, אורחינו הנכבדים, אליכם השרים, שני השרים היחידים שמייצגים את הגמלאים; כנראה את אף אחד מהשרים האחרים זה לא כל כך מעניין, או שהוא יותר צעיר ולא נמצא כאן. אני פונה אליכם: אל תיתנו לממשלה הזאת – נכון, היו דברים שתיקנתם, אבל תיקנתם דברים שהממשלה קלקלה, והממשלה ממשיכה לקלקל. צריך לסייע לחלשים, הממשלה הזאת לא מסייעת לחלשים. אמר אתמול ראש הממשלה, יש כסף - -
היו"ר דליה איציק:
תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
מלה.
- - ואף-על-פי-כן מביאים בחוק ההסדרים, ונאמר פה קודם, שוב פגיעה בקצבאות הקשישים. זה לא מוסרי, אל תיתנו להם את זה, אחרת העם לא יאהב – הוא ימשיך לאהוב את הגמלאים, אבל לא יאהב את הסיעה שלכם. תמשיכו שהעם יאהב אתכם, אל תיתנו לממשלה להשתולל.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת אפללו, בבקשה.
אלי אפללו (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים נכבדים, גמלאים יקרים, "אל תשליכני לעת זיקנה", זה המשפט הראשון שלמדתי מהורי, וכולנו נגיע לשעה הזאת. אנחנו לא צריכים לשכוח את המשפט החשוב הזה.
היום הוא יום חשוב. ביום הזה אנחנו, כמחוקקים, צריכים לדאוג לכם, ובכל ימות השנה, כי כולנו נגיע ליום הזה. אנחנו מאחלים לעצמנו להגיע לגיל שלכם, אבל שנוכל להגיע בצורה מכובדת. צריך לדאוג לחלק גדול מהגמלאים שהם נכים במוסדות ציבור; לצערי הרב, אין להם תנאים מתאימים.
יש ארבעה נושאים שעוסקים בנכים שהם גמלאים, שאני מטפל בחקיקה בכנסת הזאת, כדי להביא להם את התשובות המתאימות. תודה רבה לכם.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
הודעת הממשלה לציון יום הקשיש הבין-לאומי
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, השר לענייני גמלאים השר רפי איתן – המתן, המתן, אדוני, שב בכיסאך – שר הבריאות יעקב בן-יזרי, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת משה שרוני, עמיתי חברי הכנסת, נציגי ציבור הגמלאים והקשישים שנמצאים עמנו פה, אזרחי ישראל, הכנסת מציינת היום, כמו שעושות אומות רבות בעולם, את יום הקשיש הבין-לאומי.
אני שמחה על ההזדמנות להודות ביום זה לציבור האזרחים הוותיקים שלנו, הגמלאים והקשישים, ולהביע את הוקרת החברה כולה על תרומתם רבת השנים למען מדינת ישראל, למען בניינה, למען ביטחונה ולמען שגשוגה.
את הדיון הזה יזם השר רפי איתן.
אף שמספר הקשישים והגמלאים בחברה הישראלית, כמו בעולם כולו, גדל והולך, הרי שעל-פי רוב מדובר בציבור דומם, כמעט שלא שומעים ממנו טענות על הפנסיה ההולכת ונשחקת, כמעט שלא שומעים מחאות על קצבאות שמספיקות בקושי, כמעט שלא שומעים מענות על גזירות בתחום הבריאות, שפוגעות במיוחד בציבור הזה ומקשות על איכות החיים ולעתים על החיים עצמם.
ואני אומרת שחברה נמדדת בדאגתה למי שנחשבת החוליה החלשה ביותר. תפקיד כולנו לדאוג לציבור הזה לרשת ביטחון. הבחירות האחרונות העבירו מסר חד-משמעי. הציבור בהמוניו עומד על כך שזכויות הקשישים והגמלאים יישמרו.
אזרחי ישראל כולם זקוקים להכרה ולידיעה הברורה – צעירים הצביעו בשביל המפלגה הזאת – שהזכויות הסוציאליות לא ייפגעו גם במהלך הגיל השלישי, ושאיש לא יידרדר אל מתחת לקו העוני רק מפני שהוא יצא ממעגל העבודה. ובאמת, ראויים הקשישים והגמלאים שנקדיש להם מחשבה כל ימות השנה, ונדאג שגיל הזהב יהיה גם תור הזהב. יש לצקת תוכן כלכלי-סוציאלי בביטוי "עוד ינובון בשיבה".
קשישי ישראל, גמלאי ישראל, שאתם הנציגים שלהם כאן היום, לא רק סיעת הגמלאים מייצגת אתכם, כל הכנסת כולה צריכה לייצג אתכם. עלינו, חברי הכנסת, לשמש לכם לפה. זו המחויבות של כולנו.
נאמר: דרך ארץ קדמה לתורה. חוב גדול לנו אליכם. לא רק הטבות כספיות אלא חוב של כבוד. אמא שלי צופה בנו עכשיו, היא בגיל שלכם, כשאני מתבוננת בכם אני רואה את עיניה שלה ואני רואה עוד עיניים רבות של נשים וגברים שעשו רבות למען מדינת ישראל, ולעתים, לצערי הרב, במו עיני ראיתי את זה, עומדים בתור לקופת-חולים, ומתלבטים אם תרופה או פרוסה. אנחנו נעמוד על משמר הציווי המוסרי "והדרת פני זקן".
עמיתי חברי הכנסת, בהמשך סדר-היום צפוי לנו דיון שאני רואה בו חשיבות גדולה, על הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים באזור מפרץ חיפה. לא רציתי לקחת את הדיון אחר כך שוב למקום אחר, אבל אני רוצה לבקש מכם משהו – כמי שכיהנה כשרה לאיכות הסביבה, אישרתי את הדיון הזה באופן מיוחד. חבר הכנסת דב חנין, שהוא הרוח החיה בנושאים הירוקים כאן, יחד עם הרב מלכיאור, אני יודעת כמה קשה להעלות למודעות נושאים שקשורים באיכות סביבה, הייתי שרה לאיכות הסביבה. אני מברכת על הדיון התקדימי הזה שנערך במליאת הכנסת. אסור, אסור שנושאי איכות הסביבה יישארו מאחור. אני מכירה את זה שכולנו רוצים לרדת ולעלות בנושאים מדיניים וביטחוניים, וזה הרבה יותר תקשורתי; אסור שהנושאים האלה ירדו מסדר-היום הלאומי שלנו.
אני מייחלת ומתכוונת לכך שהכנסת השבע-עשרה תהיה יותר ירוקה מירוקה. אני יודעת שבהרכב הנוכחי שלה יש לזה סיכוי. יש לנו הכלים, יש לנו הכוחות לקדם את הנושאים הללו. אני אישית מתכוונת להתגייס לנושא הזה. חובתנו כחברי הכנסת לדאוג בכל מהלך חקיקה שהוא, כחלק אינטגרלי ממעשה החקיקה, להשלכות הסביבתיות שיש לכל חוק ולהגנת הילדים שלנו - לדורות הבאים.
במקרה של מפרץ חיפה אולי מתחדד ומתהדק הקשר שבין נושא איכות הסביבה לחיים עצמם. נתונים מדאיגים, ללא ספק. הייתי רוצה שהדיון הזה לא יתקיים רק היום, ושיהיה סיכום לדיון שיש לו גם השלכות אופרטיביות. אני משוכנעת שאפשר לעשות כך. אני סומכת עליכם שזה יבוא לוועדה שלכם. נראה מה אנחנו יכולים לעשות, ואנא גייסו גם אותי לעניין. לא הייתי רוצה שהדיון הזה יהיה רק הוצאת קיטור; זה חשוב בפני עצמו, אבל זה לא מספיק, והייתי רוצה שיהיו לו השלכות אופרטיביות.
אם לחזור לנושא הקודם, למעלה יש תערוכה יוצאת מן הכלל של ציבור הגמלאים – תערוכת ציורים. חברי חברי הכנסת, אתם מוזמנים בסוף הדיון ובמהלך הדיון עצמו לבקר שם.
ועכשיו, אדוני השר רפי איתן, אתה מוזמן. ועדת הכנסת קבעה מסגרת של חמש דקות לסיעה.
השר רפי איתן:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ידידי שר הבריאות, שרים שאינם, אני מודה לגברתי היושבת-ראש על כך שאפשרה לנו לציין את יום הקשיש הבין-לאומי, ואני מברך את אורחינו הנכבדים שמבקרים היום בכנסת ויושבים ביציע. בשבילנו, סיעת הגמלאים, זה כבוד גדול לארח אותם כאן, שהרי אלה אותם גמלאים שעבורם ולמענם אנו, סיעת הגמלאים, שרי הגמלאים, עושים כל שביכולתנו להיטיב את מצבם בישראל.
יום הקשיש, לחלופין יום הזקן, לחלופין יום הגיל השלישי, כינויים רבים אבל מושג מוגדר וברור נקבע על-ידי האומות המאוחדות בשנות ה-80 של המאה שעברה, ומאז, ברוב הארצות שאני מכיר, הוא הפך ליום חג לזקן, יום סמל לעידן, לתקופה העכשווית העוברת שינויים מהפכניים, למעשה שינויים דרמטיים באורח החיים, באיכות החיים, הכרוכים גם בסכנות הנובעות דווקא מהקידמה.
אני, כבן לעם היהודי, מרגיש חובה באירוע של יום הזקן לבדוק במקורות, במסורת היהודית, איך נהגנו אנחנו בעבר הרחוק להתייחס לזקן. בדקתי, והאדם הזקן נזכר בתנ"ך בלא פחות מ-200 מקומות. מעניינת הגדרת הזקן והשיבה המובאת על-ידי חז"ל, בתרגום אונקלוס ובתלמוד הבבלי, האומרת: פשוטו של מקרא, משמעותו המקובלת - זקן הוא אדם בא בימים. אבל חז"ל דרשו את הכתובים על החכמים ואמרו: זקן מה זה אומר? זה קנה חוכמה. אבל מצאתי במדרשים נוספים: זקן - זה קנה ניסיון.
כדי להדגיש שיש חוכמה לזקנים, אקריא ואספר את סיפורו של רחבעם בן שלמה, מלך ישראל, שבזמנו התפרקה מלכות ישראל לשני חלקים, ויש לו מוסר השכל לימינו אלה. מלכים א', פרק י"ב, וכך אומר הסיפור: "וישכב שלמה עם אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו. וילך רחבעם שכם, כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו. ויהי כשמע ירבעם בן נבט, והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים. וישלחו ויקראו לו ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר, אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך. ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים ושובו אלי, וילכו העם. ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר". וישיבו הזקנים דבר: "אם היום תהיה עבד לעם הזה", כלומר אתה, המלך רחבעם, עבד לעמך שלך, "ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים. ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו. ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה אשר דיברו אלי לאמר הקל מן העל אשר נתן אביך עלינו. וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך - - - כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי. ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם, אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים. ויבו ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי - - - ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו. וידבר אליהם כעצת הילדים - - - וישבו העם את המלך דבר לאמר, מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאהליך ישראל". והשאר כמובן בתולדות ישראל.
לפיכך, מוסר ההשכל חייב להיות חי ועומד לנגד עינינו עד היום הזה.
העצרת הכללית של האו"ם, בהחלטה נוספת ב-1990, הכירה בכך שהזקנים הם נכס לחברה, הם יכולים לתרום תרומה ניכרת להתפתחותה. במקביל הכירה העצרת במהירות של ההזדקנות של אוכלוסיית העולם ובצורך לטפל בנושא באופן מיוחד, גם כדי להגן על זכויות הזקנים, אבל בעיקר כדי לבחון, למצוא וליישם את המערכות הכלכליות, הכספיות והחברתיות הנובעות מהשינוי הדרמטי בהיסטוריה האנושית.
אנחנו בישראל, כחברה מודרנית, חייבים למצוא בהקדם פתרונות ולהקדים תרופה למכה. לשם כך קמה מפלגת הגמלאים. הצורך לטפל בנושא אינו חדש. מדי שנה מבליטים דוחות העוני את הקשישים בקרב המשפחות העניות, כאשר חלקם בעוני עולה בהרבה על חלקם באוכלוסייה. זה כולל את כל המגזרים, יהודים ושאינם יהודים.
בשנת 2005 שיעור הזקנים בני 65 ומעלה היה קרוב ל-10% מכלל האוכלוסייה. מתוך אלו, כאשר מדובר ברמתם הכלכלית, חלקם של הקשישים מגיע לרבע מכלל המשפחות העניות.
אנסה בקצרה להביא בפניכם את סדר-היום – לאחרונה מדברים הרבה על אג'נדה, אני קורא לזה סדר-יום – של סיעת הגמלאים. לא אומר את הכול, אבל אספר בקצרה את הדברים העיקריים שאנחנו עושים. אנחנו עוסקים בכמה תחומים.
התחום הראשון: אנחנו פועלים לצד האוצר ולצד הביטוח הלאומי - וזה דבר שעלה היום גם בוועדה משותפת, ועדת הרווחה יחד עם ועדת הכספים, ויסלחו לי חברי הכנסת שטענו בוועדות, שלמעשה מה שאנחנו עושים הם כבר עשו קודם. אני מקווה שנעשה את זה ביחד.
הנושא הראשון: הגדלת קצבת הזיקנה מקרוב ל-16% של היום ל-19%, וזאת ביחס לשכר העבודה הממוצע במשק. כל עלייה של 1%, אם זה רק לקשישים, פירושה כ-700 מיליון שקלים. אם זה גם לאמהות חד-הוריות ולאחרים, זה מגיע כדי מיליארד שקלים לשנה.
הנושא השני: תוספת הבטחת הכנסה לנזקקים, במטרה להביא למשפחה נזקקת סכום הקרוב לשכר המינימום. אנו תובעים תוספת של 230 מיליון שקלים כבר ב-2007, להגדלת הבטחת הכנסה למשפחה ב-150 שקלים בחודש. בסך הכול אנחנו מדברים על 193,000 גמלאים שזקוקים לתוספת הכנסה.
הנושא השלישי: הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע במשק ולא למדד. מ-2003 או 2002, אני כבר לא זוכר בדיוק, התוספות מדי שנה צמודות למדד ולא לשכר הממוצע. השכר הממוצע באופן עקבי עולה יותר מהמדד. זה נובע מהעלאת רמת החיים מדי שנה. אם נעשה זאת, מדובר בערך על 250 מיליון שקל בשנה.
הנושא הרביעי: תיקון עיוותים בעיקר לגמלאים ניצולי השואה ולנכים. אני מעריך את זה ב-50 מיליון שקל בשנה.
במקביל אנחנו בודקים, גם עם האוצר וגם עם הביטוח הלאומי - ושוב, אם יש חברי כנסת או סיעות שטיפלו בזה בעבר, אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד - ניסיון למצוא שיטה להפריד מחדש בין הביטוח הלאומי לבין האוצר. היום הביטוח הלאומי קשור בטבורו לכל מה שקורה באוצר, לחיוב ולשלילה. אנחנו רוצים למצוא תוכנית ארוכת-טווח, שהיא למעשה תוכנית שתימשך לפחות עשר שנים, ויש מי שחושבים שצריך להחיל את התוכנית ל-30 שנה, אני מקווה שאני אהיה אז שם, ולייצר הפרדה כזאת שהביטוח הלאומי יעמוד בפני עצמו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה שנותר לנו לקוות, שאנחנו נוכל להיות אתך.
השר רפי איתן:
אני מאחל לכולם.
התחום השני: חוק פנסיה ממלכתית. החילונו לטפל בזה בעזרת כמה מומחים, אבל בימים האחרונים ביקש יושב-ראש מפלגת העבודה, השר עמיר פרץ, להקים לנושא הזה ועדת שרים. אני מתאר לי שזה יעלה לדיון בישיבת הממשלה הבאה ותקום ועדת שרים שתטפל בנושא.
התחום השלישי: עבודת השטח. עבודת השטח שלנו היא בעיקר עבודה ארגונית, שנעשית עם משרדים אחרים: הביטוח הלאומי; משרד הרווחה – אף שאין שר רווחה, משרד הרווחה פועל בנושאים שלנו, אני מוכרח לציין את זה; משרד הבריאות – שר הבריאות יושב כאן ויוסיף על דברי אחרי, מפני שאת נושא הבריאות לא הכנסתי בכוונה; משרד הבינוי והשיכון; רשויות מקומיות; ארגונים שונים, כמו "אשל" ואחרים.
הנושאים העיקריים כאן הם: שכונות תומכות; דיור מוגן; מוקדים לפניות לאומיות להתנדבות; הרחבת כל מערכת בתי-החולים הסיעודיים; הכשרה והכנה של גמלאים למצבי חירום.
התחום הרביעי שאנחנו עוסקים בו: תעסוקה ומערכות פיננסיות לגמלאים. אנחנו עוסקים בדחיפת הנושא של "משכנתה הפוכה". אני מקווה שכולם מבינים מהי "משכנתה הפוכה". אנחנו מייצרים מערכת להלוואות בתנאים נוחים לעסקים קטנים ביוזמת הגמלאים. אנחנו עושים את זה עם קרן "קורת", שכבר פועלת בנושא הזה. אנחנו מוסיפים כסף לנושא הזה, וכל גמלאי שירצה להקים עסק קטן יהיה מלווה על-ידי כלכלנים של "קורת" הן בהקמה והן בהפעלה של הנושא. ההלוואות הן עד 300,000 שקלים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כדאי להיות קשיש.
השר רפי איתן:
תאמין לי, אצלי כדאי להיות קשיש.
רן כהן (מרצ):
דרך אגב, לכל אחד כדאי להיות קשיש.
השר רפי איתן:
תודה.
פיתוח וקידום מפעלים להעסקת זקנים בנושאים כמו אריזה, הרכבה פשוטה ועוד. כמה פרויקטים כאלה קיימים, ואנחנו נרחיב אותם. הרחבת קרנות קיימות לתמיכה פרטנית בגמלאים. במקרה זה – מענק ולא הלוואה.
התחום החמישי: כמה חוקים שנמצאים בהכנה. אני לא אקריא את כולם, אבל אציין אחדים מהם:
כמה תיקונים בחוקי הירושה – כאשר אדם נפטר ומוריש את דירתו-ביתו לשני ילדיו או לשלושת ילדיו, אם הם רוצים לחלק את זה, הם מוכרים את הנכס ומשלמים מס. אנחנו רוצים שעד גבול מסוים, כלומר סביר, הם יהיו פטורים ממס.
חוק נגד אפליה בתעסוקה עקב גיל. דובר על זה היום גם בוועדות. לפני כשלושה שבועות עבר חוק דומה באנגליה, שנקרא The Employment Equality (Age) Regulations 2006. לפי החוק הזה, אדם שהגיע לגיל 50, אי-אפשר לפטר אותו בגלל גיל. כלומר, הוא זכאי להמשיך לעבוד באותו מקום עד גיל 65, ואולי 67, ואי-אפשר לפטר אותו.
היו"ר דליה איציק:
זה כולל גם את הכנסת, אדוני?
השר רפי איתן:
אני לא מאחל את זה לעצמי.
אנחנו בודקים אפשרויות לזכויות קדימה לגמלאים בעיסוקים כמו כרטיסנים בגופים ממשלתיים כגון רשות הגנים הלאומיים ועוד. זה קיים במידה מסוימת.
כמו כן, הרחבת זכויות הגמלאים לפי חוק האזרחים הוותיקים.
במקביל אנחנו מקימים מועצה מייעצת, מועצה אקדמית, שיהיו בה רופאים ואקדמאים. המועצה הזאת תחולק לכמה צוותים כדי לייעץ לנו בנושאים ענייניים, בנושאים רפואיים וגם בכל הנוגע לטיפול בגמלאים.
משה גפני (יהדות התורה):
השר איתן, מה עם חוק ההסדרים שאושר בממשלה והוא פוגע בקשישים?
השר רפי איתן:
הערנו על כמה נושאים בחוק ההסדרים. היו דברים שכבר עיכבנו ואתה לא קראת אותם. יש נושאים שאנחנו עדיין חושבים שצריך לעצור אותם.
משה גפני (יהדות התורה):
בגלל הדברים האלה אני לא בקואליציה.
רן כהן (מרצ):
- - - שרים בממשלה.
היו"ר דליה איציק:
השר איתן, הואיל ומעט פעמים אתה נוטל את רשות הדיבור, והואיל וכשאתה נוטל את רשות הדיבור אתה אומר דברי חוכמה, אישרתי את הימשכות דבריך. אשר על כן אתה לא חייב לענות לחברי הכנסת, כי זה עלול להיות גם על חשבונם. רק אם אתה רוצה להשיב להם, אתה מוזמן לעשות את זה. אתה לא חייב.
השר רפי איתן:
אני אגיד את זה כך: אני לא שומע טוב, אני זקן, קשיש שמשתמש במכשירי שמיעה. כשאתה צועק, אני לא שומע טוב.
משה גפני (יהדות התורה):
אתך אני יכול לדבר, עם הצעירים אי-אפשר לדבר בכלל.
רן כהן (מרצ):
הגיע הזמן שהממשלה תחלק מכשירי שמיעה.
השר רפי איתן:
תודה.
חבר הכנסת אורי אריאל הזכיר את פולארד. אני, כמי שהיה אחראי לנושא, עדיין מרגיש את עצמי אחראי. תאמינו לי שזה מדיר שינה מעיני, ואני עושה את מה שביכולתי. לא היה ראש ממשלה שלא דחקתי בו עשרות פעמים בנושא הזה, וכך אני ממשיך לעשות.
אני רוצה לחזק את ידיהן של משפחות החטופים שליט, גולדווסר ורגב. אני מבטיח בשם הממשלה שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להביא את הבנים הביתה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון סיעתי כפי שהחליטה ועדת הכנסת. חבר הכנסת דני נוה יפתח את הדיון. אחריו – חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואחריה – חברת הכנסת נאדיה חילו.
דני נוה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, שרי הממשלה, ידידי חברי הכנסת, הדאגה לציבור הקשישים או האוכלוסייה הבוגרת, זו ודאי לא רק חובה מוסרית, אלא אחת מהחובות המוסריות הגדולות ביותר שמוטלות עלינו כבני-אדם.
החובה המוסרית הזאת היא בעצם אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים לפתחה של האנושות במאה ה-21. הטכנולוגיות המדעיות משתכללות ומתקדמות, הטכנולוגיות הרפואיות מתקדמות בקצב מדהים, לפעמים עד כדי כך שדברים שנראו עד לפני זמן לא כל כך ארוך מדע בדיוני ממש, קורים ומושגים בפועל. הישגי המדע האלה מביאים לכך שבכל העולם כולו תוחלת החיים הולכת ועולה, גם כאן במדינת ישראל. מה שמוגדר כאוכלוסיית הקשישים, האוכלוסייה הזאת הולכת וגדלה בכל רחבי העולם, וגם כאן במדינת ישראל. ואותה חובה, אותה דאגה מוסרית שמוטלת לפתחנו ומוטלת על כתפי כולנו, כבני-אדם, הופכת לאחד האתגרים הגדולים ביותר לחברה האנושית כולה, וכמובן, גם כאן במדינת ישראל לכולנו, לממשלת ישראל ולכנסת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, אם ניקח נושא אחד שהוא מרכזי מאוד בהתייחסות לדאגה לציבור הקשישים גם כאן במדינת ישראל, נראה שכ-35% מכלל המאושפזים בבתי-החולים במדינת ישראל הם קשישים מעל גיל 65, שזה קצת יותר מפי-שלושה מחלקה של האוכלוסייה הזאת בכלל האוכלוסייה בישראל, ואת זה כבר הזכיר השר רפי איתן. אוכלוסיית הקשישים נכון ל-2005 מונה 9.9% מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, כשנכנסתי לתפקידי כשר הבריאות בממשלה הקודמת - ונכנס לכאן, לאולם המליאה, מי שהיה שר האוצר באותה ממשלה - היה ברור לי והיה ברור לממשלה וגם למי שהיה אז שר האוצר בממשלה, שהדאגה הזאת לציבור הקשישים בכל מה שנוגע לאחריות שהיתה לי במערכת הבריאות היא אחד הדברים או אחת המשימות החשובות ביותר. מצאתי, למשל, גברתי היושבת-ראש, כשנכנסתי לתפקידי ב-2003, שקשיש בישראל צריך היה אז להמתין למה שנקרא מיטה סיעודית, קוד גריאטרי, משך זמן שהגיע לפעמים עד כדי שנה, שזה במונחים של קשישים במקרים רבים מאוד גזר-דין מוות של ממש. והממשלה הקודמת, שבה היתה לי הזכות לכהן כשר הבריאות - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת מלכיאור, חבר הכנסת שי חרמש, אם אפשר קצת שקט באולם. תודה.
דני נוה (הליכוד):
- - בהסכמה עם מי שהיה שר האוצר, היום יושב-ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, הבאנו למהפכה של ממש בעניין הזה ולכך שזמן ההמתנה של קשישים למה שנקרא קוד גריאטרי, למיטה סיעודית, התקצר משנה לחודש וחצי-חודשיים. תוספות התקציב שניתנו לזה הבטיחו את העניין הזה נכון לתקציב שנת 2006. אני שמח ומברך את שר הבריאות הנוכחי על כך שתוספות התקציב שסיכם עם משרד האוצר מאפשרות להמשיך במגמה הזאת.
כך גם העובדה שהצלחנו להביא את שיעור הגידול בסל הבריאות או בסל התרופות בשנת הכספים הקודמת לסכום חסר תקדים של 385 מיליון שקל, ואנחנו יודעים שצרכני התרופות העיקריים הם אוכלוסיית הקשישים, וגם כאן, אני מברך על כך שהמגמה הזאת נמשכת גם בימים אלה.
כך גם היתה אצלי ובממשלה דאגה למרכזים הגריאטריים, בית-החולים "פלימן" בחיפה, למשל, מרכז גריאטרי מוביל במדינת ישראל שעמד בפני סכנת סגירה ולא נסגר, וכך גם בהשקעה בתשתיות במרכזים גריאטריים.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להאיר נקודה אחת מרכזית בכל מה שנוגע לאוכלוסיית הקשישים, שבה לא נעשה די לדעתי, וזו הדאגה לאוכלוסיית הקשישים ניצולי השואה, ואני יודע, גברתי היושבת-ראש, עד כמה הנושא הזה קרוב ללבך. אנחנו עושים רבות, ובצדק, כדי שבני-הנוער שלנו יבקרו במחנות ההשמדה, לצורך הגברת המודעות - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת חרמש, אני מבקשת ממך בפעם השנייה. זה מפריע מאוד. אם אתם צריכים לדבר, אולי תדברו בחוץ. תודה.
דני נוה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אנחנו עושים רבות, וטוב שאנחנו עושים, להגברת המודעות לשואה בקרב בני-הנוער בישראל, בביקורים במחנות ההשמדה, בפעולות חינוכיות בבתי-הספר ובדברים אחרים. אבל, מטבעם של דברים, אוכלוסיית ניצולי השואה שחיה בתוכנו הולכת ומתמעטת, ובסופו של דבר אנחנו צריכים לשאול את עצמנו יותר מכפי שאנחנו שואלים את עצמנו, מה הדאגה שלנו לא רק לזכרם של הקורבנות, אלא מה אנחנו עושים למען אותו אוד מוצל מאש שעדיין חי בתוכנו, גם כאן במדינת ישראל. יש קשישים ניצולי שואה שחיים בתנאים כלכליים מחפירים. אני חושב שזו אחת המשימות החשובות שאנחנו כולנו, כחברה, כממשלה וככנסת חייבים לעשות בהן יותר.
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
דני נוה (הליכוד):
אני כבר מסיים, גברתי היושבת-ראש. בהתחשב בעובדה שנתת לי שהות להפסיק כמעט בין משפט למשפט בקריאות הביניים.
היו"ר קולט אביטל:
אני מצטערת, אבל ניסיתי להשתיק את האולם.
דני נוה (הליכוד):
אני מודה לך על כך ואני מייד אסיים את דברי. ככלל, הדאגה לציבור הקשישים היא בוודאי דאגה שמשותפת לכל חלקי הבית הזה. ידידי השר רפי איתן, אני מניח שלא יכולת להימנע מלדבר בשם סיעת הגמלאים. אי-אפשר להפריד את הפוליטיקה, בוודאי לא מהבית הזה, אבל אני מניח שכיוונת לדבר בשם ממשלת ישראל וכנסת ישראל כולה כאשר דיברת על היעדים והדברים שלהם אתה מחויב קודם כול ובראש ובראשונה גם ציבורית ופוליטית.
אני אסיים, גברתי היושבת-ראש, בכך שאומר, שכשנולדתי בשנת 1960 אוכלוסיית הקשישים מעל גיל 65 בישראל עמדה על כ-5% מכלל האוכלוסייה. היום שיעור הקשישים בכלל האוכלוסייה הוכפל. אנחנו עדיין לא עומדים על הממוצע האירופי, שהוא בערך 15% מכלל האוכלוסייה. אצלנו זה קרוב ל-10% מכלל האוכלוסייה, אבל המגמות האלה אמורות להימשך גם במדינת ישראל, וזה אומר שזו אחת המשימות המוסריות, הפוליטיות והחברתיות החשובות שעומדות על סדר-יומה של הממשלה ועל סדר-יומה של הכנסת. זהו אחד הדברים החשובים ביותר שעלינו, כחברי הכנסת וכשליחי ציבור, לעמול ולדאוג למענם גם בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני קוראת לחברת הכנסת רוחמה אברהם.
עד שתגיע, אני רוצה להודות לך במיוחד על דבריך על ציבור הקשישים ניצולי השואה, חבר הכנסת נוה, ואני מזמינה אותך ליטול חלק במאבק המשותף של כולנו להשיג כספים לקרן שעוזרת להם להתקיים, הקרן הסיעודית. אני חושבת שזה מאבק שראוי שכולנו נתגייס אליו. תודה רבה. בבקשה, גברתי.
רוחמה אברהם (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אורחים נכבדים, היה סופר דגול שאמר: מברך אני את צאת השמש בכל יום ולבי אומר לה פרקי שירה כמקודם, ואולם כבר אוהב אני יותר את שקיעתה, את קוויה הארוכים והנלהבים, את התמונות מכל החיים הארוכים והמבורכים, ועלי כול מרחף הצדק של האלוהים.
גברתי היושבת-ראש, הדיון החגיגי היום הוא קודם כול הזדמנות להצדיע לקשישים בישראל ולומר להם: כנסת ישראל מכבדת אתכם. כנסת ישראל מעריכה ומוקירה את פועלכם ותרומתכם למדינה. לכן, גברתי היושבת-ראש, היה חשוב שנקדיש את מלוא תשומת הלב והמחשבה ליום הזה, ועשינו את זה בכל ועדות הבית.
כשאני חושבת על הדור הזה, אני לא יכולה שלא להיזכר באחד מנציגיו המובהקים, חברנו ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שכולנו מאחלים לו החלמה מהירה. היו לי הזכות והכבוד לעבוד לצדו בשנותי הראשונות בכנסת.
שרון הוא מהדור שפעל להקמת המדינה שבה אנו חיים בלי לעשות חשבון מה יהיה בעת זיקנתו. מהיכרותי עם אריק למדתי אילו עוצמות ואילו משאבים נפשיים אדירים יש לכל הדור הזה. כולנו יודעים שבכל תחומי החיים וגם בפוליטיקה ניסיון עשיר וחוכמת חיים מביאים להישגים גבוהים, ומי כמו אריק הוכיח לנו בחוכמתו את האמירה הזאת.
למעלה מ-80% מהקשישים הם פעילים ועצמאים, והיום, יותר מתמיד, אנחנו שואלים לא אחת מהו המושג קשיש. לא אחת אני רואה אנשים שגילם הכרונולוגי הרבה מעבר לגיל הפנסיה, והם ממשיכים להיות פעילים ולתרום לחברה.
אני לא יכולה שלא להזכיר את חברי למפלגה, השר וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, שתרם, תורם ועוד יתרום רבות למדינת ישראל, ואני מאחלת לו עד מאה-ועשרים. אני מאחלת לכל אחד ואחת מאתנו את המרץ ושמחת החיים שיש לאנשים הנפלאים הללו.
רק במלחמה האחרונה ראיתי מאות ואלפים של גמלאים שנרתמים לכל משימה, גמלאים שמסייעים איפה שרק ניתן: בחלוקת מזון, במוקדי החירום, בבתי-החולים, בלי לאבד את קור הרוח, בלי אגו. הסיוע הזה נעשה אך ורק מתוך תחושת שליחות אמיתית.
אבל גם אסור לנו לשכוח, שיש קשישים ערירים חסרי כול, קשישים שחיים במצוקה נוראית, קשישים שקצבת הזיקנה שלהם אינה מספיקה להעלות אותם מעל לקו העוני.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל חייבת חוב מוסרי מהמעלה הראשונה לאנשים היקרים הללו. אנחנו חייבים לדאוג ולהבטיח להם מנוחה ונחלה. אנחנו חייבים להבטיח את שלומם האישי. אנחנו חייבים להעניק להם שירותי רפואה מתקדמים שיבטיחו לא רק שיבה טובה אלא גם שיבה בריאה, מחוץ למעגל העוני.
האזרחים הוותיקים אינם עוד מגזר באוכלוסייה. זהו מגזר שכולנו משתייכים אליו או נשתייך אליו בעתיד. כמו בכל מדינות המערב, גם בישראל - - -
רן כהן (מרצ):
נצטרף אליו בעתיד, במקרה הטוב.
רוחמה אברהם (קדימה):
במקרה הטוב, אנחנו בדרך.
כמו בכל מדינות המערב, גם בישראל חלקם של האזרחים המבוגרים באוכלוסייה רק ילך ויגדל.
גברתי היושבת-ראש, הממשלה הנוכחית החלה בסדרת צעדים שמטרתם להבטיח שישראל תהיה מקום שנעים להזדקן בו. תקציב המדינה הנוכחי, נכון, הוא לא מספיק – ויאמרו חברי חברי הכנסת - הוא תקציב לאחר מלחמה. התקציב הזה מקצה יותר משאבים לאוכלוסייה הוותיקה. זהו תקציב שמרחיב את סל התרופות, זהו תקציב שמגדיל את מכסת הזכאים לדיור מוגן. נכון, חזרתי ואני אומרת גם עכשיו – זה לא מספיק, אך הצעדים שהתחלנו בהם בשנה האחרונה הם רק ראשית הדרך.
לראשונה מכהן בממשלה שר שתפקידו לסייע לאוכלוסייה זו, חברי וידידי השר רפאל איתן. לראשונה נבחרה גם מפלגת גיל, שעושה רבות למען עתיד כולנו. כמי שעובדת עם המפלגה הזאת יום-יום, עם חבר הכנסת ויושב-ראש הסיעה משה שרוני, אני גאה ואומרת את זה בכל פה, שאתם אתנו פה בכנסת, כי בזכותכם הגמלאים וכל האזרחים הוותיקים יזכו ויקבלו, כי אני יודעת שהם יקבלו. אני רואה את העבודה שלכם, את הדקות הלא-מעטות שאתם מקדישים. ולכן, ממני, יישר כוח מכל הלב.
אני מקווה שבמאמצים מאוחדים אתם תיקחו אותנו, הקצת יותר צעירים, ושנצליח עד סוף הקדנציה הנוכחית שלכל עובד במדינת ישראל יהיה חיסכון פנסיוני, שלכל קשיש וקשישה תהיה מסגרת התואמת את צרכיו ועונה על מצוקותיו.
גברתי היושבת-ראש, הדברים האלה הם לא חלומות באספמיה. הם נמצאים בהישג ידנו. זוהי חובתנו הפרלמנטרית, זוהי חובתנו המוסרית.
היו"ר קולט אביטל:
חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה - חבר הכנסת נסים זאב.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בעצם שני שרים, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, היום אנו מציינים את יום הקשיש. יום זה, על-פי תפיסתי, אמור להיות ציון של מעמד חגיגי שבו אנו מציגים נתונים חיוביים והישגים בכל הנוגע למעמדם, לזכויותיהם, לחייהם של הקשישים. אבל, לצערי, ביום זה לא אוכל לדלג ולהתעלם מהתמונה העגומה של מצב הקשישים בארץ, בחברה שקיימת בה עלייה מתמדת באחוז העניים, הידרדרות במצב החברתי, ואוכלוסיות רבות חיות במצוקה קשה של רעב ומחסור. ההשפעה על ציבור הקשישים היא בלתי נמנעת ואף גדולה יותר.
שירותי הרווחה והבריאות בישראל מעדיפים במדיניות שלהם להשאיר, עד כמה שאפשר, את הקשישים בביתם ובקהילה, על פני העברתם למסגרת מוסדית. מדיניות זאת אמורה לבוא לידי ביטוי בהגדלת המשאבים המיועדים לשירותים הקהילתיים ובפיתוח שירותים חדשים. משרדי הממשלה, המוסד לביטוח לאומי והרשויות המקומיות אמורים לספק ולממן את השירותים לקשישים. לצערי, אף שזו המדיניות, המציאות עדיין רחוקה מלהיטיב עם הקשישים.
בעיני, לא ניתן להתעלם מהאחריות השלטונית לאזרחים הקשישים אשר עמלו כל חייהם, כל אחד בתחומו. זכותם להמשיך לחיות ולהתפרנס בכבוד, על כל המשתמע מכך. אחריות זאת מוטלת על השלטון המרכזי, ואסור להשאירה לחסדיהן של עמותות שונות, וזאת עם כל הערכתי לעבודתן של העמותות ולפועלן.
כיום התמונה מאוד עגומה, ואני מציינת רק מספר קטן של נתונים. כל קשיש שלישי חי רק על קצבת זיקנה וקצבת הבטחת הכנסה. כולנו יודעים את גובה הקצבאות הללו וכל חישוב מתמטי לא יוכל להסביר איך אפשר לקנות בקצבה זאת אוכל, תרופות, לשלם חשמל, מים והוצאות נוספות. 220,000 קשישים חיים בתנאי מצוקה קשים ובמצב של עוני מחפיר - סובלים מרעב, חיים בדירות מוזנחות ומתמודדים עם השאלה אם להעדיף אוכל על תרופות או להיפך. מספר הקשישים אשר נאלץ לחזר על פתחי בתי-התמחוי הולך וגדל.
באחד הביקורים שלי בדרום סיפר לי אחד הרוקחים בקופת-חולים - ואני פשוט רוצה להעביר לכם את החוויה כפי שהוא סיפר לי - שיום אחד הגיע אליו קשיש עם רצפט והוא נתן לו את התרופות. אחרי חישוב העלות של התרופות הוא ביקש ממנו 100 שקל. הקשיש הסתכל אליו ואמר לו: יש לי רק 100 שקל בכיס. תוריד מהתרופות כדי שאוכל גם לקבל חלק מהכסף להשלים את היום והאוכל. הרוקח שאל אותו: את מה אתה רוצה שנוריד? את התרופה של הסוכרת, או של הלחץ, או תרופה אחרת? זאת אחת הדוגמאות שכולנו נתקלים בהן ממש מדי יום ביומו.
בקדנציה זאת חובתנו לקדם חוק פנסיה לכל אזרח. מימוש של חוק זה יוציא הרבה מאוד קשישים ממעגל העוני. יש להחזיר את הצמדת קצבאות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע ולא למדד. בעבר קצבאות אלה היו 19.4% וכרגע הן רק 16%.
חשוב שיום זה יהיה תזכורת ויעביר מסר לכולנו – לממשלה, למושכים בחוטים, לאבות, לאמהות, לילדים, כי הקשישים הם נכס לחברה שלנו, ולכן עלינו לשמור עליהם ולדאוג להם, על כל המשמעות של העניין. ביום זה עלינו להרכין ראש לפני אבותינו, אמהותינו, הסבים והסבתות. למי מאתנו אין חוויות וזיכרונות ילדות אשר מציינים את הקשר הרגשי המיוחד הזה עם הסבא ועם הסבתא, כמו חוויית הציפייה לקבל מתנה. זכות בסיסית זו נמנעת מהרבה קשישים בישראל בגלל המצב החברתי העגום הקיים היום.
אסיים באמירה שאסור לשכוח, ואשר יש לה ביטוי בכל השפות - לא רציתי להביא את כל השפות - מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. תודה רבה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו - חבר הכנסת יוסף שגאל.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אפתח בפסוק מהנביא זכריה: "כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים". הנביא מדגיש שהמשענת שתהיה לזקן היא לא בגלל מחלה או בעיה בריאותית, אלא איש משענתו בידו מרוב ימים.
אני רוצה להעלות כמה נושאים שליוויתי אותם במהלך השנים שבהן הייתי בתחומי הרווחה. אני מכיר את הבעיות מאוד מאוד מקרוב, ואני רוצה לומר, כפי שאמרו חברי: מזקנים אתבונן. אנחנו חייבים ללמוד מהזקן, גם מההיסטוריה שלו, אבל גם ללמוד מה עובר עליו בשנים שבהן הוא צריך להתמודד לבד ומשפחתו החמה לא תמיד נמצאת סביבו. צריך לתת לו את כל הכבוד הראוי לו, והתורה גם מחייבת זאת: ואשרי זיקנותנו שלא ביישה את ילדותנו.
אני שמח מאוד על שהממשלה תיקנה את העוול שנעשה לקשישים בשנת 2002, כאשר היא קיצצה את קצבאות הזיקנה בשיעור של 4% למי שאינו זכאי להשלמת ההכנסה ובמסגרת תוכנית החירום. אנחנו מכירים את התוכנית ויודעים כמה היא פגעה בשכבות החלשות, גם במשפחות ברוכות ילדים וגם בקשישים. הדבר תוקן בחוק ההסדרים 2005 בהגדלת הקצבה ב-2.5% מחודש מאי 2005, וכן הגדילה הממשלה לאלה שזכאים להשלמת הכנסה בהדרגה ב-170 שקל - כולנו הצבענו על זה לא מזמן - ו-230 שקל לזוג. זה דבר שנעשה כדי לתקן איזה עוול שנעשה לפני כמה שנים.
אני רוצה לומר שהדברים שאתם הקשיש צריך להתמודד הם בעיקר הארנונה, ואני רוצה לתת כמה דוגמאות. אנשים חושבים שנותנים עוד 100 שקלים לקשיש, אבל הוא נאלץ לשלם אלפי שקלים. יש מאות ואלפי דוגמאות של משפחות ברוכות ילדים שבהן בסופו של דבר בני-זוג שחיו בדירה שגודלה 100 מ"ר או 101 מ"ר - ובוודאי בדירה שהיא מעל 120 מ"ר – נשארו בלי זכאות להנחה של אגורה אחת בארנונה. הדבר החמור ביותר הוא שאין נושא של אזור. פעם היה מצב שבו יכלו לשלם 30 שקלים למ"ר, ובשכונות מסוימות, שמקבלות יותר שירות, משלמים 90-60 שקלים. אם יש לך 120 מ"ר בדירה, אתה משלם מייד את הארנונה הגבוהה ביותר, 90 שקלים. יש הרבה קשישים שיש להם דירת "פרזות" שהיא יותר גדולה מ-100 מ"ר, או שיש להם מעל 121 מ"ר, והם צריכים לשלם כ-10,000 שקל בשנה.
הוספנו להם 170 שקלים, אבל לא מתחשבים באותם קשישים שצמודים לדירה, כל ההיסטוריה של החיים שלהם שם. בבית הזה הם גידלו את הילדים, בחדר הזה. קשה להם לעזוב. אנחנו מאלצים את זוג הקשישים לעזוב את דירתם ולפעמים הם נאלצים לעזוב רק בגלל הארנונה. למה לא לאפשר לתת זכויות לקשישים? לנכים יש 70% באופן אוטומטי ולקשיש רק 30%, למה? אני חושב שצריך לתקן את הדברים האלה, שאולי נראים שוליים, אבל הם מרכזיים בשביל אותם קשישים. הקשישים הם הראשונים שהולכים לשלם את הארנונה. בתחילת שנה, ב-1 בינואר, מי עומד בתור לשלם רק כדי לקבל 2% או 3% הנחה? זה משמעותי בשבילם. אנחנו צריכים ליצור מצב שבו ניתן להם את הזכויות שהם באמת זקוקים להן.
דבר נוסף, כולנו מכירים את הביורוקרטיה שיש כאשר קשיש הופך להיות סיעודי והוא נופל בין הכיסאות למשך חודשים רבים כי אין מיטות. משרד הבריאות, שאחראי לו, אומר שהוא שייך למשרד העבודה והרווחה, שולח אותו לרשויות המקומיות, למשרד העבודה, משרד העבודה אומר: לא, הוא לא שייך לי. במשך חודשים רבים הם צריכים להתמודד עם הביורוקרטיה, והתשלום לסיעודי היום הוא 11,000 שקלים. תבינו, רבותי, אין להם איך לשלם את זה והם צריכים להביא את כל האישורים, שאין להם סוף. את הביורוקרטיה הזאת צריך לשנות. אין צורך שהכלה של אותה חמות, שלא רוצה להכיר בה, תביא תלושי משכורת. היא אומרת: אני לא רוצה להכיר בחמותי. הן מסוכסכות כל החיים. איך אפשר לתבוע ולדרוש דרישות כל כך מוזרות. את זה צריך לתקן.
בחשיבה מרוכזת צריך לחשוב מה כואב לאותם קשישים, לעזור ולסייע להם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף שגאל, ואחריו - חבר הכנסת אליהו גבאי.
יוסף שגאל (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני חייב להודות שאני לא ממש מבין למה מתכוונים כשאומרים קשיש, האם זה פונקציה רק של גיל? אני מכיר, ואני בטוח שגם אתם מכירים, כמה אנשים שלמרות הגיל המופלג, קשה לי להתייחס אליהם כאל קשישים. הם מלאי אנרגיה, פעלתנים, ולא הרבה צעירים יכולים להשתוות אליהם. האם זה מצב תודעתי של כל אדם? ניתן לומר על רבים מהצעירים שיום הקשיש הבין-לאומי מתייחס גם אליהם.
היום, כשאומרים קשיש, נוצרת קונוטציה לא ממש מחמיאה. זה לא רק עניין של סמנטיקה. מלה זו הפכה למלה נרדפת למצב סוציו-אקונומי. לא נכון לומר שנזכרים בקשישים רק יום אחד בשנה. כל פעם שמתפרסם דוח העוני, לצערי, לקשישים יש התייחסות רבה מדי והמצב לא רק עצוב אלא גם לא מוסרי.
זה מזכיר לי משל: במשפחה אחת במדינה רחוקה אב המשפחה הזדקן, חלה, וכוחותיו פחתו. כשהוא ישב לאכול בשולחן אחד עם הבן ועם הנכד ידיו רעדו כך שהוא לא הצליח להביא את כף המרק לפיו בלי לשפוך את המרק על השולחן. זה מאוד הרגיז את בנו, והוא נתן לו ספל מרק ושלח אותו לאכול בחצר. האיש, שכך התייחס לאביו, ראה יום אחד את בנו, הנכד של הזקן, יושב ומכין משהו מבול עץ בעזרת סכין. האיש חשב שהילד מכין צעצוע, סירה או משהו. הוא ניגש אליו ושאל אותו מה הוא מכין. הילד לא רצה לענות אך האב לחץ ובסוף ענה הילד: אני מכין ספל עבורך כדי שכאשר תהיה זקן יהיה לך איך לאכול מרק בחצר. מרגע ששמע זאת האיש, הוא שוב לא התייחס לאביו הקשיש בחוסר כבוד.
לצערי, המדינה, ברבים מהמקרים, מתייחסת לקשישים כמו האיש מהמשל. רוב הפניות שאני מקבל רק מוכיחות זאת. נוסף על מצב כלכלי קשה, אנשים מבוגרים נתקלים בביורוקרטיה נטולת חסד, בבעיות דיור בלתי פתורות, בקצבת זיקנה שמאפשרת רק להתקיים ולא לחיות בכבוד.
לצערי, מצבם של עולים קשה במיוחד. גיל פנסיה עבורם הוא גזר-דין. רבים מהם נשארו חסרי ישע. אנשים בעלי ניסיון רב בתחומים שונים - מדענים בעלי שם עולמי, אמנים, סופרים, מאמני ספורט - כל מה שהם רוצים הוא לקבל אפשרות להעביר מהניסיון שלהם לדורות הבאים, אפשרות להיות מועילים לחברה שלנו, אבל במקום זה הם נאלצים להמשיך את מאבק ההישרדות.
לסיום, אני רוצה לאחל לכולם אריכות ימים, בריאות ושמחה מילדים ומנכדים. אני מקווה שיום אחד יהפוך יום הקשיש ליום חג, ובאמת תהיה לנו סיבה אמיתית לחגוג אותו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, ותודה שעמדת בלוח הזמנים. חבר הכנסת אליהו גבאי, ואחריו - חבר הכנסת משה שרוני.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, העלייה בתוחלת החיים מביאה באופן מתמיד לגידול באוכלוסיית גיל הזהב, אוכלוסיית הקשישים. אם בשנת 1960 שיעור הקשישים בקרב כלל האוכלוסייה עמד על 5%, בשנת 2000 שיעורם הגיע ל-10%, וזה עוד צפוי לעלות ולהגיע למצב שבשנת 2020 מספר הקשישים יהיה יותר ממיליון איש. לכן, כולנו צריכים לתת את הדעת על השאלה כיצד לטפל באוכלוסיית הקשישים ואיך לאפשר לה להיות לתועלת לציבור ולתרום לחברה.
הבעיות העיקריות של אוכלוסיית הקשישים הן בחלקן העוני, בחלקן התעללות ובחלקן בדידות. אם נדע לטפל בנושא הבדידות, תיפתר בחלקה גם בעיית ההתעללות. העוני של אוכלוסיית הקשישים עמוק יותר מאשר של כלל הציבור, וחלק מהקשישים אפילו צריך להחליט אם לקנות בכסף שעומד לרשותו תרופות או להשתמש בו לחימום או לטלפון לקשר עם בני המשפחה או לנסוע אל בני המשפחה. הם צריכים לחסוך כל אגורה שעומדת לרשותם.
ההצלחה של מפלגת הקשישים גיל להביא תוספת של 170 שקל לקשיש ו-230 שקל לזוג היא הצלחה יפה, תוספת מכובדת. אבל אין היא מספיקה כדי לענות על צורכי אוכלוסיית הקשישים החלשה. לכן, אם אנחנו רוצים לטפל, חייבים להתרכז באוכלוסייה היותר-ענייה, שמתוקצבת על-ידי הביטוח לאומי.
הבדידות יכולה להיפתר בכך שנאפשר להם להביא תועלת לחברה. נוכל לקשר בינם לבין הקהילה בעזרת שילובם במתנ"סים, או שיתרמו למערכת החינוך בבתי-הספר. חלקם יכולים לתת חוגים או שיעורים, חלקם יכולים להיות במועדונים ולהשתתף בחוגים או בפעילות אחרת. חשוב להשקיע בהם בלימודים שונים. למשל, ללמוד להשתמש באינטרנט, במחשב, מה שיאפשר להפיג את בדידותם בבית ויחבר אותם לכלל הציבור ולמה שקורה מחוץ לבית.
אין ספק, אנחנו צריכים לדעת גם להקל עליהם בתשלום. כפי שמוכר שמשלמים 50% בנסיעה באוטובוס, מן הראוי שנקל עליהם גם בשימוש בתרופות, כי ההוצאה של הקשישים על תרופות מתוך כלל הכסף שעומד לרשותם היא גדולה יותר. לכן צריך למצוא דרך כך שהם ישתתפו בעלות של התרופות בסכום מועט של 50%. תחולת העוני בקרב הקשישים עלתה מ-20% ל-24%, וזה צריך להדליק אצלנו נורה אדומה. עלינו למצוא את הדרך ואת המשאבים להשקיע באוכלוסייה הזאת.
הפוטנציאל של הקשישים לתרום לחברה הוא גדול מאוד וצריך למצוא את הדרך לשלב אותם בחברה. חשוב שנדע שיש לקשישים ניסיון רב ושהיכולת שלהם לתרום לחברה היא גדולה. עלינו להשקיע מאמצים לשלב אותם יותר ויותר בחברה.
מכאן, מעל במה זו אני רוצה לומר, כי חמי עבר את גיל 101, שיהיה בריא ויאריך ימים. הוא מתפקד מצוין.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
עוד פעם, בן כמה?
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הוא עבר את ה-101, בחג החנוכה שעבר, והוא מתפקד להפליא, עם זיכרון מצוין.
דוד אזולאי (ש"ס):
בלי עין הרע, בן פורת יוסף.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שאלתי את חמי, מה סוד ההצלחה? הוא אמר לי: אני לא חדלתי מלהחזיק ספר. כלומר, הלימוד וההכשרה הם גם כן סוד ההצלחה. כאשר הזיכרון טוב, יש לכך השפעה על כל מבנה הגוף. בעזרת השם בחנוכה נערוך מסיבה לכבודו, מסיבת ה-102.
נסים זאב (ש"ס):
"כי חיים הם למצאיהם".
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
נכון. אגב, בחברה המסורתית היהודית לקשיש יש מעמד מכובד וחשוב. לדוגמה, ילד בחברה המסורתית והדתית מתחפש בפורים לקשיש. לעומת זאת, בחברה המערבית המודרנית הקשישים מנסים להתחפש לילדים, לצעירים יותר. מעמדו המכובד של הגיל הקשיש בחברה המסורתית מקרין גם לילדים ולקהילה איך להתייחס לקשיש.
יהי רצון שנדע להתייחס לקשישים כיאה בחברה מתפתחת, מודרנית. נסיים בפסוק שחז"ל משתמשים בו: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם". כלומר, הכבוד של הקשישים הם הצעירים, והכבוד של הצעירים הם הקשישים. כלומר, יש כאן שילוב בין הצעירים לבין הקשישים בפעילות בקהילה ובחברה. נאחל להם: "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו". תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו מאחלים המשך אריכות ימים לחמיך. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת שמואל הלפרט.
משה שרוני (גיל):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, יום זה הוא יום מיוחד לא רק לכנסת ישראל, אלא לכל עם ישראל, העם שמכבד את זקניו.
בפתח דברי אני רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק, על שאפשרה את היום הזה והעמידה לרשותנו את כל הצוות הנהדר של הכנסת, את ראש אגף הטקסים, את הדובר, את המקהלה של הכנסת, את כל הסדרנים והעובדים. תודה בשמי ובשם כל הגמלאים לכנסת ישראל וליושבת-ראש. אני רוצה להודות מקרב לב לכל יושבי-ראש הוועדות ולחברי הכנסת בוועדות, שהשתתפו היום וציינו את היום הזה. אני חושב שזה כבוד ליושבי-ראש ולכל חברי הכנסת. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, שהביעו את אהדתם מעל במה זו לגמלאי ישראל. תודה מקרב לב.
נאמר כאן, שבתוך הגמלאים שהופיעו היום כאן בכנסת לא היו מבני המיעוטים. אני רוצה להודיע כאן באופן ברור שהוזמנו אנשים מרהט והם הודיעו לנו שמפאת מחלה הם לא יוכלו להגיע. הוזמנו גם אנשים מחיפה ומכל מיני מקומות. אינני יודע, אני אבדוק מה קרה שלא הופיעו ביום זה.
אני רוצה להודות למנהלת סיעת גיל, הגברת רחל כהן, על ארגון האירוע למופת. תודה, רחל, בשמי ובשם כל חברי הכנסת.
תופעה מוזרה בכנסת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות הכנסת יש סיעה שקוראים לה סיעת הגמלאים, אבל באהדה ניכרת של כל חברי הכנסת. כולנו ביחד נתאחד, נטכס עצה, נבדוק ונעשה את כל המאמצים כדי לעזור לגמלאי ישראל, ולא רק לגמלאי ישראל, גם לעניי ישראל, כדי להוציא אותם מהעוני, כדי לא לתת אפשרות לעיתונות להתעסק בנושא העוני, שיימחק מעל מפת העיתונות.
אני רוצה לדבר בנושא התקציב. תקציב 2007 עוד לא הונח, אבל מעל במה זו אני אומר: סיעת גיל לא תרים יד אם לא יבטלו את ההקפאה ואם לא יבטלו את הגזירות במשרד הבריאות בנושא הגמלאים. אנחנו נעשה כולנו יחד יד אחת, לא חשוב קואליציה או אופוזיציה, ולא נזניח את נושא גמלאי ישראל.
אני רוצה להודות לכולכם בחג זה. יום זה היה יום של חג, יום נהדר שבו גמלאי ישראל היו כאן והתקבלו על-ידי חברי הכנסת בצורה מכובדת ביותר. תודה לכם ותהיו ברוכים והרבה בריאות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בחודש האחרון, בימי הסליחות ובימים הנוראים, התפללנו כל יום: אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו. תורתנו הקדושה ציוותה עלינו: "והדרת פני זקן", מכאן הכבוד וההדר שכולנו מצווים בהם כלפי הזקנים. רש"י הקדוש מפרש: איזהו הידור - לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכן נאמר "ויראת מאלוקיך", שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור לו נאמר בו "ויראת מאלוקיך". התורה מצווה עלינו לא רק לעשות הכול כדי לכבד את הקשיש, אלא גם שלא להתעלם ממנו ולסייע לו ככל האפשר.
חברי הכנסת, אני לא מצפה שהממשלה הזאת תקיים מה שנאמר בתורה כפי שרש"י מפרש זאת, אבל אין ספק שהגיעה השעה לשנות את היחס כלפי אנשים שעבדו 40-30 שנה ויותר ונתנו את כל חייהם למדינה. קשה להבין איך ממשלה מעזה לקצץ בקצבאות זיקנה, איך היא מעזה להקפיא את הקצבאות לשנה הקרובה. כל קיצוץ וכל הקפאה בקצבותיהם זו פגיעה לא חוקית בזכות מוקנית שקיבלו בעת שיצאו לגמלאות. יש להגדיל את קצבאות הזיקנה ולצמצם את הוצאותיהם, במיוחד הוצאות על תרופות ושירותים רפואיים, נושא שהוא בבחינת פיקוח נפש של ממש בעבור רבים מהם. חלק גדול מהקשישים נאלץ לעשות יום-יום את החשבון על מה להוציא את הפרוטות הבודדות, על תרופות או על מזון.
כבוד היושבת-ראש, הבעיה האמיתית והמרכזית של חלק גדול מהקשישים היא שאין חוק פנסיה ממלכתית במדינת ישראל. מאות אלפים יוצאים לגמלאות ללא פנסיה ונאלצים לחיות מקצבה זעומה של הביטוח הלאומי. זו פצצה מתקתקת, והממשלה חייבת למצוא פתרון יסודי ולא להסתפק בטלאי על גבי טלאי. אם חפצים אנו בחברה מתוקנת ולא כזו החיה מתחת לקו העוני, על כל המשתמע מכך, לרבות מראות קשים של קשישים המחפשים מזון בפחי אשפה, הגיעה השעה להחזיר את כל הקצבאות שקוצצו בשנים האחרונות לקשישים ולילדים כאחד.
אני מברך על היוזמה לציין את יום הקשיש. אני מצטרף לקריאת הממשלה לעשות כל הניתן כדי שהדאגה לרווחת הקשיש בישראל תהיה בראש מעייניה, הן על-ידי הגנה על זכויות הגמלאים והן על-ידי מיגור תופעת העוני בקרב הקשישים. תקציב המדינה לא ייפגע אם יוקצבו התקציבים הדרושים למטרות חשובות אלה.
סיעת יהדות התורה הצטרפה להודעת הסיכום על הדיון בנושא זה, ואני מקווה כי הדבר אכן יישא פרי לתועלתם ולטובתם של הקשישים בישראל. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מודה על האמת שכבר די הבהרנו במעמד הזה שקשיש בישראל הוא לא מלת גנאי, חלילה, אלא בעצם בישראל קשיש הוא בר-מזל. בארץ שלנו, להזדקן ולהגיע לגיל מופלג צריך להיות נס. לעבור את כל המלחמות ואת כל האסונות ואת כל התאונות ולהזדקן – בואו נאמר את האמת, רק חסד נפל בחלקו של מי שמגיע לזה, בעיקר כשכולנו יודעים שהאלטרנטיבה היא הרבה יותר גרועה. לכן נדמה לי שלכל אוכלוסיית הקשישים בישראל אין שום סיבה לדאוג מעצם מצב הקשישות, להיפך.
אני מודה על האמת שאני לא אובייקטיבי, כי למדתי היום ממרכז המחקר והמידע, שקשיש הוא בן 65 ומעלה, ולכן גם אני כבר בתוך המצב הזה. חברי הכנסת שרה מרום-שלו ויצחק זיו, שתדעו לכם, אני נכנסתי לפה צעיר. פתאום יום אחד אתה קם ואתה רואה במרכז המידע שאתה בעצם קשיש, וזה לא כל כך נורא, זה אפילו לא רע. אז אם התקבלתי לחברתכם הטובה, אני שמח. בסך הכול לא רע עם זה.
היעד של כולנו, חברי הכנסת, הוא כפול: האחד, להעלות את תוחלת החיים. אם עלייתה העלתה את שיעורם של אלה שהיום הם בבחינת קשישים, מעל גיל 65, מ-5% ל-10% מכלל האוכלוסייה, היעד של מדינת ישראל חייב להיות להגיע לרמה הגבוהה ביותר בעולם, כלומר 20% קשישים. זה כבר קיים בכמה מדינות, ואנחנו בדרך לשם; את זה לא יהיה קשה להשיג. לעומת זאת, המטרה השנייה היא לא רק להזדקן, אלא בכבוד. כלומר, שאיכות החיים בגיל השלישי תהיה יותר טובה מאשר בכל גיל אחר. בזה מדינת ישראל, לדאבוני הרב, מאוד מפגרת ומאוד מייסרת את קשישיה. בעניין הזה יש לנו אתגר גדול מאוד.
היום יש בישראל 687,500 קשישים, 37.6% מהם ניצולי השואה. אני לא בטוח שכולנו יכולים להסתכל להם בפנים ולומר שהם חיים חיים ראויים שמדינת ישראל היתה צריכה לתת להם אותם. אני אתן כמה וכמה דוגמאות, גברתי היושבת-ראש.
רבע מכלל המשפחות העניות, בראשן עומד קשיש. זה 94,300 משפחות. בושה וחרפה למדינת ישראל שזה המספר של המשפחות העניות שבראשן עומד אדם קשיש. הן היו צריכות לחיות ברווחה, כיוון שהאדם הזה חי כל חייו כדי שמשפחתו תחיה ברווחה אלמנטרית, ואצלנו - מתחת לקו העוני.
דבר שני, בישראל יש 18,000 מיטות לנזקקי סיעוד. ל-1,700 נוספים אין תקציב, ואין מיטות. מה זה "אין תקציב ואין מיטות"? יכול להיות שאדם נפגע ברגלו או עינו דומעת, והוא מגיע לבית-חולים ולא יקבל טיפול, יגידו לו: נגמר התקציב? אותו דבר כאן: זה חייב להיות ללא מגבלה וללא קווטה. אין דבר כזה שאדם קשיש נזקק מגיע לצורך לקבל מיטה לסיעוד, ואומרים לו: אין תקציב. לא קיים מצב כזה, לפי דעתי ולפי מצפוני. טיפול בקשישים נזקקי סיעוד חייב להיות כמו טיפול ראשוני לכל דבר, עזרה ראשונה. כך מקבלים בבית-חולים, כך בבית-חולים לחולי נפש, כך צריך אדם קשיש לקבל טיפול סיעודי כאשר הוא נזקק לו.
היום למדנו, חברת הכנסת שרה מרום-שלו ואנוכי, בוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, כמה וכמה דברים מאוד מעניינים: עלות החזקת קשיש במוסד היא כ-9,000 ש"ח לחודש; ועל זה הממשלה מנסה עכשיו לחסוך. איך היא הוציאה מכרז לקניית שירותים כדי להוזיל את העלות. אלא מה, שבמחקרים התגלה שככל שהתקציב נמוך יותר השירותים לקשישים באותם מקומות רמתם נמוכה יותר, לא משנה אם המוסד פרטי או ממשלתי. כלומר, הממשלה ביודעין הולכת להוזיל את העלות של החזקת אדם במוסד סיעודי כדי לחסוך כסף, אבל ממנו ייחסכו שירותים אלמנטריים שהוא זקוק להם.
עוד דבר, גברתי היושבת-ראש - - -
היו"ר קולט אביטל:
לפני סיום.
רן כהן (מרצ):
אני כבר מסיים. אנחנו לומדים שהממשלה מתכננת להקפיא את קצבאות הזיקנה, שהן גם כך עלובות: 1,159 ש"ח ליחיד, 1,738 ש"ח לזוג. מזה מנסים לקצץ כ-50 שקל, שזה בעצם עלות ההחזקה הריאלית של אותה קצבה. זה מה שהממשלה הזאת עם סיעת הגמלאים מתכוונת לעשות? אני אומר לכם, אתם צריכים לשכב על הגדר ולא לתת לעשות את זה, ואנחנו נבוא כמובן לעזרתכם - -
יצחק זיו (גיל):
לא יקום ולא יהיה.
רן כהן (מרצ):
- - כי שמעתי כאן את השר רפי איתן כל כך מתבשם בהישגים – איך דבר כזה יוצא מתחת ידה של ממשלה שהוא יושב בה כשר? את זה צריך לטרפד, זה עוול שאסור להשלים אתו ולחיות אתו. יש עוד דברים רבים, אבל את זה נעשה באמת בהמשך הדיונים. הכנסת הזאת חייבת לעמוד במבחן אחד ולהגיע לחקיקת חוק פנסיה ממלכתית, שיבטיח כבוד לכל פנסיונר ולכל אדם, לחיות חיים ראויים במדינה הזאת. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - אחרון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה. לאחר מכן אני מקווה, אם נמצא את חבר הכנסת שרוני, נגיע להודעת סיכום. בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני פונה אל הגמלאים ביום הקשיש הבין-לאומי שמציין את האחדות של הכנסת מעבר לכל השייכות המפלגתית והסיעתית סביב הנושא הזה, המאחד את כולנו. אינני סבור שהנושא הזה צריך להיות באחריות מפלגה זו או אחרת, זה צריך להיות נושא שמאחד את הכנסת על כל מפלגותיה. זה נושא שיש לו זיקה אישית אלינו, לכל אחד ואחד בתור חבר כנסת שיש לו הורים גמלאים או קשישים, או שיבוא זמן ואנחנו נהיה בקטגוריה הזאת, וכאלה שכבר נמצאים בה. זה, לדעתי, אחד המבחנים - - -
רן כהן (מרצ):
במקרה הטוב אנחנו נגיע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
במקרה הטוב, אתה צודק.
אני סבור שהמבחן הוא איך מתייחסת החברה לקשישים בתוכה, האם המחויבות שלנו היא מחויבות מילולית או מחויבות אמיתית. ואם היא אמיתית ומהותית, איך זה מתבטא בסדר העדיפויות של הכנסת כמחוקק ושל הממשלה כרשות מבצעת.
אם אנחנו מתייחסים לתקציבים ולקצבאות המשולמות לזקנים, לדעתי, הם לעג לרש. איך אדם יכול להתקיים מגמלה של 1,159 שקלים? איך ניתן להתקיים מסכום כל כך פעוט, כאשר אנחנו יודעים שהצרכים של הקשישים הם יותר גדולים, גם הצרכים הטיפוליים וגם הצרכים לאור הגיל? בגמלה הזאת אנחנו מבטיחים להשפיל את הזקן ולהתעלל בו. זאת גמלה משפילה. זאת פגיעה בכבודו של אותו זקן. אנחנו מדברים על שמירה על כבודו; שמירה על כבודו זה להבטיח עצמאות כלכלית, להבטיח הכנסה מכובדת שתבטיח לו חיים מכובדים. התשלום שמובטח כאן, לדעתי, מבטיח עליבות, ולהפוך אותם למקבצים על פתחם של בני משפחה או קרובים שיעזרו ויסייעו – ולא היא. זאת אחריות של המדינה, ולא אחריות של המשפחה.
אני רוצה לציין, רבותי, שהיום הזה הוא לא יום הקשיש בישראל בלבד, אלא יום הקשיש הבין-לאומי. ולכן כשאנחנו מזדהים עם הגמלאים ועם הקשישים במדינה, צריך לזכור גם את הקשישים בקרב העם הפלסטיני, שסובלים סבל רב, כפול ומכופל, כאשר נשללת מהם הזכות לעצמאות ולחירות, ואנחנו עדים מדי יום ביומו בתקופה האחרונה למבצעים של הרג ושפיכות דמים מתמשכים, מדי יום ביומו, וכמעט עוברים על זה לסדר-היום, כאילו שום דבר לא קרה.
כל אותם הרוגים – אם זה ילדים ואם נשים וזקנים – כולם יש להם משפחות וילדים, הכאב שלהם הוא איום ונורא, ואי-אפשר להתייחס – כל אחד יהיה מבחנו המוסרי או הכאב האישי הפרטי שלו או של בן עמו. אנחנו שייכים לקהילה האנושית וצריכים לגלות אחריות וגם רגישות למה שפוקד את העם הפלסטיני, ולחשוב שהמחויבות שלנו היא גם לסבל האנושי של השכנים שלנו, גם לסבל של העם השכן. לדעתי, המצוקה שלהם צריכה להיות בעייתה של מדינת ישראל. הפתרון כאן: כאשר מדברים על רווחה, מדברים על ביטחון. הביטחון כאן יבוא מהביטחון שם, והפתרון צריך לבוא כאשר דואגים ושמים בראש מעיינינו את האחריות כלפי העם הפלסטיני שסובל יותר מ-40 שנה מהשליטה של מדינת ישראל בחייו, בכל נושא הנוגע לחיי היום-יום שלו וגם ביכולת שלו לחיות או לא לחיות עקב הפעילות הצבאית המתמשכת זה חודשים.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הרבה מוסדות, הרבה ארגונים פועלים כדי לעזור ולסייע, ולכן מגיעה להם תודה וברכה על כל הפעילות הוולונטרית שהם עושים. היא חשובה מאוד ונותנת גם אפשרות לחיים מכובדים לאותם קשישים שהמדינה והממשלה אינן ממלאות את תפקידן כלפיהם עד היום. יש הרבה חובות המוטלות מכוח חוקים, אם זה חוק הבריאות, אם זה המחויבות של משרד הרווחה, קופות-החולים ומשרדים אחרים ונוספים, שאינם ממלאים את חובתם. הגיע הזמן לאחד את הפעילות של כל הגופים האלה, והתוצאה תשתקף ברווחתו של אותו קשיש שכל החברה מחויבת לעזור ולסייע לו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחרון הדוברים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, חשוב מאוד שהכנסת מציינת את יום הקשיש וחשוב מאוד המצעד הזה של חברי הכנסת שעולים לדוכן ואומרים דברי טעם בדרך כלל. אני רק רוצה להזהיר, שהמצעד הזה של עלייה לדוכן לא יהפוך בעוד כמה שבועות למצעד של צביעות, כשנבוא לדון בתקציב המדינה ולטפל בסעיפים הרלוונטיים לקשישים, לפנסיונרים. אני חושב שאז יהיה המבחן של האמיתות והכנות של הדברים שנאמרים כאן. בעת ציון יום הקשיש, כמובן, כל אחד יכול לעמוד כאן, להשתפך ולגלגל עיניים, אבל המבחן הוא באותה הרמת יד על סעיף זה או אחר כשנבוא להצביע על תקציב המדינה. לכן, אני מאוד מקווה שהמלים שנאמרות כאן היום יהיה להן אשראי רציני וגיבוי רציני ביום שבו צריך לבחון אותן הלכה למעשה.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו בפתחו של החורף. עוד לפני שאכנס לתוכן הדברים, אני רוצה שהממשלה, משרד הרווחה, כבר יכריזו ויקדימו את מענקי החימום לקשישים ולמשפחות הקשישים.
אין ספק שלעוני בישראל יש מאפיינים חברתיים, של חתכי אוכלוסייה. לפעמים אלה חתכים לאומיים, יהודים וערבים; לפעמים זה פריפריה ומרכז; ולפעמים זה גילים - ילדים וקשישים. הילדים והקשישים הם הנפגעים העיקריים והם חסרי אונים כאשר הם נתקלים במצוקות חברתיות וקיומיות.
כאמור, אוכלוסיית הקשישים במדינת ישראל היא כ-10%. עשירית מהאוכלוסייה הם קשישים. זאת תוספת של 100% לעומת שנות ה-60, אבל זה עדיין מתחת לשיעור הקיים במדינות מערביות. מתוך אלה, מתוך ה-10%, 93.1% מהקשישים במדינת ישראל הם יהודים ו-6.9% הם ערבים. מה המשמעות של המספרים האלה? יש משמעות אחת שהיא עניינית, שעצם האחוז הגבוה של קשישים שבאו עם האוכלוסייה הרוסית העלה את מספר הקשישים בקרב הציבור היהודי. אבל מעבר לזה, זה אומר משהו על תוחלת החיים. תוחלת החיים בקרב הציבור היהודי - - -
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
עולים לא רוסים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ממוצא רוסי. האזרחים הישראלים ממוצא רוסי, זה בסדר?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
יש גם בוכרים וקווקזים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
חבר העמים, בסדר?
זה אומר גם משהו על תוחלת החיים. הכוונה היא, שתוחלת החיים בקרב הציבור היהודי גבוהה יותר מתוחלת החיים בקרב הציבור הערבי. וזה 58 שנים אחרי קום המדינה. לפחות במספרים האלה היה אמור להיות אחוז שווה בכל הקשור לתוחלת החיים. זה כמובן קשור בתמותת תינוקות, זה קשור בתנאים סניטריים ובתנאי בריאות, זה קשור בתקציבים לטיפולים בעניינים חברתיים. אבל אחוז הקשישים הערבים הוא גם הרבה יותר נמוך מאחוז האזרחים הערבים מסך כל האזרחים.
לעומת זאת, אנחנו רואים גם במספרים האחרים, שאם ב-2003 פעלו בישראל 167 תוכניות דיור מוגן לקשישים, שהן קרוב ל-19,796 יחידות דיור, ו-45% מהיחידות האלה היו של הממשלה, 30% היו של הסקטור הפרטי ו-25% של מה שקרוי המגזר השלישי או העמותות למיניהן - מידיעה שלי, במגזר הערבי הדברים האלה כמעט לא קיימים, למעט יוזמות מבורכות של אנשים ושל מוסדות ועמותות.
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מסיים. אני לא מרגיש שיש תשומת לב מיוחדת של המדינה ומוסדותיה לטיפול בקשישים במגזר הערבי.
כמובן, אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו חברי כנסת אחרים בקשר לקיצוץ בקצבאות, בנושא של העלאת גיל הפנסיה וכו'. אבל אני חוזר לנקודה שבה התחלתי את דברי: המבחן של הדברים הנשגבים והגבוהים הוא ביום שבו צריך להרים את היד למען זכויותיהם של הקשישים בתקציב המדינה, וזה יהיה בעוד שבועות. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, בזאת תמה רשימת הדוברים.
אנחנו עוברים עכשיו להצעת הסיכום לציון יום הקשיש הבין-לאומי, הצעת הסיכום של סיעות גיל, קדימה, הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, העבודה-מימד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, חד"ש ובל"ד. חבר הכנסת שרוני, האם תרצה לקרוא את ההודעה של כולם? בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה.
משה שרוני (גיל):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת המכובדים, הצעת סיכום לציון יום הקשיש הבין-לאומי, של סיעות גיל, קדימה, העבודה, הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, מרצ, חד"ש, בל"ד.
הכנסת מקבלת את הודעת הממשלה לציון יום הקשיש הבין-לאומי.
בישראל, כמו ברוב ארצות העולם, הפך יום הקשיש ליום חג ולסמל לתקופה שבה החברה עוברת שינויים משמעותיים באורח חייה ובאיכות חייה.
חובתה המוסרית של מדינה מתוקנת, השמה את הנושא החברתי בראש מעייניה, לדאוג לרווחת אנשי הגיל השלישי. חובה עלינו להגן על זכויות הגמלאים ולרתום את כל המערכות הכלכליות, הכספיות והחברתיות לשם כך. עלינו למגר את תופעת העוני בקרב הקשישים ולהגדיל את הכנסותיהם לפחות עד גובה שכר המינימום.
על כן, על המדינה – א. להעביר בדחיפות את חוק הפנסיה הממלכתית לכל אזרח במדינה על מנת לדאוג לעתידם הכלכלי של הקשישים; ב. להגדיל את קצבאות הזיקנה ולהצמידן לשכר הממוצע במשק; ג. לבטל את הקפאת הקצבאות המתוכננת לתקציב 2007; ד. לתת תוספות לקשישים הזקוקים להשלמת הכנסה; ה. לצמצם את השתתפות הקשישים בהוצאות על תרופות ושירותים רפואיים.
נצליח בכל זה במאמץ משותף של משרדי הממשלה השונים המטפלים בנושא זה ובשיתוף כל חברי הכנסת. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה.
רן כהן (מרצ):
גברתי, זו הצעה ממש טובה.
היו"ר קולט אביטל:
נכון, גם אתם חתומים עליה. נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת משה שרוני – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת משה שרוני נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. 22, בסדר, נוסיף את קולך, משה שרוני. ההודעה התקבלה.
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק
["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 24867; מושב רביעי, חוב' ח', עמ' 27298.]
היו"ר קולט אביטל:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לסעיף הבא בסדר-היום: הודעה מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על: א. הצעת חוק עידוד ההתנדבות בתחום השיקום והסיעוד, התשס"ה-2005; ב. הצעת חוק מאגר מידע לתורמי מוח עצם, התשס"ו-2005. אני מבקשת להזכיר, שעל-פי סעיף 5 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, רשאית סיעה להציע בתוך שבועיים ממסירת ההודעה הזאת, שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק.
אני מזמינה את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות למסור את ההודעה. בבקשה.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק עידוד ההתנדבות בתחום השיקום הסיעודי, התשס"ה-2005. מוצע להעניק סמכות לשר הרווחה להכיר בארגונים המספקים שירותי שיקום וסיעוד לפי קריטריונים מסוימים, כדי שתוענק להם הנחה בתשלומי ארנונה בשיעור של שני-שלישים. כמו כן מוצע לקבוע, כי יינתן פטור ממס הכנסה על החזר הוצאות למתנדבים. בהצעת החוק מוצע לקבוע הסדרים שונים. הכנסת מתבקשת לאשר החלת דין הרציפות על הצעת החוק האמורה.
הודעה על החלת דין רציפות על הצעת חוק מאגר מידע לתורמי מוח עצם, התשס"ו-2005. הצעת חוק מאגר מידע לתורמי מוח עצם, התשס"ו-2005, התקבלה בקריאה ראשונה ביום 20 בדצמבר 2005, בעת כהונתה של הכנסת השש-עשרה. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אישרה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 18 ביולי 2006 החלת דין רציפות על הצעת החוק האמורה, וכעת מודיעה הוועדה למליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות כאמור על הצעת החוק.
בהצעת החוק מוצע לקבוע הסדרים שונים לעניין תרומת מוח עצם: הקמת מאגר מידע מרכזי לתורמי מוח עצם במסגרת משרד הבריאות, הסמכת שר הבריאות לקבוע הוראות בדבר נטילת דגימת מוח עצם, ביצוע בדיקות התאמה וניהול מאגר מידע לתורמים, קביעת חובת רישוי לניהול מאגר מידע וטיוב דגימות קיימות של מוח עצם.
הכנסת מתבקשת לאשר החלת דין רציפות על הצעת החוק האמורה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
דיווח משלחת הכנסת לוועדה המדינית-הביטחונית
של האספה האירו-ים-תיכונית בבריסל
[נספחות.]
היו"ר קולט אביטל:
הנושא הבא: דין-וחשבון מטעם יושב-ראש משלחת הכנסת לוועדה המדינית-הביטחונית שהתקיימה בבריסל. אני מזמינה את חבר הכנסת מגלי והבה למסור את הדוח. בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש דוח על הפעילות שלנו בכינוס הוועדה המדינית-הביטחונית של ה-EUROMED בבריסל. כמובן, ה- EUROMEDזו האספה הפרלמנטרית האירופית-המזרח-תיכונית, שכוללת את מדינות האיחוד האירופי ואת כל מדינות אגן הים התיכון. אף שירדן היא לא באגן הים התיכון, גם היא כלולה ב- EUROMED.
ל- EUROMEDיש שלוש ועדות: הוועדה המדינית-הביטחונית ולזכויות אדם, הוועדה הכלכלית והוועדה לענייני תרבות, והן נפגשות מדי פעם לדון בנושאים הקשורים למדינות האלה.
הבאתי את הרקע הזה כדי שתבינו, שאחרי כינון האספה לפני שנתיים היתה הצלחה תקדימית למדינת ישראל, שבפעם הראשונה נבחר לסגן יושב-ראש הוועדה המדינית-הביטחונית נציג ישראל. אנוכי משמש בתפקיד הזה, וגם אחרי הבחירות חידשו את המינוי הזה לוועדה המדינית-הביטחונית.
הוועדה החליטה לקרוא לנו לדיון חירום בעקבות מלחמת לבנון, מלחמה של 33 ימים, והתכנסנו בבריסל לדון. השתתפו בוועדה כל מדינות אגן הים התיכון, כפי שאמרתי, ומדינות אירופה. מהרשות הפלסטינית לא הגיעו בשל הסיבות הפנימיות, וגם נציג לבנון לא הגיע בטענה שהוא לא יכול להגיע. מהות הדיון היתה התייחסות למלחמה בעיניים של כל נציג ונציג מהמדינות האלה, הפקת לקחים והסקת מסקנות כיצד ניתן לטפל בהשלכות המלחמה.
אחד הנושאים החשובים מבחינתנו, ובהיותי סגן יושב-ראש הוועדה שמעתי את טענות השגריר הלבנוני וגם את שגריר הרשות הפלסטינית, ושמעתי טענות של מדינות אחרות, ואני רוצה לדווח כאן לחברי הכנסת, שרבים ממשתתפי הוועידה ממדינות אגן הים התיכון וגם ממדינות אירופה היו בעד עמדת ישראל, והם באו בטענות ללבנון ול"חיזבאללה" על המלחמה שכפו אותה על מדינת ישראל וכמובן על ההשלכות שהיו למלחמה.
הסברתי את עמדת מדינת ישראל, את עמדת הכנסת, בצורה אובייקטיבית ביותר. אמרתי שיש לנו תפקיד לקרב בין המדינות, בין הצדדים, במיוחד למצוא פתרונות לנושאים שכתוצאה מהמלחמה נקלענו אליהם. עלה הנושא של ההשלכות – חבר הכנסת מג'אדלה, אולי זה לא מעניין אותך, אבל אני שומע אותך עד כאן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני עוקב אחריך בפעילויות החשובות האלה.
מגלי והבה (קדימה):
תודה. רציתי לציין שאחת המסקנות היתה להוציא משלחת רמת דרג של הוועדה המדינית-ביטחונית, ואני הייתי צריך לבקר בלבנון ולבקר בישראל וברשות הפלסטינית. ההתניה היתה על עקרון ברצלונה, וגברתי היושבת-ראש מכירה את העיקרון הזה יפה מאוד, עקרון השוויוניות – כל מי שחייב להיות חבר יהיה חבר שווה לשאר החברים. במשלחת נקבע שאכן נציג ישראל, בתמיכת כל משתתפי הוועדה, יצא לביקור, ומטרת הביקור היתה להביא דוח אמיתי על מה שקורה בשטח בשלוש המדינות שהיו בהן נזקים כתוצאה מהמלחמה. כמובן היתה פנייה רשמית לממשלת לבנון, ואנחנו מבחינתנו אישרנו את הגעת המשלחת, גם הרשות הפלסטינית, הלבנונים התנגדו.
התנגדות ממשלת לבנון לביקור מנעה מהוועדה להגיש דוח על מה שקרה, וכמובן המפסיד העיקרי בנושא היה ממשלת לבנון, כי אנחנו התכוונו להביא את הדוח הזה, להניחו על שולחן האספה ועל שולחן האיחוד האירופי. התוצאה, כמובן, שהביקור לא התקיים כיוון שהם התנגדו לנוכחות ישראלית.
ברשותך, היושבת-ראש, חשוב לנו לדווח פה שחבר הכנסת בשארה, דרך אגב, תמך בממשלת לבנון, וכאילו התפרש הדבר מבחינתו שישראל מבקשת לעשות ביקור בלבנון. תשובתי אליו ששמחתו מוקדמת, כי אנחנו התבקשנו לעשות את הביקור מטעם ה-EUROMED ולא מטעם מדינת ישראל. ביקרנו בלבנון קודם, נבקר אחרי זה ונפעל למען השלום ולא למען הרחקת הצדדים מהגעה לשלום. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק איסור סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006
[מס' מ/231, כ/99; "דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב רביעי, חוב' ג', עמ' 26345, וחוב' ט',
עמ' 27692; הכנסת ה-17, מושב ראשון, חוב' י"ב, עמ' 2007, וחוב' י', עמ' 1634; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
חברי חברי הכנסת, יש שינוי בסדר-היום של הכנסת. אנחנו עוברים עכשיו לדון ולהצביע בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על הצעת חוק איסור סחר בבני-אדם. זה לפי אישור יושבת-ראש הכנסת. הנושא של הסיכונים הסביבתיים במפרץ חיפה יעלה מייד לאחר מכן.
יציג את הנושא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תודה מיוחדת לד"ר חנין.
אפשר להאריך הרבה. מדובר בהצעת חוק מורכבת, שעבודה חרוצה מאוד לקראתה נעשתה בוועדת משנה שהתחילה כוועדת חקירה בראשותה של חברת הכנסת גלאון. חוויה גדולה היתה לעבוד על החוק הזה, בפרט משום שרוב ימי הפגרה הוקדשו לעבודה על החוק עם כוחות מקצועיים מכל הציבור.
אומר כמה מלים קצרות מאוד, אף שזה חוק שאולי מן הדין היה להאריך בו, אבל הוא גם מדבר בעד עצמו. אם כך, זוהי הצעת חוק שמשותפת לחברת הכנסת גלאון ולממשלה, שהשתכנעה שראוי לעשות הצעה שכזו. היא באה לתת מענה כולל ומקיף על תופעת הסחר בבני-אדם ולא רק בנשים. היא נותנת מענה בכמה נושאים עיקריים: מאבק בסוחרים, סדרי הדין, סיוע לקורבנות הסחר בבני-אדם.
הצעת החוק קובעת כי הענישה תוחמר, ובגין החזקה בתנאי עבדות – ואומר מייד משהו על תנאי העבדות – לצורכי עבודה או שירותים תהיה עד 16 שנות מאסר. אם הקורבן הוא קטין – עד 20 שנות מאסר.
החידוש העיקרי הוא בהרחבת תחולת העבירה של סחר בבני-אדם, שהחוק יחול גם על סחר בבני-אדם למטרות של עבודת כפייה בתנאי עבדות, שכן עד כה התייחס ספר החוקים, שוב ביוזמתה של חברת הכנסת גלאון, לאיסור סחר בבני-אדם למטרות עיסוק בזנות.
לבקשתנו - עסקנו הרבה בסוגיה של עבדות בתקופה המודרנית. עבדות היא מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם. זוהי הגדרה שמשלבת את ההגדרות באמנות הבין-לאומיות, יחד עם אמירה שגם תופעת העבדות המודרנית, שבה אלמנט השליטה בעבד הוא המרכזי, היא אסורה ועונשה חמור במדינה מתוקנת.
על-פי הצעת החוק, עבירת סחר בבני-אדם למטרת אחד הדברים הבאים: נטילת איבר, הולדת ילד ונטילתו, עבדות, עבודות כפייה, זנות, פורנוגרפיה, או ביצוע עבירות מין – עונשה הוא עד 16 שנות מאסר, וכשהקורבן הוא קטין – עד 20 שנה. כמו כן, עבירת חטיפה לשם מטרה ממטרות הסחר בבני-אדם – עונשה הוא עד 20 שנות מאסר. עבירה של הוצאת אדם מעבר לגבולות מדינה שבה הוא שוהה – עולה עד עשר שנות מאסר. החמרת הענישה גם בעבירת עיכוב דרכון – לשלוש שנות מאסר במקום שנה אחת. כפי שאתם יודעים, אלה עבירות נספחות לעבירות סחר בבני-אדם. כמו כן הוספנו נסיבה מחמירה לעבירה, שמי שמעכב דרכון של אדם ומעמיד אותו בסכנות שהגדרתי קודם, עונשו הוא עד חמש שנות מאסר.
הוספנו הסדרי חילוט של רכוש הקשור לעבירת סחר בבני-אדם או עבירת החזקה בתנאי עבדות. החילוט הוא החרמת פירות העבירה או רכוש ששימש בביצוע העבירה. קבענו בחוק כי הגנה על נפגעי סחר בבני-אדם ועבדות ועזרה בשיקומם תינתן באמצעות העברת כספי החילוט האמור. אני מודה כאן לאוצר שחרג ממנהגו והסכים למהלך הזה. קנסות פליליים שיוטלו על עבריינים בעבירות סחר בבני-אדם יועברו לקרן ייעודית שהוקמה בחוק, ותפקידיה, בין השאר, לעזור בשיקום הקורבנות.
בנוסף הנחתה הצעת החוק את בית-המשפט לתת פיצויים לניזוק בעבירת סחר בבני-אדם ועבדות על-ידי חובת הנמקה לאי-פסיקת פיצויים בגזר-דין שנוגע לעבירות הללו. הפיצויים יינתנו במסגרת ההליך הפלילי, כאשר אם העבריין המורשע לא משלם אותם, הניזוק יקבל כסף מקרן החילוט הייעודית.
כמו כן, בית-המשפט הוסמך לקיים משפטים בנוגע לעבירת סחר בבני-אדם בדלתיים סגורות ולמנוע פרסום פרטים מזהים של קורבנות כאשר הוא מוצא את הדבר לנכון.
חברי חברי הכנסת, זהו חוק שמעמיד את מדינת ישראל בשורה אחת עם הנאורות שבמדינות העולם בהתמודדות עם בעיה שהיא מבעיות הפשע והשחיתות הגדולות בעולם. יש בחוק הזה כמה ניסוחים ראשוניים שמאפיינים את העולם המודרני, ובהם סחר בעבדים, עבודת כפייה ואחריות החברה של הכפר הגלובלי למדוכאים ולחלשים.
אשמח אם חברי הכנסת יצביעו על הצעת החוק ככתבה. הגעתי להבנה עם חברת הכנסת גלאון, ברשותה, שמתוך ההסתייגויות שהיא הציגה, ויש לכם כאן שתיים, את ההצעה השנייה והשלישית, קרי – סעיף (2)(א) וסעיף 2(ב), היא לא תעלה. אם כך, נשארנו רק עם הסתייגות אחת. תודה רבה.
גדעון סער (הליכוד):
זו הסתייגות אחת, שהפסקה הראשונה בלבד - - -
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה. אתם יודעים שאני לומד כאן כל יום. אך כך נשארה פה הרישה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
חבר הכנסת בן-ששון, אתה תומך בהסתייגות הזאת?
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אינני תומך. אשמח מאוד אם החוק יעבור כלשונו. אני מבקש שחברי הכנסת יצביעו על החוק כלשונו.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על ההסתייגויות. חברת הכנסת גלאון, תמתיני בבקשה, אני אקרא לך. אנחנו קודם נצביע על שם החוק.
זהבה גלאון (מרצ):
אני רוצה לנמק את ההסתייגות.
היו"ר קולט אביטל:
את צריכה לנמק את ההסתייגות אחר כך.
זהבה גלאון (מרצ):
לא, עכשיו.
היו"ר קולט אביטל:
בסדר. אם כך, בבקשה. תעלי ותנמקי את ההסתייגות.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אני עולה בעיקר כדי להגיד תודות. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, הציג את החוק, את מלוא היקפו, את ההשפעות שלו. אני מודה שזה רגע די מרגש עבורי. מבחינתי זו גולת הכותרת של העבודה שלי בכנסת.
אם אני מסתכלת בפרספקטיבה של חמש שנות פעילות, אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שעשיתי, ואני שמחה לשתף פעולה עם הממשלה בעובדה שחברנו יחד להצעת חוק משותפת.
ההצעה הזאת קרמה עור וגידים ונדונה והתלבנה במשך ימים ארוכים בזכותו של יושב-ראש ועדת החוקה הנוכחי, שלקח על עצמו כמשימה בפגרה, העביד אותנו קשות, אני חייבת לומר, ישבנו בפגרה ישיבות ארוכות ביותר ודנו בכובד ראש. הייתי אומרת, ישבנו על המדוכה.
אני רוצה לומר תודה מיוחדת ליושב-ראש הוועדה, ליושב-ראש הקודם, לחבר הכנסת גדעון סער, שבהיותו מזכיר הממשלה התחלנו לעבוד על החוק הזה. הוא קידם, דחף. עבדנו על זה שנים רבות.
אני רוצה להודות למנהלת הוועדה דורית ואג, לכל צוות הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה קרן וינשל, שעשתה עבודה מדהימה, ולמנהלת הוועדה למאבק בסחר בנשים, סיגלית עדרי.
אשמח אם החוק יתקבל עם ההסתייגות, אותה הסתייגות שנותרה. אם ההסתייגות לא תתקבל זה לא סוף העולם. אני אשמח אם היא תתקבל, אני חושבת שזה משפר ומשדרג את החוק.
אני רוצה גם להודות ליושב-ראש האופוזיציה שמצא לנכון לבוא למליאה ולהשתתף בחוק החשוב הזה, ולכל חברי חברי הכנסת תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
את לא רוצה לנמק את ההסתייגות שלך?
זהבה גלאון (מרצ):
לא.
היו"ר קולט אביטל:
אם כך, אתה גם לא רוצה להשיב על ההסתייגות.
נעבור להצבעה. אין הסתייגויות לשם החוק, נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד שם החוק – 27
נגד - אין
נמנעים - אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. שם החוק התקבל.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו מסכימים עם האופוזיציה.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1. יש הסתייגות של חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת לוי אינו נמצא ולכן אנחנו עוברים ישר להסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון לסעיף 1(8).
נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון לסעיף 1 נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שההסתייגות התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותה השנייה של חברת הכנסת זהבה גלאון.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
היא מסירה את ההסתייגות.
היו"ר קולט אביטל:
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 10-2. לסעיפים 10-2 אין הסתייגויות ואני מציעה שנעבור להצבעה על סעיפים אלה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
צריך להצביע על סעיפים 10-1.
היו"ר קולט אביטל:
לא. התקבלה ההסתייגות לסעיף 1 ולכן אנחנו מצביעים על סעיפים 10-2.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 10-2 - 29
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיפים 10-2 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
29 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. סעיפים 10-2 התקבלו בקריאה שנייה.
חבר הכנסת בן-ששון, היות שהתקבלה ההסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון, האם אתה מוכן שנעבור עכשיו להצבעה בקריאה שלישית על כל החוק?
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מבקש.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, לרבות ההסתייגות שהתקבלה. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק איסור סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. מזל טוב. החוק התקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בבקשה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
קודם דיברתי מהנייר כדי לקצר. אני אומר שלושה משפטים כדי לא להאריך. אם צריך אדם להיכנס לכנסת ישראל וללמוד על המוסד בגדלותו, ברצינותו, כשהוא עושה מעשה נכון, גם אנושי וגם אזרחי – אנושי גלובלי ואזרחי ישראלי – שהוא חותך סיעות מבית אל בית, הוא צריך לעקוב אחרי עשיית מעשה החוק הזה עד לשלב האחרון בהצבעה, לרבות ההסתייגות, שהתקבלה פה-אחד. זהו מהלך מרגש לכל מי שהיה מעורב בו, וזכיתי להיות מעורב בו. מעבר לכך, אם אדם צריך בית-ספר טוב לפרלמנטריזם הישראלי במיטבו, זה היה מצוין. תודה לכל החברים; תודה לך, זהבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך, תודה רבה לזהבה על הרגע הנפלא הזה שהוא רגע של גאווה לכולנו.
הסיכונים הסביבתיים לחיים ולבריאות סביב מפרץ חיפה
[על-פי סעיף 86(א) לתקנון הכנסת.]
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא. אני מודה לחבר הכנסת דב חנין שהסכים לדחות את הדיון.
אנחנו עוברים לדיון על הסיכונים הסביבתיים לחיים ולבריאות סביב מפרץ חיפה - דיון על-פי סעיף 86(א) לתקנון הכנסת. חבר הכנסת דב חנין יפתח את הדיון, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאור.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאתחיל לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו, אומר משפט אחד של ברכה למועצה הארצית לתכנון ובנייה, שנמנעה היום מלאשר את תוכנית ספדיה ונענתה לרחשי לבם של 16,000 אזרחים שהתנגדו לתוכנית ויותר מ-50 חברי הכנסת שפנו. נקווה שזה יביא לקבורתה של התוכנית הזאת, כי עתידה של ירושלים אינו בהתפשטות מזרחה ובהתפשטות מערבה ובהפיכתה של העיר הזאת לעיר מים אל ים, אלא בחיזוק מרכז העיר והתעסוקה בירושלים ובפתרון הבעיות החברתיות הקשות שיש בה.
עמיתי חברי הכנסת, הדיון שלשמו התכנסנו הוא דיון חשוב ודחוף. אני מודה ל-41 חברי הכנסת שהצטרפו ליוזמה לקיים אותו בדחיפות, ליושבת-ראש הכנסת ולנשיאות שהציעו את המתכונת הזאת לקיומו של הדיון.
בעיות מפרץ חיפה מדגימות עד כמה, כשאנחנו מדברים היום על סביבה בישראל, אנחנו לא מדברים על מותרות. אנחנו מדברים על החיים שלנו, על הבריאות שלנו. לפני הישיבה היום קיימנו, חבר הכנסת מלכיאור ואני, פגישה לא פורמלית עם השר להגנת הסביבה. אני חייב לומר שזו היתה פגישה מאוד מועילה ומעשית. בהמשך הדיון השר יעלה לבמת הכנסת, ואני מניח שהוא יספר לכנסת על היוזמה שהוא מקדם בתחום הזה, ומראש אני מודיע שאני מברך עליה וחושב שהיא יוזמה חשובה.
לפני שבוע השתתפנו, כמה חברי כנסת מהשדולה הסביבתית-חברתית, בשיט של ספינת "גרינפיס" במפרץ חיפה. הספינה הזאת באה לעקוב אחר הנזקים הסביבתיים של הלחימה, של המלחמה האחרונה. היו נזקים כבדים – היערות בצפון, בדרום-לבנון, כתם הנפט הענקי, 15,000 טונות נפט נשפכו לים התיכון כתוצאה מפגיעת הטיל בתחנת הכוח "ג'ייה" בלבנון. נזקים כבדים. בנס לא נגרמו נזקים כבדים נוספים.
במפרץ חיפה קיים ריכוז עצום של מפעלים וחומרים מסוכנים. את זה ידענו גם קודם למלחמה, אבל במלחמה למדנו שלושה דברים נוספים.
הדבר הראשון שלמדנו היה שלא תהיה התרעה. ברור היום שלא תהיה התרעה על מלחמה נוספת. אנחנו מקווים שלא תהיה מלחמה נוספת, אבל לא תהיה התרעה. בוודאי לא תהיה התרעה על רעידת אדמה או תאונה חס וחלילה. איגוד ערים לאיכות הסביבה בחיפה קובע במפורש, שלא קיים זמן התרעה ביחס לסיכונים הכימיים שבמפרץ חיפה. בעת המלחמה האחרונה נדרשו שלושה שבועות עד שהוצאו צווים להפחתת כמויות החומרים המסוכנים.
הדבר השני שלמדנו במלחמה הזאת: לא ייתכן מיגון כולל של כל המפעלים, כל המתקנים, הצינורות, המכליות, האוניות בנמל שיש עליהן חומרים מסוכנים.
הדבר השלישי שלמדנו: בזמן אמת לא אפשרי פינוי. אנחנו יודעים היום שהודעות פיקוד העורף על פינוי 90% מהחומרים המסוכנים מהמפרץ לא היו אמת. רוב החומרים המסוכנים נשארו במפרץ - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
האם היתה הטעיה מכוונת בדיווחים של פיקוד העורף?
דב חנין (חד"ש):
אני לא רוצה לומר זאת. אני רוצה לומר שאנחנו יודעים היום שרוב החומרים המסוכנים בפועל נשארו במפרץ. ודבר נוסף, אולי קשה יותר, בזמן אמת, בזמן המלחמה מאוד מסובך ומאוד מסוכן לפנות את החומרים ממפרץ חיפה, וגם את זה צריך לדעת.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מי קובע שיש גורמים שהטעו אותך ואותנו כחברי הכנסת - - -
דב חנין (חד"ש):
מה שאנחנו יודעים היום הוא שאין התרעה, אין מיגון, אין אפשרות פינוי בזמן אמת. מה המשמעות של זה, עמיתי חברי הכנסת? ממחקר של פרופסור עמוס נוטע ופרופסור יצחק סגל מהטכניון עולה, שאם יחדור אמצעי תקיפה למכל האמוניה במפרץ חיפה, עלולות להמריא לאוויר בהבזק הראשון 100–400 טונות אמוניה ולהגיע למרחק של עד 20 קילומטר משם. מספר התושבים באזור הסיכון מגיע לכ-200,000 איש. ועדת הסביבה של עיריית חיפה החליטה לפני המלחמה שאין לאפשר המשך של פעילות מתקן האמוניה. המתקן העצום הזה פועל עד היום ללא רשיון עסק, ללא היתר בנייה כדין. היכן מדינת החוק שלנו?
אבל מתקן האמוניה לא לבד. חברת הגפ"מ בקריית-אתא היא מקור סיכון גדול נוסף. אתילן, פרופילן, כל סוגי החומרים המסוכנים, מפעלים, בתי-זיקוק, נמל חיפה. בזמן המלחמה היו בשטח הנמל חומרים מסוכנים ביותר בכמות גדולה. היה ואקום אמיתי לגבי נוהלי הטיפול בהם. מדברים על הפצצה הגרעינית האירנית? במפרץ חיפה אפשר לייצר קטסטרופה לא פחות גדולה באמצעים הרבה יותר פשוטים.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, חובתנו להשמיע קול חזק וברור לפני שיתרחש אסון. לדרוש כבר היום חקירה בלתי תלויה. אם יש נושא מתאים לוועדת חקירה ממלכתית, לדעתי, זה הנושא. מה הם הסיכונים, מה הן ההחלטות, מה היא המדיניות שננקטה ומה צריך לעשות? את הפעולה צריך להתחיל עכשיו. אם אין התרעה, אין מיגון, אין פינוי בזמן אמת, צריך להתחיל עכשיו בהוצאת החומרים והמפעלים המסוכנים ממפרץ חיפה. לא את כל המפעלים האלה צריכים בארץ, וגם מה שאנחנו צריכים לא צריך להיות בקרבת האוכלוסייה, בצפון, במרכז או בדרום.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. זה עולה כסף? אין לנו ברירה. פעמון האזעקה צלצל וכולנו חיים על זמן שאול.
נקודה נוספת וקצרה, ברשותך, היושבת-ראש. קואליציית ארגוני הסביבה שפעילים בצפון פרסמה הודעה תחת הכותרת: בצפון מתים לא רק מטילים. מפרץ חיפה הפך בשקט בשקט ובאין רואה לאזור אסון אקולוגי. התמותה ממחלות לב, כלי דם, מחלות הסרטן, גבוהה יותר מאשר באזורים אחרים בארץ, והסיבה לכך היא לא שחולים עוברים לגור בצפון אלא שמי שגר בצפון חשוף יותר לזיהומים. מדברים על שיקום ופיתוח הצפון? מגיע לתושבי הצפון שהפיתוח יתחשב גם בהם, יגן על הבריאות והחיים שלהם.
רבותי חברי הכנסת, הפעמון מצלצל. בל נשאל "למי צלצלו הפעמונים?" הם מצלצלים לנו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. היות שקודמך דיבר שבע דקות, גם אתה תקבל שבע דקות.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני כמובן מצטרף לדברים שאמר עמיתי דב חנין. אני רוצה להגיד את זה מהזווית שלי. כשיצאתי באותה הפלגה בחול המועד, חשבתי שלא אלמד דברים חדשים. הרי אנחנו יודעים את כל הנתונים וקראנו את כל הדוחות. אבל כשאתה רואה מהזווית של הים את הקרבה של עוצמת מרכז האוכלוסין עם כל המפעלים המסוכנים הללו, אתה מבין באיזו סכנה אנחנו נמצאים.
יש פה שתי סכנות: הסכנה של המצבים המיוחדים שקיבלה עכשיו דחיפות בזמן המלחמה - זה לא חייב להיות רק מלחמה, זו יכולה להיות טעות אנוש במפעלים או רעידת אדמה. כמו שחשבנו שלעולם לא יהיו טילים בחיפה, חשבנו גם שלעולם לא תהיה רעידת אדמה, אבל אנחנו יודעים לפי ההסתברות שתהיה רעידת אדמה, וזה עלול לקרות במקום הזה, עם כל הסכנות של קטסטרופה ואסון אקולוגי בקנה מידה שאנחנו לא רוצים לתאר לעצמנו.
עם זאת, יש סכנה יומיומית. הנתונים שקיבלנו גם היום, לפי הבדיקות של המשרד להגנת הסביבה, וגם בדיקות אחרות - התחלואה במחלות קשות, מחלות ריאות, מחלות סרטן, הרבה יותר חמורה, והפער בין הממוצע במדינת ישראל לבין מקומות כמו טבעון פשוט מבהיל. הוא מגיע אצל ילדים לפער של 45%-40% יותר תחלואה במחלות הכי חמורות. אלה דברים שאנחנו לא יכולים לסבול.
מה שאנחנו דורשים, ואנחנו בהחלט רואים את המשרד להגנת הסביבה כשותף, ואני יודע שהמשרד הזה עובד יום-יום, והוא עובד על זה שנים, אבל במיוחד עכשיו, אנחנו דורשים שתהיה בדיקה מקיפה של כל הדברים, גם הדברים המסוכנים; בדיקה פתוחה לגמרי, בלי אקסיומות מראש שהכול חייב להיות שם. יכול להיות שיש מפעלים שיש הצדקה שיהיו שם ואנחנו לא באים לדרוש שיסגרו את המפעלים או יעבירו אותם בלי לדעת מראש, אבל צריך לשקול בכובד ראש מה הרווח של המפעלים הללו, הרווח של מקומות עבודה ורווח אחר, ומה הסכנות, ולהעמיד את הדברים זה מול זה.
צריך גם לשתף את הציבור. יש עניין של חשיפה כלפי הציבור שגר שם. הוא צריך לדעת מה מידת הסכנה. הוא גם צריך לדעת שבשעת חירום, כמו במלחמה - ואני מפתח את מה שדב אמר - הוא לא יקבל הנחיות. פיקוד העורף לא נתן הנחיות, מה הציבור צריך לעשות אם חס ושלום יש אסון אקולוגי במקום. איך הוא צריך להתנהג? מסכות, סגירת חלונות, איפה הוא יכול להימצא במצב כזה. לא תהיה אפשרות להתרעה נוספת. פעם אחת יקרה האסון הזה, חס ושלום, עם כל התוצאות החמורות. הציבור חייב לדעת היום. הכול צריך להיעשות בשקיפות, בשיתוף עם הציבור.
אני מאוד מבקש, ואני גם סומך על הוועדה שיקים השר גדעון עזרא, שהוועדה תהיה בלתי תלויה, ושתבדוק לעומק באומץ את כל ההיבטים. אנחנו לא יכולים להשאיר את הדבר פתוח, לא בהקשר של האסון הגדול וגם לא בהקשר של אסון שבשגרה, שיום-יום בתי-החולים בחיפה מלאים ילדים שבאים בגלל המפעלים הללו. מגיע גם לילדים האלו שנטפל בהם ובבריאותם. זו חובת הכנסת, זו חובת כולנו. אני באמת שמח, כי אני מרגיש שיש בנושא הזה יותר ויותר הסכמה מקיר לקיר, על אף האינטרסים הכלכליים הכבדים שיש מהצד השני. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אדוני השר להגנת הסביבה, לפי הנוהל אתה בין הפותחים. לאחר מכן יהיה דיון סיעתי. בבקשה.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מלכיאור ושאר חברי הכנסת שנוכחים בשעה מאוחרת זו בנושא החשוב הזה, אני שמח מאוד על כך שיזמתם את הדיון הזה. זו הזדמנות טובה להעמיד דברים על דיוקם, וכפי שאנחנו במשרד רואים את הדברים.
על-פי הגדרת הדיון, הדיון הזה מתחלק לשני חלקים, ששניהם נוגעים לאזור מפרץ חיפה. הנושא הראשון הוא נושא החומרים המסוכנים והנושא השני הוא זיהום האוויר וזיהומים אחרים במפרץ חיפה.
לגבי החומרים המסוכנים - אני מוכרח להגיד, שמייד עם פרוץ הלחימה בלבנון יצאנו לשטח ודאגנו בכל אתר ואתר, בשיתוף פעולה עם המפעלים, להפחית בחומרים שאינם חיוניים, להפחית עד למינימום, עד להוצאה בכלל. למשל, הברום הוצא מהאזור, האמוניה הלכה ופחתה. במשך כל ימי הלחימה לא הגיעה אף אונייה של אמוניה למילוי. אני מוכרח פה להגיד בסוגריים: האמוניה היא חומר נדרש מאוד לתעשייה בישראל. אין בית-קירור אחד שיכול לפעול בלי אמוניה - עד שיימצא חומר אחר.
שמעתם ודאי השבוע על התאונה שקרתה במפעל "טנא-נגה" בקריית-מלאכי, כאשר בגלל טיפול לא נכון באחד הברזים נפלטה אמוניה ופגעה בפועלים במקום.
אני שמעתי את מה שאמר חבר הכנסת דב חנין על פרופסור נוטע. אני חושב שפרופסור נוטע טועה בגודל הסכנה, אבל אני לא רוצה להתווכח. פרופסור נוטע יהיה חבר בוועדה שאנחנו מקימים עכשיו בנושא החומרים המסוכנים, בראשותו של אלוף לשעבר, מפכ"ל לשעבר, הרצל שפיר, שהיה בקיא בעניין הזה. אליו יצטרפו אנשי אקדמיה, אנשי ציבור, אנשי מפרץ חיפה, והם יצטרכו לתת לנו את ההמלצות בנוגע לחומרים המסוכנים כולם ולעתיד מכל האמוניה. צריך להבין שאין מקום למכל האמוניה אלא על שפת הים. וכידוע לכם, האפשרויות הפתוחות לשפת ים במדינת ישראל הן מוגבלות מאחר ששפת הים לאורכה מאוכלסת מאוד.
אני מוכרח לומר, שמעבר לכך הוועדה גם תעסוק בנושא החשש לרעידת אדמה ומה אנחנו צריכים לעשות על מנת לחזק את המקומות המסוכנים לעת רעידת אדמה.
אני ביקשתי לפני שלושה חודשים, עוד לפני פרוץ המלחמה, ממכון נאמן בטכניון, מוסד שמואל נאמן בטכניון, לטפל בנושא זיהום האוויר במפרץ חיפה. העבודה נמצאת לפני סיום, והיום יושב-ראש הוועדה נכח גם בישיבה של השדולה לאיכות הסביבה. זה מוסד בלתי תלוי, והיו בו 30 מומחים, מטובי המומחים בארץ, גם אקדמאים, גם רופאים.
בנושא הזיהום - אני רוצה לקרוא לפניכם את הממצאים בעניין הזיהום במפרץ חיפה: הצוות בחן את מצב איכות האוויר במפרץ חיפה. איכות האוויר באזור היתה גרועה מאוד עד לפני כעשר שנים. ריכוז הגופרית הדו-חמצנית היה כפול מהתקן הקיים היום. בעקבות פעילות נמרצת של המשרד ושל איגוד הערים נקבעו תקנים לתעשייה, נסגר אתר אשפה לא מוסדר שהפיץ ריחות ועשן המכיל חומרים רעילים. איכות האוויר הנמדדת כיום עומדת בתקן סביבתי ישראלי ועומדת גם בתקן אירופי. ואני חוזר ואומר, קובע מחקר מוסד שמואל נאמן בטכניון, שאיכות האוויר הנמדדת כיום עומדת בתקן סביבתי ישראלי ועומדת גם בתקן אירופי. עם זאת יש לזכור, כי במפרץ חיפה ריכוז תעשיות וכי האזור רגיש להצטברות גזים מתעשייה ומתחבורה בגלל תנאים מטאורולוגיים וטופוגרפיים המקשים סילוק ופיזור הגזים הנפלטים.
הצוות המקצועי ריכז ובחן נתונים על תחלואה באזור חיפה. הנתונים הקיימים אינם מאפשרים קבלת תשובות חותכות ומהימנות - ואני אומר את הדברים לנוכח הדברים שנאמרו פה בביטחון רב. אני מוכן לקבל את התוצאות הקיצוניות, רק שיהיה יותר טוב. אבל, זה מה שקובע הדוח.
לשנים 2000-1998, כפי שפורסם לאחרונה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצב במפרץ חיפה זהה לממוצע הארצי בישראל. התמותה ממחלות ממאירות בחיפה ובקריית-טבעון זהה לממוצע הארצי. אלה נתוני 2000-1998. בשנים קודם לכן, 1994-1987, היתה התמותה מסרטן בחיפה זהה למעשה לממוצע הארצי, ונמוכה מהשיעור שנמצא באותה תקופה בתל-אביב. עם זאת, נתוני התחלואה בסרטן בשנים 2000-1998 מצביעים על עודף תחלואה בחיפה. כמו כן קיים עודף תמותה ממחלות לב בחיפה בשיעור של 15%-10% מעל הממוצע הארצי. התחלואה ממחלות לב אלו יורדת עם הזמן בעשר השנים האחרונות, והפער עם הממוצע הארצי מצטמצם במידת-מה. בשלב זה לא ניתן היה, למרות בדיקות מדוקדקות שעשו צוותי רפואה ואיכות אוויר, לקבוע מהם הגורמים לעודף התחלואה.
צוות המומחים ממליץ, והדבר מקובל על המשרד להגנת הסביבה, שלא לחכות לבירור מדוקדק, אלא לנקוט מיידית פעולה להקטנת גורמי זיהום האוויר במפרץ חיפה. אנחנו מקבלים את הדברים. אני מוכרח להגיד שעוד לפני עבודת הוועדה הזאת, המשרד להגנת הסביבה עוסק בצורה מאוד נמרצת בנושא מפרץ חיפה וגם באזורים אחרים בארץ. כולנו יודעים את מה שקורה באזור רמת-חובב ובאזורים אחרים במדינת ישראל. המדינה הולכת ומתפתחת, וחובתנו לדאוג למזער את כל הגורמים שיכולים לסכן את האוכלוסייה. ולכן, מעבר להקמת הוועדה הזאת שעכשיו דיברתי עליה והוועדה שבראשה עומד הרצל שפיר, אנחנו ממשיכים בעבודה. לעבודת הרצל שפיר - אני קורא עכשיו מעל הדוכן הזה לכל מי שרוצה להיפגש עם חברי הוועדה, מוטב שיתקשר אתם ויציע את עצמו ואת הצעותיו לוועדה על מנת שההמלצות יהיו בנות יישום.
אני מוכרח להגיד, שהדבר החשוב ביותר שצריך להיעשות במפרץ חיפה, וכולנו יודעים את זה, ואני עוקב אישית אחרי העניין הזה, זה הגעת הגז הטבעי למפרץ חיפה. אנחנו עוקבים אחרי העניין הזה ואנחנו מקווים מאוד, ואני יודע שמשרד התשתיות עוסק בכך, ואני מאוד מקווה שבמהרה בימינו ייסלל הקו לדור, ומדור דרך ואדי-מילק עד אזור יוקנעם, ומיוקנעם יגיע למפרץ חיפה, וברגע שיגיע הגז למפרץ חיפה נוכל להפסיק להשתמש בחומרים המזהמים היום, במזוט, הן בתחנת הכוח והן בבתי-הזיקוק. זה הדבר החשוב ביותר שיקטין את הזיהום.
כמו כן יש לנו בעיה של זיהום אוויר מכלי רכב, וחיפה, כידוע לכם, היא עיר עם עליות, שיוצרות מאמצים של כלי הרכב העולים. במשרד, יחד עם ועדה ממשלתית אחרת, הוועדה לביקורת המדינה - אנחנו ממליצים עכשיו את כל ההמלצות הנוגעות למניעת זיהום מכלי רכב, דבר שיעזור לחיפה, לתל-אביב ולכל מדינת ישראל. המלצנו גם לחברי הכנסת לרכוש רכבים היברידיים וחבר הכנסת זבולון אורלב נענה לקריאה. בירכתי אותו על כך, ומעל הבמה הזאת אני אומר שהלוואי שירבו כמותו.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מישהו מהשרים קנה? אנחנו הולכים אחריהם.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אנחנו מבקשים גם ממינהל הרכב הממשלתי לאפשר לנו את הרכבים הללו. לעת עתה זה לא עלה יפה ואנחנו נטפל בעניין. אני קורא לכולם לנסוע ברכבים כאלה. זבולון אורלב, שנסע כבר ברכב הזה, אומר שהרכב הזה לא פחות נוח ולא פחות טוב. הוא יותר שקט וצריך להיזהר לא להירדם בו.
המשרד שלנו מחייב את התעשייה במפרץ חיפה ברשיונות עסק ובצווים אישיים, הדומים לאלה הנהוגים היום בעולם ונגזרים מהתקנים האירופיים המתקדמים ביותר, וזאת בשל נתוני התחלואה החריגים במפרץ חיפה. מנכ"לית המשרד לשעבר, ד"ר מיקי הרן, הנחתה לפני שנה את הדרגים המקצועיים ליישם במפרץ חיפה תקנים המחמירים מאלה הנהוגים בארץ, אלו תקני TA-LUFT 2002, תקן גרמני שנחשב לתקן המחמיר באירופה כולה, וכן את תקני הדירקטיבה האירופית למתקני שרפה גדולים. זה אחד ההישגים הגדולים של המשרד, שיאפשרו להפחית במידה ניכרת את פליטת המזהמים במפרץ.
כאשר אנחנו מדברים על תעשייה, יש פליטה מארובות, שאותן קל לנטר וקל לבדוק, אבל יש הרבה פליטות שהן לא ממוקדות והן במקומות שונים, כאלה ואחרים. את הפליטות הללו צריך להפחית עד לאפס, והפליטות האלה קשות. את חלקן אתה רואה, חלק גדול אתה לא רואה, וההבדל בינינו לבין אירופה הוא שמזג האוויר באירופה יותר טוב ממזג האוויר בארץ. צריך להבין - את זה למדתי במשרד - שהמפעלים באירופה סגורים והמפעלים בארץ פתוחים. כאשר המפעל סגור קשה לפליטות לצאת החוצה, ובארץ המפעלים שלנו פתוחים. צריך להגיע לאפס פליטה, וזה דבר קשה מאוד. זאת השקעה גדולה של המפעלים. דרשנו מהמפעלים במפרץ חיפה, והמהמפעלים שבאזור הקישון השקיעו על-פי דרישת המשרד שלנו 100 מיליון שקל מאז שנת 2000 לצורך הפחתת הפליטות.
בשנה האחרונה אנחנו שוקדים על עדכון הצווים האישיים ועל רשיונות עסק למפעלים באזור מפרץ חיפה. שר התשתיות הקים לאחרונה צוות שיבדוק את העברת המפעלים ממפרץ חיפה. אני לא יודע לאן אפשר להעביר את המפעלים הללו, אבל הסכמנו על הקמת הצוות ונשתף פעולה עם הצוות. דע לך, חבר הכנסת כחלון, שמקומות העבודה במפעלים האלה רבים וגדולים, ואני לא בטוח, לטובת התעסוקה באותו אזור, שנכון יהיה להעביר את המפעלים הללו. הדברים ייבחנו אחד לאחד, ולא צריך להסתכל על כל המפעלים הללו בצורה כוללת אלא לבדוק אותם אחד לאחד.
בחודשים האחרונים הוצאנו צווים אישיים לבתי-הזיקוק, ל"חיפה כימיקלים", וצווים דומים יימסרו בקרוב ל"גדיב" ול"כרמל אולפינים". זה נעשה בעקבות החמרת התקנים שלנו. דרשנו מבתי-הזיקוק לבצע סקר בריאותי במסגרת תסקיר השפעה על הסביבה, ותסקיר כזה נדרש לבצע כל מפעל בעל פוטנציאל זיהום גדול.
צריך לדעת שבמפרץ חיפה יש תחנות ניטור אוויר שמודדות את המזהמים העיקריים ולא את כולם. היום, בישיבה אחר-הצהריים, בא מישהו ואמר שצריך להגביר את הניטור גם לחומרים אחרים. אנחנו נבדוק אפשרות לבצע את הדבר ואם זה יעיל או לא. אני צריך לבדוק את הדברים, ויכול להיות שלמשרד שלנו יש תשובה.
ניתוח נתוני הניטור מאמצע שנות ה-80 ועד היום מצביע על ירידה משמעותית ברמות הזיהום. אין החמרה, יש ירידה ברמות הזיהום כתוצאה מהתיקונים שעשו המפעלים בעקבות הדרישות של המשרד. למשל, ריכוז תחמוצות הגופרית, מזהם שנפלט בעיקר מבתי-הזיקוק ומתחנת הכוח, הגיע באמצע שנות ה-80 לפי-שניים מהתקן, והיום הוא פחות מעשירית התקן. זאת רק דוגמה אחת. אין לנו שום כוונה להפחית את פעולות הפיקוח וההסדרה שלנו.
כמו כן נקטנו הליכים מינהליים ופליליים נגד מפעלים שלא פעלו על-פי ההנחיות הקיימות, ולאחרונה הוגש כתב אישום נגד בתי-הזיקוק. בית-המשפט הטיל על בתי-הזיקוק קנס גבוה, 1.6 מיליון שקל ו-150 שעות עבודות שירות למנכ"ל.
מגלי והבה (קדימה):
כמה זמן עבר מהגשת התלונה למשטרה עד לפסק-הדין?
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
כל בתי-המשפט בישראל עובדים באותו קצב, אנחנו לא מופלים לטובה ולא מופלים לרעה.
צריך לשפר את הדברים בצורה משמעותית, אבל אנחנו לא מחכים. אנחנו מדברים כאן רק על זיהום אוויר, אבל יש זיהום קרקע ויש זיהום מים, ואני לא מספר לכם על הצרות שיש לנו בקישון ובמקומות אחרים. אנחנו הולכים במקביל בכל הכיוונים, ואחד הדברים שמעודדים אותי הוא גודל השדולה הירוקה בכנסת הזאת, שתעזור לנו, אני מקווה, בנושא הגנת הסביבה. אני מקווה שכל הצעה טובה תובא אלינו, ואני מזמין כל אחד מהשדולה הירוקה גם לדיונים שאנחנו מקיימים וגם לסיורים שאנחנו עושים. אני מזמין אתכם ואני מציע שנשתף פעולה בצורה טובה, וכל הצעה טובה תבורך. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לשר להגנת הסביבה. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. חמש דקות לכל חבר כנסת.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני חושב שהדיון הזה חשוב, וחשוב לפתוח אותו באמירה המפורשת, שאני חוזר עליה לאחרונה מאז פרוץ המלחמה - אנחנו עדים כאן לשתי מדינות לעם אחד, מדינת הצפון ומדינת המרכז.
אני רוצה לקרוא לכבוד השר את הנתונים של הקואליציה לבריאות. אנחנו מדברים על אחוז ממוצע של תחלואת ילדים לפי נפות - בתל-אביב מינוס 3%, בירושלים יש לנו אוויר הרים, מינוס 10%. חבר הכנסת זאב, בירושלים הילדים עוד יגיעו ליום הקשיש, בחיפה לא בטוח.
נסים זאב (ש"ס):
אתה חושב שסתם הזדקנתי כך?
משה כחלון (הליכוד):
כן. 18% פלוס בתחלואת ילדים בנפת חיפה. חברי הכנסת, שימו לב, חלוקה לפי ערים: חיפה - פלוס 16%, קריית-אתא - פלוס 23%, קריית-ביאליק - פלוס 10%, קריית-מוצקין, אני לא יודע למה - מינוס 9%, אבל קריית-ים - 22%, טבעון - 36%, נשר - 36%, טירת-כרמל - 55%. מי שמכיר את הצפון יודע שהערים האלה הן מסביב למפעלים מזהמים.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
באום-אל-פחם 71%.
משה כחלון (הליכוד):
צריך לטפל גם באום-אל-פחם. הדיון פה הוא על אזור חיפה. אדוני השר, אני רק מקווה בעבורך שאתה לא מאמין לנתונים שנתנו לך.
גדעון סער (הליכוד):
כתב את זה מוסד מוסמך בטכניון. מי שנתן את הנתונים בוועדה - - - אתם לא יכולים להפחיד את התושבים בדברים שהם לא בדוקים.
משה כחלון (הליכוד):
מה, זה לא יפה להפחיד את התושבים? יש מדיניות לממשלה, שהיא לא רוצה להגיע לחקר האמת, לא בוועדת חקירה ממלכתית ולא בוועדות חקירה. זאת שיטה, זאת מדיניות. בסדר, אין לי בעיה. בואו נגיד את האמת לאנשים. זה לא קואליציה ואופוזיציה. אני גר בחיפה, הילדים שלי נושמים את הרעל הזה, והילדים בשכונה שלי. חיפה והקריות נושמות את הרעלים האלה.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
מספר הזקנים בחיפה הוא הגדול ביותר.
משה כחלון (הליכוד):
אז מה אתה רוצה, שמספר הזקנים יהיה נמוך יותר? אנשים הגיעו מבוגרים לחיפה, אתם רוצים להרוג אותם צעירים?
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
גם לפי הבדיקה שלך התחלואה הרבה יותר גדולה.
משה כחלון (הליכוד):
עומד פה השר להגנת הסביבה, כנציג ממשלה, וקורא נתון יבש: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 500 אנשים חולים במחלת סרטן בנפת חיפה יותר מהממוצע הארצי. וזה עובר.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
לא אמרתי.
משה כחלון (הליכוד):
אתה קראת, ואם לא אז אני קורא. 500 איש בחיפה חולים יותר.
יצחק גלנטי (גיל):
מה הבעיה? יותר, פחות.
משה כחלון (הליכוד):
זה חיפה, 4,000 "קטיושות", צפון, אלה שטויות, מה זה משנה? זה קולוניה.
אדוני השר, אני מברך על הוועדה שאתה מקים, רק שהיא לא תהיה כמו ועדת-וינוגרד, שתהיה ועדה אמיתית שבאמת נוכל לדעת מה קורה שם.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
זאת ועדה לא תלויה.
משה כחלון (הליכוד):
מאה אחוז, בסדר גמור. אדוני השר, חשוב שתדע ש-80% מהכימיקלים שמיוצרים באזור מפרץ חיפה, שמסכנים את התושבים יום-יום ושעה-שעה, הולכים ליצוא, הם לא משמשים אותנו בארץ. כשאתה מדבר על אמוניה, נתת את הדוגמה בבאר-טוביה, תראה מה עשה זרזיף קטן, פצע שבעה איש בינוני וקל ואחד קשה, בתוך המפעל. מה רצית, שהוא גם יגמור את קריית-מלאכי? זה לא מספיק לך? יש אנשים זקנים בתוך המפעל. אני לא מבין אותך. חבר הכנסת חנין דיבר על פעמון, זה דבר שצריך נורה אדומה בגודל של האולם הזה. מה אנחנו רוצים, שיהיה אסון?
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
בשביל זה מקימים את הוועדה.
משה כחלון (הליכוד):
בסדר גמור, אני אשמח.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
כל הצעה תתקבל בברכה. אל תבהיל את האוכלוסייה.
משה כחלון (הליכוד):
אני לא מבהיל אף אחד, אדוני השר. אין לי שום כוונה להבהיל, אני לא על תקן של מבהיל. אני באופוזיציה, וכאשר אמרנו שיהיו טילים על חיפה אמרתם: אתם מבהילים את האוכלוסייה. כשאמרנו שיהיו טילים על אשקלון, אמרתם שאנחנו מבהילים את האוכלוסייה. כשאנחנו אומרים שיהיה אסון במפרץ חיפה, אתה אומר שאנחנו מבהילים את האוכלוסייה. כנראה אלה שיטות. יש איזו סיסטמה לממשלה הזאת. בוא נתמקד בעניין הזה. אני נותן לך נתונים, אני לא ממציא אותם. אני גר שם, אני חי שם, אני ישן שם מדי לילה. הילדים שלי שם, המשפחות שלנו שם. אני לא ממציא לך סיפור, אני לא מדבר אתך לא על גואטמלה ולא על ארגנטינה, אני מדבר אתך על הבית שלי.
לכן, מה שחשוב, אדוני השר, זה לא להעביר את המפעלים משם. לא ביקשנו להעביר את המפעלים משם, אלא למגן אותם. אדוני השר, כשאתה אומר - ביום הראשון למלחמה האמוניה פונתה - - -
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
לא אמרתי שהיא פונתה.
משה כחלון (הליכוד):
מה אמרת?
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אמרתי שביום הראשון למלחמה הגענו למקום וכל מה שיכולנו להרחיק הרחקנו.
משה כחלון (הליכוד):
אני רוצה להודיע לך שהאמוניה לא פונתה. הפסיקו למלא את המכל והכניסו את זה בצינורות מתחת לקרקע.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
גם זה לא מדויק, כי הנחינו ביום הראשון למלחמה - - -
משה כחלון (הליכוד):
הנחיתם, כן.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
זה גם נעשה.
יצחק גלנטי (גיל):
האונייה נשארה בנמל.
משה כחלון (הליכוד):
לילה לילה נכנסה אונייה לנמל חיפה לפרוק חומרים. אני רואה אותן מהבית שלי.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
- - -
משה כחלון (הליכוד):
אתה בכוכב-יאיר, אני רואה את זה מהבית, אני גר על הכרמל. לילה לילה בזמן המלחמה נכנסה אונייה למפרץ חיפה. תבדוק את זה, אדוני השר.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אני לא מדבר על אוניות.
משה כחלון (הליכוד):
אונייה עם כימיקלים. תבדוק את זה.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
איך אתה רואה מהכרמל אם היא עם כימיקלים?
משה כחלון (הליכוד):
אני יודע בדיוק. אתה יודע איפה זה מסוף כימיקלים? אני יודע איפה זה מסוף כימיקלים.
אדוני השר, עם כל הרצון הטוב, אני מבקש לקחת את הנתונים ברצינות ולא לעשות הנחות, כי מדובר פה בחיים שלנו, בחיים של הילדים שלנו, בחיים של ההורים שלנו. אין לי פה קואליציה ואין לי פה אופוזיציה ואין לי שום כוונה להתחיל עם זה. אני לא חושב שזה נושא אופוזיציוני וזה לא נושא קואליציוני, זה נושא שבנפשנו. אני יודע שהייתי קצת חריף, אבל אני מעדיף להיות עכשיו קצת יותר חריף מאשר שנשב פה אנחנו – אני לא יודע מי מהצפוניים יישאר אחרי האסון שיהיה – ונכה על חטא שלא התרענו בזמן. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת כחלון. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הוויכוח שהיה כאן המחיש את מה שקורה בפועל כאשר אנחנו מתריעים על הסכנות. חבר הכנסת כחלון, אני מסכים עם דבריך, שכאשר אנחנו מדברים על גידול יחסי של תחלואת ילדים באותם אזורים, באותם יישובים לעומת מקומות אחרים בארץ, זאת נורה אדומה שצריכה להידלק לכולם. כשאנחנו מדברים על 56% – לא כפי שאמרת, חברי מלכיאור – בטבעון 56% מעל הממוצע. אותו הדבר זה תחלואת ילדים. אותו הדבר בנושא של מחלות הסרטן. כל הדברים האלה מקורם בזיהומים שקיימים במפרץ.
אנחנו מכירים את התופעה, שאם אתה רוצה להרוג נושא, תקים ועדה. לא, אדוני השר, המטרה שלנו – כל אלה שבירכת אותם, אוהבי הסביבה, שרוצים את החיים הטובים – היא לפעול. למשל, מכון התקנים מאשר את התקן של המפעל, אבל אפילו אין לו אדם אחד לפקח מה קרה אחר כך. נכון שיש משרד להגנת הסביבה, אבל מי שנותן את האישור ולא מפקח על מה שקורה בשטח, לאן אנחנו יכולים להגיע?
דרך אגב, מכון התקנים הוא לא באחריותך, אדוני השר, הוא באחריות משרד התמ"ת. אותו דבר ועדת-מרקוביץ, שנותנת רישוי למפעלים לצמיתות, לא לבדיקה בעוד שנתיים, בעוד שלוש שנים - האם יש שינוי באותם תנאים באותו מפעל. אלה ועדות ממשלתיות, ואותן ועדות צריכות לתת מענה ולבוא לראות אם יש מפעל שלא עומד בתקנים, מפעל שמזהם. לא בכדי שאלתי את השר כשדיבר כמה זמן עובר מהתלונה שמגישים לבית-המשפט נגד מפעל כלשהו עד שמענישים אותו. אם זה יארך שנתיים ושלוש שנים וארבע שנים, כמו כל מערכות המשפט, המסקנה היא שאנחנו נמשיך לסבול.
אני מסכים אתך, חבר הכנסת דב חנין, על הפעמון הגדול. המלחמה הזאת העירה את כל אלה שחשבו, משום מה, שאנחנו חיים בעידן, בכיוון של שלום ושקט.
הסכנות רבות, והסכנות המלחמתיות עוד יותר. יש לנו סוריה מצד אחד, יש לנו "חיזבאללה" ואחרים. לכן, תפקידנו כאן לעשות כל מה שנדרש. נכון, אני רוצה לברך את המשרד להגנת הסביבה על כך שראינו שינויים מרעננים של בדיקה וביקורת והגבלה, אבל אנחנו צריכים לעשות יותר. ויש דברים שאפשר לעשות. יש להפחית את כמות החומרים המסוכנים למינימום הדרוש לייצור, בחומרים המסוכנים במיוחד.
אני מסכים, יכול להיות שאי-אפשר להעביר את המפעלים למקום אחר, אבל צריך להפחית את כמות החומר שעובדים אתו ולדאוג שלפחות יהיה פיזור במפעלים האלה, המסוכנים, למקומות אחרים, שלא יסכנו אוכלוסייה. וכמובן, לספק הנחיות לציבור על אודות הסיכונים. אני לא בעד שנחכה עד שיתרחש אסון ונאמר לציבור: אתם רואים? זה קיים ואנחנו יושבים שם וגרים שם. אנחנו אנשי הצפון, ואם אנחנו לא נדאג לצפון, אף אחד לא ידאג. לכן אנחנו חייבים לקחת על עצמנו את האחריות הזאת.
אני גם בעד שנעביר את הסמכות והאחריות לחומרים המסוכנים, גם בחירום וגם בשגרה, למשרד להגנת הסביבה, לרבות תקני האכיפה וכל הכללים שהיום מפוזרים בכמה סמכויות. צריך כתובת אחת שתאכוף ותוודא שאין סכנות במקומות האלה, דברים שיכולים לסכן את האוכלוסייה שלנו. אני מסכים, בטח, שיקום השר ויגיד שאין לנו תקציבים. גם צריך להקצות משאבים לכך, שתהיה לנו היכולת גם לאכוף, גם לפקח וגם למנוע סכנות; אם אנחנו באמת חפצי חיים, שלא דואגים רק לעצמנו, שיהיה לנו – היה היום יום הקשיש – ושנגיע לגילים מבורכים ונחיה חיים נורמליים, אלא גם דואגים לשלומה ולבריאותה של אוכלוסיית הצפון. אנחנו, כמובן, כפי שאמרת, אדוני השר, כל אלה שבוועדת הפנים ואיכות הסביבה, נשמח להיות כלי עזר. ביחד נשלב ידיים ונצא למאבק הזה. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שאעבור על הדברים אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם לכך שוועדת הפנים הקימה צוות מיוחד, לאחר דיון שקיימה בנושא הזיהום במפרץ חיפה, והצוות הזה אמור לפקח על עבודת הצוותים ועל כל מה שקורה במשרד להגנת הסביבה. אני יכולה לומר שהשר עושה כל מה שביכולתו על מנת לשנות את המצב.
ביום רביעי שעבר השתתפתי בהפלגה לחברי הכנסת שחברים בשדולה הסביבתית, שבראשה חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מיכאל מלכיאור, שיזמו זאת. אנחנו באמת בחנו את הפגיעה הסביבתית כתוצאה ממלחמת לבנון ובכלל. נכון, הכרתי את הנושא עוד קודם, אבל כפי שאתם יודעים, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.
בהפלגה הזאת חשכו עיני. אוכלוסייה של כמיליון איש חיה בתוך מוקד של אזור תעשייה כבדה שמסכן את חייה לא רק לטווח הארוך, באמצעות הזיהום הקשה באזור המפרץ, שגולש, אגב, גם לאזור טבעון ויישובי עמק זבולון, אלא מהווה פצצה מתקתקת, כפי שנוכחנו לגלות במלחמה.
בקריית-חיים, וראינו את זאת היטב, נמצאים מכלי ענק של דלק במרחק של מאות מטרים ספורים מבתי המגורים. מיליון איש מקיפים שטח שכולל תחנת כוח ובתי-זיקוק ואת אזור התעשייה הכימי הגדול ביותר בארץ. קשה למנות את כל הסכנות שנובעות מהריכוז של הגורמים המזהמים. מכל אמוניה, כפי שראינו בפרסומים בעיתונות, פגיעה בו עלולה לגרום למותם של אלפי תושבים. חומרים נפיצים ודליקים, מפעל דשנים, שהרכבם הכימי דומה לזה של גז העצבים. רק בנס יצאנו מהמלחמה הזאת בפגיעות קלות יחסית. בחלק מהמקרים סטייה של כמה עשרות מטרים בנפילת הטילים יכלה להסתיים באסון כבד, שכמותו לא נראה עוד במדינת ישראל. עשרות אלפי נפגעים, אלפי הרוגים. זה הדבר שעליו אנחנו מדברים, ואין טעם לייפות את המציאות.
במהלך המלחמה אכן התבשרנו שהמשרד להגנת הסביבה הורה לצמצם למינימום את מלאי החומרים המסוכנים במפעלים. אומנם גילינו מהתקשורת שמכל האמוניה, כפי שהוזכר כאן, אולי הסכנה החמורה והמיידית ביותר באזור, נותר כמעט מלא לאורך המלחמה. אבל ימים ספורים אחרי תום המלחמה חזרו מלאי המפעלים לכמויות שלפני המלחמה והסכנה נותרה בעינה.
חברי חברי הכנסת, למה אנחנו מחכים? למה אנחנו מתעקשים להיות חכמים לאחר מעשה? גם אם נניח שמלחמה נוספת לא תתרחש בעתיד הקרוב, עדיין הזיהום הקשה שגורמת התעשייה הכבדה באזור פוגע בתושבים.
כבר שנים רבות מתלוננים תושבי מפרץ חיפה על שכיחות גבוהה של סרטן, מחלות נשימה ומחלות של דרכי העיכול. כבר לפני חמש שנים פרסם רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות מחקר שלפיו התחלואה בסרטן באזור מפרץ חיפה גבוהה בכ-20% מהממוצע הארצי.
אנחנו דנים היום במליאה, בין השאר, בהצעה להקים ועדת חקירה שתבדוק את הסיכונים לבריאות ולחיים של תושבי מפרץ חיפה ביחס להימצאות החומרים המסוכנים בו. לטעמי, יש להתייחס למפרץ חיפה בשני מישורים. ראשית, בטווח הקצר - איך אנחנו גורמים לכך שהזיהום הקשה במפרץ, זה שגורם לתחלואה איומה בסרטן, יצטמצם. בהקשר הזה אני שואלת ומקשה: מדוע המשרד להגנת הסביבה נמנע מלתקן תקנות שיעמדו בסטנדרטים בין-לאומיים בנושאי הזיהום שפולטים המפעלים? מדוע מותיר המשרד להגנת הסביבה את הניטור למפעלים עצמם, בבחינת לתת לחתול לשמור על השמנת? ומדוע הגיש המשרד להגנת הסביבה צווים אישיים נגד חלק מהמפעלים, אבל לא נגד כל המפעלים?
אבל, השאלה הגדולה היא מה אנחנו עושים בטווח הארוך. אני מאמינה שבטווח הארוך לא יהיה מנוס מלהוציא את המפעלים הללו מהאזור ולהעבירם לאזור דליל מבחינת האוכלוסייה. האזור היחיד שיכול להתאים למטרה זו הוא, ככל הנראה, אזור הנגב. נכון, יחד עם רמת-חובב יש בכך משום הפיכת הנגב למזבלת החומרים המסוכנים של ישראל. אבל, אם תופעל כנגד המפעלים האלה – ואני רוצה בשלב זה להוסיף גם את רמת-חובב – אכיפה מחמירה לעניין הזיהום, אנחנו יכולים להפריח את הנגב ולהפסיק להזניח את הפריפריה. באזור המפרץ ניתן יהיה להשאיר מפעלים שגורמים לזיהום פחות משמעותי, ובתמיכה ממשלתית נייצר מקומות תעסוקה חדשים במקום אלה שיבוטלו כתוצאה מהעברת המפעלים.
חברי חברי הכנסת, אנחנו חייבים זאת לעצמנו, לתושבי הצפון ומפרץ חיפה, ובעיקר לילדינו ולנכדינו שיחיו בארץ בריאה. זכרו, לזיהומים סביבתיים אין גבולות גיאוגרפיים או לאומיים. הבה נצטרף לקבוצת המדינות המתוקנות ונגן על אזרחינו. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחברת הכנסת אורית נוקד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שזיהום האוויר גורם ומגביר את התמותה שקשורה בסוגי המחלות השונים, אם זה מחלות לב, כלי דם, רמות סרטן גבוהות שקשורות לזיהום האוויר. חלקה הצפוני של מדינת ישראל נחשף היום לרמת זיהום מהגבוהות ביותר מאותם מפעלים רבים.
כולנו מכירים את הדרך מחיפה לעכו. איזה מפעלים יש שם – מפעלי מיחזור ברזל ופלדה, קריית- הפלדה, בתי-הזיקוק. אני חושב שאפילו ברכב קשה לעבור ולנשום כשחלון פתוח. וגם כשהוא סגור אי-אפשר לנשום. אתה מחכה רק לעבור את הקילומטרים האלה, רק לצאת מהאזור הזה. אני לא יודע איך אנשים יכולים לחיות שם, לעבוד שם. מפעלים דחוסים אחד ליד השני בצפיפות כה רבה. שכחנו? הלוא ה"חיזבאללה" במהלך המלחמה איים על מדינת ישראל, ומה הוא אמר? "אני אפציץ את בתי-הזיקוק". מהשיקולים שלו, לא שהוא לא יכול היה לעשות זאת, הוא יכול היה לעשות זאת. אנחנו היינו בחרדה כה גדולה, כל מדינת ישראל עמדה על הרגליים כאשר כמה טילים פגעו סמוך לבתי-הזיקוק. אנחנו ידענו שמערכת ההגנה שאמורה לעבוד בשעת חירום לא קיימת, היא לא עובדת, איננה מספיקה. ואני רוצה לדעת גם, אדוני השר, מה ההבדל בין זמן חירום לשגרת החיים שלנו, היומיומיים, שאנחנו כל כך מבדילים ולא חוששים שיכולים לבוא לידי סכנת חיים מיותרת לחלוטין.
אני לא חושב שהתוכנית של שר התשתיות שיבוא ויעקור מפעלים היא בכלל דבר מציאותי. הבעיה שלנו נוגעת לעובדים רבים שנמצאים באזור הזה. אנחנו יודעים מה זה לעקור מפעל, אנחנו את עטרות לא מסוגלים להזיז במשך כל כך הרבה שנים. אפשר להזיז מפעלים במפרץ חיפה? הלוא זה באמת חלום באספמיה, זה לא שייך, זה דבר בלתי מציאותי.
אדוני השר, צריך לדעת שלציבור יש הזכות לדעת מה רמת הזיהום בעיר. אדם, זכותו לבחור את מקום מגוריו. אנשים רוצים לגור במקום פחות מסוכן מבחינת זיהום האוויר. רוצים לדעת ולקבל עדכון ספציפי ונקודתי על רמת זיהום האוויר ושיעורי התחלואה שקיימים אצל אותם תינוקות שסובלים בדרכי הנשימה. אדם רוצה לגדל את ילדיו במקום בטוח יותר ובריא יותר.
אני רוצה לדבר גם על השפכים הרעילים של המפעלים שמקיפים את חיפה, הנושא של הצינור עוקף-קישון. אותם השפכים עוברים ישירות למפרץ חיפה. על-פי נתונים שהיו בידי, אין יכולת אכיפה. אין פיקוח שיכול לבדוק את רמת הזיהום של השפכים שנכנסים מאותם צינורות שמשם עוברים במפרץ חיפה, וגם זאת נקודה מאוד חשובה.
לכן, אדוני השר, אני מכיר אותך, אתה אדם מאוד דינמי ונמרץ. אני רוצה להגיד משפט אחד לגבי ירושלים. הזיהום הרב שיש בירושלים הוא בגלל מספר רב של כלי רכב שמונעים במנועי דיזל. זה היה בכתבה האחרונה לפני כחודש וחצי, ואני נדהמתי, תמיד הייתי בטוח שכמו שאומרים: "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו", והייתי בטוח שאין בכלל זיהום בירושלים. אבל אנחנו מודעים לכלי הרכב המונעים במנועי הדיזל, ומכוניות ישנות, ובעיקר מיניבוסים. צריך לתת יותר דגש בעניין זיהום אוויר מכלי רכב.
מה גם שבירושלים היום יש ה"מחלה" של בנייה לגובה. הכול הולך לפי לחצים ולפי דרישות. אז רוצים לעבור מסטנדרטים שהיו מקובלים בירושלים, של ארבע קומות, כשהמינימום הוא שבע קומות, ועד 30-20 קומות. צריך להבין שככל שהבניינים גבוהים יותר וצפופים יותר, ויש אוכלוסייה רבה יותר, הזיהום נקלט הרבה יותר. גם אם הזיהום הוא נמוך הוא קיים ברמה גבוהה ובסיכון גדול יותר. לכן אי-אפשר מצד אחד לומר שבונים לגובה, מכניסים יותר אוכלוסייה צפופה, ומצד שני לא נזהרים מהזיהומים הקיימים מכלי הרכב שהם המובילים בירושלים, כי אין הרבה מפעלים בירושלים שאפשר לומר שהם אחראים לזיהומים האלה.
אני סומך על כבוד השר שיעשה כמיטב יכולתו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, הנושא שאנו דנים בו היום, זיהום מפרץ חיפה וסביבתו, הוא בין החשובים העומדים על סדר-היום הציבורי, במיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה. הייתי אומר שאפשר להשוות בין איכות הסביבה לבין איכות החיים. כוונתי היא שאיכות הסביבה משפיעה ישירות על איכות החיים שלנו. איך ילד יכול לגדול במקום שבו הזיהום הוא מעל הממוצע? איך אדם יכול לחיות ליד נחלים שיש בהם כמות כה גדולה של חומרים מסרטנים שרק טבילה בהם מהווה סיכון חיים? איך אפשר לדמיין את האזור ללא חופים מדהימים הנמצאים לאורכו? כל זה קיים באזור מפרץ חיפה וסביבתו. כל זה תוצאה של רשלנות של מפעלים.
המגמה של עצימת עיניים שבה אני נתקל כל הזמן כאשר מדובר בנושא איכות הסביבה – הדבר הכי גרוע הוא שהמשרד להגנת הסביבה יודע את הבעיה, ומטפל בה, אך לא כראוי, להערכתי, שכן אמצעי האכיפה לא אפקטיביים.
הוא עצמו מפרסם את הנתונים הבאים באתר האינטרנט: במחוז חיפה נמל ימי, נמל תעופה, תחנת כוח, בתי-זיקוק ומערכת מפעלים כימיים הנשענים על קרבה לנמל ולבתי-זיקוק לצורך קבלת חומרי גלם ושיווק תוצרת. אי לכך, באזור יש ריכוז גדול מאוד של חומרים מסוכנים. מפרץ חיפה מהווה אתגר לאומי לטיפול בנושא איכות הסביבה בכל התחומים. זיהום האוויר הוא תוצאה של הפעילות התעשייתית הנרחבת במפרץ והתנאים השוררים במקום. הם גורמים לכך שאין אפשרות של פיזור מספיק של מזהמים.
בעיות סביבתיות מרכזיות באזור מפרץ חיפה וסביבתו הן: איכות האוויר וחומרים מסוכנים במפרץ חיפה, שמירת שטחים פתוחים ומשאבי הטבע והנוף שבהם ושמירת מקורות מים עיליים ותת-קרקעיים. כך מפרסם המשרד להגנת הסביבה באתר הרשמי שלו.
זיהום האוויר, זיהום מי תהום, הריסת הטבע, משפיעים על בריאותנו ועל חיינו, שכן במקומות שבהם הזיהום הסביבתי גבוה, שיעור התחלואה גבוה בהתאם. החיסכון במפעלים מזהמים שאינם מטפלים במתקני זיהום עולה לציבור הרבה יותר בטיפול בתופעות לוואי ובמחלות שאותם המפעלים גורמים להן. כך נוצר מצב שאין שום חיסכון, ואין קיצורי דרך, אלא לטפל במפגעי הסביבה במקום ובזמן אמת. הטיפול חייב להיות פרטני, מיידי ובזמן אמת. לפי עניות דעתי, הטיפול שקיים היום אינו נותן פתרונות שהציבור מצפה להם. שיעור התחלואה בקרב האוכלוסייה המתגוררת בסביבה גבוה, והמשרד להגנת הסביבה מחויב לאכוף בצורה אגרסיבית יותר ומתקדמת יותר את כל הנושאים שבסמכותו. אסור למשרד להרפות מן המפעלים, מכיוון שהציבור כבר היום משלם ביוקר בכל הקשור לאיכות הסביבה במפרץ חיפה. ההשלכות העתידיות של הזיהום במפרץ חיפה עלולות להביא אותנו למצב בלתי הפיך, שנשלם עליו מחיר כבד בעתיד. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, סיימנו את חודש הרחמים והסליחות ולמדנו שכדי שאדם יוכל לחזור בתשובה, לתקן את הדברים המקולקלים, יש שלושה שלבים. השלב הראשון - הכרת החטא, לדעת שיש בעיה; השלב השני - חרטה עם וידוי; והשלב השלישי - קבלה לעתיד; הכוונה, איך מתקנים. שני השלבים האחרונים לא קיימים אם אין השלב הראשון של הכרת החטא - להבין שיש כאן בעיה אדירה.
מהדיון שהתקיים כאן יש לי תחושה שמבינים שיש בעיה, אבל רמת הבעיה או עוצם הבעיה, על כך יש כאן מחלוקת גדולה. יש כאלה שרואים אותה כבעיה נוראית שעומדת להתפוצץ בכל רגע ויש שאומרים: נזרום לאט-לאט.
קודמי דיברו, ודיברו יפה מאוד ופירטו, לכן חסכו לי את כל הדברים. אני אומר בקיצור רב: אם פעם חשבתי שבצפון הסכנה היא בזה שיש "חיזבאללה", ואם יש מלחמה אפשר להיהרג מהטילים, כשצללתי לעומק העניין התברר שיש סכנה לא פחותה מזה, אולי יותר קשה, בכל הנושא של המאגר האדיר של המזהמים הקיימים באזור חיפה והמפרץ.
הבעיה היא משני סוגים שונים: סוג אחד, גם אם יש שלום, בלי מלחמה והכול נפלא, יש סטטיסטיקות - כאן ראיתי שיש חילוקי דעות ולכן אני חושש שאין הכרת החטא הברורה - שמראות שיש גידול עצום במספרי הילדים שחולים באזור חיפה, 22% ילדים ו-32% לגבי הילדות, הבנות, גדול יותר מאשר הממוצע הארצי. יש פירוט של מקומות שונים, לדוגמה, בטבעון 56%. כלומר, יש כאן אחוז עצום של ילדים שמאושפזים באזור הזה ביחס לממוצע הארצי. הילדים האלה לא עבדו במפעלים, אז אתה לא יכול לומר שאולי מכיוון שהוא עבד במפעל הוא ספג, הילדים האלה מסתובבים בחוץ. זאת אומרת, האווירה כולה, האזור כולו, האטמוספירה כבר מורעלת.
וכמובן יש הסטטיסטיקה לגבי מבוגרים. אזור חיפה - 16% גבוה יותר בחולי סרטן, לדוגמה, מהממוצע הארצי, ו-17% בקרב הנשים. במלים פשוטות, רק לחיות שם בשלום, בלי כלום, אפשר למות, לא לחיות.
על זה נוסף, אם חשבנו פעם שיהיה שלום, ראינו שמספיק טיל אחד, שיכול לגרום לנזקים אדירים. כאן חברי תיארו, עם מספרים, אין מה לעשות, כי הרי אנחנו לא מתכננים את זה, יום אחד הם יכולים להשתגע ולהתקיף אותנו על משהו שלא ימצא חן בעיניהם. מה נעשה אז? אין יכולת לפנות את העסק הזה במהירות. גם כשמחליטים לפנות, זה פרק זמן ארוך מאוד, גם בים, גם ביבשה, אין יכולת לפנות הכול, יש שם כמויות הרבה יותר גדולות ממה שנצרך, כי שומרים אותם במחסנים, ברזרבות. גם כאשר ינסו לפנות פינוי יבשתי, לא רק ימי, עוברים דרך מרכזי אוכלוסין, ואם יתחילו לפנות, וזה יכול להתפוצץ בדרך, זה מפוצץ אזורים אחרים.
בקיצור, זאת סכנה נוראה. אני אומר שוב, מאחר שחברי פירטו זאת, אין צורך שאני אפרט. יש לי הרבה רעיונות מה אפשר היה לעשות, אבל אני חושב שזה קטן, כאין וכאפס, זה לא רציני לשלוף סתם רעיונות. יש מומחים בנושא. אני שמח שגם השר לוקח את זה לידיו, אף שהוא ניסה להמעיט, אבל הרגשתי שהוא מכיר את הבעיה לעומק, ואם הוא צריך להציג כאן רמה נמוכה יותר - אבל בתוכו, כמי שהאחריות עליו, הוא לא יוכל לומר יום אחד: לא ידעתי; הוא יעשה את כל מה שהוא יכול.
המטרה שלנו כרגע, להערכתי, לא להציע הצעות, אלא לתקוע בשופר. ומי תקע שופר בעיר והעם לא יחרד. כלומר, להעיר, לעורר, ואנחנו סומכים עליך, כי זה לא נושא פוליטי, חוצה מפלגות, סומכים עליך, על הוועדה, על המשרד, שתמצאו את הדרך הנכונה. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת המעטים שנותרו, גם לאלה שעדיין מסוגלים לראות אותנו בבית.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
מעטים החשובים.
יצחק גלנטי (גיל):
מעטים החשובים, אין ספק. נגענו כאן בשאלות רבות. אני לא רוצה להתמקד בנושא של הפגזות, מלחמות, אני רוצה להתייחס לסכנה הקיימת בעצם קיומם של המפעלים במצב של חיים שלווים, בלי מלחמות, לא צריך מלחמות.
צר לי להגיד לכם, אבל יש מפעלים רבים במפרץ חיפה שמזהמים לא רק את האוויר אלא מזהמים את הקרקע, גם מתחת לקרקע וגם בים, ופוגעים בבריאות של העובדים, בבריאות התושבים, ובעיקר בקשישים ובילדים. אני מציין, גם ובעיקר בקשישים ובילדים בשיעורים אשר כבר נאמרו פה, והם אינם מקובלים בעולם המודרני. הנפגעים הם כל התושבים בערי המפרץ.
המפרץ, מעצם המבנה הטופוגרפי שלו, הוא מעין אמבטיה נמוכה, ומעליה – מי שקצת מתמצא בנתונים גיאוגרפיים, יש משהו שנקרא בשם אינוורסיה – ברוב ימות השנה יש אינוורסיה. זהו כיסוי של שכבת אוויר חמה, שמונעת מכל מה שיוצא מן הארובות לעלות אל מעבר לאותה שכבה חוסמת. כאשר יש אינוורסיה, רבותי, המכסה הזה של הסיר מוריד חזרה את כל הטינופת על כל אזור המפרץ וערי המפרץ.
אני מודיע לכם שלצורכי התואר השני שלי עשיתי עבודת מחקר שדה בגיאולוגיה של מפרץ חיפה ושפך הקישון, החל מתקופת ראשית ההולוקן, כלומר, מלפני 20,000 שנה ועד היום. עבודת המחקר שלי כללה, בין היתר, למעלה מ-300 קידוחים בכל האזור, קידוחי קרקע שהגיעו גם לעומקים של 21 ו-28 מטר עד לשכבת האבן – נקרא לזה הפלייסטוקנית, מי שמתמצא – כלומר, הגעתי עד לאותה שכבת בסיס של כורכר פלייסטוקני מלפני 20,000 שנה.
אבל, ראו זה פלא. ביצעתי למעלה מ-50 קידוחים מסביב לאזור של בתי-הזיקוק בלבד, אני כבר לא מתייחס למקומות אחרים, כאשר במרחב של כ-2 קילומטרים מבתי-הזיקוק, בעומק של 3 מטרים, לא צריך יותר, רבותי, הוצאתי נפט. הוא אומנם לא התפרץ לבד, כי בדרך כלל לבארות נפט יש תכונה שהנפט יוצא לבד כתוצאה מלחץ. אני לא אכנס עכשיו לשיעור בגיאולוגיה, אבל המקדח הוציא core, כולו היה רווי נפט, נפט גולמי. מה שאנחנו רואים מעל הקרקע ורואים באוויר ורואים על המים זה לא הכול, הזיהום חודר גם מתחת, וגם מתחת למים בים.
אני מודיע לכם, שרמת המתכות הכבדות שמופרשת באמצעות הקישון, וגם באמצעות נחל הנעמן בשעתו, רמת המזהמים שנפלטים היא בלתי נסבלת ועומדת מעל לכל תקן אירופי. אלא מה, את זה לא רואים. אין שום בעיה, אנשים מתרחצים בחופי קריית-חיים וקריית-ים, ולא מפרסמים את הנתונים מטעם המכון לחקר ימים ואגמים. כל אחד יכול להיכנס לשם ולקבל את הנתונים, גם אתה, אדוני השר. לכן הבעיה איננה מתמקדת רק בשאלה אם תיפול שם פצצה היום או מחר, אני לא יודע מתי.
המפרץ מלא צנרת שזורמים בה חומרים מסרטנים, מרעילים, כשכל טרקטור באופן אקראי יכול במקרה לעבור ולעקור צינור כזה במקום. הדבר הזה בלתי נסבל.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מבקש לסיים.
יצחק גלנטי (גיל):
אני חייב לציין, כבוד השר, ציינת בנאומך שהושקעו 100 מיליון שקלים בהקטנת פליטות מזהמות. כמה מיליונים הושקעו בציבור החולים, חולי הסרטן, הילדים? כל זה היה ניתן למניעה אם היו משקיעים הרבה יותר במניעת הזיהומים האלה מאשר בטיפול הרפואי שנחוץ לכל אותם נפגעים.
רבותי, אני חייב לציין דבר אחד, הפתרון למפרץ הוא ועדת חקירה, ויפה שעה אחת קודם. הפצצה הזאת תתפוצץ לנו בפנים, ואז כל אחד מאתנו יכה על חטא ויגיד: סליחה, טעינו. לא, זה לא מקובל. אני קורא מפה להקמת ועדת חקירה ממלכתית מיידית, במקביל לאותה ועדה שאמורה לטפל בנושאים האלה מטעם השר.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה. תודה לחבר הכנסת יצחק גלנטי. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מסכים עם מה שאמר קודמי, חבר הכנסת גלנטי, חוץ מדבר אחד, המחקר שגיליתם שזה נעשה לפני 20,000 שנה. זה פשוט לא נכון, העולם נברא לפני 5,767 שנה.
יצחק גלנטי (גיל):
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
אנחנו הולכים לקרוא בפרשת השבוע איך נברא העולם. השבוע נקרא את פרשת בראשית. הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשישה ימים, וכאשר באים לחקור איך נבראו השמים, כשאדם רואה את זה, ברור שזה לא נברא ביום אחד, לכן מדברים על אלפי שנים, על עשרות אלפי שנים, על מיליוני שנים, אבל השמים נבראו ביום אחד, העולם נברא בשישה ימים. מה שגילו על 20,000 שנים, זה לא נכון, זה היה לפני זמן הרבה יותר קצר, וזה נעשה במהירות רבה מאוד.
עזמי בשארה (בל"ד):
בכמה ימים זיהמו את העולם? האם בשישה ימים זיהמו את העולם?
משה גפני (יהדות התורה):
כתוב במדרש שבבריאת העולם הקדוש-ברוך-הוא לקח את האדם הראשון, כך כתוב, ואמר לו: ראה איזה עולם יפה בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. ומה שאנחנו עושים, לצערנו הרב, אנחנו מקלקלים ומחריבים את העולם היפה שהקדוש-ברוך-הוא ברא.
עזמי בשארה (בל"ד):
לא נחים ליום אחד.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
הרב גפני, מה עם העולמות שהיו ונחרבו לפני זה?
משה גפני (יהדות התורה):
מכיוון שיש לי רק חמש דקות - - -
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני בטוח שהיושב-ראש ייתן עוד חצי דקה רק לענות על הדבר הזה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
זה כל כך מסקרן את חבר הכנסת מלכיאור שאני אוסיף לך חצי דקה כדי להשיב לו.
משה גפני (יהדות התורה):
זה לא בא בחשבון, אפילו בחצי דקה, והרב מלכיאור יודע את זה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בבקשה תמשיך.
משה גפני (יהדות התורה):
אנחנו, אדוני היושב-ראש, הולכים לגופו של עניין, ואנחנו מדברים על פצצה מתקתקת בכל הנושא הזה של מפרץ חיפה. אנחנו לא צריכים ללכת אחורנית, 3,000 או 4,000 או 5,000 שנה, יש לנו היום פצצה מתקתקת במפרץ חיפה. לא נדבר על המלחמה, מכיוון שאין בעל הנס מכיר בנסו, ואילולא הקדוש-ברוך-הוא, אני לא יודע מה היה קורה שם. יש לנו מזל שהקדוש-ברוך-הוא שמר עלינו, הרי שום דבר אחר שם לא שמר. אם היתה נופלת פצצה באיזה מקום במפרץ חיפה, ועדיף לא להגיד מהם בדיוק המקומות, ולאו דווקא בבתי-הזיקוק, היה יכול להיות אסון בקנה מידה שאי-אפשר להעלות על הדעת אפילו.
אני זוכר שקיימנו דיון כאשר הייתי יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה על מכלים ועל מפעלים ועל מקומות שנמצאים במפרץ חיפה. לא צריך ללכת לזמן מלחמה, אדוני השר, אלא לזמן שלום. הרי עלול לקרות שם אסון שאין כדוגמתו.
הממשלה, כל הממשלות, אבל עכשיו אני מדבר על הממשלה הזאת, שידועה בחוסר יכולתה לעשות דברים - היא ידועה בזה, גם ממשלות קודמות לא עשו כלום, אבל עשו בדברים אחרים. הממשלה הזאת לא עושה כלום בשום תחום. בתחום הזה דוחים כל דבר, אין לנו האסון מול העיניים, לא קורה בינתיים שום דבר, והמצב הזה יכול חס וחלילה יום אחד להתפוצץ לנו בפנים. מה זה המציאות שנמצא שם מכל האמוניה, נמצאים בתי-הזיקוק, הנמל על כל המשתמע מכך. נאמרו פה דברים שאני לא רוצה לחזור עליהם. יש פה תופעה בלתי מתקבלת על הדעת. זה נמצא בלב אזור מגורים, המפרץ הוא מקום שאנשים חיים בו, זה לא נמצא במדבר. זה לא נמצא באיזה מקום רחוק מאוד מריכוזי אוכלוסייה, זה נמצא בלב לבו של מרכז אוכלוסייה, יש שם חיפה, יש שם הקריות, יש שם נשר, הרי כל היישובים מסביב נושקים לאזור התעשייה הזה, המפעלים והמקומות שבהם הדברים הללו מצויים.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
תגיד מה אתה מציע, חוץ מלהתפלל.
משה גפני (יהדות התורה):
התפילה לא עוזרת אם בן-אדם סומך על הנס.
א. אני מציע להוציא משם מפעלים, להעביר אותם למקומות אחרים. להוציא מפעלים - זה עולה כסף. אני לא רוצה לדבר על זה שצריך למגן את הגג של מכל האמוניה.
יצחק גלנטי (גיל):
זה לא יפתור את הבעיה.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל גם את זה לא עושים. אתה הולך לטוב ביותר, נדבר קודם על הדברים המינימליים שצריך לעשות. חלק מהמפעלים צריך להעביר משם. הם לא צריכים להיות במקום הזה. אין גם סיבה שהם יהיו שם.
יצחק גלנטי (גיל):
אם שמת מכסה למכל אמוניה לא פתרת את הבעיה של הצנרת ושל האונייה וכל מה שמסביב.
משה גפני (יהדות התורה):
אמרתי. אמרתי שיש פתרון כולל לכול, אבל יש דברים מינימליים שלא עושים. זאת אומרת, כמעט לא עושים כלום, עושים דברים שהם ממש כמו לתת אקמול לחולה מסוכן. המשרד להגנת הסביבה צריך לדרוש את זה, לדרוש את זה בקול גדול. אמרת שהקמת ועדה. ההמלצות של הוועדה ייושמו על-ידי הממשלה? הרי השר לאיכות הסביבה היה כמעט שר בודד בממשלה. שרי התשתיות לדורותיהם לא נתנו לעשות דברים, השרים שעוסקים בכל הנושאים שקשורים לתעשייה, לתמ"ת, כפי שאמרתי, לתשתיות הלאומיות, השר הזה הוא השר היחיד. אבל מה? אתה שר חזק. אתה צריך להתמודד עם זה. אנחנו ניתן לך את מלוא הגיבוי.
אני חייב לומר, אנחנו נמצאים היום בכנסת – עברתי פה כמה כנסות – שהיא יותר ויותר חרדה לנושא של איכות הסביבה, מכמה סיבות.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מבקש לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר. משפט אחרון. ראשית, מכיוון שהנושא של איכות הסביבה כבר לא כזה שכמה אנשים תימהונים, שרוצים את איכות הסביבה, מתעסקים בו. איכות הסביבה היום היא יותר ויותר במודעות של האנשים, איכות החיים ממש. זה חיים ומוות. זה דבר אחד.
דבר שני: יש פה יותר ויותר חברי כנסת שהנושא של איכות הסביבה הוא בתוך המערכת של העשייה שלהם, ואנחנו, אני יכול לומר את זה בשמי, אבל בוודאי כולם יאמרו את אותו הדבר - אתה תקבל את מלוא הגיבוי למאבק, והוא מאבק קשה, על מנת לפתור את הבעיה שם, לפחות למזער את הנזקים שעלולים חלילה להיות שם. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת עבאס זכור - אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך בקו המחשבתי שהתחיל חבר הכנסת משה גפני כאן, וזה העניין של יותר רגיש ופחות רגיש לאיכות הסביבה. לדעתי, מפלגה בישראל שתלך על איכות סביבה תיכשל. יש עניין של הצלחה אדירה שזכתה לה המפלגה שדואגת דווקא לעניין המבוגרים בחברה, שאולי הם התחילו מהפכה חברתית שתעזור בעתיד לנושאים קונקרטיים, לנושאים חברתיים, להיות מוקד למפלגה לא אידיאולוגית. יכול להיות. אבל עד עכשיו, לדעתי, החברה הישראלית היא לא אחת החברות שאיכות הסביבה יש לה בהן סקס אפיל, מה שנקרא, להקים מפלגה או להקים תנועה וכו'.
לדעתי, זה אחד המדדים של קידמה בחברה האנושית, אם איכות הסביבה מעניינת אנשים, מוציאה אנשים, מפילה מפלגות, מפילה ממשלות. אגב, עד צ'רנוביל גם באירופה איכות הסביבה לא הפילה ממשלות. היא מתחילה להפיל ממש ממשלות באירופה אחרי צ'רנוביל. אני מתכוון לאירופה המערבית. זו השפעת צ'רנוביל על אירופה המערבית.
היום, לדעתי, זה נושא שהוא בנשמת הדמוקרטיה המערבית, אבל לדעתי בישראל נוסף עוד נדבך לקושי הזה: ישראל היא חברה של תכנון, חברה התנחלותית, נקרא לזה חברה התיישבותית במקרה הזה, וחברה התיישבותית רוצה מה שנקרא עובדות בשטח יותר מאשר איכות העובדות. היא רוצה מהר לבנות ולעשות תעשייה וכו', כי היא רוצה ליצור עובדות בשטח יותר מאשר לחשוב עליהן. הגענו למצב שאחרי חצי מאה בחברה הזאת מתחילים להיות רגישים איך בונים; לא רק אם בונים וכמה בונים, אלא איך בונים ואיזה סוג של תעשייה וכמה. זה מתחיל עכשיו להיות נושא חשוב.
לדעתי, הסיפור של מפרץ חיפה הוא מלפני 1948. זה כבר כמעט מסורת. בלי סוויץ' בחשיבה לא יהיה כלום. הסוויץ' בחשיבה אומר, בסדר, למגן את מכל האמוניה. אבל, לדעתי, ישראל חייבת לשבור את המעגל. יש תעשיות שאין להן מקום. גמרנו. הטקסטיל עבר אף שניזוקו אנשים והנה מתחילים ללמוד מקצועות חדשים. יש חלק מהתעשיות שבלי נעשה סוויץ' ממש - חלק מהתעשיות אין להן כבר מקום. נגמר הסיפור הזה. גם אין להן מקום בנגב. יכול להיות שחלק, אם יעברו למקומות אחרים, בזמן המעבר כבר יבנו בתקן אחר.
תמיד היה מעגל באירופה של יזמים, jobs versus environment, או growth versus environment, צמיחה נגד סביבה. התברר שכל זה אשליה. התברר שאחד המקורות ליצירת ג'ובים במערב זה תעשיית איכות הסביבה עצמה. היא מתחילה להיות קטליזטור ליצירת תעסוקה. היא בעצמה. כל אחד יכול לתאר לעצמו, במקום האזור של כימיקלים וכו' בחיפה, אם היו יוצרים דבר שנקרא תעשיות ידידותיות, environment friendly, תעשיות ידידותיות לסביבה, כמה ג'ובים היו נוצרים שם וגם איך המקום היה נראה.
אני מסכים עם חבר הכנסת גלנטי, שכשאנחנו חושבים על איכות הסביבה, חושבים מייד על אוויר. יש עוד כמה דברים חוץ מאוויר. למשל, זיהום מי תהום. מה קרה בארץ הזאת מבחינת זיהום מי תהום ועוד כמה דברים. לא רק אוויר בעניין.
אני יודע, אדוני השר, שהכי קל גם אין הוכחות להגיד שעכשיו יש קשר סיבתי ברור בין זיהום אוויר לבין סרטן. בסדר, נכון. אבל בדרך כלל אחרי תקופה היסטורית מסוימת כולם כבר מקבלים את זה טאוטולוגית שיש קשר, ולכן יש נטייה גם לעצור את זיהום האוויר וגם להעביר תעשיות מסוימות לגמרי מהחשיבה הכלכלית בלי ששוק העבודה ייפגע כהוא זה.
אני חושב שלזה מתאימה לא ועדה אלא ממשלה שלמה, כמו בדברים אחרים, כשהחליטו להעביר דברים שלמים או להקים פרויקטים גדולים, כמו המוביל הארצי וכו'. זה ממשלה, זה לא ועדה שבודקת. ממשלה צריכה לקחת על עצמה את הנושא הזה.
לדעתי, זה קצת יותר קרוב לדמיון מבחינת הסכנות מאשר הסכנה של רעידת אדמה שכולנו יודעים שהיא תבוא. אנחנו יודעים שבממשלות חושבים בטרמינולוגיה של ארבע שנים, אבל מי שרוצה לחשוב על רעידת אדמה, היא מתרחשת פעם במאה שנה, ובממשלות של ארבע שנים לא חושבים ככה. אבל זיהום אוויר והמפרץ, זה כבר נכנס לדמיון של כל ישראלי ממוצע, שזה מקום מסוכן, ומסוכן מאוד, וצריך לעשות משהו בנדון. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת עזמי בשארה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שהבעיה של מפרץ חיפה היא כזו: זהו בעיקרון אזור תעשייה שנבנה אט-אט כאשר לא היתה מספיק מודעות לעניין איכות הסביבה. אותם מפעלים ואותו אזור תעשייה שנבנה שם, בעצם בעלי העסקים והמפעלים שם, התיאבון שלהם ותאוות הבצע שלהם גדלו עם הזמן. לכן נוצר הניגוד הזה בין לפתח, לעבוד ולהקים מפעלים, מצד אחד, לבין העניין והמודעות שהולכת וגוברת בנוגע לאיכות סביבה, וזו היום הבעיה של מפרץ חיפה.
אני לא רוצה להרבות במלים ולתאר את המצב במפרץ חיפה. זה מה שעשו כל חברי הכנסת, וגם הביאו סטטיסטיקות. באמת אין ספק ואין חולק על כך שהמצב קשה ומסוכן. אני רוצה לזרוק כמה רעיונות או לדבר על כמה נושאים שלדעתי הם מאוד חשובים ואי-אפשר לחשוב על פתרון יסוד לבעיה במפרץ חיפה אלא אם כן מתייחסים לנקודות האלה.
נקודה ראשונה: אני חושב שהצירוף של נמל ושל מחנה צבאי עם אזור תעשייה שכולל תעשיות מסוכנות הוא עניין בעייתי ביותר. צריך להתייחס לנקודה הזאת. אני לא יודע מי צריך לעשות את זה, אני חושב שהממשלה, באמת ברמת הממשלה, אבל עם ראייה כוללנית - עליה לראות שהצירוף הזה הוא בעייתי וצריך לפתור אותו. זאת אומרת, אי-אפשר לשים בכפיפה אחת מטרות צבאיות עם מטרות שהן כשלעצמן מסוכנות.
כאן צריך להזכיר את הנושא של אירועי שרשרת. זה תחום מדע בעצם - הערכת סכנות כאשר יש לך אירועי שרשרת. זאת אומרת, זה לא רק האמוניה, זה לא רק הגפ"מ, זה לא רק המפעלים הפטרוכימיים, זה הצירוף של כל הדברים, ומספיק שאחד מכל אלה ייפגע או שתהיה בו בעיה כך שתיווצר תגובת שרשרת, ואז הכול יבער. לכן צריך לעשות כאן הערכת סיכונים תוך הבאה בחשבון של אירועי שרשרת.
דבר נוסף: אינטגרציה של מזהמים. כשמדברים על מזהמים היום כבר לא מדברים על חלקיקים, אלא קרינה היא זיהום, חום הוא זיהום. כמובן, זיהום קרקע בגלל כל מיני סיבות, שזה לא המקום להכביר מלים עליהן.
צריך להביא בחשבון את האינטגרציה של המזהמים. ודאי שכל מפעל מראה שכמות החלקיקים שהוא פולט היא בתחום התקן, אבל אם אנחנו מצרפים את מה שזה פולט ומה שזה מקרין ומה שמחלחל לקרקע, בסך הכול אנחנו מקבלים תמונה מאוד עגומה. אי-אפשר להסתכל רק על דבר אחד מתוך התמונה הכוללת.
אני חושב שכדי להתחיל בפתרון צריך קודם כול אכיפה מאומצת. כולנו יודעים שהאכיפה אינה פועלת טוב. הרבה מפעלים, בגלל הכוח שלהם, בגלל ההון שלהם, לא אכפת להם מאכיפה והם מזהמים כראות עיניהם ולא נשמעים לחוקים.
אני חושב שצריך לחשוב בראייה כוללת על פריסה ארצית מחודשת של מפעלים ותעשיות לאומיות. היום יש כבר ועדה לתשתיות לאומיות והיא יכולה להסתכל בראייה ארצית על הפריסה הגיאוגרפית של המפעלים. באמת שווה להכין תוכנית של פריסה מחודשת של תעשיות, ובמיוחד כשמדובר בתעשיות מסוכנות.
אני רוצה להסב את תשומת הלב של השר לעניין שנקרא "תסקירי השפעה על הסביבה". אדוני השר, מהניסיון שלי אני יכול לומר לך שזה תהליך לכאורי. זה תהליך שנעשה כדי לסמן "וי", במיוחד כשמדברים על מפעלים מזהמים. צריך כמובן להכיר טוב את התהליך הזה. מהניסיון שלי זה תהליך לכאורי, זה לא פועל ואין בדיקה. זה כמו חוות דעת משפטיות – כשאתה זכאי, אתה זכאי. כשאתה חייב – אתה חייב. על-פי זה מזמינים תסקירי השפעה על הסביבה. צריך דעה אובייקטיבית בעניין תסקירי השפעה על הסביבה.
מעבר לזה, צריך גם לפקח הלאה, כלומר אחרי שמקימים את המפעל, כדי שהדברים שמתחייבים עליהם במסגרת התוכנית ובמסגרת תסקיר השפעה על הסביבה לא יהיו רק תרמית לצורך קבלת ההיתר ואחר כך היד נטויה לעשות מה שרוצים.
אני חושב שבמקרה הזה הממשלה צריכה, כמו שמקובל באזורי מגורים - כשבנו בשנות ה-50 בנו בסטנדרט שהתאים לאותה תקופה והיום הוא כבר לא מתאים – להכריז על מפרץ חיפה, ששוכן במקום שהוא מהצפופים ביותר בארץ, אזור הקריות, כאזור שיקום ואזור של פינוי ובינוי. זה מקובל בשכונות מגורים. אני חושב שזה המקום וזה הזמן המתאים להכריז על האזור הזה כאזור לפינוי ובינוי, לא לתת היתרים להרחבת מפעלים ולהתחיל לתקן את הדברים המעוותים במפרץ חיפה.
ברור שלשר להגנת הסביבה יש תמיכה מכל חברי הכנסת בבית הזה. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. השר מבקש להשיב, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
חבר הכנסת סוויד, צריך להשתמש בידע שלך בתכנון ערים.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת סוייד, אני אקח את הנאום שלך ונאומים של אחרים כאן ואעביר למשרד שלי על מנת שיבדקו את הדברים שלכם אחד לאחד. אלה לא דברים חדשים, אבל באשר למה שהעלית בנוגע לתסקיר ההשפעה על הסביבה, היה לי חשש שזה כמו שאתה אומר; כלומר, שהמפעל עושה תסקיר השפעה על הסביבה רק כדי לעשות "וי", אבל המשרד בודק. עומק הבדיקה ועומק המעקב טעונים בדיקה.
חנא סוייד (חד"ש):
הבדיקה רדודה.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אתה אומר את זה ואני לא יודע. אמרתי שזה שווה בדיקה.
אני חושב שמה שאמרת על פינוי-בינוי נכון. אני מוכרח לומר לך שהיום בלתי אפשרי שייבנה בארץ עוד מקום כזה. בכל ועדת תכנון מחוזית יש לנו נציג ואנחנו עומדים על המשמר. אני חושב שגם אחרים למדו והיום כבר לא ייתכן דבר כזה.
אני גם מודה לשאר חברי הכנסת. חבר הכנסת גלנטי, אתה מדבר על זיהום דלק - -
יצחק גלנטי (גיל):
כל הזיהומים.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
- - דיברת על זיהום דלק. אני מודיע לך שבתחנת הרכבת של חיפה, היכן שנפלו הטילים בזמן המלחמה, עוד לפני המלחמה עשו שם חפירה ומצאו שם מיליון ליטר דלק. זה לא בגלל בתי-הזיקוק, אלא בגלל הרכבת. צרות יש לנו מפה ועד להודעה חדשה.
אני שמח על הדיון ומודה על כך. כל מה שהמשרד שלי עושה ורוצה לעשות הוא למנוע סכנות חדשות, ובמקום שיש סכנות קיימות - להילחם בהן עד הסוף על-פי החוקים שחלים במדינת ישראל. אני גם שמח על הדברים של חבר הכנסת עזמי בשארה. אני מוצא את עצמי בקואליציה משונה בעניין הזה, אבל בנושא הגנת הסביבה אני חושב שנכון שזה יהיה כך.
המשרד להגנת הסביבה צריך שלושה דברים: המשרד צריך מדענים טובים שידעו לומר מה לא לעשות או לעשות רק דבר מסוים כדי למנוע שגיאות; צריך שתהיה אכיפה חזקה כדי לעמוד על המשמר ולא לעשות שום דבר ללא אישורים ולא על-פי הכללים; המשרד צריך מערכת משפטית חזקה שתדאג לעיקרון של "המזהם משלם" ותדאג שתהיה ענישה חמורה.
יש בארץ אנשים שטוענים – אי-אפשר לספור את זה - שמספר ההרוגים בתאונות דרכים הרבה יותר קטן ממספר האנשים שמתים כתוצאה מזיהומים כאלה ואחרים. אני לא רוצה להתווכח על המספרים. צריך גם לזכור שיש גם אזורים אחרים עם אחוזים הרבה יותר גדולים, ואף אחד לא דיבר עליהם כאן. יש לנו שם בעיה ולכן הקמנו את שתי הוועדות. מי שחושב שצריך להקים על זה ועדת חקירה ממלכתית, צריך לדעת שאין גבול לדברים הללו.
יצחק גלנטי (גיל):
כבוד השר, אני לא רוצה שנזדקק להקים ועדת חקירה ממלכתית - - -
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אני אשמח מאוד על כל פיקוח של ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, על עבודת השדולה, על שאילתות שתעלו, על כל הצעה והצעה. אנחנו נטפל בנושא הזה. אם על זה תקים ועדת חקירה ממלכתית, לא תגמור עם זה בכלל. זו דעתי, אבל זה בהחלט לגיטימי שתעלה הצעה כזאת.
הדיון הזה חשוב, גם אם אני לא מסכים עם החלקים הפוליטיים. פה ושם ניסו אנשים פה להכניס הערות פוליטיות ואז לא הייתי מרוצה, משום שזו איננה הכוונה.
אני שמח ומקבל ואני מזמין את חברי הכנסת – כמו שאמרתי, אין לי ספינה כמו של "גרינפיס", יש לי ספינה של אגף החופים שלנו, שאינה כל כך טובה כמו של "גרינפיס", אבל אתם מוזמנים לשוט בה. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לשר. מי שיעלה את הצעת ההחלטה המוסכמת יהיה חבר הכנסת דב חנין בשם סיעות קדימה, גיל, הליכוד, העבודה-מימד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, מרצ, ישראל ביתנו, יהדות התורה, רע"ם-תע"ל וחד"ש. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה לחברי הכנסת ששרדו את היום הארוך והמתיש הזה בכנסת. יש פה נוכחות מלאה לפחות של סיעה אחת, סיעת חד"ש, שנמצאת כאן בהרכב מלא.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
ומה עם סגן היושב-ראש?
דב חנין (חד"ש):
וסגן היושב-ראש, וכמובן כל חברי הכנסת האחרים הנכבדים שנמצאים אתנו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כל חברי הסיעה שלנו נמצאים.
דב חנין (חד"ש):
אני מקווה שבדיונים הסביבתיים הבאים יהיו כל חברי הכנסת מכל הסיעות. אני מקווה שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון.
מגלי והבה (קדימה):
אם תבדוק את האחוזים, תראה שאתם בדיוק שווים - - -
דב חנין (חד"ש):
אני רוצה להקריא הצעת החלטה מוסכמת שעבדנו עליה במהלך שעות אחרי הצהריים לסיכום הדיון על הסיכונים הסביבתיים סביב מפרץ חיפה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזו תהיה החלטה חשובה, שבאמת, כפי שאמרה יושבת-ראש הכנסת בדיון הקודם, תבטא גם את עמדתה של הכנסת וגם את רצונה של הכנסת בטיפול מעשי ובהתקדמות מעשית בהתמודדות עם השאלות האלה.
ההצעה כזאת:
1. הכנסת מביעה את דאגתה נוכח התמונה הקשה של סיכונים סביבתיים לחיים ולבריאות הקיימים סביב מפרץ חיפה.
2. ריכוז המפעלים והחומרים המסוכנים במפרץ חיפה פוגע בבריאותם ובחייהם של תושבי הסביבה ועלול להביא לאסון במצב של מלחמה, רעידת אדמה או תאונה. ספק גדול אם תתאפשר התרעה מספקת מפני אסון כזה ואם יתאפשר מיגון מספק של החומרים והמפעלים או פינוי שלהם בזמן אמת.
3. הכנסת קוראת לבדיקה בלתי תלויה של הסיכונים הסביבתיים באזור המפרץ ולקביעת מדיניות לאומית כוללת בנושא, כולל הוצאת חומרים ומפעלים מסוכנים מהאזור, ככל שיידרש.
4. הכנסת תמשיך לעקוב גם באמצעות ועדת הפנים ואיכות הסביבה שלה אחרי ביצוע החלטה זו. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין נתקבלה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד - 9, נגד - אין, נמנעים - אין. ההצעה התקבלה ברוב קולות. יישר כוח.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו בתשרי התשס"ז, 18 באוקטובר שנת 2006. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:32.