דברי הכנסת
תוכן העניינים
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר ס. יזהר, זיכרונו לברכה 2
דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות הפסקת המלחמה בלבנון 3
הודעת הממשלה על המצב הכלכלי בעקבות המלחמה בצפון 5
שר האוצר אברהם הירשזון: 6
משה כחלון (הליכוד): 13
אלי אפללו (קדימה): 23
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 24
יעקב מרגי (ש"ס): 26
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 28
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 32
שרה מרום-שלו (גיל): 34
יעקב כהן (יהדות התורה): 36
חיים אורון (מרצ): 38
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 41
חנא סוייד (חד"ש): 43
משה שרוני (גיל): 45
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 46
דב חנין (חד"ש): 48
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 51
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 53
חיים אמסלם (ש"ס): 54
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 56
רן כהן (מרצ): 57
שי חרמש (קדימה): 59
זהבה גלאון (מרצ): 62
דב חנין (חד"ש): 62
משה כחלון (הליכוד): 63
שיקום הצפון 72
ראובן ריבלין (הליכוד): 72
השר יעקב אדרי: 76
פתיחת שנת הלימודים 80
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 81
שרת החינוך יולי תמיר: 82
עדכון: 16.10.06
דברי הכנסת
יט / מושב ראשון / ישיבה מ"ג /
כ"ח באב התשס"ו / 22 באוגוסט 2006 / 19
חוברת י"ט
ישיבה מ"ג
כנס מיוחד
הישיבה הארבעים-ושלוש של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ח באב התשס"ו (22 באוגוסט 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר ס. יזהר, זיכרונו לברכה
היו"ר דליה איציק:
בוקר טוב. חברי השרים, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, כ"ח במנחם אב, 22 באוגוסט 2006.
חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום: הודעת הממשלה על המצב הכלכלי בעקבות הלחימה בצפון.
אתם בוודאי יודעים, חברי הכנסת, שאתמול הלך לעולמו הסופר ס. יזהר, זכרו לברכה. הסופר ס. יזהר, זכרו לברכה, כיהן כחבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השישית. נכבד את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, ס. יזהר, או בשמו המלא, יזהר סמילנסקי, בן למשפחת איכרים מרחובות, מגדולי היוצרים בספרות העברית החדשה. את שם העט העניק לו המשורר יצחק למדן כשפרסם בכתב העת שהוציא לאור את סיפור הביכורים שלו, "אפרים חוזר לאספסת", והוא בן 28.
ס. יזהר הוא אמן הפרוזה העברית. נושאיו לקוחים מהמציאות שהוא חי בה: הקיבוץ, הנגב, המלחמות, פינות בחיי הארץ ואנשיה. כתיבתו הספרותית הענפה, ובמרכזה יצירת הענק שלו, "ימי צקלג", זיכתה אותו בפרס ישראל והוא בן 43.
ס. יזהר הרבה לכתוב על הקשר בין האדם לאדמה. הסיפורים שלו שרקעם מלחמת השחרור - "השבוי" ו"חירבת חיזעה" - עוררו בשעתו פולמוס ערכי ותגובות חריפות בחברה הישראלית.
שנים רבות הוא הקדיש לחינוך והיה פרופסור לחינוך באוניברסיטה העברית.
לכנסת נבחר כנציג מפא"י ולאחר מכן כנציג רשימת רפ"י. ועדת החינוך היתה קרובה ללבו, והוא התמיד במשך שנים בחברותו בה. כן היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החוקה, חק ומשפט.
יהי זכרו ברוך.
דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות הפסקת המלחמה בלבנון
היו"ר דליה איציק:
אדוני שר האוצר, חברי השרים, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, מר עדי אלדר, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, ראשי ערים ומועצות אזוריות, לפני ימים אחדים באתי לביקור ניחומים בבית משפחת טנדלר ברחובות. בתם האהובה קרן נספתה במהלך המבצע המוטס בלבנון. בחייה הקצרים היתה קרן כשמה, קרן אור. דמות מופת של בחורה מתנדבת. כשנכחתי שם שמעתי את הסיפורים, גם של המפקד האישי שלה, ואי-אפשר שלא להתפעל מהמכונאית המוטסת, תפקיד שיש בו משום שליחות ואתגר. בשליחות הקרבית בלבנון היא נפלה. אני שולחת בשם כולכם תנחומים למשפחה היקרה ומאמצת אותה אל לבי.
חברי הכנסת, שמונה ימים ושלוש שעות חלפו מאז הופסקה האש בגבולנו הצפוני. מיליון תושבים יצאו מן המקלטים. מאות אלפים עשו דרכם בחזרה צפונה, אל הבתים שננטשו, אל היישובים והערים שנפגעו.
אני מודעת להרגשת הדכדוך שהותירה המלחמה, וגם לי קשה להשתחרר ממנה. אני מודעת למועקה, לכאב הלב שמלווים את כולנו לנוכח מותם של 157 מבני העם הזה ופציעתם של מאות אחרים, חיילים ואזרחים, יהודים, ערבים ודרוזים, צעירים ובעלי משפחות, מן המרכז ומן הפריפריה. אנחנו עם שסופר וזוכר את מתיו.
מבעד לתחושת הדכדוך והמועקה, חברי הכנסת, יש לנו גם על מה להיות גאים. מן החזית זורמים עוד ועוד סיפורים מרגשים על אחוות לוחמים. סיפורי גבורה שכבר הפכו לאגדה. זה לא סיפור אחד וגם לא שניים. זה לא עניין מקרי. זאת הרוח הישראלית האמיתית, זאת חצי הכוס המלאה שלנו. מכל אלה אנחנו צריכים לשאוב עידוד וגאווה.
הרוח הישראלית נשבה גם בעורף. די אם נציין את מאות אלפי האזרחים שנרתמו לסייע לתושבי הצפון ולחזקם. ההתגייסות מרחיבת הלב היתה גם בקרב יהדות העולם, שממש משוועת לעזור ולתרום. די אם אספר על שיחת טלפון שקיבלתי מרב בקהילה מסוימת, שסיפר לי בהתרגשות כיצד גייס במהלך תפילת שבת תרומות בסך רבע מיליון דולר מאנשי קהילתו, פשוט כי הם רוצים לעזור, להביע הזדהות, להרגיש שייכים.
צריך לשבח רבים. גם את אנשי המגזר העסקי במדינת ישראל, שפתחו את הלב ואת הכיס ונרתמו לעזור.
משה גפני (יהדות התורה):
לא צריך את הממשלה, יש ארגונים - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שומעת את הביקורת על כך שכל אותם אנשים טובים נכנסו לנעליה של המדינה בטיפול בתושבי הצפון. המדינה מטבעה היא גוף מסורבל והנעת מנגנוניה דורשת זמן. הדברים נכונים שבעתיים בעת מלחמה שנקלענו אליה על כורחנו. טוב היה לו היינו מוכנים יותר למלחמה, וטוב שמכיוון שלא היינו מוכנים דיינו, היו שם כל אותם אנשים נפלאים וגורמים מסייעים שהתנדבו לעזור.
משה גפני (יהדות התורה):
לא אנחנו, הממשלה, המדינה.
היו"ר דליה איציק:
הכנסת תאתר את הגורמים הללו ותמצא דרך לומר להם תודה.
עתה אדוני שר האוצר, זו שעתה של המדינה. על הממשלה, ובפרט עליך, כמי שממלא את תפקיד שר האוצר, לקחת את המושכות ולהנהיג, פשוטו כמשמעו, את שיקום הצפון, על כל המשתמע מכך.
אני קוראת לממשלת ישראל להכריז על השנה הקרובה כשנת הצפון. יש לעודד תיירות פנים ותיירות מחוץ-לארץ לבוא לגליל ולבקר בצפון. על הממשלה לסייע במענקים ממשלתיים. צריך לפתוח את הכיס בהקלות למפעלים ולעסקים, עד שישוקמו; למנף פעילויות של משרדי הממשלה בצפון, תוך שימת דגש בבנייה ובשיקום.
הכנסת תתרום גם היא את חלקה הצנוע. כבר הוריתי שהכנסים וההשתלמויות של עובדי הכנסת יתקיימו בשנה הקרובה אך ורק בצפון. ועדות הכנסת ימשיכו להתכנס באופן תדיר, כדי לפקח על פעולות הממשלה למען תושבי הצפון.
חברי הכנסת, הזמן דוחק. הסיבוב הבא יכול, חס וחלילה, להיפתח בכל עת. זאת המערכה על ישראל. צריך לפעול כאן ועכשיו. אין צורך במיקרוסקופ, ואפילו לא בוועדת חקירה, כדי לראות את הכשלים שמגיעים הרבה שנים אחורה. צריך מתקן, צריך מרפא, צריך בונה.
חברי הכנסת, כמוכם גם אני מסתובבת הרבה. אני חשה את הלכי הרוח, אני מרגישה את הדכדוך ואת המבוכה. אנחנו מנהיגי הציבור ומאתנו מצפים להתעלות ותובעים בצדק להזיז את הפוליטיקה לצד, להפשיל שרוולים ולהתגייס כדי לתקן בדחיפות את המעוות. כל זה יכול להיעשות אם ייווצר בסיס פוליטי וציבורי רחב. כל זה יכול להתבצע כשמגייסים את כל המוחות ואת כל הכוחות. אני חוזרת על קריאתי להקמת ממשלת חירום לאומית.
הודעת הממשלה על המצב הכלכלי בעקבות המלחמה בצפון
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
האם השר מתכוון לענות לקריאה הזאת?
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, בטרם אפתח את דברי, אבקש לפנות מעל במה זו לכל תושבי מדינת ישראל, כפי שאני עושה בשבוע האחרון: שיקום הצפון הוא בידינו ובידיכם. בואו לצפון, בואו להינפש בו, בואו להסתובב ולטייל בו, בואו לקנות בחנויות שלו, בואו לשבת במסעדות. בואו בהמוניכם, מלאו את הצפון בהמוני ישראל, ובכך תראו את הסולידריות הקיימת במדינת ישראל. אין לי ספק שהדבר הזה יחזיר במהירות את הצפון לחיי השגרה ויצמיח אותו מחדש. הנוכחות שלכם כעם ישראל בצפון חשובה מאוד. בואו בהמוניכם.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ביום האחרון אישרה הממשלה מתווה לתוכנית ממשלתית שתכליתה החזרת התושבים והיישובים לשגרה בטווח הזמן המיידי והמשך חיזוק ופיתוח חיפה והצפון. זכרו, את הצפון צריך היה לפתח ללא קשר למלחמה שהתרחשה בחודש האחרון. צורך זה התעצם בימים אלה, ומחובתנו למלא אותו תוכן. משרד האוצר בראשותי נתן מענה לתושבי הצפון בימי הלחימה, והיינו שותף מלא ומחויב להחזרת אזור הצפון לשגרת חיים ועסקים. נוודא כי תהליכי השיקום הפיזי יסתיימו במהרה על מנת להחזיר את הצפון לקדמותו.
משה גפני (יהדות התורה):
מי נתן מענה לתושבי הצפון?
שר האוצר אברהם הירשזון:
אדוני הנכבד, אני מבקש ממך.
כבר ב-10 בספטמבר 2006 תאושר על-ידי הממשלה, לאחר סדרת דיונים בקבינט המיוחד שהקים ראש הממשלה לצורך שיקום הצפון, התוכנית המפורטת לשיקום ולפיתוח הצפון וחיפה. התוכנית תכלול מסגרות וכלים כלכליים שונים לסיוע לרשויות המקומיות, לתושבים ולעסקים בצפון הארץ. במסגרת תוכנית זו יוסטו תקציבים קיימים ויוקצו סכומי כסף נכבדים נוספים בתוך המסגרת בתקציב 2007 לטובת תושבי הצפון, לקידומו, לשגשוגו ולפריחתו.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה עם הדרום, שר האוצר?
שר האוצר אברהם הירשזון:
אם אתה לא יודע, על סדר-היום היה עכשיו שיקום הצפון. אנחנו מדברים על סדר-היום.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ועדיין, הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין.
שר האוצר אברהם הירשזון:
כבר עם פרוץ הלחימה החלטתי כי עלינו לנהוג אחרת מבעבר. בצד השמירה על חזית כלכלית רגועה ובטוחה, דרשתי כי יינתן בזמן המלחמה מענה כלכלי מיידי על הצרכים השוטפים, ללא לחץ וללא היסטריה. ככל שניתן, עמדנו מול השווקים המקומיים והשווקים העולמיים. בחנו בכל יום את משמעויות המקרו והמיקרו הכלכליות של מהלך הלחימה, שמרנו על עסקים כרגיל בטיפוח השקעות במדינת ישראל.
בזמן הלוחמה הזאת לא היתה חברת דירוג אשראי שהורידה את דירוג האשראי למדינת ישראל. וזה לא בא יש מאין. לא היה בנק אחד בעולם שלא נתן לנו או שמנע מאתנו קווי אשראי.
לימור לבנת (הליכוד):
רק על האזרחים לא שמרו.
שר האוצר אברהם הירשזון:
לא היה אפילו משקיע זר אחד שמשך את השקעתו. להיפך, בזמן המלחמה הוסיפו וסגרו עסקאות נוספות. הדבר הזה מראה שהשווקים העולמיים הצביעו בעד הכלכלה, בעד מדינת ישראל, בעד משק חזק ויציב, ומחובתנו לשמור עליו.
לימור לבנת (הליכוד):
רק לקשישים לא היה מה לאכול.
שר האוצר אברהם הירשזון:
מנגד, אסור היה לחכות עד לסופה של המלחמה על מנת לטפל בצרכים של ראשי הרשויות, בצורכי התושבים והעובדים בצפון ובצורכיהם של בעלי העסקים. אני רוצה לומר לכם בפעם הראשונה, ואני אומר את זה באחריות מלאה: ממשלת ישראל ומשרד האוצר בראשותי טיפלו תוך כדי לחימה ונתנו תשובות לתושבי הצפון, לבעלי העסקים, לתיירנים ולחקלאים.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אתה מתכוון במלחמה הזאת?
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני מתכוון במלחמה הזאת. אני הייתי בצפון, ותשמע את תושבי הצפון.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אני הייתי שם, שמעתי אותם.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שמעו אותם.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יורם מרציאנו, פעם ראשונה, פעם שנייה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אנחנו היינו באותו צפון?
היו"ר דליה איציק:
אני לא ארשה להפריע. אתם ביקשתם שהכנסת תפעל. בבקשה, אדוני השר.
שר האוצר אברהם הירשזון:
רבותי חברי הכנסת, בימים הראשונים למלחמה הנחיתי את אגף מס רכוש לעשות הכול כדי להיענות לצרכים המיידיים של העורף שנפגע בצורה קשה. עובדי מס רכוש עשו עבודה נהדרת, ועושים אותה היום. אנחנו מטפלים היום בלמעלה מ-18,000 תביעות של אנשים שרכושם נפגע במערכה הזאת, והם מקבלים תשובה מיידית ומהירה, משום שידענו שאנשים אשר יחזרו צפונה, ואלה שנשארו בצפון – הדבר הראשון שהם ירצו הוא לראות שיש מי שדואג להם, שיש מי שעוקב אחרי הדברים ויש מי שעוזר להם לשקם את ביתם.
משה גפני (יהדות התורה):
הממשלה הזאת מנותקת מהעם והיא איבדה את אמון העם.
היו"ר דליה איציק:
אני מתרה בך עוד פעם אחת, אחרונה בהחלט.
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי היושבת-ראש, מעולם במדינת ישראל לא נתן מס רכוש מענה אלא לצרכים של הרכוש הפרטי. אני קיבלתי החלטה שהפעם הזאת, כדי למנוע סרבול, אנחנו ניתן מענה גם לצרכים הציבוריים, לבתי-ספר שנפגעו, למתנ"סים שנפגעו, וגם לישיבות שנפגעו, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
ראינו את הקיצוץ שלכם בוועדת הכספים. ראינו את מה שהבאתם.
היו"ר דליה איציק:
נא להוציא אותו.
משה גפני (יהדות התורה):
הביתה, הביתה.
(חבר הכנסת משה גפני יוצא מאולם המליאה.)
לימור לבנת (הליכוד):
אלפי משפחות, אין להן איפה לגור.
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי, באמת. באמצעות משרד השיכון אנחנו נותנים היום מענים לאלה שהבתים שלהם נפגעו והם לא יכולים לגור שם. ואם גברתי לא יודעת, שתבוא ותבדוק את העניין. לכן, נתנו את התשובה גם לסקטור הציבורי וגם לסקטור הפרטי. לא חיכינו עד אשר נסיים את המלחמה. משרד האוצר לקח על עצמו לשקם שיקום פיזי את הצפון, ואנחנו נסיים את זה במהירות האפשרית, באחריות המרובה, למרות כל קריאות הביניים שיש פה.
ללא קשר עם זה, צריך לדעת שהאוניות לא רצו להגיע למדינת ישראל בזמן המלחמה ועצרו בלב ים. הורינו לבטח. מדינת ישראל ביטחה את הרכוש שיש באוניות, את האוניות עצמן ואת הצוותים, כדי שיבואו והמסחר יוכל להימשך כרגיל, משום שייבוא סחורות וייצוא סחורות חשובים מאין כמותם. אם זה נפגע, גם אמינותנו בעולם נפגעת.
ישבנו עם נציגי ההסתדרות, עם יושב-ראש ההסתדרות, שגילה אחריות רבה מאוד - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
צעד חשוב מאוד.
שר האוצר אברהם הירשזון:
- - ישבנו עם שרגא ברוש, שאחראי על כל המגזר העסקי, ובחודש יולי הגענו להסדר של שכר לעובדים, שלא נפגע. הגענו להסדר כדי שבעלי עסקים, כדי שסוחרים, כדי שתיירנים וכדי שחקלאים ידעו שהם יוכלו לקבל פיצוי בעבור הנזק שנגרם להם.
סיירתי ביישובי הצפון. אתמול הייתי במטולה. בזמן המלחמה העברתי את לשכתי לחיפה וישבתי שם עם התושבים. אתה רואה חקלאים, ודווקא השנה היבול פשוט מדהים, וצה"ל יושב במטע והפירות נופלים – הייתי אצלם בבית-הלל, הייתי אצלם במקומות האחרים ואמרתי להם: מחר יש החלטה על פיצוי לחקלאים. הם לא האמינו. הם אמרו: אתם מקשקשים לנו במוח, כל שנה אומרים לנו את זה, אנחנו עוד מתדפקים בזעם על השרידים של מבצע "ענבי זעם". אמרתי להם: רבותי, מחר יש החלטה. למחרת היתה החלטה. אני לא אומר כמה טלפונים קיבלתי, אני לא אומר כמה אהדה קיבלנו, שעם ישראל פועל עכשיו, תוך כדי לחימה, לתת להם מענה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
למה אנחנו לא מקבלים כאלה טלפונים? אנחנו מקבלים טלפונים אחרים.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אתם יודעים כמה צימרים יש בצפון, אתם יודעים כמה בתי-מלון יש בצפון, אתם יודעים שזאת פרנסתם, והם קיבלו תשובה בזמן המלחמה. יש לנו עדיין בעיה, ואני לא מתכוון לא להתמודד אתה, של העסקים הקטנים שנפגעו קשה מאוד בזמן הלחימה הזאת. פתחנו, בשיתוף עם הבנקים, קרן של 1.5 מיליארד שקלים, בערבות מדינה של 70%, כדי שתיתן להם מענה שוטף על הצרכים המיידיים, כדי שיוכלו להמשיך להתקיים. זה לא מספיק. הם נפגשו אתמול עם מנכ"ל משרד האוצר, ואנחנו מגבשים אתם הטבות נוספות, כדי שהם יוכלו להמשיך ולגלגל את העסקים הקטנים.
גבירותי ורבותי, אני אומר לכם במלוא האחריות: ראינו את ראשי הרשויות בצפון. אנשים רציניים, אחראיים, שעמדו במערכה הקשה הזאת והיו עמוד השדרה בהרבה מאוד יישובים בתקופה הקשה מאוד. באנו לקראת הרשויות המקומיות, וביחד עם משרד הפנים הענקנו למעלה מ-200 מיליון שקלים, כדי שהרשויות יוכלו להמשיך לתפקד, ללא שום קשר עם כל מיני תוכניות עבר או תוכניות בעתיד. רק כדי שיוכלו לתפקד, כדי שיוכלו לעמוד בשגרת החיים הקשה שהם נפגעו בה. העברנו סכומים נוספים לטובת מגזרים שונים ברחבי הצפון, כדי שיוכלו לתפקד.
גברתי היושבת-ראש, פעלנו ללא ביורוקרטיה. עשינו את הדברים במהירות האפשרית, פטרנו מוועדות מכרזים את כל השמאים שיכולים לבוא, כדי שיבואו מייד. הכפלנו את הסכומים לכל שמאי ושמאי כדי שיעלה לצפון. הוצאנו את כל הטפסים, כדי שאנשים יוכלו לתבוע במהירות האפשרית את מה שמגיע להם. הכול פשוט, הכול קצר, הכול במסלולים ירוקים.
אינני אומר שלא היו בעיות בצפון, אינני מכחיש את הדברים, אבל לומר שהממשלה לא עשתה דבר ושהיא התנהגה בצורה של התנהלות כבדה – זה פשוט לא נכון. אני מבקר בצפון הרבה, אני שומע את התושבים, ואני מציע לכם לשמוע קולות כאלה וקולות אחרים.
אני מבקש לומר לשר הבריאות שיושב אתנו – ביקרנו בבתי-החולים. משרד הבריאות עשה עבודה יוצאת מן הכלל, וכן משרדי ממשלה אחרים, כדי שיינתנו מענים מיידיים על צורכי הבריאות, ואני מברך אותך על כך.
עם זאת, אני מבקש לומר, שלא יהיו אשליות ולא יאמרו שלא אמרתי. צריך להבין שאנחנו חייבים לשנות פאזה במדינת ישראל וסדרי העדיפויות משתנים במדינת ישראל. מה שדיברנו לפני חודשיים אינו נכון להיום, יש סדר עדיפויות חדש, ונצטרך להביא אותו בחשבון. עלויות המלחמה הן כבדות ביותר ונצטרך להתמודד אתן.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אתה אומר שאין עניין חברתי.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אם יש מישהו שאיננו מבין שיש סדר עדיפויות חדש, אם יש מישהו שאיננו מבין שיש צרכים חדשים, אני מציע שירד לקרקע ויראה את המציאות.
עם זאת אני מבקש לומר: בשנים האחרונות מדינת ישראל עלתה על הנתיב של הכלכלה הנכונה והצעידה אותה קדימה. לכן, כאשר קיבלתי את התפקיד היו עודפי הכנסות למדינת ישראל. אני בתפקידי בסך הכול שלושה חודשים. 15 פעמים כבר אמרו לי לפתוח את התקציב, ועמדנו על כך שלא נפתח את התקציב. אמרנו שצריך לשמור את ההכנסות האלה, משום שבשמי המזרח התיכון יכולים להיות עננים שלא תלויים בנו. לא ידעתי על מה אני מדבר, לא ידעתי שזה יגיע כל כך מהר. אבל היום הזה הגיע.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש לנו קרן שנקראת "קרן מס רכוש" – לצרכים ישירים, לצרכים עקיפים – שממנה אנחנו נותנים את הכספים. היא קרן רישומית. אם לא היו לנו עודפי הכנסות ולא היינו שומרים עליהם בקנאות, היום לא היה לנו כסף בסך 5-6 מיליארדי שקלים להשקיע לתיקון הנזקים בצפון ולבוא לעזרת תושבי הצפון.
אני אומר את הדברים האלה, כי למרות כל הלחצים – ויהיו לחצים, אני מתכוון גם לקראת תקציב 2007, ועתה אנחנו שוקדים על תקציב 2007 ונציג אותו לראש הממשלה בימים הקרובים, והוא יהיה תקציב אחראי, הוא יהיה תקציב רציני, הוא יהיה תקציב שבד בבד עם ההתמודדות עם הבעיות הוא יצטרך להוציא את מדינת ישראל לצמיחה מחודשת. אם לא תהיה צמיחה מחודשת, כולנו ניפול ונגיע בחזרה לשנות ה-90.
רן כהן (מרצ):
השאלה היא אם הוא יהיה תקציב צודק.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני מאמין, חבר הכנסת רן כהן, שהוא יהיה תקציב נכון ותקציב צודק ותקציב שבמסגרת האפשרויות הקיימות למדינת ישראל ייתן את כל המענים שמדינת ישראל יכולה וחייבת לתת.
חיים אורון (מרצ):
תקציב 2007 הרבה יותר גרוע - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
עם זאת, צריך להבין שכולנו נשלם מחירים. זו לא מלחמה שאין לה מחירים. זו מלחמה שיש לה מחירים כלכליים כבדים, ואני לא צריך לומר לך את הדבר. אבל אני מאמין ואני בטוח שאם ננהג באחריות, ואם ננהג בתבונה, ואם נבין שאנחנו חייבים להצעיד את מדינת ישראל לצמיחה כלכלית, והיא-היא הדבר החשוב ביותר, נעבור את התקופה הקשה הזאת ונגיע לימים טובים יותר, שבהם נוכל לומר שעשינו הכול לשיקום הצפון, עשינו למען מדינת ישראל ואנחנו ממשיכים בנתיב הצמיחה. תודה רבה לך.
לימור לבנת (הליכוד):
לפני כן תקימו ועדת חקירה ממלכתית.
רן כהן (מרצ):
מה זה משנה, יש 2 מיליוני ישראלים שכבר אין להם - - -
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה הודעות סיעות במשך עשר דקות. אשר על כן, חבר הכנסת משה כחלון, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שמפעיל את ועדתו באופן מאוד מכובד - בבקשה, אדוני.
זהבה גלאון (מרצ):
איפה שרי הממשלה?
היו"ר דליה איציק:
מסתובבים בצפון. דרך אגב, זו אמת.
משה כחלון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש הפתגם שאומר שאי-אפשר לרמות את האנשים או חלק מהאנשים כל הזמן. אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
נא להסביר.
משה כחלון (הליכוד):
אני אסביר. שר האוצר מדבר פה בשם הממשלה ואומר שאנחנו עם הפנים לצפון. הוא קורא לעם ישראל להגיע לצפון, לטייל בצפון. אנחנו רוצים לחזק את הצפון, אבל לפני חצי שנה אנשים מטעמו ביקשו לקצץ 200 מיליון שקל בפסי הרכבת שמובילים לצפון. הוא רוצה שעם ישראל ייסע לצפון בטרמפים. אני לא יודע איך עם ישראל יוכל להגיע לשם, עם שני המסלולים שיש לנו שם.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
באופניים. מה רע בזה? זה ספורט.
משה כחלון (הליכוד):
אולי מסלולי אופניים. אדוני שר האוצר, כשרוצים לחזק מקום לא מקצצים לו, ומתייחסים אליו כאל חלק אינטגרלי של מדינת ישראל ולא כאל איזו קולוניה שנמצאת שם ומחזיקים אותה רק לצורך קבלת מסים ואולי לנצל את המשאבים שלה כדי לחזק את המרכז.
דבר אחר שדובר בו בוועדת הכספים היה חיזוק מי שנפגע. איך מחזקים את מי שנפגע? אולי מתגברים את הפסיכולוגים, מתגברים את מערכות החינוך. מה יש לנו בקיצוץ? קיצוץ בפסיכולוגים, קיצוץ במערכות רווחה, קיצוץ במועצות מקומיות. ראשי רשויות, תתכוננו, אתם הולכים גם לקראת איחוד רשויות. הולכים לעזור לכם, הולכים לטפח אתכם.
חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, שאף אחד לא יספר שזוהי ירושה מהממשלה הקודמת. היו תוכניות, היו פעולות ארוכות טווח של הממשלות הקודמות. דבר אחד לא היה – לא היתה מנהיגות ולא היו ביצועים. היתה קריסת מערכות כללית. במבחן הראשון שהממשלה הזאת עמדה בו – היא קרסה. זה המבחן הראשון. המזל של עם ישראל הוא שהמבחן הזה הגיע מוקדם.
שאף אחד לא יספר שלא היו תוכניות. צריכה להיות ממשלה שמבצעת. זה מה שהיה צריך. הם גם לא היו מסוגלים לבצע את התוכניות שלהם.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אולי תגיד לנו איזה - - - אתה עברת.
משה כחלון (הליכוד):
הממשלה הזאת, עם כל הרצון שלה - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
קיבלת ממשלה טובה, מה אתה רוצה?
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, נא לאפשר לחבר הכנסת כחלון לדבר.
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת יצחקי, למה אתה יוצא משלוותך? אנחנו בסך הכול מציגים עובדות, עדיין לא הגענו למסקנות.
רוחמה אברהם (קדימה):
תזכיר את העובדה שכשהיתה ממשלה טובה, אתה היית בין אלה שהפילו אותה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
המסקנה של העובדות היא שצריך ממשלת ימין בראשותכם, שתהיה עוד מלחמה.
משה כחלון (הליכוד):
יש עוד משהו? אם יש עוד משהו אני מוכן לשמוע. אני לא בא להתנצח. חברת הכנסת אברהם, יש לי הרבה כבוד אלייך, אני לא בא להתנצח אתך.
היו"ר דליה איציק:
אני לא אאפשר להפריע, גם כשזה לא נעים. אם חבר הכנסת כחלון יסכים שתשאל אותו – אבל הוא לא מסכים.
משה כחלון (הליכוד):
דבר נוסף, כל התוכניות שעשתה הממשלה הזאת, כאילו לנסות לעזור, הכול מסובך, שום דבר לא פשוט. שאף אחד לא יספר שזה פשוט. היום ראינו בעיתון שבסך הכול 15% מהעסקים הגישו בקשה לפיצויים. אנשים לא יודעים איך לעשות את זה. עשיתם את זה בכוונה מסובך, על מנת שאנשים לא יגיעו, יתייאשו ויאבדו בדרך את הרצון למלא את הבקשות האלה.
בין לבין, אחרי הפגיעה בקשישים, בנכים, בחולים, הדבר הכי נכון היה – הרי כשהממשלה הקודמת ביצעה את תוכנית ההתנתקות, שהיתה באמת דבר גדול, אדיר, אומנם לא הסכמתי לזה, אבל זה התבצע, הממשלה הקימה צוות – יונתן בשיא לטוב ולרע, אבל הקימה צוות שיהיה כתובת. אדוני שר האוצר, בכל נאום אני אומר שאתה לא במשחק. פה יש ראש ממשלה, ושר אוצר לא יכול לעשות שום דבר ללא ראש ממשלה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני במשחק ואל תוציא אותי ממנו.
משה כחלון (הליכוד):
אני חושב שאם היית במשחק, לא היית מאפשר לאדם עם שיתוק מוחין להתקשר אלי ולומר: אני נמצא במקלט עשרה ימים, אין לי שליטה על הצרכים שלי, אני לא מסוגל להיות פה בחברת אנשים, ואין לי כתובת למי לפנות. אני לא יודע מה לעשות עם אדם עם שיתוק מוחין. פניתי לנציג במשרד הביטחון שעשה לי טובה, על סמך היכרות מוקדמת, ופינה את האומלל הזה שאין לו שליטה על הצרכים שלו. אני לא חושב שהיית נותן יד לזה. לכן אני אומר, שאם היתה מינהלת והיתה כתובת, לאומללים והמסכנים האלה היה למי לפנות.
הייתם חזקים היכן שיש חלשים והייתם חלשים היכן שיש חזקים. כך התנהגה הממשלה הזאת לאורך כל הדרך. אתם הייתם הססנים היכן שצריך להיות נחושים, גמגמתם וזגזגתם איפה שהייתם צריכים להיות נחושים. בדיוק כך התנהגתם, ואנחנו רואים את התוצאות היום.
אתה עומד פה, אדוני השר, ומדבר על ארץ-ישראל היפה, מדינה שכיף לחיות בה, בדיוק כמו שעשיתם ערב הבחירות. אתם רק לא אמרתם למי כיף לחיות בה. לאנשים מסוימים כיף לחיות בה, לא לתושבי קריית-שמונה, מעלות, אביבים, דוב"ב ונהרייה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
ומג'ד-אל-כרום.
משה כחלון (הליכוד):
אז אל תספר לי שעשיתם. אתם לא עשיתם כלום. אתם ממשלה של דיבורים, קשקשתם, ועל כל "קטיושה" אנשים קיבלו שר. ראש עיר אחת אמר לי: כחלון, מה זה, על כל "קטיושה" אני מקבל שר. לא רוצה שר, אני רוצה פתרונות. אז באמת טיילתם, באמת נסעתם עם ה"וולבואים", עם הווילונות, הכול בסדר, אבל פתרונות לא היו.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
לא כולם - - - גם אנחנו יצאנו, הסתובבנו, וראינו - - -
משה כחלון (הליכוד):
אני מדבר על רובם.
יש עוד דבר אחד, אדוני השר, שנבצר מבינתי: מדוע עובדי מל"ח, שעובדים 20 ו-30 שנה כדי להגיע לרגע הזה, לא הופעלו? מה הסיבה? כשאנשים יושבים במקלטים, אין להם תחבורה ציבורית, אין להם שירותי בנקאות, אין להם שירותי רפואה, יושבים במקלטים בלי יכולת לנהל חיים נורמליים, ואנשי מל"ח, שזה התפקיד שלהם, לגרום להם לנהל חיים נורמליים, הולכים הביתה בשעה 16:00, בקריה. וכשפניתי לשם אמרו לי: לא ביקשו מאתנו, מה אתה רוצה? הממשלה צריכה להפעיל תוכנית מל"ח. אני חושב שהיתה פה הסכמה בין חלק גדול מחברי הקואליציה לחברי האופוזיציה, שצריכה היתה להיכנס לתוקף תוכנית מל"ח.
ואותו דבר - שעת פינוי. אדוני השר, מעל הבמה הזאת קראתי לך, ובוועדה אצל יושבת-ראש ועדת הכנסת קראתי לך: תפעילו תוכנית פינוי. אמרנו לכם: מתי תפעילו תוכנית פינוי? אחרי שהשופט ישרוק. תמיד בדקה ה-92. תצילו את האנשים האלה. אמרתי לך שאני מקבל טלפונים מכולם – אני, כחיפאי - אבל אני מניח שרוב חברי הכנסת. תעזרו לאנשים האלה, תעזרו לאומללים האלה. אז מתי עזרתם להם? אחרי שנגמרה המלחמה. אחרי שנגמרה המלחמה פיניתם אותם.
מגלי והבה (קדימה):
לו נמשכה המלחמה הכול היה בסדר מבחינתך. אם היינו ממשיכים במלחמה - - -
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת מגלי והבה, אני חושב שכל זמן שהיה צריך לתת גיבוי נתנו גיבוי, ואם אנחנו נשתוק היום נמעל בתפקיד שלנו. אתה יכול לאהוב את זה, אתה יכול לא לאהוב את זה. אני לא יודע מה זה מקדם או לא מקדם. כל זמן שהיה צריך לתת גיבוי, אני חושב שממשלת ישראל – וראש האופוזיציה, ראש הממשלה לשעבר, נתניהו, נתן גיבוי מוחלט; הוא נסע לחוץ-לארץ וייצג את ממשלת ישראל ומדינת ישראל. אני לא בטוח שאתם הייתם נוהגים אותו דבר, אבל אנחנו נהגנו ככה, כי אנחנו אנשים לאומיים, אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו אוהבים את הצבא, אנחנו אוהבים את העם הזה. לכן התנהגנו כפי שהתנהגנו. אני לא בטוח שאתם הייתם עושים אותו דבר.
מגלי והבה (קדימה):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
הדבר הבא – לגבי ממשלת חירום, שאני לא מבין מדוע לא הוקמה. ולצערי – כמעט אחרון – אחרי קריסת המערכות הטוטלית החלטתם לחלק תקציבים לרשויות. ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, יש בטלוויזיה התוכנית הזאת – אני ממש מאוכזב – חלוקת תקציבים מגמתית למקורבים. מי שיותר מקורב אליכם קיבל, מי שפחות מקורב לא קיבל. אנחנו ביקרנו, במסגרת הביקורים שלנו עם יושב-ראש האופוזיציה, אצל ראש עיריית נשר דוד עמר. יושב פה אתנו – יושבים פה הרבה ראשי רשויות, אני מכיר את כולם, כולם מכירים אותי - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מה הוא קיבל מכם?
משה כחלון (הליכוד):
לא התפקיד שלי לתת לו. התפקיד של הממשלה הוא לתת לו. וזה לא חשוב באיזו מפלגה הוא נמצא, התושבים שלו לא צריכים לסבול.
מגלי והבה (קדימה):
מי - - - אתם?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת כחלון, אתה מתבקש לסיים.
מגלי והבה (קדימה):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
היו שם פגיעות ישירות, ואז עשיתם פרמטר: איפה שיש חבר שלכם, שאלתם אותו: תגיד, היו לך הרבה נפילות? נעשה פרמטרים לפי נפילות - - -
היו"ר דליה איציק:
נא לאפשר לחבר הכנסת כחלון לסיים את דבריו.
משה כחלון (הליכוד):
יש לכם הרבה תושבים? – נעשה פרמטרים לפי תושבים. יש לכם הרבה בתים גבוהים? – נעשה פרמטרים לפי בתים גבוהים. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שזה לא הוסיף כבוד.
הדבר האחרון: אני רוצה להעניק מכאן תעודת כבוד לגאידמק ותעודת עניות לכם - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - - בושה.
משה כחלון (הליכוד):
תעודת עניות לכם, לממשלת ישראל.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
בושה, בושה. - - - לגאידמק. אני מקווה - - -
משה כחלון (הליכוד):
זה שיא החוצפה שאתם עוד מבקשים ממנו תשלום על כך שהוא פינה חולים לבתי-חולים. אתם גובים ממנו כסף - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
- - על כך שהוא פינה חולים. זו העבודה וזה התפקיד שלכם לעשות זאת.
גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מודה לך על שאפשרת לי לחרוג.
קריאות:
- - -
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, חבר הכנסת כחלון. חברי הכנסת – חבר הכנסת מרציאנו. חבר הכנסת מרציאנו, פעם – חבר הכנסת יתום, אני אוציא את שניכם. חבר הכנסת יתום, חבר הכנסת דני יתום – פעם שנייה.
חברי הכנסת, לפני שאנחנו ממשיכים בדיון. מייד - חבר הכנסת אלי אפללו, ואחר כך חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אבל לפני שאני יורדת כאן להיפגש עם ראשי ערים עם שר האוצר, אני מבקשת לומר כמה מילות פרידה לדוד לב, שיושב אתנו כאן בישיבה האחרונה שלו, ואנחנו עוד נחגוג אתו כיאה למי ששירת את הכנסת הזאת למעלה מ-40 שנה. דוד לב, עד שנחגוג לך בפעם הבאה, אנחנו מאחלים לך פנסיה עשירה וזמן, שתרצה לעשות כל מה שאתה אוהב בזמן הזה, בריאות ואריכות ימים, ומעריכים מאוד את ידענותך ומסירותך. תודה לך, דוד.
(מחיאות כפיים)
זה איננו מקובל, אבל בגלל שזה דוד, לא נמחה הפעם.
חברי ראשי הערים, הנכם מתבקשים לרדת לקומת הממשלה. שר האוצר מייד יורד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה מייד יבוא, מנכ"ל משרד האוצר. הכנסת לא תרפה עד אשר נראה שהכול מסודר - - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
היו"ר דליה איציק:
על כן יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי אפללו.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני, חבר הכנסת לוי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אני מאוד שמח על הזמנת ראשי הערים, אבל אני חושב שמקומו של שר האוצר כאן. הוא פוגש אותם הרבה, הוא רואה אותם הרבה - - -
קריאה:
כבוד היושבת-ראש, מדוע ראשי הרשויות צריכים לשמוע את הדברים האלה משר האוצר?
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יצחק לוי, אני מודה לך על ההערה, אבל אני שחררתי את שר האוצר. תיכף יתקיים דיון נוסף גם עם שרת החינוך, ואני חשבתי – זה שיקול הדעת שלי - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לכן אני פונה אלייך.
היו"ר דליה איציק:
- - ואני חושבת שהוא היה נכון – אני ועוד ראשי ועדות רוצים לעמוד מקרוב ולשמוע פעם אחר פעם, כל שבוע, לדעת שאנחנו שומעים את ראשי הערים ויודעים - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אבל למה באמצע הדיון?
קריאות:
- - -
היו"ר דליה איציק:
שר האוצר, בשעה 12:30, צריך לעשות כמה דברים שעליהם הוא דיבר כאן היום. זהו זמן מלחמה – אתם התבלבלתם – ואני שחררתי אותו.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אנחנו התבלבלנו? אבל למה בזמן מליאה?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יצחק לוי, שמעתי אותך, שמעתי את ההערה שלך; תודה לך, חבר הכנסת יצחק לוי. ועכשיו, בתורו, מדבר חבר הכנסת אפללו. בבקשה, חבר הכנסת אפללו.
אלי אפללו (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, יושב-ראש השלטון המקומי, עדי אלדר - -
היו"ר דליה איציק:
לא להפריע לחבר הכנסת אפללו.
אלי אפללו (קדימה):
- - מכובדי, כל חברי ראשי הרשויות מהצפון שנמצאים פה - אחד אחד באופן אישי אני מכיר ומוקיר. בתחילת דברי אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות השכולות ואיחולי החלמה מלאה לחיילים ולכל הפצועים. זה באמת דבר חשוב, וכולנו צריכים להיות פה בקונסנזוס.
אני רוצה לומר שהעורף היה החזית במלחמה הזאת, ועל זה יש קונסנזוס, ויש קונסנזוס גם על זה שהעורף ניצח. ניצח, כי הוא ידע לעמוד, ובזכות העורף אין לנו ספק ולו פקפוק אחד קטן שניצחנו במלחמה. כי חלק מהאנשים ידע לעמוד ולדאוג - ואתם כאן יושבים, ראשי הרשויות. אלו שהובילו, אלו שנתנו את כל הגיבוי, אלו שניהלו את המלחמה באמת בעורף שנהפך לחזית, לכם אני רוצה להגיד כל הכבוד.
אדוני השר – שאיננו. אני מצטער שהוא איננו, אבל רציתי בכל זאת למסור לו מכאן, שעם כל הביקורת שיש עליו, אני מכיר את הרגישות של שר האוצר. אני יודע גם מה המגבלות שיש לו, מגבלות תקציביות, ואני מאמין שכל אחד מושך את השמיכה, כמה שהיא קצרה. אבל בלי קשר למלחמה הזאת, הצפון היה מקופח הרבה מאוד שנים. לא רק בגלל המלחמה הזאת, אבל על אחת כמה וכמה בגלל המלחמה הזאת, אנחנו צריכים לעשות הרבה מאוד דברים כדי לתקן את כל הנזק שקרה לנו. וכשאני שומע שמנסים לקצץ בתקציב של רכבת הגליל והעמק, אני מתקומם ומבטל את זה. ואני אומר את זה פה בגלוי, על השולחן הזה: הדבר הזה לא ייעשה. רכבת הגליל - ורכבת העמק - תתבצע, כי אם היא לא תתבצע, אני אהפוך להיות אופוזיציה, לא קואליציה, כי אלה סדרי עדיפויות. תשתיות, כבישים, תעסוקה ועוד ועוד דברים.
שמעתי אמירה ועל זה התקוממתי, חלק מראשי הרשויות שנשארים כאן, אני חייב להגיד בקשר לרמת-הגולן – רמת-הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, אם יהיה ספק בעניין, אני אעבור לגור ברמת-הגולן. כי אם יתחילו לנהל משא-ומתן על פינוי רמת-הגולן, יכולים לנסות לנהל משא-ומתן על פינוי יפו, עכו ועוד ועוד מקומות. רמת-הגולן היא חלק ממדינת ישראל.
אני אומר, אם מישהו חושב שיש לנו אויבים חדשים שהפכו, לבשו חליפה חדשה והפכו פתאום מאויבים לאוהבי מדינת ישראל – טועה לחלוטין. האויבים האלה יישארו אויבים, לצערנו הרב; נמשיך לחיות על חרבנו. אבל, דבר אחד אני אומר לכם, מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה. ההרתעה שלנו נפגעה. המלחמה הזאת, אנחנו צריכים ללמוד ממנה המון כדי להיות הרבה יותר ערוכים, הרבה יותר קשובים והרבה יותר מוכנים.
אני אומר לכם, בלי קשר לאופוזיציה-קואליציה, אני רוצה לומר יישר כוח לאופוזיציה, שלא היו לה שיקולים, באו והתאחדו - כולכם. אני מציע שבזמן הזה תהיה ממשלת אחדות לאומית.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, לא לדבר בכפל לשון, אם הקואליציה מתנהגת – זה מה שקרה בוועדת הכספים – כפי שהתנהגה בוועדת הכספים, בוועדת הכספים הקואליציה רצתה ורוצה לשחק בזה שהיא האביר על הסוס הלבן והיא מתנגדת לקיצוץ. ואנחנו, מפלגת קדימה לא יכולה להמשיך לקיים קואליציה כזאת שמשחקת בכפל לשון. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. חמש דקות, אדוני; בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, שר האוצר, שלצערי איננו, וראשי הרשויות שאינם, חברי חברי הכנסת - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש מהשר התורן להיכנס פנימה. בבקשה, אדוני.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
- - חברי הממשלה, אני רוצה להסביר כמה דברים, גם לגבי עמדתי היום בוועדת הכספים. אני מסתכל היום, בשבוע שעבר הייתי ארבעה-חמישה ימים בחו"ל, בכמה ערים בארצות-הברית, שמעון פרס היה בכמה ערים, אני בערים אחרות, לגיוס 300 מיליון דולר לצפון.
ביום חמישי כינס בביתו נשיא הבנק העולמי לשעבר, ג'יימס וולפנזון, כמה אנשים מובילים בכלכלה של ארצות-הברית לפגישה אתי. אני רוצה להסביר בצורה הברורה ביותר. לפני המלחמה הזאת, כאשר כתבתי את המצע הכלכלי-החברתי של מפלגת העבודה, אמרנו שהתושבים בצפון, בגליל ובנגב, שהקבוצות החלשות, שחלק גדול מהמעמד הבינוני שילם את המחיר של צמיחה לא מאוזנת ולא חכמה שהוביל מר נתניהו עם הליכוד. לכן אמרנו, נביא לתיקון דרך, שמצד אחד, רפורמות שלטוניות מונעות את הצמיחה, אבל מצד שני, נעלה את ההוצאות הציבוריות ב-1%, עדיין לא תהיה שום פגיעה בשווקים משום שהגירעון בתקציב בישראל נמוך מהגירעון בגרמניה, נמוך מהגירעון בצרפת, וברור שנמוך מהגירעון בארצות-הברית, המדינה עם הגירעון התקציבי הגבוה בעולם.
חתמו הסכם קואליציוני, שאני לא הסכמתי לו. ב-2006 כבר היינו צריכים להוסיף לקשישים ולחלשים, לנגב ולגליל, מה שהבטחנו. אבל מישהו חתם הסכם, ואז מה אמרו לי - חבר הכנסת ברוורמן, זה יסודר ב-2007, אל תפגע בשלמות הקואליציה. זאת היתה טעות, זה לא נכון כלכלית, זה לא נכון מצפונית; זה לא נכון מצפונית, אבל מישהו חתם על זה.
השר יעקב אדרי:
אבל ההסכם מחייב אותך.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
ההסכם מחייב, הציבור לא מחייב. ואני כחייל הצבעתי נגד מצפוני ועשיתי זאת. אירעה מלחמה בישראל, החיילים עוד לא חזרו הביתה ואני לא רוצה לדבר על הדבר הזה.
אלי אפללו (קדימה):
תצאו מהקואליציה.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אני מדבר כרגע על העורף, שלמרות המסירות של פקידי האוצר, כמו קובי הבר וג'קי מצא - אני מודה לידידי שר האוצר אברהם הירשזון, כשאני מבקר שם - המערכות לא תפקדו כיאות, הקשישים הושארו שם במקומות מסוימים, ראינו שזה לא רק הממשלה הזאת, שיש כשל של ממשלות ישראל שלא מסוגלות לתפקד. יותר מדי שרים, מערכות שלא עובדות, ראינו את זה.
אלי אפללו (קדימה):
שר הביטחון תפקד? למה אתה לא מותח ביקורת על שר הביטחון שלך?
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
כל השרים אמרתי; ידידי אפללו, עזוב אותי עכשיו. אני ממשיך הלאה. באנו עכשיו, מי נתן את הגיבוי למלחמה הזאת? אותם אנשים בעורף, בגליל, בחיפה, ברצועה של עוטף-עזה, יהודים וערבים היו שם שקיבלו את הדברים האלה. אנחנו באים עכשיו רגע אחרי המלחמה ואומרים, לאור הנתונים שהוצגו בפני, שאנחנו נקצץ עכשיו בתקציב, ואולי ב-2008, אולי ב-2009, נתחיל לשנות את סדרי העדיפויות.
אז אני אומר לכם, החברה הזאת, אמר ידידי שר האוצר, מה אמר שר האוצר? אנחנו צריכים לשאת בנטל. מי נשא בנטל לפני המלחמה ומי נושא בנטל אחרי המלחמה? החיילים והמילואימניקים ואותם החלשים. אז אני רוצה ללמד אותך משהו, אדוני שר האוצר. אני הובלתי רפורמות בכל העולם, ואני אומר לך, שלאור הנתונים שהצגת בפני - אם יש לך נתונים אחרים, אנא בוא אלינו ותראה לי; אם יש עוד הוצאות שלא דיווחת עליהן, תראה לי אותן - לאור הנתונים שהצגת בפני, אין שום סיבה שלא לבטל את ההורדה במס ערך מוסף שאין בה שום השפעה, אין שום סיבה להגדיל את ההוצאות, ולהתחיל לתת בשורה לאנשים האלה שמאמינים בממשלה והם לא מבינים. לפני הבחירות הם שילמו את המחיר ועכשיו עוד שלוש שנים הם ישלמו את המחיר בשם הסולידריות.
אני אומר לך, אדוני שר האוצר, הצבעתי היום ואמרתי שאצביע כפי מצפוני, אבל לא רק כפי מצפוני, כפי המקצועיות שאני מאמין בה, כי לאור הנתונים שהצגת בפני, אין שום סיבה לא לבטל את ההורדה במס ערך מוסף ולא להוסיף עוד הוצאות לאותם אנשים שהם העורף.
רבותי, אם לא נעשה את זה ואם הממשלה שתמשיך לתפקד כאן, לא יהיה לה שום אספקט, שהיא תמשיך בדרך של מדינה ענייה ביותר ואי-שוויונית ביותר, ועם רמת החינוך הנמוכה ביותר, ותגיד, בעוד ארבע שנים אנחנו נתמודד עם זה - העורף הזה יקום עליכם ויפיל אתכם, בלי שום קשר לאיזו מפלגה אתם שייכים.
אני בא אליך, אדוני שר האוצר, תציג תקציב אחר, בלי הקיצוץ, אלא אם כן יש לך נתונים שלא הצגת בפני, ואז תחשוף אותם בפני הציבור. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם ישראל, עם צבא-הגנה לישראל, בעזרת השם יתברך, עמד ויעמוד בעתיד תחת התקפת הטילים הברוטלית מצד אויבי ישראל. הם הצהירו במתקפתם - לא משנה מה נעשה ולא משנה היכן נשב והיכן לא נשב, הם ירדפו אותנו. אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, אצל כבודו אין הפרעות. היכן נשב והיכן לא נשב – אויבינו הצהירו במלחמה זו שהם ינסו לחסל את מדינת ישראל, ואנו אומרים להם: נצח ישראל לא ישקר.
נושא הדיון כאן היום הוא המצב הכלכלי במדינה בעקבות המלחמה בצפון, אבל אינני יכול שלא להתייחס לחלק מהמסקנות המתבקשות מהתנהלות המלחמה הזאת. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המסקנה המתבקשת – העורף הוזנח; לא הייתי אומר הופקר. העורף הוזנח בכל מה שקשור לטיפול האזרחי בעורף, הממשלה גררה רגליים, נתנה לציבור לדאוג לעצמו – לפינוי, לקליטה, אם בכוחות עצמו ואם בעזרת גופים וולונטריים.
ואני חושב, עם כל עם ישראל, שהממשלה שמה עול כבד על העורף, מעבר לכוחותיו ומעבר למה שמדינה יכולה להרשות לעצמה להשית על שכמו. מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים וזמן יקר בתרגול ובכתיבת תורת הלחימה של פינוי אוכלוסייה במצבי חירום. מדינת ישראל יודעת לעשות זאת, יודעת לעשות זאת טוב מאוד – כמי שליווה את הנושא הזה של מל"ח ופס"ח בעשור האחרון, אני יכול לומר לכם שמדינת ישראל, יש לה כל הכלים ויש לה היכולות והידע לעשות זאת בצורה טובה יותר.
לצערי הרב, מי שהחליט, או מי שלא ידע איך לעשות זאת, עשה עוול בל ישוער לאוכלוסיות הצפון – אלו שהתפנו ואלו שלא התפנו.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרי הממשלה מבטיחים שהצפון ישוקם, יחוזק, ובד ובבד הממשלה מבקשת מאתנו לתמוך בקיצוץ כואב במשרדי הממשלה, אותם משרדים שאמורים לתחזק ולשקם את הצפון.
אני לא מבין את הממשלה. מדוע, מדוע לקצץ כשניתן לממן את המלחמה הזאת בהגדלת יעד הגירעון. אין עיתוי טוב מזה – אחר המלחמה בצפון – שבו הממשלה אכן צריכה ויכולה להגדיל את יעד הגירעון, עיתוי שהוכיח לנו שהממשלה הקודמת, שקיצצה וקיצצה פגעה בכל רובדי החברה בישראל, בחלשים, במעמד הביניים; והמלחמה הזאת הוכיחה לנו שאף בצבא הקיצוצים פגעו בצורה כמעט קטלנית. הקיצוצים פגעו בחברה הישראלית והפכו אותה לחברה ענייה, לחברה לא שוויונית.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קורא כאן לממשלה - היום אנו שומעים קולות מחאה ברחוב. קולות המחאה באים ממקום טוב; קולות המחאה באים ממקום כואב; קולות המחאה באים ממקום בריא. אני קורא לממשלה להיות קשובה לקולות מחאה אלו. צריך לבדוק, צריך לתקן, צריך להסיק מסקנות, וכדאי כמה שיותר מהר.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם כל הקריאות שלי לביקורת ולבדיקה, אני קורא כאן לחלק מחברי הכנסת שעושים זאת – חלק, ואני אומר חלק, לא כולם, מסיבות פופוליסטיות – קצת יושר. אל תזרקו הכול על הממשלה הזאת. אם נבדוק מה עשתה הממשלה הקודמת ומי הביא אותנו עד הלום, למצב הזה – גם את זה צריך לבדוק.
אני נוכחתי לדעת במלחמה הזאת שהממשלה הנוכחית לטעמי חרקה קצת ולא תפקדה כראוי, אך למדתי גם שהיתה לנו ממשלה שלא ידעה לתפקד ברגיעה, ונרדמה בשמירה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לסיכום, אני קורא לשר האוצר ולראש הממשלה: זו לא עת חשבון. אנא בנדיבות, אנא בזריזות. הצבא צריך את החיזוק, הרענון והביקורת העצמית; העורף זקוק לטיפול ולליווי המיידי של הממשלה, המשק והכלכלה. אנא, בלי ביורוקרטיה מיותרת.
כששרון רצה לבנות את ניצן, תוכנית תב"ע אושרה בתוך יומיים. בתוך יומיים היתה תוכנית מאושרת - - -
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
יעקב מרגי (ש"ס):
אני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
כאשר רוצים אין זו אגדה.
יעקב מרגי (ש"ס):
לסיום, אני רוצה להזכיר – אחרונים אחרונים חביבים – אני קורא לממשלה להאיץ את הטיפול בשחרור שלושת החיילים החטופים, שישובו לביתם בריאים ושלמים, ובהקדם האפשרי. וכמובן, לא לשכוח לחבק את המשפחות השכולות ומשפחות הפצועים. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המעטים שנמצאים פה, אני הכנתי נאום שקשור לקיצוצים שהממשלה מתכוונת לעשות בעקבות המלחמה, אבל קודם כול אני רוצה להסב את תשומת לבכם לשולחן הריק הזה – שולחן הממשלה הריק – ומה שעוד יותר זועק, זה הכיסאות הריקים האלה של הממשלה, חברי הכנסת מקדימה וממפלגת העבודה – הממשלה החברתית שקמה לנו. בושה וחרפה.
תודה רבה שהגעת, כבוד השר, אני - - -
השר יעקב אדרי:
אני הייתי פה. זה שאתה לא רואה - - -
היו"ר אמנון כהן:
הוא היה פה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אני לא ראיתי אותך, אבל אני מברך אותך שאתה פה, ועדיין אני מתייחס לכיסאות הריקים שמאחוריך, של חברי כנסת מהעבודה ומקדימה, so called חברי כנסת של ממשלה חברתית.
אני שמעתי את שר האוצר, וחבל שהוא הלך בדיון כל כך חשוב. הוא תיאר פה כנראה מדינה שאנחנו לא נמצאים בה. הוא תיאר הכול בצבעים כל כך ורודים, שלדעתי כל תושב מדינת ישראל צריך עכשיו לצאת במחול, רק שמשום-מה אין רצון לצאת במחול, ולא יוצאים.
יש לי הרבה מה להגיד, אבל כיוון שנושא הדיון הוא הקיצוצים שהממשלה הביאה היום לוועדת הכספים – ולא עברו; לא עברו כי לא היה רוב, זו כבר פעם שנייה – שוב פעם, זה רק מעיד על הממשלה הזאת.
אני רוצה לציין כמה מקורות כספיים, בלי להיכנס למקרו ולמיקרו כלכלה, ואם יספיק הזמן – אני גם אכנס להיבטים כלכליים של הנושא הזה.
עשרות אלפי אנשים רעבים חיו במקלטים בצפון הארץ. לא יעלה על הדעת – ואני מקווה שלא יעלה על דעתו של מישהו – שהממשלה לא הכינה תוכניות איך להאכיל את כל אותם האנשים בזמן המלחמה. דהיינו, נחסך כסף רב באוצר על אותם אנשים, שמי שהאכיל אותם היו עמותות החסד, המפלגות – כמו למשל מפלגת ישראל ביתנו, שהקימה מוקד גם בצפון וגם בירושלים; לא ייתכן שהממשלה לא הכינה תוכניות כדי להוציא אנשים מהערים המופצצות, והאנשים האלה הוצאו – שוב פעם – לא בעזרת הממשלה אלא בעזרת כל מיני נדבנים ואנשים פשוטים וטובים, ושוב, ארגונים וולונטריים וכך הלאה.
אני לא מעלה על הדעת שהממשלה לא דאגה לכך לפחות בתוכניות ובסבסוד, אז נשארו מקורות כספיים לא מנוצלים. אם כך תשתמשו במקורות האלה עכשיו לכסות לפחות חלק מעלותה של המלחמה.
בואו ניזכר שגאידמק הקים עיר – עיר מקלט – בניצנים.
היו"ר אמנון כהן:
עיר אוהלים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
עיר אוהלים, עיר מקלט להומלסים, לאותם אנשים שהיו חייבים לצאת מאזור המלחמה.
היו"ר אמנון כהן:
בתוך יומיים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
כן, הוא הקים את זה בתוך יומיים, בתוך שלושה ימים. טופלו שם מדי יום 7,000 איש. לא יעלה על הדעת שהממשלה היתה מפקירה את 7,000 האיש האלה אלמלא גאידמק, זאת אומרת אם לא היה גאידמק.
אז אם הממשלה גם ככה היתה מוכנה לטפל ב-7,000 איש מדי יום - רק ארקדי גאידמק בזריזותו הקדים אותה – אז גם המקורות הכספיים הלא-מנוצלים האלה עדיין נשארו במשאבים של הממשלה ואפשר לנצל אותם.
אגב, אותו גאידמק זוכה עכשיו לקיתונות של ביקורת – גם מצד אלה שמקימים או הקימו, ב"זריזותם", את עיר - - -
היו"ר אמנון כהן:
עוד יבקשו ועדת חקירה שתבדוק.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
הממשלה הקימה עכשיו עיר אוהלים בגני-התערוכה, שנשארה ריקה, אבל ראיתי שידור טלוויזיה שהופיעו בו נציגי הממשלה ממשרד הביטחון, מהצבא, ואמרו: הסקנו מהטעויות של גאידמק והקמנו עכשיו עיר אוהלים בגני-התערוכה. האם אתם מבינים את החוצפה הזאת? הם הסיקו מהטעויות של גאידמק, עכשיו מבקשים ממנו לשלם על מד"א וכך הלאה.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
אל תוסיף כל כך הרבה מלים מסביב, זה לא הוסיף כבוד למדינת ישראל.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אני מקווה שאתה מדבר על אותם נציגי משרד הביטחון ולא על מישהו אחר.
שר הבריאות יעקב בן-יזרי:
בין היתר.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
אני גם מדבר על הרשויות המקומיות. אנשים עזבו עכשיו לפגישה עם שר האוצר, אבל גם הם סבלו מההפקרות של הממשלה וגם הם לא קיבלו את מה שמגיע להם, וכל המערך העירוני קרס. הם קיבלו 50 מיליון ואחר כך 100 מיליון, זה כמו אקמול למת. אף אחד לא דיבר אתם, ואף אחד לא יודע למה מיועד הכסף הזה. כיוון שאני לא מתאר לעצמי שהממשלה הפקירה אותם ביודעין, גם הכסף הזה נשאר במה שנקרא "רזרבה" של משרד האוצר, ויכול להיות מנוצל לצורכי מלחמה. אותו הדין לגבי עסקים קטנים ובינוניים שקיבלו פיצוי, במלים פשוטות - זה לא נכון ולא מספיק, הם קיבלו הלוואות בערבות המדינה, מה ששר האוצר התגאה בו, ורק חלק קטן ביותר יוכל לנצל את זה, מכיוון שעל 30% של הערבות הבנקאית הם ידרשו מבעלי העסקים 100% של הביטחונות.
ברשותך, עוד חצי דקה. גם חוסר הפיצוי לבעלי עסקים נשאר באוצר על מנת לממן את נזקי המלחמה. אל תפילו את זה שוב על השכבות החלשות, על העולים החדשים שבאו בעת המלחמה, והם נחשבים לגיבורים שיכלו להגיע לכאן בעת המלחמה, ועכשיו משרד האוצר מקצץ 15%. אל תפילו את זה על הומלסים שלא יקבלו דיור ועל הסטודנטים ששוב שכר הלימוד שלהם יעלה ועל אותם חולים שלא יקבלו תרופות כי לממשלה אין זמן לטפל בזה.
אני רוצה לסיים במשפט לחבר הכנסת אפללו, שלצערי לא נמצא כאן. הוא אמר שהעורף ניצח במלחמה. נכון, העורף עמד בקשיים של המלחמה, ניצח במלחמה, לא בזכות הממשלה, אלא בניגוד גמור לממשלה. אני קורא לממשלה הזאת להסתכל טוב-טוב בראי, להסתכל טוב-טוב בעיני תושבי מדינת ישראל, ולהגיד "נכשלנו", ולהסיק מסקנות אישיות. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שרה מרום. בבקשה, אדוני.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, שמענו את שר האוצר מרצה בפנינו על העבודה החרוצה שעושה הממשלה ועושה משרדו. אנחנו לא שומעים הדים לכך בציבור. יש כאן איזה פער בין מה ששר האוצר מספר לנו לבין מה שהציבור חש.
שר האוצר אומר שמס רכוש פועל ועושה, עושה גדולות ועושה נפלאות, שיש כסף והכול בסדר. אנחנו שומעים מהציבור שאנשים עוד נמצאים בבתי-מלון, שאנשים לא חוזרים הביתה מכיוון שהבתים עדיין הרוסים ועוד לא העריכו, השמאים עוד לא הגיעו, שאיננו יודעים אם שנת הלימודים תיפתח. כלומר, הציבור לא נמצא באותה הרגשה ששר האוצר נמצא בה. או ששר האוצר מספר לנו סיפורים או שהדברים לא מחלחלים למטה. הדברים בהחלט מעוררים שאלה גדולה לגבי כל הדברים ששר האוצר אמר.
השאלה הנשאלת היא הרבה הרבה לפני כן – התפקוד של משרד האוצר בימי המלחמה. אנחנו מכירים את הפעילות של שר האוצר כדי לעזור לאנשים מסכנים ואומללים, בשנה שעברה עברנו את זה בהתנתקות וראינו איך אנשים טופלו. אנשים טופלו כנראה באמת בסדר – לאף אחד אין בית, לאף אחד אין עבודה, ילדים עדיין בלי בית-ספר. אני רוצה לאחל לאנשי הצפון הצלחה הרבה יותר גדולה עם האוצר ועם הממשלה מאשר ההצלחה שהיתה לממשלה עם אנשי גוש-קטיף, שבמשך שנה שלמה עוד לא גמרו להתנהל מולם בהרבה מאוד עניינים. ימים יגידו, נראה מה יהיה בעוד שבועיים, בעוד חודש, בעוד חודשיים, נראה אם כולם יחזרו לבתיהם, אם בתים ישופצו, בתי-הספר ישופצו.
אדוני היושב-ראש, שר האוצר לא התייחס למה שהיה בימי המלחמה, איך האוצר התנהג בימי המלחמה. שר האוצר דילג על אותם ימים, על אותו חודש, על חודש המלחמה. מה קרה אז? איפה היה האוצר? איפה היתה הממשלה? השאלה הראשונה שנשאלת היא, מדוע הממשלה לא הכריזה מייד על מצב מלחמה, מדוע לא כל מערכות החירום הופעלו מהיום הראשון, ומדוע היה צריך להמתין הרבה זמן עד שיופעלו מערכות חירום.
השאלה השנייה שנשאלת, ברגע שהממשלה ראתה התגייסות כל כך גדולה של הציבור לסייע לאנשי הצפון, עמותות, אנשים פרטיים – באופן אישי עקבתי אחרי עמותה אחת, עמותת "אורות חסד", שקשורה אלינו יותר, שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל, אבל היא אחת מני רבות – אנשים התגייסו, גם אנשים פרטיים, עסקים, חברות. איפה היתה אז הממשלה? שבוע אחרי תחילת המלחמה, שבוע אחרי שכל כך הרבה מפעלי חסד יצאו לדרך, מדוע לא ראתה הממשלה את עצמה כמפעל החסד הגדול ביותר של מדינת ישראל? איפה הם היו?
כולנו ביקרנו במקלטים, כולנו היינו, ביום זה, ביום אחר, פה ושם. נסעתי עם הוועדה לזכויות הילד לסיור בקריית-שמונה, בחיפה, במקומות אחרים, וראינו שם שאנשים לא מטופלים. זה היה כבר שבועיים או שבועיים וחצי לאחר תחילת המלחמה. ראינו אנשים לא מטופלים.
לכן, אדוני היושב-ראש, המסקנה שלי שתפקוד משרד האוצר צריך להיות חלק מנושאי הבדיקה של ועדת החקירה שתקום. אי-אפשר לנתק את תפקוד משרד האוצר - -
היו"ר אמנון כהן:
הממשלה כולה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - מתפקוד שאר הממשלה. שלא נטעה ונחשוב שנחקור רק את צה"ל ורק את פיקוד העורף ורק את ההחלטות המדיניות של שר הביטחון ושל ראש הממשלה ורק את התפקוד של שרת החוץ ואת התפקוד שלה מול גורמי החוץ, אלא אנחנו נדרוש לבדוק בוועדת החקירה גם את תפקוד משרד האוצר. משרד האוצר הוא חלק מהמחדל הכללי שאנחנו נמצאים מולו.
בסיכומו של הדיון הזה אנחנו נדרוש להקים ועדת חקירה ממלכתית – תרשה לי עוד חצי דקה, אדוני – הממשלה מתמהמהת בהחלטות שלה בנושא הבדיקה והחקירה. זה לא לטובת הממשלה. כל יום שעובר רק מגביר את הביקורת ומגביר את ההרגשה שהממשלה רוצה להתחמק. ראש הממשלה היה צריך להודיע כבר ביום ראשון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כי הרי כולנו יודעים שזה מה שיהיה בסופו של דבר. הציבור לא יניח אם לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. זה יהיה הסיכום שלנו, אדוני. זה מה שנבקש, ונבקש שגם משרד האוצר ייכלל בבדיקת ועדת החקירה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת שרה מרום, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יעקב כהן. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור.
שרה מרום-שלו (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית, ברצוני להביע את תנחומי לכל משפחות החיילים והאזרחים שנהרגו במלחמה ולשלוח איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים.
המלחמה אומנם מאחורינו, אך לפנינו עוד עבודה רבה וקשה לא פחות. מוטל עלינו לחקור את הכשלים הצבאיים שהולכים ומתגלים מדי יום מאז הפסקת האש. חובה עלינו לבדוק אחת לאחת את כל טענות אנשי המילואים בדבר הליקויים הרבים והשונים שליוו את הלחימה. עלינו לשקם ולשפר את מצב העורף על כל המשתמע מכך, ולשקם את כוח ההרתעה של צה"ל ושל מדינת ישראל. עלינו לערוך חשבון נפש מקיף על כל אספקט ואספקט של המלחמה הזאת ולהחזיר את אמון הציבור בנו.
למלחמה הזאת, כמו לכל מלחמה, יש גם מחיר כלכלי כבד מאוד. עשרות עסקים פרטיים בצפון שותקו במשך חודש. ענף תיירות שלם פורח ומשגשג נפגע קשות. אלפי אנשים כילו את חסכונותיהם וכספם כדי לממן את השהייה במרכז הארץ. עשרות אנשים איבדו את ביתם ורכושם. יהיה צורך לפצות מעסיקים ואזרחים רבים, להגדיל את תקציב הביטחון ולשקם את מערך העורף.
במלחמה הזאת גילינו את נדיבות לבם של אזרחים רבים שפתחו את לבם וביתם בפני תושבי הצפון, ושל אנשי עסקים וחברות רבות אשר תרמו ועזרו ברוחב לב וברוחב יד, הן לתושבים הן לחיילים. על כל זאת אפשר רק לברך ולהודות. אך העובדה שחיילים ואזרחים כה רבים נזקקו לסיוע ההתנדבותי והפילנתרופי הזה, שלמעשה כיסה על חוסר היכולת של הרשויות השונות לסייע, צריכה להדליק נורה אדומה. המדינה והרשויות המקומיות הן שצריכות היו לדאוג לדיור חלופי עבור אותם תושבים שביקשו לצאת מהצפון. הן שצריכות היו לספק מזון ותרופות עבור אלה שהחליטו להישאר במקלטים ובמרחבים מוגנים. זה לא תפקידם של מיליונרים נדיבים או של אגודות צדקה וסעד. האחריות למצב התושבים, לבריאותם ולביטחונם חלה על הממשלה ולא על ארגונים וולונטריים. לצערי, במשך החודש האחרון לא ראינו סיוע מספיק מטעם הממשלה לחיילים ולאזרחים. צריך היה לעשות הרבה יותר ממה שנעשה, ואני מקווה כי נדע להפיק לקחים ולפצות פיצוי מלא והוגן את כל אלו שנפגעו ונפגע רכושם.
אני רוצה לדבר כאן גם על המחיר הכבד ששילמו הקשישים במלחמה הזאת, אותם קשישים שלא יכלו ולא רצו לברוח למרכז הארץ, ונשארו שם במרכזי הערים וספגו אין-ספור "קטיושות". הרבה פעמים הם נותרו לבדם, ללא מיגון, ללא טיפול וללא השגחה, לאחר שכל משפחותיהם ושכניהם עזבו את הצפון. הקשישים הללו במקרים רבים לא היו מסוגלים להגיע למקלטים מסיבות כאלה ואחרות - או שהמקלט מרוחק מביתם, או שהם סבלו מקשיי ניידות, או שהם נתקפו פניקה עם הישמע האזעקה, או שלא היה מי שיסייע להם בסיטואציה הקשה הזאת. חלק מהקשישים סבלו ממחסור משווע של תרופות, מזון ושתייה. אצל רבים מהקשישים הועצמו בתקופת המלחמה הבדידות החברתית והמשפחתית והעדר משענת נפשית מספקת. חשוב להקצות את כל המשאבים הנחוצים על מנת לתקן את הליקויים הללו, שפגעו בכל כך הרבה אנשים מבוגרים. הרי מדובר באנשים שעברו בחייהם המון ותרמו הרבה למדינה. הקשישים הללו פשוט הושארו והוזנחו במשך יותר מחודש ללא כל פתרונות הולמים ובתנאים קשים מאוד, ממש בלתי אנושיים ובלתי נסבלים.
עלינו להפיק לקחים ולמצוא פתרון ייחודי לסיטואציה הקשה הזאת שבה היו נתונים אלפי קשישים. אולי צריך לשקול להקים בכל אחת מהרשויות המוניציפליות בצפון מערך מיוחד שיהיה אחראי על מגזר הקשישים במצב חירום; מערך שידאג ללוות באופן שוטף את כל הקשישים ולסייע להם בכל אשר הם צריכים - מאספקת תרופות נחוצות, אוכל ושתייה, ליווי למקלטים ולמרחבים מוגנים ומתן תמיכה של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.
הממשלה הזאת גם חשפה את תלותם של הקשישים בעובדים הסיעודיים הזרים. רוב רובם של העובדים הזרים נשארו לתמוך בקשישים בצפון וסייעו להם לעבור את התקופה הקשה הזאת. לצערי, רבים מדי הם הקשישים שלא זוכים לקבל סיוע של עובד זר, ובמלחמה הזאת הם נותרו עזובים ומוזנחים.
היו"ר אמנון כהן:
את צריכה לסיים, גברתי.
שרה מרום-שלו (גיל):
המלחמה חשפה במלוא העוצמה את נחיצותם של העובדים הזרים לקשישים.
לסיום, ברצוני לומר שאני מקווה שאם שתהיה זו ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה אחרת - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אני נותן דקה מזמני לגברת.
שרה מרום-שלו (גיל):
- - נדע ליישם במהירות האפשרית את המסקנות ולהפיק את הלקחים.
היו"ר אמנון כהן:
אתה לא מופיע, אדוני. את צריכה לסיים.
שרה מרום-שלו (גיל):
עוד משפט. אין ספק שזה יעלה הרבה כסף, אך בדיוק לשם כך יש רזרבות כספיות גדולות במדינה. אין להטיל את זה על התושבים. שר האוצר הקודם, חבר הכנסת בנימין נתניהו, הותיר את קופת המדינה עם הרבה כסף, אך גם עם הרבה אנשים רעבים וכואבים. כדי שלא נצטרך אנחנו לבקש אחר כך סליחה מהעם, כדאי שנפעל כבר כעת בשכל ובאנושיות.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני רוצה להביע תנחומים למשפחות השכולות וברכת החלמה מהירה לכל הפצועים והנפגעים.
אני רוצה להתייחס לנושא של העורף ותושבי הצפון בזמן המלחמה ואחריה. אין בכוונתי למתוח ביקורת, אפילו שזה נהיה היום כעין מצווה שהזמן גרמה. אך רצוני לחשוב על הפקת לקחים, מה שנקרא ביקורת בונה. אני רוצה לדבר על הנושא כיוון שהוא קרוב ללבי ועסקתי בו בימי המלחמה.
כידוע, תושבי הצפון היו נתונים בסכנה ובחרדה, ואני חושב שמאז קום המדינה בשום מלחמה לא היה העורף במצב קשה כזה. כמיליון תושבים היו מועמדים לפינוי מהצפון ונאלצו לעזוב את בתיהם ולנוס על נפשם. כן מתברר לפי הפרסומים שהתפרסמו בימים אלה, ששליש מהתלמידים שנשארו סובלים מחרדות והם במצוקה. לכן מתברר שזה היה צו השעה, ורק כדי שלא יישארו צלקות לילדים, מן הראוי היה שהם יעזבו את הצפון.
לצערנו, המשק לא היה ערוך לקלוט אותם. המשק גם לא היה ערוך לטפל בהם וגם באלה שנאלצו להישאר בצפון. פלא שהממשלה לא הכריזה על שעת-חירום ועל משק לשעת-חירום, ולא ארגנו לתושבים מקומות קליטה במרכז. גם אלה שנשארו בצפון לא אורגן להם שום תחליף. המקלטים לא היו ערוכים, נושא המזון לא טופל ועוד. מי שכן טיפל בנושא היו ארגוני החסד ואישי ציבור ונדיבי לב. אני חושב שלא ראוי שזה יהיה כך, וחבל שזה קרה.
גם אני בלשכתי, כמו ארגונים אחרים, טיפלנו בשיכון משפחות בבתי-ספר. הכשרנו את בתי-הספר על-ידי התקנת ציוד מתאים, כגון מקלחות, ודאגנו לאספקת מזון ולטיפול בילדים, בנוער ובמבוגרים.
צריך להביא בחשבון שהיו רבבות משפחות שכן היו במרכז ופונו מהצפון, אבל הם היו במקומות ארעיים, במקומות מאולתרים, במקומות שלא היתה להם אפשרות לבשל ולא היה להם אוכל חם בכל אופן. לכן, מדי יום אנחנו ארגנו וחילקנו בימי המלחמה רבבות מנות חמות בשישה מוקדים בערי הארץ.
שמענו בימים האלה מקרים מזעזעים, שמתאימים יותר לסיפורים בספרים. אנשים ברחו בזמן המלחמה מפחד ה"קטיושות" והסתובבו במרכז וחיפשו קורת-גג. היו תושבי הצפון שלנו במכוניות. אנשים הסתובבו במרכז ושאלו אם יודעים על מישהו שיכול להכניס אותם. חבל שזה קרה.
אני חושב שחייבים לציין, שברוך השם היתה בעם רוח התנדבות יוצאת מן הכלל, וכל האזרחים רצו לעזור בכל מישור שהוא, אם כספי, אם במזון ואם בביגוד. אנחנו צריכים להביא בחשבון שהיו תושבים שפונו וברחו על נפשם בלי בגד להחלפה. לא היה להם אפילו להחליף. בצרכים אלו אנחנו טיפלנו, והנדיבים טיפלו. אני מרגיש חובה נעימה במעמד זה להודות לכל הבנקים, החברות, נדיבי העם, שלקחו חלק ברוח ההתנדבות הזאת. כולם עזרו כאיש אחד בלב אחד.
כמו שאמרתי, אני לא חושב ולא רוצה לבקר, אלא כרגע פנינו לעתיד. כולנו תפילה שהפסקת האש לא תהיה הפסקה, כמו שאומרים, כשמה "הפסקה", אלא שזה יהיה גמר הלחימה. אבל, היות שמהקולות הנשמעים מהמקורות הביטחוניים הדבר לא נראה ככה ויש אפשרות קרובה מאוד שהמלחמה תתחדש בתוך פרק זמן לא ארוך, אני קורא למנות ועדת מנכ"לים שתעבד תוכנית מפורטת, שאם חס וחלילה נחזור לימי המלחמה, שיהיו תוכניות מוגדרות - שהוועדה תשב עם כל רשות מקומית ותבדוק בכל מקום ובכל עיר. יש מקומות שיש בהם אכסניות נוער, בתי-ספר, מועדונים ומבני ציבור. שיהיה פירוט לזה, איך להכשיר אותם, כדי שאם במקרה נצטרך אותם שוב, יהיו תוכניות איך לפנות או לקבל את הפליטים, כמו שאומרים, מהצפון. וכן, יש לחפש פתרון בנושא מזון, בנושא תעסוקה ועוד דברים.
אנחנו חייבים לציין, שבאמת בסוף המלחמה משרד ראש הממשלה התחיל לפעול בנדון, אבל חבל שזה היה כבר מאוחר. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים היום, כרגע ומייד, כולנו כאיש אחד, לראות שתהיה יד מכוונת מהדרג העליון שתפעל בנושא על כל היבטיו.
עכשיו אני רוצה לדבר בנושא הפיצוי לתושבי הצפון שנפגעו. יש לציין לזכותו של שר האוצר, שמייד בתחילת המלחמה הוא לקח על עצמו והכריז שכל הנפגעים יפוצו. באמת ייעדו לזה תקציבים מתאימים. אולם אנחנו חייבים לבדוק מה מתבצע בשטח ואם אין כאן עיכובים על-ידי הליכים ביורוקרטיים מייגעים ומתישים. אנחנו צריכים לזכור שהתושבים האלה כבר סבלו די והותר. לכן, אנחנו חייבים לפצות את התושבים, את בעלי העסקים, החקלאים, בעלי המלונות, מבני הציבור, בתי-החולים וכל הנפגעים למיניהם, ולראות שיפוצו, ובמהירות, ללא יוצא מן הכלל וללא קריטריונים מכבידים ונוקשים.
שר האוצר הציע כאן וקרא לכל תושבי ישראל לפנות לצפון לנופש כדי לעודד את תושבי הצפון. אם רוצים לעודד את הנופש בצפון, הייתי מציע שנחשב את הנופש בצפון כהוצאה מוכרת, כך שכל מי שינפוש בצפון זו תהיה לו הוצאה מוכרת. אני חושב שזה ייתן עידוד אמיתי לכל בעלי המלונות, הצימרים והעסקים בצפון.
בסיום דברי אני רוצה לומר, שיחד עם שיקום נזקי מלחמת שלום הגליל אסור שנשכח, וחייבים אנחנו לזכור, את כל הנפגעים, גם נפגעי העוני. אנחנו חייבים להמשיך את המלחמה בעוני, כי העוני הוא גם סכנה קיומית. גם שר האוצר אמר שיש רזרבות בתקציב. אני שומע שבכל סעיפי התקציב של 2006 יש כרגע קרוב ל-40% יתרה שלא נוצלה על-ידי המשרדים. אנחנו חייבים להמשיך ולשקם את כל הנפגעים מהשכבות החלשות והעניות.
אני אסיים בדבר סמלי. ביום שהוכרזה בו הפסקת האש באו"ם קראנו בפרשת השבוע, בשבת זו, בסיום הפרשה: לא יתייצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם ייתן ה' על פני כל הארץ. אבל אנחנו צריכים לזכור שגם מופיע בתחילת הפרשה: וזכרת את ה' כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. אנו כולנו תפילה ובקשה ותקווה כי השלום והשלווה ישררו בארצנו, וישראל ישכון לבטח; לא יישמע עוד השוד והשבר בארצנו. אמן במהרה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המשבר הגדול שהתגלה בעורף הישראלי - גם כן איזה מושג, "עורף ישראלי" - הוא לא תוצאה של שלושת החודשים האחרונים של שלטון הממשלה הזאת. הוא אפילו בעיקרו לא תוצאה של כשלים ארגוניים כמו אי-הפעלת מל"ח, שללא ספק היו. זה תג המחיר שמוצג בפני החברה הישראלית - נכון, הפעם בשעת השיא של הצפייה - איזו מדינה התפתחה פה בשנים האחרונות?
הקשישים שלא היו להם תרופות במקלטים, כל השנה יש להם תרופות? חבר הכנסת פרופסור, הרופא, אריה אלדד, אנחנו לא מכירים את הנתון של 25% שלא מממשים את הרצפטים שלהם שלא בתקופת מלחמה? אנחנו לא מכירים את המצוקה הגדולה בערים הפריפריאליות? היינו צריכים לנסוע לצפת כדי לגלות עיר במשבר עמוק מאוד בכל הפרמטרים הסוציו-אקונומיים שלה? או לקריית-שמונה? אדוני שר הבריאות, חדר המיון ב"פורייה" הוא לא תקני בתקופת מלחמה והוא כן תקני בתקופת שלום? אתה יודע שהוא לא תקני בתקופת שלום. האביזרים שחסרים בבית-החולים "זיו" בצפת חסרים רק כשמגיעים הליקופטרים עם חיילים, או שהם חסרים כל השנה?
אדוני היושב-ראש, למה אני מעלה את השאלה הזאת? משום שאנחנו שבוע אחרי הפסקת האש וחזרנו לאותו מסלול. חבר הכנסת בן-ששון, איך אני יודע? מה לעשות, אתה תמיד נמצא כאן כשאני מדבר ואני תופס אותך.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אני נמצא כאן.
חיים אורון (מרצ):
איך אני יודע שחזרנו?
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מה? אנחנו לא פה?
חיים אורון (מרצ):
לא. אני מדבר לקדימה. גם אליכם. חכה, תיכף אגיד משהו על מפלגת העבודה, אם יישאר לי זמן.
ועדת הכספים תקועה כבר שבוע ימים בקיצוץ flat. מה זה קיצוץ flat? זה עוד פעם דופקים את החלשים כדי לממן את הביטחון.
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה לא מדויק.
חיים אורון (מרצ):
זה מדויק לחלוטין.
מנחם בן-ששון (קדימה):
יש שלושה משרדים - - -
חיים אורון (מרצ):
כשמורידים - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
חבר הכנסת אורון, אתה האיש שהנתונים בפניו. אתה יודע שהקיצוץ הוא לא flat דווקא משום שהוא מדגיש את החשיבות של דברים - - -
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת בן-ששון, כשמקצצים 500 מיליון שקל מהכבישים הבין-עירוניים - הפריפריה נשארת רחוק. כשמקצצים את הרכבת לעמק ולכרמיאל - הפריפריה נשארת רחוק. כשמקצצים 115 מיליון שקל ממשרד החינוך - אתה ואני נמצא תחליף לקיצוץ לנכדינו או לבנינו. מי שנשען רק על תקציבי משרד החינוך יימצא במצב שהשירותים הפסיכולוגיים הם בחסר.
אבל, לא צריך היה לעשות את זה. ש"ס הצביעה בעד זה. מפלגת העבודה החברתית הצביעה בעד זה. למה לא אמרתם לפני שבועיים, אל תקצצו בתקציב? נפלתם במשא-ומתן הקואליציוני. חלק לא הבנתם מה אמרו לכם, וחלק לא רציתם להבין מה אמרו לכם. אבל עכשיו, שר האוצר אומר מעל כל במה: הבריח התיכון היחיד שנשאר לא יהיה העלאת מסים. מאיפה יממנו את זה? זה לא ויכוח על מה שהיה; זה ויכוח על מה שהיה, שנמשך על מה שיהיה. אין שום הצדקה שבעולם להצביע בעד הקיצוץ התקציבי הזה. צריך להוסיף תקציבים לרווחה. רק לבריאות - שר הבריאות יודע שהוא צריך חצי מיליארד שקל מייד כדי לכסות את הגירעונות שיש ב"רמב"ם", בנהרייה וב"זיו" על העדר הכנסות בתקופת המלחמה, לתת מיגון אלמנטרי לכמה מקומות, בלי לעסוק עוד בשאלות הגדולות של הבריאות. כך משרד החינוך, וכך משרד הרווחה.
אתם באים ומספרים לנו סיפורים על קיצוצי flat. במקום באומץ לבוא ולומר: המדיניות שהביאה אותנו לפינה הזאת בחמש השנים האחרונות, וגם קודם, אבל ביתר שאת - - -
היו"ר אמנון כהן:
אדוני צריך לסיים.
חיים אורון (מרצ):
זה עשר השניות שלקחת לי בהתחלה.
היו"ר אמנון כהן:
כבר עברו. נתתי לך כפול.
חיים אורון (מרצ):
עם המדיניות הזאת לא ניתן לקיים חברה ישראלית שמסוגלת לעמוד בעתות שלום, ובוודאי - בעתות משבר. זה מה שמונח על השולחן. ולא שישבו חברי ועדת הכספים ומפלגת העבודה ויגידו: אל תקצצו בסעיף הזה 15 מיליון שקל, תעבירו מהסעיף ההוא 15 מיליון שקל, ובדרך כלל הם לא יודעים מאיפה. תגידו באופן ברור: המדיניות הזאת שגויה. אפשר להגדיל את התקציב, ואפשר אפילו להגדיל את הגירעון. אפשר לחזור מהרפורמה הבלתי-אחראית בהורדות מס וליצור ולתת תשובה אמיתית למצוקות שאנחנו רק מתחילים לספור אותן.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת חנא סוייד.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - - מפלגת העבודה.
חיים אורון (מרצ):
אמרתי.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - - תשלים אותו.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתחיל בפתגם שאמרו בעבר - - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש לא להפריע. תודה.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
אמרו: טיפש אחד שזורק אבן לבור, גם מאה חכמים לא יכולים להוציא אותה. הממשלה היא שזרקה את האבן לבור, והיום מחפשים החכמים איך או איפה להוציא את האבן.
הממשלה נכשלה לא רק במלחמה - גם בזה שלא תכננה ולא היתה מוכנה למלחמה ולא לתוצאות המלחמה. על ראש הממשלה ושר הביטחון ועל כל אלה שתמכו במלחמה להתפטר. על כל מנהיגי המדינה להבין שהדרך היחידה להשגת המטרות היא לא דרך המלחמות. כדי להשיג ולהגיע לשלום אמיתי ואמיץ, על מנהיגי הממשלה להחליט לשוב לשולחן הדיונים למשא-ומתן.
אני מברך על הצעתו של אבי דיכטר לפתוח במשא-ומתן עם סוריה. אני מציע לחברי הממשלה שלא לקבל הצעות של סיבוב שני למלחמה וכן חוזרים למלחמה.
כבוד היושב-ראש, הגיע הזמן להכריז על סיום עידן המלחמות והדמים ולדבר בשפת השלום. היום שונה מאתמול. בעבר עסק צה"ל במודל של לחימה המתאימה לכוחות המשטרה ולא של צבא סדיר המתמודד נגד צבא סדיר שמצויד בכמויות גדולות של נשק חדיש. במשפט אחד אפשר לומר, שאחרי שישראל היתה המעצמה הצבאית היחידה במזרח התיכון, היום יש עוד מעצמות במזרח התיכון, וזה אומר שאסור לחשוב רק על דרך הכוח הצבאי. אפילו בכלכלה - יש מעצמות גם של השכנים. יום אחרי המלחמה נסראללה ו"חיזבאללה" הציעו לכל מי שנגרם לו נזק, 15,000 בתים שנגרם להם נזק מהמלחמה, 20,000 דולר לכל משפחה ולכל בית.
היום אנחנו במשבר במדינת ישראל. עוד היום יש הזדמנות לסיים את כל הסכסוך עם כל השכנים ולקבל את היוזמה הסעודית והמצרית כדי להגיע לשלום אמת, במקום להכניס את כל האזור למלחמה הרסנית וקטלנית שתביא למוות, לאלפי קורבנות מכל העמים, וזה אומר שמספיק לדבר ולשמוע על סיבוב שני במלחמה. במלחמה לא הושג ולא יושג כלום חוץ מהרס וקורבנות ונפילת חיילים ואזרחים מכל הצדדים.
הגיע הזמן לחשוב על בניית מה שנהרס במלחמה ולעבוד למען קידום מערכת החינוך והתרבות ולחזק את התיירות, המפעלים, העסקים, הספורט, ולהחזיר את האמונה במנהיגים - כשבתקופה האחרונה האזרח הפשוט קורא כל יום ושומע בתקשורת רק על חקירות של המנהיגים.
הגיע הזמן להילחם בתופעת הפשיעה המתפשטת, גם בשחיתות, בעבריינות ובאלימות.
סיעת רע"ם-תע"ל תתנגד לכל הקיצוצים בכל משרדי הממשלה ותתנגד להעלאת מסים. אני מציע שכל חברי הכנסת שתמכו במלחמה והסכימו ללכת למלחמה, שהיתה טעות חמורה ולא הושג בה כלום, לא יקבלו משכורת חצי שנה ויתרמו את משכורותיהם לתושבי הצפון.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, נא לסיים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
משפט אחד - 25% מ-30,000 העסקים הקטנים החדשים בצפון מצויים על סף סגירה. מדובר
ב-7,500 עסקים שעלולים להיסגר בטווח של חודשים. כך אמר נשיא לשכת ארגוני העצמאים זאב וינר. על הממשלה להפעיל חבילת צעדים מיוחדת למניעת סגירתם של העסקים הקטנים והחדשים ולשיקומם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
יש לבחון את הצעת אהוד יתום - ביטול המע"מ בצפון לתקופה של חצי שנה עד שנה, ואני מציע לפטור מארנונה את כל העסקים בצפון לשנה ולהקפיא עד שהמצב יתאושש את איסור החריגה מהאשראי.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת משה שרוני.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לברך את השר דיכטר על ההתבטאות שלו ועל העמדה שלו שביטא אתמול בעניין הצורך בפתיחת משא-ומתן עם סוריה, שיביא בסופו של דבר להחזרת רמת-הגולן לבעלים האמיתיים של הגולן. אני גם קורא לו להרחיב את היוזמה הזאת, שתכלול גם התייחסות רצינית לעניין הפלסטיני ולפתיחת משא-ומתן אמיתי עם הרשות הפלסטינית.
מובן שכולנו יודעים שראש הממשלה מיהר מייד להגיד שאי-אפשר לדבר עם סוריה, עוד פעם בטענות הנצחיות: טרור, לא רלוונטי, לא פרטנר. על זה אני לא מתפלא. אבל אני מתפלא מאוד על עמדת מפלגת העבודה, שלא הצהירה מייד שהיא בעד הגישה הזאת ובעד היוזמה הזאת, ואני קורא לחברי הכנסת ממפלגת העבודה שחרתו על דגלם את הנושא החברתי - ואנחנו רואים כאן את ההתנגשות בין המלחמה ומימון המלחמה לבין הדגל החברתי - להתגייס ליוזמת שלום כוללת. ללחוץ בציבוריות הישראלית על ממשלת ישראל, שזה הזמן הנכון לפתוח ביוזמת שלום כוללת נוסח היוזמה הסעודית, או כל יוזמה אחרת. אבל העיקר, להוציא את האזור כולו מהמערבולת של המלחמות המתרחבות.
בתקופה הזאת הפכה הדרישה לוועדת חקירה מין עיסוק לאומי או ספורט לאומי. על זה כמובן יש הרבה קולות, גם מהקואליציה גם מהאופוזיציה. אני לא רוצה לחוות דעה נחרצת בעניין הזה, אבל אני חושב שבכל מקרה שתקום ועדת חקירה, היא צריכה לחקור את הצורך, ההחלטה הראשונית ללכת ולפתוח במלחמה הזאת. אני חושב שזה הדבר העיקרי שוועדת החקירה צריכה לחקור. זאת אומרת, לא מספיק לחקור מה השר הזה אמר ומה הגנרל הזה עשה, אלא בעצם ההחלטה הקרדינלית שהביאה את כל המדינה למערבולת הזאת, את זה בהחלט צריך לחקור. איך אפשר לקבל החלטה לפתוח במלחמה כוללת במהירות ובפזיזות כזאת, זה בהחלט דבר שצריך לחקור.
ועוד דבר אחד. אם הרמטכ"ל שקל שיקולי כלכלה לפני שפרצה המלחמה, האם הממשלה שקלה שיקולי כלכלה לפני שפתחה במלחמה הזאת. הרי כולנו יודעים שמלחמה עולה הרבה כסף וזה המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. אני מאוד מתפלא על חברי הכנסת שמצד אחד כל כך מתלהבים מהמלחמה, ומצד שני עכשיו מתלהמים נגד הממשלה על קיצוצים בתקציב. הרי בעקבות מלחמה יש קיצוצים בתקציב, זה ברור וזה נהיר לכולם. אני אומר, שבכל זאת יש כאן איזה פרדוקס. מלחמה עולה כסף והיא פגעה פגיעה קשה באזרחים ובעסקים. מה הפתרון? הפתרון, לא שמביאים תקציב חדש ונוסף, אלא שרוצים לקצץ בתקציבים שצריכים ללכת לאותם נפגעים. וזה באמת פרדוקס בפני עצמו. אם צריך לפצות, אז צריך להביא תקציב נוסף, לשים אותו במשרדי הממשלה ולא לקצץ מתקציבי המשרדים השונים.
שמעתי היום הרבה שבחים לראשי הרשויות שנכחו כאן בחלק מהדיון. אני רק רוצה להזכיר שהממשלה, ודווקא האוצר, בכל הזדמנות מבקרים את ראשי הרשויות וטוענים טענות כלפיהם שהם לא מנהלים טוב והולכים לאחד רשויות כיוון שיש כשלים ניהוליים. דווקא היום הרעיפו עליהם שבחים. אני כמובן משבח את ראשי הרשויות, אבל אני מבקש מאוד שההתייחסות של הממשלה לראשי הרשויות תהיה סיסטמטית לכל אורך הדרך.
אני רוצה לבקש כאן, במיוחד מהממשלה: היום עומדים בפני פרויקט כאילו שיקום הצפון, וזה כמובן פרויקט מבורך, ובאמת צריך לעשות אותו, כי הצפון נפגע מאוד, מרקם החיים בצפון נפגע. אני רוצה שהממשלה תעשה את זה לא כדרך אגב, אלא מתוך מגמה של בניית גליל חדש, ובעיקר לטובת כל האזרחים וכל האוכלוסיות שנמצאות בגליל. המלחמה הזאת חשפה פערים גדולים בין האוכלוסייה היהודית והיישובים היהודיים ובין היישובים הערביים, שכולם נפגעו במלחמה הזאת. אני חושב שתמיד כשיש פרויקט שיקום כללי, זו הזדמנות טובה, זו שעת אמת לממשלה ליזום פיתוח ושיקום של הגליל למען כל האזרחים שלו, כדי שיהיה גליל של כל אזרחיו. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אם נהיה קצת סבלניים, אם נהיה קצת מתחשבים, אם נהיה קצת אובייקטיביים, אם נהיה קצת ישרים עם עצמנו, כולנו נוכל לתרום ביחד בנושא הצפון. אני חושב שהתוכנית של ממשלת ישראל בנושא הצפון היא תוכנית טובה ואנחנו צריכים להיות העיניים הפקוחות שהתוכנית תתבצע.
אני חושב שהצפון סבל מהמלחמה הזאת, כל הצפון, ללא הבדל כפרים, ערים וכל זה, וצריך להתייחס שווה בשווה לכל תושב ולכל עיר. אין לעשות אפליות בנושאים אלה. כולנו סבלנו, כולנו היינו מודעים לסבל הזה וצריכים לעשות את הכול שהצפון יחזור להיות כמו שהיה.
יש הרבה ביקורות. כל אחד מומחה לביקורת. אם נעשה שיקול שהביקורת חייבת להיות קונסטרוקטיבית, ולא ביקורת למען ביקורת, נצליח יותר ונעזור יותר. אני רוצה להגיד שכולנו, בואו פעם אחת נהיה כולנו ביחד, שכולנו נרצה אותה מטרה. המטרה החשובה ביותר, להחזיר חיים נורמליים, להחזיר כל מה שאבד, כל מה שנהרס, כל מה שלא היה צפוי שיהיה; שכולנו יחד ניתן יד ונעזור לממשלה ונעזור לכולם לבצע את המשימה הזאת.
מעל במה זו אני רוצה להודות לכל בתי-החולים שעבדו לילות כימים ועשו מעל ומעבר, לכל הצוותים, למשרד הבריאות ובראשו לשר הבריאות, שהביא כבוד למשרד הבריאות וכבוד למדינת ישראל, על השירות היוצא מן הכלל שניתן בכל בתי-החולים, לרבות אלה שנפגעו ועשו את כל המאמצים להעביר את כל האנשים למקום אחר במהירות המקסימלית. אני חושב שזו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שעמדנו בדבר שלא שיערנו שיהיה, ועובדה שעברנו את זה בהצלחה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
איזו הצלחה? לא שמעתי חדשות בחודש האחרון, הצלחנו?
משה שרוני (גיל):
אמרתי שבתי-החולים הצליחו מעל ומעבר בנתינה לכל הפצועים. אמרתי שצריכה להיות ביקורת למען ביקורת, אבל לא ביקורת כדי שתהיה ביקורת. אני חושב שאף מדינה לא היתה עומדת בצורה שעמדו בה. בתי-חולים פתחו גני-ילדים, כדי שהעובדים יבואו עם הילדים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה חלק מפק"ל חירום של בתי-החולים, מה הבעיה?
משה שרוני (גיל):
חבר הכנסת אלדד, ביקרתי בכל בתי-החולים וראיתי את המאמצים ואת העבודה הנהדרת שנתנו כל הצוותים. כל הכבוד, והלוואי שנמשיך בזה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, מעניין מאוד לשמוע את הדברים של חברי הקואליציה ואיך הם מציגים שהכול היה ורוד וכל משרדי הממשלה מתפקדים לתפארת והכול הצלחות וניצחונות, כאשר המציאות היא אחרת לחלוטין. או שהם מדברים על מדינה אחרת או שהם חיים במציאות מדומה שאנחנו לא חיים אותה ולא רואים אותה.
כמה עובדות שאנו עדים להן בתקופה האחרונה. האזרחים אשר בחרו את הממשלה הזאת ציפו לסדר-יום אזרחי. בפעם הראשונה יש ראש ממשלה שהוא אזרח מהשורה, שר ביטחון שהוא אזרח, שהציג אג'נדה חברתית. אני מאמין שכאשר האזרחים הלכו לקלפי הם חשבו שהם יבחרו מנהיגות אחרת, מנהיגות שתשים בראש סדר העדיפויות את האזרח, את הדאגות שלו, את הצרכים שלו ואת האינטרסים שלו, ובוודאי תתמודד עם סוגיות חיצוניות, אבל בצורה אחרת, היינו, במקום תותחים והפגזות וטנקים, המנהיגות האזרחית בפעם הראשונה תשתמש בשכל ותנסה לפתור את העימות בצורה אחרת, בצורה שונה ממה שניסו ראשי ממשלה אחרים, ראש הממשלה אריאל שרון או קודמו, היינו התמודדות מדינית, איך לפתור את הבעיות בצורה מדינית. זו היתה המטרה – סדר-יום אזרחי, עם מנהיגות אזרחית. ומה קיבלנו? קיבלנו מנהיגות אזרחית שמנסה להתמודד בצורה צבאית עם כל דבר.
אנחנו רואים שבארבעת החודשים האחרונים התותחים רועמים והמנהיגות האזרחית שותקת. זה מה שקורה ברצועת-עזה, זה מה שקורה בגדה, זה מה שקורה בלבנון. המנהיגות הזאת מנסה להיות יותר ביטחונית וביטחוניסטית מגנרלים שהיו לנו במשרדי הממשלה השונים. היא יוצרת את הבעיות ואחר כך מתגאה שהיא מנסה לצמצם את הנזק שהיא יצרה. דיברו כל הזמן על העורף החזק, והפקירו אותו. והיום מנסים להגיד: אנחנו התמודדנו עם הבעיות שיצרנו, אף שהם לא הספיקו לפתור את הבעיות שהם ירשו.
דבר אחד שהם מצליחים לעשות הוא לגרום נזק, לשרוף אשראי. היה אשראי בין-לאומי אדיר שהממשלה הזאת קיבלה, והצליחה לחסל. היו תקוות וציפיות, והיא הצליחה להשמיד וליצור אכזבות. היתה רזרבה תקציבית והיום מדברים על קיצוצים. איך אפשר לעשות את כל הנזק הזה בשלושה חודשים? זה באמת דבר מדהים, זה הישג שהם עולים בו על כל קודמיהם. אני חושב שלא תהיה ממשלה שמתחרה בהם - לשרוף את כל ההישגים בכל התחומים ולהגיע למצב הזה ולחוסר האונים.
דבר אחד שהם ממשיכים לעשות, והם מתגאים בו, ואני לא מבין מה ההישג שיש בדבר כזה – כל יומיים הם עוצרים חבר פרלמנט פלסטיני אחר. בלילה הם פועלים עם כל כוחות הביטחון, תוקפים ברמאללה כדי לעצור את מזכיר הפרלמנט הפלסטיני. איזו תרומה לביטחון מדינת ישראל, לעצור חברי פרלמנט או סגן ראש הממשלה הפלסטיני? זה שיקול ביטחוני? זה יתרום להרגעה ולביטחון ויסלול את הדרך למשא-ומתן? מה הטיפשות הזאת? לאן מובילים? מה המטרה? מה רוצים להשיג? זו חצייה של כל הקווים האדומים, זאת רמיסה של כל האמנות הבין-לאומיות והחוקים הבין-לאומיים. פוגעים כאן לא באדם שנעצר, אלא בעם שבחר בו. זאת המנהיגות הנבחרת של העם, שרואה את המנהיגים שלו נעצרים ומובלים באזיקים, ואחר כך אומרים: למה יש הסלמה ולמה יש ירי של "קסאמים"? אנחנו נגד ירי ה"קסאמים", אבל נגד המדיניות המטופשת הזאת, שמזינה את האנדרלמוסיה ואת ההסלמה באזור הזה.
בממשלה הזאת יש הכול, אדוני היושב-ראש, חוץ מחוכמה. אין שום חוכמה במה שעושים. יש ספינים תקשורתיים. כל פעם מנסים לתרץ מדוע לא צריך ועדת חקירה, כי זה יארך שנים. מדוע צריך את הקיצוץ הרוחבי, כי הדירוג הבין-לאומי יגרום לזעזוע בכלכלה. תמיד מפחידים, מהלכים אימים על העם, כדי שהעם ייכנע ויציית למדיניות המטורפת, שגורמת נזק אדיר גם לחברה, גם לכלכלה, גם לשלום, גם לביטחון. לכן, לדעתי, צריך לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא לבחון את המלחמה, חבר הכנסת רן כהן, לבחון בכלל למה צריך מלחמה. כי בסרט הזה כבר היינו. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
רן כהן (מרצ):
לא צריך מלחמה.
היו"ר אמנון כהן:
לא צריך לחטוף חיילים, לא תהיה מלחמה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
פתרנו את הבעיה, ראינו את החיילים חוזרים הביתה. על כל דבר - מלחמה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ראוי שבדיון הזה ישתתף אתנו שר. אני מציע לך לעצור את הדיון עד ששר ישתתף או לפחות להאריך את זמן הדיבור שלי עד שיגיע לכאן שר.
היו"ר אמנון כהן:
אתה יכול להמשיך. השר ייכנס.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מלחמת לבנון השנייה חשפה תמונה קשה של המשבר החברתי העמוק שקיים אצלנו. למלחמה הזאת יש דמות מעמדית. העניים, הזקנים והחולים הופקרו מאחור, בעורף שהיה לחזית, במקלטים המוזנחים, בשכונות המקופחות, בעיירות התת-פיתוח, בכפרים הערביים. זאת דמותה הכלכלית-החברתית של המלחמה. זאת היא וזאת תהיה תמונת המחיר הכלכלי-החברתי שלה.
סדר-היום החברתי שהובטח לנו בבחירות נהרג גם הוא במלחמה, ומקום קבורתו לא נודע. המשבר הכלכלי-החברתי לא נולד אתמול. המלחמה חשפה את פירות מדיניותו של נתניהו – מדיניות המלחמה נגד החברה הישראלית. מדיניות של מתנות לעשירים, רפורמה במס – אחד השמות שקוראים למתנות האלה – מתנות לעשירים וקיצוצים לעניים; מדיניות של החנקת השירותים החברתיים והמערכות החברתיות; מדיניות של צנע בבריאות וצנע בחינוך; מדיניות של דיאטת רעב בשירותי הרווחה. הממשלה הזאת ממשיכה בדיוק בכיוון הזה. תקציב 2006 – נזכור, רבותי חברי הכנסת, הוא תקציב נתניהו. נתניהו הכין אותו. עכשיו מקצצים בו עוד יותר. הבטיחו לנו שינוי לקראת תקציב 2007, עכשיו מסתבר שתקציב 2007 יהיה גרוע יותר.
בצפון יש חורבן חברתי, יש אדמה חרוכה, אבל קודם כול יש חברה חרוכה. מדברים על שיקום תשתיות, אבל קודם כול חייבים לשקם את התפיסה - תפיסה של חברה שאחראית לבניה, תפיסה של מדינה שאיננה מפקירה את אזרחיה. החורבן החברתי נמצא בצפון, אבל לא רק בצפון. הוא נמצא גם בדרום, ויש מקומות שהוא נמצא בהם גם במרכז.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת חנין, שנייה אחת. אני מחכה לשר והוא לא מגיע. אם תרצה שהוא יהיה נוכח, אני אתן לך את שתי הדקות אחר כך, אלא אם כן תרצה להמשיך – אז תמשיך, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אני אמתין אתך לשר.
היו"ר אמנון כהן:
תמתין. אנחנו מכריזים הפסקה עד שיבוא השר – ולך יש עוד שתי דקות להמשיך.
דב חנין (חד"ש):
עד שיגיע השר, אדוני היושב-ראש, מחוץ למסגרת הזמן, אני רוצה באמת להעיר על התייחסותה של הממשלה לדיון כל כך חשוב כמו הדיון הזה. אנחנו עוסקים במשבר, אנחנו עוסקים באנשים שנמצאים במצב חברתי וכלכלי קשה ביותר. אנחנו עוסקים בקורבנות של המלחמה שלפעמים מדברים עליהם אבל ממעטים לעשות בעניינם, ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שבהחלט היה ראוי שכל שרי הממשלה ישבו ויאזינו לדברים בזמן שמתקיים דיון מהסוג הזה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת חנין, אתה יכול לשבת. אני אקרא לך. שתי דקות יש לרשותך.
(הישיבה נפסקה בשעה 13:23 ונתחדשה בשעה 13:26.)
דב חנין (חד"ש):
אדוני השר, רק למען ההקשר – מדברים על אדמה חרוכה, אבל קודם כול יש לנו חברה חרוכה. מדברים על שיקום תשתיות, אבל קודם כול חייבים לשקם את התפיסה - תפיסה של חברה שאחראית לבניה, תפיסה של מדינה שאיננה מפקירה את אזרחיה. מדברים על חורבן חברתי בצפון - ויש חורבן חברתי בצפון - אבל הוא קיים לא רק בצפון אלא גם בדרום. ולצערי, מדיניות הממשלה מבטיחה הרחבה נוספת של החורבן הזה.
אני רואה את תמונת הקיצוצים בתקציב, וברור לי שאתם באמת לא רואים את האנשים. הממד החברתי הוא שקוף לגמרי, וגם הממד הסביבתי הוא שקוף. במלחמה הזאת לא היתה שום חשיבה על הסכנות האיומות לחיים ולבריאות של רבבות במפרץ חיפה, אם היו נפגעים שם מפעלים. אבל כמו שלא מציעים שום תשובה למשבר החברתי, לא מציעים גם שום התמודדות עם אזור האסון הסביבתי של מפרץ חיפה.
מדברים על מוכנות העורף לסיבוב הבא של המלחמה. אני שומע שאפילו מציעים להכין מקלטים אטומיים לקראת עימות עם אירן. אלה דברי הבל. במלחמה הטוטלית של המאה ה-21 העורף לא יהיה מוכן לעולם. הדרך היחידה להגן על העורף היא להימנע ממלחמה. זאת הבחירה האמיתית שבפנינו.
השר יעקב אדרי:
למי אתה מפנה את הקריאה הזאת?
דב חנין (חד"ש):
אני מפנה את הקריאה לממשלת ישראל, שבחרה לצאת למלחמה מיותרת, שלא הובילה לשום תוצאה. הבחירה האמיתית שבפנינו היא מלחמה נגד החברה או חברה נגד המלחמה. ישראל צריכה חזון חברתי ומדיני אחר, חזון חיים לחברה הישראלית, חזון כולל, חברה שחיה בשלום באזור הזה, ולא עמדה קדמית של האימפריה האמריקנית במזרח התיכון - -
היו"ר אמנון כהן:
תסיים, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
- - חברה סולידרית של צדק ושוויון, ולא קפיטליזם חזירי; חברה שמתייחסת בכבוד לאזרחיה, נותנת פתרונות לקשישים, לילדים, לחולים, ולא מפקירה אותם - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
משפט אחרון, אדוני. - - חברה שהיא בית אמיתי לכל האזרחים, יהודים וערבים, ולא מרחב לאפליה בכל מישורי החיים. לשם כך צריך תקציב שונה לחלוטין, לשם כך צריך מדיניות שונה, ולשם כך, אדוני היושב-ראש, צריך גם ממשלה שונה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת אריה אלדד.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דברי אני רוצה לשלוח ניחומים למשפחות השכולות וברכת החלמה מהירה לפצועים, ולהעלות את התקווה שישובו בנים במהירות הביתה. כמו חברי, ביקרתי אצל המשפחות השכולות. החיים שלהן השתנו, השתנו לפתע, כבר לא יהיו אותם חיים. החיים נחצו לשניים, לפני האובדן ואחרי האובדן. הכאב הוא כאב בלב כולנו, ולבי אתם.
מדינת ישראל יצאה למערכה, מערכה צודקת, ואני בכוונה קוראת לזה "מערכה" ולא מלחמה, כי לכל מלחמה יש סוף. וכאן, רבותי, אנחנו יודעים שיהיה המשך, וזה רק עניין של זמן.
המערכה הזאת היתה אחת מהמערכות היותר צודקות מול הפרובוקציה של ה"חיזבאללה".
חיילינו נשלחו לקרב והם היו חסרי ציוד, מים ומזון, והיו להם עזרי מודיעין מיושנים – מפות משנת 2002, חוסר נתונים מודיעיניים, וטוב שלא נשלחו עם מפות של שנות ה-60. אסור, רבותי, להתעלם מהבעיות של חיילי המילואים, שבאו ישר עם קבלת צו-8, עם מוטיבציה גבוהה ביותר, והם התייצבו ביחידות. אין שום ספק שאנחנו חייבים לבדוק ולתקן מייד את כל הליקויים שהתגלו, גם הלוגיסטיים וגם המבצעיים.
מעל 1.5 מיליון תושבים היו בחזית, בחזית של הצפון, בחזית של המדינה, והם נתנו גיבוי מלא לממשלה, והסכימו לסבול למען המטרה, והיו במקלטים, וסליחה על הביטוי, מקלטים מסריחים, שלא היו ערוכים למלחמה, לא היו מתאימים לשהייה ממושכת. עכשיו הגיע הרגע שהממשלה צריכה לתת את כל הכוח לצפון, ואני מקווה שהכוח הזה שהיא תיתן, גם כלכלי, גם אנושי, לא יהיה ביורוקרטי, מפני שלאנשים האלה היתה סבלנות גדולה, אבל עכשיו לביורוקרטיה לא יכול להיות מקום. יש לשקם את הבתים שנהרסו מהטילים וצריך לתת גיבוי לעסקים הקטנים והגדולים, מפני שהם כולם במשבר כלכלי.
אדוני, אני צריכה להגיד שהפכנו להיות מדינת סעד, שרוב הרשויות התקשו לספק את השירותים הנחוצים לאזרחים, ששירותים קרסו וגם בתי-החולים שדיברנו עליהם היום, בנהרייה ובצפת, היו הכתובת הראשונה שהיתה צריכה לתת לפצועים המפונים את הטיפול, אבל הם עצמם לא היו מוגנים. עמדנו שם, והיינו חסרי אונים, כי ראיתי את הפנים של הרופאים, האחיות והצוות שטיפל בנאמנות במפונים ובפצועים וראינו שהם בעצם לא מוגנים.
הפכנו למדינה שמבקשת נדבות, ואני נגד הדבר הזה. לא יכול להיות שמדינה שיש לה כסף ויש לה משאבים תהפוך להיות מדינה שמבקשת נדבות בעולם. טוב שיש אנשים טובים כמו גאידמק, אנשים טובים עם לב רחב, שפתחו לא רק את הלב, גם את כיסם; האנשים האלה נתנו לצפון תמיכה אנושית וכספית. אני לא מתנגדת לכך. אני מתנגדת לכך שמדינה שלמה תהפוך להיות מקבצת נדבות. "ממשלת נדבות" אני קוראת לממשלה הזאת.
לו התנהלה הממשלה הזאת אחרת, גם המצב היה אחר. שמענו כאן שהיו תוכניות מגירה – למה לא הוציאו אותן? נדהמתי כשקיבלתי את התרגום של פקודות העורף, איך צריכים להתנהל משרדים שונים ואיך צריכים להתנהל אזרחים - -
היו"ר אמנון כהן:
נא לסיים.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - כאשר קרה הדבר הזה בדיוק אחרי המלחמה. הסמנכ"ל של משרד הביטחון היה כאן בכנסת, בוועדה לפניות הציבור, ואמר: נסענו לגאידמק ולמדנו מגאידמק. טוב שאפשר גם ללמוד מגאידמק, אבל לא יכול להיות שמשרד הביטחון, אדוני, יהיה ערוך בדיוק אחרי המלחמה ולא יומיים לפני המלחמה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. תודה רבה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אני מסיימת, אני מסיימת, אדוני. למדנו שיעור קשה, אבל אני כן רוצה להתייחס לדוח שהיה לפני חמש שנים, דוח של מבקר המדינה, שהתריע עוד לפני חמש שנים על מצב המקלטים, ולא יכול להיות שרק היום אנחנו רואים שהם לא היו ערוכים ולא היו במצב שאנשים יכלו לשבת בהם.
הפקרנו מדינה שלמה לממשלה של סטאז'רים, וזה לא יכול להיות. סטאז' לא עושים על אזרחי מדינת ישראל, סטאז' לא עושים על מלחמה. יש לנו גנרלים טובים, והיו צריכים לקרוא להם לנהל את המלחמה אם מישהו לא מסוגל. איך נרים היום את העיניים ונסתכל אל 157 משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן?
אנחנו חייבים להקים ועדה, אני לא יודעת איך נקרא לוועדה הזאת, לא ועדה של יועצים ומקורבים, ועדה שתבדוק - -
היו"ר אמנון כהן:
בלתי תלויה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - ועדה שתגיד לנו איך אנחנו משנים את הדבר - -
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, גברתי, כבר גררת יותר מדי.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - כדי שנוכל לנצח בחזית בחלק שעוד לפנינו ונחזיר עטרה למדינת ישראל.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. נחזיר עטרה, בעזרת השם. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אמסלם. אני מבקש מחברי הכנסת לעמוד בזמנים שהוקצו. הוקצו חמש דקות – חמש דקות. ועדת הכנסת מחליטה. אפשר גם פחות, אבל לא יותר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בא שר האוצר אלינו היום לספר לנו כמה הכול בסדר, איך הממשלה נחלצת, עוזרת, מזרימה ועושה. אנחנו יודעים, יודעים יפה את האמת, שבלי מתנדבים, אלפי מתנדבים ועמותות, עמותות חסד, עמותות כמו "לב אחד" ו"אורות חסד" ורבות אחרות, אנשים היו מתים ברעב בעורף במלחמה הזאת ומתים מחוסר תרופות ומהזנחה, והדיבורים היפים של שר האוצר לא היו עוזרים להם כהוא-זה.
אומנם, אמר לנו שר האוצר: רק שלושה חודשים אני בתפקיד, אני מצטט מדבריו היום: "אמרו לי שעננים תלויים בשמי המזרח התיכון, ולא ידעתי שהיום הזה יגיע". חברי הכנסת, ב-1943 הגיע פליט לסוכנות היהודית בארץ-ישראל וסיפר על המחנות, תאי הגזים, הרכבות והמשרפות, והם החווירו ומלמלו: לא ידענו, לא ידענו. וזלמן שז"ר דפק על השולחן וצעק: מי הרשה לנו לא לדעת?
מי הרשה לממשלה הזאת לא לדעת שתהיה מלחמה? מי הרשה לממשלה הזאת להפקיר בעורף את הכי חלשים, הכי קשישים, הכי סיעודיים, הכי עניים? מי הרשה לממשלה הזאת להתנהג כאילו שום דבר לא נלמד ממלחמות קודמות? לא הפקנו לקחים ממצבי חירום קודמים? למה היה צריך להמציא כל דבר מחדש במקום להפעיל את תורת המלחמה?
חברי הכנסת, בתרצ"א חוזר ביאליק מזועזע מהקונגרס הציוני הט"ז, וכותב שיר שמדבר על ממשלת ישראל היום, ונקרא "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם". אקרא לכם קטע מהשיר: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה./ איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע!/ איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה,/ ללא מחונן ומשיב נפש וללא מכונן צעד./ - - - ומה-שפך התמיד מעל כל-במה על קודקודיכם,/ זרמת מלים נבובות, מזרת מוץ ונעורת,/ להפוך יקר הגיגכם לשיקוץ משומם ולתועבה?/ - - - ובתופשם בפיהם את-המרובה ובתובעם אותו מזולתם,/ נפשם תרועה, וידם לשכר, כאילו כבר ביצעוהו;/ - - - ואם אוזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם,/ האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם/ גבר חיל, מושל בעוז, גדל-רוח ונגיד-עם,/ תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפיים עמו,/ אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק-יד/ כנער שיכור הלום סבאו ומתבוסס בקיאו,/ למען השב רוחכם וכוחכם אליכם ולמען הקימכם?...// איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע!/ איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! –/ ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה".
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יורם מרציאנו.
חיים אמסלם (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עבר עלינו למעלה מחודש של מלחמה, חודש קשה, במלחמה עקובה מדם, עם אויב אכזר החדור להט ואמונה עיוורת להשמיד ולהרוג את מבחר בנינו. צבא ישראל המאומן והמזוין במיטב כלי הנשק יצא – צריך לומר את האמת – חבול מהמערכה הזאת, לא כציפיותיה של הממשלה, שחשבה והבטיחה חיסול ה"חיזבאללה" ומיגורו, חיסול איום ה"קטיושות" על הצפון.
התחושה, הן בעם והן בקרב החיילים, קשה. יש דיבורים על ועדות חקירה, על הפגנות חיילים וקצינים, על מחדלים כאלה ואחרים, ועוד כל המומחים והמבינים מנבאים לנו מלחמה בקרוב. מה קרה לנו? לצערנו הרב, נתקיים בנו הפסוק: ואבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר – חוסר התיאום בין זרועות המלחמה וסיבותיו עוד ייחקרו וידובר עליהם.
נאמר בתורה: וכי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם כי ה' אלוהיך עמך. יש גאון מלפני כ-300 שנה, קוראים לו רבי עזריה פיג'ו, שפירש בספרו, שנקרא "בינה לעתים", שהכוונה היא שכאשר תחשוב שאתה פועל רק בכוחך ובזרועך הנטויה, אדרבה, אתה ממעיט את יכולותיך, ויהירותך גורמת למפלתך, אבל כשאתה שם מבטחך בבורא עולם, אז לא תירא מהם, כי אז השם יושיעך.
התורה הבטיחה לנו, אדוני היושב-ראש: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. איה ההבטחה? רואים שה"חיזבאללה" אינו ירא ואינו פוחד, ואנו מאוימים מסביב מסוריה, ובפרט מאירן שמדברת על השמדה; רבותי, השמדת עם בפירוש, עם איומים גרעיניים.
מה קורה לנו, ומה המסקנות המתבקשות מאתנו, בבחינת מה ה' אלוהיך דורש מעמך? דבר אחד בלבד - כי אם ליראה, שנתחזק באמונתנו בבורא עולם, שהוא בלבד, ורק הוא יושיענו, ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו.
החינוך המתמשך להתעלמות מכל זיק של אמונה, הוא הוא בעוכרינו. נישא עינינו אל בוראנו שייתן חוזק ואומץ בקרב חיילינו; נפשפש במעשינו, האם נכון עשינו בנטישת חבלי ארץ ואת העקורים הזנחנו והתעלמנו ממצוקתם? האם נכון עשינו בהבאת מאות אלפים לסף עוני בקיצוץ הסיוע לשכבות החלשות? רק עם העושה חשבון נפשו יש לו סיכוי להפיק לקחים נכונים ולהבריא את תחלואיו.
עלינו לדאוג לשיקום הצפון ולחיזוקו. עלינו לדאוג להיערכות העורף, שהמקלטים יהיו ערוכים בצורה נאותה, שאספקת מזון תגיע בזמן, שלא ניתן עוד פעם למחבלי ה"חיזבאללה" הזדמנות להכין לעצמם תשתית מלחמתית נגדנו, שהצבא יהיה ערוך ומוכן לכל תסריט אפשרי, שכבר נחדל מהלקאה עצמית בכל הדרגים, שהתקשורת תשאל את עצמה את כל השאלות על טיב התנהגותה בזמן המלחמה.
וכשמדברים על שלום, עוד אתמול מדברים על שלום - ליזום יוזמות שלום עם סוריה, עם האויב - האם אין זה בגדר "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה"? תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת רן כהן, ואחריו – חבר הכנסת שי חרמש.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת באחת השעות הקשות שידענו. יצאנו למלחמה כשאנו מבקשים להגן על תושבי הצפון, יצאנו למלחמה לאחר חטיפתם של שני חיילי המילואים, אלדד רגב ואהוד-אודי גולדווסר. לצערנו, לא הצלחנו עדיין להשיב אותם הביתה במסגרת עסקת הפסקת האש. אני קורא מכאן לכל חברי חברי הכנסת, לשרי הממשלה ולראש הממשלה לא לשקוט ולא לנוח, להפוך כל אבן כדי להשיב אותם יחד עם גלעד שליט הביתה, ומהר.
חברי הכנסת, חברי היקרים, אני חש כי משהו נורא קורה במדינת ישראל, תושבי הצפון משלמים פעמיים את מחיר המלחמה: פעם אחת בכך שהפכנו להיות במשך חודש ושבוע בני ערובה של נסראללה, ה"חיזבאללה" ומשלחיהם, ופעם שנייה בגלל הפקרת העורף בכל המובנים, וגם כעת, אחרי שהושגה הפסקת האש, קיימת תחושה ויותר מכך שהממשלה לא עושה מספיק למען תושבי הצפון.
חברי חברי הכנסת, גם אני, כמוכם, ביקרתי ביישובי הצפון, עמדתי במקלטים, ומי נשאר במקלטים? אלה שלא היתה להם האפשרות להגיע לתל-אביב; נשארו שם כל אלה שידם לא השיגה את קניית כרטיס האוטובוס לנסיעה למרכז הארץ, למרחב מוגן יותר. ראיתי שם את התורים של אנשים שחילקו להם אוכל, ולצערי הרב, צריך לומר פה באומץ תודה גדולה לכל העמותות שסייעו לתושבי הצפון בזמן המלחמה.
שמעתי כאן הבוקר את חברנו שר האוצר אומר שהם נתנו תשובות מיידיות לתושבי העורף, ונדמה לי שהוא היה בצפון אחר. זה לא אותו צפון שאני ביקרתי בו. לא היינו מוכנים למלחמה, היום זה ברור לכולנו. לצערי הרב, אף אחד לא הכין נייר עבודה מסודר ליום הזה כשהכתובת היתה רשומה על הקיר. כולנו ידענו מה הולך לקרות, כולנו עצמנו את העיניים.
עד כמה לא היינו מוכנים למלחמה? חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם, זה התברר בזמן הלווייתו של החייל מלוד, מלכו משה אמבאו, זיכרונו לברכה. נציגי קצין העיר הודיעו למשפחה בשעה 08:30, ובשעה 09:00 הם כבר עזבו אותם. משפחה קשת יום מלוד, שבן אחד משרת בצנחנים ונהרג, והבן השני עדיין נמצא בחטיבת הצנחנים. עד השעה 16:00, כשהגעתי לשם, לא היה מישהו שייתן למשפחה הזאת בקבוק מים. אני אומר לכם את זה מתוך עדות ראייה של אדם שהיה במקום. משפחה ששילמה מחיר כבד ונתנה את בנה למען מדינת ישראל. עד אשר בא חבר כנסת – וזה אינו תפקידי – והתחיל להקים צעקות, הרים טלפונים, התחילו להגיע נציגי צה"ל כדי לתת תשובות למשפחה. עד כמה לא היינו מוכנים, אני אומר לכם, שמעתי את זה באופן חד-משמעי גם בעדויות של אנשים וחיילים שראיתי בהלוויה.
קל להאשים את הממשלה הנוכחית, אבל איפה היו ממשלות הקודמות? מה מידת אחריותן? הגיע הזמן שנפסיק להאשים זה את זה, הגיע הזמן שנהפוך להיות מדינה מתוקנת, שמסייעים בה זה לזה, ולא מדינה המחפשת אשמים כל הזמן. חיפוש אשמים – לא, ועדת חקירה ממלכתית – כן. מדינת ישראל צריכה וחייבת להקים ועדת חקירה ממלכתית, כי רק כך נוכל ללמוד מלקחי העבר לקראת העתיד.
אין ספק, השאלות והתהיות רבות והכאב גדול. אבל עתה זה הזמן שמחייב את כולנו להתאחד באופן אמיתי ובמתן מלוא המשאבים הדרושים לשיקום הצפון. בזה ייבחנו היום הממשלה והמדינה כולה.
השגיאות במלחמה כבר נעשו והדברים יתבררו ויילמדו, יופקו לקחים על-ידי ועדת החקירה הממלכתית שחייבת לקום, אך אסור לנו לשגות שוב. רק שיקום הצפון בצורה נמרצת ורחבה יחזיר את האמון של תושבי הצפון והמדינה כולה בממשלה ובחוסנה של מדינת ישראל. על הבסיס הזה כולנו צריכים להתלכד ולפעול מייד.
בשעה קשה זו אני קורא לכל המפלגות לאחד כוחות, למצוא את המאחד ולא המפלג, להקים ממשלת חירום לאומית כדי להגן על כל הצרכים הלאומיים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים, ולהחזיר את הביטחון האישי והחברתי-הכלכלי לתושבי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחרון הדוברים - חבר הכנסת שי חרמש.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, השרים בר-און ואדרי, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בהבעת אכזבה קשה מהיעדרם של השרים במהלך הדיון הזה. ראש הממשלה וסגניו למיניהם, כנראה כבר קיבלו את הכנסת כמובן מאליו ולא טורחים לבוא. אבל, לדאבוני הרב, גם שר האוצר שפתח את הדיון הזה לא נשאר לשמוע את הדיון. ובכל זאת, נדמה לי שנכון עושה הכנסת שאינה מוותרת ודנה מדי שבוע במלחמה ובכל המתרחש בה.
אדוני היושב-ראש, אני טוען בתוקף, שלשרי הקבינט במדינת ישראל, שהחליט על היציאה למלחמה, לא היה מושג ירוק לאיזו מלחמה יוצאים, לא בתחום הצבאי, לא בתחום העורף, לא בתחום הכלכלי-החברתי, כי מ-09:00 עד 19:00 אף אחד מהם לא היה יכול לעמוד על משמעויות המלחמה. לכן הגענו גם לתוצאות האלה, גם בתחום העורף וגם בתחום הכלכלי-החברתי, של קריסה.
אני רוצה לפתוח בשלוש נקודות, שלא אפסיק לעבור עליהן יום ולילה במדינת ישראל, בוקר, צהריים וערב. לא יקום ולא יהיה שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית. רק לוועדת חקירה ממלכתית יש הכלים להוציא את האמת לאור בכל המישורים - המדיני, הכלכלי, החברתי והצבאי. בלעדי ועדת חקירה ממלכתית זאת תהיה מריחה, כל סוג של חקירה שלא יהיה.
דבר שני, אדוני השר בר-און, אני קורא לכם להוציא את צה"ל הלילה, היום, מלבנון. לא מחר, לא מחרתיים, לא בעוד שבוע, לא לחכות ליוניפי"ל, הצבא הסדיר הוא לא בן-ערובה של יוניפי"ל. להוציא אותו, לתפוס שני יוניפי"ל באוזניים שיעבירו את הגבעה או את ההר לצבא לבנון, כי מי שצריך להגיע לשם זה צבא לבנון, זה לא יוניפי"ל ולא חיילי הצנחנים, לא גולני ולא גבעתי. הם לא בני-ערובה. לפני שעוד זרת של חייל צה"ל תיפול שם, צריך להוציא את הצבא היום מלבנון.
דבר שלישי, ראיתי שעמיר פרץ אומר שזה מוקדם מדי לדבר עם סוריה. אני רוצה להגיד לו, זה היה מאוחר מדי אולי עבור המלחמה שהיתה. כי אילו דובר עם סוריה לפני שנים והגענו אתה למשא-ומתן לשלום, יכול להיות שהמלחמה הזאת לא היתה. אבל, זה מאוחר מדי למלחמה הקודמת, זה עדיין מוקדם, לא מוקדם מדי, כדי לפתוח במשא-ומתן ישראלי-סורי-לבנוני על הסכם שלום. אסור לחכות למלחמה הבאה, צריך למנוע אותה, מונעים אותה על-ידי כך שפותחים במשא-ומתן לשלום, לא על-ידי כך שמתחשבנים ברוורס עם מי שסיפק את הנשק או לא. צריך לדאוג שלא יסופק נשק, צריך לדאוג שסוריה תיפרד מאירן, צריך לדאוג שזרם של נשק לא יזרום ל"חיזבאללה", צריך לדאוג שיהיה מי שיפרק את ה"חיזבאללה", ואף אחד לא יעשה את זה יותר טוב מסוריה.
אבל, אדוני היושב-ראש, הדיון שלנו היום הוא בעיקר בתחום החברתי-הכלכלי. אני רוצה לומר לך, קרה כאן מה שקרה בארצות-הברית בעת הסופה בניו-אורלינס. היא לא יצרה את הפערים החברתיים, אבל הגל האדיר והצונאמי ששטף את ניו-אורלינס חשף את החולשה הקשה של ארצות-הברית ואת העליבות של חיי השכבות החלשות בה.
מה נחשף כאן? שהעוני והאבטלה שהם פרי מעשיו של ביבי נתניהו בשנים האחרונות, העוני והמצוקה במאות אלפי משפחות, שברו את הסולידריות החברתית האלמנטרית ואת יכולת הקיום של האנשים הללו. זה נחשף במלחמה בצורה עוד יותר קשה מכפי שזה היה לפני המלחמה. אבל לא נוצרה שום עובדה חדשה חוץ מאשר חשיפת הפרצוף הכלכלי של ביבי נתניהו ומדיניותו. זה מחייב תשובה ומענה.
הדבר השני שנחשף, שכל שירות חברתי, ציבורי, שעבר הפרטה לא היה יכול לעמוד במבחן, ואילו כל שירות ציבורי שלא עבר הפרטה הצליח לתפקד. ראו למשל את מערכת הבריאות. מערכת הבריאות בסך הכול החזיקה מעמד. בתי-החולים, המרפאות, ביוזמה, בתושייה, הרשויות המקומיות, בזכות ראשי הרשויות, עם יוזמה, יכלו לעמוד בזה. כל מה שעבר הפרטה לא החזיק מעמד. לכן, ההפרטה הגורפת היא חלק מאסון.
הדבר השלישי שנחשף, באופן טבעי, שאלה שיש להם מעט מאוד אמצעים, לא היה להם איך ולאן לנסוע. אלה שהיו להם מעט אמצעים, יכלו להסתלק מהצפון אל המרכז והדרום, כי היו בידיהם רכב או כלים או קרובים שיכלו להגיע אליהם. כלומר, שוב נמצאנו בחשיפת הבעיה הגדולה של הפערים החברתיים, שבשעת מבחן ומלחמה, החלשים והמופלים לרעה הם קורבן עוד יותר גדול מאלה שיש להם מעט ממה לחיות.
עוד דקה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. המלחמה, יהיו תוצאותיה אשר יהיו, דבר אחד ברור, היא לא הקלה את הפערים, היא תרחיב את הפערים. כבר היום יש מפוטרים, כבר היום יש כל מיני נוכלים שמנצלים את חולשתם של החלשים והעניים כדי להפוך אותם לעוד יותר חלשים ועוד יותר עניים. לכן אין ברירה אלא לחזור למדינת הרווחה, לחזור לתקציב 2007 עם הרבה יותר עשייה של צדק חברתי, ולא להרחיב את הפערים.
ובעיקר, לא לשכוח את שלושת החטופים שלנו, משום שבסיכומו של דבר, זה היה הטריגר לכל העניין. צריך להגיע לשלושת החיילים החטופים ולפתוח במשא-ומתן להחזרתם, יהיה התשלום אשר יהיה, כדי שיחזרו למדינתם ולמשפחותיהם. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, חבר הכנסת רן כהן. בבקשה, אחרון הדוברים - חבר הכנסת שי חרמש.
שי חרמש (קדימה):
מכובדי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש והאורחים ביציע, אני רוצה להזכיר לכל אלה שגלשו לנושא המדיני, שהדיון היום עוסק בנושא הכלכלי-החברתי. יש מספיק מה לומר בנושא המדיני והצבאי, אבל בואו נקדיש את מה שצריך להקדיש למה שהתכוונו.
אולי אך סמלי הדבר שהדיון הבוקר נפתח בדבריו של חבר הכנסת אפללו, שבא מגזרת הצפון, ומסתיים בנוכחותי ובדברי פה, כמי שבא לבטא את הגזרה הדרומית. נדמה לי שהדברים גם יחד קשורים לנושאים שעלו פה.
לא ניתן לתזמן מלחמה זו בעיתוי כלכלי טוב יותר מזה שנכפה עלינו ב-12 ביולי - - -
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת כהן, הוא אומר להיפך ממה שאתה אומר.
שי חרמש (קדימה):
לא חתמנו על ברית הסכמה עם רן. אני מסכים בהרבה דברים, לא בכל דבר.
רן כהן (מרצ):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש לא להפריע לדובר.
שי חרמש (קדימה):
יש לי עם חבר הכנסת כהן הרבה הסכמות, לא בעניין הזה.
דיוני ועדת הכספים אך שבוע קודם לכן התמקדו במחלוקת על הדרך הראויה לשימוש בעודפי התקציב שנצברו במהלך השנה. הסכומים שנקבעו, גם על-ידי פקידי האוצר, היו בלתי נתפסים במושגי הכלכלה הישראלית בעבר, והאמירו לסדרי-גודל דמיוניים של 15 מיליארד שקל ואף יותר. היו שתבעו להקצות סכום זה או חלקו לשיפור עמדות בתחומי הרווחה, החברה והחינוך, במטרה לצמצם פערים שהתעצמו עקב מדיניות כלכלית מקצצת בעבר הקרוב. אחרים, ובהם גם אנשי האוצר, הצביעו על הצורך בהקטנת מס, במטרה לעודד צמיחה ורצון לפיתוח והשקעות. ואכן מומש בפועל מהלך זה עם הורדת שיעור המע"מ.
אני אישית סברתי וביטאתי זאת בדרישתי לייעד את הסכום כולו לפירעון חובותיה של ישראל. נאמר אז: ראוי שננהג כמו כל משק-בית אשר חובו הנצבר שווה להיקף הכנסתו השנתית, וראוי לזכור – וזאת ציינתי - שאיננו שוכנים, אולי לדאבוננו הרב, על גבול הולנד ובלגיה - ולא ידעתי על מה אני מתנבא – וקיים גם סיכון פוליטי.
יומיים לפני המלחמה אף התבשרנו בתקשורת כי האוצר מדווח על ירידת החוב הלאומי לרמה הנמוכה ביותר, בלתי מוכרת זה שנים רבות – 89% חוב בלבד. כולנו לא חדלנו להתבסם משיעורי צמיחה המציבים את ישראל בצמרת הכלכלה העולמית, וראה איזו הפתעה - למחרת בבוקר פרצה המלחמה וסחפה את כולנו לתוכה.
איש איננו מדבר עוד על עודפים ורזרבות וכולנו מתנחמים שלא היה סיפק בידינו לבזבז את האוצר שנצבר בידינו באופן כל כך בלתי צפוי ואשר נזקקנו לו, ראה איזה פלא, בבוקר ה-12 ביולי, ביום הסגריר. כריות הבלימה אשר שיככו במעט את מכאובי כלכלת המלחמה, אסור שיסיחו את דעתנו מהתוצאות החברתיות הקשות אשר נוצרו בעטיה ואשר ילוו אותנו בשנים הבאות.
ישראל של 2006 נחלקה לשניים – היושבים בחצי הכדור הצפוני, ספונים במקלטים טחובים, או אלה אשר שפר גורלם וידם השיגה מחסה אצל שכן רחוק או מלון מכניס אורחים בתעריפי המלחמה המפורסמים. בחלק השני נמצאים אלה אשר שגרת יומם לוותה בצפייה במסכי הפלזמה החדשים שעליהם נצבעו צבעי מלחמה בתרועות קרב ואש.
גם מידת הנדיבות הגדולה שגילו אנשי העורף במרכז - והם עשו זאת ביד נדיבה – לא תכסה על העובדה שמלחמת "החופש הגדול" בלבנון קבעה גבולות ברורים: קו "פרשת המים" אשר בסיומו של קרב הנציח את קיומה של פריפריה שבה נתגלה במלוא עוצמתו השסע העמוק, שסע החוצה בין מרכז לצפון, והייתי מוסיף את הדרום, הנגב ועוטף-עזה, שסע בין עניים לעשירים, בין חזקים לחלשים, בין מועסקים למובטלים, בין מי שיכול היה לדאוג לביטחונו האישי בעת החירום לבין מי שידו לא השיגה.
ובתווך, בין השניים, אמורה להיכנס הממלכה. היא אותה הרשות הנוטלת מאלה ומעבירה לאלה ומשככת את הכאב, הקיטוב והמצוקה. אין להאשים את המלחמה בשסע. יש להודות כי זו חשפה ברבים את מה שהיה מוכר וידוע לנו שנים רבות: ישראל של שנות האלפיים לא השכילה להפוך את הפריפריה, הן בגבול הלבנון והן בדרום ובנגב, לארץ חמדת אבות, ארץ זבת חלב ודבש. החלוץ נדחק לשולי המחנה, המתיישבים במרחקים הם אלה שלא הצליחו לדאבונם להיחלץ ולנוע למרכז. והממלכה, על מגוון ממשלותיה, דיברה גליל-נגב, אבל הגשימה את עצמה במרכז הארץ. ארץ שנים-עשר השבטים הפכה להיות מדינת זבולון – עם לחוף ימים ישב.
משבר הוא פתח להתחדשות, איתור תקלה הוא הזדמנות לתיקון ולשיפור. במקום שלל הצעות ותוכניות כלכליות ובהן שפע מונחים כלכליים – מדיניות פיסקלית, מדיניות מוניטרית, מדיניות מיקרו ומקרו, מודלים אקונומטריים, הפחתות מסים, פירעון מלוות, עידוד השקעות, יצירת גירעון, צמצומו, האצה כלכלית, ספיגה, בלימה ומה לא - ניתן להציב היום מדד אחד בלבד. נייר לקמוס אחד ישפוט כל צעד כלכלי במדיניותנו, והוא הפרמטר האחד והיחיד: מה ייטיב עם תושבי הפריפריה; מה יביא להעצמתם, לחיזוקם ולשילובם במעגל החיים בחברה הישראלית; איזהו המהלך הכלכלי אשר ייתן מענה לקריאה "הטובים לפריפריה".
ישראל של שנות האלפיים איננה יכולה להיחשף פעם נוספת למציאות כלכלית של פער ותסכול. מטרופולין דן השבע, המדושן והשאנן - יפנים איש-איש בשפלת החוף כי חוסנם של משגב-עם וניר-עם, מעלות ושדרות, נתיב-העשרה ונתיב-השיירה – ותקוותי שהשמות אומרים משהו למישהו - הוא פוליסת הביטוח האישית שלהם ושל בניהם. אם מלחמה זו השיגה רק את זה, דיינו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת שי חרמש.
אנחנו עוברים להצעות סיכום. את הצעת הסיכום של סיעות מרצ-יחד והאיחוד הלאומי - מפד"ל תקרא חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני קוראת בפני המליאה את הצעת הסיכום של סיעת מרצ-יחד וסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל:
הכנסת דורשת מהממשלה להחליט מייד על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בנושא מלחמת לבנון השנייה, על-פי סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, 1968. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה. הצעת סיכום של סיעת חד"ש לסיכום הדיון - חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הודעת סיכום של סיעת חד"ש לסיכום הדיון על המצב הכלכלי בעקבות הלחימה בצפון:
1. הכנסת דוחה את הודעת הממשלה.
2. הכנסת קובעת כי המלחמה המיותרת, שלא צריך היה לפתוח בה, חשפה מחדל חברתי ומשבר חברתי - תוצאות מדיניות נתניהו הנמשכת על-ידי ממשלת אולמרט-פרץ. הכנסת דוחה את ניסיון הממשלה לקצץ בתקציבי המדינה ולהטיל את מחירה החברתי והכלכלי של המלחמה על שכמם של העניים, של הפריפריה בצפון ובדרום ושל שכבות הביניים.
3. הכנסת קוראת לממשלה לשקם ולפתח את הצפון וחיפה לטובת כל אזרחיהם ולתקן את עוולות העבר שפגעו באוכלוסייה הערבית בפרט ובתושבי הצפון בכלל.
4. הכנסת קובעת שלישראל נדרש כיוון חברתי, כלכלי ופוליטי שונה לחלוטין, שבמרכזו מדיניות של צדק חברתי ושלום כולל. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אין עוד הצעות.
קריאה:
יש.
משה כחלון (הליכוד):
מה עם כל היתר?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
זה מה שהגישו לי על השולחן.
משה כחלון (הליכוד):
אני אגיש לך.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
מי מקריא את זה?
משה כחלון (הליכוד):
אני.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
הצעת סיכום שלישית, של קדימה ושל הליכוד - בבקשה, חבר הכנסת כחלון.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש את הצעת הסיכום של המפלגות קדימה, הליכוד, גיל, ש"ס והעבודה-מימד.
רן כהן (מרצ):
אני רואה שקדימה והליכוד - זה הפך להיות ברית.
קריאה:
- - -
משה כחלון (הליכוד):
העבודה אתנו בהצעת סיכום.
הכנסת קוראת לממשלת ישראל להמשיך ולעשות כל אשר לאל ידה על מנת לשקם את הצפון שיקום ראוי ויסודי. השיקום צריך לכלול שיקום ביטחוני, כלכלי, ובעיקר חברתי ובריאותי. כל זאת בלי לפגוע בפיתוח הדרום ובדאגה לשכבות החלשות.
הכנסת תתמוך בכל תוכנית של הממשלה שתענה על הצרכים הללו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
שלוש הצעות יש לנו. אנחנו מתחילים מהסוף להתחלה. רבותי, אני מתכונן להתכנס להצבעה. אני מבקש, מי שעוד לא ישב – ישב. חבר הכנסת ריבלין.
הודעת סיכום של סיעת חד"ש: מי שבעדה – אנחנו נצביע בעד, מי שנגד – נגד. אני מפעיל את השעונים. בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 3
נגד – 40
נמנעים – 4
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד – 3, נגד – 41 - הוספתי את השר איתן - נמנעים – 4. ההצעה יורדת.
הצעה שנייה, של הסיעות מרצ-יחד והאיחוד הלאומי - מפד"ל. הצבעה שמית, ואנחנו נתחיל את ההצבעה השמית על-פי בקשה ועל-פי החתימות שהוגשו. בבקשה, המזכיר.
שר הפנים רוני בר-און:
של מי הצבעה שמית?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
של מרצ והאיחוד הלאומי - מפד"ל.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - אינה נוכחת
רוחמה אברהם - אינה נוכחת
יעקב אדרי - נגד
יצחק אהרונוביץ - בעד
אהוד אולמרט - אינו נוכח
חיים אורון - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - אינו נוכח
אריאל אטיאס - אינו נוכח
עמיחי אילון - נגד
רוברט אילטוב - בעד
דליה איציק - אינה נוכחת
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - נגד
אריה אלדד - בעד
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - אינו נוכח
זאב אלקין - אינו נוכח
חיים אמסלם - נגד
אלי אפללו - נגד
גלעד ארדן - אינו נוכח
אורי אריאל - בעד
זאב בוים - אינו נוכח
יוסף ביילין - בעד
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
יעקב בן-יזרי - נגד
שלמה בניזרי - אינו נוכח
מנחם בן-ששון - נגד
מנחם בן-ששון (קדימה):
נגד, ומוחה על חוסר הקשר בין ההצעה לבין הדיון - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
מה הקשר, מה הקשר? לא שאלו אותך.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
רוני בר-און - נגד
אבישי ברוורמן - נגד
שלמה ברזניץ - נגד
מוחמד ברכה - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - בעד
אלחנן גלזר - נגד
יצחק גלנטי - נגד
משה גפני - אינו נוכח
עמירה דותן - אינה נוכחת
אברהם דיכטר - אינו נוכח
אברהם הירשזון - אינו נוכח
שמואל הלפרט - אינו נוכח
צחי הנגבי - אינו נוכח
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - נגד
אבשלום וילן - אינו נוכח
מתן וילנאי - אינו נוכח
יצחק וקנין - אינו נוכח
נסים זאב - אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח
יצחק זיו - נגד
עבאס זכור - אינו נוכח
נאדיה חילו - אינה נוכחת
דב חנין - אינו נוכח
יואל חסון - אינו נוכח
שי חרמש - נגד
ישראל חסון - אינו נוכח
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אפשר - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מבקש לא להפריע.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ואסל טאהא - אינו נוכח
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - אינו נוכח
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אביגדור יצחקי - נגד
אליהו ישי - אינו נוכח
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - אינו נוכח
אמנון כהן - נגד
יעקב כהן - אינו נוכח
יצחק כהן - אינו נוכח
רן כהן - בעד
משה כחלון - בעד
ישראל כץ - בעד
ציפי לבני - אינה נוכחת
לימור לבנת - בעד
יצחק לוי - בעד
אביגדור ליברמן - בעד
יעקב ליצמן - אינו נוכח
סופה לנדבר - בעד
גאלב מג'אדלה - נמנע
שאול מופז - אינו נוכח
אברהם מיכאלי - נגד
אלכס מילר - בעד
סטס מיסז'ניקוב - בעד
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
יעקב מרגי - נגד
שרה מרום-שלו - נגד
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - אינו נוכח
מיכאל נודלמן - נגד
דני נוה - אינו נוכח
אורית נוקד - נגד
בנימין נתניהו - בעד
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - נמנעת
ניסן סלומינסקי - בעד
אפרים סנה - אינו נוכח
גדעון סער - אינו נוכח
גדעון עזרא - אינו נוכח
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
מאיר פרוש - אינו נוכח
שמעון פרס - אינו נוכח
עמיר פרץ - אינו נוכח
אברהים צרצור - אינו נוכח
אברהם רביץ - אינו נוכח
ראובן ריבלין - בעד
חיים רמון - אינו נוכח
יוסף שגאל - בעד
יובל שטייניץ - אינו נוכח
מאיר שטרית - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
ליה שמטוב - בעד
עתניאל שנלר - נגד
משה שרוני - נגד
נתן שרנסקי - בעד
רונית תירוש - נגד
יולי תמיר - אינה נוכחת
אני עובר לקריאה שנייה:
קולט אביטל - אינה נוכחת
רוחמה אברהם - אינה נוכחת
אהוד אולמרט - אינו נוכח
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - נגד
אריאל אטיאס - אינו נוכח
דליה איציק - אינה נוכחת
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - אינו נוכח
זאב אלקין - אינו נוכח
גלעד ארדן - אינו נוכח
זאב בוים - אינו נוכח
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
שלמה בניזרי - אינו נוכח
מוחמד ברכה - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
משה גפני - אינו נוכח
עמירה דותן - אינה נוכחת
אברהם דיכטר - אינו נוכח
אברהם הירשזון - אינו נוכח
שמואל הלפרט - אינו נוכח
צחי הנגבי - אינו נוכח
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
אבשלום וילן - אינו נוכח
מתן וילנאי - אינו נוכח
יצחק וקנין - אינו נוכח
נסים זאב - אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח
עבאס זכור - אינו נוכח
נאדיה חילו - אינה נוכחת
דב חנין - אינו נוכח
יואל חסון - אינו נוכח
ישראל חסון - אינו נוכח
ואסל טאהא - אינו נוכח
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - נגד
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אליהו ישי - אינו נוכח
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - אינו נוכח
יעקב כהן - אינו נוכח
יצחק כהן - אינו נוכח
ציפי לבני - אינה נוכחת
יעקב ליצמן - אינו נוכח
שאול מופז - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - אינו נוכח
דני נוה - אינו נוכח
חנא סוייד - אינו נוכח
אפרים סנה - אינו נוכח
גדעון סער - אינו נוכח
גדעון עזרא - אינו נוכח
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
מאיר פרוש - אינו נוכח
שמעון פרס - אינו נוכח
עמיר פרץ - אינו נוכח
אברהים צרצור - אינו נוכח
אברהם רביץ - אינו נוכח
חיים רמון - אינו נוכח
יובל שטייניץ - אינו נוכח
מאיר שטרית - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
יולי תמיר - אינה נוכחת
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו?
טלב אלסאנע - בעד
ישראל חסון - בעד
יובל שטייניץ - בעד
תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
רבותי, סיכום ההצבעה: בעד – 25, נגד - 27, נמנעים – 2. ההצעה לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הסיכום של הסיעות קדימה, הליכוד, גיל והעבודה-מימד.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת משה כחלון – 35
נגד - 3
נמנעים - 4
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת משה כחלון נתקבלה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד – 36 - הוספתי את השר איתן - נגד – 3, נמנעים – 4. הצעת הסיכום נתקבלה.
יצחק זיו (גיל):
הצבעתי לא נקלטה.
עמיחי אילון (העבודה-מימד):
גם הצבעתי.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מוסיף את חברי הכנסת עמי אילון ויצחק זיו. את השר איתן הוספתי.
שיקום הצפון
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אנחנו עוברים לנושא הבא, להצעה לסדר-היום בנושא: שיקום הצפון, מאת סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל וישראל ביתנו. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי הייתי רוצה לפנות לחיילים המשוחררים, חיילי המילואים, אשר מבקשים למחות ולהביא דברים לחשיפה, ומחאתם היא מחאה ראויה. אך עם זאת, נשמעה גם נימה הקוראת אולי לסרב לבוא ולהתייצב אם וכאשר ייקראו לשירות מילואים מטעם מחאתם.
הייתי מבקש לפנות אל אותם לוחמי וגיבורי ישראל בתחינה רבה: העם, המדינה, המלאכה יותר חשובה מכל אחד ממרכיביה. גם כאשר אנחנו מוחים, אנחנו מוחים נגד עצמנו. אל יעלה על דעתכם אפילו בדל של מחשבה בכיוון סרבנות, תהיה מוצדקת כאשר תהיה. כל אחד על-פי ניסיונו, כל אחד על-פי מה שאירע או קרה לו. מדינתנו היא מדינת כולנו והיא יקרה לכולנו, ואם חטאנו הרי שגם חטאנו הוא כזה אשר מחייב אותנו לצפות פני העתיד. כל מחאה היא מחאה חשובה. אינני רוצה גם להביע את דעתי לגבי המאורעות, אבל תחינה אחת בלבי, ואני בטוח - על דעת כל חברי הכנסת, אל תאמרו שבפעם הבאה לא תבואו, אל תעלו אפילו במחשבה התיאורטית דרך שעל-פיה אנחנו, חלילה, יכולים להכריז על סרבנות כדבר שיש לו איזו לגיטימציה. לא. לא לסרבנות.
חברי הכנסת, כולנו בדרך כזו או אחרת, אם בביקוריהן של מפלגות, אם בביקוריהם של חברי הכנסת כחברי הכנסת במסגרת ועדות, היינו ונוכחנו בצורה בלתי אמצעית באסונות ובמפגעים שפגעו באותם אזורים ובאזרחים יושבי אותם אזורים בצפון הארץ. כולנו ראינו, כאשר ידינו לא יכלו לתת מענה באותה עת לצרות גדולות אשר אפילו פגעו בנפש. חובתנו היום כמובן לא להכביר מלים ולא להעלות השמימה זיקוקין די-נור, ולא להבטיח הבטחות אשר אנחנו לא יכולים לקיימן, או לומר אמירה שהכול על מקומו בשלום יבוא.
כי שמעתי את ידידי שר האוצר, חבר הכנסת הירשזון, כאשר אמר שהממשלה עושה. הממשלה אולי עושה ככל יכולתה, ויכולתה אינה מספיקה. ראיתי רבים מתושבי הצפון בימים האחרונים, בשעות האחרונות, כאשר קצרה ידה של הממשלה מלהושיע אותם ברמה של היכולת שלהם להתגורר באותם בתים שנפגעו. כאשר יש 19,000 דרישות ובקשות ותביעות להחזיר את המצב לקדמותו, מטבע הדברים, הצוותים שנמצאים ברשותה של הממשלה לא יספיקו להגיע לאותם 19,000, גם אם היו הם פי-ארבעה או פי-חמישה.
פירושו של דבר, לומר, קיבלנו 19,000 תביעות ואנחנו מטפלים בכולן, ואלה דברים שנסתרים מעצמם, מיניה וביה. הרי איך יכולים היו להגיע כל כך מעט צוותים לכל כך הרבה מקומות. אין מעשה נסים בעניין זה. אם הדבר יימשך כך, יהיה מצב שבו שלושה, ארבעה חודשים יימצאו אזרחים אשר נפגעו - וחובתה של המדינה, על-פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, מס אשר כולנו שילמנו ואשר עומד לרשותו של הציבור אם וכאשר קרה את אשר קרה. אם חלילה לא נביא לידי מצב שבו המסלול הירוק יהיה באמת ירוק והפתרון יינתן מייד לכל אלה המתדפקים על דלתות הממשלה ולא יכולים לקבל את התרופה המיידית למצוקתם – לא יכול לבוא אדם ולומר לאדם שביתו נפגע והוא אינו יכול להשתמש בו, או להשתמש בו למגורים בדרך של אנשים במהלך עניינים רגיל, שהם יחכו וימתינו. למה הם ימתינו? האם המדינה נותנת מענה לצורך בדיור חלופי?
שמענו מאזרחים רבים תלונות, אדוני השר, על כך שמקורבים לעיר זו או אחרת או לעירייה זו או אחרת, ואדוני היה גם ראש עיר, הועדפו על פני אחרים כאשר היה עניין של מגורים חלופיים. אני בטוח שאיש מאנשי הרשויות המקומיות לא העדיף, אבל אם יש מצב שבו מספר המקומות שניתנו לכל רשות מוגבל מראשיתו, הרי כאשר נתנו אולי לאדם שמצבו פחות גרוע ממצבו של אחר אשר חזר לצפון ומצא את ביתו הרוס - - -
השר יעקב אדרי:
אבל את זה קובעים ראשי הערים או רשויות הרווחה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הטרוניה היא כלפי ראשי הערים. הממשל המרכזי אשר מעמיד לראשי הערים את התקציבים הדרושים, צריך מייד לעמוד בפרץ ולבדוק אם הזעקה נכונה או אם אין בה ממש. שלא יהיה מצב שיבוא אדם ויאמר, ביתי הרוס ואין לי מקום ללכת אליו.
אני מוכרח לומר, טוב תעשה הממשלה כבר ומייד, כפי שאנחנו חברי ועדת הכספים שמענו בחיפה – נמצא פה חבר הכנסת סטס, חברת הכנסת סופה לנדבר נדמה לי לא היתה אתנו בחיפה, אבל החברים שהיו אתנו בחיפה שמעו, שהיום בתי-החולים, כדי להביא לפתרונות מיידיים אם תקראנה עלינו מלחמה בשעות הקרובות – אני שומע שכל פעם הצופרים מעצמם משמיעים את קולם בצפון ויוצרים חרדה כזאת או אחרת, הם צריכים 40 מיליון שקלים. 40 מיליון שקלים זה לא סכום שבשמים, אלא סכומים שמייד צריך להעמיד אותם לרשויות הבריאות, על מנת לאפשר לבתי-החולים להתארגן למתן תשובה מיידית.
לאחר מכן, כאשר מדובר לשנים נוספות וקיום בתי-חולים אשר נמצאים במצב שהם מטווחים – היום חוקי המלחמה שינו את האופי שלהם. היום חוקי המלחמה, שהיא מלחמת גרילה, מלחמת טרור נגד אזרחים אומרת: קודם כול, תפגע בבתי-חולים. שמענו את אשר קרה לבתי-חולים אלה ואחרים, בלי להיכנס לפרטים מיותרים שיכולים לעזור לאויב, היו בטווח ה"קטיושות". דברים אלה צריכים להדליק נורה אדומה אצלנו. לא יכול להיות שאדם יבוא על מנת לקבל עזרה ראשונה מיידית להצלת חייו והוא נמצא במצב שה"קטיושות" נופלות עליו.
התפיסה שיש חזית ויש עורף הלכה ונעלמה. היא נעלמה וקיבלה כותרת וכתובת באותיות קידוש לבנה במלחמת המפרץ הראשונה, אבל אנחנו צריכים להבין, שאלה חוקי המשחק. גם כאשר חברי הכנסת איימו וניסו להסביר ולהתריע על כך שבמלחמה הבאה עלולים שטחים להיות בסיסים למשלוח טילים לכיוון ישראל, ולא מדובר על טילים בטווח בינוני או טווח ארוך, אלא טילים במסגרת ה"קסאמים" או ה"קטיושות", היו שאמרו שהם מפחידים ובסך הכול הם תיארו את המציאות. היום המציאות היא כזאת, שאנחנו צריכים להיות מוכנים ולהתארגן למצב שבו ניתן מענה ותשובה לאזרחים כיצד אנחנו מתגוננים. הדברים האלה הם בהישג יד. אלה דברים שאנחנו מחויבים בהם, אם וכאשר כולנו שמחים לחזרתם של כל אלה אשר עזבו את ביתם, ואני יכול להבין את הרגשתם.
אני יכול להבין את התחושות שהניעו אותם לעזוב את ביתם. לא עלה על דעתי מעולם ובחיי לעזוב את ירושלים. אני זוכר כנער, אפילו כילד, במלחמת השחרור, אומנם אז ילדים, במלחמת השחרור, כשהיו בני שמונה, הם כבר היו נערים. כבר עמדנו על דעתנו, כבר ידענו שאנחנו נלחמים את מלחמתנו ואנחנו נלחמים את מלחמת הקוממיות, שהיא הכרזה על ראשית צמיחת גאולתו של העם היהודי בארצו, תוך שיתוף פעולה, אחי, חבר הכנסת מג'אדלה, עם כל אלה שקשרו את גורלם בגורלה של מדינת ישראל, אם מתוך השקפת עולם כזאת או השקפת עולם אחרת.
אני זוכר שהיינו במצור והחיים לא היו קלים, וה"שרפנלים", שהיו פצצות שעם הגיען ארצה היו מפזרות את הגולות האלה אשר תושבי הצפון ראו את נחת מכתן בצורה קשה ביותר, ראינו זאת בביקור בבית-החולים "רמב"ם", היינו, ידענו ועמדנו באומץ, היה עורף חזק שהיה החזית, שהרי ירושלים כולה היתה במערכה, אבל ידענו שאנחנו נותנים תשובה ואנחנו ננצח ונגיע להכרעה.
אם נימצא במצב שבו אנחנו רק יכולים לחלום על איך אנחנו עוברים כל יום ומגיעים ליום שאחריו, משום שהמלחמה אינה מלחמה המבקשת לכבוש את מדינתנו, הרי ששיתוק מדינת ישראל לחודש ימים הוא שיתוק אסטרטגי.
אני רוצה לומר ברמה החברתית, אדוני היושב-ראש, שרבים חסרי הישע מתוכנו, הם כמובן אלה אשר מוגבלים ביכולתם להתנהל בעצמם, בין שהם תינוקות, בין שהם נכים ובין שהם אנשים אשר הם זרים למקום שבו הם חיים; או עדיין זרים למקום, כמו אותם עולים חדשים. כל אותם אנשים, לו היתה איזה כתובת אשר הם היו יכולים לפנות אליה, אלא אם כן הם היו מצליחים להתגבר על המכשלות אשר עומדות בפניהם באופן אישי כדי להגיע לאותם מקומות, אני חושב שגם בעניין זה אין שום מניעה שמשרדי הממשלה, בעזרת הרשויות המקומיות, יקיימו רשימה מפורשת שנמצאת על המחשב, שבה יפנו כל אותם אנשים המופקדים כדי להביא ולראות איך אותם חסרי ישע מטופלים ואיך ניתן לדאוג להם.
אני מוכרח לומר לסיום, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שאתה בתפקידך הקודם היית ממליץ בפני הממשלה, שהעורף, כאשר תקראנה עלינו מלחמה, גם אם היא אזורית, קודם כול יגייס את כל אותם אנשים העומדים לרשותו על מנת לטפל בכל אותם נושאים אשר מטופלים רק כאשר מוכרזת מלחמה.
השר יעקב אדרי:
אתה מדבר על מל"ח?
ראובן ריבלין (הליכוד):
ודאי. אני מדבר על מל"ח. מל"ח יופעל מייד, וזה על-פי סמכותו של שר הביטחון או השר לביטחון פנים - - -
קריאה:
שר הביטחון.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שר הביטחון או המשטרה, אפילו שיבואו ויגייסו את כל אותם אנשים. נכון שמלחמה לא הוכרזה. באופן רשמי, לא היתה מלחמה. אבל, האנשים שהיו בקריית-שמונה, בצפת, בנהרייה ובכל אזור קו העימות, במעלות-תרשיחא, וגם בחיפה וגם בטבריה, לא ידעו שהוכרזה מלחמה או לא הוכרזה מלחמה. הם היו במלחמה, ואנחנו צריכים לתת להם מענה. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה. השר רוצה להשיב? בבקשה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דברי חבר הכנסת רובי ריבלין. אני חושב שחלק מהטענות אכן צודקות. עם זאת צריך לזכור, שלטפל בכל המגזר האזרחי תוך כדי מלחמה זה דבר לא פשוט. ייתכן שהיו צריכים לעשות צעדים כאלה ואחרים. עם זאת, שוב אני רוצה לומר - ואני אומר זאת כראש עיר לשעבר – שבמקום שהיה בו ראש עיר רציני הדברים דפקו. אינני רוצה להיכנס ולעשות הבחנות בין ראשי ערים.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
זה כל כך לא יפה, מה שאתם אומרים. זה כל כך לא הוגן. זה לא הוגן, מה שאתם אומרים. אתם מחלקים ציונים - - -
השר יעקב אדרי:
דרך אגב, היו מתי מעט שלא תפקדו כמו שצריך, אבל רובם עשו עבודה מצוינת.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
לא היה ראש רשות אחד שלא תפקד - - -
השר יעקב אדרי:
אם תרצה, אחרי זה אגיד לך כמה דברים. אני סיירתי הרבה מאוד בצפון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אתה סיירת?
השר יעקב אדרי:
אומנם בלי יחצנות, אבל הייתי גם בבית-החולים "רמב"ם" שלוש פעמים וישבתי עם המנהל וניסיתי לראות איך אנחנו עוזרים. יש דברים שבכוחותי הדלים הצלחתי לעזור בהם.
לגבי ראשי הרשויות, רובם המכריע - - -
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
לא היה יום שדילגתי על ביקור ברשויות - בלי יחצנים. אני אומר לך שהאמירה הזאת חוזרת. זו הפעם הראשונה שאני מעיר. זה חוסר הגינות בסיסי לחלק ציונים לראשי רשויות. צריך לבוא ולשאול: מה הציון שלי?
השר יעקב אדרי:
אני אמשיך. אני מגיע לזה.
רבותי, למדתי שבעיר שלי כאשר יש בעיות אני מטפל ומשתדל לעשות את המיטב והמירב. שוב, זה בלט, אבל לא ניכנס לזה. אני מקבל, ואינני רוצה, חלילה, לפגוע באף אחד. אני רק אומר שהיו מתי מעט שהיו אצלם בעיות, אך לא זו הנקודה. אני חושב שצריך לומר את האמת בקול רם. הממשלה ברוב התחומים עשתה רבות תוך כדי מלחמה, וזה לא דבר פשוט.
שר האוצר ושר הפנים - צריך להגיד גם את זה - סיירו עם הצוותים שלהם, ואין יישוב שהם לא היו בו, לפחות הגדולים, שתיים-שלוש פעמים. הם באו לפתור ולנסות לעזור במקום עם כל הצוותים. אני חושב שזו הגישה הנכונה - לבוא עם כל הצוות המקצועי ולנסות לעזור.
שר האוצר גם נתן פתרונות עם החוק לגבי הפיצוי. זה אף פעם לא נעשה תוך כדי מלחמה. זה תמיד נעשה בצורה שהביאו את החוק אחרי המלחמה על מנת לפצות את התיירות, את החקלאות ואת כל בעלי העסקים שנפגעו. אני חושב שהממשלה עשתה בעניין הזה מאמץ גדול מאוד.
דבר נוסף - שמעתי זאת עכשיו - אכלתי עם שני ראשי רשויות והם אמרו: יש לנו פה ושם טענות, אבל איננו יכולים להתעלם מהסיוע שקיבלנו. קיבלו עזרה ברוב התחומים. ראשי רשויות ותיקים, ואינני רוצה להיכנס לקטגוריות ולשמות - - -
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
בימים האחרונים של המלחמה.
השר יעקב אדרי:
לגמרי לא נכון. התקציב לראשי הרשויות - רבותי, היה צריך גם לאשרו בוועדת הכספים ובממשלה. ניתנו 200 מיליון שקל לסיוע ישיר ללא שום קשר לתקציבי הרשויות. אני חושב שזה עוזר. מי שמכיר את העבודה מקרוב יודע, שכאשר מקבלים מיליון שקל, מיליון וחצי שקל, 2.5 מיליוני שקלים או 8 מיליוני שקלים, זה עוזר.
שמעתי אותם. רבותי, צריך להגיד גם את האמת. יש טענות. אני חושב שלגבי האומללים והקשישים שם היו צריכים לעשות יותר. יש הנכים שלא טופלו. אני חושב שהדברים שאמרת הם נכונים בהחלט. היה צריך לעשות יותר בעניין הזה. אבל, בסך הכול, הממשלה בתחומים המרכזיים עשתה רבות.
אשר לעתיד, ראש הממשלה לקח על עצמו את התפקיד - ויש לו מספיק על הראש, אבל הוא החליט - להיות ראש הקבינט לשיקום הצפון. אני חושב שזה טוב וזה משדר משהו. כל האנשים הנוגעים בדבר, כל השרים, כל המשרדים הנוגעים לעניין השיקום יֵשבו עם ראש הממשלה, עם פרויקטור שעליו אין ויכוח - -
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
- - -
השר יעקב אדרי:
- - האלוף במילואים עמוס ירון, שיודע את העבודה. עם צוות כזה אני מאמין ומקווה שיסתערו על הצפון ויעשו את העבודה. זה לא מהיום למחר. יהיו עוד הרבה מאוד כאבי בטן, יהיו עוד הרבה בעיות שיצטרכו לטפל בהן, אבל אני מאוד מקווה שבהנהגתו של ראש הממשלה, שלקח את זה על עצמו, בסופו של דבר הצפון יקבל את כל הסיוע ונשקם אותו כמה שיותר מהר. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לשר אדרי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
היום היתה הבקשה, שלא אושרה, על 200 מיליון שקל למשרד התחבורה לביצוע רכבת עפולה וכרמיאל. איך ראש הממשלה, שהתמנה אתמול לראש הקבינט לצפון, כבר נמצא במצב שבו פוגעים בו ולוקחים לו 200 מיליון לתשתיות? אני פשוט שומר על כבודו של ראש הממשלה.
השר יעקב אדרי:
אני מאוד מעריך את הסיוע שלך בעניין הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא הסכמתי היום בוועדת הכספים - - -
השר יעקב אדרי:
בכל מקרה, אני חושב שעקב הנסיבות והמכות הקשות שהצפון ספג, לצערנו, הוא הולך לקבל דחיפה אדירה בנושאים כלכליים, לרבות הנושא הזה. דרך אגב, כבר העירו לגבי נושא הרכבת. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד לפיתוח הצפון. אני מקווה שגם הנושא הזה ימצא את פתרונו.
שוב, אני אומר: לפעמים, מהדבר הקשה שקרה לצפון יצא טוב והוא יתפתח. אנחנו נהיה עדים בזמן הקרוב ליציאה לדרך של כל העבודה הגדולה שתיעשה בצפון. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אפשר באמצעותך להעביר לממשלה - - -?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חסון, לא, לא עכשיו.
חבר הכנסת ריבלין, מה אתה מציע, ועדה או מליאה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מסתפק בהודעה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
מסתפק בהודעה. השר מסתפק.
השר יעקב אדרי:
בסדר.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
רבותי, השר אדרי, אנחנו עוברים להצבעה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא צריך הצבעה, כי אני מסתפק.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אתה מסתפק? בסדר, אנחנו מסתפקים בהודעה.
פתיחת שנת הלימודים
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אנחנו עוברים לנושא: פתיחת שנת הלימודים, שהגישו ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל והליכוד. אני מצר על כך ששרת החינוך לא נמצאת אתנו, אבל השר המתאם נמצא. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה. שרת החינוך מגיעה.
השר יעקב אדרי:
הנה, השרה הגיעה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
ראיתי אותה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
היא פה. היא שותה קפה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס בקצרה למה שאמר השר. אמרת שראש הממשלה יעמוד בראש הקבינט לשיקום הצפון. ראש הממשלה הוא שר הרווחה. אדוני השר, מי ינהל את המדינה?
בפתח דברי, ברצוני לחזק את תושבי הצפון, שהיו לנו בתקופה האחרונה העורף והחזית גם יחד.
לצערי הגדול, אני מכריז מעל במה זו כי פנינו למלחמה נוספת. לא סוריה עומדת בראש הכרזתי ואף לא אירן. אנחנו מתחילים היום את המלחמה על החינוך וההשכלה בישראל. בעוד 12 יום תיפתח שנת הלימודים. כמיליון וחצי תלמידים מהגן ועד סוף התיכון יתחילו לימודיהם בבתי-הספר. אני שואל: האם אנחנו מוכנים? האם הממשלה עושה כל שנדרש? האם משרד החינוך עושה כל שבידו?
בימים האחרונים אני מסתובב בארץ בתחושה פנימית לא טובה, כאילו לא למדנו כלום, ומי שמשלם את מחיר הלחימה וההגנה הכושלת על ריבונותה של ישראל זה התלמידים. 144 כיתות לימוד נפגעו במלחמה בצפון, וקריית-שמונה ספגה את הפגיעה הקשה ביותר: 45 כיתות לימוד נפגעו בעקבות מטחי ה"קטיושות" בעיר, וחלקן הושמדו לחלוטין. בנהרייה נפגעו 29 כיתות, בכרמיאל - 25 כיתות, ובמעלות-תרשיחא - 17 כיתות. בצפת יעברו תלמידים ללמוד במבנים חלופיים זמניים כי חמישה בתי-ספר שנפגעו בעיר לא ישופצו בזמן. והרשימה עוד נמשכת. 340,000 תלמידים יחלו ללמוד בקרוב בצפון הארץ, ואני אומר לכם כאן, שאנחנו לא נהיה מוכנים בזמן.
בדרום זהו קרב נוסף במערכה. הוחלט על מיגונם של 22 בתי-ספר באזור הדרום, הוחלט על מיגונם של 104 גני-ילדים ביישובי עוטף-עזה. ומה נעשה עד כה? לא הרבה, לצערי.
ממשלת ישראל, אני פונה אליכם מעל הבמה הזאת: את מיגון העורף הזנחנו במשך שנים, את תושבי הצפון הזנחתם במקלטים לא ראויים, את גיבורי גוש-קטיף אנחנו מזניחים עכשיו. אני קורא לכם מעל במה זו: אל תזניחו את החינוך, אל תזניחו את החינוך, אל תזניחו את החינוך, כי חינוך ילדינו יקבע את עתיד המדינה. ילדינו הם ההון האנושי שלנו, ולהזניח אותם זה פשע.
מחלות המערכת לא התחילו רק בעקבות המלחמה. רפורמה יומרנית בשם דוח-דברת יוצאת לדרך בצורת ניסוי, רק שבניסוי הזה שכחנו להעלות את שכר המורים כפי שמתבקש בדוח. באזור הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל יש הזנחה מתמשכת וחוסר השקעה בחינוך. על זה נוספת גם העובדה המדהימה שבשדרות ובקריית-שמונה נסגרו המתנ"סים מחוסר תקציב. את מרכזי הפעילות לצעירים סגרנו מפני ש"אין כסף" - בדיוק איפה שהכי צריך אותם. זו לא חוכמה להגיד שאין כסף ולשאול אחר כך איפה טעינו. כשאין כסף, יש נופלים בקרב. אם לא תשקיעו בחינוך, ייפלו רבים אף יותר. ייפלו ילדינו. ביטחון ישראל הוא גם בחינוך ילדינו. על כן, אין לפגוע בתקציב החינוך ואף יש להגדילו. פגיעה בחינוך היא גם פגיעה בצה"ל. הרי חינוך לקוי יוביל לירידה בגיוס ובאיכות המתגייסים.
אדוני היושב-ראש, בימים אלו יש להגדיל את ההשקעה בחינוך, יש להוסיף שעות במערכת, יש להגביר את החינוך לאהבת ישראל, לדמוקרטיה, יש ללמד את תלמידי ישראל הסברה למען המדינה, יש לנטוע בתלמידים גאווה בדגל, בהמנון, במדינה שאנחנו חיים בה. פטריוטיזם זה לא מלה גסה. חינוך נכון יכול אף למנוע ממנהיגי העתיד לעשות את הטעויות שעשתה עכשיו הממשלה הנוכחית.
הופתעתי לגלות כי למרות השעה הקשה, עדיין נערכים קיצוצים נרחבים במערכת החינוך בישראל. רק לאחרונה צמצמו שעות לימוד ופוטרו כ-500 מורים, ומתוכם 70 מורים שלימדו במרחב הצפון. האם כך בכוונת משרד החינוך לקדם את חינוכם של ילדינו? אני לא בטוח.
גברתי שרת החינוך, במקום לצאת בהצהרות מדיניות על שלום עם סוריה, אני מבקש ממך: את המאמצים שלך תשקיעי בבקשה בחינוך ובהשכלה. זה הזמן שלך להוכיח את כישורייך בתחום החינוך ולא בתחום המדיני.
חברי הבית, אני קורא לכם להתגייס למען החינוך וההשכלה. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. אני מזמין את שרת החינוך. בבקשה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את נאומו הנרגש של חבר הכנסת אלכס מילר ונפעמתי. קודם כול, אני בעד כל מי שרוצה לתמוך בחינוך, ולהגדיל את תקציב החינוך על אחת כמה וכמה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
היום עזרנו לך מאוד. חשבנו שגם זה שלא נותנים לך תוספת זה קיצוץ.
שרת החינוך יולי תמיר:
כידוע לכם, אני אשמח לכל תוספת בתחום החינוך, ואף אדע לאן להפנות אותה לטובת העניין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אין לי ספק.
שרת החינוך יולי תמיר:
אבל, חבר הכנסת מילר, נדמה לי שראוי היה לבסס דברים על עובדות. אם היית נותן לי עכשיו את דבריך, הייתי מציינת, ונדמה לי שמניתי כ-17 נתונים לא נכונים, אבל אולי טעיתי ויש רק 15 נתונים לא נכונים. תרשה לי להעמיד דברים על דיוקם אחד לאחד, כי מרוב שאתה חרד, אולי כדאי שתדע את האמת. להיות חרד לאמת זה בכלל דבר חשוב וטוב.
ראשית, הנתונים שבידיך הם חלקיים ושגויים בעיקרם. המערכת מוכנה. אם לא היית מטריד אותי היום בנושא הזה, הייתי נשארת בצפון, כי אני כל הזמן בצפון ובעוטף-עזה, שבעיני שניהם ראויים ליחס שווה והולם, כדי לסייע למערכת. הזעקת אותי לכאן כדי להשיב לך מכנס מורים ומנהלים בנצרת-עילית. חבל, כי יכולתי לעשות ולהמשיך את עבודתי הטובה.
דרך אגב, אני אשחרר הצהרות פוליטיות כמה שאחפוץ, כי זה תפקידי, אבל את תפקידי כשרת החינוך אני עושה נאמנה ואני נמצאת שם רוב הימים כשאינני נדרשת לבוא לכאן כדי לענות על שאלות שאין להן בסיס עובדתי.
שנית, יש ונפגעו בתי-ספר בצפון. כבר היום, בשעה זו, רובם נמצאים בתהליך של שיפוצים. מערכת החינוך בצפון תיפתח כסדרה ברוב המקומות. גם אם יהיו כמה חדרים שלא יהיו עדיין תקינים - הלימודים ייפתחו, המורים ערוכים, המנהלים עוברים היערכות. שוב, הזעקת אותי והפרעת לי באמת ביום עבודה חשוב.
קריאה:
סליחה שהכנסת מפריעה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני, לא. לא אכפת לי: אם היו אומרים פה דברי דיוק ואמת, הייתי עונה עליהם בכבוד. אבל, כשעומד אדם ומציג הצעה ולא בדק את הפרטים שלו, זה מקומם אותי. זה מקומם אותי, כי יושבת מערכת חינוך שלמה, עובדת מבוקר עד ערב, עושה עבודה נפלאה, אף שנותרו לנו - - -
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
זה לא נותן לך סמכות לזלזל בכנסת.
שרת החינוך יולי תמיר:
סליחה? אני באה להגיד את הדברים. כשקוראים לי אני באה. אני רק מצרה על כך. הרי חבר הכנסת מילר יכול היה לפנות אלי, והוא היה מקבל תשובה מדויקת להפליא. אם הוא היה אז מחליט, למשל, לעשות פה דיון על הצורך בהעלאת תקציב החינוך, הייתי באה בשמחה. אבל למה להגיד כאן דברים שאין בהם בסיס של אמת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
תגידי דברים עם בסיס של אמת.
שרת החינוך יולי תמיר:
אז הנה, אני אומרת. לשם כך אני פה - כדי לדייק ולומר שהדברים שנאמרו כאן הם חצאי אמיתות ושקרים מלאים.
המערכת נערכת ועובדת ומשפצת את רוב בתי-הספר. כיוון שה-3 בחודש לא רחוק, נדמה לי שגם חבר הכנסת מילר, אם הוא יהיה מספיק חרוץ ויבוא לצפון, יראה שהמערכת נפתחת ברוב המקומות.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תאמיני לי שהייתי מספיק בצפון.
שרת החינוך יולי תמיר:
הוא יראה את ההיערכות הטובה.
חבר הכנסת מילר, אני חושבת שהיית צריך לעמוד פה ולברך את מערכת החינוך בצפון גם על ההתנהלות הטובה שלה בשבועות האחרונים וגם על ההיערכות המצוינת שלה - -
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
הסטודנטים - - -
שרת החינוך יולי תמיר:
- - וגם על ההתנהלות המצוינת שלה לקראת פתיחת שנת הלימודים, כשבפרק זמן של כשבועיים, קצת פחות מזה, היא תצליח לפתוח את שנת הלימודים כסדרה ברוב בתי-הספר. אם יש בית-ספר אחד או שניים שלא נספיק לשפץ, נעביר את התלמידים למקומות אחרים.
כל ראשי העיריות - הייתי בקריית-שמונה לפני יומיים והייתי בצפת, בכרמיאל, בנצרת וביישובים הערביים - עובדים ונערכים לפתיחה. יש בעיה מסוימת בנהרייה בגלל חוסר הנכונות של ראש העיר לשתף פעולה. ועדי ההורים עובדים עכשיו עם משרד החינוך כדי לקדם את הנושא בנהרייה. אני מניחה שגם שם אנחנו נפתור את הבעיה.
אין קיצוצי שעות בצפון בכלל. יש תוספת של פסיכולוגים ויועצים חינוכיים. אם יש פיטורי מורים בצפון, הם נובעים מסיבה אחת בלבד. לצערי, מספר הילדים בחינוך הממלכתי בצפון הולך ופוחת, ואין שום טעם להחזיק מורים שלא יכולים ללמד כי אין להם כיתות. נדמה לי שמטעמי יושר וייעול אני לא אמורה להשית על המערכת מורים שאין להם כיתות ללמד אותן. לכן, אין פיטורים שהם טכניים ואין קיצוצי שעות בכלל. יש תוספת שעות לכל מערכת החינוך. אם תחבור למאבק הנכון, שאני מאוד בעדו, להגדיל את תקציב החינוך ולתת משאבים נכונים לתגבור מערכת החינוך בעוטף-עזה ובצפון - אז נגביר את המערכת עוד יותר.
אני חושבת שצריך לשבח מאוד את מנהלי המחוזות של חיפה והצפון במשרד החינוך ואת מנכ"ל המשרד שלא ישנים ולא אוכלים, רצים ממקום למקום, עובדים בקצב מטורף, עושים הכנות, יחד עם השירות הפסיכולוגי, יחד עם ארגוני המורים. באמת הירתמות שאני לא זוכרת כמוה, דרך אגב עם תחושת שליחות נפלאה של אנשי המערכת שיודעים שהם מייצגים היום את היכולת של החברה הישראלית לחזור לשגרה ולשפיות.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
טוב שקראנו לך - - -
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת ישראל חסון, רק למה בטון הזה שרווי חצאי עובדות? אם הייתי נשאלת פה שאלה: מה מצבה של מערכת החינוך? האם היא ערוכה? - הייתי שמחה לענות על זה.
רונית תירוש (קדימה):
אפשר לשאול שאלה?
שרת החינוך יולי תמיר:
כן בוודאי, כל שאלה.
רונית תירוש (קדימה):
זה נכון שבמסגרת הקיצוצים שנכפו על משרד החינוך, המשרד מקצץ גם בפסיכולוגים?
שרת החינוך יולי תמיר:
איך את יכולה לומר את זה? כרגע אמרתי: קיבלנו 60 - - -
רונית תירוש (קדימה):
אני שואלת כי גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ וגם חבר הכנסת מרציאנו הודיעו שלא יצביעו בעד הקיצוצים, כי מקצצים בפסיכולוגים; הם אמרו את זה מעל הבמה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אז אני יכולה לתקן גם אותם, ואומר כך: את מכירה את הנושא היטב. הוספנו 110 תקנים. לא קיצצנו אף פסיכולוג. הוספנו 110 תקנים של פסיכולוגים ויועצים חינוכיים לצפון, לחיפה ולעוטף-עזה. הוספנו 4,000 שעות ייעוץ לאזורים האלה, ולקראת תחילת השנה גם העברנו אנשים מהמרכז לצפון לתמיכה, כי מה לעשות, קיבלנו את הכסף לפני כשבוע ולוקח זמן לגייס אנשים, כי אני רוצה לגייס רק אנשי מקצוע, ולא כולם באים ומתייצבים באותו רגע. אז אנחנו עושים את זה. אנחנו קיבלנו ונתנו לכל בתי-הספר בצפון אפשרות לעשות שבועיים של הפגה. אלה שרוצים מתחילים ב-27 בחודש, אלה שרוצים מתחילים את זה ב-3 בחודש ועושים עד ראש השנה הפגה. תגברנו את מערכות התמיכה של המערכת בצפון. עבדנו ואנחנו עובדים בצורה מאוד מסודרת עם המנהלים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי המנכ"לית לשעבר, חברת הכנסת הנכבדה, מדברת על דברים שהיא שמעה מפי השמועה. אני אומר לך, כחבר ועדת הכספים, שכאשר גזרו עליכם את הקיצוץ החלקי, האנשים מטעמך, גברתי השרה, באו ונתנו את רשימת הקיצוצים.
שרת החינוך יולי תמיר:
נכון.
ראובן ריבלין (הליכוד):
חלק הוא פגיעה בחינוך העצמאי, ויש עם זה איזה שיקול דעת בהחלט מבחינת סדרי עדיפויות. אבל בחלק יש קיצוץ, בדברים שעליהם מדברת חברת הכנסת תירוש.
שרת החינוך יולי תמיר:
אין קיצוץ בשירותים הפסיכולוגיים בכלל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יכול להיות שזה איזה תרגיל כספי, אבל אני יכול להראות לך את הנייר. זה מה ששר האוצר - - - נגזר עליכם, וכל שר בעצמו, זה מה שהאוצר ענה לנו. האוצר אמר: כל שר במסגרת תקציב משרדו הוא זה שקבע את סדרי העדיפויות.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת ריבלין, אין השנה קיצוץ בשירותים הפסיכולוגיים בכלל. להיפך, יש תגבור עצום. מעולם לא היה תקנון כה מלא. אנחנו מאיישים את התקנון המלא, מה שמעולם לא היה. אנחנו כמובן לא מתלהבים מהקיצוץ, הלוא אני לא אומר פה דברי הבל. אנחנו כמובן, ואני נלחמתי ונאבקתי, הקיצוץ קוצץ, הושת עלינו רק בחלקו. וקיבלנו הסכמה לקבל חלק מהכסף חזרה, מיועד לפסיכולוגים ולשירותים הפסיכולוגיים. ולהגיד לך שהדברים האחרים שקוצצו – חלקם גם הם לא לרוחי. אתה חושב שאני שמחה לקצץ בדברים האחרים? לא. אבל נגזרה עלי איזו גזירה ואני אמורה לפעול במסגרתה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אנחנו נמציא לך את הבקשה שהוגשה לוועדת הכספים על-ידי משרד האוצר, כאשר החלוקה הפנימית, על-פי האוצר, נעשתה על דעת משרדך.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני אשמח לראות את זה. אני ראיתי את המסמך שיצא מתחת ידינו ואני אומרת לך שאין בו קיצוץ בשירותים הפסיכולוגיים. יש, דרך אגב, קיצוץ בדברים שהם יקרים ללבי, ואנחנו מנסים, וכמו שגם חברת הכנסת תירוש יודעת, אנחנו מנסים להביא מהגורן ומהיקב לדברים שאנחנו מאוד חוששים שיפגעו בפעילות. הלוא קיצוץ באוגוסט בשבילנו זה קיצוץ אחרי שרוב הפעילויות כבר נעשו, לנסות ולהביא מכאן ומכאן, ואני מניחה שאיכשהו נסתדר.
אבל זאת לא השאלה. השאלה האמיתית, ואותה כן העלה חבר הכנסת מילר בסוף דבריו, היא אם ייתנו לנו את הכלים לעשות טיפול מקיף בילדי הצפון. אני טוענת שמגיע לילדי הצפון פיצוי כמו שמגיע לכל סקטור אחר. אף שאין להם חשבון בנק, הפגיעה שלהם פגיעה אמיתית. עשיתי כל מאמץ ואני חושבת שזה נכון, לפתוח את השנה למרות כל הקשיים, כי אני חושבת שיש בזה משהו נכון לילדים שהם באים לבית-הספר וחוזרים לשגרה.
להגיד לכם שמהכספים שיש לי היום אני יכולה לתת את כמות התמיכה והסיוע שראוי היה לתת? התשובה היא לא. אנחנו הגשנו תקציב נוסף. הסברנו את הצרכים שלנו בצורה מאוד מדויקת. ביקשנו עוד 150 מיליון שקל השנה ועוד 450 מיליון שקל ל-2007, כדי לתת מעטפת סיוע כוללת והוגנת לילדי הצפון. אם אני אקבל את זה, אני אוכל לעשות את זה; אם לא אקבל, אני אעשה את זה פחות טוב ובהיקף יותר קטן. כי שוב, חברת הכנסת תירוש יודעת, אין הרבה מאין למשוך את השמיכה שקוצרה כל כך, שכבר אין לה שאריות ואין לה רוחב יריעה שיכול לכסות את כל הצרכים.
אבל דבר אחד אני יכולה להגיד, ועל זה אולי התעורר כעסי: המערכת הזאת היא אולי המערכת הכי יעילה שעובדת היום במדינת ישראל, כדי לעשות את העשייה החינוכית הנכונה בזמן הנכון ובתנאים מאוד קשים. ואני מקווה שאחרי שב-3 בחודש נפתח את השנה, גם חבר הכנסת מילר וגם אחרים ימצאו לנכון לעלות על הבמה הזאת ולברך את העושים במלאכה ולא להוציא כנגדם לעז ולהגיד דברים שהם לא נכונים. כל שאלה שתישאל כאן שתהיה מבוססת על נתונים נכונים, אני אענה עליה בשמחה, וכל שאלה שמבוססת על נתונים לא נכונים אני אענה עליה, אבל בחוסר שמחה רב.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
הגעתם להסכמות, ובחיוך. חבר הכנסת מילר, מה אתה מציע? ועדת החינוך או מסתפק בהודעה?
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
ועדת החינוך.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
השרה תמיר, מה את מבקשת?
שרת החינוך יולי תמיר:
אני אשמח לפרוס בפני ועדת החינוך את ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אנחנו נערוך הצבעה על ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך. נפעיל את השעונים. מי שבעד ועדת החינוך שיצביע בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תם סדר-היום. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:07.