דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 המצב בצפון ובדרום 5 שר הביטחון עמיר פרץ: 9 ישראל כץ (הליכוד): 36 דוד טל (קדימה): 40 קולט אביטל (העבודה-מימד): 42 נסים זאב (ש"ס): 44 ישראל חסון (ישראל ביתנו): 47 יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 49 מאיר פרוש (יהדות התורה): 52 אבשלום וילן (מרצ): 55 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 58 מוחמד ברכה (חד"ש): 62 יובל שטייניץ (הליכוד): 64 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 67 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 68 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 68 יצחק זיו (גיל): 72 זהבה גלאון (מרצ): 75 דב חנין (חד"ש): 77 יצחק גלנטי (גיל): 80 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 83 אברהם מיכאלי (ש"ס): 84 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 86 גדעון סער (הליכוד): 88 אלי אפללו (קדימה): 89 רוחמה אברהם (קדימה): 91 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 92 דב חנין (חד"ש): 93 יוסף ביילין (מרצ): 96 חילופי גברי בוועדות הכנסת 99 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 99 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 99 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 99 הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006 100 עמיחי אילון (העבודה-מימד): 101 יורי שטרן (ישראל ביתנו): 102 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 103 הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 105 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 105 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 108 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 109 יוסף ביילין (מרצ): 110 דוד אזולאי (ש"ס): 111 דב חנין (חד"ש): 113 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 115 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 116 המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה 118 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 118 השר יעקב אדרי: 120 השר יעקב אדרי: 121 הרחבת אזור קו העימות ואזור הספר 123 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 123 מצב העורף במלחמה 126 חיים אורון (מרצ): 126 השר יעקב אדרי: 131 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 135 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 137 מזכיר הכנסת אריה האן: 137 הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 138 יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 138 עמיחי אילון (העבודה-מימד): 140 עדכון אחרון: 4.9.06 דברי הכנסת טז / מושב ראשון / ישיבה מ' / ו' באב התשס"ו / 31 באוגוסט 2006 / 16 חוברת ט"ז ישיבה מ' כנס מיוחד הישיבה הארבעים של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ו' באב התשס"ו (31 ביולי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני שר הביטחון, שרי הממשלה, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, ו' באב, 31 ביולי 2006. בבקשה, מזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו בתמוז התשס"ו, 11 ביולי 2006, החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתה של חברת הכנסת רוחמה אברהם נגד חברת הכנסת סופה לנדבר. תודה רבה. המצב בצפון ובדרום היו"ר דליה איציק: אדוני שר הביטחון, שרי הממשלה, יושב-ראש האופוזיציה, כנסת ישראל מאוחדת בהבעת צער על הטרגדיה האנושית הנוראה בכפר קאנא בדרום-לבנון. מותם של עשרות חפים מפשע, ובהם ילדים רבים, רק מוסיף לכאב על מצבנו שלנו. כאשה, כאם לילדים, אני יכולה להביע הזדהות, כמעט לחוש את כאבן של הנשים הלבנוניות מעבר לגבול, אשר איבדו את ילדיהן ועולמן חרב עליהן. לבי עם אותן נשים ועם אותן משפחות אשר חיות את האובדן הנורא. אין תחושה נוראה מזו. הכאב מתעצם לנוכח ההכרה שמי שעומד מאחורי כל הסבל הזה הוא ארגון טרור קיצוני, פונדמנטליסטי, שמונה בסך הכול כמה מאות אנשים, שלקח כבן-ערובה את העם הלבנוני, ולצערי מחרחר מלחמה בין שני עמים שרצונם לחיות בשלום. אני משוכנעת שה"חיזבאללה" שואב עידוד מנהרות הדם שנשפכים משני עברי הגבול. מה שאירע אתמול בכפר קאנא, האסון הנורא שאירע שם אתמול - צריך להגיד את האמת בנושא ה"חיזבאללה" כל יום, כל שעה לאזרחי ישראל. לנו זה קרה לא מתוך רצון ולא בכוונה. הם מנסים לעשות זאת מתוך רצון, מתוך כוונה, מתוך בחירה. זהו ההבדל, זהו ההבדל הגדול, וצריך לשים לב אליו גם ביום הזה. הם מרשים לעצמם להיטמע בתוך אוכלוסייה אזרחית ולנהל משם את פעולות הטרור, והם משגרים משם טילים רצחניים מתוך בתים מיושבים על מנת להרוג ללא הבחנה. הם אף פעם לא הביעו צער על רצח שביצעו, והם מרשים לעצמם לחטוף חיילים ולשחק בגורל משפחותיהם מבלי שימסרו מידע שמתחייב על מצבם. חברי הכנסת, הכנסת מתכנסת הבוקר לדיון מליאה נוסף בצל הלחימה הנמשכת. אני רוצה לברך פה את קהל הנוכחים, ובכלל זה אתכם, עשרות חיילות וחיילים, חלקם מפרויקט "נתיב" וחלקם שנפצעו במהלך הפעילות המבצעית הזאת בעזה ובלבנון. מכולנו שלוחה לכם, הפצועים, ברכת החלמה מהירה ומלאה. כמו כן, יושבת כאן היום נציגות מבית-החולים "רמב"ם" בחיפה, אשר כל מי שביקר בו במהלך ימי הלחימה לא יכול שלא להתרגש מן העבודה המופלאה שנעשית שם, בראשותו של מנכ"ל בית-החולים, פרופסור רפי ביאר, בטיפול בפצועים, באזרחים, בחיילים, כל זאת שעה שבית-החולים עצמו נתון תחת התקפת טילים. הכנסת וועדותיה ממשיכות כל העת בפעילותן. חברי הכנסת מסיירים בצפון ועומדים מקרוב על מצב התושבים ומצוקותיהם. ועדות הכנסת, שהן חוד החנית בפעילות הפיקוח הפרלמנטרי, מסיירות גם בשטח, ודי אם נציין את ביקור ועדת הכספים בצפון, את סיור יושבי-ראש הוועדות ביום חמישי האחרון, ביוזמתה של חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואת ביקור ועדת החוץ והביטחון במוקדי ההתרחשויות במקלטים ביום שישי. אני וחברי שומעים את הקולות, לומדים את הצרכים ופועלים בהתאם עם הממשלה על מנת להבטיח את זכויות התושבים. אתמול סיירתי ביישובי הצפון. עמדתי מקרוב על פניה הנוראות של המלחמה הזאת. הייתי בחיפה, ראיתי איך ראש העיר ואנשיו מתעקשים להתאושש במהירות מפגיעת כל טיל, שעה שמטאטא הרחובות מגיע לזירה יחד עם כוחות ההצלה. נפגשתי עם ראשי ערים, עם מועצות מקומיות, המחפשים פתרונות למצוקות האזרחים וחוששים מיום המחר. הייתי בבית-החולים "רמב"ם". שם נולדים תינוקות במקלטים, מתחת לפני הקרקע, כדי להרחיקם מהטילים ומשאון האזעקות הבלתי-חדל. ראיתי במו-עיני איך ה"חיזבאללה" מנסה לטווח את בית-החולים הזה ופוגע בכל פעם כמה עשרות מטרים ממנו. ביקרתי בקומה השביעית, אצל גלינה, עולה חדשה שעברה ליד בית-הדואר בחיפה וטיל של "חיזבאללה" פגע בסמוך לה וקטע את רגלה. היא אמרה לי בעברית רצוצה: אני כאן בשביל להישאר. ביקרתי במחלקה לטיפול נמרץ, אצל הד"ר ברלב, שעושה נסים בשיקומם של חיילים צעירים שנפצעו קשה בקרבות בלבנון. הייתי בביקור ניחומים מרגש אצל משפחת שרייר, ההורים יפה ועמי, הטובים והנעימים, שאיבדו את סגן יפתח, את בנם, זכרו לברכה, קצין צנחנים וילד פלא. מצאתי משפחה מדהימה, חזקה, מלח הארץ, שבאחת חרב עליה עולמה. בסיום ביקרתי גם אצל משפחתו של החייל גלעד שליט. ההורים נועם ואביבה דואגים לגורל בנם החטוף, המוחזק בעזה, בשעה שהבית שלהם, בזמן שישבתי שם, מותקף ומאוים מטילי ה"קטיושה" הנוחתים מכל עבר. היש מצב מטורף וזועק מזה למשפחה שעד לפני שישה שבועות חיה חיי שגרה שלווים? פגשתי אתמול מאות אזרחים וחיילים. חלקם עברו ועדיין חווים את הטרגדיות העצובות ביותר, הכאב הנורא ביותר, המתח הקשה מנשוא. לכולם מכנה משותף אחד. הם אמרו לי: אנחנו לא נשברים. הם מאמינים בכל לבם שזו מלחמה צודקת, שזו מלחמה על הבית ועל זכותנו לחיות. חברי הכנסת, לכבוד אלה ולכל אלה, אסור שהמלחמה הזאת תיגמר בלי שתהיה בה הכרעה גמורה. אני מאמינה שזו מלחמה של בני האור בבני החושך. זו מלחמה של בוחרים בשלום, בנורמליות ובחיים מול שוחרי מוות, טרור ונהרות דם. מוחמד ברכה (חד"ש): יש הרבה אנשים - - - קריאות: - - - היו"ר דליה איציק: על שני העמים, הישראלי והלבנוני - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בכפר קאנא - - - קריאות: - - - היו"ר דליה איציק: - - לסלק את ה"חיזבאללה" ולעוקרו מן השורש. יש לעמוד על כך בכל הפסקת אש. בכל הפסקת אש, אדוני שר הביטחון, אם וכאשר תושג, ה"חיזבאללה" צריכים להיות מחוץ לעניין. כל סיום אחר פירושו סבב נורא יותר, סבב נוסף של דם וקורבנות. אדוני שר הביטחון, אני מודה לך על שמצאת את הזמן לבוא ולדבר עם הכנסת אף שאתה מנהל עכשיו את המלחמה. בבקשה, אדוני שר הביטחון. יובל שטייניץ (הליכוד): יישר כוח. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת הנדל, אתה לא עוזר לי. אני מבקשת. בנימין נתניהו (הליכוד): יישר כוח. מוחמד ברכה (חד"ש): על מה יישר כוח? על קאנא? בנימין נתניהו (הליכוד): יישר כוח. מוחמד ברכה (חד"ש): על מה? על כל הילדים? על מה? על התינוקות? היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני שר הביטחון. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צרצור, פעם ראשונה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת טרטמן, פעם ראשונה. בבקשה, אדוני שר הביטחון. שר הביטחון עמיר פרץ: גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, שרים, בפתח דברי אני מבקש לשלוח מכאן, מעל בימת הכנסת, בשמי ובשם מערכת הביטחון כולה, תנחומים למשפחות ההרוגים מקרב האזרחים ומקרב לוחמי צה"ל. אני רוצה לאחל החלמה שלמה ומהירה לכל הפצועים, אזרחים וחיילים כאחד. לחבק חיבוק אמיץ את משפחות החיילים החטופים, רב"ט גלעד שליט, רב-סמל אהוד גולדווסר וסמל ראשון אלדד רגב. חברי הכנסת, נמצאים אתנו כאן במליאת הכנסת חיילים שהגיעו מהיחידות הלוחמות - גבעתי, צנחנים, מיחידות מיוחדות ומזרועות צה"ל הנוספות. הם באו לכאן כדי לשמוע את חברי הכנסת, ששלחו אותם יחד עם חבריהם להילחם ולהקריב עבור מדינת ישראל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טלב אלסאנע, את המתנה הזאת, להוציא אותך היום, אני לא אעניק לך. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: עכשיו אני מבקשת ממך לא לדבר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גבאי, פעם ראשונה. בבקשה. שר הביטחון עמיר פרץ: חלקם איבדו את חבריהם. גילויי הגבורה, ההקרבה, החברות והרעות שהתגלו במערכה זו חשפו דור צעיר ואמין, דור צעיר ומאמין, שמוכן לעשות הכול למען עתידה של מדינת ישראל. נמצאים אתנו כאן נציגים של פצועי צה"ל: סמ"ר אייל נחשון, חייל "מגלן" שנפצע בחילופי אש ברכס מרון-א-ראס; סמ"ר מרק עודד מגדוד 50, שנפצע במהלך החילוץ מייד עם חטיפת החיילים; סמ"ר קונסטנטין ברנשטיין מגדוד נחשון שנפצע באיו"ש. בשם כל חברי הכנסת ובשמך, היושבת-ראש, אני רוצה לשלוח ברכת החלמה מיוחדת גם לבנה של חברת הכנסת אורית נוקד, ארז, שנפצע אתמול בפעילות באזור טייבה. שוחחתי אתו לפני דקות מספר, ואני שמח שמצבו טוב. בשם כל חברי הכנסת, גם אלה שברגעים האלה אינם מוכנים להיות בקונסנזוס אל מול הטרור, אני רוצה לומר לכם, חיילים, להביט אליכם ולומר לכם: אנחנו גאים בכם. אתם עושים את מלאכתכם בצורה יוצאת מן הכלל. אתם תעבירו את המסר הזה לכל החברים שלכם בכל מקום ומקום, בכל אתר ואתר. סופו של דבר, המערכה שאתם מנהלים, המערכה שאתם מבצעים בשם הדמוקרטיה הישראלית ששלחה אתכם, תשנה את המציאות באזור. אני רוצה גם להודות לנציגים של בית-החולים "רמב"ם". בתי-החולים עושים עבודה בלתי רגילה בימים אלה. חברי הכנסת, המערכה שאנו מנהלים נגד ארגוני הטרור הפועלים מלבנון ומרצועת-עזה אינה אלא מלחמה על הבית, מלחמה שהגיעה קרוב מדי ועמוק מדי לפתחי דלתות בתינו, ואנו נחושים לנצח בה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): זה לא כבוד לשמוע רוצח - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צרצור, פעם שנייה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צרצור, פעם שלישית. צא החוצה, בבקשה. הנה נתתי לך מתנה נפלאה. הוא שר הביטחון. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - (חבר הכנסת אברהים צרצור יוצא מאולם המליאה.) היו"ר דליה איציק: אתה גם לא תיכנס לישיבה הבאה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת טרטמן, פעם שנייה. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת נסים זאב, פעם ראשונה ופעם שנייה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זו בושה לכנסת ישראל - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אלי גבאי, פעם שנייה. אני תיכף אוציא אותך. פעם שלישית. יש כאלה שחושבים שהשר הזה הוא שר הביטחון של "חיזבאללה". נא להתאפק. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: פעם ראשונה ופעם שנייה. תשגיח. שר הביטחון עמיר פרץ: זו מלחמה בשלוחיהן של מדינות ציר הרשע, מדינות תומכות טרור, מדינות המלבות את השנאה והזעם. אנו לוחמים ב"חיזבאללה", שאינו אלא שלוחה קדמית של המשטר הקיצוני בטהרן, המממן את פעולותיו הרצחניות, מכוון אותן ומדרבן אותן. אנו לוחמים בארגוני טרור המשרתים את האידיאולוגיה הרצחנית, תחת אותה השראה, המקבלים פקודות, הנחיות ומימון ממפקדות טרור בטהרן ודמשק. על העולם כולו לדעת, כי לא אנו בחרנו באופציה הצבאית. על העולם כולו לדעת ולזכור: אין לנו שום סכסוך טריטוריאלי, לא בגבול הצפוני מול לבנון ולא בגבול הדרומי מול הרשות הפלסטינית. ישראל יצאה מרצועת-עזה לא מכבר, ישראל לא נמצאת בלבנון כבר שש שנים, אבל הטרור לא נח לרגע. הטרור המתעצם, החוצה כל פעם מחדש את גבולותיה הטריטוריאליים של ישראל, הוא חוצה אותם לא רק כוחנית, אלא גם מוסרית, והוא חייב אותנו לפעול. זו מלחמה שנכפתה עלינו, לאחר שעשינו כל שביכולתנו למנוע אותה. לא נוכל להמשיך במדיניות עצימת העיניים, לא נוכל להמשיך במדיניות המוסר הכפול המפרידה בין ריבונות לאחריות. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו מצויים בעיצומה של לחימה, בשעה שצה"ל על זרועותיו ויחידותיו פועל בעוצמה, בנחישות, בהקרבה יוצאת דופן של לוחמים באוויר, בים וביבשה. צה"ל משיג הישגים, והוא ערוך להשגת יעדים נוספים על-פי המטרות שייקבעו על-ידי הממשלה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): הרצח בכפר קאנא – הילדים האלה מחבלים? זה רצח נפשע. רצח ילדים זה הגנה עצמית? תתביישו. מה זה הדבר הזה? שר הביטחון עמיר פרץ: עשרות אלפי חיילי המילואים שנקראו להתייצב ביחידותיהם בהתראה קצרה ביותר, התייצבו באופן מעורר השתאות למשימות העומדות בפניהם. אני משוחח עם החיילים והמפקדים בשטח, והם, זוטרים כבכירים, לכל אורך ורוחב שדרת הפיקוד, מפגינים ביטחון, מקצועיות ועוצמה מוסרית צודקת. אני יכול לומר לכם כי המורל בקרב הכוחות הוא גבוה. כל חייל וחיילת בצה"ל, הבנים והבנות שלנו, יודעים כי הם מחויבים למטרה צודקת; כל מפקד מבין היום כי הוא מוביל את אנשיו למשימות שתכליתן הגנה על הבית, פשוטו כמשמעו, הגנה על הבית. אני פוגש את הלוחמים בשטח, משוחח עם המפקדים, ואני שומע מהם את מה שאני שומע מהאזרחים במקלטים ובמרחבים המוגנים. הם מדברים בקול אחד, הם רוצים לשנות את המציאות, הם רוצים להפסיק את האיום על העורף הישראלי. במלחמה הזאת חזית ועורף חד הם, וזו אינה ססמה, זה מפגן עוצמה בלתי רגיל, המלמד את כל מי שעוד לא למד להכיר את אזרחינו ולוחמינו, כי אין מה שישבור אותנו, כי בשעה קשה כזו כולנו מלוכדים. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רצף האירועים שפקדו אותנו חושף אזור טעון, נפיץ, שביר, שגורלו ועתידו יכולים להיות מוכרעים בגלל אירוע אחד. האירועים חושפים תופעות חמורות בצד החולשות הגדולות. האירועים האלה גם חושפים חוסן מאוד גדול. האירועים האלה מעמידים בפנינו שאלות יסוד מרכזיות של אומה ועם, צבא ומדינה, ביטחון ומוסר. לא רק צה"ל וכוחות הביטחון עומדים כאן למבחן, אלא החברה הישראלית כולה; לא רק שאלות של מימוש עוצמת הכוח הצבאי, אלא גם שאלות של מימוש עוצמת כוחנו המוסרי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני לא אוציא אותך, אבל תאמין לי, יהיו לי הזדמנויות לעשות לך את זה במקום אחר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): הרג ילדים זה פשע. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת צבי הנדל, אתה לא עוזר לי. שר הביטחון עמיר פרץ: ואני רוצה להעיד כאן כאלף עדים, כי אותם לוחמים טעוני מוטיבציה שפגשתי טעונים בעוצמות מוסריות שכל אחד מאתנו יכול להיות גאה בהם. אני יודע עד כמה קשה לדבר על מוסר כאשר לנגד עינינו תמונות של ילדים שנהרגים בחזית המלחמה. אני יודע עד כמה קשה לדבר על מחוות הומניטריות כאשר תמונות של מאות אלפי פליטים הנעים מדרום לצפון מציפות את מסכי הטלוויזיה. אבל בואו נשאל באומץ: מי אחראי לכל אלה, איך קרה שהגענו למשבר הזה? מוחמד ברכה (חד"ש): אתה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה. גלעד ארדן (הליכוד): גברתי, זה לא הוגן שהוצאת רק את צרצור. תוציאי את כולם. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת בני אלון. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפי איתם, פעם ראשונה, פעם שנייה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני לא אוותר לכם יותר. מרגע זה תקשיבו לשר הביטחון, אחרת אוציא אתכם. שר הביטחון עמיר פרץ: שש שנים, גברתי היושבת-ראש, ישראל לא נמצאת בלבנון, ובאותה עת שבה מדינת ישראל עסקה בהשקעות כלכליות בצפון הארץ, פיתחה מלונות, פתחה צימרים, טיפחה מסלולי הארחה, גם ראש ממשלת לבנון, סניורה, עסק בבניית בתי-מלון בביירות, וגם שם הכלכלה צמחה. אלא שהדבר המדהים שיכול היה להתרחש לנגד עינינו הוא, שבאותה מדינת לבנון הממשלה המשיכה להיות אחראית על התיירות בביירות, ול"חיזבאללה" היא אפשרה להמשיך ולבנות ביצורים ומוצבים ולהתחמש ברקטות מסוגים שונים, ואפשרה ל"משמרות המהפכה" של אירן לפעול שם באופן חופשי לחלוטין. הדבר הנורא מכול הוא, שממשלת לבנון הפקירה את האוכלוסייה בדרום-לבנון לידי ה"חיזבאללה". הוא פיתח שיטות נוראיות שהפכו את האוכלוסייה לחומת המגן של הכוח הצבאי שלהם. הלחימה ב"חיזבאללה" חשפה את פרצופו האמיתי. מצאנו רקטות וטילים שאוחסנו בבתי מגורים, שבחלקם נבנו חדרים מיוחדים להסתרתם. איתרנו משגרי "קטיושות" הנורות מתוך חצרות מסגדים, כנסיות, בתי-ספר, וכן משגרים שירו מתוך חצרות של בתים עם משפחות שחיו ורצו לגדל את ילדיהן. מצאנו מחבלים וציוד לחימה בכל כפר, בבתי מגורים בכפרים שונים, חדרי פיקוד ומרכזי קשר בבתים פרטיים. מצאנו את הטרור מפוזר בכל פינה, בתוך ההוויה היומיומית של דרום-לבנון. הטרור פרח ושגשג וממשלת לבנון החרישה. בעוד אנו עושים כל מאמץ לפעול באופן ממוקד נגד גורמי הטרור, הם לא בוחלים בשום דרך ופוגעים באזרחי ישראל בכל הזדמנות הנקרית בדרכם. הם אלה שיורים ללא אבחנה על ריכוזי אוכלוסייה, הם אלה שמשגרים מחבלים מתאבדים להתפוצץ באוטובוסים ובמסעדות. בניגוד לאנשי הטרור חדורי ההסתה האירנית, המזלזלים בערך חיי אדם, מנצלים אזרחים תמימים ופועלים ללא מגבלה או התחשבות מתוככי האוכלוסייה האזרחית, אנו עושים כל מאמץ אפשרי כדי להימנע מפגיעה באזרחים בלתי מעורבים בטרור. כאשר הם מצליחים לפגוע בעובדים תמימים של הרכבת בחיפה, זה נחשב עבורם הצלחה מבצעית. כאשר אצלנו פוגעים באזרחים בלתי מעורבים, זה נחשב לטרגדיה, לכישלון שאנו בודקים אותו, ואין לנו שום בושה לבדוק כל מקרה ומקרה, אבל זה לא יסיר את האחריות מארגון הטרור שבנה תשתית בתוך האוכלוסייה האזרחית. אני רוצה לומר כאן באופן מפורש: אין טייס ישראלי שקיבל פקודה לפגוע באזרחים. אין ולא יהיה מפקד ישראלי שייתן פקודה לפגוע בבלתי-מעורבים. רק לפני כמה שבועות פגשתי לוחם שחזר ממבצע ברצועה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): כשמפגיזים בתים, נפגעים אנשים. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את זה. יובל שטייניץ (הליכוד): מה היה בחיפה? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שטייניץ. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טלב אלסאנע, נא לצאת החוצה, קריאה שלישית. שלא יקנא בחבר שהוצאתי קודם. הנה, נתתי לך פרס, הנה מתנה. צא החוצה, תוכל לספר לחברים שלך שנלחמת מאוד חזק פה. צא החוצה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה טרור של מדינה. (חבר הכנסת טלב אלסאנע יוצא מאולם המליאה.) היו"ר דליה איציק: אני גם אדאג שלא תיכנס לישיבה הבאה. בבקשה, אדוני. שר הביטחון עמיר פרץ: לפני שבועות מספר פגשתי לוחם שחזר ממבצע ברצועה. הוא סיפר לי איך הוא ראה מחבל אוחז באר-פי-ג'י ביד אחת ואוחז בילד ביד השנייה, והוא החליט לא לירות אל עבר המחבל. ואני שאלתי אותו: מדוע החלטת כך? הוא אמר: פחדתי שהילד ייפגע, אבל הוא אומר: את המחבל אולי אני אפגוש בסמטה הבאה. זה מוסר, זה קוד מוסרי שמושרש ומגיע אל כל חייל וחייל. יש כאלה שיאמרו, מדוע הוא לא ירה בו? יש כאלה שיאמרו שהיה צריך לקחת סיכון. אני גאה בחייל הזה, גאה בהחלטה שלו. אני רוצה לספר לכם גם - אני יודע שהסיפור הזה כבר סופר - שבכל פעם שהולכים לתקוף מחסן תחמושת, כשמעל מחסן התחמושת גרה משפחה, המודיעין הישראלי משקיע מאמצים רבים כדי לאתר את מספרי הטלפון של אותה משפחה, ומטלפן למשפחה ומבקש ממנה שעתיים לפני האירוע לעזוב את הבית, כדי שהם לא ייפגעו. וקורה לפעמים, לצערי הרב, שלמרות הכול יש נפגעים. זה אזור לחימה. לצערנו, ארגוני הטרור יודעים שהנוכחות שלהם באזורים המיושבים תביא גם לפגיעה באזרחים. רק משפט נוסף. לאחר אירוע שבו הזהרנו משפחה, והמשפחה הודיעה לארגון המסוים לבוא ולהוציא את התחמושת מאותו מחסן, התקיים דיון בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל, והוויכוח היה אם לתת התרעה של שעתיים, שעה וחצי, שעה. אני אומר לכם, הדבר שהכי חימם את לבי - לא היה קצין אחד שהציע לא לתת התרעה בכלל. לא היה אחד כזה. לא היתה שאלה בכלל אם ימשיכו לתת התרעה, למרות העובדה שזה יוצר מצב שהתחמושת תסולק משם. אני מדגיש זאת, כי אני יודע שאנו נמצאים ברגעים שבהם יש ערעור על רמת מוסריותו של צה"ל. אני אומר לכם, כל מי שיושב כאן, אתם צריכים להיות שלמים עם כך שצבא-הגנה לישראל פועל לפי קודים מוסריים שאינם קיימים בשום צבא אחר בעולם. אני מצטער על תוצאות האירוע בכפר קאנא. אנו מצטערים על כל פגיעה בכל מבוגר ובכל ילד, ונמשיך לעשות הכול כדי להימנע מכך גם בעתיד. לא נהסס לחקור ולבדוק כל פעולה שנקטנו, שהרי גישתנו המוסרית מחייבת חשבון נפש והפקת לקחים גם בעת המערכה שגובה דמים רבים כל כך. אנו לא עושים זאת כדי למצוא חן בעיני אף אחד. אנו עושים זאת למען עצמנו. אנו עושים זאת למען ערכינו, אנו עושים זאת למען המסורת שאתה אנו הולכים, אותה תפיסה שמחזקת את חיילי צה"ל בכל מקום ומקום. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנו מאמינים בעתיד האזור, ולכן מטרתנו להחליש ולערער את יסוד הטרור, שמאיים על היציבות באזור כולו. אנו חייבים לפגוע ביכולותיו, אנו חייבים לצמצם את הישגיו. מטרתנו היא לאפשר לגורמים המתונים להתחזק, להתבסס ולקבל אחריות על עצמם, על עמיהם ומדינותיהם. אין לנו שום עניין במלחמה עם העם הלבנוני, כמו שאין לנו עניין במלחמה עם העם הפלסטיני. אנו ממוקדים במלחמה בטרור בלבנון ובטרור ברשות הפלסטינית. עם זאת, אנו תובעים את האחריות ממי שאוחזים בריבונות. אי-אפשר להמשיך ולהפריד בין ריבונות לאחריות - הן הולכות יד ביד. ברגע שמסכימים להפריד בין ריבונות לאחריות, מתפתחת הבריונות, והיא משתלטת על האזור כולו. מוחמד ברכה (חד"ש): נכון, הבריונות משתלטת על האזור כולו, הבריונות של הממשלה שלכם. שר הביטחון עמיר פרץ: בימים אלה מתגברת הפעילות המדינית המלווה את הפעילות הצבאית, ותכליתן להשלים זו את זו. ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה, מובילה ומרכזת מאמץ חשוב זה. בתיאום בין ראש הממשלה וביני, הוחלט להגביל את פעולות חיל האוויר ל-48 שעות ולהתמקד בפעילות נגד מתקפות על ישראל, וכן לאפשר סיוע הומניטרי מורחב לאוכלוסייה באזורי הלחימה. אין ספק כי מול האירוע הקשה בכפר קאנא, המנוצל על-ידי ארגוני הטרור להסית נגד ישראל, ראוי שניתן כלים שיסייעו לידידינו ברחבי העולם לעמוד מול גלי הסתה אלה. מזכירת המדינה עזבה את ישראל במטרה להמשיך וליצור את התשתית המדינית שתהיה חלק משינוי המציאות, אך ההכרעה האמיתית תושפע מן המתרחש בשטח, ולכן אין שינוי בעמידתנו הנחושה. מחווה הומניטרית אינה אמורה לפגוע ביעדי המבצע. צה"ל ירחיב ויעמיק פעולותיו נגד ה"חיזבאללה". כבר עתה חל שינוי מהותי במפת השיגורים, ואנו נשנה אותה לחלוטין - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - שר הביטחון עמיר פרץ: כבר עתה אני יכול לדווח לכם, חברי הכנסת, כי צה"ל הצליח לפגוע פגיעה משמעותית במערך הרקטות ארוכות הטווח של ה"חיזבאללה". חשוב להדגיש כאן בפניכם, כי לרשות ה"חיזבאללה" עמד מערך רקטות עצום, שאין רבים הדומים לו, אפילו לא בצבאות סדירים אחרים בעולם. המערך הזה עדיין פעיל ומאיים, ואף מוסיף לפגוע בעורף הישראלי, אך בימים אלו אנו מעצימים את דפוס הפעולה, במאמץ לצמצם את יכולת השיגור של ה"חיזבאללה". חברי הכנסת, בראש מעיינינו החזרת הבנים הביתה. זו מטרת-העל שתלווה אותנו עד שנשלים אותה ונביא אותה לכדי מימוש. לא נרפה ולא נחסוך כל מאמץ כדי להשיג מטרה מרכזית זו. בנוסף, אנו עומדים על כך שהכוח הבין-לאומי שיגיע לאזור יהיה כוח מיומן ומאומן, שיינתנו לו סמכויות אכיפה משמעותיות ולא סמליות, כדי שיוכל לבצע את התחייבויותיו בדרום-לבנון. כוחות צה"ל הפועלים בדרום-לבנון ממשיכים לפגוע בתשתיות טרור ששירתו את ה"חיזבאללה". עשרות כלים הנדסיים משנים את פני השטח באופן שימנע אש שטוחת-מסלול שתאיים בעתיד על יישובינו ואזרחינו. אותה רצועה חדשה שתוקם תהיה רצועה שתצמצם את יכולת ארגוני הטרור לנקוט פעולות של ירי אל עבר יישובים וליזום פעולות של חטיפות בעתיד - - - מוחמד ברכה (חד"ש): ותשקוט הארץ ארבעים שנה. היינו בסרט הזה. אלי אפללו (קדימה): אתה מחזק אותם. אתה מחזק אותם. יואל חסון (קדימה): אתם מחזקים את הטרור. שר הביטחון עמיר פרץ: אנחנו לא נסכים שדגל ה"חיזבאללה" ישוב ויתנופף על הגדר בהתרסה ואיום על מדינת ישראל. הכוח הרב-לאומי שיקבל אחריות, יוסמך בהתאם להחלטת האו"ם לפעול באופן תקיף, ויוכל לפעול נגד גורמי הטרור שינסו לחזור לשטח. הכוח הרב-לאומי צריך למקד מאמץ באימון ובהכשרת צבא לבנון. משימה חשובה נוספת שתוטל על הכוח הרב-לאומי תהיה הפיקוח על מעברי הגבול בין סוריה ללבנון, כדי למנוע התחמשות מחודשת של ה"חיזבאללה" ולעצור את משלוחי הנשק והתחמושת שמופנים כיום לעברנו על-ידי ה"חיזבאללה". לא פחות מכך חשובה משימת שיקומה של לבנון. אנחנו פנינו אל הקהילייה הבין-לאומית וביקשנו - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - אתה הרסת אותה. שנים - - - שר הביטחון עמיר פרץ: פנינו אל הקהילייה הבין-לאומית וביקשנו כי יוקם כוח בין-לאומי אזרחי, שיהיה אחראי לשיקומה של לבנון, כדי שלא לאפשר לכוחות אירניים להיכנס ודרך כספם ומשאביהם לבוא ולהשתרש באוכלוסייה בדרום-לבנון. כאיש שלום אני אומר לכם: אסור להסכים להפסקת אש שתיכנס לתוקפה באופן מיידי. מוחמד ברכה (חד"ש): איש שלום - איזה איש שלום? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): איש שלום - אתה איש מלחמה. דב חנין (חד"ש): - - - שר הביטחון עמיר פרץ: רק מי שיצליח לנטרל את הטרור יוכל להביא שלום. לא אנחנו - - - קריאות: - - - שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת טיבי, אני חורג מהחלטתי שלא להגיב. אתה יודע יפה מאוד שמי שהחליש את הרשות הפלסטינית זה לא אנחנו. מי שהחליש אותה זה כוחות הטרור שהוכיחו פעם אחר פעם כי אבו-מאזן לא מסוגל לכפות אחריות באזורים שבהם נתנו לו את הריבונות. קריאות: - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - דב חנין (חד"ש): אתם מובילים את העם הזה למבוי סתום. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אחמד טיבי, רק לחשוב שאתה גם סגן שלי ועוד מעט אתה צריך לנהל פה את הישיבה. אתה רוצה שאני אוציא אותך? אתה מאוד רוצה שאני אוציא אותך? זה לא יהיה מכובד. אז אנא ממך, שמעו אותך - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: שמעו אותך פעם-פעמיים, תודה. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יורם מרציאנו, אתה לא עוזר לי. מוחמד ברכה (חד"ש): השאלה היא, איש השלום, כמה ילדים צריך להרוג כדי להגיע לשלום הזה. קריאות: - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אחמד טיבי, פעם שנייה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא פנה אלי. היו"ר דליה איציק: אתה לא חייב לענות. גם כשהוא לא פנה אליך, דיברת. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת טיבי, הגיע הזמן שההכרה בסמכויותיו של אבו-מאזן לא תבוא בגלל פגישות עם ישראלים. הגיע הזמן שהעם הפלסטיני יוכיח, שכשאבו-מאזן נותן הנחיה הם מבצעים. שם יהיה כוחו. לא בזה שישראלים יפגשו אותו. אני מתנגד התנגדות מוחלטת לתפיסה שלך, זו תפיסה של פטרונאז' שאתה קונה אותה בעצמך. מה פתאום אבו-מאזן – מה פתאום אתה דורש שאבו-מאזן ישאב את כוחו מהפגישות עם הישראלים? אלי אפללו (קדימה): - - - רוצחים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - אלי אפללו (קדימה): - - - שר הביטחון עמיר פרץ: אבו-מאזן - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת אפללו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - אלי אפללו (קדימה): - - - רוצחים. אחמד טיבי - - - שר הביטחון עמיר פרץ: אבו-מאזן צריך לשאוב את כוחו מכך שכאשר הוא ייתן הוראה להפסיק לירות טילי "קסאם" אל שדרות, הם יפסיקו להיירות. סניורה צריך לשאוב את כוחו מזה שכאשר הוא נותן הוראה ל"חיזבאללה" להפסיק להפעיל שם את איומי הטרור, ה"חיזבאללה" אכן מקיים זאת. כל עוד יש הפרדה בין הריבונות לבין האחריות, אני לא מציע לך לבוא ולגלגל את זה לפתחה של מדינת ישראל, שהיא זו שצריכה לשקם את מעמדו של אבו-מאזן. אתה יודע - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): איזו ריבונות? לאבו-מאזן יש ריבונות? שר הביטחון עמיר פרץ: אתה יודע שאני מהתומכים הגדולים ביותר של פגישה בכל עת עם אבו-מאזן. לקיים אתו - - - קריאות: - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - קריאות: - - - שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי - - - אלי אפללו (קדימה): זו הצגה. זו הצגה. שר הביטחון עמיר פרץ: משפט אחרון אומר לך: אי-אפשר להתחמק יותר מהעובדה שעל מנת ליצור תהליך אמיתי, קודם כול העם הפלסטיני צריך להכיר בסמכויותיו של אבו-מאזן, והעם הלבנוני, על כל השטח, צריך להכיר ביכולתו של סניורה. קריאות: - - - יואל חסון (קדימה): אל תענה להם, זה גיס חמישי. אל תענה להם בכלל. אל תענה לחבורה הזאת. שר הביטחון עמיר פרץ: חברי הכנסת, כמי שיודע - - זהבה גלאון (מרצ): - - - יואל חסון (קדימה): את בראשם. את הכי גרועה. שר הביטחון עמיר פרץ: - - שהתשובה הטובה ביותר להבאת שקט ויציבות לאזור היא משא-ומתן, הידברות ובסופו של דבר הסכמים בין רשויות שלטוניות ריבוניות שמכירות האחת בשנייה – אם תוכרז הפסקת אש מיידית, הקיצונים ירימו ראשם מחדש, ובתוך חודשים מספר נמצא עצמנו במצב דומה. אך אם נשלים את המבצע – ואנחנו נשלים אותו – ייווצר מצב חדש, שבו ממשלת לבנון מסוגלת לקחת אחריות ולפתוח בעתיד במשא-ומתן ישיר עם מדינת ישראל. דב חנין (חד"ש): כמה - - - כדי להשיג את זה? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - קריאות: - - - שר הביטחון עמיר פרץ: אני מקווה כי גם ברשות הפלסטינית יבינו כי אבו-מאזן יכול להביא להם הרבה יותר הישגים מה"חמאס", כי אבו-מאזן יכול להביא להם במשא-ומתן הרבה יותר הישגים מאשר האלימות והטרור שה"חמאס" מייצר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת לוי. שר הביטחון עמיר פרץ: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מתוך אמונה, מתוך ידיעה שאנו צודקים, מתוך אמונה כי אזרחי ישראל ראויים להמשיך ולקיים את משפחותיהם - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת דוד טל, באמת. שר הביטחון עמיר פרץ: - - אזרחי ישראל כולם ובוודאי תושבי הצפון, אני רוצה להודיע שוב כי ממשלת ישראל התחייבה כי תפעל לפצות את האזרחים היושבים היום במקלטים בשמה של כל מדינת ישראל. אנו מתכוונים לוודא שהפיצוי יינתן באופן מהיר ומותאם ככל האפשר למידת הנזק. זו חובתה של המדינה לאזרחיה העומדים תחת מטחי הרקטות ונושאים על גבם את חוסנה כחברה. גברתי היושבת-ראש - - זהבה גלאון (מרצ): - - - שר הביטחון עמיר פרץ: - - אני רוצה לסיים ולומר כשר הביטחון: אני גאה באזרחי ישראל על הכוח הבלתי-נדלה שהם מבטאים בכושר עמידתם ובתמיכתם בצה"ל ובפעולות הממשלה. אני גאה במשפחות החיילים החטופים, העומדות בעוז מהול בחרדה ביודען שאנו עושים ונעשה ככל שביכולתנו כדי להשיב את הבנים הביתה. אני גאה בחיילי צה"ל, על כל זרועותיו, מחבק אותם, מחזק אותם ומאחל להם הצלחה במשימות שהוטלו עליהם. אני רוצה לברך את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שפועל בשעה קשה זו תוך גילויי אחריות ונחישות ותוך שמירה על אחדות שכל כך נדרשת בשעה זו. אני רוצה להודות לכל שרי הממשלה שפועלים באותה רוח ונותנים את הגיבוי לפעולה, שאכן תשנה את המציאות. אני רוצה להודות לחברי הכנסת מהאופוזיציה על ההתנהגות הממלכתית והאחראית המופגנת בימים אלה. איננו מתכוונים להיכנע לטרור, להיבהל ממנו או להירתע מפניו. זהו מאבק קשה, והוא מבחן אמת שיוסיף לדרוש מכולנו כוח, סבלנות, עוז רוח. זהו מאבק עתיר כאב וסבל, אך אנחנו נוכל לו. אני בטוח כי אם נמשיך ונפעל בתבונה ובנחישות, תוך שילוב בין הפעילות הצבאית והמדינית, נביא ליצירת מציאות חדשה, שבה מוסר האיום על ישראל ונפתח אופק חדש להסדר שלום גם עם לבנון וגם עם הרשות הפלסטינית. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני שר הביטחון. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. זהבה גלאון (מרצ): - - - איזה עצוב, איזו טרגדיה. קריאה: יישר כוח. קריאה: על הפעולה שהוא הרג ילדים? אלי אפללו (קדימה): תסתכל על העיניים שלך קודם כול - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפללו, פעם ראשונה. מוחמד ברכה (חד"ש): למה אתה מפריע? עמיר פרץ, צריך לשקול אם לשבח אותו עכשיו. בשביל זה הוא עלה עכשיו, איש השלום. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפללו, פעם שנייה. מה אתה עושה לי? בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, יישר כוח על נאומך ועל גישתך הממלכתית בימי מלחמה אלה, אדוני שר הביטחון. חזק ואמץ אתה ושאר חברי הממשלה - - - זהבה גלאון (מרצ): בא לי לחבק אותך. יעקב מרגי (ש"ס): יותר טוב מנסראללה. מה, שנסראללה יחבק אותו? בנימין נתניהו (הליכוד): בשם כל חברי הבית אני רוצה - - - קריאה: כמעט כל חברי הבית. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפרים סנה, אני מבקשת. בנימין נתניהו (הליכוד): בשם כמעט כל חברי הבית אני רוצה - - - היו"ר דליה איציק: סליחה, אדוני. חבר הכנסת מרציאנו, מרגע זה, זה בדיוק מה שרוצים שיקרה כאן עכשיו. אני מבקשת מכם לעזור לי ולא להעיר הערות. בנימין נתניהו (הליכוד): אני קיוויתי לומר שאני מדבר בשם כל חברי הבית. אתם יודעים מה? אני אשאר באמירה הזאת. קריאות: לא, לא. בנימין נתניהו (הליכוד): אני רוצה לדבר בשם כל חברי הבית ולהצדיע לחיילי צה"ל שנמצאים כאן, מגולני ומגבעתי ומהצנחנים, אלה שלא נמצאים כאן, מהשריון והתותחנים, הטייסים הנפלאים שלנו - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אלה שהפציצו את קאנא. הוא מצדיע לאלה שהפציצו את קאנא. בנימין נתניהו (הליכוד): - - השייטת, סיירת מטכ"ל, היחידות המיוחדות. אני רוצה להצדיע להם ולמשטרה ולמד"א ולמכבי האש ולכל מי שעוסק במלאכה של שמירה של ביטחון מדינת ישראל ואזרחי ישראל. אני מצדיע בשם כמעט כל חברי הבית. מול איום אסטרטגי, חברי הכנסת, חייבת לבוא הכרעה אסטרטגית. מהו האיום האסטרטגי? לפני חודשיים ויומיים, ב-29 במאי, ניהלנו דיון בסיעת הליכוד. חבר הכנסת מיקי איתן הוא ליברל ידוע ואמיתי, והוא אמר: אנחנו חייבים לשנות את חוקי שעת-חירום. הצווים האלה מוגזמים, אנחנו כבר נמצאים במציאות אחרת. שמעתי אותו עם חברי בקשב רב. אני חייב להגיד שלא היתה הסכמה מצד כל החברים, אבל אני אמרתי את הדבר הבא. אמרתי שלפני ימים אחדים נפל טיל של ה"חיזבאללה" במירון. הוא נועד לעקור לנו את אחת מהעיניים של המדינה. אמרתי שהטיל הזה אומר לנו שאנחנו במציאות אחרת; אנחנו במציאות של מלחמת טילים, ובכל רגע יכולה לבוא עלינו מלחמת טילים, והסיכויים לכך גדולים, וההשלכות הן גם על העורף האזרחי וגם על העורף הצבאי שלנו. זהו האיום האסטרטגי שאנחנו עומדים בפניו. שליש מהמדינה משותק עכשיו כתוצאה מזה. שני מיליוני אזרחים נמצאים במקלטים. מאות אלפים עזבו את הצפון, ומי יודע אם זה לא יכלול גם אחרים. זהו איום אסטרטגי. מול איום אסטרטגי חייבת לבוא הכרעה אסטרטגית. אלה בדיוק הכוונות או יותר נכון המטרות של המלחמה הזאת כפי שהוצבו על-ידי הממשלה. בצדק הוצבו, בחוכמה וגם בתעוזה. הם הוצבו והוצגו בישיבת הממשלה, בקבינט הביטחוני, ב-19 בחודש, לפני 13 יום: 1. היעד הראשון היה להפסיק את ירי הטילים על היישובים ועל מטרות ישראליות ולהסיר איום זה מעליהם, לא רק להפסיק, אלא להסיר את האיום. נכון; 2. יישום מלא ושלם של החלטת 1559 של האו"ם, לרבות פירוק כל המיליציות החמושות מנשקן. צודק, נכון; 3. כמובן, החזרת שבויינו גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב - להחזיר אותם הביתה. צודק ונכון. הוסיף ראש הממשלה שפעולת צה"ל תיפסק רק לאחר שחרור החיילים החטופים ויישום החלטה 1559, דהיינו פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו. רק כשהדבר הזה יושג תיפסק הלוחמה. אמר את זה ראש הממשלה, שאין לו התנגדות למהלכים מדיניים, אבל היעדים חייבים להיות מושגים. מול איום אסטרטגי חייבת לבוא הכרעה אסטרטגית. אני יודע שיש התלכדות עצומה להשגת יעדים אלה. עצומה. אני עומד פה כראש האופוזיציה, אני מייצג כאן את כל חברי בליכוד ובסיעות האופוזיציה, אבל אני מייצג - הייתי באחד הערוצים, במסדרון תפס אותי טכנאי, איש הערוץ, והוא אומר לי: אתה עושה דבר חשוב, כי אתה מייצג את מה שחבריך באופוזיציה נותנים עכשיו, וזה אחדות העם. העם מאוחד. הוא מאוחד לא רק פוליטית, כמעט, הוא מאוחד בשדרה הרחבה של הכנסת. הוא מאוחד בתושבי הצפון, שנמצאים במקלטים ואומרים: אנחנו מוכנים לסבול עוד, אבל תשלימו את המלאכה, תשיגו את היעדים. הגיבוי הזה בא לא רק מהצפון, הוא בא מהדרום ומהמרכז, הוא בא מכל חלקי העם ומכל חלקי המדינה, משום שאנשים מבינים שאנחנו תחת איום אחר וצריך להסיר אותו. אגב, זה לא איום רק של מיליציות, זה איום של צבא. אמר כאן בצדק שר הביטחון, יש שם ריכוז טילים שאנחנו לא רואים בצבאות סדירים. זה איום ראשון במעלה וחייבים להסיר אותו. להסרת האיום הזה באה התמיכה של הגדולה בידידותינו, ארצות-הברית, שבצדק אמרה מלכתחילה שחייבים לעשות מעשה, כי אם לא נעשה מעשה, מה עשינו? "חיזבאללה" יישאר על כנו? מצבור הטילים יישאר על כנו? הרי לא עשינו כלום ויבוא הסיבוב הבא. הוא יבוא יותר מהר ממה שחושבים. אני יודע שיש לחצים ויש קשיים בהשגת היעד הזה. אינני תמים ואני יודע שהחזית המדינית לא פסיבית אלא חזית של מאבק קשה, מאבק בדעת הקהל בראש ובראשונה. אתמול יצא לי להופיע בטלוויזיות הזרות בעניין כפר קאנא. אני, בדרך כלל, לא מתרגז במהירות - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מה יש לך להגיד על הטייס? בנימין נתניהו (הליכוד): - - ואני חייב להגיד ששאלו אותי מה יש לי להגיד. אז קודם כול אמרתי שהצער שלנו, כפי שאת אמרת כל כך נכון, גברתי היושבת-ראש, אמרת בצדק שהצער שלנו אמיתי. כשנפלו פה טילים - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שם רקדו. בנימין נתניהו (הליכוד): - - כשרצחו את הסבתא והנכד שלה, לא שמעתי אתכם קופצים - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מעל הדוכן הזה גיניתי שלוש פעמים. אלי אפללו (קדימה): רק אתה גינית. בנימין נתניהו (הליכוד): - - לא שמעתי את הסערה הגדולה. אתמול נפלה רקטה בזיקים בין ילדים. מספר לי חבר הכנסת ראובן ריבלין ידידי, שבמזל מישהו לא טען כדוריות בתוך הטיל והילדים ניצלו. יובל שטייניץ (הליכוד): נפצעו. בנימין נתניהו (הליכוד): נפצעו אבל לא מתו. אין ספק שאם היו עם כדוריות, אתה יודע מה היתה התוצאה. אצלנו יש צער אמיתי. שם יש חגיגה, צהלה כשנהרגים ילדים. אבל בכל זאת, אתמול נשאלתי ברשת בריטית: מה אתה אומר על כך שהטייסים שלכם פגעו בילדים? אמרתי: אתם שואלים? אני אשיב. זו מלחמה עם יעד צודק. אין יעד צודק ממנו. אבל אני יכול לתת לכם מלחמה עם יעד צודק לא פחות, מלחמת העולם השנייה. במלחמת העולם השנייה, ב-1944, חיל האווירי הבריטי, המלכותי, הלך לביצוע משימה לגיטימית, להפגיז את מטה הגסטאפו בקופנהגן - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - בנימין נתניהו (הליכוד): - - והטייסים הבריטים שחררו את הפצצות, והן החטיאו את המטרה, ובמקום לפגוע במטה הגסטאפו פגעו בבית-חולים של ילדים, בבניין צמוד, ו-83 ילדים דנים קטנים ומסכנים נשרפו למוות. זוהי טרגדיה של מלחמה - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו ב-2006. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה רוצה מלחמה. אתה מלאך המוות. בנימין נתניהו (הליכוד): - - זוהי מכשלה שמלווה כל לוחמה. טייסים יכולים להחטיא מטרה - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תוציאי אותו. כמה אפשר לשמע את ה"חיזבאללה"? תוציאי אותו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גבאי, צא החוצה. פעם שלישית, צא החוצה. אתה תלמד להתאפק פה. (חבר הכנסת אליהו גבאי יוצא מאולם המליאה.) סופה לנדבר (ישראל ביתנו): למה אותו במקום אותם? היו"ר דליה איציק: אל תעזרי לי. בנימין נתניהו (הליכוד): - - אך ההבדל בינינו לבין הטרוריסטים הוא שאצלנו פוגעים בשגגה ואצלם פוגעים בזדון. וזהו כל ההבדל. זה ההבדל בין מלחמה לגיטימית לבין פשעי מלחמה. יורים באזרחים, מסתתרים מאחורי אזרחים, ואחר כך בוכים על אזרחים. זה ההבדל בינינו לבינם. אנחנו באמת מנסים לצמצם את הפגיעה באזרחים - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה מאמין לשקרים האלה? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה, פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית. צא החוצה. תוכל לספר לחברים שלך שנורא נלחמת פה. צא החוצה בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר דליה איציק: צא החוצה, הזהרתי אותך. תספר כמה נלחמת פה, בחירוף נפש. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): צריך להפסיק את המלחמה הזאת. תבינו, ילדים נהרגים. להפסיק את המלחמה. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. אני לא אוותר לכם. מרגע זה אני חוזרת ומזהירה. אתם לא עוזרים. זה בדיוק מה שחבר הכנסת זחאלקה רוצה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הוא רוצה להפסיק את המלחמה. הוא לא עשה טעות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יואל חסון, פעם ראשונה. בנימין נתניהו (הליכוד): ובכן, יש קשיים, כפי שאנחנו רואים במלחמה. יש קשיים בלוחמה גם בחזית הצבאית ויש קשיים בלוחמה בחזית המדינית ובדעת הקהל. יש קשיים. זה לא יכול להיות אחרת. מסע המלחמה הוא כמו כל מסע, זה מתחיל בקלות אבל באמצע הדרך יש נקודה קשה, ובנקודה הזאת צריך להכריע אם ממשיכים, משלימים את הטיפוס להר או מפסיקים. אני מוטרד, אני חייב לומר ביושר, ממין תחושה של רפיון שקיבלתי אתמול מהודעה של "רויטרס"; אקריא את זה באנגלית: A senior Israeli official said on Saturday that Israel will not demand the immediate disarming of Hizbollah as part of a deal to end the fighting in Lebanon. - פקיד ישראלי בכיר אומר שישראל לא תדרוש את פירוק ה"חיזבאללה". אתמול ב"גלי צה"ל" - אלה הודעות לא רשמיות, אני מציין את זה, זה חשוב - "גורמים מדיניים אמרו היום שישראל תסתפק בהרחקת ה'חיזבאללה' מהגבול ולא בפירוקו בשל הבנה שאין כיום גורם המסוגל לפרק את הארגון". אינני יודע אם האמירות הללו מוסמכות. אני מאוד מקווה שזה לא נכון. אני חושב שיש לנו שני מקורות עוצמה כבירים: ראשית, יש לנו צה"ל וכוחות הביטחון. אומרים שאין היום גורם שמסוגל לפרק את הארגון? הצבא הזה פירק שלושה צבאות בשישה ימים. ב-21 יום תחת התקפת פתע שלא היתה כדוגמתה, של צבאות מצרים וסוריה, הצבא הזה היה בשערי דמשק וקהיר - בתוך שלושה שבועות. הצבא הזה מסוגל לגדולות. אבשלום וילן (מרצ): ביבי, פה זה מול גרילה ולא מול צבא סדיר. בנימין נתניהו (הליכוד): האמירה הזאת איננה עונה על הבעיה. היעד שהוצב הוא יעד אמיתי. הוא לא אמר שיש לנו גרילה או צבא. יש איום טילים וצריך ואפשר לטפל בו. יש עוצמה אדירה. אני לא מדבר רק על עוצמת אש, אני לא מדבר רק על עוצבות שריון. אני לא מדבר רק על כלי נשק. אני מדבר על אנשים. אתם צריכים לראות את הצנחנים האלה, את גולני וגבעתי. תדברו אתם, תראו אותם. איזו נחישות. בבתי-החולים אתה רואה אותם. אני נזכר בימים שלנו כצעירים. אבו וילן, הם יותר טובים. הם בוודאי לא פחות טובים. זה מקור עוצמה אדיר שיש לנו. על העוצמה הזאת אנחנו נשענים וצריך להפעיל אותה. יש מקור עוצמה שני כביר, שגם הוא נתגלה כאן, וזה העוצמה של העורף הישראלי, של אזרחי ישראל. זהבה גלאון (מרצ): כמה זמן הם עוד ישבו במקלטים? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מתי זה יסתיים? בנימין נתניהו (הליכוד): הם מגלים כוחות עצומים, אף-על-פי שהם סובלים וצריך להקל על הסבל שלהם. לכן, אני חושב שבשם רוב חברי הבית, אני מבקש ואומר לממשלה: אל תוותרו, אל תהססו, אל תפסיקו באמצע הדרך. אל תיכנעו לכל הלחצים, תלכו עד הסוף, תשלימו את העבודה. תשלימו את העבודה והמלאכה וכל העם יהיה אתכם. זהבה גלאון (מרצ): אתה הראשון שהיית מפסיד. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ישראל כץ, בבקשה. יש לך ארבע דקות. ישראל כץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ביום שני, ב-17 בחודש, כשבוע לאחר תחילת המלחמה, בהודעה לעיתונות, קראתי לממשלה להורות על הכנסת כוחות קרקעיים לדרום-לבנון, כדי להכריע במהירות את המערכה ולהפסיק את הירי הכבד על העורף הישראלי. הוספתי שהמחשבה שניתן להשיג את מטרות המבצע באמצעות תקיפות אוויריות בלבד היא אשליה שעלולה לעלות לנו מחיר כבד, או בהפסקת אש בתנאים קשים בהמשך. כמו כן נאמר, שבהעדר הכרעה תינתן רוח גבית למדינות כמו אירן וסוריה, דבר שעלול להוות סכנה קיומית למדינת ישראל בהמשך, ואסור לתת לטראומות העבר להשפיע על החלטות ההווה. יום למחרת, בישיבת סיעת הליכוד בחיפה, בביקור שקיימנו שם, קראתי לכבוש את דרום-לבנון עם כוחות מסיביים. לא היה כאן ניסיון להחליף את אנשי הצבא בביצוע המטלות. היתה כאן פנייה לממשלה לתת את ההוראות הנכונות. ומה שהיה נכון לגבי אותו יום נכון גם היום, ובמשנה תוקף. בהמשך גם השיח הציבורי השתנה, והיום ברור שאלה שתי האלטרנטיבות: או הכרעה קרקעית מסיבית שתוביל לניצחון ולהכרעה ברורה - וכאשר יש ניצחון אז רואים אותו, לא צריך לנקוט כל מיני אמצעים טכניים או אחרים שאפיינו בעבר את היריבים שלנו, את האויבים שלנו. אנחנו זוכרים את "קול הרעם" מקהיר ואת כל ההודעות. אנחנו לא נזקקים לדברים מהסוג הזה. כאשר יהיה ניצחון, הציבור בישראל וכולם יראו שאכן יש ניצחון. המלחמה היא נגד ה"חיזבאללה". אני שומע דוברים שאומרים שהמלחמה היא נגד אירן. המלחמה היא נגד ה"חיזבאללה", שמגובה על-ידי אירן, אבל אל לנו לעשות את מה שעשו אויבינו בעבר, שכאשר הבסנו אותם הם אמרו שהם נלחמים נגד ארצות-הברית. זה היה התירוץ האולטימטיבי. לא, הם נלחמו אז נגד ישראל, ואנחנו נלחמים נגד ה"חיזבאללה", ואנחנו צריכים לנצח את ה"חיזבאללה". ניצחון על ה"חיזבאללה" מורכב מכמה דברים. קודם כול, דרום-לבנון, פירוק התשתית. לא כדאי למזער ולגמד את כל עניין הטילים, שהזכיר כאן יושב-ראש האופוזיציה, דבר שישראל חייבת לעמוד עליו, גם מוסרית וגם מעשית, כלפי כל מה שיקרה באזור הזה בהמשך. אנחנו חייבים לנצל את אורך הרוח ואת החוסן הבלתי-רגיל שמגלה העורף הישראלי במלחמה הזאת, שהייתי קורא לה "מלחמת שלום הצפון", ואת הנחישות והמוטיבציה של החיילים והנכונות והיכולת שלהם כדי להכריע את המערכה. אנחנו גם חייבים, ככנסת וכממשלה, לתת מענה אמיתי, לפצות ביד נדיבה את מי שנשאר ואת מי שעזב והתארגן. היום, לצערי, זה לא המצב, בייחוד בכל הקשור לעסקים הקטנים ולאלה שנפגעו פגיעה קשה ביותר. אסור שכאשר הכול ייגמר, אלה שנשאו בנטל יישאו גם במחיר. אני חייב להגיד עוד הערה אחת, אדוני היושב-ראש, לגבי תופעות קשות שאנחנו רואים. אנחנו רואים תופעות קשות כאן בבית הזה. בכהונתי כחבר הכנסת לפני שתי קדנציות – כאן הקדנציות קצרות – העברתי חוק שקיבל תמיכה של 77 חברי הכנסת, וזה החוק שנוהג כיום, שבא לקבוע למי מותר להתמודד לכנסת ומי מנוע מהתמודדות. מלבד הסעיפים שקיימים בלאו הכי בחוק, בעניין מי שכופר בזה שישראל היא מדינה יהודית, מי שקורא לגזענות, גם הוספתי את סעיף 7א, שאומר שכל יחיד או סיעה – והתייחסת לנושאים האלה לאחרונה – שתומכים במאבק מזוין של ארגון טרור או מדינת אויב נגד מדינת ישראל, לא יכולים להיבחר לכנסת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת כץ, לא כולם רואים את ערוצי התקשורת בערבית. אני רואה את חברי הכנסת שלנו, כאן, בתוך הכנסת, והם יותר קיצוניים בהתבטאויות שלהם מאנשי "חמאס" ואנשי "ג'יהאד" ואנשי "חיזבאללה". ישראל כץ (הליכוד): בהחלט. אתה גם שולט בשפה הערבית, זה נותן לך "יתרון" בעניין הזה. לנו מספיק התרגום ומה שאנחנו שומעים בעברית כדי להגיע לאותה מסקנה. אני מניח ששם זה חריף יותר. זאת היתה מטרת החוק, ואכן פניתי בזמנו לוועדת הבחירות המרכזית, וקיבלתי אפילו תמיכה מהיועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, לפסול את סיעת בל"ד בראשות עזמי בשארה. זו סיעה שאנחנו רואים גם היום שהיא שלוחה של סוריה כאן בפרלמנט. היא תומכת ב"חיזבאללה" אף שבשארה הוא קומוניסט לשעבר, הוא נוצרי חילוני. אבל אם ה"חיזבאללה" משמש מכשיר להשמדת מדינת ישראל ולהגשמת החלום הפאן-ערביסטי, אז הוא יתמוך גם ב"חיזבאללה". לכן פניתי. ועדת הבחירות פסלה את בל"ד. בג"ץ, כחוט השערה - על חודם של קולות, נתן להם אפשרות להתמודד, כי לא הוכח בדיוק הקשר. ה"חיזבאללה" הוא ארגון טרור, ומה שאנחנו רואים עכשיו זו תמיכה ברורה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. לצערי, ואני אומר את זה באמת בכאב, יש כאן חברי כנסת שמזדהים עם טילי ה"חייבר" ועם המטרות שלהם, שיורה ה"חיזבאללה", יותר משהם מוכנים שמדינת ישראל תגן על עצמה. הם מתנגדים לכל טיל שיורה ישראל להגן על תושביה, והם תומכים בטילי ה"חייבר", שכל אחד יודע מהו אותו אירוע שבו נטבחו היהודים על-ידי מוסלמים באירוע שמשמש את אויבי ישראל. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אנחנו רוצים לעצור את המלחמות האלה. מנחם בן-ששון (קדימה): זה לא "חייבר", זה - - - ישראל כץ (הליכוד): פרופסור בן-ששון, אני אשמח אם תבוא ותרחיב. חייבר הוא בהחלט מקום שבו נהרגו יהודים בקרבות מול מוסלמים, וצר מאוד שבבית הזה תומכים בפעולות הקיצוניות ביותר, הסימבוליות ביותר שעושה האויב שלנו על מנת לנסות להחזיר את הגלגל אחורה. אויב שנתמך אכן על-ידי אירן, שאידיאולוגית רוצה להשמיד ולסלק את הישות הציונית היהודית מהמרחב הזה, ואנחנו מקבלים כאן תמיכה. לכן אני מודיע שאני מתכוון לפנות לוועדת הבחירות המרכזית מייד כאשר יתאפשר הדבר ולהגיש בקשה לפסול מהתמודדות לכנסת, בהתאם לחוק שקיים, את כל מי שתמך בפעילות מזוינת של ארגון טרור או מדינת אויב נגד מדינת ישראל, ואני מקווה ומשוכנע שהפעם, אחרי מה שראינו, כל הרשויות ייתנו גיבוי לעניין הזה, לרבות אופיר פינס, שראיתי שהתנגדת לחוק של אורלב, אבל תמכת בחוק שאני הגשתי. החוק שלי במפורש מדבר על מניעת התמודדות. חבר הכנסת אורלב הרחיב אותו נוכח המצב הקיים, אבל זה מצב משפטי אחר. למנוע התמודדות זה לא פוגע בעיקרון הדמוקרטי. עושים את זה לפני הבחירות, למנוע מאנשים כאלה להיות כאן. מי שלא מנע מחבר הכנסת מוחמד ברכה, בחגיגות יום העצמאות שהוביל השר דאז נתן שרנסקי, שהיה שר הפנים, בעיר שפרעם, כאשר העירייה חגגה את יום העצמאות - חבר הכנסת ברכה וחבריו התנפלו עם מקלות ועם אבנים על השר ועל הפמליה ועל כל האירוע – מי שנתן לדבר הזה לקרות אז, קוטף היום את הפירות הבאושים של מה שעשינו. העם חייב להיות מאוחד. ראיתי גם את החיילים. אני חושב שהם התביישו בזה, שבכנסת ישראל הם רואים תופעות מהסוג הזה. זה הדבר היחיד שלא מובן להם ולרבים מהציבור במערכה. כל השאר ברור - צדקתנו, היכולת שלנו, הלכידות שלנו, הנכונות שלנו לפעול ביחד, הביטחון שאנחנו גם ננצח כי אין לנו ברירה. אבל כדי שהעם יהיה מאוחד, חייבים לסלק את אותם פירות באושים, שמנסים לקלקל את האחידות. תודה. בנימין נתניהו (הליכוד): יישר כוח, ישראל. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. אחריו - חבר הכנסת דוד טל, ואחריו - חברת הכנסת קולט אביטל. חבר הכנסת טל, חמש דקות, בבקשה. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חיילי צה"ל עטורי האומץ והתהילה, מכאן נשלח תנחומים למשפחות החללים, רפואה שלמה לפצועים וגאולה קרובה לשבויים. אדוני היושב-ראש, הימים ימי בין המצרים, ואנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה, ואולי יותר מכך, בעיצומה של תהייה. תהייה - באשר השאלות כה בנאליות, עד שקשה אפילו לשמור על קור רוח. רבים בתוכנו, ואני עצמי נמנה עמם, תולים את אבי אבות הסיבות למצבנו העכשווי בנסיגתנו האחרונה מלבנון. זו היתה מלחמה ארוכה, מלווה בקורבנות, שתוצאתה יציאה חפוזה, מלווה בדעת קהל גועשת ותובעת, עד שקשה היה לשמור על קור רוח ומחשבה תחילה. ובכן, נניח שהמעשה היה ראוי, נבון ושקול. ניחא. אז אמרה ישראל, בקול תרועה שנסמך על דעת הקהילה הבין-לאומית: אומנם אנחנו נסוגים, אבל אוי ואבוי לכם, אנשי ה"חיזבאללה", אם תפירו את החלטות האו"ם. כזכור לכם, כללה אותה החלטה את פירוק הארגון הטרוריסטי הזה מנשקו. לא רק שעברנו לסדר-היום על א', עברנו בשתיקה גם על ב'. הארגון הלך והתעצם, הלך והקים את ארסנל הטילים לסוגיהם, בעזרתן האדיבה של סוריה ואירן, ואנחנו, ספק משיתוק מבעית, ספק מכך ששמנו את מבטחנו במטרייה הבין-לאומית, חשבנו לתומנו שהנשק הזה עוד יחליד. או-אז אמרה ישראל: ירייה אחת, ואנחנו מוכיחים להם שלאמירה הישראלית "הרתעה" יש כיסוי. הם ירו פעם אחר פעם כמתגרים, קרבו אל הגבול, ירקו, הניפו דגלים, הקימו מוצבים, המשיכו באיומיהם ואף חטפו, ואנחנו החשינו. הם אפילו הודיעו בראש חוצות, שפניהם להשמדתה של ישראל. הם גם נוטלים אחריות לאסירים הפלסטינים, הם יבקשו החלפת שבויים, ואתם - הודיעו לנו - תשלמו גם תשלמו. שוב נבעתנו, אך בעיקר איימנו איומי סרק. חיילינו הסתתרו מצלפיהם, ואזרחינו חיו בצלו של איום הולך וגדל בצורת ירי פה ושם, ובעיקר איום של אלפי טילים שהוצבו בריש גלי מתחת לעמודיו של כל בית מיושב. אל נא ניסחף למחשבות מלומדות על כוחם האכזר של השיעים אל מול הסונים. קיים חוט שני ברור העובר מתחילתה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים בראשית המאה ה-20 ועד ל"ג'יהאד", ל"אל-קאעידה", ל"חמאס" ולאירנים נוסח חומייני. בל נשכח את אמירתם של "האחים המוסלמים" ב-1928, שכוחה יפה להיום, לאמור: "אללה הוא מטרתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הקוראן הוא חוקנו, ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו". מאחר שישראל, אדוני היושב-ראש, מי לא מבחין בכך, איבדה את כושר ההרתעה המפורסם שלה, אי-אפשר, כיהודים למודי שואה, שפעם אחר פעם לא יעלו בפנינו תמונות נשכחות של מדינות אירופה מבועתות ערב מלחמת העולם השנייה. גם אז אחז שיתוק את קברניטיהן של צרפת ובריטניה, עד כי בחדרי חדרים בברלין צהלו על רפיסותו של האנגלי, כמו על פחדנותו של הצרפתי. אדוני היושב-ראש, יש בי חשק עז לבוא חשבון עם אותם אנשים שהשלו אותנו בעצימת עיניים מתמשכת מאז נסוגונו מלבנון. אבל כעת לא עת לחשבון רטרואקטיבי. הוא לא יועיל, ובעיקר הוא עלול להוליכנו למצעד של מנהיגים לוועדות חקירה, ובכך לסטות מהעיקר. ניתן כאן להיסטוריה לעשות את מלאכתה. כעת צריך לשנס מותניים ולצאת לעיקר המלאכה, ועיקר המלאכה, רבותי חברי הכנסת, היא מלאכת שיקום ההרתעה, שיש בה המרכיב הפשוט והברור: אל תתעסקו אתנו; אל תתעסקו אתנו, חד וחלק. יבואו כעת אמני הניסוח, ינסחו את הקווים של המתווה המדיני, ובל ניתן לשום אדם, בוודאי לשום ארגון, להפר, ולו במילימטר, ולו באות, את אשר הוחלט עליו. אחר כך, כפועל יוצא - שיקום יכולת ההכרעה. מתברר כי מלחמות בישראל זקוקות למשאב הנקרא זמן, וצריך יהיה להשקיע את אשר נזנח עד כה. כל ויכוח סרק "כמה זה עולה?" חייב להיפסק. היו"ר מגלי והבה: אדוני, אבקש שתאמר משפט סיכום. דוד טל (קדימה): אדוני, אני קיוויתי שתאפשר לי לדבר לפחות כפי שאפשרת לחבר הכנסת כץ, שמונה דקות, אבל לי יש חמש דקות - אני אשתדל. אני מודה לך. כל קורבן יירצה בהקצאת המשאבים הנחוצים, בטכנולוגיה המתקדמת, על מנת לרתום את קרני הלייזר או כל אמצעי אחר - על מנת להפוך את הנשק הפרימיטיבי "קסאם" או "קטיושה" - מה לי "חמאס" או "חיזבאללה", לערמת גרוטאות בעודן במעופן. ולבסוף, לא אצא ידי חובתי אם לא אעלה על ראש דאגותי את נושא אירן. נכון אנו עושים בהטילנו את האחריות, לעת עתה, על הקהילה הבין-לאומית. לא נכון אם נשליך את יהבנו עליה. מעטות המדינות, אם בכלל, שדעת הקהל שלהן תרשה שיצאו ויילחמו באותה חבורה דתית מטורפת, המכריזה בריש גלי את אשר יש בדעתה לעשות למדינה הציונית. גם כאן, רבותי, הכנת המחר היא דאגתנו המיידית. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אומר משפט אחרון. צר לי שחבר הכנסת בשארה לא נמצא כאן, אבל אני לא מבין איך בעזות מצח, בלי להתבייש, הוא אומר שישראל כיוונה, בכוונה, את הירי בילדים בכפר קאנא. אני אומר לך, חבר הכנסת בשארה, "חיזבאללה", הוא הוא פוצץ את הבניין, אחרי שצה"ל לצערי לא הצליח להרוס אותו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טל. חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה - חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, חברת הכנסת קולט אביטל, חמש דקות. קולט אביטל (העבודה-מימד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מבקשת, בתחילת דברי, לחזק את ידי שר הביטחון, את ידי צה"ל, בלוחמה הקשה והמסובכת שנכפתה עלינו. אדוני היושב-ראש, אני שייכת למחנה השלום וגם מי שיודעת היטב שמלחמה לא פותרת שום סכסוך, היא רק מעמיקה אותו. אני באה כאן לומר, שאין צל של ספק בלבי שהמלחמה שאנחנו חווים היום, המלחמה שאנחנו מנהלים היום, היא לגיטימית, היא מוצדקת מאין כמוה. ועם זאת, ועם כל תמיכתי והזדהותי עם חיילי צה"ל, עם הוריהם, עם העורף ועם כל אלה שמשלמים את המחיר הגרוע והנורא מכול, אני מבקשת להביע מעל במה זו גם את צערי העמוק על הסבל העובר עכשיו על שכנינו הלבנונים, על העם כולו. אנשים חפים מפשע, אנשים הפכו לקורבנות כפולים, פעם אחת של ה"חיזבאללה" ופעם נוספת של הפצצות צה"ל, שהפכו כורח המציאות. מבחינתנו, אפשר לדבר על מצב שמזכיר טרגדיה יוונית. נכנסנו על-כורחנו למצב מלחמה שנכפה עלינו, וכל מה שחששנו ממנו, הגרוע מכול, התקיים במין תסריט ידוע ומוכר מראש. על כן, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להקדיש כמה מלים לדרך שאנחנו צריכים להתוות עכשיו, בחסות 48 השעות של הפסקת ההפצצות, הדרך שתוביל אותנו לפתרון המדיני, דרך שלא צריכה להיות מוכתבת על-ידי מדינה זו או אחרת, על-ידי מעצמה זו או אחרת, על-ידי ארגונים בין-לאומיים חשובים ככל שיהיו, אלא דרך שצריכה בסך הכול וקודם כול לנבוע מיוזמה שלנו ולבטא את האינטרסים החיוניים שלנו. אני יוצאת מתוך הנחה – ואולי לא קל להגיד את זה היום מעל במת הכנסת - שבמלחמת הגרילה לא נוכל להכריע. ניסיון מאות השנים האחרונות, למן ימי נפוליאון, דרך מלחמות אלג'יריה ווייטנאם, וכלה בניסיון שלנו - צבא סדיר אינו ערוך למלחמה בטרור. ולכן, ככל שנסכם לעצמנו בצורה מפוכחת, אחראית, אמיתית, מהם ההישגים שאנו מבקשים להשיג בסוף המלחמה, כך ניטיב לעשות. כל הדיבורים על כתישת כפרים שלמים עד עפר, כל הדמגוגיה שאנחנו לא נעצור עד אשר לא נהרוס באופן מוחלט את ה"חיזבאללה", כל אלה מיותרים. לצערי, מי שלא הצליח להרוס את תשתית הטרור בעזה, לא יצליח, בזמן המוגבל שנותר לנו, גם לסיים את המלחמה הזאת. כל הדיבורים האלה מטעים ומזיקים גם לנו, גם לכוח ההרתעה שלנו, גם לדימוי שלנו בעולם. את הרחקתו של ה"חיזבאללה" מגבול הלבנון אפשר לדעתי להשיג. את פירוקו מנשק, גם אם זו מטרה קשה יותר, ניתן יהיה להערכתי להשיג באופן הדרגתי ובסיוע בין-לאומי. את הריסתו המוחלטת, את מחיקתו של ה"חיזבאללה" מהמפה הלבנונית, להערכתי לא ניתן להשיג, ולכן עדיף שמטרתנו תהיה להופכו למפלגה ותו לא, וזאת, בסיוע הקהילה הבין-לאומית, אפשר להשיג. אם את מקומו של ה"חיזבאללה" בגבולנו עם לבנון יתפסו צבא לבנון וכוח רב-לאומי לוחם, בעל מנדט אמיתי ורחב, אם נצליח להשיג את זה, נוכל להגיד ששינינו את המציאות גם בלבנון, ואני מאמינה שלהסדר כזה תהיינה השלכות גם על זירות אחרות. אדוני היושב-ראש, בשניות הספורות שנותרו לי אני מבקשת לומר עוד כמה מלים. על אף העובדה שעינינו ומחשבתנו נשואות עתה לגבול הצפון, אני מוצאת חובה להזכיר כאן זירה אחרת של לוחמה, רצועת-עזה. מי שעוקב אחר הנעשה שם, חייב להתברך בהתפתחויות האחרונות, שתבאנה, כך אני מאמינה, להפסקת אש, ואולי די בקרוב. אם כך יקרה, בעקבות המאמצים של אבו-מאזן ושל מדינות ערביות מתונות, אם נשיג את שחרורו והחזרתו של גלעד שליט, אני מאמינה שזאת תהיה שעת כושר מבחינתנו ליזום הידברות עם הפלסטינים. זה יהיה מהלך מדיני נכון, שיוכל להביא להרגעה ובסופו של דבר ינתק גם את הקשר בין שתי הזירות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת קולט אביטל. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אברהים צרצור, אתה בעונש. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): עד מתי? היו"ר מגלי והבה: אני לא מתכוון להתווכח אתך, כי הוויכוח שלי אתך הוא שונה. אני עכשיו בתפקיד אחר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אבל אני שואל, עד מתי, עד סוף היום? גלעד ארדן (הליכוד): עד סוף המלחמה. היו"ר מגלי והבה: בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אפתח בפרק תהילים: שיר המעלות לדוד. לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו, נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר, ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. אדוני היושב-ראש, למעלה מ-3,000 רקטות וטילים שוגרו לעבר מדינת ישראל, וכל אחד מהטילים האלה היה בו כדי לפגוע, היתה בו יכולת להרוג עשרות רבות של אזרחים, של ילדים, של נשים. ה"חיזבאללה", כשהוא משגר טילים, הוא מפעיל אותם על מנת מלכתחילה להשמיד, להרוג ולאבד, וכמה שיותר; כמה שיותר הרג וטבח בעם ישראל. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): דבר אל זהבה. נסים זאב (ש"ס): היא שומעת אותי והיא מקבלת את הדברים. זהבה גלאון (מרצ): איפה שר הביטחון? הוא לא היה צריך להיות כאן ולשמוע את הדיון? היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת זהבה גלאון, שמענו את ההערה שלך. רוחמה אברהם (קדימה): יש כאן שר אחד. היו"ר מגלי והבה: זה לא דיון ביניכן עכשיו. חברת הכנסת זהבה גלאון, הערת הערה, שמענו, תודה. זהבה גלאון (מרצ): ואיפה הוא? היו"ר מגלי והבה: יש בינתיים שר ששומע. אנחנו נעביר לו את הבקשה שלך, ואם הוא ימצא לנכון, הוא יבוא לשמוע אותך. נסים זאב (ש"ס): מדובר במלחמה על-אזורית, מלחמה עולמית, זאת מלחמת האסלאם הרדיקלי נגד העולם החופשי. זאת לא מלחמה של האסלאם נגד המערב. הטרוריסטים, אלה שנותנים יד לכוחות הרשע, הם שמביאים את החורבן על המוסלמים. כך ה"טליבאן" הוא שהביא את החורבן על אפגניסטן ועירק. ועכשיו ה"חיזבאללה" שהשתלט על לבנון, הוא מכתיב את השטח בלבנון והוא מביא את האסון על המוסלמים בלבנון. מה יש לטרוריסטים בבריטניה, למה היו צריכים לטבוח בשנה שעברה 52 אנגלים? מה היה להם בניו-יורק להפיל את בנייני התאומים, לגרום להרג של 5,000 אזרחים? הם רוצים להשתלט על העולם. צריך להגיד את האמת. צריך לדעת שאותם אנשים, אותם גורמים, אירן והזרוע הארוכה שלה, ה"חיזבאללה", ממשיכים הלאה. ל"חיזבאללה" יש זרוע ארוכה גם כאן בכנסת ישראל, הוא מנסה להשתלט על הכנסת הזאת. המזל שלנו, שיש לנו עדיין רוב, שיכול למנוע ולעצור אותם ולא לתת להם להשתלט על הכנסת הזאת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): חברי כנסת הם "חיזבאללה"? נסים זאב (ש"ס): הם מביאים את הדברים, את דברי ההסתה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את יודעת מה עושה חבר הכנסת דב חנין בהפגנותיו, את יודעת כמה מראים אותו בעולם? זהבה גלאון (מרצ): דב חנין הוא ה"חיזבאללה". היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זכור וחברת הכנסת זהבה גלאון, תעלו על הבמה, כל אחד יביע את עמדותיו. זהבה גלאון (מרצ): אנחנו מעירים עכשיו. היו"ר מגלי והבה: לא אחריו, בתור שלך. זהבה גלאון (מרצ): תעיר לו כשהוא אומר שדב חנין הוא נציג ה"חיזבאללה" בכנסת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): זאת הסתה מסיבית נגד חברי הכנסת. זהבה גלאון (מרצ): אתה צריך להעיר לו כשהוא אומר שדב חנין הוא נציג ה"חיזבאללה" כאן בכנסת. היו"ר מגלי והבה: את צריכה להטיף לו איך לדבר? כך הוא מאמין, הוא ידבר. זאת הבמה, שכל אחד יביע את עמדותיו. כשנוח לך את מעירה? זהבה גלאון (מרצ): אבל האוזן לא סובלת את הדברים. היו"ר מגלי והבה: אז אל תהיי פה. נסים זאב (ש"ס): ה"חיזבאללה" השתלט לא רק בעזה, לא רק בלבנון, לא רק ביהודה ושומרון. הוא משתלט בכל מקום. הנשק של ה"חיזבאללה" היום הוא לא רק טילים, הנשק שלו הוא טילים וההגנה שלו היא ילדים ואזרחים. הוא משתמש באותם ילדים, באותן נשים, כמגן. הוא לא מאפשר לאותן משפחות לצאת מהבניינים. משם הוא ממשיך לשגר טילים. אז למי מטיפים מוסר? לנו אין זכות להגן על עצמנו, על אזרחינו? בכל רגע, יום-יום מאות טילים. אדוני היושב-ראש, צריך להבין שיש כאן נסי נסים. כל טיל כזה - ראינו בשבוע שעבר בנהרייה - כל טיל כזה גורם להרס ולחורבן ויכול לחסל משפחות שלמות. אם זה לא קרה, זאת ישועה מבורא עולם, השגחה של בורא עולם. אבל, לא נוכל לשבת בחיבוק ידיים ולתת לנסראללה לנהל את המאבק שלו גם דרך הכנסת. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זאב. חבר הכנסת ישראל חסון, ואחריו – חבר הכנסת יצחק לוי. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, המלחמה שמנוהלת כרגע, אליבא דכל העולם המערבי, אליבא דכל שוחר תרבות, כל שוחר צדק ומוסר - ולא מוסר מפוקפק וכפול, כפי שאנחנו שומעים בבית הזה, לצערי - היא המלחמה הצודקת והמוסרית ביותר. לפני כעשרה ימים עמד כאן ראש הממשלה ושאל את השאלות הבאות: האם נסכים לחיות תחת איום של ציר הרשע הזה, או שנחצוב את עוצמותינו הפנימיות ונגלה נחישות וקור רוח? אמר והתחייב: נמשיך במאבק עד שה"חיזבאללה" וה"חמאס" יבצעו את הדברים הבסיסיים וההגונים שדורש מהם כל בן-תרבות. ישראל לא תסכים לחיות בצל הטילים או הרקטות נגד תושביה. הוא הוסיף ואמר: ישראל לא תהיה בת-ערובה לא של כנופיית טרור, לא של רשות טרור וגם לא של שום מדינה ריבונית. והתחייב ואמר: איננו נכנעים, איננו נבהלים, אנחנו מאמינים בצדקתנו, כי אין מאבק צודק ומוסרי ממאבקנו – מאבק על הזכות לחיות חיים שלווים, נורמליים, ככל האדם, ככל עם, ככל מדינה. אמר: לא נתנצל על רצוננו זה, ואיננו זקוקים לאישור מאיש כדי להגן על עצמנו. אני מבקש גם מראש הממשלה וגם מממשלת ישראל, ואני בטוח שבגיבוי של כולנו – אני שם דגש ב"כולנו", כי מי שמוציא את עצמו מהכלל, זה עניינו – שראש הממשלה והממשלה יהיו נאמנים להתחייבויות שלהם. אני מבין שזה רגע קשה. חייבים להיות נאמנים. אין לממשלה הזאת הזכות המוסרית לא לנצח. אין לנו זכות מוסרית לא לנצח. אנחנו חייבים לעמוד על שלוש הדרישות: פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו, משום שהדיון פה אינו על הנשק של ה"חיזבאללה". הדיון פה הוא על היותנו בני-ערובה בידי ה"חמאס". הדיון פה הוא על הטילים עם ראשי חץ בלתי קונבנציונליים בסוריה. הדיון פה הוא על אירן והמטרה שהיא הציבה לעצמה. הדבר השני שהיתה לגביו התחייבות של ראש הממשלה: פריסת צבא לבנון. בעיני הדבר המדאיג מכול היום קשור לדבריה של קונדוליסה רייס, שלא הזכירה אפילו במלה אחת את נושא השבויים ואת נושא פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו. היא לא ציינה במלה אחת את החזרת השבויים. אני חושב שהממשלה חייבת, אבל חייבת, לצאת עוד היום או מחר בקריאה בהירה, ברורה, לרוב אזרחי ישראל שמצויים כרגע בחזית, קרוב לשני מיליוני איש, כדי שידעו בצורה בהירה וברורה מה עתידם. יש חרדה רבה מאוד בתחום הזה. אני חושב שהמצב הזה שאין בהירות, לא כיצד מנהלים את החיים היום ולא כיצד יהיה יום המחר, זה מצב שהוא לא מוסרי, הוא לא הגון, והוא חייב לבוא על פתרונו בצורה בהירה, גם אם זה עולה בכמה מעות. החוסן של כולנו, כפי שאמר ראש הממשלה, נובע מאזרחינו, ובזה אנחנו פוגעים היום. מבחינתי, על צדקתה של המלחמה הזאת אין דיון. על התבונה ואופן ניהולה יהיה לנו מספיק זמן לדבר, ויש גם פורומים רלוונטיים שאפשר לדבר בהם על כיצד צריך לעשות את הדברים, מה נכון לעשות. דבר אחד בטוח: חייבים להשיג את המטרות ולנצח. אם לא נייצר מחדש את כושר ההרתעה, אם חסן נסראללה יצא בתודעה הציבורית כמנצח, אנחנו בבעיה הרבה יותר קשה, וכפי שאמר יושב-ראש האופוזיציה על איום אסטרטגי - צריך הכרעה אסטרטגית. אני מציע לכולנו לא לשכוח את הדרום. הדרום סובל כרגע, וסובל בשקט, אבל בדרום מתנהלת מלחמה, ואם המלחמה בצפון לא תוכרע, הרי שהמסר לדרום ברור. אם ה"חמאס" לא יראה את הכרעת ה"חיזבאללה", מבחינתו זה ניצחון. את הדבר הזה חשוב לזכור; חשוב לזכור גם כשקשה וגם כשתובעים מאתנו היום הפסקות אש כאלה ואחרות. הדבר האחרון שאני מבקש לציין הוא לחברי הכנסת הערבים, לא לכולם, לחלקם: אם יש דבר אחד שאני מוכן לאחל מעל הבימה הזאת, הוא שאני מאחל לכל בן-תרבות, איש מוסר אמיתי, שבסוף המאבק הזה איש מיושבי הבית הזה, שחלק מידידיו הם אנשי ה"חיזבאללה", אני מקווה שהוא לא יוכל לפגוש אותם בעולם הזה, אלא רק בעולם הבא, בסוף המערכה הזאת. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק לוי. אחריו – חבר הכנסת יצחק זיו. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - היו"ר מגלי והבה: הוא דווקא ציין את אלה שהוא אתם ואת אלה שהוא לא אתם. אתה בין אלה שהוא מאמין שאתה אתם. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש לחלק את נאומי בן חמש הדקות – אם תיתן לי עוד דקה, אודה לך - לשני חלקים: אחד למלחמה של היום ואחד לאירוע שעומד להתרחש מחר. לגבי המלחמה של היום - אנחנו כמובן מאוד מצטערים על מה שקרה בכפר קאנא, אבל אנחנו חייבים לומר בצורה גלויה ואמיתית: האחריות היא על ה"חיזבאללה". מספיק להתנצל. גם כשה"חיזבאללה" הורג ילדים קטנים, הדבר הזה כואב לנו, על כל אדם חף מפשע. אבל צריך לדעת על מי להטיל את האחריות בצורה ברורה. מאתמול יצאנו למערכה חדשה – מערכת ההסברה הבין-לאומית. אם עד אתמול היה לנו קל יותר, היום קשה לנו יותר. עברנו שלב. עכשיו אנחנו צריכים להתגונן – להתגונן מול הפגנות בצרפת, להתגונן מול הפגנות בגרמניה, מול הפגנות בארצות-הברית, מול דיבורים של ראש ממשלת צרפת, מול דיבורים של העולם הערבי, מול תמונות קשות ש"אל-ג'זירה" מריצה כל הזמן. צריך להתגונן מול זה, אבל קודם כול, נדע אנחנו את האמת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת לוי, אני חושב שחלק מהרשתות האלה עוסקות בהסתה נגדנו. לא צריך להשאיר את זה כך. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כל הזמן. ברור שהאירוע שקרה בכפר קאנא אתמול הוא לחמם. קודם כול צריך שאנחנו נאמר את האמת בצורה גלויה, שלא נגמגם, לא שר הביטחון ולא משרד החוץ ולא שום גורם הסברתי ולא הכנסת - האנשים החפים מפשע שמתו בכפר קאנא מתו באשמת ה"חיזבאללה". מי שאשם בהריגתם זה ה"חיזבאללה" בלבד. אחד מהשניים: או שלא נתנו להם לצאת או שהם הפילו את הבניין. אני רוצה לתת כאן קרדיט לאיש חיל האוויר שמסביר לנו את העובדות. ברגע שבאותו בניין הוסתרו משגרים, הוסתרו חומרי נפץ, ממקום סמוך לבניין שוגרו רקטות לעבר ערים במדינת ישראל, הבניין הזה והכפר הזה ידע שהוא יותקף, וצה"ל הודיע - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כמה הרגו? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא עושה חשבון של כמה. חבר הכנסת זכור, אני ממש לא עושה חשבון כמה, אני לא יודע למדוד אם שמונת פועלי הרכבת בחיפה זה יותר כואב או פחות כואב מאשר הילדים בכפר קאנא, אני לא יודע להגיד לך אם הסבתא והנכד זה יותר כואב או פחות כואב. אני לא עושה חשבונות של מספרים, אני עושה פה חשבונות של מוסר ואני עושה כאן חשבונות מי הרוצח. אני מודיע לך שמי שרצח פה זה ה"חיזבאללה", כי צה"ל היה מוסרי מאוד, צה"ל הודיע וצה"ל אמר: תצאו החוצה, והילדים נשארו אף-על-פי-כן. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הילדים ישלמו את המחיר? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הילדים נשארו כי לא הודיעו לילדים. זה לא משנה בכלל מי לא הודיע לילדים. היו כרוזים והיו התרעות והיו טלפונים ולילדים לא הודיעו. מי לא הודיע? מי לא נתן להם ללכת? מי לא אמר להם שהיה טלפון? מי לא אמר להם את זה? צריך להגיד את זה בבירור. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זכור, אנחנו לא מנהלים עכשיו דיאלוג אתך. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם אנחנו רוצים להגן על עצמנו, אנחנו צריכים היום לומר את הדברים בצורה ברורה. זו נקודה אחת. נקודה שנייה שאני רוצה לומר בנוגע למלחמה - עדיין אנחנו נותנים תמיכה בלתי מסויגת לממשלה, כל זמן שהיא עומדת ביעדים, ואני אומר את זה ברחימו ודחילו. יש אולי הרגשה שביום האחרון, בדיבורים עם קונדוליסה רייס, היעדים מתחילים להשתנות. אני מאוד מצטער ששר הביטחון לא נמצא, אבל אני בטוח שהשר נהרי יעביר לו את העניין. האופוזיציה נותנת גיבוי מלא לממשלה כל זמן שהממשלה מדברת על היעדים שהיא הכריזה עליהם. אם הממשלה תשנה את היעדים, נצטרך לדון מה הם היעדים החדשים. אנחנו מבקשים ומתחננים לממשלה שלא לשנות את היעדים, לשמור עליהם. היא אמרה טוב, היא דיברה טוב, היא צריכה ללכת עד הסוף ביעדים האלה. תרשה לי עוד דקה אחת - על אירוע שיקרה מחר. מחר מזכירים את יום השנה להריסת יישובי גוש-קטיף ולגירושם של התושבים. אני רוצה לומר לכם, מורי ורבותי, לולא המלחמה היינו עושים כנס מיוחד לעניין הזה, ובגלל המלחמה לפחות נזכיר זאת. נזכיר את אותם אנשים שכל החברה ישראלית הרימה מולם אצבע ואמרה להם: אתם אשמים בכל מה שקורה מבחינת הביטחון; את האנשים שיצאו מבוזים ומושפלים מבתיהם, שהסתובבו בבתי-מלון - היום כבר כל כך הרבה אנשים יודעים כמה לא נוח לגור בבתי-מלון רק שבוע או שבועיים, והם היו שם חודשים ארוכים. כל אותם אנשים היום ללא יוצא מן הכלל שולחים את ילדיהם לקרב, והילדים שלהם נמצאים בחזית והילדים שלהם נלחמים עם הילדים של כולם. אני רוצה להצדיע פה למגורשי גוש-קטיף, הצדעה מיוחדת, שאיננה גורעת מההצדעה שלנו לצה"ל, לכוחות הביטחון ולממשלת ישראל ולכולם. לקראת המפגן שיהיה מחר, ואני מקווה שהוא יהיה גדול, אני רוצה להצדיע כאן לכל תושבי גוש-קטיף על הנאמנות שלהם, על הדבקות שלהם, ואולי גם בשם הכנסת - הלוואי שמישהו היה קם, לא אני, מישהו מהיושבים כאן היה קם ומבקש סליחה, סליחה על הפגיעה בהם, סליחה על איך שדיברנו עליהם, סליחה על מה שעשינו להם. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת לוי, תודה. חבר הכנסת יצחק זיו – איננו. חבר הכנסת מאיר פרוש, אחריו – חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת פרוש, עשר דקות. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ביומיים האחרונים מצויה מדינת ישראל תחת מתקפה מדינית בין-לאומית בשל הטרגדיה והאסון האנושי שאירעו בקאנא. כולנו כואבים את מותם של חפים מפשע, כולנו דואבים על מותם של אזרחים, ביניהם גם ילדים רבים, וכולנו מבקשים סליחה. עם זאת, חייבים הדברים להיאמר בקול ברור וצלול: אף אחד בישראל לא התכוון להרוג את הפליטים בקאנא, לא בכוונת אגב ולא בכוונה תחילה. זה איננו המוסר שלנו, זה נוגד את המוסר היהודי, זה מנוגד להלכה היהודית. מכאן, מעל במת הכנסת, אני מבקש להביא לידיעת כל המגנים אותנו בעולם, כי יש הלכה עתיקה בהלכות מצור ומלחמה, שממנה אפשר ללמוד על הרמה המוסרית הגבוהה של היהדות והתייחסותה לערכם של חיי אדם, גם של האויב הנלחם בנו. כיהודי שומר מצוות, כמאמין בן מאמין, חשוב לי שידע העולם, כי כבר הרמב"ם בהלכות מלכים פסק: כאשר צרים על עיר במלחמה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה, אלא רק משלוש רוחותיה, כדי לאפשר לכל מי שרוצה להימלט על נפשו שיעשה כן. הדגש הוא באוכלוסייה האזרחית, שבמפורש פתוחה בפניה הדרך לצאת מאזור המערכה הצבאית, וכמובן, כמובן, אם הם אינם עושים זאת, הרי האחריות לכך עליהם בלבד. זהו מוסר היהדות, זו ההלכה שלנו, וכך לשמחתנו נוהג הצבא, ועל כך אנחנו מתגאים. אין אדם בישראל שלבו לא נחמץ כאשר ילדים נהרגים, אבל לא ישראל שפכה את דם הילדים הלבנונים האלה. ארגון ה"חיזבאללה", ובראשו נסראללה, אחראי למות החפים מפשע, הם מונעים בכוח יציאת אזרחים מהכפרים, לאחר שהוזהרו על-ידי הצבא לצאת. הם מבקשים להביא להרג אזרחים שלהם כדי להשתמש בתמונות במלחמת תעמולת השקרים שלהם בתקשורת הבין-לאומית. מוסר המלחמה קורא שלא לפגוע במכוון באוכלוסייה בלתי לוחמת ולהשתדל לצמצם ככל הניתן פגיעה בלתי מכוונת בה, אך כולנו יודעים שלא תמיד ניתן למנוע כל פגיעה בלתי מכוונת. זה קשה שבעתיים כאשר לוחמי האויב נוהגים כשיטה להשתמש בחסותה של סביבה אזרחית על מנת להעמיד אותנו בדילמה אכזרית בין השלמת המשימות לבין הניסיון להימנע מפגיעה במוסר המלחמה, ורבים-רבים מאותם אזרחים נותרים בשטח גם מרצונם, והופכים בכך מחפים מפשע למחפים על פשע. אדוני היושב-ראש, כאשר אנו שומעים את דברי הגינוי במועצת הביטחון, את דברי התוכחה בוותיקן, את דברי ההוקעה במשרדי החוץ של פריס וברלין, עז רצוננו לשאול את הצבועים והמתחסדים, מדוע לא שמענו אתכם כאשר אויבינו נהגו בברבריות כלפינו? מדוע לא שמענו אותם עת נהרגו אזרחים בפיגועים ואויבינו קיימו תהלוכות שמחה וצהלה? אפילו לאחרונה, במלחמה הנוכחית, בקושי רב שמענו קולות בודדים המגנים את הניסיונות של ה"חיזבאללה" להרוג כמה שיותר אזרחים ישראלים חפים מפשע. והרי הטילים וה"קסאמים" לא מכוונים נגד מטרות צבאיות, אלא תכליתם היא לפגוע בגני-ילדים, במקומות ציבור, בבתי-חולים, בבתים אזרחיים. עמיתי חברי הכנסת, אני סבור שטעה ראש הממשלה כאשר נכנע לדרישת מזכירת המדינה האמריקנית להכריז על הקפאת ההתקפות האוויריות על מטרות נייחות למשך 48 שעות. גם בנושא זה יש להבהיר בצורה חזקה שאינה משתמעת לשתי פנים: הפגיעה שלנו בתשתיות אזרחיות בלבנון מוצדקת מכל היבט שהוא. כאשר מדינה ריבונית אינה מנסה להשליט את מרותה ומניחה לכוח טרוריסטי חמוש לפעול מתוכה נגד מדינה אחרת, כל האחריות נופלת על שכמה. ולכן ממשלת לבנון נושאת באחריות למתרחש, כי במשך שש שנים היא לא עשתה דבר כדי לבצע את החלטה 1559 של האו"ם, החלטה כל כך ברורה, שמחייבת את לבנון לפרק את "חיזבאללה" מהנשק שלו, החלטה שמחייבת אותה לממש את ריבונותה של לבנון גם כלפי ה"חיזבאללה". חולשתה היא תירוץ בלבד, משום שגם החולשה היא תוצאה של החלטה מודעת שלא לקיים כוח המסוגל לאכוף מרות. ולכן פגיעה מדודה בתשתיות היא אמצעי נכון, אמצעי נבון, קל וחומר כאשר ידוע שה"חיזבאללה" משתמש בתשתיות לצורך פעולותיו העוינות. אדוני היושב-ראש, אנו עומדים עכשיו בצומת, על פרשת דרכים - רובו הגדול של העם מבין כי לא רק שלא צריך להפסיק את המערכה, אלא אסור חלילה שהאירוע הטרגי בקאנא ישפיע עליה כהוא-זה. אם ישראל תפסיק את המערכה הזאת טרם זמן, טרם ההבשלה, פירושו שנכשלנו, והמחירים שהמדינה תשלם לאורך השנים הבאות יהיו בלתי נסבלים. הבה נתאר לעצמנו מצב דמיוני שבו אנו מצויים כשנה לאחר ביצוע "תוכנית ההתכנסות" של אולמרט, מצויים קרוב ל"קו הירוק", אויבינו פוצחים במלחמתם, ואז הטילים היו מגיעים לא רק מלבנון ומעזה, חלילה, אלא גם מיהודה ושומרון אל ריכוזי האוכלוסייה הגדולים במרכז הארץ, ואז אין משבצת קרקע בטוחה בכל מדינת ישראל. לאן היו נמלטים אז מיליוני היהודים הישראלים - כאשר הטילים מיהודה ושומרון מכסים את כל ערי ישראל והפרברים? אני פונה לידידי מהשמאל: עליכם להכיר בכך שהתאמתו כל האזהרות של מתנגדי הבריחה מהלבנון ושל אלה שהתנגדו להתנתקות מעזה. הנסיגות לא הפחיתו את עוצמת העימות, ועל-כורחנו אנו נאלצים לשלוח את הצבא למקומות שנסוגונו מהם. היטיב לבטא זאת האלוף במילואים גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, שאמר: "אם תבוצע תוכנית ההתכנסות ואם צה"ל יצא מהשטחים לחלוטין, ייווצרו בעיות ביטחון קשות מאוד, חמורות מאוד. יהיה ירי טילים ו'קסאמים' על ירושלים ועל נתניה מדי יום, ותהיה רכבת אווירית מאירן לגדה, שמדינת ישראל לא תוכל לעצור". לכן, רבים מאנשי השמאל מתפכחים עתה ומתנגדים לתוכנית ההתכנסות, שאני מתעקש דווקא לכנות אותה תוכנית ההסתבכות. אבל אותם אנשי שמאל צריכים לסגת לא רק מתוכנית ההתכנסות, ורבים מהם, כאמור, עושים זאת, אלא צריכים להצטרף לתביעה הגוברת בציבור מהממשלה להשלים את המבצע בלבנון, להשלים את המבצע הזה. במוקדם או במאוחר צה"ל ייאלץ אומנם להפסיק את המתקפה בלבנון. בסופו של דבר נהיה חייבים למצות את האמצעים הצבאיים ולהגיע לשולחן המדיני, אך ברור כי לפני שהמבצע הצבאי מסתיים צריך להגשים את המטרות. ולעניות דעתי, אדוני היושב-ראש, צריך לא רק להרחיק את ה"חיזבאללה" מהגבול, אלא גם לרסק את מערך הרקטות האדיר המאיים על ישראל כבר שש שנים. וראוי גם שנזכור, כי הפסקת אש מוקדמת מדי תותיר את ישראל עם בעיה גדולה וחמורה, שני חיילים חטופים, ועם בעיה גדולה יותר בעזה, שם עדיין יש חייל חטוף וגם ירי של "קסאמים". לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מאוד מקווה שהממשלה לא תמהר להתקפל, אלא תדע לעמוד איתן מול הלחצים הבין-לאומיים. יש לי תקווה מסוימת שאכן זה מה שיקרה. הבוקר קראתי את דבריו של השר חיים רמון, שהיו דברי טעם. על שאלת עיתונאי, מה ייחשב בעיניך כהישג במלחמה זו, השר רמון השיב, שהחלטת האו"ם 1559 תבוצע במלואה, לרבות החזרת החטופים. כי אם ה"חיזבאללה" יישאר בדרום- לבנון זו תהיה מכה לא רק לנו, אלא גם לכל העולם החופשי, מכה לארצות-הברית שאומרת לנו שה"חיזבאללה" הוא הזרוע הטרוריסטית החזקה של ציר הרשע; ואני חותם על כל מלה. בסוף אומר כמה מלים במישור הרוחני. יהודים אמורים למלא את המוטל עליהם בתחום המדיני והצבאי, אך עלינו לזכור, בשני התחומים גם יחד שום דבר לא יועיל לנו בלי סייעתא דשמיא. לכן תפילתנו ליושב במרומים: צור ישראל, קומה לעזרת ישראל. ותפילתנו, תפילת כולנו היא: יהי ה' אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו – אל יעזבנו ואל ייטשנו. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת פרוש. אני מזמין את חבר הכנסת אבשלום וילן. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת ברכה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יצאנו למלחמה לפני כמעט שלושה שבועות, ובעצם הממשלה אישרה בהגדרת המלחמה כמה יעדים, מה יהיו מטרות המלחמה. קודם כול דובר בהרחקת ה"חיזבאללה" מהגבול; דובר בהחזרת השבויים ודובר בהפסקת ירי ה"קטיושות", להגיע לפתרון עתידי שבו האיום של אלפי טילים על ישראל לא קיים יותר. שאלתי לפני 20 יום, ואני שואל גם עכשיו: האם, אדוני השר - שנכנס כרגע לאולם - כאשר דנתם בישיבת הממשלה באישור פתיחת פעולות המבצע, האם שאלתם את מפקדי צה"ל מהי תוכנית היציאה? אני מבין ומברך על כך שהחלטתם לעבוד מהאוויר ולא מהקרקע, כדי להקטין את מספר הנפגעים. אבל האם באמת קיבלתם תשובה? אני יודע שנאמר לכם ברורות שיעופו טילים ויעופו "קטיושות", הממשלה ידעה את זה, ובכל אופן אני שואל: האם כאשר הממשלה החליטה היתה לה גם איזו תוכנית יציאה? עושה רושם שלאחר כמעט שלושה שבועות של לחימה לא נשקלו – ואני לא מדבר כרגע על בעיות צבאיות – אדוני השר ישי, כמה שאלות מאוד מאוד בסיסיות. לדוגמה, מה פירושו של לרסק את ה"חיזבאללה"? האם כאשר יש חוליות טרור של שלושה וחמישה, שמחזיקים את הטילים ליד הבית ואחרי הירי נכנסים אליו, האם אתה באמת מסוגל לסיים את זה מהאוויר או בפעולות קרקעיות מוגבלות? האם באמת כאשר אתה הולך למרחב לבנוני כל כך רחב אתה יכול לחסל ארגון גרילה? אומרים היום - אני שומע את השר רמון, את השר בן-אליעזר - שאם תהיה היום הפסקת אש, מבחינת ישראל זה תסריט גרוע ביותר. ואני שואל אתכם, רבותי השרים: האם לא ברור לכם שאת המלחמה הזאת ניתן לסיים רק במשא-ומתן מדיני, רק בהסכם מדיני? הבעיה איננה כמות המכות. אנחנו ביצענו למעלה מ-3,000 גיחות. פגענו בתשתיות ובחומרים ובמה לא, ובכל אופן, סיומה של הלחימה לא נראה באופק, משום שצריך להבין דבר בסיסי שאתם לא אומרים שלושה שבועות לציבור: אין במלחמה הזאת הכרעה. אין בה הכרעה בנוק-אאוט וגם אין בה הכרעה בנקודות. יש במלחמה הזאת אפשרות אחת: לצאת ממנה עם איזה הסדר מדיני. במקום להתחיל לדבר עם סוריה - ואני אומר פה, כן, אדוני היושב-ראש, עם סוריה - אתם אומרים "פוס, לא רוצים" כבר כמה שנים. האמריקנים עושים את הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר, ובמקום לבודד את סוריה מאירן, ובאמצעות זאת לנסות להשתלט על ה"חיזבאללה" לא רק דרך ממשלת לבנון אלא גם דרך ממשלת סוריה, עוצמים את העיניים ומשחקים לידיים של הארגונים הפונדמנטליסטיים הקיצוניים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת חושב שהסדר של הפסקת אש, שילווה בכניסה של צבא לבנון וכוח רב-לאומי לדרום, והרחקת "חיזבאללה" מגבול הצפון, והחזרת השבויים בהסדר שבו הטילים מוזזים לאחור ולא מאיימים מחדש בשנים הקרובות על מדינת ישראל - הוא הסדר נכון מאוד מבחינתנו. בכמה ימי הלחימה ששר הביטחון דיבר פה עליהם, אני לא רואה איך הוא משיג את המטרות האלה. אז הוא יכה בעוד חוליה ויוריד עוד כמה משגרים; ואין לי התנגדות, אני רק שואל וטוען, אדוני השר, לא שמעתי מכם מהיום הראשון איך אתם מסיימים את הלחימה הזאת. יצאתם בהצהרות, פמפמתם את כולם. מאה אחוז. כולנו חשבנו שלישראל זכות להגיב. אבל לא מציירים דברים שאין להם בסיס. נו, יביאו את ראשו של נסראללה, ובזה תיפתר הבעיה? אני רוצה להזכיר לכולם, דיברנו על ערפאת - - - השר משולם נהרי: עוד לא נאמרה המלה האחרונה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני השר, תרדו כבר מהגחמות ומהגישה הזאת של הבטן. תתחילו לחשוב כמדינאים, תפסיקו - - - היו"ר מגלי והבה: אדוני השר, אם אתה רוצה, תוכל אחר כך לעלות ולהגיב. אבשלום וילן (מרצ): אדוני השר, תפסיקו להיות מנהיגי שכונה. תתחילו להתנהג כמנהיגים. תסתכל, אנחנו כבר חיסלנו את מוסאווי והבאנו את השיח' עובייד לכאן, ועלה נסראללה, ואינני יודע מי יהיה אחריו ב"חיזבאללה". לכן תבין, בזה שאתה מוריד את מספר אחת עדיין לא התמודדת עם בעיה של ארגון גרילה שיושב חזק בתוך ציבור שיעי; ואני האחרון שחושב שצריך לרחם על נסראללה. רק החשיבה שלכם היא כל כך פשטנית - - - השר משולם נהרי: אבו וילן, נתתם שש שנים ל"חיזבאללה" להתבצר. אבשלום וילן (מרצ): מי זה נתן? אתה לא היית? אתם לא הייתם חברים בממשלה שלא הגיבה על החטיפה בספטמבר 2000? אז היה משא-ומתן מדיני. היו"ר מגלי והבה: אני מבקש לסיים. אבשלום וילן (מרצ): אדוני השר, לא תוכל לברוח מזה, מי שחושב - וכל האמירות הפשטניות שמרוצצים את ראשו של הנחש ואחרי זה מגיע נחש אחר, ואמרתם, ערפאת הוא מקור כל הרוע ולאחר מכן קיבלנו את "חמאס", ונקבל הלאה. תבינו שהבעיה הבסיסית היא איך יוצרים מציאות חדשה, ומציאות חדשה יוצרים במהלכים מדיניים. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן להתחיל לרדת מהלחימה, להגיע להסכמים מדיניים, ורק באמצעות משא-ומתן ובניית פרטנרים בשטחים, לא עם ה"חיזבאללה". הפרטנר בצפון הוא סוריה וממשלת לבנון, ובשטחים - אש"ף. ברגע שנפנים את זה, יהיה אפשר להתקדם. תודה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, חבר הכנסת טיבי, חמש דקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין מלחמה שהיא מלחמה מוסרית. ההתהדרות בערכים מוסריים בזמן ניהול מלחמה, או במניעים מוסריים, היא דבר נלעג. בעיקר כאשר מטיפים לנו מוסר לאחר הרג המוני כזה, שרק מי שראה את התמונות או מי שהריח את הגופות במקום, של ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים מוגבלים, ששהו במקלט וחשבו שהם מקבלים מחסה מפני התקפות חיל האוויר - זה היה דבר נורא. ההסברים לאחריו היו נוראיים עוד יותר. ההצטדקות של שר הביטחון וההזדקקות להטפת מוסר, חמורה ביותר. מייד עם פרסום התמונות, אחד הקצינים העלומים אמר: בטח בבניין היו משגרי "קטיושות". אחר אמר: בטח בבית לידו היו. דובר אחר אמר: אולי בקאנא היו שיגורים. ללמדך שעושים הכול כדי להצדיק את ההפצצה על בית שיש בו אזרחים. אני אומר בצער רב: לא הרגשתי לאחר אתמול שבציבור הישראלי יש הלם מהתמונות הנוראיות ביותר. אחדים אף אמרו: מגיע להם. היש דבר יותר נורא מזה? עוד לפני שפרצה המלחמה הזאת התרענו מפני הרפתקה מטורפת, מתלהמת, בלתי מחושבת, עיוורת, שנקראת מלחמה עם לבנון. אמרתי אז שזה יכניס את האזרחים למעגל הלחימה גם פה וגם שם. אכן, ישראל יזמה, לאחר הפגיעה בחיילים בגבול הצפון, את הפגיעה בתשתיות אזרחיות ובאזרחים. "חיזבאללה" הגיב וגם הכניס אזרחים ופגע באזרחים. התקוממנו על הכנסת האזרחים למעגל הלחימה, ואמרנו שצריך להפסיק את הלחימה. די. הפסקת אש, הפסקת הלחימה. ובכל פעם שאמרנו: די למלחמה, הותקפנו. ואמרנו, שבעוד שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, המלחמה הזאת תיפסק. יהיו שיחות מדיניות, יהיו חילופי שבויים, ואז מה נאמר? למה שפיכות הדמים עד אז? ואז תראו מה קרה. אין ספק שהבית הזה הוא בית שהמודיעין נתן את תצלומיו באותו יעד לטייס, לחיל האוויר. כך אומר חיל האוויר: תפנו למודיעין. זה בית, חבר הכנסת רן כהן, שצילמו אותו 500 פעם, מימין, משמאל, מלמעלה, מלמטה. ידעו מי יוצא, ידעו מי נכנס. ככה זה. ואמרו שהיו הפצצות ושיגורים. האנשים אמרו: היו הפצצות בכפר במשך כל היום. כמעט 50 הפצצות. תגידו, הרי ראיתם מי נכנס ומי יוצא. ראיתם שאין רקטות שם. אם יש רקטות, שיוציא חיל האוויר בכבודו ובעצמו – לאחרונה הוא מדברר הרבה מסיבות עיתונאים – שיביא במסיבת עיתונאים, שיציג את התמונה: יש רקטות בתוך הבית, ולכן הרגנו 27 ילדים - 57 אזרחים. אין דבר כזה. ומייד לאחר מכן קמו שר הביטחון וראש הממשלה ואומרים: המלחמה תימשך. לא, המלחמה הזאת חייבת להיפסק, והקולות האמיצים שהיו במשך 20 הימים האחרונים, הבודדים - - - היו"ר מגלי והבה: רגע, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת זחאלקה, אתה תישאר בחוץ. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא יכול לדבר? היו"ר מגלי והבה: אדוני, אתה הוצאת מהמליאה, ועדיין העונש בתוקף. רן כהן (מרצ): אפשר, אדוני היושב-ראש, לדאוג שיגיע שר? היו"ר מגלי והבה: כן, בהחלט. פניתי והוא בדרך מחדר האוכל לכאן. חבר הכנסת זחאלקה, תן לחבר הכנסת טיבי להשלים ואני אתן לך את הזמן שלך. בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הקולות האמיצים - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא יכול לדבר? היו"ר מגלי והבה: אתה כל הזמן מדבר, אבל אתה בעונש. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר מגלי והבה: לא, אתה לא בסדר הדוברים של הכנסת היום. ואם יש לך טענות, תפנה ליושבת-ראש הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. הקולות הבודדים והאמיצים שהתנגדו למלחמה, חבר הכנסת אלדד - - היו"ר מגלי והבה: בבקשה, אני אתן לך חצי דקה נוספת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה רבה. - - עוד יתרבו, ככל שנוקף הזמן, האסונות גדלים ומתארכת המלחמה, כי הגברת רייס עוד לא הכריעה – היא, והפטרון האינטליגנטי ביותר שיש לה – על הפסקת הלחימה ועל הצורך בהפסקת אש מיידית, למרות השינוי בעמדתו של טוני בלייר, העבד הנרצע של ג'ורג' בוש, כי לא הילדים שלה נהרגים, אלא הילדים של פה ושם, ישראלים ולבנונים, ויש לה שכירי חרב. הם נלחמים בשביל השיקולים הגיאו-פוליטיים שלה, של הסדר החדש. איך היא אמרה בטמטום רב? צירי לידה של מזרח תיכון חדש. איזה מזרח תיכון? היו"ר מגלי והבה: תודה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני גינקולוג, אני יודע שלידה זה דבר חיובי. יש דבר יותר עגום ועצוב ממה שנולד בימים אלה? לכן, אדוני היושב-ראש, יש להמשיך לזעוק ולומר לא למלחמה. וחברת הכנסת זהבה גלאון, שהיא בודדה אולי בין חברי הכנסת היהודים שמתנגדת, כבר מתחילת המלחמה, בגלל זה אולי אחדים מותחים עליה ביקורת, אדוני היושב-ראש – מותר לפרגן; אני לא יודע אם זה עוזר לה, אבל - - - היו"ר מגלי והבה: בסדר. תודה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בעוד כמה ימים וכמה שבועות יהיו הרבה זהבה גלאון במפלגות הציוניות. כולם יתחילו להגיד: אה, גם אני מתחתי ביקורת על המלחמה. היה ציוץ בעיתון נידח בעמוד 17 - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טיבי, צריך לסיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - או ברדיו צפון. אבל האנשים האמיצים צריכים לומר כבר מההתחלה לא למלחמה הנוראה הזאת. די. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו יהיה חבר הכנסת יובל שטייניץ, ואחריו יהיה חבר הכנסת עבאס זכור. יובל שטייניץ (הליכוד): איפה השר? היו"ר מגלי והבה: אני מבקש להביא את השר, שיגיע. רן כהן (מרצ): יש כמה שרים שאוכלים, תביאו אותם. יובל שטייניץ (הליכוד): אני הייתי עוצר את הדיון, כי השר לא מגיע. זהבה גלאון (מרצ): איפה שר הביטחון? קריאה: איפה הביטחון? היו"ר מגלי והבה: אני מבקש לקרוא לשר, פיזית. לא לסמוך על טלפונים. בבקשה, חבר הכנסת ברכה, יש לך חמש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נשאלת השאלה, האם בעוד אנחנו מדברים על הטבח אתמול בקאנא, מצפה לנו בדקות הקרובות או בדקות האלה ידיעה על טבח נוסף. בכפר שריפה, שהופגז לפני עשרה ימים - אנשים שם לא הצליחו להגיע אליו. מדברים עד עכשיו על 26 גופות, שיכולות להגיע ל-40, שקבורות מתחת להריסות, וכוחות הצלה או אנשי הצלה או אזרחים לא יכולים להגיע אליהן. אני מקבל ידיעות ראשוניות בעניין הזה, ואם זה אכן נכון, אז זה נותן את האופי של המלחמה הזאת, שזה לא חפים מפשע שנהרגים כתוצאה מטעות, אלא חפים מפשע הם המטרה של המלחמה הזאת. עד כה נהרגו בלבנון מאז תחילת המלחמה הזאת כ-700 אנשים, 95% מהם אזרחים. לא ייתכן שממשלה, שצבא מתוחכם יטעה ב-95% מהמקרים ויפגע ב-5%. אם זה כך, ממשלה כזאת אין לה זכות קיום אפילו לשנייה אחת. זה לא יכול להיות. לבוא לכאן ולומר שכאשר נהרגים אזרחים בלבנון, כולם יודעים שזאת לא המטרה? מסתבר שזו המטרה. כשמפגיזים בניינים עם תושבים, נהרגים אנשים חפים מפשע, נהרגות משפחות שיש בהן נשים וילדים. כשממוטטים בניינים של שלוש קומות ושל חמש קומות, כשהרמטכ"ל מדבר שעל כל "קטיושה" צריך להוריד בניין רב-קומות, זה אומר שזאת מדיניות ולא טעות. מי שמנסה להשיג הישגים פוליטיים באמצעות פגיעה באזרחים, כדבר שיכול ללחוץ או להחליש את מקומו של "חיזבאללה" בלבנון; מי שמתכוון להשיג הישגים פוליטיים דרך פגיעה בתשתית אזרחית ובחפים מפשע - הוא טרוריסט. אין שום הגדרה אחרת לטרור אם לא השגת יעדים מדיניים-פוליטיים באמצעות פגיעה בחפים מפשע. והמלחמה הזאת, כפי שחזרנו ואמרנו, היא לא רק מלחמה ישראלית. אני שומע בבית הזה שיש מערכות הצדקה אוטומטיות לכל פשע. אנשים לא עומדים ואומרים: רגע אחד, ראינו גופות של ילדים, בואו נחשוב קצת, בואו נתאפק קצת, בואו נדבר קצת אחרת. זה לא עולה על דעתם. יש כאלה שאומרים לנו: אבל הם הרגו שמונה פועלים בחיפה. אני לא רוצה לא את הרצח הזה ולא את הרצח הזה, לא אלה שימותו ולא אחרים שימותו. רוצים לכפות בבית הזה – או שאתה מסכים להריגת חפים מפשע האלה, או הריגת חפים מפשע האלה. אני לא מקבל הריגת חפים מפשע, לא מהעבר הזה של הגבול ולא מהעבר האחר של הגבול, אבל מי שמנהל את המלחמה זה הממשלה, שעומדים בראשה אולמרט ופרץ. המלחמה הזאת היא גם מלחמה אמריקנית. קונדוליסה רייס והממשל האמריקני התנגדו להפסקת-אש במועצת הביטחון, בפגישת ה-8G, בוועידת רומא, בכל מקום. היא אמרה שהיא לא רוצה בהפסקת-אש זמנית. מה זאת אומרת? שימותו עוד קצת. הפסקת-אש זמנית היתה יכולה לחסוך אחד או שניים או עשרה או 20 או 30 או 100 או 200 אנשים, אבל לא, זה קטן עליה. אחרי הטבח אתמול בכפר קאנא היא אמרה: הגיע הזמן להפסקת-אש. איזו ציניות. מה היה צריך, שאנשים וילדים ימותו בעשרות כדי שהיא תואיל להגיע למסקנה הזאת? היו"ר מגלי והבה: נא לסיים. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מסיים. אחר כך הגיעו למסקנה של הפסקת הפגזות ל-48 שעות, אבל המלחמה נמשכת. הבוקר היא בישרה לנו שאפשר להגיע להסדר בתוך שבוע. מה זאת אומרת בתוך שבוע? זו הארכה שביקש ממנה אולמרט כדי להמשיך את המשימה ואת הפשעים שעושים שם. זה דבר שאין הדעת האנושית יכולה לסבול. היו"ר מגלי והבה: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): מי שמתפרנס מדם, יכול לשמוח ולעלוז. אבל אנחנו פה שוחרי שלום, ואנחנו רוצים לחיות ולחסוך בחייהם של לבנונים, של פלסטינים ושל ישראלים. 98 פלסטינים נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה בלבנון, אף אחד לא זוכר. יש הרג יומיומי – פה חמישה, פה עשרה, פה 15 – ואלה מקפחים את חייהם תחת האבק של המלחמה בלבנון. היו"ר מגלי והבה: אתה צריך לסיים, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה רואה שהטון שלי הוא טון של סיום. אדוני היושב-ראש, לכן מאוד תמוה בעיני אותו נאום של עמיר פרץ. או שכל החיים שלו הוא לבש מסכה וזה עמיר פרץ האמיתי, או שעמיר פרץ נגרר היום כמו כלי במלחמה הזאת. בשני המקרים זה לא מחמיא לו. או שהוא רימה את העולם כל הזמן ועכשיו זאת האמת שלו, ורמאי לא יכול לשבת במקום שהוא יושב, או שהוא גרורה, וגם אז הוא לא יכול לשבת באותו משרד. לממשלה הזאת אין מקום. היא ממשלת דם ומלחמה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ, ואחריו – חבר הכנסת עבאס זכור וחבר הכנסת יצחק זיו. בבקשה, חבר הכנסת שטייניץ, שלוש דקות. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, דיבר קודמי על כך שאנחנו לא רוצים הרוגים לא בחיפה, לא בנצרת ולא בכפר קאנא. איזה איש שלום מוחמד ברכה, וה"חיזבאללה" אולי ארגון שלום. אני גם מאוד הצטערתי, בדיעבד בהיסטוריה, לראות הרוגים בלונדון ובברלין במלחמת העולם השנייה, אבל מי שלא נלחם בהיטלר היה רואה מיליוני ועשרות מיליוני הרוגים בצד השני, ואכן זה שהתחילו להילחם בו מאוחר מדי גרם לשואה היהודית ולשואה בהיקפים קטנים יותר להרבה עמים אחרים. אנחנו ניצבים כאן בפני היטלר מודרני, אחמדינג'אד, שכבר קרא להשמדת ישראל, ונסראללה שקרא להשמדת ישראל. והנה בא מוחמד ברכה ורוצה לאסור עלינו להילחם באותו ארגון נאצי, שקורא להשמדת שישה מיליון יהודים במדינת היהודים, במדינת ישראל. והנה בא מוחמד ברכה ובאים חבריו הבוגדניים, ואומרים לנו שכיוון שה"חיזבאללה" מנסה להשמיד אותנו ואת ילדינו מתוך כפר קאנא, אז אנחנו צריכים לקבל את זה ולא להשיב מלחמה שערה. וכאילו שכחנו שה"חיזבאללה" לא אשם רק בחטיפת חיילים, אלא באותו יום, כמו הרבה פעמים קודם, גם נורו "קטיושות", תוך כדי פעילות החטיפה, על עשרות יישובים אזרחיים. וכאילו שכחנו שה"חיזבאללה" מימן עשרות מחבלים מתאבדים, שרצחו מאות אזרחים ישראלים – אנשים, נשים וטף – באוטובוסים, בכוונה תחילה. ומוחמד ברכה גינה את זה, אבל לא כמו שהוא מגנה היום את הפעולה ההגנתית שננקטה בכפר קאנא. אבל יותר חשוב גם להעיר לממשלה, עם כל הרצון לאחדות השורות. אני רוצה להבין את המדיניות המבולבלת של הממשלה. אני רוצה להבין מדוע – ובעניין זה אני מסכים עם דוברי השמאל – המלחמה הזאת לא נגמרה אחרי שלושה ימים, אחרי שישה ימים, כמו מלחמת ששת הימים. מדוע לא קרה מה שקרה ב-1982? ב-1982 אש"ף פתח באש מאות תותחים ו"קטיושות" על קריית-שמונה ועל נהרייה ועל כל הקיבוצים והמושבים בצפון, ותוך 24 שעות זה נגמר, כי היינו בליטאני. האם זה לא תפקידו של צבא? אני רוצה להבין את המדיניות של הממשלה ולשאול את שר הביטחון: מדוע שלחת מטוסים לטוס מעל ארמונו של אסד לפני חודש, לערוך בומים על-קוליים? מה היתה הפעולה השחצנית המטומטמת הזאת, לטוס מעל ארמונו של אסד, אם חודש אחר כך אתה שולח לו מסרי הרגעה, שגם אם הוא ימשיך לספק נשק ל"חיזבאללה", לא רק ל"חמאס", לעולם לא נפתח במלחמה עם סוריה? אז בשביל מה אותה טיסה מטורפת? מה המסרים הסותרים האלה? היו"ר מגלי והבה: אדוני צריך לסכם. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני, גם לקודמי הוספת דקה ויותר על השעון, לכל אחד מהם – גם למוחמד ברכה וגם לטיבי. תנהג בי באותה דרך שנהגת בחברי הכנסת הללו. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה לא מאשים אותו שהוא לצדנו? יובל שטייניץ (הליכוד): אבל, חבר הכנסת ברכה, הוא נהג בך לפנים משורת הדין ונתן לך לסיים את נאומך, וגם אני לא הפרעתי לך. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יובל שטייניץ, תסכם. מוחמד ברכה (חד"ש): אל תשים אותנו במחנה אחד. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, אנחנו לא באותו מחנה. יובל שטייניץ (הליכוד): אני נורא מודה לך. אדוני היושב-ראש, נשבר עקרון יסוד במדיניות ההגנה של מדינת ישראל. היה איש חכם מאוד, קראו לו דוד בן-גוריון. הוא התווה את תפיסת הביטחון שלנו לפני 50 שנה. הוא אמר שישראל היא מדינה כל כך קטנה, העורף כל כך קרוב לקווי החזית, שאם תיכפה עלינו מלחמה, להבדיל מתקריות גבול - וכשיורים על חיפה, חבר הכנסת רן כהן, זאת מלחמה, אלה לא תקריות גבול יותר - קבע דוד בן-גוריון, שכאשר יש מלחמה, ישראל תפעל להעביר במהירות את המלחמה לעומק השטח של האויב כדי להרחיק את האש מהעורף, כדי להגן על העורף. העיקרון הזה, אדוני היושב-ראש, נשבר בימים אלה. 18 יום שליש ממדינת ישראל תחת הפגזות, והממשלה מהססת לכבוש את דרום-לבנון ולהפסיק את הדבר הזה. דרך אגב, זה היה סולל את הדרך להתפרסות של צבא לבנון בדרום-לבנון, כי צבא לבנון לא יכול לחסל את מעוזי ה"חיזבאללה". מלה אחרונה, אדוני היושב-ראש, על ההחלטה האומללה של הבוקר להשעות את הפעילות האווירית ל-48 שעות בגלל הטרגדיה, וזו באמת טרגדיה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אתה עדיין רעב. יובל שטייניץ (הליכוד): - - - בגלל הטרגדיה, וזו באמת טרגדיה, בכפר קאנא. זאת לא החלטה הגיונית או אמיצה, זו חרפה. ישראל נוטלת על עצמה חוקים שונים מכל מדינה אחרת במצבים דומים. אדוני היושב-ראש, האם אתה שמעת פעם שארצות-הברית השעתה את פעילותה האווירית באפגניסטן או בעירק, כי גם שם היו הרוגים אזרחים, לצערנו, ואפילו מאות? או שרוסיה השעתה את פעילותה האווירית או הארטילרית בצ'צ'ניה אחרי שהיו שם עשרות אלפי הרוגים? מדינת ישראל חייבת להגן על אזרחיה מהאוויר, מהים ומהקרקע, גם אם מפציצים אותם מכפר קאנא או מכל כפר או עיר אחרים. לצערנו, כך נוהגים אותם נאצים מודרניים, ה"חיזבאללה", שלוחיו של אחמדינג'אד, שמעוניינים להשמיד את היהודים במזרח התיכון, כפי שהושמדנו לפני 60 שנה באירופה. אלה נאצים מודרניים, רק שאלה היו נאצים נוצרים, ואלה נאצים מוסלמים. כאן יש כמה חברים, כמו עזמי בשארה, שעוד הולכים לכנס שלהם בסוריה ומשבחים את הארגון הנאצי הזה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יובל שטייניץ. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור, ואני פונה לחברי הכנסת ומבקש מהם להקפיד על מסגרת הזמן. יש אפשרות לסכם או לומר משפט נוסף, אבל זה בניגוד לתקנון אם כל אחד מזדחל לו ולוקח עוד קצת זמן. רן כהן (מרצ): מי ידבר אחריו? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יצחק זיו, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת זכור, חמש דקות; בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד יושב-הראש, חברי הכנסת, אני אתחיל לומר בערבית כמה מלים לעם הלבנוני. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: לאנשינו בקאנא, בלבנון, ובעזה, לבנו עמכם, ואנו שולחים את תנחומינו על הנופלים שלכם: שהידים, הרוגים, פצועים, ילדים ונשים. לבנו עמכם. האל ישתבח ויתעלה ידאג לכם ויתנקם בעושקים.) רונית תירוש (קדימה): זאת כנסת ישראל או כנסת ה"חיזבאללה"? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מותר לדבר בערבית. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת תירוש, השפה הערבית היא שפה רשמית, והוא יכול לדבר בשפה הערבית. מוחמד ברכה (חד"ש): ועוד צריך לזכור, שהיא היתה עד לפני כמה חודשים מנכ"לית משרד החינוך, לא פחות ולא יותר. רונית תירוש (קדימה): וגם מורה לערבית. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, ההערה שלך ברורה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני אדבר בערבית מתי שאני רוצה. מוחמד ברכה (חד"ש): אפשר לומר שזה חוסר חינוך. רונית תירוש (קדימה): הוא לא מדבר לאזרחים של ישראל. הוא מדבר אל תושבי עזה, הוא לא מדבר אל תושבי ישראל ולא לאזרחי ישראל. תתבייש. נסים זאב (ש"ס): הוא מדבר ל"חיזבאללה" - אני בעד שהוא ידבר רק בערבית. היו"ר מגלי והבה: מעל במה זו הוא מביע את דעתו. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מותר לי לדבר לתושבי עזה. רונית תירוש (קדימה): תייצג אותם, בושה. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, השפה הערבית היא שפה רשמית, והוא יכול לנאום בשפה הזאת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מותר לי לדבר לנסראללה, לעזה וללבנון. כל מה שאני רוצה להגיד, אני יכול להגיד. רונית תירוש (קדימה): בושה, אתה נבחרת על-ידי אזרחי ישראל לייצג אותם, לא את - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אתמול היה היום ה-19 למלחמה בלבנון. בשעות הבוקר המוקדמות ביצעה ישראל טבח בכפר קאנא שבדרום-לבנון ורצחה יותר מ-60 אזרחים תמימים, מתוכם כ-35 ילדים ותינוקות, והשאר נשים וזקנים. מספר הקורבנות הלבנונים שנפלו על-ידי צבא-הגנה לישראל ב-20 הימים מאז תחילת המלחמה הגיע ליותר מ-700 אזרחים חפים מפשע. בו בזמן מספר האזרחים הפלסטינים שנרצחו על-ידי ישראל ברצועת-עזה בחודש האחרון הגיע לכ-150. מה שמאפיין את הממשלה הזאת זה התסכול והרצון להציג לאזרחים הישג אחד לפחות, לאחר שנכשלה באופן מוחלט להביא להכרעה בשתי החזיתות. אתמול הציגו אולמרט, פרץ והרמטכ"ל לעם ישראל את ההישג שלהם - טבח של אזרחים, טבח של זקנים, נשים וילדים. אני אומר שמה שהביא לטבח בכפר קאנא זה ההתבטאות והנאומים הגזעניים של מנהיגי העם היהודי, כמו חיים רמון, שאמר שהוא לא מבין איך עוד יש חשמל בבעלבק; כמו הרב הראשי של צפת, שמואל אליהו, שאומר: יש למחוק כל יישוב שיורים ממנו על ישראל; כמו אלי ישי, הגאון הדתי - אני לא מבין איפה הדת - המציע להפוך את דרום-לבנון לארגז חול; וכמו הרמטכ"ל שאומר: מול כל "קטיושה" שיורה "חיזבאללה", יש להוריד עשרה מבנים רבי-קומות ברובע א-דאחיה בביירות. זה רק חלק קטן מתופעות מתועבות שהביאו לטבח קאנא אתמול. נסים זאב (ש"ס): צטט מה אומר נסראללה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): לכן לא התפלאתי כשלא הבחנתי מאז אתמול ועד עכשיו ברעידת האדמה המוסרית שהיתה אמורה לזעזע את החברה הישראלית למראה התמונות של הילדים ושל הנשים שנרצחו על-ידי ישראל. אני שואל כמה שאלות: איך תתמודד מדינת ישראל עם כעס העולם הערבי והמוסלמי? איך תתמודד עם הסתייגות העולם, המתנגד לפשע כלפי האזרחים החפים מפשע? מתי תסתיים המלחמה? שר הביטחון, מה אתה רוצה להשיג מהמלחמה המיותרת הזאת? מה היא המטרה של המלחמה הטיפשית הזאת? מה היא המטרה של מלחמת ההרס, הגזענות והרג הילדים והחפים מפשע? אולמרט ופרץ, אתם נכשלתם. מטרת המלחמה בעזה היתה להרוס את ה"חמאס" והמטרה בלבנון להרוס את ה"חיזבאללה". אני אומר: ה"חמאס" רק התחזק וגם ה"חיזבאללה" רק התחזק. אני מאמין שמלחמה ושלום הם מעשה ידיו של אדם. אנחנו נוכל לבחור במלחמה, ונוכל לבחור בשלום, אז נבחר בשלום, שרק הוא יביא את הפתרון למצב הקשה בכל האזור שלנו. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת יצחק זיו, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין. זהבה גלאון (מרצ): אני התחלפתי אתו. היו"ר מגלי והבה: אם התחלפת אתו, את צריכה להודיע למזכיר. נסים זאב (ש"ס): איפה שר מהממשלה? למה אין פה שר? כבוד השר - כדאי שישמע. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זיו, אתה נואם. חבר הכנסת זאב, מה אתה אומר? נסים זאב (ש"ס): אין שר מהממשלה. היו"ר מגלי והבה: לא, יש שר מהממשלה, ראיתי אותו בקצה המסדרון. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה; חמש דקות. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת, יותר משלושה שבועות ישראל נלחמת בצפון, ויותר מחודש - בדרום. אני מבקש לחזק את ידי ממשלת ישראל, כוחות הביטחון ותושבי המדינה, לנחם את משפחות ההרוגים ולשלוח מכאן ברכת החלמה לפצועים ותפילה לשחרורם של החיילים החטופים. במלחמה זו התהפכו היוצרות, והעורף הפך לחזית, הוא סופג פגיעות בנפש, ברכוש וגם בסדר הציבורי. פגיעה בכל אתר במדינה מחייבת אותנו לפעולה מתאימה כדי שהאיום יוסר לחלוטין, וזאת עושים כוחות הביטחון בצורה הטובה ביותר. מנהיג ה"חיזבאללה" אינו מתעניין בגורלם של המדינות והתושבים הערבים. הוא פועל על-פי סדר אחר לחלוטין. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ברכה. יצחק זיו (גיל): זו מלחמה שהגדיר אותה בצורה מדויקת עוזרו של בן-לאדן כמלחמה בין אמונות דתיות - בין האסלאם לנצרות, בין הלוחמים המוסלמים לנוצרים הצלבנים, ואנו נמצאים בתווך. מלחמה זו צריכה להדאיג את כל מדינות העולם החופשי, ועל מערכת ההסברה של מדינת ישראל לפרסם זאת בקול גדול. המטרות של ה"חיזבאללה" ברורות: לחסל את מדינת ישראל - כעם וכמדינה. גם המטרות שלנו חייבות להיות ברורות: לפרק את ארגון ה"חיזבאללה" כך שלא יישאר טיל אחד או נשק התקפי אחר ברשותו, וזאת בלי להגביל את עצמנו בזמן, להביא לפריסת צבא לבנון מולנו, על גבול הצפון של מדינת ישראל, ולהחזיר לבתיהם את החיילים ואת החיילים החטופים. אך לאן מועדות פנינו כאשר הלחימה תסתיים, ועוד לפני כן? חוסנה ועוצמתה של מדינה נשענים על שלושה גורמים חשובים באותה מידה: חוסן כלכלי, חוסן חברתי וחוסן ביטחוני. אף שהמדינה שלנו קטנה באוכלוסין, הפער בין הרבדים החברתיים גדול ביותר. עוצמתה של המדינה היא בטיב ובאיכות של תושביה וביתרון היחסי שיש לנו אל מול שכנותינו, ויש לשמור ולהשביח איכות זאת במקום שאינה. מתברר שהעורף בישראל אינו עשוי מקשה אחת. יש פערים גדולים בהשכלה, בחינוך וביכולת ההשתכרות, עד שנדמה שאנו לא נמצאים באותה מדינה. הנושא הזה צץ במלוא חריפותו דווקא בזמן חירום, כאשר התקשורת מגלה ומבליטה זאת אל מול פנינו. אנו רואים באזורי העימות את האוכלוסיות החלשות, או אולי המוחלשות, שאין ביכולתן להגן על עצמן, למצוא אמצעים כדי לרכוש השכלה, לאכול, לקנות תרופות, או אפילו להתפנות מהאזור המותקף. אלה אנשים זקנים, נכים, חסרי אמצעים, ולצדם אנשים צעירים מחוסרי אמצעים, חסרי השכלה וחסרי כל יכולת לטפל בעצמם. לכל מלחמה, גם לזו המתקיימת כרגע, יש מחיר, ויהיה עלינו לשלם אותו. יש לבצע זאת בצורה חכמה ולא בצורה של טיפול משברי ונקודתי. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, אתה לא תשתתף היום בדיון. תיקח את הדברים שלך, וזהו. תודה. יצחק זיו (גיל): יש לאתר כספים במקורות שהלקיחה מהם לא תגרום נזק נוסף לאותן שכבות אוכלוסייה שלא יוכלו להתאושש ולהשתקם. עלינו לדאוג לדור הצעיר, לאותם חיילים צעירים שישתחררו ויהפכו לאזרחים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, נדמה לי שהערתי לך. הוציאו אותו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל אני צריך לדבר. היו"ר מגלי והבה: אתה לא יכול להשתתף היום בדיון. תודה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא. היו"ר מגלי והבה: למה אתה צריך להתווכח עם היושב-ראש? נאמר לך. אתה רוצה לקחת את הדברים שלך - בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה רק יכול להשתתף בהצבעה. היו"ר מגלי והבה: להצבעה אתה תגיע, אבל בינתיים אתה לא משתתף בדיון. (חבר הכנסת אליהו גבאי יוצא מאולם המליאה.) יצחק זיו (גיל): יש לדאוג לדור הצעיר, לאותם חיילים צעירים שישתחררו ויהפכו לאזרחים. יש לדאוג לאיכותו, להשכלה, לחינוך, לתעסוקה ולפתרונות דיור. פגיעה בהם גורמת נזק בטווח המיידי לאותם מפרנסים. זה נזק כבד שלא קל לצאת ממנו, ומההיבט הלאומי ההשפעה שלו היא לדורות. הנפגעים הנוספים שייפגעו, וזאת בוודאות, הם הזקנים, הגמלאים והמשפחות החד-הוריות, מפני שקל לפגוע בהם, ואת זאת עלינו למנוע על-ידי מציאת פתרונות יצירתיים. אנו, חברי הכנסת, כולנו יחד נשמור כדי שלא תהיה פגיעה באוכלוסייה החלשה אשר ספגה מכות קשות, ובמקביל נחזק את ידי מערכת הביטחון על כל השלכותיה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה יהיה חבר הכנסת דב חנין. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אפשר שתעודכן רשימת הדוברים. היו"ר מגלי והבה: אכן. חבר הכנסת רן כהן, תודה. הרשימה תתוקן, ואתה צודק. חברת הכנסת גלאון, בבקשה; חמש דקות. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הגעת בזמן הנכון. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטערת שאין שר נוכח באולם. אני חושבת שבדיון כזה ראוי היה ששר הביטחון ישב לכל אורך הדיון וישמע מה יש לחברי הכנסת מסיעות הבית השונות לומר - - - דב חנין (חד"ש): - - - להמשיך לדבר עד - - - יהיה כאן. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת דב חנין, אם היית ממתין והיתה לך סבלנות, לא היית צריך להעיר את ההערה, כי אני ראיתי את השר ואיפה הוא עמד. עכשיו הוא יושב על כיסאו. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): יש לי הערכה רבה לשר אדרי, לשר המקשר, אבל הייתי רוצה לפנות בדברי לשר שלא נוכח כאן, לשר הביטחון, ולשאול אותו אם בתחילת המלחמה הוא היה נותן את ידו לכך שבמשך שלושה שבועות ישבו אנשים במקלטים, שלא היו ערוכים לכך - - - היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת גלאון, סליחה. חברי הכנסת; גם חבר הכנסת גלנטי. חברת הכנסת חילו, רק נכנסת. את מפריעה דווקא לחברת הכנסת גלאון. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אני מצטערת. דווקא לחברת הכנסת גלאון - לא התכוונתי. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): היא התכוונה - - - זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, רציתי לשאול את שר הביטחון, מה הוא היה עושה אם היו אומרים לו שהמערכה הזאת, המלחמה הזאת, תימשך שלושה שבועות? האם גם אז הוא היה תומך במלחמה הזאת? האם הוא היה נותן את ידו לכך ששלושה שבועות אנשים יושבים במקומות מופגזים, כשצה"ל משתמש בכל הכלים שבידיו ומפציץ ומשגר? מסבירים לנו על ההישגים של צה"ל, ואני רואה איך תושבי הצפון נאלצים לצאת ממקומם, ואלה שנשארים, הקבוצות המוחלשות ביותר, עולים חדשים וקשישים, נאלצים לספוג את המטחים ואת הטילים, ואני שואלת: איפה הניצחון של צה"ל? ואיפה שר הביטחון החברתי שמרשה לעצמו שאנשים יחיו בתנאים כאלה בימים כאלה? עומד כאן על דוכן הכנסת ולא תובע, כשמפלגתו בממשלה, שהממשלה הזאת תכריז על מצב חירום, כדי לתת מענה לכל אותם אנשים שנשארו בצפון ולאלה שעזבו, כדי שיוכלו לחזור לשגרת החיים, כדי שלאנשים יהיה, כמו שאמרה לי בשיחת טלפון אתמול אשה מעכו, כסף ללכת למכולת. אדוני היושב-ראש, שר ביטחון חברתי, איש שלום, עומד כאן על הדוכן ואומר: אני איש השלום. האם כך מתנהג איש שלום? כשכבר מזכירת המדינה כופה על המדינה הפסקת אש, כפויה אומנם, שהיא פתח להפסקת אש הדדית וכוללת, אז יושבים כאן ליד הדוכן ודורשים הכרעה, ואיש השלום, שר הביטחון החברתי, אומר שאנחנו לא נענים לקריאה הזאת. למה אנחנו צריכים לטפס על עצים גבוהים שאחר כך צריך סולמות כדי לרדת מהם? אדוני היושב-ראש, הטרגדיה בכפר קאנא אתמול היא כרוניקה של טרגדיה ידועה מראש. אנחנו התרענו, ואנחנו אמרנו, שהמלחמה הזאת, גם אם אין חולק על הלגיטימיות שלה ועל צדקתה, האם יש תבונה בהמשך המלחמה שמובילה להרג של אנשים חפים מפשע, כששר הביטחון, איש השלום, אומר שהוא נותן היתר גורף לפגוע באוכלוסייה אזרחית אם היא נמצאת בסביבה עוינת, היתר גורף לפגיעה באוכלוסייה אזרחית - איש שלום? זה איש שלום? אנחנו, חברי ואני, רוצים להציע לאיש השלום הזה הצעה לפתיחה מיידית במשא-ומתן להפסקת אש הדדית כוללת שתביא לרגיעה, שתושבי הצפון יוכלו לחזור לבתיהם; הפסקת אש שתביא לכאן כוח רב-לאומי, שיתפרס לאורך גבול הצפון, שיסיג את ה"חיזבאללה" אל מעבר לליטאני; שיתחילו במשא-ומתן לשחרור החטופים. כבר שכחו את החטופים. כבר שכחו מה קרה - שיש כאן משפחות שלא יודעות מה קורה עם הילדים שלהן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מסכמת ואני קוראת לאיש השלום, שוב, שלא יעלה על עצים גבוהים, שיחפש את הסולמות לרדת מהם. אדוני היושב-ראש, הפסקת אש, הגבלת האש, השימוש בכוח באש - הגבלת האש, זה גם סוג של כוח. אדוני, תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, ואחריו יהיו חברי הכנסת יצחק גלנטי ואברהם מיכאלי. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הקשה ביותר עבורי אתמול היה לראות את הילדים. זה התחיל מוקדם בבוקר, כשהיינו, הוועדה לזכויות הילד, בסיור בצפון, ופגשנו את הילדים במקלטים. שמענו את הפחדים, וראינו את הצלקות. זה נמשך בתמונות הזועה של אחרי הצהריים בטלוויזיה, של הילדים שגופותיהם הקטנות מוצאות מתוך ההריסות, התמונות של אב ושל אם שמחפשים את הילדים בתוך החורבן. לא מגיע לילדים לקבל את המלחמה הזאת. כל כך הרבה חפים מפשע משלמים את המחיר בלבנון, בעזה ובישראל. האם יש היגיון בשיגעון הזה? בשביל מה? מישהו עוד באמת זוכר? מישהו עוד באמת מאמין? כך אפשר להחזיר את השבויים בשלום למשפחותיהם? האם יש כאן עוד איזו מטרה? לחסל "קטיושות"? - הצבא כבר אומר שזה לא אפשרי. לחסל את ה"חיזבאללה"? - כך רק מחזקים אותו. במלחמה הזאת אין שום היגיון ישראלי. האמריקנים רוצים סדר חדש באזור? - אנחנו לא צריכים לשלם עליו בדם. חפים מפשע שנהרגים ונפצעים הם הקורבנות הראשונים. הם לא היחידים. אתמול פגשתי בצפון קורבנות נוספים. למלחמה הזאת יש דמות מעמדית. בצפון נשארו עניים, זקנים, ערבים, עולים מאתיופיה ומחבר המדינות, וגם בני המעמד הבינוני ההולך ונשחק - אלה שאין להם כסף ואין להם יכולת לנסוע לחוץ-לארץ או לעבור למלון במרכז או בדרום. רבים שנשארו בצפון, הזהירו אותם ואמרו להם שיגיעו טילים, אבל הם נשארו בצפון. זה נכון על האזרחים בישראל, אבל זה נכון גם על האזרחים בלבנון. כותב היום יוסי שריד ב"הארץ": "כאשר מזהירים מראש מאות אלפי אנשים, נשים וטף מפני הפצצות, הטילים והפגזים, שעוד מעט ינחתו להם על הראש, חייבים להביא בחשבון שלא כולם ינוסו. זה לא כל כך פשוט לעזוב בית; ומי יציל את העוזבים מהסכנות האורבות להם בדרך מנוסתם? כבר קרו מקרים מעולם ובזמן האחרון, שפליטי דרום-לבנון הותקפו ונקטלו בדרכם צפונה". מה שקרה בכפר קאנא היה כל כך נורא וכל כך בלתי ניתן להצדקה, ובעצם כל כך צפוי. גם אצלנו השכבות המוחלשות משלמות את המחיר פעמיים: פעם ראשונה - בפגיעות הישירות, ופעם שנייה - בפגיעה הרוחבית, כי כך בדיוק נעלם, בדם ואש ותמרות עשן, כל סדר-היום החברתי שדיברו עליו כל כך הרבה. כך הפך הלוחם החברתי של אתמול לשר המלחמה של היום. וכך אנחנו רואים פעם נוספת שאי-אפשר להפריד בין החברתי לבין המדיני. אי-אפשר לדבר על שינוי חברתי בלי לעשות שינוי מדיני - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - דב חנין (חד"ש): - - בדיוק כפי שאי-אפשר לעשות שינוי מדיני בלי לבנות את השינוי החברתי. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מרציאנו, הוא שמע אותך. דב חנין (חד"ש): רבותי חברי הכנסת, קורבן נוסף של המלחמה עלול להיות הדמוקרטיה. בבית הזה יש ויכוח אמיתי ואין קונסנזוס. קללות והסתה לא יעזרו כאן, כי קול ההתנגדות למלחמה הולך וגובר מיום ליום. הפגנת האלפים בתל-אביב לפני עשרה ימים, הפגנת הנשים המרשימה בתל-אביב במוצאי השבת האחרונה - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - דב חנין (חד"ש): - - עשרות משמרות מחאה. מחנה השלום מתעורר ומתפכח מהאשליות. הוא משתחרר מססמאות. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): למה - - - דב חנין (חד"ש): הוא הולך ומתרחב. אנחנו מציעים לעם הזה דרך אחרת, הדרך היחידה שמבטיחה עתיד: דרך של משא-ומתן אמיתי לשלום אמיתי. לא רק לדבר על משא-ומתן - באמת לעשות אותו. משא-ומתן על שלום כולל, כי לא יהיה שלום אחר. עד שנטפל בפצעים העמוקים, בבעיות העמוקות, עד שבאמת נסיים את הכיבוש, עד שנוותר לא רק על חזיון השווא של חוות-שבעא, שבאמת אף אחד לא צריך אותן, אלא גם על חזיון השווא של גושי התנחלויות, עד שנבין שרק "הקו הירוק" יכול להפוך לגבול של שלום אמת - על זה צריך לדבר, ואת זה לא שמענו היום משר המלחמה. על זה צריך לדבר לא ממחר - מהיום. את זה צריך לעשות למעננו, למענם ולמען הילדים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מודה לך על העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק גלנטי, ואחריו - חבר הכנסת זבולון אורלב. נסים זאב (ש"ס): - - - "חיזבאללה". קריאה: זה מה שהבנת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת. נסים זאב (ש"ס): - - - "חיזבאללה". כל העולם התקשרו אליו מכל מיני מדינות - - - שמייצג את נסראללה. זה האיש הזה. מוחמד ברכה (חד"ש): יש בעיה - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, שמענו אתכם. חבר הכנסת זאב, היה לך זמן לדבר כאן. חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): הרי הוא לא שמע כלום. מסית - - - נסים זאב (ש"ס): שמעתי. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני לא רוצה לקרוא לסדר אף אחד. מוחמד ברכה (חד"ש): לא, לא צריך. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גלנטי, בבקשה; חמש דקות. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכאן, קודם כול, אני פונה לכל חיילי צה"ל באשר הם ואומר להם: תחזקנה ידיכם, אנחנו אתכם. החדשות על הפסקת ההפצצות ל-48 שעות, שעליה הודיעה מזכירת המדינה האמריקנית, אינן חדשות טובות. כבר במסיבת העיתונאים שלה הבוקר אמרה הגברת רייס, רמזה מזכירת המדינה, כי היא תרצה להאריך את הפסקת ההפצצות לאחר תום היומיים שהוקצבו וכי היא פועלת להפסקת אש דחופה ומיידית, כדבריה. רבותי, אם ייפסק מבצע "שכר הולם", כפי שנפסק מבצע "ענבי זעם" לפני עשר שנים, תצא ישראל מהמערכה כשידה על התחתונה. במלים אחרות, נפסיד את המלחמה בלי הישג מדיני של ממש. מטריד עוד יותר העדר ההתייחסות של מזכירת המדינה לנושא החיילים החטופים. האם ההפצצה בכפר קאנא השכיחה מכולם את האמת היסודית של המצב הנוכחי, שלפיה כל העניין החל מחטיפת חיילים ומירי של טילים על מיליון אזרחי ישראל? היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת נסים זאב ודב חנין. יצחק גלנטי (גיל): לצערי, הפסקת ההפצצות היא סוג של התנצלות שאינה במקומה, והיא עלולה, חלילה, והלוואי שאתבדה, לעלות בחיי חיילינו הפועלים קרקעית בשטח לבנון. את האמת על כפר קאנא צריך לומר. לפני עשור השתמשו מחבלי ה"חיזבאללה" בפליטים ובילדים המסכנים האלה כמגן אנושי לפעילותם הנפשעת בירי טילים על אוכלוסייה אזרחית. אולם, אדוני היושב-ראש, צר לי מאוד לומר כי ה"חיזבאללה" גם משתמש במגן הפרלמנטרי הישראלי. חברים בתוך הבית הזה מגינים עליו ועל מטרותיו. מקהלת הצפרדעים של ביצת ה"חיזבאללה", באמצעות נציגיו כאן בכנסת, מייללת את שיר "פשעי המלחמה והגזענות" תחת כל עץ רענן, ופועלת כגיס חמישי של ממש בתוכנו. עד היכן מגיעה החוצפה, כאשר חבר הכנסת צרצור מכנה כאן, בבית הזה, את שר הביטחון שלנו "רוצח". לדידו החבר נסראללה הוא מלאך המגן על ילדי לבנון, בשעה שפיו נוטף ארס ולשונו רמייה ורעות רוח. האם לשיטתו של חבר הכנסת צרצור, נסראללה אינו רוצח? האם חבר הכנסת הלא-נכבד התיישר עם קו ההסברה של נסראללה האומר שהילדים המוסלמים שנרצחו על-ידיו בנצרת ובכפר מע'אר – שבו ביקרתי בשבוע שעבר – הם "שהידים", והקורבנות היהודים הם לגיטימיים? לצערי לא מדובר רק בחברי כנסת מן המגזר הערבי. אמירתו של חבר הכנסת, ד"ר יוסי ביילין, יושב-ראש סיעת מרצ, שלפיה "אי-אפשר להסביר את הפשע הזה", הוא קורא לזה, בהתייחסו למה שקרה בכפר קאנא – היא בבחינת תשדיר שירות ל"חיזבאללה" מתוך כנסת ישראל, חינם אין כסף וללא שום הצדקה. אני מציע לראש הממשלה אהוד אולמרט, מעל הבמה הזאת, אל תיכנע. עמוד על המשפט שאמרת רק לפני חודשיים בפני הקונגרס האמריקני: "ישראל לא תיכנע לטרור". האם גינה האו"ם את כוחות נאט"ו כאשר בעלות-הברית הפציצו במדינת סרביה שביוגוסלביה לשעבר ערים שלמות, כדי לפתור את משבר קוסובו, ובמהלך ההפצצות נהרגו למעלה מ-2,000 אזרחים תמימים? הגיע הזמן להסיר את מסכת הצביעות מעל הפוליטיקה הבין-לאומית. אנו נלחמים כשאנו בצדו הנכון של המאבק בציר הרשע, המתחיל באירן, עובר בסוריה ומסתיים ב"חיזבאללה" וב"חמאס". אסור להתקפל עכשיו. אסור לוותר על הרחקת ה"חיזבאללה" מדרום-לבנון. אסור לוותר על פירוקו של ה"חיזבאללה" מנשקו. אסור לוותר על הצבת כוח רב-לאומי חמוש ובעל סמכות, דוגמת זה המצוי בשטחי יוגוסלביה לשעבר, שיאכוף את החוק והסדר בדרום-לבנון. אסור לוותר על פיקוח בין-לאומי הדוק על גבול סוריה-לבנון וחופי הים, שימנע הברחת אמצעי לחימה סוריים ואירניים לחימושם מחדש של נסראללה וכנופייתו. רבותי, את הדברים הללו אני אומר כאשר ילדי שלי גויסו אתמול בצו-8 למילואים, ואם יאפשרו לי, גם אני אתנדב לשרת יחד אתם. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גלנטי. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, האם זה מקובל עליך שחבר כנסת גלנטי - - - היו"ר מגלי והבה: לא הבנתי את הבקשה שלך. אני לא שומע אותך. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): האם זה מקובל עליך שחבר הכנסת גלנטי יאמר - - - היו"ר מגלי והבה: כל אחד זכותו להביע את עמדתו. בשביל זה אנחנו בבמה שנותנת לכל אחד את הזכות להביע את עמדתו. בבקשה, חבר הכנסת אורלב, בטח יש לך הרבה מה להגיד בנושא. בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני בראשית דברי רוצה לחזק את ידי חיילינו בים, ביבשה ובאוויר, לאחל החלמה לפצועים, לשלוח תנחומים למשפחות השכולות שאני מבקר בבתיהן, וגם להעניק הרבה תקווה ואמונה למשפחות החטופים, שנזכה כולנו לראותם שבים בהקדם לבתיהם בשלום. אני חושב שהיו בשנים האחרונות מחלוקות קשות בבית הזה על מלחמות - צודקות יותר, צודקות פחות – אך הפעם יש הסכמה לאומית רחבה, שאין מלחמה צודקת יותר ממלחמה של הגנה על גבולות מוכרים; בעיקר אחרי צעד בלתי שגרתי, שמדינה חוזרת לגבולותיה בהכרה ובהחלטה של מועצת הביטחון, עם הכרה בין-לאומית רחבה. לכן אני חושב שאסור לנו להיות תמימים, אם עדיין יש כאלה שחושבים שיש כאן איזו לחימה מכיוון שיש כמה מחבלים, 1,000 או 2,000, עם כמה טילים, שמאיימים על מדינת ישראל. גם זאת מלחמה צודקת, ואסור ששום ארגון טרור כזה או אחר יאיים על מדינת ישראל. אבל אני מאמין שרובם לפחות מבינים, שהלחימה היום, לחימה ב"חיזבאללה" ובאנשיו, זו בעצם מלחמת קיום, כי מאחורי ה"חיזבאללה" עומדת אידיאולוגיה מוצקה, כתובה, מוצהרת, גם של אירן, גם של דמשק, גם של ה"חמאס", גם של ה"חיזבאללה", שיש לה מטרה אחת: להשמיד את מדינת ישראל כמדינה יהודית; פשוט למחוק את מדינת ישראל מעל פני האדמה. זה דבר שחשבנו שכבר עבר מן העולם, וכל הוויכוחים בינינו לבין אויבינו הפלסטינים הם על היכן יעבור הגבול, במקום כזה או במקום אחר. אבל מתברר שאנחנו חוזרים 40-50 שנה אחורנית ושוב יוצאים ללחימה על הקיום. ובמלחמה על קיום לא ניתן להתפשר. הלחימה על קיום עם ומדינה צריכה להיות כמלחמת קיום, שהכול יוצאים למלחמה - גם חיל היבשה, גם חיל האוויר, גם חיל הים, גם המילואים, וכל הכוחות וכל האמצעים האפשריים. כך צריך לקבל את הלחימה, ובמלחמת קיום אין פשרות. לכן אני רואה בדאגה מסוימת את החלטת ראש הממשלה להקפיא את ההפצצות האוויריות ל-48 שעות. אני מאוד מקווה ומאמין, שלא מדובר כאן באיזה רגע של חולשה או באיזה רגע של רפיון, כי במלחמת קיום אסור שתהיה חולשה ואסור שיהיה רפיון. אני חושב שכל אחד מבין, שאם מדובר במלחמת קיום, לתוצאות המלחמה יהיו השלכות ארוכות טווח ומשמעותיות, לא רק בצפון. לתוצאות המלחמה יהיו השלכות מאוד משמעותיות באשר ליכולת הקיום שלנו מול כל העולם הערבי והמוסלמי, והוא גדול ורב. מהמלחמה הזאת צריך שנצא וידנו על העליונה באופן ברור - שברמה הצבאית, ברמה הלוחמתית, אי-אפשר לנצח את מדינת ישראל. בכל מאבק אלים, בכל מאבק צבאי, תמיד תמיד ידנו תהיה על העליונה, ובצורה ברורה ונחרצת. כי אם חס וחלילה נצא מהמלחמה הזאת והדבר הזה לא יהיה ברור, אנחנו מזמינים, לצערי, עוד ועוד מלחמות קיום, שיהיו קשות ואכזריות מן המערכה הזאת, כי אנחנו יודעים היטב מהו הנשק, מהם הכלים, מהם אמצעי הלחימה, מהו ארסנל אמצעי הלחימה שיש לאותן מדינות שרוצות למחוק את מדינת ישראל מעל פני האדמה. לכן, התוצאות צריכות להיות מאוד מאוד ברורות. ב-20 השניות שנשארו לי אני רוצה לומר, שמה שקרה כאן היום עם חברי הכנסת הערבים - זה בלתי נסבל לסבול את הסניף, סניף ה"חיזבאללה" בכנסת. אני גם יושב קרוב אליהם, ולא יכולתי יותר להחשות. אני אפנה היום ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ואדרוש ממנו לזרז מאוד את הליכי הצעת החוק שלי, שאומרת שחבר הכנסת שהוא תומך בטרור או מזדהה עם טרור – לא יכול לכהן כחבר הכנסת. אינני רוצה לשבת כאן בכנסת ולהרגיש שאני יושב בפרלמנט של ה"חיזבאללה". ואסיים, אדוני היושב-ראש, בתפילה שאנחנו אומרים מדי שבת: חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו, והנחילם, אלוהינו, ישועה, ועטרת ניצחון תעטרם. ויקוים בחיילי צה"ל הפסוק: כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם ונאמר אמן. היו"ר אמנון כהן: אמן. תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו. בבקשה, אדוני. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו בעיצומה של מלחמה, מלחמה שנכפתה עלינו, ואנחנו לא רצינו בה. לכן גם אני, ראשית כול, אצטרף לברכות לחיילי צה"ל – שה' ישמור עליהם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה; כפי שאנחנו מברכים כל שבת. כמו כן, אני מחזק את ידי ממשלת ישראל על ההחלטה האמיצה והנבונה, על כך שהחליטה לצאת למלחמה נגד האויב שהכריז עלינו מלחמה שלא רצינו בה, מלחמה שעל-פי כל קריטריון של צדק ומוסר היא לא צודקת, ומי שגרר אותנו אליה צריך לשלם על כך מחיר כבד, ואני מקווה שאכן הממשלה תעמוד בהחלטה הזאת. אני משתתף בצערן של המשפחות השכולות, הן של חיילי צה"ל והן של האזרחים שנהרגו במלחמה הזאת; איחולים של רפואה שלמה לפצועים, וברכת חיזוק של חזק ואמץ לתושבים שלנו, אשר כבר כמעט 20 יום יושבים במקלטים בתנאים-לא-תנאים, וסובלים את המצב הזה כי הם מאמינים שהדרך שלנו היא הדרך הנכונה וצריכים לנצח בה. אדוני היושב-ראש, לפעמים מנתחים את הטענות של אלה שתוקפים את המוסריות של המלחמה הזאת – ואנחנו רואים שהם לא רבים היום, כי אפילו אלה שפעם תקפו את ממשלת ישראל על החלטות כאלה או אחרות כשיצאו למלחמה, כמו מלחמת לבנון, וכולנו זוכרים את ההפגנות הגדולות שבזמנו ארגנו נגד המהלך, היום הרי אין להם אותו טיעון, שהממשלה לא צודקת במלחמה והממשלה לא צודקת בהחלטה שלה לצאת למלחמה הזאת. הרי אותה טענה שהיתה אז, שאנחנו הכובשים, שממשלת ישראל מחזיקה בשטחים לא לה – הרי הטענה הזאת כבר לא קיימת. הרי המהלך שבוצע – אם הוא צודק או לא צודק, כרגע זה לא הזמן להתווכח – כשלפני שש שנים פינינו את לבנון כמעט מכל מטר, כשממשלת ישראל פינתה את השטח, צה"ל יצא מהשטח, אחרי כל זה, מה היתה העילה ל"חיזבאללה" לבוא ולעשות את האקטים הטרוריסטיים והאגרסיביים האלה שהוא ביצע נגד ממשלת ישראל? ואם הוא עשה זאת, זה מראה ש"חיזבאללה" לא רק שנשאר אותו "חיזבאללה" כפי שהיה לפני שש שנים, אותו שונא יהודים ואותו שונא מדינת ישראל כפי שהיא, אלא הוא זה שבעצם מחרחר מלחמה. אז מה אנחנו צריכים היינו לעשות, שיחטפו לנו חיילים וממשלת ישראל תנהל אתם משא-ומתן על שחרור אסירים? מה מצפים אותם מבקרים, הן בחוץ והן בבית הזה, שהיום קמים וצועקים למה יצאנו נגד ה"חיזבאללה" במלחמה הזאת? ואם יש טענות למה במלחמה שכזאת נופלים קורבנות – מלחמה היא לא טובה לשני הצדדים; מלחמה היא גרועה לשני הצדדים. קורבנות שלנו לא נחשבים? ואם הקדוש-ברוך-הוא לא היה שומר על עם ישראל ולא היו קורים נסי-נסים – יותר מ-2,000 טילים נפלו בגבול הצפון מאז תחילת המלחמה – ואם הקדוש-ברוך-הוא לא היה שומר על עם ישראל, מה היה אומר העולם אם לנו היו חלילה הרבה יותר הרוגים? היו אומרים אז שהמלחמה כן צודקת? לפי מה מודדים את הצדק של המלחמה? כמה קורבנות נפלו לעם ישראל במלחמה הזאת? לצערנו, נפלו לנו מספיק קורבנות. נפלו לנו קורבנות שהם חפים מפשע, כפי שקורה במלחמה, וגם בצד השני נופלים קורבנות חפים מפשע. לכן, כל הטיעון הצבוע הזה של אותם גורמים שמבקרים את הממשלה במהלך הזה ובנחישות הזאת – זה טיעון שאין לו בסיס, זה טיעון שהוא פשוט מאוד צבוע – להצדיק מהלך שהוא לא צודק מבחינת האויב שלנו ומבחינת ה"חיזבאללה" במיוחד. אם מדברים פה על משא-ומתן – לנהל משא-ומתן עם מי? עם אותם טרוריסטים ואותם רוצחים שכל יום מכריזים שהם רוצים להשמיד אותנו? על מה לנהל אתם משא-ומתן? לכן, אנחנו נמצאים בשעה קשה, ועם ישראל ידע לעמוד בשעות קשות שכאלה. ומכיוון שרובו של העם – רובו המוחלט של העם – מחזק את המהלך הזה של הממשלה, את המהלך הזה של צבא-הגנה לישראל, אנחנו מאמינים שהמלחמה הזאת תסתיים במהרה, אבל בתפילה שהיא תסתיים במהרה בניצחון צבא-הגנה לישראל, בניצחון עם ישראל, בצורה כזאת שהאויבים ילמדו שעם עם ישראל לא כדאי יותר להתעסק באקטים טרוריסטיים כאלה או אחרים. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה - חבר הכנסת גדעון סער. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלי אפללו. בבקשה, גברתי. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ימים קשים עוברים עלינו. אנחנו במלחמה, ובפתח דברי אני רוצה לשלוח תנחומים לכל הנפגעים, ערבים ויהודים. אני מאחלת החלמה מהירה לפצועים ושיקום מהיר של נזקים – גם בתים – גם זה מאוד חשוב. בין הפצועים יש גם פצועים נפשית, שייקח הרבה זמן עד שישתקמו ופצעיהם יגלידו, ואלה הם הילדים. אני גם רוצה להביע צער עמוק על הטרגדיה הנוראה בכפר קאנא, שבה קיפחו חייהם אזרחים תמימים, בהם יותר מ-30 ילדים. רבותי חברי הכנסת, המלחמה הזאת היא שונה, אבל באתי היום לשוחח לא על המלחמה אלא על החיים – החיים שנמשכים, כן הם נמשכים, בצפון. מעל במה זאת באתי להציג היום את מצוקתן, מצבן, התמודדותן, סבלן, כאבן, של אלפי משפחות, ובעיקר אלפי ילדים שמשלמים – בלי לדעת ובלי רצון - בתקופה זאת של קיץ, שכל רצונם היה לנפוש, ליהנות, לטייל ולגדול בבטחה. אדוני היושב-ראש, מאז פרצה המלחמה בחרתי להתמקד בעורף ובשטח. עורף זה הפעם הוא שונה, הוא גם עורף ערבי. מדי יום ביומו התרעתי, ואני ממשיכה להתריע היום, על מצוקותיהם של האזרחים הערבים בצפון. האזרחים הערבים, שמופלים לרעה בכל תחומי החיים, מתברר שגם במלחמה הם מופלים. אין מערכות מיגון, אין מקלטים, וברוב היישובים גם אין מערכות התרעה. השטח האזרחי הזה – מדי יום ביומו עמדתי מקרוב על פניה האכזריות של המלחמה. פנים אלה הן יותר אכזריות כשמדובר בילדים. עברתי וחשתי את פחדן וחששותיהן של האמהות בכפרים הערביים בשעת אזעקה. הן עמדו חסרות אונים ולא היו להן פתרונות להגנה על ילדיהן. גם אתמול, בסיור של הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, שמעתי את חרדותיהם של הילדים, שלא תמיד מגובים במערך תמיכה וטיפול. הסתובבתי בין ההריסות, השתתפתי בהלוויות, גם בנצרת, גם באעבלין, פגשתי פצועים וטיילתי בין הבתים. ובתוך כל המצב הזה החיים נמשכים, ודאגתם היא גם הדאגה הקיומית. לא מספיקה החרדה החיצונית, משפחות שלמות חיות היום בחרדה מכך שאינן יכולות להמשיך ולשמש חומת מגן לילדיהן, חומת מגן אזרחית – ריבוי המצוקות הכלכליות, התמוטטות אנשי עסקים, מה יקרה עם שנת הלימודים, כמה זמן המצב הזה יימשך, מי יפצה אותנו ומתי זה ייגמר. אתמול פנו אלי גם הסטודנטים, וגם הם במצוקה, כי הם לא עברו בחינות, הם לא יודעים מה לעשות. השר יעקב אדרי: דינם כדין כל האחרים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): תאפשר לי. אני חייבת להשמיע פה גם את הקול הזה. השר יעקב אדרי: יש דברים שהם נכונים לכל הסטודנטים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אני יודעת, אדוני השר, שהקול הזה הוא אחר. עד היום ועד עכשיו שמענו הרבה חברי כנסת עם תוכן מסוים, ואני חושבת שהקול האזרחי הזה והמצוקה, במיוחד של הילדים ובמיוחד של העורף הערבי - הוא לא מוגן. חייבים לעשות משהו, ואפשר לעשות משהו, ואני חייבת לייצג פה גם את החתך הזה. השר יעקב אדרי: זה בסדר גמור, אבל יש דברים שהם נכונים לגבי כולם, ואז הם נכונים גם לגבי הסטודנטים הערבים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): הם יותר קשים. אני יודעת שהם נכונים, אבל צריך תשובות. גם במצב חירום מערכות חברתיות ואזרחיות חייבות להתיישר, חייבות להמציא פתרונות יצירתיים, פתרונות לא שגרתיים, להציע אותם. היו"ר אמנון כהן: את חייבת לסיים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): תאפשר לי רק עוד שני משפטים, אדוני היושב-ראש. אני יודעת וכולם יודעים, שבכל מצב של משבר יש גם הזדמנות לצמיחה, וכדאי לנו היום לנצל את ההזדמנות הזאת לעבות את רקמת היחסים בין ערבים ויהודים, ולפעול, ואפשר לפעול, לא מאוחר, כמה שאפשר לתת כלים במצב הזה בכפרים ובעורף הערבי, כדי שהעיבוי הזה ישמש לכולנו אולי מודל עתידי לשוויון ולשילוב, ונצא מהמצב המשברי הזה אולי עם אלמנטים חיוביים רבים יותר. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלי אפללו. יש לך שלוש דקות. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו, חברים שמשרתים את הציבור באופוזיציה, נמצאים בימים האלה, ככל עם ישראל, במצב שבו אין אופוזיציה ואין קואליציה, מאחר שהטילים של ה"חיזבאללה" שמכוונים לערי ישראל וליישובים אינם מבדילים בין עמדות, דעות או השתייכויות פוליטיות. בהחלט, לעתים יש לנו ביקורת, אבל אנחנו חושבים שבעת הזאת האחדות הלאומית, שהיא מרכיב כוח ביכולת של ישראל להתמודד במערכה הזאת שנכפתה עליה, חשובה יותר מהביקורת. על כן אנחנו נותנים את הגיבוי למהלך המבצעי, על יסוד שיקול לאומי. אם הייתי יכול לומר בעניין זה רק דבר אחד - אנחנו כצבא, כמדינה, צריכים לעשות מהלכים בשדה המערכה שיוציאו את האויב משיווי המשקל. הוצאת האויב משיווי המשקל, דהיינו, עשיית דברים מפתיעים, בלתי צפויים, בלתי קונבנציונליים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כעת כמה מלים. כולנו עולים לצפון. אני עצמי הייתי בקריית-שמונה בשבוע שעבר, ובמקומות אחרים; גם מחר אהיה בקריית-שמונה. שני מעמדים שהייתי עד להם שם נחרתו בזיכרוני ובלבי, והם מסמלים את הכוח של העם הזה. האחד, ההלוויה של לירן סעדיה, זיכרונו לברכה, במשך שעה, כאשר העיר מופגזת ב"קטיושות", ואתה גם שומע את הרעמים של הארטילריה שלנו, על צלע ההר השרפות משתוללות והעשן מגיע משם – בתוך המחזה הזה, כאשר הצבא אומר לאנשים, אל תצאו להלוויה, ומאות, מאות, נדמה לי שלא אגזים אם אומר 1,000 איש, אזרחים וחיילים, רובם אזרחים מתושבי קריית-שמונה, מגיעים להלוויה, ועומדים שם ללא מורא, או עם מורא, זה לא חשוב, התגברו על המורא, במשך שעה תמימה, ושמעו את כל ההספדים, כפי שהיה ראוי לאותו חייל אמיץ שמסר את נפשו. השני, כאשר אנחנו נוסעים ברחוב הראשי והשומם אנחנו רואים את עובדי חברת החשמל, אשר ממש תחת הפגזה מתקנים את הקווים שנפגעו. כאשר אתה רואה את המראות האלה, אתה מבין שיש לנו עם חזק שיכול לעמוד במבחן, ועל מנת לשרת אותו בצורה הטובה ביותר הדרג המדיני צריך לעמוד בנחישות, בהתמדה, על המטרות ועל היעדים, כדי שנשנה מן היסוד את המצב בגבולנו הצפוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. בבקשה, אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלי אפללו. בבקשה, אדוני, יש לך חמש דקות. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת הנכבדים, ראשית, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות החיילים שנפלו, למשפחות תושבי הצפון שנהרגו, ורפואה שלמה לכל הפצועים. אני מצטער על ההרג שהיה בכפר קאנא, אבל ההרג הזה - לאיש לא היתה כוונה לכך, זה לא נעשה במכוון, זה לא כמו כל הטרור של ה"חיזבאללה" ובמקומות אחרים, אבל אנחנו יודעים לומר את האמת ולהצטער על כך. בשונה מחלק מחברי הכנסת שלא גינו את הטרור של "חיזבאללה", שהפכו דוברים שלהם, שמעתי בבית הזה היום – אולי הם לא צריכים להיות חברי כנסת – יחצנים של ה"חיזבאללה", מדברים בשפה שלהם לתושבי לבנון. מה ההפקרות הזאת, אדוני היושב-ראש? אני לא מבין. חברי הכנסת בבית הזה, חלקם באמת הם גשר להביא דברים להבנה, או להפוך דברים לשנאה, לשנאת חינם. אני רוצה לחזק את חיילי צה"ל ולציין את תושבי הצפון על גבורתם. הם עומדים לילות וימים בצורה קשה מאוד תחת הפגזה ויודעים לסבול, ואני אומר להם: כל הכבוד. אבל עם כל המלים האלה, אדוני השר, דבר אחד חשוב: מה אנחנו מציעים לאנשי הצפון למחרת בבוקר? המחר בבוקר הזה יהיה בזמן כזה או אחר, אבל הפתרון הכלכלי שאנחנו צריכים לתת, צריך להיות משמעותי לתושבי הצפון, כדי לתקן את הנזק שקרה. חייבים לתקן את הנזק בצורה משמעותית על-ידי פטור זמני ממס ערך מוסף, אדוני היושב-ראש. אם נקבע את זה לתקופה קצובה, נוכל לעודד בחזרה את המסחר, נוכל לעודד בחזרה את גלגל התנופה שאיבדנו והוא התרסק. נוכל לתקן את זה על-ידי בקשה נוספת - הטבות מס כמו שקיבל קו העימות. היום קו העימות התרחב. אני מציע שהוא יתרחב לכל מקום שנפגע, כדי שגם הם יקבלו את ה-13%. לצערי, מגיע להם, אבל לצערי, זה בגלל הנזק שנגרם. מדינת ישראל חייבת למצוא פתרון מהיר לעסקים הקטנים, לא רק לעסקים שמחזיקים עובדים, אלא גם לאלה שלא מחזיקים עובדים, אלא מחזיקים מלאי. מה קורה לחנות נעליים או לחנות בגדים שקנתה מלאי והיתה צריכה למכור אותו עכשיו, זו בדיוק העונה, אבל נשארה תקועה עם כל המלאי הזה? מה הם יכולים לעשות? היו"ר אמנון כהן: עוד שבועיים ימכרו את הכול, אל תדאג. בעזרת השם. אלי אפללו (קדימה): הלוואי שזה מה שיהיה, אבל שנינו יודעים שזה לא כך. שנינו יודעים שתהיה התרסקות כלכלית. אני מקווה שמדינת ישראל תדע לפתור את הבעיה הזאת. לגבי עונת התיירות – מה יכולים לעשות כאן, הרי עכשיו שיא עונת התיירות. האם יגידו: רגע, נחכה לתיירות בשנה הבאה? עונת התיירות עכשיו בשיאה. אנשים התחייבו, בנו צימרים, יש להם התחייבויות כספיות עצומות. אסור שגם כאן התחשיב של הפיצוי יהיה פר-עובד. אדם שבנה צימרים - הוא ואשתו מתפרנסים מכך. אני מבקש לטפל גם בעניין הזה. אני רוצה שלא נשכח את הדבר העיקרי – הדבר העיקרי הוא שאנחנו ננצח במערכה הזאת ונוכל להחזיר לעצמנו את הנשק הכי חשוב, את נשק ההרתעה. אם לא נצליח לעשות את זה, כל מה שקרה היה לשווא. אני רוצה לחזק את הממשלה, את ראש הממשלה, את שר הביטחון, את השרים, גם את האופוזיציה שידעה לעמוד ביחד בשעה קשה זו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. הסיעות הגישו הצעות סיכום. את הודעת הסיכום של סיעות הקואליציה – קדימה, העבודה, ש"ס, גיל ויהדות התורה - תנמק חברת הכנסת רוחמה אברהם. בבקשה. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, הודעת סיכום של הסיעות קדימה, העבודה, ש"ס, גיל ויהדות התורה: כנסת ישראל מגבה את ראש הממשלה, את שר הביטחון ואת ממשלת ישראל בנחישותם למען שמירת חוסנה הלאומי של מדינת ישראל ובמלחמתם נגד ארגוני הטרור והמרצחים המאיימים להשמיד ולפגוע במדינת ישראל. כנסת ישראל מביעה צער על מותם של אזרחים חפים מפשע, אשר ה"חיזבאללה" משתמש בהם על כורחם כמגן אנושי בפעולותיו הרצחניות. בעיצומה של הלחימה, כנסת ישראל מחזקת את חיילי צה"ל ומפקדיו, שנלחמים ומחרפים נפשם למען השבת השקט לגבול מדינת ישראל, וגאה בהם. כנסת ישראל מנחמת את המשפחות השכולות שאיבדו את היקר מכול ושולחת איחולי החלמה מהירה לפצועים. כנסת ישראל קוראת לממשלה להמשיך ולעשות כל מאמץ כדי להשיב הביתה את הבנים גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. כנסת ישראל מחזקת את התושבים היושבים כבר 20 יום במקלטים. עמידתכם וחוזקכם הם אלה שמראים לכולם שעם ישראל הוא עם חזק, ואף אחד לא יצליח בשום ניסיון לפגוע בנו או להשמיד אותנו. כנסת ישראל מעריכה את ראשי הרשויות שמתמודדים יום-יום, שעה-שעה עם הבעיות הקשות במצבי לחץ, תוך התקפות על ישראל, בחיזוק התושבים, בחלוקת מזון, בדאגה לקשישים, בפתיחת מקלטים וארגונם ובדאגה לתושבים. כנסת ישראל קוראת לממשלה להשלים את כל המבצעים כדי להסיר את האיום האסטרטגי על מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אסיים באמור בספר שמואל ב', פרק י', פסוק י"ב: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. אנחנו עוברים להודעת סיכום של סיעות הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי - מפד"ל. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, בבקשה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הודעת סיכום של הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי -מפד"ל: הכנסת מגבה את הממשלה, צה"ל וכוחות הביטחון בפעילותם להשגת יעדי המבצע כפי שנקבעו בהחלטת הקבינט ביום 19 ביולי 2006, ובכלל זה פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו ושחרור החיילים שנחטפו משטחה הריבוני של ישראל. כנסת ישראל קובעת, כי האחריות למלחמה בצפון, להרוגים ולנפגעים בשני הצדדים, ובכלל זה להרוגי הפיגוע הטרגי והמצער אתמול בכפר קאנא, מוטלת על ארגון הטרור "חיזבאללה", ואך ורק עליו. הכנסת שולחת את תנחומיה למשפחות השכולות של חללי צה"ל והאזרחים שנפלו במערכה, ומאחלת החלמה מהירה לפצועים. הכנסת מחזקת את תושבי צפון הארץ ודרומה אשר עומדים תחת התקפה רצחנית של ארגוני טרור אשר שמו להם למטרה לרצוח אזרחים חפים מפשע. הכנסת קוראת לממשלה לפעול לפתרונות מיידים לבעיות ולמצוקות של התושבים בעורף. הכנסת מציינת את התופעה המרשימה של התנדבות אזרחים וגופים שהתגייסו לסייע לתושבי הצפון. הכנסת קוראת לקהילה הבין-לאומית לגבות את זכותה של ישראל להגנה עצמית כאשר הותקפה ללא סיבה לאחר שנסוגה לקו הגבול הבין-לאומי המוכר. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה לך. הודעת סיכום של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לסיכום הדיון על המצב בצפון ובדרום. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, הצעת הסיכום שלנו היא זאת: הכנסת דוחה את הודעת הממשלה. הכנסת מגנה בחריפות את פעולת צה"ל בכפר קאנא, שבה נהרגו יותר מ-60 אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע, וקובעת שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הטבח בחפים מפשע ואת כל - - - רוחמה אברהם (קדימה): - - - דב חנין (חד"ש): - - - ואת כל מהלכי המלחמה ואת מידת המעורבות האמריקנית בה. קריאות: - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): לא הכנסת, עוכרי ישראל דורשים את זה. קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: תודה. ההערות הושמעו, תודה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): בן העם היהודי מדבר - - - לא ייאמן. דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת חסון, תתבייש לך. תתבייש. תתבייש. אני גאה בזה שאני מציע לעם הזה דרך אחרת. אני גאה בזה שאני מציע לעם דרך של תקווה, עתיד של חיים, עתיד של שלום. תתבייש לך. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - דב חנין (חד"ש): הכנסת מביעה דאגה עמוקה מהמשך ההרג ברצועת-עזה, שם ממשיכים ליהרג עשרות אזרחים פלסטינים בחסות המלחמה בלבנון. רוחמה אברהם (קדימה): מה עם האזרחים היהודים? דב חנין (חד"ש): הכנסת מביעה דאגה עמוקה מהתמשכותה של המלחמה, הפוגעת באזרחים בלבנון, בעזה ובישראל, והגורמת כל יום מוות, סבל ונזק נוראיים ומיותרים. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - מלים כאלה. דב חנין (חד"ש): יש חופש ביטוי בכנסת, עדיין לא בזכותך. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת טרטמן, בבקשה. תודה. דב חנין (חד"ש): יש חופש ביטוי, עדיין לא בזכותך. יש בציבור הישראלי דעות אחרות, ואת לא תשתיקי אותן. היו"ר אמנון כהן: תודה. אדוני, תמשיך בבקשה. יואל חסון (קדימה): לא צריכים אותך - - - לא צריך אותך. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת חסון. אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (קדימה): בושה. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת חסון, הוא יבחוש - - - היו"ר אמנון כהן: תודה, חברת הכנסת גלאון. בבקשה, אדוני. דב חנין (חד"ש): ועל כן, רבותי חברי הכנסת, הכנסת קובעת כי על הממשלה להפסיק לאלתר את המלחמה בלבנון ובעזה ולהיכנס מייד למשא-ומתן מדיני בצפון, במזרח ובדרום, במטרה להגיע להסדר שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי כולל, שיהפוך את "הקו הירוק" לגבול של שלום אמת. היו"ר אמנון כהן: תודה. דב חנין (חד"ש): ובמלים האלה, שלום אמת, אני מסיים את ההצעה שלנו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה, תודה, אדוני. הצעת הסיכום של סיעת מרצ-יחד. יקריא את ההצעה חבר הכנסת ביילין. גדעון סער (הליכוד): לא עושים את זה לפי הסדר? היו"ר אמנון כהן: לא, אחרון. גדעון סער (הליכוד): לא, לפי הגודל שלהם. היו"ר אמנון כהן: אבל הן ביחד. כל הערביות ביחד, ולכן הקבוצה יותר גדולה. הן ביחד. הכול מטופל. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להלן הצעת סיעת מרצ-יחד לסיכום הדיון: 1. הכנסת מביעה צער עמוק על הריגתם של עשרות אזרחים לבנונים חפים מפשע, ילדים ומבוגרים, בכפר קאנא, כתוצאה מפעילות צה"ל. 2. הכנסת רואה בחיוב את ההחלטה להפסיק את הפצצות חיל האוויר ל-48 שעות על רקע אירועי כפר קאנא. 3. הכנסת מתנגדת לגיוס המילואים הרחב שנועד לקיים את הפעולה הקרקעית בדרום-לבנון. 4. הכנסת מזהירה את הממשלה שלא להפוך מלחמה שעילתה מוצדקת למלחמה המתרחקת מעילתה ומתרחקת מיעדיה. 5. הכנסת תובעת שלא לשחק לידי ה"חיזבאללה", ולא להפוך את מלחמת בין-המצרים למלחמת התשה ממושכת ויקרה בין הצבא החזק ביותר במזרח התיכון לבין ארגון גרילה המושך את צה"ל לזירה הנוחה לו. 6. הכנסת תובעת מהממשלה לעשות מאמץ עליון כדי לקדם הפסקת אש מוסכמת, אשר במסגרתה תוכל ישראל להשיג יעדים שהציבה לעצמה בראשית המערכה: שחרור חיילינו החטופים, פריסת צבא לבנון בדרום לצד כוח רב-לאומי, והרחקת ה"חיזבאללה" מגבול ישראל-לבנון. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. חברי הכנסת, השרים, אנחנו עוברים לשלב ההצבעות. אני מבקש לשבת, כי מי שלא ישב ולא יצביע, ההצבעה שלו לא תיחשב אחר כך. אנחנו מצביעים. חבר הכנסת ריבלין, אנחנו מצביעים. אנחנו מצביעים על הצעת הסיכום של סיעת מרצ-יחד. מי בעד ההצעה? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יוסף ביילין – 6 נגד – 44 נמנעים – 3 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יוסף ביילין לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: הצעת סיכום של מרצ-יחד לא עברה. הצביעו בעד - 6, נגד – 44, שלושה נמנעו. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להודעת סיכום של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 4 נגד – 47 נמנעים – 5 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד ההצעה - 4, נגד ההצעה – 47, חמישה נמנעו. לכן אני קובע שהצעת הסיכום הזאת לא עברה. אנחנו עוברים להצעת הסיכום של סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי והמפד"ל. אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת אסתרינה טרטמן – 42 נגד – 12 נמנעים – 1 הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת אסתרינה טרטמן נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 42, נגד – 12, נמנע אחד, הצעה זו עברה. אנחנו עוברים להצבעה האחרונה, על הצעת סיעות הקואליציה - קדימה, העבודה, ש"ס, גיל ויהדות התורה. אפשר להצביע על ההצעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת רוחמה אברהם – 48 נגד – 4 נמנעים – 5 הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת רוחמה אברהם נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד ההצעה – 48, נגד – 4, חמישה נמנעים. אני קובע שההצעה הזאת עברה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר אמנון כהן: הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדת המדע והטכנולוגיה מטעם סיעת הליכוד: במקום חבר הכנסת מיכאל איתן יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב. חילופין אלה ייכנסו לתוקף ב-1 באוגוסט 2006. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה נוספת לוועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, שוועדת הפנים ואיכות הסביבה תדון בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 19), התשס"ו-2006 - מ/254 - לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה, גברתי יושבת-ראש ועדת הכנסת. אנחנו עוברים לנושא הבא. קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: טוב, אני ממשיך את הדיון. קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: יש הסכמה או אין הסכמה? כי אני רוצה לעבור הלאה. טוב, אנחנו ממשיכים בסדר-היום בינתיים. ממשיכים בסדר-היום, תגיעו להבנות. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רגע, רגע. אנחנו מבקשים הפסקה. היו"ר אמנון כהן: הפסקה חמש דקות. אני מכריז על הפסקה של חמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 14:49 ונתחדשה בשעה 14:53.) הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/1375/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו מחדשים את דיון המליאה. אנחנו עושים שינוי בסדר-היום על מנת שוועדת הכנסת תוכל לדון בהצעות החוק שקיבלו פטור מחובת הנחה. אנחנו דנים כרגע בהצעת חוק הגנה על העובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006. המציעים – חברי הכנסת עמיחי אילון ויורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת. ינמקו את ההצעה חבר הכנסת עמיחי אילון, חמש דקות, ולאחר מכן חבר הכנסת יורי שטרן חמש דקות. אחר כך שר התמ"ת ישיב על ההצעה. בבקשה, חבר הכנסת אילון. דוד אזולאי (ש"ס): הנמקה מהמקום, יש הסכמת ממשלה. היו"ר אמנון כהן: אישרתי לו לדבר מכאן. בבקשה, אדוני. עמיחי אילון (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במלחמה אחרת, והמלחמה הזאת היא אחרת מהרבה מאוד היבטים. קודם כול, היא אחרת משום שהיא אסימטרית. היא אסימטרית בארגון, באמל"ח, במטרות, והיא אסימטרית בהגדרת הניצחון. אנחנו מדברים על ניצחון שיש לו משמעות של הכרעה, והאויב שלנו מדבר על ניצחון במשמעות של אי-כניעה; זה דיון ארוך, שלא ניכנס אליו עכשיו. המלחמה אחרת גם מבחינת היחס שבין פעילות צבאית ומגבלותיה לבין הפעילות המדינית והדיפלומטית. הנושא השלישי שבו היא אחרת - בהיבט של היחס שבין המערכת הצבאית לעורף, ועל זה אני רוצה לומר מלים מספר. ראש הממשלה הופיע פה בשבוע שעבר בנאום מאוד נרגש לאומה, ודיבר על גבורת העורף. בוועדת החוץ והביטחון, בהמשך הדברים, הוא חזר ואמר: "לא אני" - ראש הממשלה – "אקבע את לוח הזמנים, העורף יקבע את לוח הזמנים למלחמה הזאת". אני רוצה לשאול מעל במה זו: מי זה העורף, שאני חלק ממנו? אני נותן רק כדוגמה, כאילוסטרציה, את אזור חיפה והצפון. אני רוצה לתת כמה נתונים. בחיפה ובצפון יש 513,000 עובדים בענפים של מסחר ושירותים, תעשייה, חקלאות, חשמל, מים ומגזר ציבורי. באזור חיפה והצפון יש 40,000 בתי-עסק קטנים בתחום המסחר והשירותים. 97% מהם הם קטנים ובינוניים, 70% מהם סגורים כבר שבועיים. 110,000 מועסקים לא עובדים כבר שבועיים. אני שואל פעם נוספת: מה זה העורף הזה, שעליו אנחנו מדברים? העורף הזה של היום, זה שנשאר שם – הרי מי שיכול היה לצאת כבר יצא - זה עורף של אוכלוסיות חלשות, סיעודיים, קשישים, נכים ושאינם דוברי עברית, שנשארו בצפון משום שאין להם אפשרות ללכת למקום אחר. לפי התקשורת - ואין לי נתון אחר - 1,500 איש כבר פוטרו ממקומות עבודתם. עוצמת העורף תלויה ביכולת שלנו לתת להם הגנה. בניגוד למערכת הביטחון, שיש לה שר שמטפל כבר עכשיו בצרכים שלה - וכבר עכשיו אנחנו יודעים לומר שתקציב הביטחון של 2006 לא יהיה כפי שתכננו, שתקציב הביטחון של 2007 לא יכלול קיצוץ של 2 מיליארדי שקלים, ובצדק - מי זה העורף הזה, שאין לו שר שמגן עליו? הכנסת צריכה לתת הגנה לעורף. העורף הזה צריך להיות מוגן בחקיקה, לא רק בהבטחות של משרדי ממשלה או פקידי ממשלה. אנחנו, חברי הכנסת, חייבים לעגן בחוק את ההגנה על עובדים במצב מיוחד. לא מספיק ששר הביטחון יכריז על מצב מיוחד וייתן סמכויות נוספות לעורף, וטוב שהוא עושה כך; אנחנו צריכים לתת להם את מה שהם מצפים מאתנו, לתת להם הגנה בחקיקה, ולהגיע למצב שהם לא יוכלו להיות מפוטרים. אי-אפשר לומר: אנחנו ננצח, ולא לעשות הכול – ואני אומר הכול - על מנת באמת לחזק את העורף. לכן, הצעת החוק שהגשנו, יורי שטרן ואני, נותנת הגנה מפני פיטורים, והיא מאפשרת להעלות לדיון בהמשך גם את נושא השכר וגם את נושא השיפוי. אני שמח שהממשלה, באיחור, מצטרפת להצעת החוק הזאת. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. בהמשך נצטרך לעגן בחקיקה גם הסכמים נוספים, נצטרך לעגן בחקיקה את כל המציאות שהיא לא תקינה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקיקה של היום, את מצב העורף במצב חירום, ואני מעריך שנצטרך לעגן בחקיקה גם את כל ההסכמים שאליהם הגיעו האוצר, המעסיקים וההסתדרות. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. בבקשה, חבר הכנסת יורי שטרן, אחד המציעים. גם לך חמש דקות לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני. יורי שטרן (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יש פה שאלה מרכזית מאוד – מידת המוכנות של המדינה על כל הזרועות שלה למצבים ביטחוניים מסובכים. אנחנו חיים במציאות שבה האירועים, המלחמות, האירועים הביטחוניים ומה שקורה עכשיו בצפון לא צריכים לבוא אלינו בהפתעה אף פעם. זה שאנחנו, בשורה שלמה של נושאים, רואים עד כמה לא היינו מוכנים, החל מהחלטות בלתי מבוססות כלל וכלל על צמצום תקציב הביטחון ועל קיצור תקופת השירות בצה"ל, שלא היו מבוססות על שום הערכה מדינית ביטחונית אמיתית, אלא סתם על האשליות של משרד האוצר, ועד למוכנות של המקלטים – אנחנו רואים שמדינת ישראל, אף שהיא חיה במציאות שהמלחמות והאירועים הביטחוניים יכולים להתרחש בה בכל רגע, איננה מוכנה לפעולה, וכל פעם זה בא בהפתעה. הצעת החוק של חבר הכנסת עמי אילון ושלי – ואני רוצה לברך את חבר הכנסת אילון על כך שיזם את היוזמה החוקתית הזאת – באה לעגן בחקיקה תחום מסוים מתחומי המוכנות של מדינת ישראל למצבים כאלה, וזה תחום של הגנה על העובד כנגד הפיטורים, אבל גם כנגד מצב שאף שהוא לא פוטר הוא יישאר ללא שכר, וגם להגן על המעסיקים שיהיו חייבים לשלם שכר, ואז המדינה צריכה לגבות אותם ולהבטיח להם שיפוי. אנחנו הסכמנו עם הממשלה שהנושאים הנוגעים בשכר ובשיפוי המעסיקים לא יעלו כעת, בהמשך הדיון ובהמשך החקיקה. זה יתפצל מהצעת החוק שלנו. אבל אנחנו חייבים להגיע למצב שההסכם שהושג בימים האחרונים, שהוא הישג גדול אבל לא מושלם – העסקים הקטנים כנראה יצאו מזה כמעט לא מכוסים, וצריכים עוד לעבוד על ההסכם הזה. אבל ההסכם, שהוא כשלעצמו הישג, לא צריך לבוא כאלתור בכל אירוע ובכל מצב ביטחוני או מלחמתי מסובך, אלא צריך להיות מנגנון קבוע, שברגע שמדינת ישראל נכנסת למצב כזה מפעילים את כל המערכות כדי להגיע להסכם. השאלה הבאה היא לא רק מידת המוכנות, אלא מידת האחריות של המדינה כלפי האזרחים שלה. האזרח במדינת ישראל יכול להיות עובד, יכול להיות פנסיונר שנמצא במקלט ויכול להיות איש עסקים או המשקיע. מדינת ישראל צריכה לקחת על עצמה מה שהיא ידעה לעשות פעם, לתת את הביטחון הבסיסי שהמדינה יכולה לתת לאזרחים במצבים הקשים, ולהגיד, וזה החוק: אם יקרה הדבר, דע לך, אני המדינה דואגת לך שאתה לא תפוטר ואתה תקבל משכורת, ואם אתה בעל עסק אתה תקבל שיפוי מהממשלה. אנשים שגם ככה חיים באזורי העימות, חיים בחרדה יומיומית ואפילו שעה-שעה – הם לפחות לא צריכים לדאוג לכך שהממשלה כן תגבה אותם. זה לא צריך לבוא באיחור של שלושה שבועות. הפרטים יכולים לבוא באיחור, כי זה מחייב כל פעם דיון מחדש. אבל עצם ההבטחה הבסיסית צריכה להתקיים, והיא צריכה להיות מעוגנת בחוק. לכן באה החקיקה הזאת, ואני מקווה מאוד שאתה נתקדם לשורה שלמה של עיגונים בחוק וגם בנוהל מפורט של תגובת המנגנונים השונים למצבי חירום למיניהם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה, חבר הכנסת יורי שטרן, אחד המציעים. אנחנו מבקשים מהשר אלי ישי, שהוא גם שר התמ"ת, להשיב על הצעת החוק ולהציג את עמדת הממשלה. בבקשה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתקופות רגישות וקשות מעין אלו, אני חושב שבכנסת ישראל ראוי שיהיו עירניים למצב ויקדמו חקיקה. אני שמח על הצעת החוק של חבר הכנסת עמי אילון, ובסיכום שלי אתו יש הבנות שהחוק יקודם בתיאום עם הממשלה, דהיינו אתנו, בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית של הצעת החוק של הממשלה. היה פה דבר חסר תקדים, מניסיוני בעשור האחרון. לצערנו הרב, בעשור האחרון היו לפחות שלושה או ארבעה מקרים שבהם היה מצב חירום באופן כזה או אחר, במלחמת המפרץ ולאחר מכן, ותמיד הממשלה נגררה או לאחר כמה חודשים קידמה חקיקה והובילה חקיקה ואישרה אותה בסופו של דבר רק לאחר מעשה. עם פרוץ הלחימה בצפון העברנו הצעת חוק פרטית שהגשתי לממשלה יומיים, שלושה ימים לאחר תחילת הלחימה, בישיבת הממשלה הראשונה שהיתה ביום ראשון, ואושרה הצעת החוק שהגשתי – אי-פיטורי עובדים. שאלו אותי: מה יהיה עם הפיצוי, וכדומה. אמרתי שאם הולכים צעד אחד קדימה, בוודאי גם הרגל השנייה תצטרף. ברור שאם אנחנו קובעים בחוק לא לפטר עובדים, גם בבג"ץ לא נוכל לומר למעסיקים: אל תפטרו, וכמובן גם תצטרכו לשלם. כי מאיפה הכסף? לאחר הצעת החוק הראשונה הגשתי גם הצעת חוק שנייה, שמדברת על הפיצויים באופן ישיר ועקיף. לשמוע ממני מחמאות לאוצר – בדרך כלל לא קורה כזה דבר, ואני לא חשוד ככזה. קשה לי מאוד להחמיא לאוצר, וכל שכן לפקידי האוצר, אבל אני חושב שפה נעשתה עבודה מדהימה בין האוצר, דהיינו הממשלה, לבין התעשיינים וההסתדרות. אני רוצה לשבח במיוחד את חבר הכנסת יורי שטרן, שבניסיון שלו וביכולות הפרלמנטריות שלו ובזריזות שלו ראה את זה ממש ביום הראשון, גם הגיש את הצעת החוק וגם קידם, כפי שהוא יודע לקדם ולדחוף דברים בכנסת. אני מוכרח לברך את שר האוצר ואת פקידי האוצר על העבודה המצוינת ועל ההישגים, יחד עם התמ"ת, התעשיינים וההסתדרות, ואני חושב שזה הישג חסר תקדים בהשוואה לעבר. לצערי הרב אנחנו למודי מלחמות והתמודדויות קשות, ואני חושב שהאוצר עשה עבודה חשובה. שר האוצר הירשזון, באופן אישי, בשיחה שלי אתו, בו ביום או יום אחרי, אמר: אני מתכוון להיות מוביל ולא להיות מובל, ואני אפעל באופן רגיש בעניין הזה. כך גם ראש הממשלה, בישיבת הממשלה, הורה והנחה את העוסקים בעניין החשוב הזה. אני חושב שזה הזמן לשבח את כולם. אנחנו תומכים בהצעת החוק. חבר הכנסת יורי שטרן, אני מניח שגם אתה מוכן שזה יתואם אתנו לקראת הקריאה הראשונה, הקריאה השנייה והקריאה השלישית. יורי שטרן (ישראל ביתנו): כן. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני השר. האם יש מישהו שמתנגד להצעת החוק? בנימין נתניהו (הליכוד): לא. היו"ר אמנון כהן: אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק של חברי הכנסת אילון ושטרן - הצבעה בקריאה טרומית. בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: 26 בעד ההצעה, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק הזאת תעבור להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/257).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. יציג את החוק שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, חבר הכנסת אלי ישי. בבקשה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרתי בתשובתי על הצעת החוק של חברי הכנסת עמי אילון ויורי שטרן, אני חוזר ואומר, שממשלת ישראל, בהצעת החוק שהגשתי לממשלה - ממש ביום פרוץ הלחימה, היועצים המשפטיים אצלי במשרד גיבשו הצעת חוק שדומה להצעת החוק שהיתה בשנת 2003, וגם אז היתה שעת-חירום. הצעת החוק המוצעת היא לשנתיים, כפי שהיה בעבר, ואני חוזר ואומר שזו באמת היתה הצעה מצוינת, ובמקביל הציעו הצעות חוק פרטיות. היות שהנושא חשוב והיות שהמצב רגיש, הוא מחייב אותנו כממשלה לא רק לגלות רגישות, אלא לחזק את העורף. המשמעות של חיזוק העורף, אדוני היושב-ראש, היא לא רק מלים ומחמאות לתושבים שנמצאים במקלטים בצפון. חלקם עזבו את היישובים ונטשו לאזורי המרכז והדרום. העוצמה שקיבלנו מהעורף צריכה לבוא לידי ביטוי גם במעשים. לכן, בישיבת הממשלה, שלושה ימים לאחר פרוץ הלחימה הגשתי את הצעת החוק, ושם ראש הממשלה הנחה לפתור את הבעיה, ואני רוצה שוב לשבח את שר האוצר שאמר: אני מתחייב לגמור את זה ולסיים את זה באופן ראוי ובמלוא הרגישות. הרי אי-אפשר לצפות מאזרחי מדינת ישראל, שמגלים עוצמה, והרבה שבחים חלקו לעורף, אבל על זה נאמר: לא המדרש עיקר אלא המעשה. אם לא נעשה צעדים שיסייעו להם, הרי אנחנו מחלישים את עצמנו בכך שאנחנו לא מסייעים לעורף. וכך באופן ישיר ומעשי נגרום לעצמנו נזק אדיר. לכן, אני רוצה לברך מפה את שר האוצר ואת ראש הממשלה ואת פקידי האוצר, את התעשיינים ואת ההסתדרות. גם עופר עיני וגם שרגא ברוש, בדיונים הליליים יחד עם מנכ"ל משרד התמ"ת, גבריאל מימון, ופקידי האוצר הבכירים, אם זה קובי הבר ועוד, וג'קי מצא ורשויות המס - אני חושב שנעשתה פה עבודה מצוינת, דבר שלא היה בעבר והוא ראוי לציון והערכה. יש שלוש מטרות להצעת החוק. הראשונה - הגנה על העובד מפני פיטורין, שלא יפטרו אותו בגלל ההיעדרות שלו ממקום העבודה, בשל המצב הביטחוני כמובן. השנייה - הבטחת רציפות בעבודה וכל הזכויות שתלויות בוותק שלו וכל הזכויות שיש לעובד, שגם אלה לא ייפגעו כתוצאה מהמצב הביטחוני, והכרזה של שר הביטחון על מצב מיוחד, על-פי הטבלה והמפה שהוא הכריז. השלישית - הבטחת זכותו של העובד, ופה מדובר על השכר. בגלל המצב הביטחוני, עניין השכר הוא נושא מאוד מורכב, משום שיש עובדים שנאלצים לא לבוא לעבודה בגלל המצב הביטחוני, בגלל ההוראה של כוחות הביטחון ופיקוד העורף להישאר במקלטים. אבל המפעלים יכולים ורשאים לכאורה שלא לשלם להם בגין אותה היעדרות ממקום העבודה. לכן בא ההסכם, וזה החוק השני שהגשתי. הגשתי שתי הצעות חוק, האחת מדברת על פיטורי עובדים והשנייה מדברת על הפיצוי הישיר והעקיף לעובדים. ברור שהצעת החוק הראשונה קובעת שאין לפטר עובדים. אי-אפשר לא לפטר עובדים כשאותם מעסיקים לא יקבלו את הפיצוי הנדרש, ולכן באה הצעת החוק השנייה, שמדברת על הפיצוי. תשאלו אותי, למה לא לעשות את זה בחוק אחד? כי היה ברור שאם אני מביא את זה בהצעת חוק אחת זה יכול היה להיגמר, אם בכלל, חודשיים, שלושה לאחר הלחימה. הצעתי את הצעת החוק הראשונה על מנת לגרור - אני מוכרח לומר את זה - את כל מקבלי ההחלטות, המתנגדים יותר ופחות, לבוא להחלטה כן לתת את הפיצוי. בחוק הראשון יצרנו פלטפורמה שבעקבותיה אפשר היה להביא למשא-ומתן. הצעת החוק השנייה דיברה באופן מקיף, ויש יתרונות וחסרונות להצעת חוק בהשוואה לדיונים ולהסכמים שנעשים בין ההסתדרות לבין התעשיינים כדוגמה הזאת. הצעת החוק מדברת על ההוראות של הסדר קיבוצי בין הממשלה, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים להסתדרות העובדים החדשה, כמובן, להוציא מקומות שיש הסכמים קיבוציים שונים שלא חלים. מכל מקום, אני רוצה לסיים ולומר, שהסיכום שהיה בין האוצר, הממשלה, לבין התעשיינים וההסתדרות היה אפילו טוב יותר וגם יעיל יותר. לא פעם מחוקקים חוק שלא ניתן ליישם אותו ואחר כך הולכים לבית-המשפט לקבל את הפרשנות של החוק. הסיכום שאליו הגיעה הממשלה יחד עם לשכות התיאום, התעשיינים וההסתדרות הוא סיכום טוב יותר. נכון שהצעות החוק הן אלה שהיוו קטליזטור, אבל גם אם הצעות החוק האלה היו עוברות כפי שהן הוגשו, היה ניתן לעשות פרשנויות נוספות ורבות, ואני לא יודע אם הציבור היה מקבל את הפיצוי הנדרש, כפי שבא לידי ביטוי בהצעת החוק הזאת. אני מבקש את התמיכה, ושוב, משבח את מציעי החוק שגילו עירנות ברגע הנכון על מנת לדאוג לאינטרסים של תושבי הצפון והניזוקים בכלל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, ולומר שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד מורכבת. יש צביעות בעולם וצריך להסיר את המסכה מעל פני אותם אנשים שמדברים בגין הפעולות והאירוע שקרה בכפר קאנא. אין צבא מוסרי יותר מצבא-הגנה לישראל. אין בעולם שום צבא יותר מוסרי מחיילי צה"ל. אבל מלחמה היא מלחמה. לחימה היא לחימה, כש"חיזבאללה" פועלים מתוך שטחי לבנון והלבנונים מאפשרים ל"חיזבאללה" לפעול נגד ישראל ומאפשרים להפוך את כל התושבים שם, בפרט בדרום-לבנון, לחומה אנושית. הופכים אותם לבני-ערובה. גם הלבנונים אשמים. הלבנונים לא יכולים לברוח מאחריות. הם נושאים באחריות. אין חסינות ללבנונים, הם אחראים ונושאים בכל האחריות. ה"חיזבאללה" נהנה מהתמונות האלה. הם מביאים למצב כזה, וזה היה חלק מהמטרות שלו. הוא לא הסתיר זאת. הוא פועל בתוך כפרים, בתוך אוכלוסייה אזרחית. הם פועלים בלבוש אזרחי, הרי זה גרילה. מה עשה צבא נאט"ו בבלגרד? - למעלה מ-10,000 הרוגים. לכן, אנחנו בכנסת ישראל צריכים לגבות את עמדת הממשלה. הממשלה צריכה להיות חזקה כשיש לה תמיכה עצומה מעם ישראל, מאזרחי מדינת ישראל. אין שום דרך שתקיא את ה"חיזבאללה" מתוך לבנון אם לא יהיה לחץ אמיתי, צבאי ומדיני. הלבנונים צריכים גם את הלחץ הצבאי. אני לא מכיר דרך אחרת, כי אני חושש שאם זה לא יהיה בדרך הזאת, אנחנו נחזור למצב קשה ואולי גם חמור יותר בעוד שנה-שנתיים. לכן אלה רגעים שאנחנו חייבים לבצע בהם את כל הפעולות וכל מה שנדרש על מנת להחזיר את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל ולצפון בפרט. פה זה באמת מתקשר להצעת החוק. ממשלת ישראל עושה ותמשיך לעשות כל מה שיידרש על מנת לחזק את אזרחי מדינת ישראל והתושבים, תושבי הצפון בפרט, בכל מה שקשור לחיזוק ולגיבוי, אם תמיכה ברשויות שעושות עבודה נפלאה, ואני מסייר בשטח, אם התושבים עצמם שמשלמים מחיר לא פשוט, והם חווים באופן ישיר את כל ההתקפות. ה"חיזבאללה" יורה לעבר ישראל במטרה לפגוע באזרחים ולהרוג ולהרוס. צה"ל פוגע בטרוריסטים תוך כדי מלחמה, ויש לזה מחיר. בהחלט, לצה"ל ולממשלת ישראל אין שום כוונה והם מצטערים על כל דבר שקורה בשגגה, אבל ממשלת ישראל תצטרך להמשיך לפעול. לא ניתן חסינות ללבנונים, לא נאפשר ל"חיזבאללה" לפעול מתוך כפרים אזרחיים במחשבה שאולי זה יהיה המגן שלהם. זה כבר לא יהיה. אדוני היושב-ראש, יש ויכוח בעניין הצעת החוק - להעביר לוועדת הכספים או לוועדת העבודה והרווחה. חשבנו שעל מנת לקדם את זה באופן יעיל וזריז ומהיר, צריך להעביר את ההצעה לוועדת הכספים, וכך גם אני חושב. כך דובר גם עם מזכיר הממשלה ועם מזכירות הכנסת. אני שומע מיושב-ראש הקואליציה ובשיחה שהיתה לי עם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שהוא באמת רוצה לקדם את זה באופן מהיר, ועלתה הצעה להקים ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה. מכל מקום, אני מציע שהדבר הזה ילובן במסגרת הדיונים בוועדת הכנסת, כי היה סיכום ואני צריך לכבד את הסיכום ולעמוד בו. הסיכום היה להעביר לוועדת הכספים היות - - - היו"ר אמנון כהן: אבל הצעת החוק הפרטית הקודמת עברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: דקה, אתייחס לזה. מכיוון שחלק גדול ממרכיבי החוק, לרבות מס רכוש והפיצוי הישיר והעקיף, קשור לוועדת הכספים ולמס רכוש, ההצעה והבקשה שלי היתה להעביר את הדיון לוועדת הכספים. מכיוון שיושב-ראש הקואליציה מבקש להעביר את זה לוועדת הכספים, והצעת החוק הפרטית כבר עברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ויושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות גם קיבל על עצמו לסיים את העבודה באופן מהיר וזריז ולהביא את זה היום להצבעה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, הפרוצדורה והפרוטוקול אומרים שוועדת הכנסת תכריע בנושא. היו"ר אמנון כהן: ואם צריך, היא תקים את הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת הכספים. תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשלב של הדיון. אנחנו פותחים את הדיון. כבר בראשית הדיון אני מציין שמי שלא יימצא באולם המליאה כשאקרא את שמו, יאבד את תורו, ולא תהיה לו אפשרות לדבר. הוחלט שיהיה נציג אחד לכל סיעה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת יואל חסון, מאיר פרוש, יעקב מרגי, יצחק גלנטי, ואחר כך אמשיך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה להגן על דבר ראוי. ראוי לתמוך בה, ואנו נתמוך בה. אבל ממש אי-אפשר להבין את המצב הזה. כל כך הרבה מלחמות עברו על מדינת ישראל, ועדיין צריך כל פעם לרוץ מחדש ולהמציא את הגלגל? הבעיה טמונה, להבנתי, בגמגום ובהססנות של הממשלה. לו קמה הממשלה ביום הראשון ואמרה: אנחנו במלחמה, מכריזים על מלחמה, ומתוקף הכרזת המלחמה - הכרזה על מצב חירום, על כל נגזרותיו והצווים והתקנות. תראו, חברי חברי הכנסת, איזה אבסורד קיים במדינת ישראל. כל ימות השנה אנחנו חיים מתוקפן של תקנות חירום כאלה ואחרות, אבקת אפייה והחרמת אוניות ונטיעת זיתים וגיוס מילואים. כל החיים אנחנו בשעת-חירום. יוסף ביילין (מרצ): מירוץ מכוניות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מירוץ מכוניות. רק במלחמה לא מפעילים את מצב החירום, אין שני לאבסורד הזה. הרי אם היינו מתקנים את הדבר הבסיסי בהכרזה הזאת, לא היינו צריכים לרוץ ולהטליא טלאים ולהמציא את הגלגל מחדש. אבל זאת לא רק פורמליסטיקה ולא רק סמנטיקה. נדמה כאילו הממשלה באמת לא הפנימה את העובדה שאנחנו במלחמה. לו הבנו שזאת מלחמה, יכול להיות שלא היינו נבהלים מעצמנו ומהעולם כולו, שבא ואומר: פגעתם והרגתם 60 אזרחים חפים מפשע. נכון, אבל במלחמה צה"ל פוגע והורג גם את חייליו שלו, תאונות ושגגות. אין צבא בעולם, אין מלחמה בעולם הפטורה מהן. אם היו מבינים שאנחנו במלחמה, לא היו עוצרים. כשמתרחשת תאונה כזאת, לא אומרים "עצור". אם זאת מלחמה, ומלחמה קיומית, לא עוצרים אותה כאשר מתרחשת תאונה. תאונה אינה שקולה מול הסכנה הקיומית שמדינת ישראל עומדת בפניה. לכן, הבעיה בחקיקה הזאת, שאת הטלאי הזה צריך לשים, אבל יש להבין שישראל נלחמת, ונלחמת על קיומה, ראוי כאן ועכשיו, בלי כל קשר להצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. אמרו לי שחבר הכנסת יואל חסון מתחלף עם חבר הכנסת מגלי והבה. הוא לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש - לא נמצא. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. אני מזכיר עוד פעם, שמי שאקרא בשמו ולא יימצא באולם, לא ידבר. אחריו - חברי הכנסת דוד אזולאי ודב חנין. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שמונחת לפנינו היא הצעה חשובה ביותר. היא מגינה על העובדים השכירים. סיעת מרצ, כמובן, תתמוך בה. היא חלקית, חלקית מאוד, משום שאם אנחנו לא נדאג לפיצוי גם על נזקים עקיפים, ייווצר מצב שבו העובדים אומנם יהיו בטוחים, אבל לא יהיה מי שישלם להם את הכסף. אנחנו כאן נגרור במין דומינו שלילי כזה את המערכת כולה. כולנו מסתובבים בצפון. כולנו שומעים מה שהמעסיקים אומרים לנו. אנחנו רואים מפעלים שוממים, אנחנו רואים מסעדות, אנחנו רואים בתי-מלון, אנחנו רואים מערכות שהבעלים שלהן ממש חסרי אונים. לא די בכך שאנחנו מבטיחים את השכירים שלהן. אנחנו מוכרחים לראות מה עושים לגבי העסקים עצמם. כאן אני מוכרח לחבור לדברים של קודמי וידידי חבר הכנסת אלדד. המשמעות של הכרזת המלחמה היא שונה בעיני שנינו מבחינה אידיאולוגית. אני לא חושב שברגע שנכריז על מלחמה, נוכל לקבל ביתר קלות מעשים כמו אלה שקרו אתמול בכפר קאנא. אבל לא יכול להיות שיש לישראל חוק, חוק חדש יחסית, שמסדיר את ההכרזה על מלחמה; יש מלחמה, כל השרים שמופיעים לפנינו מדברים על מלחמה, שר הביטחון בעצמו מדבר על "מלחמת בין המצרים", הוא אפילו קורא לה בשם, כולם מסבירים שיש כאן מלחמה בישראל - יש כאן מלחמה, אבל כשזה מגיע להחלטה הפורמלית המתבקשת, עוקפים אותה. סעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה - לא בכדי נכתב הסעיף הזה, כי עד אז, עד שחוקק החוק ב-1992 ונכנס לתוקף ב-1996, היו מלחמות, והן לא הוכרזו. בפעם הראשונה הוסדר בחוק, שממשלה, לא ראש ממשלה ושר ביטחון, לא ועדת שרים לביטחון, ממשלה אחראית להחלטה כל כך גורלית למדינה. הדבר הזה מובא לידיעת הכנסת ולידיעת ועדת החוץ והביטחון. כלום, כאילו החוק הזה לא קיים, כאילו איזה מבצע אזוטרי באיזה מקום. שליש מהמדינה תחת טילים, מצב כלכלי כפי שהוא, מגייסים אוגדות על גבי אוגדות, רק המלחמה הזאת עדיין לא הוכרזה. שואלים מה הנפקות, מה יקרה אם נכריז על מלחמה באופן פורמלי, מלבד זה שיש גם מינהל תקין, ולא ייתכן שהחלטה כזאת מתקבלת כפי שהיתה מתקבלת איזו החלטה על פעולה חד-פעמית בקלקיליה. ברגע שישראל מכריזה על מלחמה, ההשפעה הכלכלית של זה על מערכות כלכליות פורמליות היא ששום פקיד של מס רכוש לא יכול להתעלם מזה ולא יכול להימנע מאותה נקודה של פיצויים על נזקים עקיפים, כי זאת הנקודה הרלוונטית ביותר. כתוב בחוק מס רכוש, שבמצב מלחמה פקיד מס רכוש יכול לפצות על נזקים עקיפים, אבל מצב המלחמה לא הוכרז. זאת אומרת, שזה שיקול דעתו של פקיד מס רכוש, אם יש מלחמה בישראל או לא. אם תוכרז מלחמה, לא תהיה לו ברירה אלא להבין שיש מלחמה, לרבות הפיצויים הנובעים מהדבר. לכן אני חושב שהקריאה היא באמת לא קריאה אידיאולוגית, היא קריאה קונסטיטוציונית וכלכלית. מהימין ומהשמאל אנחנו קוראים לממשלה: לא יכול להיות שלא תממשי את מה שאת מחויבת לו לפי חוק-יסוד: הממשלה, סעיף 40. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דב חנין. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת ראויה, ומטרתה למנוע את הדאגה ואת הספק שתושבי הצפון שרויים בהם עד היום הזה. רק מה, חבל מאוד שהממשלה גררה רגליים ולקח לה זמן רב עד שהביאה את החוק לאישור הכנסת. אני כבר לפני שבועיים התרעתי על כך, כשדיברו על כך שהעורף חזק והעורף איתן, ושהאנשים שוהים במקלטים בצורה ראויה. אבל זה לא היה מספיק, כי כשמדברים על עורף חזק, פירושו חוסן כלכלי. כשהאזרח מאוים על-ידי המעביד שלו, כשהאזרח יודע שב-1 בחודש לא תיכנס משכורתו, או הוא מאוים בפיטורים - זה לא עורף חזק. אני גם רוצה בהזדמנות הזאת לברך את חברי הכנסת עמי אילון ויורי שטרן, שיזמו חוק מצוין. אני חושב שלולא החוק שלכם היו הדיונים בין ההסתדרות, המעסיקים והממשלה נמשכים עד היום. אין לי ספק שהחקיקה הפרטית של עמי אילון ויורי שטרן היתה הזרז לכך שהממשלה, המעסיקים וההסתדרות יקבלו החלטות ויחתמו על הסכם - ובזה להסיר את כל הספקות ואת כל השאלות שהיו עד היום לתושבי הצפון. עם זאת, אני רוצה להסב את תשומת לב חברי הכנסת לשתי קבוצות שעושות היום עבודה נפלאה. הראשונה היא הרשויות וראשי הרשויות, שעושים עבודת קודש. מי שמתמצא קצת במצב הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות יודע שאין להן מאין להוציא כל כך הרבה כסף, והן בכל זאת מוציאות. אני חושב שכדאי שהממשלה תיתן את הדעת כבר היום איך למצוא את הדרך לפצות את הרשויות המקומיות. היו"ר אמנון כהן: מכובדי חבר הכנסת דוד אזולאי, דיברו היום בוועדת הכספים על כך שמשרד הפנים כבר נותן 50 מיליון שקל, ועוד 100 מיליון שקל מיועדים בעתיד. אם יצטרכו, הסכום הזה כבר משוריין. דוד אזולאי (ש"ס): אני רוצה, קודם כול, לברך על כך. טוב עשתה הממשלה שהעבירה 50 מיליון. אני רק חושב שזה לא מספיק. מי שהסתובב בצפון, ואני בטוח שכולם פה הסתובבו, ראה את הצרכים ואת הדרישות של התושבים מהרשות המקומית. פשוט, הרשות המקומית הפכה להיות הכתובת הראשונה לדרישה של האזרחים. לא פונים לשום גורם; קודם כול, לרשות המקומית. אם זה בענייני כלכלה, אם זה בענייני הריסות הבתים, פינוי וכו', בכל נושא הרשויות המקומיות היו הראשונות לקבל את התגובות של אזרחיהן. לכן אני חושב שטוב עשתה הממשלה שהעבירה 50 מיליון שקל, אבל אני חושב שזה לא מספיק. הדבר השני, אדוני היושב-ראש, שגם עליו אני חושב שצריך לתת את הדעת, הוא שירותי הכבאות. שירותי הכבאות עושים עבודה בלתי רגילה. הם עושים דברים שהם לא חייבים לעשות, ובאמצעים הדלים העומדים לרשותם. אני יודע על חלק משירותי הכבאות, איגודי הערים לכבאות, שאין להם משכורת. היום 1 בחודש, הם לא קיבלו משכורת. רבותי, איך אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של אותם כבאים כאשר הם עושים עבודה נפלאה, עבודת קודש, במסירות נפש, וב-1 בחודש הם לא יקבלו משכורות, ואילו עובדי הרשויות המקומיות כן יקבלו את משכורותיהם. לכן אני מפנה מכאן קריאה לשר הפנים לקחת את הנושא, וכבר היום להעביר תקציבים מיוחדים לכל איגודי הערים לכבאות שעושים עבודה נפלאה, על מנת שגם הכבאים יוכלו להביא את המשכורת הביתה אחרי שלושה שבועות של עבודה קשה ביותר. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה. גם הנושא הזה עלה בוועדת הכספים, והבטיח מנכ"ל משרד הפנים להעביר לכבאים את השכר. אנחנו, כמובן, מצטרפים לדברים על הגבורה שלהם. שמענו על הרבה מקרים שהם, תוך סיכון נפשי וגופני קשה מאוד, הצילו אנשים בתקופה שהיו שם טילים. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יורם מרציאנו. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, על כך נאמר: ברוך המכוון לדעת גדולים. היו"ר אמנון כהן: אתה גדול. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להתחיל מדבריו החשובים של חבר הכנסת אזולאי. אני חושב שהסוגיה הזאת היא אכן סוגיה שצריך לטפל בה מיידית. לא ייתכן שעובדי כבאות, כמו גם עובדים אחרים – אגב, גם עובדים שעובדים במתנ"סים ועוזרים לאוכלוסייה שנמצאת במצב מאוד קשה – עושים את זה למעשה בהתנדבות, בלי שהם יקבלו את השכר הדל שהם אמורים לקבל. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק ראויה. חשוב להגן על העובדים מפני פיטורים במצב שבו אנחנו נמצאים. אני מצטער שההצעה הזאת באה כל כך מאוחר, אבל אולי טוב מאוחר מאשר אף פעם. אבל, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, בצפון - אני אומר לכם את זה בצער גדול - יש תמונה לא רק של חורבן פיזי אלא של חורבן חברתי. אפשר לראות מי משלם היום את מלוא המחיר על המצב. קודם כול, העניים, הרבה מאוד עולים, המיעוט הערבי, אלה שאין להם כסף, אלה שאין להם יכולת, עובדים שכירים, בעלי עסקים קטנים. בכל מקום שמסתובבים רואים את המצוקה החברתית. המלחמה רק מחדדת ומקצינה את המצב החברתי הקשה שאנחנו נמצאים בו. התשובה שהחוק מציע היא תשובה נקודתית וחלקית. צריך פה, מעבר לחוק, מדיניות חברתית כוללת וגישה אחרת לשאלות החברתיות, גם כדי להתמודד עם החורבן החברתי שיש היום בצפון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא אתנו, אדוני שר הבריאות, ולפנות אליך בעניין שנוגע לצד חברתי אחר של הבעיה, והוא מערכת הבריאות, או יותר נכון מערכת הרפואה. פניתי אליך לפני כשבוע במכתב, ואחד מעובדיך ענה לי במכתב תשובה, בעניין מאוד חמור, לדעתי, שבו יישובים רבים – אני מדבר על היישובים הקטנים בצפון – בעצם הופסקו בהם השירותים הרפואיים. לא מגיעים רופאים, לא מגיעות אחיות. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: הנושא נמצא עכשיו על שולחני. דב חנין (חד"ש): אני יודע. קיבלתי תשובה מד"ר לאור, שהוא מנהל אגף בכיר במשרדך, והוא מסביר לי שהוקמו מוקדים אזוריים. אני מבין שזה חשוב וראוי שהוקמו מוקדים אזוריים, אבל זה ממש לא מספק. ביישובים האלה אני מדבר, למשל, הרבה פעמים על אנשים מבוגרים שאין להם אפילו רכב, ושאין להם שום דרך להגיע לרופא. הדרך היחידה היא להזמין אמבולנס ולהגיע לבית-חולים, וזה לא מתקבל על הדעת. דווקא במצב הזה צריך היה לתגבר עוד יותר את מערכת הרופאים והאחיות שמטפלים ביישובים הקטנים. היו"ר אמנון כהן: אתה צריך לסיים. דב חנין (חד"ש): נקודה אחרונה: הדאגות החברתיות הן דאגות קשות, ומצטרפות אליהן אצלי גם דאגות סביבתיות. אני חייב לומר מעל הדוכן הזה, שאני לא הצלחתי להשתכנע שאנחנו ערוכים מספיק להתמודד עם הסכנות הסביבתיות הקשות שהמצב הקיים מייצר. אני לא מתכוון רק לדברים שכבר קרו, אלא גם לדברים שהלוואי שלא יקרו, אבל במלחמה יכולים בהחלט לקרות. זו ההזדמנות לבקש ממך, אדוני השר, כיוון שאני תמיד רואה קשר הדוק בין סביבה לבריאות, להוביל יחד עם שרים אחרים בממשלה דיון מאוד רציני בשאלת הסיכונים הסביבתיים לבריאות ולחיים של תושבי אזור הצפון, במיוחד אזור מפרץ חיפה, במצב הקיים היום. אני מאוד מקווה שבאמת נגיע במהרה להפסקת אש וכל הסכנות האלה לא תהיינה כל כך דחופות, אבל כרגע הן סכנות איומות. צריך להתייחס אליהן במלוא הרצינות. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת יורם מרציאנו. אחריו – חבר הכנסת גדעון סער. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלכס מילר. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ברצוני לברך את חברי הכנסת יוזמי הצעת החוק להגנה על עובדים בשעת-חירום, חברי חבר הכנסת עמי אילון וחבר הכנסת יורי שטרן. אין לי צל צלו של ספק שהממשלה נגררה לחוק הזה, ואלמלא הצעת החוק הפרטית של שני חברי הכנסת, אולי לא היינו מגיעים להצעת החוק הזאת. אבל אני גם מברך את הממשלה שהצטרפה והביאה אותו בשם הממשלה. יש דבר שמטריד אותי, אדוני היושב-ראש, בשעת החירום הזאת. יצא לי בשבוע שעבר להסתובב עם חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ביישובי הצפון, ועברנו מיישוב ליישוב וראינו את הדאגה הרבה אצל התושבים שנמצאים במקלטים. צריך לזכור דבר אחד, שמי שנמצאים במקלטים הם, מצד אחד, הקשישים שנבצר מהם להגיע לאזור המרכז ולבתי-המלון, ומצד שני, כאלה שלא יכלו לעלות לאוטובוסים ולצאת מאזור הצפון. מטרידה אותי העובדה שרק כשאנחנו נקלעים למצב חירום כולנו נזעקים. אני בא ושואל את עצמי: מדינת ישראל, מדינה גדולה ונאורה, שבנתה את עצמה במשך 58 שנה, למה אנחנו נזעקים רק בעתות משבר ובשעות חירום? איפה היינו? למה צריך שיקרה משהו במדינת ישראל כדי לבוא לכאן עכשיו ומהר בהצעה טרומית, קריאה ראשונה, קריאה שנייה וקריאה שלישית ולפתור את כל הבעיות? מגלי והבה (קדימה): חבר הכנסת מרציאנו - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני, אני לא מפריע לך. תיקח רשות דיבור. מגלי והבה (קדימה): - - מה, נכין את החוק הזה מראש? תסביר את עצמך. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): סלח לי. אדוני חבר הכנסת מגלי והבה, צריך להכין הצעות חוק גם לעתות חירום, משום שמדינת ישראל נמצאת במצב חירום משנת 1949. אבל אנחנו לא התכוננו למצב הזה, שידענו שהוא עשוי, יכול ועלול לקרות. והנה, אנחנו נמצאים במציאות של מלחמה, שנמצאים בה אנשים שאין להם פתרונות. מגלי והבה (קדימה): אני אתך ולא נגדך. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אתה אתי? תודה רבה. יתירה מזו, אני אומר לך: בשבוע שעבר השתתפתי בישיבה בוועדת הכלכלה של הכנסת, שבה השתתף המפקח על הבנקים. פה, במליאה הזאת, ערב הצבעה על חוק מסגרות האשראי בבנקים, כולנו ביחד פה התרענו, אבל כולנו באנו יחד עם הממשלה ברגע האחרון ואמרנו: הממשלה כל כך רוצה את זה. אנחנו מסתכלים היום על מסגרות האשראי ומה זה עושה בשעת המשבר, בשעת החירום הזאת, באזורי הצפון. איך בזה אחר זה אנחנו נראה בעלי עסקים - היום נתנו המעסיקים וההסתדרות פתרונות בעיקר לעובדים, אבל אני לא בטוח שיש פתרונות למעסיקים, לבעלי העסקים הקטנים שקורסים באזור הצפון. לכן, אני בא ואומר ומתריע: אדוני השר, בשבתך כנציג הממשלה, הגיע הזמן שהממשלה תתחיל להבין שלא צריך להתכונן למצב חירום רק כשהוא קורה. צריך להסתכל בתוכניות עתידיות ולראות את הנולד, לראות מה הולך לקרות ולא להזדעק בעתות חירום. היו"ר אמנון כהן: הסיום הזה טוב. הסיום הזה מצוין. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): בכל אופן, אני מברך, ואצביע בעד זה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת יורם מרציאנו. חבר הכנסת גדעון סער - לא נמצא. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר שבועות אנחנו מסתובבים בצפון ורואים את המצב. אני רוצה להגיד כמה דברים פשוטים, שבעצם באים ואומרים, שכשאנחנו אומרים "העורף חזק", אז נכון שהעורף חזק, וגם אנחנו, ממשלת ישראל וחברי הכנסת, צריכים להיות חזקים. אסור לנו להגיע למצב שיש פה איזה מין משחק פינג-פונג עם תושבי הצפון, שעד עכשיו לא יודעים מה מצבם, מה יקרה אתם, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה כלכלית. רבותי, הגיע הזמן לסוף הדיונים. הגיע הזמן שנקבל החלטות. את ההחלטות האלה היינו צריכים לקבל אחרי ה"קטיושה" הראשונה. חס וחלילה שנגיע עוד פעם למצב הזה שאנחנו באים ומדברים ומדברים אבל החלטות לא מתקבלות. אני לא מדבר רק על התושבים, אלא אני מדבר גם על כל הדברים שקשורים למצב היום: גם נושא הסטודנטים, גם נושא המגויסים למילואים וגם כלל הציבור. רבותי, צריך להתייחס לדברים במקצועיות. שרים, יש לכם משרדים, וכל משרד ומשרד צריך לתת את המענה המקצועי שלו לכל המצב ולמה שיקרה בעתיד. אני מבקש שהיום אנחנו נקבל סוף-סוף את ההחלטה ונקדם את החוק, ולא נחזור לזה עוד פעם, ובעתיד אני מציע למשרדים להתייחס הרבה יותר ברצינות למצב ולעבודתם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 - הצבעה בקריאה ראשונה. אפשר להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 20 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד ההצעה - 20, נגד - אפס, נמנעים - אפס. על-פי בקשת השר, הנושא עובר לוועדת הכנסת להכרעה לאיזו ועדה להעבירו להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. על-פי בקשת למעלה מ-50 חברי כנסת לקיים דיון בהצעות לסדר-היום - הנושא הראשון הוא: המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה; של האיחוד הלאומי - מפד"ל, ישראל ביתנו ויהדות התורה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אפתח בתנחומים למשפחות החללים הגיבורים, חיילי צה"ל שנפלו והאזרחים שנרצחו בעורף בידי הערבים. השם ייקום דמם של הנופלים והנרצחים. השם ייקום דמם, כי לפחות עד לרגע זה צה"ל לא עשה את זה. ראוי לומר בהקשר זה, שהעובדה שחסן נסראללה עוד חי היא תעודת עניות לצה"ל ואות קלון על מצחה של מדינת ישראל. אפשר להסיר את אות הקלון הזה ולא להרפות לרגע מהמאמצים לחסל אותו. לפני שלושה שבועות מנו קברניטי המדינה וצה"ל את יעדי המלחמה: למגר את ה"חיזבאללה", להחזיר את החטופים, לאכוף את החלטת האו"ם 1559 ולהביא לפריסת צבא לבנון בדרום המדינה. אבל לא היה תרגום אופרטיבי ראוי ליעדים הללו. מי שחשב שבעזרת ארטילריה וחיל אוויר לבד אפשר למגר ארגון טרור, טעה והטעה. הפעולה הקרקעית היתה בהיקף של פעולות התגמול משנות ה-50, ולא בהיקף הראוי למלחמה בגיס קדומני של אירן. גם לא ניתן מענה טקטי על אלפי הרקטות שנורו על ישראל. היום, אם שואלים אדם ברחוב מה יעדי המלחמה של ישראל, נתקשה לקבל תשובה. הגמגום של הממשלה, הזיגזג, ההימנעות מהצעדים האסטרטגיים הדרושים גרמו לכך שהיום רוב אזרחי ישראל כבר אינם יודעים באמת מה רוצה ישראל להשיג במלחמה הזאת. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לפזר את ההמולה שם. אדוני השר, יושב-ראש הקואליציה, כן, גם שם. יושבי-ראש ועדות חשובים. אדוני, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם מטרות המלחמה אינן ברורות, אין גם סיכוי להשיג אותן ולנצח במלחמה הזאת. אם לא ננצח במלחמה הזאת, מה נאמר למשפחות השכולות? שהקורבן הנורא הזה היה לשווא? הרי כל מנהיגינו חזרו ואמרו: אין ברירה, מוכרחים לנצח. כל תוצאה זולת ניצחון היא תבוסה, ניצחון לטרור, וחמור מניצחון לטרור - ניצחון לאירן בקרב הראשון שלה נגד ישראל. הרי אירן מתכוננת למלחמת השמדה על ישראל, והיום היא באה לבדוק במלחמה הזאת, שהחלה בה בעזרת ה"חמאס" וה"חיזבאללה", אם בעזרת שני הגייסות הקדומניים האלה היא יכולה להעסיק את ישראל כך שלא תהיה לישראל אופציה צבאית אם תרצה ליטול אותה כדי לפגוע באופן בלתי הפיך במאמצים של אירן לייצור נשק להשמדה המונית. אירן בודקת אותנו, בוחנת אותנו, ועד כה נכשלנו בבחינה. לא הצלחנו עד עכשיו לא למגר את ה"חיזבאללה", לא למנוע את ירי הרקטות, לא לנצח את אירן. המשמעות של הפסקת אש ברגע הזה היא נוראה, המשמעות של הפסקת אש היא כניעה ל"חיזבאללה", היא כניעה לאירן, היא הודאה בכך שאין לנו אופציה צבאית אם אירן בוחרת להכריז עלינו מלחמה. לפני שלושה שבועות אמרו לנו, למגר, לכתוש, להשמיד, והיום - כי נהרגו 60 אזרחים חפים מפשע בלבנון, היום מוכנים להיכנע? כך נקבע גורל מדינה, כניעה לטרור ואיום קיומי על ישראל? רק מי שלא מבין שזאת מלחמה, יכול להסכים להפסקת אש בתנאים הללו. רק מי ששוכח שבמלחמה צה"ל פוגע בשגגה גם בחייליו שלו - אז מה הפלא שנפגעים גם אזרחי אויב? רק מי ששוכח את העובדה שבמלחמה נופלים גם חללים חפים מפשע, יכול בגלל תאונה מבצעית כזאת לקבל הפסקת אש שמשמעותה בתנאים הנוכחיים כניעה לטרור. מישהו העלה בדעתו להפסיק את המלחמה בגרמניה כי נהרגו נשים וילדים גרמנים? וההמצאה הזאת שנולדה ביום-יומיים האחרונים, רצועת ביטחון של 2 ק"מ - מה זה, בדיחה עצובה? אין אזרח במדינת ישראל שלא יודע שאת כל הרקטות שפוגעות בחיפה ובעפולה יורים מצפון לרצועה הזאת. אז מה נשיג ברצועה הזאת, מין תחושה שהממשלה ירתה חץ ואחר כך רצה לסרטט את עיגול המטרה סביבו, כדי שאם בכך תסתיים המלחמה יוכלו לבוא ולומר לנו, נכון, בדיוק לזה התכוונו, זאת היתה מטרת המלחמה. או שמא מטרת המלחמה היתה לסגת מהר-דב, מכתף הר-שיאון, ממה שהערבים קוראים חוות-שבעא? ולמה שלא נאמץ את הכינוי מג'דל לאשקלון, כי גם את זה הם רוצים? בסוף יסתבר שמטרת המלחמה בעצם היתה למצוא איזה תעלול להחזיר ללבנון את חוות-שבעא. מדברים כאן הרבה על אופוזיציה ממלכתית. אופוזיציה ממלכתית תהיה, ותהיה תמיכה בממשלה, כל עוד הממשלה נלחמת ומבינה שזאת מלחמה. אם הממשלה תעצור את המלחמה ותקבל הפסקת אש במצב הנוכחי, לא תהיה תמיכה של האופוזיציה במהלך ממשלתי כזה, כי זאת כניעה, כניעה לטרור, כניעה ל"חמאס", כניעה ל"חיזבאללה", כניעה לנסראללה, כניעה לאירן. אנחנו לא נקבל כניעה כזאת. כל קברניטינו אמרו וחזרו ואמרו, כל תוצאה שתהיה פחות מניצחון היא תבוסה. לכן התביעה הלגיטימית של עם ישראל מהממשלה ומצה"ל: לנצח במלחמה הזאת. אנחנו תובעים ניצחון. ואם לא ננצח, אולמרט ופרץ וחלוץ, אתם תהיו אחראים לכישלון. אתם הגדרתם שכל מה שאיננו ניצחון הוא תבוסה, ולפיכך, אתם תישאו באחריות. אתם תהיו אשמים, מידכם נבקשנה. היו"ר אמנון כהן: תודה לאדוני המציע. רק שנבהיר, השר המתאם ישיב במשולב על כל ההצעות לסדר-היום. הנושא השני הוא: הרחבת אזור קו העימות ואזור הספר - העבודה-מימד ומרצ-יחד. תנמק את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם היא לא נמצאת, אנחנו עוברים הלאה. סעיף 4 הוא: מצב העורף במלחמה - של מרצ-יחד והעבודה-מימד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיים אורון. הוא לא נמצא. אדוני השר, תשיב, כאילו הם דיברו. בבקשה, אדוני השר. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, ראשית, בשם ממשלת ישראל ובשמי אני מבקש לשלוח את תנחומי ותנחומי הממשלה למשפחות ההרוגים מקרב האזרחים וכמובן מקרב לוחמי צה"ל, לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים, החיילים, האזרחים, וכמובן לחבק את המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן, לחבק את משפחות החיילים החטופים, רב"ט גלעד שליט, רס"ל אהוד גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב. מדינת ישראל נמצאת בלחימה זה כ-20 ימים. אנחנו מנהלים מלחמה על הבית נגד ארגוני טרור הפועלים מלבנון ומרצועת-עזה. אנחנו לוחמים ב"חיזבאללה" ובארגוני הטרור הפלסטיניים, ששמו להם למטרה לפגוע בחיילים ובאזרחי מדינת ישראל. זוהי מלחמה שנכפתה עלינו, ואין לנו ברירה אלא לפעול נגד המבקשים לפגוע בנו. אנו מצויים בעיצומה של המלחמה, תוך הפגנת הקרבה ולחימה יוצאות דופן של חיילינו, ואנו ערוכים להשגת יעדי המלחמה על-פי המטרות שהוכתבו על-ידי הממשלה. אומנם יש קשיים בדרך, יש בעיות, אבל צה"ל יעשה כמיטב יכולתו על מנת לממש ולהשיג את יעדי המלחמה כפי שהיו בהחלטת הממשלה הראשונה והשנייה, נדמה לי גם השלישית. האירועים שפקדו אותנו מעמידים במבחן שאלות יסוד מרכזיות של אומה, מדינה וביטחון. אני חייב לומר, שמשרדי הממשלה באשר הם עושים כמיטב יכולתם, אם כי, כמו כל דבר בהתחלה, לוקח זמן עד שמתארגנים, עד שהמכונה מתחילה לנוע. לצערי הרב, גם היו דברים שלא היו צריכים להיות, אבל בסך הכול, יש התארגנות יוצאת מן הכלל, הן של משרדי הממשלה והן של הרשויות המקומיות. כאן צריך לומר יישר כוח גדול מאוד לראשי הרשויות, לנבחרי הרשויות, לארגוני המתנדבים באשר הם, שעושים עבודה נפלאה. בשבוע שעבר ביקרתי בשלושה מקומות ביום אחד, וביום אחר בשלושה מקומות נוספים, ראיתי עבודה נפלאה שעושים כולם, באמת. אם יש חיילים ללא מדים, זה גם האזרחים, שהם למעשה העורף וגם החזית; הם החזית שהם גם בעורף, וזה לא קל להמשיך לחיות במצב שהם נמצאים בו, חלקם קשישים, חלקם עולים, מיעוטים, לכולם כמובן קשה. רק אתמול ראינו ושמענו, עיר כמו קריית-שמונה, כמה "קטיושות" היא חטפה ביום אחד מארגוני הטרור. ולא שמעתי היום את חברי הכנסת, שלא נמצאים כאן עכשיו, אומרים כמה מלים בעניין הזה. כרגיל, הם רואים רק פן אחד של הבעיה, רואים רק פן אחד של המצוקה, רואים רק הפצצות בכיוון אחד, וחבל שזה כך. אני מקווה שהמצב ישתפר. אני בטוח שכל חברי הכנסת סיירו - סיירו גם שרי הממשלה; ביום הראשון הייתי עם שר הבריאות, ביקרנו בבית-החולים בנהרייה. אדוני שר הבריאות, ביקרנו ביחד בבית-חולים בנהרייה, בינתיים גם בית-החולים הופצץ. אגב, את זה לא הדגשנו במיוחד, לא הראינו, היינו צריכים להראות איך ארגוני הטרור פוגעים בבתי-חולים. בית-החולים בצפת נפגע - - - מנחם בן-ששון (קדימה): גם בחיפה. השר יעקב אדרי: כמעט בחיפה. מנחם בן-ששון (קדימה): מה כמעט? בית-החולים נפגע. השר יעקב אדרי: אני הייתי בבית-החולים שלוש פעמים, לשמחתנו - לא. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם בית-החולים "מזרע". השר יעקב אדרי: כן. ובצפת. בית-החולים "זיו" בצפת, וגם בנהרייה. גם בית-החולים "מזרע", כפי שאומר חבר הכנסת אלדד, ומשרד הבריאות נאלץ לפנות את כל יושביו לבתי-החולים "שער מנשה" ו"אברבנאל". אני חושב שהיו צריכים להדגיש שהם פוגעים ללא הבחנה באזרחים, בילדים, נשים וטף, יהודים, ערבים, בתי-חולים, הכול מכול כול, והם עוד רוצים להטיף לנו מוסר. אני חושב שלנו, כצבא, כעם, כמדינה, יש ערכי מוסר, וטוב שיש לנו כאלה. אנחנו יודעים לשמור מכל משמר על לחימה תוך כדי שמירה על נורמות מוסריות, כפי שהורגלנו. אני רוצה לברך ולחזק את ידי האזרחים. לבי אתם ואני בטוח שלב כולנו עם האנשים שיושבים ימים, שעות על גבי שעות, במקלטים, בחדרים ממוגנים. לפעמים גם אין מקלטים והם יושבים בחדרי מדרגות, במחסנים, ובלבד לתפוס מחסה. להם מגיע יישר כוח מכל חברי הכנסת, כי הם חיילים ללא מדים, הם נמצאים בחזית, ומגיעה להם כל העזרה. אני שמח שהכנסת והממשלה הגישו את הצעת החוק כדי לסייע לפחות בדברים הראשונים ולתת מענה לאוכלוסייה האזרחית, כדי שלפחות מהפן הכלכלי יהיה להם שקט. זה לא מספיק, אבל אני מאמין שהכנסת והממשלה ייתנו את דעתן בהמשך, כדי לתקן עוד כמה תיקונים שיצטרכו להיות בהמשך. אנחנו חייבים להיות חזקים ומאוחדים. צריך לברך כמעט את כל חברי הכנסת - מה לעשות, לא כולם – שנותנים גיבוי מלא הן לאזרחים, הן לחיילים והן לממשלה. זו דוגמה של עם, שכאשר הוא נאבק על קיומו, כאשר הוא נאבק על הבית, הוא יודע גם להתאחד. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני השר. אנחנו נאלצים לחזור קצת לאחור, כי במקביל ועדות הכנסת עובדות ויש גם הצבעות. לכן חברי הכנסת המציעים נאלצו להיות גם בוועדות - ועדת הכספים, ועדת הכנסת, ועדת העבודה והרווחה. השר השיב על כל ההצעות לסדר-היום ביחד, אבל אני מבקש שהשר יישאר אתנו, כדי שאם חברי הכנסת יעלו נושאים שיצטרכו להשיב עליהם, השר יהיה מוכן לעשות את זה. הרחבת אזור קו העימות ואזור הספר היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לסעיף השלישי בהצעות לסדר-היום: הרחבת אזור קו העימות ואזור הספר - של העבודה-מימד ומרצ-יחד. תנמק את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. מגיעות לך עשר דקות, אבל תקצרי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היוזמה המקורית לדיון הזה היתה של חברי חבר הכנסת יורם מרציאנו ושלי. כוונתה היתה לכנס כינוס מיוחד של מליאת הכנסת בזמן הפגרה כדי לדון בהרחבת קו העימות ולהחיל את ההגדרה "יישוב ספר" על כל היישובים שנפגעו מה"קטיושות", ולא על האזור הצר שמדרום לגבולנו עם לבנון, כפי שהיה עד כה. מטרת החלת הגדרת "אזור הספר" לא היתה טכנית כלל ועיקר, היא נועדה להקל במידה משמעותית את סבלם של תושבי הצפון, הן עצמאים, הן שכירים, ולתת פתרון מבני רחב וכולל למצוקות הכלכליות הקשות והעמוקות שנגלעו עקב הפעולה הצבאית של צה"ל בלבנון וכמובן התקפת ה"חיזבאללה" על ישראל. אלא שבינתיים, לשמחתי הגדולה - וכשקורה דבר טוב צריך לברך עליו, גם אם אינו מושלם - נחתם הסכם טוב, חכם, אחראי, עם יריעה רחבה, עם שמיכה שמכסה קצוות רבים מאוד, שחברו לו ההסתדרות, האוצר והמעסיקים, בגילוי קצת נדיר ושונה ממה שמתרחש אצלנו, לא בשיטת החאפ-לאפ, לא כבדרך אגב, אלא מרצון של שלושת הצדדים שהגיעו להסדר משביע רצון. לכן תחושת הדחיפות נמוגה, אבל לא עבור כולם. יש עוד קבוצות רבות שעדיין יוצאות ניזוקות ולא מפוצות, ובשמן אנחנו נוסיף להילחם. אני רוצה לדבר על ניו-אורלינס, חברי חברי הכנסת, ועל תחושת היוהרה המסוימת שאפפה אותנו אחרי אסון הטבע הזה שפקד את ארצות-הברית. היתה לנו תחושת התנשאות מסוימת כלפי ארצות-הברית הגדולה והחזקה שכשלה בטיפול בנפגעי אסון הטבע הזה. אמרנו שאצלנו זה לא היה קורה. אצלנו החלשים לא היו ניגפים מאחור והחזקים נמלטים במטוסים ובמכוניותיהם לבתי-המלון במדינות בטוחות יותר בארצות-הברית. הסתכלנו על ארצות-הברית הגדולה והחזקה בלגלוג מסוים ודיברנו על הסולידריות והלכידות שבתוכנו, שלא היו מאפשרות מצב כזה. היום אזור הצפון הוא במידה רבה מאוד ומצערת וכואבת ניו-אורלינס של ישראל. נכון שאצלנו הכול בקטן, אבל התופעה היא חד-משמעית, אי-אפשר להתעלם ממנה. החלשים, הזקנים, העניים, הנכים, חסרי הישע, הם ניגפים מאחור, ומי שידו משגת לוקח את מכוניתו ונוסע למרכז הארץ. מי שידו משגת גם יכול ללון במלון מפואר, ומי שלא – אולי גר אצל קרובי משפחה. אבל אין ספק שמאחור נשארו החלשים וחסרי האונים ביותר, כמובן יחד עם הנהגה קהילתית ועם כמה פטריוטים אמיתיים שנשארו ממניעים אידיאולוגיים, ואותם צריך כמובן לציין. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שבה נחסך ממני הדיון הארוך על "אזור ספר" ולדבר על משהו שלכאורה יש סביבו קונסנזוס, ואילו בי הוא מעורר בעתה. אני מדברת על סוגיית התרומות וארגוני החסד והצדקה. אני לא מדברת על גילויי נדיבות אותנטיים של בין אדם לחברו, על משפחות שפתחו את בתיהן לתושבי הצפון, על אנשים שבאופן ספונטני מילאו את הרכב שלהם במצרכים ונסעו צפונה. לא, לא על העזרה הזאת שבין אדם לחברו אני מדברת. אני מדברת על הפיכת הצפון לבית-תמחוי אחד גדול. זה מה שמתרחש שם – בית-תמחוי אחד גדול. כל מיני ארגוני חסד וכל מיני מיליארדרים וכל מיני עסקים הפכו בעצם להיות תחליף למדינה. אני שואלת את עצמי, למה ארגוני חסד ואנשי עסקים צריכים להיות אחראים לסיפוק צרכים בסיסיים של אזרחי מדינת ישראל - מזון, בריאות, חינוך? זאת לא עבודה של נדבנים מזדמנים. נדבה יש בה בעייתיות מסוימת - יום אחד היא אופנתית, יום אחד היא לא אופנתית. יום אחד כל תשומת הלב לעניין אחד ולמחרת לאחר. אוכל? אוכל זו עבודה של ארגוני צדקה וחסד והמדינה צריכה לסגת לאחור ולהתנער מכל אחריות לסיפוק צרכים בסיסיים של אזרחיה? לאן הידרדרנו? איפה אותה לכידות? איפה אותה סולידריות? איפה האחריות של המדינה לצרכים הבסיסיים של אזרחיה? והציניות – אומרים לי, תשבחי את מי שתורמים. תבקרי את המדינה, אבל תשבחי את מי שתורמים. ובכן, אני לא רוצה לשבח את כל מי שתורמים. אני לא רוצה לשבח את נוחי דנקנר. הייתי בישיבה של ועדת הכספים ברשות מסוימת שלא אנקוב בשמה. אמר לנו ראש הרשות בגאווה, שהתקשר אליו נוחי דנקנר והוא תורם לו 18,000 מנות אוכל, ואף שיבח את נוחי דנקנר על פועלו. קודם כול, מה זה 18,000 מנות אוכל כפול 70 שקל למיליארדר כמו נוחי דנקר? זה כסף קטן. למה הוא צריך לקבל את השבחים האלה תמורת הכסף הקטן הזה? שישלם אותו לא בנדבות, אלא במיסוי נאות לאנשים שמשתכרים כל כך הרבה ויש להם הון כל כך גדול. אבל, מעבר לזה, תראו את הציניות. עשיתי חישוב מהיר מאוד אחרי שראיתי את שלל הפרסומות שמהללות ומשבחות את "שופרסל" על המנות שהיא מחלקת למסכנים בצפון, ועל-פי החישוב שעשיתי, בעזרת אנשי מקצוע – ויש לי חברים רבים אנשי מקצוע מתחום התקשורת או מתחום הפרסום – על כל שקל שנוחי דנקנר תרם לצפון, הוא הוציא לפחות 8-10 שקלים על פרסום השקל שהוא תרם לצפון. אז אני שואלת אתכם: אין גבול לציניות? אין גבול לטרמפ שאפשר לתפוס על המצב הביטחוני, וגם לקבל שבחים על הנדבנות הגדולה הזאת? אפי רוזנהויז, ועמוס שפירא, ובנק הפועלים – כולם מופיעים בטלוויזיה בדקות שידור, שהן פרסומת פרופר, ומספרים על נדבנותם הגדולה. אנחנו לא צריכים נדבנים כדי לספק צרכים בסיסיים של אזרחי מדינת ישראל. שמעתי כל הזמן שזאת שעתם היפה של הנדבנים. זאת אולי שעתם היפה, אבל זאת שעתנו המשפילה מאוד, כחברה ישראלית. וגאידמק עם כפר הנופש שלו. גאידמק צריך להכין מחנה פליטים לתושבי הצפון, שאגב, אין בו זכר למעורבות ממשלתית? יש אוכל, יש שתייה, יש מקלחות; אין עובד רווחה אחד לאוכלוסייה שהיא אוכלוסיית רווחה ברובה הגדול. הפקרה מוחלטת של הממשלה את אזרחיה. אני לא אנצל את הזמן הזה שבשבילו קיבלתי חתימות מרבים וטובים בבית הזה, לרבות חברי גדעון סער, שבוודאי לא יהיה שלם עם מה שאני אומר כאן בקצרה, אבל בכל זאת - מלה על המצב הביטחוני והמדיני. מלחמה לא יכולה להיות עניין מוסרי. בבסיס שלה, בעצם הביצוע שלה, היא לא מוסרית, כי תמיד נפגעים בה חפים מפשע. המניעים למלחמה הזאת יכולים להיות מוצדקים, והיו מלחמות מוצדקות בהיסטוריה, ונדמה לי שהמלחמה הזאת היא לגיטימית. אנחנו נלחמים מול אויב שיש לו אמצעי לוחמה נגדנו, והוא מפעיל אותם נגד חפים מפשע באופן מאוד מסיבי, אבל לכולנו ברור שמהלך כוחני הוא לא תחליף לתהליך מדיני, ונדמה לי שהגיע הזמן לתהליך כזה, והוקז מספיק דם – אם יש דבר כזה שקוראים לו מספיק דם. מה שקרה בכפר קאנא הוא זוועה אמיתית והוא מעורר חלחלה, אבל אני מוכרחה להודות שכאזרחית מדינת ישראל, כישראלית, וגם כפטריוטית במובן מסוים, ההזדהות שלי היא תמיד – מה לעשות, ויסלחו לי חברי חברי הכנסת הערבים שלא נמצאים כאן – ההזדהות שלי היא תמיד עם המשפחה שלי, עם החברים שלי שעושים מילואים, עם הילדים של החברים שלי, עם החטופים; ובשבילם, בשבילם, אסור לנו להמשיך ולבוסס בביצה הלבנונית. עוד מלה אחת לסיום. אני מאוד חרדה מפני דבר שתמיד חרדתי ממנו, והוא מחיקת סדר-היום הכלכלי והחברתי לטובת סדר-היום הביטחוני. בחצי הדקה שנשארה לי אני מבקשת להפציר ולהזהיר את הממשלה וגם את חברי שלי בממשלה לא להשתמש במצב הביטחוני כתירוץ למניעת דיון כלכלי-חברתי ודיון בסיבות שבגללן בכלל נשלחנו לשבת בבית הזה. אני רוצה להציע בחטף מאיפה לקחת את הכסף בלי לקצץ בשום תקציב חברתי, ואף להוסיף. 3.5 - - - גדעון סער (הליכוד): קראתי שמתכוונים - - - מהסיוע המשפטי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): יפה, כן... השר יעקב אדרי: להוסיף למע"מ חזרה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מבקשת לנכות לי מזמן הדיבור את ההערה המוצדקת מאוד של חברי, חבר הכנסת גדעון סער, שמדבר על קיצוץ בסניגוריה הציבורית והחמרת הקריטריונים לקבל סיוע משפטי מן המדינה, מה ששוב הופך אנשים לבלתי שווים בפני מערכת המשפט. 3.5 מיליארדי שקלים – זה הזמן, אדוני שר האוצר, לחזור בך מההחלטה להוריד את המע"מ, להעלות אותו בחזרה. הנה 3.5 מיליארדי שקלים. עוד 3.5 מיליארדי שקלים - שמענו היום מג'קי מצא - יש בקרן פיצויים ומס רכוש. 7 מיליארדי שקלים יש לנו כאן ועכשיו, בלי לקצץ בתקציבים ועם להוסיף לתקציבים חברתיים כפי שהתחייבנו. אסור לנו לשכוח את המחויבות הזאת ואסור לנו להיכנע לריטואל החוזר הזה, שהוא הטרגדיה של החברה הישראלית – עיסוק בעניינים ביטחוניים ומדיניים, ובגללם הזנחה מוחלטת של החיים שלנו כאן בעצם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. מצב העורף במלחמה היו"ר קולט אביטל: הצעה לסדר-היום על המצב בעורף - חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, טבעם של דיונים מהסוג הזה שאין תמיד קשר הכרחי בין הכותרת לבין התכנים, ואני הייתי דווקא רוצה להקדיש את עיקר דברי למצב בחזית ולא בעורף. אני מודה, אולי בהבדל מחלק מהחברים שגם נוכחים עכשיו כאן ומחברי הכנסת, אני עובר בתקופה הזאת ימים מאוד לא קלים ולבטים מאוד קשים - דווקא כמי שאמר מהיום הראשון של המלחמה-המבצע הזה, שהמלחמה מוצדקת והיה מקום לתגובה צבאית ישראלית על ההתגרות הנקודתית של ה"חיזבאללה" ועל ההתגרות המתמשכת שהלכה והצטברה לאורך השנים; דווקא כמי שחשב שממקום שאנחנו בו מפנים, נסוגים עד לגבול בין-לאומי מוכר, אין שום הצדקה לשום גורם לתקוף אותנו, לירות עלינו טילים, לחטוף חיילים, וכו' וכו'. גם כאשר אתה חושב שהמלחמה צודקת, אתה יודע שבמלחמה צודקת יש תקלות. אני מתקשה להתחבר – איך אומרים בלשון המודרנית – לכמה מחברי שהם בעד מלחמה צודקת, בתנאי שהיא תהיה מאוד מאוד נקייה, לא יהיו בה פאשלות ואפילו לא דברים נורא נורא קשים, כפי שקרה אתמול בכפר קאנא. וכאשר תמכתי במלחמה – ואני יכול להעיד על עצמי שבאחת השיחות הפנימיות שלנו אמרתי: יש סכנה שנחזור, איך הגורל מתעתע בכולנו, יחזור מקרה כפר קאנא - כשאמרתי: יחזור מקרה כפר קאנא, לא ידעתי שיחזור מקרה כפר קאנא ממש באותו מקום. ובכל זאת אמרתי: אני בעד זכותה של ישראל לפעולה צבאית. אבל אני מודה – הצירוף מחד גיסא של פעולה צבאית שהמטרות שלה, אדוני השר, נעשות יותר ויותר מטושטשות ופחות ופחות ברורות, ועצים גבוהים שטיפסו עליהם ועכשיו מחפשים איך לרדת מהם; ומה שעוד יותר חמור בעיני, ואני אומר את זה בדחילו ורחימו: כשאני קורא היום אצל נחום ברנע שעמיר פרץ, שר הביטחון, מספר בגאווה איך שחרר את הצבא ממגבלות לגבי פגיעה באוכלוסייה אזרחית שחיה לצדו של ה"חיזבאללה", יש לי בעיה קשה מאוד. אני יודע שנהרגים אזרחים בשוגג; אני יודע – גם מידע אישי – שנעשות פעולות רבות מאוד שלא לפגוע באזרחים. האמירה הזאת שמנסרת בחללו של הציבור – ואם היא נכונה או לא נכונה זה כבר לא משנה – כאילו הזזנו קווים אדומים, כאילו הנורמה השתנתה, נשלם עליה מחירים קשים מאוד, קודם כול בפנים. אני עוזב עכשיו את המחירים שאנחנו משלמים עליה בחוץ. אני חוזר ואומר בפעם הרביעית: דווקא כמי שחשב שיש הצדקה לפעולה הזאת, השאלות הללו מבחינתי הן גורליות. לא חשבתי ואני גם לא חושב היום שאפשר בכוח לפתור את בעיית ה"חיזבאללה" בלבנון. אני חושב שיש הצדקה מלאה לסלק את ה"חיזבאללה" מעל הגדרות של יראון וסאסא ואביבים ודוב"ב וברעם - המצב הזה לא יכול להימשך. אני לא בטוח היום שבכך מתמצות מטרות המלחמה, ואני לא בטוח היום שמי שמגדיר אותן כבר יודע להגדיר אותן. ההסדר יהיה רק הסדר מדיני, אין פתרון צבאי, ולכן האמירה שאנחנו נרסק את ה"חיזבאללה" היא כנראה לא אפשרית, וכנראה היומרה הזאת היא מיותרת, ואולי אנחנו עושים מהלכים שזאת תכליתם, אבל היא בלתי אפשרית. ואולי אנחנו כן צריכים – ופה גרירת הרגליים: תנו לנו עוד עשרה ימים ותנו לנו עוד שבועיים. אגב, שמעתי כבר לפני עשרה ימים שרצו עשרה ימים – כאילו שיש עוד משהו שאם נעשה אותו, ה"חיזבאללה" יבין שהוא נוצח. פה יהיו שני נרטיבים, אדוני השר. ה"חיזבאללה" תמיד יגיד שהוא ניצח, והניצחון שלנו יהיה אם נצליח להגיע להסדר מדיני שהקווים שלו די ברורים ולכאורה הם מוסכמים, בגרסה הצרפתית, בגרסה של הקוורטט, אפילו בגרסה האמריקנית. יש בה ארבעת האלמנטים שאני תומך בהם. ומשום-מה יש לי תחושה מאוד קשה שממשלת ישראל גוררת רגליים. ואני לא מעלה על הדעת - אבל אתה יודע שכל דבר שלא מעלים על הדעת מתקיים - שאנחנו אולי פה ממלאים אינטרס של מישהו אחר, שבשום פנים ואופן - איך אמרנו כל השנים? אנחנו לא רוצים שאף חייל זר יילחם בשבילנו, אבל אנחנו לא רוצים גם להילחם למען אף שלטון זר אחר, ואפילו ידידה כמו ארצות-הברית מבחינתי היא שלטון זר, ואם יש פה אינטרס אמריקני, שהוא אולי גדול יותר ורחב יותר, שיש לי ספקות גדולים לגביו, על התמשכותה של הפעולה הזאת, הוא לא אינטרס שלנו. לנו יש אינטרס להגיע לא להפסקת אש חד-צדדית, אני יודע שיש – בכלל, כל המושג של שמאל, כל אחד הוא שמאל. דרך אגב, מי שהוא שמאל, הוא שמאל, מה שמימינו הוא ימין, ויש לו לפעמים גם בעיות עם מי שמשמאלו. אני לא יודע מה זה המושג שמאל בהקשר זה – כשמסבירים שיש הפסקת אש חד-צדדית, אני לא יודע מה זה הפסקת אש חד-צדדית; צריכה להיות הפסקת אש הדדית, שבה יש האלמנטים שעליהם מדברים, וזה אינטרס ישראלי. אני לא מצליח לזהות היום, אדוני השר, איזה הישג נוסף שיבשיל במהלך הימים הקרובים ובגללו צריך לסכן דברים שאנחנו מסכנים יום-יום – מסכנים את חיילינו, מסכנים ב"קטיושות", 100-150 בכל יום. איך אומרים: נסים. אני לא בדיוק מאמין בנסים, אז אני אגיד סטטיסטיקה. זה נס קטן סטטיסטיקה. זה נגמר בכך שמספר הנפגעים יותר קטן ממה שיכול היה להיות. אני רוצה להגיד דבר נוסף בשתי הדקות שנשארו לי. לבנון איננה רצועת-עזה. כללים ואמירות שאנחנו פועלים בהם בלבנון, אוי לנו אם נפעל על-פיהם ברצועת-עזה ובגדה המערבית. המשבר הבשיל באותה תקופה לא במקרה. אותו גורם שפוצץ אותו ברצועת-עזה, הוא אותו גורם שפוצץ אותו בלבנון. מי ששלח את החוליה לחטוף חייל ישראלי דרך המנהרה ליד כרם-שלום התכוון באותה ירייה לפגוע בשלוש מטרות באופן סימולטני, ואני לא יודע לזהות עכשיו איזו מהמטרות היתה חשובה בעיניו יותר. קודם כול, לפגוע בישראלים, לפגוע באסמאעיל הנייה ולפגוע במרואן ברגותי. זו היתה התכלית. אם במשחק הזה אנחנו משרתים את המטרות האלה, אנחנו פועלים נגדנו. ובזה אני לא עושה דין אחד, חס וחלילה, לא לישראל, ובטח לא ל"חמאס", וגם לא לאסיר מרואן ברגותי. אבל, צריך לראות את התמונה הזאת שהיא יותר רחבה, אדוני השר, משום שהחזית שאנחנו נתונים בה היום בלבנון, באופן אמיתי - נעזוב עכשיו הכרזות של כל מיני אנשים - שותפים לה גם מובארק וגם המלך עבדאללה בירדן, גם המלך עבדאללה בסעודיה, גם פואד סניורה בלבנון וממשלתו וגם אבו-מאזן וכל מה שהוא מייצג ברשות הפלסטינית. זו קואליציה ענקית, אין לנו יותר טובה ממנה. מה שיותר חמור, אין לנו אחרת. מישהו יכול לומר: אני יודע לזהות כוחות אחרים, ואני אתחבר אליהם. אל מי בדיוק רוצים להתחבר? אני לא בטוח שהשיקול הזה פועל בממשלה הנוכחית, בהבנה שזה הציר האמיתי. זה לא ויכוח תיאורטי, הוא כבר על השולחן, והוא יהיה על השולחן, כך אני מקווה, בשבוע הבא או בעוד שבועיים. זו תהיה ההכרעה האמיתית – לאן הולכים. כי אם רק נימצא בהפסקת אש בלבנון ויהיה שקט, לא ל-40 שנה, הלוואי ל-40 חודשים, בלי שנתמודד עם השאלות העיקריות שעומדות על הפרק - ואדוני השר, אין לאן לברוח. אני רואה בתקשורת אנשים, גם מתוך המפלגות שנמצאות בממשלה היום, מוכרחים לדבר גם עם הסורים. כל אחד יודע על מה מדברים עם הסורים, בשביל לדבר עם הסורים צריך לדבר על רמת-הגולן, וצריך לדבר עם הסורים. שרון ברח מזה, אהוד אולמרט בורח מזה, אין לאן לברוח. מי שרוצה להתמודד בשאלת לבנון לא יוכל לברוח מהשאלה הסורית, ומי שרוצה להתמודד עם הרשות, אני מקווה שהבין שהמהלך החד-צדדי – ואני תמכתי מאוד בנסיגה החד-צדדית מלבנון, וגם הצבעתי על כך בתור שר, ואני לא מצטער על כך, לא על שש השנים שעברו וגם לא על האפשרות שלא נימצא בלבנון. אבל מי שלא מבין את הלקחים הללו ואומר, אין אפשרות לחזור על התרגיל הזה או על המהלך הזה בגדה המערבית - ולכן השאלה של פרטנר פלסטיני היא לא התייפייפות אינטלקטואלית. השר יעקב אדרי: עם מי? עם מי? חיים אורון (מרצ): עם אבו-מאזן והרשות הפלסטינית. האמן לי, אם אתם רוצים ברצינות, יש עם מי. אני לא יכול להשתחרר מההרגשה, ואפילו מידיעה חלקית - יש אנשים רבים בחלק הזה של האולם, אני לא מדבר על החלק השני, ואני מצטט, שפוחדים ממלכודת הדבש של המשא-ומתן, כי הם יודעים שאם ניכנס למשא-ומתן הם יגיעו - - - גדעון סער (הליכוד): את מי אתה מצטט? ציטטת ולא אמרת את מי. חיים אורון (מרצ): המון פעמים הייתי שואל אותך מעל הדוכן שאלה, ואמרת: חכה, תראה בסוף – חכה, תראה בסוף. גדעון סער (הליכוד): בסוף נתתי לך תשובה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, נא לסיים. חיים אורון (מרצ): מלכודת הדבש של המשא-ומתן והאשליה שבאופן חד-צדדי נגיע להישגים גדולים. משא-ומתן הוא מלכודת דבש. אנחנו צריכים לומר באומץ - זה נורא קשה - גם עם סוריה וגם עם הפלסטינים, כן, אנחנו רוצים להיכנס למשא-מתן, והמחיר קשה מאוד, גם לטעמי. משה שרוני (גיל): איזה אומץ? לאבו-מאזן לא היה אומץ עם ה"חמאס". היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שרוני. חיים אורון (מרצ): כל האלטרנטיבות גרועות יותר. היו"ר קולט אביטל: תודה. אדוני השר, האם אתה רוצה להשיב? חבר הכנסת שרוני, אני מבקשת ממך, אם אפשר לשמור על השקט. אני מודה לך. תודה רבה. השר יעקב אדרי: חברי הכנסת, שמענו בקשב רב את דבריו של חבר הכנסת חיים אורון, שנאמרו בהרבה טעם, בהרבה היגיון, אבל מה לעשות, אנחנו באזור שלא מתנהג לפי כללי ההיגיון. אני לא חושב שיש מדינה בעולם, ואתה ודאי תסכים אתי, שהיתה מסכימה להפרת ריבונות כל כך גסה, כפי שנעשה בפתיחת המערכה הזאת שנכפתה עלינו. אגב, יכול להיות שהיינו צריכים לעשות את זה מזמן, עוד כשהבעיה היתה קטנה מאוד, לפני כמה שנים. אולי נגזר שזה יהיה היום, ויש כאלה שאומרים: טוב שזה קרה. זה קשה, המקרה הקשה של שמונה חיילים הרוגים ושני חיילים חטופים, זה מקרה קשה מאוד, אבל יש כאלה שאומרים: התעוררנו, ראינו, תראו איזה היקף של אש ואיזה מאגר עצום של נשק מכל הסוגים של ארגון טרור בתוך מדינה ריבונית. אני לא יודע מה היה קורה אם זה היה נמשך עוד ארבע שנים, עוד חמש שנים. ביום אחד היינו מתעוררים ומוצאים את עצמנו במצב הרבה יותר קשה, על זה אין שום ויכוח. היינו חייבים להגיב במקרה הזה, ואני חושב שגם חבר הכנסת אורון אמר בהגינות רבה: תמכתי במבצע, תמכתי ביעדים שלו, ואני חושב שהיעדים לא השתנו. אמרנו ביום הראשון שהממשלה החליטה להרחיק את ה"חיזבאללה" קילומטר, שני קילומטר, שלושה קילומטר, תלוי בטופוגרפיה בכל מיני מקומות, על מנת שהם לא ישבו על הגדר. אני חושב שהיתה הסכמה מלאה. עמיחי אילון (העבודה-מימד): לא, רגע, רגע. גדעון סער (הליכוד): אלה לא היו היעדים. עמיחי אילון (העבודה-מימד): היעדים היו אחרים לגמרי. לפרק את ה"חיזבאללה" מנשקו. גדעון סער (הליכוד): אני מצטט: להסיר את איום הטילים. השר יעקב אדרי: אני רק התחלתי. דקה, רבותי. חיים אורון (מרצ): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, הוא הקשיב לך. חבר הכנסת סער, בבקשה ממך. השר יעקב אדרי: גדעון, הדבר הנוסף שאמרנו: שהריבונות הלבנונית תחזור ותהיה בכל שטחה של לבנון. אם זה יהיה בעזרת כוח רב-לאומי או כל כוח – העיקר לא כוח יוניפי"ל שיושב שם. אני לא יודע בשביל מה הוא יושב, אבל הוא יושב, כי החליטו לפני כמה שנים שהוא ישב, וכל שישה חודשים האריכו את המנדט שלו. ואמרנו, שאם יהיה כוח רב-לאומי יחד עם הצבא הלבנוני, זה בהחלט דבר שמקובל על כולנו; שהמדינה, מדינת לבנון, תשלוט על כל המדינה שלה. אבל שם זה הפוך. יש ארגון טרור שהוא בעל הבית. גם ראשי המדינה של לבנון – אני חושב שזה לא סוד, מה שאני אומר – אמרו בשקט: תגמרו את העניין, תגמרו את ה"חיזבאללה". הם כולם רוצים את זה. אם זה ג'ומבלאט, שאומר את זה באומץ לב, ועוד מנהיגים נוצרים שאומרים את זה יותר בשקט; כל אחד בדרך שלו. כמובן, מדינות ערב, וגם את זה אנחנו יודעים. הם אמרו את זה בקול רם. מצרים, ירדן, סעודיה, אמרו את זה בקול רם, כי הם מבינים שמהקיצוניות האסלאמית הזאת עלול לצמוח אסון גדול מאוד. אני חושב שבעניין הזה – יש, כמובן, ויכוחים באיזו דרך צבאית לעשות את זה, וקטונתי; אני לא איש צבא. אבל ברור דבר אחד: שניסו לעשות את זה בכוח אווירי, על מנת שלא יהיו פגיעות, על מנת שלא ייכנסו עם כוחות קרקע גדולים. יש כאלה שמטילים ספק בעניין הזה. הכוח האווירי – יש לנו כוח אווירי מעולה, אבל גם כוח עצום כמו שיש לחיל האוויר, יש לו מגבלות משלו. וכיום אנחנו נמצאים במצב שצריכים להמשיך את הפעולה קרקעית, בזהירות מרבית, לפחות במרחב שקבענו לעצמנו, להרחיק בו את ה"חיזבאללה" מהגדר, על מנת שהם לא יהיו לא לידנו, לא ליד היישובים שלנו, לא ליד הצבא שלנו, וכמובן, גם ברגעים אלו הצבא עושה כמיטב יכולתו על מנת להשלים את המלאכה, וזה לא פשוט. אני חושב שמה שקרה אתמול זה דבר מאוד לא פשוט לכולנו, אבל מובן שהצביעות חוגגת בכל העולם וגם בתוכנו. אני מסכים אתך, חבר הכנסת חיים אורון, אבל אין לי ספק – ויש לי גם התשובה – אנחנו לא שליחים של אף מדינה פה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. האינטרס הוא אינטרס לאומי של מדינת ישראל. ככה היה בעבר, כך צריך להיות היום וכך יהיה גם בעתיד. ככה אני מקווה, ככה אני מאמין, ככה צריך להיות. אנחנו לא צריכים להיות שליחים של אף אחד. אנחנו צריכים להגשים את המטרות שלנו. כמובן, יש לנו ידידים. יש לנו ידידה גדולה מאוד כמו ארצות-הברית, וצריך לשמוע אותה, וצריך להתחשב בכל מיני עניינים, כי בכל זאת זו מדינה שנותנת לנו גיבוי מלא. יכול להיות, חבר הכנסת אורון – אולי אני אנסה לקלוע לדעתך. יש עניין משותף שהוא ברקע - - - חיים אורון (מרצ): למה - - - פה? ממה הקואליציה פוחדת? - - - פתקים. היו"ר קולט אביטל: סודות צבאיים. השר יעקב אדרי: הרי, חבר הכנסת אורון, אתה מנוסה בדברים האלה, אתה מתאר לך מה כתוב בפתקים, כן? מנחם בן-ששון (קדימה): השר המקשר עולה כבר פעם שנייה - - - והתשובות שלו מאוד מקוריות. השר יעקב אדרי: טוב, אני באמת אעשה את זה בקצרה. אני גם רוצה לענות לחברת הכנסת שלי יחימוביץ שלא נמצאת כאן. חבר הכנסת אורון, יכול להיות שיש גם מטרות משותפות אסטרטגיות, כמו הנושא של האיום האירני, שהוא לא פשוט והוא עוד יגיע לפתחנו, ואני מתאר לעצמי שגם בכנסת כולנו נדבר ויהיה לנו מה להגיד בנושא הזה. נושא מאוד מאוד לא פשוט, מורכב, והוא נמצא בפתחנו. אשר לנושא הכלכלי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ העלתה את הנושא של הצפון ושל האנשים שבאים. נכון, לכאורה היינו רוצים כולנו שהמדינה, היא הראשונה שתטפל בכל הצרכים הכלכליים של האנשים, אבל מה לעשות שמדינה לוקח לה זמן להתארגן, ואני מברך את כל חברי הכנסת, את עמי, את שלי, את יורם ואת הממשלה, כמובן, ואת הארגונים הכלכליים, שנרתמו על מנת להעביר את החוק, שאני מקווה שייתן פתרון, ולו פתרון בסיסי של הבעיה. אבל, כמובן, צריך להודות לאלה שנרתמו. מה לעשות? גם ארגוני צדקה, אני חושב, מכל הסוגים. תנועות הנוער, התנועות למיניהן – זה מה שיפה בעם ישראל. אני לא הייתי ממהר לגנות אותם, אני חושב שהם עושים עבודה חשובה עד שהממשלה נכנסת לעניין. לקח זמן עד שהרשויות התארגנו, וטוב שיש גם ארגוני מתנדבים. דבר נוסף שאני בהחלט מסכים אתו, ואת זה אמרתי אתמול לנגיד - אתמול היתה לי פגישה עם נגיד בנק ישראל. אמרתי לו, במלים מאוד פשוטות: תשמע, אנחנו יודעים כבר ושומעים שהמלחמה הזאת עלתה הרבה כסף, אבל שיהיה ברור שב-2007 לא נוכל להגיד שבגלל המלחמה יהיו קיצוצים בתקציבים החברתיים. זה לא ילך, אמרתי לו. זה לא ילך. אמרתי לו: יותר טוב שאתה ושר האוצר, והממשלה שאני נמנה עם חבריה, נביא הצעה הגיונית. אמרתי לו שהפורום החברתי בהחלט יבין שיש מצוקות ויש בעיות, אבל לא נוכל להתעלם מהנושאים החברתיים ולא נוכל להגיד: את זה כבר נעשה בשנה הבאה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. מה אתה מציע? להסיר מסדר-היום. השר יעקב אדרי: אם אתם מסתפקים בדברים שלי, בבקשה. אם לא - - - חיים אורון (מרצ): דיון במליאה. השר יעקב אדרי: דיון במליאה. עוד דיון, בשבוע הבא. היו"ר קולט אביטל: דיון במליאה. אוקיי. נא להצביע, דיון במליאה. מי בעד דיון במליאה בנושא בשבוע הבא? נא להצביע, יש הצבעה אלקטרונית. השר יעקב אדרי: תוסיפי בבקשה את ההצבעה שלי, כי אני - - - הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום – 9 נגד - 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: עשרה בעד, עם קולו של השר, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת שהנושא יידון שוב במליאה. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. משה שרוני (גיל): טוחנים מים כל הזמן, אלה רק טוחנים מים. חיים אורון (מרצ): נגמר הקמח, טוחנים מים. משה שרוני (גיל): - - - היו"ר קולט אביטל: אני מציעה שנסיים את דקת הבידור ונשמע את חברת הכנסת אברהם. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להקים ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם דיון בהצעות החוק הבאות: א. הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 - מ/257; ב. הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006 - פ/1375/17, של חברי הכנסת עמי אילון ויורי שטרן וחברי כנסת נוספים. הוועדה תהיה בת עשרה חברים. להלן הרכב הוועדה - מטעם ועדת הכספים: חבר הכנסת יעקב ליצמן יכהן כיושב-ראש, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת ישראל כץ וחברת הכנסת סופה לנדבר. מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: חברת הכנסת נאדיה חילו, חברת הכנסת מרינה סולודקין, חבר הכנסת חיים אמסלם, חבר הכנסת גלעד ארדן וחבר הכנסת אריה אלדד. רק לצורך ההבהרה, גברתי היושבת-ראש, לגבי הצעת החוק הממשלתית נדרשת הודעה לכנסת ואת זה הודעתי, אבל לגבי הצעת החוק הפרטית נדרש אישור הכנסת, ואני מודה לכם על אישורכם. אז אני צריכה הצבעה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני מבקשת שנעבור להצבעה על הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת על הקמת הוועדה המשותפת. נא להצביע. נצביע הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 9 בעד הצעת ועדת הכנסת – 13 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בהצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006, ובהצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (הוראת שעה), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהנושא אושר על-ידי מליאת הכנסת. חברי חברי הכנסת, אנחנו אמורים לדון עכשיו בשתי הצעות החוק: הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006, הצעה ממשלתית, והצעה פרטית של חברי הכנסת עמי אילון ויורי שטרן. אנחנו נתכנס – אני מכריזה עכשיו על הפסקה של חצי שעה, כדי לאפשר לוועדות להכין את הצעות החוק. אני מבקשת שנשוב הנה בעוד חצי שעה בדיוק. השעה היא כרגע 16:40, נתכנס שוב בשעה 17:10. תודה. (הישיבה נפסקה בשעה 16:40 ונתחדשה בשעה 17:15.) היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מודיעה על חידוש הישיבה. בשל העובדה שהחוק איננו מוכן לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, אני מודיעה על הפסקה לחצי שעה נוספת. נודיע בצלצול על כינוס הישיבה מחדש. (הישיבה נפסקה בשעה 17:16 ונתחדשה בשעה 23:04.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לחדש את ישיבת הכנסת, אחרי הפסקה קלה של שבע שעות. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006 [מס' מ/257, פ/1375/17; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 2830; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, להציג את חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. בבקשה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. המצב הביטחוני שהחל לפני 20 יום, והכרזת שר הביטחון על מצב מיוחד בעורף לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, הביאו קבוצה גדולה של חברי הכנסת, ובראשם חבר הכנסת עמי אילון וחבר הכנסת יורי שטרן, להגיש ב-17 ביולי 2006 הצעת חוק שנועדה להגן על העובדים מפני פיטורים, לשמור על רציפות הזכויות בעבודה ולהבטיח את תשלום השכר לעובדים. הצעת חוק זו עברה בקריאה טרומית. ברוח דומה הממשלה הגישה הצעת חוק ממשלתית ב-24 ביולי 2006, והיא עברה בקריאה ראשונה. בדיון בכנסת הוחלט לאחד את שתי הצעות החוק, הפרטית והממשלתית, ולהביא אותן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית מייד. בעת הדיון היום הודיעה הממשלה, כי ייתוסף פרק שנועד להבטיח תשלום שכר לעובדים ב"אזור הגבלה", ברוח הצעת החוק הפרטית של חברי הכנסת. אעמוד עתה על כמה תיקונים עיקריים בהצעת החוק המובאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק תהיה ללא מגבלת זמן, אך כמובן היא תקפה רק אם הממשלה תכריז על מצב מיוחד בעורף, לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, ועל אזורי הגבלה. בסעיף 2 הוספנו בסעיף קטן (א): "לרבות בשל מוגבלותו". בסעיף זה הוספנו גם סעיף קטן (ג), שלפיו איסור הפיטורים יימשך עד 15 באוגוסט 2006, אך אזור המוגדר כ"מצב מיוחד בעורף" יהיה לפי מה שיוכרז החל ב-1 באוגוסט 2006. לגבי סעיף 10, העוסק בתקנות שיתקין שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הודיע נציג המשרד כי השר מבטיח כי יתייעץ עם ההסתדרות וארגוני המעסיקים. בסעיף 16 ניתנה אפשרות לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה להאריך את התקופה הקובעת בתקופה נוספת שלא תעלה על 30 יום, ובלבד שנקבע אזור הגבלה. החוק אף קובע כי על המעביד לשלם את שכרו של העובד במועד, וכי יופחתו ימי החופשה ממכסת ימי החופשה שלה זכאי העובד, בהתאם להסדר הקיבוצי שעליו חתמו המדינה, הארגונים הכלכליים והסתדרות העובדים הכללית. כאן המקום להזכיר, שהוסכם כי בתשלום השכר לעובדים יתחלקו בנטל הממשלה, המעבידים, שחלקם יהיה 27.5%, והעובדים – 20% על-ידי הפחתת ימי חופשה. במקביל אישרה הוועדה, לאחר דיונים ממושכים, את תקנות מס רכוש וקרן פיצויים, שנועדו להבטיח את תשלום הפיצויים בגין נזק ישיר ונזק עקיף, לרבות פיצוי בגין שכר. בימים קשים אלה, אני קורא לחברי הבית לאשר מייד בקריאה שנייה ובקריאה שלישית הצעת חוק זו, שהוגשה ללא הסתייגויות, המבטאת את לכידות העם ואת העזרה ההדדית בין כל תושבי המדינה. אני חייב להגיד תודה מיוחדת לעורכת-הדין ג'ודי וסרמן ולכל הצוות; קשה לי בשעה מאוחרת זו להזכיר את כולם. וכמובן תודה למגישי החוק ולממשלה. אני מתנצל על השעה המאוחרת. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כיוון שאין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. נא להצביע - הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1-22 – 12 נגד – אין נמנעים - אין סעיפים 1-22 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת עמי אילון, בבקשה. עמיחי אילון (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מאחר שזה החוק הראשון שאני שותף לו והוא עובר בקריאה שלישית – החוק שצירף אותי אליו חבר הכנסת ריבלין עבר קריאה טרומית בלבד – אני יכול לומר שאני נרגש, ומאחר שאני מבין שזה משהו מאוד חריג להעביר הצעת חוק בשלוש קריאות ביום אחד - - - רוחמה אברהם (קדימה): בתקופת הפגרה, במצב חירום. עמיחי אילון (העבודה-מימד): אז זה באמת חריג שבחריגים. אני לא אעשה את זה ארוך. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ואחרי שלושה חודשים בלבד כחבר הכנסת. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): נדמה לי שהחוק היחיד שבו עשו את זה הוא חוק הגולן. ראובן ריבלין (הליכוד): זה היה בשבוע, לא ביום אחד. עמיחי אילון (העבודה-מימד): אני מבטיח לא לעשות את זה בפעמים הבאות. אני בכל זאת רוצה לומר כמה תודות. קודם כול לחבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים. אני הרי רציתי להיות חבר בוועדה הזאת. אחרי שראיתי מה שקורה שם בוועדה, אני חושב פעם שנייה. לחבר הכנסת אביגדור יצחקי, שבשבועיים האחרונים הנחה אותי והיה גשר אמיתי בין משרד האוצר לבין הכנסת. לחברת הכנסת רוחמה אברהם, שלולא הצורה שבה היא העבירה את כל המהלך המאוד-חריג הזה בוועדת הכנסת והצליחה לגשר בין הרבה מאוד מחלקי הבית, החוק הזה לא היה עובר. בעיקר לחבר הכנסת יורי שטרן, שלא נמצא פה. הוא מאוד רצה להיות, אבל אני מבין שכולנו יודעים למה הוא לא נמצא פה, ואני מאחל לו רפואה שלמה. אשתי התקשרה אלי לפני חצי שעה ושאלה למה היא מקבלת רק 80% שכר בחודש הבא. לא ממש ידעתי להסביר לה. אביגדור יצחקי (קדימה): ממש לא. רוחמה אברהם (קדימה): היא מקבלת 100%. עמיחי אילון (העבודה-מימד): על כל פנים, אמרתי לה שלא מגיע לה יותר מזה. הדבר האחרון, אזרחי מדינת ישראל, שאני חושב שהמינימום שמגיע להם, במיוחד אלה שבצפון, זה שאנחנו נהיה פה בשעה 23:15. לא שצריכים לספר להם על זה, אבל באמת מגיע להם יישר כוח. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. תודה רבה על כל המאמצים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד - 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. בשעה טובה אני קובעת שהחוק עבר בקריאה שלישית. תם סדר-היום. להתראות בעוד שבוע. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 23:14.