דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם 4 המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 8 בנימין נתניהו (הליכוד): 18 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 23 דני נוה (הליכוד): 26 שי חרמש (קדימה): 27 אפרים סנה (העבודה-מימד): 28 דוד אזולאי (ש"ס): 30 דוד אזולאי (ש"ס): 31 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 32 אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 35 שרה מרום-שלו (גיל): 43 אברהם רביץ (יהדות התורה): 44 רן כהן (מרצ): 48 רן כהן (מרצ): 48 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 51 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 52 מוחמד ברכה (חד"ש): 53 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 63 יואל חסון (קדימה): 67 דני יתום (העבודה-מימד): 69 שלמה ברזניץ (קדימה): 72 לימור לבנת (הליכוד): 73 יצחק וקנין (ש"ס): 76 עתניאל שנלר (קדימה): 78 משה שרוני (גיל): 79 אבשלום וילן (מרצ): 80 מגלי והבה (קדימה): 84 משה כחלון (הליכוד): 88 רוחמה אברהם (קדימה): 91 רוחמה אברהם (קדימה): 93 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 94 זאב אלקין (קדימה): 100 נתן שרנסקי (הליכוד): 101 רונית תירוש (קדימה): 103 רונית תירוש (קדימה): 105 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 107 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 107 חילופי גברי בוועדות הכנסת 108 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 108 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 108 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 109 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 109 המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם 110 רונית תירוש (קדימה): 110 אבשלום וילן (מרצ): 111 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 112 דב חנין (חד"ש): 113 חילופי גברי בוועדות הכנסת 116 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 116 תאריך עדכון: 30/8/06 דברי הכנסת טו / מושב ראשון / ישיבה ל"ט / כ"ט בתמוז התשס"ו / 25 ביולי 2006 / 15 חוברת ט"ו ישיבה ל"ט כנס מיוחד הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, כ"ט בתמוז התשס"ו (25 ביולי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אורחים נכבדים, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, כ"ט בתמוז, 25 ביולי 2006. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום, התשס"ו-2006. תודה רבה. המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הסעיף הראשון בסדר-היום הוא דיון בנושא המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם. רבותי שרי הממשלה, אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי השרים, אורחים נכבדים, אני פותחת בזאת ישיבה של מליאת הכנסת. זה 14 יום שמדינת ישראל נתונה במלחמה. כשליש משטחה של מדינת ישראל, הן בדרום והן בצפון, חשוף למתקפת טילים אלימה שמטרתה אחת: זריעת הרג והרס. מאות אלפים מצטופפים ומסתגרים בחדרי ביטחון ובמקלטים, חיים בין אזעקה לאזעקה, בין נפילה אחת לזו שאחריה. רבים נוספים עזבו את בתיהם מאימת הטילים. כפי שהתחייבתי, כנסת ישראל ממשיכה בפעילותה בימים אלו. ועדות הכנסת יוצאות אל השטח, חברי הכנסת מסיירים ביישובים הנפגעים, שומעים את מצוקות התושבים ועושים על מנת לסייע להם. במהלך השיחות שניהלתי בימים האחרונים עם ראשי ערים ומועצות באזור הצפון עלתה תמונה מדאיגה - רבותי השרים, נא אוזניכם - של התפתחות מצוקה כלכלית וסוציאלית של אזרחים שנמצאים במקלטים בהוראת כוחות הביטחון. הם מודאגים מכך ששכרם לא ישולם להם, וחלקם גם חוששים שיאבדו כליל את מקור פרנסתם. מדובר במצוקות שנובעות ממצב הלחימה שנמשך ומהעובדה שהממשלה נמנעה מלהכריז על מצב חירום. אשר על כן, אני קוראת לממשלה להציג בפני הכנסת לאלתר סל פתרונות למצוקות הללו. אני מתחייבת שהכנסת לא תשקוט ולא תנוח עד שיינתנו תשובות ראויות לאזרחים הנפגעים. חברי הכנסת, הזמנתי לישיבה היום עשרות חברי כנסת לשעבר, מימין ומשמאל – תודה לכם שבאתם - אשר הגיעו כדי להביע את תמיכתם בפעולות צה"ל ולהוקיר את איתנות העורף הישראלי, הסופג את מתקפת הטילים הרצחנית. עמנו כאן – כמו שאתם רואים - עשרות חיילים, שוטרים, אנשי מד"א, אנשי מכבי האש. הכנסת מצדיעה לכם היום, לכם ולכל חבריכם הפרוסים ברחבי הארץ ועוסקים בהגנה על המדינה ואזרחיה. בזכות פועלכם כולנו יודעים שבסוף יחזרו החיים לשגרה המבורכת, ואני משוכנעת שהעתיד יהיה טוב יותר. נמצאים אתנו היום גם ראשי המוסדות הלאומיים; יושב-ראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, מר זאב בילסקי; יושב-ראש הקרן הקיימת לישראל, מר אפי שטנצלר; יושב-ראש עמית של הקק"ל, אברהם דובדבני – ברכות לשניכם על המינוי; יושב-ראש קרן היסוד, מר אבי פזנר; מנכ"ל ה"ג'וינט", מר ארנון מנטבר. אני מבקשת, בשם הכנסת, להודות לכם ולאנשיכם על הסיוע בגיוס תמיכת העולם היהודי בישראל בימים האלה ועל גיוס התרומות לעזרת תושבי הצפון. לישיבת המליאה באו גם עשרות עולים חדשים, שביקשו גם הם להביע את הזדהותם. היום אחר הצהריים אמורים לנחות בישראל עוד 600 עולים מצרפת. למרות המצב הקשה, חרף המלחמה השוררת באזור, על אף מטחי ה"קטיושות", איש אחד לא ביטל את הגעתו, ואין אחד שוויתר על הגשמת חלום העלייה לארץ. כל אחד ואחת מהנוכחים כאן היום מייצג ציבור, מייצג קהל, מייצג מגזר. לכולכם אני אומרת, בשמי ובשם הכנסת, תודה. אתם השלם שעולה על סך חלקיו. אתם מבטאים את חוסננו ויכולתנו להתגבר על המשבר הקשה. חברי הכנסת, אזרחי ישראל מאוחדים בעמידתם נגד האויב ובתמיכתם במהלכי הממשלה. התגייסות העורף נובעת מתובנה עמוקה בצדקת המערכה. היא לא תוצאה של הנחתות ולא תוצאה של הוראות, היא באה מתוך אמונה פנימית יוקדת שאנחנו צודקים. אנחנו צודקים יותר מתמיד. המלחמה שמתנהלת כעת היא לא על ההווה, אלא על המחר, כדי להסיר מעל ארצנו איום מטורף של איש מטורף, פונדמנטליסטי, שמונע משנאה עמוקה ובלתי רציונלית. לצערי, המאבק טרם הסתיים וצפויות לנו עוד שעות קשות. אנחנו כואבים מאוד את נפילת חיילינו ואזרחינו, אזרחים ערבים, יהודים ודרוזים. ביום הזה לב כולנו עם בני המשפחות. נחישותם של הלוחמים ועמידתם באתגרים הקשים – אני משוכנעת - שואבת את עוצמתה גם מהבית הזה, מעם מאוחד, מאופוזיציה וקואליציה מאוחדות, מאומה שנלחמת על צדקתה ועל עתידה. חברי הכנסת, הערב חל ראש חודש מנחם אב, חודש של חורבן ושבר בתולדות ישראל. נישא כולנו תפילה כי יהפוך לנו החודש הזה מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. דווקא בחודש הזה, דווקא בכנסת ישראל, כאן בירושלים, נזכור כי עברו על העם הזה ימים קשים ושעות קשות, אבל אנחנו כאן ואנחנו ננצח. נצח ישראל לא ישקר. אדוני, המשנה לראש הממשלה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, לא רציתי להפסיק את דברייך. כולנו דואגים לצפון ולתושבים ולכל האזרחים, אבל אל תדברי בשם כולם על הסכמה למהלכי הממשלה. אין הסכמה למהלכי הממשלה. היו"ר דליה איציק: למעט חברי כנסת ספורים. אדוני המשנה לראש הממשלה, מר שמעון פרס, בבקשה. קריאה: מי מדבר בשמך? מוחמד ברכה (חד"ש): היא דיברה בשם כולם. אני לא רוצה שהיא תדבר בשמי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו נגד המלחמה. לא כולם בעד המלחמה. לימור לבנת (הליכוד): אין לך מה לעשות פה. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אתה פאשיסט. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה הפאשיסט. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה, פעם ראשונה. חבר הכנסת זחאלקה, פעם שנייה. בבקשה, אדוני השר. חבר הכנסת זחאלקה, פעם שלישית. אני יודעת שזה מה שאתה רוצה, אעניק לך את הסיפוק הזה, צא החוצה בבקשה. סדרנים, להוציא אותו החוצה. הנה, קיבלת את המתנה. בבקשה, צא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא צריך את המתנות שלך. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, גם אתה רוצה? פעם ראשונה. אני מבקשת ממך, אתה סגן. מוחמד ברכה (חד"ש): תקשיבי למה שהוא אומר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תשמעי מה שהוא אומר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה, פעם ראשונה. פעם שנייה. מוחמד ברכה (חד"ש): פה קריאה ראשונה ושנייה ואליו כלום. היו"ר דליה איציק: אני מבקשת ממך פעם נוספת. אל תכריח אותי לעשות לך את זה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני לא מכריח אותך, אבל - - - היו"ר דליה איציק: אז בבקשה, עכשיו תפסיק. בבקשה, אדוני. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנוכחים, חברינו בכנסת לשעבר, אורחים יקרים, במדים ובלא מדים, חברי הנהלת הסוכנות, ההסתדרות הציונית, זאת בשורה גדולה שיבואו 600 עולים, כפי שהיושבת-ראש ציינה. זה דבר בעל ערך רב. זו מלחמה קשה, שונה מקודמותיה. שואלים אותנו מהם יעדי המלחמה הזאת. ישראל איננה נלחמת כיוון שיש לה יעדים בלבנון. היא נלחמת כיוון שהיא הותקפה, ועל כן יעד המלחמה הוא להדוף את ההתקפה ולמגר את מי שרוצה לפגוע בנו. גם במלחמה זו אין תחליף לניצחון, אבל ניצחון נגד מחבלים שונה מניצחון נגד צבא סדיר. ניצחון נגד "חיזבאללה" ייחשב כאשר יחול פיחות ביכולתו לפגוע; כאשר ילמד שהערכתו שבעזרת 12,000 טילים הוא ישבור את רוחה של ישראל, הוא ישתק את כוחה הצבאי, זו היתה ותישאר טעות אסטרטגית; כש"חיזבאללה" ילמד שמצבור הטילים היווה איום יותר גדול מאשר השימוש בו. משהופעלו הטילים התברר ל"חיזבאללה", כמו לעולם כולו, שישראל יותר מאוחדת, יותר נחושה, מסוגלת להשיב מלחמה שערה יותר מתמיד. הוא ילמד שכוחו של צה"ל לא נשבר, והוא התעשר ביכולת להכות גם בארגון טרור שיש לו טילים. ה"חיזבאללה" התגלה במלחמה הזו במערומיו. התברר לכול שהוא אינו משרת שום מטרה לבנונית, שהוא אינו מביא כל תועלת ללבנון, שאין צורך בו. הרי אדמת לבנון פונתה על-ידי ישראל מרצוננו בלעדיו, ואין צורך לשחרר עצורים לבנונים שבידי ישראל, כי כמעט אין כאלה, זולת בודדים, מעטים. ה"חיזבאללה" התגלה כגוף לבנוני הפועל נגד לבנון. הוא שם ללעג את ממשלת לבנון. הוא ביזה את צבאה, ועשה את הצבא הלבנוני לחדל אישים. הוא זעזע את יציבות לבנון, ועכשיו הוא הורס את משקה. הוא משרת מדינה זרה וממומן, מאומן ומחומש על-ידי אירן. הוא נתון למרותה - מרות שנועדה להשליט הגמוניה אירנית במקום אחדות ערבית. לארגון כזה אין אח ודוגמה בהיסטוריה כולה. האייטולות של אירן ומשרתיהם ב"חיזבאללה" רוצים לפגוע בישראל, ואפילו להרוס אותה. לשווא, זה לא יקרה. ה"חיזבאללה" גונה על-ידי רוב מדינות העולם, וגם, לראשונה, על-ידי מדינות ערב בפומבי. הוא מבייש את הדת שהוא דוגל בה, בהופכו אותה מאמונה לאיבה, איבה הנושאת רצח ושואפת נקם ומבזה את כבוד האדם. מוסרית, ה"חיזבאללה" כבר הפסיד. הוא גם יפסיד צבאית. גם אם זה קשה, צה"ל ימנע מה"חיזבאללה" להתפרס מחדש לאורך גבול ישראל. ישראל לא תשלים עם חטיפות. היא לא תאפשר אסטרטגיה של חטיפות. ניצחון יכול להיות מענה לטילים ולערכם, לאלה שבמחסנים ולאלה שבקני השיגור. רצוי שיהיה פיקוח בין-לאומי על טילים המצויים בידיים טרוריסטיות. ישראל הוכיחה את מגבלתם. היא גם תפעל למניעתם. הרצון לפרוס כוח בין-לאומי בלבנון מהווה גם הוא אזהרה ואפילו מפלה ל"חיזבאללה". אומנם, לא די בהקמתו של כוח כזה, חשוב יותר לקבוע את ייעודו. רק אם כוח כזה יוכל למנוע מ"חיזבאללה" חזרה לגבול, למנוע ממנו מלחזור ולהצטייד בטילים מכוּונים לאזרחים ללא הבחנה - רק בכך תהיה תרומה לכיבוי האש וסיוע לכיבוד ההסכמים. אין עוד מדינה כישראל שבמשך ששת עשורי קיומה היא הותקפה חמש פעמים על-ידי צבאות שהיו עשירים ממנה בנשק ומשופעים ממנה בכוח-אדם. אף-על-פי-כן, תוקפיה הובסו על-ידה. מעולם לא פנינו לעם אחר ולא פנינו לצבא זר כדי לבקש שהם יגנו עלינו. עשינו זאת בעצמנו, וגם במלחמות ארוכות כמלחמת העצמאות, כמלחמת יום הכיפורים, עמדנו ויצאנו כשידנו על העליונה. גם הפעם נגן על עצמנו. גם הפעם נבנה כושר הרתעה מותאם לנסיבות החדשות. במלחמה צריך לנצח, ואנחנו גם יודעים שצריך לסיים אותה במשא-ומתן. אנו מוכנים למשא-ומתן עם ממשלת לבנון החוקית, כשהיא תשתחרר משלטון ה"חיזבאללה", ועם הרשות הפלסטינית - כשהיא תשתחרר מאימת האלימות של "חמאס". קריאה: אולי תתחילו - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: אין אנו מזלזלים בהתארגנויות בין-לאומיות, וכיבדנו עד תום את החלטת האומות המאוחדות בנושא הלבנוני. אנו מעריכים מאוד את עמדתן של שמונה המדינות החשובות המאורגנות ב-G8, שזה לראשונה בהיסטוריה נקטו עמדה ברורה ומפורשת והתייצבו לימין ישראל. אך כדי שתמיכתם תהיה אפקטיבית ולא רק הצהרתית, עליהם לפעול מול הקוורטט של הטרור - אירן, סוריה, "חמאס" ו"חיזבאללה". ישראל תוסיף לעמוד נגד ה"חמאס" ומול ה"חיזבאללה" בנחישות, גם אם נהיה לבד. אבל הקהילה הבין-לאומית חייבת להתמודד עם אירן ועם סוריה, המהוות סכנה לשלום העולם כולו. הקוורטט הזה מוכרח שיעמידו אותו במקומו הנכון. אירן משתוללת, כי אין מי שיעצור אותה. היא לא השיבה על התביעה שהופנתה אליה להפסיק את העשרת האורניום, והיא חירשת לתביעה שלא תוסיף להיות מרכז לטרור העולמי. אירן מתפרעת לא בגלל חוזקה, אלא בגלל חולשת העולם העומד מולה. עמדה בין-לאומית מאוחדת, קואליציה בין-לאומית אפקטיבית תחזיר את אירן לשפיות אפילו ללא מלחמה. עמדה כזאת תציל את העולם מהקומבינציה הנוראה של הנהגה פנאטית, נשק גרעיני וטרור שלוח רסן. זה נכון גם כלפי סוריה, המנהלת מדיניות דו-פרצופית. היא מארחת ארגוני טרור, מספקת טילים וכסף ל"חיזבאללה" ול"חמאס", והיא מעמידה פנים כאילו היא נגד הטרור. אבל גם סוריה איננה בנויה על כוח שאין לה, אלא על סלחנות עולמית, שאני מקווה שהיא בת-חלוף. ריסון רביעיית הטרור הוא המבחן לכושר הבין-לאומי לטפל בסכנה בטרם תפרוץ כאש גדולה שקשה יהיה אחר כך לכבותה. ה"חמאס" יורה "קסאמים", וגם הוא מביא הרס לעזה. הוא המונע את הקמתה של המדינה הפלסטינית לצדה של מדינת ישראל. הוא המונע שחרור אסירים פלסטינים - - מוחמד ברכה (חד"ש): זה לפני "חמאס". לפני "חמאס" הכול היה בסדר. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: - - כפי שהציע ראש ממשלת ישראל לראש הרשות הפלסטינית. חטיפת החייל הישראלי על אדמת ישראל היא זו שדחתה את שחרור האסירים הפלסטינים. את אשר ניתן היה להשיג ברצון טוב, היא ניסתה להשיג לשווא בכוח. על אויבינו לדעת, שפתרון הסכסוך לא ייעשה באמצעות טילים. אין ישראל צמאת כוח. היא מזמינה את כל הצדדים לשולחן המשא-ומתן, כדי להגיע לפתרון בר-קיימא. חברי הכנסת, כאדם שוחר שלום, אני מאוכזב עמוקות מההתפרצות הנוספת המטופשת של הטרור הפלסטיני והלבנוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא יכול להיות. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: אני מאוכזב, אבל לא מיואש. לא התייאשנו משלום עם מצרים, אף-על-פי שהיו מלחמות עם מצרים עד שהגענו לשלום אתה. לא התייאשנו משלום עם ירדן, אף שירדן השתתפה במלחמות נגדנו, והשגנו שלום. משהושג שלום, הענקנו לאנשים צעירים ולא צעירים בכל הארצות הללו הזדמנות להישאר בחיים, לנשום לרווחה, לקוות לעתיד. חברי הכנסת, אינני בא להבטיח חיים קלים. באתי לבטא את אמונתי הנלהבת בחיים צודקים. באתי לומר, כי ננצח מפני שאנו צודקים - צודקים וגם חזקים. באתי לומר, שגם אם הדרך תארך, היא תוביל אותנו ליעד הרצוי; ולומר, שכגודל הקושי כן יהיה גם גודל ההישג. באתי לומר, שגם אם תארך הדרך, נגיע לאן שצריך. באתי לומר שאין לנו רק יעד אחד; יש לנו שלושה יעדים מקבילים שנפעל למענם בעת ובעונה אחת: להכות באויב כשצריך, לנהל משא-ומתן לשלום כשאפשר, לבנות שלום כלכלי לאורך הגבול המזרחי של ישראל כשניתן. קריאה: אפשר עכשיו לקיים משא-ומתן לשלום. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: נישאר מפורדים פוליטית, אבל נבנה 400 ק"מ של שלום כלכלי מים-סוף ועד נהר הירמוך - משותף לישראל, לירדן ולפלסטינים. גברתי היושבת-ראש, ברשותך, אחרוג הפעם מהסדר המקובל בבית הזה ואפנה אל רחוקים מאתנו, אל אזרחי לבנון ואזרחיותיה. אזרחי לבנון, כבר שנות דור שחייכם אינם חיים, שאתם מדממים בגלל טרור - - מוחמד ברכה (חד"ש): תן להם - - - הרסתם - - - היו"ר דליה איציק: פעם שנייה. לא אעיר לך יותר. מוחמד ברכה (חד"ש): לא נשאר - - - לא בית. אף אחד לא ישמע אותך. דוד אזולאי (ש"ס): אולי - - - לבנון - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: - - עשרות מטרים ומאות קילומטרים מפרידים בינינו, אך אין במרחק הזה כדי להסתיר מעינינו את המראות הקשים בלבנון, את טפכם ונשותיכם הבורחים בימים אלה בדרכים מאובקות אל הבלתי-נודע. אתם שרואים את בתיכם נחרבים פעם אחר פעם מול עיניכם הכלות, וחשים סבל ודמעות, רעב וחידלון - זה נגרם, למעשה, על-ידי ארגון מרושע השוכן בתוך לבנון. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה מפגיז - - - אתה מפגיז שם. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: המרחק שבינינו לביניכם איננו אוטם את אוזנינו מלשמוע את זעקות השבר, את רעש מנועי המכוניות עמוסות הפליטים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): תצא. אתה לא יכול לשמוע - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: צר לנו לראות שוב ושוב איך הופכת ארצכם הירוקה לכתם שרפה שחור, לעיי חורבות, ללא צורך וללא הצדקה. אתה תפנה ל"חיזבאללה". הם הורסים את לבנון. גם בבית הזה מותר להגיד את האמת. מוחמד ברכה (חד"ש): בינתיים, מי שמפגיז זה אתה. אתה מפגיז. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה, אל תאלץ אותי. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: אותם קילומטרים שמפרידים בין עכו לבין צור, בין נהרייה לבין צידון, בין חיפה לבין ביירות, המרחק הזה לא הפך אותנו, הישראלים, לקהי חושים או לאויבי לבנון. אנו יודעים היטב שמלחמה זורעת הרס בארצכם היפה, ולבנו נחמץ, אבל אין לנו ברירה: זה אנחנו או ה"חיזבאללה". גם לכם אין ברירה: זה אתם או ה"חיזבאללה". מבחינתנו, זו מלחמה לחיים ולמוות. אזרחי לבנון, עד הרגע זה אינכם משאירים לנו שום אפשרות אחרת זולת המלחמה. אתם יודעים היטב שרבים מכם, אולי רוב מכריע ביניכם, אינו רוצה בנוכחות ובפעילות של אנשי הטרור מה"חיזבאללה" וארגוני המוות האחרים. אבל יש גם שפותחים דלתות בתוככם לאחסנת טילים ויש שמאפשרים להם לירות עלינו, לפגוע בנו ולהרוג בנו. אלה נושאים באחריות הכבדה להרג שאפשר היה למנוע. ה"חיזבאללה" הוא לגיון זרים בארצכם. הוא לא נשמע לממשלתכם, והוא לא מציית לצבאכם. אין לו שום מטרה לבנונית. הרי יצאנו מארצכם, ולא ניסינו לחטוף איש מכם. והמלחמה היום היא טרגדיה לבנונית בגלל אמביציה אירנית. אמירתכם שאינכם יכולים, שאינכם מסוגלים, להשכין שלום, איננה משכנעת. הוכחתם שיכולתם לסלק את הסורים מארצכם. אתם יכולים לפרוק בארצכם את ה"חיזבאללה" מנשקו. הוא הממרר את חייכם. אזרחי לבנון, זו יכולה להיות שעתכם הגדולה. לרשותכם צבא של 80,000 חיילים. היכן הם? שִלחו אותם להשתחרר מהטירוף של הארגון הפנאטי. לא לנו להתערב בפוליטיקה של ארצכם, אבל אם הוא פוגע בנו, אנחנו חייבים לעשות זאת. מהרגע שתחדל המלחמה, תמצאו בנו מה שאנחנו באמת: רודפי שלום, מבקשי שלום, נושאי תקווה שהזיתים שלנו והארזים שלכם יצמחו באין מפריע. זהבה גלאון (מרצ): למה הממשלה לא - - -? למה הממשלה לא מפצה - - -? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): צודקת. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: אין בין מדינת ישראל לבין לבנון שום מחלוקת. אם יש בינינו עניין לבירור, הרי בישיבה אחת אפשר לפתור אותה - - זהבה גלאון (מרצ): הוא לא אומר על זה מלה. מה עם האנשים מהצפון שיושבים - - - מפצים את המעסיקים? היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת גלאון, שמענו. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: - - ואז ארצכם תחזור להיות מה שהיתה תמיד בעינינו: אבן-חן בכתר המזרח התיכון. אל תחמיצו את השעה. מוחמד ברכה (חד"ש): לא נשאר מקום - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: דעו לכם: ככל שישראל תותקף מארצכם - נגן על ארצנו עד אשר תיפסק שפיכות הדמים. אנחנו לא נהסס, אנחנו לא ניסוג, אנחנו לא נפסיק. גם לא נפסיק לדבר אל הגיון דעתכם. מר פואד סניורה השמיע דברי טעם. מדוע לא יבקש פגישה עם ראש ממשלת ישראל כדי להביא שלום מכובד לשני העמים? חברי הכנסת, גם בשעה זו מטפסים חיילי צה"ל בהרי דרום-לבנון וגבעותיה ועיניהם תרות אחרי מחבלי ה"חיזבאללה", לגלות את מחבואיהם ולהביא עליהם את קצם. גם ברגע זה טסים טייסי חיל האוויר בשמי ביירות, צור וצידון, כדי לאתר מחבואי מחבלים היורקים מוות על צפון מדינת ישראל. גם בשעה זו פועלים חיילי צה"ל כדי לפגוע בארגוני המחבלים ובשולחי המתאבדים ברצועת-עזה. גם ברגע זה חושף השב"כ בכשרון את החבוי ואת המסוכן. מהדוכן הזה, מהבית הזה, שלוחה מכולנו ברכה ללוחמי צה"ל האמיצים ומשטרת ישראל שיצליחו במשימתם וישובו הביתה בשלום. חברי הכנסת, במלחמה שנכפתה עלינו לפני 13 ימים נפלו לנו מפקדים וחיילים נפלאים. הבית הזה, בשעה זו, מאוחד בהבעת תנחומים למשפחות הנופלים ובאיחולי החלמה לפצועים. הבית הזה חייב גם הבטחה לשלוש משפחות החטופים, גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, כי לא ננוח ולא נשקוט עד שנראה את שובם בשלום לבתיהם. ישראל כיום היא לא רק חזית אחת. ישראל כיום היא משפחה אחת. חברי הכנסת, לחימתם של חיילי צה"ל מכל החילות ובכל הגזרות היא מובן מאליו בנוף חיינו במדינת ישראל. אבל עמידתם המופלאה של למעלה ממיליון תושבי מדינת ישראל, אנשי הצפון ואנשי הדרום - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מדוע לא תכריז על שעת-חירום כדי לעזור להם? אלה מלים ריקות. מדוע לא תכריז על שעת-חירום? המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: לוחמים אלה אינם לובשים מדים ואינם מחזיקים באמצעי מלחמה, אך עמידתם אינה פחות משמעותית לנו, לכולנו - - זהבה גלאון (מרצ): אז למה לא משלמים להם? המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: - - מזו של טייסי חיל האוויר ולוחמי חיל הים ולוחמי חיל הרגלים המסתערים על מחילות ה"חיזבאללה". אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני, אתה חושב שעם זה הולכים למכולת? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): למה לא תכריז על שעת-חירום? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אלדד, יש לי יסוד סביר להניח שהוא שמע את שאלתך. נא שתיקתך עכשיו. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): - - - היו"ר דליה איציק: תודה. זהבה גלאון (מרצ): - - - שיושבים פה. היו"ר דליה איציק: אדוני, בבקשה. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: בחזית של האזרחים אין יורים, אבל שומעים את צווחות הטילים, את שאון הסירנות של האמבולנסים, של מכבי האש, של המשטרה ושל אנשי כוחות העורף, את הדממה לפני קול הנפץ של הטיל, את תעצומות הנפש של האזרחים. אורך אפם של לוחמי הצפון הללו, הסבלנות שלהם, השקט שלהם, השפתיים החשוקות ותפילת השלום ביניהן – הם המסר לכולנו. הם אמצעי הלחימה הטוב ביותר. אנשי הצפון – וגם אנשי הדרום – בזכותכם, יותר מתמיד, זאת גאווה להיות ישראלי. אנחנו יודעים, כפי שאמרה היושבת-ראש, שצריך להחליט על מצב חירום ולטפל בבעיות הבוערות, האמיתיות, של כל התושבים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - רן כהן (מרצ): - - - המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: במלחמה נגד האזרחים בצפון נהרגו עד היום 17 אזרחים ונפצעו 372 אזרחים. עד עתה נורו לעבר מדינת ישראל יותר מ-2,000 טילים ורקטות. מי שמדבר על דיספרופורציה שלנו – זאת פרופורציה שמקובלת על העולם, בארבעה-חמישה ימים לירות ולהרוג ללא סיבה? בשם ממשלת ישראל, בשם מדינת ישראל כולה, אנו מושיטים היום יד אחים למשפחות השכולות, ויחד אתכם נבקש מרפא לפצועים. בהזדמנות זו אומר תודה מעומק הלב לאנשי מגן-דוד-אדום, לאלפי השוטרות והשוטרים, למכבי האש, לאנשי הממשלה והרשויות המקומיות, לראשי הרשויות המקומיות, למתנדבים הרבים ולאנשי כוחות העורף על תרומתם לכושר העמידה של מדינת ישראל. אסיים בפסוקים מחבקוק. לשכנינו אצטט את הפסוקים האלה: "שבעתָּ קלון מכבוד - - - כי חמס לבנון יכסך - - - מדמי אדם וחמס ארץ - - - כי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר - - -". ולעצמנו אני מצטט: "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי; ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלֻחות למען ירוץ קורא בו; כי עוד חזון למועד, ויָפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר - - - וצדיק באמונתו יחיה". היו"ר דליה איציק: תודה רבה. דב חנין (חד"ש): אין לכם שום אופק מדיני. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת דב חנין, פעם ראשונה. דב חנין (חד"ש): אין לכם שום אופק מדיני – זה חוסר אחריות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת דב חנין, פעם שנייה. זהבה גלאון (מרצ): לא נתת תשובה לתושבי הצפון על השאלה למה אתם לא משלמים למעסיקים. קריאה: את תיתני להם תשובה. את קודם כול - - - היו"ר דליה איציק: אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הבית – כל חברי הבית – כשנלחמים שומרים על אחדות העם. אנחנו כולנו מותקפים. אנחנו חייבים להתאחד. האיום הוא על כולנו. מטרת המלחמה היא להסיר את האיום הזה, כך קבעה הממשלה וכך קבע ראש הממשלה. לרבות – ובראש – הסרת איום הטילים. זה מה שנתגלה במלחמה הזאת: איום על העורף הישראלי שלא הכרנו מאז מלחמת השחרור. נכון, סדאם חוסיין ירה עלינו 39 טילים, אבל הם לא גבו שום מחיר בנפש. בינתיים ה"חיזבאללה" ירה לפחות 1,000 טילים; יכול להיות שקרוב יותר ל-2,000. קריאה: היו שני הרוגים. בנימין נתניהו (הליכוד): אנחנו סופגים הרוגים, והעורף הישראלי סופג את המכות האלה, והדבר הזה בלתי נסבל לאורך זמן. לכן הסרת האיום היא דבר חיוני, וכולנו צריכים להתאחד סביב השגתו. הסרת האיום תושג אולי, חלקית, בהרחקת האיום, ביצירת אזור ביטחון – כוח רב-לאומי. אני ספקן לגבי יעילותו, ולא נפסול אותו מראש, אבל זאת בסך הכול הרחקת האיום, בשעה שהאיום מרחיק טווח. כיוון שהטילים יכולים להגיע עד טווח של 200 קילומטרים ויותר, יצירת אזור ביטחון אינה מסירה את האיום. אזור ביטחון ירחיק את האיום חלקית, יצמצם את החיכוך, אבל שבירת יכולת ה"חיזבאללה" לאיים על העורף הישראלי היא המטרה הראשונה והחשובה ביותר. זאת גם המטרה שהממשלה הציבה, ובצדק הציבה. אני קורא לכל חברי כאן: המטרה הזאת – לנצח את ה"חיזבאללה" ואת הפטרונים שעומדים מאחוריו, ואת האיום שקיים על כולנו – צריכה לאחד את כולם. כשנאמנו כאן, ראש הממשלה ואנוכי, לפני שמונה ימים, אמרתי שהטילים אינם מבחינים בין נצרת-עילית ובין נצרת, בין יהודי ובין ערבי, ויומיים לאחר מכן הטילים פגעו בנצרת והרגו שני אחים קטנים ערבים. איך אתם מגיבים על זה, חברי הכנסת הלא-יהודים? איך אתם מגיבים על זה? משום שכרגע אתם צריכים להבין שאף אחד לא יחוס עליהם. אחמד טיבי, אמרתי לך פעם במסדרון: אירן לא תחוס עליך. לא מעניין אותם אם יושמדו פה גם מיליון ערבים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גם הם לא מעניינים אותי. בנימין נתניהו (הליכוד): אתה פשוט לא מעניין אותם. אתה מקבל המחשה של זה עכשיו, כשה"חיזבאללה", בפנאטיות השיעית הזאת, יורים. לא מעניין אותם שאנשים ימותו. אתם צריכים להתייצב עם הממשלה כמו שאנחנו מתייצבים עם הממשלה, ולשים בצד כל שיקול אחר. תסתכל על חברי באופוזיציה, מהליכוד ועד אחרון חברי האופוזיציה, כולם מתייצבים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עוד שבוע. בנימין נתניהו (הליכוד): מה, אין לנו חילוקי דעות? לא היו לנו שאלות? יש לנו מה להגיד, האמן לי. זה לא שייך. אנחנו בלב המלחמה. אנחנו בלב המלחמה, ובלב המלחמה כולם נותנים תמיכה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא אהב את זה. הוא המרוויח העיקרי מהמלחמה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, אתה סגן כאן. תזכור את זה כל הזמן. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא פנה אלי. היו"ר דליה איציק: אל תאלץ אותי להוציא אותך. בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): כשאני אומר, גברתי, שכולנו במלחמה, אני מסכים עם המשנה לראש הממשלה, ידידי חבר הכנסת שמעון פרס, שהגענו למצב שדיברנו עליו במלחמת השחרור: כל הארץ חזית, כל העם צבא – ברגע זה מדובר בשני מיליוני אזרחינו בואכה עפולה. אבל צריך לעזור להם; עסקים מתמוטטים. חברי ואני היינו בחיפה, ודיברתי עם ראשי ערים בצפון, אתה שומע אנשי עסקים, בעלי עסקים, בעל מכולת, בעל מספרה: העסק מתמוטט. צריך לעזור להם, לתת להם חמצן. קל מאוד להרוס עסק, קשה מאוד לבנות אותו. אם הם נחנקים, הם לא יקומו יותר. לכן צריך לעזור להם עכשיו, לא אחר כך. לעזור להם באשראי, לעזור לעובדים שאינם יכולים להגיע לעבודה. צריך להקים צוות חירום מיידי שיהיה כתובת. צריך שיהיו קריטריונים, והממשלה צריכה לעשות את זה מייד, משום שחיילי העורף, כפי שהגדרת, ידידי שמעון, סובלים. צריך לעזור להם, לתת להם תחמושת, שיוכלו לעמוד במלחמה הזאת, כי הם חלק חשוב בה. אני חושב שמהעז הזה יכול לצאת מתוק. אני חושב שקודם כול יש פה צלצול השכמה לעולם. חלק מהעולם ישן, והיום הוא צריך להתעורר. היום הוא ראה מה זה ניסוי כלים של אירן. אירן הפעילה את שתי שלוחותיה, את ה"חמאס" תחילה, לירי "קסאמים", ואז את "חיזבאללה", לירי רקטות וטילים על ערי ישראל. אירן יורה על מדינה מערבית, ובודקת את התגובה המערבית. וכשתוקפים את ישראל – על מה, על מידתיות? – נכון, לצערי נהרגו באופן טרגי, וכמובן לא בזדון, 300 ואולי קרוב ל-400 מאזרחי לבנון. כואב לנו על כל אחד, אבל אנחנו יודעים שהאחריות לכך רובצת על כתפי "חיזבאללה" ועל אלה שדוחפים אותו לעשות את מה שהוא עושה. ואנחנו יודעים עוד דבר; איזה סטנדרט מיישמים פה על ישראל. על מה הם תוקפים אותנו, ריבונו של עולם, על זה שאנחנו מנסים לפגוע במשגרי הטילים כשהם מתחבאים מתחת לבתים צפופים – בכוונה? אז בואו נבדוק את זה. מי תוקף אותנו, סוריה? סוריה, שהשמידה 15,000 מאזרחיה באחר-צהריים אחד? 15,000 איש – שמחקו אותם. יש גם מדינות אחרות שנלחמות בטרור. רוסיה נלחמת בטרור כל הזמן. בגרוזני אני לא יודע אם מספר הנפגעים הוא אלפים; אומרים שעשרות אלפים. כשמדינה סופגת רקטות על הערים שלה, התגובה יכולה להיות קשה מאוד. אני מסתכל על בריטניה. שמעתי את שר המדינה של בריטניה, שאמר שהתגובה שלנו היא לא מידתית. הצטערתי לשמוע את זה ממנו. דווקא משר המדינה של בריטניה? בריטניה ספגה התקפת רקטות 2B. תגובתה היתה לשטח ערים גרמניות. דרזדן שוטחה לגמרי. אינני בא לקבוע כאן שום פסיקה מוסרית. היתה מלחמה כוללת. אני רוצה להגיד שיש לנו תקדימים. איך אתם מתייחסים כך לישראל? ישראל לא מפעילה אחוז של אחוז של אחוז מכוחה. למה המלחמה הזאת נמשכת? כי אנחנו לא מפעילים את כוחנו בכל העוצמה; כי אנחנו דואגים לא לגרום אבדות וקורבנות אזרחיים. אז העולם קיבל עכשיו שיחת יקיצה, ועכשיו נראה איך הוא מתנהג. הנה, אירן שולחת את שלוחיה להתקיף אותנו; אנחנו זה אתם. ואת מי אתם תוקפים – אותם? לא, אותנו. תתעוררו, כי זה רק הספתח. כי כשאירן – כשהמוקד השיעי המטורף הזה, סוג של שיעיות, ששולט בה וחימש אותה בטילים שכבר עוברים אותנו ומגיעים לכל בירה באירופה, ובקרוב יגיעו גם לארצות-הברית – כשהם יוכלו לחמש את הטילים האלה לא בכדורי הרסס שהם יורים עלינו, אלא ברסס אטומי, אתם תהיו על הכוונת. וצודק חברי שמעון פרס שאומר: עכשיו תפעלו, ובכל הכלים האפשריים – יש גם כלים פוליטיים, ודיפלומטיים וכלכליים – תפעלו עכשיו לעצור את הרעה, כי ראו הושכמתם, ראו הוזהרתם. האיום הוא לא רק עלינו; הוא עלינו בראש ובראשונה – הם אומרים את זה ואנחנו מאמינים להם, אבל האיום הוא עליכם. אז תנו לנו כרגע את היד, את התמיכה, את הכתף, כדי לשבור את שליחי אירן כאן, ונעשה חלוקת עבודה. אתם תטפלו באירן, וגם בתחנת המעבר סוריה. זאת התגובה הנכונה, וזה מה שישראל מצפה לו, ומה שכל אדם הגון ובר-דעת היה מצפה לו ברגע זה. כן, גם חברי חברי הכנסת הערבים, כי אתם באותן שנתות של המטרה. יש כאן צלצול השכמה נפרד ומיוחד לנו, גברתי היושבת-ראש. נתגלה פה משהו נוסף. על מה הסכסוך? ריבונו של עולם, למה הם יורים עלינו? על מה? על הכיבוש? הרי מיותר לומר שפינינו כל סנטימטר מלבנון וכל סנטימטר מעזה. אבל אפשר לחשוב: בסדר, עדיין יש יישובים שלנו ביהודה ובשומרון – כאילו שאם נפנה כל סנטימטר ביהודה ושומרון – לא שאני פוסל הסדר שם – זה יפתור את הבעיה. אבל נסראללה, כדרכו, אמר את הדברים ביושר. שלשום הוא אמר: אנחנו נמשיך לשגר את הרקטות שלנו אל ההתנחלויות הכבושות של האויב. לאן הוא שולח את הרקטות שלו? אל טבריה הכבושה, אל צפת הכבושה, אל עכו הכבושה, אל חיפה הכבושה. אי-אפשר לחשוף את הסיבה לסכסוך המתמשך הזה טוב יותר מאמירתו זו, כי כשאנחנו עמדנו – ממשלות הליכוד והעבודה – מול מנהיגים ערבים שהתנערו מהיעד המטורף הזה, אנואר סאדאת או המלך חוסיין, השגנו הסכמים, וגם היינו נדיבים בהסכמים הללו, כי ידענו שיש לנו שותף לקיום. אבל הסכסוך הזה נמשך היום משום שבעולם הערבי והמוסלמי יש כוחות שרוצים לשחרר את המזרח התיכון מעצם קיומה של מדינת ישראל, בכל גבול שהוא. זה מה שמקיים את הסכסוך. זה מה שצריך לאחד את כולנו. אולי נחזור, אל מול האיום הזה, למושג שבן-גוריון אימץ אותו בסופו של דבר, וטוב עשה. הוא אימץ את המושג הזה, בטיפוח כוחו של צה"ל, מיריבו הפוליטי. גם כאן עשינו אחדות לאומית. אזכרתו של היריב הזה מתקיימת היום בשעה 17:00, ואני מניח שרבים ילכו לשם. אני מדבר על זאב ז'בוטינסקי, וספציפית על קיר הברזל. ז'בוטינסקי הניח שאויבינו ימשיכו לנסות להשמיד אותנו, ובסופו של דבר, מכיוון שהם בני-אדם, הם יתעייפו מזה. אבל ז'בוטינסקי לא המציא את זה, לפי מיטב הבנתי. הוא קיבל את זה מנורדאו. נורדאו כתב באחד מספריו על ניסוי מדעי שערך מדען גרמני, ביולוג ידוע בשם מביוס. מביוס עשה ניסוי מדעי עם אקווריום. הוא הכניס באמצע האקווריום מחיצת זכוכית שקופה, בצד אחד הוא שם דג טורף ובצד השני דג קטן, שהיה לטרף שלו. הדג הטורף זיהה את הדג הקטן והסתער כדי לטרוף אותו, פגע במחיצת הזכוכית, הסתובב המום, שוב ראה את הדג הקטן, הסתער עליו ופגע במחיצת הזכוכית, וחזר על כך עשרות פעמים, עד שלבסוף הפסיק. מביוס הוציא אז את מחיצת הזכוכית. הוא כתב שהדג הגדול הסתובב בחלק שלו של האקווריום ולא הטריד עוד את הדג הקטן. אני רוצה לתקן משהו באנלוגיה הזאת. אנחנו צריכים להניח שזה נכון לגבי טורפים רגילים, אבל לטורפים מהסוג של אירן ו"חיזבאללה" צריך ליתר ביטחון לעקור את השיניים; צריך להוציא מהם את הטילים, צריך להוציא מהם את הנשק הגרעיני, צריך להוציא מהם את הטילים הבליסטיים. לעקור את השיניים ולהוריד את מחיצת הזכוכית, ואז להגיע, אולי, שמעון, למזרח תיכון חדש. תודה לך, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. לאחר מכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. אורחים נכבדים, אלה שרוצים לצאת למשימות, כפי שהבטחנו לכם, אנא עשו זאת בשקט, כדי שנוכל לשמוע את חבר הכנסת ליברמן. תודה לכם שבאתם. בבקשה, אדוני. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, תרשי לי להתחיל בקריאת עידוד לחיילי צה"ל שנלחמים ברגע זה בצפון הארץ. מלת עידוד לאזרחי ישראל שיושבים במקלטים, סופגים מטחי רקטות, ויש מעשי גבורה גם בעורף וגם בחזית. כמובן, אני רוצה להביע את תנחומי למשפחות הנפגעים ולאחל החלמה לפצועים. גברתי, הייתי רוצה להתחיל את הדיון על צפון הארץ ממה שקורה כרגע בעזה. מי שלא מבין מה שקורה בעזה - זה תהליך של לבנוניזציה; אם לא נעצור את האירועים בעזה היום, בעוד חצי שנה תהיה לנו לבנון חדשה בעזה. מבחינת הברחת נשק - זה כבר לא הברחה. זו זרימה חופשית של נשק ממצרים לתוך עזה. כל בית וכל חוף וכל בית-ספר הופכים ליעד מבוצר. אני לא מבין איך כוחות הביטחון שלנו לא מתריעים ולא תובעים מהדרג המדיני להתחיל לפעול שם בצורה אחרת לגמרי. מצרים נכשלה כליל בתפקידה לשמור על ציר פילדלפי, בתפקידה לשמור על הגבול הדרומי שלנו. לכן, הקריאה שלי היא לפעול מייד ולתפוס את האחריות - שצה"ל יתפוס את האחריות על ציר פילדלפי ועל מעבר רפיח. שאף אחד לא יגיד שאין לנו מודיעין, שאין לנו מידע, ונהיה מופתעים בעוד חצי שנה ממה שקרה בעזה ואילו סוגי נשק כבר הוברחו לתוך עזה ואילו סוגי נשק נמצאים ברשותם. כמובן, אני חייב לעבור מכאן לנושא הצפון. מה קורה בצפון הארץ - צריך להבין שלמבצע הזה יש ארבעה יעדים: היעד הראשון, להחזיר את החיילים הביתה. היעד השני, להפסיק את ירי ה"קטיושות" והרקטות על יישובינו בצפון הארץ. היעד השלישי, פירוק "חיזבאללה" מהנשק. היעד הרביעי, פריסת כוחות צה"ל בין נהר הליטאני לגבולנו הצפוני. אני מזהיר שאם נפסיק את המבצע ונגיע להפסקת אש ללא השגת ארבעת היעדים, זה יהיה ניצחון של ה"חיזבאללה". זה יהיה ניצחון ברור, וכולם עוקבים אחרי האירועים וההתרחשויות. עצם העובדה שהיום "חיזבאללה" ממשיך לתפקד ומגלה עמידה תחת המתקפה של צה"ל, וזה שהם ממשיכים לירות בקצב של 100 רקטות ביום על יישובינו בצפון הארץ, עצם העובדה שהנהגת שרשרת הפיקוד של "חיזבאללה" ממשיכה לתפקד - כולם עוקבים אחרי הדברים האלה והמשמעות היא מרחיקה לכת. המשמעות מרחיקה לכת גם בסוריה, גם ביו"ש וגם בקרב ערביי ישראל. מי שעוקב אחרי הרטוריקה הסורית חייב להיות מוטרד. בימים הראשונים של המלחמה הסורים שתקו כמו דגים, התחבאו ונראו מבוהלים ופוחדים. מי ששם לב לרטוריקה הסורית ביומיים האחרונים או בשלושת הימים האחרונים, היא השתנתה מקצה לקצה. ברור שהביטחון העצמי חזר אליהם, ואני צופה דברים רעים גם מכיוון סוריה. בסופו של דבר, אם תהיה הפסקת אש, שעוד פעם תנוצל על-ידי "חיזבאללה" - לא לפיתוח הכלכלה, לא לבניית מערכת רווחה, אלא לגיוס מתאבדים נוספים ומחבלים נוספים והברחת נשק - אם אנחנו נגיע להפסקת אש ללא השגת היעדים, אנחנו צפויים לא לשתי חזיתות, אלא לשלוש חזיתות נוספות, גם מכיוון סוריה, גם מכיוון יו"ש וגם מכיוון ערביי ישראל. ברשותך - כי כולם ברחו מזה - אני רוצה לשים דגש מיוחד בנושא ערביי ישראל, גם מלמעלה וגם מלמטה. מי שראה את האבא מנצרת, ששני ילדיו נרצחו על-ידי "חיזבאללה", על-ידי נסראללה, שדיבר בהערכה וכמעט בסופרלטיבים על אותו נסראללה והאשים את ממשלת ישראל ברצח ובהרג, מי ששמע התבטאויות של חברי כנסת שיושבים כאן, שמזמן הפכו לשלוחה מדינית של "חיזבאללה" פה, בכנסת ישראל, לא יכול שלא להבין מהם הכיוונים, הדברים ברורים. חברי הכנסת הערבים לא נגד המלחמה, הם בעד "חיזבאללה", וזה דבר ברור ביותר. אני חושב שזה שבית-המחוקקים פה לא מסוגל להתמודד עם האנשים שבזמן המלחמה מזדהים עם נסראללה ו"חיזבאללה", שהם האויבים שלנו, שנלחמים בנו - זו פשיטת רגל של מערכת המשפט ושל בית-המחוקקים. לא יכול להיות מצב כזה בשום מדינה נורמלית בעולם, לא באנגליה ולא בארצות-הברית. מי שלא מבין, ויושבים פה גם אנשים ממשטרת ישראל, ואני לא רואה פה את השר לביטחון פנים - שלא יגיד שהוא מופתע ואין לנו מידע מודיעיני. האנשים האלה עובדים על הגרסה החדשה של אירועי אוקטובר. שאף אחד לא יהיה מופתע. כל מה שהם עובדים עליו וכל מה שהם מסיתים זה עוד מאירועי אוקטובר, ואל תגידו שלא ידעתם. דבר נוסף, שמעתי את שמעון פרס כמה פעמים בימים האחרונים ואני מודאג. כשאתה אומר שאירן וסוריה, ציר הרשע הזה, זו בעיה של העולם, אתה צודק חלקית. גם היטלר היה בעיה של העולם, אבל אנחנו שילמנו ראשונים ואת המחיר היקר ביותר. אני מסכים אתך שאירן וסוריה זו בעיה של כל העולם. שלא יהיו שום אשליות, העולם לא יעשה כלום. בסופו של דבר התוצאה תהיה אפס. העולם יגנה, העולם ייכנס וידע, העולם יבלבל את המוח, ובסופו של דבר, בדיוק כמו שקרה לפני מלחמת העולם השנייה, אלה חתמו על הסכמי מינכן ואלה על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. בסופו של דבר, שלא יהיו אשליות. פעולה ממשית העולם לא מתכוון לעשות. בסופו של דבר, אנחנו נהיה אחד על אחד מול ציר הרשע הזה. זה התסריט, שלא נהיה מופתעים. מדינת ישראל זקוקה לצ'רצ'יל ולא לצ'מברליין. במצב של היום, חייבים להבין: אני נוסע יום-יום מהבית לכנסת ישראל ואני רואה עוד בטונדה ועוד בטונדה. מי שבונה בטונדות הוא הצד החלש, הצד המפסיד. כולנו זוכרים את פרשת המרגלים ומה אמר משה רבנו. מי שבונה חומות, מי שבונה בטונדות, בסופו של דבר יפסיד. ראינו שלא חומת ברלין ולא קו בר-לב ולא קו מז'ינו, לא עמדו במבחן ההיסטוריה. אם מישהו חושב שניתן להציל את המצב על-ידי בניית גדר הפרדה ובטונדות – הוא טועה. אי-אפשר להפוך את כל הערים שלנו לבטונדות. אנשים נהרגים מ"קסאמים" ומ"קטיושות". כמה אפשר לדבר על עוד ועוד מיגון. מה, נמגן את כל הרחובות שלנו? דבר אחרון, כל ההודעות ששמעתי אתמול על ההתכנסות והבטונדות, זו הודאה בכישלון. אני חושב שכדאי לשים לב מאיפה תוקפים אותנו היום - מעזה, שפינינו אותה כליל, ומלבנון, שפינינו אותה כליל, ואנחנו רואים מה מתבשל ביו"ש. אנחנו יכולים לנצח, אנחנו חייבים לנצח, ותפסיקו לדבר על הכישלונות. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הדובר הראשון הוא חבר הכנסת דני נוה; יש לו שלוש דקות. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שב-12:30 הממשלה מביאה הצעת חוק שתסייע לחלק מן הפתרונות למען התושבים בצפון. אשר על כן, אישרתי לוועדת הכנסת, בראשותה של חברת הכנסת רוחמה אברהם, לדון בחוק וכבר היום אנחנו נאשר אותו בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. לתשומת לבכם. במיוחד אלה שחרדו לכנסת, שמא לא תהיה פעילה. זהבה גלאון (מרצ): - - - היו"ר דליה איציק: יש לך דרך לדבר אתי, אל תדברי אתי ככה. תודה. חבר הכנסת דני נוה. זהבה גלאון (מרצ): עם כל הכבוד, אני יכולה להגיד במליאה מה שאני רוצה. היו"ר דליה איציק: אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. דני נוה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חסן נסראללה טעה. נסראללה חשב שהחברה הישראלית, כפי שהוא עוקב אחריה, היא חברה מסוכסכת, מפולגת. הוא ודאי התבונן לא פעם ולא פעמיים במה שקורה גם כאן, בבניין הזה, בכנסת, באולם הזה, וראה אותנו מגדפים זה את זה, מסוכסכים זה עם זה, משמיצים. הוא ראה את החברה הישראלית, שבה מצד אחד יש קבוצת אוכלוסייה שכל דאגתה היא אולי לאיזה קלאב לשלוח את הילדים בקיץ ומצד שני קבוצת אוכלוסייה שאין לה כסף לשלוח את הילדים לקייטנה במקום כלשהו. הוא חשב שהוא מכיר את החברה הישראלית, והוא טעה. כי מתוך העימות הזה עולה החברה הישראלית עם המכנה המשותף, העמוק, הרחב והמלכד שלה. נכון שהמחיר ששילמנו עד עכשיו הוא מחיר קשה, כבד, נורא, של חיילים שנהרגו, שנפצעו, של אזרחים שנרצחו, של משפחות שלא יחזרו להיות אף פעם כפי שהיו עד לפני הלחימה הזאת. אבל כשאני שומע לא פעם ולא פעמיים, מתוך הטראומה של העבר, אנשים שאומרים שזו לא תהיה ואסור שזו תהיה מלחמת לבנון השנייה - אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו לא מלחמת לבנון השנייה, זה עדיין בעצם המשכה של מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, של העם היהודי בארץ-ישראל. זה עדיין אותו מאבק יסודי, בסיסי שלנו, על הזכות שלנו לקיים בית לאומי לעם היהודי בארצנו, בארץ-ישראל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המסקנה מהדבר הזה היא מאוד ברורה ומאוד פשוטה. ואני חושב שרבים, לא רק בארץ אלא גם בעולם, מבינים אותה. לא פעם אנחנו הולכים בימי זיכרון לבתי-העלמין ומשתמשים בביטויים כמו "במותם ציוו לנו את החיים", ביטויים עמוקים, אבל לפעמים יש איזו תחושה שאולי אלה מלים גבוהות, שלא תמיד מבטאות משהו. הפעם, אני חושב שמרבית אזרחי ישראל מבינים שמשמעות הדברים היא אחרת. היא שונה. זה מאבק של אנחנו או הם. זה לא מצב שבו אם רק נוותר עוד קצת או אולי נתפשר או אולי נתגמש, הם ירפו מאתנו או יוותרו קצת או יגלו סלחנות. לכן, מעבר לאותם דברים שבצדק נאמרו פה, על כך שהמלחמה הזאת או הלחימה הזאת חייבת להסתיים באותם דברים שיפרקו את יכולותיו של ה"חיזבאללה" גם סמוך לגבול וגם את יכולת הטילים שלו; והדברים האחרים מעבר לכל הדברים הללו, הדבר החשוב ביותר הוא, שהלחימה הזאת תסתיים באופן כזה, שבתודעה, מטהרן דרך "חיזבאללה" ועד ה"חמאס" בעזה, תיצרב הידיעה שמדינת ישראל היא מדינה חזקה, שמעבר להישגים טקטיים כאלה ואחרים, שאולי ה"חיזבאללה" משיג בשדה הקרב, צה"ל הוא צבא שגדול עליהם בכמה וכמה מידות. שתיצרב בהם המודעות, התודעה שכל התוכניות, המגמות האסטרטגיות, האמונות המעוותות של חיסולה של מדינת ישראל צריכות לרדת מסדר-היום. לסיום, אדוני היושב-ראש, והדברים נאמרו פה, אני פונה לממשלה בשתי קריאות. האחת - לא למצמץ ולא למסמס ולא להחמיץ את ההזדמנות הבלתי-חוזרת שיש לפתחה בהסכמה הלאומית הרחבה פה ובדעת הקהל העולמית, כי אחרת ניאלץ לחזור ולשלם מחיר כבד פי-כמה. ולבסוף, להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות - לתת פתרון מיידי, היום, גם לעובדים וגם למעסיקים. אי-אפשר להגיד לתושבי ישראל: תשבו בממ"דים, ואולי, ונראה, ונטפל בשאלה איך תקבלו משכורת. אי-אפשר להגיד לבעלי מפעלים: אין מי שיבוא לעבודה ואולי נראה איך נשפה אתכם בעתיד ונבדוק ונעשה עבודת מטה. צריך לתת להם פתרונות מיידיים, מעשיים, בלי התחכמויות ובלי התפתלויות ביורוקרטיות. תשובות ברורות לעורף הישראלי היום. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת דני נוה. על הנקודה האחרונה אנחנו ודאי נעמוד היום במהלך הליכי החקיקה. חבר הכנסת שי חרמש, בבקשה. אני רוצה לומר, שכאשר מדברים על מלחמת "שלום הגליל", צריך לזכור שהיא המלחמה שהסירה את האיום מיישובי הצפון, אותו איום שהחזירה הנסיגה החד-צדדית. שי חרמש (קדימה): אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, בסערת הקרב הזאת אני מבקש להיות פה לאוכלוסיית הדממה של קווי העימות בלבנון ובעוטף-עזה. המלחמה בלבנון הוכיחה פעם נוספת שחוסנו של צה"ל נבחן קודם כול בחוסנם של יישובי הספר. הם קובעים בסופו של תהליך את כוח העמידה של מדינת ישראל כולה. בסיומו של יום קרב, ואני מתפלל שהסיום הזה יהיה קרוב ככל האפשר, בל יישכחו כפי שנשכחו בעבר. קו העימות בצפון סופג, ניזוק. חלקו מפנה את משפחתו ומתנתק ממנה, נושך שפתיים ושותק. בעוצמתו זו, בעוצמת השתיקה, הוא זה שמאפשר לצה"ל לפעול בלבנון. אנו נזכרים בהם, לדאבוננו הרב, רק בעת חירום. מעל בימה זו, בשעת-חירום זו אני קורא אל היום שאחרי, עת ישוב הצבא לקסרטיניו. או אז, או אז, יחזרו תושבי קו העימות לביתם הפגוע, למטע ולפרי הרובץ מתחת; אל הלולים הנטושים, אל המפעלים ההרוסים. הם ילקקו את הפצעים, בדממה, כפי שידעו בעבר. הם יקומו למלאכת יומם ויקראו: נתחיל מבראשית. 14 יום חלפו וטרם השכלנו להאיר להם פנים. גם סיוע ראשוני עבור הנזק לפרנסתם טרם ניתן. זהו ביטוי אלמנטרי לסולידריות, זהו ביטוי מינימלי למחויבות שלנו למי שמגן על הגבול. יופעל לאלתר "מסלול ירוק", ולפחות את הדברים האלה ניתן לעשות פה היום וכרגע. הבה נבוא מכאן ונבטיח, אבל הפעם, לשם שינוי, כתושב הספר אני מבקש: בואו גם נקיים. ביום שלמחרת שוך התותחים, למחרת אותו יום נכסף, תוקם תוכנית שיקום לאומית לפריפריה בצפון ובקווי העימות בעזה. תוצג תוכנית אמיתית להשבחת הפריפריה. לא סעד, לא רווחה, לא פיצוי, לא רחמים. הם אינם נזקקים לדברים האלה. יש להם די והותר, כבוד היושב-ראש. צריך תוכנית אמיתית של קיצור הטווח מהמרכז לפריפריה בתשתיות; השבחת התעסוקה, שדרוג החינוך, העצמת ההשכלה הגבוהה והמחקר, תמרוץ משתכנים חדשים, עיבוי ההתיישבות, חיזוק רמת החיים, שיפור איכות החיים במקום. והכול תחת ססמה כל כך נדושה שאקרא לה: הטובים לפריפריה. נהפוך 50 שנה של הבטחות ותוכניות למעשים של ממש. זו שעת רצון. זו ההזדמנות. תושבי גבול הלבנון ועוטף-עזה רוויים בהבטחות. שעת המבחן הבא קרבה. שעת רצון, שעת כושר, שבה ייפתחו שערי תקווה. איומי המלחמה, לדאבוננו הרב לא תמו ותפקיד קו העימות בצפון ותפקיד קו העימות של עוטף-עזה, של אותם אזרחי הדממה, לדאבוני, שרירה וקיימת גם בשנים הבאות. "עוז לתמורה בטרם פורענות" אמר בקונוטציה אחרת יצחק בן-אהרון, זיכרונו לברכה. בואו נפעל יחדיו. בשעת רצון זאת לא נחמיץ את השעה. בל נחפש תירוצים בעתיד. ההזדמנות כולה בידינו. בל נאכזב את מגיני הגבול, הם מצפים ומאזינים לנו כרגע במקלטים. הם ראויים, הם מצפים ואנו מחויבים. בל נשתמט ויחד נצליח. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת חרמש. יעלה ויבוא יושב-ראש סיעת העבודה, חבר הכנסת אפרים סנה. אחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי מסיעת ש"ס. אפרים סנה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראש ובראשונה עלי להיות לפה למאות אלפי ישראלים שאת חלקם פגשתי ביישובי הצפון ובכבישיו ולהם יש מסר אחד: אל תפסיקו. אנחנו מוכנים לעמוד בקושי ובסבל, אבל תעשו את המלאכה הזאת עד תומה. אבל, באתנחתה קלה הם מוסיפים ואומרים: אבל תעזרו לנו, תעזרו לנו. וזה המושבניק, שהפרי תלוי על העץ ועוד מעט ירקיב וייפול, וזה בעל העסק הקטן בנהרייה, שמעסיק 18 עובדות בחדר קטן, בדירה קטנה, והוא לא יודע מה יהיה בחודש הבא, וזה העובד בחברת כוח-אדם שיאבד את מטה לחמו בעוד שבועות מעטים. לכן, מה שהכנסת צריכה לעשות - קודם כול להעביר, עוד היום, את החוק להגנת עובדים בשעת-חירום. הדבר השני - להרחיב את כל התקנות שתוקנו למען יישובי קו העימות ברצועה של 9 הקילומטרים לכל אותם יישובים בצפון שהופגזו על-ידי ה"חיזבאללה". זה הצדק המינימלי. צדק חברתי הוא תנאי לחוסן חברתי, ולחוסן חברתי אנחנו זקוקים עד מאוד בימים האלה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מהי המלחמה הזאת? זו המערכה הראשונה של ישראל כנגד ממלכת הרשע שגזרה עלינו כליה; ממלכת הרשע של האייטולות בטהרן, שבונה נשק גרעיני, טילים ארוכי טווח, וחזונה - סופה באש ועשן. אמרתי מערכה ראשונה כי אינני בטוח שהיא המערכה האחרונה. כל העולם מחזר אחרי המשטר הזה, מציע לו מכל טוב הארץ, ובלבד שטובה אחת יעשה לו, שיחדל להעשיר את האורניום. כולם רצים אליהם. ואנחנו אמרנו לסחיטה הזאת - לא. שש שנים, שש שנים בנו כנגדנו מאזן אימה, ובהצלחה. 13,000 רקטות וטילים על ראשינו, מגבעת-אולגה וצפונה, יש אומרים גם מעבר לזה. שאבו מים מהירדן - והבלגנו. לקחו כפר ישראלי לכל דבר וסיפחו את מחציתו לארץ ה"חיזבאללה" - והבלגנו. הרגו בחיילינו - והבלגנו. השבוע, בשבוע שעבר, לדבר הזה הגיע סוף. ואסור שמאזן האימה יחזור ויוטה לרעתנו. אנחנו נמצאים בימים האלה בפתחו של שלב חדש במערכה. הכוח האווירי מגיע למיצוי הישגיו. הגיע השלב הקשה, שלב הבונקרים והמחילות והטראסות והסבך ומי שמסתתר מאחוריהם. זה השלב הבלתי-נמנע, ההכרחי והקשה. יום-יום אנחנו קוברים את מתינו, אבל השעה הזאת היא לא שעת הבכי והתלונה. יש רגעים שבהם אומה חורקת את שיניה, וזה השלב שבו אנחנו נמצאים. כי כשיחזרו הלוחמים מלבנון, נצטרך להישיר אליהם מבט, כי הם לא שואלים עד מתי והם לא שואלים מה יהיה הסוף. הם עושים את מה שצריך, וצריך לתת להם את כל הגב, את כל החיבה, את כל התמיכה. אין לדעת כמה זמן ייקח שלב זה. אין לדעת כמה זמן זה ייקח, כי לא בקלות נמצא את אותו גורם שיבוא וישב שם במקומנו, ובלבד שה"חיזבאללה" לא יחזור עוד לשבת מעל אביבים, זרעית, משגב ומטולה. עד שלא יימצא גורם כזה, אין אחר זולת צה"ל שיהיה שם. לא נעים לשמוע את הדברים האלה אולי, אבל זאת האמת, ואנחנו צריכים אורך רוח ולדעת שהאלטרנטיבה לזה היא הכי גרועה שיכולה להיות. כל המזרח התיכון מסתכל כעת אלינו. רוב המזרח התיכון אינו רוצה ב"חיזבאללה", לא בביתו ולא בקרבתו. רן כהן (מרצ): גם לא במרפסת. אפרים סנה (העבודה-מימד): בשום מקום הוא לא רוצה. זאת השעה לקבוע במזרח התיכון קו תיחום חדש: המטורפים, הקיצונים, הפנאטים מצד אחד, והמתונים מצד שני. בסיטואציה נדירה, אנחנו תקוותם של כל אלה שאינם רוצים פה את שלטון החושך והקנאות. אם נעמוד עם כל כוחות הנפש שיש בנו במערכה הזאת, בסופה יצא גם "חיזבאללה", ובעיקר שולחיו מטהרן – הם יצאו כשידם על התחתונה. על חורבנם אפשר לבנות מזרח תיכון אחר. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת סנה, אמרת דברים אמיתיים ונכונים. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, למה אין אף שר פה? היו"ר גדעון סער: אתה צודק. אני מפסיק את הישיבה עד ששר משרי הממשלה ייכנס. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על כך. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: הפסקה חמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 12:28 ונתחדשה בשעה 12:29.) היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, הצפון חשוף למתקפת טילים כבר 14 יום. ילדים נתונים באימה וקשישים חסרי אונים בבתיהם. יש אזרחים שלא יכולים להגיע אפילו לבתיהם. הכרזה על מצב מיוחד בעורף בעצם באה לאפשר לפיקוד העורף לתת הוראות להצלת חיים, הוראות על שהות במקלטים. בעקבות ההוראות הללו נבצר מתושבים רבים להגיע למקום עבודתם, רבים מההורים נאלצו לשבת בבתים, כדי לשמור על הילדים שאין להם מסגרת חינוכית. השבתת העבודה גורמת נזק גדול למעסיקים ולעובדים כאחד. התוצאה היא פגיעה כלכלית בפרט ובכלל. כתושב עכו התרעתי על כך כבר בשבוע שעבר. דיברתי עם כמה שרים, ובמליאה דיברתי עם שר הפנים והעליתי בפניו את המצוקה, את הנושא של קו החירום. אני חייב לציין, שביום רביעי שעבר הצדיק שר הפנים את דברי. לצערי, עד היום הממשלה גררה רגליים, לא קיבלה החלטות ברורות. חבל מאוד שהממשלה מפקירה את זירת החקיקה הממשלתית לטובת החקיקה הפרטית, כדוגמת הצעתם של חבר הכנסת עמי אילון וחבר הכנסת יורי שטרן, שבעצם באה לתת מענה על המצוקות במקום שהממשלה תעשה את זה. הממשלה צריכה ליזום חקיקה ראויה ומושלמת ולהכריז על מצב חירום, ולא להמתין לתחילת החודש - אז אנשים צריכים לקבל משכורת וחלקם לא יקבלו בכלל - ורק אז לחפש מענה על מצוקות העורף. אסור שהדבר הזה יקרה. איזהו חכם, הרואה את הנולד - כבר היום הממשלה צריכה לתת מענה על מצוקות העורף, כדי שהעורף יוכל להמשיך ולעמוד איתן מול מתקפת הטילים. אל לה לממשלה להיגרר אחר הצעות חוק פרטיות שמטרתן פתרון מצוקות בראייה מוגבלת. אדוני היושב-ראש, המצב הכלכלי בצפון צריך להדאיג את כולנו, ולא רק את ראשי הרשויות. זו לא הבעיה של ראשי הרשויות, שעושים מלאכה יוצאת מן הכלל, מלאכה נאמנה. הבעיה אינה בעיה מקומית, זו בעיה לאומית, והממשלה צריכה לתת על כך את הדעת, ויפה שעה אחת קודם. אני רוצה לברך את היושבת-ראש, חברת הכנסת דליה איציק, אשר דרשה בצורה חד-משמעית מהממשלה לקבוע שר לפתרון המצוקות של היישובים המותקפים. אסור שקריאה זו תישאר בחלל ריק. צריך לקבוע לממשלה מועד קצר ככל האפשר, וזאת כדי לשדר ביטחון כלכלי לתושבי הצפון. אדוני היושב-ראש, על מנת להימנע מקריסה כלכלית של עסקים ומפעלים באזור הצפון, אני מציע שהממשלה תסדיר מייד בחקיקה שיפוי למעסיקים, פתרון לעובדים, ולקבוע שבכל מקום הסובל מאימת הטילים תינתן לתושביו לכל הפחות מטריית הגנה כלכלית, ולא להפלות בין עיר זו לעיר אחרת. מישהו יכול לומר לי מה ההבדל בין שלומי ונהרייה לבין עכו וקריית-מוצקין? כולם נמצאים תחת אותה אימת טילים, כולם יושבים במקלטים, כולם דואגים ונושאים עיניהם ליושב במרומים. כולם שווים, ואי-אפשר להפלות בין עיר שחטפה יותר טילים לאחרת שחטפה פחות טילים. כולנו סובלים באותה מידה, כולנו יושבים במקלטים. לסיום, אדוני היושב-ראש, נמשיך להתפלל, ונחזק את חיילי ישראל, את כוחות הביטחון, את כוחות ההצלה, העושים מלאכת קודש תוך סיכון עצמי. נחזק את כל מפעלי ההתנדבות, המפיחים רוח טובה ומחממים את הלבבות בקרב העם. נודה לבורא עולם על כל הנסים והנפלאות והחסדים שהוא עושה עמנו. כשמטר הטילים יורד, נפגע רכוש רב. אני רוצה לספר לכם חוויה אישית: כשהטילים פגעו בעכו, ראיתי את ההרס הרב שנגרם בכמה בתים בסביבה, ורצתי מייד לבית-החולים בנהרייה לראות את הפצועים, לראות את האסון הגדול. והנה, לשמחתי, הפגיעה ברכוש היתה קשה, אבל בחסדי השם אנשים כמעט שלא נפגעו. היו מעט פגיעות קלות. לכן, אדוני היושב-ראש, הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו. בימים אלה עלינו לקיים את הנאמר: איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. חזק חזק ונתחזק למען מדינתנו. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. אני מצטרף לדבריו ומוסיף גם את יישובי הדרום לגבי כל נושא הביטחון. אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, חברי, ימים קשים עוברים על תושבי הצפון ואזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לשלוח ניחומים למשפחות חיילי צה"ל ומשפחות האזרחים שנהרגו, וברכת החלמה מהירה לפצועים. אני רוצה לחזק את ידי משפחות החטופים גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר. רבותי, אני רוצה לספר לכם, שסיעת ישראל ביתנו היתה בצפון. לאחר מכן נסעתי לביקור חולים בבית-החולים בחיפה. זה היה לפני כמה ימים. באחת המיטות שכב חייל פצוע. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר על צה"ל שלא מפקיר חיילים בשדה הקרב. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא של סיירת אגוז, שתחת אש, באומץ רב, חילצו את הפצועים וההרוגים. כולי גאווה שאלה החיילים של כולנו. אני רוצה לעבור לאזרחי מדינת ישראל, לאלה שחיים בצפון, לאלה שממשלת ישראל חייבת לשחרר להם מייד את הכספים ולתת להם תמיכה. תושבי הצפון קיבלו עזרה רבה מארגונים וולונטריים, מאנשים טובים, אזרחים מצוינים של מדינת ישראל. דוגמה אחת היא של אזרח מדינת ישראל ארקדי גאידמק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שאת הדברים האלה צריכה לעשות ממשלת ישראל. בתוך כמה ימים הוא פתח קייטנה. הוא מתעקש ואומר שזה מחנה. הוא עשה את זה באומץ לב כלכלי, עם רצון טוב. הוא חיבק ואסף את האנשים האלה בניצנים. האנשים האלה חיים באוהלים אצל ארקדי גאידמק. אני חושבת שמדינת ישראל היתה צריכה לעשות את זה. כמו שאמרתי, אומנם יש אנשים טובים ומצוינים במדינת ישראל, עמותות, אנשים שרצים בהתנדבות לעשות, לחבק, לחזק את אנשי הצפון, אבל אני חושבת שיחד עם העזרה של הארגונים ממשלת ישראל צריכה לקבל קודם כול החלטה. ישבנו אתמול שעות ארוכות בוועדת הכספים לדון בכך. ממשלת ישראל חייבת לעשות את זה. רבותי, גם מחר ועדת הכספים תתכנס בצפון. ועדת הכספים צריכה לאשר את ההחלטה של ממשלת ישראל. התאספנו היום כאן, אבל מחר אנחנו צריכים לצאת עם בשורה לתושבים. שמעתי את הזעקה של המפעלים, של העסקים ושל התושבים בצפון על הפסדים כספיים והפסדים ברכוש. אני חושבת שממשלת ישראל צריכה להכריז על מצב חירום, ולהתחיל להכריז על מצב חירום ביישובים בצפון, שנמצאים במצב מצוקה. כאשר אדם שיש לו משפחה צריך לקום בבוקר ולדאוג ולחשוב איך הוא מגייס את המשאבים הכלכליים שאין לו, ואיך הוא מוציא מהכספומט את הכספים שאין לו, ואיך הבנקים סגורים ואין מזון - מה זאת אומרת? מדינת ישראל חזקה, אנחנו חזקים ואנחנו גאים במדינת ישראל ואנחנו ננצח, אבל עם זאת, אנחנו צריכים לחשוב על היום ועל מחר, על מה שנעשה מחרתיים ועל מה שאנחנו עושים היום. רבותי, באחד הביקורים שלי הייתי אצל משפחה של עולים חדשים. נכנסנו למשפחת דניס לפידוס, ואני מוכרחה להגיד שראיתי אמא שמחבקת את התמונה של הילד כמו שמחבקים תינוק. דניס לפידוס נהרג במוסך הרכבת בחיפה. ביקרנו ב"רמב"ם" ועברנו ממיטה למיטה של עולים וותיקים. אני מוכרחה לומר עד כמה אזרחי מדינת ישראל חזקים, עד כמה הם אמיצים. עמדתי ליד אחת המיטות, של ניקה שמחוביץ', שאבא שלו, עם מבטא של אזרח שעלה מבאקו, אמר: נס קרה כאן. אני מחזקת את המשפחות של האנשים שנהרגו ואלה שנמצאים בבית-חולים. הפנים שלו אחרי פציעה, את השפתיים שלו הוא בקושי הזיז, הלשון כבדה בפה, וניקה אמר: אתמול היה כאן הרמטכ"ל והבטיח לי פצצה, אבל פצצה כזאת שתהרוס את הטרוריסטים שנמצאים בלבנון. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני דואגת לאזרחים שלא מבינים עברית. סיעת ישראל ביתנו דאגה להעברת כמה מיליונים לתחנת הרדיו של "קול ישראל" ברוסית. אגב, אני צריכה להסביר את ההיסטוריה של תחנת הרדיו. הקימו את התחנה הזאת אחרי מלחמת המפרץ, כאשר הבנו שחלק מהאזרחים שמגיעים למדינת ישראל לא מבינים את השפה העברית. אני זוכרת איך שכנים טובים ניסו להסביר עם האצבעות ועם הידיים לשכנים החדשים, שלא ידעו את השפה העברית, שלא הספיקו ללמוד אותה, מה צריך לעשות כדי להגן על המשפחה, איך להיכנס למקלט ואיך לנסות להשתמש בדברים שצריכים כאשר יש מצב חירום. היום, אחרי הביקור שלנו בחיפה, אני כועסת. אני כועסת על ממשלת ישראל שצריכה לדאוג לאותם אנשים שהיום לא מבינים עברית. אני כועסת על זה שמצב המקלטים הוא לא טוב. אני כועסת על זה שאזרחים במדינת ישראל, כאשר הם צריכים לרדת למקלט, נמצאים בו בלי אמצעים סניטריים אלמנטריים. אנחנו נדבר על זה אחר כך, לא היום, אבל אנחנו חייבים לדאוג לאותם אזרחים שנמצאים ימים ושעות במקלטים כאשר אין בהם אמצעים סניטריים אלמנטריים. שלשום קיבלתי שיחה מאוד מאוד קשה מאשה אחת מנשר, שפרצה בבכי. היא אמרה שהיא נמצאת בבית עם אמה שמרותקת למיטה ועם שני נכדים. היא אמרה: אני צריכה להוציא את אמא שלי מהצפון, אני לא יכולה להשאיר אותה כאן, אבל אני דואגת גם לנכדים שלי. אמרתי לה: תתקשרי בבקשה לעירייה. היא אמרה: אני לא יכולה להגיד מלה בעברית והם לא מבינים אותי. אמרתי: אני אתקשר. ניסיתי במשך שעה שלמה ולא השגתי אף אחד. לא השגתי אף אחד. אני דואגת לאותם קשישים שמרותקים למיטה, שצריך להוציא אותם מהצפון, ואני חושבת שכולנו דואגים. רבותי, אני רוצה לחזור ולהגיד שאנחנו גאים בצבא מדינת ישראל, אנחנו גאים באזרחי מדינת ישראל, ואנחנו נעשה הכול וננצח, אבל עם זאת, אנחנו חייבים לצאת היום מהכנסת עם בשורה ועם אישור לתושבי הצפון. כולנו מדינה אחת ואנחנו דואגים למצב בצפון. ממשלת ישראל חייבת להכריז היום על מצב חירום, כי זה מצב חירום. כאן, בכנסת, אנחנו צריכים לצאת עם הבשורה הזאת. אני דורשת היום, יחד עם חברי, מממשלת ישראל אישור למצב חירום על מנת לחזק את תושבי הצפון. בזה נצליח לחזק אותם, ואני אסירת תודה על זה שהם חזקים, אמיצים, אזרחי מדינת ישראל טובים. היו"ר יצחק זיו: תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. אני מזמין את חבר הכנסת אפי איתם. בבקשה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אצלנו בבית על דלת המקרר תלויה תמונה, ובתמונה הזאת מופיעים כ-12 אנשים צעירים, עם חיוך מלא תום ושמחת חיים של נעורים. האנשים האלה הם הצוות של הבן שלנו ביחידת אגוז. בשבוע האחרון שלושה מהם אינם עוד בין החיים. היינו בלוויה של נדב, קברנו אותו בבית-הקברות בכרמיאל, כשצופרי האזעקה מלווים את הלוויה. קברנו את סעדיה בקריית-שמונה, כשהלוויה נדחית פעם אחר פעם בשל מטחי ה"קטיושות". היום נקבור את יונתן בקיבוץ להב. כשראיתי את האנשים הצעירים האלה, שהתבגרו בן-לילה של לחימה על מרון-א-ראס, כשראיתי אותם נפגשים בבית-הקברות, כואבים אבל נחושים לשוב ללחימה ביום שלמחרת, ראיתי אותם ניבטים אלינו מתמונות העיתונים כשחריץ כמעט בלתי נראה שחרצה הדמעה ואגל זיעה על צבעי ההסוואה שעדיין על פניהם, אז ידעתי שננצח. ידעתי שננצח כשראיתי את האיש שביתו חרב זה עתה מתיישב בין ההריסות ליד הפסנתר ומנגן, והקלידים קצת תקועים והאבק עדיין מכסה את הפסנתר שקיבל מאחיו, והוא מנגן ואומר שמי שמנגן בסולם מז'ור, בסופו של דבר ינצח; ואת השכנים שחור מחבר אותם עכשיו מתקרה לרצפה והם מדברים ושואלים: מה אפשר לעזור? מה צריך? ואומרים זה לזה בחיוך שבז לקורי העכביש והולך וטווה קורי פלדה של חברה שרוחה חוזרת אליה, מהחור הפעור בין תקרה לרצפה: עכשיו אנחנו שכנים באמת. וידעתי שננצח. ידעתי שננצח, כי זכרתי את הרגעים האלה, שבהם אני, לפני כמעט 35 שנה, הוטלתי אל מערכה פתאומית, ולא שאלתי אז, לא על תבונתם של המנהיגים ולא על רוחק הראייה של אנשי המודיעין, אלא ידעתי שפשוט צריך להילחם כדי להציל את המדינה הזאת, את הארץ הזאת. היינו אז הסגנים והסג"מים של חורף 73', ועכשיו אלה הבנים שלנו והחתנים שלנו, ואנחנו מחבקים אותם, מתפללים שיחזרו הביתה בשלום ומוחים דמעה על אלה שלא ישובו עוד – האחים לצוות של אגוז, של גולני, של צה"ל כולו, של הצוות הגדול שנקרא עם ישראל. זאת מלחמה על הבית, על הבית כפשוטו; על הבית שאי-אפשר לברוח ממנו, למכור אותו, להתפשר עליו – הבית הפרטי של כמעט מיליון אזרחים, והבית הלאומי שלנו. זאת אותה מלחמה שאמרנו שבה נעמוד כולנו מאוחדים כחומה בצורה ללא מחלוקות. בא הרגע הזה, ועלינו, על כל מי שביקש סבלנות, על כל מי שביקש הבלגה, על כל מי שביקש דרכים אחרות שהכזיבו, עלינו מוטל עכשיו להתייצב, כולנו כאיש אחד, ולהביא ניצחון; מלה שכבר כמעט שכחנו את טעמה, וצלילה נשמע כל כך מוזר, אנכרוניסטי, בשפה יותר מודרנית – לא רלוונטי, ומתברר שאין לניצחון תחליף. תחליפי ניצחון תכונתם שהם מתוקים לרגע, ובסופו של דבר הם מרים כלענה וכסם המוות לאומה שחפצה חיים ארוכים, חיי נצח. זה לא זמן לשאלות, אם כי שאלות תישאלנה; זה לא זמן לבדיקות, אם כי בדיקות תיתבענה. אבל כבר מתוך המערכה הזאת עולות אמיתות חשובות שיש להניח אותן כאן, בבית הזה, ומול כל בית ישראל, בלי טיוחים. אנחנו בתחילתה של מערכה קשה מאין כמותה. אנחנו בתחילתה של מערכה – והוזכר כאן ציר הרשע. זה באמת ציר של רשע צרוף ופשוט שחפץ בהשמדתה של מדינת ישראל בלא הבחנה – לוחם, אזרח, זקן, אשה, ילד. כך מי שמפוצץ את עצמו בתוך אוטובוס של ילדים בדרך לבית-הספר, כך מי שמכין נשק השמדה המונית וכך מי שמשגר רקטות אל לב לבם של יישובים מאוכלסים. זהו רשע צרוף, שאין להתפשר עמו ולהתרצות בשום דבר חוץ מאובדנו ושבירתו עד כלות. לכן צריך להכריע. "חיזבאללה" מקווה שהעולם – ואולי חולשת הרגע שלנו – ימלט אותו. אם נבחר שוב באיזה נתיב של אשליה, איזה כוח בין-לאומי עם סמכויות אכיפה – מכבסת המלים הארורה היא שהביאה אותנו למקום שאנחנו עומדים בו כעת. שום אדם לא יילחם את מלחמתנו, ואני מוסיף – ובצדק. אינני רוצה שום נער אמריקני, או נער גאנאי, או נער נורבגי שיעשה את העבודה במקומנו. אם צריך לעשות זאת, נעשה זאת באופן הטוב ביותר בעצמנו. ולכן לא יהיה כל מהלך מדיני טרם הכרעתו של "חיזבאללה" עד כלות, במקום, בעומק, בזמן ובגודל ההרס הנדרשים. ואני אומר לכם זאת כמי שכבר לחם שלוש פעמים וכבר שלוש פעמים כבש את בינת-ג'בל הארורה. במבצע "ליטאני" כבשתי את בינת-ג'בל; במבצע "שלום הגליל" כבשתי את בינת-ג'בל ואת מרון-א-ראס, ואחר כך, כשברחנו משם, גזרתי על בני ועל חתני להילחם שם, בעצם השעות האלה, פעם נוספת. אם אנחנו מתכוונים לשפוך את דם ילדינו ואחר כך להמציא איזה תחליף שקרי, איננו ראויים לשבת בבית הזה. ולכן אני אומר: צה"ל – כרגע רק צה"ל – יהיה אחראי לאותו אזור של משטר ביטחוני מיוחד שישתרע מהליטאני ודרומה, וגם מצפון לו יהיו חופש טיסה, וכן פעולות מיוחדות ותקיפה נקודתית של כל תשתית שתתגלה או שתשוקם. זה מחיר ההרפתקה שלבנון גזרה על עצמה, וכל זמן שהיא לא תהיה מסוגלת להציב צבא אפקטיבי, כנדרש ממדינה ריבונית, אנחנו נעשה זאת. אני מודאג מהקולות הנשמעים – כמו חזרה אל ההונאה העצמית – על איזה כוח בין-לאומי חזק עם סמכויות אכיפה. אני מכיר כוח כזה; הוא לא בין-לאומי, הוא לאומי, והוא נושא על הטנקים שלו ועל הפגזים שלו את דגל מדינת ישראל החפצה חיים. כמה דברים נוספים מתגלים: סוריה ואירן – והדבר הזה נאמר כאן, לכן אני לא ארחיב – הן האבא והאמא של הטרור ושל הכוונה להשמידנו נפש. שום מערכה לא תסתיים כל עוד מתקיימת היכולת הטילית הלא-קונבנציונלית, שנמצאת כבר היום בידי סוריה, טילי אס-אס-21, שמכסים את כל מדינת ישראל, עם ראשי חץ כימיים, וכל עוד לא יושמד ויבוטל הפרויקט הגרעיני האירני. בעצם, שום דבר אסטרטגי במצב לא השתנה. סוריה אינה מסוגלת ואינה ראויה להחזיק נשק לא קונבנציונלי מול ישראל, ופירוק הנשק הזה הוא תביעה צודקת ומינימלית מסוריה. וכמובן, הפסקה מוחלטת של הפרויקט הגרעיני. גם כאן, אני יותר מחושש שהעולם ישלם מס שפתיים ואנחנו נצטרך לטפל בזה בעצמנו. צריך להכין את האומה, צריך להכין את הצבא, צריך להכין את הכלים למערכה הרחבה. איננו חפצים בה, אבל נדמה לי שהיא כמעט בלתי נמנעת. אני רוצה לומר עוד כמה דברים קצרים. אינני כולל באופן גורף את כל ערביי ישראל בהתייצבות מאחורי אויביה המרים של מדינת ישראל. אני כולל בה את כל נציגיהם בכנסת – את כולם, ואני מוקיע אותם כגיס חמישי שפועל בבוגדנות נבזית - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): תפסיק עם ההסתה הזאת. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - בבוגדנות נבזית, בתקיעת סכין בגבה של האומה הנלחמת על חייה מלחמה צודקת מאין כמותה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אתה המוקש הגדול בישראל. רן כהן (מרצ): מי אתה? מה אתה? אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אפעל בכל כוחי לסלק אתכם מהבית הזה, ואפעל לשלול מכם את האזרחות הישראלית. אינכם ראויים לשאת תעודת זהות ישראלית. אינכם מזדהים עם ישראל; זהותכם היא "חמאסית", זהותכם היא "חיזבאללאית", תעודה כזאת אתם צריכים לשאת. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אנחנו נישאר, אתה תעוף. זהותנו ערבית מוסלמית ואנחנו גאים בזהות הזאת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אתה איש דם, איש מלחמה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ביום כזה במקום שהם יסתמו את הפה הם עוד מפריעים לי. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): תסגור את הפה אתה. תשתוק. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תשתקו. תשתקו. לכו לפינה החשוכה של תומכי "חיזבאללה" ו"חמאס", הראויה לכם. פעם אחת תשתקו. די כבר עם ההסתה, עם ההשוואות, עם החוצפה. צריך לסלק אתכם מפה. אתם לא ראויים לשבת פה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): - - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בסיכומו של עניין, אני חושב - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אתה צריך לשתוק - - - רן כהן (מרצ): - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הוא כבר גמר את הזמן שלו. רן כהן (מרצ): - - - היו"ר יצחק זיו: אולי תאפשרו לו לסיים. הוא כבר מסיים. רן כהן (מרצ): מה זה גיס חמישי? לימור לבנת (הליכוד): חלק מהחברים הם גיס חמישי. חלק מהדוברים הם גיס חמישי. רן כהן (מרצ): אפשר להתווכח, אבל לא לדבר על גיס חמישי. לימור לבנת (הליכוד): בחלק מהדברים הם גיס חמישי. היו"ר יצחק זיו: אבקש להפסיק את השיחות ולאפשר לחבר הכנסת אפי איתם לסיים. הוא סיים את הזמן. הוא כבר מסיים. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הוא סיים את הזמן שלו, מספיק. לימור לבנת (הליכוד): מי שמציע - - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא יכול לסבול את זה שהבנים שלנו נלחמים ונהרגים ואתם תומכים באויב. תתביישו לכם. תלכו מפה. נמאסתם. על כולם נמאסתם כבר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - לימור לבנת (הליכוד): מי שמציע ל"חיזבאללה" לחטוף עוד חיילים הוא גיס חמישי. רן כהן (מרצ): כך הסיתו נגדנו. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רן, על מי אתה מגן? על מי? אתה אלוף-משנה בצה"ל. עליהם אתה רוצה להגן? בוגדים. רן כהן (מרצ): אתה רוצה להתווכח, תתווכח, אל תסית. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בתוך הבית הזה בוגדים. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אתה בוגד. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני בוגד? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כן. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אברהים צרצור - - - היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אפי איתם, תסיים. עבר הזמן. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא יכול לסיים את הנאום. משפט סיום. לימור לבנת (הליכוד): איך אפשר להתווכח? על מה להתווכח? רן כהן (מרצ): זה לא ויכוח. לימור לבנת (הליכוד): מי שמציע ל"חיזבאללה" לחטוף חיילים - - - רן כהן (מרצ): - - - לימור לבנת (הליכוד): עליך אני מתפלאת, רן, לא עליהם. היו"ר יצחק זיו: תסיימו את הוויכוח. אבקש לתת משפט סיום לחבר הכנסת אפי איתם. לימור לבנת (הליכוד): - - - רן כהן (מרצ): - - - היו"ר יצחק זיו: חברת הכנסת לבנת וחבר הכנסת רן כהן, אני מבקש להפסיק את הדו-שיח ביניכם. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני רוצה לסיים ולהעלות על נס ולהביע תודה עמוקה, בשם אזרחי מדינת ישראל, לנשיא האמריקני ג'ורג' בוש ולעם האמריקני, שעומדים כראוי למנהיגת העולם החופשי, מבינים מול מה אנחנו עומדים ונותנים לנו גם את הגיבוי המוסרי, נותנים לנו את משאב הזמן, ואנחנו לא נחזיר. את הסכנה הזאת אנחנו נדביר ונצטרף אל האומות הגאות שלחמו ולוחמות על הדמוקרטיה שלהן, ולאלו הזכאים לחירותם רק אם הם מוכנים להגן עליה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, בבקשה. שרה מרום-שלו (גיל): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אורחים נכבדים, ראשית ברצוני לפתוח את דברי בניחומים למשפחות החיילים שנהרגו בימים האחרונים בצפון הארץ וברצועת-עזה, ולמשפחות שאיבדו את יקיריהן בהתקפות ה"קטיושות" והטילים של הטרוריסטים מה"חיזבאללה". כמו כן אני שולחת מכאן איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים, וחיזוקים לכל תושבי הצפון, שבימים האחרונים מפגינים אומץ לב ויכולת עמידה יוצאת מן הכלל. על מדינת ישראל עוברים ימים לא קלים. אפשר לקרוא לזה מלחמה, לחימה או אש, זה לא ממש משנה. העובדה היא שאנחנו מתמודדים עם מציאות חדשה, שלא הכרנו. עשרות "קטיושות" נופלות מדי יום על חיפה, טבריה, נהרייה, עכו, נצרת, עפולה, קריית-שמונה, כרמיאל, צפת, ראש-פינה ויישובים נוספים. זוהי מערכה כבדה שלא ידענו כמותה כבר שנים רבות. במקביל, אסור לנו לשכוח את הלחימה בעזה, את רקטות ה"קסאם" שממשיכות לנחות בדרום הארץ ואת החיילים החטופים שטרם שבו לביתם. לא אנחנו ביקשנו את המלחמה הזאת. מדינת ישראל הותקפה לפני כשבועיים על-ידי "חיזבאללה" ממדינה שכנה. לא שטח כבוש על-ידינו, לא מדינה או עם שאנחנו מדכאים במשך שנים. לא קדמה להתקפה זו כל פרובוקציה או התגרות מצדנו. חיילינו נחטפו משטח ריבוני של מדינת ישראל על-ידי ארגון טרור קיצוני שפועל ללא כל הפרעה במדינה שממשלתה לא מסוגלת, ואולי גם לא רוצה, לקחת אחריות ולהשתלט עליו. איזו ברירה בעצם נותרה לנו? מדינת ישראל, צה"ל ותושבי הצפון נדחפו למערכה זו שלא ברצונם. רבות כבר נאמר על התנהלותם של תושבי הצפון בשבועיים האחרונים; על הגבורה שלהם, הנחישות, העמידה בלחץ הכבד, הגיבוי שהם נותנים לצה"ל ולממשלה. אני רוצה לספר לכם שביקרתי בשבוע שעבר בכמה יישובים בצפון, ביניהם צפת וטבריה. אפילו אני, שכבר חשבתי שראיתי הכול ועברתי כבר כמה מלחמות בארץ הזאת, נדהמתי ונשארתי ללא מלים. וכל זאת למרות המצב הבלתי-נסבל שבו הם שרויים והתנאים הקשים, ולעתים הבלתי-אפשריים, שבהם הם חיים בימים אלה. אני לא מדברת רק על הלחץ הנפשי הגדול והחרדות העוברות על כל תושב שנמצא היום בצפון. אני מדברת גם על התנאים הפיזיים הבסיסיים, האלמנטריים. לצערי, אחת האוכלוסיות שסובלת מאוד מהמצב היא האוכלוסייה הוותיקה, שגם בימים כתיקונם מצבה אינו משופר. לרבים מהתושבים המבוגרים בצפון אין אפשרות וגם רצון לעזוב את הבית למקום אחר. מדובר על אנשים למודי סבל ומלחמות, שאין להם למי לפנות בשעות קשות אלה. רבים מהם מתגוררים בבתים שאינם מתאימים ואינם ערוכים לשעת מלחמה. חלקם אינם ניידים, ויש ביניהם נכים רבים ואנשים חולים, המתקשים להגיע למקלטים, שבחלק מהמקרים מרוחקים מבתיהם. לעתים אין להם אפשרות לחדש את מלאי המזון והתרופות שהולך ואוזל. האזעקות, רעשי התותחים ונפילות הטילים מחזירים אותם אחורה ומגבירים את החרדות. על הרשויות המקומיות והגורמים הרלוונטיים למצוא פתרון מיידי לחלק מהבעיות הללו ולבעיות אחרות המיוחדות לקשישים תושבי הצפון. ממשלה ישראל כבר הכריזה על מצב חירום, אבל לא די בכך, היא חייבת להכריז על הערים ועל היישובים שבהם נפלו "קטיושות" כיישובי קו עימות, על כל המשתמע מכך. צריך לדאוג לכל אותם אזרחים שנפצעו, לכל אותן משפחות שכולות שחיי יקיריהן קופחו, ולכל אותם תושבים שרכושם נפגע. צריך לדאוג לפיצוי הולם למעסיקים, לבעלי עסקים קטנים ולעובדים שהחסירו ימי עבודה. כבר עכשיו אנו שומעים על עמותות שמתגייסות למען תושבי הצפון ומתחילות באיסוף תרומות וכסף. עם כל הכבוד לעמותות מסוג זה, לא ייתכן שנצטרך להסתמך עליהן. הממשלה היא שצריכה לדאוג לתושביה. אני סומכת על ממשלת ישראל שתדע לעשות את כל זה. אני שומעת לא מעט טענות, בעיקר מהחברים מהאופוזיציה, נגד התנהלותה של הממשלה, ואני לא יכולה להבין את זה. עברו חודשים ספורים מאז כינונה של הממשלה הנוכחית, ואני חושבת שהיא פועלת ללא כל דופי בנסיבות הקשות ובמצב הנוכחי. הממשלה הזאת נאלצת להתמודד, כבר בראשית דרכה, עם אתגרים מורכבים וקשים, והיא עושה זאת היטב. אני מרגישה שגם הציבור חושב כך וחש שיש על מי לסמוך. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מיוחדת, גם בגלל המצב וגם בגלל הלוח העברי. אנחנו נמצאים בתקופה שקוראים לה "בין המצרים", ערב ראש חודש אב, ועל התקופה הזאת נאמר: כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתאבלים על ירושלים ועל בני ירושלים, ועל בני ציון, ועל אחינו בני ישראל הנופלים במערכות, וככל שאנו מתאבלים אני מאוד מקווה שנזכה לראות בתשועת ישראל. אני רוצה לומר כמה דברים בשורש הקיום שלנו. זכות הקיום הנצחית שלנו מתבטאת בהבטחת הקדוש-ברוך-הוא, והיא באה לידי ביטוי במה שנאמר: כי לא תישכח מפי זרעו ומפי זרע זרעו עד עולם. לכן אנו בטוחים בקיומנו הנצחי. תנאי הקיום בארצנו המובטחת ידועים, והם קשורים קשר אמיץ ועמוק בהתנהגות שלנו כחברה מוסרית, כחברה שקיבלה ארץ במתנה מאת הקדוש-ברוך-הוא, בורא העולם, אשר נתן לנו את הארץ יחד עם מתנה נוספת והיא התורה, שהיא ספר החוקים וההתנהגות של עם מקבלי התורה, המשפיע על כל המין האנושי כולו. אנחנו צריכים להתפלל לבורא עולם כי תינתן לנו מתנה נוספת: "ונתתי שלום בארץ וישבתם בטח בארצכם". אדוני היושב-ראש, אני לא מתיימר להבין בדרכי המלחמה, אבל יודע אני מתורתנו כי לפני הכרזת מלחמה יש לקרוא לאויב לשלום - "וקראת אליה לשלום". ואומנם, כך עשתה ועושה ישראל. אנו קוראים כל הימים לשלום, ורק כאשר היד המושטת לשלום נשארת תלויה באוויר, זה הדבר היחיד שיכול להפוך את המלחמה למלחמה מוסרית וצודקת. גם היום, אומנם אנחנו נמצאים בתוך המלחמה, אבל ישראל, ואני מדבר על העם בישראל ואינני מתייחס להתבטאות כזאת או אחרת, ישראל באשר הוא קוראים לכל העמים לשלום. שמו של הקדוש-ברוך-הוא שלום. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): סלאם. אברהם רביץ (יהדות התורה): סלאם. שלום טבוע בתוך עצם הקיום היהודי. אבל, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - ואני באמת פונה אל חבר הכנסת צרצור שיושב אתנו, היחיד מהמגזר המוסלמי שנמצא כאן - אני מוכרח לומר שאני מאוד מתפלא. יש לנו הרגשה שאין לנו מלחמה רגילה, כמו שאנחנו מבינים אותה, בין שני עמים. תמיד מלחמה היא דבר פסול, דבר לא טוב. אבל יש מלחמות אשר ביסודן יש אינטרס כלכלי, אינטרס לאומי, כיבוש של שטח. אני מסופק אם זאת המלחמה שיש לנו היום, כי מולנו אנו פוגשים עם, אולי לא עם שלם, קבוצה, שכנראה איננה מסתפקת אפילו בניצחון. אנחנו שומעים הדים כאלה, שכבר מזמן פסקו מלהישמע בהיסטוריה האנושית, שצד אחד רוצה בחיסולו, בהשמדתו של הצד השני, והוא אומר זאת. המנהיג של העם החזק ביותר אולי מבחינת יכולתו הכלכלית והביטחונית - אני לא כל כך מבין בחוזקם של צבאות - האירנים, נשיא אירן אומר, חוזר ואומר, שהוא רוצה בהשמדת ישראל, דבר שבעבר אמרו זאת גם רבים אחרים. בהיסטוריה האנושית שלנו - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): אני לא עושה הכללה. חבר הכנסת צרצור, אני באמת לא עושה הכללה, אתה יודע שאני מקבל כל אדם באשר הוא, ואותך במיוחד כאיש דת. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת רביץ, דבריו של אחמדינג'אד פסולים מבחינתי באופן מוחלט. צריך לעשות הבחנות. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני יודע לעשות הבחנות, ואני עושה אותן, אבל אני עומד מתפלא ומתפעם איך זה קרה. הרי אתה יודע, אתה גם איש משכיל - פרט לתקופה אחת בהיסטוריה, כאשר האסלאם רצה לאסלם את כל העולם והוא ניסה לעשות זאת גם ליהודים, היו רק מקרים בודדים ביותר של מה שנקרא פוגרומים, מקרים בודדים ביותר בהיסטוריה ובמערכת היחסים שלנו, בין העם היהודי לעם המוסלמי. עם הנוצרים היו לנו בעיות. גם בתפיסת העולם הבסיסית של העולם הנוצרי, אנחנו הרגנו להם את האל, רחמנא ליצלן. אבל אין טענה כזאת אצל המוסלמים. אני לא מבין הכיצד. אני יודע שלא כולם, אבל תארו לעצמכם שהיתה קמה קבוצת יהודים, אפילו דתיים, והיתה אומרת שצריך להשמיד את העם המוסלמי. הרי היינו הורגים אותם. אנחנו. לא היינו נותנים להם קיום. למה לא נשמע קול בעולם המוסלמי הנאור, הדתי, נגד התופעות האלה והקריאות האלה של חיסול העם היהודי? אני לא מבין. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): אני מצטט את נשיא אירן. אני לא אומר שכולם אומרים את זה. רן כהן (מרצ): הוא רוצה חיסול מדינת ישראל, לא חיסול העם היהודי. אברהם רביץ (יהדות התורה): מי גר כאן? מדינת ישראל זה אבסטרקטי. הרי גרים כאן אנשים, לא? רן כהן (מרצ): על זה הם מוותרים. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני לא יודע. אני רוצה לומר לאחינו הלוחמים, הנכם גיבורי החיל, שלוחי עם ישראל, כשאתם באים להגן על תושבי המדינה. אנו מתפללים לשלומכם ולניצחונכם. אנו מתפללים לרפואת הנפגעים כולם. אנו משתתפים בצערן של המשפחות השכולות כולן, ובבניין הארץ תנוחמו. אני מברך את כל הארגונים, העמותות והמתנדבים היחידים בעם, שבאים לסייע לשני מיליוני ישראלים החיים בצל הסכנה. רבותי, שני מיליוני ישראלים חיים בצל הסכנה. ביקרתי שלשום – הזכירה זאת חברת הכנסת סופה לנדבר קודם – בפארק ניצנים. ראיתי שם, אדוני השר, אחד מפלאי הטבע בישראל, כאשר אדם אחד, מכספו שלו, בנה עיר אוהלים, אשר היום שוהים בה 6,000 איש מקו העימות, הכפרים והערים הנמצאים תחת אש. והוא מממן את כל הדבר הזה. הוא לא רק בנה, הוא מממן, נותן חמש ארוחות ביום, לא רק שלוש, עוד שתי ארוחות ביניים, נותן להם כול מיני פעילויות של תרבות, אפילו בית-כנסת הוא בנה שם, מביא מרצים, מביא להם אנשים כדי לבדר ולהנעים עליהם את החיים. שאלתי שם את הצוות, כמה זה עולה לו? עולה לו חצי מיליון ליום, ועלה לו עוד כמה מיליונים להקים את זה. זה איש אחד. זה לא מי יודע בשמים. אני שואל שאלה, אדוני השר, מדוע הממשלה לא עושה את זה גם כן? לא צריך לבנות בתים, צריך קצת לב חם. אני מוכרח להזכיר את שמו של האדם, לא כולם אוהבים את זה, אבל שמו ארקדי גאידמק. מאחר שהזכירה את זה קודם חברת הכנסת סופה לנדבר, גם אני מרשה לעצמי להזכיר, איש אחד, ארקדי גאידמק, עולה חדש מברית-המועצות לשעבר, שהוא אדם בעל אמצעים, אבל הוא גם יודע מה לעשות עם זה. אז אני מביא את הסיפור הזה כדי לברך דרכו את כל המתנדבים בעם, היחידים והארגונים, כפי שאמרתי. אני גם רוצה להזכיר את מאות אלפי האנשים, נשים וטף, שמתפללים לאבינו שבשמים, שירחם על עמו, על עם ישראל, ויהיה רצון שנזכה לחיים של שלום, אהבה ואמת. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת רביץ. אני מצטרף לברכתו. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, השר רפי איתן, חברות וחברי הכנסת, בשעה הזאת שבה אנחנו מדברים כאן בנושא הזה, בשעה האחרונה ממש נפלו רקטות על חיפה, ולדאבוננו הרב יש פצועים. אולי זה כל כך סימבולי לומר את הדברים הללו ולהזכיר אותם, משום שלא יעזור לאף אחד שיעצום את עיניו. כל המלחמה הזאת התחילה, הפתיל שהבעיר אותה היה התוקפנות הנבזית, הייתי אומר, המתועבת, של אנשי "חמאס" מרצועת-עזה שחדרו לתוך מדינת ישראל, הרגו וחטפו, ושל אנשי "חיזבאללה" מגבול לבנון שנכנסו, חדרו, הרגו וחטפו. אף אחד, מי שאוהב יותר, אוהב פחות, את המלחמה הזאת, אסור לו לעצום עיניים. זאת היתה פרובוקציה והם היו הפרובוקטורים ואותם צריך להוקיע, ומי שלא עושה את זה, מעוות את האמת ומעוות את שכלו הישר. אני מודה על האמת, כששמעתי כאן את הנאומים הנלהבים של השר שמעון פרס, ושל יושב-ראש האופוזיציה בנימין נתניהו - בכלל, מה יש להתלהב ממלחמה, אלוהים אדירים? הרי רק אנשים שלא חוו ממש את חוויית החרדה של המלחמה, יכולים להתלהב התלהבות גדולה. שלא לדבר על כך שזה מעיד עד כמה שמעון פרס וממשלתו בעצם מאמצים את מה שביבי נתניהו מייחל לו מזמן, שסוף-סוף כבר תהיה מלחמה גדולה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): למה אתה מתכוון, שנשים לא יכולות להבין מה זאת מלחמה? רן כהן (מרצ): לא. נשים אגב משתתפות במלחמה, ראי אפילו היום בעיתון "ידיעות אחרונות", יש נשים שמשתתפות במלחמה, אין פה הבדל בין נשים לגברים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): נרגעתי. רן כהן (מרצ): נשים אפילו אולי יכולות להיות רגישות יותר, להבין עד כמה מחיר המלחמה לעולם איננו מלהיב. ועברתי מלחמות, גם את הקטעים שנראים מלהיבים בהן. כל הזמן, כשאנשים עולים לדוכן הזה, הם צריכים לזכור דבר אחד: בכל מלחמה קוברים אנשים. הנה, מתוך ההתלהבות הזאת של שמעון פרס ושל ביבי נתניהו, חלק מאתנו לפחות מוצא את עצמו מדי יום הולך להלוויות, גם אנחנו בתוכם, הולכים לנחם משפחות שכולות או משפחות שהבנים שלהן נחטפו, וצריך לחזק אותן בעת הזאת. לכן, מחיר ההתלהבות, לעניות דעתי, הוא מחיר שגוי. מול הפרובוקציות הללו, אדוני היושב-ראש, שהן כאמור נבזיות ומתועבות, של ה"חיזבאללה" ושל ה"חמאס", אפשר היה להחריב את כל מעוזי ה"חיזבאללה" לאורך גבול הצפון ולפגוע ביחידות ה"חמאס" ברצועת-עזה. וזה הגיוני, יש בזה היגיון. אפשר היה להשמיד את כל משגרי ה"קטיושות" בדרום-לבנון, כי צריך היה לעשות את זה, משום שהללו משגרים על אוכלוסייה אזרחית של מדינת ישראל. יש בזה היגיון. אפשר היה להודות בפאשלה הצבאית שלנו עת הם חדרו לשטחנו, הרגו וחטפו לנו חיילים. צריך היה להתמקד צבאית, פוליטית ומדינית בהחזרת השבויים. גם זה אפשר היה ויש בזה היגיון. אפשר היה להזעיק את דעת הקהל העולמית והערבית שתיטה לטובתנו מכיוון שהיינו מותקפים. וגם בזה היה היגיון. אבל למה, אלוהים אדירים, היה צריך בבליץ הזה על כל מדינת לבנון? למה היה צריך את זה, השר רפי איתן, אפשר לדעת? למה היה צריך להרוס תשתיות, גשרים, כבישים, רבי קומות, לשם מה זה היה, להעניש את כל העם הלבנוני? לשם מה היה צריך להפוך 700,000 לבנונים לפליטים? הרי זה בדיוק לקחת את הצדק הישראלי ולעוות אותו, לפגוע במי שאיננו אשם, לפגוע בחפים מפשע. הדבר הזה היה מיותר. זה שהם פוגעים בחפים מפשע בישראל, הופך אותם לטרוריסטים; למה אנחנו הולכים למהלכים הכל-כך מיותרים והאגרסיביים הללו, כדי להיחשב שווים להם? הרי אנחנו לא רוצים להיחשב שווים להם. אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן את פתיחת הישיבה מפי היושבת-ראש, חברת הכנסת דליה איציק, ואני אומר, ראוי לכל כבוד שאנחנו לא נשלים עם זה שלא יוכרז מצב חירום. חייבים להכריז על מצב חירום. השר רפי איתן, אולי מישהו יסביר לי, איך יכול להיות שהממשלה מדברת על מלחמה אבל לא מכריזה על מצב חירום. יש מלחמה, אבל אין מצב חירום, רק משום שרוצים לחסוך כמה אגורות. ממי? מאנשים שנפגעים, מאנשים עובדים, מבעלי עסקים, מחקלאים, מבעלי עסקים קטנים וזעירים. למה הממשלה לא מכריזה על מצב חירום? הרי הדבר הזה חייב להיעשות, ואנחנו תובעים שהוא ייעשה מייד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, כאשר אני שומע את הממשלה אומרת שהיא לא הולכת לשקוע בבוץ הלבנוני, אני מתחיל להיות מודאג. אתה יודע למה? כי אני זוכר מצוין, כחייל שגויס ב-1982 למלחמת לבנון, שאמרו, נכנסים רק 40 ק"מ, אבל אני נחתתי כבר מעבר ל-40 ק"מ. זה בדיוק מה שעומד לקרות כאן. אגב, אני אולי מחטיא, זאת לא תהיה אותה שקיעה בבוץ הלבנוני. אני מזהיר, השר רפי איתן, אתם הולכים לשקוע בבוץ הלבנוני, להיגרר אחרי ה"חיזבאללה", שרוצה שנשקע בבוץ הלבנוני. הם רוצים למשוך אותנו צפונה ואתם נמשכים צפונה. הם רוצים שאנחנו נחריף את הצעדים, ואתם מחריפים את הצעדים. הם רוצים שנשקע בבוץ של פעילות אין-סופית, ואני מרגיש שאתם הולכים לשקוע בבוץ אין-סופי, אבל לא אתם תשלמו את המחיר, החיילים ייהרגו שם. מי שייהרג שם - זאת האוכלוסייה האזרחית. זאת שקיעה מסוג אחר בבוץ הלבנוני. אני מזהיר, שלא תגידו שלא הזהירו אתכם, ישראל הולכת עוד הפעם לשקוע בבוץ הלבנוני, כי הולכים לא אחרי השכל הישר ואחרי האיפוק, אלא נגררים אחרי הרצון של ה"חיזבאללה" שישראל תשקע שוב בצורה אחרת בתוך הבוץ הלבנוני, וזה מיותר. השר רפי איתן: מה אתה מציע לעשות? רן כהן (מרצ): לא שמעת אותי בהתחלה, כי דיברת עם אחרים. אני מציע שישראל תתמקד בלחימה נגד ה"חיזבאללה" - להרוס את כל קו המוצבים הראשון לאורך הגבול ולסלק אותם משם. אני מציע שנילחם במשגרים שיורים על אזרחי מדינת ישראל ונשמיד אותם. אני מציע לעזוב את העם הלבנוני במנוחה, כדי שהוא יתחיל להילחם ב"חיזבאללה". כי אתם נלחמים בתשתיות הלבנוניות, כל העם הלבנוני ילך אחרי ה"חיזבאללה", וזאת תהיה הטעות הגדולה ביותר שלכם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים באמירה אחת. לדעתי, מדינת ישראל חייבת לחתור מייד לפעילות מדינית, לא להמתין בעקבות האמריקנים לעוד זמן שנמשיך בו את הפעילות הצבאית. צריך פעילות מדינית כדי למהר להפסיק את הפעילות הצבאית. את זה חייבים להשיג על-ידי הפסקת אש הדדית. אין הפסקת אש חד-צדדית. שהם לא ירמו אותנו ואנחנו לא נרמה אותם. הפסקת האש צריכה להיות הדדית. הפסקת האש הזאת צריכה להביא להחזרת החטופים. כן, גם במחיר של משא-ומתן על החזרת אסירים. עשה את זה בן-גוריון, עשה את זה בגין, עשה את שרון, עשה את זה רבין. אהוד אולמרט ועמיר פרץ לא יותר גדולים מהם. עם כל הכבוד, נחזיר את החטופים שלנו גם במחיר שחרור אסירים. אין לנו ברירה, זה נר לרגלינו וצריך לעשות את זה. צריך לדאוג להמשך הרס המוצבים של ה"חיזבאללה" לאורך גבולנו וצריך להשמיד את שאר הטילים במערך של ה"חיזבאללה". אנחנו לא נשלים עם זה שהמערך הזה יישאר על גבולנו לאחר הפסקת האש. צריך לבדוק, שאם לא נעשה את זה על-ידי צה"ל, זה חייב להיעשות על-ידי אומות העולם, לרבות המדינות הערביות. אדוני היושב-ראש, ברשותך, משפט נוסף, לא הייתי כאן בשבוע שעבר, בסיום מושב הכנסת, מכיוון שנשלחתי על-ידי שרת החוץ ציפי לבני לייצג את מדינת ישראל ביום השנה ה-12 לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. עשיתי את זה בשם כולכם כמיטב יכולתי. אני חייב לומר לכם, שבמפגשים שלי עם הקהילה היהודית שם הובאה לידי ביטוי ההזדהות עם מדינת ישראל, אבל גם הדאגה מכך שהמלחמה הזאת, אם תצא מהפרופורציות, היא עלולה להזיק למדינת ישראל ולשמה בעולם, אבל גם למעמד של הקהילות היהודיות בעולם, וגם את זה צריך להביא בחשבון. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן. אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר לענייני צעירי ישראל ולא לענייני גמלאים – חשוב להדגיש זאת - כנסת נכבדה, אתחיל במכתבה של האגודה לזכויות האזרח במדינת ישראל, שנשלח אתמול לשר הביטחון עמיר פרץ. אקדים ואומר, אני לא חושב שמישהו בבית הזה חושד שהאגודה הזאת היא חברה-בת של ה"חיזבאללה" או של ה"חמאס" או של "אל-קאעידה" או ה"טליבאן". יש להדגיש, שהאגודה הזאת היא אגודה ישראלית מובהקת. האגודה הזאת שלחה אתמול מכתב לשר הביטחון עמיר פרץ, בעקבות דבריו, דברים שיוחסו לרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, לפיהם "על כל מטח 'קטיושות' בחיפה יופצצו עוד עשרה בניינים רבי-קומות בשכונת דאחיה בדרום ביירות". באגודה טוענים שפרץ צריך להבהיר לחלוץ, שנקם כמניע לפעילות צבאית, פסול ואסור בתכלית האיסור. באגודה טוענים כי אין לבודד את התבטאויותיו האחרונות של הרמטכ"ל מדברים שאמר בעבר, עוד בהיותו סגן הרמטכ"ל, בעקבות ההתנקשות בסאלח שחאדה, שבה נהרגו 16 פלסטינים, רובם אזרחים. חלוץ אמר בשעתו: "אם את רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה - אני מרגיש מכה קלה בכנף המטוס כתוצאה משחרור הפצצה, כעבור שנייה זה עובר וזהו". במכתב האגודה לשר הביטחון, כותבים אנשי האגודה לזכויות האזרח, כי "פגיעה באזרחים ובתשתיות אזרחיות ונקיטה מפורשת של הפחדה והשלטת טרור על אוכלוסייה אזרחית אסורות בתכלית האיסור במשפט ההומניטרי הבין-לאומי ואף עלולות להגיע לכדי פשע מלחמה". עוד הוסיפו: "דומה כי מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות בעליל על הוראותיו של הרמטכ"ל. יתר על כן, אין בפגיעה החמורה והבלתי-חוקית המתבצעת נגד אזרחי ישראל כדי להכשיר הוראה בלתי חוקית כזאת". מסקנה, רבותי, המלחמה הזאת שמתנהלת בלבנון היא מלחמה שאינה לגיטימית, פסולה בצורה מוחלטת. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, על קיר ביתי, בניגוד לדלת המקרר של חבר הכנסת איתם, תלויות - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): התקפת ה"חיזבאללה" היא כן לגיטימית? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): לא, גמרנו עם זה. היו"ר גדעון סער: זאת אמירה חשובה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - תלויות תמונותיהם של 49 תושבי כפר-קאסם, אזרחים תמימים, שנרצחו על-ידי משמר הגבול הישראלי. כשאני מסתכל על האופטימיות שיש בלבבות משפחותיהם, בניהם ונכדיהם של הקורבנות האלה, אני מגיע למסקנה אחת ויחידה, צדקת דרכינו ודרכי שותפינו היהודים השפויים תנצח את איוולת הכוח והרס הגזענות. שבועיים כמעט עברו מאז תחילתה של המלחמה העיוורת בלבנון, כמו זאת שמתנהלת גם בפלסטין וברצועת-עזה בפרט. מכונת המלחמה שבה אין מפסידים ואין מנצחים, שבה כולם מפסידים, עובדת במלוא הכוח, כמו כן, תוצאותיה שפגעו קשה בלבנון, פגעו גם בעורף הישראלי. הרג, הרס, דם, סבל, עצב, שכול, שנאה והתמרמרות, אלה רק חלק מתוצאותיה הרות האסון של מלחמה זו. השאלה שנשאלת, מה הלאה? לאן ישראל רוצה להגיע עם המצב הנוראי הזה, גם בפלסטין וגם בלבנון? כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה אמר בנאומו לאומה בפני הכנסת, די, עד כאן. בניגוד לרוב בבית הזה, שקורא להמשך המלחמה, וזה דבר מעניין מאוד, רוב מכריע להמשך המלחמה הזאת, היום אני מפנה אותן מלים גם לראש הממשלה, גם לממשלה, לקציני צה"ל ולתושבי ישראל ול"חיזבאללה", די, עד כאן. הגיע הזמן להפסיק את המלחמה הזאת, את האיוולת הזאת. אני דורש זאת בשמם של כל האמהות, ההורים, הילדים, וגם בשמם של כל הלוחמים, בישראל, בלבנון ובפלסטין, שנשלחים למוות, לתופת ולמלחמה ללא תכלית. אין מלחמה מוצדקת או צודקת, מלחמה היא רעה, צריך לדחות את האופציה הזאת ולעשות הכול להפסיק מייד בעת שהיא פורצת. חייבים לשאול כאן ועכשיו: האם יש אפשרות למנוע מלחמות? תשובתי, מכובדי היושב-ראש היא, כן באופן חד-משמעי. יש אפשרות למנוע מלחמות, אם ישראל תשכיל, אני חוזר, אם ישראל תשכיל להבין שכל עוד היא כובשת אדמות של אחרים וכל עוד היא משתמשת בעוצמתה הצבאית בצורה הרסנית ופושעת, מדכאת עמים ומדינות, מחזיקה באלפי חטופים, שבויים ואסירים ערבים, אין היא יכולה מוסרית לדבר על שלום. בסוף נאומי אני קורא לכולנו ולכל מי שמוכן לשמוע, בואו לא ניתן למוות לנצח, בואו נתפלל ונקווה שהגבולות, וגבולות כל המדינות ישקטו בסופו של תהליך ויהיה שלום. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת צרצור. יושב-ראש סיעת חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. לרשותך עשר דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, הבוקר חזינו באחד המחזות הסוריאליסטיים, בעת שהמשנה לראש הממשלה, מר שמעון פרס, עלה על הדוכן הזה כדי לסנגר בלהט על המלחמה שהתנגד לה, שהיא בעלת אותם נתונים, כמעט אותם הצדקות או תירוצים שהיו ב-1982. אומנם ב-1982, בעת שהמלחמה פרצה, ב-5 ביוני, מר פרס, ראש האופוזיציה, צירף את קולו למקהלת הקונסנזוס אז וליווה וגיבה את הממשלה בחודש האחרון - - - היו"ר גדעון סער: כל עוד היא היתה פופולרית. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, בדיוק. אני חושב שהמחזה הזה יחזור על עצמו גם הפעם, אבל לא אתו, עם אחרים. לא רק זה, אלא בבחירות שהיו ב-1984 הוא אילץ את הליכוד להיכנס לממשלת אחדות מכיוון שמפלגתו היתה המפלגה הגדולה אבל לא היתה לו אפשרות להקים ממשלה לבד, וזה היה תוך ניצול הביקורת על מלחמת לבנון אז. אותה ביקורת הביאה אותו לכס ראש הממשלה ב-1984. היום הוא בא לסנגר על המלחמה שבשלב מסוים התנגד לה לפני 24 שנים. אדוני היושב-ראש, אחת ממטרות המלחמה, כפי שבישר ראש הממשלה וכפי שמבשר לנו היום המשנה שלו, היא שצה"ל ימנע מ"חיזבאללה" להתפרס לאורך גבול הצפון כדי לשלוח טילים. זה לעג לאינטליגנציה של האנשים או ניסיון להטעות את האנשים. הרי הטילים שמגיעים לחיפה לא מגיעים מהדרום. האם טווח המלחמה יהיה כטווח הטילים, זאת אומרת שאם הטילים יצאו מצור יכבשו את צור, ואם יצאו מביירות יכבשו את ביירות, ואם יצאו מטריפולי בצפון יכבשו את טריפולי? ההיגיון הזה הוא היגיון נפשע, שמהמר רק על אופציה אחת, והיא אופציית הכוח. מר פרס מספר לנו היום, שעכשיו נלחמים ואנחנו הולכים לנצח וכו', אבל בסוף יהיה משא-ומתן. זה לעג לאינטליגנציה או ניסיון להטעות את האנשים. אם אתה בסופו של יום או בשלב כלשהו של המלחמה הזאת מגיע למשא-ומתן, למה אתה לא מתחיל עם המשא-ומתן? תן את הסיכוי לחסוך בחיי אנשים, לחסוך בסבל – לא של הלבנונים, של האזרחים שכאילו אתה בא לייצג, של אזרחים שחיים במקלטים. תן את העדיפות לחיים. להמר על הכוח, ואחר כך הוא מבטיח לנו שיהיה משא-ומתן? הרי ידוע לכל בר-דעת, שמלחמות לא מסתיימות מפני שתותחים דוממים, אלא הן מסתיימות מפני שנושאים ונותנים. אדוני היושב-ראש, יש פה יותר מדי רשעות בשיווק המלחמה הנוראה הזאת. אחרי נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 נשארו שני תיקונים, הנושא של שבעא והנושא של האסירים הלבנונים והפלסטינים שנמצאים בישראל. אם ממשלת ישראל רצתה להתנתק מלבנון ולייצר מצב של כיבוד מוחלט של החלטה 1559, הרי אין מחלוקת ששבעא היא לא אדמה ישראלית. יש מחלוקת אם היא סורית או לבנונית, נניח. אז שישראל תיסוג מהמקום הזה, שהוא לא לה, ותשאיר את ההתקוטטות ללבנונים ולסורים, שיעשו מה שהם רוצים. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ברכה, הבעיה שהשיטה הזאת של הנסיגות החד-צדדיות עד עכשיו לא כל כך מוכיחה את עצמה. מוחמד ברכה (חד"ש): מפני שנסוגים ולוטשים עין שוב אל אותו מקום שנסוגו ממנו. נסוגים ולא משתחררים מתפיסת השטח. היו"ר גדעון סער: איזו עין היתה על לבנון? מוחמד ברכה (חד"ש): אני רחוק מלהצדיק פעולות צבאיות למיניהן, אבל מה שקרה באותו יום מצד "חיזבאללה" היה פעולה צבאית. מי שהחליט לערב את האזרחים לא היה ממשלת לבנון וגם לא "חיזבאללה", וזה לא סינגור על אף אחד. זה כתב אשמה לממשלת ישראל, שהחליטה, מתוך ידיעה, לערב את האזרחים במלחמה הזאת. אם התגובה היתה צבאית, יכול להיות שהייתי מתנגד, אני לא מתלהב מזה. אבל לבכות על מר גורלם של האזרחים הישראלים כאשר ממשלתם מספסרת בהרס ובהרג ללא הבחנה? היו"ר גדעון סער: ביטוי לא מוצלח. מוחמד ברכה (חד"ש): הלוואי שהייתי מוצא ביטוי אחר. הייתי מוכן אפילו לחפש. אבל מי שחושב שהוא יכול להרוס את ביירות ואת צור ואת צידון ואחר כך יעמיד פני תם, איך קורה שהאזרחים משלמים מחיר - - - היו"ר גדעון סער: אני מזכיר לך, חבר הכנסת ברכה, שהיה ירי ארטילרי עוד באותו בוקר שבו היתה התקפה על החיילים. במקביל היה גם ירי ארטילרי על היישובים הישראליים, דהיינו ירי של "קטיושות". מוחמד ברכה (חד"ש): היוזמה היתה יוזמה ישראלית, בנושא של הרחבת המלחמה. הפתיחה של ההתנגשות היתה צבאית, שיזם "חיזבאללה". עירוב האזרחים היה החלטה ישראלית. היו"ר גדעון סער: פשוט לא נכון. באותה עת שהיתה התקפה על החיילים היתה הרעשה ארטילרית של "קטיושות" על היישובים הישראליים בגזרה. מוחמד ברכה (חד"ש): בפירוש לא נכון. מי שהכניס את האזרחים למעגל האלימות והאיבה - - - היו"ר גדעון סער: אני לא אבלבל אותך יותר עם העובדות. מוחמד ברכה (חד"ש): רבותי חברי הכנסת, דווקא מפני שאנחנו רוצים את שלומם של האזרחים – גם בלבנון, גם בפלסטין אבל גם בישראל – אנחנו קוראים להפסיק את המלחמה וללכת למשא-ומתן; לנסות את האופציה הזאת, לא לשמוע את התכתיבים של הגברת קונדוליסה רייס. בסופו של דבר הסקירה של מר פרס כאן, שחיבר בין אירן לעירק לסוריה וללבנון – מסתבר שהמלחמה היא לא על שלום הצפון ולא על החזרת החיילים, אלא חלק מקונספציה אזורית אמריקנית, וממשלת ישראל משלמת בדם בניה כדי לשרת את האינטרס האמריקני. אחרת, מעצמה אחראית, מעצמה יחידה בעולם, תבוא ותתנגד להפסקת אש, לתת אפילו סיכוי להידברות? אחר כך יגידו שזה נכשל, אבל לפחות למראית עין. זו מלחמה שהיא לא רק מלחמה ישראלית, זו מלחמה ישראלית-אמריקנית, ועובדה שהגברת קונדוליסה רייס טורחת להגיע לכאן כדי לתת ארכה, לתת פטור מחובת המשא-ומתן. זו האמת. יואל חסון (קדימה): - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זו מלחמה של יהודים ואתה קורא לזה מלחמה אמריקנית? יואל חסון (קדימה): אין לך שום תחושת שייכות, לא לארץ הזאת ולא לעם הזה, וגם לא לאלה שקיבלו את הטילים על הראש, שהם אחים שלך, ואתה אפילו לזה לא מתייחס. מוחמד ברכה (חד"ש): חבוב, כשתגדל תתחיל לדבר. אתה עוד לא מבין שום דבר. אתה צריך עוד להבין שהקשר שלי עם הארץ הזאת – אין לך שום מושג מה זה. אתה לא יודע מה הקשר שלי להר ולים ולאוויר. זה אני. זה קשה לך. יואל חסון (קדימה): כשאני אהיה בגילך אני אהיה חכם יותר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ברכה, מתי תפסיקו להסית את האוכלוסייה הערבית? תבקשו משכורת - - - מוחמד ברכה (חד"ש): מה להסית ולא להסית? יואל חסון (קדימה): - - - לא מסכימים אתם. מוחמד ברכה (חד"ש): בסופו של דבר אנחנו מבקשים את שלומם של האזרחים, גם כאן וגם שם, גם מהעבר הזה של הגבול - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זו הסתה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): לבקש שלומם של אנשים זו הסתה, גבאי? למה? להתנגד למלחמה זו הסתה? היו"ר גדעון סער: בואו נסיים את הדיאלוג הזה, כי הוא מתרחש לאחר שתם הדיון. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): האם נגזר עלי או עליך להיות - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתם משבחים את ה"חמאס" - - - מוחמד ברכה (חד"ש): חבר הכנסת גבאי, אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה: האם נגזר עלינו, גם אתה וגם אני וכל הנוכחים, להיות או עם אולמרט או עם "חיזבאללה"? זה כל מה שיש בעולם? אין דרך אחרת של להפסיק להקיז את הדם? להפסיק את המלחמה? לנסות משא-ומתן? לתת עדיפות למשא-ומתן שיחסוך בחיים? אני אספר לכם איזה סיפור קטן - - - היו"ר גדעון סער: לא, לא, חבר הכנסת ברכה, אני אגיד לך למה אתה לא יכול לספר סיפור. היו – וגם אני הפרעתי לך – הפרעות, אבל אנחנו בכל זאת הרבה אחרי הזמן. מוחמד ברכה (חד"ש): דקה ואני מסיים, אדוני. התאחדות התעשיינים מספרת, שההפסד של המפעלים בצפון הוא כ-400 מיליון שקל ליום. גורמי צבא מספרים, שהעלות של המלחמה היא 75 מיליון שקל כל יום. תוסיף לזה את ההרוגים, את בני-האדם – שזה העיקר - גם פה וגם שם. מה שווה את המחיר הזה? יואל חסון (קדימה): שני חיילים. מוחמד ברכה (חד"ש): מה שווה את המחיר הזה? יואל חסון (קדימה): שני חיילים חטופים. מוחמד ברכה (חד"ש): אבל יש לך 40 הרוגים. יואל חסון (קדימה): שני חיילים. מוחמד ברכה (חד"ש): קודם כול, אלה לא חטופים, אלה שבויים. על שבויים מנהלים משא-ומתן. יואל חסון (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אלה חיילים שבויים, ועל שבויים מנהלים משא-ומתן והחלפת שבויים. היו"ר גדעון סער: ארגון טרור לא יכול לקחת שבויים. מוחמד ברכה (חד"ש): מה שווה את המחיר הזה? יואל חסון (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): מה שווה לשלם את הכסף הזה, את עוגמת הנפש הזאת, את החיים בתוך המקלטים, את האנשים שנהרגים מכאן ומשם? מה שווה? רק שיכרון הכוח? רק המחשבה שאנחנו נחנך, אנחנו נסדר, אנחנו נכה, אנחנו נשמיד, אנחנו נכחיד? זו המחשבה המגלומנית הזאת של אנשים שאין להם נגיעה לרגש אנוש. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - יואל חסון (קדימה): להגן על תושבי ישראל. זה השיגעון. מוחמד ברכה (חד"ש): זו האחריות לבני-אדם? זו אחריות לחיים? יואל חסון (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): מה השיגעון הזה? יואל חסון (קדימה): להגן על תושבי ישראל. להגן על תושבי ישראל, זה השיגעון. מוחמד ברכה (חד"ש): הרי כולם מדברים על זה ש"חיזבאללה" לא יוכרע במלחמה - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת יואל חסון, תאפשר לחבר הכנסת ברכה לסיים את נאומו, כי בכל מקרה הוא מסיים את נאומו. מוחמד ברכה (חד"ש): - - לא אני אומר את זה. תסתכלו מה כותבים אנשים רציניים, לרבות פרשנים צבאיים. רונית תירוש (קדימה): מי? "אל-ג'זירה"? מוחמד ברכה (חד"ש): גם ב"הארץ", גם ב"מעריב", ב"ידיעות". לא אני. אומרים שאין הכרעה צבאית לסכסוך הזה. מי שחולם על להכריע את "חיזבאללה" או לרסק אותו או לטחון אותו, או כל המושגים האלה - - יואל חסון (קדימה): נחיה ונראה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - זה הימור לא טוב, זה הימור לא מועיל. יואל חסון (קדימה): אין לנו אופציות אחרות. מוחמד ברכה (חד"ש): יש. יואל חסון (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): האופציה היחידה והאפשרות היחידה האחרת היא כן למשא-ומתן על גבולות שקטים בכל הגזרות, על נסיגה מהשטחים הפלסטיניים, על החלפת שבויים, על גבולות של שלום, על חיים. זו האופציה האחרת - - רונית תירוש (קדימה): עם מי? מוחמד ברכה (חד"ש): - - לא האופציה של להרוג, ואם זה לא מסתדר - להרוג עוד יותר, ואם הכוח הזה לא משתלם – להשתמש בכוח גדול יותר. זו פשוט מחשבה - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ברכה, תודה רבה. עם כל הכבוד, אני לא ממליץ לך לסיים, אני מורה לך לסיים את הנאום. זה לא יכול להיות נתון למיקוח. בסדר, הפריעו לך, התפלמסת - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אל תתרגש. תן לי לומר משפט סיום. היו"ר גדעון סער: בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): ההימור על הכוח הוא הימור נפסד. מי שחושב שהוא ינצח, יכול להיות שצבאית הוא ינצח, אבל החיים לא ינצחו. אנחנו נזעקים כאן לא כדי להיכנע לאמירה של "שקט יורים", אלא בעת שיורים - כן זועקים את זעקת החיים. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה לך, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, יושב-ראש סיעת בל"ד. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מתי תגנה את ה"חיזבאללה"? היו"ר גדעון סער: אני רוצה להודיע גם לדוברים הבאים: אפשר בנסיבות מסוימות להאריך את הנאום, אבל אך ורק בהיתר; אי-אפשר למשוך את זה בלי סוף. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת זחאלקה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה עשר דקות של הסתה. יואל חסון (קדימה): עשר הדקות הכי מיותרות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת - - - היו"ר גדעון סער: מכיוון שבינתיים קיימתי על זה דו-שיח עם חבר הכנסת ברכה, מישהו – אינני יודע מי - העביר אלי דיווח מיום האירוע של חטיפת החיילים, שבו מתוארת פעולת ההסחה שבה היתה הפגזה על נטועה ועל זרעית במקביל לחטיפת החיילים. אמרתי את זה למען הפרוטוקול. עכשיו נאפס את השעון. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, גם אנחנו בני-אדם ואנחנו רואים את המראות האיומים של המלחמה. הלב נחמץ לראות את סבלם, ייסוריהם ואסונם של ילדים, של משפחות, של אזרחים בלבנון, בעזה ובישראל. הצו העליון של הפוליטיקה הראויה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – כי יש פוליטיקה לא ראויה - לכן אני בפוליטיקה, הוא לעשות עד כמה שאתה יכול להקטין את סבלם של אנשים, ולמנוע קורבנות ואסונות של בני-אדם עד כמה שאתה יכול. נקודת המוצא היא האדם ולא איזה משהו פאשיסטי - כבוד האומה, הצבא, המדינה, לסגוד לכל מיני דברים שהם מעל האדם, כמו שפאשיסטים יודעים לעשות ועושים, כמו שמחרחרי מלחמה ואוהבי מלחמה עושים ויודעים לעשות. זו מלחמה שלא נועדה להגן על אף אדם. במבחן התוצאה היא מביאה, והביאה עד עכשיו, רק אסונות, והיא תביא עוד יותר אסונות. זו מלחמה מלוכלכת, קורבנותיה אזרחים, גם בלבנון וגם בעזה וגם בישראל. החליטו עליה פוליטיקאים קטנים, שרוצים לבנות את הקריירה הפוליטית שלהם, את תהילתם הזולה, על גופות. יש סוציאל-דמוקרט אחד שרוצה לפלס את דרכו לראשות הממשלה על גופות. בסוף הדרך הזאת אין ראשות ממשלה, יש מזבלת ההיסטוריה. אנחנו נגד המלחמה, וזה שיש קונסנזוס בישראל בעד המלחמה צריך דווקא לעודד אותנו לצעוק בקול רם יותר, להזהיר, להתריע ולמחות נגד המלחמה, נגד ההרג, נגד הרצח. זו חובתנו, זו אחריותנו. הערת אגב - לא רציתי להתייחס לזה, אבל יש עכשיו "עליהום" באמצעי התקשורת על חברי כנסת יותר מתונים. חברי הכנסת הערבים הפכו לשק חבטות. כל אחד שרוצה להוכיח את הפטריוטיזם הישראלי שלו מחפש את חבר הכנסת הערבי הקרוב ביותר ומתחיל לחבוט בו. יואל חסון (קדימה): אתם מרוויחים את זה ביושר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אם זה לא היה מסוכן, זה מעורר רחמנות ובוז. מדובר בפוליטיקאים קטנים שרוצים כותרות ופופולריות זולה על חשבון חברי הכנסת הערבים, על גבם. בבקשה, תתווכחו אם יש לכם על מה להתווכח, אבל אתם לא רוצים לשמוע. המלחמה הזאת פרצה כשאין פרויקט פוליטי ישראלי. היום בכנסת, ולא רק היום אלא מאז קמה הממשלה הזאת, אין פרויקט פוליטי, אפילו כזה שאני אוכל להתנגד לו. אין. ולכן כולם יושבים עם כולם וכולם אוהבים את כולם. אין ויכוח פוליטי. זאת אחת הסיבות לחביבות הדביקה הזאת, שהייתי קורא לה גן-עדן של שוטים, שלא רואים את המציאות נכוחה. מדיניות הכוח נכשלה פעם אחר פעם. מדיניות הכוח נכשלה, ומה המסקנה? יותר כוח. המסקנה היא יותר כוח. הקונספציה של החד-צדדיות קרסה, התמוטטה, ומה המסקנה? עוד חד-צדדיות, עוד התכנסות. את המלחמה הזאת אפשר היה למנוע. יואל חסון (קדימה): אם לא היו חוטפים את החיילים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפשר היה למנוע. יש אנשים עכשיו בבית הזה שיושבים במליאה ויודעים שאפשר היה למנוע. יואל חסון (קדימה): לא היה צריך לחטוף את החיילים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הם היו מגיעים להסכם. יואל חסון (קדימה): תגנה את חטיפת החיילים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תגנה את הטרור, תגנה את חטיפת החיילים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מגנה את הטרור. מה זה טרור? זה לפגוע באזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות. מה אתם עושים בלבנון? יואל חסון (קדימה): תגנה את חטיפת החיילים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תקבל משכורת מ"חיזבאללה". תבקש משכורת מ"חיזבאללה". ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 400 הרוגים, 600,000 פליטים. יואל חסון (קדימה): במשכורת שלך אתה מייצג את מדינת ישראל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה טרור, זה טרור בשם מדינה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מי שצריך לתת לך משכורת זה "חיזבאללה". ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תקשיבו טוב, כי אתם הולכים לעשות את הטעות הזאת עוד פעם. יואל חסון (קדימה): אתה תגיד לנו איזו טעות אנחנו עושים. אתה תגיד לנו. אתה תהיה היועץ של עם ישראל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הקונספציה של החד-צדדיות קרסה לגמרי. היא קרסה בלבנון, היא קרסה בעזה, ומה ההחלטה? ומה המסקנה? התכנסות. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): קונספציה שלך לא תעבור כאן. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): איך אפשר לחבר את כישלון מדיניות הכוח לכישלון הקונספציה של החד-צדדיות? יתחכמו החכמים ויאמרו: אנחנו, לא אני כמובן, אני לא ה"אנחנו" הזה; ה"אנחנו" שהיום בכנסת דיברה בשמו היושבת-ראש ואמרה שאנחנו, חברי הכנסת, בעד המלחמה, תוציאו אותי ממנו. אנחנו לא חלק מהקונסנזוס, אנחנו נגד הקונסנזוס הזה. אנחנו נגד המלחמה, נגד ההרג, נגד הרצח, ודורשים הפסקת אש מיידית. יואל חסון (קדימה): לא צריך אתכם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): החכמים מתחכמים ואומרים, שלאחר שנכשלה מדיניות הכוח ולאחר שקרסה הקונספציה של החד-צדדיות, אנחנו נראה להם בלבנון ונראה להם בעזה, לאנשי הגדה המערבית, לאחר שנעשה התכנסות. זה גורלו של מי שמפר הסכם שישראל חתמה עם עצמה. כך יהיה. אז יבוא אולמרט ויגיד: הנה, נסוגנו חד-צדדית, אבל תראו איך אנחנו מראים להם. ומה אתם עושים? מה אתם עושים? במו-ידיכם אתם בונים את האסון הבא, את המלחמה הבאה, את המוות לילדים. אתם זורעים מוות של אזרחים וילדים במלחמה הבאה. אתם זורעים את המלחמה הבאה, ואף אחד לא יספר לי שלממשלה הזאת כל כך אכפת מגורלם של האזרחים הישראלים שמתים במלחמה הזאת. מי שאכפת לו מגורל האזרחים הישראלים עושה משהו למנוע את ההרג, מפסיק את המלחמה, כי אתם יודעים שהמלחמה הזאת לא תצליח. אין סיכוי. אף אחד לא ניצח, תדעו לכם. תקראו קצת היסטוריה. ב-35 השנים האחרונות, אחרי הרבה מלחמות בלבנון, אף אחד לא ניצח בלבנון. אף אחד. המלחמה הזאת תסתבך והיא תהיה יותר רעה, יותר מרושעת ויותר מלוכלכת. אנחנו נגד המלחמה, ומי שיש לו מצפון, בבית הזה ובארץ הזאת, צריך להקים קול זעקה נגד המלחמה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (קדימה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, קשה לך לראות את עם ישראל מאוחד, קשה לך לראות את שני קצוות הבית הזה עומדים מאוחדים מאחורי הממשלה. אני אגיד לך יותר מזה, לי קשה לראות שאתה, נציג הציבור הערבי בישראל, גורם להקצנה. אתה גורם להקצנה ואתה גורם לקיצוניות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זאת אהבה רוצחת, זאת אהבה הורגת. יואל חסון (קדימה): תלך לרחוב ותראה שהציבור שאתה מייצג לא מסכים אתך ולא חושב כמוך. הוא לא חושב כמוך. זה ממש מדהים לראות שאת הקיצוניים ביותר שבערביי ישראל באו ושמו כאן בכיסאות האלה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה מדבר מלים שנוטפות דם. המלים שלך נוטפות דם, המלים שלך נוטפות דם. נוטפות דם, יש מלים שנוטפות דם. יואל חסון (קדימה): הציבור הערבי לא חושב כמוך. הציבור הערבי לא רוצה לראות טילים שנופלים על הארץ הקדושה הזאת, הוא לא רוצה שיראו את הדברים האלה, ואתה מחדד את הקיצוניות. אתה גורם לקיצוניות ואתה מחדד אותה. אתה משתף פעולה עם ה"חיזבאללה", יושב כאן ונהנה מהמשכורת של עם ישראל ושל כנסת ישראל. אתה צריך להתבייש בזה. אתה צריך להתבייש בזה. אתה לא ראוי לכיסא שאתה יושב עליו. אתה לא ראוי לכיסא שאתה יושב עליו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - יואל חסון (קדימה): צר לי שמי שמייצג את הציבור הערבי הוא אדם חשוך וקיצוני כמוך, אדם חשוך וקיצוני כמוך. חבל לבזבז את זמני עליך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה כבוד להיות קיצוני בעד שלום ונגד המלחמה. יואל חסון (קדימה): אתה תגיד לנו על שלום? אתה תגיד לנו על שלום? אתה תחנך אותנו לשלום? את העם היהודי, שהוא שוחר שלום ועשה את כל מה שהוא עשה לטובת שלום? באה פעם יוזמת שלום מאיזו מדינה ערבית? מלבנון אפילו? בוודאי מה"חיזבאללה"? מי רוצה פה שלום? אתה תחנך אותנו על שלום? כאילו אנחנו יזמנו את המלחמה הזאת. חברי חברי הכנסת, מחברי הכנסת הערבים, לפחות מרובם, אין לי שום ציפיות. אבל הצטערתי לראות ולקרוא באמצעי התקשורת את מכתבם של אנשי קולנוע ישראלים שכתבו במלים האלה: "אנחנו מברכים את כל אנשי הקולנוע הערבים שהתכנסו בפריס ורוצים לשלוח מסר של ידידות וסולידריות לעמיתינו הלבנונים והפלסטינים, שנמצאים כרגע במצור ומופגזים על-ידי הצבא של מדינתנו. אנחנו מתנגדים באופן מוחלט", כך הם כותבים, אותם קולנוענים, "לברוטליות ולאכזריות של המדיניות הישראלית אשר הגיעו לפסגות חדשות בשבועות האחרונים. דבר אינו יכול להמשיך להצדיק את המשך הכיבוש, את הסגר והדיכוי בפלסטין. דבר אינו יכול להצדיק את הפגזת אוכלוסייה אזרחית והרס תשתיות בלבנון וברצועת-עזה". והמכתב הזה נמשך ונמשך. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, אותם כותבים שפנו לכמה יוצרים אחרים וביקשו מהם להשתתף ולחתום על המכתב הזה, אמרו להם חלק מהיוצרים: אנחנו מוכנים, אבל תכניסו איזון, תדברו על הפגיעה באזרחים ובתושבי מדינת ישראל, על מעשי הטרור נגד תושבי ישראל. אותם פלורליסטים נאורים, אותם יוצרים, סירבו להכניס מי שלא הסכימו לדעות שלהם ולמכתב הזה. אני רוצה, בגלל הזמן שהתקצר, בגלל הוויכוח - אולי מן הראוי לבוא ולומר בצורה ברורה ולהזכיר את השמות, את אלה שברגעים הקשים ביותר לעם ישראל, במלחמה, בזמן שכולנו עומדים כחומה בצורה, ומי שמנסים לשבור את אותה חומה, ראוי ונחוץ להזכיר את השמות האלה. את אלה, שכמו שאמרתי, לא עמדו לצדו של עם ישראל. נזכור ולא נשכח, ובוודאי לא נסלח לאלה שחתמו על המכתב הזה: אבי מוגרבי, אברהם הפנר, ג'אד נאמן, רם לוי, אמיר הראל, קרן ידעיה, ביזי גולדברג, ענת אבן, דוד אופק, אילאיל אלכסנדר ועוד קומץ קטן. כאשר אותם אנשים, שכתבו נגד המנהיגות וכתבו נגד מדינת ישראל בעת הזאת, ויבקשו, כמו שהם כתבו במכתב, את כספי המדינה על מנת להביא לידי ביטוי את מה שהם כתבו ביצירות שלהם, בסרטים שלהם, אנחנו נבוא ונגיד להם: את היצירות האלה, שבאות מהמכתב הזה, את זה כבר תעשו מכספכם, את זה כבר לא תעשו מאמצעי המדינה. המדינה תממן סרטים, שגם אם הם במחלוקת וגם אם הם לא בדעה אחת, כי אין שום כוונה לעשות כאן צנזורה, אבל יוצריהם בוודאי לא תקעו סכין בגב האומה בעת הזאת. ואנחנו ננצח, וצה"ל ינצח, והעם היהודי יעמוד חזק, וכל תושבי ישראל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת דני יתום, בבקשה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ישראל יצאה להגן על עצמה ויצאה להגן על אזרחיה לפני 14-15 ימים. הרי ברור לכולנו, לכל מי שחי במדינה הזאת, שלא היינו יוצאים למערכה בלבנון אלמלא המתקפה של ה"חיזבאללה". זה היה הפתיל שהצית את הלהבות בחלק הצפוני של מדינת ישראל ובחלק הדרומי והצפוני של לבנון. אלמלא התקפת ה"חיזבאללה", כנראה היינו ממשיכים להבליג, ולא היתה סיבה לחברי כנסת ערבים, שחלקם מייצג מיעוט קטן וקיצוני בקרב ערביי ישראל, לבוא בטענות ובתלונות ואפילו להצדיק את פעולותיו של נסראללה. במאי 2000 יצאנו מלבנון. יצאנו עד הסנטימטר האחרון. אני זוכר שהזיזו אותנו כמה וכמה פעמים ונעתרנו ונשמענו לכל החלטה של מודדי האו"ם. עד הסנטימטר האחרון יצאנו. הפסקנו להיות כוח כובש בלבנון. וחבר כנסת זחאלקה, שאיננו נמצא כאן, וחבל, אני אינני מבין, על מה אתה מלין? על זה שישראל יצאה מלבנון? מה זה משנה אם יצאנו באופן חד-צדדי או באופן רב-צדדי? יצאנו מלבנון, הפסקנו להיות כוח כובש בלבנון. יצאנו מעזה, הפסקנו להיות כוח כובש בעזה. על כך אתה מלין? לכן אתה גם אומר שיש הצדקה לתקוף אותנו כי יצאנו מאדמה ערבית, משום שעשינו זאת חד-צדדית? איפה ההיגיון? היכן הלוגיקה? הרי צריך לדבר על דברים שניתן להבין אותם וגם להסביר אותם. ואני אינני מבין ואינני מסוגל להסביר את דבריהם של חלק מחברי הכנסת הערבים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה לא יכול להכחיש שאמרנו שכך בדיוק יהיה. כיוון שיצאנו, תקפו אותנו. דני יתום (העבודה-מימד): חבר הכנסת פרופסור אלדד ידידי, מאז חורבן בית-המקדש, הנבואה ניתנה לשוטים. עזוב את זה, נו, בחייך. הרי אף אחד מאתנו לא יודע להגיד - אל תכניס אותי עכשיו לוויכוח אחר, כי אני אענה לך, שאם היינו נשארים, אף אחד מאתנו לא היה יודע איך זה היה מתפתח. אז באמת, בוא נעזוב את זה עכשיו. מה זה משנה מה אמרנו? אנחנו מדברים על מה שקורה עכשיו, לא על מה אמרנו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מחר תגיד אותו דבר על יהודה ושומרון. דני יתום (העבודה-מימד): לא, אז אם אתה רוצה, אני אומר לך. לא היה לנו מה לחפש בלבנון, וכל הסיפורים כאילו מאז שיצאנו ה"חיזבאללה" התחיל להתחמש, הם בדותה, קשקוש מקושקש מארץ הקשקושים. מכיוון שכאשר יצאנו מלבנון ל"חיזבאללה" כבר היו אלפי לוחמים, 7,000 "קטיושות", 100 מהן לפחות ארוכות טווח. אז פתאום אומרים לנו שה"חיזבאללה" התחיל להתחמש ולהתחפר רק מאז יצאנו מלבנון. אבל אני לא רוצה לקיים את הוויכוח אתך כי הזמן הוא שלי ולא שלך, וכבר נגזל ממני זמן. ה"חיזבאללה" החליט, חד-צדדית, שהוא לא כפוף לחוק הבין-לאומי. ה"חיזבאללה" החליט שהקו שסרטט האו"ם הוא לא הקו הלגיטימי. ה"חיזבאללה" החליט שחוות-שבעא הן סיבה להמשיך ולהטריד ולהציק למדינת ישראל. אבל לפני 14-15 יום ה"חיזבאללה" גם החליט שאפשר לתקוף סיור ישראלי באזור שהוא, אליבא דכולי עלמא, שטח ריבוני ישראלי, לגביו אין ויכוח – האזור שבין שתולה לבין זרעית. מדינת ישראל לא יכולה, אדוני היושב-ראש, להיות בת-ערובה בידי גורם כלשהו, לא גורם טרוריסטי ולא מדינה. לא יכול להיות שכאשר ה"חיזבאללה" ירצה בעתיד לירות הוא יירה, ירצה לחטוף - הוא יחטוף, ירצה לכבוש - הוא יכבוש. הוא יעשה מה שבא לו ואנחנו נבליג ולא נגיב. אינני רוצה לחזור על ההיסטוריה. יש כאלה שטוענים שהיינו צריכים להגיב מוקדם יותר. את זה תשאירו להיסטוריונים. אני לא חושב שזה היה משנה באופן מהותי את המצב. גם אם היינו מגיבים קצת יותר חזק ובעוצמה מעט יותר גדולה. אבל את ההתנגשות הזאת בינינו לבין ה"חיזבאללה" כנראה לא ניתן היה למנוע, והיא מתרחשת עכשיו. היא היתה יכולה להתרחש לפני חודש, היתה יכולה להתרחש בעוד חודשיים - היא מתרחשת עכשיו. אני חושב שצה"ל, שהוא צבא מהיותר מוסריים בעולם, פועל באומץ לב, בנחישות ובמקצועיות רבה. זאת מלחמה. במלחמה יש נפגעים גם לצד שלנו. אני נושא תפילה שכל חיילינו יחזרו בשלום ולא יהיו עוד נפגעים בקרב האזרחים. העורף הישראלי, שאותו אני מבקר חדשות לבקרים, הוא, אני חושב, ההפתעה העיקרית שלנו לנסראללה. נסראללה, כאשר תכנן את התקיפה, לא התכוון שזאת תהיה תגובתנו. הוא הרי טען שמדינת ישראל עשויה קורי עכביש, והיה בטוח ששתי "קטיושות" ועוד שתי רקטות ארוכות טווח שתיפולנה על חיפה תשבורנה את רוח העמידה הישראלית. נסראללה, עשית טעות חמורה כי לא חשבת כך לכלכל את צעדיך. ישראל חייבת להגיע, במסגרת המבצע הזה, למצב שבו כאשר יגיע שלב המשא-ומתן - והוא יגיע, וצריך כבר להכין אותו, מכיוון שכל המלחמות בהיסטוריה של העולם, בכלל זה כל המלחמות במזרח התיכון, גם אם הן היו קרבות מוגבלים, הסתיימו בפעילות הדרג המדיני. צה"ל מכין את הקרקע, מכין את המקפצה שעליה יעמוד הדרג המדיני בבוא העת. חשוב מאוד שניכנס לשלב המשא-ומתן כאשר אנחנו חזקים וה"חיזבאללה" חלש. אנחנו נציג שהשגנו הצלחות וה"חיזבאללה" יהיה אחרי שספג מהלומות קשות מאוד. יש משמעות חשובה מאוד למידת העוצמה שכל צד יציג בימים של המשא-ומתן המדיני. אני חושב שאנחנו חייבים לקבוע לעצמנו יעדים ריאליים ולא יעדים שיש בהם אשליה. בהתחלה דיברה הממשלה על להרוג, לנתץ ולהרוס. אי-אפשר לנתץ ארגון טרור כמו ה"חיזבאללה", שמי שמשמשים בו כטרוריסטים הם אזרחים לבנונים אותנטיים. זה לא כוח זר. אלה אזרחים שגרים בלבנון, שנולדו בלבנון, הם שיעים, יש להם משפחות, וזה ארגון שנטוע עמוק בתוך האוכלוסייה הלבנונית. לכן, צריך לעשות קליברציה של היעדים. עכשיו מדברים על לפגוע פגיעה קשה, אנושה, וזה הרבה יותר קרוב למציאות וזה הרבה יותר נכון. במסגרת המשא-ומתן המדיני צריך להגיע לפחות להסגת ה"חיזבאללה" צפונה, להחזרת החטופים ולהורדת צבא לבנון בסיוע של כוח רב-לאומי. הלוואי שאפשר יהיה לממש את החלטה 1559, שמדברת על פירוק כל המיליציות מנשקן, לרבות ה"חיזבאללה". אני מדבר על יעדי מינימום, לאו דווקא על יעדי מקסימום. אנחנו עם שוחר שלום. כל מי מאתנו שהיה מעורב במלחמה שונא אותה, יודע שמלחמה זה דבר רע, שיש בה הרוגים ופצועים ושכול, שיש בה נכות, שיש בה סבל לחלק מהאנשים לכל ימי חייהם. אבל אי-אפשר לכפות שלום. בשביל שלום צריך עוד צד. אנחנו מוכנים לוותר. הוכחנו שאנחנו מוכנים לוותר. ויתרנו על אחיזתנו בדרום-לבנון וברצועת-עזה. היכן הצד השני? צריך פרטנר שיהיה מוכן ללכת מרחק מסוים לקראתנו. אנחנו נלך את מלוא המרחק, אדוני היושב-ראש, והוא ילך לפחות מרחק מסוים. אני מסיים. אנחנו חזקים. איננו מפחדים, לא מה"חיזבאללה" ולא מה"חמאס", וכאשר הגיעו הדברים לידי צורך שלנו להגיב, הגבנו ואנחנו מגיבים בעוצמה גדולה. אני מקווה מאוד שכתוצאה מהלחימה וכתוצאה מהמבצע, לא ניסחף עמוק מדי, רחוק מדי, ולא נכניס כוחות מיותרים לדרום-לבנון, אלא בדיוק את אלה שנדרשים לנו כדי לבצע את המשימות. כמו כן, ידע העולם שמדינת ישראל איננה רופסת, וכאשר מכים במדינת ישראל במקומות שכואבים לה היא מחזירה מלחמה שערה ומכה שבעתיים; וידעו כל אלה שסובבים אותנו, שכך נעשה לכל מי שינסה להתנכל לנו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת דני יתום. חבר הכנסת שלמה ברזניץ, בבקשה. שלמה ברזניץ (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזור על המנטרה שאני חוזר עליה בכל הזדמנות שיש לי, על התפקיד המרכזי של אמצעי התקשורת במלחמה הזאת ובזמנים שבין המלחמות, בעיקר כאשר מדובר על כושר העמידה של העורף, והעורף ניזון בראש ובראשונה, בצורה מכרעת, מהדרך שבה המציאות מוצגת בפניו, בעזרת אמצעי התקשורת. יש בעיה, והיא נובעת מכך שהמערכת של אמצעי התקשורת זקוקה כל הזמן לכותרות חדשות. וכאילו אפילו מלחמה לא יוצרת תנאים שמספקים את הרעב של המולך הזה. צריכים לחפש כותרות במקום שעוד לא נמצאו. יש דברים כמו העמידות של העורף, שזה כבר לא כותרת, כי יש הסכמה שהעורף עומד חזק. לעומת זאת, אם אפשר יהיה למצוא פרצות בעמידות של העורף, זאת תהיה כותרת. היום יש כבר מוסכמה שיש קונסנזוס רחב מאוד בציבור הישראלי לגבי הפעילות בצפון, ולכן זאת לא כותרת. רק אם ימצאו חלילה פרצות בקונסנזוס הזה, אז פתאום תהיה כותרת ואולי אפילו כותרת חשובה. אז מחפשים אותן, מחפשים את הפרצות האלה כל הזמן. בהתחלה אמרו לנו רק עוד כמה ימים, אם זה יימשך, הציבור לא יעמוד בזה וכבר יהיו פרצות. זה התבדה. אחר כך אמרו, שאם לא יינתנו מייד פיצויים לכל מי שנמצא באזור הצפון ומפסיד ימי עבודה, הפרצה תופיע והציבור יישבר. אחר כך אמרו: אם רק תתחיל כניסה רגלית לתוך לבנון, אז מייד תהיה שבירה של הקונסנזוס. הפנייה שלי היא לאמצעי התקשורת: היו קצת יותר אחראיים, בבקשה. תפסיקו לחפש ולייצר את הפרצות האלה, אפילו אם תחמיצו כותרת. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת שלמה ברזניץ. חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, עשר שנים בנה ה"חיזבאללה" את מצבורי הנשק שברשותו, את מערך הטילים המטורף הזה, את הבונקרים העמוקים, את המנהרות המשוכללות והמוסוות, את מערך הלוחמים המנוסים והנחושים נחישות דתית, קיצונית, פנאטית. האם ידענו, האם ראינו, האם היינו ערים במהלך עשר השנים הללו לכל מה שקורה שם, מעבר למערך של 13,000 או יותר טילים, לממדים שיש שם? אלה שאלות שנשאל אחרי המלחמה. כרגע, אנחנו צריכים לבצע את המלאכה הזאת. לצערנו הרב, יש תמיד החכמים האלה ששואלים: למה לא עשיתם את זה קודם? אני רוצה לראות את כל החכמים הללו, אילו יצאנו קודם, מה הם היו אומרים - מלחמה מיותרת, מי צריך, למה עכשיו, למה נכנסנו? אבל את כל השאלות האלה ואחרות, כפי שאמרתי, נשאל אחר כך. כרגע יש משימה אחת ויחידה שמוטלת על מדינת ישראל וכמובן על צה"ל: את המערך הזה שניצב מולנו, המערך של ה"חיזבאללה", של ארגון הטרור הזה, אנחנו חייבים לפרק ועכשיו. כי כנראה לא תהיה עוד הזדמנות שנייה כזאת, שלגביה יש קונסנזוס לאומי רחב כזה וקונסנזוס בין-לאומי רחב כזה, כפי שקיים כרגע. נכון שיש כמה קולות אחרים, אבל אותם צריך להניח בצד. לא צריך להיות גנרל גדול ולא אדמירל גדול כדי לדעת שאנחנו עושים את שלנו כדי להגן על ביטחוננו, כדי להגן על קיומנו ממש, על עצם קיומנו הבסיסי ביותר, הראשוני ביותר, ההכרחי ביותר, ואנחנו עושים את שלנו. אבל ה"חיזבאללה" הוא רק קודקוד אחד במשולש הלא-קדוש הזה של אירן, סוריה וה"חיזבאללה", שנוסיף לו את ה"חמאס". עיני כל העולם נשואות אלינו, ולא נטעה אם נאמר שהמשולש הזה הוא סכנה לשלום העולם ולא רק סכנה לשלום מדינת ישראל, אלא שאף אחד בעולם כולו לא יעשה את העבודה בשבילנו. לכן, גם כאשר אנחנו יודעים שלא רק מדינת ישראל נתונה בסכנה כתוצאה מאותו משולש של אירן, סוריה, "חיזבאללה", אנחנו לא יכולים שלא לפרק את הארגון הזה מנשקו. אנחנו לא יכולים לעמוד בצד או לחכות שמישהו יעשה את זה במקומנו, יפרק את הטרור האסלאמי הקיצוני, הרצחני, הפונדמנטליסטי הזה מנשקו, ואנחנו לא יכולים שלא לעשות את העבודה הזאת עד הסוף ולחכות ולהמתין או לעצור באמצע ולהגיד: בסדר, נפסיק. מה שלא יכולים לעשות כרגע באמצעים אוויריים אז אולי נפסיק, אולי נעצור וניכנס כרגע למשא-ומתן. לא, אנחנו חייבים להגיע למשא-ומתן לאחר שהחלשנו את ה"חיזבאללה" במידה כזאת, שהוא יבוא למשא-ומתן, ואנחנו נבוא למשא-ומתן עם ממשלת לבנון, ובשום פנים ואופן לא נתבסס על מה שקוראים היום, פתאום, כוחות רב-לאומיים. שמעתי את ראש הממשלה לפני שבוע, עשרה ימים, כשהוא אמר: בשום אופן לא כוחות רב-לאומיים. עכשיו שומעים איזו נימה אחרת, איזה טון אחר. אני מקווה שהוא לא מתכוון למה שאסור להתכוון אליו. מה זה כוחות רב-לאומיים? מי יגן עלינו שם? קופי אנאן? הוא יעצור את הטילים. חוויאר סולאנה מהאיחוד האירופי? מנין יבואו כוחות רב-לאומיים שיגנו עלינו? ראינו את הכוחות הרב-לאומיים שנכנסו לעירק ונמלטו משם ברגע שהם ראו - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. לימור לבנת (הליכוד): סליחה, אדוני היושב-ראש, ראיתי כאן את חבר הכנסת אפרים סנה ואת חבר הכנסת דני יתום וחברי כנסת אחרים נואמים ארוכות. אז תרשה לי עוד כמה דקות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: עוד כמה דקות? אני אאפשר לך לסיים את המשפט. לימור לבנת (הליכוד): האם אותם כוחות רב-לאומיים שהיו בעירק - ראינו איך הם נמלטים משם, היפנים ואחרים, בדקה שהיתה שם איזו בעיה, והם שמרו על עצמם. לכן, כוחות רב-לאומיים הם סכנה אמיתית ואסור להסכים להם בשום פנים ואופן. האחריות צריכה להיות מוטלת על הצבא הלבנוני, על ממשלת לבנון. הם יכולים לעשות את העבודה רק אם נטיל את זה עליהם ברגע שזה יהיה נכון גם מבחינת ממשלות העולם. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הצעת החוק של הממשלה ועל מצב קשה ביותר - הזכירו את זה כאן לפני ואני לא יכולה שלא להזכיר את זה - של ציבור רחב מאוד וגדול מאוד בצפון. הצעת החוק הממשלתית שמונחת לפנינו ותבוא עוד מעט - - - מגלי והבה (קדימה): היא לא תועלה היום. ראובן ריבלין (הליכוד): מאפשרים לממשלה להגיע להסכם עם הצדדים. לימור לבנת (הליכוד): אני מקווה שתהיה הסכמה, אבל גם במצב שבו תהיה הסכמה, הצעת החוק מדברת רק על דבר אחד, שהוא בהחלט אינו מספק, וזה פיטורי העובדים או חוסר היכולת לפטר עובדים. זה יפה וחשוב, זה ממש תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. צריך להביא בחשבון שאין כאן שום פתרון. למפעלים אין שום פתרון, לעסקים קטנים אין פה שום פתרון. למצב שבו יושבים כרגע במקלטים, ציבור גדול מאוד של למעלה ממאות אלפים, של מיליון איש שיושבים במקלטים בצפון ואין להם מזגנים, לחלקם אין מזון, אין להם כסף מזומן ואין להם לאן לגשת, אין פתרונות לזה, וגם ממשלת ישראל לא נותנת פתרון נכון לרגע זה, למרות ההבטחות של שר האוצר ואף ששר הביטחון הוא זה שמתהדר בחשיבה חברתית, בדאגה חברתית לחלשים, כל זה לא קורה. אנחנו, בליכוד, נותנים גיבוי מלא לממשלה בכל מה שנוגע לצעדים הביטחוניים. לא נוכל לתת גיבוי מלא לממשלה שלא נותנת פתרונות מיידיים לאזרחים שיושבים שם, בצפון, בתנאים הקשים ביותר. העורף הוא חזק, כולם חוזרים על זה. זה תנאי הכרחי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים, חברת הכנסת לבנת. לימור לבנת (הליכוד): אני מסיימת. העורף חזק ועומד בגבורה בלתי רגילה יחד עם חיילי צה"ל, יחד עם כוחות הביטחון, יחד עם משטרת ישראל, יחד עם כוחות ההצלה, מכבי האש, מד"א. העורף חזק בצורה בלתי רגילה, אבל הממשלה צריכה לתת את כל הפתרונות לעורף, ונכון לעכשיו היא לא עשתה את זה, היא רק דיברה במלים גבוהות. לכן, מכיוון שמה שמביאים כהצעת חוק לא נותן את המענה שצריך להינתן, אני מציעה שהכנסת תקבל היום, בתום הישיבה הזאת, הצעת סיכום שקובעת שהיא דורשת מהממשלה לתת מענה על כל הצרכים של העורף, הן באספקה מיידית שנדרשת למקלטים - מזון, מזגנים וכל מה שנדרש שם מייד, ולא מדובר על סכומים גדולים, זה מגוחך - והן באמצעות חקיקה, הכרזת מצב חירום, כי הכרזת מצב מיוחד לא נותנת שום פתרון לזה ושום דאגה לאותם עסקים קטנים, לאותם מפעלים, כל אלה שנפגעו כתוצאה ממצב החירום שקיים בעורף. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מבקש מחברי הכנסת, יש זמן קצוב של שלוש, חמש, ושמונה ותשע דקות. אני מבקש לא לנצל את הבמה ולחרוג מעבר למותר. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני, כתושב קו העימות, כמי שהתגורר ממש על הקו הקדמי של יישובי קו העימות, רוצה להקריא לכם קטע מלפני חודש ימים, 40 יום, שנאמתי פה דווקא בנושא אחר, בנושא העוני. אז פתחתי את הנאום שלי ואמרתי שאני רוצה לומר כמה דברים על מה שהולך לקרות בלבנון. אז היה ירי על אחת העמדות שלנו, עמדת מודיעין, באזור מרכז הגליל, ואמרתי כך: "הייתי רוצה לגעת בחלק מנאומו של חבר הכנסת דני יתום. כתושב הצפון, שחי ממש על קו הגבול, אני חושב שמדי פעם אנחנו חשים את הפרת האיזון בשקט הזה, כביכול, השקט הסמוי. מדי פעם אנחנו חוטפים את ירי ה'חיזבאללה' או ירי של ארגונים אחרים. אני יכול להגיד לכם באחריות, שאזור הצפון, הגבול, הוא חבית חומר נפץ שאוי ואבוי אם תתפוצץ. מי יודע מהי כמות משגרי ה'קטיושות' שיש לאורך הגבול. רבותי, אי-אפשר לספור אותם בכלל. משגרי הטילים שיש להם זה לא אותם 'קסאמים' שאנחנו יודעים מה האפקטים שלהם. האפקטים של המרגמות הרבה יותר גדולים והסיכון שישנו באזור הצפון הרבה יותר גדול, כך שעדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה"; אמרתי שה"קטיושות" יגיעו לחיפה ולקריות ולעכו. רבותי, זה מלה במלה, אני אומר מה שאמרתי לפני 40 יום. לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא בתוך עמי אני יושב. שירתתי חמש שנים בלבנון ואני מכיר את אזור דרום-לבנון כאת כף היד. בכל ישיבה שיש לנו עם אלוף הפיקוד, עם אנשי הצבא, הדגישו בפנינו את הדבר הזה, של מאות ואלפי משגרי טילים. ידענו כולנו איזו חבית חומר נפץ זו. דווקא בזמן הזה אני רוצה להגיד לכם, צריך לחזק את צה"ל ואת כל כוחות הביטחון שיוכלו לסיים את העבודה הזאת עד תום, לא חצי עבודה ולא רבע עבודה. זה לא עבודה, רבותי, זה חיים ומוות. זה שיש לנו כל רגע ורגע נסים – רבותי, מעל 2,500 טילים נורו - אנחנו רק יכולים להתפלל שהקדוש-ברוך-הוא ישמור את עם ישראל כל רגע ורגע. אבל אל לנו לחשוב שאנחנו יכולים לסמוך על הנס לבד, אלא אנחנו חייבים להבין שהמצב הוא בלתי אפשרי. זה ארגון טרור, צבא שלם, שחי בתוך מדינה, עושה כאוות נפשו; מתי שהוא מחליט הוא יורה, מתי שהוא מחליט הוא חוטף; הוא עושה מה שהוא רוצה, ואנחנו מחכים להפתעה הבאה שנקבל מה"חיזבאללה". אני מתפלא על חברי הכנסת הערבים, על מה הם מלינים בכלל? איפה הם חיים? באיזו מדינה הם חיים? משה שרוני (גיל): איפה הם? יצחק וקנין (ש"ס): הם לא נמצאים פה, הם רק משחררים את הבל הפה שלהם, את כל דיבורי ההבל האלה, שהם יודעים להגיד פה מעל הדוכן, ושום הצעה אחת אפקטיבית אני לא שומע מהם, איך פותרים את הבעיה. הרי אנחנו לא התגרינו בלבנון, לא השארנו פיסה אחת של מטר שאנחנו חייבים לממשלת לבנון, אלא פינינו את כל הצבא שלנו, את כל מוצבי צה"ל שהיו בדרום-לבנון. אני רוצה להגיד לכם שההבלגה שלנו הביאה למחשבה שה"חיזבאללה" יכול בכל רגע לעשות מה שהוא רוצה. הוא ראה את התגובה של צה"ל, אם התגובה מספיק חזקה או לא. אני אומר לכם, לא היתה ברירה אלא לעשות את הפעולה הזאת. מזמן כבר היינו צריכים לעשות אותה, אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא. אני רוצה לגעת בעוד נושא חשוב-חשוב. רבותי, יש מאות חקלאים - ואני ביניהם, אני גם חקלאי - במצב קשה מאוד. הם רואים את הפירות נופלים, ואת כל מעשי ידיהם במשך שנה שבה הם מעבדים את האדמות. גם בעלי הצימרים, בתי-המלון, כל העסקים - הכול מושבת. חלק גדול מהתושבים בכלל לא נמצא באזור, כי יש פה בעיה מאוד קשה, שחלילה וחס יכולים להיפגע. לכן, הממשלה חייבת לתת את דעתה לנושא הזה, וכמה שיותר מהר להחיש את הסיוע ואת העזרה לכל הגורמים שנפגעו מכורח המציאות שנוצרה. אסור לנו להשתהות, רבותי. המצב קשה, אנחנו חייבים לסייע. העורף חזק מאוד. אני בין אלה שגרים שם, אני חש את זה ורואה את זה כל רגע ורגע. החיזוק שלנו לעורף הוא לסייע במה שאנחנו יכולים, באותם מקומות שנפגעו קשה מאוד מבחינת ההפסד של ימי עבודה, הפסד של החקלאים – תוצרת חקלאית – צימרים, בתי-מלון, אנשי עסקים. חייבים לחזק אותם בזמן הזה ולעודד אותם. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת התומכים במדינה, אדוני השר, חיזוק צה"ל וכוחות הביטחון, אנשי משרד החוץ ושאר עובדי המדינה, שרי הממשלה, שרת החוץ, שר הביטחון ובראשם ראש הממשלה - כולם ראויים בעת המאבק לברכה ותמיכה וחיזוק הידיים. בחרנו השבוע, חבר הכנסת מגלי והבה ואני, לבקר בצפון, ובחרנו דווקא את הכפרים של אזרחי ישראל הנאמנים, הטובים, היקרים, דווקא היישובים הדרוזיים. ביקרנו גם באביבים תוך כדי האירועים, ביקרנו גם בקרב חיילי צה"ל, ויצאנו בתחושה שזה הזמן לחזק את התושבים, ולא להתעסק בתוכניות הבראה כעת, בימים האלה. זה הזמן להתעסק בחיזוק המנהיגות ובהעמדת הכלים, ולא, חס וחלילה, בהיבטים פוליטיים מפלגתיים כאלה או אחרים. אתמול בחרתי להיות בניחום אבלים אצל משפחת מוסקל ממזכרת-בתיה, חברים טובים שלנו, שהבן שלהם, רפנאל, השם ייקום דמו, נהרג בהגנו על ארץ קודשנו. אדוני היושב-ראש, זה השילוב בין החזית הצבאית ובין חזית העורף, זה השילוב שבו אנחנו נמצאים. יד אוחזת בנשק ויד כמהה לשלום. אנחנו צריכים זמן ליצירת קודים חדשים, בעיקר מול הפלסטינים. אסור לתת לגיטימיות או חסינות לטיל המונח בגבה של אם לבנונית או ילד פלסטיני. צריך זמן על מנת להימנע ככל שניתן מפגיעה באזרחים שאינם מחבלים, והלחץ של העולם עלינו להפסקת אש יחולל שפיכות דמים. כן, להגיד את זה לצרפתים ולרוסים: לא ננהג כמותם, אנחנו יהודים עם הומניות יהודית, אנחנו לא טובחים, אנחנו מגינים על ארצנו. אנחנו צריכים זמן להיכנס באופן קרקעי, על מנת לוודא שגם בעתיד לא יהיו מחבלים שיאיימו על גבולנו הצפוני, ומעל הכול צריך למנוע מקרים שבהם, לא עלינו, עלולים להיות נפגעים בעתיד. אבל החשוב מכל זה הוא הגיבוי המלא של כלל החברה הישראלית, וקצת קשה לשמוע את דברי הבלע האלה ולדבר על אחדות. זה קצת קשה כשיש קבוצת קיצונים בחברה הישראלית, קבוצת ישראלים הזויים, נביאי שלום לכאורה, נביאות של שקר, המטיפים לציבור בשם איזו מסירות נפש להגנה ולשמירה על האינטרסים של הטרור ושל ה"חיזבאללה". הגיס החמישי המתהלך בארץ פוגע קודם כול בציבור שלם העומד יחד עם כולנו באומץ בכפרי הגליל. לא, זה לא כל הערבים שיושבים כאן. לא, אל תגידו את זה על הערבים. זאת קבוצת מיעוט, שפוגעת קודם כול במיעוטים במדינה היהודית. אני חושב שסילוק דוברי ה"חיזבאללה" מהמקום הזה, סילוקם, על-פי חוק אולי – הלוואי, בעזרת השם - מהבית הזה, שהוא סמל המדינה היהודית, מהבירה שלנו, ירושלים, סילוקם מהמדינה שלנו הוא צו השעה. אתם יודעים למה? בשביל להראות את הכוח האמיתי שלנו כחברה. סילוק הרע הוא חלק מהכוח של חברה בריאה. גוף בריא יודע להוציא סרטן חולה מתוכו. אני רוצה לסיים במקום אחר, אני רוצה להגיד תודה. אני רוצה להגיד תודה לחיילים שלנו; אני רוצה להגיד תודה לאנשי כוחות הביטחון; תודה לממשלה האמיצה, שקיבלה החלטות חשובות; תודה לך, אמא היושבת עם ילדיה במקלט היום; תודה לך, אבא שמחזק את המפעל שבו הוא עדיין עובד; תודה למתנדבים; תודה לכולם, שמבינים מהי אחדות השורה, שמבינים מהי הגנה על מולדת - שבזכותם אנחנו כאן. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הגמלאים, חברי הכנסת, כשאנחנו באים היום לכאן, ביום לא קל, יום קשה, רציתי לשאול את חברי הכנסת שלא נמצאים כאן, מסיעות המיעוט הערבי: מה היה קורה אם אנחנו היינו תוקפים את לבנון בלי שום סיבה? הבית הזה, חביבי - היה כאן אש. המדינה שלנו מותקפת, מותקפת בצורה פראית, בצורה שאף מדינה לא היתה סובלת בלי תגובה. ואז באים חברי כנסת מגבעת הצעקנים, כנראה יש להם בעיה והציבור הערבי צריך לדעת, הם נולדו עם רגשי נחיתות שאי-אפשר לרפא, והציבור צריך להחליף אותם. יש דבר אחד - אף מדינה לא היתה יושבת בחיבוק ידיים כשתוקפים אותה ללא סיבה. צה"ל, כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לממשלת ישראל ולראש הממשלה, כל הכבוד לקבינט, כל הכבוד על העמדה שנקטו, והם יבצעו אותה בצורה הטובה ביותר. קווי העימות - מכאן אנחנו מורידים את הכובע בפני כל התושבים מקווי העימות על החוזק שלהם, על העמידה שלהם, על האומץ שלהם, ומגיע כל הכבוד לכל היישובים שעומדים בקו העימות. אבל, יש לנו בעיה. כל הממשלות הקודמות - שלא יבואו לכאן וינפנפו בכל מיני דברים - אשמות שלא הכינו את היישובים האלה בצורה נכונה, נבונה, למה שיכול לקרות, שאנחנו ידענו שזה יקרה. המקלטים - מתחת לכל ביקורת. כל המקומות שהיו צריכים להיות היום פרפקט, הם מתחת להבנה של איש. ביקרתי בצפת. אם הייתם רואים את המקלטים שם, הייתם מזדעזעים. איך אפשר להשאיר יישוב כזה ולא לדאוג לתושבים שלא יסבלו בעתיד. אני חושב שכל משרדי הממשלה צריכים לשלוח נציגים לכל המקומות האלה ולעשות הכול כדי לעזור להם בצורה שלא משתמעת לשני פנים. הם לא אשמים שהממשלות הקודמות הזניחו את הנושא הזה. שלא יבואו בטענות לממשלה הזאת. הפגנות – אני לא מבין, בזמן חירום אנחנו נותנים להפגין? כולם גיבורים, מה זה גיבורים, אלה אנשים בלי עמוד שדרה, בלי כבוד לעצמם. שילכו להפגין בנהרייה, בקריית-שמונה, בצפת, בחיפה, שם היו צריכים להפגין; לא לבוא לתל-אביב. ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות תיקון חוק, שבשעת-חירום אין הפגנות. יש גבול גם לדמוקרטיה במדינה שלנו. אני רוצה להגיד לכל התושבים מקו העימות: כל הכבוד על האיפוק שלכם. כל הכבוד לכל האנשים שאימצו משפחות שלמות, כדי שלא יהיו בקו העימות. ודבר אחד צריך להביא בחשבון: אם היינו דואגים למקלטים ראויים, לכל הדברים שצריכים בשעת-חירום, זה לא היה עולה לנו הכסף שזה יעלה לנו בעתיד; לגבי הילדים - חרדות, פחדים - זה יעלה לנו יותר מאשר היה עולה לו השקענו בזמן הנכון בדברים שצריכים לתת לאוכלוסייה שלנו. אני רוצה להוריד את הכובע בפני כל התושבים, ואני רוצה להוריד את הכובע בפני תושבי חיפה, שאני משתייך אליהם. אני גאה בכם ובכל התושבים בקו העימות. תהיו חזקים. אנחנו ננצח, ננצח אותם, שידעו, פעם שנייה לא יעזו להרים אצבע כלפינו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, חבר הכנסת שרוני, זאת הפעם הראשונה שראיתי שאתה מנצל את מלוא זמנך. בינתיים זה הנאום הכי ארוך שנשאת בכנסת, חמש דקות - ברכותי. רוחמה אברהם (קדימה): תמיד הוא מנצל את זמנו ואף מעבר לכך. משה שרוני (גיל): כשלא צריכים לשעמם את חברי הכנסת, אני מקצר, זה הכול. אבשלום וילן (מרצ): בניתי על זה שתשאיר לי שתי דקות, אבל היום ניצלת את זמנך, אז זה בסדר גמור. לענייננו, אני חושב שלישראל היתה מלוא הזכות, כאקט של הגנה עצמית, לאחר חטיפת החיילים, לפעול בכוח צבאי. אני חושב שהבעיה הגדולה שלנו היא שלא הגדרנו מראש את אסטרגיית המלחמה, קרי מה הן מטרות המלחמה, ובעיקר לאור ההיסטוריה הארוכה עם לבנון - את אסטרטגיית היציאה, איך יוצאים, לא רק איך נכנסים. לכן אני חושב, קודם כול, שמי שחושב שניתן לרסק לחלוטין את ה"חיזבאללה", אינו יודע על מה הוא מדבר, אף שמדובר בסך הכול ב-1,000 so called חיילים סדירים ועוד 2,000 מילואמיניקים וצבא גרילה. מי שחי בתוך אוכלוסייה, בתוך חצי מיליון אזרחים שם, ומתנהג כמיליציות אזרחיות לכל דבר, עם סמי-צבאיוּת, אין כמעט אפשרות טכנית - לא מהאוויר ולא מהקרקע - לגמור אותו. לכן, הגדרת היעד הראשונה של חיסול ה"חיזבאללה" היתה הגדרה מרחיקה לכת מדי שמסבכת אותנו. מה כן צריך להגדיר היום? צריך להגדיר הגדרה ראשונה, שאנחנו אכן רוצים להרחיק את ה"חיזבאללה" מגבול הצפון לפחות עד הליטאני. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת וילן, יתושים מטרידים שזורקים יותר מ-200 "קטיושות" ליום, זה סכנה אסטרטגית לאזרחים. אבשלום וילן (מרצ): בהחלט. ולכן, יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני מדבר פה על שורת צעדים. הדבר השני שצריך לעשות הוא הפסקת ירי הטילים. נכון לעכשיו, לאחר שבועיים של תקיפות חיל האוויר, עדיין הקצב של 100 רקטות ליום נמשך. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אבשלום וילן (מרצ): חלק מטראומת העבר שלנו הוא הכניסה ללבנון, ולא העת ולא הזמן להעביר ביקורת ברמה הצבאית, אבל צריך ללכת פה באופן הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר מהר, אין הרבה זמן, וללכוד את משגרי הטילים. אני לא אפרט פה מטבע הדברים. דבר נוסף שצריך לעשות הוא להכשיר את הקרקע לכניסת צבא דרום-לבנון, ומבחינתי גם כוחות בין-לאומיים, לדרום, כדי ליצור - - - מגלי והבה (קדימה): אני צריך לתקן אותך: אין צבא דרום-לבנון, זה צבא לבנון. אבשלום וילן (מרצ): צבא לבנון. התכוונתי להכניס לדרום את צבא לבנון. אין שום צבא דרום-לבנון, זה ברור. הקטע השלישי – הפסקת ירי הטילים, לא רק עכשיו אלא גם בעתיד, ולזה ניתן להגיע בהסכם. הקטע הרביעי, כמובן, הוא החזרת השבויים. משה שרוני (גיל): דע לך, חבר הכנסת וילן, שמדינה שלא מסוגלת לטפל בטרוריסטים אין לה זכות קיום. שתדע. אבשלום וילן (מרצ): א. למדינת ישראל יש כל זכות הקיום. הבעיה שלנו היא לא לטפל בטרוריסטים, אלא איך לטפל בהם. אני חושב שמוכרחים להבין שתי נקודות לפני שמגדירים, לפחות בהגדרה שלי, מה היעדים. הנקודה הראשונה היא בעיית העורף. ופה, השר איתן, ממשלת ישראל משחקת באש. ברור לגמרי שלפני עשר שנים לא היה קורה מה שקורה היום. לך יש קצת ניסיון מקובה, אני לא מציע שנחזור לקובה, אבל איך יכול להיות ששבועיים ימים לא מכריזים מבחינה מינהלתית-יורידית - לא על מצב חירום, לא על מצב מלחמה, ואחר כך עשר שנים, כמו אחרי מבצע "ענבי זעם", שרק לפני חודש נגמרו התביעות האחרונות, כדי לשפות את מי שנפגע. זה חוסר אחריות, זה משחק ציני. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת בתחום הזה לא רק שאינה מושלת, היא נותנת את עצמה בידי פקידים מדעת, וזאת שערורייה. כי מי שיושב בחיפה או באביבים או בסאסא במקלט, והוא צריך לשבור את הראש, אם הוא עצמאי או חקלאי או עובד במפעל, שהוא לא משוכנע במאה אחוז שהוא יפוצה על הנזק שנגרם לו במלואו - ממשלה כזאת איננה ראויה לשלוט. היא מתחכמת כבר שבועיים. דיברתי על כך עם שר האוצר, ודיברתי על כך עם אחרים, וכולם אומרים: בוא נחכה ונראה איך בסוף יצא. זה פשוט בלתי אפשרי. אמרתי את זה לחבר הכנסת עמי אילון לפני שבוע: תראה שזה מה שיהיה עם החוק שלך. זה היה ברור שינקטו את טקטיקת ההשהיה הזאת. מדברים אחרי כן על חוזק העורף. העורף חזק, אבל מישהו צריך לאפשר לו את מינימום הקיום. עוד מעט מגיע אחד בחודש. אתם יודעים כמה חשבונות יתחילו לחזור? כמה צ'קים יתחילו לחזור? איזה מין דבר זה? אני חושב שאת זה הממשלה עד סוף השבוע צריכה לגמור. הדבר השני: מי שחושב שיש לנו עודף זמן בין-לאומי טועה. דעת הקהל בעולם מתחילה להתהפך. היתרון הצבאי המסיבי הוא שלנו, והתמונות של ההפצצות בלבנון ובמקומות אחרים, לעומת מה שאנחנו חוטפים, מתחילות לעבוד לרעתנו. צריך להביא את זה בחשבון. משה שרוני (גיל): יש עוד מאתיים שנה. אבשלום וילן (מרצ): אולי אני אפתיע אותך. רבותי חברי הכנסת, הדרך להגיע להסדר יציב עוברת דרך סוריה. אם ממשלת ישראל וארצות-הברית רוצות להגיע לפתרון, צריך להפריד את הסורים מהאירנים. צריך לבודד את סוריה ולהכניס אותה אל תחום המשא-ומתן. משה שרוני (גיל): שהיא תבודד קודם את עצמה ואחר כך - - - אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת שרוני, זה לא הולך ב"שלוף". אנחנו פה לא בסרטי בוק ג'ונס. משה שרוני (גיל): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת שרוני, תן לו לסיים כי כבר חרגנו מהזמן. אבשלום וילן (מרצ): אינני בטוח שסוריה מאושרת מחיבוק הדוב האירני. אני חושב שהבידוד של סוריה על-ידי ארצות-הברית צריך היום להפוך לחיבוק נכון, כדי להבטיח יציבות. אחרת, גם אם נגיע להפסקת אש, אנחנו די מהר נהיה חשופים לתקרית הבאה. לכן אני קורא מפה לשר רפי איתן, כנציג ממשלת ישראל, תשקלו את הנושא הזה ברצינות, דברו על זה עם קונדוליסה רייס. אני אומר לך שיש על מה לדבר עם האמריקנים, ויכול להיות שזה המפתח לשינוי פני הדברים בתחום המדיני. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תרשה לי קודם כול, אדוני היושב-ראש, לשלוח מבמה זו את ברכותי לחיילי צה"ל ולכל זרועות הביטחון אשר נלחמים ברגעים אלה, ואני מחזק אותם. תרשה לי גם לשלוח ברכות והערכה לתושבי הצפון, תושבי מדינת ישראל, במיוחד אלה שנמצאים תחת האיומים והאש של המחבלים. גם להם אני מצדיע. המלחמה הזאת נכפתה עלינו. מה ש"חיזבאללה" ניסה לעשות הוא בהתאם לתוכניות שלו, זה לא בא בהפתעה. זו לא העת להתחיל להתחשבן למה לא ידענו מה קורה בדיוק בקו המוצבים. ביקרתי שם השבוע, דיברתי עם הלוחמים שהיו שם. זה לא המצב של המוצבים שהשארנו שם. אדוני היושב-ראש, צריך לזכור דבר אחד, שהאידיאולוגיה הזאת של "חיזבאללה", שנתמכת גם על-ידי סוריה וגם על-ידי אירן, זאת אידיאולוגיה סדורה, שיש לה מטרות, והמטרות הן לחסל את מדינת ישראל. מי שלא מבין את זה, לא יודע לאן אנחנו הולכים. "חיזבאללה" היום בהתנהגות שלו משרת אדונים יותר גדולים ממנו. אני מתפלא על אותם חברי הכנסת, חברי הכנסת הערבים, שבאים ותומכים במי שרוצה לחסל את מדינת ישראל. אני אומר את הדברים האלה בלי להכתים את החברה הערבית בישראל. אני מסתובב בתוכם, אני רואה אותם, מזדהים עם המדינה, רוצים בעמידה של המדינה נגד "חיזבאללה" ונגד הטרוריסטים האלה. אבל אותם חברי הכנסת, בייחוד מפלגת בל"ד, אדוני היושב-ראש, צריך פעם אחת ולתמיד להציע להוציא אותה אל מחוץ לחוק. אני יודע על מה אני מדבר. מפלגת בל"ד חותרת עם "חיזבאללה" ועם אחרים לכלות את המדינה הזאת. אנשים כאלה אין להם זכות קיום לא כמפלגה דמוקרטית ולא כנציגי ציבור, והם מכתימים ציבור שלם. חשוב להגיד את הדברים האלה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה עוד יש להגיד? מגלי והבה (קדימה): ברגע שתהיה מחוץ לחוק אולי יהיה שקט ושלום במזרח התיכון. הסתובבתי במקומות השונים בצפון. לא חסרות בעיות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה יוצר את הבעיות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת זחאלקה, היה שקט עד שנכנסת. חבר הכנסת זחאלקה, אני מבקש ממך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תלקק עוד. תלקק להם עוד. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. רוחמה אברהם (קדימה): מה זה הדיבורים האלה? מה זה ליקוק? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הוא קורא להוציא את בל"ד - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא לך פעם שנייה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת זחאלקה. אני מבקש מהסדרנים להוציא אותו מהאולם. מגלי והבה (קדימה): אני לא מזמין את הטרוריסטים - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש מהסדרנים להוציא אותו מהאולם. מגלי והבה (קדימה): אני יודע, חילקתם את העבודה: עזמי בשארה מסתובב בסוריה ובלבנון ומייעץ להם, ואתה נואם נגד מדינת ישראל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה מייעץ להרוג אזרחים. מי אתה? מגלי והבה (קדימה): לפחות אני מייצג את מי שבחרו בי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה לא מייצג. אתה מייצג את המלחמה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש להוציא אותו. מגלי והבה (קדימה): אתה קטן ומשת"פ. זה מה שאני יכול להגיד עליך. הגיע הזמן שלא תהיה במליאה הזאת ולא תהיה בכנסת הזאת, כי אתה לא מייצג את הדמוקרטיה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה עבד. מגלי והבה (קדימה): מה הוא אמר? היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא חשוב. מגלי והבה (קדימה): חשוב שהאנשים האלה, שחותרים תחת אושיות המדינה הזאת, יוצאו אל מחוץ לחוק. אני קורא לחברי הכנסת, מי שיצטרף אלי, אנחנו נלך על חקיקה להוציא את בל"ד אל מחוץ לחוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אחמד טיבי - לא נמצא; חבר הכנסת זאב אלקין - לא נמצא. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הבוקר השתתפתי בדיון בוועדת הכנסת, אצל חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני רוצה לומר לכם, חוץ מהיחס וההערכה האישית שיש לי לגברת אברהם, זאת אחת הבושות הגדולות שחוויתי בארבע השנים שאני בכנסת. הבושה הגדולה היא כיצד טרפדו את החוק של עמי אילון. החוק של עמי אילון בא לגשר על פער בחוסר רגישות של הממשלה, כדי לדבר במלים דיפלומטיות, או האטימות שהממשלה מגלה בימים האלה. עמי אילון, ביושרו האישי, הבין את המצוקה, הבין שיש מיליון איש שלא מתפקדים היום, שיש מיליון איש שנמצאים במרחבים מוגנים או במקלטים, ואם יש להם מזל, יש להם גם משפחה במרכז הארץ, ואם יש להם עוד יותר מזל, יש להם גם כסף להגיע לבתי-מלון. אבל יש גם אנשים שסובלים. ועמי אילון החליט להציע הצעת חוק, להכיר באזור הזה כאזור עימות ולפצות אותם. חבר הכנסת טיבי, היית צריך לראות את ההתגייסות של הקואליציה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ראיתי. משה כחלון (הליכוד): עוד פעם הפוליטיקה ניצחה את השכל. עוד פעם הפוליטיקה ניצחה את הצדק. עוד פעם הפוליטיקה פעלה ברוב דורסני, חסר רגש. הם חשבו שאם הם שתיים או שלוש מפלגות בקואליציה, מותר להם לדרוס גם את האופוזיציה וגם את הציבור וגם את החברים שלהם מהקואליציה. ולצערי, הם הכניעו היום בצורה גסה את חבר הכנסת עמי אילון, שהיו לו כוונות מצוינות, ורצינו לתמוך בו רק על הרקע הזה, בלי קשר לקואליציה--אופוזיציה. זאת היתה אחת הבושות הגדולות שחוויתי בכנסת, ולצערי זה יימשך. אם הם חושבים שבתקופה הקרובה האנשים שנמצאים כרגע במצוקה כלכלית, מצבם ילך וישתפר, יש להם טעות. המצב ילך ויחמיר, לצערי. הדבר הבא שאני רוצה לגעת בו במעט הזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש - אני מקווה שתתחשב קצת כי זה מעט זמן, ולי אין המזל לריב עם חברי הכנסת הערבים. או שחבר הכנסת טיבי, אולי ניזום איזו מלחמה קצרה - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כבר היתה פה. משה כחלון (הליכוד): אבל פה אין לך זכות התגובה. לגבי המצב היום, ממשלת ישראל חייבת להזרים היום כסף לציבור שנפגע בחיפה. כל כלכלן מתחיל יגיד לכם שבמצב כזה, כשהמשק נעצר, כשתזרימי המזומנים נעצרו, צריך להזרים כסף כדי לייצב את המערכת. לאחר מכן אפשר לבדוק אם לאותה חברה או לאותו עסק היה דרוש הכסף. אם כן - אז יקבלו את זה כמענק, אם לא – יקבלו את זה כהלוואה, או במשולב – גם מענק וגם הלוואה. זה התפקיד של המדינה. כמו שהתפקיד של המדינה להעניק ביטחון, התפקיד של המדינה לייצב את המשק. המדינה לא תברח מזה, כי המצב לא הולך ונהיה טוב יותר, אלא הולך ומחמיר. לכן אני פונה אליך, אדוני השר, כנציג הממשלה, להזרים כסף למגזר העסקי ולמשקי-הבית. היום התקשר אלי מנהל סניף מחיפה והודיע לי שיש עשרות רבות של בעלי עסקים ומשקי-בית שמורים להם לעצור את הצ'קים שלהם. אין להם מאיפה לשלם, כי לספר לא באים להסתפר, והחנות של מוכר הנעליים סגורה כבר 14 יום. אין להם מחזורים. לאנשים האלה לא יהיה מאיפה לשלם את הצ'קים, ואחרי כל עשרה צ'קים שחוזרים הם הופכים ללקוחות מוגבלים. זה בדיוק אפקט הדומינו – כשבחיפה המוכר לא מוכר, בתל-אביב הספק לא מקבל את הכסף שלו. אם המעצב גר בירושלים, גם הוא לא מקבל את הכסף שלו. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אני רואה שאתה רוצה להזיז אותי - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מחכה בסבלנות. משה כחלון (הליכוד): אדוני, לשעבר יושב-ראש הכנסת, אולי מגיעה לחברי הכנסת שגרים בקו האש תוספת קטנה. אני בכל זאת גר בחיפה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת כחלון, קיבלת שתי דקות תוספת. משה כחלון (הליכוד): אני חבר כנסת בקו האש, עם יקירי, מר שרוני. קריאה: כפר-ורדים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הוא עבר לכפר-ורדים. משה כחלון (הליכוד): אתה צריך לדבר בלי הגבלה. השר רפי איתן: לכול יימצא פתרון. משה כחלון (הליכוד): בוא נהיה חכמים. פעם אחת, במקום שיימצא פתרון בדקה ה-91, נמצא את הפתרון בדקה ה-87. תמיד אנחנו הולכים עד הקצה ובסוף משלמים כפול. אנשים נופלים, עסקים קורסים, ואז בסוף אנחנו מוצאים את הפתרון. בוא נהיה חכמים, אדוני השר, כחבר ממשלה, כאדם שמכיר ביזנס, מכיר עסקים, מכיר את החלק הביטחוני, ברוך השם גלומות בך כל התכונות הטובות והחשובות, קח את זה לידיים ותמצא את הפתרון בדקה ה-87 ולא ה-91. דבר אחרון שאני מציע לך, כשממשלת ישראל החליטה על התנתקות, הקימו מינהלת בראשותו של יונתן בשיא. אפשר להתווכח אם אהבו את זה או לא אהבו את זה, אבל היתה מינהלת והיתה כתובת. עשתה את זה טוב, עשתה את זה רע, זה לא חשוב כרגע, בכל מקרה היתה כתובת. אני בטוח שמר שרוני, שיושב כאן, מקבל עשרות פניות מתושבי חיפה על כל מיני מצוקות. אין כתובת, אנשים לא יודעים לאן להגיע, אנשים לא יודעים לאן לפנות. לכן הממשלה חייבת להקים ועדה – כמו שב-1999 היתה ועדת-קפלן – או בהוראת שעה. זה לא מסובך, זה עניין של עשר דקות. אפשר לעשות את זה גם טלפונית. צריך להקים ועדה ולפרסם את הכתובת שלה באמצעי התקשורת, בכל סוגי המדיה. אם אדם נקלע למצוקה, הוא צריך תרופה, הוא צריך סידור לילד, הוא צריך כרטיס טיסה, לחדש דרכון - שתהיה כתובת למי לפנות. אנשים כרגע מבולבלים הרבה יותר מהממשלה. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת כחלון. חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת משה כחלון, אתה יודע שאני מאוד מעריכה את העבודה שלך - - משה כחלון (הליכוד): זה מועדון הערצה הדדי. רוחמה אברהם (קדימה): - - כיושבת-ראש ועדת הכנסת אני סבורה שאתה עושה את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר, אבל כשאתה מחליט לתקוף את מה שהתנהל היום בוועדת הכנסת, חשבתי, מה אני צריכה לומר לך בעניין הזה. האם אותם שיקולים שהאופוזיציה, שניסתה להראות את מה שהיא יכולה על חשבון הציבור – מה עשיתם? משה כחלון (הליכוד): המציע הוא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה. רוחמה אברהם (קדימה): מה עשיתם, חבר הכנסת כחלון? ניסיתם להראות שאתם אופוזיציה, שבזמן מלחמה אתם מנגחים את הממשלה, במקום שנראה ההיפך. אבל מה היו התוצאות בסופו של דבר? בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת הצביעה פה-אחד, חבר הכנסת כחלון, על הסכמה משותפת. נכחת בהצבעה הזאת? משה כחלון (הליכוד): הרגשתי את ההכנעה, אז יצאתי. רוחמה אברהם (קדימה): לא הרגשת שום הכנעה ולא יצאת. אדוני די עצמאי ואף פעם הוא לא יוצא כיוון שהוא מרגיש הכנעה. כדי שהציבור יבין - אני סבורה שמעולם לא היה מצב שבו ממשלה נותנת פתרונות תוך כדי מלחמה, מלחמה מאוד קשה. נכון, זה כשבועיים נלחמים, מיטב בנינו ובנותינו נמצאים אי-שם בדרום לבנון ומנסים להביא למצב שבו סוף-סוף ממשלת לבנון תיקח את השליטה ואת השמירה על הגבולות שלה. סברנו, כולנו – כל חברי הבית, סיעות האופוזיציה והקואליציה פה-אחד – שיש לתת לממשלה, לרבות חבר הכנסת עמי אילון, מציע החוק, שאני חושבת שהיה זרז חשוב מאוד בכל הסוגיה הזאת; עצם העובדה שהבאנו למצב שבו הממשלה בימים הקרובים – עד סוף השבוע הזה - תיתן פתרון גם לעובדים שלא מגיעים לעבודה, לא כי הם לא רוצים, אלא כי לצערנו הרב יש מצב מיוחד. בגלל המצב המיוחד הזה אלפי בעלי עסקים לא פותחים את העסק שלהם, שלא לדבר על זה שבגלל הירידה בכושר הצריכה, תוצאות הלוואי במשק יהיו ארוכות טווח יותר ממה שכולנו חושבים. לכן, חבר הכנסת כחלון, בהחלטה של ועדת הכנסת היום הוחלט דבר פשוט מאוד: מצד אחד, להיות שוט על הממשלה, שתהיה חייבת להביא לפתרון הולם וראוי ומיידי. לא היה נכון בזמן הזה ללכת לשיקולים של קואליציה ואופוזיציה, ואז ללכת למהלך של חקיקה, שאולי ייראה ציבורית, אבל ייתכן שהחקיקה הזאת היתה נראית כטלאי על טלאי, כי עוד לא יודעים בדיוק מה הבעיה. עצם העובדה שהבאנו - בזכותו של חבר הכנסת אילון ובזכות חברי כנסת נוספים - למצב שהממשלה, המעסיקים וההסתדרות יושבים בפעם הראשונה יחד וכולם באותו צד. משה כחלון (הליכוד): למה היום? 14 יום נלחמים, למה היום? רוחמה אברהם (קדימה): תרשה לי לסבר את האוזן ולומר לאדוני שהייתי שמחה אם היית משתתף בכל הישיבות של הוועדה שלי. מכיוון שלא נכחת בישיבות הקודמות, אני אספר לך שזו לא היתה הישיבה הראשונה. משה כחלון (הליכוד): חבר הכנסת אילון סיפר בתחילת הישיבה מה הבטיחו לו בישיבה הקודמת. אני יכול להבטיח לך, גברתי היושבת-ראש, שמה שהבטיחו לו בישיבה הקודמת ומה שהבטיחו לו היום, יבטיחו לו גם בעוד שבוע. שום דבר לא יקרה. שום דבר - - - רוחמה אברהם (קדימה): אל תהיה כזה סקפטי, אתה בחור אופטימי מטבעך, חבר הכנסת כחלון. תרשה לי לספר לך ולציבור מה היתה ההחלטה. ההחלטה של כולנו, כל הבית הזה, שכל נציגי הבית הזה הצביעו עליה פה-אחד, היתה כדלקמן: כל הצוות המקצועי, דהיינו, הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים, יגיעו לחבילה מושלמת אחת שתיתן פתרון לעובדים עצמם שלא יכולים להגיע לעבודה, למעסיקים שכרגע יכולת השיפוי שלהם, רמת העסק שלהם, נפגעת מאוד. אני לא מדברת על החקלאות, על התיירות, על העסקים הקטנים ועל כל נותני השירותים למיניהם. הרי דיברת על העובדה שיכולים לחזור להם יותר מעשרה צ'קים ואז הם הופכים ללקוחות מוגבלים. לכן יש צד חזק של המעסיקים גם במשא-ומתן הזה. יושב-ראש התאחדות התעשיינים שרגא ברוש נמצא אתי בקשר מתמיד, עם חבר הכנסת אילון ועם יושב-ראש הקואליציה אביגדור יצחקי. אני רוצה לומר לך, שנתנו לממשלה זמן עד סוף השבוע, ואם לא נגיע לפתרון הולם - זה להערתו המדהימה של חבר הכנסת, היושב-ראש לשעבר ראובן ריבלין - - - משה כחלון (הליכוד): והנשיא לעתיד. רוחמה אברהם (קדימה): והנשיא לעתיד. אני לא יכולה לומר את זה מעל הדוכן, רק חזרתי על דבריך. ראובן ריבלין נתן לנו עצה, שהתקבלה פה-אחד, להביא את זה למצב שבו ניתן זמן. אם הממשלה לא תביא את זה לידי פתרון, אנחנו נביא את שתי הצעות החוק הללו של משרד התמ"ת, שנותן מענה לעובדים מצד אחד ולמעסיקים מהצד השני. הלוואי שאוכל לומר בשבוע הבא את המשפט הבא: ובא לציון גואל. ראובן ריבלין (הליכוד): לציבור תאמרי שכך או כך יימצא פתרון. רוחמה אברהם (קדימה): כך או כך יהיה פתרון בתחילת השבוע הבא. אני רוצה לומר שברגע שתגיע הרגיעה המיוחלת, המשימות שלנו, של חברי הכנסת, של המטיילים, של התושבים, של האזרחים ושל הממשלה הן להחזיר את המצב בצפון הארץ לדרך החיים הרגילה, שהוא היה רגיל לה. הייתי רוצה לראות יותר מטיילים שם, יותר אזרחים שמגיעים ומחזקים את היישובים הללו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשלוח את כל התנחומים ואת כל תחושת הכאב למשפחות השכולות, שלצערנו הרב איבדו את מיטב יקיריהן. אני שולחת איחולי החלמה מהירה לכל הפצועים. אני רוצה לחזק את הילדים שלנו, את הבנים והבנות שלנו, שכרגע מסכנים את נפשם למען מדינת ישראל. אני אומרת לכם: אנחנו מחזקים אתכם, כנסת ישראל מחזקת אתכם, כנסת ישראל מחבקת אתכם, אבל מעל הכול תזכרו, אנחנו כאן ואנחנו מבקשים מכם לשמור על עצמכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני יורדת מהדוכן הרשה לי לנצל את הדקות הללו כדי להודיע כמה הודעות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא, אנחנו נקרא לך שנית. רוחמה אברהם (קדימה): תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי לדבר. מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, לא קל להיות חבר כנסת ערבי בכנסת ישראל במשך כל ימות השנה, ועל אחת כמה וכמה בתקופה הזאת. רונית תירוש (קדימה): יותר קשה להיות ערבי במדינות ערב. תאמין לי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תקשיבו גם למה שחושב האחר, אם אתם מתייחסים אלי כאל אחר. תקשיבו לנקודת מבט אחרת, שהיא נקודת מבט לגיטימית המותקפת השכם והערב. עד אוקטובר 2000 לא היתה בעיה של פנייה אל חברי הכנסת באמצעי התקשורת, בעיה כוללת וגורפת. באוקטובר 2000 הוחלט, או בהחלטה ממלכתית של רשות השידור או בהחלטות של המערכות, העיתונאים מטעם עצמם, להחרים את חברי הכנסת הערבים. היתה גם רשימה שחורה של כמה שמות שלא מזמינים לאולפנים. למה? כי לא נוח היה בתקופה של עימות, בתחילת האינתיפאדה, להקשיב לדברים שיוצאים מפי חברי כנסת ערבים מסוימים. אני אחד מהם, והראו לי את השם שלי בנייר כזה. מחינו כמה וכמה פעמים על ההחרמה. משה כחלון (הליכוד): מה זה דברים מסוימים? אילו דברים מסוימים? מעניין אותי מה זה הדבר המסוים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בשבועיים האחרונים אני נתקל בפניות לא מעטות להתראיין גם בערוצים הממלכתיים וגם בערוצים אחרים. השר יעקב אדרי: אף פעם לא היית מקופח. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יותר מאשר לפני חודש, למשל. אבל הפעם לרוב הבקשות האלה סירבתי. הופעתי פעמים בודדות, על-פי בחירתי. על חלק אני מתחרט שהופעתי ועל חלק לא. אני אגיד לך למה: אין רצון לשמוע עמדה אחרת, שחורגת מהקונסנזוס שתומך במלחמה. אין רצון, אין יכולת. הקולקטיב החליט שכל מי שיוצא מחוץ לתמיכה המוצקה והגורפת במלחמה, הוא אויב. הוא לא יריב, הוא אויב. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בוודאי, העם צריך להיות מאוחד ומלוכד. אתה לא שייך לעם הזה. אתה שייך לעם המתקיף. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון, אני לא שייך לעם שלך. זה נכון. מה לעשות? אתה ואני עמים אחרים, אבל מה? שנינו אזרחים באותה מדינה. יש עמדות רוב ועמדות מיעוט. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אולי תקבל משכורת מה"חיזבאללה"? היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גבאי, אני מבקש להפסיק עם קריאות הביניים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש אנשים שככל שהם שותקים, הם מיטיבים עם עצמם. יש אנשים שבכל פעם שהם מדברים, הם חוזרים אחורה. אנא ממך, חבר הכנסת גבאי, אנא ממך, שמור על שתיקה על מנת לבסס את מעמדך כחבר כנסת סביר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לשמוע את ההסתה שלך זה לשתוק. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עוד לא פתחתי את הפה. איזו הסתה? בדיוק על זה אני מדבר. בדיוק על זה אני מדבר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה שנותנים לך לדבר ברדיו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גבאי, אני מבקש בפעם השנייה להפסיק ולאפשר לו לדבר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מתחילת המלחמה עליתי לכאן, וכנציג סיעתי, סיעת רע"ם-תע"ל, הבעתי אי-אמון במדיניות הממשלה ובעיקר במלחמה, יחד עם חברי. מעל הדוכן הזה, חבר הכנסת ריבלין, הזכרתי שמית ופניתי באופן ספציפי גם למשפחתה של הגברת שעמדה על המרפסת בנהרייה ורצתה לשתות קפה וגם למשפחתו של הנכד ממירון. אמרתי שזה מקומם שאנשים כאלה, אזרחים, מופצצים ונהרגים. אני לא יכול לאמץ את עמדתו של חבר הכנסת כחלון ולהסתפק במשפט הזה כי אני מביט גם בעין אחרת על האזרחים בלבנון שנהרגים, והם אזרחים, על תשתית חיונית אזרחית שמופצצת, ואני מתנגד לכך גם כבן-אדם וגם כערבי. גם כבן-אדם וגם כערבי. אי-אפשר לנתק אותנו מהשייכות הלאומית, אבל העמדה שלנו היא גם עמדה אזרחית, בתור אזרח המדינה ובתור חבר כנסת המתנגד למלחמה. אני לא יכול ולא רוצה להסכים למלחמה הזאת ולמהלכים האלה כי אני חושב שהם אסון, שהם אסון. אני מצפה שמי שמטיף לי מוסר - יש רבים שמטיפים לנו מוסר. אתמול מישהו כתב מאמר, עמיתי חבר הכנסת ריבלין, באתר האינטרנט nrg: "המבחן של אחמד". המאמר מתייחס לכל חברי הכנסת הערבים, וכותרתו היא: "המבחן של אחמד". מעמידים אותי למבחן כל שני וחמישי - תגנה, תתמוך. והשורה האחרונה היא: עד שלא תתמכו במבצע או במלחמה של צה"ל ולא תגנו את x, y ו-z, אתם - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אחמד, חבר הכנסת טיבי, יש לי שאלה אליך. אם היו טרוריסטים ישראלים נמצאים בנהרייה וזורקים "קטיושות" לבינת-ג'בל והורגים שם ילדים, נשים ואזרחים תמימים - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זה קורה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - האם לא היה מובן לך שהצבא הלבנוני יפגיז מייד את נהרייה משום שהם לא יכולים למצוא שם כל מנוול ומנוול וטרוריסט מתאבד? אני לא אומר אם הוא יהודי או ערבי, אני מדבר על טרוריסט. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מתקומם על המהירות שבה הוכנסו האזרחים למעגל המלחמה הזה, משני הצדדים. איך הופצצו האזרחים בלבנון ומייד לאחר מכן - האזרחים בישראל. הצפון שותק, הדרום בלבנון ובביירות - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אין סימטריה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אגב, זה נכון, אבל אנחנו אומרים את זה מעמדות אחרות. ראובן ריבלין (הליכוד): נכון. אנחנו מדינת התגוננות. אם לא נפחיד אנשים מפני זריקת "קטיושות" עלינו, הם יזרקו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בוא נשמע את המשפט הזה, שאני רוצה לומר לך ולעמיתי. עימות בין חיילים, ככל שיהיה קשה וגורם לפגיעה בכוח ההרתעה של צה"ל ולפגיעה באגו ובריבונות - - ראובן ריבלין (הליכוד): בלי כוח הרתעה אין למדינת ישראל שום סיכוי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - הוא לעולם, לא מוסרית ולא פוליטית, לא מהווה בסיס והצדקה מוסרית להחריב מדינה. לא מתקבל על הדעת. אתה לא יכול לטעון שהתשובה היחידה היא להכריז מלחמה על כך ששני חיילים נפלו בשבי, ואחרים נהרגו. אגב, אני אומר שיש אופציה שהיא לא מלחמתית, ובסופו של דבר הרי תחכה עוד שבועיים, שלושה שבועות, מה יקרה? יהיה משא-ומתן על חילופי שבויים. אמרתי את זה כבר בתחילת המלחמה והרימו גבה: אתה לא צודק, לא יהיה. תדעו כולכם שזה יהיה. מה יהיה בעוד שבועיים? ראובן ריבלין (הליכוד): יהיה משא-ומתן אחרי - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ריבלין, זה מאוד מעניין, אבל זה דו-שיח ואפשר להיכנס לתוך הלילה עם הדו-שיח הזה. אני מבקש לסיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא אני עומד למבחן, לא הציבור הערבי עומד למבחן. דז'ה-וו כבר אמרנו? כבר היינו במצב הזה ב-1982. גם אז היה קונסנזוס רחב ביותר. בהתחלה כולם תמכו. לאחר חודש-חודשיים התחילו הסדקים, הביקורת, ורבים אצו-רצו לומר: אני הסתייגתי, היתה לי הצהרה, היו לי פסיק ונקודה שבהם התנגדתי למלחמה בלבנון. כך יקרה גם הפעם, חבר הכנסת גפני. אולי עכשיו יש רק זהבה גלאון, פרט לסיעות הערביות, שמתנגדת למלחמה, יש לה ביקורת. בעוד חודשיים תראה עשרים זהבה גלאון פתאום באמצעי התקשורת. כולם יאמרו: אה, אבל אני הפניתי ביקורת על x ועל y, ואמרתי למה ומה ומו. בשלב זה יש קול אחד של קולקטיב מונוטוני. משה שרוני (גיל): זה לא יקרה, אני מודיע לך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת שרוני לא יהיה זהבה גלאון, בסדר. תבינו שגר בקרבכם מיעוט לאומי, שלא רואה אתכם עין בעין כל דבר – לא בנושאי חברה, לא בנושאי כלכלה, לא בנושאי פוליטיקה ולא בנושאי ביטחון. לעולם לא תצליחו, כאשר אנחנו באופוזיציה, לאלץ את הציבור הערבי לאמץ את מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל. אומרים לי: אתה צריך לתמוך בצה"ל, גם כשהוא מפציץ בעזה וגם כשהוא מפציץ בלבנון, וגם לתמוך בממשלה. עתניאל שנלר (קדימה): כשמפציצים את חיפה, אז תתמוך בו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הגעת מאוחר, לכן לא שמעת את תחילת דברי, שהם חזרה על מה שאמרתי בעבר. אמרתי שאומנם לא קל להיות חבר כנסת בכל ימות השנה, קשה מאוד להיות חבר כנסת ערבי בתקופה הזאת, אבל אמשיך להאמין בכל מה שאני מאמין גם כשקשה. תודה רבה. משה שרוני (גיל): כל הכבוד. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. זאב אלקין (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר אדרי, לא התכוונתי לדבר על כך, אבל אינני יכול שלא להתייחס לדברי קודמי. אני חייב להגיד שאני מאוד מצטער, חבר הכנסת טיבי, על כך שאתה לא מרבה להתראיין. הייתי מצפה מחבר כנסת במדינת ישראל ברגע הזה להתראיין ולהשתמש בכושר הרטורי שלו לטובת המדינה, כפי שעושים לא מעט מחברי הכנסת. יותר מכך, אני מוכן לקבל שברגע שיש מלחמה יש גם מישהו במדינה ובמערכת הפוליטית שאיננו תומך במלחמה הזאת, אבל אינני זוכר שמאז החטיפה וההתקפה על חיילי צה"ל, עוד לפני שמדינת ישראל נכנסה למלחמה והפציצה – ואולי אני טועה ולא שמתי לב – קמו חברי כנסת ערבים ממפלגות ערביות כאן, בכנסת ישראל, וגינו את החטיפה ויצאו לרשויות ערביות ואמרו את דברם ואת עמדתם. עוד לפני שכל העסק התחיל, לכאורה כשמדינת ישראל הותקפה ועוד לא הספיקה להחזיר. חבל לי מאוד שזה לא קרה, ולכן אינני בטוח שאני מוכן להישאר תמים ולקבל את ההסבר שנתת מעל הבמה הזאת על הסיבות לכך שאתה לא מרבה להתראיין. אבל לא על כך התכוונתי לדבר היום. שמעתי לא מעט דוברים שדיברו כאן על החוסן של העורף, והצדיעו לעורף הזה, ובצדק. אבל אנחנו כאן לא בכנס הזדהות של אזרחים פשוטים, וכדי להמשיך להיות חזק, העורף הזה חייב לקבל את העזרה של הממשלה וחייב לקבל את העזרה של הכנסת, ומהר ככל האפשר. לכן, אני באופן חלקי מתבייש, כחלק מהקואליציה וכחבר כנסת במדינת ישראל, שלא הצלחנו להתגבר על הפערים והיינו צריכים לדחות את הפתרונות בכמה ימים. אני מברך על כך שיבוא פתרון, ואני סמוך ובטוח שגם יושבת-ראש ועדת הכנסת וגם הממשלה עושים כל מה שהם יכולים, אבל אני גם סמוך ובטוח – ומלא-מעט ביקורים שהיו לי בצפון ממש בטוח – שלאזרחים כבר אין כוח לחכות לפתרון מכאן ולכאן, הם כבר רוצים לדעת מה הוא יהיה. לכן אני פונה לשר אדרי בשם כולנו, ואני בטוח שאתה תייצג אותנו בכבוד בממשלה, לנסות להגיע לפתרון ככל האפשר יותר מהר ויותר רחב, כי בזה תלוי החוסן של העורף. נקודה מיוחדת - אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכך שבעורף הזה, שכרגע עומד וסובל, יש ציבור מסוים שתופס נפח מאוד נרחב, שלא מרבים לדבר על מצוקותיו הייחודיות, והוא ציבור העולים. בערים המופגזות היום לפעמים בין 30% ל-40% מהאוכלוסייה הם עולים, וכמו שקורה תמיד במצבים כאלה, הציבור שהוא יותר חלש, שהוא בלי רשת חברתית מספיקה ובמצב כלכלי-חברתי יותר פגיע, הוא הראשון שסובל, כי הוא פחות יכול לצאת, אין לו גם למי לצאת, אין מספיק קרובי משפחה, אין מי שיארח אותו. לפעמים יש לא מעט קשיי שפה. ובמיוחד בתוך הציבור הזה נמצאים הקשישים העולים, שתופסים אחוז גבוה בתוכו. כשאתה מסתובב היום ברחובות של הערים האלה או נכנס למקלטים, אתה רואה המון קשישים עולים שנשארו שם מאחור, למעשה ללא שום תרומה כלכלית. זה לא עוזר לכך שיש עבודה בעורף. נכנס לכאן השר איתן, ואני בטוח שהוא שם לב לבעיה המיוחדת הזאת דווקא כשר שמופקד על נושא הגמלאים. לכן אני פונה לממשלה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לנסות למצוא פתרונות לציבור הייחודי הזה. הרי גם כשמזמינים משפחות להתארח הוא לא יכול, כי הם אפילו לא דוברי השפה ולא יודעים שיש האופציה הזאת. אני משבח את משרד ראש הממשלה ואת ראש הממשלה, שנכנסו בעובי הקורה וממש ביומיים האחרונים מנסים למצוא פתרון מערכתי, כי המערכת של עזרה מפה ועזרה משם לקבוצת האוכלוסייה הזאת ברמה ההתנדבותית לא מסוגלת להנפיק פתרון כרגע, וחבל. אני מבקש מהממשלה להשקיע את כל המאמצים בעת הזאת לדאוג לכך שהעורף ירגיש שיש לו עורף בממשלה ובנו כחברי הכנסת, ולספק לו פתרונות מהר ככל האפשר, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אלקין. חבר הכנסת נתן שרנסקי, בבקשה. נתן שרנסקי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לקחת חצי דקה מהנאום שלי ולהגיב על דברי חבר הכנסת אחמד טיבי, כי בכל פעם שמדברים חברי כנסת ערבים אני חושב – אני דווקא צריך להבין אותם, כי אני הייתי מיעוט בברית-המועצות, מיעוט יהודי בברית-המועצות, והרגשנו כל הזמן בדיוק כמו שהוא אמר עכשיו: אנחנו עם אחר ויש לנו גם אינטרסים אחרים. אבל אני רוצה להגיד ששם באמת, בדיקטטורה של ברית-המועצות, היו מצפים מיהודים שהם יגנו את ישראל, יתקיפו את ישראל, ואם לא, אז זה משפיע על המשכורת שלך, זה משפיע על העבודה שלך, זה משפיע על החופש שלך, זה משפיע על האפשרות שלך להיות או לא להיות איש חופשי בברית-המועצות. וכאן דווקא, כמו שאמר מישהו מחברי הכנסת, אני חושב שחבר הכנסת טיבי צריך להעריך את זה שיש מדינה, היחידה במזרח התיכון, אין מדינה אחרת, שהוא יכול גם בזמן מלחמה לעמוד בגאווה ולהגיד: אני אחר, אני לא מסכים אתכם. אתה יודע? עד כדי כך, אני דווקא לא רק מקבל את זה, אני גאה בזה שאתה יכול לעשות את זה. אבל מעבר לזה, כאשר לא רואים שום הבדל בין המלחמה של מדינת ישראל למלחמה של הטרור נגדנו, כאשר לא רואים הבדל בין זה שאצלנו, כאשר אנחנו מתקיפים, לצערי, לצערי, נהרגים גם אנשים חפים מפשע, אבל המטרה שלנו היא המחבלים, וכאשר מתקיפים אותנו, המטרה שלהם היא דווקא אנשים חפים מפשע. ההצלחה שלהם – כמה אנשים חפים מפשע הם הרגו; הכישלון שלנו – כמה אנשים חפים מפשע אנחנו הרגנו. כן, קראנו כולנו, כמעט בבכי, על משפחה לבנונית שלמה שנהרגה. רק מה? בבית של אותה משפחה היה טיל ארוך טווח. ראיתי חומר, ראיתי תמונות. אז מה לעשות? מה לעשות אם יש משפחות שמחזיקות בבתים שלהן טיל ארוך טווח, שזה מאוד לא פשוט, המשפחה צריכה לדאוג שיש מקום במחסן ובחדרים וכו' וכו', ואחר כך, בזמן מלחמה הם נפגעים. ולעשותmoral equivalence ולהגיד שהמלחמה שלנו והמלחמה של אותם מחבלים – זה באמת בגידה, באמת, בזמן מלחמה לנסות לקחת מהמדינה שאתה אזרח שלה את הזכות שלה להגן על אזרחיה. ועכשיו, לעצם העניין. אנחנו באמצע מלחמה, נדמה לי המלחמה הראשונה במדינת ישראל ששליש מהאוכלוסייה במקלטים, כאשר נופלות "קטיושות" ורקטות על הערים שלנו. בזמן הדיון שלנו בשעתיים האלה נפלו עוד עשרות טילים ורקטות. אבל זו גם הפעם הראשונה שבגדול דעת קהל בעולם מבינה אותנו; הפעם הראשונה שיש מדינות ערב, בין החשובות, שחושבות שהאויב שלנו הוא גם האויב שלהן, שמבינות שמלחמה נגד טרור היא גם לטובתן. אז אנחנו חייבים, במצב כזה, לסיים את המערכה, להשמיד את הכוח הצבאי של ה"חיזבאללה". אבל כבר היום שומעים, ושמענו גם בדיון, מכמה חברי כנסת, שצריך מייד להיכנס למשא-ומתן, להפסיק את המערכה, ויש גם הצעות. וגם מידידים טובים שלנו באירופה יש הצעות. אילו הצעות? שאם אנחנו נצא מחוות-שבעא ונשחרר מחבלים, אז יש סיכוי טוב ל"הודנה". מה המשמעות של זה? אני רוצה שיהיה ברור. אם באמת נקבל את זה ונגיד, כמו שאמרו כאן כמה חברי כנסת: אבל אנחנו רוצים שיפסיקו להרוג האחד את השני. מה המשמעות של זה? המשמעות של זה: לא חשוב כמה משגרי טילים אנחנו נשמיד, כמה חיילים של "חיזבאללה", טרוריסטים של "חיזבאללה" נהרוג, אבל התוצאה בכל העולם תהיה, שישראל, בשביל לקנות "הודנה" צריכה לפנות שטחים ולשחרר מרצחים. זה בדיוק מה שניסינו. עם כל ההבדלים בינינו על ההתייחסות לפינוי גוש-קטיף, כולם, גם ראש השב"כ, אומרים שמי שקיבל קפיטל פוליטי מהפינוי החד-צדדי של שטחים זה ה"חמאס". וכל חילוקי הדעות והעמדות על עסקת טננבאום - ואתם יודעים שאני הצבעתי נגד, אבל כולם מסכימים שמי שקיבל קפיטל פוליטי אדיר מהעסקה הזאת, זה "חיזבאללה". זה מה שהפך אותה לכוח בין-לאומי. אז עכשיו נחזור לאותה טקטיקה של קניית שלום דרך פינוי שטחים ושחרור מחבלים, דווקא כאשר סוף-סוף העולם מבין את הצדק במאבק שלנו? נקודה אחרונה. היום קראתי בעיתון, אני חושב שזה היה ב"ידיעות אחרונות", מי אשם שלא הכול הולך בסדר במערכה שלנו - המודיעין. המודיעין אשם. לא ידענו על כל בונקר שיש בצד השני. רבותי, אני מרגיש שאני פשוט חייב להגיד, בתור מי שישב בלי סוף בישיבות ממשלה וקבינטים של ביטחון, ושמעתי את ראש אמ"ן, ראש המוסד, ראשי צה"ל ב-2001, ב-2002, ב-2003, ב-2004, ב-2005 - עד מאי, עד שהתפטרתי מהממשלה, שמעתי בלי סוף דיווחים. לא על כל בונקר, זה נכון, אבל על זרם ענק של נשק מאירן דרך דמשק ל"חיזבאללה"; על בנייה לעומק ולרוחב של תשתיות "חיזבאללה" בגבול שלנו; על כל מיני פעילויות בין-לאומיות של "חיזבאללה". וכל פעם שתיארו לנו את זה ושאלו, למה אנחנו שותקים, צריך לפעול מייד, כל פעם התגובה של המנהיגים שלנו היתה: אם יש אפשרות למנוע סכסוך, למנוע מלחמה היום, אז כדאי לחכות. רבותי, זאת היתה החלטה פוליטית, ואנחנו משלמים על זה. אז עכשיו אסור לחכות. עכשיו, כאשר סוף-סוף יש הבנה של העולם למה אנחנו צריכים להילחם, עכשיו, כאשר יש קורבנות כל כך כבדים, ויש מסירות נפש של החיילים, הבנים והבנות שלנו, אנחנו חייבים לסיים את המערכה, להשמיד את הכוח הצבאי של "חיזבאללה", ואז באמת תהיה אפשרות, אני מקווה, לא ל"הודנה", אלא להסכם שלום אמיתי עם לבנון. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת שרנסקי. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לייחד את הזמן שניתן לי לאיום מבית - על החוסן הלאומי ועל הלכידות החברתית שלנו. היום, מי שנמצא בקו החזית, זה דווקא העורף, ודווקא הוא מגלה הרבה חוסן, רוח של מנהיגות, נותן גיבוי לממשלה בהחלטותיה, נותן גיבוי לצה"ל בפעילותו ולחימתו, מגלה נחישות, אינו מגלה רפיון, והוא בעצם ההוכחה הניצחת שעם ישראל חי והעיקר לא לפחד כלל. אבל המפתיע הוא שאנחנו רואים קלקולים דווקא מבית. כשאני מדברת על קלקולים מבית, זה החל בשבוע שעבר: שמעתי באמצעי התקשורת אנשים מתוך הבית הזה, שמדברים בגנות הפעולות של צה"ל, בגנות ההחלטות של ממשלת ישראל, ולא נותנים לה את התוקף והלגיטימציה להמשיך בלחימה. בסיור שעשיתי בשבוע שעבר בערי הצפון וביישובי הצפון מצאתי ראשי ערים, ראשי מועצות, כמו חצור-הגלילית, כמו טבריה, כמו טובא-זנגריה, כמו ראש-פינה, שפשוט נדהמתי לראות איזו מנהיגות הם מגלים, ראשי הערים והמועצות הללו, ואומרים: תמשיכו במה שהתחלתם ואל תפסיקו עד שתמגרו את האיום עלינו, על חיינו ועל ביטחוננו. ומה אנחנו מוצאים מבית? קריאות שונות, ולאו דווקא מהמגזר הערבי, וזה דווקא מפתיע עוד יותר. שאלתי את עצמי למה עושים זאת; מה מנסים אותם אנשים לעשות, הפרד ומשול? מנסים לחבל בלכידות של העם הזה? העניין הזה באמת באמת לא ברור לי. אני ברמה האישית מאוד מכבדת את אותם אנשים, אבל מתפלאת על הגישה שלהם, וחשבתי שאולי הם מחפשים עוד כותרת בעיתון ועוד דרך להתבלט ולייחד את עצמם כשונים מאחרים. מתקפת ה"קטיושות" לא מבחינה בין יהודים לערבים. ראינו שהיא פגעה גם בנצרת - שני ילדים נהרגו. והאמת, תמהתי על אבי המשפחה, ולא לי לבקר אותו, אני באמת באמת משתתפת בצערם, באסון הכבד שפקד אותם, אבל ממש נדהמתי לראות שגם במשפחה הכואבת הזאת מצאו את הדרך ואת הזמן אולי לשבח, ובכל מקרה לתת לגיטימציה לפעולות ה"חיזבאללה". זה מאוד תמוה בעיני. כשאני מחברת את זה למה שחוויתי בשלושת החודשים הראשונים והאחרונים שלי למעשה עד כה כחברת הכנסת - נמצאים כאן חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת סוייד, אני חייבת לומר לכם, שאני מקשיבה לכם רבות במליאה, ואם הייתי מודדת את הזמן שאתם מקדישים בהצעות לסדר-היום לדיבורים בעד או למען המגזר הערבי במדינת ישראל, בהשוואה לאמירות שלכם לטובת האזרחים המסכנים בלבנון או בכל מקום אחר בעולם אבל מחוץ למדינת ישראל, אני חייבת לומר לכם שזה מאכזב. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מציע לבדוק באמת. אל תגידי דברים בעלמא - - - רונית תירוש (קדימה): אני ממש מוצאת אתכם פועלים יותר - - - מוחמד ברכה (חד"ש): תבקשי דוח סטטיסטי. רונית תירוש (קדימה): האמן לי, חבר הכנסת ברכה - כל אחד ואחד מכם אני מכבדת אישית - ישבתי פה שעות רבות ונדהמתי לראות כמה אתם מקדישים מהזמן היקר שלכם, כמי שנבחרו על-ידי הציבור הערבי במדינת ישראל, ואתם דואגים יותר לערבים מחוץ למדינה מאשר לערבים בתוך המדינה. מוחמד ברכה (חד"ש): תבקשי דוח סטיסטטי, למה את מדברת? אני מסכים, בסדר. רונית תירוש (קדימה): אתה מסכים. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מסכים שתבדקי באופן מדויק. רונית תירוש (קדימה): אני רוצה להגיד לחבר הכנסת טיבי, שאמר ברגישות רבה, שקשה להיות בימים כאלה במדינת ישראל חבר כנסת מהמגזר הערבי - אמרתי בקריאת ביניים, יותר קשה להיות ערבי במדינה ערבית. האמן לי, הדמוקרטיה שלפעמים משתמשים בה בציניות רבה כאן, במדינת ישראל - ואני אזכיר לנושא הזה חבר כנסת שאמר לי פעם: אנחנו ננצח אתכם בעזרת הרחם של הנשים שלנו והבג"צים שלכם. והאמן לי, אתם מיטיבים לעשות זאת. אז הניצול הציני הזה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): מי שאמר את זה אמר דבר בזוי. אני אומר לך. רונית תירוש (קדימה): אני שמחה שאתה מצטרף לתחושות שלי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מי אמר את זה? רונית תירוש (קדימה): אני אומר לך אחר כך. הייתי מנכ"לית משרד החינוך וזה מה שהוא אמר לי. מוחמד ברכה (חד"ש): יהיה מי שלא יהיה, הוא אמר דבר בזוי. רונית תירוש (קדימה): אני אומרת לכם, הלוואי שבכל מדינה ערבית תהיה דמוקרטיה כמו במדינת ישראל, שתשמור על זכויות המיעוט, חבר הכנסת טיבי, שתיתן חופש דיבור כמו שמדינת ישראל נותנת לכם. הלוואי. ראובן ריבלין (הליכוד): למה צריך השוואה, אנחנו גאים באופן עצמאי. רונית תירוש (קדימה): קשה להיות מיעוט, זה נכון. ואתה יודע, משום שקשה להיות מיעוט, אומר חבר הכנסת שנלר, היום עלו 600 עולים יהודים מצרפת, כי קשה להיות מיעוט בצרפת. מדינה מאוד נאורה. גם עכשיו אמרת, חבר הכנסת ברכה – ואני מאמינה - שאתה מבכה את הכאב על אותה אשה בנהרייה שישבה על המרפסת, ועל הסבתא והנכד שישבו בבית במירון ונהרגו. ומייד רתמת את דבריך, לא על המשפחה בנצרת אלא על אזרחי לבנון. הנה לך הוכחה על הפרופורציות של הדאגה לאזרחים מחוץ למדינה הזאת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות דווקא לרשות המבצעת שממנה אני באה ומיטיבה להכיר אותה, ולבקש שיגלו גישה יצירתית ולא ראש קטן, להסתכל על המשבצת ועל הרוטינות ועל הנוסחאות שבגינן ניתן לסייע לתושבי הדרום ולתושבי הצפון, לצאת מהמשבצת הזאת ולעשות מעשה על מנת לחלץ אותם מהמצוקות שלהם, שנכפו עליהם בגין המלחמה. אני יודעת מה קורה למפוני גוש-קטיף, עד היום הרבה מהם לא קיבלו את הפתרונות שהם מחכים להם, ואני מקווה שימצאו דרך לפתור את חוליי הביורוקרטיה הזאת. אני רוצה להציע, שיחזירו את המע"מ לשיעור הקודם, ואת 3-4 המיליארדים שחסכנו מה-1% הזה של המע"מ, יפנו מייד לפיצוי אלה שנפגעו בדרום ובצפון. לסיום, אני מבקשת לומר תודה. תודה לצבא-הגנה לישראל, לחיילי השירות הסדיר, המילואים, למשטרת ישראל, למשמר האזרחי, למד"א, לזק"א, לכבאים שעושים עבודה נפלאה, לתורמים הפרטיים מבית ומחוץ-לארץ, ואני כן אציין את ארקדי גאידמק, שאנחנו אולי חולקים עליו בנקודות מסוימות, אבל בעניין הזה הוא לימד את מדינת ישראל שיעור, והלוואי שנלמד ממנו איך לבצע מהר דברים לטובת העם שלנו. אני רוצה לחזק את הממשלה והעומד בראשה, את ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, ולומר שפנינו נשואות לניצחון, להחזרת השקט והביטחון וליציאה מלבנון. אנחנו כולנו מצפים לשובם של חיילינו החטופים, גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מאחלים החלמה לפצועים ומחבקים את המשפחות השכולות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק אהרונוביץ: לפני שניגשים להצעות סיכום והצבעה - הודעות יושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, סעיף 4(ה) לחוק האזנת סתר קובע חובת דיווח שנתית לוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והביטחון. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על הקמת ועדה משותפת כאמור. הוועדה תהיה בת ארבעה חברים. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: חבר הכנסת מנחם בן-ששון, שיכהן גם כיושב-ראש הוועדה, וחבר הכנסת מתן וילנאי. מטעם ועדת החוץ והביטחון: חבר הכנסת עתניאל שנלר וחבר הכנסת ישראל חסון. חילופי גברי בוועדות הכנסת רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה נוספת לוועדת הכנסת - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): תרשה לי לא להתייחס, חבר הכנסת טיבי. אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לפניות הציבור. מטעם סיעת קדימה: במקום חברת הכנסת רוחמה אברהם יכהן חבר הכנסת שלמה ברזניץ. אני מבינה שכל מה שאומר, יהיה לך משהו להעיר, חבר הכנסת טיבי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת רוחמה אברהם, לא צריך להתייחס לכל משפט. בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אני משתדלת. חבר הכנסת טיבי, בוא נסכם ונתכנס להצבעות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): השמות שהקראת הם על דעת הוועדה? רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): על דעת הוועדה; ועדת הכנסת הצביעה על כך הבוקר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): היה רוב ומיעוט. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): לא היה, לא רוב ולא מיעוט, היה פה-אחד. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה נוספת. הכנסת החליטה בישיבתה ביום שלישי, כ"ב בתמוז התשס"ו, 18 ביולי 2006, להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4), התשס"ה-2005, ולהעבירה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הדיון בקריאה הראשונה של הצעת החוק התקיים בכנסת השש-עשרה בוועדת הכלכלה, ועל-פי הנוהג המקובל, רציפות הדיון אמורה לחול באותה ועדה שבה הוחל הדיון. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת שרוני, נתן את הסכמתו להעברת הצעת החוק להמשך הדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה, לאחר החלת דין הרציפות, להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעה הזאת. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו ניגשים להצבעה על ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 45 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4), התשס"ה-2005, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 45, נגד - אין, נמנעים - 1. אנחנו מעבירים את הצעת החוק בהתאם לבקשת יושבת-ראש ועדת הכנסת. המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי חברי הכנסת, ארבע הצעות סיכום והצבעה. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת סיכום מטעם סיעת קדימה, סיעת העבודה, סיעת הליכוד, סיעת גיל, סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, סיעת ישראל ביתנו, סיעת ש"ס וסיעת יהדות התורה. כנסת ישראל מחזקת את צה"ל, כוחות הביטחון וכוחות ההצלה בהתמודדות היומיומית שלהם להכות אויב הרוצה להשמיד את מדינתנו. הכנסת מחזקת את תושבי הצפון ואת תושבי הדרום על עמידתם האיתנה מול מתקפות הטרור. העמידה האזרחית היא המקור לגאווה ולחוסן לאומי בעת מבחן זו. הכנסת מחזקת את הרשויות המקומיות בצפון ובדרום, העומדות בחזית העורף תוך עמידה וסיוע לאזרחי היישובים הנתונים להתקפות יומיומיות של "קטיושות" ו"קסאמים". הכנסת מברכת את העם בישראל על אחוות האחים והערבות ההדדית. הכנסת קוראת לממשלה לפתור לאלתר את כל הבעיות שנוצרו עקב המצב המיוחד, גם בצורכי היום-יום וגם בתקופה שלאחר מצב זה. הכנסת חוזרת על עמדת ישראל, כי יש להחזיר את החיילים החטופים, שנחטפו משטחה הריבוני של ישראל, ללא תנאי. הכנסת משתתפת בצערן של המשפחות השכולות ושולחת ברכת החלמה לפצועים. הכנסת קוראת לקהילה הבין-לאומית לעמוד בתוקף על הפסקת ירי הרקטות לעבר שטח מדינת ישראל, על פירוק ה"חיזבאללה" מנשקו ועל פריסת כוחות צבאיים משמעותיים לאורך הגבול עם ישראל ובהתאם להחלטות האו"ם. על הקהילה הבין-לאומית לתמוך בזכותה של ישראל להגנה עצמית, שהיא כזכותה של כל מדינה אחרת שהותקפה ללא כל סיבה. הכנסת ועם ישראל מתפללים לבורא עולם שלא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת תירוש. הצעת סיכום של סיעת מרצ - חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת סיכום סיעת מרצ. 1. למדינת ישראל זכות לפעול נגד מי שפוגע בריבונותה. תמיכה עקרונית בתגובה צבאית אין בה כדי להצדיק כל מהלך צבאי, בוודאי מהלכים שאין בהם מידתיות, כגון פגיעה בריכוזי אזרחים ובתשתיות אזרחיות ברצועת-עזה ובלבנון. 2. הכנסת מביעה את הזדהותה עם תושבי הצפון והנגב, ותובעת מהממשלה להבטיח לתושבי אזורים אלה כי לא יינזקו כלכלית וישלמו מחיר נוסף על המחיר האישי הכבד שהם כבר משלמים. הכנסת קוראת לממשלה להכריז על מצב חירום בצפון. 3. הכנסת קוראת לממשלה להוביל להפסקת אש מיידית והדדית בין ישראל לרשות הפלסטינית. הפסקת אש זו תבטיח במקביל את שחרור החייל החטוף, הפסקת ירי ה"קסאמים" וכל פעולות האיבה האחרות, הפסקת הפעילות הצבאית של ישראל ברצועת-עזה, הפסקת הסיכולים הממוקדים והירי הארטילרי ושחרור האסירים, ובראשם נבחרי הרשות הפלסטינית, שנעצרו על-ידי ישראל עם פתיחת המבצע. 4. הכנסת קוראת לממשלה להוביל להפסקת אש מיידית והדדית בין ישראל ללבנון דרך היענות לקריאתו של ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה. הפסקת אש זו תבטיח במקביל את שחרור חיילינו החטופים, הפסקת כל פעולות האיבה, הרחקת ה"חיזבאללה" מדרום-לבנון והחלפתו בצבא לבנון או כוח רב-לאומי ושחרור אסירים. 5. עד לכינונה של הפסקת אש, יש לעשות כל שניתן כדי להימנע מהרחבת הפעילות הצבאית בלבנון. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. הצעת סיכום של סיעת רע"ם-תע"ל - בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. הכנסת דוחה את הודעת הממשלה מפי חבר הכנסת שמעון פרס. הכנסת קוראת לממשלה להפסיק את המלחמה באמצעות הפסקת אש מיידית ולהיענות לקריאתו של ראש ממשלת לבנון. יש להוציא את האזרחים ממעגל המלחמה. הקונסנזוס סביב המלחמה הוא מופע חוזר של 1982, כולו מדורת שבט סביב המלחמה, אשר ייסדק בעוד שבועות מספר. הכנסת קוראת לקהילה הבין-לאומית לפעול למען הפסקת אש, ומגנה את עמדתה של ארצות-הברית, אשר דוחפת את ישראל והאזור להמשיך במלחמה ואף להרחיבה למדינות אחרות. הכנסת קוראת לממשלה לספק תשובות לצרכים של כלל האוכלוסייה, לרבות היישובים הערביים, הסובלים מהעדר מקלטים, אזעקות והסברה בעתות משבר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים, מטעם סיעת חד"ש ובל"ד - חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת הסיכום שלנו לסיכום הכנס המיוחד של הכנסת על המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם. 1. הכנסת דוחה את הודעת הממשלה. 2. הכנסת קובעת שעל הממשלה לפעול להפסקת אש כוללת ומיידית בלבנון ובעזה ולפתיחה מיידית של משא-ומתן מדיני להסדר כולל עם הפלסטינים, סוריה ולבנון, שיהפוך את "הקו הירוק" לגבול של שלום אמת. 3. הכנסת דוחה את הלחצים האמריקניים להמשך המלחמה כדי להשיג יעדים אזוריים של ארצות-הברית, ללא קשר עם ביטחונם של עמי האזור. 4. הכנסת מתנגדת נחרצות לכל פגיעה באזרחים, וקוראת להפסקת כל הפגיעות באזרחים - בישראל, עזה ולבנון. 5. הכנסת קוראת להגיע להסכם להחזרת חיילי צה"ל שבידי הפלסטינים ו"חיזבאללה" תמורת שחרור אסירים פלסטינים ולבנונים. 6. הכנסת קוראת לממשלה לדאוג לרווחתם וקיומם בכבוד של האזרחים באזור הצפון ולהבטיח את התמיכה בעסקים, בעובדים ובמובטלים באזור הצפון. אני גאה להביא בפני הכנסת את ההצעה הזאת. תודה רבה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני הייתי מתבייש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו ניגשים להצבעות. גדעון סער (הליכוד): איפה שרי הממשלה? היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו מתחילים מהסוף להתחלה. הודעת הסיכום של סיעות חד"ש ובל"ד שהוקראה אחרונה - מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 7 נגד – 47 נמנעים – 2 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 7, נגד - 47, נמנעים - 2. ברוב קולות ההצעה נדחתה. נא להוסיף את השר. אנחנו עוברים להצבעה השנייה - על ההצעה של סיעת רע"ם-תע"ל. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אחמד טיבי – 5 נגד – 48 נמנעים – 4 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אחמד טיבי לא נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 5, נגד - 48, נמנעים - 4. ההצעה נדחתה. אנחנו עוברים להצעת הסיכום של סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אבשלום וילן – 4 נגד – 47 נמנעים – 6 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אבשלום וילן לא נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 4, נגד - 47, נמנעים - 6. ההצעה נדחתה. אני עובר להצעה האחרונה, הצעת סיכום מטעם קדימה, העבודה, הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, גיל ויהדות התורה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת רונית תירוש – 48 נגד – 6 נמנעים – 3 הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת רונית תירוש נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 48, נגד - 6, נמנעים - 3. ההצעה נתקבלה. צריך להוסיף את השר, ואני מוסיף אותו לכל ההצבעות. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יצחק אהרונוביץ: הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודיע על חילופי גברי בוועדות הכנסת. אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לפי סעיף 4(ה) לחוק האזנת סתר: במקום חבר הכנסת מתן וילנאי תכהן חברת הכנסת קולט אביטל. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה. תם סדר-היום. מועד הישיבה הבאה יימסר. אני נועל את הישיבה. הישיבה ננעלה בשעה 16:12.