דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת אריה האן: 5 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 10 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 10 הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 11 1. מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים; 11 2. ירי ה"קסאמים" על אשקלון; 11 3. הליקוי במערכת ההסברה של מדינת ישראל; 11 4. התנהלותה בתחום המדיני; 11 5. מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית; 11 6. מדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 11 7. מדיניותה במישור החברתי, הכלכלי והמדיני 11 יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 11 השר יעקב אדרי: 21 בנימין נתניהו (הליכוד): 26 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 29 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 31 זהבה גלאון (מרצ): 32 שרת החוץ ציפי לבני: 37 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 43 מזכיר הכנסת אריה האן: 44 הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 44 1. מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים; 44 2. ירי ה"קסאמים" על אשקלון; 44 3. הליקוי במערכת ההסברה של מדינת ישראל; 44 4. התנהלותה בתחום המדיני; 44 5. מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית; 44 6. מדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 44 7. מדיניותה במישור החברתי, הכלכלי והמדיני 44 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 45 חנא סוייד (חד"ש): 47 עזמי בשארה (בל"ד): 50 השר יעקב אדרי: 60 סילבן שלום (הליכוד): 69 שלמה ברזניץ (קדימה): 73 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 74 שלמה בניזרי (ש"ס): 76 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 80 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 81 אלחנן גלזר (גיל): 82 יוסף ביילין (מרצ): 83 אברהם רביץ (יהדות התורה): 84 מוחמד ברכה (חד"ש): 86 ואסל טאהא (בל"ד): 86 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 88 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 97 הודעת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 98 הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 99 חיים אורון (בשם ועדת הכספים): 99 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 99 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 100 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) 100 (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006 100 שר הפנים רוני בר-און: 100 משה גפני (יהדות התורה): 104 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 106 עזמי בשארה (בל"ד): 107 ואסל טאהא (בל"ד): 108 מוחמד ברכה (חד"ש): 109 חנא סוייד (חד"ש): 114 יעקב מרגי (ש"ס): 115 חיים אורון (מרצ): 119 דב חנין (חד"ש): 120 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 121 הבה גלאון (מרצ): 123 יוסף ביילין (מרצ): 125 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 127 גדעון סער (הליכוד): 128 רונית תירוש (קדימה): 131 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 133 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 134 נסים זאב (ש"ס): 136 אביגדור יצחקי (קדימה): 137 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 137 רן כהן (מרצ): 140 שר הפנים רוני בר-און: 146 הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 148 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 148 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006 150 שר הפנים רוני בר-און: 151 מוחמד ברכה (חד"ש): 153 הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון מס' 6), התשס"ו-2006 155 השר יעקב אדרי: 155 מוחמד ברכה (חד"ש): 156 משה גפני (יהדות התורה): 163 יעקב מרגי (ש"ס): 167 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006 170 דב חנין (חד"ש): 170 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 170 דב חנין (חד"ש): 172 מוחמד ברכה (חד"ש): 175 קולט אביטל (העבודה-מימד): 177 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 178 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 180 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2006 181 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 181 דב חנין (חד"ש): 183 משה גפני (יהדות התורה): 184 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 185 אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 186 נסים זאב (ש"ס): 187 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 187 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 189 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 189 שאילתות ותשובות 189 75. הקמת תחנת משטרה בבני-ברק 189 135. התנועה במחסום חיזמה 191 138. גנבת ספרי תורה 192 178, 186. פינוי בית-שפירא בחברון 193 179. זיוף הכשר של בד"ץ "כשרות למהדרין" 194 185. תקיפת רב בתל-אביב 195 227. נטילת טביעת אצבעות מחשודים בעבירות קלות 196 228. זריקת רימוני הלם על מפגינים בהר-חומה 197 229. זריקת רימוני הלם על מפגינים בהר-חומה 198 231. חקירת חטיפת ילד מחזקת אמו 200 234. אלימות נגד קשישים 201 271. ידיעה על חקירת מקבץ נדבות מתחזה בירושלים 202 273. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין 203 308. פניית אזרחים לשירותי החירום באמצעות sms 204 עדכון אחרון: 9.8.06 דברי הכנסת יג / מושב ראשון / ישיבות ל"ג-ל"ה / י"ד-ט"ז בתמוז התשס"ו / 12-10 ביולי 2006 / 13 חוברת י"ג ישיבה ל"ג הישיבה השלושים-ושלוש של הכנסת השבע-עשרה יום שני, י"ד בתמוז התשס"ו (10 ביולי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, י"ד בתמוז, 10 ביולי. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בגין תואר אקדמי ראשון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות שכר לימוד לתואר אקדמי ראשון ולתואר אקדמי שני), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות שכר לימוד לתואר אקדמי ראשון), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ויואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לתאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת צבי הנדל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק הנצחת זכרם ומורשתם של גדולי התרבות הישראלית, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק שוויון הזדמנויות בהשכלה הגבוהה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיחה חינם למשרדי הממשלה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור פרסום בבתי צרכנים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מאורות בידוד לבעלי-חיים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - חסימת שיחות אירוטיות ואיסור פרסומות בעלות אופי מיני ברדיו טלפון נייד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילה בשל עבירה שגרמה למותו של אדם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - פרסומות מקומיות בערוצים הקהילתיים והמקומיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - פרסומות מקומיות בערוצים הקהילתיים והמקומיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון - הרחבת תחולה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - חובת מתן מידע בדבר מספרי טלפון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - שירות שלא נקבע לו תשלום), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון - איסור שידורי תועבה והפרת זכויות יוצרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - מסירת מידע על משכנתאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: שלמות המולדת, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - דמי אבטלה לעצמאים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון - הפניית סכסוכי עבודה לטיפולו של המוסד לבוררות מוסכמת בשירותים הציבוריים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פטור לסטודנטים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - אשפוז סיעודי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפרים סנה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מלגות סטודנטים בתארים מתקדמים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק המים (תיקון - יום המים הבין-לאומי), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק המים (תיקון - אמצעי אכיפה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (פקיעת רכישה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת עזמי בשארה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (השוואת מעמד שומרים לעובדי משמרות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת יסודות התקציב (תיקון - תקציב החינוך), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הנחה מארנונה לסטודנטים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מתן וילנאי; הצעת חוק הנחה מארנונה לסטודנטים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות לתואר אקדמי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - ועדה לפיקוח על שכר בגופים ציבוריים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון - הרכב הוועדה לבחירת שופטים), מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - מחיקת רישום פלילי על תיק שנסגר בשל חוסר עניין לציבור), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק-יסוד: הפסקת כהונה של נבחר ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון - עצירת מירוץ ההתיישנות בעבירות מין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק משק החשמל (תיקון - תעריפים מופחתים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק מתן שירות בשפה הרוסית במשרדים ממשלתיים ובתקשורת, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הנחה ממס על דמי הבראה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה (יישום מיידי של מסקנות דוח-וינוגרד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ורן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יום המאבק באלימות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - עסקה לעניין רכישת רכב משומש), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק דיור ציבורי לעולים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - ביטול הגבלת התעמולה בשידורי רדיו וטלוויזיה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - הרחבת חובת הדיווח ומסירת המידע), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (איסור חלוקת רווחים לפני כיסוי חובות רעים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תקופת הזכאות לחייל משוחרר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שימור אנרגיה במוסדות ציבור, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת דב חנין מיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקונים שונים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק החברות הציבוריות (הגבלת פיצויי פרישה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - אכיפת התקציב), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (סייג לתחולה בשל חוב המדינה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (הוראת שעה) (תיקון - פטור על הכנסה מהשכרת גן-ילדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק קביעת אזורי עדיפות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פטור מארנונה למבני תנועות נוער), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון - ייצוג הולם לבני שני המינים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פטור מארנונה למבני תנועות נוער), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ואלמנה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יצחק זיו ואלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון - הפחתת מס על רכב), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לעידוד פעילות עסקית (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק קליטת העלייה, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - סמכות ועדת האתיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפרים סנה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור מס אפס על תשלום לבית-אבות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הכרה בניצולי השואה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - כפל קצבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מעונות במקומות עבודה, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק רשות השידור (תיקון - ביטול אגרת הטלוויזיה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק כתוביות בסרטים ובמופעים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק משק החשמל (תיקון - ועדה מיוחדת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הענקת תעודת הכרה לבוגרי המקצועות הפארה-רפואיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - חובת הפסקת שירות ללקוח המבקש להפסיק התקשרות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון - ביטול שחרור על-תנאי ממאסר עולם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן; הצעת חוק איסור צילום של נזקק ללא הסכמתו, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - אחוז החסימה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אביגדור יצחקי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - איסור התקשרות לצורך פרסומת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מחיר מרבי עבור חנייה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - חובת סודיות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - הטעיית צרכנים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון - מודעה בדבר מצרכים שאינם כשרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק חסימת אתרים פורנוגרפיים במוסדות ציבור, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הגבלת מספר השרים וסגניהם), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הממשלה (תיקון - הגבלת מספר השרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הגבלת פיזור הכנסת לפני תום כהונתה (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק המפלגות (תיקון - בחירת מועמדים לכנסת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון - הפסקת חיוב בגין פגם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (תיקון - ענישה בשל אלימות חוזרת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יובל שטייניץ; הצעת חוק פיצוי בשל כבילת עצור או אסיר שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מעצר ועונש מינימום לנוהג בפסילה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון קבוע או נייד בעת הוראת נהיגה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון - חובת רישום פרטי הפוליסה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם; הצעת חוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (זיכוי בעד פוליסה לביטוח סיעודי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד פוליסה לביטוח סיעודי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק איסור עיכוב דרכון, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה עד גיל שלוש), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (סימון מזון מהונדס גנטית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - מתורגמן בוועדה רפואית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון - אחריות גוף מבוקר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור פרסום והפצת דברי שקר על כוחות הביטחון של מדינת ישראל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - איסור עיקול מחשב אישי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת העונש המזערי בעבירות מין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון - סמכות מפקח העבודה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון - שינוי שבוע העבודה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: הוראת התגברות (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק התקשרות המדינה בהסכמים בין-לאומיים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק-יסוד: משאל עם, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון - חוק שאינו עומד באמות מידה שנקבעו בחוק-יסוד), מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק-יסוד: הזכות לדיור, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון - החלת חובת הסימון על פרסומים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון - שלט דיגיטלי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - גמלאות כהכנסה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (פטור מארנונה למסגרות שיקום נכי נפש), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד עסקים קטנים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי ממשלה (פיטורין) (פטור מארנונה למסגרות שיקום נכי נפש), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - דמי ביטוח לתרופות אשר מחוץ לסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת שעות תורנות רצופות של צוות רפואי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי. כמו כן הונחה חוברת דין-וחשבון על פעולות מינהל מקרקעי ישראל לשנת התקציב 2005. תודה רבה. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת היו"ר דליה איציק: ליושבת-ראש ועדת הכנסת יש הודעה. בבקשה, גברתי. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ביום ל' בסיוון התשס"ו, 26 ביוני 2006, החליטה מליאת הכנסת להחיל את דין הרציפות על הצעת חוק חסינויות וזכויות ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות (תיקון), התשס"ו-2006, ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת החוץ והביטחון, מאחר שהתיקון המוצע לחוק עוסק בהענקת זכויות וחסינויות מסוימות לארגונים בין-לאומיים ולעובדיהם, על-פי אמנות בין-לאומיות שישראל צד להן. וכן, חוק זה הוכן בזמנו לקריאה שנייה ושלישית על-ידי ועדת החוץ והביטחון, והממונה על ביצוע החוק היא שרת החוץ. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת החוץ והביטחון. גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעה זו. היו"ר דליה איציק: מי בעד הצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק חסינויות וזכויות ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות (תיקון), התשס"ו-2006, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, גברתי. הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים; 2. ירי ה"קסאמים" על אשקלון; 3. הליקוי במערכת ההסברה של מדינת ישראל; 4. התנהלותה בתחום המדיני; 5. מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית; 6. מדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 7. מדיניותה במישור החברתי, הכלכלי והמדיני היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הראשון על סדר-היום. הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה בנושא: מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים. אני מזמינה אותך, אדוני חבר הכנסת יצחק לוי, לנמק את הצעת האי-אמון במסגרת של עשר דקות. בבקשה, אדוני. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ארגון שנקרא "הבית הפתוח" בירושלים מודיע על כמה אירועים שיתקיימו בחודש אוגוסט, וביניהם, המרכזי שבהם, הוא מצעד הגאווה העולמי בירושלים. בכוונתם להזמין את חבריהם, את שותפיהם, ארגונים דומים, להתקבץ בירושלים ולערוך מפגן. המפגן הזה מעורר הרבה מאוד התרגשות סביבו, ואני רוצה להסביר בכמה מלים מה היא ההתרגשות, ואני רוצה להסביר בכמה מלים מה תפקיד הממשלה בעניין, כיוון שעל ההצעה לסדר-היום שהגשתי לפני שבועיים ענה השר אדרי – אני מצטער שהוא לא נמצא, והוא ודאי ירצה לענות אחר כך, הוא ממש - - - היו"ר דליה איציק: מדוע השר לא כאן? איך הוא ידע להשיב? משה גפני (יהדות התורה): איך אפשר לקיים דיון אם אין שר? בשביל מה יש כל כך הרבה שרים בממשלה הזאת? היו"ר דליה איציק: תיכף אני אסביר לך למה יש הרבה שרים - - - משה גפני (יהדות התורה): למה, למה באמת? היו"ר דליה איציק: מישהו מוכן לקרוא לשר? אחרת אני אפסיק את הישיבה עכשיו. אדוני השר, זו שאילתא - - - השר יעקב אדרי: אני, שוב, זה לא תפקידי. אני מצטער, הוא לא הגיע, השר בנימין בן-אליעזר. אני מחפש אותו. היו"ר דליה איציק: אבל אתה צריך להשיב, אדוני השר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז אולי אפשר להמתין. השר יעקב אדרי: אני מחפש אותו, נו - - - היו"ר דליה איציק: אבל אתה האיש שמשיב, אדוני השר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אפשר לעשות הפסקה בישיבה, על זה היושבת-ראש צריכה להחליט. היו"ר דליה איציק: אדוני, אתה האיש המשיב. אתה צודק שהשר התורן איננו. אני חשבתי שזה סידור ביניכם. אבל בכל מקרה אתה חייב להיות כאן, כי אתה השר המשיב. השר יעקב אדרי: אכן, כך הדבר. היו"ר דליה איציק: תודה. הדקה הזאת על חשבוני. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה. ובכן, השר אדרי, בשם הממשלה, אמר: תראה, זה עניין של העירייה, אבל מובן שאני, באופן אישי, מתנגד שיהיה מצעד כזה בירושלים. כך הוא ענה לי לפני שבועיים. השר יעקב אדרי: בשבוע שעבר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בשבוע שעבר – אני חושב שזה היה ביום רביעי לפני שבועיים. היו"ר דליה איציק: אפשר לברך אותך, השר אדרי, נכון? אתה השר לענייני ירושלים. זה נכון? מהיום. השר יעקב אדרי: נכון. מהיום. היו"ר דליה איציק: נכון. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז קל וחומר שאתה צריך להתייחס לעניין הזה ביתר שאת כרגע; לא רק כנציג הממשלה, אלא ממש כאחראי על התיק. עכשיו, גברתי, מה שקרה זה שיש רוב חברי כנסת שמתנגדים לכך. אני מחזיק בידי רשימה של 50 חברי כנסת שחתמו על עצומה, על בקשה, על דרישה מאותם ארגונים שלא לקיים את זה בירושלים – מסיבות דת, מסיבות של רגש, מסיבות שירושלים היא בעלת אופי מסוים. זה די נדיר שיש כאן חברי כנסת מכל המפלגות – דתיים וחילונים, יהודים וערבים, מקדימה ומהעבודה ושרים – שרים חתמו. השר אדרי אחד מהם. השר בניזרי, השר אלי ישי. שאלתי את השר שמעון פרס, הוא אמר: אני לא נוהג לחתום, אבל אני אתך בעניין הזה. לא צריך לעשות את זה בירושלים. כך אמר לי השר שמעון פרס. יש לי עוד – יש לי רשימה נוספת. שי חרמש ידידי אמר לי אותו דבר; אינני יודע מדוע הוא לא רצה לחתום, אבל הוא אמר: גם אני חושב שזה לא צריך להיות. כמובן, יש עוד – חבר הכנסת ליצמן, פשוט עוד לא השגנו אותו לחתום. אנחנו מגיעים לרוב. 50 חתומים, ויש עוד חברי כנסת שהבטיחו לחתום, שהביעו – בסדר. מה זה אומר? זה לא אומר שום דבר, אולי, לאותם אנשים שמבינים שיש כאן בקשה להתחשב במיוחדותה של העיר ירושלים ולא לעשות את זה בירושלים. מה המיוחדות הזאת? מבחינה דתית, זה מפגן של דבר שאסור על-פי הדת. אסור על-פי התורה, אסור על-פי הקוראן, כנראה אסור על-פי הנצרות. זה אסור. אז לוקחים דבר שהוא אסור, ומפגינים בעדו. איפה? בירושלים. וירושלים היא בעצם העיר שמסמלת את ערכי הקודש של הדתות. היא גם בירת ישראל, והיא בירת ישראל לכל תושביה, ואין הכחשה של העניין הזה. אמרו לי: מה, אתה מכחיש שירושלים היא בירת ישראל של כולם? היא בירת ישראל של כולם. אבל אי-אפשר להכחיש שאופיה של ירושלים הוא עיר הקודש. כששואלים, מה ירושלים בשבילך, רוב היהודים עונים, עיר הקודש, אני חושב. רוב המוסלמים אומרים, עיר הקודש, רוב הנוצרים אומרים, עיר הקודש. אז יש כאן מעשה שמוגדר בדתות כהיפך מקודש, ואני לא רוצה לפגוע באנשים, אני לא רוצה לומר איך הדברים כתובים. כל אחד יודע מה כתוב בתורה. בקוראן – למדתי בימים האחרונים מה כתוב על זה. זה בוודאי ובוודאי לא עניין של קודש. אני לא רוצה להתווכח על העניין עצמו, שאנשים מבוגרים, מותר להם לעשות מה שהם רוצים. גם זה לא ברור ולא מובן מאליו. יש דברים שמבחינה מוסרית אנחנו אוסרים גם אם עושים אותם בחדרי חדרים. זהבה גלאון (מרצ): מה לא בסדר? מה לא בסדר - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אסביר לך. שמעתי את שאלתך, תני לי להסביר. זהבה גלאון (מרצ): אבל מי שם אותך לקבוע מה מוסרי ומה לא מוסרי? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכיוון שעכשיו אני מדבר, אני רוצה לומר את מה שאני חושב. אני מתאר לי שתהיה לך זכות להתייחס במשך הדיון, ואז תגידי מה שאת חושבת. יש נורמות מוסריות שמקובלות על כולנו, ויש נורמות מוסריות שלא מקובלות על כולנו. תארו לעצמכם, למשל, שהיה מצעד מסוג אחר, לא מצעד הגאווה. נניח, באמת נניח, שהיה מצעד של גילוי עריות. היו באים אנשים מבוגרים, אב ובת, אם ובן, וצועדים. זהבה גלאון (מרצ): ההשוואה מקוממת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מבקש ממך, תני לי לדבר. זהבה גלאון (מרצ): אבל ההשוואה מקוממת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בסדר, היא מקוממת אותך. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת גלאון. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני ממש מצטער שזה מקומם אותך, מה אני יכול לעשות? אולי תקשיבי. את לא מוכנה להקשיב. זהבה גלאון (מרצ): אני הקשבתי. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת גלאון, את מבקשת סובלנות כלפי מה שהוא דורש. הוא מבקש סובלנות - שתקשיבי לו. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כרגע אני מדבר על מה שכתוב בתורתנו. את יכולה לחלוק על משה רבנו, את יכולה לחלוק על הקדוש-ברוך-הוא. אני אומר מה שכתוב, מה שלמדנו. אני יכול להראות לך את הפסוקים. אני לא ממציא. אני מדבר על מה שכתוב. יכולתי להביא דוגמאות יותר מקוממות. אבל דווקא הבאתי דוגמה של אנשים בוגרים, לא של גדולים וקטינים, לא כל מיני דברים שבאמת מקוממים את הדעת בגלל כל מיני עניינים – אלא בוגרים. האם אנחנו מסכימים שבוגרים יכולים לעשות מה שהם רוצים? לא. כל מה שהם רוצים? לא. אנחנו שמים גבולות. השאלה רק איפה הגבול. איפה הגבול שלך, איפה הגבול שלי. אני אומר לך איפה הגבול של התורה, אבל בסדר, אני לא דורש מכולם שיקיימו את מצוות התורה. הלוואי שיכולתי, אבל אני לא יכול. אני רק דורש, גברתי, להתחשב בכך שירושלים ואוכלוסיית ירושלים אינן מוכנות למצעד הזה מבחינה רגשית. אביגדור יצחקי (קדימה): מה זה קשור לממשלה? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תיכף אסביר. יש לי עוד ארבע דקות. אין לך סבלנות. רן כהן (מרצ): יותר גרוע - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אומר לך, מבחינה רגשית. צאו לרחובות ירושלים. גברתי היושבת-ראש, את ירושלמית, את יודעת מה זה לוחות המודעות של ירושלים. ירושלים בוערת. קוראים להפגנות עצומות, קוראים לכל יהודי שיש יראת שמים בלבו לבוא באותו יום לירושלים. עכשיו אני מגיע לשאלתו של חבר הכנסת יצחקי, מה זה קשור לממשלה. משה גפני (יהדות התורה): לא קשור כלל לממשלה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה קשור לממשלה, כי הממשלה אינה יכולה להתנער מאירוע שיכול להביא להתנגשות מאוד חמורה. זהבה גלאון (מרצ): אתה כבר - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה קשור לממשלה. סליחה, אדוני, תן לי לדבר. אני מבקש ממך. קודם כול, המשטרה היא חלק מהממשלה. רן כהן (מרצ): אתה רוצה לתת - - - אתה רוצה שהמשטרה - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה רוצה לתת לי לדבר? באמת, אני לא מבין. המשטרה התערבה בנושא הר-הבית כמה וכמה פעמים. היו בג"צים, בתי-משפט אמרו שמותר לעלות להר-הבית ומותר להתפלל בהר-הבית, ובאה המשטרה ואמרה: לא. המשטרה לא אמרה את זה מעצמה, אלא אחרי התייעצות עם ראש הממשלה. אנחנו יודעים את זה, היינו אז בממשלה. אנחנו יודעים עם מי הם התייעצו, עם מי המשטרה התייעצה. הממשלה באה ואמרה: לא, זה יעורר שפיכות דמים. נכון שמותר לנו להיכנס להר-הבית – אני אישית לא הייתי נכנס להר-הבית, יש לנו מגבלות הלכתיות, אבל לא משנה, לגבי העניין – מותר להיכנס להר-הבית, אבל יש כאן מגבלה. המשטרה אמרה זאת, בהתייעצות ביטחונית. אגלה לך עוד דבר אחד. היה סכסוך בין שתי כנסיות, כאשר אני הייתי סגן שר הדתות, והשר לביטחון פנים היה השר הנגבי, ואני חושב שכבודו היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. זה נוגע לעירייה, זה נוגע למשטרה, מה לנו להתערב? היתה התייעצות אצל ראש הממשלה, אדוני, אצל ראש הממשלה - כי שני ארכיבישופים התווכחו מי ייכנס ראשון להדליק את אש הקודש. אני לא יודע אם אתה זוכר את העניין הזה. אז הממשלה לא התערבה? ראש הממשלה התערב אז, כי היתה בעיה בין שתי כנסיות. ואביא לך עוד הרבה מאוד דוגמאות. והנה, לפתע, בעניין הזה, אני מבקש פגישה עם השר דיכטר, והוא: אני לא מתערב, לא מתערב. זה עניין של פרנקו; עניין של זה, של זה - אני לא מתערב. אני מדבר עם שרים אחרים, הם לא מתערבים: אנחנו נגד, אבל אנחנו לא מתערבים. מה זה "לא מתערבים"? מה האדישות הזאת של הממשלה? מה הדבר הזה שהממשלה מורידה מעצמה אירוע שיכול להיות אירוע מאוד כואב בירושלים? הלוואי שהוא לא יהיה. אני נגד כל אלימות, אני מודיע שאני נגד כל אלימות, ואם תהיה הפגנה, אהיה בהפגנה, ואם אראה מישהו מרים יד, אני אגיד לו: אל תרים יד. אבל אם תהיה הפגנה, אני כן אהיה שם. למה? מה זה שהמשטרה לא מתערבת? גברתי, אנחנו דורשים מהממשלה להתערב. אנחנו דורשים מהממשלה להזמין את אלה ואת אלה, לראות מה אפשר לעשות, להביא להורדת המתיחות. לדעתי, האפשרות היחידה להביא להורדת המתיחות היא שזה לא יהיה בירושלים. אם תבוא המשטרה ותגיע להבנות אחרות, בבקשה. אני לא מאמין שתהיינה הבנות אחרות. אבל לא ייתכן: השטח בוער, כל הזמן מחתימים, כל הזמן יש דרישה להפגנות, כל הזמן יש התנגשות בין אנשים, כל הדתות מבקשות, שגריר הוותיקן בא לכנסת, כדי להציג עמדה, והממשלה - - - זהבה גלאון (מרצ): אז מה? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז כלום. והממשלה באה ואומרת: זה לא ענייני. רבותי, זה לא ייתכן. אני מבקש שהממשלה תתערב. אני מבקש שהשר דיכטר, או מי שראש הממשלה יחליט, אני לא קובע את סדרי העבודה – או השר אדרי, שעכשיו לקח על עצמו את תיק ירושלים, כך אני שומע; מזל טוב, בהצלחה. אז אולי השר אדרי ייקח על עצמו את העניין הזה. ייקח את העניין, וכן יתערב, וכן יראה מה טובת העיר, וכן יראה מה טובת המדינה, ויראה איך אפשר לכבות את השרפה הגדולה הזאת, שתהיה אם הממשלה לא תעשה שום דבר. אסיים במלה אחת: לא תוכלו להגיד, לא ידענו; לא תוכלו להגיד, לא ידענו את עוצמת הדברים; לא תוכלו להגיד, לא ידענו את עוצמת ההתנגדות; לא תוכלו להגיד, הציבור בירושלים יבוא? באמת, אנחנו מופתעים, מה קרה פתאום, איך זה התעורר, לא ידענו. צריך לטפל בזה עכשיו, לא ביום האחרון. אני מבקש להביע אי-אמון בממשלה בעניין הזה. אם הממשלה תענה שזה עניין של העירייה, אציע לכולם להצביע אי-אמון בממשלה, כי זו ממשלה שמתעלמת מבעיה ציבורית קשה מאוד ולא מוכנה לטפל בה. אם הממשלה תענה: נטפל בעניין הזה – אתה יודע מה, זה יהיה שיפור גדול בעמדת הממשלה. השר יעקב אדרי: ואז מה? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נשקול את העניין, אם להסיר את האי-אמון או לא. אם הממשלה תגיד: אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את הטיפול בעניין הזה – זה יהיה דבר חדש, בניגוד למה שענית בשבוע שעבר, אם הממשלה תיקח על עצמה את התיק הזה ותחליט שהיא מטפלת בו. תודה. אבשלום וילן (מרצ): מר לוי, שאלתי אותך שאלה - - - זהבה גלאון (מרצ): אם הממשלה תאשר את המצעד? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא יכול לענות לשניים יחד. היו"ר דליה איציק: אדוני, אתה לא ברשות דיבור, תודה לך. זהבה גלאון (מרצ): אם הממשלה תאשר את המצעד, מה תעשה אז? היו"ר דליה איציק: אדוני השר, בבקשה. אגב, מתי אמור להתקיים המצעד? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ב-10 באוגוסט. בשבוע של ט"ו באב, חג האהבה. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לנושא הזה נדרשנו כבר לפני שבועיים או לפני שבוע, והיום אנחנו נדרשים לו, ואני מתאר לי שזה ילווה אותנו עד היום שאולי יהיה או לא יהיה מצעד. הנושא הזה מעסיק הרבה מאוד אנשים, וכמובן, אמרתי את הדברים שלי אז והפרדתי בין דעתי האישית לדעת הממשלה. הדגשתי את הדברים. קודם כול, צריך להגיד את הדברים היבשים, הפורמליים, של העניין: קיום המצעד לא תלוי בהחלטת ממשלה, כן או לא. צריך להגיד את האמת בקול רם. כאשר יודעים שכל תהלוכה, כל מצעד – ובירושלים, ברוך השם, יש הפגנות, אין שבוע שעובר בלי הפגנות ותהלוכות – מה לעשות, לפעמים צריך אישור של העירייה, ובכל מקרה צריך את האישור של המשטרה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): המשטרה זה לא הממשלה? השר יעקב אדרי: אני מגיע גם לזה. אתה הבאת דוגמה של הפטריארך. אני הייתי מעורב, בהיותי סגן של צחי הנגבי, אבל המשטרה אמרה: אני עומדת בעניין הזה של שמירת הסדר, והם הביאו עשרות שוטרים לתוך הכנסייה ושמרו על הסדר, כי היה חשוב שזה לא ייגמר בשפיכות דמים. את זה הממשלה יכולה להגיד למשטרת ישראל, כהנחיה כללית: רבותי, אנחנו רוצים שלא תהיה שפיכות דמים; תגבירו, תוסיפו כוחות, אבל היא לא יכולה להגיד למשטרה – ואת זה אתה יודע - תאשרו או לא תאשרו. היא לא יכולה. זה שיקול מקצועי לחלוטין, ואני חושב שחבר הכנסת אהרונוביץ יסכים אתי, שהמשטרה בודקת את כל השיקולים. חבר הכנסת יצחק לוי, אני עוסק בהידברות ואני מדבר עם הרבה אנשים בנושא הזה כי אני מבין את הרגישויות שלו. זה נושא שסוף-סוף מאחד את שלוש הדתות בירושלים בגלל הרגישות שלו - גם המוסלמים, גם הנוצרים, גם היהודים, וכולנו מבינים את הרגישות שלו. ובכל זאת, דיברתי אתמול עם מפקד המחוז. אתמול. לא חלילה הנחיה, אלא שמעתי באופן כללי, והוא אמר שהם מתלבטים, הם בודקים את כל ההיבטים, הם רוצים לבדוק. נעשית גם עבודת מודיעין נרחבת, ובסופו של דבר מפקד המחוז, אילן פרנקו, יצטרך להחליט, וההחלטה שלו היא החלטה, וגם היא תעמוד בפני מבחן בג"ץ. ברור לי שהשלב הבא יהיה שירוצו לבג"ץ. אגב, אני מוכרח להגיד לחברי מיהדות התורה: בשנה שעברה היה מצעד – ודעתי ידועה, אמרתי שבאופן אישי הייתי מעדיף שהמצעד הזה לא יצעד בירושלים, והסברתי גם למה, אף שזכותו של כל מי שרוצה לעשות את אשר חפץ לבו, כמובן, לעמוד בתנאי החוק. אבל אני, באופן אישי, הייתי מעדיף שבירושלים לא יעשו את זה, בגלל הייחוד שיש בירושלים והקודש שיש בירושלים. זהבה גלאון (מרצ): מה, זה פוגע בקודש? מה קרה? השר יעקב אדרי: מה לעשות, יש הרבה אנשים שחושבים - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - רחמנא ליצלן - - - השר יעקב אדרי: חברת הכנסת זהבה גלאון, הרבה אנשים בירושלים חושבים שזה פוגע בקודש, מה לעשות. זכותם. מכבדים את דעתך, תכבדי גם את דעתם. ואני רוצה לשאול את יהדות התורה: בשנה שעברה לא ראיתי שאתם יוצאים מכליכם בעניין הזה. משה גפני (יהדות התורה): היתה שפיכות דמים - - - השר יעקב אדרי: לא ראיתי - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גפני, אני רוצה להגיד לך עוד משהו – ומכיוון שיש בזה גם לא מעט פוליטיקה, אז אני הייתי מצפה - - - משה גפני (יהדות התורה): מה זה שייך לפוליטיקה? השר יעקב אדרי: אני תיכף אגיד לך, חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): מה זה שייך לפוליטיקה? השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גפני, יהדות התורה היא סיעה דומיננטית בעיריית ירושלים. מדוע אתם לא פועלים שם - - - משה גפני (יהדות התורה): עוד איך פועלים. השר יעקב אדרי: אני לא ראיתי את הפעילות הרצינית שלכם בעירייה. אתם מנהלים את עיריית ירושלים. משה גפני (יהדות התורה): באמת. השר יעקב אדרי: איפה אתם בעניין הזה? אז אני מציע – אני יוצא בהנחה - - - משה גפני (יהדות התורה): למה לא - - - עיריית ירושלים? - - - השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גפני, אני רוצה להגיד דבר אחד. שוב, לא סתם אמרתי – כי הייתי ראש עיר ואני יודע איפה הסמכויות ואיפה אין סמכויות. במקרה הזה יש לעירייה משקל כבד, אז בוא לא ניתמם ונגיד: העירייה, אין לה שום דבר בעניין. משה גפני (יהדות התורה): היא עושה את מה שהיה צריך לעשות. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גפני, לא שמעתי, לא ראיתי. אני שוב מזכיר לך שאתם - - - משה גפני (יהדות התורה): אתה מוכן - - - לראש העיר לבטל את זה? - - - שלא לקבל החלטה - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גפני. השר יעקב אדרי: לא הבנתי מה אמרת. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): שהממשלה - - - לתת לו גיבוי. השר יעקב אדרי: הממשלה – זה לא בסמכותה, ואני מוכן לבוא אתך באופן אישי, לעשות הכול - - - משה גפני (יהדות התורה): לא אישי - - - השר יעקב אדרי: אני אמרתי לך. באופן אישי – אני מפריד בין הדברים. עם זאת, רבותי, מי שמוסמך על-פי חוק – אי-אפשר להתעלם מזה – ואגב, המליאה יכולה להחליט מה שהיא רוצה, הכנסת, אבל אין לזה שום משמעות פורמלית, צריך להגיד את האמת. מי שיכול להחליט אלה שני גופים - עיריית ירושלים ומשטרת ישראל. אני עדיין לא שמעתי את החלטת משטרת ישראל בעניין. בכל מקרה, מן הדין שהדיון הזה יחזור לעירייה, ואני אמרתי את דעתי האישית – ואני אומר אותה בכל מקום - ואני מוכן לסייע, כי אני חושב שצריך להוציא את ירושלים מהעניין הזה. משה גפני (יהדות התורה): לממשלה יש עמדה בעניין הזה? - - - השר יעקב אדרי: אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גפני, אל תאלץ אותי לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה. השר יעקב אדרי: אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא ירי ה"קסאמים" על אשקלון. אני מבינה, חבר הכנסת גדעון סער, שחבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה - אדוני, אתה מוזמן. אדוני, יש לך עשר דקות. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להבהיר: הליכוד והאופוזיציה נותנים גיבוי מלא לפעולה הנוכחית של צה"ל נגד גורמי הטרור בעזה. אני אמרתי זאת לראש הממשלה ביום הראשון של הפעולה, והעמדה שלנו לא השתנתה. אנחנו מחזקים את צה"ל ומפקדיו וחייליו במשימה החשובה הזאת. כלומר, אנחנו נותנים גיבוי מלא לפעולה הצבאית של הממשלה, אבל אנחנו באנו כאן היום להביע התנגדות מלאה לפעולה המדינית של הממשלה, או לפחות לתוכנית המדינית שמציג ראש הממשלה, דהיינו המשך תוכנית ההתכנסות. מר אולמרט הודה היום, ואני מצטט אותו: "מאז ההתנתקות באוגוסט, לא היה יום אחד של מנוחה עבור אזרחי ישראל". מאז ההתנתקות לא היה יום אחד של מנוחה. נכון, אי-אפשר היום להתעלם ממה שאומר ראש הממשלה. הסיפא של ההתנתקות, או הרישא של ה"קסאמים" הוא דבר קשה מאוד שמחייב חשבון-נפש. והיום רבים במדינת ישראל מבינים שההתנתקות היתה גורם משמעותי, גורם מכריע, בחיזוק ה"חמאס" ועלייתו לשלטון. ונכון גם שהיו גורמים אחרים, כמו השחיתות הפושה ברשות הפלסטינית, אבל אין שום ספק שהנסיגה החד-צדדית של ישראל – ללא שום תמורה, ללא סידורי ביטחון, ללא הסכם מדיני – היתה גורם מכריע בעלייתו של ה"חמאס" לשלטון, בחיזוקו של ה"חמאס". כי ברחוב הפלסטיני שאלו שאלה פשוטה: למה ישראל נסוגה? התשובה: בגלל הטרור. מי חולל את הטרור? ה"חמאס"; למי מגיע הקרדיט הפוליטי? ל"חמאס"; מי קיבל אותו? ה"חמאס". אבל צריך להגיד שלא רק ה"חמאס" עלה לשלטון. לא רק הוא נכנס לניהול הרשות הפלסטינית. נכנסו גם כלי נשק קטלניים הרבה יותר ממה שהכרנו; נכנסו גם אמצעים לייצור כלי נשק קטלניים יותר; נכנסו גם מומחים לייצור אותם כלי נשק קטלניים. ולכן, אחרי שספגנו 600 "קסאמים" על שדרות ויישובי הנגב המערבי, נחת לפני ימים אחדים "קסאם" – "קסאם" ראשון – בלב אשקלון. אגב, מדובר בטיל ששוגר מחורבות אחד היישובים שלנו, שהחרבנו בצפון הרצועה. באחד המקרים הבודדים שהיה לי ויכוח עם ידידנו המשותף, שמעון פרס, הוא אמר שעל החורבות הללו הפלסטינים יקימו כפרי נוער, ואני אמרתי שהם ישגרו משם טילים - - - גדעון סער (הליכוד): מה הוא אמר שהם יקימו שם? בנימין נתניהו (הליכוד): אמרת. יש לי אהדה רבה לשמעון פרס, אבל אני חלוק עליו בכמה דברים. גדעון סער (הליכוד): מה זה קשור לאהדה? אני שואל מה הוא אמר שיקימו שם. בנימין נתניהו (הליכוד): יקימו שם כפרי נוער. אני אמרתי שהם יקימו שם אתרי שיגור לטילים שיונחתו על אשקלון. כותרת היום בעיתון, אני מקריא למי שלא ראה: "באשדוד ובקריית-גת נערכים לטילי 'גראד'". חשוב, משום שהמקור לידיעה הזאת הוא קצין בכיר במערכת הביטחון, שגם הוא מצוטט בכתבה הזאת. אני מצטט אותו: "ארגוני הטרור מגבירים את המאמץ לשגר טילים שמאיימים על אזור גדול בהרבה – טילי 'גראד'. הערים הבאות שעלולות לספוג ירי מן הרצועה הן אשדוד, קריית-גת ואופקים". גברתי היושבת-ראש, לא אני וחברי באופוזיציה אומרים את זה. אומר את זה קצין בכיר בצה"ל. נכון שאמרנו את כל זה. אמרנו את כל זה, בזמננו, והלוואי שהיינו מתבדים, אבל רבים היום בציבור – רבים מאוד – מתפכחים ומבינים היום על מה דיברנו ועל מה התרענו אז. רבים בציבור, אבל נראה שהרבים הללו אינם כוללים אדם אחד, והוא ראש הממשלה, מר אולמרט. גדעון סער (הליכוד): אבל גם רבים בממשלה. בנימין נתניהו (הליכוד): אני שומע את ראש הממשלה אומר היום: "לא שיניתי את דעתי בעקבות האירועים האחרונים, אני מתכוון להמשיך בהתכנסות". ראש הממשלה לא למד דבר? לא למד כלום? לא למדת שכשאתה מוסר שטחים ל"חמאס" אתה מחזק את ה"חמאס"? לא למדת שהשטחים שאנחנו מוסרים ל"חמאס" לא הופכים לכפרי נוער, אלא לאתרי שיגור של טילים נגד ערינו ואזרחינו? לא למדת שלתוך השטח שמסרנו נכנס נשק הרבה יותר קטלני? לא למדת את כל זה? אבל בבית הזה ובציבור כן למדו את זה. אני חייב לומר שבאולם הזה נוצרה הבנה רחבה משמאל ומימין שאסור להמשיך עם הדרך של ההתכנסות, כי את משטר ה"חמאס" צריך להפיל ולא לחזק. צריך לחזק את המתונים ולא את הקיצוניים. אם אנחנו רוצים מתונים שותפים, ובסופו של דבר לייצב את הביטחון, לנהל אתם תהליך מדיני, להגיע אתם יום אחד להסדרי שלום, הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא להמשיך בדרך העוועים הזאת של ההתכנסות. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - בנימין נתניהו (הליכוד): אבל ההתכנסות עושה את ההיפך הגמור. ולכן מי שמתנגד להתכנסות היום זה אבו-מאזן, מי שמתנגד להתכנסות היום זה ירדן, מי שמתנגד להתכנסות היום זה המתונים בעולם הערבי והמוסלמי. מי שתומך בהתכנסות זה אירן וה"חמאס". הם רוצים את זה. היום באירופה, באמריקה, תראה, הם לא אומרים לא, קשה להגיד לא - חלק אומרים לא - כי הם מנומסים. לכן, כשראש הממשלה בא לשם ומציע לפרק יישובים, נו, אז מה הם יגידו לו, שלא יפרק יישובים? הם אומרים לו: תראה, זה אולי בעייתי. לפעמים ההתנגדות מוסווית כהסתייגות, אבל זאת התנגדות. לכן, כשראש הממשלה אומר, ואני מצטט אותו, זה ציטוט מהיום: "זה יביא לגבולות בטוחים שיוכרו על-ידי הקהילה הבין-לאומית", אני אומר לך, ראש הממשלה, לא בטוחים, לא מוכרים, אף אחד לא מכיר בזה. כולם, בלי יוצא מהכלל, אף אחד לא מכיר בזה. אז מה תשיג בהתכנסות שאתה ממשיך לדבר עליה באיזה מנטרה חוזרת - והיא אמורה להגן עליך, היא אמורה לשמור על ממשלתך, לשמור על שלטונך. מה עשית בהתנתקות הזאת? חיזקת את ה"חמאס", קירבת את הטילים, וגם לא יכירו בגבולות הנסיגה. ומה יישאר לנו אחרי שתמסור את כל השטח הזה? מה יישאר כדי לנהל משא-ומתן בבוא היום, כשה"חמאס" ייפול, בעזרת השם, ותקום הנהגה פלסטינית? כך אנחנו מקווים, שתהיה הנהגה שאפשר לנהל אתה משא-ומתן לשלום. על מה תנהל אתה משא-ומתן לשלום, על כפר-סבא, על רעננה? על מה? לכן, חברי הכנסת, אין שום היגיון להמשיך בקו הזה, בשום זמן, אבל בייחוד לא בעת הזאת, בשיא הלוחמה, משום שהדיבורים של ראש הממשלה, שהוא נחוש להמשיך בהתכנסות, מפיחים רוח של תקווה במפרשי ה"חמאס" ו"הג'יהאד" ושאר צוררי ישראל. הם שואבים עידוד מהדברים שראש הממשלה אומר היום. האבסורד כל כך זועק בעניין הזה, שאפילו בתוך הממשלה, בתוך המפלגה של אהוד אולמרט, כבר שומעים קולות של התפכחות, אפילו קולות של התנגדות. שר אחד, השר שטרית, כבר מביע בגלוי התנגדות. הוא אומר שאסור להמשיך בדרך הזאת. אבל היום שמעתי שר נוסף, את השר בוים, אחד ממקורביו של ראש הממשלה, שאמר: ההתכנסות אינה רלוונטית כרגע. הייתי שמח אם הוא היה מוחק את המלה "כרגע", אבל לפחות שר בממשלה אמר שבעת הזאת הדבר האחרון שצריך לעשות הוא להציע את התוכנית הזאת, שרק נותנת ל"חמאס" דלק. אבל ראש הממשלה ממשיך בשלו, תוך התעלמות מוחלטת מן המציאות, התעלמות מוחלטת מן התוצאות. הייתי אומר לו: לפחות תיישר קו בתוך הממשלה שלך. אבל, חברי הכנסת, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה, כי שרים בממשלה כבר איבדו אמון בקו של ראש הממשלה. אני יודע שרבים בציבור כבר איבדו אמון בממשלה הזאת, בעומד בראשה ובקו שהוא מוביל בו את מדינת ישראל. על כן אני מבקש מהכנסת לתת ביטוי, מוקדם, לאי-הסכמה הזאת. ייתכן שהיום האי-אמון הזה לא יעבור פה, בין כותלי הבית, אבל הוא כבר עושה את דרכו – הוא עושה את דרכו מהשפלה, הוא עושה את דרכו מכפר-סבא, הוא עושה את דרכו משדרות, הוא מטפס בהר, הוא יגיע ויחנה פה מחוץ לכותלי הכנסת, וזו רק שאלה של זמן, שמה שאני מבקש היום מהכנסת, הכנסת תבצע, ובצדק, כי הממשלה הזאת, עם ההתכנסות, אינה ראויה לאמון. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני; יש לך עשר דקות. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אנחנו, חברי הסיעה, נותנים גיבוי והערכה מלאה לממשלת ישראל, לצה"ל, לתושבי הדרום, ומחזקים אותם על הפעולות, על המלחמה בארגוני הטרור. בימים אלה מדינת ישראל עומדת באחד המבחנים החשובים בתולדותיה, מבחן ההסברה ומבחן העמידה בחזית אחידה ואיתנה אל מול ארגוני הטרור. אנחנו במלחמה, כדברי ראש הממשלה: "הפעולה תימשך זמן ארוך. זו פעולה מורכבת, זו מלחמה שלא ניתן להגדיר לה לוח זמנים". זה ציטוט מאתמול, ואני רק מזכיר לראש הממשלה, שאינו נוכח כאן, שברגע שמכריזים או מדברים על זה, לפי חוק-יסוד: הממשלה, סעיף 40, הכרזת מלחמה, צריך להביא את ההודעה בהקדם לכנסת ישראל. אני מקווה ומאמין שהוא בוודאי יופיע בפני הכנסת ויסביר את עמדתו למה אנחנו היום במצב של מלחמה. במצב כזה אנחנו מחויבים להציג חומה אחידה ונוקשה נגד ארגוני הטרור ומול דעת הקהל הבין-לאומית. זירת המלחמה בטרור אינה מתאפיינת אך ורק בתחום המבצעי, אלא זירת ההתגוששות המרכזית נעשית רוב רובה בכלי התקשורת. רבותי, תרשו לי לומר לכם כי בזירה הזאת נכשלנו כישלון חרוץ. אנחנו חייבים לשאוף לניצחון ולהכרעה בתקשורת, לא פחות מאשר לניצחון ולהכרעה צבאית. עלינו להבין כי שדה הקרב השתנה, שדה הקרב המודרני מכיל כמה ממדים, והממד התקשורתי משמש כממד נוסף בשדה הקרב, ועלינו לנצח גם בו. העליונות הצבאית של צה"ל יכולה להביא אותנו לניצחון בקרב, אך חוסר היכולת ההסברתית יכול להביא אותנו להפסד בקרב. היום, יותר מתמיד, ברור כי המחבלים משתמשים בתקשורת על מנת להשפיע על דעת הקהל. ארגוני הטרור החלו לאמץ את המודל של ה"חיזבאללה", שמראה כי לחץ תקשורתי על דעת הקהל מניב יותר תוצאות מאשר כל פעולה צבאית. אני שואל שוב מדוע איננו מאמצים גישה דומה. עלינו לצאת במתקפת הסברה שבה יצולם כל נפגע חרדה, כל אדם שנפגע חלילה וחס, כל חור בגג בית או בכל מקום אחר, נשים או ילדים שלנו שנפגעים מכל מיני חרדות, גם באשקלון וגם בשדרות, ויצעקו ויזעקו מול המצלמות ביום ובלילה. אולי, אולי זה מה שישנה ויחזק את התקשורת. אני אתן דוגמה מהתקופה של גל הטרור שהיה לפני כמה שנים, עד לא מזמן, אותו גל טרור שירושלים בעיקר חוותה אותו, אבל גם בכל הארץ, עם המחבלים המתאבדים באוטובוסים. אני זוכר את צילומי התקריב שעשינו לאותם נפגעים. הראינו את השורות, את האנשים וכל האסון הגדול, ואף שלחנו את האוטובוסים לניו-יורק, כדי להראות את הנזק שנגרם לנו. זו חולשה, מפני שמדינת ישראל הכריזה כי לאחר היציאה מעזה היא תצא בתגובה נחרצת נגד תופעת ה"קסאמים", אולם בפועל ממשלת ישראל משלימה עם המצב שבו יורים אל שטחה ומסתפקת במרדפים חסרי תועלת אחרי חוליות המחבלים. כך התרגל העולם לקבל את ירי ה"קסאמים" כמצב נורמלי. הרי היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שה"קסאמים" יגיעו לערים כגון אשקלון ונתיבות, ומחר ייפלו טילי "סקאד" על אשדוד ועל קריית-גת, כפי שצוטט היום בעיתון. כדי להתגבר על החולשה היתה מדינת ישראל חייבת להראות בתקשורת את הסבל שנגרם לתושבי העיר שדרות והיישובים הסמוכים לעזה. אם אומנם היינו עושים שימוש מושכל בתקשורת, כניסה צבאית לעזה למיגור תופעת ה"קסאמים" היתה מצטיירת בעולם כלגיטימית. פן נוסף בכישלון ההסברתי נובע מחוסר האחידות בקו המדיני שהממשלה נוקטת. לא מכבר שמענו מפי השר לביטחון הפנים, אבי דיכטר, כי הממשלה תהיה מוכנה לשחרר אסירים בתמורה להחזרת החייל ולהפסקת ירי ה"קסאמים". אני מצטט: "אם ישראל תצטרך לשחרר כלואים כדי להחזיר את החייל, היא תעשה זאת. עשינו זאת בעבר תמורת שחרור חטופים ותמורת רגיעה". באותו יום התבשרנו כי מלשכת ראש הממשלה נמסר כי דבריו של דיכטר נאמרו שלא על דעתו של אולמרט ובלא ידיעתו, וכי ראש הממשלה עדיין מחזיק בדעה שאין לשחרר אסירים פלסטינים. אך דיכטר אינו היחיד; שרים כגון חיים רמון ויצחק הרצוג מפזמים בתקשורת, וראש הממשלה צריך להזהיר אותם מפני התנצחויות כאלה ואחרות שרק פוגעות בהסברה הישראלית. כל הקו המדיני מבוזר מדי ולא אחיד. כך אי-אפשר לנהל מלחמה. אני מצטט מאתמול: "ראש הממשלה" – בישיבת הממשלה – "נזף בשרים הנותנים לו ולצה"ל עצות צבאיות בעניינו של החייל החטוף באמצעי התקשורת והפציר בהם שלא להתבטא בעניינים אלה". שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה לא נכון. זה לא נכון. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): זה לא נכון? יכול להיות שהציטוט לא נכון, אבל אני מצטט מהעיתון, אדוני השר. אני אומר: מבוכה ומבולקה. וזה מה שאנחנו שומעים רק מישיבות הממשלה. יכול להיות שזה לא נכון, אבל זה הציטוט. אנחנו צריכים להתחיל לעשות שימוש מושכל יותר בתקשורת ולעבור ממצב שבו אנו רק מתגוננים תקשורתית למצב שבו אנו מתקיפים תקשורתית. אסור לנו לתת לפלסטינים להכתיב את סדר-היום בדברים הקטנים כגון נפילת פגז או הרג אזרח – שזה חמור וקשה. עלינו להכתיב את סדר-היום הגדול ולהצביע על כל ירי ה"קסאמים" והנזקים שנגרמים – וזה לאחר שיצאנו מרצועת-עזה. אנחנו חייבים להבין שבמלחמה הזאת לא צריך לקשקש, צריך לנצח, וכדי לעשות זאת יש לשאוף לניצחון ולהכרעה בזירה התקשורתית. ההסברה הפנימית צריכה להיות אחידה, ואת ההסברה כלפי חוץ, גברתי השרה, צריך להשאיר למשרד החוץ לנהל. הם יודעים לעשות את זה בצורה מקצועית ונכונה. רבותי, מדינת ישראל נכשלה בניסיון ההסברה. איננו נראים טוב לא כלפי אזרחי המדינה, אשר נושאים את עיניהם לעבר פתרון, ולא כלפי העולם, אשר אינו רואה קו אחיד במלחמה אלא מדיניות מבוזרת ולא אחידה. על כן אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה הזאת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה תשיב שרת החוץ במשולב על שלוש הצעות האי-אמון. בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, סיעת מרצ מביעה אי-אמון בממשלה – ממשלה שמסרבת להפסקת אש, ממשלה שכובשת מחדש את עזה, ממשלה שאינה עושה מספיק מאמצים לשחרור החייל החטוף. לא ייתכן ששבועיים לאחר חטיפת החייל מדינת ישראל – או בעיקר ממשלת ישראל – עדיין מתבצרת באמירות שאין בינן ובין מדיניות דבר וחצי דבר. מין אמירות של יוהרה – לא ניתן להוריד את המדינה על ברכיה, לא ננהל משא-ומתן לשחרור אסירים; מין אמירות מסוכנות שלא מובא בהן בחשבון שאנחנו נכנסים למערכה שראשיתה ידועה אך אחריתה מי ישורנה. גברתי היושבת-ראש, מדינת ישראל כבר חיסלה, כבר גירשה, כבר חישפה, כבר גילחה, כבר עשתה כל מה שאפשר לעשות, ולצערי ירי ה"קסאמים" נמשך. החוצפה לומר שכאשר ירו עכשיו "קסאמים" על אשקלון זאת עליית מדרגה - דין שדרות כדין אשקלון. אני לא מבינה את מי שחשב שהוא ייכנס לעזה, יכבוש את עזה, יהיו הרוגים בשני הצדדים וירי ה"קסאמים" ייפסק. מסתבר שירי ה"קסאמים" לא נפסק, ואני אומרת את זה לצערי הרב. זהו מצב בלתי נסבל, שיש ירי "קסאמים". יובל שטייניץ (הליכוד): למה אין ירי "קסאמים" מיהודה ושומרון? זהבה גלאון (מרצ): זה מצב בלתי נסבל, שיש ירי "קסאמים". יובל שטייניץ (הליכוד): למה אין ירי "קסאמים" מיהודה ושומרון? זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת שטייניץ, אם תשמע עד הסוף אולי תבין. אל תשאל אותי, תשאל את הממשלה. אני מביעה אי-אמון בממשלה. יובל שטייניץ (הליכוד): אני אגיד לך למה, כי ביהודה ושומרון היה מבצע "חומת מגן". זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש – אילו אני הייתי מנהלת את הממשלה, אני מניחה שזה היה אחרת, חבר הכנסת שטייניץ, ולך היו ודאי שאלות מסוג אחר. ראובן ריבלין (הליכוד): את צודקת במאה אחוזים - אם היית מנהלת את הממשלה, היו "קסאמים" ביהודה ושומרון. זהבה גלאון (מרצ): מאוד יכול להיות, אדוני, אבל אני רק רואה שהממשלה הזאת כבשה מחדש את עזה, או מנסה לכבוש מחדש את עזה, ומנסה לעשות סדר חדש. יובל שטייניץ (הליכוד): רק מנסה, לא עושה מספיק. זהבה גלאון (מרצ): היא מנסה למוטט את הרשות הפלסטינית, ולצערי זה לא הולך. ניסו את כל הדרכים הצבאיות; רק דבר אחד לא ניסו, את הדרך המינימלית האלמנטרית המתבקשת, והיא ניסיונות להביא למשא-ומתן באמצעים מדיניים, ראשית לשחרור החייל החטוף, ושנית כדי להגיע להבנות עם הרשות הפלסטינית. ראש הממשלה שלך התעופף בכל בירות העולם ופגש כבר את בוש, את בלייר, את שיראק, את מובארק ואת עבדאללה. רק את אבו-מאזן הוא לא פגש. עתניאל שנלר (קדימה): הוא ראש הממשלה של כולנו, לא רק שלי. זהבה גלאון (מרצ): כל הניסיונות היו למוטט את הרשות הפלסטינית במקום להעצים את אבו-מאזן ובמקום להביא להידברות. מישהו חושב כאן שהידברות היא כניעה? אני מאוד הצטערתי ש"החמאס" עלה לשלטון, אבל מה לעשות? אני לא בחרתי את הרשות הפלסטינית. האם יש כאן מישהו שחושב שעכשיו ייכנסו לעזה, יכבשו את עזה וכך תתמוטט הרשות הפלסטינית ותקום כאן רשות פרו-ישראלית? מישהו עדיין מאמין שאפשר לעשות את הדברים האלה בכוח הזרוע במקום למצות מהלכים מדיניים? יש מי שבישיבות הממשלה עולה על סולמות, אבל אחר כך הוא יצטרך לחפש סולמות לרדת מהעץ – הוא לא ישחרר אסירים? הרי אין במדינת ישראל אדם שלא יודע – לא מבין, לא מקווה ומאמין – שכאשר המדינה שולחת חיילים להגן עליה היא נותנת להם את התחושה ואת הידיעה שהיא תעשה הכול כדי להגן עליהם. לכול ברור שזה יקרה, וברור שזאת שאלה של מחיר, אבל זאת שאלה של עיתוי – מה יקרה עד אז. אני חוזרת ואומרת שאנחנו מנהלים מדיניות של יוהרה חסרת תבונה, מדיניות של כיבוש עזה מחדש. כבר שכחנו מה היה ב-1982: נכנסו רק 40 קילומטר, "אורנים קטן". ראינו איך "אורנים הקטן" הזה נהיה "אורנים גדול", כי בממשלה יש כנראה אנשים שצריכים להוכיח שהם קשוחים יותר בגלל העובדה שהם חסרי – או נעדרי – גב צבאי, יכולת צבאית או ניסיון צבאי. חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל אינה יכולה להפקיר חיילים חטופים, וזה מה שהממשלה הזאת עושה בכך שהיא מתבצרת ואומרת שהיא לא מוכנה לשחרר אסירים. אני מבינה את הטיעונים האלה, הם נכונים, כי יש להם השלכות על החטיפות הבאות, הכול נכון, אבל ממשלה שמתבצרת באמירה שלא תשחרר, ואינה מוכנה להפסקת אש, היא ממשלה שמפקירה את אזרחיה. זאת מדינה – או ממשלה – שלא נותנת מענה על ה"קסאמים". ונניח שיגלחו עכשיו את כל בית-חאנון ואת כל מחנות הפליטים – לא יעשו מחרטות בעזה, בלב עזה הצפופה? ניכנס לתוך עזה? צריך להיאבק ב"קסאמים" וצריך למנוע את ה"קסאמים". לימור לבנת (הליכוד): איך להיאבק ב"קסאמים" לשיטתך? זהבה גלאון (מרצ): אני אגיד. בראש ובראשונה צריך למצות מהלכים מדיניים. לימור לבנת (הליכוד): זה היה לפני. זהבה גלאון (מרצ): לא, זה ממש לא היה. ראש הממשלה אהוד אולמרט לא טרח להיפגש עם אבו-מאזן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - "לא רלוונטי" - - - הממשלה שלך הביאה את ה"חמאס". איפה הייתם, לימור לבנת? אתם הבאתם את ה"חמאס". היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אתם הבאתם את ה"חמאס". היו"ר דליה איציק: פעם שנייה. זהבה גלאון (מרצ): אני מודה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. לצערי, אתה תומך בעמדתי, אבל בתוך הממשלה, שהמפלגה שלך חברה בה, אני שומעת רק שתיקה, שתיקת כבשים. החברים שלך בממשלה מגבים את פעילות הממשלה, לא משמיעים קול, אין פוצה פה ומצפצף. כולם מגבים, במקום לעשות את הדבר האלמנטרי, במקום לומר: בואו נמצה את המהלכים הדיפלומטיים, בואו נאמר שאנחנו מוכנים להפסקת אש. לא ראיתי ממשלה כזאת, שאומרת שהיא לא מוכנה להפסקת אש. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גם לא משתפים אותנו באף משא-ומתן. ישראל חסון (ישראל ביתנו): מי הפריע לאבו-מאזן שנה שלמה, לדברי חבר הכנסת מג'אדלה? זהבה גלאון (מרצ): אם גברתי תאפשר לי, אני מוכנה לעשות שעת שאלות. אבל אני לא משתלטת. היו"ר דליה איציק: גברתי אינה מאשרת לך. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני אענה לך, אם היושבת-ראש תסכים. זהבה גלאון (מרצ): אני אענה לך, חבר הכנסת ישראל חסון. ממשלת ישראל, בהחלטה שקיבלה רוב בכנסת, יצאה מעזה, ביצעה את תוכנית ההתנתקות. אבל מי שחשב שאפשר לצאת מעזה ולהשאיר את עזה במצור ומדי פעם לפתוח מעברים ולא לפתוח מעברים, ומדי פעם להגיד שמדברים ובעצם לא מדברים; מי שחשב שזאת התנתקות, שמשמעה צעדים חד-צדדים בלי הידברות, בלי ניסיון להגיע למניעת ה"קסאמים" האלה – זה נכון, זה בלתי נסבל. אבל המהלכים שמציעה לנו עכשיו ממשלת ישראל, הם מהלכים של כוח שאין בצדם תבונה. אני מציעה לממשלת ישראל לזכור את הדברים שאמר הרמב"ם. לדעתי זה צריך לעמוד לנגד עיניו של ראש הממשלה: ואין לך מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים. והממשלה הזאת, לצערי, לא עושה די בנושא הזה. תודה רבה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): הוא לא שבוי, הוא חטוף. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. שרת החוץ ציפי לבני תשיב על ההצעות במשולב. בבקשה, גברתי. שרת החוץ ציפי לבני: גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל ומדינת ישראל כולה נמצאות בפני מצב מאוד מורכב וסבוך, והדרך לצאת מהמצב הזה היא לא על-ידי הפרחת ססמאות או התלהמות. המצב הזה מחייב אותנו לעשות הערכות מצב ברמה יומיומית ולקבל החלטות שהן החלטות בשיקול דעת. נקודת ההתייחסות היחידה שלנו היא, מה הדבר הנכון לעשותו כדי להביא את גלעד שליט להוריו, מה הדבר שנכון לעשותו כדי להפסיק או להפחית את ירי ה"קסאמים", מה הדבר שנכון לעשותו כדי שמהמצב הזה ומהמבצע הזה ניתן יהיה לקדם תהליכים מדיניים בעתיד, ובין היתר תוך כדי כך שהצד השני, הפלסטינים, ארגוני הטרור, יבינו שהטרור לא יכול להיות, מבחינת ישראל ומבחינתם, כלי להשגת יעדים מדיניים. הפעולות שנעשות הן צעדים מדודים. מצד אחד פעולות צבאיות, מצד שני לחץ בין-לאומי כבד. אבל מאז התחיל המבצע ואחרי כמה ימים, יש סוג של פרשנויות ומסקנות דרמטיות, ובחלקן הן איזה צורך פוליטי מסוים שקיים לכל אחד מהצדדים. אני עונה כאן היום בעצם על שתי הצעות, שכל אחת מהן היא משני צדדים שונים לחלוטין של המפה הפוליטית בישראל. אבל כל צד רואה באירועי החודש האחרון, הקשים, אותות ומופתים לצדקת טענותיו. בעיני, מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להסתכל על האירועים נכוחה ולראות מה אנחנו יכולים להפיק מהם ביחס לעתיד, ולא להתבצר באותן עמדות שהיו ידועות גם קודם. יש לי הרגשה שכל מה שהיה קורה החודש, ממילא כל אחד מהצדדים היה לוקח כדי להוכיח שהוא צודק. יש צד אחד שמהמר על הסוס הבטוח ביותר במזרח התיכון, וזה הטרור. ותמיד מי שיהמר על טרור במזרח התיכון יצא צודק, כנראה לא עוד הרבה מאוד זמן. הוא יצא צודק, כי תמיד יהיה מי שינסה לעשות בו שימוש, אם היום בצורה מאורגנת ומסודרת על-ידי ממשלה "חמאסית", ואם ארגונים אחרים. וזה בסדר לומר למי שמהמר קבוע על הטרור כנקודת מוצא שתהיה לו לומר "אמרתי לכם" ולתפוס את זה כהסבר קבוע, במשך שנים, לשאלה למה אי-אפשר לקדם שום תהליך, מתוך מחשבה שאם אנחנו נישאר בסיטואציה הזאת, אז אולי יקרה פתאום, בלי שאנחנו עושים שום דבר, משהו שהוא טוב יותר מהמצב הקיים, ולא כך הוא. אבל חוץ מלהגיד "אמרנו לכם", שזה לא מספיק, הייתי שמחה לשמוע מצד מי שחושב שאולי הפעולות שהממשלה עושה לא מספיקות, מי שטוען שיש לו רעיונות או אופציות שהם מעבר לפעולות שהממשלה הזאת עושה, שיתכבד לפרט אותם. ובתנאי שההצעות האלה הן קבילות, הן אחראיות והן תואמות גם את הערכים שלנו כחברה. ומי שאומר טקסטים של "תנו לצה"ל לנצח" – אם רק תיתנו לו אז הכול יהיה בסדר – שיאמר גם מה הוא מציע ולא יכבס מלים. ואם היצר משתלט על מישהו, נהמת לב שחושבת במונחים של חורבן והרג ללא הבחנה, אם מישהו חושב שזה פתרון, אז הוא טועה. יובל שטייניץ (הליכוד): גברתי השרה, אנחנו הצענו הצעה קונקרטית: "חומת מגן 2" בעזה. שרת החוץ ציפי לבני: הדבר השני הוא, שזה ממילא מנוגד גם לערכים שלנו ולכל מה שביקשנו ואנחנו מבקשים לבנות פה. אם מישהו חושב שהממשלה מגבילה פעולות בגלל מה שיגידו בחוץ, מה שתגיד הקהילה הבין-לאומית, הוא טועה. עמדת הקהילה הבין-לאומית היא פרמטר חשוב, אבל אם יש בידינו דרך אחרת ממה שאנחנו עושים, נוספת, שצריך לעשות אותה כדי שלמחרת נוכל לקום לתוך מציאות טובה יותר, שונה, היינו עושים אותה גם לקול מחאות הקהילה הבין-לאומית. במקביל יש גם הפרשנות – כמעט בלתי נסבלת, אם אפשר לומר – שמבכים או טוענים שמה שראינו כאן בתקופה האחרונה זה מותו של כל תהליך מדיני, מותה של ההתכנסות. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כאילו את יודעת מה אתם עושים. שרת החוץ ציפי לבני: אני יכולה להבין אכזבה אצל מי שחשב לתומו – לא הייתי בין אלה – שביום שלאחר ההתנתקות נחיה באושר ועושר, כמו בסופן של האגדות. לא היתה בי התמימות הזאת מראש, ולכן מבחינתי העובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו מול "קסאמים" לא הפתיעה, אבל לקחנו סיכון מחושב תוך כדי כך שאנחנו שומרים על זכותנו להגנה עצמית. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה מחושב? אתם לא יודעים מה שאתם עושים. את מציגה כאילו אתם יודעים מה לעשות. תגידי מה לעשות. אין לכם תוכנית, איזה דיבורים. גדעון סער (הליכוד): - - - שרת החוץ ציפי לבני: "קסאמים" היו גם לפני ההתנתקות. הייתי עוד לפני ההתנתקות גם בלוויות של שני ילדים שנהרגו מ"קסאם" בשדרות. זה נכון, יצאנו מעזה מתוך תקווה שהפלסטינים ינצלו את התהליך הזה לבנות לעצמם משהו טוב יותר. יצאנו על מנת להקטין את האחריות הישראלית למה שקורה שם, ותוך כדי זה שאנחנו שומרים לעצמנו את האפשרות שצה"ל יחזור לשם, לא כדי לחזור לשם ולהישאר, חברת הכנסת גלאון, אלא כדי להילחם בטרור. אם צריך מבפנים, אז מבפנים, ואם אפשר מבחוץ, אז מבחוץ. הבחירה של הפלסטינים ב"חמאס" היא טעות נוראה של עם שבוחר הנהגה שמובילה אותו לאבדון, ועם המציאות הזאת אנחנו צריכים להתמודד. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הממשלה צריכה לדעת מה היא עושה. שרת החוץ ציפי לבני: ונניח שנקבל את ההצעה שהציגה פה האופוזיציה, לא לקיים שום דבר – חלק מהצועקים כאן מאמינים שהמטרה הלאומית שלנו היא קיומם של יהודים בארץ-ישראל כולה. מטרה ראויה בעיני - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זאת דמגוגיה. שרת החוץ ציפי לבני: - - ולכן כל יום שעובר, מבחינתם הוא עוד יום של היאחזות בקרקע, בתקווה שאולי משהו – אם לא נעשה כלום – יהיה טוב יותר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שכחת – ירושלים בירת ישראל לנצח. שרת החוץ ציפי לבני: בעיני המטרה המרכזית שלנו היא לקיים את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה בארץ-ישראל, ואנחנו מחויבים לפעול כדי לקדם את התהליך הזה, וזה לא פוטר אותנו מלעשות את התהליך הזה נכון. החוכמה היא להמשיך לבחון את הסיכונים ואת הסיכויים בכל תוכנית שאנחנו רוצים לקדם, להביא בחשבון את המציאות שלפנינו – והיא לגמרי לא פשוטה – לראות מה התהליך שיכול לקדם אותנו למטרה - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ממשיכים לדשדש על ההתכנסות. שרת החוץ ציפי לבני: - - לבחון כל פתח של תקווה כדי לראות אם יש סיכון בצדו ואיך מטפלים בו. אם מישהו חשב שההתכנסות היא כמו לזרוק מפתח מעבר לגדר וללכת במחשבה שהכול יהיה בסדר – זאת לא מחשבתי, וההתכנסות גם לא תהיה כזאת, כי היא לא יכולה להיות כזאת - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): איזו התכנסות? מי דיבר על התכנסות? שרת החוץ ציפי לבני: - - כי יש אינטרסים שאנחנו צריכים להביא בחשבון, והאינטרסים האלה הם ודאי קודם כול ביטחונה של מדינת ישראל. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אין לכם מושג מה התוכנית. אין לכם תוכנית מדינית. אין לכם כלום. שרת החוץ ציפי לבני: נכון, זה מסובך, אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר על הצורך לקדם את התהליך הזה, ובתוך כך להבהיר לקהילה הבין-לאומית שאותה שאיפה שלנו, שהיא גם השאיפה שלהם, צריכה להיות מלווה בביטחונות, כך שלצדנו לא תקום מדינת טרור. אשר לנותני העצות לקיים משא-ומתן כזה או אחר: יש כאן מאבק של הטרור, שהוא ודאי מאבק פיזי, וגם סוג של מאבק פסיכולוגי. זה בסדר שמתבטאים, הדמוקרטיה חשובה גם לנו, כחברה, אבל אני חושבת שצריך להיות גם סוג של אחריות בהתבטאות. חברת הכנסת גלאון, את מעלה בדעתך שמישהו בממשלה הזאת לא רוצה לעשות את כל המאמצים כדי לראות את ההורים של גלעד שליט מחבקים אותו שוב? זהבה גלאון (מרצ): אני חושבת שאתם לא אחראיים, ואל תטיפי לי מוסר בבקשה. שרת החוץ ציפי לבני: הרי בצד השני – אנחנו עומדים מול חברה טרוריסטית, וכדי לדעת מה קורה שם אנחנו צריכים לקרוא ידיעות מודיעין; מה שהם עושים זה פותחים את הטלוויזיה ורואים מה שקורה כאן, כחברה. ביקורת זה באמת בסדר, ואם יש ביקורת על פעולות כאלה ואחרות זה בסדר - - זהבה גלאון (מרצ): את לא מאפשרת ביקורת. שרת החוץ ציפי לבני: - - אבל הם רוצים לשמוע את הלחץ הזה, כדי להעלות את המחיר שלהם, וזאת אולי דווקא הזדמנות – בגלל העובדה שאנחנו חברה פתוחה – לומר לפלסטינים שרוצים לחיות כאן במדינה משלהם, אלה שלא רוצים לראות את העם הפלסטיני חוזר אחורה, שהטרור לא יעבוד על ישראל, והוא גורר אחורה קודם כול את העם הפלסטיני. משפחות האסירים היו יכולות לראות אותם. קודם היה כאן דיון אם אהוד אולמרט היה אמור או לא היה אמור – ומתי היה אמור – להיפגש עם אבו-מאזן. ביום חמישי, שלושה ימים לפני החטיפה, לפני אותה מתקפה, נפגשו השניים בירדן, נדברו להיוועד, וראש הממשלה הבהיר לאבו-מאזן, לאותו גורם מתון, שחלק מהפגישה הזאת, מבחינתו, היה אמור להיות גם שחרור אסירים. לכן, הבחירה הזאת של הטרור לא תקדם את היעדים שאותו חלק בחברה הפלסטינית שעניינו אינו השמדת מדינת ישראל, אלא חיים נורמליים גם שם, היה רוצה לראות. אשר להסברה, מטבע הדברים – וזה החלק שאפשר לומר לאחר ההתנתקות – הקהילה הבין-לאומית מאמינה שישראל אינה מבקשת למרוח את הזמן. ישראל, כך יודעת הקהילה הבין-לאומית היום, מבקשת לקדם תהליכים, אף שלא תמיד אנחנו יכולים לעשות אותם, כי לצערנו בצד השני השתלט דווקא הטרור על המדינה הפלסטינית. הקהילה הבין-לאומית מבינה את מטרת המבצע – החזרת גלעד שליט – ומבינה שאין שום לגיטימיות לחפירת מנהרה מתוך עזה, שאותה עזבנו, ולא כדי לחזור, כדי לחטוף חייל. היא מבינה זאת בין השאר כי שמרנו על זה בתהליך ההתנתקות – על העיקרון שזכותה של ישראל להגן על עצמה. נכון שאנחנו נבחנים ברמה קבועה כדי לראות אם הפעילות שהצבא עושה באמת מקדמת את המטרות האלה, ומטבע הדברים יש גם דאגה מהידרדרות, ולכן נמצא בצד האמירות החד-משמעיות של הקהילה הבין-לאומית, שקוראות לשחרור החייל בלא תנאי – לא לניהול משא-ומתן, כי הם מבינים מה המשמעות של ניהול משא-ומתן עם טרור. הם מקבלים את זכותה של ישראל לפעול נגד ירי ה"קסאם" – אם כי בצד זה, מטבע הדברים, נשמעת דאגה למצב האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ורצון שלא לראות פעולות של הענשה קולקטיבית. זהבה גלאון (מרצ): איך הפעולה - - - שרת החוץ ציפי לבני: אני לא רוצה להיכנס לפעולות שמשרד החוץ כבר עשה, בין שמדובר בשיחות טלפון שוטפות עם שרי חוץ על בסיס יומי כמעט, הפעלת הנציגויות – דרך אגב, שאלת למה לא הבאנו תקשורת לשדרות; הבאנו תקשורת בין-לאומית בסיור מודרך, עם משרד החוץ, לפגישה גם עם התושבים בשדרות, כדי שיבינו שאנחנו צריכים לפעול ויראו מה המשמעות מבחינת החיים של תושבי שדרות. נצטרך לעשות עוד עבודה. נכון, היה דוח שעסק בשכלול מערכת ההסברה הישראלית, ומנכ"ל משרד החוץ פועל להגברת התיאום בין משרד החוץ, משרד הביטחון וצה"ל, וכיום אנחנו עומדים בקשר ישיר ושוטף במהלך המבצע. יש דבר אחד שאני מוכרחה לומר אפרופו העובדה שההצעה הזאת הוגשה – נדמה לי כבר השבוע השני ברציפות – דווקא על-ידי ישראל ביתנו. כתוב בהצעה שצריך לטפל בהסברה, שאם לא כן תהיה פגיעה בחוסן המוסרי. קודם כול, החוסן המוסרי שלנו הוא לא שאלה של איך אנחנו מסבירים, אלא קודם כול של מה אנחנו, ולכן אני לא רואה קשר בין הדברים. אני רוצה לומר משהו נוסף: אחרי ששמעתי את יושב-ראש התנועה מציע להפוך את עזה למגרש כדורגל, אני רק רוצה להגיד לכם - - - יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): את דהנייה, לא את עזה. שרת החוץ ציפי לבני: מאה אחוז, אבל אני רק רוצה לומר לכם, שאם שר בממשלה היה מציע הצעה מהסוג הזה, הקהילה הבין-לאומית היתה מוציאה כרטיס אדום, ומייד. היו"ר אחמד טיבי: איזו תנועה, שואל חבר הכנסת מג'אדלה - ישראל ביתנו. תודה לשרת החוץ. חבר הכנסת מג'אדלה שאל איזו תנועה, כי השרה לא הבהירה. היא הבהירה בדיעבד שזאת ישראל ביתנו. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אתה לא צריך לחזור על זה פעמיים, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: האם שמעת שהכוונה היא לישראל ביתנו, חבר הכנסת מג'אדלה? תודה רבה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כן, כן, בגאווה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (שירות מילואים במשמר הגבול – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ו-2006, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 7), התשס"ו-2006, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. הצעת ועדת הכנסת לבחירת ועדה מיוחדת לפי סעיף 17 לתקנון הכנסת, ועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים; 2. ירי ה"קסאמים" על אשקלון; 3. הליקוי במערכת ההסברה של מדינת ישראל; 4. התנהלותה בתחום המדיני; 5. מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית; 6. מדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 7. מדיניותה במישור החברתי, הכלכלי והמדיני היו"ר אחמד טיבי: הנושא הבא: הצעות סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושאים הבאים - מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית - חבר הכנסת אברהים צרצור מטעם סיעת רע"ם-תע"ל ינמק. בבקשה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הכול מתגמד אל מול תעשיית ההרג וההרס שמבצעת ישראל היום בעזה. לכן אני אסתפק בסקירה של כמה עובדות הקשורות למצב האיום והנורא שמתפתח אל מול עינינו הפקוחות-הסגורות בעזה, בגדה ובישראל. אנסה גם להעלות כמה שאלות נוקבות, בתקווה שהן יעירו את הישנים ויזעזעו את כל אלה שמעדיפים להמשיך ולחיות תחת השפעתו של הסם הקטלני שנקרא שיכרון הכוח ושיגעון הגדלות. עתניאל שנלר (קדימה): הסם הקטלני זה ה"קסאם". אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): הרבה ישראלים בעלי שם מאמינים שמלחמת ששת הימים, וכתוצאה מכך כיבוש השטחים בגדה המערבית ובחבל-עזה, קטסטרופה היא למדינת ישראל, הפוגעת פגיעה קשה בחברה הישראלית. לפי דעתם, אין שום צידוק מדיני או ביטחוני להחזיק בשטחים, שהרי בעיית הביטחון של מדינת ישראל קשורה קשר ישיר בסיוע האמריקני ובנשק שאמריקה מספקת לישראל, ולא בגבולות כאלה או אחרים. לדעתם, השליטה במיליוני פלסטינים במשטר של דיכוי לא רק משחיתה את הנפשות של אלה שעוסקים במלאכת האכיפה בשטחים, אלא גם מכרסמת ביכולתה של ישראל לטפל בענייני הפנים והיום-יום של אזרחיה. הפתרון, לדעתם, לבעיה של השטחים הכבושים היא פשוטה מאוד: ישראל צריכה לנקות את השולחן ולהחזיר שטחים אלה לפלסטינים מהר ככל האפשר מהסיבה הפשוטה – שטחים אלה לא של ישראל הם. אדוני היושב-ראש, הסופר הפרואני הנודע, מריו ורגס יוסה, לפי מה שפורסם אתמול ב"הארץ", חתן פרס ירושלים, מועמד לשעבר לנשיאות פרו, אמר בסוף השבוע שהוא מתבייש להיות ידיד ישראל. ישראל הפכה למדינה חזקה ויהירה, ותפקידם של ידידיה למתוח ביקורת תקיפה על מדיניותה. זה מה שהוא אמר. לדבריו, ישראל נקטה תגובת יתר חריפה על חטיפת החייל וירי ה"קסאמים". התגובה הישראלית הינה חסרת פרופורציה. גם זה מה שהוא אמר. רשימת ידידיה של ישראל שהחליטו לא לשתוק אל מול פשעיה של ישראל נגד הפלסטינים הינה ארוכה. נראה שהם רואים את מה שממשלת ישראל לא רואה ומגיעים למסקנות הנכונות, שישראל מתעקשת לא להתייחס אליהן בכובד ראש. ההרג, ההרס והחורבן שגורמת ישראל לעם הפלסטיני בעזה ובגדה הם בגדר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שמחייבים את ישראל לעצור ולחשוב שנית על מהלכי המלחמה שהכריזה בימים האחרונים. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לשאול את ממשלת ישראל את השאלה הפשוטה והכמעט טריוויאלית ביותר: מה אתם רוצים מהעם הפלסטיני. התשובה על השאלה זאת, לעניות דעתי, היא: 1. שקט בכל החזיתות - דרישה לגיטימית; 2. הפסקת ירי ה"קסאמים" - דרישה לגיטימית; 3. שחרור החייל השבוי - דרישה לגיטימית; 4. חזרה למשא-ומתן על בסיס החלטות האו"ם וההסכמים ומפת הדרכים. גם זו, לפי דעתי, דרישה לגיטימית. האם לפלסטינים יש זכות זהה לזו של ישראל להשיב על השאלה, מה הם באמת רוצים? ודאי שכן. תשובתם על השאלה היא, גם לעניות דעתי: 1. הפסקת אש משני הצדדים בכל החזיתות, שהיא דרישה לגיטימית; 2. הפסקת הסגרים והכתרים בשטחים הכבושים והפסקה מוחלטת של כל הפעילויות הצבאיות הישראליות נגד הפלסטינים בכל הצורות ובכל המקומות - שגם היא דרישה לגיטימית; 3. שחרור חלק מ-10,000 האסירים הפלסטינים, שיכלול בין היתר אסירות, ילדים מתחת לגיל 18, חולים, עצירים מינהליים, שרים בממשלה וחברי פרלמנט – שגם היא דרישה לגיטימית; 4. חזרה למשא-ומתן על בסיס החלטות האו"ם וכו' – שגם היא דרישה לגיטימית. אדוני היושב-ראש, מהסקירה שהצגתי מתברר שהדרישות של הצדדים חופפות באופן ברור וזהות כמעט באופן מוחלט. לכן השאלה שנשאלת היא: אם זה המצב, איפה הבעיה? התשובה על השאלה הזאת גם היא פשוטה מאוד. אם ישראל חושבת שלה יש הכבוד שעליו היא מוכנה לגונן בכל דרך אפשרית ולאחרים אין, אני חייב להגיד שנקודת ההנחה הזאת היא טעות אחת גדולה ויש לבטלה מייד. משמעות הדבר, שאין כל זכות לישראל להפוך את הפלסטינים לשק חבטות של מטוסיה, טיליה וצבאה, ללא כל הצדקה, מלבד להוכיח שישראל היא מעצמה שיכולה לעשות הכול כדי להשיג את מטרותיה. זה הזמן להזכיר לממשלת ישראל, שהשימוש בכוח ובעוד כוח, לגרום להרג ולעוד הרג, ולזרוע הרס ועוד הרס, לא ירתיע את הפלסטינים שהחליטו שהדרך לשלום אמת בין שני העמים הינה אחת ואין בלתה – סיום הכיבוש הישראלי והקמתה של מדינת פלסטין העצמאית שבירתה ירושלים בגבולות 1967 עד הגרגר האחרון ליד מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר שמענו את הודעתו של הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, שדיבר על מצוות פדיון שבויים שאין למעלה ממנה. שמענו גם את הצהרתו של ראש הממשלה הפלסטיני, אסמאעיל הנייה, שפנה לשוביו של החייל וביקש מהם לשמור על חייו ולא לפגוע בו, והוסיף שהוא מדגיש את הצורך להמשיך במאמץ הדיפלומטי ולא לסגור את הדלתות. שמענו גם את שוביו של החייל מודיעים, לאחר שפקע האולטימטום, ש"עקרונות האסלאם מנחים אותנו לא לפגוע בחייל השבוי". השר לביטחון פנים אבי דיכטר אמר גם הוא שיש לשקול שחרור אסירים פלסטינים. מאז פרוץ המשבר היינו עדים למאמצים כנים ורציניים של גורמים אזוריים ובין-לאומיים, במיוחד מצרים, שמנסים לגלגל עסקה שאם תתקבל על-ידי ישראל היא יכולה להביא לפריצת דרך ממשית ולהשיג כמה מטרות בבת-אחת, שיכללו בין היתר: הפסקת אש בכל החזיתות, חילופי שבויים וחזרה לשולחן המשא-ומתן. דחייתו של ראש הממשלה אולמרט בשבת את קריאתו של ראש ממשלת פלסטין הנייה להפסקת אש ברצועה, הינה מזעזעת. הדרישה שדיבר עליה מקור מדיני בירושלים, שישראל רוצה את החייל ואת הפסקת ירי ה"קסאם" תמורת הפסקת אש, הינה זלזול מוחלט שהדעת לא סובלת עם כל המאמצים שמושקעים כדי להגיע לפתרון מקיף של מכלול הבעיות שהביאו למצב הקטסטרופלי הזה. כל העולם, אדוני היושב-ראש, מאמין שאולי מהדם יצא מתוק, בזמן שממשלת ישראל בשלה – משחקת את משחק הכבוד, שאם יימשך, חלילה, יגבה, לצערי הרב, מחיר גבוה מכל הצדדים. קיוויתי שישראל תתייחס בכבוד הראוי למאמצים ולהצהרות המפייסות. ציפיתי שממשלת ישראל תרים את הכפפה ותתרום את חלקה במלאכת עשיית השקט והפסקת כל צורה של אלימות מכל הצדדים. אבל לצערי הרב, המצב הוא לא כך, ואם יימשך כך, לא נותר לי ולכל אלה השפויים בבית הזה, בישראל ובכל העולם אלא להצטער ולהביע את דאגתנו העמוקה ואת האי-אמון שלי ושל סיעתי בממשלה שמובילה לאובדן של תקווה ויוצרת יותר ויותר סבל ויגון. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת צרצור מרע"ם-תע"ל. מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות - מטעם סיעת חד"ש. יציג חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, אדוני; עשר דקות. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לנוכח המאורעות ולנוכח המתקפה הצבאית על רצועת-עזה, קשה באמת להשתחרר מהמאורעות האלה ולהתרכז או לדבר על נושאים אחרים, ובאמת, כפי שהבהירו כאן חברי, הממשלה הזאת ראויה לגינוי בשל המשך המדיניות הזאת. נוכח הקולות שנשמעים בציבוריות הישראלית נגד המבצע הישראלי שהולך ומתרחב בעזה, שאף אחד לא יודע באמת מה המטרות האמיתיות שלו ומה ההיקף שהוא הולך להתפתח אליו. מובן שתמיד, כמו שקרה ב-1982, החשש הוא, נוסף על הסבל האיום שנגרם לאוכלוסייה ברצועת-עזה, שכל המבצע הזה יגלוש לממדים שאי-אפשר לצפות, ויגרום עוד אסונות ועוד סבל של העם הפלסטיני, אבל גם של העם בישראל מאוחר יותר. מכל הפעולות שנעשו בעזה - אני כמובן לא מבין ולא מצדיק אף פעולה מהפעולות שהצבא עשה בעזה - עוד לא הצלחתי להבין למה הפציצו את תחנת הכוח בעזה, למה רצו להפסיק את החשמל בעזה. האם העלטה תעזור שימצאו ויאתרו את החייל שליט? מה הקשר בין תחנת כוח שמספקת חשמל לאוכלוסייה אזרחית לבין מבצע צבאי כזה? אומרים שזה משרת את הממשלה הפלסטינית, את ממשלת ה"חמאס", ואני רוצה להגיד שבבתי-ספר לומדים גם אנשי "חמאס", ובבתי-חולים גם מאושפזים אנשי "חמאס". אני מאוד לא רוצה ומאוד לא מקווה שנגיע למצב שכל מטרה אזרחית ככל שתהיה ימצאו את האמתלה להתקיף אותה מכיוון שהיא משרתת או קשורה בצורה זו או אחרת ל"חמאס" או לממשלה הפלסטינית. לכן אני חושב שהממשלה באמת ראויה לגינוי ולכך שהכנסת תביע בה אי-אמון בגלל המשך המדיניות שלה והמשך המתקפה הצבאית על עזה ועל העם הפלסטיני. אני רוצה בכל זאת להקדיש כמה מלים לנושא שבגללו ביקשנו להביע אי-אמון בממשלה, והוא מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים, כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל. האמת היא שאני מתקשה לזהות מדיניות של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית מלבד הפן הביטחוני, בכך שרואים כל אזרח ערבי מין מטרה ביטחונית ניידת, שרק סכנות נובעות ממנה למדינה, ולכן יש כל ההסדרים וכל המעשים על מנת לעקוב ועל מנת לטפל בנושאים מנקודת מבט ביטחונית. אבל בכל שאר הנושאים האזרחיים - נושאי הפיתוח, נושאי איכות החיים של האוכלוסייה הערבית, המחויבויות של הממשלה, של המשרדים השונים כלפי היישובים הערביים, אני לא מצליח למצוא שום מדיניות. המחשבה כאן היא, שאם המדינה מתייחסת כפי שהסברתי לאוכלוסייה בעזה, אפשר היה לחשוב שבכל זאת בתוך מדינת ישראל יש כבוד, יש יחס חיובי כלפי האוכלוסייה הערבית, ואני מבהיר שאין מדיניות כזאת. אנחנו מצפים מהממשלה הזאת, לא מכיוון שהיא מיוחדת - אני לא רואה שום דבר מיוחד בממשלה הזאת - אלא מכיוון שהיא הממשלה שתהיה כנראה בשלטון במלאות 60 שנה לקום המדינה - שהיא תהיה אחראית ותעשה דברים ותיזום ותכין תוכנית ותיישם תוכנית לשוויון האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, דבר שאין לו כמובן שום סימנים עד עצם היום הזה. אתמול התבשרנו על החלטת ממשלה שדובר בה על מתן מעמד של עדיפות לאומית א' לאזורי תעשייה ביישובים הערביים לשלושה חודשים. שאלנו, מה זה אזור עדיפות לאומית א' לאזורי תעשייה שאינם קיימים? אמרו, יהיו בעתיד, אנחנו נבנה בעתיד. אבל זה רק לשלושה חודשים. אז אמרו, אנחנו עוד נאריך את זה. השר יעקב אדרי: אתה פשוט לא מבין את החלטת הממשלה. חנא סוייד (חד"ש): לכן, גם כאשר מתקבלות ההחלטות כאילו קרוב למטרה, הן מחטיאות את המטרה והן לא באות לטפל בנושאים כהווייתם ולספק פתרונות אמיתיים לבעיות האלה. אני חושב שהעוני בקרב האוכלוסייה הערבית הוא תופעה איומה, תופעה קשה מאוד ומסוכנת מאוד, והיא נובעת כמובן מהרבה סיבות. אחת הסיבות היא כמובן האבטלה והעדר מקומות תעסוקה, שגם הם חסרים ביישובים הערביים. כפי שאמרנו פעמים רבות, ביישובים הערביים כמעט שאין אזורי תעשייה, או שיש אזורי תעשייה מאוד קטנים שהם כבר גדושים במפעלים קטנים שלא מניבים הרבה הכנסות לרשויות המקומיות ולא מייצרים מקומות עבודה. לכן אני חושב שהיוזמה מצד הממשלה, לפחות בעניין של יצירת מקומות עבודה, של בניית אזורי תעשייה חדשים, כך שאפשר ליצור את מקומות העבודה, היא דבר מאוד חשוב. זה משליך על הרבה כיוונים. זה משליך על מקומות עבודה, על פחות אבטלה, על הגדלת ההכנסה של האוכלוסייה הערבית. מצד שני, זה גם יכול להוות מקור הכנסה טוב לרשויות המקומיות הערביות. הרי אחת הבעיות במשך 20 השנים האחרונות היא המצב הקשה של הרשויות המקומיות הערביות. יש מצב קשה מתמשך שאף ממשלה לא הצליחה לטפל בו כיאות, ועדיין יש לנו הרבה רשויות מקומיות ערביות שלא מצליחות לשלם את משכורות העובדים או את מחיר החשמל לחברת החשמל, ולכן מפסיקים את המים ליישובים האלה. היו"ר אחמד טיבי: המים. חשמל זה השלב הבא. חנא סוייד (חד"ש): גם חשמל בחלק מהרשויות המקומיות, אדוני השר. אין לרשויות המקומיות כסף לשלם את החשמל, אז מפסיקים גם את החשמל למשרדי המועצה. אני חושב שהגיעו לשולחנך גם מקרים כאלה. לכן, זה מעגל. זה מעגל איום. וממשלה לא יכולה לתרץ את זה ולהגיד - רק מכיוון שהערבים לא משלמים מסים או לא משלמים באחוזים גבוהים. נכון, אי-אפשר ביישובים שהמעמד הסוציו-אקונומי שלהם הוא 1, ואין בהם אזורי תעשייה ואין בהם עסקים, וההכנסה של הרשות המקומית ב-95%-90% היא מארנונה על בתי מגורים - אי-אפשר לצפות לגביית מסים של יותר מ-20%-15%. מי שחושב שאפשר לצפות ליותר, טועה. לכן, אי-אפשר לחיות כל הזמן עם הפתרונות התיאורטיים האלה - תגבירו את הגבייה. הגבייה לא יכולה לגדול, כי האוכלוסייה אין לה כסף לשלם, כי המצב הסוציו-אקונומי איננו מאפשר זאת. לכן על הממשלה, אם היא רוצה לא רק להתווכח סתם ולזרוק טיעונים סתמיים - מבינים מה אתם מדברים ולא מבינים מה אתם מדברים - היא צריכה לנקוט צעדים, וצעדים כאלה מצריכים תוכנית ומצריכים השקעות. שמענו על תוכניות שכאילו מתגבשות על הנגב והגליל. דיבורים בעלמא, דיבורים כלליים על הרבה מיליארדים. על כל פרויקט שאתה זורק, רק תביא אותו - אנחנו נעשה אותו. אני חושב שהגישה הזאת לא רצינית, היא לא תביא לשום דבר והיא לא תגרום לכך שהמצב של האוכלוסייה הערבית ישתפר. חובת ההוכחה מוטלת על הממשלה, על היוזמות שלה, על מנת להוציא את המדינה ואת האוכלוסייה הערבית ואת הרשויות המקומיות הערביות מהמצב הנוכחי. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. ההצעה הבאה של סיעת בל"ד: מדיניותה של ממשלת ישראל במישור החברתי, הכלכלי והמדיני. יציג חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה; עשר דקות. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אתמקד בנושא המדיני. בעשר דקות אי-אפשר אפילו לגעת בקצה המזלג בשאר הנקודות, וגם התפתח פה דיון מעניין, שהייתי רוצה להשתתף בו, במיוחד כששרה שבדרך כלל ידוע שהלשון שלה לא משתלחת – ישבתי כאן ושמעתי אותה אומרת: "אנחנו עומדים מול חברה טרוריסטית". לא רציתי לקרוא קריאות ביניים, אבל לא מדברים ככה על חברות. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה היא אמרה? עזמי בשארה (בל"ד): שהחברה הפלסטינית היא חברה טרוריסטית. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה לא נכון? עזמי בשארה (בל"ד): טוב, יאללה, תצטרף גם אתה, אתה נמצא פה בחברה טובה. אם היו אומרים על היהודים שהם חברה כלשהי, הייתם אומרים מייד "אנטישמים". אסור לעשות הכללות על חברות. הפלסטינים הם חברה טרוריסטית? אפילו אם נתווכח עד מחר מה זה טרור, אפילו אם לא נסכים על הגדרת טרור, לא תהיה לך הזכות לקרוא לחברה הפלסטינית "חברה טרוריסטית". זה אסור. לא עושים דבר כזה. גזענים אומרים על היהודים שהם כאלה ועל הערבים שהם כאלה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אני מוכן מחר בבוקר לשבת מול ה"חמאס" ולנהל משא-ומתן, כדי שהם יכירו רק במדינת ישראל ובהסכמים שהרשות הפלסטינית הכירה. מה שהם עושים בוקר, צהריים וערב זה להטיף לחיסול מדינת ישראל. עזמי בשארה (בל"ד): זאת גם עמדה פוליטית. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: הם טרוריסטים רוצחים. אני מוכן מחר - - - עזמי בשארה (בל"ד): בסדר, שמענו פה הצהרה חשובה. השר בן-אליעזר, אני דיברתי על ההכללה "חברה טרוריסטית". היא דיברה על החברה הפלסטינית ואמרה: אנחנו עומדים מול חברה טרוריסטית. השר יעקב אדרי: החברה ברשות הפלסטינית היום - - - עזמי בשארה (בל"ד): מה זאת חברה? זאת חבורה. אתה מדבר על החברה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אם אתה מדבר על דקדוק, בסדר. עזמי בשארה (בל"ד): לא, זה לא דקדוק. זאת אפילו לא שפה, אלה עמדות, זאת אידיאולוגיה, זאת השקפת עולם. אני מופתע לגלות שאפילו אין רגישות לזה. זה עוד יותר חמור. יצחק גלנטי (גיל): החברה הפלסטינית בחרה ב"חמאס". עזמי בשארה (בל"ד): גם החברה הישראלית בחרה בכמה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אבל תסביר לחבר הכנסת גלנטי מי ביקש את הבחירות – ארצות-הברית וישראל לחצו וביקשו. מי שמבקש בחירות צריך לקבל את ההכרעה. עזמי בשארה (בל"ד): הנה, אתה הסברת, חבר הכנסת מג'אדלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: נא להפסיק להפריע לדובר. בבקשה. השר יעקב אדרי: - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - השר יעקב אדרי: - - - היו"ר אחמד טיבי: השר אדרי, אתה השר המקשר. אתם נואמים, והנואם עומד ולא יכול להמשיך לדבר. הוא לא מבקש עזרה. עזמי בשארה (בל"ד): על כל פנים, אולי חלקכם שמעו – לא כולם צריכים לדעת – על ספרה של ברברה טוכמן, שלפיו ההיסטוריה היא מצעד איוולת של טעויות, שזה, נגיד, אנטי-קונספירציה, נגד תיאוריית הקונספירציה בעולם, כלומר: ההיסטוריה מונעת על-ידי טעויות, אמוציות ומעשי איוולת, אבל לא על-ידי קונספירציות. אגב, אני מוכן לקבל את זה כפרספקטיבה אחת, להעשרת הראייה של ההיסטוריה, אבל גם זה לא יכול להיות הסבר בלעדי. אז כשיש איוולת, וכשיש כמה אנשים שחושבים שבעבור ישראל זה פורקן של אלימות, כשהיא מפוצצת תחנת חשמל ומתחרטת על כך – אגב, זה הדבר היחיד שעורר דיון בקבינט, ולמה? כי פואד חשב שאם נפוצץ את זה נצטרך לספק להם חשמל. הוא חשב כך, לכן הוא התנגד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): היחיד. עזמי בשארה (בל"ד): ואחרים הסתמכו על מה? היו"ר אחמד טיבי: הכסף. עזמי בשארה (בל"ד): זה מבוטח בחברה אמריקנית, שהיא קרובה לממשל האמריקני. רצח ילדים, הפצצות, בעיות, כל זה לא חשוב. אמריקה תצטרך לספק להם חשמל. אלה שני הדברים שעוררו ויכוח בממשלה ה"רגישה". לא חשוב, יכול להיות שאנשים יחשבו שזה פשוט מצעד איוולת – נכנסו, ותוך כדי מעשה היה מה שקוראים לו בתיאטרון אימפרוביזציה – עשו אימפרוביזציות. נעשה אג'נדה, אחר כך נשנה את האג'נדה, ניתן לזה כותרת, אחר כך נשנה את הכותרת – מה בדיוק אנחנו רוצים? וזה בזמן ההתפתחות – והעיקר: יש לחץ דעת קהל, צריך לצאת. יש שניים – אחד שכל הזמן צעק "הגנרלים" – עמיר פרץ, שלא אוהב גנרלים, שצריך להוכיח שהוא איש צבא – והשני אהוד אולמרט. יש כל מיני תיאוריות על מעשי האיוולת האלה. אתם יודעים מה? אני מתפתה להאמין, אבל לא מאמין. אני חושב שבכל זאת יש אנשים שיש להם תוכניות פוליטיות, שחושבים, ולא עושים אפילו מאמץ להסתיר – הם אפילו אומרים זאת, ולא שומעים את עצמם – שהלחץ על החברה הפלסטינית יגרום לה ללחוץ על המנהיגים שלה. בארצות-הברית מגדירים זאת טרוריזם. אם אתה לוחץ בכוונה על חברה כדי שהיא תלחץ על הממשלה שלה, קוראים לזה אסטרטגיה של טרור. ככה קוראים לזה – יש לזה שם. אם אתה מתכנן ללחוץ על חברה באלימות כדי שהיא תתחיל ללחוץ על הממשלה שלה, קוראים לזה טרור, קוראים לזה הטלת טרור על חברות כדי שתלמדנה לקח למה הן בוחרות כך, וכדי שתלמדנה לקח ותלחצנה על הממשלה שתשב למשא-ומתן בתנאים שישראל רוצה. זה מה שמחשיד שזה לא בדיוק מצעד איוולת, לא פיל בחנות חרסינה – אלא שיש כמה אנשים שבעצבים קרים חושבים – אחר כך, בסדר, זה לא נכון, זה נפל לא נכון, היינו צריכים לעשות ככה, אבל זה נפל על משפחה, וזה נופל כל הזמן על משפחות – אבל בשורה התחתונה החברה תלחץ על ההנהגה שלה. כלומר, יש מי שחושב שזה תכליתי, שיש לזה תכלית, להפצצת חברה שלמה. הבעיה היא שמי שחושב שאחר כך הוא יפתח במשא-ומתן עם אש"ף, נגיד, בלי הרשות, ואחר כך הרשות תבוא לעם הפלסטיני ותגיד: הגענו לאיזה הסכם עם ממשלת ישראל, עכשיו משאל עם – זה לא הולך; בכל מקום שזה קרה בכיוון הזה, זה התמוטט, ומה שקרה הוא שהחברה התמוטטה ליותר אלימות, והאלימות הגיעה לשכנים: it spills over; זה תמיד עובר את הגבול. "חמאס", חשוב הניתוח ההיסטורי איך היא קמה, למה היא קמה ומי היא בדיוק. אני חושב שאני יכול לתת עדות יותר מרוב האנשים בבית מבחינת הראייה ההיסטורית של איך היא קמה ומתי. אבל אם ה"חמאס" עכשיו, עקב לחץ, תקבל 40% במקום 60%, האם היא תצא לפנסיה? היא פשוט תלך הביתה ותצא לפנסיה, כלומר חבריה יהיו פנסיונרים שלא יתערבו יותר בפוליטיקה? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה אתה מציע? עזמי בשארה (בל"ד): אתה יודע מה? אני מציע את תורת השלבים, הפסקת אש קודם כול. אני מציע שקודם כול נלך בשלבים. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: לך יש גישה גם ל"חמאס" וגם לבשאר אסד - - - עזמי בשארה (בל"ד): וגם לממשלת ישראל, אבל זה לא חשוב לך. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה לא חשוב, זה זמני. עזמי בשארה (בל"ד): אני מעדיף, כחבר הכנסת, לקרוא קודם כול לממשלת ישראל. למה? כי אני יושב פה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: תשמע את השאלה. השר יעקב אדרי: אתה יושב פה ומייצג - - - עזמי בשארה (בל"ד): לא, אני מייצג את האזרחים פה. קריאה: לא, אתה מייצג את האזרחים שם. עזמי בשארה (בל"ד): אתה יודע מה? הם צריכים גם פה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: תנצל את היחסים הטובים שלך; תאמר ל"חמאס" שיש בממשלה שרים שמוכנים מחר בבוקר לשבת אתם ולפתוח במשא-ומתן – אתה יודע מה? על הכול, ובלבד שיכירו במדינת ישראל, שיכירו בהסכמים שהרשות הפלסטינית חתמה עליהם ויתנערו מהטרור. היו"ר אחמד טיבי: אין חדש. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה הם אומרים כל בוקר? זאת ממשלה ששולחת את הילדים שלה להתאבד – מה הם אומרים? דני יתום (העבודה-מימד): חבר הכנסת עזמי בשארה, ובלבד שיכירו במה שאתה מכיר: מדינת ישראל, שתי מדינות לשני עמים - - - עזמי בשארה (בל"ד): ההבדל הוא שסעיף 7 של חוק-יסוד: הכנסת חל עלי, ולא חל עליהם. קודם כול, אתם לא רוצים אותם חברים בכנסת. אתם רוצים אותם שכנים במשא-ומתן. פתאום אתה רוצה להחיל עליהם - איך מתקבלים לבית הזה, כלומר שיכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה אתה רוצה שיהיה? עזמי בשארה (בל"ד): שיכירו, הם צריכים לרוץ לכנסת – זה מה שהם צריכים לעשות. קריאה: - - - עזמי בשארה (בל"ד): אפילו בכנסת התווכחו 20 שנה עד שקיבלו את הסעיף הזה, ודרך אגב קיבלו אותו נגד כהנא אחר כך. עכשיו מתייחסים אליהם כאילו הם רוצים לרוץ אליכם פה, כאילו פה זה העולם, ופה זה הקוסמוס, וכולם רוצים להתקבל לפה. דני יתום (העבודה-מימד): הפלסטינים רוצים מדינה משל עצמם? - - - עזמי בשארה (בל"ד): עזוב עכשיו. חבר הכנסת דני יתום, לשאלתך מה אנחנו רוצים – קודם כול צריך להגיע להפסקת אש. מדינת ישראל סירבה. דני יתום (העבודה-מימד): אני בעד. עזמי בשארה (בל"ד): עשו שקר. אתה בעד? תגיד את זה לממשלה שלך – יש לך גישה אליהם. השר יעקב אדרי: - - - דני יתום (העבודה-מימד): - - - עזמי בשארה (בל"ד): אני מקווה. ה"חמאס" – שנה הם התחייבו לבד להפסקת אש, מהצד שלהם, וקראו לזה "תהדייה". אפילו כל רדיו מקומי ישראלי כבר אומר לי "תהדייה", וכבר יודעים את המלה בערבית. התחייבו שנה שלמה, וארגונים אחרים הפירו את זה. הם התחייבו שנה שלמה. מדינת ישראל לא קיבלה את הפסקת האש. שיקבלו עכשיו הפסקת אש, ויתנהל משא-ומתן. אם אתם מוכנים למשא-ומתן, שיהיה משא-ומתן, אבל לא משא-ומתן בתנאי שהצד השני יוותר על הכול לפני שהמשא-ומתן מתחיל בכלל, ואילו מדינת ישראל לא מבטיחה תמורת זה כלום. האם מדינת ישראל מוכנה להכיר במדינה הפלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967? האם היא מוכנה? את זה גם הפלסטיני שואל: אם אני עושה כך וכך, מה מדינת ישראל עושה? דני יתום (העבודה-מימד): לא, זה משא-ומתן - - - עזמי בשארה (בל"ד): מדינת ישראל לא עושה שום דבר. היא אומרת: אחר כך נראה; תעשה א', ב', ואחר כך נראה. דני יתום (העבודה-מימד): אתה לא יכול – משא-ומתן לפני - - - שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אדוני היושב-ראש, הוא כבר - - - עזמי בשארה (בל"ד): לא, אתה לקחת לי 15 דקות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת בשארה, אני אענה. עזמי בשארה (בל"ד): השר בן-אליעזר, לקחת 15 דקות מעשר הדקות שלי. היו"ר אחמד טיבי: אתה, חבר הכנסת יתום ואחרים הפרעתם לו, והוספתי לו שתי דקות. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: - - - עזמי בשארה (בל"ד): אני ממש מודה על נדיבות היושב-ראש. השר רפי איתן: - - - גזענות. היו"ר אחמד טיבי: גזענות? אני מוסיף לו שתי דקות וזאת גזענות? זה מעניין. דני יתום (העבודה-מימד): - - - עזמי בשארה (בל"ד): על כל פנים, הבעיה היא שבממשלת ישראל יושבים אנשים שלא זוכים באמון שלנו, במקרה הזה, משתי סיבות: א. יש אנשים שחושבים שלהעניש ולצאת או להיכנס ולפלוש וללמד אותם לקח הם מטרה בפני עצמה; ב. יש כאלה שיש להם מטרה אחרת – ולדעתי המטרה הזאת עצמה מצדיקה אי-אמון, מכיוון שהם חושבים שאחרי זה, או שהפלסטינים יקבלו את התנאים של ישראל, או שלישראל תהיה הצדקה ללכת להתנתקות; או שלישראל תהיה הצדקה ללכת להתנתקות, או שהפלסטינים יקבלו את התנאים של ישראל. בשני המקרים אין להביע אמון במדיניות הזאת. אני מודה לך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת בשארה. יעלה ויבוא ויענה על שלוש ההצעות האחרונות השר המקשר חבר הכנסת יעקב אדרי. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - - - היו"ר אחמד טיבי: למען לא יגידו "גזענות", אני אוסיף לו מראש דקה ו-50 שניות. השר יעקב אדרי: אני מאוד מעריך את זה. קריאה: הוא לא צריך. היו"ר אחמד טיבי: לפעמים, מגבילים שרים לעשר דקות. השר יעקב אדרי: כאשר קיבלתי את הנושאים לסדר-היום, אמרתי: יופי, סוף-סוף הסיעות הערביות רוצות לדון בעניינים של ערביי ישראל, נושאים חברתיים - - - היו"ר אחמד טיבי: שאתה רוצה שהם ידונו בהם, אדוני. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה לא מעניין אותם. זה לא מעניין אותם. השר יעקב אדרי: הלכתי ועשיתי שיעורי-בית. הכנתי את הנושא ואמרתי על מה אני אענה, ראשון ראשון ואחרון אחרון. והנה, שמעתי את חבר הכנסת צרצור. עזמי בשארה (בל"ד): אסור – שדרות. לא רוצים. לא ייאמן - - - השר יעקב אדרי: חבר הכנסת בשארה, שמעתי את חבר הכנסת צרצור, והוא לא אמר חצי מלה על הבעיות של ערביי ישראל. קריאה: זה לא - - - עזמי בשארה (בל"ד): השלום הוא בעיה של ערביי ישראל. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת חנא סוייד דיבר גם דיבר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): עשינו חלוקת עבודה. השר יעקב אדרי: אני חושב שזאת פשוט בושה. רן כהן (מרצ): אתה יכול לענות כאילו הם אמרו. השר יעקב אדרי: לא, חבר הכנסת חנא סוייד דיבר חצי הזמן על המצב המדיני-הביטחוני, על ה"קסאמים", על הרשות, על ישראל, וכמה דקות הקדיש גם לרשויות הערביות ולמצבן הקשה. הגדיל לעשות חבר הכנסת עזמי בשארה – חיכיתי שתגיד איזו מלה על ערביי ישראל, וחצי מלה לא אמרת. דיברת על הכול, ושלחת אש וגופרית במדינת ישראל כדרכך בקודש. אני חושב - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הפסקת אש - - - השר יעקב אדרי: שמעתי בדיוק. היו"ר אחמד טיבי: דווקא הפעם זה לא היה ככה. השר יעקב אדרי: כולנו שמענו. אני שמעתי - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): קריאה להפסקת אש זה אש וגופרית? זה מה שקרה. זאת ההצעה של - - - השר יעקב אדרי: היתה הפסקת אש – מי הפר את הפסקת האש? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זחאלקה, נא לתת לשר לדבר. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, היתה הפסקת אש; מי הפר אותה? עזמי בשארה (בל"ד): הוא דיבר – על שלום. השר יעקב אדרי: אני כמובן לא אענה לכם בנושאים המדיניים, כי אני חושב שבכל זאת, לכבודו של חבר הכנסת חנא סוייד, אענה על הנושאים שבשלהם ביקשתם להגיש הצעות אי-אמון. אולי זאת מקריות, אבל אני חושב שהצעות האי-אמון האלה הוגשו דווקא - - - מוחמד ברכה (חד"ש): כתוב: "במישור החברתי, הכלכלי והמדיני". השר יעקב אדרי: "והמדיני" – הכול עוסקים רק במדיני. לא שמעתי מלה אחת על הנושא הערבי-ישראלי. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: - - - מוחמד ברכה (חד"ש): דיברו על מדיני. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: - - - היו"ר אחמד טיבי: רבותי חברי הכנסת, נא לאפשר לשר להמשיך. השר יעקב אדרי: רבותי, לא אגזול הרבה מזמנכם, אני רק רוצה לומר שהצעת האי-אמון הוגשה דווקא ביום מאוד מוזר ומעניין: אתמול החליטה ממשלת ישראל לתת הגדרת אזור עדיפות א' לכל היישובים הערביים במדינת ישראל – דבר ללא תקדים. מנחם בן-ששון (קדימה): לתת מה? השר יעקב אדרי: הגדרת אזור עדיפות א'. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לתעשייה – אזור א'. השר יעקב אדרי: לתעשייה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מדובר בהגדרת אזור עדיפות א' לאזורי תעשייה שלא קיימים. דני יתום (העבודה-מימד): זה כולל גם את היישובים הדרוזיים? היו"ר אחמד טיבי: אדוני, זה רק בנושאי תעשייה. דני יתום (העבודה-מימד): זה כולל גם את המגזר הדרוזי? השר יעקב אדרי: בהחלט – דרוזי, צ'רקסי, בדואי ומוסלמי. כולם. רן כהן (מרצ): - - - השר יעקב אדרי: רבותי, אני מציע שבכל זאת תשפטו את זה בדרך הנכונה. זאת הפעם הראשונה שממשלת - - - עזמי בשארה (בל"ד): כל העמים. חנא סוייד (חד"ש): כל עמי האזור. השר יעקב אדרי: אם אתם טוענים לקיפוח – ואכן היו בעיות, והיה קיפוח, וצריך להגיד את זה - - רן כהן (מרצ): יש קיפוח. השר יעקב אדרי: - - אני חושב שהממשלה תיקנה את זה. זאת הפעם הראשונה שממשלת ישראל – וזה לא שלושה חודשים, ואני לא יודע מאיפה הוצאת את זה. אמרו שהמפה תושלם בתוך שלושה חודשים. אבל דבר אחד שאין עליו ויכוח הוא שכל היישובים שמנינו, של ערביי ישראל – מוסלמים, דרוזים ובדואים – יוגדרו אזור עדיפות א'. על זה אין שום ויכוח – אם זה טייבה במרכז הארץ, אם זה רהט בדרום, וכל היישובים. אני חושב שזאת החלטה היסטורית שצריך לברך עליה. ואסל טאהא (בל"ד): למה רק בתחום התעשייה, שאיננו? השר יעקב אדרי: קודם כול, לגבי תעשייה – זה לא מוגבל, ועכשיו הזמן לצאת ולהביא מפעלים. רבותי, אני רוצה להגיד לכם משהו. חנא סוייד (חד"ש): אבל לאן להביא מפעלים כשאין אזור תעשייה? תסביר את זה. רן כהן (מרצ): אין תעשייה. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת רן כהן, באור-עקיבא היה מפעל אחד - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): כבוד השר - - - השר יעקב אדרי: תן לי, אני לא הפרעתי לך. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): כבוד השר, תעשייה כמו שלך. השר יעקב אדרי: אז תן לי להגיד. בדיוק בזה רציתי להתחיל. אני לא אוהב להעיד על עצמי, אבל באור-עקיבא היה מפעל אחד, של שפירא. חבר הכנסת רן כהן זוכר. קריאה: - - - השר יעקב אדרי: אמרתי שאי-אפשר שיישוב שלם יהיה תלוי במפעל אחד – חנא סוייד אמר, ובצדק, שצריך אזורי תעשייה – קיבלתי אז, עקב האבטלה הגואה, הגדרת אזור פיתוח ב'. הדבר הראשון שעשינו היה הקמת אזור תעשייה. עשינו תב"ע – תוכנית בניין עיר – ואחרי זה קיבלנו מענקים למפעלים והתחלנו להביא אותם אחד-אחד. היום יש החלטה של הממשלה. ראשי הרשויות הערבים, שחלקם הגדול יודעים את העבודה, צריכים להתחיל לעבוד על התוכניות ולעשות את זה. יש הזדמנות היסטורית. לא הגבילו את זה בזמן. נדמה לי שיש חמש שנים, ואפשר לעשות המון בנושא הזה – להכין תב"עות ולהתחיל להביא מפעלים שיקבלו הגדרת אזור פיתוח א'. אין לי ספק שהרבה מפעלים - - - רן כהן (מרצ): בכל הכבוד, מי שצריך לעבוד על זה עכשיו זה שר התמ"ס. השר יעקב אדרי: עם ראשי הרשויות. חבר הכנסת רן כהן, אם ראשי הרשויות לא יזוזו, לא ירוצו ולא ילחצו את שר התמ"ס – ואת שר הפנים, כי הוועדות המחוזיות הן בתחומו – הם לא יגיעו רחוק. צריך לעבוד על זה. יש הזדמנות, שממשלת ישראל, הממשלה הזאת, בדרכה החדשה, משדרת מסר ברור למגזר הערבי: אנחנו רוצים לסגור את הפער. תרצו, זאת אפליה מתקנת. אני חושב שעושים את זה בדרך הכי נכונה: קודם כול לתת הגדרת אזור פיתוח א', וזאת באמת החלטה גורפת – לא אמרו זה כן וזה לא, אלא כולם. אני חושב שצריך לברך על זה. לא שמעתי אפילו מלה אחת בעניין הזה. אני חושב שבמקביל מיישמים את החלטת הממשלה גם בהקשר של המגזר הבדואי בדרום, שהוקצה לו תקציב מיוחד מאוד. חלק כבר התחיל לפעול, ואני מקווה שאחרים גם הם ינצלו אותו כמה שיותר מהר, כדי לסגור פערים – ויש פערים. חנא סוייד (חד"ש): כמה זה "גדול"? תגיד מספר. השר יעקב אדרי: הפערים? חנא סוייד (חד"ש): לא, התקציב. השר יעקב אדרי: אל תתפוס אותי במלה. אין לי המספר לפני ואני לא רוצה לזרוק מספרים. אני לא נוהג לעשות את זה. החלטות אלה מקיפות מכלול נושאים, כגון תשתיות תחבורה, ביוב, חינוך, מבני ציבור, בינוי, הכשרה מקצועית, תעסוקה ועוד הרבה מאוד נושאים שאני מאוד מקווה שבמשך השנים יסגרו את הפער בהם. רבותי, דבר אחרון בעניין זה: ראשי הרשויות הם המפתח לשינוי במגזר הערבי, יחד עם עזרת ממשלת ישראל, כמובן – בלי עזרת הממשלה הם לא יגיעו רחוק, אבל ראשי הרשויות צריכים לעשות כל מאמץ לדחוף את היישובים שלהם. דיברת על מסים ועל אשכולות 1 ו-2. גם אם תעשה את המקבילה לחברה היהודית, באשכולות 1 ו-2 הגבייה הרבה יותר רחבה מהממוצע באותו אשכול במגזר הערבי. אנחנו יודעים שיש אנשים כמו ראש עיר או ראש מועצה שלא גובה מחמולה אחת ורוצה לגבות מאחרת, ולאחר מכן מתחלפים וזה מתהפך. אני מכיר את הנושא מקרוב. חנא סוייד (חד"ש): אז הערבים הם האשמים גם בזה. השר יעקב אדרי: מה זה "אשמים"? ראש הרשות נושא באחריות. חנא סוייד (חד"ש): ראש הרשות הוא האחראי. השר יעקב אדרי: אני חושב שלהגיד שהכול באחריות הממשלה – אם תמשיכו בדרך הזאת – זה הכי קל. רבותי, האחריות צריכה להתחלק: לממשלה יש האחריות שלה, ולראשי הרשויות יש האחריות שלהם. אני מאוד מקווה שגם חברי הכנסת מהסיעות הערביות ייקחו על עצמם אחריות ויתחילו לטפל בערביי ישראל במקום בכל מסע ההסתה שאני שומע פה נגד ממשלת ישראל. עזמי בשארה (בל"ד): עזוב את הדמגוגיה הזאת. השר יעקב אדרי: לפיכך אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון של שלוש הסיעות הערביות. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לשר יעקב אדרי. השר ודאי לא מתכוון להגיד שהוא אוסר על חברי הכנסת הערבים לדבר בנושאים שמותרים לחברי הכנסת מלאום אחר למשל. השר יעקב אדרי: בהחלט, ורק לא - - - היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני על הנדיבות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הדיון יהיה משולב לשבעת הנושאים. ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של שלוש דקות לסיעה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת סילבן שלום, מטעם סיעת הליכוד, לשאת את דבריו. בבקשה. שלוש דקות. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך – זאת ההזדמנות הראשונה שלי לברך אותך על כניסתך לתפקיד. אני חושב שזה חשוב, ואני בטוח שתעשה את תפקידך באופן מסור ונאמן, כמתבקש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. סילבן שלום (הליכוד): אני מאחל לך הצלחה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - חצי קדנציה. סילבן שלום (הליכוד): רק חצי קדנציה הוא יהיה? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): רציתי שיהיה קדנציה - - - גדעון סער (הליכוד): יש רוטציה. סילבן שלום (הליכוד): מה אתה מכניס אותי לרוטציות? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): למה, יש רוטציה בליכוד? סילבן שלום (הליכוד): אצלנו זה הולך בצורה אחרת. גדעון סער (הליכוד): תלוי במה. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, בימים אלה נמשכים המאמצים להביא לשחרורו של גלעד שליט ולעצירת מטחי ה"קסאמים" לעבר שדרות, אשקלון ונתיבות. אבל בעוד הדברים האלה נעשים, היום בבוקר חאלד משעל, ביהירות ובחוצפה, נותן נאום פרוגרמטי שבו הוא מסביר שהחייל לא ישוחרר וירי ה"קסאמים" לא ייפסק, עד אשר ייענו כל התביעות. חאלד משעל מנסה להיות ערפאת החדש. חאלד משעל, שניסו פעם להתנקש בחייו ואין ספק שיצליחו בכך בעתיד, שחי על זמן שאול, רוצה לצייר את עצמו כערפאת החדש – אדם שהיה יעד לסיכול ישראלי, אדם שלא מוכן להתפשר על שום דבר, אדם שיושב בגולה ונותן הנחיות והוראות לאנשים שנמצאים כאן ונאנקים תחת ההחלטה האומללה שלו לעשות את הצעדים נגד גלעד שליט ונגד צה"ל. אני אומר לכם דבר אחד: לפני ההתנתקות, בהיותי שר החוץ, הסתובבתי כמעט בכל מקום על הגלובוס כדי להביא את דבר ישראל, להביא את דבר ראש הממשלה שרון ולהגיד בשמו שאם לאחר ההתנתקות יהיה ירי של "קסאם" אחד, התגובה תהיה כואבת, תגובה בכל האמצעים העומדים לרשותנו. איזו סיבה בעולם יש לתושבי עזה לירות לעבר מדינת ישראל? הרי נסוגונו לקו הבין-לאומי, יצאנו מציר פילדלפי למרות אזהרות גורמי הביטחון, שאמרו שהדבר הזה יהיה פתח להזרמת מחבלים וכל סוגי כלי הנשק – למרות נסיגתנו לקו הבין-לאומי הם עושים את מה שהיו מי שאמרו שיקרה. היום בבוקר אנחנו מתעוררים לכותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות", שלפיה גם אשדוד וגם קריית-גת יהיו בטווח של טילי ה"גראד". על הדברים האלה מובן ששום מדינה ריבונית באשר היא לא יכולה לעבור לסדר-היום. לכן, בזמן הזה אנחנו מחזקים את ידי הממשלה, ובעיקר את ידי צה"ל, ואומרים: אם תעשו את הפעולות הנכונות, אנחנו אתכם. אבל אם אתם לא מצליחים לתת מענה, אנחנו מביעים אי-אמון בכם היום, כי גם בשלב הזה אתם לא מצליחים למנוע את ירי ה"קסאמים" על שדרות, ואתם מביאים לכך שירי ה"קסאמים" מגיע גם לאשקלון ולנתיבות, ואולי, חלילה וחס, יגיע גם לאשדוד ולקריית-גת. דיבורים בלבד, איומים בלבד, הם לא דרך ולא פתרון. איומים יכולים לעזור יום או יומיים, שבוע או שבועיים, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים לראות מעשים. צר לי מאוד על כך שגם בתחום הבין-לאומי ישראל מתחילה לספוג מפלות. לא שמעתי את אותם דוברים מדברים כך לפני חודשים אחדים. לצערי הרב לא ננקטו הצעדים ההכרחיים כדי לומר לעולם: אנחנו הולכים לנקוט את הפעולות האלה, כי הודענו לכם ערב ההתנתקות, שאם התוצאה תהיה ירי "קסאמים", התגובה שלנו תהיה בכל האמצעים. היו"ר אחמד טיבי: תודה. סילבן שלום (הליכוד): את הדברים האלה אמרתי אני בבירות ערב, בבירות אירופה, בארצות-הברית, ברוסיה, ביפן, במסדרונות האו"ם ובכל מקום. אמרתי שאנחנו הולכים לעשות ויתור כואב - - היו"ר אחמד טיבי: נא להתחיל לסיים. סילבן שלום (הליכוד): - - הולכים לעשות צעד קשה, אבל אנחנו שומרים לעצמנו את האופציה לפעול אם ניאלץ לעשות כן. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהיום כולנו צריכים להיות מאוחדים במאמצים להחזיר את גלעד שליט. צר היה לי לשמוע חלק מחברי הכנסת מדברים כאן באופן שמשתמע ממנו כי הם מצדיקים את הפעולה הזאת. לדעתי, זה מעמיק את הפערים בין יהודים ובין ערבים במדינה. זה דבר שנעשה ללא צורך וללא הצדקה. בניגוד למה שאומרים חלק מהדוברים כאן, שחברי הכנסת הערבים אומרים את הדברים האלה כי זה מה שהציבור שלהם רוצה לשמוע, לדעתי, הציבור שלהם לא רוצה לשמוע את הדברים האלה. לדעתי, הדברים האלה מעמיקים את הפערים ומביאים לכך שהצעות חוק שמתגלגלות עכשיו בכנסת עלולות לקרום עור וגידים ולהגיע למצב שבו, אני חושב, הנוחות של חברי הכנסת היום עלולה להיות בסכנה. אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שבזמן הזה כולם צריכים לשמור על איפוק, ולא לעשות את מה שאף אחד מאתנו לא היה רוצה שייעשה נגד חברו. גם אם היה זה חייל לא יהודי, כולנו היינו עושים את הכול, וגם אם זה היה אזרח לא יהודי, היינו עושים את הכול כדי להחזיר אותו, ולא משנה מי מחזיק בו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת סילבן שלום. יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה ברזניץ. בבקשה, שלוש דקות לאדוני. שלמה ברזניץ (קדימה): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאילו המצב האובייקטיבי לא מספיק מסובך, קורה פה עוד משהו שמסבך אותו לאין שיעור. מסבך אותו מין סחרור שכולנו נכנסים לתוכו, סחרור שהתקשורת ניזונה ממנו בתיאבון רב. יש פה מין ריקוד מטורף, כל יום יש הצהרות חדשות, ראיונות כאלה או אחרים בעיתונות, וכבר יש אנשים שעושים בדיקה אם זה נכשל כישלון טוטלי או לא, ואולי אנחנו עדיין בראשית הפעולה עצמה. אנשים חכמים מאתנו במקומות רחוקים, כששאלו אותם מה דעתם על המהפכה הצרפתית, אמרו: קצת מוקדם מדי לנקוט עמדה כרגע. ופה, דברים שקרו אתמול, כבר יש עליהם דעה נחרצת: זה כישלון טוטלי, לא כך צריך לעשות את זה. אנחנו צריכים קצת ענווה גם בנושא הזה. כל דבר הוא קפיצת מדרגה, כל דבר הוא בסיס להצעת אי-אמון. אין שום גבולות לסחרור הזה, שמזין את עצמו כמו מין כדור שלג, ובוודאי לא תורם הרבה לפתרון הבעיות האמיתיות שהמדינה ניצבת בפניהן וצריכה להתמודד אתן. קצת פחות היסטריה לא תזיק לאף אחד מאתנו, קצת סבלנות ואורך רוח. הסיבה לפעולה, ואגב, גם בעניין הזה שומעים אין-סוף וריאציות – עד כמה שאני מבין את זה, נדמה לי שראש הממשלה והממשלה אמרו את זה בצורה חד-משמעית – היא אחת, ואחת בלבד: לשנות את כללי המשחק, כי לא ייתכן מצב שישראל נסוגה מאזור מסוים וזה מפורש לא נכון, וממשיכים לנקוט צעדים שמונעים כל אפשרות להתקדם. לכן המטרה היא לשנות את כללי המשחק, ולהביא לשינוי מצב שיכול לקדם משא-ומתן. אני חושב שעל זה אין ויכוח – שבתנאים שיתהוו בעתיד, כך אני מקווה, כשניתן יהיה לקדם משא-ומתן טוב ואמיתי, זה יהיה צעד מאוד מאוד חשוב קדימה. לצערי, גם הממשלה לא תמיד מדברת בקול אחד. יש יותר מדי דיבורים וקצת יותר מדי פטפטת. הלחץ על מקבלי ההחלטות, בתנאים שנוצרו בגלל החייל החטוף, הוא אדיר, ובגלל ההתערבות של אמצעי התקשורת רק גובר. אני חושב שבימים אלה אנחנו צריכים לחזק את ידי מקבלי ההחלטות, ולברך על המידתיות שבה הם מנהלים את המבצע. קל מאוד להוציא את זה משליטה ולתת לכל מיני מאוויים להשתולל. לא זה המצב, זה נעשה באחריות, ולכן צריך לדחות את ההצעה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת ברזניץ. נציגת סיעת העבודה-מימד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, גם כן שלוש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיבה על הצעת האי-אמון בעניין מצעד הגאווה בירושלים, משיבה בשם סיעת העבודה, היו"ר אחמד טיבי: את משתתפת בדיון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חברי חבר הכנסת יצחק לוי, שמעתי אותך גם בוועדת הפנים, הבאת סקר שמראה שרוב תושבי ירושלים אינם רוצים במצעד הגאווה בעירם. שמעתי אותך כאן שוב מדבר על הרוב, על כך שרוב חברי הבית, להערכתך, אינם רוצים במצעד הגאווה בירושלים. אני נאלצת לחזור על עניין שהוא פשוט טריוויאלי, כלל יסוד בדמוקרטיה: דמוקרטיה אינה רק רצון הרוב. דמוקרטיה, בעיני, קודש הקודשים שלה הוא זכויות המיעוט. רוב לא צריך לצעוד ברחובות. מיעוט צריך לצעוד ברחובות כדי לעמוד על זכויותיו. מיעוטים רבים מיוצגים בבית הזה. אני יודעת שהכללת כל המיעוטים יחד עלולה לקומם אחדים מהם, אבל חרדים הם מיעוט, מקופח לעתים קרובות; ערבים הם מיעוט, מקופח ומדוכא; נשים הן מיעוט, מיעוט סוציולוגי, לא מיעוט מספרי. אני מדברת במובן הסוציולוגי. יש כאן נציגים רבים למיעוטים. אליטות לא צריכות לצעוד במצעדים. האליטה הישראלית, שהחיתוך שלה ברור מאוד – גברים אשכנזים יהודים חילונים סטרייטים – לא צריכה לצעוד במצעדי מחאה. אם תעשה משאל, כולם יהיו בעד מצעד שלה. אבל מה לעשות שהמיעוט הוא שצריך לצעוד. המיעוט הזה, ההומוסקסואלים והלסביות, לא צריך לצעוד בתל-אביב, שכן בתל-אביב הוא אינו מיעוט שנוא. תל-אביב היא אחת מהערים הידידותיות ביותר בעולם להומואים וללסביות. המצעד שם הוא מובן מאליו. הם צריכים לעשות את מה שאינו מובן מאליו, בהיותם מיעוט. הם לא נאבקים על נטייה מינית, על מה שעושים בחדרי חדרים, המאבק שלהם הוא מאבק תרבותי, מאבק פוליטי, מאבק לזכויות, מאבק לנראות, מאבק שהוא מאבקו של כל מיעוט, גם מיעוט שאולי אתם באופן אישי מתעבים, והקונסנזוס נוטה לתעב מיעוטים מסיבותיו הוא. סבל עצום נגרם לילדים ובני נוער שהם הומוסקסואלים ולסביות, ובגלל הגינוי החיצוני והסלידה החיצונית הם חוששים להחצין את נטיות לבם ונטיות גופם, בגלל הדה-לגיטימציה שעושים להם. למצעד כזה יש חשיבות עצומה לילדים האלה, שלרבים מהם יש נטיות התאבדות בגלל הדה-לגיטימציה שעושים להעדפותיהם. לסיום, חבר הכנסת יצחק לוי, אני רוצה להתקומם על ההשוואה שעשית לגילוי עריות. גילוי עריות הוא עבירה פלילית קשה, חמורה, שפוגעת בחפים מפשע ובחסרי ישע. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם משכב זכר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ציבור ההומוסקסואלים והלסביות הוא בעיקרו ציבור שומר חוק, תורם לחברה, הוא חלק מחיי החברה הישראלית. בית-המשפט אמר דברו באשר למצעד הזה. חובה עלינו לגונן על הציבור הזה, וירושלים, צריך לומר, היא גם בירתם של ההומואים והלסביות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תרשה לי לשאול. הרי גם זה היה עבירה פלילית וביטלו אותה. באותה מידה אפשר לבטל גילוי עריות. החוקים בכנסת הם לא מסיני. שם הדברים לא משתנים. לכן אני רואה בהשוואה השוואה נכונה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אתה צודק. משכב זכר היה אסור על-פי חוק עד לפני זמן לא ארוך, וזה מעיד על כך שהדרך שהציבור הזה עושה סיזיפית מאוד, הדרך אל לב הלגיטימציה. יש להם עוד דרך ארוכה. אגב, גם הצבעת נשים בבחירות לפרלמנטים ובכלל בבחירות דמוקרטיות לא היתה קיימת על-פי חוק, והושגה אחרי מאמצים רבים. זו דרכו של מיעוט, הוא נאבק על זכויותיו ועל הנראות שלו ועל הלגיטימציה שלו. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם גילוי עריות. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת שלמה בניזרי מסיעת ש"ס, גם כן שלוש דקות, משתתף בדיון כנציג ש"ס. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת האי-אמון בטעות מקורה. זו לא הצעת אי-אמון בממשלה, זו הצעת אי-אמון בכל החברה הישראלית, שמקיימת בעצמה את מה שהנביא מקונן עליו: איכה היתה לזונה קריה נאמנה. זו הבעיה, לא ממשלת ישראל. ממשלת ישראל היא שגרמה למצעד הגאווה עכשיו? כל האי-אמון בכלל, לאן הידרדרנו, שברחובות ירושלים נבוא ונעשה מצעד גאווה. על מה גאוותם? סטייתם? נטייתם, יגידו האחרים? על מה גאווה? אותי בכלל חינכו בתיקון המידות עניין של ענווה. אז מה הקטע הזה של גאווה? אני הייתי קורא לזה בכלל מצעד הבושה. אותו מיעוט שאתם באים עכשיו להגדיר אותו, שהרי אנחנו יודעים שמדובר פה בפגם גנטי, אז מה הקטע הזה לבוא ולעשות מצעד גאווה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ באה וטענה פה ואומרת: מדוכא, נרדף, מסכנים. אדרבה, תגידו, פעם שמעתם על מצעד הסטרייטים? אני נכנס למשרד או לכנסת: היי, אני סטרייט? לא שמעתי דבר כזה. ברגע שאתם באים ואתם מבקשים לכאורה הכרה בחברה, לגיטימיות – אדרבה, אתם מנציחים את השוני. אתם אומרים שאתם אנשים נורמלים, רגילים, הכול בסדר, נכון? לא בא להתווכח אתכם. בעצם זה שאתם עושים את מצעד הגאווה אתם יורים לעצמכם ברגל, בראש, בלב. אדרבה, אתם רק מעוררים ומנציחים ומפגינים את השוני ואת הבעייתיות שבכם. אני במקומכם – במקום לצאת מהארון, הייתי נכנס לתוך גלוסקמה בכלל. מה זה היציאה הזאת? על מה לצאת? מה אתם סתם מעוררים פה מדון ומלחמה? שנים אנחנו מדברים פה בבית הזה, כל הזמן אנשי השמאל ואחרים מדברים אתנו על סבלנות, סובלנות. כשמדברים על הדברים הללו, כולם מדברים על סבלנות כלפי אחרים. נו, הנה מבחן הסבלנות האמיתית שלכם. למה דווקא ברחובות ירושלים, כשאתם יודעים שיש פה רגישות דתית? בירת הדתות בעולם. התאחדו כולם, כולם נקבצו ובאו לך. דתיים – בעצם, לאו דווקא דתיים; יהודים, מוסלמים, נוצרים, כל הדתות באו והתחברו ומבקשים מכם: אתם פוגעים ברגשותינו. אז במקום לבוא ולנסות להבין, במקום להבין את הרגישות – אצלנו כתוב בתורה על משכב זכר - תועבה: תועה אתה בה. ומה אומר הקדוש-ברוך-הוא: והיה כי יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך. כשהקדוש-ברוך-הוא רואה עריות, פריצות, זימה, מעשי סדום - אתם יודעים, רק בסדום הרי היו מתחתנים שם, ובמעשה מצרים, כמעשה ארץ מצרים אשר יצאתם שם, לא תעשו כן. שהיו כותבים שם כתובה לאיש - איש לאיש, ואשה לאשה, והיו מקומות שהיו כותבים גם כתובה לכלב וכלבה – ואני מאמין שזה גם יגיע לפה. עוד יום יבוא ונשתה יחדיו לחיים בחתונת הזוג עם הכלב. לאן אנחנו מגיעים? אנחנו מדרדרים את עצמנו בתור חברה יהודית. במקום שיתביישו במעשיהם – עושים פה מצעדי גאווה. אני לא רוצה לתת לגיטימציה ולומר לכם: לכו לתל-אביב. תרדו מעלינו. אנחנו מבקשים מכם רק דבר אחד – לכן הפנייה פה היא לאו דווקא לממשלה. הפנייה היא פשוטה מאוד - - - משה גפני (יהדות התורה): אז איך תצביעו? איך תצביעו? שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני, חבר הכנסת גפני, אתה יודע מה, לא רציתי להתגרות בך, אבל אתם לפני שנתיים ישבתם בממשלה והיה מצעד גאווה בירושלים. שכחת את זה, נכון? היו"ר אחמד טיבי: תודה. אדוני סיים את זמנו. שלמה בניזרי (ש"ס): לא הגשתם אז אי-אמון - - משה גפני (יהדות התורה): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): - - לא הגשתם אז אי-אמון. פתאום התפכחתם היום? משה גפני (יהדות התורה): לא התפכחנו - - - שלמה בניזרי (ש"ס): אז מה קרה? משה גפני (יהדות התורה): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): אני רק אומר לך. תראה, חבר הכנסת גפני, הרי חבל שהוויכוח יהיה ביני לבינך, כי הוא לא בינינו. הוויכוח שלנו עם אלה שנותנים לגיטימציה, אלה שמעוררים את הבעיה בחברה, אלה שמרחיבים. אמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ: מי שיודע את הנתונים אצל ההומואים והלסביות, אחוז ההתאבדות הוא פי-300 מאשר אצל בני-אדם רגילים. יש אנשים שדוחפים אותם על-כורחם לאותה תופעה מגונה; יש כאלה שנולדו עם פגם מולד, מה לעשות, אבל יש כאלה שנדחפים והם גורמים לבעייתיות בחברה והם גורמים לאנשים להרוג את עצמם. ולכן אנחנו - - - משה גפני (יהדות התורה): - - - היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת בניזרי. גלשת. שלמה בניזרי (ש"ס): סליחה, אדוני, אני רק אענה לו. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. תסיים. שלמה בניזרי (ש"ס): חבר הכנסת גפני, אומר לך רק דבר אחד. מכיוון שאנחנו ש"ס - אתם העליתם את הרעיון עכשיו - שלא ייווצר מצב שאנחנו לכאורה מתנגדים להצעה הזאת. אנחנו במקרה מקוזזים היום – חברי סיעת ש"ס, עם מפלגות אחרות - - משה גפני (יהדות התורה): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): - - אבל בעיקרון, אתה רוצה למקד את המאבק – צריך להעמיד פה את הבעיה ולהגיד: יש פה סכנת הציבור - - היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שלמה בניזרי (ש"ס): - - לפני שנה-שנתיים נדקרו כמה אנשים. מי יודע מה יקרה. אנחנו נגד כל אלימות - - היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת שלמה בניזרי, אתה גולש הרבה מעבר לזמן. שלמה בניזרי (ש"ס): - - אבל אני מקווה שמפה יצא מסר, אדוני – מסר לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה, שימנעו את זה מהסיבה הביטחונית. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת בניזרי. משה גפני (יהדות התורה): אבל אתם תישאו באחריות אם יקרה משהו. היו"ר אחמד טיבי: סיעת ישראל ביתנו - במקום חבר הכנסת ליברמן, ידבר חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה; שלוש דקות. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, חברי הבית, אנחנו בשבוע שעבר הורדנו את הצעת האי-אמון שלנו, כי בעצם חשבנו שאנחנו באים ומחזקים את ממשלת ישראל ברגעים הקשים, אבל מה שקורה הוא שפשוט ממשיכים בדרך הלא-נכונה, הלא-הגיונית. לא יכול להיות שאנחנו נמצאים אחרי ההתנתקות, כשהמהלך הזה בעצם לא הוכיח שום דבר למדינת ישראל. אנחנו מקבלים "קסאמים", אנחנו נכנסים למצב מלחמה, וראש הממשלה שלנו ממשיך לדבר על תוכנית ההתכנסות. מה שקורה, שאנחנו בעצם מגיעים למצב שלא לומדים, לא מפיקים לקחים. לדעתנו, כדי לא להגיע למצב הזה שוב, כדי שגם העולם וגם אזרחי מדינת ישראל יוכלו להבין מה המצב שלנו כאן, אנחנו באים ומביעים את האי-אמון שלנו, ומצרים על כך שאפשר להמשיך בדרך כזאת של התייחסות אל אזרחי ישראל ואל העולם החיצוני, פשוט בדרך של זלזול במה שקרה ובמה שקורה היום. אני גם רוצה לחזק את צה"ל במה שהם עוברים היום, ולהושיט את ידינו במה שאנחנו יכולים – לחזק את המשפחות שחייליהן נלחמים ומגינים על מדינת ישראל, ולהיות מאחוריהם. זה בסך הכול מה שאנחנו יכולים לעזור להם מהבמה הזאת. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תודה על אי-ניצול מכסת הזמן. יבוא, בשם סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה. שלוש דקות בלבד, מרגע זה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת האי-אמון לממשלה בגין מצעד הגאווה היא הצעה שאני הפעם – ממש כמו בהצבעות קודמות – אבל בעיקר רואה את עצמי מצביע הצבעת קודש, ממש הצבעת קודש; כיוון שאני שואל את עצמי אם היה יכול להתקיים מצעד כזה בוותיקן, אם היה יכול להתקיים מצעד כזה – להבדיל – במכה או במדינה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): היה ברומא. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ברומא יכול להיות, אבל לא בוותיקן. וגם לא היה עולה על דעתו של מישהו, כיוון שמדובר במקומות שיש בהם ריכוז גבוה מאוד של קדושה, כיוון שיש בהם ריכוז גבוה מאוד של מוסדות דת. חברת הכנסת יחימוביץ, תראי מה קורה. שלוש הדתות – היהדות, הנצרות והאסלאם – אומרות באופן מפורש, על מנהיגיהן: עזבו אותנו בירושלים. לא שאנחנו נותנים היתר לעשות את זה בתל-אביב, גם בתל-אביב דעתי לא נוחה, אבל בירושלים קיימת בעיה נוספת, מעל כל הבעיות. זה לא עולה בקנה אחד עם היותה עיר מקודשת לשלוש הדתות, עיר שיש בה אווירה מיוחדת, עיר שכולם - כולם - מתחשבים וזהירים מאוד בכל המהלכים שמנסים לעשות שם. אני אומר: מילא, אנחנו כבר רגילים שדורסים ולא מתחשבים ברבנים, בערכי יהדות, אבל תתחשבו בנצרות, תתחשבו באסלאם. בהם אסור להתחשב? ואבוי שהגענו לכך שאני צריך לעמוד מעל במה נכבדה זו ולומר את הדברים האלה. איך אנחנו יכולים לבקש מהעולם לכבד את ירושלים כעיר המקודשת לשלוש הדתות, אם אנחנו – רשויות השלטון הישראלי – איננו מסוגלים לדאוג לכבודה של ירושלים? בעיני זו ממש הכרזת מלחמה על ירושלים, על מעמדה, על קדושתה, על הרוחניות שלה. מה זה, מותר הכול? מותר לדרוס הכול? אין שום גבולות? הואיל וההחלטה היא בידי השלטון, לא בידי העירייה – כידוע, רוב העירייה מתנגד לעניין הזה - לכן הכרזת האי-אמון היא הכרזה מאוד מאוד נכונה. מי שמכריז מלחמה על קדושתה של ירושלים ראוי מאוד להצעת אי-אמון. לירושלים יש מספיק בעיות קשות וחמורות גם בלי הסוגיה המבישה הזאת. לכן אנחנו מבקשים: נא הורידו את ידיכם מירושלים הקדושה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת אורלב. חבר הכנסת אלחנן גלזר, מסיעת גיל, ינמק בשם הסיעה. שלוש דקות; בבקשה. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, סיעת גיל תתנגד להצעות האי-אמון אשר הוגשו היום לכנסת על-ידי סיעות האופוזיציה ותתמוך בממשלה. בימים קשים אלה, שבהם אנו מתמודדים מול אויב אכזר אשר לא בוחל בשום אמצעי על מנת לפגוע באזרחי מדינת ישראל ובחייליה, על האופוזיציה לגלות אחריות ולתמוך במדיניות הממשלה במלחמתה בטרור ובשולחיו. פעולת צה"ל ברצועת-עזה באה על מנת לפגוע בארגוני הטרור ובמשלחיו, למגר את תופעת ירי ה"קסאמים" המתמשך ולהחזיר את החייל החטוף גלעד שליט בשלום לחיק משפחתו. ירי ה"קסאמים" לעבר שדרות הפך לדבר שבשגרה. אין יום ואין לילה שלא נורים מטחי ירי לעבר העיר וגורמים לבהלה בקרב התושבים, הילדים, בני-הנוער, המבוגרים והקשישים כאחד. תחושת הפחד וחוסר הוודאות באשר לשעה שבה יפגע ה"קסאם" הבא נמשכת גם לאורך היום, בדרך לגן, בדרך לבית-הספר או בדרך לעבודה. בשבוע שעבר, לראשונה, נורתה רקטת "קסאם" לעבר אשקלון ונפלה במתחם קריית החינוך שבו נמצאים בתי-ספר. למרבה המזל, בשעה שבה נחתה הרקטה בתי-הספר היו סגורים ולא היו נפגעים. אבל המזל לא תמיד משחק לנו. ברצוני להזכיר לכנסת, כי בעבר היו כבר שישה נפגעים, ואני אזכיר כאן את שמותיהם: ב-28 ביוני 2004 נהרג אפיק זהבי-אוחיון מרקטת "קסאם" אשר נחתה בסמוך לגן-ילדים בשדרות; באותו אירוע נהרג גם מרדכי יוספוב, בן 49, תושב העיר; ב-29 בספטמבר 2004 נהרג יובל אבבה, בן ארבע, משדרות; ב-29 בספטמבר, באותו יום, נהרגה דורית אינסו, בת השנתיים, משדרות, ובאותו מטח רקטות נפצעו גם 27 תושבים; ב-14 ביולי 2005 נהרגה בנתיב-העשרה דנה גלקוביץ, בעת שישבה במרפסת ביתה; ב-21 בינואר 2005 נפצעה אנושות אלה אבוקסיס, בת ה-17, אשר הגנה בגופה על אחיה הקטן. ימים ספורים לאחר מכן היא מתה מפצעיה. השם ייקום דמם. לכן, בעת קשה זו על הכנסת להתאחד ולתת גיבוי לממשלה בהחלטותיה לגבי כל פעולה צבאית עכשווית ועתידית אשר באה להגן על תושבי מדינת ישראל מפני אותם ארגונים אשר הציבו להם למטרה את השמדת מדינת ישראל. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת גלזר. חבר הכנסת יוסי ביילין, בשם סיעת מרצ, יעלה ויבוא וישתתף בדיון על הצעות האי-אמון. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת מרצ-יחד היתה נכונה להצביע נגד הצעת האי-אמון בנושא מצעד הגאווה, כיוון שאנחנו מחייבים את המצעד הזה, אבל אנחנו נימנע בהצבעה משום שאיננו מוכנים אגב כך להעניק תמיכה לממשלה שבה אין לנו אמון. אני רוצה לומר דבר אחד לחבר הכנסת יצחק לוי ולחבריו אשר העלו את האי-אמון הזה. תביאו בחשבון מה עלול לקרות לעיר ירושלים על-ידי הדחייה הזאת, על-ידי דחיית מצעד הגאווה ודברים הדומים לזה. זאת העיר הענייה ביותר בישראל. אנשים עוזבים אותה כל הזמן, ואתם יודעים מי עוזבים. עוזבים חילונים, עוזבים אנשי המעמד הבינוני ועוברים למקומות אחרים. תחשבו על זה. מעבר לשאלה של מצעד גאווה, יש היבט של אנשים חילונים, מעמד בינוני בירושלים, אנשים משכילים, שנותנים לעיר הזאת יתרון לא מבוטל. לפי דעתי, האינטרס האחרון שלכם זה לוותר על האנשים האלה בירושלים. אם ירושלים תהפוך להיות גטו שאנשים בורחים ממנו, שאנשים לא רוצים לחיות בו, שבאים רק למוסדות הממשלה או לכנסת או לדברים מסוג כזה, זה יהיה דבר שלפי דעתי כולנו כולנו נצטער עליו, ומצעד הגאווה הוא חלק מהעניין. לגבי הצעות האי-אמון בנושא המדיני: אני שואל חברים כמו אופיר פינס, כמו יולי תמיר, כמו איתן כבל, השרים הנכבדים, אם היתה להם איזו השפעה על נושאים כמו הפגיעה בתחנת הכוח בעזה או מאסר השרים הפלסטינים. יש לי גם התשובה: זה לא בא לממשלה, זה לא בא לקבינט, זה לא נדון, והם נושאים באחריות מיניסטריאלית לכל הדברים האלה. כיוון שיש לי חשד עמוק, וגם תקווה, שהם מרגישים לגבי הדברים האלה כפי שאני מרגיש כלפיהם, אני שואל אותם עד כמה הם יוכלו לחיות עם החלטות מהסוג הזה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא רצית להיכנס לממשלה הזאת? יוסף ביילין (מרצ): לממשלה הזאת אני לא רוצה להיכנס. רציתי להיכנס כשקיוויתי שהיא תהיה ממשלה אחרת. היום אני אומר לך בפירוש, שאין לי מה לחפש שם. לגבי העמדה שלנו - אנחנו לא מציעים להיכנע לדרישות של החוטפים, לא זאת המדיניות של מרצ-יחד, אבל אנחנו מציעים לקבל את הרעיון של הפסקת אש כוללת, הפסקת אש שבמסגרתה ידובר גם על שחרור החייל החטוף גלעד שליט, גם על הפסקת ירי ה"קסאמים", גם על הפסקת הטרור, גם על הפסקת המבצע עצמו – "גשמי קיץ" – גם על הפסקת הירי הארטילרי שלנו, ועל החיסולים, ועל שחרור אסירים. כן, שחרור אסירים במסגרת כוללת. לפי דעתנו זה הדבר הנכון, והעמדה של הממשלה שאומרת, קודם תעשו את זה ואחר כך תעשו את זה, במקום לדבר עם הצד הפלסטיני, אם זה אבו-מאזן ואם זה מישהו אחר, על הפסקת אש כוללת, בעינינו היא טעות קשה. ולזה חייבים לצרף אופק מדיני, כי בלי אופק מדיני יהיה קשה לכולנו כאן להתקדם לעבר המטרה שלנו, שהיא מטרה של קידום האינטרס הישראלי, שהוא מדינה ישראלית לצד מדינה פלסטינית שחיה אתה בשלום. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ביילין. חבר הכנסת אברהם רביץ, מטעם סיעת יהדות התורה, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חופש הביטוי אינו חוק-יסוד ואינו נמצא בספר החוקים של מדינת ישראל, לא כולם יודעים זאת, כמו גם עקרון השוויון שאינו חוק-יסוד ואינו נמצא כלל בספר החוקים של מדינת ישראל, וגם זאת לא יודעים כולם, ולא במקרה. היו ניסיונות רבים לחוקק את החוקים הללו, הם נדונו בעשרות ישיבות של ועדת החוקה. והסיבה לאי-חקיקת החוקים החשובים היא שלא הגיעו לכלל הבנה והסכמה בנוגע לגבולות של החוקים הללו. גם היום, במסגרת הניסיון לחוקק חוקה לישראל, נערכו וייערכו דיונים בקשר לסייג לחוקים. הסייג אינו גדר חיצונית, אלא לב לבם של החוקים ונשמת אפם. אם לא נדע לקבוע את הסייג, אנה אנו באים. חוקים אלו עלולים לפרוס כנפיים ולכלות כל חלקה טובה בחיינו ולהביא לבבל של חיי החברה ולהפקרות מוחלטת בערכי היסוד של הקיום האנושי. הבג"ץ התגבר על הלקונה ומילא את החסר באופן מלאכותי באומרו כי חוקים אלה נמצאים בגבהי גבהים והם אינם צריכים להיכתב עלי ספר, משל היו חוק החוקים הגובר על כל חוק וחיים בפני עצמם, ואין צורך שהמחוקק ייתן דעתו עליהם, כאילו הם שייכים לשמי שמים ויונקים מהיוניספירה ללא שתיגע בהם יד אדם. דמוקרטיה, שזה שלטון האדם, תיסוג מחוקים שמימיים כאלו. מחשש של ריח רליגיוזי לחוקים שמקורם כל כך גבוה, הוסיף הבג"ץ ממד אנושי להצדקת הלגיטימיות של החוקים שלא נחקקו, בהסמיכו אותם כנגזרים מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך מה לעשות, חברי חברי הכנסת, מה לעשות כאשר החירות או חופש הביטוי פוגעים בכבוד האדם? אז יחזרו לגבהים בלתי מוגבלים ויתרוממו מעל היסוד האנושי, בשיטת רצוא ושוב, העיקר לבשם את העולם ברוח הליברלית ולהיות נחשבים כנאורים. אדוני היושב-ראש, הנושא העומד בפנינו יש לו שני היבטים - האחד של הפרט, של האדם עם עצמו, ובזה אומר רק משפט אחד: אין זה נכון, כפי שיש האומרים, שאדם אינו יכול לשנות את הרגלו מכיוון שזה מולד ולא קנוי. האמת היא שכל אדם נולד עם כל התכונות והנטיות מכל הסוגים והמינים, טובים ורעים, אך תפקידו להתמודד ולהתגבר, וגם יוכל ויצליח. אבל, כמובן, כאשר אינו עושה מאמצים, ההרגל נעשה טבע, וזו תמציתו של כוח הבחירה שניתנה לאדם. אבל, רבותי, פרשתו של היחיד אינה צריכה לידון בפרהסיה ואין זה הנושא שלנו היום. ההיבט השני הוא ציבורי, השייך לפרהסיה של כולנו, ומקרין על חלושי הדעת, שאין בכוחם להתמודד מול המאבק הפנימי שלהם, המאבק לניצחון היצרי, והוא גם יוצר את התדמית השלילית כלפי החברה בישראל והעולם כולו, המצפה כי מציון תצא תורה לכל העמים. אנו מתריעים על הוצאת החיים האינטימיים, שהמין האנושי כולו הסכים שכחלק מכבוד האדם יש לנהוג בהם צניעות. אם היו יוצאים לחוצות במצעד ביזיון הבא לציין כל צורת יחסים אינטימיים, ולהפגין, למשל, יחסים מצ'ואיסטים, גם אז חברה בריאה היודעת לשמור על כבודה היתה אוסרת לעשות זאת ברחובה של עיר, ובמיוחד בירושלים, הזוכה למקומה בלבותיהם של כל באי עולם כעיר קדושה לישראל, לכל העמים ולכל הדתות. כיצד ניתן לפגוע - אני פונה לממשלה - באמונתם של מאות מיליונים מבני כל הדתות, האוסרות התנהגות פרוצה כזאת? האם הממשלה לא חשה מה התנהגות כזאת יכולה לגרום ליחסי הכבוד שרוחשים בכל העולם לארץ-ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל, על אשר חיללו את קדושתה של בירת העולם? אני קורא לממשלת ישראל לעצור את החרפה, ולמשטרת ישראל להפעיל את שיקול דעתה לשלום הציבור, ונאמר שלום על ישראל. אני קורא מראש לבג"ץ, אם יובא נושא זה לדיון בפניו, לאחר שממשלת ישראל תאסור את המצעד, ואני חושב שיובא, שידעו להתעלות על-ידי שירדו אל העם ויחושו את הרגשת החרפה, הביזיון והאי-כבוד ויחזקו את ידי הממשלה. בזאת ייבחנו. הרי מדינת ישראל אמורה להיות גם מדינה יהודית, סוף כל סוף, ולא רק דמוקרטית. מאתי, אזרח מאזרחי הארץ האהובה עלי ויקרה לי ולכל תושבי הארץ הזאת, אשר עיני השם עליה מראשית שנה ועד אחריתה - לחברי הכנסת אומר, כל הצבעת מחאה תוסיף כבוד לכנסת, לעמנו ולארצנו. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, הרב רביץ. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. חברי הכנסת, אנחנו הולכים לקראת סיכום הדיון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת מהצעות האי-אמון נשאה את הכותרת: ליקויים במערכת ההסברה הישראלית - וכנראה הציניות מרקיעה שחקים בבית הזה. הרי יש כאלה שמבקשים לייפות את המכוער והמכוער מאוד. איך אפשר לשווק לעולם תמונות של שרים וחברי פרלמנט המובלים באישון לילה מבתיהם לבתי-מעצר? מה חשבו אותם מציעים? באילו צבעים לצבוע את הגשרים המופצצים בעזה ובאיזו קוסמטיקה צריך להשתמש על מנת לצייר ולשווק את תחנת הכוח שמייצרת חשמל ברצועת עזה ל-1.4 מיליון אנשים? ואיך חשבו לשווק תמונות של משפחות, שמוכחדות זו אחר זה, בהפצצות שנקראות "בטעות" - לשווק אותן לעולם בצבעים ורודים ויפים? בטוח שאפשר לשווק אותן בצבעים אדומים, וראיתי אותן בצבע הזה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהבעיה היא לא במערכת ההסברה, הבעיה היא במערכת קבלת ההחלטות. מבצע שנקרא מבצע שמתגלגל למלחמה, שגובה מחירים בדם יקר של אזרחים, שאין להם נגיעה במעשי לחימה, והריגתם או רציחתם, אינו יכול לקדם את שחרורו של החייל, הוא הוא הבעיה. ומי שרוצה שפרצופה של ישראל בעולם ייראה יפה יותר ומאופר יותר, צריך שהפעולות שלה יהיו אנושיות יותר, ולא פעולות שמכוונות על-ידי שיכרון הכוח והמחשבה שהכוח והארסנל הצבאי הם שיכריעו את הסכסוך. גברתי היושבת-ראש, יש בדיחה ישנה ששמעתי כשהייתי עוד ילד, על אדם שלא נחה דעתו מצילום שעשה אצל הצלם. הוא רץ לצלם ואמר לו: איזו תמונה זאת? איך אתה מוציא לי תמונה כזאת? אמר לו: חביבי, צלם חמור, יצא חמור. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת ואסל טאהא. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי מהשר המקשר, השר יעקב אדרי, על ההחלטה להעניק מעמד של אזור עדיפות א' לאזורי התעשייה בסקטור הערבי, לכל האזורים. כשאנחנו בודקים, ומהניסיון שלי ומהידע שלי ומהאינפורמציה שיש לי, אזורי התעשייה בסקטור הערבי ספורים. אפשר לספור אותם אולי על אצבעות יד אחת. יש החלטות להקים אזורי תעשייה, ומברכים על כל החלטה חיובית, אבל היו הרבה החלטות, השר אדרי. ב-1989, ההחלטה הראשונה על סגירת פערים ושוויון היתה של ראש הממשלה יצחק שמיר. היתה החלטה. מאז הפער התרחב. אחרי ההחלטה של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, היו הרבה החלטות בכיוון הזה, ויש גם מספרים, אתה יכול לבדוק. אדוני השר אדרי, לכן, לא למהר, לחכות. אמרת שתוך שלושה חודשים הכול יסתיים, הכול ייושם. אני אומר לך מהניסיון שלי, שרק המיפוי לא יסתיים לא בשלושה חודשים ולא בשישה חודשים. זה לא קל. מה עוד שאתה מטיל את זה על הרשויות, שאין ביכולתן לשלם משכורות היום. השר יעקב אדרי: זה בגלל הניהול הכושל. ואסל טאהא (בל"ד): בתוכנית הכלכלית נתנה להם הממשלה הנוכחית את מענקי האיזון. שר הפנים הבטיח לפני כמה ישיבות כאן, שהוא ייקח על עצמו לגייס 150 מיליון שקל, כדי להחזיר את רמת מענקי האיזון לזו של 2002. זה רק הבטחות, זה רק מלים. אני לא אומר שהכול טוב ויפה, אני לא אומר שהניהול מצוין. בדיוק כפי שמתרחש בסקטור היהודי, יש כאלה ויש כאלה. אבל מה שהמועצות המקומיות הערביות מקבלות בנושא הזה זה רק הבטחות. אני יודע ואתה יודע, כראש עיר לשעבר, שעל מנת לתכנן אזור תעשייה - זה לא ייגמר בשלושה חודשים, אם זה יהיה בידי מועצה חלשה שאין בכוחה לדחוף. השר יעקב אדרי: מי אמר שלושה חודשים? אני לא מבין מאיפה הוצאתם את זה. ואסל טאהא (בל"ד): אתה אמרת, שתוך שלושה חודשים זה ייגמר. השר יעקב אדרי: אני אמרתי ככה? הוא אמר. אני אמרתי חמש שנים ההחלטה. ואסל טאהא (בל"ד): לכן התפלאתי לשמוע, אפילו בחמש שנים. יש תוכניות שהיו במשרד ראש הממשלה לפני חמש שנים, ועד עכשיו הן לא יושמו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אחמד טיבי יחתום את הדיון. חברי הכנסת, מייד נעבור להצבעות. בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לעתים קורא כמה הצהרות, שומע הצהרות מצד הממשלה, ואף שאני סובל מאינטליגנציה ברמה בינונית, אני לא מצליח לרדת לעומק ההצהרות האלה. הממשלה אמרה מייד עם פרוץ המשבר הזה, שהיא תעשה הכול כדי להחזיר את החייל, ומייד לאחר מכן אמרה, שהיא לא תנהל משא-ומתן לשחרור אסירים. היש דבר והיפוכו יותר משני המשפטים האלה? עלתה הצעה, רבותי חברי הכנסת, שמדברת על הפסקת אש כוללת, שבה יופסק ירי ה"קסאם", ובדין צריך להפסיק את ירי ה"קסאם" - אין להפציץ שכונות אזרחיות ואין לפגוע באזרחים. רוחמה אברהם (קדימה): תקרא להפסיק את ירי ה"קסאם". אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יכול להיות שגברתי לא מבינה עברית, ולכן היא לא ירדה לעומק דעתי. הדברים שאני אומר הרי ברורים, ובדין צריך להפסיק את ירי ה"קסאם". אני אומר שאין לירות טילים על אוכלוסייה אזרחית – ברור, חד-משמעי, בלי "אבל". משא-ומתן על הפסקת אש דו-צדדית, כאשר צה"ל גם יפסיק את ההתקפות מהאוויר, את החיסולים, את הפלישה לעזה, וינוהל משא-ומתן על שחרור אסירים. אלי אפללו (קדימה): למה לא גיניתם את הנושא של החייל השבוי? למה אתם לא מגנים את זה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, מול הצעה כוללת כזאת, שאמורה, אגב, גם לסיים את המשבר בצורה שקטה וגם להוריד את כולם מהעץ הגבוה - גם להוריד את כולם מהעץ הגבוה וגם לסיים את המשבר ולמנוע שפיכות דמים – הרי כל חברי הבית הזה יודעים שבמוקדם או במאוחר בפרשה הזאת יהיה שחרור אסירים. אין ברירה, זה מה שיהיה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): זה רעיון לא רע תמורת אבו-דיס. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, למה לא לחסוך שפיכות דמים של ישראלים ופלסטינים, עד שנגיע לנקודה הזאת? זה מה שיקרה בסופו של דבר. ומי שאומר: נעשה הכול כדי לשחרר את החייל, אמור להביא בחשבון ולהתייחס באופן חיובי, קונסטרוקטיבי, להצעה הזאת שמדברת על הפסקת אש כוללת. אלי אפללו (קדימה): לתת לו צ'אנס לחטוף עוד חייל. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש לחתור לסיום המשבר, שלא ייפגעו חיילים ולא אזרחים, לא תהיה אלימות ולא שפיכות דמים. אלי אפללו (קדימה): למה לא גיניתם את זה? לא שמעתי אותך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שפיכות דמים היא לא חד-צדדית, היא דו-צדדית, ולכן צריך לחתור לסיומה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. חברי הכנסת, ראש הממשלה, חברי השרים, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אני לא אחשיב שום הצבעה של חבר כנסת שאיננו יושב במקומו. לפנינו שבע הצבעות נפרדות. אנחנו עוברים להצבעה בנושא: מצעד הגאווה בעיר הקודש ירושלים - של סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה. הצבעה שמית, כפי שביקשו 20 חברי כנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם – נגד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – נגד אהוד אולמרט – נגד חיים אורון – נמנע זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – נגד אפי איתם – בעד מיכאל איתן – אינו נוכח רפי איתן – נגד אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – אינו משתתף בהצבעה זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – נגד גלעד ארדן – נמנע אורי אריאל – בעד זאב בוים – נגד יוסף ביילין – נמנע בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח יעקב בן-יזרי – אינו נוכח שלמה בניזרי – אינו נוכח מנחם בן-ששון – נגד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד שלמה ברזניץ – נגד מוחמד ברכה – אינו נוכח עזמי בשארה – אינו נוכח אליהו גבאי – אינו נוכח זהבה גלאון – נמנעת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – נגד משה גפני – בעד עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – נגד שמואל הלפרט – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח צבי הנדל – בעד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – נגד אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יצחק זיו – נגד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – בעד שי חרמש – נגד ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דוד טל – אינו נוכח אסתרינה טרטמן – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – אינו נוכח משה גפני (יהדות התורה): אולי נחכה לו? מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) דני יתום – נגד איתן כבל – נגד אמנון כהן – אינו נוכח יעקב כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח רן כהן – נמנע משה כחלון – נמנע ישראל כץ – נמנע ציפי לבני – נגד לימור לבנת – נמנעת יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד גאלב מג'אדלה – נגד שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – אינו נוכח אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח שרה מרום-שלו – נגד יורם מרציאנו – נגד משולם נהרי – אינו נוכח מיכאל נודלמן – נגד דני נוה – נמנע אורית נוקד – נגד בנימין נתניהו – נמנע חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – נגד ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – נגד גדעון סער – נמנע גדעון עזרא – נגד אופיר פינס-פז – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח שמעון פרס – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – בעד ראובן ריבלין – נמנע חיים רמון – נגד יוסף שגאל – אינו נוכח יובל שטייניץ – נמנע מאיר שטרית – נגד יורי שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – נמנע שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – נגד משה שרוני – נגד נתן שרנסקי – נמנע רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד אני חוזר על שמות אלה שלא נכחו. משה גפני (יהדות התורה): באמת, איפה ש"ס? מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח מיכאל איתן – אינו נוכח חיים אמסלם – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח שלמה בניזרי – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עזמי בשארה – אינו נוכח אליהו גבאי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח אבשלום וילן – נמנע יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דוד טל – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח אופיר פינס-פז – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח שמעון פרס – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח יוסף שגאל – אינו נוכח יורי שטרן – אינו נוכח האם יש מישהו שלא קראתי בשמו? משה גפני (יהדות התורה): רגע, לא סיימת, סיעת ש"ס לא הצביעה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גפני, אני מאוד מודה לך, תחלוק עם המזכיר את המשכורת שלו באמצע החודש הבא. תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה נוספת. בבקשה, אדוני המזכיר. נמנעים – 16, נגד – 47, בעד – 21. אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא השני של האי-אמון: ירי ה"קסאמים" על אשקלון - מטעם סיעת הליכוד. אני רואה חברי כנסת שלא יושבים, אני תיכף מפעילה את ההצבעה. חבר הכנסת גפני, פעם שנייה וסופית בהחלט. בבקשה, תפעול הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – 43 נמנעים - 13 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: נא להוסיף את הקולות של השר מופז והשר איתן. ובכן, הצעת האי-אמון של הליכוד לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה הבאה, הנושא השלישי: הליקוי במערכת ההסברה של מדינת ישראל - מטעם ישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 47 נמנעים - 12 הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, הצעת האי-אמון לא התקבלה. לקצרניות, נא להוסיף את השר איתן, את השר מופז ואת חבר הכנסת יורם מרציאנו. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הרביעית. ההצעה הרביעית: התנהלותה בתחום המדיני - מטעם סיעת מרצ-יחד. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 11 נגד – 50 נמנעים - 25 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון של סיעת מרצ-יחד לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא החמישי: מדיניותה החברתית והכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית - מטעם סיעת רע"ם-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 7 נגד – 49 נמנעים - 18 הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא השישי: מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 12 נגד – 50 נמנעים - 17 הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. נא להוסיף את השרים איתן ומופז. אנחנו עוברים להצבעה השביעית והאחרונה בנושא האי-אמון: מדיניותה של הממשלה במישור החברתי, הכלכלי והמדיני - מטעם סיעת בל"ד. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 7 נגד – 51 נמנעים - 15 הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. נוסיף את שני השרים. הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 1884.] היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה אחרת, על הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 75) (מאגר מידע לעניין נהגים שנפסלו למלהחזיק רשיון נהיגה), התשס"ו-2005. לא הוגשו התנגדויות, אשר על כן אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הודעת הוועדה – 88 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 75) (מאגר מידע לעניין נהגים שנפסלו מלהחזיק רשיון נהיגה), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: נא להוסיף את השרים מופז ואיתן. ההצעה התקבלה. הודעת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 1810.] היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת העלייה והקליטה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות לניצולי השואה, התשס"ו-2005. אין הסתייגויות. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הוועדה – 92 נגד – אין נמנעים - אין הודעת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות לניצולי השואה, התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: נא להוסיף את השרים מופז ואיתן. ההצעה התקבלה. הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב רביעי, חוב' ח', עמ' 27346.] היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לנושא הבא: הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 15) (הגדרת נכה), התשס"ו-2006. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, לתפוס את מקומו. בבקשה, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (בשם ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, אני עדיין לא חבר הכנסת ליצמן. ועדת הכספים מבקשת להחיל דין רציפות על הצעת חוק שמספרה כ/112, הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 15) (הגדרת נכה), התשס"ו-2005, של חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק חשובה זו באה לעשות צדק עם ניצולי השואה ששהו על אדמת גרמניה ביום 1 בינואר 1947 ועל-פי המצב כיום אינם זכאים למלוא ההטבות המוענקות בחוק. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אנחנו ממשיכים בישיבה. אני מבקש שקט באולם. הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב שלישי, חוב' ל"ו, עמ' 23831; מושב שלישי, חוב' ט', עמ' 17389; מושב רביעי, חוב' ח', עמ' 27326.] היו"ר יצחק אהרונוביץ: הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 33) (היעדרות מעבודה של אם מאמצת), התשס"ה-2005; הצעת חוק איסור כפיית פוליגרף במסגרת יחסי עבודה, התשס"ה-2004; הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו, התשס"ו-2005. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, לעלות לבמה ולמסור את ההודעה. רבותי, קצת שקט. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה להחיל דין רציפות על שלוש הצעות חוק: הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו, התשס"ו-2005; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 33) (היעדרות מעבודה של אם מאמצת), התשס"ה-2005; הצעת חוק איסור כפיית פוליגרף במסגרת יחסי עבודה, התשס"ה-2004. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת משה שרוני. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר יצחק אהרונוביץ: הנושא הבא: צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006. אני מזמין את שר הפנים להציג את הצו. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אנחנו מביאים היום לכנסת את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, להארכת תוקף - - - בנימין נתניהו (הליכוד): סוף-סוף אני מסכים אתך. שר הפנים רוני בר-און: אם היית חושב קצת יותר לעומק, היית מסכים אתי הרבה קודם, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא. כך או כך, ובהסכמת יושב-ראש האופוזיציה, אני מתכבד להביא את הארכת התוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). לפי סעיף 5 לחוק האזרחות והכניסה לישראל, בסמכות הממשלה ובסמכות הכנסת להאריך את תוקף החוק לתקופה שלא תעלה על שנה. הרקע לעניין הזה - ביום 6 באוגוסט 2003 נכנס חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) לתוקפו. החוק נקבע בהתאם להחלטת הממשלה 1813 מיום 12 במאי 2002, ומסדיר את מתן האזרחות ורשיון הישיבה בישראל במסגרת איחוד משפחות לתושבי הרשות הפלסטינית וזרים ממוצא פלסטיני. הרקע להחלטת הממשלה, לאחר מכן לחקיקת החוק הנדון, היה המבחן למציאות הביטחונית מאז שפרץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים. המציאות הזאת הראתה בעליל מעורבות גוברת והולכת של פלסטינים תושבי האזור בפעילות טרור, בכלל זה סיוע לביצוע פיגועי התאבדות. הפלסטינים האלה ניצלו את מעמדם בישראל שנתקבל בעקבות הליכי איחוד משפחות עם ישראלים, מה שהקנה להם תעודת זהות, מה שקנה להם, עם תעודת הזהות הזאת, אפשרות תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל. ובכך הפכו אותם פלסטינים בעלי תעודת זהות לאוכלוסייה המועדפת על ארגוני הטרור לביצוע פעולות עוינות בשטח המדינה. תוקף החוק נקבע אז לשנה אחת, ועם תום השנה הוארך תוקפו עוד פעמים מספר, ולאחרונה הוארך עד ליום 31 באוגוסט 2005. ביום 1 באוגוסט 2005 תוקן החוק, ובמסגרת התיקון הרחבנו את החריגים המאפשרים מתן היתרי שהייה בישראל לאוכלוסיות בעלות סיכון ביטחוני מופחת. במסגרת אותו תיקון הסמכנו לקבל בקשות לאישור שהייה בישראל לתושבי אזור – תושבים ממין זכר - שהם בני-זוג של ישראלים, שגילם של אותם זכרים, שמתחתנים עם בני-הזוג השוהים בישראל, מעל 35, כאשר על בנות-זוג החלנו את גיל המינימום ל-25. כן ניתנה הסמכות לאשר בקשות כאמור עבור קטינים תושבי האזור, לשם מניעת הפרדתם מהוריהם השוהים כדין בישראל. עם זאת קבענו בחוק, כי גם במקרים חריגים אלה לא יינתן אישור שהייה בישראל לתושב האזור אשר שר הפנים או מפקד האזור סבורים כי הוא או בן המשפחה שלו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינה. על-פי סעיף 5 לחוק, כפי שתוקן, אמור היה תוקפו של החוק הזה לפוג ב-31 במרס 2006. היות שמועד זה נפל בתקופת ארבעת החודשים שלאחר החלטת הכנסת השש-עשרה להתפזר, הוארך תוקפו מכוח סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת עד לתום שלושת החודשים הראשונים מיום כינונה של הכנסת השבע-עשרה. תקופת שלושת החודשים האלה מסתיימת, בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, ביום 16 ביולי 2006, קרי, בשבוע הבא, חסר יום אחד. לדעת גורמי הביטחון, לא חל שינוי במציאות הביטחונית שהיוותה בסיס לחקיקת החוק הזה בכל הנוגע לכוונות של ארגוני הטרור לנצל את תושבי האזור הנושאים תעודה ישראלית למעורבות בסיוע לביצוע פיגועי טרור. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נהיה גרוע יותר. שר הפנים רוני בר-און: כדי להניח את התשתית להארכת המועד, די לנו אם נקבל את ההנחה שלא חל שינוי לטובה. אם חל שינוי לרעה, זאת צרה אחרת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם חל שינוי לרעה, צריך לדחות בשנה. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת צבי הנדל, גורמי הביטחון לא ביקשו מאתנו לתקן בעניין הזה, וחזקה עליהם שאת הניתוח שאתה עשית הם ידעו לעשות. אילו הם חשבו שזה המצב, הם היו באים אלינו ומבקשים לתקן גם את הרף הזה. מה שחשוב ומה שהשתנה בינתיים, בין הפעם הקודמת לפעם הזאת, הוא העובדה שהנוסח המתוקן של החוק עמד בביקורתו של בית-המשפט העליון בשבתו לדין כבית-המשפט הגבוה לצדק. אבל – והאבל הזה איננו מבוטל - ההכרעה שם נפלה על חודו של קול, שישה נגד חמישה. יש טוענים בכה ויש טוענים בכה, אנחנו לא ניכנס בדיון הזה לפרשנות של דעת המיעוט ודעת הרוב והדעה המכריעה של כבוד השופט אדמונד לוי. נוכח ההערות שהשמיעו בבית-המשפט העליון גם שופטי הרוב וגם שופטי המיעוט, על אודות המורכבות של החוק והקשיים שבהארכתו לתקופה ממושכת, אנחנו מציעים הפעם הזאת להאריך את תוקפו של החוק לתקופה של שישה חודשים בלבד. במקביל - וזאת יש לדעת וחשוב לדעת - במקביל להארכה שאנחנו מבקשים כאן היום, אנחנו עושים כעת, גם במשרד הפנים וגם במשרד המשפטים, עבודת מטה מקיפה להכנת חקיקה אשר תקבע הסדרים לעניין הענקת מעמד בישראל לזרים, בעיקר לבני-זוג זרים של ישראלים. באופן אישי אני יכול לומר לכם, שסמיכות הזמנים – לא אגיד מפתיעה – יש בה עניין, מחר אנחנו מקיימים את הדיון המרכזי בנוכחות שר הפנים, היועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים של משרד הפנים, מינהל האוכלוסין ומחלקת החנינות במשרד המשפטים. זהבה גלאון (מרצ): למה לא יכולתם להכריז על הקפאת החוק עד שתסיימו את הכנת החוק החדש - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שיעברו לגור בשטחים. שר הפנים רוני בר-און: חברת הכנסת גלאון, שמעתי את הפתיח לשאלה שלך ואני מנחש גם את האמצעיתא וגם את הסיפא. לוחות הזמנים שהוכתבו הם כאלה, שמהלך החקיקה של החוק שאנחנו מבקשים להגיש כעת לא יכול להתקיים בחופזה, משום שאנחנו לא רוצים לבוא עוד פעם עם חוק – ממילא הוא יצטרך להידון כנראה בבג"ץ, הרי אנחנו מכירים את המציאות; אם נמשוך את השמיכה ימינה משמאל, ילכו לבג"ץ, ואם נמשוך שמאלה מימין, ילכו לבג"ץ. אנחנו רוצים להביא לבג"ץ עבודת חקיקה מסודרת, שתכליתה להסדיר כמיטב היכולת את כל הבעיות של כל הצדדים המעוניינים באותו חוק. זה מהלך שלא יכולנו לעשות בטווח הזמן מאז הפסיקה של בג"ץ, לכן הלכנו למינימום, ביודענו שהמינימום הזה, מבחינת הארכה, מקובל גם על בית-המשפט הגבוה לצדק. אני מציע אפוא ומבקש מהבית לאשר את זה. אני מזכיר לכם, שהחלטת הממשלה הזאת תהפוך לחוק, מבחינת הארכה, רק בקריאה אחת של הבית הזה. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לשר הפנים. אנו עוברים לדיון. הדיון הוא אישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני. רבותי, הזמן המוקצב הוא שלוש דקות, אני מבקש להקפיד. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, מסתבר שמדינה מביאה חוקים שהם אנטי-דמוקרטיים בעליל כאשר היא סבורה שהיא צריכה לשמור על אופיה, על ביטחונה. מסתבר שיש דברים שהממשלה עושה, שהם באמת אנטי-דמוקרטיים - כאשר יש צורך חיוני. לכן לא הבנתי את הדיון על הסעיף הקודם של האי-אמון על מצעד "הגאווה". קודם כול לא הבנתי את מצעד הבריחה של ש"ס. למה ש"ס ברחו? מה מצעד הבריחה הזה? אני השתכנעתי מהנאומים של חברי ש"ס, גם במליאת הכנסת וגם בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, ולא הבנתי למה היה מצעד הבריחה הזה. האמת, אדוני היושב-ראש, גם השתכנעתי ממסע הפרסום של ש"ס שילד רעב אינו לומד. השתכנעתי, ואני באמת סבור שילד רעב אינו לומד. המצב החברתי של הממשלה הקודמת ושל הממשלה הנוכחית באמת גורם לכך שיש הרבה מאוד ילדים רעבים, שבגלל זה הם גם לא לומדים. השתכנעתי. קריאה: מה הנושא? משה גפני (יהדות התורה): הייתי בטוח שכאשר ש"ס תצטרף לקואליציה היא תיקח תיקים חברתיים, ולפתע אני מגלה שאילו תיקים לקחה ש"ס? - את משרד התמ"ת ואת התקשורת, שהם משרדים שקשורים לעשירים. אלה לא משרדים שאפשר לפעול בהם בנושאים של רווחה. יעקב מרגי (ש"ס): שחררו את הרווחה. משה גפני (יהדות התורה): אלה לא תיקים שאפשר לסייע בעזרתם לערי הפיתוח. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): סוף-סוף הוא מדבר כמו שצריך, למה אתם מפריעים לו? משה גפני (יהדות התורה): אלה לא תיקים שבעזרתם אפשר לסייע לילד רעב, שבגלל זה הוא לא לומד. האמת היא שאני רוצה לפנות למאות אלפי אנשים שהצביעו ש"ס. עזמי בשארה (בל"ד): בכל זאת, כמה מלים על החוק עצמו? משה גפני (יהדות התורה): אני רוצה לפנות אליהם ולשאול, האם הם העלו בדעתם שהם הצביעו בעבור מפלגה שתברח כאשר יעלה נושא כמו זה שהיה כאן קודם? מישהו שהצביע ש"ס העלה בדעתו שבנושא כזה ש"ס תברח? האם מישהו העלה בדעתו שאם ש"ס תצטרף לקואליציה היא תיקח את משרד התקשורת כדי לעזור ליזמים הגדולים, אנשי התקשורת? האיש שהצביע ש"ס, זה שהילד שלו רעב, אין לו שום קשר לזה. האם מישהו מעלה בדעתו שמי שהצביע ש"ס ציפה שיושב-ראש התנועה שלו, שאותו הוא שלח לכנסת, יהיה סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת? היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. נגמר זמנך. משה גפני (יהדות התורה): אבל יש לי עוד הרבה מה לומר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: משפט סיום. משה גפני (יהדות התורה): אני לא אמשיך, אבל בנאומים הבאים שלי אני אמשיך. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. מאחר שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה היה פה ולא שמע, אני מבקש שיגיע לפה. אני עושה את זה לפנים משורת הדין. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, מי שלא נמצא – תדחה אותו קצת. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בסדר, אני אוהב לקבל עצות. זה בסדר, זאת עצה טובה, אבל הוא היה פה, סמוך לדלת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אם בזה שלא אקח את זכות הדיבור אגרום לחבר הכנסת הנדל להיות רגוע יותר, אני מוכן לוותר על זכות הדיבור. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חס וחלילה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): חבר הכנסת צבי הנדל, אבל אני חשבתי שאולי יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, שעומד לדון בחוק הזה, הוא גם אזרח ערבי שיהיה כדאי ומעניין לשמוע אותו. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ששמעתי את שר הפנים. כדאי אולי ששר הפנים החדש, בקדנציה הזאת, ישמע את הדברים, כי הוא לא שמע אותם לפני כן. הוראת השעה הזאת נדונה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה באומץ לב ציבורי ובמחשבה מפוכחת. אני חוזר ואומר לשר הפנים, כמו שאמרתי לקודמו בתפקיד, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שהיום הוא שר המדע, הטכנולוגיה והספורט. שר הפנים רוני בר-און: טכנולוגיה ירד. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): תודה רבה על התיקון. גם כאשר צה"ל לא היה נכנס ולא היה יוצא, אדוני השר, ועל זה לא יכולים להתווכח גם במערכת הביטחון, לא פסקו, לצערנו הרב, הפיגועים. אני ממליץ לך לנהוג באומץ לב ציבורי ולשקוד, יחד עם המטה הגדול שמנית, להביא לנו הצעת חוק קבועה, ברוח הדברים שפסק בג"ץ, שאתה נוטה לכבד אותו – לא רק כמשפטן וכעורך-דין אלא גם כאזרח. ההכרעה בשישה מול חמישה בבית-המשפט העליון היתה בתנאי שהכנסת תביא בתוך תשעה חודשים הצעת חוק ראויה וקבועה, ולא הוראת שעה. אני אומר לך חד-משמעית, לפי המקרים שאני מטפל בהם יום-יום בנושא איחוד משפחות: יש שיקולים ביטחוניים כבדי משקל, אבל אלה לא השיקולים היחידים שצריכים להביא בחשבון. צריך לשקול אותם. על כן אני מצפה שאתה, בתקופה הקצרה שלקחת לעצמך – ועל כך אני מאוד מעריך אותך - תביא את הצעת החוק, ובעזרתה נביא בשורה לאנשים שרוצים לחיות בשקט ובשלווה, למשפחות שהיום חיות בהפרדה, האשה בישראל והבעל בשטחים או להיפך. אין שום סיבה וצידוק לכך שאלה לא יהיו אזרחים שיראו במדינה הזאת את מדינתם. אנחנו רוצים לצמצם את המספר הגדול הזה ולהגיע למצב שכל אזרח במדינה הזאת – אני מתכוון לאזרח ערבי – יראה בישראל את מדינתו ויחשוב עליה כעל מדינתו, כי המדינה רוצה בו ולכן גם הוא מקבל אותה. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זוהי הצעת חוק שחצי מבית-המשפט העליון חושב שיש לפסול אותה. והכנסת – עולם כמנהגו נוהג. אין כמעט מסמך בין-לאומי אחד בעניין זכויות האדם או המשפחה, שישראל חתומה עליו, ולא פוסל את הצעת החוק הזאת מיסודה, מכיוון שיש בה לא רק עונשים קולקטיביים, אלא גם התערבות גסה של המדינה בחיי המשפחה – בבחירת מקום המגורים ובזכותו של אדם להתחתן עם בחירת לבו, או היא עם בחיר לבה. המדינה מתערבת פה בצורה גסה. לא מדובר במהגרים. אנשים אמרו פה מדינתם - ואני אומר שהיא ארצם לפני שהיא מדינתם. הארץ הזאת היא ארצנו לפני שתהיה מדינתנו. זאת ארצנו. המשפחות האלה חולקו, בלי שבחרו, לפני 1948. אם אנשים קרובים מתחתנים או מכירים – אלה לא מהגרים. חלק מחברי הבית הזה הגיעו לארץ הזאת לפני עשר שנים, והם צריכים לחרוץ את גורלם של אנשים שחיו פה, נולדו פה ורוצים להתחתן ולחיות פה? אני בכלל חושב שזה גורל מר שאני עומד פה להתחנן לפני אנשים שהגיעו הנה לפני 15 שנה, שאנשים שנולדו פה יוכלו להתחתן פה. אני מקבל על עצמי את הגורל הזה, אבל לפחות ששר הפנים יביא ראיות, יביא משהו – בלי הזלזול הזה בגורלות בני-אדם. שיגיד מה זה עזר מבחינה ביטחונית, ושיגיד ששר הפנים אלי ישי, לפני התחלת האינתיפאדה, הציע את החוק הזה מסיבות דמוגרפיות, שלא נגעו בכלל בביטחון, בנאום מעל הדוכן הזה. לא היתה אינתיפאדה, לא היו פיגועים, ואלי ישי הציע את החוק הזה מעל הבמה הזאת – מסיבות דמוגרפיות. אגב, לפני יומיים שמעתי שהוא אומר: את הגליל הפסדנו. מי הפסיד את הגליל? מי זה "אנחנו"? בשם מי הוא מדבר? שר במדינת ישראל אומר: לא צריכים להפסיד את הנגב, כי את הגליל הפסדנו. בשם מי הוא מדבר? זה שר במדינת ישראל? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בשם העם היהודי, אני מקווה. עזמי בשארה (בל"ד): בשם העם היהודי הוא מדבר. בדיוק. אני מדבר על שר במדינת ישראל, שהיה שר הפנים, ומאותם מניעים הוא הציע חוק כזה. לא מהסיבה הביטחונית. כל פעם הביאו לנו את אותו פיגוע; כל פעם אותו פיגוע. במקומות אחרים שהאנשים היו משתתפים לא היו מוכנים להביא מידע – לרבות מישהו שנעשה שר המשטרה פה – כי חלק מהמשתתפים היו משת"פים של מדינת ישראל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. עזמי בשארה (בל"ד): לא היו מוכנים להביא מידע על כל מיני אנשים מחיפה שהשתתפו בפיגועים אף-על-פי שהם ישבו פה, כי הם בני משת"פים. על זה הם לא הביאו. לכן, אדוני, לא יעזור כלום, אין פה אווירה לדון בשום דבר ענייני כשזה נוגע לזכויות האזרח. מדברים פה על ביטחון, על פיגועים, ואז השר יורד והכנסת מצביעה. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת עזמי בשארה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא פעם הבטיחו לא להביא את הוראת השעה אלא להכין הצעת חוק שתתאים ותפתור בעיות התלויות בגלל הוראת השעה הזאת, וכשהציעו את החוק הזה דנו בו בוועדת הפנים. שמענו סקירה מראש השב"כ דאז, השר כיום, אבי דיכטר. הוא נימק את הצעת החוק בזה שיש סכנות ואמר שהוא מציע את ההצעה הזאת ממניעים ביטחוניים ומקווה שחברי הכנסת יתמכו בה. הוא הביא דוגמאות, והעליתי בפניו שאלה ברורה, שעד עכשיו לא קיבלתי עליה תשובה: מהפיגועים שמנה, כמה מהמפגעים הם אזרחי מדינת ישראל או כאלה שקיבלו תעודת זהות כחולה, מהגדה או מעזה? כמה מהם משת"פים וכמה מהם אנשים רגילים שנסחפו וסייעו? הוא לא ענה. לא ענה, פשוט מאוד מפני שבפיגועים שהשתתפו בהם אזרחים שקיבלו תעודות זהות כחולות השתתפו משת"פים. הארגון שלו הוא שעזר להם לקבל את תעודת הזהות. מה גם שהחוק הזה גורף, פוגע במשפחות, פוגע בילדים, אנטי-דמוקרטי ואנטי-אנושי. דנו בו בבית-המשפט העליון, והיתה שם מחלוקת – חברי חבר הכנסת עזמי בשארה דיבר על זה – היתה מחלוקת בין המשפטנים. נאמר שזה נוגד זכויות בסיסיות של אנשים, של בני-אדם, של משפחות; שזה פוגע בזכויות הבסיסיות שלהם להתאחד כמשפחה, לחיות כמשפחה רגילה. כשאנחנו מעיינים בזה אנחנו רואים שיש שני מסלולים לאזרחות במדינה הזאת: מסלול ליהודים ומסלול לערבים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. ואסל טאהא (בל"ד): לכן, אדוני היושב-ראש, הוראת השעה הזאת צריכה להיפסק. מדינה נאורה לא מציעה הצעות חוק בדרך של הוראת שעה כדי לפגוע במשפחות ובבני-אדם שזכותם לחיות בה, בארצם ועל אדמתם. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו - חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו - חבר הכנסת יעקב מרגי. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הוראת השעה שהכנסת מתבקשת היום על-ידי הממשלה להאריכה בשישה חודשים נולדה בחטא, מובאת לכאן בחטא ולצערי היא גם תאושר בחטא. אם היו מחליפים בהוראת השעה הזאת את תיאור הטריטוריה, את מה שקרוי בלשונה "אזור", במלה שמתכונים אליה - "הפלסטינים", היא היתה נכנסת אוטומטית להגדרה של חוק על-פי תורת הגזע. אחרת, אין מדינה נורמלית ושפויה שיכולה לאשר תועבה חוקתית-חוקית כזאת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בשום מדינה שפויה לא היית חבר הכנסת. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה תסתום את הפה עכשיו. אתה תסתום את הפה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): "סכר ת'מך". מוחמד ברכה (חד"ש): ותעוף מכאן. אתה חסר בושה. אתה חסר בושה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אני מבקש. חבר הכנסת הנדל, אני מבקש. מוחמד ברכה (חד"ש): חברי כנסת דוגמתך הם בושה לכנסת ולכל מה שקרוי דמוקרטיה ופרלמנטריזם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת ברכה, אני בטוח שאם היו קנסות על התבטאות בכנסת לא היית מדבר כך. מוחמד ברכה (חד"ש): ביקשתי להגיב על התבטאות יוצאת דופן, ולכן התשובה היתה יוצאת דופן. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): היא לא יוצאת דופן. היא די שכיחה אצלך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת אלדד. מוחמד ברכה (חד"ש): חבר הכנסת אלדד, באופן רגיל אני לא נוהג להשתמש במלים האלה, אבל סוג כזה של הערה מחייב רק סוג כזה של תשובה. רק סוג כזה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ברור לי שאם יהיה קנס, תדע לרסן את עצמך. מוחמד ברכה (חד"ש): אני חושש שאתה מנסה לרמוז דברים שרמזו כלפי יהודים, בכל מה שקשור לכסף וקנסות. אני חושב שזאת הערה בזויה לא פחות מההערה של מר הנדל. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא, זאת הצעת חוק שלי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת אלדד. מוחמד ברכה (חד"ש): ההערה שלך היא לא פחות בזויה. היא לא פחות בזויה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כולם בזויים. מוחמד ברכה (חד"ש): כשמדברים על ריסון, או על צורת התבטאות דרך קנסות - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שגם היהודים ילמדו לרסן את עצמם, זה יהיה לכבוד הבית הזה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - אתה יודע למי אמרו: תפגע בכיס וכו'. באמת, אל תיכנס לזה, זאת מלכודת שאתה נופל אליה בקלות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה תרסן עצמך, וכולם, לכבוד הבית הזה. מוחמד ברכה (חד"ש): עזוב את זה. אדוני היושב-ראש, גם אלה שנישאו לפני החלת החוק לא מלקקים דבש היום. למה מתעמרים בהם? למה גורמים להם סבל שלא יתואר? אף שהתאריך הקובע לא חל עליהם – הם התחתנו לפני זה – ממציאים כל מיני המצאות. לכן, תום הוא הדבר האחרון שאפשר לייחס לחוק הזה. השאלה השנייה היא אם חוק או הוראת שעה. עכשיו אנחנו מדברים על הוראת שעה, והממשלה מבטיחה לנו לחוקק את זה בחוק. ואני אומר לכם בכנות, רבותי חברי הכנסת, אם תועבה כזאת מובאת לכנסת כאקט ארעי, תחת הכותרת של הוראת שעה, אני אומר: אם אין ברירה, זה עדיף על חוק שייכנס לספר החוקים. מה מבטיחים לנו? עזמי בשארה (בל"ד): להנציח אותה בחוק. מוחמד ברכה (חד"ש): אותה גזענות, אותה תועבה גזענית, אבל במקום לקרוא לה בשם המינורי הזה, של הוראת שעה, שזה משהו ארעי – לא; לבסס את זה בחוק. עזמי בשארה (בל"ד): הוראת שעה – הם מתביישים קצת. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, כאילו זה - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אבל היו קריאות ביניים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אפשרתי לך עוד דקה. מוחמד ברכה (חד"ש): הערה אחרונה, אדוני. בית-המשפט העליון – גם בדעת הרוב וגם בדעת המיעוט – הסתייג מהחוק הזה, הסתייג וקבע סייגים מאוד חמורים, ובכללם מגבלה של זמן. היום הממשלה באה ומבקשת להאריך את זה בשישה חודשים נוספים, כלומר מעבר לארכה שנקבעה בבית-המשפט העליון. ההארכה הזאת, אם היא תתקבל, תהיה בניגוד להחלטת בית-המשפט העליון, ואנחנו נשקול ברצינות – כפי שהלכנו לבית-המשפט נגד ההארכה הקודמת – ללכת לבית-המשפט ולתבוע שהכנסת תהיה מחויבת לארכה שנקבעה בדעת הרוב ובדעת המיעוט בבית-המשפט העליון. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ברכה, אנחנו רוצים להמשיך בדיון. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני פחות מחודש – בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין הוראת השעה – עמד על הדוכן הזה שר המשפטים וענה על כל מיני שאילתות והצעות לסדר-היום בנושא עמדת הממשלה לעניין הפסיקה של בג"ץ. והשר התחיל כאן לאפיין, לתת קווים כלליים לחוק שהוא מתכוון להביא לאישור הכנסת כתחליף להוראת השעה. הוא התחיל להביא כל מיני דוגמאות, וכבר אני אומר שהצעת החוק, או החוק שהממשלה מכינה עכשיו כדי שיחליף את הוראת השעה, לא יהיה יותר טוב, אלא יהיה יותר גרוע מהוראת השעה. אני זוכר שהשר ניסה להביא דוגמאות מהעולם, ודיבר על דנמרק. הוא אמר שבדנמרק יש חוק שמתיר כניסה או התאזרחות רק לאנשים שזורם בעורקיהם דם מסוג זה או אחר. הלכתי לבדוק מה באמת קורה אצל הדנים, והתעניינתי דווקא בעמדת היהודים בדנמרק לגבי החוק הזה. הוא לא בדיוק כפי שתיאר השר, אבל אני הבנתי שעמדת היהודים שם, בדנמרק, נגד החוק הזה היא ממש גורפת – הם חושבים שזה חוק גזעני. ולכן, לתת הצדקות לחוקים במדינת ישראל ממקומות אחרים בעולם, ולהביא דוגמאות ממקומות שדווקא בהם כולם חושבים שאלה חוקים גזעניים, זה לא ראוי. הוראת השעה, וכנראה כמוה גם החוק שתביא הממשלה לכנסת, הם לא ראויים, הם מפלים, הם גזעניים, יש בהם העדפה של עובדים שבאים לארץ הזאת מסוף העולם על בני הארץ, ולהם נותנים הקלות בהתאזרחות. את הדברים האלה אנחנו, בני העם הפלסטיני, בני הארץ הזאת, לא יכולים לסבול, לא יכולים לקבל בשום פנים ואופן. לכן, הבקשה הזאת, גם אם היא לשישה חודשים, ובהתחשב בכך שהחוק שבאמתחתה של הממשלה גרוע עוד יותר - אין כל מקום להסכמה להאריך את הוראת השעה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת סוייד. חבר הכנסת מרגי נמצא? חבר הכנסת יעקב מרגי, הזדמנות אחרונה. קריאה: הוא לא רוצה. הוא מוותר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אם הוא מוותר, נשמח מאוד. קריאות: - - - עזמי בשארה (בל"ד): אם הוא ייתן עכשיו תשובה לגפני - - - יעקב מרגי (ש"ס): גם לך, אל תדאג. עזמי בשארה (בל"ד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת בשארה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, תחילה רצוני להודות לך על היענותך לבקשתי. עזמי, מאחר שאני רואה שאתה מחכה לתשובה שלי לחבר הכנסת גפני, אני אתן לו את התשובה. אני תמה – אני מאמין שהוא שומע אותי בחדר כנראה, בלשכה שלו – אבל אני באמת לא מבין על מה יצא קצפו של ידידי חבר הכנסת גפני. הוא תמה למה התקזזנו בהצעת האי-אמון על מצעד הגאווה. עזמי בשארה (בל"ד): ועוד עם בל"ד. יעקב מרגי (ש"ס): שומו שמים, עוד עם בל"ד. אז אני שמח שמצאתי שותפים שפויים בנושא הזה, ולא מתוך יהדות התורה. הוא תמה, הוא כבר דואג לבוחרים של ש"ס, מה הם יענו לעצמם על מה שעשו. אני רוצה להזכיר לו, שהוא ישב אתם בממשלה שעברה, עם אותם אנשים שהיום הוא מוחה נגדם. הוא ישב עם אותם אנשים שהיו ראשי השדולה למענם, למען הקהילות האלה. איפה היה גפני אז? המוסר הכפול של גפני, אנחנו מכירים אותו. אבל פתאום, לאחרונה, יש אופנה – הוא דואג למצביעים של ש"ס. שומו שמים. אז אני אסביר לגפני, כי כנראה לאחרונה הוא קצת לוקה בתופעה – לא באמנזיה, כי הוא בחור חריף; אני אזכיר לגפני שהוא ישב בממשלה עם שר האוצר בנימין נתניהו, שאמר לו ולחברים שלו ולכל מה שהוא מייצג: פרזיטים, לכו לעבוד, וקיצץ להם בקצבאות, ואמר לו: אל תביא ילדים, וסגר לו את הישיבות וסגר לו את תלמודי- התורה. גפני וסיעתו, יהדות התורה ודגל התורה, ישבו באותה ממשלה. פתאום הוא דואג למצביעים של ש"ס. אני אסביר לגפני למה המצביעים של ש"ס די מרוצים. קודם כול, הם די מרוצים מכך שיש להם שליחים יותר טובים ממנו בכנסת. מה לעשות, זה צורם. כנראה גפני עובר משהו – לא מבין למה. חברתי זהבה גלאון, משה גפני גמר את הצרות שלו ביהדות התורה. הם מאוחדים, את יודעת, הם חמישייה, שישייה – הם שישייה ממש הומוגנית. זהבה גלאון (מרצ): תמשיך, אני נהנית. יעקב מרגי (ש"ס): הרב רביץ נוכח בהצבעות. עזמי בשארה (בל"ד): הם שישייה הומו מה? חיים אורון (מרצ): הומו מה? יעקב מרגי (ש"ס): גֶנית. חיים אורון (מרצ): יותר גרוע. קריאות: - - - יעקב מרגי (ש"ס): תקשיב, זה אקטואלי היום. אני אומר: כנראה יהדות התורה סיימה עם הצרות שלה. היא זוחלת לממשלה, היא מצביעה אי-אמון בממשלה וזוחלת לממשלה. מסכנה, מתחננת, מתחננת על נפשה. אנחנו – לא רצו אותנו; הפסקנו להתחנן בפעם שעברה. לא רצו אותנו, לא היינו לגיטימיים בכלל. אבל גפני ישב עם אנשים שעשו דה-לגיטימציה לש"ס. פתאום הוא דואג למצביעים של ש"ס. זהבה גלאון (מרצ): זה מעניין. יעקב מרגי (ש"ס): אני באמת רוצה לבדוק ולחקור את התופעה הזאת של יהדות התורה בקדנציה הזאת – באמת, צריך מחקר. עזמי בשארה (בל"ד): - - - יעקב מרגי (ש"ס): אילו היו לי משאבים הייתי נותן מלגות לסטודנטים שיחקרו את התופעה של מה שקורה ביהדות התורה בקדנציה הזאת. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): תודה רבה, אדוני. עזמי בשארה (בל"ד): - - - יעקב מרגי (ש"ס): יש לך מזל שלא היה זמן - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - נהנינו, לשם שינוי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אני מבין שמתלהבים פה. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אני מוכן לתת לו את שלוש הדקות שלי, אדוני היושב-ראש. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עם כל העניין במחלוקת שיורדת עד שורשי קיומנו בין חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת גפני, בין יהדות התורה לש"ס, אני בכל זאת רוצה לדבר על הנושא שמונח על סדר-יומנו, והוא מאוד מאוד משמעותי - - - יעקב מרגי (ש"ס): מבחינת גפני זה חוק האזרחות - - - חיים אורון (מרצ): - - - הוא מאוד מאוד משמעותי ומאוד מרכזי. קודם כול על ההליך. הכנסת תאשר היום בקריאה אחת - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת אורון, רק שנייה. אני לא רואה פה אף שר. אפשר לקרוא לשר הפנים? הוא מגיע. חיים אורון (מרצ): הכנסת תאשר היום בקריאה אחת שורה אחת שמסתתרת מאחוריה מחלוקת שבית-המשפט העליון הקדיש לה יותר מ-100 עמודים. ראוי שהכנסת היתה מקדישה לה – וגם הממשלה, כשהיא מביאה את זה לכאן – מידה משמעותית יותר של מחלוקת. יש פה מין דיבור כפול, בשני רבדים, בנושא חוק האזרחות. הדיבור האחד, ששר הפנים בא אתו, הוא הישענות על גורמי הביטחון. הדיבור האחר הוא הדיבור הדמוגרפי. בשיח הציבורי הוא דומיננטי. הדיבור הביטחוני הוא במקום אחר, ואני מציע לשים את הדברים על השולחן, משום שאם יש בעיה ביטחונית, אין לי שום בעיה – חבר הכנסת אלדד, כמו חבר הכנסת עזמי בשארה – אם יעכבו את כניסתו של מישהו שיש לגביו חשד, ולו גם זעיר, של סיכון ביטחוני, וכשיתברר החשד עד תומו, לחומרה או לקולא, יחליטו בדינו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בשביל זה לא צריך את החוק הזה. חיים אורון (מרצ): בשביל זה לא צריך את החוק הזה. הממשלה חוששת לומר בעברית פשוטה מה שנאמר בהרבה מאוד ראיונות ועימותים בתקשורת. מביאים מספרים לא נכונים, 50,000, 70,000. אני מכיר מספר – חברת הכנסת גלאון עסקה בזה – של 5,000. מישהו אומר שאפילו פחות. הבלבול בשיח הזה אינו מקרי. הוא לא מקרי רק לתופעה הזאת. אמרו שופטי בית-המשפט העליון – דרך אגב, אני לא צריך אותם, ואם הם היו אומרים אחרת עדיין הייתי אומר פה שזה גבול שאסור לעבור אותו: אין לחוקק חוק שעושה הבחנה על רקע לאומי. מחר יכולים לבוא 100,000 יורדים יהודים – איך אנחנו קוראים לזה, צבי הנדל, שיקסעס מניו-יורק – אין בעיה. מה שחשוב במאזנים הדמוגרפיים קיים גם כאן. אבל כאן, כאשר מדובר באוכלוסייה הערבית-פלסטינית של מדינת ישראל, קבעו כלל גורף, כללי. שר הפנים מתהדר בכמה הקלות שהוכנסו בחקיקה בפעם הקודמת, אך אין בהן כדי לטהר את השרץ הזה. מדובר בחוק שהוא שרץ, וראוי היה שלא יהיה בספר החוקים, ולו רק בגלל ערבוב ההנמקות – ההנמקה הדמוגרפית וההנמקה הביטחונית. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אורון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני מבקש מכולם להיצמד לזמן שמוקצה להם. דב חנין (חד"ש): תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, זה יום עצוב לממשלת ישראל ויום עצוב לכנסת ישראל, יום עצוב לכנסת השבע-עשרה בפרט. תשאלו אותי למה זה יום עצוב לכנסת השבע-עשרה, הרי החוק הזה הוא פרי יצירתה להתהדר של הכנסת הקודמת? אומר לכם: אומנם את התבשיל הזה, שאינו ראוי למאכל אדם, בישלה הכנסת הקודמת, אבל גם אנחנו איננו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו. איננו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו קודם כול מהטעם שהביא שר הפנים, אבל האמת היא שהוא פועל נגדו ולא לטובתו. היום אנחנו מדברים לאחר פסק-דינו של בית-המשפט העליון, שממש אי-אפשר להסתתר מאחוריו בסוגיה הזאת, וראוי לה לממשלה שלא תסתתר מאחורי פסק-הדין הזה. פסק-הדין של בית-המשפט העליון אינו הגנה על החוק הבלתי-ראוי והבלתי-דמוקרטי הזה. אני אומר את הדברים כמי שמצטער על פסק-הדין. כמשפטן אני אומר לכם בגלוי, שאם הייתי יושב שם הייתי ודאי מצטרף לחמישה, ולא לשישה. קריאה של פסק-הדין, עם עמדתם של ששת שופטי הרוב, מובילה למסקנה רחוקה מאוד מאמירתו של שר הפנים שהחוק כאילו עבר את מבחן בג"ץ. רוב שופטי בית-המשפט העליון כתבו בפסקי-הדין שלהם, שהחוק פוגע מעבר למידה, מעבר לנדרש, בזכויות יסוד של אזרחי ישראל. הוא פוגע בזכויות היסוד של אזרחי ישראל להינשא, להקים משפחה – שזאת ודאי זכות יסוד – הוא פוגע בזכות היסוד הזאת, והוא פוגע בה הרבה מעבר לנדרש. זאת עמדת רוב שופטי בית-המשפט העליון. כאשר השופט שבעצם הכריע את הכף נתן לממשלה ארכה של עוד כמה חודשים כדי לתקן את החוק, הוא לא התכוון למצב הנוכחי; הוא לא התכוון למצב שבו בעצם ממשיכים להכשיר את מה שאי-אפשר להכשיר וממשיכים להתיר את מה שאי-אפשר להתיר. הוא התכוון לשינוי מהותי בחוק הזה, הוא התכוון לשינוי שיכבד את זכויות האדם ואת זכויות האזרח. החוק הזה פוגע בזכויות. הוא פוגע בבני-אדם ויוצר סבל ארוך וממושך למשפחות רבות שחיות בארץ. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: ההנמקה הביטחונית היא הנמקה שאין לה שחר. המספרים שמוצגים מאחורי ההנמקה הזאת אין בהם אמת. מי שפוגע בביטחון הוא החוק הזה. החוק הזה הוא עצמו מפגע ביטחוני. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת צבי הנדל, אחריו - חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו - חבר הכנסת ביילין. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, החטא העיקרי הוא השקר של ממשלות ישראל, לא רק הממשלה הקודמת אלא גם זו שלפניה, והפחד מפני מי שלא נבחר לשלוט בישראל – בתי-המשפט. חייתי 30 שנה באזור שהיה אפשר לשמוע בו בלי כלים אלקטרוניים את ההטפות במסגדים. אחד מסוגי ההטפות שחזרו על עצמם יותר מפעם אחת בימי שישי – אני לא דובר ערבית, אבל שמעתי תרגום – זה ללכת ולהתחתן עם ישראלים כדי לכבוש את ישראל דרך החתונות. לא פעם, לא פעמיים, לא במסגד אחד ולא בשניים. זה חזר על עצמו במשך שנים. ואני בטוח - - - עזמי בשארה (בל"ד): - - - קונספירציה על ערבים - - - אתם אבות תורת הקונספירציה. חשיבה קונספירטיבית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ואני בטוח שאם זה נעשה בח'אן-יונס ואם זה נעשה בדיר-אל-בלח, ודאי שזה נעשה בכל הערים. עזמי בשארה (בל"ד): - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אני מבקש הגנה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מאפשר לו קריאת ביניים. חבר הכנסת בשארה, תן לו להמשיך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זאת אמת מוחלטת. זאת לא שאלה ולא סברה. זאת אמת מוחלטת. לא פעם אחת ולא פעמיים ולא מאה פעמים. אין-סוף פעמים יצאה קריאה במסגדים: לכו להתחתן עם ישראלים, כי כך נכבוש אותם, דרך העניין הדמוגרפי. צריך לשים את זה על השולחן. באה ממשלת ישראל – לא זאת, כולן – ובשל איזה פחד גבהים כזה, מה יגיד אהרן ברק, התפתלו סביב מין טיעון ביטחוני, שאני לא מזלזל בו, והוא נכון, וכבר תפסו לא אחד שחצה את הקווים כדי לעשות פעולות טרור. לא צריך להתבייש, אדוני השר, חברי הקואליציה, לומר את האמת; מותר למדינה מתוקנת, דמוקרטית, להתגונן. אין דרך אחרת, כשמישהו אחר עושה את הפעולה הזאת כדי לכבוש אותך בדרכי שלום. לא מצאתי אף אחד שאומר שאולי חלק, לא כולם – 30%, 50% מאלה שמתחתנים מאהבה בוערת – יעברו לגור במקום מגורי בן-הזוג, בירדן, ביהודה ושומרון או בחבל-עזה. איך קורה שכולם, מאה אחוזים, רוצים לעבור לגור בישראל? גם זאת קונספירציה? אלה נתונים שאפשר לבדוק. אני מציע לממשלה שלי שלא תתבייש להגיד את האמת. הולכים לחוקק חוק, ועם כל הכבוד לבית-המשפט הגבוה לצדק, מותר גם לו לשים על השולחן את מה שאמרתי, ובידי אין שב"כ ואין מוסד; אפשר להביא את התמלילים של ההטפות במסגדים, לשים על השולחן ולהגיד: נגד זה אנחנו רוצים להתגונן. מותר למדינה לעשות את זה. חובה עליה לעשות את זה. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת הנדל. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, ושוב באה הממשלה ובכסות ביטחונית הופכת את כל הערבים במדינת ישראל, אזרחי ישראל הערבים, למפגעים בפוטנציה, וגורמת לכך שבמדינת ישראל יש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. וזה לאחר שבית-המשפט העליון קבע שהחוק הזה הוא בלתי מידתי ופוגע בזכויות יסוד. גדעון סער (הליכוד): הוא לא קבע. זהבה גלאון (מרצ): הוא קבע שהוא בלתי מידתי. גדעון סער (הליכוד): הוא לא קבע. זהבה גלאון (מרצ): אז אני קובעת. גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת גלאון, ברצינות אני אומר. זהבה גלאון (מרצ): הוא קבע שהוא בלתי מידתי. גדעון סער (הליכוד): בדיוק את זה הוא לא קבע. על זה ששת השופטים שהיו בדעת הרוב התאחדו, על הבלתי-מידתי. יש כאלה שקבעו שהוא פוגע בזכויות יסוד אבל הוא מידתי. זהבה גלאון (מרצ): לא, הוא לא קבע שהוא מידתי. גדעון סער (הליכוד): השישה הסכימו שהוא מידתי. זאת המחלוקת. זהבה גלאון (מרצ): לא, לא. גדעון סער (הליכוד): איך החוק לא נפסל? מאיזו סיבה? זהבה גלאון (מרצ): החוק לא נפסל מסיבות אחרות. החוק לא נפסל כי שופטי בג"ץ, כמו תמיד, לצערי, לקו בעיוורון וקנו את הטיעון הביטחוני. אני חוזרת ואומרת, שבכסות של טיעונים ביטחוניים נותנים הכשר לחוקים דמוגרפיים. מה שהכנסת הזאת מבקשת לעשות עכשיו, בהארכת הוראת השעה, הוא לעגן מחדש את האפליה ואת הגזענות, עם ההכשר של בג"ץ. חבר הכנסת סער, העובדה שהכנסת כנראה תעשה את זה גם הפעם לא עושה את העוול צודק יותר, אבל היא עושה אותו חוקי יותר. אני חושבת שכנסת שמכתימה את ספר החוקים שלה בחוקים גזעניים צריכה להתבייש. ודאי לאחר פסיקת בג"ץ, ודאי לאחר עמדת שופטי הרוב ושופטי המיעוט. עומד השר על הדוכן ומסביר לנו שממשלת ישראל עומדת לחוקק חוק, ועכשיו באים ומבקשים – איזו טובה עושים לנו – להאריך את הוראת השעה רק בחצי שנה, ולא בשנה שלמה. אני רוצה לומר לכנסת, שהייתי מצפה שהשר יגיד מעל הדוכן: קראנו בעיון את דעת שופטי המיעוט, ועד שנחוקק את החוק הזה אנחנו מכריזים על הפסקה, על פסק זמן, לא מאריכים אותו, לא בממשלה ולא בכנסת, ופותרים לפחות את הבעיה של אותן 1,600 משפחות שנישאו לפני החלת החוק, לפני שהחוק נכנס לתוקפו, שעניינן נותר תלוי ועומד, באוויר. לפחות בואו נפתור את הבעיה של האנשים האלה. שוב פועלים כאן כמו רובוטים, וגם לא מוסרים מידע מדויק – גם לכנסת וגם לבית-המשפט – על מספר האנשים שמדובר בהם, על מספר הבקשות לאיחוד משפחות. משרד הפנים טוען כל פעם שיש לו נתונים כאלה ואחרים, וכששואלים על הפער בין הנתונים הוא אומר: זה ממוחשב וזה לא ממוחשב. אדוני השר, אני מודה שנדהמתי כששמעתי כאן את חבר הכנסת הנדל עומד על הבמה ומסביר שהוא שמע במסגדים, בערבית המעטה שהוא מבין, קריאה להינשא כדי לפגוע בביטחונה של ישראל. תהיתי אם לארגון שעמדת בראשו היה מידע על כך, ואולי יש כאן בכלל קונספירציה: עומדים, נישאים, מתחתנים ומגיעים כדי לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל. זה נראה לי מרחיק לכת. עזמי בשארה (בל"ד): הם לא מתחתנים. זאת זכות השיבה. לא מתחתנים; עושים קונספירציות. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים באמירה, שאם הכנסת תצביע שוב בעד הארכת הוראת השעה, זה יהיה אחד מימי חרפתה - לצערי שוב ושוב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, העובדה שהיום, ככל הנראה, יאושר הצו הזה ויוארך מוכיחה כי לא מעט אנשים בכנסת, שקשה להם מאוד לקבל דבר כזה, שמבינים היטב את המשמעות של זה, שמבינים את המצב שבו מדינה יהודית דמוקרטית, המדינה של העם היהודי ושל כל אזרחיה - המדינה הזאת, שסבלה כל כך, או שמסמלת את הסבל היהודי ואת הקיפוח היהודי, מחוקקת חוק שפוגע באנשים על רקע המוצא שלהם. החוק הזה אפילו לא סוגר את הדלתות בפני מהגרים. נניח שישראל היתה אומרת: כל כך טוב לנו בינינו שאנחנו לא רוצים מהגרים. אבל, היא מבחינה בין מהגרים למהגרים ומסבירה את זה על בסיס הביטחון. אני חושב שהרבה אנשים שיצביעו בעד הצו הזה יעשו היום שקר בנפשם, ואני מוכרח לומר שעצוב לי, עצוב לי לראות את האנשים האלה, שלא באו לכנסת כדי להצביע בעד חוקים כאלה, תומכים בזה מטעמים קואליציוניים בלבד. מי שתומך באפליה בין יהודים ובין לא-יהודים בלב קל, כמו שחלק מהחברים כאן דיברו, אני יכול להבין אותו; זאת לא הבעיה שלו. הבעיה היא לגבי אחרים. מה שקורה הוא שהזכות לאיחוד משפחות ניתנת לאנשים, ניתנת לאזרחים. אי-אפשר להגיד להם: תתחתנו במקום אחר. הזכות לזוגיות היא זכות מוקנית. בכל מקום בעולם, כאשר הזכות הזאת קיימת בדמוקרטיות, היא נתונה לאנשים שרוצים להמשיך לגור בארצם. הטיעון שאומר: תגורו במקום אחר, אין בעיה, אם אתם רוצים להתחתן תתחתנו שם, הוא מופרך, אלא אם כן מדובר באנשים בורים, שאינם מבינים מהן זכויות אדם. ניצול לרעה של זכות זו אינו מצדיק את ביטולה. גם זה דבר מרכזי בכל הקשור לזכויות האדם. נניח שזה נכון, ואולי באמת נכון שאנשים ניצלו לרעה את איחוד המשפחות ופגעו בביטחון ישראל, אז זהו? נגמרת הזכות? נסגר השער? הרי אחת הבעיות המרכזיות של הצו הזה היא נעילת האופציה של שיקול דעת. כמו שכבר נאמר כאן, אם שר הפנים יגיע למסקנה שיש הוכחות לכך שלמישהו יש כוונה, או שהוא פעל בעבר נגד ביטחון ישראל, ועל רקע זה הוא ימנע את הזוגיות הזאת, אף אחד לא יבוא אליו בטענות, חלילה. אבל הטענה שאיש לא יכול להיכנס בשער אלא בגיל מסוים ובמצב מסוים, משום שהיו כאלה שפגעו או ניצלו את זה לרעה, היא מאוד מאוד בעייתית. זהו חוק דרקוני, שמפלה, שאין בו שיקול דעת, ויותר מזה, כשהוא יגיע להארכה – אני חושב שגם מימין וגם משמאל, כולנו משוכנעים שהוא יהיה מאוד מאוד דומה לחוק הנוכחי. לכן אי-אפשר, ואסור – אני קורא ברגע האחרון לאנשים שחושבים כמוני וחושבים להצביע אחרת, אל תיתנו יד לחוק הזה ברמייה עצמית שהוא ישתנה, כי החוק הזה לא ישתנה, ודאי לא לטובה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ביילין. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כששמעתי את ההנמקות של שר הפנים רוני בר-און חשבתי שיש לנו מזל שחבר הכנסת שרוני הביא לנו היום את החלת דין הרציפות על איסור שימוש בפוליגרף לפני כניסה לעבודה. תארו לכם שהיה צריך לחבר את השר למכשיר פוליגרף לפני שהוא מתמנה להיות שר - הוא היה שורף את המכשיר. הרי החוק ברור, וההנמקות שקריות. ברור לכולם שאיש לא מתכוון לענייני ביטחון כשהוא מתכוון לאסור את כניסת תושבי יהודה, שומרון ועזה הערבים לתחומי מדינת ישראל. אבל הוא מפחד להגיד את האמת. הבעיה היא שהמדינה איבדה את המצפן הציוני שלה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - כל הרופאים בבית הזה הם אנשים ישרים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כשרוצים לבנות עיר ביהודה ושומרון, לא אומרים: ראוי שקריית-ספר תהיה עיר גדולה. אומרים: מטעמי ביטחון – אנחנו רוצים להרחיק את הגדר. ואז יש מסכן אחד, תרזה, שאותו שלחו בתור אשם לבג"ץ, וכשתופסים אותו בשקר, אותו יפטרו. הרי לא יפטרו את השר בר-און אם יום אחד בג"ץ יגיד: שיקרו לנו, זה לא בגלל ענייני ביטחון, אלה עניינים דמוגרפיים; ימצאו איזה פקיד שהלך לבג"ץ, ואותו יפטרו. חברי הכנסת, אנחנו זוכרים את המנגינה הציונית, אבל את המלים כבר שכחנו. את התוכן הציוני, שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, כבר מתביישים להגיד. לא התביישו, אגב, להגיד שמטעמים דמוגרפיים גירשו 8,000 יהודים מחבל-עזה. כי שם אמרו: בשם הדמוגרפיה; יש שם מיליון ערבים, וקצת יהודים, כמה זמן נהיה שם? אי-אפשר. דמוגרפיה. זה בסדר, זאת לא גזענות. אבל להגיד: אנחנו לא רוצים להכניס אלפי ערבים, עשרות אלפי ערבים, מאות אלפי ערבים, למדינת ישראל – מתביישים. אסור להגיד את המלים האלה, אז ממציאים תירוצים. קל לתקוף ממשלה על דרכה, על מדיניותה, אבל כשאין לה מדיניות ואין לה דרך, על מה נתקוף אותה? רק על השקרים. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת אביגדור יצחקי – ראיתי אותו פה. יצחקי יצא? חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת הליכוד תתמוך הערב בהצעת הממשלה להאריך את צו האזרחות לפרק זמן נוסף של חצי שנה. אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן, בין השאר לדברי חבר הכנסת אלדד - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת יצחקי. גדעון סער (הליכוד): - - שאכן העלה, בצדק, את הנושא העקרוני של מדינה יהודית. אבל הנושא הזה לא עמד ביסוד החוק הזה. ביסוד החוק הזה עמדה חוות הדעת של שירות הביטחון הכללי, שהובאה לפני ועדת הפנים, ולפיה, חבר הכנסת אלדד, אזרחים רבים נהרגו ונרצחו בפעולות טרור שעשו אנשים שנכנסו למדינת ישראל בדרך של איחוד משפחות. זה היה היסוד. מובן שיש כמה אנשים בבית הזה שהזכות של אזרחי ישראל לחיים היא מבחינתם דבר פעוט-ערך לעומת הזכות המקודשת של פלסטינים לעשות איחוד משפחות בתוככי ישראל. שר הפנים רוני בר-און: לא רק בבית הזה. גדעון סער (הליכוד): בבית הזה. בכנסת הזאת. שר הפנים רוני בר-און: יש גם בתים אחרים. גדעון סער (הליכוד): אבל זה דבר שזוכה, בצדק, לרוב מוחלט, מטעם אחד פשוט, שחלק מהשופטים שקבעו את הפסיקה לפני חודשים ספורים עמדו עליו: מדינת ישראל נתונה במצב מלחמה. השופט חשין עמד גם על הזכות המוקנית למדינה. אין זכות מוקנית למישהו לתבוע מהמדינה להיכנס לגבולותיה. ואם אין לו זכות מוקנית כזאת, קל וחומר שאין לו זכות כזאת בתקופת מלחמה. אני מקבל את פסק-הדין של השופט חשין, שהוא יותר שלם ויותר נכון, אבל גם השופטים שלא קיבלו את העקרונות שהיו ביסוד הפסיקה של השופט חשין קבעו שבנסיבות החוק – כולם, אני מתכוון לשישה שהיו שופטי הרוב, קבעו שהחוק הוא מידתי. לכן, כאשר חבר הכנסת ביילין אומר, כפי שעשה לפני שעה קלה, שהתמיכה באפליה בלב קל יש בה איזו זילות של הטיעון הכבד מאוד שעומד על הכף השנייה של המאזניים, אפשר לבוא ולטעון את הטיעון העקרוני של זכויות האדם; אפשר לטעון את הטיעון הזה, אפשר לטעון שהוא מכריע את הזכות לחיים גם במצב מלחמה, אף שהובאה חוות דעת שעשרות אנשים נרצחו על רקע זה – על רקע זה, אני מתכוון: נרצחו בפיגועים שהיו מעורבים בהם אנשים שנכנסו לישראל בדרך של איחוד משפחות. אבל לומר שהערך שעומד מנגד הוא הערך של אפליה? אני חושב שזה לא רציני, זאת קלות דעת, זה מצביע על יוהרה, ואדם יכול לטעון את הטיעון שלו – בכלל – גם בלי לחלק ציונים לאחר. יש דבר אחד שאני מסתקרן לדעת, והוא: מה תעשה מפלגת העבודה. זה תמיד מסקרן אותי במידה מסוימת, אבל הפעם זה מסקרן אותי - - - שר הפנים רוני בר-און: - - - שלך הם הכי מובהקים שיש בבית הזה. גדעון סער (הליכוד): זה נכון, אבל היום עדיין לא השתמשתי בהם, אדוני השר. ולמה אני סקרן? כי כאשר הם ישבו בספסלים שעכשיו אנחנו יושבים בהם, בספסלי האופוזיציה, הם הצביעו נגד; נגד החוק. עזמי בשארה (בל"ד): הם כבר הצביעו פעם בעד. הצביעו פעם בעד. גדעון סער (הליכוד): לכן מעניין אותי מה הם יעשו היום, כשהם יושבים בספסלים האלה. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נצביע על הצו כפי שהצבענו כאשר היינו בשלטון, מכיוון שזה הדבר הנכון למדינת ישראל. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת גדעון סער. חברת הכנסת נאדיה חילו – אינה נוכחת. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: - - - ישבו בספסלים – לא הסכימו להעביר 50 מיליארד שקל לרשות הפלסטינית בהסתייגות - - - גדעון סער (הליכוד): תסלח לי, אדוני השר. שקר, גם אם חוזרים עליו עשרות פעמים, לא נעשה אמת. שר הפנים רוני בר-און: אנחנו נוציא את ההצבעה. גדעון סער (הליכוד): אדוני השר - - - שר הפנים רוני בר-און: אנחנו נוציא את ההצבעה. גדעון סער (הליכוד): אדוני השר, אני מציע לך להיצמד לאמת. לא רק בעניין הזה. שר הפנים רוני בר-און: אולי טעיתי. אולי זה היה 500 מיליארד ולא 50 מיליארד. אני כבר לא זוכר. גדעון סער (הליכוד): השר שטרית כבר תומך בהתנתקות? היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת סער, אנחנו רוצים להמשיך. בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש - - - גדעון סער (הליכוד): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת סער, חבר הכנסת סער – היא מדברת. תן לה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שבועות אחדים עמדתי כאן במסגרת הצעה לסדר-היום בנושא הזה. אני אחזור על כמה טיעונים שהבאתי אז, אבל אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף ולומר שביני לבין עצמי אני כל פעם שואלת עד מתי נמשיך להיות מדינות אויבות, משום שאילולא היתה מדינת פלסטין מדינת אויב, הדברים היו נראים אחרת ולא היה לנו צורך לדון בזכות - - - שר הפנים רוני בר-און: נראה לי שאנחנו מקדימים את המאוחר כשאנחנו אומרים מדינה - - - רונית תירוש (קדימה): אכן, אכן, אני מקבלת את ההערה שלך. אנחנו מקווים שתהיה מדינה שחיה בשלום לצד מדינת ישראל, וזאת תהיה מדינת פלסטין. פרויד היה אומר משהו על השגיאה הזאת שלי. אבל זאת באמת משאת נפש, שיבואו שקט ושלווה לכל תושבי האזור כאן, במזרח התיכון. ואז, מאחר שהם לא יהיו נחשבים לאויב, גם לא תהיה בעיה של איחוד משפחות. כרגע, בהיותה מדינת אויב, יש פה איזה ניצול ציני שאני רואה, בין השאר, בדרישה לאיחוד משפחות, משום שזה נוגד את ההתנגדות שלנו לזכות השיבה, וזאת בעצם דרך לכפות את הדרישה הזאת לזכות השיבה ולקיים את איחוד המשפחות בדרך של דרישה לזכויות כבוד האדם. שמעתי הרבה מאוד מהטיעונים הביטחוניים דווקא, והם נכונים, אבל אני חושבת שלא צריך גם להתבייש לדבר על הנושא הדמוגרפי. לא נוח לפעמים, אבל זה נושא שבהחלט עומד על סדר-היום. אני מרגישה נוח אתו מבחינה מסוימת, משום שגם מגילת העצמאות של מדינת ישראל, וגם קווי היסוד של הממשלה הנוכחית, הממשלה ה-31, מדברים על מדינה של רוב יהודי, ואני חושבת - - - גדעון סער (הליכוד): הם גם מדברים על התכנסות, ושטרית כבר אמר שלא תהיה. רונית תירוש (קדימה): אני חושבת שבעולם הגלובלי הזה, שהולך יותר ויותר לוויתור על גבולות פיזיים בין מדינה לרעותה, עולם שבו יש איחוד אירופי ומדינות ביטלו את גבולותיהן, מוזכרת לצד הביטול הזה של הגבולות הזכות של כל מדינה לשמור על רוב דמוגרפי, על זהות משלה, ואני חושבת שבזה ישראל לא צריכה להיות שונה. עם זאת, אדוני שר הפנים, אני רוצה לומר שני דברים. ראשית, אני מברכת על כך שהתחלתם להסדיר את החקיקה, ואני מקווה שתוכל אפילו להביא בקרוב איזה לוח זמנים שקצת יקטין או ימזער את תחושת הספקנות וחוסר האמון שאכן אנחנו הולכים לחקיקה מוסדרת בנושא, ולי אין ספק בכך. הדבר השני, אני רוצה לבקש ממך לשקול; יש דבר אחד שכן מפריע לי, אף שאני באמת מגינה על חוק האזרחות, ואפילו על הדחייה הזאת. מפריע לי שהחוק הזה גוזר גם את גורלן של משפחות שלא ידעו על החוק. זאת אומרת, זה חוק רטרואקטיבי. הייתי מאוד רוצה, באופן הגון, לאפשר לאנשים לדעת שיש חוק שזו משמעותו ולהחליט אם הם רוצים להינשא בכלל, ואם כן, איפה הם הולכים להקים את ביתם, מאחר שיש חוק שלא מאפשר או כן מאפשר להם. אני מבקשת בעניין הזה לשקול אפשרות לפטור את המשפחות האלה, ואני חושבת שזה לא מספר גדול של משפחות, כן לאפשר שם איחוד ושלא יחול עליהן הנושא הזה באופן רטרואקטיבי. גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת תירוש, את תומכת בהתכנסות? רונית תירוש (קדימה): בוודאי, כן. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לשר הפנים, להפתעתו, שהאזרחים הערבים מתחתנים לא משיקול ביטחוני. לא מסיבות ביטחוניות הם החליטו להתחתן ולא מסיבות פוליטיות, אלא הם מתחתנים מכיוון שכל בני-האדם רוצים להתחתן. כפי שאתה רוצה להתחתן ושיהיו לך ילדים, גם הם מתחתנים לא בגלל הרצון שלהם לשנות את המאזן הדמוגרפי. הם לא עושים את החישובים כמה עולים חדשים וכמה ילדים צריכים להביא. זה בכלל לא השיקול שלהם. עוד לפני קום מדינת ישראל הם התחתנו והביאו ילדים. לכן, לבוא ולהגיד שהעניין של איחוד משפחות והרצון להתחתן הוא ממד של השיקול הביטחוני, ואם הילדים יגורו עם הוריהם זה יכול לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל, שיש לה יכולת צבאית להתמודד עם כל מדינות ערב – לקרוע את אותו ילד בן שנה או בן שנתיים מהוריו, או להפריד בין הוריו, זה מוסיף ביטחון למדינת ישראל? אי-אפשר למכור את השיקול הזה או הנימוק הזה. עושים מאנשים טיפשים כאשר מעלים את הטיעון הזה כטיעון שעומד מאחורי החוק. אומרים שיש כאן מדינת אויב. איפה מדינת אויב? הרי מי שולט היום בגדה? יש מדינה פלסטינית? הרי המפקד הצבאי שם הוא הריבון, הוא הכול-יכול. לכן, יש בעיה. גדעון סער (הליכוד): יש "סולטה". טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גם על-פי הצעת החוק, אם נניח שמישהו מכאן מתחתן עם מישהי פלסטינית, אם הוא רוצה להביא אותה לכאן הוא צריך לקבל את האישור שלך, שר הפנים. ואם הוא רוצה ללכת לשם, הוא צריך לקבל את האישור שלך, בתור המפקד הצבאי. אז מי ששולט שם זה ישראל, מי ששולט כאן זה ישראל. הם לא נותנים להם אישור להתאחד כאן ולא נותנים להם אישור להתאחד שם, אז איפה הם יחיו? כי אין מדינה פלסטינית, ומי שאחראי שם זה אתם, מדינת ישראל. לכן, לבוא ולהגיד שהאוכלוסייה והאופי הדמוגרפי של הפלסטינים ושל מדינת ישראל – לא כך המצב, לא זאת המציאות. כמה פלסטינים מתחתנים עם צעירות מלוב ומסוריה? כמעט אפס. כי הם לא באים במגע, לא מכירים, לא רואים. זה אותו עם פלסטיני, הם נפגשים, הם מתאהבים, הם מכירים, הם מתחתנים. לכן, הקשר הזה הוא קשר טבעי, והחוק הזה הוא הבלתי-טבעי. משתמשים בחוק להשגת מטרה שלדעתי שום מדינה לא מתערבת בתחום הזה, והמטרה הזאת פסולה. עוד לא ראיתי מדינה שבאה להחליט לאזרחיה את מי לבחור ועם מי להתחתן ואיפה לחיות, חוץ ממדינת ישראל שבאה להגיד לאזרח הפלסטיני. אין ספק שהחוק הזה מכוון אך ורק לאזרחים הערבים, ולכן זה הממד הפסול והגזעני. זה חוק כלפי חלק אחד מהאוכלוסייה הערבית. לכן החוק הזה נוגד את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא נוגד את האמנות הבין-לאומיות, הוא נוגד את הזכות החוקתית היסודית להקים תא משפחתי אחד ולחיות ביחד. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אלסאנע. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת הנכבדים, חוק האזרחות שאנחנו מתבקשים להאריך את תוקפו הוא חוק שמונע איחוד משפחות, במלים פשוטות. נתקלתי בעניין הזה בעוצמה רבה מאוד בתקופה האחרונה, ואני לא ניזונה לא מסיפורים בעיתונות ולא משמיעה בתקשורת, אלא מסיפורים מאוד אמיתיים ומהאזנה אישית וישירה למאות משפחות, גם מפניות בכתב וגם מסיורים שבהם הם מעלים טרגדיות אנושיות. ללא ספק, ואין שום מחלוקת, שבמדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית, יש שלטון החוק, שאני מאוד מכבדת; אני חושבת שזה אחד מהיסודות המאוד מהותיים. והמדינה גם יודעת, אם יש אזרחים שעוברים על החוק, משתמשים באמצעים כאלה ואחרים של עבירות, של פגיעה במדינה, היא גם יודעת איך להעניש אותם ואיך להעמיד אותם במקומם. אני חושבת שצריך להפריד בין הסוגיות האלה, וזאת גם האמירה של השופט ברק לאחרונה, כשדן בנושא הזה. אני מאוד מכבדת את בית-המשפט העליון. השופט אמר, שאם הכנסת תאריך את חוק האזרחות, הוא ייפול בבג"ץ. אני רוצה לשאול היום איפה הזכות לחיי משפחה. מי יענה ויסביר לאותם ילדים, שמופרדים מהוריהם, מאבותיהם, מאמותיהם, בטרם הם מבינים את המשמעות של ההפרדה? איך נסביר להם? מי יכול להסביר את הנושא? גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת חילו, מה עמדת סיעת העבודה? נאדיה חילו (העבודה-מימד): לי לא משנה בעניין הזה. אני מתנגדת לחוק הזה. גדעון סער (הליכוד): שמעתי רק אותך מכל הסיעה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אני מתנגדת לחוק הזה, וסיעת העבודה היא בעד. אני חושבת שאתה גם יודע את התשובה. גדעון סער (הליכוד): שאלתי את זה כי בקדנציה הקודמת סיעת העבודה הצביעה נגד החוק. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אני מאוד נורמטיבית, ואני חושבת שאזרחי ישראל הערבים אמורים לכבד את החוק, אמורים להיות נאמנים, ורובם כאלה; ומי שלא, מערכות המשפט ידעו להעניש אותו. אבל אי-אפשר, בשם הלגיטימציה של העניין הזה, להפריד ולהפלות משפחות. יש פה עוד אלמנט מאוד חמור, להערכתי - שמאות משפחות שגם לא ידעו והיו באמצע טיפול, הטיפול בנושא שלהן הוקפא בעיצומו של תהליך קבלת האזרחות, וזה בדיעבד, אפילו שלא ידעו. זמני תם, ורציתי להקריא משהו מאוד רלוונטי, אבל אני מודה ואני חושבת שצריך לעשות חושבים בנושא הזה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני שמח שהממשלה סוף-סוף התעוררה בהצעת החוק. אילו החוק הזה היה נחקק לפני 20 שנה, אחמד טיבי אולי גם לא היה בכנסת, כי הוא היה הולך אחרי אשתו לטול-כרם, איפה שהיא היתה, ואיחוד המשפחות יכול היה להיות מעבר ל"קו הירוק". אבל מה לעשות, החוק הזה עוד לא היה קיים, ולכן, אחמד טיבי, כנראה המדינה זכתה בך, מה לעשות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): היהודים הם עם נחמד, זה ידוע. גדעון סער (הליכוד): לא כמו הערבים. נסים זאב (ש"ס): מדובר בתופעה ולא בבעיה הומניטרית. יש כאן בעיה דמוגרפית, יש כאן בעיה ביטחונית, יש כאן בעיה לאומית. צריכים לומר את האמת. אנחנו התנתקנו מעזה כדי שהעזתים ייכנסו למדינת ישראל? בשביל מה ברחנו משם? בשביל מה ניתקו יהודים בכוח מגוש-קטיף? כדי להביא את היהודים לכאן, וגם כדי לעשות איזו מחיצה, איזו הפרדה. ערפאת כבר אמר את האמת; הוא אמר שהמלחמה של הפלסטינים היא דרך הרחם של האשה הערבייה. זו פשוט פצצה מתקתקת, ובפצצה אזרחית צריך חוק אזרחי שימנע את הפצצה הזאת. הלוא נגד הפצצות שהיום זורקים עלינו, טילי ה"קסאם", אין הרבה תשובות למדינת ישראל ולצבא, אבל אולי נגד אותה פצצה שהולכת ומתקתקת תהיה. הבעיה הדמוגרפית היא הבעיה האמיתית, אבל צריך לזכור שהחוק הזה בא בעקבות האירועים. זה צו שעה. מישהו חשב למה קוראים לזה צו שעה? כי אנחנו בשעה של טרור, אנחנו בשעה של מלחמה, אנחנו במצב שהשנאה הפלסטינית נגד העם היהודי היא שנאה תהומית, לכן זה צו השעה. הרי אילו לא היה מצב של לוחמה בין מדינת ישראל לפלסטינים, החוק הזה לא היה בא לשולחן הממשלה, הוא לא היה בא לכנסת ישראל. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, צריך לומר את האמת: מדובר בעשרות אלפי מהגרים. מעבר לכך שנאמר שיש משפחות, שמנתקים משפחות, יש כאן תופעה של עשרות אלפי מהגרים. אנחנו יודעים על מעל 30,000 מירדן, אבל אנחנו יודעים שמחברון ומרמאללה באו לרכס שועפאט, נמצאים פה בתוככי ירושלים, ומחירי הדירות התייקרו לאחרונה בגלל התופעה הזאת. אני חושב שטוב עשתה הממשלה, לפחות דבר אחד טוב היא עושה, ואנחנו בוודאי נתמוך בה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מגלי והבה – אינו נוכח. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, בבקשה. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, טוב לחיות במדינת ישראל, ולכן כל כך הרבה אנשים רוצים את זה. אבל נדמה לי שכולנו יודעים שהמצב עם שכנינו הוא לא מצב רגיל. אני מניח שיום אחד, במצב רגיל, מאוהבים משני צדי הגבול יוכלו להתאחד בצורה כזאת או בצורה אחרת, מי שירצה ילך לפה ומי שירצה ילך לשם. אבל כל עוד המצב הוא כזה, מדינת ישראל צריכה להגן על עצמה בצורה כלשהי מאיזו תופעה המונית של הדבר הזה. ברגע שהדבר הזה יותר, תהיה פה תופעה המונית. אני מקווה שברבות הימים יהיה שלום בין כולם, וכולם יוכלו לגור איפה שהם רוצים, במיוחד אם הם מתחתנים עם אהוביהם, הם ובני משפחותיהם. לכן אני מציע לכולנו לא להתלהם. אין פה שום דבר שקשור לגזענות. יש פה הרבה דברים שקשורים לזה שיש הרבה שוהים בלתי חוקיים בישראל ולא נעשה מספיק בשביל להחזיר אותם למקומם. אנחנו צריכים להיות קצת סבלנים עד שיבוא השלום, ואז נראה לי שהבעיה הזאת תיפתר מאליה. לכן, אין שום ברירה אלא להאריך את הצו הזה בחצי שנה. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אביגדור יצחקי. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת רן כהן, ואחר כך אנחנו ניגשים להצבעה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אין ספק שהמניעים לחוק הזה אין להם ולו קשר מקרי לשיקולי ביטחון. אני זוכר שכשהחלטת הממשלה התקבלה, שר הפנים היה אלי ישי. הוא הודיע שמטרת החוק היא למנוע את זכות השיבה. אחר כך הגיע לדוכן הזה השר המקשר דאז, השר גדעון עזרא, והודיע שמטרת החוק היא מניעת זכות השיבה, עם שיקולים דמוגרפיים. נציגי הממשלה הרלוונטיים ביותר, אחד זה שר הפנים ואחד זה השר המקשר. לאחר מכן הגיע ראש השב"כ דאז לוועדת הפנים - - גדעון סער (הליכוד): וגם היועץ המשפטי לממשלה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון. - - אבי דיכטר, והסביר במספרים, בדיאגרמות, שיקולים של מקרים שהיו מעורבים בצורה זו או אחרת בפיגועים. גדעון סער (הליכוד): ביטחוניים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן. כמובן, כאשר מגיע ראש השב"כ לוועדת הפנים, מה, חברי הכנסת מסיעות השלטון לא יתרשמו מהמספרים שראש השב"כ מציג להם? שר הפנים רוני בר-און: ואתם לא - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כאשר מביאים מקרים, עושים מגניפיקציה של המספרים – והמספרים, אגב, הם לא נכונים. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אתה חייב לחזור בך, מפני שהם נכונים. במקרה יושב פה מי שדיבר אז. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אז אנחנו חלוקים על מה שהצגת. אתה הצגת מספרים, והמספרים הוצגו - - - השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: חבר הכנסת טיבי, באיחור של שנתיים הגעת למסקנה שהם לא נכונים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, הרי כל מי ששמע את ההצגה הזאת, אדוני השר - - - השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא אמרת מלה וחצי מלה באותה ישיבה לגבי נכונות הנתונים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): דווקא אני זוכר ששני חברי כנסת התנגדו בישיבה הזאת – טאהא וטיבי. שנינו היינו בישיבה הזאת והתנגדנו לדברים שאתה הצגת. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא אמרת מלה וחצי מלה לגבי נכונות הנתונים אז. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש הבדל, השר דיכטר, בין זה שאתה אומר 126 מעורבים בפיגועים, ואחר כך חברי המשפחה, כמה ביקשו, כמה משפחות, כמה נכנסים, מה הסכנה. המסקנות של המספרים שהצגת הן המסקנות שאנחנו הסקנו לגביהן. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: חבר הכנסת טיבי, המספרים לפחות היו נכונים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): השר דיכטר, ההצגה אז וההצגה היום של הדברים מטעה את הציבור. אתה היחיד שהציג מספר של אנשים שהיו מעורבים בפיגועים, ומזה החלטה גורפת למנוע את כניסת - - - מוחמד ברכה (חד"ש): הוא לא אמר כמה מתוכם היו משת"פים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): למשל. ואז החלטה גורפת למנוע למעשה נישואים בין מיליון אזרחים ערבים לבין פלסטינים מהשטחים הכבושים. אתה שר הפנים המכהן כיום, אתה אומנם מסתכל כי אתה לא מעוניין אפילו לשמוע את הטענות שלנו, כי אתה רוצה ללכת הביתה. כל הטיעונים שאנחנו משמיעים א-פריורי נדחים. הם נשמעים מאוד קשים. למשל, עכשיו מישהו שמע את הדיון והתקשר. אשה בת 46 מטול-כרם, נשואה זה 11 שנה לאזרח ישראלי שנפטר מסרטן. לפני ימים מספר הוציאו נגדה צו גירוש מהארץ כי יש לה תעודה זמנית, א/5, כי ההליך של איחוד המשפחות הוקפא על-פי החוק הזה. מגרשים אותה על-פי דין, על-פי חוק, זה החוק שאתם מחוקקים. מגרשים את האשה בת ה-46. לזה התכוונה חברת הכנסת רונית תירוש שאמרה שצריך פרצה, לפי עמדתה, להתייחס באופן רטרואקטיבי. היום, ובזה אני אסיים, אדוני, פורסם מה שאנחנו יודעים לאחרונה, שמשרדך מונע מפלסטינים בעלי דרכון זר, אמריקני, אירופי, להיכנס לא לישראל אלא לרמאללה, לשכם. פלסטינים תושבי השטחים שיש להם דרכון זר, אתם מונעים את הכניסה שלהם בנקודות המעבר. זה לא שיקול דמוגרפי? זה לא גירוש שקט? שני הדברים מתחברים. רבותי, לא ביטחון ולא בטיח. גדעון סער (הליכוד): שר הביטחון הגיע. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת רן כהן, ואנחנו ניגשים להצבעה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אפשר לתאר את המצב שלנו היום כמצב מלחמה, כמו ששמעתי כאן מכמה וכמה דוברים. אפשר לתאר את מצבנו היום כמצב רע ביטחונית ומורכב, אם לא קשה, מדינית. מה ההבדל? ההבדל הוא מאוד פשוט: מי שרוצה לומר שהמצב שלנו הוא כזה שהממשלה כשלה בפתרון הבעיה, משתמש במצב מלחמה. למה? במצב מלחמה מישהו אחר אשם. אבל כאשר מדובר על כך שהמצב שלנו רע ביטחונית ורע מדינית, הממשלה היא הכושלת. לכן כל כך הרבה כאן משתמשים במצב המלחמה שהכנסת לא הכריזה עליו, שהממשלה לא הכריזה עליו, שוועדת החוץ והביטחון לא הכריזה עליו כעל המצב שלנו. רבותי, זה בא רק כדי לנסות ולהצדיק מהלכים שאין להם שום קשר לביטחון. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת רן כהן, המצב רע - - - רן כהן (מרצ): אני אומר שהמצב הביטחוני רע בין היתר בגלל הכישלון שלכם בפתרונו. בין היתר. גם בגלל הצד השני, אבל גם בגללכם. אתה רוצה, תבוא לוועדת החוץ והביטחון ואומר לך את דעתי. אני למשל חושב שבמקום שבו נפלנו למלכודת הזאת של הרג שני החיילים שלנו וחטיפת החייל, לא היה צריך להרחיב את המלחמה לכל רצועת-עזה אלא להתמקד בהחזרת החייל. זה הכישלון שלכם שאתם מובילים להרחבת המלחמה. זו בעיה. אני מבין שבעניין הזה אנחנו כנראה חלוקים, לפי תנועת הראש שלך. אבל, בוא נעזוב את זה, כי לא זה העניין. העניין הוא, השר בר-און, שהשימוש בשם הביטחון כדי להצדיק את החוק הזה, אין דבר רע ממנו לביטחון, שהוא נושא חשוב ויקר שצריך לשים בו את הדגשים הנכונים. פה נעשה שימוש בחוק שאין לו שום קשר לביטחון. אתם רוצים למנוע מאנשים מסוכנים ביטחונית להיכנס לישראל? בבקשה, תפעילו את השב"כ, תפעילו את זרועות הביטחון כנגד פרטים מסוכנים לביטחונה של מדינת ישראל. אל תיקחו 1,600 משפחות בנות ערובה אולי על משפחה אחת או שתיים או חמש. זאת לא עושים, עם כל הכבוד. זה פיגוע המוני. זה חוק שהוא פיגוע המוני, אי-אפשר לעשות אותו. לכן, אל תשתמשו בשם הביטחון לשווא, כי זה לא ראוי ולא נכון. הדבר הבא, אדוני היושב-ראש, ואני רואה שאני כבר צריך לסיים: אי-אפשר ליצור מצב אנטי-אנושי בצורה כל כך קטסטרופלית כמו שאתם יוצרים. רבותי, נוצרים פה מצבים ממש אל-אנושיים. תשימו את האצבע על המפגעים, תשימו את האצבע על החשודים. אי-אפשר היום לקחת משפחות שהתחתנו כבר לפני עשר ו-20 שנה ולשבש להן את כל אורחות החיים משום שהחלטתם שאתם לא רוצים לתת להן. אתם רוצים להיאבק על דרכה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי, בבקשה, בואו נחתור לשלום מה שיותר מהר, להיפרד מהשטחים מה שיותר מהר, ואז, תאמינו לי, תהיה עלייה גדולה של יהודים, תהיה פה מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא צריך חוקים גזעניים כאלה כדי להבטיח את הדבר הזה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת רן כהן. אני מבקש להתיישב. אנחנו ניגשים להצבעה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני מבקשת - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעניין ההצבעה, חברת הכנסת גלאון? זהבה גלאון (מרצ): כן, בוודאי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: כן, חברת הכנסת גלאון. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, בשם סיעות מרצ, בל"ד, חד"ש ותע"ל-רע"ם, אנחנו מבקשים לראות בהצבעה על החוק הזה, על הוראת השעה, הצבעת אי-אמון. שר הפנים רוני בר-און: אנחנו מבקשים הצבעת אמון, אדוני היושב-ראש. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אתה לא יכול. אני רוצה מכתב עכשיו מראש הממשלה. שר הפנים רוני בר-און: - - - זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכתב מראש הממשלה. עזמי בשארה (בל"ד): או הצבעה ביום שני או מכתב מראש הממשלה. זהבה גלאון (מרצ): או מכתב מראש הממשלה או הצבעה ביום שני, אדוני שר הפנים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת גלאון, לאחר התייעצות עם המזכירות פה - לא הוגש מכתב. זהבה גלאון (מרצ): זה לא צריך להיות מוגש בכתב, אדוני. אדוני, כיוון שיש לי כבר ניסיון בזה, ולא בפעם הראשונה - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אבל גם לנו יש וגם לחברי המזכירות יש. זהבה גלאון (מרצ): אני מבקשת חוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת. לא, אדוני - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: את לא מנהלת את הדיון היום. זהבה גלאון (מרצ): תן לי לענות לך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תסלחי לי, גברתי, את לא מנהלת את הדיון. זהבה גלאון (מרצ): אבל אני הצעתי הצעה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: את הצעת הצעה, ומאחר שלא הוגש מכתב אני דוחה את ההצעה ואנחנו ניגשים להצבעה. זהבה גלאון (מרצ): זה לא צריך להיות מוגש בכתב. קריאות: - - - זהבה גלאון (מרצ): מדובר בקריאה ראשונה. מעולם לא הוגש מכתב בקריאה ראשונה. בהוראת שעה - ודאי שאין צורך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: מי המועמד לראשות הממשלה? זהבה גלאון (מרצ): יוסי ביילין מועמד מטעמנו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הוא הגיש את זה? זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת יוסי ביילין שומע על זה והוא מוכן ומסכים, וברגע זה הוא יגיש לך, אדוני, בכתב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אבל את מייצגת אותו? הוא נוכח פה. הוא הגיש את המכתב? זהבה גלאון (מרצ): ברגע זה הוא יגיש לך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הוא לא רוצה להגיש. זהבה גלאון (מרצ): אין דבר כזה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אנחנו חייבים לגשת להצבעה. עזמי בשארה (בל"ד): לא, אתה לא יכול. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבין שאני לא יכול, אבל - - - זהבה גלאון (מרצ): אתה לא יכול לגשת להצבעה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הנה המכתב. זהבה גלאון (מרצ): אתה לא יכול לגשת להצבעה. חבר הכנסת ביילין מגיש מכתב ברגע זה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת גלאון, אני מבקש לשבת. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת ביילין מגיש לך עכשיו מכתב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, קודם כול קצת שקט באולם. שר הפנים מבקש משפט. רבותי, אני מבקש לאפשר לשר לדבר. שר הפנים רוני בר-און: חברת הכנסת גלאון, את צדקת עד שתיקנת יחד אתי בוועדת הכנסת האחרונה את תקנון הכנסת, כדי למנוע תקלות מהסוג שניסית לייצר עכשיו. אני מפנה אותך לסעיף 36(ה), פסקה (2), כפי שתיקנו אותו, ואני מודה לחבר הכנסת גדעון סער שהפנה את תשומת לבי לתיקון הזה, וזו לשונו: "הצבעה על הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר-היום תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר מכן, כאמור בפסקה (1), ואולם אם ביקשה זאת הממשלה - תתקיים ההצבעה על הצעת האי-אמון ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף". ובכן, אני מודיע שהממשלה מבקשת - - - זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אתה עוד לא מייצג את הממשלה. בכל הכבוד, מדובר בראש ממשלה. שר הפנים רוני בר-און: את יכולה לצרוח עד מחר. זהבה גלאון (מרצ): לא, אתה לא יכול. אדוני, בכל הכבוד, רק ראש ממשלה יכול לבקש. שר הפנים רוני בר-און: סליחה, אני לא רוצה להגיד יותר מזה, אבל זו טענה שטותית, משום שהממשלה - - - זהבה גלאון (מרצ): אז אני מבקשת שתביא את היועצת המשפטית של הכנסת, שהיא תקבע אם זה שטותי או לא. עם כל הכבוד לשר, אני מבקשת חוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת. זה מעמד חדש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת גלאון, את כל הזמן מדברת. תני לשר לומר כמה משפטים. שר הפנים רוני בר-און: מכיוון שאני השר המבקש, בעניין הזה עמדתי היא עמדת הממשלה ולכן אני מבקש לקיים את ההצבעה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אין בתקנון שר מבקש. אני מבקשת חוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת. היא יושבת פה ואני מבקשת את חוות דעתה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת גלאון, אני מבקש ממך לשבת. אני עוד לא מסכם, אני מקריא רק את הבקשה של חבר הכנסת יוסי ביילין. חבר הכנסת ביילין, זה המסמך שלך שאני מחזיק בידי: אל סגן יושב-ראש הכנסת, אני מציע הסכמתי לכהן כראש הממשלה אם כן יהיו תוצאות הצבעת האי-אמון. רבותי, מאחר שיש כאן בעיה משפטית, אנחנו נקבל חוות דעת וניגש להצבעה. עוד כמה שניות והכול ייפתר. השר יצחק כהן: אפשר להתחיל שירה בציבור. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מציע הפסקה של חמש דקות. הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, חבר הכנסת טיבי מציע הפסקה של חמש דקות. רבותי, בזמן שאנחנו מקבלים את הייעוץ המשפטי, יש הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת. אפשר לקרוא את זה בינתיים כדי להוריד קצת את המתח? הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, בינתיים, עד שהיועצת המשפטית תגיע, אני אנצל את הדקות הללו כדי להודיע הודעה של ועדת הכנסת. חברי חברי הכנסת, רבותי השרים - כמה לאט? יותר לאט? - בהתאם להוראת סעיף 17 לתקנון הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה המיוחדת לבחינת בעיות העובדים הזרים. בהתאם להצעה שמונחת לפניכם, אלה הן סמכויות הוועדה: 1. בחינת התופעה רחבת ההיקף של העובדים הזרים בארץ; 2. פיקוח על העסקת עובדים זרים; 3. תנאי עבודתם של העובדים הזרים, לרבות שכר, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות והתנהגות המעסיקים; 4. התנהלות הממשלה ביחס להעסקת עובדים זרים, עבודת משטרת ההגירה וטיפול בבעיות הקשורות להיתרי העסקה לעובדים; 5. השפעת העובדים הזרים על שוק העבודה והתעסוקה בישראל; 6. הבחנה בין עובדים זרים שהם חיוניים למטרות סיעוד וכו' לבין עובדים זרים שאפשר להחליפם בעובדים ישראלים; 7. דרכי ההתנהגות ביחס לעובדים זרים בעת החזרתם לארצות מולדתם; 8. חקיקה שנוגעת לעובדים זרים. חברת הכנסת גלאון, במקרה, יושב-ראש הוועדה שכרגע אני קוראת את סמכויותיה הוא חבר הכנסת רן כהן. אני מודה לך על ההקשבה. זהו ההרכב המוצע של הוועדה: הוועדה תהיה בת 15 חברים. לסיעת קדימה ארבעה נציגים - חברי הכנסת עמירה דותן, דוד טל, עתניאל שנלר ושי חרמש; לסיעת העבודה-מימד שלושה נציגים - חברי הכנסת נאדיה חילו, גאלב מג'אדלה ועמי אילון; לסיעת יהדות התורה נציג אחד, שמו יימסר מאוחר יותר; לסיעת הליכוד שני נציגים, שמותיהם יימסרו מאוחר יותר; לסיעת ישראל ביתנו נציג אחד - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; לסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל נציג אחד - חבר הכנסת צבי הנדל; לסיעת גיל שני נציגים - חברי הכנסת משה שרוני ושרה מרום-שלו; לסיעת מרצ נציג אחד - חבר הכנסת רן כהן. יושב-ראש הוועדה, בהתאם לסיכום ובהתאם להמלצת ועדת הכנסת, יהיה חבר הכנסת רן כהן. השר יצחק כהן: מה עם סיעת ש"ס? רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אין נציגים של סיעת ש"ס. אדוני היושב-ראש, למען הסר ספק ולמען הפרוטוקול, לשאלתו של השר כהן, היה סיכום קואליציוני על כך שש"ס מוותרת על מקומה; לא שזה לא מקום חשוב. זה הסכם ג'נטלמני לחלוטין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעה זו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אנחנו נצביע על הבקשה של חברת הכנסת רוחמה. מי בעד הבקשה? הצבעה מס' 9 בעד הצעת ועדת הכנסת – 34 נגד - אין נמנעים - 1 הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה המיוחדת לבחינת בעיות העובדים הזרים נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: 34 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. רבותי, הבקשה התקבלה. צריך להוסיף גם את קולו של השר רפאל איתן. רבותי, נא לשבת. קולט אביטל (העבודה-מימד): צריך לקרוא לחברת הכנסת אברהם בשם המשפחה ולא חברת הכנסת רוחמה. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006 היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אחרי התייעצות עם הלשכה המשפטית של הכנסת ואחרי שקיבלנו את הבקשה של חבר הכנסת ביילין, יכול שר הפנים, שהוסמך על-ידי ראש הממשלה, להגיש - - - זהבה גלאון (מרצ): איפה בדיוק הוא הוסמך, אדוני? היו"ר יצחק אהרונוביץ: את לא מנהלת אתי משא-ומתן. זהבה גלאון (מרצ): אני שואלת איפה הוא הוסמך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, מהלשכה המשפטית - חברת הכנסת גלאון, תאמיני לי שכל הזמן המתנו לקבל את התשובה. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: השר בר-און, נפתח מיקרופון. רבותי, קצת שקט, דקה. השר בר-און, בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, אני מבקש, בכל הכבוד, לשים לפארסה הזאת סוף. הודעתי לך לפני 20 דקות, כי בהתאם להוראות סעיף 36(ה), פסקה (2), אני מודיע לך ומבקש ממך בשם הממשלה - ואני מוסמך לעשות כן – לקיים את ההצבעה על הצעת האי-אמון כפי שהציגה אותה יושבת-ראש סיעת מרצ, לקיים את ההצבעה ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף, וזה עכשיו. זאת הוראת החוק, זאת הוראת התקנון. כל מי שמנסה לאחז את עיניך בטענה שדרושה כאן הודעת ראש ממשלה, יודע שהוא מאחז עיניים, כי כאשר התקנון מבקש שראש הממשלה יבקש, הוא יודע לומר את זה במפורש. וכשהוא מבקש שהממשלה תבקש, היא יכולה לעשות את זה באמצעות הנציג המוסמך שלה. אני מודיע לך, שלצורך הדיון הזה - - - קריאות: - - - שר הפנים רוני בר-און: אתם יכולים לצרוח עד מחרתיים, אתם מאחזי עיניים, אתם כל הזמן עושים שימוש לרעה בתקנון הזה. אני מבקש לקיים את ההצבעה עכשיו. זהבה גלאון (מרצ): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת גלאון, אני קורא לך לשבת. חבר הכנסת ברכה, נא לשבת. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא, רבותי, אני מסיים את הדיון, זה לא יעזור. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תן לי להגיד מלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא. מוחמד ברכה (חד"ש): למה לא? היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא. רבותי, אני מסיים את הדיון. רבותי, פעם שנייה, אני מסיים את הדיון, זה לא יעזור. אני מסיים את הדיון ואני מקריא את הנוסח. מוחמד ברכה (חד"ש): שמענו את השר, עכשיו תשמע אותי, אני רוצה לקרוא את הסעיף בתקנון. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ברכה, אני אוציא אותך החוצה. מוחמד ברכה (חד"ש): תן לי מלה. תן לי להגיד לך משפט, מה יש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא. מוחמד ברכה (חד"ש): למה לא? היו"ר יצחק אהרונוביץ: ככה. כי שמענו מספיק. חברת הכנסת גלאון ייצגה אתכם. חבר הכנסת ברכה, אני ניגש להצבעה. רבותי, מי שבעד האי-אמון יצביע בעד - - - גדעון סער (הליכוד): לא, מי שבעד הצו מצביע בעד. אתה טועה. שר הפנים רוני בר-און: מי שמצביע בעד החוק מצביע בעד. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, זה מה שאמרתי. מוחמד ברכה (חד"ש): תן לי להגיד משפט. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ברכה, אני מבקש ממך, משפט אחד. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, השר קרא סעיף מסוים שהוא סעיף 36(ח)(1). לסעיף הזה יש תיקונים בעמוד 32 בנושא הבעת אמון, תיקונים מס' 48א ו-80. לשון הסעיף - אדוני היושב-ראש, תקשיב לי בבקשה, יש תיקון לסעיף בעמוד 32, הבעת אמון. הסעיף מפורש: "ראש הממשלה" - ולא אחר – "רשאי להודיע ליושב-ראש הכנסת שהוא יראה בהצבעת הכנסת בסעיף העומד על סדר-היום, עניין של הבעת אמון בו; לעניין - - -" כו' וכו'. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אמרנו את אותם משפטים, טוב שאנחנו קצת מעלים את הטמפרטורה באולם הזה, אבל אין צורך. מוחמד ברכה (חד"ש): האמת היא, שחוק גזעני כזה ראוי שיעבור - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אני חוזר, מי שמצביע בעד הבקשה של השר לביטחון פנים הוא בעד. שר הפנים רוני בר-און: בעד החוק. היו"ר יצחק אהרונוביץ: על החוק. מי שמצביע נגד – זה האי-אמון. על זה אנחנו מצביעים. רבותי, אנחנו מפעילים את השעון. מוחמד ברכה (חד"ש): בעד זה בעד האי-אמון. שר הפנים רוני בר-און: לא. הצבעה מס' 10 בעד הצו – 36 נגד – 12 נמנעים – 4 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ו-2006, נתקבל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 36, נגד - 12, נמנעים – 4. הצו התקבל והאי-אמון נדחה. הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון מס' 6), התשס"ו-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/240).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו ממשיכים. אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון מס' 6), התשס"ו-2006, קריאה ראשונה. השר המקשר, יעקב אדרי, יציג; בבקשה. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק המונחת לפניכם הוא הסדר הסולר. במסגרת הסדר זה הוחלט לצמצם את העיוותים שנוצרו מפערי המיסוי על סולר ובנזין ולהשוות את המס המוטל על סולר לזה המוטל על בנזין. פערי המיסוי בין סולר לבנזין גרמו לעיוות כלכלי במחיר היחסי של דלקים המשמשים למטרות דומות. הם הובילו להקצאת מקורות לא יעילה בהיבט המשקי ועודדו ללא הצדקה שימוש בסולר על פני בנזין, בעוד ההשלכות של שימוש בסולר על בריאות הציבור ואיכות הסביבה דומות להשלכות של השימוש בבנזין. במקביל, כדי לצמצם את הפגיעה בכמה קבוצות משתמשים מוגדרות, הוחלט במסגרת הסדר הסולר לקבוע סוגי קבוצות שיקבלו החזר חלקי של הבלו ששולם בגין הדלק שבו השתמשו. מדובר במפעלים המשתמשים בסולר כחומר בעירה, במובילים, אוטובוסים, טרקטורים, ציוד הנדסי, ספינות דיג, מוניות ורכבים ללימוד נהיגה. הסדר הסולר עוגן בשני צווים אשר אושרו על-ידי ועדת הכספים ונכנסו לתוקף ב-1 בספטמבר 2005. הצו שעיגן את מתן ההחזר למשתמשים השונים הותקן מכוח סעיף 9 לחוק הבלו על דלק. ימים מספר לפני כניסתם של שני הצווים לתוקף הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון, ובמסגרתה התבקש בית-המשפט להכריז על בטלותו של הסדר הסולר. לטענת העותרים, לשר האוצר לא היתה סמכות לקבוע כי ההחזרים במסגרת הסדר הסולר יינתנו למשתמשים. עמדתנו המשפטית היא כי צווי הסדר הסולר הותקנו בסמכות ואנו אף מגינים עליהם בבית-המשפט העליון. עם זאת, כדי למנוע התדיינות משפטית ואת הצורך בפרשנות משפטית מורכבת בנוגע לחוקיותם של הצווים, מוצע להרחיב את סמכות שר האוצר לפי סעיף 9 לחוק הבלו, ולהסמיכו, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע הישבון מלא או חלקי של הבלו שיינתן למי ששילם את הבלו או למי שמשתמש בדלק למטרה מסוימת, וכן לקבוע תקרה לפטור או להחזר. מכיוון שהליך חקיקת הצווים החל עוד בתחילת שנת 2005, הצעת החוק כוללת סעיף תחילה רטרואקטיבי, על מנת שהתיקון יחול על צווים אלה ויסיים את המחלוקת המשפטית לגביהם. כוונת הממשלה לתיקון חוק הבלו הובאה גם לידיעת בית-המשפט העליון במסגרת ההליכים בעתירה האמורה. במסגרת הצעת החוק מוצע גם לצמצם את תחולתו של הסדר הסולר ולקבוע תנאים נוספים לקבלת ההחזר, כדי למנוע שימוש לרעה במנגנון ההחזר – למשל, תדלוק בתחנה שאינה פיראטית, ממי שרשום כעוסק מורשה, ניהול פנקסים ומאזן מלאי ועוד – וכן להסמיך את מנהל רשות המסים להטיל עיצום כספי על מי שהשתמש בדלק שניתן עליו פטור או הישבון, שלא למטרה שבגינה ניתן הפטור או ההישבון – זאת אומרת, מי שמחזיר את הכסף. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. אנחנו נותנים שלוש דקות לכל דובר. נא להקפיד. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאין לנו בעיה מיוחדת עם הצעת החוק בקריאה ראשונה, ואנחנו נתמוך בה. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, תקשיב שנייה. קריאה: - - - מתפלל. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה הולך להתפלל? לא רואים עליך. אני באמת לא רוצה להתייחס לחוק שאני תומך בו, ואני רוצה להתייחס לאירוע רב-עוצמה שהיה אתמול. אתמול הוכתר כשחקן הטוב ביותר של המונדיאל האחרון זינאדין זידאן, זיזו. אני רוצה באמת כאן לברך אותו להצדיע לו. השר יעקב אדרי: חבל שהוא סיים בצורה שהוא סיים. מוחמד ברכה (חד"ש): כשראיתי את המחזה שבעקבותיו הוא הוצא מהמשחק, האמת שחשבתי שזה מעשה מכוער. אני גם חושב עכשיו שזה מעשה לא נכון. אבל, חשבתי גם שצריכה להיות סיבה אדירה כדי שהוא יעשה דבר כזה. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה לא יודע מה אמר לו. מוחמד ברכה (חד"ש): לא. עכשיו יודעים. מסתבר שהקריאות הגזעניות במגרשים הן לא רק נחלת הספורט בישראל. אותו שחקן איטלקי בחר לקרוא לו "טרוריסט" כמה פעמים, עד כדי כך שאחד השחקנים האחרים בנבחרת הצרפתית השתמש במלים שבא לו אפילו להכות אותו, את אותו שחקן איטלקי, בראש. אני חושב שכשזינאדין זידאן, זיזו, עשה את המעשה הזה, הוא ידע שהוא משלם הרבה מבחינת הקריירה שלו ושהוא מסיים את הקריירה שלו באופן עגום. אבל, לדעתי, על אף הכלי הפסול, הוא הפנה את הזרקורים לאחת התופעות שצריכות להיות נדונות בכובד ראש - הגזענות במגרשי הספורט. אם באמת זיזו התכוון להפנות את הזרקורים לאותה תופעה שלא פוסחת על אירופה ועל ישראל - - - רונית תירוש (קדימה): שמעתי שהוא אמר משהו אחר - ששמעו שמדברים על אשתו. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת ברכה, שמעתי משהו אחר, שאמרו: כשאתה משחק, כולם עם אשתך. רונית תירוש (קדימה): בעיתון הצרפתי - - - קריאה: - - - באיטלקית. זידאן לא הבין את המלה. מוחמד ברכה (חד"ש): הוא כל הזמן הטיח בו עלבונות, גם עלבונות גזעניים. אם הוא התכוון שבסופו של דבר הנושא הזה יובא לדיון ציבורי, אני חושב שגם בכלי הפסול הוא עשה משהו גדול לספורט בעצם העובדה שהנושא הזה מובא לדיון ציבורי. אני באמת רוצה להצדיע כאן, מעל במת הכנסת במדינת ישראל, לאותו שחקן גדול ודגול, אותו קוסם - - - רוחמה אברהם (קדימה): מה זה שייך להצעת החוק? מוחמד ברכה (חד"ש): מה זה נוגע אלייך? רוחמה אברהם (קדימה): מה זה שייך? - - - מוחמד ברכה (חד"ש): מה זה שייך לך בכלל? למה את צריכה להתערב בעניין הזה בכלל? רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש - - - מוחמד ברכה (חד"ש): למה את צריכה לקום מהמקום שלך בכלל? רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, לפי התקנון, חבר כנסת שלא מדבר לעניין - - - מוחמד ברכה (חד"ש): את יכולה לשבת במקומך. תשבי במקומך. זה לא עניינך לנהל את הישיבה. רוחמה אברהם (קדימה): - - - מה זה? מוחמד ברכה (חד"ש): יש יושב-ראש. את תלכי לשבת במקום שלך - - רוחמה אברהם (קדימה): לפי התקנון - - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - ואל תפצי פה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני אעיר לו את זה. נסים זאב (ש"ס): עזבתי רק דקה את הכנסת וכבר - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אין לךְ שום - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ברכה, תתייחס בבקשה לנושא הדיון. מוחמד ברכה (חד"ש): לא. אדוני, אני לא רוצה להתייחס. אני לא רוצה להתייחס לנושא. רוחמה אברהם (קדימה): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא. אתה תדבר על הנושא - - - רוחמה אברהם (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אני רוצה לדבר מה שאני רוצה. משה שרוני (גיל): לא. רוחמה אברהם (קדימה): לא. מוחמד ברכה (חד"ש): כן. "ראס בן ענאכ ועל עשרה זַיאד". משה שרוני (גיל): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: סליחה. סליחה. מוחמד ברכה (חד"ש): "ועל עשרה זַיאד - - - אללה אל-עזים". היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת שרוני, תשאיר לי את הנושא בבקשה. חבר הכנסת ברכה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): לא. אדוני היושב-ראש, אני מדבר על נושא רציני. אני מדבר על נושא רציני. היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא. הנושא הרציני כרגע שאליו הגעת הוא נושא הדלק. אז תדבר בבקשה על נושא הדלק כי הזמן עבר. מוחמד ברכה (חד"ש): אני באמת רוצה כאן להצדיע לשחקן גדול ודגול, לקוסם אמיתי בכדורגל שהוא בית-ספר. גם בסיום העגום של הקריירה שלו הוא הפנה את האור לתופעה שצריך להילחם בה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני כאן מצדיע לזינאדין זידאן. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה. מוחמד ברכה (חד"ש): על אפה ועל חמתה של הגברת ההיא. רוחמה אברהם (קדימה): איזו גברת? היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת גפני - - - אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת גפני, ספר להם על הדיונים - - - ביום חמישי עם ראש הממשלה. השר יעקב אדרי: למי אתה הולך להצדיע? משה גפני (יהדות התורה): הצדעות אני משאיר למישהו אחר. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת שהיא הצעת חוק טובה. אבל, לא אופייני לממשלה האטומה הזאת להביא הצעות חוק טובות, אלא רק בשוליים, בשלב כלשהו, מביאים הצעות חוק מהסוג הזה. השר רפי איתן, למשל, יש הצעת חוק טובה שמביאים מייד אחרי זה, אבל זה הכול בזכות סיעת הגמלאים וזו לא הממשלה. זו לא סיעת קדימה. זו לא מפלגת השלטון. זה רק בזכותכם. השר רפי איתן: - - - השר יעקב אדרי: הרב גפני - - - קואליציה. משה גפני (יהדות התורה): אני אופוזיציה חבל על הזמן. אני מברך אתכם על זה שבזכותכם יש איזה תיקון שהיה צריך להיעשות באופן הרבה יותר רציני והרבה יותר רחב בנושא הגמלאים. אבל אתה, השר איתן, יושב בממשלה - - מוחמד ברכה (חד"ש): חברת הכנסת רוחמה אברהם, הוא לא מדבר על הנושא. מה את שותקת? משה גפני (יהדות התורה): - - שהיא ממשלה אטומה. יש מצב שבו ילדים רעבים, ויש מצב שבו ילדים באים לבית-הספר ואין להם פרוסת לחם לאכול. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, לפי סעיף 67(א) לתקנון הכנסת, "חבר הכנסת שאינו מדבר לעניין הנושא או ממשיך לדבר אף-על-פי שהיושב-ראש הודיע לו שזמנו נגמר או פנה אליו, יעיר לו היושב-ראש". מוחמד ברכה (חד"ש): - - - את מתערבת במהלך הישיבה ללא רשות. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני חושבת - - - אז כולנו מוכנים לשמוע אותו. אבל - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: קיבלתי את ההערה. תודה רבה לחברת הכנסת רוחמה אברהם. קיבלתי את ההערה לגבי הנושא. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני רק מקווה שזה לא על חשבון זמני. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גפני, זה לא על חשבונך. תמשיך. משה גפני (יהדות התורה): מאה אחוז. אני מודה לך. על כל פנים, סתם הערה לגבי העניין הזה של חברת הכנסת רוחמה אברהם - אינני מדבר לגופו של עניין, אבל התקדים בכנסת שרק בדבר שבו יש הצעת חוק - - - רוחמה אברהם (קדימה): אבל, תפסיקו לעשות זילות לעניין של הצעות חוק ולדבר על כל מיני נושאים שהם לא רלוונטיים בכלל להצעת החוק. תדבר על הצעת החוק עצמה. משה גפני (יהדות התורה): אבל אני מדבר על הצעת החוק. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גפני. רוחמה אברהם (קדימה): אתה לא מדבר - - - משה גפני (יהדות התורה): אני מדבר על הצעת החוק. הממשלה הזאת היא ממשלה אטומה, שמביאה הצעות חוק שהן מאוד שוליות ולא פותרות ולא מתחילות אפילו לגעת בבעיה עצמה של המצב החברתי, שבגללו הממשלה עלתה לשלטון. מי שהוביל את המהלכים של הפגיעה הכל-כך קשה בנושאים החברתיים היה הליכוד, וראינו מה קרה אתו בבחירות. היתה שינוי, וראינו מה קרה אתה בבחירות. אנשים קיבלו עונש מהציבור. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גפני, תתייחס לנושא. משה גפני (יהדות התורה): אני מתייחס לנושא. אני אומר שהחוק הזה, שעליו מדובר, הוא חוק טוב, אבל הוא חוק שהוא מאוד בשוליים. הוא לא חוק שנוגע בלב לבה של הבעיה. חבר הכנסת שרוני, שיבחתי את סיעת הגמלאים, שאחרי זה אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק טובה מאוד, אבל זה הכול בזכותכם וזו לא הממשלה. זו לא סיעת קדימה. אתם דרשתם את זה. בנוסף, אין פתרון אמיתי לבעיה. הייתי בכנסת הקודמת וראיתי איזו פגיעה בלתי רגילה - זה לא קיים בכל העולם המערבי המתוקן, פגיעה כזאת בקשישים, בגמלאים, בעובדים, בילדים, בנכים ובמי לא. היום יושבות סיעות, שמכונות סיעות חברתיות, בקואליציה, ולא פותרים את הבעיה הקשה הזאת. חברת הכנסת רוחמה אברהם, את כל כך רגישה לנושאים החברתיים. תעזבי אותה. תעזבי את קדימה. למה את יושבת בקואליציה הזאת? זאת קואליציה רעה, אטומה - - רוחמה אברהם (קדימה): חבר הכנסת גפני - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - משה גפני (יהדות התורה): - - שלא פותרת שום בעיה. היא מביאה חוק על הבלו ועל הדלק, דברים שבשוליים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. רוחמה אברהם (קדימה): מכיוון שחבר הכנסת גפני הציע לי לעזוב את קדימה, השאלה שאני שואלת היא, האם הוא מציע לי לעבור ליהדות התורה? יעקב מרגי (ש"ס): לא כדאי לך. משה גפני (יהדות התורה): זה מתחיל להיות מעניין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): היושב-ראש, האם אני יכול להעביר את זמני לחבר הכנסת גפני אחרי שהוא דיבר - - - יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, ידידי גפני, היום אתה מאתגר אותי. רציתי לוותר על זכות הדיבור, אבל לא השארת לי הרבה ברירות. חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני אומר לכם, רבותי, יש בעיה, בואו נפתור אותה. אביגדור יצחקי נמצא פה? תעשה לי טובה, אני מתחנן אליך מעל דוכן הכנסת, תסיים את המשא-ומתן הקואליציוני עם יהדות התורה. כל עוד המשא-ומתן הקואליציוני עם יהדות התורה לא מסתיים, אתה מפלג סיעה, ואני לא רוצה לחשוד בך שאתה עושה פילוגים בתוך הסיעות. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה יכול לתת לי את זה בכתב? יעקב מרגי (ש"ס): אמרתי את זה לפרוטוקול. חבר הכנסת גפני, אני לא יודע מה אתה רוצה מהקואליציה הזאת. משה גפני (יהדות התורה): לא כלום. יעקב מרגי (ש"ס): אני יושב פה על תקן עובד שעות נוספות כדי לתקן את העוולות של הקואליציה הקודמת שלך. משה גפני (יהדות התורה): הקואליציה שלי הוציאה את שינוי, הוציאה את שינוי. היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אני אבקש להפסיק את הדו-שיח הקודם. משה גפני (יהדות התורה): מה אני עשיתי בקואליציה הקודמת? הוצאתי את שינוי. את זה אתה לא אומר. את זה אתה לא אומר. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת גפני, תן לחבר הכנסת מרגי לסיים את דבריו. יעקב מרגי (ש"ס): סוף-סוף יש לי הזדמנות. שלוש שנים הייתי במדבר האופוזיציוני, לא רצו אותי בקואליציה, אבל סוף-סוף יש לי הזדמנות לברך על מעשים טובים של הממשלה. היא רק בתחילת הדרך, וברוך השם, הנה החזרים של הבלו, ואחרי זה יהיה לנו חוק שכל הקרדיט עליו מגיע לסיעת הגמלאים, חוק הביטוח הלאומי. משה גפני (יהדות התורה): נכון. מה אתם הבאתם? אתם הבאתם קצבאות? הם הביאו. אני מצביע עבורם. יעקב מרגי (ש"ס): אני אומר לך מה הבאתי. אני הבאתי את ההסכם הקואליציוני שמאפשר לממשלה הזאת לעשות דברים טובים ומאפשר לסיעת הגמלאים לקיים את ההסכם הקואליציוני, הוא מאפשר לקיים את ההסכם הקואליציוני של ש"ס ושל מפלגת העבודה. גפני, אני אומר לך, ביקשתי מאביגדור יצחקי מעל הדוכן, לפרוטוקול, לסיים בהקדם את ההסכם הקואליציוני אתכם, כי אני לא רוצה שיחשדו בו שהוא פועל לפלג את יהדות התורה. תודה. משה גפני (יהדות התורה): למה? אנחנו ש"ס? אנחנו זוחלים על ארבע? מה קרה לך? היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, לא הצלחתי לעמוד בלחץ של רוחמה אברהם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מבקש להעביר את הזמן שלי לחבר הכנסת גפני. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל כץ - אינו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה על העברת חוק הבלו לוועדת הכספים, כהצעת השר יעקב אדרי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לוועדת הכלכלה. היו"ר יצחק זיו: הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת והיא תחליט. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 18 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון מס' 6), התשס"ו-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 18 בעד, ואני מוסיף את קולו של השר רפי איתן בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכנסת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006 [מס' מ/248; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1969; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006, קריאה שנייה וקריאה שלישית. חבר הכנסת רן כהן - איננו. הסתייגויות לסעיף 5 - חברי הכנסת ברכה וחנא סוייד. חבר הכנסת דב חנין מציג. בבקשה, אדוני. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, ההסתייגות שלנו מתכוונת לעשות קצת צדק עם ציבור הגמלאים במדינת ישראל. תמכנו, כמובן, בחוק, ואנחנו תומכים בהגדלת הגמלאות המשתלמות בגין זיקנה, אבל ההגדלה שמוצעת על-ידי הממשלה, בכל הכבוד, רחוקה מאוד מאוד מן הצרכים הקיימים של ציבור הגמלאים במדינת ישראל. היו"ר יצחק זיו: סליחה, חבר הכנסת דב חנין, אני אפסיק אותך לכמה דקות, כי יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שרוני, לא הציג את החוק. אני מבקש את סליחת חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, שרי ממשלת ישראל, כנסת נכבדה, לאחר דיון סוער כל כך, מתלהם כל כך ועוקצני כל כך, סוף-סוף אני מביא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית חוק לטובת 750,000 גמלאים. רוחמה אברהם (קדימה): יישר כוח. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תסתכלו איפה כל חברי הכנסת שהתלהמו ודיברו לא לעניין. אני מתכבד להביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006. הצעת חוק זו הינה הצעת חוק ממשלתית שגובשה בעקבות ההסכם הקואליציוני עם סיעת גיל - גמלאי ישראל לכנסת. הצעת החוק עוסקת בהגדלת קצבאות הזיקנה וקצבאות השאירים וכן בהגדלת הגמלאות המשולמות מכוח חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, למי שזכאי לקצבת זיקנה ולקצבת שאירים. התיקונים המוצעים לגבי קצבאות הזיקנה וקצבאות השאירים: בהצעת החוק מוצע להגדיל את קצבאות הזיקנה וקצבאות השאירים בסכום כולל של 200 מיליון שקל. הגדלת הסכומים תיעשה לכל הזכאים לקצבאות זיקנה ושאירים, כ-740,000 איש ואשה. התוספות יינתנו בכל הגמלאות והתוספות המשולמות מכוח פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי, בין היתר: קצבת הזיקנה הבסיסית, תוספת תלויים לבני-זוג ולילדים, קצבאות שאירים לאלמנים ולאלמנות בגיל הזיקנה, וכן לאלמנים ולאלמנות בגילים צעירים. בנוסף מוצע בהצעת החוק לבטל את הקיצוץ בקצבת הזיקנה בשיעור של 1.5%, שהיה אמור לחול עד סוף שנת 2006. מדובר בהקשר זה בהפחתה שנקבעה לראשונה בחוק תוכנית החירום הכלכלית בשנת 2002 - מי שזוכר את ביבי - בשיעור של 4%, שהופחת לשיעור של 1.5% בחוק ההסדרים לשנת 2005. התיקון המוצע בחוק הבטחת הכנסה: בהצעת החוק מוצע להגדיל את שיעורי הגמלה המשולמת מכוח חוק הבטחת הכנסה, 1980, לאוכלוסייה שמקבלת קצבת זיקנה או קצבת שאירים בסכום של 75 שקל ליחיד ו-100 שקל לזוג. התוספת תשולם ל-193,000 זכאים לגמלאות הבטחת הכנסה. גם בהקשר זה מדובר בתוספת כוללת של 200 מיליון שקל למקבלי הגמלאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות ממשלות ישראל וכנסת ישראל ביצעו קיצוצים רוחביים בגמלאות המשולמות לאוכלוסיות החלשות במדינה. אחת מהאוכלוסיות שנפגעו בצורה הקשה ביותר הינה אוכלוסיית הקשישים. הצעת חוק זו משפרת, ולו במעט, את המצב הקשה שבו מצויים רבים מהם. אני מקווה שבתקציב 2007 נהיה שותפים להגדלת הגמלאות בצורה משמעותית יותר לאוכלוסייה זאת ולאוכלוסיות נוספות הזקוקות לכך, על מנת לאפשר להן קיום בכבוד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני קורא לכל חברי הבית לתמוך בהצעת חוק זו בנוסח הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת משה שרוני. הסתייגות - חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני תומך בתיקון שמטרתו להעלות את הגמלאות, אבל אני טוען שזה מעט, מעט מדי; מעט מדי ולצערי גם מאוחר מדי, ואני חושב שיש מקום, במסגרת החוק הזה, לעשות תיקון הרבה יותר משמעותי בתחום הגמלאות שמשתלמות לגמלאי ישראל. החוק הוא חיובי, מכיוון שהוא לפחות מסיר מאתנו רעה אחת שמקורה באותה ממשלת זדון, שביבי נתניהו היה שר האוצר שלה, ושהתמחתה בפגיעות אכזריות במיוחד באוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית. אחת הפגיעות הזדוניות במיוחד - - - דוד אזולאי (ש"ס): חברים שלך גיבו אותה כל הקדנציה. דב חנין (חד"ש): סליחה? דוד אזולאי (ש"ס): חברים שלך גיבו אותה. דב חנין (חד"ש): באמת, באמת, מה פתאום. מוחמד ברכה (חד"ש): מי גיבה אותה? אני? - - - קריאות: - - - מוחמד ברכה (חד"ש): הצבענו נגד - - - היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת. דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת אזולאי, חברי היו פה בכנסת הזאת ולחמו - - היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק את השיחות ביניכם. דב חנין (חד"ש): - - נגד התוכנית הכלכלית הזאת, והצביעו נגדה פעם אחר פעם בכנסת. הם הצביעו נגדה פעם אחר פעם בכנסת. הם הצביעו תמיד נגד תקציב המדינה; תמיד נגד חוק ההסדרים; ותמיד נגד כל אחת ואחת מהגזירות שהוטלו על הציבור הישראלי לחוד ונגד כולן ביחד. אבל השאלה שעומדת בפנינו היום, רבותי חברי הכנסת, היא השאלה מה אנחנו צריכים לעשות. הכנסת הקודמת הרי כבר נגמרה. השאלה היא מה אנחנו נאמר לציבור הישראלי ומהי הבשורה שאנחנו נביא בפניו. ואני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, שאנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום על מצב שבו חלק כל כך גדול מגמלאי ישראל נמצא מתחת לקו העוני; אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום על כך שציבור כל כך גדול של אנשים, שעבדו כל ימי חייהם, מושלך לעת זיקנה כחפץ שאין צורך בו, ולכן אנחנו הצענו לקבוע – החל ב-1 בינואר 2007 – כבר בחוק הזה עדכון בשיעור של 25% בכל גמלאות הזיקנה בישראל. אנחנו חושבים שעדכון כזה דרוש; אנחנו חושבים שעדכון כזה דחוף; אנחנו חושבים שעדכון כזה מקל לפחות במעט את המצוקה הקשה של ציבור גדול של גמלאים במדינת ישראל. ההצעה שלנו איננה פוגעת במסגרת התקציב של 2006. יש בה הצהרה חשובה לקראת התקציב של 2007, ולכן אני חושב שגם חברי כנסת ששותפים בקואליציה יכולים לתמוך בה, ויכולים לתמוך בדרישה להעלות בשיעור של 25% את הגמלאות ב-1 בינואר 2007. אני רוצה לומר בהקשר זה, שגמלאות והעלאת הגמלאות לקשישים הן רק חלק קטן מהמעשים הרבים שכנסת ישראל נדרשת לעשות כדי להגן על ציבור הגמלאים במדינת ישראל. אני יודע שחברי סיעת הגמלאים הגישו הצעות חוק בעניין הזה. אני עצמי, יחד עם חברי בסיעה, הגשנו כמה הצעות בתחום הזה. אני מקווה שבנושאים האלה תהיה הצבעתם של חברי הכנסת עניינית, וחברי הכנסת אכן יצביעו לפי העניין, לא לפי משמעת קואליציונית ולא לפי עמדה אופוזיציונית, אלא בשביל המטרה שהיא מטרה חשובה וערכית – שיפור מצבם של הגמלאים במדינת ישראל. אני רוצה לסיים ולומר, שמצב הגמלאים בישראל קשה בכל המקומות, אבל גם באוכלוסיית הגמלאים יש כיסים של מצוקה קשה במיוחד. יש כיסים של מצוקה קשה במיוחד של גמלאים בפריפריה; יש כיסים של מצוקה קשה במיוחד של גמלאים שאין להם פנסיה; יש כיסים של אפליה ושל קושי כלכלי גדול במיוחד באוכלוסייה הערבית. באזורים האלה ובמצוקה הזאת של הגמלאים, הכנסת נדרשת לעשות טיפול נקודתי מעבר לטיפול הכוללני שאנחנו צריכים לעשות בגמלאי ישראל. לכן, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, אני מציע לקבל את ההסתייגות הזאת. אני חושב שההסתייגות הזאת יש בה אמירה ערכית חשובה לממשלה; יש בה אמירה שמשמעותה גדולה לקראת תקציב 2007, ואני מקווה שהאמירה הזאת תהדהד מכאן בקול רם וצלול. תודה רבה לכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): צריך ללמוד את התקנון, יצחק. אביגדור יצחקי (קדימה): אתם יודעים מה השעה? מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כל תוספת שיכולה להקל את המצוקה היא דבר רצוי ומבורך, אבל לדעתי התוספת המוצעת היא פשוט ניסיון לרצות מפלגה ולא לרצות את ציבור הגמלאים. ב-2004, אדוני השר איתן, הוחלט על פיילוט של תוכנית ויסקונסין לשלוש שנים, והעזו בחוק ההסדרים לקבוע משהו לשלוש שנים, ויש כל מיני ביטולי חוקים סוציאליים בחוק ההסדרים – לא לשנה ולא לשנתיים, אפילו יש כאלה לחמש שנים. למשל, חוק חינוך חינם לגילאי שלוש וארבע, הוא מתגלגל בחוק ההסדרים נדמה לי כבר שש-שבע שנים, אולי אפילו יותר. למה לא יכולתם לבוא ולהגיד, שבשנה הזאת אנחנו מדברים על 200 מיליון, באותה הצעת חוק, ולהגיד שבשנה הבאה יהיה כך וכך? הרי מי מבטיח שאתם תהיו לעולם בקואליציה? מי מבטיח שהקואליציה תמשיך לעמוד על רגליה? היא כבר מקרטעת. אז אם כבר נכנסתם ויש לכם אג'נדה מאוד ברורה, למה הרשיתם לבלף אתכם ולצמצם את הדרישות שלכם בחוק לחצי שנת תקציב? במקום לבוא ולהגיד שבשנת התקציב 2006 יהיה כך וכך, ב-2007 יהיה כך וכך – זאת תהיה הבשורה שלכם וההשקעה הפוליטית שלכם בציבור שנתן בכם את האמון לכמה שנים, ולהגיד: הנה, זאת גולת הכותרת. גם אם לא תעשו שום דבר אחרי כן – ותעשו רק את זה לשלוש-ארבע שנים, עם הסדר ברור, עם הקצבה ברורה – אתם יכולים לבוא לציבור גם בבחירות הבאות וגם בכל נקודת זמן ולהגיד שעשיתם את הדבר העיקרי. אבל אתם פשוט נפלתם במלכודת של הקואליציה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת שרוני מזמין אותך לפגישה, שתייעץ לו. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מייעץ לגמלאים קשי-היום, ואני מבקש מאדוני יושב-ראש הקואליציה לא להקל ראש במצוקתם של אנשים – אנשים גמלאים. אביגדור יצחקי (קדימה): למה חיכית עד היום להגיד לו את זה? היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אביגדור יצחקי. מוחמד ברכה (חד"ש): אביגדור יצחקי, למה אתה הופך את המצוקה הזאת לניגוח פוליטי? בשביל מה? אביגדור יצחקי (קדימה): למה חיכית עד לרגע זה להגיד לו את מה שיש לך להגיד לו? מוחמד ברכה (חד"ש): לא. אמרתי קודם ואני אומר עכשיו ואני אגיד מחר. אביגדור יצחקי (קדימה): הוא אמר את זה קודם? מוחמד ברכה (חד"ש): כן, כן. אמרתי בקריאה הראשונה. אביגדור, אמרתי בקריאה הראשונה - - אביגדור יצחקי (קדימה): סליחה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - אבל אני מבקש. כיושב-ראש הקואליציה, אתה אמון על שלמותה של הקואליציה, אבל תחשוב גם מעבר לזה. אל תהיה מצומצם כל הזמן איך להעביר פה ולהעביר שם ולתכמן את זה. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - מוחמד ברכה (חד"ש): בסדר. אנחנו באים לעבוד כאן. אתה מסתכל על השעון? אם זה לא נוח לך, תחפש מקצוע אחר, מה אני אגיד לך. אדוני היושב-ראש, התוספת טובה, אבל לדעתי היא לא באה כדי לפתור מצוקה. היא באה כדי לפתור מצוקה קואליציונית ולא מצוקה חברתית. אם יבקשו את עצתי חברי בסיעת הגמלאים, אני ברצון אתן אותה, אם זה יעזור. אבל אני פשוט חושש שהם כבר חתמו על דברים שמלכדו אותם והסתפקו ב-200 מיליון, במקום לבוא בתוכנית רבת-שנים שתפתור את מצוקותיהם של הגמלאים במדינת ישראל ושל כל השכבות החלשות. תודה רבה, אדוני. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): חבר הכנסת ברכה - - - היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. הצעה לסדר של חברת הכנסת קולט אביטל. קולט אביטל (העבודה-מימד): תודה, אדוני היושב-ראש. למען הסדר הטוב וגם למען הפרוטוקול בכנסת, כיוון שההצעה הזאת היא הצעה ממשלתית, ואומנם היא הוצגה כאן כרגיל - וכך צריך להיות – על-ידי יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, אני רוצה להזכיר לכולנו ובוודאי לענות גם לחבר הכנסת ברכה, שהנושא הזה כולו הוא גם תוצאה של הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה, והוא לא רק הישג של מפלגת הגמלאים. כדאי שנזכור את זה. קריאה: תתחלקו באשמה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אנחנו לא נתחלק באשמה. אנחנו נשמח תמיד לקבל גם עצות טובות, אבל כדאי שאנשים גם ידעו שזה יישום של ההסכם הקואליציוני אתנו. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): חבר הכנסת - - - היו"ר יצחק זיו: יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שרוני, רוצה להגיב. בבקשה. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): בואו נדייק. אנחנו חתמנו ראשונים על ההסכם, ואנחנו קיבלנו את זה. אם אחר כך מפלגת העבודה נגררה לזה, זה לא אומר דבר. כל ההישג הוא של מפלגת גיל, ולא של מפלגת העבודה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת משה שרוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני, גם ש"ס ביקשה את זה, נו באמת. היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006, על הגדלת גמלאות המשתלמות בגיל זיקנה. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 אין הסתייגויות. לסעיף 2 - חבר הכנסת רן כהן מציע ואינו נוכח, ולכן ההסתייגות נופלת. לסעיפים 3 ו-4 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים כעת בקריאה שנייה על שם החוק ועל סעיפים 1, 2, 3 ו-4, כהצעת הוועדה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מי שבעד מפלגת העבודה, ירים את ידו. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 4-1 - 27 נגד - אין נמנעים - אין סעיפים 4-1 נתקבלו. היו"ר יצחק זיו: 27 תומכים, בתוספת השר רפי איתן, כלומר 28 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, שם החוק וסעיפים 1, 2, 3 ו-4 התקבלו בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 5. חברי הכנסת ברכה וחנין מסתייגים. מי בעד ההסתייגות? ההצבעה אלקטרונית, נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות - 6 נגד - 18 נמנעים - אין ההסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד ההסתייגות - 6, נגד ההסתייגות – 18, בתוספת השר רפי איתן וגם אני, ששכחתי להצביע. אם כך, 20 מתנגדים ואין נמנעים, ולכן ההסתייגות לא התקבלה. כעת נעבור לסעיף 5, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יצחק זיו: 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיף את השר רפי איתן. סעיף 5 התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים כעת לקריאה שלישית על סעיפים 1, 2, 3, 4 ו-5 להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86). הצבעה מס' 15 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 86), התשס"ו-2006, נתקבל. היו"ר יצחק זיו: 27 בעד, בתוספת השר רפי איתן, כלומר 28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהחוק עבר בקריאה שלישית. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל הבית על התמיכה הגורפת עבור הגמלאים. תהיו ברוכים ותמשיכו בזה. היו"ר יצחק זיו: אני מצטרף לברכות של יושב-ראש הוועדה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/249).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר לביטחון פנים להציג את הנושא. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המוצע המונח לפניכם בא לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002. חוק חקירת חשודים חוקק במסגרת יישום המלצות הוועדה הציבורית בראשות כבוד השופט אליעזר גולדברג, אשר המלצותיה התייחסו בין היתר לחובה לגבש כללים בדבר אופן ניהול חקירת חשוד. בהתאמה, בחוק קיימת הוראה המסמיכה את השר לביטחון פנים, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט, לקבוע כללים בדבר אופן ניהול חקירת חשוד. אדוני היושב-ראש, צוות בין-משרדי שמוביל המשרד לביטחון פנים גיבש תקנות שיסדירו את המותר ואת האסור בחקירה המשטרתית הפרונטלית, הן לעניין נחקרים שהם חשודים והן לעניין נחקרים שאינם חשודים. הצוות שם לו למטרה להבטיח את האיזון העדין הנדרש בין הצורך לאפשר למשטרה לקיים חקירה יעילה ומהירה, שתביא להוצאת האמת לאור, לבין שמירה על כבוד הנחקר וזכויותיו גם יחד. במסגרת עבודת הצוות התברר, כי קיימים כמה נושאים אשר על-פי מהותם ראויים הם להיות מוסדרים בחקיקה ראשית, ולא די להסדירם בחקיקה משנית, קרי בתקנות. הצעת החוק שבנדון מתקנת את חוק חקירת חשודים ומסדירה בו את הנושאים אשר הצוות מצא כי ראוי לעגנם בחקיקה ראשית. עיקרי החוק המוצע: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק חקירת חשודים, כשמו בנוסחו הנוכחי, מסדיר את נושא חקירת חשודים בלבד. הצעת החוק שמונחת לפניכם מבקשת להחיל את הוראת החוק על כלל אוכלוסיית הנחקרים, ובכלל אלו אוכלוסיית העדים, הכול במטרה ליצור חוק אחיד ומקיף שעניינו ניהול חקירה. בהתאמה, מוצע שינוי שם החוק ל"חוק ניהול חקירה", ובהקשר זה גם מוצעים כמה שינויים טכניים בגוף החוק. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת לקבוע חובת התייצבות של אדם לחקירת המשטרה, על-פי בקשת המשטרה, בין שהוא חשוד בביצוע העבירה ובין שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה. עיגון חובה זו חיוני במיוחד נוכח הפשיעה הגוברת. היעדרה של חובת התייצבות כיום, חובת התייצבות מפורשת לחקירה, מהווה פגיעה משמעותית בכושרה של המשטרה לנהל את חקירותיה, מה עוד שעל-פי המצב החוקי הנוהג יש רשויות חקירה אחרות, כגון חוקרים על-פי חוק הגנת הצרכן או חוק ההגבלים העסקיים, שמוסמכים על-פי החוק לחייב נחקר להתייצב לחקירה בפניהם. בעיגון חובת ההתייצבות של נחקר לחקירת המשטרה המחוקק למעשה מיישר קו ומתקן עיוות שהיה קיים עד כה לעניין מעמד המשטרה בנושא הזה, קרי המשטרה הופלתה לרעה אל מול שתי הרשויות הקודמות שנקבתי בשמותיהן. כדי לאפשר אכיפתה של חובת ההתייצבות לחקירה, מוצע לקבוע מפורשות, כי אי-ציות נחקר לדרישה להתייצב לחקירה יקים בנסיבות חריגות מסוימות עילה למעצרו, כגון במקרה של חשש לשיבוש הליכי חקירה אם לא תיעשה החקירה מייד. כיום קובע החוק הוראות לעניין מיקום חקירת החשוד. במסגרת הרחבת הוראות החוק לעניין כלל חקירות המשטרה, מוצע לקבוע הוראות בחוק גם לעניין מקום חקירה של עד שאינו חשוד ושל עד שהפך לחשוד במהלך חקירתו. לפי המוצע, תיערך חקירת העד בתחנת המשטרה, אלא אם כן מצא החוקר כי התקיימו נסיבות המצדיקות שלא לעשות כן. הנסיבות שבהן ניתן יהיה לחקור עד שלא בתחנת משטרה הן רחבות, כמו נסיבות הנוגעות למצב בריאותו של העד, גילו וכיוצא בזה. זאת בשונה מן הנסיבות המצומצמות שבהן ניתן לחקור חשוד שלא בתחנת המשטרה. נוסף על כך, מוצע להעניק לשוטר סמכות חיפוש על גופו של נחקר בטרם התחילה החקירה או במהלכה, אם הדבר דרוש לדעתו של החוקר לשם שמירה על ביטחון האדם או הסדר הציבורי או למניעת שיבוש חקירה. עיגון סמכות חיפוש זו על גופו של נחקר חיוני משתי סיבות עיקריות: האחת - הבטחת שלומו של החוקר המצוי לעתים קרובות לבדו בחדר עם הנחקר, וכמובן לצורך הבטחת שלומם של אזרחים אחרים הנוכחים במקום; והסיבה השנייה – להבטיח אי-שיבוש החקירה על-ידי הנחקר, כמו סיכול הקלטה סמויה של החקירה על-ידי הנחקר, הקלטה שעלולה להביא בהמשך לתיאום עדויות ולשיבוש חקירה. אדוני היושב-ראש, בהתאם להצעת החוק, החיפוש ייעשה רק לאחר שהחוקר הודיע על כך לנחקר, במידת האפשר ייערך על-ידי בן מינו של הנחקר, ובדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבודו ופרטיותו של הנחקר. גם בהקשר זה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש משום יישור קו, שכן סמכות דומה מעוגנת כבר היום בחוק ההוצאה לפועל, בחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת ועוד. ההסדרים המוצעים בהצעת החוק נחוצים ומאזנים, והם פרי חשיבה מעמיקה ורחבה. אני קורא לחברי הכנסת להירתם לקידום הצעת החוק הממשלתית הבאה להסדיר את נושא ניהול החקירה באופן מקיף וראוי. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לשר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, למרות השעה המאוחרת וחוסר הסבלנות המובן, אני רוצה לנסות לשכנע אתכם מדוע אסור לנו להעביר את החוק הזה ואסור לנו לתמוך בו בקריאה ראשונה. החוק הזה הוא חוק רע. החוק הזה הוא חוק רע מכיוון שהוא עושה עבודה חלקית, הוא לא עושה את העבודה בשלמותה, ומה שהוא עושה איננו דרוש ואפילו מזיק. לפי פסקה (1) של סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), צריך היה השר לביטחון פנים, יחד עם שר המשפטים, לקבוע כללים לניהול של חקירת חשוד, ובכלל זה חובות ואיסורים המוטלים על חוקר משטרה. אני מבין שהוקם צוות שהתחיל לעסוק בנושא הזה, אבל במקום להביא בפנינו מלאכה מושלמת של כללים או של הוראות או של חוק שיסדיר את נוהל חקירת החשוד, ובכלל זה חובות ואיסורים המוטלים על חוקר המשטרה, מובאת בפנינו חצי עבודה, שהיא אך ורק החובות שמוטלות על הנחקרים, ולא החובות שמוטלות על החוקרים. זה הטעם הראשון, אני חושב, שבשמו או בגללו לא צריך לאשר את החוק הזה. מעבר לכך, החוק מטיל חובת התייצבות לחקירה שהיא חובה רחבה, גורפת, הרבה מעבר למה שקיים היום. היום חובה כזו קיימת ומוסדרת בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ובפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), אבל החוק הזה הופך את חובת ההתייצבות במשטרה לגורפת, הרבה מעבר לנדרש, הרבה מעבר לראוי. היא מתייחסת לא רק לחשודים אלא גם לעדים. החוק נותן סמכות לבצע חיפוש לא רק אצל חשודים, אלא גם על-ידי עדים. זוהי סמכות מרחיקת לכת, מוגזמת לחלוטין, לא נדרשת למשטרה ולא נדרשת לחקירה. אפילו הניסוחים בחוק הם ניסוחים גורפים שאינם מקפידים מספיק על זכויות האדם. למשל, אומר לנו סעיף 3ב(ב)(2), שחיפוש בכליו של נחקר ייערך במידת האפשר על-ידי בן מינו של הנחקר, ייערך במידת האפשר בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבודו ופרטיותו. הניסוחים האלה רק מדגימים את האופן שבו החוק הזה איננו מקפיד מספיק על זכויות האזרח, איננו מקפיד מספיק על זכויותיהם של עדים ונחקרים, איננו מקפיד מספיק על חובותיהם של החוקרים. החוק הזה איננו מאוזן, החוק הזה איננו עבודה משפטית ראויה ונכונה, ולכן חשוב ונכון שלא נעביר אותו בקריאה ראשונה, אלא נחזיר אותו לממשלה, כדי שתביא בפנינו עבודה כוללת של נוהל חקירה מלא, של חוק שיכלול גם את חובות הנחקרים, גם את חובות העדים, אבל בהחלט גם את החובות והאיסורים המוטלים על חוקרי המשטרה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתפלא על חבר הכנסת דב חנין, שהוא מצפה מהממשלה הזאת שתביא משהו מושלם. זו תקוות שווא. הממשלה הנוכחית לא יכולה להביא משהו מושלם. אין מציאות כזאת. אני סבור שבעיקרון בחוק הזה יש אלמנטים חיוביים, אבל יש בו נושאים שחבר הכנסת חנין הצביע עליהם. יש בו ליקויים, ואני מקווה שנעשה הכול, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, על מנת לתקן אותם בוועדה. למשל, ההערה שחבר הכנסת חנין העיר, שפעולת חיפוש תיעשה במידת האפשר על-ידי בן מינו של הנחקר. אני חושב שזה לא ראוי. מה זאת אומרת "במידת האפשר"? ואם אי-אפשר, מה יהיה? אנחנו מדברים פה על חקירה. זה צריך להיעשות על-ידי בן מינו של הנחקר. אני מקווה שדבר כזה יתוקן בוועדה. בסך הכול, אדוני השר, החוק הוא ראוי, הוא נכון. הוא חלקי, אבל הוא נכון. אבל, בסדרי העדיפויות של המשטרה יש עיוות שצריך לתת עליו את הדעת. אני רוצה להצביע על מקרה אחד מני רבים. לפני כמה ימים נפטר, לצערי הרב, תינוק בבני-ברק, והגיעו לפחות חמש-שש ניידות כדי לשמור שם לצורך נתיחת הגופה של התינוק, והיה ברור ממה הוא נפטר. בסופו של דבר עבודת המשטרה בעניין הזה היתה מיותרת לחלוטין, ובמקרה הטרגי הזה קברו את התינוק, לצערנו הרב, ולא עשו חקירה ולא עשו נתיחה. אבל באותה שכונה, באותו מקום, מתבצע גל של גנבות באופן הכי חמור, כמו במערב הפרוע, והמשטרה בקושי מקבלת תלונות. רכושו של האזרח הופך להיות הפקר. במדינה מסודרת, במדינת חוק, דבר כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. את התלונות האלה אנחנו שומעים בכל מקום. אתה שר חדש במשרד לביטחון פנים. אני מאוד מבקש את ההתערבות שלך בעניין הזה. נכון שיש, לצערנו הרב, מצב ביטחוני שהמשטרה עוסקת בו, ומקצה לזה הרבה מאוד כוחות, אבל יש דברים מיותרים לחלוטין. למשל, הנושא של מה שעומד להתרחש בירושלים – המשטרה תצטרך להקצות לזה המון כוחות. יש לה הכוחות לזה? היא צריכה להקדיש סדר גודל כזה של שוטרים, של אנשי ביטחון, בעבור מה? את סדרי העדיפויות המעוותים האלה צריך לשנות. אני לא אתנגד להצעת החוק הזאת, אבל אני אבקש בוועדה לעשות בהצעת החוק הזאת תיקונים, ואני מניח, מהיכרותי את ועדת הפנים ואיכות הסביבה והיושב-ראש שלה, שהתיקונים האלה אכן ייעשו. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת יעקב מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): אני מסתפק בדברי השר. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, האמת היא שביקשתי את זכות הדיבור קודם כול כדי לומר לשר יישר כוח. אנחנו נקדם כל חקיקה שיש בה השלטת חוק וסדר ורפורמות בכל התחומים שאתה מופקד עליהם. כמובן, הבא בחשבון שיהיה לוועדה מה לומר, וזה טבעי ולגיטימי. חבר הכנסת גפני, אני חושב שוועדת הפנים ואיכות הסביבה, שאני עומד בראשה ואתה חבר בה, פתוחה לשינויים הרלוונטיים המתחייבים, ואנחנו נעשה את זה. אדוני היושב-ראש, אני אתמוך בהצעת החוק, ואני מקווה שנעביר את זה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, החוק הזה הוא חוק ראוי, שבא לתקן ליקויים. אני מעריך ומקווה שיוכנסו בו עוד שיפורים בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אני מבקש לפנות אליך מעל במה זו בעניין שימוש יתר בצווי הגבלה ובצווים מינהליים, ואתה, כמי שהיה עד לפני זמן לא רב ראש השב"כ, מבין את זה אולי טוב יותר מכולנו. בדברים האלה יודעים איך מתחילים, לא ברור איך גומרים. נדמה לי שבעת האחרונה יש פה שימוש לרעה באפשרות החוקית – והיא חוקית – למעצר ולצווי הגבלה של אזרחי ישראל, ובעיני יש הבדל בין מי שהוא אזרח ישראל לבין מי שאיננו אזרח. הצווים האלה כבר הגיעו למספר של למעלה מעשרה, והפרקליטות הודיעה שיש כוונה להמשיך כמספר הזה ואולי יותר להגביל אנשים. העיתוי בא על רקע של הודעות הממשלה על רצונה לפנות מאחזים בלתי מורשים, כפי שהם מכונים. אני פונה אליך שתתערב בעניין הזה. הוא לא לתפארת מדינת ישראל, הוא לא לכבוד לה והוא לא לכבוד המשטרה. אם יש מישהו שאתם חושבים שהוא חשוד במשהו, תעצרו אותו, תחקרו אותו. ואם הפרקליטות תחליט שצריך לנהל נגדו משפט, תנהלו משפט. האמירה שאי-אפשר לחשוף מקורות, והראיות לא מספיקות לבית-משפט אבל הן מספיק טובות בשבילכם לעצור אותו או להגביל אותו – זו ענישה קשה מאוד, לפי דעתי, ברוב המקרים גם מיותרת. אנחנו דורשים מפה שתעצרו את האנשים האלה, אנחנו דורשים שתעמידו אותם למשפט. אנחנו לא מחפים על אף אחד. תעשו את זה, ויפה שעה אחת קודם. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל כץ - אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הכותרת של הצעת חוק חקירת חשודים אינה מדויקת, כי השינוי המהותי לדעתי נוגע לחקירת עדים, יותר מאשר חשודים. אולי בנושא החשודים היתה יכולה להיות פה הסכמה, שכאשר מדובר בחשוד שיש ראיות נגדו, הוא צריך להתייצב ולהיחקר. אבל כשמדובר בעדים שאולי הם יודעים עדות ואולי אינם יודעים, אבל הם חשודים שיש להם ראיות והמשטרה דורשת לחקור אותם כדי לגבות מהם עדות ולהביא אותם בצו מעצר, זה לא פשוט, לדעתי. לכן, אני חושב שהסוגיה הזאת בוועדת החוקה תהיה סוגיה מהותית. השינוי בהצעת החוק מאוד מהותי, והוא בא לתת סמכויות. מי לא חשוד היום במדינת ישראל? יש מישהו שהוא לא חשוד? הלוא מספיק ששוטר מעבר לקו אומר לך: תשמע, אדוני, אתה חשוד, ואתה צריך להתייצב. אם אתה לא מתייצב, אני עוצר אותך. כבר אפילו אין צורך בצו מעצר דרך בית-משפט או בזימון דרך בית-משפט, מספיק שהשוטר יכול להביא אותך בהזמנה, אפילו בעל-פה. השאלה שלי, אדוני השר, האם לא צריך להיות קודם כול זימון בכתב ולא טלפונית? מה קורה אם שוטר מזמין מעבר לקו, בטלפון, את החשוד או את העד שדיבר אתו? וגם, האם לא לאפשר, לפחות לעדים, בתוך שלושה ימים או יומיים להתייצב, ולא להכריח אותם להגיע מהרגע להרגע או מהרגע למחר? אני יודע שבהרבה מקרים השוטרים מחייבים להגיע, גם אם הנושא לא דרמטי, לא כל כך רציני, לא פלילי, אבל אולי רוצים לעשות עניין מאותו העניין ולנפח אותו, ולכן יש עניין להביא את החשוד הגדול; תפסו עכשיו איזה דג שמן שצריך להביא אותו כמה שיותר מהר לחקירה. פה צריך במידה ובשיקול דעת - אני מקווה שזה ייעשה בוועדה - לסווג את זה עד כמה שזה ניתן. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. כבוד השר רוצה לומר משהו לפני ההצבעה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתי הערות שנוגעות להתייחסויות כאן, והן מהותיות, לדעתי, לאלה שעדיין מתלבטים אם להצביע בעד או בעד מאוד. לגבי סמכויות החיפוש, שהעסיקו את המתייחסים, אני קורא מתוך חוק משכן הכנסת, שאומר: "חיפוש על גוף הכרוך במגע גופני ייערך על-ידי בן מינו של האדם, אלא אם כן לא ניתן לעשות זאת בנסיבות העניין". הווי אומר שהחוק המוצע מחקה חוק קיים בבית הזה. לנושא התייצבות עדים, להערתו של חבר הכנסת זאב, זימון עדים לחקירה, לאו דווקא חשודים, קיים גם בחוק ההגבלים העסקיים, גם בחוק הגנת הצרכן, ומכאן לקוח הכול. תודה רבה. אני שוב קורא להצביע בעד. היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים אם להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ועדת הפנים. מה פתאום? היו"ר יצחק זיו: הצעת השר היא לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת תחליט. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): השר רוצה ועדת חוקה? משה גפני (יהדות התורה): ועדת הפנים. היו"ר יצחק זיו: ועדת הכנסת תחליט. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 21 בעד – כולל אותי, נגד - 1, נמנע אחד. החוק עובר לוועדת הכנסת אחרי קריאה ראשונה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ו-2006. תודה. שאילתות ותשובות היו"ר יצחק זיו: אני מזמין את כבוד השר לענות על שאילתות. שאילתא מס' 75, של חבר הכנסת משה גפני: הקמת תחנת משטרה בבני-ברק. 75. הקמת תחנת משטרה בבני-ברק חבר הכנסת משה גפני שאל את השר לביטחון פנים ביום ד' בסיוון התשס"ו (31 במאי 2006): בעיר בני-ברק, המונה יותר מ-150,000 תושבים, אין תחנת משטרה וקיימים אך ורק מרכזי שיטור קהילתי. רצוני לשאול: מה יעשה משרדך כדי לתת מענה הולם לתושבי בני-ברק? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, שירותי המשטרה לעיר בני-ברק ניתנים על-ידי משטרת מרחב דן וכוללים שני אזורי סיור, נקודת מרכז שירות לאזרח המונה קצין ושני חוקרים, שני בסיסי הפעלה, אגף קהילה-משטרה, שני מרכזי שירות קהילתיים, פעילות מודיעין וצוות חקירה מיוחד במסגרת המרחב. לאור גודלה של העיר בני-ברק ומאפייניה הייחודיים, כמו גם אירועי הפשיעה שבתחומה, לצער כולנו, הורה המפכ"ל של משטרת ישראל לראש אגף התכנון במשטרה, בשיתוף מחוז תל-אביב, להוביל עבודת מטה לבחינת נחיצות הקמתה של תחנת משטרה בבני-ברק. עבודת המטה צפויה להסתיים בתוך כמה חודשים. עד לסיום עבודת המטה, הנחה מפקד מחוז תל-אביב את מפקד מרחב דן לפעול על מנת לשפר את ביטחון הציבור בעיר באמצעות הגברת הפעילות הגלויה והפעילות הסמויה, בדגש על עבירות הקשורות באיכות החיים, פשיעה וטיפול ממוקד בנושא השב"חים. הנושא הזה של תחנת משטרה בבני-ברק לא נבחן בעבר, למיטב ידיעתי, ולכן בתוך חודשים ספורים אני מקווה שנהיה אנשי בשורה. היו"ר יצחק זיו: אתה רוצה שאלה נוספת? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מאוד מודה לך על התשובה הזאת. לראשונה אני שומע תשובה מסוג הזה, שהנושא לפחות נבחן, וכפי שאמרת, יכול להיות שבתוך כמה חודשים תהיה איש בשורה בעניין. מדובר על עיר גדולה מאוד, למעלה מ-150,000 תושבים, עיר במרכז הארץ, שסובלת גם מתופעת השב"חים, יש שם בעיה גם עם ביטחון התושבים, מכת גנבות קשה, ויש גם עניין הדרך. המחוז והמרחב מודעים לייחודיות המוגדרת של העיר הזאת, ויש לעניין הזה פתרונות. משיחות שהיו לי עם אנשים משטרה בכירים, גם במחוז וגם במרחב - הם מעוניינים בהקמת תחנת המשטרה. לדעתי, הסיבה למצב הקיים היא חסר תקציבי, אבל הגיע הזמן לסדר את העניין הזה. אני מקווה שבאמת תהיה איש בשורה ולתושבי העיר יהיה מה שמגיע להם, ותהיה תחנת משטרה מסודרת. תשובת השר מספקת אותי, היא תשובה טובה. היו"ר יצחק זיו: תודה. 135. התנועה במחסום חיזמה חבר הכנסת אפי איתם שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ח בסיוון התשס"ו (14 ביוני 2006): בתקופה האחרונה יש פקקי תנועה גדולים במחסום חיזמה החל מהשעות המוקדמות של הבוקר. לעתים נסיעה של קילומטרים ספורים עד גבעת-זאב אורכת יותר משעתיים. בעבר כיוונו שוטר או חייל את התנועה במקום. רצוני לשאול: 1. מדוע בוטלה ההכוונה במקום? 2. מה ייעשה בנדון? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ההכוונה במקום לא בוטלה. להיפך, נוספו מסלולים ונעשו פעילויות מבצעיות וטכניות להקלת התנועה. 2. בסמוך למחסום מתקיימות עבודות תשתית לפתיחת מעבר מוסדר לכלי רכב. העבודות אמורות להסתיים בתוך חודש וחצי. תגבור המחסום בשעות הלחץ בחפ"ק הגזרתי לאיוש עמדות הסלקטור בכמות שוטרים גדולה יותר על מנת לאפשר מעבר מהיר. בשעות העומס מוצב שוטר במשימת ניתוב הרכבים לעמדות הבידוק כדי לאפשר לרכבים מוכרים לעבור ללא בידוק במחסום. 138. גנבת ספרי תורה חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ח בסיוון התשס"ו (14 ביוני 2006): רצוני לשאול: 1. כמה מקרים של גנבת ספרי תורה מבתי-כנסת אירעו בכל אחת מחמש השנים האחרונות? ובאילו אזורים? 2. כמה ספרי תורה נגנבו באותם מקרים, וכמה מהם נמצאו והושבו לבתי-הכנסת? 3. בכמה מן המקרים הוגשו כתבי אישום? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי, השאלה עסקה בגנבת ספרי תורה מבתי-כנסת בחמש השנים האחרונות, לגבי אזורים. נשאלו גם שאלות על מקרים שבהם הושבו ספרי התורה הגנובים לבתי-הכנסת ואם הוגשו כתבי אישום. 1. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שנוסחה השאלה, אירעו ב-2001 שבעה מקרים של גנבת ספרי תורה; ב-2002 – שלושה מקרים; ב-2003 - שני מקרים; ב-2004 - שישה מקרים; ב-2005 - עשרה מקרים. ב-2005 הפירוט הוא: ארבעה במחוז הדרום, ארבעה במחוז ירושלים, אחד במחוז צפון, אחד במחוז יהודה ושומרון. בשנים קודם לכן, הגנבות אירעו בכל רחבי הארץ; אפשר יהיה לפרט, אם יבקש חבר הכנסת מרגי פירוט לגבי השנים הקודמות. 3-2. לצערי, אין בידינו מידע על כמות ספרי התורה שהושבו לבתי-הכנסת, אם הושבו. בכל מקרה, ידוע לנו שיש עלייה בכמות התיקים שנפתחו בגין גנבת ספרי תורה: עשרה תיקים בשנת 2005 בגין גנבת ספרי תורה, בהשוואה לשנת 2004 - שישה מקרים, בהחלט עליית מדרגה. אגב, בארבעה מקרים של חשודים הוגשו כתבי אישום. מעבר לזה, לצערי, התופעה הזאת, כפי שהיא מצטיירת בשנים האחרונות - אין לי לנגד עיני נתוני 2006 - התופעה הזאת היא בהחלט מדאיגה, מקוממת, כפי שניסח את זה חבר הכנסת. עד כאן. יעקב מרגי (ש"ס): מסתפק. 178, 186. פינוי בית-שפירא בחברון חבר הכנסת יצחק לוי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006): ב-6 במאי 2006 פינתה המשטרה את בית-שפירא בחברון. הכוחות התפרסו באזור כבר יום קודם לכן, ושהו שם במשך יומיים. הובא לידיעתי, כי שוטרים רבים פעלו ללא תגים, ועל אף בקשות חברי הכנסת שנכחו במקום לא נעשה דבר לתיקון העניין. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן - האם ניתנה הוראה לשוטרים ממפקדיהם בשטח להסיר את התגים? 3. מה ייעשה למניעת הישנות המקרה? חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006): על-פי המידע שבידי ארגון זכויות האדם ביש"ע, ב-6 וב-7 במאי 2006 פינתה המשטרה את בית- שפירא בחברון. שוטרים רבים פעלו ואף ביצעו מעצרים ללא תגים מזהים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם יינקטו צעדים בעניין זה, ואם כן – אילו? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) כחלק מההיערכות למבצע פינוי בית-שפירא בוצע תדריך לכלל הכוחות שהשתתפו במבצע, ובמסגרתו הודגשה ענידת תגי זיהוי. בטרם התחיל המבצע נערך מסדר שכלל בדיקת מפקדים של הופעת השוטרים, לרבות תגי שם. 1. אכן, בעת פינוי בית-שפירא התגלה כי מספר שוטרים מועט היה ללא תגי זיהוי. משהובא הדבר לידיעת פיקוד המחוז, הנושא טופל במקום, והשוטרים שהיו ללא תגים הורחקו מהמקום ולא המשיכו בפינוי. שוטרים אלה הובאו ככוח תגבור למחוז. 2. לא ניתנה כל הוראה להסרת התגים. ההיפך הוא הנכון, הודגשה הופעה ראויה, לרבות תגים. 3. כלקח, לפני ביצוע פעילויות מעין אלו בעתיד יצולם מסדר היציאה לפעילות ותודגש הופעה מלאה, לרבות התגים הנדרשים. 179. זיוף הכשר של בד"ץ "כשרות למהדרין" חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006): לפי מודעה שפורסמה לאחרונה, ירקות קפואים נמכרים בירושלים עם הכשר מזויף של בד"ץ "כשרות למהדרין". נגד המזייפים ננקטים צעדים משפטיים. רצוני לשאול: האם ייחקר המקרה? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: שואל חבר הכנסת אמסלם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת: לפי מודעה שפורסמה לאחרונה, ירקות קפואים נמכרים בירושלים עם הכשר מזויף של בד"ץ; כנגד המזייפים ננקטים צעדים משפטיים. האם ייחקר המקרה, שואל חבר הכנסת אמסלם. ובכן, בבדיקה שנערכה במשטרה וכן בבדיקה עם בד"ץ "כשרות למהדרין" עלה כי הבד"ץ לא הגיש – אני חוזר, לא הגיש - תלונה במשטרה כנגד חברת "האחים חמאווי" מירושלים. עוד עולה מהבדיקה, כי במלים "נגד המזייפים נוקטים צעדים משפטיים", כפי שפורסם במודעה בעיתון, התכוונו המפרסמים לכך שעורך-דינם שלח מכתב לחברת "האחים חמאווי" מירושלים ודרש מהם להפסיק השימוש בהכשר המזויף. מטבע הדברים, והיה ותוגש תלונה ותימצא תשתית ראייתית תיפתח חקירה בנושא. היו"ר יצחק זיו: מסתפק? חיים אמסלם (ש"ס): כן. 185. תקיפת רב בתל-אביב חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006): פורסם, כי אחד מרבני העיר תל-אביב הותקף בליל חג השבועות בעת שעשה דרכו מבית-כנסת ברחוב ארנון אל ביתו. לפי הפרסום, עצרה המשטרה חשוד, והוא נשלח להסתכלות. רצוני לשאול: 1. מה היו תוצאות ההסתכלות? 2. מה מצב החקירה כיום? 3. מה הרקע לתקיפה? 4. מה רקעו של התוקף? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השאלה של חבר הכנסת מיכאלי עסקה בפרסום כי אחד מרבני העיר תל-אביב הותקף בליל חג השבועות בעת שעשה דרכו מבית-הכנסת לביתו. לפי הפרסום, עצרה המשטרה חשוד והוא נשלח להסתכלות. ובכן, החשוד אכן נשלח להסתכלות. החקירה טרם הסתיימה. צריך לומר, החשוד הינו חולה נפש, מוכר למשטרה, אינו בר-עונשין. הוצא נגדו צו אשפוז. היו"ר יצחק זיו: מסתפק? יעקב מרגי (ש"ס): מסתפק. 227. נטילת טביעת אצבעות מחשודים בעבירות קלות חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): פורסם בתקשורת, כי יחידות המשטרה קיבלו הנחיה ליטול טביעת אצבעות מכל חשוד הנחקר במשטרה, לרבות בתלונות בעבירות קלות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מה היא עמדת משרדך בנושא? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 2-1. הידיעה שפורסמה באתר האינטרנט NFC מיום 4 ביוני 2006, וממנה עולה לכאורה שהשטח הונחה ליטול טביעות אצבעות מחשודים בכל עבירה, לרבות עבירות קלות, אינה נכונה. התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) התקבל בכנסת לאחר קריאה שנייה ושלישית ביום 19 ביוני 2005 ונכנס לתוקף ב-17 בספטמבר 2005. בנושא טביעות אצבעות קבע החוק, בין היתר, כי החובה למסור טביעות אצבעות במשטרה אינה מוגבלת לעצורים בלבד, כפי שהיה המצב החוקי עד לתיקון האמור. במקום זאת נקבע בחוק החדש, כי כל חשוד שקיים לגביו יסוד סביר כי ביצע עבירה מסוג פשע או עוון ושנחקר בגין חשד זה באזהרה כדין, חייב למסור טביעות אצבעות למאגר טביעות האצבע של משטרת ישראל. לאור זאת, אין מדובר ב"עבירות קלות", כפי שמופיע בכתבה, אלא בעבירות שעונש המאסר עליהן הינו לפחות שלושה חודשים. הרחבת הסמכות לנטילת טביעות אצבעות של חשודים איננה יוזמה של חוקרי המשטרה אלא החלטת הכנסת, כפי שהיא מתבטאת בחוק הנ"ל, לחזק את יכולת הלחימה בפשיעה באמצעות מאגרי זיהוי שטביעות האצבע הן מרכיב אחד מהם, נוסף על מאגר תצלומים ודנ"א. 228. זריקת רימוני הלם על מפגינים בהר-חומה חבר הכנסת אפי איתם שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): בצעדת מחאה באזור היישוב תקוע נתקלו הצועדים בכוח משמר הגבול שחסם את התקדמותם. נטען, כי משלא נענו לפניות לעצור, השליך שוטר רימוני הלם לעבר הצועדים, והם סבלו עקב כך מקשיי שמיעה ומסחרחורות. רצוני לשאול: 1. האם הטענות מוצדקות? 2. אם כן – מדוע הופעלו אמצעים לפיזור הפגנות המתאימים לרמת סיכון גבוהה? 3. האם נחקרה התנהגות השוטר? 4. האם תימנע הישנות מקרים כאלה? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ביום שישי, 9 ביוני 2006, התקיימה הפגנה של תושבי תקוע-נוקדים במחאה על איסור תנועה על הציר הביטחוני ממזמוריה להר-חומה ואי-פתיחת ציר עוקף-זעתרה. ההפגנה נחלקה לשני מוקדים: הפגנה בציר עוקף-זעתרה--מזמוריה, כ-300 מפגינים; הפגנה מהר-חומה לציר הביטחוני מול בית-סאחור--בית-לחם, כ-100 מפגינים. ההפגנות לוו באלימות רבה מצד המפגינים, אשר פרצו את גדרות המשטרה ונעו בניגוד להנחיות השוטרים לעבר מרחב הגדר, תוך הסבת נזק לגדר הביטחונית, אשר הינה מחוץ לתחום מעבר אזרחים – על-פי צו אלוף – שטח צבאי סגור. 3-2. כ-100 נערים פרצו את מערך משטרת מוריה בהר-חומה וירדו לעבר הגדר הביטחונית, פרצו וקרעו אותה וירדו לתוואי ציר המערכת. תוואי הגדר שנפרץ על-ידי המפגינים נמצא באזור מאוים סמוך לבית-לחם - במקום שבעבר בוצע בו ירי לעבר צוות מג"ב. מתוך כוונה למנוע כניסה למרחב המאוים על התוואי ופגיעה בגדר המערכת, ביקש פקד עסאם חצבאני אישור ממפקד הפלוגה לשימוש ברימוני הלם על מנת לעצור את תנועת המפגינים. האישור ניתן בהתניה שייזרק רימון ההלם במרחק של 50 מטר מהמפגינים, ואכן כך בוצע; נזרקו שלושה רימוני הלם. למרות כל זאת, הנערים פרצו את הגדר והסבו נזק לתוואי הגדר הביטחונית ואף סיכנו את עצמם בכך ששהו באזור מאוים שכוחותינו פועלים בו במיגון גבוה. בני-הנוער שכבו על הציר ומנעו תנועת כלי רכב ביטחוניים. 4. למרות האלימות המילולית והפיזית שנקטו המפגינים, נמנעו כוחותינו משימוש בכוח ואבטחו את ההפגנה הבלתי-חוקית במרחב המאוים. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אורי אריאל – שימוש ברימוני הלם. 229. זריקת רימוני הלם על מפגינים בהר-חומה חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): נטען, כי ב-9 ביוני 2006, ליד גדר המערכת בהר-חומה, ירו שוטרי משמר הגבול ארבעה רימוני הלם על קבוצה של כ-100 בני-נוער, שמחו על סגירת הציר בפני יהודים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע נורו רימוני ההלם על בני-הנוער? 3. מה הם הנהלים לגבי שימוש בנשק מסוג זה כלפי אוכלוסייה שאינה עוינת, והאם ניתנה אזהרה במקרה זה? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שאל חבר הכנסת אריאל, לאור טענה כי ב-9 ביוני 2006, ליד גדר המערכת בהר-חומה, ירו שוטרי משמר הגבול ארבעה רימוני הלם על קבוצה של כ-100 בני-נוער שמחו על סגירת הציר בפני יהודים. ובכן, בתאריך הנקוב, יום שישי בשבוע, התקיימה הפגנה של תושבי תקוע-נוקדים במחאה על איסור תנועה על הציר הביטחוני ממזמוריה להר-חומה ואי-פתיחת ציר עוקף-זעתרה. אגב, ההפגנה הזאת נערכה אף שהיה ידוע למפגינים כי מדובר בהליך שנמצא בבדיקה של הגורמים השונים, לרבות המשרד לביטחון פנים, משרד התחבורה וכמובן צה"ל ומשטרת ישראל, לגבי פתיחת הציר, וההפגנה יצאה לדרך. היא התנהלה בשני מוקדים: האחד, הפגנה בציר עוקף-זעתרה--מזמוריה, כ-300 מפגינים; והקבוצה השנייה של כ-100 מפגינים, מהר-חומה לציר הביטחוני – מול בית-סאחור—בית-לחם. ההפגנות עצמן לוו באלימות רבה מצד המפגינים, אשר פרצו את גדרות המשטרה ונעו בניגוד להנחיות השוטרים לעבר מרחב הגדר, תוך הסבת נזק לגדר הביטחונית – אני מדגיש, הגדר הביטחונית - אשר הינה מחוץ לתחום מעבר אזרחים, על-פי צו אלוף כשטח צבאי סגור, ונדמה לי גם על-פי ההיגיון. כ-100 נערים פרצו את מערך משטרת מוריה בהר-חומה וירדו לעבר הגדר הביטחונית, פרצו וקרעו אותה וירדו לתוואי ציר המערכת. תוואי הגדר שנפרץ על-ידי המפגינים נמצא באזור מאוים סמוך לבית-לחם - במקום שבעבר בוצע בו ירי לעבר צוות מג"ב. מתוך כוונה למנוע כניסה למרחב המאיים על התוואי ומתוך כוונה למנוע פגיעה נוספת בגדר המערכת, ביקש הקצין אישור ממפקד הפלוגה לעשות שימוש ברימוני הלם על מנת לעצור את תנועת המפגינים. משניתן האישור לזרוק רימוני הלם במרחק של 50 מטר מהמפגינים, אכן נזרקו שלושה רימוני הלם. למרות הרימונים, הנערים פרצו את הגדר, הסבו נזק לתוואי הגדר הביטחונית, סיכנו את עצמם בכך ששהו באזור מאוים. מעבר לכך, בני-הנוער שכבו על הציר ומנעו תנועת כלי רכב ביטחוניים. בכל מקרה, למרות האלימות המילולית והפיזית שנקטו המפגינים, נמנעו כוחות המשטרה שהיו במקום משימוש בכוח ואבטחו את ההפגנה הבלתי-חוקית שהתקיימה באזור שהוא מסוכן למפגינים יותר מאשר לכוחות הביטחון שהיו ממוגנים במיגון סביר. עד כאן. היו"ר יצחק זיו: שאלה נוספת. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה על התשובה. ברצוני לשאול, אבל קודם כול להעיר, אני יודע שהשר לביטחון פנים פועל לפתוח את הציר ולאפשר תנועה לכולם ועל כך תודתנו. שאלתי: למיטב ידיעתי הוגשה תלונה למח"ש – המחלקה לחקירות שוטרים, שאיננה בתחומך, היא בתחום משרד המשפטים. האם אתה יודע אם נערכת חקירה, ואם כן, באיזה שלב היא? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אריאל, על התלונה שהוגשה אני יודע. היא נשלחה על-ידי הגברת אורית סטרוק, בצירוף צילומים של הקצין, עם שמו. הקצין נשא את שמו כנדרש עם תג שרוול. הוא זוהה, הזדהה. מצב התלונה במח"ש לא ידוע לי. אני מניח שאפשר לבדוק את זה בצורה פשוטה במשרד המשפטים. 231. חקירת חטיפת ילד מחזקת אמו חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): פורסם, כי לאחרונה חטף אב את ילדו ממקום לימודו בירושלים. הילד בחזקת אמו בצו בית-הדין ולאב הותר להיפגש אתו בנוכחות עובדות סוציאליות. נטען, כי חקירת המשטרה נערכת בעצלתיים, בשל העדר משאבים וכוח-אדם. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – מה העלתה חקירת המשטרה? 3. מדוע לא נמצא הילד? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 1. בתאריך 21 במאי 2006, בשעה 09:30, התקבל מידע במוקד 100 בירושלים ממנהל תלמוד- תורה "דיברות משה", כי אביו של אחד מתלמידיו הגיע למקום וביקש לדבר עם הילד על ספסל מחוץ לתלמוד-התורה. מנהל בית-הספר הבין לאחר כמה דקות שלאב אסור לראות את הבן ללא פיקוח של עובד סוציאלי. האב נעלם עם הבן. 3-2. בעקבות חקירת המשטרה ובמהלך הסריקות שנעשו באזור ביתו של החשוד בפתח-תקווה, אותר חברו של האב מחוץ לדירה וטען כי לא היה בקשר עם האב מאז פסח. לאחר מכן, מעדויות שנאספו עולה, כי בחור חרדי גדול-ממדים מסתובב יחד עם האב, וממידע שהגיע התברר שמדובר כנראה באותו חבר שהסתובב בערב ההיעלמות עם האב. הוצא צו חיפוש בביתו של הבחור החרדי, אך הוא לא נמצא בבית וכן לא האב והקטין. מעבר לכיוון החקירה שציינתי, יש פעולות חקירה רבות לאיתור החשוד והקטין וכל מידע שמתקבל נבדק ונחקר היטב. מפקד מרחב מוריה בירושלים נפגש עם האם, סקר בפניה את פעולות החקירה שבוצעו עד כה וכן את המשך הפעולות שבכוונתו לבצע. האב, אגב, הוכרז כעבריין נמלט, גם במעברי הגבולות. רכבו של החשוד הוכרז כדרוש לחקירה. עוד באותו הערב שבו התקבל המידע נשלחה ניידת לביתו והתקיימו סריקות. ב-23 במאי, קרי כעבור יומיים, נתקבל מידע מאמו של הקטין, כי ייתכן שהם נמצאים במירון. נשלחו ניידות למירון ולצפת על מנת לאתר את השניים, ללא הצלחה. אני יכול לומר לסיכום, שנעשו פעולות נוספות שאינני מוצא טעם לסקור אותן כאן. חלק מהן פעולות חסויות. חלק מהפעולות החסויות כרוכות בעלויות גבוהות ובוצעו ללא קשר לעלויות. כל זה, כמובן, במטרה לאתר את האב החוטף, אבל בעיקר את הבן החטוף. אני אסתפק בתשובה כאן. חזקה על המשטרה שביצעה פעולות נוספות. לצערי, כרגע, אי-אפשר להיות איש בשורה בעניין. 234. אלימות נגד קשישים חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): פורסם, כי לאחרונה נרצחה ישישה בחיפה במהלך שוד. באותה שכונה אירעו זה לא כבר שני מעשי רצח נוספים של נשים מבוגרות. רצוני לשאול: 1. מה העלתה החקירה עד כה? 2. האם למשטרה נתונים על ממדי הפגיעה בקשישים? 3. אם כן – מה הם, והאם הם במגמת עלייה? 4. מה ייעשה להגנת הקשישים בישראל? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מדובר באירוע מיום 13 ביוני 2006, שבו נרצחה הקשישה סלימה מאיר ז"ל. בגין האירוע נפתח תיק ביחידה המרכזית של מרחב החוף. בתאריך 14 ביוני 2006 נעצר חשוד, בן מיעוטים, תושב חיפה, יליד 1977, אשר במהלך חקירתו הודה במעשה ושחזר את הרצח. המשטרה האריכה את מעצרו עד תום ההליכים. 3-2. בשנת 2006 - ינואר—יוני - נפתחו למעלה מ-1,000 תיקים בגין אלימות כלפי קשישים, מרביתם בגין תקיפה; ירידה של 3.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בשנת 2005 נפתחו למעלה מ-2,000 תיקים בגין תקיפה; עלייה של 2.7% לעומת תקופה קודמת. בשנת 2000 נפתחו למעלה מ-2,000 תיקים בגין תקיפה. 4. ראש אגף קהילה ומשטרה עדכן אותי, כי מיזם חדש מתקיים בשכונות הנגועות בעבירות ובהן עבירות נגד קשישים. בשכונות אלו נבנה מערך תקיפה של הבעיה, במקומות כגון בתי-דואר, כספומטים, מרכזי קשישים. מגויסים מתנדבים המוכוונים לעבוד בשעות ובאזורי ביצוע עיקריים. במועדוני הקשישים מתקיימת הדרכה בנושא הגנה על גופם ורכושם. הונפק טופס מידע לנפגעי עבירה הכולל מידע ייחודי לנושא התגוננות של זקנים מפני תקיפה. 271. ידיעה על חקירת מקבץ נדבות מתחזה בירושלים חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): נודע לי, כי ב-18 ביוני 2006 לכדו שוטרי ירושלים בשעת מעשה אדם המתחזה לנהג מונית שנקלע למצוקה, מקבץ נדבות ובורח. מקרה דומה אירע זה לא כבר בבני-ברק. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן - מה העלתה החקירה? 3. האם מדובר באותו אדם שנלכד בבני-ברק? 4. האם יושב כספם של התורמים? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא אותר מקרה כמתואר בשאילתא שטופל על-ידי המשטרה במועד הנטען, 18 ביוני 2006, במחוז ירושלים. בחקירות מרחב דן, שהעיר בני-ברק נמצאת בתחומה, לא נחקר בתקופה האחרונה כל חשוד בגין עבירות מן הסוג האמור. אם יש ברשות חבר הכנסת או ברשות אדם כלשהו מידע יותר ספציפי שיהיה אפשר על בסיסו לבדוק את זה בצורה יותר מדויקת, נשמח, כמובן, לעשות זאת. 273. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): בכנסת השש-עשרה התקבל חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, הכולל פרק של פיקוח על עברייני מין ושיקומם. רצוני לשאול: כיצד נערך עד כה המשרד לביטחון פנים ליישום החוק? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין מטיל עלי כשר לביטחון הפנים להקים יחידת פיקוח שתפקידיה, בין היתר, פיקוח על עברייני מין ומעקב אחריהם. תחולת החוק צפויה, בשנה הראשונה מכניסת החוק לתוקף, להעמיד את אוכלוסיית העבריינים הדורשת פיקוח ומעקב על כ-135 עברייני מין, היקף האמור לגדול בהדרגה בהמשך. בשלב זה, לקראת כניסת החוק לתוקף ב-1 באוקטובר 2006, עוסק שירות בתי-הסוהר בהקמת היחידה שבשלב הראשון תכלול 12 תקני כוח-אדם. אף שהנושא לא תוקצב, לקח זאת המשרד על עצמו והדבר מתוקצב מתוך משאבי שב"ס. מלבד מטה היחידה, ימוקמו קציני הפיקוח על בסיס מטות שב"ס האזוריים - מפקדות הגושים - כאשר לרשות קציני הפיקוח יועמדו האמצעים הנדרשים, לרבות כלי רכב. כל מפקח יידרש לטפל בכ-25-20 עברייני מין, ולדעת המשרד הדבר מבטיח יכולת פיקוח ברמה נאותה. עם הרחבת תחולת החוק בשנים הבאות על בסיס לקחים של השלב הראשון של יישום החוק כמתואר לעיל, ייבחנו אופן התאמת היחידה ושינויים נדרשים, לרבות היבטי התקציב, לשם המשך ההיערכות של המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי-הסוהר ליישום החוק. 308. פניית אזרחים לשירותי החירום באמצעות sms חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את השר לביטחון פנים ביום ט' בתמוז התשס"ו (5 ביולי 2006): לאור ריבוי במספר המשתמשים בטכנולוגיית ה-sms והיתרונות הגלומים בה, כגון מהירות שליחת ההודעה והאפשרות להשתמש בה בתנאים שבהם המודיע אינו יכול להשתמש בקולו בשל מצב המצוקה שבו הוא נמצא, לדעתי יש מקום להפעיל את השירות במשטרה ובשירותי החירום הנוספים. רצוני לשאול: מדוע המשטרה אינה מקבלת במוקד החירום שלה - 100 - גם הודעות של אזרחים במצוקה הנשלחות באמצעות sms? תשובת השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) ראשית, אני חייב להודות שהרעיון אכן נכון וראוי לבדיקה מעמיקה. במצב הקיים, אין למשטרת ישראל מערכת המתאימה לקליטת מסרונים – sms - ולטיפול בהם. מתן שירות כזה טומן בחובו היערכות לוגיסטית נרחבת ועמדות ייחודיות לקבלה ולרישום של אירועי sms, ומטבע הדברים הדבר כרוך בהקצאת משאבים אשר אינם קיימים כעת. עם זאת, הנושא ייבחן ואני מתכוון לפנות לגורמים הטכנולוגיים במשטרה על מנת להניע את התהליך ולקדם אותו. היו"ר יצחק זיו: תודה לכבוד השר אבי דיכטר. חברי הכנסת, כבוד השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ו בתמוז התשס"ו, 11 ביולי 2006, בשעה 16:00. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:35.