דברי הכנסת
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 5
חיים אמסלם (ש"ס): 5
מגלי והבה (קדימה): 5
רונית תירוש (קדימה): 6
אורית נוקד (העבודה-מימד): 6
ואסל טאהא (בל"ד): 7
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 7
עזמי בשארה (בל"ד): 8
אברהם מיכאלי (ש"ס): 8
דב חנין (חד"ש): 9
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 9
ראובן ריבלין (הליכוד): 10
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 10
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 11
משה שרוני (גיל): 11
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 12
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 12
חנא סוייד (חד"ש): 13
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 13
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 14
יעקב כהן (יהדות התורה): 14
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 15
ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יצחק בן-אהרון, זיכרונו לברכה 15
שר הביטחון עמיר פרץ: 16
חיים אורון (מרצ): 19
ציון שלושים שנה ל"מבצע יונתן" 21
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 22
אפרים סנה (העבודה-מימד): 24
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 26
אבשלום וילן (מרצ): 27
בנימין נתניהו (הליכוד): 28
שאילתות ותשובות 31
39. סגירת מרכזי הקליטה 31
השר לקליטת העלייה זאב בוים: 32
80. קליטת עולים מאתיופיה 33
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 35
סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 36
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 36
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 39
שר המשפטים חיים רמון: 40
הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ו-2006 40
שר המשפטים חיים רמון: 41
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 41
דב חנין (חד"ש): 42
רן כהן (מרצ): 43
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 44
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 44
נסים זאב (ש"ס): 45
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006 48
שר המשפטים חיים רמון: 48
דב חנין (חד"ש): 50
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 51
הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 8) (כלים להכנת סם מסוכן או לצריכתו), התשס"ו-2006 53
שר המשפטים חיים רמון: 53
נסים זאב (ש"ס): 55
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 56
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 57
הצעת חוק שירות לאומי בהתנדבות לבנים (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006 58
השר יעקב אדרי: 59
דב חנין (חד"ש): 60
נסים זאב (ש"ס): 61
שאילתות ותשובות 62
שרת החינוך יולי תמיר: 63
33. דעות הציבור היהודי על האזרחים הערבים במדינה 63
71. מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים 65
98. תוכנית הלימודים במתמטיקה 67
100. בית-הספר בתפן 68
133. פיטורי מורים במעלות-תרשיחא 69
173. הנפת דגל המדינה במוסדות חינוך 72
הצעה לסדר-היום 73
היערכות משרד החינוך לניצול ראוי של ימי החופשה 73
מאיר פרוש (יהדות התורה): 73
שרת החינוך יולי תמיר: 78
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 81
עדכון אחרון: 1.8.06
חוברת י"ב
ישיבה ל"א
הישיבה השלושים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, ח' בתמוז התשס"ו (4 ביולי 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, 4 ביולי 2006, ח' בתמוז התשס"ו.
הסעיף הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. אני מפעילה את ההצבעה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, גברתי היושבת-ראש. שוב ירתה משטרת ישראל והצליחה להרוג אזרח ערבי, הפעם תושב באקה-אל-ע'רביה, הלילה בשעה 23:30 בפרדס-חנה, בטענה שהיא חשדה שהוא גנב רכב. לא ידעתי שגנבי רכב דינם מוות. אתמול בפרדס-חנה בלשי משטרת ישראל חשדו שמדובר ברכב גנוב, או במישהו שמנסה לגנוב רכב. צעיר בשם מחמוד מוחמד ע'נאים, בן 24, נהג והוא נורה מטווח קצר על-ידי שוטרי משטרת ישראל. מח"ש אומנם פתחה בחקירה, אבל ההיסטוריה, מאז אוקטובר 2000, אומרת שיש כמעט עשרות הרוגים מירי כוחות הביטחון, בעיקר המשטרה - 19, נדמה לי, מלבד ה-13 שנורו על-ידי משטרת ישראל. והשאלה: למה? למה? למה? תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.
חיים אמסלם (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שלשום התפרסמה הסקירה השנתית של הביטוח הלאומי לשנת 2005. לפי הנתונים שהוצגו בסקירה, קצבאות הילדים הן אלו שספגו את המכה הקשה ביותר, וצפויים בהן קיצוצים נוספים.
מבין הנתונים אציין לדוגמה, כי בשנת 2001 קצבת ילדים ממוצעת לילד עמדה על 4.7% מהתמ"ג לנפש, בשנת 2005 היא פחתה ל-2.5%, ובשנת 2009 היא צפויה להיות 1.8%. נתונים אלו ממקמים אותנו במקום נמוך ביותר ביחס לשאר מדינות המערב בתמיכה במשפחות נזקקות.
קצבאות הילדים הן הסיוע העיקרי למשפחות החלשות, והן המשפיע העיקרי על צמצום העוני והקטנת הפערים. ולמרבה הפלא, דווקא הן מקוצצות, ואף בקיצוץ הגבוה ביותר בתשלומי ההעברה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת והבה. אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הנאום בן הדקה שלי היום להזדהות עם משפחת שליט ועם תושבי מצפה הילה. אני רוצה לחזק את ידיהם ולהגיד להם שלבנו אתם ונעשה כל מה שביכולתנו על מנת שבנם יחזור אליהם בשלום.
אני מנצל במה זו להגיד לאלה ששבו אותו, שיעשו הכול כדי להחזיר את החייל הביתה בשלום, על מנת שייפתחו דלתות חדשות לשלום במזרח התיכון.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, חבר הכנסת והבה. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה – חברת הכנסת אורית נוקד.
רונית תירוש (קדימה):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מצטרפת לאיחולים ולתקוות שהביע חבר הכנסת והבה, ומבקשת להקדיש את הזמן שבידי כדי להתריע על סכנה של הסעות מסוכנות לילדים שיוצאים לקייטנות.
השבוע החלו קייטנות, ובניגוד לטיולים, שבדרך כלל מאורגנים באמצעות מנהלי בתי-ספר, שיוצרים קשר כזה ואחר עם חברות ובודקים שהן אכן עומדות בתנאי הבטיחות, כאן ההסעות מתנהלות באופן קצת פרטיזני. עובדה שמשטרת ישראל ערכה מבדק פתע – ואני מברכת את המשטרה על כך – ושלחה את הימ"ר של אגף התנועה על מנת לבחון אוטובוסים בטרם לוקחים את הילדים הללו לקייטנות. נמצאו הרבה מאוד ליקויים שמסכנים חיי אדם, החל בחוטי חשמל חשופים, דרך כיסאות לא מקובעים, וכלה במספר רב מהמותר של ילדים באוטובוס. בצפון אפילו היו 25 ילדים יותר מהמותר בדרך כלל, וזה מסכן את חיי הילדים.
אני קוראת בעניין הזה גם למשרד החינוך, שאחראי על הקייטנות ככלל - אבל יש גם קייטנות פרטיות - וגם למשטרת ישראל, להמשיך באכיפה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, לפני כשבוע הופחת המע"מ בשיעור של 1%. מדובר בערך ב-3 מיליארדי שקלים. מבדיקה שערך עיתון "ידיעות אחרונות" עלה, כי מרבית בעלי העסקים לא מתכוונים להוריד מחירים לצרכנים, אף שהם עצמם משלמים מע"מ מופחת. מעקב אחרי הבדיקה העלה, שמשרד האוצר והתמ"ת אינם מתכוונים להתערב בנושא הזה, ואני חושבת שזה חמור. מדובר בסכום כסף גדול, שאפשר היה לעשות בו שימוש למטרות אחרות, כגון חינוך ובריאות. לכן אני קוראת מכאן למשרד האוצר ולמשרד התמ"ת לפקח. ואם לא, שיחשבו על דרכים אחרות - לתת למוצרי יסוד פטור מלא ממע"מ. תודה.
היו"ר דליה איציק:
ברכות לך, גברתי, להיבחרך.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
תודה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, משרד הבריאות, בתיאום עם משרד האוצר, ממשיך במדיניות ההפרטה של שירותי בריאות הציבור, וזה מזעזע את המערכת, פוגע בהמוני תלמידים וילדים. היום היה דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ויצאנו בקריאה למשרד האוצר ולמשרד הבריאות להפסיק את מדיניות ההפרטה, שפוגעת בהמוני התלמידים והילדים.
יש לציין, שהשירות של ההשגחה על בתי-הספר ועל טיפות-החלב הוא מהשירותים הטובים, ויש לשמור עליו ולהפסיק את המדיניות הפוגעת בו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים. אחריו – חבר הכנסת עזמי בשארה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תחנת "רדינג" החלה השבוע לעבוד בגז טבעי. בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם, שמי שיסבול מכך הם דווקא תושבי אשדוד והדרום. בשעות השיא כמויות הגז שחברת החשמל רוכשת אינן מספיקות להפעיל את "רדינג" ואת תחנת "אשכול" באשדוד, כך שבזמני שיא התחנה באשדוד תעבור לשימוש בדלק מזהם.
משרד התשתיות והמשרד לאיכות הסביבה חייבים לבדוק איך כל כך הרבה שנים מנהלים משא-ומתן לרכישת גז טבעי ובסוף אנחנו נמצאים במחסור שגורם לזיהום. אני חושב שעל המשרדים האלה לטפל בכך ולמנוע כל זיהום מיותר. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת עזמי בשארה, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי.
עזמי בשארה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו נערכת בבאקה-אל-ע'רביה הלווייתו של מחמוד ע'נאים, שנהרג היום בפרדס-חנה מירי שוטרים, לאחר שחשדו שהוא גנב רכב. המשפחה טוענת שהאב קנה את הרכב, רק לא הספיקו להעביר את הבעלות.
אנחנו, ואני חושב שאני מדבר בשמם של כל חברי הכנסת הערבים, אפילו של רוב האוכלוסייה הערבית, אין לנו ביטחון במח"ש. אנחנו לא בוטחים במח"ש. היא מחלקה לחיפוי על שוטרים כאשר מדובר בהריגת ערבים. לא הועמד שוטר אחד לדין על הריגת ערבי אף שמאז אוקטובר נהרגו כ-20, ועם אוקטובר ביחד – יותר מ-35 אזרחים ערבים נהרגו מירי שוטרים. לא הועמד שוטר אחד לדין עד היום.
זוהי מחלקה לא עצמאית, הפועלת במסגרת משרד המשפטים. הגיע הזמן שתהיה יחידה עצמאית, שתחקור ותרתיע. אין הרתעה בכלל, אין דין ואין דיין, ולכן הקלות הבלתי-נסבלת של השימוש בכלי ירי כשמדובר באזרחים ערבים.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני מצטרף לאיחולים שהחייל החטוף שלנו יחזור במהרה הביתה ונראה אותו חי, בריא ושלם בביתו, בבית הוריו.
גברתי היושבת-ראש, פורסם דוח מטעם הפורום למען ארץ-ישראל על מצבם המידרדר של בני-הנוער שפונו מרצועת-עזה. הדוח מדבר על נשירה מבתי-הספר ואפילו על נישואים מוקדמים, נגד רצון ההורים. יש דוחות על ניסיונות התאבדות מאז הפינוי. שירותי הרווחה דיווחו על עשרה מקרים כאלה לפחות. יש בעיות שוטטות אצל בני-הנוער האלה, והם משדרים מצוקה קשה. העניין מידרדר עד כדי כך שהילדים האלה כנראה נפלטים גם ממוסדות החינוך ויש להם קושי גם לסיים את מבחני הבגרות. צריך לטפל בהם מהר.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא רבים הם המקרים שבהם אנחנו יכולים לומר דברים בטרם נעשה מעשה שצריך להימנע. המקרה שאני מדבר עליו היום הוא אחד המקרים האלה. אני מדבר על מקרה של ילדה קטנה, אינאס אל-אטרש, חולת סרטן, שהיא תושבת אחד הכפרים הבדואיים הלא-מוכרים בנגב. כמו יתר תושבי הכפרים הלא-מוכרים, גם לאינאס ולבני משפחתה אין בביתם חשמל, והניסיונות להתקין חשמל בבית הזה נכשלו. שורת הדין לא הועילה במקרה הזה.
היום יש התפתחות חדשה. אתמול קיבלה המשפחה התראה לפני הריסה של הבית. בלי חשמל ובלי בית, ילדה קטנה חולת סרטן ומשפחה שמתמודדת עם מחלתה. אני חושב שזה אחד המקרים שבהם ראוי שתהיה חשיבה אחרת, חשיבה שלא תפעיל רק את מידת הדין הפורמלית אלא גם את מידת הצדק, המחשבה והרחמים. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת מרציאנו. אחריו – חבר הכנסת רובי ריבלין.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הבוקר התעוררתי וקיבלתי לידי את עיתון "ידיעות אחרונות", ובעמוד האחורי כתוב: "בגדד זה בלוד". הולכים לצלם סרט על המצב בעירק ועל החטופה הצרפתייה שנחטפה בעירק, והחליטו לצלם אותו בלוד. אני, כתושב העיר לוד, הסתכלתי על התמונה וחשבתי שאולי יצרו פה מעשה של ניצבים כדי לצלם את סרט, ואני אומר לכם מהיכרותי את המקום, התמונה הזאת שווה יותר מאלף מלים על מצבה העגום של העיר לוד, שהבית הבנוי האחרון בה מצוי במרחק אווירי של 2 קילומטרים ממגדל הפיקוח של מדינת ישראל, רשות שדות התעופה.
רבותי, אני מציע לכם לראות את התמונה הזאת, ואני מפנה את שר הפנים, שאיננו נמצא כאן, למצב העגום של העיר לוד, של ילדי העיר לוד, ולביוב הזורם ברחובות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
גם אני יכולה להעיד, חבר הכנסת מרציאנו, ולהוסיף על דבריך. בבקשה, חבר הכנסת ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אני מביע את רצוני להשתתף בדיון כנמנע כי אני רק להתנגד יכול בעקבות היותי באופוזיציה.
גברתי היושבת-ראש, פעמים קונים חברי הכנסת שם רע לעצמם ולכנסת בצדק, בגלל מעלליהם, אבל רובה של עבודת הכנסת נעשה באמת מתוך שליחות. ועדת הכספים של הכנסת, כמו גם מליאת הכנסת, טיפלה במשך שנים בנושא "ביקור חולים" ובנושא הגמלאים, והיא מקדישה זמן רב לתיקון עוול נוראי שנגרם לאותם עובדים מסורים. אתמול בערוץ-1, בחדשות, הוציאו על לא עוול בכפן את דיבת הכנסת וועדת הכספים רעה.
אין אנשים כמו יעקב ליצמן, יושב-ראש הוועדה, וחבר הכנסת חיים אורון, שפעלו ופועלים למען המטרה הזאת ורואים זאת כמשימה שאסור להתפשר עליה. והנה, ככתב מזדמן - באו ואמרו את אשר אמרו אתמול. אני חושב שהכנסת צריכה להביע את מחאתה גם כאשר מדובר בעיתונות שמתירה לפעמים רסן ועושה דבר שהוא עוול נוראי לכנסת עצמה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. טוב שפעם נקיים דיון, חבר הכנסת רובי ריבלין, ונשתמש בניסיון הרב שיש לך כאן בבית, על יחסי פרלמנט-תקשורת. אנחנו עובדים על זה. תודה, אדוני. אני ערה לזה.
חבר הכנסת מיסז'ניקוב, בבקשה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני כעשרה ימים התקבלה החלטה של ועדת השרים לענייני חקיקה, החלטה מאוד אומללה, שכורתת את העץ שעליו יושבת מדינת ישראל. העץ הזה נקרא עלייה.
החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה אמורה לגרש עשרות אלפי בני משפחות של אזרחי מדינת ישראל שמבקשים לקבל סטטוס בהיותם קרובי משפחה. מדובר בבני-הזוג הזרים של אזרחי המדינה, מדובר בקטינים מדור חמישי שלא מגיע להם סטטוס של חוק השבות, מדובר בהורים קשישים. כל אלה אמורים להיות מגורשים ולהיות מוענשים על כך שגם משרד הפנים קבע שהנהלים לא כל כך ברורים, חלקם לא שקופים, ומבקר הפנים קבע גם שלשכות מינהל האוכלוסין צריכות להיות מנותקות ממשרד הפנים.
אני מנצל את העובדה ששר הקליטה נמצא באולם וקורא לבטל את ההחלטה האומללה הזאת.
היו"ר דליה איציק:
תודה לחבר הכנסת מיסז'ניקוב. אני מזמינה את חבר הכנסת הלפרט. אדוני, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת שרוני.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שר האוצר הודיע אתמול, שלמרות הפחתת המע"מ צפוי עודף הכנסות של 10 מיליארדי שקל. כידוע, מדינת ישראל הגיעה למקום הראשון בתחום העוני, וזאת בגלל הקיצוצים האכזריים בקצבאות זיקנה, ילדים ונכות. אם היתה איזו הצדקה לפגוע בזקנים ובילדים בעת שהמצב הכלכלי היה חמור - אמרו שמדינת ישראל עומדת בפני פשיטת רגל כלכלית, וגם אז לא היו צריכים לבצע את רוב הקיצוצים בעשירונים התחתונים - כעת, כאשר יש עודף של 10 מיליארדי שקל, הדבר הפשוט ביותר שיש לעשות הוא ששר האוצר ישיב את הגזלה ויחזיר את קצבאות הזיקנה והילדים במלואן.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חבר הכנסת שרוני, בבקשה.
משה שרוני (גיל):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי הכנסת, בהמשך לדברי חבר הכנסת ריבלין, גמלאי בית-החולים "ביקור חולים" הם במצב נואש. שלטונות החוק מתעלמים ולא מעמידים לדין את כל מי שעשו עוול לאנשים שעבדו במסירות ובנאמנות עשרות שנים בבית-חולים. היועץ המשפטי, שיתעורר קצת. יאחב"ל, שיתעורר. צריכים להעמיד לדין את כל האנשים שעשו את הדבר הנוראי הזה לגמלאים. צריכים להביאם לדין ולהכניסם לבית-הסוהר לתקופה ארוכה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה לך. חבר הכנסת צרצור, בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר שמעתי שלוש הצהרות משמחות ומעניינות בנושא פלסטין-ישראל. ההצהרה הראשונה היא של הרב הראשי לישראל שלמה עמאר, שדיבר על מצוות פדיון שבויים שאין למעלה ממנה. אני שמחתי לשמוע ממנו שהוא בעד חילופי שבויים.
ההצהרה השנייה היא של הנייה, שפנה לשוביו של החייל וביקש מהם לא לפגוע בו, והוא אמר, ואני מצטט: "אנחנו מדגישים את הצורך להמשיך במאמץ הדיפלומטי ולא לסגור את הדלת".
ההצהרה השלישית - כשייפקע האולטימטום, אמרו שוביו של החייל, ואני מצטט: "עקרונות האסלאם מנחים אותנו לא להורגו".
גברתי היושבת-ראש, מה שנשאר הוא שממשלת ישראל תרים את הכפפה ותתחיל לזוז בכיוון הנכון, שיביא לפתרון הולם של כל הבעיה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
וגם שהחוטפים יזכרו את הבטחתם. תודה.
חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השדולה למאבק בשחיתות התכנסה היום בכנסת לישיבתה השנייה. בשדולה חברים כעשרה חברי הכנסת וגופים ציבוריים כמו האגודה לאיכות השלטון, שבי"ל - שקיפות בין-לאומית, עמותת אומ"ץ ועוד.
השדולה עסקה היום בכוונה למנות את ד"ר אהוד פרישמן למנכ"ל משרד הבריאות, אף שוועדת בדיקה של משרד הבריאות מצאה אותו לפני כעשר שנים אשם בהונאה בפנקס ההתמחות שלו ובניגוד ענייניים וניהול חברה עסקית שמכרה שירותים לבית-החולים שבו עשה את ההתמחות שלו. לימים, בעת שהיה מנכ"ל חברת-בת של קופת-חולים לאומית, פוטר לאחר שהקופה כמעט קרסה בגירעון של 700 מיליון שקל. אנחנו נפנה לגופים המתאימים ונשאל אותם: האם האיש הזה מתאים להיות מנכ"ל משרד הבריאות? ומה גורם למקבלי ההחלטות לרצות בו לתפקיד הזה?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אלדד, תודה. אני חייבת לומר לך, שאני מרגישה קצת אי-נוחות. אינני מכירה את האיש, אבל כל איש שאנחנו מזכירים אותו פה - אתה יודע - גם אין לו זכות להשיב. אז כדאי שניזהר בכבודם של אנשים. אתה ואני וכל הבית הזה למודי ניסיון. אנחנו יודעים שלפעמים מזכירים שמו של מישהו גם בתקשורת, והדברים אינם נכונים. אז אני סומכת על יושרך שבדקת את הדברים, ובכל זאת אני מרגישה איזו אי-נוחות. אני ממש מרגישה צורך להגיד זאת. האיש איננו כאן, והוא לא יכול להשיב.
חבר הכנסת סוייד, בבקשה.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בקרוב תגיש המדינה לוועידה של האו"ם שתיערך בז'נבה דוח על מצב זכויות האדם והאזרח במדינה. מובן שזה דוח מלא המשבח את מצב זכויות האדם והאזרח בקרב האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. האוכלוסייה הערבית בנגב וארגונים שפועלים בקרבה הכינו דוח נגדי על מנת לתאר את המצב שהם חיים בו. הם מעלים כמובן מקרים כמו המקרה שהעלה חבר הכנסת חנין, אבל גם מספרים שבשש עיירות ערביות בנגב אין סניפי דואר, ספריות ציבוריות, חניונים ובנקים. הפרדוקס הוא, שהמדינה מנסה לשכנע את האזרחים הערבים החיים ביישובים הלא-מוכרים דווקא לעבור ולגור באותם יישובים.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה - חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, רבותי, אני רוצה להקדיש את דקת הנאום שלי לניצולי שואה. אנחנו במדינת ישראל סובלים כנראה מזיכרון סלקטיבי ומיחס סלקטיבי, וכאן אני מדברת על ניצולי שואה שמקבלים רנטה, עזרה מגרמניה. אני חושבת שטוב שתדעו שהנחתי היום חוק העוסק בכך שמדינת ישראל צריכה להפסיק לגבות מס מניצולי שואה. לא ייתכן שאנשים שעברו קשיי חיים וניצלו מהחיה הנאצית, צריך היום לגבות מהם כסף, מהסכום שהם מקבלים כעזרה, כסיוע כספי מגרמניה. זה לא ייתכן וזה לא יכול להיות. קבעתי ישיבה על זה בוועדה לפניות הציבור, אבל הייתי צריכה להניח את הצעת החוק, כי לא ייתכן שיהיה יחס כל כך מזלזל באנשים האלה במדינת ישראל. רציתי לספר על זה בדקת הנאום שלי.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת דב חנין, טוב שנכנסת כי גם אני מבקשת להתריע על פשע שעדיין לא בוצע. ב-1 באוקטובר שנה זו אמור להיכנס לתוקף חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין - חוק שנחקק פה בדם ויזע של חברי הכנסת. תשאלו את עצמכם, מה התקציב לביצוע החוק שאמור להיות מיושם כבר ב-1 באוקטובר ולפקח על 150 עברייני מין מועדים? ובכן, התקצוב לשנת 2006 הוא אפס שקלים. כמו תמיד, הוותיקים שבכם מכירים זאת טוב ממני. אתם עמלים על חקיקת חוק, אבל הרשות המבצעת מקלה ראש בעניין וחושבת שאפשר ליישם חוק כבד-ראש שכזה, שמהותו ממש הצלת חיים, פיקוח נפש, של קטינים, בלא תקציב.
אני קוראת לשר האוצר ולשר לביטחון פנים לתקצב לאלתר את שירות בתי-הסוהר, שאמור להיות אמון על ביצוע החוק הזה - תחילה 150 עברייני מין ואחר כך 700 נוספים. כל רגע שהם יסתובבו ברחוב החל מ-1 באוקטובר בלי אכיפת החוק, הוא סכנה לחייהם ולשלומם של הילדים.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. אחריו יחתום חבר הכנסת גבאי.
חבר הכנסת ריבלין, הבנתי את האצבע שלך נכון?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני - - -
היו"ר דליה איציק:
תודה. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אשר יגורנו בא לנו, מה שהתרענו עליו מופיע. השבוע התפרסם בעיתונות: "המע"מ ירד - המחירים נשארו אותו הדבר". בדיקה שערכה העיתונות אומרת, שהמחירים נשארו אותו הדבר, כך שהמסקנה היא ש-3.5 מיליארדי שקל בגין הורדת 1% המע"מ נשארו אצל העשירונים העליונים, וזה חבל, במקום להיטיב עם העשירונים התחתונים. התחליף שהצענו, להוריד ולבטל לגמרי את המע"מ על מוצרי יסוד, לא התקבל. במיוחד לאור הדוח האחרון של הביטוח הלאומי, שהתפרסם באחרונה, ולפיו העוני בשנים האחרונות גדל ו-50% מההקצבות ירדו, חבל שלא ניטיב עם השכבות התחתונות. זה לא ירפה מאתנו. אנחנו מוכרחים לתקן את הדבר, כי בנפשנו הוא.
היו"ר דליה איציק:
תודה. השרה תמיר, אני מבקשת. חבר הכנסת גבאי, בבקשה. אתה חותם את הדיון.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאיזה דוח שהוצאתי עכשיו מהחדשות, מ"ידיעות", שמתאר את מצבם העגום של המפונים או המגורשים מגוש-קטיף. נתבשרנו השבוע או בשבוע שעבר על-ידי ראש הממשלה, שלכל המפונים יש פתרונות, תקצוב, עזרה, סיוע ודיור. אנחנו כאן רואים את מצבם העגום של בני נוער: 12 בני נוער ביצעו ניסיונות התאבדות, 30% מבני-הנוער לא הסתגלו למוסדות החינוך והם משוטטים, 51% מהמפונים הפכו למובטלים, הרבה מבוגרים קיבלו התקפי לב וחלק מהם מאושפזים. פירוק התא המשפחתי גרם עוול והרס למשפחות האלה.
ממשלת ישראל צריכה להעמיד לרשותם את כל בעלי המקצוע כדי לטפל בהם לא רק בצד החומרי, הפיזי, אלא גם בצד הנפשי והרוחני – המקום שהם הגיעו אליו והרס התא המשפחתי. מחובתה של מדינת ישראל לטפל בהקדם האפשרי במצב הזה כדי למנוע החרפה שלו בקרב המשפחות.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה.
ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יצחק בן-אהרון,
זיכרונו לברכה
היו"ר דליה איציק:
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בני משפחת בן-אהרון היקרים, חבריו וידידיו, יצחק בן-אהרון חי כעמוד אש ההולך לפני המחנה. האיש השתייך לגזע מיוחד של מי שמעצבים את ההיסטוריה, של מי שהוא מעבר לזמן ולמקום. יצחק בן-אהרון לא נזקק לשררה כדי להנהיג, הסמכות שלו נגזרה מאישיותו ומערכיו האנושיים. חייו של בן-אהרון היו חיים של סער וסופה, ובמרכזם היה שילוב משולש: ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא התנדב לצבא הבריטי, ונפל בשבי הגרמני. כששב לארץ, הוא הצטרף למאבק במנדט הבריטי. עם קום המדינה הוא נבחר לכנסת הראשונה, וכיהן בכנסת 24 שנים כנציג מפ"ם, אחדות העבודה והמערך. הוא היה שר בממשלות ישראל. ארבע שנים הוא עמד בראש ההסתדרות. הוא הביא לשם רוח חדשה, וראה בעצמו מנהיג ההמונים.
חברי הכנסת, יצחק בן-אהרון היה בר-פלוגתא קשה כסלע הן כלפי יריביו והן כלפי חבריו. בצמרת הפוליטית הוא נחשב לילד חריג. גולת הכותרת הפוליטית של פעילותו היתה הקריאה הגדולה לאיחוד מפלגות הפועלים. במאמרו המפורסם "עוז לתמורה בטרם פורענות" הוא קרא ליצירת מחנה אחד, גדול וחזק, ובראייתו מרחיקת הלכת הוא יצר אז את המפץ הגדול של אותם ימים.
ב-1977 הוא פרש מהפוליטיקה. "אספתי את כלי ושבתי לביתי", כך הוא הודיע בפשטות. בן 70 הוא חזר למפעל הקיבוצי. רבים שיחרו לפתחו ובאו לשאוב ממנו כוח. הם ראו בו מורה דרך, מדריך לחיים. בן-אהרון כמו בן-אהרון, תמיד היה מעורב ומעולם לא ויתר על עמדה עקרונית. הוא היה עמוד של אש ללא גבולות, ללא פשרות, עם האמת שעליה הוא חי.
חורף חייו היה לבן-אהרון אכזרי. העיניים כהו, שיברון הגוף העיק, אבל הנפש נשארה אותה נפש - מרדנית ולוחמת, גם בסוף. יצחק בן-אהרון, מזקני דור המנהיגים של מפלגת העבודה, הלך לעולמו אפוף אהבה והערכה.
יהי זכרו ברוך.
אדוני השר, בבקשה.
שר הביטחון עמיר פרץ:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דברי אני רוצה לספר, שהיום בשעות הבוקר ביקרנו, ראש הממשלה ואנוכי, בשדרות. פגשנו את ראשי היישובים בחבל עוטף-עזה, וכמו כן פגשנו את מפקדי כוחות צה"ל באזור.
מכאן אני רוצה לשלוח ברכה למפקדי וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון, שעושים יומם ולילה כדי לעמוד בשתי המשימות שמדינת ישראל הציבה בפניהם: החזרת גלעד שליט הביתה אל משפחתו והפסקת ירי ה"קסאמים" אל יישובי עוטף-עזה.
רוחם האיתנה של התושבים בעורף והמוטיבציה של חיילי צה"ל הן הנותנות לנו את היכולת לדחות תכתיבים. הן גם היוצרות לנו את המרחב הנדרש לשלב בין מאמצים דיפלומטיים ופעולות צבאיות כדי להביא לפתרון המשבר.
גברתי היושבת-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, בלהה, משפחת בן-אהרון, חברים רבים שהגיעו היום להוקיר את זכרו של יצחק בן-אהרון - יצחק בן-אהרון זיכה אותנו בנוכחת ארוכת שנים. הוא היה שם תמיד, פעיל ומשפיע, בכל מאת השנים הסוערת, שבמהלכה התחוללה המהפכה הגדולה ביותר בחיי העם היהודי זה אלפיים שנה.
קולו הרועם והמוכיח לא נדם גם שנים רבות אחרי שחדל למלא תפקיד רשמי. כל אימת שדיבר - רותקה האוזן למשמע דבריו החצובים בסלע, ההולמים כמקבת, החדים כחרב. בן-אהרון, איש תקיף ונחרץ, דיבר תמיד מנהמת לבו ומצפונו, ללא גינוני ריכוך ועידון. את האמת שלו השמיע כמות שהיא: גלויה, עזה, בוטה, יפה להפליא אך לעולם לא מתייפייפת.
אודה ולא אבוש: הלכתי שבי אחרי האיש המופלא הזה. חרף פער השנים והדורות שהבדילו בינינו, היתה לי משנתו הסדורה - החברתית והמדינית - למורה דרך. מצאתי בו מעיין בלתי נדלה של חוכמה צלולה, יושרה נדירה, אנושיות טהורה, רוחב דעת, חזון ואופטימיות. "ישגב אדם", פסגת המנון האינטרנציונל, היתה תמצית אמונתו. האדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, עמד ביסוד תפיסתו.
מצאתי אדם שהדוגמה האישית היתה חלק ממנו, טבועה בתוכו. כמה מדהים היה לבקר אותו בקיבוצו בשנים האחרונות ולראות אותו יושב על הספה הצנועה מול שולחן קטן עם מפה שזורה. הכול הזכיר את מה שהיה. הוא לא רצה פאר וזוהר סביבו, הוא זלזל בכל אלה. הוא העריך את הרוח, הוא שאב ממנה, רק על-פיה הוא בחן את עולמם של אחרים ורק על-פיה נע עולמו.
הוא היה איש של קווים ישרים ולא נפתלים, סירב "למצוא חן" ולעגל פינות, לא קיבל את כללי המשחק שלא נראו לו, ועל כן אין פלא שנפלט מן הזירה הפוליטית מוקדם מן הראוי לו, בעודו במלוא אונו. הוא שגה כש"זז הצדה" דווקא ברגע הקריטי, והיו כמובן מי שהזדרזו מייד לחסום בפניו כל אפשרות לחזור. בן-אהרון הכיר בשגיאתו באיחור, אבל אנחנו כולנו הפסדנו.
יצחק בן-אהרון היה בין המפוכחים הבודדים במקומותינו בעיצומם של שיכרון הכוח והאופוריה ב-1967. בעוד רבים משותפיו לשעבר לדרך נסחפים אחר אשליית ארץ-ישראל השלמה ובולמוס ההתנחלויות, קרא בן-אהרון לנסיגה חד-צדדית מהשטחים לגבול שיעוצב על-פי שיקוליה וצרכיה של מדינת ישראל. "השטחים הם גחלים לוחשות בידי ישראל", הזהיר יצחק בן-אהרון, אך רק מעטים הטו לו אוזן. בספרו "בעין הסערה" כתב בן-אהרון: "התהלכתי באותה תקופה כמי שתחבו בבשרו שיפודים לוהטים, כמצורע בתוך העדה, מוקע ומושמץ בכל כינויי הגנאי המצויים במילונם של חברים המחולקים בדעותיהם".
לדאבון לב, מדינת ישראל נזקקה ל-39 שנים ארוכות ומדממות כדי להגיע סוף-סוף אל הראייה הפשוטה, הבהירה והנכונה כל כך של יצחק בן-אהרון. אלא שבדרך הארוכה עד להתפכחות הסתבכה המציאות בשטחי יהודה ושומרון. מה שהיה פשוט וקל יחסית לביצוע אז, קשה וכואב היום אלף מונים.
אני קורא את דבריו של בן-אהרון ואומר לעצמי כמה האמת הפנימית שלו היא האמת הפנימית של כולנו, שלי בוודאי. הקביעות כאילו לפנינו סוף העידן הסוציאליסטי-ליברלי, או שהטרור ניצח את האידיאולוגיה שדוגלת בפשרה טריטוריאלית, אינן מקובלות עלי. אנחנו באנו הנה כדי לבנות את עצמאות ישראל ולהביא ברכה למרחב הזה ולעמים שחיים בתוכו. נכון שהפלסטינים חטאו חטאים כבדים, אך אין דבר כזה לא לסלוח על חטאיו של היריב שלך. אין שנאת עולם ואין מלחמת נצח. בטרור ניתן להילחם, אך לא ניתן לנצח ללא תשובות פוליטיות. ותשובות פוליטיות פירושן תשובות של פשרה. תמיד מוזר בעיני שהציבור הישראלי לא שואל למחיר המלחמה, אבל מאוד מחולק, מאוד סוער, מאוד גועש כאשר מדובר על מחיר השלום.
זכיתי לשבת על כיסאו של יצחק בן-אהרון כמזכיר ההסתדרות, אומנם בתקופות אחרות ובתנאים שונים מאוד, אולם ככל שנזקקתי לעוגן רעיוני, למצפן שינחה אותי בסבך המשברים והמאבקים למען העובדים במשק, ככל שהיה לי צורך להיאחז באידיאה בהירה במערכה לתיקון עיוותים, לצמצום פערים, לדאגה לשכבות החלשות, למלחמה בעוני ובאבטלה ולצדק חברתי, עמדה לפני דמותו, עמדה בתוכי השראתו של בן-אהרון.
זכיתי ממנו ליחס אישי חם, לתמיכה ולעצה טובה, ואני נוצר בלבי באהבה את חסד ידידותו ועידודו, את הדרכתו וחוכמתו, כנכס יקר מפז.
בן-אהרון הלך מאתנו בגיל מופלג, אחד האחרונים לדור מופלא שחולל את מהפכת התקומה והוביל את עם ישראל משעבוד ושואה לגאולה, לעצמאות ולקיבוץ גלויות. מקומו ופועלו של בן-אהרון חקוקים בדפי ההיסטוריה, בפרקי המדינה שבדרך, במלחמה בצורר הנאצי, בהקמת תנועת העבודה, בהתיישבות הקיבוצית, בהנהגת המדינה, במאבק לכינון חברה צודקת ובהגנה על עובדים ועל חלשים בחברה הישראלית.
גם ב"דברי הכנסת" חתומים נאומיו של בן-אהרון מעל דוכן זה, מופת לדיבור צח ומלוטש, ללשון עברית עשירה ונקייה, לרוחב דעת, לערכים נעלים ולתבונה מרחיקת ראות. צליל קולו הרועם עודנו מהדהד בזיכרוננו ומעורר כמיהה וגעגועים.
לא אשכח את הביקור האחרון שערכתי בביתו. אותה צניעות כבכל השנים, רק הפעם הוא ישב על כיסאו, עיניו כהו לחלוטין, עטוף בעלטה. הוא החזיק בידי בעוצמה אדירה ואמר לי: "יש דברים שרק מתוך החשכה נראים כל כך בהירים. דווקא מתוך החושך אני יכול לראות את הדברים החשובים באמת. דווקא האפלה נותנת לי הזדמנות לראות את כל העוולות שצריך לתקן. כשעדיין אתה רואה" – הוא אמר לי – "הירק, המבנים, התפאורה הרבה של החיים מטעה אותך. דווקא עכשיו הכול כל כך חד ובהיר".
הוא אף פעם לא חשש מן המוות, וכשנפטר - היה ברור כי יתרום את גופו למדע, כאילו לא הספיקו לו 99 שנים של נתינה והוא רצה להמשיך לתת למען כולם, לתת למען העולם.
יהי זכרו ברוך.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, בני משפחת בן-אהרון לדורותיהם, חברות וחברי הכנסת, בן-אהרון היה איש של תפיסת עולם כוללת, של מסכת רעיונית חובקת כול. היה איש של האמונה הגדולה בכוחו של רעיון להניע אנשים ובכוחן של אידיאולוגיות לשנות מציאות. קצר המצע במסגרת הזאת מלעסוק במרכיבים כל כך רבים בתפיסתו הרעיונית של בן-אהרון, שכפי שאמרתי, חבקה את כל המציאות על כל היבטיה – הכלכליים, החברתיים, המדיניים, התרבותיים, הקיבוציים, ועוד ועוד.
בחרתי לסמן שתי נקודות שהן נקודות מהותיות בתפיסתו. כנראה באופן לא מקרי גם השר עמיר פרץ נגע בהן, ואני אגע בהן אולי באופן קצת שונה. בן-אהרון היה יונה דורסנית. המושג הזה, על הסתירה שבתוכו, לא מגלה משהו שהיה כל כך אופייני לו. בתקופה שחלקים בתנועתו - הקיבוץ המאוחד - הלכו אחרי תפיסתו של טבנקין והאמינו בארץ-ישראל השלמה, ואילו חלקים אחרים הלכו אחרי תפיסתו של יגאל אלון והאמינו בפשרה הטריטוריאלית, ואפילו אנחנו, ב"שומר הצעיר", חשבנו שהשטחים הם נכס למשא-ומתן, שטחים תמורת שלום, כבר אז ראה בן-אהרון נכון יותר מכולנו ואמר שהשטחים הם נטל נורא, שמארת הכיבוש תכלה אותנו, צריך להיפטר מהם מוקדם ככל האפשר.
רק מי שחי במסגרת דומה למסגרת שבן-אהרון חי בה יכול להבין אילו עוצמות נדרשו לבן-אהרון כדי לומר אמירה מהסוג הזה בתוך תנועתו, בתוך תנועתו הקיבוצית ובתוך תנועת העבודה. הוא נשאר נאמן לעמדותיו אלה לאורך כל השנים. במשך כל אותן שנים, במספר רב של מפגשים, גם מצומצמים וגם רחבים, חזר וחזר וחזר על אותה אמירה, עד שהפכה אותה עורמתה של ההיסטוריה, טלטלתה של האידיאולוגיה, לתפיסה שהיום היא משותפת לחלקים רבים בציבור, שהגיעו אליה ממקורות שונים אחרים.
בן-אהרון היה סוציאליסט. לא אותו סוציאליסט שאומר, צריך לתקן פה ולשפר שם, וקצת לעדן. בן-אהרון האמין ביכולת לכונן חברה של סולידריות ושוויון, חברה פלורליסטית, שיתקיימו בה זה בצד זה דפוסי משק שונים. אבל החברה כחברה והמדינה כמדינה תהיה בעלת מאפיינים סוציאליסטיים. כמה נשארו מאמינים בכל התפיסה הרחבה הזאת.
בן-אהרון היה איש של עקרונות, שהיה מוכן לשלם מחירים קשים מאוד על עקרונותיו, וגם שילם מחירים קשים על עקרונותיו, עד לאותה נקודה שמימוש העקרונות שבהם הוא מאמין סיכן את התנועה שבה היה חבר, סיכן את הבית שבו חי.
בשנותיו האחרונות אמר בן-אהרון בכמה הזדמנויות: כנראה השגיאה הגדולה של חיי היתה שבתקופה שבה הייתי בשיא כוחי הפוליטי, לא מימשתי את כוחי הפוליטי והציבורי להתמודד על האמונות שבהן האמנתי.
אני לא עומד פה בשביל לשפוט אותו. דווקא מהמקום שבו אני נמצא אני מנסה להבין את המתח העצום שהוא חי אותו כאיש עקרונות וכאיש תנועה. אבל לא אחת עולה השאלה, והשאלה הזאת תנסר כנראה בחללנו כשאלה עד קץ הימים: מה היתה תנועת העבודה הישראלית אם בעשרות השנים האחרונות היה עומד בראשה בן-אהרון? אולי, מה היתה מדינת ישראל אם בעשרות השנים האחרונות היה עומד בראשה, או בראש אחד המחנות המרכזיים שלה, בן-אהרון? אבל הוא הכריע את הכרעתו ואנחנו חיינו אתה.
במעמד קבלת פרס ישראל על מפעל חיים, לפני למעלה מעשר שנים, אמר בן-אהרון: "כובדתי במעמד זה בזכותם של מעשים ושל חלומות שהזמן לכאורה בלעם. הרואים בכוכבים מורים לנו שאור הכוכבים הנקלט בזה הרגע - נפלט ממקורו לפני מיליוני שנות אור, ואין כל ודאות שעצמים מקרינים אלה הם עדיין בחיים. הכללתי בין חתני וכלות הפרס מעידה, כך אני מאמין, שמקור האור שלנו טרם דעך, אף כי בלי ספק מתעמעם והולך. תורשה לי גיחה זו אל עצמי" - ממשיך ואומר בן-אהרון - "בא מארץ התשתיות - שבה התנשאנו לממש חלומות עם ועולם בגוף ובנפש".
ואני אומר, האם זוהי רק משאלה פרטית לצפות שיהיה בנו הכוח לאגור את אור הכוכבים כאותו מכשיר משוכלל שאוגר אור כוכבים בלילה כדי שאלומה תאיר לנו טוב יותר את דרכנו כאשר לעתים אנחנו כל כך הרבה מגששים באפלה.
יהיה זכרו ברוך.
ציון שלושים שנה ל"מבצע יונתן"
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא. אתם מוזמנים לשבת עמנו.
חברות וחברי הכנסת, אורחים יקרים, ראש הממשלה לשעבר מר אהוד ברק, הרמטכ"ל לשעבר מר דן שומרון, שותפים נכבדים למבצע הזה, 30 שנה חלפו מאז אותם ימים נוראים שייזכרו לעד. היום, כשכולנו דרוכים ומתפללים לשלומו של גלעד, מעגל השנה מזכיר לנו כי יד האויב לא נחה וכי דבר לא השתנה מבחינתם של מבקשי נפשנו.
כך תיארה שרה דוידסון, מחטופות מטוס "אייר פרנס", את שעבר עליה אז באנטבה הרחוקה: "כשאש תופת סביבי חשתי כי זהו המוות עצמו שניצב מולי. רק אחרי דקות ארוכות הרמנו ראשינו אט אט, וכמו בחלום, מולנו עומד חייל, לראשו כובע טמבל, הוא מחזיק רובה גדול ובשלווה אומר: חבר'ה, אתם בסדר? באנו לקחת אתכם הביתה".
3,800 קילומטרים, מרחק חסר סיכוי, הפרידו בין חוף הכיסופים לבין בית-הנתיבות שבו היו הנוסעים כלואים במשך שבוע ימים. 3,800 קילומטרים הפרידו בין החטופים לבין מולדתם החרדה. איש לא השלה את עצמו אז כי מי מעמי העולם יתגייס למעננו. ישראל ניצבה לבדה במערכה על חיי אזרחיה. יום רדף יום והחשש לגורל החטופים כרסם בלבבות.
ממשלת ישראל, בראשות יצחק רבין ז"ל, קיבלה החלטה קשה, שלא להיכנע לסחטנות המחבלים. רק גבול דק, דק מאוד, הבדיל בין ההצלחה הגדולה לכישלון הצורב. הלוחמים הוכיחו אומץ לב ותושייה רבה, וכשהמריאו המטוסים בדרכם הביתה פרצה אנחת רווחה מפי כולנו.
מבצע אנטבה נושא את שמו של יונתן נתניהו. יוני פיקד עליו ונפצע פצעי מוות במהלך החילוץ. את צלקות המבצע הזה נושאים רבים, וגם החייל סורין הרשקו, שנורה בגבו ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים. ביום הזה נזכור את הנופלים בפעולת שחרור בני הערובה.
חברות וחברי הכנסת, מבצע אנטבה היה ביטוי לרצון נחוש שלא לכרוע ברך בפני הטרור שמאיים על חירותו של העולם. הפעולה חשמלה את העולם כולו והיא זכתה להד אדיר. "מבצע יונתן" הציב את ישראל בשורה הראשונה של המדינות הפועלות בשליחות הצדק וכבוד האדם בעולם. המבצע הזה לא הביא לחיסול הטרור, וגם היום הטרור מפיל קורבנות תמימים. כמו אז גם היום, ישראל דבקה במדיניות שלה שלא להתפשר עם הטרור ועם הרוצחים שרוצים לפגוע בנו ולא להיכנע לסחטנות.
החשיבות של המבצע הזה בעיני היא לא רק הנועזות שלו. האתוס הישראלי, שאין משאירים בן ערובה מאחור, שריר וקיים. "מבצע יונתן" נחרת בזיכרון העם לא רק, כמו שאמרתי, בשל הנועזות שלו אלא גם בשל שמירת העיקרון שהעם הזה לא מפקיר את בניו.
בבית הזה יש חברי כנסת שהיו בין הלוחמים שהשתתפו במבצע המזהיר הזה: חברי הכנסת אפי איתם, מתן וילנאי, אפרים סנה, השר שאול מופז. אני גם מברכת אותך, אדוני שר הביטחון באותם ימים, שר הביטחון לשעבר השר שמעון פרס. אני גם מבקשת להשתתף בכאבו של חבר הכנסת, ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בנימין נתניהו, ששכל את אחיו במבצע הזה.
יום לאחר שחרור החטופים קרא מעל דוכן זה יושב-ראש הכנסת דאז, ישראל ישעיהו, פסוקי הודיה מספר תהילים קי"ח, ובהם אחתום - "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו. מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה".
אי-אפשר ביום הזה שלא לשאת תפילה משותפת לכל היושבים בבית הזה, שכשם שאכן החטופים באנטבה חזרו הביתה, עוד נזכה לראות כאן כולנו את גלעד שליט שב אלינו בריא ושלם.
חבר הכנסת שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אפרים סנה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ככל שהזמן חולף הופך "מבצע יונתן" ממבצע לאגדה. ואכן יש בו כל המרכיבים של אגדה, שכן הוא היה מבצע שתוכנן בדמיון מבריק, והוא בוצע באומץ לב שאין מושלו. מבצע שהכניע מרחקים וקצר השתאות עולמית. מבצע שנכנס לספרי ההיסטוריה כפעולת מופת.
בדברי ההספד על קברו הרענן של יוני אמרתי: "במרחק של למעלה מ-4,000 קילומטרים מהבית, בשעה קצרה אחת, הזדקפה קומתו של העם היהודי, ובעצם קומתם של האנשים החופשיים והאחראיים בעולם כולו".
מבצע זה היה כרוך בנטילת סיכון עמוק, סיכון שנראה נכון יותר בהשוואה לסיכון האחר, הסיכון שבכניעה למחבלים, לסחטנים, והסיכון שבהשלמה אתם.
מובן שעיקר התהילה מגיעה ללוחמים. מה לא הטלנו על שכם יונתן וחבריו? את הקשות שבמשימות צה"ל, את הנועזים שבמבצעיו, את הפעולות הרחוקות מן הבית ואת הקרובות ביותר לאויב, את אפלת הלילה, את בדידות הלוחמים, את ההתמודדות עם הבלתי-נודע ואת ההסתכנות בימי שלום כבימי מלחמה.
הייתי אז שר הביטחון. ידעתי שצריך לדלג על ספקות בלי להתעלם מהם. צריך להגיע לנקודת הסכמה בין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי – זהו תנאי חיוני להצלחת הפעולה. וצריך להרוויח זמן כדי לתת להתכונן כראוי, אבל אסור להפסיד זמן כדי שלא להפסיד את יתרון ההפתעה. כך יצא שמה שנראה בתחילה נועז מדי הסתיים בסופו של דבר כמוסכם על כולם.
אישית הגעתי למסקנה שאין מנוס ממבצע זה משתי סיבות עיקריות: לא ראיתי בכניעה לטרור אופציה, אלא הזמנה נוספת לטרור. סמכתי בלבי על המפקדים והחיילים שלנו, על כושרם התכנוני, על העזתם האישית.
כתבתי אז, ואני חושב כך גם היום: "פעולת הטרור נועדה ללחוץ על ישראל שתיכנע לתביעות של ארגונים פלסטיניים הרוצים בהרס ישראל על-ידי הרס השלום עמה. הפעולה נגד הטרור נועדה לשכנע את הפלסטינים שאי-אפשר להשיג דבר באמצעות רצח". כלומר, המלחמה בטרור היא בעצם המאבק למען השלום.
הרי כבר ניסו בעבר להכניע את ישראל באמצעות מלחמות - חמש פעמים בכמעט 60 שנים. המלחמות הסתיימו בקטסטרופה לתוקפים, ומה שבא במקומן ובעקבותיהן – השלום עם מצרים, השלום עם ירדן – היווה את התרומה האמיתית לדורות הצעירים בארצותיהם, גם בארצנו. ניסו וחזרו וחוזרים ומנסים להביס את ישראל, אם לא במלחמה מלאה, הרי באמצעות פעולת טרור - מאורעות, "פדאיון", אינתיפאדות. כל פעם מחדש. כל פעם ללא התייחסות ללקחי העבר. הטרור הפך להיות גורם נוסף ביצירת הטרגדיה הפלסטינית, טרגדיה שהעם הפלסטיני היה יכול לחסוך אותה מעצמו, ובמקומה להשיג הישגים של ממש, כמו שהשיגו המצרים והירדנים, ותמיד סביב שולחן המשא-ומתן.
לנו אין ברירה אלא להתגונן. אנו יודעים, והפלסטינים חייבים לדעת, שגבולות לא נקבעים על-ידי רובים, עצמאות לא מושגת על-ידי חטיפות. הטרור מביא בסופו של דבר סבל ללא תקווה לאלה שנעזרים בו; ותקווה, גם אם סבל, לאלה שמתגברים עליו. צריך לציין שגם בקרב הפלסטינים היום ובקרב הערבים של היום יש מנהיגים חשובים שהגיעו לאותה מסקנה ואומרים לבני עמם: לא לטרור, כן למשא-ומתן. הם יודעים שהטרור והמשא-ומתן אינם יכולים לנוע ביחד, והם מסכנים את עתידם.
אסור שמיעוט רצחני יסכן את תקוות הרבים, גם את רוב הפלסטינים. הראינו זאת; "מבצע יונתן" מאיר מסקנה זו באור שאינו ניתן לטשטוש.
"מבצע יונתן" לא היה מבצע של אדם אחד. גם אם לא תמיד הסכמנו, יצחק רבין ז"ל ואנוכי, צריך לזכור: יצחק רבין היה האיש שנשא באחריות עליונה כראש הממשלה.
אינני יכול שלא להזכיר שלושה מפקדים שאינם אתנו עוד: בני פלד, שהמריא לגבהים בל ייאמנו; קותי אדם, שחוכמתו ותעוזתו חצו כל גבול; יוני נתניהו, מפקד נהדר, שנפל בראש הפריצה במבצע הנועז הזה. וכמובן נזכור את החטופים שאיבדו את חייהם במבצע: אידה בורוביץ, ז'אן ז'אק מימוני, פסקו כהן ודורה בלוך. צר לנו על מותם. נישא את זכרם בכאב ובכבוד.
לא נשכח להצדיע לסורין הרשקו שנפגע בקרב ונשאר משותק בגופו.
יש עוד רבים וטובים שראוי היה להזכירם ולשבחם גם בבית הזה. למזלנו, הם אתנו, בחיים. הם יכולים לנשום תהילה היסטורית מוצדקת ומופלאה, כל אחד בזכות עצמו.
כשהעם רוצה הוא יכול ליצור אגדה, והפעם – אגדה אמיתית.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני המשנה לראש הממשלה. חבר הכנסת אפרים סנה, ואחריו - חבר הכנסת אפי איתם.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, על מה חשבנו בבטנו של מטוס ה"הרקולס" של חיל האוויר כשהמראנו מבסיס חיל האוויר לאנטבה, מרחק של 3,800 קילומטרים? לא היה לנו זמן לחשוב על המשמעויות העמוקות של הדבר שאנחנו עומדים לבצע. כמו בשעות האחרונות לפני כל מבצע כזה, המוח עסוק במאמץ למצוא מה שכחת, על מה לא חשבת, עם מי לא סגרת. מקרים ותגובות.
אבל בכל קדחתנות ההכנות, שנמשכו בפועל 36 שעות בלבד, ובשעות הטיסה, היו בנו שני רגשות עזים וברורים: גאווה שנבחרנו למשימה הזאת, שטרם היתה כמותה, וביטחון מלא כי למרות כל הקושי נשוב הביתה ובני הערובה אתנו. הביטחון הזה לא התבסס על שום ניתוח מבצעי קר. להיפך - כל החשבונות היו נגדנו. הביטחון הזה נבע מכך שהסתכלנו ימינה ושמאלה, ראינו מי הלוחמים והטייסים שאתנו, מי הם המפקדים של המבצע, מהצנחנים, מגולני, מסיירת מטכ"ל – וידענו: זה צוות בלתי מנוצח. זו נבחרת ישראל במבצעים מיוחדים, ואנחנו – כן, אנחנו – הכי טובים בעולם.
בדרך הביתה, ואתנו פדויי השבי, אלונקות ההרוגים והפצועים המטופלים תוך כדי טיסה, היה כבר זמן לחשוב מה נתן מבצע החילוץ באנטבה למדינה, לעם היהודי ולעולם. מחקנו את תודעת התבוסה וההשפלה שהיתה מנת חלקנו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה רק שלוש שנים קודם לכן. טריים היו בזיכרוננו מראות דגלי האויב על מוצבינו שנפלו, החזיונות הקשים של אחינו המובלים לשבי. בעשותנו את מה שנראה בלתי אפשרי, זקפנו את קומתנו ששחה. הוכחנו כי אין קושי שצה"ל לא יכול לגבור עליו; כי אין בעיה מבצעית מסובכת שאינו יכול למצוא לה פתרון; כי אין טווח שהוא רחוק מדי לחיל האוויר. קבענו נורמה חדשה לעולם כולו: מה מוכנה אומה בת-חורין לעשות למען אזרחיה הנתונים ביד טרוריסטים. קבענו משמעות חדשה, מעשית, מקודשת בדם, לערך של סולידריות יהודית, לרעיון שכל ישראל ערבים זה לזה.
יותר מכל המראות והתמונות של המבצע נחרתה בזיכרוני התמונה הזאת: ליד קיר הטרמינל, שם הוחזקו בני הערובה, כרעתי באפלה עם חברי, הד"ר דוד חסין, רופא סיירת מטכ"ל, וטיפלנו בפצועים. מאחורי שמעתי קול טפיפת צעדים רבים. הבטתי אחור מעבר לכתפי וראיתי חבורה גדולה, צפופה, של אזרחים בגילים שונים, חלקם עטופים בשמיכה, ילדים על כתף הוריהם, אחדים תומכים איש ברעהו, והם מובלים בחיפזון ובדממה לכיוון קצה המסלול. איפה ראיתי כבר את המראה הזה? חשבתי ובחלקיק שנייה עניתי לעצמי את התשובה: בתמונה אחת ידועה שבה מוצאים יהודי ורשה מהגטו הבוער וסביבם קלגסי הצורר.
באסוציאציה הזאת מונח כל ההבדל שחוללה מדינת ישראל בהיסטוריה שלנו - כי להם לא המתין מטוס תובלה עם מגן-דוד כחול על זנבו, אלא בור המוות, וסביבם לא היו הנועזים והטובים שבבני עמם במדי ישראל, אלא חיות הטרף הנאציות. על כן, ייחודו של "מבצע יונתן" שהכנסת מציינת היום הוא בכך, שיותר מכל אירוע אחר הוא גילם וסימל את מה שעשתה מדינת ישראל לעם היהודי.
30 שנה חלפו. אחדים ממפקדי המבצע וממשתתפיו, בהם האלוף נחמיה תמרי והאלוף שמוליק ארד, כבר אינם אתנו. הטרור לבש צורה קנאית יותר, דתית במניעיה, שטנית בשיטותיה. שנאת ישראל היא נדבך מרכזי בתורתם של הג'יהאד העולמי, של ארגוני הטרור, של משטר הרשע בטהרן.
ואנו זקוקים לרוח "מבצע יונתן". לא רק לשמירת הערכים שעמדו לנגד עיני המחליטים, יצחק רבין, מוטה גור, זיכרונם לברכה, ושמעון פרס, ייבדל לחים ארוכים וטובים. אנו זקוקים לתושייה הצבאית, לחשיבה המבצעית הנועזת, היוצרת ורבת הדמיון. ויותר מכול אנו זקוקים לביטחון בעצמנו, לאמונה כי אנחנו מסוגלים לפעול ולבצע הכול בכל מקום, גם הרחק הרחק מעבר לאופק.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני ד"ר אפרים סנה, הרופא שליווה את המבצע. חבר הכנסת אפי איתם. אחריו – חבר הכנסת וילן.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בני משפחות יקרים, לוחמים, מפקדים, חלקם מפקדי לשעבר, לא סתם, גם ממרחק 30 השנה ומבעד לאובך של התנתקויות, התאפקויות וספקות שנתלה שנים רבות מעל אופק חיינו, ניבט הזיכרון של המבצע הזה כלפיד של בהירות מוסרית, אולי כאיזה געגוע כמוס למה שהיינו ולמה שראוי אולי שנשוב ונהיה.
בתוך בטן המטוסים ששמו פעמיהם משדה התעופה אופירה בשארם-א-שיח' אל תוך הלילה היורד, אל המרחק הרחוק ההוא, אל האופק של אנטבה, היו לא רק לוחמים, היו לא רק כלי מלחמה, אלא שם, בבטן המטוסים הללו, כבתוך כף יד קפוצה, נצררו ברגע אחד, במקום אחד, כל דמותה, כל אופיה, כל רוחה של מדינת ישראל ההיא, שהיו בה הרעות והאומץ והתעוזה, אולי קצת חוצפה, עם טיפונת יהירות במידה הראויה, כפי שהזכיר ידידי ושותפי למטוס אפרים סנה. מעל הכול, היתה שם אמירה שיש מאחוריה מעשה, לא התלהמות ריקה, לא איומים של מיקרופונים, אלא מעשה חד, נחרץ, נחוש ומדיד, וכדרכם של מעשים, הוא דרש, אולי יותר מהכול, תרבות של לקיחת אחריות. תרבות שיש עמה לקיחת סיכונים מחושבים, שקולים, אבל תרבות של הנהגה שיודעת לעמוד אל נוכח עמה, אל נוכח דפי ההיסטוריה, ולומר: אנחנו אחראים.
היום זו הצדעה ליחידות המיוחדות של צה"ל, לחיל האוויר, זו הצדעה אישית לאדם שהכרתי ממש בשעות חייו האחרונות, לסגן-אלוף יוני נתניהו, זכרו לברכה. לא הכרנו עד התרגולים על מודל ועד השעות ממש של לפני המבצע ועד שפגשתי אותו בדמדומי חייו, כאשר אפרים סנה רוכן עליו בקדמת המטוס שאני הייתי חלק ממפקדיו. במעט הזמן הזה, הזמן הגורלי, הדחוס, הביטחון השקט - ואנחנו כולנו ידענו עד כמה סיירת מטכ"ל יכולה להתייהר ולהתבונן מלמעלה למטה, והוא לא. אז זאת הצדעה גם לאיש הזה, שפגשתי אותו לשעות ספורות, אבל נדמה לי שהוא נחרת בזיכרוני ובזיכרון כולנו, נחרת בזיכרון כולנו כאבדה גדולה.
זהו אולי גם יום של הצדעה למה שאנחנו נוהגים לכנות הדרג המדיני. היו שם אנשים מאחורי הדרג המדיני הזה, יצחק רבין, זכרו לברכה, ושמעון פרס, ייבדל לחיים ארוכים. באותן שעות שבין שליחות עם סיכוי לכישלון לבין הצלחה, נמדדו בעצם כל אומץ לבם, כל גדולתם, וגם הם קבעו נורמות של אומץ אזרחי בהנהגה.
נדמה לי שאולי היום, מכל שאר הנורמות המבצעיות והצבאיות שנשארו די קרובות ודומות למה שהיה אז, ובמובנים רבים טובות יותר, המבצע הזה הוא תמרור והוא מודל, הוא דגם להנהגה של היום, שאולי במידה מסוימת מתחילה בשבוע האחרון לשוב אל מקבץ הערכים ואל מקבץ האמירות הנחושות, שמדינה איננה כורעת ברך בפני טרור, לשוב אל הנורמות הללו שנשחקו עם השנים, ואולי במידה מסוימת, מעצביהן של הנורמות האלה היו גם שוחקיהן הגדולים.
אני רוצה לשתף אתכם באחד הרגעים, אולי ברגע המרגש ביותר שהיה לי במבצע הזה. הייתי במטוס שהיה אמור להטיס את החטופים מהר ככל האפשר אל מחוץ לאזור הסכנה. המטוס הזה, "הרקולס" גדול, חולק בעצם לשני חלקים שהפרידה ביניהם יריעת פלסטיק ירוקה של מילימטרים אחדים. בקדמת המטוס הוכן בית-חולים עם צוות מנתחים, ובאחורי המטוס הושאר מקום לחטופים. כאשר סגרנו את כבש המטוס והמטוס התחיל להריץ להמראה, עמדתי בדיוק באמצע, עין אחת אל מעבר מסך הפלסטיק, רואה את יוני נתניהו נאבק על חייו, את אפרים סנה והרופאים האחרים, ובצד השני יושבים עשרות אנשים שמחים, צוהלים, אנשים שחייהם ניתנו להם במתנה. עברתי עשרות מבצעים, כמעט לעולם אינך יכול לראות את המחיר ואת התוצאה בכפיפה אחת, כל כך קרובה ומיידית. עמדתי שם כשעין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. עמדתי שם כשהמשוואה של היחיד המוסר את חייו למען הכלל היא לא פראזה, היא לא שיעור באזרחות, אלא היא אמת צורבת, כואבת, על כל מחיריה, על השמחה שבה ועל העצב שבה.
כמו כל אדם יחיד, וכמו כל עם, אף פעם איננו טובלים פעמיים באותו נהר של זמן. כזה הוא טיבו של הזמן, שהוא זורם ושוטף. אבל גם בנהר הזה, האין-סופי, יש תמרורים, יש מגדלורים שבעזרתם מנווטים ברצף האירועים היומיומיים. מבצע אנטבה הוא מגדלור מן הסוג הזה, ובמידה רבה, כמו שאמרתי בתחילת דברי, הוא מבטא איזו כמיהה בריאה, אמיתית, להיות מה שאנחנו ראויים להיות ומה שאולי קצת שכחנו.
אני רוצה לסיים ולומר, וזה לא יום לפוליטיקה, אבל יושב כאן שר הביטחון, ויושב פה שמעון פרס. אנחנו ממש בעצם הימים האלה בדילמות מאוד דומות של אחריות המדינה ליחידיה והמחיר שיחידיה צריכים לשלם כדי שהיא תוכל ללכת זקופה ובלתי נכנעת לטרור. קחו אתכם את רוח אנטבה, צקו אותה אל תוך הבעיות החדשות, אל תוך המציאות, שאיננה דומה, והרוח הזאת תוביל אתכם ואותנו אל חוף מבטחים.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת איתם. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אורחים ובני משפחות, כבר 30 שנה חלפו מאז מבצע אנטבה, ולכאורה דבר לא השתנה. אנחנו ממשיכים להתמודד עם טרור, עם חטיפות, והעולם, מצדו, כמנהגו נוהג.
"מבצע יונתן" הוא סמל לנחישות ולאי-כניעה לסחטנות. מעבר לדברים הרבים שנאמרו עליו, ברצוני להתעכב דווקא על שתי נקודות: ראשית, אומץ הלב של מקבלי ההחלטות. כבר דובר רבות על גבורת הלוחמים, אך לא בהכרח כאן טמון היה הקושי הרב. מבחינה צבאית היו מבצעים קשים מזה. הקושי הגדול היה בקבלת ההחלטה לאשר את הפעולה. החלטה זו, שהתקבלה על-ידי הרמטכ"ל דאז, מוטה גור ז"ל, ראש הממשלה רבין ז"ל ושר הביטחון שמעון פרס, היושב כאן אתנו, ייבדל לחיים ארוכים, היתה מהקשות שידענו. קבלת החלטה לאשר מבצע כזה דרשה אומץ לב רב ועצבי ברזל. המרחק בין תל-אביב לאנטבה הוא 4,000 ק"מ. המרחק בין הצלחה לכישלון היה מזערי, של סנטימטרים או של שניות בודדות.
הנקודה השנייה הינה המחיר. רבות דובר על הצלחת המבצע ועל שחרורם של למעלה
מ-100 חטופים. העצב הגדול שבו היתה מהולה השמחה כמעט שנשכח בלהט האירועים. ארבעה חטופים שילמו בחייהם, ביחד עם מפקד היחידה, יוני נתניהו ז"ל.
עם יוני עשיתי את השבוע האחרון למלחמת יום הכיפורים. יחדיו היינו במצפה שלגים על החרמון, לעת הכיבוש מחדש של מוצב החרמון הישראלי. יוני היה קצין ומפקד למופת. את הקרב על החרמון, שלא פורסם מעולם, הוא ניהל בצורה מעוררת כבוד. שהינו שם כמה ימים לפני כיבוש המוצב וכמה ימים לאחריו. כבן-זוגו של יוני לעמדה, היינו מתחלפים בעירות ובשינה במהלך הלילה. יוני לא הוריד את הקסדה מראשו. לשאלתי – מדוע? הסביר לי כי במלחמת ששת הימים זחל פצוע, ללא קסדה, בתוך הפגזה, כמה שעות, עד אשר חבר מחדש לכוחותינו. מאז נשבע כי בעת מלחמה לא יסיר את קסדתו לרגע.
כאשר שמעתי ברדיו על מבצע שחרור החטופים באנטבה, התקשרתי ליחידתי והתבשרתי בבשורת איוב כי יוני נהרג במבצע, מכדור אחד. שאלתי – בראש? ונעניתי שאכן כן. האם חבש קסדה? שאלתי. לא – ענו לי. אינני מאמין ביד הגורל או בכוחות עליונים. דווקא הסיפור האישי הזה מזכיר לי, כי גם לגדולות שבהצלחות הצבאיות יש מחירים כבדים מנשוא.
יהי זכרם של יוני ושל ארבעת החטופים שנהרגו ברוך. לו יהי ובתקוות השלום תהיה לנו נחמה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. כשפניתי לחבר הכנסת נתניהו וביקשתי ממנו לדבר, הוא אמר לי: זאת הפעם הראשונה שאני אדבר על אחי בפומבי. חבר הכנסת נתניהו, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, תודה לך על ההזמנה. פעם ראשונה לדבר על אחי בכנסת - מצויים אתנו גם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהיה בקניה בעת המבצע, לאיסוף מודיעין, מפקד הכוח, רב-אלוף לשעבר דן שומרון, מפקדים ולוחמים, וגם נוסעי טיסת "אייר פרנס" 139, בניהם וגם נכדיהם.
השנה היא 1945, המקום הוא מחנה העקורים בברגן-בלזן. אחד העקורים הוא תינוק בן שנה, תינוק יהודי בשם יהושע. כעבור 31 שנים רב-סרן יהושע שוקי שני מטיס את המטוס המוביל של חיל האוויר הישראלי לאנטבה, כדי להציל בני ערובה יהודים. חלק מבני הערובה הללו היו יוצאי מחנות ההשמדה. כל החטופים, כולם, עברו סלקציה על-ידי מחבלים גרמנים וערבים. היהודים הופרדו מהלא-יהודים ונשלחו, לאחר שסומנו, לאוגנדה הרחוקה וסומנו כבני מוות.
אכן זו המשמעות הראשונה של מבצע החילוץ באנטבה, וזה השוני העצום שהתחולל ב-31 השנים האלה במצבו של העם היהודי. לא עוד יהיו היהודים חסרי ישע, נתונים להתעללות הרצחנית של אויביהם. יש להם מושיע ומציל בדמותם של מדינת ישראל וצבא-הגנה לישראל.
את המשמעות השנייה של אנטבה, חברי הכנסת, אני גיליתי רק לפני שנה. היא לא היתה נהירה לי, ואני מניח שלא היתה נהירה לרובכם, כי היא לא מוכרת. נשיא אוגנדה הזמין אותי ואת משפחתי להסיר את הלוט מעל לוח זיכרון למבצע החילוץ לחטופים שנרצחו וליוני. זה היה מעמד לא שגרתי, משום שהיו כאן משמר כבוד ותזמורת של צבא אוגנדה, וזה לא שגרתי שמדינה מכבדת נציגים של מדינה אחרת שחדרו לתוכה והרגו עשרות מחייליה. הבנתי אז, וכך גם אמרו לי הנשיא ואחרים שמרדו יחד אתו באידי אמין, שזה היה רגע התפנית, שבו התחיל להישבר משטר הרודנות הרצחני של אידי אמין, שרצח מאות אלפים מבני עמו.
ובכן, המשמעות השנייה של אנטבה היתה לא רק שחרור בני ערובה אלא שחרור מיליוני אוגנדים ממשטר זוועות שקשה לתארו.
ואילו המשמעות השלישית, כמו הראשונה, היא בעלת עוצמות אוניברסליות - זו המכה הניצחת שהנחית המבצע הזה על הטרור הבין-לאומי. המבצע הזה, אינני יודע אם הוא היה נקודת תפנית, הוא אחת מכמה נקודות תפנית במאבק הבין-לאומי, אבל יותר מכל דבר אחר הוא שימש ומשמש גם היום סמל לעמדה שמדינה חופשית צריכה לאמץ מול הטרור – הסירוב להיכנע לתביעותיו והנכונות להשיב מלחמה. הערכים האלה צריכים ללוות אותנו, אני מקווה שהם מלווים אותנו גם היום, וצריכים ללוות אותנו תמיד.
בפרספקטיבה של 30 שנה ניתן להעריך נכונה את התרומה של כל אלה שעשו במבצע הזה. קודם כול, מגיע קרדיט לממשלה שכל חבריה החליטו פה-אחד לאשר את המבצע, ובראשה ראש הממשלה יצחק רבין זיכרונו לברכה, שעמס על כתפיו את אחת ההחלטות הקשות שקיבל ראש ממשלה כלשהו בישראל. צריך לציין במיוחד גם את תרומתו החשובה, אולי המכרעת, של שר הביטחון דאז שמעון פרס, שתוך כדי ההכנות תרגם את הביטחון של המפקדים והחיילים לביטחון שלו, שאותו הוא הקרין ליתר חברי הממשלה. צריך לציין גם את ראש האופוזיציה דאז, מנחם בגין זיכרונו לברכה, שאמר לראש הממשלה יצחק רבין: אני אתך; תהיה התוצאה אשר תהיה, אני אתך - ונסך בוודאי גם ביטחון בהחלטת הממשלה אז.
היום אני יכול להגיד בפרספקטיבה של השנים שחלפו גם עלי, שההחלטה של הממשלה ושל ראש ממשלה אינה דבר של מה בכך, והתוצאה הטובה לאחר מעשה אינה מפחיתה כהוא זה מגודל הסיכון הלאומי והאישי שראש הממשלה והממשלה נטלו על עצמם. וצריך להצדיע לרמטכ"ל דאז, מוטה גור זיכרונו לברכה, לראש אג"ם דאז, קותי אדם זיכרונו לברכה, שגם הוא היה בין הדוחפים בדרג הצבאי, לבני פלד, מפקד חיל האוויר, לשוקי שני ולאמנון הלוי זיכרונו לברכה, ולחבריהם הטייסים שהיו מוכנים להטיס את המשימה הזאת אל הבלתי-נודע, אל האפשרות של נחיתה בעלטה מוחלטת - זאת היתה ההנחה, וזהו סיכון שטייסים בודדים היו מוכנים לקחת על עצמם. אינני יודע אם יש צבא אחר או חיל אוויר אחר שהיה מוכן לקחת על עצמו משימה כזאת.
סיכונים כאלה אל מול הבלתי-נודע היו מוכנים לקחת גם מפקדי ולוחמי הכוח כולו, ובראשם דן שומרון, מפקדי הצנחנים, מתן וילנאי ומפקד גולני שהיו אמורים להילחם בצבא אוגנדה, כי הרי איש לא ידע כיצד יתפתח המבצע ואם כוח הפורץ, כוח החוד של היחידה, יצליח במשימתו או לא, והאפשרות שכוח גדול מקמפלה הסמוכה יגיע, גדול בהרבה מהכוח הקטן ששלחה ישראל לשדה התעופה באנטבה, והם נטלו על עצמם את המשימה הכבדה להדוף את צבא אוגנדה. יש בזה לא מעט עזות ונועזות.
בין הלוחמים של הכוח הזה היה החייל סורין הרשקו, שנפצע בהיתקלות הבודדת בטרמינל החדש על גרם המדרגות. הוא נורה בחוט השדרה שלו, ובמשך 30 שנה הוא נושא את תוצאות פציעתו באצילות נפש שמעוררת פליאה בקרב כל מכיריו, בקרב כל העם.
ולבסוף הצדעה ל-60 לוחמי ומפקדי סיירת מטכ"ל, לרבות שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, שנחתו בשדה באנטבה, נעו בטרמינל הישן, חיסלו את השומרים האוגנדים, נלחמו בחיילי צבא אוגנדה, חיסלו את המחבלים, שחררו את החטופים והשמידו את מטוסי ה"מיג" שהיו יכולים לדלוק אחרי ה"הרקולסים" ולהפיל אותם מהשמים.
כמו כל עם ישראל, כמו מיליונים רבים בעם כולו, גם אני שמעתי על המבצע. סיימתי אז את את לימודי כסטודנט באוניברסיטת MIT בבוסטון. התגובה הראשונית שלי היתה צהלה, וכעבור דקה שאלה. את השאלה הזאת שאלתי את אחי עדו, צלצלתי אליו ושאלתי אותו שאלה אחת: האם הוא כבר דיבר עם יוני. לא היתה שאלה מי הכוח הפורץ – כמובן היחידה – ומי יעמוד בראש הכוח הפורץ. הוא אמר לי שהוא לא שמע ושהוא יחזור אלי, אבל הוא לא חזר אלי, כי גם אליו לא חזרו. וככל שנקפו השעות, חלחלה בתוכי ההכרה שיוני נהרג באנטבה.
אינני יכול להסביר מדוע חלחלה ההכרה הזאת, שכן הוא היה באין-סוף מבצעים, תמיד הפרידו בינינו, לפעמים בקרבות, ומעולם לא היתה לי הרגשה כזאת, אבל כאן ידעתי, וכשעדו צלצל כבר ידעתי, עוד לפני ששוחחתי אתו. זה לא היה הרגע הקשה בחיי, זה היה הרגע השני הכי קשה בחיי, משום שבאותו רגע הבליחה במוחי רק מחשבה אחת: כיצד אוכל להגיע להורי. אבי היה אז פרופסור באוניברסיטת קורנל, שנמצאה במרחק של שבע שעות נסיעה מבוסטון, ורציתי להקדים ולהגיע אליהם, שלא ישמעו זאת בדרך עקיפה. והגעתי אליהם.
עבורנו, ועבור המשפחות של ז'אן ז'אק מימוני, פסקו כהן, אידה בורוביץ ודורה בלוך, שנרצחה למחרת בבית-החולים, אשה קשישה שנרצחה – עבורנו אנטבה היא פצע שאינו מגליד; ודאי שהוא נסגר, אבל הוא איננו מגליד.
עד יומי האחרון אשא בלבי, כפי שנשאתי בימי נעורי, את רישום עוז רוחו וגבורתו של יוני, את אמונתו המוחלטת בצדקת דרכנו, את עמידתו האיתנה מול הגדולות שבמצוקות, ומעל הכול - את חום לבו ואת האנושיות שבו.
מותו של אח שנגדע בדמי ימיו הוא אירוע טראומטי מכל בחינה שהיא, והוא שינה את מסלול חיי והטה אותם לכיוונם הנוכחי. אבל יגונו של אח שכול, מכאיב ומפלח ככל שיהיה, איננו משתווה לסבלם הכבד מנשוא של הורים ששכלו את בניהם. במהלך השנים מאז אנטבה פגשתי הורים רבים כאלה, דאבתי על שברם כפי שדאבתי על כאב הורי. מי ייתן שהורים אלה, שהקריבו את הקורבן הנורא מכול, ימצאו נחמה בכך שבסיפורו של יוני וחבריו האמיצים באנטבה מהדהדת גבורתם של כל בניה הנופלים של ישראל.
היו"ר דליה איציק:
חברי האורחים, אתם מוזמנים לאולם שאגאל למפגש קצר. תודה לכם.
במעבר חד אנחנו עוברים לסדר-היום.
שאילתות ותשובות
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את שר הקליטה להשיב על שאילתות.
39. סגירת מרכזי הקליטה
חבר הכנסת יואל חסון שאל את השר לקליטת העלייה
ביום כ"ו באייר התשס"ו (24 במאי 2006):
כ-7,500 עולים מאתיופיה מתגוררים כיום ב-35 מרכזי קליטה, חלקם אף תקופה של שבע שנים. על-פי החלטת הממשלה, מרכזי הקליטה היו אמורים להיסגר בתוך שלוש שנים, אולם ההחלטה אינה מיושמת.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע החלטת הממשלה אינה מיושמת?
3. כיצד פועל משרדך לקיצור תקופת השהייה במרכזי קליטה ולצמצום מספרם למינימום הנדרש?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יואל חסון, חברות וחברי הכנסת, במענה על השאילתא הרגילה מס' 39 - סגירת מרכזי קליטה:
לשאלה הראשונה: כ-7,500 עולים מאתיופיה אכן שוהים ב-18 מרכזי קליטה, לא ב-35, כפי שציינת.
לשאלה השנייה: אני מקריא את השאלה, כי אפשר לענות לקונית, אבל כדי שנבין על מה מדובר - בשאילתא אתה מדבר על כך שכאילו יש החלטת ממשלה לגבי מרכזי קליטה שאמורים להיסגר בתוך שלוש שנים. אני לא יודע על החלטת ממשלה כזאת לסגירת מרכזי קליטה בתוך שלוש שנים. היא לא מוכרת לי. ניסיתי לבדוק. לא מכירים אצלי דבר כזה.
אשר לקיצור שהיית העולים במרכזי הקליטה, אנחנו עושים באמת הרבה כדי לפנות את העולים ממרכזי הקליטה, לרבות מתן מענקים מוגדלים של משכנתאות למימוש רכישת דירה בשוק הפרטי.
אני רוצה לומר בעניין המשכנתאות: אני לא רואה פתרון מועדף בהיקף הזה של המשכנתאות והמענקים שניתנים היום, והנחיתי את אנשי המשרד לפעול מול משרד האוצר ומשרד השיכון כדי להגדיל את הסכומים. אני מוכן לפרט כאן קצת ולומר, שהיום המשכנתה, שבעצם כמעט כולה מענק, היא בסדר גודל של 300,000 שקלים, ותיכף אפשר לעשות את החשבון איזו דירה והיכן אפשר לקנות במחיר כזה, שאם נתרגם אותו למושגים של נדל"ן היום, של שוק הדירות, אנחנו מדברים על כ-66,000 דולר. לכן, אחת הדרכים לפתור בעיה גדולה מאוד בתחום הזה היא לשקול בחיוב אפשרות להכפיל את המענקים. מובן שזה עניין של תקציב. אני מתכוון להעלות את זה לקראת הדיונים הקרובים, שכמעט החלו, של תקציב 2007.
אנחנו שואפים להגיע למצב שבו ממוצע השהייה של משפחה במרכז הקליטה יעמוד על לא יותר מ-14 חודשים. זהו פרק זמן סביר, שמנוצל על מנת להקנות לאנשים שפה, להכין אותם ולהכשיר אותם להתערות טובה יותר בחברה הישראלית.
אם תוכל לעקוב, אני מוכן לתת גם פירוט על קצב הפינוי של מרכזי הקליטה: בדרך כלל 50% מתפנים בתום השנה הראשונה לבואם. הם לומדים עברית באולפן עשרה חודשים, ו-50% מהם זמן קצר לאחר מכן כבר יוצאים מחממת האולפן אל החיים בחוץ. ל-37% מהם לוקח שנתיים לצאת, ל-8.3% - עד שלוש שנים מיום עלייתם, ול-1.8% - עד ארבע שנים מיום עלייתם. יש עוד כ-1% – עד חמש שנים מיום עלייתם. המשמעות בסך הכול היא שהעולים מתפנים בשנתיים הראשונות לשהייתם, הרוב הגדול, 87%, ו-95% מתפנים בשלוש השנים הראשונות לשהייתם.
אוסיף עוד שכאשר מדובר בפינוי מרכזי הקליטה צריך להביא בחשבון שיש קבוצות מיוחדות שיש קשיים גדולים בפינוין, לרבות קבוצות שלא זכאיות למשכנתאות ולמענקים שדיברתי עליהם. זה תופס מקומות, כי אנשים באמת נשארים יותר. אבל, כאמור, מהמספרים אפשר ללמוד שבסך הכול הפינוי נעשה בקצב מתקבל על הדעת. לפחות בשלב הזה, כל עוד ממדי העלייה - והרוב הם עולים מאתיופיה, בני הפלאשמורה - בשלב זה הם כפי שהיו עד עכשיו, גם אין לחץ בלתי נסבל במרכזי הקליטה. מובן שאם יוחלט להגביר את הקצב, ודאי שתתעורר בעיה שנצטרך לתת לה פתרון.
80. קליטת עולים מאתיופיה
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את השר לקליטת העלייה
ביום ד' בסיוון התשס"ו (31 במאי 2006):
פורסם ב"הארץ" ב-17 במאי 2006, כי לא מיושמת החלטת הממשלה על הבאת עולים מאתיופיה בקצב של 600 איש לחודש, וכי מחנה גונדר, שעליו חלה אחריות ממשלת ישראל, נסגר.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן – מדוע לא מיושמת החלטת הממשלה על קליטה בקצב של 600 איש לחודש?
3. מי יטפל במשפחות לאחר סגירת מחנה גונדר?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
חבר הכנסת אלדד שואל לגבי קליטת יהודי הפלאשמורה; ליתר דיוק, לא כל כך הקליטה אלא המדיניות של קצב הבאתם לארץ.
לשאלה הראשונה: העלייה מאתיופיה של בני הפלאשמורה נמשכת. מגיעים לישראל מדי חודש בחודש סדר גודל של כ-300 נפש.
ביצוע ההחלטה על הכפלת קצב ההגעה ל-600 נפש - וזו החלטה שהתקבלה - נתקל בבעיות, ואמנה כמה מהן. אחת היא הקושי או חוסר היכולת בשלב זה לקבוע סופית מה מספר הזכאים. יש סוגיה של מי הזכאים, ויש שם פרוצדורה שהיא לא כל כך פשוטה כדי להחליט מי הם מקרב כלל האנשים שנמצאים במחנות, אלה שנכנסים למחנות, וזה סיפור די מורכב שם. יש שם שלושה קונסולים שהם בעצם אנשי משרד הפנים שעוסקים בעניין הזה. צריך להעביר את המספר הסופי לממשלת אתיופיה.
יש כמובן גם נושאים שכרוכים בכך ולפחות באופן זמני משפיעים על העניין, וזה הצד הכספי. אני רוצה להוסיף ולומר, שכפי שידוע, ועדת שרים ישבה לאחרונה על המדוכה, ועדת השרים לענייני עליית בני הפלאשמורה, שבראשה עומד שר הפנים, והתקבלה ההחלטה בשלב זה שלא לשנות את הקצב ולהשאיר אותו על 300 נפש בחודש, גם משום פנייתו של שר האוצר, שביקש לדחות במקצת החלטה עד אשר יהיה סיכום בתקציב 2007. כיוון שדיוני תקציב 2007 הם על סף התחלתם ובכוונת הממשלה לקבל החלטות בעניין ולהצביע על התקציב, למיטב זיכרוני, עד סוף חודש יולי, הרי יש פה עיכוב בהחלטה עד למועד הזה.
יש פה סוגיה נוספת שהתעוררה אבל נפתרה. במחנה הממתינים בגונדר נעצר בשעתו מנהל המחנה, שהוא מטעם גוף יהודי אמריקני בשם NACOEJ. במצב זה הסוכנות היהודית נערכה להיכנס לניהול המחנה באופן מיידי. אבל, אחרי זמן קצר שוחרר המנהל, והמקום מתנהל, לרבות מתן השירותים השונים. עד כאן לשאילתא.
היו"ר יצחק זיו:
יש לך שאלה נוספת?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני השר, תודה על התשובה. אבל, נדמה לי שזו הפעם הראשונה שממשלת ישראל מקבלת החלטה שמנוגדת לרוח מגילת העצמאות. אם אני קורא במגילת העצמאות, כתוב: מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. לא כתוב שם שהיא תהיה פתוחה בקצב של 300 לחודש. אין גם התניה שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית אם יהיה כסף. התשובות האלה מנוגדות לרוח הציונות ולרוח מגילת העצמאות. האם אנחנו באמת מתכוונים להתנות בעתיד עלייה במספרים, במכסות, בתקציב?
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
קודם כול, אני מסכים אתך בהחלט בשני הדברים גם יחד: יהודים שהם זכאי חוק השבות או זכאים לעלות לארץ על-פי חוק השבות באשר הם, ובלי להתייחס למציאות הכלכלית או למצב בקופת ממשלת ישראל/האוצר, זכאים, וחייבת מדינת ישראל לקלוט בזרועות פתוחות כל מי שרוצה לבוא. כך היה בתקופות הרבה יותר קשות, בתקופות שלא היה שום דבר בארץ - מעט קלטו הרבה בלי לשאול שאלות ובלי לחשוב אם יש או אין כסף, וודאי שכך ראוי שגם יהיה.
אבל, חבר הכנסת אלדד, יש קושי בעניין הפלאשמורה. הם לא עולים לפי חוק השבות. הם עולים לפי חוק הכניסה. כשהם מגיעים לארץ, רק אז הם עוברים גיור כהלכה, או בעצם גיור לחומרה, ואז הם הופכים להיות יהודים. יש פה סוגיה שהיא ביסודה הלכתית, שבה מצד אחד קבעו הרבנים הראשיים שיש סימנים ליהדותם ועקבות בהיסטוריה ליהדותם וכנראה לפני שבעה דורות נכפתה עליהם נצרות אבל לפני כן היו מזרע אברהם, ולכן נמצאה איזו התייחסות מיוחדת לכל הסוגיה הזאת, שפעם אחת אומרים שהם לא יהודים, אבל פעם שנייה בתנאים מסוימים אנחנו נעלה אותם לארץ ופה יעברו את הגיור וכו'. אז מה שהיה בנכון ובהסכמה בינינו לגבי השאלה השנייה שלך - בכל זאת יש פה שוני שבטוחני שגם אתה מבין אותו בהתייחסות לבני הפלאשמורה.
אני חושב שעדיין הסוגיה הזאת מונחת לפתחה של הממשלה, ולא רק במסגרת של תקציב 2007. גם בלי קשר לתקציב אני חושב שבכוונת הממשלה - ואני יודע זאת מפנייה שלי אל ראש הממשלה - לחזור ולקיים דיון, לא בהכרח במסגרת של הוועדה הזאת של בני הפלאשמורה, אבל בהיקף אולי של ממשלה רחבה יותר, כדי לקבל החלטה בסוגיה הזאת. ואז היא תחליט אם היא עומדת על המלצת הוועדה שהזכרתי או שהיא תשנה אותה, ואם תשנה - אנחנו נשמע לאיזה כיוון היא תשנה. אדוני, תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לכבוד השר לקליטת העלייה זאב בוים.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק זיו:
הודעה לסגן המזכיר.
סגן מזכיר הכנסת דוד לב:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 44) (כללי אתיקה לשופטים), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ו-2006. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה.
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק
["דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 1657.]
היו"ר יצחק זיו:
בקשת סיעת רע"ם-תע"ל שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר-הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005 - של חבר הכנסת יצחק לוי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת. הם לא נמצאים.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
נמצאים.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו נעבור להצבעה. אני רוצה להבהיר שההצבעה היא על הצעת הסיעה שלא להחיל דין רציפות. אם ההתנגדות מתקבלת - לא יחול דין רציפות, ואם ההסתייגות נדחית - יחול דין רציפות. כלומר, אלה שמצביעים נגד הם בעד דין רציפות. אנחנו נעבור להצבעה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ההצעה שלי היא התנגדות. היושב-ראש, אני מעיר זאת.
היו"ר יצחק זיו:
מי שבעד הרציפות - מצביע נגד. אנחנו נעבור להצבעה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה רק לגבי ההצעה של חברת הכנסת גלאון.
היו"ר יצחק זיו:
כן. כן.
זהבה גלאון (מרצ):
לא. זה על שלך.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - - הצבעה הפוכה.
היו"ר יצחק זיו:
אלה שמצביעים נגד הם בעד הרציפות.
הצבעה מס' 2
בעד הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 12
נגד – 1
נמנעים – אין
הודעת ועדת החוקה, חוק והמשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005, נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
נגד – 12, בעד – 1, נמנעים – אין. ההתנגדות נדחית, לכן יחול דין הרציפות.
שר המשפטים חיים רמון:
- - - חבר הכנסת שרוני, הוא גם נגד. הוא טעה. יש לו מחשבה - - -
היו"ר יצחק זיו:
אנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2005, של חברת הכנסת זהבה גלאון, 99/כ, לאחר שלא הוגשו התנגדויות להחלת דין רציפות. נעבור להצבעה.
הפעם, לא כמו קודם, מי שבעד הוא בעד דין רציפות.
הצבעה מס' 3
בעד הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 14
נגד – אין
נמנעים - אין
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק
איסור סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2005, נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד – 14, נגד – אין, נמנעים – אין. אנחנו בעד דין רציפות.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי מבקש להוסיף גם את קולו.
היו"ר יצחק זיו:
זה נרשם.
רן כהן (מרצ):
אני אומר כי לי יש קול יותר חזק.
זהבה גלאון (מרצ):
תודה רבה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
סליחה, אדוני היושב-ראש, על ההצעה שלי לא הצבעתם.
היו"ר יצחק זיו:
כן.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הצבעתם עכשיו על גלאון - - -
היו"ר יצחק זיו:
לפני זה היה יצחק לוי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, כי לא היתה התנגדות. הפכתם את הסדר. אני מבקש שוב להצביע על הצעתי, כי היא לא הוצבעה.
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק
["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב רביעי, חוב' ח', עמ' 27298; חוב' ג', עמ' 26317; מושב שלישי, חוב' ל"ד, עמ' 23323; חוב' כ"א, עמ' 20480; מושב רביעי, חוב' ד', עמ' 26608; מושב שני, חוב' ח', עמ' 6771; מושב רביעי, חוב' ז', עמ' 27058.]
היו"ר יצחק זיו:
הסעיף הבא על סדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. השר חיים רמון יעלה את ההצעה להחיל דין רציפות.
שר המשפטים חיים רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד למסור לכנסת על רצונה של הממשלה להחיל את רציפות הדיון על הצעות החוק הבאות: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ו-2005; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 10), התשס"ה-2005; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 4), התשס"ה-2005; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 18) (העסקת אדם במקצוע בריאות במוסד רפואי), התשס"ה-2005; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 8) (הסדרת העיסוק כפודיאטר מורשה או כפודיאטר מנתח), התשס"ה-2005; הצעת חוק השתלת איברים, התשס"ד-2003; הצעת חוק שירותי אמבולנס, התשס"ה-2005.
על-פי הוראות החוק, כל סיעה הרוצה בכך רשאית להציע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יוחל על הצעה כלשהי. אם תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בעניין. אם לא תוגש הצעה כזאת או תוגש ותידחה, תמשיך הכנסת לדון בהצעת החוק, ורשאית היא לנהוג בדיונים שנתקיימו בכנסת היוצאת כאילו היו דיונים שלה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לשר המשפטים.
רן כהן (מרצ):
זה לא עומד להצבעה.
הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)
(תיקון מס' 14), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/244).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
הנושא הבא: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ו-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים להציג את הנושא.
שר המשפטים חיים רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להביא בפניכם היום את הצעת החוק לתיקון חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). הצעת החוק המקיפה שלפניכם היא תוצר של עבודה שארכה כמה שנים. תחילתה בוועדה בראשות כבוד השופט בדימוס דב לוין, ובהמשך בוועדה לנושא הרשעה על סמך הודאה, בראשות כבוד השופט בדימוס אליעזר גולדברג, ובוועדה להתאמת החקיקה בישראל לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, בראשותה של כבוד השופטת סביונה רוטלוי. במקביל, רוכזה העבודה הממשלתית לגיבוש האיזונים והכנת ההצעה על-ידי משרד המשפטים, בצוות בראשותה של מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגברת יהודית קרפ.
הצעת החוק כוללת תיקונים לחוק הנוער, שחלקם נועדו לפתור בעיות מעשיות ביישום החוק, שנחקק בשנת 1971 ולא תוקן הרבה מאז, וחלקם נועדו להתאים את החוק טוב יותר לעקרונות של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד ולחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הקו שמוביל את תיקון החוק הוא איזון בין הצורך בהגנה מיוחדת על זכויותיו של קטין חשוד או נאשם לבין אינטרסים של אכיפת החוק והחזרת קטין עובר חוק למוטב. איזון מורכב זה נעשה תוך שימת דגש מיוחדת בעקרון טובת הילד ובעקרונות הבאים, שמוצאים ביטוי מפורש בתיקון המוצע: זכותו של הקטין להבין את ההליכים המתנהלים נגדו; זכותו להביע את עמדתו ככל הניתן לפני שמתקבלת החלטה בעניינו; התחשבות בקטין ובדעותיו בהתאם לגילו ולכשריו המתפתחים; ייצוג ראוי של הקטין בהליכים הרלוונטיים; שיתוף הורי הקטין בהליכים מתוך הכרה בחובותיהם ובזכויותיהם כהורים.
מדובר בהצעת חוק מקיפה וחשובה ביותר, שבשלה העת להביאה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הליכי החקיקה, ועל כן אני מבקש את תמיכתכם בהעברתה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לשר המשפטים. אנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, אדוני שר המשפטים, על שהבאת את הצעת החוק הזאת, שיש בה בשורה גם לנוער וגם להורים, ושיש בה תשובה ומענה למצוקות רבות ששנים רבות לא קיבלו תשובה, ואני סמוך ובטוח שהכנסת תאיץ את התהליך של השלמת הצעת החוק, כדי שנוכל לתת מענה ותשובה לבעיות של שנים רבות.
אדוני היושב-ראש, שנים רבות התעכבו במתן תשובה בחקיקה לבעיות שקשורות בנוער, אבל מעל הכול, אדוני שר המשפטים, הממשלה, בצד החקיקה הטובה הזאת, שעונה על הצרכים הטובים והחיוביים של הנוער ושל החברה הישראלית בתחום הנוער, צריכה לדאוג לאכיפה. צריך להיערך לאכיפה מתאימה ורצינית, כדי שנוכל לומר לעצמנו: עשינו מעשה והשלמנו אותו כפי שצריך.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי - אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת ואסל טאהא - אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לא רבים הם המקרים בכנסת שבהם אפשר לעמוד מעמדת האופוזיציה ולברך בלב שלם את הממשלה וגם את השר הממונה. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לברך אותך, אדוני שר המשפטים, על כך שנפלה לידך הזכות, ואני יודע שאתה מתכוון להרבות בכך, אבל החוק הזה הוא בהחלט חוק חשוב וראוי, וקראתי אותו בתשומת לב, ומאוד התרשמתי גם מהעבודה המקיפה שנעשתה שם, גם מהחשיבה ומהאיזון שבין הרחבת זכויות הנוער והקטינים בכלל לבין השיקולים האחרים שצריכים לחול במשפט ובמשפט פלילי בפרט.
החוק הזה עולה בקנה אחד עם המלצות של ועדות שדנו בנושא הזה, וגם עם האמנה הבין-לאומית להגנת זכויות הילד, ופה אני רוצה, אדוני השר, להציב בפניך אתגר, והאתגר הוא לא להסתפק בנושאים שנקובים בחוק הזה, אלא להרחיב ולהתקדם לכמה נושאים נוספים שאני מבין שמשיקולים שונים החלטתם לא לכלול בחוק בשלב זה, והמרכזי בהם הוא הרעיון של הזכות להליכים חלופיים לנוער. הזכות להליכים חלופיים לנוער היא רעיון מתקדם, שתופס תאוצה בהרבה מאוד ממדינות העולם, והוא משלים טבעי בעצם לתפיסה שבאה לידי ביטוי בחוק שאתה מציע, אדוני.
אני מתכוון, אדוני השר, להגיש בימים אלה כהצעת חוק פרטית את הפרק הזה, שלטעמי חסר בחוק המוצע, ואני מקווה שבהמשך ההליכים נוכל לקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט דיונים שינסו לבחון את האפשרות של הכללת הפרק הנוסף הזה של הליכים חלופיים בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). אני חושב שההשלמה של הליכים חלופיים לתוך המסגרת המוצעת בחוק היא השלמה מאוד נדרשת, חיובית, ותוכל להביא את ישראל למצב הרבה יותר נכון והרבה יותר מתקדם בטיפול בסוגיה הקשה של משפט של בני נוער וקטינים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, בדרך כלל עולים לדבר על הצעת חוק כדי לבקר, להעיר. אני עולה לכאן כדי להצדיע ולתמוך. אני חושב שהצעת החוק היא הצעה נכונה וראויה, ואני רוצה לשבח את השר חיים רמון על כך שהוא מקדם את הצעת החוק הזאת, שבהחלט מקדמת את עניינם של ילדי ישראל בנושאי השפיטה. כמו קודמי, גם אני חושב שצריך לקדם בעוד צעד, ולכן אני אצטרף בהחלט להצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין כדי להוביל תיקון כזה, ואני מקווה, השר רמון, שגם אתה תמנף את זה כדרכך בקודש לקדם דברים טובים במדינת ישראל.
אני רוצה בכל זאת להעיר שתי הערות נוספות. כמדומני, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בפתח של הצעת תיקון נוספת לחוק הנוער, שאותה אני יזמתי, וגם כאן מגיעה ברכה ליושב-ראש ועדת השרים לחקיקה, חיים רמון, על שסוף-סוף הממשלה נענתה והסכימה לקדם את הצעת החוק הזאת, שכל עניינה להבטיח שילד שמוצא ממשפחתו על-ידי ועדת החלטה כיוון שהוא חי במציאות איומה ונוראה של סיכון, של התעללות פיזית, מינית או נפשית - מדינת ישראל תהיה אחראית לספק לו מעון ראוי, שבו הוא יוכל למצוא בית חם ולגדול באופן ראוי.
הצעת החוק הזאת, שעברה התעללויות בארבע-חמש השנים האחרונות, סוף-סוף זכתה להד חיובי מכיוון הממשלה הנוכחית, בהובלתו של השר חיים רמון, ואני כבר מאוד מייחל, השר רמון, ליום שגם אתה וגם אני נוכל לברך על המוגמר כאן, גם בהצעת החוק הזאת. אני כבר רואה בהסכם שבין משרד האוצר למשרד הרווחה - כפי שמפורסם היום בעיתון "הארץ" - על כך שמשרד האוצר מתחייב שכל ילד כזה, המדינה אכן תספק לו מעון – חלק מהניצחון של החוק הזה, אבל זה מנוף לכך שהחוק לא יימנע, כיוון שהנה, תקציב יש, ואין שום סיבה בעולם שהחוק לא יבטיח את זה כעיקרון, ככלל, כנורמה של מדינת ישראל בהתייחסותה לילדים בסיכון בחיינו הציבוריים והחברתיים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה, חבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת צבי הנדל - אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל כץ - אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חברת הכנסת נאדיה חילו.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עסקתי בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) במשך תקופה של שמונה שנים במשרד העבודה והרווחה, כקצינת מבחן, ואני ממש רוצה לברך על החוק הזה שמובא היום, כי אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, והוא נותן ראייה מאוד חשובה כדי להסתכל על אותו ילד, על אותו נער שמעד, ולתת לו הזדמנות נוספת לחזור למוטב.
סעיפי החוק הזה – והוא לא סתם ענישה ודרכי טיפול, אלא איזון בין דרכי הטיפול והפקת הלקחים, בין הענישה ובין ההזדמנות הנוספת שניתנת לאותו נער על-ידי שירות המבחן וקציני המבחן שנכנסים בצורה מאוד עמוקה לחייו של הילד בחקירה פסיכו-סוציאלית, שיכולה להצביע על הסיבות והסביבה שבגללן אותו נער מעד, ויש לו הסיכוי והסיכון, ונותנים לו את ההזדמנות הנוספת לחזור למוטב.
לא סתם המחוקק לקח את אותם נערים דרך בתי-המשפט לנוער, שהם בתי-משפט מאוד ייחודיים שעוסקים באותם נערים, והרבה פעמים יש לפניהם לא רק העבירה והענישה, אלא לפני מתן פסק-הדין השופט מקבל תסקיר מקצין המבחן, ודרך התסקיר הוא גם לומד על הנער, על האישיות שלו, הסביבה שלו והמשפחה שלו - אבל גם את סיכוייו לשיקום. הרבה פעמים כשאותו נער מגיע לבית-המשפט על-פי חוק הנוער, אותו מעמד של בית-משפט מספיק מבחינתו, והוא משמש גם כהרתעה ובעצם תורם לחזרה למוטב עם פיקוח צמוד של שירות המבחן וקצין המבחן.
לכן אני חושבת שהחוק הזה הוא מאוד חשוב ונותן הזדמנות נוספת לנוער שלנו, מגיל 12 עד 18, לחזור למוטב, נותן להם את ההזדמנות הזאת ומדליק להם את האור בקצה המנהרה, עם ליווי של מטפלים שלוקחים את העניין של העבירה כסימפטום ויכולים דרך החקירה להוליך את הנער ולהחזירו למוטב, גם אם הוא מעד בתחילת דרכו.
לכן, ברכות על החוק. כעובדת סוציאלית וכקצינת מבחן אני חושבת שהוא חוק מאוד חשוב. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת טלב אלסאנע - אינו נוכח. חבר הכנסת שמואל הלפרט - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אכן הילדים של כולנו חשופים, לצערנו הרב, לתופעות קשות, שלעתים קרובות מסבכות אותם ומביאות אותם עד כדי העמדה לדין והעברה למתקנים, למוסדות ואפילו לבתי-סוהר, שלא בהכרח תורמים לתיקון המעוות בהתנהגות הילדים האלה. לכן יש צורך בפעולה משולבת של חקיקה מצד אחד וחינוך שיכול לחסן את בנינו מפני אפשרות ממשית של נפילה ברשתותיהם של עבריינים "מומחים", במרכאות כפולות ומכופלות, מצד שני.
ההצעה שמונחת לפנינו היא הצעה שיכולה בהחלט לפתור חלק מהבעיה, היות שהיא באה להתייחס לנער או לילד, שטועה מסיבות שבדרך כלל אינן בשליטתו המלאה, כאדם שיש לו זכויות וראוי לטיפול נאות, וזאת ברוח האמנות הבין-לאומיות והדתות המונותיאיסטיות.
אי לכך, אנו תומכים ומברכים על הצעת חוק זאת. תודה מקרב לב.
היו"ר יצחק זיו:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, לא מדובר רק בדרכי ענישה וטיפול, שבזה בוודאי כולנו מאוחדים, שבדרכי הטיפול הענישה לא צריכה להיות המוביל בתיקון המעוות. יש לנו סוגיה נוספת בהקשר זה - עדות של הורים נגד ילדיהם ועדות של ילדים נגד הוריהם. אותם ילדים הם בגיל האחריות הפלילית, ומבחינת ההלכה היהודית, אדוני השר, הדבר לא פשוט. כאשר בא ילד להעיד בבית-משפט נגד הוריו או נגד אביו - - -
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת זאב, אני חושב שאדוני מתייחס להצעה הבאה לסדר-היום.
נסים זאב (ש"ס):
לא, זה כלול באותה הצעה.
שר המשפטים חיים רמון:
ההצעה הבאה היא פקודת הראיות (עדות קרובים). מה שאתה מתייחס אליו עכשיו זה עדות קרובים.
נסים זאב (ש"ס):
אני מתייחס לשני הנושאים, חשבתי שזה עולה ביחד.
היו"ר יצחק זיו:
דנים עכשיו רק בחוק הנוער.
שר המשפטים חיים רמון:
אבל, אין דבר, תאמר את דבריך, וכשאני אדבר בקריאה ראשונה זו תהיה תשובה על הדברים שלך.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני אחפש מה לא טוב בדבריך או מה יש להוסיף עליהם. אני אתייחס לשני הנושאים שחשבתי שהם נושא אחד.
שר המשפטים חיים רמון:
זה לא אותו נושא. פה - איך מענישים נער, ושם - איך נער מגיש עדות. אלה שני דברים שונים.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר. פה זה חנוך לנער על-פי דרכו. ודאי שצריך לעשות הכול כדי שאותו נער - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אתה יכול לדבר על משרד המשפטים.
נסים זאב (ש"ס):
כן, בהחלט. אני יודע ששלוש הדקות זה דבר פתוח לכל דבר ועניין שחבר הכנסת רוצה להעלות. לכן אני אעלה בפניך את הנקודה שרציתי לומר בהמשך.
תביא בחשבון שעניין עדות ילדים נגד הוריהם והורים נגד ילדיהם יגיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ונצטרך למצוא את השביל המוביל, שיאפשר אולי גם לנו להשתתף בהצבעה, ולא יהיה דבר נגד מצפוננו ונגד ההלכה היהודית, אף שזה בא בעצם להקל ולהכניס את כשרותם של אלה שבאים להעיד. הם בעצם מתלוננים, אבל כאשר הם באים לבית-משפט יש להם בעיה להעיד באותו נושא. כלומר, התלונה מתקבלת, אבל אי-אפשר להעיד בבית-משפט בנושא אלימות במשפחה, בנושא עבירות מין במשפחה.
לכן אני חושב שיש מקום להרחיב את הסוגיה הזאת בדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כדי למצוא את הדרך והשביל המוביל שיהיה על דעת כל החברים בוועדה.
לגבי הצעת חוק הנוער – אני חושב שיש מקום לברך. המטרה שלנו אינה הענישה, אלא דרך הטיפול והדרך להחזיר את הילדים למעגל החיים הנורמליים, כדי שהילד יוכל לחזור למסגרת שבה הוא חי קודם לכן. אני מברך על כך ותחזקנה ידיו של משרד המשפטים בנושא.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד העברת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט, כהצעת השר?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 11
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ו-2006, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
רן כהן (מרצ):
אני מבקש להוסיף את קולי להצבעה.
היו"ר יצחק זיו:
12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/242).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006 – מ/242.
שר המשפטים חיים רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (עדות קרובים) הונחה כבר בעבר על שולחן ועדת החוקה וכן עברה רציפות, אולם הוועדה לא הספיקה לדון בה ולכן אני מבקש להעלותה מחדש.
סעיפים 3 ו-4 לפקודת הראיות קובעים, כי בני-זוג וכן הורים וילדיהם אינם כשרים להעיד זה לחובת זה. סעיפים אלה באים להגן על ערכי שלמות המשפחה ושלום הבית, העשויים להיפגע כשהורים, ילדים או בני-זוג נאלצים להעיד זה נגד זה. עם זאת, להסדר קבועים חריגים לעניין כמה עבירות חמורות המנויות בסעיף 5 לחוק, בעיקר עבירות מין ואלימות, שבהם כשרים הקרובים להעיד זה נגד זה.
ההסדר הקיים טעון כמה תיקונים המצויים בבסיס החוק המוצע. הבעיה העיקרית שיוצר ההסדר הקיים נוגעת דווקא לעבירות שאינן קשורות למין או לאלימות אך הנפגע מהן הוא בן-זוגו, ילדו או הורהו של הפוגע, ולפי החוק הקיים הוא אינו כשר להעיד נגדו.
יש עבריינים שאינם בוחלים גם בפגיעה בקרובים להם ביותר. פגיעה זו אינה מלווה בהכרח באלימות ויש שהיא באה לידי ביטוי בעבירות רכוש בלבד, אך גם בעבירות אלה זכאים הקרובים להגנה. מקרה שמדגים זאת אירע כאשר בן זייף פנקסי צ'קים של אמו. האם התלוננה במשטרה, נחקרה, אך לפי החוק לא היתה כשרה להעיד נגד בנה אף שהיתה מעוניינת בכך.
החוק המוצע בא למנוע תוצאה בלתי סבירה, אבסורדית זו, וקובע כי אם אדם הגיש תלונה נגד קרובו, לא יחולו הסעיפים השוללים את כשרותו. הקרוב, ובמקרה הזה האם, לא היתה חייבת ללכת למשטרה ולהגיש תלונה נגד בנה. אך משעה שעשתה זאת, היא הגישה את התלונה, ולכן היא גם תהיה כשרה להעיד במשפט, כי אחרת אין טעם אפילו בהגשת התלונה.
תיקונים מוצעים נוספים נוגעים להיקף העבירות שבהסדר האי-כשרות. כאמור לעיל, לגבי כמה עבירות נקבע שלא יחול הכלל של אי-כשרות קרובים לעדות. סוג אחד של עבירות כאלה, עבירות של חבלת גוף או אלימות או איום באחד מאלה - ההנחה לגבי עבירות אלה היתה שחומרתן כה רבה ואינטרס החברה להעניש בגינן כה רב עד שהם מצדיקים גם פגיעה בשלמות המשפחה. בעבירות אלה כשר כיום הקרוב להעיד, אם נעברה עבירה כלפיו אם לאו.
עבירות אחדות מהוות חריג לשלילת הכשרות רק כשהן נעברו בתוך המשפחה, כגון עבירות זנות ותועבה, עבירות מין ופגיעה בקטינים חסרי ישע. עבירות אחרות קיימות כיום בין החריגים רק כשהן נעברות בתוך המשפחה. בין אלה נכללות עבירות מין. את החמורות שבהן מוצע לכלול בין החריגים לכלל האי-כשרות גם כשהן נעברות מחוץ למשפחה, בשל חומרתן הרבה, שאף היא איננה נופלת מעבירות אלימות ולעתים חמורה יותר.
כמו כן קיימות בספר החוקים עבירות חמורות לא פחות, שאינן נכללות כיום בין החריגים לכללי האי-כשרות, ולכן מוצע להוסיפן להסדר שבחוק. לדוגמה, עבירות של פגיעה בחירות. כך, חוק העונשין מונה שורת עבירות חטיפה וכליאה. עבירות אלה חמורות ביותר - רק היום החלנו דין רציפות על הצעת חוק סחר בבני-אדם - והעונש בשל חלקן מגיע עד 20 שנות מאסר. על כן הנימוק של חומרת העבירה, המצדיק הכללת עבירות אלימות ופגיעת גוף בחריגים לכלל האי-כשרות, יפה גם לעניין עבירות הפגיעה בחירות.
כך גם לגבי עבירות סמים חמורות, כמו סחר בסמים, שתוצאתן, כידוע, עלולה להיות קשה לא פחות מפגיעה פיזית ישירה באדם אחר. וכן עבירות של פשע מאורגן והלבנת הון. עם זאת, מכיוון שהאחרונות מהוות הרחבה ניכרת של ההסדר באשר לחריגים לאי-כשרות עדות קרובים, מוצע להגביל את אפשרות ההעדה במקרים אלה למצבים שבהם העד איננו קטין. אני רוצה להסביר את הסעיף הזה, כי היה עליו דיון גם בוועדת השרים לענייני חקיקה, וההצעה המקורית שונתה. למשל, בנושא הלבנת הון, כאשר ילד קטין שומע בביתו שהאבא פתח חשבון בנק בשווייץ, נניח, ולהביא אותו לעדות זה דבר בלתי תקין, בלתי סביר - לכן אמרנו שבמקרים הללו ניתן יהיה להעיד אך ורק במצב שהעד איננו קטין.
התיקון המוצע פותר, אם כן, בעיות מעשיות העולות מההסדר הקיים כיום, וכן קובע הסדר אחיד יותר. החוק הזה, אף שהוא כבר הובא לכנסת, נדמה לי ב-2002 או 2003, בפעם הראשונה, אני רואה בו נדבך נוסף במאבק באלימות במשפחה, בפשעים חמורים, וחלק מהמלחמה הזאת, שכולנו מדברים עליה הרבה, מחייב אותנו גם לחקיקה שתאפשר מאבק יעיל יותר בפשעים חמורים.
לאור כל האמור אני מציע לכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לשר המשפטים חיים רמון. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
נשארתי רק כדי לעשות לך מבחן, אם תבטא את השם שלי נכון - - -
היו"ר יצחק זיו:
תודה. חבר הכנסת יעקב מרגי - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
- - -
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת משה גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת ואסל טאהא - אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גם כאן ניכרת בחוק עבודה עדינה שנעשתה ועבודת חשיבה רבה שנעשתה במשרד המשפטים, ובסך הכול אני בהחלט תומך בכיוונו הכללי של החוק. אני תומך בכך שהמשפחה לא תהיה בועה של הגנה מפני תחולתם של דיני העונשין כאשר יש פגיעות בתוך המשפחה, כאשר בן המשפחה הוא הנפגע, כאשר בן המשפחה הוא המתלונן. כאשר יש מצבים של אלימות במשפחה, עבירות בתוך המשפחה, ודאי שהמשפחה איננה יכולה להיות עיר מקלט לעבריינים, ולכן אני תומך במגמתו הכללית של התיקון המוצע.
אבל אני חייב לומר לכם, שאני מתייחס בדאגה לעובדה שבאותה מסגרת נכללו גם סעיפים נוספים. ויאמר אדוני השר, ואני אסכים אתו אפילו בכך שמדובר בעבירות חמורות. אבל עבירות חמורות שאינן קשורות לעולם המשפחה יכולות להוביל אותנו למדרון חלקלק שבו בהדרגה אנחנו נשחק את הנורמות שבעצם באות להגן על התא המשפחתי ועל היחסים בין הורים לילדיהם בעבירות שאינן קשורות בכלל למעגל המשפחתי.
לכן, אדוני השר, אני חושב שבאותן סוגיות צריכה להיעשות חשיבה נוספת. החשיבה הנוספת הזאת בהחלט יכולה להיעשות במסגרת ועדת החוקה, חוק ומשפט. לכן אני לא אתנגד להצעת החוק בקריאה ראשונה, אבל אני מציע לך, אדוני השר, ולמשרד המשפטים, לשקול פעם נוספת כמה מהסעיפים ולראות עד כמה באמת הדברים האלה חיוניים לנו להגנה על אינטרסים חברתיים חשובים, או שאנחנו בקלות רבה מדי מוותרים על הערך הזה שבעצם מוגן בהוראות פקודת הראיות בנושא של עדות קרובים. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים אורון - אינו נוכח. חבר הכנסת צבי הנדל - אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל כץ - אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, ההתנגדות או ההתייחסות היא עניינית ויש שיקול ענייני ורציונלי לגבי החוק. יש טעם רב בחריגים, אבל יש טעם עוד יותר גדול בהגבלת החריג ובמניעת כפיית מתן עדות של אחד מבני המשפחה, בן נגד אביו, אשה נגד בעלה, והשיקול הוא ברור. זה עשוי להביא לפגיעה קשה בתא המשפחתי כאשר מאלצים בן להעיד נגד אביו או אשה להעיד נגד בעלה. לכן היה חריג כאשר מדובר בעבירות בתוך המשפחה. כאשר הבן הוא הקורבן, או הבת או האשה, אז מי יבוא להעיד? הרי הוא המתלונן, אם הוא לא יעיד אז אין עבריין, ולכן היה החריג.
היום באים להרחיב את החריג הזה, ואם ממשיכים בכרסום, בסוף נגיע למצב שמבטלים אותו לחלוטין, כאשר השאלה הנשאלת היא מה ההיגיון בהרחבת החריג בכל הנוגע לעבירות של החזקת נשק. מה ההיגיון? למה העבירה הזאת שונה מכל העבירות בחוק הפלילי? הרי בכל עבירה אפשר למצוא היגיון כזה. כל עבירה היא פסולה, ולכן היא אסורה על-פי חוק. מה ההיגיון להתיר או להרחיב את החריג לגבי עבירות הסמים? עבירות אחרות לא יותר חמורות? כאשר אין קשר בין העבירה לבין הזהות של אחד מבני המשפחה. לכן, לדעתי, ההרחבה הזאת שוברת את האיזון הדרוש בין שמירת שלמות התא המשפחתי לבין גילוי האמת ומתן האפשרות לבית-המשפט לבחון ולבדוק, להגיע להחלטה נכונה ולעשות משפט צדק.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה וחצי שנותרה לי כדי להתייחס לדבר נוסף. אני רוצה לציין שכוח אין משמעו להשתמש בכוח. לפעמים הכוח הוא דווקא לא להשתמש. אדם חלש נאלץ או נזקק לעתים קרובות להוכיח שהוא חזק, ולכן הוא תמיד משתמש מייד בכוח. בכל העולם – וגם במערכת הבין-אישית, לא צריך להיות בין-מדינתית – משתמשים בכוח כמפלט האחרון, כאשר כל האופציות האחרות נכשלות וכאשר אין ברירה. מה שקורה כאן הוא, שממשלת ישראל מסיבה כלשהי, או של חולשה או של חוסר ביטחון עצמי, מייד קופצת לכוח ולעוד יותר כוח ולעוד יותר כוח. השפה שהיא משתמשת בה היא גם שפה של כוח. השאלה היא מדוע זה קורה. איך זה יפתור את הבעיה, האם חסרים כאן כוחות של הרס ונזק באזור, או שחסרים כאן שכל ושפיות?
לכן, את השימוש בכוח צריך להשאיר כאופציה אחרונה, כאשר ייכשלו המאמצים האמיתיים. ממשלה לא נבחרה אך ורק על מנת להזיז טנקים – את זה המטה הכללי יכול לעשות. ממשלה נבחרה על מנת לנהל מדיניות, על מנת לפתור משברים באמצעות הידברות. זה המבחן האמיתי שלה. עד היום אנחנו לא רואים אותה מתפקדת בצורה הנכונה.
אני מופתע שאני דווקא שומע מאסמאעיל הנייה, שמפציצים את הלשכה שלו אתמול ומפגיזים את רצועת-עזה – הוא פונה בקריאה לשמור על חייו של החייל. זו התנהגות אחראית. מה עושה הממשלה? צריך להושיט יד, לפתוח ערוץ של הידברות, למצוא מוצא שקט ומכובד כדי להחזיר את החייל האסיר הביתה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת שמואל הלפרט – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני מוותר - - -
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
מוותר.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד העברת הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט, כהצעת השר?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד - 8, נגד - אפס, נמנע אחד. ההצעה הועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 8)
(כלים להכנת סם מסוכן או לצריכתו), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/243).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים. אני מזמין את שר המשפטים חיים רמון. בבקשה.
שר המשפטים חיים רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (תיקון – כלים להכנת סם מסוכן או לצריכתו), התשס"ו-2006, באה לתקן את סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים, הקובע עבירה פלילית של החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו שלא בהיתר.
במצב המשפטי הקיים, הנוסח של סעיף העבירה מקשה את הוכחת העבירה במקום שמדובר בכלים חדשים שאין עליהם שרידי סם. לאחרונה התעוררו בעיות דווקא במישור המכירה והייבוא של כלים חדשים. כך, בתקופה האחרונה נפוצה תופעה של מכירת כלים לעישון סמים מסוכנים המכונים "באנגים" בקיוסקים, בפיצוציות ובמכולות; שם בני-הנוער נמנים עם קהל הקונים. כמו כן מיובאים למדינת ישראל "באנגים" בכמויות לא מבוטלות.
התיקון גם נועד לעצב ענישה מאוזנת יותר מהמצב המשפטי הקיים, שלפיו העונש עבור החזקת כלים שאינם משמשים לשימוש עצמי הוא 20 שנות מאסר, ואילו לכלים המשמשים לשימוש עצמי העונש המקסימלי הוא שלוש שנות מאסר.
התיקון פותר בעיות אלה בדרכים הבאות: ראשית, הוא מגדיר את מושא העבירה ככלים המשמשים או שנועדו בעיקר לשמש לשם הכנת סם מסוכן או לצריכתו. בכך מובהר שאף אם כלי מסוים עשוי לשמש גם למטרה מותרת, כגון עישון סמים חוקיים, אך עיקר ייעודו – ראו דוגמת ה"באנגים" – הוא השימוש בסמים מסוכנים, החזקתו אסורה. שנית, הוא קובע חזקה שהכלים המפורטים בתוספת נועדו בעיקר לשם הכנת סם מסוכן או צריכתו. ה"באנג" מפורט בתוספת ככלי מסוג זה. שלישית, הוא ממתן את הענישה על החזקת כלים שלא לצריכה עצמית כדי שהיא תשקף את טיב העבירה ואת האיזון הנכון בין החזקת כלים לשימוש עצמי - שלוש שנות מאסר – להחזקתם שלא לשימוש עצמי – חמש שנות מאסר.
אף שסעיף זה אינו עוסק בעבירה מרכזית שבפקודת הסמים המסוכנים, כגון סחר בסם מסוכן או החזקת סם מסוכן, הוא חשוב כדי להקשות ביצוע עבירות מרכזיות אלה. על כן אני מייחס חשיבות לתיקון זה.
אני מבקש את תמיכתכם בהצעת חוק חשובה זו ומציע שהיא תידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני מוותר. זוכר לשר חסד נעורים.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מוותר. הבעיה של הסמים היא עבירה מסוכנת. זה מספיק.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה לומר שלאכוף את הצעת החוק הזאת זה לא פשוט. כי מה זה "באנגים"? חוששים מזה – זה מין מכשיר שמי-יודע-מה – זה בקבוק בסך הכול. אלה יכולים להיות גם בקבוקי חלב, שאפשר להשתמש בהם לצרכים אלה. אלא מאי – השימוש הוא לשם הכנה לשימוש בסמים.
שר המשפטים חיים רמון:
חבר הכנסת זאב, מאיפה הבקיאות הזאת?
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אני לא ידעתי שזה - - - עכשיו אני יודעת.
נסים זאב (ש"ס):
אני אגיד לך את האמת, אני יושב-ראש ועדת סמים. הדבר הראשון שדיברו עליו ברשות למלחמה בסמים הוא על הדרך הקלה ביותר להשתמש בסמים - רק להסתובב בכל פיצוצייה ובכל חנות כזאת או אחרת. השימוש הוא קל מאוד, אין צורך להתאמץ כל כך כדי להשתמש בסמים. זאת אומרת, אם אתה כבר משיג את הסמים - - -
היו"ר יצחק זיו:
אתה נותן שיעור לחברי הכנסת.
נסים זאב (ש"ס):
אם אתה משיג את הסמים, לצערי הרב, היום ההברחות והשיטות כל כך מתוחכמות, שעד כמה שמשטרת ישראל מנסה לבלום את המגפה של סוחרי הסמים - אני לא מדבר על המשתמשים בסמים, ששם מדובר בממדים של מאות אלפים, של בני נוער וצעירים שהם תחת השפעת סם. בממוצע, מדובר ב-200 נפטרים בכל שנה כתוצאה מצריכת יתר של סמים. מדובר ב-300,000 בני נוער ומבוגרים שמשתמשים בסמים. מדובר במתמכרים בעשרות אלפים. אין שליטה על זה.
הנושא שנדון היום בוועדת הסמים הוא החומרים הנדיפים. לזה למעשה לא צריך "באנגים", בני-הנוער רוצים להשתמש בגז כזה או בגז אחר, בטיפקס או בדבק מגע, יש למעלה מ-100 חומרים זמינים בחנויות כאלה ואחרות, חומרי בניין, גם גז המזגנים, שם לא צריך ללכת לחנות, זה נמצא בכל פינה, או גז צחוק, היום זה דבר שנמצא בהישג יד, הנגישות קלה.
העליתי היום בוועדה הצעת חוק. ההורים לא מודעים מספיק לסכנה הרבה שטמונה בכך. למשל, מה הבעיה להריח דבק או טיפקס. אחת ההצעות שהעליתי היום בוועדה, ושר המשפטים בוודאי יתמוך - כמו שאנחנו נוהגים לכתוב אזהרה על קופסת הסיגריות להיזהר מפני העישון, אותו הדבר, להיזהר מפני הריח. היה מי שאמר, אולי זה ימריץ יותר את התלמידים. אין לדבר סוף. אם כך, צריך להוציא את האזהרה מהטבק ומקופסאות הסיגריות.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת צבי הנדל – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה – אינו נוכח. חבר הכנסת ואסל טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת נאדיה חילו - נוכחת.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, השימוש בסמים הפך למכת מדינה, לא מהיום או מאתמול, אלא כבר הרבה מאוד שנים. התופעה הזאת הולכת ומתפשטת בקרב בני נוער, ולאחרונה אנחנו עדים לזה שגם על מסגרות החינוך התופעה לא פסחה והיא נמצאת שם בממדים גדולים מאוד. בני נוער שאין להם אפשרות להשיג את הסם מנסים לאלתר כל מיני רעיונות ופתרונות, הם מפעילים את מוחם לצורך העניין, וזה מאוד יצירתי. חברי, חבר הכנסת שדיבר לפני, הציג את כל מכלול האלמנטים שמשמשים בעיקר את בני-הנוער, כי הם מאלתרים; מאחר שהם לא יכולים לרכוש את הסמים ואת הכלים הרלוונטיים בדרכים ישירות, הם מנסים לאלתר.
הצעת החוק הזאת שמונחת היום היא חשובה מאוד, היא גם מופנית לאוכלוסייה רלוונטית יותר, שהיא אוכלוסיית הנוער.
לאחרונה אנחנו עדים לתופעות נוספות, שמות כאלה ואחרים שאני לא זוכרת את כולם. רק ביום ראשון, אדוני השר, ביקרתי במרכז לטיפול בנפגעות תקיפות מיניות בבית-החולים "וולפסון", ונודע לי על אחד המקרים שקרו לבחורה שהיתה תחת השפעה של סם שניתן לה. זה קורה בדרך כלל בסופי שבוע, ימי שישי ושבת - סמים מאולתרים, תחת שמות כאלה ואחרים, שחלקם גובל בדברים שהם מותרים יותר או לא מותרים, והגבול דק מאוד. הן אפילו לא זוכרות מה קרה להן, זה מנטרל להן את המוח, על מה שביצעו בהן. זה הסם החדש, הלא-מוכר עדיין, אם הוא חוקי או לא חוקי, הוא מאולתר בכלים כאלה ואחרים, שהם לא רלוונטיים. הוא משתק את פעולת המוח, הבחורה שהותקפה באופן מיני בצורה חזקה לא זכרה שום דבר; מצאו אותה ברחוב והיא לא זכרה שום דבר.
לדעתי, הצעת החוק היא חיובית מאוד ותתרום לא מעט לבלימת תופעת העבריינות והשימוש בסמים, בעיקר בקרב הנוער. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את שר המשפטים על התיקון לפקודת הסמים. אני חושב שאחד הנושאים הבוערים בעצמותיה של החברה הישראלית הוא המלחמה בסמים. לבית הזה - באישור ועדת הבחירות שבה ישבו שופטים – כמעט נכנסו חברי כנסת שתומכים בליגליזציה של סמים קלים. אני אומר לכם מתוך היכרותי את העניין, מתוך עבודה של הרבה שנים בעיר לוד - אין סמים קלים. כשאנחנו מדברים על "באנגים", או על שימוש בסם קל כזה או אחר, שמישהו אולי חשב להביא לתוך הבית הזה כדי שנאשר אותו, אני אומר לכם שזה מתחיל בסם קל וברוב המקרים נגמר בסמים קשים.
לצערי הרב, אני רואה את זה בעירי, שפעם מישהו הגדיר אותה כבירת הסמים של מדינת ישראל; בה אני רואה את הנרקומנים האלה. לא אחת דיברתי אתם, עם המסכנים האלה, והם אמרו לי: התחלנו בסמים קלים וגמרנו בסמים קשים. מי שנהנה מזה בסוף זה אותם סוחרי סמים שהורגים את הילדים שלנו.
אדוני השר, אני קורא על הרצון שלך, של משרד המשפטים, להילחם מלחמת חורמה בפשע המשתולל בחברה הישראלית. הפשע מתחיל באותם סוחרים קטנים ונגמר בסוחרים גדולים.
לא נותר לי אלא לברך אותך על ההצעה שלך, ואנחנו נתמוך בה. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת מרציאנו. חבר הכנסת שמואל הלפרט – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני מוותר, בתנאי אחד, שכבוד השר יתפלל בפני העולם כולו ויעשה כמיטב יכולתו - - -
השר יעקב אדרי:
כולנו מתפללים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
יתפלל בדרכו הוא. כולנו מתפללים, רק בדרכים שונות.
היו"ר יצחק זיו:
אנו עוברים להצבעה. מי בעד העברת הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 8) (כלים להכנת סם מסוכן או לצריכתו), התשס"ו-2006, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד - 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הצעת חוק שירות לאומי בהתנדבות לבנים (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/250).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות לאומי בהתנדבות לבנים (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר המתאם, יעקב אדרי, לנמק את ההצעה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להצטרף ולברך את שר המשפטים על החוק הקודם. זה חוק חשוב מאוד. אמרו חברי כמה נושא הסמים מכה בנו, ומי כמונו, אלו שמטפלים ועוסקים בנושא הזה, יודע כמה זה חשוב. אז באמת, ברכותי לשר המשפטים, שהביא את הצעת החוק מהר, ואני מקווה שבאמת בוועדה זה יפעל מהר, ידונו על זה מהר ויסיימו את הנושא החשוב הזה.
אני מביא היום הצעת חוק זו, המונחת לפניכם, המוגשת על-ידי ראש הממשלה ושר הרווחה. היא תוצר של חמש שנות עבודה של משרד הרווחה בניסיון לשלב בנים בשירות הלאומי. מדובר בבנים אשר לא נקראו לשירות בצה"ל או שקיבלו פטור ממנו, מסיבות בריאות בדרך כלל.
בשירות הלאומי מתנדבות כ-10,000 בנות לפרק זמן של שנה או שנתיים. ההתנדבות של בנות אלו לשירות לאומי היא תופעה ייחודית ומרשימה בחברה הישראלית.
האפשרות להתנדב לשירות לאומי הוסדרה באמצעות חוק הביטוח הלאומי, אך הוגבלה בזמנו על-ידי המחוקק לבנות בלבד. בעקבות פניות של בנים הפטורים משירות צבאי אשר רצו להתנדב לשירות הלאומי נוסדה התוכנית הניסיונית לשירות לאומי לבנים. תוכנית זו הוסדרה במסגרת חוק שירות לאומי בהתנדבות (תוכנית ניסיונית לבנים) (הוראת שעה), התשס"א-2001. תוכנית זו השוותה את מעמדם של בנים המתנדבים לשירות הלאומי למעמדן של הבנות בשירות הלאומי. ואולם התוכנית הוגבלה, לפי החלטת הממשלה, ל-250 בנים בלבד. על-פי הוראות החוק הקיים, תוקף התוכנית הניסיונית הינו עד 31 באוגוסט 2006.
אציין שוב כי אוכלוסיית היעד של התוכנית הינה אך ורק בנים שלא נקראו לשירות צבאי או שקיבלו פטור ממנו. התוכנית אינה מיועדת לבנים אשר שירותם הצבאי נדחה מסיבות שונות, כמו בחורי ישיבות אשר מקבלים דחייה מטעמי "תורתם אומנותם". מדובר בשירות לאומי בהתנדבות ולא מכוח חובה כלשהי.
במסגרת התוכנית הניסיונית שהפעיל משרד הרווחה שירתו כ-250 בנים במסגרות חינוך, בריאות, רווחה ועוד. כחלק מהתוכנית הניסיונית שולבו בשירות הלאומי גם כמה עשרות בנים בעלי צרכים מיוחדים - שיתוק מוחין, פיגור שכלי. אני חושב שזה דבר חברתי ממדרגה ראשונה, על מנת להכניס לנושא הזה גם אנשים שאין להם שום סיכוי להיכנס לתוכנית הזאת. השירות של בנים אלו תרם גם לקהילה וגם לבנים עצמם, ויוצר הזדמנות לאנשים עם מוגבלות לתרום לחברה.
לאור הצלחת התוכנית החליטה הממשלה על הפיכת התוכנית הניסיונית להסדר של קבע. הצעת החוק שלפניכם מבטלת את חוק התוכנית הניסיונית ומשווה את מעמדם וזכויותיהם של בנים המשרתים בשירות לאומי לאלו של הבנות המשרתות בשירות לאומי.
כעת כבר ממתינים כ-350 בנים להתחלת השירות הלאומי, בתחילת ספטמבר, ושירותם בשירות הלאומי מותנה באישור הצעת חוק ממשלתית זו.
יש לברך את משרד הרווחה על הפעלת התוכנית הניסיונית במשך השנים הללו ועל הבאת הצעת חוק זו לכנסת, להשוואת אפשרויות השירות הלאומי בין הבנות לבנים במדינה.
אבקש להעביר את הצעת החוק לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכולם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר המתאם, השר יעקב אדרי. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין כהרגלו אינו מוותר, אז אני מזמין אותו.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, שוב אני חושב שזאת חובה טובה שלי, כחבר אופוזיציה, לברך את הממשלה על הסדרת תחום שבאמת ראוי היה - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת חנין, יצא לך היום לברך זו הפעם הרביעית.
דב חנין (חד"ש):
הפעם השנייה.
היו"ר מגלי והבה:
לא, גם בשלושת החוקים הקודמים, אני ספרתי לך, אז אני רוצה לציין את זה.
דב חנין (חד"ש):
בהחלט. כשמגיע אני בהחלט מברך. החוק הזה הוא חוק חשוב. אני חושב שהוא מסדיר סוגיה שמזמן לא היתה צריכה להיות מוסדרת בדרך של הוראת השעה - בחוק, בהסדר ברור. הרעיון שבחוק הזה הוא רעיון חשוב. גם בנים, כמו בנות, יכולים לעשות שירות לאומי. גם בנים, כמו בנות, יכולים לעשות שירות אזרחי, לתרום לחברה במגוון צורות. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שלא מעטים משתמשים כבר היום בערוץ הזה ועושים מלאכה חשובה וראויה של עזרה בתחום החינוך, בתחום הרווחה. אלה מערכות מאוד מאוד יפות, שראוי לעודד אותן ולפתח אותן.
אני חייב לנצל את ההזדמנות כדי לומר את דעתי, שאני הייתי מאוד שמח לראות את המצב שבו בעתיד במדינת ישראל, כמו גם במדינות אחרות בעולם, אנחנו נקבע באופן עקרוני שאדם יכול – אדם שאיננו מוכן לשרת בצבא, גם מסיבות של מצפון למשל, יוכל ללכת למסלול חלופי של שירות אזרחי ולבצע שירות לטובת החברה שאיננו פוגע במצפונו ובהכרתו. החוק המוצע היום עדיין אינו נותן את ההסדר הזה. הוא נותן הסדר רק למי שכבר קיבל פטור מהשירות הצבאי מטעמים אחרים. אבל אני מקווה שההתחלה הצנועה הזאת, שנמצאת בהצעת החוק שהממשלה מביאה בפנינו, תוכל להתפתח בעתיד ולהתרחב להסדר יותר ראוי ויותר כולל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
חברי הכנסת, I would like to welcome here our guests from Miami, the guests of Minister Edri. Thank you for coming to Jerusalem and to our Parliament. Thank you.
אני קורא לחבר הכנסת חנא סוייד - אינו נוכח. אני קורא לאחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שירות לאומי בהתנדבות לבנים היא דבר חדשני, אין ספק. עד היום חוק השירות הלאומי בהתנדבות היה אך ורק לבנות, שהיו פטורות מצבא מטעמי מצפון ודת ולא יכלו להתגייס, אבל בכל זאת רצו לשרת את מדינת ישראל ולתרום את תרומתן לקהילה ולציבור. כך נשלחו חלקן לבתי-חולים, לבתי-ספר, "יד אליעזר", "יד שרה", הרבה ארגונים וולונטריים ששם משרתות אותן מתנדבות. זה היה בזמנו שנה, לאחר מכן עשו את זה שנתיים.
אני רק רוצה להעיר הערה. אני רוצה לומר לכבוד השר, שהייתי ממונה על תיק הרווחה בירושלים, ומר עזרא ג'אנו היה הממונה הארצי מטעם משרד העבודה והרווחה בכל נושא ההתנדבות של השירות הלאומי, והיה שם חסר תקציבי. יש בעיה תקציבית לאותן מתנדבות בשירות הלאומי, אם זה כרטיסיות, אם זה לינות, אם זה פנימיות. ההסדרה לא מכבדת את נותן השירות. הן נותנות שירות, אבל הן לא מקבלות את המינימום שהן זקוקות לו כדי להגיע למקום – הכרטיסיות. צריך להגדיל את התקציב. צריך להביא בחשבון כשאומרים: להוסיף מתנדבים, ואני מברך על כך שזה יהיה אצל הבנים, אבל במקביל צריך להגדיל את התקציב לצורך העניין הזה, ואני מקווה שבדיוני הוועדה הנושא הזה יובא בחשבון, ותבורך על כך.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
נא לשבת, חבר הכנסת חנין והשרה, אני מניח שאתם רוצים להשתתף בהצבעה. לאט-לאט. כשכולם ישובים - אני אאפשר לחברי הכנסת להגיע למקומות שלהם.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – 1
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות לאומי בהתנדבות לבנים (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. בעד - 11, נגד - 1, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להכנתה לוועדת החוץ והביטחון.
שאילתות ותשובות
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות לשרת החינוך. אני מזמין את השרה לכאן, שתוכל להיות עם הפנים לחברי הכנסת. בבקשה, גברתי שרת החינוך. שלום לך.
שרת החינוך יולי תמיר:
שלום וברכה.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים לשאילתא מס' 33 של חבר הכנסת עבאס זכור: דעות הציבור היהודי על האזרחים הערבים במדינה. בבקשה, גברתי השרה. חבר הכנסת זכור נמצא.
33. דעות הציבור היהודי על האזרחים הערבים במדינה
חבר הכנסת עבאס זכור שאל את שרת החינוך
ביום כ"ו באייר התשס"ו (24 במאי 2006):
לפי הסקר השנתי שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם ב-9 במאי 2006, ישראל ניצבת כעת במקום ה-20 מתוך 36 מדינות – מדד הדמוקרטיה - ו-62% מהישראלים תומכים בדרישה שהממשלה תעודד הגירת ערבים מהארץ.
רצוני לשאול:
1. האם נערך סקר דומה בקרב בתי-הספר במדינה?
2. האם תוכניות הלימודים בבתי-הספר במגזר היהודי כוללות חומר המעודד התפשטות דעות כאלה בקרב בני-הנוער והתלמידים?
3. מה הן תוכניות משרדך למיגור תופעה זו?
שרת החינוך יולי תמיר:
תודה. לשאלה הראשונה - בשנים האחרונות לא ערך משרד החינוך סקר שבדק עמדות בני נוער כלפי האחר בחברה הישראלית. אנחנו שוקלים את האפשרות לערוך סקר כזה, אם כי, כידוע לך היטב, נערכו סקרים על-ידי גורמים אחרים שאינם משרד החינוך, והם אכן מלמדים על עמדות שלא הייתי אומרת שאפשר להתגאות בהן.
הבעיה כמובן אינה הסקר עצמו, אלא העמדות של הציבור הישראלי בכלל ובני-הנוער בפרט. אין ספק שבמסגרת הרחבת לימודי האזרחות נשים דגש רב בנושא של סובלנות, של קבלת האחר ושל היכולת לחיות ביחד בחברה שהיא פלורליסטית ושוויונית.
אנחנו מתעתדים בשנת הלימודים תשס"ח להרחיב את מקצוע האזרחות לשתי יחידות, ובשנים שיבואו אחריהן - לשלוש עד חמש יחידות.
אני כמובן גם אשמח להדגיש את הנושאים הללו באירועים אחרים שמשרד החינוך מעורב בהם ומנחה אותם.
כידוע לך היטב, אזרחי ישראל הערבים הם אזרחים שווים, עם זכויות מלאות, הם כמוני לכל דבר ועניין.
אין צורך כמובן לבטל את החשיבות של החינוך לנושא הזה, מכיוון שלצערי הוא לא מובן מאליו, ולכן בכל התבטאות פומבית שלי, בכל נושא שהמשרד יעסוק בו, כמו גם בכל תוכנית חינוכית שתעסוק באזרחות, במבנה החברה הישראלית - הנושא הזה יודגש ויעמוד במרכז החשיבה שלנו.
היו"ר מגלי והבה:
אני יכול להעיד על השרה, שהיא אכן עומדת במה שהיא אומרת בנושאים האלה, והיא אכן עושה. שאלה נוספת, חבר הכנסת זכור.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, אני מודה על התשובה. אני רוצה להדגיש דבר אחד: הייתי בטקסים של סוף שנה ושמעתי ילדים ערבים בבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים שרים למען השלום, למען האדם; אני מקווה שילמדו את הדברים האלה גם את הילדים היהודים בבתי-ספר יהודיים, ויהיו גם מפגשים בין שני הצדדים בבתי-הספר. האם יש אפשרות שגם מורים ערבים ילמדו את השפה הערבית בבתי-הספר היהודיים?
שרת החינוך יולי תמיר:
אנחנו נשקול את האפשרות הזאת, אבל אני כבר רוצה לומר לך, שלנוכח הבקשה לקיים מפגשים בין מורים יהודים לערבים סיכמנו שאכן יתקיימו מפגשים כאלה כבר בהתחלת שנת הלימודים הבאה, והם בהחלט יהוו גורם מרכזי בבנייה המרחבית האזורית שלנו במשרד החינוך, שמורים ממחוז הצפון, יהודים וערבים, ומורים ממחוז הדרום וממחוז המרכז יוכלו להיפגש, לעבוד ביחד, גם ברוח ההתייעלות של עבודה משותפת מרחבית וגם ברוח ההידברות והכבוד ההדדי בין מורים יהודים וערבים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
הבקשה לא רק בין מורים, גם בין תלמידים.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת זכור, ניצלת - - -
שרת החינוך יולי תמיר:
לגבי המורים לערבית, אין לי תשובה כמה מורים נדרשים. אני לא רוצה לומר דבר שאני לא יודעת את התשובה המדויקת עליו. אני אבדוק ואומר לך בינינו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זכור. אנחנו עוברים לשאילתא מס' 71 של חבר הכנסת דוד אזולאי בנושא: מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים. בבקשה, גברתי השרה.
71. מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שרת החינוך
ביום ד' בסיוון התשס"ו (31 במאי 2006):
ביום ב' בניסן תשס"ו, 31 במרס 2006, פורסם ב"כל העיר", כי תלמידי תיכון רבים שהתארחו אצל משפחות ערביות בנצרת בשנה שעברה במסגרת פרויקט דו-קיום, סירבו לארח תלמידים ערבים לביקור גומלין.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – האם התקיים האירוח?
3. האם הפרויקט מופעל בבתי-ספר אחרים, ואם כן – היכן?
4. האם משרדך מעודד זאת, והאם הוא מודע לסוגיות ההלכתיות הכרוכות בכך?
שרת החינוך יולי תמיר:
דוד אזולאי הפנה את תשומת לבנו למפגשים של דו-קיום, שכבר אמרתי שאני תומכת בהם בכל לבי. הפרטים על המפגשים ששאלת עליהם אינם מצויים בידינו, הם היו יוזמה פרטית של בתי-הספר, אבל אין שום ספק שהדבר הזה חיובי, ראוי, ואני גם מתכוונת לעודד אותו.
העלית את שאלת שמירת השבת. מובן שבכל פעילות שהמשרד פועל הוא מחויב להביא בחשבון את הצרכים של התלמידים, יהודים וערבים כאחד, גם בשמירת כשרות וגם בשמירת שבת וגם בכל נושא ועניין אחר, כך שרוח הפלורליזם איננה רק בין יהודים לערבים, אלא גם בין חילונים לדתיים, ונעשה מאמץ כן ואמיתי, שחשוב לי במיוחד, שישתתפו בתהליך הזה תלמידים מכל מגוון הקהילות שחיות בציבור הישראלי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי השרה, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשמוע מהשרה דברים ברורים. האם בדעתך להוציא הנחיות ברורות בעניין הזה, שיאכלו כשר, שלא יהיו חילולי שבת, שהפעילות לא תתקיים בעיצומו של יום השבת? הרושם שנוצר הוא, שבסופו של דבר מה שיקרה, שהיום היחיד הפנוי זה שבת, ואז משרד החינוך ייתן חסותו לחילול שבת ולילדים שאוכלים לא כשר במסגרת אותם מפגשים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אזולאי.
שרת החינוך יולי תמיר:
הפעילות בשבת, אם היא לא כרוכה בחילול שבת, כמו מפגשים, שיחות, ביקורים בבתים - כל הדברים הללו ראויים ויכולים להתקיים בשבת. נדאג לכך שלא יהיו הסעות בשבת או פעילויות אחרות שהן בגדר חילול שבת.
דוד אזולאי (ש"ס):
זה נקרא לעודד חילולי שבת.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת אזולאי, בעיני שיח רעים עם אנשים בשבת, גם אם אינם בני העם היהודי, אין בזה חילול שבת, יש בזה כדי לכבד את כבוד האדם שנברא בצלם, לשבת ולדבר ביחד. אני לא רואה חילול שבת בלהיפגש או לעשות כל פעילות אחרת.
דוד אזולאי (ש"ס):
מפגשים בין יהודים לערבים זה חשוב, לרמוס את דת ישראל זה פחות חשוב.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני, למיטב הבנתי לדבר בשבת, להיפגש בשבת - - -
דוד אזולאי (ש"ס):
לא ציפיתי לתשובה כזאת. אני חייב להגיד שאני מופתע.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני, יש לי כבוד רב לדת היהודית, ואני לא חושבת שהיא מונעת מפגשים, שיחות וכל פעילות שאנשים יכולים לעשות בלי לחלל את השבת. אני לא חושבת שאתה יכול למנוע מפגשים שיש בהם גם הגעה למקום כלשהו בערב השבת ויציאה במוצאי שבת ובמהלך השבת פגישה, שיחה, דיון, סדנה, מסוג הדברים שנעשים במפגשים.
98. תוכנית הלימודים במתמטיקה
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שרת החינוך
ביום י"א בסיוון התשס"ו (7 ביוני 2006):
פורסם ב"הארץ" בב' בסיוון תשס"ו, 29 במאי 2006, כי תוכנית הלימודים במתמטיקה הנלמדת היום בבתי-הספר נכתבה לפני 16 שנה ואינה תואמת את הצרכים החדשים, וכי היום למעשה אין תוכנית לימודים מעודכנת במקצוע זה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן - מדוע משרדך אינו מעדכן את תוכנית הלימודים?
3. האם קיים נוהל לגבי עדכון תוכניות הלימודים במקצועות השונים?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
2-1. הדבר נכון בחלקו. בימים אלה יצאה לאור תוכנית לימודים מעודכנת במתמטיקה לבית-הספר היסודי. לגבי בית-הספר העל-יסודי – ועדת התוכנית נמצאת בשלבי הסיום של עבודתה, ואני מקווה שהתוכנית המעודכנת תצא לאור עוד במהלך שנה זו.
3. על-פי הנוהל הקיים, ועדת המקצוע היא זו המגדירה צורך בעדכון התוכנית. בהתאם להנחייתה ובליווי המפקח המרכז - המפמ"ר - על המקצוע, מוקמת ועדת תוכנית, שמתפקידה לקדם את הנושא, לרבות פיתוח חומרי למידה ודרכי הטמעתם במערכת.
על-פי הוראה שפורסמה לאחרונה על-ידי מנכ"ל המשרד שמואל אבואב, כל תוכנית לימודים שעודכנה ושאושרה תקפה לפרק זמן של חמש שנים לפחות.
100. בית-הספר בתפן
חברת הכנסת אורית נוקד שאלה את שרת החינוך
ביום י"א בסיוון התשס"ו (7 ביוני 2006):
פורסם, כי בעקבות הפסקת תמיכתו של התעשיין סטף ורטהיימר עתיד בית-הספר בתפן להיסגר, וכי תלמידי בית-הספר יצטרכו לחפש מקום לימודים אחר.
רצוני לשאול:
1. האם הפרסום נכון?
2. אם כן - האם יפעל משרדך למניעת סגירתו של בית-הספר, ואם כן – כיצד?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. משרד החינוך מוקיר ומעריך את הפעילות החינוכית הייחודית הנעשית בבית-הספר בתפן, ועל כן בית-הספר לא ייסגר.
2. מונתה ועדה פנים-משרדית שנתבקשה לפעול אצל סטף ורטהיימר ולקבל את הסכמתו לכך שבית-הספר יוכל להמשיך ולהתקיים במתכונתו הנוכחית שנה נוספת. במהלך תקופה זו יוקם מבנה קבע חדש שאליו יועבר בית-הספר. על הפרק – כפר-ורדים ו/או כרמיאל.
133. פיטורי מורים במעלות-תרשיחא
חבר הכנסת גאלב מג'אדלה שאל את שרת החינוך
ביום י"ח בסיוון התשס"ו (14 ביוני 2006):
נודע לי, כי בעקבות החלטת עיריית מעלות-תרשיחא להפריט את בית-הספר המקיף בתרשיחא ולהעבירו לרשת "אורט", הזמינה העירייה 55 מורים מבית-הספר לשימוע בנוגע לפיטוריהם.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן - האם יפעל משרדך למניעת הפיטורים, ואם כן – כיצד?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
2-1. מדובר במורים שהועסקו על-ידי הרשות המקומית ופוטרו עקב ההחלטה של בית-הספר המקיף בתרשיחא לעבור ולהיות שותף לרשת "אורט". המורים שפוטרו אינם עובדי משרד החינוך.
אני מודה ומתוודה שאני מתריעה זה שנים, שהפרטת החינוך והעברה לבעלויות יש בה תועלת, אבל בצדה סכנה רבה. הסכנה היא שהבעלויות אינן ניתנות כלל לפיקוח של משרד החינוך. הן מחליטות כיצד לפעול. יש לנו תמיכה ברשת "אורט". היא מפעילה זה שנים רבות בתי-ספר טובים. דרך אגב, נדמה לי שתרשיחא תרוויח מהמהלך. יש בית-ספר "אורט" מצוין במעלות, ואני חושבת שחייב להיות גם בית-ספר דומה בתרשיחא עצמה. אבל, לגבי פיטורי מורים ברשתות ובבעלויות, אני לא יכולה למנוע מהרשת לפעול על-פי שיקול דעתה. אנחנו תמיד פונים ומבקשים שבהחלפת בעלויות מקומם של המורים יישמר, ובוודאי זכויותיהם יישמרו, אבל אין לנו דרך למנוע החלטה של בית-הספר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
גברתי השרה, הבנתי מהתשובה שלך שמשרד החינוך לא מעורב.
שרת החינוך יולי תמיר:
נכון.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
איך זה יכול להיות? יש כאן אולי אי-הבנה. עיריית מעלות-תרשיחא החליטה להפריט את בית-הספר - לא הנהלת בית-הספר החליטה להפריט את בית-הספר. כאשר עירייה רוצה להפריט בית-ספר - ואנחנו קודם כול נגד הפרטה, הפרטה היא לא לטובת התלמיד ולא לטובת ההורים - אבל כאשר עיריית מעלות-תרשיחא רוצה להפריט בית-ספר, יש כללים ויש נהלים ויש שמירה על זכויות המורים ושמירה על בית-הספר. אני רוצה שהשרה תבטיח שמשרד החינוך ישמור שמירה קפדנית ואיתנה על הדברים האלה.
שרת החינוך יולי תמיר:
חבר הכנסת מג'אדלה, המורים האלה מעולם לא הועסקו על-ידי משרד החינוך. מה שקורה בחינוך העל-יסודי - המורים מועסקים על-ידי הרשות, והרשות היא זו שמחליטה איזה חוזה ועם מי היא חותמת. יש אומנם ארגוני מורים, ואם הפיטורים ייעשו שלא כדין גם אנחנו נזדעק וגם ארגוני המורים. חשוב להבין שהתהליך שמתקיים במדינת ישראל בשנים האחרונות מותיר בידי הרשויות את היכולת לפטר ולשכור מורים, וגם להחליט על בעלויות של בתי-הספר התיכוניים. מה שנעשה כאן, החליטה העירייה לעשות מהלך יחד עם "אורט", יהיה עכשיו בתרשיחא בית-ספר "אורט תרשיחא". במסגרת הזאת המורים שהעירייה העסיקה – לא אני העסקתי – העירייה היא זאת שאחראית לשמירה על זכויותיהם. אנחנו, כמובן, כפי שאמרתי, נפנה ונבקש שהכול ייעשה כדת וכדין והזכויות יישמרו, אבל לא אני המעסיק, לא אני המפטר, ולכן אני רק צד שיכול להביע דעתו אבל לא לנהל את המהלך הזה שמתנהל בין העירייה ל"אורט".
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מג'אדלה, שאלת וקיבלת תשובה מנומקת ומפורטת.
השר משולם נהרי:
אני רוצה להשלים למה הוא מתכוון. כשמשרד החינוך מתקצב את המערכת, יש לו גם מה לומר לגבי כל שינוי במערכת.
שרת החינוך יולי תמיר:
לכן אמרתי שיש לנו מה לומר כשאנחנו דורשים שהמהלכים האלה ייעשו באופן הוגן. אבל, השר נהרי, אתה יודע היטב עד כמה קצרה ידו של משרד החינוך, בגלל המבנה הזה, להכתיב את אופן שכירת המורים בחטיבות העליונות.
השר משולם נהרי:
אבל הוא נותן את הרשיון, ואם הוא לא נותן את הרשיון אין תקציב.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני לא מניחה שאנחנו נשלול מעיריית תרשיחא את האפשרות להקים שם בית-ספר "אורט", שהוא בית-ספר איכותי וטוב.
השר משולם נהרי:
זה דבר אחר.
שרת החינוך יולי תמיר:
אני חושבת שאנחנו נעמוד על כך שהתהליך כולו - - -
השר משולם נהרי:
שרשת "אורט" תעסיק, זה דבר אחר.
היו"ר מגלי והבה:
אני מניח שהשרה תעמוד על זכויות המורים.
שרת החינוך יולי תמיר:
אנחנו נפנה ונבקש שזכויות המורים יישמרו. לא הייתי מציעה להרחיק לכת עד כדי מניעת הפתיחה של בית-הספר בתרשיחא. אני חושבת שזה לטובת העיר, כי במקומות שהיא נכנסה אליהם, "אורט" אכן הועילה לחינוך בעיר.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו יכולים להעיד, השרה, שבאמת בית-הספר "אורט" במעלות הוא אחד הטובים באזור.
שרת החינוך יולי תמיר:
הוא אחד הטובים באזור.
173. הנפת דגל המדינה במוסדות חינוך
חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ שאל את שרת החינוך
ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006):
על-פי חוק הדגל והסמל (תיקון מס' 3), התשנ"ז-1997, על בניין או בחזית כל בניין של מוסד חינוכי מוכר צריך להיות מונף דגל המדינה. מבדיקה שערכתי התברר לי, כי החוק אינו נאכף באופן גורף בכל מוסדות החינוך.
רצוני לשאול:
מדוע חוק זה אינו נאכף במוסדות החינוך?
תשובת שרת החינוך יולי תמיר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
בחוזר מנכ"ל משרד החינוך מיום 1 במאי 2001 - תשס"א/9(א) - פורסמה הוראת קבע, המחייבת הנפת דגל המדינה בבנין הראשי בכל בית-ספר. עוד נקבע בהוראה, כי יש למנות בכל בית-ספר אחראי לביצוע ההצבה וההנפה של הדגל. הנחיה זו רועננה בחוזר מנכ"ל ביום 1 בספטמבר 2001 - תשס"ב/1.
הנחיות חוזר מנכ"ל מחייבות את המנהלים בבתי-הספר.
הצעה לסדר-היום
היערכות משרד החינוך לניצול ראוי של ימי החופשה
היו"ר מגלי והבה:
אנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: היערכות משרד החינוך לניצול ראוי של ימי החופשה - הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מאיר פרוש שמספרה 700. בבקשה. לרשותך עשר דקות.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החינוך, עמיתי חברי הכנסת, אנו מצויים עתה בעיצומה של חופשת בתי-הספר, מאות אלפי תלמידים שוהים מחוץ לכותלי מוסדות החינוך, וראוי שניתן דעתנו על תקופה זו משני היבטים: 1. כיצד נוכל למנוע מבני-הנוער מעשים שנקרא להם, בלשון נקייה ומנומסת, מעשים שליליים, כמו למשל - פחות אלימות, שמאפיינת, לצערנו, מחצית מהתלמידים, על-פי הנתונים של הסקרים; 2. האם ניתן לנצל את חופשת הלימודים, עד כמה שאפשר, להקניית ערכים שבעולם התורני ובעברית שורשית קוראים להם דרך-ארץ, תרבות והתנהגות בין אדם לחברו, וזאת בלי לפגוע בהנאת חופשת הקיץ.
אני מעלה את הנושא בפנייך, גברתי שרת החינוך, בגלל ההתרשמות של כולנו כי הגעת לתפקידך עם הרבה רצון לרענן את המערכת, וכדאי לחשוב גם על הנושא הזה של חופשת בתי-הספר, על הסכנות ועל הפוטנציאל החיובי, אף שהמערכת עמוסה במספיק בעיות שדורשות לכאורה פתרונות קודמים.
אדוני היושב-ראש, כולנו מזדעזעים מדי פעם כאשר מתפרסמות בתקשורת ידיעות על אלימות בבתי-הספר. אני מבקש להתמקד בעיקר בנושא כואב זה. כולנו זוכרים את הדוח האחרון שפורסם, ולפיו מחצית התלמידים בישראל מעורבים באלימות פיזית וחמישית מהתלמידים חוששים לביטחונם האישי. זהו דוח שהגיש פרופסור רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית, והוא נחשב למקיף ביותר שנערך עד כה במערכת החינוך. באותו דוח צוין, כי 22% מהתלמידים תיארו אלימות פיזית קשה שהסתיימה בפציעות, בין היתר, תוך שימוש בסכינים ודקירות מסוכנות. אינני מדבר על אלכוהול ועל הסמים, ירחם השם.
קראנו בימים אלה את ההמלצות של ועדת-עמית, ניצב בדימוס אריה עמית, למניעת אלימות בקרב הנוער, ובין היתר ממליצה הוועדה לכבות את הרמקולים במועדוני הבילוי מדי שעה, ולחייב את הנערים לצפות במשך חמש דקות בסרטון על הסכנות הכרוכות בשתיית אלכוהול. יש גם המלצות נוספות. אני שואל: אם ניתן לכבות את הרמקולים במועדונים בכל שעה כדי לבצע פעולה חינוכית, מדוע שלא נחשוב גם אנחנו על ניצול חופשת הקיץ של התלמידים למטרות חינוכיות רחבות, כמובן בדרך מושכלת ואפילו מתוחכמת, בעזרת יועצי חינוך, פסיכולוגים וכדומה.
אני מקווה שזה לא ייחשב לנו ליוהרה, חלילה, אם אומר שאנחנו, בחינוך החרדי, על-פי המסורת החינוכית שלנו, הלכנו לדרך יותר רדיקלית. אצלנו ממשיכה פעילות חינוכית ולימודית, בהיקף מצומצם יותר, כמובן, גם בחופשה. אין שחרור מלא ממשמעת חינוכית לימודית גם בימי הקיץ.
זה נותן לי הזדמנות אולי להסביר את תמצית השקפתנו החינוכית ואת המבדיל בינינו לבין החינוך הכללי, וזה מתחיל קודם כול בהתייחסות לילדים כבר בגיל הרך. יש המחשה מעניינת, כאשר חז"ל מספרים, ואנחנו יודעים שבזמן שבית-המקדש עמד על מכונו, היו בני העם כולו, אנשים, נשים וטף, מצווים אחת לשבע שנים לעלות ולהאזין לקריאת התורה מפי מלך ישראל. זו מצוות הקהל הידועה. נשאלת השאלה: האנשים המבוגרים באים ללמוד. הנשים, אף שפטורות ממצוות שהזמן גרמן, באות גם הן לשמוע הלכות. אבל הטף, מדוע הם צריכים לבוא למצוות הקהל? הרי הטף אינם מבינים, אז מדוע גם הם מצווים? מבארת התורה: "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה'". כלומר, גם אם עדיין אין ביכולתם להבין - ישמעו ולמדו. כך גם מקנים להם יראת שמים. בימינו היו אומרים בוודאי שהטף והילדים יספגו את החוויה, את ההתרשמות, את המאורע העצום.
חז"ל אמרו: "ולימדתם את בניכם לדבר בם" - מכאן אמרו, שכשתינוק רק מתחיל לדבר, אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה. ובכלל, לזהות בין דרך החיים של ההורים לזו של הילדים, מעלה גדולה וחשובה. בכך נוצר רצף של דורות המתחנכים באותו סגנון חיים ולאותם ערכים. הילד הקט המקבל את חינוכו התורני סופג לתוכו את אותה תורת חיים שבה נהגו אבותיו ואבות אבותיו, והוא, הילד, בעינינו חוליה נוספת ברצף של חוליות זהות ומתאימות המהוות יחד את השלשלת והבניין של תולדות האומה. לכן אנחנו מקדישים וממקדים את כל הווייתנו בחינוך הילדים שלנו ובדרך הייחודית לנו.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר על עיסוקי הציבוריים, ובתוכם, ואולי בראשם, בנושא החינוך - ביום אחד בשבוע הזה, המעט שעשיתי למען החינוך החרדי, וזה רלוונטי לנושא שאנחנו דנים בו, ואסביר בהמשך.
ביום שלישי שעבר, בלילה, השתתפתי בחנוכת מבנה חינוכי גדול של חסידי בעלזא במושב בית-חלקיה של המועצה האזורית נחל-שורק, שנבנה על-ידי משרד החינוך והתרבות. אכן, בעזרת משרד החינוך וגם בעזרתם של תורמים חסידים ואוהדים של כבוד קדושת האדמו"ר מבעלזא שליט"א, והיתה לי הזכות - אני מדגיש: הזכות - להיות השתדלן במשרד החינוך לקבלת המימון להקמת מבנה זה. מבחינתנו, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
למחרת, ביום רביעי בערב, השתתפתי בהנחת אבן פינה לתלמוד-תורה כלל-חסידי ביישוב אלעד. ראש המועצה, איש רב-פעלים, הרב צביקה כהן, הצליח לגייס מימון ממשרד החינוך לבניית המבנה. גם שם המבנה יהיה במימון משרד החינוך, כמו שאמרתי. זה עוד אירוע משמח שאנחנו מודים עליו לבורא עולם.
באותו יום, ביום רביעי בבוקר, היה לי דיון במשרד החינוך, ואספר בקצרה מה היה הנושא שעל סדר-היום. לפני שלושה שבועות השתתפתי בנצרת-עילית בחנוכת בית-הספר "שובו". גברתי השרה, מה זה "שובו"? זו שלוחה של מרכז החינוך העצמאי, שמיועדת לילדים שעלו מחבר המדינות, ילדים שלא ידעו מה זה יהודי ולא קראו בחייהם "שמע ישראל". העלו אותם במסגרת העלייה כאן לארץ, וחלקם גרים גם בנצרת-עילית. לחינוך העצמאי עם השלוחה שלו, "שובו", יש רשת בתי-ספר, וגם בנצרת-עילית.
ראש העיר מנחם אריאב, יהודי טוב, הסכים לבקשת הרב ליצמן ולבקשתי להעביר ל"שובו" מבנה ישן ששימש בעבר בית-ספר. מובן שאת המבנה הזה היו צריכים לשפץ, ובתרומה של מאות אלפי דולרים של משפחת פרל באנגליה שופץ המבנה. בהיותי שם, בנצרת-עילית, לפני שלושה שבועות בחנוכת הבית, נתבקשתי לפעול ליצירת תנאים ולקבלת רשיון על מנת שהמוסד החינוכי הזה "שובו" בנצרת-עילית יוכל להמשיך גם כבית-ספר תיכון.
לפני שאתעכב על המשך הדיון במשרד החינוך ועל הפער בעמדות שלנו ושל גורמי המשרד, אני מדגיש שזהו קציר של יום אחד בשבוע רגיל, והייתי יכול לספר, לו הזמן היה ברשותי, על שבועות רבים של עמל, גם של עמיתי, חברי הכנסת האחרים, שעות ולילות וימים שאנחנו עושים למען החינוך החרדי למען החינוך שתמציתו והווייתו מסירות נפש. אבל, אני חייב לומר שהחיים שלנו מאוד קשים. מה שמגיע לחינוך הכללי מכוח החוק אנחנו צריכים - סליחה על הביטוי - "לירוק דם", להיות שתדלנים כדי לקבל זאת. לנו עושים טובות. אנחנו צריכים לעבור יום-יום ושעה-שעה את נתיב הייסורים במדינת היהודים.
כאן אני חייב להודות שהיחס של השרה תמיר הוא, איך נאמר, קצת יותר אנושי בהשוואה לקודמיה בתפקיד, במיוחד שניים מהם. השרה תמיר מגלה יחס - זה נשמע אולי איום להתנסח כך - יותר אנושי ויותר פתוח. אפילו עוד לפני שהיא נבחרה לתפקיד, אנחנו זוכרים לטוב את עמדתה האמיצה בנושא ההזנה לילדי ביתר-עילית.
אבל, מדוע אני צריך להתחנן שמשרד החינוך יתאמץ, אולי היה צריך לעשות מאמץ ועדיין המאמץ לא הושלם, כדי שיאשר לבית-הספר "שובו" בנצרת-עילית להפעיל תיכון? עבור מי ביקשנו? עבור בנים ובנות שההורים שלהם כבר לא ידעו מיהדות, כי הקומוניזם עקר את הדת בברית-המועצות לשעבר. "שובו" מקרב אותם ליהדות כאן במדינה. אינני רוצה לתת יותר מדי מחמאות לשרת החינוך, כדי לא לקלקל לה במחנה הפוליטי שלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
זה בסדר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו לא מבקשים חסד. אנחנו לא מבקשים פריווילגיה. אנחנו מבקשים שוויון בתקציבים והתחשבות בייחודיות שלנו.
באותו דיון במשרד החינוך לפני שבוע ביקשתי הכרה לתלמוד-תורה ביישוב קדומים, מכיוון שלהורים קשה לשלוח את הילדים הקטנים מקדומים ליצהר, שם כן יש תלמוד-תורה. מה גם שמדובר במספר תלמידים בכיתה א', שרק לפני חמש שנים למספר זה של תלמידים בתלמוד-תורה בירושלים משרד החינוך היה נותן הכרה, והיום משרד החינוך לא רוצה לתת הכרה לתלמוד-תורה בקדומים, כאשר יש סכנה לנסוע מקדומים ליצהר או הפוך, מיצהר לקדומים.
רשימת הבקשות האלה ארוכה. כך היה לי באותו יום ובאותו רגע ויכוח קשה על היתר לפתיחת ישיבה ביישוב בית-אל כהמשך לתלמוד-תורה "שער השמים".
בכל רחבי העולם המערבי מושקע היום מאמץ פיננסי גדול בהקניית חינוך מיוחד למיעוטים: בארצות-הברית - לשחורים, לדוברי הספרדית ולאינדיאנים, באנגליה - להודים, בגרמניה - לטורקים, ובצרפת - לצפון-אפריקנים, כי העולם מכיר בזכותו של מיעוט לחנך את ילדיו בשפתו ועל-פי מורשתו. זוהי זכות אלמנטרית בכל מקום שבו מכבדים את חירויות האדם. וכאן? האם כאן, במדינת היהודים, לאחר שהובטח על-ידי בן-גוריון לרב לוין שכל הורה יוכל לחנך את ילדיו לפי מצפונו, לא תוכר זכותם של החרדים לחנך את ילדיהם ברוח המסורת והמורשת העתיקה?
אני אומר בכלל: באיזו גישה אפשר בכלל לדרוש ולאכוף על הכול חינוך שעוד לא הוכח כי הוא מתאים לרוב, אבל ודאי שאינו הולם את כלל הציבור? ההתנכרות הזאת, מרובת השנים, לזכותה של אוכלוסיית מיעוט להמשיך בדרכה החינוכית הייחודית, אותו חינוך שהיא רואה בו חזות הכול - ההתנכרות הזאת מקוממת, כי היא נובעת מתמהיל של התנשאות ואולי דברים אחרים.
אדוני היושב-ראש, אני מסכם. הוויכוח על החינוך החרדי ועל עצמאותו לא החל היום. הוא עמד על הפרק מראשית שנות המדינה. היהדות החרדית שילמה שנים ארוכות מחיר כבד של אפליה והתנכרות בגלל רצונה הלגיטימי לשמור על עצמאותה המוחלטת, ועצמאות פירושה: אנחנו רוצים להמשיך בדרכנו, לקבל את הנחיותיהם של מנהיגינו הרוחניים, הרבנים, ואיננו רוצים תוכניות שונות שבאות להכתיב לנו. אצלנו לעולם לא יהיו, חלילה, תכנים של סיינטולוגיה, שכפי שפורסם מאות בתי-ספר אימצו תוכנית של כת זו. אצלנו, ברוך השם, אין אלימות וסכינים, כי אצלנו יש "ראשית חוכמה יראת ה'" ו"אם אין יראה אין חוכמה".
היו"ר מגלי והבה:
נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני מסיים.
גברתי השרה, במערכת החינוך שלנו מחנכים לערכי יסוד כמו דרך-ארץ. חינוך הילדים שלנו, שהוא בבת עינינו, עמד במבחן הדורות וקיים אותנו כעם. על נפשות ילדינו אנחנו מוכנים גם למסור את נפשנו. אין כאן מקום לוויתורים, לאיזונים ול"פתיחות", כי יהודים אנחנו - ונקדש על כך שם שמים.
אדוני היושב-ראש, אני חייב תשובה על השאלה: מה לכל זה ולחופשת בתי-הספר? אולי זה יישמע נאיבי מצדי, אבל, גברתי השרה, אם ועדת-עמית ממליצה על עריכת הפסקות במועדוני בילויים כדי להציג לנוער באמצעים ויזואליים ואחרים מסרים חינוכיים, ואם זה לא נשמע מרחיק לכת - אז מדוע שלא יאמץ משרד החינוך את דרך החינוך החרדי לגבי חופשות הקיץ, כלומר לא חופשה מוחלטת ולא התרת כל רסן ומשמעת, אלא שילוב של מסרים חינוכיים ואפילו קצת השתלמויות בלימודים, והעיקר הקניה של ערכים יהודיים?
אני מציע לשרת החינוך לתת על כך את הדעת במסגרת מאמציה לרענון המערכת הכללית. תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
הרצאה מאלפת.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת פרוש. אני מזמין את שרת החינוך להשיב על ההצעה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אדוני היושב-ראש, הרב פרוש, חברי חבר הכנסת פרוש, האמת היא שאני מודה ומתוודה שיצאתי קצת מבולבלת מתוכן הנושא לדיון, כי התחלנו בחופשה וסיימנו ביהדות. אנסה להשיב על מגוון הדברים שהוצג בדבריך, שהיו אכן מעניינים ומרתקים.
באשר לחופשה, אנחנו נערכים כמיטב יכולתנו. אני מודה ומתוודה שהייתי שמחה להיות מתוקצבת בצורה כזאת שתאפשר לי להחזיק את בתי-הספר פתוחים בימי החופשה. בכל המקומות בעולם שאני מכירה, שיש בהם התמודדות עם בעיות שדיברנו בהן - אלימות, סמים ושעמום, שגם הוא בעיה, וסתם הסתובבות ברחובות של ילדים שאין להם מענה אחר - יש נכונות להחזיק בתי-ספר פתוחים והדבר מתוקצב. דרך אגב, במדינות רבות מעבר לים ממשיכים גם במהלך הקיץ להעניק לילדים הדרכות, ספריות ומזון כדי להקל על הילדים שזקוקים לכך.
לצערי, משרד החינוך איננו מתוקצב אפילו באופן חלקי על מנת לקיים את הפעילות הזאת. יש פעילות בחברת המתנ"סים, שם נעשית עבודה נפלאה – אני אחזור ואומר גם מעל במה זו, שזו אחת הסיבות להתנגדותי הנחרצת להפרטת המתנ"סים, אני חושבת ששם תיעשה במהלך הקיץ פעילות טובה. תנועות הנוער, על כל מגוון הפעילויות שלהן, תעשינה, כמובן, פעילות טובה, אבל אני הייתי שמחה לו היו לי משאבים להרחיב את הפעילות הזאת ולתגבר אותה.
אשר לסוגיה השנייה שהעלית, הרב פרוש, אני מוכרחה להגיד שנדהמתי מהדרך שבה תיארת את הדברים, ואני אומר לך מדוע. האם רוצה הציבור החרדי במדינת ישראל להשוות את עצמו לציבור האינדיאני באמריקה? נדמה לי שעולם הדימויים שהשתמשת בו כאן - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
שרת החינוך יולי תמיר:
- - היה מתמיה. כי ראה נא: אם ניקח את הדוגמה שהצגת בפנינו ונהפוך אותה לאבן יסוד ביחסנו לציבור החרדי, נדמה לי שיקומו לא מעטים, אולי אפילו אני אהיה ביניהם ואומר שיש פה החמצה, ואולי אפילו טרגדיה היסטורית, של אי-הבנת מהותו של המיעוט בחברה דמוקרטית, ואולי גם אי-הבנה של מהותה של ישראל כחברה יהודית ודמוקרטית.
אבל, אני אומר לך יותר מזה, הרב פרוש: כל אחת ממערכות החינוך האלה – ואני מכירה אותן היטב, כי בתחום התמחותי האקדמית עסקתי שנים רבות בנושא של חינוך של מיעוטים במדינות לאום – כל אחת מהמערכות האלה מחייבת את עצמה בראש ובראשונה לשלושה כללים, שאתה, נדמה לי, לא תשמח להם: תוכנית ליבה, מחויבות מוחלטת ללמד אזרחות, מה שנקרא civics במדינות הים, ונכונות חד-משמעית להיות כפופה לפיקוח ממלכתי. שלושת הגורמים האלה, אם אינני טועה – ונדמה לי שאני מכירה לא מעט את המערכת שאתה אמון עליה – לא עומדים במרכז ההוויה שלכם, ואתם מתנגדים להם התנגדות מרה.
לכן, השאלה איך אנחנו מתייחסים היום אל החינוך החרדי, היא שאלה שנשארה פתוחה. שנים רבות היא לא קיבלה מענה. אולי יהיה לנו אומץ פעם לשבת ולדון בה. אחת הסיבות לכך שיש קשיים הולכים ומצטברים היא, שמעולם במדינת ישראל – בוא נודה על האמת, גם אני וגם אתה – לא היה אומץ לשים את השאלה על השולחן ולדון בה. וכל עוד לא דנים בה, ואנחנו תמיד הולכים בדרכים עוקפות, גם הפתרונות הם תמיד עוקפים ולא רצויים. דרך אגב, אינני חושבת שזה לטובת הציבור החרדי או לטובת הציבור החילוני או לטובת כלל מדינת ישראל שפיתחנו לנו מנהג כזה. אבל זה המנהג הרווח במקומותינו, כך ירשתי את המשרד וכך המצב.
לגבי הסוגיות הספציפיות שהעלית: משרד החינוך יצטרך – ואני עומדת יום-יום בפני הסוגיה הזאת. אני שמחה שחברי גאלב מג'אדלה מגלה עניין ונשאר פה, כי את אותה סוגיה שאתה מעלה הנוגעת לבית-הספר "שובו", העלו בפני לגבי בית-ספר ביפו היום. ואני אומרת, ראו: זאת החלטה עקרונית שהמדינה צריכה לקבל. אם בתי-הספר הפרטיים שקמים היום למכביר – אני מקבלת עשר פניות כאלה ביום - לכל אחד מהם אני אבנה בית-ספר, אחד זה מפני שהוא ערבי-נוצרי, אחד מפני שהוא חרדי, ואחד מפני שיש לו אורחות דמוקרטיים – דרך אגב, כולם, אין לי התנגדות לאף אחד מהם – בתוך כמה שנים לא יהיה פה חינוך ציבורי. יכול להיות שאתה תאמר שזה לרוחך, אני לא חושבת שזה לרוחי.
אז בתוך הבלבול הגדול שאנחנו שרויים בו - אני מקווה שיהיה לי הפנאי. אני אגמור את התהליך האין-סופי של התמודדות תקציבית, ויהיה לי הפנאי לדון – צריכה להיות פה חשיבה מסודרת. עד שזה יקרה, יודע אדוני הרב שעמדתי היא חד-משמעית: אותו כלל יחול על כולם. מה שאני אחליט לגבי בית-הספר של "שובו", אני אחליט לגבי בית-הספר הערבי ביפו ולגבי בית-הספר שפנה אלי עכשיו בהרי-יהודה. כלל אחד לכל ילדי ישראל. אני מקווה שנמצא את הפתרון הטוב ביותר לבעיות האלה. כרגע, נפעל לפי כללים אוניברסליים שיחולו על כולם. יש מקרים שזה יפעל לטובתך, יש מקרים שזה יפעל לטובתו, יש מקרים שאף אחד לא יאהב את זה, אבל אני, כלל אחד יהיה לי, למען כל ילדי ישראל. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשרה. מה את מציעה, גברתי?
שרת החינוך יולי תמיר:
אם אנחנו הולכים לדון בעניין החופשה, נדמה לי שאמור להיות דיון על זה בוועדת החינוך של הכנסת, אם אינני טועה. אם יתקיים, או התקיים כבר דיון.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
בוועדת החינוך?
שרת החינוך יולי תמיר:
כן.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני רוצה לצרף את זה, כי אני גם רוצה להיות שותף בזה.
היו"ר מגלי והבה:
אז אתה מבקש שזה יועבר לוועדה.
שרת החינוך יולי תמיר:
אין לי שום התנגדות לקיים דיון.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני הצעתי מליאה, אבל אם השרה מציעה ועדה, אני מוכן לקבל את הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
השרה אומרת שיש דיון.
שרת החינוך יולי תמיר:
במליאה – מה שיחליט חבר הכנסת פרוש, אין לי שום התנגדות לדיון כאן או שם.
היו"ר מגלי והבה:
אז ועדה?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - - לוועדה, אני בעד הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשרה. מכיוון שיש הצעה אחרת, בבקשה ניתן לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה לשאול או להציע.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות שהיום למדתי דברים חדשים, השכלתי במעט, והיה שווה וכדאי להישאר במליאה, גם מכבוד הרב וגם מכבוד השרה. אבל אני רוצה להציע, גברתי השרה, לנושא היערכות משרד החינוך לניצול ראוי של ימי החופשה, למסלול אחד ספציפי: הקייטנות שמתקיימות. אולי גברתי השרה תואיל להתייעץ עם משרדה, או לחשוב עם משרדה, להקים מטה מיוחד למעקב אחר מפעל הקייטנות, כי לדעתי – ואין מקום להרחבה – שווה לצאת מהשגרה ופעם אחת להקים מטה מעקב לנושא התנהלות הקייטנות לילדינו בקיץ.
היו"ר מגלי והבה:
מה הצעתך, אדוני? אתה רק מייעץ?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מעקב שוטף.
היו"ר מגלי והבה:
מעקב שוטף. אוקיי, בסדר.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני מציע שהקיץ הזה ילדינו יחזרו הביתה בשלום.
היו"ר מגלי והבה:
אז אתה מציע לוועדה או למליאה?
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מצטרף להצעה לוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. אם כך, אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצבעה. אז את מציעה ועדה?
שרת החינוך יולי תמיר:
כן.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט.
חברי הכנסת, תם סדר-היום, ואני רוצה להודות לכל חברי הכנסת ולשרה הנמצאים. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט' בתמוז התשס"ו, 5 ביולי שנת 2006. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:47.