דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות התקפת המחבלים על מוצב צה"ל בגבול רצועת-עזה 9 דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של העיתונאי לוטפי משעור, זיכרונו לברכה 10 הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה ובל"ד--חד"ש--רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 11 א. אוזלת ידה המתמשכת של הממשלה בטיפול בעוטף-עזה; 12 ב. פעולת צה"ל בעזה שגרמה למותם של אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע 12 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 12 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 14 השר יעקב אדרי: 19 גדעון סער (הליכוד): 25 גדעון סער (הליכוד): 25 יואל חסון (קדימה): 26 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 27 דוד אזולאי (ש"ס): 28 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 30 שרה מרום-שלו (גיל): 32 יעקב כהן (יהדות התורה): 33 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 34 מוחמד ברכה (חד"ש): 36 ואסל טאהא (בל"ד): 37 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 38 רן כהן (מרצ): 41 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42 מזכיר הכנסת אריה האן: 42 החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005 43 מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 43 ראובן ריבלין (הליכוד): 44 גדעון סער (הליכוד): 46 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 48 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 50 עזמי בשארה (בל"ד): 51 מנחם בן-ששון (קדימה): 52 שאילתות ותשובות 53 101. פיצויים ללולני הדרום 53 צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשס"ו-2006 55 שר האוצר אברהם הירשזון: 55 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 56 דב חנין (חד"ש): 57 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 58 יעקב מרגי (ש"ס): 59 עזמי בשארה (בל"ד): 60 חיים אורון (מרצ): 61 חיים אורון (מרצ): 63 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 63 יעקב כהן (יהדות התורה): 65 אבשלום וילן (מרצ): 65 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 68 גדעון סער (הליכוד): 69 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 71 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 72 גלעד ארדן (הליכוד): 73 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 76 דב חנין (חד"ש): 77 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 78 הצעות לסדר-היום 85 הרפורמה המוצעת על-ידי שרת החינוך 85 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 85 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 87 שרת החינוך יולי תמיר: 88 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 90 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 90 הצעה לסדר-היום 90 אי-העברת תקציבי תרבות תורנית ממשרד החינוך 90 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 91 שרת החינוך יולי תמיר: 92 נסים זאב (ש"ס): 94 הצעה לסדר-היום 95 אי-ישום החלטות ועדת-וינוגרד בדבר הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה 95 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 95 שרת החינוך יולי תמיר: 97 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 101 מוחמד ברכה (חד"ש): 101 רונית תירוש (קדימה): 102 שרת החינוך יולי תמיר: 102 הצעה לסדר-היום 103 לימודי הדת והחינוך האסלאמי/הנוצרי בבתי-ספר ערביים 103 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 104 שרת החינוך יולי תמיר: 105 מוחמד ברכה (חד"ש): 107 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 107 הצעה לסדר-היום 108 היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ז 108 רונית תירוש (קדימה): 109 שרת החינוך יולי תמיר: 112 שאילתות ותשובות 114 15, 268. בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב 114 עדכון אחרון: 18.7.06 דברי הכנסת יא / מושב ראשון / ישיבות כ"ז-כ"ט / ל' בסיוון – ב' בתמוז התשס"ו / 28-26 ביוני 2006 / 11 חוברת י"א ישיבה כ"ז הישיבה העשרים-ושבע של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ל' בסיוון התשס"ו (26 ביוני 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ל' בסיוון התשס"ו, 26 ביוני 2006. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - הגבלת מספר התלמידים בגן חובה ובכיתה בבית-ספר יסודי), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם וגדעון סער; הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה בחינוך הרגיל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק בית-העצמאות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפרים סנה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב שיש בו קטינים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - תסקיר השפעה על התחבורה ובטיחות התנועה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון - שבוע הלימודים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק ביקורי תלמידים בירושלים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק איסור כניסת גורמים מסחריים לבתי-ספר, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות יהדות רוסיה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - דיווח על קליטת תלמידים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - נציבות קבילות חיילים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק המרכז להנצחת ההעפלה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפרים סנה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון רמזורים במספר סידורי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון - איסור החזקת נשק על-ידי תלמיד במוסד חינוך), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הגנה על עובדים (חושפי עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון - עונשין ותרופות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הספורט (תיקון - מוסדות שיפוט פנימיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - ביטול תשלומי הורים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הכנסת (תיקון - אשרור אמנות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק דיווח על מצב הבטיחות בבתי-הספר בישראל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת נשים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת עמירה דותן; הצעת חוק הרשות הממלכתית לתרבות ואמנות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון - התפלגות של סיעה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון - פיקוח על מחירי מצרכים המיועדים לתינוקות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - חובת אזהרה לעניין השימוש בטלפון נייד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (תיקון - שוויון בהעסקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון - הקצאה שוויונית לאוכלוסייה הערבית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון - נציג ערבי בוועדת ערר), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון - קביעת יעד אבטלה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הלוואה אפותיקאית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הספורט (תיקון - הקצאת תקציב הולמת), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק המים (תיקון - שמירה על מקורות המים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 9) (תיקון - תגמול לאחר פטירת נכה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק קביעת אזורי עדיפות, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003) (תיקון - קצבת זיקנה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק נסיעת חיילים ברכבת ישראל ובאוטובוסים ציבוריים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס להכנסות קשיש וניכוי הוצאות שכר דירה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק המכס, הבלו ומס הקנייה (ביטול פטור מיוחד) (תיקון - פטור לעיוור), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בשל טיפול רפואי וטיפול שיניים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי ריבית בגין משכנתה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עידוד העסקת עובדים ישראלים בענף החקלאות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק התקנת אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון - פרסומות וקדימונים מזיקים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - איסור מפגש עם חבר בארגון טרור), מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - כשירות חבר ועדת הבחירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק מאבק באנטישמיות (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת הענישה על עבירות בהשפעת אלכוהול), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק בחירות לגופים ציבוריים (תיקון - הגבלת כהונת יושב-ראש ועד עובדים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - גיל פרישה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק-יסוד: משאל עם, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - איסור פרסום סקר בחירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 13) (תיקון - המשך שידורי חדשות מקומיות ותוכניות מקומיות בענייני היום), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - הבטחת זכויות עובדים בהפרטה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי לסטודנטים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לסטודנט), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - איסור עבודת יולדת במשמרות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליכי גבייה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית תשלום מס), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון - פטור מתשלום מס לבני נוער), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון - הרחבת תחומי הנחות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס לתרופות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק עדכון הפנסיה למבוטחים בקרן פנסיה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק פנסיה חובה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - שמירת סודיות רפואית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - שמירת סודיות רפואית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השתתפות בהוצאות טיפול בילדים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השתתפות בהוצאות טיפול בילדים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון - הזכות לפיצויי התפטרות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - עובד זר בתחום הסיעוד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק איסור הוספת פלואוריד למי השתייה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הסדר הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון - עונשין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת עמירה דותן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת קולט אביטל, רוחמה אברהם וגדעון סער וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - עקר בית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (גז הצחוק), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק שותפות יישובים באזורי תעשייה מרחביים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק האזרחות (תיקון - מעמד של ילד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון - הטלת קנס בגין עבירות על תקנות איכות הסביבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון - בוררות חובה בשירותים ציבוריים הנשלטים על-ידי מונופולים ממשלתיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת העונש המזערי בעבירות מין), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אפרים סנה ועמירה דותן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - הגבלת תשלום עבור זמן אוויר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - חובת מתן תלוש שכר לעובד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון - קצבת שאירים ליתום), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - זכאות לדמי מחלה מלאים מהיום הראשון להיעדרות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - חישוב התגמול למשרתים במילואים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק ועדות רפואיות (מזכיר ועדה וחובת גילוי מידע), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - תגמולים למשרתים במילואים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - הארכת תקופת הזכאות לקבלת פיצוי בגין פגיעה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק שירותי דת במערכת הביטחון, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הרכב המחלקה לחקירות שוטרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון - העלאת אחוז החסימה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - גמלת ניידות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - ניהול פרוטוקול על-ידי ועדה מקומית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – אי-רציפות ימי אשפוז), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון - הגנה וטיפול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מענק לחייל שהשתחרר משירות קבע ועבד בעבודה מועדפת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (התקנת מפות התמצאות בכניסה לערים, בתחנות מרכזיות, במרכזי הרשויות ובצומתי תחבורה ציבורית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק פינוי יישובים במסגרת הסדר מדיני, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הגבלת כהונה של מנהלי בתי-חולים ואחיות ראשיות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - תחולת החוק על מי שחדל להיות חייל), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון - ביטול הוראת השעה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - רישום שעות עבודה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - הכללת השירות הלאומי בוותק), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון - מימון השלמת השכלה תיכונית בעת שירות חובה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - איסור פגיעה בקידום תעסוקתי מקצועי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק עידוד התנדבות (סיעוד ושיקום ביתי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - סייגים לזכאות למלגה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - שירותי בריאות השן לתלמידים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - טיפול בזמן סביר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליכי גבייה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נאות-קדומים - השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל על שם הנשיא החמישי יצחק נבון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון - בוררות חובה בשירות הציבורי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - מתן טיפול שיניים ושיקום הפה לילדים שעוברים טיפולים אונקולוגיים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר ויורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון - ביטול החוק), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רשות השידור (תיקון - ביטול אגרה ומימון באמצעות תקציב המדינה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - מחירים באזור סחר חופשי באילת), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מרכזי טיפול בנושא הפרעות אכילה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר ויורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - רכב כנכס שאין מופקת ממנו הכנסה חודשית), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר ויורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - שינוי שם המוסד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - מימון הפסקת היריון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות שפיטה לפי פקודת הסמים המסוכנים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון - פיקוח על מוצרי מזון בריאותיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה מיוחדת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק רשות השידור (תיקון - פטור מתשלום אגרה לחייל בודד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תקצוב "גלי צה"ל"), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת תעבורה (איסור נהיגה בשעת לילה מאוחרת לנהגים חדשים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עבודה מועדפת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת זוג), (תיקון - תקופת היעדרות נוספת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הכרזה על סם מסוכן), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת שלמה ברזניץ; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - עובד זר בתחום הסיעוד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פטור לסטודנטים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק אחזקת כבישים ראשיים ברשויות המקומיות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון - השתתפות בשכר לימוד ללוחמים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עבודות מלצרות, טבחות, תחזוקה וניקיון באולמות ובגני אירועים כעבודה מועדפת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - הגבלת פיטורים של אשה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (אישור ועדת הכלכלה להוראות ניהול בנקאי תקין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת משה כחלון. תודה רבה. דברי יושבת-ראש הכנסת בעקבות התקפת המחבלים על מוצב צה"ל בגבול רצועת-עזה היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הכנסת מרכינה ראש בכאב לזכר שני לוחמי צה"ל, סגן חנן ברק וסמל ראשון פבל סלוצקר, זיכרונם לברכה, שנפלו בהתקפת חוליות המחבלים על מוצבם בגבול רצועת-עזה. אנו שולחים מכאן את תנחומינו למשפחות השכולות. אנחנו דואגים וחרדים לגורלו של החייל גלעד שליט, שנחטף אתמול באירוע הדמים. אנחנו מתפללים ומייחלים לחזרתו הביתה בריא ושלם. דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של העיתונאי לוטפי משעור, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, לעניין אחר. אולי אם היו מקשיבים למשנתו של האיש הזה, היינו בכל זאת חוסכים אירועי דמים בשני הצדדים. בשבוע שעבר הלך לעולמו עיתונאי אמיץ וערבי גאה, לוטפי משעור, זיכרונו לברכה. בשל משמעות פעילותו לקירוב הלבבות, חשבתי שכדאי שנאמר עליו כמה מלים. ברשותכם, אני רוצה להעלות קווים לזכרו. ביום חמישי הייתי בביתו, ורעייתו וידה הראתה לי איך הוא שמט את העט לנצח תוך כדי כתיבת מאמר המערכת, ממש כך נפל. הוא נפטר בעת שכתב בביתו, בנצרת, את מאמר המערכת השבועי שלו לעיתון "א-סינארה". לוטפי היה המייסד והעורך של עיתון, שהפך בית-יוצר לעיתונאים ערבים רבים. הכרתי את האיש הזה אישית ואהבתי אותו. הוא היה אדם בעל כוח פנימי רב-עוצמה. בתקופה האחרונה של חייו הוא נאבק במחלה ממארת שקיננה בגופו עד שהכניעה אותו. היה לו מסר, שאולי אנחנו צריכים להקשיב לו: אין מריבה בעולם שאין פשרה בצדה. אין מחלוקת שאין לה פתרון. אין מציאות אנושית, קשה ככל שתהיה, שאנו רשאים להתעלם ממנה בלי לטפל בה. הוא נולד למשפחה ערבית נוצרית בעיירה הגלילית ראמה, ולמד באוניברסיטת חיפה. האהבה הגדולה שלו היתה העיתונות הכתובה, ולה הוא הקדיש את חייו. הוא עמד בנקודת המפגש שבין הערבים ליהודים. חלק מחברי הכנסת שיושבים כאן עכשיו הכירו אותו אישית. הוא היטיב לראות את המציאות הזאת מבפנים. היה לו עט שנון, ובעט השנון שלו הוא בחן את החולשות של החברה הישראלית והערבית ותבע את תיקונן. הוא היה אזרח נאמן למדינה, ששאף להשתלב בחברה האזרחית, אבל לא להיטמע בה. הוא חתר להגיע ליעד, שהמשפט שאולי מתאים לו ביותר הוא: להיות שווים, אבל שונים. שוויון אזרחי מלא, תוך שמירה על זהות של קולקטיב לאומי. הערבים רוצים להשתלב, הוא הסביר, אבל לא להידחק לשוליים. כעיתונאי הוא ראה את עצמו כשליח ציבור נאמן של המגזר הערבי, שכוחו היה גם בכתיבתו. האיש היחיד והמיוחד הזה היה הבריח המחבר בין יהודים לבין ערבים. הוא לא אתנו. וככזה נזכור אותו - הוא היה הישראלי הכי ערבי שהכרתי והערבי הכי ישראלי שהכרתי. הוא לא ויתר, הוא לא עשה הנחות לאף אחד – לא לפלסטינים ולא לישראלים. אם היה צריך, הוא גם הסתכסך עם קהילתו שלו. הוא יחסר לנו. אנחנו שולחים מהכנסת תנחומים לאלמנתו וידה היקרה, לבנותיו יארה ווריה ולבני המשפחה. יהיה זכרו ברוך. מצד אחר של העניין, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אני רוצה לספר לכם שקיבלתי מכתב תודה והערכה לכם, חברי הכנסת. כותב לי ראש עיריית תמרה, עאדל אבו-אלהיג'א: "ברצוני להודות לך ולכל חברי הכנסת דרכך, מקרב לב, בשמי ובשם תושבי העיר תמרה והורי הקטינות" – אני חושבת שיכולנו לסמן "וי" ליד מעשה שהכנסת הזאת עשתה; שתי התינוקות היו כאן, נמצא להן פתרון, אני מקווה שהן בדרך לבריאותן, נמצא הכסף – "על קיום הדיון במליאת הכנסת ופנייתכם לציבור בישראל לתרום מכספם למען הטיפול באותן קטינות מהעיר תמרה. כל זה מראה על ההתייחסות האנושית וההומנית שלך ושל חברי הכנסת בישראל. אני רוצה להדגיש בפנייך שהתייחסות אנושית ברמה זו מראה על כבוד האדם כאדם, וזה יכול לחזק את התקווה לחיים משותפים בין יהודים לערבים. אני מודה לך ולכל חברי הכנסת, ונקווה להרבה בריאות לך ולחברי הכנסת. תקוותנו לחיים שלווים ובריאים לכל תושבי המדינה". מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה, וזה בעזרת הרבה אנשים טובים, אבל זה לא אומר שמסע התרומות ייפסק. היו"ר דליה איציק: כל מי ששומע אותי עכשיו - עדיין זקוקים לכסף. כל מי ששומע עכשיו ויכול לעשות מעשה טוב ולפתוח את כיסו, מתבקש לעשות כך. תודה לך על ההערה, חבר הכנסת ברכה. הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה ובל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. אוזלת ידה המתמשכת של הממשלה בטיפול בעוטף-עזה; 2. פעולת צה"ל בעזה שגרמה למותם של אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הראשון על סדר-היום: הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה ובל"ד--חד"ש--רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה. נתחיל עם הצעת האי-אמון שהגישו סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה: אוזלת ידה המתמשכת של הממשלה בטיפול בעוטף-עזה. בבקשה, חבר הכנסת צבי הנדל, המיקרופון שלך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מצטרף ליושבת-ראש הכנסת ושולח מעל במה זאת תנחומים לשתי המשפחות בשם כולנו, אני מאמין - גם למשפחתו של סמל ראשון פבל סלוצקר וגם למשפחתו של סגן חנן ברק, שניהם בני 20, צעירים בתחילת דרכם, לצערנו, סוף דרכם. כולנו נושאים תפילה לחזרתו של רב"ט גלעד שליט, שנחטף, ואנחנו מקווים שיחזור בריא ושלם. אני חייב להודות שגברתי היושבת-ראש ביקשה מאתנו לשקול אולי שלא לדון בהצעת האי-אמון, כי יש רגעים בחיים של מדינה, של אומה, שצריך לשלב ידיים ולעמוד בחזית אחת. אחד הרגעים הוא באמצע מלחמה. היה דיון אצלנו בסיעה והיו התלבטויות, אבל חלק מאתנו שמע את ראש הממשלה בוועדת החוץ והביטחון, ומאחר שהנושא שלנו לאי-אמון הוא בדיוק אוזלת ידה של הממשלה בטיפולה בביטחונם של יישובי עוטף-עזה – ההתנהלות השחצנית, אני ואפסי עוד, שכנעה אותנו שאם היה לנו אי-אמון בממשלה עד היום, אז מהיום הוא כפל כפליים. אוי לה למדינה שאלה מנהיגיה. זה מה שיש לו להגיד לחברי כנסת ביום ששניים מהבנים נרצחו ואחד חטוף. אבל אולי הוא יגדל, הוא עוד צעיר. לצערי הגדול, ביום כזה - אמרתי ואני חוזר ואומר - הייתי מצפה, היו מצפים הרבה יהודים טובים, שבלי לשנות דעה, מותר שלאדם תהיה דעה, מותר שיהיו חילוקי דעות, אבל מותר להתנצל בפני מתיישבי חבל-קטיף שגורשו ממקומם. ביום כזה, שבו קורה מה שקורה, בחודש כזה, או בימים כאלה, שבהם קורה מה שקורה בעוטף-עזה ובעיקר בעיר שדרות - ולבי אתם, והלוואי שבעזרת השם גם את זה נצליח סוף-סוף למגר - היה ראוי שראש ממשלה יגיד: תשמעו, לי יש דרך משלי ואני חושב שאנחנו צריכים ככה וככה. כיבוש, וכל מיני מלים מפוצצות, שלא מן העניין, אבל זכותו. אבל, אני מתנצל, כי כל מלה שאמרתם, לצערי הגדול, ספוגה בדם של ילדינו, מהימים האחרונים, ובפחד של ילדי שדרות. והקיבוצים מסביב, שרק לא רוצים להחצין - אצלם יש צניעות. הם שייכים - אנשי שמאל, הם לא שחצנים. הם לפחות שותקים, מקבלים את זה בשקט. אף שלא אחד מהם אומר לי, כמעט כולם: לא לזה פיללנו. כשאמרו לנו שההתנתקות תיתן לנו לגיטימציה לביטחון בדרום, ואוי למי שירים את ידו על מדינת ישראל אחרי שלא יהיה יהודי אחד בחבל-עזה, לא יהיה שום חשבון אצלנו - לא לזה פיללנו, אמרו לי הקיבוצניקים. עכשיו הם יושבים בשקט, כי הם תמכו, הם הפגינו. ראש הממשלה, בשחצנות, ביוהרה, מספר שיש רוב חברי כנסת. הבהיר לו דווקא חבר הכנסת יוסי ביילין, שלהתכנסות שלו, לא בדיוק יש לו רוב בכנסת, נראה שאין לו רוב. אבל לא זאת השאלה, זאת שאלה פוליטית. ינסה לשכנע, לקנות, לשחד, יעשה מה שיעשה. כן יצליח, לא יצליח. אני תפילה שלא יצליח. אעשה יחד עם חברי כל מאמץ שלא יצליח. אבל מותר קצת נימוס, קצת לרדת באוקטבות של היוהרה. גם שר הביטחון, שנתתי לו קרדיט, כי אין לי ברירה, כי הוא שר הביטחון ואני רוצה שהוא יצליח, כי זאת המדינה היחידה שיש לנו, ומי אם לא שר הביטחון? וכל יומיים הצהרות מתלהמות: בתוך עשרות שעות, ובתוך עשר שעות, ובתוך זה, ונעשה ככה וככה. השאריות הקטנות של כושר ההרתעה שהיה לנו, הרגנו אותן, שחקנו אותן עם כל דיבור נוסף. תשתקו ותעשו, אם אתם חושבים שצריך לעשות. אם חושבים שצריך לדבר, אז דברו. לא כל היום לייצר מין משחק כזה, שצריך למצוא חן בעיני המפגינים, מצד אחד, ומצד שני להעביר מיני מסרים מגומגמים, ובסוף לא עושים כלום. אז היום, אני מאמין, ריבונו של עולם עדי, אולי אני רוצה להאמין, שמה שהפעם אני שומע אצל ראש הממשלה ושר הביטחון, באמת הם מתכוונים. עושה רושם, בעיני, ניכרים דברי אמת, והרצח הזה של שני החיילים וחטיפת החייל השלישי כנראה כן עשה איזה זעזוע. אבל מי יודע אם לא גם עכשיו בצד השני יושבים בדיוק אותם מחבלים, רוצחים, ראשי ממשלה כאלה או אחרים, שנבחרו בעת האחרונה - בזכות הגירוש שלנו משם ה"חמאס" התחזק. אולי הם יושבים ואומרים: אבל הם כבר אמרו והם כבר איימו, אז מי לידך יתקע שבאמת הפעם אנחנו צריכים לפחד? כי הרי אבו-מאזן מתחנן בפניהם ואומר: תראו, הפעם זה בידיכם למנוע כניסת צה"ל לחבל-עזה. יגידו: טוב, כבר איימו. לכן, אין לנו אמון בממשלה הזאת, ודווקא בגלל האירועים שקורים כרגע. ואני לא מדבר על הטיפול של הרגעים האלה, שאני לא יודע אם אנחנו עושים יותר או פחות ברגעים האלה. אני נותן את כל הקרדיט לממשלה, רק שיביאו את הילד החמוד הזה הביתה מה שיותר מהר. והכול כשר בעיני - דיבורים ולחצים ומלחמה וכניסה ויציאה, הכול כשר בעיני. אבל כשאתה מסתכל על ההתנהלות של החודש האחרון, אתה מסתכל על ההתנהלות שהביאה למה שקרה בימים האחרונים, או אתמול בבוקר, אתה לא יכול שלא לעמוד פה על הבמה הזאת, עם כל הכאב ועם כל הרצון לעשות את שילוב הידיים הזה בתוך העם ולהגיד: די, נמאס, הממשלה הזאת צריכה ללכת מהעולם. לא מהעולם חס וחלילה, ללכת מהשלטון, ללכת לאופוזיציה ולהביא מישהו שיודע לשלוט. והדבר האחרון, הבוקר, כאילו שר הביטחון אין לו מה לעשות ואין לו בעיות בחזית הדרומית, והכול כמנהגו, הוא שולח צווים למתיישבים ביהודה ושומרון, לקראת פינוי אפשרי, שאם יהיה או לא יהיה גירוש יהודי נוסף של יישובים כאלה או אחרים, הוא לא רוצה לראות אותם בתחום הזה. הוא מוציא להם צווים. חשבתי, טוב, לא הוא עוסק בזה, בטח יש מפקדים שעוסקים בזה. לא, הוא קיים ישיבות מטה, לא אחת ולא שתיים, והיו דיונים מעמיקים, כאילו זאת הבעיה היום. אנשי ש"ס, אתם שומעים? שר הביטחון, הבעיה הגדולה שלו עכשיו, אם המתיישבים ביהודה ושומרון, אלה שיש סיכוי שיצעקו או יפגינו, כן יהיו בזמן הפינוי, שעוד לא יודעים אם הוא יתקיים או לא. הבוקר שלחו להם צווים. בזה מתעסק שר הביטחון. לא בבעיות אחרות. כאילו שזאת מדינה אחרת. זה מצד אחד מטפל בצווים האלה, מצד שני ראש הממשלה מסביר ארוכות לכל העולם וגם לנו היום, רוב הישיבה, איך תהיה ההתכנסות וכמה זה טוב, וכמה הוא הצליח כבר קצת להקטין את התנגדות העולמית. כאילו, ריבונו של עולם, יש בעולם גויים שיפריעו לו לגרש יהודים מארצם? מה אכפת להם. הם רק לא מבינים אותו, והם אומרים לו שהם לא מבינים אותו, כי בטרור נלחמים, ולא בורחים ממנו. בזה הוא משתעשע ובזה הוא חושב שהוא יציל את המולדת. צר לי, גם ביום כזה אנחנו חייבים לעמוד כאופוזיציה אחראית, לדרוש את הפלת הממשלה. ואם זה לא יהיה היום ולא בשבוע הבא ולא בעוד חודש, בוא יבוא הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים, כי הממשלה הזאת לא ראוי לה שתמשיך בשלטון. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני, חבר הכנסת צבי הנדל. אנחנו עוברים להצעת האי-האמון הבאה מטעם סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל בנושא: פעולת צה"ל בעזה שגרמה למותם של אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע. אני מזמינה את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לנמק את הצעת האי-אמון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת. אנחנו הגשנו את הצעת האי-אמון לפני האירועים של היממה האחרונה. הגשנו את הצעת האי-אמון לאחר שראינו, וכולם ראו, איך הממשלה הנוכחית לא עושה שום דבר בשביל לעצור את מעגל הדמים, איך הממשלה הנוכחית הולכת בקו של הסלמה. מה שלא הולך בכוח, הולך בכוח גדול יותר. בעקבות זה, מאז מונתה, או נבחרה הממשלה הזאת, ומונה לשר הביטחון מר עמיר פרץ, נהרגו 85 פלסטינים בשטחים הכבושים, בגדה וברצועה, אבל בעיקר ברצועת-עזה. רובם אזרחים, חלק גדול מאוד מהם ילדים. את התמונות כולם ראו בטלוויזיה, ויש תמונות שלא ראו בטלוויזיה, אבל בוודאי, המעשים של הממשלה קירבו את המוות והרחיקו את החיים מאנשים רבים בארץ. אנחנו הגשנו את האי-אמון ביודענו שיש נכונות בצד הפלסטיני להגיע להפסקת אש. הממשלה הנוכחית, בדרכים פתלתלות, בכל מיני תירוצים מצוצים מן האצבע, מתחמקת מהפסקת אש, מסרבת לחסוך בחיי אדם ומגלגלת - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אנחנו יורים "קסאמים"? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפשר להפסיק את ירי ה"קסאמים". בבקשה, מחר אפשר. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): למה אתם לא עושים כלום? למה אתה לא קורא להחזיר את החייל הביתה? הרי הוא אזרח מדינת ישראל, אתה אמור לייצג גם אותו. היו"ר דליה איציק: לדעתי, הוא עומד להגיד את זה, חבר הכנסת מרציאנו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גם לזה אתייחס בסוף דברי. לא עליתי לדוכן כדי לדבר על מה שקרה ביממה האחרונה. אני מדבר על המצב שהיה בחודשיים האחרונים, ואני רוצה לדעת מה יהיה בשנה הבאה, איך אפשר לחסוך בחיי אדם, איך אפשר למנוע הרג של אזרחים, גם יהודים וגם ערבים, בארץ הזאת. יש לנו קו ברור בעניין הזה, מעולם לא סטינו ממנו. ידוע לממשלה שאפשר להגיע להפסקת אש. ממשלת מצרים ניהלה דיונים אינטנסיביים עם כל הארגונים הפלסטיניים, ללא יוצא מן הכלל, אפילו רסיסי ארגונים, והגיעו להסכמה על "הודנה" ועל הפסקת אש. מה היתה הבעיה? שממשלת ישראל לא מוכנה להתחייב להפסקת אש. הרבה מהארגונים אמרו: איך אנחנו נסכים להפסקת אש כאשר ממשלת ישראל ממשיכה את החיסולים, ואומרת לנו שהיא תמשיך להרוג בנו, והיא גם עושה את זה? זה מצב שבו ממשלת ישראל מטעה את דעת הקהל הבין-לאומית, מטעה את דעת הקהל המקומית ומטעה את הציבור הישראלי, ולצערנו הרב, התקשורת משתפת אתה פעולה. לא אומרים את כל האמת לציבור. האמת היא ברורה, מעולם היא לא היתה כל כך ברורה; הצד הפלסטיני מוכן להפסקת אש, ממשלת ישראל לא רוצה הפסקת אש. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): למה היא לא רוצה הפסקת אש? כי המדיניות שלה, גברתי היושבת-ראש, היא להכניע את העם הפלסטיני, לא להגיע להסדר. אין בממשלה הזאת אפילו הרצון - אני לא אומר אפילו העמדות – המינימלי להגיע להסדר מאוזן עם העם הפלסטיני. אין. אני אפילו לא רוצה לדבר על קווי היסוד, באיזו צורה להגיע להסדר. אפילו נקודת המוצא הפשוטה, של רצון להגיע להסדר, אין בממשלה הזאת. הממשלה הזאת רוצה לעשות הכול בצד אחד, רוצה להכניע את העם הפלסטיני ולא להגיע להסדר מאוזן אתו כדי להגיע לשלום. לא רוצה אפילו לנהל משא-ומתן רציני. אז מי האחראי כאן לשפיכות הדמים? מי שמונע הפסקת אש הוא האחראי לשפיכות הדמים, אין מלים אחרות. אם אתה יכול למנוע הרג של אנשים, אם אתה יכול למנוע שפיכות דמים ואתה לא עושה את זה, אז אתה אחראי, מה עוד שאתה ממשלה. לכן, אני מפנה קריאה לכל מי שרוצה לחסוך בחיי אדם, ללחוץ על ממשלת ישראל כדי שתסכים להפסקת אש. העניינים כל כך ברורים, אין דרך אחרת. אני שומע מהיום את פעמי המלחמה, את חצוצרות המלחמה, את הדהירה של הטנקים, של הנגמ"שים, של כלי המשחית למיניהם לעבר רצועת-עזה כדי לעשות - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): ושל אמא של גלעד שליט, שרוצה שהבן שלה יחזור הביתה. ואסל טאהא (בל"ד): שתוק כבר. יואל חסון (קדימה): מלה אחת לא אמרת על זה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרציאנו - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אין הבדל - גברתי היושבת-ראש, אני מבקש את הגנתך. אין לי בעיה עם קריאות ביניים, אבל מותר לי לקרוא קריאת ביניים בדבריך? זאת השאלה. זה הדבר הראשון, אני חושב שזה העניין העיקרי. במסגרת של הסכם כזה אפשר לפתור הרבה בעיות, ביניהן הבעיה של השבוי. הוא לא חטוף, דרך אגב, בפעולה צבאית - - - השר יעקב אדרי: הוא לא חטוף? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הוא לא חטוף. יש גבול להזניית השפה, כל שפה - עברית, ערבית, אנגלית. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): שבוי זה במלחמה. אין לי שום טענה - - - השר יעקב אדרי: אני מבין שהוא הלך מרצונו הטוב לרצועת-עזה. ככה אתה אומר. ואסל טאהא (בל"ד): רובם - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, אמרתי שבחודשיים האחרונים נהרגו 85 פלסטינים. גם להם יש אמהות. יש לי חדשות בשבילך, אדוני השר, ולכל חברי הכנסת ולכל הצופים בבית; גם לפלסטינים יש אמהות; גם להרוג פלסטיני יש אמא; גם לאסיר פלסטיני בכלא הישראלי יש אמא. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תגיד את זה לחאלד משעל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גם לאנשים שנחטפו מרצועת-עזה או משכם, כשנכנס הצבא - - - יואל חסון (קדימה): גם לאסמאעיל הנייה יש אמא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש היום בבתי-הכלא בישראל אלפי אסירים פלסטינים, לא אחד ולא שניים, כמעט 5,000. יש להם 5,000 אמהות, ובעיני, 5,000 האמהות לא שונות - או כמשפחה, ממשפחתו של גלעד. אבל, מה מציעה ממשלת ישראל לפלסטינים עכשיו? בואו נניח את הדברים על השולחן, והשר אדרי יענה. מה אתם אומרים לפלסטינים? אתם אומרים להם: שחררו את השבוי כדי שנוכל לכבוש את רצועת-עזה. זה מה שאתם אומרים להם, זה המסר שאתם מעבירים לפלסטינים. כשיש שבויים מקובל שעורכים משא-ומתן. אני קורא לממשלת ישראל לנהל משא-ומתן בעניין הזה, זה הכול. אני רוצה שהוא ישוחרר, וגם הרבה אסירים פלסטינים צריכים להשתחרר. תודה רבה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתך צריך לנהל משא-ומתן? ראובן ריבלין (הליכוד): אתם רוצים לנהל משא-ומתן גם על תל-אביב וירושלים. היו"ר דליה איציק: אני מזמינה את השר המקשר, את חבר הכנסת יעקב אדרי, לעלות ולהשיב על האי-אמון בשם הממשלה. קריאה: מה עם זרקאווי? השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית הדברים אני רוצה להביע תנחומים בשם ממשלת ישראל למשפחות חללי צה"ל, סמל ראשון פבל סלוצקר וסגן חנן ברק, זיכרונם לברכה, וכמובן, לאחל החלמה מהירה לפצועי צה"ל ולחזק את משפחת שליט. אני חושב שמוטב היה שהצעות האי-אמון לא היו מונחות לפנינו היום, לא זאת ולא זאת. אפשר להתחשב. יש אחת שבכלל לא רלוונטית להיום, על השנייה נדמה לי שאני באופן אישי עניתי. אבל צריך לכבד את זה. אתם אמרתם, ואני רוצה לענות קודם לחבר הכנסת צבי הנדל. אני חושב שכבר לפני שבועיים אמרתי שנעשה בזמן האחרון מאמץ מרוכז גדול מאוד, ואני רוצה לדבר על הנושא עצמו, על הטיפול ביישובי עוטף-עזה. אכן, אמרתי את זה במפורש, בהתחלה המיגון התנהל בעצלתיים, וחבל שזה היה כך. אמרתי את הדברים פה בכנות לפני שבוע-שבועיים. אני חושב שהיום זה נכנס להילוך גבוה. עובדים שם יום ולילה על מנת למגן את כל היישובים, לרבות את שדרות. התחילו עם גני-הילדים - הרציונל מאוד פשוט, כמובן, שילדים קטנים צריכים את המיגון לידם. היום עושים תוכנית מקיפה לבתי-הספר, ואני מאוד מקווה שהעניין הזה יסתיים במהרה. גדעון סער (הליכוד): מתי זה במהרה, אדוני השר? השר יעקב אדרי: גדעון, אמרתי שבראשית התהליך זה הלך לא טוב, ואני חושב שהממשלה בסופו של דבר קיבלה - - - גדעון סער (הליכוד): מבקר המדינה חוקר את העניין. השר יעקב אדרי: גם מבקר המדינה התייחס לעניין, וגם אני התייחסתי ואמרתי את הדברים בצורה הכי ברורה. אני מאוד מקווה שזה ילך - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא לא דיבר על המיגון. הוא דיבר על הטיפול בעוטף-עזה, שכל הזמן מפגיזים שם. השר יעקב אדרי: תיכף נגיע גם לזה. הוא דיבר על המיגון כמיגון, והדברים כתובים. אני חושב שבעניין הזה יש שינוי, יש עבודה, ואני יודע שיש צוות שלם של משרד הביטחון שיושב בשדרות ועושה עבודה יום ולילה. אני מאוד מקווה שהמיגון יסתיים כמה שיותר מהר. במקביל, כמובן, צה"ל עושה ויעשה כמיטב יכולתו בכל מיני אמצעים, לרבות השבוע כששלפו שני אנשים. בעניין הזה יש מגוון שלם של פעולות של צה"ל על מנת לצמצם, על מנת למנוע את הירי. אני מאוד מקווה שהממשלה הדו-ראשית הזאת, שנמצאת היום בפלסטין, תתעשת, אחרת יצטרכו לשלם שם אחד-אחד. כל אחד יצטרך לשלם על מה שקורה. לא נוכל להבליג לאורך זמן. ברשותכם, אעבור לחלק השני, של חבר הכנסת זחאלקה. ציפיתי שחבר כנסת ישראלי יאמר גם כמה מלים - בכל זאת, נפלו חיילים. חבר הכנסת זחאלקה, זה במקרה בגבולות 1967. המוצב הישראלי נמצא ליד קיבוץ כרם-שלום, ובכל זאת נכנסו. חשבנו שמדברים על הפסקת אש. על איזו הפסקת אש אתה מדבר, כאשר אבו-מאזן קורא להפסקת אש ובאותה נשימה "חמאס" עושה את מה שהוא עושה? ואסל טאהא (בל"ד): - - - יורים שם. השר יעקב אדרי: אנחנו יודעים בוודאות שה"חמאס" עומד מאחורי כל העניין הזה, לרבות החטיפה. לא יוכלו להתנער מהעניין הזה. איזו צביעות להגיד פה, מעל הדוכן הזה, שרוצים הפסקת אש. מי שרוצה, צריך גם לנקוט צעדים; לפחות להיענות לבקשה של יושב-ראש הרשות שביקש להפסיק את ירי ה"קסאמים". הוא ביקש. מישהו נענה לו? אף אחד. זה מדבר ככה והשני מבצע, או מוציא לפועל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): האם הממשלה מוכנה להפסקת אש? השר יעקב אדרי: אני אענה לך, חבר הכנסת זחאלקה. מעולם לא יזמנו - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ממשלתך מוכנה להפסקת אש? זו השאלה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): את מי אתה מייצג? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מייצג את האינטרסים של עצמי. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, אני נתתי לך - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה, אני לא מרשה. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, נתתי לך את התשובה הכי פשוטה. אם היו רוצים להפסיק את האש אז היו מפסיקים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה עמדת ממשלת ישראל? השר יעקב אדרי: אני מבטיח לך, מעולם לא קרה שממשלת ישראל יזמה או פתחה באש סתם. אין דבר כזה, אלא עשינו פעולות להגן - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מסתירים מהציבור. הם לא רוצים שהציבור ידע שממשלת ישראל מסרבת להפסקת אש. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, אמרתי לך, הרשות הפלסטינית ביד אחת אומרת להפסיק וביד שנייה, של ה"חמאס", יורה ויורה ויורה. על זה תהיה תשובה. אני קורא מכאן לשחרר מהר מאוד את החייל, אחרת התשלום יהיה יקר מאוד. אני אומר, התשלום יהיה יקר מאוד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תגיד כן או לא, אתם בעד הפסקת אש? אתם מוכנים להגיע להסכם? בבקשה, תגיד כן או לא. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה, מספיק. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, אני מבין את הלהט שלך להגן על הטרור. לא שמעתי ממך מלה אחת פה מהדוכן של כנסת ישראל, שאתה קורא לשחרר את החייל הישראלי השבוי. אתה לא שולח איחולי החלמה. כאשר היה מקרה שנפגעה משפחה, לא היה חבר כנסת שעלה על הדוכן ולא השתתף בצערם ואיחל איחולי החלמה. כולנו עשינו את זה. לא שמעתי חצי מלה ממך. ככה אתה מתנהג. ככה אתה חושבים שאתם מוסיפים משהו? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - השר יעקב אדרי: אני מצטער, רצינו לשמוע ממך. גם אמרנו לך את הדברים. אתה בא ואומר - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה מאשים את הציבור - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מאשים את העיתונות שהיא מסתירה מהציבור. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: הפריעו לך, אף שאמרת דברים - - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): "חמאס" זה ארגון טרור - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - השר יעקב אדרי: חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת אלדד, בשבוע שעבר ראינו תופעה מאוד מעניינת, ופה מדברים על הפסקת אש. בשבוע שעבר היתה פגישה, נדמה לי בעקבה, ואוּלמרט, ראש הממשלה, לחץ את ידי אבו-מאזן, או שהם התחבקו שם. מה עשו ה"חמאס" לאבו-מאזן? צלבו אותו. אני מקווה שאתם עוקבים אחרי העיתונות הערבית, מה שעשו לו - איזה פשע, הוא לחץ את ידו של אוּלמרט. ככה רוצים הפסקת אש? ראובן ריבלין (הליכוד): אוֹלמרט. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אוֹלמרט. השר יעקב אדרי: לשיטתכם, אוֹלמרט. בסדר. אוֹלמרט. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ראש ממשלה הוא לא, לפחות את השם תיתן לו. השר יעקב אדרי: ראש הממשלה אוֹלמרט. בסדר. ראיתי איך צלבו את אבו-מאזן בגלל לחיצת היד או החיבוק, אינני יודע. רבותי, בכל מקרה, לא תהיה חסינות ליורי "קסאמים" ואף לא לשולחיהם. גם השימוש השלילי שעושים פעילי הטרור באוכלוסייה האזרחית - אנחנו לא רוצים לפגוע בשום אוכלוסייה אזרחית. אבל מה לעשות שכל ירי ה"קסאמים" נעשה מתוך האוכלוסייה האזרחית בכוונה ובמכוון. מערכת הביטחון עושה מאמץ ומשקיעה אמצעים שונים על מנת להימנע מפגיעה בחפים מפשע מכל סוג שהוא. אנחנו באמת מצטערים על כל פגיעה באזרחים. עם זאת, אין כל כוונה לתת לחוליות הטרור להמשיך ולפגוע באזרחי מדינת ישראל. מערכת הביטחון תהיה נחושה להמשיך בקו הזה עד שיהיה שקט. כשיהיה שקט, אפשר יהיה להמשיך לדבר. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הדיון יהיה דיון משולב על שני הנושאים. ועדת הכנסת קבעה מסגרת דיון של שלוש דקות. אשר על כן אני מזמינה את חבר הכנסת גדעון סער. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. לא קיבלתי שם מישראל ביתנו. בבקשה, אדוני חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו החלטנו היום - כאשר על סדר-יומה של הכנסת היתה הצעת אי-אמון מטעמנו, מטעם סיעת הליכוד, בשל הכוונה למנות סגני שרים - שבעת שעם ישראל כולו מתפלל לשלומו של החייל שנחטף, זה לא היום להציע את ההצעה בנושא הזה. אנחנו נגיש אותה ביום אחר. עם זאת, אנחנו בוודאי נצביע בעד ההצעה שהוגשה על-ידי סיעות אחרות בבית, סיעת יהדות התורה וסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, להביע אי-אמון בממשלה על אוזלת ידה המתמשכת בטיפול בעוטף-עזה. יש לנו רק סיבה אחת, גברתי היושבת-ראש, להביע אי-אמון בממשלה, והיא שהממשלה נכשלה. הכישלון הוא כל כך ברור, כל כך חד-משמעי, כאשר אתה רואה את התגברות הירי על יישובי עוטף-עזה, על שדרות, מאותם מקומות אשר לפני שנה היו שם יישובים והם הוחרבו. ועדיין אני זוכר את הסעיף בהחלטת הממשלה בנושא ההתנתקות, שבוודאי זוכר אותו כמוני חבר הכנסת ריבלין, שההתנתקות תביא לשיפור המצב הביטחוני בטווח הארוך. בטווח הארוך. ראובן ריבלין (הליכוד): לעזוב את תל-אביב. גדעון סער (הליכוד): ואני שואל, מה זה הטווח הארוך הזה. הרי לא עברו יום ולא יומיים, והמצב מידרדר, ולממשלה אין תשובות. ולא רק שאין לה תשובות, היא עושה טעויות על טעויות. והיא נחשפת באוזלת ידה. שרת החוץ, באמירה אומללה, באה ואומרת שפגיעה בחיילים היא לא טרור, והיום היא צריכה להוביל את הסברת ישראל בין האומות על רקע מה שקרה רק אתמול בבוקר בכרם-שלום. אדוני השר, על רקע כל זה, איך יכולים להציע נסיגה עוד יותר עמוקה בשומרון וביהודה וכך לחשוף את כל מרכזי האוכלוסייה – את הוד-השרון, את כפר-סבא ואת אור-עקיבא – לירי ארטילרי ודאי שיגיע מיהודה ומהשומרון אם תהיה נסיגה חד-צדדית אשר תשאיר את השטח הפקר לאותם ארגוני טרור? לכן, הממשלה לא רק שגתה, היא גם אינה לומדת את הלקח מהטעויות שלה. על כן היא אינה ראויה לאמון. אנחנו ודאי לא נוכל להצביע בעד ההצעה השנייה, שהיא – כפי שעמדו על כך כאן – מאשימה את המתגונן, דהיינו את ישראל, ולא את התוקפן, אבל אנחנו ודאי נצביע בעד ההצעה אשר מצביעה על אוזלת ידה של הממשלה. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה לך. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו - מישראל ביתנו; האם אני רואה כאן מישהו? בבקשה להירשם אצל המזכיר. אחריו - מהעבודה-מימד, ואני רואה את חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. שלוש דקות. יואל חסון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, ברצוני להתחיל בתפילה להשבתו בשלום של גלעד שליט. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן. חברים, אל המקום הזה, הכנסת, צופים היום תושבי ישראל, ובעיקר משפחת שליט, והם רוצים להרגיש שכולנו נושאים תפילה היום, בכל השפות, בכל הדתות, כולנו יחד, להשבת גלעד שליט לישראל. דווקא בזמן הזה, בשעות האלה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ וגורמים נוספים, ראש המטה הכללי – כולם עוסקים בשאלה איך להביאו הביתה ואיך לעשות זאת בצורה האחראית והנכונה ביותר. דווקא כאן, ביום הזה, היינו צריכים שכל סיעות הבית יתאחדו סביב העניין הזה וסביב הממשלה וייתנו לה את האפשרות ואת האחריות להביא לכאן את גלעד בצורה הנכונה. אנחנו רואים כאן שוב, בעיקר כמובן מהסיעות הערביות, צביעות. כמו שאמר קודם השר, כאשר נפגעה המשפחה בעזה – והיה ברור לחלוטין שזה לא מצד ממשלת ישראל, אבל בכל זאת נפגעה משפחה – כולם עמדו על הבמה הזאת, וחלק אפילו התנצלו, אף שלא היו צריכים, אבל ודאי הביעו תנחומים וצער וגינו את הדבר והצטערו עליו. מהצד השני אף פעם לא שומעים כאן גינוי או מלה, ורק מדברים על הצד השני, שגם לו יש אמהות. נכון שגם לאסמאעיל הנייה יש אמא וגם לחאלד משעל יש אמא. אם שני האנשים האלה, וגורמים נוספים, לא ידעו, ולא ייקחו אחריות, ולא ידאגו להשיב את החייל הזה הביתה, לצערי לאמהות שלהם לא יהיו בשורות טובות, ולא רק להן, כי לממשלת ישראל יש הזכות המלאה ביותר להחזיר בשלום את החייל הזה. כמו שאמרתי, הממשלה נוהגת באחריות ומנסה להביא להשבת החייל בדרכי שלום ודיפלומטיה, אבל אם לא נצליח בדרך הזאת, אנחנו יודעים להגיע גם בדרכים אחרות. אבל, הגיע הזמן, דווקא בזמן הזה, לגלות טיפה אחריות. לראות היום את סיעות המפד"ל, יהדות התורה והאיחוד הלאומי מצטרפות לאי-אמון – לדיון באי-אמון – עם הסיעות הערביות, שכלל לא מקבלות את העובדה שקרה כאן משהו, ולא רואות בזה משהו חמור, אלא רואות בזה עוד דבר - שבוי. הוא חטוף, והוא חייל שאנחנו נעשה הכול כדי לשחרר אותו. כדאי מאוד – ודאי במפלגות הערביות – שידעו ברגעים קשים להיות גם קצת, טיפה, סולידריים עם העם שהם חיים יחד אתו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חסון, תודה לך. אנחנו נעבור לחבר הכנסת דוד אזולאי. אדוני, בבקשה. קודם חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואתה, חבר הכנסת אזולאי, אחריו. אדוני, זאת טעות שלנו. אתך הסליחה. אדוני, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): - - - ש"ס. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי, נאמר שזמן לכל דבר ועת לכל חפץ. הבית הזה, יש בו הצעות אי-אמון בלא הרף, ואני בטוח שהן גם יחזרו חדשות לבקרים, כי בדמוקרטיה תפקיד האופוזיציה לבקר ולנסות להפיל את הממשלה. אבל היום, כשאנחנו פה, יהודים וערבים כאחד, עם כל הכאב, במצב שגלעד חטוף, במצב שהאזור עומד ויש בו רתיחה, זה הזמן לגלות איפוק. זה לא הזמן להציג הצעות אי-אמון. זה הזמן לעשות את כל המאמצים – שאני מתפלל שהם בצד הפלסטיני, בצד הישראלי ובצד הבין-לאומי – להביא את גלעד הביתה. לא רק שייעשה פה צדק למשפחתו של גלעד, אלא שכל האזור, גם עזה – הדברים יכולים להתגלגל לתוצאות שאף אחד לא מעוניין בהן. אנחנו במצב מורכב. הציפייה של הממשלה הזאת היא לשלום בין שני העמים, העם הערבי והעם היהודי, והשאיפה היא לחלוקת הארץ ולבנות פה יחדיו את ארץ הקודש לבני ישמעאל ולבני יצחק. אבל מדינת ישראל לא יכולה להסכים לכך שגל הטרור וה"קסאמים" לא ייפסק. כאשר מנסים להגיע להסדר צריך להקשיב לכל הקולות, אבל בתקופה הזאת צריך קודם כול לשמור על ביטחון מדינת ישראל ולהחזיר את גלעד הביתה, לשמור על כוח ההרתעה שלנו, על משמעות המאזן הביטחוני של מדינת ישראל מול העולם הערבי, ומצד שני – לחתור לשלום. אני בטוח שכל יושבי הבית הזה מצֵרים על הרג אזרחים חפים מפשע ואין אחד שרוצה בכך. יהיו עוד דיונים בבית הזה, כשיחזור החטוף הביתה, כשהתהליכים, אני מקווה, יעברו את גל האלימות, ותהיה ביקורת, והביקורת תהיה לגיטימית. אבל, רבותי, זה לא הזמן. דווקא כאן – האיפוק בתקופה הזאת יהיה טוב לכולנו. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): לכן, גברתי היושבת-ראש, חברי, עם כל הכאב, היום אנו צריכים לעשות הכול כדי שהתבונה תביא את גלעד הביתה, שהאזור יחזור לשפיות – לא בכוח, כי למדינת ישראל יש כוח רב. אנחנו מצפים היום לחוכמה במנהיגות הפלסטינית. אני מתפלל שנמצא את הדרך להבטיח גם שגלעד יחזור הביתה וגם שהאזור יירגע. לכן, הממשלה הזאת, ששוקדת על ביטחון ישראל – אנחנו דוחים את הצעת האי-אמון הזאת. היא לא במקום, היא לא בזמן. אני מתפלל שגלעד אומנם יחזור בשלום הביתה. היו"ר דליה איציק: אמן. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אביגדור ליברמן. דוד אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, תנחומים למשפחות השכולות, משפחת ברק ומשפחת סלוצקר; שלא תוסיפו לדאבה עוד. ברכת רפואה שלמה לפצועים, ונישא כולנו תפילה ליושב במרומים שבעזרת השם גלעד יחזור הביתה, שלם בממונו, שלם בגופו, שלם בכל אשר לו. גברתי היושבת-ראש, ימים קשים עוברים על עם ישראל, וכולנו דואגים איך תיגמר הפרשה של גלעד ואיך הוא יחזור הביתה. מי לא נושא תפילה ומי לא דואג, עד שתיגמר התקופה הזאת ועד שגלעד, בעזרת השם, יחזור לביתו? שמעתי הבוקר כמה חברי כנסת מכובדים מאוד שמחסלים חשבון עם שר הביטחון ודורשים לפטרו, או שאומרים: זה המחיר שאנו משלמים על חוסר הניסיון שלו. חברי חברי הכנסת, לא זאת העת לחסל חשבונות; לא זה הזמן לפגוע בדבר הרגיש לנו ביותר, הביטחון. בזמן כזה אנחנו חייבים כולנו - איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. אסור לנו, בימים אלה, לרפות את ידיהם של הנושאים בעול הביטחון, ואנו חייבים לחזק את האנשים גם אם אנחנו לא מסכימים אתם. אני רוצה להזכיר לאלה שתוקפים את שר הביטחון הנוכחי, שה"קסאמים" לא התחילו היום, בחודשיים האחרונים. הם התחילו בתקופת שר שיש לו רקורד עשיר ומפואר בצה"ל וניסיון רב. כבר בתקופתו נפלו מאות "קסאמים" על שדרות. זה לא התחיל היום. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא. בודדים נפלו. דוד אזולאי (ש"ס): ידידי יודע יפה. שנינו ישבנו באופוזיציה, וכבר אז נפלו "קסאמים" – אחרי ההתנתקות. לכן, אני מציע, בואו נהיה קצת הגונים, וגם ניתן קרדיט לאיש. אני גם מציע לממשלה, בפרקי אבות נאמר: אמור מעט ועשה הרבה. לא צריך להתרברב. יש מה לעשות – תעשו. לא צריך כל שני וחמישי להגיד את הדברים. אבל גם לחברי מותר לי להגיד: סייג לחוכמה שתיקה. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה גם לפנות לשר המתאם, והעלה זאת כאן חבר הכנסת הנדל: לא נאה ולא יאה, ביום שכולנו נדרשים לאחדות – דווקא ביום הזה לחלק צווים ביהודה ובשומרון? למה? מה היה קורה אם זה היה מחכה עוד יום, עוד יומיים, עוד שבוע? סוף העולם? סוף העולם? מחר אנחנו הולכים להתכנסות? מה היה קורה? תאמין לי שלא היה קורה דבר. הייתי מצפה משר הביטחון שיפעיל שיקול דעת ויגיד: רק רגע. זה לא צריך לקרות היום. היום אנחנו מתפללים לשלומו של הנעדר. היום כולנו כואבים וכולנו פצועים על מה שקרה אתמול. לא היה צריך לעשות את זה. גברתי היושבת-ראש, לסיום אני חייב להגיד לך שסיעת ש"ס - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתמול תפסו אחד שבא לכותל להתפלל לשלומו, ותפסו אותו - - - דוד אזולאי (ש"ס): חבר הכנסת אלדד, אמרתי – מה אני אגיד לך, אתה שואל אותי? אני מאמין שזו שגגה שנפלה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אזולאי, תסיים. דוד אזולאי (ש"ס): אני כבר מסיים. סיעת ש"ס ביקרה היום בשדרות, וסגן ראש הממשלה אלי ישי פתח שם לשכה. אני רוצה להגיד לכם שנפגשנו עם התושבים ושמענו אותם. מה התושבים רוצים? הם רוצים דברים פשוטים: ביטחון, שקט וחיים טובים. על זה נאמר, אשרי העם שככה לו. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. אדוני חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת שרה מרום-שלו. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, תרשו לי, קודם כול, לשלוח תנחומים ולחזק את משפחות הנפגעים. אני באמת מתפלל שקודם כול נשחרר את החייל ונראה אותו אתנו, זה באמת קודם לכול. אבל שמעתי דווקא את נציג ש"ס, ואני באמת מתפלא. אם "קסאמים" נפלו לפני הקמת הממשלה, זאת הצדקה לכך ש-100 "קסאמים" נופלים בתוך כמה ימים על עיר כמו שדרות? אני חושב שלהיפך. המסקנה היא ברורה: הרי הזהרנו לפני ההתנתקות שמחכה לנו רק הגברת הטרור, וכל מעשה השטות הזה, שנקרא התנתקות, יתפרש אצל אחרים כחולשה, כחוסר יכולת שלנו לעמוד בפני טרור. זה בדיוק מה שקורה. כשאתה מדבר על הכשל הנקודתי, או על כישלון בנקודה מסוימת – זה פשוט לא נכון. בחודשיים האחרונים, יום אחרי יום, תוקפים את שדרות ואת צפון הנגב ב"קסאמים". יתירה מזאת, כל מדיניות ההבלגה – הרי גם פה, לא רק הפוליטיקאים, אלא למעשה כל הדרג הביטחוני, כל מערכות הביטחון, היו נגד מדיניות ההבלגה. כל מערכת הביטחון, גם צה"ל וגם שירותי הביטחון האחרים, המליצו על מדיניות אחרת, שהיא הפוכה לגמרי: כל הזמן ליזום, וכל הזמן להכניס את המחבלים ואת הטרוריסטים למגננה. במקום להכניס אותם למגננה ולהרתיע אנחנו נרתעים בעצמנו. על זה כן חייבים לתת את הדין. לא יכול להיות שהדרג המקצועי הביטחוני ממליץ על מדיניות מסוימת, והשר, משיקולים פוליטיים, כובל את ידי צה"ל. אלה עובדות. אדוני, חבר הכנסת דוד אזולאי, אני רוצה להזכיר לך שגם כאשר יצאנו מכל הסיפור הזה של ההתנתקות, והשלמנו את הבריחה הזאת – אני זוכר, ואני יכול להגיד לך את כל הציטוטים של כל גדולי האומה, שאמרו: אם יהיה עוד "קסאם" אחד, נרעיש את כל עזה. דיברנו כל כך הרבה וכל כך התלהמנו, איפה כל ההבטחות האלה? איפה כל ההגנה על כל היישובים האלה? יתירה מזאת, כשאני שומע היום את ראש הממשלה, גם בוועדת החוץ והביטחון וגם בנאום, שהוא ממשיך בשטות הזאת של ההתכנסות. לאן זה מוביל? אני אומר לך שאין שטות יותר גדולה מלדבר היום על ההתכנסות. דוד אזולאי (ש"ס): - - - אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): קודם כול, צריך להבין שאריאל שרון לפחות היה מר ביטחון, ואהוד אולמרט רחוק מלהיות מר ביטחון. דבר שני, לצערי, כשהובלנו את נושא ההתנתקות – כששרון הוביל את ההתנתקות היתה בציבור תמיכה גדולה בכך. היום רוב הציבור מתנגד בתוקף להתכנסות. יתירה מזאת, גם אלה שתמכו בזמנו בהתנתקות מצטערים היום. תסתכל: 70% מאלה שתמכו בזמנו בהתנתקות מאוכזבים היום. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): כשאין שום תמיכה ציבורית, כשאין שום תמיכה פוליטית, אי-אפשר להוביל מהלכים כאלה. זה רק מפלג את העם. לכן, אני קורא לראש הממשלה להתעשת, לרדת מכל עניין ההתכנסות ולקבוע מדיניות ברורה, שתבטיח ביטחון, קרי – לתת יד חופשית לצה"ל ולכוחות הביטחון לעשות את מה שהם יודעים ולתת להם גיבוי פוליטי. תודה. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת יעקב כהן. חברת הכנסת מרום-שלו, קחי לך את הזמן, עוד חצי דקה. אנחנו נמתין לך בסבלנות. גברתי, בבקשה. שרה מרום-שלו (גיל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שתי הצעות האי-אמון היום קשורות למצב הקשה ששורר בחודשים האחרונים בעזה ובעוטף-עזה, אבל אני לא יכולה לעמוד פה היום מעל דוכן הכנסת ולא להתייחס לאירוע הקשה שקרה אתמול בדרום הרצועה, סמוך לקיבוץ כרם-שלום. ראשית, רצוני לשלוח את תנחומי למשפחות של חנן ברק ושל פבל סלוצקר, שני גיבורים, מלח הארץ, שהיו בתחילת חייהם ונרצחו באכזריות בידי טרוריסטים נתעבים. יהי זכרם ברוך. אני גם מתפללת, עם כל עם ישראל, לשלומו של החייל גלעד שליט ולחזרתו בשלום הביתה אל משפחתו וחבריו. כולנו מחכים בדאגה, בחרדה ובלב הולם לבשורות טובות. האירוע הקשה אתמול הוא שיא נוסף בהסלמה המתמשכת ברצועת-עזה, שיא של ירי בלתי פוסק של טילי "קסאם" לעבר שדרות ויישובי הנגב ושל ניסיונות בלתי פוסקים לפגוע בכוחות צה"ל ולייצר פיגועים. השאלה היא מה עושים ואיך ממשיכים מפה. הרי לא ייתכן שאחרי שישראל יצאה מעזה, ימשיכו תושבי שדרות לחיות בחרדה וחיילי צה"ל ימשיכו לשלם בחייהם. לא ייתכן שישראל תשלים עם פיגוע רצחני כזה בתוך "הקו הירוק", ועוד על-ידי ארגון "חמאס", שהוא הארגון השולט ברשות הפלסטינית. "חמאס" הוכיח כעת באופן סופי שפניו לא לרגיעה ולהידברות, אלא למלחמה ולהרג ולשנאה. ממשלת "חמאס" נגלית עכשיו בפרצופה האמיתי - ממשלה של רצח, טרור וחטיפה. ועם ממשלה שנוהגת ברצחנות ואכזריות, יש לנהוג באותו אופן. אני מקווה כי בכירי ה"חמאס" מבינים כעת כי אם לא יחזור גלעד שליט בריא ושלם לישראל בקרוב, ישראל תרדוף אותם ותכה בהם ללא רחמים. אין לי בכלל ספק שישראל יכולה להכות ב"חמאס" בעוצמה ובכוח וצה"ל מסוגל להילחם בטרור היוצא מעזה בחודשים האחרונים. אך גם במצבים כאלה, שבהם הרגשות סוערים והזעם צף ועולה, חשוב לעשות הכול על מנת לא להביא להסלמה נוספת שתהיה רוויה בדם בשני הצדדים. לכן טוב עושה ממשלת ישראל שהיא מנסה קודם כול לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטיות ומדיניות, שהרי כרגע מה שחשוב הוא לשחרר את גלעד שליט ולהשיבו בשלום לישראל. אם הניסיון המדיני ייכשל, וממשלת "חמאס" והרשות הפלסטינית לא יביאו לשחרורו, אזי אין מנוס ממבצע צבאי ממוקד ותקיף בתוך עזה, שיכלול גם מצור על הרצועה ויצירת לחץ חברתי וכלכלי. אני סומכת על ראש הממשלה ושר הביטחון ועל צה"ל במיוחד, שיעשו את כל הדרוש ואת כל שניתן על מנת להחזיר את גלעד שליט הביתה ולמצוא את האחראים לפיגוע הקשה הזה ולהענישם. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. אנחנו עוד מעט עוברים להצבעה, אדוני המזכיר, כדאי שתתחיל לצלצל כדי שידעו שהצעות האי-אמון קוצרו ואשר על כן חברי הכנסת צריכים לדעת שאנו נצביע בתום הדיון. יש לך שלוש דקות, אדוני. בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): שלוש דקות? היו"ר דליה איציק: כן. תלמד את התקנון, אדוני. אף אחד לא יקפח, אני אשמור עליך שלא יקפחו אותך. יעקב כהן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בתפילה ובתקווה, עם כל בית ישראל, שהחייל יחזור במהרה בריא ושלם, וכן בתנחומים למשפחות השכולות, השם ייקום דמם של היקירים שנפלו, ולא יוסיפו לדאבה עוד. בשבוע זה ימלאו שלושה חודשים מאז הבחירות, כלומר אנו מתקרבים למועד השלמת מאה ימי החסד מאז נבחרה הכנסת השבע-עשרה. אזרחי ישראל מצפים מאתנו שנפתור את הבעיות הקשות המעיקות עליהם. בינתיים נראה ששרי הממשלה מתהלכים כחתנים בשבעה ימי המשתה, ובמקום לנסות לפתור את הבעיות, שולפים ססמאות והחלטות כאילו מהמותן. איני רוצה לקטרג, שהרי בסך הכול בספינה אחת אנו יושבים, והצלחת הממשלה היא הצלחתנו. אבל ההכרח לא יגונה, ובינתיים, כפי שהדברים נראים, לצערנו, הממשלה אינה נותנת מענה, לא לנושא הביטחון, לא לבעיות העוני והחברה. לכן אנו מצטרפים היום להצעת אי-אמון בממשלה. בימים האחרונים החליטה הממשלה שתי החלטות. האחת, הורדת המע"מ ב-1%, והשנייה, מתן אזרחות לילדי העובדים הזרים. הורדת המע"מ ב-1%, לפי דעת הכלכלנים, תעזור שוב לעשירונים העליונים. מכשליש מהסכום ייהנו העשירונים העליונים, 10% ילכו לעניים, וכבר הבהרתי ובדקתי שכל המוצרים הנמצאים בחנויות על המדף ונמכרים היום ב-10 ש"ח, בשבוע הבא יימכרו באותו מחיר, ומשפחות העניים לא ייהנו מההורדה הזאת. מי שכן ייהנה זה העשירים, שילכו לקנות מכוניות שרד ווילות, ואז הם ירוויחו אלפים. וחבל. נשאלת השאלה, מדוע ואיך קיבלה הממשלה החלטה חפוזה זו, שעלותה הון עתק, כ-3.5 מיליארדים, בחיפזון ובלי התייעצות? אני במקום זה הייתי מציע לקבל החלטה טובה יותר ולבטל את המע"מ על מוצרי יסוד וכן על תחבורה ציבורית, ובכך להיטיב עם השכבות העניות, שמשתמשות הן במוצרים אלה והן בתחבורה הציבורית לרוב. החלטה שנייה החליטה הממשלה ברוב חמלה ובמידת הרחמים אשר בה התברכה, להכיר באזרחות ילדי העובדים הזרים, אף שיש לזה השלכות חמורות בעתיד. בקשתנו אליכם, שמידת הרחמים גם עלינו תתגלגל ותרחמו גם על ילדי החמד, ילדי ישראל, הילדים הרעבים אשר הגיעו לארץ כחוק וחיים פה כחוק ושוהים הם והוריהם כחוק. החזירו להם את האזרחות המלאה, החזירו להם את קצבאות הילדים שנלקחו מהם באכזריות על-ידי ממשלת שינוי. אני רוצה לסיים. החזירו את הביטחון והשלווה לתושבי הדרום, אשר מאז תוכנית ההתנתקות מצבם הולך ומחמיר, ולא רואים מה נרוויח מתוכנית ההתכנסות. אני רוצה לסיים: אנא, עצרו את העוני והקיפוחים בארצנו ואת הפחד מה"קסאמים" במדינתנו. החזירו את השובע והשוויון, השלווה והביטחון, ואז נוכל לתת את האמון בממשלה זאת. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני אפעיל את השעון רק כשתגיע לדוכן, יהיה לך יותר זמן; שלוש דקות נטו. בבקשה, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, השאלה הנשאלת היא, האם חייבים תמיד לעשות את כל הטעויות האפשריות על מנת להגיע בסופו של דבר אל הדבר הנכון המתחייב? האם זו הפכה להיות מטרה שכל צד ינסה לאמלל ולהתאכזר ולהקיז את דמו של הצד השני? האם אין סוף לטירוף ששולט ושורר באזור הזה? לפני כמה ימים ביקרתי בבית-החולים "סורוקה" ונפגשתי עם עמאני, בת 23, אם לשני ילדים, שהיא הבת של עלי ע'אליה מרצועת-עזה, וגם עם אדהם ע'אליה, משפחה שהגיעה לחוף הים. הם סיפרו איך היו יריות, איך נפגעו האבא, אשתו ושני תינוקות שהיו עם אמם נהרגו, ואז שמענו על האירוע הקשה, ולאחר מכן גם האירוע הקשה שהיה אתמול. אני שומע את הקולות, שצה"ל צריך להיכנס לעוד מבצע, לעוד חיסול ולעוד סיכול, כאילו לא היינו, כאילו לא מפנימים, כאילו לא מסיקים את המסקנות. הרי כל רצועת-עזה היתה תחת כיבוש ישראלי. האם זה הביא שלום למדינת ישראל? הרי ניסו לחסל וחיסלו את אחמד יאסין ואת רנתיסי, אז "חמאס" נותרו ללא מנהיגים? האם זה פותר בעיות? הלוא הכוח, לא רק שהוא לא פותר בעיה, אלא הוא מזמין עוד יותר כוח. האם שפיכות דמים לא מזמינה אלא שפיכות דמים? האם לא הגיע הזמן להגיע למסקנה להפסיק את הטירוף, להפסיק את האש ולשבת אל שולחן המשא-ומתן? אף אחד לא ייהרג מזה שיושבים ומדברים. אף אחד לא ייהרג מזה ששמים את הבעיות על שולחן המשא-ומתן ומנסים פתרון אחר. יצחק וקנין (ש"ס): למי אתה אומר את זה, לנו או להם? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת יצחק וקנין, אני אומר את זה לשני הצדדים. יעקב מרגי (ש"ס): אני מבקש מעמיר פרץ שלא יזרוק עלינו את ה"קסאמים". טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת מרגי, אני רוצה לשאול אותך: האם יש מלחמה עם הצד הפלסטיני, ואז יש מלחמה, או יש שלום עם הצד הפלסטיני, ויש שלום? אז לא יכול להיות שכל הזמן אומרים: אנחנו נלחמים בצד הפלסטיני, אבל הצד הפלסטיני לא צריך להילחם במדינת ישראל. צריך להפסיק את המצב הזה, כדי שהם לא יילחמו וכדי שמדינת ישראל לא תילחם בהם. צריך לפתור את הבעיה. יש היום בעיה. היום אנחנו רואים שהמצב הגיע לשיאו, לדעתי, ולכן מכאן צריך להיות מפנה. את קו פרשת המים הזה צריך לנצל על מנת לפתוח ערוץ אחר, ערוץ של הידברות. יכול להיות שמהדבר הרע הזה, הטרגי הזה, יצא דבר אחר, שהוא נכונות למצות הליך של הידברות. רק, ואך ורק הידברות היא הפתרון, כי הבעיה היא בעיה מדינית. היא לא בעיה גנטית, היא לא בעיה צבאית, היא בעיה מדינית. על המדינאים ועל הפוליטיקאים למלא את תפקידם, ולא להטיל את כל האחריות על צה"ל. צה"ל לא יפתור את הבעיות וייתן את הפתרון המדיני, כי הבעיה היא סכסוך פוליטי, שניתן לפתור אותו, רק צריך רצון ואומץ. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, המעגל הזה, שהקזת דם תבוא כתירוץ להקזת הדם האחרת, כבר לא ניתן לשאת אותו. הקזת דמם של הישראלים תהיה התירוץ להקזת דמם של הפלסטינים, והקזת דמם של הפלסטינים תהיה התירוץ להקזת דמם של הישראלים. זה מעגל שניזון רק מדבר אחד, מחוסר התקווה ומחוסר האפשרות לפתוח צוהר להידברות. אומרים: "עם מי לדבר?" - לדבר עם מי שצריך לדבר. כפי שמדברים עם ההנהגה הנבחרת של העם הישראלי, צריך לדבר עם ההנהגה הנבחרת של העם הפלסטיני בראשות היושב-ראש אבו-מאזן. אין פה לא התפלספות ולא חיפוש באפלה. יש כתובת, וצריך להתייחס אליה. כשהגשנו הצעת אי-אמון עם הסיעות השותפות לכך, היינו תחת הרושם הכבד של הדם שהוקז בחוף עזה וגם לאחר מכן ברחובות ג'באליה, והיום בין לבין, בין המועד של הגשת האי-אמון לבין המועד שנדון בו האי-אמון דם נוסף הוקז. אני לא יכול שלא להזדהות עם סבלן של כל המשפחות, אבל אני גם לא יכול לעשות שקר בנפשי. יש אחריות לחוסר המוצא, יש מדיניות של הממשלה, שהיא מדיניות של חוסר מדיניות ושל חוסר חיפוש אחרי אופק פוליטי. ואז בוכים היום על הילדים בישראל ומחר בוכים על הילדים בעזה, וכל אחד יגיד שבשביל זה, בשביל הדם שהוקז כאן צריך להקיז דם שם. כל אחד חושב שזה הצדק. זה מעגל שאף אדם תרבותי נורמלי לא יכול לקבל. מעל הדוכן הזה אני גם רוצה לחזק, בעניין אחד לפחות, את ידו של אבו-מאזן ואת ידה של הממשלה הפלסטינית, שפנתה לאלה שמחזיקים את החייל גלעד שליט בבקשה להחזיר אותו לחיק משפחתו. אולי – וזו הזעקה השנייה לממשלה כאן – דרך זה, דרך חזרתו של החייל, ייפתח צוהר של הידברות. לא לרכז כוחות כדי לפלוש לעזה או כדי לכבוש את צפון רצועת-עזה, אלא לכבוש את היצר של הקזת הדם הזאת, שמתמשכת בשני העמים, ולנסות לייצר אופק אחר, אפשרות אחרת, תקווה אחרת. מה אנחנו, כהנהגה, כנבחרי ציבור, מבטיחים פה לעם בישראל ולעם הפלסטיני? מה אנחנו אמורים לייצר? אינרציה למעגל הזה? רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה שאינו נוכח כאן, יש מקום להמר רק על קלף אחד, והוא קלף החיים לשני העמים. אחרת אנחנו נישאר במעגל הזה, זה יצדיק את הקזת דמו של זה והאחר יעשה את ההיפך. תודה רבה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו - חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, אנחנו כבר מגיעים לסוף הדיון. בבקשה, אדוני. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מאז ההתנתקות נורו מעזה כ-500 טילי "קסאם" לעבר ישראל. לעומת זאת, צה"ל שיגר כ-10,000 פגזים על עזה באותה תקופה. מספר הילדים והאזרחים החפים מפשע שצה"ל הרג בחודשיים האחרונים גדול ממספר כל האזרחים הישראלים שנהרגו בפעולות איבה בשנתיים האחרונות. אלה מספרים שמדברים בעד עצמם, וכל מי שהוא שפוי, צריך להסתכל במספרים ולראות את המשוואה הזאת, משוואה שישראל היא הצד החזק בה. היא שפועלת דרך מטוסים, כלי נשק מתוחכמים, נגד עם שלם. הבשורה צריכה לבוא מהצד החזק, גברתי היושבת-ראש. הצד החזק הוא ישראל. היא זו שצריכה להכריז על הפסקת אש. היא זו שצריכה לחזור לשולחן המשא-ומתן. לשחרר את גלעד, לשחרר את האסירים הפלסטינים מבתי-הסוהר, אלפים, שלא יהיו עוד גלעדים ועוד אסירים פלסטינים. הבשורה צריכה לבוא מכאן, מישראל, מממשלת ישראל. היא זו שצריכה להכריז על הפסקת אש, לחזור ולשאת ולתת ולשבור את הראש, במקום לנסות לשבור עם שלם. עמים לא שוברים. עמים לא שוברים ולא מכניעים, והניסיון הרב מראה זאת. לישראל יש ניסיון במלחמות ובמעגלי דם, והיא ידעה ויודעת - וכולם יודעים - שעמים לא שוברים. העם הפלסטיני לא ייכנע. בצד הפלסטיני מוכנים להפסקת אש. השאלה היא אם ממשלת ישראל מוכנה להפסקת אש, אם היא מוכנה לפתור את הבעיות דרך משא-ומתן. שישבו שני הצדדים, שישברו את הראש, במקום להפגיז, במקום להקיז דם. זאת השיטה, זאת הדרך שבה שני העמים יגיעו להבנה ולשלום בר-קיימא. משה שרוני (גיל): - - - ואסל טאהא (בל"ד): לכן, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה הזאת. היו"ר דליה איציק: תודה. ינמק את ההימנעות של סיעת מרצ חבר הכנסת - - - קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: סליחה, רק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): הם צריכים להימנע קודם כדי לנמק את ההימנעות. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, חברי השרים, מייד אחרי זה אנחנו עוברים להצבעה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, לפני שאדבר על הנושא, אני רוצה להשתתף בצער המשפחות ועם ישראל כולו בשל הריגתם של סגן חנן ברק וסמל ראשון פבל סלוצקר, השם ייקום דמם. אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות. כמו כן, כולנו מקווים מאוד ומתפללים יחד עם כל עם ישראל, שרב-טוראי גלעד שליט, שנחטף, יחזור לביתו בריא ושלם. למה אנחנו מצביעים אי-אמון בממשלה? כשעלה הרעיון המטורף - - - היו"ר דליה איציק: סליחה, חבר הכנסת סלומינסקי, נא להפסיק דקה. חברי השרים. חבר הכנסת אבו וילן, השר דיכטר משתוקק לשמוע את חבר הכנסת סלומינסקי ואתה מפריע לו. בבקשה. זה על חשבוני, חבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת סער. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כשעלה הרעיון המטורף של הגירוש מגוש-קטיף, דיברנו ואמרנו וכתבנו ואמרנו: מעבר לעוול הנורא שנעשה לתושבים ולמשפחות שנשלחו על-ידי המדינה, מעבר לפגיעה הנוראה באידיאל וברעיון הציוני שבהריסת בתים ובגירוש תושבים, אמרנו: תסתכלו מה אתם עושים למדינת ישראל הקטנה, שבתוך "הקו הירוק". אמרנו לכם: תראו מה יהיה בשדרות ומה יהיה באשקלון. ברגע שאתם נותנים לטרור מדינה, הוא לא מחכה. הוא נכנס. והוא יירה "קטיושות" ו"קסאמים" ויעשה פעולות טרור. ואמרתם לנו: מה אתם מבלבלים את המוח? ברגע שנעשה מחווה כזאת לפלסטינים, יגיע שלום, יהיה ביטחון, תהיה תחושה טובה, תהיה אווירה טובה. אמרנו לכם: אתם הרי יודעים עם מי יש לנו עסק. כמה שנים יוליכו אתכם שולל. ומה היתה התוצאה? דבר ראשון, ה"חמאס" התחזק ולקח את השלטון על כל עזה, יהודה ושומרון. כתוצאה מהמעשה הנורא שעשיתם. דבר שני, אתם מסכנים את מדינת ישראל. תראו מה קורה בשדרות. אין יום ואין לילה בלי הפגזות. וחכו – חס ושלום, אני לא רוצה לפתוח פה לשטן – תראו מה יקרה באשקלון. ואחרי שאתם רואים את כל מה שנעשה שם, במקום ללמוד לקח ולהגיד, מצטערים, ולעשות פעולה חזקה ורצינית בעזה, כדי שלא יהיה מצב שבעיר ואם בישראל יושבים במקלטים ולא יכולים לחיות חיים רגילים, אתם עוד ממשיכים, מדברים, הכול דיבורים, וממשיכים להוביל את התוכנית שאתם קוראים לה התכנסות, - - היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - כדי להכניס את ירושלים ואת כל גוש-דן לאותו מצב שנמצאות בו שדרות ואשקלון. איך אפשר לתמוך בממשלה כזאת? ולכן, אנחנו מציעים לתמוך באי-אמון בממשלה. תודה לך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, תודה אדוני. אדוני ראש הממשלה. חברי השרים. חברי חברי הכנסת. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, לשלב ההצבעה. נא לתפוס את המקומות. השר רמון, בבקשה. אני כבר כמה פעמים מושכת זמן כדי שתשב, כדי שלא אזכיר את שמך. אדוני שר המשפטים. חברי חברי הכנסת. מנחם בן-ששון (קדימה): חבר הכנסת סלומינסקי שאל איך אפשר לתמוך בממשלה הזאת. שיחשוב על האלטרנטיבה, יהיה לו קל. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת. סדרנים, לסגור דלתות. חבר הכנסת דב חנין, אני רוצה לערוך הצבעה. אנחנו עוברים לשלב ההצבעה. ההצעה היא: אוזלת ידה המתמשכת של הממשלה בטיפול בעוטף-עזה, מטעם סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – 47 נמנעים – 10 הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: נא להוסיף לנגד עוד שני שרים. חברי הכנסת, אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. דוד טל (קדימה): - - - טעיתי בהצבעה. היו"ר דליה איציק: תירשם בבקשה אצל המזכיר אחר כך, תשנה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: פעולת צה"ל בעזה שגרמה למותם של אזרחים – של סיעות בל"ד, חד"ש, רע"ם-תע"ל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 7 נגד - 70 נמנעים – 4 הצעת סיעות בל"ד--חד"ש--רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: נא להוסיף לנגד את שני השרים. חברי הכנסת, אני קובעת שגם הצעת האי-אמון הזאת לא התקבלה. שכחנו את חבר הכנסת רן כהן, שמתבקש לנמק מדוע הם נמנעים. אחריו - הודעת המזכיר. בבקשה, חבר הכנסת רן כהן. מרצ נמנעה. בבקשה, אדוני. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, בוודאי תמוה בעיניכם מדוע סיעת מרצ, שהיא סיעה אופוזיציונית, נמנעה בהצעות אי-אמון כל כך מהותיות. ובכן, הטיעון שלנו הוא מאוד מאוד פשוט. לא במקרה לא הגשנו הצעת אי-אמון. ואני אומר גם יותר מזה: לו הגשנו לפני שבוע הצעת אי-אמון, לאחר הפעולה אתמול, קרוב לוודאי שהיום לא היינו מעלים אותה. וזה לא משום שאין לנו טענה לממשלה, יש לנו טענה כבדה וקשה לממשלה. אין לנו סיבה להביע אמון בממשלה, אבל זה לא השבוע לעשות את זה. בשבוע הזה, נדמה לי שיותר מהכול דרוש לטכס עצה ולהתחבט בסוגיה איך לצאת מהמבוך שהממשלה הזאת הובילה אותנו אליו, גם בשבועות האחרונים בצפון רצועת-עזה, וגם אתמול, במצב המביך שנקלענו אליו בדרום רצועת-עזה. גברתי היושבת-ראש, הסוגיה המיידית, נדמה לי, היא איך מחזירים את החייל החטוף, סמל גלעד שליט; גם איך להגיע למצב של יישוב הסכסוך ברצועת-עזה. נדמה לי שאילו ראש הממשלה, כבר לפני חודש-חודשיים, כשנבחר, היה לא רק מסתובב בכל העולם ומבטיח שהוא ידבר עם אבו-מאזן, אלא הולך קודם כול לדבר עם אבו-מאזן, ייתכן מאוד שהיה לו היום פרטנר שאתו היה יכול לדבר לא רק על איך למנוע פעולה של חטיפת חייל שלנו בדרום רצועת-עזה, אלא אולי על איך למנוע את ירי ה"קסאמים" על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה. אבל ראש הממשלה העדיף ללכת לנשיא בוש, להבטיח לו שהוא ידבר, ללכת לנשיא שיראק ולהבטיח שהוא ידבר, ללכת לראש הממשלה טוני בלייר ולהבטיח שהוא ידבר, רק דבר אחד הוא לא עשה, הוא לא הלך לדבר. זה כל העניין. ועל המחדל הזה נדמה לי שאין סליחה ואין כפרה, כיוון שאבו-מאזן והכוח שעומד לרשותו יכלו להיות היום פרטנר לממשלה הזאת, בעשיית ביטחון ולא רק שלום. אנחנו רצינו שראש הממשלה אולמרט ידבר עם אבו-מאזן כדי לפתוח צוהר לשלום, אבל הנה, עיניכם הרואות, שזה היה יכול להיות כלי ממדרגה ראשונה לביטחון, גם במניעת "קסאמים" וגם במניעת חטיפות של חיילי צה"ל, ואם הם כבר קרו, להחזרתם מהר ככל האפשר. גברתי היושבת-ראש, אני מסיים את ההנמקה הזאת. חשוב היום, אדוני ראש הממשלה, להתמקד בשני מהלכים מקבילים. האחד, לדבר עם כל מי שרק אפשר – כן, גם עם ה"חמאס" – כדי להחזיר את סמל גלעד שליט, והשני, רק אם לא תהיה ברירה, פעולה צבאית מאוד ממוקדת, מאוד מדויקת, כדי להחזיר אותו. לא, בלשון הימין - איך נפלוש לרצועת-עזה ונביא חורבן יותר גדול. אוי ואבוי אם אנחנו נימשך, כעצת הימין, לעשות פעולות צבאיות מקיפות ברצועת-עזה. יצאנו משם, אסור לחזור לשם. צריך לעשות הכול כדי להחזיר את החייל בלי להסתבך הסתבכות צבאית מיותרת. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. נא להקשיב, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005. תודה. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005 [נספחות.] היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אנחנו ממשיכים. חברי הכנסת, השרים, הנושא הבא: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005; ההחלטה טעונה אישור הכנסת. אני מבקש מיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, להציג את ההחלטה. בבקשה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, על-פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת מחליטה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות להביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה"), התשס"ו-2005 – כך שההצעה לא תכלול – אני חוזר: לא תכלול – את סעיף 7 להצעת החוק, שעניינו דחיית פגישת עצור בעבירת ביטחון עם עורך-דין. אני מדווח לכנסת כי אני מקווה שבקרוב מאוד, ממש במהירות, אוכל להביא את הצעת החוק השלמה, והפיצול חיוני. אדוני היושב-ראש - - - רן כהן (מרצ): האם מדובר פורמלית בפיצול? מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): כן. רן כהן (מרצ): תודה. מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אני מבקש שהכנסת תאשר לנו את זה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. רבותי, מאחר ששני חברי כנסת ביקשו לדבר - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שלושה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: סליחה. שניים ביקשו: חבר הכנסת סער גדעון – הוא נמצא אתנו? ביקשת? גדעון סער (הליכוד): אני אחרי חבר הכנסת ריבלין. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, אני אאפשר לך. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הדיון שקדם - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי חברי הכנסת, קצת שקט. ראובן ריבלין (הליכוד): הדיון שקדם לבקשה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, על-פי בקשת הממשלה, נגע באותה מסכת של שפיכות דמים שאנחנו חווים מאז חזר עם ישראל לארצו ולמולדתו והתיישב בה. מעולם לא כבש את מולדתו, משום שמולדתו אינה ניתנת לכיבוש על-ידיו. והנה, אני שומע את חבר הכנסת רן כהן אומר שאסור לשוב לעזה - - רן כהן (מרצ): רק לא - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - ואני תוהה – והרי אני מכבד את עמדתכם, אנשי מרצ-יחד, שהיא מדיניות עקבית באמונה שזו אכן דרכה של הציונות, ושכנעתם אותנו, או רבים מאתנו – אני לא השתכנעתי, אבל בהחלט ראיתי את ההיגיון בדרך שבה אתם מבקשים להביא פתרון, אם כי אני מאמין, לצערי הרב, לא באמונה שלמה אלא מתוך שכנוע, שנראה כי הדרך הזאת יכולה להביא להתרסקות, והנה, אכן, היא מביאה פעם אחר פעם להתרסקות – ואני שואל, בצער, כפי שאתם שואלים בצער כשאתם שומעים אותי מדבר, מתי נלמד? ואני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת רן כהן, שגם עם יוסי ביילין פעמים רבות דיברתי על מה יהיה אם נשוב לאותם קווי 1967, "הקו הירוק", זיכרונו לא לברכה, ויתקיפו אותנו, מה יהיה אז? ותשובותיכם היו שלא יתקיפו אותנו, שכן אם יתקיפו אותנו, מר יהיה גורלו של התוקף. ואני נזכר בשיר בית"ר האומר: "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש", ואני כמעט נולדתי למדינת ישראל בתקומתה, כי נולדתי שמונה שנים לפני שקמה המדינה. ותמיד שאלתי את עצמי, מהו "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש", כי אני כבר קמתי לעם חופשי בארצו – אף שאלה היו באמת שלהי המנדט. והיום אני מתחיל להבין, שלא היו ימים כמו הימים שאנחנו עוברים, שבהם אנחנו צריכים לשנן זאת לעצמנו – כולנו, כולנו – כי השקט, ההתנצלות שאנחנו מביעים כאשר נשלחות רקטות מדי שעה לעיר שחיים בה אזרחים תמימים, ואנחנו מנסים להתנצל על המאבק שאנחנו נאבקים – אני רק רציתי לומר לך, חבר הכנסת רן כהן, שאני מאמין באמונה שלמה שאתה מאמין באמונה שלמה באמת שאתה מחזיק בה. התעלה, המנהרה, שאתמול עברה בין ישראל ובין עזה - - - רן כהן (מרצ): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): לא, לא, לא. אני אומר עוד פעם: בין ישראל ובין עזה, כי אתה אמרת: אל תחשבו – אל תחזרו לעזה. לכן אני מדגיש ואומר לך: המנהרה שעוברת בין ישראל לעזה נחפרה בעזה ובאה לישראל, והאנשים שעברו בה עברו מעזה לישראל – לא מישראל לעזה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. רן כהן (מרצ): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אולי נלמד זאת. אני מסכים שצריך פעם להביא לידי מצב שבו לא תהיה שפיכות דמים, מתוך הבנה ששפיכות הדמים לא מועילה לאיש, אבל הצד האחר צריך להבין שעד היום מנענו שפיכות דמים אף שהיו לישראל כוח ההרתעה והאמונה בצדקת דרכה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מבקש לתחום את הזמן בשלוש דקות. חבר הכנסת סער גדעון, בבקשה. שלוש דקות. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודיע מראש שאנחנו נתמוך בהצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט לפצל את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), כפי שתמכנו בדיון שהיה כאן לפני שבועיים – אנחנו, סיעת הליכוד – בהחלת דין הרציפות על הצעת החוק שהוגשה בתקופת הכנסת הקודמת. אני חושב שהצעת הפיצול היא הצעה סבירה. כל הנושא של דחיית פגישת עצור בעבירת ביטחון עם עורך-דין באמת ראוי לבחינה ולדיון נפרד. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לומר לממשלה: אתם רואים יום-יום שהמדיניות הזאת, המדיניות של נסיגה חד-צדדית, נכשלת בשטח. תושבי שדרות והנגב המערבי מרגישים כל יום את כישלון הנסיגה החד-צדדית. הם שומעים את זה כמה פעמים ביום, כל "שחר אדום", ואתם גם יודעים שהטווח של ה"קסאמים" גדל, ומגיע כבר עד פאתי אשקלון, וזה עניין של ימים או שבועות עד שפיתוחים חדשים של הרקטות האלה יביאו אותן לשכונות המגורים של אשקלון. כאשר אלה הם פני הדברים, אנשים אינטליגנטים – וכל אחד יכול לטעות – אני לא מדבר על צחי הנגבי, כי צחי הנגבי ידע שההתנתקות היא טעות, והוא הצביע נגד ההתנתקות, אבל אני מדבר על אלה שתמכו – וגם זאב אלקין, נגיד אלקין, הוא ידע שההתנתקות היא טעות, ולכן הוא שכנע חברים בליכוד להצביע נגד ההתנתקות, אבל אני מתכוון למשל לשר יעקב אדרי, שמעל הדוכן הזה, שממנו אני מדבר, אמר שידו לא תורם נגד יהודה ושומרון - - השר יעקב אדרי: היתה הצבעה, אבל היה גם משאל עם. הבחירות הן משאל עם. גדעון סער (הליכוד): - - נגד יהודה ושומרון. אמרת אז: כן, אבל נגד יהודה ושומרון – ידי לא תורם. השר יעקב אדרי: הבחירות הן משאל עם. גדעון סער (הליכוד): אתה יודע מה, אם אני לא מצטט נכון, אגש ל"דברי הכנסת", אמצא את הציטוט הנכון, ואני מתחייב לקרוא אותו מלה במלה מעל הדוכן הזה. למה לחזור על אותה טעות, אבל בהבדל אחד – במקום לחשוף "רק" את יישובי עוטף-עזה ושדרות לארטילריה של ארגוני המחבלים, לחשוף את כל מרכזי האוכלוסייה של מרכז הארץ לנחת זרועם של ארגוני הטרור? צחי הנגבי (קדימה): למה שתושבי שדרות יהיו לבד? גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת הנגבי, אני מקווה שהפרוטוקול לא שמע את קריאת הביניים שלך, ואני גם לא אחזור עליה, מטעמים חבריים. זה זמן להתעשת, להגיד: טעינו, בואו ננסה מסלול אחר, נכון יותר, שיוביל את ישראל לביטחון ולשלום. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. עוד שלושה וסגרנו את הרשימה. צחי הנגבי (קדימה): הודעה אישית לשר אדרי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבים בתקשורת הישראלית מתווכחים, תוהים, אם מישהו צפה את ההתקפה על המוצב, ידע, לא ידע. כאילו זה דבר בלתי ניתן לצפייה, דבר תמוה, מוזר, שבא מעולם אחר. והרי אין דבר יותר טבעי מאשר התפתחויות כאלה, מאשר התקפות ואירועים כאלה, כי כאשר אתה תוקף מהאוויר, פוגע באזרחים, עושה מרצועה שלמה כלא גדול, סוגר מעברים בין-לאומיים, אתה מזמין בעצם הדברים האלה התקפות כאלה, פעולות גרילה על מוצבים. מאז אתמול השיח הישראלי של מרבית הדוברים הוא שמה שלא הלך בכוח, השר אדרי, ילך ביותר כוח. אין יותר אווילית מהאסכולה הזאת, שמוכיחה את אווילותה פעם אחר פעם. הרי ישראל תמיד ניסתה את הכוח והיותר כוח. מי שמתעלם מהצד הפלסטיני בשולחן המשא-ומתן ומתייחס אליו כאל non partner, מקבל אותו במוצב או במקומות אחרים. תראה איזה יחס, חבר הכנסת אפרים סנה, יש לראש הממשלה לנשיא הרשות הפלסטינית. עם מי לא דיבר אולמרט בקשר לחייל השבוי? דרך אגב, לא חטוף, שבוי, כי זה מתוך בסיס צבאי. הוא לא נחטף. מי שנחטף - זה היה לפני יומיים. השר יעקב אדרי: הוא לא נחטף, הוא הלך לבד? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הוא שבוי. דרך אגב, אני בעד שהוא יחזור חי ובריא הביתה. אבל מכבסת המלים – בצד הזה הוא חטוף ובצד השני יש שבויי מלחמה. בוא נקרא לדברים בשמם. דרך אגב, עדיף שהוא יהיה שבוי מלחמה, על מנת שיתייחסו אליו כאל שבוי מלחמה לפי כללים בין-לאומיים. מבחינתך עדיף שיגדירו אותו כשבוי מלחמה. השר יעקב אדרי: עדיף שיהיה בבית. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): חד-משמעית. בבית הוא לא יפגע ולא ייפגע, לא הוא ולא חיילים אחרים. תראה מה עשה ראש הממשלה - בקשר לתחינות לפגוש את אבו-מאזן, דרך אגב, זו טעות. לא רוצה להיפגש, לא צריך. למה להתחנן לפגישה? לא רוצה – לא צריך. הרי החד-צדדיות נשפכת לו מהפנים. אתה יכול להתעלם מהפלסטינים ופתאום הם ייענו לאשליית אי-קיומם? ראש הממשלה דיבר עם נשיא צרפת, עם המצרים, עם הירדנים, עם מדינות במפרץ, איפה לא, חוץ מנשיא אחד – הוא לא דיבר אתו, הוא שלח פקיד ביטחוני בכיר לדבר אתו בטלפון. זה היחס. דרך אגב, גם שם לא היו צריכים לקבל את השיחה. אבל איזה מין יחס זה? טוב שיש להם שיקולים פנים-פלסטיניים, הם פועלים על-פי האינטרס הלאומי הפלסטיני. ההתנהגות גם במשבר הזה אומרת רבות על מה שצפוי בעתיד. דרך אגב, יש ישראלים רבים שאומרים – ובזה אני לא מסכים עם חברי חבר הכנסת יוסי ביילין – שזה מבחן למנהיגות של אבו-מאזן, שזה יומו הגדול, אם יוחזר החייל. אני צופה שהוא יוחזר, בריא. מייד לאחר מכן, מה יעשה אולמרט לאבו-מאזן כאשר יוחזר החייל? אני לא בטוח שהוא ירים אליו טלפון. אני לא בטוח שהוא ישנה את יחסו אליו ואל הרשות הפלסטינית ואל העם הפלסטיני, ומה שהיה הוא שיהיה. זה לא משנה את מה שאני חושב, שחשוב שכל השבויים יחזרו, כל אחד לביתו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עזמי בשארה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סיעתנו תצביע נגד ההצעה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, כי החוק בכללותו הוא חוק גרוע, הוא חוק שפוגע בזכויות אדם. בכנסת זה הפך לדבר שהכי קל לפגוע בו. הכי קל לפגוע בזכויות אדם ובזכויות אזרח ולצמצמן. זה הפך כמעט לשטח הפקר. אפילו עורכי-דין, שמבחינה מקצועית, שלא לדבר על עולם הערכים שלהם, היו צריכים לעמוד נגד החוק הזה, לא עושים זאת. אדוני היושב-ראש, מי שהקשיב היום לרדיו ולדיווחים שכמעט כולם ממקורות צבאיים וממקורות הממשלה, מבין שהולכת להיות מלחמה. סיפורים מפורטים ברדיו – אני לא יודע למה מדליפים את זה, אם זה איום – על טנקים בכמויות גדולות סביב עזה, על מצור ימי ואווירי סביב עזה, על תוכניות ודיונים איך בדיוק לכבוש, כמה להרוג, מה להרוס. הכול מוכן למעשה ההרס. אני לא רואה כאן את כל הרציו, כל החוכמה. שמישהו מחברי הקואליציה או מחברי הכנסת שיש לו השפעה על החלטות הממשלה יזהיר מפני הדבר הזה, שיזהיר מפני הקטסטרופה שהממשלה הזאת תמיט על כולנו. לא מספיק מה שעשו עד עכשיו? לא מספיק להרוג 85 פלסטינים, רובם אזרחים? עמיר פרץ דואג לזכויות הפלסטינים ומונע מהם את חרפת הרעב על-ידי כך שהוא הורג אותם? השר החברתי, שדיבר על שלום ועל צדק חברתי לפני הבחירות, במו-ידיו או במו-החלטותיו מביא להרג חפים מפשע. מי שמתכנן מלחמה ומנסה להמשיך את מעשי ההרג, מעשי הרצח, מעשי ההרס בשטחים הכבושים, שידע שהוא מדליק - - - גלעד ארדן (הליכוד): מי זה הרוצח בשטחים הכבושים - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - לא יכול לעלות לדוכן כאן ולגלגל עיניים. אי-אפשר, מספיק. גלעד ארדן (הליכוד): - - - תתבייש לך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מספיק עם גלגול העיניים. אתם יודעים את הדרך לצאת מהמשבר - צריך לסיים את הכיבוש, צריך לעשות הפסקת אש. זו הדרך. ביותר כוח לא תכניעו את העם הפלסטיני, תבינו את זה. הגיע הזמן שתבינו שלא תהיה כניעה של העם הפלסטיני. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. לאחר מכן ניגש להצבעה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שוועדת החוקה, חוק ומשפט לא עושה את עבודתה נאמנה. תפקידה העיקרי הוא לשמור על יסודות החוקה. הם נקראים במדינת ישראל חוקי-יסוד וערכים ונורמות, גם כשאין חוקה. בכנסת הקודמת ועדת החוקה, חוק ומשפט עשתה בדיוק את מה שהצבא ביקש כדי למלא מה שהוא חשב שזה תפקידו בשטחים. ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובקדנציה הקודמת הייתי חבר בה, נתנה לפחות שני חוקים לצבא כשהוא דרש. וזה בעצם – העיקרי בהם הוא שחרור הצבא מחובת פיצויים בכל אזור שהוא יכריז עליו אזור עימות. זה לא תפקידה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. תפקידה של ועדת החוקה, חוק ומשפט הוא לאזן את הדרישות של הרשות המבצעת. השב"כ מבקש שהחוק יפטור אותו מהבאת חשוד לבית-המשפט להארכת מעצרו. אולי זה תפקידו. תפקידה של ועדת החוקה, חוק ומשפט הוא להגיד: לא, צריך שופט. והשופט הוא לא אנגלי, והוא לא צרפתי, השופט הוא ישראלי, והוא מודע לצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. אבל להגיע עד כדי כך שוועדת החוקה, חוק ומשפט תתרצה לכל בקשה בשביל להבטיח רצף חקירה בלי שופטים? זה מתן היתר לאלוהים – אני לא מבין איך דבר כזה עובר בכנסת. זה לא תפקידה של ועדת החוקה, חוק ומשפט; תפקידה להיות על המשמר במה שקשור לחוקי-יסוד. מה זאת אומרת, אז זה בסדר? טוב שלא הביאו את סעיף 7, זה מצוין. אני בכל זאת אצביע נגד, הצבעה טכנית; לא תוכנית, אלא טכנית. מכיוון שאני נגד החוק כולו, אצביע נגד הפיצול. אבל טוב שלא הבאת את סעיף 7, שגם לא נותן לעורך-דין לראות את החשוד. אבל זה עובר בלי דיון פה, זה עובר בלי דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אנחנו נצביע נגד. יהיה דיון בוועדת החוקה, אנחנו נשתתף בדיון הזה; מובן שאפשר להתבטא שם. אין בעיה, אנחנו נתבטא ונצביע. רציתי להגיד על הדיון הקודם רק משפט אחד. אני לא רוצה להיכנס לדיון עצמו, כי אני חושב שלא מכריעים פרלמנטרית דיון פוליטי כזה, אבל אני רוצה להגיד את הדברים האלה: הצבא בישראל, הצבא – לא הכנסת, הצבא הישראלי אף פעם לא אומר בהודעותיו, "חיילים נרצחו". חיילים נהרגים, הם לא נרצחים, כי הם חיילים. זאת השפה של הצבא הישראלי. חיילים בזמן מילוי תפקידם נהרגים, לא נרצחים. נופלים, נהרגים, לא נרצחים. בכנסת מדברים פוליטיקאים פופוליסטיים. מדינה שרוצה שיבדילו בין אזרחים לצבא ובין פעולות נגד אזרחים ובין פעולות נגד מוצבים צבאיים עושה גם היא הבדלים; מבדילה בביטויים שהיא משתמשת לתיאור מה שקרה. זה מה שהיה בצבא. לא אומרים "חיילים נרצחים", אומרים "נהרגים". הוא "שבוי", ולא "חטוף". גדעון סער (הליכוד): אתה מגנה את זה? עזמי בשארה (בל"ד): לא, לא, אני לא מגנה, אלה פעולות צבאיות. שום דבר – אני לא מגנה שום דבר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה, רבותי. הבהרה של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה. מנחם בן-ששון (קדימה): חברי הכנסת, יש דברים שאין בהם הצבעה טכנית, כי הם עוסקים במהות חירותו של האדם, ומי שמצביע נגד הסעיף הזה מצביע בדיוק נגד חירותו, ועל זה לא משחקים משחקים טכניים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אנחנו ניגשים להצבעה. אני מפעיל את השעונים. מי שבעד ההצעה יצביע בעד, ומי שנגד יצביע נגד. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 37 נגד – 3 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, 37 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. שר האוצר אברהם הירשזון: צריך להוסיף את הקול שלי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רק רגע, אני אוסיף. אני קובע שהחלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לחלק את הצעת חוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005, התקבלה. אני מוסיף את הקול של השר. כמה חסרים, שני שרים? אני מוסיף את השניים להצבעה. שאילתות ותשובות היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתא מס' 101 של חבר הכנסת יואל חסון בנושא פיצויים ללולני הדרום. ישיב עליה שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון. בבקשה, השר. 101. פיצויים ללולני הדרום חבר הכנסת יואל חסון שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום י"א בסיוון תשס"ו (7 ביוני 2006): פורסם כי הכספים שהובטחו לבעלי הלולים בדרום בעבור השמדת העופות טרם הועברו במלואם. לדוגמה, קיבוץ כיסופים קיבל רק 60% מהפיצויים שהובטחו. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן - מתי יועברו מלוא הפיצויים לבעלי הלולים בדרום, ובכמה מקרים מדובר? 3. מה הן מסקנות הביניים של הוועדה הבין-משרדית שהוקמה, ומתי היא תסיים את עבודתה? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 3-1. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יואל חסון, שאלת על הפיצויים בגין שפעת העופות. בעקבות התפרצות שפעת העופות ב-16 במרס 2006, נערך משרד החקלאות לתשלום מהיר במיוחד של הפיצויים המגיעים לחקלאים על-פי פקודת מחלות בעלי-חיים בגין השמדת להקותיהם על-פי צו השירותים הווטרינריים. כך, למשל, ב-3 באפריל 2006 הועברו מקדמות בשיעור כ-30% מהיקף הפיצויים, וב-12 באפריל 2006 - ערב פסח - הועברה לכל הזכאים יתרת הפיצויים, גם למגדלים שלהקותיהם הושמדו - על-פי צו - בסוף חודש מרס 2006. סך הפיצויים ששולמו עד היום מסתכמים בכ-22 מיליון ש"ח בגין השמדת כ-1.2 מיליון עופות, לזכות 25 מוטבים – בעלי להקות. בהליך המהיר שנקבע לתשלום הפיצויים נפלו כמה טעויות, בהיקף מצומצם, והוא הדין לגבי קיבוץ כיסופים. טעויות אלה תוקנו וקיבוץ כיסופים כבר קיבל חלק מהפיצוי החסר. יתרת הפיצוי שמגיע לו תשולם בימים הקרובים. כמו כן ישולמו בימים הקרובים פיצויים למדגרות בגין השמדת ביצי רבייה שנעשתה בהן על-פי צווים של השירותים הווטרינריים. יש לזכור שמדובר בפיצוי המתחייב מפקודת מחלות בעלי-חיים, המכסה את סך התשומות שהושקעו בלהקות העופות מרגע הכנסתן ללולים ועד להוצאת צו ההשמדה. נוסף על האמור, ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד החקלאות, שמונתה על-פי החלטת הממשלה, אמורה לדון בקרוב במתן פיצוי נוסף למגדלים, שאינו מעוגן בחוק, בגין השמדת התערובת שהיתה במכלים בעת ההשמדה ובגין השבתת הלולים עד אכלוסם מחדש. הוועדה, שאתה מדבר עליה באחת השאלות שלך, תדון גם באפשרות לפצות מגזרים נוספים בענף הלול - קבלני רבייה, משחטות ויצואנים שנפגעו בצורה זו או אחרת ובאופן עקיף מאירועי שפעת העופות. מובן שזה תלוי גם בשר האוצר, ולא רק בי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת חסון? יואל חסון (קדימה): אדוני השר, האם יש לך הערכה מתי תסיים הוועדה את עבודתה ואם בסיום עבודת הוועדה יהיה פיצוי מלא של כל הלולנים שטרם קיבלו את הפיצוי המלא? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת חסון, אמרתי: זה מתחלק לשניים – הוועדה תסיים את עבודתה בהקדם; מאחר שמדובר בחלקים שמחוץ לחוק, נדרשת גם הסכמת האוצר לשלם כסף. במקרה הזה – אני לא בנק פרטי, אבל אנחנו נעשה את הכול כדי לסיים את זה בימים הקרובים ולשכנע את החברים באוצר – והם חברים טובים – לתת כסף גם לנפגעים האחרים. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו עוברים לנושא הבא: צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשס"ו-2006. שר האוצר יציג את הצו. בבקשה. שר האוצר אברהם הירשזון: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשס"ו-2006, המונח לפניכם, מוצע להפחית את מס השכר על מלכ"רים מ-8.5% ל-7.5% ולקבוע כי מס שכר ורווח על מוסדות כספיים יהיה 15.5% במקום 17%. הפחתת מס השכר ומס הרווח היא חלק ממהלך כולל של הפחתת שיעור המע"מ על עוסקים מ-16.5% ל-15.5%, שנעשה בנפרד. לגביו קוימה חובת היוועצות בוועדת הכספים של הכנסת ב-20 ביוני 2006. הפחתת שיעור המע"מ מתאפשרת לנוכח הגידול בהכנסות המדינה לשנת 2006 והצפי לשנים הבאות. גידול זה הוא תוצר של הצמיחה במשק ושל התייעלות מערכת המסים. ההחלטה בדבר הפחתת המע"מ התקבלה לאחר שנערכו דיונים מקצועיים במשרד האוצר, ולאחר שנבדקה באופן מוחלט עמידת המשרד ביעד הגירעון וההוצאה והפחתת החוב הממשלתית. הורדת שיעור המע"מ מחזקת, משלימה וממשיכה את תהליך הרפורמה הרב-שלבית שמתבצעת במערכת המסים של מדינת ישראל בשנים האחרונות, אשר מטרתה להתאים את מערכת המסים לתחרות הגלובלית, לעודד צמיחה ולתמרץ עבודה, תוך הפיכת מערכת המסים לצודקת יותר מבחינה חברתית, ובעיקר להגדיל את ההכנסה הפנויה של כל אזרח. להורדת שיעור המע"מ צפויה להיות השפעה חיובית מבחינת משקי הבית, מבחינת העוסקים במשק ומבחינת מינהל המס, וכן תהיה לו השפעה ממתנת על מדד המחירים לצרכן. הורדת שיעור המע"מ והפחתת מס שכר ומס הרווח על המלכ"רים ועל המוסדות הפיננסיים צפויות לתרום להמשך הגידול בפעילות הכלכלית ולהמשיך את שיעור הצמיחה הגבוה במשק הישראלי. מוצע כי הפחתת מס השכר ומס הרווח, כמפורט לעיל, תחול על שכר המשתלם בעד חודש עבודה בחודש יולי 2006 ואילך, ולגבי מחצית מהרווח בשנת המס 2006 ואילך, בהתאמה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לכבוד השר. אנחנו פותחים את הדיון. ראשון אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. לכל חבר הכנסת שלוש דקות. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ראשית אני מברך מאוד על המהלך של הפחתת מס ערך מוסף, שהוא מס רגרסיבי, שפוגע בשכבות החלשות, וכל הפחתה של מס רגרסיבי היא בוודאי ברכה גדולה ובשורה וצעד בכיוון הנכון. אבל, אדוני שר האוצר, יכולתם לעשות את הצעד הזה יותר טוב אילו הלכתם למהלך של מס ערך מוסף דיפרנציאלי. למה להוריד מע"מ על מכוניות מפוארות? למה להוריד מע"מ על דירות מפוארות? למה להוריד מע"מ על מוצרים אלקטרוניים מפוארים? הרי יש מוצרים מובהקים שצורכות השכבות החלשות – מזון בסיסי של לחם, מוצרי חלב. כמו שפטרו את הפירות והירקות, יכולים לפטור את מוצרי היסוד, את התחבורה הציבורית. בצרפת מפחיתים מס ערך מוסף על בגדי ילדים ועל ספרי לימוד, שהרי לשכבות העניות יש יותר ילדים מאשר לשכבות העשירות. ולכן באותו כסף ובאותו מהלך מאוד נכון, שאני מברך עליו, אדוני שר האוצר, של הפחתת מס עקיף שהוא רגרסיבי, יכולתם להביא לשיפור מאוד משמעותי. הרי במהלך הזה משפחה נצרכת – כך קראתי בתקשורת – נהנית מהטבה בסדר-גודל של 80 שקלים, ואילו משפחה עשירה נהנית מהמהלך שעשיתם ב-300 שקלים. מדוע? הרי אותה משפחה עשירה לא זקוקה להטבה הזאת. כששוחחנו על קצבאות הילדים, עלה הרעיון אולי למנוע ולחסוך את קצבאות הילדים מהעשירון העליון. זה סדר-גודל, אגב, של בין 200 ל-300 מיליון שקלים. זה בלתי אפשרי לעשייה, כי מנגנון המס שלנו איננו באון-ליין, הוא לא ניתן לביצוע. אבל כרעיון הוא רעיון נכון. אם אין לנו מספיק אמצעים ואין לנו מספיק כסף, בוא נחלק את הכסף בצורה צודקת יותר. אני יודע שרשות המסים מאוד מתנגדת, כי קל מאוד לגבות מס שהוא אחיד, ואני מאוד מבין אותם. אילו אני במקומם, הייתי גם מצדיק אותם. אבל אתה, אדוני השר, מופקד לא רק על הנוחות שבגביית המס, אתה אמור לתת תשובה על הפערים בחברה הישראלית, ואני מקשיב היטב וברצון לדבריך ואני מאמין בכנות כוונותיך. אז הנה לך הזדמנות בלתי רגילה שלרשות המסים יהיה פחות נוח לגבות מסים אבל לשכבות החלשות יהיה יותר נוח לחיות פה, במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם רביץ - לא נמצא. אני מודיע שמי שלא נמצא באולם מאבד את הזכות לעלות לדוכן. חבר הכנסת מוחמד ברכה - לא נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד - לא נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת וחברותיה, במהלך שאתה, אדוני השר, מציע לנו היום, אני חושב שנתמוך נקודתית. כי הורדת נטל המס על המלכ"רים היא מהלך נכון וחשוב, והוא בסך הכול משרת מגמה חיובית של עידוד הפעילות בחברה האזרחית באוכלוסייה ובציבור הישראלי. כמי שבא מהמגזר הזה של פעילות החברה האזרחית, במקרה שלי מהתנועה הסביבתית, אני יודע עד כמה נטל המס מקשה לפעמים על מלכ"רים את הפעילות, במיוחד בארגונים שהיקף הפעילות הכספי שלהם איננו גבוה. אבל, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על המהלך הרחב יותר, שכפי שאמרת בצדק, אדוני השר, המהלך הזה הוא חלק ממנו, ועל המהלך הרחב, בכל הכבוד, אני מבקש לחלוק. המהלך המהיר שאתה הובלת, אדוני השר, של הורדת המע"מ, במידה רבה קובע עובדות במהירות לקראת דיוני התקציב הבא. המהלך הזה מכוון בעצם להפחית את הכנסות המדינה, ובהמשך לכך כמובן גם להפחית את הוצאותיה של המדינה. כיוון שאני נמנה עם מי שסבורים שמדינת ישראל במצב הנוכחי צריכה להוציא הרבה יותר בנושאים חברתיים, בנושאים של חינוך, של בריאות, של רווחה, של עזרה לציבור החלש בחברה הישראלית, אני מאוד מודאג ממהלכים שפוגעים בהיקף הכנסות המדינה, ואני חושב שמהלכים כאלה אינם נכונים במצב שבו אנחנו נתונים. מעבר לכך, אני חושב שגם בנושא המע"מ הגיע הזמן אצלנו, והדברים נאמרו קודם לכן מפי חברי חבר הכנסת אורלב, לחשוב על רעיון של מס ערך מוסף דיפרנציאלי. דוגמה שאני מכיר היטב מאירופה היא של הפטור ממע"מ על ספרים. אנחנו רואים את עצמנו כעם הספר, אבל אצלנו עדיין מוטל מע"מ על ספרים, וזה דבר שראוי היה לבטל אותו בהזדמנות זו שמצמצמים את היקפו של המע"מ. ניתן לבטל את המע"מ על המים, ניתן לצמצם מאוד את המע"מ על מוצרי יסוד. אפשר וחשוב לבטל את המע"מ על תחבורה ציבורית. אני יודע, אדוני השר, שאתה תומך בסבסוד של התחבורה הציבורית, וזו עמדה מאוד חשובה וראויה, שאני מקווה שתוכל להתבטא בעשייה ובהחלטות מעשיות שתתקבלנה. אני חושב שזו בהחלט בשורה להרבה מאוד אנשים בישראל שתלויים בתחבורה הציבורית לתנועה. אבל אחד הצעדים המהירים שניתן היה לבצע כדי להקטין את נטל ההוצאות על תחבורה ציבורית הוא לבטל את המע"מ, או לפחות לצמצמו במידה ניכרת. לכן, אני מבקש ממך, אדוני השר, להביא בחשבון את השיקולים האלה, הנוספים, כאשר אנחנו נמצאים בתהליכים שהם תהליכי התחלת העבודה על התקציב לשנה הבאה. אם מביאים אותם בחשבון כפי שצריך, אני חושב שצריך לקבל החלטות בכיוון שונה. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח; חבר הכנסת בנימין אלון - אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר האוצר, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מברך אותך על כל צעד שתעשה בתחום הורדת מסים. בוודאי אשמח אם זה ייעשה בעבודה משותפת עם סיעתי, סיעת העבודה, עם הכנסת בוועדת הכספים, אם זה ייעשה במחשבה תחילה ובתכנון כולל. אדוני השר, בחומר שעיינתי מצאתי שהשכבות החלשות מקבלות בערך 400 מיליון, לעומת זאת הנהנים האחרים מקבלים 2.8-2.5 מיליארדי שקלים. הורדת מסים באה כדי להיטיב עם אנשים שאין להם יכולת, ואנחנו רוצים שהאוצר, שר האוצר והממשלה, שאנחנו בתוכה, תיטיב עם אנשים שזקוקים להורדת מסים, לסיוע כספי ולסגירת פערים. על כן, אדוני השר, לא שמעתי בדבריך, כדי שאני בוודאי אהיה יותר שקט, האם הורדת 1% של מע"מ היא קודם כול מתן תשובה לאנשים שזקוקים לבשורה הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, אני רוצה לברך את כבודו על הבאת הצו לאישור הכנסת. אנחנו זוכרים ממשלה שנתנה רק למגזרים מסוימים, לאלפיונים העליונים. אז נכון שמהורדת המע"מ הכללית נהנים יותר העשירים, אבל יש גם ברכה לשכבות החלשות, וזאת תחילת דרך וציון דרך, ועל זה תבורך הממשלה הזאת. זו התחלה שמעידה על המשך הדרך. אם במלכ"רים עסקינן, הדבר הכי מתסכל, כבוד השר, ואני חושב שצריך לטפל בו, הוא המס על השכר במלכ"רים. אני חושב שזה דבר שראוי לבטלו בהדרגה עד שייעלם. אני בא מהתחום הזה, קיימנו שיחות עם אנשי מקצוע גם בתחומי המשפט והמסים, וזה מס שקשה להסביר אותו - המע"מ על השכר. הוא נולד בחטא. אני חושב שצריך לחשוב ולדון, האם באמת רוצים זאת. הרי המדינה מתקצבת, רוב ההכנסות של המלכ"רים הן מתקציבים, מתמיכות. המדינה מתקצבת מצד אחד ולוקחת מצד שני. אני חושב שצריך לחשוב על זה ולראות איך להעביר את המס הזה מן העולם. זה נקרא מס על השכר במלכ"רים. אני חייב, אי-אפשר להיות פטור בלא כלום, להתייחס לאירועים שהיו אתמול ברצועת-עזה. מקוממת אותי עוד יותר ההתייחסות של חברי הכנסת הערבים. אי-אפשר לומר פעם, כשרוצים, שזו מלחמה בין שתי מדינות - - - עזמי בשארה (בל"ד): לא. יעקב מרגי (ש"ס): אמרת את זה היום: במלחמה כמו במלחמה. אם במלחמה כמו במלחמה, אל תבקש ממני כלום, לא גבולות, לא מעברים. במלחמה כמו במלחמה. אתה תזרוק "קסאמים" על שדרות, ואני אפגיז הפגזה עיוורת, ולא מעניין אותי איפה זה ייפול. תהיה כן ותראה. אין במלחמה הזאת שני צדדים. יש צד אחד שרוצה שלום ותובע שלום ונלחם על השלום, ויש צד אחד שחונק את עמו. ההנהגה הפלסטינית הורגת את הפלסטינים, חונקת אותם, מייבשת אותם. כל זה, ולצערי הרב אתם מסייעים לאותה הנהגה קיצונית. אתם מסייעים לאותה הנהגה שמכלה כל חלקה טובה בעם הפלסטיני. אין תקווה, לא תהיה תקווה לעם הפלסטיני כל עוד אלה הם מנהיגיו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מה קרה לך? עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתקן רק דבר אחד אם דברי הובנו לא נכון. אני לא חושב שמה שמתנהל זה מלחמה, אני חושב שמה שמתנהל זה כיבוש. שום מלחמה. אם אתה במדים, אתה הולך למלחמה, ככה אתה מחשיב את עצמך כהולך למלחמה, ולכן משתמשים בביטויים כאלה. אני לא חושב שיש שני צדדים סימטריים שנמצאים במצב של מלחמה. על כל פנים, אני תומך בחוק שהובא. אני חושב שהוא צעד קטן, אבל צעד טוב. בכלל, נרחיב משני צדדים, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. א. מבחינת השקפת העולם אולי אפילו אגנוב כמה דברים מחברי, חבר הכנסת אורון. אנחנו בכלל חושבים שמסים עקיפים, מכיוון שהם נראים שוויוניים, הם דבר רע. אנשים לא שווים משלמים אותם סכומים על לחם, על וילות ועל קופסת סיגריות. זה דבר רע. לדעתי, לא צריך אולי לעשות דיפרנציאציה במס ערך מוסף לפי הכנסה, אלא לפי מוצר. לא ייתכן שעל כיכר לחם יהיה אותו מס ערך מוסף כמו על דבר אחר. לדעתי, יש אפשרות להכניס דיפרנציאציה בהטלת מס ערך מוסף לפי מוצרים ולפי צרכים. ב. מלכ"רים - הצעה טובה, צריך לברך את השר עליה, אבל למה לא מבטלים בכלל בנושא של מלכ"רים? המלכ"רים האלה פטורים ממס הכנסה. מי שתורם להם פטור ממס הכנסה, אז יש הבנה חברתית של חשיבותם. עם חברי חבר הכנסת ואסל טאהא, בקדנציה הקודמת, כאשר דובר בתאונות הדרכים, דיברנו על כמה מוצרים הנוגעים למאבק בתאונות הדרכים שצריך לפטור אותם ממס ערך מוסף. יש כמה דברים שצריך להוציא מהתחום הזה. לדעתי, מלכ"רים אפשר להוריד, ואפשר להרחיב גם את המושג של מלכ"ר. עכשיו זה מוגבל לבריאות ולספורט, לדעתי, ואולי עוד תחום אחד. אבל בחברות המודרניות יש עוד כמה תחומים שאפשר להגדירם כמלכ"רים. למשל, עמותות שתורמות לדמוקרטיה. היום זה דבר חיוני בחברה דמוקרטית. למה לא נחשבת אף עמותה בנושא תמיכה בדמוקרטיה למלכ"ר? על כל פנים, אולי אלה דברים שנמשיך להתווכח עליהם בפרלמנט הזה. בעתיד יהיה זמן, בינתיים נתמוך בחוק הזה. שתי הערות לדיון הקודם: א. אנשים שדיברו על גינויים אף פעם לא גינו פעולה שבה נהרגו אזרחים פלסטינים. אף פעם לא שמעתי בבית הזה שום גינוי של רצח והריגה והפצצה על אזרחים פלסטינים. אף גינוי. יש הבעות צער, תשמעו את עצמכם. תמיד יש הבעות צער, אבל לא שמעתי אף גינוי; ב. יש להבדיל בין חייל שהולך למצב של מלחמה לבין מלחמה כמו במלחמה. חייל הולך למצב מלחמה - זה תפקידו. אבל בין העם הפלסטיני ובין מדינת ישראל לא שורר מצב של מלחמה, אלא מצב של כיבוש. פתרון המצב הוא בחיסול בעיית הכיבוש ובחתימת הסכם שלום בין שני העמים. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת בשארה. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי הנדל – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, אני בטוח שאתה שומע אותי גם מהפינה ההיא, וזה בסדר. שר האוצר אברהם הירשזון: שומע מצוין. חיים אורון (מרצ): אני רוצה באמת להתייחס היום רק להצעת התקנות שאנחנו מאשרים כאן, שהן, אגב, לא הנושא העיקרי. הנושא העיקרי של הורדת המע"מ לא צריך לבוא לאישור הכנסת. מה שמובא כאן זה המלכ"רים והשירותים הפיננסיים. למשל, אדוני שר האוצר, מה היה קורה אם בשנת 2006 לא היו מורידים את המע"מ מהשירותים הפיננסיים ומשאירים אותו בשיעור הקודם? אני אספר לך, אדוני השר – אתה מדבר בטלפון וזה לא טוב לי – בכנס קיסריה, שהיה בשבוע שעבר, ישבתי ליד אחד הבנקאים הגדולים - ליד כמה, בשביל לא לסבך מישהו באופן אישי - ושאלתי אותו: תגיד, אתה צריך השנה לרווחים של הבנק שלך עוד כמה מאות מיליוני שקלים? כי זאת המשמעות של הורדת המע"מ על הבנק. למה? אמר לי בכנות רבה: אני לא צריך. אמרו לי: לא יכול להיות מס דיפרנציאלי. אז קודם כול, יש מס שונה לשירותים הפיננסיים ולבנקאות, אבל אני נותן את זה כמשל. אני יודע שאנשי האוצר לא אוהבים מס דיפרנציאלי. בשורה ארוכה של ארצות באירופה יש מע"מ דיפרנציאלי. לא דיפרנציאלי לפי האדם, אלא לפי סוג המוצרים. אולי יציעו מס בשיעור אפס על מוצרי יסוד עד מס בשיעור חצי – אני סתם עכשיו ממציא משהו – לתרופות? לא לתרופות שבסל ולא בסל, כי מזה לא יצאו, ומס בשיעור מלא לזה, ומס בשיעור שלישי, אולי יותר גבוה? אגב, יש ארצות שיש בהן מע"מ גבוה מ-15.5%. אני מראש מוכן. יכול להיות שהסל הזה כולו לא היה מביא יותר כסף, אבל יכול להיות שהשנה היו אומרים – לא לתקציב, כבר הבנתי שלתקציב אסור, אלא להורדת חוב. אתם כל הזמן אומרים הורדת חוב; עוד 2 מיליארדי שקלים להורדת חוב, מה קרה? כל הדיון הזה לא התנהל; הוא לא התנהל בממשלה, הוא לא התנהל בוועדת הכספים, והוא גם לא מתנהל פה. אתה סיכמת עם ראש הממשלה על הורדת מע"מ. אולי יש אלטרנטיבות? אני יודע שעמדו על הפרק הצעות נוספות. אולי שיעור מסוים של הפחתת מס הכנסה לשכבות הביניים? באופן הזה של קבלת החלטות – שמעת את הקטע הזה בנאומי, אז אתה יכול עכשיו לא לשמוע אותו פעם נוספת, אמרתי אותו במקום שהזכרתי קודם – אתם סגרתם את התקציב. חבר הכנסת בן-ששון, התקציב סגור. קבעו את הגירעון, שר האוצר וראש הממשלה קבעו הפחתה של 3.5 מיליארדי שקל – קבעו את התקרה ועכשיו שולחים את השרים לריב זה עם זה איך להוריד מפה ולהעביר לשם. מנחם בן-ששון (קדימה): אבל שמעת גם מה שלי היה לומר לך בוועדת הכספים, שזה חלק מיציבות שלטונית. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אבקש לסיים. חיים אורון (מרצ): או-אה, יש סוג של יציבות שלטונית, אדוני הפרופסור, אני בכוונה משתמש בתואר בהקשר זה, שמייתר את כל הדיון הציבורי בכל נושא. ראיתי כמה דיקטטורות מאוד יציבות, ואני בטוח שאתה לא רוצה כמותן, וראיתי גם כמה לא-קואליציות מאוד יציבות. אני לא בא להגן על מפלגת העבודה, ולא על ש"ס; איך הן נתנו לזה לעבור ככה? כל דרגות החופש נסגרו להן. אין להן יותר מה לעשות עכשיו חוץ מאשר לנגח ראש בראש. זה ירצה את זה לביטחון, וזה ירצה את זה לתמ"ת, וזה ירצה את זה לרווחה, ולכולם לא יהיה. זה הדיון המהותי. אבל הוא מתנהל אגב אורחא, בדיון לא על הסכום הגדול של המע"מ, אלא על השירותים הפיננסיים ועל המלכ"רים, שאלה הסכומים הקטנים בסיפור, והוא סוגר את העניין. זה לא תקין מבחינת התנהלות הממשלה. אדוני השר – ובזה אני רוצה לסיים - אני יודע שאתה בא לוועדת הכספים ביום שני הבא; אם אני לא טועה, הבטחת ל-2007 דיון פתוח יותר, ציבורי יותר. אתם סגרתם חלקים גדולים מאוד בדיון הזה בהחלטות של סוף השבוע שעבר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אורון. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את חברי, שר התקשורת אריאל אטיאס, שלצערי לא נמצא כאן, על החלטתו הנבונה, הצודקת, הפשוטה, המובנת מאליה, להפחית את תשלומי הטלפון למי שמקבלים הבטחת הכנסה. זאת החלטה כל כך הגיונית עד ששאלתי את עצמי איך ייתכן שהיא בכלל התקבלה, ועוד בפשטות שכזאת, בלי מבחן - הם יקבלו ממילא לחשבון הטלפון את ההנחה. מי שאין לו יקבל את ההנחה. הכול עונה על כללי הצדק, המוסר, ההיגיון, הפשטות. לצערי, אדוני שר האוצר, ההחלטה הזאת שונה לחלוטין, ובאופן קיצוני, מההחלטה שלך להוריד את המע"מ ב-1%. זאת החלטה חוקית; זאת פררוגטיבה שלך כשר האוצר. אתה צריך לבוא אלינו לבקש את הסכמתנו, רק – אדוני שר האוצר – כשאתה מבקש להעלות את המע"מ, ועצם ההחלטה הזאת כבר מעידה על תפיסת העולם הכלכלית: להוריד זה תמיד בסדר, וכדי להעלות צריך אישור מיוחד. ובכן, לטעמי להוריד זה לא בסדר, ודאי לא באופן גורף. כבר אמרו כאן חברי שוב ושוב, שלהוריד 1% במע"מ על דירת יוקרה, או על מכונית פאר, או על טלוויזיה ענקית עם מסך פלזמה – להוריד 1% על המוצרים האלה – אדם בעשירון התחתון, כל ימיו, כשהוא ייהנה שוב ושוב מהורדת המע"מ על הלחם השחור שלו ועל מוצר בסיס שהוא יקנה לביתו, לא יגיע לשיעורים שיגיע אליהם אדם מהעשירון העליון ברכישה אחת. אני מתקוממת על ההחלטה הזאת. היא לא החלטה חברתית. היא החלטה לא שוויונית. היא מנציחה את הפערים החברתיים. אני מתקוממת גם על האופן שבו היא התקבלה. אין ספק שיש בינינו הבדלים עמוקים בהשקפת העולם הכלכלית, אדוני שר האוצר, והם לגיטימיים לחלוטין. אלה ההבדלים בין תפיסת העולם הניאו-ליברלית לבין תפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית, ובאמת, תהום עמוקה פעורה בינינו, ובכל זאת אנחנו יושבים בממשלה אחת כשותפים קואליציוניים. אני חושבת שמן הדין, מן הנימוס, מן הצדק היה שתשתף אותנו בדיון המאוד מהותי ומאוד מכריע הזה, שהוא דיון מקרו-כלכלי במהותו. אנחנו מחליטים כאן על 3.5 מיליארדי שקלים, ובו בזמן יושבים בוועדת הכספים וחושבים מאיפה נגרד עוד כמה מיליונים ל"ביקור חולים", לניצולי השואה, לטיפות-חלב ולאלף ואחת מטרות שהן קדושות בעיני, ולא נמצאו להן הפרוטות האלה, במושגים של תקציב הממשלה, ודאי במושגים של 3.5 מיליארדי שקל של הורדת המע"מ. יש לי הצעה חלופית, והיא הוצעה כאן בנוסחים שונים. צר לי על כך שלא שותפנו בדיון, כי יכול להיות שהיינו מצליחים לשכנע אותך. לשיטתי, אגב, את הכסף הזה היה צריך להעביר לחינוך, לבריאות ולתמ"ת – לצורך אכיפת חוקי עבודה, אבל – שוב, כיוון שאנחנו חלוקים בהשקפת עולמנו – גם לשיטתך, את אותו סכום, לצורך הורדת המע"מ, היה אפשר להעמיד באופן צודק יותר, באופן שיביא לצמצום הפערים בחברה הישראלית, אילו למשל היית מוריד את המע"מ באופן גורף על כל מוצרי המזון, לחלוטין או חצי מהמע"מ, ולא מוריד את המע"מ ממוצרי היוקרה, העלות היתה אותה עלות, 3.5 מיליארדי שקלים, אבל העשירון העליון מוציא על מזון 6% מהכנסתו, ואילו העשירון התחתון מוציא על מזון 50% מהכנסתו. באופן מיידי היית מקטין את האי-שוויון. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני בטוחה שההצעה הזאת שלי נשמעת לפחות על פניה קצת הגיונית. יכול להיות שאילו היינו מקיימים על כך דיון מעמיק, יסודי, כפי שהחלטה כזאת מחייבת – יכול להיות שהיינו מצליחים לשכנע אותך; ועל כך אני מצרה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו גבאי – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כבוד אדוני שר האוצר, כנסת נכבדה, דיברתי קודם, אבל אני רוצה לנצל את העובדה ששר האוצר נמצא במליאה ולהמשיך בנושא שהגברת חברת הכנסת יחימוביץ דיברה עליו. לפי כל המחקרים, סכום עתק של 3.5 מיליארדי שקלים שהאוצר תרם להורדת המע"מ, רובו הולך לעשירונים העליונים. 400 מיליון שקלים ילכו לעשירונים התחתונים. מבדיקה עם אנשי מרכולים וקניונים - כל מוצר שעולה היום 10 שקלים יעלה גם בשבוע הבא 10 שקלים, או ירד ל-9.91 שקלים. מי שירוויח זה הסוּפרים, רשתות השיווק והסיטונאים, ולא האזרח שנאנק לגמור את החודש. לכן, אני קורא עוד פעם: אמרנו שמי שירוויח זה שוב מי שהולך לקנות מכונית שרד, מכוניות יקרות ווילות. אלה ירוויחו את הכסף. לכן, אם אנחנו הולכים לתרום לאזרחים 3.5 מיליארדי שקלים, הבה נוריד את המע"מ למשפחות המצוקה, נוריד אותו במוצרי היסוד, נבטל את המע"מ, ואז המשפחות האלה ירוויחו מהצעד הזה. לגבי התחבורה הציבורית, מי נוסע בתחבורה הציבורית? - האנשים הפשוטים. הם ירוויחו מזה. שר האוצר רוצה לעזור לתחבורה הציבורית – בוא נעזור בנושאים האלה. יש לי עוד נושא - רבבות זוגות צעירים אינם מגיעים לקורת-גג. אם נגיע לתוכנית ונוריד בדירה הראשונה שזוג צעיר קונה 17%, 16% או 15% מע"מ, נעזור להם להגיע לקורת-גג. לכן, אני קורא שוב לבטל את המע"מ על מוצרי היסוד: לחם, חלב, עופות, תחבורה ציבורית ועוד. בזה נעזור לציבור, כשאיפתך, שר האוצר, ובזה נתרום לצמצום הפערים החברתיים במדינה, והיתה זו תפארתנו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת יעקב כהן. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, אני חושב שההחלטה להוריד את שיעור המע"מ היא נכונה. בניגוד למה שהסבירו פה חברת הכנסת יחימוביץ וחבר הכנסת כהן, הורדת המע"מ, שהוא המס הרגרסיבי ביותר הקיים, כאשר מחצית המפרנסים אינם מגיעים למס הכנסה משום שדרגת השכר שלהם נמוכה, מבחינה מקרו-כלכלית זה צעד נכון. הוא סוציאל-דמוקרטי במהותו, והוא ליברלי, והוא ברמת המקרו כאשר אתה בודק. אני רק לא מבין למה הורדתם ל-15.5% ולא ל-15%. זה גם היה עושה סדר. דבר שני, הערות לחברי פה: מבחינה כלכלית, מע"מ הוא מס פשוט שנגבה כל חודש, אבל יתרונו וחסרונו הם שאתה חייב לקחת אותו על כל המערכת, להוציא, בארץ, פירות וירקות, ולא במקרה - כאשר ניסו להטילו על פירות וירקות לא במקרה לא הצליחו, וגם צריך להוציא אותם. דרך אגב, באמת המשקל היחסי של פירות וירקות בסל הצריכה הישראלי הוא גבוה מאוד לעומת העולם, ואסור לנגוע בפירות ובירקות. גם אי-אפשר לגבות זאת. אבל אם נתחיל לעשות פה דרגות בקודש – על זה כן ניקח מע"מ ועל זה לא ניקח מע"מ – באותו רגע המס מתמוטט. יש ניסיון מספיק גדול בעולם. יעקב כהן (יהדות התורה): יש ניסיונות בעולם. אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת יעקב כהן, עכשיו תסכים עם מה שאני אומר. מבחינה כלכלית, הצעד הזה הוא בכיוון הנכון. אני אומר זאת כחבר מפלגת מרצ. אי-אפשר לפצל את המע"מ, וזה מוסכם על כל הכלכלנים, מימין ומשמאל. אבל, אדוני שר האוצר, ישבתי יחד אתך בשלושת הימים האחרונים בפורום קיסריה, ואני רוצה לספר לנוכחים שני דברים מדהימים. עמד על הדוכן חתן פרס נובל, פרופסור רוברט סולו מאוניברסיטת MIT, שבמגמה הכלכלית בה התחנך יושב-ראש האופוזיציה, שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, ואמר את הדבר הבא: בארצות-הברית הפערים בשוק העבודה, לפני חלוקת הקצבאות ותשלומי ההעברה, קטנים מאשר בשוק העבודה הישראלי. אתם מבינים מהי המשמעות של זה? הפער בין המשכורות הגבוהות והמשכורות הנמוכות בשוק העבודה הישראלי גדול מהפער בשוק העבודה האמריקני. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מפרקים כמעט כל סולידריות אפשרית בחברה הישראלית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה בגלל המשכורות הנמוכות. זה בגלל נומך המשכורות הנמוכות במערכת. שר האוצר אברהם הירשזון: בגלל הגובה. אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת זחאלקה, לא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה בגלל - - - אבשלום וילן (מרצ): זה בשני הקצוות, ועיקר הבעיה הוא הממוצע. היה שם דיון של יום שלם מה עושים עם העוני. אדוני שר האוצר, המבחן יהיה אחד, ואמרתי את זה שם ואני אומר את זה גם פה, מעל בימת הכנסת: כדי להתמודד ברצינות עם העוני, קרי קצבאות זיקנה, פנסיית חובה, חלוקה אחרת ונכונה יותר של קצבאות הילדים והביטוח הלאומי ובניית כל המערכת התומכת כמו שבונים אותה במדינות מתוקנות, צריך 4 מיליארדי שקלים בשנה. אם תביאו את אותם 4 מיליארדי שקלים בשנה, יש סיכוי להתחיל לשנות כיוון ולשנות את חלוקת ההכנסות ששוק העבודה עושה. למחרת היה שם דיון מקרו, ומה עשו כל הכלכלנים? על סמך נתוני בנק ישראל, הציגו ארבע חלופות לבחירה וציינו שהחלופה הנוכחית, השמרנית, ששר האוצר תמך בה בנאומו, היא החלופה הטובה ביותר מבחינת כלכלת ישראל, מבחינת שיעורי הצמיחה ומבנה המשק, אף שהם עצמם מודים שמבחינת חלוקת ההכנסות בין הפרטים המודל הזה לא טוב, לא אופטימלי. לכן, אדוני שר האוצר, אני מציע לך: בחר במודל שבאמת יקטין את הפערים. הוא גם יביא צמיחה וגם יביא דברים אחרים. אם באוקטובר תחזרו על הקו השמרני שהציגו שם, וגם רובכם תמכתם בו, לצערי לא יקרה דבר מבחינת העוני, וזה מה שחשוב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אני מבקש קצת שקט ביציע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - הצו הזה, שאנחנו נדרשים לתקן היום, הוא צו טכני לצורך העניין, משום שאם מתקנים את שיעור המע"מ, הגיוני לתקנו גם על המלכ"רים וראוי לתמוך בו בשיעור המתאים. יש כאן באמת עניין פשוט לגמרי, של סיבה ומסובב. אם הסיבה היא ביטול המע"מ הכללי, התוצאה צריכה להיות הפחתה בהתאם של המע"מ והורדתו גם לגבי המלכ"רים. זה באמת עניין לא מסובך. זה עניין של סיבה ותוצאה, פעולה ותגובה. החוק הפיסקלי הזה הוא כמעט כמו החוק הפיזיקלי ההוא, של סיבה ותוצאה, של פעולה ותגובה. אבל אם זה כל כך פשוט בדברים האלה, למה זה לא כל כך פשוט בחוקי טבע אחרים? לפני עשרה ימים בערך, לפני מאה "קסאמים" בערך, הבטיח שר הביטחון תגובה משמעותית בתוך שעות – גם כמות וגם פרק זמן שהוא הגדיר. מה קרה? גורנישט. נאדה. כלאם פאדי. אפס. שום דבר. לא עשה שום דבר. זה עניין של סיבה ותוצאה. כמו שלפעולה יש תוצאה, גם לחוסר פעולה יש כנראה תוצאה, ואת התוצאה ראינו אתמול. כאשר מנסים להרתיע את האויב בפטפוטים ריקים מתוכן, והאויב כבר מבין, משום מה, שאין שום דבר מאחורי הפטפוטים האלה, התוצאה היא שחיקת כושר ההרתעה, ואותה מנהרה שמחכה לשעת כושר, מפעיליה מבינים שבצד השני אין אף אחד רציני: הם לא רציניים – אפשר להילחם בהם ביתר עוצמה. אז הדברים האלה הם באמת סיבה ותוצאה פשוטה. רבותי, בחלם היה נהר, ועליו היה גשר, והוא נשבר. כל יום היה מישהו עובר עליו ונפצע. מימנו חכמי חלם - - - מנחם בן-ששון (קדימה): זה בנוי על זה שאנחנו לא שמענו את הנאום בשבוע שעבר? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נכון, אבל זה שאתה יושב פה עדיין לא פוטר אותי מלעדכן את האחרים. לבנות בית-חולים זה לא הפתרון לגשר שבור. אם לא נתקן את תורת הביטחון של ישראל, שנשברה, לא נשיג את התוצאה הרצויה לפעולה או לחוסר הפעולה של קברניטינו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בלי לפגוע בביקורת שהביע חבר הכנסת אורון, שהיא מוצדקת, על דרך קבלת ההחלטות בעניין זה, שאינה שונה מדרך קבלת ההחלטות של הממשלה הזאת בנושאים אחרים - אנו מדברים על כך שבממשלה הזאת לא כונס מיום הקמתה ועד עתה הקבינט הביטחוני, אלא רק ביום רביעי, לדיון בירי ה"קסאמים". זה דבר די מדהים כשלעצמו. אנחנו נתמוך בהצעה ששר האוצר מביא היום, כי אנחנו תומכים בהורדת מסים. זה לא דבר חדש. אם יצטרפו אלינו סיעות אחרות, שבכנסת הקודמת התנגדו להורדת מסים, זה יהיה דבר חדש, אבל אנחנו החלטנו לנקוט את אותה דרך כי אנחנו מאמינים שהורדת מסים מביאה לצמיחה ולהגברת הצריכה והיא טובה לכלכלה. הדרך הזאת, שהשמאל זעק נגדה כאן כל הקדנציה הקודמת והתנגד לכל מהלך של הורדת מסים שהבאנו בקדנציה הקודמת – היום הוא יושב בתוך הממשלה, או לפחות חלק ממנו - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): בלית ברירה. גדעון סער (הליכוד): הכול בלית ברירה - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - הסכמה והשלמה. גדעון סער (הליכוד): בסדר, אבל אנחנו שמחים שבלית ברירה אתם מצביעים אתנו על הורדת מסים. להיפך, הרי בסוף תיאלצו לאמץ את המדיניות שלנו, ואז נגיד: טוב שאתם מאמצים את המדיניות. אבל אם בלית ברירה אתם מצביעים בעד הורדת מסים, גם זה משהו. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - המדיניות החברתית של - - - גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת יחימוביץ, הייתי פה, ואת עדיין לא היית פה, לכן אין סתירה בין המעשים שלך. אבל ישבו פה, בצד הזה של האולם, חברי סיעת העבודה, ובכל פעם שהיינו מביאים הצעה להוריד מסים - ישירים, עקיפים, מכל סוג שהוא - הם היו מסבירים, וגם היו מנתחים, איך זה ימנע את הצמיחה ויגדיל את האבטלה. היום, אחרי שכל התזות שלהם קרסו, הם תומכים בלית ברירה בהורדת מסים. אז בסדר. מנחם בן-ששון (קדימה): - - - בגלל זה נבחרו אחרים. גדעון סער (הליכוד): אני רוצה לומר לשר האוצר, שגם לטעמנו היה אפשר להביא אלטרנטיבות טובות יותר, ואם מדברים על מע"מ, עדיפה הפחתת המע"מ על מוצרי היסוד. יבואו פקידי משרד האוצר וישתמשו במינוח "אחידות שיטת המס" או "האחדת שיטת המס" – זאת מין מלת קוד גבוהה מאוד, שכאילו אי-אפשר להתמודד אתה, אבל בסך הכול, כאשר אומרים את מלת הקוד הזאת, מדובר בנוחות של המערכת הביורוקרטית. אין שום בעיה, משום סוג, בהטלת מס דיפרנציאלי – מע"מ – על מוצר כזה ועל מוצר אחר. הצעה אחרת היתה יכולה להיות הורדה נוספת במסים הישירים, אבל אנחנו משוכנעים שגם הדברים האלה אולי יתרחשו בעתיד. בינתיים אנחנו נצביע בעד הצו, שמשלים את המהלך של הורדת המע"מ. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת סער. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. חיים אורון (מרצ): - - - שר? גדעון סער (הליכוד): לא היית כשהזכרתי את זה. התייחסתי לסדר קבלת ההחלטות, להבדיל - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שהמע"מ הוא מס רגרסיבי. ההיגיון הצרוף, ההיקש הלוגי, הוא שהורדה של מס רגרסיבי היא צעד פרוגרסיבי. אבל למעשה – וצריך לנתח את הצעד הזה – האנשים שאמורים ליהנות ממנו, השכבות החלשות, העשירונים התחתונים, שהם לא רק העניים שמתחת לקו העוני, אלא צריך לדאוג גם לאנשים שהם קצת מעל קו העוני, לפי הניתוחים הכלכליים ששמענו בתקשורת, סך הכול, תיאורטית, הם צריכים ליהנות מזה ב-400 מיליון, לעומת השכבות הגבוהות, שנהנות ב-2.2 מיליארדי שקלים. אבל למעשה, אחד הדוברים הקודמים אמר זאת – כשמשפחה הולכת לסופר היא לא תרגיש את הורדת המע"מ, כי המוצרים לא יוזלו במידה ניכרת בעקבות הפחתת המע"מ, ורוב המצרכים יישארו באותו מחיר. גם העשירים שנהנים, בעלי המפעלים, המייצרים והמשווקים למיניהם, לא יואילו בטובם להוריד את המחיר שהם גובים מהציבור על המוצרים שלהם בגלל הורדת המע"מ. מה שיקרה הוא שהורדת המע"מ רק תגדיל את רווחיהם. אם נעשה חשבון כמה מיליארדים הרוויחו השכבות החזקות, העשירונים העליונים ובעלי ההון מהצעדים הכלכליים, ובעיקר מהצעדים במיסוי שעשתה הממשלה, אנחנו מצרפים את זה כדי יותר מ-10 מיליארדי שקלים. אם נביא בחשבון את מה שנעשה בתוכנית להבראה כלכלית בעניין התקרה בביטוח הלאומי, הורדת מס הכנסה, וכל הצעדים שנעשו, כמו מס מעסיקים והורדת המע"מ עכשיו – אם אנחנו שמים הכול יחד, רואים שמיליארדים נשפכו אל כיסי העשירים, והם התעשרו יותר, ומה שנשאר לשכבות הנמוכות היה קיצוצים. היו קיצוצים, ועושים כל מיני צעדים קטנים, ולאחר שהממשלה תחבה את ידה לכיסו השמאלי של העני ולקחה 600 שקל היא מואילה בטובה להחזיר לו 50 שקל, ועושים חגיגה על 50 שקל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בסופו של דבר, זה לא תורם. אני רוצה להגיד רק דבר אחד: אנחנו בכל זאת חושבים שהמגמה צריכה להיות הורדת המע"מ, רק צריך לדעת שהתרומה של הצעד הזה לא כל כך גדולה. צריך לעשות צעדים אחרים. בעניין המלכ"רים, אני חושב שצריך להמשיך בהורדת המע"מ. צריך לעודד את המלכ"רים, כי הם עושים עבודה חשובה מאוד, וצריך לחזק את החברה האזרחית, וגם להקל בקבלת פטור ממס הכנסה לתרומות למלכ"רים. צריך גם להרחיב את התחומים; התחומים מאוד מצומצמים ונקבעו לפני זמן רב: חינוך, תרבות, ספורט ובריאות. צריך להרחיב את זה לתחומים אחרים, וצריך להקל בקבלת פטור ממס הכנסה למי שתורם למלכ"רים. כך נעודד תרומות של אזרחים לעמותות ולמלכ"רים. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אנחנו ניגשים להצבעה, רק נאפשר לחבר הכנסת זחאלקה להגיע למקומו. אנחנו ניגשים להצבעה אלקטרונית על אישור הצו של שר האוצר. מי שבעד ההצעה כמובן יצביע בעד, ומי שנגד – נגד. הצבעה מס' 4 בעד הצו – 23 נגד – אין נמנעים – 3 צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשס"ו-2006, נתקבל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד – 23, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. הצו אושר. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק [ "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' 1447.] היו"ר יצחק אהרונוביץ: הנושא הבא: הנמקת התנגדויות לבקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות חוק, מטעם סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, מרצ-יחד, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, המפורטות בסדר-היום המונח בפניכם. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד ארדן לנמק בשם סיעת הליכוד. לכל חבר כנסת יש חמש דקות. בבקשה. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם סיעת הליכוד, לאחר שעברנו על ההצעות, ובהחלט יש ביניהן גם הצעות שראוי לתמוך בהן ולאפשר להחיל עליהן דין רציפות, ראשית אני מבקש להסיר את הבקשה שלנו לעניין ההתנגדויות באופן גורף. אני רוצה להעיר כמה הערות רק על הצעת חוק אחת, והיא הבקשה להחיל דין רציפות על חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דבר ראשון, אני רוצה לשבח את שר התחבורה שאול מופז על שכבר בראשית כהונתו, מייד, הוא לקח את החוק הזה שהוגש בכנסת הקודמת, חוק שהוא אולי אחד החוקים החשובים ביותר שמונחים היום על שולחן הכנסת, חוק שבאמת יכול להציל חיי אדם, לקח אותו והוא מנסה לקדם אותו בצורה רצינית ביותר. יכול להיות שאם הוא עדיין היה בתחום הביטחון גם שם המצב היה נראה אחרת, אבל כל נושא בשעתו. גדעון סער (הליכוד): אתה משתמש בלשון המעטה, חבר הכנסת ארדן. גלעד ארדן (הליכוד): אני לא יודע, אולי צריך לשקול לחוקק איזה חוק שיחייב חפיפה בנושאי ביטחון. גדעון סער (הליכוד): לא חפיפה. ששרים ימונו לתפקידים שהם מבינים בהם. שר הביטחון הנוכחי לא מבין בביטחון, שר הביטחון הקודם מבין בביטחון. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה, תודה. חבר הכנסת סער, אנחנו מדברים על תחבורה. גלעד ארדן (הליכוד): תעזור לי בהפרעות פה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: מחמאות זה בסדר, זה בסדר, אבל לאפשר - - - גדעון סער (הליכוד): אני לא הייתי מעלה את זה אם הוא לא היה מעלה את זה קודם. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אוקיי, לא צריך להגיב על כל דבר. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אני מציע לראש הממשלה לשקול בהחלט את החלפת שר הביטחון. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת סער, שמענו את ההצעה. גלעד ארדן (הליכוד): כמו שאמרתי, אני רוצה להעיר כמה הערות על החוק. הצעת החוק כפי שהוגשה בכנסת הקודמת לא תוכל לעבור בצורתה זאת בכנסת הנוכחית, עם כל הרצון הטוב והכוונות הטובות. הרי הצעת החוק בעצם מבוססת על הדוח שהכין צוות מומחים בראשותו של ד"ר יעקב שיינין, ולצערי הרב הממשלה הקודמת די סירסה את אותו דוח של ד"ר שיינין, ורבים מהנושאים שהיו בהמלצות של אותה ועדת מומחים – בגלל בעיות ומאבקים על סמכויות, לא נכנסו להצעת החוק הממשלתית שהונחה בסופו של דבר. אין לי ספק ואני בטוח ששר התחבורה למד והפיק את הלקחים מהביקורת שנמתחה אז על הצעת החוק. בזמן הקצר שנותר לי אני רק אגיד מה הם לדעתי השינויים המרכזיים שצריך לעשות בהצעת החוק. הדבר הראשון והמרכזי הוא, שמי שצריך לממן ולשאת ולהוביל את המלחמה בתאונות הדרכים - זו ממשלת ישראל, לא אזרחי המדינה. בהצעת חוק המקורית, מישהו חשב משום מה, שבשונה מכל תחום אחר - איכות הסביבה, בריאות, ביטחון - את הצלת האזרחים מתאונות הדרכים צריך להפיל על כיסם של אזרחי המדינה. לא מספיק שהם משלמים מסים על הדלק, על כלי הרכב, ביטוחי חובה וביטוח מקיף, הם יצטרכו גם לממן את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הדבר הזה לא יעלה על הדעת. אני יודע ששר התחבורה שאול מופז פועל כדי שהדבר יהיה מוטל על תקציב המדינה, באופן הדרגתי, ואנחנו ניאבק בוועדת הכלכלה כדי שבאמת כך יהיה. בעיה נוספת בחוק שהוגש היא הסמכויות של הרשות הלאומית. מטרת החוק היתה, שהרשות הלאומית תקבל מעמד עצמאי, עם יכולות להורות, לדוגמה, על סגירת כבישים מסוכנים, עם יכולת להכתיב למערכת החינוך גם תכנים מסוימים או סטנדרטים מסוימים - שאנחנו נדע שאכן יתקיים מה שהמליצו כל השנים, שנושא הבטיחות בדרכים יהיה בבחינות הבגרות או לפחות מקצוע חובה. כדי שלרשות הלאומית יהיו הכלים לעשות את כל הדברים האלה, היא צריכה מעמד עצמאי; היא צריכה לעבוד ישירות מול השר, והיא לא יכולה להיות תלויה בכל האגפים של משרד התחבורה. זה תחום נוסף שאני חושב שוועדת הכלכלה צריכה לסייע לממשלה לפעול בו ולהכניס את השינויים האלה. נושא שלישי, מאוד מרכזי בעיני, הוא החקירה לעומק של תאונות הדרכים. לפי דוח מבקר המדינה האחרון, פחות מחמישית מהתאונות הקורות במדינת ישראל בכלל נחקרות, ולכן אנחנו גם לא יודעים היום מה הסיבות האמיתיות לקרות התאונות. אני לא בא בטענות למשטרה, כי לצערנו למשטרה אין כוח-אדם לחקור את כל התאונות. בעניין הזה, אדוני השר, אני חושב שצריך להעניק לרשות הלאומית כלים נוספים כדי לסייע למשטרה, או באיזו דרך שאתה תמצא לנכון, בעזרת הגורמים המקצועיים, לתת כלים, שתהיה חקירה לעומק של תאונות דרכים רבות יתר מכפי שקיים היום. יש לי עוד כמה הערות, אני אעיר אותן בוועדת הכלכלה. אני שוב רוצה לברך אותך על ההתגייסות בכל הכוח ועל הטלת כל כובד משקלך בעניין הזה. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו, ובתנאי שהממשלה באמת לא תתקע, תרתי משמע, לך ולאזרחי המדינה מקלות בגלגלים. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת גלעד ארדן. חבר הכנסת בנימין אלון - אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור - אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין - אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכל החוקים שעלו כאן, דווקא החוק שדיבר עליו חבר הכנסת ארדן נראה בעיני החשוב ביותר. אתמול ביקרתי באום-אל-פחם. משפחה – אב, אם ובנם מצאו את מותם בתאונת דרכים ושני ילדים שוכבים בבית-חולים במצב אנוש. יומיים לפני זה, באותו אזור, בברטעה, היו שתי הרוגות, אמא והבת שלה, ולפני זה, כמעט באותו שבוע – אנחנו מדברים על אותו אזור, אזור ואדי-עארה – במועאויה, משאית דרסה למוות אשה זקנה. הסטטיסטיקה מלמדת – אבל לא צריך אפילו סטטיסטיקה בשביל זה – ששיעור תאונות הדרכים בסקטור הערבי הוא הרבה יותר גבוה. אני מצפה מכבוד השר שיכריז על מלחמה בתאונות הדרכים, שמשרדך ישקיע מאמץ בניתוח הסיבות להן ובמציאת הפתרונות לבעיה הזאת, כדי לצמצם בארץ בכלל את תאונות הדרכים. אחת הדרכים לטפל בעניין הזה היא דווקא ללכת למקומות שיש בהם בעיה קשה. ואין ספק, במיוחד בשנים האחרונות, ששיעור תאונות הדרכים במגזר הערבי גדול הרבה יותר מחלקו באוכלוסייה, כמעט פי-שניים ממשקלו היחסי באוכלוסייה הכללית. אנחנו, ראשי הציבור הערבי והמועצות המקומיות והציבור בכלל, מעוניינים מאוד לשתף פעולה במלחמה בתאונות דרכים. אנחנו רוצים לראות יותר חינוך. בשנתיים האחרונות היתה דווקא נסיגה בחינוך לבטיחות בדרכים בבתי-הספר. הטיפול בתמרור, בתשתיות, אפילו באכיפה – רואים שהיכן שיש אכיפה יש פחות תאונות דרכים - במיוחד בתוך היישובים עצמם. צעירים דוהרים בתוך היישובים ברכבים שלהם במהירות מופרזת. לא ייאמן, נוסעים 100 קמ"ש בכביש קטן במרכז הכפר, ואין אכיפה. כל הציבור מתלונן, כל הציבור צועק, ואין הקצאת משאבים או אכיפה רצינית בעניין הזה. אני חושב שתאונות דרכים הן לא מכה משמים. זה לא כמו הגשם. אפשר בהחלט - ויש ניסיונות בעולם - לצמצם את מספר תאונות הדרכים. אני חושב שמשרד התחבורה לבדו לא יכול לעשות את זה, והמשטרה לבדה לא יכולה לעשות את זה, אלא צריך שיתוף פעולה של הציבור בעניין הזה. על החברה האזרחית לשתף פעולה בנושא הזה, וכך גם השלטון המקומי. צריך להיות מאמץ כולל של כולם, כי על הדבר הזה אין חילוקי דעות. יכול להיות שזה אולי התחום היחיד שכולם בעדו וכולם רוצים לפעול לצמצום מספר תאונות דרכים. אם יש ביקורת, הביקורת היא על כך שלא עושים מספיק למען צמצום מספר תאונות הדרכים. המחיר של תאונות הדרכים הוא כבד, מדובר בחיי אדם. יכול להיות שזה אחד מגורמי המוות הגדולים ביותר בארץ. היקף תאונות דרכים לא השתנה באופן מהותי בשנים האחרונות. אנחנו ראינו שהיו הרבה דיבורים על תוכניות גרנדיוזיות וגדולות, ובפועל לא היתה ירידה במספר תאונות הדרכים. בשבוע שעבר נהרג אזרח שהחנה את הרכב שלו בשולי כביש חוצה-ישראל. כיוון שזו חברה ענקית, לא יכול משרד התחבורה לכפות על החברה הזאת, על התנין הזה, לעשות מפרצי חנייה. אין מפרצי חנייה. זה כביש מסוכן ביותר, והוא לא אקסטריטוריאלי. החוק ומשרד התחבורה צריכים לכפות זאת עליהם, כדי שאזרחים שמסיבות שונות נאלצים לחנות במקום, לא ייהרגו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. קריאה: - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: זה דיון סיעתי, ולכן אנחנו מאפשרים גם לו לדבר. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שאני נבוך כשאני נדרש לרשימה כל כך ארוכה של חוקים בשאלת החלת או אי-החלת דין הרציפות. אני מוצא ממש טעם לפגם בכך שנשיאות הכנסת איחדה את הדיון בחוקים שחלקם הם חוקים ראויים וחשובים וצריך בהחלט להחיל עליהם דין רציפות וחלקם חוקים שצריך להתייחס אליהם אחרת. החיבור הזה הוא חיבור פורמלי, שאיננו תואם את המחויבות שלנו ככנסת לקיים דיון ענייני בכל אחד ואחד מהחוקים בנפרד. אשר על כן, לא אתייחס לאף אחד מ-12 החוקים שאליהם אני צריך להתייחס בשלוש הדקות וחצי שנותרו לי. במקום ההתייחסות המברקית הזאת, אגע בשאלה יותר עקרונית ומהותית, שלדעתי מתעוררת מן החוקים שעומדים לפנינו. חלק גדול מהחוקים שעומדים לאישורנו היום הם חוקים שנוגעים לצבא-הגנה לישראל, לשירות הביטחון, לשירות המילואים, לשירות הנח"ל, לכשירותו של הרמטכ"ל, בקיצור לצבא. אני רוצה לנצל את ההזדמנות - כיוון שאני לא יכול במסגרת הזמן הזה להתייחס לאף אחד מהחוקים האלה לגופו – כדי לומר כמה מלים כלליות על שאלת היחס בין הצבא לבין המערכת האזרחית בחברה הישראלית. רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו במובנים רבים מתקרבים מדי למצב שבו אנחנו פחות מדינה שיש לה צבא, ויותר ויותר צבא שיש לו מדינה. אני רואה ביטויים למציאות המדאיגה הזאת כאשר אני שומע עד כמה הצבא מעורב יותר ויותר בקבלת החלטות שיש להן משמעות מדינית, עד כמה הצבא יוזם מהלכים ומוביל מהלכים, כשלמעשה המשמעות העיקרית שלהם היא משמעות מדינית. אבל מעבר לשאלה הארגונית, יש שאלה נוספת: האם אנחנו באמת מצליחים לראות את המציאות שאנחנו חיים בה לא רק מבעד לכוונת? האם אנחנו מצליחים לראות את המציאות שאנחנו חיים בה לא מבעד לצריח הטנק או לקנה התותח? האירועים שמתרחשים והתרחשו היום ואתמול בדרום הארץ מעוררים בכולנו תחושות קשות וכבדות. התחושות האלה מתחזקות יותר ויותר כשאנחנו רואים שהמסלול הצבאי הולך והופך למסלול היחיד. המסלול הצבאי הולך והופך למסלול היחיד, האופציה המדינית בכלל איננה קיימת, ובמקום לעשות את מה שצריך היה לעשות, להגיע להפסקת אש, לחדש את המשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים, אנחנו בעיצומו של סחרור צבאי שהולך ומעמיק, ויביא רק ליותר דם ויותר הרס בשני הצדדים. לבי עם תושבי הדרום, לבי עם תושבי שדרות ולבי גם עם תושבי עזה, שסופגים בשני הצדדים מכות אש, עם הילדים שלא יכולים לישון בלילות, עם האמהות שלא יכולות לישון בלילות בגלל חרדה לגורל ילדיהן. רבותי חברי הכנסת, יש דרך לצאת מהמעגל הזה. הדרך היא לא להסתחרר במעגל האלימות, שבו אנחנו מנחיתים את המכה החזקה והם מנחיתים אחר כך מכה חזקה עלינו. הדרך היא לצאת החוצה מהמעגל הזה. אפשר לצאת החוצה מהמעגל הזה. בידינו הכוח לצאת החוצה מהמעגל הזה. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים להפסיק לדבר על הידברות ולהתחיל בפועל את ההידברות עם הצד השני, עם הפלסטינים. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת דב חנין. האם שר התחבורה רוצה להשיב? בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית ברצוני לחזק את ידיה של משפחת שליט בשעות הקשות הללו, ולמסור את תנחומי למשפחות החיילים פבל סלוצקר וחנן ברק, זיכרונם לברכה. אני מאחל איחולי החלמה מהירה לפצועים. היום עם ישראל כולו חרד לגורלו של החייל גלעד שליט. גם בשעה קשה זו חשוב לזכור, שמערכת הביטחון ומדינת ישראל עושות את כל מה שניתן על מנת להחזיר את גלעד בשלום הביתה. במיוחד ברגעים לא קלים כמו היום, חשוב להישאר מלוכדים ולהמשיך לתת אמון מלא במערכת הביטחון. כמי ששירת את המערכת במשך מרבית חייו, אין ספק בלבי שעם ישראל יכול להיות סמוך ובטוח כי משבר זה מנוהל באחריות וכי נעשה כל מה שניתן כדי לסיימו על הדרך הטובה ביותר. אדוני היושב-ראש, שרים וחברי כנסת נכבדים - אלירן שמש, בן 20, מוחמד מחאמיד, בן 36, גאדה מחאמיד, בת 31, עודאי מחאמיד, פעוט בן ארבע, רננה שכטר, בת 18, עדנה סובחי, בת 60, ונתן רויזר, בן 55. יהי זכרם ברוך. אני לא בטוח שכולם זיהו את השמות שקראתי. אלה שמות ההרוגים בסוף שבוע אחד עקוב מדם. אלה השמות שמאחורי הסטטיסטיקה היבשה של תאונות הדרכים: יהודים וערבים, זקנים וילדים, תושבי המרכז ותושבי הפריפריה. אף אדם במדינת ישראל אינו חסין מפני הקטל בדרכים. חברי חברי הכנסת, המלחמה בתאונות הדרכים היא מלחמה של כולנו, מלחמה החוצה סיעות, דתות והשקפות עולם. חובתנו המוסרית היום היא למנוע צירוף של שמות נוספים לסטטיסטיקה. זה לא גורל; איננו חייבים להשלים עם הסכנה המרחפת מעל ראשינו בכבישים, ובידנו להביא לשינוי ולביטחון בכבישים. טובי המוחות בתחומי התחבורה, הכלכלה, המשפט והבריאות, בראשות ד"ר שיינין, הגו תוכנית למלחמה בתאונות הדרכים. הממשלה אישרה את התוכנית ביולי 2005. עם כניסתי לתפקיד אימצתי את מסקנות הוועדה, וכל כולי נתון היום למלחמה בנגע הנורא הזה, המקפח חיים בלא הבחנה. כצעד הראשון למימוש התוכנית, וכאמצעי לבטיחות בדרכים, נדרשת הקמת רשות לאומית לבטיחות בדרכים, גוף סטטוטורי שתכליתו המקצועית הבלעדית תהיה הגברת הבטיחות בדרכים. התקציבים לגוף זה יהיו ייעודיים, לא ייפגעו משינויים בסדרי עדיפויות ולא יהיו חשופים לקיצוצים או לעיכובים בתקציבי המדינה. אני מודה לחבר הכנסת גלעד ארדן על דבריו. אנו נציג את התוכנית מחר בוועדת הכלכלה. המימון יהיה מתקציב המדינה. אנו נעגן את סמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בחקיקה, ונסדיר את כל סוגיית החקירה של תאונות הדרכים לעומק במסגרת מבנה הרשות – נקים מרכז תיעוד ותחקור שיוכל גם להסיק מסקנות מזמן לזמן; נעביר את רוב החומר שנאסף עד היום למרכז הזה, יחד עם משטרת ישראל נקים מרכז תיעוד ותחקור. אני שואל את כל ראשי הסיעות, את סיעות הבית שהן נגד החלת דין הרציפות – כי אנו, בבקשתנו להחיל את דין הרציפות, רוצים בעצם לקצר את לוח הזמנים, להביא להשלמת החקיקה ולהקים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שתחל את עבודתה בינואר 2007 – אני שואל, האם בשל כללי המשחק הפוליטי טחו עיניכם מראות את המציאות העקובה מדם הקוטלת את אזרחינו? האם נכון להצביע היום נגד החלת דין הרציפות ובכך לעכב את הקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שבעיני היא אמצעי חיוני להפחתת הקטל בדרכים? חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שגם סיעתו מתנגדת, לא נמצא פה, אבל הוא, שהיה שר התחבורה בממשלה הקודמת, פעל להקמת ועדת-שיינין, שלימים המליצה להקים את הרשות החדשה לבטיחות בדרכים, ולכן צר לי מאוד שהיום הוא מתנגד להחלת דין הרציפות. וליתר סיעות הבית אני רוצה לומר, שאני סמוך ובטוח כי ביום גורלי זה תעדיפו את ההגנה על חיי הציבור כולו. לסיכום, ברצוני להדגיש: עומד אני כאן ומתחייב לפניכם להילחם בנגע תאונות הדרכים בכל האמצעים שניתנו לי מידי ממשלת ישראל. אני מבקש מכל חברי הבית להתלכד ולסייע לי במשימה לאומית זו. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לשר התחבורה. אנו ניגשים להצבעות. נעלה את ההצעה, ההצבעה תהיה ידנית, נעשה את זה מהר. אקריא כל דבר ודבר, אסביר, וניגש ישר להצבעה. רבותי, מי שמצביע נגד הוא בעד הרציפות. אנו מדברים על החלת דין הרציפות. אני מקריא ואנו מצביעים. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התשס"ו-2005 - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני עובר להצעה השנייה, הצעת חוק הספנות (עבירות נגד ביטחון השיט הבין-לאומי ומתקנים ימיים), התשס"ה-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הספנות (עבירות נגד ביטחון השיט הבין-לאומי ומתקנים ימיים), התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעה שלישית – הצעת חוק חסינויות וזכויות (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (תיקון), התשס"ו-2006. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסינויות וזכויות (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (תיקון), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעה רביעית – הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 50) (סדר דין פלילי וראיות), התשס"ד-2004. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 50) (סדר דין פלילי וראיות), התשס"ד-2004, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני ממשיך: הצעת חוק ראש המטה הכללי של צבא-הגנה לישראל (כשירות למינוי, תקופת כהונה ומילוי מקום), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ראש המטה הכללי של צבא-הגנה לישראל (כשירות למינוי, תקופת כהונה ומילוי מקום), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה, הצעת חוק שירות ביטחון (שירות מילואים במשמר הגבול – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (שירות מילואים במשמר הגבול – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 7), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 7), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 34), התשס"ה-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 34), התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשס"ד-2003. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשס"ד-2003, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 3) (הענקת עיטור לאזרח), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 3) (הענקת עיטור לאזרח), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ההצעה הבאה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני קובע שהוחל על הצעת החוק דין הרציפות, והיא חוזרת לדיון בוועדה שנקבעה בכנסת הקודמת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעות לסדר-היום הרפורמה המוצעת על-ידי שרת החינוך היו"ר יצחק אהרונוביץ: הנושא הבא, הצעות לסדר-היום מס' 533, 559, 564, 577 ו-579: הרפורמה המוצעת על-ידי שרת החינוך - שהצטרפה אלינו. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה בניזרי. הוא נמצא? קריאה: לא. היו"ר יצחק אהרונוביץ: עשינו את זה יותר מדי מהר כנראה. אני אפעיל את השעון האלקטרוני. אני עובר לחבר הכנסת הבא, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. היום אתה מככב, חבר הכנסת זחאלקה. בבקשה. שלוש דקות. רן כהן (מרצ): זה באותה משכורת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה ששר החינוך מציג תוכנית לרפורמה במערכת החינוך, וברוב המקרים – אם לא בכולם – הרפורמה לא בוצעה. הזיכרון הטרי – או להיפך: דוח-דברת, שדובר בו בכנסת שעברה כל כך הרבה, נשמע כדבר רחוק, מן הזמן העתיק, שהיסטוריון יכול לכתוב עליו, וזה היה רק לפני שנה, שנה וחצי. מסיבת עיתונאים רבת משתתפים, ראש הממשלה, שר האוצר, שרת החינוך, דיונים בוועדת החינוך, במליאת הכנסת – ואיך אומרים? נשיאים ורוח וגשם אין. אני מציע לגברתי השרה, במקום נשיאים ורוח - פרופסור תמיר, במקום נשיאים ורוח, בואו נתחיל בגשם. נתחיל בגשם, ואחר כך נעבור. נהפוך את הדרך. קודם שיהיה תקציב, ואחר כך נדבר על רפורמה; או קודם שתהיה מסגרת תקציבית לרפורמה, ואחר כך נבדוק מה אפשר לעשות בתקציב הזה. אבל, באים עם תוכנית רפורמה גדולה מאוד, ובתקציב השנה הבאה אי-אפשר לבצע אפילו 10% ממנה. ראי את דוגמת הרפורמה של ועדת-דברת – כמה ממנה יושם? לפי החישוב שלי, 3%. 12 יישובים, בחלק מבתי-הספר, בחלק מהתוכנית – 3%. וזה נמשך שנה אחת, ואז זה נמחק. קודם כול, אני רוצה לברך אותך על כך שזנחת את תוכנית דברת. רונית תירוש (קדימה): היא לא זנחה. זה רק שם אחר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תאמיני לי, אני יודע לקרוא טוב מאוד. היא זנחה את תוכנית דברת מבחינת הלוגיקה שלה, מבחינת מערכת הערכים שעמדה מאחוריה, מבחינת זה שהיא דיברה על מערכת החינוך כעל משהו עסקי, כאילו מדובר בחברה מסחרית שיש לה בעיות פיננסיות, ואיך אפשר לפתור אותן בלי לשנות - מה עושה איש עסקים? קודם כול מפטר עובדים, יוצר תחרות, כל הדברים האלה. זה לא לקוח מעולם החינוך, זה בא מעולם העסקים. ושלא ידברו – אני הפסקתי לדבר על כוונות. כל אחד אמר: אבל הכוונות שלו טובות, והכוונה של השרה – אני מפסיק לדבר על כוונות. גם השרה יולי תמיר, אמרתי לה הבוקר: ברכות בעירבון מוגבל. הכוונות בסדר, אבל מה יהיה בסופו של דבר? ואיך אני יודע שיש בעיה עם התוכנית – לא עם התוכנית כפי שהיא כתובה, אלא איך היא הולכת להיות מבוצעת. אין רפורמה חינם. ואם לא יחזירו, או לפחות יתחילו להחזיר, את תקציב החינוך לרמה של שנת 2003, מה עשינו? ואני חושב שצריך לעשות את זה בלי חאפלות, בלי שמחה. זה – איך אומרים? המינימום. מכאן מתחילים. אבל אם אנחנו מתחילים ממינוס 3.349 מיליארדי שקל, עד שנגיע לנקודת האפס, למפלס של שנת 2003 – אני לא יודע מתי זה יהיה. לכן, אני קודם כול קורא לשרת החינוך להתחיל מהנקודה הזאת, לבקש להחזיר את הכסף שנלקח ממערכת החינוך משום שהשרה לשעבר, או הממשלה שעברה, קיצצה בצורה דרקונית במערכת החינוך. אני יכול לסיים במשפט? היו"ר יצחק זיו: משפט. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מתקומם על הקביעה האובייקטיבית-כאילו, שמתחבאת מאחוריה אפילו רשעות, שרמת החינוך בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות היא נמוכה. זאת קביעה. כל פעם שאתה אומר: למה? אבל המצב הסוציו-אקונומי – לא נכון; דווקא במקומות הכי עניים מערכת החינוך צריכה להיות הכי עשירה, כי היא המנוף ליציאה ממעגלי הדלות, העוני ואפילו הבורות. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת אבשלום וילן – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב ליצמן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, נדמה לי שלא בירכתי את אדוני בתפקיד היושב-ראש, אז אני מברך. גם את השרה נדמה לי שלא בירכתי – מעל במת הכנסת ודאי לא. רפורמה. מה פירוש המלה רפורמה? רפורמה פירושה שמה שהיה עד עכשיו, עד היום, לא טוב. רפורמה פירושה: צריך להיות משהו חדש. אני לא יודע מה להגיד לך על מה שקורה בחינוך הכללי; לא יודע, אין לי מושג. אבל אני יכול להגיד, גברתי השרה, שלמשל בחינוך שלנו, החרדי, אין לי שום צורך ברפורמה. מה שפחות מתערבים, מה שפחות אומרים מה לעשות – תאמינו, תבדקו את ההישגים, תסתכלו על התלמידים: אין אלימות, אין שם גנבות; אין. פה ושם, בכל מקום זה יכול לקרות, אבל אם את תשווי את זה לחינוך הכללי, זה אפסי ממש. אז מה צריך לשפר? נניח שאת אומרת: צריך רפורמה. בסדר, צריך רפורמה. אני לא יודע מה שקורה כללית, אבל כאן? אז למה אוטומטית מייד אומרים: רפורמה, אבל לכולם? שופכים גם את הטובים; למה? אלה שטובים – תשאירי להם, שיעבדו. יש להם חינוך טוב, יש להם בית טוב, משגיחים עליהם. עובדה – למישהו היו עד היום טענות לחינוך העצמאי? במשך 60 שנה מישהו אמר שלא טוב שם? לא. רק מה, מישהו הגיש עתירה לבג"ץ, רוצה לעכב תקציבים, היה פופוליזם – ברוך השם, הוא כבר בחוץ, הם כבר לא נמצאים בכנסת, אז די, תעזבו אותנו, בשביל מה צריך את כל הבלגן הזה עם הרפורמה? אני מוכן להתמודד – אני אגיד לך משהו על עצמי. אני למדתי בישיבה. אני לא מבין הכי טוב בוועדת הכספים, אבל אם מותר לי להצטנע קצת, אני אומר שגם לא הכי פחות. את הכלכלה שאני מבין לא למדתי. למדתי בתלמוד-תורה, למדתי בישיבה, למדתי בכולל. זה החינוך שלי. מה רע? שלא תטעו, אני טוען שצריך להיות יותר טוב ממני, אבל בעיקרון, למה צריך רפורמות? רפורמות אומרות דבר אחד: רבותי, מה שהיה עד היום לא טוב. מעכשיו אנחנו נהיה ילדים טובים, נשפר. גברתי השרה, אני לא רוצה להגיד שום מלה רעה, אבל עד שנכנסת השרה לעניין ועד שמתחילה הרפורמה, בא שר אחר ומטיל רפורמה חדשה. ראינו את זה, נכון, גברתי המנכ"לית לשעבר? פעם היה ככה, אחר כך רפורמה חדשה, ועכשיו ההרגשה שלי שאנחנו הולכים לבחירות בקרוב. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): כך נראה לי. אתה רוצה שאני אגיד את זה שלוש פעמים, כדי שתהיה חזקה? הרושם שלי הוא שהולכים בקרוב לבחירות. זה לא רחוק. אני לא רואה את תקציב 2007. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כבר בתקציב 2007? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני לא יודע על הסכם קואליציוני. אני מדבר כרגע על רפורמה. אני נגד רפורמים, אני נגד רפורמה. אני לא חושב שבחינוך שלנו צריך לשנות דברים. אנחנו נגד הליבה, נגד המיצ"ב. יש לנו החינוך שלנו מדורי דורות ולא צריך לשנות. התורה לא תשתנה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן. תשובת השרה. שרת החינוך יולי תמיר: קודם כול, ברכות לאדוני היושב-ראש על תפקידו. נשאלו שתי שאלות הנוגעות לרפורמה, אחת לגבי ישימותה ואחת לגבי תחולתה. אשר לישימותה, ימים יגידו. תמיד אפשר לומר שלא יקרה דבר. נדמה לי שזה היה משתק את המערכת הפוליטית. היינו יושבים ואומרים, מה שהיה הוא שיהיה, לכן נשב נא במקומותינו ולא נעשה דבר. לא נראה לי שזה נכון, מה גם שנדמה לי שהרפורמה הזאת מידתה כמידת האדם ומידת העשייה האפשרית. לכן אני חושבת ובטוחה – דרך אגב, כבר החל מ-2007 – שדברים שאנחנו חושבים לנכון לעשות יצאו לדרך, ובוודאי הם יבואו לידי ביטוי עוד יותר מכך בתשס"ח – כידוע, שנות הלימוד אינן חופפות לשנות התקציב – אז נראה ביטוי מואץ יותר ואז נוכל לראות בהדרגה את השינוי המיוחל. אשר לדבריו של חבר הכנסת ליצמן – חבר הכנסת ליצמן, נדמה לי שהדבר המרכזי שביקרו אותי עליו הוא שלא קראתי לזה רפורמה. כולם מבקרים אותי על שלא קראתי לזה רפורמה, ורק אדוני חושב שיש טעם לבקר אותי על זה שמדובר ברפורמה. אז אני אדייק ואומר כך: אני לא מחבבת את המלה רפורמה, כיוון שאני לא חושבת שכל דבר טוב צריך להפוך על ראשו וגם לנער אותו. האמריקנים אומרים: If it ain't broken don't fix it. עכשיו השאלה היא מה תקין ומה לא. בדברים האלה נצטרך לדון דבר-דבר לגופו. יש דברים שאני מזהה כבעיות במערכת כבר עכשיו ואני אפעל לתקן אותם. יש דברים שאני אוהבת ומכבדת וחושבת שהם טובים ואפעל לשמר אותם. כיוון שלחינוך העצמאי יש מעמד מיוחד במערכת החינוך הישראלית, אני בטוחה שיהיה בינינו גם שיג ושיח על הדברים לטובת המטרה המשותפת, שנדמה לי שהיא המטרה של שנינו, שילדי ישראל, לרבות ילדי החינוך העצמאי, יקבלו את החינוך הטוב ביותר. היו"ר יצחק זיו: השרה, מה הצעתך? שרת החינוך יולי תמיר: מכיוון שאך היום היה דיון בנושא בוועדת החינוך, אני לא מוצאת טעם לקיים דיון נוסף בוועדת החינוך. לכן אני מציעה שיסתפקו בתשובתי. אבל, אם ירצו דיון נוסף – אני לא אעמוד על כך. אני חושבת שאין טעם לחזור פעמיים על אותו דיון. היו"ר יצחק זיו: המציעים מסתפקים בתשובה? חבר הכנסת זחאלקה? חבר הכנסת יעקב ליצמן? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה נושא כללי ואפשר להסתפק בתשובה. היו"ר יצחק זיו: אם אתם מסתפקים בתשובת השר, אפשר לעבור לנושא הבא. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני ביקשתי הצעה אחרת. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אין הצעה אחרת. ברגע שכולם הסכימו, אין הצעה אחרת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה לסגן המזכיר. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006, שהוחזרה מוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה לסגן המזכיר. הצעה לסדר-היום אי-העברת תקציבי תרבות תורנית ממשרד החינוך היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא - הצעה לסדר-היום מס' 581: אי-העברת תקציבי תרבות תורנית ממשרד החינוך. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, לצערי, כל שנה, כמעט באותה תקופה, אני נאלץ להתערב בנושא של התרבות התורנית. אני לא זוכר בעשור האחרון שהתקציב הזה עבר בזמן. כל פעם אומרים לנו שצריכים קריטריונים. כבר יש קריטריונים. מה היתה הבעיה עם הקריטריונים עד עכשיו? לפני שנה חיכינו כל השנה, ובדצמבר, רבותי, שחררו חלק מהכסף לחלק מהעמותות ולחלק אחר לא. אמרו שצריך בדיקה, צריך קריטריונים, כן מעבירים, לא מעבירים. כל פעם סיפור חדש. ואני עומד כאן ושואל: רבותי, למה רק לתרבות היהודית-החרדית? בוועדת הכספים כבר שאלתי את זה את משרד המשפטים. נציג משרד המשפטים אמר שאין קריטריונים ובגלל זה מעכבים במשרד החינוך את הכסף לתרבות היהודית. שאלתי אותו, למה בתרבות הכללית אין דבר כזה, לא מעכבים? שאלתי אם יש קריטריונים, ואמרו שיש. איזה פלא, באותה שנה כתב מבקר המדינה בדוח שלו על משרד המדע או החינוך – איני זוכר - שאין קריטריונים. אז בתרבות הכללית לא מסתכלים על זה. אני מבין שצריך קריטריונים, אבל למה עד לרגע הזה הקריטריונים שאושרו לפני שנתיים או לפני שנה לא טובים? למה לפני שנה היו צריכים לחכות עד דצמבר כדי לשחרר את הכסף? למה השנה עד לרגע זה לחלק גדול מהעמותות לא שוחררה אף אגורה אחת? מדובר על מגידי שיעורים שמקבלים "פינאטס", כסף קטן – 400-300 שקל, כמה כבר הם מקבלים. גם את הכסף הקטן הזה לא משחררים. מישהו מתנכל לגופים האלה. אני לא חושב, גברתי השרה, שאת, שדוגלת ביושר - אני מכיר אותך ככזאת - תוכלי לעבור לסדר-היום על מה שקורה אצלך במשרד בנושא הזה. אני מכיר את הפקידים ואת כל התירוצים. אני מכיר בדיקת עומק, מכיר עומק בלי בדיקה, מכיר הכול, אבל בכל זה נזכרים בסוף השנה ואז אי-אפשר לתת מקדמות. מה היתה הבעיה לתת מקדמות כמו שנותנים לכולם? לא מגיע להם 1 חלקי 12? יש כמה שיטות לא לתת כסף. קודם כול, לא לתת. זה הכי פשוט. אחר כך, כשכבר נאלצים לתת כסף, אומרים שצריכים קריטריונים. וכשיש קריטריונים, צריך בדיקה. וכשיש בדיקה, צריך שנה לסיים. לא סיימנו. ובדרך הזאת, אתה יודע מה? אני לא רואה תקציב תרבות עד 2020. כי כל שנה – מה, מישהו דוחף אותם לסיים? האם הפקידים שעושים את הבעיות מקבלים עונש על זה? מורידים להם משהו במשכורת? לא, שוויון נפש. יושב פקיד במשרד המשפטים, למה לא? אפשר לעשות בעיות. ומדובר על מגידי שיעורים, המקבלים פשוט כסף קטן, שטויות, ואין שום סיבה בעולם לעכב את התקציב הזה. אגב, התקציב הזה בכלל קוצץ, ואנחנו, בהסכם הקואליציוני, כבר לפני שנה, קיבלנו תוספת 6 מיליוני שקלים לתרבות יהודית. גם השנה אנחנו מייעדים כסף. אבל למה לא? האוצר מוכן לייעד כסף. פלא, הוא מוכן לתת אפילו 300 מיליון שקל לתרבות יהודית. בין כך ובין כך לא יוציאו את הכסף הזה. בין כך ובין כך יגידו: בדיקת עומק, קריטריונים, סיפורים אחרים, מס הכנסה, הכול אני מכיר בעל-פה. ולא מ-2006 ולא מ-2005 ולא מ-2004 – מ-2000. אני מוכן שגברתי תבדוק בוועדת הכספים. קיימתי את אותם דיונים ב-2002 וב-2001. אפשר לבדוק אם זה נכון. וגם אז אותו דבר. גם אז לא נתנו את הכסף. וגם אז – אותם פקידים. למה מענישים אותנו? האם התרבות שלנו, חלילה, כזאת רעה? מתביישים בה? זאת תורה, מה עושים? מלמדים כמה ילדים פסוק בתורה, מלמדים קצת הלכות. מה? למה לעשות את כל הבעיות האלה? ואני קיימתי בזמנו, לפני שנה, איזה עשר ישיבות עם כל פקידי החינוך ומשרד המשפטים, וגם שרת החינוך דאז, לימור לבנת, השתתפה בדיונים האלה, ולא עזר כלום. להתעקש, לא להעביר כסף כל השנה, לייבש אותם עד דצמבר. נדמה לי שהתחיל לעבור כסף בשבוע האחרון של התקציב. חשבתי: סוף-סוף, די, הגיעו להסכמה, הכול בסדר. לא – השנה שוב אותו דבר. אגב, יש עמותות שגם את זה לא קיבלו לפני שנה, אלא רק מקדמה מסוימת. לכן אני פונה לגברתי; אני מבקש, מתחנן, אל תיתנו לעמותות האלה, לתרבות הזאת, ליפול, ואל תיתנו לפקידים שרוצים להרע להן לבצע את זממם. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן. תשובת שרת החינוך יולי תמיר. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני חבר הכנסת ליצמן, קודם כול, תנוח דעתך, אין לנו כוונה לפגוע בשום עמותה, ודאי לא על שום עיסוקה או בגלל מגוון התכנים שהיא מלמדת. אנחנו, בעניין הזה, כידוע לך היטב, כפופים למשרד המשפטים, ואיננו יכולים להעביר תמיכות למי שרשם העמותות לא מאשר לנו. לא אומר לך שהדרך הזאת קלה או יעילה, אבל המצב הנוכחי הוא כזה שאנחנו נאלצים לעבוד על-פי כללים שקבעה המדינה, ומשום כך אנחנו נאלצים לעשות כל בדיקה ולמלא אחר כל תו ותג שרשם העמותות קובע, וכך אנחנו נוהגים. השנה היה עיכוב מיוחד, מסיבה שגם אתה מכיר היטב, התעכבות תקציב המדינה, שעיכבה חלק גדול מההעברות לעמותות. דרך אגב, זה משותף לא רק לתקציבים של עמותות תרבות תורנית, אלא של כל העמותות. היה קשה מאוד להקצות משאבים, משום שלא ידענו מה תקציב התמיכות שלנו השנה. דרך אגב, טוב שלא העברנו, כי התקציב קטן לאין ערוך מזה ששיערנו שיהיה לשנת 2006. ובכל זאת, כפי שכבר אמרת, העמותות שאישר רשם העמותות קיבלו מקדמות. כל עמותה שרשם העמותות יאשר, אנחנו נעביר אליה את הכסף. דרך אגב, לעמותות שאושרו כבר עכשיו התחילו לעבור כספים, ואני מקווה שהדבר ייעשה בצורה יעילה. אנחנו גם נדאג שבשנה הבאה התבחינים יפורסמו מוקדם, ויהיה אפשר לפנות ולאשר את העמותות שכבר עברו את האישור בראשית השנה, ואם הכול ילך כשורה, ואדוני יושב-ראש ועדת הכספים אף יעביר את התקציב במועדו, נתחיל את שנת 2007 כשאנחנו יודעים מהם התבחינים ומהם הכספים העומדים לרשותנו ונוכל להעביר את הדברים באופן יעיל. אני מאוד מקווה שניכנס למסלול עבודה מסודר וכל העמותות שאושרו יוכלו לקבל את הכסף במועד. היו"ר יצחק זיו: מה השרה מציעה? יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני רוצה דיון בוועדה. שרת החינוך יולי תמיר: אין שום בעיה. אני אשמח. אני אשמח גם אם יבוא רשם העמותות, כי אני פועלת על-פי הוראותיו ואין בידי לפעול בניגוד להוראותיו. כל עמותה שהוא יאשר תקבל תקציב. נסים זאב (ש"ס): בוועדת הכספים. שרת החינוך יולי תמיר: בכל מקום שתרצו דיון בעניין. חבר הכנסת ליצמן יודע – דרך אגב, כמו שזה קרה לעמותות לתרבות תורנית זה קרה לתנועות הנוער, אותם דברים, אותן בעיות. אני מקווה שנגיע לעמק השווה לגבי אופן אישור העמותות וגם לגבי העברת הכספים. היו"ר יצחק זיו: את מסכימה להעביר לוועדה? שרת החינוך יולי תמיר: אני אשמח להעביר לוועדת הכספים ואני עצמי אבוא לדיון, אני מבטיחה. היו"ר יצחק זיו: הצעה אחרת של חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שני דברים. קודם כול, אני חושב שאין מקום שכל נושא הישיבות יישאר בכלל במשרד החינוך; אין מקומו שם. היום יש שר לענייני דתות וצריך להחזיר עטרה ליושנה. צריך להחזיר את כל הנושא שקשור לישיבות – לישיבות הקטנות – למשרד הדתות, שאינו קיים, אבל יש שר שנושא את תחומי הדת. שנית, ההתעללות של משרד הפנים, של רשם העמותות, בכל העמותות במדינת ישראל היא פשוט קטסטרופה. מוצאים ומחפשים כל מיני סיבות. אם יש לעמותה יתרה, תסביר למה יש לך יתרה. ואם היא בגירעון, לא משנה מה הסיבה, אפילו שהגירעון לא בגלל ההוצאות השוטפות, דורשים הסברים. ההסברים האלה לוקחים חודשים ארוכים, כי בשביל שאלה ותשובה רשם העמותות פוסל ואומר שהעמותה הזאת אינה עומדת בקריטריונים ובנוהל התקין. לכן, זה גורע ומפריע מלקבל תקציבים, בין שזאת תרבות תורנית ובין שזה במחלקת הישיבות. היו"ר יצחק זיו: נעבור להצעה הבאה. קריאה: יש הצבעה. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת ליצמן, אתה מסכים לוועדה? יעקב ליצמן (יהדות התורה): מסכים. היו"ר יצחק זיו: מי בעד העברה לוועדה? אנחנו מצביעים. מי בעד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – מיעוט נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: ההצעה להעביר לוועדת הכספים נתקבלה. הצעה לסדר-היום אי-ישום החלטות ועדת-וינוגרד בדבר הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא הוא: אי-יישום החלטות ועדת-וינוגרד בדבר הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה - הצעה לסדר-היום מס' 474 של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מכובדי היושב-ראש, רבותי וגברתי חברי הכנסת, גברתי השרה, הבטחות צריך לקיים. זה כלל פשוט, בפרט במערכת החינוך. אין דבר חינוכי מזה. וכשמערכת החינוך דווקא – דווקא מערכת החינוך – אינה מקיימת הבטחות, נוסף על כל מחדל אחר, זה אקט אנטי-חינוכי. היתה הבטחה לסטודנטים להוריד שכר לימוד. קמה ועדה, ב-24 במאי שנת 2000 מינה שר החינוך ועדה לבדיקת שכר הלימוד. כולם היו שם – היה שם נציג של משרד האוצר, נציג של משרד החינוך, של המועצה להשכלה גבוהה, ועד ראשי האוניברסיטאות ונציגי הסטודנטים. כל הגורמים שהיו מיוצגים בוועדה התחייבו לראות בהחלטותיה החלטות מחייבות, ואכן ההחלטות נתקבלו ואושרו ואפילו התחילו את היישום שלהן. רק מה, באמצע עצרו. ההחלטות דיברו על הורדת שכר לימוד בצורה מדורגת במשך חמש שנים, הורדה של 50%. כמעט באמצע הדרך, אחוז אחד לפני אמצע הדרך, ב-24% עצרו ולא המשיכו את הורדת שכר הלימוד. בשנה זו שכר הלימוד היה צריך לעמוד על 5,232 שקל לשנה, הוא עומד בפועל על יותר מ-8,000 שקלים. כלומר, הממשלה ומשרד החינוך לא קיימו את הבטחותיהם לאזרח. דוח ועדת-וינוגרד, שנתקבל ואומץ, מדבר על כך שהורדת שכר לימוד, מה שכולם בוודאי יכולים לראות, מגבירה את הנגישות להשכלה גבוהה לכלל האזרחים. הנגישות למערכת החינוך הגבוה צריכה להיות לכל האזרחים, בלי הבדל דת, גזע, מין ומצב סוציו-אקונומי. ואם ניקח את שכר הלימוד שהוחלט עליו, ברור שזה מגדיל את הנגישות בצורה משמעותית ביותר. מנחם בן-ששון (קדימה): גם לעשירים נוריד את שכר הלימוד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא להוריד לעשירים, תעלה מסים לעשירים. אל תוריד להם את מסי המעסיקים, ביטוח לאומי, כל מיני הטבות שאתה נותן להם. דבר שני, אתה יודע, בתור רקטור לשעבר של האוניברסיטה העברית, שלא כל בן עשירים מקבל מימון לשכר לימוד מהוריו. אנחנו מדברים על אנשים שהם מעל גיל 20, בוודאי מעל גיל 18, אנשים שהלכו בצורה עצמאית לחיים, וזכותם ללמוד. כל השינויים שהיו עד עכשיו והעלאות שכר הלימוד לא פגעו בבני עשירים, אתה יודע את זה טוב מאוד, פגעו בבני עניים. גברתי השרה, יש רציפות שלטונית. אומנם את חודשיים בתפקיד, אבל יש רציפות של אחריות שלטונית. את צריכה לבדוק בניירת מה הבטיחו קודמייך בתפקיד, וצריך ליישם את זה. תארו לעצמכם שהסטודנטים היו מקבלים חד-צדדית את ההחלטות האלה והיו משלמים מה שהממשלה החליטה. מה היו עושים להם? רקטור האוניברסיטה היה הראשון לזרוק אותם מהאוניברסיטה על כך שהם לא שילמו שכר לימוד. אבל מה קורה כאשר הממשלה לא מקיימת את ההבטחות שלה או את ההתחייבות שלה? זו לא היתה הבטחה, זו היתה התחייבות, והיא לא קוימה. היום הסטודנטים חיים בעידן אי-ודאות. דיברתי עם ראשי התאחדות הסטודנטים ועם פעילים רבים מקרב הסטודנטים, ערבים ויהודים, וכולם אמרו לי: אנחנו לא יודעים, אנחנו שומעים כל מיני שמועות. דרך אגב, בהתאחדות הסטודנטים התלוננו על כך שאת לא פוגשת אותם. אני בטוח שאת לא פוגשת אותם בגלל לוח הזמנים שלך, אבל האמיני לי שיותר חשוב לפגוש אותם מאשר לפגוש מומחים רציניים ומומחים בגרוש, ויש הרבה כאלה בארץ. הם רוצים לדעת אם משרד החינוך מתכוון לקיים את הבטחותיו. אני חושב, וגם הם אומרים כך: קודם כול לקיים את ההתחייבות, אחר כך תבואו לדבר אתנו. יש כל מיני הצעות. הם שומעים ואני שומע, למשל, שיש הצעה להעלות את שכר הלימוד מעבר למצב הקיים ושיהיה בערך 10,000 שקלים ויותר למי שמשלם במזומן, ומי שרוצה לשלם אחרי שהוא גומר את הלימודים - זה יעמוד על 13,500 שקלים. זו אחת השמועות. מדברים על שכר לימוד דיפרנציאלי, כאילו פקולטה לרפואת שיניים או פקולטה לרפואה או פקולטות יוקרתיות, או סטודנט שיש לו צפי הכנסה גדול אחרי שהוא גומר את הלימודים, ישלם יותר כסף. אני חושב שאסור לעשות זאת, כי זה יסגור את הפקולטות היוקרתיות. הכול יוקרתי, הפקולטה למדעי הרוח היא מאוד יוקרתית, לכן נכון יותר לומר שהפקולטות האלה הן פופולריות מבחינת מבחן ההכנסה שלהן – הפקולטות האלה ייסגרו בפני אנשים עם הכנסה נמוכה, וזה דבר שאסור שיקרה. גברתי השרה, אני מצפה לשמוע תשובות. האם אתם הולכים לשנות את שכר הלימוד? מדוע אתם לא מיישמים את דוח-וינוגרד? אני חושב שאם הממשלה לא תעמוד בהתחייבותה, הכנסת צריכה לחייב אותה למלא את התחייבותה, כי לרשות המחוקקת יש גם תפקיד בעניין הזה. הרי לא צריך להכביר מלים עד כמה צריך לעודד בארץ את הלימודים הגבוהים, במיוחד לאור הנתונים המזוויעים של העוני ושל הפערים החברתיים, כשהחינוך בכלל והחינוך הגבוה במיוחד הוא כלי עיקרי לשינוי. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. כבוד השרה, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, נדמה לי שעמדתי בעניין שכר לימוד לסטודנטים ידועה היטב, גם אמרתי אותה במהלך מערכת הבחירות השכם והערב. אני תומכת בשיטת שכר לימוד שנקראת "השיטה האוסטרלית", שאותה גם יזמתי יחד עם חברי גיא שפיגלמן. השיטה הזאת נותנת הלוואות ארוכות טווח לסטודנטים, והם אמורים להחזיר אותן כשהם זוכים לשכר שהוא שווה או עולה על השכר הממוצע במשק. אני חושבת שהשיטה הזאת טובה, כי היא מאפשרת לכל אדם ללמוד, היא מאפשרת לכל אדם נגישות לאוניברסיטה, ללא מגבלה של שכר לימוד. דרך אגב, היא עושה בדיוק את מה שאדוני אמר. אם אותו אדם, גם אם משפחתו מבוססת, אינו רוצה להיעזר בהוריו, אין הוא חייב להיעזר בהוריו, הוא יכול לקחת את ההלוואה וללמוד, ולהחזיר את ההלוואה רק בשעה שהוא משתכר היטב. זו הדרך הנכונה לדעתי. לצערי, לא הסתייע בפרק הזמן הקצר שמרגע כניסתי לתפקיד לפני כחודשיים ועד תחילת שנת הלימודים הבאה לשנות את המנגנון, מכיוון שהמנגנון מחייב שיטת מימון מורכבת, שלא אפרט אותה כאן. בתוך פרק זמן קצר אכן נשב וניערך ליישם את השיטה הזאת. היא זוכה לתמיכה רחבה מגורמים שונים במערכת הכלכלית וגם במערכת החינוכית. נדמה לי שגם ראשי האוניברסיטאות תומכים בה, וגם גורמים אחרים שעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל עומד לנגד עיניהם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): עם העלאה בשכר הלימוד. שרת החינוך יולי תמיר: הפרטים עוד לא נקבעו. כאשר נשב על המדוכה, נכין את ההצעה. כאשר ההצעה תהיה גמורה על כל מרכיביה, אני כמובן אציג אותה לציבור. אין לי ספק שאנחנו צריכים לתת פתרון לשאלת שכר הלימוד. זו להערכתי העמדה, ואמרתי אותה גם בעת הבחירות. לא הסתרתי דבר. דבר אחד אומר באופן חד-משמעי, שלא מקובל עלי וגם לא יקרה - לא יהיה שכר לימוד דיפרנציאלי כזה שבמקצועות יקרים, שההוראה שלהם יקרה או שאופק ההכנסה שלהם גבוה יותר, ישלמו יותר. כאן אני מסכימה לגמרי עם עמדתך, ואני מתנגדת התנגדות נחרצת לכך ששכר הלימוד ייקבע באופן כזה שהחלשים ילכו למקצועות שההכנסה העתידית מהם נמוכה והחזקים ילכו למקצועות שההכנסה העתידית מהם גבוהה. כל שיטה שנציע לא תיפול לתוך המלכודת הזאת. אשר לפגישות עם הסטודנטים - גם עם ועד ראשי האוניברסיטאות לא ישבתי, ואומר לך מדוע. אין ביכולתי לקיים דיונים ולפתור מגוון כל כך רחב של בעיות כמו זה שמונח על שולחני כרגע, אלא אם אתמקד בדברים באופן מסודר. החלטתי - וגם הודעתי על כך ציבורית – שזה סדר העבודה שלי: עבדתי על תקציב 2006; בהצלחה לא קטנה. עכשיו אנחנו מכינים את המשרד לשינוי בחינוך ולתקציב 2007, והיעד הבא יהיה ההשכלה הגבוהה. אז איוועץ בכל הגורמים, גם בראשי האוניברסיטאות, גם בסטודנטים, גם במומחים – שאני לא מזלזלת בהם – גם באנשי משרדי וגם בחברי הכנסת. נשתדל להוציא תחת ידינו את המכלול הטוב ביותר, כי אי-אפשר לפתור רק בעיה אחת, אלא צריך להסתכל על המכלול כולו, ואת המכלול הזה נציג בפני הכנסת גם בצורה של חוק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): להשמיד את העותק הזה של דוח-וינוגרד? גם מפלגת העבודה חתומה עליו. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת זחאלקה, אני אמרתי מראש שאנחנו חייבים למצוא שיטת מימון אחרת, ולכן גם הצעתי אותה ולא הסתרתי אותה. אין שום טעם – וזה דבר שצריך להגיד אותו בצורה חד-משמעית – לפתוח את שערי האוניברסיטאות, להוריד את שכר הלימוד ולמוטט בה בשעה את מערכת ההשכלה הגבוהה; יושב פה פרופסור בן-ששון שמכיר טוב ממני את הקשיים של האוניברסיטאות. המהלך הזה יכול להביא לכך שיהיו הרבה סטודנטים ומעט השכלה. אני לא רוצה ליפול לשום מלכודת פופוליסטית. אני רוצה שלאוניברסיטאות יהיה תקציב, אני רוצה שהסטודנטים יוכלו ללמוד ללא מחסום של יכולת כלכלית, ואני חושבת שנציע את המודל הטוב ביותר לעניין הזה. היו"ר יצחק זיו: מה הצעת השרה? שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שהתשובה מספקת. אם יהיה דיון בוועדה בתקופה הקרובה, תשובתי בוועדה תהיה כתשובתי כאן. עד שלא איוועץ בכל הגורמים ולא אדע בדיוק מה האופק הכלכלי העומד בפני ומה באפשרותי לעשות, לא אוכל לתת תשובה טובה מזו שנתתי כאן על הדוכן. לכן אני חושבת שמן הראוי לחכות עד שנגיע להצעה הכוללת של הנושא, ולא ניתן יד לעוד דיון שבו אגיד בדיוק את שאמרתי כאן. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת זחאלקה, אתה מסתפק בתשובת השרה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני רוצה דיון בוועדה, כי אני רוצה שגם בעלי העניין יביעו את דעתם. שרת החינוך יולי תמיר: אשמח שזה יהיה בוועדה כשנהיה מוכנים להשיב על הנושא. מנחם בן-ששון (קדימה): זה מוקדם מדי. שרת החינוך יולי תמיר: מוקדם מדי לקיים את הדיון הזה, כי אין בידינו הנתונים להשיב על שום שאלה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא רוצה שזה יהיה מחר בוועדה. מוחמד ברכה (חד"ש): במועד שיתואם אתך. שרת החינוך יולי תמיר: אם המועד יתואם עם המשרד, ברגע שנהיה מוכנים – ואני אומרת מראש, שלא תהיה אי-הבנה, זה יהיה כחודשיים אחרי תום תקציב 2007. כשהוא יעבור, אני אשמח לעשות את זה. היו"ר יצחק זיו: זה לא נושא לדיון כעת, חבר הכנסת זחאלקה. אתה לא מסתפק בתשובה - הצעה אחרת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): עם פתיחת שנת הלימודים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חברתי השרה יולי תמיר, התפרסמה במהלך השבוע באחד העיתונים ידיעה כאילו האוצר מבקש, ואת השתכנעת, לשנות את שכר הלימוד בבתי-הספר כך שהורים עשירים ישלמו יותר והורים עניים ישלמו פחות. ידיעה כזאת התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות", אם אינני טועה. אני יודעת שהדבר מנוגד להשקפת עולמך, ובכל זאת חשוב לי להבהיר את הסוגיה הזאת. העובדה הזאת, בצירוף האמירה של נגיד בנק ישראל שצריך להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות, בצירוף קבורתו של דוח-וינוגרד, בצירוף העובדה ש"חופשי ללמוד" היא כרגע לא ישימה, ועוד אמירות שונות ומשונות של גורמים בממשלה הזאת, מעלה חרדה שיש כוונה לחזור למדינת סעד במקום למדינת רווחה; לאתר את העניים, לגרום להם להוכיח שהם עניים ואז לעזור להם, במקום בשיטת מימון אוניברסלית שמאפיינת את מדינת הרווחה. הייתי רוצה לשמוע את התייחסותך לעניין. שרת החינוך יולי תמיר: אני יכולה לענות? היו"ר יצחק זיו: עוד לא. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני מודע למופתים שאת עושה ואני מלא הערכה לכוונות וגם לתוכניות בנושא ההשכלה הגבוהה. כשישבנו במשרדך אמרת שאת רוצה לטפל בנושאים אחרים וזה יבוא בהמשך, אני יכול לכבד גם את זה. אני רוצה לספר לך ולכנסת, שהיום קיבלתי מכתב תשובה על מכתב ששלחתי לפני כמה ימים למכללת "אורנים" בעניין החובה שמי שמתקבל למכללה צריכות להיות לו חמש יחידות בעברית. זה בעצם מכשול בפני סטודנטים ערבים. בתשובה של המכללה אומרים לי, שהם מכשירים מורים יהודים, ומורים יהודים צריכים לדעת עברית ברמה גבוהה. אני חושב שהתשובה הזאת היא לא תשובה, ואני חושב שיש לתת עליה את הדעת. אני יכול להבין שידיעת השפה העברית היא דבר חשוב בשביל הסטודנט היהודי, וגם בשביל הסטודנט הערבי. הייתי מייחל שגם ידיעת השפה הערבית תהיה חשובה גם לסטודנט הערבי וגם לסטודנט היהודי. אבל לשים את זה כתנאי קבלה – אני חושב שזה לא מתקבל על הדעת. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): גברתי השרה, מאחר שאני מכירה את ההתנגדות של האוצר להמשך יישום המלצות ועדת-וינוגרד להורדת שכר הלימוד לסטודנטים באוניברסיטאות, רציתי להציע שבמסגרת אותן שעות ארוכות שתלמידים יימצאו בהן בבתי-ספר שיש בהם יוח"א – יום חינוך ארוך - לפחות, ומונהגת בהם שעת הכנת שיעורי בית, המשרד ינהיג שילוב של סטודנטים כתמיכה להכנת שיעורי הבית. השעה ממילא משולמת, והעלות המצטברת של אותה שעה שממילא האוצר מממן אותה במערכת החינוך, תתקזז משכר הלימוד של הסטודנטים, וכך ניצור מצב של win-win: גם הסטודנטים ייהנו משכר לימוד מופחת, גם התלמידים ייהנו מכוח רענן שיסייע להם. אני משוכנעת שסטודנט שנכנס יישאר יותר מהשעה שמשולמת לו, מאחר שהוא יתאהב במערכת החינוך. היו"ר יצחק זיו: תודה. השרה רוצה לענות? שרת החינוך יולי תמיר: חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש קצת בלבול בידיעה. הידיעה עסקה בנושא אחד בלבד, והוא תשלומי הורים; לא שכר לימוד. אין היום שכר לימוד בבתי-הספר. לגבי תשלומי הורים, זה סכום שנבנה מטעמים שאני לא מקבלת אותם, אבל הוא נבנה והוא הופך היום לסכום שקשה לוותר עליו, כיוון שהיקפו כ-2.5 מיליארדי שקלים, ואני לא רואה כרגע מקור חלופי לסכום הזה. התחייבתי שתהיה קרן שתממן את הפעילות של ילדים שהוריהם אינם יכולים לשלם, ושאנחנו נבדוק, אם אפשר, שרק הממד הזה של תשלומי הורים יהיה באופן פרוגרסיבי. אם הדבר יסתייע - ועדיין לא ברור שהוא יסתייע, מטעמים חוקיים כאלה ואחרים - אני אהיה בעד זה, למרות נקודת המבט שאת מציגה, שבחלק מהמקרים אני מזדהה אתה, פשוט מפני שאין לי תקציב חלופי, ואני צריכה לברור מבין האפשרויות את הגרועה פחות. הגרועה פחות מבחינתי כרגע זה לתת סעד למי שלא יכול לשלם. זה אכן הופך את העניין לדבר לא אוניברסלי, אבל לפחות נקל על מי שצריך להקל עליו. לגבי האוניברסיטאות העניין הפוך לחלוטין. לגבי האוניברסיטאות כל עיקרה של השיטה, שבגללה אני רוצה לקדם אותה, זה שכל אחד יכול לקחת אותה הלוואה. איש לא צריך לפרוס שום פרט אישי לגבי עצמו, אלא כל אדם יכול להיכנס ולבקש את ההלוואה ולהחזיר אותה במועד המתבקש. אני גם מאוד רוצה שכל הפרוגרסיביות תהיה על-פי אשכולות של מגורים ולא אישית. זאת אומרת, להסיר את הסטיגמה האישית מעל התלמיד, ואנחנו כבר עושים בחלק מהמקרים מאמצים שכך יהיה. זאת אומרת, שיקול האשכולות, וזה גם תומך בדברים שאמר חבר הכנסת זחאלקה, שהסיוע לאזורים שנמצאים באשכולות הנמוכים יהיה גדול יותר. זה יהיה גם בממדים האלה. צריך לנסות ולהרחיק את זה מהפרט אל הסביבה, דבר שאולי מקל במובן מסוים לפחות בכל הנוגע לסטיגמה האישית. לשאלתו של חבר הכנסת ברכה, אני אשמח לקבל את המכתב. אני חושבת שזה לא בסדר ואני אטפל בזה. להצעה של חברת הכנסת רונית תירוש, אני אשמח לשמוע פרטים. אם זה אפשרי חוקית, אני מאוד אשמח לעשות את זה. היו"ר יצחק זיו: אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא להעביר לוועדה או הצעת השרה. מי בעד העברה לוועדה? מי נגד? הצבעה ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: ההצעה עוברת לוועדת החינוך. הצעה לסדר-היום לימודי הדת והחינוך האסלאמי/הנוצרי בבתי-ספר ערביים היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא: לימודי הדת והחינוך האסלאמי/הנוצרי בבתי-ספר ערביים - הצעה לסדר-היום שמספרה 479. בבקשה, חבר הכנסת עבאס זכור. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, גברתי השרה וחברי הכנסת, אקדים ואציין כי הדת היא מקור חשוב ועיקרי שדרכו מחנכים את ילדינו על הערכים ועל המוסר, על כבוד הדדי ועל אהבת הזולת ועזרה לזולת. חשוב מאוד לחנך את התלמידים בבתי-הספר על עקרונות הדת האמיתיים, כי הם חשופים לכל מיני ערוצי לוויינים שמשודרים מכל העולם, והם גם חשופים לרשת האינטרנט העולמית שמפיצה הרבה דברים שמעוותים את הדת מגורמים לא אסלאמיים. לימודי הדת בבתי-הספר נותנים חסינות מפני דברים אלה. לכן, אמצעי חשוב זה לחינוך ילדינו, לא יכולים להתעלם ממנו. לצערי הרב, עד עצם היום הזה לא נכלל לימוד הדת האסלאמי/הנוצרי כמקצוע חובה לזכאות לתעודת בגרות בכלל, אפילו לא בשתי יחידות לימוד, כפי שנהוג בבתי-הספר היהודיים, אשר לימוד התנ"ך בהם בשתי יחידות לימוד הינו חובה, עם אופציה לחמש יחידות התמחות. האבסורד הוא שבבתי-הספר הערביים חובה ללמוד שתי יחידות תנ"ך שנכללות במקצוע השפה העברית, ובלי ללמוד תנ"ך אין אפשרות לזכאות לתעודת הבגרות. כמו כן, בבתי-הספר הערביים חובה ללמוד יחידת לימוד שלמה שנקראת היסטוריה יהודית. יש לציין כי בחוזר המנכ"ל, שנקרא חוזר מנכ"ל כ', שיצא בזמן השר לשעבר יוסי שריד, היתה חובה ללמוד את מקצוע הדת או התרבות כיחידה או כשלוש יחידות לימוד, וזה בוטל בתקופת השרה לשעבר לימור לבנת. לא מתקבלת על הדעת האפליה הזאת בין לימוד הדת והחינוך האסלאמי/הנוצרי לבין לימוד התנ"ך. יש להוסיף, כי בשנה שעברה ניגשו לבחינת הבגרות לדת והחינוך האסלאמי ברמה של יחידת לימוד אחת יותר מ-3,500 תלמידים במגזר הערבי; ברמה של חמש יחידות לימוד – יותר מ-450 תלמידים. בשנה זו ניגשו לבחינת הבגרות לדת והחינוך האסלאמי ברמה של יחידת לימוד אחת יותר מ-4,500 תלמידים, עד 5,000, ומשרד החינוך הדפיס 6,000 שאלונים מחוברת בחינת הבגרות, וזאת אף שלימודי הדת והחינוך האסלאמי אינם חובה לזכאות. זה מעיד שרוב התלמידים הערבים דורשים ורוצים ללמוד את מקצוע הדת והחינוך האסלאמי. התעלמות ממקצוע כל כך חשוב לילדינו, שקיים בבתי-הספר יותר מ-15 שנה, היא עמדה המנוגדת לחוקה הבין-לאומית לזכויות הילד ולהמלצות של ועדות שונות שהוקמו על-ידי משרד החינוך, כמו ועדת בן-פרץ משנות ה-90, שנקבעו בהן הצורך והזכות של התלמיד הערבי המוסלמי והנוצרי ללמוד דת בבית-הספר. התפיסה החינוכית שעומדת מאחורי הוראת המקצוע בבתי-הספר התיכוניים הערביים היא לאפשר לתלמיד הערבי, המוסלמי והנוצרי, להתחנך חינוך דתי ממקור ראשון ובצורה מדעית ואובייקטיבית. על מנת להגשים חזון זה, האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך הקים ועדה ציבורית ומקצועית כדי להכין תוכניות לימודים וספרי לימוד לתלמידים מכיתה א' עד י"ב. הוועדה עשתה את עבודתה, התוכניות והספרים קיימים, והתלמידים נבחנים לבגרות ברמה של יחידה אחת בסיסית, עם אופציה של חמש יחידות בגדר מקצוע בחירה חופשית ולא חובה או התמחות. אני מזכיר כי הדת היא גם אמצעי חשוב למיגור תופעת האלימות והפשע בקרב בני-הנוער, שהולכת ומתפשטת במדינה, ובמיוחד במגזר הערבי. לפי נתוני המשטרה, יש מגמת עלייה רציפה, שמתגברת לאורך השנים, של עבירות סמים, עבירות אלימות, עבירות מין ועוד. הנתונים מדאיגים מאוד, וניתן לראות בבירור שאם לא תיעשינה פעולות יעילות לטיפול בבעיות אלה, בתוך שנים ספורות אנו צפויים לקריסת מערכת החינוך, ובעקבות זאת אף שאר מערכות המדינה והחוק. ודאי שאחת הפעולות הללו היא לימוד הדת, שקוראת לסובלנות ולסבלנות ולקבלת האחר ונלחמת בכל תוקף בכל תופעת האלימות. לכן אני פונה לשרת החינוך ומבקש לראות, כי מקצוע לימודי הדת והחינוך האסלאמי/הנוצרי בבתי-הספר הערביים יהיה מקצוע חובה בשתי יחידות לימוד לזכאות לתעודת בגרות, עם אופציה לחמש יחידות התמחות, כפי שנהוג בבתי-ספר יהודיים, עם הכרת האוניברסיטאות במקצוע זה ככל המקצועות האחרים. גברתי שרת החינוך, זה נכון שנכנסת לתפקיד רק לפני תקופה קצרה, אבל אנו תולים בך תקווה גדולה ומצפים מכבודך להרבה דברים שיפסיקו את מדיניות האפליה הקיימת היום. הציבור הערבי מעריך מאוד את היותך אישיות חינוכית מעולה, ומאחל לך הצלחה מלאה בתפקיד החדש והחשוב של קידום מערכת החינוך במדינה בכלל ובמגזר הערבי, שסבל הרבה עד עצם היום הזה, בפרט. תודה. היו"ר יצחק זיו: השרה יולי תמיר תשיב. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת עבאס זכור מעלה ללא ספק שאלה חשובה ביותר. כיום יש תוכניות לימוד ברמה של יחידת לימוד אחת וחמש יחידות לימוד בדת האסלאם. שתי הרמות הללו הן לא מקצוע חובה אלא מקצוע בחירה, וכאמור, כפי שאמרת, אכן לא מעט תלמידים בוחרים במקצוע האמור. אנחנו עדיין רוצים לבחון את שאלת המורשת. בנושא זה יש רגישות רבה, וההבדל בין לימודי דת ללימודי מורשת, גם במגזר היהודי, ההבדל הזה הוא הבדל דק אבל משמעותי. אנחנו לא מחייבים לימודי דת יהודית, אנחנו מחייבים לימודי מורשת יהודית, ונדמה לי שגם חבריך במגזר הערבי יודו שיש כאן קו דק שמפריד בין כפיית לימודי דת לבין מתן אפשרות ללמוד לימודי דת, כפי שאנחנו עושים גם במגזר היהודי. וכמובן, אותו קו שמבחין בין לימודי דת ללימודי מסורת ותרבות. אני בהחלט מוכנה לבדוק את הנושא של המורשת, ואני גם אשמח - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): יש הבדל בין המורשת לבין לימודי הדת המוסלמיים. מוחמד ברכה (חד"ש): לא מדובר על תרבות. שרת החינוך יולי תמיר: כן, כן. אני אומרת: ההצעה היתה בעניין לימודי דת והחינוך האסלאמי. אני אומרת שגם בתחום של החינוך ליהדות יש הבדל בין חינוך דתי לבין חינוך למורשת. וההבחנה הזאת, לדעתי, צריכה להישמר גם במגזר הערבי, שגם בו, דרך אגב, יש מקום לפחות לשתי דתות, והשאלה איך מאזנים ביניהן תהיה שאלה חשובה. הנושא חשוב בעיני מאוד. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אז יהיו לימודי הדת הנוצרית - - - שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת עבאס, אני רוצה להציע: הנושא חשוב בעיני מאוד. הוא רגיש, הוא עקרוני, ואני מאוד אשמח – אני אשמח אם נקבע בתיאום עם משרדי מועד לדיון בוועדה. אני רוצה לדון בנושא הזה. נדמה לי שבין חברי הכנסת שיושבים כאן באולם - לא תהיה תמימות דעים גם בתוך המגזר הערבי. לפני שאנחנו מחליטים החלטה כזאת, אשמח לשמוע את מגוון הדעות בתוך המגזר, ואז לקבל החלטה. לכן אני תומכת בהצעתך שהנושא יעבור לוועדה, ואנחנו נמצא בהסכמה את הדרך הטובה ביותר לקדם את הנושא. דבר אחד ברור לי. צריכה להיות – ואמרתי את זה גם בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת ברכה – בעיני, עמדת השפה הערבית ודת האסלאם בתוכנית הלימודים של המגזר הערבי צריכה להיות זהה בדיוק לעמדת השפה העברית והדת היהודית במגזר היהודי. איך בדיוק נשיג את זה – אני אשמח להתייעץ וגם לפעול בעניין הזה בהקדם. היו"ר יצחק זיו: הצעה נוספת של חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהנושא שהעלה חבר הכנסת זכור הוא נושא חשוב ביותר. אני מסכים עם הגישה שביטאה השרה – אבל לא לדבר על מורשת כעל משהו ערטילאי, אלא לדבר על התרבות; התרבות והמורשת הדתית. יש יישובים שיש בהם יותר מעדה אחת, וכשלומדים דת, מפרידים בין הילדים. אני יודע את זה לפי הילדים שלי, ואני חושב שזה לא בסדר. חשוב לי שהתלמידים המוסלמים ידעו משהו על הדת הנוצרית והיהודית, וחשוב לי שהילדים הנוצרים ידעו על הדת האסלאמית. לכן, נקודת המוצא של חבר הכנסת זכור היא נכונה, אבל אני חושב שהכיוון שאת מובילה, במובן הזה שתהיה תשתית מחייבת של לימוד התרבות והדת האסלאמית - או הדתית, של כל הדתות, אבל בעיקר בחברה הערבית, שקרוב ל-90% מהאוכלוסייה הערבית הם מוסלמים, לתת את המשקל הראוי ללימוד העניין הזה. אני כמובן אודה לכבוד השרה אם כשהיא תגיע לבחון את הנושא הזה, נעמוד בהתייעצות קרובה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, אני בעד התייעצויות רבות, שונות ומגוונות. אני רק מציע לך להקים ועדה של אנשי מקצוע, בהם גם אנשי דת, אבל אנשי דת שרק רשום בתעודת הזהות שלהם שהם מוסלמים או נוצרים, או רק שהם מזוהים, אלא אנשי מקצוע שיציעו לך המלצות, וכמובן, בוודאי, יהיו שלבים נוספים של התייעצויות. בראש ובראשונה, זה נושא ראוי, זה נושא חשוב, אני לא חושב שזה נושא רגיש. ללמוד דת זה צורך אמיתי של ערך הדת של אותו אדם או אותו תלמיד. אין כאן רגישות. יש כאן חשיבות, וצריך לייסד את זה. על כן, כשלב ראשון, צריך להקים ועדה של אנשי מקצוע, ועדה רצינית שתציע לך הצעות, ובעקבות זה מן הראוי שתקיימי התייעצויות עם מגוון של גורמים שונים. תודה. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת עבאס זכור, אתה מסכים להצעת השרה להעביר לוועדה? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כן. שרת החינוך יולי תמיר: אני מסכימה להצעתו שהנושא יועבר לוועדה. היו"ר יצחק זיו: מי בעד העברה לוועדה? מי נגד? הצבעה ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: ההצעה מועברת לוועדת החינוך. הצעה לסדר-היום היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ז היו"ר יצחק זיו: הסעיף האחרון, הצעה לסדר-היום מס' 650: היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ז. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החינוך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים לקראת סיומה של שנת הלימודים בבתי-הספר היסודיים – בעל-יסודי כבר סיימנו – ובמהלך חופשת הקיץ אנחנו צריכים להיערך על מנת לפתוח כהלכה את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר. להערכתי, נערמו כמה קשיים לפתחו של משרד החינוך, ורציתי לשאול את השרה כיצד המשרד נערך להתמודד, מתוך רצון להביא את הבעיות שעוד תיוותרנה, אם יש כאלו, לוועדת החינוך, כדי שאנו, חברי הכנסת חברי ועדת החינוך, אולי נוכל גם לסייע. אני רוצה להתחיל בקיץ. בדרך כלל הזמן הזה מנוצל לשיפוצי קיץ, ואני שמעתי שניתן תקציב לנושא הזה ואני מברכת על כך. מעניין אותי בעיקר לדעת מה קורה עם הילדים שפונו מגוש-קטיף; מעניין אותי לדעת מה עושים, אם בכלל, לטובת הילדים שנמצאים בשדרות וביישובי עוטף-עזה. עד כאן לנושא הקיץ עצמו. אשר לפתיחת מערכת החינוך, ידוע שהיציבות וההמשכיות של מערכת כזאת, שהמסרים בה מחלחלים בקצב מאוד אטי - חשוב שתהיה המשכיות מדור לדור, גם בעת חילופי גברי; במקרה הזה חילופי שתי שרות, וגם היה שר אחד באמצע. שרת החינוך לבנת עזבה במהלך השנה, לאחר מכן כיהן השר שטרית, ועכשיו נמצאת שם השרה יולי תמיר. השאלה הנשאלת היא, מה עושים לגבי תוכניות שהמשרד החל בהן והאם מתכוונים במשרד החינוך להמשיך בהן, כדי שלא לתעתע במערכת ולדרוש ממנה כל פעם להתמודד עם אתגרים חדשים ומשימות חדשות. אני מתייחסת בעיקר לתוכניות מורשת שהופעלו בחטיבת הביניים. אני מתייחסת למימוש שלב א' על פי דוח-דברת. המימוש של שלב א' מתקיים היום ב-34 יישובים. הובטח להם שהם יקבלו תקציב לשנה נוספת. אני יודעת, מסקר שעשו בשלטון המקומי, בראשותו של עדי אלדר, ששביעות הרצון שם רבה מאוד, ורציתי לדעת אם ימשיכו בכך. גם הנושא של תקצוב שעות הלימוד, דווקא לנוכח העובדה המצערת שמערכת החינוך ספגה קיצוצים בהיקפים שמעל 3 מיליארדים, וכתוצאה מכך נגרעו ממערכת השעות הרבה שעות לימוד - מה עושה המשרד כדי להתמודד עם תוכנית הלימודים שלא השתנתה ברובה, וההתחייבויות, או המחויבות של בתי-הספר ללמד באותו היקף נשארה בעינה, או שבאמת נעשה שם שינוי, עד אשר יוחזר – בתקווה - התקציב שנלקח מהמערכת הזאת. חוק השילוב, שהוא חוק שמתממש באופן רב-שלבי, מה קורה אתו? האם האוצר ממשיך לתת את הטעון יישום? האם הגידול הטבעי מובא בחשבון גם בהקשר זה וגם בהקשר של פתיחת מסגרות חינוך מיוחד והרחבתן? לגבי גוש-קטיף, לגבי צוותי המורים שם הונהג מהלך של השמה במצבת מעבר. המשמעות היתה שהובטח למורים האלה שהם יקבלו גם מקום עבודה וגם שכר, ובכל מקרה יקבלו שכר, גם אם המשרד לא ימצא להם מקום עבודה עקב מעבר למקום מגורים אחר. האם הפתרון הזה – או ההצעה הזאת – עומד בעינו ונמשך, לטובת העניין? האם התלמידים שפונו מגוש-קטיף מקבלים הסעות, כפי שהובטח להם, לכל בית-ספר שהם עוברים אליו במסגרת מקום מגוריהם החדש, שברוב המקרים הוא זמני? מה קורה עם תשלומי ההורים? אני מבינה שבישיבה האחרונה של ועדת החינוך, התרבות והספורט העניין לא הסתיים ולא אושר, לצערי. אני חושבת שזה רע. צריך לעשות כל מאמץ כדי לאשר את הנושא הזה מהר, כדי שמנהלים יוכלו להיערך בזמן ולתכנן את שנת הלימודים הבאה. בטיחות מוסדות חינוך – יש הרבה מאוד מוסדות שאינם עומדים בתקינה של הבטיחות, ויש דיווחים על כך במשרד. אני הגשתי שתי הצעות חוק. האחת, משרד האוצר יחויב להקצות מדי שנה כ-60 מיליון שקלים שיעמדו בקביעות לרשות משרד החינוך והרשויות המקומיות, ולא יצטרכו בכל פעם לעבור מסכת של תחנונים כלפי האוצר, או אפילו כלפי המשרד. השנייה, חובת דיווח, בשרשרת, כלומר הרשויות המקומיות יחויבו בדיווח עדכני על מצב הבטיחות במוסדות החינוך למנכ"ל המשרד או לאנשי המשרד, ומשם אנשי המשרד יחויבו לדווח לוועדת החינוך, התרבות והספורט, וכל זה כדי שהדברים יטופלו בזמנם. היום שמעתי אותך אומרת בדיון בוועדה, שהנושא של מכסות לפרישה טרם נפתר. אני יודעת שאושרו רק 900. בעבר אושרו גם 2,100. צריך לשאוף לכך. יתר על כן, השנה, מתוך 900, יותר מ-700 בקשות הן בעקבות ימי מחלה של מורים שצריכים לעזוב את המערכת מטעמי בריאות. חבל שזה נלקח על חשבון אותן מכסות, שהיו עשויות להתיר הוצאת מורים תשושים שחפצים בכך מתוך המערכת. יש מחסור אדיר בכיתות לימוד. במערכת החינוך חסרות 5,000-6,000 כיתות לימוד, בעיקר במגזר החרדי. אני מדברת על יישובים שמתפתחים בקצב גידול טבעי שאין לו אח ורע, אולי גם במגזר הבדואי בדרום; יישובים כמו ביתר-עילית, אלעד, מודיעין-עילית, אפילו בית-שמש, וכמובן כל יישובי הבדואים בדרום. אני שוב מציעה להעלות את נושא הבינוי בשיטת PFI. אני יודעת שבמשרד דנו בזה שוב. אני אשמח מאוד אם ועדת החינוך, התרבות והספורט תסייע למשרד בעידוד הנושא. אשר לשני דברים ששרת החינוך הצהירה עליהם בבחינת חזונה - אחד מהם הוא לימודי האזרחות בשנה הבאה, ואני מאוד מקווה שזה אומנם יצא לפועל כבר בשנת הלימודים הקרובה. מדובר בהוספת יחידת לימוד. חישוב מהיר שעשיתי מראה שמדובר בסכומי עתק. השאלה היא מאיפה יילקח הכסף הזה; מה גם שלא הוחזרו למערכת החינוך שעות שקוצצו. אני מעוניינת לדעת מהו המקור התקציבי לזה. הדבר האחרון, וגם ראש הממשלה התייחס אליו בכנס קיסריה, הוא החינוך מגיל שלוש. אני מאוד תומכת במהלך הזה. אני חושבת שהשקעה בגיל הרך היא השקעה נכונה. מדינת ישראל השקיעה שנים בכיבוי שרפות, בניסיון לצמצם פערים, ואף פעם לא נתנה את הדעת, ובעיקר לא את התקציב, כדי למנוע יצירת פערים. מניעת יצירת פערים יכולה להיעשות רק בהשקעה נכונה כבר מהגיל הרך ביותר, למן היום הראשון, אבל ודאי מגיל שלוש ומעלה. בהקשר זה חשוב מאוד להיערך לתקציב 2007, משום שאנחנו מדברים – מקווים לפחות – על מימוש החזון הזה בשנת הלימודים הבאה; לא זאת הקרובה, אלא זו של ספטמבר 2007, תשס"ח. צריך לדבר על זה כבר עכשיו, ולהיערך; מדוע? משום שעל-פי חישובים שאני עושה, בשנתון היום יש 140,000 תלמידים. לקחת שנתון כזה ולהכיל אותו בגני-ילדים, פירוש הדבר הוא בנייה של 4,000 כיתות. גם אם נפחית את הכיתות הקיימות היום לגילאי שלוש מאשכולות 1 ו-2 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עדיין מדובר בבניית אלפי כיתות. אי-אפשר להיערך לזה בעוד שנה, לקראת ספטמבר 2007, כי בנייה לוקחת זמן. ולכן צריך כבר היום לתת את הדעת על כך גם במשרד ראש הממשלה. דרושה תוספת תקנים לקליטת 4,000 גננות שיאיישו את כל כיתות הגן האלה. השלטון המקומי צריך לתת את חלקו, כי הוא מאייש את הגנים בסייעות. מדובר כאן – במינימום – על 4,000 סייעות שיאיישו את גני-הילדים. לטעמי, צריך להגדיל את מכסת הגננות ו/או הסייעות בגילים הללו. אני בדעה שצריך לחלק את הגן לא לפי 35 ילד בגילים הללו, אלא להכניס שתי גננות למספר זה של ילדים, או לחלופין – אני יודעת שמדובר בעלויות עתק, ואני לא משלה את עצמי שייתנו את זה, ודאי לא בשלב הראשון, אבל לפחות בקליטת הילדים הללו בשלושת החודשים הראשונים, גברתי השרה, אפשר לעשות איזה מעשה יצירתי ולהחליט שבשלושת החודשים הראשונים של שנת הלימודים תלווה את הגננת ואת הסייעת בגן גננת או סייעת נוספת כדי לסייע בקליטה הראשונית של הילדים שזה עתה עומדים להיגמל מחזקת הוריהם, והדבר קשה להם מאוד. על כל אלה מיתוספים כמובן תקני פיקוח, שנדרשים לסייע בעבודת הגננות, בהכשרת הסייעות ובהכוונתן. היום המפתח לפיקוח הוא מפקחת אחת ל-1,000 גנים. זה בלתי נסבל ובלתי אפשרי. לסיום, אני רוצה להביע רצון טוב ולקבוע שוועדת החינוך, התרבות והספורט, על כל חבריה, עומדת ותעמוד לרשות מערכת החינוך ותסייע במימוש חזונה זה. אשמח לקבל תשובות לפחות על חלק מהדברים; גם אם אקבל בהמשך תשובות על שאר הדברים זה בסדר גמור. אני רוצה להציע שוועדת החינוך, התרבות והספורט תהיה מדווחת און-ליין בתקופה הקרובה, כדי לעמוד על המשמר, יחד עם משרד החינוך, ולמנוע כל מכשלה מטעם גוף כזה ואחר. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. תשובת השרה יולי תמיר. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במהירות אומר, שפתחנו במבצע שיפוצים נרחב. השנה ישופצו כ-1,000 בתי-ספר בהיקף של 140 מיליון שקל; חלקם שיפוצי בטיחות, חלקם שיפוצים לצורכי חדרי שירותים ומקומות עבודה למורים. נדמה לי שזה אחד ממבצעי השיפוצים היותר-רחבים שהיו בשנים האחרונות, ואני מאוד גאה על כך. לגבי ילדי שדרות, כידוע, הקצינו כסף לקייטנות בקיץ. ילדי שדרות כולם יטופלו במהלך הקיץ, גם ילדי עוטף-עזה. כידוע לך, המפונים מטופלים על-ידי עמירה חיים, שעושה עבודה נפלאה. נשארו מעט מאוד בעיות, רוב הבעיות נפתרו. יש כעשרה ילדים שעוד זקוקים להסעות, וגם זה ייפתר במהלך הקיץ. לגבי דוח-דברת, אנחנו קיבלנו לידינו משרד שלא היה בו חוזה עם המורים לגבי המשך דוח-דברת. בכל זאת, על מנת לשמור על יציבות במערכת, אנחנו מנסים להגיע לפתרון ביניים לשביעות רצון כולם. אנחנו במגעים גם עם המורים וגם עם הרשויות. אני מאמינה שאנחנו נגיע לפתרון שיהיה רצוי לכולם. לגבי קיצוץ שעות, ידוע לך היטב שהשעות קוצצו באכזריות. לכן התעקשתי ולא קיצצתי שעות, כשזה רק היה בידי. אני החזרתי את השעות שעמדו לקצץ. מובן שלא הוחזרו לנו כל 250,000 השעות, ואני אשמח אם הן יוחזרו אלינו בהדרגה. מכסות לפרישה, זו אכן בעיה קשה. אני עדיין במשא-ומתן עם משרד האוצר על כך. אני מקווה שהמצב יהיה טוב ממה שנראה כרגע, אבל אנחנו לא נפסיק להיאבק על העניין הזה. זה נושא עקרוני, וצריך לתת לו את תשומת הלב הראויה. כך גם בנושא השילוב. קיבלנו במאבק קשה עוד 40 מיליון שקל לנושא השילוב. זה לא מספיק. נושא השילוב הוא בתת-תקצוב מתמיד מהיום שהחוק חוקק ועד היום. לא מעט חברי כנסת פונים אלי לא אחת בבעיות אנושיות קשות שקשורות לעניין הזה. היה טוב אילו הכנסת כולה היתה נרתמת לנושא ופעם אחת - פה אין טעם לחוקק, כי החוק קיים – היו מעבירים לנו תקציב שיאפשר לנו לטפל בחוק השילוב ובחוק החינוך המיוחד. שני החוקים הללו הם בתת-תקצוב כרוני ובעייתי, וצריך לטפל בזה. לגבי שתי יחידות באזרחות, לא בתשס"ז, אלא בתשס"ח, זאת ההתחייבות שלנו. אנחנו דואגים לשעות, אין קושי בכך. לגבי הגנים, פתחנו השנה עוד 700 גנים, דרך אגב, רובם במגזר הערבי, כי היה אי-שוויון משווע בעניין הזה. אני מקווה שאנחנו נדע לומר לכם בדיוק באילו מקומות הם ייפתחו, כי אנחנו מחפשים את התשתיות ואת המקומות הנכונים ביותר. אנחנו נפעל, כמובן באופן הדרגתי, לכך שיהיה תגבור לגילאי שלוש עד חמש. ראש הממשלה תומך בכך, וזה מאוד משמח אותי. אני כמובן סבורה, כפי שאמרתי לראש הממשלה בפגישתנו, שהמקום שבו מתחילה ההזדמנות השווה הוא הגן, ואולי אפילו קודם לכן, ולכן נפעל ככל יכולתנו לקדם את הנושא. אנחנו בקשר רצוף עם ועדת החינוך, התרבות והספורט. אנחנו מדווחים דיווחים שוטפים כאשר אנחנו נשאלים ונותנים את המידע הנדרש. בעיקר אני רוצה לקבל בתודה ובברכה את ההצעה, שכל הוועדה, ואולי גם כל המליאה, תתמוך בנו בהגדלת תקציב החינוך. נקווה שלא יהיה צורך והאוצר מיוזמתו יקצה משאבים - אוטופיה מסוג מסוים, אפשר לומר - אבל אם זה לא יקרה ויהיה צורך בדיון ובתמיכה של המליאה, והמליאה תצטרך לבחור בין דברים כאלה ואחרים, אני כמובן אודה ואשמח אם המליאה כולה תתייצב מאחורינו ותאפשר לנו גם לממן את החוקים החשובים, חוק השילוב וחוק החינוך המיוחד, וגם את הנושאים האחרים, שכולם, נדמה לי, עומדים על סדר-יומה של החברה הישראלית. תודה. היו"ר יצחק זיו: מה ההצעה שלך? שרת החינוך יולי תמיר: אין טעם לקיים דיון בוועדה. זה מגוון של נושאים. חלקם כבר נדונו היום בוועדה, חלקם יידונו בבוא העת. בכל פעם שהוועדה פונה אלינו לקבל דיווח, אנחנו שמחים לדווח. אין פה מכלול שמאפשר דיון אחד. כמסורת בכנסת, אנחנו באים לפני תחילת השנה ומדווחים לוועדה כיצד מתקדמת ההכנה של פתיחת שנת הלימודים, כך שאני לא רואה צורך בדיון מיוחד על העניין הזה. ממילא, על-פי המסורת, הוא יתקיים ערב פתיחת השנה. היו"ר יצחק זיו: האם חברת הכנסת רונית תירוש מסתפקת בתשובת השרה? רונית תירוש (קדימה): כן. שאילתות ותשובות היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות ותשובות לשרת החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אני נתתי לפרוטוקול את התשובות על השאילתות. 15, 268. בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב חברת הכנסת אורית נוקד שאלה את שרת החינוך ביום י"ט באייר התשס"ו (17 במאי 2006): בפנייה שהגיעה אלי נטען, כי בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב עומד על סף סגירה בשל ניהול כושל של כספי האוניברסיטה. לסגירתו יהיו השלכות כבדות על בריאות הציבור. רצוני לשאול: 1. האם הנתונים נכונים? 2. אם כן – האם יפעל משרדך למניעת סגירתו של בית-הספר, ואם כן – כיצד? חברת הכנסת קולט אביטל שאלה את שרת החינוך ביום ב' בתמוז התשס"ו (28 ביוני 2006): בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב עומד שוב בסכנת סגירה. סגירתו תביא למחסור ברופאי שיניים בישראל וליציאת סטודנטים לרפואת שיניים לחוץ-לארץ. רצוני לשאול: האם משרדך פועל למניעת סגירתו של בית-הספר, ואם כן – כיצד? תשובת שרת החינוך יולי תמיר: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אני מניחה שאת מעודכנת בדיונים שהתקיימו בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת העבודה והרווחה בעניין האיום בסגירת בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב. אני מקווה שהפתרון המסתמן, שהציגה האוניברסיטה עם קופת-חולים כללית וחברת הבת שלה ש.ל.ה., יבשיל לכדי סיכום חיובי, שיבטיח את המשך קיומו של בית-הספר. שמחתי גם לדעת כי הוות"ת הסכימה לשאת בחלק מהגירעון ולתרום את חלקה כדי שבית-הספר לא ייסגר. היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תיפתח מחר, יום שלישי, א' בתמוז תשס"ו, 27 ביוני שנת 2006, בשעה 16:00. ישיבת הכנסת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:43.