דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 הצעת סיעות מרצ--רע"ם-תע"ל--חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל הרחבת הבנייה בהתנחלויות 7 יוסף ביילין (מרצ): 7 השר יעקב אדרי: 10 שלמה ברזניץ (קדימה): 11 דני נוה (הליכוד): 13 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 14 יעקב מרגי (ש"ס): 17 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 18 משה גפני (יהדות התורה): 19 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 24 מוחמד ברכה (חד"ש): 29 ואסל טאהא (בל"ד): 30 אפרים סנה (העבודה-מימד): 32 אפרים סנה (העבודה-מימד): 32 שאילתות ותשובות 36 21. תקציב הפרסום של חברת החשמל 36 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 38 השר יעקב אדרי: 38 הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), התשס"ו-2006 39 שר הביטחון עמיר פרץ: 40 מוחמד ברכה (חד"ש): 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 50 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 51 הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), 51 התשס"ו-2006 51 דב חנין (חד"ש): 51 לימור לבנת (הליכוד): 53 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 54 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 55 חיים אורון (מרצ): 56 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 57 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 59 יעקב מרגי (ש"ס): 64 אבשלום וילן (מרצ): 68 יוסף ביילין (מרצ): 69 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 70 יואל חסון (קדימה): 72 רן כהן (מרצ): 73 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 76 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 80 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 80 הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשס"ו-2006 80 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 81 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 82 אביגדור יצחקי (קדימה): 84 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 87 נסים זאב (ש"ס): 88 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 89 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 92 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 94 גדעון סער (הליכוד): 95 ראובן ריבלין (הליכוד): 97 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 98 רונית תירוש (קדימה): 100 דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר צבי צימרמן, זיכרונו לברכה 103 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 104 ראובן ריבלין (הליכוד): 104 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 107 רן כהן (מרצ): 110 דב חנין (חד"ש): 112 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 117 דב חנין (חד"ש): 119 ישראל כץ (הליכוד): 122 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 124 שר המשפטים חיים רמון: 127 גלעד ארדן (הליכוד): 130 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 134 יעקב כהן (יהדות התורה): 136 מוחמד ברכה (חד"ש): 141 שר המשפטים חיים רמון: 146 עדכון אחרון: 26.6.06 דברי הכנסת ט / מושב ראשון / ישיבות כ"א-כ"ג / ט"ז-י"ח בסיוון התשס"ו / 14-12 ביוני 2006 / 9 חוברת ט' ישיבה כ"א הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ו (12 ביוני 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ו, 12 ביוני 2006. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק פניות הציבור, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - ועדה ציבורית לקביעת חסינות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת העונש המזערי בעבירות מין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק העונשין (תיקון - דרכי ענישת עבריין חוזר), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יורי שטרן, יצחק אהרונוביץ, רוברט אילטוב וסופה לנדבר; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון - מועד הגשת דרישת תשלום לחייב), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק הכנסת (תיקון - דיון בחוק ההסדרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק עדיפות לאומית בחינוך, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הלוואות לשכר לימוד (תיקון - גובה מזערי של הלוואה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרשות ללימודים תורניים גבוהים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק עידוד החינוך למדעים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (תיקון - ביטול החוק), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק עובדי חינוך (טיפול בתלונה בדבר עובד חינוך שפגע בילד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הלוואות לשכר לימוד (תיקון - הלוואות לסטודנטים לתואר שני), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק ביקורי תלמידים בירושלים, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ראובן ריבלין וקולט אביטל; הצעת חוק פטור ממסים למרכזי הנצחת זכרם של מנחם בגין ויצחק רבין (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אפרים סנה, גלעד ארדן ויואל חסון; הצעת חוק-יסוד: השוויון האזרחי, מאת חברי הכנסת טלב אלסאנע, אברהים צרצור, אחמד טיבי ועבאס זכור; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם; הצעת חוק העונשין (תיקון - קביעת עונש מינימום בעבירת ניצול קטינים לזנות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואקרית לבתיהם, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק השמות (תיקון - קביעת שם על-ידי אישור השר בהסכמת האם), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון - רישום תאריך עברי במסמכי לידה ופטירה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - פנייה ישירה לבנק להסדרת חובות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שימוש במקרקעין חקלאיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - הארכת תקופת הזכאות לקבלת פיצוי בגין פגיעה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון - הגבלת שחרור על-תנאי בעבירות מין ואלימות חמורה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יורי שטרן, יצחק אהרונוביץ, רוברט אילטוב וסופה לנדבר; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - שנה אקדמית ללא מילואים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון - סדרי תפילה בכותל המערבי וברחבתו), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אבשלום וילן ורן כהן; הצעת חוק חובת אריזה בשקית נייר, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - זימון נציג הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה לדיוני הוועדה המקומית), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק עלייה לרגל לירושלים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון - תקציב שנתי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - איסור מפגש עם חברי ארגוני טרור), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון - הרחבת אמצעי האכיפה כנגד סרבן גט), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם וגדעון סער; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון - עונש מינימום על עבירות אלימות של קטינים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם; הצעת חוק סטודנטים בשירות מילואים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק בית-משפט לחוקה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון - רב ראשי ורבני ערים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - הוראות בדבר רישום במרשם הפלילי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק חברון ומערת-המכפלה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא ועזמי בשארה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (תנאי כליאה הולמים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול הוראה בדבר החרמה והריסה של רכוש), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - דחיית ההרחקה לנפגע מעבירה של סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תשלום שכר היועץ המשפטי ומבקר העירייה (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (פיזור הפרות סדר), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (תיקון - הגבלת מספר הזכאים לדחיית שירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - הסרת תפקיד פיקוח מחברת החשמל), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ורן כהן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון - הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מתן וילנאי; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - אחריות בגין פקודה בלתי חוקית), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - חקירה ושפיטה של תאונות אימונים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון - ביקור בני משפחה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק האזרחות (תיקון - אזרחות לקרובי חייל), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק האזרחות (תיקון - מתן אזרחות לקרובי נפגעי איבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק שידול לסרבנות להגן על ביטחון המדינה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; ההצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - סמכות שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי וסמכות נלווית), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת משה גפני ויעקב ליצמן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הגבלת מספר התפקידים של חבר ממשלה), מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הגבלת מספר השרים וסגניהם), מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ, ישראל חסון וליה שמטוב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - תמורה לבית-חולים ציבורי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק השתתפות בהוצאות טיפול בילדים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל. תודה רבה. הצעת סיעות מרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל הרחבת הבנייה בהתנחלויות היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אנו עוברים לסעיף הראשון על סדר-היום: הצעת סיעות מרצ, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל הרחבת הבנייה בהתנחלויות. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסי ביילין לנמק את הצעת האי-אמון. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשעות האלה עיני כולנו מופנות למקום התאונה הקשה שהתרחשה היום, ובוודאי אני יכול לבטא את רחשי הבית כולו בתפילה להחלמה ולהצלה של האנשים שנקלעו לשם ומחלצים אותם. אני מוכרח לומר, שלפני שהגשנו את האי-אמון היתה אלינו פנייה שלא נגיש את האי-אמון בשל אותה מסורת שלפיה כאשר ראש הממשלה נמצא בחוץ-לארץ בדרך כלל לא מגישים אי-אמון. אני רוצה להודות שחברינו נטו לשקול את הפנייה הזאת, אף שכבר דחינו את האי-אמון כמה פעמים בשל אותה בקשה עצמה, של נסיעת ראש הממשלה. אבל, במשך היום קיבלנו איומים פוליטיים מאוד לא סימפתיים מיושב-ראש הקואליציה, שאם נגיש את זה נאבד מקומות בוועדות וכו', והחלטנו שלא לשעות לאיומים מהסוג הזה. אני מציע שדבר כזה לא יהיה בבית הזה. יעקב מרגי (ש"ס): אני חושב שהוא לא יהיה. הוא הודיע לכם שבעקבות - - - יוסף ביילין (מרצ): אני מבין את המוזיקה הזאת, ואני אומר לחבר הכנסת אביגדור יצחקי, עם כל הכבוד, הוא חבר כנסת חדש, היינו כאן, חלק מאתנו, הרבה מאוד שנים, ואני זוכר דברים שונים. אני בטוח שגם היושבת-ראש זוכרת את מה שאני זוכר. למשל, ביולי 2000 נסע ראש הממשלה לקמפ-דייוויד למשא-ומתן מדיני מאוד מאוד רציני, האופוזיציה החליטה להגיש אי-אמון, ואנחנו באנו ואמרנו: אל תגישו אי-אמון עכשיו, זה לא מקובל, ראש הממשלה בחוץ-לארץ. אבל אמרו: לא, לא, הנושא חשוב לנו מאוד. בסוף ראש הממשלה נאלץ לקטוע את הנסיעה, לחזור במיוחד, כי גם ההצבעה שלו היתה רלוונטית, מה שכמובן לא נכון היום. זה לא איזה מצב אמיתי של, חלילה, סכנה לשלום הממשלה. לכן, גם מי שאומר שלא היו תקדימים, פשוט לא מכיר את ההיסטוריה. לגופו של עניין. ממשלת ישראל מחויבת למפת הדרכים. ככה היא אומרת כל הזמן. כך ראש הממשלה אומר כל הזמן. בכל סיכום, בכל דיון, בכל ריאיון, בכל מפגש בין-לאומי, כאשר עולה השאלה המדינית התשובה היא: מפת הדרכים. אני מניח שגם היום, כאשר ראש הממשלה ייפגש עם מנהיגי אירופה ויהיו מסיבות עיתונאים, מפגשים חגיגיים והצהרות בתום הישיבות, אין לי שום ספק, זה לא יפתיע אף אחד מאתנו ואף אחד משומעיו, שראש הממשלה יאמר: לישראל יש מדיניות, היא מאוד תשמח לקיים משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, עם נשיא הרשות הפלסטינית, עם אבו-מאזן, וכמובן הדיון יהיה על מימוש מפת הדרכים. השאלה היא למה בעצם מתכוונת הממשלה כשהיא אומרת את זה ולמה מתכוון ראש הממשלה. במפת הדרכים נאמר במפורש: ממשלת ישראל תעקור מאחזי התיישבות שהוקמו מאז מרס 2001 ותקפיא כל פעולות התיישבותיות, בכלל זה גידול טבעי. זה נאמר במפת הדרכים. האם באמת כשראש הממשלה אומר "מפת הדרכים" הוא מתכוון למשהו כזה? כשהוא אומר שמישהו אחר לא מימש את מפת הדרכים, הוא באמת יכול לבוא בידיים נקיות ולומר שהוא או ישראל מימשה משהו, קצה קצהו של משהו מן המפה הזאת? האם אין אלו דיבורים ריקים, דיבורים בעלמא, בלי שום כוונה רצינית מאחוריהם? על מה בדיוק הוא יקיים משא-ומתן עם אבו-מאזן במפת הדרכים? על מה שהוא לא עשה לעומת מה שאבו-מאזן לא עשה? יתחרו זה בזה מי לא עשה יותר? זה יהיה המשא-ומתן היחיד שהוא מוכן לדבר עליו? שום דבר בלתו? לא, חלילה, לא הסדר קבע ולא הסדר ביניים ולא שום דבר, יש לו רק דבר אחד: מפת הדרכים. אני רוצה לומר מה קורה בשטח בינתיים. רק לאחרונה הורחבו, באישור שר הביטחון, שטחי השיפוט של ארבע התנחלויות. מאוד בער להרחיב שטחי שיפוט. כל אחת מהן בגודל של עיר מרכזית וגדולה בתוך "הקו הירוק": ביתר-עילית, גבעת-זאב, אורנית וגם משכיות בבקעת-הירדן. ממש היה דחוף עכשיו להרחיב שטחי שיפוט. הרבע האחרון של 2006. זה לא 2001, זה לא 2002. עכשיו, הרבע האחרון של 2006. 3,000 יחידות דיור חדשות, הרוב הגדול בבנייה ציבורית, חלק קטן בבנייה פרטית. באותו רבע אחרון של 2006, בניית קבע בלמעלה מ-20 מאחזים בלתי חוקיים. ממשלה שנשבעת כל יום בדוח-ששון - אין בעיה, את דוח-ששון נבצע בבוא הזמן. בהקדם. זה יקרה. זה יקרה. זה לא שאלה בכלל. כל דוברי הממשלה חוזרים על כך. אז אני אומר: אוקיי, לא עשיתם כלום, לא פיניתם אף מקום - לבנות מבני קבע? לתת לזה יד, היום, במאחזים הבלתי-חוקיים? אני באמת שואל: למה? זה קורה נגד הרצון שלכם? אתם לא מסוגלים גם את זה לעצור, או שמא זה קורה כי זה רצונכם ואתם מרמים את עצמכם ואולי אותנו ואולי את העולם? אבל משהו כאן לא יכול להיות מובן. למה בונים היום? אני באמת שואל את זה. אני לא מתריס אפילו. למה בונים היום מבני קבע במאחזים בלתי חוקיים שנשבעתם לפנות? הרי זה אפילו לא בוויכוח. אפילו ראשי המתנחלים אומרים: כן, כן, מה שנבנה באופן בלתי חוקי, זה בסדר גמור שנפנה. מוכנים להגיע להסכמים. לבנות היום? אני רוצה לנגוע בנקודה נוספת. על זה אומרים: כן, כן, אבל איפה בונים בעיקר? מה אתה חושב? 3,000 היחידות האלה זה לא בכפר תפוח, זה בקונסנזוס. זה במקומות שכולם מסכימים. אני רוצה לומר באופן חגיגי: אין קונסנזוס על שום מילימטר מעבר ל"קו הירוק". אין קונסנזוס. אפשר אולי להגיע בהסכם לכך שישראל תספח שטחים בגדה המערבית. יכול להיות שאם יהיה הסכם, אפשר יהיה לבנות גורדי שחקים באורנית, בגבעת-זאב, במעלה-אדומים ובגוש-עציון. זה יכול להיות. אבל עד כמה שאני יודע, ההסכם הזה מעולם לא נחתם. בלי הסכם כזה אני לא מציע לאף אחד לדבר על קונסנזוס. אם מישהו מדבר על כך שהוא רוצה לבנות במקום שהוא רוצה לבנות, שלא יביא אותנו בחשבון. אנחנו לא חלק מזה. אי-אפשר לומר: קונסנזוס. מישהו יכול להגיד: אנחנו בונים במפת קדימה, במפת הליכוד או במפת ישראל ביתנו או במפת האיחוד הלאומי - מפד"ל, וזה מאה אחוז. אבל הבנייה מעבר ל"קו הירוק" במצב שבו אין הסכם עם צד שני היא בנייה שאנחנו איננו יכולים לקבל אותה. זו טעות מכל הבחינות, ובוודאי טעות לגבי אותה הממשלה שבאה לשלטון כדי לבצע התכנסות או התנתקות, ובאנגלית יש לזה הרבה מלים: בין convergence ל-consolidation ל-realignment - ויכול להיות שגם בביקור הזה של ראש הממשלה הוא ילמד מלה חדשה באנגלית, כי בכל מקום הוא קורא לזה אחרת. אבל כל ממשלה שרוצה ללכת למהלך כזה ובונה בשטחים, שנדמה לה שהם מוסכמים, צריכה לדעת שהבנייה הזאת לא מוסכמת, שהבנייה היא בעצם בומרנג, כמו הבנייה שעברה, ואם אנחנו בעצמנו באנו והרסנו בתים ברצועת-עזה אחרי שאנשים, מנהיגים, אמרו לנו במשך שנים כמה זה חשוב, כמה זה לא ייעקר וכמה זה צריך להישמר, ואחרי זה במו ידינו עקרנו את זה - איפה השכל? איפה החוכמה? לאיפה מפנים את המשאבים? כמה עוד משאבים צריכים להפנות לשם, כשהמצב החברתי כאן כל כך קשה, וכבר כולם מודים בזה? אני פשוט מנסה ביני לביני להבין את הנעשה. אני מנסה להבין מה היא החוכמה מאחורי זה. אני מוכרח לומר, לא בשמחה ולא בהתלהבות, שלנוכח הנתונים האלה של הבנייה המתמשכת בשטחים - וזה רק היבט אחד של מה שנעשה בשבועות האחרונים על-ידי הממשלה הזאת, שכל כך רוצה לכאורה להגיע להסדר - אין לנו אמון בממשלה כזאת. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני מזמינה את השר יעקב אדרי להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש מסורת רבת שנים, שכאשר ראש ממשלה יוצא בשליחות המדינה, והוא אכן יצא בשליחות המדינה, אין הצבעות אי-אמון, אם כי שמעתי פה על חריג משנת 2001. אני לא הייתי כאן, אבל אני יודע שמהיום הראשון שאני כאן, מ-2003, כל חברי הכנסת אמרו שזו מסורת וששומרים עליה ומכבדים אותה, ופעם אחר פעם ראיתי שאכן - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא רוב החיים בחו"ל. אז מה יהיה? השר יעקב אדרי: חבר הכנסת אריה אלדד. - - הסירו; רק בשבוע שעבר הוסרו הצעות האי-אמון. לצערי הרב, סיעת מרצ לא הסכימה להסיר. אני פניתי גם באופן אישי וביקשתי, ואף אחד לא איים. אבשלום וילן (מרצ): כבוד השר, אם עליך היו מאיימים - ואתה איש של כבוד - אחרי זה היית יכול לסגת? השר יעקב אדרי: אני חושב שקודם כול קדימה ביקשה, עד כמה שאני יודע. קודם כול ביקשו. אבשלום וילן (מרצ): ועדת הכנסת שמעה בדיוק את האיומים האלה - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת וילן, אנא ממך. השר יעקב אדרי: חבל לי מאוד שבכל זאת לא נעניתם - - - אביגדור יצחקי (קדימה): תחינות של יושבת-ראש - - - השר יעקב אדרי: זה מה שאמרתי: מה קדם למה. בכל זאת, גם אני פניתי. אביגדור יצחקי (קדימה): יושבת-ראש הבית. מה זה? השר יעקב אדרי: חבל שלא נעניתם. לפיכך, אני מציע להסיר את הצעת האי-אמון. תודה. רן כהן (מרצ): - - - היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אנחנו עוברים לדיון. ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של שלוש דקות לסיעה. אני מזמינה את ראשון הדוברים, חבר הכנסת שלמה ברזניץ מסיעת קדימה. בבקשה, שלוש דקות. אחריו - נציג הליכוד, חבר הכנסת דני נוה. שלמה ברזניץ (קדימה): כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל אימת שקורה משהו קשה בארצנו, נשמעים קולות שצריך להפסיק את כל המלאכה התקינה ולהיות במקום שבו קרה הדבר. גם אתמול וגם היום שמענו לא פעם אחת ולא פעמיים, שראש הממשלה לא היה צריך לצאת, כי מקומו עכשיו במקום אחר - במקום שנפל "קסאם" או נפלו כמה "קסאמים". אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת, כי בעיני היא הרבה יותר חשובה מאשר ניסיון להביך מנהיג זה או אחר. כל מי שבודק את המודוס-אופרנדי של ארגוני טרור יודע היטב, שההצלחה שלהם תלויה בראש ובראשונה בכך שהם יצליחו לשבש את אורח החיים התקין. לא על-ידי הפגיעה האישית, כואבת ככל שתהיה, פה או שם, אלא על-ידי כך שהמערכת כולה תתערער ולא תוכל לתפקד בצורה תקינה. אצלנו, מסיבות שקל מאוד להבינן, נוצרה איזו נורמה, שלהערכתי פועלת לרעתנו בצורה מדהימה. הנורמה היא בדיוק זו, שמפסיקים לעשות את הכול. הטיעון - טיעון חשוב מאוד, ואסור לזלזל בו - הוא תמיד אותו טיעון, והוא שהצורך להראות הזדהות עם הנפגעים עולה בחשיבותו על כל דבר אחר. מובן שלא יעלה על דעתו של איש להקטין את החשיבות של הצורך להזדהות עם הנפגעים, אבל צריך להבין, שיהיה רגיש וחשוב ככל שיהיה, זה לא הדבר הכי חשוב. הדבר הכי חשוב הוא למנוע מארגוני הטרור את ההישגים שהם מייחלים להם. בתחום האזרחי הדרך היחידה להתמודד עם הטרור היא להתעלם מקיומו, כאילו איננו קיים, כאילו הוא לא נוגע לנו - לנשוך את השפתיים ולהמשיך כאילו לא קרה שום דבר. באופן פרדוקסלי, אני חושב על אותו יום שבו יהיה אירוע טרור ותהיה הודעה קצרה באיזה מקום בעמוד החמישי של העיתון. באותו יום ארגוני הטרור יבינו שהם הפסידו את המערכה סופית. השר יעקב אדרי: - - - היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. זמנך תם. שלמה ברזניץ (קדימה): לכן, לפי דעתי, צריך לברך על כך שבמקרה זה ראש הממשלה הנוכחי מבין את החשיבות של העניין הזה. כך קרה גם ב-17 באפריל, כאשר חברי הכנסת הושבעו והיה פיגוע קשה מאוד בתל-אביב, והיה פיתוי גדול לדחות את האירוע ולא לקיים אותו, ולהיות במקום אחר באותו יום. כך קרה גם עכשיו, כאשר העבודה והמשימות שמוטלות עליו ועל הממשלה בעצם דורשות שהחיים יימשכו ואסור לתת את הפרס הזה למי שרוצה להשיג אותו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת דני נוה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה. שלוש דקות. דני נוה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הלוואי שיכולתי לעמוד כאן ליד הדוכן ולומר שאני אכן נמצא במצב שבו יש אי-אמון מוצדק בממשלה, במובן הזה של סיעות השמאל - שמרצ והסיעות הערביות צריכות להיות מאוכזבות, כועסות, כואבות על כך שהממשלה מחזקת ובונה במקומות שחשוב לחזק ולבנות בהם. למרבה הצער, זה לא המצב. למרבה הצער, גם במקומות שעדיין יש לגביהם, אני חושב, הסכמה לאומית רחבה במדינת ישראל - אני בוודאי לא מדבר על מאחזים בלתי מורשים וגם לא על התנחלויות מבודדות, אלא על מקומות שהם עדיין בלב הקונסנזוס: מעלה-אדומים, גבעת-זאב, בקעת-הירדן, אזורים ברחבי הארץ שאני מקווה שהם עדיין בלב ההסכמה גם בקדימה. הם בוודאי עדיין בלב ההסכמה הלאומית בישראל. לכן אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, מוזרה לי קצת הצעת האי-אמון הזאת; היא נראית קצת תלושה מהמציאות ומהמדיניות המעשית של הממשלה. אני חייב לומר, שבמובן הזה ודאי שהממשלה צריכה לתת דין-וחשבון לציבור, אבל בכיוון ההפוך בדיוק. הנושא של מעלה-אדומים, לדוגמה, מרחב ירושלים הוא נושא מספר אחת. כמה פעמים דובר ואולי אפילו שולם מס שפתיים גם על-ידי נציגים מהממשלה הנוכחית לצורך לחזק את מעלה-אדומים, לקרב אותה לירושלים, לחבר בין מעלה-אדומים לירושלים, לבנות בשטח הידוע כ-E1. האם שר הביטחון נתן הנחיה להפקיד את התוכנית? להתחיל את התהליך של הפקדת התוכנית? לצערי הרב, התשובה היא ככל הנראה לא. ועל מה מדובר פה? על ירושלים, על פרברי ירושלים, לא מדובר על שום דבר אחר. לכן, גברתי היושבת-ראש, בסופו של דבר הבעיה היא הרי שסיעת מרצ, יחד עם סיעות נוספות בבית, מגישות את האי-אמון שנדון כאן כעת מנקודת המוצא הבעייתית – אי-הכרה של הסיעות האלה בזכותנו על שטחי המולדת הללו, על ארץ-ישראל. בזה זה מתחיל, בכפירה בזכותנו על ארץ-ישראל ובכך שיש לנו זכות לשבת שם בכל מקום. זה לא אומר שאנחנו צריכים לבנות שם בכל מקום, זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להתפשר בתנאים מסוימים, במצבים מסוימים, על חלק מהזכויות האלה. בהחלט יכול להיות שכן, במצבים מסוימים. אבל נקודת המוצא הבעייתית היא האימוץ של סיעות בבית הזה וגורמים מרכזיים בבית הזה את הטרמינולוגיה של אויבי ישראל לאורך השנים, את הטרמינולוגיה של הכיבוש. כאן מתחילה הבעיה ומכאן נובעת הצעת האי-אמון הבעייתית שמובאת כאן - החשש הזה, הראייה הזאת של צל הרים כהרים, שמא חס וחלילה, לדידם של אנשי מרצ או סיעות ערביות בבית הזה, הממשלה מחזקת את ירושלים או בונה בפרברי ירושלים, בגבעת-זאב או במעלה-אדומים. בוודאי בימים שבהם ארגוני הטרור הפלסטיניים רק מגבירים את האש ואת ההתקפות, המענה הראוי, הציוני, הלאומי, הוא דווקא לחזק ולבנות ולומר להם: רבותי, בטרור הזה לא תשיגו עקירת יהודים, אלא את ההיפך הגמור. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת יעקב מרגי. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי הייתי רוצה להעלות בפני האופוזיציה ולהזכיר, למרות טענותיו של חבר הכנסת יוסי ביילין, כי יש נוהג שכאשר ראש ממשלה לא נמצא - ואני אומר את זה כאיש אופוזיציה - לא מעלים הצעות אי-אמון. אני חושב שחשוב לנו שהוא יהיה פה, לנו כאופוזיציה, שהוא ישמע. מובן שאני מבין את הצורך של ראש הממשלה להיות כל הזמן בחו"ל כדי שאנחנו לא נעלה את ההצעות - - - השר יעקב אדרי: בגלל זה הוא נוסע? נו, באמת. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לא יודע. משה גפני (יהדות התורה): הוא לא נוסע בגלל זה, הוא נוסע מסיבות אחרות - - - רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושבת-ראש, אני מבקש, הם מפריעים לי. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אביגדור יצחקי. בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): תראו, זו אחת הסיבות לכך שהוא נוסע, אני לא אמרתי שזו הסיבה העיקרית. גם המונדיאל, דרך אגב, בכל כלי התקשורת דיברו על השאלה אם הוא נוסע לגרמניה לראות את המונדיאל - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לענייננו אנו: אני חושב שהנושא של ההתיישבות - - - חיים אורון (מרצ): זה אתה אומר אחרי שהטפת לנו מוסר - - - רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הם פשוט לא נותנים לי לדבר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, בבקשה, אתה לוקח מזמנו. חבר הכנסת מרגי, אתה עוד מעט תדבר. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בכל אופן, סיעתנו, התומכת אידיאולוגית בהתיישבות בכל חלקי מדינת ישראל, אינה יכולה לתמוך בהצעת האי-אמון הזאת. אביגדור יצחקי (קדימה): ארץ-ישראל. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): ארץ-ישראל, סליחה. אנחנו לא נוכל לתמוך בהצעת האי-אמון, לכן אנחנו נימנע - - - חיים אורון (מרצ): אפילו לא ביקשנו. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בכל אופן אני חושב, שלמען הסדר הטוב האופוזיציה צריכה לאחד שורות על מנת להראות איזה "פייט" - - - רן כהן (מרצ): לא אתכם - - - רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): תראה, אנחנו לא פוסלים אתכם; אם אתם פוסלים אותנו, אולי מפני שיש לנו מבטא קטן, אז לא נורא. חיים אורון (מרצ): זה לא בגלל המבטא. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אורון, בבקשה ממך. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בכל אופן, אנחנו נימנע בהצבעה הזאת. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי - ואני מקווה שלא יפריעו לך. חבר הכנסת מרציאנו, גם אני מתלהבת. תודה. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנו נדרשים להצעת האי-אמון של מרצ, ואני רוצה תחילה להתייחס להתעקשותה להגיש היום אי-אמון למרות הנוהג שהיה בכנסת, שכשראש ממשלה שוהה בחו"ל לא מגישים אי-אמון. אבל מה לעשות? זו החלטתכם, ואני מכבד אותה. אני חושב, חברי אביגדור יצחקי, לעצם הטענה על איומים שנשמעה כאן, נושא של מחוות - כפי שידוע, המלה הצמודה למחוות היא הדדיות. מחווה הדדית. כשאין מחווה מצד אחד, אני פטור. כמובן, אם אני רוצה לעשות למרות, אני עושה, ואם לא, זה פוטר אותי. ואני חושב שההתנהגות של יושב-ראש הקואליציה היתה לגיטימית בנושא הזה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לגופו של עניין. אני לא מבין את השמאל, מה הם מתקוממים על הרחבת הבנייה בהתנחלויות? הרי השמאל תומך בתוכנית ההתכנסות. ממה נפשך? אם אתם תומכים בתוכנית ההתכנסות, אז אתם תומכים בעיבוי ההתנחלויות בגושי ההתיישבות, כי אם לא, אז אתם לא באים בניקיון כפיים לתמיכה בתוכנית ההתכנסות, אם זה כפתרון או כדרך לפתרון בעיית קביעת גבולותיה של מדינת ישראל. רבותי, אם אתם רוצים לייבש, לחנוק את ההתנחלויות, תאמרו באומץ. ואני יודע שג'ומס הוא פרלמנטר כן, ישר ואמיץ. תבוא ותגיד, סליחה, ההתכנסות זה פנטזיה של ראש הממשלה שאנחנו מוכנים ללכת אתה, אבל תדעו לכם, אנחנו, כמו שאמר פה חבר הכנסת דני נוה, לא מכירים בכלל במפעל ההתיישבות ואנחנו לא רוצים לראות אף אזרח ישראלי מעבר ל"קו הירוק" או מעבר לגבולות 1967. תבואו, תאמרו את זה באומץ. כי אתם לא מצפים שיישובים שנמצאים בקונסנזוס הישראלי, לא ייתכן שאנחנו נאמר להם: רבותי, אתם נולדתם בטעות, היתה איזו תאונה מתוקה. כרגע תחיו עם מה שיש לכם. יהיו לכם בנים שירצו לגור בסמיכות אליכם או להמשיך את החיים שלהם, את ההוויה שלהם ביישובים שבהם הם גדלו? תשכחו מזה. נחנוק אותם. אבל תבואו תאמרו את זה באומץ. כי תוכנית ההתכנסות אומרת - אני לא תומך בה, דרך אגב, אבל לפחות אתם שתומכים בה, התוכנית אומרת, עיבוי היישובים בתוך גושי ההתיישבות. הרי לאן אתם רוצים לכנס את כל תושבי היישובים המרוחקים, המבודדים? לאן? לגושי ההתנחלויות. גושי ההתנחלויות צריכים הרחבה, צריכים עיבוי. לכן אני לא מבין, זה באמת לבוא לכאן לא בניקיון כפיים. גם לחרוג מהנוהג שהיה קיים פה בכנסת, שכשראש הממשלה בחו"ל לא מגישים אי-אמון, גם לחרוג, וגם להגיש הצעת אי-אמון לא רצינית. אני אומר לכם בכנות, לעמיתי מתנועת מרצ, אתם יותר מדי רציניים, אתם רציניים בשביל הצעת אי-אמון כמו שהגשתם היום, ולא במקום. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת משה גפני, אם הוא ישמע. אם אתה רוצה להישאר שם לדבר עם חברת הכנסת גלאון, זה יהיה בסדר. זהבה גלאון (מרצ): אני מסיחה את דעתו, אני מתנצלת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש מעשה ידוע בשתי נשים יהודיות שבאו עם קדירה והתלוננו. האחת אמרה: נתתי לחברתי קדירה שלמה והחזירה לי קדירה שבורה. אמרה השנייה: א. לא קיבלתי שום קדירה ממנה, ב. החזרתי לה את הקדירה מזמן, ג. היא היתה שבורה עוד כשקיבלתי אותה. עכשיו בא ביילין ומספר לנו - א. שהמאחזים לא חוקיים, ב. שגם מה שחוקי הוא לא בקונסנזוס, וג. שאני בכלל רוצה לחזור ל"קו הירוק". מה אתם רוצים ממני? לפעמים כשמביאים יותר מדי תירוצים לדבר אחד מחלישים את הטיעון, לא מחזקים אותו. יושבים רבע מיליון יהודים ביהודה ושומרון, ויודעים שזה ממש לא משנה אם הם שומרי חוק או לא שומרי חוק. אם הם יושבים במאחז לא מורשה – ואנחנו יודעים שהמאחזים האלה הוקמו בדרישתו של אריאל שרון, במימון שלו – באים ואומרים להם: המאחז שלכם בכלל לא חוקי. אז הם אומרים: טוב, אנחנו שומרי חוק. אבל הם ישבו בגוש-קטיף, שהוקם על-פי חוק, שנבנה על-פי החלטת הממשלה, ואז באו וחוקקו חוק שהם לא חוקיים, כלומר צריך להרוס אותם ולגרש אותם. אז מה יוצא להם אם הם שומרי חוק או לא שומרי חוק? רבע מיליון אנשים וגבם אל הקיר, ואין להם ברירה – הכניסו אותם לסיטואציה של אין ברירה. וכאשר מכניסים אותם לסיטואציה של אין ברירה, ויבואו אולמרט ועמיר פרץ וינסו להרוס בכוח מאחזים שנבנו במימון הממשלה ובידיעתה, הם מביאים את עם ישראל לסיטואציה שחס וחלילה עוד נתגעגע לעמונה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת עבאס זכור. ראובן ריבלין (הליכוד): למה מפלגת העבודה לא מדברת באי-אמון? משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, דווקא מרצ עשתה בסדר כשהגישה את הצעת האי-אמון ולא הורידה אותה, מכיוון שאם היא היתה מורידה אותה לא היה היום סדר-יום בכלל. אביגדור יצחקי (קדימה): מה אתה מדבר? היו"ר קולט אביטל: דווקא יש. יש. השר יעקב אדרי: אגב, הצעות האי-אמון האלה משבשות את כל סדר-היום. קריאה: - - - השר יעקב אדרי: לא מונדיאל ולא בטיח - - - היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, הוא לא זקוק לעזרה. תודה. אביגדור יצחקי (קדימה): כנראה כן - - - משה גפני (יהדות התורה): יש סדר-יום? היו"ר קולט אביטל: יש סדר-יום. תנוח דעתך. אביגדור יצחקי (קדימה): עד חצות הלילה. משה גפני (יהדות התורה): ראיתי את סדר-היום. רציפות על החוקים? היו"ר קולט אביטל: יש גם הצעת חוק. משה גפני (יהדות התורה): הממשלה הזאת לא יוזמת שום חוק? כלום? רק מה שאנחנו עשינו בקדנציה הקודמת? איזה חוק הביאה הממשלה הזאת? על מה אנחנו מדברים פה חודשיים? היו"ר קולט אביטל: שכר מינימום. מצביעים עליו היום. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): שכר מינימום. משה גפני (יהדות התורה): מה, חוק ההסדרים? שגם אותו הורדת לגמרי, אביגדור? השר יעקב אדרי: גפני, בשבוע הבא כבר תדבר אחרת. היו"ר קולט אביטל: די, נו. יעקב מרגי (ש"ס): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרגי, אני מבקשת ממך, רק עכשיו דיברת. יש הצעת חוק שכר מינימום, ואני מקווה שתצביע בעדה. משה גפני (יהדות התורה): מתי? היו"ר קולט אביטל: עכשיו, עוד מעט. היום. זה בסדר-היום, תנוח דעתך. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אני נח. אז גם זה לא הממשלה. זאת מפלגת העבודה. אני מבין. זה לא משהו שהממשלה יזמה. היו"ר קולט אביטל: מפלגת העבודה יזמה והממשלה הביאה. משה גפני (יהדות התורה): מפלגת העבודה היא לא בדיוק הממשלה. אני רואה בהצבעות בממשלה שמפלגת העבודה היא לא הממשלה. היא מקסימום אופוזיציה בתוך הממשלה. גם זה הרבה מדי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא, לא נכון. אנחנו קואליציה. משה גפני (יהדות התורה): קואליציה. גם אני קואליציה. כל חמש דקות – פה ושם. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה – לגופו של עניין, אני לא כל כך מבין בעניין המאחזים, אבל אני יודע דבר אחד: חברה שלא יהיה לה חוסן מאחד בתוכה לא תוכל לעמוד מול כל אידיאולוגיה מבחוץ. במציאות הזאת, שבה מדינת ישראל הופכת להיות, כפי שהתפרסם בדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הדוח של ד"ר מומי דהן, מה שאמרתי פה כמה פעמים, אבל עכשיו גם יש מחקר אז זה בסדר – אנחנו המדינה המערבית הכי גרועה – היחידה אחרינו היא יוון – הכי גרועה בקצבאות. אביגדור יצחקי (קדימה): זה נושא האי-אמון? משה גפני (יהדות התורה): הכי גרועה. היה פה שר אוצר שדיבר במליאת הכנסת – וגם בתקשורת כמובן – והשווה אותנו לאירלנד. אנחנו צריכים להיות כמו אירלנד. בדקתי במחקר מה עם אירלנד. באירלנד הקצבאות באופן יחסי לתוצר הלאומי לנפש הן %6.1. אנחנו - %1.1. אנחנו מדינה שמרסקת את החברה שבתוכה. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - עתניאל שנלר (קדימה): זה המרגלים. שלח לך. כך המרגלים דיברו על הארץ. השבוע. משה גפני (יהדות התורה): דיברו על הארץ? אני מדבר על הארץ? הארץ מצוינת. יש פה אנשים מצוינים. יש ממשלה לא נורמלית. אני מדבר על הארץ? השר יעקב אדרי: מעניין מה תגיד בשבוע הבא. משה גפני (יהדות התורה): אני ציפיתי, אחרי מה שקרה בממשלה הקודמת – הלכו למערכת בחירות ואמרו לציבור: אנחנו הולכים לתקן את הנושא החברתי, אנחנו הולכים לשנות דברים. אותה ממשלה, אותה גברת בשינוי אדרת, אותה – אני לא יודע איך להגדיר את זה – חברה שמתרסקת מתוכה; ממשלה שלא מעניין אותה שום דבר, רק העשירים. כל מה שמתקנים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - משה גפני (יהדות התורה): כל מה שמתקנים זה מפלגות שמצטרפות לקואליציה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הלפרט. משה גפני (יהדות התורה): אז הן באות ואומרות: אנחנו רוצים תיקון בשכר מינימום, אנחנו רוצים תיקון בקצבאות, אנחנו רוצים תיקון בסל התרופות. לא הממשלה. הציבור נתן לממשלה הזאת, למפלגת קדימה, את היכולת לשלוט - - היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): - - מה עשו עם היכולת הזאת? קריאה: אי-אפשר בלי יהדות התורה. משה גפני (יהדות התורה): אני יודע, אני יודע. אי-אפשר בלי יהדות התורה. אני יודע - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, סיימת. משה גפני (יהדות התורה): - - אבל בשביל לקבל את יהדות התורה בקואליציה צריך לעשות משהו, ואתם לא יודעים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. רן כהן (מרצ): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת כהן, תנו לנו לסיים את הדיון הזה. אחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת הלפרט, אתה מפריע. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, אומנם סיבת הצעת האי-אמון שהציעו שלוש הסיעות היא הרחבת ההתנחלויות, אבל נושא אחד קשור באחר, ואני לא יכול לעלות אל בימת הכנסת ולא להתייחס לאירוע הקרדינלי החשוב והנפשע ביותר שקרה בימים האחרונים – משפחה שלמה הוכחדה בהפגזה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): על-ידי מי? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): על-ידי מי? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): על-ידי אותם אנשים שרצחו את מוחמד א-דורה. אותם אנשים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת לוי, תן לו בבקשה לדבר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתם אמרתם שאולי בני הדודים שלו רצחו אותו, אולי סכסוך חמולות. למה? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אלדד. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): למה? כי יש מין אקסיומה: יהודים לא הורגים ערבים. לא הורגים ילדים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יהודים לא הורגים ערבים חפים מפשע. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כי בדרך כלל יש רק צד אחד שהורג ילדים. השר יעקב אדרי: - - - היו"ר קולט אביטל: אתה מדבר בלי רשות דיבור, צר לי. השר יעקב אדרי: כן, אבל הוא אומר דברים חמורים. היו"ר קולט אביטל: תודה. תשיב לו אחר כך. אתה שר, אתה יכול להשיב לו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני חושב, אדוני השר, שהכחדת משפחה שלמה היא הדבר החמור - - השר יעקב אדרי: זה חמור, אבל - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - לא מה שאני אומר. הדבר החמור ביותר הוא הניסיון להזדכות במין ניקיון עצמי והפללה של אחרים: אנחנו לא יכולים לעשות דבר כזה. אני יכול להבין את זה, אדוני השר, כמייצג הממשלה - - - השר יעקב אדרי: חכה למסקנות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מה זה חכה? אני לא מכיר את הטיוח שהיה לאחר רצח מוחמד א-דורה? השר יעקב אדרי: לא. הגרמנים קבעו - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הגרמנים. הנה, עד עכשיו אתה אומר שצה"ל לא ירה במוחמד א-דורה. השר יעקב אדרי: במפורש לא. היו"ר קולט אביטל: אדוני השר, תן לו להשלים את דבריו. אתה תשיב לו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תגיד, ככה אתם רוצים להסיק מסקנות? אני יכול להבין שאתה אומר – אתה, הממסד – צה"ל לא יורה בילדים. זאת טעות. כשנהרגים ילדים זאת טעות. אדוני השר, מתחילת האינתיפאדה עד עכשיו נהרגו 732 ילדים מתחת לגיל 18 - - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): כמה ילדים נהרגו בפיגועים? עתניאל שנלר (קדימה): הילדים על חוף הים נהרגו בגלל מוקשים שה"חמאס" שמו שם. צריכים להגיד את זה - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שנלר, אני מעירה לך בפעם הראשונה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני יכול להבין שטעות מתרחשת פעם אחת, כבוד השר, פעמיים, עשר פעמים. אבל 732 טעויות? זה דבר שמעל לבינתי. אביגדור יצחקי (קדימה): למה אתה לא סופר כמה ילדים - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יצחקי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני לפחות יכול לבוא בידיים נקיות, אדוני יושב-ראש הקואליציה, כי מעל הדוכן הזה רק חברי הכנסת הערבים – וגם מרצ – מגנים הרג ילדים משני הצדדים. אתה בחיים – אף אחד מהשרים פה מעולם לא גינה הרג ילד פלסטיני. גם כשהוא קרה בטעות. תן לי שר אחד שעלה על הדוכן ואמר: אני מגנה. יש מנהג יהודי ישראלי מזוויע, שבכל פעם שערבים נהרגים, או פלסטינים נהרגים, איזה מנהיג קם ואומר: אנחנו לא מתנצלים. בוז לכם, תתנצלו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): האמהות לא מחכות להתנצלות הזאת, אבל לפחות קצת מצפון - - השר יעקב אדרי: - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - קצת מצפון. כאשר צה"ל ריסס 100 אנשים בכפר-כנא, קם סגן שר הביטחון דאז, אפרים סנה, וגם הוא אמר: אנחנו לא מתנצלים. מביעים צער. אוי, כמה שאני בז לכם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת כהן, בבקשה לא להפנות עורף. תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - האמת היא שתכננתי לדבר בנושא האי-אמון – הבנייה בהתנחלויות – אבל כמעט אין מלים שעוד לא נאמרו בנושא הזה. אני דווקא רוצה להקדיש את שתי הדקות וחצי שלרשותי לעבודת הכנסת. לא ייתכן שאירועים שסוחפים את ההתעניינות המקומית, האזורית והעולמית אינם זוכים לדיון מיוחד ונפרד מעל בימת הכנסת. שבוע אחר שבוע, ועדת-זיילר, שכל העולם עסק בה – 11 חברי כנסת מ-11 סיעות הגישו הצעות דחופות בנושא, ובנשיאות בחרו שלא להתייחס, להגיד שזה נתון בחקירה. היום הגישו 11 חברי כנסת מ-11 סיעות – מתוך 12 סיעות הבית – הצעות דחופות בנושא מה שקרה בחוף עזה, ונשיאות הכנסת לא מצאה לנכון לייחד לזה דיון; היא שילבה את הנושא באיזה דיון שיהיה מחר בנושא ירי ה"קסאמים". אני חושב שירי ה"קסאמים" חשוב שיידון בכנסת. להיפך, אני לא מזלזל כהוא זה, אבל דבר שמציף את העולם – תמונות שמזדקרות מכל מסך אינן מוצאות את מקומן בתוך הכנסת. אני חושש – והדברים מופנים לנשיאות הכנסת, אבל בעיקר ליושבת-ראש הכנסת – אי-אפשר לייתר את הכנסת עד כדי כך. לממשלה ולשריה ולקואליציה יש הכלים למשול ולכפות את סדר-יומם. לאופוזיציה אין כלים זולת הכלי הזה, של לעמוד כאן, מעל הדוכן הזה, ולהעלות את הנושאים. אני חושש שיש מגמה – אני מקווה שהיא בלתי מכוונת – לייתר את הכנסת ולפגוע באופוזיציה, ועכשיו אני לא מדבר לא על ימין ולא על שמאל, אני מדבר על מעמדה של הכנסת בעיני הציבור. לא ייתכן שכל זאטוט יכול לדון בכל עניין שקיים במדינה, כולם יכולים להתבטא חוץ מחברי הכנסת – הם כאילו מנועים. קרה משהו בחוף עזה – ואני לא רוצה לחזור על הדברים, הדברים ייאמרו מחר או מחרתיים, אבל איך זה יכול להיות? איך נשיאות הכנסת יכולה להיות אטומה עד כדי כך ולהגיד שהצעותיהם של 11 חברי כנסת, מ-11 מתוך 12 סיעות הבית, אין להן מקום מעל הדוכן הזה? אני מוחה בחריפות ואני רוצה מאוד שהדברים יגיעו לאוזניה ולתודעתה של יושבת-ראש הכנסת. ככה לא מנהלים את הכנסת. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, אחרון הדוברים. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גם אני רציתי להדגיש את ההערה שהדגיש חבר הכנסת ברכה על הצעות דחופות. לא ייתכן שרוב ההצעות הדחופות שאנחנו מגישים – כמעט כולן – לא יתקבלו. אני רוצה לחזור על מה שאמר חבר הכנסת ברכה: אי-אפשר לנהל את הכנסת בצורה כזאת ולשלול מחברי האופוזיציה אפשרות להציע את הצעותיהם, שהן חשובות בעיניהם. גם אם זה לא מוצא חן בעיני הקואליציה – לא ייתכן שהן לא יתקבלו. צריך לנהל את העניינים בצורה ישרה יותר מזו של היום. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אי-אפשר לעבור לסדר-היום בלי להזכיר את האירוע הטרגי שאירע בעזה. רציתי לומר לחברי הכנסת שאמרו שהפלסטינים הם שזרעו את המוקשים שם: ודאי, הפלסטינים לא יודעים שיש שם חוף, ויש שם משפחות, ומתרחצים, שזאת הפינה היחידה שהמשפחות מגיעות אליה כדי לבלות, למצוא פינה לשבת, לצאת לנשום אוויר מתוך המצור הקשה שהן חיות בו. רן כהן (מרצ): - - - שדרות - - - ואסל טאהא (בל"ד): אז לא ייתכן. לא ייתכן. קריאה: מי שם שם את המוקשים? ואסל טאהא (בל"ד): מי הפגיז? לא ייתכן שנקבל את הגרסה של צה"ל. זאת לא הפעם הראשונה. אני רוצה לחזור על מה שאמר חבר הכנסת טיבי: לא שמעתי, לא משר, לא מחבר הכנסת, לא בקדנציה הזאת ולא בקדנציה שעברה – והוא ותיק יותר ממני, ולא שמע גם בקדנציה שלפני – שר או אחראי מטעם ממשלת ישראל שעומד כאן, מגנה את מה שנעשה ומתנצל על מה שקרה. לא ייתכן שנקבל את הגרסה של הצבא, שב-17:52 הם הפגיזו אבל ב-18:00 הם לא הפגיזו. איזה מין גרסה זאת? הפלסטינים מפגיזים את עצמם? זאת גרסה שכל אדם עם מצפון צריך לבוז לה, לא לקבל אותה. רן כהן (מרצ): אבל גם אתה צריך לגנות את ההפגזות על שדרות - - - ואסל טאהא (בל"ד): כל אחד מאתנו עלה, לא פעם אחת, חבר הכנסת רן כהן – כל אחד מאתנו עלה, ואנחנו מגנים כל רצח של חפים מפשע. אנחנו מגנים כל רצח של חפים מפשע. קריאה: גם אנחנו. ואסל טאהא (בל"ד): אבל אני רוצה לשמוע גם מהקואליציה – מהאחראים, מהשרים – שיעמדו כאן ויגנו את רצח הילדים האלה, המשפחה הזאת, שכל אשמתה שהיא יצאה לחוף כדי לנשום אוויר. זאת האשמה שלה. לכן, גברתי היושבת-ראש, ממשלה שתומכת בגרסות כאלה; ממשלה שמעבה את ההתנחלויות – אין לנו אמון בה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אפרים סנה, אחרון הדוברים, בבקשה. לאחר מכן תנמק סיעת הליכוד את הימנעותה. בבקשה. אפרים סנה (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, נראה שהנושא שכתוב פה אינו הנושא האמיתי, אלא פלטפורמה שכמה מנציגי האופוזיציה טיפסו עליה כדי לעשות הון מהטרגדיה שקרתה למשפחה הפלסטינית בחוף עזה. עליתי הנה רק כדי פעם אחת לסתור את הטיעון מלא הצביעות שאנחנו שומעים פה בשעה האחרונה. אני אומר את זה כי הנסיבות המדויקות והאמיתיות של מה שקרה תתבררנה, כך אני מקווה, ב-24 השעות הבאות. הצער שלנו על גורלה של אותה משפחה הוא אמיתי. ביקשנו והסכמנו לאשפז את בני המשפחה בישראל מתוך דאגה - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני לא מסוגל לשמוע את זה. זה לא מכובד, מה שאתה אומר. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת טיבי, אני קוראת אותך לסדר. אפרים סנה (העבודה-מימד): אחמד טיבי, אני בהתחלה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תפסיקו - - - אפרים סנה (העבודה-מימד): תשמור את הצעקות, כי תיכף אני אתן לך סיבות טובות יותר לצעוק. הסכמנו לאשפז לא מתוך הודאה באחריות, אלא מתוך אנושיות. עכשיו אני רוצה לומר משהו: עם מי צריך לעשות את החשבון, אחמד טיבי, עם צה"ל שכל הזמן נזהר שלא לפגוע בחפים מפשע, או עם אלה שכל הזמן מתכוונים לפגוע בחפים מפשע? ואסל טאהא (בל"ד): - - - אפרים סנה (העבודה-מימד): עם מי צריך לעשות את החשבון? ואסל טאהא (בל"ד): - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת טאהא. אפרים סנה (העבודה-מימד): איזו צביעות זאת. במשך חודשים נופלות מאות רקטות "קסאם" ביישובים אזרחיים, אבל איש לא מוחה על זה. לאיש זה לא אכפת. רק עכשיו נזעקים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה לא מדייק. אפרים סנה (העבודה-מימד): אני מדייק. אולי לא מאות, אולי אלפים. בלי הרף נעשה מאמץ לפגוע באזורים אזרחיים. מי פתח על זה פה? מי פתח על זה פה? מי מכל אלה שמתגודדים עלינו היום התלונן? אל תהיו להם לפה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - אפרים סנה (העבודה-מימד): מה, בשדרות אין ילדים? בנחל-עוז אין ילדים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - שנים לא שמענו אותך - - - אפרים סנה (העבודה-מימד): אני הראשון שמגנה כל פגיעה בחפים מפשע, אבל את הצביעות הזאת של העולם אני לא מוכן לסבול, ואני לא רוצה שיהיה לה הד בבית הזה. 1,000 ישראלים נהרגו בפיגועים, איפה הם היו כולם? במסעדות, באוטובוסים, בפאבים. מישהו קרע קריעה על הדבר הזה? מישהו נזעק? לכן, אני מבקש מכם, אחמד טיבי וחבריך, אל תצטרפו לזה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): למה? אפרים סנה (העבודה-מימד): אל תצטרפו למקהלה הצבועה הזאת. אל תצטרפו אליה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו היחידים - - - היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, כיוון שחבר הכנסת דני נוה כבר דיבר, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 קריאות: - - - יש בעיה עם השעון. היו"ר קולט אביטל: הצבעה אלקטרונית. אני אחזור על ההצבעה. שימו לב, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 11 נגד – 49 נמנעים – 12 הצעת סיעות מרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 49 נגד, 11 בעד. שר התיירות יצחק הרצוג: - - - היו"ר קולט אביטל: אם כך, עם קולו של השר איתן, 50 נגד, 11 בעד ו-12 נמנעים. אני קובעת שהצעת האי-אמון נדחתה ברוב קולות. שאילתות ותשובות היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא: שאילתא של חבר הכנסת ראובן ריבלין לשר התשתיות. שר התשתיות ישיב על שאילתא רגילה של חבר הכנסת ריבלין בנושא תקציב הפרסום של חברת החשמל. 21. תקציב הפרסום של חברת החשמל חבר הכנסת ראובן ריבלין שאל את שר התשתיות הלאומיות ביום י"ט באייר התשס"ו (17 במאי 2006): בכ"ב בניסן תשס"ו, 20 באפריל 2006, פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי ועדת התקשורת השיווקית של חברת החשמל אישרה את הגדלת תקציב הפרסום של החברה מ-8 מיליוני שקלים לכ-12 מיליון שקלים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם אחוז מסוים מתקציב הפרסום מיועד ליידוע הציבור בדבר כללי בטיחות בשימוש בחשמל, ואם כן - מה היקפו? 3. מדוע זקוקה חברת החשמל, כגוף מונופוליסטי, לתקציב פרסומי בהיקף האמור, גם בהתחשב ברכיב הבטיחותי? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לענות על שאילתא מס' 21 של חבר הכנסת ראובן ריבלין בנושא תקציב הפרסום של חברת החשמל. לשאלה מס' 1 - בישיבתה ב-20 באפריל 2006 אישרה הוועדה לתקשורת שיווקית בדירקטוריון חברת החשמל את הגדלת התקציב הכולל של הפעילות הפרסומית-קהילתית בכ-6 מיליוני שקלים, בלי לחרוג מתקציב התפעול של החברה לשנת 2006. לפיכך, סך התקציב לעיל הוא כ-23 מיליון שקלים, ובתוכו תקציב הפרסום לשנת 2006 הוא 12 מיליון שקלים. יצוין כי מהשוואה לשנים 2004 ו-2005 עולה כי תקציב הפרסום צומצם בשיעור גדול מ-30%. לשאלה מס' 2 - האם אחוז מסוים מתקציב הפרסום מיועד ליידוע הציבור בדבר כללי בטיחות בשימוש בחשמל, ואם כן – מה היקפו: התשובה היא כי 40% מתקציב הפרסום של חברת החשמל מוקדשים לתקשור נושאי בטיחות בחשמל, וקהל היעד העיקרי הוא ילדים, נוער והורים. לשאלה מס' 3, חברי חבר הכנסת ריבלין - מדוע זקוקה חברת החשמל, כגוף מונופוליסטי, לתקציב פרסומי בהיקף האמור, גם בהתחשב ברכיב הבטיחותי: ובכן, חברת החשמל, דווקא בהיותה מונופול, אינה משוחררת מהצורך לשמור על קשר רציף עם ציבור לקוחותיה. זאת זכות הציבור לקבל באופן שוטף מידע שימושי – עצות לשימוש יעיל וחסכוני בחשמל, מידע על פעילות למען איכות הסביבה, כלים לשימוש בטיחותי ונתונים על מחירי החשמל ועל עלויות השימוש במכשירים שונים. חברת החשמל נדרשת לפעול ככל חברה עסקית, ומכאן שהקשר עם הציבור באמצעות פרסום הוא אמצעי יעיל וזול יחסית. על-פי חישובי חברת החשמל לשנת 2005, היא הקדישה בפעילותה זו פחות מ-8 שקלים לכל בית אב לשנה להעברת המידע האמור. אני מודה לך, ומודה לך, גברתי. היו"ר קולט אביטל: שאלה נוספת לחבר הכנסת ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כפי שהיטבת לציין בתשובתך על שאלה 2, הפרסום שמיועד לציבור – לפרסום כללי הבטיחות בשימוש בחשמל – הוא רק כ-40% מתקציב הפרסום. 60% הם ליחסי הציבור של חברת החשמל. 60% ליחסי ציבור בחברה מונופוליסטית – בעיני זה נראה דבר לא הגיוני. חברת החשמל תועיל ליחסי הציבור שלה הרבה יותר אם תוריד את תעריפי החשמל. אם היא תוציא פחות על יחסי ציבור ותוריד את תעריף החשמל הציבור יהיה מרוצה הרבה יותר, משום שכל אגורה נוספת שניתנת לחברת החשמל כדי להאדיר את שמה היא דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. הציבור, אם צריך להביא בפניו אמצעי התגוננות, אמצעי בטיחות, יש בכך היגיון. סתם לעשות פרסום לשם פרסום, כדי לרכוש יחסי ציבור שרק מעוררים שאלה? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, נכון ציינת, 40% מתקציב הפרסום של חברת החשמל מוקדשים לנושא הבטיחות. אבל אל תשכח, חובתה של החברה הזאת היא גם בפן אחר, זה של צמצום, השלכות, ניסיון לצמצם את השימוש בחשמל. חברת החשמל הפכה להיות מעין מדריך לציבור. תעקוב אחר הפרסומים, מציעים איך להשתמש, איך לעשות. לכן, אני חושב שאם אתה לוקח את הסך הכול, תקציב הפרסום קטן ב-30% מהתקציב בשנים הקודמות, אני חושב שהפרופורציות נכונות, אבל אם זה טורד את מנוחתך אני מוכן לעשות בדיקה מיוחדת פעם נוספת. אני מודה לך, גברתי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", הכנסת ה-16, מושב שני, חוב' ה', עמ' 6060; חוב' ל"ח, עמ' 14950; מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 24793; מושב רביעי, חוב' ג', עמ' 26427; חוב' ד', עמ' 26505; חוב' ה', עמ' 26659, עמ' 26658; חוב' ו', עמ' 26845, עמ' 26851.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת - - - היו"ר קולט אביטל: ימתין אדוני השר. אני צריכה להודיע לכנסת שעכשיו תודיע על דין רציפות. לפי סעיף 5 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, רשאית סיעה להציע, בתוך שבועיים מיום מסירת ההודעה בכנסת על החלת דין הרציפות, שדין רציפות לא יחול על הצעת החוק. דהיינו, בתוך שבועיים מההודעה שלך סיעות יכולות גם להתנגד. תודה רבה. נא מסור הודעתך. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד למסור לכנסת על רצונה של הממשלה להחיל את רציפות הדיון על הצעות החוק האלה: חזרת הממשלה מהחזרת הצעת חוק והחלת דין רציפות על הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התשס"ו-2005; הצעת חוק הספנות (עבירות נגד ביטחון השיט הבין-לאומי ומתקנים ימיים), התשס"ה-2005; הצעת חוק חסינויות וזכויות (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (תיקון), התשס"ו-2006; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 50) (סדר דין פלילי וראיות), התשס"ד-2004; הצעת חוק ראש המטה הכללי של צבא-הגנה לישראל (כשירות למינוי, תקופת כהונה ומילוי מקום), התשס"ו-2005; הצעת חוק שירות ביטחון (שירות מילואים במשמר הגבול – הוראות שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ו-2005; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 7), התשס"ו-2005; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 34), התשס"ה-2005; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשס"ד-2003; הצעת חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 3) (הענקת עיטור לאזרח), התשס"ו-2005; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ו-2005. על-פי הוראות החוק, כל סיעה רשאית להציע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יוחל על הצעה כלשהי. אם תוגש הצעה כזאת, הכנסת תחליט בעניין. אם לא תוגש הצעה כזאת, או תוגש ותידחה, תמשיך הכנסת לדון בהצעות החוק, ורשאית היא לנהוג בדיונים שהתקיימו בכנסת היוצאת כאילו היו דיונים שלה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), התשס"ו-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/238).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: הנושא הבא הוא הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשס"ו-2006. אני מזמינה את השר עמיר פרץ להציג את הצעת החוק בשם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. תודה. קריאה: מה הקשר לביטחון? שר הביטחון עמיר פרץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה הנאום הראשון שלך בכנסת? אסור להפריע לו. שר הביטחון עמיר פרץ: אתה יכול להפריע, אני אסתדר. חברי הכנסת, היום היתה, לצערנו הרב, גם תאונת רכבת קשה, שגבתה מחיר דמים לא פשוט ופצועים רבים. אני מקווה שכוחות ההצלה, שעדיין עוסקים במלאכה, יעשו – והם יעשו – את הכול, ואני מקווה מאוד שמספר הפצועים יצטמצם. לצערנו הרב, ההודעה מדברת על מספר גדול מאוד, אבל אני מקווה שכאשר יסיימו כוחות ההצלה את עבודתם, במקרה הקשה הזה, שבכל דרך שנבחן אותו הוא מקרה קשה, נצליח לצמצם את מספר הנפגעים והפצועים שנמצאים שם. אני רוצה לשלוח מכאן את תנחומי למשפחות שאיבדו את יקיריהן באסון הזה. אני לא אמסור שום דיווחים, אבל הרכבת תמיד מסיעה אזרחים שמשקפים את כל האוכלוסייה הישראלית. אין לי ספק שכל הבית כולו, כולנו יחד, לבנו עם המשפחות, וכולנו מאחלים החלמה מלאה לפצועים. אני רוצה להתייחס גם לאירועי הביטחון שהתרחשו בימים האחרונים, כי אני לא יכול לעמוד כאן ולהתעלם מהאמירות שנאמרו כאן. אני רוצה לומר בפתח דברי, שאין ספק שצבא-הגנה לישראל עושה את מלאכתו, והמטרה המרכזית מבחינתו היא להגן על חייהם, על ביטחונם ועל שלומם של אזרחי ישראל. אני רוצה לקבוע באופן מפורש: לא אחת מוותרים על אמצעים רבים ולוקחים מרווח סיכון גדול יותר כדי לא לפגוע באזרחים חפים מפשע. השיקול של הימנעות מפגיעה באזרחים חפים מפשע הוא תמיד אחד השיקולים המרכזיים בכל היערכות ובכל ביצוע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא זה מה שקורה בעזה. שר הביטחון עמיר פרץ: בכל הפגיעות שהיו בתקופה האחרונה, אחת אחת, הוכח שמדובר בחוליות טרור שהיו להן כוונות לפגוע באזרחי ישראל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גם המשפחה? שר הביטחון עמיר פרץ: התרחש אירוע קשה מאוד ביום שישי, ובלי שום קשר מה יהיו תוצאות התחקיר ומי אחראי לאירוע הזה, מייד הבעתי צער על מותם של אזרחים חפים מפשע, ושלחתי את המסר הזה גם לאבו-מאזן. זה לא קשור, חלילה, לנטילת אחריות לפני שהתחקיר הסתיים. כשהתחקיר יסתיים, אני מתחייב שהוא יוגש בשקיפות המלאה. לא נסתיר דבר. אבל שלושה ימים, שאותם לקחתי כדי לסיים את התחקיר, הם זמן שכל המערכות ראויות לקבל. מחר בלילה, על-פי הנחיה שלי, יסתיים התחקיר, ואנחנו נציג אותו בפני אזרחי ישראל ובפני העולם כולו, יהיו תוצאותיו אשר יהיו. חברי הכנסת, עומד בפניכם שר ביטחון ששופט את הדברים בראייה הכוללת ולפי האינטרסים של מדינת ישראל לטווח הארוך, מתוך ראייה של הכרה בערך האדם ומתוך הכרה בהסדרים ובהידברות כמפתח, גם לפתרון בעיות ביטחוניות. אבל אני גם עומד בפניכם כאחד האנשים שחווים יום-יום, שעה-שעה, את אותו מטר של "קסאמים" שנופל בשדרות. וכאשר כוחותינו פועלים, הם פועלים ועושים הכול כדי להימנע מלפגוע באזרחים. וכאשר נופלים "קסאמים" בשדרות, המטרה שלהם היא לפגוע באזרחים. רצוי מאוד שנאמר זאת בצורה הכי גלויה. עם זאת, אני לא רואה בהסלמה מטרה. אבל שלא יטעו, גם האיפוק איננו מטרה בפני עצמה. אנחנו נמצא את השילוב בין שני הדברים, על-פי המצב הנתון. פניתי לכל הגורמים שיכולים לסייע בגרימה מיידית של שקט, ללא צורך בהמשך העימות, ועשינו הכול בכל דרך. אני מקווה מאוד שאכן התוצאות יהיו חד-משמעיות, שכל הצדדים יעדיפו את הדרך של השקט והפחתת האלימות. אין צורך בדם של אף אחד מהצדדים, אבל שאיש לא יטעה, חלילה – חובתי המלאה להגן על אזרחי ישראל, ואין לי שום כוונה, בשום פנים ואופן, להכפיף שום שיקול אל מול השיקול הזה. אבל הסלמה, מניעת הסלמה היא גם חלק מהגנה על אזרחי ישראל. לימור לבנת (הליכוד): האם נכון שלא פעלת על-פי המלצת מערכת הביטחון והיתה להם המלצה הפוכה? שר הביטחון עמיר פרץ: אינני עוסק בדיונים על דרך ההיערכות. חובתו של צה"ל להציג בפני שר הביטחון את כל האפשרויות, בלי שום קשר לשאלה מה העמדה המתקבלת, וחובתם של הגורמים המדיניים להציג את כל ההשלכות, בלי שום קשר לשאלה מה העמדה המתקבלת. כל גורם מקצועי צריך להציג את כל האופציות הקיימות. גדעון סער (הליכוד): כולם הציגו, אבל מה יצא? ביטחון יש? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): אני שואל את שר הביטחון אם יש ביטחון. היו"ר מגלי והבה: אנחנו לא בשעת שאלות לשר הביטחון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אם תכתוש את עזה יהיה לך הרבה ביטחון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם נעזוב את עזה יהיה ביטחון. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת בני אלון, אני מבקש לשמור על שקט. גדעון סער (הליכוד): יכול להיות שיש אנשים שלא רואים חדשות. מיכאל איתן (הליכוד): על מה מדברים, על שכר מינימום? גדעון סער (הליכוד): על אג'נדה חברתית. מדוע אתה לא מנצח את הטרור? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת סער, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ראינו אתכם בשתי האינתיפאדות. תירגעו. ראינו אתכם. תתרגלו לתבונה פוליטית. סוף-סוף יש תבונה פוליטית. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מג'אדלה, תן לשר להשלים את דבריו. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): עשר שנים לא יצא - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מג'אדלה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הבוחר אמר להם את דברו. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מג'אדלה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. שקט. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, הוא דיבר כמה דקות על ביטחון, בסדר. זה לא על סדר-היום עכשיו. הוא לא יכול לעמוד כאן ולעשות צחוק. הוא עושה צחוק מהכנסת. שידבר על הנושא. הוא לא מדבר על הנושא בכלל. היו"ר מגלי והבה: שמענו אותך. הבמה היא של שר הביטחון. גדעון סער (הליכוד): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת סער, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מיכאל איתן (הליכוד): שידבר על הנושא. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מיקי איתן, זכותו של השר לדבר על כל נושא שהוא רוצה. מיכאל איתן (הליכוד): לא, הוא לא יכול. הוא דיבר כמה דקות, הוא שר הביטחון, כל הכבוד. שידבר על הנושא של שכר מינימום. השר יעקב אדרי: אי-אפשר להתעלם ממה שקורה. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת מיקי איתן, לי יש כבוד גדול לכנסת, כפי שאתה יודע, וכבוד גדול לחברי הכנסת. בכל עת שחברי הכנסת והיושב-ראש יאמרו שנתתי מכסה מספיקה לכבודם של חברי הכנסת, אני בוודאי אסתפק בדברים. חשבתי שמפאת כבודה של הכנסת, לא ראוי שגם אם הנושא הוא שכר מינימום – ותיכף אדבר על הנושא – שאחרי האירועים - - - מיכאל איתן (הליכוד): כמה זמן? קצת פרופורציות. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מיקי איתן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. גלעד ארדן (הליכוד): אולי השר יגיד לעמרם מצנע? עמרם מצנע אומר שהשר לא עושה כלום. לימור לבנת (הליכוד): שיגיד למתן וילנאי. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני לא רוצה להוציא. ראינו את ההצגה הזאת. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת מיקי איתן, אורך הזמן והכבוד שאני רוצה לתת לחברי הכנסת הם לפי ההערות שלהם. אם אתה מציע שאני אתעלם מהם, אני אתעלם. אני מכבד אותם. ברגע שמעירים הערה, דווקא מהאופוזיציה, אני בהחלט רוצה לכבד אותם. אם חבר הכנסת מיקי איתן יאמר לי שאתעלם מהם וזה לא ייחשב כהעלבה, אני אתעלם מהם. אין לי שום בעיה בעניין. לימור לבנת (הליכוד): הדברים שלך נחוצים. אני תומכת בזה. שר הביטחון עמיר פרץ: אני, כתושב שדרות, רואה קודם כול את ההתרחשויות היומיומיות, את החרדה שתוקפת את כולם, את התנאים הבלתי-רגילים שבהם מתקיים יישוב. מצד שני אני רואה גם את ראיית המקרו, את ההחלטות שישפיעו על חיי היום-יום ואת ההחלטות שישפיעו על עתיד האזור. האמינו לי שמי שחי בתווך הזה שמחבר בין המקרו להשפעה היומיומית, יודע לקבל את ההחלטה המאוזנת, ואני מקווה שאכן נצליח לגרום שקט ולהביא למניעת שפיכות דמים. אין שום כוונה לנהל שום מלחמה נגד העם הפלסטיני, אבל המלחמה נגד ארגוני הטרור ונגד המשלחים שלהם, ולא משנה מה תהיה הכותרת ולא משנה מה תהיה המסגרת - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ה"חמאס" הם הממשלה, מה זה ארגון טרור? הממשלה הפלסטינית יורה בך. שר הביטחון עמיר פרץ: אני מודיע חד-משמעית, ובזה אני מסיים: שום כותרת, שום מסגרת, לא תהיה תעודת ביטוח למי שינסה לפגוע באזרחי ישראל. לימור לבנת (הליכוד): מי מנסה? הם לא מנסים, הם פוגעים. שר הביטחון עמיר פרץ: לאיפוק יש עוצמה, אבל לאיפוק יש גם גבול. תודה רבה. קריאה: האם זה נכון - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת, אני שאלתי את השר אם הוא רוצה לענות לך, אל תתפרץ. שר הביטחון עמיר פרץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאין זמן מתאים יותר, דווקא בימים האלה, שבהם כל מדינת ישראל עוסקת בנושא הביטחון, לדבר על העלאת חוק שכר מינימום. השילוב הזה בין עיסוק בנושאים ביטחוניים לא פשוטים לבין עיסוק בחיי היום-יום וטיפול בשאלות החברתיות, מבחינתי הוא ההוכחה המוחצת ביותר לכף שביטחון וחברה דרים בכפיפה אחת במדינת ישראל וביטחון וחברה יכולים לקבל את הטיפול הנכון; הנפת שני הדגלים באותה עת היא דבר נכון, גם דגל הביטחון והשלום וגם דגל החברה והכלכלה. דווקא העובדה שאני מתייצב ביום כזה ומדבר על שכר מינימום, זו מבחינתי ההוכחה לתפיסת עולם כוללת. אני רוצה להציע לחברי הכנסת להצטרף לתמיכה. סוף-סוף ממשלה מקבלת החלטה, מתוך הסכם קואליציוני, להתחיל להעלות את שכר המינימום, תוך שאיפה להגיע בזמן הקצר ביותר ל-1,000 דולר שכר מינימום. בשלב ראשון יבוצעו שלוש פעימות, שיביאו את שכר המינימום לרמה של כמעט 850 דולר. בשלב שני, הממשלה תקים ועדה שתקבע את קצב הפעימות הבאות. הפעימה הראשונה אמורה להתבצע החודש, ולכן אנחנו מבקשים תמיכה של כולם, כי ב-1 בחודש הבא צריכה להתקבל התוספת הראשונה לשכרם של כל העובדים שמקבלים שכר מינימום בישראל. בשנה הבאה, ב-2007, כבר בחודשים אפריל ויוני יתקבלו שתי פעימות נוספות. בסך הכול, במהלך השנה שבין אפריל-מאי 2006 לבין מאי-יוני 2007 תהיה התוספת הראשונה של 500 השקל לשכר המינימום. אני חושב שהמתווה הזה, מתווה הפעימות החברתיות, הוא מתווה נכון. אני חושב שתמיכה של כל חברי הכנסת מכל סיעות הבית היא במקומה. צריך לאפשר לנו לסיים היום את הקריאה הראשונה במהירות האפשרית ולרדת לוועדות כדי להספיק להשלים את החקיקה לפני 1 בחודש הבא, כדי שכל המעסיקים בישראל יוכלו לבצע את התשלום כפי שהוא מופיע בחוק. חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר שלא מדובר בחקיקה שנוגעת לתקציב המדינה. תקציב המדינה הוא החלק המזערי בחוק. כיוון שתקציב המדינה תורם לחוק הזה בשלב הזה אולי 200 מיליון שקל בסך הכול, כדי לשלם את התוספת לעובדים שהם עובדי מדינה ועובדי המערכות הציבוריות, כלל המשק, כל המעסיקים במשק, כולם צריכים לשלם לעובדיהם. זה מהלך שבתוך המשק יוסיף כמעט מיליארד, 1.5 מיליארד שקל למשכורותיהם של האנשים בעלי השכר הנמוך ביותר. זה 1.5 מיליארד שקל שיחזרו באופן מיידי לשוק. זה 1.5 מיליארד שקל שנשארים במדינת ישראל. אלה לא עובדים שהולכים להוציא את כספם מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. זה מנוע בלתי רגיל. זה אחד המנועים הכלכליים החשובים ביותר ואחד המהלכים החשובים ביותר. לכן אני פונה לחברי הכנסת ומבקש להצביע בעד החקיקה ולסייע לנו להשלים אותה במהירות האפשרית. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר הביטחון. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - חברת הכנסת לימור לבנת. שלוש דקות, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): חמש דקות. התקנון מדבר על חמש דקות. היו"ר מגלי והבה: אני אבדוק את זה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההצבעה שתתקיים בתום הדיון הזה היא על החלת הרציפות או אי-החלת הרציפות, ולא על מהות החוק. מובן שלא יעלה על הדעת שאנחנו לא נרצה להעלות את שכר המינימום ולא להחיל דין רציפות על הצעת חוק שבאה ומצהירה שהיא רוצה להעלות את שכר המינימום. הצעת החוק, כפי שהציג אותה שר הביטחון, היא מעט מדי, מאוחר מדי, והייתי אומר שאינה עולה בקנה אחד עם עמדותיו והצהרותיו של שר הביטחון, יושב-ראש מפלגת העבודה, לפני הבחירות. 500 שקל לשלוש שנים בקושי יכולים - - - שר הביטחון עמיר פרץ: שלב ראשון זה היום, בשלב שני - - - היו"ר מגלי והבה: אדוני שר הביטחון, אם אתה רוצה לענות, יש מקום לעשות זאת. מוחמד ברכה (חד"ש): זה בקושי יכול להדביק את עליית המחירים לצרכן, זה בקושי יכול לעצור את ההידרדרות החברתית, זה בקושי יכול לענות על הנתונים של עליית אחוזי העוני במדינת ישראל. יש מראית עין של כאילו צמצום האבטלה, ויש אמת, לא של כאילו, אלא של צמיחה, אבל צמיחה שמתנקזת לכיסם של בעלי ההכנסות הגבוהות, בעלי ההון והחברות הגדולות. הממשלה עושה כאן מראית עין ואינה נותנת מענה על השאלות העיקריות. אדוני היושב-ראש, כאן אני רוצה לחזור לנושא שדיברתי עליו בדיון על האי-אמון ועל התנהלותה של הכנסת ונגיעתה בנושאים האלה. אני אמרתי שהיום נשיאות הכנסת פסלה הצעה דחופה של 11 חברי כנסת מתוך 12 סיעות הבית בנוגע להכחדתה של משפחה שלמה בחוף-עזה. אבל באותה נשימה, אותה ישיבה של הנשיאות, אדוני היושב-ראש, שאתה חבר בה, גם פסלה הצעה דחופה לסדר-היום של 11 חברי כנסת מתוך 12 סיעות בנושא עליית אחוזי העוני. זה נשמע הזוי, שהכנסת היא רלוונטית כביכול לכל דבר שהממשלה רוצה לכפות עליה, אבל היא אינה קשובה לרחשי לבו של הציבור, היא אינה קשובה לרחשי לבם של חברי כנסת מהאופוזיציה. היו"ר מגלי והבה: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): אבל היו הפרעות. היא אינה קשובה ואינה פועלת על-פי הדין בכל מה שנוגע לזכויותיה של האופוזיציה. אני חושב שלבוא ולתת צימוק בדיון הזה של חוק שכר מינימום – הדיון מתקיים לא ביוזמת הממשלה, אלא משום שחברי כנסת לא רצו להחיל דין רציפות – זה ניסיון לדחוק את הכנסת מכל עיסוק בעניין אקטואלי, ללא קשר להשקפה פוליטית או חברתית. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - היו"ר מגלי והבה: הוא סיים את דבריו. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה לא יודע על מה אנחנו דנים פה עכשיו? אביגדור יצחקי (קדימה): אנחנו דנים עכשיו על שכר המינימום. מוחמד ברכה (חד"ש): לא, אדוני. אביגדור יצחקי (קדימה): אני אסביר לו מה נושא הדיון. היו"ר מגלי והבה: שמעת אותו, הוא כבר צריך לסיים. תן לו לסיים את דבריו. אביגדור יצחקי (קדימה): אולי צריך לתת לו עוד שלוש דקות כדי שהוא ידבר לעניין. מוחמד ברכה (חד"ש): לא, דיברתי בדיוק לעניין. אני חושב שיושב-ראש הקואליציה צריך למלא את תפקידו כיושב-ראש הקואליציה, כמובן. באותו זמן, אתה אדם מאוד חשוב בפרלמנטריזם בישראל, מתוקף התפקיד שלך, ואני חושב שלנסות לאמץ דרכים פורמליות כדי למנוע מהאופוזיציה להעלות את הנושאים שאנחנו חושבים שהם חשובים לכנסת וחשובים לחברה בישראל - גדעון סער, המחלוקת שלי אתו הרבה יותר גדולה, פוליטית, רובי ריבלין, המחלוקת הפוליטית והאידיאולוגית שלי אתו הרבה יותר גדולה מאשר עם דליה איציק, אבל היתה הקשבה לכך שיש גוני קשת שונים בכנסת הזאת, ומה שאתם עושים זאת מיוריזציה כפייתית. תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת חלק א' וחלק ב' של דין-וחשבון על הוצאות השכר של גופים ציבוריים לשנת 2004. תודה. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), התשס"ו-2006 (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת לימור לבנת. שלוש דקות, אדוני. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שעומד לפנינו היום הוא חוק משמעותי, נושא שכר המינימום הוא נושא חשוב. העלאת שכר המינימום היא העלאה נדרשת, היא העלאה חיונית, היא העלאה דחופה. ישראל, כך פורסם השבוע, נמצאת בראש מדינות המערב ברמת העוני, בעומק העוני. אני מכיר את המיתולוגיה של הימין: העניים לא רוצים לעבוד. זה שקר גס. תסתכלו על הנתונים ותראו בעצמכם, רוב העניים בישראל הם עובדים. רוב העניים בישראל עובדים. הטענה השנייה: שכר מינימום פוגע בתעסוקה - התשובה על זה ברורה, אנחנו יכולים לראות נתונים מכל ארצות העולם שבהן הועלה שכר המינימום ורמת התעסוקה לא נפגעה כלל. שכר מינימום גבוה יותר מוביל למבנה מתקדם יותר של שוק העבודה, וזה אינטרס שלנו לקדם את שוק העבודה. רן כהן (מרצ): זה גם מה שקרה בישראל ב-1987. דב חנין (חד"ש): נכון, חבר הכנסת כהן, אתה צודק בזה. ובכל זאת, החוק שלפנינו הוא חוק מאוד עצוב. הוא חוק מאוד עצוב כי הוא לעג לרש. הוא חוק מדורג, הוא חוק סמלי, בסופו של דבר מחכה לנו שוב ועדה, שבה תלויה ההעלאה, וזה רחוק ממה שצריך. זה ביטוי נוסף לכניעתה של מפלגת העבודה לסדר-היום הפוליטי, החברתי והכלכלי של אהוד אולמרט. אנחנו נציע לכנסת, בהסתייגויות שנגיש לחוק הזה, לאמץ בדיוק את מה שמפלגת העבודה התחייבה לקדם במערכת הבחירות שלה: שכר מינימום של 1,000 דולר לפחות. זאת רמת המינימום של שכר המינימום. אבל, לצערי, ודברי שר הביטחון קודם המחישו את זה בצורה כל כך ברורה, מפלגת העבודה נכנעת לסדר-היום של אולמרט לא רק בתחום הכלכלי-החברתי, אלא גם בתחום המדיני. אין משא-ומתן לשלום עם אבו-מאזן והרשות הפלסטינית, ובהעדר משא-ומתן כזה אנחנו נמצאים בסחרור נוסף של מעגל אלימות ומעגל דמים. הדרך היחידה היא הדרך האחרת, דרך ההידברות, הדרך של הפסקת אש מיידית עם הרשות הפלסטינית, הדרך של התחלת משא-ומתן לשלום עם אבו-מאזן והרשות הפלסטינית. לצערי, השר עמיר פרץ לא רק זנח את התיק החברתי, הוא זנח גם את תיק הביטחון. במקום שר הביטחון הוא הפך להיות שר לניהול המלחמה. אני מציע לשר פרץ לחזור לתיק הביטחון, לעזוב את תיק המלחמה ולהבין שהביטחון האמיתי כרוך במשא-ומתן לשלום, בהידברות לשלום, ושהביטחון האמיתי הזה כרוך וקשור בהחלט גם בשינויים חברתיים, בהעלאת שכר המינימום, אבל בהעלאה אמיתית של שכר המינימום. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת. אחריה – חבר הכנסת צבי הנדל. אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת חנין, אתה בעד או נגד? אף אחד לא הבין. דב חנין (חד"ש): אמרתי, אני אגיש הסתייגות. היו"ר מגלי והבה: בבקשה, גברתי; שלוש דקות. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סיעת הליכוד תתמוך בהצעת חוק שכר מינימום. היא תתמוך בהצעת החוק הזאת, וכמובן נעקוב מקרוב אחר הפעולה של שר הביטחון, עמיר פרץ, שבעצם בא למשרד הביטחון לאחר שהיה צריך או התחייב לציבור בבחירות לעסוק בנושאים חברתיים, ועכשיו אמור לעסוק בנושאים ביטחוניים, ולא עושה לא את זה ולא את זה, לא ממלא את תפקידו לא בנושא החברתי ולא בנושא הביטחוני. חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר, שראש הממשלה, ברגעים ובימים המאוד קשים האלה, כאשר העיר שדרות הפכה ממש לשדה מלחמה, לעיר שכל כולה נמצאת תחת מטח בלתי פוסק של "קסאמים", וכאשר התושבים שם נמצאים במצב הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ברגעים האלה, בימים אלה ממש, מצא ראש הממשלה לנכון לטוס ללונדון, לפריס, לשבוע שלם. סיעת הליכוד קוראת לו לחזור לארץ, לפחות לקצר את ביקורו. זה דבר שניתן לעשותו באופן המהיר ביותר. אנחנו לא זוכרים תקדים לכך שראש ממשלה נסע לתקופה כל כך ארוכה, קל וחומר לאירופה, קל וחומר בימים שבהם מתנהל קרב, או מלחמה כל כך קשה, כאשר תושבים נמצאים במצוקה גדולה. לכן ביקשנו – ולשמחתי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון נענה לדרישה שלנו – לכנס את ועדת החוץ והביטחון השבוע, ואכן כך יהיה בעוד יומיים. אבל אנחנו דורשים גם מראש הממשלה לקצר את ביקורו ולשוב לארץ כדי שיהיה כאן מי שינהיג את המערכה ויקבל הכרעות. הדברים שאמר כאן שר הביטחון לפני דקות אחדות אינם מספקים ואינם יכולים לספק, משום שאי-אפשר להסתפק בססמאות, אי-אפשר להסתפק בכותרות, אי-אפשר להסתפק בדברים ריקים מתוכן. הבוקר התפרסמו דברים על כך שבין שר הביטחון ובין הצבא יש מחלוקת כיצד יש לנהוג. נאמרו דברים על-ידי חבר הכנסת מתן וילנאי, נאמרו דברים על-ידי חבר הכנסת עמרם מצנע, נאמרו דברים על-ידי עמירם לוין ואחרים. אינני רוצה להיכנס כאן, מעל דוכן הכנסת, לוויכוח על פרטים כאלה ואחרים, אבל הציבור צריך לקבל תשובות, מדינת ישראל צריכה שיהיו תשובות ברורות, הכנסת צריכה לקבל תשובות ברורות. לא יכול להיות ששר הביטחון יעמוד כאן מעל הדוכן וידבר בססמאות, בכותרות, יאמר דברים לא ברורים, שאינם נותנים מענה ברור וחד-משמעי. הציבור בישראל צריך לקבל ביטחון מלא, ביטחון ברור, ביטחון חד-משמעי, ולכן לא יכול להיות שראש ממשלה נוסע ללונדון, לפריס, לחמישה ימים; זה חסר תקדים. משה שרוני (גיל): כאשר היית בממשלה גם נסעת לחוץ-לארץ. לימור לבנת (הליכוד): סיעת הליכוד חוזרת וקוראת ודורשת מראש הממשלה לקצר את הביקור, לחזור לישראל ולהיות כאן, לעמוד בראש ההתמודדות מול האיום הפלסטיני ומול הטרור הזה שנהפך למלחמה כנגד אזרחי ישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, שכר מינימום זה דבר טוב - - - מוחמד ברכה (חד"ש): העלאת שכר המינימום. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): העלאת שכר המינימום, נכון, זה דבר טוב, אני מניח שזה אחד הדברים הטובים שהממשלה עושה, אני לא יודע אם יהיו עוד הרבה דברים טובים שהיא תעשה. יש דבר אחד שנשאלתי היום באחד מהראיונות, האם אני עומד להגיד בריאיון "אמרתי לכם". אמרתי, אילו זאת לא היתה המדינה שלי ואילו זה לא היה עצוב, אולי הייתי אומר, אבל אני לא שמח להגיד "אמרתי לכם". יש לפעמים רגעים שבהם מותר לאנשים לשים בצד את כל השיקולים – ימין, שמאל, אג'נדות ושמג'נדות, להסתכל למציאות בעיניים ולא להתבצר. שמחתי לשמוע את שרת החוץ מדברת על ההתכנסות ואומרת שהיא עוד לא החליטה, היא רוצה ללמוד את הסוגיה. היא לא בטוחה שהיתה הצלחה כל כך גדולה בגירוש היהודים מגוש-קטיף. מה עוד צריך לקרות אחרי מה שאנחנו רואים בימים האחרונים, כדי שייפקחו העיניים של המדינאים שלנו? מה עוד לא קרה וצריך לקרות? מי עוד לא שמע מאיזה מפקד או מאיש שב"כ או מראשי השב"כ דיווח מדוקדק על כך שכמות אמצעי הלחימה בחבל-עזה גדלה בסדרי גודל – לא ב-20%, לא ב-300%, אלא בסדרי גודל – וגם באיכות? משה שרוני (גיל): - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כשאני אשאל אותך תענה לי. גם באיכות וגם בכמות. שכר מינימום לא עוזר לאף אחד שרוצחים אותו, כבודו. לכן אני אומר שכדאי לנו ללמוד מהעבר. עזבו את הוויכוחים – אמרתי לכם, לא אמרתי לכם - כי מה שהולכים לעשות ביהודה ושומרון, אם, חס וחלילה, יצליח אולמרט לעשות את זה, ממניעים - אני לא יודע איזה מניעים יש לו, גם לו יש תיקים פליליים, אני לא יודע מה המניעים שלו, אבל אם הוא יצליח, חס וחלילה, כל לב מדינת ישראל יהיה במצב של שדרות ואשקלון. היום ה"חמאס" שולט באמת רק בחבל-עזה. ביהודה ושומרון עוד לא. הואיל והיושב-ראש אומר שאני צריך לסיים, אומר רק שאני מתפלל שלוש פעמים ביום שהשכל הישר וההיגיון הבריא הכי בסיסי של העם שלנו יחזרו אליו. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת חיים אורון וחבר הכנסת מאיר פרוש. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מניח שכל אחד מחברי הכנסת יברך על כך שמעלים את שכר המינימום, אם כי לטעמי השיטה החברתית הצודקת יותר לטיפול בסוגיית העובדים העניים היא מס הכנסה שלילי, שיש עליו המלצות רבות מאוד. הממשלה בחרה, מסיבות פוליטיות של מפלגת העבודה, בשיטת שכר המינימום. הבעיה העיקרית היא שאין במדינת ישראל אכיפה של חוקי העבודה. המופקדים על כך במשרד התמ"ת, במכוון או שלא במכוון, מצמצמים מאוד את יכולת האכיפה, ואם איני טועה, אין אפילו שני מניינים של מפקחים על קיום כלל חוקי ההגנה על העובדים. חוקי ההגנה על העובדים הם רבים מאוד, הם קשורים גם בסוגיית העובדים הזרים, גם בסוגיית ניצול בני נוער, גם בסוגיית חוק שעות עבודה ומנוחה, פיצויים וכיוצא באלה. נער הייתי גם זקנתי והייתי בהרבה מאוד דיונים בוועדות שונות כאן בכנסת – גם בוועדת העבודה והרווחה, בוועדה לביקורת המדינה ובוועדת החינוך – וחרף כל המחאות והדרישות של הכנסת לתקן את הסוגיה הזאת, לא נעשה דבר. יש עוני בקרב העובדים – אצל 42% מכלל האנשים שחיים מתחת לקו העוני אחד מבני המשפחה עובד. אצל 4% שני בני המשפחה עובדים. לכן, לדעתי מרוקנים חוקים בכך שמגדילים את שכר המינימום אם לא מלווים זאת גם באכיפת החוק. לפני ימים אחדים קראנו על ניצול מחפיר בהעסקת נוער; אנחנו שומעים על ניצול מחפיר של עובדים גם בחברות שמירה, ניצול של עובדי קבלן, של עובדי חברות כוח-אדם ועוד. רבותי, אנחנו מחוקקים חוקים מצוינים, שאמורים להגן על העובדים במדינת ישראל, והדרישה החד-משמעית של הכנסת צריכה להיות בסוגיית האכיפה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אורלב. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש וחבר הכנסת אליהו גבאי. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נצביע בעד החוק הזה. אני חושב שהחוק טוב, אבל אני כבר אומר כאן שבוועדת הכספים נכניס הסתייגות. בהסתייגות נבקש להכניס לחוק את מה שמופיע בדברי ההסבר. המקום היחיד שבו מופיע הסכום 4,600 שקלים שכר מינימום כמטרה הוא דברי ההסבר. אני למדתי שדברי ההסבר אינם חלק מהחוק. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ובתעמולת הבחירות. חיים אורון (מרצ): היות שאני לא עוסק בזה, המבחן של הכנסת הוא אם היא תקבע את הסעיף הזה כסעיף מטרה. יש סעיף מטרה בחוקים רבים מאוד, ואנחנו נציע שסעיף המטרה יופיע גם בחוק הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): מנחם בגין היה אומר על זה: המובן מאליו, טוב שייאמר. חיים אורון (מרצ): לכבוד הוא לי ללכת בעקבותיו של מנחם בגין בנושא הזה. מי שחושב שאפשר להתמודד עם הפערים בחברה הישראלית בכלי אחד – טועה. אני לא מאמין שרבים חושבים כך. למשל, חבר הכנסת ריבלין, מונח כאן על שולחננו דוח השכר של המחלקה לאכיפת השכר בסקטור הציבורי. רוב חברי הכנסת קוראים בדוח את הפרקים שעוסקים ב"פיק". אני מציע לחברי הכנסת להתחיל לקרוא את הספר הזה מהסוף או מהאמצע. הסוף והאמצע עוסקים בשכר של העובדים הדירוגיים. בתוך החוברת שהונחה היום על שולחן הכנסת מופיע פער בין מי שמשתכרים שיא של קרוב ל-100,000 שקל ובין קבוצה גדולה מאוד של עובדים, יותר ממחצית עובדי המדינה, שדרגות השכר שלהם מאוד נמוכות וחלקם מקבלים הבטחת הכנסה. חבר הכנסת אורלב, שכר מינימום אינו תחליף למס הכנסה שלילי, ומס הכנסה שלילי אינו תחליף לשכר מינימום. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מסכים. חיים אורון (מרצ): אלה שני כלים, וצריך לבחון כל אחד מהם במקומו. הם לא תמיד פועלים על אותן אוכלוסיות, כי לאב ואם שמרוויחים שכר מינימום אבל יש להם עשרה ילדים מס הכנסה שלילי לא פותר את הבעיה. לכן מס הכנסה שלילי הוא תשובה חלקית להבטחת הכנסה ולדברים אחרים. מס הכנסה שלילי הוא קצת ססמה, כמו שכר מינימום. אני יכול לומר שבאופן עקרוני אני בעד מס הכנסה שלילי, אבל האוצר ישים את הרף כל כך נמוך עד שאני אומר: עזוב אותי, אני לא רוצה בכלל. תשאיר אותי עם המנגנון הקיים. אם לא נצליח להגיע למצב שבו ההכנסה ברוטו, זאת שיוצאת מתוך המערכת הכלכלית, לפני תיקוני הקצבה ולפני תיקוני המס, תהיה יותר גבוהה מזו שבמצב הקיים, אנחנו מטילים על מערכת המס ועל מערכת הקצבאות עומס שהן לא יוכלו לעמוד בו. הן יקרסו, הן כבר קורסות. לכן צריך לפעול בממד הזה גם בשכר מינימום וגם בפנסיה חובה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אורון. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נמצא. אחריו - חבר הכנסת אליהו גבאי. בבקשה. חברי הכנסת שנמצאים כאן ורוצים להירשם, אני סוגר את הרשימה. מי שרוצה להשתתף בדיון, שיירשם. לאחר מכן הרשימה נסגרת. חבר כנסת שאני קורא בשמו ולא נמצא כאן מאבד את תורו. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התבשרנו על שחרורו של האזרח שנחטף בשכם ושוחרר מייד. מדוע שחררו אותו? הם נותנים את התשובה: אחרי שנודע להם שהוא אזרח אמריקני, הם פחדו מה יקרה. כלומר, אם הוא היה אזרח ישראלי, הוא היה צפוי לחיסול. זה צריך לתת לנו מדד אחד - אם הטרוריסטים הפלסטינים ידעו שעל כל פשע שהם עושים הם יקבלו מנה אחת אפיים, הם יחשבו פעמיים מה הם עושים. כלומר, דם יהודי הוא הפקר אם הוא ישראלי, אבל אם יש לו אזרחות אמריקנית, צריך להיזהר בגלל הפחד. את הפחד צריך להכניס לכל אחד ואחד. אילו ידענו להכות במנהיגות של ה"חמאס" כפי שבהתחלה, אם אתם זוכרים - מתי הטרור נפסק? כאשר פגענו ברנתיסי, כאשר פגענו בשיח' יאסין. לא צריכה להיות הבדלה. מנהיגות פוליטית שמקבלת החלטות של טרור, צריך להתייחס אליה כאל טרוריסטים. לא החומה תקבע, לא המיגון של שדרות יקבע, אלא איך עם ישראל מגן ושם את האנשים האלה במקומם. הם צריכים לדעת שדם יהודי אינו הפקר. אם ילדי שדרות לא ישנים, ילדי עזה לא יישנו. אחרת איש לא יגיד שאנחנו לא אשמים. כנסת ישראל צריכה לדעת את המענה, ושר הביטחון שעמד כאן לא יכול להשתמש בסתם מלים נבובות. הציבור בשדרות ובעוטף-עזה רוצה תשובות. כעת לנושא שכר המינימום. רבותי, אני מברך על ההצעה של שכר מינימום, אבל תדעו לכם שזו זריית חול בעיניים, זה מעט מדי ולעג לרש. במה ישתמשו ב-250 השקלים האלה? בשביל עליית מחיר החלב? בשביל עליית מחיר הלחם? במה ישתמשו? אנחנו מתבשרים על עליית הארנונה, על עליית שכר הלימוד, על עליית מחיר החשמל. זה לזרות חול בעיני האוכלוסיות החלשות. הנה תסתכלו: העשירון העליון מטפס, כל פעם אנחנו מתבשרים על עוד עלייה של מאות אלפי שקלים אצלם, ולחלשים מוסיפים כמה שקלים. רבותי, זה לא מענה לעניים, זה לא מענה לאוכלוסיות החלשות, זו לא ממשלה חברתית אלא ממשלה רומסת. היו"ר מגלי והבה: תודה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רבותי, אחד הסימנים לצמיחה הוא העלאת שכר המינימום, כי האוכלוסיות המבוססות של העשירון העליון מיצו את הצריכה שלהן במשק, לעומת האוכלוסיות החלשות שלא מיצו. אם ניתן להם יותר אפשרות לצרוך, הם יצרכו. לכן תהיה צמיחה יותר גדולה. בואו נביא בשורה לציבור, שהתוספת הזאת היא לא לעג לרש אלא תהיה גדולה יותר. אנחנו נתמוך בכל עלייה, אבל היא צריכה להיות קצת יותר נדיבה, עם תקווה ולא עם - - - היו"ר מגלי והבה: תקפיד על הזמן שלך, אדוני. אמרתי לך שסיימת. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): סליחה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה; שלוש דקות. אחריו - חבר הכנסת יעקב מרגי. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אף שהדיון היום הוא בהעלאת שכר המינימום, אינני יכול לעמוד ליד הדוכן הזה בלי להתייחס לטבח שבוצע על-ידי צה"ל ביום שישי שעבר בחופה הצפוני של רצועת-עזה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): איזה טבח? זה לא טבח. למה להאשים? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, עכשיו סיימת לדבר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, עכשיו סיימת לדבר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): תאמין לי, אתה אמרת - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): למה להאשים? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, עכשיו ירדת מהבמה. תן לחבר הכנסת צרצור להגיד את דבריו. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אמרת בדברים שלך דברים מקוממים מאוד, שהיינו אמורים להתייחס אליהם, דרך אגב, אבל אנחנו העדפנו להתעלם ממה שאמרת. עכשיו תן לנו להגיד את מה שאנחנו מאמינים בו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה עוזר לתעמולה הפלסטינית. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): די, אמרת מספיק. תאמין לי. אני לא אתייחס לטבח עצמו ולהשלכותיו, אבל אני אעשה כאן והיום דבר שלפי מיטב ידיעתי והכרתי לא נעשה מעולם בבית הזה. אני אקרא את שמותיהם של שבעת בני משפחת ע'אליה שנקצרו על-ידי צה"ל על לא עוול בכפם: עלי ע'אליה, אב המשפחה - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): קראת את שמם של אלה שנרצחו - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): עלי ע'אליה, אב המשפחה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): תפסיק עם הדבר הזה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אלה שנרצחו קראת? יעקב מרגי (ש"ס): - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה זה לקרוא את השמות? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, שב במקומך. קריאות: - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. בבקשה, אדוני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): ברוך השם, לקורבנות היהודים, דרך אגב, יש אנשים שמקריאים את שמותיהם בכל מקום, בכל רגע, אבל לצערי הרב קורבנות פלסטינים אינם מוצאים מקום ששמותיהם יוזכרו. הגיע הזמן שמעל במה זאת יוזכרו גם קורבנות פלסטינים, כמו קורבנות יהודים, ששמותיהם יוזכרו זה לצד זה, כדי לשלוח מסר שאין הבדל בין דם לדם. שר התקשורת אריאל אטיאס: - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני לא בא לכאן להזכיר שמות - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מרגי, תיכף תעלה לכאן. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - כדי לקנטר ולא כדי להאשים אף אחד. באתי לכאן כדי להעביר מסר שכולנו מחויבים לו: צריך להעביר מסר שאין הבדל בין דם לדם. לכן אני ממשיך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם ביום שיתברר - - - אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): עלי ע'אליה, אב המשפחה, בן 43. ראיסה ע'אליה, אם המשפחה, בת 36. הבן הית'ם, בן שמונה חודשים. הבת סאברין, בת שבע שנים. הבת הנאדי, בת שנתיים. הבת אלהאם, בת 17. וע'אליה ע'אליה, בת 23. היו"ר מגלי והבה: אבקש לסיים. משפט סיום. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): יהי זכרם ברוך. לסיום, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דוח העוני בישראל, שפורסם לאחרונה על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כהכנה לקראת פורום קיסריה ה-14, מצביע על כך שהסיבות המרכזיות לעוני הן השכלה נמוכה והקיצוץ בסיוע הממשלתי לשכבות החלשות. היו"ר מגלי והבה: תודה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): יש מקום שהממשלה הזאת, נוסף על הצעת החוק להעלאת שכר המינימום, גם תציע תוכנית מקיפה שתביא לתפנית בכל מה שקשור למעמדה של האוכלוסייה הערבית, שהוא מעמד נמוך מאוד. תודה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יעקב מרגי. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, חבר הכנסת אברהים צרצור, אנחנו בהגינות קצת שונים, ויש לנו קצת כבוד, ולא מסיקים מסקנות ולא רצים מייד, אבל איך תרגיש אם מחר-מחרתיים יתברר שהם נרצחו על-ידי אחיהם מה"חמאס"? אביגדור יצחקי (קדימה): הוא לא מתבלבל. יעקב מרגי (ש"ס): איך תרגיש כשתבין סוף-סוף שמי שמכה והורג ומזיק לעם הפלסטיני הוא לא אחר מאשר ההנהגה הפלסטינית? תבינו את זה. תאמינו לי, כשאני שמעתי - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): איזו דאגה גדולה. מי כובש שם? יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת טלב אלסאנע, תלמד, יש אנשים שונים. מה לעשות? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע. יעקב מרגי (ש"ס): יש אנשים שונים קצת. כשאני שמעתי בתקשורת בפעם הראשונה את האסון שקרה למשפחה הזאת ושמעתי את הילדה בוכה, לא יכולתי לעצור את דמעותי. אני לא יודע כמה פעמים קרה לכם שחפים מפשע התרוממו באוויר. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: אל תפריע. יעקב מרגי (ש"ס): אל תטיפו לנו. ואסל טאהא (בל"ד): - - - יעקב מרגי (ש"ס): הם נרצחו בידי אנשי ה"חמאס". אספר לך משהו: אנחנו עם – אני לא רוצה להגיד לך איזה עם. אתה יודע שהפצועים הגיעו לבתי-חולים בלי רסיסים בגופם? אתה יודע למה? "רופאים לזכויות אדם" – הרופאים התעסקו קודם כול בהעלמת ראיות ולא בהצלתם. על מה אתם מדברים? אם צה"ל היה מכה כמו שצריך ביורי ה"קסאם", ולא חס על חפים מפשע, כמו שעושים אחרים, תאמין לי שהתוצאות היו אחרות. לא היו "קסאמים" על שדרות ולא היו נפגעים חפים מפשע. למה? ואסל טאהא (בל"ד): מה זה שייך? יעקב מרגי (ש"ס): כי אנשי ה"חמאס" הנאלחים משתמשים באוכלוסייה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ואסל טאהא. ואסל טאהא (בל"ד): רק בשיח נגיע לשלום. רק בשיח. היו"ר מגלי והבה: תהיה לך הזדמנות לעלות לבמה. ואסל טאהא (בל"ד): זה כבר 100 שנים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ואסל טאהא, שמענו אותך. יעקב מרגי (ש"ס): איך אתם לא עומדים פה ומגנים בתוקף את אותם מחבלים מרצחים שמשתמשים באוכלוסייה חפה מפשע כמחסה אנושי? אחר כך אתם באים להטיף לצה"ל? צה"ל הוא הצבא הכי הומני, הכי נקי כפיים. ואסל טאהא (בל"ד): רואים, רואים. יעקב מרגי (ש"ס): בתנאים שהמחבלים כופים על צה"ל - - - ואסל טאהא (בל"ד): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ואסל טאהא. יעקב מרגי (ש"ס): תבדוק את המספר הזה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, תהיה לך הזדמנות לדבר כאן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): שמענו כבר 50 שנה. היו"ר מגלי והבה: אבל עכשיו יש לך הזכות לענות. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שכר המינימום – סליחה על הצרידות – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני רוצה להמשיך מנהג יפה שהתחלת בקדנציה הזאת ולפרגן למפלגת העבודה על ההסכם הקואליציוני, כמו שאת עשית, כי בדרך כלל בבניין הזה לא תמצאי את זה הרבה פעמים. היו"ר מגלי והבה: אתה צריך לסיים. משפט סיום. יעקב מרגי (ש"ס): אני רק רוצה להזכיר כמה ראשי המשק ושר האוצר לשעבר הפחידו אותנו מעדכון שכר המינימום: המשק יקרוס, ייפלטו למשק אלפי עובדים, אתם תמוטטו את המעסיקים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני רוצה לומר לך שזאת רק ההתחלה, והתחלה טובה. אנחנו מברכים על זה, וודאי וודאי שנתמוך בחוק הזה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, ואם הוא אינו נוכח – חבר הכנסת אבשלום וילן. אחריו - חברי הכנסת יוסי ביילין ושלי יחימוביץ. אדוני, בבקשה; שלוש דקות. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה חשוב, שהוא בפירוש פריצת דרך חברתית משמעותית. מחצית השכירים בארץ אינם מגיעים לתשלום מס הכנסה. הפערים בין העשירון העליון לעשירון התחתון במדינת ישראל היום הם 1:13.8, כמעט 1:14. לאחר תשלומי העברה, קצבאות ילדים, ביטוח לאומי, קצבאות זיקנה וכו' הם 1:7.7. 1:7 – זה יותר גבוה מבמערב-אירופה. ב-1948 היינו המדינה השוויונית ביותר בעולם המערבי מבחינת הפערים הכלכליים באוכלוסייה. באמצע שנות ה-80 היינו במדרגה של מערב-אירופה, של גרמניה, של צרפת ושל בריטניה. היום אנחנו חברה שיש בה, אולי אחרי ארצות-הברית, הפערים הכלכליים הגדולים ביותר, ולא היה צריך לקרוא את דוח העוני העולמי שהתפרסם אתמול כדי לראות שאנחנו במקום הראשון בתחום העוני במדד של הארצות המפותחות, ובנושא קצבאות הילדים אנחנו בתחתית הרשימה. אדוני היושב-ראש, על מה מפלגתך מנהלת כרגע משא-ומתן עם יהדות התורה? שים לב – על החזרת הקצבאות לא בצורה שוויונית, ולא בעקומה ישרה או יורדת, אלא חבר הכנסת הלפרט חזר והציע את הנוסחה של עקומה עולה, שבה ככל שיש יותר ילדים תתקבל בגין הילד האחרון קצבת ילדים גדולה יותר. זה הדבר הכי אנטי-סוציאלי שיכול להיות. לכן, על רקע זה, אני באמת חושב שאם נתחיל לטפל באי-שוויון האמיתי, קודם כול בהקטנת פערי ההכנסה, יש סיכוי שנתקדם. לפני שבועיים או שלושה שבועות ראתה הכנסת את העלאת מחירי הלחם, והיום היה בוועדת הכלכלה דיון על העלאת מחירי החלב. הבעיה אינה במנגנונים להעלאת מחיריהם של מוצרי יסוד. הבעיה היא ביכולת ההשתכרות ובעובדה שהחברה הישראלית משנת 1985 ועד היום פתחה פערים כל כך גדולים, שאנחנו, אותו קומץ, מיעוט, שנאבק על הקטנתם, נתפס כארכאי, ירחמיאלי, שלומיאלי. אני רוצה לברך את מפלגת העבודה, את יושב-ראש מפלגת העבודה, את שר האוצר, את הממשלה, על כך שסוף-סוף מתחילים לעשות את הצעד הראשון. אני לא יודע אם יהיה לזה המשך, וחוששתני – שר האוצר דיבר על חמלה. שר האוצר, אני לא חושב שאנחנו צריכים חמלה. היו"ר מגלי והבה: אדוני, אתה צריך לסיים. אבשלום וילן (מרצ): אנחנו צריכים צעדים כלכליים שיקטינו את הפערים בהכנסה, ואז לא תהיה בעיה של התייקרות הלחם ב-3% ולא של התייקרות החלב ב-4%, אלא המרווח יצטמצם. זאת המטרה. לכן, אדוני היושב-ראש, זה צעד ראשון לעובד, אבל זה צעד מאוד מאוד חשוב לחברה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין. אחריו - כפי שאמרתי קודם, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה - חבר הכנסת יואל חסון. אדוני, בבקשה; שלוש דקות. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת מרצ-יחד תשמח לתמוך בחוק הזה. אנחנו נעקוב אחר ביצועו. על-פי הכתוב פה, העלייה למעשה היא הרבה יותר קטנה מזו שדובר בה בהתחלה, ואותם 1,000 דולר עוד רחוקים מאתנו מאוד. הקטע שבו החוק יידון בוועדה תמיד מפחיד את מי שמכיר ועדות, כי הוא עלול להסתיים במקום אחר לגמרי, אבל הלוואי שיהיה אפשר באמת להגדיל את שכר המינימום. בעיני הגדלת שכר המינימום היא צעד הרבה יותר נכון מהנהגת מס הכנסה שלילי. הדאגה הגדולה היא לאכיפה. אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת, שלא פעם אני מסייר במקומות עבודה. לפני זמן לא רב מאוד ביקרתי במקום עבודה שהיו בו בעיקר נשים, ושאלתי אותן כמה הן משתכרות. שמעתי שם תשובות משונות: 1,800 שקל, 2,200 שקל – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את המגזר הזה היטב. היו"ר מגלי והבה: לצערי, כן. יוסף ביילין (מרצ): עברתי ממקום ייצור למקום ייצור, והיו שם שולחנות ייצור. אחרי שעברתי את כל המפעל וכמעט לא פגשתי מישהי שהשתכרה שכר מינימום, שהיה אז עוד יותר נמוך מאשר עכשיו – יושב-ראש המרחב של מועצת הפועלים ליווה אותי, אמרתי לו: בוא ניגש ישר לתחנת המשטרה הקרובה ונדווח על עבירה חמורה מאוד על החוק. יש שכר מינימום, ותראו מה שקורה כאן. הוא אמר לי: יוסי, תשתוק, תשתוק. אמרתי לו: מה אתה מציע לעשות? אתה מודע לזה? והוא אמר: ודאי שאני מודע לזה. אם אני אדווח למשטרה שבעל הבית עובר על חוק שכר מינימום, הוא יסגור את המפעל הזה, שהוא לא מפעל היי-טק מאוד מפורסם בארץ, אלא משהו אחר לגמרי, ואפילו קשה לקרוא לזה "לואו-טק", ואין פה עבודה לנשים שאין להן עבודה אחרת. לכן, אני אומר לכם: גם אני עבריין. במקום ללכת למשטרה הלכתי למקום אחר וסיירתי גם בו. אני אומר לעצמי שזה בוודאי לא המקום היחיד, ואפילו לא אחד המעטים. אנחנו חיים כאן במין שתי שכבות: השכבה האחת שבה החוק נאכף – בעיקר במישור הממשלתי והציבורי, החוק ייאכף שם, והשכבה האחרת היא המון מקומות פריפריאליים. מקומות פריפריאליים זה לא מי-יודע-מה, זה חצי שעה מכאן, ושם לא חולמים – לא העובד שמשלים עם זה, לא המעביד שמשלם את השכר ולא מי שמגן עליו, כלומר ההסתדרות – לתבוע את זה. אני פשוט חושש. כאמור, אני בעד החוק הזה, נצביע בשבילו, הוא חשוב, אבל כשאני חושב על המקומות האלה, שהעובדים בהם מסתכלים עלינו עכשיו ואומרים לעצמם, יופי, הם מעבירים חוקים, הם חושבים שזה מתממש, אבל לנו לא יעלה שכר העבודה אפילו בפרוטה - על זה אנחנו מוכרחים לתת את הדעת, כי אחרת אלה סתם מלים. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה - חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו - חבר הכנסת רן כהן. בבקשה, גברתי; שלוש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל פרח ניהול שמגיע למפעל חדש יודע שהוא צריך לייעל, להבריא, לקצץ בשומנים. ואז מה הוא עושה? או שהוא מוריד את השכר או שהוא מפטר עובדים, כי עלות השכר גבוהה מדי. יש מין כלל כזה: עלות השכר גבוהה מדי תמיד למשכורות הנמוכות ביותר. זו קלאסיקה של התנהלות. מגיע מנכ"ל מפעל "בגיר" ל"בגיר", מגלה שעלות השכר גבוהה מדי, מפטר 1,117 עובדות, כי עלות השכר שלהן גבוהה מדי, הן משתכרות שכר מינימום, הן תופרות, וחודש אחרי זה הוא כבר מעלה לעצמו את השכר ל-600,000 שקלים בחודש. כלומר, 3,500 שקלים זאת משכורת גבוהה מדי, אבל 600,000 זאת משכורת סבירה לחלוטין. זה מין לוגיקה מעוותת כזאת שקנתה לה אחיזה אצלנו בשיח הציבורי וגם בשיח המוסרי. שכר גבוה מדי הוא תמיד שכרו של העני ביותר. גם בבנק הפועלים פוטרו עובדים. זה לא שהמשרות האלה נשארו ריקות, אותם 800 עובדים שפוטרו, הובאו במקומם עובדי חברות כוח-אדם בשכר נמוך מאוד, ועכשיו הם מושכים לעצמם משכורות של יותר מ-30 מיליון שקלים בשנה. המתנגדים הכי גדולים לשכר מינימום הם אנשים שבשכר המינימום קונים לעצמם קופסת סיגרים משובחים. אין להם בכלל יכולת להכיל את המשמעות של לחיות משכר מינימום, אבל הם מתנגדים. הם מתנגדים, כי זה יזיק למשק וכן הלאה וכן הלאה. מי שמתנגד להעלאת שכר מינימום חושב שבני-אדם מתחלקים לקסטות: שיש אנשים שנמשחו מראש, יש להם איזה ייעוד, איזה גורל לחיות חיי מלכים ולהרוויח הרבה מדי כסף, ויש דבר כזה יותר מדי כסף; ויש אחרים שנולדו לגורל אחר, הגורל ייעד להם להיות עניים. ואין שום צורך לשנות את הסדר החברתי, כי זה טיבו של העולם. יש משהו מעוות בבסיס התפיסה הזאת. אין דבר צודק יותר משכר המינימום, ואני גאה להיות חברה במפלגה שהשיגה סוף-סוף העלאה משמעותית של שכר המינימום והכרה בצורך להעלות את שכר המינימום על בסיס קבוע. אני גאה בהישג הזה של מפלגת העבודה, גאה מאוד ומקווה שיהיה לו המשך. אם כי גם עכשיו, עלייה של 14% בשכר לאדם שמרוויח כל כך מעט היא עלייה חריגה ביותר במשק הישראלי בכלל. ולסיום, לא רק שאין דבר מוסרי מהעלאת שכר המינימום, אין גם דבר יותר כלכלי ממנה. כי אדם שמרוויח מעט ומעלים לו את השכר, אדם כזה הולך וקונה בכל השכר שלו ומניע את גלגלי המשק. אדם שמרוויח הרבה ומעלים לו את השכר, משקיע את הכסף הזה בכל מיני השקעות בחו"ל. משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש: זאת שגיאה לחשוב שכלכלה עומדת בניגוד למוסר. כלכלה זה לא מדע, כלכלה זה השקפת עולם. מי שיש לו השקפת עולם מוסרית צריך לשאוף לכך שעובדים ישתכרו שכר שיאפשר להם לחיות בכבוד, וגם לאכוף את קיומו של תשלום השכר הזה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, וכפי שהודעתי קודם, אחריו - חבר הכנסת רן כהן. חברת הכנסת לנדבר, שבי בבקשה, כי זה מפריע. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): זה לא המקום שלי. היו"ר מגלי והבה: לא משנה. את רוצה לדבר, תזמיני את חבר הכנסת שרנסקי ותדברי אתו. קריאה: כדאי לך לשבת במקום, שלא יהיו טעויות. היו"ר מגלי והבה: תודה. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון; שלוש דקות. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברים לפני חטאו בזה שדיברו על נושא אחר, שלא קשור לנושא הדיון. אני רוצה לומר לחבר הכנסת צרצור, שלא שמעתי אותו ולא שמעתי אף אחד מהרשות הפלסטינית מגיב כאשר אנחנו שומעים שבתאונת עבודה ברשות הפלסטינית, ואנחנו יודעים מה המשמעות של תאונת עבודה של ארגוני הטרור, נהרגו אזרחים כאלה ואחרים; במקרים האלה לא שמעתי אף אחד עומד כאן או במקום אחר ומקריא את השמות של אותם הרוגים. אני אומר כאן, מעל הבמה הזאת של כנסת ישראל, בביטחון מלא: אין לי ספק שיוכח שלצה"ל לא היתה יד בעניין, שצה"ל הוא לא זה שהביא לפגיעה במשפחה הזאת, ויהיה ברור שזה עוד סגנון אחד של תאונת עבודה. בטוח שצה"ל לא היה בעניין, אין לי ספק בזה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): - - - יואל חסון (קדימה): לעניין הדיון שבשבילו התכנסנו כאן. אני חושב שהצעת החוק הזאת של הממשלה מוכיחה היום מעל ומעבר, שנושא של שכר מינימום הוא לא דבר שיכול לבוא ולהיוולד במערכת בחירות. כי אם הוא היה נולד במערכת הבחירות, היינו מעבירים כאן היום הצעת חוק שכר מינימום מיידי של 1,000 דולר. אני חושב שגם מפלגת העבודה וגם כל הממשלה הבינו שאי-אפשר להעלות כאן שכר מינימום בצורה ישירה, מיידית, ב"בום" אחד. הרי רק העלאה הדרגתית, כמו שההצעה הזאת מציעה, יכולה לאפשר למשק לעכל שינוי כזה. הרי כולנו רוצים שהמשק ידע להתמודד עם כל שינוי בשכר. השינוי ההדרגתי הזה, הצעת החוק הזאת, אין ספק שתכין את ראשי המשק, את גורמי המשק העיקריים, להתמודד עם העלאה הדרגתית, ואני חושב שהכיוון הוא נכון. אני חושב שגם הביטוי הזה ששמענו כל הזמן, שבישראל צריכה להיות כלכלה של חמלה - כלכלה נכונה היא כלכלה הוגנת, והחוק הזה מביא את הכלכלה של ישראל לכך שתהיה יותר ויותר כלכלה הוגנת, שמצד אחד מאפשרת למשק לפעול ולתפקד ולצמוח ולהתקדם, אבל מצד שני מביאה למצב שהשכר במשק הוא שכר הגון ונכון, ומגיע שכר הגון למי שעובד, ועובד עבודה קשה. אני חושב שצריך להוביל כאן מהלך של עצירת ירידת השכר. הרי אנחנו לא רוצים להגיע למצב שרוב אוכלוסיית ישראל תחיה פה משכר מינימום. הרי אנחנו רוצים שאנשים ישתכרו שכר הולם. ומעבר לשכר המינימום שאנחנו מטפלים בו היום, יש בעיה שצריך לשים אליה לב, שגם השכר שהוא לא שכר מינימום הולך ונשחק. גם אנשים שמצפים לשכר גבוה יותר רואים את שכרם הולך ונשחק והופך להיות פחות ופחות משמעותי במשק ובעלויות המחיה שיש היום במדינת ישראל. לכן אני מברך על הצעת החוק הזאת ותומך בה, ואני מקווה שהיא צעד נוסף גם להפיכת השכר לשכר ריאלי ונכון לכל מי שעובד במדינת ישראל. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יואל חסון, שעמד במסגרת הזמן. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, השרים הירשזון ואטיאס, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במשפט אחד לגבי מה שקורה היום סביב רצועת-עזה ולומר באופן הנחרץ ביותר: מי שיורים היום על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה הם מרצחים נתעבים. אין לזה שום הגדרה אחרת. אלה לא אנשים שנאבקים על החופש שלהם, כי כבר עזבנו אותם לחופשי והיום אין להם שום סיבה בעולם לירות על אזרחים תמימים. אני רוצה לאחל מכאן עוצמה וביטחון לתושבי שדרות ולתושבי היישובים סביב רצועת-עזה, ולאחל בריאות שלמה לפצוע בבית-החולים "ברזילי", כמדומני, באשקלון. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה מפתיע אותך שהם יורים? רן כהן (מרצ): זה לא מפתיע אותי. אחרי כל הטירוף שאתם יצרתם 38 שנים, אני לא מופתע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הבטחתם שזה לא יקרה - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלדד, שמענו את ההערה שלך. בבקשה. רן כהן (מרצ): מה שאני לא מופתע - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - רן כהן (מרצ): חבר הכנסת אריה אלדד, זה לא על חשבון הזמן שלי. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת רן כהן, חכה שנייה. רן כהן (מרצ): מה זה? שתי דקות? היו"ר מגלי והבה: שלוש. התחלת. חבר הכנסת אלדד, שמענו את ההערה שלך. בבקשה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר: החוק הזה להעלאת שכר המינימום הוא במפורש הישג – ואני לא מתבייש לומר את זה - הישג למפלגת העבודה, שיכולה להיות גאה על כך שסוף-סוף נעשה צדק לעובדים בישראל. כמי שחוקק את חוק שכר המינימום הראשוני בכנסת הזאת אני רוצה לברך אתכם על ההישג הזה. נכון, זה מעט מדי, זה קצת מאוחר מדי, אבל הרבה יותר טוב שזה נעשה היום ולא נדחה לאי-שם בעתיד. בנושא הזה אני יכול לומר, באמת, ברכה גדולה. הגיע הזמן שהדבר הזה ייעשה. אדוני היושב-ראש, אומנם לא מדובר בהעלאה ל-1,000 דולר, כפי שהובטח, אלא רק ב-500 שקלים, וזה עדיין מעט, אבל העובדה שזה יכול להתעדכן ולהביא למצב שבו יותר ויותר אנשים ירצו לעבוד בעבור רמת שכר יותר ראויה, וכבודם של האנשים האלה יהיה רב מכפי שהוא היום, היא כבר סיבה טובה לתמוך בחוק הזה, ולכן אנחנו נצביע בעדו. אני גם רוצה וחייב להעיר: אני יודע שהממשלה הזאת, עוד לפני שהעלתה את שכר המינימום כבר לקחה חלק מהכסף הזה בהעלאת מחיר הלחם ובהעלאות מחירים אחרות. ובכל זאת, ההישג הזה הוא הישג, ולדעתי כדאי לדבוק בו ולחזק אותו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד את הדבר הנחרץ ביותר: כאשר העליתי את חוק שכר המינימום הראשון, ב-1987-1986, באו ממשרד האוצר – אדוני שר האוצר הנוכחי, אתה לא מחויב לכלום בשל העבר – ובאו בנק ישראל, ובאו התעשיינים, ואמרו שאני מטורף, כי מה שאני עושה הוא העלאה של האינפלציה ויהיו עשרות אלפי מובטלים. אדוני השר, אני רוצה שתדע: לאחר שעלה שכר המינימום מ-29.5% ל-45%, האבטלה ירדה והצמיחה עלתה. אם זה נעשה בתנאים כלכליים נכונים – ואני מציע לך ולחבריך לממשלה, היום שמעתי גם את שר התמ"ת הנוכחי, אלי ישי – תיצרו את התנאים הנכונים כדי שהעלאת השכר הזאת תתאם את הצמיחה הכלכלית, את העלאת הצמיחה, את העלאת התפוקה ואת העלאת הרווחה של העובדים בישראל. עוד מלה אחת, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, אתה כבר דיברת. רן כהן (מרצ): אין לי זמן, לצערי. משפט אחד תן לי, ובזה אני חייב לסיים, במצוות היושב-ראש. אדוני השר, בואו לא נשכח רק דבר אחד: עדיין הרעה החולה של המשק הישראלי היא לא שאין חוק שכר מינימום – יש חוק שכר מינימום, אבל הוא לא נאכף. ובכך האשמה היא כוללת – אשמת הממשלה, משרד התעשייה והמסחר, ההסתדרות. כל מי שאינם אוכפים את החוק צריכים לדעת: לא מספיק להעלות את השכר בחוק, צריך גם להגביר את האכיפה, כדי שהעובדים בישראל אומנם יקבלו את השכר המשופר. לשם כך, אגב, חוקקנו חוק, ולא השארנו את זה רק להסכם בין ההסתדרות לבין המעסיקים. הרי למה חוקקנו חוק? - - היו"ר מגלי והבה: תודה. רן כהן (מרצ): - - כדי שיהיה אפשר לאכוף אותו. ואני מפציר בכם לעשות הכול כדי שהחוק הזה ייאכף והעובדים בישראל יקבלו שכר ראוי, כפי שראוי להם. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת רן כהן. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו - את חבר הכנסת ישראל חסון, ואם הוא אינו נוכח – את חברת הכנסת נאדיה חילו. בבקשה; שלוש דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הקשבתי לדבריו של המציע, שר הביטחון מר עמיר פרץ, ואני חושב שהוא עקף את הנושא המרכזי. בידיו ובידי ממשלת ישראל היום – היום או מחר, מקסימום – להחליט שמפסיקים את מעגל שפיכות הדמים, מגיעים להפסקת אש ולרגיעה מוחלטת. הוא יודע – הממשלה יודעת – שאם ממשלת ישראל תכריז על נכונותה להפסקת אש ולהפסקת התוקפנות נגד העם הפלסטיני, נגד האזרחים הפלסטינים – אם ממשלת ישראל תהיה נכונה להפסקת אש, יהיה אפשר להגיע להפסקת אש. זאת האמת שמעלימים מהציבור, שמעלימים מדעת הקהל המקומית והבין-לאומית. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה באמת מאמין בזה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ודאי שאני מאמין בזה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יצחקי, מהמקום, ועכשיו גם זכות הדיבור של חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תנסה את זה. אני חושב יותר מזה, חבר הכנסת יצחקי: אני מאשים את הממשלה שהיא אחראית לשפיכות דם של יהודים ושל ערבים, של פלסטינים ושל ישראלים, מכיוון שהיא מסרבת להתחייב להפסקת אש. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתם יודעים. המצרים אמרו לכם את זה עשרים פעם. אתה יודע את זה. אביגדור יצחקי (קדימה): אני לא יודע את זה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה יודע טוב מאוד שאפשר להגיע מחר להפסקת אש - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - אז אל תעלו לכאן ותעשו לנו גלגול עיניים מתקדם. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כל מתאבד - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא מאמין למה שנאמר מעל הבמה הזאת. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה יודע - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני יודע טוב מאוד - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כמה משלמים - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני אומר לכם אפילו יותר מזה: יש היום, פרדוקסלית, יותר אפשרות לכפות הפסקת אש בצד הפלסטיני. השאלה היא אם ממשלת ישראל מוכנה להתחייב לזה. צריך להעמיד את זה, והציבור ידע: בידיכם למנוע את שפיכות הדמים. בידיכם למנוע הריגת אזרחים. בידיכם למנוע את ההרג המתמשך - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - אתם יכולים. יש בידכם מקל. אם תשימו אותו בגלגל הדמים, הוא ייעצר. המקל הזה הוא הכרזה מטעם ממשלת ישראל שהיא מוכנה להפסקת אש, ומי שלא מוכן להפסקת אש הוא האחראי לשפיכות הדמים. זאת האמת. צריך להעמיד את זה בציבור, ולא לעלות לבמה ולגלגל עיניים. אם אדוני ירשה לי, אומר שני משפטים על שכר המינימום. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: משפט אחד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש בחוק הזה - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, היית כאן ודיברת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש בלבנו חשש שזאת תהיה ההעלאה הראשונה והאחרונה. זה דבר אחד. והדברים כתובים כאן. הדרך שבה שכר המינימום יתעדכן אחר כך היא דרך פתלתלה ויש בה אלף ואחד תנאים. הדבר השני: יש בארץ יותר עקיפה מאשר אכיפה של חוק שכר מינימום. אני רוצה שיביאו לנו לכאן נתונים על אכיפת שכר המינימום. אין מנגנון אכיפה, זו האמת. לכן אנחנו יכולים לחוקק חוקים, ועל משכורותיהם של עשרות אלפי אזרחים זה לא ישפיע כהוא זה. זאת הבעיה. אני רוצה שהממשלה תיזום אכיפה רצינית, כי אם לא, זה נשאר דיו על נייר. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: הכרזה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור קריאה והסתה לאלימות), התשס"ו-2006; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 7), התשס"ו-2006; הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 3), התשס"ו-2006; הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון מס' 6), התשס"ו-2006; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 8) (כלים להכנת סם מסוכן או לצריכתו), התשס"ו-2006; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ו-2006; הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 6), התשס"ו-2006. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לסגן המזכיר. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשס"ו-2006 (קריאה ראשונה) היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נמצא. אני מזמין את חברת הכנסת נאדיה חילו. אחריה - חבר הכנסת יורם מרציאנו, ואחריו - חבר הכנסת אביגדור יצחקי. בבקשה; שלוש דקות. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים, לפני ההתייחסות שלי חשוב לי להתחיל באמת בהבעת צער על הטרגדיה שהיתה בעזה, עם המשפחה. אני ביקרתי אתמול את אחת הפצועות בבית-החולים "איכילוב", ואני חושבת ורוצה לקוות שזעקתה של הילדה מצד אחד, וגם ההתייחסות ופחדם וחרדתם של הילדים בשדרות, יובילו בסופו של דבר לפתרון צודק ולפתרון שכולנו מייחלים לו, פשוט כדי לחסוך את כל הסבל, בעיקר לילדים, שהם קורבנות. אדוני היושב-ראש, הנושא שנדון היום קשור בפערי השכר, הביטחון הסוציאלי, הצדק החברתי, ואולי גם הביטחון התזונתי במדינת ישראל – שזה לא דבר מובן מאליו. הפכנו למדינה עם פערים מאוד מאוד גדולים. דוח העוני, שפורסם רק לא מזמן, מצביע על מספר העניים ועל הפערים ההולכים וגדלים בין שכבות האוכלוסייה, ובכל החברה האזרחית, הייתי אומרת. הצעת החוק, לא הייתי אומרת שהיא תפתור את כל הבעיות - אולי היא כן תעזור לחלק מהשכבות העניות, ואני רוצה להזכיר ש-30% מהן שייכים למגזר הערבי, ושהייצוג של העניים בקרב האוכלוסייה הערבית הוא ייצוג יותר גדול - אבל היא תקפיץ חלק מהמשפחות אל מעל קו העוני ותאפשר להן יכולת נשימה מסוימת, יכולת תפקוד ויכולת לחיים אולי טיפה בכבוד. לכן ההצעה הזאת היא הצעה מאוד צודקת. לדעתי, ביחס להצעה הזאת אין שום הבדל בין אופוזיציה לבין קואליציה, וחייבים פשוט לתמוך בה, אף שאם תשאל אותי באופן אישי, הייתי מעדיפה שההצעה הזאת תבוא בבת-אחת ובלי הפעימות, פשוט לתת איזו רווחה לאנשים העניים ולאפשר להם באמת לחיות יותר בכבוד. אם אנחנו מדברים על חוק שכר מינימום, לא ניתן שלא להגיד מלה גם בנושא האכיפה. אנחנו יודעים, גם היום יש שכר מינימום. צריך מאוד מאוד להיזהר – גם חקיקת חוק כזה לא תיתן את האפשרות המיידית ואת הביטחון הסוציאלי של יישום החוק הזה, ולכן מאוד חשוב גם ליצור איזה מנגנון או לשמן את המנגנון הקיים של האכיפה. אנחנו יודעים שהיום, אף שיש חוק כזה - מקרים רבים מאוד מגיעים והגיעו אלי בעבר על שכר של 2,000 ו-2,500 שקל. זה גם מאפיין בדרך כלל שכבות מסוימות, ומאפיין גם את הנשים, ואת הנשים הערביות, שגם מפחדות להתלונן, כי אם הן מתלוננות הן עלולות לאבד את אותו מקור הכנסה, וגם אם זה 2,000 או 2,500 שקל, בסופו של דבר זה הלחם של הבית וזה הלחם לילדים. לכן, גם מנגנון האכיפה הוא מאוד מאוד חשוב. היו"ר מגלי והבה: נא לסיים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): רק עוד שני משפטים. אני חושבת שזה גם יניע בכלל את הכלכלה הישראלית, בגלל הגדלת כוח הקנייה, וגם זה גורם מאוד מאוד חשוב. יש הנושא של תשלומי המס. אדוני היושב-ראש, עוד שני משפטים. אנחנו יודעים ש-48% מהאוכלוסייה לא משלמים היום מס הכנסה, לא כי הם מתחמקים, אלא כי הם לא מגיעים לרף המס. אדוני השר, זו עוד הכנסה גם למשרד האוצר. היו"ר מגלי והבה: תודה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): - - - ולא נדבר על הקשישים, שייטב גם להם – וגם להם יש ייצוג מאוד מאוד גדול בקרב שכבות העוני ואוכלוסיית העוני. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. אני מזמין את חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אביגדור יצחקי, ואם הוא לא נמצא – חבר הכנסת יעקב כהן. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף בצער משפחות ההרוגים בתאונת הרכבת שאירעה היום ולאחל החלמה מהירה לפצועים. כמו כן אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת ע'אליה, שבפיגוע הקשה בחוף עזה מצאו שבעה בני המשפחה את מותם. אני חונכתי בבית שבו אמא שלי תמיד אמרה לי, שדמעה של אם יהודייה ודמעה של אם ערבייה היא אותה דמעה, ואני מקווה שלא נראה דמעות לא פה ולא פה. אני מבקש גם לחזק מכאן את תושבי שדרות והסביבה, שחיי ילדיהם הפכו לחיי גיהינום, לאור ההתקפות הנוראיות - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יונתן אנגל שהוא פצוע קשה - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): וליונתן אנגל – בוודאי, אדוני, אני מקבל את התיקון. אני מבקש לחזק מכאן את תושבי שדרות והסביבה, שחיי ילדיהם הפכו לחיי גיהינום בגלל מטחי ה"קסאמים" של מרצחים שלא מבחינים במי הם פוגעים, והם פוגעים באזרחים חפים מפשע. אני באמת מחזק מפה את ידיהם של תושבי שדרות והסביבה, ומקווה שנפסיק לראות את המחזות הנוראים של ילדים שמוצאים את עצמם במקלטים. אני שומע גם שהלימודים שם מושבתים, ואני מקווה מאוד שהחיים יחזרו במהרה לתקנם. אני גם רוצה לברך היום את שר הביטחון, מר עמיר פרץ, שהיה אבי החוק של שכר המינימום, ואני רוצה לומר לכם שהיום גם הוכח שהבטחת בחירות היא לא רק הבטחה של ערב בחירות, היא הבטחה שמתחילה להתממש. לצערי הרב, אתמול התבשרנו שישראל היא במקום הראשון בעולם המערבי מבחינת עוני בקרב ילדים, עוני בקרב קשישים ועוני בקרב שכירים, שביבי נתניהו שלח אותם לעבוד ולמרות זאת הם מצאו את עצמם בדוח העוני שפורסם אמש. אני מקווה שהעלאת שכר המינימום, אדוני שר האוצר, תהיה הסנונית הראשונה של החמלה החברתית – שעליה דיברת הן בקריאה הראשונה והן בקריאה השנייה והשלישית של התקציב – וכולי תקווה שזה לא ייעצר בהעלאת שכר המינימום ב-500 שקלים ואנחנו נראה הרבה יותר חמלה עד סוף הקדנציה הזאת. אני גם מקווה שלחוק הפנסיה יהיו השלכות מהירות של הורדת מדינת ישראל מהמקום הראשון כמדינה ענייה, וגם שכל הנושא של חוק הקבלנים יצא ויעבור מן העולם. אלה יהיו נושאים שלגביהם אנחנו נוכל לומר בסוף הקדנציה הזאת, שהנה באמת יש איזו חמלה חברתית. אני מודה לכם. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מרציאנו. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור יצחקי. אחריו - כפי שאמרתי, חבר הכנסת יעקב כהן, ואם הוא לא נמצא - אחריו יהיה חבר הכנסת אריה אלדד. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מג'אדלה, שומעים אותך עד כאן. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אומרים מדי פעם חברי כנסת שהם רועדים כשהם באים להצביע על חוק מסוים. גם אני היום רועד כשאני מצביע על חוק שכר מינימום, אבל בניגוד לרועדים האחרים, אני מחויב לזה בהסכמים הקואליציוניים, ולכן אני אצביע בעד, כמו שיש אחרים שמחויבים לזה בהסכמים הקואליציוניים, אבל לפעמים הם נמנעים. לעצם העניין, הנושא של האכיפה הוא חמור – דיברו עליו, אני לא אחזור על כך. צריך לאכוף את שכר המינימום - - - היו"ר מגלי והבה: רק שנייה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי. חבר הכנסת מלכיאור וחבר הכנסת וילן. בבקשה, אדוני. אביגדור יצחקי (קדימה): אי-אכיפת שכר המינימום גורמת לגידול במספר העובדים הזרים במדינת ישראל. צריך לאכוף שם את החוק, והחוק חל גם על העובדים הזרים, אחרת המעסיקים לא יעדיפו עובדים ישראלים. התבשרנו לפני זמן-מה שפתאום יש גידול במספר העובדים היהודים בענף הבנייה ובמספר העובדים הישראלים בענף הבנייה. בין היתר, זה נובע מכך שנאלצנו, לצערי הרב, להקים משטרת הגירה שמטפלת בנושאים האלה, אבל זאת התוצאה. הישראלים בסוף עובדים יותר. הבעיה המרכזית שלי עם שכר המינימום היא לא גובהו. לפי דעתי, יהיו כמה מקומות שבהם המעסיקים יעשו את חשבון הנפש שלהם ויצטרכו לקצץ במספר העובדים, אבל מאחר שהמשק בצמיחה, הדברים האלה לא ישפיעו כל כך על המשק, כי הביקוש לעובדים הולך וגדל, ובסופו של דבר צריך לעבוד בתנאים של ביקוש והיצע. אמרה חברת הכנסת יחימוביץ: כלכלה זה לא מדע, זה תפיסת עולם. בתפיסת עולם, נדמה לי, כולנו מסכימים, אבל במדע נדמה לי שיש בינינו תהומות גדולים, כי בסופו של דבר, כדי שאזרחים יחיו טוב במשק, הם צריכים שיהיה להם אחוז ריבית נורמלי, הם צריכים שמטבע החוץ שלהם לא ישתולל כל יום וכל יומיים; הם נמצאים במשק שאפשר לקחת בו משכנתה בריבית סבירה, הם נמצאים במשק ששוק ההון שלו מפותח, הם נמצאים במשק שבו בסופו של דבר האינפלציה היא מהנמוכות בעולם. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה מאוד מעניין בן-אדם שמרוויח 2,000 שקל לחודש. אביגדור יצחקי (קדימה): כי אינפלציה היא דבר הכי גרוע לעשירונים התחתונים, כי האינפלציה מעוותת את חלוקת ההכנסות במשק, נותנת לעשירים יותר ונותנת לעניים פחות. חוק שכר מינימום אינו מלחמה בעוני. אין קשר בין שני הדברים. מלחמה בעוני צריך קודם כול למען אלה שלא מסוגלים לעבוד – הנכים הקשים, האנשים החולים, אותם אנשים שבכלל לא מסוגלים ללכת לעבודה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): קודם כול צריך לתמוך בהם בתמיכה ישירה. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו, אדוני היושב-ראש - יש מקומות בחברה הישראלית שבהם צריך להיות שכר מינימום דיפרנציאלי, כי כל המתפרות עזבו את כל הכפרים הערביים, הדרוזיים והצ'רקסיים. לפי דעתי צריך לאפשר, אדוני שר האוצר, גם עבודה בשכר אחר באותם כפרים, כדי שבני הכפר, ובעיקר בנות הכפר, יוכלו למצוא מקום עבודה בתוך הכפר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): שכר ליהודים ושכר לערבים. אביגדור יצחקי (קדימה): אני אצביע בעד החוק. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - שיפוי המעסיקים. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת יצחקי. נאדיה חילו (העבודה-מימד): - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: הוא סיים את דבריו. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כהן. קריאות: - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, שמענו אתכם. כמה מכם דיברו כאן מעל הבמה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שמענו כאן הצעה מקורית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר מגלי והבה: שמענו אותך, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): בשביל דולר ליום - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אפשר לסיים את הוויכוח בחוץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מתפשרת על דולר ליום. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מה כל ההפרעות האלה? חבר הכנסת אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חוק שכר המינימום הוא חוק הכרחי, ובמתכונתו הנוכחית איננו מספיק. נדמה לי שאנחנו רואים כאן דוגמה קלאסית של החלום ושברו, או של ההבטחה הגדולה מתקופת הבחירות ושבריה. ממש מגרד בקצות האצבעות לקחת את ההבטחות של עמיר פרץ בתקופת הבחירות ולתרגם אותן נומינלית לחוק, ולראות איך עמיר פרץ מצביע נגד ההתחייבויות שלו. 1,000 דולר יוצא בעברית 3,500, 3,700 שקל? היה פיחות דרמטי בדולר או פיחות דרמטי בהתחייבויות של עמיר פרץ? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): יש לי חדשות, לא ניצחנו בבחירות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל כשראיתי את עמיר פרץ עולה לדוכן, חשבתי לתומי שסוף-סוף בא שר הביטחון לדבר על 1,000 ה"קסאמים" שנפלו על ישראל מאז הנסיגה ולא על 1,000 הדולר שהבטיח בבחירות. הוא שר הביטחון. נאדיה חילו (העבודה-מימד): הביטחון הסוציאלי לא פחות חשוב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ודאי, אבל הוא הבטיח, כמו שרון, וכמו אולמרט, וכמו פרס. הם הבטיחו שיפור בביטחון של ישראל, ואת הצ'ק הזה הוא לא פורע, אף שהוא מופקד על פירעון הצ'ק הזה. הוא בא ודוחה את המלצות הצבא למלחמה ב"קסאמים", ומגמגם ושולח את אשתו לדבר בתקשורת. אבל כשסוף-סוף הוא בא הנה, הוא מדבר על ההבטחות שלו מתקופת הבחירות ועל זה שהוא לא מסוגל לבצע אותן כי הוא לא ניצח בבחירות. אז מוטב לו שיתעסק בדברים שהוא מופקד עליהם. הוא חייב בביטחונם של תושבי מדינת ישראל, ואת זה הוא לא עושה, על זה הוא לא נאבק, בזה הוא לא נלחם. ישראל תחת מטר של טילי "קסאם" בדרום, והוא בא ומפטפט לנו פה על שכר מינימום. מוטב שיתעסק בדברים שהוא צריך לעשות ולא עושה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת עבאס זכור. חבר הכנסת גדעון סער, זו הפעם הרביעית היום שאני מזכיר את השם שלך. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, האירוע שהיה בעזה צייר את מדינת ישראל בצורה גרועה ביותר. מדינת ישראל בבעיה הסברתית, וכשכל העולם מתקיף אותנו, אין תשובה ומענה מתאים והולם מצד מחלקת ההסברה במשרד החוץ של מדינת ישראל. התשובות באות יותר מדי מאוחר והן גם לא תשובות ברורות, חדות וחד-משמעיות. לכן מרשה לעצמו חבר כנסת לעלות לדוכן הזה ולדבר על רצח, כאילו הרצח בא מצד גורמי צה"ל. צריך לזכור שמי שמנסים לרצוח אותנו השכם והערב הם אלה ששולחים את טילי ה"קסאם" לעבר שדרות ולעבר הנגב מדי יום ומדי שעה. אלה הרוצחים האמיתיים, ואותם צריך לחסל. הבא להורגך השכם להורגו. צריך לזכור שיש מחיר לטרור הזה שמופעל נגד מדינת ישראל. כאשר הטרור מופעל מתוך אוכלוסייה צפופה, גם בהנחה שיש ירי תועה, הרי זה כתוצאה מכך שהטרוריסטים לא בוחלים בשום אמצעים והם מנסים להכות בכל דרך, ואת האזרחים שלהם הם שמים כמגן. מדוע אותו חבר כנסת לא מציע אותה הצעה לראש הממשלה של פלסטין, או לא מזכיר מעל במת הכנסת אילו יהודים נרצחים על-ידי הפלסטינים, על-ידי הטרוריסטים? הוא בא לבטא סולידריות ולנצל את הבמה הזאת בכנסת ישראל? שיעבור לשם ויציע את ההצעות היפות שיש לו לרשות הפלסטינית. לגבי הצעת החוק הנדונה, צריך לדעת שיש כאן מצב לא פשוט, הוא בעצם חרב פיפיות. מצד אחד המעסיקים יכולים לנצל את זה ולומר: אם אנחנו נאלצים לשלם שכר והמוצר עולה יותר, או שהצרכן ישלם יותר או שנפטר עובדים. זה החשש האמיתי. לכן, עשיית הדבר באופן הדרגתי, כך ששכר המינימום יעלה במהלך השנה הקרובה רק ב-500 שקלים, מעידה על חשיבה רבה ועל כך שזה לא נעשה בשליפה מהמותן. אני מאמין שזה יעבוד ויפעל טוב, ואז נוכל להגיע להבטחה של הממשלה ולחלומו של כל עובד להגיע ללחם כבוד. ברור שזה לא פותר את בעיית העוני, כי אותם עניים צריכים לקבל תשובה במהלך שונה. יש להחזיר את קצבאות הילדים לאותם ילדים רעבים. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמעתי את דבריו של יושב-ראש הקואליציה ואת הצעתו לשכר מינימום ייחודי לערבים, לרבות נשים ערביות, בכפרים וביישובים הערביים, רק לקראת סוף הנאום. חבל שהוא לא פה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - נאדיה תרוויח הכי מעט. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לדעתי, אם הוא יעשה תת-קבוצה של נשים ערביות, מצבה יהיה הכי פחות נורא מבין הנשים הערביות. אני מכיר את הראש שלו, וגם היא מכירה. זאת הצעה מוזרה מצד אחד, ותמוהה מצד שני. אבל האמת היא, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהיא לא מנותקת מהמציאות. זה מה שיש היום בשטח. במציאות יש הכנסה חודשית של גבר יהודי אשכנזי, אחר כך גבר יהודי ממוצא מזרחי – זאת הכנסה אחרת, קצת פחות, אחר כך אשה יהודייה אשכנזייה, אחר כך אשה ממוצא מזרחי, אחר כך גבר ערבי, אחר כך אשה ערבייה. זה המדרג, ולכן חבר הכנסת יצחקי זרם עם המציאות העגומה בשטח. אבל הוא זרם מעל דוכן הכנסת בשם הקואליציה. זה דבר נורא ואיום. ועוד להציע לנו, כאשר יושבים פה נציגי הציבור הערבי. אני לא רק נציג הציבור הערבי, אני נבחר כאן, ואני מתעב את המציאות הזאת, שבה אומרים לאנשים: אנחנו מדכאים אתכם לטובתכם. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תיהנו מהדיכוי, תאמצו אותו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): או – סליחה על הביטוי – היכנסי למטבח, כי זה לטובתך, ותגידי תודה. קבלי 1,500 שקל, זה לטובתך, לטובת המשפחה, כי אחרת נסגור את המפעל. איזה מין השקפה חברתית-כלכלית זאת? אדנות, פטרנליזם חברתי, פוליטי, גם לאומי. חבל שחבר הכנסת יצחקי הציע את ההצעה הזאת. הוא היה יכול להציע הצעה קונסטרוקטיבית יותר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה למשל הוא יכול היה להציע? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לתמוך בהצעת חוק של שכר מינימום. להגיד: מילא המדרג הזה, הפעימות וכו', בגלל הסכמים קואליציוניים. אני רציתי הצעה אחרת, לא דירוג כזה אטי, מזערי, וללכת על ההצעה המקורית הנוגעת לשכר מינימום, שהצענו גם בכנסת הקודמת. אבל הוא ויתר בקואליציה, הוא לא ניצח בבחירות. הוא השתנה, חבר הכנסת עמיר פרץ, הוא השתנה גם באופן חברתי ובסופו של דבר הוא השתנה גם באופן מדיני-ביטחוני. תראה מה מתרחש עכשיו בעזה - כאילו מדובר בפואד או בביבי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה שרואים מכאן לא רואים משם. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אם היה שר ביטחון אחר, היית רואה מה קורה היום בעזה. בנימין נתניהו (הליכוד): אנחנו מסכימים אתך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הדבר הראשון שהוא עשה, הוא אישר חיסול מייד עם כניסתו לתפקיד, יום-יומיים לאחר מכן, אחר כך חיסול בג'נין. הוא אישר החלטה להתנקש ולחסל את הדרג המדיני של הממשלה הפלסטינית, אבל הוא אמר: נשהה את ההחלטה, למחרתיים, ליומיים. זה מוסיף לביטחון, כמו שאמרת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ? האם ההצעה הזאת שהובאה בפני שר הביטחון – ואני שמח שהוא פה - להתנקש בחיי בכירי "חמאס" המדינאים תוסיף ביטחון לתושבי שדרות, לציבור הישראלי, או שהיא כבר נוסתה בעבר? הרי הנוסחה הזאת, של שפיכות דמים וחיסולים, נוצלה בעבר, וחבר הכנסת עמיר פרץ באופוזיציה התנגד לה. נכון, אדוני שר הביטחון? התנגדת לה אז, אז תמשיך להתנגד לה גם היום, יש לך עמדה יותר משפיעה. תודה, אדוני. משה שרוני (גיל): צריך לחסל את כל הטרוריסטים שם. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור. חבר הכנסת אלסאנע, לפניך יש עוד שלושה אנשים. אם החברים מרשים לך, אין לי בעיה. אני פשוט רוצה שיהיה צדק לכולם. ראובן ריבלין (הליכוד): אין שום בעיה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להצביע בעד העלאת השכר. היא אומרת שהתחלנו ללכת בכיוון הנכון, שהתחלנו לחשוב על החלשים ועל העניים. בזמן שיש מי שחושב על החלשים ועל המשפחות שאין להן מה לאכול ומה לשתות, אנחנו בדרך הנכונה, במיוחד בזמן שהפכה בו מדינת ישראל למדינת העוני; עוני הזקנים, עוני הילדים, עוני כל המשפחות. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, נדהמתי מהתגובה של חברי הכנסת כשרצה חבר הכנסת אברהים צרצור להזכיר את שמות בני משפחת ע'אליה. מספיק שנשללה מהם זכות החיים. המשפחה הזאת לא אשמה בכלום. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מי הרג אותם? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני עוד לא אמרתי מי. אני מדבר על משפחה שנהרגה, לא אכפת לי מה הרג אותה. מספיק שנשללה מהם זכות החיים, אז גם לא יקבלו את הזכות שיוזכר שמם אחרי שרוצחים אותם? זה לא מקובל. חברי הכנסת, מה האשמה ומה הטעות שעשתה הודא בת השבע, שהכיבוש והמלחמה בין שני העמים רצחו לה את כל בני משפחתה? משה שרוני (גיל): שיפנה לממשלת "חמאס". עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני פונה לכל מי שרצח. משה שרוני (גיל): רק ממשלת "חמאס". יעקב כהן (יהדות התורה): מה קרה כאן? זה האזרח הראשון שנהרג? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מי יכול לתת לה תשובה? אחרי שיתברר מי אחראי לרצח כל בני המשפחה שלה, מי יכול לתת לה תשובה? למה רצחתם את משפחתי? למה השארתם אותי לבד בחיים? זאת תשובה לילדה בת שבע. חברי הכנסת, אלוהים אומר בפסוק בקוראן: מי שהורג אדם חף מפשע כאילו הרג את כל בני-האדם, ומי שמאפשר לאדם לחיות, כאילו נתן לכל בני-האדם לחיות. בקוראן, בערבית, אלוהים אומר – (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: ומי שאיבד נפש אחת שלא בצדק, כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיימה כאילו קיים עולם מלא). אז ניתן את זכות - - - משה שרוני (גיל): לראש ממשלת פלסטין תקרא את זה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני רוצה שניתן, כולנו, את זכות החיים לכל אדם בכל העולם, במדינת ישראל, במדינת פלסטין, במיוחד זכות לילדים, לתינוקת הודא ולדומים לה. זכותם לחיות. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זכור. אני מזמין בכל זאת את חבר הכנסת טלב אלסאנע, מאחר שחבר הכנסת רובי ריבלין הסכים להחליף את התור. בבקשה, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בעניין הזה היה הסכם בינינו. המקום של רובי לא השתנה. הוא נשאר באותו מקום. אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן דברים ללא קשר למישור הפוליטי. במישור ההומני הייתי מצפה לעמדה אחרת או להתייחסות אחרת. כל אדם בתור אדם שראה את הילדה הודא ע'אליה זועקת כשגופות אביה, האחים שלה ואמא שלה בצדה, היה צריך להתקומם. זה לא קשור לתפיסת עולם פוליטית. בתור בן-אדם, אם יש לך טיפת מוסר, טיפת רגישות, היית צריך להתקומם, כשאתה אדם, שילדה מאבדת את משפחתה. ומדברים על העם היהודי, מדברים על המוסר, מדברים על סגולה. איזה סגולה, איזה עמיאת? אטימות. משה שרוני (גיל): העם היהודי יותר הומני מהעם הפלסטיני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני אומר לכם, הכיבוש הזה, אם לא תחסלו אותו מוקדם יותר, הוא יחסל את המדינה. הוא מחסל אתכם מוסרית. אתם לא שמים לב איזה מחיר כבד אתם משלמים. איך דבר כזה יכול להיות, לעבור לסדר-היום על מעשה טבח כמו זה? באים לכאן ומנסים להצדיק. משה שרוני (גיל): - - - איפה הייתם? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אנשים אומרים: מצאו את מותם. מה זאת אומרת "מצאו את מותם"? גם חוסר בושה. אומרים: פלסטינים ירו. מה זאת אומרת, פלסטינים יורים על אנשים שמתרחצים על חוף הים? מדינת ישראל, שיש לה הארסנל הצבאי, יכולת ההבחנה, שולחים לוויין, רואים מה שקורה בעירק ובאירן – הם לא יכולים לראות את הילדים שמשחקים שם על חוף הים? לא יכולים לראות את המשפחות? אם תגידו שאנחנו מדינה פרימיטיבית, אין לנו יכולת הבחנה, לא יכולים לגלות, לא יכולים לדעת, אני אוכל להבין את זה. אבל מדינה מתקדמת, מדינה מתפתחת, יש לה יכולת טכנולוגית אדירה, היא לא יכולה לראות את האנשים שהולכים שם ומתרחצים בחוף הים? מה הם הולכים לעשות שם, שפלסטינים יירו על עצמם בחוף הים? אלה שיורים את ה"קסאמים" יורים על אנשים שמתרחצים בחוף הים? אצלנו בערבית יש פתגם שפירושו, שהתירוץ יותר בלתי מתקבל על הדעת מאשר הפשע עצמו. לכן לדעתי הדבר האחד והיחיד שצריך הוא לעמוד, להתנצל ולקבל אחריות לדבר כזה. דבר נוסף, הגיע הזמן שתשאלו את עצמכם: מה יש לכם לעשות בעזה? מה יש לכם לעשות בגדה? הרי שורש הבעיה הוא הכיבוש. מה יש לשלוט בעם אחר? באים היום ומעלים את הדבר החשוב, שכר המינימום. שכר מינימום זה עניין של כסף, זה חשוב. אבל חיי אדם חשובים יותר. להתייחס לחיי אדם, לחיי הזולת, לא פחות מלחיים של הישראלים. יש מגמה חיובית בהבאת החוק הזה לאישור היום, אבל אסור שאישור החוק יהיה איזה עלה תאנה המצדיק גזירות כלכליות והמשך המדיניות הכלכלית-החברתית המעוותת שהיתה קודם לכן. זאת צריכה להיות ההתחלה ולא הסוף. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער, ואחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. לפחות כאן על הבמה לא תפריע. גדעון סער (הליכוד): לא הפרעתי, רק כאשר דיבר שר הביטחון. כשאני בבוקר קורא שהוא דחה את הצעות הצבא, שנועדו למגר - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לכתוש, להרוס. גדעון סער (הליכוד): הרי שדרות לא במרחק נסיעה גדול. סעי ותראי מה זו כתישה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ספר לשר הביטחון. גדעון סער (הליכוד): קודם כול אני מספר לך, כי את קוראת קריאות ביניים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המבחן העיקרי שבו נבחן היום שר הביטחון, חברת הכנסת יחימוביץ, הוא לא היותו תושב שדרות, אלא היותו יכול לתת ביטחון לתושבי שדרות ולתושבי הנגב המערבי, וה"קסאמים" כבר מגיעים לאזור התעשייה באשקלון, מרחק מאות מטרים מאזורי המגורים שם. ובמבחן הזה הוא והממשלה – אני לא רוצה להגיד "הוא", כי זה לא עניין אישי – הממשלה מקבלת ציון נכשל. היא נכשלת, כי זה לא גשם, מה שקורה שם, זה "קסאמים". רן כהן (מרצ): אתם עצרתם את זה, רק הם לא מצליחים. גדעון סער (הליכוד): אדוני, מה שיצר את זה הוא ההתנתקות. רן כהן (מרצ): ה"קסאמים" היו גם לפני ההתנתקות. גדעון סער (הליכוד): מה שיצר את זה הוא ההתנתקות, שאתה תמכת בה, שבעקבותיה עלה, עובדתית, ירי ה"קסאמים" בצורה דרמטית, גדל מספר ה"קסאמים" שנורו לאזור אשקלון. המחדל הנוסף, הבונוס, מחדל במיגון. בבתי-הספר לא יכולים לקיים היום לימודים, מכיוון שאין מיגון. מחדל על מחדל על מחדל. ומה עושה הממשלה? הולך ראש הממשלה לפריס, ללונדון, כדי לקדם עוד תוכנית לנסיגה חד-צדדית, כדי שה"קסאמים" יגיעו גם ליישובים במרכז הארץ. התייחסתי לדברים מכיוון שהם עלו כאן במהלך הדיון. איפה אולמרט, כל תושבי ישראל יודעים. היום הוא בלונדון, מחר בשאנז-אליזה. לעניין שעל סדר-היום, אדוני היושב-ראש. אנחנו נתמוך כמובן בהצעת החוק שהביאה הממשלה. אינני יכול להתחייב שלא נשפר אותה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אינני יכול לומר שלא נציע יותר מתיקונים קוסמטיים, כפי שמציעה הממשלה בשכר המינימום. אינני רוצה להתפלמס עם הממשלה, כי היא עושה היום צעד חיובי; קטן, אבל חיובי. מכיוון שבכל העיתונים כבר הסבירו איך זה לא 1,000 דולר – הרי בכל המדורים הכלכליים כבר קראנו בדיוק את העניין הזה. אבל זה בוודאי שיפור. אנחנו אופוזיציה רצינית, אחראית, ועל כן אנחנו נתמוך וננסה לשכנע את הקואליציה להביא הצעה יותר טובה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גדעון סער. אני מזמין את חבר הכנסת ראובן ריבלין. אחריו – חבר הכנסת בנימין אלון. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לפני שאפנה להצעת החוק של חבר הכנסת עמיר פרץ, שהוא שר הביטחון, אבקש לפנות לאחד האנשים היותר-בולטים בעיר שדרות, שהיה גם ראש העיר שלה, והוא שר הביטחון. אתה, כאיש שדרות, זעק וקרא לראש הממשלה ואמור לו: הבליץ לא בלונדון היום, הבליץ היום בשדרות. כאנשים שמבקרים בעירך לבקרים – כמעט בכל שבועיים הייתי בעיר כנציג הליכוד לאותה עיר – אנחנו יודעים מה עובר על התושבים. לבנו אתם, ואנחנו בטוחים שאתה תעשה כל שלאל ידך כדי שהדברים יבואו לידי תיקון. לגבי הצעת החוק, היו התלבטויות רבות, ואני, מהאגף המאוד חברתי בליכוד, חשבתי תמיד שצריך שאדם אשר עובד יוכל להביא פרנסה בכבוד למשפחתו. לא יכול להיות מצב שבו אדם יעבוד ולא יראה שכר בעמלו. כבר הזכרתי זאת, שאנחנו כאן, בירושלים, ה"מתנגדים", היינו אומרים בלחש רב את הפסוק האחרון בברכת המזון: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". כולם היו זועקים זאת וצועקים ושרים זאת, אם זה אחינו הספרדים או החסידים, ואנחנו, ה"מתנגדים", היינו אומרים זאת בלחש. פעם שאלתי את אבי, מורי ורבי: למה אנחנו אומרים זאת בלחש? והוא אמר: אנחנו אומרים זאת בלחש כי ראינו. ראינו צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. אז לא נתפאר שלא ראינו צדיק נעזב. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זאת הפעם השנייה שאני שומעת את זה, וזה נשמע טוב. ראובן ריבלין (הליכוד): כי זאת אמת, כי יש פה אנשים שמבינים. אפילו ידידי הטוב, אחי ורעי, יושב-ראש סיעת הליכוד דהיום וראש הממשלה בעבר, ביבי נתניהו. יש לנו ויכוחים אתו, ושנינו ירושלמים טובים ושנינו באנו מבית טוב. לאחרונה אנחנו שנינו מבקרים בבית, לא רק באנו מבית טוב. ואמרתי לו: לא יכול להיות. הוא טען תמיד: צריך לתמוך באותן נשים חד-הוריות, שלא יכולות לבצע את העבודה או לממש אותה, משום שאין להן מעונות לילדים. צריך לאפשר להן ללכת לעבודה. אבל כאשר מאפשרים לאדם ללכת לעבודה והוא לא רואה שכר בעמלו, מה אנחנו מועילים? לכן אני לא רק מברך אותך ולא רק תומך בך, אני חושב שגם צריך לדאוג שחוק זה יהיה כתוב במפורש, שכר המינימום, ולא להתחכם עם הקואליציה ולכתוב שם דבר שהוא לא ברור. ג'ומס עמד על כך שזה כתוב רק בדברי ההסבר. אני סומך על חברי סיעתך, שהם לא יניחו לעניין זה, ולא יאמרו: לא ניצחנו בבחירות. אנחנו פה אתכם בנושא זה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין אלון, ואחרונת הדוברים – חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר הביטחון, בראשית דברי אני רוצה להתפלל לרפואתו השלמה של יונתן אנגל, איש שדרות שנפצע קשה ליד שדרות. אדוני שר הביטחון, אני רוצה לומר לך בכאב ועם הרבה הערכה אישית, כמו שאתה יודע, אבל עם הרבה עצב: אתמול נסעתי לשדרות. לא רציתי תקשורת, פשוט דיברתי עם אנשים, ואני אומר לך, אתה הפכת את שדרות לסמל. הלהקות, התרבות - היא יצאה מהסטטוס של עיירת פיתוח, היא היתה סמל להצלחה, סמל לדבר שכולם התגאו בו. אתמול חשבתי, איך הצלחנו במדינת ישראל להגיע למצב ששר הביטחון הוא לא תל-אביבי, הוא לא עוד אחד שחי במדינת העיר הזאת, שכל מה שקורה מחוץ לה לא מעניין אותה. איזה הישג חברתי אדיר זה שאיש שדרות הוא שר הביטחון. דיברתי עם האנשים שעמדו ליד ביתך, ורבים מהם הם מכריך האישיים. הכעס והזעם שלהם - ואני אומר לך, אדוני השר, זה לא עניין אישי, זאת אכזבה לכולנו. אני חושב שהמינימום שמתחייב זו אמירה, שיש בה לא איזה דבר פופוליסטי. אני נגד הריגה ללא הבחנה, ואני לא חושב שלהפגיז שטחים ריקים זאת תשובה, אבל לא ייתכן שאנחנו נכבול את ידינו ונאמר לאנשי שדרות שאין לנו תשובה, שנאמר לאנשי שדרות - כמו ששמעתי היום שהציע פה פרופסור מקדימה - שעדיף להתעלם מארגוני טרור, וטוב שאולמרט נוסע ללונדון, כי זה מראה להם שאנחנו לא מפחדים מהם ואנחנו מתעלמים מהם. אלה לא ארגוני טרור, אלא ממשלת "חמאס", שנבחרה על-ידי העם הפלסטיני. העם הזה בחר את הממשלה הזאת, והממשלה הזאת ירתה בי, בנו. היא לא ירתה רק בתושבי שדרות. היא ירתה בריבונות הישראלית. זה לא עניין של טרור, שאתה צריך מהר לנקות את הכביש ולהראות שבמרכז תל-אביב החיים נמשכים. זאת לא פגיעה באנשי שדרות, זאת פגיעה בריבונות הישראלית. איזו מדינה שמכבדת את עצמה היתה מרשה שאויב, מדינת אויב מעבר לגבול תעשה כבשלה, ואנחנו, אם הוא רק נפצע קשה, נאמר לתושבים "תתאפקו"? אני מחכה לתחקיר. אני עוד לא יודע מה לעשות. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלון, אתה צריך להתחיל לסיים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זאת פגיעה חמורה ביותר. אני מסיים. רן כהן (מרצ): מה עם שכר המינימום? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני קיוויתי והתפללתי שאתה תהיה - אתה יודע מה? אולי חבר הכנסת נתניהו לא יאהב את זה - ראש ממשלה חברתי. אם היית מצליח ליישם את הדברים של שכר מינימום, שלשמם עלית לכאן היום, היה פה מהפך אמיתי. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלון, למה אתה כבר מוציא את זה מכלל אפשרות? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אומר דבר אחר. לפחות עכשיו, כשאתה שר הביטחון, לא מדין תושב שדרות לתושב שדרות, אלא מדין אחריות של ריבונות ממלכתית - מה אפשר לעשות? יש הרבה מה לעשות. לא ייתכן שאת נווה-דקלים אפשר לפרק ולהזיז, ומקום שממנו יורים אי-אפשר לרוקן מתושבים, גם אם זה רחוב אחד, ולהגיד להם: ראו מה קורה כשיורים - בלי להרוג אף אחד ובלי לפצוע איש אחד. לא יכול להיות שאנחנו נכבול את ידינו ונראה איך מחיר הדירות בשדרות יורד ל-20,000 דולר לדירה ואיך אנשים מפחדים ועוזבים את העיר. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלון, אתה מתייחס לדברים שלי כאל המלצה? אני אמרתי לך לפני 90 שניות לערך שאתה צריך לסיים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני חשבתי שאתה מדבר על העניין החברתי. אדוני היושב-ראש, לא שמעתי את ההמלצה שלך, אני מכבד אותה. אדוני היושב-ראש, אני מסיים. אני פונה אליך, אדוני שר הביטחון, תתעשת ותן כבוד לא רק לאנשי עירך, אלא לנו, לכולנו, כמדינה ריבונית ועצמאית שמכבדת את עצמה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת אלון. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רן כהן (מרצ): זה היה נאום יוצא מן הכלל על שכר מינימום. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני אפתח בזה שאני כמובן בעד הצעת החוק הזאת, ולא רק משום שמדובר בהסכם קואליציוני, אלא משום שאני חושבת שהיא נכונה; אם כי אני חושבת שחשוב היה, גם לעתיד – כי עדיין לא הגענו לשכר שעליו דובר במקור, דהיינו 1,000 דולר – לבחון היטב את אותה תוספת שולית שצריך להוסיף, ובתנאי שלא תמוטט ותמוסס את הפירמידה כולה. אני חושבת שכאשר יש יתרות בתקציב, חשוב גם לתת את הדעת על כך שצריך לכוון אותן לטובת הקטנת הגירעון, הקטנת הריבית, שהרי אם המדינה היא בגירעון ובריבית גבוהה, ממילא הנטל ייפול על המשפחות מעוטות היכולת. בימים שבהם מדברים על הגבלת שכר מקסימום, בוודאי נכון לדבר על אותו שכר מינימום. אני חושבת שבעלי שכר המינימום, בסופו של דבר, פריון העבודה שלהם נמוך יותר. אני מאמינה שיש יותר היעדרויות ממקום העבודה, שאי-שביעות הרצון גורמת לתוצר נמוך, שלא לדבר על כך שברמה האינטואיטיבית אני מניחה שהרבה מאוד נשים נמצאות ברמות השכר הללו. הרבה מהן אולי עושות את החישוב שכדאי להישאר בבית ולא לבוא למקום העבודה, ואז מדינת ישראל מאבדת, למעשה, נתח גדול של כוח עבודה ותוצר למשק. אם כן, אני מברכת על החוק ורוצה להציע אולי שבהמשך גם ייקבע מינימום של שכר מחיה בכבוד במדינת ישראל. אני אומרת את זה בהמשך לדיונים שהתקיימו היום בוועדת הכלכלה בהקשר של מוצרי החלב והעלאת מחיריהם. אני חושבת שיהיה נכון לקבוע סל מוצרים בסיסי, שלא יעלו את מחירו, ולכלול בו את הלחם, מוצרי חלב כאלה ואחרים וגם עוף. לסיום, אם תרשו לי, בזמן הקצר שנותר לי אתייחס למה שקורה היום בשדרות. בעבר, כאשר היתה מצוקה ביטחונית גם בשדרות וגם ביישובים אחרים בעוטף-עזה, משרד החינוך נקט שתי פעולות. אחת - הוא עודד יציאה של ילדים משדרות לפעולות של הפגה בערים במרכזי הארץ. הפעולות האלה יכולות להיות בנות יום או ימים אחדים. יש תוכניות בערים במרכז הארץ, שאפשר בעזרתן לקלוט את התלמידים הללו, כאשר בבוקר הם כן מבקרים במוסדות החינוך ולא משביתים את הלימודים ובשעות אחר-הצהריים יוכלו לפעול במתנ"סים מקומיים. יובל שטייניץ (הליכוד): גברת תירוש, לא עדיף שהממשלה תפעל סוף-סוף בנחישות להפסקת ירי ה"קסאמים"? רונית תירוש (קדימה): ודאי שכן, אבל עד שזה יקרה, לפחות יש פעולות ביניים, שבעזרתן ניתן להביא מעט רווחה נפשית לאותם ילדים שנמצאים במצוקה. גלעד ארדן (הליכוד): לא כדאי שראש הממשלה יחזור לארץ, גברת תירוש? רונית תירוש (קדימה): הוא יחזור, לא לדאוג. אנחנו נמסור לו שאתם מתגעגעים. גלעד ארדן (הליכוד): האם הוא יהיה בגמר המונדיאל או לא יהיה בגמר המונדיאל? יובל שטייניץ (הליכוד): הוא יצא לפעולות הפגה, הוא מפיג את המתח. רונית תירוש (קדימה): הדבר השני שאני מבקשת להציע הוא שהתלמידים שנבחנים עכשיו בבחינות הבגרות יגיעו למרכזי בחינה מרוחקים מטווח ה"קסאמים", על מנת שיוכלו להראות את הידע שלהם בשקט ובבטחה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, גברתי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הינכם מתבקשים לשבת במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, רבותי השרים, מי בעד הצעת הממשלה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 53 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), התשס"ו-2006, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אני קובעת בזאת שהצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) עברה ברוב קולות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר צבי צימרמן, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, רבותי השרים, בסוף השבוע הלך לעולמו חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת לשעבר צבי צימרמן, זכרו לברכה. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) היו"ר דליה איציק: אפשר לשבת. חברות וחברי הכנסת, בארץ מולדתו, פולין, עסק צבי צימרמן בפעילות ציונית ענפה ועמד בראש אגודת הסטודנטים היהודים "קדימה". בתקופת מלחמת העולם השנייה פעל במחתרת להצלת יהודים. צבי צימרמן נמנה עם קבוצה קטנה של שליחי ציבור, ניצולי השואה ופעילי מחתרת, שבאו לארץ-ישראל מהתופת וזכו להימנות עם חברי הכנסת במדינה שעליה חלמו. אני לא הכרתי את חבר הכנסת צימרמן, אבל מי שהכירו - איש חיפה, כיהן כחבר הכנסת הרביעית, החמישית, השישית והשביעית מטעם הציונים הכלליים וגוש חרות-ליברלים. במהלך שירותו בכנסת הוא היה סגן יושב-ראש הכנסת, ואומרים עליו שהוא ניהל את ישיבות הבית בתבונה ובנועם הליכות. כאמור, לא זכיתי להכירו, אולם ממוקיריו הרבים שמעתי, כי אישיותו היתה מקובלת על חברי הבית והכול רחשו לו כבוד. בהתנהגותו הוא היה דוגמה ומופת לחברי הכנסת. צבי צימרמן נמנה עם יוזמי האיחוד של חרות והמפלגה הליברלית, איחוד שלימים יצר את הליכוד. לפני בחירתו לכנסת, הוא היה מנהיג האופוזיציה במועצת עיריית חיפה. כשפרש מהכנסת הוא בחר במישור הדיפלומטי והתמנה לשגריר ישראל בניו-זילנד. אני שולחת מכאן בשמכם את תנחומי לבני המשפחה. יהי זכרו ברוך. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", חוברת ו', עמ' 503.] היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, רע"ם-תע"ל ובל"ד שלא להחיל דין רציפות על 16 הצעות חוק המונחות לפניכם. חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני אנמק בשם סיעת הליכוד את ההתנגדות שלנו להצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9), שבה אנחנו למעשה תומכים, אבל שומרים לעצמנו את זכות הדיבור, והצעת חוק סדר הדין הפלילי, שבה אגע לגופו של עניין. היו"ר גדעון סער: אדוני ינמק לעניין ההצעה הראשונה מכיוון שזה הצעה-הצעה. הדיון מתקיים הצעה-הצעה. ראובן ריבלין (הליכוד): ברצון רב. ובכן, אין לנו התנגדות עקרונית כאופוזיציה להצעת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9). אני חושב שיש הערות לגבי חוק זה, אבל ודאי שנוכל להתמודד אתן בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אבקש בעניין זה להשיב לכמה מהמתדיינים בנושאים שהועלו קודם לכן ואשר חברי הכנסת נגעו בהם. חבר הכנסת רן כהן, תמיד ניתן לומר שהטרגדיות אשר אנחנו, כולנו כאן בארצנו הקטנה, סובלים מהן, עדים להן, וגם קורבנות להן, יהיו הקורבנות אשר יהיו, משני העמים, נעוצות במדיניותן של הממשלות. לצערי הרב, עד היום, גם אותה מלחמה שנכפתה עלינו בשנת 1967 ושבה זכינו, לטעמי, לגאול את ארץ-ישראל משלטון אחר, נכפתה עלינו, והסיבות לכפייתה עלינו לא נשתנו. לא נשתנו, לא בגללנו, אלא לא נשתנו בגלל הצד האחר. הרי כבר שאלתי אתכם, ואתה אדם מומחה לנושא הארטילרי, היית אחד המפקדים הבכירים בגיס הארטילרי של צה"ל; הרי פעם שאלתי, ומה יקרה אם נשוב לגבולות 1967 והפלסטינים לא יסכימו להכיר במדינת ישראל, וקבוצה כזאת או אחרת, בתמיכה כזאת או אחרת, תפציץ אותנו במקומות שיש בהם אוכלוסייה אזרחית, כפי שהיה כאשר היינו בלבנון וכפי שקורה גם היום, לאחר שנסוגונו מלבנון, וכפי שקורה היום, כאשר נסוגונו מרצועת-עזה לגבול הבין-לאומי? שאלתי אתכם, שאלתי את ראשי מרצ, פעם הייתם שישה, פעם עשרה, בהתאם לשוני בתמיכה של הציבור בכם, אבל אתם לפחות מחזיקים בעמדתכם, ואני מאמין באמונה שלמה שאתם חרדים לעניין "הקו הירוק" כדבר שהוא הגבול האדום שממנו אין לסגת. רבים מחברי שהיו בעד שתי גדות לירדן, כבר נסוגים ונסוגים, ואני כבר לא בטוח שגם ב"קו הירוק" הם יחזיקו. אבל אתם, כששאלתי אתכם מה יקרה כאשר תקראנה מלחמה וכאשר הפורענות תמשיך לרדוף אחרינו, אמר זאת יוסי שריד - ואתה היית לידו כאשר השיב לי: אם אחרי שנחזור לגבולות 1967 הם יעזו להפגיז אוכלוסייה אזרחית, או בכלל לפגוע בנו, אנחנו נשיב להם בארטילריה, נפציץ אותם, שילכו לגורלם; ואמר את אשר אמר. רן כהן (מרצ): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): נפציץ אותם, לא נעשה שום חשבון. ואני, הקטן בבני מנשה, אשר לא ידע אלא כאשר היה לידי יועץ ארטילרי, לא יודע את סודות הארטילריה, אמרתי, ומה יאמרו אז? שאנחנו, הכוח החזק במזרח התיכון, יורים על אזרחים תמימים חסרי ישע? אמרתם: זה יהיה עניינם; אם הם יהינו לפגוע בנו לאחר מכן, נשיב להם מלחמה שערה ולא נעשה חשבון. והנה הימים האלה אשר יגורנו באים, וכל אלה אשר פיזרו אשליות עומדים בפני המציאות. שום דבר לא יהיה תלוי בנוי, אלא יהיה תלוי בצד שלא מוכן להכיר בקיומנו. לצערי הרב, הטרגדיה הנוראית, שהיום היא נחלת הפלסטינים באזור עזה, נובעת כל כולה מרצון ה"חמאס", מרצון ארגוני הטרור, לפגוע בנו בלי לעשות חשבון. אני אומר לכם, אני מכיר היטב את חטואל, אשר באחר-צהריים אחד איבד את אשתו, את ארבע בנותיו ואת בנו שעמד להיוולד. ראיתי מהי טרגדיה, שואה של אדם אחד. לבי לבי לאותה משפחה אשר איבדה שבעה מבניה ובנותיה. אבל עם זאת, אל מי צריך להפנות את האצבע המאשימה? האם לא לאלה אשר גוררים אותנו כאן לאותם חזיונות איומים? איך אפשר לעשות השוואה וגזירה שווה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, עם טרוריסט הבא להרוג ילדים משום שהם ילדים ישראלים, בכוונה להרוג אותם כי הם יהודים, אבל לפעמים הוא הורג גם ישראלים שאינם יהודים, גם מוסלמים וגם נוצרים; להרוג תמימים רק משום שהם נמצאים במדינת ישראל, מתוך כוונה מפורשת להשמיד, להרוג, לנתץ ולא להשאיר שריד ופליט מארצנו ומעמנו כאן בארץ הזאת? או שיש איזו טעות, שגם הפעם היא אינה ברורה. היו"ר גדעון סער: תודה. בטעות נתתי לך עשר דקות ומתקנים אותי שמגיעות לך רק חמש דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מבחינת התוצאה זה אותו דבר. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת טלב אלסאנע, אי-אפשר להתגרות במדינת ישראל יום-יום ולא לומר שיש סובב ויש מסובב. לא יכול להיות דבר כזה. הטרור משתולל, וכאשר אנשים נמצאים באזור שדרות, אנשים תמימים המבקשים לקיים את גופם ונפשם יחד, אין להם שום דבר עם ארגוני הטרור ועם התושבים הפלסטינים בעזה, ורק משום שהם אזרחי ישראל יורים בהם על מנת להשמידם, על מנת להורגם, על מנת להוריד את מורל העם כולו ולגרום קורבנות. אין להשוות בינם לבין, חלילה, חייל שטעה כאשר לא היתה לו כל כוונה לעשות את המעשה אשר תוצאותו היא איומה ונוראה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת ריבלין. אני חושב שהבהרת היטב את נימוקי ההתנגדות. האם נציג סיעת יהדות התורה מבקש לדבר גם הוא בעניין זה? לא, תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור - אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע רשאי לדבר במקומו. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, איפה אולמרט? היה ראוי שישמע את הדברים. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת שטייניץ, אתה יודע היטב שראש הממשלה עושה בלונדון ואחר כך בפריס. לא בשאנז-אליזה, אדוני, בארמון האליזה. גלעד ארדן (הליכוד): מה הוא עושה בלונדון? היו"ר גדעון סער: אני רוצה להבהיר. יש רק עוד שני דוברים אחרי חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואז אנחנו עוברים להצבעה על הסעיף הראשון בעניין זה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, יש - - - שלנו אחרי זה. היו"ר גדעון סער: אני יודע, אתה הדובר אחריו, אם תאפשר לו, כמובן. חבר הכנסת אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מצער מאוד שאני שומע את חברי, חבר הכנסת ריבלין, מנסה לעשות הבחנה בין דם לדם על רקע הכוונה של היורה או על רקע הכוונה של הסיבות והנסיבות. ראובן ריבלין (הליכוד): חס וחלילה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מבחינת התוצאה, ילד הוא אותו ילד ודם הוא אותו דם. מבחינת התוצאה, אותו אדם הרוג, אותו ילד הרוג, ולא משנה מה הכוונה של היורה. יובל שטייניץ (הליכוד): אתה לא הבנת משהו, הוא עשה הבחנה בין כוונה לחוסר כוונה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לכן, להמשיך לנסות לעשות את ההבחנות האלה ולדבר על מוסריות, זה שיא הצביעות. יובל שטייניץ (הליכוד): הוא עשה הבחנה בין צ'רצ'יל להיטלר, בין טרור - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת שטייניץ, זאת כבר לא קריאת ביניים, זאת רכבת אקספרס. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אפשר להגיד שהטרור הפלסטיני משתולל וגם הירי של ה"קסאמים". אנחנו בתוקף נגד ירי ה"קסאמים" על אוכלוסייה אזרחית. אנחנו מגנים את ירי ה"קסאמים", ומצד שני אנחנו מגנים, ובתוקף, את המעשה הנפשע של ירי והפגזה של רוחצים בחוף הים. לא להגיד - מצטערים על האירוע, תקלה, תאונה, כאילו זאת תאונה של רכב, כשיש תקר בגלגל. זאת משפחה שחוסלה לחלוטין. לכן, לדעתי, צריך להפסיק את ההצטדקות הזאת ולנסות למצוא הבנות לפשעים. זה פשע. הגיע הזמן ליישר קו ומבט למציאות. רבותי, יש כאן אויב משותף לישראלים ולפלסטינים, הוא אשר מפיל קורבנות, גם ישראלים וגם פלסטינים. האויב המשותף הזה נקרא כיבוש. יובל שטייניץ (הליכוד): לא, טרור, טרור. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ד"ר שטייניץ, אתה יודע שלאורך כל ההיסטוריה, היכן שהיה כיבוש, היתה לו התנגדות. להפסיק את השליטה בעם אחר, לתת לו זכות לנהל את עצמו בעצמו, וממשלת ישראל תנהל את עצמה בעצמה. גלעד ארדן (הליכוד): מי שולט בעזה? איזו שליטה בעם אחר? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אתה באמת רוצה לגלות בורות או שאתה אומר את זה בציניות? מי שולט בעזה? מי שולט במי שנכנס ויוצא מעזה? מי שולט בחייהם של אנשים בעזה? גלעד ארדן (הליכוד): סליחה שאנחנו מגינים על תושבי ישראל מפני ההתפוצצויות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני שואל אותך, חבר הכנסת ארדן, מאז ההתנתקות, כמה הפגזות ישראליות נפלו על צפון עזה מאז ועד היום? גלעד ארדן (הליכוד): לא מספיק, לא מספיק, כמה שנפלו לא מספיק. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כמה? 100? 200? 1,000? 2,000? 3,000? למה, לצערי, אתם סופרים צד אחד ומתעלמים מהצד השני? להפסיק את הקסטרופה הזאת של הפלסטינים והישראלים כאחד. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלסאנע, אפשרתי לך לדבר כאוות נפשך, אבל סיימת את הזמן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לדעתי, המציאות לא כל כך מסובכת והפתרון לא מסובך. יש כיבוש, צריך לשים קץ לכיבוש ולתת לכולם לחיות. תודה רבה. בנימין נתניהו (הליכוד): כיבוש של תל-אביב? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ברגע שאומרים כיבוש, אומרים תל-אביב. ראובן ריבלין (הליכוד): זה יפו, לא תל-אביב. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - נצביע. תודה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, כנראה רבים מאוד בבית הזה לא יודעים על מה מחילים דין רציפות, ומאוד נוח לדבר על מה שקורה ברצועת-עזה, כי את זה כולם יודעים. מאחר שהשר ויושב-ראש הכנסת לשעבר פנה אלי, גם אני אפנה אליו. חבר הכנסת ריבלין, אני חושב שצה"ל חייב להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל ולהילחם במשגרי ה"קסאמים" על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה. לא יכולה להיות שום התאפקות ולא יכולה להיות שום מחילה. מי שיורה "קסאמים" על שדרות הוא פושע, הוא רוצח, וצריך להילחם בו. על זה לא יכולים להיות שום חילוקי דעות. אלא מה? אני אגלה את אוזנך, חבר הכנסת ריבלין, הופיע ראש הממשלה לשעבר בוועדת החוץ והביטחון, ונמצא כאן היושב-ראש הקודם שלה, יובל שטייניץ, ויעיד שאמרתי לו. לאחר מכן הופיע שר הביטחון לשעבר מופז, וגם לו אמרתי. הופיע הרמטכ"ל, וגם לו אמרתי. גם היום אמרתי את זה לשר הביטחון הנוכחי – אי-אפשר להילחם בתותחים מול אוכלוסייה אזרחית. תותח הוא הכלי היחיד שלא רואה לאן הוא יורה. ראובן ריבלין (הליכוד): למה לא אמרת לנו את זה לפני ההתכנסות? רן כהן (מרצ): מעולם לא הסכמתי להגיד לך שאני אירה בתותחים על אוכלוסייה אזרחית. אני אפילו אספר לך עוד סיפור: כאשר הייתי מפקד על כל הארטילריה סביב ביירות, ביררתי על כל מטרה אם כן או לא. אם היא היתה צבאית, כן, ואם אזרחית, לא. חד וחלק. לכן, השימוש בארטילריה הוא בעייתי. להילחם נגד היורים של ה"קסאמים", בהחלט כן, חייבים לעשות את זה, אבל להפוך את זה לשיטה שבה יורים "על-עיוור" ארטילריה, לא ולא. יובל שטייניץ (הליכוד): באופן נדיר אני חושב שאני מסכים אתך. יש שתי ברירות - או לירות על עזה או להיכנס לעזה ולהרוס את הטרור. רן כהן (מרצ): אלה הברירות שאתה מציע. יש גם ברירה שלישית, והיא להילחם נקודתית ביורים. את זה אפשר לעשות, אבל לך לא נוח, כי אתה כל הזמן רוצה להיכנס לעזה, למצרים. לאן שאתה רק יכול אתה רוצה להיכנס. יובל שטייניץ (הליכוד): אל תגזים, רק לעזה ורק זמני. רן כהן (מרצ): אני רוצה לצאת מהיכן שאפשר, לא רוצה להיכנס. אדוני היושב-ראש, אנחנו בסיעת מרצ מתנגדים להחלת דין רציפות על כמה מהסעיפים, ובכל זאת צריך לדבר גם על החלת דין רציפות. אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מבקש למחוק מההתנגדות שלנו להחלת דין רציפות את הצעת חוק פיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי (תיקוני חקיקה). אלה תיקונים בדין, שנעשים כדי לכלול גם כאלה שנפגעים דוגמת מה שקרה בשפרעם. היו"ר גדעון סער: נכון. אני חושב שבכל הסיעות יש הסכמה עם הממשלה בעניין זה. רן כהן (מרצ): נדמה לי שבעניין זה כולנו צריכים להתאחד ולהחיל דין רציפות. לעומת זאת, נתנגד לסעיפים אחרים, משום שברובם הגדול יש משום פגיעה בזכויות האזרח. לכן, לא על כל ההצעות של הממשלה צריך להצביע בעד, אלא לחלקן צריך להתנגד, ולכן הגשנו את ההתנגדות שלנו. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אנחנו מתייחסים לכל סעיף וסעיף בנפרד, או שאנחנו עושים הסכם עם הקואליציה? היו"ר גדעון סער: אדוני, אם אתם מגיעים להסכם, אנא הודיעו שהגעתם להסכם. ברגע זה אני נמצא כאן ואינני יודע מה החלטתם ומה לא החלטתם. לעניין זה גם מעל הדוכן הזה אני כפוף להנחיותיך כאשר אני כאן. אם הגיעו להבנה, יודיעו לנו. חבר הכנסת חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אני ממש לא מתכוון לדבר על עזה וגם לא על שכר המינימום, אלא על החוק שמבקשים את החלת הרציפות עליו, והוא חוק רע. אני מציע לכל חברי הכנסת לקרוא היטב את החוק הזה ולהבין למה זה חוק רע. אנחנו מדברים על תיקון מס' 9 לחוק מרשם האוכלוסין. החוק הזה רע מכמה סיבות. סיבה ראשונה – זו חקיקת עוקפת-בג"ץ. אנחנו מדברים על פסק-דין של בג"ץ 8070/98, האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שר הפנים. זה אותו פסק-דין שבעצם החקיקה שמונחת בפנינו מבקשת לעקוף. וכיוון שאני חושב שחקיקה עוקפת-בג"ץ היא תמיד תקדים רע, אני מציע לכל חברי הכנסת, גם לחברי הקואליציה שבהם, לא לתמוך בהצעה להחיל דין רציפות, אלא להתחיל את הדרך מהתחלה, כיוון שהחוק הזה איננו חוק ראוי. מה החוק הזה בעצם עושה? החוק הזה מאפשר לגופים, לרבות גופים פרטיים, לקבל פרטים של רישום שמתנהל על-פי דין בישראל. למשל, לקבל רישום של פרטים שמתנהלים על-ידי שר הפנים. זה מאפשר למשל לבנקים לקבל רישום של פרטים של אזרחים שנמצאים במאגרים ממשלתיים. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלסאנע, אתה כל הזמן מצביע באופן שמעורר את תשומת לבי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני קורא לסדרן שלא שם לב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר גדעון סער: בוודאי. אלא אם כן יהיה כאן שר המשפטים ויבקש להגיב. דב חנין (חד"ש): רבותי, אנחנו מדברים על חוק שמאפשר למסור פרטים של אזרחים במדינת ישראל, פרטים שנמצאים ברישומים ממשלתיים, לידי גופים שונים, בין היתר לבנקים. זו פגיעה בפרטיות. ההוראות שבחוק הן צינור רחב ופתוח, לחלוטין בלתי מוגדר מבחינת היקף המסירה של הפרטים, מבחינת ההגדרה של מי הם הגופים שיכולים לקבל את המידע הזה מרשויות המדינה. לכן החוק הזה הוא חוק רע. הממשלה שגתה בכך שהיא מבקשת להחיל עליו דין רציפות. אני מציע לכם, לכל חברי הכנסת, להצביע נגד החלת דין רציפות על החוק הזה, כדי שנוכל לעסוק בשאלה הזאת מלכתחילה בצורה רצינית וראויה יותר. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת חנין, שסיים אפילו לפני תום הזמן. מאחר ששר המשפטים איננו כאן כדי להשיב, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת ריבלין, האם הגעתם להסכמה? ראובן ריבלין (הליכוד): הגענו להסכמה לגבי חוק זה ואנחנו בעד. אנחנו במשא-ומתן לגבי השאר. הממשלה תמשוך שניים - - - היו"ר גדעון סער: לפי המצב במליאה נראה לי שהממשלה צריכה למשוך הכול, חבר הכנסת ריבלין. אבל הבנתי שהגעתם להסכמה בעניין זה. על כן נצביע. אבל אם כך, האופוזיציה צריכה למשוך. חבר הכנסת ריבלין, אם כך, סיעות האופוזיציה צריכות למשוך את בקשתן להתנגד לבקשת הממשלה להחיל דין רציפות. רן כהן (מרצ): אנחנו לא מושכים - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת רן כהן, לעניין זה אינכם מושכים? רן כהן (מרצ): לא. היו"ר גדעון סער: אם כן, אנחנו עוברים להצבעה ואנחנו מצביעים. מי שמצביע בעד, מצביע נגד החלת דין הרציפות. כרגע אנחנו מצביעים על בקשת סיעות מהאופוזיציה שלא להחיל דין רציפות. דהיינו, מי שמצביע בעד, מצביע בעד עמדות סיעות מהאופוזיציה אשר לא קיבלו את הבקשה. חבר הכנסת ריבלין הודיע, לפחות מטעם סיעה אחת, שלעניין סעיף זה הוא מצביע נגד. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת ריבלין מודיע שהוא מושך את ההתנגדות שלו מסעיף זה. גם אני. היו"ר גדעון סער: וגם אתה מודיע. אבל סיעות מרצ ורע"ם-תע"ל עומדות על בקשתן לעניין סעיף זה, ולפיכך אנחנו מצביעים על בקשה של שלוש סיעות: חד"ש, מרצ ורע"ם-תע"ל. מי שמצביע בעד, מצביע בעד עמדתן. מי שמצביע נגד, מצביע נגד עמדתן. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 27 נגד – 8 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על-פי חיקוק), התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר גדעון סער: לעניין זה אני מודיע, שבקשת הסיעות לא נתקבלה, ולפיכך הוחל דין הרציפות על חוק זה. אנחנו עוברים לסעיף שהוא החלת דין הרציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה). שר המשפטים, האם יש לך הודעה לעניין זה? שר המשפטים חיים רמון: אני מבקש לא להחיל את הרציפות על חוק זה. היו"ר גדעון סער: תודה רבה. הממשלה משכה את בקשתה לעניין סעיף 2. על כן אנחנו עוברים לסעיף 3 - סדר הדין הפלילי. ראובן ריבלין (הליכוד): בוא נציע שימשוך גם את השני עכשיו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אנחנו מתנגדים. אנחנו רוצים לקיים דיון. היו"ר גדעון סער: בבקשה, יתקיים דיון בכל סעיף. מספיק שסיעה אחת תדרוש ויתקיים. לכן אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה). ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מבקש שיושב-ראש הקואליציה - - - היו"ר גדעון סער: לעניין היוועדות חזותית אי-אפשר לקיים דיון ברגע שהממשלה משכה את בקשתה להחיל דין רציפות. היא ויתרה על עמדתה ולכן אין לך למה להתנגד. לכן אנו עוברים לסעיף הבא, שהוא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב החשוד, בעבירת ביטחון – הוראת שעה). אני רואה שסיעת הליכוד משכה את בקשתה לעניין זה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מבקש דבר אחד: שיושב-ראש הקואליציה יבקש מהשר להודיע שהוא מוותר גם על הצעת חוק - - - היו"ר גדעון סער: אדוני השר, האם עמדתו של חבר הכנסת ריבלין מקובלת עליך? שר המשפטים חיים רמון: מעולם לא קרה שעמדתו של חבר הכנסת ריבלין בעניינים מסוג זה לא היתה מקובלת. היו"ר גדעון סער: יפה. לפיכך הממשלה מושכת גם את בקשתה להחיל דין הרציפות על הצעת חוק השאלת נכסי תרבות (הגבלת סמכות שיפוט), התשס"ה-2005. לכן אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה). סיעת יהדות התורה אינה נוכחת. לפיכך אני קורא לחבר הכנסת טלב אלסאנע מסיעת רע"ם-תע"ל, שינמק את עמדתו השוללת החלת דין רציפות על חוק זה. חברי הכנסת, אני רוצה להבהיר: אנחנו אישרנו את בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על 5א שבסדר-היום. אני מבהיר, ואני מבין את חבר הכנסת אורלב: חבר הכנסת אורלב, היה סיכום בתחילת היום שעל שמונה סעיפים מתקיים דיון ספוראדי על כל סעיף, ואלה לא הסעיפים לפי סדר-היום שמונח לפניך. ברגע זה אנחנו עוברים לפריט השלישי שעליו דובר, על סדר-יום ספוראדי, והוא מופיע לפניך כסעיף 5ה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - היו"ר גדעון סער: אחרי שנסיים דיון ספוראדי בשמונה סעיפים, נדון כמקשה אחת באחרים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אפשר הפוך? היו"ר גדעון סער: אני חושב שבזה הכנסת מקיימת דיון ענייני וטוב על כל סעיף וסעיף. חבר הכנסת אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עדים לחקיקת חוקים אשר פוגעת בצורה קשה מאוד בזכויותיהם של חשודים. רק בתקופה האחרונה היינו עדים למקרים של אנשים חפים מפשע אשר הורשעו עקב נושאים של דיני ראיות וסדרי דין. יש חובה ויש אחריות, ועלינו לדאוג ולהקפיד בכל הסוגיות הנוגעות לסדרי הדין, על מנת שאנשים חפים מפשע לא ייכנסו לבתי-כלא. למשל, אחת מהצעות החוק שהממשלה עשתה טוב ומשכה אותה היא עניין האפשרות לנהל דיון בעניינו של עצור בלי להביאו בפני בית-המשפט ובפני השופט. זה דבר שהוא אבסורדי לחלוטין. טוב עשו שביקשו לא להחיל עליו את דין הרציפות. אבל, הצעת החוק שמבקשים כאן להחיל עליה דין רציפות פוגעת בזכויותיהם של חשודים תושבי השטחים. גם הם בני-אדם. לדעתי, חבר הכנסת רובי ריבלין, גם הצדק לא ניתן לחלוקה. לכן, צריך להקפיד הקפדה יתירה, שכל אדם שחטא או פשע יועמד לדין וישלם את המחיר. אבל החשש הוא שאנשים חפים מפשע, עקב קלות הדעת, עקב העומס על בתי-המשפט, עקב הרצון לסיים את הדיונים ועקב ההקלות שאנחנו נותנים בסדרי דין ובדיני ראיות - זה יפגע בדין המהותי ולא יישאר בגדר סוגיה פרוצדורלית. לכן, לדעתי, יש צורך לבחון את הסוגיה הזאת שנית. לכן, אנחנו, באופן מהותי, נגד - - - ראובן ריבלין (הליכוד): החוק הזה מתייחס לכל תושבי מדינת ישראל ולא רק לפלסטינים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): נכון. נכון. לכן, אנחנו מתנגדים. ראובן ריבלין (הליכוד): מידה שווה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אתה צודק. לכן, מתוך דאגה לכל מי שרוצה להיכנס לישראל ללא קשר לדת, לאום או גזע, אנחנו חושבים שיש צורך שתהיה הקפדה על זכויותיו ועל הדיון בעניינו ושהצדק ייעשה. לכן, זו אחריותנו. לכן אנחנו נגד החלת דין הרציפות בעניין הזה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלסאנע, תודה. חבר הכנסת רן כהן, האם סיעת מרצ רוצה לנמק לעניין זה? חבר הכנסת וילן, אני מבין שלא. אבשלום וילן (מרצ): לא. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת חנא סוייד מסיעת חד"ש איננו, ואני מניח שחבר הכנסת חנין ינמק. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): את חבר הכנסת סוייד תמחק - - - היו"ר גדעון סער: אני מבין. חבר הכנסת חנין ינמק במקומו. מוחמד ברכה (חד"ש): לא. הוא ינמק, ואחר כך אני אנמק את השאר. דב חנין (חד"ש): רבותי חברי הכנסת, גם כאן אנחנו עוסקים בחוק שראוי היה לו לא להיחקק. לכן אני מציע שלא להחיל עליו דין רציפות. רבותי חברי הכנסת, לרשויות החוק במדינת ישראל כבר יש היום סמכויות מרחיקות-לכת בעבירות ביטחון. יש הסדרים שונים בעבירות ביטחון לעניינים שונים, בכלל זה, למשל, הזכות להיוועץ בעורך-דין. כאשר מדובר בעבירת ביטחון, הזכות להיוועץ בעורך-דין מוגבלת בצורה ניכרת בהשוואה לזכות חשודים בעבירות אחרות. בדין הקיים בישראל כבר היום יש סמכויות מרחיקות-לכת ביחס לתושבי השטחים הכבושים שאינם תושבי ישראל. הם, למשל, נידונים בפני בתי-משפט צבאיים, תקופות המעצר שלהם שונות, האפשרויות שלהם להיוועץ בעורכי-דין שונות וכדומה. למעשה, בחוק הזה יש פגיעה נוספת משמעותית בזכויות חשודים. למשל, אפשר לדחות את הבאתם של החשודים בפני שופט באופן מרחיק-לכת. די בהוראה של הקצין הממונה כדי להשהות את הבאתו של העצור בעבירת ביטחון בפני שופט, ואנחנו לא מדברים פה על שחרורו של העצור אלא רק על זכותו האלמנטרית להיות מובא בפני שופט בישראל, שיראה אותו ויוכל לדון בשאלת מעצרו או שחרורו. לפי התיקון שמוצע כאן ושהממשלה מבקשת להחיל עליו דין רציפות, במה שנוגע לחשודים בעבירות ביטחון, ניתן גם לנקוט הארכות מעצר ארוכות יותר מהמותר בדין הכללי. למשל, במקום 15 ימים של הארכת מעצר, ששופט יכול להאריך את המעצר פעם אחת ופעם נוספת ופעם נוספת, כאן מותר להאריך את המעצר ב-20 יום. מדוע צריך לאפשר הארכות מעצר כל כך משמעותיות בלי ששופט יחזור ויראה את העצור שנמצא לפניו? אין שום הנמקה הגיונית. לא כל כך ברור מדוע אנחנו צריכים לתת סמכויות כל כך מרחיקות-לכת. יש בתיקון המוצע, שנמצא לפנינו, גם אפשרות להאריך את המעצר בלי נוכחותו של העצור, שזה דבר שהוא תמיד מרחיק-לכת, בעייתי, חמור ופסול. לפי התיקון המוצע - שימו לב - אפשר למנוע מעצור שחשוד בעבירות ביטחון להיפגש עם עורך-דין במשך 50 יום - 50 יום למנוע מעצור שחשוד בעבירות ביטחון להיפגש עם עורך-דין. אלה הוראות מרחיקות-לכת, שאין בהן שום צורך לעניין הביטחון. עניין הביטחון יכול היה להסתדר מצוין עם כל מערכת החוקים הקיימת. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת חנין, תודה. נא לסיים. דב חנין (חד"ש): אין צורך בהוראות מרחיקות-הלכת האלה. לכן אני פונה לחברי הכנסת ומציע להם לא להחיל על החוק הגרוע הזה דין רציפות, אלא לאפשר לדון בו מתחילת הדרך. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת שתי סיעות, רע"ם-תע"ל וחד"ש, שנימקו את בקשתן, שלא להחיל את דין הרציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון - הוראת שעה), התשס"ו-2005. מי שמצביע בעד - מצביע בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל וחד"ש, ומי שמצביע נגד - מצביע למעשה בעד החלת דין רציפות על החוק. מוחמד ברכה (חד"ש): הניסוח הוא כאילו לגופן של הסיעות. צריך להיות: להצביע בעד - - היו"ר גדעון סער: מי שמצביע בעד - מצביע נגד החלת דין רציפות. מוחמד ברכה (חד"ש): - - זה בעד ההתנגדות להחלת הרציפות. היו"ר גדעון סער: נכון. מי שמצביע נגד - מצביע בעד דין הרציפות. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה - 28 נגד - 5 נמנעים - 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירות ביטחון - הוראת שעה), התשס"ו-2005, נתקבלה. יובל שטייניץ (הליכוד): מה מצביעים? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אופוזיציה - זה נגד. היו"ר גדעון סער: אני קובע, שבקשת הממשלה להחיל דין רציפות לעניין סעיף 5ה בסדר-היום אושרה. אנחנו עוברים לדיון בנושא הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004. חבר הכנסת ריבלין, אתה תדבר על עניין זה? ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת כץ ידבר. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, אני מבקש בסוף להעיר - - - היו"ר גדעון סער: אדוני השר, בסדר. חבר הכנסת ישראל כץ ידבר מטעם סיעת הליכוד. בבקשה. קריאה: איזה סעיף זה? היו"ר גדעון סער: לפניכם זה נמצא כסעיף 5ח - הצעת חוק ההתיישנות. אביגדור יצחקי (קדימה): אפשר להצביע - - - היו"ר גדעון סער: לא. אנחנו נצביע לחוד, אבל הסיכום היה: שמונה דיונים ספוראדיים בשמונה נושאים. קודם אנחנו עושים את שמונת הנפרדים. ישראל כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לעניין הרציפות. אני שמח על התיאום שמתקיים כאן, תיאום של הרגע האחרון. אני סומך על התיאומים ונצביע בהתאם, אבל כשם שעשו רוב קודמי, אי-אפשר ביום כזה שלא לדבר על מה שמתרחש בדרום, בעיר שדרות, בעזה, כפועל יוצא ישיר של תוכנית שבוצעה, תוכנית ההתנתקות. זה לא סוד שהייתי גם באופן אידיאולוגי נגד התוכנית, אבל ביום שהממשלה הצביעה על השלבים הסופיים, אמרתי שאני מקווה שאני לא אשאר היחיד שיישאר בעד ההתנתקות. אבל הפעם ההתנתקות האמיתית מהערבים הפלסטינים בעזה עצמה. מסתבר שתוכנית ההתנתקות פינתה יהודים, אבל לא ניתקה את ישראל מהתושבים הפלסטינים של עזה. צריך להבין, אדוני היושב-ראש, שלא בכדי קרה הדבר. השר רמון שנמצא כאן, כיום שר המשפטים, שהתקדם בינתיים, המשנה לראש הממשלה שמעון פרס, ראש הממשלה בפועל, הם אנשים שהתנגדו לניתוק הקשר בין ישראל לבין עזה, ועמדו על כך שיישאר הקשר בין עזה לבין יהודה ושומרון. דווקא אני אמרתי, שאם כבר פינינו את ההתיישבות היהודית, בואו ננתק כל קשר מעזה. בואו נפסיק לגבות עבורם את המסים. זה לא ענייננו, נהפוך את קרני וארז למעברים בין-לאומיים, נפקח בהתאם. אני מאלה שדחפו יותר מכולם לנטישת ציר פילדלפי על-ידי ישראל, ולשמחתי הדבר הזה קרה ואנחנו לא רואים היום חיילים ישראלים שנמצאים בתווך ונכתשים. הכוונה היתה להסיר כל אחריות מישראל. מי שאין לו סמכות אין לו גם אחריות. אבל, פינו את היהודים ולא ניתקו את האחריות הישראלית מעזה עצמה. אף אחד כאן לא שואל את עצמו מה אנחנו אחראים למה שקורה בעזה. אם נסוגו עד קווי 1967 ופינו שלושה יישובים שהיו בצד הזה של הגדר, אף שאנשי מפלגת העבודה אפילו אמרו להשאיר אותם - ראשי מפלגת העבודה לשעבר, מצנע, ברק ואחרים - היה היגיון אחד להתנתק. ואני מציע כאן להתנתק מעזה. מי שפינה את היהודים, שיתנתק מהפלסטינים. רוצים לבנות נמל, שיבנו נמל. אנחנו חייבים לעבור למדיניות של הרתעה ולעמוד מאחורי המדיניות הזאת. אני זוכר את הרמטכ"ל אומר, גם לנו יש מרגמות. אז כנראה הן יורות לכיוונים הלא-נכונים. אנחנו צריכים להגן על כל אזרח ועל כל שטח ישראלי שנפגעים, לנתק את עצמנו מכל אחריות למה שקורה בתוך עזה. כמובן, להצטער על כל פגיעה, אבל לשנות לחלוטין את המדיניות. כי אם לא נשנה את המדיניות ונמשיך לשאת באחריות, תושבי שדרות יסבלו. אדוני היושב-ראש, אמרתי אז ואני אומר לצערי גם היום, אם נגזר שלא יהיה שקט, אז עדיף שגגות הבתים בעזה ירעדו מאשר גגות הבתים בשדרות יקרסו. ואם חלילה מישהו צריך לנוע ממקומו, מה שאנחנו לא רוצים, עדיף שתושבי עזה יברחו לסיני מאשר שתושבי שדרות יברחו לתוך תל-אביב. אמרתי את זה אז, אני לא רוצה במצב הזה – לצערי, אנחנו מאוד קרובים לזה; לא רק קרובים, רבים כבר ברחו. כל מדינה בעולם - אין כאן היום ויכוח אידיאולוגי. יש כאן רק יישום אקט של ריבונות והרתעה, ואנחנו צריכים לעמוד, ועדיף היום, אף שזה כבר מאוחר, מאשר בעתיד. ובמשפט אחד, דווקא אלה שרוצים עוד בוויתורים מדיניים, דווקא אלה שמדברים על צעדים כאלה ואחרים, צריכים להקפיד על כך שבמקום שמולאו כל החובות לפי כל הגרסאות, ישראל עומדת על הריבונות שלה. כי אחרת, אין שום תוקף מוסרי לטיעון שלהם שהמעשים שלהם יביאו למצב טוב יותר. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת כץ; זה בהנחה שתפיסת העולם שלהם קוהרנטית. חבר הכנסת בנימין אלון - לא נוכח. סיעת יהדות התורה - חבר הכנסת כהן, האם אתה מבקש לנמק לעניין זה? לא. חבר הכנסת עבאס זכור, מטעם סיעת רע"ם-תע"ל - חבר הכנסת טלב אלסאנע ידבר במקומו. בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא פעם מקיימים כאן דיונים על מדינת ישראל ועל זכותו של העם היהודי לעלות לכאן מכוח הזכות ההיסטורית שיש. אבל מתברר שתמיד חיו כאן שני העמים. לאחרונה אני מעיין ואני נוכח לדעת שמי שבנה את בית-המקדש השני בעצם לא היה יהודי, זה היה הורדוס, אדומי אשר התגייר, אבל אמו היתה ערבייה. לכן באזור הזה, גם מבחינה היסטורית, תמיד חיו כאן יהודים וערבים, תמיד יחיו כאן יהודים וערבים - - - גלעד ארדן (הליכוד): חשבתי שרצית להגיד שתמיד בנו לא-יהודים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גם בנו לא-יהודים. ולכן זה לא משהו - אפשר תמיד למצוא את הדרך להתפשר ולפתור את המחלוקות בין שני העמים. ישראל כץ (הליכוד): רק אחרי אלפיים שנה גילית את הסוד? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא, אחרי אלפיים שנה אני משתכנע יותר. גלעד ארדן (הליכוד): אז הפתרון זה להתגייר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זאת אומרת, תמיד חיו כאן, אי-אפשר להגיד שהמדינה הזאת היתה ליהודים ורק ליהודים. תמיד היו הפלסטינים, אבל גם תמיד היו יהודים. אפילו בתקופת האסלאם בסעודיה חיו שם יהודים, ואין ספק ששני העמים הם עמים שמיים שחיו באזור הזה, חיו ביחד, והשאלה לדלג על מחלוקות - - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): חבר הכנסת מוחמד ברכה, בסעודיה אכן גם בתקופת הנביא מוחמד - - - מוחמד ברכה (חד"ש): זה לא סעודיה, זה ערב. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): היה חצי האי ערב, מה שנקרא סעודיה נכון להיום. מוחמד ברכה (חד"ש): ג'זירת אל-ערב. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ג'זירת אל-ערב. אבל מבחינה היסטורית חיו יהודים כאן באזור - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ומי שחט אותם? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - וערבים חיו כאן, וכשהיהודים עלו ממצרים הם מצאו גם ערבים פלסטינים כאן, היו כנענים, והיו יבוסים, שהיו לפני שדוד המלך מלך כאן. היה "אורשלם", זה המקור, זה מ"אורוסלם", המלה היבוסית, ולכן היסטורית היו כאן - - - אביגדור יצחקי (קדימה): איך זה קשור לרציפות? תגיד לי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): היו כאן גם הפלסטינים וגם היהודים. ומי שמנסה לגרש, אם הפלסטינים מנסים לגרש את היהודים, אז הם טועים, ואם היהודים מנסים לגרש את הפלסטינים למדבר, אז הם טועים, והפתרון הוא להפסיק להקיז זה לזה את הדם ולחזור למציאות ולפתור את הבעיה. היו"ר גדעון סער: תודה לך. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לגבי חוק ההתיישנות, אינני רואה שום סיבה מבחינתנו להתנגד. אנחנו נסכים להסרת ההתנגדות שלנו להחלת דין הרציפות. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: הבנתי. אם כך, אדוני שר המשפטים - - - ישראל כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הוא רוצה להשיב לו. היו"ר גדעון סער: יש הערות היסטוריות - - - ישראל כץ (הליכוד): עכשיו יהיה דיון היסטורי? ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו נוותר על אחת ההסתייגויות. היו"ר גדעון סער: אבל זה יהיה בדיון הבא. הרי סיעת הליכוד מדברת בכל דיון ודיון. אדוני שר המשפטים, אתה ביקשת להבהיר הבהרה, עובר לקיום ההצבעה בעניין זה. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכיוון שכמה חברי כנסת פנו אלי בנושא חוק ההתיישנות, אני רוצה להבהיר שהצעת חוק ההתיישנות חלה אך ורק על נושאים אזרחיים, והיא עושה רפורמה גדולה בנושאי ההתיישנות, שהיתה רלוונטית אולי לפני 80 או 90 שנה, ואנחנו משנים את הנושא הזה. כבר התחילו בדיונים על חוק ההתיישנות לפני קרוב לעשר או 12 שנים עד שחוקקו אותו - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - לפני אלפיים שנה. שר המשפטים חיים רמון: לכן, ההצעה הזאת כולה בתחום האזרחי, היא לא קשורה לשום עבירה פלילית, לא לרצח, לא לאונס, כפי שכמה חברי וחברות כנסת שאלו, ולכן אני מאוד מבקש להעביר את הצעת החוק הזאת, להחיל עליה את הרציפות, ואני מקווה שהצעת החוק הזאת תחוקק במהרה ותבוא לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה, אדוני השר. אני חייב להעיר בעקבות דבריך, שיש בהצעה, בקיצור תקופת ההתיישנות, פגיעה, לרבות פגיעה בנפגעות תקיפה מינית, כאשר הן באות לתבוע בעוולות אזרחיות. שר המשפטים חיים רמון: זה משהו אחר. היו"ר גדעון סער: אני אנוס להצביע על-פי הסיכום שאליו הגיע חבר הכנסת ריבלין מטעם סיעת הליכוד, אבל אני רוצה לומר לך שיש בהצעת החוק בעיות רבות, עניינים שאני מקווה שוועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר תעסוק בזה, תשנה אותם. אבל אני רוצה לשאול, מאחר שחבר הכנסת אלסאנע הודיע שסיעתו חוזרת בה - למעשה אולי אין צורך בהצבעה, מכיוון שכל הסיעות חזרו בהן לעניין סעיף זה. שר המשפטים חיים רמון: כן, נכון. היו"ר גדעון סער: כל סיעות האופוזיציה אשר הגישו בקשה על התנגדות להחלת דין הרציפות חזרו בהן, על כן בקשת הממשלה לעניין חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004, מאושרת, והרציפות תחול על חוק זה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הצעה לסדר. היו"ר גדעון סער: בבקשה, חבר הכנסת ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מציע לכל הסיעות - - - הואיל ואנחנו יכולים להצביע - - - בואו ניתן לכל מי שרוצה להתנגד לדבר, ואחר כך נצביע על ההצעות אחת אחרי השנייה. היו"ר גדעון סער: עלי זה מקובל. ההסכמה מלכתחילה היתה הסכמה דיונית, בין הקואליציה לאופוזיציה, בבוקר. אם כל נציגי האופוזיציה שנוכחים באולם אינם מתנגדים לכך שנדון עכשיו דיון אחד על כל ההצעות ואחר כך נעבור להצבעה פרטנית על כל סעיף וסעיף, כך נעשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מאה אחוז. קריאות: - - - היו"ר גדעון סער: אם כך, אנחנו עוברים לדיון מאוחד בכל – חבר הכנסת אלדד, ההצבעה תהיה נפרדת. הדיון משולב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז לא יהיה דיון על כל אחת מההצעות? קריאות: - - - היו"ר גדעון סער: על כך הסכימה כל אחת מהסיעות, על-פי אותו סיכום שהושג. זה כולל את סעיף 5 בסדר-היום וגם את סעיף 6 בסדר-היום, מכיוון שסעיף 5 כולל בחובו מבחינה עניינית גם פרטים מסעיף 5. לכן, אנחנו עוברים לדיון משולב בכל ההצעות האלה, ואני אקרא לנציג מטעם כל אחת מהסיעות שהציגו התנגדות להצעות, והראשונה תהיה סיעת הליכוד. אני חושב שיושב-ראש האופוזיציה ביקש לדבר – או שחבר הכנסת ארדן ביקש לדבר? קריאה: גם וגם. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): אתה מתקן את ההיסטוריה? גלעד ארדן (הליכוד): לא, אני לא שמעתי מה נאמר. ראובן ריבלין (הליכוד): יושב-ראש האופוזיציה יקבל אחר כך כמה דקות. היו"ר גדעון סער: בסדר גמור. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי מאוד מוטרד מחלק מבקשות הממשלה להחיל דין רציפות, כי הן הזכירו לי נשכחות, כמו הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה – הצעת חוק שלמעשה לא היתה צריכה לבוא לעולם כלל, אלמלא ביצעה הממשלה הקודמת את התהליך האומלל שכינינו התנתקות. היו"ר גדעון סער: אני מבקש לפזר, אדוני השר נהרי, חבר הכנסת שרוני, את ההתקהלות הבלתי-חוקית ליד חברת הכנסת אברהם. גלעד ארדן (הליכוד): אבל אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאני חושב שאנחנו ננסה להפיק מהעבר את הלקחים. אבל, אני הרבה הרבה הרבה יותר מוטרד ממה שקורה במדינת ישראל היום. קודם כול אני רוצה לשאול שאלה אחת בסיסית: איפה נמצא ראש הממשלה? האם מישהו באולם הזה יודע להסביר מדוע כשנופלים "קסאמים" בעשרות, כשילדי שדרות מפחדים לישון בלילה, מפחדים לצאת לבתי-הספר, חושב ראש הממשלה שאותו תהליך אומלל, שהוא היה בין מוביליו, של פינוי חד-צדדי, של בריחה, שבעקבותיו עלה ה"חמאס" לשלטון, והיום הם יורים עלינו "קסאמים" כל בוקר וערב - הוא הולך היום להטריד את מנוחתם של מנהיגי אירופה, שקצת מתקשים להסביר למה הם לא כל כך מתלהבים מהמשך גירוש יהודים ופינוי יישובי קבע על-ידי ראש ממשלה ישראלי. מדוע ראש הממשלה אולמרט לא מתחיל לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו? אני חשבתי שהחיבה שלו לנסיעות, שכולנו מכירים אותה, שהיא היתה אולי – היא לא היתה במקומה גם כשהוא היה שר התמ"ת, אבל אז אולי עוד היה אפשר להסביר את זה, שהוא נוסע להיפגש, לספר על כלכלת ישראל, על השיפורים שעשה בה שר האוצר הקודם, למה כדאי לבוא ולהשקיע. אבל היום, היום, כשכל יום - - - היו"ר גדעון סער: שר האוצר הקודם – אתה מתכוון לשר האוצר הקודם קודם. גלעד ארדן (הליכוד): הקודם קודם, כן. היו"ר גדעון סער: אתה מתכוון לשר האוצר בנימין נתניהו, כי שר האוצר הקודם היה אהוד אולמרט. גלעד ארדן (הליכוד): כן. ואני רוצה להציע הצעה לכל אלה מהקואליציה, מקדימה – אני לא כולל את אבי דיכטר, כי הוא, סך הכול אין לו הרבה הבנה, ודווקא כן יש לו הצעות. אבל לכל אלו שמסבירים שאין פתרון צבאי – אז קודם כול, מסתבר שעמרם מצנע מאגף אתכם משמאל - - - היו"ר גדעון סער: מימין, התכוונת. גלעד ארדן (הליכוד): מימין. סליחה, סליחה. היו"ר גדעון סער: אם אני אבחין שאתה טועה, אני אעיר לך. גלעד ארדן (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש לי כמה הצעות. אתם הרי לא רוצים להקשיב לאנשים כמו גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי, ולמעשה, כשראש הממשלה עסוק בלסדר לעצמו הזמנות לגמר המונדיאל, גם אין מי שיקשיב. אביגדור יצחקי (קדימה): רק למומחה כמוך. גלעד ארדן (הליכוד): אבל אולי בכל זאת מישהו ישמע אותי. אז אני אציע לכם הצעה: חברת החשמל, שאתם גם אתה ניהלתם משבר דרך השר פואד בן-אליעזר, שגם הוא, כרוח המפקד, ניהל את המשבר מבאקו בירת אזרבייג'ן, זה רוח המפקד שלכם – חברת החשמל, יש לה בעיה, היא סובלת. אין לה מספיק רזרבות כנראה, וכשיש תקלות היא לא עומדת בעומס. וגם, הרשות הפלסטינית חייבת לה 300 מיליון שקל. בנימין נתניהו (הליכוד): אז יש לך פתרון, אני מבין. גלעד ארדן (הליכוד): אז יש לי פתרון יצירתי: גם נחסוך בחשמל, וגם אולי נצליח לצמצם את ירי ה"קסאמים". תקבלו החלטה אמיצה, ראש הממשלה, שר האוצר. יש פה שלטון "חמאסי", שמעורב בירי ה"קסאמים" על ילדינו, וחייב 300 מיליון שקל, ואתם, במקום להורות לחברת החשמל לנתק את החשמל לרשות הפלסטינית עד שהם יחליטו להילחם במשגרי ה"קסאמים", אתם מעדיפים לנתק את החשמל לאזרחי ישראל. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת יצחקי, זה נימוק טוב. גלעד ארדן (הליכוד): טוב, על ממשלה כזאת באמת אין מה לומר. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת ארדן. סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, ידבר מטעמה חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת יצחקי, אחרי שהאופוזיציה גילתה גמישות מופלאה והסכימה לאחד את הדיון בכל הסעיפים, אפשר גם שחבר כנסת יאריך בחצי דקה. אביגדור יצחקי (קדימה): מה הקשר בין הדיון לסעיפים? בנימין נתניהו (הליכוד): הוא נתן לך הצעה טובה. היו"ר גדעון סער: תשמע, היו לו הצעות טובות לממשלה. מוחמד ברכה (חד"ש): לאחד את הדיון לא אומר לקצץ את הזמן. מנחם בן-ששון (קדימה): חס וחלילה. חס וחלילה. היו"ר גדעון סער: לא, לא. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס לשני חוקים. האחד הוא חוק הפיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי. חוק התגמולים שהכרנו ומשמש אותנו בא להעניק פיצויים ותגמולים לנפגעי ארגוני הטרור הערביים, אבל הוא לא נתן מענה שלם על המפגע הבודד, הלא-מאורגן, שסתם שנא יהודים וקם לרצוח אותם, לא כחלק או בשליחות של ארגון טרור, והוא גם לא נתן מענה על רוצח יהודי בודד שקם לרצוח ערבים רק כי הוא שונא אותם. הצעת התיקון שהונחה לפנינו היתה הכרחית, אבל אני מבקש להזכיר שהיא נולדה אחרי אירועי הרצח באוטובוס בשפרעם. ושם, בתוך האוטובוס, אחרי שרצח ארבעה ערבים, נעשה ברוצח לינץ' מתועב. וקמו, לעיני שוטרים, ולעיני מצלמות טלוויזיה ועיתונות ומאות עדים, ורצחו את האיש. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רצחו אותו. היו"ר גדעון סער: אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני אאפשר לך אחרי חבר הכנסת אלדד לעשות את התיקון בנושא ההיסטורי, שהוא, הבנתי, דבר - - - בנימין נתניהו (הליכוד): כן. חבר הכנסת אלדד, האם תוכל להאיר את עינינו לגבי אופיה היהודי של ארץ-ישראל ומתי נכנסה הנוכחות הערבית? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בחצי השעה הבאה. כלומר, אני רק אגמור את שתי הנקודות האלה, ומייד. היו"ר גדעון סער: כלומר, אתה תרצה לדבר ואני אאפשר לך, אדוני ראש האופוזיציה. בבקשה, חבר הכנסת אלדד. בנימין נתניהו (הליכוד): אני הולך וחוזר ואני אנצל את זה. היו"ר גדעון סער: בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): עשרה חודשים חלפו מאז, חקירת המשטרה בוודאי בעיצומה. יש צילומים, יש עדים, יש שוטרים שהיו באוטובוס. למה לא מתעסקים עם מעשה הרצח הזה? יש מעשי רצח – אולי כמו פריניאן – שנוח למשטרה לא להתעסק בהם. יש כל מיני סוגי רצח במדינת ישראל. החוק השני שאני רוצה להעיר עליו הוא באמת חוק שחברי, גלעד ארדן, הזכיר - הצעת חוק מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה. 25 יישובים פורחים בחבל-עזה ובצפון השומרון נחרבו, עשרות בתי-כנסת נשרפו. אותם מבני ציבור שהותירו על כנם ולא הרסו, משמשים היום בסיסי אימונים לארגוני הטרור השונים. משם, מחורבות היישובים, משגרים טילים על ישראל. מה נשאר מחבל-עזה? פסקי-הדין שהוציאו. בזה מתעסקת ממשלת ישראל, לא ב-8,000 הפליטים שחיים במדינת ישראל – בלי תעסוקה, הילדים שלהם נושרים מבתי-הספר, ובזה לא מתעסקים. מתעסקים באותם פסקי-דין של מחבלים שראוי שישבו בכלא, אבל יש קדימות בעולם - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלדד, אני מניח שאין לך התנגדות לכך שאותם מחבלים ימשיכו לשבת בבתי-הכלא, וזאת תכליתו של החוק הזה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ודאי שאין לי התנגדות שהם ישבו בכלא. תמה אני על ממשלת ישראל על סדר העדיפויות שלה. לפני שהיא פותרת את בעיית 8,000 היהודים החיים כפליטים במולדתם, היא דואגת להמשיך את עונש המאסר של אותם רוצחים. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת אלדד. סיעת יהדות התורה משכה. יעקב כהן (יהדות התורה): - - - היו"ר גדעון סער: אתה רוצה לדבר, בבקשה. חבר הכנסת יעקב כהן מסיעת יהדות התורה, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רציתי להתייחס לסעיף ט"ז בסדר-היום - להצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים - ולהודיע שסיעת יהדות התורה דווקא מוכנה להחיל דין רציפות על הצעה חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (בוררות וגישור). מה שכן חשבתי להעיר – בג"ץ החליט לא לתת לבתי-הדין לדון בנושאים של בוררות, ואני חושב שזה דבר אבסורדי ביותר. לא יכול להיות שבתי-דין רבניים, תלמידי חכמים, פוסקי הלכות - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ארדן, אתה נראה לי נהנה בספסלי קדימה יותר מאשר בספסלי הליכוד. גלעד ארדן (הליכוד): אני חייב להסכים עם הקביעה של היושב-ראש - - - מנחם בן-ששון (קדימה): יש פה עוד מקום - - - קריאות: - - - היו"ר גדעון סער: אני עוצר את הזמן. ראובן ריבלין (הליכוד): גם חבר הכנסת ארדן, גם חבר הכנסת סער - - - מתים שהם יהיו שם - - - קריאות: - - - היו"ר גדעון סער: תודה. אני עצרתי את הזמן, ועכשיו חבר הכנסת יעקב כהן, אנא תמשיך. יעקב כהן (יהדות התורה): רציתי להתייחס לשיפוט בתי-הדין, לנושא הבוררות, שבג"ץ פסק שלא יתייחסו לזה, שבתי-הדין לא ידונו בדיני בוררות. אני חושב שזה לא יעלה על הדעת שדין בוררות, שכל אחד יכול לדון בו וכל אחד זה מקובל עליו – לא יכול להיות שבית-הדין - - - היו"ר גדעון סער: אתם תומכים בדין רציפות בעניין הצעת החוק הזאת? יעקב כהן (יהדות התורה): כן. היו"ר גדעון סער: הבנתי. יעקב כהן (יהדות התורה): אבל אני מדבר על כך שבג"ץ פסק, שלא יכול להיות שבתי-הדין ידונו בדיני בוררות. לא יכול להיות שתלמידי חכמים, רבנים, פוסקי הלכה, אנשים משכמם ומעלה, לא יהיו להם הסמכויות לדון בדיני בוררות. זה יגרום לסחבת, לא יוכלו לסגור גיטין, לסגור תיקים – אחד קשור בשני - יש דיני ממונות גם בדיני גיטין, ואם אנחנו ננתק אותם, זה יגרום לסחבת ולאי-סגירת תיקים. לא יכול להיות שאותו בג"ץ, שלוקח לעצמו סמכויות ורוצה להמליך מלכים ורוצה להיות יותר גדול מבית-המחוקקים כאן, ורוצה לנהל את כל המדינה – אבל הרבנים האלה, לגבי דיני בוררות שכל אחד יכולה להיות לו סמכות לכך, בג"ץ לא מוצא שהם יכולים לדון בזה. ראובן ריבלין (הליכוד): נדמה לי שאתם צריכים לבקש לתקן את החוק, לא ההיפך. יעקב כהן (יהדות התורה): לכן אני אומר שבנושא הזה אנחנו צריכים לתקן את החוק - - - ראובן ריבלין (הליכוד): החוק הזה לא מעלה ולא מוריד. יעקב כהן (יהדות התורה): לא, זה לא שייך לזה. זה ברור. ראובן ריבלין (הליכוד): החוק הזה לא מעלה ולא מוריד. יעקב כהן (יהדות התורה): נכון, נכון. אני מדבר על נושא אחר. ראובן ריבלין (הליכוד): ההסכם הקואליציוני שתעשו - - - יעקב כהן (יהדות התורה): בדיוק, בדיוק כמו שאתה אומר, חבר הכנסת ריבלין. בכל אופן, זה אבסורד, ולכן אני חושב שהדבר הזה חייב להיות בסמכות. עוד דבר אבסורדי הוא שבית-המשפט עצמו פסק בשבוע האחרון שלא לתת לבנות ישיבה ובית-כנסת בבני-ברק, ישיבה שעברה את כל שלבי החוק. העירייה אישרה את זה. במקום שיש כבר 40 שנה ישיבה, בכל זאת מצא בית-המשפט מקום שהוא יכול לדון על זה והוא יכול לאסור לגור ולבנות ישיבה. אני חושב שגם ברוסיה לא היה דבר כזה, אבל השופטים מוצאים עצמם בכל דבר, וזה דבר מאוד משונה שהם מוצאים להם מקום לדון ובכל נושא הסמכות אצלם; ובמיוחד, נושא שעבר את הרשויות המקומיות, עבר את ועדת הערר, ואין לזה שום תקדים, במיוחד בעיר בני-ברק. לכן, הייתי רוצה למחות על הדבר הזה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת יעקב כהן, כך עשית. נציג סיעת מרצ. קריאה: ויתר. היו"ר גדעון סער: ויתר. יוסף ביילין (מרצ): - - - מספיק רלוונטי להגיד. היו"ר גדעון סער: אני מודה לך. רע"ם-תע"ל ויתרה. שר המשפטים חיים רמון: - - - חבר הכנסת ביילין, שהוא ויתר - - - היו"ר גדעון סער: חד"ש – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו יהיה נציג סיעת בל"ד, אם יהיה. ברגע זה אינני רואה מישהו מסיעת בל"ד, ואם כך, אנחנו נעבור להצבעה על כל סעיף אחרי דברי חבר הכנסת ברכה. אדוני שר המשפטים, אתה תרצה להתייחס לאחר הדוברים? שר המשפטים חיים רמון: לא, לא. אני מת להתייחס, אבל אף אחד לא יתייחס למה שאני מביא. היו"ר גדעון סער: לא. זה לאחר שחבר הכנסת ריבלין גילה נדיבות מופלגת. שר המשפטים חיים רמון: כן, אבל למה - - - מנחם בן-ששון (קדימה): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בכל זאת, צריך להתחשב בכך שאיטליה משחקת - - - היו"ר גדעון סער: אני רק הייתי מציע לך, אדוני השר, לשמור גם על רוח הסיכום שהושג, ולא למהר להביא דרך קריאה ראשונה הצעות חוק לא טובות אשר הממשלה משכה היום. אביגדור יצחקי (קדימה): אני רוצה להגיד לך, כל זמן שאני נשאר פה, זה יהיה - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): למה שלוש דקות? היו"ר גדעון סער: כמה אתה רוצה? מוחמד ברכה (חד"ש): עשר דקות. היו"ר גדעון סער: בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: כמה? היו"ר גדעון סער: הדיון אוחד לפי הסכמת סיעות האופוזיציה, ולכן אינני רואה סיבה לדקדק עם הדובר האחרון, והוא ויתר על סעיפים - - - מוחמד ברכה (חד"ש): התקנון מדבר על חמש דקות. אני רוצה לנמק שתיים - - - היו"ר גדעון סער: הוא לא חייב לנצל את כל עשר הדקות, אבל אני סומך על שיקול דעתו. מוחמד ברכה (חד"ש): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בדקות האחרונות הייתי ער לדיון לא כל כך מופרך בבית הזה, אבל הוא הזוי על-פי כל קנה מידה. יושב-ראש האופוזיציה טורח להיעזר בחבר הכנסת אלדד כדי שיסקור לו את ההיסטוריה של הנוכחות הערבית כאן. עוד קדם לו חבר הכנסת גלעד ארדן, שעמד על הצורך בניתוק - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ארדן, אני מבקש, לפחות כשמדברים על נאומיך תקשיב לדובר. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - שדאג לפתור בעיה של החשמל ושל ה"קסאם" – זה נשמע מצוין. גלעד ארדן (הליכוד): שניים בכרטיס אחד. מוחמד ברכה (חד"ש): אני חושב שאנשים הזויים ונגועים בגזענות לעולם לא נעלמים, אבל למרבה הצער, גם לא משתכללים. גלעד ארדן (הליכוד): - - - בדרך כלל נבחרים על-ידי הציבור - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ברכה, האמירה "נגועים בגזענות" לטעמי היתה מיותרת. אני מציע שתחזור בך. מוחמד ברכה (חד"ש): לא. לדבר על הציבור הערבי ועל קיומו של העם הערבי הפלסטיני כמשהו שחולף בתוך ההיסטוריה, על-ידי יושב-ראש האופוזיציה, שהיה ראש ממשלה בעבר - - היו"ר גדעון סער: הוא לא אמר את זה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - זה נשמע באמת באמת - - - גלעד ארדן (הליכוד): מי אמר - - -? אני ההזוי - - -? מוחמד ברכה (חד"ש): לא, לא. שניכם. אתה ממשיך את דרכו הלא-מפוארת של מר נתניהו. אבל תשמע – דוגמאות כאלה היו תמיד בהיסטוריה. לא צריך להידרש לרמה כזאת גבוהה ומשוכללת של טיעונים על מנת לפסול את האחר. תמיד אפשר לפרוט על הנימים הכי נמוכים שקיימים אצל בני-אדם, ואז גם לצבור הון פוליטי, ולמרבה הצער, הסחורה הזאת עובדת כאן, בבית הזה, ויש לזה קונים. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק פיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי (תיקוני חקיקה) באה לאוויר העולם לאחר הטבח בשפרעם. אנחנו בעיר שפרעם מנסים היום לאסוף שברים של משפחות, במיוחד בהתקרב יום השנה לאותו טבח נורא, שיהיה ב-4 באוגוסט. אני מקווה שנדע לקיים אזכרה ראויה. אחרי אותו טבח נורא בשפרעם טרחו כל המי ומי במדינה לבוא אלינו לנחם ולהביע הזדהות. אני באמת מעריך את זה. אני חושב גם שיהיה ראוי וחשוב שאותם רגשות של הזדהות לא יהיו תחת צלו הכבד של הדם השפוך, אלא גם היום, במרחק של שנה מאותו אירוע טרגי, יש מקום לתת את הדעת על כל מיני התבטאויות, פעולות חקיקה ומדיניות שמפלה בין אזרח לאזרח, בין דם לדם, שהן המהוות את התשתית לפסילת האחר ולהתנהגות ולהתנהלות כה אכזרית, כה בוטה וכה נפשעת. לכן, לדעתי, יש מקום לא להסתפק רק באותם רגשות חשובים של הזדהות וניחום אבלים, אלא גם לעשות מעשה וליצור בחברה הישראלית אמירה יותר דמוקרטית, אמירה שיכולה לשאת מחלוקות ויכולה לחיות במחלוקות, ובאותו זמן גם עם הרבה סובלנות. לכן, הדברים שבאים לידי ביטוי מדי פעם מעל הדוכן הזה אינם יכולים לשלול את הבסיס או את התשתית או את הקרקע שעליה צומחים אותם אנשים נפשעים ופושעים וטרוריסטים כמו האיש ההוא שבא לפני כשנה לטבוח בתושבי שפרעם. הצעת החוק הזאת באה לאוויר העולם גם אחרי שהממשלה אז אמרה, שלפנים משורת הדין היא תיתן פיצוי למשפחות. חשבתי אז – ואמרתי את זה גם בכנסת וגם מחוצה לה – שמעשה טרור הוא מעשה טרור ולא חשוב מי עושה אותו. לכן החוק לא יכול להבדיל בין דם לדם. לכן אני חושב שההליכה לכיוון החקיקה הזאת היא חשובה. החוק השני שאני רוצה להתייחס אליו, אדוני היושב-ראש, הוא הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה. כשחבר הכנסת טלב אלסאנע דיבר על מה שקרה בעזה בשבוע שעבר, מה שהיה בחוף והכחדתה של משפחה שלמה, חבר הכנסת ארדן, אולי בצדק מבחינתך, שאלת אותו מי שולט בעזה. הנה, פה יש חוק שמראה באמת מי שולט בעזה. גלעד ארדן (הליכוד): לא אמרתי דבר כזה. מוחמד ברכה (חד"ש): שאלת אותו מי שולט בעזה. שאלת אותו מי שולט בעזה, זה כתוב בפרוטוקול וגם שמעתי את זה. גלעד ארדן (הליכוד): לא בהקשר זה. זה היה בהקשר של הטלת - - - מוחמד ברכה (חד"ש): זה היה בהקשר של הקורה בעזה, ואז שאלת מי שולט שם ולמה אתה בא בטענות לישראל. זה חוק שבו ישראל מודיעה שהיא ממאנת להיפרד מרצועת-עזה. אף שישראל יצאה מעזה, היא עדיין רוצה להחיל את כל המטלות של הדין הצבאי וכל הקשור למעצרים על אותם אנשים. לפחות אנשים שנמצאים במעצר מינהלי או במאסר על עבירות קלות או התארגנות - כל מדינה שיוצאת ממקום מסוים שולחת את האנשים שנמצאים בבתי-הכלא לאותה ישות שהיא יצאה ממנה. רק מדינת ישראל, אף שהיא יצאה, היא מתעקשת לשלוט. היא לא רק שולטת בים, ביבשה ובאוויר, היא לא רק שולטת במעברים ובאפשרות להעביר מזון, אלא היא גם שולטת מבחינת בתי-מעצר ובתי-כלא שבהם עדיין מוחזקים אנשים מעזה. המינימום שהיה מתבקש אחרי הנסיגה הוא לשחרר את האנשים האלה, שיחזרו לעזה. ישראל ניתקה כל קשר בינה ובין רצועת-עזה – היא אמורה לעשות את זה. אני אומר את זה כמובן במידה לא מעטה של ציניות. אז שתנתק את הקשר עם תושבי רצועת-עזה שנמצאים בחזקתה. אף שעברה כמעט שנה מאז, ממשלת ישראל עדיין מתעקשת שהזיקה הזאת תישאר. אני חושב שזה רק מסגיר את הכוונות האמיתיות שהיו ביסודה של תוכנית ההתנתקות והיציאה מעזה. הכוונה האמיתית והעיקרית היתה לשחרר את ישראל מכל מחויבות לאוכלוסייה האזרחית שהיתה תחת כיבושה וגם להיפטר מהמטלה של שמירה על התנחלויות הזויות. פעם חשבו שיהיה שם מפעל התנחלותי ענק, השקיעו הרבה כסף, אבל בסופו של דבר היו שם כ-7,200 אנשים. כל המפעל ההתנחלותי שם כשל, ולכן ישראל רצתה בעצם להיפטר מהעול הביטחוני-הצבאי-הכלכלי הזה. באותו זמן, בממד השלישי, היא גם רצתה להראות לעולם כאילו היא עושה צעד אדיר כלפי הפלסטינים בכך שהיא נסוגה באופן חד-צדדי מרצועת-עזה. בעצם, הנסיגה הזאת לא היתה ולא נבראה ועדיין ישראל מתעקשת, גם באמצעות החוק הזה - שבא בשוליים, אבל הוא מסגיר את הכוונות הגדולות, ושהכיבוש עדיין קיים לא רק ברחבי הגדה המערבית אלא גם ברצועת-עזה. על כן אני חושב שאין מקום לתמוך בהצעת החוק הזאת. לעומת זאת, מובן שנתמוך בהצעת החוק הקודמת בקשר לשפרעם. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת ברכה, באמת פירטת באופן יסודי את עמדתכם לגבי שתי הצעות חוק מאלה שעומדות לדיון. אדוני שר המשפטים, בטרם ניגש להצבעה, ביקשת הבהרה מסוימת. גלעד ארדן (הליכוד): הוא רוצה להשיב על השאלה איפה ראש הממשלה ולמה הוא לא פה? היו"ר גדעון סער: אני חוזר ואומר, ראש הממשלה נמצא ברגע זה בלונדון. בהמשך השבוע הוא יהיה בפריס. אתה חוזר על זה כל הזמן, ופעם אחת אני רוצה לומר לך, כדי שאפשר יהיה להמשיך בדיון. ראובן ריבלין (הליכוד): הייתי בלונדון ובפריס. ערים נפלאות, אסור להחזיר בשום אופן. אסור להחזיר. היו"ר גדעון סער: השאלה של חבר הכנסת ארדן היתה איפה הוא. אדוני שר המשפטים, בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד שמח שהיושב-ראש נותן שירותים של חדשות לחברי הכנסת. מאוד חשוב שהם יהיו מעודכנים, אני מאוד בעד. היו"ר גדעון סער: לא הרגשתי, אדוני השר, שאפשר להשאיר את השאלה תלויה בחללו של אולם המליאה. שר המשפטים חיים רמון: כי לי יש עוד הרבה שאלות בנושא חדשות, ולא ידעתי. בפעם הבאה שאני לא אראה חדשות, אני ישר אבוא לכאן ואשאל. גלעד ארדן (הליכוד): אם לא תדע תוצאות כדורגל, תתקשר ללשכת ראש הממשלה. שר המשפטים חיים רמון: אם אני אצטרך לצלצל ללשכת ראש הממשלה כדי לשאול על תוצאות כדורגל, אני באמת במצב קשה. בדרך כלל מתקשרים אלי בעניין הזה. היו"ר גדעון סער: גם בעניין הזה, רצית לומר. שר המשפטים חיים רמון: גם בעניין הזה. החלת דין הרציפות על הצעת חוק אימוץ ילדים - אני מבקש לקראת הקריאה השנייה והשלישית להוסיף אפשרות שצו אימוץ זה יוכר בישראל גם אם לא התקיים בו התנאי של אימוץ על-ידי בני זוג שהם איש ואשה או על-ידי הורה יחיד או על-ידי איש את ילדה של זוגתו, אם בית-המשפט מצא כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים למתן צו אימוץ בישראל. כמו כן אנחנו רוצים להוסיף תיקון שמטרתו להבהיר את הנוסח המקורי לעניין שמירת הסמכויות הקיימות של שר הפנים לסרב לבקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח האימוץ והסמכות הקיימת של פקיד הרישום לסרב לרשום אימוץ במרשם האוכלוסין. כמו כן אנחנו מבקשים שהצעת החוק הזאת תועבר מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ועדת הפנים - - - משרד הפנים זה לא ועדת חוקה. היו"ר גדעון סער: אתה לא יכול לעשות את זה אגב דיון ברציפות. יגישו בקשה. שר המשפטים חיים רמון: אני יכול. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר גדעון סער: אלא אם כן יבוא חבר הכנסת מג'אדלה ויגיד: אני רוצה ועדה אחרת. שר המשפטים חיים רמון: מאה אחוז, אם הוא רוצה ועדה אחרת, אז ועדת הכנסת תכריע. אני לא רוצה להיכנס כאן לדיון. משה שרוני (גיל): למה לא ועדת הרווחה? שר המשפטים חיים רמון: אני מציע לא להעסיק את הכנסת בעניין הזה. ברגע שחבר הכנסת מג'אדלה רוצה את זה בוועדת הפנים, הממשלה רוצה בוועדת החוקה וחבר הכנסת שרוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, רוצה את זה בוועדת העבודה והרווחה, אני מציע להעביר את ההכרעה בעניין לוועדת הכנסת. אני מציע להעביר את ההכרעה לוועדת הכנסת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): תגיד למה. שר המשפטים חיים רמון: אני לא נמצא פה עם כל החוק. הרוב המכריע של החוק עוסק בעניינים פרוצדורליים, צווים שקשורים לחוק הבין-לאומי. הם לא קשורים לעניינים של האימוץ במהות של ועדת העבודה והרווחה, וגם לא של ועדת הפנים. הם שוליים בעניין הזה. אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה כאן. אני פשוט מציע שיתקיים דיון קצת יותר ארוך בוועדת הכנסת, והיא שתכריע בעניין. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, אדוני השר. אני רוצה לציין שתי נקודות. אחת, לעניין הרישא של הערתך, שהיא מבקשת להכניס תיקונים או דברים חדשים, שלא היו קיימים בקריאה הראשונה, הרי שהתקנון קובע שהדיון הוא בהצעה כפי שהיא היתה בכנסת הקודמת. כמובן, אפשר לעשות את זה בוועדה, בהנחה שאף אחד לא מגיש נושא חדש. זה לא דבר למליאת הכנסת ברגע זה לענות בו. להערתך הנוגעת לוועדה, אני רוצה לשאול: האם ברגע שאנחנו מעבירים, ההצעה עוברת לוועדה שהיתה בכנסת הקודמת, ואז המחלוקת הזאת באה לוועדת הכנסת? כלומר, יש שתי אפשרויות: או שאנחנו מעבירים, ואז ההצעה עוברת לוועדה שבה היתה בכנסת הקודמת, דהיינו ועדת העבודה והרווחה, או שאנחנו מעבירים ואתם חלוקים, ואז ועדת הכנסת תקבע. אם הכלל הוא שהכנסת הנכנסת נכנסת לנעלי הכנסת היוצאת, הרי אנחנו חייבים לחזור לאותו מקום שבו היתה הכנסת היוצאת. ראובן ריבלין (הליכוד): הכנסת קיימה דיון בקריאה ראשונה לפני שהוא הובא. תוכל להביא את זה לדיון בקריאה שנייה ושלישית, עם כל התיקונים. היו"ר גדעון סער: זה דבר ברור מאליו. השאלה היא לעניין הוועדה שאליה עובר החוק ברגע זה. שר המשפטים חיים רמון: לעניין הוועדה, דין החלת הרציפות הוא דין קריאה ראשונה. מכיוון שבסוף אנחנו מקיימים הצבעה, הכנסת יכולה לשנות את הוועדה, אם היא חשבה לנכון. מה שאמרת לגבי ההערה הראשונה, לגבי הסעיפים, ציינתי את שני הסעיפים האלה כדי שהכנסת תדע כאשר מצביעים על החלת הרציפות שזאת כוונת הממשלה, כדי שחברים לא יגידו שלא היה ברור ולא ידעו מה מביאים. אני חושב שזה הוגן כלפי הכנסת, כאשר מחילים את דין הרציפות, להודיע לה מה בכוונת הממשלה להביא לתיקונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית. היו"ר גדעון סער: זה בהחלט הוגן, אדוני השר. שר המשפטים חיים רמון: הסיבה השנייה היא, שברגע שהכנסת מצביעה על החלת דין הרציפות בקריאה ראשונה, יש אפשרות להחליף בין הוועדות, אם הכנסת מאשרת. אם יש מחלוקת, נביא את זה לוועדת הכנסת. היו"ר גדעון סער: תודה. הדברים הובהרו. כל ההצעות, למעט ההצעה הזאת, שתעבור לוועדת הכנסת, יעברו לוועדות שבהן הן נדונו בכנסת הקודמת, אלא אם כן היה בכנסת הקודמת לגבי הצעה נוספת נושא שטרם הועבר לוועדה, כי גם הוא נתקע בוועדת הכנסת, ואז גם הוא יעבור לוועדת הכנסת. אנחנו נעבור להצבעות. אקיים את ההצבעות באופן ידני, אלא אם כן תהיה בקשה שסעיף מסוים יוצבע באופן אלקטרוני. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17) (כניסה למקום המשמש למגורים). מי בעד ההתנגדות להחלת דין הרציפות? שר המשפטים חיים רמון: הצבעה אלקטרונית. היו"ר גדעון סער: בבקשה, זה ייקח יותר זמן. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17) (כניסה למקום המשמש למגורים), התשס"ו-2005. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 19 נגד – 1 נמנעים – 2 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17) (כניסה למקום המשמש למגורים), התשס"ו-2005, נתקבלה. היו"ר גדעון סער: על הצעת החוק חל דין הרציפות. אני עובר להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני-אדם), התשס"ו-2006. מוחמד ברכה (חד"ש): אין צורך להצביע, מסירים את ההתנגדות. היו"ר גדעון סער: תודה. יש סיעה שדורשת להצביע? אם כך, אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני-אדם), התשס"ו-2006, חל עליה דין רציפות. אנחנו עוברים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005. מוחמד ברכה (חד"ש): מה עם ההצעה הקודמת? היו"ר גדעון סער: היא כבר אושרה קודם, בדיונים הנפרדים. האם יש סיעה שעומדת על הצבעה לעניין זה? אין. אני קובע שדין הרציפות חל גם על הצעה זו. אני עובר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-2005. האם מישהו דורש הצבעה? מוחמד ברכה (חד"ש): אותו דין. היו"ר גדעון סער: דין הרציפות חל גם על הצעה זו. אני עובר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 41) (דיון מקדמי), התשס"ה-2005. האם יש סיעה שדורשת הצבעה על זה? אין. אם כן, אני קובע שדין הרציפות חל גם על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 41) (דיון מקדמי), התשס"ה-2005. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15) (מקור והעתק כראיה), התשס"ו-2006 - אין דרישה להצבעה. אני קובע שדין הרציפות חל גם עליה. הצעת חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005 - אין דרישה להצבעה. אני קובע שדין הרציפות חל גם עליה. הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003 - האם יש תביעה להצבעה? אין. אני קובע שחוק הרציפות חל גם עליה, והיא תועבר לוועדת הכנסת, כדי שהיא תכריע באיזו ועדה היא תידון. הצעת חוק פיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2005 - האם יש מי שמתנגד לדין הרציפות? אין. לפיכך אני קובע שדין הרציפות חל גם על סעיף זה, שהוא סעיף 5יג בסדר-היום. חוק השאלת נכסי תרבות – הממשלה משכה את בקשתה. הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה (הוראות מעבר), התשס"ו-2006 - אני מניח, אחרי ששמעתי את נאומו של חבר הכנסת ברכה, שמתבקשת הצבעה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על עניין זה, סעיף 5טו בסדר-היום. בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): האם תהיה לי הזדמנות לתקן את עוולות עיוותי ההיסטוריה? היו"ר גדעון סער: בפעם אחרת. ללא ספק. את אלה שהיו היום, כי עיוותי היסטוריה יש ללא הרף, גם מעל דוכן זה. הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה - 17 נגד – 2 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה (הוראות מעבר), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, ברוב של 17 כנגד שניים ונמנע אחד, אני קובע שהכנסת הכריעה להחיל את דין הרציפות על הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה (הוראות מעבר), התשס"ו-2006. האם יש תביעה מצד סיעה מסיעות הבית להצביע בנושא הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (בוררות וגישור), התשס"ה-2005? יש. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה לעניין זה, סעיף 5טז בסדר-היום. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 15 נגד – 2 נמנעים – 3 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (בוררות וגישור), התשס"ה-2005, נתקבלה. היו"ר גדעון סער: תודה. אני קובע שברוב של 15 כנגד שניים, עם שלושה נמנעים, הכריעה הכנסת להחיל את דין הרציפות על הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (בוררות וגישור), התשס"ה-2005. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 13 ביוני, י"ז בסיוון, בשעה 16:00. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:50.