דברי הכנסת
תוכן העניינים
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006; 4
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006 4
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 5
מגלי והבה (קדימה): 10
ראובן ריבלין (הליכוד): 13
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 16
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 21
יעקב מרגי (ש"ס): 24
מאיר פרוש (יהדות התורה): 26
אבשלום וילן (מרצ): 31
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 34
מוחמד ברכה (חד"ש): 36
ואסל טאהא (בל"ד): 39
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 42
זאב אלקין (קדימה): 45
גלעד ארדן (הליכוד): 48
אורית נוקד (העבודה-מימד): 50
דוד אזולאי (ש"ס): 51
ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא טורקיה אחמט נג'דט סזר 53
מזכיר הכנסת אריה האן: 53
מזכיר הכנסת אריה האן: 53
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 55
בנימין נתניהו (הליכוד): 58
נשיא טורקיה אחמט נג'דט סזר: 59
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006; 63
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006 63
מנחם בן-ששון (קדימה): 63
יובל שטייניץ (הליכוד): 66
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 68
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006; 68
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006 68
רן כהן (מרצ): 68
שלמה ברזניץ (קדימה): 71
דני נוה (הליכוד): 72
מתן וילנאי (העבודה-מימד): 75
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 76
דני יתום (העבודה-מימד): 78
יצחק וקנין (ש"ס): 80
חנא סוייד (חד"ש): 81
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 84
דוד טל (קדימה): 86
מיכאל נודלמן (קדימה): 88
יוסף ביילין (מרצ): 90
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 94
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 96
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 97
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 98
שי חרמש (קדימה): 101
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 105
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 107
דב חנין (חד"ש): 109
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 111
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 113
חיים אורון (מרצ): 115
יעקב כהן (יהדות התורה): 116
יעקב כהן (יהדות התורה): 117
משה שרוני (גיל): 118
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 119
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 119
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 122
אמנון כהן (ש"ס): 124
אפרים סנה (העבודה-מימד): 126
ישראל כץ (הליכוד): 128
אביגדור יצחקי (קדימה): 131
השלמת הרכב ועדות הכנסת 134
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 134
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 135
חילופי גברי בוועדות הכנסת 135
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 135
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006; 137
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006 137
שר האוצר אברהם הירשזון: 137
אבשלום וילן (מרצ): 142
שר האוצר אברהם הירשזון: 142
יובל שטייניץ (הליכוד): 143
מזכיר הכנסת אריה האן: 187
מזכיר הכנסת אריה האן: 210
מזכיר הכנסת אריה האן: 214
מזכיר הכנסת אריה האן: 232
מזכיר הכנסת אריה האן: 236
מזכיר הכנסת אריה האן: 237
מזכיר הכנסת אריה האן: 262
חיים אורון (מרצ): 263
מזכיר הכנסת אריה האן: 264
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 276
עדכון אחרון: 17/07/2006
חוברת ח'
ישיבה כ'
הישיבה העשרים של הכנסת השבע-עשרה
יום רביעי, י"א בסיוון התשס"ו (7 ביוני 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 09:01
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006;
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006
["דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 234; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, י"א בסיוון תשס"ו, 7 ביוני 2006.
אני מתכבדת להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, לעלות לבמה ולהציג בפנינו את הצעת חוק התקציב לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הבית את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006.
בניגוד לשנים הקודמות, הצעת חוק התקציב היתה מונחת על שולחן הכנסת מאז אוקטובר 2005, והיא מונחת עתה בפניכם עם המדבקה המציינת כי היא מיועדת לכנסת השבע-עשרה.
בסך כל התקציב אין שינוי – 271 מיליארד שקל. אין שינוי ביעד הגירעון ובמגבלת ההוצאה התקציבית. תקציב זה גדול מתקציב 2005 ב-1%.
אני רוצה לציין כאן, שבוועדת הכספים היה לא רק רוב דעות, אלא כמעט פה-אחד, הייתי מגדיר, חברי הכנסת חשבו שצריך להגדיל את ההוצאה ב-1.7%, ואף הוגשה בנושא הסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון – נדמה לי שאני הצטרפתי אפילו - רובי, של הליכוד - - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אני הייתי שמח. תן לי לסיים, אדוני. הייתי מאוד שמח אם היתה מתקבלת ההסתייגות הזאת, אף שאמרתי שאני נמנע – אני מדבר על הנושא של 1%, 1.7% - כי אני חושב שאם שר האוצר אמר שיש חמלה, ובתקציב הזה צריכה להיות יותר חמלה, מה יכול להיות יותר בחמלה מאשר 1.7%?
בכל אופן, היות שהתחייבנו להימנע בגלל התוספת של 290 מיליון שקל למוסדות חינוך, אני נאלץ להימנע גם בקטע הזה, אבל הייתי שמח אם זה היה עובר באיזה שלב ברוב, או שהממשלה בעצמה תפקח את עיניה ותראה שזה נושא מאוד חשוב.
כדי לענות על הדרישות התקציביות של ההסכמים הקואליציוניים הוכנסו בתקציב זה שינויים בין הסעיפים, אך מסגרתו הכוללת לא השתנתה.
אמנה עתה את השינויים העיקריים בתקציבי המשרדים. תוספת של 458 מיליון שקל לסעיף 13 – "הוצאות שונות" – כדי לענות על הדרישות התקציביות של ההסכמים הקואליציוניים: ילדים במצוקה – 100 מיליון שקל; מבני דת – 20 מיליון שקל; חולים כרוניים – 10 מיליון שקל; שכר מינימום – 205 מיליון שקל; תרבות – 130 מיליון שקל. אפשר להוסיף גם את יהדות התורה – 290 מיליון שקל, לפי מה שהודיע אתמול שר האוצר במליאה.
בתקציב משרד הביטחון הופחתו 510 מיליון שקל. להזכירכם – כ-1% בלבד מסך כל תקציב הביטחון. אני בטוח שלקראת תקציב 2007 יהיה דיון יותר יסודי על קיצוץ יותר גדול בתקציב הביטחון, ואני מצפה משר הביטחון עמיר פרץ להיענות לבקשה ולבדוק אפשרות להוריד מהביטחון ולהוסיף לנושאי רווחה, בריאות וחינוך, כמובן.
למשרד הבריאות נוספו 186 מיליון שקל. להעברות לביטוח הלאומי נוספו 100 מיליון שקל: קצבת זיקנה, הבטחת הכנסה. יתר השינויים הם בסכומים קטנים ומתפרסים על פני כל המשרדים.
לגבי סל הבריאות, הקדימו את התקציב של 2007 ל-2006. ועדת סל הבריאות יושבת היום, נדמה לי. מה שלא נאמר כאן במפורש – נדמה לי שכל ההחלטות של שר הבריאות הן החל מ-1 באוגוסט, אם אני לא טועה.
חיים אורון (מרצ):
החל מ-1 באוגוסט, זאת שערורייה.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אני מגיע לזה. אני חושב שזה לא נכון. אין סיבה לעשות זאת רטרואקטיבית לפחות מאז שהתקציב אושר, ולדעתי גם אין סיבה שאנשים ששילמו בחודש האחרון מכספם עבור זה לא יקבלו החזר, אם בסופו של דבר מכירים בזה ומכניסים את זה לסל.
דבר נוסף שאני רוצה להתריע עליו כאן: אני מאוד חושש שאם אנחנו מקדימים את סל התרופות של 2007 ל-2006, ועד כמה שאני הבנתי עד סוף 2007 לא תהיה ועדה לסל התרופות, יוצא מזה שיהיו תרופות חדשות – הרי השם נתן שכל ובינה באדם ונתן אפשרות לייצר תרופות חדשות; כתוב: "ורפא ירפא", מכאן שניתנת רשות לרפא. אז יכול להיות בהחלט שלמשל באוקטובר יהיו כל מיני המצאות ותרופות חדשים - - -
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
חדשות.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
סליחה. אני אשמח לקבל שיעור בעברית מאדוני. נעשה הסכם – נחליף דעות בכל מיני נושאים.
אני מפחד מאוד שיהיה לחץ גדול בנושא של הסל - - -
חיים אורון (מרצ):
- - - זה מה שיהיה אם יעבירו כסף, ואז יהיו מפלגות שהן מאוד עוזרות לציבור - - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אבל, אדוני חבר הכנסת חיים אורון, שכחת שהסכם קואליציוני יש רק פעם אחת - - -
חיים אורון (מרצ):
תאמין לי - - -
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
רגע, רגע.
קריאות:
- - -
חיים אורון (מרצ):
- - - בדלת הזאת יש פתק עם תאריך. כל אחד מכניס פתק עם תאריך - - -
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה. אפשר לתת לחבר הכנסת ליצמן לדבר? חבר הכנסת אורון.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
עם כל הכבוד, חיים אורון, אני חשבתי שתגיד לי משהו אחר. אני חשבתי שתגיד לי, כפי שהיה בדיון בוועדת הכספים: אני לא בטוח שיש תקציב ל-2007. אני חשבתי שזאת התשובה שלך, ואז יהיה הסכם קואליציוני חדש.
חיים אורון (מרצ):
300 מיליון שקל - יש הכול.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
לא. אני חייב - - -
היו"ר קולט אביטל:
ועם עוד תוספות.
חיים אורון (מרצ):
300 מיליון שקל הכול. יש - - -
היו"ר קולט אביטל:
למה? הרבה יותר.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
חבר הכנסת אורון, אני חייב להעיר לך, עם כל הכבוד, שב-300 מיליון שקל אפשר לקנות את האופוזיציה. קואליציה - זה הרבה הרבה הרבה יותר יקר. ואם אתה רוצה לדעת מי צודק, אני מציע לחברי הכנסת שישבו בוועדת הכספים בכל הדיונים – בעיקר אלה שיושבים באולם; כמעט כולם, רק חברי הוועדה, חוץ מממלא-מקום - - -
היו"ר קולט אביטל:
אולי אפשר, אדוני, שיהיה לנו איזה תעריף להבא?
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אני אשמח לתת לכם תדריך, אבל זה כמובן לא בשידור חי.
היו"ר קולט אביטל:
לא. תעריף.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אני רוצה להגיד לכם, חבר הכנסת אורון - אני מבקש שתאשר את זה, רובי – שחברי הקואליציה בוועדת הכספים עלו לממשלה הרבה יותר מאשר חברי האופוזיציה. ומי שעשו שָמות בנושא של חוק ההסדרים, היו יותר חברי הקואליציה מאשר חברי האופוזיציה. בלי להיכנס למפלגות, זה היה בכל המפלגות, כולן אותו דבר.
לכן אני אומר כל הזמן, שהסיעה הכי בטוחה היא יהדות התורה; אנחנו חותמים, אז אנחנו יודעים שחתמנו. פעם אמר לי חבר הכנסת אברהם שפירא זיכרונו לברכה, שכאן במדינה - אמרתי את זה כבר פעם - אחרי שחותמים הסכם מתחיל משא-ומתן. לצערי, זה נכון מאוד.
אני קורא לכם לאשר את התקציב הזה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית - אני אמנע, לא אצביע בעד התקציב - כדי שנוכל להתחיל מייד בהכנת תקציב לשנת 2007, מי שיהיה היושב-ראש אז, שבו יבואו לידי ביטוי המגמות והשינויים שירצו הממשלה החדשה והקואליציה החדשה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון - הנמקת ההסתייגויות להצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006. ראשון הדוברים – נציג סיעת קדימה, חבר הכנסת מגלי והבה. אחריו - נציג הליכוד, חבר הכנסת ראובן ריבלין.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו ממשלה קטנה עד כדי כך שאפילו שר שיבוא לשמוע אותנו - מתוך ה-25, אפילו שר אחד אין. בכל זאת אני חלק מהקואליציה, ואני מבקש שיהיה שר שישמע את האנשים שרוצים להביע דעות ולהעביר אותן לממשלה.
היו"ר קולט אביטל:
אדוני צודק, פנינו ויש להניח שיגיע שר.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כשבאנו ב-2003 לכנסת, הייתי חבר כנסת חדש, אמרו שצריכה להיות תוכנית להצלת המשק, כיוון שהצמיחה היא 1.5%- והמשק הולך לקראת קריסה. בהחלט, במשך השנתיים עסקנו ברפורמה שהיתה מן הקשות, לא לממשלה, אלא לאלה שקיבלו את הגזירות של התקציב. ראינו שב-2005-2003 הגזירות האלה בסופו של דבר בכל זאת הביאו פירות חיוביים, הגענו למצב של צמיחה חיובית, קרוב ל-5.5%. אם מחברים את המספרים 1.5% ו-5.5%, הגענו לצמיחה של כמעט 7%.
רפורמה במשק והצלת המשק זה לא רק קיצוץ בתקציב, אנחנו צריכים לחשוב איך בכל זאת נוכל להבטיח שלא נפגע במשתנים המשפיעים על הצמיחה. ואלה צריכים להיות היעדים של אותה ממשלה שרוצה לראות בקיצוץ מנוף לצמיחה.
אנחנו צריכים לזכור כאן, שכל הנושא של ההשקעות הפיזיות, התשתיות, כל הנושא של מחקר ופיתוח, יציבות המחירים, רמת ההשכלה, כל המוטיבים האלה שאני מונה, חשוב מאוד שהממשלה ומי שמתכנן את התקציב יחשבו איך לחזק אותם על מנת שנבטיח את הצמיחה.
כאשר סיימנו אתמול את ההצבעה על חוק ההסדרים, אף שרבים לא היו מרוצים, כל אלה שמגנים את החוק הזה ואלה שאומרים שהוא צריך לעבור מן העולם - בכל זאת היו לנו הצלחות בהשגת כמה דברים חשובים, וכמובן רובם ציינו אותם. כשאנחנו רואים את המשק בכללותו, כל הנושא של השמים הפתוחים, נושא התכנון והבנייה, כל הדברים שאנחנו סובלים מהם, העברת הרבה מן הסמכויות של הוועדות המחוזיות ושל ועדות התכנון הארציות לוועדות המקומיות - הנושאים האלה באים לפתור המון בעיות וצווארי בקבוק לאוכלוסייה, במיוחד לאוכלוסיית המיעוטים, אוכלוסייה שסובלת מחוסר תוכניות מיתאר, מחוסר רשיונות לבנייה כזאת או אחרת, כי כל דבר מתעכב ומתעכב בדיונים אין-סופיים. אני מקווה שהתיקון הזה בנושאי התכנון והבנייה יביא להקלה בתחום הזה.
כאשר אנחנו מדברים על ההישגים - הם אומנם לא רבים, אבל הם חשובים. הצלחנו להוציא במאמצים לא קלים, הודות לכל חברי ועדת הכספים, המנוסים יותר והמנוסים פחות, חוקים שיש בהם גזירות על הציבור, וזה נתן לנו אפשרות לשפר את חוק ההסדרים.
כשאני בא לדבר על תקציב המדינה הנוכחי, אומנם עברה כמעט חצי שנה - וחצי שנה שבה רבים ממשרדי הממשלה, נציגי כמה ממשרדי הממשלה החשובים הופיעו אצלנו בוועדה, וראינו שכולם מבקשים תוספת תקציב. אני מבין את הדרישות שלהם, אבל אני צריך לפנות ולהגיד להם מכאן, מעל במה זאת, שהתקציב לא נוצל עד תומו. המשימה שלהם היא לנצל את התקציב ליעדים שקבענו, ליעדים שאנחנו רוצים להשיג, ולמנוע גזירות וקושי במקומות שבהם אפשר לסדר חיים יותר קלים.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו יודעים היום את המצוקה הרבה של הרשויות המקומיות, בעיקר רבות מן הרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות - חמישה ושישה חודשים לא משלמים משכורות.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
הערביות מצבן לא טוב.
מגלי והבה (קדימה):
וגם הרשויות הערביות - מצבן אולי יותר גרוע. עשינו את תוכניות ההבראה, כל מה שנתבקשו עשו - יכול להיות שלא עמדו בכל תוכניות ההבראה, אבל בגלל זה לא צריך להעביר להם תקציבים? האוצר לא צריך להעביר לפנים והפנים לא צריך לטפל באוצר? התוכנית הזאת שאנחנו מלווים של הבראת הרשויות - אנחנו מקשים את החיים של אלה שעובדים ברשויות, אלה שעובדים ומשרתים את האוכלוסייה הרבה. נכון לעכשיו, גם שר האוצר וגם שר הפנים חייבים לעשות הכול כדי לפתור את הסוגיה של הרשויות.
בהן צדקי, כשראיתי את חלוקת השלל - נכון, אני בקואליציה, יכול להיות שאם היינו הרבה חברי כנסת בקואליציה היינו יכולים להשפיע יותר. אני משתדל להילחם את מלחמתי, אבל לפעמים אני מרגיש בודד במערכה. לכן, בתיאום עם חברים מכאן ומכאן, כל המלחמה שלי היא להשיג יותר למגזר ששלח אותי לכנסת, וזה לא עובר כל הזמן בהצלחה.
לכן אני כאן קורא לכל חברי הכנסת שיכולים לסייע בנושא הזה לפתור את הסוגיה שמטרידה אותי, של הרשויות המקומיות, כשאנחנו יודעים היום כמה הרשויות האלה סובלות, כמה הרשויות האלה לא משרתות את האוכלוסייה שלהן. היום תהיה לנו פגישה עם שר הפנים ועם נציגי הרשויות כאן, ואני מקווה, לאור אישור התקציב, ושמענו את יושב-ראש ועדת הכספים על התוספת שהיתוספה בתקציב הזה ועל העודפים הקיימים, שפעם אחת ולתמיד נפתור סוגיות מעיקות, ואין יותר מעיק מכך שרשות לא נותנת שירות לתושבים שלה ולא משלמת משכורות לעובדים שלה.
אני אעשה היום הכול על מנת שהסוגיה הזאת תיפתר. אני לא יכול לאיים אם אני מצביע בעד או נגד, כי לצערי יש רוב גדול לתקציב הזה, ומכל המפלגות, אבל אני אעשה הכול על מנת שהסוגיות האלה אכן ייפתרו.
אנחנו צריכים לראות איך אנחנו היום דואגים לזכויות של הרשויות החלשות, של המיעוטים בעיקר, של המגזר הלא-יהודי. יש החלטות ויש תקציבים, ואתם תתפלאו, חברי חברי הכנסת, כמה מי שמבצע את המדיניות מפלה בתוך המגזרים. על זה כולנו צריכים להקים קול זעקה, על מנת שיהיו פה שוויון וצדק לכל האוכלוסייה. במשרדים ממשלתיים יש טיפול בסוגיות מאוד מעיקות, שלא לדבר על הפער שנוצר במשך השנים, והוא לא ייסגר אם באותם משרדים ימשיכו להתייחס בקני מידה שונים לאוכלוסיות שונות ולרשויות שונות.
כשאנחנו מדברים היום על פיתוח הנגב והגליל, אני מקווה שאחד מיעדי התקציב הוא שהפיתוח יהיה שוויוני לכל האוכלוסיות, שיהיה שוויוני לכל היישובים, ושייפתרו בעיות יסודיות שאנחנו סובלים מהן כבר 58 שנים.
לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו, האם אנחנו כאן יכולים היום להרשות לעצמנו לא להיות מדינה שנותנת בשוויון לכל האוכלוסייה שלה, שלא נקבל את כל התקציבים שמגיעים לנו, שלא נשפיע בתוך מבנה התקציב כך שכולם לא רק יהיו שווים, אלא יהיה ביצוע שווה ותהיה חלוקה שווה. זאת תהיה המלחמה שלי בתקציב ובשולי התקציב. תודה רבה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, נציג הליכוד. בבקשה. עשר דקות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בין חוק הסדרים לתקציב אנחנו צריכים להעלות כמה הרהורים ומחשבות, ואני מודה ומתוודה שבתוך הליכוד עצמו יש ויכוח אם אנחנו צריכים להעלות את יעד ההוצאה ל-1.7% או ל-1.4% בגלל חצי השנה, או שמא אנחנו צריכים לדבוק בעקרונות המקרו-כלכלה אשר הביאו בהחלט בשורה לכלכלה הישראלית, ועם זאת, הרבה אנשים הוכו ברמה האישית כתוצאה מהכורח לעסוק במקרו-כלכלה. והדברים אינם דברים שאנחנו יכולים להתעלם מהם. תוצאות הבחירות מצביעות בפירוש על כך שהציבור אמר: אולי הניתוח הצליח, אבל אנחנו, החולים, היכן אנחנו נמצאים היום, ויש רבים מהם שאינם יכולים עוד לשאת את הרעיון של מדינת ישראל והצורך לעמוד כקולקטיב מול אותם אתגרים שיש למדינה, כי בסופו של דבר כדי לעמוד בפני אתגרים הפרט צריך להתקיים. לא מדברים כאן על רווחה אלא מדברים על קיום של הנשמה והגוף יחד.
אומנם נגחתי בו לא מעט ברמה הפוליטית, אבל אני מאוד מעריך את הידע וגם את ההמלצה של חבר הכנסת ברוורמן, שהוא כלכלן ברמה עולמית, והיום אנחנו מתווכחים על עניין זה. מסביר ביבי נתניהו, שכתוצאה מהצלחת המקרו-כלכלה, היום הממשלה יכולה גם ב-1% להגיע לכל אותם יעדים אם היא מבקשת זאת. אינני בטוח, כי יש דברים שהתחייבו עליהם ואי-אפשר לסגת מהם. אינני בטוח שכאשר יצטרכו למצוא סדרי עדיפויות כאלה, כאשר המרחב לא נותן את האפשרות לבוא ולעסוק במיקרו-כלכלה, אכן עד שנגיע להכרעות ולהחלטות - וכשאני אומר "אנחנו", אני מתכוון לממשלת ישראל, שלא יחשוב שר האוצר, אנחנו בטוחים שהממשלה היא ממשלה של כולנו, אבל ממשלה של כולנו יכולה לטעות, ממשלה של "כולי" כבר טעתה.
אני חושב שהיינו תומכים כגוף ברעיון שיש לאפשר לממשלה לסטות מאותו יעד, משום שהסטייה לא תוכל לפגוע במקרו-כלכלה - דבריו של חבר הכנסת ברוורמן, הלוא הוא הפרופסור ונשיא האוניברסיטה, הרי הם מונחים לפנינו, והייתי מאמץ אותם. לצערי הרב, הדברים האלה כנראה לא מתאפשרים, אבל הממשלה שיש לה היום מבחינה כספית, כתוצאה מהצלחת המערכת הכלכלית, מתעקשת גם היא בעניין זה, ואולי ההבנה של הציבור, כתוצאה מן המצוקה שלו, תלך ותגבר.
לא יכול להיות, חבר הכנסת מגלי, ידידי הטוב, שאנחנו נהיה פעם בליכוד, כאשר זה טוב, ופעם בקדימה, כאשר זה טוב. כולנו אשמים בחטא וכולנו נישא בעונשו. לא יכולים לבוא לכאן חברי ממשלה ולומר: נשנה ונביא בשורה וחמלה, כאשר הם היו אלה אשר אישרו. עם כל הכבוד שיש לי לחבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, הוא לא היה יכול לעשות זאת לבדו בפעם הקודמת, כי חבר משותף שלנו היה ראש ממשלה מעליו, דבר שלא היה כל כך מובן מאליו בימים אחרים, כאשר שנינו חבשנו את הספסלים והנהגנו את אותה מפלגה. לא יכולים לבוא ולומר: ההצלחה כולה של קדימה, וכל הרשע וכל הנורא הוא בליכוד. אנשי קדימה היו אנשי הליכוד, זו בעיה של הליכוד ובעיה שלהם, אבל אלה הדברים שנחרצו, ואי-אפשר לומר כך, משום שהציבור לא טיפש. הציבור לא טיפש, הוא הוכיח זאת כאשר הוא הכה אותנו מכה קשה.
גברתי היושבת-ראש, הייתי מבקש לייחד דברים מספר לתקציב הזה כחבר הכנסת ולא כאידיאולוג מפלגתי. הדבר הראשון הוא הדבר שאת עוסקת בו שנים רבות. נותרו בינינו ניצולי שואה, וכולנו מדברים גבוהה גבוהה על הצורך לתת להם את ימיהם, אנחנו מקווים שיאריכו ימים, אבל בכל זאת רובם של אלה שהיו בשואה עצמה, והם האודים המוצלים מאש, והחיים אתנו - הם מעטים. ומספיק לדבר על עניין זה. צריך חד-משמעית, כפי שעשינו זאת בכנסות הקודמות, לתת את הכלים בידי הממשלה. אנחנו חייבים לבוא ולומר בצורה הברורה ביותר: על הממשלה היום לדאוג קודם כול למחסורם של אותם אנשים. אי-אפשר עוד להתחמק מהפתרון שהוא אחד ויחיד, היכולת שלנו לסעוד אותם בשנותיהם, הלוואי שירבו, ואני מאחל להם איחולים מקרב לב. אנחנו לא יכולים לעזוב אותם לעת זיקנתם, מה עוד שמדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, חייבת זאת להם.
דבר שני: יש בית-חולים בירושלים, "ביקור חולים" שמו. הוא הפך למשל. שם נמצאים אנשים שהם פנסיונרים, שעבדו למעלה מ-60-50 שנה, והיום הם עומדים בפני שוקת שבורה, הם לא יכולים להביא הביתה אוכל. אין להם יכולת להתחיל את כל חייהם מחדש, משום שזנחו אותם לעת זיקנה. ככלות כוחם הם לא נשארו כמטלה על הציבור, כל חייהם הם עבדו על מנת שבערוב ימיהם הם יוכלו לחיות מן הפנסיה, ואין מושיע. מצבם אינו ברור, וכל חודש אנחנו צריכים להתדפק על דלתות הממשלה על מנת שידאגו למחסורם. יש דברים שאנחנו מחויבים בהם, לא יכולים למוטט את כל המערכת. בית-החולים הזה הוא בית-חולים חשוב, וצריך לדאוג אחת ולתמיד שיימצא פתרון לאותם גמלאים. השאלה אם יישאר בית-החולים או לא יישאר בית-החולים היא שאלה שהממשלה הכריעה בה, הבנו, אבל צריכים בראש ובראשונה לדאוג לאותם גמלאים, לא רק משום שהם ירושלמים, אבל גם משום שהם ירושלמים.
הדבר השלישי - נגע בו חבר הכנסת מגלי והבה: הכנסת והממשלות ראו בעניין של איחוד רשויות, חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, איזו אוניית דגל במערכת של השלטון המקומי. אנחנו ניסינו בכמה מקומות, עשינו ניסיונות, בעיקר במגזר המיעוטים, גם במגזר הערבי, גם במגזר הדרוזי וגם במגזר הבדואי.
אנחנו נמצאים עוד פעם במצב שהממשלה מבטיחה ולא מקיימת דברים אלמנטריים. אני כבר יודע שלגבי עיר הכרמל קיבלה הממשלה החלטה ברמת האוצר להעביר להם את אותם כספים שהם מחצית מהכספים הנדרשים על מנת לאפשר להם להמשיך ולקיים את אותו חזון של איחוד רשויות, שיכול לחסוך הרבה כסף. הכסף מונח בין האוצר ובין משרד הפנים כבר למעלה מחצי שנה, ולך תספר לאנשים אשר נמצאים בחזית הראשונה של הציבור בישראל מול השלטון - כי בשביל אותו אדם הגר בעיר שאוחדה, השלטון הוא מדינת ישראל, ומי שמייצג אותה הוא ראש העיר. לא יכול להיות עוד שאנחנו נבוא ונתעתע באותם אנשים שנבחרו על-ידי הציבור ונהפוך אותם לאסקופה נדרסת על-ידי האזרחים שלהם. מצד אחד יש שלטון מרכזי, ומהצד האחר השלטון המקומי נמצא בין הפטיש והסדן. לכן, גם בעניין אנחנו צריכים לעשות.
חבר הכנסת אלדד, צר לי מאוד היה אתמול לבוא ולומר ולראות שסיעה שלמה החליטה להימנע בהצבעה כאשר היא בעמדות - -
גדעון סער (הליכוד):
- - - צדיק אחד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אמרתי. לכן אני מדבר אליו.
- - הנוגדות את עמדת הממשלה הרבה יותר ממני. אני לא יכול לומר "הרבה יותר", אבל ברמת הביצוע וברמת ההכרה שהכרעת הרוב היא ההכרעה המחייבת את כולנו גם כאשר אנחנו שמים שק ואפר על ראשנו, עוטים שק ושמים אפר, כאשר ההחלטה היא החלטה נוראית מבחינתנו. אני חושב שהצורך להישמע להחלטת הרוב הוא באותה רמה של אמונתי בארץ-ישראל השלמה. זה דבר שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו.
אבל, הם באו והסבירו לנו אתמול כאן מהבמה, שהם דאגו למפוני גוש-קטיף. אנחנו יודעים שמפוני גוש-קטיף נמצאים במים אדירים ברמת הפרט. היינו שם וביקרנו יחד - - -
גדעון סער (הליכוד):
2 מיליוני שקלים - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה ברמת הפרט. זו בעיה, משום שיש אנשים שאומרים: נגזר עלינו, אבל אנחנו קיבלנו את הגזירה. עכשיו תנו לנו להמשיך לחיות. אנחנו ברמה האידיאולוגית לא ניפגש, אבל תנו לנו להמשיך לחיות.
אני מוכרח לומר, שחברי הכנסת וילן ואורון עוזרים להם בצורה מעוררת כבוד ברמה האישית, ברמת הפרט. אני חושב שאנחנו עוד נביא אותם לידי הבנה והכרה שהם גם צריכים לבוא ולתמוך בנו ברמה הערכית. אבל, לבוא ולומר שאנחנו עזרנו אתמול בכך שנמנענו בהצבעה, כלומר עזרנו למפוני גוש-קטיף - -
אבשלום וילן (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - כי קיבלנו 2 מיליוני שקלים או אפילו 5 מיליוני שקלים - לא זו הדרך ולא על זה תהיה תפארתה של התנועה הלאומית בישראל. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אריה אלדד.
השר יצחק כהן:
יישר כוח.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כבוד השר היקר - - -
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר יצחק כהן, חברי המעטים אבל האיכותיים שנמצאים במליאה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני צריך להיות בוועדת הכספים. אשמע רק את ההתחלה.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
- - -
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אמרתי: המעטים אך האיכותיים שנמצאים במליאה.
כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל בסקירה בת שתי דקות של מצבה הכלכלי של מדינת ישראל. כשאנחנו מנתחים מצב כלכלי של מדינה, אנחנו מסתכלים על כמה משתנים. משתנה אחד הוא, כמובן, מצב האינפלציה, וכן הגירעון בתקציב והצמיחה. אבל, אנחנו מסתכלים על משתנים נוספים: על חלוקת ההכנסה, על העוני, על רמת החינוך, על רמת הביטחון האישי ועל רמת השחיתות. כל אלה הם משתנים שקובעים את איכות החיים ואת רמתה של מדינה.
מערכת הבחירות היתה מבוססת על שני דברים. הציבור בישראל, שמאבד את אמונו בפוליטיקה של היום, הבין שהבחירות מתמקדות בנושא חלוקת הארץ, האם בצורת משא-ומתן או בצורת התכנסות - עם כל השמות הלועזיים הנגזרים ממנה חדשות לבקרים - והבנה, כמו שאמר ידידי היקר יושב-ראש הכנסת היוצא חבר הכנסת רובי ריבלין, לגבי שתי תפיסות עולם. כבוד רב לי לראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, ואני גם מסכים לחלק הרפורמות שלו, וגם מפלגת העבודה מאמצת אותן וגם היתה בממשלה, אבל הטעות שנעשתה היתה - שיש גם דרך אחרת.
אם תשאל את רוב אזרחי מדינת ישראל מה מפריע להם, הם יגידו: כן צמיחה, אבל למי הצמיחה, האם רק לאלפיון העליון? למי החינוך? מדוע מיליון וחצי מתחת לקו העוני? אני מזכיר לחברי, שמדינה שהייתי מעורב ברפורמות שנעשו בה, ארגנטינה, הגיעה בתקופה מסוימת להצלחה מקרו-כלכלית. אני זוכר אז את אחד מגדולי הכלכלנים, שנפטר, יהודי בשם הֶרב שטיין, שהיה יושב-ראש מועצת הכלכלנים של ריצ'רד ניקסון בבית הלבן, והתחיל, ידידי רובי ריבלין, את התוכנית שבה מבקרים ועוזרים לכלכלה הישראלית, והוא אמר לי משפט חשוב: היציבות במקרו היא תנאי הכרחי, אבל הדבר החשוב ביותר הוא הטרנספורמציה במיקרו. לצערי, אותה ארגנטינה לא עשתה את הטרנספורמציה במיקרו, ותראו מה קרה שם.
לכן, כשאנחנו באנו ואמרנו שאנחנו נציג תוכנית אחרת, וכתבתי אותה יחד עם טובי הכלכלנים בארץ - בגיבוי פרס נובל בכלכלה בעולם - הסברנו מה שאמר ידידי רובי ריבלין, שבמדינה שגידול האוכלוסייה שלה הוא כמעט 2%, שמתרסקת בחינוך, בתשתיות ובעוני, צריך להקצות לא 1% כי אם 2%. זה לא יפגע בגירעון.
עכשיו אני פונה לראש הממשלה ולשר האוצר: בישראל, אליבא דהחשב, יש בתקציב השנה עודף של 30 מיליארד. למדינת ישראל הגירעון התקציבי הנמוך במערב. כאשר ראש הממשלה התקבל בכבוד מלכים על-ידי נשיא ארצות-הברית, הוא הגיע למדינה עם הגירעון התקציבי הגבוה בעולם. לא קונדוליסה רייס, לא שר האוצר החדש ולא שר האוצר האמריקני יכלו להגיד מלה אחת לישראל אם היינו מקצים עכשיו 1.7%, היינו מוסיפים 1.8 מיליארד שקל לאלה שבמערכת הבחירות זעקנו את זעקתם - לקשישים, לחולים ולחינוך. לא נשיא ארצות-הברית ולא אף כלכלן בעולם היה אומר מלה כאשר הגירעון התקציבי לאחר 1.8 מיליארד השקל האלה היה נמוך מבכל מדינה מערבית.
אבל, נחתם הסכם קואליציוני; לאלוהים פתרונים, ויום אחד יוסבר מדוע הוא נחתם. אם הוא נחתם, ויושב פה יושב-ראש הסיעה, חברי אפרים סנה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
זו כבר ביקורת פנימית של המפלגה, אז אני צריך ללכת לוועדת הכספים.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
מדינת ישראל רוצה היום יציבות. במובן מסוים, הציבור, קצה נפשו בפוליטיקה שהוא רואה בבית הזה. ידידי השר, יותר מ-30% לא הצביעו, 33% - בבחירות הקודמות. אם זה יימשך, גם 50% לא יצביעו, כי לא היתה כאן אמינות במערכת הבחירות. אבל, הלכנו לדרך, ואנחנו צריכים למשול וצריך יציבות, ואף אחד לא רוצה בחירות חדשות עכשיו. לכן, מפלגת העבודה, שלא התאימה בהתנהגותה למצע שלה, כולנו, אני לפחות, כיד אחת, אצביע בעד התקציב. היו בו תיקונים באמצעות חוק ההסדרים. לצערי, חוק ההסדרים - אני אומר לידידי היקר השר יצחק כהן, שהוא כבר מנוסה - יש בו דברים שמכניסים כדי להוציאם. היו פה כמה רפורמות חשובות, כמו המים ונושאים אחרים. אבל, אנחנו לא יכולים להמשיך בדרך הזאת, כי הציבור יעניש את כולנו, ואת מפלגת העבודה בפרט.
עם עודפים שכאלה לא היה אפשר עכשיו, למרות ההסכם הקואליציוני - ואני רואה שבצד יש כל מיני דברים שהם לא בדיוק קואליציוניים - לגלות איזה גודל נפש מול הציבור? גמישות וכוח ויתור הם עוצמה, וזה לא יתפרש, אדוני ראש הממשלה ושר האוצר, שמישהו במפלגת העבודה גנב לו את ההישג הזה, כי כבר היינו במצב הזה שהנאומים והמעשים יש ביניהם פער גדול, והמעשים קובעים.
אני חושב שמדינת ישראל צריכה להגיע עכשיו לצמיחה בת-קיימא. אני מזכיר לציבור שיושב כאן, שהיתה אופוריה גדולה בעבר, בשנות ה-90, של צמיחה, ואחרי זה - התרסקות. הבעיה של ישראל היא צמיחה בת-קיימא. אני לא לוקח את ה-6% בתור צמיחה בת-קיימא.
מדיניות ממשלת ישראל צריכה רפורמות, אבל הרפורמה המרכזית היא כבר לא בהפרטות. היא הקשר הגורדי הפוליטי-התחיקתי שקיים בבית הזה ובממשלה, הביורוקרטי, שלא מאפשר הקמת מפעלים במהירות בנגב ובגליל, שמונע מאלפי הצעירים שיוצאים מהאוניברסיטאות להקים מפעלים ולא להגר אל מעבר לים. והמבחן הזה לא יהיה רק בהיי-טק ולא רק בתוספת לאוניברסיטאות ולמחקר ופיתוח. רבותי, שם יש רק 7% מהאוכלוסייה. מה נעשה עם ה-90% שעובדים בשירותים, בתעשיות המסורתיות ובחקלאות? הם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים? לכן, מדיניות ממשלת ישראל צריכה להיות של שדרוג התעשיות המסורתיות, עם דגש - ופה אני אומר לידידי היקר יושב-ראש ועדת הפנים גאלב מג'אדלה: הופענו יחד במערכת הבחירות, אתה זוכר? אמרנו והבטחנו מיליארדים לאוכלוסיות הערביות. כמה קיבלתם? אתה אמרת. לכן, הגיע הזמן לקחת דברים נושא-נושא, ושהציבור יבחן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
לא עכשיו. תענה אחר כך.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
לא הבטחנו מיליארדים אלא צמצום הפערים.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
הבטחנו לצמצם פערים.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני לא יודע כמה זה בכסף.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
לכן, צריך עכשיו להתחיל תהליך. פה אני בא לנושא התקציב. קיבלתי בברכה את הצהרת הממונה על התקציבים קובי הבר בוועדת הכספים, שהוא יציג עכשיו - אף שמבחינה חוקית תמיד הוא היה יכול להציג, אבל ועדת הכספים גם לא התעניינה - כל שלושה חודשים את התוכנית, את הביצוע. אני מתחייב אישית לבקר אותה, כדי שלא נגיע למצב האבסורדי שבחוץ חולים גוססים ויש עודף של 30 מיליארד, ומבחינה טכנית אף אחד לא מוכן להרים את היד.
רבותי, אנחנו נדרשים לדרך חדשה. בבחירות הבאות לא עוד תיבחנה הממשלה הזאת והכנסת הזאת ומפלגתי על ססמאות העבר, אלא על הביצועים שלהן ועל האמינות שלהן.
עוד הערה לגבי מה שאמרה חברתי היקרה, היושבת-ראש הנוכחית, חברת הכנסת קולט אביטל: איך זה במדינת היהודים - תסלח לי, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ידידי הערבי היקר - כאשר מיליארדים על מיליארדים ניתנו לפתרון בעיית ניצולי השואה, כאשר מדינת ישראל גייסה סכומים ואומרת בכל העולם "אנחנו המפלט", שאי-אפשר לפתור
ל-60,000-50,000 איש ניצולי השואה בעיה ב-30-20 מיליון שקל בעודפים של 30 מיליארד? מסביר לי שר התיירות בוז'י הרצוג, שיש פה בעיה טכנית. מה זה "טכנית"? יש ראש ממשלה בישראל? הוא קורא לכל הפקידים, וכל הדברים שצריך להעביר, כמה מאות מיליוני שקלים פה ושם, וזה קורה תוך שנייה, וחותכים את הקשר הגורדי הזה. זו בושה.
על שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. אני אומר את אותו דבר כלפי הגר היושב בתוכנו. אנחנו ניבחן במעשים, ואם לא - הציבור יעניש אותנו, ומפלגות שהלכו על דגל אחד לא יוכלו להרים את הדגל הזה אם לא תהיה להן אמינות.
גברתי היושבת-ראש, חברי, אנחנו בתקופת מעבר. כל המרקם הפוליטי בישראל מתרסק, ומשהו חדש נבנה. התפילה שלי היא שהממשלה הזאת - ואני מאחל לה את כל ההצלחה, כי מה שחשוב זה הממשל - תתחיל לבנות אמינות, כי הציבור מאס בהתנהלות הנוכחית, לרבות התהליכים שקורים בבית הזה.
לכן, בשם מפלגת העבודה, אנחנו כולנו נצביע בעד התקציב. חבר הכנסת אפרים סנה, אולי יהיו לך כמה - אבל אני מניח שלא יהיו לך.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
- - -
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אני רואה שיש פה ממילא רוב גדול. אבל, הציבור כבר לא מתייחס לזה ברצינות. לכן, בואו נעשה את התיקונים האלה ב-2007, ומהר, גם בתהליכים וגם במהות, ונביא ברכה לישראל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי, ואם הוא לא יהיה - חבר הכנסת גלזר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אחד מהנאומים האופוזיציוניים היותר-טובים ששמעתי בתקופה האחרונה נשמע זה עתה מפי אחד מחברי הקואליציה. מה שנקרא: לא חוכמה. חוכמה היא גם בסוף את הדברים האמיתיים הללו לתרגם לאצבע. יש לי חשש סביר שזה לא יקרה, כי המשמעת הקואליציונית חזקה מהעקרונות.
נמצאתי אתמול במצב די דומה - לא במשמעת קואליציונית אלא בסוג של משמעת סיעתית אחרת. אולי אומר לקראת סיום כמה מלים גם על אופן הצבעתי על חוק ההסדרים ועל חוק התקציב היום.
מה אין בתקציב הזה שאנחנו אמורים לאשר היום? גם מתנגדיו הפוליטיים של שר האוצר אומרים עליו, שהירשזון הוא "מענטש", הוא בן-אדם, כלומר יש לו באמת יחס אנושי ואפשר לדבר אתו ולשכנע אותו והוא מקשיב. הוא אמר אתמול, שבתקציבים הקודמים, שאולי היו נכונים כלכלית, שהוא נלחם עליהם כשהיה יושב-ראש ועדת הכספים, לא היתה חמלה. חיפשתי בספר התקציב גם בחי"ת וגם ברי"ש, רחמים או רוחב-לב, ולא מצאתי גם אתמול הרבה חמלה. שוב הצטערתי שכשבאתי מבית-החולים לבית-המחוקקים השארתי מאחורי את המיקרוסקופ, שהיה אחד מכלי עבודתי במקצועי הקודם. אם הייתי מביא מיקרוסקופ, אולי הייתי מוצא קצת חמלה בתקציב הזה. אבל, כאמור, השארתי אותו מאחורי ולא מצאתי הרבה חמלה. אם יש, כנראה אי-אפשר לראותה בעין בלתי מזוינת.
מה עוד אין בתקציב הזה? לכאורה אומרים לנו שאין בו 510 מיליון שקל בתקציב הביטחון. אחת התרמיות הגדולות במדינת ישראל בשנים האחרונות נקראת: תקציב הגדר. אם הגדר באה להגן על ביטחונם של תושבי מדינת ישראל ולא לסרטט קו גבול, כפי שמסתבר לאחרונה, ראוי היה שהיא תתוקצב במסגרת תקציב הביטחון. אבל, היא תמיד תוקצבה מחוץ לתקציב הביטחון. מעבר לזה, היא מעולם לא תוקצבה, לפחות לא בישיבה אחת שבה אמרו: אנחנו הולכים לבנות גדר, וזה יהיה אורכה וזה יהיה מחירה, ויבוא הבית הזה וידון בה ויחליט שהוא רוצה להוציא 12 מיליארד שקלים לבנות את המפלצת הזאת. אבל, זה מעולם לא קרה.
המפעל הלאומי הגדול ביותר בחמש השנים האחרונות, הוצאה לאומית אדירה - מישהו זוכר פה דיון אחד על תקציב הגדר מתחילתה ועד סופה? מכרו לנו אותה במקטעים, בתקציבי ביניים, והרבה פעמים גם בהסתרת תקציבים. משהו שהיה אמור לעלות בתחילת הדרך 2 מיליארדי שקלים, אני בספק אם נצליח לסיים אותו ב-12 מיליארד שקלים. אז מה? אנחנו יודעים לריב על כמה מאות אלפי שקלים או מיליונים בודדים, אבל על ההוצאה האדירה הזאת באמת לא התקיים אף פעם דיון בבית, כי הממשלה לא היתה מעוניינת בדיון הזה.
בעבר, כאשר קיצצו סכומי כסף גדולים מתקציב הביטחון, תמיד שמענו את ראשי מערכת הביטחון עולים על הכיסאות והשולחנות וזועקים. הפעם שמענו מחאה רפה של הרמטכ"ל על הקיצוץ ותו לא. אחת משתיים: או שהוא יודע שהקיצוץ פיקטיבי ומחזירים לו את הכסף בדלת האחורית ורק מנסים להיראות כאילו מקצצים, או שהוא נמצא במצב המביך של מי שעמד ערב ההתנתקות והתקרנף עם שאר ראשי מערכת הביטחון שהבטיחו שההתנתקות הזאת תחסוך כוח-אדם, תשפר את מצב הביטחון ותחסוך כסף. עכשיו אנחנו אחרי, והמצב הביטחוני השתפר לרעה, אבל מישהו רוצה לגבות את השטר.
כנראה יש עודפי כסף במערכת הביטחון. אם אפשר להוציא כל יום עשרות מיליוני שקלים ולירות על שטחים ריקים, על פרדסים מסכנים בבית-חאנון, אז כנראה באמת יש להם עודפי כסף ולא צריך כל כך הרבה. אז מה, הוא יבוא ויצעק שחסרים לו 510 מיליון שקלים? הוא לא במצב להלין על הקיצוץ, משום שהוא, במעשיו ערב ההתנתקות, תרם לו.
העיר יושב-ראש ועדת הכספים לפני כמה דקות על סל הבריאות. לכאורה, באה הממשלה, אנשים עם לב רחב ורגיש, ששמעו את זעקת החולים שובתי הרעב, הכניסו את ידם לכיס שלנו ונתנו להם את מחסורם. היתה תחרות מסוימת מי הציל אותם; מפלגת הגמלאים הצילה אותם? מפלגת העבודה הצילה אותם? הנדיב הידוע, ראש הממשלה, הציל אותם?
קריאה:
כולם.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כולם ביחד הצילו אותם? עם ישראל הציל אותם. זה כסף שלנו, והם לא עושים טובות בזה שהם מתקצבים את התרופות הללו. הזכיר כאן חבר הכנסת ברוורמן 30 מיליארד עודפים. הם לא קיצצו ממשכורתם כדי לשלם את התרופות הדרושות לחולי הסרטן, אבל עשו את זה על חשבון תקציב עדכון סל הבריאות של השנה הבאה. בשנה הבאה - הנדסה גנטית, טכנולוגיות רפואיות, מבוססות על ננו-טכנולוגיה, יבואו ויגידו: אנחנו יכולים להציל חולים נוספים. ממה ישלמו? לא ישלמו?
מעבר לזה שקידמו כספים על חשבון תקציב השנה הבאה, ובשנה הבאה לכשירחיב, פגעו בעיקרון החשוב שיש קריטריונים רפואיים לחלוקה הזאת. כי באמת, מה יעשו אנשי הממשלה בעוד חצי שנה כשיבואו, חלילה, חולי סרטן ריאות ויגידו שיש תרופה חדשה? ואם הם יצעקו חזק, הם יצטרכו לקבל, כי לא הקריטריונים של ועדת הסל קובעים, אלא הלחץ הציבורי. אז הממשלה גם אוכלת את פירות השנה וגם שוברת את העקרונות של חלוקה, שיש לה איזשהו בסיס רפואי-מדעי ולא בסיס של לחץ ציבורי.
אני רוצה לומר עוד כמה מלים על עוד סכום כסף שאין בתקציב הזה. מי שמעיין בשורותיו הארוכות מוצא 2.2 מיליארדי שקלים לטובת מימון תוכנית ההתנתקות של השנה שעברה. חלק מהכסף הזה מיועד לשיקומם של המגורשים, לחקלאים שנהרסו, לתעשיינים בארז, שהאמינו לשמעון פרס שהוא בונה מזרח תיכון חדש והלכו לבנות אזור תעשייה משותף ליהודים וערבים, ומצאו את עצמם מגורשים משם, ואיש אינו מתייחס היום למשבר הנורא שהם עומדים בו בגלל הטרור. מכיוון שהפועלים הערבים לא הגיעו במשך חודשים ארוכים הם היו צריכים לעזוב, והיום באה מינהלת סל"ע ואומרת להם: אבל חצי שנה לא הייתם שם עוד לפני ההתנתקות, מרכז החיים שלכם לא היה שם. אתם לא זכאים לפיצויים.
אז בתקציב הזה יש אומנם כסף לתוכנית ההתנתקות שהיתה, אבל חסרים, להערכת מומחים, 2 מיליארדי שקלים לטיפול במגורשים. בהסכם בין האיחוד הלאומי, המפד"ל ושר האוצר הוקצו 2.5 מיליונים לטיפול במגורשים. זה סכום מעליב. אולי הוא בפרינציפ של: אל תיתנו להם דגים, תנו להם חכות. אולי הכסף הזה מיועד רק לעורכי-הדין, כדי שיגישו את התביעות על 2.5 מיליארדים.
אבל, העיקרון שביטא אתמול שר האוצר הוא הקובע. הוא אמר: לא מגיע לחרדים? מגיע. לא מגיע לציונות הדתית? מגיע. לא מגיע לעולים? מגיע – אז אנחנו נותנים להם. אם מגיע, אדוני שר האוצר, זה צריך להיות בתקציב ולא בשנור, לא בקניית קולות, לא בקניית מפלגות.
לכן לא יכולתי אתמול להימנע אפילו בהצבעה על חוק ההסדרים. הממשלה לא קנתה את החוק אתמול. הוא היה עובר גם בלי ההימנעות של האיחוד הלאומי, המפד"ל, ישראל ביתנו והמפלגות הדתיות. היא קנתה לגיטימציה, היא רוצה להיראות כממשלה של כולם, ואת זה לא יכולתי לתת לה, ולא אוכל לתת לה גם היום. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - חבר הכנסת אלחנן גלזר.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, אתמול העבירה כנסת ישראל את חוק ההסדרים. רבות נאמר והרבה נכתב על מהותו של החוק ועל מטרתו ולמה הוא משמש לאחרונה. אני תקווה שהממשלה הזאת, שהתחילה דרך חדשה בכיוון שונה מהכיוון של הממשלות שהיו בשנים האחרונות, אכן תצמצם את חוק ההסדרים אך ורק למטרתו הייעודית: השגת יעדי התקציב. כל העזים, הביטויים, ההאנשות והמשלים שנאמרו על החוק הזה, לא יהיה להם מקום - אני מקווה - בתקציב 2007.
הממשלה אתמול, בהניחה את התקציב עם התיקונים על שולחן הכנסת, אומרת אמירה. זו אמירה שיש כאן דרך חדשה, דרך שונה. אני תקווה שההתחלה הזאת מסמלת את המשך הדרך, כי באמת, מפלגות חרתו על דגלן לשנות את המצב החברתי, את המצב הכלכלי של השכבות החלשות, של בני המיעוטים, של כל מי שלא שפר עליהם גורלם, החולים, הנכים, הקשישים, הילדים. אכן לא נמצאו כל הפתרונות ולא בא המזור בתקציב הזה, אבל בתקציב הזה יש התחלה של דרך חדשה, ואני תקווה שההתחלה הזאת תהיה בבחינת אבני דרך הן לשר האוצר והן לראש הממשלה, כי היינו על סף תהום מבחינת התחושה שהיתה לחלקים מהעם בתקציב הקודם.
בתקופת הממשלות הקודמות היתה תחושה קשה של ניכור, של חוסר שייכות, אפילו – בלי להגזים – נתנו תחושה של חוסר לגיטימציה לחלקים רבים באוכלוסייה.
פרופסור אבישי ברוורמן אמר הבוקר בנאומו פה, מעל דוכן הכנסת, דברים חשובים. אני חושב שהממשלה היתה יכולה לשנות את החלטתה כבר בתקציב זה, אבל אם זה לא נעשה, לפחות לקראת תקציב 2007 – אין לקדש מושגים.
אני חושב שהחלטת הממשלה, גברתי היושבת-ראש, על 1% גידול בתקציב, זו מגבלה שאולי היתה טובה בתקופות שהגירעון בתקציב היה גדול ומצב המשק במדינה ובעולם היה קשה. אני מאלה שטוענים, גברתי היושבת-ראש, מכובדי כבוד השר, שהפירות שאנחנו רואים בכלכלה בשנים האחרונות, לא בהכרח – אם בכלל – הם בגלל מדיניות הממשלה הקודמת או שר האוצר הקודם. זה שייך להרבה תהליכים - תהליך עולמי, התפתחות הכלכלה העולמית, השקט, הרגיעה הביטחונית - שהשפיעו גם עלינו.
השר יצחק כהן:
והרפורמות.
יעקב מרגי (ש"ס):
והרפורמות, נכון, אין ספק. לכן אני חושב שהממשלה צריכה, לקראת הדיונים על תקציב 2007, בצעד אמיץ לשנות את החלטתה ולהרשות לעצמה להגדיל את התקציב ב-1.7% אם לא ב-2%.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, האתגרים של הממשלה הזאת - העברנו את חוק ההסדרים, הלילה נעביר את התקציב, ולאן אנחנו הולכים? בפנינו אתגר חשוב, משימה לא קלה. הפערים הכלכליים בחברה הישראלית הם מן הגבוהים בעולם. החברה שלנו היא חברה אלימה. אנו רואים יום-יום תופעות של אלימות הן בבתי הספר, הן בתוך המשפחה, הן על הכבישים. כמעט אין תחום שהנגע הזה של האלימות לא פוגע בנו.
מכת הסמים בחברה שלנו - בכוונה אני מזכיר בנאומי זה, שכשאנחנו מדברים על תקציב, שהדברים ייאמרו ויישמעו גם לקראת תקציב 2007, שהוא לא רחוק. הרי בעוד חודשיים הכנסת תדון על תקציב 2007. מכת הסמים במדינה - אין בית אשר אין בו מת, ככה נאמר על מצרים במכת הבכורות, וכמעט אפשר לומר את זה גם על מכת הסמים במדינה שלנו. אין מי שמחוסן ממנה. אין חברה, אין עיר, אין כפר, אין שכונה ואין רחוב, ואולי אפילו אין בלוק שהמכה הזאת לא מגיעה אליו; הן בני טובים והן השכבות החלשות, בכל מגזרי החברה הישראלית.
זאת ההזדמנות, אם נוגעים במכת הסמים - אני חושב שמעבר לבעיה הביטחונית של גבול מצרים, זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה לטפל בגבול עם מצרים, להקים אותו כגבול חכם, עם מכשולים, על מנת למנוע את הברחת האמל"ח ואת העברת הסמים הרבים משם.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החברה הישראלית, המשבר במערכת החינוך, משבר הערכים, כל הנקודות האלה, כל הנגעים שמניתי דורשים עבודה מערכתית של כל משרדי הממשלה. עבודה מערכתית דורשת משאבים. לכן אני קורא לממשלת ישראל, לשר האוצר, לשריין את המשאבים האלה, כדי שנקבל בתקציב 2007 תמונת מצב שבה הממשלה הולכת באמת לשקם את החברה הישראלית מכל תחלואיה.
הנושא האחרון שאני רוצה לגעת בו הוא גדר ההפרדה. אנחנו מדברים על מלחמה בתאונות הדרכים, מדברים על תרופות מצילות חיים - אנחנו רגישים לחיי אדם, אבל למרבה הצער אנחנו רגישים באותן 24 שעות שבהן הכותרות מרצדות לנגד עינינו. גדר ההפרדה הוכיחה את עצמה. גדר ההפרדה היא גדר מצילה חיים. אני לא רוצה להיכנס לכל השיקולים, הן מימין והן משמאל, שכביכול הגדר הינה גבול מדיני. אני אומר: לא, הממשלה הזאת ועם ישראל הוכיחו שאין פרות קדושות והכול ניתן לשינוי. לכן, אני לא רוצה להאמין ולא רוצה לקבל שהגדר הינה גדר מדינית. אני קורא לה גדר מצילת חיים. עובדה היא שרוב הפיגועים היום וגם רוב הגנבות הכלכליות עוברים דרך המשפך, היכן שהגדר לא הושלמה.
מכובדי כבוד השר, אני רוצה שתשים דגש בישיבות הממשלה בהשקעת משאבים רבים בריפוי תחלואי החברה, בהקמת הגבול עם מצרים ובהשלמת גדר ההפרדה בינינו לבין הפלסטינים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אלחנן גלזר. אם הוא איננו - חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו - חבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בראשית דברי אבקש להגיב בכמה מלים על הריאיון שפורסם בתקשורת עם ראש המועצה לביטחון לאומי היוצא, האלוף במילואים גיורא איילנד. אין בכוונתי לעסוק בנאום על תקציב המדינה בנושא ההתנתקות, שהוא כמובן נושא ביטחוני-מדיני, אך כן יש בכוונתי ליצור הקבלה או השוואה בין דברי הביקורת של איילנד על תוכנית ההתנתקות לבין תקציב המדינה שאנחנו מתבקשים לאשרו בהעדר תוכנית כלכלית-חברתית רצינית של הממשלה הזאת.
מה מגלה איילנד על תוכנית ההתנתקות? הוא אמר שלא התקיימו דיונים מסודרים ובממשלת שרון התקבלו החלטות אסטרטגיות ללא כל דיון שיטתי ומסודר. איילנד הגדיר את תוכנית ההתנתקות – כמי שמחייב אותה - החמצה היסטורית. גברתי היושבת-ראש, ניתן לומר אותם דברים על התקציב המונח בפנינו. לא התקיימו בממשלה דיונים מסודרים, לא התקבלו החלטות אסטרטגיות כלכליות-חברתיות כתוצאה מדיונים שיטתיים ומסודרים. התוצאה היא החמצה, החמצה גדולה לעומת הפוטנציאל הגדול ולעומת הסיכוי הגדול להביא למפנה חשוב במדיניות הכלכלית-חברתית.
אני יודע מה יטען בוודאי ראש הממשלה ומה יסביר שר האוצר: לא היה לנו זמן, נאלצנו בלחץ הזמן להטליא טלאים - אבל זהו תירוץ דחוק מאוד, חבר הכנסת וילן. אפשר היה גם בזמן המועט שעמד לרשות הממשלה החדשה הזאת לעלות על נתיב אחר במשק. מכלכלה קפיטליסטית אכזרית לתוכנית חברתית, וגם אם לא תוכנית שלמה ומגובשת, לפחות ניתן היה להניח יסודות מוצקים למדיניות ממשלתית חברתית, כפי שהבטיחו לפני הבחירות.
אבל לא היה דיון שיטתי ומסודר, אלא נתפר התקציב טלאי על גבי טלאי. כך נבנה התקציב הזה, שהוא החמצה. מדוע החמצה? לא יכולה להיות הפעם הטענה שהיתה מקובלת בכל השנים שעברו: אין כסף. כולנו יודעים שיש עודפים, נוצרו עודפים. על-פי דוח החשב הכללי, דוח של ד"ר ירון זליכה, האחראי על דוח ביצוע תקציב הממשלה, חסכה הממשלה בשנה שחלפה 30 מיליארד בתת-ביצוע תקציבי. אפילו בנק ישראל, שהוא מוסד שמרני הקורא מאז ומתמיד לצמצום התקציב, מותח ביקורת חריפה על תופעת העודפים, שגובלת בשערורייה לאומית.
גברתי היושבת-ראש, ראוי שנקרא את דברי בנק ישראל בנושא זה. מה כותב בנק ישראל? אני מצטט: "תת-הביצוע של הממשלה מקיף את כל המשרדים, ובמיוחד את המשרדים החברתיים, ומכאן שעיקר הנפגעים הם בעלי ההכנסות הנמוכות, הזקוקים יותר מאחרים לשירותים של משרדים אלה".
היתה לנו תקווה מסוימת, שאולי מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, שהלך אתה גם פרופסור אבישי ברוורמן, תפעל ותדחף את התקציב הזה למפנה החברתי המיוחל. קראתי ושמחתי לשמוע את דבריו של חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שהוא כלכלן בעל מוניטין, שאמר – לא קודם מעל הדוכן – ואני מצטט: "ניתן לנצל את עודפי התקציב הקיימים כדי לתת בשורה לעתיד טוב יותר לחברה הישראלית עוד בשנת 2006". בהמשך הוסיף חבר הכנסת ברוורמן: "ממשלה נבחנת באיתות שהיא נותנת לציבור ב-100 הימים הראשונים, והרחבת מסגרת התקציב לא תפגע במעמדה הבין-לאומי והכלכלי של ישראל".
עמיתי חברי הכנסת, אני חותם על כל מלה של פרופסור ברוורמן, אבל מה עשה עמיר פרץ? הוא שכח את כל מה שהוא הטיף לו בערב הבחירות. אני אומר שקנו אותם בזול, ומי שהתרברב בערב הבחירות על כישוריו המופלגים בניהול משא-ומתן, יצא עם הסכם קואליציוני מביש. דווקא מפלגתו תומכת עכשיו גם בתקציב מביש ומעליב.
עמיתי חברי הכנסת, כדאי שנזכיר לעצמנו את ה"הישגים" של מפלגת העבודה: הקמת ועדת מומחים לשכר המינימום, הקמת ועדת מומחים לפנסיה חובה, הקמת ועדת מומחים לקצבת הזיקנה, הקמת ועדת מומחים לנושא כוח-אדם. בקיצור, ועדות ועדות וגשם אין. קברו את ההבטחות בוועדות, קברו את התקוות בוועדות.
למרות השינויים המזעריים בתקציב נתניהו אני שואל את מפלגת העבודה, מה קרה להתחייבות המפורשת שלכם לצמצם את שיעור הילדים החיים מתחת לקו העוני? היעד הזה אפילו לא כלול במסמכי קווי היסוד של הקואליציה. אני לא שואל לגבי התחייבויות אחרות, אבל הילדים העניים?
ואם לא דואגים לעניים, לפחות לדאוג לציבור העובדים. הרי יש להודות ביושר שנתוני הצמיחה הם נתונים מרשימים. מוכיחים שכמעט 1.5 מיליון עובדים, שהם יותר ממחצית השכירים במשק, לא שותפו כלל בפירות הצמיחה, ויותר משליש מקרב 2.5 מיליוני שכירים לא נהנו כלל מהצמיחה, והשכר החודשי של חלקם אפילו ירד. אם כן, גם את העובדים שכחו.
גברתי היושבת-ראש, אני ממקד את הביקורת שלי על מפלגת העבודה, לא מכיוון שאת יושבת כאן על הדוכן כרגע, אלא מכיוון שבה תלינו יותר מבמפלגת קדימה תקוות לשינוי במגמות השוק, וקיווינו שעמיר פרץ יתרום את התרומה המשמעותית ביותר למיסודה של הממשלה החברתית, וכך נזרעו תקוות וקצרנו אכזבות.
אבל אני מפנה מכאן, כמובן, גם אצבע מאשימה לכיוון מפלגת השלטון הראשית. גם ראשי קדימה דיברו גבוהה גבוהה על שינוי סדרי העדיפויות לכיוון תקציבים, דגשים וחיזוקים של השכבות החלשות. מדוע, אני שואל את אנשי קדימה, לא השתחררתם מראש מהמלכוד שהוא מסגרת תקציב 2006 שאסור לפרוץ אותה? מדוע, אני שואל; האם המסגרת הזאת קדושה? הרי היא נקבעה על-ידי שר האוצר הקודם נתניהו, שאתם ביקרתם את מדיניותו, שאתם הבטחתם לשנות אותה. מדוע לא ניתן היה להוסיף עוד 1.7 מיליארד שקל למסגרת תקציב 2006? מדוע? התשובה, כי אולי לא התכוונתם מלכתחילה להיות בממשלה חברתית, רק שילמתם מס שפתיים.
ראש הממשלה ושר האוצר, אני רוצה לומר לשניהם עם כל הידידות, ואני רוחש ידידות אישית לשניהם, הכהונה שלכם תישפט על-ידי העם לא רק במדדים המקרו-כלכליים ובתקציבים השמרניים. כהונתכם תישפט בתשובה על השאלה הבאה, האם בעוד ארבע שנים יהיו בישראל חצי מיליון עניים פחות מהיום. זו השאלה, וזה המבחן הקריטי, כי העוני הזה - במיוחד העוני של הילדים והמשפחות ברוכות הילדים - מפורר אותנו מבפנים ומתחיל להוות איום קיומי ממשי על מדינת ישראל.
ההצלחה במאבק לצמצום העוני תהיה אבן הבוחן של הממשלה החדשה. אין ערך לצמיחה כלכלית אם 25% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני ו-35% מהילדים חיים במשפחות עניות. העובדה ששליש מילדי ישראל חיים בעוני היא הכישלון החמור והטרגי ביותר של הממשלה, על כל זרועותיה: החינוך, הרווחה, הבריאות וכו'. אין מלים אחרות מלבד כישלון חמור.
גברתי היושבת-ראש, יש מלה אחת המקוממת אותי במיוחד. ראש הממשלה אמר בימים הראשונים לתפקידו: "הכלכלה שלנו תהיה כלכלה של חמלה". "חמלה" היא מלה משפילה, מלה מעליבה. השימוש במלה מזיקה זו מעיד גם על השקפת עולם פטרונית, כי במדינה יהודית שמאמינה ופועלת ברוח מורשת האבות אדם החי מתחת לקו העוני הוא אדם שנגזלו ממנו זכויותיו. אנחנו כיהודים שומרי מצוות מודים לקדוש ברוך הוא שלוש פעמים ביום, שבאור פניו "נתן לנו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה". הצדקה ביהדות באה מהמונח צדק, ועמים נאורים אימצו את המושג צדק חברתי. לא חמלה, אלא חובה לפעול על-פי אמות המידה של צדק חברתי, על-פי מדיניות של מדינת רווחה.
רן כהן (מרצ):
צדק, לא צדקה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
לא חמלה, אלא לתמוך בחלוקה שוויונית יותר של ההון הלאומי ושל המשאבים הלאומיים; לא חמלה, אלא לתת קדימה לחיזוק השירותים החברתיים.
עמיתי חברי הכנסת, לא אבוא חשבון על הגזירות הקשות שהנחיתה מדיניות הממשלה הקודמת על המגזר החרדי. במה הם לא הכו אותנו? גברתי היושבת-ראש, תרשי לי לדבר בקצרה עוד דקה. אבל הקשה שבמכות, החמורה שבגזירות, היא עושק הקצבאות של המשפחות ברוכות הילדים. זה נושא שעוד תינתן לנו ההזדמנות לעסוק בו מעל במת הכנסת בפירוט.
בדברי היום אני מבקש להביע את ה"אני מאמין" הכלכלי-חברתי של סיעת יהדות התורה. לדעתנו, רצוי ואפשר להגדיל את התקציבים החברתיים ב-4 מיליארדי שקל כל שנה בארבע השנים הקרובות, בלי לפגוע ביציבות המשק - צריך כמובן לשנות את סדרי העדיפויות בכיוון החברתי - ובלי לפגוע בצמיחה.
לדעת סיעת יהדות התורה, גידול שנתי של 4% בתוצר יגדיל את ההכנסות המקומיות של הממשלה ב-9 מיליארדי שקל, ומתוך סכום זה יש להפנות מיליארד שקל להקטנת יחס החוב-תוצר, ואת 8 מיליארדי השקל הנוספים יש להפנות לסקטור הציבורי, ומסכום זה יש להפנות 6-4 מיליארדי שקל להגדלת ההוצאות החברתיות ולצמצום העוני והפערים החברתיים. גברתי היושבת-ראש, אנחנו מאמינים שזה אפשרי.
יש להדגיש, כמובן, כי הגידול בתקציבים החברתיים מתבקש גם נוכח הגידול באוכלוסייה, 1.7% בשנה, וזה צריך להיות קו המיתאר של התקציב.
יבואו וישאלו אותי חברים, אם כך, כאשר אתם כל כך מתנגדים לתקציב הזה, מדוע אתם נמנעים?
היו"ר קולט אביטל:
אולי גם תאמר לפרוטוקול כמה קיבלתם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני רוצה לומר, שלצערנו, כסף לגני-ילדים של הציבור שאני בא מטעמו לכאן לא אקבל, אם לא אקבל את הנדבה הזאת של 290 מיליון שקל, בניגוד לילדים אחרים של חברי כנסת אחרים שנמצאים פה ומייצגים את השולחים שלהם. כך לגבי גני-ילדים ובתי-ספר ותלמודי-תורה שלנו, וכך גם לגבי ילדי פנימיות שלנו והסעות בבתי-הספר שלנו בחינוך העצמאי. כך גם לגבי התרבות החרדית והישיבות, הכוללים והסמינרים.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת פרוש, נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי השר לענייני דת, אני מאחל לך הצלחה רבה, ואני אומר לך שכאשר קיבלנו לפני שנה וארבעה חודשים 290 מיליון שקל, וביקשנו כסף לשירותי דת, אמרו לנו: שירותי דת, אנחנו הליכוד רוצים לתת, נביא 40 ו-50 מיליון שקל. הפעם לא יכולנו לבקש, נתנו לנו 290 מיליון שקל - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת פרוש, אתה מדבר כבר 12 דקות. נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - ואני לא יודע מאין יש 40 ו-50 מיליון שקל לשירותי דת, גברתי היושבת-ראש, וזו שאלה גדולה. לכן אנחנו נמנעים, כי אחרת לא נקבל את הנדבה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת פרוש, תודה רבה. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. חמש דקות לרשותך. עד שתגיע - חבר הכנסת פרוש, כיוון שאני יושבת-ראש, אני לא יכולה להשיב על ההתקפה שלך על מפלגתי, אבל בוודאי כבודו יזכור שהממשלה הזאת עוד לא יושבת חודש, והוא לא מצפה שבתוך חודש נפתור את כל הבעיות. תודה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אבל הוא גם לא מצפה שתמשיכו את אותן הבעיות.
אבשלום וילן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שמה שקורה פה בנושא התקציב עובר את כל השיאים. עמד פה חבר הכנסת פרוש במשך 12 דקות והסביר מדוע התקציב הוא כל כך גרוע, אבל תמורת 290 מיליון שקלים, זה מחירו, הוא החליט להימנע.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני רוצה יותר, אבל אין לי - - -
אבשלום וילן (מרצ):
אני הבנתי.
היו"ר קולט אביטל:
דיברת.
אבשלום וילן (מרצ):
אני הבנתי, אבל אני דווקא רוצה לשבח את סיעת הליכוד. הרי היא הגישה את התקציב, אבל היא עברה לאופוזיציה, אז היא לוחמת עכשיו כאופוזיציה, והיא לא עושה עסקאות אפלות. הרי מה קרה פה? הממשלה הזאת נבהלה משניים-שלושה חברי כנסת חדשים ממפלגת העבודה, שעשו תרגיל של "תחזיקו אותי", ומייד, כדי להגן על עצמם, רצו ב-600 מיליון שקל ובעצם קנו סיעות אחרות תמורת הימנעותן.
אני מוכרח לציין את היושר של חבר הכנסת אריה אלדד, שעמד פה ואמר במפורש: אני בתרגילים כאלה לא משחק, בגלל העקרונות הבסיסיים שלי של יושר, של מינהל ציבורי תקין; בגלל הגישה האלמנטרית לנושאי תקציב, כי אנחנו ראי של כלל הציבור בנושא הזה. הוא החליט שהוא לא נמנע אף שמפלגתו חתמה, ובצדק. אגב, זה גם מופיע בהסכמים המגוחכים האלה שראינו פה.
אבל אני רוצה, ברשותך, במעט הדקות שיש לי, בכל אופן לעסוק בשאלת העדיפויות. כבוד השר כהן, מי כמוך יודע שאתם בממשלה, גם בתקציב 2006 וגם בתקציב 2007, לא קובעים באמת את סדרי העדיפויות. אתם מקבלים מספר, ואתם מאשרים אותו, אבל תמיד על כמה המיליארדים האחרונים, השוליים, האם הם ילכו לחמלה, לבריאות, לרווחה, בדרך כלל לא מחליטים, כי ברוב המקרים הם הולכים לביטחון.
כאשר בנו את גדר ההפרדה - ואני תמכתי בכך - דיברו על 6 מיליארדי שקל. אתמול בוועדת תקציב הביטחון דובר על בין 10 ל-11 מיליארד שקל, ואני אומר לך שזה ייגמר ב-12 מיליארד. זה פרויקט בסדר גודל שיתפרס על כמה שנות תקציב, שמוציא את כל שאר הדברים מכל פרופורציה. אלה המיליארדים האחרונים.
אני רוצה להגיד לך עוד משהו. בתקציב הביטחון שראינו לפני שבוע יש 3.5 מיליארדי שקל הוצאה מותנית בהכנסה, ויש התחייבות שלטונית של ראש הממשלה, שאם ההכנסה לא תגיע, הממשלה תכסה. כלומר, אישרתם את 3 המיליארדים ישירות לתקציב הביטחון, ואתם אפילו לא יודעים על זה.
הרי מה הבעיה? דרך אגב, בכל ממשלה זה ככה. גברתי היושבת-ראש, לא נערך דיון רציני בממשלה ובכנסת, איך קובעים את סדרי העדיפויות הלאומיים במיליארדים האחרונים: האם הם ילכו באמת לחמלה, האם הם ילכו לצדק חברתי, לשדרוג מערכת החינוך, לטיפול רציני במערכת הבריאות. זה לא נקבע.
אז למשל באה תוכנית מדינית של ראש הממשלה על ההתנתקות. ההתנתקות התחילה מ-5 מיליארדי שקל, היום היא 10 מיליארדי שקל. מי משלם את זה? איך זה מגיע? תמיד עושים את המשחקים בין התקציב שהוא מקרו-כלכלי לבין התזרים שבעצם מתפרס על פני כמה שנים, ובצורה כזאת מכניסים 2 מיליארדי שקל אחרונים כל שנה לתוך המערכת התקציבית.
אגב, אני רוצה להגיד לכם משהו. עמד כאן פרופסור ברוורמן והציג למה זאת שגיאה מקרו-כלכלית להישאר בהגדלה תקציבית של 1% בשנה כאשר האוכלוסייה גדלה ב-2% בשנה, והוא צודק. יש החלטת ממשלה, שב-2007 התקציב כבר יגדל ב-1.7%.
אבל, למה המשק הישראלי התרחב וצמח ולא נכנס למיתון? משום מה שאמרתי פה - גם גדר ההפרדה וגם התשלום למפונים הניעו את גלגלי הכלכלה, לכן התוצר התרחב, והגירעון בתקציב השנה הוא הקטן במדינות המערב.
מי שלא מבין את זה, דיבר כאן שר האוצר על חמלה; איזו חמלה בדיוק? הוא לא היה מוכן להרחיב השנה את התקציב, הוא שילם אתנן קואליציוני בזוי ובזה גמר את החמלה שלו. על איזו חמלה מדובר?
גלעד ארדן (הליכוד):
אתה מתכוון חמאה.
אבשלום וילן (מרצ):
זה נמרח. מה האמת? האמת, חבר הכנסת ארדן, שגם כאשר נאשר את התקציב היום, לאוצר, דרך החשב הכללי, יש שיטה. הוא עוצר את כל התשלומים עד לרבעון האחרון. זה בכלל מנהג שערורייתי, כי מה שקורה, נשארים עודפים גדולים מאוד שלא נוצלו, עוברים לשנים הבאות, אבל כאשר אתה מחליט על מדיניות, היא לא מתבצעת. בסופו של דבר, פקידי מדינה בהרשאת ובהשראת שר האוצר, חוסמים את המערכת. אז כאשר אתה צריך לבלום ולחסום ונמצא במיתון כלכלי – אני מבין. אבל כאשר אתה צריך לבצע יעדים ולבצע התרחבות – זאת השגיאה הכלכלית הגסה ביותר. זה קורה פעם אחר פעם כבר חמש שנים.
דבר אחרון, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שהיה צריך שהמועצה לביטחון לאומי תכין את יעדי התקציב כבר בחודש פברואר, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מדינית-ביטחונית. והממשלה תשב ותדון ותביא בחודש מאי לכנסת, לוועדת הכספים, דיון על סדרי עדיפויות. לאחר מכן זה יגיע למליאה ובאמת תהיה הכרעה אמיתית.
מה שקורה פה, כולנו עוסקים באוסף קלישאות, כבר חצי מהשנה עבר, עם עודפים של 30 מיליארד שקל בקופה, ובתקציב אין חמלה, אין בו רחמים, אין בו צדק חברתי, אין בו גם חמאה, חבר הכנסת ארדן, יש בו בסך הכול אוסף של אמירות נבובות שהתנהלו מעצמן, ולכן נתנגד לתקציב הזה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הלוואי שיכולתי לראות בתקציב 2006 ניסיון, ולו הקטן ביותר, לתיקון חלק מהעוול ההיסטורי שנגרם לאוכלוסייה הערבית ונמשך שנה אחר שנה.
האפליה הכלכלית החברתית כלפי הציבור הערבי קיבלה הכרה בהחלטות ממשלה, בהצהרות ראשי ממשלה וראשי מדינה, בדוח מבקר המדינה, בסדרת החלטות בג"ץ וגם בדוח ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור.
הטיפול באפליית האזרחים הערבים צומצם עד כה, לצערי הרב, לרמה ההצהרתית, ומשרדי הממשלה נמנעו מהקצאת תקציבים שוויוניים ואף לא ביצעו במלואן את החלטות הממשלה. כתוצאה מהאפליה התקציבית נדחקה החברה הערבית לתחתית הסולם הכלכלי החברתי, לפי מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
החלטת הממשלה מס' 2467, מיום 22 באוקטובר 2000, שעסקה בהגברת ההשקעות בפיתוח תעשייה, דיור וחינוך ביישובים הערביים, לא יושמה במלואה. הדבר הביא להרחבת הפערים בתשתיות והפיתוח. שנת 2006 אמורה להיות שנת הסיום של תוכנית הפיתוח שהממשלה אימצה באוקטובר 2000, החלטה שהיתה אמורה להיות מיושמת במשך השנים 2004-2001.
החלטת הממשלה מס' 769, מיום 16 בספטמבר 2001, והחלטת ועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי בראשותו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, מס' 22 ערב/2, מיום 19 באוגוסט 2003, ציינו כי אותו חלק שלא יושם במהלך השנים 2004-2001 ייושם על-ידי הממשלה במהלך 2006-2005.
על-פי נתוני משרד האוצר, השנים 2005-2004 היו הגרועות ביותר מבחינת יישום והקצאת תקציבים למימון צורכי הפיתוח של האוכלוסייה הערבית. המשבר העמוק הנמשך ברשויות המקומיות, שהוא תוצאה של קיצוץ תקציבים רגילים ותקציבי פיתוח במשרד הפנים, תרם למגמה זו של נסיגת הממשלה מהתחייבויותיה כלפי היישובים הערביים.
הפערים הגדולים שנוצרו במשך 58 שנים בין שתי האוכלוסיות ובכל תחומי החיים, לא ניתן לגשר עליהם אלא על-ידי השקעות מסיביות באספקת צרכיה של האוכלוסייה הערבית.
לצערי הרב, לא מצאתי בתקציב 2006 נתונים המלמדים על סוג והיקף התקציבים שיועדו לאוכלוסייה הערבית, מאחר שהצעת התקציב ל-2006 איננה כוללת מידע מפורט ברמת תת-סעיף תקציבי. מידע כזה מתקבל בדיעבד במסגרת הוראות התקציב לאחר אישורו. אבל, בהתבסס על נתוני התקציב לשנת 2005, אנו מצפים שהמצב בשנה זו יהיה גרוע יותר מבעבר.
לא יעזור דיון בתקציב המדינה, חוק ההסדרים, שאושר כבר אתמול, אם לא ימולאו הדרישות המינימליות של האוכלוסייה הערבית, שאפשר להצביע על תמציתן: 1. יישום תוכניות הפיתוח שאושרו על-ידי הממשלה בשנת 2000/01; 2. ביטול הקיצוץ החד במענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות; 3. פיתוח יישובים חדשים בנגב והכרה ביישובים חדשים בנגב וגם בצפון; 4. תקצוב תוכנית פיתוח שירותים חברתיים שגובשה במשרד הרווחה בשנת 2001; 5. ביטול הקיצוצים בקצבאות, ובעיקר בקצבאות הילדים של משפחות ברוכות ילדים.
ממשלות שונות, גברתי היושבת-ראש, מקנות סיוע בשכר-דירה - וזה רק כדוגמה - במשכנתאות על בסיס לאומי, אם על בסיס שירות צבאי או לרוכשים/שוכרים דירות באזורי עדיפות לאומית גבוהה אשר היישובים הערביים לא כלולים בהם. כתוצאה ממדיניות זו, שיעור מימוש הזכאים לכספי המשכנתה בקרב האזרחים הערבים נמוך בהרבה מהשיעור בקרב זכאים יהודים. בשנתיים האחרונות החריפו הפערים בשיעורי המימוש. שיעור המימוש בקרב היהודים גבוה פי 2.8 מזה של הערבים, ובשנה שעברה היה יחס זה אף יותר מ-3.3.
אתמול-שלשום הובאו לידיעתנו העתקי ההסכמים שנחתמו בין סיעות הקואליציה לסיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל, ישראל ביתנו ויהדות התורה. יותר מ-500 מיליון שקלים עלו הסכמים אלה. אני מצהיר כאן כי איני מתנגד לכך שאוכלוסיות מסוימות יקבלו את זכויותיהן, אבל אני שואל בקול רם: למה לא הוקצו תקציבים דומים לאוכלוסייה הערבית? ולמה לא נדון הנושא עם הסיעות הערביות בבית זה?
בהסכם עם סיעת המפד"ל - האיחוד הלאומי למשל, הוקצו מיליוני שקלים – אני מונה את רשימת הנושאים - לישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות ואולפנות, מדרשות ליהדות, מרכזים להעמקת החינוך היהודי, מדרשות לבנות, מפעלי לימוד, מלגות, גרעינים תורניים וכו'. שאלתי היא: למה לשירותי דת יהודיים - כן, ולשירותי דת מוסלמיים - לא? למה למפד"ל - האיחוד הלאומי כן משלמים כספים אבל לערבים לא?
אם מדובר בצרכים אמיתיים - אני מאמין שכך המצב - למה לא דואגים גם לצרכים האמיתיים של האוכלוסייה הערבית? אם מדובר בקואליציה-אופוזיציה, אז למה לחלק מהאופוזיציה היהודית כן מתייחסים אבל לאופוזיציה הערבית לא מתייחסים כלל וכלל?
עם מדיניות כזאת, גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אי-אפשר לבנות חומה של דו-קיום אמיתי, ועם תקציב כזה אי-אפשר לצפות שצדק ייראה וייעשה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא. אבקש אם אפשר קצת שקט ביציע. האורחים שלנו ביציע, אם אפשר קצת שקט. תודה רבה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, תקציב המדינה המונח לפנינו הוא תקציב שאין בו בשורה, לא של צמצום העוני, לא של צמצום האבטלה, לא של תיקון עוולות שנערמו בשנים האחרונות בנושאים החברתיים. כל מה שקשור לחינוך, לבריאות, לקשישים, לילדים, השינויים הקוסמטיים שנעשו בו כדי לענות על הצרכים, על ההסכמים הקואליציוניים, הם שינויים זניחים. כשאנחנו מדברים על תקציב של 271 מיליארד שקל, אנחנו עדים להזזת מיליארד שקל מסעיף זה או אחר מתוך 271 המיליארד, וזה פשוט תעודת עניות לממשלה, שבעצם ממשיכה את דרכה של קודמתה בכל הקשור לאטימות הלב ולהפניית העורף לשכבות החלשות במדינת ישראל.
אם נתייחס לתקציב המשרדים החברתיים, נראה שהתמורות שחלו הן מינימליות. בתקציב משרד החינוך והתרבות, קרוב ל-24 מיליארד שקל, השינוי הוא ב-200 מיליון, שזה באמת חשוב אבל זניח. במשרד הרווחה הדברים אינם שונים. בתעסוקה, שהיא חלק ממשרד והתעשייה המסחר, הדברים אינם שונים.
גם בכל הנוגע לשירותים המוניציפליים, מצב הרשויות המקומיות ותקציב משרד הפנים, אנחנו עדיין מדברים על הצורך בתשלום משכורות לעובדים, ולא על ייזום של תנופת פיתוח או שיפור שירותים לאזרח, שהמדינה התנערה מהם במשך השנים, במיוחד בנושאי רווחה ומצוקות סוציאליות. המדינה התנערה מהם והתגלגלו העניינים האלה לפתחן של הרשויות המקומיות, בזמן שתקציבן הלך ופחת והן עומדות בפני קריסה. כלומר, המטלות על הרשות התרבו והאפשרויות התמעטו.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו ניגשים לתקציב הזה חודש לפני שייכנס לתוקף החוק של הגבלת החריגה מאשראי, שבמצב נורמלי היה יכול לייצב חלקים במערכת הכלכלית, אבל בנתונים הקיימים זה עלול להביא לא רק לקשיים במשקי-בית אלא להתמוטטותם של עסקים קטנים.
יש רעש ביציע, גברתי היושבת-ראש. אנשים מדברים בקול רם וזה לא נהוג. לא מנהלים שיחות ביציע, רבותי.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה מכם, אורחים נכבדים, תנו לנו לנהל את הדיונים כאן. תודה רבה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כניסתו לתוקף של חוק זה עלולה להביא להתמוטטותם של עסקים קטנים רבים, בזמן שאנחנו יוצאים בקושי מהגל הגדול של התמוטטות עשרות אם לא מאות אלפי עסקים קטנים במשך חמש השנים האחרונות.
אם לא די בכך, מצב התעסוקה עדיין נע על אותו אחוז אבטלה. ההמצאה של תוכנית ויסקונסין, לא רק שלא הביאה מזור לאותם אנשים קשי יום שמבקשים לחיות בכבוד ומבקשים הבטחת הכנסה, אלא המבצע הזה, הפרויקט הזה של תוכנית ויסקונסין הפך למבצע השפלה יומיומית של האנשים. כל מגמתו וכל מטרתו הן להוציא את האנשים ממעגל מקבלי הקצבה, ולא להוציא אותם ממעגל הנזקקות. זאת אומרת, לייצר מין סטטיסטיקה מלאכותית של הוצאת אנשים ממעגל הבטחת הכנסה, בזמן שהמצב העגום והחמור יישאר על כנו.
ארבעת המרכזים הניסיוניים שמיישמים את תוכנית ויסקונסין, קוראים לאנשים להתייצב במשרדיהם בלי שיהיה להם מאגר נאות של מקומות עבודה. זאת אומרת, הססמה העיקרית שביסוד הפרויקט הזה היא להעביר אנשים ממעגל הקצבאות למעגל העבודה, ובעצם אין בזה שום שמץ של אמת או נגיעה באמת בשטח.
גברתי היושבת-ראש, אין כמעט משרד שאי-אפשר לגעת בו ולצאת בלי פגע. האוכלוסייה הערבית בישראל סובלת מקשיים וממצוקה אדירה שהיא לא מכה מהשמים אלא פרי של מדיניות יזומה של אפליה. קודמי, חבר הכנסת צרצור, עמד על כמה מספרים בעניין הזה ואני לא רוצה לחזור עליהם, אבל לא ייתכן, שמכל משרדי הממשלה ושרי הממשלה, 25, יש שני משרדים שנוגעים לציבור הערבי, משרד הפנים והמשרד לביטחון פנים. משרד הפנים לא נותן שום בשורה איך להציל את הרשויות הערביות מקריסה, ובמשרד לביטחון פנים, הדבר הראשון שעושה השר החדש - ממנה לראש אגף המבצעים במשרדו איש שנפסל על-ידי ועדת-אור.
ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית של המשרד לביטחון פנים היא מוניציפלית ולא אזרחית או ביטחונית. לכן, עיקר המגע של הציבור הערבי עם הממשלה הוא דרך הפנים וביטחון הפנים, ובא ביטחון הפנים כדי לאותת את האיתות הנורא הזה של מינוי אדם שנגוע בפעולות בלתי חוקיות באוקטובר 2000, לרבות אחריות ישירה ועקיפה להריגת אזרחים ערבים.
אנחנו לא יכולים לקבל את המצב הזה. האזרחים הערבים הם אזרחים ככל האזרחים והם ראויים שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ייתן תשובות, ומשרד התיירות ייתן תשובות, כל משרדי הממשלה. ועל האחראי על הדתות לתת תשובות על צורכי הדת של הדתות הערביות - המוסלמים, הנוצרים והדרוזים.
השר יצחק כהן:
זה לא אצלי, זה משרד הפנים. זה עבר למשרד הפנים. רוני בר-און.
דוד אזולאי (ש"ס):
אני לא יודע מה טוב יותר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא יודע מה יותר טוב. אני מדבר על הממשלה, ואתה שר בממשלה, אדוני. תתחילו לגלגל בין שר אחד למשנהו.
השר יצחק כהן:
אני רוצה שזה יחזור למשרד הדתות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה שר בממשלה ואתה נושא באחריות מיניסטריאלית למה שעושה כל שר אחר.
גברתי היושבת-ראש, משרד הבינוי והשיכון ומשרד הפנים לא עוסקים בתוכניות כדי להבטיח דיור. אנחנו עדים למצב קטסטרופלי בנגב, הכפרים הבלתי-מוכרים, הריסת הבתים בערים המעורבות, בלוד וברמלה, וכל מה שקורה.
הניסיון הזה של החיים בצוותא תחת מועצה מקומית אחת, כנראה הופך להיות שוט כדי להכות באותה אוכלוסייה ערבית. יש גם ניסיונות חדשים, כמו בנצרת-עילית, וחברת כנסת חדשה טורחת להסביר לנו כמה לא ראוי ולא יאה שערבים יגורו בנצרת-עילית. אבל גם במועצה שהיא מועצה של שני כפרים, שני יישובים שונים – מעלות ותרשיחא – אנחנו רואים שהשיתוף האדיר הזה מוציא מקרבו התערבות גסה של עיריית מעלות-תרשיחא במערכת החינוך בתרשיחא ופיטורי כל המורים על מנת להפריט את בית-הספר למרות התנגדותם של כל האזרחים.
אנחנו יכולים להצביע על הרבה דברים בתחום החינוך, בתחום התעסוקה וגם בתחום התיירות. אני חושב שהממשלה, כשהיא באה אלינו עם התקציב הזה, היא לא באה עם בשורה שמשהו יזוז בכיוון החיובי, אלא עם אותה תהום שהולכת ונפערת ומעמיקה בין הציבור היהודי והציבור הערבי בכל מה שנוגע לשוויון.
אבל, גם מעבר לאפליה הלאומית וכל מה שנוגע לשכבות החלשות, זה תקציב - -
היו"ר קולט אביטל:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - רע, אין בו בשורה, ולכן אנחנו נצביע נגדו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, ולאחר מכן - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר במשרד ראש הממשלה, פורסם שהיום יפגוש ועד מראשי הרשויות הערביות את שר הפנים, השר רוני בר-און, על מנת לפרוס בפניו את הבעיות, את המצוקה, את המשבר שמונע מהם להגיש שירותים נאותים לתושבים בערים וביישובים הערביים השונים. זעקתם של ראשי הרשויות, שביתתם וצעדיהם להחרפת מאבקם כאות מחאה, נגד המדיניות המופנית כלפיהם – אם זאת תקציבית, אם זאת פוליטית ואם זאת תכנונית – בכל תחום שתבחר, המחאה הזאת כנראה נפלה על אוזן אטומה, שאינה שומעת, ואפילו אין כוונות להקשיב לדרישותיהם של ראשי הרשויות הערביות.
אני מקווה שמהפגישה הזאת יצאו עשן לבן ובשורה טובה, אף שאני לא רואה שזה יקרה. מפני שכשאני מסתכל - התקציב הזה, של 2006, לא מצביע על בשורה טובה לסקטור הערבי, לרשויות הערביות, לאזרחים הערבים. לכן, הפגישה אולי נקבעה רק מתוך נימוס. רוצים להפחית את הצעדים, להוריד את פרופיל המאבק של ראשי הרשויות הערביות ולשבת ולהבטיח עוד הבטחה, ולהוסיף עוד הבטחה ועוד הבטחה, על מנת להוריד להוריד את הפרופיל.
אני קורא מכאן לראשי הרשויות הערביות לעמוד על דרישותיהם. אנחנו אתם במאבקם הצודק, שמטרתו להשיג זכויות, להשיג תקציבים, להשיג את הדרוש על מנת שיוכלו להגיש את השירותים הנאותים לאזרחיהם. רק במאבק נמשך וצודק אפשר להשיג את המטרות שהעמדתם בפניכם, ראשי הרשויות. פגישת נימוסים או פגישות מהסוג הזה יש להפסיק. יש להכריז ולהצהיר בצורה חד-משמעית: אנחנו רוצים שוויון; יישום של הסכמים שנחתמו, לאלתר. לא לשבת ולשבת ועוד לשבת ועוד הבטחות, ועוד הסכמים, ועוד הכרזות והצהרות.
מסרים מראש הממשלה, משר האוצר, משר הפנים – מי לא הבטיח? אבל לא קיימו. והתוצאה היא התקציב הזה שמונח לפנינו. אין בו שום זכר לסגירת פערים. לא הזכירו, בסעיף אחד, לא צבעו סעיף אחד שמופנה לרשויות הערביות, לאזרחים הערבים. רק מתהדרים, מדברים, מתוודים שבאמת האוכלוסייה הערבית מקופחת ויש לעשות על מנת לסגור את הפערים, יש לעשות על מנת להגיע לשוויון. רבותי, אני בטוח שאנחנו לא נגיע לשוויון כל עוד היחס כלפינו הוא כאל אויב, כאל גוף עוין בתוך המדינה. זאת האמת. זאת האמת.
לכן, אני לא רואה בשורה, לא בתקציב ולא בתחזיות הוורודות של האוצר, שתולה רבות בצמיחה העתידית ומנסה לשכנע את הציבור בישראל שהוא ייהנה מפירות הצמיחה הצפויה הזאת. הצמיחה, מבחינה כלכלית, תביא לגידול בהכנסה. אבל מי ייהנה מהגידול הזה? מי נהנה עד עכשיו מהגידול בהכנסה של המדינה? הם, העשירים; העשירים נהנו. אלו שזקוקים לעזרה, אלו שמשתכרים שכר מינימום, הם לא נהנו. השכבות החלשות, שהן אחוז גדול במדינה, לא נהנו, לא מהתקציב, לא מהעודף ולא מהצמיחה.
הצמיחה החזויה גם לא תביא לשיפור השירותים שהאזרח מקבל מהמדינה. הרי זה אבסורד לחשוב שאם הממשלה החליטה להגדיל את תקציב ההוצאות שלה ב-1% בלבד, כל שנה עד לשנת 2010, יחול שיפור בשירות לאזרח. יתירה מזו, האוכלוסייה בישראל גדלה מדי שנה ב-1.7%, כך שלמעשה תהיה שחיקה של התקצוב בחישוב לנפש, וכל זאת לאחר שלוש שנים שבהן היתה פגיעה קשה מאוד בתקציבי השירותים החברתיים במדינה.
בלי שהממשלה תשנה את סדר העדיפויות ותעמיד בראש ובראשונה את הבעיות החברתיות, התחומים החברתיים החשובים, הרווחה, החינוך, מצוקת השלטון המקומי בישראל, מתן אפשרות לשלטון המקומי להגיש שירותים נאותים, לשפר את השירותים שלו – אם הממשלה לא תשנה את סדר העדיפויות, היא תמשיך, ואנחנו נמשיך לקבל שירותים פגומים וגרועים, והמצב ילך ויידרדר עוד יותר.
ההסכמים שחתמה הממשלה – אתמול היתה הצבעה על חוק ההסדרים, החוק הגרוע הזה, שאפילו לא התייחסו בו בכלל למגזר הערבי ואין שום טיפול, לא בפער שם ולא בסגירת פער שם, למרות החלטות שונות ומשונות של הממשלה.
אתמול הגיעה הקואליציה להסכם עם סיעות ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי - מפד"ל לגבי ההצבעה אתמול והיום. שילמו מאות מיליונים כדי לרכוש את השתיקה שלהם, את ההימנעות שלהם. מאות מיליונים. זה לא בזבוז כספי ציבור?
לאן יועבר הכסף הזה? לאן יועבר? בוודאי הכסף יועבר לבינוי ולעיבוי ההתנחלויות. זה יגרום להחרפת הסכסוך המדיני הישראלי-הפלסטיני ויביא לעוד הוצאות ביטחוניות על חשבון האזרח הפשוט. זה גם יעלה באבדות בנפש ובהוצאות כספיות נוספות.
גברתי היושבת-ראש, האפליה הזאת נגד האוכלוסייה הערבית בישראל ידועה ואינה מוסתרת. בבחירות האחרונות ראינו שהמפלגות השונות מודות שהחברה הערבית מקופחת ושצריך לעשות משהו בנדון. זה הפך לקונסנזוס שהחברה הערבית מוזנחת, מקופחת תקציבית, וכולם מסכימים כי יש לשנות את המצב.
הדרך העיקרית לשנות את המצב היא באמצעות התקציב. גם הפעם, פעם אחר פעם, בתקציב 2006 אין זכר לעניין הערבי. יש התעלמות מוחלטת והזנחה מוחלטת של האזרחים הערבים, של האוכלוסייה הערבית, ששיעורה 20% מהאוכלוסייה הכללית. לכן, גברתי, אנחנו נצביע נגד התקציב הזה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, כבר אמרתי מעל הדוכן הזה כמה פעמים שתקציב 2006 על סך 270 מיליארד שקל עבר מהר מדי, בלי שיכולנו להתמקד בכל משרד ומשרד, לדון בו לעומקו, להבין דברים, גם לדרוש יותר דברים, גם להסתייג מיותר דברים. אני מבין כמובן את האילוצים של הבחירות שהיו ואת האילוצים של הממשלה – שלא מתכוונת ליפול - ואני גם אסביר למה נמנענו ולמה לא ניתן שהממשלה הזאת תיפול אחרי חודשיים. בסך הכול הציבור מאס בבחירות ולא רוצה בחירות חוזרות בתוך זמן כל כך קצר.
אני רוצה גם להזכיר את הפרדוקס של התקציב הזה. התקציב הזה הוא פרי עטה של הממשלה הקודמת, שנכון להיום חלקים רבים ממנה יצביעו נגד התקציב שהם בנו. אלה שבלהט ובהתלהבות רבה התנגדו לתקציב הזה בקדנציה הקודמת, הם אלה שבאותו להט והתלהבות מגינים עליו. זה פרדוקס שצריך להיכנס לספר השיאים של גינס. לא בדקתי את זה, אבל כדאי שנבדוק, ואם כן - נהיה הראשונים בעולם בדבר הזה.
סיעת ישראל ביתנו אינה מרוצה מהתקציב הזה. אף פעם לא הסתרנו את זה. אנחנו חושבים שסדרי העדיפויות והקריטריונים שנקבעו על-ידי הממשלה, כאילו זה יהיה תקציב חברתי, אינם מקוימים. הרבה מאוד מהסעיפים, חברתיים כביכול, לא תוקצבו. זה עוד לפני הקיצוץ flat שנעשה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. הרבה מאוד מהדברים חסרים ברוב המשרדים החברתיים של הממשלה.
אבל, כמו שאמרתי, נימנע, כי אנחנו מתנהגים כאופוזיציה אחראית. לא באנו לכאן לנגח על מנת לנגח, באנו לכאן לשמש אופוזיציה אחראית, וכל נושא ייבחן לגופו של עניין. מה גם שאנחנו לא רוצים שהממשלה תיפול אחרי חודשיים ושוב ייפול נטל תקציבי כבד ויופעל לחץ נפשי על הציבור וגם על כל אלה שעוסקים בבחירות.
אנחנו, וזה לא סוד, רצינו להיות בקואליציה. ניהלנו משא-ומתן קואליציוני עם ממשלת קדימה. הצבנו תנאים – דרך אגב, התנאים שלנו ידועים. גם היום ממשלת קדימה יודעת מה היא צריכה לעשות כדי שמפלגת ישראל ביתנו תשב בקואליציה ותהיה חלק מהממשלה. הכול ידוע, הכול גלוי, והם יודעים איפה למצוא אותנו.
מפלגת ישראל ביתנו, גם במערכת הבחירות, גם במהלך המשא-ומתן הקואליציוני, גם בזמן הדיונים בוועדות הכנסת ובוועדת הכספים – שבה אני נציג - וגם בניהול משא- ומתן עם האוצר, דרשנו באופן קונסיסטנטי את אותם דברים ולא זזנו מהם. אנחנו נמנעים רק אחרי שהשגנו את הדברים האלה. אני חושב שההישגים שישראל ביתנו השיגה בתיקון חלק מהתקציב הזה הם משמעותיים מאוד גם לאוכלוסייה היהודית וגם לאוכלוסייה הערבית, לכל אזרחי מדינת ישראל.
תראו רק חלק מהדברים: 100 מיליון שקל יועברו לרשות לבטיחות ולמלחמה בתאונות הדרכים. זו המגפה מספר אחת גם של המאה הקודמת וגם של המאה הזאת, ונהרגים ממנה יותר אנשים מאשר מהטרור. היא פוגעת בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, מין וכו', בכל אזרחי מדינת ישראל. השגנו 100 מיליון שקל כדי לשפר את התשתיות באותם אזורים שמסוכנים לציבור ויש בהם תאונות רבות.
השגנו 6 מיליוני שקלים, שלדעתי זה 30% יותר מכל התקציב של הרשות למלחמה בסמים. גם זו מגפה. במערכת הבחירות שלנו ובניהול המשא-ומתן אמרנו שמבחינתנו ביטחון הפנים הוא הטרור הפנימי. זו הבעיה האמיתית. הסמים שבני-הנוער שלנו נגועים בהם הם יעד המלחמה היומיומית שלנו, וזו צריכה להיות ההתעסקות היומיומית שלנו. במשך שש שנים ניהלתי מרכז צעירים – באופן אישי גם סייעתי וגם הוצאתי ילדים ובני נוער מגנים ציבוריים ונחשפתי לתופעה הזאת של נגע הסמים בקרב בני נוער. אני חושב שעשינו עבודה ברוכה. אני מקווה שיחד עם האוצר והרשות למלחמה בסמים נשקיע את הכסף שהצלחנו להשיג באפיקים נכונים.
עשינו רוויזיה שלמה בקצבאות הביטוח לאומי. יש עוולות שקיימות בתקנות פנימיות של הביטוח הלאומי לגבי זכאים שנשללת מהם קצבה כיוון שהם נוסעים יותר מפעם אחת בשנה לחוץ-לארץ לבקר קרובי משפחה, כיוון שהם מעזים להחזיק רכב משנת – אני לא יודע בדיוק איזו שנה – והם מאבדים אוטומטית את קצבת הביטוח הלאומי. אני מדבר על אמהות ואבות במשפחות חד-הוריות שנשללת מהם הזכות ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. השגנו את התיקון הזה שהם יוכלו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה בלי לאבד את קצבאות הביטוח הלאומי.
כל אלה הישגים לא לאוכלוסייה מסוימת, אלא לכל אוכלוסיית מדינת ישראל.
מובן שאנחנו הגדלנו משמעותית את התקציב בסעיפים שלמים שמיועדים לאוכלוסיית העולים, שמונה, אני רוצה להזכיר לכם, מיליון וחצי תושבים במדינת ישראל, ואנחנו חשבנו לנכון שגם הם יהיו מתוקצבים וגם הצרכים שלהם יהיו מתוקצבים. אני אזכיר שמדובר על ותיקי המלחמה, שמדובר על מרכזי תרבות עירוניים שבהם עולים חדשים יכולים לבטא את עצמם, שמדובר באלה שמנעו אסון כבד בצ'רנוביל – וזאת היתה שואה גרעינית שאיימה על כל העולם. לאפיקים האלה ילכו התקציבים שהשגנו.
מובן שאם אנחנו נחזור לתקציב באופן כללי - כמו שאמרתי, יש בו הרבה מאוד מגרעות. אנחנו שמענו בוועדת הכספים שרים ממשרדים שונים מתלוננים שהם לא מתוקצבים כראוי. אגב, רוב השרים שאני שמעתי בוועדת הכספים, אני חושב שהם מינויים ראויים ואנשים מצוינים שיובילו את המשרדים להצלחות; לפחות ראיתי את החזון בכל מה שנאמר.
אני אגע בכמה נקודות, כי נשאר לי מעט זמן. משרד הפנים – שר הפנים, השר בר-און, הציג את התכנון והחזון שלו, לדעתי מאוד טובים ומעמיקים. בראש ובראשונה, שמינהל האוכלוסין ינותק ממשרד הפנים; מינהל האוכלוסין, שהפך לגוף שנוא ביותר בקרב שכבות רבות במדינת ישראל.
אני מדבר על בעיה קשה מאוד במשרד הבריאות – ואתם שומעים את זה גם בחדשות – ילדים לא מקבלים חיסונים כי אין תקציב מספיק לחיסונים. אני, יחד עם חברי כנסת אחרים, הגשנו הצעת חוק שעניינה תוספת של 2% לסל הבריאות על מנת שלא נראה יותר מחזות כמו שראינו מעבר לחלון, שאנשים שובתים מכיוון שלא נותנים להם תרופות.
אגב, על זה אני רוצה להגיד לכם, שגם סדר העדיפויות הלאומי שלנו הוא לקוי. אם אנחנו מוצאים 50 מיליון שקל, אומנם מתקציב אחר לגמרי, להעביר לרשות הפלסטינית – וזה זמן ניהול להתעסק בזה – ואנחנו לא מוצאים זמן ניהול לטפל באופן מיידי בחולים סופניים שלנו, פשוט משהו לקוי בסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל.
אני מדבר על משרד השיכון, שם לא הוכנס שום סעיף כספי לבניית דיור מוגן, וגם לזכאים של משרד השיכון נשחקו מזמן דמי השכירות וצריך לעדכן אותם.
אני מדבר על המשרד לביטחון פנים, שמזמן כבר צריך להוסיף שם 10,000 תקנים, לפרוס את זה על חמש שנים, וכמובן לצייד אותם בטכנולוגיה מתאימה, כי שוב – זה טרור מבית: העבריינות, תאונות דרכים, כל מה שקשור לביטחון פנים שלנו, זה ממש טרור מהבית, וכולנו סובלים מזה.
אני מדבר על משרד התמ"ת. בתקצוב של משרד התמ"ת חסר כל הנושא של ייעוץ וליווי עסקי, ועסקים קטנים ייסגרו בגלל זה. נזכור כולנו ש-55% מהמועסקים במדינת ישראל מועסקים על-ידי עסקים קטנים.
אני גם רוצה להזכיר את משרד הביטחון, שסבל מקיצוץ.
היו"ר קולט אביטל:
כבר אין לך זמן להזכיר. אני מבקשת לסיים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
משפט אחרון. משרד הביטחון סבל מהקיצוץ הכי גדול - של חצי מיליארד שקל - ולדעת רבים זה לא יועיל לביטחון המדינה. אני הגשתי הצעת חוק להטלת היטל על הסחורות המיובאות מהרשות הפלסטינית, כי אנחנו מחויבים לבדוק אותן מבחינה ביטחונית, ואולי מההיטל הזה גם ייתוסף כסף למשרד הביטחון. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה.
זאב אלקין (קדימה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר אדרי, עמיתי חברי הכנסת, כשאני עולה כאן על הדוכן הזה לדבר על הקריאה השנייה והשלישית של תקציב 2006, אני חייב להגיד שאנחנו כאן דנים – אני אומנם חדש בכנסת – בתקציב שלדעתי שבר את כל השיאים, בכמה מישורים.
קודם כול, אני לא זוכר אם היה אי-פעם מצב שתקציב השנה מתקבל באמצע השנה. כולנו כאן בבית הזה מאוחדים בדעה, שהעובדה שהתקציב לא עבר עד עכשיו, גרמה נזק, נזק רציני מאוד, לכל שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל, כי הרבה דברים לא קורים ולא מתרחשים במדינה כל זמן שהתקציב לא עובר. לכן הצורך להעביר תקציב איחד את הבית מהרגע שהוא התחיל את עבודתו.
דבר שני, אני לא זוכר אם היה אי-פעם תקציב במדינת ישראל ששלושה שרי אוצר הספיקו להטביע עליו את חותמם. החל במלאכה השר בנימין נתניהו, שמן הסתם צריך לשמוח היום כשהתקציב הזה יעבור – אני לא יודע אם בעזרת קולו או בניגוד להצבעתו, אבל הוא בוודאי צריך לשמוח כי מסתיימת כאן המלאכה שהוא החל בה. המשיך את המלאכה שר האוצר שבא אחריו, ראש הממשלה של היום, אהוד אולמרט, והוביל אותה בשלב האחרון שר האוצר הנוכחי, אברהם הירשזון. אז יש לנו שלושה שרי אוצר שהולידו את התקציב הזה, והם ממפלגות שונות.
התקציב הזה גם נבנה בתחכום גדול. התברר שהוא מאפשר למפלגות שונות, שרצו אחר כך להצביע נגדו, אחר כך שוב להצביע בעדו, או להימנע – אז הוא טקסט פוסט-מודרני לכל דבר ועניין, הכול תלוי באיזו נקודת זמן מסתכלים עליו.
התקציב הזה, בתהליך ההעברה שלו – בחוכמתו ובהנהגתו של שר האוצר הנוכחי – אפשר גם תהליך דו-שיח, בעיני מאוד מאוד חשוב: גם תהליך הדו-שיח בין שר האוצר לחברי המפלגה שלו, ובעקבות הדו-שיח הזה התקבלו החלטות חשובות באוצר ללכת לקראת צרכים שונים של אוכלוסיות שונות, גם תהליך הדו-שיח עם השותפים הקואליציוניים, וגם משהו לא כל כך שגרתי במחוזותינו – תהליך הדו-שיח עם מפלגות האופוזיציה.
אני חושב שכמעט לא היו מפלגות בבית הזה שלא תרמו את תרומתן להעברת התקציב. מי שהכין אותו בראשונה, מי שהצביע בעדו או נמנע בקריאה הזאת, ואפילו המפלגות שיצביעו היום נגדו - עזרו. אני זוכר את ההצבעה על התקציב בוועדת הכספים רק ביום ראשון בלילה, כשלרגע חברי הקואליציה, חששנו שאין לנו רוב – כי היו אי-אלה בעיות בתוך הקואליציה – והנה התברר שחבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת ברכה, שלא הגיעו לדיון, עזרו לנו להעביר את התקציב ברוב. אז אין כמעט סיעה – אולי חוץ ממרצ – שלא נטלה חלק בהעברת התהליך.
בעיני זאת תופעה מבורכת שתקציב הופך למשהו שמאחד את הבית - - -
רן כהן (מרצ):
חבר הכנסת אלקין, כשהאופוזיציה משתתפת בדיון נגד, היא לוקחת חלק בתהליך הפרלמנטרי.
זאב אלקין (קדימה):
בהחלט. בהחלט. רק אני אומר - - -
רן כהן (מרצ):
היינו שם.
זאב אלקין (קדימה):
אני מקבל את זה. אני רק מודה לאותם חברי אופוזיציה שברצונם או שלא ברצונם עזרו לנו במלאכה הזאת.
נקודה נוספת - ולא הבנתי אותה – אם אנחנו כבר כל כך מאוחדים בהעברת התקציב, אז למה להימנע? זאת לכאורה לא סוגיה כל כך שולית, תקציב המדינה. או שאתה בעדו, או שאתה נגדו. להימנע זה אומר: אין לי דעה לגביו. את זה לא הבנתי. אם כבר הגיעו מפלגות האופוזיציה להבנה עם שר האוצר, לדעתי הן יכלו להפגין אחריות לאומית ולהצביע בעד התקציב, כמו שהצביעו כאן בעד יושבת-ראש הכנסת, והיו עוד מקרים שהבית הזה היה מאוחד.
הנקודה האחרונה, גברתי היושבת-ראש. כשעמדתי כאן ונאמתי בקריאה הראשונה של התקציב, שאלתי את השאלה אם כדאי לקיים את כל הדיון על התקציב בקריאה הראשונה כשכולנו יודעים שהוא הולך להשתנות, וכולם צעקו כאן מולי ואמרו: איך אפשר, זה התקציב הכי גרוע בעולם; בחיים לא נצביע עבורו ואי-אפשר להצביע עבורו, זה תקציב שהוא אסון למדינת ישראל.
חלק מאותם אנשים שצעקו את זה אז, היום או יצביעו עבורו או יימנעו, אף שכמעט כל נקודה שהם הצביעו עליה אז, לא השתנתה. למשל, יושב כאן חברי - והוא חבר ועדת הכספים מצוין ונלחם כארי למען זכויות העולים - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, שדיבר מעל הבמה הזאת בקריאה הראשונה על דיור ציבורי לעולים, ולדעתי הוא צודק. זאת נקודה מאוד חשובה וחשוב לטפל בה, רק המצב בנושא הזה נשאר בדיוק כמו שהיה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
זאב אלקין (קדימה):
לכן אני מסיים את דברי בעצה של חבר כנסת חדש לחברי הכנסת הוותיקים: חכמים, היזהרו בדבריכם. הרי אתם לא יודעים מה יקרה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, וכדאי שנהיה קצת יותר עדינים בניסוחים שלנו על התקציב שאחר כך כולנו או נצביע עבורו או נימנע. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה. אני מאוד אודה על קצת שקט למעלה. תודה לאורחים הנכבדים.
גלעד ארדן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נפתח שבוע הספר העברי, והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות, קודם כול לברך את ציבור הסופרים והסופרות הישראלים, וכמובן את ציבור הקוראים.
הסתכלתי הבוקר בכלי התקשורת והתברר לי, להפתעתי, אולי גם לשמחתי, ואני גם אסביר למה לא לשמחתי, ששבוע הספר העברי תופס היום מקום הרבה יותר מרכזי מהדיונים שמתנהלים פה בכנסת על תקציב המדינה.
היו"ר קולט אביטל:
ובצדק.
גלעד ארדן (הליכוד):
ברור שבצדק. וכל כך למה? משתי סיבות מרכזיות. קודם כול, ואולי אני אשלים את מה שאמר פה חבר הכנסת אלקין, כיוון שהציבור יודע שהדיונים האלה כלל וכלל אינם אמיתיים, ולצערי התוצאות כאן מבוססות על שוחד פוליטי, ולכן אין לציבור שום עניין לעקוב אחריהם.
צדקת כשאמרת שאתה לא מבין מדוע נמנעים חברים בסיעת ישראל בעלייה או באיחוד הלאומי בהצבעה על תקציב המדינה. גם אני לא מבין את ההצבעה הזאת. מילא סיעת קדימה, מפלגה שהוקמה כשכל היסוד שלה זה לקנות אנשים ולהבטיח להם תפקידים, אז אני מבין, הם תומכים בתקציב. אבל שיבואו סיעת ישראל ביתנו וסיעת האיחוד הלאומי – לא במקרה אדם ישר כמו אריה אלדד מסרב להשתתף במשחק הזה. זה כבר לא כמו בעבר, כשסיעה היתה אומרת: הוספתם תקציבים לסקטור כזה או אחר, עכשיו אני משוכנעת שהתקציב בכללותו הוא באמת יותר טוב ואני מוכנה לתמוך בו. לא – יגידו: התקציב עדיין רע, אבל נתתם לנו שוחד פוליטי, אז אנחנו לפחות נימנע.
אני מאוד מצטער, חברים, זה בעיני לא במשחק הדמוקרטי, לא בצד המשוחד ולא בצד המשחד, וזאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיום הציבור יעקוב אחרי שבוע הספר העברי ולא אחרינו.
הסיבה השנייה היא באמת שהציבור קם בבוקר, פותח את הטלוויזיה ורואה ששר הביטחון של מדינת ישראל זה עמיר פרץ. הוא מחפש לראות מי הוא שר הרווחה, והוא רואה שאין שר רווחה, אז הוא אומר: אולי כל מה שפוליטיקאים, שהיום הם נמצאים בקואליציה, אתמול הם היו באופוזיציה, מספרים לנו על החמלה ועל האכזריות, אולי הם באמת לא כל כך מתכוונים לזה.
הרי אילו עמדתי פה לפני חודש-חודשיים ואמרתי לכם שאלי ישי ועמיר פרץ יהיו חלק מקואליציה שמעלה את מחיר הלחם האחיד, שפוגעת בדיירי הדיור הציבורי ודוחה את התקציבים שלהם, שמסרבת לתמוך בהעלאה אוטומטית של סל התרופות, הייתם אומרים לי שהשתגעתי. מובן שלציבור אין כבר שום אמון לא בנו ולא במה שאנחנו אומרים, לצערי הרב. אני מקווה שתפיקו את הלקחים, לפחות לגבי ההמשך.
גברתי היושבת-ראש, סיעת הליכוד תתנגד לתקציב המדינה מכמה סיבות. אני יודע שנהוג לומר פה, שמי שהכין את התקציב ומי שאחראי לו הוא בנימין נתניהו, ואיך יכול להיות שאנחנו נתנגד לתקציב הזה. אני רוצה להזכיר כמה עובדות.
קודם כול, עובדה ראשונה, כאשר התקציב הזה הוכן, עוד מעט כמעט שנה עברה מאז הכינו את תקציב 2006, הפרמטרים הכלכליים של מדינת ישראל היו שונים בתכלית השינוי. עוד לא ידענו אז שבזכות המדיניות ה"מקוללת" של בנימין נתניהו נגיע לצמיחה מהגבוהות בעולם המערבי; עוד לא ידענו שכל כך הרבה משקיעים זרים יתעניינו במדינה ושההכנסות ממסים יגדלו בצורה כל כך משמעותית.
עמד פה שר האוצר החדש אתמול והסביר שהוא תמך בכל הצעדים של בנימין נתניהו. אם היום, כשראיתם, עוד מתקופת ממשלת המעבר, כמה כסף זורם לקופת המדינה, מי מנע מכם להשתמש בכסף הזה? מי מנע מכם להגדיל את התקציבים לעולים, מי מנע מכם להגדיל את התקציבים לקשישים, ומי מנע מכם להגדיל את התקציבים למלחמה בסמים, לא רק בצורה של שוחד לישראל ביתנו, שזה טיפה בים - 6 מיליוני השקלים?
עוד נקודה חשובה. ראש הממשלה התחייב כמה פעמים, וזו נקודה שמאוד קרובה ללבי, להעביר את התוכנית הלאומית למאבק בתאונות הדרכים. חברות וחברים, 500 הרוגים בכל שנה בכבישי ישראל. לצערי, ממשלת קדימה בקדנציה האחרונה חשבה שמי שצריך לשלם את הכסף על המלחמה בתאונות הדרכים זה הציבור - בצורה של הטלת אגרות נוספות עליו. היום, אם אתם מדברים על בשורות חדשות בתקציב ואתם מדברים על חמלה, קודם כול - אנשים נהרגים בכבישים. תביאו תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים, זו תהיה בשורה שהממשלה תתחייב לה.
אבל בינתיים רימיתם את רוב הציבור שהתחייבתם בפניו, הפקרתם את העולים, הפקרתם את הקשישים, וגם לציבור הסטודנטים שיקרתם במצח נחושה. לכן אנחנו נתנגד לתקציב הזה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית נוקד, ואחריה – חבר הכנסת דוד אזולאי.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
חברתי היושבת-ראש, אדוני שר הקליטה, השר המתאם, חברי חברי הכנסת, ראשית, לפני שאני עוברת לענייני התקציב אני רוצה לברך את אבי בלשניקוב, שנבחר היום למנכ"ל הכנסת. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את יושבת-ראש הכנסת על היוזמה ולאחל הצלחה לכולם.
לנושא התקציב. לא סוד הוא שלסיעת העבודה לא היה קל עם תקציב שנת 2006. התקציב הזה, שנוסח והונח על שולחן הכנסת על-ידי הממשלה היוצאת, אינו משקף את עמדותיה ואת דרכה של מפלגת העבודה. יתירה מכך, התקציב הזה אינו משקף את רצונו של הציבור, שאמר את דברו בצורה ברורה וחד-משמעית בבחירות אשר חצצו בין הנחת התקציב המקורי לבין דיוני התקציב של השבועות האחרונים.
במצב הפוליטי והחוקי המורכב אשר נוצר עם חילופי המשמרות וחילופי הממשלות, מצאנו את עצמנו עומדים מול תקציב אשר לתפיסתי ולתפיסת חברי במפלגת העבודה הוא תקציב לא טוב ולא נכון. אבל במצב הדברים הזה, הדבר היחיד האחראי והנכון שחברי לסיעה ואנוכי יכולנו לעשות היה מקצה שיפורים ושינויים תוך הגעה להבנות ולהסכמות לגבי התקציב וחוק ההסדרים. נראה לי שמיותר להסביר כאן, שאם התקציב לא עובר, כמובן נמצא את עצמנו במערכת בחירות חוזרת, דבר שאינו נכון בסיטואציה הזאת.
עבודת הטלאים שנעשתה במגמה לשנות את חוק ההסדרים, נעשתה בוועדות הכנסת, בהסכמות עם ראשי הקואליציה ואנשי האוצר. היא הביאה לתוצאה הטובה ביותר בקונסטלציה הפוליטית שמצאנו את עצמנו בה.
לאחר שגרענו סעיפים רבים – רעות חולות – מחוק ההסדרים, נוסף על שינויים והסכמות שהושגו, חברי ואני יוצאים בתחושה כי לששת החודשים שנותרו לשנת התקציב 2006 השגנו את הטוב ביותר שניתן להשיג. הקיצוץ המשמעותי שנערך בחוק ההסדרים מקרין גם על התקציב עצמו.
פה אני רוצה להגיד מלה אחת על הביקורות שנשמעו כאן בבית הזה אמש וגם היום. מה זאת אומרת שוחד או כספים למפלגה כזאת או אחרת? האם בתאונות דרכים נפגעים רק בוחרי ישראל ביתנו? האם עזרה לניצולי השואה היא לא מטרה מקודשת של כולנו? אני רוצה לומר לכם שתקצוב מגזרים או בעיות כאלה מביע את אחריותה של המדינה לכלל אזרחיה.
כולי תקווה כי שינויים משמעותיים הרבה יותר, אשר יביאו אתם סדר-יום תקציבי חדש למדינת ישראל, יבואו בשנת 2007. אני גם מאמינה שתקציב 2007 יאפשר למפלגת העבודה לממש את הבטחותיה לבוחר ולהביא סדר-יום חברתי למדינת ישראל.
אין ספק כי על מנת להביא סדר-יום חדש כזה יהיה צריך לנקוט שורה של צעדים ממשיים ולא רק קוסמטיים. צעדים אלו, אשר נגזרים מתפיסת עולם שונה מזו שבה האמינה הממשלה היוצאת, כוללים הגדלת התקציב בשיעור של 1.7% ולא בשיעור של 1%, כפי שראינו בתקציב 2006. הגדלת התקציב בשיעור של 1% בלבד משמעותה הקטנת ההוצאה הציבורית, דבר שמחייב קיצוץ בשירותים שהמדינה מספקת, ובהם השירותים החברתיים שעליהם התחייבנו לבוחר - חינוך, רווחה, בריאות ועוד.
צעד ממשי נוסף ובלתי נמנע הוא קיצוץ בתקציב הביטחון. אין ספק שכאשר מדברים על קיצוץ בתקציב הביטחון מדובר על קיצוץ מורכב ועדין, אך אני מאמינה כי ניתן יהיה לבצע את הדברים בתוכנית רב-שנתית בלי לפגוע בביטחון המדינה. הכספים שיועברו לצרכים חברתיים יתרמו גם יתרמו לביטחונם החברתי, האישי והאזרחי של אזרחי מדינת ישראל.
סיעת העבודה תצביע בעד התקציב.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, אנחנו נמצאים כאן כמעט 48 שעות, עוסקים כולנו בדיוני התקציב, שהוא חשוב, חוק ההסדרים שהוא פחות חשוב, ויש כאן קבוצת אנשים נפלאה, שמניעה את כל המערכת הזאת, הלוא הם עובדי הכנסת, החל בעובד הפשוט ביותר וכלה בעובד הבכיר ביותר, שעושים עבודה נאמנה, עושים מלאכת קודש. אני חושב שראוי שנקדיש להם מלה טובה, לצוות הנפלא הזה, שמנצח על המלאכה במשך כל התקופה הזאת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את המנכ"ל הנבחר של הכנסת, אבי בלשניקוב. כפי ששמעתי, הוא בסך הכול בא להקל על מזכירות הכנסת, ואני מאוד מקווה שזה יביא לייעול ולא לניפוח המנגנון שבלאו הכי מנופח. בטוחני שאבי בלשניקוב עם כישוריו הטובים ימצא את הדרך לייעל ולשפר את המערכת הזאת, שהיא טובה, וחס וחלילה שלא יובן מדברי שאולי הצוות לא טוב.
גברתי היושבת-ראש, עמד כאן לפני כמה דקות חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד ותקף את שר הביטחון עמיר פרץ ואת שר התמ"ת אלי ישי על ייקור הלחם והחלב. ואני שואל: מנין עזות המצח הזאת כאשר הוא וחבריו במשך שלוש שנים ישבו בממשלה, רמסו את החלשים, רמסו את הקשישים, את המשפחות ברוכות הילדים, ללא רחמנות, ועכשיו הם באים להטיף על ייקור הלחם והחלב. של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מדבר על דברים שהיום לצערי הרב אנחנו עוד לא הגענו לתקנם, אנחנו רק מתחילים לתקן אותם.
חברי חברי הכנסת הערבים, שמעתי פה את נאומו של חבר הכנסת - - -
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, זה מפריע. אדוני השר רפי איתן, זה מפריע. לא נוהגים להפנות עורף לחבר כנסת.
דוד אזולאי (ש"ס):
שמעתי כאן את נאומו של חבר הכנסת ואסל טאהא, שאמר שהאזרח היהודי רואה בציבור הערבי ציבור עוין. הוא צריך לחזור בו מהאמירה הזאת. חלילה וחס. זו האשמה קשה, מפני שאנחנו, הציבור היהודי במדינת ישראל, יש לנו הערכה לציבור הערבי במדינת ישראל. כשמדברים על קיפוח, לא רק הציבור הערבי סובל מקיפוח, יש עוד אוכלוסיות, וכשמדברים על קריסה בשלטון המקומי ברשויות הערביות, אל נשכח שגם ברשויות היהודיות המצב קשה. להגיד שאנחנו חושבים על הציבור הערבי שהוא ציבור עוין ליהודים - זאת אמירה קשה, והייתי מציע לו לחזור בו מהדבר הזה.
נכון שהמצב ברשויות המקומיות קשה, ואני חושב שהממשלה הזאת צריכה לקחת את הדגל של השלטון המקומי ולהניף אותו, אחרת הרשויות המקומיות יקרסו, וזה עניין של זמן קצר עד שהמערכת הזאת תפסיק לתת שירות לציבור אזרחי מדינת ישראל. לכן הצעתי לשר הפנים החדש, שרק עכשיו נכנס לתפקידו, להפסיק את אותן תוכניות הבראה שכל מה שנדרש בהן זה עוד פיטורי עובדים, עוד קיצוץ לעובדים ועוד פגיעה בעובדים. הגיע הזמן לבוא ולהגיד: רבותי, נמצא פתרון לשלטון המקומי בצורת מחיקת חובות לרשויות המקומיות, כפי שעשו בזמנו בהסדרי הבנקים, כפי שעשו בזמנו בהסדרי הקיבוצים, כפי שעשו לקופות-החולים. אחרת נמצא את אוכלוסיית מדינת ישראל נפגעת בצורה קשה, וכבר היום חלק מהרשויות המקומיות אינן מסוגלות לתת שירות לאזרח בגלל החובות הגדולים הרובצים עליהן, שלא לדבר על שכר.
יש רשויות מקומיות שעד היום, כבר שישה או שבעה חודשים, אינן משלמות שכר. גם לא ייתכן שאנחנו בממשלה נטיל מטלות על השלטון מקומי בלי לתת לרשויות את הכיסוי לכך. לא יעלה על הדעת שמצד אחד הממשלה תטיל מטלות על השלטון המקומי, ומצד שני נדרוש ממנו להתייעל. אם שר הפנים ייקח את הנושא הזה לידיו, יוטב לא רק לשלטון המקומי אלא גם לאזרחי המדינה. תודה, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הדובר הבא היה צריך להיות חבר הכנסת יורי שטרן. הבוקר קראנו בתדהמה בעיתון על מחלתו. בשמכם ובשמי אני מבקשת לשלוח לו איחולי הבראה מלאה.
נחכה עכשיו לחילופי משמרות. יושבת-ראש הכנסת תיכנס, ונצטרך לעבור לחלק הבא של התוכנית, שהוא ביקורו של נשיא טורקיה, אחמט נג'דט סזר. שתי דקות בבקשה.
(הישיבה נפסקה בשעה 11:28 ונתחדשה בשעה 11:32.)
ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא טורקיה אחמט נג'דט סזר
מזכיר הכנסת אריה האן:
אבקש לקום. כבוד הנשיאים.
(תרועת חצוצרות)
מזכיר הכנסת אריה האן:
בבקשה לשבת.
היו"ר דליה איציק:
כבוד נשיא מדינת ישראל, מר משה קצב, כבוד נשיא טורקיה, מר אחמט נג'דט סזר, בני הפמליה הנלווים לביקור, כבוד שגריר טורקיה בישראל, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, מכובדי ראשי הסגל הדיפלומטי, נציגים מהתאחדות עולי טורקיה ומקהילת עולי טורקיה בישראל, אני שמחה לברך אותך, אדוני הנשיא, אורחנו המכובד, נשיא טורקיה, בבואך לירושלים בירת ישראל ולכנסת ישראל, בברכה המסורתית ברוכים הבאים. הוש גילדניז. נוהג הוא לומר לאורח רצוי ומכובד: תרגיש אצלנו בבית.
כאשר אני מקבלת את פניך, אדוני הנשיא, ואומרת לך, תרגיש כמו בבית, אין אלה מלים ריקות, אין אלה רק מילות נימוס וגם לא דרך של יציאת ידי חובה. אתה בבית, אדוני הנשיא. נסיעה קצרה של עשר דקות ממשכן הכנסת מביאה אותך אל החומות המפורסמות של העיר העתיקה. החומות מנציחות את מפעלו המפואר של הסולטן סולימאן המחוקק, שבנה אותן לפני 470 שנה. מצודת דוד היא סמל מזהה של ירושלים - המצודה הנושאת את שמו של דוד המלך היא מבצר טורקי הבנוי על יסודות הרודיאניים וחשמונאיים קדומים. רבים מבנייני העיר העתיקה הוקמו במשך 400 שנות השלטון הטורקי העות'מאני, ואם תצא, אדוני הנשיא, מירושלים, ותבוא בשעריה של עיר הנמל יפו, ותמשיך במסעך לגליל, לטבריה, לצפת, לעכו, או תדרים לבאר-שבע, בירת הנגב, בכל מקום תמצא טביעת חותם תרבותית טורקית מובהקת.
המורשת הטורקית לא רק טבועה בנוף, אלא גם משוקעת בספר החוקים שלנו, שיסודותיו נוצקו בתקופת השלטון הטורקי.
אנחנו, אדוני הנשיא, עם שיש לו זיכרון היסטורי. לעולם לא נשכח, לעולם לא נשכח את הכנסת האורחים החמה שהציעה טורקיה למגורשי ספרד לפני 514 שנים. בפני היהודים נפתחה אז תקופה חדשה, והם התיישבו ברחבי האימפריה והשתקעו גם בארץ-ישראל. חובה, אדוני הנשיא, להזכיר כי כשהחל מסע הרדיפות של המשטר הנאצי נגד יהודי גרמניה, מצאה קבוצת פרופסורים יהודים מקלט בטורקיה בעזרת אבי הטורקים אטאטורק. אתם אימצתם אותם אל לבכם בחום והענקתם להם מחסה. היה עמם פרופסור ארנסט הירש, שזכור לך בוודאי מימי לימודיך.
מדהים לגלות עד כמה רב הדמיון בין ארצותינו. לא רק מורשת העבר קושרת אותנו בעבותות, אלא גם אותה מזיגה נפלאה של קסמי המזרח ותרבות המערב. כפי שטורקיה הגדולה משמשת גשר בין אירופה לאסיה, כך גם ארץ-ישראל הזעירה היא מקום מפגש בין מערב למזרח.
דמותו של אטאטורק, אביה של טורקיה החדשה, היתה לנו למופת. אטאטורק השכיל לבנות מדינה מודרנית על חורבות האימפריה שקרסה והיה לאגדה עוד בחייו. בשנותיה הראשונות של המדינה ניטע למרגלות הכרמל יער לזכרו. אנחנו הלכנו בנתיבו. באגן המזרחי של הים התיכון בנינו מדינה מודרנית שהיתדות שלה נסמכים על המורשת העתיקה שלנו.
כבוד הנשיאים, חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים, טורקיה וישראל חולקות ערכים דמוקרטיים משותפים. חוסנם של הקשרים בין ארצותינו עמד בכל מבחני הזמן. ביקורך, אדוני הנשיא, הוא עדות נוספת ליציבות קשרי הידידות בין שתי מדינותינו. זו שותפות של שני עמים דמוקרטיים, זו התייצבות משותפת של שני עמים חופשיים שרואים בטרור איום על הסיכוי להרחבת מעגלי השלום בין העמים החיים באזור. אני יכולה להבטיח לך, אדוני הנשיא, כי בעניין השלום תמצא בכנסת המחולקת שלנו אחדות דעים מלאה.
במזרח התיכון טמון פוטנציאל גדול – השלום יצמיח שיתוף פעולה בהפרחת המדבר ויתרום סוף-סוף לרווחת העמים שכאן הוא ביתם.
הישראלים, כידוע לך, הם אוהדים מושבעים של טורקיה. אין עוד מדינה שמשגרת כל כך הרבה תיירים אליכם יחסית לאוכלוסייה שלה – 400,000 אשתקד, והמספר ילך ויגדל אם רק נמצא מקום במטוסים.
בישראל חיה קהילה גדולה ומשגשגת של יוצאי טורקיה. בניה הם גשר חי, גשר של רצון טוב בין שני העמים.
אני מקווה כי בעקבות ביקורך יבואו לכאן רבים מבני מולדתך, ומובטח להם כי גם ירגישו כאן כמו בבית.
אני מאחלת לך ולמלווים שלך ביקור פורה ומוצלח.
המשנה לראש הממשלה, חבר הכנסת שמעון פרס, בבקשה.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
כבוד נשיא המדינה, כבוד נשיא הרפובליקה הטורקית, גברתי יושבת-ראש הכנסת, הסגל הדיפלומטי, השגריר הטורקי, נציגי יהדות טורקיה, חברי כנסת נכבדים, אדוני הנשיא, זו הזדמנות גדולה כאשר נשיא טורקיה מבקר בישראל ונושא את דבריו במשכן הכנסת לראשונה. ברשותך, אדוני הנשיא, ברצוני לפדות חוב ישן שהבית הזה חב לארצך. שני אישים מרכזיים בהיסטוריה החדשה של ישראל – דוד בן-גוריון, שהיה ראש הממשלה הראשון ומנהיגה הגדול בתקופתה המכוננת של ישראל, ויצחק בן-צבי, שהיה לימים נשיאה השני של מדינת ישראל – שניהם קיבלו חינוך אקדמי בטורקיה, למדו את השפה הטורקית, התרשמו עמוקות מהמאורעות ההיסטוריים שפקדו את ארצך וגם הביאו הביתה קצת מהשיעורים האלה.
הם שהו בארצך בתקופה המכרעת שבה נוסדה טורקיה החדשה, כאשר המנהיג הבלתי-נשכח, מוצטפא כמאל אטאטורק, חולל מהפכה שתוצאותיה מורגשות עד היום הזה. מבחינות רבות לא היה מנהיג במאה ה-20, ודאי שלא באזור שלנו, שכל כך הרחיק ראות כמוהו. הוא ידע שאם טורקיה לא תהיה מודרנית, היא תשקע בתרדמה הכללית שפשטה באזור. הוא ידע שאם טורקיה תהיה מבודדת, היא לא תוכל להשפיע מתרבותה ומעמדותיה על העולם שמחוצה לה. הוא ידע שגם אם אתה אדם מאמין, אין צורך שהממסד הדתי ישלוט בחיי העם. כל מה שאמר אטאטורק אז נכון גם היום, וכל מה שהוא עשה אז הביא את טורקיה למסלול ההמראה שלה לעבר העתיד החדש.
אני סבור שרבים לא יודעים זאת, אבל ב-24 ביולי 1908, יום המהפכה של "הטורקים הצעירים", נערכה כאן בבירת ישראל, בירושלים, ואני מצטט את הנשיא בן-צבי: "הפגנה עצומה – הראשונה מסוג זה בכל ימי השלטון הטורקי. אלפי אנשים התקהלו בגן העיר, ומשם הגיעו למגדל דוד. הקהל היה מעורב, ערבים ויהודים, אשכנזים וספרדים, בוכרים ובני עדות המזרח. הצעירים יצאו כדרכם בצחצוח חרבות ובריקודים, יהודים וערבים יחדיו". בסיכום התיאור הזה אומר הנשיא בן-צבי: "החזון הנפלא הזה" – כלומר, המהפכה הטורקית – "פתח לפנינו אופקים חדשים". על כן, אדוני הנשיא, שא תודה.
אנו שמחים במיוחד לביקורך בבית הזה, לא רק מתוקף תפקידך כנשיא טורקיה, אלא גם מתוקף אישיותך שהניחה יסודות דמוקרטיים איתנים לארץ שלך. אתה מסמל בעיני רבים מאתנו את כל הנעלה שבטורקיה החדשה, את כל המבשר שבטורקיה של ימינו, שהוא טוב לעמי האזור, תורם לכיבוד זכויות האזרח ומעניק ממד של משפט בקרב העם, ממד של צדק בקרב העמים.
בתקופתך נמשכה מסורת של מאות שנים של יחסים טובים בין העם הטורקי לעם היהודי. אתה שימשת ערובה להמשך יחסים אלה, וקבעת את טורקיה כמקום שבו חיים היהודים בשוויון מלא. גם בתקופתך כנשיא בית-המשפט לחוקה דאגת לשמור על זכויות האזרח בצורה בלתי מתפשרת, ללא הבדל דת או לאום.
אנחנו גם מודעים, אדוני הנשיא, לתרומה שתרמת ליחסים שבינינו. הצעת לכולנו לגוון את היחסים שבין שתי המדינות שלנו, כך שיתרכזו לא רק סביב הנושא הצבאי, אלא גם סביב הנושא האזרחי.
אנו יודעים כי כל ההסכמים שנחתמו ושיתוף הפעולה הקיים בין טורקיה לישראל לא נועדו מעולם נגד מישהו, אלא למען משהו, למען שלום העמים באזור, למען העלאת רמת החיים של כל תושבי האזור, למען עולם שבו כל עם יכול ללכת בדרכו בלי לנפנף בחרבו.
שני העמים שלנו שייכים אפוא למועדון מיוחד במינו. לא מזרח תיכון של סכסוכים, אלא מזרח תיכון אחר, מזרח תיכון של שיתוף פעולה. מועדון זה פתוח בפני כל עם, בפני כל דת, לכל מוצא היסטורי. מועדון זה ידאג גם לבוחרים שטרם נולדו ולא יהיה תפוס על-ידי הדעות הקדומות של העבר.
טורקיה היא ארץ גדולה, פי-40 מארצנו, היא ארץ עתירת מים שניתן להשקות בהם אזורים גדולים בטורקיה ומחוצה לה. אנו, שאדמתנו קטנה ומימינו מי לחץ, כ-60% מארצנו היא מדבר, נאלצנו לפנות לטכנולוגיה כדי לפצות על המחסורים הללו. ביחד אנו יכולים לחולל נפלאות. ואכן הגענו לשיתוף פעולה מעולה בתחום החקלאי. הסחר בין שתי הארצות שלנו הגיע ל-2.5 מיליארדי דולר, וזאת רק ההתחלה. אני בטוח שיש לכך פוטנציאל לעתיד.
התיירים הישראלים מעדיפים את טורקיה על פני כל ארץ אחרת, ואני מאמין שיש להם טעם טוב. ככלות הכול אנו רוצים שכל עם יהיה אורח ומארח של עם אחר. אנחנו מתפללים שהתיירות תנצח, לא הטרור.
אנחנו מודעים לכך שהממשלה הטורקית, בראשותו של ראש הממשלה ארדואן, מוכנה למלא תפקיד בתהליך השלום. אני מאמין שטורקיה יכולה לשמש אכסניה למפגש בין עמי האזור, גם אלה שטרם חתמו על הסכמי שלום. יתר על כן, אנו בישראל שואפים לבנות עם שכנינו לא רק קשרים לשלום מדיני, אלא גם פארקים תעשייתיים לשיתוף כלכלי. וטורקיה יכולה לתרום לשני הדברים כאחד.
התאחדות התעשייה הטורקית והתאחדות התעשיינים הישראלים והפלסטינים עשו יחד כדי להקים אזור תעשייה בארז. אנו מקבלים זאת בברכה.
טורקיה נאבקת, ובצדק, על מעמדה הבין-לאומי, וישראל תומכת בכל לב בצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. האיחוד האירופי חייב להסתכל לא רק לעבר המזרח האירופי אלא גם לעבר המזרח התיכון. ההיסטוריה, הכלכלה והגיאוגרפיה מצדיקות זאת. אין טעם שמניעים מיושנים יהוו מכשול לפתיחת האזורים כולם לשיתוף פעולה, שהוא הבסיס של העולם המודרני.
אדוני הנשיא, הילדים שלנו אוהבים Turkish Delight. בשבילנו זה לא רק ממתק, בשבילנו זו גם תוכנית, זה גם חזון. הוש גילדניז.
היו"ר דליה איציק:
אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני נשיא מדינת ישראל, אדוני נשיא הרפובליקה הטורקית, גברתי היושבת-ראש, חברי הסגל הדיפלומטי, שגריר טורקיה, חברי ונציגי הקהילה היהודית בטורקיה וחברי הבית, אני מבקש, אדוני הנשיא, להתייחס לשני היבטים של חשיבותה של טורקיה: האחד, החשיבות של טורקיה בעינינו, הישראלים, והשנייה, החשיבות של טורקיה בעיני כל האנשים השפויים בעולם היום.
אשר ליחסים בינינו, אני יכול לאשר את הדברים שאמרה יושבת-ראש הכנסת – בעניין טורקיה, אין אצלנו אופוזיציה וקואליציה, אין אצלנו הבדלים, כולנו אוהדי היחסים והידוק היחסים בין ישראל לטורקיה. הדבר הזה שואב מבאר עמוקה. העובדה היא שטורקיה קלטה את מגורשי ספרד, וקמה שם קהילה מפוארת וחשובה, והעובדה היא שטורקיה מעולם לא נתנה ידה, לא במאות השנים האחרונות, ובמיוחד לא עכשיו, לניסיון של הסתה אנטישמית ואנטי-ישראלית. היא עמדה כחומה בצורה אל מול הקיצוניות הזאת. זה ביסוד הקשר בינינו, כי הנה מדינה מוסלמית גדולה, שגאה במורשת הדתית שלה, איננה נסחפת להשחתה של רגשי הדת, והיא שומרת על פתח כלפי דתות אחרות ועמים אחרים, כמובן במקרה זה כלפי העם היהודי ומדינתו. ועל כן יש כאן קשר מיוחד במינו שקודם לשיתוף פעולה בתחום האינטרסים, הוא גם הבסיס שלו.
אני חייב לומר, שבעניין זה יש התפתחות גדולה מאוד שמאיצה את עצמה כל הזמן. כאשר הייתי ראש הממשלה, ושר התמ"ת דאז, נתן שרנסקי, חתם על הסכם סחר חופשי בינינו, הסחר היה אז קטן, והיום הוא כבר חוצה 2.5 מיליארדי דולרים לשנה. הוא כל הזמן בקו עלייה, וברור לי מדוע – משום ששתי הכלכלות החזקות במזרח התיכון הן של ישראל וטורקיה, ושוב, זה איננו מקרי, משום שאלה שתי המדינות החופשיות, הדמוקרטיות, הפתוחות, הפלורליסטיות.
אנחנו פותחים את הערוצים הטורקיים, אנחנו צופים בהם אצלנו, ואתה רואה מדינה פתוחה, מדינה שמצד אחד מכבדת את מורשתה, ומצד שני – פתוחה לעולם. אולי ראוי לראות שבמזרח התיכון שתי המדינות החזקות ביותר, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינות אחרות, הן שתי המדינות – מדינה אחת עם רוב מוסלמי מובהק, שגאה במורשתה, מדינה אחת עם רוב יהודי מובהק, שגאה במורשתה, והנה אנחנו מסוגלים לקיים משטרים דמוקרטיים נאורים ופתוחים. זה לא רק נחלתן של מדינות המערב עם אוכלוסייה שיש בה רוב נוצרי. הנה, המודל הזה עובד כשרוצים ודואגים שהוא יעבוד, כשקמים מנהיגים מפוארים כמו אטאטורק והמנהיגות שהמשיכה אותו, וממשיכה אותו עד היום ומאפשרת את הפלורליזם הזה בין המדינות.
הבסיס הערכי המשותף הזה מתבטא עכשיו בתועלת מטריאלית, בביקורים של ישראלים, בשיתוף פעולה בין תעשיינים ואנשי עסקים ישראלים וטורקים, הם באים לכאן ואנחנו באים לשם, אתם אפילו משיגים אותנו, משום שהרחבתם את המודל של החממות הטכנולוגיות, שהתחיל אותן סטף ורטהיימר; הן מתפתחות אצלכם כרגע יותר מהר מאשר אצלנו. כנראה מצאתם סוד לחתוך בביורוקרטיה. אנחנו מברכים על זה, ואנחנו רוצים שנוכל להמשיך בדרך הזאת.
אמרתי גם שיש חשיבות למה שמתרחש בטורקיה, לא רק לנו כישראלים, אלא לנו כאזרחי העולם, לכולנו. אני חושב שהחשיבות הגדולה של טורקיה היא בזה שהיא מציבה מודל אלטרנטיבי. אני לא אנקוב בשם של מדינה אחרת, אבל אני אגיד שיש פה שני קטבים של מדינות עם אוכלוסיות מוסלמיות - כיצד לנהל את עצמן וכיצד להתנהל אל מול העולם.
טורקיה מהווה מבחינתי, ואני חושב מבחינתו של כל אדם שחפץ לראות שלום ומתינות בעולם, את הקוטב החיובי. היא איננה נסחפת לקיצוניות, חרף הגאווה הברורה שלה במורשתה הדתית, היא מגלה אחריות ביחסים הבין-לאומיים, ומעל הכול, היא מהווה גשר בין המערב לבין המזרח. יש מודל אחר, של קיצוניות שאינה מוכנה להכיר בפלורליזם העולמי, שמנסה להתחמש בנשק להשמדה המונית, שמסיתה בכל העולם לשנאה, לשנאת האחר וגם להכחדתו.
בשני הקטבים האלה צריך להיות עניין לכולם, וגם למדינות מערב-אירופה. צריך להיות עניין לחזק את טורקיה, וצריך להיות עניין בכך לכל מי שחרד ודואג לשלום העולם. טורקיה היא מדינה מאוד-מאוד חשובה בכך שהיא מציבה את האלטרנטיבה, לא רק מבחינה אסטרטגית, לא רק מבחינה גיאוגרפית ולא רק מבחינת אינטרסים. חשיבותה הגדולה היום בכך שהיא מציבה אלטרנטיבה של התנהגות ואחריות.
משני הטעמים הללו אני רוצה לברך אותך, מהטעם של הקשר הישראלי-הטורקי המיוחד והמתחזק והקשר היהודי-המוסלמי המתחזק והטוב, וגם מהטעם של דאגת אזרחי העולם לעתיד העולם. אני רוצה לברך אותך - ברוך בואך לירושלים, אדוני הנשיא.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. אדוני הנשיא, בכבוד.
נשיא טורקיה אחמט נג'דט סזר:
(נושא דברים בשפה הטורקית; להלן תרגומם לעברית)
כבוד הנשיא, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אורחים נכבדים, אני מאושר לבקר בארצכם היפה כאורחו של ידידי הנכבד, הנשיא קצב. אני גאה לדבר אליכם במקום הזה, ששמו לקוח ממסורת בת 2,500 שנה, מהמקום שהוא לב לבה של הדמוקרטיה הישראלית, ואני מברך את עם ישראל, הידיד, בשם העם הטורקי ובשמי.
העם הטורקי והעם היהודי נתנו במשך מאות שנים את הדוגמה היפה ביותר של חיים משותפים באחווה ובסובלנות. שני העמים נושאים אל עבר העתיד בגאווה רבה את הידידות ביניהם, המבוססת על עברם המשותף. הטורקים והיהודים תמיד עזרו זה לזה ברגעיהם הקשים, תמיד חשו זה לעזרתו של זה. לדוגמה, אנו תמיד זוכרים את ידידינו הישראלים שהשתתפו בכאבנו ועבדו בחזית מאמצי הסיוע, ממש בשורות הראשונות, כאשר פקד אותנו אסון רעידת האדמה ב-1999. תמיד נזכור את זה ותמיד נכיר טובה.
הידידות והאחווה בינינו עברו מבחנים רבים בימים טובים ורעים, התחזקו במהלך הזמן, והן בסיס איתן של שיתוף הפעולה שמתקיים היום והתמסד בין הרפובליקה הטורקית למדינת ישראל. בשנים האחרונות יחסינו הולכים ומתפתחים בכל התחומים.
אנחנו יודעים שרק בעבודה משותפת נוכל להעמיק עוד את שיתוף הפעולה בינינו על בסיס התועלת ההדדית. זאת הכרתנו. אנחנו מאמינים ששיתוף הפעולה בינינו כשתי הדמוקרטיות באזור יתרום גם לכינון השלום, ליציבות ולרווחה של העמים במזרח התיכון.
טורקיה שוכנת במקום חיתוך גיאו-פוליטי יחיד במינו, שהוא נקודת מפגש של אזורים גיאוגרפיים ותרבויות שונות. היא מחברת את אסיה לאירופה, את הים התיכון לים השחור, את הקווקזים לים התיכון. כך היא מחברת בין המערב למזרח והדרום לצפון.
כמדינה בעלת מבנה שלטוני חילוני ודמוקרטי, הדוגלת במדיניות חוץ המבוססת על שלום, טורקיה תורמת לקידום היציבות והרווחה באזור ומחוצה לו.
טורקיה נשענת על מסורת של מדינה שורשית, על ניסיונה ההיסטורי, על עושר תרבותי שנובע מסינתזה בין מסורות שונות ועל זהות לאומית שניזונה מערכים דמוקרטיים. טורקיה היא כוח אזורי שיכול לשחק תפקיד מכריע בהשגת קונסנזוס ודיאלוג בין-תרבותי באזור.
דמוקרטיה חוקתית, הנהגה טובה, שלטון החוק, שוויון בין המינים, הנהגה מיטבית, ניהול מיטבי, כלכלת שוק, קידום הכלכלה האזורית ושיתוף פעולה בין-לאומי נגד הטרור – כל אלה בעלי חשיבות עליונה מבחינת הביטחון והיציבות באזורנו. טורקיה, עם ניסיונה בכל התחומים הללו והערכים האוניברסליים שלה, תמשיך לתרום למאמצים לחיזוקם במזרח התיכון.
אנחנו מאמינים בכל לבנו שעמי האזור יוכלו להגיע לשקט ולרווחה המיוחלים רק אם יצליחו ללכת יחדיו לקראת עתיד משותף, שבו שיתוף הפעולה תופס את מקום הקרבות והמאבקים, ושבמקום סכסוכים ישררו יחסי ידידות ושלום. אנחנו צריכים לצעוד ביחד למען המטרות הנעלות האלה. טורקיה נחושה בדעתה לתמוך באופן פעיל במאמצים האלה למען השגת המטרות האלה.
כבוד הנשיא, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, טורקיה מציעה אפשרויות רבות למען ייהנו גם ידידיה ובעלות בריתה. דוגמה בולטת בהקשר זה היא תחום האנרגיה. בחודש יולי הקרוב יתקיים הטקס הרשמי של פתיחת צינור הנפט בין באקו, טיביליסי וסייהאן. הקו הזה הוא החלק המשמעותי ביותר במסדרון האנרגיה שבין המזרח למערב, והוא בעל חשיבות חיונית להשגת יציבות וקידום כלכלי באזור. המיזם הזה, על רקע המיזמים האחרים שעל סדר-היום, מצביע על נקודה חשובה שטורקיה הגיעה אליה כמרכז צומת הדרכים של אנרגיה באזור. אנחנו מדינת מפתח בחיבור של אסיה ואירופה על בסיס דרכי משי חדשות.
בהקשר זה ברצוני להדגיש שהתחלנו בעבודה משותפת בינינו להרחבת שיתוף הפעולה שלנו עם ישראל גם בתחום האנרגיה. על סדר-היום נמצאות כיום עבודות של סקר היתכנות של פרויקט אנרגיה רב-תחומי וקווי העברת מים בין טורקיה לישראל.
לתהליך ההצטרפות שלנו לאיחוד האירופי יהיו בוודאי גם השלכות על אזורנו. יש לנו הפוטנציאל להרחיב את האופקים לאירופה וגם למדינות האזור בתחום הכלכלי והמדיני. נקנה למדינות אופקים חדשים. חברות טורקיה באיחוד האירופי גם תתרום לפרויקט שנקרא "אירופה החילונית והרב-תרבותית". בנקודה זו ברצוני להדגיש שאנחנו עוקבים מקרוב ותומכים בקשרים המתפתחים והמתחזקים של ישראל עם האיחוד האירופי.
השותפות האסטרטגית שלנו עם ארצות-הברית היא אחת החוליות החשובות בסדר הקדימויות שלנו בתחום מדיניות החוץ. שיתוף הפעולה שלנו עם ישראל הוא בעל משמעות חיונית וחשובה גם בהקשר זה. טורקיה חברה ב"ארגון הוועידה האסלאמית", ויש לה קשרי ידידות היסטוריים עם ארצות ערב. היא מועמדת לאיחוד האירופי, והיא חברה במועצת אירופה ובארגון נאט"ו. לכן, ככזאת, אם תתבקש, היא מוכנה לעזור ככל שידה משגת כדי שידידתה, ישראל, תגיע לשלום בר-קיימא עם שכנותיה.
טורקיה זכתה לפריווילגיה, והיא האמון גם מצד ישראל וגם מצד פלסטינים. היא רואה בפריווילגיה הזאת אחריות. אנחנו מקווים שיימצא פתרון לסכסוך הישראלי-הפלסטיני בדרך של משא-ומתן על בסיס מפת הדרכים במטרה לכונן שתי מדינות לשני עמים, החיות זו לצד זו בשלום.
אנו מאמינים שממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, אשר קיבל מנדט מהעם בישראל בבחירות לכנסת השבע-עשרה, שנערכו לפני כחודשיים, תפעל בנחישות למען השגת שלום. אנחנו מאמינים שהיא תשקיע כל שיהיה לאל ידה בכיוון הזה. אנחנו מצפים שראש הממשלה, מר אולמרט, יפתח במהירות במגעים עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית, מר מחמוד עבאס.
כבוד הנשיא, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, זיכרון מר יש לעם היהודי, שאיבד מיליונים מבניו בפשע ללא תקדים שהתרחש נגד האנושות – השואה; פשע אשר מצא את מקומו בחלקים הכי חשוכים, שנכתב בפרקים הכי חשוכים בדפי ההיסטוריה. זכר השואה, שפער פצע עמוק גם במצפון האנושי המשותף, לא יישכח לעולם. אני מרכין ראשי בשמי ובשם האומה הטורקית בפני זכר קורבנות השואה.
בהקשר זה אני מוצא לנכון להדגיש שהאנטישמיות וכל סוגי הגזענות הם פשע נגד האנושות. יש צורך במאבק נחוש נגד התופעות האלה, ואני רוצה להדגיש את זה שוב.
כבוד הנשיא, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני מודה על הכנסת האורחים החמה שזכינו לה מצד הישראלים בעת היסטורית זו ובמקום זה, שהוא מקום קדוש לשלוש הדתות הגדולות. קידום היחסים המיוחדים בין שתי מדינותינו בכל תחום הוא בראש מעיינינו, והוא בראש ובראשונה רצון שני העמים שלנו, הקשורים זה בזה ברגשות חמים. אני רוצה לחזור ולציין שאנחנו מוכנים לעבוד יחד אתכם כדי להמשיך ולקדם את שיתוף הפעולה שלנו עם ישראל בכל התחומים. אני מברך את כולכם ברגשי כבוד. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר דליה איציק:
כבוד נשיא טורקיה, אני מודה לך מאוד על נאומך החשוב ועל דבריך החמים. תודה רבה לכולכם. אדוני הנשיא, תודה לך. אנחנו מאחלים לך המשך ביקור מוצלח.
מזכיר הכנסת אריה האן:
אבקש לקום. כבוד הנשיאים!
(תרועת חצוצרות)
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא טורקיה ונשיא מדינת ישראל מאולם המליאה.)
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006;
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום הרגיל. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
מנחם בן-ששון (קדימה):
מורי רבותי, אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ששון, רק שנייה. נארגן את האולם.
רן כהן (מרצ):
מי הדובר הבא?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת משה כחלון. חברי הכנסת וחברות הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נא לשבת. חבר הכנסת בן-ששון, יש לך חמש דקות.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו נדאג לכך שיעודכן הלוח. תודה. חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה; חמש דקות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברי חברי הכנסת - -
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת אסתרינה טרטמן.
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - בערבו של יום אני מניח שכולנו נתאחד, כפי שהתאחדנו אתמול רובנו ככולנו, ונאשר תקציב. זכיתי לדבר מייד אחרי שר האוצר ביום שהונח התקציב על השולחן, ואני קרוב לחתימתו של הדיון ביום שבו אנחנו צריכים לאשרו. אני מבקש לחזור בראש ובראשונה על נקודה שהדגשתי אז, משום שדיברנו אז על תקציב 2006, שיש לו כמה כללים ברורים, והיו עדיין חברים שחשבו שחשוב לחרוג ממסגרת אחוז ההוצאות וחשוב למצוא משאבים ממה שיש ברזרבות.
ככל שעסקנו בתקציב בוועדות, למדנו כי צורכי בני מדינת ישראל רבים, דעתם אומנם אינה קצרה אבל אם יימלאו כל המשאבים וכל הרזרבות עדיין לא יהיה אפשר למלא את כל הציפיות ואת כל המשאבים. לכן, בסיומה של הדרך אנחנו מבינים שבצורה שבה הוציאה אותנו הממשלה אל הדרך, בהנחיות שהיא הגדירה לנו, היה בראש ובראשונה מסר, לא רק כלכלי כי אם גם ממשלי. מסר ממשלי, רוצה לומר: יציבות של שלטון מחייבת להיות אחראי גם בעידן של מפנה ודווקא בעידן של מפנה, גם בזמן של חילופי גברי ודווקא בעידן של חילופי גברי, גם בעידן שבו עיניים לטושות ופיות רעבים ורצון למצות מייד, אחת ושתיים, סוגיות של מדיניות חברתית-כלכלית וציבורית. באותו עידן יש להקרין בראש ובראשונה יציבות.
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל עומדת במבחן הזה, ואני מניח שהיא תעמוד במבחן הזה. מבחן של יציבות איננו שולי לערכים אחרים בחייה של מדינה. עם הברכה הזאת אתם יצאתם לדרך ביום שהושבעתם, ובערבו של אותו היום ממש, כשהבאתם את התקציב, והיום, במוצאי הימים העמוסים הללו, אתם יוצאים לדרך באותה הברכה. אתם יוצאים לדרך כממשלה שצריכה להיות למשל ולא לשנינה, למופת ולא לקלס, למי שמראה דרך של יציבות, למי שמלמדת אותנו ממשל תקין מהו.
בכל זאת, עניין אחד מטריד, והוא לא בשולי התקציב הזה אלא במהלך שקורה בממשלות ישראל בשנים האחרונות, והוא הכרח בל יגונה בממשל תקין שרוצה להפריט עד כמה שיותר אלמנטים, יסודות, בחיי החברה מידיו של הממשל ולתת לחברה האזרחית אפשרות לנהל אותם. הפרטה של פעולות שנעשות בחברה חייבת להיות מלוּוה בפיקוח, בבקרה, במעורבות ובהתוויית הדרך של היסוד המושל, זה שקיבל את יכולתו למשול מכנסת ישראל. ארגונים מקצועיים, ככל שיהיו מקצועיים, אינם יכולים להתוות את סדר-היום הציבורי.
חברי הכנסת, זהו סדר-יום שמוטל עלינו להתוותו. עלינו להנחות את הממשלה וללוותה במהלך הבקרה. לכן, חברי, בצאתכם לדרכי ההפרטה, תזכרו: קודם כול, ההנחיה שלכם איננה מסתכמת בהקצאת המשאבים אלא גם במעורבות בתהליכים כדי להבין מבפנים, ושלא ניוותר ביום מן הימים במצב שבו מפקחי המשרדים, בקרי המשרדים, אנשי המחלקות המקצועיות, לא ידעו מהו עולם התוכן שעליו הם מפקחים, מהי התוכנית שאותה מבצעות בעבורם החברות שיצאו, באחריותה של הממשלה, לדרך ההפרטה.
היו"ר מגלי והבה:
אתה צריך לסיים.
מנחם בן-ששון (קדימה):
הידע חייב להישמר לא רק מחוץ אלא גם מבית - בית ממשלת ישראל ובית-המחוקקים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון - איננו.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני במקומו.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. חברי הכנסת יובל שטייניץ ודני נוה, תחליטו. בבקשה, חמש דקות. אחריו - חברי הכנסת מתן וילנאי ורן כהן.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר בוים, תקציב מדינת ישראל, תקציב ממשלת ישראל, שמונח לפנינו, הוא התקציב המביש ביותר בתולדות מדינת ישראל. זה לא בגלל תוכנו, אלא בגלל הדרך שבה הוא אושר בממשלה, ועל אחת כמה וכמה, ידידי רן כהן, בגלל הדרך השערורייתית, המבישה, שבה החליטה הממשלה, ללא שיקול דעת, ולא חשוב כרגע מה עמדות כל אחד בעניין, אבל ללא דיון רציני וללא שיקול דעת, ללא פלוסים ומינוסים, ללא תחזיות, ללא תחזית של השלכות, כבהינף יד, לקצץ חצי מיליארד שקל בתקציב הביטחון.
אדוני היושב-ראש, אני יודע שיש בבית הזה אנשים שחושבים שניתן לקצץ בתקציב הביטחון. אבל, רוב האנשים הללו חושבים כך, כך אני מניח, לאחר שיקול דעת, לאחר בחינת העניין. מובן שהממשלה, שמחליטה על קיצוץ כזה, צריכה לדון בהשלכות. הרי תקציב הביטחון של שנת 2006 איננו בא לתת מענה על האתגרים הביטחוניים של שנת 2006 - לא רק, כי אם בעיקר לאפשר לצה"ל, למוסד, לשב"כ, למערכת הביטחון, לתעשיות הביטחוניות, להתכונן לאתגרים שיעמדו בפנינו, שעשויים לעמוד בפנינו, בעוד חמש, עשר או 15 שנים.
בשנים האחרונות קוצצו מיליארדים רבים מתקציב הביטחון, אבל תמיד ביישוב דעת, בשיקול דעת, לאחר שהוגשו תוכניות היכן מקצצים, מה הן השלכות הקיצוץ ואיך צה"ל נערך לקיצוץ ואיך מצמצמים את כוח-האדם או את הציוד הצבאי ואמצעי הלחימה. הפעם קיצצו חצי מיליארד שקל ועדיין ממשלת ישראל אינה יכולה לומר לנו היכן יהיה הקיצוץ ומה מורידים ואיך מסתדרים עם הקיצוץ. זה נעשה בלי שום שיקול דעת.
אתם יודעים מדוע קיצצו חצי מיליארד שקל בתקציב הביטחון? לא מפני שמישהו בחן את העניין וראה שהדבר הכרחי, או למצער אפשרי. אף אחד לא בחן את העניין בממשלה. לא היה דיון. שירותי המודיעין לא הציגו תחזיות של איומים. לא היה דיון בפרויקטים, לא היה דיון באתגרים ובהתפתחותם האפשרית בתוך שנים מספר.
הממשלה קיצצה בתקציב הביטחון מסיבה אחת ויחידה ועל-פי שיקול דעת אחד ויחיד - משום שנוצרה דינמיקה תקשורתית פופוליסטית לקיצוץ בתקציב הביטחון. הממשלה מקצצת חצי מיליארד שקל באמצע השנה, וזה סכום שמצטבר במינוח שנתי ליותר ממיליארד, אך ורק בגלל לחצים תקשורתיים פופוליסטיים והבטחות בחירות בלתי אחראיות, שלא נעים היום לסגת מהן או לבחון אותן מחדש.
זו לא ממשלה - זו בדיחה. זו לא רצינות - זו הפקרות.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
לא עברו מאה ימי חסד. תן להם שנה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
עוד לא עברו מאה ימי חסד, אבל גם במאה ימי חסד ממשלה לפחות צריכה להפעיל שיקול דעת, גם אם אפשר להתווכח עליו, ולא לקצץ קיצוץ כל כך דרמטי בתקציב הביטחון ללא שיקול דעת, ולא חשוב, חבר הכנסת מרציאנו, אם אתה בעד או נגד מבחינת האינטואיציה. זה ודאי מחייב שיקול דעת. ודאי שמישהו צריך לתת את הדעת על מה בדיוק מתקצץ והאם אפשר לקצץ.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני צריך לסיים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים.
לכן אני אומר: זו לא אחריות - זו הפקרות. זו לא ממשלה - זו בדיחה. הקיצוץ הזה בתקציב הביטחון יגרום לכך שייפגעו התעשיות הביטחוניות, היצוא הביטחוני והכלכלה, והוא יגרום לכך שישראל לא תהיה מוכנה להתמודד עם האתגרים לא רק היום אלא בעוד שנה, בעוד חמש שנים או בעוד עשר שנים. לכן, אדוני היושב-ראש - ממשלה אומללה, קיצוץ שהוא בדיחה וחוסר כל שיקול דעת.
אני קורא לכנסת להצביע נגד קיצוצים מסיבות של פופוליזם תקשורתי. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יובל שטייניץ.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מגלי והבה:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים מס' 1 להסתייגויות לתקציב לשנת הכספים 2006. תודה רבה.
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006;
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מתן וילנאי - לא נוכח. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה; שבע דקות. אחריו - חבר הכנסת שלמה ברזניץ, ואני מקווה שלא טעיתי בהגיית השם.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, בהחלט מרגש, אחרי המעמד המכובד עם הנשיאים, והאווירה הזאת שאנחנו באמת נמצאים במזרח תיכון שיש בו גם מדינת ברית כזאת עם ישראל - גם לברית האזורית העתידית של שלום וגם לברית והקשר בין מדינה יהודית למדינה מוסלמית, עם 98% מוסלמים. אדוני, זה בהחלט מרגש.
אדוני היושב-ראש, אנחנו נצביע נגד התקציב הזה לא בגלל איזו אמביציה. הרי יכולנו להיות חלק מהממשלה הזאת, אבל משום-מה הממשלה הזאת לא רצתה את העמדות שלנו, כנראה בין היתר גם בגלל העמדות שמובעות בתקציב.
קודם כול, אנחנו חולקים על כך שהממשלה אימצה בעיוורון את התקציב והיקפו כפי שנקבע על-ידי בנימין נתניהו. הרי הממשלה כבר קיבלה החלטה שמעתה, משנת 2007, התקציב יגדל לא ב-1% מדי שנה אלא ב-1.7%. כביכול, זה לא הפרש. רבותי, ההפרש של 0.7% הוא כ-1.8 מיליארד שקל החיוניים לצמיחה הכלכלית ולרווחה החברתית. אבל, לא. בעקשנות של פרדים החליטו להישאר ב-2006 בדיוק באותו גידול של 1% מן העבר ולא להגדיל את התקציב. זו טעות ממדרגה ראשונה. חבר הכנסת בן-ששון, תאמין לי שזו טעות חמורה.
דרך אגב, לא אני מוכיח שזו טעות. אתם מוכיחים שהעמדה הזאת היא טעות, כי הרי היו לוחות הברית ועמודי הקודש שלא גדלים ביותר מ-1%, ואתם החלטתם לשנות זאת ל-1.7%, כי הראייה הכלכלית יותר חכמה. מה היא אומרת? - לא יכול להיות שהאוכלוסייה הישראלית גדלה ב-2%-1.8% מדי שנה והתקציב יגדל רק ב-1%, כי המשמעות היא הקטנת תקציב פר-קפיטה. הרי זה בדיוק השכל הישר - להגדיל זאת בגודל המינימלי של גידול האוכלוסייה. דרך אגב, המקסימלי צריך להיות מחצית מהצמיחה הכלכלית, כי אז גם משתמשים במנוף הכלכלי כדי להיטיב את המצב הכלכלי והחברתי.
אבל, לא. לא השכל עובד אלא הפרדיות של התפיסה הכלכלית היא זו שעובדת. מפחדים לברוח משאריות משטרו של נתניהו אל עידן חדש, ואז עושים זאת רק בעוד שנה, או בשנה הבאה. זו טעות מן המדרגה הראשונה. 1.8 מיליארד השקל האלה היו נחוצים להאדיר את הצמיחה הכלכלית ולהגדיל את הרווחה החברתית, והדבר הזה לא נעשה. זו טעות.
אדוני היושב-ראש, תקציב לא מגישים רק כדי לקיים את הממשלה. חבר הכנסת בן-ששון, עם כל הכבוד, תקציב מגישים כדי לקיים את היעדים של המדינה ושל החברה. היעדים הם שניים בעיקרו של דבר, מלבד הקיום השוטף: אחד הוא צמיחה כלכלית, ושני הוא קידום השירותים החברתיים העיקריים שהמדינה אמורה לתת לאזרחיה - חינוך, בריאות ורווחה. אלה היעדים. מה יש לנו בתקציב הזה? כלום - לא מזה ולא מזה. יש אפילו הרעות, ותיכף אמנה רק חלק מהן.
קודם כול, איך משיגים צמיחה? צמיחה משיגים על-ידי שקט ביטחוני ויציבות מדינית, שעדיין לא מובטחת. אני מודה שהממשלה הזאת טובה מקודמתה, אבל זה עדיין טעון הוכחה. דרך אגב, אני הייתי הרבה יותר אופטימי לגבי הממשלה הזאת מכפי שאני היום. לצערי הרב, מאז העלאת מחיר הלחם ואחרי זה החלב וכל שאר השטויות והטעויות האיומות שנעשו בינתיים, האכזבות הולכות ומצטברות. גם התקציב הזה הוא אכזבה. אבל, שקט ביטחוני ויציבות מדינית צריך להבטיח על-ידי תעוזה מדינית. זה עדיין לא נעשה.
עם כל הכבוד, להיאחז רק באמות הספים של תוכנית ההתכנסות זה לא חזון מדיני. זו הליכה אל הגרוע ביותר. לא צריך את נשיא ארצות-הברית, את נשיא טורקיה או הנשיא מובארק כדי שיגידו יום-יום לאהוד אולמרט: קודם כול, משא-ומתן מדיני. אתה רוצה להתקדם? תעשה קודם כול משא-ומתן מדיני. אבל, הוא רק לומד את זה מאחרים. הוא לא לומד את זה מהניסיון של עצמנו, וזה רע מאוד.
הדבר השני שצריך לצמיחה הכלכלית הוא השקעות בחינוך, בהשכלה הגבוהה. אלה מנופי הצמיחה הטובים ביותר שיש בחברה הישראלית.
הדבר השלישי הוא השקעות בתשתיות בסיסיות: כבישים, מים, אנרגיה ובניין. רואים מה יש באנרגיה. הפסקות החשמל - זה מה שכבר קיבלנו ב"סיפתח" של התנהלות משרד התשתיות בראשות ידידי הטוב פואד בן-אליעזר. חרפה. ממש חרפה. זה מה שקרה עם כל ההשקעות האחרונות בתשתיות?
כמו כן, מדובר בהשקעות בבניין ובתעשייה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתדע מה שיש בתקציב הזה. משרד התמ"ת הוא המשרד, שדרך אגב היה בראשות אולמרט, שכבר נענש על-ידי נתניהו בהקטנת תקציבים של המדען הראשי מ-1.8 מיליארד שקל בתקופה שהייתי שר התעשייה והמסחר למיליארד ופחות בתקופת נתניהו כשר האוצר. מה קרה עכשיו? יש קיצוץ של 800 מיליון שקל בפועל בתמיכות לעידוד המשק לעומת 2004. למה? בזה רוצים צמיחה כלכלית? זה רציני? זה במשרד שנתניהו מכיר נהדר. למה מקצצים? במחקר ופיתוח לבדו יש קיצוץ של 950 מיליון שקל, וזה כמעט מחצית מהתקציב של המדען הראשי לעידוד התעשייה ופיתוחה ולהגברת הצמיחה הכלכלית בישראל. למה עושים את זה? זה ממש חוסר שכל.
עסקים קטנים - הורדת תקציב מ-114 מיליון שקל בשנת 2004 ל-18 מיליון שקל. רבותי, אתם השתגעתם? לא לעודד עסקים קטנים וזעירים? זה אחד המנופים המאיצים ביותר של הכלכלה. זו הצמיחה הכלכלית? מה אתם רוצים שיהיה כאן?
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, משפט לסיום.
רן כהן (מרצ):
אני כבר מסיים.
אדוני היושב-ראש, אתן לך דוגמה שנייה - משרד הבינוי והשיכון. במענקי בינוי יש ירידה ב-100 מיליון שקל לעומת 2004. למה? הרי זה הענף ממנף צמיחה. אין בנייה של דיור ציבורי. השר אמר לי, באופן אישי, שהוא מתכוון ללכת לבנייה של דיור ציבורי. פה אין שום שקל לדיור ציבורי. להיפך, גם מהכסף שנכנס ממכירת הדיור הציבורי, על-פי החוק שאני יזמתי - כל הכסף הזה הלך או ליהודי ארצות-הברית או לאוצר או שנשאר עדיין בקופות. לא בנו אתו דירה אחת של דיור ציבורי. זה תקציב רציני?
הדבר האחרון: ממשלה שאין בה שר רווחה. זה התקציב של משרד הרווחה, אבל אין שר רווחה, כאשר המצוקות בתחום הרווחה קשות, איומות ונוראות.
זו ממשלה שהתקציב שלה לא ראוי לתמיכה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת רן כהן. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה ברזניץ, ואחריו - את חבר הכנסת דני נוה. חמש דקות, אדוני.
שלמה ברזניץ (קדימה):
תודה.
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת היקרים, כולנו משלמים מס שפתיים בהצהירנו שהאיכות של כוח-האדם והמרכזיות של המדע והטכנולוגיה הן משאב לאומי עליון, אבל כשזה מגיע להחלטות, כשצריך לתרגם את מס השפתיים הזה לעשייה של ממש, אנחנו לוקים בחסר.
אני משוכנע לגמרי, שהמדע הישראלי הוא overrated ומקבל בעולם הילה שלא מגיעה לו מהרבה סיבות. הוא טוב, אבל הוא יכול היה להיות הרבה הרבה יותר טוב ממה שהוא. יש לזה הרבה סיבות, שחלקן לפחות הן הנושא שאנחנו עוסקים בו היום.
תקציבי המדע, תקציבי ההשכלה הגבוהה ותקציבי המו"פ באופן כללי לא רק שהם נמוכים מאוד, אלא הם ירדו ירידה ניכרת בשנים האחרונות. אני יכול לתת רק שניים-שלושה מספרים שממחישים את זה. תקציב משרד המדע ירד ב-40% משנת 2000 עד היום. תקציב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ירד ל-72%, וזה המשרד שיש לו הנתח הגדול ביותר. בסך הכול, ההקצבות למחקר ופיתוח עומדות עכשיו על כ-73% ממה שהיו לפני שש שנים, בשעה שהתקציב עצמו עולה קצת, אבל ההקצבה לדברים האלה יורדת יחסית כל הזמן - לא רק יחסית, אלא גם באופן אבסולוטי.
יש רק נקודת אור אחת קטנה בכל הסיפור הזה, שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שם דגש על פיתוח ההיי-טק. וראו זה פלא, אנחנו בנושאים האלה היום מספר שתיים בעולם אחרי ארצות-הברית. זאת אומרת שלפעמים אפילו עידוד קטן עושה גדולות, ואסור לשכוח שההשקעה במו"פ נותנת תשואה של לפחות פי-20. יש כאלה שאומרים שזה פי-30 או אפילו פי-40, ואפילו פי-50 מההשקעה. אין שום תחום אחר בעולם שאנחנו יכולים לחשוב עליו שההשקעה בו תהיה משתלמת יותר מאשר השקעה במחקר ופיתוח.
הבעיה היא שזו השקעה לטווח ארוך, ואני חושב שזה גם ההבדל בין מדינאות של אנשי חזון לבין פוליטיקה מיידית, שצריכה לספק את הסחורה מייד, היום, מחר ולכל המאוחר מחרתיים. פה מדובר על השקעה שהיא יותר ארוכת טווח, עניין של שנים. היו שנים בעבר שישראל היתה ענייה בהרבה מכפי שהיא היום, והתקציבים שלה היו קטנים בהרבה מהתקציבים היום, אבל היו בכל זאת השקעות משמעותיות בעתיד, לטווח ארוך, ובמדע ובטכנולוגיה.
השקעה בחינוך גם היא השקעה במחקר ופיתוח. במקרה זה, זה מחקר ופיתוח אנושי, אבל גם שם עוברות שנים עד שרואים את הפירות, וגם שם ההשקעה נותנת תשואה יפה של פי-שבעה מההשקעה עצמה. זה לא פי-20 ולא פי-50, אבל גם השקעה שנותנת פי-שבעה היא השקעה ראויה וחשובה, וגם שם אנחנו רואים שאין די.
יש דוגמה מאוד יפה מיפן, שממחישה את הדבר הזה היטב. ביפן מספר מסיימי התואר הראשון, לא חשוב באיזה תחום, לאו דווקא בתחומים טכנולוגיים, קפץ בצורה מדהימה כשלב הכרחי לפני הקפיצה הגדולה של יפן בתחום הכלכלי. זאת אומרת, שבין שמשקיעים במדעי הרוח ובין שמשקיעים בתחומים אחרים, זו ההשקעה שנותנת בסופו של דבר את הפירות.
אני חושב שהתקציב של 2006, עם כל האילוצים שלו והחיפזון שכולנו נזקקנו לו, מבחינה זו הוא אבוד. אבל לא רחוק היום שבו נתחיל לדון בתקציב 2007, וזה הסיכוי והחובה של כולנו לעשות מעשה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני, חבר הכנסת שלמה ברזניץ. אני מזמין את חבר הכנסת דני נוה, ואחריו - את חבר הכנסת מתן וילנאי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אין לי שום דבר נגד חבר הכנסת מתן וילנאי - - -
היו"ר מגלי והבה:
הכול מסודר, אדוני. בוא לא נפריע לחבר הכנסת המכובד לומר את דבריו.
דני נוה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח שיצא שזכות הדיבור שלי היא אחרי חבר הכנסת ברזניץ. קודם כול, ברכותי על הצטרפותך לכנסת. אני חושב שזו בהחלט תוספת איכותית חשובה לכנסת ישראל.
אני רוצה גם להתחבר לדבריו של חבר הכנסת ברזניץ בנושא ההשקעה הישראלית בכל מה שנוגע למו"פ מול הפוטנציאל האדיר שקיים בישראל בתחום המדעי ובתחום הטכנולוגי. כמו שאמר שלמה ברזניץ, כולנו משלמים מס שפתיים לדבר הזה, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים ככנסת כדי לבנות מבנה תקציבי ומבנה של כלכלה שאכן מעודדים את הפוטנציאל הזה ובסופו של דבר מניבים פירות.
ניתן לעשות עוד הרבה יותר. אני יכול לתת רק דוגמה אחת, שלצערי הרב לא תמיד יכולתי לשכנע את אנשי האוצר לגביה, וזה תקציב המדען הראשי במשרד הבריאות. הוא תקציב דל מאוד יחסית.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כיושב-ראש ועדת המדע - - -
דני נוה (הליכוד):
התקציב דל מאוד יחסית. כשאתה משווה את התקציב שעומד לרשותו לעומת התקציב שעומד לרשות המדענים או הגורמים המקבילים ועמיתיו במדינות ה-OECD, למשל, זאת תעודת עניות למדינת ישראל. אני חושב שזה פספוס אדיר, כי אני מכיר משיחותי עם פרופסור רחמימוב את ההזדמנויות והבקשות למחקר שמובאות לשולחנו מדי שנה, והמעט מאוד, מעט מדי, שהוא יכול להיענות להן.
אדוני היושב-ראש, אני שמח שבתחומים אחרים, בכל מה שנוגע לדבר אולי החשוב ביותר מבחינה חברתית, שזה נושא הבריאות, התקציב הזה הוא תקציב טוב יחסית. אני גאה בכך שהתקציב שהכנסת אמורה לאשר פה בכל מה שנוגע לבריאות, כמעט כולו, הוא תקציב שהחלטתי עליו וסיכמתי אותו עוד עם משרד האוצר בחודשים יולי-אוגוסט שנה שעברה, כי כמו שאנחנו יודעים, אנחנו מאשרים פה תקציב שהממשלה אישרה עוד באוגוסט 2005, עוד בעת שהייתי שר הבריאות.
זה תקציב שמבטא את השיפור התקציבי האדיר שחל במערכת הבריאות במדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות. דובר כל כך הרבה על סל הבריאות, אבל זה לא רק סל הבריאות. התקציב לאשפוז קשישים – אם עד לפני שלוש שנים היינו במצב שקשיש בישראל נאלץ לחכות לעתים שנה שלמה עד הגעתו להתאשפזות או לשהייה במוסד סיעודי, חוסל לגמרי התור הזה על-ידי תקציב ממשלתי מתאים. כמו כן, בכל מה שנוגע להנעת תוכנית אשפוז רב-שנתית בבתי-החולים במדינת ישראל ותוספת מיטות אשפוז, שזה בעיני היעד המרכזי, אולי היעד הגדול ביותר, שמוטל היום על משרד הבריאות במדינת ישראל; ובתחומים רבים אחרים שבהם עד לפני שנתיים, שלוש שנים, מערכת הבריאות היתה מערכת קורסת: בתי-חולים עמדו בפני סכנת סגירה, קופות-חולים היו בגירעונות כבדים. התקציב שמאושר היום בכנסת מבטא מציאות אחרת לגמרי.
אלא מה? כמו שאמרנו בראשית הדברים, הדבר הבולט כל כך במאה ה-21, הקידמה הטכנולוגית, הפיתוחים המדעיים בתחום הפרמצבטי ובתחום הטכנולוגיות הרפואיות, של אוכלוסיית העולם שהולכת ומזדקנת וההוצאות על בריאות שהולכות וגדלות בצורה מדהימה בהתאם - זה מביא לכך שכל ממשלה בעולם, וגם הממשלה פה בישראל, צריכות להתמודד עם אתגר קשה ביותר בסדרי העדיפויות שלהן, כדי להביא את הדברים האלה לידי ביטוי בסדרי העדיפויות הלאומיים. והדבר הזה אינו פשוט כלל ועיקר.
הדבר המדהים ביותר אולי שקורה במאה ה-21, הוא הצורך להתגבר על הפער שהולך וגדל מדי שנה כתוצאה מהמציאות הזאת, ובעצם מהקידמה המדעית והטכנולוגית, שמביאה למצב שבו האוכלוסייה חיה יותר, תוחלת החיים גבוהה יותר. הדבר גורם למרדף כמעט בלתי אפשרי של כל ממשלה אחר הצרכים האלה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשמסתכלים באופן רחב יותר על תקציב המדינה, הדבר הבולט ביותר בתקציב 2006, שצפוי להיות גם בתקציב 2007, שהוא ממש מעבר לפינה, הוא העובדה שזה תקציב שמבטא צמיחה גדולה מאוד במשק הישראלי. זה תקציב שמלמד על כך שהמשק הישראלי בשנתיים-שלוש השנים האחרונות עשה תפנית גדולה מאוד, ממשק בקריסה כלכלית מוחלטת למשק בצמיחה מואצת.
מה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו הוא, מהן ההחלטות הנכונות שאנחנו צריכים לקבל ככנסת וכממשלה מול הצמיחה המואצת הזאת, מול מציאות של רזרבה תקציבית של 10 או 12 מיליארד שקל בשנת 2006 - ואם הצמיחה תימשך בקצב דומה, תהיה מציאות דומה גם בשנת 2007; איך למצוא את האיזון הנכון בין הצורך להגדיל את ההוצאה הממשלתית בעיקר בסעיפים החברתיים לבין מדיניות כלכלית שעיקרה הורדת מיסוי והורדת נטל החוב הממשלתי, האיזון המתאים בין כל המרכיבים האלה כדי שמצד אחד, אדוני היושב-ראש, המשק הישראלי ימשיך בנתיב הצמיחה, ומן הצד האחר נזכור את חובתנו להוצאה תקציבית עם רגישות בנושאים כמו חינוך, בריאות ורווחה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת דני נוה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מתן וילנאי. אחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול אישרנו את תקציב הביטחון. 30% מתקציב הפעולות של הממשלה. סדר גודל של למעלה מ-40 מיליארד שקל. כשאני אומר אישרנו, זאת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים, שישבה על שליש מתקציב הפעולה של הממשלה לפגישה ארוכה של ארבע שעות. כל שעה - 10 מיליונים. כך לא מאשרים תקציב, כך לא מושלים, כך לא מנהלים שום דבר.
אני אומר את זה כמי שהיה שנים ארוכות במערכת הביטחון, המערכת היעילה ביותר במדינת ישראל, אין לי צל של ספק בזה, אשר הבקרה היחידה עליה היא ועדות הכנסת; לא הממשלה ולא שום גורם אחר, רק ועדות הכנסת. זה המקום היחיד שבו נשאלות שאלות, שבו אמור להיות זמן לדיון ארוך וממצה, עם שאלות קשות ובירורים ארוכים. אין שום מקום אחר במדינת ישראל שבו הדבר הזה נעשה, בוודאי לא בקבינט הביטחוני – הייתי שם שנים ארוכות – בוודאי לא בממשלה, אלא רק בוועדות הכנסת. לכן נדרש דיון ארוך ואמיתי על מנת לאשר את התקציב הזה.
מדברים על קיצוץ בתקציב הביטחון. קודם כול, אין ספק שצריך לקצץ בתקציב הזה, ולו רק בגלל גודלו. אין ספק שתקציב של עשרות מיליארדים, יש מקום לקצץ בו למען ביטחונה של מדינת ישראל ולא למען שום דבר אחר - -
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זאת גם עמדת שר הביטחון, יושב-ראש מפלגתך?
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
ממש לא. אבל מדבר חבר הכנסת מתן וילנאי, בשם מתן וילנאי. לקחת לי את המלים, יושב-ראש ועדת המדע.
- - בתנאי שהכסף שמוסט משם מוסט למקומות הראויים, ועלה קודם בדברי חברי הכנסת הנושא של מחקר ופיתוח וכל המשמעויות העצומות שגלומות בו. אם הכסף יעבור מתקציב הביטחון למחקר ופיתוח, זה נטו לביטחונה של מדינת ישראל, אין לי צל של ספק בכך.
היו שני קיצוצים גדולים בתקציב הביטחון - בשנות ה-50 ובשנות ה-80, בתקופת בן-גוריון ובתקופת יצחק רבין, שניהם זכרם לברכה. הקיצוץ אז היה קשה. בקיצוץ הראשון התפטר הרמטכ"ל, יגאל ידין. בסופו של דבר הם הצילו את מדינת ישראל, הן בשנות ה-50 והן בשנות ה-80, בתוכנית הכלכלית החדשה. אז כבר הייתי אלוף פעיל בצבא, והרגשתי את המכה. היום אני יודע להעריך את יצחק רבין, שהבין כראש ממשלה את התמונה השלמה וידע שעל מנת להציל את מדינת ישראל צריך לפגוע בתקציב הביטחון - בתנאי שעושים את זה בצורה ראויה.
אני חושש להגיד, שאתמול בדיון, אף אחד לא הבין – לפחות אני, אני מדבר בשם עצמי, לא הבנתי מה מקצצים ואיך מקצצים. אני מניח שכולם הבינו ורק אני לא הבנתי. כך זה לא יכול להתנהל.
אני קורא מכאן לשני דברים. האחד, להעביר מהעולם את חוק ההסדרים; כמו קאטו הזקן - להעביר מהעולם את חוק ההסדרים, שהוא חוק איום ונורא. והשני, לדון בנושא הביטחון, במודל שהצבא בנה רק בספטמבר 2004, של ראייה נכונה ושלמה של כנסת ישראל, ממשלת ישראל, על תקציב הביטחון. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מתן וילנאי. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. אחריו – חבר הכנסת דני יתום.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר לקליטת העלייה - מגיע לך מזל טוב לנישואי בתך; שיקימו בית נאמן בישראל.
כולנו מבינים שהתקציב שנצביע עליו היום הוא תקציב לא רציני, שאיננו משקף מדיניות כזאת או מדיניות אחרת, והוא עשוי טלאים. אנחנו מביאים אותו היום רק בגלל לוח זמנים שנקבע בחוק. אנחנו לא מביאים אותו היום מפני שהוא הבשיל כדי להגיע לתקציב, אלא מפני שהחוק מחייב ממשלה חדשה להביא תקציב בתוך 45 יום, אחרת הכנסת מתפזרת והממשלה נופלת.
לכן, אני לא מתייחס בהרבה מאוד רצינות לתקציב הזה, שהוא תקציב חצי-שנתי. אני מקווה שזה התקציב האחרון שקובר את המדיניות של השנים האחרונות, שהיתה שגויה, הן בתחום היהודי, הן בתחום החברתי, הן בתחום הכלכלי.
בתחום היהודי, מפני שהתקציב הזה, כמו תקציבים קודמים, ממשיך לפגוע באופיה ובצביונה היהודי של מדינת ישראל בכל מה שקשור במוסדות התורה, בכל הקשור בשירותים הדתיים. כמו שראינו בשנים האחרונות, ביזיונות, רבנים אינם מקבלים שכר, מקוואות לא תמיד פתוחים, ואין לנו ערבות שבתקציב הנוכחי יש בשורה.
בתחום החברתי, דבר מובן מאליו, כולנו ערים ומודעים, מעבר למחלוקות פוליטיות, לכך שהמדיניות החברתית ירדה לתהומות. גם חל גידול ניכר בהיקף העוני, במספר העניים, בעיקר ילדים, וגם העמיק הפער החברתי בין עניים לעשירים.
אבל גם בתחום הכלכלי - לכאורה יש צמיחה של 6.6% ברבעון האחרון, רזרבה של מיליארדים, של 12 מיליארד כתוצאה מגידול בהכנסות. רבותי, הכול רווחים לתקופות קצרות כתוצאה מרפורמות שמי ששילם עבורן זה האוכלוסיות החלשות.
מה שחסר זה ההשקעה במקומות הנכונים, בנושאים הנכונים, השקעה באדם, השקעה בחינוך, השקעה במדע, השקעה בטכנולוגיה, השקעה באיכות החיים, השקעה בבריאות, השקעה בכל מה שקשור במדע האדם.
אחד מחברי הכנסת שדיברו קודם, חבר הכנסת דני נוה, שהיה שר הבריאות, ציין כדוגמה את התקציב המעליב של המחקר הרפואי. שנבין, המחקר הרפואי הוא לא סתם אוסף מלים, המחקר הרפואי קובע לא רק את איכות חיינו אלא גם את אורך חיינו.
מדובר בדברים הבסיסיים ביותר לקיומו של האדם, וצריך לומר שבשעה שבעולם הנאור, במדינות המכונות ה-OECD, המדינות המפותחות, שאנחנו מתיימרים להשוות את עצמנו אליהם – מדינות אירופה, ארצות-הברית, צפון אמריקה – שם הממשלה משקיעה כ-8% מכלל המחקרים לקידום המחקר הרפואי. אז במדינת ישראל אנחנו לא משקיעים 8% אלא משקיעים 0.7%, פחות מעשירית - שנבין את הפערים הגדולים בין ההשקעות שמדינות מפותחות מוכנות להשקיע בבריאות האוכלוסייה ובין ההשקעה שלנו.
היום ראינו בוועדת המדע נתון – יושבים כאן חברים בוועדת המדע - שבמשרד התשתיות והאנרגיה ירדה ההשקעה בתוך ארבע שנים מסדר-גודל של 92 מיליון שקל לסדר-גודל של 22 מיליון; ירידה מדהימה של קרוב ל-75%. צריך להבין מה זה. זה רעידות אדמה, אנרגיה חלופית – אנחנו אחרי יומיים של הפסקות אנרגיה. כאן המחדלים העיקריים. אלה קיצוצים שקטים, שלא כואבים לאדם זה או אחר.
לכן, אנחנו מקווים שהמדיניות העיוורת, חסרת האחריות, שהיתה מסוכנת לחוסנה של מדינת ישראל הן בהיבט היהודי, הן בהיבט החברתי והן בהיבט הכלכלי, שהתקציב הזה יהיה אקורד הסיום של מדיניות - - -
מיכאל נודלמן (קדימה):
צריך להגיד את זה לשר התשתיות שהיה כאן.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שר התשתיות נמצא באוזבקיסטן, כמדומני. הוא רחוק מהמשבר.
היו"ר מגלי והבה:
בוא נעזוב את השר. אתה צריך לסיים, אדוני.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אסיים. לפני יומיים קראנו לו לחזור ארצה לטפל במשבר, אבל לצערי הוא לא חזר. יכול להיות שגם האי-יציבות השלטונית - חילופי שרים, חילופי מנכ"לים, בוודאי מכריעים.
על כל פנים, אין בתקציב 2006 שום בשורה, ואם יש בשורות הן בשורות רעות. נקווה שבתקציב 2007 תבואנה בשורות טובות יותר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. יעלה ויבוא חבר הכנסת דני יתום, ואחריו - חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואחריו - חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו - חבר הכנסת אחמד טיבי – אם יהיו באולם.
דני יתום (העבודה-מימד):
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי המעטים שנוכחים באולם, חברי הכנסת, ממשלת שרון האחרונה הכריזה מלחמה על העוני, אבל היא לא תקצבה את המלחמה הזאת. מכל המלחמות שעם ישראל מקיים, מלחמה אחת לא מתוקצבת כראוי, וזאת המלחמה בעוני. הממשלה הזו, ממשלתו של אהוד אולמרט, קבעה סדר עדיפויות אחר, והיא מתכוונת להביא לידי ביטוי את סדר העדיפויות האחר בתוכנית התקציבית. דא עקא, שב-2006 הדבר הזה לא אפשרי, לצערנו, כיוון שתקציב 2006, כמו גם חוק ההסדרים של 2006 - שעליו דיברתי אתמול - בנוי על סדר העדיפויות של הממשלה הקודמת. התיקונים שנעשו בו, בכיוונים הנכונים, אין בהם די, הם אינם מספיקים והם מעטים ורדודים.
התקציב של 2006 מושתת על שתי רגליים: רגל אחת היא הפחתת הוצאות הממשלה, והרגל השנייה היא הפחתת מסים. בואו נראה מה קורה עם שני הדברים הללו. מקדם המעבר של תקציב המדינה משנה לשנה הוא 1%, בעוד שהאוכלוסייה גדלה בכמעט 2%. פירושו של דבר, שכל שנה, אדוני השר לקליטת העלייה, כל נפש בישראל מקבלת מתקציב המדינה פחות ופחות. הדבר הזה הרי מצטבר, כי האוכלוסייה גדלה יותר מאשר גדל התקציב.
יש החלטה, טובה ונכונה, להביא לתיקון העיוות הזה בשנת 2007. אלא מאי, בין השנים 2001 ו-2004, כתוצאה ממקדם מעבר לא נכון וכתוצאה מקיצוצים קטנו הוצאות הממשלה לרווחת תושבי מדינת ישראל ב-65 מיליארד שקל. אז לא די בכך שמשנים עכשיו את מקדם המעבר, מישהו צריך לתת את הדעת, אדוני השר לקליטת העלייה, ולשאול איך מכסים את הבור התקציבי הענק שהצטבר פה בשנים האחרונות.
אפשר היה, לכאורה, לכסות את הבור התקציבי הזה ממסים; יש צמיחה, יש שגשוג, אפשר להעלות מסים. אבל ראו מה קרה. בשנת 2003 החליטה הממשלה שעד 2010 יתקיים הליך שבו המיסוי - גם המיסוי האישי וגם מיסוי החברות - יקטן בהדרגה. ב-2010 נגיע למצב שמפירות הקטנת המיסוי ייהנו העשירונים כדלהלן: שלושת העשירונים העליונים ייהנו מ-6 מיליארדי שקל, ושבעת העשירונים התחתונים - שחלקם בינוניים - ייהנו רק מ-1.7 מיליארד שקל, משהו כמו שליש, או אפילו פחות משליש, משל שלושת העשירונים העליונים. אין בזה צדק, אין בזה שוויון, אין בזה ראייה חברתית, אין בזה אפילו ראייה כלכלית.
הדבר הנוסף שאני רוצה לומר נוגע להשקעות. הרי הממשלה הפחיתה את ההוצאות שלה כדי שמחיר ההון יקטן. מחיר ההון יקטן, פירושו של דבר שהעשירונים העליונים ישתכרו יותר וכתוצאה מכך ישקיעו במדינת ישראל. נכון? מצוין. אלא מה, הרכבת הזאת של ההשקעות, במקום לעצור בתחנה בישראל, נסעה לה לאירופה, לארצות-הברית ולמדינות זרות אחרות. רק בשנת 2005, ידידי וקנין, ישראלים השקיעו בחוץ-לארץ למעלה מ-13 מיליארד דולר, וזרים השקיעו בישראל רק 9 מיליארדי דולר - יותר השקעות של ישראלים בחוץ-לארץ מאשר השקעות של זרים בארץ. אז גם כאן, כמובן, התהליך לא עלה יפה.
אני קורא לממשלה, לקראת 2007, לעשות שינוי דרסטי בתקציב ולסלק את חוק ההסדרים, ובא לציון גואל. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דני יתום. אני קורא לחבר הכנסת בנימין נתניהו – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק וקנין, אחריו - חבר הכנסת אחמד טיבי, אם יהיה באולם, ואחריו - חבר הכנסת ישראל חסון, אם יהיה באולם. חבר הכנסת וקנין, בבקשה.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הקליטה - ובהזדמנות זאת אני מברך אותך, שתרבה לנו עולים, שתצליח בתפקידך - אין ספק שנעשו שינויים מסוימים בתקציב המדינה. ראינו את זה גם בחוק ההסדרים אתמול. מרבית הנושאים שהיו במחלוקת הורדו מחוק ההסדרים, וגם בתקציב המדינה נעשו שינויים הכרחיים. להגיד שהשינויים האלה מספיקים – אין לי ספק שזה אפילו לא מגרד את מה שהיינו צריכים לעשות בצורה רצינית.
כמי שיושב בוועדת הכספים ושותף לכל הדיונים, הן בחוק ההסדרים והן בחוק התקציב, אני בטוח שהיינו צריכים לעשות הרבה יותר, במיוחד אחרי שבשלוש השנים האחרונות הקיצוצים שנעשו - וכל הדוברים שעולים לדוכן מציינים את העובדה שהיה קיצוץ דרסטי במיוחד. נכון שזה נגע לכל המשרדים, אבל בקטע החברתי, לדעתי, הפגיעה היתה הקשה ביותר. אם ניקח את קצבאות הילדים - היתה פגיעה קשה ביותר, היתה פגיעה של קיצוץ יותר מ-60% בקצבאות הילדים. המצב הזה הגיע לפגיעה אנושה במשפחות עם שבעה ילדים, עם שמונה ילדים, עם עשרה ילדים, וגם במשפחות עם ארבעה וחמישה ילדים. כמו כן, סל התרופות, ילדים בסיכון, סיוע למשפחות החד-הוריות, השתתפות שמשרד השיכון היה נותן לאותן משפחות, סיוע למעוטי היכולת.
אין ספק שמה שנעשה בשלוש השנים האחרונות גרם לעוול נוראי. אבל לי מציק שעולים לכאן חברים שהיו שותפים בממשלה הקודמת, והם רואים שאכן נעשה מהלך שמתקן את העוולות האלה. כבר אמרתי בתחילת דברי שהתיקון עדיין לא מגרד את מה שצריך להיות. אין ספק שכדי לתקן את אותם קיצוצים, שבאחוזים היו הקשים ביותר, צריך לתת תוספת תקציבית משמעותית באותם מקומות שפגענו בהם פגיעה אנושה.
טוב עשתה הממשלה שהפסיקה את הקיצוץ בקצבאות הילדים, ובשנה הבאה גם תהיה תוספת – גם עדכון וגם תוספת. בסל התרופות נעשה תיקון חשוב מאוד. נכון שהוא לא אופטימלי, אבל הוא עדיין חשוב מאוד. אני אומר שוב, עדיין יש מקומות שהפגיעה בהם היתה כל כך קשה שאנחנו חייבים לתת את דעתנו ולשנות את סדרי העדיפויות בתקציב 2007. רבותי, אני אומר לממשלה הזאת, לא תהיה ברירה. אני חושב שהמגמות, הנכונות והרצון נראים. אי-אפשר לומר שלא רואים את המגמה. המגמה ברורה, אבל היא עדיין לא מספיק משמעותית מבחינת התוספת התקציבית.
ידידי היושב-ראש הוא גם חבר ועדת הכספים והוא יודע שבדיונים – נכון שהיה פה סד של זמן, היינו חיייבים לסיים את הדיון בתקציב המדינה מכיוון שאנחנו באיחור של חצי שנה – על תקציב 2007 לא תהיה ברירה אלא לדון בצורה יותר רצינית, לראות את אותם מקומות שבהם הפגיעה היתה קשה ולהוסיף תקציב. אני חושב שיש מקורות תקציביים שאפשר לקחת מהם ולקבוע את סדרי העדיפויות הנכונים בתקציב המדינה. אני בטוח שהציבור ישפוט אותנו, את כולנו, אם לא נעשה את זה.
כולי תקווה שנשכיל להבין את השעה הגדולה שיש לממשלה הזאת, עם השותפים שיש בה, ונעשה את הפעולות ההכרחיות בתקציב המדינה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חברי הכנסת אחמד טיבי, ישראל חסון, דוד טל, אליהו גבאי, משה כחלון ומשה גפני - אינם נוכחים באולם. על כן זוכה חבר הכנסת החרוץ, חנא סוייד - בבקשה. אחרי חבר הכנסת חנא סוייד ידבר חבר הכנסת טיבי, שהוכיח שהוא מדייק ולכן ניתן לו את ההזדמנות.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
מי מדייק?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שהופיע בזמן שלו.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
לא התכוונת לטיבי, שלא היה.
חנא סוייד (חד"ש):
הוא התכוון אלי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מוותר.
היו"ר מגלי והבה:
אתה מוותר על זכותך לדבר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מוותר על הדיוק.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, חלק מחברי הכנסת שהזכרת שאינם נוכחים באולם נמצאים עכשיו בישיבה של ועדת הכלכלה אשר דנה במצוקה בשוק החשמל. כמעט כל החברים שהזכרת נמצאים שם, לכן ראיתי חובה לומר את זה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה על ההבהרה. נבדוק עם המזכירות את האפשרות שידברו, אם ירצו.
חנא סוייד (חד"ש):
מלבד חבר הכנסת טיבי שלא היה שם, אבל הוא בא בזמן.
התקציב המוצע הוא תקציב גרוע, תקציב שאין בו אפשרות להיאבק בעוני. כפי שנאמר, אף שהממשלה הנוכחית הכריזה על מלחמה בעוני, היא לא מקצה את התקציבים, היא לא מייעדת את הנשק המתאים להצליח במלחמה בעוני. כמובן שזו פגיעה אנושה בעיקר בשכבות החלשות במדינת ישראל.
דובר על גידול של 1% בתקציב המדינה, אף שידוע שהריבוי הטבעי של האוכלוסייה הוא 1.8%. במגזרים שונים הריבוי הטבעי הוא הרבה יותר גדול ומגיע ליותר מ-3%. הפער הזה בין הגידול בתקציב לבין הריבוי הטבעי של האוכלוסייה יגרום לפגיעה אנושה באותן שכבות, שהן בעיקר שכבות חלשות.
אם נסתכל בראייה ארוכת טווח ונראה את הפערים שנוצרו בין 2001 ל-2006, הרי שהתקציב הזה מוריד את ההוצאה הממוצעת לנפש ב-12% בהשוואה לשנת 2001. אף שאני חייב לציין שבשנה האחרונה, לפני כחודש, שמענו על גידול מטאורי בצמיחה, גידול של 6%, אחוז נכבד מאוד, אבל הוא לא מתבטא בשום אופן בתקציב שמונח לפנינו.
באותה תקופה, בין 2001 ל-2006, הירידה בשעות החינוך הגיעה ל-18%, 16% בתקציב הבריאות, 16%-15% בקצבאות המוסד לביטוח לאומי.
אני רוצה לציין בקצרה את הפגיעה שחלה ברשויות הערביות. לפני כשעה נאספו כאן כ-30 ראשי רשויות מקומיות ערביות שבאו להשמיע את זעקתם על המצב הקשה של הרשויות המקומיות הערביות. אני רוצה לציין, שממשלת ישראל חתמה עם הרשויות המקומיות הערביות על הסכם שאמור לעזור להם לצאת מהמצוקה, אבל לצערי הרב ההסכם הזה לא מצא את ביטויו בתקציב שמוצע לפנינו.
לכן, חובה על ממשלת ישראל לעזור לרשויות המקומיות הערביות. אנחנו יודעים שיש בהן תנאים קשים ושחלק מהבעיות הן בעיות שלהן עצמן. דווקא במקרים כאלה הממשלה צריכה לעזור לאוכלוסייה החלשה שחיה באותם יישובים.
דווקא הדברים שבאים לעזור לשכבות חלשות, כמו השכלה מקצועית והשכלה גבוהה, סובלים מהתקציב הנוכחי. לכן אי-אפשר לומר שיש בשורות בתקציב הזה.
הייתי מצפה מתקציב מדינה שיהיה מכוון דווקא לשכבות החלשות. התל"ג בקרב האוכלוסייה הערבית הוא בערך שליש מהתוצר הלאומי הגולמי לנפש הממוצע במדינת ישראל. אילו השכילה המדינה להשקיע בכיוון הזה, ליצור מקומות עבודה, לעודד את הצמיחה הכלכלית ביישובים הערביים ולהגדיל שם את התל"ג, הרי בסופו של דבר זה יתבטא בתקציב. התוספת הזאת היתה בעצם מועילה לכל אזרחי המדינה.
לסיום, התקציב הזה איננו תקציב ראוי, הוא לא בא לפתור בעיות, לא בא לעזור לשכבות החלשות. לכן הוא לא תקציב שווה ולא יזכה בתמיכתנו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד טל, ואחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו.
דוד טל (קדימה):
קשה לי לדבר אחרי חבר הכנסת טיבי. הוא גם מצביע תמיד לפני בהצבעה שמית, וגם לדבר אחריו - לא מותיר לי שדה פעולה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודה לך.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השר, כאשר חותמים על הסכמים יוצאים מנקודת הנחה שמי שחותם על הסכם, מתכוון לקיים אותו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף ממשלתי, בממשלת ישראל, משרד הפנים.
בשנה שעברה נחתם הסכם בין הוועד הארצי של הרשויות הערביות לבין משרד הפנים, לבין ממשלת ישראל. סעיף אחד בלבד – 46 מיליון שקל – שהוא הסעיף המזערי, המשני, בהסכם הזה, כובד. שני הסעיפים הנוספים, על ביטול מענקי האיזון ותוספת של מאות מיליוני שקלים, עם תקציבי פיתוח וכדומה, שבוטלו על-ידי שר האוצר בנימין נתניהו, פשוט לא קוימו. הם גם לא מופיעים בספר התקציב.
מה התרחש בתקציב הזה? אדוני היושב-ראש, שמענו כאן את שר האוצר אתמול אומר, כאשר הוא הותקף על כי הוא סגר עסקה עם ישראל ביתנו ועם המפד"ל - מה הוא אמר? מה, ניסן סלומינסקי והתושבים שהוא מייצג הם לא אזרחי מדינת ישראל? מה, אביגדור ליברמן והעולים מחבר המדינות הם לא חלק ממדינת ישראל? ולכן, כביכול, יצא השר מגדרו כדי לסייע בידי חלק זה של אזרחי מדינת ישראל. מה עם החלקים האחרים?
ואני תוהה כאן, מעל אותו דוכן: והערבים הם לא חלק ממדינת ישראל? הם לא אזרחי מדינת ישראל? אין להם צרכים? הרי מדובר בחלק המדוכא ביותר, המופלה ביותר, שזקוק דווקא לאפליה מתקנת, להעדפה מתקנת, כהבטחת הממשלה השכם והערב, כל שני וחמישי.
אין טוב מראש הממשלה בהפרחת ססמאות על הצורך לגשר על פערים. בשלב זה הפערים, גם בין המגזר היהודי לבין המגזר הערבי והדרוזי, גוברים. איפה ההבטחות שניתנו לראשי השלטון המקומי הדרוזי בדצמבר 2005? לא קוימו.
היו"ר מגלי והבה:
מונחות על נייר, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
על נייר. וממשלה, כאשר היא חותמת על הסכמים, אמורה לקיים אותם. ראשי הרשויות האלה הם הכתובת הישירה מול האזרח. מצוקתו של האזרח כולה מתכווצת – ויעיד על זה ראש עיריית תמרה שיושב אתנו, מר אבו-אלהיג'א - לכתובת הזאת של ראש המועצה או ראש העירייה.
היו"ר מגלי והבה:
גם פורום ראשי הרשויות הבדואיות יושב כאן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גם. אני מברך את שלושתכם, את כולכם.
למה הם נמצאים פה יחד עם עשרות ראשי רשויות? הם זועקים את זעקת המצוקה, אדוני היושב-ראש, בכפרים, ביישובים, בערים שלהם. חלק מעובדי הרשויות לא קיבלו משכורות כמעט שנה וחצי. בטייבה, אדוני היושב-ראש, חלק מהעובדים לא קיבלו שכר 20 חודשים.
היו"ר מגלי והבה:
ובאים לעבודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
והם באים לעבודה. תשמע, מה שקורה כאן זו פגיעה בכבודו של אדם שבא לעבוד, ובסופו של יום אין לו יכולת לפרנס את משפחתו, אף שהוא אזרח שומר חוק שעושה את חובתו כלפי משפחתו וכלפי מקום העבודה. סליחה על הביטוי – זורקים אותו לכלבים. אתה לא חשוב, כבודך לא חשוב, פרנסת משפחתך לא חשובה. אנחנו, כפרלמנט, אמורים להיות קשובים לדבר הזה.
חצי דקה נשארה לי, אדוני היושב-ראש. העיתונאי דור גליק חשף היום ב"גלי צה"ל" תחקיר עם הוכחות על פרשה חמורה, שרשת בתי-הקפה "ארקפה" לא מסכימה להעסיק ערבים אזרחי מדינת ישראל, סטודנטים, אבל באותו זמן ממש, חמש דקות אחרי, מעסיקה יהודים. לרשת הזאת יש שותפים איטלקים, היא רשת בין-לאומית. בשלושה סניפים הם נתפסו "על חם", בהקלטות. נשלח סטודנט ערבי, ואסים, ביקש עבודה, אמרו לו: תן לנו את מספר הטלפון. לא חזרו אליו. דור גליק עצמו התחזה לסטודנט שרוצה לעבוד, אמרו לו: מתי אתה מתחיל? מייד אחרי שהוא סיים. כך בשלושה סניפים.
ביקשתי מיושב-ראש ועדת העבודה, והוא נענה – אני מודה לחבר הכנסת שרוני - ויתקיים דיון בשבוע הבא, אדוני.
זו עבירה על החוק נגד גזענות ועל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. זה דבר חמור ביותר. אפשר, כמובן, להשתמש בחוק ולהעניש אנשים, אבל אפשר גם להשתמש בהכרעתו של כל איש ולא ללכת למקומות שבהם המעסיקים הם גזענים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת דוד טל אחריו, ואחריו - חבר הכנסת אליהו גבאי, אם יהיה באולם. בבקשה, אדוני; חמש דקות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני נשאר לשמוע אותך.
דוד טל (קדימה):
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת - -
היו"ר מגלי והבה:
שלא יצטט אותך.
דוד טל (קדימה):
- - ידידי השר, אני רוצה לברך, אדוני היושב-ראש, את עמיתנו המשותף לסיעת קדימה, השר בוים, על הצעתו ועל תוכניתו להעלות לארץ את אותם יהודים שירדו מהארץ. אני מניח שכל אחד ירד מהסיבות שלו – פעמים מסיבות טובות יותר, טובות פחות, אבל הם ירדו – אבל התוכנית הזאת, לאסוף ולקבץ את כל נידחי ישראל, היא אכן תוכנית ראויה. אני רוצה לברך אותו על היוזמה הברוכה הזאת.
אני חושב שאם פעם היו יותר בעיות ביטחון, בעיות כלכלה, בעיות תעסוקה, ואנשים ירדו בגללן, היום מדינת ישראל, יותר ויותר, הופכת להיות אבן שואבת, אולי כמרכז היי-טק עולמי, בין הטובים בעולם, המצב הביטחוני משתפר, ואני מקווה שעל-פי המדיניות שאנחנו הולכים אליה אנחנו משדרים שאנחנו רוצים להגיע למצב שבו נוכל לחיות בשלום עם שכנינו. אני מקווה רק שמהצד השני נוכל לראות יד מושטת לשלום ולהגיע אל המנוחה והנחלה. וכך, כל מי שירד מהארץ – פעמים, אדוני היושב-ראש, זה דור שני ושלישי – יחזור לארץ. אני חושב שזה יהיה לתפארת מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, בפרק הזמן הקצר שיש לי אני לא יכול להקיף, ודאי לא את כל הנושאים, אפילו מעט מהנושאים לא, ואני אשתדל להתמקד רק בשני נושאים קטנים. אדוני השר, היות שאתה הנציג שלנו כרגע בממשלה, אני רוצה להעלות בפניך את אחת הבעיות.
הממשלות הקודמות, וגם הממשלה הזאת, בכל אופן, מאוד מאוד בעד הכנסת האנשים למעגל העבודה. תמיד אמרו: פחות קצבאות, יותר עבודה. נוצר איזה מצב, שאצל משפחות חד-הוריות, למשל, אשה גרושה שזכאית לדמי מזונות ובעלה לא משלם לה אותם, יש איזו פרוצדורה שפונים לביטוח הלאומי, והביטוח הלאומי משלם לה כדי שתוכל להתקיים, והוא תובע את הבעל. היום אשה שעובדת, הביטוח הלאומי לא מייצג אותה, לא משלם לה, ונוצר מצב שאנחנו משיגים תוצאה הפוכה בדיוק ממה שרצינו. אנחנו רוצים שגם יצאו לעבודה וגם יזכו במה שצריכים לזכות. אבל אם היא עובדת, אנחנו משדרים ואומרים לה: גברתי, אנחנו לא נעמוד מאחורייך ואנחנו לא ניתן לך את אשר מגיע לך.
אני חושב שאם המדיניות הזאת לא השתנתה, ואנחנו בעד להכניס אנשים למעגל העבודה, חשוב מאוד מאוד שגם אשה שיצאה לעבוד, והיא משתכרת, תקבל את מה שמגיע לה בביטוח הלאומי. המדינה צריכה לעמוד מאחוריה.
בנושא הזה אפשר להרחיב מאוד, ובפרק הזמן שנותר לי אני לא אוכל לעשות זאת, אבל אני רוצה לגעת בנושא נוסף: כל הנושא הזה של עדכון טכנולוגי ועדכון דמוגרפי.
ראינו את ההפגנה שהיתה, של חולי הסרטן. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שאני חושב שאם מדינת ישראל היתה קובעת בחוק עדכון טכנולוגי קבוע – יש כל מיני. יש כאלה שאומרים 3%, 4%, 2%. אני חושב שאפילו אם נסתפק 2% בשנה, עדכון טכנולוגי קבוע – לרבות עדכון דמוגרפי; תאר לעצמך שמגיעים היום עוד מיליון יהודים מרוסיה, מברית-המועצות. מישהו היה צריך להוסיף כסף למערכת.
נוצר מצב בעצם, שבו היום ההוצאה הלאומית לבריאות פחותה נומינלית – אני אומר: נומינלית – מב-1995, עת נכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף, ב-300 שקלים פר-אזרח במדינת ישראל. אם אני מכפיל את זה היום ב-7 מיליוני אזרחים, אני מגיע ל-2 מיליארדי שקלים שחסרים במערכת הבריאות.
אני חושב שאם היינו עושים את שני המהלכים הללו, היינו קובעים את העדכון הטכנולוגי הקבוע, היינו מגיעים בידיים נקיות לכל החולים במדינת ישראל, גם אם לא היינו יכולים לספק את כל התרופות; ולעולם מדינה לא תוכל לספק את כל התרופות. אבל, תמיד נוכל לומר, הנה כל שנה אנחנו מקצים 2% או 1.5% או 3%, כמה שייקבע בחוק, ובבוא היום, יותר ויותר אוכלוסיות חולות במחלה כזו או אחרת יוכלו לקבל את התרופה בסל התרופות.
המצב הנוכחי הוא שבשנים מסוימות לא עדכנו אפילו באגורה שחוקה אחת את סל הבריאות, מבחינה טכנולוגית, ונוצרו חוסרים במערכת. כפי שאמרתי, לו רק היינו צמודים להוצאה הלאומית לבריאות מ-1995, היום היו נוספים למערכת 2 מיליארדי שקלים, וכולם מבינים מה 2 מיליארדי שקלים היו עושים למערכת הבריאות - היו יכולים להוסיף הרבה מאוד תרופות, והיו יכולים לצמצם את הפערים בצורה כזאת שאזרחי מדינת ישראל היו בוודאי יכולים להשתמש בזה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
דוד טל (קדימה):
לסיום, אדוני היושב-ראש, לגבי עצם התקציב - את התקציב צריך להעביר. זו העברה טכנית, כפי שאמר אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה. אנחנו נימצא עוד מעט בסוף החלק השני של שנת התקציב הזאת. אין לנו כרגע ברירה. אני לא חושב שזה התקציב הטוב ביותר בעולם, אבל אני מבקש מהאזרחים וגם מחברי הכנסת שיבחנו אותנו בתקציב שנגיש ב-2007. הוא יהיה תקציב שיהיה כל-כולו שלנו, ואז אפשר יהיה לבחון אם אכן היינו קשובים לנושאים מסוימים, אם עשינו את האיזונים המתאימים או לא עשינו אותם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת טל. חברת הכנסת נאדיה חילו - לא נמצאת. חבר הכנסת עתניאל שנלר - לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט. חבר הכנסת נודלמן, לרשותך חמש דקות.
מיכאל נודלמן (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר לקליטת העלייה, אני לא יכול להגיד חברי הכנסת, כידוע, בעיית התקציב לא פחות חשובה מכל בעיה פוליטית. אם אנחנו זוכרים, ב-2003 הצמיחה היתה 1.5%-, ועכשיו הצמיחה היא כמעט 5%. זה משמח. אני חושב שיש הרבה מקומות שבהם אפשר להשקיע כסף בתקציב, אבל כולנו במגבלות.
אני חושב שהתקציב הוא ראוי. 271 מיליארד שקל - זה תקציב גדול. אם אנחנו מבינים מה זה 271 מיליארד שקל, אפשר לחיות עם תקציב כזה, אבל תמיד יש דרישות נוספות. תמיד אנחנו רוצים שיהיה יותר טוב.
שמעתי פה את שר הבריאות. אנחנו מדברים הרבה על סל הבריאות, אבל שר הבריאות אמר שהוא מרוצה מתקציב הבריאות. אני צריך להגיד שההוצאות החברתיות הן 17% מהתקציב. זה לא כל כך הרבה אבל זה מספיק, ואם אנחנו מביאים בחשבון שלפי ההסכמים הקואליציוניים רוב הכסף ניתן לבעיות חברתיות, זאת אומרת שיש פה התקדמות. התוספת לסל הבריאות, לשכר מינימום ולקצבאות היא 1.4 מיליארד שקל. זה סכום מכובד.
יש בתקציב התחלה של שינויים בסדר העדיפויות לכיוון חברתי. זה טוב. חצי שנה היינו בלי תקציב, חצי שנה נהיה עם תקציב. הקרב הכי גדול על שינוי סדר העדיפויות יהיה לקראת תקציב 2007.
אני רוצה לציין כמה דברים שאני חושב שיש בהם בעיות אצלנו. יש בעיה בדיור סוציאלי. לא בונים שום דבר. אני לא חסיד של בנייה ממשלתית. אני חושב שבכלכלה ליברלית יש כל מיני דרכים לבנות דיור סוציאלי, ולא רק לזקנים או לעולים חדשים. יש צעירים אחרי צבא, יש סטודנטים שצריכים דיור. אבל הממשלה לא בונה ולא צריכה לבנות. צריכים ליצור סדר עדיפויות ולתת תמריצים ליזמים שכן יבנו, כמו בכל העולם. אני חושב ששווייץ לא פחות עשירה מהמדינה שלנו, ואצלנו 70% מהאוכלוסייה הם בעלי דירות פרטיות, ובשווייץ – 40%. אחרים גרים בשכר דירה, אבל לא בשכר דירה כמו אצלנו. יש בתים של חברות שבונות בנייה להשכרה.
יש עוד בעיה. אנחנו מדברים על תקציב, אנחנו מדברים על איך משתמשים בתקציב. יש בעיה של שקיפות בתקציב. אף אחד, אפילו בוועדת הכספים, לא יודע עד סוף השנה בכמה כסף השתמשו, באיזה כיוון, וגם זו בעיה. כי שחיתות ושקיפות הן שני דברים מנוגדים. אם יש שקיפות - אין שחיתות. אם אין שקיפות - יש שחיתות.
בסופו של דבר אני רוצה להגיד שאני מקווה שתקציב שנת 2007 יזכה לגורל טוב יותר ויתקבל בלי עיכוב, שזמן המשא-והמתן יהיה מינימלי ומנהיגי המפלגות בכנסת יעלו דרישות הגיוניות שמתחשבות באינטרסים מדיניים.
היום אני מצביע בעד חוק התקציב, שבעיני יש בו תקווה לעתיד טוב יותר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת נודלמן. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין. אחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט, אחריו – חבר הכנסת נתן שרנסקי, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; אם יהיו כאן. חבר הכנסת ביילין, לרשותך שמונה דקות.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שהבוקר הופתעתי במידה רבה כשראיתי בתקשורת הכתובה וגם שמעתי בתקשורת האלקטרונית על היוזמה של הפרטה, לפחות חלקית, של הפרקליטות במשרד המשפטים.
אני חושב שהיוזמה הזאת היא חלק מתפיסת עולם שמייצגת היטב את התקציב הזה, ושקשה לי מאוד להשלים אתה, אף שאינני חושב שהפרטה היא דבר שלילי כעיקרון. אני מאמין שיש הרבה דברים שיש להפריט אותם. עסקתי בממשלה לא מעט שנים בהפרטה, בוועדת ההפרטה, והפרטנו. אני לא חושב שהממשלה, למשל, צריכה להיות בעלים של החברה להחזקת "בית נחמני" בתל-אביב. יש דבר כזה, או לפחות היה דבר כזה. יש דברים שאף אחד לא יודע איך זה בכלל קרה, והממשלה היא הגורם האחרון שצריך להחזיק את הדברים האלה, לטפל בהם. היא לא יעילה, היא לא מוצלחת יותר מגורם פרטי, והתפיסה הזאת שהכול צריך להיות בידי הממלכה היא בוודאי לא נחלתי.
אבל אני רוצה לומר: כשהייתי שר המשפטים פנו אלי מהאוצר ודיברו אתי על העניין הזה של הפרטת חלק מהפרקליטות. מה כאן הבעיה? מה הבעיה בדברים מהסוג הזה?
לפרקליטות יש מדיניות; יש מדיניות של העדפה, יש מדיניות של קידום נושאים מסוימים על פני אחרים, על-פי חומרת המצב. נניח שיש בעיה של פשעים בתחום המין בתקופה מסוימת, אז יש החלטה של מדיניות לטפל קודם בנושאים האלה.
יש עניין של ענישה. יש לפרקליטות גם תפיסת עולם שנובעת מכך שהיא מייצגת את המדינה, ולא פעם כאשר היא צריכה לעמוד מול האדם הפרטי שהיא עומדת מולו, נגדו, ומביאה בחשבון את האינטרס של המדינה, היא יכולה להחליט שהיא תובעת פחות את האיש הפרטי – גם מבחינה כספית אם מדובר בנושאים אזרחיים, וגם מבחינה פלילית כשמדובר בעונש של מאסר, או דברים כיוצאים באלה. כי תפיסת הפרקליטות היא תפיסה של המדינה, הפרקליטות היא המייצגת אולי האולטימטיבית של האינטרס הלאומי הישראלי, כפי שזה משתקף בממשלה שמכהנת באותו זמן.
ברגע שהדבר הזה עובר לגורמים פרטיים, שכבני-אדם לא חל עליהם התקשי"ר – מה שיש על כל פרקליט זוטר, אין על האנשים האלה. העבירות שהם עוברים על התקשי"ר אינן עבירות שמישהו יכול אפילו להעיר להם עליהן, וחוסר היכולת לשלב את האנשים האלה כחלק ממערך כולל שנובע מתפיסת עולם הוא דבר מסוכן בעיני.
יש מחסור בפרקליטים בפרקליטות המדינה, אין שום ספק בזה. הפתרון הוא לא להפריט את המערכת הזאת, אלא להגדיל את מספר הפרקליטים. אם שר המשפטים יבוא לכנסת ויבקש את זה, הוא יקבל, לפחות מאתנו, את כל הסיוע שבעולם. אבל אם הוא יבוא ויציע להפריט גם את המערכת הזאת, הוא ייתקל בהתנגדות, ואני מקווה שלא רק שלנו.
הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בתוכנית ויסקונסין. אני שמעתי את הדיון, את הוויכוח עליה בשנה שחלפה, גם על התוצאות שלה. הרי הבעיה העיקרית היא לא שפקידי המדינה, שמקבלים שכר נמוך ועוסקים בדבר מהסוג הזה, הם בהכרח הגורם האידיאלי לטיפול בתעסוקה, אבל לפקידים האלה יש אחריות, והם לא עובדי קבלן, מה שנקרא. כאשר הנושא הזה מופרט, ואנשים פרטיים הם אלה שצריכים לעסוק בהשמה, כל מה שנותר להם הוא לעשות "וי" על אדם שהגיע לתפקיד. אומרים: הנה, הצלחנו להעסיק אנשים כאלה וכאלה.
מה התוצאה? תוצאה אחת היא שאנשים עובדים בשכר מאוד מאוד נמוך, כמעט כמו דמי אבטלה. הדבר השני הוא, שחלק ניכר מהמשרות האלה הן משרות לטווח קצר, ואחרי חודשים ספורים, או אפילו פחות מזה, האנשים מפסיקים לעבוד, אבל הגורם שמטפל בתוכנית ויסקונסין יכול להגיד: הנה, בפיילוט הזה הצלחנו להעסיק x אנשים, הבאנו הצלחה גדולה, כשלמעשה זה כישלון גדול שנובע במידה רבה מאוד מרעיון העוועים הזה להרחיק מן האחריות הממשלתית דברים שהם רק למדינה ולהעביר אותם לגורמים פרטיים.
אני יכול לתת דוגמה נוספת, שאני רואה אותה עולה מדי פעם - ההפרטה של בתי-הסוהר. אני זוכר שכשהייתי בממשלה באו אלי, בא איזה גורם – אינטרסנט, מטבע הדברים – והציג בפני איך מפריטים את בתי-הסוהר ואיך אפשר לנהל את בתי-הסוהר בישראל הרבה יותר בזול.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
זה שזה יהיה הרבה יותר בזול, זה בטוח.
יוסף ביילין (מרצ):
אגב, גם זה לא. לא תמיד. הרי תמיד הזול זה הכי יקר. אבל נניח שזה נכון - והראו לי באמת איך זה, ואת תחשיב הארוחות, ומקבלים גם בשר ומלפפונים, וכל מיני דברים, דברים יוצאים מן הכלל. וכמובן, תקדימים מהעולם.
גם להפרטה של פרקליטות יש תקדימים בעולם. במקומות רבים בעולם – היום שמעתי שבאנגליה, שמעתי שגם באמריקה יש תופעות כאלה של הפרטה חלקית. אבל הדוגמאות שבעולם לא אומרות שזה טוב.
באמריקה הפריטו חלק ניכר מבתי-הסוהר, וזה איום ונורא. זה איום ונורא, כי כל מה שעל החברה שמעסיקה את הסוהרים ואת הטבחים ואת כל המערכת המינהלית זה להגיד לממשלה: הנה, קיבלנו על עצמנו את האחריות, אסירים לא בורחים, והם לא מתים מרעב. אבל מעבר לזה, המדינה, יש לה עניין בכל-כך הרבה דברים. יש לה עניין ביציאה של רוב האסירים האלה ממעגל הסמים - 70% מהם הם צורכי סמים - בגמילה מסודרת; בראייה שאולי יש אנשים שיש להם בעיות מסוימות ואפשר לשחרר אותם. האכזריות שנתקלים בה במערכת ההפרטה של בתי-הסוהר, באותם מקומות שבהם זה הופרט, היא אוניברסלית. פשוט, ברגע שיש בתי-סוהר - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מג'אדלה, אתה צריך לבקש רשות. זה לא דיון בוועדה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מה לעשות שאני - - -
היו"ר מגלי והבה:
אם הוא מרשה לך.
יוסף ביילין (מרצ):
זה על חשבון הזמן שלי, זה בסדר.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מה לעשות שאני - - -
היו"ר מגלי והבה:
בסדר, אני רוצה לתת לך לשאול, אבל נשאל את הדובר. אתה מסכים?
יוסף ביילין (מרצ):
כן, כן.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
בהבדל אחד. בתי-הסוהר הופרטו בחוק, עכשיו יצא אחד לניסיון. לגבי מה שאמרת, ברשותך, על הפרקליטות, אני רוצה לשאול אותך כשר המשפטים לשעבר. אומר השר רמון, שבעבר נתנו לעורכי-דין עצמאים תיקים - - - האם זה נכון?
יוסף ביילין (מרצ):
היו מקרים שלמשל בבתי-משפט לתביעות קטנות אתה מבקש מעורך-דין להיות השופט – דברים כאלה היו, אני זוכר שזה הועלה גם בזמני. אבל כאן מדובר בדבר אחר. מדובר בכך שתיקים של הפרקליטות יועברו לפרקליטים פרטיים, ואני מזהיר את עצמנו, אני מזהיר את עצמנו מהדבר הזה. אני לא יודע אם זה יותר זול, אבל אני הייתי רוצה שתהיה אחריות. השר עצמו, יש לו מדיניות, והוא מוותר על המדיניות הזאת במידה רבה מאוד אם הוא מוציא את זה מהשליטה שלו ואנשים פרטיים יחזיקו בתיקים.
יכול להיות שיהיו עורכי-דין טובים, יכול להיות שיהיו תוצאות טובות למדינה מבחינה, נניח, כספית בתיקים אזרחיים, אבל המדינה גם יכולה להגיד: הנה, מהגורם הזה אני מוותרת אפילו על כל הפיצויים, כי אני רואה אותו בעין ואני יכולה לוותר. עורך-הדין בחיים לא יעשה את זה, כי הוא צריך להביא תוצאה למשרד המשפטים או למי שממונה עליו.
לכן אני אומר: החמלה, האנושיות, ההתייחסות של ממשלה – אני אומר כרגע כל ממשלה - חייבת להיות לקיחת אחריות לנושא הזה, ולא ויתור עליה. והדבר הזה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקציב, הוא אחת הסיבות לכך שאנחנו איננו יכולים לתמוך בתקציב כזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. אני מזמין את חבר הכנסת שמואל הלפרט, ואחריו - חברת הכנסת נאדיה חילו. באותה הזדמנות אני רוצה להודיע לחברי הכנסת, שמי שנרשם ולא יגיע בזמן המיועד לשאת דבריו, יאבד את תורו. בבקשה, חבר הכנסת הלפרט.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אם אני אבקש רשות - - -
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, אתה צריך לתאם עם המזכירות. אחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו, כפי שאמרתי, ואחריה - חבר הכנסת נתן שרנסקי.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
שיניתם לגמרי את הסדר.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, הכול לפי הסדר. אתה אחרי חבר הכנסת נתן שרנסקי, לפי מה שכתוב לי פה.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כתוב פה: הלפרט ומיקי איתן - - -
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, שש דקות, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים 2004-2001 נעשו קיצוצים כואבים בתקציב. קיצוצים אלה פגעו בעיקר בקצבאות הביטוח הלאומי, בשירותי החינוך, הבריאות, הרווחה ועוד. הקצבאות קוצצו בשנים 2004-2002 ב-4.6 מיליארדי שקל. במערכת הבריאות, לא רק תקציב משרד הבריאות נשחק אלא גם תקציב סל הבריאות, וביחד מדובר במחסור בכ-3.5 מיליארדי שקל. תקציב החינוך קוצץ גם כן ב-3.5 מיליארדי שקל, בכ-15%. אולם תקציבי הישיבות ומוסדות התורה ותקציבי קצבאות הילדים – זה קוצץ ללא כל פרופורציה לכלל הקיצוצים.
בעת שהממשלה החלה לבצע את הקיצוצים הכבדים, אמרנו לראש הממשלה ולשר האוצר דאז, שאנחנו נסכים, בלית ברירה, שהקיצוצים יבוצעו גם בישיבות ובמוסדות תורה, לפי אותו אחוז שקוצצו כלל מוסדות החינוך. אולם, בשעה שהקיצוץ במערכת החינוך הסתכם ב-15%, תקציב הישיבות קוצץ ב-70%. מ-1.32 מיליארד בשנת 2002, ל-370 מיליון ב-2005 וב-2006. וכדי למנוע את קריסת הישיבות אנחנו נאלצים לעשות הסכמים קואליציוניים, להימנע בהצבעה על התקציב כדי להחזיר לפחות כ-20% מהקיצוץ, ועדיין תקציב הישיבות נותר עם קיצוץ של כ-50%.
תקציב ההסעות בחינוך העצמאי קוצץ בצורה דרסטית. כתוצאה מכך יש שביתות של המסיעים ואלפי תלמידים לא יכולים להגיע לבתי-הספר במשך שבועות.
תקציב קצבאות הילדים קוצץ ב-50%. מאות אלפי ילדים סובלים חרפת רעב. רבבות משפחות מתמוטטות. 750,000 ילדים חיים מתחת לקו העוני ובחרפת רעב. אנחנו מאוד מקווים שהתקציב הבא יוכן בקצת יותר חמלה ובקצת יותר רחמנות.
אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות הקשות היא בעיית הדיור של זוגות צעירים. במצב הנוכחי זוג צעיר כמעט שלא מסוגל להגיע לקורת גג. שר הבינוי הבטיח שיפעל לבניית דירות להשכרה, ואנו מברכים על כך, אבל שכר הדירה חייב להיות מותאם להכנסות הזוג הצעיר, ובכל מקרה אסור שיעלה על 25% מהכנסת בני הזוג.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בדבר טוב. אני רוצה להודות בהזדמנות זאת לשר האוצר על האוזן הקשבת ועל ההבנה שהוא מגלה תמיד, ושגילה כעת, לטובת אוכלוסיית הסיעודיים בקרב ניצולי השואה במדינת ישראל, שמצבם הולך ומחמיר. במדינת ישראל חיים כיום 250,000 ניצולי השואה. חלק גדול מהם גלמודים, חולים כרוניים, רתוקים לכיסא גלגלים, ושר האוצר דאג, במסגרת התקציב, להקל במקצת את סבלם, ואני בטוח שהוא ימשיך לעזור להם גם בעתיד. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שמואל הלפרט. חברת הכנסת נאדיה חילו, ואחריה - חבר הכנסת נתן שרנסקי, אם יהיה, ואחריו - חבר הכנסת מיכאל מלכיאור.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך. זאת היתה טעות שלי. אני צריכה להקפיד ולהופיע, אבל גם חבר כנסת גאלב יכול בפעם הבאה – אנחנו מתואמים והוא הציע שיחליף אותי ואני אחליף אותו.
חברי כנסת נכבדים, מחר בשעה הזאת כבר נהיה אחרי המהלך המאוד אינטנסיבי של הדיונים על חוק התקציב, גם בוועדות השונות. באמת, דיונים מאוד מפרכים. בעצם זאת היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בחוויה כזאת. בחלקה, הייתי אומרת שהיא חוויה לא נעימה וקשה, מאחר שתקציב המדינה, על-פי תפיסתי, אמור גם לשקף את צורכיהם של האזרחים, לתת מענה לאיכות חייהם, גם לחזונם ולראייתם את העתיד. לפעמים מותר גם לתכנן ולהציב חזון ותקווה ולפעול לפיהם.
מה שאנחנו רואים, ואנחנו ממש בפתח תקציב נוסף, תקציב 2007, ואם הייתי עושה לרגע הערכה ואומרת, האם התקציב הנוכחי עונה על כל המאוויים והצרכים של האזרחים, ובמיוחד האזרחים הערבים, אולי לא הייתי מגיעה למסקנה חד-משמעית שאכן התקציב נותן את כל המענה. אבל אם אני רוצה להתייחס אליו כאל תהליך לקראת 2007, בשיפור ובהתייחסות יותר רצינית וצעידה לקראת אסטרטגיה של שוויון ושילוב - אסטרטגיה של שוויון ושילוב היא לא רק מתן תשובה נקודתית פה או שם, לסעיף כזה או לסעיף כזה, אלא היא אמורה להיות הוליסטית, רוחבית, בתוך כל המסגרות. צריך לאפיין בכל משרדי הממשלה את כל הצרכים החברתיים היומיומיים.
והייתי אומרת שעל-פי תפיסתי ההשקעה בהון האנושי היתה אמורה להיות מוקד גם בתקציב הזה וגם בתקציב הבא. אבל נקודה אחת אני כן רוצה לציין לחיוב. היא נוגעת בהחלט לכל עם ישראל, אבל במיוחד למשפחות הערביות, אם אנחנו גם מדברים על ממדי העוני, שהם לא זרים לאף אחד.
בקרב ילדים, ואני אקח רק נתון אחד - 60% מהילדים העניים במדינת ישראל הם ילדים ערבים. לתשלומי ההעברה מהביטוח הלאומי יש משקל מאוד מאוד נכבד. אני אומרת, אדוני היושב-ראש, משנת 2002 התקציב הזה נשחק בצורה מאוד רצינית, והמגמה היתה להמשיך ולקצץ בתקציבים האלה. והנה, באמת בשורה, התקציב הנוכחי הוא תקציב שבו לא ימשיכו לקצץ את קצבאות הילדים. בהחלט זאת נקודת אור, הייתי אומרת, למשפחות רבות ונקודת אור וגם למשפחות ערביות.
נקודה נוספת שאני חושבת שצריך לשים בה דגש היא כל הצרכים הקיומיים, וזה מאוד חשוב, צרכים קיומיים יומיומיים, אם למשפחה, אם לאבא שהוא מובטל, אם לאמא שלא יכולה להשיג את הדברים הבסיסיים הקיומיים היומיומיים לילדים ולמשפחה. אותה אמא לא יעניין אותה שום דבר אחר - לא חינוך, לא צרכים אחרים, לא רווחה.
ואנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, במעגל הזה של עוני, שהוא מתרחב, והתרחב בשנה האחרונה, ויש התמודדות מאוד אמיתית עם מצוקות, אנחנו רואים תופעה חדשה, שלא היתה בעבר, שהרבה משפחות ממעמד הביניים נכנסו למעגלים האלה, והם מתרחבים ומתרחבים. אותו מעגל מתרחב, וצריך לעצור את התרחבותו במדיניות כלכלית מאוד נכונה וגם לתת תקווה לאותם אנשים - תקווה בעתיד וגם בהסתכלות לעתיד. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. אחריו - חבר הכנסת נתן שרנסקי, אם יהיה באולם. לאחר מכן - חברת הכנסת סופה לנדבר וחבר הכנסת שי חרמש. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
תודה.
כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש הרבה מאוד דברים בחוק התקציב שאפשר לדון בהם, כל דבר ודבר. כשמסתכלים על התקציב הזה, רואים שהוא לא יביא ישועה לעולם, אפילו לא למדינת ישראל ולדברים החיוניים ביותר. לכן, אני אומנם מחויב להצביע בעד התקציב, אבל זה ייעשה ממש בלב כבד ובלי שום הרגשה של הישג ושמחה, אף שיש פה ושם כמה הישגים קטנים ואפשר להגיד שזו בוודאי הצעה הרבה יותר טובה מזו שהיתה.
בדקות הספורות שיש לי אני רוצה להתרכז בנושא החינוך, כי לדעתי הפתרון לכל השאלות ולכל הבעיות במדינת ישראל נמצא בחינוך; גם לפערים הגדולים שיש בחברה. מדברים על חברה – חברתי, חברתי, חברתי. המקום היחיד שאפשר לצמצם בו את הפערים ולהיות חברתיים באמת הוא החינוך. חינוך ועוד חינוך ועוד חינוך.
מדברים על הרשויות המקומיות, חשוב ביותר, אבל אי-אפשר להטיל עליהן עוד ועוד חובות בלי לתת להן עוד תקציבים, בעיקר תקציבים לילדים, לחינוך, לילדים עם צרכים מיוחדים. כל הדברים האלה, אי-אפשר להטיל אותם עליהן. מדברים על הזנה. הזנה זה טוב, אבל איך אתה מקיים הזנה ומטיל על אנשים שאין להם תקציבים להזין את הילדים? שוב לא פתרת שום דבר.
אין בתקציב הנוכחי תשובה על בעיית החינוך. יש כמה דברים שאני חושב שהם חיוביים. מימון חינוך חובה לילדים חולים - אני חושב שזה הישג גדול שלנו, ששינינו את המגמה, וכבר ניסו זאת 20 שנה במדינת ישראל. דובר על לפחות 20,000 ילדים חולים כל שנה. התקציב הוא כ-130 מיליון שקל, והכנסת הזאת עושה את זה. הגענו בוועדה להסכמה פה-אחד, והחוק הזה חל מעכשיו, מיידית. אני רק אומר שאני מצפה מהאוצר לספק למשרד החינוך את האמצעים כדי שיוכלו לבצע את החוק הזה.
אותו הדבר בעניין שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים. גם זה נושא חשוב ביותר. גם פה אני רוצה לברך את השרה, שהיא גם רגישה לעניין הזה וגם הצליחה לקבל תוספת שאושרה כבר בתקציב הנוכחי. זה יכול באמת להביא לשילובם של הילדים, במקום לבודד אותם ולהחליש אותם. זה טוב לילדים האלה וזה גם טוב לשאר הילדים שישולבו אתם.
החינוך הוא גם אמצעי לסגירת פערים בין הקבוצות השונות במדינת ישראל. אין פה תשובה על מצב החינוך אצל העולים מאתיופיה, אין תשובה למגזר הערבי, כדי למחוק את האפליה הממוסדת שהיתה במדינת ישראל כלפי המיעוטים הערבים והדרוזים. אין תשובה על הדבר הזה בתקציב הנוכחי. אני מאוד מקווה שבתקציב הבא הדברים האלה ישתנו מקצה לקצה, אחרת אין ספק שלא נוכל לתמוך בתקציב הבא.
אין פה תשובה גם על עניין השילוב בתוך המגזרים והטיפול בבעיות המיוחדות של החינוך במועצות שבאשכולות הנמוכים ביותר. חייבים להגיע פה לאפליה מתקנת. אנחנו חייבים להגיע לזה.
בגדול, חסרים תקציבים רציניים להעלאת מעמדם של המורים, כחלק מרפורמה כמובן. 6,000 כיתות חדשות, מתוכן 2,000 במגזר הערבי - אין תשובה. אולמות התעמלות, זה אולי נחשב כלוקסוס גדול - חסרים 2,000 אולמות. אנחנו צריכים להגיע לפתרון של בעיית הבטיחות בבתי-הספר. צריך להשקיע את הכסף בהחלטות בדברים ברורים. דברים פשוטים במדינה מסודרת – אין. אני מאוד מקווה שעד התקציב הבא נראה אותם. תודה, כבוד היושב-ראש, על הסבלנות שלך.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור. אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר - אינה נוכחת. חבר הכנסת שי חרמש - אינו נוכח. חבר הכנסת נתן שרנסקי - אינו נוכח. חבר הכנסת אליהו גבאי יעלה ויבוא; בבקשה. אחריו יהיה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו - חבר הכנסת עבאס זכור.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני מודה לך על שאפשרת לי לדבר אף שאיחרתי כי דיברתי בוועדת הכלכלה בנושא החשמל. היה מאוד חשוב להשתתף בדיון שם.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
יצאה משם בשורה?
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
קודם כול, הבשורה החשובה ביותר, אני חושב שאנשי חברת החשמל צריכים לדעת - לא יכול להיות מונופול של חברה אחת על כל משק החשמל בישראל, ואם הם ימשיכו להתנגד לרפורמה, היא יכולה להיות בלעדיהם. אני הצעתי להם להיות שותפים לרפורמה, ולא לעכב אותה. מדינה לא יכולה להיות כולה תלויה בחברה אחת, שהיא גם המספקת וגם המייצרת וגם הקבלנית של הפרויקטים. חייבת להיות הפרטה של חברת החשמל במדינת ישראל, זה ברור.
לצערי, מדינת ישראל התחילה קודם כול בהפרטה של האוכלוסיות החלשות, של מנקות למיניהן, ועכשיו מפריטים את מבחני התיאוריה של משרד התחבורה. כל נושא מפריטים, אבל בחברה החזקה, בחברת החשמל, לא נוגעים. לצערי, ההפרטה היתה צריכה להתחיל מזמן והעסק נדחה בגלל כל מיני לחצים פוליטיים. אני מקווה שהפעם ההפרטה תגיע כדי שסוף סוף מדינת ישראל לא תהיה תלויה בחברה אחת מונופוליסטית.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד(
מה אמרו על הפסקת החשמל?
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו לא בדיון על הוועדה. אתה יכול לרדת לוועדה ולדבר שם.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זאת היתה הערת ביניים שלא קשורה לנושא הדיון.
תקציב המדינה, רבותי, בא למעשה להציג לפנינו את יעדי המדיניות של הממשלה ואת התייחסותה לאוכלוסיות השונות, ובהן האוכלוסיות החלשות. לכן, כאשר אנחנו רוצים לראות מה הקו של הממשלה, אפשר לדעת לפי התקציב איך היא מתייחסת לחינוך, לאוכלוסיות החלשות, לקשישים ולעניים.
את דוח העוני שמענו לא פעם מהמוסד לביטוח לאומי. לדעתי, המצב הולך ומחמיר. אילו ניסתה מדינת ישראל לתת את הכסף שהיא לקחה מקצבאות הילדים לאלה שיוצאים לעבודה, בצורת נקודות זיכוי, יכולנו לראות עידוד של המגזר היצרני. זה היה מעודד את המשפחות האלה לצאת לעבודה. וזה צריך להיות היעד - לא רק לקצץ, אלא להעביר בצורה אחרת את הקיצוץ, מהנתינה לשם נתינה אל הנתינה כדי להגביר את הייצור במדינה.
לצערי, אם נסתכל על המסים במדינת ישראל, נראה שהם לא משקפים חלוקה צודקת של המשאבים של מדינת ישראל. לא יכול להיות שהמסים על עבודתו של הפועל הרבה יותר גדולים מהמסים על הכסף שאדם מרוויח בבורסה או בהימור או ברווחי הון. צריך למצוא דרך שבה המסים על העבודה לא יהיו גבוהים מהמסים על רווחי ההון ועל מה שמרוויחים בבורסה.
אם אנחנו רוצים להיטיב עם האוכלוסיות החלשות, ובמקביל להגדיל את הייצור ואת הצמיחה, יש לנו רק דרך אחת, והיא להקטין או לבטל את המסים המוטלים על האוכלוסיות החלשות, שמרוויחות סכומים נמוכים, לא גבוהים, וזה יגביר את הצריכה במשק. אם אנחנו נמשיך להקל במסים על החברות - הן כבר מיצו את עצמן מבחינת הצמיחה. כלומר, הצמיחה לא תעלה, הן כבר מיצו את עצמן מבחינת הצמיחה. אם אנחנו רוצים להביא לצמיחה ולפריחה בקרב האוכלוסיות החלשות, בעיירות השונות, בעיירות ובפריפריה, יש רק דרך אחת - להוריד את נטל המס על אוכלוסיות שמרוויחות עד 10,000 שקל. זה יביא לצמיחה במשק.
אני רוצה לומר, שמדינת ישראל משקיעה השקעה גבוהה מאוד ביחס למדינות המערב בחינוך, והתוצאות הן נמוכות. לכן צריך כעת לחשוב איך להשקיע ובאילו אפיקים להשקיע. אני אתן לכם דוגמה: לצערנו, הצד הערכי, הציוני, המסורתי, היהודי, מוזנח. הצד של כל הדברים האלה, של ההזדהות, מוזנח. לצערי, שיעורי התנ"ך הלכו והצטמצמו, ואז גדל לנו דור שלא יודע מדוע הוא נמצא כאן, מה הסיבות.
אני רוצה לחדד כאן עוד נקודה חשובה, הנקודה האחרונה בהחלט. ההשקעה בחינוך היא הכלי החשוב ביותר לצמצום הפערים. השקעה בחינוך היא הכלי החשוב ביותר להגדלת המשאב האנושי במדינת ישראל. אם אנחנו נדע להשקיע באפיקים הנכונים, להקל את נטל המס על האוכלוסיות החלשות, לדעתי, זאת הבשורה לעם ישראל. לצערי, בתקציב הזה אין לנו בשורה ואין לנו תקווה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גבאי. אני מזמין את חבר הכנסת שי חרמש. אחריו - כפי שאמרתי, אם יהיו כאן, חברי הכנסת אברהם מיכאלי, עבאס זכור ואפי איתם. חבר הכנסת שי חרמש, חמש דקות; בבקשה.
שי חרמש (קדימה):
כבוד היושב-ראש, בשונה ממה שהכרנו בעבר, אנו פוגשים הפעם חוק תקציב שהדיו יבש עליו לפני כשנה ואשר תוקפו יחול רטרואקטיבית מלפני חצי שנה.
האי-ודאות האופפת בדרך כלל הכנת תקציב ויוצרת פער בין תקצוב לביצוע, הפעם נחסכה מאתנו. מי שעקב לאחרונה באמצעי התקשורת, בעיקר במוספים הכלכליים למיניהם, ודאי חשב כי קרן שפע ניחתה על ראשנו - "ארץ זבת חלב ודבש". האומנם כך הדבר? ואם כן, נשפוט לרגע את הנתונים לאמיתם.
נפל דבר בישראל אחרי שנים של סטגנציה, אבטלה, שפל בתיירות, צמצום בהשקעות המקומיות וההשקעות מחוץ-לארץ, מדדי צמיחה אפסיים. קרה דבר והנה התל"ג מזנק אל פסגת העולם המערבי, ההכנסות מגביית מסים מעפילות לשיאים חדשים וגירעון מתוכנן נמוג אל מול ים המזומנים הגודש את הקופה הציבורית, והמומחים, אלה מדברים במונחים דו-ספרתיים במיליארדי שקלים – הר עושר צומח ועולה. האומנם זה המצב?
אכן, עם נתונים אי-אפשר להתווכח, אולם ראוי לשאול מה מקורו של הנס הכלכלי הזה. והמענה הוא לא מורכב, הוא די פשוט. הצטברות בו-זמנית של כמה גורמים חיוביים הביאה עלינו את הברכה הזאת. אירועים חריגים, וכנראה חד-פעמיים במערכת הבנקאית, בביטוח ובשוק ההון, יחד עם פירות מרשימים במימוש תוכניות ההפרטה, כל אלה מילאו את קופת האוצר, כמו גם תת-ביצוע בתקציב הנובע מעיכוב של חצי שנה כאמור באישור תקציב המדינה. כאן מדובר ב-10 מיליארדי שקלים של עודפים לכאורה, וכל זה בשישה חודשים בלבד.
לו הייתי יועצו של שר האוצר הטורקי, שנשיאו היה פה על הבמה אך לפני שעה קלה, והדבר היה מתרחש באיסטנבול, הייתי אומר לו, לשר האוצר: אדוני שר האוצר הטורקי, צא אל העם, הטב עמו, קצץ במסיו, תמוך במך, עזור לדך, עזור ליתום, תן לאלמנה ולנכה, סייע בידי האם החד-הורית, העשר את שירותי הרווחה, הרחב את סל הבריאות, השקע בחינוך, שהרי החוב הציבורי אצלך בטורקיה, אדוני שר האוצר, הוא אך כמחצית מהתפוקה הלאומית הגולמית השנתית.
אלא מאי? הנס מתרחש, אדוני היושב-ראש, כאן, ולא עלינו, חוב כפול ומכופל, שתפח עד לגודלה של תפוקה לאומית של שנה שלמה מעיק על הקופה הציבורית שלנו. משול הדבר למשק- בית של משפחה אשר חובה זהה להכנסתה השנתית.
ומה מעולל לנו חוב זה במונחים לאומיים? בואו נסתכל בספר התקציב ונאמר את האמת: נטל החזר חוב בהיקף של 59 מיליארד שקלים, עומס ריבית של 35 מיליארד שקלים, יחד 94 מיליארד שקלים החזר למולך. למתקשים בחשבון אומר דבר פשוט, מכל שקל של תפוקה שאנו מרימים ומביאים, 35 אגורות הולכות להחזרי החובות והריבית.
אמת יש לומר, החוב מקורו במשימות לאומיות שנשאו בהן ממשלות ישראל לדורותיהן: בניין הארץ, קליטת עלייה, יציאה למלחמה, לא עלינו, פיתוח שירותי חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות ועוד. וגם, לא נעים להיזכר, התנהלות בזבזנית ורשלנית בתקופות בעבר.
האם חוב כבד כזה אנו מעוניינים להוריש לבנינו? האם מישהו מוכן להתחייב כי מטר הברכה, זה שהיה נחלתנו בשנה הזאת, יימשך? האומנם לא שמענו על הכלכלה הגלובלית, זו אשר עוצמתה כצונאמי, וצינון קל במזרח אסיה יכול להביא עלינו דלקת ריאות קשה? האם שכחנו את שלימדונו רבותינו, כי אחרי הגיאות בא השפל? האם לא ראוי, כבוד היושב-ראש, להתכונן ליום סגריר?
אני קורא לכם לגלות איפוק. נציג אחריות, נבטא מידה של שמרנות, ננצל את השעה הטובה על מנת להביאנו אל משפחת העמים, אל אותה משפחה עולמית אשר מקטינה את משיכת היתר, המכונה אוברדרפט, ומקדמת את פירעון חובותיה.
צמצום מצבת החוב במיליארדי השקלים הוא צו השעה כיום. צמצום זה יבטיח לנו מדי שנה חיסכון בן מאות מיליוני שקלים בתשלומי ריבית, שאותם נוכל להקדיש באמת מדי שנה בעתיד לשיפור איכות חיינו ורמתם, וחוסן כלכלי שיהיה עמיד בפורענויות ובמשברים עתידיים.
בואו ננהג בכספים הציבוריים כאילו היו משק הבית הפרטי שלנו, שהרי ההבדל היחיד בין השניים הוא יכולתו של הריבון להפעיל את מכבש הדפוס או לחלופין למחזר חובות בלי שיזדקק להביא ביטחונות וערבים.
גם אם מצוקותינו רבות וצורכי עם ישראל רבים, בל נתפתה לעצות אחיתופל, בל נהיה בזבזנים ורשלנים. אל נחמיץ את שעת הרצון שנקלענו אליה. בואו נתאפק ונסתפק במסגרת התקציב הנתונה. תאמינו לי כולכם, ילדינו יכירו לנו תודה על כך. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת חרמש. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אינו נמצא. אני מזמין את חבר הכנסת אפי איתם.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת – אינה נמצאת. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש – אינה נמצאת. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב – אינו נמצא. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את חבר הכנסת יורם מרציאנו.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
השר יעקב אדרי:
היא לא נמצאת.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל איתן.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון.
השר יעקב אדרי:
הוא לא נמצא.
היו"ר יצחק זיו:
אני מכריז על הפסקה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
לא שמעתי את הנאום של שי חרמש, אולי הוא יכול לחזור עליו.
היו"ר יצחק זיו:
אני מכריז על הפסקה עד השעה 16:00. תודה.
(הישיבה נפסקה בשעה 14:07 ונתחדשה בשעה 16:03.)
היו"ר אמנון כהן:
שלום לכולם. אדוני השר, חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. אנחנו מחדשים את הדיונים על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין חולק על כך שתקציב זה, שאנו הולכים לאשר אותו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בעוד כמה שעות, הוא לא התקציב האולטימטיבי של הקואליציה. אין חולק על כך שתקציב זה הונח על שולחן הממשלה שזה עתה יצאה לדרכה - וכולי תקווה, כאזרח במדינת ישראל, שהיא תאריך חיים ותשמור על היציבות השלטונית שאזרחי מדינת ישראל זקוקים לה מאוד מאוד. אך כולי תקווה כי לאחר שיתקבל תקציב זה, שנכפה על הממשלה היוצאת, והוכן בחוסר חמלה חברתית ובהתעלמות מוחלטת מהצרכים החברתיים של מיליוני אזרחי ישראל, בעוד חודשיים, שלושה חודשים, כשנתחיל לדון בתקציב 2007, הממשלה החדשה לא תוכל עוד לומר שזה תקציב שנגזר עלינו ותקדיש תשומת לב לנושאים החברתיים שהיו דגל במערכת הבחירות של כל המפלגות בבית הזה.
חברי חברי הכנסת, בבואי היום להצביע אני נותן מאה ימי חסד שעדיין לא קיבלה הממשלה; היא בקושי בתחילת חייה. אבל, לא נבוא בטענות אלא רק לעצמנו אם בתקציב 2007 לא נראה תקציב לפרויקט שיקום שכונות. חברי, אני רוצה לספר לכם שאני בא מישיבה של השדולה למען הדיור הציבורי. היה שם השר מאיר שטרית, והוא סיפר לי שהתקציב הזה עומד היום על 11 מיליון שקל. בזמן ממשלת רבין עמד תקציב זה על 250 מיליון שקל לשנה, ובזמן ממשלת בגין - גם על 400 מיליון שקל לשנה. לכן, אני אומר שאני מאוד מקווה שנחזור לתקופת ממשלת בגין עליו השלום, ולתקופת ממשלת רבין, שלה היתה באמת חמלה חברתית, שנחזור לפרויקטים חינוכיים חברתיים שיובילו לחברה ששוחרת ביטחון חברתי וכלכלי לאזרחי מדינת ישראל.
לא נוכל לבוא בטענות לאיש אם לא נראה פתרון לבעיית הדיור הציבורי שמחכים לו אלפי אזרחים במדינת ישראל. לא נוכל לבוא בטענות לאיש אם נראה את המחזות של חולים שידם אינה משגת מפגינים ודורשים את התרופה ואנו אומרים להם: בואו ונבדוק אם זה בסל התרופות. במדינה מתוקנת אסור שיקרה שרופא קובע שחולה צריך תרופה ואנו אומרים לו: בואו נבדוק אם היא בסל התרופות. הדבר הזה חייב לעבור מן העולם, ומהר.
חברי חברי הכנסת, לא נוכל להשלים עם מצב שבו הצמיחה שעליה אנו מדברים היא פתיחת בתי-תמחוי ואזרחים שעומדים בתור כדי לקבל אוכל. לאן נעלמה הבושה? לא נוכל לעבור לסדר-היום על תופעה של עובדים שקמים בבוקר והולכים לעבוד - לא רק לעבודה, אלא לעבוד - עושים את עבודתם, ומגיעים לסוף החודש ולא מקבלים את שכרם.
היו"ר אמנון כהן:
לכן - תתחיל לסיים.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - - שנראה תופעות של עובדים ברשויות המקומיות שעובדים ושורפים צמיגים משום שאינם מקבלים את שכרם. אסור להשלים עם התופעה של ילדים שמתאבדים משום שהוריהם לא שילמו את המשכנתה, שהוריהם צריכים לפנות את דירתם כי לא עמדו בתשלומי המשכנתה.
חברי חברי הכנסת, מדינה שבה מיליון וחצי עניים רחוקה מלהיות מדינה עם חמלה חברתית. היסוד של הקמת המדינה היה העזרה ההדדית, והיא הלכה ונעלמה.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת מרציאנו, אתה כבר גולש. תאמר משפט אחרון.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
לכן, כולי תקווה כי בתקציב 2007 נראה שינויים משמעותיים אמיתיים, כפי שכולנו התחייבנו להם במערכת הבחירות, ובאמת נראה מדינה אחרת, מדינה מתוקנת. נסיים במשפט של אהבת חינם ולא שנאת חינם.
היו"ר אמנון כהן:
העיקר - אתה תומך בתקציב?
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אני תומך בתקציב.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דב חנין מחד"ש.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, הדיון וההצבעה על התקציב וחוק ההסדרים הפכו למחזה של אבסורד. מי שמתנגד נמנע או תומך ומי שתומך מתנגד - בלבול אחד גדול.
רציתי לדבר על דברי שר האוצר אתמול בכנסת. בתחילת דבריו התייחס שר האוצר למה שאמרתי על עדר העזים שהוכנס לתקציב. הוא הודה שהוכנסו עזים לתקציב. דרך אגב, פעם היו מסתירים את העניין ומתביישים בזה שפקידי האוצר, שר האוצר או משרד האוצר מכניסים לתקציב סעיפים שהם לא מתכוונים אליהם, כדי שיבואו כל מיני חברי כנסת ומפלגות ויתהדרו בהישגים שהם ביטלו סעיפים דרקוניים, כשהאוצר לא התכוון אליהם מלכתחילה. כך נשאר התקציב האמיתי שהאוצר התכוון אליו, וחברי כנסת וסיעות מתהדרים בהישגים שהיו להם. זה הסיפור הידוע של העז. הפעם, כפי שאמרתי, הכניסו עדר של עזים. חברי כנסת רצו אצו אחרי העזים, כל אחד תפס את העז ובא עם כאילו הישג, אבל כולם יודעים שזה עז. אני דורש ספירת עזים. כמה עזים? היות ששר האוצר הודה - -
היו"ר אמנון כהן:
20 עזים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - שהוכנסו עזים, אני רוצה ספירה. האם כל העזים שהוכנסו הוצאו? יש לי חשש שהאוצר או נערי האוצר קיבלו תקציב גדול יותר ממה שהם ציפו, ושכחו בינתיים. יש כמה עזים שחברי הכנסת לא תפסו. לפחות את העזים האלה תוציאו. אתמול שמעתי את הצחוק במשרד האוצר מהדהד עד לכנסת. עבדו עלינו בעיניים וצחקו עלינו.
אני שמעתי את דבריו של שר האוצר, והאמת, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שמחנו מאוד לשמוע את דבריו ושמחנו לשמוע את דבריו של ראש הממשלה. אני חייב להגיד בשמי ובשם חברי טלב אלסאנע, שיש שביעות רצון מלאה מהמלים. האמת היא שאנחנו לא יכולים להתווכח. אם שר האוצר, היושב על הקופה, אומר שהוא יעשה הכול כדי שיהיה שוויון לאזרחים הערבים, שהוא נגד אפליה וזה לא יכול להיות שהחינוך יהיה כך, ולא יכול להיות שברשויות המקומיות יהיה מצב כזה, יש שביעות רצון.
אני חזרתי לכפר-קרע, חבר הכנסת טלב אלסאנע חזר ללקיה - ומפח נפש. הוא ביקר ברהט, אני ביקרתי בנצרת, בתל-שבע, בטייבה, בטירה ובמעיליא - מפח נפש. מלים לחוד, מעשים לחוד. שבענו מלים.
אתם עובדים עלינו, על חברי הכנסת, עבודה בעיניים. אני פונה לממשלה, לשר האוצר ולראש הממשלה, שלא יבטיחו לנו, לאזרחים הערבים, שום הבטחה שהם לא מתכוונים לקיים. אני מבקש מהם, שלא ידברו על שוויון כשהם מתכוונים לאפליה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הם יגידו לך: אנחנו הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים את מה שהבטחנו.
אביגדור יצחקי (קדימה):
למה? גם לא לתת - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - -
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה עוד מעט עולה לדוכן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תמיד כשאנחנו פונים אומרים לנו שאין תקציב, שיש בעיה של תקציב. הנה, בקלי קלות, בקלות בלתי נסבלת, אביגדור יצחקי הצליח לקנות רוב דרקוני כאן בכנסת על-ידי קניית שלוש מפלגות. 600 מיליון שקל נגמרו פה בשיחות פרוזדור.
אביגדור יצחקי (קדימה):
בפעם הבאה נרחיב - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בשיחות פרוזדור נגמרו 600 מיליון שקל, ואתם אומרים שאין כסף? יש כסף, לא חסר כסף, השאלה היא איך מחלקים אותו.
אני אומר לכם, שאם היחס הזה כלפי האוכלוסייה הערבית יימשך, זה לא יוכל לעבור בשקט. אנחנו לא מוכנים להיות ילדים טובים. אנחנו עומדים בפני קטסטרופה חברתית אם תימשך מדיניות האפליה וההזנחה. אין מקומות עבודה - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
איזו אפליה? - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כמה מפעלים יש? כמה אפליה יש בחינוך? אני שולח אותך לקרוא אפילו את הנתונים של משרד החינוך, לא שלי, ולראות עד כמה האפליה עמוקה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, התקציב המוצע לאישורנו היום הוכן על-ידי ביבי נתניהו ומבטא את מדיניותו. לכן ראוי היה שהליכוד יתמוך בתקציב, אבל ראוי היה שהרבה חברי כנסת אחרים שתומכים היום בתקציב ונבחרו לכנסת על בסיס אג'נדה הפוך, יתנגדו לו.
ואל תספרו לי, בבקשה, על שינויים חברתיים שנעשו, כאשר מדובר במיליארד שקל אחד מתוך סכום כולל של 271 מיליארד. סדרי העדיפויות נותרו זהים, קו המדיניות הכלכלי לא עבר שום שינוי, והוא עומד כמו קודם על שתי רגליים: הרגל האחת היא הקטנת ההוצאות החברתיות, הרגל השנייה - הפחתת המסים לעשירים.
אדבר על שתי הרגליים האלה אחת לאחת. מאז 2001 הוצאות הממשלה קוצצו בסכום מצטבר של 65 מיליארד ש"ח. קיצוצים אלה פגעו בשירותי החינוך, הבריאות והרווחה. כך נוצר המצב, שמי שחפץ בשירותים איכותיים, צריך להוסיף מכיסו. וכידוע לכולנו, רוב הישראלים אינם יכולים לעמוד בכך.
אדוני היושב-ראש, במשרד החינוך תקציב שעות התקן של שעות ההוראה לשנת 2006 קטן מזה של 2001 ב-18% בחישוב לתלמיד.
תקציב משרד הבריאות, ללא תקציב סל הבריאות של קופות-החולים, קטן בחישוב לנפש ב-16%. כיוון שלא מעדכנים את עלות סל הבריאות בגין גידול האוכלוסייה והזדקנותה ובגין העלייה במדד תשומות הבריאות, נוצר מחסור של כ-17% במימון סל הבריאות. בכסף מדובר במחסור של כ-3.5 מיליארדי ש"ח. אם נוסיף על כך את הצורך בתרופות ובטכנולוגיות חדשות, נמצא מחסור נוסף של 10% במימון הסל, כלומר, עוד כ-2.1 מיליארדי ש"ח. בסך הכול, אדוני השר, מדובר במחסור של כ-5.5 מיליארדי ש"ח לסל הבריאות. זו הסיבה לכך שלאחרונה נתקלנו במחאה כל כך קשה גם של חולים וגם של הציבור. המחאה הזאת קיבלה אקמול, אבל ממש לא טיפול שורש.
בתחום הרווחה אני רוצה להזכיר את הקיצוץ הנמשך בתקציבי ההכשרה המקצועית, אותם תקציבים שנועדו לסייע למובטלים למצוא מחדש את מקומם בשוק העבודה. במקום הכשרה מקצועית ויצירת מקומות עבודה, פותחה תוכנית ויסקונסין של מלחמה במובטלים ובמקבלי הקצבאות.
התקציב ממשיך להפלות את אזרחי ישראל הערבים. אפילו החלטות ממשלה על טיפול בתחום הזה אינן מקודמות ואינן מתוקצבות.
התקציב ממשיך את ההזנחה הסביבתית. אדוני היושב-ראש, תקציב המשרד לאיכות הסביבה הוא 0.06%, פחות מעשירית האחוז. הוא לא מאפשר להגן על בריאות הציבור מפני המזהמים, הוא לא מאפשר להתמודד עם ההרס הסביבתי שסביבנו.
אדוני היושב-ראש, יש כסף. יש עודפים בתקציב. ממשיכים בהטבות למיליארדרים ולמיליונרים. הטבות המס לעשירים מתרחבות. הטבות המס יעשירו, לפי נתונים של משרד האוצר, עד שנת 2010 את העשירון העליון ב-3.8 מיליארדי ש"ח. גם מס החברות הולך ומצטמצם עד לשיעור של 25%. זה קפיטליזם אכזרי - העשירים טובעים בשפע, העניים טובעים בבוץ. כך בדיוק נראה קפיטליזם חזירי, אבל הפעם הוא נעשה, לצערי, בחותמת כשרות של סיעת העבודה וסיעת הגמלאים.
אנחנו הצענו, כבר בתקציב 2006, ליצור סל חירום חברתי של 10 מיליארדי ש"ח, שאפשר לממן אותו מקיצוץ תקציב הביטחון ומבלימת הפחתת המסים לעשירים, ולהקצות אותו לחמשת היעדים האלה: שדרוג משמעותי של מערכת החינוך, תוכנית לקידום ערי הפיתוח והשכונות, תוכנית אמיתית לשוויון האוכלוסייה הערבית, העלאה אמיתית של שכר המינימום ותוכנית להגנה על בריאות הציבור - הרחבת שירותי הבריאות הציבורית והמאבק בזיהומים הסביבתיים.
אבל, רבותי חברי הכנסת, המסמך האמיתי שעליו היינו צריכים לדבר איננו ספר התקציב, אלא הדוח הכספי של מדינת ישראל לשנת 2005, שהחשב הכללי, ירון זליכה, פרסם ב-30 באפריל. הדוח הזה ערוך לפי כללי החשבונאות המקובלים, והוא מראה לנו: 1. משרד האוצר מטעה את הכנסת באופן שיטתי בעת אישור הצעת התקציב השנתית, בכך שהוא איננו כולל את העודפים העוברים משנה לשנה בהצעת התקציב; 2. האוצר משתמש בעודפים מול משרדי הממשלה, ונוהג להעביר את העודפים האלה לשימוש המשרדים בחודש דצמבר. בכך נמנע ממשרדי הממשלה לעשות שימוש בכסף, והאוצר בעצם מבצע על דעתו בלבד קיצוץ דה-פקטו בתקציב. כך אגף התקציבים מסרס לא רק את הכנסת, אלא גם את משרדי הממשלה. אלה דברים שצריך לשנות. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, יושב-ראש סיעת רע"ם-תע"ל, ואחריו - השר שמעון פרס מסיעת קדימה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני תקופה קצרה מאוד, אי-אפשר לומר שחלף מספיק זמן עד שראש הממשלה יטען שהוא פשוט שכח או לא שם לב; לפני תקופה מאוד קצרה הניחה הממשלה הזאת על שולחן הכנסת את קווי היסוד שלה. במסגרת קווי היסוד היא מבטיחה כי: "ממשלת ישראל תפעל ותעמיד משאבים משמעותיים" - משמעותיים, לשים לב – "להבטחת שוויון זכויות המיעוטים החיים בקרבנו תוך מאמץ לשילובם השווה של אזרחיה הלא- יהודים בחברה האזרחית הפועלת במדינה, ברוח הדברים שנכתבו במגילת העצמאות". זאת אומרת, חוזרים אפילו ומצטטים את מגילת העצמאות, שנכתבה לפני 60 שנה, ורוצים לפעול ברוח אותם דברים.
אמרנו, 60 שנה לא פעלו ברוח מגילת העצמאות, הנה מכירים בזה ומצטטים את זה. האמנו, כשאר אזרחי המדינה, שכאשר אומרים דבר מתכוונים אליו. כאשר כותבים דבר, כאשר מניחים את זה על שולחן הכנסת, זאת בדיוק הכוונה.
אבל בהמשך נאמר גם: "הממשלה תיישם מדיניות שוויונית בזמינות לחינוך, לתשתיות, בקבלת שירותי בריאות ורווחה". דברים מצוינים, נהדרים. אבל איפה אנחנו ואיפה הדברים שנכתבים כאן? למה הממשלה הזאת אומרת משהו ועושה דבר אחר? מבטיחה, אבל לא מבטיחה לקיים. אומרת שכולם שווים אבל יש כאלה שהם שווים יותר.
יש כאן שאלה, האם הממשלה נוהגת בממלכתיות או נוהגת מתוך שיקול מפלגתי פוליטי? אחרת איך אפשר להסביר, נגיד, שאם מגיע לציבור העולים, אז למה לא נתנו לו בהתחלה? ואם לא מגיע לו, למה נתנו לו כנגד ההימנעות בהצבעה? ואם היא פועלת אך ורק באופן סקטוריאלי, אז מי ידאג לאינטרסים של הציבור הערבי?
במהלך הרכבת הממשלה היתה התעלמות מוחלטת מנבחרי הציבורי הערבים. אפילו לא הזמינו אותנו למשא-ומתן. והם יודעים שבכל מה שקשור לסוגיית השוויון, לנו יש עמדה מאוד עקרונית ומאוד ברורה – תומכים בכל צעד שמוביל לשוויון. כי אנחנו יש לנו אינטרס בזה. כל צעד שמוביל לשלום, יש לנו מחויבות עמוקה מאוד לשלום, ללא קשר אם משלמים או לא משלמים. אבל הממשלה הזאת מתעלמת, התעלמה תוך כדי הרכבת הקואליציה.
במסגרת הדיון על התקציב נזכרו בישראל ביתנו, נזכרו באיחוד הלאומי, ובסוף גם ביהדות התורה. אדוני המשנה לראש הממשלה, איפה היה הציבור הערבי? איפה 1,300,000 אזרחי מדינת ישראל? אתה ביקרת ביישובים שלהם. אתה ראית את המציאות הקשה של היישובים הערביים. את מצב התשתיות, את העדר התעסוקה. אתה מדבר בצורה מצוינת, נהדרת, על חשיבות הכלכלה בקידום השלום, כמנוף לקידום השלום. אז אולי נתחיל ליישם את זה בצורה מדגמית אצל הציבור הערבי במדינת ישראל, בתוך תקציב המדינה?
אנחנו מקבלים את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זו לא הלשכה המרכזית של עכו, שם מתגורר עבאס זכור - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל. 60% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, מתחת לקו הבושה. זה לפני תקציבי ההעברה. ויש שם נתונים מדאיגים מאוד על אבטלה, על עוני.
הרשויות הערביות קורסות. כל הרשויות הערביות הן באשכולות 4-1. שנים רבות לא היתה הקצאה תקציבית שוויונית, אבל כשהיה קיצוץ ב-2002, היה קיצוץ שוויוני. היום אנחנו מבקשים להחזיר, לא לתת יותר, אבל להחזיר מה שהיה עד שנת 2002.
ומה התשובה של הממשלה הזאת? השיקול האחד והיחיד הוא שיקול של עסקנות פוליטית. אני מאמין שאם היו מחכים באישור חוק ההסדרים והתקציב עוד שבוע, יכול להיות שאביגדור יצחקי היה מצליח לקנות הרבה מפלגות נוספות. מפלגות שהתנגדו, פתאום מסכימות. לכל דבר שהתנגדו לו, מסכימים. הכול תמורת תשלומים.
אבל איפה האחריות הממלכתית של הממשלה כלפי כל אזרחיה? איפה האחריות הממשלתית להגשמת שוויון אזרחי לאזרחים בתוך המדינה? מה האינטרס בהמשך הקוטביות הזאת, כאשר היום הורסים ביישובים הלא-מוכרים? לכן אני חושב שהתקציב הזה מסוכן, לא לערבים, הוא מסוכן למדינת ישראל, לדו-קיום. הוא מנציח את הפער, גורם לתסיסה ולתסכול.
הצעתי, המשנה לראש הממשלה, לפעול לקדם פרויקטים כלכליים משותפים לציבור היהודי והערבי על מנת שההבטחות יהיו מגובות במעשים. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, השר שמעון פרס. אחריו - חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו - חבר הכנסת יעקב כהן.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התקציב הזה הוא תקציב לחצי שנה, והוא מורכב בעצם מהשאריות של המדיניות הכלכלית הקודמת פלוס המצב שנוצר לאחר הבחירות, המצב הקואליציוני. אבל האמת היא, שכאשר דנים על התקציב, אי-אפשר לדון רק על חלוקת העוגה, מוכרחים גם לדון על נפח העוגה. אם הנפח יהיה קטן, כל החלוקה, אפילו היא תהיה צודקת, לא תהיה משמעותית. אנחנו צריכים לדון על הנפח ולא רק על החלוקה.
אני רוצה לומר כמה מלים על החלוקה, גם לכבוד חבר הכנסת אלסאנע. התקציב שנקבע לגליל ולנגב, למחצית השנה שנותרה, הוא בערך 700 מיליון שקל, שמחולק במשרדים השונים, ועדיין זה לא צבוע נגב וגליל, כפי שזה צריך להיות צבוע. הממשלה החליטה, כפי שאנחנו יודעים, על תקציב של 17 מיליארד שקלים רק לנגב. אנחנו צריכים גם לקבוע תקציב לגליל במשך 10 שנים. במלים אחרות, היינו צריכים לקבל 1.7 מיליארד השנה, אבל היות שזו רק מחצית השנייה, אנחנו מקבלים רק 700 מיליון פלוס 60 מיליון שבתקציב משרד המשנה לראש הממשלה, שהוא גם כן לפעולות, וזה לא תקציב מינהלה.
בנגב, אני רואה כמה בעיות גדולות מאוד. בהן, בהחלט, הבעיה של אזרחינו הבדואים, שהטיפול בה נדחה משנה לשנה. הבעיות שלהם הפכו לבעיית הבדואים. לא הבדואים יצרו את הבעיות שלהם, אלא אי-פתרון הבעיות של הבדואים יצר את הבעיה הבדואית. בעניינים האלה מוכרחים להתחיל לטפל באופן מעשי ביותר כבר עכשיו, בלי לדחות, מפני שזה יקבע הרבה מאוד את דרך התפתחות הנגב.
בנגב יש עוד שתיים-שלוש בעיות קשות מאוד. אחת היא רמת-חובב. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה האקולוגית של רמת-חובב, אחרת יהיה קשה מאוד להעביר אנשים למפעלים בנגב עצמו.
לא פחות מזה עלינו לפתור את בעיית ים-המלח. ים-המלח הוא ספק גדול של עבודה בבתי-מלון, במפעל האשלג עצמו - אלפי עובדים. כפי שאנחנו יודעים, ים-המלח מאבד מדי שנה בשנה מטר מגובהו. אם אנחנו לא נפצה את ים-המלח על אובדן המים, זה יכול להפוך לבעיה אקולוגית, גם בים, גם מסביב לו, עם הבולענים למיניהם. עלינו לטפל בכל הנושא הזה, בעצם, של השבר האפרו-אסיאתי שמתחיל, מבחינתנו, בנהר הירמוך, ונגמר עד ים-סוף. זה יכול להיות טיפול שיהיו לו הרבה פירות, ואם לא יהיה טיפול, יהיו הרבה אסונות.
בגליל חיים 1,100,000 אנשים, 1,200,000 אנשים - מחציתם ערבים מחציתם יהודים. אני רוצה לומר כבר, מראש, לא תהיה שום אפליה בין התושבים הערבים לבין התושבים היהודים. אין אני בא רק לטפל במחצית הגליל או במחצית התושבים של הגליל. אם אנחנו רוצים גליל מתפתח, אם אנחנו רוצים גליל של קיום בהבנה, של חיים בדו-קיום, אנחנו מוכרחים לטפל גם בבעיות שיש למגזר הערבי.
אני רוצה רק להגיד, בהערת אגב, שבמגזר הערבי מתרחשת מהפכה שקטה. יש דברים שאנחנו לא שמים אליהם לב. יש כ-1,200,000 אזרחים ערבים, בהם כבר היום יש כ-50,000 אקדמאים. מדי שנה בשנה הולכים לאוניברסיטאות כ-15,000 סטודנטים ערבים; מחציתם, אגב, נשים. גם זאת מהפכה שקטה מאוד.
כשביקרתי בכפרים לפני כמה שנים הנושא העיקרי היה האדמה. כשאני מבקר היום, גם במגזר הבדואי, גם במגזר הערבי, גם במגזר הדרוזי, הבעיה המרכזית היא חינוך, בתי-ספר – חינוך ומה עושים עם אנשים שסיימו את האקדמיה, איך להעסיק אותם, מפני שאם אדם גמר אקדמיה והוא עדיין נשאר מובטל, הכאב הרבה יותר גדול. אנו מוכרחים ליצור מקומות עבודה גם לאנשים שהיו עובדי אדמה, מפני שאין מספיק אדמה, וגם לאנשים שהם היום בוגרי אוניברסיטאות.
אני חושב שמה שצריך לעשות במגזר הערבי, מה שחבר הכנסת אלסאנע אמר, זה ליצור מפעלים, פארקים תעשייתיים משותפים ליהודים ולערבים, וגם לערבים לבד, בתוך המגזר הערבי, שיעסיקו את האקדמאים ויאפשרו להם עלייה ברמת החיים.
כמובן, דבר אחד שהוא במיוחד בעל ערך רב בגליל - תיירות. הגליל הוא חבל ארץ יפהפה, הוא לא נופל ביופיו מהחבלים היפים ביותר באיטליה, טוסקנה למשל, ויש בו גם הרבה מקומות קדושים ליהודים, לנוצרים, למוסלמים, והתיירות מתבקשת מאליה.
בשביל לטפל בכל הבעיות האלה התקציב אינו מספיק. כדי להגדיל את נפח התקציב אנו מוכרחים להביא לישראל השקעות בקנה מידה גדול מהכספים הגלובליים אשר מחפשים השקעות במזרח התיכון, וזה, אדוני היושב-ראש, תלוי הרבה מאוד בתהליך השלום. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. יעלה, בבקשה, חבר הכנסת חיים אורון ממרצ. אחריו - חבר הכנסת יעקב כהן.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח לדבר דווקא אחרי המשנה לראש הממשלה, השר שמעון פרס. אני אגיד כמה דברים, כפי שאתה מבין, גם על הנגב, אבל אתה סיימת את דבריך ואמרת: בשביל זה צריך כסף, והפנית אותנו למשקיעים בחו"ל ולתהליך השלום. בשני הדברים האלה אני מסכים אתך, כפי שאתה יודע.
אני דווקא פונה אליך ואומר: יש פה כסף, והיום, בעוד שעתיים-שלוש, כשנצביע, גם המקור יהיה מונח על השולחן, והוא אותו פער - אני מדבר רק עליו עכשיו - של 0.7% בין המגבלה השרירותית שהממשלה הטילה על עצמה בגודל התקציב – אגב, ביבי נתניהו הטיל אותה, ואתה נתת לו כינויים די מרחיקי לכת, בבחינת מי שיצר קופה וזרק את המפתח לים, ואי-אפשר להרים אותו עכשיו.
בסוף הדיון על חוק התקציב אנו נציע שהתקציב יגדל באותן 0.7%, שבשנה הבאה הוא יגדל בהן, וזה 1.8 מיליארד שקל. אני אומר לך מה יקרה פה. היות שאלפי ההסתייגויות לא יתקבלו, אם הכנסת תקבל היום את ההצעה שלנו להגדיל את התקציב ב-1.7%, זה כסף לא מחולק. לממשלה תהיה אופציה מוחלטת לומר לכנסת: עכשיו אנו רוצים לחלק אותו. אדוני המשנה לראש הממשלה, ה-700 מיליון ש"ח הלא-מסומנים לנגב לא קיימים. אני כבר מכיר את זה, אני מכיר את זה מה-4 מיליארדים שהיית שותף להם למגזר הערבי. אני מכיר את זה מאין-סוף תוכניות. אומרים: יש כסף במשרדים, בסוף הוא לא מגיע לשום מקום, והוא לא יגיע לשום מקום בסוף, ואגב, זה לא חצי שנה. כל התקציב הוא לשנה שלמה, וזה המבחן, הפער בין המלים, בין הכוונות הטובות, שאין לי ספק בהן, ובין הביצוע שלהן, ולמה לא, אלוהים אדירים?
נתחיל למנות – אתה דיברת על הבדואים. לי היה רשום פה לדבר על הבדואים בנגב. זה מתפתח לקטסטרופה. בשביל זה לא צריך להיות טלב אלסאנע מלקיה, בשביל זה יכולים להיות חיים אורון מלהב או מישהו מבאר-שבע. זה קטסטרופה לכל הנגב, לא לבדואים בנגב. עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, ותמיד עולה לפה איזה שר ואומר: יש 30,000 מבנים לא חוקיים. יהיו 100,000 מבנים לא חוקיים, כי לאנשים אין איפה לגור. אין להם פתרון, ואין לזה תקציבים, ובעיקר לא שינו את המדיניות. ממשיכים לגאול את הקרקע כמו בימי חנקין, במקום לראות בזה סכסוך אזרחי על קרקעות ולהכריע למי שייכת הקרקע, ולפצות מי שלוקחים לו ולתת קרקע חליפית למי שמגיע לו, ולהתמודד עם השאלה הזאת וכל שאלת הפריפריה.
אדוני השר לפיתוח אזורי, אנו מכירים את זה, אנו יודעים איך זה כשהממשלה רוצה ברצינות. איך אני יודע? בשנה שעברה מימנו את החזרה מגוש-קטיף. סוף-סוף למדנו, שכל מה שאמרנו בתור שאילתות, למה נותנים, לא רק שהוא נכון, הוא נכון בתוספת. וראו זה פלא, עברו אנשים לגור. אמרתי לראש הממשלה אריאל שרון: תן 10% ממה שנתנו בגוש-קטיף, והנגב מתחיל לצמוח - לא 50%, לא 100%. 10% בשיכון, בחינוך, למי שמקים חממה, והנגב יתחיל לצמוח במושבים, בקיבוצים, בערים, אצל הבדואים, בכל המקומות.
לכן, אדוני השר, השאלה היא כרגע אם יש מקורות. אין מחלוקת על כך שיש מקורות. יש ויכוח עקרוני על גודל הממשלה, על כמה להוציא, על איך להוציא - אולי פחות אתך, אולי עם חלקים אחרים בממשלה, או גם במפלגתך החדשה, כי אני שומע פה את ההנמקות שמסבירות שעניין הגידול בתקציב זה הדיבר ה-11 שבכלל אי-אפשר בלעדיו. ויש מקורות, וצריך להשתמש בהם באופן נכון ולהתמודד עם השאלות. מה לעשות, אנו בדיון תקציבי. אם לססמאות ולאמירות אין ביטוי תקציבי, הן ססמאות ריקות.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן מיהדות התורה, ואחריו - חבר הכנסת משה שרוני מסיעת גיל.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אם רוצים, יש.
היו"ר אמנון כהן:
דיברת, חבר הכנסת טלב אלסאנע. יש הכול, תלוי איך מחלקים את העוגה – אמרו כבר. בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
כבוד אדוני היושב-ראש, כבוד המשנה לראש הממשלה, השר הנכבד, חברי כנסת נכבדים, אנו עומדים היום בפני הצבעה על אישור תקציב המדינה. אני חושב שאנו אמורים לזכור, כי עיני כל אזרחי ישראל נשואות אלינו, שנממש את ההבטחות שהמפלגות והנציגים הבטיחו וחרתו על דגלם לפני הבחירות.
כרגע, כשמתבוננים בספר התקציב ובצעדים שנעשו בשבועות האחרונים, נראה שכולם שכחו מהבטחות, שהרי בשבועות הראשונים דבר ראשון פגעו וייקרו את הלחם, שזה מוצר חיוני ביותר במדינה. חייבים אנו לזכור שילד רעב אינו לומד, וזאת לא ססמה ולא מליצה. זאת עובדה ומציאות כאובה, שהרי הסקרים שהתפרסמו לאחרונה אומרים שהאלימות בבתי-הספר ורמת הלימודים הנמוכה מקורן בעוני שבבתי הילדים האלה. אכן חייבים אנו כולנו להתעלות ולזכור שנושא קצבאות הילדים הוא לא נושא מפלגתי, אלא הוא צו מצפוני, ולכן חייבים אנו לתקן את הנושא הזה.
סך הכול, חברים, חברי כנסת נכבדים, זה לא נטל חדש על קופת המדינה, זה תקציב שנמצא 25 שנה, שעל-ידי הביטוח הלאומי – לא הסכמים מפלגתיים, לא הסכמים קואליציוניים, לא נציגים חרדיים, אלא יסודו בוועדה מקצועית טהורה, ועדת בן-שחר, שהחליטה על זה כתחליף לנקודת זיכוי. רק בקדנציה האחרונה מפלגת שינוי והליכוד, הן שלחמו נגד זה, החרימו זאת והכו. הבוחר אמר את דברו ביום הבחירות והעמיד את המפלגות הללו היכן שהן נמצאות כיום, ולעומת זאת השאיר לנו צו, לתמוך ולתקן את העיוות הזה, לתקן את החוק.
אני חושב שאילו לילדים הרעבים האלה היתה הזכות לבחור ולהיבחר, לא היו להם שבעה מנדטים כמו למפלגת הגמלאים, הם היו מגיעים ל-14 ויותר. לכן, אנחנו צריכים לייצג אותם היום בכבוד ולדאוג שתוסר חרפת הרעב בארצנו הקדושה. וזאת במיוחד לאור העובדה שאנחנו נמצאים ברוויה שלא קמה כמותה מאז קום המדינה, שסיימנו את שנת 2006 עם עודף של 30.5 מיליארד שקל.
היו"ר אמנון כהן:
תת-ביצוע.
יעקב כהן (יהדות התורה):
2005. והיום אנחנו עומדים בעודף של 10 מיליארדי שקל. בזמן שיש עלייה בתוצר הגולמי, אין סיבה שנכה בילדים האלה ותהיה חרפת רעב.
אני רוצה לסיים בקריאה נרגשת לראש הממשלה, לשר הביטחון, לכל השרים וליושבת-ראש הבית, עם מסר שקיבלתי בשם 750,000 הילדים שנמצאים מתחת לקו העוני: ביום זה שאתם מאשרים תקציב כה גדול, אל תשכחו אותנו הקטנים, תדאגו ותשתדלו שלא יחסר לחם וחלב בבתינו, ותשמעו את זעקת הילדים הרעבים.
היו"ר אמנון כהן:
לא הבנתי, איך הסיעה מצביעה?
יעקב כהן (יהדות התורה):
אנחנו נמנעים.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת משה שרוני מסיעת גיל, אחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו – חבר הכנסת אביגדור ליברמן מסיעת ישראל ביתנו.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, כשאנו באים היום לדון בתקציב 2006 נשאלת שאלה מרכזית, האם לבזבז מעל 4 מיליארדי שקל בבחירות, והוצאות לכל חבר כנסת, או לאשר את התקציב ולדאוג לכך שבתקציב 2007 יתקנו את כל הדברים שלא מופיעים בתקציב זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
תוסיף, מה שלא יתקנו ב-2007 יתקנו ב-2008. אני לא אומר בהתרסה, אני אומר מניסיון.
משה שרוני (גיל):
חבר הכנסת ריבלין, יש לי ניסיון רב, אני מכיר טוב את עצמי ואת הסיעה שלי, ואני רוצה להגיד דבר אחד: תנו לממשלה ולכנסת זו הזדמנות. אם בתקציב 2007 לא יתקנו את כל העיוותים, אז לעשות ביקורת קונסטרוקטיבית ולא ביקורת אופוזיציונית. אני אוהב ביקורת קונסטרוקטיבית.
בואו נשאל את כל חברי הכנסת, למה חבר כנסת צריך לקבל מיליון ו-170,000 שקל כשהוא נבחר? למה לא להוריד לחצי מיליון? זה חיסכון של קרוב למיליארד שקל. אז שכל הבית הזה יסכים לזה בבקשה, להוריד 20% מהמנה שמקבל כל חבר כנסת, ויש לנו עוד חצי מיליארד. הנה החיסכון.
אני לא שמח, לא קופץ משמחה על תקציב 2006, אבל הברירה היא בין לבזבז 4 מיליארדי שקל כספי ציבור ובין לבדוק שבשנת 2007 נתקן את כל הדברים שעוותו ב-2006 - זאת השאלה המרכזית.
אנחנו צריכים לדעת, סיעתי לא נבחרה כאן, אין לאף אחד דבק בכיסא. אם לא נוכל לתקן את כל העיוותים ב-2007, נשקול בכובד ראש את המשך ההשתתפות בקואליציה. זה הדבר המרכזי שעומד בראשנו. לכן, כל המשחק הזה, עם ההסתייגויות, עם ההטרדות, זה דבר מיותר. בוא נתאחד כולנו ונודיע בפה מלא, שכל חבר כנסת שנבחר יהיה לו תקציב של חצי מיליון ולא מיליון ו-170,000 שקל. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו – חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הגענו לשלב האחרון, אישור התקציב.
חיים אורון (מרצ):
לא, אתה גמרת שלשום.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אמרתי, הגענו. כל אחד יש לו הזמן שלו.
חיים אורון (מרצ):
גם הרווחת זמן, גם הרווחת כסף.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כל אחד יש לו הזמן שלו. הזמן שלך זה התקשורת, אז יש לך עוד ערב, מה שנקרא.
לפני שאתחיל לומר מה שחשבתי לומר, רציתי התייחסות אחת לאור דבריו של ג'ומס ועמדותיו. יש לנו בעיה: מצד אחד, משרדי הממשלה, לאורך השנים, השמינו והשמינו, הוציאו בלי חשבון על דברים חשובים אבל גם על הרבה דברים לא חשובים או על דברים שאפשר לחסוך אותם או להתייעל. כל ניסיון לקצץ - קיצצו מעט והוסיפו הרבה. עד שבא שר האוצר, אני חושב שהוא שר אוצר אמיץ, שעשה עבודה טובה, ואמר: אין ברירה, רק דרך חקיקה. החוק אמר, 1% גירעון, המשמעות היא, על כורחך לא תאכל.
חיים אורון (מרצ):
לא 1%, 3% גירעון, 1% גידול בתקציב.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
סליחה, גידול בתקציב.
חיים אורון (מרצ):
זה הבדל מהותי.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני יודע. גידול בתקציב. מצד שני, הצרכים האמיתיים מתרבים. כשיש כסף לפעול, אין יכולת להכניס את הכסף למערכת כי אנחנו מוגבלים עם 1% בגידול ו-3% גירעון. והדילמה גדולה. צודק ג'ומס. מצד אחד, חבר'ה, אפשר לפתור את כל הבעיות על-ידי זה שנכניס עוד כסף למערכת. איך נכניס כסף? נשנה את ה-1% ל-1.7%.
חיים אורון (מרצ):
בשנה הבאה משנים.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
דקה. הדילמה שלי: אם נעשה כך, מה שעשינו, לדוגמה הקיצוץ בביטחון – אם אנחנו חושבים שהוא נכון – לעולם לא היה קורה כי יש כסף. הקיצוצים האחרים, אם אנחנו חושבים שהם נחוצים באמת, לא היו קורים כי אומרים: יש כסף, למה לקצץ. ההכרעה לא פשוטה. האם אנחנו רוצים לאכוף, לא הגענו למיצוי ההתייעלות ועדיין רוצים לאכוף, או להזמין כסף מהצד הזה? בדילמה הזאת אני חושב שעדיין נכון יותר יהיה להשאיר את ה-1% וה-3%, עם כל זה שיהיה קשה לממן את הפרויקטים החשובים.
אבל, אם המערכת תתייעל, יהיה לנו קל יותר בסופו של דבר לממן וגם להגדיל ל-1.7% - כאשר המערכת מתייעלת. אם נעשה את זה היום, לפני שהמערכת התייעלה, בסופו של דבר המערכת לא תתייעל, וגם ה-1.7% לא יספיק, נצטרך להגדיל את זה ליותר ויותר. בדילמה הזאת – אם כי יש הרבה מאוד צדק בדבריו של ג'ומס – בהכרעה הזאת, אני חושב שעדיין צריך להשאיר את זה על 1%.
לגופו של תקציב, הבעיה שלי בתקציב היא שיש נושאים שהמדינה צריכה לשאת אותם על גבה, ומשום מה - אולי בגלל הנוהג הרע הזה של הסכמים קואליציוניים - המדינה בורחת מזה, כי היא אומרת: אני אעשה הסכם קואליציוני ושם אעמיס את זה. אתן כמה דוגמאות.
שירות לאומי - קובעת מדינת ישראל שהנושא הזה הוא נושא חשוב, וכמו שבת משרתת בצבא, המקבילה שלה עושה את השירות הלאומי. מכובד. האם מישהו מאתנו היה מדמיין לעצמו שממשלת ישראל מחליטה ש-1,000 בנות שאמורות ללכת לצבא, לא ילכו לצבא אלא אם כן ייחתם הסכם עם המפד"ל והאיחוד הלאומי? 1,000 הבנות האלה, שצריכות ללכת לצבא, יהיו על חשבונן של המפד"ל והאיחוד הלאומי, ואם אין הסכם - אותן בנות לא יוכלו להתגייס. מישהו היה מעלה זאת על דעתו? אף אחד לא. זאת אחריות של המדינה. אותו דבר שירות לאומי. מה זה הדבר הזה? יש 3,100 תקנים שעובדים. המדינה אומרת: אני מממנת 2,000 וזהו, וה-1,000 הנוספים זה בהסכם שלכם. לא יהיה הסכם – לא ילכו. איפה נשמע דבר כזה? איך מדינה עושה דבר כזה?
היו"ר אמנון כהן:
תתחיל לסיים, אדוני.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כבר? אתן דוגמה ממישור אחר, מישור חברתי. יש נערים שגומרים תיכון – לא תיכון ממש, מה שנקרא – שבאים ממקומות של דרגת סיכון 10. זה מצב סוציו-אקונומי הכי חמור, הכי קשה, כי אם לא זה אני לא יודע לאן היו הולכים. הקמנו בעיירות הפיתוח מפעלים שנקראים "נתיבים", שקולטים את הנערים האלה, עובדים אתם חצי יום במסגרת רוחנית, חצי יום במסגרת מקצועית. אומרים למדינה: בואו תעשו, זה המפעל הכי חברתי שאפשר.
היו"ר אמנון כהן:
נא לסיים. כבר סיימת. תגיד רק איך אתה מצביע בסוף.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
המדינה אומרת: אם יהיה לכם הסכם קואליציוני – יהיו "נתיבים", אם לא יהיה – לא יהיו.
על כן, אני אומר שהתקציב הזה חמור מאוד. לצערנו, נצטרך להימנע בתקציב הזה. ההימנעות שלנו נובעת בעיקר מכך שהממשלה הזאת היא ממשלה שהולכת לעשות גירוש. לפחות אנחנו נמנעים, ולא מצביעים נגד, כי דרך ההסכם הקואליציוני הצלחנו להשיג את כל הדברים שאמרנו שהמדינה לא נותנת - לא את הכול, חלק מהם. בגין זה לא נצביע נגד אלא נימנע. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אמנון כהן, אם יחליפו אותי, ואם לא - ימשיך חבר הכנסת אפרים סנה; עד שיחליפו אותי. בבקשה, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, עברתי על התקציב. ראיתי שם מלת קסם, שהיא כל כך פופולרית היום במדינת ישראל – רפורמה. ראיתי רפורמה עם שם מאוד מפוצץ: שמים פתוחים.
אני בדרך כלל מברך על רפורמות, אבל צריך להבין שרפורמה היא לא ערובה, לא לחוכמה ולא להצלחה. גם הפרטה, אגב, היא לא תמיד ערובה להצלחה ולחוכמה. ראינו גם מדינות הרבה יותר גדולות מאתנו. ראיתי את משבר החשמל בקליפורניה, שבא בעקבות ההפרטה לגופים פרטיים, וכל המדינה הענקית, ה-state הכי גדולה בארצות-הברית, כולה היתה בחשכה. כשמפריטים ומעבירים את זה למישהו חסר אחריות, שקודם כול דואג לסחוט את החברה, לקבל את כל ההשקעה מייד בחזרה ולא מטפל, לא בתחזוקה ולא באחזקה, אתה מקבל גם תוצאה בהתאם.
אני רוצה להגיד כמה מלים על נושא השמים הפתוחים. זה נשמע מאוד מאוד אטרקטיבי, אבל צריך להבין כמה דברים. כשאתה מדבר במסחר, בחיי כלכלה נורמליים, יש מושג של היצף. בארצות-הברית ובאירופה היצף הוא עבירה חמורה מאוד על החוק. לצערי, היצף חל רק על הנושא של החומרים, זה לא חל על השירותים. אני חושב שאנחנו רצים פה שבי אחרי מלת קסם, אחרי ססמה – הרי הכול אצלנו ססמאות - ולא בדיוק חושבים מה אנחנו עושים.
אני לוקח את מקרה "לופטהנזה" וחברת "אל על". אנחנו אומרים מה זה "החופש השישי" או השמים הפתוחים. כשאני רואה שחברת "לופטהנזה" מצד אחד מוכרת לאזרח גרמני טיסה מפרנקפורט לניו-יורק ב-2,000 דולר, ומצד שני מוכרת לאזרח ישראלי כרטיס תל-אביב--פרנקפורט ופרנקפורט--ניו-יורק ב-1,000 דולר, בחצי מחיר, ברור שמדובר בהיצף. אם אנחנו רוצים לשמור על תעשיית התעופה שלנו, אז צריך לפעמים לא רק לרוץ שבי אחרי ססמה, אלא קצת להבין גם מה שנעשה בתעשיית התעופה, וגם להבין מה קורה בכלל בעולם ומה זה המושג היצף.
במקרה הזה, מדובר קודם כול בהיצף. השמים במדינת ישראל פתוחים. יש פה מאות חברות סדירות וצ'רטרים שמגיעים, ממריאים ונוחתים. אבל לתת יד להיצף ברור, שפוגע בתעשייה החשובה הזאת בארץ, אני לא חושב שזאת חוכמה, גם אם זה תחת הכותרת - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתמול הליכוד הגיש הסתייגות בעניין זה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - "רפורמה". אני רוצה להזכיר, אנחנו מדינה שאין לה גבול יבשתי, אין לנו רכבות, וקשר החוץ שלנו הוא בעיקר באמצעות נתיבי האוויר. לצערי, כבר ראינו תקופות שמדינת ישראל היתה במשבר, ושום חברה זרה לא טסה לכאן. היו לא מעט פעמים, לצערי, שרק חברות ישראליות המריאו ונחתו. להרוס את תעשיית התעופה הישראלית, בלי לשמור איזה גרעין חזק למקרה חירום – צריך להבין שזה לא אחראי.
דבר נוסף - מה שקורה בעולם התעופה. חברות מתאחדות, ולא ראיתי שום ממונה על הגבלים עסקיים, לא בארצות-הברית ולא במדינות אירופה, שאוסר על ההתאחדות, על התגבשות לגופים גדולים של חברות התעופה.
דבר נוסף הוא תיירות. אני לא יודע אם כל חברי הכנסת מודעים לכך שכל 100,000 תיירים נותנים לפחות 8,000 מקומות עבודה, וזה 200 מיליון דולר תוספת לתקציב. כשאני מסתכל על מדינת ישראל - 2 מיליוני תיירים זה כבר הישג. איך יכול להיות שבמדינה קטנטונת כמו קפריסין יש 4 מיליוני תיירים? אין להם מה להראות. בואו נחשוב שהיו מגיעים עוד 2 מיליוני תיירים למדינת ישראל. היינו מכפילים ומגיעים לממדי קפריסין. זה עוד 160,000 מקומות עבודה, זה עוד 4 מיליארדי דולר לתקציב. בטח שר האוצר, שהיה גם שר התיירות, מודע לזה.
אני שואל, למה אנחנו לא מצליחים להכפיל? אז לא צריך את תוכנית ויסקונסין, לא צריך דמי אבטלה. למשל, עכשיו ראיתי שידור בטלוויזיה הרוסית, מה היעד המועדף על תיירים רוסים – שארם-א-שיח'. מיליון תיירים מגיעים מרוסיה לשארם-א-שיח', כשמתברר שרובם מעדיפים להגיע למדינת ישראל ולא מצליחים בגלל מדיניות של אשרות כניסה. אם אנחנו משנים רק פסיק אחד, משפט אחד, במדיניות אשרות הכניסה, אנחנו יכולים מייד לקבל לכאן עוד חצי מיליון תיירים, שהיום, לצערי, מגיעים לשארם-א-שיח'. חצי מיליון תיירים בלי שום השקעה, עם כסף מזומן. אנחנו מדברים על 40,000 מקומות עבודה מייד, על עוד מיליארד דולר תוספת לתקציב.
לכן, אם צריך לעשות רפורמה, אני לא מבין למה אנחנו לא עושים קודם כול שינוי במדיניות של אשרות הכניסה ולא במקומות אחרים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. אני מזמין את חבר הכנסת אמנון כהן, ואחריו - חבר הכנסת אפרים סנה.
אמנון כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, שרים, חברי כנסת נכבדים, אני מברך על כך שלאור העובדה שהתקציב הנוכחי הוכן על-ידי הממשלה הקודמת, בזמן הקצר שהיה בידינו הגענו בכל זאת להישגים יפים.
התקציב שהוכן על-ידי שר האוצר בממשלה הקודמת היה, ללא ספק, רע מבחינה חברתית, והוא אינו תואם כלל את הלך הרוח של הממשלה הנוכחית. הממשלה הזאת מביאה עמה תקווה חדשה עבור האזרחים שננטשו על-ידי הממשלה הקודמת. המפלגות המרכיבות את הקואליציה, וביניהן תנועת ש"ס, הצליחו, בהסכמים קואליציוניים וכן בדיוני ועדת הכספים, להכניס שינויים חברתיים בתקציב 2006, וכעת עומד לפנינו תקציב אשר יש בו עוד מקום לשיפורים, אך הוא בגדר הרע במיעוטו. תקציב הביטוח הלאומי הוגדל, התקציב לסל התרופות הוגדל, ועוד סעיפים חברתיים שסיכמנו עליהם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים באו לידי ביטוי בתקציב החדש המונח לפנינו.
אנחנו שומעים כל הזמן שיש הרבה כסף בקופת המדינה. העודף התקציבי מתחילת השנה היה כ-9 מיליארדי ש"ח, עודף הגבייה עומד על כ-5 מיליארדים. תת-ביצוע של המשרדים בשנת 2005 הגיע לכ-30 מיליארד ש"ח, וכפי הנראה גם את שנת התקציב הזאת, 2006, יסיימו המשרדים הממשלתיים עם תת-ביצוע של כ-10 מיליארדי שקלים. עם זאת, עודף הכסף לא מוצא את ביטויו בשטח. אנחנו עדיין חיים במדינה שיש בה 740,000 ילדים מתחת לקו העוני, מדינה שבה חולים שובתים שבועות על מנת לקנות תרופות שיצילו את חייהם.
לממשלה הנוכחית יש כמה משימות שהיא חייבת להתמיד בעניינן על מנת להזניק את המשק קדימה. ראשית – עידוד התעסוקה, על-ידי מתן תמריצים למובטלים לצאת להכשרה מקצועית בתחומים הנדרשים ועל-ידי הורדת החסמים הרגולטוריים בפני משקיעים זרים המעוניינים להשקיע בישראל. משימה נוספת היא עידוד התחרות. התחלנו מהלך זה עם אישור נושא השמים הפתוחים בוועדת הכספים, מהלך אשר צפוי להגדיל את התיירות ולהשפיע על עשרות אלפי עובדים ישירים ועקיפים בענף. אך יש להמשיך ולעודד תחרות על-ידי מלחמה בקבוצות ריכוז המנצלות את הצרכן ועל-ידי מימוש השינויים המבניים במשק החשמל.
היום אנו מאשרים את תקציב 2006 המתוקן, אך עם זאת אנחנו מתחייבים שלא לנוח ולא לשקוט עד אשר נשנה את המצב החברתי הקשה שבו שרויים אזרחים רבים במדינה, ואני סמוך ובטוח כי תקציב 2007 יהיה הרבה יותר חברתי.
לסיום, אני שמח שיש לתנועת ש"ס בכנסת הנוכחית אפשרות להשפיע ולשנות מדיניות לטובת השכבות החלשות - בנושאים התורניים ובנושאים חברתיים רבים. אני פונה לכל סיעות הבית להתמיד בדרך החברתית על מנת שיחד נצעיד את המדינה לעידן טוב יותר: מצד אחד, להמשיך לדאוג לצמיחה, ועם זאת, לא לשכוח - עם יותר חמלה בנושאים החברתיים הראויים. תודה רבה.
כמובן, אנחנו תומכים בתקציב.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת אפרים סנה. אחריו - חבר הכנסת ישראל כץ, ויסיים, ינעל את רשימת הדוברים חבר הכנסת אביגדור יצחקי.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, חשבתי לנצל אחרת את חמש הדקות שניתנו לי, אבל דברים שנאמרו כאן היום, מהדוכן הזה, מחייבים אותי להקדיש את הדקות המעטות האלה לעניין תקציב הביטחון.
ישבנו אתמול בוועדת המשנה המשותפת לתקציב הביטחון ואישרנו את תקציב הביטחון לשנת 2006. היה שם גם חברי יובל שטייניץ. מובן שאת הפרטים אני מנוע מלומר, אבל אני אגיד את השורות התחתונות, והן קשות מאוד: בשנים 2006-2002 נשחקו מרכיבי העוצמה של צה"ל בממוצע ב-30%. בנושאים מסוימים – בהרבה יותר. יש לנו צבא שמתאמן היום מעט מאוד, וכשיר פחות מאי-פעם להתאמן במשימות החיוניות והעיקריות שלו. כשאנחנו יורדים הביתה לשפלה, אחרי שעותינו בכנסת, החייל שבודק את התעודות שלנו במחסום מכבים הוא או טנקיסט או איש צוות טנק, או איש חי"ר מיומן. הוא עושה עבודה של שוטר מג"ב. עם כל הכבוד לשוטר מג"ב, הוא איננו עושה את הדבר שלו הוא מיועד. זו דוגמה שכולנו מכירים אותה, אבל התופעה הרחבה היא ירידה קשה בעוצמה שלנו.
זה קרה, בין השאר - לא רק, אבל בין השאר - מכיוון שבשנים האלה שר האוצר ניהל מלחמה פוליטית בשר הביטחון על גבה של מערכת הביטחון. לא רק, אבל גם. ואני מאוד מאמין ומאוד מקווה שהתופעה הזאת לא תחזור, לא תחזור בארבע השנים ושמונת החודשים שמחכים לנו.
גם לא תהיה, אדוני שר האוצר, גם לא תהיה עוד ולא ניתן שתהיה המשוואה הכוזבת שאומרת: או ביטחון או חברה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
- - - תקציב.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
או תקציב ביטחון או תקציב לחברה - זו משוואה כוזבת. היא לא נכונה, לא מבחינה לאומית ולא מבחינה חברתית, כי שני הדברים קשורים. חברה שהיא חברה של עוני ואי-שוויון ועוול, לא משנה כמה כוח צבאי יהיה לה, ויש לנו דוגמאות. אבל חברה שתהיה הכי צודקת בעולם, הכי מתוקנת, ולא תוכל לעמוד מול האויבים הקמים עליה, גם היא לא תתקיים, וגם לזה היו דוגמאות. לכן המשוואה הזאת היא משוואה כוזבת. צר לי שיש אנשים שמשתמשים בה, אבל ככל שהדבר תלוי בי ובחברי, היא לא תהיה.
לא יגידו למ"פ שהבטיחו לו לצאת ללימודים: אתה לא יוצא כי הלימודים שלך באים על חשבון התרופה לחולי סרטן. לא יגידו את הדבר הזה יותר, לא רק משום שזה לא נכון, אלא משום שהדבר הזה עושה דמורליזציה קשה בקרב האנשים שעוסקים בשבילנו במלאכה הכי מסוכנת, הכי קשה, עם ההקרבה הכי גדולה.
יש ממי לקחת, ויש ממה לקחת. לפני שנה בדיוק הצביעו פה על רפורמה במס שנתנה מיליארדים לעשירון העליון. מיליארדים. אני גאה מאוד על שחברי ואני הצבענו אז נגדה, אף שהיינו בקואליציה.
היו"ר אמנון כהן:
אני אבקש לסיים.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, אני בקשר עין מתמיד עם השעון ומצבי לא רע.
היו"ר אמנון כהן:
איך?
אפרים סנה (העבודה-מימד):
עוד דקה וחצי בערך.
היו"ר אמנון כהן:
- - - חישובים.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
אני מעדיף שעון עם מחוגים.
קריאה:
- - -
היו"ר אמנון כהן:
הוא תקוע, אני חושב, מהקדנציה הקודמת.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הוא דווקא אומר דברי טעם, תן לו.
היו"ר אמנון כהן:
על חשבונך? על חשבון ישראל כץ?
יובל שטייניץ (הליכוד):
לא, לא.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
אני רוצה להזכיר, אני אסכם את דברי - יש לנו, תודה לאל, הגירעון הנמוך ביותר בעולם המערבי. היום מדינות שחברות באמנת מסטריכט עברו כבר מעבר ל-3% המותרים להן לגירעון, ואנחנו נמוך מתחתיו. ויש, כאמור, לדברים החברתיים מקורות אחרים. לא הביטחון ולא אנשי הביטחון; לא הם יהיו הבנקומט של צרכיה החברתיים של מדינת ישראל בארבע השנים שיבואו, ועוד מעט נתחיל לעבוד בצוותא על תקציב 2007. אני בטוח שנעשה את זה ברוח טובה, אבל שתהיה לנו חברה גם צודקת וגם חזקה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל כץ מסיעת הליכוד. אחרון הדוברים מטעם חברי הכנסת - חבר הכנסת אביגדור יצחקי מסיעת קדימה.
ישראל כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, השרים, חברי הכנסת, תושבי שדרות שמתעוררים כמעט מדי בוקר למשמע – במקרה הטוב, אם זה לא נופל בביתם - קולות ה"קסאמים", מגלים שהוליכו אותם שולל. כל ההבטחה לשלום וביטחון התגלתה כמקסם שווא. אבל התושבים העניים, אדוני שר האוצר, שמתעוררים מדי בוקר, ולצערנו יש הרבה כאלה במדינת ישראל, הם גם מגלים שהם מתעוררים למציאות כואבת שבה הוליכו אותם שולל.
סיימנו רק עכשיו את מערכת הבחירות, ולא שמעתי במערכת הבחירות את דוברי הקואליציה שהתמודדו על קולות הבוחרים מדברים בצורה כל כך מנומקת ומלומדת ומנתחים את החסרונות והיתרונות של המדיניות שהיתה. איך אמר חבר הכנסת סנה, מהמפלגה הסוציאליסטית, מפלגת העבודה, שסיפר שיש לנו הגירעון הנמוך בעולם. כאילו זה הגיע מן האוויר. הרי זה הגיע מכלכלה מסוימת. הוא לא ציין במערכת הבחירות הישג כלשהו של הכלכלה הקודמת.
כולם מתפארים שיש לנו, וכאן מנתחים ואומרים – הרי בעצם, אדוני שר האוצר, אתה גם לא מסתיר את זה, לקחתם את אותו תקציב שקרעתם לגזרים מעל כל במה. האחרון שעשה את זה בצורה הכי מוצלחת היה השר רפי איתן. כל קול שקיבלת, אדוני השר, היה נגד התוכנית הכלכלית. אולי בזכות ההערכה לכישוריך הביטחוניים, אני מכיר אותם, וחוכמתך ותרומתך למדינה. אבל זה היה רק מסיבה אחת, לא הכירו אותך אפילו, סלח לי. נתנו לך קולות מימין ומשמאל, מבוגרים וצעירים, כדי שתציל אותם. אלה שנפגעו ידעו שנתניהו השיג הישגים גדולים למען המדינה. הרי אנשים יודעים את הדברים. ידעו שהמיליארדים זורמים. ידעו שהמדינה שיפרה את מצבה עד כדי כך שכולם אומרים איך צריך לחלק את הכסף. אבל אמרו: נפגענו קשה מדי.
גם הליכוד, תוך כדי מערכת הבחירות - ואני אפילו קודם - אמר: למדנו את הלקח. לצד הכלכלה הנכונה צריך לרכך את המכות כלפי הגמלאים, הקשישים, החולים, תושבי הפריפריה. הרי אנחנו למדנו את הלקח והצענו במערכת הבחירות לעשות דברים.
אדוני שר האוצר, חברך ראש הממשלה היה שר האוצר בתקופה שקדמה לבחירות במשך חודשים ארוכים. שמענו על התוכנית למלחמה בעוני. הוא איים כל יום להגיש אותה לממשלה. בהתחלה אמרו שמחכים עד שיצאו שרי הליכוד, שמא נתחלק בקרדיט הגדול על התוכנית המופלאה. ולאחר מכן סיבה כזאת - -
מיכאל איתן (הליכוד):
נהיו כך יותר עניים.
ישראל כץ (הליכוד):
- - וסיבה אחרת, ואולי גם יהיו יותר עניים. איפה התוכנית למלחמה בעוני שאיימתם להגיש עוד לפני הבחירות? למה לא הגשתם אותה עכשיו? לא אמרתם בבחירות לכל התושבים, שבאו והענישו את הליכוד לאחר מכן, כי קנו את הטיעונים שלכם, שזה היה חריף מדי. לא אמרתם: אנחנו נמשיך כלכלה בסגנון שהיה, נגיש את אותו תקציב, ניתן קצת לאלה – אם ניתן.
אני חייב לשבח את חברת הכנסת יחימוביץ, השר רפי איתן, שגילתה שבכלל לא נתנו לך את מה שהבטיחו. עכשיו מבטיחים לך עוד פעם חקיקה. 200 מיליון שקל לקשישים לא הוכנסו בכלל לתקציב ולא תוקצבו בסעיף מוגדר. יש עוד הרבה דוגמאות אחרות.
נעשה כאן, דרך הגשת התקציב הזה, מעשה ציני. אני חייב לומר לכם, שמי שמשתמש בסבל של אנשים כדי לקבל קולות, הוא הרבה יותר גרוע ממי שתוך כדי ניסיון להציל את כלכלת המדינה פגע באותם אנשים, וגם אמר, כשהוא ראה שהפגיעה קשה מדי, שצריך לתקן את הדברים.
זו לא שנה רגילה, זה לא מקרה רגיל שבאים ודנים כאן באופן אקדמי. הבטחתם לתקן מייד את מה שקרה ברווחה, בבריאות, בחינוך, ואני לא רואה שהדברים האלה נעשו. עמיר פרץ, ראש ומוביל לביקורת, זה שהתגאה שעשה מהפך בסדר-היום, מצא את עצמו במשרד הביטחון. נקווה שישמור על הביטחון, אבל בביטחון הסוציאלי של תושבי ישראל אני לא רואה שמושקעים המאמצים המתאימים.
אני רוצה לצטט את פרופסור ברוורמן, איש ראוי שהצטרף לחיים הפוליטיים, וטוב שמצטרפים אנשים מתחומי עשייה כאלה, כלכלן בכיר, שאומר לנו בישיבות ועדת הכספים וגם בפומבי, הוא אומר לעמיר פרץ: איפה הבושה? מדוע אנחנו, אנשי מפלגת העבודה, מוליכים שולל את הציבור ומרמים אותו לאור מה שהבטחנו ואנחנו לא מקיימים?
אדוני, איפה התיאוריה של להגדיל בכך וכך אחוזים את הוצאות הממשלה, שנופפתם בה בבחירות? היום כבר לא עושים אותה. היום כלכלת נתניהו היא כלכלה טובה.
לכן, אדוני, מאחר שלא היה כאן שום שינוי – גם לי זה קל, כי גם בממשלה הצבעתי נגד, אף שהאחריות גם היתה עלי, אבל בבחירות, עם כל ההבטחות, עם כל הקולות, עם כל הקרדיט, לא זה התקציב, אדוני היושב-ראש, שציפיתי לו. גם אמרנו שנהיה מוכנים לתמוך בשינויים בתקציב תוך כדי מערכת הבחירות וגם לאחר מערכת הבחירות. השנה הזאת אין בשורה לעניים, יש רווח לפוליטיקאים שמתרווחים בכורסאות. לכן כמובן נצביע נגד התקציב.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור יצחקי מסיעת קדימה. יסכם את הדיון שר האוצר אברהם הירשזון.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אני שוב חייב למחות, כמו אתמול, על רצינות הדיונים שכל כך זעקתם על קיומם. 40 דוברים שנרשמו לדיבור נעלמו כלא היו. לכן זה היום השני ברציפות שהכנסת נאלצה לעשות הפסקה ארוכה בין הדיונים לבין ההצבעות. זאת אחרי שזעקו שאין מספיק זמן לדיון, שצריך דיון רציני, שצריך להעלות את כל הנושאים. והנה, איפה כל הדוברים? כנראה במקומות אחרים.
יובל שטייניץ (הליכוד):
כמה מאלה שנעלמו שייכים לקואליציה. אתה יושב-ראש הקואליציה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
דרך אגב, הזמן המוקצה לאופוזיציה הוא פי-שניים מזה של הקואליציה. לעצם העניין, חברים נאלצו לדבר כמה פעמים. אני מקווה שהיום זה לא קרה. בואו נאמר את הדברים כהווייתם ולא בססמאות.
אדוני שר האוצר, לצערי הרב, חתמנו על הסכם קואליציוני שמרחיב את מסגרת התקציב בשנה הבאה, במקום 1%, ל-1.7%. אני חסיד הכלכלה של צמצום ההוצאה הציבורית בצורה החזקה ביותר, כי זה הגורם היחיד להתייעלות הממשלה. אם לא נדאג שה-1.7% ילך למקומות שלהם הוא צריך ללכת, הוא ימשיך ללכת לדברים שאינם ראויים, והם הרחבת המגזר הציבורי במקום צמצומו.
נקט נכון שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת כץ, כשדיבר על האיש השמן והאיש הרזה, ואם לא נוריד מהאיש השמן כדי שיהיה רזה יותר, זה יפגע בכולם, גם בשכבות החלשות, כי הכלכלה תהיה שונה לחלוטין ממה שהיא היום, שערי הריבית יהיו אחרים, האינפלציה תהיה אחרת, וכולם יסבלו מכך.
אני מציע לשר האוצר ולכולנו, שבשנה הבאה נשים דגש בנושא אחד חשוב במיוחד, והוא המלחמה בעוני. לטעמי, כדי להילחם בעוני, אדוני שר האוצר, צריך לעשות שני דברים. האחד, לאתר את אלה שהם עניים ולתמוך בהם בצורה ישירה - - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
ברוכות ילדים.
אביגדור יצחקי (קדימה):
ברוכות ילדים הן חלק מהם. יש גם כאלה שהם עניים והם לא ברוכות ילדים.
אני חושב שצריך להקים מנגנון שיודע לזהות, ולא בתשלומים גורפים לכלל האוכלוסייה. אני חושב שתשלומים גורפים לכלל האוכלוסייה וסובסידיות, לרבות להשכלה גבוהה לכלל האוכלוסייה, אינם נכונים. מי שאין לו כסף ללמוד, שילמד בחינם. ומי שיש לו כסף ללמוד, שילמד במחיר מלא. הסבסוד הזה של האוניברסיטאות ממלא את מגרשי החנייה ולא את האקדמאים במדינת ישראל.
אנחנו צריכים לתת תמיכה ישירה לנזקקים ולאפשר להם את שוויון ההזדמנויות ככל שניתן. זו מלחמה לא קצרה, זו מלחמה ארוכה. נצטרך להתחיל בה בשנה הבאה תוך כדי זה שאנחנו תומכים בנכים הקשים, תוך כדי זה שאנחנו תומכים בעניים באמת, שלא מגיע אוכל לפיהם, ולהביא להם בשורה שאין יותר עניים במדינת ישראל.
בטווח הארוך צריך לשנות את פני החינוך בישראל. ירדנו מהמקום הגבוה ביותר לאחד המקומות הלא-טובים. אני אומר לך, שרת החינוך, התקציב במדינת ישראל הולך רובו ככולו לשכר. צריך לעשות שינוי מבני עצום בכל מערכת החינוך.
שרת החינוך יולי תמיר:
מה אתה מציע, שנפחית את שכר המורים?
אביגדור יצחקי (קדימה):
אני לא מציע שנפחית את השכר. אני מציע שנוריד את הכמות, נעלה את השכר לאלה שנמצאים ונשקיע את הכסף במקומות שהטכנולוגיה מאפשרת - - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
איך אפשר לחיות עם - - - לחודש?
היו"ר אמנון כהן:
חברת הכנסת יחימוביץ.
אביגדור יצחקי (קדימה):
יש היום טכנולוגיה שמאפשרת להעלות את הרמה של הילדים, וצריך להשקיע במקצועות שהם החשובים יותר על מנת להביא את התלמידים למקום הראוי להם.
רן כהן (מרצ):
מה עם הדיור הציבורי?
היו"ר אמנון כהן:
אתה מסיים, אדוני?
אביגדור יצחקי (קדימה):
עוד 20 שניות.
הנושא השני הוא השלטון המוניציפלי. אדוני שר האוצר, צריך לשים לפארסה הזאת סוף, למצוא את הדרך לייצב את השלטון המוניציפלי - באופן חד-פעמי ובאופן קבוע.
אני שמח על הידיעה שקראתי היום בעיתון, שאתה משתמש בעודפים, בחלקם, להחזר חובות, כי עם פחות חובות יהיה לנו יותר קל.
עניין נוסף הוא הורדת מסים, ובראש ובראשונה המס הרגרסיבי ביותר שקיים, מס ערך מוסף. אני מאוד מקווה שעד סוף 2007 נגיע ל-15%.
אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בתקציב. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, ואחריה יענה שר האוצר.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני מבקש לשאול את שר האוצר אם אפשר להשתמש בעודפי הכספים לתקציב הביטחון.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אפשר לדעת כמה חברי כנסת לקחו חלק בדיון הזה היום, אם לא קשה לך?
היו"ר אמנון כהן:
מזכירות הכנסת תמציא לך את זה.
השלמת הרכב ועדות הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
בבקשה, יושבת-ראש ועדת הכנסת.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הודעת ועדת הכנסת.
אני מודיעה בזאת על שיבוץ חברי הכנסת במקומות הפנויים לסיעתם בוועדות, כדלקמן:
בוועדה לפניות הציבור – מטעם סיעת העבודה-מימד, יכהנו חברי הכנסת נאדיה חילו ויורם מרציאנו; בוועדה לזכויות הילד – מטעם סיעת הליכוד, יכהן חבר הכנסת ראובן ריבלין.
אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעתי זו.
היו"ר אמנון כהן:
אני מעמיד להצבעה את הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד הצעת ועדת הכנסת – רוב
נגד – מיעוט
הצעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
ההודעה נתקבלה.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, הודעה נוספת.
אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדות, כדלקמן:
בוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון לתקציב הביטחון, מטעם ועדת הכספים – במקום חברת הכנסת אורית נוקד יכהן חבר הכנסת אבישי ברוורמן; בוועדת החוץ והביטחון, מטעם סיעת ישראל ביתנו - במקום חברת הכנסת אסתרינה טרטמן כממלאת-מקום קבועה יכהן חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ כממלא-מקום קבוע. תודה רבה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה לא המציא את השמות, לכן אני לא יודע מי יושב בוועדה.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
בוועדה המשותפת הזאת, כמדומני, חבר הכנסת ליצמן, היושב-ראש הוא חבר הכנסת צחי הנגבי לעניין הזה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
על-פי הנוהג אי-אפשר להודיע פה. יושב-ראש הוועדה חייב להציג את המועמדים לוועדת הכנסת. לא נשאלתי ולא עשיתי, ולכן זה לא חוקי.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הוא צודק. החברים צריכים להיבחר בתוך ועדת הכספים ובתוך ועדת החוץ והביטחון.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אין זכות לאף אחד - - -
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אנחנו הגשנו את החברים כבר בשבוע שעבר. כעיקרון, חבר הכנסת ליצמן, אני מקבלת את הערתך ואנחנו נבדוק את זה בוועדת הכנסת. אבל אני וגם אתה מניחים שהתוצאה תישאר אותה תוצאה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו מאשרים את זה עקרונית. אם יש בעיה, היועצת המשפטית של הכנסת - - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
זה לא בסדר.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
כפי שאמרתי אני אומרת גם עכשיו, אני בהחלט מקבלת את הערתך. אנחנו נבדוק את הסוגיה הזאת, ואני מניחה שבסופו של תהליך התוצאה תהיה אותה תוצאה והיא לא תשתנה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה רק עניין טכני.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל אין ספק שאני אבדוק את הסוגיה הזאת. אני מודה לך על הערתך.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
הוועדה הזאת היא ועדה משותפת - - -
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה.
הצעת התקציב לשנת הכספים 2006;
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
שר האוצר יסכם את הדיון על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006. בבקשה, אדוני. אני מבקש מחברי הכנסת ומהשרים לשבת במקומותיהם. חברת הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת, מתבקשת לשבת. חברות הכנסת שלי יחימוביץ ואורית נוקד, שבו במקומותיכן, בבקשה. השר מאיר שטרית, אני מבקש ממך לשבת. תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש תחילה להעיר כמה הערות לדברים ששמעתי מפי חברי הכנסת.
חבר הכנסת סנה - אני חושב שהוא לא באולם - אני רוצה למחות נמרצות על כך שאתה אומר שניהלנו איזה מאבק פוליטי על גבו של תקציב הביטחון עם שר הביטחון. אני חושב שנושא הביטחון חשוב לכולנו, אני חושב שכולנו אנשים ואזרחים שבהחלט חשים חובה מוסרית כלפי תקציב הביטחון, ואני חושב שעלייתך פה, שהעמדתך את נושא תקציב הביטחון בצורה של ויכוח פוליטי אינה נכונה, אינה צודקת ואינה ראויה. חשוב לבחון מחדש את תקציב הביטחון באחריות וברצינות. אני רוצה להזכיר לך, שגם חברי מפלגתך, כאשר הלכו לבחירות, אמרו שצריך לקצץ בתקציב הביטחון.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אמת ויציב.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני חושב שאפילו דיברו על סכום של 2 מיליארדי שקל, אם אינני טועה.
עמיחי אילון (העבודה-מימד):
זה במצע מפלגת העבודה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
במצע המפלגה. גם פה אני אומר לך, אדוני, לא נורא אם גם על זה חושבים מחשבה חוזרת. לא נורא. אפשר לחשוב על זה מחדש, אבל לא שמעתי אותך זועק אז, לא שמעתי אותך צועק אז, לא שמעתי אותך אומר לחברי מפלגתך שזה דבר פוליטי, שאסור לעשותו. אז אני מבקש ממך, מאחר שאני מכיר אותך ומוקיר את האחריות והרצינות שלך, שגם עכשיו תתייחס לנושא הזה ברצינות. אני חושב שצריך לבדוק את הנושא באחריות וברצינות. אבל אי-אפשר להשאיר דברים כאלה ככה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני השר, אבל השאלה אם היה פה שיקול דעת, אם נשקלו ההשלכות, אם בחנתם את העניין לעומקו. אני חושב שלא.
שר האוצר אברהם הירשזון:
בסדר, זו שאלה. אתה רוצה, תבחן אותה. אני מכיר את עמדתך, אבל מותר שיהיו לנו עמדות שונות, בכל הכבוד.
יובל שטייניץ (הליכוד):
צריך לבדוק את העניין - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
תן לי רק לדבר.
יובל שטייניץ (הליכוד):
מותר לי להעיר הערה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
נכון.
עכשיו אני רוצה לומר כמה מלים לחבר הכנסת איווט ליברמן, ואני מצטער, נכנסתי רק בחלק האחרון של דבריו - אפילו חבר הכנסת רובי ריבלין יאמר לך, שבנושא התיירות היתה לי השפעה גדולה בשנים האחרונות. אני חושב שבנושא של התיירות עשיתי את אחד השינויים הגדולים במדינת ישראל, בנושא השמים הפתוחים, משום שלהביא תיירים למדינת ישראל, אדוני, זה קודם כול שיהיו מקומות טיסה לתיירים למדינת ישראל, ולאחר מכן להוריד את מחירי הטיסה.
אני מוכרח לומר לך, שגם היום ישבתי עם הקונצרן הגדול ביותר באירופה, קונצרן "טואי", וסיכמנו שני דברים: א. שאנחנו הולכים לחמש שנות שיתוף פעולה כדי להביא 50 טיסות שבועיות מיעדים שונים באירופה למדינת ישראל. גם היום הם מפעילים טיסות מצרפת ב-300 דולר, ואיך הוא אומר לי? אדוני, אני מרוויח טוב גם במחירים האלה. אתה הרי זוכר את זעקתם של יהודי צרפת, שהם לא יכולים לבוא לארץ בגלל המחירים. שנית, השקעות בבתי-מלון בארץ.
אשר לתיירים מהגוש המזרחי, אתה צודק במאה אחוזים. אנשים באו מהגוש המזרחי או מרוסיה למדינת ישראל, וזאת לא היתה תיירות, זאת היתה עבודה, ורק מטורף היה בא למדינת ישראל ולא למקומות אחרים. יותר מ-1.5 מיליון תיירים מרוסיה מסתובבים באגן הים התיכון ולא באים למדינת ישראל, אף שהם רוצים לבוא למדינת ישראל, אף שהם רוצים לבקר, וכאן יש להם גם דוברי השפה, וזה עוזר להם מאוד.
לכן, בישיבות ממשלה - יעיד על כך חבר הכנסת ישראל כץ, שהיה שר בממשלה הקודמת, ויעידו אחרים - ניהלנו מאבק עיקש בנושא הזה, כדי שכל נושא הוויזות יהפוך לדבר נורמלי. אני שמח לבשר לך, שהתוכנית לקבל את הוויזה כבר התחילה לעבוד. סילבן שלום, סליחה, סליחה, פשעתי, חטאתי, עוויתי, עוד מעט היית אומר שאני עושה את זה בכוונה - היית שותף מלא לנושא הזה, ומשרד החוץ הוביל את זה יחד אתנו. גם סילבן יאמר לך שהמצב היום הוא שבתוך שלושה ימים מתחילים לקבל ויזות מרוסיה למדינת ישראל בפיילוט באינטרנט. מי שמגיע לארץ מערב-אירופית מקבל ויזה לישראל אוטומטית, ומי שהיה פעמיים במדינת ישראל, מקבל ויזה לכמה שנים. זה שינוי דרמטי. אם השינוי הזה יצליח במשך שנה, נרחיב את זה גם לארצות אחרות בגוש המזרחי. אני חושב שזו התחלה נכונה.
אני מאוד מודה לך על כך שהעלית את הנושא, משום שאני חושב שהתיירות היא אחד מעמודי הצמיחה החשובים ביותר שצריכים להיות במדינת ישראל בעשור הקרוב. אני אתן לכם דוגמה אחת, רבותי - מיליון תיירים הם 2.2 מיליארדי דולר לקופת מדינת ישראל ו-40,000 ידיים עובדות. זה החשבון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, בהמשך ישיר לאישור חוק ההסדרים במשק המדינה מאמש, מובאת היום לאישור המליאה הצעת חוק התקציב לשנת 2006.
בקצרה אציין בפניכם כי כלכלת ישראל נמצאת במצב חיובי. קיבלנו היום בגאווה את הערכותיו של השבועון הכלכלי הבריטי "אקונומיסט", אשר העלה את תחזית הצמיחה למשק הישראלי, וזאת בעקבות נתוני הצמיחה המשופרים בשיעור 6.6% ברבע הראשון ועדכון תחזית הצמיחה השנתית ל-5.3%.
אבל, למרות כל הסיפוק וההערכה שיש לכולנו, ואין לי ספק שזה תהליך של כמה שנים, 6.6% צמיחה ברבעון עדיין אינם מדברים על צמיחה. הם מדברים, לכל היותר, על שינוי מגמה. צמיחה היא דבר הנמדד לאורך זמן, ולכן לא צריך להיחפז ולחשוב שאנחנו נמצאים כבר בדרך אחרת. צריך לשמור על המדיניות הקיימת ולא לחשוב שיש היום כסף ושאפשר לעשות כל מה שאנחנו רוצים.
חבר הכנסת ישראל כץ דיבר על הגירעון, ואני רוצה לומר לכם שהחוב החיצוני של מדינת ישראל הוא חוב אדיר, וצריך להתחיל לכסות אותו. צריך להתחיל להחזיר אותו. חבר הכנסת רובי ריבלין, כל סכום שאנחנו מחזירים מהחוב, הריבית יורדת מהתקציב ומפנה לנו מקום לנושאים אחרים, שאנחנו כל כך רוצים לקדם אותם.
רבותי, עדים אנחנו לתהליך חיובי ועקבי של כל האינדקסים הכלכליים. מספר המועסקים נמצא במגמת עלייה, תוך קיטון בשיעור האבטלה וגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. הייצור התעשייתי גדל, ההשקעות הזרות רשמו שיא שנתי, הגירעון בפעילות הממשלה רשם שפל של פחות מ-2%, השווקים הפיננסיים גדלים בקצב משביע רצון, ואנו עדים להתרחבות בפעילות ענפי המשק השונים. בימים אלה אנו שוקדים על הכנת הצעת חוק התקציב לשנת 2007. בכוונתי ליצור כבר בתקציב השנה הבאה את התנאים הנכונים לשימוש בצמיחה לצורך צמצום הפערים החברתיים.
אני מבקש לומר, רבותי, שכאשר אנחנו מדברים על כך שהממשלה הזאת לקחה על עצמה לצמצם פערים באוכלוסייה תוך כדי המשך הצמיחה, אנחנו מתכוונים לעשות את זה ברצינות. ההתחלה היתה גם השנה; אולי לא נעים לחברים מהאופוזיציה לשמוע, אבל ההתחלה היתה גם השנה - צנועה מאוד. בשנה הבאה זה יהיה בקצב מוגבר בהרבה, לשמחת כולנו, לדעתי. בתקציב השנה הבאה נהיה כולנו עדים לכך שנושאים מרכזיים יביאו לצמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל. הדבר חשוב להבראת החברה במדינה, משום שמדינה מתקיימת באיזון נכון בין כלכלה נכונה לחברה נכונה. את הדרך הזאת, את דרך הביניים הזאת אנחנו צריכים לעשות.
התחלנו לקיים עם שרת החינוך מהלכים ראשוניים כדי להגיע לרפורמה במערכת החינוך. אין לנו ספק שאחד הדברים המרכזיים בצמצום הפערים הוא מערכת חינוך טובה, שתוכל לשפר את החינוך בכל רחבי מדינת ישראל.
בסיום דברי, ומכיוון שברור לי שאחרי ההצבעה כולם ילכו, אני מבקש להודות מעל במה זו לראש הממשלה על הגיבוי שנתן לנו לכל אורך הדרך ולאנשי לשכתך. אני מבקש להודות לך, גברתי היושבת-ראש, שמייד עם כניסתך לתפקיד נפלו עלייך חוק ההסדרים ותקציב המדינה, ומהרגע הראשון קיימת ישיבות בנושא הזה והקדשת את כולך למאמצים כדי שאכן גם התקציב וגם חוק ההסדרים יוכלו לעבור בתוך 45 יום. על כך נתונה לך תודתי. אני מבקש להודות ליושב-ראש הקואליציה, שעשה ועבד ללא לאות ימים ולילות, עשה הכול ותמרן כדי להעביר את הצעת חוק התקציב. אני מבקש להודות לחברי הכנסת בוועדות השונות, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, על העבודה החשובה שהם עשו. אני מבקש להודות ליושבי-ראש הוועדות, ובמיוחד ליושבת-ראש ועדת הכנסת, רוחמה אברהם, וליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ליצמן, על העבודה החשובה, המסורה והרצינית שעשיתם. תודתי הרבה באמת נתונה לכם.
גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להודות לכל עובדי הכנסת על עבודתם המסורה בימים אלה.
ראוי להודות ולציין במיוחד את נציגי משרד האוצר, בראשם המנכ"ל, ובמיוחד החברים שעובדים באגף התקציבים - אני יודע מקרוב כמה מרץ וכמה סבלנות הם השקיעו כדי שהתקציב הזה יעבור - בראשם יושב-ראש האגף, קובי הבר, שלפעמים התפעלתי מכושר העבודה ומהמסירות שלו.
לכולכם תודה על העבודה המסורה והמקצועית, ואני קורא לכם, רבותי חברי הבית, לאשר את הצעת חוק התקציב לשנת 2006. תודה רבה לך, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני שר האוצר.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לחוק התקציב.
אני מבקשת לציין, ש-50 מחברי הכנסת השתתפו היום בדיון, ואני חושבת שזה מאוד מאוד מרשים. הדיון התנהל באופן מסודר ומכובד.
אולי אנחנו הולכים לעבור לילה ארוך ומתיש, אבל אין בדעתי לעשות את זה. לכן, גם אם תרצו מאוד להעיר, השר רוני בר-און, אני אבקש את תמיכתכם. גם אני עייפה, גם אחרים עייפים וגם אתם עייפים. בואו נעשה את זה הכי מסודר שאפשר. אל תיתנו לי להוציא מישהו החוצה או להשתמש בפטיש. זה לא מכובד לנו ולא מכובד לי. אני מודה לכם על שיתוף הפעולה. בואו נעשה את זה הכי טוב שרק אפשר.
חבר הכנסת וילן, רשות הדיבור לך.
אבשלום וילן (מרצ):
תודה, גברתי היושבת-ראש.
אדוני שר האוצר, האם יש הסכמים נוספים בכתב או בעל-פה שלא מסרת לכנסת עד עתה?
שאלה שנייה: אתמול מסרת לנו על הסכם בעל-פה עם יהדות התורה, שעל-פיו הם יקבלו בתקציב 290 מיליון שקלים. מהו המקור התקציבי לכך, ואיך בדיוק יתחלקו אותם 290 מיליון שקלים? בכל שאר ההסכמים פירטת במדויק על שולחננו, בזה לא נתת כל פירוט. כיצד נוכל לקבל את הפירוט, אדוני שר האוצר?
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, בבקשה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני מבקש לומר - - -
לימור לבנת (הליכוד):
אי-אפשר לשמוע.
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, אתה רשאי לעלות אם אתה רוצה.
לימור לבנת (הליכוד):
גברתי, אנחנו רוצים לשמוע.
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, יש חברי כנסת שאינם שומעים.
שר האוצר אברהם הירשזון:
חבר הכנסת אבו וילן, התשובה על השאלה הראשונה היא, שאין שום הסכמים שלא הונחו. כל ההסכמים הונחו על שולחן הכנסת. בנושא השני, 290 מיליון השקלים ניתנו בעל-פה, לא העברנו בכתב, הם ניתנים לתקציבים שמיועדים לישיבות. אם תרצה הבהרות נוספות, אני אשמח לתת לך בעתיד, כאשר יהיו.
אבשלום וילן (מרצ):
אני מבקש שכאשר יהיו, הן יונחו על שולחן הכנסת.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני אשקול את העניין.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שטייניץ, המיקרופון שלך. חצי דקה. בבקשה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, אני לא אומר את הדברים נגד תקציב הביטחון, אלא בעד, ובעיקר בעד התקינות הדמוקרטית. האם קיימת התחייבות או הבטחה, כזאת או אחרת, של ראש הממשלה, אולי בידיעת שר האוצר, להעביר למערכת הביטחון עוד השנה מעל מיליארד שקלים שלא כלולים בספר התקציב? ואם כן, מדוע הדבר לא מדווח? תודה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
כל מה שצריך להיות מדווח – מדווח.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני ראש הממשלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לתקציב לשנת 2006, בחוברת הצהובה. להזכירכם, ההסתייגויות לתקציב לשנת הכספים 2006.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה. הסתייגות לקבוצת בל"ד. מי בעד – מסירים. סעיף 2 – מסירים. סעיף 3.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מסירים.
היו"ר דליה איציק:
האם אתם מסירים את שלוש ההסתייגויות?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אנחנו מסירים.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לקבוצה 2. חבר הכנסת בני אלון - אינו נמצא.
ובכן, מי בעד הצעת הוועדה על סעיף תקציבי 01 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 01 - נשיא המדינה ולשכתו, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
ההצעה לא נתקבלה.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 02.
קריאות:
נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
התקבלה.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 02. מי בעד הצעת הוועדה לסעיף תקציבי 02 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 02 - הכנסת, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הסעיף התקבל.
חברי הכנסת, עוברים לסעיף תקציבי 03.
חיים אורון (מרצ):
הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני. אנחנו מפעילים את השעון.
הסתייגות לסיעת בל"ד - זה לא אתם בכלל.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, הם הורידו את ההסתייגות, ואנחנו מצביעים בעד ונגד הסעיף בהצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי בעד הצעת הוועדה? הצבעה אלקטרונית.
הצבעה מס' 2
בעד סעיף תקציבי 03 – 58
נגד – 22
נמנעים – 7
סעיף תקציבי 03 - חברי ממשלה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, הצעת הוועדה התקבלה.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 04. הסתייגות לחבר הכנסת אורי אריאל.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
יורדים.
היו"ר דליה איציק:
כל סעיף 3 – יורד. אנחנו עוברים להסתייגות חבר הכנסת אפי איתם. האם הוא נמצא? מורידים. עוברים לחבר הכנסת בנימין אלון – איננו. הסתייגות לסיעת בל"ד – מורידים.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, בהסתייגות של עזמי בשארה יש הסתייגות הנוגעת לרשות למלחמה בסמים.
היו"ר דליה איציק:
איזה מספר?
חיים אורון (מרצ):
40178.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 040178 – הרשות למלחמה בסמים. הסתייגות לקבוצת סיעת בל"ד - חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 04, סעיף 040178 - הרשות למלחמה בסמים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים לקבוצת ברכה - חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין. מי בעד סעיף 1 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 04, סעיף 040178 - הרשות למלחמה בסמים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
סעיף 040198, מי בעד - ירים את ידו. אני רואה שאתם לא עומדים בקצב. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 04, סעיף 040198 - סיוע נפגעות תקיפה מינית, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה
סעיף 040215 - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 04, סעיף
040215 - לשכת ראש הממשלה לשעבר נתניהו, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת שמואל הלפרט. האם מוריד? מוריד. עוברים לסעיף תקציבי 04, מס' 4, שירותי דת. מי בעד?
חיים אורון (מרצ):
הוא הוריד את הסעיף.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת צבי הנדל.
חיים אורון (מרצ):
הוריד.
היו"ר דליה איציק:
הסתייגות חבר הכנסת ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
להצביע על כל ההסתייגויות יחד בעד ונגד.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מס' 1 - מי נגד? מי נמנע? הסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין – חברי הכנסת ישראל כץ, מיכאל איתן, לימור לבנת, דני נוה, ראובן ריבלין, יובל שטייניץ, סילבן שלום, נתן שרנסקי, בנימין נתניהו, גדעון סער, משה כחלון וגלעד ארדן.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 04, סעיף 040171 - מרכז בגין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
סעיף 2. אדוני ראש הממשלה, יש כאן עוד אנשים, לא רק הליכוד. אני ערה לזה. תנו לי בבקשה. זה ייקח פחות זמן כמו שאני מנהלת את זה.
חיים אורון (מרצ):
רובי ריבלין ביקש להצביע על כל ההסתייגויות שלהם, לכן לא צריך לעבור אחת-אחת.
היו"ר דליה איציק:
הבנתי. עוברים לחברת הכנסת סופה לנדבר. בבקשה. חברת הכנסת לנדבר, האם את מורידה? מורידה. חבר הכנסת פרוש, מוריד? הוא איננו.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אנחנו מורידים הכול.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן ויצחק וקנין – מורידים.
יצחק וקנין (ש"ס):
מסירים.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת ברכה, האם מורידים?
חיים אורון (מרצ):
מצביעים.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 04, סעיף
040808 - מסגדים וכנסיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
קבוצת סיעת מרצ - חברי הכנסת חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן, רן כהן ויוסי ביילין, האם מורידים?
חיים אורון (מרצ):
אנחנו מורידים את כולן, חוץ מהסעיף של הרשות לקידום מעמד האשה, מס' 2, ומבקשים הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, הרשות לקידום מעמד האשה – הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 55
נמנעים - 9
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 04, סעיף 040221 - הרשות לקידום מעמד האשה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, עוברים לקבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
נגמר.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת. אתה מפריע לי, אדוני הסדרן. אני יודעת שאתה רוצה לעזור לי, תודה רבה לך.
חברי הכנסת ריבלין וכץ, האם מורידים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אנחנו רוצים להצביע למען הרשות למלחמה בסמים.
היו"ר דליה איציק:
רוצים להצביע. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 04, סעיף 040178 - הרשות למלחמה בסמים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
עוד פעם ריבלין-כץ - משרד ראש הממשלה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 04 - משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
הוא יסכים אתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רק על הרשות לקידום מעמד האשה.
חיים אורון (מרצ):
חוץ מההסתייגות לקידום הנגב יש הסתייגות שלכם, מס' 9, לקידום הנגב.
קריאה:
והגליל.
חיים אורון (מרצ):
הגליל לא מופיע בינתיים. רק להצביע עליה, ואת כל השאר להוריד?
היו"ר דליה איציק:
איפה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא. - - -
חיים אורון (מרצ):
סליחה.
שר הפנים רוני בר-און:
- - - ייקח יותר זמן מאשר להצביע.
היו"ר דליה איציק:
נכון מאוד. הוא צודק.
ראובן ריבלין (הליכוד):
להצביע על הכול, אבל לא בבת אחת, אלא על אחד אחד.
היו"ר דליה איציק:
מסעיף 1 עד סעיף 6.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ריבלין, האם אתה מתכוון לסעיף מרכז בגין?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כן, אבל הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה אלקטרונית. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 59
נמנעים - 9
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 04, סעיף 040171 - מרכז בגין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
עוברים להסתייגות בנושא מרכז רבין. מי בעד?
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם כן הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה אלקטרונית. חברים, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות - 16
נגד - 49
נמנעים - 8
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 04, סעיף 040172 - מרכז רבין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
חברי הכנסת, עוברים לסעיף תקציב 04 - הסתייגות ריבלין-כץ. האם אפשר? מורידים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
תצביעי על כולם יחד.
היו"ר דליה איציק:
ידנית.
מס' 3 - מי בעד? - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 04,
סעיף 040253 – תמיכות בארגוני הנצחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מס' 4 - מי בעד? מי נגד?
הצבעה
קריאה:
הכול. הכול.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת ריבלין, תעבור למס' 9.
היו"ר דליה איציק:
עברנו למס' 9.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה קידום הנגב והגליל.
היו"ר דליה איציק:
יודעים לקרוא. חבר הכנסת ריבלין, אני כבר שם.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 04,
סעיף 042103 - קידום הנגב והגליל, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להסתייגות סיעת רע"ם-תע"ל. האם אתם מסירים?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מורידים את הכול, חוץ ממס' 7 ו-8.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים למס' 7, שירותי דת. קבוצת רע"ם-תע"ל – חברי הכנסת טלב אלסאנע, אחמד טיבי, אברהים צרצור ועבאס זכור. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 04, סעיף 041507 - שירותי דת, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
סעיף 8 - קידום הנגב והגליל - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 04, סעיף 042103 - קידום הנגב והגליל, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
הסתייגות חבר הכנסת נתן שרנסקי - האם הוא כאן? סעיף מרכז רבין - מי בעד? - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 04, סעיף 040171 - מרכז בגין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מרכז רבין - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 04, סעיף 040172 - מרכז רבין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
למען הסדר הטוב, נאמר: מרכז בגין - מי בעד? - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 04, סעיף 040171 - מרכז בגין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת אנחנו עוברים להצביע על הסעיף כהצעת הוועדה. מי בעד סעיף תקציבי 04 כולו כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 04 - משרד ראש הממשלה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 04 כהצעת הוועדה נתקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 05 - משרד האוצר. הסתייגות לסיעת בל"ד - האם אתם מורידים?
קריאה:
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
תודה. הסתייגות חבר הכנסת ברכה - האם אנחנו מורידים?
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי, להצביע על הראשונה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אגף נכסי נפקדים.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 050111. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 05, סעיף 050111 - אגף נכסי נפקדים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להסתייגות חבר הכנסת הלפרט.
קריאה:
להוריד.
היו"ר דליה איציק:
להוריד.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ברכה, האם אתה מוריד?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, סליחה. עוברים להסתייגות חבר הכנסת פרוש.
משה גפני (יהדות התורה):
מסיר.
היו"ר דליה איציק:
מסיר. עוברים לחבר הכנסת שמואל הלפרט.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
הורדנו את הכול - יהדות התורה.
משה גפני (יהדות התורה):
הורדנו.
היו"ר דליה איציק:
הורדנו.
חברי הכנסת, אל תפריעו לי.
עוברים לקבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
מורידים את כולם חוץ מהראשון - טיפול בפיצויים אישיים.
היו"ר דליה איציק:
טיפול בפיצויים אישיים - חברי הכנסת, מי בעד? - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 05, סעיף 050104 - טיפול בפיצויים אישיים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
עוברים להמשך, להסתייגות ריבלין-כץ.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מבקש להצביע רק את עניין ניצולי השואה - תקצוב הקרן לרווחת ניצולי השואה. זה דבר שהכנסת התחייבה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה.
סעיף 050113. מי בעד - ירים את ידו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אלקטרוני.
היו"ר דליה איציק:
אלקטרוני. בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
בעד. זה סעיף טוב.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות - 22
נגד - 48
נמנעים - 12
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 05, סעיף 050113 - תקצוב הקרן לרווחת ניצולי השואה, לא נתקבלה.
גלעד ארדן (הליכוד):
גמלאים, תתביישו לכם.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ריבלין, ההסתייגות נדחתה. אתה מוריד.
קריאה:
- - -
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לסיעת רע"ם-תע"ל. האם אתם מורידים?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מס' 6 - פרויקט עתידים למגזר - הצבעה אלקטרונית. השאר מסיר.
היו"ר דליה איציק:
מס' 6 - סעיף 050708. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 05, סעיף 050708 - פרויקט עתידים למגזר, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 05 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? אני לא רואה את האצבעות.
הצבעה
סעיף תקציבי 05 - משרד האוצר, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 05, כהצעת הוועדה, התקבל.
עוברים לסעיף תקציבי 06 - משרד הפנים. הסתייגות קבוצת בל"ד - האם אתם מסירים?
קריאה:
לא.
היו"ר דליה איציק:
מס' 1. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 06, סעיף 060206 – פירוק איחוד רשויות מקומיות קיימות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מס' 2 - מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 06, סעיף 060207 – כיבוד הסכמים קיימים עם הרשויות המקומיות הערביות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מס' 3 - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אני לא רואה את האצבעות.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 06, סעיף 0603 – שלטון מקומי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
מס' 4 - - -
חיים אורון (מרצ):
מס' 5 - מענקי איזון לרשויות מקומיות ערביות, וכל השאר להוריד.
היו"ר דליה איציק:
להוריד?
חיים אורון (מרצ):
כן.
היו"ר דליה איציק:
בסדר. אנחנו במס' 4. מי בעד?
חיים אורון (מרצ):
לא.
היו"ר דליה איציק:
שמעתי, אבל לא הצבענו על מס' 4. תרשו לי. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 06, סעיף 060403 – פתיחת לשכות מינהל אוכלוסין ביישובים הערביים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
אתה מדלג על מס' 5. עוברים למס' 6. אתה רוצה להצביע על מס' 5?
חיים אורון (מרצ):
בדיוק. להצביע על מס' 5, ואת כל השאר להוריד.
היו"ר דליה איציק:
מס' 5. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 06, סעיף 060411 – מענקי איזון לרשויות מקומיות ערביות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים לקבוצת בל"ד. מס' 1 - מי בעד?
חיים אורון (מרצ):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
מורידים. עוברים להסתייגות קבוצת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
להצביע על השנייה.
היו"ר דליה איציק:
מס' 2 - תוכניות מיתאר במגזר הערבי. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 06, סעיף 060502 - תוכניות מיתאר במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו ממשיכים להסתייגות מס' 3.
חיים אורון (מרצ):
לא. הוא הוריד. צריך לעבור להלפרט.
רוחמה אברהם (קדימה):
הלפרט הוריד. הם הסירו.
חיים אורון (מרצ):
הלפרט - להוריד.
היו"ר דליה איציק:
הוריד.
אנחנו עוברים להסתייגות כץ-ריבלין. מורידים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצבעה אחת על כולם.
היו"ר דליה איציק:
על כולם יחד? אדוני, תודה.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 06 - משרד הפנים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים לקבוצת ברכה - מורידים.
עתה, קבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו מבקשים להצביע על שירותי תכנון במחוזות, שזה מס' 2, ואת השאר להוריד.
היו"ר דליה איציק:
מס' 2. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 06, סעיף 060510 - שירותי תכנון במחוזות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים לסעיף הבא, 060511: מגזר ערבי - קידום.
קריאה:
לא.
קריאה:
להוריד את כל השאר.
היו"ר דליה איציק:
נכון, להוריד את כל הסעיף.
אנחנו עוברים לריבלין-כץ.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
מורידים.
אנחנו עוברים לרע"ם-תע"ל.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
על שניים: ועדות תכנון מחוזיות ומבני דת לא יהודיים.
היו"ר דליה איציק:
מס' 5. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 06, סעיף 060513 - ועדות תכנון מחוזיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציב 06 כולו כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 06 - משרד הפנים, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה התקבלה.
חברים, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 07 - המשרד לביטחון פנים. הסתייגות לקבוצת בל"ד - מורידים?
קריאה:
כן.
היו"ר דליה איציק:
יפה. הסתייגות ברכה - חבר הכנסת ברכה, מורידים?
מוחמד ברכה (חד"ש):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
תודה. הסתייגות כץ-ריבלין - מורידים?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כולם, למעט שוטרים לאכיפת פשיעה.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת ריבלין, תלך על הראשון. זו הגדלת תקציב.
היו"ר דליה איציק:
לא דנים כאן במשא-ומתן. קדימה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
על כולם יחד בהצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
לא הבנתי.
חיים אורון (מרצ):
כולם יחד - הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
כולם יחד.
בבקשה, ממס' 1 עד מס' 7 - הצבעה אלקטרונית. חברים, להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות - 13
נגד - 55
נמנעים - 5
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 07 - משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה.
גדעון סער (הליכוד):
אנחנו נצביע על הפיקוח על עברייני מין לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה מס' 3. מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 07, סעיף 070272 - פיקוח על עברייני מין לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת ריבלין-כץ שוב. מי שבעד ההסתייגות לסעיף 070240 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 07,
סעיף 070240 - שוטרים למשטרת ההגירה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
גברתי היושבת-ראש, למען הסדר הטוב, לא היתה צריכה לעלות פה התייחסות להסתייגות של חבר הכנסת סטס - - -
חיים אורון (מרצ):
אבל הוא איננו.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אבל צריך להגיד שההסתייגות ירדה.
היו"ר דליה איציק:
זה נרשם, אדוני.
מי בעד סעיף 070272 - פיקוח על עברייני מין? מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 07,
סעיף 070272 - פיקוח על עברייני מין מכוח חוק הגנת הציבור מפני עברייני מין,
לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
כשאת קוראת את הסעיף, הוא מופיע בכמה הסתייגויות.
היו"ר דליה איציק:
לכן אני אומרת 1, 2, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
לא, לכן את צריכה לקרוא את הסעיף, כי אחרת הסעיף - - -
היו"ר דליה איציק:
נכון, אני קראתי כך.
אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת ריבלין-כץ מס' 1 - 070272. חבר הכנסת ריבלין, האם אתם מורידים את ההסתייגות?
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא, לא מורידים.
היו"ר דליה איציק:
מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ לסעיף תקציבי 07,
סעיף 070272 - פיקוח על עברייני מין מכוח חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין,
לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסעיף תקציבי 07. רע"ם-תע"ל מורידים את ההסתייגות?
קריאה:
כן.
היו"ר דליה איציק:
תודה.
מי שבעד סעיף תקציבי 07 כולו, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 07 - משרד לביטחון פנים, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה, נתקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 08 - משרד המשפטים. חבר הכנסת אפי איתם - לא נמצא. בל"ד הורידה את ההסתייגות. האם חבר הכנסת ברכה מוריד את ההסתייגות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ברכה הוריד את ההסתייגות. חבר הכנסת שמואל הלפרט הוריד את ההסתייגות. אנחנו עוברים לעמוד 20. הסתייגות קבוצת כץ-ריבלין.
גדעון סער (הליכוד):
אנחנו רוצים להצביע על הסניגוריה הציבורית בהצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות - 23
נגד - 49
נמנעים - 4
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 08,
סעיף 080106 - סניגוריה ציבורית, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
האם חבר הכנסת פרוש הוריד את ההסתייגות?
חיים אורון (מרצ):
הוא הוריד את ההסתייגות. גם חבר הכנסת ברכה הוריד את ההסתייגות.
היו"ר דליה איציק:
מה עם קבוצת מרצ?
חיים אורון (מרצ):
מס' 4 - על בתי-דין לעבודה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי שבעד מס' 4 - ירים את ידו. מי נגד?מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 08,
סעיף 082005 – בתי-דין לעבודה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מה לגבי ההסתייגות של חברי הכנסת ריבלין-כץ?
גדעון סער (הליכוד):
ההסתייגות על פרקליטות המדינה, בהצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, הצבעה על מס' 2.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 14
נגד - 52
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 08,
סעיף 082005 – בתי-דין לעבודה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להסתייגות של רע"ם-תע"ל. מי בעד ההסתייגות על הסניגוריה הציבורית? מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 08, סעיף 080106 - סניגוריה ציבורית, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לסעיף על הסניגוריה הציבורית נדחתה.
אנחנו עוברים לעמוד 21. בתי-דין שרעיים ודרוזיים. מי שבעד ההסתייגות - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 08, סעיף 080704 – בתי-דין שרעיים ודרוזיים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הוועדה, סעיף תקציבי 08. מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 08 - משרד המשפטים, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה התקבלה.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 09 - משרד החוץ.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל שלוש ההסתייגויות ירדו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, על סעיפים 9, 10, 11 ו-12, אפשר להצביע בלי הסתייגויות.
גדעון סער (הליכוד):
לא.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו בהסתייגות של רע"ם-תע"ל בעמוד 22. הורידו את ההסתייגות. אנחנו עוברים לעמוד 23, להסתייגות של קבוצת בל"ד.
קריאה:
- - -
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי שבעד סעיף תקציבי 09 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 09 - משרד החוץ, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 09, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 11 - מבקר המדינה. קבוצת בל"ד מורידה את ההסתייגות. מה עם שמואל הלפרט וריבלין-כץ?
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש להצביע הצבעה אלקטרונית על הסעיף של מבקר המדינה, כדי שיהיה אפשר להילחם בשחיתות.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 43
נמנעים - 3
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 11 - מבקר המדינה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, הסתייגות של קבוצת ריבלין-כץ.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אנחנו הצבענו הרגע על ההסתייגות על מבקר המדינה. אפשר להצביע בהרמת יד על סעיף 1103.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 11, סעיף 1103 - נציבות תלונות הציבור, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מה עם ההסתייגות של רע"ם-תע"ל?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ביקורת משרדי ממשלה.
היו"ר דליה איציק:
מי שבעד ההסתייגות על ביקורת משרדי ממשלה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 11, סעיף 110201 - ביקורת משרדי ממשלה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי שבעד סעיף תקציבי 11, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 11 - מבקר המדינה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 11, כהצעת הוועדה, התקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 12.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו בעד הסעיף, בלי ההסתייגויות.
היו"ר דליה איציק:
לפני כן יש הסתייגות של קבוצת בל"ד.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
כהצעת הוועדה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הוועדה. חברי הכנסת, מי שבעד סעיף תקציב 12 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 12 - גמלאות ופיצויים, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 13 - הוצאות שונות. חבר הכנסת בני אלון לא נמצא פה. הסתייגות לקבוצת בל"ד, האם אתם מורידים אותה?
קריאה:
לא.
היו"ר דליה איציק:
מי שבעד סעיף 1301 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 13, סעיף 1301 - הוצאות שונות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש הסתייגות לסעיף פיתוח ירושלים בהצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אדוני חבר הכנסת ריבלין, עם כל הכבוד, עוד לא הגענו לסעיף. אתם לא עוקבים, ואתם יוצרים מצב כאילו אני לא מבינה את העניין כשאתם לא מבינים אותו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. אני מודה לך. אני יודעת שלא עשית את זה בכוונה. אנחנו עוברים להסתייגות חבר הכנסת צבי הנדל. הוא לא נמצא כאן. קבוצת כץ-ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מבקש הצבעה אלקטרונית על פיתוח ירושלים.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה אלקטרונית על סעיף פיתוח ירושלים.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 49
נמנעים – 6
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 13, סעיף 130128 - פיתוח ירושלים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות חבר הכנסת מאיר פרוש. הוא לא נמצא.
קריאה:
- - -
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
היא היושבת-ראש - - -
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לקבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו מורידים את ההסתייגות.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לקבוצת רע"ם-תע"ל.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הסתייגות על הקלות במסים בלבד.
היו"ר דליה איציק:
מי שבעד ההסתייגות לסעיף הקלות במסים - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 13, סעיף 130103 - הקלות במסים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמוד 26. הסתייגות לקבוצת רע"ם-תע"ל - הורדה.
מי שבעד סעיף תקציבי 13 כהצעת הוועדה - ירים את ידו.
הצבעה
סעיף תקציבי 13 - הוצאות שונות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 13, כהצעת הוועדה, התקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 14. יש הסתייגות של רע"ם-תע"ל.
חיים אורון (מרצ):
להוריד אותה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 14, כהצעת הוועדה. מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 14 - בחירות ומימון מפלגות, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 14, כהצעת הוועדה, נתקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 15 בעמוד 27א.
שר הפנים רוני בר-און:
אפשר להצביע על סעיפים 15, 16, 17 ביחד.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים תקציביים 15, 16 ו-17, כהצעת הוועדה, מי שבעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 15 - משרד הביטחון, סעיף תקציבי 16 - הוצאות חירום אזרחיות,
סעיף תקציבי 17 - תיאום הפעולות בשטחים, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה נתקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 18. מה עם הסתייגות בל"ד? מורידים אותה. מה עם הסתייגות חבר הכנסת ברכה?
קריאה:
- - -
חיים אורון (מרצ):
אני מבקש הצבעה אישית על מענקי איזון לרשויות המקומיות. זה של רוני בר-און.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אני רוצה להזהיר - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצבעה שמית תהיה לגבי כל אותן הסתייגויות גם שלנו וגם של - - -
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו לא נדע על מה אנחנו מצביעים. אנחנו מצביעים על סעיף - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אנחנו מורידים את כל ההסתייגות למעט מענקי איזון לרשויות, ועל זה אנחנו מבקשים הצבעה שמית.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - נגד
רוחמה אברהם - נגד
יעקב אדרי - נגד
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
אהוד אולמרט - נגד
חיים אורון - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - נגד
אריאל אטיאס - נגד
עמיחי אילון - נגד
רוברט אילטוב - אינו נוכח
דליה איציק - נגד
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - נגד
אריה אלדד - בעד
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - בעד
זאב אלקין - נגד
חיים אמסלם - נגד
אלי אפללו - נגד
גלעד ארדן - בעד
אורי אריאל - אינו נוכח
זאב בוים - נגד
יוסף ביילין - בעד
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
יעקב בן-יזרי - נגד
שלמה בניזרי - נגד
מנחם בן-ששון - נגד
רוני בר-און - נגד
אבישי ברוורמן - נגד
שלמה ברזניץ - נגד
מוחמד ברכה - בעד
עזמי בשארה - בעד
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
אלחנן גלזר - נגד
יצחק גלנטי - נגד
משה גפני - נמנע
עמירה דותן - נגד
אברהם דיכטר - נגד
אברהם הירשזון - נגד
שמואל הלפרט - נמנע
צחי הנגבי - נגד
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - נגד
אבשלום וילן - בעד
מתן וילנאי - נגד
יצחק וקנין - נגד
נסים זאב - נגד
ג'מאל זחאלקה - בעד
יצחק זיו - אינו נוכח
עבאס זכור - בעד
נאדיה חילו - אינה נוכחת
דב חנין - בעד
יואל חסון - נגד
ישראל חסון - אינו נוכח
שי חרמש - נגד
ואסל טאהא - בעד
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - נגד
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אביגדור יצחקי - נגד
אליהו ישי - נגד
דני יתום - נגד
איתן כבל - נגד
אמנון כהן - נגד
יעקב כהן - נמנע
יצחק כהן - נגד
רן כהן - אינו נוכח
משה כחלון - בעד
ישראל כץ - בעד
ציפי לבני - נגד
לימור לבנת - בעד
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
יעקב ליצמן - נמנע
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
שאול מופז - נגד
אברהם מיכאלי - נגד
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - נגד
יעקב מרגי - אינו נוכח
שרה מרום-שלו - נגד
יורם מרציאנו - נגד
משולם נהרי - נגד
מיכאל נודלמן - נגד
דני נוה - בעד
אורית נוקד - נגד
בנימין נתניהו - אינו נוכח
חנא סוייד - בעד
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - נמנע
אפרים סנה - נגד
גדעון סער - בעד
גדעון עזרא - נגד
אופיר פינס-פז - נגד
מאיר פרוש - נמנע
שמעון פרס - נגד
עמיר פרץ - נגד
אברהים צרצור - בעד
אברהם רביץ - נמנע
ראובן ריבלין - בעד
חיים רמון - נגד
יוסף שגאל - אינו נוכח
יובל שטייניץ - בעד
מאיר שטרית - נגד
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - בעד
שלום שמחון - נגד
ליה שמטוב - אינה נוכחת
עתניאל שנלר - נגד
משה שרוני - נגד
נתן שרנסקי - בעד
רונית תירוש - נגד
יולי תמיר - נגד
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ריבלין, הורדתם את כל ההסתייגויות?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כן, בסעיף זה. אחרי זה עוברים לסעיף 19.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה, אנו לא נמתין. חברי הכנסת בעד – 23, נגד – 59, נמנעים – 7. ההסתייגות נדחתה.
אנו עוברים להצבעה אלקטרונית - אנו מדברים על סעיף 18, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 18 - 41
נגד – 12
נמנעים – 3
סעיף תקציבי 18 – רשויות מקומיות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה נתקבלה.
חברי הכנסת, אנו עוברים לסעיף תקציבי 19. קבוצת ברכה מסירה?
קריאה:
כן.
היו"ר דליה איציק:
כן. קבוצת כץ-ריבלין מסירה?
גדעון סער (הליכוד):
לא. קליטת מדענים עולים.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 19,
סעיף 190303 - קליטת מדענים עולים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חבר הכנסת אלכס מילר - איננו. אנו עוברים לקבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
מורידים. אנו עוברים לרע"ם-תע"ל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, מי בעד סעיף תקציב 19 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 19 – משרד המדע והטכנולוגיה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 19 כהצעת הוועדה התקבל.
חברי הכנסת, עוברים למשרד החינוך והתרבות, סעיף תקציב 20, כולל כל התיקונים. חבר הכנסת אורי אריאל ישנו? איננו. מורידים. חבר הכנסת בנימין אלון - איננו. בל"ד.
עזמי בשארה (בל"ד):
מס' 2.
היו"ר דליה איציק:
מס' 2, הוספת כיתות לימוד.
קריאה:
אלקטרוני.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 17
נגד - 37
נמנעים - 3
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 20, סעיף 202010 - הוספת כיתות לימוד במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
קריאה:
מס' 6.
היו"ר דליה איציק:
מס' 6, הקמת גנים טרום-חובה במגזר הערבי. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 20, סעיף 202154 - הקמת גנים טרום-חובה במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנו עוברים לעמוד 33. קבוצת בל"ד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
מורידים.
קריאה:
מס' 6.
היו"ר דליה איציק:
שיפוץ מבני חינוך. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 20, סעיף 203012 - שיפוץ מבני חינוך במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חבר הכנסת גלנטי יצחק הוריד. חבר הכנסת הלפרט שמואל הוריד. חבר הכנסת אלחנן גלזר - מורידים, נכון?
קריאה:
כן.
היו"ר דליה איציק:
כץ-ריבלין?
גדעון סער (הליכוד):
הלוואות מותנות.
היו"ר דליה איציק:
מס' 5. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 202306 - הלוואות מותנות לתלמידים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
מס' 7.
היו"ר דליה איציק:
השתלמות מורים וגננות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 202308 - השתלמות מורים וגננות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
תוספת לשכר המורים – הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 17 - הצבעה אלקטרונית.
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 37
נמנעים - 7
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 202806 - חינוך והוראה - שכר מורים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברת הכנסת אורית נוקד?
אורית נוקד (העבודה-מימד):
מסירה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי - איננו. הסתייגות לחבר הכנסת מאיר פרוש
קריאה:
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
הסתייגות חבר הכנסת אמנון כהן וחבר הכנסת יצחק וקנין.
יצחק וקנין (ש"ס):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת ברכה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
מורידים.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
תקציב משרד החינוך כולו - אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה.
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 40
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 20 - משרד החינוך והתרבות,
לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
מס' 40.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 20, סעיף 203103 - מינהל התרבות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
קבוצת ריבלין-כץ.
גדעון סער (הליכוד):
תוספת למתנ"סים.
היו"ר דליה איציק:
מס' 3 - הצבעה.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 42
נמנעים - 4
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 202412 - מתנ"סים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
הסעות תלמידים – תוספת; זה מס' 10.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 203005 - הסעת תלמידים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
ריבלין-כץ.
גדעון סער (הליכוד):
מס' 4.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20,
סעיף 202402 - שירותי חינוך ורווחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
קרן לתשלומי הורים עבור תלמידים ממשפחות שאין ידם משגת - אלקטרונית.
הצבעה מס' 17
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 38
נמנעים - 3
ההסתייגות של קבוצת קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 20, סעיף 202419 - קרן לתשלומי הורים עבור תלמידים ממשפחות שאין ידן משגת,
לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנו עוברים לקבוצת ריבלין-אורון-כץ-לבנת.
הצבעה מס' 18
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 39
נמנעים – 5
ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין, חיים אורון, ישראל כץ ולימור לבנת
לסעיף תקציבי 20, סעיף 203706 - תקציב האמנות והספורט יעמוד על 1%
מתקציב המדינה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
ריבלין-אורון-לבנת-כץ, סעיף 706. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין, חיים אורון, ישראל כץ ולימור לבנת
לסעיף תקציבי 20, סעיף 203706 - תקציב האמנות והספורט יעמוד על 1%
מתקציב המדינה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנו עוברים לרע"ם-תע"ל, עמוד 42 למטה.
קריאה:
תמריצים למורים.
היו"ר דליה איציק:
מס' 4. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 20, סעיף 202303 - תמריצים למורים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנו עוברים לעמוד 43 למעלה, המשך רע"ם-תע"ל.
מי בעד סעיף 20 כולו כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך והתרבות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
נתקבל. אנו עוברים לסעיף תקציבי 21. הסתייגות בל"ד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הראשונה.
היו"ר דליה איציק:
מלגות מיוחדות לסטודנטים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 21, סעיף 210308 - מלגות מיוחדות לסטודנטים ערבים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מרכז הסיוע לסטודנטים - הצבעה אלקטרונית. הצבעה.
הצבעה מס' 19
בעד ההסתייגות - 11
נגד – 44
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 21, סעיף 210307 – מרכז הסיוע לסטודנטים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
עוברים לקבוצת רע"ם-תע"ל. האם אפשר להסיר?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא. הצבעה אלקטרונית על מרכז הסיוע לסטודנטים.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה, סעיף 3.
הצבעה אלקטרונית, בבקשה.
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגות - 11
נגד – 44
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 21, סעיף 210307 – מרכז הסיוע לסטודנטים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, נא להקשיב.
מי בעד סעיף 21 כהצעת הוועדה?
גלעד ארדן (הליכוד):
גם 22.
היו"ר דליה איציק:
ו-22 - תודה, אדוני.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד?
הצבעה
סעיף תקציבי 21 - השכלה גבוהה, וסעיף תקציבי 22 - המשרד לענייני דתות,
כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, סעיף 21 וסעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
אנחנו עוברים לעמוד 47. חברי הכנסת, סעיף 23, משרד הרווחה. חבר הכנסת בני אלון - לא נמצא. בל"ד מסירים? תודה. אנחנו עוברים לקבוצת ברכה. מסירים? תודה. אנחנו עוברים לעמוד 49.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא אמרתי להסיר. מס' 17.
היו"ר דליה איציק:
אתה מדבר על שיקום שכונות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, שיקום שכונות.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 23, סעיף 231083 - שיקום שכונות במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת גלנטי יצחק; מסיר. חבר הכנסת צבי הנדל - אינו נוכח. עוברים להסתייגות כץ-ריבלין.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי, אני מבקש, על טיפול קהילתי באוטיסטים ושירותים לזקן הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה, אדוני.
הצבעה אלקטרונית.
הצבעה מס' 21
בעד ההסתייגות - 22
נגד – 42
נמנעים – 4
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 23,
סעיף 230881 – טיפול קהילתי באוטיסטים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמוד 50. חבר הכנסת ליצמן הסיר. חברת הכנסת סופה לנדבר - אינה נמצאת. חברת הכנסת אורית נוקד - הורידה. אנחנו עוברים לקבוצת ברכה - עמוד 51 למטה.
חיים אורון (מרצ):
שירות לילד ולנוער, מס' 2.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה, אדוני. תודה רבה.
מי בעד - ירים את ידו.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 23, סעיף 231033 - השירות לילד ולנוער – טיפול קהילתי וביתי במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גם סעיף 4.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
שירות לטיפול בנערות ונשים במצוקה במגזר הערבי. מי בעד - ירים את ידו.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 23,
סעיף 231167 - שירות לטיפול בנערות ונשים במצוקה במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, אני אחשיב הצבעה רשלנית כאילו לא הצבעה.
אנחנו עוברים לעמוד 52. קבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
מס' 5, 9, 13 ו-18.
היו"ר דליה איציק:
סידור נכים בפנימיות. מי בעד - ירים את ידו.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 23, סעיף 230620 - סידור נכים בפנימיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמוד 53. חבר הכנסת רביץ הסיר. קבוצת ריבלין-כץ, עמוד 54 למטה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אנחנו מבקשים להצביע על מעונות רווחה.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה, אדוני - מס' 2.
מי בעד - ירים את ידו.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 23,
סעיף 231034 - מעונות רווחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים לעמוד 55.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי, כאן יש כמה סעיפים. על הראשון בהם, תפעול תוכנית למניעת אלימות במשפחה, אני מבקש הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
הצבעה.
הצבעה מס' 22
בעד ההסתייגות - 18
נגד – 50
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 23,
סעיף 23102680 – תפעול תוכנית למניעת אלימות במשפחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
גם מרכז טיפול לנפגעות תקיפה מינית.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה - מס' 6.
הצבעה אלקטרונית, בבקשה.
הצבעה מס' 23
בעד ההסתייגות - 18
נגד – 42
נמנעים – 5
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 23,
סעיף 23116550 – מרכז טיפול לנפגעות תקיפה מינית, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להסתייגות רע"ם-תע"ל.
גדעון סער (הליכוד):
רגע, גברתי, יש כאן עוד שני סעיפים. סיוע לקורבנות אונס - אני מבקש הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה.
סיוע לקורבנות אונס - חברי הכנסת, הצבעה.
הצבעה מס' 24
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 47
נמנעים – 5
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 23, סעיף 23116555 – סיוע לקורבנות אונס, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי, על מקלטים לנשים מוכות אני מבקש הצבעה אישית.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 23, סעיף 9, מקלטים לנשים מוכות - הצבעה אישית. נא לא לדבר. השר רוני בר-און, זה נורא מפריע לי. בבקשה, המזכיר.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - נגד
רוחמה אברהם - אינה נוכחת
יעקב אדרי - נגד
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
אהוד אולמרט - נגד
חיים אורון - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - נגד
אריאל אטיאס - נגד
עמיחי אילון - נגד
רוברט אילטוב - אינו נוכח
דליה איציק - נגד
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - נגד
אריה אלדד - בעד
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - בעד
זאב אלקין - נגד
חיים אמסלם - נגד
אלי אפללו - נגד
גלעד ארדן - בעד
אורי אריאל - אינו נוכח
זאב בוים - נגד
יוסף ביילין - בעד
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
יעקב בן-יזרי - נגד
שלמה בניזרי - נגד
מנחם בן-ששון - נגד
רוני בר-און - נגד
אבישי ברוורמן - אינו נוכח
שלמה ברזניץ - נגד
מוחמד ברכה - בעד
עזמי בשארה - בעד
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
אלחנן גלזר - נגד
יצחק גלנטי - נגד
משה גפני - נמנע
עמירה דותן - אינה נוכחת
אברהם דיכטר - נגד
אברהם הירשזון - נגד
שמואל הלפרט - נמנע
צחי הנגבי - נגד
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - אינו נוכח
אבשלום וילן - בעד
מתן וילנאי - אינו נוכח
יצחק וקנין - נגד
נסים זאב - נגד
ג'מאל זחאלקה - בעד
יצחק זיו - אינו נוכח
עבאס זכור - בעד
נאדיה חילו - אינה נוכחת
דב חנין - אינו נוכח
יואל חסון - נגד
ישראל חסון - אינו נוכח
שי חרמש - נגד
ואסל טאהא - בעד
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - אינו נוכח
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אביגדור יצחקי - נגד
אליהו ישי - נגד
דני יתום - נגד
איתן כבל - נגד
אמנון כהן - אינו נוכח
יעקב כהן - נמנע
יצחק כהן - נגד
רן כהן - אינו נוכח
משה כחלון - בעד
ישראל כץ - בעד
ציפי לבני - נגד
לימור לבנת - בעד
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
יעקב ליצמן - נמנע
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
שאול מופז - נגד
אברהם מיכאלי - נגד
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
יעקב מרגי - אינו נוכח
שרה מרום-שלו - אינה נוכחת
יורם מרציאנו - נגד
משולם נהרי - נגד
מיכאל נודלמן - נגד
דני נוה - בעד
אורית נוקד - אינה נוכחת
בנימין נתניהו - בעד
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
אפרים סנה - נגד
גדעון סער - בעד
גדעון עזרא - אינו נוכח
אופיר פינס-פז - נגד
מאיר פרוש - נמנע
שמעון פרס - אינו נוכח
עמיר פרץ - אינו נוכח
אברהים צרצור - בעד
אברהם רביץ - נמנע
ראובן ריבלין - בעד
חיים רמון - אינו נוכח
יוסף שגאל - אינו נוכח
יובל שטייניץ - בעד
מאיר שטרית - נגד
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
ליה שמטוב - אינה נוכחת
עתניאל שנלר - נגד
משה שרוני - נגד
נתן שרנסקי - בעד
רונית תירוש - אינה נוכחת
יולי תמיר - נגד
חיים אורון (מרצ):
איפה כל הנשים בכנסת?
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אורון, כולם שמו לב למה שאתה שמת לב. תן להמשיך בהצבעה בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
רוחמה אברהם - אינה נוכחת
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
זבולון אורלב - אינו נוכח
רוברט אילטוב - אינו נוכח
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
בנימין אלון - אינו נוכח
אורי אריאל - אינו נוכח
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
אבישי ברוורמן - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
עמירה דותן - אינה נוכחת
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - נגד
מתן וילנאי - נגד
יצחק זיו - אינו נוכח
נאדיה חילו - אינה נוכחת
דב חנין - בעד
ישראל חסון - אינו נוכח
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - אינו נוכח
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אמנון כהן - נגד
רן כהן - אינו נוכח
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - אינו נוכח
יעקב מרגי - אינו נוכח
שרה מרום-שלו - אינה נוכחת
אורית נוקד - אינה נוכחת
חנא סוייד - בעד
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
גדעון עזרא - נגד
שמעון פרס - נגד
עמיר פרץ - נגד
אברהים צרצור - נגד
חיים רמון - נגד
יוסף שגאל - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - נגד
ליה שמטוב - אינה נוכחת
רונית תירוש - נגד
תודה רבה.
חיים אורון (מרצ):
יש לי רושם שלא שאלת אם יש נוכחות שלא הקריאו את שמן.
לימור לבנת (הליכוד):
נוכחות נפקדות.
אלי אפללו (קדימה):
מה קרה שכולם התעוררו?
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה: נגד – 52, בעד – 23, שישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
אני עובר להסתייגויות קבוצת רע"ם-תע"ל. האם אתם מבקשים שנצביע על הסתייגות כלשהי?
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
מורידים.
היו"ר גדעון סער:
מורידים.
אנחנו נצביע על סעיף 23 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר גדעון סער:
תודה. אני קובע שהסעיף אושר.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, עכשיו אתן לך שמות סעיפים של כל הסדרות, סעיף ועמוד, ועליהם תצביע.
היו"ר גדעון סער:
בסדר גמור. בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
מס' 2, הקמת מרכזי גמילה מסמים המגזר הערבי.
היו"ר גדעון סער:
מס' 2, הקמת מרכזי גמילה מסמים המגזר הערבי. הצבעה ידנית? תודה.
מי בעד הסתייגות קבוצת בל"ד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 24, סעיף 241365 - הקמת מרכזי גמילה מסמים במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
אני קובע שההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
בעמוד 57 - מס' 3, מינהל סיעודי.
היו"ר גדעון סער:
מי בעד ההסתייגות בעניין מינהל סיעודי? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 24,
סעיף 240403 - מינהל סיעודי, לא נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
אני קובע שההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
עמוד 60 - מכוני הרדיותרפיה, מס' 19.
היו"ר גדעון סער:
מכוני הרדיותרפיה - מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24, סעיף 240515 – מכוני הרדיותרפיה, לא נתקבלה.
חיים אורון (מרצ):
סעיף 24 - תקצוב פגיות.
היו"ר גדעון סער:
תקצוב פגיות - מי בעד ההסתייגות?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24, סעיף 240719 - תקצוב פגיות, לא נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
ההסתייגות נדחתה. אני מבקש - תשתדלו להרים ידיים כי רבים לא מרימים ידיים. מי נמנע? תודה. ההסתייגות נדחתה.
בבקשה, חבר הכנסת אורון.
חיים אורון (מרצ):
בעמוד 62, מס' 64 - שירותי בריאות התלמיד. אדוני שר האוצר, זה הסיפור של אחיות בתי-הספר.
היו"ר גדעון סער:
שירותי בריאות התלמיד - מי בעד ההסתייגות? מיעוט. מי נגד? רוב. מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24, סעיף 241686 - שירותי בריאות התלמיד, לא נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
תודה. אני קובע שההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
מס' 66 – טיפות-חלב.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 66 - תקציב טיפות-החלב. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24, סעיף 241687 - תקציב טיפות-החלב, לא נתקבלה.
חיים אורון (מרצ):
הסתייגות 70 באותו עמוד.
היו"ר דליה איציק:
חוק ביטוח בריאות ממלכתי - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24, סעיף 2420 - חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שההסתייגות נדחתה.
חיים אורון (מרצ):
עמוד 63 – רע"ם-תע"ל - יעודה להשלמת עלות הסל.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 24, סעיף 242002 - יעודה להשלמת עלות הסל, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף 24 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 24 - משרד הבריאות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 24 כהצעת הוועדה נתקבל.
עמוד 64 - בל"ד. סעיף תקציבי 25. הסרתם. הלאה. חבר הכנסת שמואל הלפרט הסיר. קבוצת מרצ - - -
חיים אורון (מרצ):
סעיף 4 - - -
היו"ר דליה איציק:
חוקי נכי רדיפות הנאצים. מי בעד?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
הצבעה אלקטרונית, בבקשה.
הצבעה מס' 25
בעד ההסתייגות - 24
נגד - 48
נמנעים - 2
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 25, סעיף 250141 - חוק נכי רדיפות הנאצים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות לא נתקבלה.
מי בעד סעיף 25 כהצעת הוועדה? מי נגד?
הצבעה
סעיף תקציבי 25 - תגמולים לנכים, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לעמוד 66. קבוצת בל"ד.
מענקים לרשויות מקומיות – מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 26, סעיף 261002 - מענקים לרשויות מקומיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין.
גדעון סער (הליכוד):
צער בעלי-חיים - אני מבקש הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 26
בעד ההסתייגות - 21
נגד - 42
נמנעים - 1
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 26,
סעיף 2697 - צער בעלי-חיים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שההסתייגות נדחתה.
קבוצת מרצ - עמוד 67.
חיים אורון (מרצ):
להוריד.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת רע"ם-תע"ל, סעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 26, סעיף 261002 - מענקים לרשויות מקומיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שההסתייגות נדחתה.
חבר הכנסת שרנסקי - איננו.
מי בעד סעיף תקציבי 26 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 26 - המשרד לאיכות הסביבה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שסעיף תקציבי 26, כהצעת הוועדה, נתקבל.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 27.
נתן שרנסקי (הליכוד):
אני הייתי פה, למה לא הצביעו?
היו"ר דליה איציק:
סליחה, אדוני, אני מצטערת. להצביע? אתה מסיר?
נתן שרנסקי (הליכוד):
אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
שירותי חינוך - הצבעה אלקטרונית.
הצבעה מס' 27
בעד ההסתייגות - 20
נגד - 43
נמנעים - 2
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 26, סעיף 2602 - שירותי חינוך ורווחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות של חבר הכנסת שרנסקי נדחתה.
למען הסדר הטוב - מי בעד סעיף תקציבי 26 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 26 - המשרד לאיכות הסביבה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
קריאה:
27.
היו"ר דליה איציק:
כל הזמן אתה מתקן אותי.
סעיף תקציבי 26 כהצעת הוועדה נתקבל.
חברי הכנסת - קבוצת בל"ד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אנחנו רוצים - סיוע לנכים, כי זה מופיע אצלנו - - - אלקטרוני.
היו"ר דליה איציק:
תודה.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 28
בעד ההסתייגות - 20
נגד - 35
נמנעים - 1
ההסתייגות לסעיף תקציבי 27, סעיף 270302 - סיוע לנכים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שההסתייגות לא נתקבלה.
חיים אורון (מרצ):
מס' 3, סיעת מרצ - חוק הבטחת הכנסה, בעמוד 69.
היו"ר דליה איציק:
עמוד 69, מס' 3 - חוק הבטחת הכנסה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 27, סעיף 270201 - חוק הבטחת הכנסה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות מס' 3 של סיעת מרצ לא נתקבלה.
רע"ם-תע"ל, סעיף 5 - סיוע לנכים. מי בעד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 27, סעיף 270302 - סיוע לנכים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות של סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 5 לא נתקבלה.
מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת שרנסקי?
הצבעה
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 27, סעיף 2711 - מלגות ומענקים לתלמידים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות של חבר הכנסת שרנסקי נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 27 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 27 - ביטוח לאומי, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 27, כהצעת הוועדה, נתקבל.
עמוד 71 – אין הסתייגויות.
מי בעד סעיף 28 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 28 - אחזקת כבישים, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 28 כהצעת הוועדה נתקבל.
אנחנו עוברים לעמוד 72. הסתייגות קבוצת בל"ד - שיקום שכונות.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 29, סעיף 290815 - שיקום שכונות ערביות בערים המעורבות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות של קבוצת בל"ד נדחתה.
שיקום שכונות ערביות - מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 29, סעיף 290815 - שיקום שכונות ערביות בערים המעורבות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות לא נתקבלה.
חברי הכנסת, אתם לא מרימים את היד, ואני אצטרך לחשב את זה כהצבעה. ממש לא מצביעים.
הסתייגות קבוצת ברכה? מסירים. תודה, אדוני. כץ-ריבלין? מורידים.
קריאה:
שיקום שכונות - - -
היו"ר דליה איציק:
כבר הצביעו על זה. אתה רוצה? בבקשה.
שיקום שכונות - מי בעד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 29,
סעיף 290814 - שיקום שכונות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות לא נתקבלה.
חבר הכנסת פרוש מאיר - הסיר. קבוצת חברי הכנסת אמנון כהן ווקנין - הורידו. קבוצת מרצ - עמוד 73.
חיים אורון (מרצ):
- - - אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, הצבעה. שיקום שכונות.
הצבעה מס' 29
בעד ההסתייגות - 21
נגד - 36
נמנעים - 4
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 29, סעיף 290814 - שיקום שכונות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי הסתייגות הקבוצה לא נתקבלה.
קבוצת מרצ. מה קורה? קבוצת רע"ם-תע"ל?
להצביע. שיקום שכונות.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 29, סעיף 290814 - שיקום שכונות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת כי ההסתייגות נדחתה.
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי - מי בעד?
הצבעה
ההסתייגות של חבר הכנסת נתן שרנסקי לסעיף תקציבי 29, סעיף 2910 - חינוך מוכר אחר, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 29 כהצעת הוועדה?
הצבעה
סעיף תקציבי 29 - משרד הבינוי והשיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 29 כהצעת הוועדה נתקבל.
חברי הכנסת אנחנו עוברים לעמוד 74. הסתייגות של קבוצת בל"ד, סעיף 30 – ירד. הסתייגות לקבוצת כץ–ריבלין.
גדעון סער (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה אישית על הסתייגות מס' 6 בעמוד 74.
מס' 6, עמוד 74 – מי בעד? - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 30,
סעיף 300217 - שירותים לעולים קשישים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
ההסתייגות של חברת הכנסת סולודקין - חברת הכנסת סולודקין לא נמצאת. ההסתייגות של קבוצת מרצ – עמוד 75.
חיים אורון (מרצ):
להוריד.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
הסתייגות קבוצת ריבלין-כץ – סיוע לאמנים וספורטאים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 30,
סעיף 300221 - סיוע לאמנים וספורטאים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
מי בעד סעיף תקציבי 30 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 30 - המשרד לקליטת העלייה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 30, כהצעת הוועדה, התקבל.
עמוד 78 – סעיף תקציבי 32. הסתייגות קבוצת בל"ד.
חיים אורון (מרצ):
ההסתייגות של קבוצת בל"ד ירדה.
היו"ר דליה איציק:
תודה שכל הזמן אתם מתקנים אותי. ההסתייגות של קבוצת בל"ד ירדה.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על סעיף 32.
גדעון סער (הליכוד):
חוק הגליל - גברתי, אנחנו מבקשים הצבעה שמית.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, סעיף חוק הגליל - מס' 2. הצבעה שמית על חוק הגליל.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - נגד
רוחמה אברהם - נגד
יעקב אדרי - נגד
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
אהוד אולמרט - נגד
חיים אורון - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - נגד
אריאל אטיאס - נגד
עמיחי אילון - נגד
רוברט אילטוב - אינו נוכח
דליה איציק - נגד
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - נגד
אריה אלדד - בעד
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - בעד
זאב אלקין - אינו נוכח
חיים אמסלם - נגד
אלי אפללו - נגד
גלעד ארדן - בעד
אורי אריאל - אינו נוכח
זאב בוים - נגד
יוסף ביילין - בעד
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
יעקב בן-יזרי - אינו נוכח
שלמה בניזרי - נגד
מנחם בן-ששון - נגד
רוני בר-און - נגד
אבישי ברוורמן - נגד
שלמה ברזניץ - נגד
מוחמד ברכה - נמנע
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
אלחנן גלזר - נגד
יצחק גלנטי - נגד
משה גפני - אינו נוכח
עמירה דותן - נגד
אברהם דיכטר - נגד
אברהם הירשזון - נגד
שמואל הלפרט - נמנע
צחי הנגבי - נגד
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - נגד
אבשלום וילן - בעד
מתן וילנאי - נגד
יצחק וקנין - אינו נוכח
נסים זאב - נגד
ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח
יצחק זיו - אינו נוכח
עבאס זכור - נמנע
נאדיה חילו - נגד
דב חנין - נמנע
יואל חסון - נגד
ישראל חסון - אינו נוכח
שי חרמש - נגד
ואסל טאהא - אינו נוכח
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - נגד
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - נגד
אביגדור יצחקי - נגד
אליהו ישי - נגד
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - אינו נוכח
אמנון כהן - נגד
יעקב כהן - אינו נוכח
יצחק כהן - אינו נוכח
רן כהן - בעד
משה כחלון - בעד
ישראל כץ - בעד
ציפי לבני - אינה נוכחת
לימור לבנת - אינה נוכחת
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
יעקב ליצמן - נמנע
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
שאול מופז - נגד
אברהם מיכאלי - נגד
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
מיכאל מלכיאור - נגד
יעקב מרגי - אינו נוכח
שרה מרום-שלו - נגד
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - נגד
מיכאל נודלמן - נגד
דני נוה - בעד
אורית נוקד - נגד
בנימין נתניהו - בעד
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
אפרים סנה - אינו נוכח
גדעון סער - בעד
גדעון עזרא - נגד
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
מאיר פרוש - נמנע
שמעון פרס - נגד
עמיר פרץ - אינו נוכח
אברהים צרצור - אינו נוכח
אברהם רביץ - נמנע
ראובן ריבלין - בעד
חיים רמון - אינו נוכח
יוסף שגאל - אינו נוכח
יובל שטייניץ - בעד
מאיר שטרית - נגד
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
ליה שמטוב - אינה נוכחת
עתניאל שנלר - נגד
משה שרוני - נגד
נתן שרנסקי - בעד
רונית תירוש - נגד
יולי תמיר - אינה נוכחת
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת אנחנו לא נוסיף אנשים שייכנסו אחר כך. אני מודיעה את זה באופן הכי ברור.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אני חוזר, קריאה שנייה.
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
זבולון אורלב - אינו נוכח
רוברט אילטוב - אינו נוכח
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
בנימין אלון - אינו נוכח
זאב אלקין - אינו נוכח
אורי אריאל - אינו נוכח
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
יעקב בן-יזרי - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו משתתף בהצבעה
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
משה גפני - אינו נוכח
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
יצחק וקנין - אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח
יצחק זיו - אינו נוכח
ישראל חסון - אינו נוכח
ואסל טאהא - נמנע
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני המזכיר, אני מבקש לשנות את הצבעתי להימנעות. בהסתייגות לא היה ברור במה מדובר.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
חבר הכנסת טלב אלסאנע משנה את הצבעתו לנמנע.
אחמד טיבי - אינו נוכח
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - נגד
יעקב כהן - נמנע
יצחק כהן - נגד
ציפי לבני - נגד
לימור לבנת - בעד
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
יעקב מרגי - אינו נוכח
יורם מרציאנו - נגד
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
אפרים סנה - נגד
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
עמיר פרץ - נגד
אברהים צרצור - אינו נוכח
חיים רמון - נגד
יוסף שגאל - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - נגד
ליה שמטוב - אינה נוכחת
יולי תמיר - נגד
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אני מבקשת, אדוני גדעון סער, שתבחרו נציג אחד של האופוזיציה שהוא מדבר. אי-אפשר ככה לנהל את העניין. אנא, תקבעו אחד, תאמרו לי מי, והוא מדבר בשם האופוזיציה.
קריאה:
חיים אורון.
היו"ר דליה איציק:
אתה קובע מי האופוזיציה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
האופוזיציה היא מסיעות שונות.
היו"ר דליה איציק:
כן, חבר הכנסת ברכה, אבל זה בדרך כלל עבד ככה. אני מבקשת שתסכימו ביניכם.
גדעון סער (הליכוד):
אני מייצג את הליכוד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
האופוזיציה היא סיעות שונות.
חיים אורון (מרצ):
לפעמים אני ולפעמים גדעון.
גדעון סער (הליכוד):
שניים זה בסדר.
היו"ר דליה איציק:
אני לא אסכים שיתנהל פה דיון ביניכם. תודיעו לי.
גדעון סער (הליכוד):
אני אעמוד רק על ההצבעות שלי.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה.
חברי הכנסת, להזכירכם, הצבענו על מס' 2 - סעיף 320201. בעד - 15, נגד - 55, נמנעים - 9. ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות קבוצת מרצ. מורידים.
גדעון סער (הליכוד):
עכשיו אפשר לעבור לעמוד 79.
חיים אורון (מרצ):
למחוק את ההסתייגויות ולהצביע על 32, 33, 34, 35.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים מ-32 ועד 35 ועד בכלל, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
סעיף תקציבי 32 - תמיכות שונות, סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, סעיף תקציבי 34 – משרד התשתיות הלאומיות, וסעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית,
כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה נתקבלה.
אנחנו עוברים לעמוד 85, משרד התעשייה והמסחר.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי, אפשר לעבור עד עמוד 87.
חיים אורון (מרצ):
רגע, רגע. בעמוד 85, עידוד תעשייה במגזר הערבי.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה. מס' 1.
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 36, סעיף 3610 – עידוד תעשייה במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
חיים אורון (מרצ):
מס' 9.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה. מס' 9.
מעונות-יום. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 36, סעיף 362302 – מעונות-יום - השתתפות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אני מפחדת להגיד לכם שעכשיו נצטרך לספור את הקולות כי זה נראה קצת אחרת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אפשר באלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך שאתה עוזר לי.
אנחנו עוברים לקבוצת כץ-ריבלין.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי, אני מבקש הצבעה אלקטרונית על עידוד תעסוקה, חד-הוריים. מס' 3. כוונתי הצבעה אלקטרונית, גם אם הקואליציה לא ערוכה.
חיים אורון (מרצ):
רגע, דילגתם על עמוד. על עמוד 86.
היו"ר דליה איציק:
סליחה, חבר הכנסת אורון. אין משא-ומתן. אתם תקבלו החלטה. אני מבקשת מכם. גם אני הייתי במקום שלכם.
חיים אורון (מרצ):
הוא קפץ על עמוד 86.
היו"ר דליה איציק:
אבל אנחנו עוד בעמוד 85. בעמוד 85 אין הסתייגויות. בעמוד 86, אני מבינה שהורדתם.
חיים אורון (מרצ):
סיעת מרצ מורידה את ההסתייגויות בעמוד 86.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לעמוד 87.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש הצבעה אלקטרונית על עידוד תעסוקה חד-הוריים.
היו"ר דליה איציק:
כן, אני רואה, מס' 3.
נא להצביע.
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות – 19
נגד - 35
נמנעים – 5
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 36,
סעיף 361429 – עידוד תעסוקה חד-הוריים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על האגף לתעסוקת נשים.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 36,
סעיף 361422 – האגף לתעסוקת נשים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 36 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 36 - משרד התעשייה והמסחר, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 36, כהצעת הוועדה, נתקבל.
מי בעד סעיף תקציבי 37 כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 37 - משרד התיירות, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 37 נתקבל.
אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 38 – תמיכות בענפי המשק. סיעת בל"ד מורידה את הסתייגותה. קבוצת ברכה מורידה את ההסתייגות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנחנו לא מורידים את ההסתייגות בעניין מענקים להשקעות ביו"ש.
היו"ר דליה איציק:
אנו מצביעים על מענקים להשקעות ביו"ש. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 38, סעיף 380305 – מענקים להשקעות ביו"ש, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש להצביע אלקטרונית על עידוד עסקים קטנים.
הצבעה מס' 31
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 37
נמנעים – 4
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 38,
סעיף 3812 – עידוד עסקים קטנים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
קבוצת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההסתייגות ירדה.
היו"ר דליה איציק:
קבוצת מרצ.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על כל סעיף 38.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד סעיף 38 כהצעת הוועדה? נא להצביע.
הצבעה
סעיף תקציבי 38 - תמיכות בענפי המשק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 38, כהצעת הוועדה, נתקבל.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על כל סעיף 39.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו מצביעים על סעיף 39.
הצבעה
סעיף תקציבי 39 - משרד התקשורת, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 39 נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 40.
חיים אורון (מרצ):
אני מבקש להצביע על ההסתייגות של קבוצת בל"ד.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 40, סעיף 405003 - פיתוח תשתיות כבישים במגזר הערבי.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף תקציבי 40, סעיף 405003 - פיתוח תשתיות כבישים במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש הצבעה אלקטרונית על ההסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין, סעיף 4007.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין לסעיף תקציבי 40, סעיף 4007 - בטיחות בדרכים. נא להצביע.
הצבעה מס' 32
בעד ההסתייגות - 18
נגד - 46
נמנעים - 5
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 40,
סעיף 4007 - בטיחות בדרכים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מוסיפים להצבעה את קולותיהם של השר מופז והשר איתן.
אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 40, כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 40 - תחבורה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 40, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות לסעיף 42, סעיף 4212 - מענקי השתתפות בשכר דירה. נא להצביע.
הצבעה
ההסתייגות לסעיף תקציבי 42, סעיף 4212 - מענקי השתתפות בשכר דירה,
לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות לסעיף 42, סעיף 420912 - מבצע לעולי אתיופיה. נא להצביע.
הצבעה
ההסתייגות לסעיף תקציבי 42, סעיף 420912 - מבצע לעולי אתיופיה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים על כל סעיף 42.
הצבעה
סעיף תקציבי 42 - מענקי בינוי ושיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 42, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצביע על סעיפים 43, 44 ו-45.
הצבעה
סעיף תקציבי 43 - המרכז למיפוי ישראל, סעיף תקציבי 44 - סבסוד אשראי,
וסעיף תקציבי 45 - תשלום ריבית ועמלות, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים 43, 44 ו-45 נתקבלו.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 46.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש הצבעה אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין לסעיף 46 - חוק חיילים משוחררים.
הצבעה מס' 33
בעד ההסתייגות - 15
נגד - 46
נמנעים - 2
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 46 - חוק חיילים משוחררים, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 46 כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 46 - חוק חיילים משוחררים, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 46, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 47 ו-51.
הצבעה
סעיף תקציבי 47 - רזרבה כללית, וסעיף תקציבי 51 - דיור ממשלתי, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים 47 ו-51 נתקבלו.
אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על ההסתייגות לסעיף 52.
הצבעה מס' 34
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 51
נמנעים - 2
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף תקציבי 52, סעיף 520322 - בינוי ותשתיות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 52 כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 52 - מבני משטרה ובתי-סוהר, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 52, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 53, 54 ו-55.
הצבעה
סעיף תקציבי 53 - משפטים ובתי-משפט, סעיף תקציבי 54 - רשויות פיקוח, וסעיף תקציבי 55 – אוצר, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים 53, 54 ו-55 נתקבלו.
אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף תקציבי 56, סעיף 5601 - נציבות שוויון זכויות.
הצבעה מס' 35
בעד ההסתייגות - 19
נגד - 45
נמנעים - 5
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 56, סעיף 5601 - נציבות שוויון זכויות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על כל סעיף 56 כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 56 - נציבות שוויון זכויות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 56, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 57 ו-58.
הצבעה
סעיף תקציבי 57 - רשויות מקומיות, וסעיף תקציבי 58 - תאגידים עירוניים למים, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים 57 ו-58 נתקבלו.
סעיף 61 מבוטל.
אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על ההסתייגות של קבוצת ברכה לסעיף 60, סעיף 600211, בניית כיתות לימוד במגזר הערבי.
הצבעה מס' 36
בעד ההסתייגות - 20
נגד - 46
נמנעים - 7
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 60,
סעיף 600211 - בניית כיתות לימוד במגזר הערבי, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 60 כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 60 - חינוך, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 67.
הצבעה
סעיף תקציבי 67 - משרד הבריאות, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 67 נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 68.
הצבעה
סעיף תקציבי 68 - היחידה לעניין העובדים, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 68 נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת ברכה לסעיף 70, סעיף 706903 - שיקום שכונות.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 70, סעיף 706903 - שיקום שכונות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת כץ-ריבלין לסעיף 70, סעיף 706704 - דיור לקשיש.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 70,
סעיף 706704 - דיור לקשיש, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 70, סעיף 706901 - רכישת דירות נ"ר.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 70, סעיף 706901 - רכישת דירות נ"ר, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 70, סעיף 706914 - אבטחה.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 70, סעיף 706914 - אבטחה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 70 כהצעת הוועדה.
הצבעה
סעיף תקציבי 70 - שיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 70, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 73 ו-74.
הצבעה
סעיף תקציבי 73 - מפעלי מים, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיפים 73 ו-74 נתקבלו.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 76.
הצבעה
סעיף תקציבי 76 – תעשייה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 76 נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 78.
הצבעה
סעיף תקציבי 78 - פיתוח תיירות, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 78 נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת ברכה לסעיף 79, סעיף 7941 - הרשות הלאומית לבטיחות.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף תקציבי 79, סעיף 7941 - הרשות הלאומית לבטיחות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא נתקבלה.
הלאה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש הצבעה אלקטרונית על מטרופולין תל-אביב.
היו"ר דליה איציק:
מטרופולין תל-אביב, הצבעה אלקטרונית. הצבעה.
חברי הכנסת, אתם מפריעים.
הצבעה
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 42
נמנעים – 4
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 79,
סעיף 793102 - מטרופולין תל-אביב, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקבוצת ברכה, קבוצת מרצ, קבוצת ריבלין-כץ – אין. מי בעד סעיף תקציבי 79 - - -
גדעון סער (הליכוד):
בקבוצה השנייה של ההסתייגויות - - -
היו"ר דליה איציק:
אני לא שומעת.
גדעון סער (הליכוד):
בקבוצה השנייה של ההסתייגויות, בעמוד 124, אני מבקש - - -
היו"ר דליה איציק:
רק שנייה, אני צריכה כנראה בכל זאת להשתמש בסמכויות שיש לי. אני מבקשת לא לדבר. בבקשה, אדוני. אני שומעת.
גדעון סער (הליכוד):
בעמוד 124 אני מבקש להצביע על הרשות הלאומית לבטיחות.
היו"ר דליה איציק:
אני רואה, אדוני.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 79,
סעיף 7941 - הרשות הלאומית לבטיחות, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 79, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 79 – פיתוח התחבורה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
הצעת הוועדה נתקבלה.
אנחנו עוברים לעמוד 125.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על סעיפים 83 ו-84.
גדעון סער (הליכוד):
לא. אני מבקש להצביע על תוספת לרכבת לישראל.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 83,
סעיף 830602 - רכבת ישראל, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 83, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 83, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים לסעיף 84. אין הסתייגויות. מי בעד סעיף תקציבי 84, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 84, כהצעת הוועדה, נתקבל.
סעיף 89.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש להצביע על ההפחתה ממשרד ראש הממשלה בעמוד 127.
היו"ר דליה איציק:
מפעלי משרד ראש הממשלה. בבקשה, אדוני.
מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת חברי הכנסת ישראל כץ וראובן ריבלין לסעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
מי בעד סעיף תקציבי 89 כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 89, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים לעמוד 128. סעיף תקציבי 94.
מי בעד סעיף תקציבי 94, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 94 – בתי-חולים ממשלתיים, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף תקציבי 94, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים לסעיף 95. אין הסתייגויות. מי בעד סעיף 95, כהצעת הוועדה, וגם סעיף 96? 95 ו-96 ועד בכלל. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, וסעיף תקציבי 96 – הוצאות בנק הדואר, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
הסעיפים הללו עברו כהצעת הוועדה.
חיים אורון (מרצ):
אפשר להצביע על סעיפים 98 ו-99.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד סעיפים 98 ו-99 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף תקציבי 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, וסעיף תקציבי 99 –
החזר חובות לבנק ישראל, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, חברי הכנסת, סעיפים 99-98 עברו.
חברי הכנסת, עוד מעט קט. רק להזכיר לוותיקים שבינינו שהיינו ישנים פה. אני מבקשת קצת שקט.
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006. שם החוק, חברי הכנסת. מי בעד שם החוק כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
שם החוק נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
שם החוק עבר כהצעת הוועדה.
מי בעד סעיף 1 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
סעיף 1 אושר כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 2.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש - - -
היו"ר דליה איציק:
סעיף 2 מחייב רוב של 50 חברי כנסת. בבקשה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
על הסעיף הזה אנחנו מבקשים הצבעה שמית. זה הסעיף אשר מוסיף 1.8 מיליארד שקלים לתקציב. אחרי שלא התקבלה שום הסתייגות, אדוני ראש הממשלה, אם הכנסת תקבל אותו, יש לך בקופה עוד 1.8 מיליארד שקלים לשיקול דעתכם.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, ההצבעה החלה. אדוני המזכיר, לא צריך לתת הסברים לראש הממשלה. בבקשה, הצבעה, אדוני המזכיר. אדוני המזכיר, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל -
היו"ר דליה איציק:
סליחה, אדוני המזכיר. אתה מפסיק. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. חברת הכנסת קולט אביטל, ראש הממשלה ביקש. בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש, אני מוכרח לומר - - -
קריאה:
לא שומעים.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
- - - כאחד מוותיקי הבניין הזה. עם זאת, התעוררה כאן שאלה, ואני מייד אתן הבהרה. מה פירוש הדבר שחבר כנסת מהאופוזיציה מציע שלראש הממשלה ולחברי ממשלתו תהיה אפשרות להשתמש ב-1.8 לפי שיקול דעתם? לאיזה עניין? באיזה נושא? מתי?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אורון, לפנים משורת הדין. היות שהורדתם הרבה הסתייגויות אני מאפשרת לך.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה - - -
היו"ר דליה איציק:
גברתי היושבת-ראש, לא אדוני.
חיים אורון (מרצ):
לא עלה על דעתי - כמו שאומר חבר הכנסת פרוש. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני מציע את ההצעה הזאת בכל הרצינות. אחרי שלא עברה שום הסתייגות, המשמעות של ההצבעה הזאת עכשיו היא יצירת אפשרות לממשלה, על-פי החוק, להוציא 1.7% מעל התקציב של השנה שעברה, מה שאתם מתכננים לעשות בשנה הבאה. אתם תחליטו מה לעשות. תבואו לכנסת, ויהיה לכם רוב בבית הזה למימוש התקציב הזה. זה המבחן האמיתי אם מתכוונים ברצינות או רק מדברים.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
קריאה:
- - -
היו"ר דליה איציק:
לא מנהלים יותר דיון, רק ראש הממשלה. בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש, אני מציע להצביע נגד ההצעה הזאת.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. האם אתם עומדים על הצבעה שמית, חבר הכנסת אורון?
חיים אורון (מרצ):
כן.
היו"ר דליה איציק:
בבקשה. הצבעה. המזכיר.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - נגד
רוחמה אברהם - נגד
יעקב אדרי - נגד
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
אהוד אולמרט - נגד
חיים אורון - בעד
זבולון אורלב - אינו נוכח
דוד אזולאי - נגד
אריאל אטיאס - נגד
עמיחי אילון -
היו"ר דליה איציק:
רק שנייה, אדוני המזכיר. אדוני המזכיר. חברי הכנסת, אנחנו נעצור את ההצבעה, וכל מה שהרווחנו בלוח הזמנים – חבר הכנסת ברוורמן, המזכיר לא שומע את הקולות שלכם. בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
עמיחי אילון - נגד
רוברט אילטוב - אינו נוכח
דליה איציק - נגד
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - נגד
אריה אלדד - נגד
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אי-אפשר לשמוע.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
בנימין אלון - אינו נוכח
טלב אלסאנע - נמנע
זאב אלקין - אינו נוכח
חיים אמסלם - אינו נוכח
אלי אפללו - נגד
גלעד ארדן - בעד
אורי אריאל - אינו נוכח
זאב בוים - נגד
יוסף ביילין - בעד
היו"ר דליה איציק:
סדרנים, לא לאפשר לחברי הכנסת לעמוד.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי בכנסת)
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
שלמה בניזרי - נגד
יעקב בן-יזרי - נגד
מנחם בן-ששון - נגד
רוני בר-און - נגד
אבישי ברוורמן -
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
למרות שזאת ההחלטה הנכונה, נגד.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אבישי ברוורמן - נגד
שלמה ברזניץ - נגד
מוחמד ברכה - נמנע
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
אלחנן גלזר - נגד
יצחק גלנטי - נגד
משה גפני - אינו נוכח
עמירה דותן - נגד
אברהם דיכטר - נגד
אברהם הירשזון - נגד
שמואל הלפרט - נמנע
צחי הנגבי - אינו נוכח
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
מגלי והבה - נגד
אבשלום וילן - בעד
מתן וילנאי - נגד
יצחק וקנין - נגד
נסים זאב - נגד
ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח
יצחק זיו - אינו נוכח
עבאס זכור - נמנע
נאדיה חילו - נגד
דב חנין - נמנע
יואל חסון - נגד
ישראל חסון - אינו נוכח
שי חרמש - נגד
ואסל טאהא - אינו נוכח
אחמד טיבי - אינו נוכח
דוד טל - נגד
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
שלי יחימוביץ - נגד
אביגדור יצחקי - נגד
אליהו ישי - נגד
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - אינו נוכח
אמנון כהן - נגד
יעקב כהן - נמנע
יצחק כהן - נגד
רן כהן - אינו נוכח
משה כחלון - בעד
ישראל כץ - בעד
ציפי לבני - נגד
לימור לבנת - אינה נוכחת
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
יעקב ליצמן - נמנע
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה - אינו נוכח
שאול מופז - נגד
אברהם מיכאלי - נגד
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
למה "לא נוכח"?
מזכיר הכנסת אריה האן:
לא קראתי לך.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
את השם שלי - - -
מזכיר הכנסת אריה האן:
לא קראתי לך. קראתי לחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב ולא לך.
היו"ר דליה איציק:
יש עומס על המזכיר. חברי הכנסת. השרה לבני, תודה רבה לך.
מזכיר הכנסת אריה האן:
אני אחזור אליך.
היו"ר דליה איציק:
אדוני המזכיר, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
מיכאל מלכיאור - נגד
יעקב מרגי - אינו נוכח
שרה מרום-שלו - נגד
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - נגד
מיכאל נודלמן - נגד
דני נוה - בעד
אורית נוקד - נגד
בנימין נתניהו - אינו נוכח
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
אפרים סנה - נגד
גדעון סער - אינו נוכח
גדעון עזרא - נגד
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
מאיר פרוש - נמנע
שמעון פרס - נגד
עמיר פרץ - נגד
אברהים צרצור - אינו נוכח
אברהם רביץ - נמנע
ראובן ריבלין - בעד
חיים רמון - נגד
יוסף שגאל - אינו נוכח
יובל שטייניץ -
יובל שטייניץ - הנה הוא פה מולנו. חבר הכנסת יובל שטייניץ.
היו"ר דליה איציק:
למה אתה קורא פעמיים? אדוני המזכיר, איננו - איננו.
מזכיר הכנסת אריה האן:
הוא לא אמר. הוא נוכח, והוא רק לא אומר מה הוא מצביע.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת שטייניץ. נא לדלג עליו.
לימור לבנת (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
בבקשה, הלאה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
מאיר שטרית - נגד
יורי שטרן - אינו נוכח
סילבן שלום - אינו נוכח
שלום שמחון - נגד
ליה שמטוב - אינה נוכחת
עתניאל שנלר - נגד
משה שרוני - נגד
נתן שרנסקי - בעד
רונית תירוש - נגד
יולי תמיר - נגד
אני חוזר בסיבוב שני:
יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח
זבולון אורלב - אינו נוכח
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ריבלין.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
רוברט אילטוב - אינו נוכח
אפי איתם - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
בנימין אלון - אינו נוכח
זאב אלקין - אינו נוכח
חיים אמסלם - אינו נוכח
אורי אריאל - אינו נוכח
בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - אינו נוכח
זהבה גלאון - אינה נוכחת
משה גפני - אינו נוכח
צחי הנגבי - אינו נוכח
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה - בעד
יצחק זיו - אינו נוכח
ישראל חסון - אינו נוכח
ואסל טאהא - נמנע
אחמד טיבי - אינו נוכח
אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת
דני יתום - אינו נוכח
איתן כבל - אינו נוכח
רן כהן - בעד
לימור לבנת - בעד
יצחק לוי - אינו נוכח
אביגדור ליברמן - אינו נוכח
סופה לנדבר - אינה נוכחת
גאלב מג'אדלה -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - -
מזכיר הכנסת אריה האן:
אני לא שומע.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
נגד.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גאלב מג'אדלה - נגד
אלכס מילר - אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח
יעקב מרגי - אינו נוכח
יורם מרציאנו - נגד
בנימין נתניהו - אינו נוכח
חנא סוייד - אינו נוכח
מרינה סולודקין - אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי - אינו נוכח
גדעון סער - בעד
אופיר פינס-פז - אינו נוכח
אברהים צרצור - אינו נוכח
יוסף שגאל - אינו נוכח
יורי שטרן - אינו נוכח
יובל שטייניץ - בעד
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת. אדוני השר, תעזור לי. תודה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סילבן שלום - אינו נוכח
ליה שמטוב - אינה נוכחת
תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, תיכף אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה לשבת. אנחנו לא נמתין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
תנו לביבי להיכנס.
היו"ר דליה איציק:
להכניס את חברי הכנסת. תיכף אנחנו ממשיכים.
בעד - 14, נגד - 57. ההסתייגות לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 2 כהצעת הוועדה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
ההצעה התקבלה.
אנחנו עוברים לסעיפים 6-3. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיפים 6-3 נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות לא התקבלה.
חיים אורון (מרצ):
אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד סעיפים 6-3 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
סעיפים 6-3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
הצבענו על זה כרגע. הצעת הוועדה נתקבלה.
אתם הורדתם?
חיים אורון (מרצ):
אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אלקטרונית. עכשיו הצבעה.
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגות - 19
נגד - 52
נמנעים - 5
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ
אחרי סעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ההסתייגות נדחתה.
חברי הכנסת, עוברים לסעיפים 7 ו-8. מי בעד סעיפים 7 ו-8 כהצעת הוועדה - ירים את ידו.
הצבעה
סעיפים 8-7 נתקבלו.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת נא להקשיב, אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית.
גדעון סער (הליכוד):
אלקטרונית.
היו"ר דליה איציק:
אלקטרונית. מי בעד?
הצבעה מס' 39
בעד החוק – 51
נגד – 22
נמנעים - 5
חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006, נתקבל.
היו"ר דליה איציק:
בעד - 51, נגד - 22, נמנעים - 5. בעד עוד שניים – 53.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה צריך להיות רק אחד.
היו"ר דליה איציק:
אתה צודק, אדוני, הערה נכונה – אחד.
רבותי חברי הכנסת, אני קובעת בזאת, שהתקציב וחוק התקציב לשנת 2006, על כל תיקוניהם, התקבלו בקריאה שלישית, בשילוב לוח התיקונים, והם יתפרסמו בספר החוקים של מדינת ישראל.
אדוני ראש הממשלה בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מודה לכל חברי הכנסת, ולך, גברתי, בראש ובראשונה, על סיום הדיון בתקציב; אלה שתמכו, כמו אלה שנמנעו, כמו אלה שהצביעו נגד.
זה התקציב היוצא דופן ביותר שאני זוכר במשך עשרות בשנים. ביסודו הוא הונח על שולחן הממשלה, נדמה לי ב-7 באוגוסט 2005. הוא נדון ואושר לראשונה ב-9 באוגוסט 2005. עקב הנסיבות הפוליטיות היוצאות דופן, שכולנו חווינו, הוא הגיע להשלמת התהליך רק היום, ב-7 ביוני 2006. אני מקווה שזה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה הפרלמנטרית שלנו, בלי שום קשר לעמדות השונות. לבריאותה של הכלכלה וליציבותה של המערכת הכלכלית והחברתית שלנו - מצב כזה הוא מצב שאיננו בריא.
אני רוצה, קודם כול, להבטיח שאנחנו נאפשר לקיים את הדיון על התקציב לשנת 2007 בדרך שתאפשר שקיפות מקסימלית ודיון מפורט, באופן שאולי יהיה שונה מכפי שהיינו רגילים לו בעבר, גם בתהליך המוקדם בין משרדי הממשלה לבין משרד האוצר, גם עם השרים לאחר מכן, גם בדיון הפרלמנטרי. אנחנו חושבים שההכרעות המתקבלות בנושאים הללו הן בסופו של דבר הכרעות שמעצבות את חיי המדינה ומשקפות את הערכים שבסך הכול הם ערכי החברה הישראלית, כפי שאנחנו מאמינים שהיא צריכה להתנהל ולהתקיים.
אני יודע שיש ויכוח בימים האחרונים על התמקחות כזאת או על התמקחות אחרת, אינני רוצה להיכנס לזה עכשיו. נדמה לי שבסך הכול כל הגורמים נהגו כאן באחריות וברצינות, בין היתר אולי גם מתוך הבנה שעברנו שנה עם התנסויות ועם חוויות חריגות גם בנוף של החיים הציבוריים והפוליטיים שלנו.
אי-אפשר לסיים את הדיון הזה מבלי להודות לאנשים, שבמיוחד בשבועות האחרונים עמלו כדי שנעמוד בלוחות הזמנים שהחוק קבע לאישור התקציב. בראש ובראשונה, שר האוצר אברהם הירשזון, שנכנס לתפקידו ממש לפני שבועות ספורים והיה צריך לקלוט את התקציב שהוכן, לא על-ידי שר האוצר שקדם לו אלא על-ידי זה שקדם לזה שקדם לו. עם מערכת מקצועית מעולה הוא השתלט על העניינים במהירות וניווט את הדיונים ואת המגעים עם הסיעות השונות ועם חברי הכנסת השונים בטוב טעם, בתבונה רבה ובאחריות רבה.
אני רוצה להודות לראשי הוועדות שעסקו בנושאים הללו - ליושבת-ראש ועדת הכנסת, הגברת רוחמה אברהם, לראשי הוועדות האחרים שעסקו בנושאים, ובמיוחד, כמובן, אני צריך לומר, כמעט ללא רצונו, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן, שעשה את זה ביעילות רבה, באחריות רבה, ובסופו של דבר, אלמלא הפעילות שלו לא היה אפשר להגיע אל הסיום בדרך הזאת ובאווירה הזאת, כפי שניווט אותן חבר הכנסת ליצמן.
אינני יכול שלא לנצל את הזדמנות כדי לומר מלה של הערכה לאנשי המקצוע של כל המשרדים, אבל תרשו לי, במיוחד של משרד האוצר, ובמיוחד הממונה על התקציבים וחבר עוזריו. שנים רבות אנחנו יודעים מדי פעם, בשעת כעס, בשעת מחלוקת, בשעת רוגז, לדבר בנימה מסוימת של ביקורת, הייתי אומר אפילו מזלזלת, על "נערי האוצר". בואו נאמר את האמת, מדובר בחבורה של אנשים בעלי מסירות שאין כמוה למדינת ישראל. אפשר לחלוק עליהם, אפשר להסכים אתם, אבל אי-אפשר להתעלם מהעבודה שלהם. מעולם ולעולם אינם נלחמים על אינטרס פרטיקולרי שמישהו מהם מייצג. הם נאבקים, ברוב המקרים בצדק, לפעמים תוך כדי מחלוקות, על מה שהם מאמינים שהוא הדבר הנכון והטוב למדינת ישראל. הם עובדים בימים ובלילות, הם נבונים, הם מסורים, הם אזרחים נהדרים, הם אנשי מקצוע מעולים, הם עובדי מדינה יוצאים מן הכלל. אי-אפשר בתום התהליך הכל-כך ארוך והמתסכל הזה, לא אחת, כשהם משמשים לא פעם מטרה לביקורת בלתי הוגנת, שלא לומר להם - כל הכבוד לאנשי התקציבים של האוצר על העבודה היוצאת מן הכלל שלהם.
אני מאחל לעצמנו, שבמהלך החודשים הקרובים נתגבש לאשר את תקציב 2007, והתקציב הזה, כמו התקציבים הקודמים, גם אלה שהוגשו על-ידי שרי האוצר הקודמים, ובמיוחד על-ידי השר לשעבר נתניהו, יהיה תקציב שיתרום לחיזוקה ולצמיחתה של הכלכלה הישראלית.
ולבסוף, גברתי היושבת-ראש, מי שהיה זקוק להוכחה שאת יודעת להיות יעילה ויודעת להפעיל את סמכותך בביטחון, בשקט וביעילות, נדמה לי שהיה יכול להיווכח בכך בימים האלה וביומיים האחרונים במיוחד. אני משוכנע שאת תסכימי אתי, שמי שתרם תרומה חשובה מאוד, גם ליכולת שלך - אני לא אובייקטיבי - הוא יושב-ראש הקואליציה, אביגדור יצחקי, אשר החזיק ברמה את הקואליציה עם רוב מסיבי ביותר של מצביעים לטובת התקציב הזה. תודה רבה לך, גברתי; תודה רבה לחברי הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
תודה לכם, חברי הכנסת. אני מבקשת, ברשותכם, חצי דקה. אני רוצה להגיד למזכיר הכנסת, לעובדי הכנסת, לכל חלקי הבית, אופוזיציה וקואליציה, תודה לכם; היה דיון תרבותי.
הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:00.