דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 4 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 4 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 5 שר הפנים רוני בר-און: 9 מרינה סולודקין (קדימה): 11 יוסף ביילין (מרצ): 13 ראובן ריבלין (הליכוד): 15 שר הפנים רוני בר-און: 18 רוחמה אברהם (קדימה): 21 יעקב מרגי (ש"ס): 26 מתן וילנאי (העבודה-מימד): 28 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 29 ראובן ריבלין (הליכוד): 32 ראובן ריבלין (הליכוד): 33 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 35 יצחק גלנטי (גיל): 37 קולט אביטל (העבודה-מימד): 39 עמירה דותן (קדימה): 41 יעקב כהן (יהדות התורה): 43 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 45 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 46 השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: 50 גדעון סער (הליכוד): 56 יצחק זיו (גיל): 63 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 64 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 65 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 65 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 66 עתניאל שנלר (קדימה): 72 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 75 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 79 דב חנין (חד"ש): 82 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 85 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 88 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 89 בנימין נתניהו (הליכוד): 89 אביגדור יצחקי (קדימה): 94 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 101 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 103 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 107 אמנון כהן (ש"ס): 111 אמנון כהן (ש"ס): 114 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 114 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 114 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 115 משה גפני (יהדות התורה): 115 משה שרוני (גיל): 125 אבשלום וילן (מרצ): 127 אבשלום וילן (מרצ): 129 יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 132 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 135 חנא סוייד (חד"ש): 136 ואסל טאהא (בל"ד): 138 שר האוצר אברהם הירשזון: 141 לימור לבנת (הליכוד): 149 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 155 מזכיר הכנסת אריה האן: 155 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 155 מזכיר הכנסת אריה האן: 181 מזכיר הכנסת אריה האן: 184 מזכיר הכנסת אריה האן: 219 מזכיר הכנסת אריה האן: 228 מזכיר הכנסת אריה האן: 239 עדכון אחרון: 21/06/06 חוברת ח' ישיבה י"ט הישיבה התשע-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, י' בסיוון התשס"ו (6 ביוני 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 09:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מגלי והבה: בוקר טוב. אדוני השר, חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, י' בסיוון התשס"ו, 6 ביוני שנת 2006. הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה. סגן מזכיר הכנסת דוד לב: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו על שולחן הכנסת – חוות דעת נציבות הדורות הבאים על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, ועל תקציב המדינה לשנת הכספים 2006. דפי החלפה לדפים שהוגשו בהצעת התקציב לכנסת השבע-עשרה בחודש אייר התשס"ו, מאי 2006. תודה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 760.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנו ממשיכים את הדיון בהנמקת ההסתייגויות בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. אני מזמין לבמה את ראשון הדוברים, חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה. אחריו בתור - חברת הכנסת מרינה סולודקין. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב. היו"ר מגלי והבה: בוקר טוב. אדוני, אני רוצה להזכיר לך שיש לך 15 דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה. חוק ההסדרים, נאמר עליו הרבה, נאמרו עליו הרבה דברי גנאי, ובדין נאמרו הרבה דברי גנאי, משום שהוא חוק עוקף-כנסת. הוא מתקבל לכאורה כהלכה, כדין, בהרמת אצבעות, אבל לעתים תכופות הוא מאיין מאמץ חקיקתי ארוך, רציני, מושקע, של חברי כנסת במשך תקופות ארוכות, ובא לבטל אותו או משום שההשלכות התקציביות שלו כבדות מדי לדעת משרד האוצר או שהוא לא נראה לממשלה מסיבות אחרות. הדבר הזה הוא לא ראוי לחלוטין, בייחוד באותם מקרים שבהם אין שום הוכחה שיש יתרון תקציבי כשהממשלה מתקנת את החוקים הקיימים או מוסיפה עליהם בחוק ההסדרים הזה. כשעברתי על החוברת של חוק ההסדרים הזה בלטו לעין מייד כמה נושאים, הגשתי עליהם הסתייגויות והצלחתי להשתתף בדיונים על חלקן. מחמת לוח הזמנים המזורז אין שום אפשרות טכנית, עד שלא יתחילו לשכפל או לשבט חברי כנסת, להיות נוכחים בו זמנית בשלוש ועדות שדנות באותם נושאים. אביא כמה דוגמאות מדוע אסור לדון בשינויי חקיקה במסגרת החפוזה והמאולצת הזאת. אחת מהן היא חוק המתנות לרופאים, חוק שהכרתי באופן אישי כנוגע בדבר. כשהייתי מנהל מחלקה עסקתי במחקר, עסקתי בהוראה, נסעתי לכנסים רפואיים, קיבלתי עטים מחברות תרופות – כל אותם דברים שמוגדרים בחוק המתנות, על-פי התיקון המוצע בחוק ההסדרים הנוכחי, כמתנות אסורות. אינני בא להגן על חברי הרופאים. היו מעשים שלא ייעשו, מעשים פליליים, שבהם ראוי למצות חקירה, להעמיד לדין, ואם יימצאו אשמים - גם להעניש בכל חומר הדין, אבל יש מצב נתון שמי שמתמצא בו יודע, ש-200 מיליון שקלים מושקעים מדי שנה על-ידי התעשיות הרפואיות במחקר רפואי בישראל, ואם נשפוך את התינוק עם המים המזוהמים של השחיתות, נימצא פוגעים במחקר הרפואי ובחולים. ודאי שצריך לקבוע תקנות מסודרות לגמרי, באילו כנסים שממומנים על-ידי חברות פרמצבטיות מותר להשתתף ובאילו אסור, ומי בוחר את המשתתפים, והאם עט הוא מתנה אסורה ולוח שנה הוא מתנה אסורה או שעון קיר הוא מתנה אסורה, ויש בהם בוודאי מתנות אסורות, אין לי ספק בכך. אבל אין שום דרך בחוק ההסדרים לפתור את השאלות הללו, וכאשר באים ובמחי חקיקה מהיר אחד סותמים את הגולל, אין הרבה סיכוי לתקן את המעוות. בנקודה הזאת, חברה שמייצרת מקבעים לעצמות, והיא היחידה בעולם שעושה את זה, מחר בבוקר לא תוכל לשלוח רופאים להשתלמות איך לבצע את הקיבוע הזה, משום שקבלת הנסיעה הזאת מהחברה תהיה אסורה עליהם, ולא יעזור אם עכשיו מישהו יקבע תקנות איך מותר, כי היום כבר כתוב שאסור. לכאורה הנזק לא מיידי, לא מוכר ולא מוכח, ויש בערך 20 רופאים שיודעים לעשות את זה. בעוד שלוש שנים לא יהיו רופאים שידעו לבצע את הפעולה הזאת, לא יהיה אפשר לשלוח משתלמים חדשים על-פי המגבלות של החוק שהתקבל עכשיו, ואז ננסה לתקן מה שקלקלנו היום. אגב, כאשר עוסקים במתנות אסורות, אני משוכנע שהדבר הזה הוא רעה חולה, וצריך להילחם בתופעה הזאת בכל תוקף, אבל צריך להילחם בה מהקודקוד ועד אחרון מקבלי המתנות. כאשר שר בממשלת ישראל ממשיך להחזיק בפרשנות משפטית מעוותת ואומר שחבר כנסת איננו כפוף לחוק המתנות, ולפיכך לחבר כנסת מותר לקבל טיסה לחוץ-לארץ ושהייה במלון פאר, זה משדר מסר מושחת ושלילי לכל החוליות בשרשרת הביורוקרטית של המדינה. ואם מקבל המתנה הזאת, וזה שמתבצר מאחוריה ומסרב להחזיר את שוויה - ומדובר בכסף קטן, בכמה אלפי שקלים – בעיקרון, אם מדברים על עט שאסור לרופא לקבל, אז 4,000 שקלים או 5,000 שקלים לשר המשפטים זו חרפה למדינה. לכן, כאשר נלחמים במתנות אסורות – להילחם בהן מהקודקוד ועד לשורשים. דוגמה נוספת לכך שחוק ההסדרים פוגע - - - מנחם בן-ששון (קדימה): חבר הכנסת אלדד, בנקודה הזאת שציינת קודם: המחקר ממשיך להיות בטוח, רק שהוא מפוקח יותר. חלק מהתענוגות שבבילויים וחלק מהמתנות הבלתי-מפוקחות, זה החלק היחיד שצריך להיעלם היום. גם אנשי המחקר בבתי-החולים ובמרכזי המחקר יודעים את זה, משום שאין חידוש גדול לגבי בתי-החולים הממשלתיים, ששם המחקר לא נעצר. לא נבלום במהלך החוק הזה ובחקיקתו מחקר, בשום פנים ואופן. היית בדיון בוועדה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הייתי בדיון, ולא השתכנעתי, משום שבחוק הוספנו מלה אחת. החוק אומר היום שגם בתי-החולים והתאגידים הרפואיים השונים כפופים לחוק המתנות, וכך צריך להיות, אבל רק לאחר שבהמשך תהיה הפניה מדויקת לתקנות, איך כן ואיך לא, ואין היום הפניה כזאת, וזה ההבדל בין חקיקה שנעשית באופן מסודר, בהצעת חוק שמובאת לקריאה ראשונה, בעבודה בוועדה, בהערות ובהסתייגויות ובחזרה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, ובין משפט אחד שמוסף לחוקי המדינה הקיימים, ובכך נסתם הגולל על העניין. אין היום שום דרך חוץ מאשר לבוא ולערער על החוקים האלה, לבקש לתקן אותם ולשנות אותם. פה מקלקלים, ואחר כך אומרים שיבואו חכמים וימציאו תקנות איך להגן על המחקר גם בבתי-החולים שאינם ממשלתיים. חבל לקלקל. למה? מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, הוא כבר אמר את הדברים אתמול בוועדה. אני לא אוסיף. היו"ר מגלי והבה: בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תחומים אחרים, שהם תחומים לכאורה כלכליים, אבל תמוהים מאוד, וראוי היה לדון בהם בהיבטים האלה, זה הערה כמו "או לעוזר", שמוסיפים לסעיף 11 בחוק ההסדרים. מה זה "או לעוזר"? לכאורה אלה שתי מלים שלא מסתתר מאחוריהן שום דבר, אבל כאשר כתוב בפקודת הרופאים במדינת ישראל, שיש פעולות מסוימות שרק רופא יכול לבצע, ויש, לאחר שנבחנו אחיות או אחים מוסמכים, והשתכנע מנהל המוסד הרפואי שהם מסוגלים לבצע את אותן פעולות - החדרת עירוי, לקיחת דם לסוג וכן הלאה, הוא מוסמך לאשר אותם - בא משרד האוצר והוסיף שתי מלים: גם לאחות, גם לאח מוסמך, גם לעוזר. מה הוא עוזר? מה הוא עוזר? זה כמובן לא מוגדר בחוק, אבל יכול להיות שמדובר בעובד זר, שבא מאחת מארצות המזרח הרחוק, מתלווה לאדם קשיש, ולכאורה כדי לעזור לאיש, למנוע את הצורך לשלוח אותו בכל פעם לקופת-חולים או לבית-חולים, מתירים לאותו עוזר, שיכול להיות שאינו מוכשר לכך כלל ואינו מוסמך לכל כלל ואיש אינו מחייב עכשיו להסמיך אותו - - - שר הפנים רוני בר-און: המנהל הכללי לא יתיר לו בלי שיוסמך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אין שום סיכוי שהמנהל הכללי יראיין 20,000 עובדים פיליפינים ויבחן את כישוריהם להכניס קטטר - - - היו"ר מגלי והבה: אדוני השר, תהיה לך הזדמנות לענות לו כאן מעל הבמה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הלוא אין שום סיכוי שהמנהל הכללי יבחן את העוזרים. ההסתייגות הזאת לא תעבור, אבל הניסיון לקחת טרמפ על חוק ההסדרים ולהתערב בהליכים רפואיים הוא מופרך מעיקרו. הניסיון הזה לכאורה להקל, לכאורה לחסוך כסף, נעשה בחוסר אחריות, בצורה מופקרת לחלוטין. צריך לדון בשאלה מי מוסמך לבצע פעולות רפואיות מסוימות בבית, במרפאה, בבית-החולים; ודאי שראוי. ראוי לדון בשאלה אם רוקחים צריכים או יכולים לתת לחולים תרופות בלי מרשם, גם תרופות שמחייבות מרשם. זו שאלה נכבדת, שאלה חשובה, שאלה שראוי להתייחס אליה, ויכול להיות שראוי לתקן את החוק, אבל לא בדיון של חמש דקות בין סעיף 11 לסעיף 13, כאשר יש לוח זמנים דוחק והיום צריך להצביע. אי-אפשר כך להתייחס לשאלות מהותיות ברפואה. מקלקלים, ואחר כך, כאשר תהיה תקלה, וימות מישהו וימנו ועדת חקירה, יקבעו תקנות מתקנות שונות כדי לתקן מה שמקלקלים היום. השיטה פסולה. עסקנו בוועדה שחבר הכנסת בן-ששון עמד בראשה בנושא תיעוד נחקרים. קבעה הכנסת, ביוזמת הממשלה, שעבירות חמורות של אדם שנמצא בחקירה - יתעדו את החקירה שלו, בהקלטה, בצילום, בהמשך אולי גם בתמלול האמצעים הללו. יש לזה השלכות כספיות, לצייד את תחנות המשטרה – וכנראה ראוי קודם כול לצייד את חדרי החקירות בסורגים, שאנשים שנמצאים במצבים נואשים או במצבים נפשיים קשים לא יוכלו לקפוץ אל מותם מהקומה השלישית, כפי שאירע לאסוננו לפני ימים מספר. נכון, זה עולה כסף, אבל כשבאו לתקן את החוק לא ידעו שזה עולה כסף? ידעו וקבעו לוח זמנים, קבעו שלוש שנים ושש שנים. באה המדינה בחוק ההסדרים ודוחה את הקץ באופן קבוע ומונעת הגנה טבעית ודרושה לנחקרים. אנחנו נחשפים מדי כמה חודשים לפרשיות שונות של סחיטת הודאות בכפייה מנחקרים, של תפירת תיקים, של אנשים שיושבים בבית-הסוהר על לא עוול בכפם שלוש שנים על רצח או על הריגה ומשוחררים עכשיו, אז למה עכשיו לדחות את הקץ יותר ויותר ויותר? יש במדינה עודפי תקציב, עודפי הכנסות, שאנחנו מדווחים עליהם מדי חודש, למה לא להגן על נחקרים? אנשים בשעות הקשות ביותר שלהם, סוגרים אותם בחדר, שוללים מהם את החופש, מעמידים אותם במצב שבו הם כנראה מוכנים להודות כמעט בכל דבר ובלבד שירפו מהם. הסיטואציה מוכרת, אנשים נשברים בחקירות כאלה ומודים גם בדברים שלא עשו, ולא מדובר בפרנויה, מדובר בדברים שתועדו היטב בתולדות ישראל, דווחו בתקשורת, המערכת המשפטית נתנה את הדין עליהם. למה בחוק ההסדרים לבוא ולאפשר בצורה גורפת למשטרה שוב לדחות את הקץ, במקום להגיד לה: זאת המטלה, אלה לוחות הזמנים, עכשיו תעמדי בזה? מה שאין בתקציב הזה אלה 2 מיליארדים אשר חסרים כדי לתקן את העוול הגדול ביותר שעשתה מדינת ישראל בשנה האחרונה לאלפי המגורשים מגוש-קטיף ומצפון השומרון. להערכות שונות, 2 מיליארדים חסרים בתקציב הזה כדי לעשות אתם מידה מינימלית של צדק, לפצות אותם על הרכוש שאבד, שלא לדבר על הסבל, לטפל בהם. בחוק הזה יש הרבה דברים רעים וחסרים בו הרבה דברים טובים. תודה לכם. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את שר הפנים רוני בר-און להגיב על דברי חבר הכנסת אריה אלדד, ומותר לו. שר הפנים רוני בר-און: תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להגיב על שני דברים שאמר חבר הכנסת פרופסור אלדד, ואני אומַר אחרון-ראשון וראשון-אחרון. בעניין העוזר, אני דווקא חושב שיש בהחלט תכלית ראויה לתיקון הזה. הזמנים האלה מעידים על בעיה שהתיקון הזה נועד לפתור, ואתה נגעת בה, והיא הצורך לטלטל חולה שמרותק לביתו לקופת-החולים, כשכל מה שהוא נסמך עליו זה אותו עוזר. זה סבל לא יתואר, ואני יכול להעיד על כך מכלי ראשון, אני מטפל באמא שעוברת מהלך דומה. להמתין לאחות או לרופא זה סוג של סבל לא פחות מהטלטול, ולפעמים זה עוד פחות יעיל מהעניין הזה. יש הרבה דברים שהעוזרים יכולים לעשות, וההסמכה הנגזרת מלשון החוק פירושה – אחרי שנחה דעתו של המנהל הכללי שהעוזר כשיר לעשות את הדבר הזה. אני רוצה להזכיר לך, פרופסור אלדד, דבר שאתה ודאי יודע, שחרף הדברים שמיועדים על-פי פקודת הרופאים – מה שהיה פעם פקודת המתעסקים ברפואה – רק לרופאים ואחיות, למשל זריקה או intravenous, המנהל הכללי היה רשאי להסמיך אנשים שאין מקצועם בכך לעשות את הדברים האלה, לתכלית ראויה, אחרי שנחה דעתו שהם יודעים לעשות אותם. שוב, אני אומר לך מידע אישי – כשהיה מדובר בבן משפחה, אנשים פשוט התאמנו בבית-החולים על הדבר הזה, ורק אחרי שהם הראו יכולת לעשות אותו הסמיך אותם המנהל הכללי, וחסך הרבה סבל והרבה טרחה מהצוות הרפואי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל התיקון ההוא לא נקבע בחוק ההסדרים - - - זאת הטענה שלי. שר הפנים רוני בר-און: בסדר. אין לך ויכוח אתי על כך שחוק ההסדרים הוא מסלול שאני קורא לו הכרח בל יגונה, ואתה מוריד את ה"בל יגונה" – אתה אומר: הוא כן יגונה. זה הוויכוח בינינו. אבל לפעמים צריך לעשות דברים בחוק ההסדרים – בסדר, על זה יש לנו ויכוח עקרוני. אני מבקש לומר מלה על השם שנקבת בעניין חוק המתנות. אני, כמוך, מאמין ששונא מתנות יחיה, וגם בעניין הזה יש כללים. אני חושב שאתה קצת הקצנת את הדברים; עניין לוח השנה או העט מוסדר גם בכללי המתנות של עובדי ציבור, ומזה גוזרים בכל מקום. אם למתנה אין ערך כלכלי, אלא היא איזו ג'סטה סמלית, מרשים למקבל המתנה להשתמש בה בתנאי שהיא נרשמת וכיוצא בזה. אבל, נגעת בשר המשפטים. באמת, עם כל הכבוד, אני מכיר את העובדות מהעיתונות, ואני מניח שאתה לא מכיר אותן ממקור טוב יותר. מדובר באמת – לפחות לפי דבריו של שר המשפטים, שלא הוכחשו – בחבר; חבר הרבה שנים, שאין לו אינטרסים במדינת ישראל, שהזמין את השר – כשעוד היה חבר הכנסת, שאין הבדל - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא מייצג את התעשייה האווירית, זה אינטרס - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלדד, הבעת את עמדתך כאן. שר הפנים רוני בר-און: אז אני מוחק את זה, בסדר. שהזמין את השר, במסגרת חברות עתיקת-יומין עמו, להשתתף בכלולות בנו או בתו, אחיו או אחותו – לא מעניין – וכגביר שידו משגת הטיס אותו ושיכן אותו במקום שהוא חושב שראוי לשכן את אורחיו. אני באמת לא חושב – אין הנדון דומה לראיה. האמירה שלך - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): השר פרס היה באותה טיסה והחזיר את הכסף. שר הפנים רוני בר-און: אני לא רוצה לרדת לרזולוציה הזאת, אני לא רוצה להתווכח אתך. רק אם הצגת את זה כתורף בצדו של השטר, ואמרת מה שאני מסכים ששונא מתנות יחיה – אני חושב שיכולת לבחור דוגמה טובה יותר. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר הפנים רוני בר-און. אנחנו ממשיכים בדיון. אני מזמין את חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה, ואחריה - חבר הכנסת יוסי ביילין. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, סדר הדוברים במסך הפוך - - - היו"ר מגלי והבה: לא הבנתי את ההערה שלך. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הסדר במסך הפוך - - - מרינה סולודקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, כבוד שר הפנים, כנסת נכבדה, רבים מחברי הכנסת מתנגדים לחוק ההסדרים כיוון שהם חושבים שזה כלי פרלמנטרי רע ולא ראוי להעברת החוקים והשינויים בחוקים. אני חולקת על דעה זו. לדעתי, אם נשתמש בחוק ההסדרים בתבונה ובחוכמה, זו הדרך היחידה להעברת רפורמות בתחומים רבים – רפורמות שלא היה להן שום סיכוי ללא חוק ההסדרים, בגלל ההתנגדות של אליטות, גילדות, ועדות וכדומה. בשבועות האחרונים עשתה כנסת ישראל – הן הקואליציה והן האופוזיציה – עבודה רבה. בעקבות זאת הוצאו מחוק ההסדרים סעיפים שהיו עלולים לפגוע ברמת החיים של קבוצות שונות בחברה הישראלית. אני מתכוונת לסעיפים על חיילים שנפלו בעת מילוי תפקידם, על חיילים משוחררים, על אלמנות צה"ל וכדומה. אני מכהנת כחברת הכנסת כבר עשר שנים, וזאת הפעם הראשונה שעבודה בונה – שהתבטאה בהוצאת סעיפים פוגעים מחוק ההסדרים – הובלה בידי חברי הכנסת מהקואליציה. זה סימן מבשר טובות. זה אומר, בין היתר, שהמונופול של משרד האוצר על כל מה שקשור לחוק ההסדרים הגיע אל קצו. בתור חברה בוועדת העבודה והרווחה ברצוני לציין שהופתעתי לטובה מכך שמשרד האוצר ניסה, עם משרד הבריאות, לקצר את התהליכים הביורוקרטיים במערכת הבריאות, וזאת אף-על-פי שלא הצליחו להעביר חלק מהסעיפים בנושא הזה. הסיבה לכך היא שההתנגדות של חלק מחברי הכנסת לרעיון חוק ההסדרים גברה על התועלת הציבורית שהיה ניתן להפיק מהסעיפים האלה. לכן הגשתי הסתייגות לסעיף של פקודת הרוקחים, במטרה להקל על החולים – שלא יצטרכו להתרוצץ יותר בין רופאים לבין בתי-המרקחת. בוודאי, חייבים לחשוב על כללים מסוימים להעברת חוק ההסדרים בכנסת. סבורה אני שצריכים להגביל בדרך חקיקתית את מספר הסעיפים בחוק זה. בשום פנים ואופן אסור להעביר דרך חוק ההסדרים שינויים הנוגעים לחוקי-יסוד של מדינת ישראל. ברצוני להזכיר שכל מה שאמרתי על חוק ההסדרים אינו חל על תקציב המדינה לשנת 2006. אינני מרוצה מכמה סעיפים בתקציב, ועדיין איני רואה בתקציב מילוי ומימוש הולמים של הבטחות לבוחר של מפלגת השלטון בזמן הבחירות. אני אצביע בעד חוק ההסדרים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת סולודקין. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו - חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על שולחן חברי הכנסת מונחת חוות-דעת של השופט בדימוס שלמה שהם, נציב הדורות הבאים, ונדמה לי שהמסמך הזה הוא כתב-אישום לא פשוט נגד חוק ההסדרים. חוק ההסדרים נולד מתוך הכרח אמיתי, שלא יגונה, אבל הפך להיות הכלי הנוח ביותר לכל ממשלה להעביר חוקים שהיה לה קשה להעביר, או אולי בלתי אפשרי, בדרך אחרת. היא יכלה להעביר את זה רק משום שהיה שם שוט של נפילת החוק – נפילת התקציב – ובעקבותיה נפילת הממשלה. לצערי, כשאני מסתכל על 21 השנים שחלפו מאז חוק ההסדרים הראשון, אני לא יכול לומר שממשלה כזאת נהגה טוב יותר וממשלה אחרת נהגה טוב פחות. זו היתה קלות בלתי נסבלת אצל כל הממשלות, לרבות ממשלות שאני כיהנתי בהן כשר. זה נולד בעקבות התוכנית הכלכלית ביולי 1985; אז לא יכולנו להביא את התקציב ללא שורה של חוקים שאפשרו את התקציב; בלעדיהם פשוט לא היה אפשר לעשות קיצוצים דרמטיים בתקציב, כי בעצם שללו שם זכויות – לרבות זכויות של עובדים. היה אז אולי באמת רגע של חסד, בגלל הקושי העצום, האינפלציה המטורפת והקריסה של הכלכלה הישראלית. לכן כתבנו אז שורה של חוקים שהאמנו – אני יכול להעיד, כי הייתי ליד עריסתם כמזכיר הממשלה – שזה נועד פעם אחת, לשנה אחת, בשנת 1985 לתקציב 1986. הקלות הבלתי-נסבלת הזאת והקושי של כל ממשלה, גם ממשלת אחדות לאומית ענקית – היו אז 98 חברי כנסת בקואליציה. זה היה כאילו נורא נוח. דרך אגב, זה לא היה פשוט, כי הרבה מאוד אנשים, כיוון שזה היה כל כך גדול, לא הרגישו אחריות, ולא פעם עמדנו מול אופוזיציה קטנטונת שהביסה את הממשלה הזאת. אבל בגדול ניתן היה להעביר דברים, ויחד עם זה חוק ההסדרים התעבה והתנפח וגדל משנה לשנה. מה כאן הבעיה? אני אומר את זה גם לידידי שר הפנים. הבעיה היא, שאם אתה עובר על החוקים, זה לא הכרח בל יגונה. ישבנו בוועדות שונות על החוקים האלה, למשל החוק שמזכיר גם נציב הדורות הבאים, ועסקנו בזה בוועדת הפנים, של הוועדה לשמירת שטחים חקלאים, החוק שעוסק ברשות המים, החוק שעוסק בהגדלה של הזכויות בדירה וכו'. אתה יכול לומר שזה חשוב מאוד, שזה חיוני, שצריך להעביר את זה. אין בהכרח בכל נושא כזה ויכוח אידיאולוגי בין ימין לשמאל או דברים מהסוג הזה. אפילו שמעתי את יושב-ראש הוועדה לשמירת הקרקע החקלאית אומר שהוא בעד צמצום הסמכויות שלה. יכול להיות שיש בזה איזה היגיון, אף שאני מוכרח לומר שאני לא מוצא את ההיגיון הזה. יכול להיות שבדיון מעמיק ורציני ניתן היה להגיע לזה. הבעיה היא שאנחנו מעלים את זה ערב תקציב במהירות הבזק, בלחץ על חברי הכנסת להסכים לשינויים מבניים בתוך המערכת שאינם קשורים ואינם מותנים בתקציב עצמו. אני מודה שקל לאופוזיציה לבוא בטענות לקואליציה, וכשהקואליציה הופכת לאופוזיציה - לבוא בטענות לקואליציה הבאה ולומר, מה אתם עושים. אני פשוט מציע, מתוך אחריות למערכת, לחשוב ביחד איך אנחנו מונעים את הרעה הזאת. אם יש חוק אחד או שניים שחייבים להעביר כדי להעביר תקציב, זה אולי דבר נכון, אבל לא במסגרת חוק ההסדרים. בדרך כלל, כל החוקים שמונחים על השולחן שלנו אינם מחויבים לבוא לפני תקציב. אחת ההסתייגויות שלנו היא לשם התקציב. כמו תמיד זה החלק המבדר בדיונים המשמימים האלה. השם המוצע הוא ארוך מאוד, מה שאני זוכר הוא שזה בעיקר תקציב מן הגורן ומן היקב. הוא מן הגורן ומן היקב לא משום שהנושאים הם לא בעלי חשיבות, אלא משום הניתוק בין החשיבות שלהם לבין חוק התקציב. אנחנו צריכים לעשות מאמץ גם להעביר חוקים שיש להם - כתוצאה מהפיצולים יצאו חוקים לא מעטים מן המסגרת, לשמחתי הרבה – היגיון והצדקה, כדי שלא נעמוד בשנה הבאה בפני אותו מצב והממשלה תצטרך להתנצל והאופוזיציה תצטרך לבוא בטענות על חוקים לא רלוונטיים לתקציב. הדבר השני הוא התוספת של הרגע האחרון של כמה מאות מיליוני שקלים לסיעות שונות כדי שיצביעו בעד התקציב ובעד חוק ההסדרים. אנחנו חיים בקואליציות וקואליציה זקוקה לרוב. לכאורה גם זה איזה הכרח בל יגונה, כי מה אפשר לעשות? מה כאן הבעיה האמיתית? לדעתי יש כאן שתי בעיות. בעיה אחת, לקואליציה יש רוב גם בלי המהלך הזה. זה מהלך שאתה נוקט כשכלו כל הקצין ואז אתה אומר: תשמעו, אני לא יכול, אין לי רוב, אני מוכרח להשיג רוב, אני אלך למישהו ואני אציע לו משהו רק כדי שיצביע בעדי. הרי כל אחד מבין שיש בזה טעם לפגם. מישהו יכול לקרוא לזה תרגיל מסריח, מישהו יכול לקרוא לזה דבר שקשור במקצוע העתיק ביותר בעולם. בכל מקרה, מישהו צריך על זה קצת להתנצל. זה לא מריח טוב. קשה נורא להגיד שזה דבר מצוין או מעולה. הבעיה השנייה, מעבר לזה שזה לא הכרחי, היא שהתמיכה בתקציב ובחוק ההסדרים לא נולדת כתוצאה מכך שסיעה מסוימת, גם אם היא באופוזיציה, זוכה לשינוי של פרמטרים, של פרדיגמה, או במלה יותר פשוטה - שינוי אידיאולוגי. מפלגה מסוימת אומרת למשל שהיא מאוד רוצה לבנות בשטחים עוד התנחלויות. באה הממשלה ואומרת: אני לא מתלהבת מזה, אבל בשבילך אני בונה עוד ארבע התנחלויות. אני יכול להבין שזה מצדיק תמיכה בתקציב. זה דבר אידיאולוגי. או להיפך, הממשלה בונה התנחלויות ובאה סיעה ואומרת: אם תקפיאו התנחלויות, נצביע בעד התקציב. זה נראה לי מסוג הדברים, כמו נישואים אזרחיים, שהם באמת בלב הוויכוח בבית הזה. מה קורה כאן - יש כאן סיעות, בעיקר דווקא סיעת המפד"ל, כי סיעת ישראל ביתנו קרובה אידיאולוגית לתקציב הזה, היא תמכה בתקציבים של נתניהו, ואני לא רואה כאן איזה דבר משמעותי. אידיאולוגית, לפחות חבר הכנסת ליברמן תמך כל הזמן בתפיסה הזאת. כשמדובר באיחוד הלאומי - מפד"ל, שלקחו לסקטור שלהם כמה תוספות בהיקף של עשרות מיליונים וכתוצאה מזה הם מוכנים להצביע בעד התקציב, יש כאן בעיה גם עם הנותן וגם עם המקבל. אני חושב לעצמי שזה מסוג הדברים שמכערים את פניו של הבית הזה. אני לא מבין הפעם, בניגוד לממשלה הקודמת, שלא היה לה רוב, למה היא עשתה את זה. אני לא יכול להבין – אולי קצת יותר אני יכול להבין את המפלגה, שבקושי שהיא עומדת בו, היא נאלצת למכור את עצמה בנזיד עדשים. אחרי שאתמול חבר הכנסת חיים אורון אמר את דבריו, חבר הכנסת זבולון אורלב מאוד רגז עליו ואמר: אתם, מרצ-יחד, גם אתם הייתם מוכנים למכור את הכול תמורת הנסיגה מעזה. אני אומר לפרוטוקול, שהנסיגה מעזה היא עניין אידיאולוגי. גם לו יצויר שהיינו מוכנים לעשות מעשה דומה למה שעשתה המפד"ל, היינו עושים את זה, עשינו את זה ותמכנו בממשלה הקודמת, אף שלא התלהבנו ממנה, רק משום שהיא עשתה מעשה אמיץ שהערכנו אותו. יצאנו מגדרנו כאופוזיציה ואפשרנו לממשלה הזאת לקום ולהתקיים, משום שרצינו ביציאה מעזה. בדיוק לפני שנה וחודשיים קרא לי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שיהיה בריא, ואמר לי: יוסי, אין לנו רוב לתקציב ואני מבקש ממרצ-יחד לתמוך בתקציב. אני מוכן לתת לכם כמו שנתנו – אני לא זוכר מי אז קיבל כספים - תקבלו גם אתם כסף לחלוקה לדברים שחשובים לכם. אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, עד כאן. עד כאן. אנחנו לא תמכנו בתקציב ולא קיבלנו אגורה אחת לא למועדון שחמט ולא למועדון אחר. אז מי שאומר, מכרתם את עצמכם, פשוט שכח. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה, חבר הכנסת יוסי ביילין. אני מזמין את חבר הכנסת רובי ריבלין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הייתי מבקש לייחד חלק זה של ההסתייגויות לדברים שחבר הכנסת ביילין, יושב-ראש סיעת ותנועת יחד-מרצ, סיים בהם. יש ויכוח גדול על חוק ההסדרים. יש ויכוח גדול אם חוק ההסדרים יכירנו מקומו בדרך החקיקה של הכנסת, אם אין זה חוק שהוא עוקף-כנסת. יש התנגשות בין - לא רק הזכות, החובה של הממשלה להפעיל את שלטונה כפי שהיא נבחרה לעשות זאת לבין עבודתה ומחויבותה כלפי הכנסת ודרכי החקיקה של הכנסת. חוק ההסדרים, שהוא חוק שלא קיים רק בארץ, הוא קיים גם בארצות רבות אחרות, בא לתת לממשלה מגן לתקציב, אפשרות להפעיל אותו, אבל הממשלה הפכה אותו מתחילת הולדתו בארץ או בכנסת, על-ידי שחל ונסים - שרים לשעבר וחברי כנסת מצוינים, שבאו בשעת משבר קשה בכלכלה הישראלית והקימו את האמצעי של חוק ההסדרים - ומייד, חבר הכנסת שחל, כשר האנרגיה באותה עת, לא רק עמד ושמר על תקציב המדינה ואפשר לחוקים נלווים לקיים את התקציב באותה עת, אלא כבר ביקש להעביר, בכנסת של 1985, את חוק ההסדרים במשק – אנרגיה. זאת אומרת, את אחת הרפורמות הכי מורכבות שהיו בזמנו וקיימות עד היום, הוא ביקש להפעיל דרך חוק ההסדרים, וקמה מהומה גדולה. אבל מאז התפתח הלך והגדיש את הדפים חוק הסדרים, אשר הפך להיות דבר אשר עומד בסתירה מוחלטת לדרך החקיקה. אני יודע ששר הפנים, כאשר היה יושב-ראש ועדת הכנסת ודאג מאוד להליכים בכנסת ולכבודה של הכנסת, עם כל אלה שיצרו יחד סיעה אשר היתה שליש מהכנסת הזאת, והיה לנו מה לומר, ועל פינו נשק דבר, ניסה לצמצם ולהגביל את חוק ההסדרים כמידת האפשר, כאשר שרי האוצר, גם מתנועתנו, חשבו שחוק ההסדרים הוא אמצעי לא יגונה של הממשלה להפעיל את שלטונה. היו גם מקרים שבהם נוצרו קואליציות לצורך העברת התקציב. מה עוד שהתקציב הוא מעשה חקיקה כל כך חשוב, שהמחוקק מצא לנכון לבוא ולומר, שאם תקציב לא עובר עד שעה מסוימת, הכנסת כולה מתפזרת. זאת אומרת, האיום הוא לא רק על הממשלה, אלא האיום הוא גם על הכנסת. אלה הם דברים בעלי משקל, שמחייבים את הכנסת באחריות רבה, אם היא רוצה להמשיך ולקיים את שליחותה על-פי מצוות הבוחר, אבל עם זה יש קווים אדומים, ונדמה לי שאתמול בלילה, או במשך יום אתמול, נחצו קווים אדומים. ידידי, כבוד היושב-ראש, היה נוכח בכל ישיבות ועדת הכספים כחבר כנסת בקיא, ותיק ומסור, שמקפיד באמת למלא את תפקידו. אתמול אנחנו הבחנו בכמה חברים, שהם חברי אופוזיציה לכל דבר - הם אולי אופוזיציה אפילו יותר מאשר רבים מחברי האופוזיציה, אופוזיציה יותר מאשר נציגה של סיעת מרצ, או נציגיה של סיעת יחד-מרצ, שהם חמישה חברי כנסת, ושניים היו משתתפים באופן קבוע בוועדת הכספים, או אפילו אנשי תנועת הליכוד, שמבית-מדרשם, בסופו של דבר, יצא חוק התקציב המוגש היום לכנסת, ואשר עליו גם יש ערעורים, פקפוקים, שהרי יש אנשים אשר לא רואים את אותו דבר מכאן ומשם. אני כשלעצמי ראיתי גם אז וגם עכשיו את הדברים כהווייתם, ובמקומות שבהם הייתי צריך להסתייג בשקט היום, הסתייגתי אז, בצורה יותר נוחה, ברעש. אבל אתמול, אדוני השר, קרה דבר שאני לא מאמין שאתה היית עובר עליו בשתיקה, אף שאני בטוח שאתה יכול להגן עליו בכשרונך להגן על עמדות כאלה או אחרות. יש היום מסמך, שלא בנקל הונח על שולחן הכנסת, שכן הוא התגבש, ואנחנו בוועדת הכספים דרשנו מנציגי המפלגות, או מיושב-ראש הקואליציה, להשיב על שאלה נוקבת ביותר: האם נעשו הסכמים אשר הביאו חברי כנסת להצביע כפי שהצביעו. והודענו לו שגם נדרוש הצהרה לפני ההצבעה. עשה זאת חבר הכנסת וילן, עשה זאת חבר הכנסת אורון, עשיתי זאת אני, עשו זאת חברי כנסת אחרים. והנה באמת, אתמול בלילה, בשעה 20:30, לאחר שלמזכיר הכנסת הוגש המסמך בשעה 18:30, הובאו לפנינו שני הסכמים שבהם נאמר: תמורת הימנעות יינתנו הסכומים. בעבר היו דברים, כאשר ביקשה תנועה להיפגש, או להביא למפגש רצונות בין הממשלה לבין עמדתה, בדבר שהממשלה הסכימה לו. פה, במפורש, דברים שהממשלה לא הסכימה להם, אולי הם היו הדברים שהיוו מכשול בפני קיום הסכם בין הסיעות השונות לבין מרכיבי הממשלה, ובעיקר תנועת קדימה. פתאום מצאו להם מקום לתקצוב, כאשר הבחור המנסח, שהוא בוודאי משפטן, אומר: כל חברי הסיעה יימנעו בהצבעה על תקציב המדינה על כל סעיפיו ועל חוק ההסדרים, אם יקבלו את כל הכספים האלה והאלה. היום אנחנו עדים לכך שפרקליטות המדינה והמשטרה, על-פי מצוות היועץ המשפטי, ביקשו לפתוח בחקירות, וגם הגיעו לכלל גיבוש כתב אישום נגד פוליטיקאים שונים בארץ, מהשלטון המקומי, בהאשמה קשה ונוראית, לא רק של פגיעה באמון הציבור, מעילה באמון, אלא בשוחד, כאשר הם ביקשו מחבר מועצה כזה או אחר, תמורת דברים כאלה או אחרים, להצביע. השאלה היא אם פה מדובר באיזה מפגש רצונות אידיאולוגי, או באיזה מפגש רצונות הבא ואומר: הואיל ואנחנו יוצאים לדרך משותפת, הבה נושיט יד זה לזה, כאשר כל אחד בא לקראת האחר, על אף דעותיו. הדברים באו לידי גיבוש בהסכמי קואליציה שונים, שנתגבשו בין התנועה המובילה לתנועות המצטרפות, אבל זה חייב איזו שותפות לגבי קיום השלטון במדינה. פה באים ואומרים: אד הוק. לגבי הצבעה מסוימת אחת - ואני יודע שבקדנציה הקודמת קמה תנועת שינוי וביקשה מראש הממשלה אריאל שרון לבוא ולהקצות סכומים, והם היו סכומי עתק של מאות מיליוני שקלים, לצורך קידום התרבות בישראל. אבל זה דבר שהממשלה אמרה באותה עת: אני מוכנה, אני חפצה. אלא מה? כרגע אני לא יכולה, מבחינת סדרי עדיפויות. לא היה פה דבר קונטרוורסלי, אלא פה באו ואמרו: לצורך עניין זה, או - בכלל, היו כל מיני אנשים. למשל, סיעת מרצ אמרה: למרות הסתייגותנו המוחלטת מתקציב המדינה, שהוא בעינינו לא לצנינים, אלא לשעורה בעינה של המדינה, אנחנו נצביע, משום שאנחנו רוצים שהממשלה תקדם איזה עניין שהיא החזיקה בו, ואנחנו יודעים שדווקא החברים בתוך הסיעה שהיא המרכיבה העיקרית של הממשלה מתנגדים לו. הם באו ואמרו: אידיאולוגית, אנחנו תומכים בממשלה, כדי שהממשלה תתקיים, על מנת להעביר את אותה התנתקות. היו אלו שיקולים, שלא היו כל כך בוטים, האומרים: אנחנו קונים את הימנעותכם אד הוק להצבעה זאת. יש בכך, נדמה לי, חציית קווים אדומים. אז חברי כנסת התבטאו – השר תמיד יכול להשיב, בכל רגע שהוא רוצה, או להתערב – ואמרו, שהכנסת ירדה למעשים אשר רק התנ"ך – של פילגש בגבעה. אבל אני בהחלט חושב, כדי שלא לחזור על אותן מלים נוקבות ובוטות אשר חבר הכנסת חיים אורון השתמש בהן – וזו הפעם הראשונה מאז 1988, מאז אני נמצא אתו בכנסת, שמעתי אותו משתמש במלים כאלה. ואכן, חרה לו, וכנראה חרה לו לא רק בגלל עניין פוליטי. משום שנדמה לי ששר הפנים, ביושבו כיושב-ראש ועדת הכנסת, כאשר כולנו פעלנו על מנת לנסות ולשפר את הכנסת - ולא היה הדבר קל בכנסת השש-עשרה, אשר לכאורה היתה אמורה להיות לדיראון עולם, או לזיכרון עולם. נדמה לי שהכנסת השבע-עשרה, בחודשיים הראשונים שלה, לא מפגרת ולא מתכוונת לפגר אחרי הכנסת השש-עשרה. היו"ר מגלי והבה: נא לסיים, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אה, אני חשבתי שיש לי 15 דקות. טוב. לכן אני מציע שניתן את לבנו, כי יש פה באמת נורת אזעקה חמורה ביותר, ואני חושב שטוב נעשה כולנו אם נתעשת ונראה זאת כדבר שאנחנו חייבים ומחויבים לטפל בו. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את השר רוני בר-און להתייחסות. אחריו - חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואחריה - חבר הכנסת מתן וילנאי. שר הפנים רוני בר-און: תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדברים שאמר כאן חבר הכנסת ביילין, וגם הדברים שהוסיף בכשרונו הרב יושב-ראש הכנסת היוצא, חבר הכנסת ריבלין, הם דברים שצריכים מענה, וגם במקום, גם אם המענה, כמובן, לא יוכל להרחיב את היריעה אלא יהיה בקליפת אגוז. אכן, חוק ההסדרים הוא מוסד או מכשיר טכני שאין בו מתום, ונהרות של דיו ואלפי מלים כבר הושחתו עליו. אבל אני חושב, מכובדי היושב-ראש היוצא של הכנסת, שגם הרבה בזכות פועלך, במשך שלוש שנות כהונתך, שדומני שעברו בו יותר משלושה חוקי הסדרים - האחד של חוק התוכנית הכלכלית - 2003, ו-2004 ו-2005, ואפילו 2006, שהוגש באוגוסט 2005, עברו דרך מסרקות הבשר שלך, מסרקות הברזל שלך, סליחה. בינתיים זה גם נבחן בצורה די מקצועית בבג"ץ, ודומני שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה. אנחנו עושים איזה phase out מהמונסטר הזה של חוק ההסדרים. די אם נזכור איך נראתה תוכנית ההסדרים או התוכנית הכלכלית של מאי 2003 ותקציב 2004. אלה היו חבילות כאלה. צריך לזכור שני דברים. האחד, המהלך הזה הוא מהלך של נסיבות שהזמן גרמן, והכניס אותנו לסד זמן בלתי אפשרי. גם נתכוננה הכנסת החדשה, וגם נתכוננה ממשלה חדשה, שסד הזמנים שלה והצורך בהעברת התקציב שלה, כתוצאה מזה שהיא נבחרה בשנה שאין בה תקציב, הכניסו את כולנו למערכת מוטרפת. קודם היה לנו גם יותר זמן, היו לנו גם יותר ועדות כנסת, ויכולנו לפרק את חוק ההסדרים, וגם בלחץ זמן עדיין אפשר היה לעשות את העבודה. ועשינו, וישבנו ופירקנו, ונתנו לכל הוועדות, קואליציה ואופוזיציה, והגענו להסכמות, והקמנו ועדות משותפות. והחוק, גם אם הפקטור שלו לא היה שנה של חקיקה אלא שלושה חודשים של מהלך של חקיקה, עבר איזו אבולוציה חקיקתית ראויה לציון, מה שלא היה אפשר לעשות בלוח הזמנים הזה. צריך באמת להידרש לדברים האלה. ואני מקווה ומניח שהדברים האלו ייעשו. חברת הכנסת סולודקין הציעה איזו טכניקה נוקשה, שאפשר אולי להשתמש בה - להגביל את מספר הסעיפים שאפשר להביא בחוק ההסדרים. זאת אומרת, אפילו סד טכני. אפשר אפילו להחליט שדברים שלא עברו פעמיים בחוק ההסדרים, לא יהיה אפשר להביא אותם פעם שלישית; או שדבר שפעם אחת לא עבר בחוק ההסדרים, סטטוטורית לא יהיה אפשר להביא אותו שוב. כי הרי בסופו של דבר חוק ההסדרים הוא איזה סל, ומה שלא עובר במאי 2003, בא בתקציב 2004; לא עובר בתקציב 2004, חוזר בתקציב 2005. ראובן ריבלין (הליכוד): כיושב-ראש ועדת הכנסת, הצעת הצעה מעולה, שכל חוק שנוגע לתקציב באופן ישיר, גם אם זה לשנה הבאה אבל משפיע על התקציב באותו שנה, יכירנו מקומו בחוק ההסדרים. שר הפנים רוני בר-און: זה תכלית. אם אפשר להגיד על חוק ההסדרים דבר אחד שהוא נכון, וזה הדבר היחיד שאפשר להגיד, שזה חוק שקובע מדיניות כלכלית שהתקציב אחר כך מכניס לתוכו תוכן. כל היתר, זה מה שנקרא מסלול מקוצר. ראובן ריבלין (הליכוד): זה מספיק רחב. שר הפנים רוני בר-און: אני באמת מבקש לענות על הטרוניה שלך, לגבי ההסדרים שהגיעו אליהם הממשלה או יושב-ראש הקואליציה עם סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל וישראל ביתנו. אני בטוח שאתה זוכר טוב ממני את המראות, שכשאתה יושב פה ומנסה לנהל ישיבה בתוך גיא ההריגה הזה של הסתייגויות, ופה עומדת קבוצה אחת למשא-ומתן ופה עומדת קבוצה אחת למשא-ומתן וכל פינות הבית מנוצלות לאיזה "טרייד אוף" כדי להוריד הסתייגות, כדי להביא מצביעים. זה נעשה מה שנקרא בזמן אמת, בתוך אולם המליאה בעת ההצבעות. אז פה הקדימו את המאוחר. ראובן ריבלין (הליכוד): אולי זה פתח שוק. עכשיו כל חבר כנסת ידרוש כדי שהוא יחתום. שר הפנים רוני בר-און: אבל יכול להיות שעכשיו השוק נחסך. ראובן ריבלין (הליכוד): אני הייתי מציע ליושב-ראש להתנות את הצבעתי במינויו לשר. שר הפנים רוני בר-און: אף אחד לא שומע, אז אני אגיד לך שעכשיו כוח הסחיטה שלו מהממשלה קטן, כי הוצאת מהמשחק 20 איש. מה אני בא להגיד? אני בא להגיד, נכון שכשאתה עושה "טרייד אוף" ואתה לוקח מישהו ואתה אומר: "הוא נמנע", אז אתה אומר: "בוא בוא, אם קיבלת, למה אתה לא מצביע בעד?" אבל תראה, התכליות מפורטות פה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): רק במקום שיש נסחטים יש סוחטים. במקום שאין נסחטים אין סוחטים. שר הפנים רוני בר-און: זה נכון, זה נכון. פעם אחת שיש נסחט, תמיד יהיו סוחטים. אני רוצה לכוון את הזיכרון, זה הולך יותר מ-23 שנה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): זה מימי נח. שר הפנים רוני בר-און: כן. לא, מבחינת האינטראקציה שאנחנו מסתכלים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הרבה יותר, אתה פשוט לא מרגיש איך הזמן עובר. שר הפנים רוני בר-און: יכול להיות שזיכרוני - אבל באמת, האיחוד הלאומי - מפד"ל ביקשה לתכליות ראויות: שירות לאומי, ישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות, אולפנות, מדרשות ליהדות, מרכזים להעמקת חינוך. לא ביקשו - אין בכסף הזה - להיפך, לפי דעתי הוא צבוע בתכלת-לבן הרבה יותר מהצבעים שהזכרת, של שינוי או של מפלגות אחרות, שלא נמצאות פה ולא ננקוב בשמן. כנ"ל גם ישראל ביתנו, שמדברת על אנשים שהם ה-"constituency" המפורש שלהם: קליטת עלייה, מדברים על ניצולי השואה. ראובן ריבלין (הליכוד): אין ויכוח שהדברים שנתבקשו, מבחינת הסקטורים, הם כשרים לחלוטין. ההתניה של ההצבעה יש בה טעם לפגם. שר הפנים רוני בר-און: אבל ההסדר הזה ימיו כימי עולם. זה נכון שזה לא הופך אותו למריח יותר טוב או לנראה יותר טוב. אני, מכל מקום, מטבע הדברים אקרא לחברי הכנסת להצביע בעד חוק ההסדרים. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה, אדוני שר הפנים. אני מזמין את חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואחריה - חבר הכנסת יעקב מרגי. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, צדק השר בר-און כשאמר שהיתה שקיפות מלאה לגבי כל המפלגות הסקטוריאליות, ושמעתי אותך, חברי חבר הכנסת ראובן ריבלין, אומר שכל מפלגה כזאת, מן הראוי שתדאג לסקטור שלה. שאלתי את עצמי את השאלה הבאה: הרי לפני שבועיים עברנו משבר מאוד מאוד קשה עם סל התרופות. אנשים שבתו פה. היו מראות קשים מנשוא. אתמול שמעתי בחדשות שקוצץ כל מה שקשור לחיסונים לילדים שלנו, חיסונים למניעת מחלות. ושאלתי את השאלה הבאה: האם המפלגות הסקטוריאליות הללו לא חשבו לתת איזה סכום תקציבי כזה או אחר על מנת שאותם ילדים יחוסנו ואנחנו נימנע מאותן מחלות קשות, שעלת וכדומה, שעלולות חס וחלילה לחזור? אני חייבת לציין בפתח דברי, שכחברה בקואליציה הזאת ודאי שאתמוך בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים. אנחנו לא צריכים לשכוח שהמשק שלנו מתנהל כבר חצי שנה ללא תקציב, ואין ספק שיש לכך השלכות רוחב ואורך, ומי שנפגע בסופו של דבר זה האזרח, שמקבל סך של 1 חלקי 12 מתקציב המדינה. יצא לי לכהן כסגנית שר הפנים, והיום שר הפנים בפועל רואה בדיוק, יום-יום, שעה-שעה, כיצד ראשי הרשויות, הרשויות עצמן קורסות מפני שהן לא קיבלו את תקציבי הפיתוח שהן היו אמורות לקבל. הם לא מקבלים אפילו את התקציבים היומיומיים שלהם כמעט. אין ספק שזה פוגע גם במערכת החינוך, וזה פגע בכל מערכת יומיומית שלנו. לכן, בראש ובראשונה אני חושבת, שגם אם אנחנו התכנסנו במסגרת זמן של שבועיים, ואולי זה בבחינת שיא, אדוני היושב-ראש, שפעם ראשונה, ואני לא יודעת אם זאת פעם ראשונה, ויתקנו אותי חברי שמכהנים פה שנים רבות לפני, שזה באמת שיא של זמן שאנחנו קבענו אותו - בשבועיים להעביר את תקציב מדינת ישראל. אבל כשאנחנו רואים את טובתה של המדינה ואת כל השלכות הרוחב והאורך הקשות, כפי שציינתי, אני חושבת שאנחנו צריכים כולנו לראות את טובתה של המדינה ולהעביר את התקציב; להתכנס ולהעביר את התקציב הזה כמה שיותר מהר. מנגד כל הסוגיה הזאת, קשה לי להתעלם מדבר אחד, אדוני היושב-ראש. דיברו על זה חברי קודם, וענה על זה גם השר רוני בר-און. חוק ההסדרים - החוק הזה חוקק לראשונה בשנת 1985. עברו למעלה מ-21 שנה. מה קרה מאז? בשנת 1985 המשק היה משק בשעת-חירום. המשק היה לקראת קריסה טוטלית. אבל מה קרה מאז? למה חוק ההסדרים הופך מדי שנה למשהו שהוא קבוע, למשהו שמביאה אותו ממשלה כזאת או אחרת על מנת לתקן במהלך חקיקתי מהיר ביותר? אני חייבת לציין את כל העזים שמוכנסות מחדש. דיברנו בשפת העזים או הארנבות, או לא משנה, ואז זה הופך לאיזה סחר-מכר. ראובן ריבלין (הליכוד): אחיות בתי-ספר פעם חמישית. רוחמה אברהם (קדימה): אחיות בתי-ספר פעם חמישית. ואני שואלת את עצמי, האם לא הגיע הזמן? את התקציב הזה אנחנו נעביר, אבל האם לא הגיע הזמן - ואני מפנה את השאלה הזאת גם לשר האוצר וגם לשרי ממשלת ישראל. אני, כחברה בקואליציה, סבורה שהגיע הזמן, לאחר 21 שנה, שגם אם אנחנו רוצים ללכת למהלך חקיקתי כזה או אחר, וגם אם אנחנו רוצים להנהיג רפורמות, וגם אם אנחנו רוצים לקבוע מדיניות תקציבית כלכלית כזאת או אחרת, מן הראוי שנפסיק עם מסע העזים שהרועה האישי שלו הוא קובי הבר. אני חושבת שהגיע הזמן שנתעשת. לא יכול להיות, ואני הייתי חברה בוועדת הכספים בקדנציה הקודמת - - - ראובן ריבלין (הליכוד): קובי הבר לא יכול להשיב לך, שר האוצר יכול. רוחמה אברהם (קדימה): אני אשמח ששר האוצר, שהוא חברי וידידי, ועבדתי אתו גם כשהוא היה יושב-ראש ועדת הכספים - ואני רואה היום את כל חברי בוועדת הכספים, שהם מודעים לעצם העבודה, שעצם היותם חברי ועדת הכספים, זה אומר שבאיזה שלב, בשנה כזאת או אחרת, יקנו אותם. יקנו אותם למען סקטור כזה או אחר. האם לא הגיע הזמן שאנחנו נראה בראייה קולקטיבית מה טוב למדינת ישראל? בואו נקבע את המדיניות שלה. כיצד אנחנו רוצים לראות את מדינת ישראל בתחומי החינוך בעוד חמש שנים? כיצד אנחנו רוצים לראות, אדוני השר, את הרשויות המקומיות בעוד חמש שנים? לא שכל שנה מחדש אתה תקבע להן תוכנית הבראה, והן לא עומדות בשום יעד מיעדיה. למה? כי האוצר לא מעביר את הכספים בזמן. ולמה? כי אנחנו לא קובעים את היעדים הכלכליים שלנו בזמן. אני שמחה על עצם העובדה שאתה קובע מדיניות ברורה בכל מה שקשור לרשויות המקומיות, ואני מאחלת לך הצלחה רבה, כי לעניות דעתי יש לך אחד המשרדים הכי קשים, ואתה באמת זקוק להצלחה רבה בתפקידך, כי הרשויות המקומיות הן הנדבך המרכזי בשדרה הכלכלית שלנו. אם הן קורסות, זה מראה קריסה מוחלטת בחינוך, בהסעות תלמידים ובכל תחום אחר. לכן אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו, חברי חברי הכנסת, בכל אחת מהוועדות - ואני בהחלט מקווה, אדוני השר, שאתה תעביר הצעה לממשלה, שלפחות, אם בכנסת הקודמת הצלחנו לעשות דברים, הם יירשמו בהיסטוריה, כמו ההינתקות וכמו החוק לאנשים עם מוגבלויות, לכל הנכים וכו', אני חושבת שהכנסת השש-עשרה הצליחה לעשות - - - משה גפני (יהדות התורה): אני לא רוצה להפריע לך, אבל רציתי להזכיר לך שאת בקואליציה. רוחמה אברהם (קדימה): אני בקואליציה, ואני מצטערת, חבר הכנסת גפני, שלא היית בתחילת דברי. אמרתי שאני כחברה בקואליציה וכיוון שהיה משבר - - - היו"ר אמנון כהן: הוא יצא לדקה, אבל הוא היה פה. רוחמה אברהם (קדימה): אני אינני תוקפת את הממשלה, אני מדברת על המהות של כל תקציב מחדש, ואמרתי שחוק ההסדרים חוקק בשנת 1985כשהמשק היה בשעת-חירום. אתה, חבר הכנסת גפני, חבר כנסת הרבה יותר ותיק ממני, ואני חושבת שמן הראוי היה - שכחבר כנסת ותיק היית צריך לפעול למען שינוי כל המסגרת שקוראים לה חוק ההסדרים. משה גפני (יהדות התורה): קובי הבר לא מרשה לי. רוחמה אברהם (קדימה): עכשיו קובי הבר לא מרשה לך. הרי אתה יודע, חבר הכנסת גפני, שכל שנה מחדש בסופו של תהליך כזה או אחר, סיעה כזאת או אחרת, ואני לא אנקוב בשמות, "נקנית". אתה היית חלק מהתהליך הזה. איפה היית כל השנים? עכשיו אתה מדבר? אני מנסה לראות - - - משה גפני (יהדות התורה): אני בחיים לא הייתי מפלגת שלטון. אם אני הייתי מפלגת שלטון, אני אומר לך שהתופעה הזאת לא היתה קיימת. רוחמה אברהם (קדימה): אתה היית חלק ממפלגת שלטון. משה גפני (יהדות התורה): הייתי חלק זניח. אם הייתי מפלגת שלטון, מזמן לא היה דבר כזה כמו חוק ההסדרים. רוחמה אברהם (קדימה): אתה יודע שאני מכבדת מאוד אותך ואת סיעתך. ואני אשמח מאוד, ואתה יודע כמה אני אשמח, בכנות מלאה אני מדברת, אני אשמח מאוד ואני מקווה שאתם תצטרפו בסופו של דבר. אבל מאוד חשוב לי, כיושבת-ראש ועדת הכנסת - - - משה גפני (יהדות התורה): את יודעת כמה כסף הציעו לנו ואנחנו לא מצטרפים? רוחמה אברהם (קדימה): אשאל אותך את השאלה הבאה ואשמח אם תענה לי: האם זו שאלה של מחיר? משה גפני (יהדות התורה): לא, את יודעת שלא. את יודעת שהציעו לנו הרבה כסף ולא הצטרפנו. הרבה כסף הציעו לנו ולא הצטרפנו. ראובן ריבלין (הליכוד): הציעו הרבה כסף, אבל לא מספיק. רוחמה אברהם (קדימה): תרשה לי, בסופו של דבר, לומר דבר אחד. אני מחלקת את זה לשניים, חבר הכנסת גפני. מצד אחד, אני סבורה שמאחר שמדינת ישראל מתנהלת קרוב לחצי שנה ללא תקציב, יש לזה השלכות רוחב ואורך שפוגעות באזרחים, לא באף אחד אחר. בתדמיתה של המדינה, במשק של המדינה, זה מה שפוגע. אנחנו צריכים, והתכנסנו כדי להעביר את התקציב הזה כמה שיותר מהר. אבל אני מעירה פה לגבי התקציב של שנת 2007, שאני סבורה שיעמוד לפתחנו בחודשים הקרובים. לי חשובה תדמיתה של הכנסת, ואני חושבת שלכל אחד מחברי הכנסת כאן חשובה תדמיתו של הבית הזה. עצם העובדה שכל פעם מחדש משתמשים בדיר הזה שקוראים לו חוק ההסדרים, שמכניסים לשם הרבה עזים ומוציאים את העזים הללו, כתוצאה מסחר-מכר כזה או אחר, הציבור רואה, הציבור שומע, והציבור לא טיפש. הגיע הזמן שנתכנס ונדון בשאלה שקוראים לה חוק ההסדרים. האם לא הגיע הזמן שאנחנו, חברי הכנסת, ניקח את חוק ההסדרים וניעזר בו, נשתמש בו בזמן שבאמת צריך להשתמש בו, ולא כחלק או כתופעה שחברי הכנסת צריכים לקבל שלל כזה או אחר עבור תמיכתם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - חבר הכנסת מתן וילנאי. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד שר הפנים, הדיון היום הוא על הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה להשגת יעדי התקציב. במהלך שבוע הדיונים על חוק ההסדרים במשק המדינה, נשמעו אכן כל הנימוקים וכן כל ההסברים, מדוע חוק ההסדרים הוא לא חוקתי, הוא מהלך דורסני, והוא כביש עוקף של הממשלה כדי להעביר את כל מה שהיא חפצה, אף-על-פי שזה לא נוגע לתקציב. חוק ההסדרים נועד אך ורק לסייע לממשלה להשיג את יעדי התקציב על-ידי תיקוני חקיקה נדרשים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערנו הרב, עם הזמן, הממשלה מנצלת את חוק ההסדרים כפלטפורמה למספר רב של תיקוני חקיקה חשובים יותר או חשובים פחות, דחופים יותר או דחופים פחות. אני עומד כאן היום כחבר כנסת מן המניין, לאו דווקא כחבר הקואליציה, או כיושב-ראש, כפרלמנטר וכן כמחוקק. רוצה אני, אדוני השר, לשבח את מרכיבי הממשלה, ובראשם את שר האוצר, על הפתיחות, על האוזן הקשובה לחברי הכנסת, להוציא מחוק ההסדרים, במה שנקרא פיצול מחוק ההסדרים, סעיפים רבים, מה שהוכיח לכלל חברי הכנסת, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, שיש כאן ממשלה אחרת, אדוני השר. יש כאן ממשלה קשובה יותר, יש כאן ממשלה לא דורסנית, ממשלה עניינית. אני מקווה שזו ראשית הדרך, המעידה על המשך דרכה של ממשלה זו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, לבי על חברי הכנסת של הליכוד. הרי הם היו צריכים היום לעמוד כאן ולתקוף את הממשלה על השינויים החברתיים שהיא עשתה, בניגוד לאידיאולוגיה הכלכלית-החברתית שלהם. היה עליהם לעמוד כאן ולתקוף את הממשלה – איך היא מרטה את כל הנוצות בחוק ההסדרים שניסח בנימין נתניהו, שר האוצר לשעבר. ראובן ריבלין (הליכוד): מה אתה רוצה מהליכוד? אמרתי לך כבר: הליכוד החטא, קדימה עונשו. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, ייאמר לזכותך שעמדת כאן ואמרת שאתה מאלה שמה שרואים מכאן רואים גם משם. לא כולם כך. אבל מה לעשות, אדוני השר, אומץ ציבורי כנראה אין להם. הם לא מסוגלים היום לעמוד מעל דוכן הכנסת ולעשות אחד משני הדברים: או לשבח את הממשלה שהצליחה להעביר את התקציב שהם רצו בו ואת חוק ההסדרים במשק המדינה להשגת יעדי התקציב שהם ניסחו; או לחלופין לעמוד כאן באומץ ולהודות שהם הגישו תקציב פחות חברתי, פחות שוויוני, פחות צודק. הם היו צריכים לעמוד כאן באומץ ולהודות שדרכם היא לא הדרך שהעם רצה. העם הזה אמר אמירה נחרצת: לא למדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו והליכוד. העם אמר: רוצים צדק חברתי. העם אמר: רוצים חמלה, הקשבה ויושר ציבורי. במקום שיכו על חטא ויודו בכישלונם ובקלונם, הם עומדים כאן ומטיפים לנו היכן ההבטחות החברתיות. ואנו אומרים להם: הן כאן, בתוך התקציב הזה, מה שלא היה בתקציב של השנים האחרונות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נאמו פה אתמול וגם היום וקטרגו על ההבנות שהגיעו אליהן עם סיעות האופוזיציה על הימנעות בתקציב. ואני שואל: האם הקשבה לצורכי כלל הציבור, ולא משנה אם הם קואליציה או אופוזיציה, זה שוחד? הרי כל ההסכמים הקואליציוניים היו כך. מה לעשות, בממשלה הקודמת, בקואליציה הקודמת, אם אתה לא היית חבר קואליציה, לא רק שלא קיבלת מה שמגיע לאוכלוסייה – יורם מרציאנו, בקדנציה הקודמת, כל מה שהיה שכונות, כל מה שהיה חברתי, כל מה שהיה – לא רוצה לומר עוד משהו, כי לא אוהבים להשתמש בזה, שלא התאים לשינוי מבחינה עדתית, זה היה לא לגיטימי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה שינוי? חל שינוי במדינה. אין שינוי. יעקב מרגי (ש"ס): אתה זכית, באת לכנסת יותר קשובה; אני אומר בצניעות, כנסת יותר איכותית, כנסת יותר רגישה. ואני שואל, ולא רוצה תשובה: האם ממשלה שנענית גם לצורכי אוכלוסיות שמיוצגות באופוזיציה, זה מתן שוחד? היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מתן וילנאי, ואחריו – חבר הכנסת שמואל הלפרט. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מה עם האוכלוסיות האחרות? אין להן ייצוג. מתן וילנאי (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מחזיק מסמך של נציב הדורות הבאים של כנסת ישראל, זה הבניין הזה. מטרתו של חוק ההסדרים לקדם תיקוני חקיקה שיש בידם להשיג את יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006. חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחולתם של חוקים, לבטל חוקים ולקבוע הוראות נוספות, על מנת להשיג את יעדי התקציב של 2006. החוק הזה הוא אנטי-כנסת. החוק הזה שם את הבית הזה ללעג ולקלס, וכל ההסברים המלומדים של שר הפנים לא ישכנעו אותי בעניין הזה. החוק הזה מיועד לתת מכשיר בידי הממשלה על מנת לכפות על הכנסת דברים שהיא לא התכוונה לעשות אותם. זאת מהותו. ב-1985 כנראה היה לו מקום, לא הייתי פה אז, אבל מאז הוא תפח והשמין – והשמין ישורון ויבעט. זה מה שקרה עם החוק הזה. החוק הזה אין בינו לבין יעדי התקציב ולא כלום. יש בינו לבין חקיקה חפוזה, לא רצינית, שלא יורדת לעומקם של דברים כראוי לבית הזה וכראוי לוועדות הכנסת. זה מה שהחוק הזה עושה. ובהרף עין, בדיון של שעה-שעתיים, עוברים חוקים שנדרש דיון עמוק כדי להבין אותם. לכן, חוק ההסדרים חייב לעבור מן העולם. שנת 2007 צריכה להיות השנה הראשונה, 22 שנה אחרי 1985, שבה אין חוק הסדרים. יש נושא כזה או אחר? הממשלה תמצא דרך להתמודד אתו, אין לי ספק בזה בכלל. לבוא לכנסת ולבקש בקשה מיוחדת - זה הדבר הנדרש, זה מה שכנסת ישראל צריכה להטיל על עצמה, ועלינו, חברי הכנסת – וכבר מונחות הצעות חוק כאלה על שולחן הכנסת – לקחת את זה כמשימה מיידית, על מנת שחוק ההסדרים האנטי-חוקתי הזה יעבור מהעולם, ואנחנו נוכל, כמחוקקים, כחברי כנסת, להרגיש בטוב ובשלום עם עצמנו. נתקלתי לפני שבועיים בנושא של טיפול בנפגעי השואה בארץ. יש קרן רווחה לטיפול בנפגעי השואה, השרידים, האודים המוצלים מאש שנותרו אתנו, ומטבע הדברים זה עולם הולך ונעלם. היה ראוי שהממשלה תמצא בחוק ההסדרים מקום לטפל בנושא הזה, כי הוא באמת נושא מובהק שדורש טיפול. שר הפנים רוני בר-און: למה בחוק ההסדרים? מתן וילנאי (העבודה-מימד): חוק ההסדרים יקבע כללים לטיפול באנשים האלה, שבעייתם נפטרת - הם פשוט עוברים מהעולם, ולכן זה דחוף. כל שנה שעוברת, זה 10,000 אנשים פחות. לכן זה דחוף. להפתעתי ראיתי עכשיו, בעיון קל בהסכמים של הממשלה עם מפלגת ישראל ביתנו, שניתן פתרון של 20 מיליון שקלים. לא בטוח שזה פתרון, לא בטוח שזה 20 מיליון, אין חקיקה, אין שום התעסקות, אלא מין נדבה כזאת, שזורקים כסף. הכסף הזה חשוב, והמטרה נראית לי מטרה ראויה. הרי זאת דוגמה קלאסית לטיפול במחסום, בתקלה קשה שחוק ההסדרים היה יכול לפתור אותה. אבל לשלם על התסקיר השני – תקשיבו טוב, זה ממש לא להאמין – שמוגש לבית-המשפט בגירושין, זה כן. על זה תקום או תיפול כלכלת ישראל. אז ברור שבוועדת החוקה הצלחנו להעביר את זה מהעולם. יגידו המתוחכמים: הם מראש התכוונו שזה יעבור מהעולם. אני לא עובד בשיטות האלה. דברים שאתה מאמין בהם, אתה הולך אתם עד הסוף. דברים שאתה לא מאמין בהם, אתה לא מקדיש להם עשרות שעות של דיונים בהשתתפות עשרות חברי כנסת, שנגמרים בלא כלום. זאת בושה לבית, לא כך זה צריך להיראות. נדרש מייד, כבר בכניסה לתקציב 2007, להעביר את חוק ההסדרים מן העולם. בידינו לעשות זאת. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט, ואחריו – חבר הכנסת גלעד ארדן. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, חברי הכנסת, בדיונים על התקציב בשלוש השנים האחרונות עמד כאן שר האוצר לשעבר, מר ביבי נתניהו, ותיאר בצורה דרמטית את המצב הקטסטרופלי של המשק, את הסכנות הנוראות ואת הצורך החיוני לחתוך בבשר החי כדי להציל את המשק מהתמוטטות כללית. 70% מהגזירות הכלכליות הטיל שר האוצר על שלושת או ארבעת העשירונים התחתונים, כך כתבו כל העיתונים הכלכליים, אבל הוא הבטיח שכל הגזירות הן הוראת שעה לצורך הבראת המשק. השנה סיים האוצר את שנת הכספים עם עודף של 10 מיליארדי ש"ח. 30 מיליארד ש"ח לא נוצלו על-ידי משרדי הממשלה. הצמיחה הגיעה, ברוך השם, ל-6.7%. אבל האוצר ממשיך את הגזירות הנוראיות על העשירונים התחתונים, ממשיך לפגוע ללא רחם בקצבאות הילדים. הטיעון המרכזי של שר האוצר היה, שאנשים יצאו לעבוד, ובדמגוגיה האופיינית לו הוא אמר: הכריחו אנשים לא לצאת לעבוד; פשוט אמר: הכריחו אותם לא לעבוד. בהופיעו בכנס הרצלייה הודה מר ביבי נתניהו בכך שאומנם יש חלק קטן של אנשים עובדים שחיים בעוני וצריך למצוא עבורם פתרון. מיליון עובדים במדינת ישראל שהכנסתם פחותה מ-4,000 ש"ח בחודש הם, בעיני שר האוצר לשעבר, חלק קטן, שצריך לטפל בו. במה הוא טיפל אני לא יודע. מעניין מאוד. מיליון איש עובדים הם חלק קטן. המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופסור צבי זוסמן, אמר בכנס לשלום הילד שהתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע: הקיצוץ בקצבאות שבוצע בשנים האחרונות פגע במיוחד במשפחות עניות עובדות עם ילדים. זוסמן קובע, כי יש צורך לעצור את המשך הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים, ולחלופין להנהיג מערכת קצבאות חדשה. עוד אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, כי הגידול המהיר בעוני של ילדים במשפחות עובדות העלה את אחוז הילדים העניים בכלל האוכלוסייה, לפי דוח הביטוח הלאומי האחרון, ל-34%. שיעור זה מעמיד את ישראל במקום הראשון בין מדינות אירופה בעוני של ילדים. סוף-סוף אנו במקום הראשון במדינות אירופה בדבר אחד – בעוני של ילדים. מדינת ישראל, זה ממש לתפארת מדינת ישראל, היא מופיעה במקום הראשון במדינות אירופה בעוני הילדים. 750,000 ילדים חיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל, מאות אלפי ילדים רעבים, ובעקבות הקיצוצים הנוראיים בשנה האחרונה יגיע מספר הילדים העניים בשנה הבאה ל-900,000. 350,000 ילדים בסיכון חיים בישראל, כותב עיתון "הארץ"; לא עיתון "המודיע". 350,000 ילדים חיים בסיכון. מספר הילדים, הוא ממשיך וכותב, המוכרים לשירותי הרווחה גדל משנת 2000 בכ-40%. לפני שנתיים כבר הגיע מספרם ל-375,000, רובם ילדים שנחשבים בסיכון להתעללות, להזנחה ולהידרדרות, כך קובעת ועדה ציבורית של עשרות מומחים שמינתה הממשלה והגישה לאחרונה את הדוח שלה לראש הממשלה. אדוני שר הפנים, אני מציע לך לקרוא את עיתון "הארץ". שר הפנים רוני בר-און: לפי המספרים שאתה מציג, יש לנו אוכלוסייה של 50 מיליון איש. שמואל הלפרט (יהדות התורה): מ-375,000 ילדים שבסיכון, עדיין לא הגענו ל-50 מיליון איש. פשוט, המצב כאן קטסטרופלי. הוועדה שמינתה הממשלה והנחתה אותה לחקור את הדבר קוראת לממשלת ישראל להפנות את מירב תשומת הלב לטיפול ב-350,000 ילדים ובני נוער אלה, כדי שיוכלו להשתלב במערכות הנורמטיביות של החברה במדינה. רק בהשקעה מתאימה אפשר יהיה למנוע את הידרדרותם לשולי החברה, כתבה הוועדה בראשות הפרופסור הלל שמיד, דיקן בית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. אדוני שר הפנים, אם אתה רוצה, אני יכול להעביר לך מסמכים על כל מה שאמרתי עד עכשיו. אני לא המצאתי אפילו מלה אחת, כל זה הוא תוצאה של ועדות שהממשלה מינתה. שר הפנים רוני בר-און: אני לא מאשים אותך. אני אומר את זה כמצטבר. שמואל הלפרט (יהדות התורה): יושב-ראש המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מזהיר כי בילדים עניים טמון היסוד להפוך למבוגרים עניים. הוא ממשיך: מדינת ישראל, במקום לטפל במוקש חברתי, שופכת דלק למדורה. מי שלא מבין שזה יחזור אלינו כבומרנג, חי באשליה. ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט, אומר בצורה הברורה ביותר: הבעיה אינה תקציבית; זאת בעיה עקרונית, לא לתת קצבאות ילדים. הרי הביטוח הלאומי הציע הצעה אלטרנטיבית, לעשות חלוקה פנימית אחרת לגמרי, וזה היה יכול להציל מאות אלפי ילדים. אבל האוצר, ראש הממשלה אומר שזאת לא בעיה של כסף, זאת בעיה עקרונית, שלא רוצים לתת כסף לילדים. עיקרון של הרעבת ילדים. אני רוצה לשאול את ראש הממשלה: מהו העיקרון בהרעבת מאות אלפי ילדים? איזו תועלת תצמח מזה? ממכתב שקיבלתי אתמול מעשרות משפחות אני רוצה לצטט רק משפט אחד. הם כותבים לי: משפחות הגיעו לפת לחם ממש. יש משפחות שיש אצלן חרפת רעב. משפחות הגיעו למשבר, יש צרות קשות, והממשלה, לצערנו הרב, אטומה לגמרי למה שמתרחש במציאות. חברי הכנסת, מה עוד צריך לקרות? למה עוד מחכים? אני פונה לראש הממשלה, לשר האוצר, לחברי הכנסת, אנא מכם, קצת רחמנות. הצילו ברגע האחרון את מאות אלפי הילדים מקטסטרופה נוראה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת רובי ריבלין, ואחריו - אנו מקדמים את חברת הכנסת סופה לנדבר. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הלפרט, כאשר דיברת על גזירות ביבי נתניהו - אני רוצה לומר לך שביבי נתניהו היה שר האוצר מטעם הליכוד, ובעת ההיא היו בליכוד, באלה שתמכו בו, ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ראש הממשלה דהיום, אהוד אולמרט, השרים הירשזון, בר-און, שנמצא אתנו כאן. כולם היו בניה של הליכוד. היום אי-אפשר לעשות חלוקה. ההצלחה הגדולה במקרו-כלכלה, אשר הוציאה את שם ישראל מקצה העולם ועד קצהו כאחת המדינות שהתגברו על משבר כלכלי והביאו לצמיחה שאפילו ביבי נתניהו לא חלם עליה - כי הוא לא ידע אז שאולמרט והירשזון ייבחרו, כי אחרת היתה בכלל צמיחה כזאת? בלי שהיו מחליפים את הממשלה היתה צמיחה כזאת? שמואל הלפרט (יהדות התורה): איזו חוכמה היתה בזה? ראובן ריבלין (הליכוד): הפכתם את הליכוד לאסקופה נדרסת, שכל אחד נהנה ממש לנקות את רגליו בה. רק, עם זאת, אי-אפשר לומר, ההצלחה היא של אלה והכישלון הוא של אלה, פשוט מבחינת ההיגיון. שמואל הלפרט (יהדות התורה): העשירון העליון - - - ראובן ריבלין (הליכוד): גם כאשר תמכנו בליכוד באותו היגיון, לתת לילדי ישראל רווח, כמעט הצלה, זה לא רווח של רווחה מי-יודע-מה, הזהרנו ואמרנו שיש רגע שבו, כאשר מגדישים את הסאה או עוברים איזה קש קטן, יכול הגמל כולו לשבור את גבו. אבל אני גם אומר עד היום, אלה שמגיע להם, חייבים לטפל בהם. אי-אפשר לומר, לא יהיה אדם מאמין שיאמר: אוקיי, הרף, איני מביא ילדים לעולם רק משום שיש אלו גזירות כלכליות. אני יודע שזאת תורת חיים, והציונות כולה, זו המיסטית וזו הפוליטית, הבינה שרוב יהודי בארץ-ישראל יביא ליציבותה ולכינונה לעדי-עד של מדינת ישראל, ורוב יהודי הוא רוב שיבוא לנו מהילודה הרבה, ברוך השם. לגבי חוק ההסדרים שבו אנו עוסקים היום - יש שתי רעות בחוק זה, שכולם מבינים אותן, אך צריך להדגיש אותן. האחת היא הניסיון להעביר במסגרת חוק ההסדרים רפורמות רבות היקף בוועדת הכספים. וכל כך למה? משום שיודע שר האוצר, המגבש את המדיניות יחד עם פקידיו - אני בהחלט חושב שלא צריך להשתלח בפקידים כאלה או אחרים העושים מלאכתם נאמנה. קובי הבר הוא אדם שהיום אני באופוזיציה ומתנגד לכל מעשה שהוא עושה, אך מבורך כל שר אוצר שקובי הבר נמצא לידו. אני יכול פעם להסכים אתו, פעם לא להסכים אתו, אבל בסך הכול הוא מקצוען יוצא מן הכלל, המגבש את המדיניות שאליה הגיעה הממשלה לכלל דרך שבה אפשר להביא אותה לפעולה אחרי חקיקה. אבל, לא ייתכן מצב שבו יביאו לכנסת בחוק הסדרים רפורמות רבות היקף - הנמלים, או היום חוק המים, שמצריך דיון מעמיק של שבעה תמימים, אם לא יותר, כדי להבין את נבכי החוק ולאן הרפורמה מובילה, משום שיש הרבה נפגעים כתוצאה מרפורמה, וצריך לראות בדיוק היכן ומה נעשה בכל שלב ושלב. הדבר הזה מצריך שמיעה ושימוע ציבורי ומתן אפשרות לכל מי שיש לו מה לומר לבוא לוועדה, וכמובן, בהליך של חוק ההסדרים הדברים הופכים לכאלה שהחוק מתקבל לא כסוף מעשה במחשבה תחילה אלא מתוך זלזול באינטליגנציה של המחוקקים, וזה דבר שאסור שיהיה. חוק המים, אני מוכרח לומר, בחוק הסדרים זה גזל הפעם מוועדת הכספים את רוב הזמן, ואנו באמת דנו בו לפני ולפנים, וגם המסמך שהוגש לנו מראה עד כמה ועדת הכספים, אשר בראשות יעקב ליצמן, ייחדה רבות משעות הדיונים לנושא חוק המים - מראה עד כמה הדבר הזה מסובך. הממשלה מביאה את זה, ואני הייתי שם, לחוק ההסדרים רק משום שהיא רוצה שהוא יתקבל, כי היא יודעת שבהליך חקיקה רגיל, כשיושבת ועדת הכלכלה ומייחדת דיונים רבים, ומאפשרת כמובן שימוע רחב היקף, לא באופן ברור הדברים יתקבלו. הרעה השנייה, שהיא גדולה בהרבה - פעמים רבות הקואליציה עייפה, והיא לא מצליחה להביא בימי רביעי את כל חברי הכנסת, שרבים מהם שרים בממשלה, להצביע. אריאל שרון הבין שממשלה מפילים בוועדות הכנסת, ובימי רביעי, כאשר מצביעים. אם אין קואליציה יציבה, הרי שמתחילה להתקבל פה חקיקה שמכבידה על תקציב המדינה, בלי אפשרות לקיים אותה. היו"ר אמנון כהן: היה יושב פה. ראובן ריבלין (הליכוד): ודאי. היה יושב מההתחלה עד הסוף, כי הוא הבין את חוקי המשחק בפרלמנט. ברגע שאתה מראה לאופוזיציה שאין תקווה לאחריתה, היא מתייאשת. זה הכול. אלא מה, האוצר בחר לעצמו, כתוצאה ממחדלי הפוליטיקאים, דרך – אומר שיעבירו כמה חוקים שהם רוצים. חוק עוזי לנדאו, שהוא חוק לילדים חולים, לימוד חובה לילדים חולים, הוא חוק שעבר בארבע קריאות. שלוש שנים ועדת החינוך עמלה עליו, ולבסוף הוא קיבל גושפנקה חוקית בקריאה שנייה ושלישית. מה עושה האוצר – מהיום שהוא נתקבל, או חוק הדיור הציבורי, מהיום שהוא נתקבל, כל חוק הסדרים מבקש לומר: בטל או נדחה. זה חוק עוקף-כנסת. זה חוק שמבטל הליכי חקיקה ברורים שאין לסטות מהם, כי אומרים: ארבע קריאות נבטל כהרף עין בחוק ההסדרים בלי אפילו לתת את הדעת. גם חוק משפחות מרובות ילדים, של חבר הכנסת הלפרט, הידוע כחוק הלפרט, גם הוא הועבר לאחר דיונים קשים ביותר, וחוק ההסדרים ביטל אותו. קריאה: אתמול כשהייתי כאן דיברת. עכשיו אני כאן ואתה עדיין מדבר? ראובן ריבלין (הליכוד): אני רוצה להסביר לך: בליכוד יש שתי קבוצות; אחת היא המנהיגים והשנייה היא חברי הכנסת. אני חברי הכנסת. כל השאר הם המנהיגים. אני היום בוועדת הכספים, תפקידי הוא לשבת פה וללוות את הדיון. אני חושב שמפלגה שהיתה בשלטון ותהיה בשלטון מחויבת להיות בכנסת בזמן שדנים בחוק כזה. היו"ר אמנון כהן: אתה גם בוועדת הכלכלה. ראובן ריבלין (הליכוד): בוודאי. אני מייצג בכל ועדה כשחברי עסוקים באותה עת בהנהגת הליכוד. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך לדעת ולהבין, גם אלה הצופים בנו בבית, שחוק ההסדרים לא יכול להפוך באמת לאיזה אמצעי שיהפוך את כל עבודת הכנסת ויעשה אותה פלסתר. חוק ההסדרים ראוי אם הוא בא לשרת, כמו שאמר שר הפנים, אבל לא יותר, ואני גם אומר, לא פחות, כי גם אני יודע שצריך לפעמים את חוק ההסדרים כדי לאפשר לממשלה לקיים את חובתה, לא את זכותה. לשלוט זה לא זכות, זה חובה, אבל בשום פנים ואופן אי-אפשר לעשות צחוק מהכנסת. אם חבר הכנסת ברכה מעביר חוק בארבע קריאות, לא אומר האוצר: ניתן לו להעביר את זה, כי אין לנו כרגע איך להדוף אותו, ונבוא בחוק ההסדרים ונבטל את זה כהרף עין כאילו לא היה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה - חבר הכנסת יצחק גלנטי. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חוק ההסדרים, החקיקה הזאת היתה בשנת 1985, ומאז היא בעצם תירוץ למשרד האוצר לבטל חוקים, להוסיף חוקים, לשנות חוקים בצורה זו או אחרת. מה שנולד כחוק חירום הפך להיות חוק קבוע, ולדעתי, גרוע. אני שמעתי נאומים של חברי חברי הכנסת שנאמו לפני. אני חושבת שמה שמשותף, אדוני היושב-ראש, ל-120 חברי הכנסת - כולנו כאיש אחד אומרים אותו דבר: החוק הזה גרוע. כל אחד מאתנו, מי שיש לו רשיון ומי שאין לו רשיון, נסע בכביש עוקף, ותמיד כאשר יש כביש עוקף ויש לפניך שיפוצים בדרך, יש תמרור, שנותן סימן של סכנה. אני חושבת שהחוק הזה יש בו תמרור לחקיקה שעברה במשך שנים רבות ורצו לקבור אותה. אדוני, זאת קבורה בלי להגיד קדיש, ואביא עכשיו דוגמאות של חוקים שעברו כאן בכנסת, אדוני השר, בארבע קריאות, ואחרי זה, מה אפשר לעשות, פקידי האוצר החליטו שהם צריכים לקבור אותם. אנו כאן, חברי הכנסת, נבחרי ציבור, שבחר בנו ציבור גדול ששלח אותנו בנאמנות לבדוק ולעשות הכול כדי שהחיים של החברה הזאת יהיו תקינים, ואנו רואים שהחקיקה הזאת עוברת קבורה אחת אחרי השנייה. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי, מאז נבחרתי לכנסת, בכנסת הארבע-עשרה, התחלתי לטפל בלובי למען אשדוד. החוק על בית-חולים באשדוד, במשך עשר שנים עבדו עליו תושבי אשדוד וחברי כנסת מסיעות שונות. אנו העברנו אותו בשנת 2001, והוא חוק שקיבל תמיכה של 61 חברי הכנסת. אני שואלת: צריכים בית-חולים באשדוד? ודאי שכן. עיר גדולה, עיר ענקית, בית-החולים שקיים בסביבה נבנה לפני 50 שנה ויותר, היום הוא לא מספק את הצרכים של העיר אשדוד, וכאשר צריכים לנסוע אחרי מגן-דוד-אדום, זאת צרה צרורה. רבותי, החוק עבר עם תמיכה ומי שקבר אותו בחקיקה הזאת זה פקידי האוצר. לדעתי זאת חקיקה לא ראויה. חוק שני - חוק הדיור הציבורי. אדוני היושב-ראש, הרי חוק הדיור הציבורי הוא אחד החוקים החברתיים החשובים ביותר שהתקבלו בישראל. לא ייתכן שיבטלו את החוק שעבר בארבע קריאות. המדינה צריכה להתחיל לבנות. כולנו עולים לדוכן הכנסת בזה אחר זה בדיונים שונים ומדברים על זה שאין בנייה ציבורית, שמדינת ישראל צריכה להתחיל לבנות בנייה ציבורית; ואנחנו יודעים שיותר מ-50,000 משפחות עולים, רק עולים - אני כבר לא מדברת על ותיקי המדינה - חסרות דיור ממתינות בקוצר רוח שנים רבות. ומה לעשות? אין דיור ציבורי. יש עוד דבר שעבר בחוק הזה, חוק ההסדרים: תוכנית ויסקונסין. רבותי, לפני כמה שבועות עליתי אל הדוכן הזה ועלו אחרי ולפני חברי כנסת מסיעות שונות, ודיברנו על זה שתוכנית ויסקונסין היא קטסטרופה למדינת ישראל. מדינת ישראל לא פיתחה מקומות תעסוקה, והיא מעבירה את התוכנית לפי דוגמה של חוק דומה שהיה באמריקה. והרי תוכנית ויסקונסין נכשלה באמריקה. העבירו אותה בחושך, בלילות, כאשר חברי הכנסת עייפים, ויכול להיות שחברי הכנסת לא שמו לב לחקיקה הזאת. הרי כל החוקים האלה, כמו תוכנית ויסקונסין, כמו בית-החולים באשדוד, כמו הדיור הציבורי - זאת חקיקה שלא היתה צריכה להגיע לקבורה. אלה דברים שעברו בכנסת, ואנחנו מביאים אותם לתשומת הלב של חברי הכנסת והציבור במדינת ישראל. רבותי, זה לא טוב. זה לא טוב שאנחנו, חברי הכנסת, נותנים יד לזה מאז שנת 1985. אני אומרת: כן, בשנת 1985 היה מצב חירום. היום די, מספיק. אנחנו צריכים למחוק את החקיקה הזאת. אנחנו צריכים דיונים שונים ואמיתיים למען הציבור ששלח אותנו לכנסת. ועוד, אדוני השר. כחברת כנסת מישראל ביתנו, כחברת כנסת בוועדת הכספים, שמתי לב שמדינת ישראל לא שמה דגש בדיונים האלה בדבר חשוב ביותר, לדעתי, אחד הדברים החשובים במדינת ישראל, והוא קליטת העלייה. בשנה שעברה עזבו את מדינת ישראל אלפי אנשים, אלפי משפחות, בדיוק המספר שעלה ארצה. זאת אומרת, כמות האנשים שעזבו את המדינה היתה קטסטרופלית, ואנחנו לא שואלים את עצמנו למה. משפחת עולים שמגיעה למדינה מקבלת בסל קליטה לחודש, שיש בו כל כך הרבה חורים, 1,400 שקל לקיום. זה לשכירות ולאוכל ולדברים בסיסיים שמשפחה צריכה לקבל. הם לומדים עברית רק חמישה חודשים. הרי מדינת ישראל צריכה להתחיל להשקיע בלימוד שפה. זה אחד מהדברים הבסיסיים בהצלחה של משפחה שמגיעה ארצה. יש עברית – מסוגלים לעבור קליטה ומסוגלים להיכנס לחיים של מדינת ישראל. אין עברית – זה מאוד קשה. אני שואלת, אדוני השר, האם מישהו מהשרים שאל את עצמו אם אפשר ללמוד שפה זרה בחמישה חודשים? אני בטוחה שלא. אפילו האדם הכי כשרוני לא יכול. מאוד קשה ללמוד שפה בחמישה חודשים. אני קלינאית תקשורת. עברתי את הקורס במרכז הקליטה והתחלתי לעבוד, אבל אני אומרת לך, על בשרי, מדוגמאות שונות של אנשים, מאוד לא פשוט להתחיל במדינה חדשה ולעבור קליטה בהצלחה ולהתחיל ללמוד ולסיים את זה בתוך חודשים קצרים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזק את דברי ולהגיד שאנחנו דנים היום בדברים חשובים. אני חושבת שהכנסת צריכה להפסיק את החקיקה הזאת. אם אנחנו צריכים להתחיל לעשות, אז אנחנו צריכים למחוק אותה חקיקה משנת 1985. זה מספיק ודי. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחברת הכנסת סופה לנדבר. מוזמן חבר הכנסת יצחק גלנטי, ואחריו - חבר הכנסת שלמה בניזרי. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צר לי שברגע זה יצא נציג הממשלה, אני מקווה שהוא יחזור מייד. היו"ר אמנון כהן: הוא יחזור בהקדם. הוא יצא לשתי דקות. יצחק גלנטי (גיל): ראשית, מוצא אני חובה לעצמי לענות על המתקפה הדמגוגית של חבר הכנסת אורלב נגד חברת החשמל אתמול. יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה מצא לנכון לטפס על עניין שהוא אינו מבין בו דבר וחצי דבר. קל מאוד בימים אלה לתקוף את חברת החשמל. אבל מי שמבין בזה באמת, מי שעסק, כמוני, 40 שנה בחשמל ובייצורו, יודע את האמת. לו היתה חברת החשמל מופרטת היום, המצב היה גרוע בהרבה, כי תחנות הכוח הלא-קונבנציונליות הן מאוד יקרות. והן, הן, התחנות הלא-קונבנציונליות, הן שמספקות את שיאי הביקושים באופן מיידי. רבותי, אף יזם לא ישקיע בתחנות הלא-קונבנציונליות אגורה אחת, כי הן אינן רווחיות. על מה כל הדיבורים - על יזמות ועל הפרטות שאין בהן שום עתיד. אבל המלים זורמות בשטף וההבלים בעקבותיהן. חברת החשמל, השבויה בידי משרד האוצר, לא יכולה לספק ביקושי שיא כי לא נותנים לה לפתח עוד תחנות שיעשו זאת. כאשר המדינה תואיל בטובה להסיר את מכשולי התקציב בפני הפיתוח הנחוץ לחברת החשמל, לא נראה את המראות של היומיים האחרונים. אני אומר לחבר הכנסת אורלב: העובדים המסורים והאחראיים של חברת החשמל הופכים אותה לאחת מספקיות החשמל היעילות והזולות ביותר בעולם המערבי. לא המונופול הוא המכשול אלא הפוליטיקה של משרד האוצר, המצביעה על עובדי חברת החשמל כאשמים במחדלי האוצר. אני מתריע כאן, מעל בימת הכנסת, כי כל הפרטה שתיעשה בחברת החשמל תגרום לעלייה תלולה במחירי החשמל לצרכן, בדיוק כפי שקרה במערכת הבריאות. אדוני היושב-ראש, עכשיו אתייחס, ברשותך, לחוק ההסדרים. זה כמה ימים עמלים חברי הכנסת בוועדות השונות על אישור חוק ההסדרים במשק לצד אישור חוק התקציב, תוך התמודדות עם הסתייגויותיו השונות. על אף היותה של סיעתי, סיעת גיל, חברה בקואליציה, גם אנו, כחברי כנסת חושבים ומביני עניין, איננו אומרים אמן על כל גחמות נערי האוצר וממשלת ישראל. לפני שאתייחס ישירות ללבו של עניין, ראוי לומר כי הדיונים על-פי רוב ענייניים ומעמיקים, וראויה לשבח בעיקר עבודת הפיקוח ותרבות הוויכוח של הרשות המחוקקת מול הרשות המבצעת. לצד דברי השבח מוטלת עלי החובה המוסרית והפרלמנטרית לומר גם דברי ביקורת, כי לא על זרי דפנה אנחנו יושבים ולא זו העת להיות מרוצים מעצמנו. חוק ההסדרים, או כפי שהוא מכונה באופן לא מחמיא, "חוק המחטפים", נולד כצורך השעה בעת העברת חוקי התוכנית הכלכלית לייצוב המשק באמצע שנות ה-80. גם הצורך, גם השעה, חלפו עברו, ואני מתרשם שהגיע זמנו של חוק ההסדרים לעבור מן העולם. וכל כך למה? משום שהממשלה רשמה לעצמה פטנט עולמי, מעין קרדום לחפור בו, וזאת על מנת לקבור, לדחות, לשנות, לעוות ולסלף באמצעות חוק ההסדרים את רצון המחוקק. חוק ההסדרים מציב שורה ארוכה של חוקים שאינם קשורים כלל לתקציב. חוק ההסדרים הפך את הכנסת ל"הייד פארק" פוליטי מסורס. בשבוע שעבר, למשל, לצורך דוגמה, בעת שדנו בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהחלת חוק המתנות על מערכת הבריאות - - היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לסיים. יצחק גלנטי (גיל): עוד רגע. - - שאלתי את נציג משרד האוצר מה הקשר בין החלת חוק המתנות על מערכת הבריאות לבין תקציב המדינה לשנת 2006. בתחילה ניסה הרפרנט הנכבד לטעון כי הדבר יוזיל את מחירי התרופות. אמרתי לו: אני חותם על כך בשתי ידי, רק תאמר לי בכמה להערכת משרד האוצר הנכבד יוזיל המהלך את התרופות. תשובה – אין, רבותי. בסוף התברר כי אין קשר בין מחיר התרופות לחוק המתנות. אולי יואילו נערי האוצר לנבור בציציות האוצר שמא גם הן נגועות בתשר? אפשר עוד משפט? אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אנחנו דנים בתקציב שנבנה על-ידי האוצר בתקופת נתניהו. הברירה שלנו היא או להעביר אותו עם התיקונים, או ללכת לבחירות. אין לנו דרך אחרת. החוק שונה מהחוק שהעברנו בתחילת החודש בקריאה ראשונה, והוא משקף את ההסכמים הקואליציוניים. החוק מכיל את העלאת קצבת הזיקנה, ביטול קיצוץ של 1.5% בקצבת הזיקנה, הגדלת הקצבה להשלמת הכנסה לקשישים, הוזלת מחירי התרופות והגדלת שכר המינימום. על בשורות אלה, אשר נקווה כי יתגברו עוד בתקציב 2007, אני מציע לחברי הקואליציה בממשלה ובכנסת כולה להוסיף עוד בשורה אחת לקראת השנה הבאה: את חוק ההסדרים יש לבטל, ויפה שעה אחת קודם. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת קולט אביטל. אחריה - חבר הכנסת אלי גבאי, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אם הם בחדרים, אני מבקש להגיע. אחריהם - חברי הכנסת עמירה דותן, אברהים צרצור, אסתרינה טרטמן ויעקב כהן. אני מבקש להגיע. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. קולט אביטל (העבודה-מימד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, קשה בנקודת זמן זו לחדש משהו בדיון הזה, שנמשך קודם כול כמה ימים בינינו לבין עצמנו, אבל גם נמשך כריטואל כל שנה. כולנו באים, מזדעקים, כולנו מדברים על חוק ההסדרים. כל אחד מאלה שהופיעו לפני כאן, ללא יוצא מן הכלל, הסביר מדוע חוק ההסדרים נולד בחטא ולא צריך להתקיים עוד. בעצם אפשר לבוא ולצטט כאן פתגם צרפתי שאומר שרק המצב הזמני מחזיק מעמד - il n`y a que le provisoire qui dure, אומרים בצרפתית, וזה נכון לגבי כל דבר כמעט במדינת ישראל. שר הפנים רוני בר-און: אין דבר יותר קבוע מהזמני. קולט אביטל (העבודה-מימד): נכון, אין דבר יותר קבוע מהזמני, אני מודה לאדוני השר, וכך גם הצלחתי למשוך את תשומת לבו. אבל האמת היא שמה שקורה אצלנו כדבר זמני הופך למסורת, והמסורת מתפתחת מדי שנה, גם כשכולנו יודעים שהדבר לא נחוץ. והוא לא נחוץ, מצד אחד, כפי שכבר אמרו רבים וטובים כאן, מכיוון שחוק ההסדרים מלא מחטפים. יש, מצד אחד, חוקים שהאוצר או הממשלה מנסה להכניס בדלת האחורית, בלי לתת לכנסת לדון בהם בצורה רצינית וראויה. למשל, חוק משק המים, שמן הדין היה שכולנו נקדיש לו זמן בצורה רצינית. נכון, צריכה לקום רשות מרכזית שתרכז את כל נושא המים, אבל יש לזה היבטים רבים כל כך ורחבים כל כך - לכל המשק: האם זה יהיה שייך למשרד החקלאות? למשרד התשתיות? זה נוגע כמעט לכל זרועות השלטון. ומדוע להעביר חוק כזה במחטף, דרך חוק הסדרים? יש גם חוקים אחרים, שכידוע אנחנו, כחברי הכנסת, טורחים עליהם ועובדים עליהם ימים ולילות. אני רוצה להזכיר שני סוגי חוקים שעמלו עליהם רבות בעבר. אני מדברת על חוק שבא לתקן עוולות שעשו במשך שנים רבות כלפי ציבור ניצולי השואה. אחרי מאמצים סיזיפיים כמעט הכנסת הצליחה סוף-סוף להעביר חוק בארבע קריאות. והנה, הגיע חוק ההסדרים. דובר בסך הכול על 60 מיליון שקל, סכום שלכל הדעות הוא לא סכום גדול כדי לעזור לניצולי השואה שנזקקים באמת לעזרה, ולצערנו אין כמעט יום שחלקם אינם נעלמים. והנה, בא חוק ההסדרים ובמחי יד מחק את החוק הזה. או חוק הדיור הציבורי, שעמלו עליו במשך שנים רבות, והיה בשורה חברתית לרבים וטובים. באו ומחקו את החוק הזה. אני אומרת שבעצם כולנו באים ומדברים על אותו דבר כמעט כל שנה. כולם אומרים שחוק ההסדרים הוא חוק בלתי דמוקרטי בעליל, אבל כל עוד אנחנו, במו-ידינו, ממשיכים, כמצב חירום של הרגע האחרון ותוך לחצים קואליציוניים ואחרים, להצביע עליו, אנחנו לא נצליח בדרך הזאת לבטל אותו לעולם. אני ניסיתי לראות אם יש דרכים. חלק מאתנו ניסה בכנסות קודמות לבטל את חוק ההסדרים. גם השנה אנחנו מחויבים, חלק מאתנו, לבטל את החוק הזה. ניסיתי גם בדרכים עקיפות למצוא דרך שבה ממשלה לא יכולה לבוא ולבטל חקיקה של חברי כנסת, ובסופו של דבר התשובה שקיבלתי מהיועצת המשפטית של הכנסת היתה: הרי בסופו של דבר לא הממשלה היא זו שמבטלת את החוקים שלכם; אתם עצמכם, בזה שאתם מצביעים בכנסת, מבטלים את החקיקה שלכם. אם אנחנו לא נדע ליצור קואליציה רחבה של חברי כנסת מכל סיעות הבית לקדם חקיקה שבאה להעביר מהעולם את חוק ההסדרים כשיטה, נמשיך לבלף את עצמנו ואת הציבור ששלח אותנו, נמשיך להכניס בדלת האחורית חקיקה לא ראויה, נמשיך לבטל חוקים שעמלנו עליהם, נמשיך לתת יד לכל מיני עזים ולכל מיני הסדרים, שבעצם מביאים כדי שאנחנו, בתרועת ניצחון גדולה, נצליח בסופו של דבר לבטל אותם - אז הנה, נתנו לנו איזו טובה. ואז כולנו נהיה מרוצים שאנחנו מביאים להצבעה חוק הסדרים מקוצץ. אני לא באה לבטל את ההישגים של סיעתי, ובעיקר של חברותי ממפלגת העבודה בוועדת הכספים, שהצליחו באמת להוריד, להוציא, לסלק מחוק ההסדרים 20 סעיפים מאוד קשים ומאוד פרובלמטיים - - - היו"ר אמנון כהן: יחד עם השותפות לקואליציה. יחד עם שותפות, לא לבד, כמובן. נכון, שלי? השותפות. קולט אביטל (העבודה-מימד): יחד עם שותפים, אבל בואו נגיד שהעבודה השחורה נעשתה על-ידי חלק גדול מהנשים שלנו, שגם איתרו את הסעיפים האלה וגם נלחמו בהם בצורה מאוד נחרצת. אני חושבת שזה לכבודן, ואני רוצה גם לברך וגם להודות. אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להעביר מן העולם את כל השיטה הזאת. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, להגיד עוד מלה אחת. כל אחד מאתנו קורא מעבר לחוק ההסדרים גם הסכמים קואליציוניים אלה ואחרים, אתננים אלה ואחרים שמשולמים לאופוזיציה כדי שגם היא חלילה לא תתמוך – אבל תימנע מהצבעה. אנחנו משלמים 300 מיליון נוספים לשתי סיעות כדי שפשוט תימנענה מהצבעה, כאילו התקציב לא היה עובר בלי האתנן הזה. גם בשנה שעברה, אגב, הדבר בא לידי ביטוי בסכומים שהועברו לבקשת חברי כנסת בודדים מן הליכוד. אני חושבת שהשיטה הזאת צריכה לעבור מן העולם. אם הממשלה מוכנה כבר להשקיע בתחומים מסוימים, בואו נעשה את זה בדרך הישר, בואו נתחיל לחשוב על זה מלכתחילה ולא כתוספת של הרגע האחרון, שרק מבזה אותנו ומקלקלת את שמנו בקרב הציבור. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, על-פי החלטת הנשיאות, כל מי שיימצא באולם המליאה ינאם; כל מי שלא יימצא והיושב-ראש יקרא את שמו, מפסיד את תורו, וגם הסיעה מפסידה את זמן הנאום. לכן, אני מקריא את השמות. מי שנמצא באולם – ינאם. מי שלא נמצא – נמחק מהרשימה כאילו הוא דיבר. חבר הכנסת שלמה בניזרי – לא נמצא; חבר הכנסת אלי גבאי – לא נמצא; חבר הכנסת אברהם מיכאלי – לא נמצא. חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. מי שאני מקריא את שמו והוא לא נמצא, כפי שאמרתי, נמחק. השר רפי איתן: מתי - - - היו"ר אמנון כהן: עוד ארבעה דוברים, אם יהיו. עמירה דותן (קדימה): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, מן הידועות הוא כי בתהליכי עבודת מטה מסודרת ובתהליכים של משא-ומתן לכל צד יש אינטרסים, חלקם גלויים, חלקם סמויים. הנוהל והדיון התקין הוא תהליך של בירור של אותם אינטרסים, שעבורי הם לא מלה גסה. אינטרסים הם דבר לגיטימי. תהליך הבירור מאפשר למצוא ולברור מה הם חילוקי הדעות ואיפה יש הסכמות. התהליך מאפשר תשתית לטיפול בנושאים העכשוויים, אבל יותר מזה, הוא מאפשר טיפול במשברים ובנייה משופרת של עתיד. בהעדר עבודה תהליכית ובהעדר בירור, כפי שחוויתי בחודשים האחרונים, לדאבוני, הגעתי היום למצב שבו אני, כמו חברים אחרים, מוצאת את עצמי עם הצורך להצביע על תוצר שלא הייתי שייכת אליו. חוק ההסדרים הוא חוק מושמץ. עם זה, כשבדקתי את מקורו, אני מבינה שהוא טכניקה שמאפשרת ביצוע או מימוש של עשייה שאנחנו צריכים אותה כאזרחי מדינת ישראל. בירור הצורך בחוק או בחלופה של החוק אולי יאפשר לנו לעשות אותו בצורה המיטבית. גיליתי גם שאנחנו מרבים להשמיץ את החוק הזה, אבל עם זה אנחנו משתמשים בו. אולי פעם אחת ולתמיד נחליט עם עצמנו מה אנחנו רוצים לעשות. אנחנו נמצאים בכנסת חודשיים, לפחות אנחנו החדשים, חודשיים שהיתה בהם היכרות רבה מאוד עם צדדים יפהפיים של עשייה ושל יכולת להשפיע. השבוע האחרון מביא אותי באופן אישי להרגשה של נכאות, של עצב ושל הרבה מאוד מבוכה. כמי שחייבת לחברה בישראל כולה ולא לסקטור או למגזר אחד בה, אני מרגישה כאילו אני צופה מהצד, כי אין לי למה להילחם, כי אין לי שום סקטור שבגללו אני נמצאת כאן. אבל כמי שמחויבת לחברה בריאה, נקייה וטובה, אני מרגישה מאוד מתוסכלת וההרגשה שלי מאוד קשה. הרמת היד שלי היום, בשעות הבאות, וגם מחר, היא כדי לאשר תקציב, כדי לאפשר לנו להמשיך לעבוד. יצאתי כרגע מהוועדה לענייני ביקורת המדינה שיושבים בה עתה המפונים מגוש-קטיף. הם חייבים שיהיה תקציב כדי לאפשר לעצמם להמשיך בחיים נורמליים. הם תשעה חודשים, כמעט עשרה חודשים, מחוץ לבית, מחוץ לחדר, מחוץ למערכת החינוך. התקציב הזה יאפשר לנו לאפשר להם להמשיך את החיים שלהם. הבחינה שלי, כמו של חברי חברי הכנסת, תהיה לא בהצבעה היום ומחר, אלא בתהליך עבודה מסודר יותר, כדי שלתקציב 2007 נגיע, כפי שאני מקווה, מאורגנים יותר, עם תוצר מקצועי יותר, כאשר אנחנו מצביעים ביד רמה ובלב חפץ. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. כרגע התור של חבר הכנסת אברהים צרצור - הוא לא נמצא. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן – לא נמצאת. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה; 12 דקות. אחריו – חברי הכנסת מיכאל מלכיאור, צבי הנדל, לימור לבנת, יצחק זיו ואביגדור ליברמן. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, שר נכבד, ביממה האחרונה דובר רבות באולם זה נגד הסכמים, משאים-ומתנים, שנערכו לקראת הגשת התקציב ועל הסכמים שנעשו במהלך המשא-ומתן הקואליציוני. גם אני רוצה להתעכב על נושא זה אבל מהיבט אחר. נוהג זה הוא נוהג עתיק וותיק בין כותלי הבית הזה. כך נהגו כל ראשי המדינה לדורותיהם, דור דור ודורשיו, אך אני מבחינתי, בשם סיעת יהדות התורה, מתנגד ומגנה את הנוהג המעוות הזה מזווית אחרת ושונה לחלוטין. אני רוצה להבין מדוע נגזר גורלם של הילדים שנולדו להורים דתיים וחרדים, שאינם יכולים לקבל את המגיע להם כמו כלל הילדים בגילם, באופן טבעי, בלי שום דיון או הסכם, ובמקום זה אנו צריכים ונאלצים לעמוד כעניים בפתח, בצורה מבזה ומשפילה, לעמוד ולבקש ולקבל פירורים, ואחרי ככלות הכול, לאחר כל ההסכמים והמשאים-ומתנים, עדיין מקופחים בפער עצום, משווע וזועק. נשאלת השאלה, מה פשעם ומה חטאם של ילדי חמד אלה? האם זה עונש על שאינם יודעים מה זה סמים, או קנס על שאינם מעורבים במעשי אלימות? מה נשתנינו מכל האומה שאתם גוזרים עלינו גזירות? אפרט מקצתן, אחת לאחת, בכמה ממשרדי הממשלה. הראשון – משרד החינוך. נשאלת השאלה, למה פגעו בגני-הילדים החרדיים וקיצצו בתקציבם? למה פגעו בבתי-הספר, הת"תים, שקיצצו ב-30%? מדוע בבתי-הספר העל-יסודיים, שהם במסגרת חוק חינוך חובה - נקראים הישיבות הקדושות - קיצצו בלמעלה מ-30% בשכר הלימוד המדורג, שזה קיצוץ דוקרני ללא שום סיבה? למה רק ילדים אלה לומדים בקרוונים או במבנים שנבנו בתרומות נדיבים? מדוע לא מגיע להם ככלל ילדי ישראל שיבנו להם במדינת ישראל מבני חינוך כנהוג בכל מדינה מתוקנת? למה פגעו בסמינרים החרדיים בהרבה מישורים? בעבר היו 2.2 שעות שבועיות לכל תלמידה, כיום קיצצו ל-1.2 שעה שבועית, שזה קיצוץ של כ-50%, ומשרד החינוך גם דורש מכל תלמידה שנת לימודים נוספת כדי לקבל רשיון הוראה קבוע. כן קיצצו במכסות הניתנות לכלל בתי-הספר. גם מפעל ההזנה, יום לימודים ארוך, הניתן היום בערי ישראל - המגזר החרדי קופח בו קשות. עכשיו אני רוצה להתייחס למשרד הרווחה. שמענו מעל במת הכנסת שמשרד הרווחה הוא בין המשרדים היחידים שלא נערכו בהם קיצוצים. אבל, מאוד מעניין: בסעיף פנימיות, סיוע לילדים מהשכבות החלשות, שממנו במקרה נהנים גם הילדים החרדים - זה הסעיף שבו מופיע בספר התקציב קיצוץ חד, מ-60 מיליון ש"ח בעבר ל-23 מיליון ש"ח ב-2006. מלבד זה, המצב הוא שבסיוע לפנימיות מקבלים את הכסף אחת לכמה חודשים, למחצה, לשליש ולרביע. עכשיו אני רוצה להתייחס למשרד הידוע, משרד הדתות, זיכרונו לברכה, משרד שנסגר ב-2003-2004, והועבר למשרד החינוך על-פי הוראת היועץ המשפטי, שהורה כך עקב בעיית כפל תקציבים בשני המשרדים. הובטח אז שלא ייגרע חלקם במאומה. למעשה, התקציבים קוצצו, ואם בעת סגירת המשרד היה תקציבו מיליארד ו-32 מיליון ש"ח, כיום הוא עומד על 370 מיליון ש"ח. יוצא מזה שהתלמידים, אם בעבר קיבלו תמיכה שהיום נקראת "תגבור יהדות", שהיתה 350 שקלים לתלמיד, כיום היא עומדת על 80 שקלים לתלמיד, ולאחרונה, בחודש הזה, הגיעה לכדי 50 שקלים לתלמיד. וכן אברכי הכוללים שנגרעו וקופחו קשות. סעיף שני שהיה במשרד, תרבות תורנית - קוצץ ב-70%. ואנקוט לדוגמה מקרה שקרוב אלי. בני מוסר מדי יום שיעור בגמרא לעובדים שכירים, עצמאים וסוחרים. בשנת 2002 הוא קיבל 9,000 שקלים בשנה; בשנת 2005, על כל השנה הוא קיבל סך הכול 2,000 שקלים; ולשנת 2006 הוא עדיין לא קיבל אגורה. אני רוצה להתייחס להתנכלויות השיטתיות בדרישות חמורות ובלתי סבירות מהמגזר החרדי. דבר ראשון - גזירה, שלכל פתיחת מוסד חדש דרוש בשנתיים הראשונות מימון עצמי, וזה לא מאפשר פתיחת מוסד חדש. דבר שני - דוחות ותבחינים קשים ומרושעים, שאין להם שום מטרה, אלא רק להקשות ולהפריע לניהול מערכת החינוך התקינה ודרך אגב לפרנס עוד כמה משרדי רואי-חשבון. כן, חייבת להיות תגובה על המצב שמשרד רשם העמותות מעלה יום-יום דרישות חדשות שאינן מובנות, ואפשר לומר שגם המצב במקום ההוא לוקה בחוסר ניהול תקין משווע. דבר שלישי - ביקורות חוזרות ונשנות, מבזות ומשפילות, כל שני וחמישי, מגוף אחרי גוף; יום אחד משרד האוצר, בשני – חינוך, רשם העמותות, רווחה, מס הכנסה, ועוד גזירות רבות שאי-אפשר לפרטן, כי רבות הן. עקב כל זאת מובן מאליו שקשה לנו מאוד לתמוך בחוק ההסדרים ובתקציב, ואנו קוראים לשר האוצר ולשרת החינוך: אנא, הפסיקו להכניס למערכת החינוך עזים כדי שאחרי זה תוציאו אותן בהסכמים מדומים, ורק חלק מהסכומים מוחזרים. שימו קץ לקיפוח המתמשך במערכת החינוך הטהורה, שהיא היחידה שהוכיחה את עצמה וצריכה להיות סמל ודוגמה לכל המערכת הכללית, ואינה צריכה שום תוכניות חדשות, לא תוכנית ליבה ולא מבחני מיצ"ב, שהרי המפורסמות אינן צריכות ראיה. לכן קריאתנו אליכם: נהגו כלפינו לכל הפחות בשוויון והסירו את האפליה והקיפוח, ותנו לנו לחנך את ילדינו בדרך המסורה לנו מדור לדור, המוציאה פירות לתפארת. ואסיים בקריאה: אנא בטלו את הקיצוצים והכניסו את כל המגיע לנו בספר התקציב, כך שנוכל לקבל כמו כולם בכבוד ובשוויוניות, שזה מה שנצרך לחינוך ילדינו כראוי וכיאות למערכת תקינה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, ואחריו – חבר הכנסת צבי הנדל, ולאחר מכן – חברי הכנסת לימור לבנת, יצחק זיו, אביגדור ליברמן. אני מציין שמי שלא יימצא באולם יפסיד את רשות הדיבור. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, ברכות לכניסתך לתפקיד הרם. זו הפעם הראשונה שיש לי ההזדמנות לנאום, כמה נאה ויאה שכבודו יושב במקום. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): עמיתי חברי הכנסת הלא-רבים, כבוד השר, אני רוצה לברך גם אותך על התפקיד החשוב ביותר שלקחת על עצמך למען גמלאי ישראל. אני מקווה שנוכל להיות לך לעזר בכל דבר ועניין, כדי שתצליח לעמוד במשימתך. חשבתי לנצל את הדקות הכל-כך מעטות שיש לי לדבר על עצם העיקרון של מה שאנחנו עושים פה. תמיד כשיושבים בממשלה, אולי גם בקואליציה, זה נוח שיש דבר כזה שנקרא "חוק ההסדרים". חקרנו ובדקנו, והדבר הזה לא נמצא בשום מדינה בעולם, לא במדינות העולם הראשון, לא במדינות העולם השלישי, לא קיים דבר כזה. הדבר לא קיים, כי מבינים שחקיקת דברים שהם מהותיים להסדרים בחברה הישראלית, במשק הישראלי, בכלכלה הישראלית, כשמביאים את זה כחוק אחד, גם אם המטרה נעלה, האמצעי הזה הוא פשוט אמצעי פסול. עצם ההגדרה של חוק ההסדרים הוא שמביאים ביחד חבילה של חוקים שלא היו עוברים בדרך המקובלת של החקיקה, או מצד הממשלה, או מצד חוקים פרטיים, ואז יש טיפול בחוקים, לא טיפול ענייני בכל חוק וחוק, אלא כחבילה. בדרך כלל הקואליציה מצביעה בעד והאופוזיציה מצביעה נגד, בלי שום אפשרות לדיון מעמיק, לא בוועדות, לא במליאה, לא בדרך המקובלת של קריאה טרומית, קריאה ראשונה, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מה שקורה, שסדרי ממשל תקינים נדרסים בצורה גסה על-ידי הממשלה. אני יכול להגיד שאמרתי את הדברים כשהייתי באופוזיציה, עכשיו אני בקואליציה, ואני נאלץ להצביע בעד גם על הדברים שאני מאוד אוהב בחוק ההסדרים וגם על הדברים שאני לא אוהב. גם כחבר בממשלה, כשהיינו בממשלה, לא יכולנו להצביע נגד. יש דברים טובים, יש דברים לא טובים, אבל אתה מצביע בעד או נגד הספר הזה, ויש לזה השלכות. אם אתה מצביע נגד הספר הזה, אתה בעצם מחליש את הממשלה, מחליש את מעמד ראש הממשלה, מחליש את האפשרויות הבין-לאומיות של ישראל; ויש עוד כל מיני השלכות אחרות, שהן ללא קשר עם הסעיפים של חוק ההסדרים. לכן, אין אפשרות, לא לחברי הממשלה, לא לחברי הכנסת, לדון לגופו של עניין ולעשות את מלאכתנו. בג"ץ כבר קבע את מה שקבע בעניין הזה. יהיה מאוד קשה לדיון הנוכחי לעמוד בפני בג"ץ. גם היועצת המשפטית של הכנסת קבעה דברים בקשר לטיפול בחוק ההסדרים, כדי שנשתדל לעמוד בגדר בג"ץ, אבל לא כל העניין הוא אם זה יכול לעבור את הבג"ץ או לא יכול לעבור את הבג"ץ. העניין הוא לעשות דבר נכון ואמיתי. בחוק הנוכחי, הדברים שקיבלנו לטיפול בוועדת החינוך, אני מאמין שטיפלנו בהם כיאות, הגענו להחלטות עם יושב-ראש הקואליציה ואחרים בצורה כזאת שיכולנו להגיע פה-אחד למסקנות לגבי הנושאים האלה. לגבי הנושאים האלה אני לא דואג, אני דואג לגבי סדרה של דברים בתחום איכות הסביבה שנפגעים כתוצאה מחוק ההסדרים הנוכחי, ודברים נוספים שממש אין בהם צורך, שאני בטוח שאם היה דיון מעמיק ופרטני בכל חוק וחוק, כפי שמקובל בדמוקרטיה, הדברים האלה לא היו עוברים. חברי חברי הכנסת המכובדים, היושבים בשעה הקריטית הזאת פה באולם - כל הכבוד לכם שאתם פה - אני רוצה להציע שנקבל על עצמנו עוד חוק או שנקבל על עצמנו שזה חוק ההסדרים האחרון שיעבור במדינת ישראל. נהיה כמתוקנות במדינות. המצב שלנו הוא לא המצב שהיה ב-1985 עם היפר-אינפלציה של 500%, שהיה צריך בצורה נחרצת לבטל כמה חוקים. זה לא המצב של מדינת ישראל היום, לא מבחינת המעמד הבין-לאומי, לא מבחינה כלכלית, ולכן אנחנו יכולים ביישוב הדעת לבער את הרעה הזאת מישראל, לבטל את חוק ההסדרים ולחזור לסדרי מינהל תקינים וחשובים. אני מודה לכם מאוד על ההקשבה, ובהצלחה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. ואחריו – חברי הכנסת לימור לבנת, יצחק זיו, אביגדור ליברמן. בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, יש לנו ישיבה בוועדות, והיא מתנגשת. לכן מדי פעם אנחנו בורחים לשם. שמעתי שאנשי מרצ בעיקר, אבל לא רק הם, מאוד מאוד מוטרדים מהסוגיה שאנחנו נימנע בהצבעה על חוק ההסדרים ועל התקציב, וד"ר ביילין הסביר שכשהם היו באופוזיציה ותמכו בממשלה, זה היה מסיבות אידיאולוגיות צרופות, כי הגירוש של היהודים מחבל-עזה ומחיקת ההתיישבות המפוארת – זו אידיאולוגיה שהם לא יכלו להחמיץ את תמיכתם בה, אף שהם לא אהבו את הממשלה. אז לך, ד"ר ביילין, ולידידי ג'ומס, הריני מודיעכם שיש אידיאולוגיות גדולות וחשובות הרבה יותר מאשר לגרש יהודים, ואל תנסו בפופוליזם זול להשמיץ – ודאי לא את האיחוד הלאומי והמפד"ל, אולי מאחרונות הרשימות האידיאולוגיות בבית הזה, עם כל הכבוד לכולכם. ומה לעשות, עם הממשלה הרעה הזאת, ראוי שנעזור לחלקים בעם, שאידיאולוגית אנחנו חושבים שצריך לעזור להם בעת הזאת, כמו למשל אחי המגורשים מגוש-קטיף, כמו למשל מוסדות חינוך שזה מאוד אידיאולוגי שלא יתמוטטו בזמן מלחמה, בעיקר ביהודה ובשומרון, ישיבות הסדר, מכינות לצה"ל - שהממשלה הביאה אותם כמעט עד פת-לחם. יש לנו גם אידיאולוגיה של אנשים מסכנים שהממשלה מתעמרת בהם כלכלית, ואם אנחנו יכולים להועיל - בלי לתחזק את הממשלה, כי הרי יש להם רוב בלעדינו, אנחנו גם לא תומכים בתקציב - אבל בזכות הימנעותנו כמה מאות מיליונים או עשרות מיליונים יעברו למקומות שחשוב לנו אידיאולוגית שיהיו חזקים. אף אחד לא יטיף לנו מוסר ולא ינסה להתפלפל מי יותר אידיאולוג בבית הזה ומי פחות, עם כל הכבוד. לעצם חוק ההסדרים שבו אנחנו דנים - אני כבר כמה שנים בכנסת הזאת, כל שנה אני שומע שבמהלך הבלתי-רצוי הזה של חוק הסדרים, במחי-יד ובלחץ בלתי מתקבל על הדעת שמפעילים אנשי האוצר והממשלה על הקואליציה, מצליחים בהינף-יד למחוק חוקים, לדחות חוקים, לבטל החלטות, זה דבר שחייב לעבור מן העולם. כולם מסכימים, רק כל שנה אומרים: אבל לא עכשיו, עכשיו אנחנו בבעיה. הפעם התירוץ: כבר עברה חצי שנה, והכלכלה שלנו בסכנה, והתקציב עוד לא אושר, ולכן הפעם אי-אפשר. וכך היה לפני שנה. לפני שנה ושנתיים דווקא נעשו צעדים מרחיקי-לכת, בעזרתו האדיבה של יושב-ראש הבית הזה, חבר הכנסת ריבלין, וחלקים גדולים מאוד מחוק ההסדרים הוצאו ממנו. בצורה מינורית ובלחץ חברי הכנסת, גם הפעם זה ייעשה אבל בהיקף הרבה יותר קטן מהפעמים הקודמות. חשוב מאוד שפעם אחת, כולנו – גם אופוזיציה, גם קואליציה – נחבור יחד לדבר שאנחנו כולנו מאמינים שהוא אינו ראוי ולא נכון ואסור לעשות אותו, ונבטל את הרעה החולה הזאת. ואם יש איזה נושא אחד שהוא בעייתי מבחינה לאומית-תקציבית, ואף שהוא התקבל כהחלטה בכנסת, צריך לעשות בו שינוי – אז אוקיי. נתכנס כולנו יחד, נשמע את הסיבות המרחיקות-לכת שמשנות את דעת הבית הזה, בניגוד להחלטה הקודמת שצריך לבטל חוק כזה או אחר, ונשנה את זה. אבל נראה שהשיקולים הם לא כל כך מרחיקי לכת, אלא במקום שהממשלה נכשלה בו בהצבעות הרגילות – מאחר שכוחה לא עמד לה נגד ההיגיון והיושר והאחריות הציבורית שיש פה באולם הזה, והיא נכשלה בהצבעות - היא מנצלת עכשיו בצורה כוחנית כל שנה, על-ידי חוק ההסדרים. אני מאוד מקווה שאחרי ששרי הממשלה, וודאי הרבה שרים חדשים בה, יתיישבו, יירגעו, ילמדו את הנושא, יבינו ש"יום אסל ויום בסל", וקוניונקטורה חד-פעמית כזאת, שהיא מועילה אולי לאותו רגע, אי-אפשר לנצל חזור ונצל כל שנה, יצטרפו לכל אלה, שהם הרוב, שחושבים שחוק ההסדרים הוא אנטי-דמוקרטי והוא אינו נכון, ויעזרו לנו - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - פעמים שהוא היה - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אמרתי. אמרתי, אתה לא הקשבת פשוט. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אמרתי. אל תנסה לחנך אותי גם כן - - - אביגדור יצחקי (קדימה): מה הצביעות הזאת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הצביעות הזאת אומרת שגם כשהייתי בקואליציה אמרתי אותו דבר בדיוק, וכשהייתי בקואליציה הוצאנו את רוב החוקים מחוק ההסדרים - גם בשנה שעברה, גם לפני שנתיים - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): את רוב החוקים, רוב החוקים. היו"ר אמנון כהן: גם השנה, גם השנה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): והשנה, חלק קטן ממנו. לכן, אל תלמד אותי צביעות מהי, ואל תחשוב שכל החוכמה טמונה בממשלה הרעה המדהימה הזאת. הגיע הזמן שנושא חוק ההסדרים יעבור טלטלה, כי רוב הבית הזה חושב שהוא לא טוב, ואני מודיע לך, אולי זה דבר חדש בשבילך – גם רוב הקואליציה חושבת שהוא לא טוב, ואתה יודע את זה. אביגדור יצחקי (קדימה): עוד מעט יבוא - - - בתוך יומיים יעבור חוק - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לכן אני אומר שאני מאוד מקווה שיום בהיר אחד אנחנו נתעשת, ומעבר לפופוליזם הזול נתאחד ונבטל את הרעה החולה הזאת, ובדברים נקודתיים שצריך לשנות אותם - ולפעמים יש כאלה - אפשר לאחד את הבית לרוב, ואת הנקודות האלה לתקן, ולא בחדא מחתא, במין מבול כזה, לעשות חוכא ואטלולא מכל ההחלטות שהתקבלו כאן. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה תצביע נגד? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני נמנע, והסברתי למה, ואני מציע שאם אתה מקשיב - אז תקשיב, ואם לא - אז לא. אביגדור יצחקי (קדימה): סליחה. אני מתנצל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אמרתי: כשיש ממשלה שעושה כל כך הרבה נזקים, יש דברים אידיאולוגיים שאני רוצה לתקן, ואם אני יכול לתקן אותם, אז אני אעשה זאת. אביגדור יצחקי (קדימה): עשית מעשה - - - היו"ר אמנון כהן: תודה. הגיע השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא, הוא רוצה להגיב על דברי חלק מהדוברים כאן, ואנחנו מכבדים אותו. אחריו, כשנגיע - מי שלא יימצא באולם, לא ידבר. לכן, טוב שהגעת. חברת הכנסת לימור לבנת, ואם היא לא תגיע – חברי הכנסת יצחק זיו, אביגדור ליברמן, עתניאל שנלר, יצחק לוי. מי שלא יגיע בזמן – לא ידבר. ראשי סיעות, נא להודיע לחברי הכנסת שנמצאים אולי בוועדות - הבנתי שיש כמה ועדות שפועלות. בבקשה, אדוני השר. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, תודה. חברי חברי הכנסת, יושב-ראש סיעות הקואליציה, אני מקווה שנצליח לקדם את מדינת ישראל באמצעות החקיקה, ואני בא כשר לאיכות הסביבה לדבר על נושא שלפי דעתי הוא קצת מוזנח והוא בנפשם של כל חברי הכנסת, של כל מדינת ישראל. יש שדולה לאיכות הסביבה שמונה 40 חברי הכנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה. אני מוכרח להגיד לכם שכמי שלא היה בקיא בנושאי איכות הסביבה עד להיכנסי לתפקידי, אני זוכר את ההתייחסות שלי לנושאים הללו, והייתי רוצה שחברי הכנסת שאינם בקיאים בנושא - אולי ילמדו מהניסיון שלי ויתנו לנו כתף. בחוק ההסדרים, רבותי, נכלל חוק כלכלי ממדרגה ראשונה, קוראים לו חוק ההטמנה. הוא היה בחוק ההסדרים. כדי להסביר מה זה חוק ההטמנה – היטל הטמנה – אני אגיד לכם שבמדינת ישראל יש לא פחות מ-7 מיליוני טונות בשנה של פסולת מוצקה שצריך למצוא לה מקום, ויש בין 4 ל-5 מיליוני טונות של פסולת ביתית שצריך לטפל בה. נכון להיום, ידידי חבר הכנסת אביגדור יצחקי, 20% בלבד מהפסולת המוצקה הולכת לאתרים, וכל השאר נשפך בצדי הדרכים, ואת הדבר הזה צריך לשנות. היו"ר אמנון כהן: למה אין מיחזור? למה אין הטמנה? השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אני אגיע לזה, לאט לאט. היו"ר אמנון כהן: בעולם היום זה מאוד מפותח. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אחת הדרכים להגיע להטמנה ולטיפול נכון בנושא היא המיחזור. מעט מאוד מקומות במדינת ישראל מוקדשים למיחזור, ואני רוצה להגיד כמה דברים בעניין הזה. קודם כול, ממשלת ישראל בעבר תמכה ושילמה 25 שקל לכל טונה ממוחזרת. התשלום הזה הופסק. כתוצאה מכך, ורק כדי להגיד לחברים שנמצאים פה, 40% מהפסולת הביתית, אפשר להפוך לדשן, וחלק מזה אפשר להפוך גם לאנרגיה. ומכל הדברים הללו - רק 20% היום במדינת ישראל ממוחזרים. 80% לא ממוחזרים. רצינו באמצעות היטל ההטמנה להגדיל את יכולת המיחזור. יתר על כן, הבקבוקים, ואתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה, לא פחות מ-17% מהפסולת הביתית אלו בקבוקי הפלסטיק, ולמי שלא יודע, הבקבוקים הללו מתכלים אחרי 150 שנה אם אתה שופך אותם למטמנה, ואם אתה ממחזר אותם אתה יכול לעשות שימוש חוזר בהם. 3.5% בערך הם זכוכית שאפשר למחזר, ומהעדר מיחזור היא הולכת להטמנה. הפלסטיקים השונים שאתם רואים, שקיות הפלסטיק שמחלקים על ימין על שמאל, גם הן מתכלות כעבור 150 שנה. היטל הטמנה היה צריך לפתור גם את הדבר הזה. היטל ההטמנה לא נועד להיכנס לכיסה של הממשלה, אלא לשפר את המיחזור, לשפר את מקומות ההטמנה. יש היום מקומות הטמנה למופת ולדוגמה במעט מאוד מקומות בארץ, הגדולים הם בנגב - "דודאים", "גני-הדס" ו"אפעה" - וכל שאר מדינת ישראל נמצאת במצוקה גדולה, כי גם אם יש איפה להטמין היום, בעוד שנתיים לא יהיה אפשר להטמין. שלא לדבר על מיחזור, משום שפעולות המיחזור והפיכת הדשן גורמות לריחות, וזה יכול להיות רק במקומות רחוקים. מינהל מקרקעי ישראל, במקום לספק את מקומות ההטמנה בחינם, גובה כספים גדולים, ומשאית שבאה לשפוך צריכה לשלם 300 שקל, ואז היא מעדיפה חצי דקה של פחד והיא שופכת את זה בצד. והאכיפה במדינת ישראל – למשרד שלי חסרים 62 תקנים, חלק גדול מהם לאכיפה. אין לי אנשי אכיפה בשטח, ובאין אכיפה, איש הישר בעיניו יעשה. ועל כך אנחנו נלחמים. מעבר לדברים הללו, רבותי, יש בעיות של זיהום אוויר, זיהום אוויר קשה. די אם נזכיר את זיהום האוויר באזור בתי-הזיקוק בחיפה. אזור בתי-הזיקוק - לא בתי-הזיקוק בלבד. די אם נזכיר את זיהום העשן מכלי הרכב בתל-אביב. כל הדברים הללו דורשים אכיפה ותקציבים שאין לנו. חלקו של המשרד לאיכות הסביבה בתקציב המדינה, ידידי השר רפי איתן, הוא 0.1% מתקציב המדינה. 0.1%. פשוט לא ייאמן. ואנחנו צריכים לתקן, לשקם את הקישון, ולהמשיך לשקם את הירקון ואת כל הנחלים שזורמים להם אל הים, ולטפל ברמת-חובב, ולטפח את פארק הירקון, ולטפל בשפד"ן, ולטפל בזיהומי קרקע, ולטפל בזיהומי אוויר, ולטפל במצוקים שהולכים וקורסים לאורך חופי הים, ולטפל בהרבה מאוד פעולות חוקיות מעבר לדברים שאני אמרתי. על מנת שנגיע לדברים הללו, לקראת תקציב 2007, אני נמצא כאן על הבמה כדי לומר מה עשו לנו בתקציב 2006. היום אנחנו מצביעים - אני מצפה שבתקציב 2007 כולם ידעו שצריך לתת למשרד לאיכות הסביבה את היכולת לעשות לנו פה, לכולנו, חיים טובים יותר. יש התפתחות בלתי רגילה בנכונות של הציבור לפעול לטובת איכות הסביבה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): בנושא חוק ההטמנה הבעיה היחידה היתה 315 מיליון שקל ברשויות המקומיות. לכן - - - ונעשה את החוק הראוי, לקרן שתטפל בנושאי המיחזור ותקים מפעלים למיחזור, ואנחנו נעשה את זה בזמן הקצר ביותר. יש הבטחה של יושב-ראש הוועדה לאיכות הסביבה שעד סוף המושב הזה נעביר את החוק הזה. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אני מודה לך מאוד על ההערה שלך, ואני מקווה שהוא יעבור. אבל נאמר שבחוק ההסדרים יעברו חוקים כלכליים וכלכליים בלבד. זהו חוק כלכלי מהמדרגה הראשונה, ואני מכיר את מצוקת הרשויות. אבל צריך להבין דבר אחד: יש רשויות עשירות במדינה הזאת. יש 20% רשויות עשירות שהיו יכולות לשלם היטל הטמנה. במקומות אחרים, את מה שאני זורק לפח ואת מה שאני עושה במקומות אחרים, מישהו צריך לשלם, ומי שצריך לשלם זה האזרח שמזהם. היו"ר אמנון כהן: אבל האזרח משלם, אדוני השר, דמי פיקדון על כל בקבוק. אין לו לאן להחזיר, אז הוא כבר שילם. צריך למצוא מנגנון אחר. אביגדור יצחקי (קדימה): בוועדת הכלכלה הוחלט שנושאי הפיקדון יהיו נושאים של המשרד לאיכות הסביבה - - - השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: תראה, הולכים להעביר את חוק הפיקדון לבקבוקים הגדולים. ידידי, סיעת ש"ס התנגדה לחוק הזה בעבר, אך מי שמסתובב בכבישי ארצנו לא רואה ולו בקבוק אחד קטן, ורואה הרבה מאוד בקבוקים גדולים. אביגדור יצחקי (קדימה): זה לא רק בעבר, זה גם בעתיד. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: לא, אנחנו נמצא לזה פתרון. היו"ר אמנון כהן: אני אומר לך עוד הפעם, באחריות, אם יש מקום שאזרח קונה בו ויכול להחזיר בו, באותו מקום, אין בעיה. הבעיה היא שאין לאן להחזיר. ומי שאוסף את הבקבוקים הקטנים, אדוני השר, כולנו קראנו את הכתבות, מי שאוסף אותם. האזרח הפשוט, אין לו לאן להחזיר, כי אין מכונות. הובטח על-ידי משרד האוצר, ואדוני יעשה עבודה בממשלה, ידאג שיהיו מכונות פרוסות ברחבי הארץ, שתהיה תשתית, ונשמח. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אם אדם לא יקבל תמורה על הבקבוק, לא יחזירו. יש אזרחים טובים שלוקחים את הבקבוקים ומשליכים אותם לתוך המכלים הגדולים. לפעמים זה די רחוק מהבית. זה לא פתרון. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר ילמד גם חוק האריזות. אולי היה צריך לעשות חוק אריזות, זה היה פותר את כל הבעיה. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: מה שאתה רוצה, רק שנתקדם. אני מוכרח להגיד לכם, אנחנו נאבקים בצורה רצינית מאוד למנוע את זיהום הים. אנחנו לא יכולים לסגור את כל התעשייה במדינת ישראל, וצריכים למצוא פתרונות אחרים. הפתרונות האחרים צריכים להינתן על-ידי אנשי המדע הטובים ביותר, אבל למשרד לאיכות הסביבה אין אנשי המדע הללו. מאחר שחסרים לו אנשים, אנחנו יוצאים נפגעים. אני מוכרח להגיד לכם, שאנחנו נמצאים ממש ערב ההחלטה, ביצוע ההחלטה הנדרשת להוצאת שליש מכלובי הדגים באילת, ואני מניח שבקרוב נשמע את מה שמתבקש מהחלטת הממשלה, ואני מקווה שזה יתבצע. לגבי שיתופם של אנשי איכות הסביבה בוועדות השונות - לא יעלה על הדעת שבמועצת מינהל מקרקעי ישראל אין נציג לאיכות הסביבה. לא יעלה על הדעת שחינוך הציבור, שזה דבר ממדרגה ראשונה, ויותר ויותר אנשים היום מבינים את הצורך באיכות הסביבה, משרד שהוא בין החשובים בכל מדינה בעולם לא זכה לאותו יחס, ובצדק, יש לנו בעיות אחרות, פה במדינת ישראל. היו"ר אמנון כהן: אתה מציע שאנחנו נחוקק חוק שיהיה שם נציג לאיכות הסביבה? השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: כן. היו"ר אמנון כהן: כבודו יביא לנו, אנחנו מחכים. כבודו יגיש הצעה. השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: אני רוצה להגיד לכם, רבותי, יש לנו צרות בארץ הזאת. יש לנו זבוב החול, אני לא יודע אם אתם יודעים, הוא גורם למה שנקרא "שושנת יריחו". לא מצליחים להתגבר עליו. יש למצוא פתרון לבעיית הזבוב הזה שגורם לאותה צלקת מפורסמת. המחלה תקפה הרבה שנים בעירק. אגב, היא תוקפת חיילים אמריקנים שנמצאים בעירק. צריך לטפל בתופעה הזאת, שהגיעה אלינו ביבוא לאזור עמק-הירדן, ואנחנו נאבקים בה. אני מבקש לבוא ולהגיד עוד דבר. הייתי שר לביטחון פנים, ואני אומר דבר אחד: מי שמתעסק באיכות הסביבה, לדעתי, איננו נוטל חלק באלימות במדינה. הטיפול באיכות סביבה הוא הדבר הטוב ביותר נגד אלימות, והוא חשוב מאוד גם לחינוך הציבור ולתלמידי בתי-הספר. אני משוכנע שראש הממשלה, שהיה עכשיו בארצות-הברית ודיבר עם הנשיא בוש - דיברו שם על הצורך באנרגיה חלופית. אנחנו ממציאי הניצול של האנרגיה הסולרית, ועדיין לא הקמנו מתקן ראוי לשמו. אני מקווה שהשנה יקום המתקן הראשון. טורבינות רוח - דבר בלתי רגיל. אגב, חברת החשמל במגעים, בעקבות עניין תחנת רדינג אתמול, סיכמתי אתם שהם יראו באהדה את הקמת אותן טורבינות רוח, ואני מקווה שכך יהיה. ועוד מלה בנושא הדלקים. היום, נכון להיום, רכבי בנזין חדשים לא מזהמים. רכבי דיזל חדשים לא מזהמים. הבעיה היא עם הישנים. זו הבעיה שלנו. אם הם רוצים לעבור לגפ"מ, נכון להיום זה כדאי, אבל על מנת שכולם יעברו לגפ"מ, צריך להבטיח להם שלא יעלו את מחירי הגפ"מ בצורה כזאת שזה יפסיק להיות משתלם - כמו שהיה עם מחירי הסולר. זה דבר שצריך גם אותו לנהל. אני אומר לכם, רבותי, צריך לחסוך בחשמל, בוודאי כאשר החשמל הזה מיוצר בתחנות המופעלות בפחם או במזוט, וכיוצא בזה. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר מטפל בזה שמחיר הגפ"מ לא יעלה? השר לאיכות הסביבה גדעון עזרא: בזה צריך להגיע להסכמות עם האוצר. אני מוכרח להגיד לך, לגבי חיסכון בחשמל, שמעתי את אנשי חברת החשמל. יש להם הצעות נהדרות כיצד כל אחד ואחד מאתנו יכול לחסוך בחשמל בלי מאמץ בכלל. ביקשתי ממנכ"ל חברת החשמל שיוציא את ההמלצות שלו לציבור, זה גם יהיה טוב לציבור, וגם יהיה טוב לחיסכון בחשמל ולמדינת ישראל שנמצאת במצוקה. אני יכול לעמוד פה על הבמה עוד הרבה זמן ולדבר. אני לא רוצה. אני מבקש מאוד להעלות את הנושא של איכות הסביבה בבית הזה, ולהבין שזה נושא חשוב מאוד, חיוני מאוד, לצד כל הבעיות האחרות של מדינת ישראל. ומלה אחרונה - אנחנו יחידה אקולוגית אחת עם הפלסטינים. לא יעזור שום דבר. יש שפעת עופות פה, היא יכולה לדלג לשם. יש נחל שמזרים ביוב, הוא מתחיל שם ונגמר פה, או להיפך. אנחנו חייבים למצוא בהקדם את הדרך לעבוד מול הרשות הפלסטינית באותם נושאים שאפשר לעבוד אתם - אני לא מדבר על נושאי ה"חמאס", אלו ואחרים - על מנת להיטיב את חיי האנשים שלהם. אנחנו רוצים לדאוג פה ושם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, יעלה ויבוא חבר הכנסת גדעון סער. אני אקריא עוד פעם את הרשימה עד ראשי הסיעות, בשעה 16:00, ומי שלא יימצא לא יוכל לדבר. חברי הכנסת יצחק זיו, אביגדור ליברמן או אסתרינה טרטמן, מי שיגיע. אם אביגדור לא יגיע את תוכלי לדבר. חברי הכנסת עתניאל שנלר, אלי גבאי, זאב אלקין, גאלב מג'אדלה, חנא סוייד ואורי אריאל. בבקשה. חבר הכנסת גדעון סער, לרשותך הזמן. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השרים, אני אשתדל בפרק הזמן שניתן לי להסביר לכנסת ובאמצעותה ובאמצעות הדברים הללו גם לאזרחי ישראל הצופים בדיון הזה, לאיזה שפל הורידה אותנו הממשלה הנוכחית בדיוני התקציב האלה. אדוני היושב-ראש, אני השתתפתי בשני משאים-ומתנים קואליציוניים להקמת ממשלה, בשנת 2001 ובשנת 2003, ממשלותיו של אריאל שרון. במשאים-ומתנים האלה, כאשר באו סיעות קואליציה עם נושאים כספיים, תקציביים - צריך להבין, ב-2001, למשל, זה היה אחרי נפילת ממשלת ברק, כאשר היה צריך להעביר תקציב בנסיבות די דומות, והזמן היה קצר, והתקציב שהועבר היה בעיקרו התקציב שהכין שר האוצר בייגה שוחט; כאשר באו סיעות בשיחות קואליציוניות ואמרו - אנחנו רוצות כסף, יש לנו תביעות תקציביות כאלה ואחרות, לגיטימיות, במסגרת דיון שנערך בבית הזה, אנחנו אמרנו להם על-פי הנחיית ראש הממשלה, או ראש הממשלה המיועד: תפרידו בין הדיון התקציבי לבין הדיון על הקמת הקואליציה. כאשר מקימים קואליציה, מקימים ממשלה עם יעדים משותפים, עם סדרי עדיפויות, עם השקפת עולם משותפת בנושאים הלאומיים. לא נאה, לא נכון, מכל היבט, מעשי ומוסרי כאחד, לכרוך תביעות תקציביות בהקמת קואליציה. והעובדה היא שבפעם הזאת, כאשר נפרץ הסכר הזה וקמה הממשלה, כאשר בהסכמים הקואליציוניים כל אחת מהסיעות הנכנסות לקואליציה קיבלה כספים ייחודיים, חלקם, אולי אפילו רובם, למטרות חיוביות, חלקם למטרות סקטוריאליות, חלקם כספים שלא יכולים לעמוד במבחן בג"ץ – עובדה, כאשר הגיעו התקציב וחוק ההסדרים, באו חברי הכנסת מסיעות הקואליציה במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדת הכספים ואמרו, אנחנו מבקשים לפתוח את חוק ההסדרים, יש לנו תביעות תקציביות נוספות, יש לנו נושאים נוספים, אף-על-פי שההסכמים הקואליציוניים גדרו מחויבות ברורה לחוק ההסדרים ולתקציב תחת קבלת נושאים מסוימים. והדבר הזה הוא חשוב מאוד, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה אזרחי ישראל יוכלו לומר למערכת הציבורית, לא כל אחד ולא כל דבר אפשר לקנות בכסף, חבר הכנסת גבאי, אנחנו צריכים לייסד נורמה אחרת. אבל מה קרה לממשלה? בחודש הראשון לקיומה היא נתקלה באורח חסר תקדים, בכזאת מהירות, בבעיות קשות ביותר להשיג את אמון חברי הקואליציה עצמה במדיניותה בהצבעות החשובות שהתקיימו כאן. ראינו את זה ביום כינון הממשלה כאשר חברה בסיעת קדימה לא הצביעה עם הקואליציה. ראינו את זה ביום הקריאה הראשונה על התקציב ועל חוק ההסדרים, כאשר שני חברים מסיעת העבודה לא הצביעו עם הקואליציה. ראינו את זה בשבוע שעבר בדיון המיוחד שהתקיים על הפגיעה בעולים בהרכב הממשלה החדשה, כאשר שלושה מחברי הקואליציה, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, לא רצו לתמוך בנאומו של ראש הממשלה. וראינו את זה שוב ושוב בדיונים שהתקיימו בוועדת הכספים ובוועדות האחרות בסעיפי חוק ההסדרים ובתקציב המדינה, כאשר חברים מסיעות הקואליציה נמנעו מלתמוך בעמדות הממשלה. ומה עושה הקואליציה? אף-על-פי שכל אחד ידע שהתקציב יעבור והכנסת לא תלך לבחירות חדשות אחרי חודש, ואין סיכון ממשי להעברת התקציב, מה היא עושה בנסיבות כאלה, בלחץ הזה שבו היא נמצאת? כאשר אנחנו שומעים חברים בקואליציה ב"יומן הבוקר" מתקוטטים זה עם זה בשידור חי, תוקפים ומעליבים זה את זה, פוגעים זה בזה, הולכת הממשלה ומבקשת לקנות בכסף פר-הצבעה תמיכה של סיעות מסיעות האופוזיציה. וזה באמת דבר יוצא דופן. אנחנו זוכרים שבתקציב 2005 תמכו סיעות אופוזיציוניות, אף-על-פי שהן לא היו חברות בקואליציה, בממשלה. הדבר הזה נבע בין היתר מכך שתמכו במדיניות הממשלה. סיעת שינוי, נגיד, תמכה בתוכנית ההתנתקות, ועל כן גם לא היה לה עניין שהממשלה בראשותו של אריאל שרון תיפול, והיא הגיעה אתו לאותו הסדר. עכשיו באים ומניחים על שולחן הכנסת תקציב או סיכום עבור הימנעות בהצבעה, אפילו לא בתהליך התקציבי כולו בקריאה הראשונה, בוועדות, ובקריאה השנייה והשלישית, יום לפני - - - אביגדור יצחקי (קדימה): בממשלה - - - גדעון סער (הליכוד): אני מסביר, חבר הכנסת יצחקי, לאיזה שפל מורידה הממשלה את הבית הזה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): שני גורמים - - - גדעון סער (הליכוד): תקשיב לדברים. אני מסכים אתך בהחלט, אם אתה מכוון לכך שאופוזיציה אמורה להציג אלטרנטיבה, להציג סדר עדיפויות לאומי שונה, להציג גישה אחרת. לבוא ולהגיד: אני חולק על המדיניות, זה מחייב. זה מחייב. זו גישתי. בעניין זה אני מייצג את סיעת הליכוד. מעולם, כאשר היינו באופוזיציה לממשלה, בכל אותן ממשלות ששירתנו את העם באופוזיציה, לא עלה בדעתנו שיקנו את הצבעתנו. היינו עקביים בעניין זה. זה לא אומר שלא צריך לתרום לכל אותם נושאים חשובים, שאם היתה ממשלה טובה בישראל היא היתה דואגת להם בלי ההסכמים, חברינו מישראל ביתנו ומהאיחוד הלאומי. איך אני יודע את זה? בשבוע שעבר היה דיון על הפגיעה בעולים בהרכב הממשלה החדשה. הסברנו שלא רק שאין נציגות של עולים, אלא אתם גם פוגעים בכל הקשור לעלייה. הוכחנו את זה. איך הוכחנו את זה? יום קודם לכן ישבה הממשלה וקיצצה במשרד לקליטת עלייה. אז אם לא היה ממש בטענות, הרי לא הייתם עושים את זה, מכיוון שזה טוב לתמוך במדענים עולים ולהקצות יותר כסף לתקציב הקליטה, לארגוני עולים, לרדיו רק"ע. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - גדעון סער (הליכוד): בהחלט. אני מדבר כרגע על נושא העלייה, כי במקרה המליאה דנה בו בשבוע שעבר. אתם אמרתם, מה פתאום, על ראש שמחתנו העלייה והעולים. אילו זה היה על ראש שמחתכם, אז לא הייתם נאלצים בבהלה, תחת לחץ, ערב הצבעה ומתוך מטרה לקנות קולות, לשלב את זה בתקציב המדינה. הייתם מתקצבים את זה באורח רגיל, בתקציב שהממשלה מביאה, אבל לא עשיתם את זה. אביגדור יצחקי (קדימה): זה דיון רציני שלוקח עשרה ימים. זה לא תחת לחץ. זה לא מהיום למחר. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת יצחקי, האוצר לעולם לא מתקשר ולעולם לא נותן כספים. איך אומרים, אין נסיעות חינם. כל אחד יודע למה הכלה נכנסת לחופתה. אביגדור יצחקי (קדימה): מה? גדעון סער (הליכוד): כל אחד יודע למה כלה נכנסת לחופתה - אתה לא מכיר את המשפט הזה. אתה בוודאי מכיר. אביגדור יצחקי (קדימה): אני כבר רחוק מזה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): זה לא מאותה סיבה. גדעון סער (הליכוד): מה שאני רוצה להסביר לך, חבר הכנסת יצחקי, שזו שיטה לא כל כך טובה. קודם כול, כאשר מניחים הסכם בשעה 18:20, אחרי שכל הדיונים בוועדות כבר הסתיימו, ואומרים שההסכם מחייב להצביע בוועדות הכספים, הכלכלה, העבודה והרווחה, החוקה ותקציב הביטחון, וההסכם הונח אחרי שהדיונים בכל הוועדות הנכבדות כבר הסתיימו, וממילא – לפחות בחלק מהוועדות שאני זוכר - הצביעה הסיעה עם האופוזיציה ולא עם הקואליציה, כלומר היא לא נמנעה לפי ההסכם, זה מעיד קצת על שלומיאליות. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - יש שם שני הסכמים, לא רצינו שיהיו ביניהם הבדלים. גדעון סער (הליכוד): נכון. באחד כתוב "בוועדות" בלי לפרט, בשני מפורט באילו ועדות, ושניהם הונחו אחרי שהדיונים בוועדות הסתיימו. אביגדור יצחקי (קדימה): חלק יושמו - - - גדעון סער (הליכוד): חלק. נציג האיחוד הלאומי - מפד"ל בוועדת הכספים, כבר משלב מוקדם של הדיונים נמנע מלפגוע בעמדות הממשלה, נגדיר את זה כך. חבר הכנסת יצחקי, אתה איש כלכלה, רואה-חשבון, היית מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני אומר לך שלא תמיד זו שיטה טובה לקנות קולות פר-הצבעה. למה? כשאתה עושה את זה אחרי חודש לקיום הקואליציה, באותו בוקר שאתה מתכתש עם חברה בקואליציה מעל גלי האתר, מה אתה משדר? אתה אומר: אני לא יכול להטיל מרות בקואליציה, אני לא יכול להביא את חברי הקואליציה לתמוך בעמדות הקואליציה, אני יוצא למסע קניות באופוזיציה פר-הצבעה. זה תקדים לא טוב. היו"ר אמנון כהן: זה לא תקדים, חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): היה נדיר ביותר. היו"ר אמנון כהן: פשוט מתחלפים השחקנים. גדעון סער (הליכוד): במשך חמש שנות כהונתו של ראש הממשלה, רק בסיבוב שלפני ההתנתקות, בתקציב 2005, הלכו להסדרים כאלה, רק כשהחרב היתה על הצוואר. כאשר הרוב מובטח ועדיין קונים קולות, וקונים קולות תמורת הימנעות, לא תמורת תמיכה – לא באים ואומרים, אני בתיקונים האלה תומך במדיניות הכלכלית – אני מצהיר שקונים את קולי. דרך אגב, ברשויות מקומיות על דברים דומים היו חקירות והרשעות. אני רוצה שתדעו, היו חקירות פליליות והיו כתבי אישום והיו הרשעות, כי זו עבירה מסוימת שמצויה בחוק העונשין כאשר מתבצעת הפעולה הזאת. מאחר שאני לא רוצה לומר את שם העבירה, שלא יישמע שאני אומר דבר חמור מדי, אני מפנה לסעיף 290 לחוק העונשין. ילך מישהו ויבדוק מה העבירה הזאת. חיים אורון (מרצ): אני לא יודע, תגיד לי - - - גדעון סער (הליכוד): אם אתה פותח את ה"תקדין" - - - חיים אורון (מרצ): - - - גדעון סער (הליכוד): אני גם רומז מה העבירה, גם מפנה לסעיף המדויק - - - חיים אורון (מרצ): בלי קשר למה שקרה אתמול. סתם. נניח שעכשיו זה שיעור במשפטים. גדעון סער (הליכוד): נניח שאני ארצה משהו ממך ואתה תגיד לי: גדעון, אני מתנגד לעמדתך מטעמים אידיאולוגיים, אתה מביא לי דבר רע, ואני אגיד לך: תשמע, אני אשלם לך. אז אתה תגיד: אם אתה משלם לי, אני משנה את דעתי. לא שאני חושב שאתה צודק, אבל אני נמנע. אז מה אני עושה פה? נגיד שאני אגיד לך: תשמע, אני רוצה להציג את מועמדותי לרשות מקומית מסוימת - - - חיים אורון (מרצ): את הנמשל הבנתי. גדעון סער (הליכוד): אני נותן עוד נמשל. אני אגיד שאני רוצה להיבחר לרשות מקומית. אתה תגיד לי: גדעון, אתה מועמד גרוע, אני לעולם לא אתמוך בך. אתה מתמודד מולי ואני אגיד לך: בוא אני אשלם לך במשרות או בכסף, ואתה תגיד שאתה לא מתמודד. נו, אתה יודע כמה פעמים בשנים האחרונות היחידה הארצית לחקירות הונאה התעסקה בסוגיות האלה? חיים אורון (מרצ): מה הסעיף? גדעון סער (הליכוד): 290 לחוק העונשין. חיים אורון (מרצ): מה הוא אומר? גדעון סער (הליכוד): מתחיל באות שי"ן. עתניאל שנלר (קדימה): הסעיף מדבר על לסייע לילדים - - - חיים אורון (מרצ): למה אתה משלם לתלמידים תמורת הצבעה - - - היו"ר אמנון כהן: ולכן, משפט אחרון – אתם תומכים בתקציב, נמנעים? לא הבנתי. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אין בכלל שאלה. מאחר שאנחנו מתנגדים לממשלה ולמדיניותה אנחנו נצביע נגד התקציב. אנחנו נצביע נגד חוק ההסדרים. אני חושב שממשלה אשר בחודש הראשון לכהונתה קונה קולות פר-הצבעה היא ממשלה שאינה ראויה לאמון והיא גם לא תאריך ימים. תודה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה. אחריו – מסיעת ישראל ביתנו. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זיו, חמש דקות, בבקשה. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד שר הגמלאים רפי איתן, חברי חברי הכנסת הנמצאים, באופן כללי מובן שיש המון הסתייגויות לחוק ההסדרים ולתקציב. מבחינת הגמלאים אני שמח לומר, כי לגמלאים היו כמה הישגים מרשימים בתקציב הנוכחי, כמו למשל בדיון בוועדת הכלכלה על רשות השידור בעניין הפנסיה של מפוטרי הרשות. עמדתי על כך שיקבלו את מלוא זכויותיהם בטרם יפוטרו, וזה צריך לשמש מודל לפיטורי ייעול אחרים שיקרו בעתיד. הנושאים שבוטלו בחוק שונו בוועדה: תיקון הקצבה לאלמנת צה"ל המתגוררת עם בן-זוג ידוע בציבור; בוטלה הקטנת הקצבה למשפחת חייל שמת שלא במלחמה או בפעילות מבצעית; בוטלה הפגיעה בזכאות חיילים משוחררים לדמי אבטלה; נדחה יישום הסעיף שקבע שעובדי המגזר הציבורי לא ייהנו מזיכוי מס בחיסכון לפנסיה תקציבית; הוקפא החוק המחמיר את הקריטריונים לזכויות דיירים בדיור ציבורי עד לשנת 2009; נדחה יישום הסעיף המאפשר להעלות ארנונה רק ברשויות מקומיות שאימצו תוכנית הבראה ופיטרו עובדים; צמצום הפגיעה בהטבות מס לבני-זוג שעובדים יחד בעסק שלהם. למרות זאת יש הרבה נושאים חשובים לנו, ואשר בעבורם הגענו לכאן, ואנו מטפלים בהם. היקף הנושאים הנוגעים לגמלאים הוא גדול. תחומים רבים, כמו בריאות, פנסיה, ביטוח לאומי, תרבות, סיעוד, דיור ועוד נושאים, נצטרך לתת עליהם את דעתנו, ומייד. אשר לשני הסעיפים - 200 מיליון שקלים להגדלת תקציב קצבאות הזיקנה הבסיסי; 130 מיליון שקלים לביטול הקיצוץ בשיעור של 1.5% בקצבאות הזיקנה - שני סעיפים אלה, אין להם זכר בתקציב 2006. לנו, כסיעה אחראית החברה בקואליציה, חשוב להעביר את תקציב המדינה לשנת 2006 אף שלא ניתן תמיד להשיג הכול ומייד. אני פונה אליכם, כנסת אחראית, לאמץ ולאשר את התקציב ולאפשר למדינה לצאת לדרך. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת יצחק זיו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 - המשך מס' 1; כך נקראת החוברת. מסקנות ועדת הפנים ואיכות הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: מצבה הקשה של העיר לוד; מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בנושא: מצבם הקשה של העולים מאתיופיה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו. עשר דקות, בבקשה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי, כנסת נכבדה, הבוקר פתחתי את הרדיו ברשת ב' - - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יצחק זיו, אני בטוח שיש לך אספירציות לעתיד, אבל מקובל שלא יושבים על כס שר בממשלה, אלא עומדים לצד השר ולוחשים באוזנו. רצוי לא בזמן הנאום של חברת הכנסת טרטמן. תודה רבה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): גם לא של אף חברת כנסת או חבר כנסת אחר. שמעתי ברשת ב' הבוקר את תגובתו של חבר הכנסת חיים אורון, ואני מברכת על כך שהוא יושב פה. אני מאוד מעריכה אותך, חבר הכנסת אורון. אתה לא הצטיירת בעיני כאדם שנוהג לנבל את פיו או להשתלח או להתבטא במלים בוטות כביטוי לכאב או לצער או לאיזו צביטה בבטן. אני בטוחה שגם הבוקר כשכינית את סיעות ישראל ביתנו ואת האיחוד הלאומי בכינוי שהוא כינוי גנאי לכל הדעות - אתמול רק רמזת על זה שיושבת-ראש הסיעה שלך עוסקת בתחום, היום כבר הגדלת, ועשית ונקבת, קראת - - - היו"ר אחמד טיבי: סליחה, מה היה המשפט האחרון? יושבת-ראש הסיעה שלו - - - חיים אורון (מרצ): אמרתי שהורידו את הכנסת לזנות. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני מדברת על רשת ב' הבוקר, אינני יודעת - - - חיים אורון (מרצ): לא אמרתי שום דבר אחר בשום מקום אחר. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): משום הצניעות וכבוד הבית אני מעדיפה שלא לצטט את הדברים שנאמרו. אלה דברים שניתן להוכיח. אבל זה מאותה משפחה - - - חיים אורון (מרצ): אמרתי את זה במליאת הכנסת, ואני לא חוזר בי. גם אין בזה שום דבר - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני לא מדברת על מליאת הכנסת, אני מדברת על רשת ב' הבוקר. אתה הגדרת שישראל ביתנו והאיחוד הלאומי עשו מעשים של - ואני משום כבוד המקום מעדיפה לא לצטט, גם אני לא נוהגת להשתמש בביטויים בוטים, אז בוא נמשיך הלאה. חבר הכנסת אורון, בסופו של דבר תיווכח שאני אתך, אני לא מולך. אני מכבדת אותך, כיבדתי אותך, אני מכבדת את הדברים שלך גם אם דעותינו אינן עולות בהכרח בקנה אחד, עדיין אני מעריכה את האדם שבך. מעבר לכך לא באתי להזכיר את חטאי העבר של מרצ בעשיות כאלה ואחרות, לא זאת הכוונה שלי. הכוונה שלי היא באמת לשים דגשים כדי לפקוח את עיניכם. מונח לפניכם על שולחנכם נוסח ההסכם המדויק. אני בטוחה שלכשתשכיל ותעיין בו, אתה אפילו תשמח ותברך עליו, כי חלק גדול מהדברים שעליהם סיכמנו והסכמנו את מה שהסכמנו עולים בדיוק בקנה אחד עם האג'נדה של מרצ - האדם. ולמיטב ידיעתי, לכל אורך מערכת הבחירות הדגשתם את טובת האדם, את טובת אזרחי המדינה, וזה בדיוק מה שעולה מההסכם שלנו. אני מניחה שאם תעיין בו, אתה לא רק תברך - - - חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אם יש אי-הבנה, אז זה בסדר, היא מיושרת, ואם צדקתי באמירתי אתה אפילו תתנצל - אין לי ספק, כי אני מכירה את האדם שבך, את ה"מענטשיות" שלך. חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): למי מיועד ומופנה ההסכם שלנו? למי? לאמהות חד-הוריות שאנחנו רוצים לשפר את האפשרות שלהן להשכיל השכלה אקדמית? אולי לקשישים ונכים? דרך אגב, אם תקרא שם, אין סעיף של כסף, יש סעיף של ביטוח לאומי שאנחנו מבקשים להעביר במסגרת שהיא אינה בהכרח כספים - - חיים אורון (מרצ): 170 מיליון זה כסף. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - אלא זו באמת דאגה לאוכלוסייה הזאת. אתמול עמד פה על הבמה הדובר האחרון מחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת יורם מרציאנו, החזיק חוברת של ניצולי שואה שביקשו תמיכה למשקפיים ולא עזרו להם, או תמיכה לטיטולים ולא עזרו להם. מה ישראל ביתנו עשתה? לקחה את הדברים הלכה למעשה. ניצולי שואה אינם מוגדרים בהכרח כבוחרי ישראל ביתנו; סבורתני שחלקם הגדול תומכים גם במרצ, בעבודה, בליכוד, בקדימה ובסיעות האחרות. למרות האמור לעיל, ישראל ביתנו מקדישה תקציב מוגדר, מסומן, צבוע, סכום מכובד של 20 מיליון ש"ח כדי לסייע לאוכלוסייה הזאת. האם על כך אנחנו ראויים לכינוי - - - חיים אורון (מרצ): לישראל ביתנו אין כסף. את לא מבינה את האמירה הזאת - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני אתייחס גם לאמירה הזאת בסיום דברי. אתה צודק. חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אתה צודק. משום שלישראל ביתנו אין כסף, ויחד עם זה טובת הציבור במדינת ישראל עומדת לנגד עיניה; האידיאולוגיה שלנו אינה אידיאולוגיה של אופוזיציה. האידיאולוגיה שלנו היא אידיאולוגיה של ארץ-ישראל ואזרחי ישראל ועם ישראל. אפרופו ארץ-ישראל, לשמחתי, בתקציב אין אף מלה מוגדרת או מספרים מוגדרים לנושא ההתכנסות. לכן קל לי להיות נמנעת; לא להצביע "בעד", אבל להיות נמנעת. חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): עם זאת, משום שיש לנו מה לומר על ליקויים בתקציב או על חוק ההסדרים, עשינו את מה שעשינו כדי לתקן עבור עם ישראל ולסייע לו, כדי לתקן לציבור אזרחי ישראל. חיים אורון (מרצ): יש בתקציב 2 מיליארדי שקל להתכנסות. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): זה לא משנה כרגע איך ומה ולמה וכמה. חיים אורון (מרצ): - - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אורון, נא לאפשר לה להמשיך. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): חבר הכנסת אורון, אני מבקשת: תקרא היטב את הסעיף ותשים דגשים על מה שצבוע בכחול-לבן. אני גאה לומר את מה שאני אומרת על הדוכן הזה; הסימונים התקציביים צבועים בכחול-לבן לטובת אזרחי ישראל. נכון, חובתנו לדאוג גם לציבור הבוחרים שלנו, וחלק מהתקציב מדבר גם על זה, וזה בסדר גמור כי גם הם אזרחי ישראל. חיים אורון (מרצ): אז איפה העמדות העקרוניות? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני אתייחס לאמירתך בסוף. חיים אורון (מרצ): איפה העמדות העקרוניות? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אנחנו נאמנים לעקרונות שלנו ונאמנים לדרך שלנו, ותודה לאל שזו דרכנו - - - חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אנחנו נאמנים. אני הקדמתי ואמרתי: האידיאולוגיה שלנו איננה אידיאולוגיה של אופוזיציה, החלום שלנו הוא לא להיות באופוזיציה, החלום שלנו הוא באמת ליישם את המטרה שלשמה הגענו הנה. אנחנו הגענו כדי לייצג את עם ישראל ולהביא את דבר הבוחר ואת דבר הציבור. אנחנו נעשה לא רק בהגדרות. אני אמשיך לציין גם הלאה. השר רוני בר-און עמד כאן על הדוכן הבוקר ודיבר על העשייה, וניסה לצדד בהסכם הזה. ומה הוא אמר? כן, הם צריכים לעשות למען ציבור הבוחרים שלהם, הם עושים למען העלייה והקליטה. נכון, אבל אני מקווה מאוד שבאמת בתום לב השר בר-און השמיט את התקציב המרכזי. חברים, ישראל ביתנו מעמידה 100 מיליון שקלים - - חיים אורון (מרצ): - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - לטובת נושא התעבורה והבטיחות בדרכים. זה חדשות לבקרים. אנחנו לא מסתפקים בכותרות. אנחנו לא מסתפקים ביום בכנסת. וזה חשוב. היו"ר אחמד טיבי: היא מתכוונת דרך משרד האוצר. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני אתייחס לכל הדברים האלה. אנחנו לא מסתפקים באמירות, בעמידה על הדוכן הזה ובביטוי של כמה נתונים סטטיסטיים של כמה הרוגים וכמה נפגעים. חשוב לעשות את העשייה הפרלמנטרית. אנחנו מיישמים את זה באופן פרקטי, פרגמטי, הלכה למעשה. אנחנו דורשים לצבוע כספים ייעודיים למטרות האלה מעבר למה שיש, כי צריך עוד וזה לא מספיק. אנחנו לא רק אומרים, אנחנו עושים, אנחנו נאמנים לדרך. הנוסח, אמרתי, מונח על שולחן העבודה, אתם יכולים לראות. נושא הסמים, האם זה נושא שהוא צבוע פר-אקסלנס לישראל ביתנו? אין לי ספק שגם אתה, חבר הכנסת אורון, תברך על כך, כמו שתברך גם על התרומה והעשייה למען הבטיחות בדרכים. צר לי שלא כל סיעות האופוזיציה שותפות להסכם כזה, ואומר לך מדוע; כי בסופו של דבר מי שמרוויח מזה הוא הציבור בישראל. אם העדיפות שלך היא לעשות מלחמות אופוזיציה-קואליציה, ובצורה כזאת שוכחים את המטרה האמיתית שלשמה אנו עומדים כאן, אללי, חבל לי. צריך לפקוח את העיניים. אני מסכימה עם חברי חבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש סיעת הליכוד, שטוען שלא זאת השיטה. אני מסכימה עם זה. אני חושבת שבאמת אנו כולנו מצפים להתגשמות חזון אחרית הימים, כי, לצערי, כולנו מכירים את ההתנהלות בבית הזה. חיים אורון (מרצ): יש מי שלעולם לא יעשו את זה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): ידידי, תקשיב למה שאני אומרת. אמרתי: מכירים, לא אמרתי: מסכימים. מסכימים – אני מסכימה אתך שלא כולם מסכימים. מכירים זאת עובדה, עם עובדות אי-אפשר להתווכח. אני מסכימה עם חבר הכנסת גדעון סער, שאולי זאת לא הדרך האידיאלית. הלוואי שנגיע לחזון אחרית הימים - - - חיים אורון (מרצ): אני מציע לך לשים בחוץ תעריף. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): חבר הכנסת אורון, אני מאוד שמחה וגאה בך שאתה באמת ממלא את תפקידך באופוזיציה - - - היו"ר אחמד טיבי: אני מוסיף לך עוד דקה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש, אני מעריכה את זה. אתה באמת עושה את זה בנאמנות, אבל אתה מתבלבל. האידיאולוגיה שלך כאופוזיציה קודמת לאידיאולוגיה שלך ביחס לציבור האזרחים בישראל. תעצור, חבר הכנסת אורון, בצורה ידידותית אני אומרת לך. עצור, פקח את עיניך, תסדר את העדיפויות, תהיה מסודר ותהיה נאמן לציבור הבוחרים שלך, שנושא הבטיחות בדרכים חשוב להם לא פחות מאשר לי, נושא הסמים חשוב להם לא פחות מאשר לי; ציבור הבוחרים שלך נאמן לאמהות חד-הוריות לא פחות ממני. אתה צריך לקום ולברך על הסיכום שלנו, ולא לבלבל את סדר העדיפויות ולומר: האופוזיציה קודמת לכול. לכן, אני מצטערת שאתם לא בתוך הסדרים כאלה, כי אילו הייתם בהסדר, גם אתה היית יכול באמת להביא לעשייה למען הציבור בארץ-ישראל, הציבור במדינת ישראל, אזרחי המדינה, ולהיטיב אתם בכל אותם דברים שלא התקציב ולא חוק ההסדרים השלימו וסגרו את המעגל כדי לסייע להם. זה שחוק ההסדרים בעצם מהותו הוא פסול והוא לא צריך להיות כי הוא עוקף-כנסת, הוא אנטי-דמוקרטי, זה סיפור אחר. אני מאוד מקווה שנעשה הכול - אני לא שמעתי, אגב, אף חבר כנסת שמאוד מאושר מחוק ההסדרים, אף חבר כנסת מהנואמים. אם יש כזה קונסנזוס סמוי, בואו נחלום באמת על כנסת יפה יותר, נקייה יותר, אמיתית יותר, שבאמת פועלת למען המטרות שלה, ובתקציב הבא, בעזרת אללה, הנושא הזה בכלל לא יעלה לדיון, כי הוא לא יהיה קיים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחברת הכנסת טרטמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת עתניאל שנלר, לשמונה דקות שלמות, אם הוא רוצה. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני רוצה להמשיך את הדברים ששמענו עד עכשיו. בראשית הנאום של חברת הכנסת טרטמן שמעתי על מקצועות כאלה ואחרים, ולא ברור לי, אם הכנסת ירדה לאן שהיא ירדה, מי מנהל את הירידה הזאת, ובמלים אחרות, מי הסרסור לעניין הזה. אני לא שמח להיות חלק מהדבר הזה. היו"ר אחמד טיבי: אני מציע לא להיכנס לסגנון הזה. עתניאל שנלר (קדימה): אני נעלבתי לשמוע שאני כאן, ואומרים שהכנסת הגיעה לאן שהגיעה. לא באתי למקום הזה, באתי ממקום אחר למקום אחר. תקציב המדינה מבטא מדיניות, תקציב המדינה מבטא השקפת עולם, וזה בסדר כך, ותקציב מבטא צרכים, וזה לגיטימי, גם הצרכים הלאומיים, הסקטוריאליים, ואתם יודעים מה - גם הצרכים הפוליטיים הם חלק מהעניין של תקציב מדינה בכל מדינה דמוקרטית, חלק מהכלים הדמוקרטיים. חוכמת ההנהגה היא למצוא את המכנה המשותף של הצרכים של כלל הציבור, ולאו דווקא בפינה זו או אחרת. הנהגה נמדדת בראייה הכוללת מחד גיסא, ומאידך גיסא, בדאגה לכל פרט ופרט בתוך אותו כלל, בתוך אותו פאזל. חוק ההסדרים והתקציב שיבוא אחריו מבטאים, בעיני, תקציב של איזון של שיקולים גם כלכליים, גם חברתיים, גם לאומיים, וגם אינטרסים, שבעיני הם לגיטימיים. שמעתי גם אתמול בערב וגם היום את חבר הכנסת גדעון סער, שהזדעק על ההתחשבות היתירה של סיעת קדימה וסיעות אחרות בצורכי ציבורים שונים. למשל, שמעתי שהוא נזעק על שמסייעים לציבור הדתי-הלאומי, שומו שמים. מדוע מסייעים לו, מדוע מסייעים לישיבות ההסדר, רחמנא ליצלן. חיים אורון (מרצ): לא זה הוויכוח. אם צריך לתת לישיבות הסדר, תן בתקציב, מה קרה? למה לתת אתנן למישהו? עתניאל שנלר (קדימה): חבר הכנסת אורון, אני רוצה להגיד שסיוע מטבע הדברים לאולפנות, למפוני גוש-קטיף וצפון השומרון, בלי קשר לוויכוח האידיאולוגי-המדיני, סיוע לצורכי גיור - אלה דברים בסיסיים שיש להם תפקיד אחד: דבק. התפקיד שלהם הוא לאפשר את הגישור בין הפערים שיש בבית הזה. חבר הכנסת סער ציין גם אתמול וגם הבוקר, שצריך להיזהר בדרך שעושים את זה. ובכן, אני חושב שמותר וראוי שכאשר הולכים לדיונים על התקציב, למפות את סך כל הצרכים ולראות איפה הלקונות, איפה פגעו, שלא במכוון, אין ספק, משיקולים כאלה ואחרים, באנשים או בגורמים שצריכים לקבל את הסיוע, וליישר את התקציב נכון. כן, אני בהחלט רואה חשיבות גדולה מאוד במעשה של חברי הכנסת מהאיחוד הלאומי, ברצון שלהם לסייע לכל הציבור, גם אלה שהם מזוהים אתם, כמו שאני רואה את החשיבות הגדולה בסיוע למי שמזוהים עם מפלגות אחרות. יש עוד כמה "חטאים" גדולים שעשינו בתקציב בדיונים השבוע. יש, למשל, "חטא" גדול, שהחליטו להוסיף, מעבר לתקציב המתוכנן במסגרת משרד התחבורה, לנושא המאבק בתאונות דרכים, שהיתה לי הזכות לשרת בו עשר שנים, עוד 100 מיליון. אז אני מוכרח להודות ולהתוודות, עמדתי מלא שמחה והתפעמות, וטוב שכך. אי-אפשר להפוך כל דבר לפוליטי, להתייחס להיבט הפוליטי בצורה הכל-כך גסה והחדה שלו, ואני שמח שזה עלה - מפלגה זו, מפלגה אחרת, ובעניין הזה אין הבדל בגישות ובהשקפות בין ימין ושמאל, דתי-חילוני, יהודי-ערבי. כולם בני אדם, כולם, אותו דם זורם בעורקיהם. אני זוכר, אומר כאן כמה מלים לחברי לשעבר בליכוד, שכרגע אין פה אף אחד שמייצג אותם, אני זוכר שכששימשתי פעם, לפני הרבה שנים, מזכ"ל מועצת יש"ע - הליכוד כאיש אחד עשה הכול כדי לחזק את השקפת עולמו האידיאולוגית. עשינו כאן שתדלנות גדולה, היתה שדולה של 42 חברי כנסת למען מימוש האידיאולוגיה של הליכוד באותם ימים. אני לא ראיתי היום, לצערי הרב, באמת לצערי הרב, אף פנייה של אף חבר בליכוד שיבוא ויגיד: אנו חלוקים לגבי ההתנתקות, ההתכנסות ושאלות אחרות, אבל למען השם, אין חילוקי דעות לכאורה מצדם, גם אם יש חילוקי דעות – גבעת-זאב, מעלה-אדומים, גושי ההתיישבות, לא שמעתי שהם אומרים: בואו, אנו רוצים תוספת כסף כדי לחזק את גושי ההתיישבות. לא שמעתי מלה על כך, רק פוליטיקה שמעתי. ראוי לשים את התקציב מעבר לפוליטיקה. חברי חברי הכנסת, התקציב השנה מבטא, אני חושב, את הדרך הפוליטית החדשה שלנו. זו פוליטיקה של חיפוש המכנה המשותף, של חיפוש הגישור בין הצרכים, של ראיית כל סקטור, ולא משנה מאיפה הוא או מהו, כחלק מאזרחי ישראל הראויים לכל תמיכה של הממשלה, כי זו חובת הממשלה לאזרחיה. העובדה שעשו תיקונים חשובים, ונתנו כסף – תוספת – לנושא הציונים הדתיים, תוספת לנושא הבטיחות בדרכים, תוספת לבריאות ותוספת לעולים חדשים – וחבל שלא נתנו עוד לכמה דברים, אם רק היה ניתן, ויש עוד פערים שצריכים לסגור – אני רואה בזה דבר חשוב מאין כמותו. התפיסה שלנו היא תפיסה שיכולה להישיר מבט לכל אחד בציבור ולומר: יש חילוקי דעות בהשקפת עולם ובאינטרסים, אך יש אינטרס אחד מעל הכול - מדינת ישראל ואזרחיה. לכן אני סבור שראוי שגם מפלגת הליכוד תצביע בעד התקציב. אני בכלל סבור שתקציב שכזה, באוריינטציה הזאת, ראוי שכל סיעות הבית יצביעו בעדו. אני סבור שהתקציב הזה הוא תקציב של פיוס לאומי, הוא תקציב שרואה את הצורך של עניי עירך – ועניי עירך אלה אזרחי ישראל – ועל כן יש לתמוך בתקציב ובממשלה המגישה את התקציב. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת שנלר. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי גבאי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת זאב אלקין. חבר הכנסת גבאי, עשר דקות מעכשיו. בבקשה, אדוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח את דברי במה שקרה הבוקר בשדרות. מדינת ישראל מופגזת, העיר שדרות מופגזת, ואנחנו ממשיכים לספק חשמל לאותה רצועת-עזה, ששם מייצרים את ה"קסאמים" נגד מדינת ישראל. האם זה נורמלי? האם מישהו מעלה על דעתו שמדינת ישראל תספק חשמל לאותם מקומות, לאותה עזה שמייצרת "קסאמים" נגדה? אילו ידעה מדינת ישראל להפסיק את החשמל כשצריך – רק במדינת ישראל היא עושה זאת – גם בעזה, ואילו ידעה להפסיק את מה שצריך להפסיק, ה"קסאמים" היו מפסיקים ליפול על שדרות ועל אשקלון. מדינת ישראל צריכה לחייב על כל ההוצאות שנגרמות בגין ה"קסאמים" שנזרקים, לרבות ההפצצות של הצבא. רק אז הפלסטינים ידעו שלכל "קסאם" שהם שולחים יש מחיר. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, זה במסגרת חוק ההסדרים? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כן, כן. נגיע גם לחוק ההסדרים. היו"ר אחמד טיבי: לא, ההצעה שלך לקצץ את ההוצאות של ה"קסאמים" וההפגזות של צה"ל על עזה, לחייב את הפלסטינים, זה במסגרת חוק ההסדרים? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בהחלט, נכניס את זה לחוק של מדינת ישראל. זה יהיה החוק הכי חשוב. היו"ר אחמד טיבי: אדוני יציע את זה בתור הסתייגות, זה ראוי לדיון במליאה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רבותי, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתבזות ולספוג "קסאמים" ולהשתטות ולהמשיך לספק חשמל ולהמשיך לספק כסף לאוכלוסייה שמפגיזה אותה. זאת הערת אגב לפני פתיחת הנאום שלי על הנושא. אני רוצה להגיב על דבריו של גדעון סער. בהחלט, גם אני מסכים לשאלה איך האיחוד הלאומי - מפד"ל מסכימים לקבל הקצבה עלובה כזו של 120 מיליון שקל כדי להימנע בהצבעה. אני מסכים גם לדבריו של חיים אורון. אלא מה? אתה, חיים אורון, היית צריך להיאבק עבור החינוך היהודי והערכי, להכניס יהדות ונשמה בכל מערכת החינוך. חיים אורון (מרצ): אני נאבק כל הזמן. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): דווקא ישיבות ההסדר שתלמידיהן משרתים ביחידות העילית של צה"ל - - - חיים אורון (מרצ): אני ביקשתי מיליארד לחינוך. תתמכו בי. תתמכו בי, מיליארד שקל לחינוך. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת אורון. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בבקשה, תציע את זה, תציע את זה - - - חיים אורון (מרצ): הצעתי. היו"ר אחמד טיבי: הוא הציע. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הלוא זה לעג לרש. מה, אנחנו רוצים להיות גבאי צדקה ולהביא למוסדות האלה מעט כסף, סכום של 120 מיליון? חיים אורון (מרצ): לא, אתם לא רוצים להיות גבאי צדקה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): וכי השירות הלאומי של הבנות - זה לא כבוד למדינה שאלה ישרתו בשירות הלאומי? מישהו צריך לתקצב אותן? מדינת ישראל? אז מה זה יהיה? מאיפה זה יבוא? תרומות? מתרומות יעשו בשבילן? הלוא זה כבוד למדינה, השירות הלאומי שהוקם כאן, ישיבות ההסדר, האולפניות והישיבות התיכוניות. העול המוטל על ההורים לחינוך הילדים האלה הוא בלתי נסבל. הוא לפעמים יותר גבוה ממחיר, עלות, של תלמידים, סטודנטים, באוניברסיטה העברית ובטכניון. מדוע זה צריך להיות, שבמדינת ישראל אבא ישלם סכום של 14,000 ו-12,000 שקל לשנה כדי שיקבל חינוך יהודי ערכי לבניו? זאת צריכה להיות משימה של כולנו, לא רק של האיחוד הלאומי ושל המפד"ל. ודאי שלא. זאת צריכה להיות משימה של כולם: חינוך יהודי בכל מוסדות החינוך במדינה. ואם יש מוסדות כמו אולפניות, ישיבות, של "בני עקיבא", של "צביה" וכן הלאה – צריך לתמוך בהם, לא בצורה של גבאות, של תן וקח, אלא זה צריך להיכנס בבסיס התקציב. רבותי, מה עוד נתנו? נתנו למדרשות, מדרשות ליהדות. אם אנחנו נקנה חינוך יהודי בקליטת העלייה במדינת ישראל, קליטת העלייה תהיה הרבה יותר טובה. אי-אפשר לתת להם רק דיור, צריך לתת להם גם נשמה יהודית בחינוך, להשקיע בקליטה הרוחנית של עולי רוסיה, שלצערנו לא ספגו ולא נחשפו ליהדות בארץ מוצאם. אני רוצה לומר שני דברים שפגעו בהם בחוק ההסדרים, וזאת פשיטת רגל לציונות: דוחים את חוק החיילים המשוחררים במקום לחזק אותו, להגדיל אותו, להגדיל את התקציב. מה שנותנים לעולה חדש צריכים לתת גם לחייל המשוחרר. דווקא בתקופה כזאת, שמדינת ישראל גובה מיליארדים בגלל ההישגים הכלכליים, בגלל רווחי ההון, את זה צריך לקחת ולחלק לחיילים המשוחררים. מדינת ישראל, שנמצאת במצב מלחמה, צריכה לדחות כל הזמן את חוק חיילים משוחררים ולתת להם "פינאטס"? זה כבוד? זו פשיטת רגל לציונות. והאוכלוסיות החלשות, רבותי, שנמצאות בדיור הציבורי, את זה צריך לדחות? זה מגדיל את הפער. עלינו להחיל את חוק הדיור הציבורי לאלתר ולקיים אותו. הלוא אם נאפשר להם לקנות את הדירות במחיר מוזל, במחיר שהם יכולים לעמוד בו, הם יכולים לשקם אותן, להעלות את הרמה של הדירות. וגם המדינה יכולה לגבות. זה חוק חשוב, סוציאלי ממדרגה ראשונה, חוק אנושי ממדרגה ראשונה. בחוק הזה אנחנו פוגעים? לכן, אנחנו צריכים למצוא דרך לקיים את החוק הזה ולא לדחות אותו, וכן לא לדחות את חוק חיילים משוחררים. דבר נוסף: רבותי, התקציב – גם מה שביקשנו וקיבלנו – לצערי, זה לעג לרש. 120 מיליון שקל לא באים לתת – זה "פינאטס". זה טבק, בכלל, למוסדות האלה. בתוך זה בנות השירות הלאומי, מדרשות ליהדות וגם שיקום מפונים. מדינת ישראל ידעה להשקיע בגירוש, בהרס, ובשיקום היא לא תשקיע? איזו חברה אנושית יכולה להרשות לעצמה דבר כזה? בואו נחזיר את האנושיות למדינת ישראל ולממשלת ישראל. אם אנחנו לא נדאג לאוכלוסיות החלשות, ונדאג רק להוציא בחוק ההסדרים חוקים שנוגעים לדברים האלה, זה לעג לרש, זה יגדיל את הפער ויגדיל את הניכור בתוך החברה הישראלית, וזה מסכן את עצם קיומנו כאן, בארץ-ישראל. אני מקווה שהרגש והאחריות יגברו, ונדע להחזיר, לפחות בחוק התקציב שיבוא. אם לא, זה חבל וזה עצוב, פשיטת רגל לממשלה הזאת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני רק רוצה להוסיף: רבותי, התקציב הזה היה צריך להיות בשורה ותקווה לעם ישראל. לצערנו, אין בו לא בשורה ולא תקווה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. חבר הכנסת זאב אלקין – לא נמצא. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, חמש דקות; בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אין כאן נציג הממשלה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מציע להפסיק את הדיון עד שיהיו כאן שרים מהממשלה. אי-אפשר לדון כשאין שרים פה. זה קודם כול. חיים אורון (מרצ): - - - קריאות: - - - היו"ר אחמד טיבי: אני מכריז על סנקציה מסוג אחר: חבר הכנסת מג'אדלה ימשיך לדבר מפה ועד הלילה, עד שיבוא שר. הוא לא יורד מהבמה עד שיבוא שר. הוא זוכה מן ההפקר, אנחנו זוכים גם לשמוע את דבריו, וזה כדי להעניש את השרים. נא לקרוא לשר תורן לבוא ולשמוע את חבר הכנסת מג'אדלה ואת שאר חברי הכנסת. קריאה: - - - היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני חבר הכנסת מג'אדלה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני חבר הכנסת המכובד, אני נתון להחלטותיו של היושב-ראש. מה שכבוד היושב-ראש מבקש, אנחנו מבצעים. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, חבר הכנסת מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני בעיקרון, בדומה לחברי חברי הכנסת, בעד ביטול חוק ההסדרים. אני חושב שהממשלה, לכבודה, היתה צריכה - אולי בנסיבות של תקציב 2006, שזה היה לפתחה, לא היה ניתן לבטלו. אבל אני יודע שוועדות הכנסת למיניהן עשו עבודה גדולה והורידו הרבה סעיפים מחוק ההסדרים. אני מברך אותן. ועדת הפנים עשתה אותו דבר, והחלק בחוק ההסדרים בנושא המטמנות, שאנחנו חשבנו וסברנו - חשוב מאוד שהנושא הזה, שהוא נושא מורכב, סבוך וחשוב מאוד לאיכות הסביבה ולחיי הציבור שלנו, יידון באופן נפרד בצורה מסודרת. אני לא מופתע, כמו חבר הכנסת ג'ומס - - היו"ר אחמד טיבי: הנה הגיע השר רפי איתן. בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - שחברת הכנסת, נציגת ישראל ביתנו - - היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת טרטמן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - הגנה בצורה אקטיבית על ההסכם של ישראל ביתנו - האיחוד הלאומי עם האוצר. ממה אתה מופתע, חבר הכנסת ג'ומס? אתה שמעת, היית עד לכך שיושב-ראש ישראל ביתנו, חבר כנסת ליברמן, התחנן על נפשו כדי שיהיה בקואליציה. מזל שמפלגת העבודה שמה לו את החסם. חיים אורון (מרצ): למה אתם לא אומרים שזה ביזיון? אתם בממשלה. אני יכול להגיד, אבל איפה אתם? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אתה לא שומע שאני אומר את זה? חיים אורון (מרצ): לא, זה נגדכם, אגב. כל החתימות האלה הן כדי להגיד לכם שאתם לא שווים ויש קולות בלעדיכם. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): תראה, היות שאנחנו התנהגנו, כמפלגת העבודה, בצורה ראויה, ראש הממשלה סבר שהוא לא יכול לסמוך עלינו בדיון על התקציב ובהצבעה, אז הוא רצה שחקנים נוספים. היו"ר אחמד טיבי: רק עכשיו הפעלתי את השעון, אדוני. השר הגיע. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ברוך הבא, אדוני השר. אני לא מופתע שישראל ביתנו, בסופו של דבר, יחד עם האיחוד הלאומי ועם המפד"ל חתמו על הסכם וקיבלו את מה שקיבלו לטובת המוסדות שלהם. ראינו את זה, אנחנו לא מופתעים מזה. חוק ההסדרים צריך לחלוף מן העולם. צריכה לבוא במקומו חקיקה ראויה, מדודה, במחשבה תחילה, לטובת אזרחי ישראל, לטובת החברה הישראלית. ואני מקווה, עכשיו יש לנו מספיק זמן עד תקציב 2007, אני מקווה שהממשלה תתעשת ותחשוב באופן ראוי, ואנו, חברי הכנסת, לא ניתן לה לפעול אחרת בחוק ההסדרים לתקציב 2007. אני רוצה לומר, אדוני השר, הסכמים צריך לכבד. לא יצא לי לדבר בתורי, כאשר שר הפנים נכח כאן. מנכ"ל משרד הפנים, סגנית שר הפנים לשעבר, רוחמה אברהם, היום יושבת-ראש ועדת הכנסת, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, חתמו על ההסכם עם הרשויות הערביות ב-4 בינואר, לאחר משא-ומתן ושביתה. והם לא מכבדים את ההסכם הזה מאז 4 בינואר. הסכם צריך לכבד. אם ממשלה לא תכבד הסכמים עם רשויות מקומיות, ודאי שאנחנו לא נצפה מרשות מקומית שתכבד הסכמים עם עובדיה. על כן צריך לדרוש שתהיה הודעה חד-משמעית של שר הפנים, שהוא יכבד את ההסכם מ-4 בינואר בין משרד הפנים, הממשלה והרשויות המקומיות הערביות. כל יום שלא מכבדים את ההסכם הזה, נפגעים אזרחי ישראל בפרנסתם, בחיים שלהם, בחיי השגרה שלהם למען פרנסת משפחותיהם. לא ניתן לעבור על דבר כזה לסדר-היום. אני יודע שסיעת גיל והעומד בראשה רגישים לזכויות האזרח ולאזרח, וראינו איך התגייסת לנושא של שביתת האזרחים החולים. השר רפי איתן: מה אומר ההסכם? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני יכול להעביר לך אותו בעוד שעה. יש לי ההסכם החתום, מעורבים בו כל הגורמים הנוגעים בדבר. הוא לא נעשה במחטף ולא נעשה בלי סמכות. ניסו לעקוף את נושא ביטול קצבאות הילדים לאזרחים הערבים בדרך של העברת תקציבים למשרד החינוך לאברכים. זה לא עלה יפה ולא יעלה ולא ניתן. לא משרד החינוך יסכים, ולא מפלגת העבודה תסכים, וגם לא חברי הכנסת השפויים, שהם רבים, יסכימו. ביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים לאזרחים הערבים, ולכל האזרחים, הוא דבר שבנפשה של הממשלה הזאת. היא תצטרך להתמודד עם זה ולמצוא לזה את התקציבים הראויים והמתאימים. ויש רזרבות שיכולות לתת תשובה לתקציבים האלה. כל דרך שניסו למצוא עם יהדות התורה, לעקוף את האזרחים הערבים ובזה לבצע את הביטול של קצבאות הילדים, לא צלחה ולא תצליח. אנחנו נעשה יחד, בשילוב ידיים, כוחות רבים, מפלגות שונות וסיעות רבות, כדי שהדבר הזה לא יהיה. כי זה לא ראוי, זה לא יעמוד במבחן בג"ץ. זאת אפליה לאור היום וזה לא ראוי לממשלה שרוצה להיטיב עם אזרחיה. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שיש מספיק כוחות בכנסת שישלבו ידיים כדי למנוע עיוותים ועוולות מסוג זה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת מג'אדלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, עשר דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דברי גנאי כה רבים נשמעו ביומיים האחרונים על חוק ההסדרים: הוא פוגע קשות בכנסת, הוא פוגע בחובת חברי הכנסת לציבור. נאמר גם שחוק ההסדרים מנוגד לתפקידה הבסיסי של הכנסת כרשות מחוקקת. האמת היא שחוק ההסדרים מתעלם מביקורתו הנוקבת של בית-המשפט העליון בבג"ץ מגדלי העופות. אומר שם השופט חשין, שבחוק ההסדרים הכנסת מתפרקת מסמכותה הראשונית לחוקק. הוא מסכם את דבריו הנוקבים ואומר: "נקרא לכנסת כי תהיה כנסת, כי תשמיע קולה, כי תפקח ותבקר כמצופה ממנה, ובכבודה של הכנסת נתכבד כולנו". אבל כאשר הכנסת איננה מכבדת את עצמה, על מי אנחנו יכולים להלין? חקיקת חוק ההסדרים הפעם מתעלמת גם מחוות דעתה של היועצת המשפטית לכנסת. היועצת המשפטית לכנסת מתרה בפנינו על סעיפים ופרקים שלמים שאין להם שום קשר לתקציב, ובכל זאת הם נותרו בחוק ההסדרים. חקיקת חוק ההסדרים הפעם מנוגדת גם לחוות דעתו של נציב הדורות הבאים. נראה לי, אדוני היושב-ראש, שבעצם אני לא צריך לשכנע בנושא הזה אף אחד, כי כולנו יודעים את הדברים, וצלילים כאלו נשמעו ביומיים האחרונים מעל הבמה הזאת מפי חברי קואליציה וחברי אופוזיציה כאחד. אבל אם כך חושבים חברי הכנסת, איך הם יכולים להרים את ידם בתמיכה בחוק כזה? איך אפשר להצדיק פער כזה בין אמירה לבין מעשים? שלא יאמרו חברי הכנסת: אנחנו אנוסים. ימי האינקוויזיציה כבר חלפו, וכל אחד ואחד מאתנו צריך וחייב להפעיל שיקול דעת כשהוא עוסק בחקיקה. ואל תאמרו לנו גם שזאת הפעם האחרונה. "היק רודוס, היק סלטה" - כאן רודוס, כאן קפצו. הזמן למלא את חובת האמונים שלנו לציבור הוא עכשיו, לא מחר, היום. אפשר כמובן להתנחם בכך שהפרוטוקולים של הכנסת רשומים וכל חברי הכנסת הנכבדים חתמו אתמול והיום על השטרות, ויגיע הזמן בקרוב, כי חוק ההסדרים הבא בדרך, שנזכיר לכולם על מה הם חתמו. חוק ההסדרים הנוכחי הוא חוק סידורים, חוק סידורים לטובת בעלי ההון שהממשלה הזאת מייצגת אותם בצורה גלויה ובוטה. יש לכך דוגמאות רבות. אני אתן היום דוגמה אחת. החוק הולך לפגוע קשות במוסד השומר על שטחים פתוחים במדינת ישראל. יש לנו מעט מאוד שטחים פתוחים בישראל. כבר היום, ישראל, צפונית לבאר-שבע, צפופה פי-שניים מהולנד, המדינה הצפופה באירופה, אדוני השר. זאת לא תורה ולא תיאוריה. אנחנו רואים את זה היטב בכל שבת וחג כשהישראלים יוצאים החוצה לפארקים או לאזורי נופש אחרים ובכל מקום הם מאוד צפופים. אז יש לנו מעט מאוד שטחים פתוחים, וגם אל המעט הזה לוטשים עין כרישי נדל"ן למיניהם. תוכנית ספדי, שפה מתרחשת, במערב הרי ירושלים - תוכנית שתפגע קשות בשטח פתוח שמשרת היום את תושבי ירושלים ואת תושבי האזורים הסמוכים ובעצם את כל אזרחי ישראל. הפגיעה בשטחים הפתוחים היא פגיעה בלתי הפיכה. כאשר הופכים שטח פתוח לנדל"ן ובונים עליו מרכז מסחרי או בניינים אחרים, לא יהיה אפשר מחר להרוס אותם. שטח פתוח שהולך לאיבוד, הולך לאיבוד לתמיד. מערכת התכנון שלנו מצליחה בקושי רב לעמוד בלחצי הנדל"ניסטים וספסרי הקרקעות. הכלי המרכזי של מערכת התכנון להגנה על השטחים הפתוחים הוא ועדה שפועלת לצדה של המועצה הארצית, שנקראת עכשיו ולקחש"פ - הוועדה לשמירה קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש הרבה מה לשנות בוועדה הזאת כדי שהיא תהיה כלי שבאמת יגן על האינטרסים של כלל אזרחי ישראל היהודים והערבים. יש מה לשפר בולקחש"פ - יותר שקיפות, יותר מקצועיות, יותר דמוקרטיה, ייצוג של הציבור הערבי, כבר אמרתי, ואומר זאת שוב. אבל הממשלה הולכת בנושא הזה בכיוון הפוך. בחוק ההסדרים היא פוגעת בגוף הזה בצורה קשה מאוד. היא מפקיעה ממנו כוח לטובת המועצה הארצית, שממילא כורעת תחת הנטל. שיא הציניות, אדוני היושב-ראש, הוא שהמהלך הזה נעשה תחת הססמה של ייעול ויעילות. המועצה הארצית כורעת תחת הנטל, אבל אליה, לגוף הרחב הזה, שממילא לא מצליח לעמוד בכל המשימות שמוטלות עליו, מעבירים משימות שנדונו קודם בגוף מקצועי יותר, יעיל יותר, מצומצם יותר, רק כדי לפגוע ביכולת לשמור על השטחים הפתוחים. והכול נעשה – כמה ציני – בשם היעילות. בחוק ההסדרים נותנים אפילו לוועדות מחוזיות כוח לסמן שטח פתוח כשטח לפיתוח. אלה הן סמכויות מרחיקות-לכת. נציבות הדורות הבאים לכנסת מעריכה בחוות הדעת שהגישה לנו, שבדרך הזאת מוציאים מהולקחש"פ בסביבות 70% מהתוכניות שהיו מגיעות לאישורה. בית-המשפט העליון התייחס לחשיבותה של הולקחש"פ בפרשת "דור אנרגיה". הוא אומר שזה גוף חיוני כדי לשמור על מעט עתודות השטח הפתוח שיש ישראל. אין לנו ארץ אחרת. הבית הזה מלא בפטריוטים מטעם עצמם, שמוכנים לשלוח בחורים צעירים ליהרג למען שטחים במלחמה נגד העם האחר. אבל היכן הפטריוטים האמיתיים שיגנו על שטחי הציבור הישראלי, השטחים הפתוחים, מפני הנדל"ניסטים ובעלי ההון? אדוני היושב-ראש, זו איננה טעות, וזה גם איננו מקרה, התבגרנו כולנו מהנאיביות. ניסיונות לשבור את מפרקתה של מערכת התכנון ולכופף אותה לטובת האינטרסים של הנדל"ניסטים על חשבון הציבור, חוזרים בכל חוק הסדרים. הם זכו הפעם להישג, לצערי הגדול, ואני קורא לחברי הכנסת לא ללכת בדרך הזאת ולא לאשר את הפרק הזה בחוק ההסדרים. אבל, ניסיונות כאלה יחזרו גם בעתיד. אבל יש לי בכל זאת חדשות מעודדות. והחדשה המעודדת ביותר היא שאזרחי ישראל, היהודים והערבים, הם לא פראיירים. במחאת חולי הסרטן אנחנו כבר ראינו: יש גבול ליכולת לפגוע בציבור ויש גם גבול ליכולת לגנוב מהציבור. ופה גונבים מהציבור את השטחים הפתוחים של כולנו לטובת אינטרסים של מעטים. אמש התקיים בתל-אביב האירוע השנתי של התנועה הסביבתית. אירוע מאוד מרשים. כמה מחברי הבית היו בו כאורחים, היה בו גם השר, היו ראשי ערים, ראש עיריית תל-אביב וראשי ערים אחרים. אבל האנשים החשובים באמת באירוע הזה היו המוני הפעילים מ-100 ארגונים סביבתיים מהצפון ועד הדרום, החל בארגונים גדולים כמו "החברה להגנת הטבע", "אדם, טבע ודין", "מגמה ירוקה", וכלה בארגוני שטח קטנים של פעילים יהודים וערבים מהצפון, מהדרום, מהערבה, מהגליל. המסר שעולה מהכינוס הזה הוא מסר מאוד חזק וברור. בחברה הישראלית הולכים ומתגבשים כוחות אזרחיים למאבק נגד האינטרסים האלה שחוק ההסדרים הנוכחי מבקש לקדם. אדוני היושב-ראש, חוק ההסדרים הזה הוא חוק פוגע במיוחד. הוא חוק פוגע במיוחד דווקא כיוון שפגיעתו מוסתרת, דווקא כיוון שפגיעתו מוסווית. את הפרק של התכנון והבנייה בחוק ההסדרים הכנסת חייבת לדחות, אם היא רוצה למלא באמונה את תפקידה כמגינה על האינטרסים של הציבור הישראלי. הכנסת צריכה לדחות את חוק ההסדרים כולו מפני שחוק ההסדרים הוא פגיעה בכנסת ופגיעה באופן שבו אנחנו אמורים לחוקק וצריכים לחוקק חוקים: בשיקול דעת, במחשבה, בדיון רציני, בעבודה רצינית. חוק ההסדרים צריך להידחות גם מכיוון שהוא חלק ממהלך כולל שמופיע בתקציב המדינה, שאנחנו נחזור ונדון בו גם מחר, ואני אומר דברים נוספים בעניין התקציב מחר. עכשיו אני אומר, שזה תקציב שאין בו שום בשורה ויש בו הרבה גזירות. אין בו בשורה של השינוי החברתי, אין בו בשורה של שוויון לאזרחי ישראל הערבים, אין בו בשורה לפריפריה, לערי הפיתוח, אין בו בשורה לצדק הסביבתי ולהזנחה הסביבתית המתקיימת היום בישראל. ולעומת זאת יש בו המשך העשרה של העשירים, המשך התרומה לאלה שכבר יש להם כל כך הרבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר איתן שאל, היות שהוא מעוניין בקיום הסכמים והוא חושב שהסכמים אמורים לכבד, על הסכמים שנחתמו עם ראשי הרשויות הערביות, עם ועדת המעקב, ועל ההתחייבויות הכספיות והדרישות בעקבות כך. אני אציג בקצרה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, את הדרישות של המגזר הערבי, בעיקר בשלטון המקומי. מסמך מיוחד הנוגע לכך הוכן על-ידי ארגון "מוסאוא" העוסק בצורכי המיעוט הערבי. הדרישה הראשונה היא יישום תוכניות הפיתוח שאושרו בממשלה עצמה ב-2000-2001. ביטול הקיצוץ החד במענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות, שנמצאות על סף קריסה, האצת יישום החלטת הממשלה מיום 18 ביולי 2005 ופיתוח תשתיות באבו-בסמה ובשאר הכפרים הלא-מוכרים בנגב. הנקודה הרביעית, תקצוב תוכניות פיתוח שירותים חברתיים, שגובשה במשרד הרווחה בשנת 2001. הנקודה החמישית היא ביטול הקיצוצים בקצבאות, ובעיקר בקצבאות הילדים במשפחות ברוכות ילדים, והחזרת הסכומים שקוצצו מאז 2002. מבחינת אומדנים, אדוני היושב-ראש, יישום תוכניות הפיתוח מחייב את הממשלה להקצות בשנת 2006 סכום של מיליארד ו-835 מיליון שקלים, שהם כ-12% מתקציב הפיתוח השנתי של הממשלה. ביטול הקיצוץ במענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות, תיקון אפליה בחלוקת התקציבים שנמשכה שנים רבות כלפי הרשויות הערביות - יש להחזיר את מענקי האיזון לרשויות הערביות הנמצאות בארבעה האשכולות הנמוכים, לרמה שהיתה בשנת 2002, ותוספת לתיקון האפליה. התקציב הדרוש לשנת 2006 הוא מיליארד שקלים. כלומר, הוספה של 400 מיליון שקלים לעומת תקציב מענקי האיזון ב-2005. מובן שצריך לטפל בפיתוח יישובים חדשים בנגב, ובשביל זה צריך להקצות 300 מיליון שקלים, להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב, לבטל את הקיצוץ בקצבאות הילדים, להגדיל את התקציב למימון הקצבאות האלה ב-600 מיליון שקלים לפחות בשנת 2006 ולבטל קיצוץ התקציבים שיועדו לקצבאות אבטלה, קצבאות זיקנה, שפגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות. אולי ירצו אדוני השר ורבותי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש לדעת, כי קיצוץ בקצבאות הילדים פוגע בעיקר במשפחות ברוכות ילדים, לרבות במגזר הערבי. 43% מהמשפחות הגדולות, עם ארבעה ילדים ומעלה, הן משפחות ערביות. אדוני השר, הממשלה גילתה התנכרות מוחלטת להסכמים שעליהם חתמה. היא החליטה על תוכנית של 4 מיליארדי שקלים ב-2001-2000, וכמעט שום דבר מהתוכנית הזאת לא בוצע. בשנה שעברה סגנית השר רוחמה אברהם – אז בתור סגנית שר הפנים, היום היא יושבת-ראש ועדת הכנסת – חתמה על הסכם עם ראשי הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, וממנו קוים רק סעיף של 46 מיליון שקלים. מאות מיליונים עדיין מחכים ליישום, והשלטון המקומי הערבי קורס תחת הנטל. אדוני מטפל בנושאים הקשורים בגיל הזהב. גיל הזהב הוא גיל של יהודים ושל ערבים כאחד. אני רוצה לספר לאדוני, שבטייבה, עיר הולדתי, היתה לשכה של הביטוח הלאומי עד לפני כמה שנים. זו לא לשכה, זו תת-לשכה, זה משרד שירותים קטן, תת-סניף. טייבה מונה 35,000 תושבים. לפני כמה שנים סגרו את הסניף מסיבות ביטחוניות – לפני שלוש-ארבע שנים, שיא האינתיפאדה, אני לא יודע למה זה קשור לעיר טייבה, שהיא עיר במדינת ישראל – וביקשו מאנשים מטייבה ומקלנסואה השכנה לכתת את רגליהם לעיר השכנה נתניה, מרחק 20 דקות נסיעה מטייבה ומקלנסואה. הרי מי זקוק לשירותים? אנשים מבוגרים, נשים במצוקה, משפחות במצוקה, הם זקוקים לשירותים של הביטוח הלאומי. היות שאתה שולח אותם מטייבה לנתניה מסיבות ביטחוניות, הרי סביר להניח שלאו דווקא לנתניה צריך לשלוח אותם. כי אתה יודע, אדוני השר, נתניה מבחינה ביטחונית היא לא מי-יודע-מה המקום הכי בטוח. טייבה בטוחה יותר. היו יותר פיגועים בנתניה. עכשיו אגלה לך סוד, כבוד השר איתן. אתה יודע איפה מיקמו את לשכת הביטוח הלאומי בנתניה, ולשם שולחים את האנשים? בתוך הקניון של נתניה. היש מקום שהוא כל כך לא בטוח, לפי העבר, לצערי הרב, כמו הקניון בנתניה? כל כך הרבה פיגועים היו שם, נפגעו גם יהודים וגם ערבים במקום הזה. לשם לשלוח את הזקנים של טייבה, את הגמלאים של טייבה ושל קלנסואה? נפגשתי עם סגן השר הממונה על תיק הרווחה, סגן השר רביץ. הוא חשב שאני מספר לו בדיחה נחמדה. הוא שאל את נציג הביטוח הלאומי: זה נכון מה שמספר חבר הכנסת טיבי, אתם שולחים אותם לנתניה? אמרתי לו: חכה, זה גם בקניון. הוא פרץ בצחוק. גם הם צחקו. תושבי טייבה לא צוחקים, כי הם נאלצים כל הזמן לנסוע לנתניה. לכן, זה המקום לשוב ולתבוע להחזיר את לשכת הביטוח הלאומי לעיר טייבה. לפתוח עוד לשכה בסח'נין, לפתוח עוד לשכה באום-אל-פחם, ברהט בדרום. אלה שירותים שהממשלה מחויבת לתת לאזרחיה, ואסור להתעמר בתושבים הזקוקים לעזרת השלטון המרכזי. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול דנו בוועדת הכספים ברפורמה במשק המים. כבר כמה וכמה פעמים אנחנו זועקים על הפסקות המים. חברת "מקורות" מפסיקה את המים כעונש קולקטיבי לרשויות, ליישובים שלמים, בשל אי-תשלום חובות. מענישים כפר, יישוב שלם – גם יהודים וגם ערבים, אבל על-פי רוב זה יישובים ערביים – בשל אי-תשלום חוב של השלטון המקומי, ולכן גם אזרחים שמילאו את חובותיהם מוענשים. האם יש דבר יותר חמור ממניעת אספקת מים ליישובים? הסתייגות שהגשתי, יחד עם חברים אחרים מהאופוזיציה, לצערי הרב נפלה ברוב של תשעה נגד שבעה, ועד לרגע זה, למרות הבטחות בעבר ולמרות הצעת חוק של השר שלום שמחון, שהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה, בקדנציה הקודמת, ממשיכים ולצערי הרב ימשיכו להתעמר ביישובים ולהפסיק את אספקת המים. כמו ההחלטה השרירותית הזאת להפסיק את אספקת החשמל - אנשים נהרגו, מצאו את מותם בשל ההחלטה האומללה הזאת להפסיק את אספקת החשמל באופן רנדומלי. לממשלה הזאת יש שתי ידיים שמאליות, והיא גורמת לפגיעה בשירותים האזרחיים הניתנים לכלל התושבים. התקציב הזה הוא רע מכל בחינה שהיא, לכלל אזרחי מדינת ישראל, ולכן ראוי שיוחלף או יופל. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נמצא. אני מכריז על הפסקה עד השעה 16:00. (הישיבה נפסקה בשעה 12:59 ונתחדשה בשעה 16:00.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק אהרונוביץ: צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י' בסיוון תשס"ו, 6 ביוני שנת 2006. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006, שהחזירה ועדת הכספים. לוח תיקונים להצעת התקציב לשנת 2006. תודה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש. עד עכשיו לא הונח חוק ההסדרים - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו נבדוק את זה. אנחנו כבר בודקים את זה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים את הדיון בהנמקת ההסתייגויות להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. אני מזמין לבמה את ראשון הדוברים, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בנימין נתניהו (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מאמין שחוק ההסדרים נחוץ במסגרת השיטה הפרלמנטרית הנהוגה אצלנו כדי לאפשר לממשלה, לכל ממשלה, למשול בישראל. עם זאת קיבלתי את טענותיו של יושב-ראש הכנסת הקודם, חברי, ראובן ריבלין, שאמר שאפשר לצמצם אותו ולמנוע הכללת חקיקה שניתן להביאה בנפרד, ובמקביל גם להימנע מחקיקה שמבטלת חקיקה קודמת כלאחר יד. ולכן צמצמתי, בהצעה שהבאתי ב-2005 לכנסת, את חוק ההסדרים בשליש, ואמרתי שהנוהל הזה, לצמצם אותו בשליש, יכול להימשך כמה שנים - כמובן לא עד אין-סוף, כי אחרת נגיע בסוף להעדר חוק הסדרים, אבל החוק הזה צריך להיות רזה, צריך להיות שרירי, הוא צריך לכלול גידים, עצמות ושרירים, והוא לא צריך להיות מרופד בשומן. הוא גם לא צריך להיות מרעה עזים. כל אחד מאתנו מכיר את התופעה הזאת, אבל בסופו של דבר, לפי דעתי נשיג יותר בדיאלוג ובעבודה המשותפת של הכנסת והממשלה באמצעות חוק רזה. אני בפירוש אינני חושב שאנחנו צריכים לבטל את החוק. עכשיו, כשאמרתי את דברי, ואני עקבי בדברים הללו מאז היותי בממשלה וגם לאחר עזיבתי את הממשלה, ובעזרת השם – לפני חזרתנו לממשלה, אני רוצה לומר דבר מה על סעיף אחד שהוצא וחייב לחזור, בדרך זו או אחרת, לחקיקת הכנסת. אני מדבר על הסעיף שדחה את יישום הרפורמה בחשמל בשנה. קיבלנו פנייה לדחייה כזאת, ואני חשבתי שהיא דחייה רעה. הוסבר לי על-ידי אנשי משרד האוצר, שהדחייה הזאת נחוצה על מנת לאפשר את יישום רפורמת החשמל, ובגלל עיכובים, גם בצד הממשלה ובעיקר בצד חברת החשמל - הרפורמה הזאת לא תצא לדרך אלא אם כן עכשיו ייתנו לה עוד קצת זמן. זה היה לפני - כמה? ארבעה חודשים? חמישה חודשים? משהו כזה. לפני הבחירות. זה הזכיר לי דבר שקרה כאן - - - אביגדור יצחקי (קדימה): ההצעה הזאת לא הגיעה לכנסת. בנימין נתניהו (הליכוד): היא הגיעה לאחת הוועדות, אם אינני טועה. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - בנימין נתניהו (הליכוד): ההצעה ליישום - - - אביגדור יצחקי (קדימה): לא היה שום סעיף - - - בנימין נתניהו (הליכוד): אינני יודע, בכל אופן, בפועל - היא נדחתה. היישום נדחה. אני מספר פשוט מה קרה - היישום נדחה בשנה. הזמן עובר. האם היישום מתקדם? לא. יש חוקיות מסוימת שאני גיליתי, לפחות. בוודאי – גם חבר הכנסת יצחקי זוכר. זה שאתה דוחה את המועדים, זה לא מקדם את היישום, זה רק דוחה את היישום. בדיוק הפוך: יש לך זמן מוגבל לביצוע - אתה מבצע. אין לך זמן מוגבל - אתה פשוט מושך את הזמן, מותח אותו, כפי שאמר חכמנו פרקינסון – העבודה מתרחבת בהתאם לזמן שמוקצב לה, והיא מתכווצת בהתאם לזמן שמוקצב לה. כאן, הלכו והרחיבו את זה, ואין זה סוד שבתוך חברת החשמל יש גורמים חזקים שלא רוצים ליישם את הרפורמה. הדבר הזה, ללא יישום הרפורמה - אנחנו נחזור ונראה לא רק את הבעיות שראינו שלשום, אלא נראה בעיות בהיקף הרבה יותר גדול, משום שמשק החשמל שלנו הוא נכה. הוא נכה כי הוא עשוי ממונופול, והמונופול הזה איננו מתכנן טוב, ולא יכול לתכנן טוב, לפי המבנה הבסיסי שלו, שאינו יכול לתכנן טוב את הצרכים של משק החשמל, כפי שגורמי שוק יכולים לעשות. אז אני רוצה להבהיר, קודם כול: כושר ייצור ישנו. היה לנו כושר ייצור שלשום של 10,000 מגוואט, בערך. כל הצריכה המסיבית של אותו יום ייחודי היתה 7,500 מגוואט. זאת אומרת שהצריכה היתה שלושה-רבעים מהיכולת. יש עוד יכולת אספקת חשמל שלא גויסה. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - בנימין נתניהו (הליכוד): סליחה, מתקן אותי חבר הכנסת יצחקי - עוד יותר ממה שאני אומר: כלומר שני-שלישים או שלושה-רבעים - אינני יודע במדויק, אבל סדר-גודל כזה - או שליש מיכולת הייצור והאספקה שלנו לא באה לידי ביטוי. למה? אומרים לנו: אין לנו תחנות ייצור כוח. זה לא נכון. אני אישרתי, כשר האוצר, הממשלה הקודמת, בראשות אריאל שרון, אישרה הקמתן של שתי תחנות כוח - אחת בגזר ואחת באלון-תבור - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אחת באשקלון. בנימין נתניהו (הליכוד): אחת באשקלון. היום אמרו לי שהן לא נפתחו כי יש בעיות שיפוץ. אילו בעיות שיפוץ? הן קמו. עוד לא החליפו את הקרמיקות? אתה יודע, חבר הכנסת ברוורמן, אפשר לחשוב - מדברים פה אולי על כך שבעלת-הבית קנתה איזה בית חדש וצריך לשנות את הקרמיקה במטבח. קמו תחנות. ראובן ריבלין (הליכוד): שיפוץ של המפעילים. בנימין נתניהו (הליכוד): האמת הפשוטה היא, שמתוך חברת החשמל יש התנגדות לסעיף שכבר חוקקנו, שתחנות הכוח הללו תהיינה מופעלות כחברות בנות, בסך הכול כחברות בנות של חברת החשמל. מה זאת אומרת חברות בנות? זאת אומרת שאתה מתחיל לטפל במונופול. בסך הכול - חברות בנות. ובחברת החשמל לא רוצים שתהיינה חברות בנות. רוצים שתחנות הכוח האלה תישארנה מופעלות על-ידי המונופול הידוע והמוכר של חברת החשמל, שנשלט על-ידי אותם גורמים שהוא נשלט על-ידם. ועל כן ההתנגדות, ועל כן העיכובים, ועל כן ה"שיפוצים". ועל כן לא השתמשו בעצם ביכולת הייצור. זה לא כמו הורדת שאלטר, זה דומה להורדת שאלטר. במקום להוריד את השאלטר, אתה פשוט לא מעלה את השאלטר. אתה לא מוריד את השאלטר על הקיים, אתה פשוט מונע את הרמת השאלטר על החדש. וזה המצב שאנחנו מצויים בו. עכשיו, במידה שהדבר תלוי בגורמים המפעילים, כרגע, המכתיבים, בחברת החשמל, במידה שהדבר תלוי בהם – כך זה יימשך. אנחנו נבזבז את יתרת השנה שהקצבנו, זה לא ייגמר. אנחנו חייבים לשנות את זה. למה אנחנו צריכים לשנות את זה? קודם כול, לחברות הבנות, אבל בהמשך, חד וחלק, בהמשך צריך להגיע מהר לחברות פרטיות שמתחרות. למה? בואו ניקח את המצב של תחנות הדלק. אנחנו צריכים חשמל להאיר את הבתים שלנו ולצרכים אחרים, כמובן - למפעלים, אבל אנחנו גם צריכים דלק, לנוע. נו, אז יש תחנות דלק. בואו נדמיין מצב שהיתה תחנת דלק אחת. תחנת דלק ממשלתית של חברה ממשלתית, תחנת דלק אחת. ברצותה - היתה מספקת דלק, ברצותה - לא היתה מספקת דלק. אולי מסיבות של חוסר תכנון טוב, אולי מסיבות אחרות. אולי משום שבעל התחנה ואנשיו יצאו רגע למקום חשוב. ואתה בא, מה אתה יכול לעשות? אין לך דלק? מה אתה יכול לעשות? זה לא כל כך משנה למפעילי התחנה. הם בלאו הכי לא מקבלים את השכר ביחס לרווח ולהפסד של אותה חברה. עכשיו בואו נדמיין מצב אחר. במקום תחנת הדלק הממשלתית האחת, יש שתי תחנות דלק פרטיות – אחת שם ולידה עוד אחת, והן מתחרות. אתם מאמינים שאם אחת תיסגר, תעשה הפסקה זמנית אולי, מסיבה זו או אחרת, אולי הם רוצים להעלות את המחיר, או מכל סיבה אחרת, הם רוצים להרחיב את התחנה, מה זה חשוב – אתם מאמינים שהתחנה השנייה לא תנצל מייד את ההזדמנות ולא תאפשר מייד לכל אזרח שעובר עם המכונית שלו לקבל דלק? זאת אומרת, ברגע שיש לך תחרות, כל החוסרים האלה, כל ליקויי התכנון וכשלי התכנון, כל הבעיות האלה של אספקה במידה רבה נפתרות. אני לא אומר במידה אבסולוטית, אבל הן משתפרות במידה רבה עקב תחרות בייצור. אני אומר גם תחרות באספקה, בצד השני של השוק הזה - באספקה לבתים ולמפעלים. אנחנו צריכים תחרות. זה מה שמונע את הדברים האלה. אני העסקתי חברה בין-לאומית יוצאת מן הכלל, ישבתי אתה אין-ספור שעות, ועקבתי באופן אישי אחרי התקדמות הצעת הרפורמה. הצעת הרפורמה היא טובה. יש הרבה משקי חשמל בעולם שעשו את השינויים האלה, ושם שמענו בדיוק לפני אותן רפורמות את אותן טענות בדיוק: אין לנו רזרבות, אנחנו סגורים במקום זה או אחר. יש גם מקומות שאין בהם רזרבות. בניו-זילנד אין רזרבות. יש כל מיני דוגמאות. בסדר. אז כולם מעלים את הטיעונים, וכשאתה בודק אותם אחד לאחד, אין בזה שום ממשות. להיפך, דווקא בגלל המצב שלנו, שאנחנו לא מרושתים ברשת אזורית, אנחנו צריכים לעשות את השינויים ומייד. למונופול אין שום יתרון. נישאר עם מונופול – בקווי מתח גבוה, באספקה, בייצור. בצד אחד של האספקה תהיה תחרות וצריכה להיות תחרות, תחילה כחברות בנות אבל מייד אחרי זה כחברות פרטיות. בחלוקה צריכות להיות חברות בנות ומייד אחרי זה חברות פרטיות. ואני מציע שנזוז עם זה. אם נעשה מה שהולכים לעשות לנו כאן פעם שנייה, אנחנו נאחר עוד עשר שנים. לפני עשר שנים, בשנת 1996, ערב הבחירות – כרגיל, זה תמיד קורה ערב הבחירות – כשהמבנה הנוכחי של חברת החשמל, המבנה הארכאי הזה היה צריך להתבטל, בלחץ של גורמים מסוימים מתוך חברת החשמל ערב הבחירות, ממשלת העבודה בראשות שמעון פרס דחתה. דחתה לעשר שנים. בלחץ אותם גורמים ערב הבחירות ב-1996, דחו כביכול לשנה. אני אומר לכם, זה הגיע לעשר שנים. זו האחריות של הממשלה. אני לא מדבר על העובדים וועדי העובדים. הם, כל אחד שיעשה מה שהוא מבין. אבל הממשלה יש לה כוח ריבוני להחליט. מה אתם חושבים, שלא היתה התנגדות של המספנות? ולא היתה התנגדות של ועדי עובדים בפתיחת הנמלים ברפורמה? ולא היתה התנגדות של ועדי העובדים בבנקים ושל גורמים אחרים, הנהלות הבנקים, ברפורמה בבנקים? האחריות היא של הממשלה ושל ראש הממשלה. לכן אני מציע הצעה פשוטה. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שקודם כול נכנס מייד שתי ועדות - ועדת ביקורת המדינה וועדת הכלכלה, כדי לדון בבעיה הזאת שפוגעת בכל אזרחי ישראל. אני מציע שהאינטרס של 7 מיליוני אזרחי ישראל יגבר על האינטרס של חברת החשמל, אף-על-פי שאני מכבד את כמה אלפי עובדיה ואת הוועד השולט בעובדים הללו וגם בהנהלה. אני חושב שהאינטרס של 7 מיליוני אזרחי ישראל קודם לכל אינטרס אחר. לכן אני מציע שנקדם הליך של חקיקה שלא יאפשר את המשך מריחת הזמן ויחייב את הממשלה ליישם את הרפורמה, לסיים את כל שלבי התכנון, המשא-ומתן וכדומה. נשים סד של זמן לממשלה לגמור וליישם את הרפורמה בחשמל. סד הזמן שאני מציע הוא סביר לגמרי, הוא היה פרק הזמן שהצעתי מלכתחילה. כשבאו אלי וביקשו עוד זמן אמרתי עוד חצי שנה. בינתיים עברו ארבעה חודשים. אני מוסיף עוד שלושה חודשים. יהיו שבעה חודשים. אומנם הסכמנו לשנה כדי שרפורמת החשמל לא תיעלם, אבל לי ברור היום, שאם לא נשים סד של שלושה חודשים, לא תהיה רפורמה בחשמל. עכשיו אני מוכן להגיד דבר נוסף, כיוון שאני בא מישיבת ראשי מפלגות האופוזיציה. אני מתחייב לראש הממשלה, שכל חברי האופוזיציה יתמכו בהצעת החוק הזאת. הנה, אנחנו נותנים לו גיבוי במשא-ומתן מול חברת החשמל. יש לו רוב. הוא יכול לבצע את זה. אני בטוח שחברים בקואליציה שמבינים את הצורך ברפורמה בחשמל יתמכו בזה. על כן, אני מציע עכשיו שאנחנו נביא הצעת חוק שתחייב את הממשלה ליישם את רפורמת החשמל בתוך שלושה חודשים. אנחנו מתכוונים להתחיל בחקיקה הזאת. אני מקווה שנמצא בממשלה שותפים לזה, כי לאזרחי ישראל נמאס, הם רוצים רפורמה בחשמל, ורפורמה עכשיו. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור יצחקי. לרשותך עשר דקות. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, גברתי ורבותי חברי הכנסת, רק שתי תגובות על נאומו של ראש הממשלה לשעבר. ראשית, אני מסכים לכל מה שהוא אומר בנושא חוק ההסדרים. בנוגע לחברת החשמל, דעותינו חלוקות. הבעיה היחידה, אני חושב שהתנתקת מוקדם מדי מאותם מומחים מחוץ-לארץ בנושא החשמל. יכול להיות שאם לא היית מתנתק מהם מוקדם מדי, כל זה היה קורה, אבל ברגע שיש מונופול טבעי באמצעו של תהליך, כל הסיפור הזה הוא לא פשוט, כי המונופול הטבעי שולט בממלכה ואז הוא שולט גם בחלוקה וגם בייצור, אבל אני מניח שנדון בדברים האלה בהמשך. בנימין נתניהו (הליכוד): חבר הכנסת יצחקי, אתם מסתלקים מהרפורמה? אביגדור יצחקי (קדימה): אני לא אמרתי שאני מסתלק. אני אמרתי את דעתי האישית. זה לא אתם. אני אומר עכשיו את דעתי האישית. אני לא יודע מה דעת הממשלה. לא שאלתי כי הנושא בפני ובהשתתפותי לא עלה לדיון. בנימין נתניהו (הליכוד): האם הבעיה של הממשלה היא עוד זמן למשא-ומתן, או זמן לשנות את הרפורמה? אביגדור יצחקי (קדימה): אני לא יודע. אני לא יודע לומר לך, כי אני לא בקיא בנושא. ברגע שאני אהיה בקיא והנושא יעלה, אומר גם את דעתי. אני חושב שזה לא קשור רק לגורמים אינטרסנטיים ובעלי השפעה. דרך אגב, אני חושב שמה שקורה בחברת החשמל היום זה כשל ניהולי. אני חושב שבהנהלה הקודמת הדברים האלה לא היו קורים. לנושא חוק ההסדרים - אני מוכרח לומר שבוועדת ההסכמות, אדוני היושב-ראש, אין פה אף אחד ממנה – אה, יש פה - רצו דיון רציני מאוד, של יומיים לפחות, וצר לי על שנאלצנו לעשות הפסקה פתאום באמצע כי לא היו מספיק דוברים. אתמול בערב היו יכולים להפסיק את הדיון די מוקדם, אבל האריכו אותו ונתנו לאנשים לדבר כמה שרצו, קצת כדי שלא יהיה ביזיון פה בכנסת. לכן הצביעות הזאת - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הכשל בחברת החשמל הוא מפני שלא משקיעים מספיק משאבים בפרסום. אם היו משקיעים יותר משאבים בפרסום, זה היה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): יכול להיות. שקע ותקע. בעניין חוק ההסדרים - - - בנימין נתניהו (הליכוד): חבר הכנסת יצחקי, למה רק שלושה אנשים פה מחייכים יחד אתך? אביגדור יצחקי (קדימה): הנושא של חוק ההסדרים, דרך אגב, הפך למנטרה פה בכנסת. אתה יושב בוועדות ואתה שומע את המנטרה הבאה: אני בעד החוק אבל לא בחוק ההסדרים. אני חושב שהחוק הוא טוב אבל לא בחוק ההסדרים, כי צריך זמן, צריך זמן לחשוב, צריך זמן לשמוע מומחים. אז אני אומר לכם שני דברים: זה נכון לכל דבר בחיים, אם אתה קונה ואם אתה מוכר, וזה נכון גם לדברים האלה. לדוגמה, אותם אנשים ששמענו מהם כמה חשוב לא לעשות דברים בחוק ההסדרים, דרשו מהממשלה חתימה שעניין שכר המינימום יעבור בשלושת הימים הבאים. שכר המינימום הוא נושא שאין עליו קונסנזוס, אנשים לא מסכימים לו בכלל. רוב המדינה הזאת לא מסכימה לו בכלל. כל אנשי המקצוע לא מסכימים לו בכלל, חוץ מבלייר באנגליה, שאני לא יודע אם הוא מסכים לזה, הוא רק אמר את הדבר הזה. אבל לזה שלושה ימים מספיק. לא צריך לשמוע מומחים, לא צריך לעשות סימולציות, לא צריך לעשות כלום. יומיים מספיקים בשביל שכר מינימום. אבל בשביל נושא פעוט כזה או אחר שנמצא בחוק ההסדרים, או אפילו רפורמות – אז הנה אני אומר לכולם: נער הייתי, ולצערי גם זקנתי, כל הדברים הטובים במדינה הזאת נעשו בסופו של דבר בחוק ההסדרים. בחוק ההסדרים הזה הביאו רפורמות למדינה הזאת גם בהנהגתו של שר האוצר נתניהו, שלא היו מעולם במדינה הזאת, גם הפעם. עוד מעט אמנה את כל ההישגים של מה שקרה פה. בנימין נתניהו (הליכוד): תמנה. אביגדור יצחקי (קדימה): עוד מעט. את זה אתה עשית. בנימין נתניהו (הליכוד): בעזרתך. אביגדור יצחקי (קדימה): אוקיי. אין לי בעיה עם זה. ראובן ריבלין (הליכוד): יש הוראה: כל מה שלא טוב וכל הגזירות - זה ביבי. כל הצמיחה לא היתה יכולה לקרות אם אולמרט לא היה נבחר - - - אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת ריבלין - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת ריבלין. אביגדור יצחקי (קדימה): מה אני שומע? רוצים דיון רציני, אבל אף אחד לא בא לדבר. רוצים להעביר את הכול בכובד ראש כי חוק ההסדרים לא מתאים, אבל שכר מינימום אפשר להעביר בשלושה ימים. זה לא רציני. בנוסף, "העפנו, זרקנו, הוצאנו" - - - חיים אורון (מרצ): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): סלח לי. זה יותר החלק שלך מאשר החלק שלי - החלק של "העפנו" ו"זרקנו". חיים אורון (מרצ): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אתה אימצת אותם אל לבך. אני רוצה לגלות לך שאחד הדברים - תיקון לגבי ביטוח לאומי ל-2009 - ידעתי שאם יבינו מה זה, יהיה לי שם בלגן. אמרתי: ג'ומס, מה דעתך? ואמרת: אני בעד. אמרתי לה: את רואה? ג'ומס בעד, ואז היא הצביעה בעד, והיא אפילו לא ידעה מה זה. חיים אורון (מרצ): - - - טלוויזיה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): לא מעניין אותי בכלל. מעניין אותי שידעו אנשים שאף אחד לא העיף ואף אחד לא זרק. עשינו תיאום קואליציוני מלא עם הממשלה. אין בחוק הזה שום דבר שלא תואם עם כל מרכיבי הקואליציה וגם עם הממשלה. זה לא נעשה בידי אף שרלטן שחושב שהוא עשה דברים אחרים. בוא ונראה מה הבאנו בחוק ההסדרים הזה. שמים פתוחים, ירידת מחירי תרופות ב-20%, אדוני שר הבריאות, כתוצאה מהחוק הזה ולא כתוצאה משום דבר אחר, וחישוב נפרד לבעל ואשה, וזה משמעותי, זה דבר שעצמאים נאבקים עליו שנים. כמו כן, הכרה בהוצאה לצורכי מס לנושא רכישת מקצוע. אדם רוצה ללכת לרכוש עוד מקצוע באוניברסיטה, ומס הכנסה יכיר לו בזה. חוק התכנון והבנייה – סוף-סוף, פעם ראשונה ב-58 שנים יש איזו תזוזה בעניין הזה של הנהלים של חוק התכנון והבנייה. פיצויים בגין אסונות לחקלאים – סוף-סוף נעשה סדר בדבר הזה, וכולם מבינים על מה הם מדברים. שימוש בכספי חוק הפיקדון גם לצורכי איכות סביבה נוספים, ולא לנושא ניקיון של בקבוקים ודברים כאלה. אם יש כסף, למה להשכיב אותו שם? יש נושאים שהמשרד לאיכות הסביבה ירצה, הוא יבוא לוועדת הכלכלה ויקבל. רשויות מקומיות - בחיים לא שמעתי ברכות כאלה מראשי ערים על מה שיש בחוק ההסדרים. זה נכון שהורדנו להם את הפטור מארנונה לתחנות רכבת ותחנות אוטובוס, כי אני חושב שזה לא נכון וכי אני חושב שלא צריך לעשות חריגים, ואת זה דווקא למדתי מאוצר המדינה: אל תורידו מע"מ על שום דבר, כי אם מתחילים לא גומרים, ואל תעשו חריגים - - - חיים אורון (מרצ): למה הורדתם ארנונה מישיבות? אביגדור יצחקי (קדימה): אתמול או היום? תבדוק. חיים אורון (מרצ): זה לא משנה. אבל, הורדת. אביגדור יצחקי (קדימה): את מה? חיים אורון (מרצ): את הארנונה של הישיבות. אביגדור יצחקי (קדימה): לא, זו לא היתה ארנונה של ישיבות. זו היתה ארנונה של מוסדות חינוך זהים לחלוטין למוסדות החינוך של המדינה. זה בדיוק מה שזה אומר, ולא שום דבר אחר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): מינהל מקרקעי ישראל - סוף-סוף יוכלו להעביר נכסים בצורה הרבה יותר פשוטה ורגועה. רשות לסחר הוגן במדינת ישראל - בכל מדינות העולם יש רשות לסחר הוגן, ורק במדינת ישראל לא. יש ממונה על הגבלים, אבל אין רשות לסחר הוגן. זה עבר בחוק ההסדרים, ותהיה רשות לסחר הוגן. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רק בשביל העיקרון: אי-אפשר להעביר את זה בחוק רגיל? אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני, אי-אפשר. אני יודע את זה. אתה רוצה דוגמה? אביא לך משר התקשורת לשעבר. הוא בנה, לתפארת מדינת ישראל, חוק לרשות תקשורת עצמאית במדינה הזאת. סוף-סוף המדינה הזאת עוברת לעבוד במקום בצורה של מיניסטריונים ל-agencies, כמו שזה נקרא. בחיים לא תהיה רשות תקשורת. אתה יודע למה? כי החלטנו להוציא את זה מחוק ההסדרים באותו זמן. חיים אורון (מרצ): באמת. אביגדור יצחקי (קדימה): בדיוק בגלל זה, ולא בגלל שום דבר אחר. חבר הכנסת אורון, אתה יודע שזה לא יקרה. רשות השידור - רפורמה. פעם ראשונה. חיים אורון (מרצ): הצבעתי בעד הרשות - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אני יודע, אבל היו אחרים שהיו נגד. חיים אורון (מרצ): - - - להצביע בעד זה? אביגדור יצחקי (קדימה): אוקיי. רשות השידור - רפורמה. עוד מעט אודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שעושה עבודה נהדרת, פשוט ממלכתית וראויה. רשות המים - רוב חקלאי מדינת ישראל, והיו שם נציגים של כולם, חוץ מאיזה נציג של חברת הכנסת נוקד, שעד היום אינני יודע מי הוא, אבל זה לא משנה, כולם היו מאושרים. אני אומר לכם שאני, באופן אישי, לא כל כך מאושר מרשות המים הזאת, כי יש לי צוואה של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שלא לפגוע במים לחקלאים. חוק חינוך לילדים בבתי-חולים - זה באותו רגע, כיושב-ראש הקואליציה נכנסתי לחדר ואמרתי: חופש הצבעה. אין לי בעיה עם זה בכלל. כל הסעיפים שנמצאים היום בחוק הם על דעת רוב מרכיבי הקואליציה, וחלקם גם על דעת מרכיבי האופוזיציה. בסופו של דבר, הכול נעשה בתיאום. אדוני ראש הממשלה לשעבר ושר האוצר לשעבר, זה נכון שהיו כמה עזים, וזה דבר שלא ייעשה. צריך להפסיק את הכנסת העזים האלה. אני אומר לכם, שבחוק ההסדרים הבא - אני אראה את חוק ההסדרים הזה לפני שהוא יובא לכנסת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): איזה עזים? עדר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. אביגדור יצחקי (קדימה): אני מייד מסיים. אני רק רוצה להודות לראשי הוועדות, ובראשם חבר הכנסת ליצמן, שאני חושב שהוא עושה עבודה בלתי רגילה בוועדת הכספים. לחבר הכנסת כחלון - בוועדת הכלכלה, שאף שהוא מהאופוזיציה הוא נהג באחריות מלאה בנושא חוק ההסדרים; אני רוצה להודות מאוד מאוד לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שבאמת העביר רפורמה אמיתית בחוק התכנון והבנייה; לחבר הכנסת מלכיאור בוועדת החינוך; לחבר הכנסת שרוני בוועדת העבודה והרווחה ולחבר הכנסת בן-ששון בוועדת החוקה. משפט אחרון: אני מאמין וחושב, שבסופו של דבר הבאנו לעם ישראל חוק הסדרים ראוי וטוב. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת יצחקי. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן - הוא לא נמצא. אני מזמין את חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, חמש דקות. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, שמעתי בקשב רב את דברי ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ואת דברי חברי לקואליציה, אביגדור יצחקי. אתחיל בחוק ההסדרים. אין ספק שחוק הסדרים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - עם שניכם יכולתי לעשות קואליציה מצוינת, אלא שהייתי באופוזיציה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): כשחבר הכנסת ריבלין מדבר אני תמיד מקשיב, כי הוא תמיד אומר דברי טעם. אני אומר לחבר הכנסת יצחקי: במדינה מתוקנת אין תהליכים של חקיקה כמו שהכנסת הזאת, לצערי, עושה. ברור לחלוטין שבתהליך הזה, שכמו שרמזת או אמרת בבירור, רבים אינם מבינים על מה הנדון, ואתה זורק להם את כל ההסדרים, מתחיל המשחק הזה שקראת לו, חברי חבר הכנסת ריבלין, ארנבות, ואנחנו קראנו לו עזים, שבו הרבה חברי כנסת הופכים להיות מצטיינים כאשר מישהו מכניס להם עז והם מוציאים אותה החוצה, ואז כלפי כל עם ישראל הם הביאו גאולה גדולה. הצגתי שתי הסתייגויות. אחת היא, שבחוק הסדרים במדינה דמוקרטית, במדינה שבה תהיה שיטת ממשל משופרת מזו של הממשל הישראלי הקיים, אכן לא צריכים להוסיף לחוק ההסדרים אלא דברים שקשורים לתקציב, וגם יש לצמצמו בהדרגה עד למינימום ב-2009. מצד שני, אני כמוך, חבר הכנסת יצחקי, איש מעשה. ברור לי לחלוטין, שבהתנהלות של הכנסת כיום, ללא חוק הסדרים אי-אפשר להעביר רפורמות מרכזיות. אציין לדוגמה, בתור אדם שהוביל רפורמות בנושא המים ברחבי העולם, שאני רואה כהישג גדול של ממשלת ישראל את העובדה שלאחר שנים רבות כל כך, סוף-סוף יש רשות מים, מכיוון שאת המים צורכים האדם בביתו, התעשיין והחקלאי. החוכמה שהתבטאה בחוק הזה - יושבת כאן חברת הכנסת אורית נוקד - שגם החקלאים אימצו אותו תוך כדי שימת דגש מיוחד במשמעות המים לחקלאות. אין לי ספק, שלולא חוק ההסדרים, זה לא היה עובר. מדוע? משום שעל שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. גם הכנסת אשמה. אין ספק שלא צריך שיהיה בישראל חוק הסדרים. צריך שכל חוק יבוא בצורה רצינית ויתקיים עליו דיון רציני. אלא מאי? לצערנו, לעתים הדיון אינו רציני. לכן, אני חושב שאם הכנסת הזאת והממשלה הזאת, הכנסת השבע-עשרה תהיה טובה יותר - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת סער. חבר הכנסת סער, אני מבקש. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אם אכן הכנסת הזאת והממשלה הזאת יהיו יותר אמינות בעיני הציבור, אני חושב ואני בטוח שיסכימו פה גם אנשי אופוזיציה וקואליציה, שיש לשנות את שיטת הממשל בישראל. בשיטת הממשל הזאת אנחנו נחזור לקרקסים האלה, וכשאדם מבחוץ מסתכל עליהם הוא נבוך, כי יש בכך משום פגיעה בכבודן של הכנסת וממשלת ישראל. אכן עברו פה כמה חוקים טובים, אבל אם מישהו מבחוץ מסתכל על אותם הימים, וזה יחזור, זה לא לכבודה של הכנסת. אין פה דיון רציני, וחלק מהדברים, ידידי שר האוצר, לא מבינים בהם. לכן, אגיש את זה בחקיקה. אני אוריד את ההסתייגויות. תהיה לי מחר גם ביקורת בנושא התקציב, אבל כשאני בהסכם אני מרים את היד. ביום שיחליטו על משבר, אוריד את היד. אבל, לגבי חוק ההסדרים, רבותי, הממשלה והכנסת הזאת חייבות לצמצם את חוק ההסדרים ולהשתמש בו נכונה. זה מחייב גם את כנסת ישראל לשפר את תפקודה. התהליך הזה היום - רבותי, אני יושב עכשיו בוועדה המשותפת לביטחון ולכספים, ואנחנו רואים את כל ההצגות. כל אחד, כל מי שניהל מערכת גדולה, יודע שלא כך עושים דיונים אמיתיים. דיונים אמיתיים עושים על כמה דברים מרכזיים שמציגים אותם. אחרת, זה הכול façon de parler או parler de façon. לכן, בקשתי: אני אוריד את ההסתייגויות. אני אגיש הצעת חוק שרבים וחכמים כבר הגישו אותה בעבר, אבל גם ידידי שר האוצר, שאני מאחל לו הצלחה רבה - הצלחתו הצלחתנו - יצטרך במהלך הכנסת הזאת - כמו שאמרתי, ידידי השר אברהם הירשזון - לצמצם את השימוש בחוק ההסדרים. הבאתי לדוגמה להישג גדול לממשלה הזאת את רשות המים, שלא היתה עוברת בלי חוק ההסדרים. טוב שהיא עברה לאחר שנים רבות. אבל, עלינו לשפר את השיטה. אם נצליח לשנות את שיטת ההתנהלות כאן, גם בכנסת וגם בממשלה, ואולי גם את שיטת השלטון, הממשל בישראל יהיה שונה ויותר איכותי והילדים שמסתכלים או הציבור בחוץ יאמינו שיש פה ממשל נכון. אני יודע שחבר הכנסת יצחקי כבר עבר את כל הדברים והוא כבר ציני, והוא לא מאמין שאפשר לעשות. אבל, אם יהיו חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה שיגידו שיש דרך התנהלות אחרת, נביא כבוד גם לכנסת וגם לממשלת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ברוורמן. אני מזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינקי. בבקשה; 12 דקות. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, יש לי באופן אישי, ויש לחברי בסיעה, הרבה מאוד הסתייגויות לחוק ההסדרים, אבל אנסה לדבר רק על שתי נקודות ואנסה לעשות זאת בקצרה. נקודה אחת היא עצם היות חוק ההסדרים. יכול להיות שכל אחד מאתנו חוזר על דברי אחרים, אלא שלצערנו האולם כמעט תמיד ריק ולא כל אחד מאתנו יודע מה דיברו חבריו. אם אנחנו חוזרים, זה מחזק עוד יותר, כמו שכתוב: ועל הישנות החלום - - - וממהר האלוקים לעשותו. קודם כול, לגבי עצם חוק ההסדרים, אם הוא נועד לדברים חריגים ספציפיים מסוימים, יש לו מקום. אבל, בשנים האחרונות הוא גדל מארבעה סעיפים או נושאים למונסטר אדיר, ונעשה בו שימוש שאני חושב שהוא לא לכבודה של הכנסת. ראשית, עולים בו נושאים רציניים מאוד. לפחות מהקדנציה הקודמת ומהקדנציה הזאת שלי בכנסת אני יכול להגיד, שוועדת הכספים, שהיתה בתחילה בראשות שר האוצר דהיום הירשזון ואחר כך בראשות היושב-ראש הזמני הנוכחי ליצמן, מקיימת דיונים רציניים מאוד ולעומק בנושאים שעולים, ואין מגבלת זמן, ומוזמן כל מי שיש לו מה לומר בנושא מהצד הזה או מהצד השני. גם אם רצון הממשלה הוא בכיוון אחד, כל מי שיש לו מה לומר נגד מוזמן, והוא יכול לומר את דברו כמעט בלי מגבלה של זמן. אחר כך מקיימים על זה דיונים באופן פתוח. בסופו של דבר, מתקבלת הכרעה. הרבה מאוד פעמים היא לא בדיוק כמו שרצו, לא כמו שהממשלה רצתה, והרבה פעמים הממשלה ראתה, הסכימה להגיע להבנות והסכימה לרדת או להתפשר או לתקן. בסך-הכול, תשועה ברוב יועץ. כל זה נמנע בגלל חוק ההסדרים. ברגע שיש חוק ההסדרים, הממשלה אומרת: למה לי לקחת את הנושא הזה ולדון בו בנפרד? באמת התקיים כל ההליך המכובד, ואני יכול להעיד שוב שבוועדת הכספים מתקיים הליך מכובד מאוד כשדנים על החוקים בנפרד, בלי מחטף ובלי כלום. למה לי? אומרת הממשלה, אכניס זאת לחוק ההסדרים. שם כולנו עומדים עם סטופר, ועם כל הרצון של היושבי-ראש, תמיד יש האילוץ של הזמן ואי-אפשר לקיים דיונים רציניים. בנוסף, יש גם המכבש שזה חייב לעבור פה, שאם לא כן הממשלה נופלת. גם אם נניח שמישהו כמוני או אחרים חושבים: לא, אין להם ברירה והם יהיו חייבים להצביע בעד. כלומר, אונסים את כולנו לנושא הזה. אני חושב שזו רעה חולה וזה לא דמוקרטי, ובעיקר הנושא עצמו סובל, כי בסופו של דבר מישהו החליט על כיוון מסוים, שגם אם הוא צודק בו, יכול להיות שאם היה דיון אמיתי הוא היה מתקבל באופן הרבה יותר טוב. זה נמנע מאתנו. זו סיבה אחת לכך שאני חושב שחוק ההסדרים הוא גרוע מאוד ואסור להשתמש בו אלא במקרים חריגים. סיבה שנייה היא שזה פשוט אנטי-דמוקרטי. עומדים חברי כנסת, אנחנו, וגם השרים - כל אחד מכם היה חבר כנסת; אדוני כמעט לא הספיק, אך יכול להיות שגם יהיו עוד פעם חברי כנסת - ועמלים להגיש הצעת חוק. עובדים על זה קשה, ומתקיים דיון בוועדה לפחות פעמיים. דנים מכל הכיוונים ומשנים, ובסוף יוצא חוק שאולי הוא טוב הרבה יותר מכפי שהוא היה בתחילת דרכו, ואתה שמח, וגם המשק צריך אותו. אבל, מישהו למעלה לא רוצה, ובלי שום דיון מכניסים אותו לחוק ההסדרים ונגמר. מבטלים אותו באופן הכי אנטי-דמוקרטי שרק יכול להיות. אני חושב שאסור שדבר כזה יקרה אצלנו. לכן, בעוד שעה נצביע על חוק ההסדרים, או נתחיל להצביע מחוסר ברירה. צריכים לקבל פה החלטה, ואני לא יודע, אולי ליזום איזו ועדה של כל הסיעות - שישבו פעם אחת ברצינות. הרי היום אלה בקואליציה ואלה באופוזיציה, ומחר זה יתהפך. צריך לשבת ולראות איך מצמצמים באמת את חוק ההסדרים למינימום ואיך נותנים באמת לבית הזה את הקרדיט לדון על הנושאים ברצינות. זה הנושא האחד שאני רוצה לדבר עליו. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא איך סיעתי תצביע במהלך הערב הזה. לצערי, לא שמעתי את דברי חבר הכנסת אורון - אמרו לי שהוא פתח את הדיון אתמול ודיבר בנושא הזה - לכן אני לא יכול להתייחס למה שהוא אמר; אבל בגדול אמרו לי. אני מסתכל כאן על כל המפלגות, וכל מפלגה ומפלגה, כשמגיע הרגע ויש לה ההזדמנות, היא מנצלת אותה, וכשאין לה הזדמנות היא יודעת טוב-טוב לבקר את האחרים ולהציג את עצמה כצדיקת עולם. מה עושים כשרוצים להצטרף לקואליציה, ואני לא מדבר על התקציב? ראובן ריבלין (הליכוד): מצטרפים לקווי יסוד. לא מוכרים הצבעה בכסף. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה עושים? יש קווי יסוד לממשלה, אדוני היושב-ראש לשעבר, וכשאני מצטרף לקואליציה ואני לא מסכים עם קווי היסוד של הממשלה הזאת - אני בא עם קווי היסוד שלי ומנסה להגיע להבנה, לפשרה. זה נקרא הסכמים קואליציוניים, ולצערי, רוב ההסכמים הקואליציוניים מתורגמים ברוב המקרים באיזו דרך לכסף. למה? כי אומרים שאם אין כסף מאחורי קווי היסוד, הם מתבטלים, ואם יש כסף, אפשר לבצע דברים. כנראה המימוש או התרגום של חלק גדול מקווי היסוד מגיע בסוף לכסף. עושים הסכם קואליציוני, שבו אתה אומר: אני אתמוך בך. ראובן ריבלין (הליכוד): זה לא דומה למה שזה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אגיע לזה. אתה אומר: אני אתמוך בך גם בדברים שאני מתנגד להם, אבל תמורת זה אני מקבל. זאת קואליציה. לצערי, ואני אומר זאת בגלוי, מפלגתי בנויה הרבה יותר על היותה מפלגת קואליציה. אנחנו באנו לכנסת כדי ליצור, כדי להיות מחוברים לבנייה, לעשייה וליצירה. ויש הרבה במדינה. אבל אנחנו לא יכולים להיות מחוברים להרס, להרס יישובים ולגירוש יהודים. היינו שמחים מאוד להיכנס לממשלה הזאת. הממשלה הזאת היתה יכולה לקום באופן הטבעי ביותר עם מפלגות הימין, ויש קואליציה רחבה וגדולה של מפלגת קדימה עם מפלגות הימין. אני חושב שהיתה יכולה להיות יציבות, בלי כל התככים שכל היום מדברים עליהם, בלי כל הספינים, המלחמות והמתחים. אלא מה? לראש ממשלתנו נכנס לראש שהוא צריך להיות גדול מקודמו. להערכתי, אריק שרון לא היה עושה את ההתכנסות הזאת, לפחות כך הוא אמר כל הזמן. הוא דיבר על הדבר ההוא כדבר מקומי, מפני שזאת עזה, ולא דיבר על הדברים האלה. ראש ממשלתנו רוצה להיות גדול מהקודם לו ורוצה ללכת על משהו רחב יותר, גדול יותר. הוא מדבר על 60,000-70,000 יהודים שיגורשו מביתם. אני לא מדבר על מאחזים, שאתה יכול להגיד עליהם שהם עלו לא בהיתר, עלו בגנבה. יהודים הלכו בשליחות המדינה. אני התביישתי כאשר אחד מחברי הכנסת החשובים, שהיה לו תפקיד חשוב, אמר: נכון, הייתם שליחי המדינה, אבל השליחות שלכם נגמרה. למה? כי מישהו החליט שנגמרה השליחות. מחר יודיעו לאנשי קריית-שמונה שנגמרה השליחות, תתפנו; נדמיין לעצמנו דבר כזה. מישהו החליט שצריך לגרש אותם, ולממשלה כזאת, לצערי, אנחנו לא יכולים להצטרף, אחרת היינו עושים זאת בשמחה. אני לא יודע מה עוד יקרה, יכול להיות שאם יהיו צרות עם מפלגת העבודה תשתנה התפיסה ותקום קואליציה אחרת, מי יודע. לקואליציה אנחנו לא יכולים להצטרף, יכולתנו להשפיע באופוזיציה קטנה, ואנחנו עושים את מאמצינו. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו רוצים להחליף אותם, לא להצטרף אליהם. תאמין, תאמין. אם לא תאמין, לא ניאמן. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רובי, אני מאמין, אבל להגיד במלים זאת לא חוכמה. אם אתה אומר במלים ובפועל אנשים עושים בדיוק את ההיפך - ראה מה קרה למפלגת הליכוד בגלל מלחמות פנימיות בתוכו, בגלל הרס פנימי. אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה ובפועל אנחנו עושים את ההיפך, וזה רק מגרש את הציבור. הציבור עומד, מסתכל ואומר: אם זה כך, עזוב אותי. אני לא יודע למה הציבור הצביע לקדימה, אבל זה סיפור נפרד. גם קדימה ירדה. אין לנו יכולת להצטרף לקואליציה, ולו יכולנו להפיל את הממשלה דרך התקציב ולנסות לבנות ממשלה אחרת, היינו עושים את זה. בתקציב הקודם פנו אלי גם שר האוצר דאז, שהיום הוא ראש הממשלה, וגם ראש הממשלה דאז, והציעו לנו סכומים עצומים, שווה-ערך למה שהיה לשינוי. רוחמה אברהם (קדימה): שכחת את 130 מיליון השקל, חבר הכנסת סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מנסה להסביר לך. תודה שהוספת לי קצת כסף, אני שמח. אם זה יחייב את שר האוצר, אני שמח. הציעו לנו סכומים גדולים מאוד תמורת הצבעה אחת על התקציב, ואמרנו: לא, אדוני ראש הממשלה. אם יש סיכוי להפיל את הממשלה - בהצבעה הקודמת על התקציב - בעד שום הון שבעולם לא נעשה את זה. פנו אלי גם שר האוצר דאז וגם ראש הממשלה ואמרו: בואו, בהצבעה אחת תתמכו בממשלה; כמו שהוא עשה עם שינוי. מדובר במאות מיליונים, התעריפים היו גבוהים. אמרתי: אם יש סיכוי אחד בעולם שאפשר להפיל את הממשלה ולעצור את הגירוש שהיה אז, לא ניקח שום הון שבעולם. סירבנו לשמוע ולדבר על כל זה. הצבענו נגד, לא קיבלנו כלום, וחיינו עם זה. בהצבעת התקציב הזאת יש שלושה אלמנטים. ראשית, אין לנו שום סיכוי להפיל את הממשלה דרך הצבעת התקציב. לצערי, יש לה רוב להעביר את התקציב גם בלעדינו וגם בלעדי ישראל ביתנו. הצבעת נגד או הימנעות לא משנה, כי לממשלה הזאת יש רוב. אבשלום וילן (מרצ): הכול עניין של הסתברות. הסתברות. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נקודה שנייה - אין בתקציב הזה שום דבר שהוא בניגוד מוחלט לתפיסות עולמנו הבסיסיות. הרי זה תקציב שהוכן ברובו בתקופה שאנחנו היינו בממשלה ולחלק ממנו היינו שותפים. אלא מה? אם אתה באופוזיציה אתה מצביע נגד. זה הצחוק. אלה שהכינו את התקציב מצביעים היום נגדו, ואלה שהיו אז נגדו, באופן מדהים, תמורת סכום כסף מסוים שהם קיבלו כפיצוי בהסכם הקואליציוני, הם פתאום מצביעים בעד, כאשר רוב הדברים הבסיסיים נשארו. הכול עולם הפוך, אבל זה קיים וזה בסדר. בתקציב הזה אין תקציב שקשור לגירוש ואין שום דבר שאנחנו נגדו. נקודה שלישית - אנחנו לא מצביעים בעד התקציב הזה. אנחנו נמנעים. כבוד היושב-ראש הקודם, אנחנו יכולים להגשים דרך התקציב הזה חלק מקווי היסוד שלנו. כסף זה כסף, אבל אנחנו מדברים על הגשמת קווי היסוד שאתם הלכנו לבחירות - כל מוסדות הציונות הדתית, יש"ע, מפוני גוש-קטיף, נושאים חברתיים ועוד. חיים אורון (מרצ): 11 מיליון - - - 50 מיליון. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): על כן מפלגתנו תימנע בהצבעה, אלא אם כן יתברר שהממשלה תיפול, ואז הסיפור אחר. אם יש לממשלה הזאת רוב, מפלגתנו תימנע בהצבעה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה על הפרוטקציה בזכות ירדנה, בזכות חסד נעורים. גם אמנון כהן נתן לי את הפרווילגיה לדבר לפניו. אני מתנצל על האיחור ומודה על ההזדמנות לדבר. ברוח הדברים שבהם סיים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שמעתי כל מיני טענות, ואני די מופתע. אני חושב שמפלגת ישראל ביתנו דווקא בתקציב הזה יכולה להצביע על הרבה הישגים, וזאת הוכחה לכך שגם באופוזיציה אפשר לעשות דברים ואפשר לקדם דברים. כבר אמרתי היום שאין לנו אידיאולוגיה לשבת באופוזיציה. אני גם לא מבקר ספרות או מבקר קולנוע. ברגע שנוכחנו לדעת שבתקציב הזה לא משוריין אפילו גרוש אחד לנושא ההתכנסות, אנחנו רגועים. אני מאוד מאוד מציע - אומנם לא במסגרת דיוני התקציב - לכל הנוכחים, ובמיוחד לראש הממשלה, לשים לב לדיווח האחרון של ראש השב"כ בוועדת החוץ והביטחון. הוא אמר, שמאז עזבנו הברחות הנשק ממצרים לרצועת-עזה קפצו בסדרי-גודל שטרם הכרנו. כדאי מאוד שתביאו את זה בחשבון. אני חושב שרעיון ההתכנסות, מי שעוד רצה לראות התייחסות של אנשים רציניים, יקרא את דברי ראש ה-CIA האחרון בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" בריאיון אתו, את ההתייחסות וההערכה שלו גם לנושא ההתנתקות וגם לנושא ההתכנסות. אני לא חושב שיש לו אינטרסים פוליטיים במדינת ישראל, וכאיש מקצוע אני מאוד מציע לקרוא את דבריו ולהתייחס אליהם. לגבי התקציב עצמו, אמרתי, ברגע שאין שם נושא ההתכנסות, אנחנו בהחלט רגועים, ואני שמח שאנחנו הבאנו הישגים, הישגים גדולים לכל עם ישראל. מתוך 180 מיליון השקל שקיבלה ישראל ביתנו, 100 מיליון שקל הלכו לנושא תאונות הדרכים. כשר התחבורה הקדשתי לא מעט זמן ולא מעט מאמצים לנושא תאונות הדרכים. שמחתי גם שהייתי השר הראשון שאחרי 20 שנה הוריד משמעותית את תאונות הדרכים. את הכסף שביקשנו, ביקשנו לשיפור התשתיות. אין תחליף לשיפור התשתיות אם אנחנו רוצים להתמודד עם תאונות הדרכים. למשל, מדינת ישראל היא המדינה עם האחוז הגבוה ביותר של הרוגים הולכי רגל. אין תקדים כזה באירופה. כל כך הרבה הולכי רגל נהרגים כל שנה בתאונות הדרכים, וזה רק בגלל העדר התשתיות. כשאני מדבר על העדר התשתיות, הכוונה היא למעברים תת-קרקעיים, גשר עילי, שינוי בשיפוע, בזוויות של הכבישים. אני שמח שאנחנו הבאנו את הבשורה הזאת. אני גם שמח שבתחום כמו, למשל, המאבק בסמים - הרשות למלחמה בסמים קיבלה בזכות ההסכם הזה 6 מיליוני שקל. אני לא יודע אם אנשים מודעים לכך, אבל בקרב גילאי 18-24, 35% מבני-הנוער שלנו השתמשו או משתמשים בסמים. אני חושב שזו חזית לא פחות חשובה מהחזית מול הטרור. מי שלא מבין שכל נער שלישי בין הגילים 18 ו-24 משתמש בסמים - זאת סכנה קיומית; זאת כבר לא מחלוקות פוליטית, זאת סכנה קיומית. אני חושב שגם בתחום שאני לפחות מוטרד ממנו מאוד, בריחת המוחות - בתחום העלייה והקליטה הבאנו 22 מיליון שקל למדענים עולים. אם יש פגיעה אסטרטגית במדינת ישראל, זאת בריחת המוחות, ואם תרמנו את חלקנו כדי לעצור את התופעה הזאת, אני בהחלט גאה ושמח על כך. שני דברים נוספים שהייתי רוצה לגעת בהם בתחום התקציב: האחד - תחום המים. ראשית, אני באמת מברך את משרד האוצר, אברהם. כבוד שר האוצר, אני אשמח, לפחות בתחום המים המקצועי - א. אני מברך את אנשי האוצר, הבאתם 730 מיליון שקל בתקציב לנושא המים. אבל מי שכתב לא מבין כלום במים. כשאני קורא באותו מסמך שהוא ספר התקציב, שאחד היעדים הוא להכין בשלוש שנים 750 מומחים בתחום המים, סימן שהאדם שכתב לא מבין כלום. כמה מומחים בתחום המים מכינים כיום בשנה כל המוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל? 50 איש. אז איך בשלוש שנים אתה רוצה לייצר 750 מומחים? כל האוניברסיטאות, בעיקר הטכניון, אוניברסיטאות בן-גוריון ותל-אביב - - - מיכאל איתן (הליכוד): תביאו עולים מחבר המדינות, אז יהיו 750 מומחים. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אנחנו כולנו מייצרים 50 מומחים בשנה, אז אתם רוצים 750 בשלוש שנים? הלוואי. אני מקווה שיבואו עולים וישתלבו בתחום המים, אבל ברור שזה לא ריאלי. אני רוצה להדגיש עוד, אולי אתה לא מודע לכך, יש החלטת ממשלה, אני זוכר כשר התשתיות, עם אריאל שרון, ראש הממשלה דאז, העברנו החלטת ממשלה להתפיל כ-400 מיליון קוב מים. מאז עזבתי, כל התוכנית הזאת נעצרה. אומנם, הצלחנו לבנות את מתקן ההתפלה הגדול ביותר בעולם ליד אשקלון, שמתפיל 120 מיליון קוב מים - - - חיים אורון (מרצ): זו לא בעיה שלא השקענו. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): זה פלא טכנולוגי. אני אומר לכם, מכל העולם באים ובודקים. הצריכה שלנו של מים מתוקים היא כ-800 מיליון קוב מים לשנה. היתה החלטה להקים מתקני התפלה ל-400 מיליון קוב מים לפחות. פתאום זנחו את התוכנית הזאת. לא ראיתי החלטת ממשלה שמבטלת החלטה קודמת, אבל בפועל, כל המתקנים שהיו אמורים לקום, באשדוד, בחדרה, הכול מוקפא. למה? תאמינו לי, יש לנו בעיה בתחום המים. מיכאל איתן (הליכוד): מה עם מחירי הנפט? אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אני רוצה להגיד לך דבר נוסף: שוק המים בעולם כולו היום מוערך ב-430 מיליארד דולר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, אתם מפריעים שם. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אנחנו מוכרים בשנה בשוק הזה ב-900 מיליון דולר. כלומר, אנחנו שחקן זניח לחלוטין. גם מתוך כל ייצור המים שלנו, שתבין, 60%. תרומתנו למשק המים העולמי מתחלקת לשלושה תחומים: האחד הוא התפלת מי ים, השני - טיהור מי שפכים, והשלישי - השקיה. כ-60% מייצוא הטכנולוגיות הם רק בתחום ההשקיה. הפוטנציאל שלנו בתחום ההתפלה, בטיהור מי שופכין, יכול להביא אותנו ליצוא, לפחות בשנתיים - של 3 מיליארדי דולר. אני חושב שהמיקוד של אותם 730 מיליון שקל הוא פשוט מיקוד לא נכון. כשאני קורא באותו ספר התקציב שרוצים להתרכז ב-50 פרויקטים, הרושם שלי הוא שמישהו רוצה לעשות פה קופה, משהו רוצה לתפוס איזו חתיכה, לעשות ביס, אבל לא לפתח את משק המים. אי-אפשר לפתח בו-זמנית, אדוני שר האוצר, 50 פרויקטים בתחום המים. בוא נשלים את מתקני ההתפלה כפי שתכננו ותתרכז ביצירת טכנולוגיות לטיהור מי שופכין. תסתכל מה עשה ה"שפדן" לכל הנגב, אולי ג'ומס יספר לך כחקלאי. ה"שפדן" הוא הצלה בשביל החקלאות בנגב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי חברי הכנסת, אני מבקש קצת שקט באולם, אי-אפשר לשמוע, יותר מדי רחש. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): כל הפרויקטים האלה הוזנחו. אני מציע לך, אם כבר הוקצבו 730 מיליון שקל, אפשר לנצל אותם בצורה הרבה יותר משמעותית. אני רוצה לגעת בנושא החשמל, ואני אומר לכם, במקרה הזה הביורוקרטיה הישראלית חייבת לתת את הדין. אין שום סיבה - בזמני כשר התשתיות אישרתי הקמת תחנת כוח נוספת באשקלון, וכשעזבתי, מייד דאגו לבטל אותו רשיון, אותו פרויקט, הקמת "פרויקט D" באשקלון באזור קצא"א. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): היום הבעיה המרכזית שלנו היא שאנחנו מייצרים חשמל בדיוק כמו הצריכה שלנו. בכל מדינה נורמלית, החוק מחייב רזרבה של לפחות 20% בייצור חשמל. וכשאתה מסתכל על פרויקט הגז הטבעי, שכבר התחיל לרוץ, כל המאבקים הביורוקרטיים בין רשות הגז לחברה הלאומית לתחום הגז, משרד הפנים, משרד התשתיות, משרד האוצר - שום דבר לא מוכן. היו החלטות, היו תאריכים. איפה התוואי של אותו גז שאמור להגיע לתוך הארץ? איפה התוואי שאמור להוביל את הגז לאותן תחנות אל חוף הים? זה תקוע רק מסיבה אחת: מאבקי כוח בין ביורוקרטים שונים. אין שום סיבה שהדבר הזה יימשך. אני אומר לך, כרגע הבעיה שלנו בתחום החשמל - ואני חולק פה על שר האוצר ידידי בנימין נתניהו - היא לא רפורמה, אלא קודם כול להתגבר על משוכות הביורוקרטיה, לעשות סדר. איפה התוואי? מתי מגיעים? מה המחירים? מי הבעלים של אותה צנרת של הגז? תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ליברמן. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה; עשר דקות. אמנון כהן (ש"ס): תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי כנסת נכבדים, כל היום דיברנו, עוד מאתמול בערב, על נושא חוק ההסדרים, ואני אומר שהחוק הזה, אני חושב שהוא נולד בחטא בשנת 1985, אבל נולד אז והיה מאוד חיוני לטפל במשק. אבל, כל ממשלות ישראל לאחר מכן ניצלו את חוק ההסדרים על מנת לבטל חוקים. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת הנדל, אתה לא מאפשר לשר האוצר לשמוע. אמנון כהן (ש"ס): הוא צריך להשיב לי אחר כך. ממשלות ישראל ניצלו את החוק כדי לבטל חוקים שחוקקו חברי כנסת במשך שלוש שנים, לפעמים ארבע שנים. חוק ההסדרים נקרא גם "חוק המחטפים". ראינו בחוק ההסדרים האחרון כמעט 80 סעיפים עבי כרס, ואין כמעט נושא שלא נוגע, אבל מובן שלא הכול על מנת להשיג את יעדי התקציב של המדינה ל-2006. חוק ההסדרים לא צריך להיות בפורמט כזה. אי-אפשר להעביר חוקים ורפורמות בחוק ההסדרים. אומנם, הפעם נאלצנו להעביר בוועדת הכספים את חוק המים. בגדול, הוא חוק מצוין, חוק שקובע סמכות אחת, רשות אחת, לטפל בכל נושא המים, כי מרוב ביורוקרטיה ומרוב השיוך של אותו נושא לכמה משרדי ממשלה, הכול נתקע במדינת ישראל. אני נתקלתי בדברים האלה בוועדה לענייני ביקורת המדינה, כאשר בנושא מסוים מטפלים כמה משרדי ממשלה, וכאשר רצינו לטפל בבעיה ולמגר אותה, בנושא הגז למשל, אחראי על הרישוי משרד אחד, על הבטיחות משרד אחר ועל כל דבר משרד אחר, ואז היו בין המשרדים אי-הבנה ובעיה של סמכויות והכול נתקע. בגדול, חוק המים שהעברנו הוא מצוין, אבל לא בחוק ההסדרים. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, שלא עשה את זה בדיון אחד אלא במספר רב של דיונים. שמענו את הנציגים והמשלחות. על מנת שהחוק יצא טוב, הורדנו והוספנו כמה דברים, וכאן אני רוצה לשבח את פתיחותו של יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שהיה קשוב לדברים רגישים, ועניינית ומקצועית הורדנו חלק מסעיפים של חוק ההסדרים ואת חלקם פיצלנו. הכול נעשה בהבנה ובמטרה שנטפל בהם בהמשך ולא על מנת לקבור אותם. אם יש חוק טוב, לא נטפל בו בחוק ההסדרים אלא בפיצול לאותה ועדה שהחוק הזה שייך אליה. אני אומר עכשיו מכאן, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יצחקי, בהבנה הדדית עשינו הרבה מאוד דברים, ואני לא רוצה להתבטא ולומר "זרקנו", "הוצאנו". זה לא אדם אחד. זו היתה קבוצה של חברי הקואליציה. ישבנו כל סיעות הקואליציה שלוש, ארבע שעות עם משרד האוצר, עם ראש אגף התקציבים, ופיצלנו את הדברים בצורה אחראית. בעזרת השם, נצביע על חוק ההסדרים היום, אין ברירה, ונעביר אותו. אבל מעכשיו, מה שרוצים להכניס לחוק ההסדרים הבא, בשנת 2007, הרי התוכנית מוכנה. יש תוכנית מגירה ויש דברים שרוצים להכניס. קודם כול, אתה, כיושב-ראש הקואליציה, תדאג שלא יהיו עזים ולא עדרי עזים, אלא כל מה שקשור לעניין ולגוף התקציב של 2007. יש לנו זמן מעכשיו, מהשבוע הבא. בואו ניקח עכשיו את מה שרוצים להכניס ונתחיל לטפל בוועדות - גם בוועדת הכלכלה וגם בוועדת הכספים וגם בוועדת החינוך, בוועדת העבודה והרווחה. מעכשיו יש לנו זמן, במקביל לדיוני התקציב לשנת 2007, בדצמבר - בלי חוק ההסדרים. עכשיו נעביר בוועדת הכנסת את כל הדברים ששייכים לחוק ההסדרים ונראה, אם נתקעו נושא אחד או שניים, שהם מאוד חיוניים לתקציב של 2007 ובלעדיו זה לא יעבור, אתה יודע מה? נכניס חוק אחד או שניים. אבל בגדול, בהבנה הדדית בין חברי הבית, אני בטוח שגם חברים מהאופוזיציה יתמכו בכך. מעכשיו ניקח את חוק ההסדרים, נעביר אותו בקריאה ראשונה בעוד שבועיים, בשבוע הבא, כמה שיותר מהר, נחלק את הדברים בין הוועדות, ואני בטוח שנגמור את זה. שלא נהיה ללעג, שיש דברים חשובים ואנחנו עושים את זה בדיון אחד או שניים; שלא יהיו גופים שיאמרו שהם לא באו לידי ביטוי בחקיקה חשובה כזאת או אחרת. אני חושב שגם שרי ממשלת ישראל, כל אחד במשרדו הוא, שחשוב לו נושא כזה או אחר, לא צריך לחכות לחוק ההסדרים. מעכשיו הוא יכול להיעזר בחברי הכנסת שלו ולהביא את ההצעות כגוש, כל אחד בחקיקה שלו, ונטפל בדברים. אני חושב שהחוקים שאנחנו מחוקקים בבית-המחוקקים של מדינת ישראל יחוקקו באופן אחראי וטוב לנו ולכל עם ישראל. אני יודע שניסינו, הרי זו מנטרה שכל שנה אנחנו חוזרים עליה - חוק ההסדרים, חוק ההסדרים. אני זוכר שיושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת ראובן ריבלין, הזמין את ראשי הוועדות, וגם אותי, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, וראינו את חוק ההסדרים עב הכרס הזה, והתייעצנו איך לעשות, איך אפשר לטפל בו. הוא ציין שבג"ץ אמר את דברו בנושא הזה, אבל, לצערנו, הקדימו את הבחירות והעניין נפל. אני חושב, כפי שציינתי, שבהבנה הדדית בין סיעות הבית אפשר לטפל בחוק ההסדרים כך שנוכל לטפל מעכשיו בנושאים החשובים הקשורים לתקציב המדינה לשנת 2007, ולהביא את החוק בהבנה עד תום שנת התקציב הזאת. חבר הכנסת יצחקי, אתה מסכים אתי? אביגדור יצחקי (קדימה): כן, אין בעיה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: זה לא למליאה, מסכים או לא מסכים. אמנון כהן (ש"ס): אנחנו צריכים לטפל בזה ברמה כזאת שנטפל בחקיקה באופן מסודר. אביגדור יצחקי (קדימה): בינינו זה סגור. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הוא רוצה כמה ימי מנוחה. אמנון כהן (ש"ס): אני סיימתי את דברי. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת כהן. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק אהרונוביץ: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 - המשך מס' 2. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת משה גפני, בבקשה; 12 דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך, אני נואם פעם ראשונה כשאתה מנהל את הישיבה. אני רוצה לברך אותך על הבחירה לתפקיד סגן יושבת-ראש הכנסת. שיהיה לך בהצלחה. רבותי השרים, אדוני שר האוצר, רבותי חברי הכנסת, אנחנו נדרשים היום לאשר את התקציב שהכין בנימין נתניהו. כמעט שאין שינוי. זה התקציב שהוכן בסוף שנת 2005, כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר והותקף קשות על-ידי ראש הממשלה היום על תקציב שהוא איננו תקציב חברתי, והוא באמת איננו כזה. אני מבקש לומר כמה מלים על ההתהדרות בעניין. היחיד שהיה אז, והוא גם היום, זה יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי. זאת אומרת, הוא רק החליף תפקידים. אז תמכת בתקציב של ביבי ועכשיו אתה תומך בתקציב הזה. אתה לא השתנית. אחרים השתנו, אתה לא השתנית. אני מבקש לומר כמה מלים על התהדרות השווא הזאת בתוכנית הכלכלית שהצילה את הכלכלה של מדינת ישראל. לא היה ולא נברא, לא משל ולא נמשל. מה שהיה, השפל הכלכלי הנורא שמדינת ישראל הגיעה אליו נבע מכמה סיבות עיקריות. האחת - המשבר הנורא בשוקי העולם; מה שהיה בארצות-הברית. לצערנו הרב, הפיגועים היו נוראים והתיירות פה כמעט שהגיעה לאפס, לא היתה תיירות בכלל. זה פגע פגיעה אנושה בכלכלה הישראלית. סיבות נוספות רבות אינן קשורות לחלוטין לממשלת ישראל, לא היא שינתה אותן, לא את מה שקרה בארצות-הברית, לא את שוקי המטבע, שום דבר. אתם יודעים מה, אפילו לא את הפיגועים. אמרנו בחוץ, שזה הקדוש-ברוך-הוא. זה הקדוש-ברוך-הוא, לא ממשלת ישראל. נכון שהיה צריך לעשות תוכנית כלכלית, ועשו תוכנית כלכלית. אין שום קשר לפגיעה האנושה שהיתה בכל השכבות החלשות. זו איננה חברה תרבותית, זו איננה חברה מערבית מודרנית מתוקנת אם היא יכולה כך לפגוע פעם אחר פעם אחר פעם בכל מגזר כלכלי חלש. לא היה לזה שום קשר לתוכנית כלכלית, שאף אחד לא יתהדר בעניין הזה. היתה אכזריות. קרא לזה ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון, "תוכנית ללא חמלה", וזה נכון, וזאת התוכנית של היום. אדוני שר האוצר, זאת התוכנית של היום. אני לא מאשים אותך, קיבלת תקציב, אתה צריך לאשר אותו, אנחנו מחכים לך לתקציב של 2007, שם נראה את טביעות האצבעות שלך, ואנחנו יודעים שאם תלך על-פי דרכך, ולא יכתיבו לך דברים אחרים, אני חושב שיהיה יותר טוב. אני חושב. על כל פנים, אני כך מקווה. אביגדור יצחקי (קדימה): בטוח שיהיה יותר טוב. משה גפני (יהדות התורה): בעזרת השם, אמרנו. יש דברים טובים שהממשלה הקודמת עשתה – הפרטה, תחרות. את מי היא הפריטה? איפה היא עשתה תחרות? ב"בזק". חיים אורון (מרצ): גפני, איך תצביעו? משה גפני (יהדות התורה): תיכף אני אגיד, חיים אורון. חיים אורון (מרצ): אתה חבר הכנסת הכי יקר בבית הזה היום. משה גפני (יהדות התורה): אני יודע. תיכף נשמע גם כמה אני יקר. חיים אורון (מרצ): אתה 48 מיליון, אלה 11 מיליון, אלה 12 מיליון. משה גפני (יהדות התורה): הממשלה הפריטה חברות. את מי היא לא הפריטה? היא לא הפריטה את חברת החשמל. הממשלה הקודמת היתה חזקה על חלשים. מה שהיא היתה יכולה להפריט, שהלך לה בקלות, היא הפריטה. מה שלא, היא לא הפריטה. מה קורה היום? אין תחרות בחשמל, אין תחרות. כל המדיניות הכלכלית, הפרטת החברות, התחרות בין החברות - הנה אנחנו רואים, יושב מישהו, לוחץ על הכפתור, ואין חשמל. יצחק גלנטי (גיל): ביום שבו תהיה תחרות, לא תוכל לשלם את חשבון החשמל. משה גפני (יהדות התורה): למה? יצחק גלנטי (גיל): כי הוא יהיה גבוה פי-שלושה. משה גפני (יהדות התורה): למה ל"בזק" אני משלם היום פחות? החישוב הכלכלי הכי פשוט שיכול לעשות ילד בבית-הספר הוא, שאם יש שניים שמתחרים ביניהם, מי שמרוויח זה הצרכן. אולי יש חוקים חדשים? אלחנן גלזר (גיל): זה מוצר אחר. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אני לא יודע, לא ניסו אפילו. הגיבורים הגדולים של ממשלת ישראל ידעו להפריט חברות שלא יכלו להתמודד נגדן, לא את חברת החשמל המונופוליסטית. משה שרוני (גיל): - - - חברת החשמל. משה גפני (יהדות התורה): אני לא רוצה, זה לא הזמן, אבל עוד נדון בעניין הזה, מה עושה חברת החשמל מבחינת היחס שלה לצרכן. מפעילים את תחנת רדינג כדי לפגוע בבריאות של האנשים, מפני שאחרת אין חשמל. הפריטו חברות, גם את זה עשו בצורה שלומיאלית. למי לא עזרו? אני יכול לעבור לפי סדר הדברים. לקחתי סתם סעיף, במשרד הבריאות יש סעיף על תשושי נפש, שצריך לשקם אותם, והיום יש התפתחות מודרנית בעניין הזה של טיפול בתשושי נפש בקהילה. לצערנו הרב, זה באמת גובל בפיקוח נפש. אדוני שר הבריאות, חסרים 70 מיליון שקלים שהאוצר לא נותן לכם. בלי 70 מיליון השקלים אי-אפשר להפעיל את ועדות ההשמה, אי-אפשר לטפל בתשושי הנפש שלנו, אי-אפשר לטפל במשפחות. אי-אפשר לטפל. אני לא יודע אם כבר הגעת לזה במשרד הבריאות, משרד הבריאות הוא משרד גדול, עם הרבה מאוד בעיות, עם חסר תקציבי גדול מאוד, שמעיד, כמו שאמרתי, על חברה לא מתוקנת. זה סעיף שנזנח, כמעט שלא דיברו עליו, זה נזק לחיי אדם במלוא מובן המלה. חסרים 70 מיליון שקלים. אגב, אם ישאלו אותך במשרד האוצר מהיכן להביא, תשאל אותי, אדוני השר, אם תואיל בטובך. במקום אני אתן לך 3.4 מיליארדי שקלים שנותנים לעשירים, אפשר משם לקחת 70 מיליון שקלים לתשושי נפש. אני יכול להביא לך עוד הרבה סעיפים שלא יפגעו בתוכנית הכלכלית ולא יעשו נזק לאף אחד. ראובן ריבלין (הליכוד): קודם הלפרט. משה גפני (יהדות התורה): עזוב את הלפרט, הלפרט זה סיפור בפני עצמו. עכשיו אני מדבר על הכסף שבנימין נתניהו נתן לעשירים, והממשלה של היום ממשיכה לתת, כדי שיהיו מנהלי בנקים שיוכלו לקבל משכורת של 1.9 מיליון - אני כבר לא יודע מה גובה המשכורת החודשית שהם מקבלים. משה שרוני (גיל): קח מחשב. משה גפני (יהדות התורה): בלי מחשב. לתשושי נפש במשרד הבריאות - אין, למשפחות חד-הוריות - אין, לילדים אין ולקשישים אין. שלא יעבדו עליכם. שרוני, אנחנו נדבר אחר כך, הם עובדים עליכם. זה לגבי תשושי נפש. עברתי על הקיצוץ שהממשלה עשתה. הממשלה עשתה עכשיו קיצוץ כדי לשלם, הרי אין כסף, המצב הכלכלי על הפנים, אין במשרד האוצר שקל אחד. ממש. אין גידול בגבייה ממסים, אין כסף מיותר של תת-תקצוב של מיליארדים, אין מה לדבר. תאמין לי, המדינה לא עשתה כלום בשנה הזאת. כלום. היה תת-תקצוב שבמדינה מסודרת היה צריך להקים על זה ועדת חקירה. מה המשמעות של תת-תקצוב? משמעות העניין שאנשים לא קיבלו שירותים, שאין סל תרופות. מה זה תת-תקצוב? לא נתנו כסף, ועדות לא עבדו. חיים אורון (מרצ): גפני, יש מחר הסתייגויות על כל הסעיפים האלה, אתה מתכבד להצביע בעדן. משה גפני (יהדות התורה): דקה. דקה. חבר הכנסת חיים אורון, אתה פעם אמרת: מה שנשאר לי, זה לדבר. נכון? אז אל תפריע לי. מיכאל איתן (הליכוד): הוא אמר שמה שנשאר לו זה לדבר. משה גפני (יהדות התורה): אמרתי שזה מה שהוא אמר. מיכאל איתן (הליכוד): מבחינתנו הוא צודק. חיים אורון (מרצ): - - - משה גפני (יהדות התורה): תיכף נדבר על העסקים שלי. תאמין לי, אני לא אסתיר את זה, אתה מכיר אותי. לא אסתיר את זה. ג'ומס, אני לא אסתיר את זה, רק תן לי. בדקתי את הקיצוצים. מכיוון שאין כסף, צריך לקצץ. אגב, אין לזה אח ורע, אני לא יודע מה שר האוצר יגיד על זה, לא היתה שום סיבה בעולם, כדי לממש את ההסכם הקואליציוני עם סיעת הגמלאים, עם סיעת העבודה ועם סיעת ש"ס, לא הייתם צריכים לעשות קיצוץ במשרדי הממשלה. יש כסף, אפשר היה לממן את זה. אבל מה, הרי אנחנו מכירים את השיטות. אחרי זה, כשתרצו לעשות הסכם עם יהדות התורה, יגידו לכם הפקידים במשרד האוצר: אין כסף, מאיפה עוד פעם נקצץ. הרי יש כסף, הכול סיפורי מעשיות - - - משה שרוני (גיל): תגיד לי איפה, אני הולך לקחת. משה גפני (יהדות התורה): בדקתי איפה קיצצו, לקחתי את הספר של משרד החינוך. יש אצלכם הספר הכחול שהניח משרד האוצר על הקיצוצים במשרד החינוך, תבדקו, אני חושב שהסעיף היחיד כמעט, בכל הסעיפים לא קיצצו במשרד החינוך, הסעיף היחיד כמעט שקיצצו בו זה סעיף הישיבות. הוא מקוצץ. שום דבר – לא ביחידות המטה, לא בהנהלה של משרד החינוך, לא בראשי אגפים, לא בשום דבר. הסעיף היחיד כמעט במשרד החינוך שקיצצו בו זה המוסדות התורניים. שם קיצצו. זה עוד לפני שמגיעים להסכם אתנו. הם מוכנים, תאמין לי, עלא כיפאכ. חיים אורון (מרצ): אין כבר זמן. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תפארתה של הממשלה ותפארתה של הקואליציה לא יהיו בהמשך הדרך הזאת, הדרך שבה ממשיכים באופן כל כך חמור לפגוע גם בקצבאות של הקשישים, גם בקצבאות של הנכים, גם בקצבאות הילדים, גם בקצבאות של המשפחות החד-הוריות. כל הזמן יש פגיעה רק בחלשים. רק בחלשים. אתם יודעים מה, יש מחלוקת, חבר הכנסת חיים אורון, יש מחלוקת בעם ויש מחלוקת בכנסת, מחלוקת קשה מאוד בשאלה אם היה צריך ללכת להתנתקות או לא היה צריך ללכת להתנתקות. אם צריך ללכת להתכנסות, כן או לא, היתה מחלוקת והיא קיימת, אבל אין מחלוקת על כך שגם כאשר אתה עושה מהלך כל כך דרמטי, אתה לא יכול את היחידים לזרוק החוצה, ואנחנו יודעים כולנו, אנחנו חברים בלובי למען מפוני גוש-קטיף, איך מזניחים באופן הכי חמור את מפוני גוש-קטיף. תפתחו את ספר התקציב ותראו אם יש כסף שמיועד לעניין הזה. המדינה הולכת על מהלכים גדולים, היא עושה תוכנית כלכלית, והיא שוכחת את הזקן החולה. חיים אורון (מרצ): 2.2 מיליארדים. תקרא את התקציב. משה גפני (יהדות התורה): אין כסף. אין כסף לדברים שאנחנו כבר היום יודעים שצריך. חיים אורון (מרצ): 2.2 מיליארדים. תקרא את התקציב. משה גפני (יהדות התורה): קראתי את התקציב. אין כסף לצרכים האמיתיים של האנשים הללו. אין. היות שאני כבר מגיע לדקה האחרונה ואני לא יכול להשאיר את חיים אורון כך בלי תשובה, אני רוצה להגיד לך שיש לנו הסכם, משהו דרמטי, אנחנו ממש חברי כנסת מאוד יקרים. אתה בטח זוכר, היתה פעם בהיסטוריה של הכנסת מפלגה שקראו לה שינוי, ואנחנו עשינו הסכם. וההסכם מדבר על חלק מהקיצוץ שנעשה באופן הכי חמור – יותר מכל סעיפי הפעולה של הממשלה – בכל מה שנוגע לביטוח תלמידים וגני-ילדים וישיבות, כל הסעיפים. אמרנו: אנחנו מסכימים לקבל 290 מיליון שקל, שיחזירו חלק מהקיצוץ לסעיפים – אגב, חלק מהכסף עדיין לא הגיע מכיוון שצריך לעמוד בקריטריונים, וכל מה שלא לפי קריטריונים, לא ניתן – והכסף הזה נכנס לתקציב, 290 המיליון, וכתוצאה מזה שינוי פרשה, והסוף ידוע. הלכו פקידי משרד האוצר, וחודשיים אחרי כן הניחו תקציב ל-2006, ואת 290 מיליון השקל הם משכו חזרה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. משה גפני (יהדות התורה): עוד מלה. חיים אורון (מרצ): תן לו, עשה טובה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בבקשה, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): את 290 מיליון השקל משכו חזרה. בא אלינו שר האוצר ואומר: תשמעו – האמת היא שאני לא רוצה לספר לכם, יש פה דברים מאוד מעניינים, איך קדימה מתנהלת מבחינת המשא-ומתן, אבו-מאזן טוב יותר מהם; לא, סליחה, לא התכוונתי. לא, לא, באמת שלא. משה שרוני (גיל): כל הכבוד. משה גפני (יהדות התורה): לא. הממשלה הזאת לא יודעת – לא חשוב. באו ואמרו שרוצים שאנחנו נתמוך בתקציב. חיים אורון (מרצ): גפני, למה אתה שווה 48 מיליון שקל והוא שווה רק 11? משה גפני (יהדות התורה): אבל, חיים אורון - - - חיים אורון (מרצ): דה-הרטוך אישר את זה? משה גפני (יהדות התורה): אבל, ג'ומס - - - חיים אורון (מרצ): דה-הרטוך אישר שהוא שווה - - -? משה גפני (יהדות התורה): אבל, ג'ומס, הוא קיבל כסף נטו. אני את הכסף הזה כבר קיבלתי - - חיים אורון (מרצ): אה, יש גם ברוטו. משה גפני (יהדות התורה): - - בשנה שעברה, אחרי שקיצצו אותו לפני שלוש שנים. זה לא כסף חדש. חיים אורון (מרצ): - - - משה גפני (יהדות התורה): האוצר משך אותו חזרה, ואתו הוא מתנהל אתי. חיים אורון (מרצ): תביא לי ממחטה, שאני אתחיל לנגב את הדמעות. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אתה יודע. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גפני, אני מבקש. משה גפני (יהדות התורה): אני מסיים, אדוני היושב-ראש. סיעת יהדות התורה לא תתמוך בתקציב. התקציב הוא אנטי-חברתי. אנחנו נימנע בהצבעה על התקציב. עושים לנו טובה, מחזירים את מה שלקחו מאתנו – זה מפני שאנחנו בגלות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת משה שרוני, חמש דקות. קריאות: - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, נא לשבת. בבקשה. משה שרוני (גיל): מוישה גפני, שב בבקשה. קיבלת את ה"געלט". שב, שב, תלך לספור את הכסף. משה גפני (יהדות התורה): מה לעשות? היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת גפני. יעקב ליצמן (יהדות התורה): ממשה עד משה לא קם כמשה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לא להפריע. בבקשה. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, שרי ממשלת ישראל המכובדים, חברי הכנסת המכובדים הנמצאים במליאה, עצוב לי ושמח. עצוב לי שאנחנו צריכים לדון בחוק ההסדרים, שהכינו אותו ב-2005. מי הכין אותו? האופוזיציה. שמח – שיכולנו לבטל מתוך חוק ההסדרים הרבה סעיפים שלא היו צריכים להגיע אליו. אבל בואו נביט שנייה: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): בקו"ף. משה שרוני (גיל): זה נקרא שזאת המדיניות הכלכלית? זה הכול בבל"ת - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - משה שרוני (גיל): - - צריך לכתוב: "מדיניות הכדאיניקים". ואני חושב שהגיע הזמן שכל הצעת חוק ההסדרים תיעלם מהכנסת. ב-1985 דנו – כל החברים שכיום הם באופוזיציה, הם עודדו את זה, כשהיה כדאי להם. כיום מדברים על זה. אני רוצה להגיד דבר אחד: צריך לכלול בחוק התקציב את הכול. לא צריך להיות חוק הסדרים – זה מביא דברים לא נעימים לכנסת, לא נעימים לעם ישראל. אנחנו נבחרנו להיטיב עם העם ולא להזיק לו. אדוני היושב-ראש, מדברים – מוישה גפני – לקחתם מהגמלאים במשך 15 שנה 43 מיליארד שקל, מהפה שלהם. הורדתם 5.4% - - משה גפני (יהדות התורה): נכון. משה שרוני (גיל): - - איפה כל ממשלות ישראל? אנחנו נחזיר להם את הכבוד בעקבות ההשפלה שאתם עשיתם להם. צריכים לזכור דבר אחד: מי שלא מכבד את זקניו, אין לו זכות קיום במדינה הזאת. תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): חזק וברוך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת שרוני. אני מזמין את חבר הכנסת אבשלום וילן; יש לך 15 דקות. משה גפני (יהדות התורה): יישר כוח, חבר הכנסת שרוני, כל הכבוד. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: רבותי, שקט אני מבקש. אבשלום וילן (מרצ): - - מה לא נאמר על חוק ההסדרים? חבל ששר האוצר יצא, אבל - - - שר האוצר אברהם הירשזון: הוא פה, שומע אותך. אבשלום וילן (מרצ): תודה שנכנסת, אדוני, ידידי השר. אבל בעצם, כל שנה מאז 1985, כולנו מבינים מדוע חוק ההסדרים איננו חוק הגיוני, ובכל אופן אין ממשלה שמוכנה לוותר עליו, ולו מהסיבה שהיא חושבת שבתוכו היא תעביר דברים שבדרך אחרת היא לא תעביר. אדוני שר האוצר, בוא ננתח מה קרה פה הפעם, זאת דוגמה מדהימה. שתי הרפורמות העיקריות שרצית להעביר, קרוב לוודאי עברו – גם חוק המים, שמים פתוחים, עוד דברים קטנים – אבל במקום שהקואליציה תתכנס ותחליט על המינימום שאותו היא מעבירה, ואת כל השאר תוריד, תקציב במחצית השנה וכו', קרה פה דבר פרדוקסלי. אתם פתחתם את התקציב ואת חוק ההסדרים למצב שכל חבר קואליציה יכול בעצם להפיל סעיפים, ואז נוצר מצב שנכנסתם לחרדה מה יקרה אם התקציב לא יעבור, והתחלתם לעשות הסכמים עם כל סיעות הבית כדי שיימנעו בתקציב, ובעצם העליתם את המחיר – אם אני סופר נכון: האיחוד הלאומי והמפד"ל – 120 מיליון; ישראל ביתנו – 180 מיליון; אני שומע פה מגפני על 290 מיליון ליהדות התורה – אני מקווה, שר האוצר, שתצהיר פה, כי את ההסכם לא ראינו. גם הסכם בעל-פה הוא הסכם, גם דיבורים; שנדע במה דברים אמורים. אבל כמעט חצי - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): מחיר לא סופי. אבשלום וילן (מרצ): מחיר לא סופי. על כל פנים, אנחנו כבר ב-600 מיליון שקל. חלק אולי היית משלם, אבל אם היית עובד בצורה מושכלת, היית אומר: את עשרת הסעיפים מתוך 77 הסעיפים של חוק ההסדרים אני הפעם רוצה להעביר, לרבות שתי הרפורמות, עליהם מתנהלים הדיונים, ואת כל השאר מביא פה להצבעות. תגידו לי אתם: מדינת ישראל הוקמה על-ידי העם היהודי על בסיס שלילת הגולה. אדוני שר האוצר, מה שקורה פה – לא הוצאת את הגולה מישראל; החזרת את ה"שטעטל" ואת הגולה היהודית בגדול לתוך התהליך הזה. מה זה צריך להיות, אביגדור ליברמן השיג 100 מיליון שקל למאבק בתאונות הדרכים - אני רוצה להבין. היתה ישיבת ממשלה לפני שנה, דוח-שיינין. דוח-שיינין הגיע לכנסת, ועדת הכלכלה התווכחה, מי ישלם 400 מיליון שקלים – אם האזרח בעל רשיון הנהיגה או ממשלת ישראל. על הוויכוח הזה לא עבר דוח-שיינין. זה היה סדר עדיפויות שהתנהל בצורה דמוקרטית. הממשלה הבטיחה שעכשיו היא תסדר את זה. למה אביגדור ליברמן, תמורת הימנעותו, משנה את סדר העדיפויות של ממשלת ישראל, של ועדת הכלכלה ושל כנסת ישראל? משום שהוא הבטיח לך להימנע? מה, תאונות הדרכים הן בעיה פרטית של אביגדור ליברמן? אתה לא מבין, אדוני שר האוצר, שככה מתנהלת עיירה יהודית בגולה, לא מדינת חוק מתוקנת? אני לא בא אליך בטענות. אומר את זה כל פעם שר האוצר הקודם. אם כל חטאת של הכספים הייחודיים, התחיל בה בנימין נתניהו – סליחה, הוא טוען שזה לא הוא; ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון, כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר שלו. באותו לילה נכנעו לסיעת שינוי בכספים ייחודיים, שאני באופן אישי תמכתי בכל המטרות שלהם אבל התנגדתי בכל תוקף לשיטה ולדרך, שמי שבלעדיו אין רוב לתקציב יכול לסחוט את תקציב מדינת ישראל כאוות נפשו למטרות שהוא אישית חושב שהן נכונות. זוהי שיטה של כספים ייחודיים. אמר פה אתמול חברי חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס – כינה אותה בביטוי עדין, אז אתם נרעשתם? וקפץ פה חבר הכנסת זבולון אורלב ואמר: איך יכול להיות? אתם, מרצ, הצבעתם בעד ההתנתקות, מה קיבלתם? עשינו את זה לשם שמים, לא דרשנו גרוש, עשינו את זה מסיבות אידיאולוגיות. עומד פה היום חבר הכנסת ניסן סלומינסקי ומסביר לכולנו שהכול עניין של הסתברויות: אם יש סיכוי סביר שהממשלה תיפול – כי הוא מתנגד לה בגלל דרכה המדינית – אז הוא יצביע נגד התקציב. אבל מכיוון שהוא חושב שאין סיכוי שהיא תיפול היום על התקציב, אז הוא הלך לעשות הסכם של סחיטה, וניסן סלומינסקי וחבריו שווים 130 מיליון שקלים מתקציב המדינה. ואתה, אדוני שר האוצר, נותן לזה יד - - - חיים אורון (מרצ): אמרת 120. אבשלום וילן (מרצ): לא, 130. חיים אורון (מרצ): אמרת 120. אבשלום וילן (מרצ): אז זיכרוני בגד בי. אני אומר מהראש, תסתכל בדף, זה 130. אני מכיר את התרגילים של האוצר תמיד: זה חצי שנה וכו'. מוחמד ברכה (חד"ש): זה 122. אבשלום וילן (מרצ): אדוני שר האוצר, לא נקרא לזה - - - חיים אורון (מרצ): אבו, זה 122 - 8 מיליונים לנו ממקור עקיף. אבשלום וילן (מרצ): אדוני, לא נקרא לזה במלים לא יפות; נקרא לזה "אתנן פוליטי". ואתנן פוליטי בדיונים על תקציב הוא דבר מושחת. והוא מושחת אם הוא מופיע ככספים ייחודיים לחרדים, הוא מושחת אם הוא מועבר לש"ס, הוא מושחת אם הוא מועבר למאבק בתאונות הדרכים דרך אביגדור ליברמן בצורה לא כשרה, ודרך כל חבר כנסת אחר. ואני מציע לכנסת כולה להתלכד ולהפסיק את הביזיון הזה. הרי תראה, אדוני שר האוצר, מה קרה פה: נבהלת מכמה חברי כנסת ממפלגת העבודה ומהגמלאים שעשו לך קצת שרירים. ובבהלה הזאת הלכתם ופרסתם פה יריעה שלמה של אתננים לכל המרבה במחיר, לזה שרוצה להימנע. ועל זה אנחנו צריכים להצביע היום. ויראה אותנו כל עם ישראל וילמד דבר אחד: אין מדינת חוק מתוקנת, אין ממשלה שיושבת ומחליטה על תקציב, מביאה את זה לכנסת, בכנסת מיוצגים כל חלקי העם; הם מתווכחים – ועדת הכספים, ועדת הכלכלה, ועדת הרווחה והבריאות – ומה שנגמר שם מגיע למליאה ועובר. לא. יש שווים, ויש שווים יותר; יש סוחטים. ותלמד אחרי זה בעירייה, ביישוב הקהילתי, בבית-הספר, בכל חברה דמוקרטית, איך מעבירים תקציב. היום אתם נותנים פרס לסחטנות. אתם מחזירים את מדינת ישראל למאה ה-19 וה-18, ל"שטעטל" היהודי, לכל אותם דברים שהורינו וסבינו ברחו מהם, ואמרו: נקים מדינה נורמלית. לא רק שאתם לא מקימים מדינה נורמלית, לא רק שאתם לא מביאים תקציב נורמלי – אתם עושים את הדבר המושחת ביותר מבחינה ציבורית. אתם לא אנשים מושחתים, אתם אנשים ישרים; אבל אתם עושים מעשה מושחת. והמעשה המושחת הוא האתנן הפוליטי שניתן לכל המרבה במחיר הימנעותו בכנסת ישראל הערב. זה יהיה לכם לדיראון עולם. ואני אומר לך, שאם לא תפסיקו את זה, וזה יהיה חד-פעמי – כי הרי הכנסת כולה התלכדה; בשנות ה-80 היו פה כספים ייחודיים, נקעה נפשו של הציבור, נקעה נפשה של הכנסת מכך, וזה הופסק. זה הוכנס לפני שנה בדלת האחורית על-ידי טומי לפיד וסיעת שינוי, על-ידי אריאל שרון ובנימין נתניהו שנכנעו, ואתם ממשיכים בדרך הכניעה. אני מודה שאני מקדיש את עיקר דברי לכך, משום שכל ילד יודע שהיום זה משחק מכור. התקציב הזה הובא על-ידי הליכוד; הליכוד היום מתנגד. מ-77 סעיפי חוק ההסדרים הזה הורדו מרבית סעיפיו. בעוד חודשיים יגיע תקציב חדש. הקרב האמיתי על יעדי המדיניות הכלכלית יתחיל בעוד חודשיים, שלושה חודשים. אבל איזו תרבות אתה מקיים? אביגדור ליברמן בכלל עומד ומסביר לנו שבתקציב 2006 עדיין אין כספים להתכנסות. נו, גילה את אמריקה. חיים אורון (מרצ): מה פתאום? ב-2006 יש 2.2 מיליארדים מהשנה הזאת להתכנסות. אבשלום וילן (מרצ): להתנתקות מגוש-קטיף. אבל הוא גילה פניו אל העתיד, ומשום שהוא יוכל לסחוט עכשיו, הוא מאותת שיש מחיר גם לשנה הבאה. וניסן סלומינסקי מאותת: יש מחיר גם לשנה הבאה. הכול פונקציה של הסתברות אם בלעדיה יש רוב או אין, ואני אסחט. פעם המטרה ראויה, פעם המטרה לא ראויה. סחטנות היא סחטנות היא סחטנות, אדוני שר האוצר. ואתה נתת ידך ביומיים האחרונים - - - מוחמד ברכה (חד"ש): למה סחטנות? זה מחירון של סיעות - - - אבשלום וילן (מרצ): אני מסכים אתך שזו סחטנות שיש לה תעריף מוגדר ומוצג, ובכל תג יש מחיר. כל הבעיה היא שהכנסת הזאת הפסיקה את השיטה הזאת, והיא חזרה הנה בשנה וחצי האחרונה לא מהדלת האחורית, אלא בדלת הראשית, ובגדול. אני רוצה להגיד בכל אופן משהו על היעדים. אני לא ראיתי שינוי סדר עדיפויות חברתי. אני גם רוצה להגיד לכם עוד משהו: אני בא עכשיו מישיבת הוועדה על תקציב הביטחון, אני חוזר לשם להצבעות. מי שחושב שבאמת – בלי להיכנס לדברים שלא פורטו, אני רק אומר לכם ביושר: תקציב הביטחון לא קוצץ. אל תתרשמו מ-530. כל ההבטחות השלטוניות, לרבות ההכנסה העתידית הצפויה, לא מקטינות כזית את תקציב הביטחון. אני לא נכנס פה לדיון, אבל מדינת ישראל, אדוני שר האוצר, שנים לא עשתה דיון אמיתי על סדרי העדיפויות שלה: האם 3 מיליארדי שקלים האחרונים הנשארים בתקציב ילכו לשינוי מערכת החינוך, ילכו להאדרת מערכת הבריאות או גם לביטחון? אבל בואו נגיד כולנו ביושר: כאשר צריך לבנות גדר ביטחונית – ואני בעדה – התחלנו עם 6 מיליארדי שקלים, ואנחנו גומרים ב-10-12 מיליארד. כאשר אנחנו צריכים להתגונן, אנחנו מוסיפים 3 מיליארדי שקל לתקציב הביטחון מהיום למחר. אבל כאשר אנחנו צריכים כספים למקורות האחרים, אנחנו עוצרים, אנחנו אומרים "אין". אנחנו לא דנים עכשיו, בעוד חודש, על יעדי 2007, על יעדי 2008, במה משקיעים את הכספים, איך בונים באמת ביטחון במציאות החדשה בפחות כסף – אם זה אפשרי, אני חושב שזה אפשרי, אבל זה דיון מאוד רציני – וקובעים את היעדים האמיתיים. הכול בא במין חוק הסדרים שעוד פעם האוצר מצא את זה, מצא את זה, מצא את זה, הכניס כמה עזים, עשה לכמה חברי כנסת חנדלך: הנה, הוצאתם סעיף, אבל רגע, הקואליציה בסכנה. ואז מתחילה קניית סיעות, ובכל תג יש מחיר והסחיטה הפוליטית חוגגת, והעיירה היהודית חוזרת. לכן, אדוני שר האוצר, אני חושב שאתה באמת מלא רצון טוב וכוונות טובות, אני לא אומר את זה לתפארת המליצה – ניהלת את ועדת הכספים בצורה מעוררת הערכה. אני משוכנע שאם תחליט לשנות את סדר העדיפויות האמיתי הכלכלי של ממשלת ישראל ותדונו עכשיו ביעדים הלאומיים ובעדיפויות ב-5-4 המיליארדים האחרונים – מה ילך לביטחון? מה ילך לבריאות? מה ילך לחינוך? מה ילך למאבק בתאונות הדרכים? תבואו לכנסת. ברשות המים – יש לי חדשות בשבילך, אדוני, אנחנו כאופוזיציה תמכנו, משום שזו היתה גם מסקנתה של ועדת חקירה פרלמנטרית של הכנסת, וזה היה קונסנזוס, נאבקנו על התנאים, אבל תמכנו. אז אולי באמת יהיה דיון רציני, נוכל לשנות עדיפויות, נסכים על חלק מהדברים, על חלק לא נסכים. אבל התופעה המכוערת הזאת והמבזה הזאת, שבה אתם נסחטים פה ומשלמים אתנן פוליטי, שוחד פוליטי גלוי לאור היום בהצבעת ידיים על שולחן הכנסת – התופעה המכוערת הזאת תיפסק ותחלוף מן העולם, וכנסת ישראל תוכל לשמש דוגמה לכל אותם אלפי גופים דמוקרטיים בארץ שמאשרים תקציב ויודעים שיש דרך מסודרת לעשות את זה. ולא בסחיטות, ולא בתחבולות ולא בשטיקים תעשה לך תקציב. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה, חבר הכנסת וילן. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, שרוצה להשיב. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול ברכות ליושב-ראש. זאת הפעם הראשונה שאתה יושב בנוכחותי. אני בטוח שתצליח, לכבוד לנו. חברי הכנסת, אני שמעתי את הנאום חוצב הלהבות חבר הכנסת אבו וילן. אבו יצא, אני לא רואה אותו. רן כהן (מרצ): אנחנו נעביר לו. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): עוד מעט אגיד לך. יכול להיות שהוא הלך לספור את הכסף. אבו, איפה אתה? בוא. תנו לי להסתדר עם ידידי אבו, תאמינו לי, אנחנו ידידים. בסך הכול ההבדל בינינו לבינך, גם אתה רצית להיכנס. עמדת בחוץ, אבל גם אני עדיין עומד בחוץ. רק מה? הדברים שאתה מקבל, אני צריך לקבל אותם בהסדר קואליציוני. כשאתה מקים שכונה באיזה מקום, איפה שזה לא יהיה, באותו יום שאתה מתחיל לבנות את השכונה, אתה בונה בית-ספר לילדים שלומדים באותה שכונה, שגרים באותה שכונה. אצלנו, בציבור החרדי, עיר בונים, לא שכונה, עיר – תבדקו מה קורה בביתר, באלעד, אפילו בבני-ברק. עיר בונים, ואין כיתות. ארבע שנים לומדים בדירות שכורות. ארבע שנים לומדים בקרוונים – התקדמות. אחר כך סוף-סוף, כשהמחזור הראשון כבר סיים את היסודי, הוא, ההורה שיש לו עוד ילדים - בית-הספר זוכה לקבל מגרש. יפה, התקדמות. עכשיו צריך לבנות את בית-הספר. מאיפה יש כיתות? בהסכם קואליציוני, ששר האוצר מכריז עליו מעל במת הכנסת - תבדקו ותראו שזה היה עד השנים האחרונות - הודיע שר האוצר, שבסיכום עם יהדות התורה, אגודת ישראל, ש"ס, הוא נתן x כיתות. ותבדקו בהסכם עם ש"ס אם זה כך. למה זה צריך להיות כך? הדברים שחברי כנסת חרדים מטפלים בהם, חברי כנסת אחרים לא צריכים לטפל בהם. אני צריך לדאוג לכיתות לימוד, מה שבכל מקום נותנים אוטומטית. יש 200 קרוונים היום בבני-ברק. יש קרוונים באלעד, בקריית-ספר, ואין אפילו כסף לחבר אותם. הם קנו אותם לא מתקציב המדינה אלא מתקציב הרשות. אז, רבותי, למה מטיפים מוסר? כל הכסף שדובר עליו בכלל, שאני עדיין מחכה ששר האוצר יודיע עליו, כי אין לנו הסכם חתום - כל זה קיבלנו לפני שנה. רק מה? באים בסוף השנה ואומרים: הייתם ילדים טובים בשנה שעברה. אם תהיו גם עכשיו ילדים טובים, גם עכשיו ניתן לכם. לכן, רבותי, אל תטיפו לנו שום מוסר. אני בטוח שחברי הכנסת של מרצ, עם כל הכבוד, יודו על האמת ויגידו: רבותי, יש שם אפליה, ואנחנו מוכנים לתקן אותה. אם אתם תתקנו את האפליות נגדנו, אני בטוח שלא נצטרך להגיע לכל מיני הסכמים. מה שהילד שלך מקבל, הילד שלי לא מקבל. רן כהן (מרצ): אני מבטיח לך, כל אפליה שיש נגדך אנחנו נטפל בה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): את ההבטחות האלה יש לי כבר 20 שנה, וזה לא מתקיים. רן כהן (מרצ): אבל בתנאי שכאשר אתם נתקלים באפליה, תטפלו בה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): חברי הכנסת של אגודת ישראל וחברי הכנסת של יהדות התורה, הבטחה זו קיבלו שנים, לדורותיהם, וזה לא מתקיים עד היום הזה. אני חייב לציין דבר אחד, שמאוד חשוב לציין אותו, להודות על האמת, שהיום במשרד החינוך - זה לא היום, בשנים האחרונות - יש סדר בנושא הכיתות. אני חייב להגיד את זה. סדר מצוין, אני חייב להגיד את זה מעל במת הכנסת. רן כהן (מרצ): מי התחיל את זה? לא יוסי שריד? יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): לא, אדוני. אבל מותר לי להגיד לך? זה גם בגלל לחץ של יהדות התורה. אם מותר לי להגיד את זה, לפחות תן לנו קצת קרדיט. רן כהן (מרצ): אתם לחצתם תמיד, השאלה מי לחץ על עקרון השוויון - אנחנו. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אדוני, אני אתן לך חצי תאווה בידך. יוסי שריד היה שר חינוך מצוין בשבילנו. אני חייב להגיד לך את זה, אין לי בעיה עם זה. אבל זה לא אומר שהמערכת בסדר. שאלתי פעם אחת למה לתרבות היהודית לא מחלקים כסף. אמרו לי שצריך קריטריונים. בלי קריטריונים אי-אפשר לחלק כסף. שאלתי: בתרבות הכללית גם אין קריטריונים? נאמר לי שיש. ואיזה פלא? אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים אז. אחרי ארבעה חודשים יוצא דוח מבקר המדינה. מה הוא כותב על משרד החינוך והתרבות? שאין קריטריונים. אז מה אתם רוצים מאתנו? למה אתם אומרים שאנחנו הסחטנים כאשר אתם יודעים שמקפחים אותנו לכל אורך הדרך? למה יש היום בעיר כמו בני-ברק 200 קרוונים? מישהו יסביר לי את זה? יש פה עוד עיר אחת כזאת? ואחר כך אומרים ששר האוצר הוא פושע כשהוא עולה ואומר לנו שמקבלים את הכסף, שקיבלנו כל השנים, שעדיין לא מגיע לחצי מהקיצוץ ששינוי עשתה לנו. אז מה זו הטפת המוסר הזאת? לכן אלה דברי בשלב הראשון, כרגע, בתשובה לאבו וילן. אני אולי אבקש עוד פעם להגיב. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת ליצמן. אני מזמין את חבר הכנסת עבאס זכור. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, התקציב המוצע מתעלם לחלוטין מהציבור הערבי וממצוקתו הכלכלית-החברתית. עובדה שרק היום פורסם ב"ידיעות אחרונות", שאנשי שר האוצר, שניהלו את המגעים מצד הממשלה עם מפלגות האופוזיציה, אמרו, ואני מצטט: החלטנו לחתום על הסכמים, דהיינו עם ישראל ביתנו והמפד"ל, כדי להעביר מסר לאוכלוסיות שלמות, כמו הציונות הדתית או העולים החדשים, שאנו ממשלה של כולם. זה נכון שהממשלה היא של כולם, למעט המגזר הערבי, שהוא המיעוט הכי גדול והכי מקופח במדינה. זו בושה וחרפה שהממשלה לא טרחה אפילו לפנות לסיעות הערביות בכנסת כדי להקשיב לבקשות ולדרישות של הציבור הערבי. היא ממשיכה במדיניות האפליה והגדלת הפערים הקיימים בין שני המגזרים בכל התחומים, דבר שיביא להמשך הידרדרות המצב הכלכלי והחברתי של האוכלוסייה הערבית. אני בטוח שהצעת התקציב תאושר בכנסת, אבל כולי תקווה שהממשלה תעשה חשבון נפש ותדאג ליישום ההבטחות שניתנו וניתנות כל הזמן לציבור הערבי, לצורך סגירת הפערים הקיימים, שגורמים לפגיעה קשה בציבור הערבי. כמעט שאין מענה הולם בתקציב לכל הבעיות שהציבור הערבי במדינה סובל מהן. הממשלה ממשיכה במדיניות הקיצוץ ומענקי האיזון של הרשויות המקומיות הערביות, בניגוד להסכמים שנחתמו בין הממשלה לבין נציגי הרשויות. הקיצוץ הזה הביא להתמוטטות של רוב הרשויות הערביות ושיתק אותן עד שלא ניתן אפילו לשלם משכורות לעובדים זה חודשים רבים. על הממשלה להפסיק את הקיצוצים ולהנהיג אפליה מתקנת כלפי הרשויות המקומיות באמצעות תוספת תקציבית ומענקי איזון בסך 400 מיליון שקל לעומת 2005, לפי חישוב שהוכן על-ידי מרכז "מוסאוא". כמו כן, יש צורך במענקי פיתוח, שכוללים בניית כיתות לימוד ואזורי תעשייה בסך של 1.8 מיליארד שקל. צריך לבטל את הקיצוץ שנעשה בקצבאות הילדים, אשר פגע במשפחות ברוכות ילדים וגרם לעלייה ניכרת בממדי העוני בארץ בכלל ובקרב האוכלוסייה הערבית בפרט. התוספת הנדרשת – 600 מיליון שקל. יש צורך במתן תקציב לשירותי דת למוסלמים, לרבות מינוי אימאמים ושירותים בכל המסגדים. פיתוח הכפרים שיוכרו על-ידי הממשלה בנגב, בסך של 300 מיליון שקל, ועוד 300 מיליון שקל למימוש התוכניות החברתיות שיוכנו על-ידי משרד הרווחה. יש לפתח מוסדות תרבות וספורט ולתמוך בפעילויות תרבותיות. הדבר מחייב השקעה של 45 מיליון שקלים חדשים, לפחות, במהלך 2006. זו דרישה חלקית לקראת סגירת הפערים, ואין בה כדי למלא את כל צרכיה האמיתיים של האוכלוסייה הערבית. תודה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת זכור. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. עשר דקות. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני חבר בסיעה שעדיין – ואני מקווה שאנחנו לא נסיים את הדיון ולא נגיע להצבעה אחרי שידברו אתנו וישתיקו אותנו במשהו – אנחנו עדיין בין הסיעות המעטות שאפילו לא ניגשו אלינו על מנת לקבל את השתיקה שלנו בהצבעה על חוק ההסדרים. אנחנו לא מזמינים, כמובן, פנייה כזאת, כי יש לנו בעיה עקרונית, כמובן, עם חוק ההסדרים, ואנחנו לא נשנה את דעתנו גם אם יפנו אלינו. אני רוצה להגיד, שהמגמה שהסתמנה כאן ביומיים האחרונים לגבי דיבור, לגבי שכנוע של הסיעות השונות, להשתיק אותן בהצבעה - ואני מסתכל מהעבר השני, על הזעקה של קשרים בין הון לשלטון במדינת ישראל. הרי כולם יודעים, כולם מדברים במדינה על הסכנה שבהתחברות הזאת של הון ושלטון, כאשר הכוונה היא להשתמש בהון על מנת לזכות בשלטון, על מנת לשכנע את השלטון, על מנת לשנות החלטות מינהליות כאלו ואחרות. אם נשווה את העניין שיש כאן עם כל המלים שתיארו מה שהיה כאן ביומיים האחרונים, 120 המיליון ו-150 המיליון, אתנן פוליטי ועוד שמות - מה הציבור יכול להבין? איזה מסר זה מעביר לציבור? האם זה מעביר מסר שבאמת הממשלה, שבאמת המשטר במדינת ישראל נלחם בשחיתות, באמת נלחם בקשר המסוכן הזה בין הון ושלטון? אני חושב שלא. יש תופעות שהן הרבה יותר זולות, הרבה יותר פעוטות, מאשר תשלום כל כך הרבה מיליונים כדי לקנות החלטות מסוימות. אנחנו רואים כאן מכירה כללית. אני חושב שאפשר היה, בכלל, את כל עשרות ומאות המיליונים שדובר בהם כאן בימים האחרונים, אולי להוסיף לתקציב בצורה זו או אחרת, ולחסוך מעצמנו את המחזה שאנחנו רואים כאן. אני באתי לכנסת עם דעה קדומה לגבי חוק ההסדרים. כל הזמן החזקתי בדעה – שמעתי. לא התנסיתי בזה באופן פרונטלי וישיר – שזה אנטי-דמוקרטי. אבל בדיונים על חוק ההסדרים שעברתי בכמה ימים ושבועות האחרונים, ניסיתי בכל זאת לגשת לזה בראש פתוח ולהבין אם הביקורת הזאת על חוק ההסדרים היא ביקורת מוצדקת או לא. ואני, באופן אובייקטיבי לחלוטין, באמת הגעתי למסקנה שאכן, זה חוק אנטי-דמוקרטי. זה חוק שמביא לך ביחד חוקים, החלטות וסמי-חוקים כאלה, במין ערבוביה כזאת, שבסופו של דבר אתה מאבד את המטרה העיקרית. מביאים לך דברים טובים – ואני רוצה להגיד כאן שבאמת יש כמה סעיפים בחוק ההסדרים שהם חיוביים, שאפשר להסכים אתם, אבל יחד עם זה מלעיטים, מוסיפים כל מיני דברים לא ברורים, שבוודאי חוק ההסדרים הוא לא המקום המתאים עבורם. אני עברתי בכמה ועדות בכנסת, וראיתי שמרוב הערבוביה שיש שם, אנשים לא יודעים בדיוק על מה הם מצביעים. אני רוצה לחלוק כאן שבחים דווקא לצוותים שעבדו בוועדות השונות ולנציבות הדורות הבאים, שניסו בצורה זו או אחרת להסביר לחברי הכנסת במה מדובר ומה העניין, ועל כך יבורכו, אבל עם זאת אני אומר שהמוצר הסופי היה שהרבה אנשים, הרבה חברי כנסת, עם כל הכבוד, גם אני, בהרבה מקרים לא ידענו על מה אנחנו מצביעים. וזה חלק מהבעייתיות של חוק ההסדרים. לגופו של עניין, אני רוצה להזכיר כאן דוגמה שהתפארו בה כאן כשאמרו שחוק ההסדרים כולל רפורמות - אני אקח את הסעיפים שמתייחסים לחוק התכנון והבנייה. אמרו כאן, מעל הדוכן הזה, שיש בחוק ההסדרים רפורמה בחוק התכנון והבנייה, והאמת היא שהדברים שהוכנסו לחוק ההסדרים בנושאי תכנון ובנייה בכלל בכלל לא מתקרבים לרפורמה. אם להוסיף איזה חבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה זה רפורמה בחוק התכנון והבנייה – זה בוודאי לא. חוק התכנון והבנייה הוא חוק שכבר עבר – כמה? - 75 תיקונים, ובאמת יש מקום לערוך אותו מחדש ולערוך רפורמה אמיתית. אבל להסתפק בקטעים קטנים כמו מינוי חבר כזה או אחר במועצה הארצית לתכנון ובנייה ולקרוא לזה רפורמה – זאת אומרת: זה בסדר, אין בזה בעיה, אבל לקרוא לזה רפורמה ולהגיד שכאילו חוק ההסדרים כולל בתוכו איזו בשורה – זה לא כך. חלקים אחרים באותו תחום: להקים עוד ועדה מחוזית לעררים. זו רפורמה? זו לא רפורמה בכלל. לתת יותר זכויות וסמכויות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אבל עם זאת לתת לשר הפנים את האפשרות לבטל בכלל את הוועדה הזאת, אם הוא משתכנע, בעצמו, בלי לחקור אפילו – זו רפורמה? זו בכלל לא רפורמה. ולכן, הבשורות על רפורמה בחוק ההסדרים לא נכונות. אין דובים ואין יער, זה לא נכון. עם זאת, כפי שאמרתי, היו שם דברים חיוביים, שאנחנו מברכים עליהם. אבל זו אחת הבעיות של חוק ההסדרים, שאני לא יכול להצביע יחד על דברים טובים ורעים, דברים חיוביים ושליליים. לכן, אני לא יכול להצביע בעד החוק הזה. יותר מזה, ההמשך של חוק ההסדרים, המשך השיטה הזאת, אני חושב שיש בו אמירה פוליטית - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. חברת הכנסת יחימוביץ. חנא סוייד (חד"ש): המשך חקיקת חוק ההסדרים יש בו אמירה מאוד מסוכנת, לדעתי. זה מין הודאה שאי-אפשר אחרת, שאי-אפשר לחוקק חוקים במדינת ישראל בדרך מסודרת. הרי האלטרנטיבה לחוק ההסדרים היא שיהיה מהלך תקין של חקיקה. עצם העובדה שממשיכים בחוק ההסדרים שנה אחרי שנה אחרי שנה, למרות כל הקריאות מכל חברי הכנסת, מכל הסיעות, שזו לא השיטה – גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, וממשיכים עם זה, בעצם זו הודאה שאי-אפשר אחרת; שאי-אפשר לחוקק חוקים בדרך תקינה, לדון בהם לעומק, אחד לאחד, ולהגיע לחקיקה טובה במדינת ישראל. אני רוצה לסיים ולהגיד, שלצערי הרב, כנראה בסופו של תהליך, עם כל הסחר-מכר שהיה סביב חוק ההסדרים כאן, מי שיצביעו נגדו בסופו של דבר הם בראש ובראשונה אלה שהציעו אותו. סיעת הליכוד – בעצם, שר האוצר לשעבר, הוא כמעט היחיד – הסיעה הגדולה היחידה שתצביע נגד חוק ההסדרים, וכמובן, לצד הסיעה שלנו. ואני, כמובן, ער לעמדה של סיעת מרצ. לכן, עמדתנו היא נגד השיטה הזאת של חוק ההסדרים ואנחנו נצביע נגד החוק. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת ואסל טאהא. לאחר מכן נצא להפסקה של עשר דקות ונשמע את דברי שר האוצר. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך אותך, בהצלחה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שר האוצר, שרים נכבדים, שנה אחרי שנה שומעים כאן את הביקורת על החקיקה של חוק ההסדרים, שומעים את חברי הכנסת, כל שנה כמעט אותו נאום נגד החוק הזה. אבל בסופו של דבר זה נשען על רוב קואליציוני, על משמעת קואליציונית, שמחייבת את חברי הכנסת של הקואליציה, אף שהם לא משוכנעים במה שמחוקקים, אבל בכל זאת הם מצביעים. לכן אין ספק שחוק ההסדרים הזה יעבור ברוב קולות הקואליציה, מה עוד שהסחר-מכר שנעשה עם סיעות אחרות והתשלומים שניתנו לסיעות אחרות גורעים עוד ועוד מהחוק הזה. אם יש מה לשנות, צריך לתת את האפשרות לחברי הכנסת להצביע בצורה חופשית, לדון בצורה רצינית מאוד בסוגיות השונות שעומדות בפני המשק. היום נשללת מכל חבר כנסת האפשרות להביע את דעתו בצורה ברורה כנגד החוק הזה. החוק הזה, חוק ההסדרים, לא לקח בצורה ספציפית את האפליה כלפי הסקטור הערבי והסוגיות השונות שעומדות בפני הסקטור הערבי. האפליה הזאת, המובנית שנים על שנים – לא ראינו בשום תקציב שלקחו את העניין הזה בשיא הרצינות ודנו וחוקקו חוק על מנת לסגור את הפערים. כל הזמן מצביעים על הפערים האלה ומבטיחים לסגור אותם, לצמצם אותם, ואנחנו רואים שהאפליה הולכת ומתרחבת והפער הולך וגדל. לכן, חוק ההסדרים ותקציב 2006 הם בצורה ברורה המשך של המדיניות הכלכלית של הממשלה משנת 2002, שמאופיינת בהקטנת המגזר הציבורי. עד עכשיו הסכום עומד על הקטנה של כ-12 מיליארד שקלים והקטנת תשלומי העברה, קצבאות למיניהן, בכ-7 מיליארדים בשנה. הנטייה הזאת של הממשלות שהתחלפו משנת 2002 מסתמכת על התחושה ועל התקווה כי כוחות השוק החופשי הם שיפתרו את המצוקות ואת הקשיים שנוצרו במשק. השוק החופשי, הוא עצמו יצר אותם. השוק החופשי יצר הרבה קשיים, ובדומה להרבה מאוד מדינות בעולם, גם בישראל נוצרו קשיים של אובדן מקומות עבודה ונוצר גידול בעוני ובפערים החברתיים, משום ששוק העבודה משתנה במהירות. המצב העגום הזה הביא לכך שיותר מ-35% מהאוכלוסייה בארץ הם עניים, ואין כל התייחסות למגמה הזאת. יותר מכך, לא רק שלא נותנים תרופה למכה, אלא מוסיפים עוד ועוד מכות לשכבות החלשות ולעניים, ומיטיבים עם העשירים בכל פעם, בכל תקציב. בכל חוק הסדרים אנחנו רואים שמוסיפים להכות בשכבה הענייה ונותנים הטבות גם לעשירים - העשרת העשירים והזנחת השכבות החלשות במדינה. משנת 2002 יש פגיעה ישירה במערכת הביטחון הסוציאלי, שהיא זאת שאמורה להגן על העניים בישראל. מדי שנה מקפיאים ומקצצים בקצבאות המוסד לביטוח לאומי, בסדר-גודל מצטבר של עשרות מיליארדי שקלים. בסך הכול, משנת 2002 ועד שנת 2006, אם יתקבל התקציב, קוצצו 44 מיליארד שקלים. אומנם חלק מהקיצוצים, בהיקף של 7 מיליארדי שקלים, חזרו אל הציבור דרך הרפורמות במסים, אך למרבה הפלא, דווקא אלה שצריכים יותר עזרה, כלומר המשתכרים פחות מ-4,000 שקלים, לא נהנו מההטבה הזאת, כי הם ממילא לא מגיעים לסף המס. זאת אומרת, השכבה החלשה לא נהנית גם מהרפורמות במס. אלו ממעמד הביניים ומעלה הם שנהנו יותר מהרפורמות במס. הקיצוץ בקצבאות הילדים: על-פי סקירה של הביטוח הלאומי, קצבאות הילדים מקוצצות בתקציב 2006 ב-550 מיליון שקלים, לאחר שב-2003 כבר קוצצו 480 מיליון שקלים, וב-2002 קיצצו סך של 750 מיליון שקלים. כלומר, היקף הקיצוץ המצטבר בקצבאות הילדים תחת הממשלה הנוכחית הוא מיליארד ו-780 מיליון שקלים. הממשלה הנוכחית, על אף הצהרותיה כי תהיה חברתית יותר ורחומה יותר, דוהרת כמו כל הממשלות הקודמות לעבר הגדלה נוספת של תחולת העוני, ואין דרך אחרת להסתכל על זה אם 47.3% מהמשפחות מרובות הילדים הן עניות. הקיצוץ הנוסף בקצבאות רק יחמיר את המצב, ואנחנו רואים שהצד השני של הקואליציה, מפלגת העבודה, השר החברתי שעבר למשרד הביטחון, שהתגאה כל הזמן שלא ינטוש את הדגל הזה – אנחנו רואים שהם שותקים. גם הגמלאים שותקים. אחד שצעק, חבר הכנסת שרוני, אחר כך שתק, לא שמענו אותו. בוודאי הם השתיקו אותם תוך כדי סחר-מכר, הבטחות שונות, שבתקציב הבא הם יעשו מאמצים על מנת להקל על השכבות החלשות, ואנחנו רואים שהמנפנפים בדגל החברתי, מפלגת העבודה – מנהיג העבודה שותק ומבטיח שהתקציב יעבור. על אף הניסיון להסתיר את הקו האמיתי של הממשלה בתחום הכלכלי, ניתן לראות כי הממשלה הנוכחית היא בעלת מדיניות ברורה ומגובשת בתקציב הנוכחי, שנערך על-ידי שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת נתניהו. גם העבודה וגם הליכוד וגם הגמלאים – לכולם דעה אחת מגובשת אחרי התקציב הזה, והוסיפו עוד סיעות אחרי שחתמו אתן על הסכם קואליציוני. אז הבסיס של התקציב הזה התרחב, התמיכה בו התרחבה, אף שהוא פוגע בשכבות החלשות. כל אלה שהבטיחו שיעזרו ויעשו מאמץ על מנת לעזור לשכבות החלשות – הכול מתאדה והכול הולך עם הרוח. אדוני היושב-ראש, הממשלה החליטה להמשיך לזנוח את צורכיהם החברתיים של העניים ושל החלשים בישראל, להקטין את רשת הביטחון הסוציאלי שלהם ולהפנות אותם לגורם חיצוני שיטפל בהם, שהוא השוק החופשי. דוגמה - מה שקרה בתוכנית ויסקונסין. נתנו לחברה זרה לטפל במובטלים. הרקע שבו צמחה החברה הזאת, ויסקונסין - שם נכשלו. אף שהמנטליות שלהם שונה, אף שהרקע שונה, העבירו את החברה הזאת לטפל במובטלים בפתח-תקווה, ברמת-גן, בנצרת, בסח'נין ובכל המקומות. אם היא נכשלה במולדת שלה, איך היא תצליח בתנאים שונים, במצב שונה, בסיטואציה שונה, במדינת ישראל? לכן אנחנו עדים לטרגדיות שקרו במרכזים של החברה הזאת, אם בנצרת ואם ברמת-גן ואם בכל מקום. אנחנו רואים שאמהות מזניחות את הילדים שלהן, משום שלא דאגו לגנונים שיקבלו את הילדים. לוקחים את הילדים שלהן למרכזים, מזניחים אותם בחצר שם, וסכנת חיים נשקפת להם. אני אישית ביקרתי במרכזים האלה, ראיתי כיצד החברה הזאת, הזרה, מתייחסת לעובדים. לכן, הממשלה הזאת, שמטפחת תוכניות כאלה – אני חושב שהתקציב שהיא מציעה בחוק ההסדרים לא ראוי להצבעה. אנחנו נצביע נגד. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת טאהא. אני מכריז על הפסקה בת עשר דקות. כשנשוב מההפסקה יסכם שר האוצר את הדיון. תודה. (הישיבה נפסקה בשעה 18:10 ונתחדשה בשעה 18:22.) היו"ר דליה איציק: אדוני ראש הממשלה. רבותי חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. חברי חברי הכנסת, חברי השרים - הסדרנים, בבקשה. נא לסייע לי. לסגור דלתות. אנחנו עוברים להצבעה מייד. שר האוצר ירצה בוודאי להגיד כמה מלים, ואנחנו מייד עוברים להצבעה. שר האוצר אברהם הירשזון: כמה מלים - - - היו"ר דליה איציק: כמה שאתה רוצה, אדוני, הבמה שלך. חברי הכנסת, עד ששר האוצר תופס את מקומו - חבר הכנסת בני אלון, תודה לך על שאתה עוזר לי. חברי הכנסת, מחר ייפתח הדיון בשעה 09:00, להזכירכם. בשעה 11:00 יגיע לכאן וגם ינאם נשיא טורקיה. חברי השרים, חברי חברי הכנסת, לכבודו של האיש, לכבודה של המדינה, לכבודנו שלנו - אני מבקשת. שני הנשיאים יהיו כאן, אני מבקשת נוכחות מלאה. תודה על עזרתכם. אדוני השר, בבקשה. שר האוצר אברהם הירשזון: גברתי היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק תקציב המדינה והצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006 והשינויים המבניים והרפורמות המוצגות בצדן נדונו בשבועיים האחרונים בוועדות הכנסת ואושרו בהן. במהלך הדיונים העלו חברי הכנסת הצעות שונות בכל הקשור לחוק ההסדרים. הצעות אלה נבחנו ושונו בעיון ובקפידה על-ידי נציגי משרדי, מתוך רצון אמיתי לשקף את כלל הצרכים השונים. החוק, במתכונתו הנוכחית, מסדיר רפורמות שונות שישפרו את חיי אזרחי מדינת ישראל. אדגיש ואציין, כי מעבר לכל מה שנאמר בחוק - חוק ההסדרים נדרש לשם יישום התוכנית הכלכלית במדינת ישראל. חוק זה מהווה בסיס ליישומה של התוכנית הכלכלית גם בשנת 2007 ויפעיל רפורמות ושינויים מבניים אשר יביאו לייעול המשק. חוק ההסדרים והרפורמות בצדו קשורים באופן ישיר להצעת התקציב, והם יביאו למשק צומח, מתפתח ותחרותי. שמעתי אתמול רבים מחברי הכנסת - חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת ריבלין, היום גם אחרים – אשר מדברים על חוק ההסדרים, כל אחד בנימה שלו. אני רוצה לומר לכם, רבותי, שאני חושב שחוק ההסדרים הוא חוק חשוב מאין כמוהו, וצריך להמשיך אותו, כי עוברות בו רפורמות שכולנו, עם יד על הלב, יודעים שהן לא היו עוברות בצורה אחרת. גם היום. שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, אתה יודע - והתחלנו את הרפורמה בנושא התחרות בענף התעופה עוד בזמן שהיית שר האוצר. לא היה לזה שום סיכוי לעבור אלא במסגרת חוק ההסדרים. חיים אורון (מרצ): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: רבותי חברי הכנסת - חבר הכנסת חיים אורון, אל תצעק. הרי לא תמיד מי שצועק צודק, ואני מאוד מעריך אותך. שנייה. לא הפרעתי לך אתמול כשדיברת. לא אהבתי את כל הדברים אבל לא הפרעתי. אני רוצה לומר לכם - אני יודע איך הצביעו, ואני יודע שהאופוזיציה הצביעה - איך היא הצביעה, אבל אני גם מכיר את נתיב הייסורים שזה היה עובר פה אם זה לא היה בחוק ההסדרים. לכן, רבותי, נער הייתי גם זקנתי וראיתי הרבה מאוד דברים, ואני יודע מה היה גורלו של החוק הזה, וגורלם של חוקים אחרים. אבל - - רן כהן (מרצ): עדיף - - - שר האוצר אברהם הירשזון: - - באים חברי הכנסת ואומרים: יש חוקים שצריכים לעבור, לא במסגרת חוק ההסדרים, אלא בדיון רציני, בכנסת. אני שומע את זה פעם אחר פעם, כנסת אחר כנסת. אותה נימה. אבל אני רוצה לשאול אתכם – עם יד על הלב: האם היו עוברים החוקים האלה? האם הכנסת לא צריכה לעשות גם בדק-בית אצלה ולשאול: איך אנחנו מעבירים חוקים שלא במסגרת חוק ההסדרים? איך אנחנו מתייחסים אליהם? רן כהן (מרצ): אבל, הכול חוקים שהכנסת חוקקה. שר האוצר אברהם הירשזון: אולי צריך לשבת ולקיים חשיבה בנושא, ולא רק לזרוק שחוק ההסדרים צריך לחלוף מן העולם. חוק ההסדרים צריך באמת להביע את מה שהוא צריך להביע. אבל, חברי הכנסת, עם זה - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - - לא היו עוברים – סימן שלא היה להם רוב. אם אין להם רוב - - - שר האוצר אברהם הירשזון: - - צריכים להבין, שאם מביאים חוק הסדרים - שהוא חוק הסדרים מדוד מאוד, הם גם צריכים להתייחס לכך שלא כל משאת נפשם תהיה רק להוציא דברים מחוק ההסדרים. גם זה צריך להביא בחשבון בכנסת רצינית, בכנסת אחראית, בכנסת מדודה. ראובן ריבלין (הליכוד): אם הממשלה תביא את חוק ההסדרים ברצינות הראויה - - - שר האוצר אברהם הירשזון: אני מקווה, אני מקווה. אני רוצה לומר לכם עוד דבר, ואני רוצה לומר אותו בכל הרצינות: מישהו חושב שבחוק התקציב הזה ובחוק ההסדרים הזה נערך הדיון האידיאלי שהיינו רוצים? רבותי, סליחה. אמרתי את זה בפתיחת הדיונים: התקציב הזה היה חייב לעבור במסגרת 45 יום. אם לא - הממשלה היתה נופלת. אני יודע שיש מי שהיו מאושרים מכך. זה לא סוד. אבל יש מי שבכל אופן חושבים שהממשלה הזאת חשובה לעם ישראל והיו רוצים שהיא תמשיך בכהונתה, במלוא כהונתה, לכל משך הזמן שאליו היא נבחרה. לכן היה צריך את החוק הזה ולכן צריך להעביר אותו במהירות הנדרשת בזמן הקצוב לנו. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו מוכנים למשל להצביע בעד חוק ההסדרים. שר האוצר אברהם הירשזון: במסגרת הזאת אני חושב שעשינו את המיטב כדי שנוכל להעביר. במסגרת הזאת נכנסו ההסכמים הקואליציוניים עם הסיעות השותפות לנו בקואליציה. ההסכמים הקואליציוניים, רבותי, מהווים את השינוי בחשיבה של הממשלה הזאת; את ראשיתו, בזעיר אנפין. אני לא אומר שהם מהווים שינוי גדול, אבל זאת תחילתה של דרך של צמיחה תוך כדי צמצום פערים. היא צריכה לבוא לידי ביטוי בשנים הבאות. זה לא דבר שייגמר ביום אחד, זה לא דבר שייגמר בשנה אחת. אבל צריכה להיות דרך, וסימני הדרך התחילו עכשיו והם ימשיכו בשנים הבאות, לקראת תקציב 2007 וגם אחר כך. אגב, יש כמה חוקים שעדיין לא העברנו והם יבואו בימים הקרובים, כפי שמתחייב מההסכמים הקואליציוניים. אני רוצה שהדבר הזה יהיה ברור. העברנו נושאים - נושא השמים הפתוחים, נושא החקלאות, נושא המים, נושא תכנון, נושא מסחר ותעשייה, נושא של ניצולי השואה, שחשובים לכל הבית הזה. העברנו עשרות מיליונים עכשיו לניצולי השואה. רבותי, אני מתכוון לעשות שינוי גדול במשרד בכל היחס לניצולי השואה במדינת ישראל. אני אומר את זה לחבר הכנסת גלזר שדיבר אתי, אני אומר את זה לחברי הכנסת האחרים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, גם את דיברת אתי על ניצולי השואה, וגם חברת הכנסת אביטל ואחרים. אנחנו מתכוונים להמשיך לעשות את השינוי, אבל הבשורה ישנה כבר עכשיו. היום דנתי במשרדי בנושא שקשור לפיצויים שיהודי בולגריה צריכים לקבל. יש בעיה בנושא הזה בין אלה שכבר נפסק להם פסק-דין לאלה שעדיין ממשיך משפטם, וגם בנושא הזה נמצא מזור. המשכנו בנושאי פנים ובנושאי תקשורת, כך שדברים חשובים מאוד עברו בהצעת התקציב הזאת ובחוק ההסדרים הזה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): פרט לציבור הערבי, שהתעלמתם ממנו. שר האוצר אברהם הירשזון: חבר הכנסת זחאלקה דיבר אתי אתמול. אני לא יודע אם הוא פה. כן, הוא פה. אתה דיברת על העזים. גילית בקיאות רבה מאוד בעזים, אבל אני עוד פעם אומר לך, ואני מחזיר אותך למה שאמרתי לחברי: חוק ההסדרים הזה צריך להיות כזה שא. לא יהיו דברים שצריך להוציא ממנו; וב. שחברי הכנסת לא יוציאו, כדי שהוא יהיה באמת ליבת העניין. אבל, אני רוצה לומר לך דבר אחד: דיברת גם על הנושא של חינוך ועל ההשקעה בילדים במגזר הערבי ובילדים במגזר הלא-ערבי. שמעתי בהקשבה את דבריך ורשמתי אותם, ואני מתכוון לבדוק אותם, ואם תבואו אלי למשרד ותשבו אתי, אני אשמח לבוא ולבדוק את העניין וללכת לקראתכם בנושא הזה. אינני מתכוון לקפח את הציבור הלא-יהודי במדינת ישראל. אינני מתכוון לעשות את זה. תביאו את זה בחשבון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה עשית, אדוני השר? שר האוצר אברהם הירשזון: עזבו, באמת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אתה לא אומר מה עשית. אלי אפללו (קדימה): תבואו לראות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טלב אלסאנע, השר שמע אותך ומשיב לך. שר האוצר אברהם הירשזון: חברי הכנסת החדשים לא מכירים אותך. בסדר, אז אמרת מה שאמרת. שמענו. אני אומר לך שאני מתכוון לבוא ברצינות לקראת הנושא הזה. גם הנושא של ערביי ישראל לא ייגמר בשנה אחת. צריך להתחיל ללכת בדרך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: אתה לא תהיה בין אלה שבאים. תהיה רגוע. זה בסדר? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו רוצים לדעת כמה עזים הוצעו וכמה הוצאו מהתקציב. שר האוצר אברהם הירשזון: כל כבשה היא עדר שלם. תהיה רגוע. אני רוצה לומר עוד כמה דברים. חבר הכנסת אורון ירד ואמר שהזנינו את הכנסת. איזה מין ביטויים. גם חבר הכנסת רובי ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, השווה אותנו בהתחלה, אם אינני טועה, לראשי ערים, שמה היה קורה, ואחר כך אמרת שזה לא אותו הדבר, אבל ההשוואה היתה. תפסיקו עם הדבר הזה. בסדר, עליתם ודיברתם. מה קרה? הציבור הדתי-לאומי הוא לא חלק ממדינת ישראל? חיים אורון (מרצ): תכניסו בתקציב. שר האוצר אברהם הירשזון: ואם הם באו ונעשו עיוותים בתקציב - - חיים אורון (מרצ): איזה עיוותים? שר האוצר אברהם הירשזון: - - לא צריך לבוא לקראתם? קריאות: - - - שר האוצר אברהם הירשזון: אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת בן-ששון, האם אתה לא פנית אלי בקשר לאותם דברים? מנחם בן-ששון (קדימה): ממש על אותם דברים, ונעניתי. שר האוצר אברהם הירשזון: אז מה קרה? אני באמת נורא מצטער ומתנצל על שנתנו לשירות הלאומי. אני מצטער שנתנו לישיבות ההסדר. אני מצטער שנתנו לאולפנות. אני אפילו מצטער, חבר הכנסת ריבלין, שנתנו 2.5 מיליוני שקל למפונים מחבל-עזה. נורא ואיום. פשענו, חטאנו. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: עשינו את זה בהיחבא? לא. הבאנו את זה, הנחנו את זה על שולחן הכנסת כפי שצריך, כפי שהחוק מחייב, בגלוי, לעיני כל העולם. חיים אורון (מרצ): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, מה קרה - - - שר האוצר אברהם הירשזון: מי שלא מוצא חן בעיניו - רבותי, אני רוצה לומר לכם, זאת ממשלה של כולם, וכך ראש הממשלה רואה את זה וכך אני רואה את זה. אותו הדבר בנושאים שהעלתה ישראל ביתנו. אני רוצה לומר לכם, סליחה שנתנו לעולים חדשים. באמת, חבר הכנסת נודלמן וחברת הכנסת סולודקין לא ביקשו מאתנו לנושא הזה? לא פנו אלינו? לא דיברו אתנו? זה לא היה חשוב? ראובן ריבלין (הליכוד): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: זה חשוב. אז סליחה שנתנו לכם באמת. אני מתנצל. רן כהן (מרצ): אבל למה זה בתמורה? אבשלום וילן (מרצ): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: אתה כבר דיברת. שמענו. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת וילן. שר האוצר אברהם הירשזון: אני אומר לכם דבר אחד: לא דיברנו ולא חתמנו על שום הסדר לפני שנגמרו ההצבעות. אני אומר לכם עוד דבר: גם היום יש רוב לקואליציה להעביר את מה שהיא צריכה להעביר ללא שום קשר למה שקורה. רן כהן (מרצ): מה עם ההימנעות? שר האוצר אברהם הירשזון: נו, אז מה? לא מגיעים לחבר הכנסת סלומינסקי, שמייצג את ישיבות ההסדר, הדברים האלה? לא מגיע לחבר הכנסת ליברמן, רק משום שהוא לא בקואליציה? באמת, רבותי. באמת, רבותי. אבשלום וילן (מרצ): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת וילן. שר האוצר אברהם הירשזון: חבר הכנסת טל דיבר אתמול על הנושא של חוק הסדרים מצומצם יותר. לימור לבנת (הליכוד): לא מגיע לחבר הכנסת, מגיע לנושא עצמו. למי זה מגיע, שר האוצר? זה מגיע לחבר הכנסת או לנושא עצמו? אתה שואל אם זה מגיע לחבר הכנסת. שר האוצר אברהם הירשזון: גברתי הנכבדה, כל דבר מגיע לנושא וכל דבר ניתן לנושא, וגם גברתי, כשהיתה שרת החינוך ואני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, פנתה אלי לא אחת אחרי שהיא סיכמה בממשלה כשהנושאים היו חשובים לה. לימור לבנת (הליכוד): נכון. שר האוצר אברהם הירשזון: לכן, את הנושאים החשובים, גברתי, מביאים בני-אדם. מה לעשות? מביאים אותם בני-אדם. לימור לבנת (הליכוד): שאלת: לא מגיע לחבר הכנסת זה וזה? מגיע לנושא. שר האוצר אברהם הירשזון: לא, גברתי. מגיע לנושא, בוודאי. אבל נושאים מסוימים מגיעים על-ידי חברי הכנסת. מה לעשות, אני מבין את הכאב. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני השר, אתה אומר שחברי הכנסת הם בני-אדם. שר האוצר אברהם הירשזון: רבותי, אני רוצה לומר לכם, ולך, חבר הכנסת ריבלין - אל תכעס עלי, אני לא רוצה להתעמת אתך. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא כועס עליך. שר האוצר אברהם הירשזון: אני שמח. לפעמים נראה לי שאתה כועס. ראובן ריבלין (הליכוד): אני כועס כשאני שומע דברים כאלה. שר האוצר אברהם הירשזון: אני יודע. שמעתי אותך בהקשבה. ראובן ריבלין (הליכוד): הממשלה היא של כולנו וזה מגביר את הבושה. שר האוצר אברהם הירשזון: אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ריבלין, בכל פעם שאתה עולה, איזה ארס ואיזו שנאה כלפי ראש הממשלה, כלפי, איזה לעג, איזה בוז. אתה, שבועיים אחרי שעלית, בגללך היה 6% פלוס. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ריבלין, כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר והביא את התוכניות הכלכליות הקשות ביותר, אני עמדתי בראש ועדת הכספים וסייעתי לו. לא אתה, אני, משום שחשבתי שזה חשוב למדינת ישראל. וניהלתי את הוועדה הזאת בתקופות הקשות ביותר ביושר ובהגינות ובאמינות. גדעון סער (הליכוד): עכשיו אתה צודק. אבל למה לא סיפרת את זה לעם לפני הבחירות? אולי הם לא ידעו? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גדעון סער. שר האוצר אברהם הירשזון: תנוח, חבר הכנסת סער. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת סער, מה שאני אומר, אני אומר בכל המקומות. כאשר בנימין נתניהו היה צריך שאני אופיע אתו בכנסים, הופעתי אתו. אתה לא היית שם. אתה לא היית - אני הייתי. נכון? מוחמד ברכה (חד"ש): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: מה שנכון נכון. בנימין נתניהו (הליכוד): אתה צודק והוא צודק. שר האוצר אברהם הירשזון: אבל, אמרתי לבנימין נתניהו מה שאמרתי לו בפנים: יש רגע שצריך גם לנהוג בחמלה, והרגע הזה, לצערי הרב, היה צריך להיות בשנה האחרונה והוא לא היה. אנחנו נעשה את זה וננהג בחמלה. רן כהן (מרצ): - - - תקציב וזהו. שר האוצר אברהם הירשזון: לכן, רבותי, חתמנו על ההסכמים גם עם ישראל ביתנו וגם עם האיחוד הלאומי. אני רוצה לומר לכם - - - מוחמד ברכה (חד"ש): איפה ההסכמים? לא ראיתי אותם. שר האוצר אברהם הירשזון: הנחנו אותם בזמן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - ההצבעה שלהם. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טלב אלסאנע. שר האוצר אברהם הירשזון: חברי הכנסת, ברצוני להודיע, כדי שלא תאמרו שלא הודעתי, כי ממשלת ישראל הגיעה להסכם בעל-פה עם סיעת יהדות התורה. על-פי הסכם זה, יועברו 290 מיליון שקל לנושאים שונים הקשורים בחינוך וברווחה של האוכלוסייה החרדית. עכשיו, אתם יכולים לקום, אתם יכולים לזעוק ואתם יכולים לצעוק. מגיע להם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: בדין ובצדק מגיע להם. לכן, סיכמנו אתם את הנושא הזה. חיים אורון (מרצ): כל ההסכם - - - מיכאל איתן (הליכוד): אבל, למה הם צריכים להצביע בעד? לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון. אבשלום וילן (מרצ): למה אתה משלם? שר האוצר אברהם הירשזון: רבותי חברי הכנסת, אני קורא לכל הכנסת להתאחד ולהצביע עבור התקציב הזה, ולהיכנס לדיונים רציניים על תקציב 2007, שבו, חבר הכנסת סער - - - גדעון סער (הליכוד): - - - דיווח על הסכם? ללכת הביתה? שר האוצר אברהם הירשזון: חבר הכנסת סער, תקשיב עד הסוף. תירגע. רן כהן (מרצ): - - - גדעון סער (הליכוד): לדווח על כל סכום. שר האוצר אברהם הירשזון: בסוף. אבל, יינתן לך זמן. אתה חושב שיסתמו לך את הפה? לא. גדעון סער (הליכוד): אני ממתין. שר האוצר אברהם הירשזון: אז תמתין. רבותי חברי הכנסת, אני מבקש ואומר לכם: אני גם התחייבתי שלקראת התקציב של 2007 אניח את ספרי התקציב לפני החגים על שולחן הכנסת, כדי שחברי הכנסת יוכלו לקחת את התקציב, ללמוד אותו, לקרוא אותו ולעיין בו, ולא כפי שזה היה עד היום, שזה היה ניתן להם יומיים לפני כן. חבר הכנסת פרופסור ברוורמן, אני חושב שבכך אנחנו מתחילים ללכת בדרך אחרת. זה לא סיומה של דרך, זו תחילתה של דרך. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אדוני שר האוצר, תודה לך. חברי חברי הכנסת, כולם יושבים. אנחנו מתחילים מייד בהצבעה. חברי ועדת החוץ והביטחון סיימו את ישיבת הוועדה. אנחנו ממתינים. אנא, שבו במקומותיכם. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני המזכיר, הודעה. בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. תודה רבה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני רוצה לבקש מכם: ההצבעה האלקטרונית לוקחת מעט זמן. כמה חברי כנסת ביקשו ממני לקיים הצבעה ידנית, אבל היא לא תיעשה בעזרת מונים, אלא היא תיעשה כמו שנעשה כבר שנים רבות על-ידי "תסמכו עלינו ועל הראייה שלכם", ומובן שאם תהיינה בקשות להצבעה שמית - אנחנו נבצע אותן. אי לכך, אני מסבה את תשומת לבכם להצעת החוק עם ההסתייגויות שמונחת לפניכם. החדשים והוותיקים, להזכירכם, אנחנו משתמשים בדפים הצהובים שנמצאים לפניכם, ונצביע על ההסתייגויות אחת לאחת על-פי הסדר המופיע. חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מתחילים להצביע. מי שאיננו צריך להיות שם בסוף - בבקשה יצא. אנחנו מבקשים שקט. אנחנו מתחילים בהצבעה על שם החוק, ונעשה את ההצבעה ידנית. קריאות: אישית. היו"ר דליה איציק: אישית? גדעון סער (הליכוד): אם אין אלקטרוני, הכול אישי. חיים אורון (מרצ): - - - הצבעה ידנית, הצבעה אלקטרונית, אנחנו צריכים לעשות הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. בבקשה. הכול בסדר. להירגע. קצת סבלנות. זה יום ארוך, ואלה ימים ארוכים. אני מבקשת קצת שקט. לא אכריז עוד הפעם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לשם החוק - הצעת חברי הכנסת חיים אורון, אבשלום וילן ואחרים. מי בעד ההצעה? קריאה: הסתייגות. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות. זה מופיע בעמוד 1 בהסתייגויות. אני מבקשת לומר קודם, שהממשלה הניחה הצעת חוק שכר מינימום לדיון בשבוע הבא. שר הביטחון, יושב-ראש מפלגת העבודה, ביקש ממני - השר ישי, גם הם ביקשו - והכנסת תדון בשבוע הבא על הצעת חוק שכר מינימום. הסכמתי לקיים את הדיון הזה בשבוע הבא. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות שבדפים הצהובים. זה מופיע בעמוד 1, וזו הסתייגות לשם החוק. חברי הכנסת, האם אתם אתי? רן כהן (מרצ): - - - להסביר שיש שלוש חוברות של חוק ההסדרים - - - היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, יש שלוש חוברות להצעת חוק ההסדרים. אנחנו מדברים על העמוד הראשון הצהוב, שנקרא: הסתייגויות. אנא, היו אתי. אנחנו מצביעים על הסתייגות לשם החוק בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה. ההסתייגויות להצעה הזאת - הצעה מס' 1 - היא של חברי הכנסת חיים אורון, אבשלום וילן, יוסי ביילין, רן כהן וזהבה גלאון – להלן קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות - 26 נגד - 52 נמנעים - 10 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה. שר הפנים רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, יש שני שרים שאין להם לוח הצבעה. לימור לבנת (הליכוד): יש יותר מדי שרים. אולי זו הבעיה. היו"ר דליה איציק: אנחנו מוסיפים לנגד תמיד, באופן קבוע, את השר מופז ואת השר איתן, מפני שאין להם שעון אלקטרוני לידם. אי לכך, ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות השנייה, והיא של חברי הכנסת משה שרוני, יצחק זיו יצחק גלנטי, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו (להלן - קבוצת סיעת גיל), חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא (להלן - קבוצת סיעת בל"ד), חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין (להלן - קבוצת סיעת חד"ש), חברי הכנסת טלב אלסאנע, אברהים צרצור, אחמד טיבי ועבאס זכור (להלן – קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל), חברי הכנסת ראובן ריבלין וישראל כץ (להלן - קבוצת סיעת הליכוד), חברי הכנסת מאיר פרוש ודני יתום. מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות - 27 נגד - 51 נמנעים - 11 ההסתייגות של קבוצת סיעת גיל, קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת הליכוד ושל חברי הכנסת מאיר פרוש ודני יתום לשם החוק לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד שם - חברי הכנסת, הפסקה. השר הרצוג. רוחמה אברהם (קדימה): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: - - - היו"ר דליה איציק: אדוני השר, הם נרשמים כל הזמן. הם יודעים. דיברנו אתם. אדוני חבר הכנסת אורון, האם אפשר לעבור להצבעה ידנית? השר הרצוג, סליחה, ארבע פעמים ספרתי אותך רץ. חבר הכנסת דני יתום, חבר הכנסת דני יתום. חברי הכנסת, למה הרעש? שר הפנים רוני בר-און: - - - עשר דקות - - - רוחמה אברהם (קדימה): למה? יש. היו"ר דליה איציק: תסתכל ליד החבר שלך. שר הפנים רוני בר-און: הקטע שלנו מתחיל בסעיפים 13 ו-14, ואני אומר את זה פעם שלישית. חיים אורון (מרצ): אתם לקחתם את החוברת השנייה. היו"ר דליה איציק: השר בר-און, במקום לעשות כזאת מהומה, קח את החוברת הראשונה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על פרק א' - מטרת החוק. אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה - 52 נגד - 21 נמנעים - 10 שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לפרק א': מטרת החוק. הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן - נא להצביע. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך. אנחנו פטורים מהצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת אריה אלדד, בני אלון ואחרים. יש קצת בעיה עם השעון האלקטרוני ואתם מוכרחים לתת לנו הזדמנות. לא להעיר. תודה. הסרתם את ההסתייגות? תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ. נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: תודה. הצעת הוועדה לסעיף 1 נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): מסיר. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לפרק ב' - ביטוח לאומי. לסעיף 2(1) - מסירים את ההסתייגות? מוחמד ברכה (חד"ש): אנחנו לא הסרנו את ההסתייגות. היו"ר דליה איציק: אנחנו נצביע על ההצעה שלכם. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לא נתקבלה. אנחנו עוברים לפרק ב' - ביטוח לאומי, סעיף 2(1). מי בעד הצעת חברי הכנסת אורית נוקד, שלי יחימוביץ ואחרים? מסירים. תודה רבה. ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד ההצעה של קבוצת הליכוד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 2(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לא נתקבלה. סעיף 2(2) - הצעת חברי הכנסת אמנון כהן, סטס מיסז'ניקוב ואחרים - מסירים. מוחמד ברכה (חד"ש): אנחנו לא הסרנו את ההסתייגות. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההצעה? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לא נתקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 2(2). הצעת חבר הכנסת אמנון כהן ואחרים - נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן וסטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 2(3). הסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן, סטס מיסז'ניקוב ואחרים - נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן וסטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן, סטס מיסז'ניקוב ואחרים לסעיף 2(4). נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אמנון כהן וסטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 2(5) - ההסתייגות של קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות - 23 נגד - 59 נמנעים - 12 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(5) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של קבוצת מרצ לא נתקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 2(5) של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. שימו לב, בהסתייגות תקציבית צריך לפחות 50 קולות. נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב לסעיף 2(5) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 2(6). נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב לסעיף 2(6). סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מסיר. היו"ר דליה איציק: תודה. אנחנו עוברים להסתייגות על סעיף 2(7) של קבוצת מרצ. נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(7) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מסיר. היו"ר דליה איציק: תודה. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 2(8). נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(8) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מסיר. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 2(9). נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2(9) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מסיר. מוחמד ברכה (חד"ש): הוא לא יכול להסיר. היו"ר דליה איציק: מי הסיעות האחרות? כולם מסירים? העבודה הסירה. מי בעד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב לסעיף 2(9) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 3(א) - ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מסיר. היו"ר דליה איציק: קבוצת חד"ש לא הסירה? נא להצביע על ההסתייגות של קבוצת חד"ש. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3(א) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת בל"ד לסעיף 3(ב). הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 3(ב) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת בל"ד לסעיף 4. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של קבוצת בל"ד לסעיף 4 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים לפרק ג' - מסים. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, קבוצת הליכוד ואחרים לסעיף 5(1). חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיר? תודה. הליכוד מסיר? גדעון סער (הליכוד): לא. היו"ר דליה איציק: אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת הליכוד. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 5(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של קבוצת הליכוד לא נתקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 5(2). אין הסתייגויות. סעיף 5(3). הצעת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת הליכוד – בבקשה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 5(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד מציעה - סעיף 5(4). מי בעד - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 5(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 5(6). הצעת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת הליכוד - הסעיף בטל. חברי הכנסת, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 5(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 5, כהצעת הוועדה - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 6. אין הסתייגויות. מי בעד הצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 6 נתקבל. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 7(1) - הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 7(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 7(2) - הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 7(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אני לא רואה את האצבעות שלכם. סעיף 7(3). מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 7(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד מציעה - הסעיף בטל. סעיף 7 כהצעת הוועדה, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 7 התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 8. מי בעד סעיף 8 כהצעת הוועדה, לרבות לוח התיקונים? מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 8, לרבות לוח התיקונים, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה, לרבות התיקונים. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, לפרק ד' - חקלאות. סעיף 9(1) - הצעת קבוצת העבודה וקבוצת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת חרמש וקבוצת מרצ מציעים - - - חיים אורון (מרצ): מרצ נשארת - - - היו"ר דליה איציק: מרצ נשארת, אלקטרונית? הצבעה בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות - 21 נגד - 55 נמנעים - 11 ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת מרצ לסעיף 9(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד מציעה. מי בעד קבוצת בל"ד - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 9(2), הצעת חבר הכנסת שי חרמש, אלקטרונית. חיים אורון (מרצ): כל מקום שמופיעה הקואליציה נלך להצבעה אלקטרונית - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, מה קרה לך היום? חבר הכנסת אורון. הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 56 נמנעים - 10 ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 9(3). הצעת חבר הכנסת שי חרמש, קבוצת העבודה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 9(4). הצעת חבר הכנסת שי חרמש, קבוצת העבודה, קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש – אלקטרונית. חברי חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 57 נמנעים - 9 ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד מציעה. בבקשה, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 9(5), הצעת חבר הכנסת שי חרמש, קבוצת העבודה, קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(5) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(5) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עוברים לסעיף 9(6). הצעת חבר הכנסת שי חרמש ואחרים, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 9(7), הצעת חבר הכנסת שי חרמש ואחרים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(7) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אדוני השר, חברי הכנסת, אתם ביקשתם לנהל את זה. קבוצת בל"ד מציעה, לא הסירו. לא להפריע לי. קבוצת בל"ד מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 9(7) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 9(8) - מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9(8) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חיים אורון (מרצ): אפשר להצביע על הפרק כולו, על הפרק של החקלאות. היו"ר דליה איציק: תודה לכם, חברי הכנסת. מי בעד סעיף 9 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: תודה. מי בעד סעיף 10 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 10 נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לפרק ה', סעיף 11. הצעת קבוצת סיעת בל"ד, מסירים? לא. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 11 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצעת קבוצת הליכוד, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 11 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 11 כהצעת הוועדה, מי בעד הצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 12. קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 12 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 12 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד סעיף 12 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. הצעת הוועדה התקבלה. חברי הכנסת אנחנו מתקדמים. אנחנו עוברים להמשך ההסתייגויות. פרק ו': בריאות. אנחנו עוברים לפרק ו': בריאות, לסעיפים 13 ו-14 אין הסתייגויות. ביקשו הצבעה אלקטרונית. מי בעד סעיפים 13 ו-14 כהצעת הוועדה – יצביע. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 14-13 - 51 נגד - 25 נמנעים - 10 סעיפים 14-13 נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 13 ו-14 כהצעת הוועדה התקבלו. קבוצת מרצ מציעה לאחר סעיף 14. חיים אורון (מרצ): אני מבקש, זה סל הבריאות האמיתי, 2% - - - היו"ר דליה איציק: תודה, שמענו. חבר הכנסת אורון, מה קרה למזג הטוב שלך היום? מה קרה? תירגע. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) אנחנו מצביעים על ההסתייגות לאחר סעיף 14, שמופיעה בעמוד 16 בדף הצהוב: קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - נגד יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - נמנע אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - אינו נוכח דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - נמנע דליה איציק - נגד אפי איתם - אינו נוכח מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - אינו נוכח חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - אינו נוכח זאב בוים - נגד יוסף ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - אינו נוכח מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - נמנע זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - אינו נוכח עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - אינו נוכח צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - אינו נוכח יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - נגד נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - בעד נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - נגד ישראל חסון - אינו נוכח שי חרמש - נגד ואסל טאהא - אינו נוכח אחמד טיבי - בעד דוד טל - נגד אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נגד אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - נגד דני יתום - נגד איתן כבל - נגד אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - אינו נוכח ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - אינה נוכחת יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - נמנעת גאלב מג'אדלה - אינו נוכח שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נמנע סטס מיסז'ניקוב - נמנע מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - נגד משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - בעד חנא סוייד - בעד מרינה סולודקין - נגד ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - נגד מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - נגד עמיר פרץ - נגד אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - אינו נוכח יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - נמנעת עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - נגד נתן שרנסקי - בעד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - אינה נוכחת אני עובר לסיבוב שני. היו"ר דליה איציק: אדוני המזכיר - חברי הכנסת והשרים, אתם מסתובבים ואנחנו תיכף מסיימים את ההצבעה ולא נוסיף את השמות. חסרים פה אנשים ולא נוסיף את השמות. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב אדרי - אינו נוכח זבולון אורלב - אינו נוכח אפי איתם - אינו נוכח בנימין אלון - אינו נוכח זאב אלקין - אינו נוכח אלי אפללו - נגד אורי אריאל - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח שלמה בניזרי - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת משה גפני - אינו נוכח שמואל הלפרט - אינו נוכח צבי הנדל - אינו נוכח ישראל חסון - אינו נוכח ואסל טאהא - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת משה כחלון - משה כחלון (הליכוד): מקוזז. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) לימור לבנת - בעד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח גאלב מג'אדלה - נגד דני נוה - אינו נוכח ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - אינו נוכח מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח יולי תמיר - בעד תודה רבה. אני מודיע לסופרים, שהשרה תמיר שינתה ל"נגד". תודה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו תיכף עוברים להצבעות נוספות. אנחנו לא נמתין. אנחנו מנסים לעשות את זה הכי יעיל שרק אפשר. נא לשבת. חברי הכנסת, בעד - 24, נגד - 61, נמנעים - 10 – לא מוחאים כפיים – ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשלב הבא. אנחנו מצביעים. אדוני השר, אנחנו מצביעים. חברי הכנסת מרינה סולודקין, קולט אביטל ואביגדור יצחקי, האם אתם מסירים? אביגדור יצחקי (קדימה): לא, אנחנו בעד. היו"ר דליה איציק: אתם בעד? קריאה: כן, כן, אנחנו בעד. היו"ר דליה איציק: תודה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת מרינה סולודקין, קולט אביטל ואביגדור יצחקי אחרי סעיף 14 נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא - - - קריאות: היא התקבלה. היו"ר דליה איציק: התקבלה. חברי הכנסת, סעיף 14, לרבות ההסתייגות שהתקבלה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? תודה. הצבעה סעיף 14, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לפרק ז', רשויות מקומיות, סעיף 15(1). חבר הכנסת מתן וילנאי, אתה לא תדע על מה אתה מצביע. אנחנו עוברים לסעיף 15(1). סעיף 15(1), הצעת קבוצת בל"ד, קבוצת חד"ש ואחרים. מי בעד - ירים את ידו. חיים אורון (מרצ): אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 48 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הליכוד ושל חבר הכנסת אמנון כהן לסעיף 15(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ וקבוצת האיחוד הלאומי. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל לסעיף 15(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 15(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 15(2) - הצעת קבוצת בל"ד ואחרים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הליכוד ושל חבר הכנסת אמנון כהן לסעיף 15(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת רע"ם-תע"ל. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 15(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת העבודה וקבוצת גיל. חיים אורון (מרצ): אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: קבוצת העבודה וקבוצת גיל מסירים? תודה. סעיף 15(3), עמוד 20. הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הליכוד ושל חבר הכנסת אמנון כהן לסעיף 15(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 15(4). הצעת האיחוד הלאומי ואחרים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הליכוד ושל חבר הכנסת אמנון כהן לסעיף 15(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצעת קבוצת העבודה וקבוצת גיל מוסרת. הלאה. אנחנו עוברים להצעת הוועדה. מי בעד סעיף 15 - - - שר הפנים רוני בר-און: סעיפים 15, 16, 17, 18, ביחד, אין בהם הסתייגויות. אין הסתייגות עד סעיף 18. היו"ר דליה איציק: 15, 16, 17, 18 כהצעת הוועדה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? תודה. הצבעה סעיפים 18-15, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיף 19. הצעת חבר הכנסת – סליחה, חברי חברי הכנסת, בצד, חבר הכנסת איתן, עד כאן שומעים אתכם. סעיף 19. הצעת חבר הכנסת אפללו ואחרים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת אלי אפללו ושל קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת גיל לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל - לסעיף 19. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לעמוד 21. קבוצת בל"ד מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין. מי בעד - ירים את ידו. מי נמנע? מי נגד? הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לחלופין לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 19 כהצעת הוועדה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 19, כהצעת הוועדה, התקבל. הצעת קבוצת בל"ד לסעיף 20. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? חיים אורון (מרצ): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 51 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: ובכן, סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. עוברים לסעיף 21, הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 21 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד סעיף 21 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 21, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 21, כהצעת הוועדה, התקבל. פרק ח', חברי הכנסת, עמוד 22, סעיף 22(1), הצעת קבוצת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 22(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 22(2) - קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 22(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אתם לא מרימים את הידיים, ובסוף תעבור לכם הסתייגות כזאת או אחרת, מימין או משמאל. הצעת קבוצת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה. ההצבעה מתחילה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 57 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 22(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: מוסיפים אתכם תמיד. תודה לך, השר איתן. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, סעיף 22(3) - קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 22(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לעמוד 23, סעיף 22(4). מוחמד ברכה (חד"ש): אנחנו מסירים את השאר. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך. סעיף 22(5). קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: מסירים. סעיף 22(6), הצעת קבוצת חד"ש. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: מסירים גם כן. תודה רבה לך. ובכן, מי בעד הצעת הוועדה? גדעון סער (הליכוד): גברתי, על כל הסעיף אנחנו מבקשים הצבעה אלקטרונית, על הצעת הוועדה כולה. היו"ר דליה איציק: בבקשה. אנחנו מצביעים על הצעת הוועדה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה - 69 נגד – 4 נמנעים – 11 סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. פרק ט': הגנת הצרכן, סעיף 23(1). ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו מסירים את הכול. היו"ר דליה איציק: אני מודה לכם. סעיף 23(2). מוחמד ברכה (חד"ש): כל העמוד. היו"ר דליה איציק: מורידים. קבוצת בל"ד מורידה. תודה. עוברים לעמוד 25. חבר הכנסת ישראל חסון, מסיר? קריאה: אינו נוכח. היו"ר דליה איציק: אינו נוכח. קבוצת בל"ד מורידה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות שלנו - - - היו"ר דליה איציק: תודה רבה. עוברים לסעיף 23(6). קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: מורידים. סעיף 23(7). קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: 23(7) מורידים. תודה. עוברים לעמוד 26. סעיף 23 מורידים. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: ובכן, מי בעד סעיף 23(6)? גדעון סער (הליכוד): אלקטרונית. על הסעיף כולו, כהצעת הוועדה. היו"ר דליה איציק: הצבעה על כל סעיף 23, כהצעת הוועדה - הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 23 – 73 נגד – 1 נמנעים – 6 סעיף 23 נתקבל. קריאה: אופוזיציה חיובית, קונסטרוקטיבית. קריאות: - - - היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הצעת הוועדה התקבלה. שר האוצר אברהם הירשזון: טעיתי. הצבעתי נגד. היו"ר דליה איציק: להוסיף את שמו של השר הירשזון. חברי הכנסת, מה השמחה? מוחמד ברכה (חד"ש): למה שר האוצר - - - היו"ר דליה איציק: למה שר האוצר טעה? כי הוא עובד. סעיף 24(1) - קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 24(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 24(2), הצעת קבוצת בל"ד - מסירה? קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: תודה. סעיפים 28-25 כהצעת הוועדה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? קריאות: סעיף 24. היו"ר דליה איציק: 28-24. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיפים 28-24, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. אנחנו עוברים לפרק י': תקשורת. סעיף 29(1) - קבוצת מרצ וקבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 29(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת העבודה מציעה. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. סעיף 29(2) - הצעת קבוצת מרצ ובל"ד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מסירים. היו"ר דליה איציק: מסירים. גם מרצ? חיים אורון (מרצ): לא, לא. היו"ר דליה איציק: מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 29(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת העבודה, מסירה? קריאה: מסירה. היו"ר דליה איציק: ובכן, אנחנו עוברים לסעיף 29, כהצעת הוועדה. מי בעד הצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 29, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. אנחנו עוברים להצעת קבוצת העבודה וקבוצת מרצ - סעיף 30(1). מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 30(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 30(2) - הצעת קבוצת העבודה וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 30(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, עוברים לעמוד 28, סעיף 30(3). קריאה: אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. קבוצת העבודה וקבוצת מרצ - הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 52 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 30(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, קבוצת בל"ד מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מוחמד ברכה (חד"ש): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 55 נמנעים – 10 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 30(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת גלעד ארדן - איננו נוכח. גלעד ארדן (הליכוד): נמצא. היו"ר דליה איציק: סליחה, אדוני. סליחה, ישנו גם ישנו. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לסעיף 30(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 30(4) - קבוצת העבודה וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 30(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצעת חברי הכנסת גבאי, מרגי ואחרים. יעקב מרגי (ש"ס): מסירים. היו"ר דליה איציק: כולם מסירים. תודה. אנחנו עוברים לסעיף 30, כהצעת הוועדה, וסעיף 31. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיפים 31-30, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. אנחנו עוברים לפרק י"א: תכנון ובנייה. עמוד 29, סעיף 32(1). קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. חיים אורון (מרצ): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 55 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(2) - קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(3) - קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(3) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(4) - קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד מציעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 32(4) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, עוברים לעמוד 30. סעיף 32(5) - קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 32(5) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(6) - הצעת קבוצת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 32(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 32(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לחלופין לא התקבלה. הצעת קבוצת בל"ד. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? חברי הכנסת, אתם לא מרימים את הידיים. מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 32(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ וקבוצת העבודה מציעות. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת העבודה לסעיף 32(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת העבודה לסעיף 32(6) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה לחלופין לא התקבלה. סעיף 32(7) - הצבעה אלקטרונית. קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 54 נמנעים - 4 ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(7) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: סעיף 32(8) – קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(8) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(9) - - - קריאות: אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: 32(9) - הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות - 20 נגד - 52 נמנעים - 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(9) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 32(10) - קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 32(10) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת סיעת בל"ד מציעה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 32(10) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד סעיף 32 כולו, כהצעת הוועדה – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 32, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 32 כולו, כהצעת הוועדה, התקבל. עוברים לעמוד 32, חברי הכנסת. סעיף 33(1) – בל"ד וחד"ש. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 33(1) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 33(2) - קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 33(2) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד סעיפים 36-33 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיפים 36-33, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 36-33 התקבלו. אחרי סעיף 36 - הצעת קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל אחרי סעיף 36 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. עמוד 33, פרק י"ב: מים. לסעיף 37(1) – קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 37(1) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת חיים אורון – מי בעד, מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון ושל קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 37(1) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 37(2) – קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 37(2) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 37(3) – קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ. ראובן ריבלין (הליכוד): אלקטרונית. היו"ר מגלי והבה: כבר התחלנו את ההצבעה, אני ממשיך. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 37(3) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת סיעת הליכוד - הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות - 23 נגד - 51 נמנעים - 6 ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון ושל קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 37(3) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד - 23, נגד - 51, נמנעים - 6. ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 37(4). חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, ההסתייגות שלי היא על 37(5), 37(6), 37(7), 37(8), (9), (10), (11), (12), (13), (14), (15), (16), עד (17). אפשר להצביע - - - קריאה: הצבעה אחת. היו"ר מגלי והבה: גם אתה מוריד, חבר הכנסת ריבלין? ראובן ריבלין (הליכוד): ההצבעה היא אותה הצבעה, כפי שהיתה אלקטרונית - - - היו"ר מגלי והבה: אז אתה מוריד או אתה בעד שנצביע? ראובן ריבלין (הליכוד): לא מוריד, עושים הצבעה על כל הסעיפים. היו"ר מגלי והבה: אנחנו מצביעים על 37 כפי שהקריא חבר הכנסת חיים אורון. מי בעד – ירים את ידו - - - קריאות: אלקטרונית. היו"ר מגלי והבה: אלקטרונית, בסדר. כולם יחד עד סעיף 37(17). חבר הכנסת אורון, או שאתה מבטל או שכל הסתייגות בנפרד. תחליט, ועכשיו. אני לא יכול להצביע על כולם. חיים אורון (מרצ): אני מוותר על ההסתייגויות ב-(17), ואתה יכול להצביע עליהן - - - היו"ר מגלי והבה: אנחנו מצביעים על סעיף 37 עד (17), כולל. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. קריאות: הצעת הוועדה. היו"ר מגלי והבה: אני חוזר אליך, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): אני מסיר את כל ההסתייגויות. היו"ר מגלי והבה: אתה מסיר את כולן. אנחנו מצביעים - - - 37(18). מי בעד ההסתייגות - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(18) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו חוזרים ל-37(18) של חברי הכנסת ראובן ריבלין ואחרים. מי בעד - ירים את ידו - - - גדעון סער (הליכוד): אלקטרונית. היו"ר מגלי והבה: אבל כבר הצביעו. גדעון סער (הליכוד): עוד לא הצביעו. היו"ר מגלי והבה: מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(18) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים ל-37(19) - קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? ראובן ריבלין (הליכוד): ל-37(18) יש שתי הסתייגויות - - - עם כל הכבוד, אפשר להצביע - - - אחת היתה לבטל את הסעיף כולו, ולחלופין היה - - - היו"ר מגלי והבה: אני חוזר: 37(19) - קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 37(19) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: 37(20) - קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 37(20) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. 37(21) - - - קריאות: אלקטרונית. היו"ר מגלי והבה: אלקטרונית, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על 37(21) - של מרצ וישראל כץ. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ישראל כץ לסעיף 37(21) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(21). הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות - 24 נגד - 47 נמנעים – 5 ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(21) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 37(22) של קבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 37(22) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת ריבלין ואורון. חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 25 נגד - 49 נמנעים - 4 ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(22) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 37(23) של קבוצת מרצ. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 37(23) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת ריבלין וחיים אורון. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות - 24 נגד - 51 נמנעים - 4 ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון לסעיף 37(23) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. נצביע על ההסתייגות לסעיף 37(24) של קבוצת מרצ וחבר הכנסת ישראל כץ. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות - 25 נגד - 52 נמנעים – 4 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ישראל כץ לסעיף 37(24) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות חברי הכנסת ראובן ריבלין וחיים אורון. הצבעה אישית. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - נגד יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - נמנע אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - אינו נוכח דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - אינו נוכח דליה איציק - נגד אפי איתם - אינו נוכח מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - אינו נוכח חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - נגד גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - אינו נוכח זאב בוים - נגד יוסף ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - נגד מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - אינו נוכח שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - נמנע זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - אינו נוכח עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - אינו נוכח צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - אינו נוכח יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - אינו נוכח יצחק וקנין - נגד נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - בעד נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - נגד ישראל חסון - אינו נוכח שי חרמש - נגד ואסל טאהא - אינו נוכח אחמד טיבי - בעד דוד טל - נגד אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נגד אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - אינו נוכח דני יתום - נגד איתן כבל - נגד אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - אינו נוכח ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - בעד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - נגד שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נמנע סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - אינו נוכח משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - בעד חנא סוייד - בעד מרינה סולודקין - נגד ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - אינו נוכח מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - נגד עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - נגד יוסף שגאל - אינו נוכח יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - נמנעת עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - נגד נתן שרנסקי - בעד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - נגד אני הולך לסיבוב שני. יעקב אדרי - אינו נוכח זבולון אורלב - אינו נוכח רוברט אילטוב - אינו נוכח אפי איתם - אינו נוכח בנימין אלון - אינו נוכח זאב אלקין - אינו נוכח אורי אריאל - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח אבישי ברוורמן - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת משה גפני - אינו נוכח שמואל הלפרט - אינו נוכח צבי הנדל - אינו נוכח מתן וילנאי - נגד ישראל חסון - אינו נוכח ואסל טאהא - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת אליהו ישי - נגד משה כחלון - בעד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח סופה לנדבר - אינה נוכחת סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח יורם מרציאנו - אינו נוכח דני נוה - אינו נוכח ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אופיר פינס-פז - נגד עמיר פרץ - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח יוסף שגאל - אינו נוכח מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח תודה רבה. האם יש מישהו שלא הצביע? קריאה: - - - מזכיר הכנסת אריה האן: עמיר פרץ - נגד. תודה רבה. קריאה: - - - מזכיר הכנסת אריה האן: יורם מרציאנו – נגד. תודה. יצחק כהן – תוסיף. אתה מסכים, אדוני היושב-ראש? היו"ר מגלי והבה: כן. הוא פה, יושב פה. מזכיר הכנסת אריה האן: יצחק כהן - גם להוסיף נגד. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אחרי התוצאה אנחנו ממשיכים את ההצבעות. נא לשבת במקומות. התוצאה של ההצבעה: בעד – 25, נגד - 61, נמנעים - 7. ההסתייגות לא התקבלה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, מפסקה (22) עד פסקה (70) זו אותה הסתייגות שחוזרת על עצמה. אני מוכן להצביע הצבעה אחת על כל ההסתייגויות האלה, מ-(22) עד (70), הצבעה אלקטרונית פעם אחת, ואז אני מוריד אותן. היו"ר מגלי והבה: איזה מהן? שר הפנים רוני בר-און: הוא מדבר על סעיף 37, מפסקה (22) עד פסקה (70) בהצבעה אלקטרונית אחת על כל ההסתייגויות. חיים אורון (מרצ): - - - היו"ר מגלי והבה: אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית, נא לשבת במקומות. חבר הכנסת אורון. אנחנו מצביעים מסעיף 37(22) עד סעיף 37(70), עמוד 51 למטה, הצבעה אלקטרונית אחת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגויות - 16 נגד - 48 נמנעים - 5 ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיפים 37(22)-37(70) לא נתקבלו. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגויות של חבר הכנסת חיים אורון לסעיפים 37(22) עד 37(70), עמוד 51 למטה, לא התקבלו. חיים אורון (מרצ): עכשיו תצביע על הסעיף. עכשיו אני מבקש עוד פעם הצבעה עד סעיף 37(73), וב-37(73), להסתייגות השנייה, הצבעה שמית. שר הפנים רוני בר-און: מגלי, את (71), (72) ו-(73) רישא - ידנית. (73) סיפא - אלקטרונית. זה מה שהוא ביקש. היו"ר מגלי והבה: אנחנו ממשיכים בהצבעה. סעיף 37(71). מי בעד? מי בעד - ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ישראל כץ לסעיף 37(71) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא נתקבלה. סעיף 37(72). מי בעד - ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ישראל כץ לסעיף 37(72) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההסתייגות לא נתקבלה. הצבעה אישית על סעיף 37(73). אני רוצה לשאול את חבר הכנסת אורון. סעיף 37(73), הצבעה אישית? חיים אורון (מרצ): הראשונה אלקטרונית, השנייה אישית. היו"ר מגלי והבה: אנחנו שואלים עוד הפעם כדי שנהיה ברורים. אנחנו מצביעים - - - מוחמד ברכה (חד"ש): על 37(73) ההסתייגות הראשונה אלקטרונית, ההסתייגות השנייה אישית. היו"ר מגלי והבה: בסדר, ברור. של מי הראשונה? אם כך, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על ההסתייגויות לסעיף 37(73). שתי ההסתייגויות אנחנו מורידים. חיים אורון (מרצ): בשביל למנוע אי-הבנה, ההסתייגות הזאת היא אחרי (73). לכן אתם צריכים להצביע על (73) ואחר כך - - - ראובן ריבלין (הליכוד): על 37(73) לא הצבעתם. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, מצביעים אלקטרונית על 37(73). בל"ד, כן? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות - 19 נגד - 47 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ישראל כץ לסעיף 37(73) לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: נגד - 47, בעד - 19, נמנעים - 3. ההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו אנחנו מצביעים על אחרי 37(73) בהצבעה אישית. הצעת חברי הכנסת ישראל כץ, שלי יחימוביץ ומוחמד ברכה וקבוצת רע"ם-תע"ל. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - נגד יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - אינו נוכח דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - אינו נוכח דליה איציק - נגד אפי איתם - אינו נוכח מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - אינו נוכח בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - אינו נוכח חיים אמסלם - אינו נוכח אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - אינו נוכח זאב בוים - נגד יוסף ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - נגד מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - נמנע זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - אינו נוכח עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - נמנע צחי הנגבי - אינו נוכח צבי הנדל - אינו נוכח יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - נגד נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - אינו נוכח עבאס זכור - אינו נוכח נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - נגד ישראל חסון - אינו נוכח שי חרמש - נגד ואסל טאהא - אינו נוכח אחמד טיבי - בעד דוד טל - נגד אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - אינה נוכחת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - אינו נוכח דני יתום - נגד איתן כבל - נגד אמנון כהן - נגד יעקב כהן - אינו נוכח יצחק כהן - אינו נוכח רן כהן - בעד משה כחלון - בעד ישראל כץ - בעד ציפי לבני - אינה נוכחת לימור לבנת - בעד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - אינו נוכח שאול מופז - אינו נוכח אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - אינו נוכח משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - בעד מרינה סולודקין - נגד ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - אינו נוכח מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - נגד עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - אינו נוכח יובל שטייניץ - אינו נוכח מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - אינו נוכח שלום שמחון - אינו נוכח ליה שמטוב - אינה נוכחת עתניאל שנלר - אינו נוכח משה שרוני - נגד נתן שרנסקי - בעד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - אינה נוכחת אני חוזר. סיבוב שני: יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח זבולון אורלב - אינו נוכח רוברט אילטוב - אינו נוכח אפי איתם - אינו נוכח אריה אלדד - בעד בנימין אלון - אינו נוכח זאב אלקין - אינו נוכח חיים אמסלם - אינו נוכח אלי אפללו - אינו נוכח אורי אריאל - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת משה גפני - אינו נוכח צחי הנגבי - אינו נוכח צבי הנדל - אינו נוכח יצחק זיו - נגד עבאס זכור - אינו נוכח ישראל חסון - אינו נוכח ואסל טאהא - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - אינה נוכחת אליהו ישי - אינו נוכח יעקב כהן - אינו נוכח יצחק כהן - אינו נוכח ציפי לבני - נגד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - אינו נוכח שאול מופז - אינו נוכח אלכס מילר - אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח יורם מרציאנו - נגד דני נוה - אינו נוכח בנימין נתניהו - אינו נוכח ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אופיר פינס-פז - אינו נוכח עמיר פרץ - נגד אברהם רביץ - אינו נוכח חיים רמון - נגד יוסף שגאל - אינו נוכח יובל שטייניץ - אינו נוכח מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - אינו נוכח שלום שמחון - אינו נוכח ליה שמטוב - אינה נוכחת עתניאל שנלר - נגד יולי תמיר - נגד תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אני מכריז על התוצאה, ולאחר מכן אנחנו ממשיכים בהצבעה. נא לשבת שם. גדעון סער. חבר הכנסת סער. אני מכריז על התוצאה: בעד - 21, נגד - 53, נמנעים - 4. ההסתייגות לא מתקבלת. חברי הכנסת, התעורר ספק לגבי סעיף 37(73), אחרי סעיף 37(73), של קבוצת בל"ד. על מנת להסיר ספק - אנחנו מצביעים. גדעון סער (ליכוד): אלקטרונית. היו"ר מגלי והבה: מי בעד? קריאות: - - - גדעון סער (הליכוד): רגע, מה זה? גברתי היושבת-ראש, האם יש פסק זמן מהצבעות? אני שואל אותך כי אני רואה שזה מתנהל בצורה מוזרה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מבקשת לשבת. אני מבקשת מכל הסדרנים, בבקשה לסגור דלתות. גברתי השרה, תודה רבה לך. חברי חברי הכנסת. סדרנים, לעזור לי. אדוני השר, אדוני השר רמון. בבקשה. חבר הכנסת גדעון סער, בוא תעלה, תראה איך זה נראה מכאן. בוא, בבקשה. חברי חברי הכנסת, לא ידוע לי שהכרזנו על הפסקה. אני מבקשת מחבר הכנסת משולם נהרי, תודה. סדרנים, לסגור דלתות. לא מדברים פה בטלפון. תודה רבה, חבר הכנסת והבה. אני יודעת כמה זה קשה מכאן לנהל את זה, אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 37(73), למען הסר ספק, הצבעה אלקטרונית. לאחרי סעיף 37(73) הסתייגות קבוצת בל"ד, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות - 20 נגד - 42 נמנעים - 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת יעקב ליצמן אחרי סעיף 37(73) לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: 20 בעד, 42 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא נתקבלה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, מ-(75) עד (79) - - - היו"ר גדעון סער: מה עם (74), קודם כול? חיים אורון (מרצ): (74), (75), (76), (77), (78) - אנחנו מסירים את ההסתייגות. היו"ר גדעון סער: תודה. על 37(79) אתם עומדים? חיים אורון (מרצ): לא. ב-(79) יש הסתייגות של אורון, אמנון כהן, יחימוביץ, מלכיאור, דב חנין ורע"ם-תע"ל. על זה אני מבקש הצבעה אלקטרונית. היו"ר גדעון סער: ועד אז אתה מוותר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות המופיעה בעמוד 55 - הסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון ואחרים, בהצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות - 20 נגד - 47 נמנעים - 2 ההסתייגות של חברי הכנסת חיים אורון, אמנון כהן, שלי יחימוביץ, מיכאל מלכיאור ודב חנין ושל קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת גיל וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 37(79) לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: ההסתייגות נדחתה. חיים אורון (מרצ): ההסתייגויות לפרק המים - עד הסוף - אנחנו מסירים. היו"ר גדעון סער: עד עמוד 61. חיים אורון (מרצ): עד עמוד 81. היו"ר גדעון סער: האם האמור לעיל הוא על דעת המסתייגות האחרות - בל"ד, חד"ש, רע"ם? תודה. אנחנו עוברים לעמוד 81, דהיינו העמוד האחרון בפרק המים. אנחנו נצביע על כל הסעיפים - חבר הכסת אורון, עד הסוף? חיים אורון (מרצ): עד הסוף. היו"ר גדעון סער: אנו עוברים להצבעה. מסעיף 37 עד הסוף, עד סוף פרק המים בעמוד 81, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 54-37, כהצעת הוועדה - 52 נגד - 11 נמנעים - 5 סעיפים 54-37, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: הפרק אושר כהצעת הוועדה בסעיפים שנקבתי בהם - 37 עד הסוף. הסעיפים אושרו. אנחנו עוברים להצבעה על הפרק האחרון – פרק שונות. קריאות: - - - היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמוד 82. כן, חבר הכנסת יתום, הצבענו עד סוף פרק המים. כעת אנחנו עוברים לפרק י"ג, הפרק האחרון, פרק שונות - עמוד 82. כן, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): - - - בסעיפים 56, 57, 58, 59, 60, 61-64 - מסירים את ההסתייגויות. סעיף 65 זה חוק הדיור הציבורי – אנחנו רוצים הצבעה אישית. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר גדעון סער: אני שואל את כל המסתייגים האחרים – האם יש מישהו אחר שרוצה שיצביעו על הסתייגותו? ראובן ריבלין (הליכוד): בסדר גמור. היו"ר גדעון סער: אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 64-55 ועד בכלל, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 36 בעד סעיפים 64-55 - 50 נגד - 22 נמנעים - 3 סעיפים 64-55 נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אני קובע שהסעיפים 64-55 ועד בכלל אושרו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות קבוצת מרצ בעמוד 85, שעניינה חוק הדיור הציבורי. רן כהן (מרצ): נגד הקפאת חוק הדיור הציבורי. היו"ר גדעון סער: אנחנו עוברים להצבעה אישית, אדוני שר הביטחון, בשאלה אם להקפיא או לא להקפיא את חוק הדיור הציבורי, ואני משוכנע שיש לך עמדה ברורה וחד-משמעית בסוגיה זו. השר לקליטת העלייה זאב בוים: אדוני היושב-ראש, ההערות שלך הן הערות - - - היו"ר גדעון סער: אני מבין שמקובל על - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב אינו נמצא - קבוצת הליכוד וקבוצת חד"ש לוותר על ההסתייגות האחרת לאותו סעיף . מוחמד ברכה (חד"ש): כן. היו"ר גדעון סער: אתה רוצה הצבעה ידנית? בבקשה. אנחנו עוברים לפני הצעת קבוצת מרצ להצבעה ידנית על הסתייגות חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, קבוצת הליכוד וקבוצת חד"ש. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד ההסתייגות – מיעוט נגד – רוב ההסתייגות של חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב ושל קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 65 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: אני קובע שההסתייגות נדחתה. אנחנו עוברים אפוא להצבעה אישית על הסתייגות קבוצת מרצ לסעיף 65, בעניין הדיור הציבורי. אדוני המזכיר, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - נגד יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח אהוד אולמרט - אינו נוכח חיים אורון - בעד זבולון אורלב - אינו נוכח דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - אינו נוכח דליה איציק - נגד אפי איתם - אינו נוכח מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - אינו נוכח חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - אינו נוכח זאב בוים - נגד יוסף ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - אינו נוכח מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - אינו נוכח אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - אינו נוכח עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - נמנע צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - אינו נוכח יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - אינו נוכח נאדיה חילו - אינה נוכחת דב חנין - בעד יואל חסון - נגד ישראל חסון - אינו נוכח שי חרמש - נגד ואסל טאהא - אינו נוכח אחמד טיבי - בעד דוד טל - נגד אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - אינה נוכחת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - אינו נוכח דני יתום - נגד איתן כבל - אינו נוכח אמנון כהן - אינו נוכח יעקב כהן - אינו נוכח יצחק כהן - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - בעד ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - בעד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח יעקב ליצמן - אינו נוכח סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - אינו נוכח שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח מיכאל מלכיאור - אינו נוכח יעקב מרגי - אינו נוכח שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - אינו נוכח משולם נהרי - אינו נוכח מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - אינה נוכחת בנימין נתניהו - בעד חנא סוייד - בעד מרינה סולודקין - נגד ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - נגד מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - נגד עמיר פרץ - נגד אברהים צרצור - נמנע אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - נגד יוסף שגאל - אינו נוכח יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - אינו נוכח ליה שמטוב - אינה נוכחת עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - נגד נתן שרנסקי - בעד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - נגד סיבוב שני: יעקב אדרי - אינו נוכח יצחק אהרונוביץ - אינו נוכח אהוד אולמרט - אינו נוכח זבולון אורלב - אינו נוכח רוברט אילטוב - אינו נוכח אפי איתם - אינו נוכח בנימין אלון - אינו נוכח זאב אלקין - אינו נוכח אלי אפללו - אינו נוכח אורי אריאל - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח שלמה בניזרי - אינו נוכח רוני בר-און - נגד אליהו גבאי - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת משה גפני - אינו נוכח צבי הנדל - אינו נוכח יצחק וקנין - אינו נוכח עבאס זכור - אינו נוכח נאדיה חילו - אינה נוכחת ישראל חסון - אינו נוכח ואסל טאהא - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - אינה נוכחת אליהו ישי - אינו נוכח איתן כבל - נגד אמנון כהן - אינו נוכח יעקב כהן - אינו נוכח יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - אינו נוכח יעקב ליצמן - אינו נוכח סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - אינו נוכח אלכס מילר - אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח מיכאל מלכיאור - אינו נוכח יעקב מרגי - נגד יורם מרציאנו - אינו נוכח משולם נהרי - אינו נוכח דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד ניסן סלומינסקי - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח יוסף שגאל - אינו נוכח מאיר שטרית - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - אינה נוכחת היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אורון, אני מנצל את הזמן עד התוצאות כדי לשאול אותך: איך אנחנו ממשיכים? חיים אורון (מרצ): היות שכל ההסתייגויות עד עמוד 101 הן שלי, אני מוריד אותן. יש שלוש הסתייגויות לסעיף התחולה - להצביע עליהן אלקטרונית. אני חושב שחבר הכנסת ליצמן הוריד אותה. יש הסתייגות של בל"ד ויש של מרצ והליכוד, וסעיף התחולה של החוק כולו - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - רן כהן (מרצ): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ריבלין, אני מבין שקבוצת הליכוד, שגם לה יש הסתייגויות, נוהגת באותה דרך? ראובן ריבלין (הליכוד): אני מסכים להצעתו של חבר הכנסת אורון. היו"ר גדעון סער: תודה. תוצאות ההצבעה השמית: בעד - 24, נגד – 50, ונמנעים - 3. אני קובע שההסתייגות נדחתה. חבר הכנסת אורון, האם אתה רוצה להצביע גם על ההסתייגות החלופית שיש לך לאותו סעיף? חיים אורון (מרצ): לא. היו"ר גדעון סער: אתה לא רוצה. אם כך, אני מצביע על סעיפים 65 ו-66. דני יתום (העבודה-מימד): הצבענו. היו"ר גדעון סער: לא הצבענו. דני יתום (העבודה-מימד): לא הצבענו. בסדר. היו"ר גדעון סער: מאחר שהוא הסיר את ההסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיפים 65 ו-66 כהצעת הוועדה בהצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיפים 66-65, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: תודה. אני קובע שסעיפים 65 ו-66 אושרו כהצעת הוועדה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו לקראת הסוף. אנחנו בסעיף 67. חבר הכנסת יעקב ליצמן מסיר? קריאה: מה עם הסעיף שלאחר 66? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ליצמן איננו, והוא מסיר. הסתייגות נוספת - קבוצת בל"ד מסירה? קריאה: לא. היו"ר דליה איציק: לא. מי בעד הסתייגות קבוצת בל"ד - ירים את ידו. קריאה: אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אדוני, בבקשה - הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 48 נמנעים - 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 67 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות נוספת. קבוצת מרצ וקבוצת הליכוד מציעות - הצבעה אלקטרונית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות - 21 נגד - 52 נמנעים - 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הליכוד לסעיף 67 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד סעיף 67 כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 67, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הצעת הוועדה התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים עכשיו על כל חוק ההסדרים כהצעת הוועדות בשילוב התיקונים וההסתייגות שלאחר סעיף 14. חברי הכנסת, מי בעד - ירים את ידו. מוחמד ברכה (חד"ש): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית, בבקשה. הצבעה מס' 39 בעד החוק - 58 נגד - 22 נמנעים - אין חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבל. קריאה: קריאה שנייה וקריאה שלישית. היו"ר דליה איציק: קריאה שנייה ושלישית. קריאה: שלישית. היו"ר דליה איציק: שלישית. השר יצחק כהן: עם ההסתייגויות. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני קובעת שהחוק התקבל בקריאה שנייה ושלישית. קריאה: שנייה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, זו היתה קריאה שלישית. אל תיתנו לי לבלבל אתכם, ואתם אל תבלבלו אותי. חברי הכנסת, הצעת חוק ההסדרים במשק עברה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הצעה מהצד. היו"ר דליה איציק: אין לך שום הצעה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, אנחנו רואים בהצעה הזאת הצעת אי-אמון. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, הצביעו כבר. על כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תיפתח מחר בשעה 09:00. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הצבענו. זו היתה קריאה שלישית. אתם כל הזמן מתקנים. היתה קריאה שלישית. שלום לכם. זה עבר מהר מדי, ואתם מתפלאים. ערב טוב לכם. תודה לעושים במלאכה. הישיבה מחר תיפתח בשעה 09:00, ובשעה 11:00 יהיה פה נשיא טורקיה. תודה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 20:56.