דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 5 מזכיר הכנסת אריה האן: 8 השלמת הרכב ועדות הכנסת 9 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 9 הצעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 11 גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה): 11 חיים אורון (מרצ): 12 הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 18 יעקב ליצמן (יו"ר הוועדה המשותפת): 18 הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 19 יעקב ליצמן (יו"ר הוועדה המשותפת): 20 הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 21 יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 21 הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 24 משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): 24 הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 25 מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 25 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 27 יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 28 מיכאל איתן (הליכוד): 33 שי חרמש (קדימה): 41 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 48 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 49 אפרים סנה (העבודה-מימד): 49 חיים אמסלם (ש"ס): 50 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 52 שרה מרום-שלו (גיל): 58 אברהם רביץ (יהדות התורה): 59 חיים אורון (מרצ): 64 חיים אורון (מרצ): 69 חיים אורון (מרצ): 70 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 73 מוחמד ברכה (חד"ש): 80 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 84 יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 94 ראובן ריבלין (הליכוד): 96 דוד טל (קדימה): 102 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 105 אורית נוקד (העבודה-מימד): 106 רונית תירוש (קדימה): 108 יובל שטייניץ (הליכוד): 110 דוד אזולאי (ש"ס): 116 דוד אזולאי (ש"ס): 116 דני יתום (העבודה-מימד): 117 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 120 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 122 סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 123 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 123 רן כהן (מרצ): 123 יואל חסון (קדימה): 128 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 130 נסים זאב (ש"ס): 141 גדעון סער (הליכוד): 144 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 155 מנחם בן-ששון (קדימה): 160 מגלי והבה (קדימה): 165 יצחק וקנין (ש"ס): 168 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 171 דברי הכנסת ח / מושב ראשון / ישיבות י"ח-כ' / ט'-י"א בסיוון התשס"ו / 5-7 ביוני 2006 / 8 חוברת ח' ישיבה י"ח הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ט' בסיוון התשס"ו (5 ביוני 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, איפה השר המתאם? אם אין שר, אין ישיבה. איפה השר המתאם? הישיבה נעולה. (הישיבה נפסקה בשעה 16:01 ונתחדשה בשעה 16:06.) היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. לצערי הרב, היא נפתחת באיחור בשל איחורם של השרים. אני אינני יודעת מי היה השר המתאם, אבל אנחנו לא נפתח את ישיבת הכנסת אם לא יהיה פה שר. יש לנו כבוד לחברי הכנסת, לכנסת ולזמן שלה. אני בטוחה שכך גם אתם הייתם רוצים. אי לכך, אני מבקשת את שיתוף הפעולה שלכם. חברי חברי הכנסת, היום יום שני, 5 ביוני 2006, ט' בסיוון תשס"ו. הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, מזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת - לדיון מוקדם: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - מועד ישיבת הפתיחה של הכנסת), מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק המפלגות (תיקון - בחירות מקדימות למועמדים לכנסת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון - השוואת חובת דיווח), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - שיפוט מהיר בעבירות מין ואלימות במשפחה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון - ענישה כספית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון - ערעור לפני בית-המשפט העליון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - ביטול ההגבלה על חקיקה הצריכה תקציב), מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק הממשלה (תיקון - מפתח חלוקת השרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - תושבות שר), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינוי שר על רקע עמדות פוליטיות גזעניות), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הרשויות הסטטוטוריות (ייצוג הולם), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק היועץ המשפטי הראשי (מינוי וכהונה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור התארגנות ניאו-נאצית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - הצגת יעדים ומסגרת תקציב), מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק מזונות לילד בגיר (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - שלילת זכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור מכירת כרטיסי הגרלה לקטין), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק העונשין (תיקון - פגיעה במתקנים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הירושה (תיקון - ייעוד כספי עיזבונות לטובת המדינה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון - עונש מזערי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי לסוחרי סמים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - תקופת כהונת נציב שירות המדינה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת הענישה על עבירות בהשפעת אלכוהול), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (קיום מפגש עם חבר בארגון טרוריסטי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני נוה; הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – אי-הצגת רישום שהתיישן או נמחק), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - הגשת משקאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לתאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשס"ו 2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - סמכות ביטול חוק), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון - עונשין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון - ענישה כספית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק המפלגות (תיקון - בחירות מקדימות למועמדים לכנסת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - פקיעת כהונה של חבר הכנסת), מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק משאל עם, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - קצובת הבראה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - סמכות בית-הדין לעבודה להאריך מועדים להגשה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון - הרחבת תקופת הזכאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון - סיוע לבן משפחה של נכה הסובל מהלם קרב), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולים לאלמנה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון - פיצויי פיטורים לעובד שנפטר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - השעיה מכהונה בכנסת של מי שהורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון), מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, שלי יחימוביץ, משה כחלון, לימור לבנת ובנימין נתניהו; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - הגבלה מפני חיפוש), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הגנה מן הצדק), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת גדעון סער ומשה כחלון; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - התפטרות מנכ"ל אחרי הבחירות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת הענישה על עבירות בהשפעת אלכוהול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפת טובין ממוחזרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - איסור מסירת פתק הצבעה ביום הבחירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק-יסוד: משאל עם על הסכם המסגרת או הסדר הקבע עם הרשות הפלסטינית או מסירת שטחים באופן חד-צדדי, מאת חבר הכנסת סילבן שלום; הצעת חוק דיווח על תרומות מחוץ לישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק השבות (תיקון - הגדרת יהודי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - ביטול משרת שר בלי תיק), מאת חברי הכנסת אריה אלדד ואורי אריאל; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – אי-כהונת חבר הכנסת כשר), מאת חברת הכנסת סופה לנדבר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - גמלת סיעוד בהעתקת מגורים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרות ענישה בגין אלימות נשק קר), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק יום השבת - יום תרבות ומנוחה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור, נתן שרנסקי, אריה אלדד, מיכאל איתן ושלי יחימוביץ; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - איסור כהונת נבחר בהתאחדות התעשיינים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (קיום מפגש עם חבר בארגון טרוריסטי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני נוה; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - הגבלת השימוש בחסינות חבר הכנסת במקרה של חיפוש בביתו), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, משה כחלון ולימור לבנת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום - הוראת שעה), התשס"ו-2006; הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006. הצעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. החלטת הוועדה המשותפת כספים--כלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. החלטת הוועדה המשותפת כספים--פנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. הצעת ועדת הכנסת בדבר בחירת ועדה לפניות הציבור, לפי סעיף 17 לתקנון הכנסת. מסקנות ועדת הפנים ואיכות הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: נשים זרות מוכות מגורשות מישראל. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: הפסקת מפעל ההזנה לאלפי תלמידים בעיר רהט. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להביא לידיעתכם, כי מיניתי ועדת אתיקה לחברי הכנסת הזאת. בהתאם לחוק החסינות, בוועדת האתיקה ארבעה חברים, שניים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. אי לכך מיניתי את חבר הכנסת חיים אורון ליושב-ראש הוועדה, ואת חבר הכנסת ראובן ריבלין, חברת הכנסת עמירה דותן וחבר הכנסת עמי אילון לחברי הוועדה. אני בטוחה שזה הרכב בקיא ומנוסה. אני בטוחה שהוא יזכה לאמון מצד כל חלקי הבית, ואני משוכנעת שהוא יוכל לסייע בשאלות שמתעוררות. חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, אתם יודעים שיושב-ראש הכנסת הקודם מינה ועדה לקוד האתי, שבראשה עומד הפרופסור זמיר. ביקשתי שהיא תאיץ את עבודתה. לאחר שנקבל את הדוח ולאחר שנלמד אותו, אני מניחה שיהיו שינויים. אינני יודעת אילו שינויים יהיו, אבל אם יהיו כאלה, חברי הוועדה הללו מודעים לעניין. אני רוצה להודות לכם מאוד ולאחל לכם ששולחנכם יהיה נקי מעבודה. תודה לכם. בבקשה, אדוני. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיע, שהונחה עוד החלטה של ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2006), התשס"ו-2006, מיום ב' בסיוון התשס"ו, 29 במאי 2006. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. השלמת הרכב ועדות הכנסת היו"ר דליה איציק: גברתי יושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הודעה לוועדת הכנסת. בהתאם להוראת סעיף 17 לתקנון הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה לפניות הציבור. לפי ההצעה שמונחת לפניכם, אלה סמכויות הוועדה: 1. טיפול ומתן מענה שוטף על פניות הציבור שמגיעות לוועדה מאזרחים ומארגונים שונים; 2. קיום קשר שוטף עם משרדי הממשלה ועם נציבי פניות ציבור בגופים שונים, תוך הבטחת זכויותיהם וסמכויותיהם לטיפול בפניות הציבור במוסדותיהם; 3. הסדרת נושא הטיפול בפניות הציבור במוסדות הממשלתיים והציבוריים לשם קביעת נורמות טיפול אחידות ככל האפשר בין כל הגופים שעוסקים בנושא; 4. שמירה והגנה על מקבלי שירותים ציבוריים; 5. יצירת שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וגורמים שונים בניסיון להיטיב את השירות הניתן לאזרח; 6. קיום דיונים בנושאים מגוונים הנוגעים למצוקות הפרט, לצרכנים ולמקבלי השירותים הציבוריים. זהו ההרכב המוצע של הוועדה: הוועדה תהיה בת 15 חברים. לסיעת קדימה שלושה נציגים: חברי הכנסת מגלי והבה, רוחמה אברהם ומיכאל נודלמן; לסיעת העבודה-מימד שני נציגים שוועדת הכנסת תקבל את שמותיהם בהקדם; לסיעת ש"ס שני נציגים: חברי הכנסת יעקב מרגי ואמנון כהן; לסיעת הליכוד נציג אחד, שאני מבקשת לקבל את שמו בהקדם; לסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל נציג אחד: חבר הכנסת בנימין אלון; לסיעת ישראל ביתנו שני נציגים: חברי הכנסת יוסף שגאל וסופה לנדבר; לסיעת גיל נציג אחד: חבר הכנסת אלחנן גלזר; לסיעת יהדות התורה נציג אחד: חבר הכנסת משה גפני; לסיעת חד"ש נציג אחד: חבר הכנסת מוחמד ברכה; לסיעת בל"ד נציג אחד: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת סופה לנדבר. הוועדה המסדרת קבעה כי ראשות הוועדה תחולק בין שלוש סיעות האופוזיציה: ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל והליכוד. את הזמנים תיאמנו בינינו בוועדה. אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעתי זו. היו"ר דליה איציק: חברי, מי בעד הצעתה של יושבת-ראש הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הודעת ועדת הכנסת – רוב נגד – אין נמנעים – 1 הודעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת רן כהן נמנע. ההצעה עברה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): כמו כן, גברתי היושבת-ראש, הודעה נוספת. אני מבקשת להודיע על שינוי בהרכב הסיעתי של הוועדה לקידום מעמד האשה. בהרכב הקודם שנקבע היה מקום לנציג סיעת ש"ס, והסיעה קבעה כי המקום יינתן לנציג של סיעת קדימה. כעת הודיעה הסיעה כי היא מוותרת על מקומה בוועדה והמקום הפנוי יאויש על-ידי נציג מסיעת יהדות התורה. אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעתי זו. היו"ר דליה איציק: חברי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הודעת ועדת הכנסת – רוב נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה נתקבלה. הצעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, לפני שנעבור לדיון על הנמקת ההסתייגויות להצעת חוק ההסדרים, לפנינו ארבע הצבעות על ארבע החלטות שעניינן חלוקת הצעת חוק ההסדרים. ראשונה, החלטה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, לעלות ולהציג את ההחלטה. גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה): גברתי היושבת-ראש, מכובדי חברי הכנסת, שרי הממשלה, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"ב באייר התשס"ו, 10 במאי 2006, והועברה לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת החליטה להעביר לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, בין היתר, את סעיפים 21(2), (3) ו-(4) ו-22, שעניינם היטל הטמנת פסולת. ועדת הפנים ואיכות הסביבה מצאה שיש חשיבות בהטלת היטל הטמנת פסולת, שנועד לקדם פיתוח אמצעים חלופיים להטמנה. עם זאת, התעוררו בוועדה חילוקי דעות בנוגע לנושאים השונים הקשורים בהצעה. על כן החליטה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת להביא סעיפים אלה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במועד מאוחר יותר. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת אורון, רצית להעיר הערה. חיים אורון (מרצ): ביקשתי הסתייגויות. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, גם אני הייתי מסתייג על כל הפיצולים. אבל הואיל ויתקיים היום דיון עד השעה 24:00, אשמור את כל הערותי לעניין זה. אבל באופן פורמלי גם אני מסתייג. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך, אדוני. בבקשה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ביקשתי להסתייג מהצעות הפיצולים משני טעמים. הטעם הראשון: התרגיל שמתרחש פה. מניחים על שולחן הכנסת ספר עם 74 סעיפים עם 121 נושאים כדי להאכיל אותנו במנה גדושה. אחר כך יש שני תהליכים, גברתי היושבת-ראש. יש תהליך אחד שהוא הוצאת העזים. אף אחד לא התכוון ברצינות שהן יישארו עד סוף הדיון. אבל מה? משאירים אותן פה. במסגרת הקח-ותן עם חברי הכנסת – תיכף אגיד על זה משהו – יש מה לקנות ומה למכור. אגב, הצעות חוק מאוד רציניות, נושאים מאוד כבדים, שכששר האוצר בא לפה ואומר, בלעדיהם אין תקציב, פתאום הם נעלמים אחד אחרי השני. זה שלב אחד. השלב הבא, שהפעם היה מאוד אינטנסיבי, הוועדות דנות על הנושאים כולם, ובסוף יגידו לכם על מה יצביעו ומה יפצלו. על-פי מה? סופרים קולות. זה בסדר גמור, אדוני יושב-ראש הקואליציה. כל הבית הזה בנוי על ספירת קולות. אבל בכל זאת, שכמה כללים יישמרו כאן. היום זה הגיע לשיא. סיעות אופוזיציוניות, מה זה אופוזיציה – האיחוד הלאומי - מפד"ל, ישראל ביתנו, קונים מוכרים. שוק מציאות. לכל חבר כנסת יש מחיר, לכל מפלגה יש סכום, ובאים ואומרים: יאללה, אתם רוצים עוד 12 קולות? 200 מיליון שקל. אגב, אתם עושים עסקים לא טובים. טומי לפיד בכנסת הקודמת עשה את זה יותר טוב. הוא קיבל 700 מיליון על 14. משה כחלון (הליכוד): המחיר ירד. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת, כשהוא קיבל 700 מיליון - - - חיים אורון (מרצ): כשהוא קיבל 700 מיליון פריצקי כבר לא היה. ראובן ריבלין (הליכוד): עוד לא. צריך לדייק. חיים אורון (מרצ): אה, על 15? אוי, נעשה עליכם סיבובים, לפחות זה מה שנשאר לנו. גברתי היושבת-ראש, אומרים שיש פיחות במעמדה של הכנסת. יש דרגה יותר נמוכה מהדרגה הזאת? עולים חברי כנסת – עם הקואליציה נדבר אחר כך, אתם תחגגו אחר כך. נעשה חשבון עם החברתיים. אבל עולים חברי כנסת מהאופוזיציה, איזה נאומים, מה לא מסבירים לנו. פתאום אני רואה, זה יומיים - איפה ידידי ניסן סלומינסקי? הוא נעלם בהצבעות. הוא איננו. הוא אינו קיים. אבל אומרים לו: תשמע, יש פה קואליציה, אופוזיציה. בוועדת הכספים, נכון, ליצמן, הכספים - עשרה נגד תשעה. על קול אחד. רק אחד בורח, החוק נופל. אז ניסן סלומינסקי איננו. אני אומר לו: ניסן, ידידי, מה קורה בדיוק? שמע, הוא אומר, יש בעיות ב"בני עקיבא". ניסן, האמן לי, ב"שומר הצעיר" יש בעיות עצומות. הוא אומר: שמע, אתה יודע איזה בעיות יש אצל בנות השירות הלאומי? אני אומר: תגיד, אתה יודע איזה בעיות יש בשין-שינים של ה"שומר הצעיר" ו"הנוער העובד"? הוא אומר: אתה יודע איזה בעיות יש בישיבות ההסדר? אני אומר לו: אתה יודע איזה בעיות יש - - - רוחמה אברהם (קדימה): הוא לא יכול להשיב. חיים אורון (מרצ): סלחי לי, פה זה פרלמנט. הוא צריך לשבת פה כל הזמן. רוחמה אברהם (קדימה): - - - חיים אורון (מרצ): חברת הכנסת רוחמה אברהם, הוא צריך לשבת פה כל הזמן. אני עוד לא יודע מה הוא קיבל ומה לא. אגב, גברתי היושבת-ראש, למיטב ידיעתי - רובי, תעזור לי - לפי דעתי, את ההסכמים שבגינם מצביעים עבור התקציב צריך להניח לפחות 24 שעות לפני ההצבעה. יש לכם, לפי דעתי, עוד 35 דקות לשים את החומר על השולחן. אם החומר לא יהיה מונח על השולחן לא תהיה מחר ב-17:00 הצבעה על חוק ההסדרים. אבל אני לא רוצה לעסוק בפורמליסטיקה. מה בדיוק קורה פה? קריאה: אני הולך לדאוג לזה עכשיו. חיים אורון (מרצ): אתה רואה? אני עובד אצלך גם בזה. מה בדיוק קורה פה? ראובן ריבלין (הליכוד): יש לך 35 דקות. אל תרוץ. חיים אורון (מרצ): חברי כנסת, מפלגות - ועכשיו אני יורד קצת מהטון האירוני בדברי, או הציני או הסרקסטי; אני לא יודע איזה שם תיתנו לזה - עומדים בפני הציבור, ומה הם לא אומרים על הממשלה הזאת. אגב, חבר הכנסת בני אלון, בחלק אני מסכים אתך על מה שאתם אומרים עליה. אבל בסוף כל זה נגמר בכסף? בסוף כל זה נגמר בהסכמים קואליציוניים? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כשהיה צריך לעקור יהודים הצבעתם בעד תקציב שהתנגדתם לו. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת בני אלון, נפלת קשה עכשיו. נפלת קשה. האמן לי, ויבוא שר האוצר הקודם ויעיד, ויבוא יושב-ראש הקואליציה הקודם ויעיד. לפני שבאו לטומי לפיד, לשינוי, ולפני שבאו לאגודת ישראל, באו אלי, ואני אמרתי: אם נצביע לא נקבל שקל. ואם נצביע נגד, כפי שהצבענו, גם אם תיתנו לי מיליארד לא נצביע בעד. אבל אתה, העקרוני, האידיאולוג, אומר פה שבעד כסף הכול אפשר - בדיון על תקציב, שהוא המדיניות של הממשלה, שהוא הכיוונים שלה? אתם, חוץ מזה שאתם מבזים את עצמכם, אתם מבזים את כולנו. כי צודק הציבור שאומר, חבר הכנסת בני אלון, לכל אחד יש מחיר. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה דיון על התקציב? חיים אורון (מרצ): לא, זה דיון על הסתייגות לפיצול. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני יכול להירשם? היו"ר דליה איציק: הוא תיכף מסיים. התשובה היא לא. חיים אורון (מרצ): אתה יכול להירשם לדיון הבא. היו"ר דליה איציק: בדיון האישי. חיים אורון (מרצ): יש יתרון מסוים. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, הבעיה היא, כמו כל התופעות מהסוג הזה, הן מתחילות בקטן, וכולם קצת מחייכים, והן ממשיכות בקנייה של חבר כנסת בודד. אני לא אומר לכיסו, חס וחלילה, זה עוד לא. כל אחד יבוא פה עם סל קניות פרטי ויגיד ליושב-ראש הקואליציה, או יגיד לשר האוצר: אם אתה לא מסדר לי 10 מיליון לזה ולזה, אני לא מצביע. יעקב ליצמן (יהדות התורה): עוד שבועיים גם אתה תעשה את זה. עוד שבועיים בסך הכול. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה. יעקב מרגי (ש"ס): אתה קיבלת בלי הסכם קואליציוני. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרגי. סליחה, חבר הכנסת אורון, תרשה לי. חברי הכנסת, אנחנו פותחים עכשיו בדיון ארוך של שלושה ימים, מתיש במהותו. חבר הכנסת ברכה, תודה רבה לך. אני מעירה לך פעם ראשונה. אני אכן מבקשת מכם להתכנס קצת לסבלנות ולהרבה אורך רוח. שלושה ימים צריך לגייס פה הרבה מצב רוח. בבקשה. חיים אורון (מרצ): אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת ליצמן, היינו שם כמה וכמה פעמים. עכשיו אני אומר בשיא הרצינות: אני לא מתבייש להיאבק על זה. לא התביישתי להיאבק יחד עם חבר הכנסת ליצמן על 52 מיליון שקל לעוטף-עזה, בדין, לא על תקן של הבטחת הצבעתי בסעיף כזה או אחר. לא התביישתי להיאבק על 18 מיליון שקל לאחיות בריאות הציבור יחד עם יושב-ראש הוועדה הקודם, שר האוצר העכשווי. לא תמורת שום הצבעה, לא תמורת שום שינוי עמדה, לא אפילו תמורת שום שינוי נימוק. אני לא רוצה להפוך את כולנו לחבורה של איסטניסים. אלה מאבקים לגיטימיים. אבל מה שמדובר עליו פה עכשיו הוא תעריף קנייה של קולות חברי כנסת להצבעה על התקציב, וזו שחיתות וזו שערורייה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברי הכנסת, אני מעמידה להצבעה את החלטת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006). מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד – מיעוט הצעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אני קובעת בזה שהצעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה. הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: הסעיף הבא שלנו בסדר-היום: החלטת הוועדה המשותפת כספים-כלכלה. אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה המשותפת כספים וכלכלה, חבר הכנסת יעקב ליצמן, שעיניו טרוטות מעייפות, לעלות לבמה ולהציג את ההחלטה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת ברוורמן, אתה מפריע לשר. אני מודה לך. אני בטוחה שהשר רוצה לשמוע. הוא גם שר תורן. יעקב ליצמן (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, החלטת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה: על-פי הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדה, שאליה הועברו לדיון ולהכנה לקריאה השנייה והשלישית חלקים מהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, ובכללם סעיף 71 להצעת החוק שעניינו תיקון חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963, שלא לכלול בנוסח הצעת החוק שיונח לקריאה שנייה ושלישית את הסעיף האמור. סעיף 71 שבהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, מציע לתקן את חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963, באופן שהוראות החוק המסמיכות את המועצה לענף הלול ואת שר החקלאות לתכנן את היקף הייצור בענף הפטם - יבוטלו. כמו כן מוצע לבטל את ההוראה בדבר מתן פיצויים מאוצר המדינה לבעל מכסה שוויתר על מכסתו. הוועדה סבורה כי יש צורך לקיים דיון מעמיק בהצעת החוק ולבחון את השלכותיה הנרחבות על ציבור המגדלים ועל הענף בכללותו, במנותק מלחץ הזמן הכרוך בהשלמת ההכנה של הצעת חוק הסדרים במשק המדינה. בהתחשב באמור לעיל, מבקשת הוועדה לחלק את הצעת החוק ולא לכלול את סעיף 71 בנוסח שיונח לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. רבותי, הערה לחבר הכנסת חיים אורון. אני לא יודע איפה הוא נמצא. הבעיות באופוזיציה ואלה שרוצים לתמוך בתקציב, זה חצי מהבעיה. הבעיה בקואליציה גדולה פי-עשרה, ושם משלמים סכומים שאנחנו בכלל לא מכירים. לא צריך לדבר על האופוזיציה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, אדוני. אני מעמידה להצבעה את החלטת הוועדה המשותפת כספים-כלכלה בדבר חלוקת חוק ההסדרים. חברי הכנסת, מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד? הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד - מיעוט הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה אושרה. הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: החלטת הוועדה המשותפת כספים--פנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה. אני קוראת ליושב-ראש הוועדה המשותפת כספים--פנים ואיכות הסביבה, חבר יעקב ליצמן, להציג את ההחלטה. תודה, אדוני. יעקב ליצמן (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החלטה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. על-פי הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה לדון ולהביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית חלק מהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת לא יכלול את סעיפים 40 ו-41 להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 – להלן, הצעת החוק - נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"ב באייר התשס"ו, 10 במאי 2006, והועברה לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת החליטה להעביר את פרק י"ג בהצעת החוק, הכולל את סעיפים 40 ו-41, ושעניינו דתות, לוועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת – להלן, הוועדה המשותפת. בדיוני הוועדה המשותפת נתגלעו חילוקי דעות בנוגע לסעיפים שעניינם שינוי במבנה המועצות הדתיות ובדרכי אישור תקציביהן. על כן החליטה הוועדה המשותפת להביא סעיפים אלה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במועד מאוחר יותר בלי ויכוחים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על החלטת הוועדה המשותפת כספים--פנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה. מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד? הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד - אין הצעת הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים ואיכות הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה נתקבלה. הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: הסעיף הבא: החלטת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006). אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, להציג את ההחלטה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החלטה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. על-פי הצעת ועדת הכספים, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת הכספים, שאליה הועברו לדיון ולהכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית חלקים מהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, שלא לכלול בנוסח הצעת החוק שיונח לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את המפורט להלן: 1. סעיפים 2(7) ו-4(ג), מתוך פרק ב' – ביטוח לאומי, שעניינם הקטנת דמי אבטלה משלימים לעובדים בעבודה שאינה מתאימה; 2. סעיפים 24(2), 24(3) ו-25 סיפא, מתוך פרק ח' – רשויות מקומיות; 3. סעיפים 42 ו-43, המהווים את פרק י"ד – יסודות התקציב; 4. סעיף 70, מתוך פרק ט"ז – שונות, שעניינו תיקון הגדרת "יחידת מימון" בחוק מימון מפלגות. סעיף 2(7) ו-4(ג) להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 - להלן, הצעת החוק - עוסק בתיקון בנוגע להשלמת דמי אבטלה לאדם הזכאי לדמי אבטלה, העובד בעבודה שבה שכרו נמוך משכרו ערב האבטלה. מטרתו של התיקון לקבוע סכום מרבי של השלמת דמי אבטלה שלה יהיה זכאי אדם כאמור, כדי למנוע מצב שבו סך הכנסתו מעבודה שאינה מתאימה ומהשלמת דמי האבטלה יגיע לסכום העולה על הסכום המרבי הקבוע בחוק לדמי אבטלה. בדיון שנערך בוועדת הכספים התבררה מורכבות הסוגיה ויידרש זמן נוסף כדי להגיע להסכמות בדבר הפתרון הראוי לבעיה. סעיף 24(2) עניינו הצעה לתיקון הגדרת "רחוב" שמשמעותה אי-הטלת ארנונה על הנכסים שייתוספו להגדרה האמורה. בדיון שנערך בוועדת הכספים התברר כי נושאים אלה טומנים בחובם סוגיות אשר טעונות דיון נוסף שלא במסגרת סד הזמנים שבו נתונה הוועדה בעת הזו. סעיף 24(3) והסיפא של סעיף 25 עניינם תיקון פקודת העיריות, הבא לקבוע לגבי הודעה לעירייה על השכרת נכס לתקופה של שנה או יותר, לצורך שינוי הרישום בספרי העירייה של המחזיק בנכס החייב בארנונה בעד אותו נכס ודרך ביצועו. פרק י"ד שבהצעת החוק עוסק בעיקרו בתיקון חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 – להלן, חוק יסודות התקציב. התיקון המרכזי שבפרק נוגע למקרים שבהם מתברר כי בגוף הנתמך על-ידי המדינה או בגוף המתוקצב על-ידה, נערך הסכם הנוגד את הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ואשר מכוחו נעשו שינויים בשכר, בתנאי השירות, בתנאי פרישה או בגמלאות, בניגוד למה שהוסכם או שהונהג לגבי כלל עובדי המדינה ללא אישורו של שר האוצר. בהתאם להצעת החוק, יוכל שר האוצר להורות לגוף המתוקצב או לגוף הנתמך שלא להסתפק בהשבת ההטבה בדרך של תביעה, אלא בדרך של ניכוי משכר העבודה או מהקצבה של מי שקיבל אותה מכוח אותו הסכם נוגד. עוד הוצע להקים ועדה לחיוב אישי, אשר תוסמך להטיל חיוב אישי על מי שמצאה כי החליט על ההטבה החורגת או אישר אותה. בדיון שנערך בוועדת הכספים התברר כי עולות שאלות כבדות משקל, ובהן סוגיות הנוגעות לזכויות יסוד של עובדים. הוועדה סברה כי יש מקום לליבון מעמיק יותר של הסוגיות האמורות, תוך עריכת ניסיון להשגת הסכמות עם הגופים הנוגעים בדבר. עניינו של סעיף 70 להצעת החוק בתיקון הגדרת "יחידת מימון" בחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 - להלן, החוק. מוצע לקבוע כי גובה יחידת המימון לצורכי חישוב מימון הוצאות הבחירות לפי הוראות החוק, יהיה 80% מהסכום שקבעה הוועדה הציבורית כיחידת מימון לעניין החוק. בדיון שנערך בוועדת הכספים הוחלט כי הנושא דורש דיון מעמיק, מכיוון שהתיקון מציע התערבות בעבודתה של הוועדה הציבורית לקביעת שיעור יחידת מימון מפלגות, שהינה ועדה סטטוטורית בראשות שופט בדימוס. כמו כן, לנוכח העובדה שהבחירות נערכו אך לפני כשלושה חודשים, ולא צפוי הליך בחירות נוסף בתקופה הקרובה, אין הכרח להעביר את התיקון בעת הזו ובסד הזמנים הקצר במיוחד של חוק ההסדרים הנוכחי. בהתחשב באמור לעיל, ועל דעת נציגי הממשלה, מבקשת הוועדה לחלק את הצעת החוק ולא לכלול את הסעיפים שצוינו לעיל בנוסח שיונח לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, אלא במועד מאוחר יותר. אני לא יכול להבטיח שלא יהיו בחירות בקרוב, ולכן אני מסתייג ממה שכתוב כאן, אבל ברור שצריך דיון נוסף. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד – מיעוט הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: תודה. החלטת ועדת הכספים נתקבלה. הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנו עוברים לסעיף הבא: הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת משה כחלון, להציג את ההצעה. משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד לקרוא את ההצעה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו–2006. בסעיף 26(2) בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו–2006, מוצע לתקן את פקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב-1972, כך שרשות מקומית שבתחומה החלו עבודות הקמה של מסילת ברזל מקומית, כהגדרתה בפקודה כאמור, תשתתף במימון קטע מסילת הברזל המקומית העובר בתחומה, בשיעורים ובהתאם לתנאים המפורטים בתיקון המוצע. בדיון שנערך בוועדת הכלכלה התברר כי מדובר בפרויקטים חשובים ביותר מבחינת היקפם והשלכותיהם, הן הכלכליות הן הציבוריות, וכי לצורך קידומם חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין משרד האוצר ובין הרשויות המקומיות. כמו כן התברר לוועדה, כי על קווים מסוימים, הנמצאים בשלבי תכנון מתקדמים, מתקיימים מגעים בין חלק מהרשויות המקומיות ובין משרד האוצר, והוועדה סברה כי יש לאפשר לצדדים למצות את המשא-ומתן בטרם יוחלט אם להסדיר נושא זה בחקיקה. בהתחשב באמור לעיל, הוועדה מבקשת לחלק את הצעת החוק ולא לכלול את סעיף 26(2) בנוסח שיונח לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, אלא להמשיך את הדיון בהוראה זו במנותק מלחץ הזמן הכרוך בהשלמת הכנתה של הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד – מיעוט הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת בזאת שההצעה בדבר חלוקת חוק ההסדרים, על-פי בקשת ועדת הכלכלה של הכנסת, נתקבלה. הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [נספחות.] היו"ר דליה איציק: אנו עוברים לסעיף הבא, חברי הכנסת. הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק ההסדרים. בבקשה, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. חבר הכנסת ליצמן, אתה אחריו. בבקשה, אדוני. מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, מיום ב' בסיוון התשס"ו, 29 במאי 2006. על-פי הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות להביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, כך שבהצעה לא ייכלל סעיף 60, שעניינו תיקון חוק הסדר הימורים בספורט. ההצעה להפריד את הדיון בסעיף 60 לחוק ההסדרים נובעת מרצונה של ועדת החינוך, התרבות והספורט להקדיש זמן נוסף לדיון בסעיף זה, המתקן את חוק הסדר הימורים בספורט, התשכ"ז-1967, שעל-פיו מוצע לשנות את החלוקה הפנימית של הסכומים שהמועצה להסדר ההימורים בספורט מקצה לאגודות, למועדוני הספורט ולארגוני הספורט. זאת ההחלטה, שנתקבלה פה אחד בוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד ההצעה - ירים את ידו. אין. מי נמנע - ירים את ידו. הצבעה בעד הצעת הוועדה – רוב נגד – מיעוט הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר חלוקת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: תודה. ההצעה נתקבלה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 [מס' מ/236; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 234, וחוב' ה', עמ' 461; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנו עוברים לסעיף הבא - הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכספים. גדעון סער (הליכוד): לא הונח - - - היו"ר דליה איציק: הפרק הראשון מייד מונח. גדעון סער (הליכוד): אז שיונח. היו"ר דליה איציק: אוקיי. בינתיים יעלה יושב-ראש הוועדה, ותוך כדי - זה מתקבל. אני מקבלת את הערתך. מיכאל איתן (הליכוד): החוק לא הונח, ופה מדברים. עושים מאתנו צחוק. היו"ר דליה איציק: החוק תיכף יונח. ההערה במקומה, אני יודעת. הוא מייד מגיע. מיכאל איתן (הליכוד): זה יותר מהותי מאשר אם יש פה שר או אין. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך, אבל אל תקבע לי מה מהותי. מיכאל איתן (הליכוד): לא אני קובע, התקנון קובע. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני, יושב-ראש הוועדה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מובא עתה לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חוק ההסדרים במתכונתו המתוקנת. הדיון בהצעת חוק זו השנה היה יוצא דופן לעומת כל 20 השנים הקודמות, שבהן הועבר חוק ההסדרים יחד עם חוק התקציב. פרק הזמן שעמד לרשותנו היה קצר במיוחד. על אף פרק הזמן הקצר, עשתה הוועדה מאמץ עילאי לדון בסעיפי החוק, שמעה משלחות והכניסה תיקונים. בניגוד לשנים קודמות, השנה ביטלנו ופיצלנו סעיפים רבים, בהיקף שלא היה לו תקדים. אעמוד עתה רק על השינויים שהכניסה הוועדה בהצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה. מספרי הסעיפים הם מספרי הסעיפים בהצעת החוק המקורית. סעיף 73 עניינו מינוי שופט עמית. סעיפים שבוטלו בעת הדיונים בוועדת הכספים ולכן אינם נכללים בהצעת החוק המונחת לפניכם: סעיף 2(2), שלפיו נכסי המוסד לביטוח לאומי ינוהלו בשיתוף על-ידי החשב הכללי וחשב המוסד; הוועדה סבורה כי יש לשמור על עצמאות המוסד לביטוח לאומי. סעיף 13(3) בפרק המסים, שעסק בביטול הזיכוי ממס הכנסה בשיעור 35% למי שמפריש ממשכורתו לפנסיה תקציבית, בוטל. סעיף 62 בוטל – זה הסעיף שעסק בחברות ממשלתיות הנתונות בהליך של שינוי מבני והוספת אמצעי פיקוח עליהן. הביטול נעשה לבקשת שר האוצר. הוועדה ביטלה את סעיפים 74 ו-75, שעסקו בתיקון חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. השינויים שהכניסה ועדת הכספים במהלך דיוניה: בסעיפים שעניינם החמרת התנאים לקבלת דמי אבטלה של חיילים משוחררים החליטה הוועדה כי תחילת השינויים תהיה שנה מיום תחילת החוק, כלומר ב-1 ביולי 2007. בדיוני הוועדה מסרו נציגי האוצר, כי בתוך כחודשיים יגיעו להסדר חדש לגבי חיילים משוחררים שיוצאים להכשרה מקצועית. משרד האוצר ידווח על כך לוועדה. חייל שיוצא להכשרה מקצועית יקבל 100% דמי האבטלה, במקום 70% מהם, ותקופת ההכשרה תהיה בלתי מוגבלת – במקום 70 יום היום. אלה הם סעיפים 2(3)-(6) ו-4(א). בפרק ד' – מסים – הכניסה הוועדה שינויים אחדים. בסעיף 13(1) שונתה ההגדרה, ובמקום "רכישת השכלה שאינה מקנה יתרון של קבע" – הגדרה שלא היה אפשר ליישם – נקבע כי ההוצאות הן לצורך שמירה על הקיים. בסעיף 13(2) הותאמה ההגדרה ללימודי מקצוע, ולא רק הוראה. סעיף 13(4) עוסק בחישוב נפרד לשני בני-זוג שמקור הכנסתם משותף. במקום הוראת שעה נקבעה הוראה של קבע, ובמקום חישוב נפרד להכנסה של 30,000 ש"ח לשנה נקבעה הכנסה של 42,000 ש"ח לשנה. כמו כן נוסף סעיף 15א, המאשר תחולה רטרואקטיבית של סעיף זה מ-1 בינואר 2006. הוועדה הוסיפה תיקון לחוק, שלפיו נישום שבת-זוגו או נישומה שבן-זוגה אינם עובדים, והם נכים, יהיו זכאים לנקודת זיכוי. בפרק ו' – חקלאות – שעניינו תיקון חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, הכניסה הוועדה שינויים אחדים. סעיף 18 (3)(ב)(3) נמחק – זה הסעיף שלפיו בשיקולי הממשלה להכריז אסון טבע ייכללו התחשבות במגבלות תקציב המדינה ובסדר העדיפויות של הממשלה בהקצאת המשאבים. הוועדה הוסיפה את סעיף 18(8), המאפשר לשרים לקבוע בצו סוגי גידולים חקלאיים מתחום הצומח או החי שחוק זה יחול עליהם, כאילו היו תשתית לחקלאות, אם ראו כי אין אפשרות לבטחם בהסדר ביטוח נאות מפני נזק שלגביו ניתן פיצוי לפי חוק זה. שיעורי ההשתתפות העצמית הופחתו: במקום 20% יהיה 10%. במסגרת ההסכמה עם משרד החקלאות הוסכם כי בחמש השנים הקרובות יישארו התנאים הקיימים היום להסדר ביטוח חלופי. תחולת התיקון תהיה על אסון טבע שאירע לאחר תחילתו של חוק זה. בפרק י"א, העוסק ברישוי שדות התעופה, הוסיפה הוועדה בסעיף 35(5) גם את המנהל הכללי של משרד התיירות לוועדה המקצועית לעניין רשיונות. הוועדה הוסיפה סייג לחובת ההתייעצות, שלפיו חובת ההתייעצות עם שר התיירות תחול רק על רשיון להפעלה או להשכרה של כלי טיס גדול לשם הסעת נוסעים בטיסה מסחרית, ולעניין קבלת חוות דעת מהוועדה המקצועית רק לגבי רשיון להפעלה או להשכרה של כלי טיס גדול לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין בטיסה מסחרית. בסעיף 65, שעניינו הסכמי הפנסיה התקציבית של עובדי רשות הספנות והנמלים, קבעה הוועדה כי קופת הגמל אושרה לראשונה לפני 30 בספטמבר 2006, במקום 30 ביוני 2006, בגלל פרק הזמן הארוך שעבר מאז הונח החוק על שולחן הכנסת ועד הבאתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 72 הוגש בשינויים לאחר שהגיעו להסכמות. במקום ביטול חוק הדיור הציבורי – סעיף 76 – החליטה הוועדה להמשיך את הקפאתו עד 1 בינואר 2009. הקפאת החוק אמורה להסתיים ב-31 בדצמבר 2006, ולכן הוצע לבטלו. לצערי, אני אומר. בסעיף 77 הוצע להאריך את התליית הפטור מתשלום היטל השבחה על השבחת מקרקעין של הקדש ציבורי ועל השבחת דירה ששטחה אינו גדול מ-160 מ"ר עד 31 בדצמבר 2008 במקום עד 31 בדצמבר 2005. הוועדה החליטה שלא להאריך את ההתליה; לאשר את הפטור, אך במקום דירה עד 160 מ"ר יינתן הפטור על דירה ששטחה עד 140 מ"ר. נוסף על כך, הפטור יינתן גם להקדשים, ומחסן ששטחו עד 20 מ"ר לא ייכלל בשטח הדירה. סעיפי תחילה: בגלל הזמן הרב שעבר מאז הונחה הצעת חוק ההסדרים על שולחן הכנסת, תהיה תחולת החוק 1 ביולי 2006 במקום 1 בינואר 2006. בסעיפים מסוימים התחילה היא לפי העניין, כפי שמוגדר בחוק. הוועדה דנה ואישרה את פרק הרשויות המקומיות ופרק המים, הכול לפי העניין, לפי הדיונים ומה שיובא לכנסת. ובסיום, ברצוני להודות לאנשים הבאים: לצוות ועדת הכספים - סמדר אלחנני, טמיר כהן, רחל סמואל, ליאת קרפטי, אילנית ירושלמי, צבי רוזן, הלית מגידו ואפרת קוצ'ינסקי. לצוות עובדי הלשכה המשפטית בכנסת - אתי בנדלר, ג'ודי וסרמן ומירי פרנקל-שור. לאנשי משרד האוצר על אגפיו השונים ולאנשי משרד המשפטים. לצוות הקצרניות, לסדרנים, לאנשי המשמר, לעובדי הדפוס, לעובדי המשק, לעובדי המזנון ובעיקר לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברי הכנסת, לצערי הרב, עדיין הצעת החוק איננה מונחת כאן, אפילו לא הפרק הראשון שלה. לפיכך נשאל את חבר הכנסת מיכאל איתן, שהוא ראשון הדוברים, אם הוא מוכן לעלות. אם כן - נתחיל, ואם לא – נעשה הפסקה, חמש דקות, עד שההצעה תגיע. בבקשה, אדוני. יש לך 15 דקות, אדוני. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה יכול לדבר על חוק ההסדרים באופן כללי. היו"ר דליה איציק: אדוני, יש לך 15 דקות, בוא דבר קצת על חוק ההסדרים. ראובן ריבלין (הליכוד): באופן כללי. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת איתן, תדבר על חוק ההסדרים באופן כללי, ולא אחשיב לך את הזמן. גש. קריאות: - - - דב חנין (חד"ש): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אתה צודק, אבל היא יכולה לפתוח דיון תיאורטי על מקומו של חוק ההסדרים, לא על זה. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת איתן. אתה רוצה לדבר על חוק ההסדרים? אנחנו נעבור לאדם הבא. גדעון סער (הליכוד): אני רוצה להציע עצה. מיכאל איתן (הליכוד): אני חושב שאנחנו צריכים להקפיד. היו"ר דליה איציק: הכול נכון. מיכאל איתן (הליכוד): אני יכול להסביר - - - היו"ר דליה איציק: אני לא רוצה שאתה תסביר. כל מה שאני רוצה זה לשאול אותך. אני יכולה לקיים עכשיו דיון על חוק ההסדרים – אתה תגיד כל מה שאתה רוצה. אתה רוצה? בבקשה. אני לא מנהלת אתך עכשיו דיון אישי. אתה מוזמן, אני גם לא אחשיב לך את הזמן שלך. בבקשה. דב חנין (חד"ש): אפשר להעיר הערה לסדר? היו"ר דליה איציק: לא. גדעון סער (הליכוד): איפה החוק? ראובן ריבלין (הליכוד): היא לא דנה עכשיו בחוק. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חנין, צר לי להגיד לך, אבל היו דברים מעולם. אתה בפעם הראשונה בכנסת, אבל זו איננה הפעם הראשונה. זה לא בסדר שזה קורה, אנחנו ממתינים - - - שר התיירות יצחק הרצוג: וזה קורה. היו"ר דליה איציק: וזה קורה, תאר לעצמך. אי לכך, אני מבקשת שתשב במקומך, חבר הכנסת חנין, אני מודה לך מאוד, ותקשיב בסבלנות, כיאה לפרלמנטר הוותיק שמדבר כאן. דב חנין (חד"ש): אני אשמח. - - - אני אכתוב לך בכתב את ההערה שלי ותשקלי אם לקבל אותה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. תודה לך. אני אקרא אותה בכבוד רב. תודה. מיכאל איתן (הליכוד): יש, דרך אגב, חבר הכנסת חנין – חבר הכנסת חנין, יש דרך, על-פי סעיף בתקנון, לפנות לוועדת הפרשנות על מנת שהיא תקבע אם יושב-ראש קיבל בזמן אמת החלטה נכונה או לא נכונה בהתאם לתקנון. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני לא הבנתי בדיוק באיזו מתכונת אני מדבר כרגע, אבל חשוב לי להעיר שהגישה הזאת, של כבר היו דברים מעולם, היא גישה שפוגעת בעיקר באופוזיציה. הפרוצדורה היא המגנה כרטה של האופוזיציה; היא איזושהי מגילת חירות של המיעוט. נותנים זכויות למיעוט, והזכויות של המיעוט הן שהדברים יתנהלו לפי הפרוצדורה. תמיד הרוב יכול להחליט שעכשיו מפסיקים דיון, שמעלים דיון, שמצביעים רק כשיש להם רוב, שמצביעים רק ככה, שמצביעים אחרת - ואין דבר כזה בדמוקרטיה. בדמוקרטיה כללי המשחק הם מוסכמים, והם לא שאלות של רוב ומיעוט. לצערי הרב, גם בשבוע שעבר ישב כאן יושב-ראש שקיבל החלטה נגד התקנון, והוא אמר: לפנים משורת הדין. אז הוא אמר: לפנים משורת הדין. אני לא מבין, לפנים משורת הדין יכול להיות – לא בכנסת. הכנסת יש לה תקנון, ואנחנו, אנשי האופוזיציה, צריכים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אלא בהסכמה של כולם. מיכאל איתן (הליכוד): אלא בהסכמה של כולם. אז יש אפשרות גם לעשות שינויים. אבל אמרתי, זאת הזכות של האופוזיציה, של המיעוט. שמירת התקנון זו הזכות של המיעוט. הרוב לא יכול לבוא ולהגיד: נשנה את התקנון. המיעוט יכול להגיד: אנחנו מסכימים שישנו את התקנון. אבל זה לא שאלות של רוב ומיעוט. ובטח שלא יכול להיות שדבר מאוד בסיסי, שהחוק צריך להיות מונח בטרם מקיימים עליו דיון - לא מביאים את החוק ואומרים: נקיים את הדיון. אז אני מבין שאומרים לי: תשמע, זה בסך הכול דבר קטן, תתחיל לדבר. אז מה אני עושה עכשיו? אני לא מדבר, כי אני אפגע בזכות הבסיסית שלי גם במקרה שיהיה עניין מהותי. יגידו לי: מה אתה רוצה, אתה עצמך עמדת כאן, ואף התקנון אמר שקודם צריך להניח את הצעת החוק ורק לאחר מכן לקיים דיון, אתה פעלת בניגוד לתקנון כי היושבת-ראש אמרה "כבר היו דברים מעולם". אז עכשיו יהיה ביטוי חדש שמכשיר כל פגיעה בתקנון: כבר היו דברים מעולם. כל פעם יגידו, מה זה? - כבר היו דברים מעולם. מה זה? - כבר היו דברים מעולם. אני מבקש, מאחר שאני מאמין שיושבת-ראש הכנסת רוצה לקיים את הכנסת ולשמור על מעמדה כי זה תפקידה, שתביא בחשבון שהגישה הסלחנית הזאת, שהיא לפעמים - צריך להיות לא נעים למישהו להגיד, טוב אז יביאו את זה בעוד רבע שעה, יביאו את זה בעוד חצי שעה, למה אתה מתעקש? הגישה הזאת פשוט לא במקומה. היו"ר דליה איציק: ובכן, אדוני, אתה מתחיל את הדיון. ההצעה הונחה, אתה מתחיל את 15 הדקות שלך. קיבלנו את הטפת המוסר. בבקשה, אדוני, יש לך 15 דקות. תודה לך. אתה מתחיל מרגע זה. מיכאל איתן (הליכוד): תודה רבה. אני אחזיר לך את הזמן. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. מיכאל איתן (הליכוד): אני פשוט מבקש שהיושבת-ראש תהיה יותר קפדנית על מנת לשמור במקרים כאלה על הפרוצדורה שבסופו של דבר צריכה להיות קבועה ולא נתונה להחלטות שרירותיות, לא של יושב-ראש כזה או אחר וגם לא של רוב מול מיעוט, כפי שאמרתי. אני מבקש, בדברי על חוק ההסדרים, לגעת גם כאן בנושא של הפרוצדורה, כי יש תהליך של חקיקה. חקיקת חוק אמורה להיות תהליך מורכב שבו אנחנו, נבחרי הכנסת, חברי הכנסת, צריכים למלא את חובתנו ולעשות אותה כפי שהחוק קבע, והחוק קבע את תהליך החקיקה לאחר מחשבה רבה. החוק קבע שהצעות חוק של הממשלה צריכות לבוא הנה לקריאה ראשונה וצריכות להיות מונחות קודם על שולחן הכנסת. למה? כדי שחברי כנסת והציבור יוכלו לראות את הצעות החוק. כאשר מביאים הצעת חוק לקריאה ראשונה צריך להתקיים דיון עליה, אחרי שכלל חברי הבית העירו הערות עליה היא מועברת לוועדת הכנסת, ובוועדה דנים בה. אתם יודעים שלפעמים הצעות חוק של הממשלה מתעכבות בהליכי החקיקה שנה, שנתיים, שלוש שנים - מכינים אותן, מכינים את הצעות החוק האלה. הכנסת היא גורם שצריך לוודא, צריך לבדוק, צריך לשמוע הדים, צריך לקבל חוות דעת מכל מיני גורמים. על הצעת חוק שלממשלה לוקח להכין שנתיים, כמה זמן צריך לתת לוועדת הכנסת? צריך לתת לה זמן. ואחרי שוועדת הכנסת מקיימת ישיבות ושומעת גורמים שונים, היא מביאה את הצעת החוק למליאה, והמליאה צריכה להצביע על מה שהחליטה ועדת הכנסת, על מה שהביאה ועדת הכנסת עם הסתייגויות. התהליך הוא לא תהליך פשוט. לכתוב חוק זה לא דבר של מה בכך שכותבים אותו על חתיכת נייר וזהו. זה מוביל לדברים איומים ונוראים אם לא מקדישים מספיק זמן, אם לא נותנים תשומת לב, אם לא מביאים למצב שכל מי שיש לו עניין - זו לא פריווילגיה של חברי הכנסת בלבד. כל מי שיש לו עניין בחוק, כל אזרח במדינת ישראל רשאי לבוא - הוא קורא באינטרנט היום, בעבר בפרסומים של הממשלה, שיש הצעת חוק, וזכותו לבוא הנה ולדבר עם חברי כנסת ולהגיד להם: זה חוק לא טוב, אל תצביעו בעדו, או: תתקנו אותו. זה הליך חקיקה. הוא צריך להיעשות בזהירות ובהקפדה ובתשומת לב. בשנים האחרונות עושים פשוט צחוק מהליכי החקיקה עם חוק ההסדרים. אני רוצה אולי להמחיש לכם במה הדברים אמורים מזווית ראייה של חוק שאני ראיתי בחוק ההסדרים הנוכחי והגעתי לוועדת החוקה וראיתי איך דנים בו. החוק הזה הוא חוק שצירפו אותו לחוק ההסדרים והוא דן בדיני הראיות. מה לדיני הראיות ולחוק ההסדרים או לתקציב המדינה? דרך אגב אני רוצה לומר, אני לוחם ותיק, בכל ממשלה שלא היתה כאן, גם כשהייתי בקואליציה וגם כשהייתי באופוזיציה, נגד חוק ההסדרים בהרחבתו. העירו לי, ובדקתי ומצאתי, שגם במדינות אחרות יש חוק הסדרים. זו לא המצאה רק שלנו. אלא מה? אם כבר מקבלים את העובדה שיש חוק הסדרים ומביאים חוקים שהממשלה טוענת שהם קשורים בתקציב, אדרבה, יגבילו את עצמם אך ורק לחוקים האלה. מביאים לנו כל מיני דברים - האמינו לי, באתי לוועדת החוקה, ואני שואל אתכם כאן, את כל חברי הכנסת שיושבים כרגע, מי מכם בכלל ידע שהוגש חוק שהוא שינוי פקודת הראיות בעניין המצאה באמצעים אלקטרוניים על-ידי גוף ציבורי? זה חוק שקובע דברים, אולי חיוביים ואולי לא חיוביים - - - מגלי והבה (קדימה): בעבר, באישורי התקציבים הקודמים, לפני שנתיים ויותר, היה דבר כזה? מיכאל איתן (הליכוד): אחת השיטות הכי טובות להצדיק עוולות, מביאים לך דבר עוולה ואתה לא יכול להצדיק את זה, אתה לא מוצא שום סיבה להצדיק, אז אתה שואל, רגע, ובעבר לא היה אותו דבר? אז אם זה היה גם בעבר מותר לך עכשיו להמשיך אותו דבר פסול. זה אחד מאמצעי השכנוע. אתה לא יודע להסביר למה צריך לעשות את זה, אז אתה אומר: שמע, גם בעבר עשו עוולה אז אנחנו נמשיך הלאה, לא המצאנו את זה. היה גם מי שהמציא, אנחנו לא המצאנו, אנחנו הרחבנו. אבל, אני רוצה לגעת בגופו של עניין, שהתהליך ייראה לחברי הכנסת - - - היו"ר גדעון סער: אם אני יכול, ברשותך, חבר הכנסת איתן, רק לענות לחבר הכנסת מגלי והבה, שמצד אחד יש צדק בדבריו שהיו דברים מעולם, אבל מצד שני, אני לא זוכר חוק הסדרים אשר בהערות היועצת המשפטית לכנסת היו כל כך הרבה סעיפים בו שלא היתה להם שום השלכה תקציבית או סעיפים שהיא תבעה לפצל לפי סעיף 121. גם עובדה היא שפיצלו סעיפים בהיקף מאוד גדול, וגם זה אומר משהו. מיכאל איתן (הליכוד): תראו, יש כאן בתוך החוברת הזאת, שהביאו לנו אותה לקריאה ראשונה לפני שלושה שבועות, חוקים שלקח לממשלה להכין אותם שנים. שנים. עכשיו מביאים את הכול בחבילה אחת. בקריאה ראשונה אי-אפשר לעשות כלום. בוא נתחיל בזה שאתה לא יכול בכלל להצביע על החוקים האלה, כי יש בתוכם אלף ואחד דברים. הצבעה דמוקרטית היא הצבעה שבה אתה מצביע על דבר מסוים, ולא שמכריחים אותך לפעמים להצביע על דבר גרוע על-ידי זה ששמים לך שלושה דברים טובים ביחד אתו ומכריחים אותך בכוח להצביע. אתה תהיה חייב לעשות עוול בכל מקרה: או להצביע עבור משהו שאתה חושב שהוא גרוע, או להצביע נגד שלושה דברים שאתה חושב שהם טובים. ולא נותנים לך להפריד את ההצבעה. אז אתה מצביע בקריאה ראשונה. עכשיו, בתוך הדבר הזה יש חוקים שאני חושב שהושקעו בהם, ביחד, עשרות שנות עבודה, מאות שנות עבודה של אנשים. אומרים לכנסת: עכשיו אתם תצביעו בתוך שבועיים. אני מביא לדוגמה את אחד החוקים שהכניסו כאן - תיקון פקודת הראיות. יקום כאן חבר כנסת אחד שידע, כאשר הצבענו עבור החוק הזה בקריאה ראשונה, במה מדובר בכלל. אני במקרה מכיר את יוזמת החקיקה הזאת. יושבים חברים באוצר, רוצים לקדם איזה פרויקט טכנולוגי, והם אומרים לעצמם: רגע, איך אנחנו יכולים להעביר את זה בלי הרבה בעיות, שלא יקשו עלינו. אז אחד קם ואומר: אין לנו בעיה, בוא נדחף את זה לחבילה הזאת של הרכבת הזאת שקוראים לה חוק ההסדרים. והחוק נדחף פנימה. מביאים אותו לכנסת לקריאה ראשונה, באמת אף אחד לא יכול בדיוק לשים לב ולקרוא את כל הדברים האלה, ואז שולחים את החוק הזה לוועדת החוקה. אני נכנס לוועדת החוקה, מקצים לחוק הזה ארבע או חמש שעות. אני מסתכל על מה שקורה בוועדת החוקה – נמצאים שם אותם חבר'ה שיזמו את החוק הזה. כאן אני רוצה להעיר הערה: לא רק שהכנסת לא ידעה ולא מבינה מה קורה כאן; גם הממשלה לא. אני מוכן לתרום עכשיו 100,000 ש"ח אם שר האוצר יבוא לכאן ויגיד לי שהוא עסק בחוק והבין – ואני גם לא דורש את זה ממנו – ושהממשלה ישבה ודנה והבינה במה מדובר – וגם ממנה אני לא דורש את זה. זה חוק שנוגע בעניין טכנולוגי. אבל מה, זה התפקיד של הכנסת. שר האוצר מתעסק במקרו, באלף ואחד דברים, ואני לא דורש ממנו שיבין בכל נושא שמביאים אליו בחוק ההסדרים. אני לא דורש. הוא מאמין לפקידים שלו, לכן הם אנשי אמונו. הם אומרים לו שזה חשוב, והוא חותם. האמינו לי, הוא לא ידע על מה הוא חותם. הוא לא ידע אם זה קשור או לא. אמרו לו ככה וככה, קדימה. זה לא קשור לתקציב בכלל, אבל הוא חתם. אין לי טענה אליו. אל מי יש לי טענה? אלינו. כי הכנסת צריכה להיות מין אמצעי בקרה. השר עוסק בעשרות דברים; הכנסת היא המקום שבו צריכים להגיד: זה דבר חקיקה, עצרו רגע, אנחנו רוצים לראות במה מדובר, אנחנו רוצים לשמוע השגות, אנחנו רוצים לבדוק איך אישרו ולמה אישרו, אם אין הצעות אלטרנטיביות, אם זה פוגע או לא פוגע בזכויות של אזרחים. אז אומרים: אין לכם זמן, אתם חייבים מייד לגמור, בתוך שלושה שבועות, אין את מי לשמוע, אי-אפשר להזמין. אני רוצה לשבח את יושב-ראש ועדת החוקה, פרופסור בן-ששון. הוא שמע את הצעקה ואמר: אתם יודעים מה? נפריד. נוציא את זה. באמת לא ראוי שזה יעבור בצורה כזאת. זה לא היה על-פי עניין של אופוזיציה וקואליציה, אלא על-פי ההיגיון. פעם אחת גם ההיגיון עובד פה, מה לעשות. אומרים שבשער פלומבו, בכניסה לכנסת, יש מישהו שכל דבר שיש בו היגיון – הוא לא נותן לו להיכנס; כאילו מדובר בחפץ חשוד. כן, לפעמים ההיגיון עובד. אז יושב-ראש ועדת החוקה עצר את זה. עכשיו אני שואל את עצמי, בהיותי אחד שמכיר היטב את כל התהליך: אותו תיקון בפקודת הראיות, אם הוא היה מתקדם בצורה נורמלית הוא היה מגיע לוועדה, היו מקצים לו שניים או שלושה דיונים, היו מביאים מומחים, היו יושבים 10-15 שעות – גם אז תהליך ההצבעה של הכנסת לא היה מי יודע מה. למה? כי בוועדה יושבים ארבעה או חמישה חברי כנסת, הם היו מחליטים ומביאים את זה למליאה, וכל המליאה היתה מצביעה בלי לדעת. אבל זה חלק מהפרלמנט. העבודה נעשית בוועדות, סומכים על מה שנעשה בוועדות, ומי שלא מסכים יכול לבוא הנה ולהציג את הצד השני. במקרה הזה, גם זה לא יכול היה להיעשות. גם זמן לזה לא היה. לכן, כל תהליך החקיקה הזה מדאיג אותי. ראיתי את זה בחוק אחד. אני לא יודע מה קרה במקומות אחרים. אני לא יודע כמה זמן ותשומת לב הקדישו – המינימום הנדרש מהכנסת – כדי להעביר בקרה כלשהי על מה שהממשלה עושה. אני חוזר: זה לא תמיד עניין של אופוזיציה וקואליציה. הממשלה, מטבעה, מייצגת אינטרס של פקידים, של ארגון, של ממסד. אפילו אם היא רוצה, לא תמיד היא רואה את כלל האינטרסים של כלל האזרחים. יש הרבה מאוד חוקים שהמנגנון הממשלתי מייצר על-פי תפיסת עולמו, על-פי מה שיהיה יעיל לשלטון – ולא בהכרח על-פי המידה שהחוקים האלה שומרים על זכויות האזרח ועל איכות החיים של האזרח. כי מטבע הדברים, כשמצד הביורוקרטיה רואים משהו, רוצים שהוא יהיה יעיל יותר, מהיר יותר, נוח יותר לפקידות. הם מי שדוחף את החוקים. כפי שאמרתי, השרים אינם מחסום בקרה, כי הם לא בנויים להיות מחסום בקרה לחקיקה שהפקידות יוזמת. תפקיד הכנסת הוא לאזן. הרבה מאוד פעמים, כשהפקידים שומעים הערה מכיוון אחר, הם אומרים: אתם יודעים מה? לא חשבנו על זה, אתם צודקים, והם משנים. הכנסת משנה חקיקה. אבל איך אפשר לשנות כאן חקיקה? מתי יש זמן? איך אפשר לשמוע עדויות מהציבור? אז יש גופים אינטרסנטיים מאוד, שערים לדברים ומגיעים הנה, בעיקר כדי לעצור ולהפריד. אבל לקיים דיון אי-אפשר. אני רוצה לסכם ולומר כך: זה ריטואל כזה, בכל פעם אני שומע את עצמי מטיף: פעם לחברי, כשאני בקואליציה והם מביאים את חוק ההסדרים, ופעם ליריבי הפוליטיים, כשאני באופוזיציה והם מביאים את חוק ההסדרים. אבל אני מאמין בכוחן של המלים, ואני יכול לומר שבמשך השנים המאבק בחוק ההסדרים שיפר את המצב. לפחות – לפחות – מפצלים את זה, וזה מגיע לוועדות שבהן יש קצת מושג במה מדובר, וכשהדברים חמורים מאוד מצליחים לפצל. אבל אני אומר לממשלה וליושב-ראש הקואליציה, ששמעתי אותו היום: מביאים חוק לוועדת העבודה והרווחה; ממילא צריך להתקין לו תקנות. אומרים שדרושים חמישה חודשים כדי להתקין תקנות. אם בקואליציה יש עדיפות לחוק הזה – כי הוא חשוב, כי רוצים שהוא ייכנס לתוקף בעוד חמישה חודשים – יש מי שיתאם עם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שיקבע סדר קדימות ויתחיל את הליך החקיקה, והוא יוכל לחוקק את החוק, בעוד חודשיים מהיום, בהליך ראוי ותקין. במקביל יתקינו את התקנות. הוא אפילו לא יפסיד את הזמן שבו יוכל להפעיל את החוק. זה חוק שקשור לשר הבריאות, שנוגע בכם. היום הוא נדון בוועדת הרווחה. הנציג שלך שם אמר: אנחנו צריכים חמישה חודשים כדי להתקין את התקנות. אז אני אומר לו: כבר יש לך נוסח של החוק, פחות או יותר. ניכנס לתהליך של חקיקה, שייקח חודשיים או שלושה חודשים, יושב-ראש הוועדה יריץ את זה. אפשר לגמור אותו בחודשיים, אין בעיה. במקביל אתם יכולים לשבת ולהכין את התקנות, לא תצטרכו עוד חמישה חודשים אחרי החודשיים, כי אתם כבר יודעים את הנוסח ואתם מוכנים. נכון, פורמלית אפשר להתחיל רק אחרי שהחוק עבר, אבל את עבודות ההכנה אפשר לעשות קודם לכן. אפשר להביא לכך שבתוך חמישה חודשים החוק יהיה, עם התקנות. אלא מה? אם החוק ילך בדרך שאני מציע, הוא יעבור הרבה שינויים, ואני בטוח ששינויים ברוכים. יהיו כל מיני הערות, כל מיני תהיות. כמו בכל דבר בעולם, כשאדם אחד מכין עבודה, הוא בטוח שהיא כליל השלמות. הוא לא רוצה שיעירו לו הערות, הוא רוצה להמשיך אתה הלאה. כך גם הממשלה. היא מביאה חוק, והיא לא רוצה הערות, אפילו אם אחר כך היא מוצאת שאלה הערות נכונות וטובות. זה תפקידה של הכנסת. אני אומר פעם נוספת: זה לא בהכרח עניין של קואליציה ואופוזיציה. הקואליציה רוצה סדר קדימות, סדר עדיפויות; הכנסת יכולה לשתף פעולה בכל הקשור לקצב העבודה והחקיקה, אבל היא לא יכולה לשתף פעולה עם התעלמות ועם חקיקה לא טובה, כי זאת העבודה שלה. היא יכולה להגיד לממשלה: אתם צריכים את זה מהר? נשב יום ולילה, שבוע, שבועיים; רצוף. אני מקווה מאוד שבתהליך שדיברתי עליו, של עדכונים, שינויים ושיפורים, גם חוק ההסדרים ימצא את המתכונת הנכונה שלו בסופו של דבר, מתכונת שתאזן בין צורכי הכנסת ובין צורכי הממשלה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן. אני רק רוצה להעיר לעניין זה ולומר, שוועדת הכנסת, בהחלטתה בעניין חוק ההסדרים ביום רביעי האחרון, קבעה – וזו חריגה מהתקנון – שאפשר לפתוח דיון גם אם חוק ההסדרים לא הונח במלואו. מה שקרה היום הוא שהחוק לא הונח כלל. חבר הכנסת בן-ששון, אם תבדוק, תראה. אתה מנופף בחוק, בסדר, אבל אם תעשה סיור קצר בין המושבים תגלה שהודפסו וניתנו 10 או 15 עותקים, ולכל שאר חברי הכנסת זה לא נמסר. מנחם בן-ששון (קדימה): תנועת המושבים אסורה עלינו, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: אז אני מספר לך את המידע הסודי הזה. החוק לא הונח. זה דבר מאוד-מאוד מרחיק לכת. אתה אומר: אני מסתפק בהנחת שני עמודים מחוק ההסדרים, וגם שניהם, עקב בעיות דפוס, מונחים על שולחנם של מיעוט קטן מקרב חברי הכנסת. אתה מיחידי הסגולה שקיבלו, וגם אני, כי קודם כול באו אלי ואל ג'ומס. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, הדיון הוא בניגוד להחלטת ועדת הכנסת. היו"ר גדעון סער: לכן אני אומר, הדיון הוא בניגוד גמור להחלטת ועדת הכנסת, כפי שאני מבין אותה. עם זאת, אני מכבד את החלטת יושבת-ראש הכנסת, שמגישתה אני מבין שלטעמה חלו התנאים שמאפשרים לקיים את הדיון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו צריכים - - - רונית תירוש (קדימה): סליחה, אדוני היושב-ראש - - - היו"ר גדעון סער: קראי את סעיף 2 לקביעת ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קובעת שניתן להתחיל בדיון גם אם החוק לא הונח במלואו. אבל אם השר הרצוג יושב ואין לפניו אפילו הדבר הזה שיושב-ראש הקואליציה, אנוכי וחבר הכנסת בן-ששון היינו די בני-מזל לקבל, ספק רב בעיני אם אותו סעיף - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, במלה "במלואו" הכוונה היא לא שאפשר להניח חלק, אלא זה במלוא עותקיו. אפשר להניח 10, או 15, או שניים, או שלושה, וזהו. מיכאל איתן (הליכוד): כאן זה לא זה ולא זה. היו"ר גדעון סער: העניין הזה, שציין חבר הכנסת איתן – השאלה שנוגעת באופן שבו אנחנו מקיימים דיונים בכנסת היא שאלה נכונה, היא לכבודה של הכנסת. הדברים הם דברי טעם. אני קורא לדובר הבא, חבר הכנסת שי חרמש מסיעת קדימה. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיעת ישראל ביתנו. שי חרמש (קדימה): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כרגע אין דבר קשה יותר מלדבר בשבחו של חוק ההסדרים, אבל בכל זאת עשיתי את המאמץ. היו"ר גדעון סער: היה מערכון כזה: "אני יכול לנסות". שי חרמש (קדימה): לא רציתי לספר את הבדיחה. איך אומרים - יש רשעים גדולים ממני. בימים אלו, בשעה שאיש מאתנו לא מצליח לומר מלה טובה על חוק ההסדרים, לרגע אחד ראוי להיות שקולים, הוגנים וענייניים ולהציג לפחות ארבעה הישגים – לטעמי – בתחום החקיקה, שללא חוק ההסדרים היו נשרכים ונגררים בחדרי הוועדות עוד ימים ארוכים ורבים, המשק היה סובל, הבזבוז היה נמשך, חוסר היעילות היה מתמיד, והכול על חשבון הקופה הציבורית ורווחת התושבים. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, זה לא מכובד. סליחה. היו"ר גדעון סער: אני מתנצל. זה קשור להדפסת החוק ולהנחתו על שולחן הכנסת. שי חרמש (קדימה): רציתי לציין ארבעה חוקים. הראשון בהם הוא חוק השמים הפתוחים, אשר שמו "רישוי שירותי תעופה". מי מאתנו לא מחה בעת שנתקל במחירי טיסה בלתי תחרותיים? מי מאתנו לא זעק בעת שתר אחר כרטיס לחוץ-לארץ וקיבל את התשובה "כל המקומות תפוסים"? והכול בגלל מגבלות אדמיניסטרטיביות שחוקקו בעבר, כשמדינת ישראל היתה בסכנת מצור, ו"אל על" היתה המוביל הלאומי, ובתוקף כך היתה ראויה וזכאית למעמד של אתרוג: מוגן, שמור ובלתי ניתן לפגיעה. העולם נפתח, תחרות היא המנטרה, והאזרח חופשי לבחור לעצמו את השירות, את המוצר, ואפילו – לא עלינו – להתמקח על המחיר. רן כהן (מרצ): אם זה טוב, למה לחכות? היה אפשר לעשות זאת לפני חצי שנה. שי חרמש (קדימה): איש מאתנו לא יכול להתעלם מהצרכים המיוחדים של התעופה בישראל: צורכי ביטחון, עקרון ההדדיות, מיקום תעופתי נמוך של נתב"ג. אולם לנגד עינינו עמדה המשימה הראשית: להעצים ולהגביר את התיירות, להרחיב את התעסוקה, לחזק את מצבת מטבע החוץ שלנו, ולנסות לרגע אחד, לפחות בעניין זה, להיות עם ככל העמים. חוק ההסדרים – וזאת התשובה לחבר הכנסת כהן – היה כנראה הכלי הזמין היחיד ליישום רפורמה חיונית זו, אשר נקוטה כבר שנים מספר במתוקנות שבמדינות העולם ואפילו באלה שמתוקנות פחות. אתייחס לחוק השני, החוק לרפורמה במים. מה לא נאמר על משק המים בישראל: בזבזני, לא משוכלל, מיושן, שרירותי, משמר לטיפונדיות היסטוריות, לא עונה על אתגרי המשק, לא מאפשר קביעת מדיניות משולבת למשאב טבע הנמצא בחסך בארץ מדברית. כבוד היושב-ראש, איש לא האמין עד הבוקר כי אפשר "לעקור" נכסים אלה מידי משרדים ממשלתיים ולרכזם תחת רשות מקצועית אחת. אולם עיני, כחקלאי בנגב, מתמקדות דווקא בהבנה – ושימו לב למלה "הבנה" – שהושגה בין כל הגורמים: משרד החקלאות, התאחדות חקלאי ישראל ואגף התקציבים, אשר חברו יחד – דגש על "יחד" – לבנות מנגנון הקצאה ותמחור הבנוי על נוסחאות מוסכמות, שמאפשרות למשק החקלאי לתכנן סוף-סוף את השקעותיו ואת פעילויותיו גם לטווח הארוך. ויכוח קשה עברנו בוועדת הכספים, וגם בלילות שבין הדיונים, כדי להסכים כי מחיר המים לחקלאות אינו תוצאה כלכלית של מנגנון היצע וביקוש, אלא פרי מדיניות שרואה לנגד עיניה את פיתוח הפריפריה – הנגב והגליל - את עידוד החקלאות באמצעות סיוע לחידוש ולשדרוג מערכות ההשקיה, את עידוד השימוש במים מושבים ואת הבטחת השפד"ן, אותו שפד"ן שהוא עורק החיים לנגב. הרפורמה המורכבת הזאת הושגה עקב הסכמה והבנה בין כל הגורמים, והיא מוכיחה – שוב – כי חוק ההסדרים אינו בהכרח מסלול כופה עוקף-חקיקה הבא לספק גחמות של פקידים כבדי לב. ומכאן לחוק התכנון והבנייה. מי מאתנו, חברי הכנסת, ביושר ובהגינות, לא מחה, בבוטות לעתים, על הליך אישורי התכנון והבנייה בישראל? כל אחד בחלקתו הפרטית, כולנו במישור הציבורי, ואין אנו לבד מלינים, שהרי אתנו במסע גם קבלנים, ראשי רשויות, משקיעים מהארץ ומחוץ-לארץ וגם עמך ישראל. חוק התכנון והבנייה נדון בבניין הזה עשרות פעמים; לאלה ששואלים למה חוק ההסדרים – מאות שעות הוקדשו לעניין חשוב זה, ודבר לא קרה. חבל. חבל שהיינו זקוקים לחוק ההסדרים כדי להביא מזור ובשורה לבוחרינו באמצעות העברת סמכויות כל כך טריוויאליות מהוועדות המחוזיות לוועדות המקומיות וביטול כפל דיונים – ואף יותר – בוועדות המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ובכלל זה ביטול הוועדה לשמירת הקרקע החקלאית; כל אלה היו חסם וקושי ביישום תוכניות פיתוח במרכז, וכתושב הנגב אני אומר לכם כי פגע רע זה לא פסח גם על הפריפריה בגבולות ישראל. היום נפתחה תקווה חדשה. אנו בבית-המחוקקים, שומה עלינו לפקוח עין על ההתנהלות בשטח ולהבטיח – ואת זה לא עושים פה תדיר, לדאבוני הרב – כי חוק שחוקק ותקנה שתוקנה יבואו לידי יישום מהיר ומיידי. ואחרון, כבוד היושב-ראש, ממבחר לא קטן של תיקוני חקיקה שהעברנו אציין את חוק פיצוי נפגעי אסון טבע. אין דבר קשה וכואב יותר לאדם שניעור משנתו ומוצא כי מפעל חייו נשטף בזרם, נסחף ברוח או לא עלינו עלה באש ונתכלה. כואב הדבר שבעתיים אם יומך חשך ואתה נאלץ להיטלטל ימים, חודשים ואף שנים בתוּרך אחר פיצוי ושיקום. החוק במתכונתו החדשה מבטיח לחקלאים מסלול הוגן, מהיר ומסודר לשיקום ולהתחדשות. הסיוע הממשלתי, שנכללו בו עד היום רק ענף ההדרים והנשירים, הורחב לכל תחומי הפעילות החקלאית, לכל ענפי הצומח והחי, לציוד, למבנים, לפרי וליבול השדה. החוק החדש חוסך מממשלת ישראל החלטה קשה, שהיא החליטה רק פעמים סבורות בעבר, להחיל את חוק פיצוי נפגעי אסון טבע. הוא הופך את נזקי הטבע לעניין ביטוחי פשוט ומוכר, כמו ביטוח בית, ביטוח רכב וביטוח רפואי. לו נדון החוק במסלול השגרתי, ספק אם היינו מגיעים אל התיקון המיוחל. חוק ההסדרים, עם כל ההסתייגויות של כולנו – ששמענו והשמענו – אפשר זאת גם הפעם. כן, חברי חברי הכנסת, איני בא להציע מתכונת גורפת – ופה אני מסכים עם חבר הכנסת מיכאל איתן – זו אשר קידמה את פנינו בתחילת הדיונים, עד לפני שבועיים. ראיה ועדות לכך הן דווקא המספר הרב של הביטולים, הפיצולים וההחרגות, ובהם: חוק אלמנות צה"ל ומשפחות שכולות שיקיריהן נספו בתאונות, הכוונה לבטל את חוק הדיור הציבורי - דרך אגב, חבר הכנסת רן כהן, בנוסח החלופי מופעל בעצם ימינו אלה, תחת השם "כאן ביתך", הסדר המאפשר למשפחות דיירות הדיור הציבורי לממש את זכותן במחיר נמוך ביותר - צמצום זכאות לחיילים משוחררים בדמי אבטלה וכו'. טוב היה הדבר - וכאן הערתי לאנשי אגף התקציבים - לו הפעילו אנשי האוצר שיקול דעת נוסף ומנעו מאתנו, חברי ועדת הכספים, את המסע הארוך, המתיש והבעייתי, אשר בסיומו הטוב נותרו רק אותם חוקים ראויים, והאחרים נשלחו לעיון נוסף אם בכלל. לסיום, חברי ועדת הכספים עשו שעות נוספות, ולעתים גם לילות כימים, במאמץ לגשר על פני לוח הזמנים הבלתי-אפשרי, ודומה כי חרף הלחץ ידענו, בתבונה קולקטיבית, לבור את המוץ מהתבן, את העיקר מהטפל, ולהתייצב כאן לפניכם למבחן תמיכתכם בחוק ההסדרים. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת חרמש. יעלה ויבוא חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיעת ישראל ביתנו, ואחריו – יושב-ראש סיעת העבודה, חבר הכנסת אפרים סנה. רן כהן (מרצ): ההגינות מחייבת אותי לומר רק הערה אחת - עד שחבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב יעלה. חוק הדיור הציבורי הופעל בזכות השר בוז'י הרצוג. השר הפעיל אותו לפני שנה במתכונת - - - אבל היום הופעל בזכות השר הרצוג. היו"ר גדעון סער: הערתך נרשמה, ויבוא השר הרצוג על הברכה. שר התיירות יצחק הרצוג: - - - האופוזיציה מפרגנת. היו"ר גדעון סער: הפרגון הוא לא לממשלה. הפרגון הוא לך, ובעניין זה יש שותפים רבים. חבר הכנסת מיסז'ניקוב, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבועיים האחרונים, וקצת יותר, זכיתי, עם חברי לוועדת הכספים, להשתתף בדיונים מרתוניים מעניינים מאוד בחוק ההסדרים ובחוק התקציב. בציניות, אני יכול לקרוא לזה גם תיאטרון האבסורד, ותיכף אסביר גם למה. מצפים מאתנו, במיוחד מחברי כנסת חדשים, ללמוד במשך שבועיים להבין וגם להחליט בסופו של דבר על תקציב "פעוט" של 271-274 מיליארד שקל, שזה תקציב מדינת ישראל. אומנם שר האוצר אמר "בואו ונעביר זאת מהר, כי בסך הכול מטרת כולנו היא להתמקד בתקציב 2007", אבל אני מזכיר שאנחנו עדיין בתקציב 2006. אנחנו עדיין בחצי שנה, אנחנו צריכים לחיות בחצי השנה הזאת, ואזרחי מדינת ישראל צריכים עוד לחיות לפי התקציב שנדון בוועדת הכספים. מחר אנחנו נצביע עליו במליאה. היום אני רוצה לדבר על חוק ההסדרים, שלדעתי, כמו לדעת אנשים אחרים, הוא חוק מיותר לחלוטין. זה חוק שנוסף על כך שהוא מיותר לחלוטין, בשבועיים האלה עוד הוכנסו אליו דברים מוזרים ביותר - מאוד חשובים, אבל מוזרים ומיותרים לנוכח אותו מרווח קצר שעמד לרשותנו בזמן הדיונים. אני מדבר על חוק המים. היה לי מוזר מהיום הראשון שאנחנו דנים בחוק המים, כשאני, בעוונותי, לפני שהתחלנו לדון בו, לא ידעתי כלום על המים, ומובן שמצופה מאתנו, כנבחרי ציבור, לפני שאנחנו מצביעים ומחליטים, קצת להבין על מה אנחנו דנים. להכניס את חוק המים, וגם דברים אחרים, לחוק ההסדרים, זה פשוט לא רציני. כנראה זה נעשה כדי להסיט את תשומת לבנו מדברים הרבה יותר כבדי משקל והרבה יותר חשובים - לא חשובים בסדר העדיפויות, אלא חשובים מבחינת ההחלטה שעומדת בהקשר של חוק ההסדרים ותקציב המדינה. כנראה שהצליחו, כי עד עצם היום הזה, אפילו היום, חוק המים עדיין נדון בוועדת הכספים. זה גזל המון זמן והמון אנרגיה, וחבל שככה ברפרוף עברנו על סעיפים חשובים מאוד של חוק ההסדרים ועל משרדי ממשלה לא רבים, בסך הכול, לדעתי, חמישה-שישה משרדים מתוך 23. אף שבחלקם אין שרים ולא צריך לדון בהם, עדיין יש להם תקציבים ואנחנו מחויבים לפחות להתמקד בהם קצת. אני מניח שכולם, גם חברי הקואליציה וגם חברי האופוזיציה, מסכימים שחוק ההסדרים לא טוב. הרי לא בכדי קוצצו ממנו, בהסכמה מקיר לקיר בוועדת הכספים, 18 סעיפים. חבר הכנסת שי חרמש דיבר פה על ההישגים של חוק ההסדרים ועל הישגים שהושגו בסיוע חוק ההסדרים. בסוף נאומו הוא נגע בדברים שהיו בחוק ההסדרים ועברו בתמיכת חברי קואליציה. למעשה, זה תיאטרון האבסורד, כי בכל הדיונים שהשתתפתי בהם, והשתתפתי בכל הדיונים וגם בכאלה שנמשכו כל היום, כולל אתמול, ראיתי את חברי הקואליציה מנגחים סעיף אחרי סעיף, חוק אחרי חוק ומשרד ממשלתי אחרי משרד ממשלתי בחוק ההסדרים ובחוק התקציב. קטלו אותו מכול וכול. הדבר הראשון שעולה בזיכרוני הוא חוק הדיור הציבורי שנדון ב"גני התערוכה" בתל-אביב, שם נכחו הרבה מאוד חברי כנסת. כל מי שדיבר היה יותר חריף מרעהו. אפילו היוזם שיושב פה, חבר הכנסת רן כהן, הציע לדחות אותו או להקפיא אותו למשך שנה. היו חברי כנסת מהקואליציה שאמרו: מה פתאום להקפיא אותו לשנה? אנחנו צריכים להצביע עכשיו על קיומו. הרי לא ייתכן שזכאים ממתינים לדיור חלופי, לבנייה של דיור ציבורי סוף סוף, וזה נגזר. הרי על מה החוק? החוק הוא על זה שבן-אדם שחי בדיור ציבורי יכול לקנות אותו, ומהכסף הזה ייבנו דירות נוספות של דיור ציבורי. אז לא. זה - - - רן כהן (מרצ): אני לא הצעתי להקפיא, אלא הצעתי להפעיל אותו, ואם הקואליציה כבר רוצה - להגיע לפשרה בתוכה - - - סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): נכון. זה בדיוק מה שאני מתכוון. רן כהן (מרצ): לא להקפיא. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אתה היית פשרן לעומת חברי הקואליציה שאמרו: מה פתאום לחכות לשנה הבאה? צריך להפעיל אותו מייד - אני מקווה שאני לא טועה. מה התברר בזמן ההצבעות על החוק הזה? התברר שאותם חברי קואליציה - קשה להאשים אותם, כי יש משמעת קואליציונית, אבל יש גם עקרונות שצריך לשמור עליהם, וחלק מאנשי הקואליציה אכן פעלו לפי העקרונות והצביעו נגד החוק, על הקפאתו, והוא הוקפא שוב לשנתיים. אני לא יודע מה יקרה בעוד שנתיים. אם הכנסת הזאת עדיין תחזיק מים, והממשלה הזאת תחזיק מים, אני לא יודע מה יקרה עם החוק הזה בהמשך. בינתיים לעשרות אלפים זכאי דיור ציבורי אין קורת גג, וכולם מרוצים. אני מדבר גם על החיילים, שפתאום, בהינף יד, איבדו אותם 70 יום של דמי אבטלה שמגיעים להם, כי חברי הקואליציה החליטו להצביע - אומנם שוב בדיחוי של שנה, אבל זה לא משנה את העובדה שבעוד שנה חיילים יאבדו את 70 היום שהם זכאים בהם לדמי אבטלה. אני מדבר, שוב, על עולים. כבר נמאס לדבר במליאה הזאת על אפליית העולים. כל פעם נתקלים בזה מחדש. דנים על עולי הפלאשמורה, מבטיחים להם קצבאות ביטוח לאומי ובריאות - יש לנו חוק ביטוח בריאות ממלכתי - ואני מציע להרחיב את הדבר המבורך הזה גם לכל מי שזכאי לפי חוק הכניסה להתאחד עם קרובי משפחה שנכנסו לפה מתוקף חוק השבות ולתת גם לו ליהנות מאותן קצבאות. אבל, לא. שוב, הקואליציה מצביעה נגד העולים, נגד קרובי משפחה. אם אני חייל ששירת בקרבי ואמי, שאיננה זכאית לפי חוק השבות, נכנסה לארץ וקיבלה מעמד א5, אז תנו לה - היא אשה מבוגרת - ביטוח לאומי וסיוע בביטוח בריאות. זה אלף-בית. מה ביקשנו? לא, גם זה נפל. דרך אגב, שוב, זה כשמדברים על מה שנקרא סדרי עדיפויות של הממשלה בהקשר לאוכלוסיית העולים, שזה מיליון וחצי איש. רשויות מקומיות - הממשלה החליטה לפתור חלק מהבעיות התקציביות באמצעות חוק ההסדרים על-ידי הריסה טוטלית של רשויות מקומיות. פתאום הוטלו כל מיני היטלים: היטל מסילת ברזל. שמעתם על זה? מדובר על 15% ממסילות הברזל שעוברות בשטח של רשויות מקומיות. ההיטל הזה הוא עליהן. בנוסף, הטמנה של זבל. עד עכשיו זה היה חינם, ועכשיו משלמים 25 שקל ואולי קצת פחות להטמנה של טונה זבל. צריך להטיל היטל זבל על רשויות מקומיות. דרך אגב, על מי זה ייפול? רשויות מקומיות לא מתוקצבות לדברים האלה, לגזירות האלה. היו"ר גדעון סער: זה יחזור לאוצר המדינה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): קודם כול, זה יפגע בכיס של התושבים, שהם כל אחד מאתנו. גם בזמן ניהול המשא-ומתן הקואליציוני אנחנו דרשנו לתקן את העוול לגבי קצבאות הביטוח הלאומי. אנחנו אמרנו שלא ייתכן שנשללו מאנשים קצבאות הביטוח הלאומי מפני שהם מבקרים כמה פעמים בשנה את קרובי המשפחה שנשארו בחו"ל. אמרנו שלא ייתכן שבן-אדם שמקבל קצבת הבטחת הכנסה ורוצה למצוא עבודה יאבד את הבטחת ההכנסה שלו מפני שיש לו רכב טרנטה. אמרנו שלא ייתכן שנשים חד-הוריות, שאנחנו רוצים להוציאן מהעוני, שרוצות ללכת ללמוד במוסד אקדמי, נשללת מהן הבטחת ההכנסה שלהן. עמדנו על זה, ואנחנו עומדים על זה גם עכשיו ומנהלים משא-ומתן עם האוצר כדי שזה יתבטל. את כל זה רצינו להכניס לתוך חוק ההסדרים, וזה לא נכנס. בקיצור, חוק ההסדרים במתכונתו הקיימת צריך לעבור מהעולם. הוא לא טוב. חבל על הזמן של כולנו. אני מאוד מקווה שלקראת הדיונים של תקציב 2007, כל מה שרצו להכניס לחוק ההסדרים של 2007 יידון בנפרד בוועדה המקצועית של הכנסת, שם יהיה לנו מספיק זמן ללבן את העניינים, להבין אותם, ולקבל החלטות מקצועיות, ולא בלחץ של זמן ובלחץ של מרכזי קואליציה ואופוזיציה למיניהם. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מיסז'ניקוב. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר גדעון סער: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, שהוחזרה מהוועדות שדנו בפרקי הצעת החוק השונים. תודה. היו"ר גדעון סער: ברשותך, מה שהונח הוא פרק מהחקיקה, ולא הונחה ההצעה כולה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אפרים סנה, יושב-ראש סיעת העבודה, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חוק ההסדרים הונח? היו"ר גדעון סער: הונח לא מזמן פרק אחד בלבד מהחוק. החלטת ועדת הכנסת מאפשרת להתחיל בדיון לפני הגשת הצעת החוק במלואה. לפני שהיית כאן היה ויכוח, משום שגם זה לא הונח בתחילת הדיון. אבל אלה הם פני הדברים. חבר הכנסת סנה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת חיים אמסלם מסיעת ש"ס. אפרים סנה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איננו אוהבים את חוק ההסדרים בכלל. חוק ההסדרים הזה, שהונח על שולחן הכנסת כאשר הונח, ראתה בו סיעת העבודה חלק ממורשתו של שר האוצר הקודם הקודם, והיא מנוגדת ניגוד מוחלט לכל אמונתנו. אני יכול לומר היום בסיפוק, שבעבודה פרלמנטרית מאומצת של שבועיים ימים לקחנו את החוק הזה, מחקנו ושינינו. על חלק מהדברים הסכמנו. אבל דבר אחד ברור: זה לא אותו החוק. עיקרנו ממנו את כל הדברים שיש בהם התנכלות לחלש בחברה שלנו, התעמרות במי שקשה לו, והצלחנו לתת לו גוון או פנים יותר אנושיות. למשל, מחקנו ממנו את הפגיעה באלמנות צה"ל, מחקנו ממנו את הטלת עול ההוכחה על משפחות שכולות כאשר מי מיקיריהן נהרג בזמן שירותו בצה"ל ובכוחות הביטחון, הקלנו בעניין קצבאות הילדים, ביטלנו את הגזירה של ניכוי חד-צדדי בשכר עובדים על-ידי הממונה על השכר, הטלנו על הממשלה, על המדינה, את האחריות לדאוג לחינוך ילדים חולים בבתי-החולים, מנענו את הפחתת התמיכה בארגוני ספורט, מנענו הגדלת העול הכספי על עובדים הבאים לטעון בפני בית-דין לעבודה והגענו להסכם על קצבת הגמלאים והפנסיה של עובדי רשות הנמלים. דבר חשוב ואחרון, אך לא יחיד - והרשימה הזאת היא רשימה חלקית - הוא שמנענו את ביטול חוק הדיור הציבורי, שאנחנו רואים בו חוק חברתי חשוב ביותר. כ-20 סעיפים שנראו לנו סעיפי רשעות עיקרנו מהחוק הזה, ועל כן נוכל להצביע עבורו מחר בערב. אומר מלה על דרך העבודה. אני חושב שעם כל החריקות, בסופו של דבר היתה פה עבודה פרלמנטרית וקואליציונית נכונה. אני רוצה להודות לעמיתי, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה, שאתו עשינו חלק ניכר מהעבודה, ליושבי-ראש הוועדות שהלכו אתנו באותו ראש ובאותו כיוון: חבר הכנסת שרוני מסיעת הגמלאים, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת הרב מלכיאור, איש סיעתי, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, מוועדת הפנים, וועדת הכנסת והיושבת-ראש שלה. כל אלה נרתמו להעברת השינויים האלה בצורה מושכלת, חברית ונכונה. האם ניתן לראות בדרך העיבוד של חוק ההסדרים סימן מבשר לדרך התנהלותה של הממשלה הזאת? אני מקווה. אינני בטוח. הימים הבאים יעידו. תודה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת סנה, תודה. חבר הכנסת חיים אמסלם מסיעת ש"ס, בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת זבולון אורלב. חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בבואנו בקרוב לאשר את תקציב המדינה ואת חוק ההסדרים המונח על שולחננו, ברור לנו כי זהו תקציב שאיננו מושלם והיה בוודאי מקום לעשות יותר למען החלש והנזקק, למען מעוטי היכולת ולמען המשפחות במצוקה. תבואו ותאמרו: "הרי סיעת ש"ס הכריזה מעל כל במה לפני הבחירות שתפעל למען השכבות החלשות"? ובכן, ברצוני לבשר לכם שסיעת ש"ס הצליחה להכניס שינויים רבים בתקציב הנוכחי למען אותן שכבות חלשות ולמען הנזקקים. אנו, בסיעת ש"ס, דרשנו ונמשיך לדרוש תקציבים וחקיקה לטובת החלשים. בשביל זה נבחרנו ואת זה אנחנו מתכוונים לממש. אכן, תמיד יש מקום לטוב יותר. השאלה היא, האם אנו יכולים לדרוש יותר מיכולותינו המוגבלות? האם נתינה ללא בקרה אינה בעצם ערובה לכישלון? האם נתינה למגזר מסוים מתוך אותה הקופה אינה בעצם על חשבון מגזר אחר שאינו פחות ראוי ונצרך? אני נזכר ברעיון שאמרתי בהיותי צעיר לימים, משרת כרב ביישוב בדרום. היו"ר גדעון סער: איזה יישוב? חיים אמסלם (ש"ס): במושב שרשרת. הגיע אז לביקור אצלנו שר האוצר דאז, מר משה נסים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - חיים אמסלם (ש"ס): נכון, בהחלט. זו היתה תקופה של אישורי תקציב וגזירות כלכליות, וכרגיל שר האוצר הוא תמיד "האיש הרע". כרב צעיר לימים, נתבקשתי לשאת דברים. זו היתה פרשת תצווה, שבה כתוב "כתית למאור להעלות נר תמיד". היה בידי ספר שנקרא "ספר אלף המגן", חיבר אותו הרב אליעזר פאפו, והוציא אותו לאור אביו של משה נסים, הרב הראשי והראשון-לציון של מדינת ישראל, הרב יצחק נסים. אמרתי לו כך: הוא אומר רעיון יפה. הוא אומר שבשביל להעלות נר תמיד, כלומר, כדי שהנר יהיה תמידי, נר שיש לו קיום, לפני זה או קודם לזה צריך כתית, ואין להלין על הכתית אם המטרה היא להעלות נר תמיד. זאת אומרת, לפעמים חרב הקיצוצים בעצם מתבקשת, אין מה לעשות. כך רצוני להסביר ולתרץ את יחסי לתקציב הנוכחי. כאשר אנו דנים בהצעת התקציב, אל לנו לראות רק את הנקודות הקשות ואת הגזירות, אלא עלינו לראות שבעצם יש כאן בשורה ומסר של משק שעולה על דרך המלך, משק שמשגשג ומתבסס על כלכלה נכונה יותר, כלכלה שצועדת לתוך המאה ה-21 מתוך קידמה ויציבות. זהו הליך חקיקתי ארוך ומייגע, שנעשה בזהירות ובתשומת לב, ולפעמים הברירה היא בין הרע לגרוע ולגרוע יותר. השתדלנו כמיטב יכולתנו למזער את הפגיעה בשכבות החלשות. לכן אנו, בתנועת ש"ס, נתמוך כאיש אחד בתקציב זה. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. אחריו - חברת הכנסת שרה מרום-שלו מסיעת גיל. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם שאדבר בענייני חוק ההסדרים, אני חושב שראוי לומר משפטים אחדים על שערוריית החשמל שהחלה אתמול ונמשכת ממש עד שעות אלה. אין מדובר רק בחשמל לצורך שיפור איכות החיים, גברתי היושבת-ראש, אלא גם בחשמל שמקיים חיים. לצערנו התבשרנו שאנשים כבר שילמו בחייהם בתאונת דרכים בצומת שהרמזור בו הפסיק לפעול. לצערנו אנחנו שומעים על סיכון חייהם של ילדים עם צרכים מיוחדים שנקלעו למצוקות קשות וחמורות. מה עוד צריך לקרות כדי ששר התשתיות יהיה כאן, בארץ? אמרו לי שהוא בביקור באזרבייג'ן. זה ודאי ביקור ממלכתי, ודאי ביקור חשוב, אבל אני חושב שבשעה שמיליוני אזרחי מדינת ישראל סובלים, טוב היה שר התשתיות עושה לו שקל לחזור מייד ארצה כדי לכנס את כל הנוגעים בדבר, כדי שלא נעמוד כמדינה חסרת אונים. הזכיר היושב-ראש, חברי, שאני גם יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. אני יכול לומר בסיפוק, שלמדינת ישראל יש הישגים מדעיים וטכנולוגיים רבים להתפאר בהם. אנחנו המובילים בעולם בתחומים רבים. דרך אגב, לא בזכות ההשקעות היום, אלא בזכות מנהיגות שהיתה בעבר וידעה להשקיע. מוזר שמדינה שנחשבת למדינה מתקדמת מדעית וטכנולוגית לא מסוגלת להתמודד עם בעיה אלמנטרית כמו אספקת חשמל. היו"ר גדעון סער: זה מחיר המונופול. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מסכים עם אדוני. זה לא מדע כל כך מסובך, לכן הבעיה אינה הצד המדעי והטכנולוגי אלא הצד האנושי והמנהיגותי. אני מסכים עם היושב-ראש שיש כאן בעיה של מונופול, ובתוך מונופול, שהוא רע, יש גם בעיה של מנהיגות, בעיה של אחריות. מי אשם במחדל הזה? מה הדבר הזה? מה, מחר אזרחי מדינת ישראל צריכים לחשוש שלא יהיו מים בברזים? היו"ר גדעון סער: אם יהיו עוד גורמים שייצרו חשמל לא תהיה בעיה כזאת. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מאוד מאוד מקווה, אבל מישהו צריך להחליט על זה. חיים אורון (מרצ): בינתיים הם לא רצו. יש מכרז בפועל לייצור חשמל. היו"ר גדעון סער: תנוח דעתך, חבר הכנסת אורון, אין לצפות שבתקופת הממשלה הנוכחית יהיה שינוי לטובה בעניין הזה. חיים אורון (מרצ): - - - אתה כנראה לא מודע. היו"ר גדעון סער: אני מודע. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני, חבר הכנסת אורון, התמונה אינה פשוטה כמו שאתה מצייר. התנאים שנוצרו הם כאלה שאומנם גורמים פרטיים לא נכנסו. עובדה היא שברוב מדינות העולם יש גורמים פרטיים שעוסקים במשק החשמל. אם ייתנו בארץ את התנאים שמציעים בחוץ-לארץ, גם בארץ יקרה מה שקורה בארצות אחרות. הנוסחה היא מאוד פשוטה. חיים אורון (מרצ): בתנאים האלה - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל, ידידי, הוויכוח בינך וביני לא יכול להיות על חשבון מדינת ישראל. יש מי שנושא באחריות לכך שיהיה חשמל בכל בית ולכל תינוק. זה מעבר לוויכוח. אנחנו יכולים להתווכח אם תהיה רפורמה כזאת או רפורמה אחרת, אבל גם במצב של מונופול לא עולה על הדעת שיחסר חשמל במדינת ישראל. אני חושב שהדבר הזה ראוי לתיקון מיידי. אני יודע שעכשיו לא מפסיקים דיונים, אחרת ודאי היה דיון בהצעה דחופה לסדר-היום וועדת הכלכלה היתה מתכנסת. לצערי, ההסדרים בכנסת הם כאלה – דרך אגב, איני יודע מדוע אי-אפשר לעשות הפסקה בדיון בחוק ההסדרים – איזה קודש קודשים – ולא עוסקים בדבר שמציק לאזרחים. את אזרחי מדינת ישראל מטריד היום נושא החשמל. אברהם רביץ (יהדות התורה): אולי אפשר לבטל את השמש במקום. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הרב רביץ, אתה מופקד על העניינים האלה יותר ממני. אני לומד ממך בנושאים האלה. לעניין חוק ההסדרים – אני חושב שכל חבר כנסת שעלה לכאן אומר – וגם אני לא פטור מלומר – שטוב היה לחוק ההסדרים לעבור מן העולם, מן העולם החוקי של מדינת ישראל. זאת לא שאלה של קואליציה ולא שאלה של אופוזיציה. אני חושב שזה אינטרס של כלל הבית. דרך אגב, אני שמח שהשנה יש אולי מפנה ביחס של הבית הזה, כי בעזרת קואליציה מסוכסכת בתוך עצמה – שאני מקווה שלא תחזיק הרבה זמן מעמד, וזה אחד הסימנים – הצליחה האופוזיציה לבטל הרבה מאוד סעיפים בסדר-היום. החוק הזה לא מתקבל על הדעת. הכנסת עובדת קשה מאוד לחוקק חוקים, והנה, בהינף יד, בא חוק ההסדרים ומבטל אותם. הדבר הזה הוא בידינו, בידי חברי הכנסת. לא כל דבר הוא בשליטת הממשלה. הדוגמאות לאבסורד רבות מאוד. אתן דוגמה אחת, שהצלחנו בה ב-80%: באחד הסעיפים בחוק רוצים להחיל בחוק ההסדרים – לא בהליך חקיקה רגיל, נורמטיבי – את חוק המכרזים על המוסדות להשכלה גבוהה. אין מחלוקת שגם המוסדות להשכלה גבוהה חייבים במכרזים; הם לא צריכים להיות פטורים. המדינה משקיעה בהם הרבה כספים, וזה בסדר גמור. אלא מה? כל אחד מבין שלמוסדות להשכלה גבוהה, כמו למשל לקופת-חולים, יש בעיות מיוחדות. אם בא אדם, תורם 5 מיליוני דולרים ואומר: אני רוצה את האדריכל הזה, מה, יגידו לו – לא נקבל את התרומה כי האדריכל צריך לעבור מכרז? ועוד דברים שקשורים בסודות מקצועיים של חוקרים ודברים שנוגעים בליבה העמוקה של המדע והטכנולוגיה במדינת ישראל. אין מחלוקת על כך שצריך להחיל עליהם את חוק חובת המכרזים; באים המוסדות להשכלה גבוהה ואומרים: אין שום בעיה, רק שבו אתנו ותתאימו את חוק המכרזים למציאות של מערכת ההשכלה הגבוהה, כמו שעשיתם עם קופת-חולים. אומר משרד האוצר: לא. קודם נחיל עליכם את חוק חובת המכרזים, ואז, כשתהיו שבויים בידינו, נדון אתכם בתקנות. רבותי, זה לא קשור כלל לתקציב. כלומר, להחלטה אם הסעיף הזה יהיה או לא יהיה בחוק ההסדרים אין השפעה של אגורה על התקציב. הרי כל חוק ההסדרים, הצדקתו היא רק בתמיכה בתקציב, כדי שאפשר יהיה למלא את היעדים של התקציב. לכל היותר אפשר לומר שמכרזים ייעלו את תקציב המוסדות להשכלה גבוהה – אבל זה לא משפיע על עצם התקציב. סופו של עניין, שסנדלנו את הממשלה. אומנם החלנו את החוק, אבל קבענו תקנות שדורשות את אישור המועצה להשכלה גבוהה ואת אישור ועדת החינוך והתרבות, ואז נראה אילו תקנות יהיו. צריכים שהכנסת תגן על המועצה להשכלה גבוהה. רבותי, תקציב הוא מדיניות. חוק ההסדרים הוא חוק תומך. בחוק ההסדרים הנוכחי – אני חושב שאפשר לומר זאת בוודאות – אין מדיניות כלכלית-חברתית מסודרת. אני יודע שיגידו שזה תקציב של ביבי, שהממשלה מכהנת זמן קצר – רבותי, תירוצים יש מכאן ועד הודעה חדשה. ראוי היה שהממשלה תקדיש ישיבה ארוכה יותר מארבע שעות, והכנסת היתה יכולה להקדיש יותר, שכן עדיין לא הגענו ל-45 ימים. היינו יכולים להגיע ל-45 ימים ב-18 ביוני, אנחנו היום ב-5 ביוני. הפסדנו שבועיים של דיון. מדוע צריך להיחפז, נוסף על כך שהזמן קצר? מה הזלזול הזה בחיי המדינה, בדברים שקשורים למהות החשובה ביותר של אזרחי המדינה, שהיא מדיניות חברתית וכלכלית? חיים אורון (מרצ): יש לך שתי דקות. אני סקרן, איך תצביע? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אל תהיה סקרן, מייד אומר. אני מבטיח לך שבסוף תדע. אגב, אם לא תדע בסוף תדע מחר ב-17:00, הרי צריכים להצביע. היו"ר גדעון סער: מילא, חבר הכנסת אורלב, אם לא היית כאן, אז הוא היה יכול לחכות עד מחר בערב. אבל הוא גם נתקל בך כאן וגם יישאר בלי תשובה? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז אני נענה באופן יוצא דופן לבקשתך ואני אגלה. אנחנו לא נצביע בעד התקציב. אין שום מצב שנצביע בעד התקציב, ולא רק זה, גם שום מצב שנימנע בהצבעת התקציב אם ההימנעות שלנו תעזור לממשלה להעביר את התקציב. אנחנו אומרים זאת בצורה ברורה לכל מי שמדבר אתנו. אנחנו מקיימים הידברות עם משרד האוצר. אם תהיה היענות לבקשותינו, שקשורות בירושלים, בחיזוקה של ירושלים; אם תהיה היענות לבקשותינו לחיזוק מערכת החינוך, מערכת הרווחה, מערכת היהדות של מדינת ישראל, טיפול במפוני גוש-קטיף - יש אפשרות שנימנע, כיוון שאנחנו לא נהיה הגורם שיעביר את הממשלה. אם יש סדק קטן שדרכו אפשר להפיל את הממשלה הזאת – אנחנו נפיל את הממשלה הזאת. יותר נכון, נחליף אותה. חיים אורון (מרצ): בשוק יש למה שאתה אומר מחיר מאוד ברור. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מרצ היתה באופוזיציה ונתנה לממשלה רשת ביטחון במשך שנה וחצי, לא בגלל עניינים חברתיים. מכרתם את כל ענייני החברה רק כדי לעקור 8,000 איש. אתם, אין לכם שום מעמד ושום זכות דיבור בעניינים חברתיים. חיים אורון (מרצ): אף פעם אחת לא בכסף. מה שאתה מדבר זה - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכרתם את החד-הוריות, מכרתם את העניים, מכרתם את כל האוכלוסיות החלשות רק כדי לעזור לממשלה הזאת לעקור אנשים מגוש-קטיף. אז בבקשה, של נעליך מעל רגליך. חיים אורון (מרצ): אתה אומר לא-אמת. אתה לא אומר אמת. תן דוגמה אחת. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אורלב, אתה לא תדבר עוד הרבה זמן. יש לי תחושה שהדיאלוג ביניכם הגיע למבוי סתום. לכן אני מבקש ממך, חבר הכנסת אורון, לאפשר לחבר הכנסת אורלב לסיים. אדוני שר האוצר, אתה מצטרף אלינו? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שלא כמוכם, חבר הכנסת אורון, אנחנו נגלה אחריות בנושאים לאומיים, שציינתי אותם. לא נהיה אופוזיציה לשמה אם אנחנו יכולים לבנות את מדינת ישראל, לבנות את עולם היהדות, לבנות את עולם התורה גם מהאופוזיציה – נעשה את הדבר הזה. חיים אורון (מרצ): אתם מקבלים אתנן, זה הכול. בכסף קונים אתכם, את הכול. זה אתנן פשוט. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אנחנו לא כמוכם. אם תהיה לנו הזדמנות להפיל את הממשלה - נפיל. לכם היתה הזדמנות להפיל ממשלה – ולא הפלתם. אם תזדמן לידנו אפשרות להפיל ממשלה – אנחנו נפיל אותה. חיים אורון (מרצ): יש לכם מחיר בשוק. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת אורלב. בוודאי תישאר כאן גם כדי לשמוע את נאומו של חבר הכנסת אורון. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא בטוח. היו"ר גדעון סער: יכול להיות שתפסיד, אבל אני מציע לך לפחות להתעדכן. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, בבקשה. אחריה ידבר חבר הכנסת אברהם רביץ. בבקשה, גברתי. אדוני השר, יש לי תחושה שאף חבר ממשלה לא עוקב אחרי הדיון באמת. ראיתי אותך בירכתי הדיון ועקבתי אחריך, אבל יש תחושה של הדוברים שהממשלה לא מספיק קשובה אליהם. שר התיירות יצחק הרצוג: אני מנסה לפתור בעיה עם שר האוצר. דווקא הקשבתי לחבר הכנסת אורלב, שאני מוקיר אותו מאוד. שרה מרום-שלו (גיל): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כחברת כנסת חדשה, זהו התקציב הראשון שלי. אני מניחה שכל שנה התקציב מעורר את אותם ויכוחים ואמוציות, את אותן מלחמות בין האופוזיציה לקואליציה. אותם חברי כנסת שתמכו בתקציב בשנה שעברה, תקציב שהיה אנטי-חברתי ופגע פגיעה אנושה וכואבת בכל כך הרבה שכבות ומגזרים חלשים, באים היום בטענות לתקציב עם הרבה פחות גזירות כלכליות ועם הרבה יותר לב וצדק חברתי. אין ספק שגם התקציב המונח בפנינו כעת איננו מושלם, הוא אפילו רחוק מזה. אבל הוא הרבה פחות רע מתקציבים אחרים, שהכנסת הזאת העבירה בשנים האחרונות. גם מחוק ההסדרים, שעבר במהלך הדיונים בוועדת הכספים שינויים מרחיקי לכת, הוצאו הגזירות הקשות על פנסיונרים, החולים וקבוצות חלשות נוספות. קצבאות הילדים יעודכנו; חוק הדיור הציבורי לא יבוטל; חיילים משוחררים יוכלו להמשיך ולקבל דמי אבטלה; רשויות מקומיות לא יוכרחו לפטר עובדים כדי לקבל ממשרד הפנים אישור להעלאת הארנונה; לא יבוטלו הקצבאות לאלמנות החיות עם בני-זוג ועוד. בפעם הראשונה זה זמן רב יש בשורה לציבור הקשישים בישראל, יש תקווה. הקשישים בישראל הם, ללא ספק, השכבה שספגה הכי הרבה מכות כלכליות בשנים האחרונות. מדובר על 750,000 קשישים, חלקם ניצולי השואה, רובם אנשים שעבדו קשה כל חייהם, שילמו מסים וביטוח לאומי, תרמו למדינה ולבניית הארץ, ובערוב ימיהם נאלצים רבים מהם להתמודד עם עוני, בדידות, מחלות ועזובה. על המדינה מוטלת החובה לדאוג להם ולהבטיח שאת שארית חייהם הם יחיו בכבוד. הצעד הראשון לכך כבר נעשה בהגדלה משמעותית של סל התרופות, בהוזלת תרופות המרשם ב-20% בתוך ארבע שנים, בהפחתת ההשתתפות העצמית בתרופות כרוניות ובהגדלת מספר המיטות הסיעודיות. בנוסף, יבוטל הקיצוץ בקצבאות הזיקנה וקצבת הזיקנה הבסיסית תעלה. השינויים הללו הם טיפה בים, ויש עוד הרבה מה לעשות למען הקשישים. אבל אני בטוחה שזוהי רק ההתחלה, ובאמצעות המשרד לענייני גמלאים ומשרד הבריאות יושגו הטבות נוספות לציבור זה. היו"ר גדעון סער: תודה, גברתי. כתמיד, עמדת גם במסגרת הזמן. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אדוני שר האוצר, אני מברך אותך על שהצטרפת לדיון. שלום לך. אחרי חבר הכנסת רביץ ידבר חבר הכנסת חיים אורון. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים - במיוחד שר האוצר שזה עתה הצטרף אלינו – בדרך כלל, בתקציבים קודמים, היה איזה מין ריטואל רגיל שעולים לכאן חברי כנסת מהציבור החרדי וזועקים זעקה גדולה ומרה על אפליה כזאת או אחרת בשטחים שונים של החיים. אני, בהפתעה, לא רוצה לדבר על זה הפעם, משתי סיבות - - - היו"ר גדעון סער: אבל כשאתה אומר "ריטואל", חבר הכנסת רביץ, זה כאילו לא היה ממש בדברים. אברהם רביץ (יהדות התורה): לא, לא, ריטואל זה גם אם היה ממש, רק שאתה חוזר עליו בעקשנות, אף שלצד השני היה ריטואל של לא להקשיב. הפעם אני לא רוצה לדבר על כך, משני טעמים. סיבה אחת, אנחנו נמצאים במשא-ומתן, זה לא סוד, והגשנו שורה של בקשות באופן הכי מסודר, מתוך הבנה שהממשלה הזאת גילתה רצון לצעוד לקראת הצרכים המיוחדים, והצרכים המופלים, של הציבור החרדי. אינני יודע את גורלו של המשא-ומתן, מה יהיה בסופו של דבר. אבל הוא לא ייפול או יקום על כסף, אלא על משהו אחר. אני רוצה רק להדגיש שני משפטים, ולאחר מכן אדבר על משרד הרווחה, ולא היתה לי הזדמנות לדבר אתך, אדוני השר, כסגן שר, בנושא הזה. שר האוצר אברהם הירשזון: - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני השר, אנחנו עוד נעשה את זה. היו"ר גדעון סער: אל תתחייב, חבר הכנסת רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): לא, אנחנו נעשה את זה לאו דווקא במסגרת של הסכם קואליציוני. אנושי, פשוט. הרי אנחנו אף פעם לא רוצים כסף מיותר. אנחנו רוצים לעשות מהפכה, בעיני זוהי מהפכה שהיא חשובה עד מאוד, ומבחינתנו, ואני מוכרח להדגיש שמבחינת דגל התורה, זהו העיקר. אנחנו סוף-סוף רוצים להגיע לדבר ששנים רבות ניסינו לעשות, ואני מוכרח לציין שהממשלה הזאת מדברת אתנו על כך, וברמה העקרונית הסכימה, סוף-סוף, לחוקק חוק החינוך החרדי. נפסיק באמת עם הריטואל הזה, שכל שנה אנחנו מושכים בשרוול של פלוני או פלמוני ומבקשים על נפשנו כדי שנוכל להמשיך את מערכת החינוך שלנו, כפי שאנחנו מבינים, כפי שאנחנו מחנכים, מאז מתן תורה. ויש תוכנית, ויש הסכמה עקרונית. עדיין לא הגענו לסוף הדרך בעניין הזה. אם אנחנו נגיע לסוף הדרך בעניין הזה, לאמור שאכן אזרחי מדינת ישראל החרדים מקבלים את האפשרות לחנך את ילדיהם, בדיוק, אותו דבר, לא אגורה אחת יותר ולא אגורה אחת פחות, אבל, מה לעשות, עם עצמאות חינוכית כפי שמקובל עלינו לפי מנהג ישראל-סבא מדורי דורות - אם הדבר הזה יקרה, אז יקרו דברים נוספים מעניינים. אבל, אדוני השר, אנחנו הגשנו לכם ניירות - זה לא שלא הגשנו - עוד כאשר היינו בתוך המערכת. לגבי הבעיה שהיא הקשה ביותר בחברה בישראל, והכול מדברים עליה, מצוקת השכבות החלשות, כל המרעין בישין של מצוקת החברה בישראל - זהו המשרד המסכן שמטפל בכל המצוקות, החל בנוער בסיכון וכלה בקשישים ובאמצע מצויות כל המצוקות האחרות, הנובעות ממחלות ומעוני ומאלימות, והמשרד הזה מטפל בזה. אני מוכרח לציין את הממשלה לטובה, אף שאני לא חלק מהממשלה. הממשלה - אדוני השר, אני בטוח שהיתה לך יוזמה בעניין - הפחיתה, עשתה קיצוץ ברוב משרדי הממשלה, אבל לא במשרד הרווחה. כי הממשלה עצמה הבינה שמשרד הרווחה, כל אגורה שנכנסת לשם, כל שקל שיש שם, נותן תשובה על אחת המצוקות החברתיות-הכלכליות הקשות ביותר שיש לנו בחברה. אבל אני רוצה לספר לך על כמה נושאים שלו דיברנו עליהם - ואנחנו, כפי שאמרתי לך, עוד נדבר - שלא באו על פתרונם, ולא, איך אומרים, לא יעלה על הדעת, זו גם כן איזה מין מלה שחוקה, אבל באמת לא יעלה על הדעת. למשל, יש 300 נכים קשישים, שהם הנכים הקשים ביותר, שממתינים לסידור מיידי. הם עברו את כל הפרמטרים ואת כל הבדיקות, ומה אנחנו אומרים להם במשרד? אין מכסה. ואנחנו עומדים אל פתח דלתותיך ומבקשים עוד לפחות 10 מיליוני שקל כדי לתת תשובה ל-300 הנכים הקשים ביותר. אנחנו מבקשים גם כן תשובה לעשרות נכים שממתינים לסידור קהילתי. כי השאיפה שלנו היא, מי שאפשר לעזור לו בקהילה, אנחנו משתדלים לעשות זאת בקהילה, כי במסגרת פנימייה המחיר הוא פי-שלושה לפחות. אדוני השר, אתה יודע שבמדינת ישראל יש דרי רחוב? ואני מוכרח לגלות לכם, חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים אורון, אתה יודע שדרי רחוב פשוט מתים. פשוט מתים בלי להשאיר צוואה, בלי אח ובלי מודע, מתוך עצם העובדה שהם לא נמצאים בשום מסגרת. או שהם קופאים בחורף, או שהם סובלים מתנאי הקיץ הקשים, וזו בעיה חדשה יחסית בחברה הישראלית; בעיה חדשה שגם כן באה בעקבות העליות המיוחדות. כמובן, חייהם אינם חיים, הם מסתובבים סביב הבקבוק, לפני הבקבוק ולאחר הבקבוק, החלק הגדול שבהם. אבל, קטסטרופה. רשויות קיבלו עליהן את החובה לטפל בדיירים האלה, אבל הם באים אלינו ומבקשים מאתנו כספים. ואני הסתובבתי בין משרדי הממשלה לקראת סוף הקדנציה הקודמת וביקשתי שיתרמו לנו - אתה מיליון, הוא מיליון. סיימתי את השנה עם חסר של 5 מיליונים ומספר לא מבוטל של דרי רחוב שלא יכולנו לתת להם תשובה. כנ"ל, אני רוצה לעבור מהר יותר, סיוע לפנימיות. יש נוער שחייב להיות בפנימיות. לפני שהם נכנסים לפנימיות, לפני שהם מומלצים, הם עוברים ועדות השמה, הם עוברים ועדות בדיקה, והכול בודקים ומוצאים שהם נוער שחייבים לשכן אותו בפנימיות, כי אחרת הנוער הזה הולך, רחמנא ליצלן, לאבדון ברחובות. עכשיו אני רוצה לומר לך דבר, אחד הדברים שרציתי לבוא לממשלה ולומר להם: רבותי, אתם חייבים לשחרר אותי, לשחרר את המשרד שלי, מתפקיד שהוטל עליו. אני רוצה לומר לכם, קיימים 500 ילדים שחייבים להיות בפנימיות לפי צו של בתי-משפט, ילדים בסיכון. אני לא מדבר על נוער שצריך להיות בפנימיות מפני שעובדות סוציאליות קבעו כך, וגם זה חשוב, אלא לפי צווים של בית-משפט, והנערים האלה מסתובבים ברחובות, הם מסוכנים לעצמם, מסוכנים לסביבה, מסוכנים לחברה. ואין לנו הכספים - קוראים לזה מכסות במלה יפה. אין לנו מכסות בשבילם. יש מוסדות שמוכנים לקלוט אותם, אבל אנחנו חייבים לשלם עבור כל נער כזה ואין לנו הכספים לכך. אלה ילדים שהם עבריינים. אבל מה זה ילד עבריין? אפשר לחנך אותו, אפשר להחזיר אותו למוטב. ועוד כהנה וכהנה. עכשיו אני רוצה לומר מלה אחרונה על הנושא שכולם מדברים בו, אדוני השר, וכמעט ולא עושים דבר. הנושא הזה נקרא בפי העם – אלימות. נושא האלימות נדון כל כך הרבה פעמים, גם ליד שולחן הממשלה, כאשר שנינו ישבנו שם, זה ליד זה. ואלימות, אלימות, אלימות, זה הפך להיות לנושא שסוחף את כולנו. ומחפשים את הדרכים איך לטפל בזה. באו ומצאו שראש עיריית אילת מצא איזה פטנט חברתי לטיפול באלימות. הוא חיסל את האלימות באילת. נסענו כולנו לשם ללמוד את המקצוע הזה. והוחלט בישיבת הממשלה לחקות את העיר אילת, להעביר את התוכנית כפיילוט לעוד עשר ערים בישראל, ולהקציב לכל עיר כזאת שמקבלת על עצמה את התוכנית של אילת, ובאמת יש שם הצלחה, 5 מיליוני שקל, כפיילוט ארצי. היתה החלטת ממשלה שאנחנו היינו שותפים לה. ואנחנו הכנו צוות, הכנו תוכנית במשרד, והתוכנית נמצאת ומחכה. למה? ל-50 מיליון שקל שהממשלה החליטה לתרום לעניין הזה. יכול להיות שזה היה יכול להיות מגדלור לכל השיטה, כי אין לנו שיטה. השיטה היחידה שעובדת היום היתה ועדת שרים שהחליטה כיצד לטפל, וחילקו לכל מיני משרדים. והממשלה הקציבה לכך 200 מיליון שקל. הדבר הכי קל שהממשלה עשתה הוא להעביר כמעט את כל הכסף הזה למשטרה, כדי להגביר את כוחות המשטרה לטיפול באלימות, אף שזה סיפור של משרד החינוך, של משרד הרווחה ושל משרד המשפטים. זה היה צריך להיות מין פרויקט משולב של משרדי הממשלה – אבל זה היה הדבר הכי קל, לא צריך לחשוב הרבה: יש פושעים – לטפל בהם. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני לא גזלתי זמן. אני אגלה לך סוד: מגיעות לי שתי דקות מכיוון שביטלנו את אחד הנואמים שלנו והמזכירות לא הספיקה למסור את זה. היו"ר גדעון סער: נחה דעתי. אברהם רביץ (יהדות התורה): אבל אני בכל זאת מסיים. אדוני השר, בין שתהיה לנו הזדמנות לדבר בתוך הקואליציה ובין שנשרת, רחמנא ליצלן, את המדינה מחוץ לקואליציה, קח לך את הדגל הזה, את הדגל החברתי. אתם כן מבינים זאת, מתוקף העובדה שבאמת הגדלתם לעשות פה ושם – ואני לא מבטל זאת – בקרב נוער בסיכון, בהסכם הקואליציוני שעשיתם עם ש"ס. אני מברך את ש"ס על כמה הישגים שהיו לה בעניין הזה. עשיתם צעד אחד גדול ונבון. אני מקווה שיוכלו לנצל את הכסף למטרות טובות, למטרות שלשמן הקדשתם את הכסף. ראובן ריבלין (הליכוד): איך כשר הרווחה תוכל לדאוג לכל הילדים - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): לא, חס ושלום, יושב-ראש המפלגה שלך מצא שם סעיף נוער חרדי מנותק, והוא עושה מזה פרנסה בכל הנאומים שלו. שיסלח לי, אני אגיד לו – ואולי אתה תמסור לו בשמי – למה כתוב "נוער חרדי מנותק". זה באמת כתוב באחד הסעיפים. למה? מכיוון שזוהי אפליה מתקנת. אף אחד לא הקדיש כספים מיוחדים לנוער הזה, כי חשבו שאצל החרדים אין ניתוק. אתה יודע מה? יש לי בשורות רעות בשבילנו. גם בציבור החרדי יש נוער - - - היו"ר גדעון סער: אנחנו ידענו שאתם מתנגדים להתנתקות. אברהם רביץ (יהדות התורה): כן, יש גם אצלנו נוער שצריך וזקוק לטיפול, רחמנא ליצלן, ולכן נכנס סעיף מיוחד, כי הטיפול בנוער הזה שונה מהטיפול בכל נוער אחר. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה רבה לחבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת חיים אורון. אני רוצה לנצל את הזמן ולפנות אל שר האוצר. עלה נושא תקציב הרווחה, שבאמת לא קוצץ כמשרדים אחרים בהחלטת הממשלה האחרונה. אתמול פנינו אל אדוני, שלושה חברי הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, חברת הכנסת שלי יחימוביץ ואנוכי, בדבר כל התקציבים המיועדים למקלטים לנשים מוכות, למרכזי סיוע לקורבנות אונס, למרכזים לנפגעות תקיפה מינית, שאומנם נפגעו לפי המסמך שהוכן במרכז המידע של הכנסת. אין מדובר בסכומים משמעותיים. אני מכיר את הרגישות של אדוני. אם יוכל לתת את דעתו לכך - - - שר האוצר אברהם הירשזון: זאת הפעם הראשונה שאני שומע את זה. היו"ר גדעון סער: שלחנו את זה אתמול. אני אדאג שאדוני יקבל את זה אפילו תוך כדי הדיון. תודה לך. חבר הכנסת אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, אדוני השר המקשר, אני לא הולך לכלות את זמני בוויכוח עם חבר הכנסת זבולון אורלב, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות שיושבים פה חברי ישראל ביתנו, שזו להם הקדנציה הראשונה. היו"ר גדעון סער: למה אתה מפלה לרעה את סיעת ישראל ביתנו? חשבתי שתתייחס לשתי הסיעות. חיים אורון (מרצ): לא, אני אתייחס לשתי הסיעות. שר האוצר אברהם הירשזון: - - - חיים אורון (מרצ): אני מדבר על שתי הסיעות, ואני אדבר גם אליך, שר האוצר. שר האוצר, אתם מורידים את הכנסת לזנות. אתם מורידים את הכנסת לזנות. אני לא משתמש בביטויים חריפים בדרך כלל, אבל בשביל לקבל קולות להימנעות או להצבעה יש פה קח ותן עם מפלגות שמבקרות את הממשלה מכול וכול בממד החברתי שלה, ובממד המדיני שלה, ומסתייגות מעצם קיומה. אז למפד"ל יש סידור משלה, ולישראל ביתנו יש סידור משלה, ולכל חבר כנסת יש מחיר. לא הייתי חוזר על זה, כי כבר דיברתי על זה פעם אחת היום, אבל כשזבולון אורלב אומר לי: גם אתם תמכתם בממשלה, אני רוצה לדווח, לא רק לזבולון אורלב, אלא גם לכם, שהראשון שפנו אליו בהצעות כספיות היה אני. יעיד פה חבר הכנסת הירשזון, שר האוצר, שזה היה גם בממשלת אריק שרון וגם בממשלה הזאת. זה מותר. מותר לעמוד על הדוכן ולדבר בשם ערכי החינוך ולהגיד "אני צריך לדאוג ל'בני עקיבא'". זה בסדר גמור, אבל כשאתה אומר את זה, לפחות תתכופף קצת. ראובן ריבלין (הליכוד): הם אמרו, לא אתה, הירשזון - - - חיים אורון (מרצ): אני מדבר על דבר מאוד פשוט. עושים כרגע הסכמים עם מפלגות מהאופוזיציה על הצבעה למען התקציב תמורת כסף. יכול להיות שאתה לא בתמונה. תבדוק. שר האוצר אברהם הירשזון: - - - חיים אורון (מרצ): אם אתה בתמונה, אני בזה סיימתי - - - שר האוצר אברהם הירשזון: רק לא הייתי קורא לזה זנות. אני אספר אחר כך – אלה דברים שהם בהחלט - - - חיים אורון (מרצ): אתה תהיה חייב לספר עליהם. אני מניח מראש שכל ההוצאה היא הוצאה ראויה. אם היא ראויה, יבוא שר האוצר ביוזמתו וישים אותה על שולחן הכנסת, ולא כתשלום לשינוי, או לאגודה, או לישראל ביתנו או למפד"ל. קח את הקרדיט לך. אתה רואה? אני כבר נותן לך אותו. אז זה יהיה תקין ומסודר. הלוואי – עוד מעט תראה כמה בקשות יש לי פה. המון בקשות. אבל לא בשיטה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני גם לא רוצה לעסוק בחוק ההסדרים. כבר דיברנו על זה אין סוף פעמים. נוצרה פה איזו מפלצת שמקומה לא יכירנה. היא מיותרת. מה שטוב בה לא היה חייב לבוא בחוק ההסדרים – ויש בה דברים טובים – ומה שרע בה עף החוצה. אותם דברים שראיתי שנשארו, הייתי מצביע נגדם אם היה מדובר בחוק ההסדרים או בחוק אחר. יש היבט אחד שלא זוכה מספיק לתשומת לב. יצא לי לדבר היום עם שופט מאוד בכיר, והוא הופתע מהניואנס הזה. היו"ר גדעון סער: מה זאת אומרת שופט מאוד בכיר? בכל זאת, אתה מדווח לבית. שופט מאוד בכיר יכול להיות רק בבית-המשפט העליון. דוד טל (קדימה): או שופט בבית-משפט מחוזי. היו"ר גדעון סער: גם נשיא בית-משפט מחוזי הוא בכיר, אבל אתה אומר "מאוד בכיר". כשאתה אומר "מאוד בכיר" אני כבר יודע שזה לא סתם שופט בבית-משפט. חיים אורון (מרצ): בעיני כל שופט הוא בכיר מאוד. עזוב, זה באמת לא חשוב. היו"ר גדעון סער: אבל אמרת מאוד בכיר. חיים אורון (מרצ): עזוב. היו"ר גדעון סער: טוב, ויתרתי. חיים אורון (מרצ): למשל, אני מודה שאם הייתי יכול להצביע מחר, הייתי מצביע בעד הקמת רשות מים, כי אני חושב שבסוף יצא מהוועדה חוק לא כל כך גרוע. אני אומר את זה דווקא עם כל הקונוטציות של איש חקלאות וכו'. מחר אהיה חייב להצביע נגד. למה אהיה חייב להצביע נגד? כי החוק הזה בא באריזה שאת כולה אני לא מקבל. נפגעת פה גם זכותי הבסיסית להביע את דעתי, את מה שאני חושב. אתה יודע כמוני שההצבעה הקובעת היא ההצבעה בקריאה שלישית, ובקריאה שלישית אני הולך להצביע נגד. התהליך הזה מתקיים, ומתקיים, וממשיך להתקיים. אני לא רוצה לעסוק בחוק ההסדרים יותר. אני מכיר את דעתך מאז היית - - - דוד טל (קדימה): מי כבוד השופט? חיים אורון (מרצ): עזוב, זה נפלט לי. לא שופט, אלא ידען בכיר. מה, אני צריך דווקא עם שופטים להתעסק? היו"ר גדעון סער: לפני כמה ימים הוכחת לנו, בפנייה מסוימת, שלפעמים אנשי ציבור אומרים דבר מסוים בהזדמנות מסוימת ועלולים להתחרט על כך באיזה הקשר אחר. חיים אורון (מרצ): הוכחתי, ואני רואה שכבר מתחרטים - - - היו"ר גדעון סער: אני לא יודע, אתה לא יכול לשאול אותי, כי אני בדרך כלל נזהר מלומר דברים שאתחרט עליהם. דוד טל (קדימה): אבל לפעמים הלשון מתגלגלת - - - חיים אורון (מרצ): אבל אתה יודע? את הפנייה ההיא שקלתי ושקלתי ושקלתי, ואחרי שבדקתי ראיתי שיש ממש בפנייתי, ולכן פרסמתי אותה מאוד בזהירות. היו"ר גדעון סער: כי מהדברים שאתה אומר עולה כאילו עקרון הפרדת הרשויות אינו מתקיים כדי מניעת התייעצות בין הרשות המחוקקת ובין הרשות השופטת תוך כדי תהליך החקיקה. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת סער, תן לי להתקדם בדרכי, כי יש לי עוד הרבה מה לומר. אבל אני רואה את הבעיה העיקרית בדיון שמתקיים פה היום, אדוני שר האוצר, לא בחוק ההסדרים. אני חושב שהבעיה הגדולה היא בתקציב. היו שנים שהבעיה הגדולה היתה טמונה בחוק ההסדרים, למשל ב-2003. הפעם הבעיה הגדולה היא בחוק התקציב. אני חוזר לנושא שדיברנו עליו לא פעם, ואני עצמי העליתי אותו פה לא פעם, ואני לא ארפה ממנו, כי לפי דעתי הוא מבטא גישה שלצערי הרב שותפות לה כל סיעות הקואליציה, שמשמעה תהליך קשה מאוד שעובר על החברה הישראלית ועל המשק הישראלי זה שנים. ההוצאה הממשלתית לנפש במדינת ישראל - אדוני השר, אתה בטח מכיר את הנתונים האלה, ואחזור עליהם פה גם לפרוטוקול וגם לציבור - ירדה מ-2001 ל-2006 מ-29,000 ש"ח ל-27,300 ש"ח. ההוצאה הממשלתית לנפש. היום נפש מקבלת פחות מכפי שקיבלה אז. שעות תקן – תלמיד מקבל 82% ממה שקיבל ב-2001, ושלא יטעה פה אף אחד: 2001 זו לא גן-עדן. 2001 זו השנה שבה מתחילה קדנציה מסוימת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ובשיא האינתיפאדה. חיים אורון (מרצ): ובשיא האינתיפאדה. תקציב הבריאות לנפש, ואני יודע כמה אתה רגיש לנושא הזה, עומד היום על 84% מהתקציב בשנת 2001, כלומר למרות סל התרופות ולמרות הטכנולוגיה ולמרות הזדקנות האוכלוסייה, היום נפש במדינת ישראל, נפש מתוקננת, מה שנקרא, מקבלת 84% ממה שקיבלה בשנת 2001. שר האוצר אברהם הירשזון: - - - חיים אורון (מרצ): אני תיכף הולך לומר על זה משהו. שר האוצר אברהם הירשזון: כמה קיבלה לפני שנה? חיים אורון (מרצ): ב-2005 – 92%, ב-2004 היתה קפיצה - אני מדבר על הבריאות - של 100%. ב-2003 – 94%, ב-2002 – 95%. המעידה הגדולה היא ב-2006. תשלומי קצבאות ביטוח לאומי לנפש – זה הנתון האחרון שאני נותן; עוד אחד, סליחה - אותו דבר: 100% – 2001, 84% – 2004. תקציב לסטודנט - מה לא אומרים על השכלה גבוהה, מה לא אומרים, כמה זה בעצם המשתנה העיקרי שיכול לגרום מוביליות בחברה הישראלית? ב-2001 – 32,270, ב-2005 – 27,470; כמעט 5,000 ש"ח פחות לתלמיד בהשכלה גבוהה. אם - ראיתי את השר בדוברים - יבוא וידבר פה שר האוצר לשעבר ויאמר: מה אתה רוצה? עמדנו על סף התהום, היתה קטסטרופה מוחלטת, ערב הקטסטרופה היינו צריכים לבלום, בלמנו, וכמו שקורה לנהג לא טוב, כמה קודקודים נכנסו בשמשה הקדמית. היו"ר גדעון סער: כשחוטבים עצים ניתזים שברים. חיים אורון (מרצ): יש דיבורים כאלה. אלה השברים, מה שאתה מקריא פה עכשיו. מי אמר שאין כסף? בשתי רפורמות - - - היו"ר גדעון סער: אני אומר את זה, כי אתה מתייחס לתקופה שרק כדי מחציתה היה שר האוצר הקודם-הקודם. אפילו לא. חיים אורון (מרצ): אמרתי המון פעמים מעל הדוכן הזה, שמעלה אחת אני מונה בכל זאת בשר האוצר לשעבר בנימין נתניהו: הוא הציג את השקפתו סדורה כהשקפה שאני רואה עצמי כמי שמתנגד לה מכול וכול, ולכן נוח לי להתווכח אתו. אני מצהיר בגלוי. באותן שנים אושרו שתי תוכניות להפחתת מס. האחת של ועדת-רבינוביץ והשנייה מלפני שנה. האחת של 6 מיליארדי ש"ח, השנייה של 7.6 מיליארדי ש"ח. יחד - קרוב ל-13 מיליארד ש"ח. למי הם הופחתו? העשירון העליון מקבל משתי הרפורמות הללו כמעט 7 מיליארדים, חצי. העשירון התשיעי מקבל כמעט 2 מיליארדים, ואחר כך - פירורים. והמן, אדוני שר האוצר, נעצר בעשירון החמישי. אגב, כל עשירון זה אותו מספר של אנשים. העשירון החמישי מקבל בשתי הרפורמות 600 מיליון ש"ח לעומת 7 מיליארדים לעשירון העליון. מתחת לעשירון החמישי – נאדה, שום דבר. להיפך, אם מכניסים את חשבון הקצבאות, העשירונים התחתונים הם במינוס. עד כדי כך אני לא מרחיק לכת, כי זה הנתון הקודם. חברו את שני הנתונים ותקבלו שהיה כסף פה, אין כסף שם, לא חיברו ביניהם. יבוא שר האוצר לשעבר ויאמר לי: חבר הכנסת אורון, זה ויכוח שמתנהל בינינו כבר המון שנים, לא יעזור לך, זה הוכח, אומר גם חבר הכנסת גדעון סער, זה מתמטיקה. היו"ר גדעון סער: אני איאלץ להזכיר לך, חבר הכנסת אורון, שאתה מעל הדוכן הזה ניבאת, למשל כאשר הוצגה התוכנית הכלכלית ב-2003, שלא תהיה צמיחה והאבטלה תעלה. כל התחזיות שלך, לפחות בתחום המקרו-כלכלה - הרי אפשר לגשת גם ל"דברי הכנסת" ולראות איך בכל אחד מהנושאים הנוגעים לנתונים המקרו-כלכליים שגית. אז היית יכול לומר: שגיתי במקרו-כלכלה, אבל עדיין יש לי טיעון. חיים אורון (מרצ): א. אני נורא אוהב יושבי-ראש שמתווכחים עם הנואמים. היו"ר גדעון סער: כי אתה פנית אלי. עד לרגע שאמרת "חבר הכנסת סער", לא פניתי אליך. אבל התייחסתי לאמירה שלך כסוג של קריאת תיגר. חיים אורון (מרצ): אמשיך לפנות, כי אני מאוד אוהב את זה, רק אל תעצור אותי בזמן. אלה הדיונים שיש בהם טיפה יותר זמן. מול הכלכלן הרציני, ללא ספק, שאני חולק עליו, ביבי נתניהו, מבקר בארץ השבוע חתן פרס נובל לכלכלה – לא לסוציאליזם, לא למדעי ההתנהגות - פרופסור ספנס, קנדי. מה הוא אומר? - "צמיחה ממושכת בת-קיימא היא תנאי הכרחי להפחתת העוני, אבל לא תנאי מספיק." עד כאן זאת אמירה שאולי אפילו, אני לא בטוח אם ביבי, אבל גדעון גם היה אומר אותה. אבל מה הוא אומר? בתשובה על שאלה של סבר פלוצקר – ואני מכיר גם את השאלה וגם את התשובה – "וזה עלול להיות גם גורלנו, הסכנה הגדולה של הידרדרות לעוני, אם לא נצמצם את העוני". "אתה רואה את הצמיחה המאוזנת ובת-הקיימא במשהו שהממשלות צריכות לנהל, אדוני שר האוצר?" ועונה הפרופסור, חתן פרס נובל לכלכלה: "ממשלות טובות" - ויש לי ספק אם הממשלה הזאת נכנסת לקטגוריה הזאת – "בהחלט כן. ניהול צמיחה הוא עסק מאוד מאוד מורכב, פרק מאוד קשה בכלכלה מדינית. אנחנו עדיין יודעים עליו כה מעט, ולומדים כל יום משהו חדש". אנו למדנו פה פרק אחד. הפרק הזה מופיע פה. למה, אדוני שר האוצר, לא התחלנו לתקן את הפרק הזה בתקציב 2006? למה לא הסכמתם להעלות את התקציב - לא ב-1%, אלא ב-1.7%, כמו שיהיה בשנה הבאה? אני, לשיטתי, ואתה מכיר את עמדתי לא מהיום, אמרתי: למה 1.7%? בוא נאמר, מחצית משיעור הצמיחה בשנה שעברה. בשנה שעברה המשק גדל ב-5.2% - נצמח ב-2.6%. הפער בין 1% ל-2.6% הוא מעל 3 מיליארדי ש"ח. הפער בין 1% ל-1.7% הוא 1.8 מיליארד. רק למעון לנשים מוכות אתה צריך לבקש מהשר? היו"ר גדעון סער: אני ביקשתי שורה של דברים, חבר הכנסת אורון. לא היית חולק עלי באף אחד מהדברים שביקשתי מהשר. חיים אורון (מרצ): עכשיו אני כבר לא מתפלמס. אני אומר לך שעל רוב הדברים שפה כולם מבקשים, לי יש פה הצעות תיקון לחוק התקציב בטח ב-4-5 מיליארדים. אני יודע שאין 4-5 מיליארדים. היו"ר גדעון סער: אני יותר צנוע. אני ביקשתי סכומים שהשר יכול לאשר. חיים אורון (מרצ): אני רק אומר את מה שביקשו שרי הממשלה הנוכחית, שעוד לא חיממו את הכיסא שלהם בוועדת הכספים בשבועיים האחרונים. שרת החינוך ביקשה מעל 800 מיליון שקל. זה עד שמגיעים לבית-המרזח, זה לא הכסף הגדול לרפורמה בחינוך. שר התמ"ת החדש ביקש סכום דומה. שר הפנים זעק זעקה נוראית על סכום דומה. שר התרבות והספורט – אותו דבר. שר הבריאות, לא בנאום שנשא פה - סליחה, אני לא רוצה לפגוע בשר, הוא הסביר למה לא צריך ועדת חקירה בנושא הבריאות, כי הוא איכשהו יצא מהטקסטים שהיו לו ביד - הוא אמר: אני צריך לפגיות ולרדיותרפיה. אתה זוכר את 17 המיליון של אחיות בריאות הציבור? הן עד היום מתדפקות על דלתות הוועדה. הן עוד לא הלכו הביתה, כי בספטמבר הקרוב יפטרו אותן פעם נוספת. ואני באמת פונה אליך ומבקש: בוא נפתור את הדבר הנורא הזה. באמת במדינת ישראל צריכה להיות אחות בריאות ציבור אחת על 3,200 תלמידים? זה המספר. ואני רק נגעתי בכמה נקודות, ועוד לא דיברתי על הפריפריה, ועוד לא דיברתי על המגזר הערבי, ולא דיברתי על בדואים בנגב ועל ערבים בגליל ולא דיברתי על שורה ארוכה של נושאים. אז למה, ריבונו של עולם, לא היה אפשר להקצות השנה עוד מיליארד שקל? לא מיליארד ו-700,000. רובי ריבלין הציע לא 1.7 מיליארד, אלא 1.4. על חצי שנה. איזה עיקרון היה נשבר פה? שהיינו מתחילים לתקן קצת יותר מהר עוולות שהולכות ומעצימות, לא רק אצל נערים בסיכון, גם אצל מבוגרים, וגם בנוגע לקודים, וגם לגבי חולים וגם לגבי תלמידים – איפה שאתה לא נוגע. ברשויות מקומיות ששוב עומדות בתור. ידידי אברהם הירשזון, הרשויות המקומיות שוב בתור בוועדת הכספים. לא כולן, לשמחתי – חלק יצאו מהעניין – אבל חלק בתור. אז אני לא יודע. ישבה מפלגת העבודה, ישבה ש"ס – חֶברתי, חֶברתי, חֶברתי – מה יצא מזה? סידרו כמה סידורים? זה העניין? לכן, אם מישהו ציפה לשנת מפנה בתקציב הזה – זה תקציב שביבי חיבר לפני שנה. היתה מערכת בחירות, היה הנושא החברתי, כעבור שנה מחזרו את אותו תקציב, עשו בו כמה שינויים והגישו אותו לכנסת פעם נוספת בשביל לומר: עד 2007 נחכה לביאת המשיח. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת אורון. השאלה הגדולה אחרי דבריך היא – אם שר האוצר הקודם-קודם, וחבר הכנסת הירשזון, וחבר הכנסת ריבלין, ואני הקטן, היינו הולכים לפי גישתך לפני שלוש שנים, אם בכלל היתה צמיחה במשק. חיים אורון (מרצ): בטוח. היינו יוצאים מהשטחים. מה, בחייך, עזוב אותי - - - היו"ר גדעון סער: זאת שאלה. שר האוצר אברהם הירשזון: בינתיים עשינו לא רע. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אחמד טיבי מסיעת רע"ם-תע"ל. לרשות אדוני עשר דקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה רבה, אדוני. לעתים, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר, מספרים אומרים הכול. אני אביא בעיקר שני נושאי-על, ואשתמש בכמה מספרים ואזכיר כמה, שהם תמונת ראי של מדיניות בתחומי הבריאות והחינוך, הנוגעים באוכלוסייה הערבית, באזרחים ערבים ובמצוקות שלהם, במחסור. אני רוצה לדבר על שיעור התמותה בקרב ילדים, הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי. בקרב ערבים, חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, שיעור התמותה הוא 8.3 לכל 1,000 לידות. 8.3. ישראל חסון (ישראל ביתנו): ל-1,000 איש. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ל-1,000 לידות, כן. בהשוואה – כמה במגזר היהודי? 3.6. פער עצום. הפער הזה גדל עוד יותר כאשר מדובר בערבים בנגב – 15.2 לכל 1,000. והדבר המדהים הוא שמאז שנת 2000 השיעור הזה כמעט לא השתנה. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל יש לנו בכל זאת בעיה מיוחדת – לאחינו הבדואים – יש שם בעיה של נישואי קרובים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): השאלה הרפואית – אתה יכול להגיד לי: נישואי קרובים, אתה יכול להגיד: לידה במקום וכו', אני מוכן להביא את זה בחשבון, אבל זה מזערי, משני וכמעט לא משפיע. ואני מצפה שבמדינה עם שירותי בריאות מודרניים השיעור ילך ויקטן. והדבר הזה לא מתרחש. הפלאטו הזה בשיעור גבוה של תמותת תינוקות אצל ערבים נמשך. סימן שהמדיניות לא משתנה; סימן שהקצאת המשאבים לא משתנה; סימן שהמחסור ממשיך, או שהמודעות ממשיכה להיות לקויה. לכן נדרשת פעולה. בין המדדים להתפתחותה של חברה מודרנית נמצאים גם שיעור תמותת התינוקות וגם היחס לקשיש. גם זה וגם זה, שני הקצוות. תראה מה מתרחש במדינות סקנדינביה. גם שיעור התמותה של ילדים נמוך, וגם היחס לקשיש, ברמה הסוציאלית וברמת הטיפול הממסדי, הוא מעולה לפי כל קנה מידה בין-לאומי. לכן, יש להקצות יותר משאבים, הן בפיתוח – גם טיפות-חלב, גם מרכזי בריאות, אולי יותר מאשר מרכזי בריאות, גם חינוך ופיתוח מודעות בקרב אוכלוסיות שסובלות משיעור תמותה גבוה – כדי לראות תוצר. לא יכול להיות שהשיעור ממשיך להיות גבוה ביותר, ועם פער כזה בין אוכלוסיות של אותה מדינה, שתי תת-אוכלוסיות של אותה מדינה. אני אתייחס גם, למשל, למספר המיטות בבתי-החולים. בשנת 2005, אדוני היושב-ראש, השלים משרד הבריאות בניית 157 מיטות בבתי-חולים ממשלתיים בארץ. הוא מתכנן גם 408 מיטות בכמה בתי-חולים. יש שלושה בתי-חולים ציבוריים בלבד – במגזר הערבי; הם בנצרת – שלא נכללים בתוכנית הארצית הזאת. וכי למה? מה עומד מאחורי המחשבה הזאת? למה בתי-החולים בנצרת הם לא חלק מהפיתוח ומהגדלת מספר המיטות? השאלה הזאת זועקת לשמים. זאת מדיניות מכוונת. מדובר בבריאות. מה, זה משהו ביטחוני? אין ספק שמדובר בהעדפת אוכלוסייה מסוימת על אוכלוסייה אחרת בנושאי בריאות. לכן התוצאות והמספרים שהצגתי בהתחלה הם עגומים, והם גיליון אישום חמור כלפי הממשלה ומשרד הבריאות וסדר העדיפויות שלהם. נקודה שלישית היא העדר שירותים מיוחדים ביישובים הערביים. למשל השירותים לבריאות הנפש, למשל שירותים פארה-רפואיים – פיתוח השירותים הפארה-רפואיים בתוך היישובים הערבים – יש להקצות משאבים גם בנושא הזה. מכאן אעבור, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לנושאי חינוך, וגם שם אזרוק כמה מספרים, שגם הם נותנים תמונת ראי. שיעור הנשירה, פרופסור בן-ששון, בקרב תלמידים ערבים בכיתות ט'--י"א הוא כפול מאשר בקרב תלמידים יהודים. כפול. והמספרים האלה לא משתנים כבר שנים רבות. אמור מי שאחראי על מערכת החינוך לקרוא את המספרים האלה, להסיק מסקנות ולהמציא תרופה, והתרופה היא קלה, הקצאת משאבים. הדברים האלה לא נעשו. 10.1%, חברי חבר הכנסת דוד טל, 10.1% בקרב תלמידים ערבים לעומת 5.3% בקרב תלמידים יהודים, זה שיעור הנשירה בכיתות ט'--י"א. דוד טל (קדימה): אבל, חבר הכנסת טיבי, האם גם אצל הנוצרים אותו שיעור, או ששם זה אחרת? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, יש וריאציות בקרב האוכלוסייה הערבית, חד-משמעי, גם לגבי שיעור תמותת תינוקות, גם לגבי שיעור זכאות בבגרות. יש מדרג, זה נכון. דוד טל (קדימה): יכול להיות שאצל הנוצרים זה אפילו יותר גבוה מאשר אצל היהודים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זכאות לבגרות? כן. אגב, אף שהמשאבים, חבר הכנסת טל, אם אתה כבר מכוון לזה, המשאבים שנותנים לערבים נוצרים הם פחותים בהרבה מהמשאבים שנותנים ליהודים. דוד טל (קדימה): ובכל אופן הם מצליחים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון. זה נקרא להתגבר על מכשולים. דוד טל (קדימה): אז מה הסיבה לזה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בקשר לנגב למשל, העדר אפשרויות באופן מוחלט. אם, רבותי חברי הכנסת, ובעיקר אני פונה אליך, דוד טל, אם בנגב היו גרים נורבגים והממשלה היתה מתנהגת אליהם כך, אותו שיעור נשירה, ולזה התכוונת, היה גם בכפרים הלא-מוכרים. לכן התזה שלך קורסת בזה הרגע, חברי חבר הכנסת דוד טל. מנחם בן-ששון (קדימה): לכן קוראים לזה החוק הנורבגי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון. ישראל חסון (ישראל ביתנו): גם בחברון גרים נורבגים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אגב, בחברון גרים נורבגים, אבל הם סובלים מהשפלות, מכות, יריקות מדי פעם מסוג מסוים של אוכלוסייה, לא נגיד מאיזה דת היא, לא נגיד, היות שהתחלת עם זה. דוד טל (קדימה): אבל הם מצליחים מאוד בחינוך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני, המספרים האחרונים שאציג הם שיעור הלומדים באוניברסיטאות. 9.8% מהלומדים לתואר ראשון הם ערבים. 5.1% מהלומדים לתואר שני הם ערבים. 3.3% מהלומדים לתואר שלישי הם ערבים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): כמה חרדים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): פחות. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אז מה יש לך טענות? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): קבוצת הביקורת שלי, אגב גם שלך, אמורה להיות הסף הגבוה ביותר של החברה הישראלית. איפה יש הרמות הגבוהות ביותר של ההישגים - זה ה"control group", זה קבוצת הביקורת. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אבל הדרוזים הכי נמוך, הם לא סובלים מכל האפליה הזאת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הם כן סובלים, בוודאי. יש אפליה ממסדית נגד הערבים הדרוזים במדינת ישראל, גם כשהם משרתים בצה"ל. ישראל חסון (ישראל ביתנו): כן? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בוודאי. אתה הרי ביקרת בכמה יישובים. תשווה יישוב דרוזי, את כסרא למשל, עם היישוב השכן היהודי, אפילו יערה בצפון. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא דיברנו על יישובים מחוץ-לארץ. יעקב מרגי (ש"ס): - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני שמח שאתם נקשרים לנושאים הרגישים האלה ומתחילים לגלות מודעות למצב שלכם. אפשר לדבר על אפליה על רקע קבוצתי, אתני, עדתי, ממסדי במדינת ישראל, וזה מה שמתרחש, חבר הכנסת יעקב מרגי. אני מוכן להשמיע את הזעקה שלך, ואני רוצה שתשמיע גם את הזעקה שלי. יעקב מרגי (ש"ס): אני משמיע, וזאת ההזדמנות לשאול, מה קורה עם הרמזור בטייבה? ארבעה שרי תחבורה הבטיחו - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מודה לאדוני על שהזכרת לי. אגב, חבר הכנסת מרגי משמש כיועצי לעניין הרמזור בטייבה. היו"ר גדעון סער: אתה הגדרת לו תחום סמכויות מאוד מצומצם, חבר הכנסת טיבי. ראובן ריבלין (הליכוד): אם ישימו את הרמזור לא יבחרו בך יותר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, אני מתכנן משהו חדש שם. יעקב מרגי (ש"ס): אבל מה עלה בגורלו של הרמזור? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה היית עד לאחרונה סמוך ובטוח שהרמזור הוקם. יעקב מרגי (ש"ס): כולם הבטיחו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כולם הבטיחו. עד לרגע זה אין רמזור באותו צומת. אבל לא יודע איך, בצור-נתן, בצומת של צור-נתן, לא יודע מי גר שם, כנראה לא ערבים, צץ לו באופן פתאומי רמזור. יכול להיות שהם שמעו את הזעקה שלנו ואמרו: נשים להם רמזור ליד צור-נתן, קרוב, לא ליד טייבה. היו"ר גדעון סער: סמוך על שאול מופז שהוא יפתור את זה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מקווה שהוא לא יפציץ את הצומת מהאוויר. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת טיבי, תואיל לסיים. הנאום שלך מעורר התרגשות מסוימת, אבל מצד שני הזמן הוא אינדפרנטי להתרגשות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): צר לי על שהשעון פועל באופן שוויוני. בפעם הראשונה אני מוחה על כך בתוקף ועל כן אני נוטש את הדוכן בסיפוק רב. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מוחמד ברכה, מסיעת חד"ש, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, לפני שאתייחס לנקודות שתכננתי, אני רוצה להפנות כמה דברים לחבר הכנסת דוד טל בעקבות הערתו על הישגי הבגרות על-פי המפתח הדתי. דוד טל (קדימה): אני רק שאלתי שאלה, אדוני. קיבלתי תשובה מאחמד טיבי, שאצל הנוצרים אחוז הצלחה הרבה יותר גבוה, הגם שהם מקבלים פחות משאבים מהיהודים. מוחמד ברכה (חד"ש): האמת היא כזאת. זאת אומרת, זה לא משולל כל יסוד, אבל זה לא הנוצרים או המוסלמים או היהודים. זה בתי-הספר. יש בתי-ספר מיוחדים ששייכים לכנסייה. בדרך כלל בתי-הספר האלה הם ברמה גבוהה מאוד. לומדים בהם תלמידים ערבים מכל העדות. מטבע הדברים אחוז התלמידים הנוצרים בבתי-הספר האלה הוא מעבר לאחוזם באוכלוסייה. אבל בתי-הספר האלה, כגוף, כגוש, לא בן איזו דת לומד שם - כל התלמידים שם הם בעלי הישגים נפלאים. ראה את בית-הספר האורתודוקסי בחיפה, בתי-הספר המיוחדים של הכנסייה בנצרת, מכללת מר אליאס באעבלין, ביפו - אלה בתי-ספר איכותיים, וגם ההורים משתתפים במימון הלימודים שם. זה אומר שההישגים הנמוכים בשאר בתי-הספר הממלכתיים אינם מכה מהשמים אלא מכה מהממשלה או מהמדיניות של הממשלות. ועל כן הכול הוא פונקציה. אני חושב שאין תלמידים שנולדים אטומים ותלמידים שנולדים פיקחים. מה אתה נותן להם? איזו תשתית חינוכית, לימודית, חברתית אתה מאפשר להם? זה יכול להיות נכון בשדרות, זה יכול להיות נכון בחיפה ויכול להיות נכון בכפר-יאסיף ובכל מקום אחר. זו הנקודה בקשר לחינוך, כבוד שר האוצר. אם כבר דיברתי על חינוך, אז אני חושב שמה שחסר בתקציב - אומנם אנחנו מדברים על חוק ההסדרים - הוא העניין הזה. ההשקעה שחבר הכנסת אורון דיבר עליה, השקעת הממשלה באזרח – הוא דיבר על 29,000 שקל בשנת 2000, 2001, עכשיו זה פחות. בחינוך, למשל, על אף ההשקעה ההולכת ויורדת של המדינה באזרח, בחינוך יש גם עניין האפליה. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המדינה משקיעה בתלמיד היהודי קרוב ל-4,300 שקל, וההשקעה בתלמיד הערבי היא קרוב ל-860 שקל. כמובן, בקרב התלמידים היהודים יש רמות של בית-ספר ממלכתי-דתי, בית-ספר ממלכתי, בית-ספר חרדי, ודווקא שם ההשקעה היא הגבוהה ביותר. אבל על-פי כל דין ועל-פי כל השוואה, אין דינם של התלמידים הערבים כדינם של שאר תלמידי המדינה, וזה לא מתקרב בשום אופן לדבר כזה. אני רוצה לחזור לחוק ההסדרים. אדוני שר האוצר היה גם יושב-ראש ועדת הכספים והוא יודע איך הדברים מתנהלים שם. בדרך כלל, כשהממשלה נקלעת למצוקה באישור סעיף תקציבי זה או אחר, היא היתה פונה לאחת מסיעות האופוזיציה. המחזה המוזר הפעם היה, שהממשלה או נציגי האוצר עמלו איך לשכנע או למצוא את הפשרות בתוך הקואליציה עצמה, נוסף על הניסיון לגייס אנשים ומפלגות מחוץ לקואליציה. נוצר מצב של שוק לחישות. לדעתי, הדבר הזה הוא מבזה. בוועדת הכספים נוצרה בורסת לחשנים. להישען על אוזנו של חבר כנסת זה או אחר - אני חושב שלא ככה מנהלים את זה. אני לא בא בטענות לפקידי האוצר, הם רוצים שהתקציב שהגישו יעבור. אבל בוועדת הכספים הפעילות למען שינויים בתקציב צריכה להיות מתוך תפיסת האינטרס הציבורי או זכויות האזרחים. לא להפוך את זה לתמחיר למפלגות. ויש כאלה שכבר מתמחים בעניינים האלה – כמה הם יכולים להשיג. שמעתי, כל מיני אנשים באו אלי ואמרו לי היום: למה אתה לא חלק מזה? למה אתה לא משתתף במשחק הזה? זאת ההזדמנות, תיקח. אמרתי: אם יש דברים שאנחנו יכולים להוביל משום שזאת הזכות האזרחית שלנו, נוביל. אבל אני לא בא לשוק. אני חושב שזה אחד המחזות הכי מבישים בפרלמנטריזם הישראלי. הדיון על התקציב, שהוא אחד הדיונים הפוליטיים, החברתיים, אפילו האידיאולוגיים, הופך למין בורסת לחשנים. לדעתי, מפלגות או חברי כנסת שחושבים שבזה שכרם, בסופו של דבר הם גורמים הפסד אדיר, גם לעצמם, גם לכנסת, לפרלמנט של מדינת ישראל. הרי לא ייתכן שהדיונים על התקציב יהפכו לקח ותן ולמסחר וממכר. אני לא אידיאליסט; אני יודע שיש אינטרסים, אני יודע שיש איזוני אינטרסים בבית הזה. אבל יש גבול. אני שומע את חיים אורון, גם פה וגם בוועדה, והוא יכול להצביע על הישג כזה או אחר, אבל זה לא היה תוצאה של מנטליות השוק הזאת. היום, למשל, חבר הכנסת ליצמן הוביל את נושא הפטור מארנונה לבתי-ספר מיוחדים. אני חושב שזה נכון – כשדובר על בתי-הספר במגזר הערבי, הוא לא חשב פעמיים, וכל חברי הוועדה אישרו זאת. אני חושב שזה נכון. אני חושב שכך צריך לנהל את הדברים, כך הדברים צריכים להתנהל, על-פי היגיון אוניברסלי ועל-פי מערכת אינטרסים אמיתית, של כלל האזרחים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גם על ניתוק המים. מוחמד ברכה (חד"ש): גם הנושא של ניתוק המים. זה אחד הנושאים שהוועדה הקדישה לו לא מעט זמן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): על חודו של קול. מוחמד ברכה (חד"ש): על חודו של קול, כן. אני חושב שאם הדברים הגיעו לאן שהגיעו בוועדת הכספים, זה אומר שהנושא של ניתוק המים ליישוב שלם יהיה תלוי בכללים שייקבעו ברשות המים העתידית ויאושרו בוועדת הכלכלה. יש מקום לומר דברים מעבר לאישור התקציב וחוק ההסדרים, אדוני השר. הרי יש פה התעמרות איומה באנשים. מדובר באחד המוצרים הבסיסיים. המדינה חייבת לספק מים, מים הם לא מותרות. היום אמרנו: אם מישהו מזהם את האוויר ועל זה נקנסים – האם יעלה על הדעת לאסור עליו לנשום אוויר? מי שעושה עבירת תנועה, יעלה על הדעת לאסור עליו לנסוע בכביש שבו הוא עשה את העבירה? אולי יש דרכים אחרות להעניש עבריין שאינו ממלא את הוראות החוק? אני חושב שהדבר נכון גם בנושא המים. איך אפשר לסגור את הברז למשפחה, אפילו אם אב המשפחה לא שילם כסף? מה, לילדים לא יהיו מים בבית? על אחת כמה וכמה כש"מקורות" סוגרת את המים ליישוב שלם משום שהרשות המקומית לא שילמה, והרשות לא שילמה משום שחלק מהאזרחים לא שילמו – ואז אלה ששילמו משלמים את המחיר יחד עם אלה שלא שילמו; או שזה קרה בגלל הגירעונות של הרשות, שהכסף של המים נכנס לבור של הגירעון ונעלם שם ולא מגיע ל"מקורות". איפה נשמע דבר כזה? איך ייתכן שבמדינה מתוקנת המוצר הבסיסי של החיים, משמעות החיים, תרתי משמע – במובן הפיזי ובמובן הביולוגי – הופך להיות סחורה? היו"ר אמנון כהן: בבקשה לסיים, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): בכלל, אני שומע על רעיונות להפריט את משק המים. שמע, זה הזוי לחלוטין. אני רוצה לסיים בנושא של עובדי הרשויות המקומיות. היום מנגחים את הרשות הפלסטינית על שהיא לא משלמת משכורות לעובדים כבר שלושה חודשים. שלושה חודשים. כולם מלגלגים, מתווכחים אם זאת תהיה סיבה למלחמת אזרחים או לא תהיה סיבה למלחמת אזרחים. יש במדינת ישראל רשויות שלא שילמו משכורות כבר ארבעה חודשים, חמישה חודשים, עשרה חודשים, 15 חודשים. יש אנשים שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, עושים את המוטל עליהם בתוקף עבודתם, חוזרים בסוף היום הביתה, וחודש אחר חודש לא מקבלים משכורת. יהיה הניהול יהיה אשר יהיה, תהיה הבעיה אשר תהיה, איך אפשר להשלים עם מצב כזה? אתמול הייתי בהפגנה של עובדי רשויות ערביות מול משרד ראש הממשלה בזמן ישיבת הממשלה. היו"ר אמנון כהן: ביקשתי לסיים, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אנשים נקרעים ובוכים. על מה? הם לא רוצים תוספת, הם לא רוצים טובת הנאה, לא תמריץ עידוד. הם רוצים את המשכורת שלהם. היו"ר אמנון כהן: הם רוצים משכורת. חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): האוצר, משרד הפנים – ממשלת ישראל לא יכולה לרחוץ את ידיה מסבלם של האנשים האלה. מישהו צריך לקום ולשים קץ לקטסטרופה הזאת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. הדברים ברורים. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מסיעת בל"ד. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אחרי כן ידבר חבר הכנסת נתניהו. הוא מפצל את הזמן שלו. הוא ידבר שש או שבע דקות, וחבר הכנסת ליצמן ידבר על חשבון הליכוד. היו"ר אמנון כהן: יושב-ראש סיעתכם העביר לנו את המסר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – רציתי לומר "גבירותי חברות הכנסת", אבל אני לא רואה אף אחת מהן. בעבר, כשהגישו את הצעת התקציב, נהגו באוצר להכניס לתקציב עז או שתי עזים או שלוש עזים, ואז כל אחת ממפלגות הקואליציה היתה מוציאה את העז שלה ומתהדרת בהישג – הצלחנו למנוע את זה, הגדלנו את זה. הפעם, וגם בתקציב שעבר, הנוהג הוא להכניס עדר שלם של עזים. היו"ר אמנון כהן: הוצאנו את כל העדר. נסים זאב (ש"ס): הכניסו חזירים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ואז כל אחד, כל חבר כנסת מהקואליציה, יוצא עם העז שלו: הנה, השגתי את זה. כל אחד והעז שלו. פעם מפלגה היתה יוצאת עם עז, אבל ראה את מפלגת העבודה, כל אחד ממפלגת העבודה אומר: את העז הזאת אני הוצאתי. היו"ר אמנון כהן: יש כאלה שיצאו עם חצי עדר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ועוד חבר כנסת או חברת כנסת אומרים: אני הוצאתי את העז הזאת. כל אחד יוצא עם העז שלו. כמובן, הם לא אומרים שאלה עזים; אלה הישגים. הם מתהדרים בהישגים. אבל מה לעשות, יש בארץ ילדים – לא מבוגרים – שאומרים: המלך הוא עירום, זאת בכלל עז, זה לא הישג. אתם מתהדרים בהישגים לא לכם. זה דבר מביש. כלומר, מלכתחילה מגישים תקציב שיש בו כל מיני גזירות, וכולם יודעים שהן לא יעברו. כולם יודעים שאת זה תקבל מפלגה פלונית ואת זה מפלגה אלמונית. אבל עכשיו יש שכלול של השיטה: לא מפלגה זו או אחרת, אלא כל אחד מחברי הכנסת. הנה, תן לי חבר כנסת אחד ממפלגת העבודה, או שר, שלא יגיד לך: את הסעיף הזה ביטלתי, את התקציב הזה הגדלתי, או – את הגזירה הזאת מנעתי. דוד טל (קדימה): זה טיבה של עבודה פרלמנטרית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בחייך. יש גבול לאיזה נומך אפשר להגיע. יש גבול. העזים האלה מסריחות כבר. מי שעובר במסדרונות של הכנסת כבר מריח את העזים. לכן אתה לא יודע, כשמתנהל ויכוח על התקציב, אם זה בכלל ויכוח על עז, שמוציאים או משאירים אותה, או ויכוח אמיתי על תקציב אמיתי. יש בלבול גדול. אתה לא מבין אם הסעיף הזה בוטל, אם מלכתחילה בכלל רצו אותו. אני הצבעתי על כמה סעיפים, אמרתי: לחוק הזה הם בכלל לא מתכוונים, זה בכלל עז. תקרא את התקציב ותראה מה בוטל ומה נשאר. מנחם בן-ששון (קדימה): 70%. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): האמת היא שאפשר להתבלבל, אתה לא יודע אם היה ויכוח אמיתי או היה ויכוח סרק, היה הישג אמיתי או סתם הוציאו עז. אי-אפשר לדעת, כי משרד האוצר שומר על סודיות מוחלטת. הוא לא אומר אם זה עז או זה הישג, כי הם לא רוצים לבייש את חברי הכנסת שמלחששים להם במסדרונות: את זה אני אוציא לך ואת זה אני אשאיר לך, ותוכל לתמוך ולהצביע בעד. מנחם בן-ששון (קדימה): על 70% אין שאלה. זה התקציב. לפחות את זה אתה יודע בבירור. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש תקציב, אני מדבר על השינויים שנעשים בתקציב. אני אומר לך בביטחון מלא, שאני לא יודע. אבל מרוב ביטול קטן פה וביטול קטן שם, אני רואה שזה לא רציני. יש כאן משחק של עזים. דבר שני, על התקציב. קמה ממשלה, לממשלה נכנסו מפלגת העבודה, ש"ס וכמובן קדימה. זו הממשלה. היו"ר אמנון כהן: גם הגמלאים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): וגם הגמלאים, עוד יותר טוב. כולם – אבל כולם – אמרו שבארץ התרחשה קטסטרופה חברתית בשנים האחרונות, שהמדיניות של שר האוצר הקודם היתה גרועה. בנימין נתניהו (הליכוד): עוד פעם? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הם אמרו, אני עדיין לא אמרתי את שלי. והיא הובילה להגברת העוני, להגברת האי-שוויון, למצב קשה לנכים, לעניים, לסטודנטים. כולם אמרו כך. וכשבאים לכאן, מביאים את אותו תקציב. כלומר, אין לכם מדיניות אחרת מלבד מדיניות נתניהו. אתם הולכים באותו קו. תיקוני גבול קטנים אתם עושים. לא נתתם גט למדיניות הזאת, לתפיסת העולם הזאת. אז על מה היו הבחירות? על מה זעקה מפלגת העבודה? על מה התלוננו הגמלאים? על מה הקימה ש"ס עולמות ומלואם? נגמרו הבחירות ויש עכשיו קואליציה. בסדר, יש מפלגות בקואליציה, אבל השאלה היא מה עשיתם. האם נלחמתם על שינוי מדיניות או על הוצאת עזים? אני לא רואה ולא מזהה שום דבר חדש בתקציב החדש, שום שינוי מדיניות. אותו דבר. הכול הערות שוליים לתפיסת עולמו של נתניהו. לו לפחות יש תפיסת עולם ומשנה סדורה, לכם אין. מפלגת העבודה – מה הם לא אמרו כאן עליו, ובסופו של דבר אתם לוקחים את התקציב שלו. יובל שטייניץ (הליכוד): צודק, צודק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הריקנות של המפלגות המרכיבות היום את הקואליציה התגלתה בכל מערומיה, אם יש מערומים אפילו לריקנות הזאת. מה, אי-אפשר לגבש תקציב אחר? אי-אפשר לגבש תקציב שיש בו ראייה חברתית, שיש בו מטרות חברתיות, ולא רק מטרות מונטריות ומטרות כלכליות? לפחות בזה הייתי רואה שינוי, כי נתניהו חשב שצריך מדיניות כלכלית, העניינים החברתיים יסתדרו מאליהם. ואנחנו ראינו איך הם הסתדרו מאליהם. הניתוח הצליח והחולה מת. הרבה אנשים סבלו בלילה וביום בגלל המדיניות הזאת, ואתם נבחרתם לכנסת בשמם, בשם סבלם, בשם זעקתם, ובגדתם בהם. מלחמות קטנות, עוד עז קטנה – הם הכניסו לכם את העזים האלה. אבל המבנה העיקרי של התקציב, של תפיסת העולם – אותו דבר. מה, אתם לא מסוגלים לכתוב יותר מהערות שוליים למה שכתב נתניהו? אני מתנגד למדיניות שלו, אבל ההתנגדות שלכם למדיניות של נתניהו היתה רק לפני הבחירות, ומסתבר שהיתה רק מס שפתיים ומאבקי כוח, לא מאבקים אידיאולוגיים, לא על עקרונות, לא למען האנשים. לפעמים אני אומר שהוא צודק שאתם רוצים רק לנגח אותו, סתם ככה. בנימין נתניהו (הליכוד): לפעמים יש בינינו הסכמה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גם זה קורה. קיוויתי לפחות, מרוב שדיברו על הקמפיין החברתי של מפלגת העבודה, על הקמפיין החברתי של ש"ס, על המפלגה שקמה בשם החברה, בשם הקשישים הגמלאים, על כל מיני אנשים בקדימה שדיברו גבוהה-גבוהה על צדק חברתי ועל כך שצריך לאזן. אחר כך מתעורר האזרח ומגלה שזה אותו דבר, זה אותו תקציב. זו היתה עבודה בעיניים, לא מפלגת העבודה. עבדו על האנשים בעיניים. קיבלו מנדטים שלא מגיעים להם. גם הגמלאים אותו דבר. אין בתקציב הזה שום בשורה לאנשים שנפגעו מהמדיניות הכלכלית הדורסנית של ביבי נתניהו. אין שום בשורה לקורבנות, אין שום בשורה לנכים, למשפחות מרובות ילדים, לבריאות, לחינוך. הכול אותו דבר. האם אתם עושים צחוק מהעבודה? שינוי קטן פה, שינוי קטן פה. אנחנו לא ראינו תנועה של מיליארדים ממקום למקום. כבר חמש שנים הממשלה והממסד תוחבים את היד אל תוך כיסו של האזרח העני שאין לו שום דבר. את מעט השקלים שיש לו לוקחים ונותנים אותם לעשירים. כך זה היה. חשבתי שלפחות למראית עין אתם תעשו להיפך, תיקחו מהעשירים ותיתנו לעניים בשביל קצת לאזן, להקל את סבלו של האזרח, לפגוע קצת בפרות קדושות כמו חוצה-ישראל שלוקח ריבית נשך מאנשים. דוד טל (קדימה): לא צריך להגזים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 100 שקל יכולים להגיע לאלפי שקלים. איפה חוק ההסדרים? איפה? בזה צריך לעשות הסדר. יש על הכביש פטור גורף מארנונה, והרשויות מתמוטטות. דוד טל (קדימה): חבר הכנסת זחאלקה, אתה יכול להגיש הצעת חוק פרטית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מגיש. הגשתי. אתה יודע שהגשתי. זו ממשלה שממשיכה את ההתעללות באנשים שאין להם עבודה. היא ממשיכה את הצמצום של קצבאות הבטחת הכנסה למשל. ראו תוכנית ויסקונסין ומה שהם עושים לאנשים. לכו ותראו את הנכים, את החולים ואת האנשים המבוגרים ומה עושים להם. מחזיקים אותם כמו בבית-סוהר 30-40 שעות, ויודעים שהם לא יכולים לעבוד. הם רק מקווים שיימאס להם והם יוותרו, ואז לא ישלמו להם הבטחת הכנסה. התוצאה היחידה של התוכנית הזאת היא שרוב האנשים מצאו את עצמם בלי עבודה ובלי הבטחת הכנסה. לפחות בזה יכולתם לעשות משהו - לבטל את התוכנית, לתת רמז לפחות שאתם הולכים לשנות משהו במדיניות הכלכלית שלכם. ממשלה כל כך גדולה, מפלגות שידעו לדבר מעלה מעלה לפני הבחירות, לא מסוגלות להנפיק דבר חוץ מהערות שוליים למשנתו ולתקציבו של ביבי נתניהו. אדוני שר האוצר, לא ראינו תוכנית אמיתית לצמיחה שיש בה ממד חברתי. מזמן הפסקתי להקשיב ולקחת ברצינות כשבאים ואומרים לנו: יש צמיחה של 6%. מסתבר שיכולה להיות צמיחה והמצב של רוב האנשים נעשה יותר גרוע, כי הצמיחה היא דיפרנציאלית, כי בפריפריה לא שמעו על הצמיחה וביישובים הערביים לא שמעו על הצמיחה. יש יותר אבטלה ויותר עוני. דוד טל (קדימה): למה? זה לא מחלחל עד למטה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה לא מחלחל. סתמו את כל החורים. אני זוכר את נאומו של נתניהו, שעמד כאן ואמר שהגברת העושר של העשירים - זה יטפטף למטה. היו"ר אמנון כהן: עוד שנתיים זה יחלחל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): באו וסתמו את כל החורים. הטיפות לא מטפטפות למטה. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש, אתה בקואליציה. היו"ר אמנון כהן: כרגע, אני של כולם. דוד טל (קדימה): אל תערב את ההשקפות הפוליטיות שלך - - - היו"ר אמנון כהן: מותר לי להגיד פה מה שאני רוצה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): שלא יספרו לנו סיפורים שאין דרך אחרת ואין אפשרות אחרת. באופרה הזאת היינו עשרות פעמים. יכולה להיות מדיניות אחרת, יותר צודקת. יכולה להיות מדיניות כלכלית עם מטרות חברתיות: למשל, רף של אבטלה, צמצום ממדי העוני, הקטנת האי-שוויון. יכולה להיות מדיניות אחרת, ומהמדיניות הזאת לגזור צעדים מסוימים. למשל, אחת הבעיות היא שלפעמים אפילו ההיגיון הכלכלי הבריא מתעוות כשמתייחסים לציבור הערבי. אף שלעשות כך וכך בציבור הערבי זה טוב לכלכלה ומצוין לכלכלה, לא עושים. אם זה לא עיוורון גזעני, אני לא יודע איך לקרוא לזה. דוד טל (קדימה): לא, לא. אל תגיד את זה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אמרתי: עיוורון גזעני, ואני לא חוזר בי. דוד טל (קדימה): היושב-ראש - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תן לי להסביר לך. היו"ר אמנון כהן: הוא רוצה לתקן את המינוח. דוד טל (קדימה): אסביר לך. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות ולא עושים, כמו למשל רפואה מונעת. לא עושים רפואה מונעת הגם שהתשואה היא הרבה יותר גדולה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): נכון. דוד טל (קדימה): אתה לא יכול להגיד שזה גזעני. עושים את זה לכל - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא. אני דיברתי על היחס לציבור הערבי. למשל, אחת המטרות הכלכליות החשובות ביותר, כמעט מספר אחת - כשהייתי בוועדת הכספים, פקידי האוצר אמרו שזו המטרה המרכזית, לא פחות ולא יותר - היא להגביר ולהעלות את שיעור המשתתפים בשוק העבודה. בישראל הוא 57%, ורוצים להגיע לרמה אירופית של 69%. איך עושים את זה? היו"ר אמנון כהן: תוכנית ויסקונסין. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין לא תורמת כלום. הם יודעים איך לעשות את זה, אז למה לא עושים? הם יודעים שהם צריכים לטפל ולפתח מקומות תעסוקה במקומות שיש כיסי תעסוקה נמוכה, וזה יכול להגביר ולהעלות - - היו"ר אמנון כהן: אמרת שתנצל 20 דקות, ואתה, ברוך השם - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - ובתוך פרק זמן סביר, אדוני שר האוצר, לא במשך דורות. מ-1980 עד היום עלה שיעור המשתתפים בשוק העבודה בארץ בכמעט 2%, וזה הכול. היו"ר אמנון כהן: תתחיל לסיים, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מראה לך דרך שבה אתה יכול להגביר את זה תוך חמש שנים ב-3%, ב-4% ואולי ב-5%. מה שצריך לעשות זה לטפל ולפתח בכיסי תעסוקה נמוכה, למשל לנשים ערביות. זה אומר לפתח מקומות תעסוקה ביישובים הערביים - - היו"ר אמנון כהן: הזמן שלך אזל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - ולא במקומות מרוחקים. זה יכול להגביר את השיעור, וזה טוב לכלכלה. אז למה לא עושים זאת? הם יודעים את זה. פקידי האוצר לא יודעים לעשות את הניתוח הזה? היו"ר אמנון כהן: משפט אחרון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הם יודעים לעשות אותו, אבל למה לא עושים אותו? היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לסיים, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, אני מסיים בכך ואומר שבתקציב הזה אין שום בשורה. אנחנו נצביע נגדו בכל הכוח. אם היתה אפשרית הצבעה כפולה, והיתה מותרת, הייתי מצביע פעמיים. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים, על חשבון סיעת הליכוד. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא יכול להתערב בכל שלב ושלב של הדיון. הוא רוצה לדבר בתור יושב-ראש הוועדה. היו"ר אמנון כהן: אחריו - חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואם הוא לא יהיה - ימשיך חבר הכנסת דוד טל. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): לא. ראובן ריבלין (הליכוד): הרי זה של הסיעה. זה של הליכוד. היו"ר אמנון כהן: נגמר. דבר מה שאתה רוצה. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי הכנסת, קודם כול, אני צריך לברך את אדוני השר. זו הפעם הראשונה שמזדמן לי שאתה במליאה ואני נואם, ואני מברך אותך. מצאתי לנכון להתערב בדיון, כי אני רוצה לדבר קצת על קצבאות ילדים בנוכחותך, בלי להיכנס לעניין של יהדות התורה, אם היא כן תיכנס לקואליציה או לא תיכנס לקואליציה. אדוני השר, דבר אחד ברור: יש בעיה של ילדים רעבים. תגיד מה שאתה רוצה - כן ועדת כספים, כן ישיבות - יש בעיה, נכון לעכשיו, דל חצי מיליון ילדים רעבים, 600,000-700,000. יש נתונים במוסד לביטוח לאומי. עד לרגע זה הדבר הזה לא טופל. אתה יודע מה, אני לא מייצג את הילדים. תעזוב את יהדות התורה, יש חברי כנסת אחרים כאן – חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת גלעד ארדן, חבר הכנסת דוד טל, רובי – רבותי, יש בעיה. מישהו מטפל בבעיה הזאת? מישהו אומר שצריך להציל את הילדים האלה? מישהו אומר שצריך להקל את הסבל שלהם? הרי בכל התוכניות שרוצים לעשות מדברים על גמלאים. זה מאוד חשוב לי. שאלו אותי למה ראש הממשלה נענה דווקא לבקשת הגמלאים ולא כל כך לבקשות לגבי קצבאות הילדים. אמרתי שכנראה פעם הוא יהיה גמלאי, ילד – לא בטוח. רבותי, יש בעיה, בעיה רצינית. יש בעיה של ילדים רעבים. למה לא שומעים את הזעקה ולמה לא שומעים פתרונות? תוציא אותנו מהמשחק, תוציא את יהדות התורה מההסכם הקואליציוני. היו"ר אמנון כהן: לחבר הכנסת מרגי יש שאלה אליך. יעקב מרגי (ש"ס): מישהו לחש לי שאפילו יהדות התורה – בסוף יאשימו אתכם שמשום שלא נכנסתם יש בארץ ילדים רעבים. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): קודם כול, אני שמח שמחכים, אבל לי לחשו חודשיים לפני הבחירות שאתם דואגים להם. זו היתה הססמה בבחירות. יעקב מרגי (ש"ס): - - - יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): חבר הכנסת מרגי, אני מדבר אתך כידיד שמכבד את ש"ס, ואתם יודעים את זה. דרשתי בלוק, וחבל שלא היה, כי אם היה – זה היה אחרת לגמרי. היו"ר אמנון כהן: לא בגלל ש"ס זה לא היה. יעקב מרגי (ש"ס): - - - יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): מעבר לוויכוחים האידיאולוגיים, אני אומר: רבותי, יש דיון על התקציב. בדיון על התקציב אנחנו דנים בבעיות – הישגים מול בעיות. הכול טוב ויפה; דאגו לגמלאים, דאגו לזה, דאגו לזה. אני לא בקואליציה, אבל יש בעיה, מישהו מטפל בה? מישהו דואג לילדים? מישהו מאכיל אותם? הביטוח הלאומי מדבר על הבעיה של הרעבים, זה לא משהו שאנחנו – החרדים או יהדות התורה – אומרים. לכן, הדבר הראשון שאני מצפה הוא שיקום כאן קול זעקה: רבותי, תצילו את הילדים. אני לא שומע את קדמן ולא שומע את האחרים. איפה כולם? ילדים זה פוליטיקה? רבותי, אמרתי כבר מזמן שאני מוכן לתרום את התפקיד שלי כיושב-ראש ועדת הכספים אם תיענה בקשתנו ויינתנו קצבאות הילדים. הנה, יש לכם ג'וב. אני לא צוחק, תנסו אותי. אדוני השר, יש לך אפשרות להגיב כשר בכל שלבי הדיון. אשמח מאוד אם תוכל לפחות לבשר לי איזו בשורה טובה על קצבאות הילדים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אדוני, אם תרצה להשיב, תוכל לעשות את זה בכל שלב. שר האוצר אברהם הירשזון: אני מכיר את הזכויות שלי. היו"ר אמנון כהן: אני מבין, חשבתי רק שאולי הנושא מצריך תשובה. סיעת הליכוד הודיעה למזכירות שחבר הכנסת רובי ריבלין ידבר בשם סיעת הליכוד. בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר הנכבד, יש איזה פגם בהליכי העברת החוק – גם חוק ההסדרים וגם חוק התקציב – בכל הקשור לניסיונות של הקואליציה לרכוש אד-הוק מצביעים כאשר הם נתקלים בבעיה קואליציונית או כאשר הם רוצים להרחיב את התמיכה בתקציב מבחינת הפרסטיז'ה של הממשלה. הדברים האלה הם לכאורה לגיטימיים, אבל בשום פנים – וחבר כנסת ותיק כמוך, היום אולי מהוותיקים בחברי הכנסת, כמדומני מהכנסת האחת-עשרה או אפילו העשירית - - - שר האוצר אברהם הירשזון: - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בכנסת העשירית היית חבר הכנסת, באחת-עשרה עשית מנוחה ובשתים-עשרה חזרנו יחד. אני אומר לאדוני, בתור חבר כנסת ותיק, בתור יושב-ראש ועדת הכספים, יש דברים שאפילו בפוליטיקה אסור להתעסק אתם. יש לפעמים דרישות מוצדקות, והממשלה מחליטה אם היא רוצה להיענות לדרישות האלה או שמא היא מחויבת לסרב, מהטעם שסדר העדיפויות לא מאפשר. יש גם מקרים שבהם יש מפלגות נישה, מפלגות שאומרות: כל אשר אנחנו מציבות לנגד עינינו כמטרה הוא לדאוג לצאן מרעיתנו. עלה עכשיו חבר הכנסת ליצמן – אומנם האג'נדה שלו הרבה יותר רחבה – ואמר בצורה מפורשת שהתנאי לכניסה לקואליציה הוא התייחסות האוצר למשפחות מרובות ילדים. היו"ר אמנון כהן: לכל הילדים. ראובן ריבלין (הליכוד): לכל הילדים, ודאי וודאי. היו"ר אמנון כהן: זה לא רק לנישה שלו, אלא לכל הילדים. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מכיר את ליצמן, והוא בהחלט דואג לצאן מרעיתו, אבל בשבילו כל ילד הוא ילד. אני מוכרח לומר שכל ילד ישראלי, לא רק יהודי, הוא ילד בשבילו. אבל פה יש משא-ומתן קואליציוני על סדר עדיפויות. הממשלה אומרת שעם כל הרצון הטוב להיענות לדרישותיה של יהדות התורה, היא לא מסוגלת לעשות את זה. יש טעם לפגם בכך שחברי כנסת כאלה ואחרים מגלים עמדות עצמאיות, בין שהם עושים זאת מחוסר ניסיון ובין שהם דבקים באמונתם שחבר הכנסת, כאשר הוא נבחר, הוא משוחרר מכל כבלי סיעתו כאשר היא לא צודקת. אני מוכרח לומר שיש כאלה שנבחרו כאשר העידוד הציבורי והתמיכה הציבורית היו להם, ונעשו גם נכס של מפלגתם. אני לא רוצה לפרט, אבל בהחלט יש חברי כנסת שאני רואה בוועדות והם מבקשים לקיים את כל מה שהם הבטיחו לבוחרים. יש גם חברי כנסת כאלה. אבל לא יכול להיות מצב שבשעה שאנחנו מקיימים דיונים, כאשר יש קואליציה ואופוזיציה, כאשר הממשלה מעולם לא היתה מוכנה להיענות לדרישות של סיעות האופוזיציה, היא מציעה להם מה שהם רוצים כדי שיצביעו בעד התקציב. אני מוכרח לומר שחדשות לבקרים אנחנו שומעים על ראשי ערים שנעצרים ונחקרים על כך שבמערכת הבחירות הם הבטיחו הבטחות גשמיות לאנשים שנמצאים במערכת הפוליטית כדי שיתמכו בהם. הם מועמדים לדין. הם מועמדים לדין לא רק על מעילה באמון, אלא על שוחד. אין לי אפילו מחשבה או צל של מחשבה להאשים את המערכת של הממשלה ושל הקואליציה בניסיון לשחד, כי אין כוונה פלילית כזאת. אבל יש דבר שהוא בבחינת ראוי שייראה, אפילו אם המראה לא ככוונתו. איך יכול להיות מצב שחברי כנסת מהאופוזיציה, באולם ישיבות ועדת הכספים, נעלמים פתאום, ולא מצביעים, ועדיין מדווחים בעיתונים האלקטרוניים באינטרנט על כך שהם מנהלים משא-ומתן כזה או אחר ותמורת הימנעותם מהתנגדות לחוק ההסדרים או לחוק התקציב הם יקבלו כך וכך? אני מבין, באה תנועת ש"ס, אמרה את אשר אמרה, נכנסה לקואליציה, נעשו הסכמים קואליציוניים. בדברים האלה אין טעם לפגם, הם יכולים להיות מובנים בציבור, כמו שהיה אומר אצדק, ב"מעגל הגיר הקווקזי": יש לי הודעה. לפני כל משפט הוא היה אומר: יש לי הודעה - כל מי שנותן, אני לוקח. האם האוזניים ששומעות את אשר הפה הזה מדבר יכולות להאמין שאכן זה היה המצב היום במסדרונות הוועדות? אדוני שר האוצר, אני כמעט בטוח שבסופו של דבר הקואליציה תתגבש, כי לי, למשל, כאיש האופוזיציה, לא קל תמיד להתנגד להצעת תקציב שהביאה הממשלה שלי כשהייתי בקואליציה. יש לי קושי מובנה, מבחינת התסבוכת האישית שלי, באישיות שלי, לומר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. אני, משום מה, בגלל קוצר ראייתי, מה שאני רואה פה אני רואה שם. לפעמים, בהחלט היתה נטייה מבחינתנו לשאול שאלה רצינית, האם באמת צריך לסגת מגירעון בהוצאות הממשלה של למעלה מ-1%. אני מוכרח לומר, שגם חבר הכנסת בנימין נתניהו, כאשר אמרנו שאם הולכים להעלות את הגירעון ל-1.7%, מדוע שלא נעשה השנה 1.4% - הוא לפחות לא אמר לנו לא. אני רוצה לסיים - אם כי יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות לדבר כאן על התקציב – בדברים על אנשים אשר נפגעו מהמקרו-כלכלה, שכמובן כל הישגיה הם שלך, אדוני השר. הרי אם לא היית אתה מתמנה, אני לא מעלה על דעתי בכלל שהצמיחה היתה מגיעה כדי האחוזים שהיא הגיעה אליהם. זה מזלה של מדינת ישראל, שקם לה ראש ממשלה חדש ושר אוצר חדש, ונושענו. יש באמת בעיה עם אלה שאשמים בכל אותן גזירות ורעות שבאו על עם ישראל. סיפרתי לשר האוצר לשעבר וראש הממשלה לשעבר שאנחנו, המתנגדים, חבר הכנסת ליצמן, היינו שומעים את החסידים ואת אחינו הספרדים בירושלים בתום ברכת המזון. כאשר היינו גומרים לברך את ברכת המזון היינו אומרים: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". החסידים ואחינו הספרדים היו שרים זאת בקול גדול, והמתנגדים היו אומרים את זה בלחש. שאלתי את אבא שלי המנוח, שהיה פרופסור, אבל היה גם תלמיד חכם, למה אנחנו אומרים זאת בלחש וכולם זועקים זאת. אמר לי: אתה יודע למה אנחנו אומרים "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" בלחש? כי ראינו, כי ראינו, וכל המקרו-כלכלה הביאה אסונות גדולים על משפחות רבות בארץ הזאת, ואמרנו שראינו צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. אנחנו צריכים לדאוג לכך שנביא בכל זאת את האפשרות לאותם אנשים, כאשר התוכנית הצליחה מעל ומעבר לכל המשוער. אני יודע שאפילו חבר הכנסת נתניהו, באופטימיזם הגדול ביותר שלו כשר האוצר, ובנחישותו ובאמונתו שיצליח להוציא את כלכלת ישראל מהמצוקה שהיא נקלעה אליה, לא האמין שההצלחה תהיה כזאת. כי הוא לא ידע שאולמרט ואתה תיבחרו, כמובן. אחרת הוא היה מאמין, אין לי כל ספק. שר האוצר אברהם הירשזון: אם היה יודע אולי הוא היה מתנהג אחרת. ראובן ריבלין (הליכוד): אולי. אם הוא היה מתנהג אחרת הוא בטח היה נבחר. אני רוצה לומר לך, הפרופסור יעבץ, השם ישמרהו ויברכהו ויאריך את ימיו - פרופסור להיסטוריה ואיש גדול – אמר בשנת 1977: מפא"י החטא והליכוד עונשו. אני, תלמידו, מבקש בהשאלה, לומר לך – ושמעו טוב, כל חברי הכנסת - הליכוד החטא וקדימה עונשו, שלא תהיה שום אי-הבנה. אם אנחנו לא יודעים מדוע הגאולה בוששה - - - ברוורמן שכנע אותי, הייתי מקובע במחשבתי שצריך 1%, ברוורמן שכנע אותי אתמול ל-1.7%. היום, בהסתייגויות, כאשר יושב-ראש ועדת הכספים, מחליפו עלי אדמות של יושב-ראש ועדת הכספים, הלוא הוא שר האוצר אברהם הירשזון - - - שר האוצר אברהם הירשזון: היה תלמיד של האבא שלי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): עוד ברומניה? בצ'רנו. אהבתי אליו, אני לא יכול לומר כאהבתי לאבי - ואני יודע כמה אדוני העריך את הוריו – אבל אם היה לי אבא שני, זה היה פרופסור יעבץ. הוא היה אחד המרצים היותר צעירים בגימנסיה. שר האוצר אברהם הירשזון: לא ללגלג כל הזמן, דבר לעניין. ראובן ריבלין (הליכוד): אין כפרופסור יעבץ, שלימד אותי את חוש ההומור. גם אתה היית אחד האנשים שהובילו את גדולת הלהקות במדינת ישראל, כמובן שהיית סטודנט ולקחת את זה כחלטורה. אף אחד לא יודע שאתה ההצלחה הגדולה בעולם, אתה יצרת את "הגשש החיוור". לזכות אני אומר זאת, לא לחובה. אני רוצה לדבר על חברי במפלגת העבודה ובקואליציה. היה לי קשה, כי הייתי מאוד מקובע במחשבה שאסור לסטות מ-1%, כפי שאתה מקובע. הוא שכנע אותי. כאשר אמרתי לנתניהו, הוא אמר לי, אל תצביע כך – לא שאני שומע לכל מה שאומרים לי – אבל לפחות הוא לא אמר לי כדי לא להעמיד אותי בניסיון, שמא לא אציית. אבל חבר הכנסת ליצמן העלה היום את ההסתייגות, וראה זה פלא: מי ששכנע אותי הצביע נגד, ואני נשארתי בודד פעם נוספת. אלה דברים מובנים מבחינת המשמעת הסיעתית, אבל לא טוב שכאשר הוא מחליט לעשות כך או אחרת - - - אנחנו יכולים לומר להם: ייקוב הדין את ההר. פה, בכנסת, כולם מפחדים מבחירות. בכנסת, בשלב זה, כולם מפחדים מבחירות, לא משום שיש כאלה המפחדים שלא יחזרו – כי גם כאלה יש. כולם מפחדים מבחירות ממורא הציבור. הציבור לא יסבול היום בחירות נוספות, חודשיים אחרי שנבחרה הכנסת השבע-עשרה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני חולק על זה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני יכול לומר רק מה התחושות שלי כלפי הציבור. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אולי אדוני מוכן להגיד לנו מה אתה חושב - - - ראובן ריבלין (הליכוד): יש רבים שמצטערים על תוצאות הבחירות, אבל הם אומרים: תנו להם להוכיח את עצמם, עד כמה אתם צודקים שאתם צריכים להצטער עוד כמה חודשים. אני חושב שאתה צריך להיות אחראי על כך שלא ייערכו איזה שהם משאים-ומתנים שהופכים את הכנסת לחוכא ואטלולא ואת הפוליטיקאים למטרה נוספת ללעג ולקלס, וגם לשליחת בליסטראות, שהם ממש מרוויחים אותן ביושר. לא יכול להיות מצב שבו כל שעה לפני ההצבעה יש איזושהי מחווה נוספת שהממשלה נותנת. אני רק רוצה להזכיר לכם, שאם נעשו מחוות שתוצאתן הצבעה במליאת הכנסת, מחר לפני ההצבעה תידרשו לומר אם היו הסכמים או לא היו הסכמים. כאשר תאמרו: היו הסכמים, לא נוכל להצביע, כי כל הסכם כזה אתם צריכם להניח על שולחן הכנסת 24 שעות לפני ההצבעה. אם כבר הניחו אותם, ההצבעה תהיה בזמן שהניחו אותם, ואם עדיין לא הניחו אותם, מחר ב-19:50 עדיין לא נוכל להצביע. זה בלי לבקש תמורה, שתצביע אתי נגד תקציב הממשלה, רק משום שאנחנו באופוזיציה. שר האוצר אברהם הירשזון: עכשיו ריגשת אותי עד כדי דמעות. ראובן ריבלין (הליכוד): ברצינות? אני יודע שאדוני מאוד רגשן. כן, חבר הכנסת ליצמן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): האם זה נכון שצריך להודיע? ראובן ריבלין (הליכוד): על הסכם בעל-פה הוא צריך להודיע. אתה יודע שפעם היה ראש ממשלה בישראל, שאני הייתי אחד מעוזריו, עם עוד צעירים. כאשר אמרנו לו שעם אגודת ישראל עשינו הסכם, האם נקיים אותו או לא? הוא אמר: הסכם? מה פתאום? לפני שהוא נתן את התשובה הוא שאל: ההסכם היה בכתב או בעל-פה? אמרנו לו: אוי ווי, בעל-פה. הוא אמר: אם בעל-פה, יכול להיות שנקיים. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה; בזה אתה מסיים. חבר הכנסת דוד טל, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת רוברט אילטוב. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות אליך, אדוני השר, עמיתי ובן סיעתי. אני רוצה לפנות אליך בבקשה, שבתוקף תפקידך הרם והנישא, בהצעת התקציב הבאה עלינו לטובה – לא הצעת התקציב שאנחנו דנים בה עכשיו, אלא הצעת תקציב 2007 – תעשה ככל יכולתך, ככל יכולתך, כדי לפחות להעלות את הדימוי של הכנסת הזאת. חברים פה מתחילים להבין שדימויה של הכנסת, אומרים בלשון החברים "על הקרשים". אני קורא לצמצם את חוק ההסדרים עד המינימום ההכרחי. מבחינתי, טוב שלא יבוא חוק הסדרים לעולם, אלא אם כן נפלה קטסטרופה על כלכלת מדינת ישראל, חלילה, ואי-אפשר להשיג את היעדים הללו ללא הצירוף של חוק ההסדרים. כידוע, חוק ההסדרים נולד בשנת 1985, כמדומני, כשבאמת היתה קטסטרופה במדינת ישראל. מדוע אני אומר את זה, אדוני השר? אני אומר את זה כי אנחנו כסיעה, כמפלגת קדימה, צריכים להראות פנים חדשות, כוונות אחרות, לבוא הנה לכנסת ורק את מה שמחויב המציאות להניח. אני מרגיש מאוד לא טוב, אדוני השר. אני יושב בוועדה, ומביאים בחוק ההסדרים חוק מסוים, למשל מתנות לרופאים, ואני שואל את נציג השר מה עלות החוק. הוא אמר: בערך 60 מיליון ש"ח. שאלתי: איך בדקת, אפשר לראות את הנתונים? הוא אמר לי שהוא מסתמך על עבודת מחקר כלשהי, שנעשתה אי-שם בארץ כלשהי, והם עשו אנלוגיה והגיעו למסקנה שהסכום הוא 60 מיליון ש"ח. ביקשתי: אני רוצה לראות, כדי להצביע, אני רוצה לבוא להצביע בלב שלם, הגם שזה בחוק ההסדרים, וכאמור הייתי רוצה לא לראות את חוק ההסדרים. הוא אמר לי: לא, זה מה שיש. אני מבקש שתשמע אותי, אדוני השר, אני מבקש שתקשיב לי רגע. ביקשתי – אתה יודע מה? כמעט בתחינה: תוציא את זה מחוק ההסדרים, ועל דעת חברי הקואליציה והאופוזיציה אני מתחייב שבתוך פרק זמן מסוים שאתה תקבע – אמרתי זאת לנציג האוצר, סגן הממונה על התקציבים, ואני חושב שקבענו שלושה עד שישה חודשים – נעביר את זה בהצעת חוק רגילה. כלומר, אנחנו לא בורחים מזה. אתם סבורים שזה נכון? תנו לנו את האפשרות לבחון, לבדוק, להעמיק בנושא הזה. תנו לנו לבחון את הנושא ולהעמיק בו, עם תיקונים כאלה ואחרים המתבקשים, ואז – שלום על ישראל. אבל לא. קיבלתי את הרושם שפקידי האוצר, פעם אחר פעם, מנסים להעביר. אגב, הוא הודה בפני: בימים רגילים אני לא אעביר את זה, בחוק ההסדרים אני אעביר את זה. הרגשתי שהוא ממש דורס אותי. אבל הבטחתי לו, השגתי לו תמיכה של כל חברי הוועדה. כלומר, זה לא דבר שהוא משולל כל יסוד. אני רוצה לומר לך שההרגשה גרועה. לכן אני סבור, שב-2007, בעזרת השם, כשזה יהיה תקציב שלנו – של סיעת קדימה, של הקואליציה הזאת, כי כרגע זה אקט טכני שאנחנו חייבים להעביר – נשקיע הרבה יותר מחשבה על חוק ההסדרים, כדי שלא יבוא לעולם חוק הסדרים בצורה כזאת. אדוני השר, אני רוצה להעלות בעיה. אני שומע שחוק שכר מינימום עתיד לעלות, כמדומני, ביום שני הבא. עמדתי המוצהרת לאורך השנים, וגם עכשיו, היתה מאוד בעד העלאת שכר המינימום. ראובן ריבלין (הליכוד): תהיה הצעה ממשלתית? דוד טל (קדימה): כן. אני סבור גם עכשיו שנכון להעלותו. אם כי אני חושב שהנושא הזה צריך להיבחן בעשר עיניים. צריך לראות את הדברים ולבדוק אותם ולעשות את זה פעימה אחר פעימה, בשום שכל. צריך לראות אם צודקים אלו שסוברים שיש לכך השפעה מרחיקה לכת על הכלכלה, השפעה לרעה, או צודקים האחרים שסבורים שזה ישפיע על הכלכלה לטובה. לכן צריך לבחון את הדברים, ואם צריך לעצור, נוכל לעצור את זה בזמן. דא עקא, נוצרה בעיה. התקשרו אלי כמה אנשים בעלי חברות כוח-אדם עתירות ידיים עובדות. הם אמרו: חתמנו על הסכמים עם כל מיני חברות ממשלתיות כאלה ואחרות, והתחייבנו לשכר מינימום ולהעלות לפי המדד. אבל ברגע שעושים הקפצה כזאת, מישהו צריך לשלם. הם אמרו: אתה לא רוצה שאני אקרוס ולא אוכל לשלם את המשכורות והפיצויים של העובדים שעכשיו אתה נלחם בשבילם; אני לא מבקש שהממשלה תפצה אותי, כי היא בטח לא תעשה את זה; אני מבקש דבר פעוט: בהצעת החוק תאפשרו להתיר את החוזה עם האדם שהתקשרתי אתו. אני חושב שחבר הכנסת ריבלין, בהצעת חוק שיזם, ואחר כך קראו לזה בשם אחר, אמר: אנחנו צריכים לצפות את פני העתיד. נכון? אנחנו לא יכולים להציע הצעת חוק רטרואקטיבית. ראובן ריבלין (הליכוד): עשיתי הצעת חוק כזאת עשר שנים לפני שנולד השם "מאכער". שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הם ממילא לא משלמים שכר מינימום, זה בסדר, אל תדאג להם יותר מדי. דוד טל (קדימה): חברת הכנסת יחימוביץ, אני העברתי הצעת חוק שבה אני מעביר את האחריות לא רק אל המעסיק בפועל אלא גם אל המעסיק, אם הוא לא משלם שכר מינימום. נכון שיש לנו בעיית אכיפה בהרבה מאוד חוקים, ואם תבדקי תראי שיש בעיית אכיפה כמעט בכל התחומים. אבל אני מניח שגם עמיתתי לא תסכים – ואני לא אומר זאת מתוך דאגה לאותה חברה, כי לפעמים הן חזקות אבל לפעמים הן יכולות לקרוס – שהעובדים שאנחנו רוצים לדאוג להם לא יקבלו את השכר, ובוודאי לא את הפיצויים, כי חברה התפרקה משום שהעלו בצורה כזאת או אחרת, באחוזים גדולים, את שכר המינימום. אני רוצה לומר כמה דברים בנושא אחר. אם אעשה כמו שעושים אנשי האוצר, כל דבר אפשר לקשור לחוק ההסדרים. אני רוצה לדבר על חוקה לישראל ובחירת נשיא בית-המשפט העליון. אין לי במה אחרת, אני מוכרח לעשות את זה פה, אחרי מאמר קשה כל כך נגדי בעיתון "הארץ". ביקשתי, כמעט התחננתי, שיפרסמו את התגובה שלי. לא פרסמו. אז אני רוצה לומר כך: אני מאוד מאוד בעד חוקה, אבל בתנאי אחד: שהיא תתקבל בהסכמה לאומית רחבה. באין הסכמה כזאת, אין טעם לדון בזה. כן, חבר הכנסת איציק כהן, אני בעד חוקה, רק שתהיה מוסכמת על כל הרבדים במדינת ישראל. באין הסכמה כזאת, לא יכול להיות דבר כזה. תראה, חתמנו על הסכם שלא תהיה חוקה, הסכם קואליציוני. אפילו חתמנו על הסכם שלא יהיו חוקי-יסוד. היו"ר אמנון כהן: אתה כבר צריך להתחיל לסיים, אדוני. השר יצחק כהן: הדברים חשובים. דוד טל (קדימה): אסיים את הרעיון. אחת הבעיות בחוקי-יסוד היא שכל חוק-יסוד שאתה מביא הוא כדי שבצורה זו או אחרת הוא יבטא את ערכי המדינה היהודית והדמוקרטית. ברגע שאני אומר "היהודית והדמוקרטית", נכנסתי לפלונטר בלתי רגיל. יש התנגשות. יש שופטים שסבורים שאפשר להסתדר, שהמונחים יכולים לחיות זה עם זה. אבל הפרשנות שיכול לתת שופט כזה או אחר, לפעמים היא לא בדיוק מה שאנחנו המחוקקים קבענו. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. דוד טל (קדימה): עוד משפט אחד. אני מוכרח להתייחס לבחירת נשיא בית-המשפט העליון. לתפקיד נשיא בית-המשפט העליון הבא תיבחר דורית בייניש, קודם כול כי היא ותיקה. אני לא מסכים שהוותיק ייבחר. אני רוצה שהטוב ביותר ייבחר. במקרה הזה אני סבור, חבר הכנסת איציק כהן, שהבחירה בשופטת בייניש היא גם הבחירה הטובה ביותר - לא משום שהיא הוותיקה ביותר, אלא היא הטובה ביותר. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. לא בוחרים אותה עכשיו. דוד טל (קדימה): לכן אשמח מאוד אם שר המשפטים יביא לנו הצעת חוק שתקבע שייבחר השופט הטוב ביותר ולא הוותיק ביותר. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו - חברת הכנסת אורית נוקד. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, הכותרות הנוגעות לתקציב ולחוק ההסדרים ברוב העיתונים הבוקר מדברות על כך שחברי קואליציה לחצו, ואופס – הגזירה בוטלה. איזה פלא. חברי הקואליציה הצליחו לצמצם את חוק ההסדרים בכ-20 סעיפים. רובם, נחשו מה, נוגעים לנושאים סוציאליים, נושאים חברתיים. תראו, הלחץ עבד. לא רק עבד, אלא גם הצליח. הם הצליחו להסיר 20 סעיפים, ועוד בדיוק בנושאים חברתיים וסוציאליים שהממשלה לקחה על עצמה. זה לא מזכיר לכם את הבדיחה על העזים שמכניסים הביתה ואחר כך מוציאים אותן ומתחיל להיות נוח יותר בבית, יש יותר מקום, העולם נראה יפה יותר? הרי זה תרגיל זול של חלוקת תפקידים של "האיש הטוב" וה"איש הרע", שחילקו לעצמם אנשי הקואליציה, ובניצוח התקשורת פשוט תפסו את כל הבמה. תפקיד האופוזיציה בבית הזה לא נראה כלל. אבל זאת כנראה רק קונספירציה לדעתי, וזה לא נכון. כל זה כמובן נעשה בתמימות, מתוך כוונה אמיתית לעזור לזולת. מתן במה לקואליציה ולממשלה על דברים שידועים מראש, והצגה שעליה צריכה להילחם קואליציה חברתית. תמים למדי. חברי, חברי הכנסת, אנו עדים להצגה מתוכננת היטב, ואף הייתי אומר הצגה יפה של דריסת חקיקה וזכויות אזרח על-ידי חוק ההסדרים. הוויכוחים העזים של אנשי הקואליציה על העזים שהוכנסו לתקציב בחוק ההסדרים הם אומנם חשובים, אך כל חוק ההסדרים צריך לרדת מסדר-יומה של הכנסת, מכיוון שהוא מיועד לשעת-חירום ואינו מתאים למצב שהמדינה נמצאת בו כיום. בעצם נוצר מצב של ויכוח, כדי להסיט אותנו למקומות אחרים. וכל זה באמת במקום לטפל בבעיות החברתיות הקשות שיש במדינה. פשוט מנסים לזרות לנו חול בעיניים. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברת הכנסת אורית נוקד, אחריה - חבר הכנסת בנימין אלון, ואחר כך - חברת הכנסת רונית תירוש. אני מציין שבנשיאות הוחלט כי מי שלא יימצא באולם לא ידבר, זמנו עובר, נמחק. אחר כך - חבר הכנסת דוד אזולאי, ולאחר מכן - חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, חמש דקות לרשותך, אורית. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומדת כאן לפניכם כחברת הכנסת מטעם סיעת העבודה שחתמה על הסכם קואליציוני שהיתה בו מחויבות להצביע בעד התקציב וחוק ההסדרים בקריאה ראשונה. סוכם שיוכנסו תיקונים בחוק ההסדרים. היה ברור שאי-אפשר להכניס שינויים בתקציב לשנת 2006, ולכן אני חושבת שמה שכולנו צריכים לעשות זה להתמקד באמת בתקציב לשנת 2007. יובל שטייניץ (הליכוד): למה אי-אפשר להכניס שינויים בתקציב לשנת 2006? יש שינויים טכניים? אורית נוקד (העבודה-מימד): משום שמה לעשות – דיברנו על זה בדיון הראשון בנושא התקציב, שלא היה אפשר לפרוץ את מסגרת התקציב. זה נאמר בהסכם הקואליציוני, והסכמים צריך לכבד. היו"ר אמנון כהן: לשאלתך, השינויים היו על-פי ההסכמים הקואליציוניים, ודאי. אורית נוקד (העבודה-מימד): לכן, מה שנותר לנו זה בעצם לעבור על חוק ההסדרים שהממשלה – וכל הממשלות, מאז החוק נכנס לתוקף, נוהגות לכרוך יחד עם חוק התקציב, ולעשות הכול כדי להסיר ממנו מקסימום סעיפים שפוגעים בנו, האזרחים בני המעמד הבינוני, האוכלוסיות החלשות, כמעט כל אחד. שמעתי קודם את הדברים שנאמרו בהקשר של חוק ההסדרים, שהוא באמת חוק שצריך לעבור מן העולם, חוק שבא לתקן חוקים, לדחות חוקים שהתקבלו בצורה מסודרת, והחוק הזה בא באמת לבטל או לדחות בהליך מאוד מהיר שלא מאפשר דיון ענייני. אני חושבת, חבר הכנסת אריאל, כי אני זוכרת שהערת הערות בדיון הראשון, שהדבר אכן נעשה, ונעשה בצורה עניינית ונחושה ובשיתוף פעולה של כל חברי הכנסת מהקואליציה. אני רוצה להעיר לכולם, שבדיוני התקציב בדרך כלל – או בשנים האחרונות – הורגלנו לשמוע על סעיפים שיש בהם גזירות. קל ונוח מאוד להיות באופוזיציה, כי תמיד אפשר להתנגד. אבל גם כשנמצאים בקואליציה צריך לחשוב איך אפשר להגיע להסכמות, כדי להסיר את מה שאפשר. אני רוצה באמת לפרגן כאן ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שביעילות ובפרגמטיות אפשר לנו, לכולנו, אדוני היושב-ראש, להגיע להסכמות שאפשרו הסרה של כ-20 סעיפים בחוק ההסדרים. הצלחנו להוריד מהחוק את הכוונה לפגוע באלמנות צה"ל, לפגוע בזכאות של חיילים משוחררים לקבלת דמי אבטלה; הצלחנו למנוע את דחיית תחולתו של חוק חינוך חינם לילדים חולים; הצלחנו למנוע את הפגיעה בדיירים הממשיכים בדיור הציבורי, וכמובן לסכל את כוונת האוצר לבטל את חוק הדיור הציבורי. על הדברים האלה יש לברך, אבל חוק ההסדרים, כפי שהזכרתי קודם, הוא חוק שאינו ראוי ואינו מכבד את הכנסת, והדבר הנכון הוא ביטולו. אבל מה, יש דברים שצריכים להיעשות בשלבים. קשה לי להאמין שיהיה אפשר להעביר כאן חוק שקובע את ביטול חוק ההסדרים. לכן הנחתי הצעת חוק שהמשמעות שלה צמצום של חוק ההסדרים, באופן שיוכנסו בו סעיפים שיש להם אך ורק נגיעה לתקציב, והם יבואו לדיון בוועדות המתאימות. אני גם הגשתי הצעת חוק למניעת העברת רפורמות בחוק ההסדרים. קחו לדוגמה את הרפורמה במים, שהיא רפורמה מורכבת שיש לה השלכות על כל משק המים במדינת ישראל, יש בה נטילת סמכויות מהשרים והעברתם לפקידות הבכירה. אתם חושבים שזה נכון שרפורמה כזאת תידון בפרק זמן כל כך קצר? איך יהיה אפשר להבין את המשמעויות וההשלכות של כל שינוי ושינוי? לכן, אני מקווה שהכנסת תשכיל לבטל או לצמצם את חוק ההסדרים ותשמור על כבודה. לסיום, אני רוצה להודות לכל חברי חברי ועדת הכספים, שהשקיעו זמן בלימוד החוק ובניסיונות לתקנו. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לך. חבר הכנסת בנימין אלון - לא נמצא. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. ואחריה - חבר הכנסת דוד אזולאי. שמונה דקות. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי במליאה, ערב טוב. כחברת כנסת חדשה, או למעשה כמנכ"לית לשעבר, אני שמעתי רבות על חוק ההסדרים, בעיקר על החסרונות שבו. הוא יצר הרבה מאוד כעסים במשרד. זה נראה מין מהלך מחטפי, שבא בעיקר כדי לדחות חוקים שעברו בדין, באורח דמוקרטי, ובסופו של דבר לא באים לידי יישום. כחברת כנסת חדשה עקבתי בחשדנות יתר במסגרת דיוני הוועדות שאני חברה בהן, ועדת הכלכלה וועדת החינוך, התרבות והספורט, ומצאתי כמה וכמה דברים. ראשית, נכון שיש חוקים שנדחים באותו הליך של חוק ההסדרים, כמו חוק ילדים חולים, שנחלץ - או אמור היה להיחלץ - לטובת אותם ילדים שנעדרים מבתי-הספר וממוסדות החינוך תקופות ארוכות, והסעד היחיד שאפשר לתת להם הוא באמצעות מורים שנשלחים לבתי-החולים או אפילו לבתיהם. ממש בכאב לב ראינו איך החוק הזה נדחה מדי שנה בעקבות הסדר כזה ואחר בחוק ההסדרים. אני שמחה על שבמסגרת דיוני הוועדה, באורח הכי מעמיק והכי דמוקרטי, בהיגיון רב, החלטנו להתנגד לדחייה נוספת, ואכן המהלך הזה עלה יפה, החוק הוצא מחוק ההסדרים והוא ימומש כבר משנת הלימודים הקרובה. כלומר, בהחלט ראיתי קרן אור בעובדה שכן מתנהלים דיונים, ואפילו דיונים מעמיקים, בזמן הקצר שהיה לנו, ובכל זאת מצליחים לחלץ מתוך חוק ההסדרים את אותם חוקים שחשוב היה להוציא אותם משם ולהתחיל לממש אותם. זה הביא אותי למחשבה, שיש מקום להגביל - אולי באיזו חקיקה נוספת שצריכה להתייחס לחוק ההסדרים - את מספר השנים או את מספר הדחיות שניתן לדחות במסגרת חוק ההסדרים. כחברת כנסת טרייה, אני לא מכירה מספיק את הנושא כדי לומר אם יש דבר כזה, אבל אם אפשר, הנה דוגמה לרעיון, אני מקווה חכם ונכון, להגביל את מספר הדחיות של חוק במסגרת חוק ההסדרים. אני רוצה לציין בהזדמנות הזאת את האי-נוחות שחשתי לגבי חוק שדנו בו במסגרת ועדת החינוך, התרבות והספורט באשר למרכזי ספורט. החקיקה מציעה לתת רק 5% למרכזי הספורט, במקום 15% שהיו מקובלים עד כה. אני חושבת שיש בהחלט מקום לצמצם את המנגנונים שנהנים מהתקציבים הללו שעוברים למרכזי הספורט. עם זאת, לא היו בידי הוועדה נתונים מספקים על היקף הפעילות של המרכזים הללו, כמה הולך למנגנון וכמה הולך באמת לטובת אגודות וקבוצות ספורט, ולפיכך לא יכולנו להכריע אם נכון להוריד את זה ל-5%, אולי נכון להוריד את זה ל-3%, ל-7%, או להעלות את זה ל-25%. הנתונים האלה לא הגיעו לידינו מהמשרד, ולכן נאחזנו בעובדה שהשר, שר הספורט אופיר פינס, ביקש ממילא לדחות את מימוש החוק הזה לתקציב 2007, כך שיש לנו תקופה של חודשים ספורים על מנת לבדוק את הנתונים ולקבל החלטה מושכלת בעניין. הייתי עדה לחקיקה בנושא רשות השידור, הפרטת רשות השידור. אני חושבת שהיה נכון לעשות זאת. עם זאת, באופן מאוד אנושי ורגיש, כל חברי הוועדה התייחסו לפרישת העובדים ולתנאי הפרישה שלהם. אני חושבת שזה היה מהלך נכון להתנות דבר בדבר, ובאמת הנושא הזה הוחרג על מנת שנהיה בטוחים שהעובדים עצמם לא ייפגעו מההפרטה, כלומר, תנאי הפרישה שלהם יהיו ראויים ויאפשרו להם פרנסה מכובדת גם בהמשך דרכם. זה מביא אותי, כמעט מייד, לחשיבה אינטואיטיבית באשר להפרטת חברת החשמל. אני יודעת שזה נושא מאוד טעון, מאוד מורכב ומאוד רגיש, אבל דווקא בגלל אירועי יום אתמול, כאשר כל המדינה סבלה מהעובדה שהיתה הפסקת חשמל, וכיוון שמדובר במונופול, עולות אצלי תהיות, בעיקר לגבי התקציבים הרבים שהולכים לפרסום של המונופול הזה. לא ברור לי במי מתחרה המונופול הזה, שהוא צריך לפרסם את עצמו ולבזבז - לא להשקיע, אלא ממש לבזבז - כספי ציבור רבים מאוד לטובת משהו שלא ברור לי מה מטרתו. אני מקווה שנרים את הכפפה הזאת, לא רק בעניין הפרסומת, אלא בכל העניין של ההתייעלות, או ההפרטה וייעול המערכת הזאת, שלא תעבוד כמונופול, שבסופו של יום אנחנו נפגעים ממנו. לסיום אני רוצה לציין שני דברים שהצטערתי מאוד על שהם לא נכנסו במסגרת תוספות לתקציב 2006. אני מדברת על מימוש דוח ועדת-שיינין. מדובר על מאבק בתאונות דרכים, ועל דרכים לחסל - או לא לחסל, אלא לפחות לצמצם - את ממדי התופעה הזאת. אני יודעת שהתקציב המקורי שהוקצה לנושא הזה בתקציב 2006 היה בהיקף של 160 מיליון שקל. אני יודעת גם שראש הממשלה יודע שלתקציב הזה של 2006 נדרשים עוד 200 מיליון שקל. היו"ר אמנון כהן: עוד 360. רונית תירוש (קדימה): לא עוד, 160 ועוד 200 יביאו אותנו ל-360, כאשר ב-2007 צריך להגיע ל-400, שזה אומר תוספת של עוד 40 מיליון, וב-2008 זה צריך להגיע ל-550 מיליון, וזה התקציב הגלובלי הנדרש למימוש הדוח. מאחר שלא אושרה תוספת, אנחנו נימצא בפיגור במימוש הדוח הזה, וחבל. זה דוח שנועד להקטין את ממדי האסונות שאנחנו נחשפים אליהם כמעט מדי שבוע. מדובר בכ-500 הרוגים לשנה, דבר שאין לו אח ורע, גם לא בפיגועים שלצערנו באים עלינו במדינתנו זו. אולי נזכיר כאן, גם לפרוטוקול, שההפסדים של המדינה כתוצאה מתאונות הדרכים מגיעים ל-12.5 מיליארד שקלים, כך שאני לא מבינה למה לא נמצאו אותם 200 מיליון כבר לתקציב 2006. דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו הוא בטיחות מוסדות חינוך. היום התנהל בוועדת החינוך, התרבות והספורט דיון על הנושא הזה. גם פה יש בעיה חמורה של הפקרת בטיחותם של תלמידי ישראל, משום שעל-פי סקרים של מרכז השלטון המקומי נדרש תקציב של 355 מיליון שקלים כדי לטפל מיידית באותם מפגעים שמסכנים חיי אדם, כמו חשמל ודברים אחרים. המשרד הגיע להסדר עם משרד האוצר על תוספת של 75 מיליון שקל בלבד, ואני מצרה על כך שלא הושלם התקציב הזה ל-355 מיליון. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יובל שטייניץ, ואחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני נאלץ לחכות קמעה, כי אני רואה ששרי הממשלה רבים ביניהם על השאלה מי - - - היו"ר אמנון כהן: יצחק כהן נמצא פה. יובל שטייניץ (הליכוד): אה, יצחק כהן כאן. היו"ר אמנון כהן: כן, עוד שר ממתין בחוץ. הם מתחלפים ביניהם, זה בסדר. יובל שטייניץ (הליכוד): יש רזרבה. היו"ר אמנון כהן: ש"ס תמיד דואגת להיות ברזרבה. יובל שטייניץ (הליכוד): יצחק כהן זה כמו שני שרים, אז מבחינתי אני יכול להתחיל לדבר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעה קלה עלתה לדוכן חברת הכנסת אורית נוקד ממפלגת העבודה, מהקואליציה, ואמרה - ואני כמעט מצטט: לגבי תקציב 2006, אמרו לנו מראש שאי-אפשר לשנות אותו ואי-אפשר להכניס בו שינויים. לכן, בואו נסתכל על תקציב 2007. שאלתי שאלת תם: אם רוצים לשנות, וכי מדוע נבצר הדבר? הרי זה תקציב 2006, ואפשר גם אפשר לשנות אותו מן היסוד. האמת היא לא שלא יכולים לשנות אותו, אלא שלא רוצים לשנות אותו. לא רוצים לשנות אותו, משום שמצד אחד כולם מתקיפים את נתניהו על המדיניות הכלכלית שלו, ומצד שני ראש הממשלה אולמרט ושר האוצר הירשזון וחברי הממשלה וחברי הקואליציה מבינים היטב-היטב שהצמיחה, השגשוג, הרזרבות, הירידה באבטלה, הגידול בהשקעות, כל הדברים היפים הללו הגיעו לכאן, למדינת ישראל, רק ואך ורק בזכות המדיניות הכלכלית הנבונה של נתניהו. אז מצד אחד שומרים על התקציב, פחות או יותר. שומרים עליו, כי זה התקציב של נתניהו. זה סוג התקציבים שהביאו את הצמיחה בעבר. מצד שני, מוכרים לחברי הכנסת מהקואליציה שאי-אפשר לשנות, כאילו אי-אפשר לשנות, אבל אפשר להשמיץ ולגנות. ניישם את התקציב של נתניהו, כי זה טוב למשק ולכלכלה, נלך בעקבותיו, אבל נשמיץ ונגנה. אבל, יש בכל זאת כמה נושאים שבהם הממשלה המהוללת הזאת החליטה לשנות את התקציב. כך למשל: בגבורה רבה הוחלט על קיצוץ של חצי מיליארד ש"ח בביטחון. חצי מיליארד ש"ח על שישה חודשים זה קיצוץ של כמעט 100 מיליון ש"ח לחודש – היקף של 1.2 מיליארד ש"ח לשנה. אני רוצה לשאול את חברי הממשלה, את ראש הממשלה ואת שר האוצר: האם הקיצוץ החד הזה, הדרמטי הזה, הפתאומי הזה בתקציב הביטחון הוא סוף מעשה במחשבה תחילה? האם התקיים בממשלה דיון כלשהו, ברמה סבירה, על בעיות הביטחון, על אתגרי הביטחון שישראל תעמוד בפניהם בעוד חמש או עשר שנים? כי תקציב הביטחון של היום, יותר משהוא מיועד לביטחון השוטף של היום הוא מיועד לבנות את צה"ל, את המוסד ואת השב"כ – ובעיקר את צה"ל – לכך שיוכלו להתמודד עם האתגרים בעוד חמש שנים ובעוד עשר שנים; עם האיום האירני, עם ההתעצמות הצבאית במצרים, עם האיום של סוריה ושל ה"חיזבאללה", עם הטרור הפלסטיני, עם אתגרי העתיד. והנה, ללא שום דיון, ללא שום מחשבה, ללא שום סקירה ביטחונית או מודיעינית, ללא שום שיקול דעת, הממשלה הזאת מקצצת בתקציב הביטחון חצי מיליארד ש"ח – סכום ששווה בחישוב שנתי למיליארד שלם. היא אפילו לא שואלת את עצמה מה בדיוק יקוצץ שם. האירנים, באמצעות הפטרודולרים, מנפחים את שריריהם, מגבירים את יכולתם לפגוע בישראל, וכמובן גם חפצים להשיג נשק גרעיני. הסורים התחילו לאחרונה במודרניזציה של הצבא – בעיקר של הנ"מ, אבל גם של השריון וכוחות הקומנדו – שלא היתה זה שנים בצבא סוריה. "חיזבאללה" ממשיך לקבל כמויות אדירות של טילים ורקטות כבדים, שכבר מכסים את כל הארץ כמעט. צבא מצרים מתעצם, וממשיך להתעצם בהיקף אדיר, כשכל ההתעצמות הזאת מוכוונת-ישראל. גם ה"חמאס" והפלסטינים – הטרור לא טומן את ידו בצלחת, וכן איומי הטרור העולמי. ואנחנו כאן חותכים ומצמצמים בלי שיקול דעת? אומר לך, אדוני היושב-ראש, על סמך מה הממשלה החליטה לקצץ – לא על סמך סקירות מודיעין, לא על סמך איזה שיקול דעת ולא לאחר דיון וויכוח; היא החליטה לקצץ בתקציב הביטחון בעקבות הלכי-הרוח בתקשורת ובדעת הקהל ובעקבות ההבטחות הבלתי-אחראיות והבלתי-רציניות שניתנו בתקופת הבחירות. אדוני היושב-ראש, תראה לי עוד מדינה אחת שבה מקצצים קיצוץ דרמטי בתקציב הביטחון בלי דיון, בלי שיקול דעת ובלי לבדוק בכלל מה בדיוק יקוצץ. רן כהן (מרצ): במדינה שקוראים לה ישראל, כששר האוצר היה נתניהו. יובל שטייניץ (הליכוד): אני חושב שהקיצוצים שם – ואגב, התנגדתי לחלקם – נעשו בשיקול דעת, לאחר דיונים ולאחר שצה"ל הגיש תוכניות מה בדיוק יקוצץ. כך קיצצו בתקופת נתניהו, כשהיה צריך: עם המון שיקול דעת, שייתכן שאתה חולק על חלקו, אבל עם המון שיקול דעת. רן כהן (מרצ): איזה שיקול דעת? ראובן ריבלין (הליכוד): - - - רן כהן (מרצ): חלק מההתנגדות של חבר הכנסת שטייניץ נבע מהדרך שבה הקיצוץ הזה נעשה, ולא בגלל התוכן. יובל שטייניץ (הליכוד): אני מתנגד גם לדרך וגם לתוכן. אבל אני רוצה לומר לך, רן, שהיה המון שיקול דעת יחסית למה שקורה היום. המון. המון. ועכשיו, בוא נראה מה יקרה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - רן כהן (מרצ): זה לא העניין שלי. יובל שטייניץ (הליכוד): מה שיקרה הוא שהקיצוץ הזה יפגע קודם כול בתעשיות הביטחוניות של ישראל – בתעשייה האווירית, בהזמנות של צה"ל מהתעשייה האווירית, מרפא"ל, מתע"ש, מ"אלביט", מ"אלאופ" ומהמון מפעלים אחרים. תהיה כאן פגיעה משולשת: ראשית, תהיה פגיעה ביתרון האיכותי של צה"ל וביכולתו לעמוד באתגרי העתיד. שנית, תהיה פגיעה בכלכלה הישראלית. ושלישית, תהיה פגיעה ביצוא הישראלי, כי על כל דולר שישראל משקיעה בתעשיות הביטחוניות, התעשיות הביטחוניות מצליחות לייצא ב-4 דולרים. גם אם לא היתה תמורה לדולר, כל ממשלה שפויה היתה משקיעה דולר כדי לקבל ייצוא של 3-4 במקומו. כאן אתה גם קונה מערכות נשק, שמבטיחות את היתרון האיכותי של צה"ל, וגם מרוויח 4 דולרים נוספים ביצוא. ומה עושה הממשלה החכמה-הטיפשה הזאת? מקצצת בלי לבדוק בכלל ובלי לשאול מה יהיו ההשלכות על הביטחון, על הכלכלה ועל היצוא. אני, למשל, קיוויתי וציפיתי, שאם כבר עושים תיקונים בתקציב, הממשלה הזאת תקציב סוף-סוף את הסכום המינימלי כדי ליצור מכשול – גדר מערכת – ושורה של אמצעים אלקטרוניים כדי למכשל ולמגן את גבול ישראל--מצרים. רוב הנשק, חומרי הנפץ והתחמושת לטרור הפלסטיני מגיע ממצרים – חלק גדול לרצועת-עזה, אבל חלק לא מבוטל מגיע דרך הנגב הישראלי ליהודה ושומרון, לחברון, לשכם ולרמאללה. בעיות ביטחון עצומות נוצרות בגבול מצרים כתוצאה מההברחות. יש שם גם הברחות של סחר בנשים – נשים לזנות, שמגיעות דרך מצרים. 80%-90% מהסחר בנשים בישראל מקורו במצרים, או דרך מצרים. סמים בכמויות עצומות. היו"ר אמנון כהן: יש דוח קשה של מבקר המדינה – כבר פעמים מספר - על הנושא הזה, על ההברחות מגבול מצרים של כל מה שציינת. יובל שטייניץ (הליכוד): הלך אתמול ראש הממשלה אולמרט לנשיא מובארק, לחלות את פניו בשארם, ולא שמעתי איזו דרישה ברורה, שסוף-סוף, לאחר עשרות שנים, ובעיקר חמש השנים האחרונות, אפילו לא כאקט של שכנות טובה אלא כאקט מינימלי בין מדינות שכנות שיש ביניהן שלום, שהוא חוזר על הדרישה שמצרים תחסל את ההברחות ואת מחסני הנשק בסיני, ולא שתגלה מנהרה פה ושם. אבל מאחר שמצרים כנראה אינה מעוניינת למגר את התופעה – אחרי חמש שנים הגיע הזמן לגדר את הגבול. זה משתלם כספית, זה יוריד את הטרור, זה יוריד את ההברחות, זה יוריד את הצרה של סחר בנשים, זה ימנע הגירה מסודן ומאפריקה השחורה לתוך ישראל, זה יוריד את כמות הסמים שמוברחת לארץ. זה חשוב גם לביטחון, גם לביטחון הפנים וגם לכלכלה. מערכת הביטחון דורשת זאת זה שנה. איפה המענה בתקציב? במקום לקצץ חצי מיליארד ש"ח, היו צריכים להוסיף כאן חצי מיליארד ש"ח. זה מביא אותי גם להערת אגב שחייבים להעיר אותה, ולצערי אני אחד הבודדים שמרשה לעצמו להעיר אותה, ונכון לחזור עליה כאן: מדינת ישראל, דווקא כמדינה שוחרת שלום, לא יכולה להתעלם מהחרם הבוטה, המשפיל והמבזה של נשיא מצרים, שזה 20 וכמה שנים נמנע מלבקר בישראל ביקור ממלכתי רשמי, אף לא פעם אחת. יש כללים בסיסיים בין מדינות, קל וחומר מדינות שכנות, שיש ביניהן שלום או איזושהי מידה של שיתוף פעולה – ביקורים הדדיים. נשיא מצרים הקודם, המנוח סאדאת, מייד לאחר שהתחיל תהליך השלום עם ישראל, במשך ארבע שנים ביקר כאן לא פעם אחת, לא פעמיים, לא שלוש, אלא ארבעה ביקורים רשמיים. הנשיא סאדאת, שרצה אכן לקדם את השלום, כל שנה מרגע שהתחיל תהליך השלום ביקר ביקור ממלכתי רשמי בישראל – פעם בירושלים, פעם בחיפה, פעם בתל-אביב, ופעם אם אינני טועה בבאר-שבע. והנה הנשיא שמחליף אותו, במשך 20 וכמה שנים נמנע מלבקר במדינת ישראל. אני תמה עד מתי יתרפסו ראשי ממשלות ישראל ויגיעו לחלות את פניו במצרים או לפגישה אישית או במסווה, או לצורך איזו ועידה בין-לאומית, ויוותרו על מינימום של הדדיות כאן. עד מתי מדינת ישראל תגנה בצביעות רבה, ותיכף תראו איפה הצביעות, את סוריה ואירן, תומכות הטרור, שמזרימות נשק וכסף לעידוד הטרור, אבל תתעלם מהעובדה שכל הנשק הזה, או 90% ממנו, מגיע לרצועת-עזה או לתוככי ישראל דרך מצרים. לא דרך סוריה, לא דרך ירדן, כי הירדנים חיסלו את רשתות המבריחים בעוצמה רבה. 90% מהנשק ומחומרי הנפץ ומרכיבי הטילים לטרור מגיעים דרך מצרים. עד מתי ישראל תטמון את הראש בחול מפני התופעה הזאת? היו"ר אמנון כהן: אבקש לסיים. יובל שטייניץ (הליכוד): אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולקרוא לכנסת הנכבדה לדחות על הסף את חוק ההסדרים ואת התקציב, ולהעיף על הסף ממשלה שמושלת ומקצצת קיצוץ דרמטי היסטורי בתקציב הביטחון בלי שהיא שואלת את עצמה מדוע ולמה ולהיכן ומה יהיו ההשלכות. ממשלה כזאת לא ראויה למשול אפילו יום אחד נוסף. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי. אחריו – חבר הכנסת דני יתום. חמש דקות. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את שר התקשורת, הרב אריאל אטיאס. זו הפעם הראשונה שאני מדבר ורואה אותך במליאה. אני רוצה לברך אותך בברכת הצלחה בעזרת השם. שר התקשורת אריאל אטיאס: תודה רבה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדי השרים, חוק ההסדרים הוא פטנט ישראלי שאין לו דוגמה, נדמה לי, בשום שלטון דמוקרטי בעולם. חוק ההסדרים הזה, הפטנט הזה, החל בשנת 1984, כשמודעי היה שר האוצר, והיו זקוקים אז לתוכנית חירום במשק המדינה. אני מאוד מקווה ששר האוצר הנוכחי ייזכר כשר שביטל את חוק ההסדרים והביא אותו לקבורה, מפני שהחוק הזה הוא חוק עוקף-דמוקרטיה. זו חקיקה חפוזה, חקיקה גרועה, שאין בה לא דיון, לא קריאה ראשונה, לא קריאה שנייה ושלישית. לכן חשוב מאוד שחוק ההסדרים יעבור ויחלוף מן העולם. אני מאוד מקווה, שכפי שזוכרים שחוק ההסדרים הראשון היה בתקופתו של מודעי, ייזכר שחוק ההסדרים האחרון היה בתקופתו של שר האוצר אברהם הירשזון. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, אני חייב להגיד, גילתה רצון טוב להיענות לצורכי הציבור החרדי. אני יכול להעיד שאפילו יש אוזן קשבת לצורכי הציבור החרדי. אני אקח כדוגמה את אחד הדברים החשובים שהוא בנפשנו, את חינוך הילדים. אם הממשלה הזאת תביא לחקיקת חוק החינוך החרדי, ופעם אחת ולתמיד תיפסק האפליה בין ילד הלומד בחינוך ממלכתי לבין ילד הלומד בחינוך חרדי, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, והיה זה שכרנו על הישיבה בממשלה הזאת. מפני שכאשר אנחנו מדברים על החזרת עטרה ליושנה, הכוונה שלנו בראש ובראשונה היא לחינוך ילדי ישראל. אם נצליח לחוקק את חוק החינוך החרדי, האמן לי, אני רואה בזה הישג גדול. הממשלה הזאת עושה הכול, בהתחשב באילוצים, כדי שהתקציב יהיה תקציב חברתי. לא מספיק. אי-אפשר. אבל בכל זאת אי-אפשר להתעלם מכך שיש שיפורים, ולא הרבה. אבל יש שיפורים. צריך גם לדעת את האילוצים. אנחנו נמצאים בסך הכול במחצית השנייה של שנת התקציב, הממשלה הזאת קיבלה תקציב מוכן, והיא הולכת לקדם אותו עם תיקונים שהיא קבעה, ואני שמח שאנחנו עושים. רק אביא כדוגמה: אחד הדברים הוא ביטול הוראת השעה לשנת 2006, הקובעת המשך הפחתת קצבאות הילדים. זהו תיקון עוול גדול לאותן משפחות ברוכות ילדים. נכון שאנחנו הבאנו את זה בהסכם הקואליציוני, נכון שזו דרישה שלנו, אבל עם זאת אפשר לזקוף לזכותה של הממשלה הזאת שהנה-הנה היא מתחילה לתקן את הקלקולים של הממשלה הקודמת. דבר נוסף, יבוטל הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים של הילד השלישי והרביעי. זה גם דבר חשוב. ועוד 200 מיליון ש"ח ב-2006 תוספת לקצבאות ולתמיכות לילדים ונוער בעוני ובסיכון. היו"ר אמנון כהן: אבקש לסיים. דוד אזולאי (ש"ס): אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. נכון, יש טענות: לא מספיק, צריך עוד. עם זה, איך אומרים אצלנו? יש פסוק שאומר "סור מרע ועשה טוב". סור מרע זה שהממשלה ההיא הלכה לעולמה. נגמר. היא מתה, היא לא קיימת. יש ממשלה חדשה. זה טוב. הטוב הוא שהממשלה הזאת מתחילה לתקן את הקלקולים של הממשלה הקודמת. לכן חשוב שנזכור, נעשו קלקולים רבים וקשים, צריך לעשות תיקונים, אבל צריך גם לזכור, נתינה יתירה וחפוזה, ללא שיקול, גם היא מסוכנת, ובסופו של דבר עלולה להביא, חלילה, להתמוטטות המערך הכלכלי של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דני יתום. אחריו – חברת הכנסת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו. דני יתום (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, השר, רבותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו דנים בתקציב 2006 ובחוק ההסדרים לשנת 2006 ב-5 ביוני 2006. העניין מאוד בעייתי. לוח הזמנים שעומד לרשותנו מאוד מאוד קצר. התקציב המקורי שעליו עושים עכשיו את התיקונים טלאי על טלאי על טלאי על טלאי הוא תקציב מבית-המדרש של הממשלה הקודמת, מבית-המדרש של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושש שבסופו של דבר אנחנו נמצא תקציב שיש בו יותר שינויים מהמקור ונמצא חוק הסדרים שהוא מלא בשינויים יחסית לדברים שנכתבו במקור. סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, על-פי קווי היסוד שלה ועל-פי ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין המפלגות השונות, הוא סדר עדיפויות אחר לגמרי מסדר העדיפויות של ממשלתו האחרונה של שרון, והתקציב חייב כמובן לשקף את סדר העדיפויות של הממשלה. לגבי חוק ההסדרים, רְאו, כמה פעמים בכנסת הקודמת ובכנסות שלפניה דיברנו על הצורך לבטל את חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא רעה חולה. האבות המייסדים של חוק ההסדרים לא העלו בדעתם שמכמה עמודים חוק ההסדרים יהפוך לספר שמן, עב כרס; שמשרד האוצר על פקידיו השונים ינצל את הערוץ שנפתח לו כדי לעשות שינויים מבניים במשק וכדי להעביר החלטות שיש בהן משמעויות תקציביות עצומות, תוך עקיפת כל סדר נכון של תהליך החקיקה בכנסת ועקיפת היכולת שלנו, חברי הכנסת, להשפיע, והפיכתנו לחותמות גומי. סופו של חוק ההסדרים להתבטל. אני אפעל, ואני משוכנע שלא אהיה לבדי, כדי שלקראת התקציב של שנת 2007 יבוטל חוק ההסדרים. אינני חושב שצריך לבטלו בהדרגה. צריך לבטלו באבחת החלטה ובמכה אחת, מכיוון שזה חוק שמהווה פטנט מצוין של פקידי האוצר, אבל פטנט רע עד כדי בכי - אחרת הייתי אומר: גיחוך - לכנסת ישראל. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מכבד אותך, אבל הקיצוץ לא נעשה על-ידי - - - זו החלטה ברמה של - - - דני יתום (העבודה-מימד): לא, אני לא מדבר על הקיצוץ. לא עקבת אחרי. היו"ר אמנון כהן: הוא מדבר על חוק ההסדרים. ראובן ריבלין (הליכוד): סליחה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני, פשוט היית עסוק עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הקודם. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא הסביר לי - - - דני יתום (העבודה-מימד): לכן לא עקבת אחרי מה שאמרתי. אמרתי שצריך לבטל את חוק ההסדרים, שפקידי האוצר עושים בו שימוש עד כדי עקיפת הליך קבלת ההחלטות הנורמלי והפורמלי במשק. ראובן ריבלין (הליכוד): בסדר גמור. דני יתום (העבודה-מימד): יפה. אני רוצה לשבח את חברותינו ואת חברינו בוועדת הכספים, שעשו עבודה יוצאת מן הכלל על מנת לנפות אותו ולהוציא מתוכו את כל אותם חוקים שהיו גורמים להרעה נוספת במצב האוכלוסייה במדינת ישראל, ובעיקר במצב החלשים, הנזקקים, החיילים, המובטלים, החולים והגמלאים. המשק שלנו נמצא בצמיחה, אבל, אדוני, העשירונים התחתונים נמצאים בצניחה. העשירונים התחתונים כמעט מאבדים את המכנסיים, שלא לומר את התחתונים. זה משק בצמיחה שגרם לכך שהאלפיון העליון משתכר שכר עתק, שמגיע אצל חלק ממנו ללמעלה מ-30, 40 ו-50 מיליון שקל בשנה, בעוד רוב הציבור משתכר סכומים הרבה יותר קטנים, הרבה יותר נמוכים והרבה יותר מצומקים. הפער בין מי שמשתכר 40 מיליון שקל בשנה לבין מי שמשתכר מתחת לשכר המינימום הוא דבר בלתי מתקבל בחברה הישראלית של שנת 2006. היו"ר אמנון כהן: לכן, אתה צריך לסיים. דני יתום (העבודה-מימד): אסיים ואומר משהו על תקציב הביטחון, מכיוון שקודמי דיבר על תקציב הביטחון. אפשר לקצץ בתקציב הביטחון. אפשר בוודאי לקצץ חצי מיליארד שקל בתקציב הביטחון. חבר הכנסת יובל שטייניץ, אני חושב שההליך של קיצוץ תקציב הביטחון היה רע ומבזה. היו"ר אמנון כהן: תודה. דני יתום (העבודה-מימד): אבל, אפשר בהחלט לקצץ כתוצאה מכך שמצבנו האסטרטגי השתפר. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו - אני לא רואה אותה. חברת הכנסת נאדיה חילו מהעבודה-מימד, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת רן כהן. רן כהן (מרצ): כן, אדוני. היו"ר אמנון כהן: הגעת. אתה בסדר. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, השר הנכבד וחברי הכנסת הנכבדים, הדיון היום נוגע לתקציב המדינה וחוק ההסדרים. לפי הבנתי, בעצם, תקציב המדינה אמור לענות על דבר אחד שהוא הכי חשוב - הצרכים התקציביים של אזרחי מדינת ישראל. אם נחזור אחורה ורק נחשוב מהו הרציונל האמיתי של חוק ההסדרים, אנחנו נגלה שבעצם כל הרציונל שמסתתר מאחורי חוק זה הוא הדחיפות, זירוז תהליכים, חשיבה על דברים דחופים שלא אמורים לעבור בצינורות המקובלים ובכלים הפרלמנטריים של הצעת חוק, קריאה ראשונה, קריאה שנייה וקריאה שלישית וכל האלמנטים. כשישבתי ועיינתי, בצורה מאוד מדוקדקת, ולמדתי את החוק הזה על פרטיו - והייתי שותפה לצוות מטעם מפלגת העבודה שהכין את כל ההסתייגויות בוועדה - לא גיליתי בתוך כל הסעיפים שהיו שם - חשבתי רבות מה הדחיפות והלכתי לכל הסעיף, והאמת היא שלא ראיתי אף סעיף שהוא כל כך אומר דורשני, שצריך להביא אותו בחקיקה מזורזת, בדילוג על כל המהלכים הנורמטיביים שהכנסת מכירה ולהביא אותו להצבעה כך ממש אינטנסיבית ומהירה. לכן, גם בדיונים, בוועדות שאני הייתי חלק מהן - ועדת העבודה והרווחה, ועדת הכנסת ועוד ועדות - באמת הזזנו חלק מהסעיפים האלה והם נפלו. אני מניחה שחלק מאוד גדול מסעיפים נוספים - רק לראות את החוברת הזאת, איך היתה בתחילה ואיך היא באמת הצטמצמה, זה רק מצביע על מגמה אחת ועל נטייה אחת של הבית והזה ונבחריו, שבעצם לא חושבים ולא רואים חשיבות כל כך גדולה בכל החוק הזה. לכן, אני מצטרפת פה לכל החברים שקדמו לי ודיברו על הנושא ועל המגמה של ביטול טוטלי של החוק הזה, כי אין שום סיבה לזירוז מהלכים, להליכה בצורה כל כך ישירה ולפגיעה מאוד קשה לפעמים בדברים. אדוני היושב-ראש, אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולנסות להעביר כמה מהדאגות המאוד-אמיתיות של העובדים הסוציאליים. לאחרונה חיי העובדים הסוציאליים, וחיי איגוד העובדים הסוציאליים, שגם אני נמנית עמו, קשים מאוד. בפעם הראשונה אחרי שנים רבות - התחלתי לעסוק בתחום הזה לפני 30 שנה, ובשנים ההן לא דנו ולא התלבטנו בסוגיות הבסיסיות מאוד של הביטחון התזונתי של האזרחים, והנה אנחנו בעידן שבו במקום לדון על דברים בסיסיים נוספים, על רווחה אמיתית - הרי לא סתם נקרא המשרד כך ופעם הוא נקרא משרד הסעד. משרד הרווחה היום, שבעצם אמור גם להקרין משהו כלפי - - - היו"ר אמנון כהן: שירותים חברתיים. נאדיה חילו (העבודה-מימד): שירותים חברתיים. אנחנו רואים שציבורים מקצועיים שלמים מתמודדים מדי יום ביומו על דברים בסיסיים מאוד של ביטחון תזונתי. בעידן אנטי-חברתי הזה באמת מתמודדים עם סוגיות מאוד בסיסיות. בין הסוגיות האלה - ואינני יכולה שלא להתייחס לכך - יש חתך אוכלוסייה שסובל יותר, וזה הציבור הערבי. אם אתייחס ואראה גם בחוק החדש, והתקציב גם אמור לתת - מבחינתי היה סעיף אחד חשוב מאוד, וזה היה בחזקת בל-יעבור גם אם אני חלק מהקואליציה, והוא סעיף קצבאות הילדים והמשפחות מרובות הילדים. לשמחתי, בשלב הזה הקיצוץ בסעיף הזה, שהיה אמור להימשך, המגמה הזאת מ-2002 שהיתה אמורה להימשך עד 2008 נעצרה. היו"ר אמנון כהן: הודות לסיעת ש"ס - כן? נאדיה חילו (העבודה-מימד): הודות לסיעת ש"ס והודות גם להסכם הקואליציוני של מפלגת העבודה שהיה בתוך קווי היסוד. בהחלט, קרדיט גם מפה וגם מפה, וזה רק מחזק. הדברים הנוספים, ואנחנו יודעים גם אותם, זה המשבר האמיתי של הרשויות המקומיות שהיום מתמודדים אתו. זה לא יעלה על הדעת. רק אם ניקח כמה וכמה רשויות שהיום פשוט לא משלמים בהן שכר - את השכר הבסיסי. אנשים עובדים. אנחנו כבר לא מדברים על עוני ועל מובטלים. אנחנו מדברים על דבר בסיסי אחד. היו"ר אמנון כהן: את כבר צריכה לסיים כי זמנך תם. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אומר עוד שני משפטים. מדברים על דברים בסיסיים מאוד שפוגעים בהכנסה ופוגעים ממש בכבוד המשפחה ובחיים המשותפים. אלה שני סעיפים חשובים מאוד שאני אזכיר אותם רק במשפט אחד: תקציבי הפיתוח ותקציבי האיזון שנמצאים בצורה מסוימת בחוק התקציבים - מה שצריך לשמור על חלוקה שוויונית. עקרון השוויון אמור להישמר בהקפדה רבה מאוד בתקציב הזה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: בינתיים, הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת דוד לב: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת: סיכום בין סיעות הקואליציה לבין סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל על תקציב 2006; סיכום בין סיעות הקואליציה לבין סיעת ישראל ביתנו על תקציב 2006; הסדר בין מדינת ישראל לבין התאחדות חקלאי ישראל וסיכום בין שר האוצר לשר החקלאות ופיתוח הכפר בנושא המים. תודה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת יואל חסון. רן כהן (מרצ): דרך אגב, לא ראינו על השולחן את המסמכים הללו. היו"ר אמנון כהן: תיכף הם יניחו. ראובן ריבלין (הליכוד): שיירשם - - - היו"ר אמנון כהן: ההצבעה ביום רביעי. על זה ההצבעה ביום רביעי, כך שיש זמן. זה לא מחר. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, השר אטיאס, חברות וחברי הכנסת - - - ראובן ריבלין (הליכוד): סליחה, רק בשביל - - - רן כהן (מרצ): בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): גם חבר הכנסת אורון ביקש. שיירשם שבשעה 20:50 הונחו ההסכמים על שולחן הכנסת. דני יתום (העבודה-מימד): אני לא רואה אותם. רן כהן (מרצ): זה דורש 24 שעות או 48 שעות? ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר אמנון כהן: אדוני, בבקשה. רן כהן (מרצ): בסדר. מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, חוק ההסדרים הוא אכן רעה חולה שצריך להוציאה מספר ההתנהלות של הכנסת. נדמה לי שאין נזק בחקיקה, אין נזק גדול יותר מחוק ההסדרים לחיים הציבוריים והפוליטיים של מדינת ישראל. לכן, צריך למחוק אותו מעבודת הכנסת. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת מג'אדלה. חברת הכנסת נאדיה חילו. רן כהן (מרצ): אבל, רבותי חברי הכנסת, חוק ההסדרים הזה הוא ממש תופעה מיוחדת, משום שהוא בא להיות ההלוויה הרשמית והקבורה הגרוטסקית של כל הבטחות ממשלת קדימה, העבודה וש"ס בכל מה שנוגע לחמלה החברתית. לא חמלה חברתית אלא חרפה. זה בעצם מה שאני יכול לומר על מה שהתנהל כאן. מי היה צריך בכלל את כל חוק ההסדרים הזה? תקציב המדינה לא יכול היה לחיות ללא חוק הההסדרים הזה? ממילא התקציב עצמו רע ואפילו מרושע. זה תקציב נתניהו, ואימצתם אותו. אבל, למה היה צריך לאמץ את חוק ההסדרים? איזו סיבה יש? מה לא היה מתנהל במדינת ישראל ללא החוק הזה? אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר למה אני טוען שזה קובר סופית את החמלה החברתית שעליה דיברה הממשלה הזאת לא רק בזמן הבחירות. אני קורא שני מסמכים, שמהווים את לוחות הברית של הממשלה הזאת: נאום ראש הממשלה בליל תוצאות הבחירות - נדמה לי שהוא נקרא "נאום נווה-אילן" - ב-28 במרס השנה, וקווי היסוד של הממשלה. אדוני היושב-ראש, אתחיל בפסאדה הכתובה בקווי היסוד. מה נכתב בסעיף מס' 4? - "הממשלה תפעל לצמצום פערים חברתיים, תגבש תוכנית מפורטת למאבק במצוקה החברתית ותניח את היסודות למתן הזדמנות שווה לכל האזרחים, בלא הבדל של גזע, דת או מין". אלה ממש מלים - כל אחת מלה בסלע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): איפה הוא? רן כהן (מרצ): בקווי היסוד של הממשלה הזאת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): איזו ממשלה? רן כהן (מרצ): הזאת, הזאת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה נכתב? רן כהן (מרצ): בסעיף 19 נאמר: "הממשלה תנהל מדיניות של צדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני". טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - רן כהן (מרצ): חבר הכנסת טלב אלסאנע, ברשותך, אם תאזין - אלה פשוט מלים שכל אחת מלה בסלע. חבל להחמיץ. היו"ר אמנון כהן: אתה נואם עוד מעט. רן כהן (מרצ): לבסוף, בסעיף 53, לגבי שיכון ובינוי נאמר - חוששני ששכחתי את זה שם על השולחן. מנחם בן-ששון (קדימה): זה בסדר. שתיקה בתרי. רן כהן (מרצ): לא, הנה זה, וזה ישנו. חבר הכנסת בן-ששון, לא תתחמק מזה. כתוב כך: "הממשלה תפעל להקלת מצוקת הדיור בקרב זוגות צעירים" - ואני מדגיש – לרבות, "ובמיוחד באזורי פריפריה ואוכלוסייה במצוקה". עד כאן קווי היסוד. אבל, למה לכם? בואו ונלך ונחזור למסמך העיקרי. מה אמר ראש הממשלה בליל הבחירות? את זה שכחתי על השולחן. אדוני היושב-ראש, אני מתנצל. אני רק אומר שמה שהוא הבטיח שם זה שהוא יפעל מייד לצמצום הפערים החברתיים - מייד בתוך שבועות תבוא תוכנית, ויעדה של התוכנית הזאת הוא צמצום הפערים החברתיים. עם מה בא? עם חוק ההסדרים? זה מה שבא אחרי כמה שבועות? מה יש בחוק ההסדרים הזה - דבר אחד שמצמצם פערים חברתיים? אתן לכם את הדוגמה שאני מכיר הכי טוב. בחוק הזה הובאה לפנינו עוד מימי נתניהו מחיקת חוק הדיור הציבורי. נערכו על כך שני דיונים בוועדת הכספים של הכנסת. כל חברי הכנסת היו לא רק נגד המחיקה אלא גם בעד הפעלת החוק עכשיו ומייד. הגדיל לעשות יושב-ראש הקואליציה בוועדת הכספים, חבר הכנסת אפללו, שהיה הכי פחות מתון, והוא אמר: "בשום פנים ואופן. לא הקפאה ולא שום דבר. עכשיו להפעיל את החוק". יורם מרציאנו (העבודה-מימד): זה היה קו אדום. רן כהן (מרצ): כולנו התייצבנו מאחוריו, חבר הכנסת ריבלין, חברי הכנסת מהעבודה. כולנו התייצבנו מאחוריו, עד שבאה החרפה אתמול בוועדת הכספים של הכנסת, ואז ראינו את ערוותם של אנשי הקואליציה יוצאת. אדוני היושב-ראש, אם יש בכל החוק הזה משהו - לב לבו של החוק זה לעשות צדק חלוקתי וצדק חברתי עם השכבות הכי מוחלשות בחברה הישראלית. אז מה קרה? הקפיאו את החוק הזה מהיום הראשון של חקיקתו, בימי ממשלת נתניהו, ולא נתנו לו לנשום שנה אחת כשהוא חי. אף-על-פי-כן, החוק קבע את הנורמה. יותר מ-20,000 דירות נמכרו לדיירי הדיור הציבורי העניים ביותר במדינת ישראל. 7.5 מיליארדי שקל נכסי דירות עברו לידיים של המשפחות הכי עניות במדינה, והיום הן הבעלים של הדירה שלהן. זו היתה כל גדולתו של החוק. מה יצא מההקפאה? רבותי חברי הכנסת, יצאו שני דברים, ואגיד לכם מה הם. האחד - התעללות במשפחות בין מבצע למבצע. בכל מבצע שונו התנאים והוכבדו, הקשו וטרטרו את המשפחות הללו, אשר כל רצונן היה שהבית שלהן יהיה שלהן. השני - מאחר שהחוק במקורו חזה את הצורך בבניית דירות עבור חסרי הדיור, הוא השקיע את כל הכסף בקרן שיעדה היה אחד: בנייה ורכישה של דירות עבור חסרי הדיור. הקפאת החוק מנעה את זה. לקופת האוצר נכנסו 1.5 מיליארד שקלים; סליחה, לקופה נכנסו 1.5 מיליארד שקלים, שבהם אפשר היה לרכוש ולבנות עשרות אלפי דירות לחסרי הדיור. בגלל הקפאת החוק, הדירות הללו אינן בנמצא והמשפחות הללו ללא קורת גג. אילו היה החוק בתוקף היו הדירות נמכרות בתנאים אחידים והכסף הזה היה גם בונה ומייצר דירות בעבור חסרי הדיור. מי שהקפיא התאכזר לשכבות האלה, והחלטת הקואליציה היום להקפיא את החוק הזה עוד לשנתיים היא החלטה שממשיכה את הרשעות הזאת וגם את הטמטום הזה, ולכן אסור שזה יקרה. אני מפציר בכם, חברי הכנסת. הנושא הזה יבוא להחלטה כאן מחר, ותהיה הסתייגות למניעת ההקפאה של חוק הדיור הציבורי, ואז הוא יחזור למקומו וייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2007. דיברתי עם שר האוצר, דיברתי עם שר השיכון, אנו יכולים עד אז להיערך לכך שהמבצע הבא יהיה על-פי החוק ובתיקונים שיידרשו על-ידי הממשלה. הכול פתוח, בהגינות וברצון טוב, כדי להגיע לפתרון הזה. אין שום סיבה בעולם להקפיא את החוק הזה שנתיים נוספות. יש צידוק מלא להפעלתו, להחזרתו לחיים, לתת לו לשרת את החברה בישראל כדי לצמצם פערים חברתיים. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני חייב לומר, כחבר כנסת חדש שהיה פעיל מאוד במסגרת ועדת הכלכלה בחוק ההסדרים, שעבורי זאת היתה חוויה מרתקת ומעניינת לראות את התהליך הזה בכנסת. צריך להעביר נושאים, יש התדיינויות בין חברי הכנסת – ואני חייב לומר שחבל שהציבור לא ראה ממש לפחות חלק מהישיבות, את הנעשה בישיבות, כי אני חושב שהוא יכול היה להיות גאה בחברי הכנסת. חבל שהוא לא ראה אותם גם בהסכמות, גם בוויכוחים, וגם כשהם מדברים מלבם, נלחמים על כל סעיף ועל כל פסיק, שומעים את כל הגורמים ואת כל האנשים שעשויים להיות מושפעים מהחוק שדובר עליו באותו דיון. אני חושב שזאת נקודת זכות לכנסת הזאת. גם אם יש שאלות על חוק ההסדרים, וגם אם יש פקפוקים בנכונותו, ואני יודע שמאוד קל ופופולרי היום לתקוף ולבקר את הממשלה ואת חוק ההסדרים, אני חושב שצריך בזמן הזה דווקא לשבח את העבודה המעמיקה והחשובה של ועדות הכנסת. ודווקא בתוך הבליל הגדול הזה של חוק ההסדרים, אני חושב שצריך לציין אולי כמה נקודות אור שחוק ההסדרים הזה העביר ויעביר, ואני חושב שהוא נותן את היתרונות שלו, של היכולת להעביר דברים בצורה יעילה ומהירה. קודם כול, קצבאות הילדים. בוטל הסעיף שקבע שקצבאות יעודכנו רק אם האינפלציה השנתית תהיה גבוהה מ-5%, במקום בהתאם לעליית המדד. יש לזה משמעות חשובה. נדחה הדיון בהצעה שחיילים משוחררים יהיו זכאים לקבל דמי אבטלה רק לאחר שעבדו 180 יום, במקום מייד עם שחרורם. כמו-כן נקבע שחייל משוחרר שהשתתף בהכשרה מקצועית יקבל 100% דמי האבטלה, במקום 80% מדמי האבטלה כיום. אני חושב שזה חשוב לחיילים המשוחררים. בוטלה הצעה לדחות בשנתיים את יישום חובת הממשלה לספק חינוך חינם לילדים מאושפזים, מה שמאפשר המשך חינוך חינם לילדים חולים. משפחות שכולות – בוטל סעיף שלפיו יוחמרו הקריטריונים לקבלת קצבה למשפחות שבניהן נהרגו בצה"ל שלא בפעילות מבצעית. חשוב להבין, וכולנו מבינים כמה התיקון הזה חשוב ומשמעותי; וחיילים שנפגעו בתאונות דרכים – ההצעה לפגוע בזכויותיהם בוטלה. הסעיפים האלה והסעיפים הנוספים שעברו הם דוגמאות שמלמדות אולי על היתרון המשמעותי של חוק ההסדרים, של המהירות; על נקודות אור שיש בחוק ההסדרים - גם אם, כמו שאמרתי, אנו לא אוהבים אותו. עם זאת, אני חושב שהממשלה והכנסת צריכות לשקול ולחשוב אם נכון להמשיך להביא בצורה הזאת את המכלול הזה ואת הכמות הזאת של הסעיפים בחוק ההסדרים. אולי אפשר לבחור את הדברים החשובים ביותר ולהביאם במסגרת החוק, ולצמצם אותו עד כמה שאפשר לקראת תקציב 2007, התקציב הבא. אני חושב שרבים בבית הזה חושבים כך, וכדאי שהממשלה תיתן את דעתה על כך. אולי הכי חשוב, וזאת קריאה גם לממשלה וגם לנו, חברי הכנסת, להיערך נכון לתקציב 2007. אני חושב שהבשורה האמיתית אמורה לבוא בתקציב 2007. אף אחד לא ציפה שבתקציב הזה, של 2006, יהיו לנו הזמן והיכולת להביא ממש לידי ביטוי כל אחד ואחד מהסעיפים שאנו רוצים - את כל הבטחות הבחירות, את כל האמונות, התפיסות והעקרונות. לא בטוח שכולנו יכולנו לצפות שזה יהיה בתקציב הזה, של שנת 2006. כנראה זה היה בלתי אפשרי. אבל התקציב לשנת 2007 בהחלט אמור להביא לנו בשורה, וגם אנו, כקואליציה וכממשלה, צריכים למצוא את הדרך להביא לידי ביטוי תקציב הוגן יותר, תקציב של כלכלה הגונה, לא של חמלה. אוהבים להגיד: תקציב של חמלה. לא צריך לרחם על אף אחד, וזה לא עניין של חמלה. זאת כלכלה הוגנת. צריך להביא לידי כך שבמדינת ישראל הכלכלה תהיה הוגנת ותוכל לתת מענה גם לאלה שמניעים את המשק ונותנים את הכוח למשק וגם לאלה שהמשק צריך להניע אותם והמדינה צריכה לתת להם יד ולעזור להם. זאת הבשורה, זה הדבר שכולנו צריכים לחשוב עליו יחד, שתקציב 2007 יהיה תקציב של כלכלה הוגנת, ובאמת נוכל להביא בו לידי ביטוי את פתרון הקשיים והבעיות החברתיות שאנו צריכים להתמודד אתם היום, וגם את צורכי המשק הצומח והמתפתח שיש לנו פה במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת חסון. יעלה ויבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע, יושב-ראש סיעת רע"ם-תע"ל. בבקשה. עשר דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מחזיק בידי את הסכמי העברת הכספים שנעשו כאשר חברי הכנסת היו עסוקים בדיונים בוועדת הכספים, אם על חוק ההסדרים ואם על חוק תקציב המדינה; והם מתייחסים ברצינות לעיסוקם הפרלמנטרי. תוך כדי כך הם נפגשים בינם ובינם – שר האוצר וגם יושב-ראש ישראל ביתנו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, וחותמים הסכמים, שבעצם מעבירים תקציבים וכספים למטרות כאלה ואחרות. הדיון שמתנהל מתעלם מאותו הסכם, וסדר העדיפויות לא נקבע מתוך שיקול של אחריות ומתוך ראייה כוללת, מה הצרכים האמיתיים של האזרח ואיך אפשר להתמודד עם התופעות המדאיגות של האבטלה והעוני, אלא איך אפשר לתחזק את הקואליציה בעוד סיעה ובעוד חבר כנסת; או שמשתיקים אותו, שיימנע, או שקולטים אותו, שיצביע בעד. הם יודעים שחברת הכנסת שלי יחימוביץ מאיימת עליהם, אז מה הם עושים? הם הולכים וקונים. אלה דורשים 20 מיליון ש"ח, אנו נקנה את אלה ב-5 מיליוני ש"ח. עושים סחר-מכר. המסמך הזה, לדעתי, הוא אות קין לכנסת ולדיונים שמתנהלים בה. אני גם רואה שהאולפנות של "בני עקיבא", של האיחוד הלאומי, זקוקות לכל כך הרבה כסף, ולכן מקנן בלבי החשד שאלה לא אותן ישיבות אלא אותן התנחלויות. יש כאן ניסיון להוליך שולל את חברי הכנסת והעברת תקציבים להתנחלויות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת שטייניץ, נא לא להפריע לחבר הכנסת אלסאנע בשטף דיבורו ובנקודה המעניינת שהוא מעלה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן, תוך כדי כך שמדברים על פינוי מאחזים, עושים אחיזת עיניים ומעבירים תקציבים להתנחלויות בתירוץ שזה לישיבות הסדר או למטרות כאלה ואחרות. היו"ר אחמד טיבי: לזה התכוונתי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ולכן, לדעתי, אדוני היושב-ראש, זה מוציא שם רע לחלוקה של קואליציה-אופוזיציה. אנחנו יושבים בתור אופוזיציה, אנחנו יודעים שיש תקציב, יש ממשלה שאמורה להעביר את התקציב, אבל תוך כדי כך הקואליציה מתחילה להיעלם, ומתברר שאותה היעלמות היא לא מתוך שיקול זה או אחר, אלא משום שקנו אותם בכסף. היו"ר אחמד טיבי: האם אדוני מתכוון לומר שההסכם בין הקואליציה לישראל ביתנו והאיחוד הלאומי הוא לא ענייני? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בלשון המעטה, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו רואים שיש 14 סעיפים, ורואים קואליציה שנוצרת אד-הוק אך ורק לצורך התקציבים. הם רצו לצרף אותם לקואליציה, היה להם זמן לצרף אותם לקואליציה, לכלול, לנהל אתם משא-ומתן, לדעת מה קווי היסוד. אבל הם לא מסכימים לקווי היסוד של הממשלה, הם יושבים בספסלי האופוזיציה, והם תומכים בתקציב. איך יכול להיות דבר כזה? זו לא סוגיה של עקרונות. היו"ר אחמד טיבי: את הנקודה הזאת העלה חבר הכנסת ריבלין בוועדת הכספים. הוא צפה את ההתפתחות הזאת, חבר הכנסת אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אם ככה, נתליתי – איך אומרים? היו"ר אחמד טיבי: באילן גבוה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): באילן גבוה, בדעתו של חבר הכנסת רובי ריבלין. זכות גדולה נפלה בחלקי, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר. היו"ר אחמד טיבי: אל תהיה מגלומן. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה מסכים אתי שבהתיישבות בארץ-ישראל, לא חשוב מה יהיה, כל מתיישב בארץ-ישראל צריך לתת לו את הכסף בגלוי ובצורה ברורה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני חבר הכנסת רובי ריבלין, המתיישבים בדימונה הם לא מתיישבים במדינת ישראל? העניים של שדרות - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אמרתי ארץ-ישראל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): העניים של היישובים הלא-מוכרים? העניים של נצרת וסח'נין? למה מתיישבי ארץ-ישראל הם אך ורק אותם מתנחלים? ראובן ריבלין (הליכוד): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): למה התפיסה הזאת? צריך להעביר להם הכול, ועוד מעבר למה שהם צריכים? ראובן ריבלין (הליכוד): חס וחלילה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ואלה שצריכים, שמחטטים בפחי האשפה, אותם צריך לאמלל ולהתעלל בהם? היו"ר אחמד טיבי: חלק מהם יהודים, אדוני היושב-ראש לשעבר. ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת טלב אלסאנע - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אנחנו משמיעים את צעקתם של היהודים ושל העולים כאחד, ללא הבדל דת, לאום, גזע. ראובן ריבלין (הליכוד): אין מקום בארץ-ישראל שהוא לא ארץ-ישראל. דימונה ובאר-שבע וכל הנגב וחברון - הכול ארץ-ישראל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): רק להסכים על דבר אחד, אדוני היושב-ראש לשעבר - - היו"ר אחמד טיבי: זה לא על חשבון הדובר. ראובן ריבלין (הליכוד): יש לנו זמן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - שארץ-ישראל, התרגום של ארץ-ישראל – על מנת שיהיה מכנה משותף לוויכוח – ארץ-ישראל זה בעברית ופלסטין זה בערבית. אנחנו נסכים. מה שאתה מגדיר ארץ-ישראל, אנחנו קוראים לזה פלסטין. כך ההגדרה. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה לא מגלה לי שום דבר חדש. מה שקוראים לזה פלסטינה זה ארץ-ישראל. פשוט, בטעות קוראים לזה פלסטינה. היו"ר אחמד טיבי: תלוי מי הדובר, אדוני. תלוי מי הדובר. מכס היושב-ראש זה נראה אחרת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לכן, השתתפתי בדיונים על תקציבים רבים, אבל בושה כזאת עוד לא ראיתי. שאלה שמתנגדים ותוקפים את הממשלה מדי יום ביומו, פתאום בוקר בהיר אחד הם תומכים בתקציב ותומכים בממשלה ומעבירים את התקציב ללא שינוי בקווי היסוד, רק מפני שהם קיבלו. ישראל ביתנו קיבלו משהו בסביבות 190 מיליון ש"ח, האיחוד הלאומי - 120 מיליון ש"ח. ומחלקים. בנדיבות רבה. אנחנו זוכרים את המפגינים בנושא סל התרופות, שהיו על סף התמוטטות, והם לא נענו. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - יש פה דבר חמור. כתוב: תמורת זה, יימנעו הסיעות בהצבעה. לא יצביעו נגד. זאת אומרת, יש פה תמורה על מעשה פוליטי, וזה דבר חמור ביותר. הרי אם הם צודקים, ואני חושב שהם צודקים, צריך לתת להם את הכסף. אבל אי-אפשר לבוא ולומר: אנחנו נותנים לכם את הכסף רק כדי שתצביעו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בדיוק. מה ההבדל בין זה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אם, למשל, ייתנו לטייבה זה בצדק. אבל אם ייתנו לטייבה רק כדי שטיבי יצביע, זה לא - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה בדיוק כך. היו"ר אחמד טיבי: בהחלט. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כי מה ההבדל בין זה לבין תשלום כסף לאזרח שמצביע בעד מפלגה זו או אחרת? הם מצביעים לא מפני שהם מסכימים, עקרונית, למדיניות, אלא בגלל התשלום שהם קיבלו. ואני מסכים שאם אלה צרכים אמיתיים של אותה אוכלוסיית יעד, בלאו הכי, כאזרחים, הם צריכים לקבל מה שמגיע להם. ואם הם לא צריכים ולא זכאים, לא צריך לתת להם. אבל לתת להם אך ורק כנגד הצבעה או הימנעות – אני מסכים במאה אחוז שזה שוחד פוליטי. לכן צריך, לדעתי, להעביר את זה לבדיקה של היועץ המשפטי לממשלה וגם למבקר המדינה - - ראובן ריבלין (הליכוד): יש פה חשד. חשד. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - כי יש כאן איזשהו חשד למעשה פלילי. היו"ר אחמד טיבי: הנקודה השנייה, בקשר לשיעור תמותת התינוקות אצל הבדואים בנגב, שאתה העלית - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן. אני אעבור - מעבר להסכמים האלה. אלה, אדוני היושב-ראש, שלא היו שותפים - - - יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אתה מכוון אותו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - שלא היו שותפים לסחר-מכר - - היו"ר אחמד טיבי: אני מכוון את מה שהוא מעלה. יצחק וקנין (ש"ס): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - שלא היו שותפים לדבר המביש הזה, אלה שמייצגים את האינטרסים האמיתיים של האזרחים – העניין של קצבאות הילדים. אלה, ידידי נציגי תנועת ש"ס, ילדים ש-50% מהם מתחת לקו העוני, שעקב קיצוץ בתקציבי ההעברה של המוסד לביטוח לאומי מספרם עלה וגדל. לאלה היו צריכים להעביר את התקציבים המופיעים כאן בדפים האלה. והילדים האלה לא קיבלו. מה שמתהללים – בהישג הגדול, שמנעו עוד פגיעה, עוד קיצוץ, אבל את הגזלה שלקחו מהם, לא מתחייבים להחזיר להם. למה לא ממלאים את הצרכים האמיתיים של הילדים שמתחת לקו העוני? למה לא מחזירים את קצבאות הילדים? עניין הרשויות המקומיות, אדוני היושב-ראש, שהן על סף קריסה. רק בשבוע שעבר - עובדי הרשויות הערביות שובתים. חודשים אנשים עובדים יום ולילה, יש להם משפחות, יש להם ילדים, והם עובדים ולא מקבלים משכורת. הם לא מובטלים, הם לא מתבטלים, הם עובדים, אבל הם לא מביאים פרנסה למשפחתם. היו"ר אחמד טיבי: שנה וחצי אפילו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אנחנו מקבלים דיווח. אתם יודעים מה עודף ההכנסות של המדינה בששת החודשים האחרונים? 9 מיליארדי ש"ח. הפער בין ההוצאות להכנסות - 9 מיליארדי ש"ח. זאת אומרת: יש הכנסות, יש עודפים בתקציב המדינה, אפשר לבטל את הגזירות הרעות שהיו עם מענקי האיזון, ואפשר להחזיר לרשויות המקומיות את התקציבים, כדי שיתמודדו עם הבעיות האמיתיות שלהן – בטייבה, בסח'נין, בעראבה, ברהט, בשאר המקומות, בכל הרשויות - אבל את זה הם לא עושים. הם רוצים להשפיל את האזרח שעובד לפרנסתו. התופעה המדאיגה והמבישה של ניתוקי המים. היו"ר אחמד טיבי: נכון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה זאת אומרת? אנשים משלמים, יש רשות שנקלעת לגירעון ולא משלמת ל"מקורות". את מי מענישים? את התושבים. לא נותנים להם את הזכות היסודית, הזכות הבסיסית, למי שתייה. זאת דרך לגבות חובות? כמו הוצאה להורג. זאת דרך לגבות חובות? יואל חסון (קדימה): מה עם מקומות שלא משלמים ארנונה והגבייה נורא נמוכה? אז הם לא משלמים על המים גם ככה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ידידי חבר הכנסת חסון, אתה יודע שבגביית ארנונה יש כללים ויש קריטריונים. אם אתה היית ראש רשות – אתה לא יכול לקבל מעבר למה שאתה יכול כאשר לתושבים אין הכנסות עצמאיות, אין להם אזורי מסחר, אין אזורי תעשייה. יש בעיה עם השלטון המרכזי, שלא דאג לפתח. אתה יודע שהעיר נצרת – עיר גדולה – משרדי הממשלה לא נמצאים בה? הם נמצאים בנצרת-עילית, וההכנסות של הארנונה עוברות לנצרת-עילית, שהמצב שלה טוב פי כמה וכמה לעומת מצבה של נצרת? יש איזשהו שטח בתוך העיר נצרת עצמה. כמו אי בודד - שפרינצק או – אני לא זוכר מה השם של המקום הזה. מגלי והבה (קדימה): קריית הממשלה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): קריית הממשלה. או - - - היו"ר אחמד טיבי: בתוך נצרת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בתוך נצרת, או משהו כזה, מחנה צבא, אני לא יודע בדיוק. התחלתי לטפל, להעביר את זה לתחום השיפוט, וזה לא שייך – אי בודד בתוך נצרת, וזה שייך לתחום השיפוט של נצרת-עילית. אם מסתכלים על יישובים סביב נצרת-עילית, רואים שנצרת-עילית מתפשטת - לכפר-כנא, לכל המקומות האלה. במקום שיש מחצבות, יש הכנסות מאזורי תעשייה, הכול עובר לקופה של נצרת-עילית, והרשויות המקומיות הערביות אין להן מקורות הכנסה נוספים. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מציע לתת לחבר הכנסת טלב אלסאנע עוד עשר דקות, כדי שלא ידבר עוד רבע שעה. עשר דקות, אבל לא יותר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להגיד – כן, כן. אנחנו לא נדבר. יש לנו - - - היו"ר אחמד טיבי: אני נתתי לו עוד דקה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): החבר הנוסף שלנו ויתר על זכות הדיבור שלו. יצחק וקנין (ש"ס): - - - היו"ר אחמד טיבי: אדוני, נתתי לו עוד דקה בשל העובדה שדבריו המעניינים שוסעו בשל שאלות של הבהרה. גם החבר השני שלנו בסיעה ויתר, ולכן אני מעניק לך עוד חמש דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש. יצחק וקנין (ש"ס): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): נישאר עד 12 בלילה. קריאות: - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש תופעות, שלדעתי הן עניין של מדיניות או תפיסה. עניין של מדיניות – למשל, מדוע תחום השיפוט של הרשויות הערביות תמיד לא עונה על הצרכים והתושבים נאלצים לבנות ללא היתר? מדוע התופעה של הריסת בתים נמצאת ביישובים ערביים? מדוע תופעה של יישובים לא מוכרים נמצאת אך ורק ביישובים הערביים? זה מפני שמופיע בקווי היסוד שהממשלה תנהג ללא הבדל דת, לאום וגזע כלפי תושביה, אבל לא כך הוא המצב. אם היו יהודים ביישובים הלא-מוכרים, בוודאי המצב היה אחר. בימים הקרובים יסתיים תוקף המינוי של ועדי הנאמנים. אתה יודע מה זה ועד נאמנים, חבר הכנסת ריבלין? זה קיים בעכו ובכל מיני מקומות. ועד נאמנים - הלכו והפקיעו את נכסי הווקף. הווקף אמור לשרת את כלל האזרחים המוסלמים. מישהו רצה להעמיד לרשות הרבים הכנסות או פירות מקרקעות. הלכו והפקיעו את הווקף ואמרו שזה שייך למדינת ישראל. על-פי חוק נכסי נפקדים, הפירות של נכסי הווקף אמורים לשרת את האוכלוסייה המוסלמית. אבל לא זה המצב. במקום שהאוכלוסייה המוסלמית תנהל את הווקף שלה, מינו ועדי נאמנים. ועדי הנאמנים האלה לא מנהלים את נכסי הווקף לטובת התושבים. דבר אחד הם עשו: הם הפכו להיות ישות משפטית עצמאית, כדי להתקשר בחוזה סחר-מכר עם המדינה, כדי למכור את נכסי הווקף. הגיע הזמן לשנות את הבחירה של ועדי הנאמנים והגיע הזמן שוועדי הנאמנים יהיו נבחרים, והגיע הזמן להעביר לרשותם גם את ניהול נכסי הווקף. הגיע הזמן שנקבל דיווח מה היקף ההכנסות מנכסי הווקף ואיך מוציאים את הכספים האלה. אנחנו רוצים לדעת, על מנת שתהיה ביקורת, שיהיה פיקוח, שיהיה מעקב על הדבר הזה. היום, אדוני היושב-ראש, השתתפתי בכנס חשוב מאוד, שאני חושב שראוי לציין אותו לשבח. זה הכנס השני שנערך בבאר-שבע זה שנים, "אוהל המתנדבים". זה מראה אור בקצה המנהרה. זאת אומרת שהאוכלוסייה הערבית תפסיק לבוא בטענות ובתלונות ותפסיק לצפות שמישהו אחר ישנה את המציאות שהיא נתונה בה, אלא תפעל לשינוי המציאות הזאת. האוכלוסייה הערבית תגייס את כל המשאבים הפנימיים בתוך הקהילה עצמה, תטפח את תופעת ההתנדבות והתרומה לחברה ותגביר את הזיקה ואת השייכות לחברה. כולנו נפעל ונשאל את עצמנו מה אנחנו נותנים לחברה שלנו, איך נקדם אותה ואיך נפעל לקידומה. אני רוצה לסיים בנושא החלטות ממשלה. ממשלות ישראל הן הממשלות היחידות שלא מקיימות את ההחלטות שלהן. למשל, כזכור לך, היתה החלטה להקצות 4 מיליארדי שקלים לרשויות הערביות; לא קיימו. היה הסכם לפני חודשיים, של סגנית שר הפנים דאז, רוחמה אברהם, עם ראשי הרשויות, גם בעניין של שדרוג תוכניות הבראה וגם בעניין של מענקי איזון וגם בעניין של תקציבי פיתוח. גם העניין הזה, הסכם שנחתם, לא מקוים. היתה החלטת ממשלה להקצות מיליארד ו-20 מיליון שקלים לרשויות הערביות בנגב. עד היום אנחנו לא רואים את התקציבים שהם ייעודיים וצבועים במסגרת התקציב. הגיע הזמן שהחלטות הממשלה יקוימו. אנחנו בסיעת רע"ם-תע"ל נעקוב כדי שאותן החלטות יקוימו והתקציבים המיועדים לאוכלוסייה הערבית יופיעו ויהיו צבועים ויגיעו לאן שהם אמורים להגיע. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה ליושב-ראש סיעת רע"ם-תע"ל, חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. עשר דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהמצב הכלכלי היום טוב הרבה יותר מאשר בשנים עברו. הצמיחה שהחלה ב-2004 ונמשכה ב-2005 הורידה באופן משמעותי - - - יובל שטייניץ (הליכוד): בזכות מי? מי היה אז שר האוצר? נסים זאב (ש"ס): אין ספק שזה בזכותו של שר האוצר לשעבר, ביבי נתניהו. זכינו לצמיחה, השאלה היא אם אנחנו יודעים להשתמש בצמיחה הזאת היום, ב-2006 וב-2007, כדי לתקן את העוולות הנוראות שעשה שר האוצר לשעבר. היו"ר אחמד טיבי: נדמה לי שההוצאות לפרט ירדו דווקא בהשוואה לכמה שנים קודם. ההוצאה לפרט קטנה. נסים זאב (ש"ס): תקציב הביטחון קוצץ וכל הנושא החברתי עלה. לדעתי, הממשלה הקודמת לא היתה מעלה את סל התרופות ב-700 מיליון שקלים במצב שהיה לפני כמה ימים. את זה ביבי נתניהו לא היה עושה. אני חושב שלממשלה הזאת יש יותר אוזן קשבת, יש רצון לשפר ולייעל ואולי לסגור פערים, לצמצם פערים חברתיים, ככל שניתן. יובל שטייניץ (הליכוד): - - - בזכות נתניהו, אז גם האוזן הקשבת היא יותר. נסים זאב (ש"ס): יש ארנק מלא, ברור שיש יותר כסף, אבל הממשלה הקודמת התנהגה באכזריות. אני חושב שלא היה צורך לקצץ ללא רחמים, ללא הבדל. אני חושב שהצמיחה היתה בשכבות העליונות שיש להן היכולת, הצמיחה היתה לעשירים, ולמעשה מי ששילם את המחיר בצורה הקשה ביותר זה שכבות הביניים והשכבות החלשות. לכן צריך לתת לממשלה הזאת הזדמנות לתקן. לגבי כל הביקורת שיש על ההסכם עם האיחוד הלאומי והמפד"ל, נוכחתי לדעת שאפשר לקבל יותר כאשר אתה באופוזיציה. אתה יכול גם לתקוף וגם לצאת טוב, אתה גם נראה יפה וגם מקבל הרבה יותר. לא צריך להיות בקואליציה כדי לקבל. היו"ר אחמד טיבי: למה אדוני מתכוון? נסים זאב (ש"ס): אני לא מתכוון, אני אומר והדברים מובנים. מגלי והבה (קדימה): לכל אחד יש מחיר. נסים זאב (ש"ס): אני מבין, אבל אני חושב שלנו יש גם אחריות לאומית, יש פה אחריות של ממשלה. אני באופן אישי לא כל כך שלם עם המדיניות של הממשלה, של ראש הממשלה, בכל הנושא המדיני והפוליטי שהוא יוזם. לדעתי, הוא רץ יותר מדי מהר, בלי שיש לו הסכמה בין-לאומית. נדמה לו שאם הוא שוחח עם מובארק והוא הגיע לוושינגטון, אז אולי יהיה לו בעתיד גיבוי מלא מאירופה ומארצות-הברית לצעדים של ההתכנסות. אני לא מאמין בזה. אני חושב שהטרור רק יגבר, כמו שאמר גיורא איילנד אתמול. חבל שהוא אמר את זה כשהוא פרש, הוא היה צריך לומר את זה לפני שנה ולפני שנתיים. אבל ייתכן שמפני שהוא השתחרר, ובזמן שאדם משוחרר יותר הוא יכול לומר את אשר על לבו. אבל כן צריכים לקחת את הדברים באופן הרציני ביותר, שייתכן מאוד שאנחנו נהיה בבחינת לוקה ומשלם. נוכל להחזיר שטחים, ובסופו של דבר זה בומרנג. תראו מה קורה בעזה. בעזה יש היום מדינת טרור. אנחנו לא יכולים לאפשר שמדינת הטרור הזאת תורחב ותגדל ביהודה ובשומרון. לנושאים הכלליים שמטרידים אותנו, ואותי בפרט. אני רוצה להתייחס לנושא שחבר הכנסת רן כהן דיבר עליו בעוצמה כל כך רבה, לחוק הדיור הציבורי. אולי לא מכירים את המציאות העגומה שקיימת. כולם באו להגן על אותן משפחות מסכנות ולעשות צדק חברתי. מישהו יורד לפרט, יורד לדעת את המציאות שקיימת היום בשטח? הרי אנחנו יודעים שמי שקונה את הדירות אלה אותם קרובי משפחה, אותם ילדים שיש להם יכולות ולמעשה הם יורשים את ההורים בחייהם. הם רוכשים את הדירות, ולמעשה אין עינינו צרה בדבר הזה. אבל הממשלה התחייבה שכל הכספים האלה יהיו לקניית דירות, וזה לא מתבצע. לפני שנים מספר ההיצע היה רחב יותר, מקיף יותר, היו תוכניות נ"ר לאנשים מסוימים, למשפחות של עשר נפשות ומעלה, לנכים קשים. היה תקציב נ"ר. בירושלים לבד היו קונים עשרות דירות כל שנה. תגידו, מישהו יודע כמה דירות נ"ר רכשו בירושלים? בודדות. שתיים, שלוש, מקסימום ארבע. איפה כל הדירות המתפנות? בעבר, כשדירה היתה מתפנה, היו נותנים פתרון דיור. היו נותנים למשפחות גדולות יותר פתרון. כשבמשפחה גדולה הילדים היו מתחתנים, אפשר היה להעביר לדירה קטנה יותר. מה שקורה היום במציאות הוא שהדירה נעלמת, הדירה הזאת נמכרת, וכשבאה משפחה ברוכת ילדים לקבל פתרון דיור, אין פתרונות דיור. לכן לא צריך לתקוף את הביטול של חוק הדיור הציבורי. במתכונתו הנוכחית הוא מהווה בעיה קשה. מי שמכיר את המציאות העגומה יודע שהכסף לא מגיע. אי-אפשר לקנות דירות, לא קונים דירות. משרד השיכון לא משתמש בכסף הזה, ובמקום לרכוש כל שנה מאות דירות, כפי שהתחייבה הממשלה, הוא לא עושה דבר וחצי דבר. אדוני היושב בראש, כשאנחנו מדברים על העובדים הזרים, צריך להבטיח שהעסקתם של עובדים זרים בישראל תהיה זמנית, על מנת שנוכל למנוע ככל האפשר את הישארותם בארץ לאחר תום חוזה העסקתם. כשעובד יודע שהוא מוגבל בזמן, הוא לא מנסה להשתלב בכל מחיר. בסופו של דבר זה יוצר בעיות חברתיות קשות וערעור המאזן הרגיש שקיים בין תושבי הארץ לעובדים הזרים. לכן יש גם דרישה לזכויות ולהכרה במעמדם, והרבה מנסים להיות גם אזרחים מן המניין. אם אנחנו רוצים לעבוד בתחום הזה ולצמצם את מספר העובדים הזרים, כדי לאפשר תעסוקה לישראלים במדינה, צריך למצוא את הדרך והאיזון הנכון בין הצמצום לבין הדרישה שיש לעובדים זרים בתחומים מסוימים, רגישים ביותר, כגון בנושא הסיעוד. את כל היתר צריך לצמצם עד כמה שאפשר. בנושא החינוך, אדוני היושב בראש, צריך להבין שעד היום יש אפליה שמנסים מדי פעם לצמצמה. עדיין יש תחומים רבים שקיימת בהם אפליה - אם בבינוי, אם בשעות סל, אם בהכרה. אנחנו יודעים שהמגזר מחולק למוכר רשמי ולא רשמי. יש לנו תלמודי-תורה אשר הדירוגים שלהם שונים. התקצוב נעשה לפי המעמד של אותו בית-ספר. בזמנו הבאתי הצעת חוק, שתמכת בה, והיא נכונה גם היום. אני חושב שצריך למצוא איזשהו שביל שיאפשר לתת מענה גם לאותם בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים, שהם גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש סיעות האופוזיציה. ראובן ריבלין (הליכוד): האם לא הציעו לך - - - תמורת איזו סחורה או משהו? היו"ר אחמד טיבי: עוד לא. אני בארץ עד יום רביעי. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת ריבלין, שוחד יודעים למי להציע. היו"ר אחמד טיבי: ככה מתחילים את הנאומים? גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש - - היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): - - כנסת נכבדה, הערב אני רוצה לספר לאיזה שפל דרדרה הממשלה קצרת הימים. היא קצרת ימים גם בימים - - מנחם בן-ששון (קדימה): גם בלילות. גדעון סער (הליכוד): - - שהיא כיהנה עד היום וגם בימים שהיא תכהן לעתיד לבוא, חבר הכנסת בן-ששון. אני רוצה לספר לך דבר שאולי אתה לא יודע, כי אתה חדש בבית הזה. הייתי מעורב פעמיים בהקמה של קואליציות, ב-2001 וב-2003, בשתי ממשלותיו של אריאל שרון. ראובן ריבלין (הליכוד): לא היה דבר כזה. גדעון סער (הליכוד): מעולם לא נכלל בהסכם קואליציוני סעיף תקציבי. הפעם היחידה שנכלל סעיף תקציבי היתה ב-2005, ערב ההתנתקות, עם סיעת יהדות התורה ואחר כך עם סיעת שינוי. אבל הקמת ממשלה בכסף, זה לא היה. מגלי והבה (קדימה): מה היה עם שינוי - - - אתה הזכרת. תספר הכול. גדעון סער (הליכוד): אני אספר לך עוד סוד, כי אתה זוכר את הדברים. תקשיב לי, חבר הכנסת והבה, אני אספר את הכול, רק בסבלנות ואם היושב-ראש יקזז את קריאות הביניים מזמני, כי אני לא בטוח שהוא יספיק. היו"ר אחמד טיבי: 15 דקות הן זמן מספיק. גדעון סער (הליכוד): כאשר ב-2001 עלה אריאל שרון לשלטון, חבר הכנסת והבה, הוא עלה במקום ממשלתו הכושלת של אהוד ברק. היינו צריכים להעביר תקציב. העברנו אז את התקציב של ממשלת ברק, וחבר הכנסת ריבלין זוכר את זה. כל סיעה שבאה במשא-ומתן הקואליציוני לדבר אתנו על כסף, אמרנו לה: אנחנו לא מדברים אתכם על כסף – תקציב לחוד והסכמים קואליציוניים לחוד. הממשלה הזאת הושחתה בהקמתה. ההשחתה הגדולה היתה בהקמה. לא היה הסכם קואליציוני - ואני לא אומר שזה לא לגיטימי, אבל עובדה שהיום גם מרכיבי הקואליציה עצמם מוצאים את עצמם בדיונים תקציביים או בדיונים שנוגעים לחוק ההסדרים עם האוצר, עם מפלגת קדימה, עם המרכיב העיקרי של הקואליציה. נותר החותם הזה שילווה מהיום כל ממשלה. ואולי לא - אם אדם שהוא איש עקרונות יצטרך בעתיד להרכיב את הקואליציה, הוא יצטרך להגיד: רבותי, זה לא אותו מסלול. כאשר מדברים על הקמת ממשלה, מדברים על יעדים משותפים, על עקרונות משותפים - - ראובן ריבלין (הליכוד): על שותפות. גדעון סער (הליכוד): על שותפות. - - על השקפת עולם משותפת, על תפיסת עולם משותפת. אז גם נמנעים מהדבר המביך הזה, שאתה צריך לממן דברים מסוימים, שחלקם צודקים ואפילו רובם צודקים ונכונים, על-ידי קיצוץ בתקציבים של משרדים אחרים, כי לא דנו באמת. אם היו הולכים לוויכוח עקרוני - - מגלי והבה (קדימה): הממשלה הקודמת לא שילמה למפד"ל? גדעון סער (הליכוד): - - ואומרים, חבר הכנסת והבה, אנחנו רוצים, כפי שרוצה חברת הכנסת יחימוביץ - כי אצלה זה עניין אידיאולוגי, והיא מחברי הכנסת בקואליציה שיש להם אידיאולוגיה. אומנם זה דבר נדיר, אבל יש בקואליציה גם כאלה שיש להם איזושהי תפיסת עולם אידיאולוגית בנושא כלשהו. היו אומרים, אנחנו הולכים לשנות את יעד ההוצאה, כי עם זה מפלגת העבודה הלכה תמיד, בכל משא-ומתן קואליציוני. היו אומרים: אנחנו רוצים לשנות ל-1.7%, ויש לנו הישג גדול – שהוא עניין של תפיסת עולם, כי הוא משנה את מסגרת התקציב. הוא מוסיף 2 מיליארדים. אבל כל אחד יודע – והיו לחברת הכנסת יחימוביץ הישגים גדולים בוועדת הכספים. אבל האם היא באמת – לא היא באופן אישי, אלא מפלגת העבודה - שינתה את סדר העדיפויות הלאומי? האם היא שינתה את סדר-היום הלאומי? האם אחת מהשותפות האחרות בקואליציה שינתה את סדר העדיפויות הלאומי? לא. על זה צריך להשיב באופן כן, כי אין תשובה אחרת. אבל קרה דבר, חבר הכנסת והבה - - - מגלי והבה (קדימה): תיכף אני אביא את ההסכמים הקודמים. הם עדיין פה, לא זרקו אותם. גדעון סער (הליכוד): תביא את כל ההסכמים של 2001 ו-2003. אני חתום על כל ההסכמים ב-2003, אבל לא תמצא. אתה יודע מה אמרנו להם? דבר אחר לגמרי. תביא את ההסכמים של 2003, כל מה שתמצא זה רק תביעות משותפות לקואליציה בנושא של קצבאות, בנושא ריסון החקיקה הפרטית התקציבית - - - מגלי והבה (קדימה): מאילו שנים? גדעון סער (הליכוד): 2003. אבל גם בהסכמים הקואליציוניים - תקשיב לי - תאמין לי, אפשר לראות תפיסת עולם אחרת. עכשיו תראו, במדינה שבה הכול מסחרה, לאן מדרדרת אותנו הממשלה היום. היא במבוכה, היא מכהנת רק חודש ימים אבל אין הצבעה חשובה שהיא מצליחה לגייס אליה את חברי הקואליציה, את תמיכתם; את חברי הקואליציה שלה. בכל הצבעה חשובה שהיתה בבית הזה - בכינון הממשלה, בקריאה הראשונה של התקציב, בדיון בשבוע שעבר בעקבות 40 החתימות - בכל הצבעה שהיתה שיש לה איזו משמעות עקרונית, היא לא הצליחה להשיג אפילו - - - ראובן ריבלין (הליכוד): פה היא משלמת בשביל שיימנעו, היא לא רוצה אפילו לקיים על זה דיון. היא נותנת דמי השתק. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת ריבלין. גדעון סער (הליכוד): היא באה, אז מה היא עושה? היא רוצה להוכיח לחבר הכנסת עמיר פרץ - סליחה, לשר הביטחון עמיר פרץ; היא רוצה להוכיח לשר הביטחון עמיר פרץ שהוא יהיה, תסלחו לי על הביטוי התנ"כי, פילגש בגבעה בעודו שותף. בעודו שותף. היו"ר אחמד טיבי: זה על גבול ההתבטאות הפרלמנטרית. גדעון סער (הליכוד): פילגש בגבעה זה ביטוי פרלמנטרי, כי כל ביטוי תנ"כי הוא ביטוי פרלמנטרי. היו"ר אחמד טיבי: האם זה חלק מהתקנון? גדעון סער (הליכוד): אבל בעודו שותף, תראה איזו השפלה. הם הולכים לישראל ביתנו - - - מנחם בן-ששון (קדימה): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): זה חידוש. גדעון סער (הליכוד): הולכים לאיחוד הלאומי, כי עמיר פרץ ביקש מהם - אני אגלה לבית הזה סוד: עמיר פרץ ביקש מהם להביא תוך כדי דיוני חוק ההסדרים, זאת אומרת השבוע הזה, יחד עם חוק ההסדרים ויחד עם התקציב, את חוק שכר מינימום. לא יצא. מה הם הולכים ועושים? הולכים לסיעות שהן סיעות אופוזיציה, כי הם לא יודעים מה יקרה מחר, כמה מורדים יהיו מחר. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אפילו אתה, שאתה פרלמנטר מנוסה, עברת אין-ספור תקציבים, גם אתה לא יכול לדעת כמה. איך אפשר לדעת? הרי זה טור גיאומטרי. בכל הצבעה יש יותר מבקודמת, אבל אי-אפשר לדעת כמה. אז הולכים לסיעות אופוזיציוניות, וזה באמת כבר לא נחוץ, הם יודעים שיש להם רוב. אם לקואליציה יש רוב של 14 בבית הזה, אז נגיד שהרוב יהיו – נגיד, אם בהצבעה הקודמת, בשבוע שעבר, היו שלושה מורדים, נגיד שיהיו ארבעה מורדים, אז יהיה רוב של עשרה. לא מספיק. הולכים וקונים, אבל אשכרה קונים. לא קונים, כפי שאמרנו קודם, לשותפות, להסכמה, להליכה משותפת. קונים פר הצבעה. ולא קונים פר הצבעה על התקציב ועל חוק ההסדרים, כי חוק ההסדרים והתקציב כבר עברו קריאה ראשונה, עברנו את שלב הוועדות - פר קריאה שנייה ושלישית. זה מנהג חדש שבא למדינה. 300 מיליון שקלים. מגלי והבה (קדימה): אלה שנקנו, מה דעתך עליהם? גדעון סער (הליכוד): בוא אני אגיד לך, חבר הכנסת והבה. אני לא יודע אם חברת הכנסת יחימוביץ היא בעד הפרויקטים למען ירושלים ומפוני גוש-קטיף - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): יש פה עוד חברי כנסת. גדעון סער (הליכוד): אבל אני מרוכז בך. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא אם אתה בעדי. בבקשה, מליאה שלמה לרשותך. גדעון סער (הליכוד): אני בטוח ומשוכנע שנושא ישיבות ההסדר והישיבות התיכוניות והאולפנות והפרויקטים הקשורים בעיר ירושלים ובמפוני חבל-עזה וצפון השומרון - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): יקרים ללבי. גדעון סער (הליכוד): יקרים ללבך, אבל, ופה בא אבל גדול, לא מבחינתי, מבחינתך, הרי מה יקרה? בשביל לממן 300 מיליון שקלים, הרי את הצבעת ואת תצביעי מחר, או את תימנעי אבל סיעת העבודה - ואז אני לא עושה את זה אישי - סיעת העבודה תיאלץ מחר להצביע בעד שמירת יעד ההוצאה כ-1%. נכון? אתם תיאלצו, אין מה לעשות, זה מה שיקרה מחר. וכאשר אתם תצביעו עבור יעד ההוצאה 1%, הכספים האלה שהלכו לסיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל וישראל ביתנו, מאיפה הם יבואו? עכשיו אני אגיד לך סוד: הם יבואו מקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה. ואז יבואו למר עמיר פרץ, יגידו לו, תשמע, בשבוע שעבר - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מבינה שהחלשים יקרים ללבך במיוחד. גדעון סער (הליכוד): עמיר פרץ הוא עכשיו החלשים? הוא שר הביטחון, הוא גנרל גדול. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מבינה שהדאגה לחלשים מדברת מגרונך. גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת יחימוביץ - אדוני היושב-ראש, אתה חייב להגן עלי. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת סער, אתה במשך שלוש-ארבע דקות התרכזת בחברת הכנסת שלי יחימוביץ. היא פלטה תגובה ומייד אתה רוצה שאני אגן עליך? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מאוד מעריכה את הטרנספורמציה של חבר הכנסת גדעון סער - - - גדעון סער (הליכוד): ברוח חברית, חברת הכנסת יחימוביץ, אני מעלה טיעון ערכי שאני לא בטוח שאת מתנגדת לו; אני לא בטוח שאת מתנגדת לו. אני לא מדבר כרגע לא על 1% ולא על 1.7% - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אתה תוסיף לי זמן כי אני לא יכול לדבר בלי לקבל את תשומת לבה וגם את תשומת לבו של חבר הכנסת ריבלין. היו"ר אחמד טיבי: בהחלט. א. הנאום שלך מעניין; ב. דבריך שוסעו ולכן תקבל תוספת זמן. גדעון סער (הליכוד): לכן אני בא ואומר, אני באמת לא התווכחתי כאן על אידיאולוגיה כזאת או אחרת. דיברתי על דבר ערכי של קניית הצבעות בכסף. היו"ר אחמד טיבי: וזה אסור, אתה אומר. גדעון סער (הליכוד): אתה יודע כמה ראשי ערים הולכים על זה לחקירות פליליות ולמשפטים פליליים - - - היו"ר אחמד טיבי: לזה התכוונתי. גדעון סער (הליכוד): אני טוען שזה שוחד. לא אומרים, אנחנו מאמינים שהתקציב וחוק ההסדרים האלה הם טובים ולכן אנחנו תומכים – לא; לא אומרים, אנחנו הולכים לממשלה עם ראייה משותפת, כפי שחבר הכנסת וקנין וחבריו בסיעת ש"ס חתמו על הסכם קואליציוני להליכה, אלא באים לבקש לקנות בכסף פר הצבעה. לדעתי זה שוחד, אבל אני רק אומר את חוות דעתי. אני משפטן, יש משפטנים אחרים, יכול להיות שיש להם תפיסות אחרות. עכשיו מה קורה - יבואו לשר הביטחון ויגידו לו: אדוני, נכון שלקחנו ממך בשבוע שעבר חצי מיליארד, אבל זה היה להסכמים הקואליציוניים עם ש"ס ועם גיל ועם מפלגת העבודה. עכשיו אנחנו חתמנו הסכם עם ישראל ביתנו, וישראל ביתנו יקרה ללבך, ולמען מימון ההסכם עם ישראל ביתנו, במקרה הטוב אנחנו דורשים שמערכת הביטחון תקריב כך וכך עשרות מיליוני שקלים, ובמקרה הפחות טוב אנחנו גם מבקשים משרת החינוך, ואנחנו גם מבקשים משר הרווחה, שטרם מונה, וגם משר הבריאות; גם מכם אנחנו מבקשים לממן את ההסכמים הפוליטיים המושחתים שאנחנו חתמנו בחולשה של רגע. ולא כי חששנו, לא חששנו שאולי באיזה מצב ייראה שבחודש הראשון הממשלה הזאת מובכת בהסתייגות כזאת, בהסתייגות אחרת, כי לית מאן דפליג שהתקציב יעבור. אף אדם ריאלי לא היה בא ואומר שהתקציב לא יעבור והכנסת תפוזר חודש אחרי כינון הממשלה. כל אדם מנוסה יודע שזה לא נכון. לכן אני בא ואומר, חבר הכנסת והבה, יש דברים שהם, אתה יודע, מראית העין, איך האדם הסביר, האדם הממוצע ברחוב רואה אותם - הם הדברים הנכונים ביותר; איך הדברים מיוסדים ומבוססים בשבועות הראשונים לכינון ממשלה, בשבועות הראשונים לכינון הקואליציה. אנחנו יודעים שעם הזמן יש קלקולים, אנחנו יודעים שעם הזמן יש חילוקי דעות, אבל שבשבועות הראשונים הממשלה נאלצת, הקואליציה נאלצת להגיע לשפל כזה? תשמע, אתה יודע מה? תשאל את החברים שלך מה הם חושבים. תאמין לי, הם לא יגידו לך דבר אחר. אני אומר שממשלה שקונה בכסף ומבקשת להשיג רוב פר הצבעה, במזומן, היא ממשלה שאיננה ראויה לאמון, היא ממשלה שאיננה יכולה להאריך ימים, היא ממשלה שחייה קצרים. אני רוצה לומר לסיעות שחברות בקואליציה, לחברי הכנסת מהקואליציה: תראו, יש איזה מעמד מועדף, לגיטימי, לחברי כנסת שהם חברים בקואליציה. יש להם בגלל זה יותר השפעה, באמצעות הוועדות, באמצעות הצבעתם. הם יכולים - עכשיו אני לא אגיד שמות, מי עשה את זה היטב ומי לא, כי כבר אסור לי להגיד שמות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא, לא, עכשיו אתה יכול להגיד. גדעון סער (הליכוד): למשל חברת הכנסת יחימוביץ, יחד עם חברת הכנסת נוקד, עשו עבודה יפה בוועדת הכספים, אם אנחנו מדברים על אותם סעיפי חוק ההסדרים. מגלי והבה (קדימה): אבל ללא הסכמת השאר בקואליציה. גדעון סער (הליכוד): תראה, שמעתי בדרך את יושב-ראש הקואליציה, והוא אמר: זה לא שכל דבר נזקף לטובת מפלגת העבודה, כי היה בינינו דיאלוג. עכשיו חברת הכנסת יחימוביץ תצטרך לעלות על הדוכן, היא תהיה יותר דיפלומטית. אני טוען, שכשצד אחד דורש והצד השני נעתר, זה גם דיאלוג. אבל מה לעשות שלא שמעתי, חבר הכנסת והבה, שאתם - - - מגלי והבה (קדימה): אבל חברי חבר הכנסת רובי ריבלין תרם לא פחות. גדעון סער (הליכוד): אין ספק. אני אומר דבר כזה: רק חברים בקואליציה, אשר יודעים שיש חברים באופוזיציה בהיקף מסוים, והם בקולם יכולים להכריע – הם יכולים להשפיע. אבל איפה הדבר הזה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אלה דברים אסורים, דעו את זה. פה עברו את הגבול. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת והבה וחברי כנסת אחרים, שיש להם עמדות מסוימות ודרישות לתיקונים תקציביים, אני חושב שאתם, מבחינתכם, עושים טעות כאשר בחודש ראשון לקיום הממשלה - שהיא לא ממשלה צרה, לא ממשלה של 61 חברים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): מפלגה אקזיסטנציאליסטית. גדעון סער (הליכוד): בממשלה של 61 חברים שולי הסיכון הם מצומצמים, ואז לפעמים אתה קונה כמה קולות כדי שלא תהיה לך נפילה. אבל ממשלה כזאת, כאשר אתם מאפשרים ללכת לאוצר ולקנות קולות מקרב האופוזיציה - אז בשביל מה אתם חברים בקואליציה? זה פוגע ביכולת ההשפעה שלכם. באמת אני אומר, זה דבר שאני חושב שאתם צריכים לראות לנגד עיניכם בתהליכים שעתידים לבוא. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהציבור בסך הכול יכול להיות מאוד מאוכזב גם מהתהליך שהוא ראה בשבועות האחרונים, גם מבחינת האינטנסיביות. אני חושב שאם היו נעתרים לתביעתנו בוועדת הכנסת ומפצלים לפי סעיף 121 מלכתחילה – אז לא. אני נתתי ליושב-ראש הקואליציה עצה טובה. אמרתי לו: שמע, תיאלץ להתקפל תחת אש בוועדת הכספים. אני מציע לך היום בוועדת הכנסת, כל סעיף שאתה חושב שלא ראוי למאכל אדם – תפצל אותו עכשיו בוועדת הכנסת. למה לך להגיע לדבר הזה. הוא רצה לפצל בוועדות. מה הוא הרוויח מזה אני לא יודע, אבל אולי הוא יודע, זה גם משהו. אני חושב שהציבור שהסתכל על התהליך הזה מאוכזב. בעיקר הוא מאוכזב כאשר מכרו לו כאילו תהיה איזו ממשלה שתעשה את הכול אחרת, היא תשנה את הכול. פיזרו אשליות, ובסופו של דבר הציבור רואה שהוליכו אותו שולל. עשו קמפיין בחירות בצורה מסוימת, והגיעו לכאן, והדברים שנראו משם לא נראים מכאן ולהיפך. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת בן-ששון - - - מנחם בן-ששון (קדימה): לא, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. נשארתי כאן כדי לשמוע אותה. היו"ר אחמד טיבי: לפי הרשימה כאן קודם אתה. אם סיכמתם ביניכם, אז תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת יחימוביץ תדבר חמש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי גדעון סער - שהקדיש לי את רוב נאומו ואני מודה לו על כך באופן אישי - בשבתי כאן רצוני לחלוק אתכם דווקא תחושת שמחה ואופטימיות. אני יודעת שהיא מנוגדת להלך-הרוח הכללי בבית הזה ברגעים אלה, אבל אני רוצה לחלוק אתכם תחושה אישית, לא אומר של הישג כי זה עלול להישמע כהתפארות, אבל תחושה של אפשרות לפעולה, שלא דמיינתי בחלומותי הוורודים ביותר שהיא קיימת בקנה מידה נרחב כל כך. השדה הזה, הזירה הזאת, פתוחים כל כך לפעילויותיו של חבר הכנסת הבודד, במיוחד כשהוא נעזר בחבריו והם נעזרים בו חליפות. ריפו את ידי כשנכנסתי למקצוע המכובד הזה וכשנכנסתי לבית הזה, שבעיני הוא מכובד מאוד, ובניגוד לחברים אחרים הוא לא מהווה בשבילי ברירת מחדל אלא משאת נפש. אמרו לי שיכולת ההשפעה מוגבלת ביותר. גיליתי בזמן קצר מאוד שיכולת התמרון היא רבה, שהלב קשוב, שהנכונות לשמוע היא אותנטית, ושבזירה מסוימת של פעולה אפשר בהחלט להגיע להישגים. אני מודה שסיעתי ואני בהחלט גאות בדילול המסיבי ביותר שעבר חוק ההסדרים. לא שלרגע אחד אני סבורה שחוק ההסדרים צריך להתקיים בכלל, הוא כמובן צריך לעבור מן העולם. אבל, בהינתן החוק הזה, שהובא אלינו כעובדה מוגמרת, בתקציב שהוא מוגמר, אני חושבת שדילולו המאוד-מסיבי, וההיפטרות כמעט מכל חוק שיש בו סוג של עוולה - זה הישג שראוי להתגאות בו גם באווירה הביקורתית הזאת. אבל אני מודה שתחושת החגיגיות נפגמה משהו. אתמול בערב, בעודנו דנים בהסכם הקואליציוני, שאמור להיות מובן מאליו, רק עניינים טכניים מבדילים בינו ובין ביטוי שלו בתקציב, התברר לי לתדהמתי שחמישה מתוך תשעה סעיפים בהסכם הקואליציוני, שהיה אמור להיות מיושם בתקציב 2006, אין להם ביטוי בתקציב כלל. ככה התברר פתאום. גם אתמול חשבתי שאולי אלה הם כללי המשחק. כשהסביר לי הממונה על התקציבים, קובי הבר, למה אין ביטוי לסעיף שהושג בהסכם הקואליציוני, שלפיו יוחזרו לקצבת הזיקנה 1.5% שנגזל מהקצבה הזאת, למה אין ביטוי תקציבי - הוא אמר לי שאין כסף, ובגלל זה אי-אפשר לתקצב את הסעיף הזה בהסכם הקואליציוני. אגב, זה סעיף בהסכם הקואליציוני שמשמעותו כסף. ראובן ריבלין (הליכוד): כמה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 130 מיליון שקלים שנתי. החצי מזה הוא 75 מיליון שקלים. אמרו לי שאין כסף. היום אני מסתכלת בהסכם – זה אפילו לא הסכם קואליציוני, זה הסכם תמורת הימנעות. תמיד הייתי מתבוננת מבחוץ על המערכת הפוליטית, וראיתי כל מיני משאים-ומתנים, אבל לתת כל כך הרבה כסף תמורת הימנעות בהצבעה, שתוצאותיה ממילא ידועות, הרי זה דבר מופרך לחלוטין. אתמול, לרגע, הייתי קשובה למצוקתו של האוצר, חשבתי שבאמת אין מאיפה לתקצב את אותם 75 מיליון שקלים שנועדו אך ורק להחזיר את אותה כבשת הרש לזקנים שקצבתם נגזלה. אני לא זוכרת בדיוק בידי איזו ממשלה זה היה, אבל אני בטוחה שאם אני אתאמץ אזכור. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו פה. גדעון סער (הליכוד): הממשלה שהייתם חברים בה, מפלגת העבודה. הגיע הזמן לומר את האמת: ממשלה שכל סיעות הקואליציה - חוץ מסיעת הגמלאים - היו חברות בה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): עוד סעיף שאתמול לא נמצא לו מימון זה 200 מיליון השקלים – שצריך לחלק לשניים כי זה חצי שנה - שנועדו להגדיל במעט את קצבת הזיקנה הבסיסית. לכל הדברים האלה לא נמצא כסף, והיום אני מגלה שיש המון כסף. הוא הסתתר כל הזמן במקומות עלומים, ומדובר באמת לאמיתה, באמת יש המון כסף - יש תת-ביצוע שמגיע לעשרות מיליארדים, יש עודפי גבייה, יש עסקת "ישקר", ויש אלף ואחד מקורות, שנותנים לנו הרבה כסף. ואז אני שואלת את עצמי, מה היה ההישג הגדול בחוק ההסדרים? לא שאני רוצה להמעיט מההישג שלנו. על מה נלחמנו? על חוק חינוך חובה לילדים מאושפזים נלחמנו בשיניים ובציפורניים, כשמנגד יש כל כך הרבה כסף לחלק? על מה נלחמנו? על הטלת אגרות משונות ומרושעות על אנשים עניים בבואם לבית-המשפט, כדי למנוע את הנגישות שלהם לבית-משפט, ולאפשר כניסה לבתי-משפט רק לאנשים שיש ממון בידם? על פרוטות נלחמנו, ונאבקו בנו בשיניים ובציפורניים כדי שלא לתת את הדברים האלה, את כבשת הרש. ועכשיו מתברר שיש המון-המון כסף. כיוון שאני בתהליך למידה, אני רוצה לשתף אתכם באפיזודה: ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, ובראשה עומד חברי חבר הכנסת הרב מלכיאור - ואז מתברר שהרב מלכיאור מתכוון לעשות הצבעה. מה קרה כאן? היו"ר גדעון סער: גברתי, סגני יושב-ראש מתחלפים. זו דרכו של עולם. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן, אבל הזהויות שלהם מטרידות אותי במקצת. היו"ר גדעון סער: אני מקווה שלא התכוונת לפגיעה בנציגי סיעות אופוזיציה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חס וחלילה. בעיקר לא התכוונתי לפגוע במיעוטים, שיהיה ברור. היו"ר גדעון סער: כי גם אנחנו היום במיעוט. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן, אבל מיעוט קונסטרוקטיבי. מתברר לפתע, שבניגוד לחוקי הטבע, הרב מלכיאור חברי מתכוון להביא להצבעה את עניין חוק חינוך חובה חינם לילדים מאושפזים, שהיה טמון עמוק בתוך חוק ההסדרים, והוא מבקש לגאול אותו מתוכו. ואז, במהלך הדיון, כשמתברר לנציגי האוצר מה דעתנו, ושעומדת להתקיים הצבעה, ניגשת אלי הרפרנטית של האוצר ולוחשת באוזני: את יודעת שאסור לך להצביע בעד השמטת החוק הזה מחוק ההסדרים – זה בניגוד לעמדת הממשלה. כלומר, אני כחברת הכנסת מקבלת הוראות בזמן אמת מרפרנט של האוצר. יש כאן איזה קלקול בסיסי מאוד. היום, במהלך הצבעה על הסתייגות בוועדת הכספים, היה נציג בכיר מאוד של האוצר, שבעוד חברי הכנסת מצביעים על ההסתייגות וידם באוויר, הוא מתרומם ונוזף בהם, והם מורידים את היד במהלך ההצבעה על ההסתייגות. אלה דברים שאינם סבירים, בעיקר למתבונן חדש. משהו כאן מקולקל לחלוטין. אני רוצה לומר לכם, שהתחושה הקשה ביותר היא, שהמורשת שאנחנו חוסים בצלה ומתפקדים בצלה כפרלמנטרים היום – ואין לי תלונות, אני אוהבת את תפקידי החדש ומרגישה שיש לי אפשרות לפעול בו ויש לי מרחב תמרון גדול, כאמור – היא מורשת ביבי, ובאוצר עדיין שוררת רוח ביבי. וה"אין לי" ו"לצמצם" ו"להדק" – אל תזדעקו כל כך לגונן על ביבי. היו"ר גדעון סער: חברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת שטייניץ. יובל שטייניץ (הליכוד): רק רציתי להעיר לחברת הכנסת יחימוביץ, שלא הרבה אנשים זוכים לכך שחברת כנסת רצינית מדברת על המורשת שלהם, וזו באמת מחמאה גדולה. אפשר להסכים או לא להסכים עם המורשת, אבל עצם המונח מורשת הוא מחמאה גדולה מאוד. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אתה צודק. אני מסכימה אתך לחלוטין. הדבר האחרון שאני יכולה לומר על יחסי לבנימין נתניהו הוא שאני מזלזלת בו. אני לא מזלזלת בו כלל ועיקר. אני חושבת שהוא עשה דברים מרחיקי-לכת בכלכלה ובחברה הישראלית – כל כך מרחיקי-לכת, עד שהם השאירו שדות חרוכים ואיים של סבל ומצוקה, שאין ברירה היום, אדוני היושב-ראש, אלא לפתור אותם בהסכמים קואליציוניים באמצעות כסף. כי מה היה כאן אם לא גזלת כסף מעניים? מה נותר אם לא להחזיר להם את הכסף באמצעות אותם הסכמים קואליציוניים קלוקלים? מה נשאר חוץ מלהחזיר קודים למיטות אשפוז, חוץ מלהחזיר במשהו את קצבאות הילדים - דברים שדרדרו אלפים ועשרות אלפים אל מתחת לקו העוני? מורשת ביבי חיה וקיימת במשרד האוצר, והיא חיה וקיימת, לצערי הרב, גם בקואליציה שאני חברה בה. כבר אמרתי שאני מתכוונת להיות אופוזיציה בתוך הקואליציה. נדמה לי שאין ברירה אלא להיות אופוזיציה בתוך הקואליציה הזאת. מגלי והבה (קדימה): את לא חייבת. היו"ר גדעון סער: גברתי, אני מקבל נזיפות מהחברים, ובצדק, כי הם הנואמים הבאים בתור. מבחינתי, יש לי זמן, מאחר שהישיבה קבועה עד חצות. ראובן ריבלין (הליכוד): יש לנו זמן, לליכוד, אנחנו יכולים לתת לה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חברים, אני אסיים בנקודה הזאת. לא שאין לי עוד הרבה מה לומר, בעיקר על מורשת ביבי שאותה אני כל כך מכבדת, ושלאורה אני עדיין מתנהלת, לצערי הרב, כיוון שהמורשת הזאת חיה וקיימת בתפיסת העולם של רוב חברי הכנסת – חוץ מאלה שהיו הכי קרובים לו ושינו את דעתם מתוך חרטה עמוקה וכנה, ואני לא אומרת את זה בציניות; אני עדה לפועלם יום-יום, בעיקר בוועדת הכספים. אבל בתוך הכלא של המורשת הזאת, נצטרך להמשיך לחיות כקואליציה - בלית ברירה, אבל אני מקווה שבאופן קונסטרוקטיבי. היו"ר גדעון סער: קודם כול, הבנתי שהקואליציה הזאת תמשיך את דרכו של בנימין נתניהו. חבר הכנסת מנחם בן-ששון מסיעת קדימה, בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת מגלי והבה, גם הוא מסיעת קדימה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - היו"ר גדעון סער: זה הולך לפי סדר, חבר הכנסת מרציאנו. אתה בוודאי רשום בהמשך. אחריהם - חבר הכנסת וקנין. בבקשה, חבר הכנסת בן-ששון. מנחם בן-ששון (קדימה): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט קיבלה לידיה חמישה סעיפים מחוק ההסדרים, ואני מבקש לדווח לכנסת על פעילותה של הוועדה, על הניסיון המעניין, שהוא שונה במידה רבה ממה שתואר כאן. אני כבר רוצה לאכזב אתכם – לא שוחד, לא שלמונים ולא דבקות נואלת של פקידי אוצר בחוק, חס וחלילה, אלא דיון ענייני. ואין דרך טובה יותר מאשר לרדת אל הפרטים. סעיף 10 להצעת חוק ההסדרים – תיקון חוק שירות הציבור (מתנות): התיקון המוצע ביקש להחיל את חוק המתנות גם על נושאי משרה או תפקיד בקופות-חולים או בבתי-חולים ציבוריים, בכל הקשור לקבלת מתנה מיצרן, יבואן או ספק של תרופות. כזכור, חוק המתנות בא להסדיר קבלת מתנות הניתנות לעובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור, בין שהמתנה היא בעד פעולה הקשורה בתפקידם ובין שלא. החוק קובע כי הפרה של חובת עובד ציבור להודיע על קבלת המתנה מהווה עבירה פלילית ודינה קנס. בדיוני ועדת החוקה הסבירו נציגי משרד האוצר, שהתיקון נועד למנוע קידום תרופות על-ידי חברות המספקות תכשירים רפואיים באמצעות עובדי קופות-חולים ובתי-חולים ציבוריים, ובכך להבטיח את טוהר המידות הנדרש של העובדים בקופות-החולים ובבתי-החולים הציבוריים. הוועדה אישרה את הנוסח המוצע בסייג הבא: כפי שתראו לפניכם, הוועדה לא אישרה את ההצעה לתקן את סעיף 2 לחוק המתנות, אשר ביקשה להבהיר כי מתן המתנות כולל גם מתנות הניתנות בעקיפין. הוועדה סברה כי מדובר בתיקון מיותר, אשר חורג מגדר מטרת סעיף 10, דהיינו החלת חוק המתנות על עובדי קופות-חולים ובתי-חולים ציבוריים, ובכך שינתה את החוק והביאה חוק מתוקן במסגרת חוק ההסדרים. סעיף 64 להצעת חוק ההסדרים – תיקון חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים): מטרתו של התיקון המוצע היתה לדחות את חובת התיעוד החזותי בווידיאו והקולי באודיו, שחלה לגבי עבירות חמורות שעונשן מאסר 15 שנים ומעלה, עד יולי 2009, ולגבי עבירות שעונשן מאסר 10 שנים ומעלה – עד יולי 2010. בדיונים שנערכו בוועדת החוקה נטען על-ידי המשרד לביטחון פנים, כי על אף השהות שניתנה למשרד משנת 2002, עת אושר החוק בקריאה שלישית, בשל העדר תקצוב מספיק לא עלה בידי המשטרה להיערך ליישום חובת התיעוד החזותי והקולי כנדרש בחוק חקירת חשודים. חובה זו אמורה היתה להיכנס לתוקף בחודש יולי השנה. נוכח החשיבות שבתיעוד חקירת חשודים בצורה נאותה, הוחלט לאשר את הצעת החוק בשינויים הבאים – שימו לב, שינויים בחוק ההסדרים: ראשית, הוחלט שלא לאשר דחייה לתקופה כמבוקש, אלא לחייב את המשטרה ליישם את החוק לגבי עבירות שעונשן מאסר 15 שנה ומעלה עד ליום 1 בינואר 2009, ולגבי עבירות שעונשן 10-15 שנים – עד ליום 1 בינואר 2010, כאשר השר לביטחון פנים רשאי להכניס את חובת התיעוד לתוקף עובר למועד האמור באמצעות צווים. שנית, הוחלט שהחובה לתעד חקירות חשודים בעבירת רצח תחול כבר עתה, החל מיום 1 באוגוסט 2006, ז' באב התשס"ו, והחובה לתעד חקירות חשודים בעבירות הריגה, שאינן עבירות תעבורה, תחול כבר ביום 1 באוגוסט 2007, י"ז באב התשס"ז. לבסוף, הוסף סעיף מעקב אחר יישום החוק וביצועו, שבמסגרתו יידרשו השר לביטחון הפנים ושר המשפטים לדווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט תוך חצי שנה על תוכנית רב-שנתית בדבר היערכות ליישום החלתה של החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או קולי. כן יידרשו השרים, במהלך תקופה של ארבע שנים, לדווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט אחת לשישה חודשים על מצב יישום החוק וביצועו. סעיף 63 - תיקון חוק בית-הדין לעבודה, ללא מאמץ, לא מהאופוזיציה ולא מהקואליציה, ביקש להסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות שלפיהן הוצאות העסקת מומחים מטעם בית-הדין לעבודה יוטלו על בעלי הדין, בשונה מהמצב הנוהג כיום, שלפיו בית-הדין לעבודה מטיל את הוצאות המומחים על אוצר המדינה. לאחר משא-ומתן עם נציגי משרדי הממשלה - משרד המשפטים ומשרד האוצר – משא-ומתן מקצועי, אדוני היושב-ראש, סוכם כי אין צורך בתיקון, משום שהסמכות להתקין תקנות בעניינים אלה מצויה ממילא בידי שר המשפטים, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, גם לפי החוק הקיים, ולכן נמחק הסעיף. היו"ר גדעון סער: אבל, האם שר המשפטים עדיין לא שינה את עמדתו, שבבית-הדין לעבודה ההוצאות האלה יושתו על הצדדים, זאת אומרת: עמדתו העקרונית לא השתנתה? מנחם בן-ששון (קדימה): אני חושב שלא, והראיה היא שאנחנו קיבלנו את התשובה ונמחק הסעיף. היו"ר גדעון סער: אני מודה שזה באמת הישג גדול לקואליציה, ששר המשפטים יעשה את זה בתקנות ולא בחקיקה. מנחם בן-ששון (קדימה): את זה אינני יודע, אבל לגבי שאלת החקיקה - - - היו"ר גדעון סער: השאלה היא שאלה ערכית, האם נכון להטיל בבית-הדין לעבודה את ההוצאות של עד מומחה על הצדדים, במקרה זה על העובד ועל המעסיק, על הבדלי היכולות ביניהם. זו שאלה ערכית, אני לא קובע עמדה, אבל מה תהיה הפרוצדורה - דווקא אולי היה יותר טוב אם זה היה נדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בראשותך והיה לך screening יותר גדול על התוצאה. מנחם בן-ששון (קדימה): אולי, אנחנו נעקוב ונראה, גם אדוני וגם עבדך. אדוני בוודאי יבוא בעצה אחת אתי, ונראה כיצד אפשר לתקן ולהתקין דברים, שימציאו סעד לציבור. סעיף 68 - תיקון חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים): התיקון ביקש להסמיך את שר המשפטים, בהסכמת שר הרווחה ושר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע אגרה עבור הכנת תסקיר של פקיד סעד, המוגש לבית-המשפט, לפי דרישתו, בדיונים שבהם על בית-המשפט להחליט בענייני משמורת ילדים. לאחר משא-ומתן בין משרדי הממשלה, סוכם לצמצם את ההסדר, ולוועדה כבר הגיעו עם תיקון, שהאגרה תיקבע רק עבור תסקיר שני ורק כאשר התסקיר נעשה לבקשת הצדדים. אולם בדיון בוועדה, שבו השתתפו נציגי משרדי הממשלה, ארגונים חברתיים וחברי כנסת מכל סיעות הבית, הביעו חברי הכנסת בוועדה התנגדות נחרצת להוספת הסמכות לקבוע אגרה בעניין הזה. צוין כי אין מקום להטיל תשלומי אגרות נוספים על האגרות המשולמות עבור פתיחת ההליך בבית-המשפט דווקא על אוכלוסייה המצויה במצוקה של פירוק משפחה. הוסבר כי תסקיר שני נדרש לא אחת כאשר מדובר בסכסוכים קשים במיוחד, כאשר אינם מגיעים לכדי סיום. עוד צוין, כי מנגנון גביית האגרה והדיונים שיידרשו כדי להחליט על מתן פטור לפי מבחן הכנסה ולפי מידת ההצדקה לדרישת התסקיר יובילו לעלויות ולעיכובים, אשר נזקם למערכת, להורים ולילדים הממתינים להכרעה בענייני משמורת, גדול בהרבה מהתועלת הזעומה שעשויה לצמוח מגביית האגרה. בדיון התברר, כי בהתאם לסיכום המעודכן, מדובר על גביית אגרה בסכום מרבי של 2 מיליוני שקלים ולא 40. פקידת סעד ראשית, שהשתתפה בדיון, ציינה כי קיים מחסור חמור של יותר מ-100 תקנים של פקידי סעד, אשר אינו זוכה למענה במהלך השנים. בעקבות הדיון בוועדה ועל דעת החברים ומשרדי הממשלה הוחלט להסיר את התיקון מהצעת החוק. הדיון היה מעניין, חרף האיום שחברי הכנסת חוזרים ומעלים, שאי-אפשר לקיים דיון ענייני ערב הגשת התקציב. סעיף 69 כבר הוזכר היום בדיון על-ידי חבר הכנסת איתן, וברשותכם, בכל זאת אני אקריא את זה, על מנת למסור דיווח לחברי הבית. היו"ר גדעון סער: אבל בתמצית. מנחם בן-ששון (קדימה): הכול בתמצית. התיקון בא לאפשר למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות ולגופים ציבוריים אחרים שייקבעו לשלוח לציבור דברי דואר בדואר אלקטרוני, באופן שייחשב כמשלוח דואר רשום. ההצעה מתנה את השימוש בדואר אלקטרוני רשום בדרישות אבטחה מוגברות, וכן בהסכמת הנמען, אשר יקבל לשם כך כתובת דואר אלקטרוני מיוחדת שתשמש אותו לצורך זה. מדובר במערכת המכונה "כספת", שפותחה במסגרת פרויקט גדול, "ממשל זמין", באגף החשב הכללי במשרד האוצר. הכוונה היתה להתחיל בהפעלת פיילוט, אשר גם לגביו סברו חברי הוועדה, כי כדאי לתת את הדעת על הפרטים, על הדקדוק ועל דרך החלת החוק - והסכים הבית כבר בשבוע שעבר לפצל את החוק. זו שוב דוגמה לדיון ענייני ולהכרעה מקצועית. בכך תם הדיווח שלי לחברי הבית על עבודת הוועדה. אני מבקש להודות למבשרת נבו-לנדאו, לערן סידיס, לדורית ואג, לסיגל קוגוט, לתמי סלע, לאפרת רוזן, לנטלי שלף, לתמי ברנע, לקרן ויינשל, לאיל זנדברג ולאיתמר גלבפיש. היו"ר גדעון סער: בסוף סרט יש רשימה יותר קצרה. מנחם בן-ששון (קדימה): אנחנו נוטים מדי פעם לשכוח את מערכת האנשים שעומדת לצדנו בוועדות, וראוי גם להודות, לשבח ולהלל בשעה זו של הלילה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת בן-ששון, אני מודה לך גם על הדיווח המפורט וגם על כך שבתקופה הקצרה מאז נבחרת לעמוד בראשות הוועדה כבר הספקתם לעסוק בכל כך הרבה נושאים חשובים. תודה רבה לך. חבר הכנסת מגלי והבה מסיעת קדימה, בבקשה. קריאה: - - - היו"ר גדעון סער: לפניו היה חבר הכנסת אפי איתם, אבל הוא איננו נוכח, ולכן הוא יפסיד את תורו. ממילא, כפי שראינו בהסכמים שהונחו על שולחן הכנסת, אינני יודע איזו עמדה הוא היה נוקט אם הוא היה נמצא באולם. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): הוא בדרך אל הבנק. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום היה לי זמן לשבת ולהאזין לחברי הכנסת. שמעתי את אלה שמדברים על החסרונות של חוק ההסדרים ואת אלה שמדברים על היתרונות ועל ההישגים בחוק ההסדרים. כמובן, כמו שאומר הפתגם, תמיד להצלחות יש הרבה אבות והכישלון יתום. נכון שבחוק ההסדרים היו כמה גזירות לא מקובלות, ויש בו המון דברים שניתן לעשות בחקיקה רגילה, או דברים שאפשר לטפל בהם בצורה יסודית. אבל כשהחוק מובא ויש ועדות שמקבלות את ההחלטות שמטרתן להיטיב עם האזרחים - ומובן שהקואליציה עושה את התפקיד שלה וגם האופוזיציה מנסה לעשות את התפקיד שלה, לכל אחד התפקיד שלו - בסופו של דבר, מה שחשוב זה שבסופו של יום תגיד מה היתרונות וההישגים בחוק ההסדרים, שכן רצית להגיע אליהם. אנחנו מדברים על כמה הישגים חשובים, ודי אם נביא את החוק החשוב של השמים הפתוחים, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: על החוק הזה אין מחלוקת. מגלי והבה (קדימה): אני מציין אותו. אני חושב על כל אלה שעמלו לתקן ולהבטיח שתהיה הדדיות - לא רק תחרותיות, אלא גם שמירה על מה שיש לנו. זה הישג חשוב. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על חוק התכנון והבנייה ועל ההישג של חוק התכנון והבנייה. אדוני, אתה מסתובב בצפון ומכיר את בעיות הבנייה ואת המגבלות שהיו על הוועדות המקומיות, וכן את כל תהליך הבנייה שמצריך הגעה לוועדות המחוזיות והארציות. אתה בא בחקיקה מהירה וזריזה, ולטובת האזרח מעביר סמכויות לוועדות המקומיות. היו"ר גדעון סער: אם כי נדמה לי שבנושא הזה היתה יותר מחלוקת עם ארגוני הירוקים. מגלי והבה (קדימה): בהחלט, ארגוני הירוקים תמיד דואגים מבחינתם לשטח פתוח, אבל אנחנו צריכים לחשוב על האזרחים. לפי תפיסת העולם שלי, כשמגיעים לנקודה מה עדיף – האדם או הטבע והחיות – אני מעדיף חיי אדם. זו תפיסת העולם שלי. לכן יש הבדל בין אלה לאלה. אבל זה גם הישג חשוב שאנחנו מקצרים את התהליכים לאותה אוכלוסייה. כשאנחנו מדברים על עוד הישגים בתחום החקיקה הזאת, אנחנו חייבים לבוא ולהגיד שנעשתה עבודה. אני מדבר על חוק הרפורמה במים, שמאגד את כל בעלי הסמכויות לרשות אחת. מבחינתי, בשורה התחתונה, אפילו היום כשאתה בא ואומר שיקבעו קנה מידה לקבלת ההחלטות, אפילו בדבר שפגע בדרך כלל באוכלוסיות החלשות או ביישובים החלשים - הענישה הקולקטיבית בסגירת המים – אז אם הגענו למצב שתהיה רשות ויהיה מי שיכתיב את התנאים מתי מותר שלא להשתמש בנשק הזה של ענישה קולקטיבית - - - היו"ר גדעון סער: כבר בקדנציה הקודמת חוקקנו חוק - - - מגלי והבה (קדימה): עשינו את כל התהליך הזה. נכון. הפסקנו, אבל לצערי הרב הדבר הזה נמשך. אבל מה שמפריע לי, אדוני היושב-ראש, בכל הכנות – כולם שווים בפני החוק, אבל מצאתי את עצמי נאלץ להסביר ולהגן על כך שמבצעי המדיניות בהרבה מקרים לא מטפלים בסוגיות בשוויון ויש להם סדר עדיפויות שונה. מכאן אציג לך את הבעיה - - - היו"ר גדעון סער: אדוני סגן המזכיר, נדמה לי שאף אחד מ-25 שרי ממשלת ישראל לא נמצא כרגע. סליחה. שלום, כבוד השר נהרי, אני פשוט מסתכל על שולחן הממשלה. השר משולם נהרי: באתי לפה כי לא רציתי להשאיר אותך לבד. היו"ר גדעון סער: הייתי מוטרד לרגע. מגלי והבה (קדימה): התחלתי להסביר את הדילמה שאנחנו נתקלים בה מדי פעם. כבן מיעוטים, כשאני רואה שסדר העדיפויות בביצוע אינו שווה לכל האזרחים, זה מקומם אותי. על זה אני עושה את המלחמות שלי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הבעיה שאנחנו סובלים ממנה, ואתה אישית טיפלת בה יותר מפעם אחת - הרשויות הדרוזיות בפרט והרשויות הערביות בארץ בכלל, בעיקר שזה כמה ימים הרשויות האלה שובתות. אנחנו מוצאים תקציבים להסכמים כאלה ואחרים, ולא מסוגלים לפתור בעיות שחוזרות על עצמן שנים. היום כמה רשויות שובתות וסוגרות את הדלתות שלהן, אדוני השר, ואתה רואה שאנשים לא קיבלו משכורות הרבה חודשים. אני יכול להגיד שהבשורה שהבאתי היא, שביום רביעי אנחנו יושבים עם שר הפנים ועם שר האוצר, וזה מספיק זמן כדי שנוכל אולי למצוא פתרון ולקבוע את סדר העדיפויות הנכון. כי אם הרשויות עמדו במטלות ועשו כל מה שצריך מבחינת הרפורמה שנתבקשו לעשות, והאוצר אומר: נכון, עשיתם, ומשרד הפנים לא מעביר להם את הכסף - זה לתקוע אותן בלי לטפל באוכלוסיות שלהן. ומי סובל? אותם עובדים שעובדים ברשויות המקומיות ולא מקבלים משכורת. אתה נכנס לדילמה הזאת, אדוני היושב-ראש, שמתקבלות ההחלטות ואתה שואל איפה השוויון, איפה סדר העדיפויות בביצוע השוויון. אני מדבר על כך שאנחנו מוצאים תקציבים, והתקציבים האלה הולכים לפעמים ליעדים כאלה ואחרים. עשית את זה כשהיית יושב-ראש הקואליציה, כולם עושים. אנחנו נלחמים על מנת שמה שמגיע לאותן רשויות הן אכן יקבלו, ושאנחנו נמצא אוזן קשבת ונמצא תמיכה, ושלא יחשוב מישהו שניתן לפתור בעיות קואליציוניות ואי-אפשר לפתור בעיות של הרשויות המקומיות השובתות. המבחן יהיה ביום רביעי. לכן, אדוני היושב-ראש, כשאני מסכם את הדברים אני אומר שאנחנו צריכים להתייחס בחיוב לכל הישג שבא לשרת את האוכלוסייה ובא לשרת את כל שכבות העם – גם בחוק ההסדרים. אבל אסור לנו לבוא ולהתגאות בכך שחלק מהאנשים עשו, שחלק מחברי הוועדה עשו. הייתי גאה בחלק גדול מאנשי האופוזיציה שעשו עבודה נפלאה, וגם מהקואליציה. אבל כשאתה מגיע לסיכום העקרונות, זה הישג מאוד חשוב, והמלחמה שלי היא – ואני מקווה שאני אזכה כאן לסיוע – שיהיה פה יישום שוויוני לכל חלקי המדינה ולא תהיה אפליה בין סוגי אוכלוסייה. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת והבה. אני רוצה לשבח אותך על המאבק העקבי שלך באמת בנושאים האלה. אני עוקב – וגם פועל, כמו שאתה יודע – יחד אתך ועם אחרים, בעיקר בנושא של עיר הכרמל, ומצפה שברשות שאיחדנו ועשינו כל כך הרבה למענה יימצאו הפתרונות שמגיעים לתושבים. תודה לך על הדברים. חבר הכנסת יצחק וקנין, נציג סיעת ש"ס, בבקשה. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שבחרתי לדבר על עניין מסוים – כולנו עולים פה אל הדוכן הזה וכולנו מחפשים את החיוב ואת השלילה בחוק ההסדרים. חלקנו אפילו מנסים לשבח את ההישגים של חוק ההסדרים. אבל אני חייב להגיד משהו, רבותי. לא יעלה על הדעת – ואנחנו אומרים את זה כבר כמה שנים, מי כמוני, אני כבר יותר מעשר שנים פה בכנסת – ואני חושב שאם יש רעה חולה שצריך שלא תהיה עוד בעולם, היא חוק ההסדרים. גם אם אני מצליח להעביר חקיקה מסוימת בהליך מזורז, אני בכל זאת חושב שאין לזה מקום בבית-המחוקקים. מכיוון שכשאני עושה את המאזן הסופי של כל חוק ההסדרים – רבותי, כולנו יודעים שאם היינו לוקחים את חוק ההסדרים כפי שהונח פה לפני כשלושה שבועות או שבועיים, הוא לא דומה לחוק ההסדרים שלפנינו. אין ספק בכלל. אבל עדיין יש פה דברים שלא עולה על הדעת שאפשר להעביר אותם בחקיקה בצורה כזאת. יש דברים שחלק מחברי הכנסת אפילו לא קוראים אותם בכלל. הם לא יודעים על מה מדובר. הם לא נכנסים לעומק הסעיפים, ובטוח שבחלק מהדברים אנחנו לא יודעים מה מוכרים לנו החבר'ה מהאוצר. מי שמחפש את האמת – ואני לא תוקף פה את הממונה על התקציבים ואת אלה שבאים אלינו לוועדות, הרפרנטים מהאוצר, אלא אני אומר דברים שאנחנו חייבים לתת עליהם את הדעת כמחוקקים. בלתי אפשרי שנעביר חוקים בצורה כזאת. את הדבר הזה צריך לעצור ולהפסיק. יצא בשלושת הימים האחרונים שהייתי בין אלה שהצביעו נגד בוועדת הכספים, אולי מהבודדים שהצביעו נגד, כי לא האמנתי - - - היו"ר גדעון סער: באילו סעיפים? יצחק וקנין (ש"ס): בסעיף המים. אמרתי, ואני אומר את זה פה, שלדעתי כל אלה שמשבחים את הסעיף הגדול הזה של המים – חלקו מקובל עלי, התאגיד וכל מה שהממשלה מתכוונת לעשות, לאגד את כל הגורמים כדי שזה יהיה במקום אחד ולא יהיו עשר ידיים שכל אחת מושכת לכיוון אחר. אבל בנושא החקלאות, לדעתי, מי שלא מבין מה זה יגרום לחקלאות – בתוך שנה-שנתיים אנחנו נראה את הדברים האלה במלוא חומרתם. כי אי-אפשר להטיל מעמסה כזאת על החקלאי, שגם ככה קורס, ולהעלות לו את מחיר המים בצורה דרסטית. הוא לא יוכל לעמוד בזה. על חוק הדיור הציבורי הצבעתי נגד. הייתי בודד, למרות כל ההתבטאויות של חברי הכנסת בוועדה. אמרתי שבשום פנים ואופן אי-אפשר לדבר בוועדה - וכשמגיעים להצבעה אתה לא מוצא את כל אלה שקמו ואמרו: אנחנו נצביע בידיים וברגליים נגד. אנחנו צריכים להבין, רבותי, הדבר הזה גורם לכך שהגענו למצב – כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש – שמעבירים 300 מיליון בהינף יד. אתמול בערב אני אומר לכולם: חבר'ה, מה קרה לאחד מחברי הכנסת מהמפד"ל, שפתאום נעלם? וכשהוא נכנס הוא נמנע. ואני זה שאמר: רבותי, יש פה הסכם, שימו אותו על השולחן. דרך אגב, גם עם החקלאים היה הסכם, ורק אחרי שצעקתי בוועדה מישהו לקח אותי הצדה ונתן לי טיוטה כדי שאצביע על החוק. אמרתי: רבותי, גם אם אני קורא את הטיוטה הזאת, אני לא מצביע, כי בשום פנים ואופן לא ייתכן שחבר כנסת מסוים יודע על איזו טיוטה, ולי נודע עליה באקראי, וחשבו שאולי אני בודה את הדברים מלבי, ואחרי כמה שניות מתחילים להבין שאני אומר דברי אמת ויש פה איזה הסכם כתוב, ומתברר שהנה, שמו לפנינו את ההסכמים, רבותי, כתובים וחתומים. את כל זה אמרתי אתמול. ולגבי נושא המים, הבוקר אמרתי את זה לפני ההצבעה. היו"ר גדעון סער: איני יודע אם היה בכלל תקדים להסכם תמורת הימנעות. יצחק וקנין (ש"ס): מעולם לא היה דבר כזה. לתמוך בתקציב – אני מבין. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אם מותר להעיר הערת ביניים בשעה הזאת - - - היו"ר גדעון סער: אתה הדובר הבא, אז למה הערת ביניים? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני רוצה לומר לידידי, שאני מאוד מעריך אותו, חבר הכנסת וקנין, שאני מכיר מקרים ברשויות המקומיות, אדוני היושב-ראש, שכשהבטיחו לחבר המועצה משהו תמורת ההצבעה שלו על התקציב, זה נגמר ביחידה לחקירות. היו"ר גדעון סער: אני אמרתי את זה מעל הדוכן. יצחק וקנין (ש"ס): בקטע הזה אני לא כל כך מודאג. כבר היו הסכמים וכבר היו דברים. אבל אני כחבר הקואליציה יושב בוועדה, מאחורי גבי חברים בקואליציה עושים הסכמים, וכשאני עולה על ההסכם ואני אומר: מה קרה פה, חבר'ה? אומרים: יש טיוטת הסכם. כשאני מאיים שאצביע נגד, והצבעתי נגד בסופו של דבר, אף-על-פי שהראו לי את הטיוטה – לא יעלה על הדעת. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - יצחק וקנין (ש"ס): מה שרואים מפה לא רואים משם. אני בכל זאת אומר, רבותי, חוק ההסדרים לוקח אותנו לכל מיני מקומות אפלים, שזאת התוצאה הסופית שלהם, שמאחורי גבנו נעשים דברים והסכמים שעולים 300 מיליון. עמדתי ליד שלי כשקובי הבר אמר: אין לי מאיפה, אין לי 300 מיליון. יש הסכם קואליציוני חתום שהיה צריך ליישם אותו ולקיים אותו במפלגת העבודה - והנה 300 מיליון בהינף יד, ככה. אני לא חושב שהסאגה הזאת יכולה להימשך. כל פעם נבוא ונראה אותם דיונים, ובחוק ההסדרים - ונגיע לחוק התקציב, שזה עוד נורמלי, אבל חוק ההסדרים זה מכה שלא כתובה בשום מקום. צריך לסיים אותה. אומרים: ביערת רע מקרבך. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק גלנטי - אינו נוכח. לפנים משורת הדין אני מאפשר לחבר הכנסת יורם מרציאנו מסיעת העבודה-מימד לשאת את דבריו. הוא יהיה הדובר האחרון להיום. בבקשה, חבר הכנסת מרציאנו; לרשותך חמש דקות. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חבר הכנסת, כנסת כמעט ריקה, ריקה לגמרי, גם אני הייתי שותף, בהיותי חבר בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים, בדיונים - שלצערי הרב אינם מביאים כבוד לבית הזה - במסגרת חוק ההסדרים לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית על תקציב 2006. גם אני חוויתי את החוויה הזאת בוועדות, ולא פעם מצאתי עצמי מצביע יחד עם נציגי האופוזיציה על דברים שחשבתי שכאיש חברתי אני לא יכול ולא צריך להרשות לעצמי להצביע בעד חוק ההסדרים במתכונת הזאת. כמו שאמרה פה חברתי שלי יחימוביץ, החוק הוא בעצם מורשת ביבי נתניהו, שאימץ אותו אהוד אולמרט. אהוד אולמרט לקח אותו יחד עם הממשלה הזאת - ואני חבר בקואליציה הזאת, בשתי ידיים. עמד פה לא מכבר ידידי שר האוצר, דיבר על חמלה ודיבר על פרויקט שיקום שכונות, והזכיר מנהיג גדול בעם היהודי, מנחם בגין עליו השלום, שעשה והוביל פרויקט שיקום שכונות במדינת ישראל, שנתן מזור ותקווה למיליוני אזרחים, ואמר: לקראת הקריאה השנייה והשלישית גם אני אדאג להכניס ולתקצב פרויקט שיקום שכונות. דפדפתי ודפדפתי ודפדפתי, עלעלתי ועלעלתי ועלעלתי, וכל מה שאני מגלה זה 11 מיליון ש"ח לפרויקט שיקום שכונות 2006 - ממשלת החמלה החברתית. לא די בכך, לישיבת סיעת העבודה היום הגיעו אנשים שבזכותם קמה המדינה הזאת, ניצולי השואה שהסכימו לחשוף את סיפורם הקשה, והם מבקשים להעביר את חוק ניצולי השואה - חוברת שהכותרת שלה, אדוני היושב-ראש: אל תשליכני לעת זיקנה, ככלות כוחי אל תעזבני. יש בה סיפורים של גיבורים שאנו, כנציגי העם, מופיעים אצלם בערב יום השואה, ונזכרים בהם רק בערב יום השואה, ומבקשים קצת כבוד למי שבנו והמדינה הזאת קיימת בזכותם. מדברים פה ניצולי השואה. צפורה ביקשה עזרה במימון משקפי קריאה, אך בקשתה נדחתה על-ידי הקרן מחוסר תקציב. יהודית ביקשה עזרה במימון מכשיר שמיעה, אך בקשתה נדחתה על-ידי הקרן מחוסר תקציב - בת 87, אלמנה, ניצולת השואה. מנחם ביקש עזרה במימון הטיטולים שעולים כסף רב, אך הקרן נאלצה לדחות אותו מחוסר תקציב. אני מסתכל על החוברת הזאת. כבחור שנולד בארץ, כבן למשפחה שלא חוותה את השואה, כבן למשפחה גאה שאומרת תמיד: צריך לזכור - אבל אנו לא יודעים לזכור את זה בבואנו היום להצביע בקריאה שנייה ושלישית. איפה הכבוד היהודי? איפה הערכים שעליהם התחנכנו? ואנו מסתכלים על חוק ההסדרים, שנולד בחטא. אנו, העם היהודי, רואים היום את חוק ההסדרים, שהמציא אותו מישהו שם באוצר - ומה זה, בעיני, כחבר כנסת חדש, חוק ההסדרים? עד כמה שלמדתי, זה משהו שכשרוצים להעביר חוקים, במקום להעביר את זה בצורה מסודרת, לקיים בהם דיונים - הרי הממשלה יכולה להעביר חוקים כממשלה, להביא אותם לבית הזה, לקיים פה דיונים כדי שנלמד אותם, נבין אותם, נקיים אותם, נצביע עליהם בתהליך חקיקה מסודר. אז מישהו החליט שחוק ההסדרים זה הפתרון לחוקים שהממשלה רוצה להביא בהסתר, הייתי קורא לזה. אני מקווה שב-2007, שבמסגרת חוק התקציב 2007 ייעלם חוק ההסדרים כלא היה. אני אומר לכם, מחר ומחרתיים נצטרך להצביע על חוק ההסדרים ועל התקציב. כחבר כנסת חדש אני אתן הזדמנות לממשלה הזאת, מתוך תקווה שבתקציב 2007 תהיה באמת ממשלת חמלה חברתית, כי אני באמת לא רוצה שהממשלה הזאת תקצר את חייה מהר מאוד. אני מקווה שחוק ההסדרים ב-2007 – לא נראה אותו, ותקציב 2007 - כבר לא יספרו לנו שזה תקציב ביבי נתניהו, שנלחמנו בו עד כמה שרק יכולנו. ואני מודה לחברי בסיעת העבודה, לשלי ולאורית ולחברים נוספים, שהעיפו שם מחוק ההסדרים קרוב ל-22 סעיפים. הם גילו באמת חמלה חברתית לטובת מדינת ישראל. תודה רבה וערב טוב. היו"ר גדעון סער: תודה לך, חבר הכנסת מרציאנו. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תיפתח מחר, יום שלישי, י' בסיוון התשס"ו, 6 ביוני 2006, בשעה 09:00. ישיבת הכנסת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:40.