דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 הצעות סיעות הליכוד--יהדות התורה, מרצ, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, ורע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10 1. מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס; 2. אופן טיפולה במערכת הבריאות; 3. תוכנית ההתכנסות; 4. הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית; 5. הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות הממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב 10 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 10 רן כהן (מרצ): 15 שר הבריאות יעקב בן-יזרי: 19 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 22 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 25 השר יעקב אדרי: 28 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 32 שר הפנים רוני בר-און: 36 מגלי והבה (קדימה): 42 דני נוה (הליכוד): 44 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 47 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 47 יעקב מרגי (ש"ס): 50 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 53 יצחק גלנטי (גיל): 54 מאיר פרוש (יהדות התורה): 56 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 59 הצעות סיעות הליכוד - יהדות התורה, מרצ, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, ורע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 59 1. מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס; 2. אופן טיפולה במערכת הבריאות; 3. תוכנית ההתכנסות; 4. הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית; 5. הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות הממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב 59 יוסף ביילין (מרצ): 60 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 62 דב חנין (חד"ש): 65 ואסל טאהא (בל"ד): 66 שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: 68 עדכון אחרון: 15/04/07 דברי הכנסת ז / מושב ראשון / ישיבות ט"ו-י"ז / ב'-ד' בסיוון התשס"ו / 31-29 במאי 2006 / 7 חוברת ז' ישיבה ט"ו הישיבה החמש-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ב' בסיוון התשס"ו (29 במאי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, 29 במאי 2006. חברי חברי הכנסת, אדוני השר. אדוני השר. תודה לך. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון - פרסום דין-וחשבון ברבים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - עדכון התוספת החמישית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון - העתקת מקום מגורי עולה חדש למגורי קבע), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - הכללת הביטוח הסיעודי בסל השירותים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון - תחולת החוק), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - תקרת תשלום משפחתית לחולים כרוניים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק חופש המידע (תיקון - הוספת מוסדות חינוך), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משאל עם על נסיגה חד-צדדית ועקירת יישובים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (עונשין), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק-יסוד: הזכות לדיור, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק חופש המידע (תיקון - מוסד להשכלה גבוהה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תיקון - מעצר מינהלי של אזרח ישראלי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון - בני זוג מאותו מין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק העונשין (תיקון - פרסום פוגע ברשת האינטרנט), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק המפלגות (תיקון - חובת קיום בחירות מקדימות), תשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק שלילת פיצויים בגין התנגדות אלימה למימוש החלטה ממשלתית, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (רשות וגוף מדיני), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - אישור מינוי סגני שרים על-ידי מליאת הכנסת), מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון - הזכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות בבית-משפט לנוער), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק היועצים החינוכיים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לפיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הגבלת מספר השרים וסגניהם), מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - סמכות שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי וסמכות נלווית), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ויעקב מרגי; הצעת חוק העונשין (תיקון - קביעת תנאי תשלום בגין פיצויים בעבירות מין ואלימות), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (ביטול הודאה שנגבתה באלימות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון - שחרור עצור המוחזק בתנאים שאינם הולמים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - ערכאת ערעור), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק אמנות בין-לאומיות (אישור הכנסת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק העונשין (תיקון - הסתה לאלימות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - שינוי שיטת הבחירות ותיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק התפזרות הכנסת השבע-עשרה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - אחוז החסימה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק סיוע לגליל (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - דיון בדלתיים סגורות לשם הגנה על מתלונן בעבירה של סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אחמד טיבי, אורית נוקד, מרינה סולודקין ויורי שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס ליישוב מזרעה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק יישובי ישראל (סיפוח אריאל, מעלה-אדומים, גבעת-זאב, גוש-עציון, אלפי-מנשה וקריית-ספר), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס על מוצרי לחם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון - איזון משאבים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטול שלילת זכאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - ביקורי בית לאנשים עם מוגבלות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון - איסור בדיקה שאינה רלוונטית לתפקיד), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - שירותים בימי חג ומועד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק עדיפות לאומית בחינוך, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון - חובת השקיפות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון - חללי פעולות איבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - הקדמת גיל זכאות לימוד חינם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - צו הגנה כנגד קטין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – גני-ילדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - צו משמורת לגברים מכים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - איסור עיקול תגמול קורבנות הרדיפה הנאצית), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (איסור גביית דמי כניסה לגנים ציבוריים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ואבשלום וילן; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון - זכות אדם המעוניין בקבלת דוח המפרט את נסיבות מותו של חייל), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מסלולי הליכה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק זיכיון צינור הנפט (תיקון - תשלום אגרה לפי פקודת מניעת זיהום ים בשמן), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (איסור העברת כספים שיועדו לתשלום משכורות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - תוכנית מקומית שעניינה הקמת מפעל העוסק בחומרים מסוכנים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון - סכום המימון למועמד לראש רשות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - פטור מטעמי מצפון), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - זכות גישה לערכאות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי מועצה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק התכנון והבנייה (צווי הריסה במגזר הבדואי בנגב), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון - משך כהונת רב עיר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בשירות סדיר, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - זכאות לכפל גמלאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק איסור שימוש בכדורי גומי, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון - ועדת הבחירות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - רוב מיוחד למניעת השתתפות בבחירות ואישור בית-המשפט למניעת רשימה מלהתמודד), מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק אמנת ז'נבה, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - פרוטוקול וזכות עיון במסמכים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק אישור הכרה בישות מדינית פלסטינית בשטחי ארץ-ישראל, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הירושה (תיקון - צוואה לטובת עדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - מוגבלות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - מינוי בהתייעצות עם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק העונשין (תיקון - הפצת מחלה במזיד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון - מועד האיזון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - עדוד העסקת נכים ומוגבלים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפת טובין ממוחזרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון - מועד האיזון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק החברות (תיקון - חברה שלציבור עניין מהותי בה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון - שימוש בנכס האפוטרופוס למען ניצולי השואה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - מסירת נתוני תקשורת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק העונשין (תיקון - החזרת הסעיף הסוציאלי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון - עונשין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (תיקון - הפרת חובת הורה או אחראי בנסיבות מיוחדות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - איסור לעקל כספי סיוע בשכר דירה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור קבלת שירות של מעשה זנות על-ידי שוטר), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - התיישנות בעבירות מין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון - אינוס בעזרת סם), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ואבשלום וילן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - שקיפות תסקירי המבחן ואפשרות חקירת קציני המבחן), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - זכותו של המת לשם טוב), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (איסור פרסום סקר בחירות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות למלחמה בסחר בבני-אדם, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - דיון בדן יחיד בעבירת סחר בבני-אדם), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הגשת קובלנה פלילית בעבירה של גרימת מוות ברשלנות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תיקון - ביטול החוק), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - ביטול זכותו של החשוד לבקש איסור פרסום), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - תנאים לניכוי חוב משכר עבודה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (הגבלת הזכות להיבחר), מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - חדירה ומעקב באמצעות טלפון סלולרי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון - סחר בבני-אדם למטרות ניצול, כפייה או עבדות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת רגל (הודעה לעובדים בדבר פשיטת רגל), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס על תשלום פיקדון על מכל משקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק מניעת כפל תקצוב (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור מס אפס על תשלום לבית-אבות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - כפל קצבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ו- 2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק הקמת אוניברסיטאות בנצרת ובמשולש, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הלוואות לשכר לימוד (תיקון - גובה מזערי של הלוואה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק פיצויי פרישה ממקום עבודה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עדכון מועדי תשלום גמלאות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הבטחת תשלום בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - חופשת לידה לבני זוג מאותו המין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (הוראת שעה) (תיקון - הוראת קבע), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטוח רפואת שיניים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק סוכני המכס (תיקון - תנאים לרישום סוכן מכס), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק חינוך חינם למבוגרים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, עזמי בשארה וואסל טאהא; הצעת חוק רכישת מפעלים בידי עובדיהם (מקרים מיוחדים) (תיקון - הרחבת תחולה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - תוכנית השלמה לביקור ב"יד ושם"), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - איסור ביטוח בגין עבירה פלילית בעלת מודעות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון - הרכב המועצה וכהונתה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק המועצה להשכלה תורנית גבוהה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק תרכובות מזון לתינוקות, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - אזרחים עובדי צה"ל), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - איסור עיקול כספים בקופת גמל), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - הכנסה מנכס), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מתן חיסונים ללא תשלום), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון - גיל הפרישה לאשה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - ביטול תשלומי הורים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - ביטול תשלומי הורים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - שמירת זכויות בחופשה ללא תשלום), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון - קיצור שבוע עבודה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-אפליה בשל שירות צבאי או שירות לאומי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - שכר לעניין דמי ביטוח), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק החשמל (תיקון - הסדרת רשיונות לעבודות חשמל), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יורי שטרן ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - ניכויים לשמירת זכויות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - גמלה לאם חד-הורית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - השלמת קצבת זיקנה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק ביקורי תלמידים בירושלים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - חינוך ערבי), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק לפיזור הכנסת השבע-עשרה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק המכון הלאומי להערכת הישגים בחינוך, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: שותפות אזרחית ושוויון למיעוט הערבי, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק שוויון ושותפות אזרחית מלאה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הלוואות לשכר לימוד (תיקון - הלוואות לתואר שני), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי לסוחרי סמים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון - ארוניות אחסון), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - תעמולה בשטחים חקלאיים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ויצחק לוי; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - שוויון), מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בקרב עובדי החברות הממשלתיות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ואסל טאהא וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (ביטול החוק) (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ואסל טאהא וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - גמלאות להורה יחיד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הגבלת מספר סגני השרים), מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק הממשלה (תיקון - הגבלת מספר השרים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - איסור תשלומים נלווים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אברהים צרצור, טלב אלסאנע ועבאס זכור; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון - פעולות איבה על רקע גזעני, לאומני או פוליטי), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - שמירת היריון באופן חלקי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סל חינוך אישי לתלמיד (צמצום פערים חברתיים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון - הגדרת מוסד חינוך מוכר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק העתיקות (תיקון - העתקת קברים עתיקים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון - החלת החוק ביהודה ושומרון), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד; הצעת חוק ביקורי תלמידים בירושלים, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק נכסי נפקדים (תיקון - החזרת נכסים לנפקד שהפך לאזרח), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון - הנחה בתשלומי ארנונה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - איסור פרסום סקרים שבועיים לפני הבחירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - השתתפות במכרזים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הממשלה (תיקון - שכר ותנאי שר בלי תיק), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - לחצן מצוקה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - תוספת קבועה לסל שירותי הבריאות - טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות, מכשור ושיטות טיפול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - עדכון התוספת החמישית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אפרים סנה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - תוספת קבועה לסל שירותי הבריאות - טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות, מכשור ושיטות טיפול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב. עוד הונחו - דוח שנתי 32 של נציב תלונות הציבור, לשנת 2005. החלטה בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני המזכיר. הצעות סיעות הליכוד--יהדות התורה, מרצ, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, ורע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס; 2. אופן טיפולה במערכת הבריאות; 3. תוכנית ההתכנסות; 4. הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית; 5. הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות הממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הראשון בסדר-היום: הצעות סיעות הליכוד - יהדות התורה, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, מרצ ורע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה. אנחנו נתחיל עם הצעת האי-אמון שהגישו סיעות הליכוד ויהדות התורה בנושא: מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס. אני מזמינה את חבר הכנסת יעקב ליצמן לנמק את הצעת האי-אמון. אדוני, בבקשה; עשר דקות. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני מקווה להחזיר לך כמה. תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, נושא סל התרופות הוא קשה ומורכב מאוד. ואני לא מתכוון בכלל – אני לא חושב שזה ראוי – שאנחנו ניכנס במקום ועדת הסל. אבל היות שאני מועמד לראש ממשלה, אדוני השר, אני הייתי אומר לכם מה הייתי עושה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: רק עניין של זמן. יעקב ליצמן (יהדות התורה): לא. אני הייתי מסתפק בכך שחבר הכנסת ביבי נתניהו יסכים אתי להיות יושב-ראש אופוזיציה. בנימין נתניהו (הליכוד): זמני. יעקב ליצמן (יהדות התורה): הכול זמני. הכול בעולם זמני, בכלל. הנושא של תרופות הוא דבר מורכב מאוד, קשה מאוד. לצערי, מי שיש לו כסף לתרופות יכול לחיות, לצערי, מי שאין לו – זו בעיה. יש ועדה ציבורית, מקובלת, אחראית, אני חייב להגיד – על זה אין עוררין, אין ויכוח אפילו. אני מאוד מכבד, גם את החלטתם. אף אחד לא יכול להתערב בשיקולים, אף אחד לא מבין. מה שכן – וזה הנושא לדיון כאן – רבותי, סדרי עדיפויות; מה קודם למה. האם אנחנו אומרים – כיושב-ראש ועדת הכספים אני יכול להגיד לכם כמה העברות תקציביות יש בוועדה, ותאמינו לי – שטויות. ולזה יש כסף, כמה כסף שרוצים. כל מיני נושאים – שחמט שהיה אצל שינוי בקדנציה הקודמת. אגודת שחמט - אני לא רוצה להחיות את שינוי - זה נורא חשוב. אולי מישהו יסביר לי למה אגודת השחמט יותר חשובה מסל התרופות? יוסף ביילין (מרצ): - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): טומי. שינוי, זיכרונה לברכה. אז מה? ואף אחד לא הבין ולא צעק עליהם: גזלנים, תנו לחולים כסף. ראובן ריבלין (הליכוד): שינוי – השם ייקום דמה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): זה הנושא כאן. למה יש כסף לכל מיני שטויות ולא נותנים לחולים? אני הצעתי בזמנו – הצעתי את זה לוועדה – שאני מוכן להטיל היטל בלו על סיגריות, שקל אחד לכל קופסה. ההכנסה של זה היא 400 מיליון שקל שנתי, והנה, יש כסף לסל התרופות. התוספת היא 400 מיליון שקל. האוצר התנגד. למה? שתי סיבות. ראשית, יהיו הברחות גדולות מאוד. אמרתי לאיתן רוב בזמנו: עם כל הכבוד, זה לא תפקידנו. תביא עוד כמה פקחים, עוד שוטרים. מה זה שייך אלינו? הדבר השני – ועל זה אני רוצה להתעכב - אמר לי קובי הבר, הממונה על התקציבים, בזמנו: גם אם תביא 400 מיליון שקל אי-אפשר להוציא, כי זה ייכנס רק לכיסוי גירעונות. כי יש חוק – 1%. אז מילא, אם הייתי חושב ש-1% זה איזו קדושה – לא יודע מאיפה לקחו את זה – לא. בסדר. באה הממשלה ומחליטה, לבד – בהסכם קואליציוני, אני חייב להגיד, ולא עם יהדות התורה, כי ביהדות התורה היינו אנחנו עומדים על זה שגם ב-2006 זה יהיה אותו דבר. מה ההחלטה? שב-2007 יתירו את הנדר הזה ויגדילו מ-1% ל-1.7%. אם משהו מותר ל-2007, למה אסור ב-2006 לעשות אותו דבר, להציל חיים? אני שומע היום פטנט עולמי, הולכים להעביר כסף מ-2006 ל-2007, להגדיל מימון. מה יהיה ב-2007? יהיו צרות חדשות, לצערי. לא חסרות צרות. למה אי-אפשר לעשות משהו קבוע כאן, להגדיל את סל התרופות במקום כל מיני שטויות אחרות? הרי ככל שמרפאים אנשים זה פחות נטל על בתי-חולים, זה גם מציל חיים. על זה לא מדברים. 2006 - אסור להזכיר, אסור לדבר על זה. 2007 – הסכם קואליציוני מותר. אולי מישהו יסביר מה ההבדל? כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו מציל עולם ומלואו. כל מי שיכול לתרום כדי להציל חולה אחד, אפילו להאריך את חייו ביום אחד, זה כאילו הוא הציל עולם ומלואו. ואנחנו משחקים? מה זה 400 מיליון שקלים? יש מסים מחברה אחת, מיליארד ו-4.7 מיליון שקלים. אדוני שר האוצר לשעבר, כמה השארת בקופה? אולי תגלה לנו פעם אחת את הסכום האמיתי? בנימין נתניהו (הליכוד): כאשר החשב הכללי פרסם לאחרונה דוח על מה נשאר, אגב הוא פרסם אותו לבקשתי, שלא יהיו לך חלקים לא מנוצלים בתקציב, הוא ננזף על-ידי ראש הממשלה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אבל אתה לא אומר לי כמה נשאר בקופה. בנימין נתניהו (הליכוד): אני לא יודע, תשאל אותו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אתה יודע מה, תגיד לי כמה השארת בקופה לפני שעזבת. בנימין נתניהו (הליכוד): נשאר מספיק כדי לטפל בחולים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אם אתה מסרב להגיד, אני אגיד לך. אני אעזור לך במספרים. כנראה אתה לא כל כך טוב במספרים, אז אני אעזור לך. בנימין נתניהו (הליכוד): לא רע. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אנחנו מדברים על 10-12 מיליארד שקלים. בנימין נתניהו (הליכוד): אתה מדבר על עודפי הכנסה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני לא מדבר על מה שלא נוצל. עודפים לפני שנה, 10-12 מיליארד שקלים. ואין כסף לתרופות. בנימין נתניהו (הליכוד): ר' יעקב, אני מתפלא עליך. יעקב ליצמן (יהדות התורה): ואני צריך להגיד שהממשלה צודקת, ואני צריך להצביע אמון בממשלה כזאת. אני מצפה שגם חברי הקואליציה – שתומכים מאוד בחולים ועולים לרגל לחולים ששובתים רעב, שהם נורא מסכנים ואני נורא מרחם עליהם, ואני קורא להם להפסיק את השביתה – אני מצפה מכל אלו שעלו להזדהות עם החולים, שיעשו דבר קטן אחד היום, שיצביעו אי-אמון. אני לא מבקש שום דבר. אל תביאו כסף, אל תעזרו לאף אחד, רק דבר אחד קטן: להצביע היום אי-אמון בממשלה. ברגע שזה יהיה, תתפלאו לשמוע כמה כסף יהיה לתרופות. מבטיח לכם. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה תהיה ראש הממשלה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): בגלל זה אני יודע שיהיה כסף. מאיפה אני יודע? אבל צריך 61. אביגדור יצחקי (קדימה): אפשר במקום אי-אמון להצביע אמון בך. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני בטוח שבשבוע הבא אתה תעשה לי אותו דבר. בנימין נתניהו (הליכוד): אביגדור, אל תיסחף. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני בטוח שאתה תעשה לי את זה, אז מה? אני לא נבהל מזה ואני לא אפגע מזה. אני חושב שזה נושא רציני מאוד, נושא התרופות, הצלת חיים, הארכת חיים. גם יום אחד זה הצלת חיים. אני פונה לכולם ומבקש לתמוך באי-אמון. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, חבר הכנסת ליצמן. ינמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת מרצ – אופן הטיפול במערכת הבריאות – חבר הכנסת רן כהן. בבקשה. עשר דקות. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברות וחברי הכנסת, הצעת האי-אמון שלנו היא רחבה יותר מן הקודמת, ולמרות הכול גם אני אתחיל בסל התרופות. חברי הכנסת, 16 ימים יושבים חולי סרטן המעי הגס כאן, מול הכנסת, ללא כל מענה אמיתי מצד הממשלה – עד לספין של ראש הממשלה, היום בסיעת קדימה. אתמול, ישיבת הממשלה שהיתה צריכה להתכנס לפני שבועיים כדי לפתור את הבעיה, בוטלה ונדחתה למחר, כדי להגיע לספין הזה היום, בנוכחות התקשורת בתוך הכנסת. לא היה ראוי שחולי סרטן המעי הגס, שזעקו את הזעקה הזאת שלהם תוך סיכון חייהם ובריאותם, יקבלו את המענה הזה לפני שבועיים ולא היום, כאן, בקומה 5, כאשר ראש הממשלה אולמרט מצהיר שהוא מוסיף 350 מיליון שקלים? זה ספין, זאת לא מדיניות וזאת גם לא רגישות. צריך להבין שגם על שיטות ההתנהלות של הממשלה מגיע לעתים אי-אמון, כמו זה שאני מנסה לייצג. גברתי היושבת-ראש, החולים התמוטטו כל סוף השבוע, בזה אחר זה, ופינו אותם לטיפולים, והממשלה לא התכנסה לדיון. רק אתמול, כשהממשלה היתה אמורה להתכנס, נדחתה הישיבה להיום, כדי להכין את הספין הזה. אז רוצים לטפל בחולי ישראל בספינים פוליטיים או רוצים לטפל בהם בתרופות? זאת השאלה. אני אומר: רק תרופות מרפאות חולים, לא ספינים. גברתי היושבת-ראש, שלא יהיו שום אי-הבנות. לדעתי, לא יכול להיות ויכוח על שיטת ועדת סל התרופות, שמורכבת מטובי הרופאים המקצועיים ואנשי האתיקה והמוסר. זאת שיטה ראויה, הגונה, נכונה, ואין שום סיבה בעולם לחלוק עליה, פרט לשתי הערות. האחת, איך יכולה להתקיים ועדת סל שאין בה אף אונקולוג אחד? ותיכף נראה גם מה התוצאות של העניין הזה. הדבר השני, קיומה של ועדת הסל לא מייתר את אחריותם של שרי הממשלה לבריאותם של חולי ישראל. שרי הממשלה נשארים האחראים, ולא ועדת הסל. אביגדור יצחקי (קדימה): מה, הם רופאים? רן כהן (מרצ): ועדת הסל צריכה לתת את ההמלצות שלה על-פי הסדר שניתן על-פי מיטב הכרתם. אבל כאשר זה מגיע לכך שהתקציב לא תורם להצלת חיים של חולים, האחריות היא על השרים ועל ראש הממשלה, עם כל הכבוד. לא ועדת הסל קובעת את התקציב. היא קובעת מה סדר התרופות והמכשור שיינתנו, היא לא קובעת מה התקציב שיינתן, זה עדיין נשאר בחזקת האחריות של שרי הממשלה. כאשר אדם חולה, השר אחראי. כך נהגתי בכל המקומות שבהם הייתי בקואליציה, וביקרתי כאשר הייתי באופוזיציה. אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת כהן, למען ההגינות, ועדת הסל הביאה את ועדת האונקולוגים הישראלית, והאונקולוגים נתנו להם רשימת עדיפויות, ולפי רשימת העדיפויות הזאת של האונקולוגים נקבעו התרופות. רן כהן (מרצ): חבר הכנסת יצחקי, יש לי בשורה בשבילך. המועצה הלאומית לאונקולוגיה ביקשה 26 תרופות – ראיתי את הרשימה – לסרטן המעי הגס. אף תרופה לא אושרה. תרופה אחת לא אושרה. אביגדור יצחקי (קדימה): איפה עומדת ה"אווסטין"? רן כהן (מרצ): את זה אני יודע לא מהחולים, את זה אני יודע גם מפרופסור ברוך קליין מבית-חולים "מאיר", שהוא חבר במועצה הלאומית לאונקולוגיה. אף תרופה אחת לא אושרה. אביגדור יצחקי (קדימה): תבדוק ברשימה איפה נמצאת ה"אווסטין". רן כהן (מרצ): במקום שבו ועדת הסל לא מאשרת את זה, האחריות עוברת לשרים, לא למישהו אחר. אף אחד לא יכול לברוח ולהסתיר את הראש מתחת לכר. אבל אתם יודעים מה? למה לכם? בואו תראו את כל ההתנהלות של סל התרופות, הרי זאת הבדיחה הכי גדולה. הממשלה הקציבה 360 מיליון ש"ח לסל התרופות; מייד הורידו 50 מיליון, נשאר 310. מה-310 הוחלט בוועדת הסל להקציב 70 מיליון ש"ח ל"הרצפטין" לחולות סרטן השד, אבל בתנאי שהתרופה תירשם בתיק התרופות. מאחר שהיא לא נרשמה בתיק התרופות, אף שקל לא יצא. ירדנו מ-360 ל-240. מ-240 מיליון הש"ח איזה צוות של אנשי משרד האוצר - ועדת מחירים במשרד האוצר - הוסמך להוריד 30 מיליון, נשארו 210 מיליון. עכשיו עוד באים להגיד שמאחר שנשארה חצי שנה, אולי בכלל מוקצבים רק 105 מיליון. אז כביכול התחלנו את תקציב סל התרופות ב-360 מיליון, ובסוף נגמור ב-105 מיליון? זה לא צחוק? ואני באמת שואל אתכם, שרי הממשלה, עם החיים של מי אתם משחקים? שלכם או של חולי ישראל? זאת התנהלות או זה ביזיון? בעיני, זה ביזיון. גברתי היושבת-ראש, כל יום יש שתי נשים – את זה אני יודע ממנכ"ל קופת-חולים "מכבי", פרופסור שמר – כל יום יש שתי נשים חולות בסרטן השד שניתן להציל אותן עם "הרצפטין", תרופה עוצרת מחלה בהגדרתה על-ידי הרופאים. הן לא מקבלות את התרופה בגלל כל מיני טענות טכניות. איך הן מקבלות? הן מקבלות בגלל התרומה של "החברה לישראל" וקופת-חולים "מכבי", שמשתתפות חצי-חצי בטוב לבן. זאת התנהלות של מדינה נאורה, שחולות סרטן השד צריכות להתקיים על טובות של מישהו, לא של מדינת ישראל, כשיש תרופה שיכולה להציל את חייהן? זאת ההתנהלות? על זה הממשלה הזאת ראויה לאמון, או לאי-אמון מוחלט? והדבר שאני רוצה להרחיב במסגרת הזמן שלי, גברתי היושבת-ראש, הוא קיצוץ תקציב הבריאות. בשנת 1995, כשחוקקנו בכנסת הזאת את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, 75% מתקציב ההוצאה לבריאות היו הוצאה ציבורית, 25% - פרטית. לפני שנה זה ירד ל-62% הוצאה ציבורית ו-38% הוצאה פרטית, כלומר מי שהיה לו כסף הוציא לטובת הבריאות שלו, והחלק של החברה בתקצוב של מערכת הבריאות הלך וירד. אגב, יש על זה ויכוח, אם זה מיליארד וחצי או 4.5 מיליארדים, אני לא נכנס לזה, אבל זאת החלטה מודעת של ממשלות ישראל לקצץ בתקציב. בזה דנה הממשלה הזאת? מה שראיתי היום ברשימה שחולקה בוועדת הכספים, זה שמשרד הבריאות הולך לקצץ עוד ועוד ועוד שירותים, לרבות מיטות אשפוז. זו הממשלה הזאת, החדשה כבר, לא הממשלה הקודמת, שאפשר לבוא אליה בכל הטענות שבעולם, בצדק. וזה קרה בגלל שחיקת התקציב, כאמור, ובגלל העלויות של מחירי התרופות ושל שירותי הבריאות, ובעצם קיצצו באופן ריאלי את התקציב לבריאות מבחינת היישום שלו והשימוש בו לטובת החולים במדינת ישראל. זה קיצוץ בלתי נסבל. רבותי, לא ייתכן שמדינת ישראל לא תחליט לגבי סל הבריאות, שהיא מקציבה 2% מתקציב שירותי הבריאות באופן קבוע, בלי כל הסחר-מכר ובלי כל הסחטנות. זה מה שהכנסת צריכה לחוקק, ואם הכנסת לא תעשה את זה, הכנסת תהיה ראויה לאי-אמון, ולא רק הממשלה. גברתי היושבת-ראש, מה עוד זוממים עכשיו? עכשיו עוד זוממים לפגוע ברפואה הציבורית. שש פעמים דנה הכנסת בנושא של אחיות בתי-הספר וטיפות-החלב. בכל שש הפעמים החליטה הכנסת שלא לפגוע בהן. מה החליט האוצר? לפגוע בהן, וגם עכשיו בחוק ההסדרים הוא בא בהצעה לפגוע ברפואה הציבורית. זאת רפואה מהמשובחות בעולם. כל מדינות העולם באות ללמוד אצלנו איך מפעילים את טיפות-החלב, אבל האוצר מתעקש להפריט את טיפות-החלב. בנימין נתניהו (הליכוד): אני לא מתרגש. רן כהן (מרצ): תסלח לי, אתה לא מתרגש, כי אתה רוצה את ההפרטה שלהם. אתם הצעתם את ההפרטה שלהם. ראובן ריבלין (הליכוד): בשנה שעברה הוא הוציא את זה. רן כהן (מרצ): אבל בשנה שעברה השר לשעבר נתניהו הוריד את זה בגלל לחץ הכנסת, לא משום סיבה אחרת. ראובן ריבלין (הליכוד): אם זה יופרט, לא יהיה בכלל - - - רן כהן (מרצ): לא תהיה רפואה ציבורית, רבותי. צריך לדעת, עדיין יש אצלנו רמת רפואה גבוהה, מפני שזה מתחיל מטיפת-חלב ונמשך בבתי-הספר. היום יש בתי-ספר רבים שאין בהם אחות. זה קורה בעוונותינו הרבים במדינה שאינה ענייה, אלא יותר עשירה מכפי שהיתה כאשר הונהג הטיפול הרפואי הזה. בנימין נתניהו (הליכוד): בזה אתה צודק. רן כהן (מרצ): אני צודק לא רק בזה. בכל מה שאמרתי אני מאמין שאני צודק, ואתה יודע בסתר לבך כמה אני צודק. גברתי היושבת-ראש, בגין כל הסיבות הללו אנו רוצים להביע אי-אמון בממשלה, ואנו מציעים שהכנסת תעשה את זה היום. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה, אדוני. אני מזמינה את שר הבריאות להשיב במשולב על שתי ההצעות. בבקשה, אדוני השר. אחריו - חבר הכנסת אביגדור ליברמן. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מתכבד אני להשיב על שתי ההצעות להביע אי-אמון בנושא התרופות, סל התרופות, וכל מה שמסביב לנושא הזה. לצערי הרב, הדיון מתקיים בתקופה מאוד קשה, כאשר האנשים יושבים מולנו ועדיין ממשיכים בשביתה שלהם. אין ספק, שכל התופעה וכל ההתפתחות הזאת נובעות מהמדיניות של קביעת סל הבריאות, קביעת שירותי הבריאות במדינת ישראל, קביעת התקציבים והאמצעים שעומדים לרשות מערכת הבריאות כדי למלא את מחויבותה כלפי הציבור במדינת ישראל. השנה, כפי שנעשה כל שנה, הוגשו לוועדה ציבורית להרחבת סל התרופות - אני מדבר על השנה - 400 סוגי תרופות וטכנולוגיות חדשות וחדישות להוספתן לסל התרופות. עלות 400 התרופות האלה אמורה היתה להסתכם בכמיליארד ו-600 מיליון ש"ח. התוספת של הטכנולוגיות הרפואיות האלה מחייבת אותנו לקבוע כל שנה מחדש מה היכולת שלנו להתמודד עם הדרישות של התרופות החדישות האלה. בשנת 2005 הוקצו למטרה הזאת 350 מיליון ש"ח כתוספת לסל התרופות המיוחד מעבר לבסיס. ב-2006 - 310 מיליון ש"ח. אם נביא בחשבון את ההידברויות הפוליטיות והמפלגתיות לקראת הדיון על התקציב לשנת 2006, נוספו ל-310 המיליון עוד 50 מיליון ש"ח. כיוון שעלות כל הבקשות האלה גבוהה משמעותית מסך התקציב שעומד לרשות המטרות האלה, גם בשנים שבהן הוקצה הסכום שפחות או יותר ענה, תמיד היינו במצוקה הזאת. כל שנה התעוררה הבעיה של התרופות, אם נביא בחשבון שלפני 2004, 2005 - 2003 ו-2002 היו יבשות מבחינת תוספת לסל התרופות, אנו נמצאים באיזה פיגור מצטבר שנותן את אותותיו ותוצאותיו בתקופה האחרונה, שעליה אנו מדברים. מצוקתם של חולי סרטן המעי הס השובתים רעב, כמו כל החולים האחרים הסובלים ממחלות ממאירות וצורכים תרופות אונקולוגיות מיוחדות, גורמת, כמובן, צער וכאב לא רק לאלה הנושאים במטלה היומיומית. זאת בעיה של כל הציבור במדינת ישראל, וכמובן, של המנהיגים, הכנסת, המושכים בחוטים, קובעי המדיניות – כל זה קשה מאוד לכל הקבוצות האלה. הכאב הזה הוא אמיתי ונוגע ללבו של כל אחד ואחד הרואה ושומע את המתרחש מסביבנו. הממשלה הנוכחית חרתה על דגלה, בקווי המדיניות שלה, את הסוגיות החברתיות, ובראשן נושאי הבריאות במדינת ישראל. לכן במשא-ומתן הקואליציוני שהתנהל לפני הרכבת הממשלה ובמסגרת ההסכמים, היה צורך דחוף בהרחבת סל התרופות. ההרחבה הזאת אמורה היתה למצוא את הביטוי בשנת 2005. לצערנו הרב, כל הוויכוח על ה"הרצפטין" וה"ארביטוקס" קיבל חידוד נוסף בוויכוח על רמת התרופות, וכמויות התרופות, ושדרוג התרופות על-ידי האונקולוגים המומחים ביותר, שקבעו, לא הייתי אומר סדרי עדיפויות, אלא מי קודם למה. זה גרם לכך שה"אווסטין" וה"ארביטוקס" נמצאו בדרגה נמוכה בסולם הקדימות של התרופות למחלות הממאירות, שהיו אמורות להיות במסגרת הסל ובמסגרת התוספת לסל התרופות. מה עושים? במשך השבועיים, עוד לפני השביתה, התחלנו למצוא פתרונות ותשובות, אפילו אם הם ארעיים, עד לפתרון הולם, שורשי ורדיקלי, לבעיה. שמעתם בוודאי את ההצעות של מפלגת הגמלאים, שהיתה מוכנה בשלב ראשון לתת 35 מיליון שקל מתוך 50 המיליון, אלא מה, היה צורך באישור של היועץ המשפטי, פן אלה שהתרופות שלהם קדמו ל"אווסטין" ול"ארביטוקס" יתבעו אותנו בבג"ץ, מדוע מעדיפים תרופה זו על תרופה אחרת אשר הוקדמה על-ידי המומחים. זה היה גורר אותנו לבעיות נוספות שלא היינו מצליחים להתמודד אתן. מבחינה אובייקטיבית ומבחינה חוקית לא יכולנו להתמודד עם העניין הזה והנושא ירד מהפרק. בינתיים עוברים ימים ומחפשים שוב פתרונות. עלו פתרונות בצורה של תרומה כזו או תרומה אחרת. נכון שזו מחויבותה של הממשלה לספק את הצרכים של האזרחים בכל התחומים ובכל הנושאים שנוגעים לשירותים שהאזרח זקוק להם. לא צריך להסתמך ולבנות את הפתרון על תרומה או על סיוע זמני כזה או אחר, אבל כדי למצוא את הפתרון ולתת את התשובה לחברים היושבים כאן מול הכנסת, הצענו להם שבינתיים יקבלו את הפתרון הזה, עד שיימצא הפתרון הנוסף. זה לא הלך. בפגישה אצל כבוד נשיא המדינה ביום חמישי האחרון, שאליה הוזמנתי וגם הוזמנו האנשים הטובים האלה, הוצע להם פתרון, שוב זמני, באמצעות הזרמת כסף לעמותות, והן תקבעה את סדר העדיפויות, כדי לתת את התרופה לחולים האלה. אמרו שזה לא מספיק. התחייבתי אישית, בנוכחות הנשיא, שאם בספטמבר יאזל הכסף הזה שנתרם באמצעות העמותות, אני, שר הבריאות, מתחייב קבל עם ועדה לתת פתרון עד 31 בדצמבר 2006, ונתחיל בתשובה הולמת יותר החל מ-1 בינואר 2007. לצערי הרב, גם את הפניות האלה של הנשיא ושלי הם דחו. לבי אתם ואני לא בא חלילה לתקוף או לקטרג על התופעה הזאת, שכן אם היום אנחנו רואים את הקבוצה הזאת, מחר יכולה לבוא קבוצה אחרת, ולאן אנחנו באים. אין מדינה בעולם אשר מסוגלת להתמודד עם הבעיות הקשות כפי שמדינת ישראל מתמודדת אתן יום-יום ושעה-שעה. רמת הבריאות במדינת ישראל טובה, החל בגיל הצעיר וכלה בגיל המבוגר יותר, עם תוחלת חיים מתקדמת; אספקת השירותים הרפואיים הולמת את כל האוכלוסיות האלה – אבל החולים הקשים במחלות הממאירות מחייבים התמודדות וחיפוש הדרכים לפתרון הבעיה. מסתמן פתרון כלשהו – שוב, במסגרת הסיכומים הקואליציוניים שהיו - ואז נקדים את הזרמת התוספת שאמורה להיות ב-1 בינואר 2007, בסך 350-400 מיליון שקל, החל מחודש יוני-יולי. עם שובו של פרופסור שני, יושב-ראש ועדת הסל, לאחר אישור הכנסת את התקציב עם השינויים שאנחנו מנסים להציע לכנסת - הוועדה תשב, תשדרג שוב את כל התרופות אשר עונות ונותנות תשובות לקבוצת החולים במחלות הממאירות האלה. אני מאמין שבזה יימצא פתרון גם לחולים הנזקקים לתרופות אשר נמצאות ברשימה, גם "אווסטין" וגם "ארביטוקס", בצורה מכובדת, בלי להגיע לזעזועים כפי שהגענו אליהם בזמן האחרון. אני רוצה להגיד, שלצערי הרב הדברים עשויים או אמורים או עלולים לפגוע בסעיפים אחרים במערכת הבריאות. אנחנו נעמוד על המשמר, כדי שהנושאים שהעמדנו לנגד עינינו בתוכנית 2007 במסגרת תקציב משרד הבריאות אכן יהיו. נדאג למלא ולתכנן ולבצע את מה שמוטל עלינו במסגרת התוכניות שהצגנו בפני ועדת הכספים כבר הבוקר. אני מקווה שהאישור הזה יינתן ונוכל לצאת לדרך ולתת תשובה גם בנושאים האלה שהזכרנו, קרי התרופות, בין היתר ה"אווסטין" וה"ארביטוקס". אני מבקש שלא לקבל את ההצעה להביע אי-אמון ולדחות אותה. תודה לכם. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר. אני מזמינה את חבר הכנסת אביגדור ליברמן מישראל ביתנו לנמק את הצעת האי-אמון - הנושא הפעם: תוכנית ההתכנסות. בבקשה, אדוני; יש לך עשר דקות. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, למדינת ישראל לא חסרות בעיות – סל הבריאות, אבטלה, עובדים זרים, משבר ברשויות המקומיות, גבול הצפון - אבל כל ממשלה נורמלית עושה סדר עדיפויות, מה הן באמת הבעיות האקוטיות ומה הן הבעיות המשניות. היום ברור לכולם, ברור יותר מאי-פעם, שהבעיה הקיומית שלנו היא בעיית אירן, הבעיה של הנשק הגרעיני, הטכנולוגיות הגרעיניות. זו הבעיה הקיומית. מבחינתנו זו שאלה של לחיות או לחדול. כל ממשלה נורמלית היתה מרכזת את כל המאמצים בבעיה הזאת. כשראש ממשלת ישראל מגיע לארצות-הברית ומנסה למכור את תוכנית ההתכנסות, שאין לה רגליים, אין לה שום בסיס, ומסיח את הדעת מהבעיה העיקרית שלנו, זה חוסר אחריות. אני גם שואל - איזה מין מומחים הכינו את תוכנית ההתכנסות? האם ישבו אנשי כוחות הביטחון, מומחים לגיאוגרפיה, מומחים לכלכלה, מומחים לדמוגרפיה? מי הם בדיוק המומחים שהכינו את התוכנית הזאת? מצאתי רק מומחים בתחום אחד – הספינולוגים. הספינולוגים ישבו והכינו את תוכנית ההתכנסות. זה מה שהיה טוב לפני הבחירות, וכנראה אין שום אג'נדה, אין שום סדר-יום אחר לממשלה הזאת לאחר הבחירות. לכן היא נאחזת בדבר האומלל הזה שנקרא תוכנית ההתכנסות. אני גם שואל – אנחנו מדברים כרגע על סל הבריאות. חסרים 100-150 מיליון שקל. אין כסף לעצור את ייקור החלב, אין כסף לייצב את מחירי הלחם. אני שואל את אנשי האוצר: מה ההערכה שלכם לגבי תוכנית ההתכנסות? מדובר ב-20 מיליארד דולר. מישהו יכול להגיד מאיפה בדיוק לוקחים 20 מיליארד דולר לתוכנית ההתכנסות? העברתי גם שאילתא לשר האוצר. אני רוצה לקבל משר האוצר הערכה לתוכנית ההתכנסות. לפחות אנשי אגף התקציבים שדיברתי אתם מדברים על 20 מיליארד דולר. מעניין מאיפה ייקחו את זה. אין כסף למגן את בתי-הספר. אין כסף למגן את גני-הילדים בשדרות, ופה מנסים להביא את זה עוד פעם על חשבון הציבור - לממן את הטירוף של הספינולוגים. מה, אנחנו מממנים מערכות בחירות של מפלגת קדימה? דבר נוסף שמאוד מעניין, מה עם הפקת לקחים מההינתקות? עשינו תוכנית הינתקות, ומה קיבלנו בתמורה? אני יודע מה נתנו. בתמורה קיבלנו "חמאס" בשלטון, קיבלנו "קסאמים" באשקלון, בשדרות, בנגב המערבי. מה יהיה אחרי תוכנית ההתכנסות? נקבל "ג'יהאד" בשלטון? נקבל "קסאמים" ברעננה, בגוש-דן, בתל-אביב? מי עשה הפקת לקחים מתוכנית ההינתקות? איך אנחנו מונעים אותו טירוף ואותה הידרדרות גם במרכז הארץ? לכן, להערכתי, כל תוכנית ההתכנסות היא סכנה קיומית. הייתי אומר לראש הממשלה: למד את הלקח העיקרי - שאלות של מלחמה ושלום אי-אפשר להעביר ברוב טכני; אתה חייב לפעול מתוך קונסנזוס רחב בעם. אין שום קונסנזוס, אין הסכמה בקואליציה לגבי תוכנית ההתכנסות. אני שומע את דוברי מפלגת העבודה המומחים. אני שומע את עמי אילון ואת פרופסור ברוורמן תוקפים אותי מימין נגד תוכנית ההתכנסות. איך בדיוק אתה מתכוון להעביר את זה, אם בתוך הקואליציה אין הסכמה? אני שומע עוד דבר, שלהערכתי הוא דבר מאוד מוזר ומאוד מעניין: "צריך לנהל משא-ומתן עם אבו-מאזן"; א. את יודעת מה? אולי היה בזה היגיון. צריך לנהל את המשא-ומתן מתוך עמדת כוח. צריך לנהל משא-ומתן כשהצד השני חלש ואתה חזק. אבו-מאזן הוכיח דבר אחד, שאין חלש ממנו ברשות הפלסטינית. אבל לפני שמנהלים אתו משא-ומתן, שיספק לפחות הוכחה אחת. הרי היתה מפת הדרכים, והיתה שם התחייבות בסיסית ומרכזית אחת, שהרשות הפלסטינית ואבו-מאזן התחייבו עליה - פירוק ארגוני טרור. ארגוני הטרור מאיימים לא רק על מדינת ישראל, אלא גם על אבו-מאזן עצמו. שיוכיח שהוא מפרק ארגון טרור אחד, שנדע שיש עם מי לנהל משא-ומתן. גם פה אין שום דרישה. אנחנו כאילו ממש לא רואים את העובדות ואת המציאות ולא מוכנים להתמודד אתן. גם הזיגזג של ממשלת קדימה - ראש הממשלה נמצא בארצות-הברית, ושלושת השרים פואד בן-אליעזר, ציפי לבני ושמעון פרס מנהלים משא-ומתן עם אבו-מאזן בשארם-א-שיח'. אומר ראש ממשלת ישראל ב-CNN: אבו-מאזן - על כרעי תרנגולת, לא רלוונטי וחלש, ולכן אין טעם לנהל אתו משא-ומתן. יום לאחר מכן בבית הלבן הוא כבר פונה אליו - לא אבו-מאזן, לא היושב-ראש, אלא "הנשיא של הרשות הפלסטינית, צריך לנהל אתך משא-ומתן". זה רציני? בתוך יום אחד אדם הופך דעתו כך? לכן אני אומר, שגם פה הלקח בנקודה של משא-ומתן ליצירת גבולות הקבע - וזה הדבר היחיד שאומרת ישראל ביתנו, והיא אמרה לפני הבחירות - הוא שאנחנו לא מוכנים לוויתורים. אנחנו מוכנים לנהל משא-ומתן על גבולות הקבע, אבל הפרטנר האמיתי למשא-ומתן על גבולות הקבע הוא לא הפלסטינים, אלא אך ורק הקוורטט. תסתכלו מה קרה בלבנון. בלבנון ניהלנו משא-ומתן מול האו"ם. האו"ם קיבל החלטה מחייבת. כל הקוורטט הכיר בגבול שלנו, בגבול הצפון. ממשלת לבנון עד היום לא הכירה בהסדר הזה. ממשלת לבנון לא מכירה בגבול, לא ה"חיזבאללה", ויש להם טענות כאלה ואחרות, חוות-שבעא, חוות-בטיח, זה לא מעניין אף אחד. ברגע שהקוורטט הכיר בגבול שלנו בלבנון כגבול בין-לאומי, זה הגבול המוכר על-ידי כל העולם. לכן העצה שלי לממשלת ישראל היא קודם כול להתחיל לנהל, אם לא משא-ומתן, מגעים עם הקוורטט. זה מה שמכריע. מה שהקוורטט יקבל - לפלסטינים אין ברירה. אם הם יקבלו או לא יקבלו את זה, הם פשוט יהיו לא רלוונטיים. אני רוצה להעיר הערה אחרונה במסגרת הזמן שנותר. אני שומע מחלוקות בין קדימה לבין מפלגת העבודה. אמרתי את זה במסגרת המשא-ומתן, ואני אומר את זה גם אחרי המשא-ומתן ואני אומר גם היום: אין שום סיכוי שהקואליציה של מפלגת העבודה וקדימה תשרוד. זה שעטנז מובנה, בסיסי, שאין לו מקום; זה דבר לא טבעי, וככל שתבנו קואליציה חדשה מהר יותר, כך יהיה יותר בריא. אני חוזר ואומר - ונשאלתי על כך הרבה פעמים, ואמרתי את זה לפני הבחירות, אמרתי את זה תוך כדי המשא-ומתן ואני אומר את זה גם אחרי המשא-ומתן - שברגע שתוציאו את מפלגת העבודה מהקואליציה, תעשו טוב לעם ישראל. אנחנו באמת פרטנרים, בתנאי שתוציאו את מפלגת העבודה. דב חנין (חד"ש): - - - ביקורתם מימין. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): א. אני שמח לשמוע סוף-סוף הערה של דב חנין. עדיין לא שמעתי נאום שלך, אבל שמעתי הערה שלך עכשיו. אני אומר לך שמפלגת העבודה היא באמת מפלגה לא רלוונטית. זו מפלגה שהלכה על דגל חברתי ומייד הזניחה את הדגל החברתי. היא כבר הוכיחה מה היא שווה. הקואליציה האמיתית שיכולה להתמודד עם הנושא האירני, עם הנושא הפלסטיני, עם יצירת גבולות קבע, היא אך ורק קואליציה בלי מפלגת העבודה. ככל שתעשו את זה מהר יותר - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בלי מפלגת העבודה ובלי התכנסות. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): ברגע שמפלגת ישראל ביתנו בפנים, אין התכנסות. התכנסות זה כמו מפלגת העבודה, אלה שני דברים לא רלוונטיים. אני מדבר על דברים רלוונטיים. מה שלא רלוונטי הוא לא על סדר-היום שלי. הספינולוגים, שיתעסקו בהתכנסות, אנחנו נתעסק בבעיות הביטחון של מדינת ישראל. תודה רבה. אני מציע להביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת בני אלון, הצעת אי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל: הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית. בבקשה. יש לך עשר דקות. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אני מסכים עם דבריו של חבר הכנסת ליברמן. מלבד המשא-ומתן שהוא ניהל כאן עם קדימה, לכל שאר הדברים אני מסכים, כמובן. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אם זה משא-ומתן, אני פועל להוציא את מפלגת העבודה. השר יעקב אדרי: הוא רואה בזה שליחות. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני חושב שבאמת וביושר, גברתי היושבת-ראש, הגיע פרס נובל לשמעון פרס, כי זאת באמת היתה גאונות אדירה. עוד לא היתה בהיסטוריה המצאה שכזאת, להפוך את הרוצח הזה ערפאת לחתן פרס נובל לשלום ולתת נשק לאויב שלך כדי להשיג שלום. זו המצאה גאונית, שהוא ראוי לקבל עליה פרס נובל. אבל נדמה לי שעמיר פרץ קצת ממהר מדי. סתם להיות סכסכן? מה כל העניין הזה לתת לאבו-מאזן, ואבו-מאזן כועס שמפרסמים את זה? ודאי שהוא כועס. הוא ביקש פה מהאימפריאליסטים החדשים לעשות הפרד ומשול? אז בכל הרשתות משדרים, שאנחנו נדאג לתת נשק לאבו-מאזן. שר הביטחון וחברי כנסת אחרים מהעבודה מתגאים בכך ואומרים, "אני העליתי ראשון את ההצעה", "הוא העלה ראשון את ההצעה", ומה? וה"חמאס", עם 3,000 החיילים שלו ושר הפנים שלו נגד ה-50,000, שלא מקבלים משכורת, עם הנשק שאנחנו נתנו להם מאבו-מאזן, באנרכיה מוחלטת. כל מה שאמרנו שיהיה, קרה. ארסנל הנשק של המזרח התיכון כאן. אנחנו גם יודעים על מה מדובר. אנחנו מדברים על 6.5 טונות TNT שנכנסו לרצועה מאז הגאונות הזאת של ההתנתקות או דרך הים או במעברים קרקעיים שהם פתוחים. מדברים על טילי "גראד" שמשתכללים, והם בדרך לאשקלון. לכן, עם כל הרצון שלי לעזור למיגון של עוטף-עזה, את אשקלון לא נוכל ולא נרצה למגן. אנחנו מדברים על אר.פי.ג'י. ועל טילי נ"מ, וכל זה נמצא היום ברצועת-עזה בכמויות אדירות. אז נכון שאימפריאליסטים קטנים מבסוטים שהם מסכסכים בין אבו-מאזן לבין ה"חמאס". זה רוחק וגובה הראות של הממשלה המסוכסכת הזאת, וזה גודל האחריות שלה. ועל זה לא מקבלים פרס נובל, כי זה לא כזה גאוני. זו חקיינות. לתת נשק למשמר הנשיאותי של אבו-מאזן זה לא דבר כזה גאוני כמו להפוך את ערפאת לחתן פרס נובל לשלום. היום כל אלה שלחצו לו את היד מתביישים, וטוב שהם מתביישים, ומסתירים את התמונות. אני זוכר איך הם עמדו בתור לפגוש אותו, את הוד מעלתו נקי הכפיים, סמל השחיתות, שהוריש את כל כספי השחיתות שלו לרעייתו הכבודה. אבל, הרי אני לא בא לחזור אל ענייני אוסלו. אני שואל אותה שאלה ששאל חבר הכנסת ליברמן: איך אנחנו במדינה מתוקנת, בממשלה סבירה, כנסת שאמורה לפקח - מה פירוש, אין הפקת לקחים? שום דבר? העובדות הן שכמות ההפגזות על עוטף-עזה היא פי-שלושה. לא רואים שמה שאמרנו קורה? שבדוגית, שתושביה נעקרו - על מה ולמה? על מה ולמה עקרתם שלושה יישובים שהם פרוור של אשקלון, שבינם לבין אשקלון לא היה ולו ערבי אחד מרצועת-עזה, שאחרי שלירן הרפז נרצחה בנו בעשרות מיליונים גדר רצינית, חכמה וגאונית בין היישובים לבין רצועת-עזה. על מה ולמה עקרתם אותם? האנשים מאלי-סיני יושבים בצומת יד-מרדכי עד היום. שמונה חודשים מהעקירה. מה היתה התמורה? מה הגאונות המדינית? אני לא בא אליכם עם פסוקים, אף שזו השקפת עולמי. אני לא בא אליכם עם מדרשים, אף שאני מאמין שמי שלא מבין את התנ"ך באזור הזה גם לא מבין ריאל-פוליטיקה. תאמרו לי בהיגיון: מה ההישג המדיני הנבון של התוכנית החד-צדדית הזאת, שהוכיחה את עצמה בהתנתקות? מה הגאונות הזאת שאנשים סובלים עד היום, והם שואלים על מה. גם בגין עקר יהודים, ולא הסכמתי אתו גם אז, אבל אלו שהוא עקר ידעו שהרוב הגדול של הכנסת הזאת חושב שלתת צ'אנס לשלום עם הגדולה בארצות ערב זה הגיוני, והם אמרו, אם זה הקורבן, אז מי אנחנו? נשתוק. אבל מה אני אומר לתושב אלי-סיני שיושב ליד תחנת הדלק בצומת יד-מרדכי? בשביל מה היה כדאי? כדי שלבית שלו ייכנסו ומשם יירו על אשקלון? אין איזו אחריות? איפה הדין-וחשבון? איך ממשיכים כאילו כלום? בא ראש ממשלת ישראל ומטריד נשיא שיש לו קשיים מבית ומחוץ, כשנשיא ארצות-הברית מבין שאירן ואירן ורק אירן זאת הבעיה שלנו, ובא הפרובינציאלי הזה מהמדינונת הקטנה שלנו ונותן לו הרצאות ואומר לו: תיכנס להיסטוריה אם תגרש יהודים, תיכנס להיסטוריה. איזו תרומה קיבלו אמריקה והעולם המערבי מרצועת-עזה שהפכה לחמאסטן? אין יכולת להבין שהיום הבעיה שלנו זה האסלאם הקיצוני ולא הסכסוך הפלסטיני-הישראלי? לא מבינים שהסכסוך הזה הוא קטנטן לעומת האינטרסים הבין-לאומיים? זה תפקידו של ראש ממשלת ישראל, להדיר שינה מעיני נשיא ארצות-הברית שדואג לאיום האמיתי שלנו, הקיומי, ולהציק לו בדברים שמסוכנים לנו? אני חושב שזאת קטנות, אני חושב שזו קטנוניות וזה עצוב שכך הם הדברים. זה לא ימין ושמאל. מותר לומר, טעינו. אני רוצה ששמעון פרס, שכולנו מעריצים אותו ומאחלים לו הרבה שנות פעילות, שיהיה לו אומץ הלב להגיד: טעיתי, הבאתי תקדים אסוני של אוסלו, יצרתי יצירה משונה ומעוותת. כי אם הוא לא יגיד את זה, לא יאמרו את זה אנשי ההתנתקות, וחס וחלילה, אם הרוב האוטומטי של מרצ והמפלגות הערביות משמאל ייתן פה באיזו סיטואציה, שוב בלי להבין מה הם עושים, רוב לפשע נוסף כזה, גם הם לעולם לא יודו בטעותם. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת. אני קוראת לשר המתאם להשיב על שתי הצעות האי-אמון. אדוני השר, בבקשה. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה חזר ביום חמישי האחרון מביקורו בוושינגטון. זה היה ביקור ראשון של ראש ממשלת ישראל לאחר הבחירות. אני חושב שהביקור כשלעצמו, ואת זה ראינו כולנו, ראינו ושמענו - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא דיבר יפה. השר יעקב אדרי: אני לא מציע להגיד את הדברים ככה כבדרך אגב. ראינו ושמענו איך הוא התקבל - - - גלעד ארדן (הליכוד): מה הנתון המדויק? 18 פעם קטעו את דבריו למחיאות כפיים או 22? השר יעקב אדרי: לא נכנסתי למספרים. אני שמח שאתה גם סופר. אם נכנסת למספרים, חבר הכנסת גלעד ארדן, אתה יכול לעשות השוואות מה היה בעבר ומה היום. מה לעשות, ראש הממשלה נתקבל בכל הכבוד הראוי, ואני חושב שתעודת הכבוד, כפי שאמר ראש הממשלה, היא קודם כול למדינת ישראל. ואת זה צריך להדגיש. יש לנו נשיא ידידותי, יש לנו חברי קונגרס ידידותיים. אני חושב שמדינת ישראל נתפסת כאי בודד במזרח התיכון, כאי של שפיות, כאי הדמוקרטי היחיד. קריאה: את זה הם גילו עכשיו? גלעד ארדן (הליכוד): עד אולמרט לא היתה דמוקרטיה ולא היה משטר ידידותי. השר יעקב אדרי: לא אמרתי. אמרתי שזה נמשך, והנשיא הדגיש את זה פעם נוספת. מה לעשות, נוצרה גם כימיה טובה. לא היה תקדים שנשיא יושב עם ראש ממשלה כמעט שש שעות. זה לא פשוט. הנשיא הסיני שהיה לא מזמן, בתקופה מקבילה, לא היה אצל נשיא ארצות-הברית יותר משעה וחצי, ואני לא עושה השוואה. גלעד ארדן (הליכוד): זו לא השאלה. השאלה היא הם אם מספקים לכם - - - כמו שהצעת בהצעת חוק, אם הם מממנים לכם את ההתנתקות, ולא כמה דקות, ואם "דיאט-קולה" הוא קיבל פעמיים או ארבע פעמים. זה לא מה שחשוב. השר יעקב אדרי: חבר הכנסת גלעד ארדן, אני אף פעם לא הפרעתי לנאומים שלך. אני מאוד מבקש, תנו לי לומר את הדברים. אני חושב שבסופו של דבר, בשורה התחתונה, זה היה ביקור מוצלח מאוד שהביא כבוד למדינת ישראל. אשר לתכנים, שמעתי אותך בקשב רב, חבר הכנסת בני אלון, אני תמיד אוהב לשמוע אותך, וגם את חבר הכנסת אביגדור ליברמן, על הנושא האירני. וכי יש לכם ספק אם זה עלה? יש לכם ספק אם ראש הממשלה דיבר על זה? זה עלה גם עלה. הוא דיבר ארוכות עם הנשיא, והנשיא דיבר אתו ארוכות על הנושא הזה. זה נושא שעל סדר-היום. למזלנו, בנושא האירני נשיא ארצות-הברית רואה את הדברים עין בעין עם ישראל. אני לא מגלה פה סודות. הנשיא האמריקני לקח על עצמו לטפל בנושא הזה דרך מועצת הביטחון, דרך אירופה, ואני מקווה שיטפלו בזה על הצד הטוב ביותר. אני לא חושב שכאן המקום להרחיב בנושאים האלה. אבל להגיד שראש הממשלה דיבר רק על ההתכנסות, אני חושב שזה חוסר אחריות. ראש הממשלה דיבר ארוכות, והוא סיפר לנו את זה, שמענו את זה גם אתמול, שמענו את זה גם היום - הנושא האירני היה אחד הנושאים החשובים ביותר בביקור הזה. אין צורך להרחיב את הדיבור. ראש הממשלה עשה את מה שצריך לעשות, והנשיא האמריקני יודע שיש לו עסק עם מטורף אירני. אין מה לעשות. צריך להגיד את המלים בקול רם. אני מאוד מקווה שידעו איך לטפל בנושא הזה. האמריקנים, מועצת הביטחון, מתקדמים בנושא הזה, ואני חושב שראש הממשלה עשה את זה על הצד הטוב ביותר. ראש הממשלה הצהיר בנאומו כי הוא מושיט יד לשלום למחמוד עבאס, לאבו-מאזן, הנשיא הנבחר של הרשות הפלסטינית, וכי מדינת ישראל מוכנה לנהל משא-ומתן עם הרשות. יש מפת דרכים, וזו מפת דרכים שכבר התחייבו לה בממשלה הקודמת. הכנסת גם אישרה אותה. מובן שזה הדבר הראשון בתהליך הארוך והמייגע שיהיה. אני מאוד מקווה, דבר ראשון - וראש הממשלה חזר על זה - שהרשות קודם כול תתנער מהטרור, זה האלף-בית בנושא מפת הדרכים, לפרק את תשתית הטרור, לקבל את ההסכמים וההתחייבויות הקודמים ולהכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל. שוב, זה כתוב במפת הדרכים. עם זאת, וגם את זה צריך לציין, שלוש שנים כבר עברו מאז הוצגה מפת הדרכים. היא היתה ונותרה התוכנית הנכונה, אך אם ההנהגה הפלסטינית לא תקיים את ההתחייבויות שהיא לקחה על עצמה, והיא חתומה על מפת הדרכים, ולא יהיו שותפים ולא יראו בנו שותפים לשלום - אי-אפשר להמתין לפלסטינים לנצח. אי-אפשר שנהיה בני-ערובה שלהם, כל עוד הם לא רוצים וכל עוד יש בלגן, ויש מאבק בתוך הרשות בין ה"חמאס" לבין הנשיא אבו-מאזן, ויש שם בעיות קשות. לא נוכל לחכות לנצח, עד שהבעיות ייפתרו ועד שאולי ישבו אתנו ונדבר ונתחיל במשא-ומתן ארוך ומייגע. לכן, אם נגיע למסקנה שהנתיב עם הפלסטינים הוא חסר סיכוי, וזה לא היום ולא מחר ולא מחרתיים, אנו נמצה את כל מה שאפשר בנושא המשא-ומתן עם אבו-מאזן - נעשה את הכול, האמריקנים מעורבים, והאירופים מעורבים. אני מאוד מקווה שבלחץ המשותף יכול להיות שהמשא-ומתן אולי יישא פרי. אני מדגיש "אולי", כי, לצערנו, עד היום זה לא קרה. אם זה לא יקרה ולא יהיה עם מי לשבת ולדבר, נגיע לתוכנית ההתכנסות. כמובן, ואת זה חייבים להדגיש, עדיין אין תוכנית מורכבת. בסיס העקרונות שלה ידוע, וראש הממשלה אמר זאת בקול רם לפני הבחירות. הוא שם את זה על השולחן. הוא שם את זה לעם. שום דבר לא היה מוסתר. אי-אפשר להגיד שזה לא נאמר ושלא על זה נבחרו. נבחרנו על העניין הזה, וראש הממשלה אמר את הדברים בקול רם בצורה הכי בהירה. מובן שההתכנסות תוכל לבנות את עתידה של ישראל. זה לא יהיה פשוט. ראש הממשלה גם הדגיש שזה ייעשה בהידברות. ידברו עם האנשים. נדבר פה בתוך הכנסת, בתוך הממשלה, עם אותם מתיישבים, שצריך להעריכם ולהוקירם. צריך לעשות את הכול בהידברות. אני מאוד מקווה, מתפלל ומייחל, שבסופו של דבר, כאשר זה יגיע, זה יהיה בהסכמה רחבה. יכול להיות שיהיו הסכמות. חבר הכנסת גלעד ארדן, ראש הממשלה אמר שאנחנו רוצים את גושי ההתיישבות. על זה גם הלכנו לבחירות. גושי ההתיישבות, ירושלים מאוחדת, בקעת-הירדן - הדברים נאמרו. הם גם כתובים. גלעד ארדן (הליכוד): אז התוכנית לא תצא אל הפועל והיא תהיה ביחד עם סיפוח של גושי ההתיישבות, כמו בהצעת החוק שלך מהכנסת הקודמת? השר יעקב אדרי: אתן לך את התשובה. כאשר התוכנית תקרום עור וגידים, היא תובא קודם כול בפני הבית הזה. נעשה את זה במקסימום הידברות עם כולם. כרגע, התוכנית היא רק בראשיתה והיא מתגבשת. אבל קודם כול, רוצים למצות את המשא-ומתן. ראובן ריבלין (הליכוד): זה רק קווי מיתאר. גלעד ארדן (הליכוד): - - - הציבור הישראלי לא מבין מה - - - עדיין קשה לנו להבין אותה. השר יעקב אדרי: בבוא הזמן, כאשר זה יגיע - - - גלעד ארדן (הליכוד): רוצים להרחיב את שטחי השיפוט של השר בר-און. חשוב לנו שיהיו יותר שטחי שיפוט. השר יעקב אדרי: כאשר זה יגיע, כולנו נדע ונשמע ונתדיין ונתווכח ונשכנע זה את זה בנושא. גלעד ארדן (הליכוד): אמרתם שזה בעוד שישה חודשים. השר יעקב אדרי: אני לא יודע. אני לא מציע לך למהר. אני לא מציע למהר. בכל מקרה, ההתכנסות אמורה להפחית באופן משמעותי את החיכוך בין ישראלים לפלסטינים ולפתור חלק ניכר מהסכסוך בין שני העמים הנאבקים. אני לא מציע להקדים את המאוחר. קודם כול, נתחיל ממפת הדרכים ונתחיל משא-ומתן, וכאשר זה יסתיים ונראה שאין מנוס מהליכה לשלב הבא, אז ממילא נלך לשלב הבא. אבל קודם כול נעשה את הכול כדי למצות את המשא-ומתן על בסיס מפת הדרכים. לפיכך, אני מבקש שלא לתמוך בהצעות האי-אמון, ואני מבקש לדחות אותן. היו"ר אמנון כהן: אדוני השר, תודה. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא: הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות ממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב. רן כהן (מרצ): היושב-ראש, כדאי להגיד תודה לשר על תוצאות הבגרות - - - השר יעקב אדרי: אני מודה לך מאוד. היו"ר אמנון כהן: יישר כוח. אלה הפירות של מה שנטעת אז. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תרשו לי לברך את נציגי היישובים הלא-מוכרים מהנגב שהגיעו לכנסת ונמצאים ביציע הקהל. אדוני היושב-ראש, הקשבנו לכל הצעות האי-אמון שהועלו. שתי הצעות דנו בסכסוך הפלסטיני-הישראלי. שם אנחנו רגילים לשמוע שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. כאן אנחנו מתייחסים לאזרחי מדינת ישראל שאתם, לדעתי, יש מקום לדבר ויש על מה לדבר, אלא שממשלות ישראל בחרו שנים רבות לא לדבר. השיטה האחת והיחידה שאימצו והדרך שבה מדברים אתם היא ששולחים אליהם את הציוד המכני הכבד כדי להרוס להם את הבתים. אדוני השר - היית אז השר לביטחון פנים - בשבוע שעבר הגיעו מאות אנשי משטרה מלוּוים במסוק. במקום להתמודד עם הפשע ועם הפשע המאורגן, מה הם הולכים לעשות? הם הולכים להרוס בתים של אחמד אל-עמרני מהיישוב אבו-תלוּל. הרסו לו שני בתים, שאחד מהם נבנה עבור הבן החולה שלו, אשר על-פי דרישות הרופאים צריך להחזיקו בתנאים, בטמפרטורה ועם ציוד רפואי ודרישות מסוימות. הריסת הבית לא הרסה להם את החיים - היא מסכנת את חייו של הבן של אחמד אל-עמרני. הם הרסו את הבית של סאלם אל-עמרני מהיישוב אבו-תלול, והם הרסו את הבית של ראידה אבו-עיש אשר מתגוררת ליד בית-הסוהר. רבותי חברי הכנסת, בתוך בית-הסוהר יש אנשים שנשפטו בתור עבריינים ופושעים, אבל הם מקבלים בתוך בית-הסוהר חשמל, מים ושירותי בריאות. ראידה אבו-עיש, אזרחית ותושבת מדינת ישראל, לא מקבלת מי שתייה ולא שום סוג של שירותים, ואת הבית שלה הם הורסים. מה הפשע של אנשים אלה? מה הם עשו? הפשע האחד והיחיד שלהם הוא שהם אזרחים ערבים בנגב. אין שום יישוב יהודי שהוא לא מוכר במדינת ישראל. אני רוצה לשאול אתכם: לו התגוררו ביישובים האלה יהודים, האם אתם מתארים לעצמכם שעד היום הם לא היו מוכרים? שעד היום לא היו מספקים להם את התשתית הפיזית ומספקים להם את השירות הבסיסי? הרי החוק שעליו מסתמכים כאשר יוצאים להרוס הוא חוק שנקרא חוק התכנון והבנייה, כלומר, גם תכנון וגם בנייה. כולם יודעים שהאזרחים לא מתכננים. מי שאמור לתכנן זה גורמי התכנון. השאלה הנשאלת היא: איפה היו גורמי התכנון 60 שנה? הרי אנשים האלה נמצאים והיישובים שלהם נמצאים. אלה לא יישובים שמתגוררים בהם אדם אחד, 10, 100 או 1,000 איש. כבוד שר הפנים, ביישוב אבו-תלול, שעליו אנו מדברים, מתגוררות 5,000 נפשות. זה לא אחד, 50 או 100. איפה גורמי התכנון? מדוע לא דאגו לתוכניות מיתאר? מדוע לא דאגו לתוכניות מפורטות? איך אותו אדם יכול לקבל היתר בנייה? נניח, אחמד אל-עמרני רוצה לקבל היתר בנייה. הוא פונה לוועדה שאחראית על שטח ענק של בני-שמעון. הוא יגיד: אני רוצה לקבל היתר בנייה כדי לבנות; יגידו לו: מצטערים. אנחנו לא יכולים להנפיק היתר בנייה בשטח הזה. אנחנו רק יכולים להרוס את הבית, אבל לתת לך פתרון אנחנו לא יכולים. זה סביר? זה מתקבל על הדעת? מה מרוויחה מדינת ישראל מזה שהיא הורסת חמישה או שישה בתים כאשר ל-70,000 תושבים אין פתרון? מה מרוויחה המדינה מזה שהיא מותירה את הילדים בוכים על הריסות הבתים שלהם? מה, הם יאהבו את מדינת ישראל יותר? הם יישארו ללא קורת גג, זה הפתרון? הצדק בא על מקומו בשלום? זה שלטון החוק? איך אפשר לפרש חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אם כבוד האדם הוא לא הזכות הבסיסית לקורת גג? ואנחנו מדברים על לידה מחדש, ועל תקופה חדשה, ואנשים מבקשים דבר פשוט, דבר בסיסי, כבוד השר, דבר שהוא הזכות המוקנית לכל אדם, קורת גג. אלה שפונו מגוש-קטיף, לפני שפינו אותם דאגו להם לכל מיני פתרונות אלטרנטיביים, ומי שלא מצאו לו פתרון עד היום מתגורר בבית-מלון. לאנשים אלה דואגים להרוס את הבית, אבל לא חושבים לשנייה מה יהיה אתם מחר, איפה הם יגורו מחרתיים. איפה הבעיה? הבעיה היא, ראשית, שמי שמופקד על הפתרון הוא מינהל מקרקעי ישראל, וכל התפיסה נגזרת מסוגיה של אדמות. כי מה התפקיד של המינהל? המינהל נותן שירות בירושלים? יש גורמים שנותנים שירות – יש משרדי ממשלה שנותנים שירות. אז למה מי שמופקד לתת שירותי חינוך, רווחה, בריאות לאוכלוסייה הערבית בנגב זה המינהל? איך יכול להיות דבר כזה? הוא יהיה האלטרנטיבה של ממשלה? הרי הסכסוך בין האוכלוסייה הערבית בנגב ובין המדינה הוא על קרקעות – בינם ובין המינהל; אז מפקידים את גורלם בידי המינהל? זאת בעיה אחת. בעיה שנייה: היתה החלטה, שבירכנו עליה, להכיר בכמה יישובים. עד היום ההכרה היא תיאורטית, ועכשיו יש בשטח ניצנים של פיתוח כבישי גישה. אבל יש היום מחלוקת רצינית בשאלה מי בעל הסמכות שם, האם המינהלת לקידום הבדואים? האם המועצה האזורית אבו-בסמה? האם הממונה על המחוז, דודו כהן? יש ויכוח בין היהודים, שמשתק את העבודה שלהם, והערבים משלמים את המחיר. צריך להחליט מהי חלוקת הסמכויות, מי אחראי. צריך להקים גוף אחד שיהיה מופקד על הנושא, עם תוכנית שלמה, ברורה, ועם לוח זמנים. באים ואומרים שהאוכלוסייה הבדואית בנגב אינה רוצה פתרון. נמצא אתנו כאן ראש המועצה האזורית הראשונה לכפרים הלא-מוכרים, והם גיבשו תוכנית מצוינת לפתרון הבעיות של היישובים הלא-מוכרים: תוכנית לפיתוח רשות מוניציפלית לכפרים הערביים הבדואיים בנגב שהם לא מוכרים, שתקבל על עצמה גם את התכנון המוניציפלי, גם פתרון סוגיות כלכליות, גם אחריות לסוגיות חברתיות, וגם תדאג לצדק תכנוני ולצדק חברתי. צריך לציין כאן שהאנשים האלה רוצים פתרון, הם לא מתנגדים לפתרון, אבל הם גם לא רוצים שמישהו ינחית עליהם פתרונות שהם לא שותפים להם. לא פעם אנחנו שומעים מישהו שעולה אל הדוכן ואומר שהאנשים האלה רוצים – כל אחד על כל גבעה – לקבל יישוב. זה לא המצב, רבותי. האוכלוסייה הערבית בנגב מונה 160,000 נפש, היינו 25% מכלל האוכלוסייה של הנגב. כפי שאתם יודעים, שטחי הנגב הם 60% משטח המדינה. 12 מיליון דונם. אוכלוסיית הנגב מונה 8% מאוכלוסיית המדינה. 85% מהנגב הם שטח שומם שהוא או שמורת טבע או שטחי אש, כך שיש מקום רחב לכולם. אבל 25% מאוכלוסיית הנגב מחזיקים אך ורק 2% מאדמות הנגב. 25% מחזיקים 2% מאדמות הנגב. המועצה האזורית רמת-הנגב, שאוכלוסייתה 4,500 נפש, תחום השיפוט שלה 4 מיליונים ו-200,000 דונם, שטח שהוא פי-עשרה מהשטח שמחזיקים 160,000 תושבים. ואם אנחנו אומרים ש-25% המחזיקים ב-2% מבקשים שיתכננו להם על ה-2% האלה – מה ההיגיון? אני לא מבין, מה ההיגיון שבשבוע שעבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה 30 חוות של מתיישבים בודדים? רבותי, מתיישב בודד – לכל מתיישב כזה נותנים בין 5,000 ל-10,000 דונם. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): למה, איפה אתה חי? מה חשבת? אנחנו במדינת ישראל, אדוני. מספקים לו חשמל, מי שתייה, מותר לו לבנות, אז מצד אחד 30 חוות למתיישבים בודדים, ומצד שני ליישובים של 3,000 אי-אפשר לאשר תוכניות מיתאר? וכל עוד אין תוכניות מיתאר אפשר לעכב ולהמתין עד שהממשלה תעשה את שלה? דורשים מהאוכלוסייה שתקיים את החוק, אבל בואו נשאל – האם הממשלה מקיימת את החוק? אני מפנה אתכם לדוח מבקר המדינה מס' 52: המבקר מותח ביקורת נוקבת על ממשלות ישראל. יותר מ-18 החלטות, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, הממשלה החליטה, ולא קיימה. החלטות שלה. הקימה ועדות, והוועדות לא הגישו את ההמלצות שלהן. נמצאת בידי כאן תוכנית עבודה לשנת 2005. תוכנית מצוינת, כבוד השר, אני אתן לך העתק ממנה. היא של השר אולמרט, כאשר היה יושב-ראש ועדת המנכ"לים וראש הממשלה היה אריאל שרון. הוא היה ראש הוועדה לענייני האוכלוסייה הערבית. הוא גיבש תוכנית מצוינת וגיבה את התוכנית בתקציבים, ועל-פי התוכנית הזאת, של השר אולמרט, שר התעשייה והמסחר וממלא-מקום ראש הממשלה, הוא צריך להקצות מיליארד ו-80,000 שקל לתוכנית של ארבע שנים. האם התוכנית הזאת מומשה? אנחנו עכשיו בדיון בתקציב המדינה – הקימו מועצה אזורית שנקראת המועצה האזורית אבו-בסמה - - היו"ר אמנון כהן: תסיים בבקשה. משפט אחרון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - שנכללים בה שבעה יישובים. מקימים מועצה ולא מתקצבים אותה? הממשלה קיבלה החלטה להקצות 380 מיליון שקל. השאלה היא: האם התקציב הזה נכלל בתקציב השנה הבאה? לכן, יש כאן בעיה עם הגישה, יש בעיה עם התפיסה. נמצאים כאן – משפט אחרון – נציגים של שבט אל-עוקבי. השבט הזה הועבר בשנת 1952 מהאדמות שלו ליד רהט – יש להם מסמכים – על-ידי המפקד הצבאי. העבירו אותם לחורה. עכשיו מוציאים נגדם צווי הריסה בחורה. הם מבקשים לחזור למקום שגורשו ממנו. אומרים להם שם: אנחנו נקים יישוב שנקרא גבעות-בר. רבותי, צריך צדק. לדעתי, הפתרון לבעיות הוא תפיסה אחרת, גישה אחרת: תפיסה שוויונית, הן מבחינת חלוקת המשאבים, הקרקעות, התכנונים, הן מבחינה תקציבית. אנחנו מבקשים אך ורק זכויות אזרחיות. לכן, אדוני, מאחר שהממשלה אינה מקיימת את החלטותיה, מאחר שהממשלה אינה מאשרת תוכניות מיתאר ליישובים של תושביה, מאחר שהממשלה ממשיכה אך ורק במדיניות אחת – להרוס את הבתים של תושביה, אין לנו אמון בה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. ישיב שר הפנים רוני בר-און. בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שכשקיבלתי את הצעת האי-אמון בממשלה מטעם סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, התפתיתי להאמין שהם מציעים הצעת אי-אמון בממשלה על שאינה אוכפת חוק. כי הנושא הראשון הוא הריסת הבתים ביישובי הבדואים בנגב. אני סברתי שהמציעים מתלוננים על הממשלה שהיא לא אוכפת את החוק נגד בנייה בלתי חוקית, או לא מספיק אוכפת את החוק נגד בנייה בלתי חוקית. מוחמד ברכה (חד"ש): אני סברתי, השר, שאתה תהיה בחור רציני כשמדובר בעזרה - - - שר הפנים רוני בר-און: כך או כך, בדקתי את הדברים. ביקשתי מאנשי המשרד להביא לי את כל הנתונים, גם שמעתי את הדברים של חבר הכנסת טלב אלסאנע – ולהגיד לכם שאני מאושר ממה שקורה? התשובה היא לא. להגיד לכם שאני מתרשם מהדברים שהממשלה לא עושה מאומה? גם כאן התשובה היא לא. על השאלה אם היא עושה מספיק או לא יכול להיות ויכוח, אבל צריך לדעת מהן המגבלות, צריך לדעת מהי קשת ההבטחות, מהי קשת הבעיות ומהי הדרך היעילה ביותר שתבור לה הממשלה, בשיתוף פעולה עם ראשי המגזר, כדי להגיע לתוצאות הנכונות. ובכן, הפרטים הם אלה: אוכלוסיית הנגב היא כיום 165,000 נפש; מצילומי אוויר שאנחנו מפענחים אנחנו יודעים להגיד כי בשנת 2005 קיימים בנגב יותר מ-42,000 מבנים שנבנו בלא היתר, מה שאומר ש- 30% מאוכלוסיית הבדואים בנגב מתגוררת בפזורות לא חוקיות. בשנת 2002 היה מספר המבנים הלא-חוקיים 28,000, הווי אומר גידול של 50% בשלוש השנים שעברו בין 2002 ל-2005. בין שנת 2003 ושנת 2005 נהרסו 560 מבנים בלתי חוקיים, ובכלל זה – צריך לומר – גם הריסות עצמיות שעשו אנשים שהבינו שהם עברו על החוק ותיקנו את המעוות. בשנת 2006 נהרסו ביוזמת הממשלה 21 מבנים בלתי חוקיים במגזר הבדואי, ועוד 13 מבנים במגזר היהודי – שבו התופעה ודאי אפילו לא מתקרבת לאפס קצהַ של התופעה במגזר הבדואי. אם זה מקהה, חבר הכנסת ברכה, מעט את הצער – אף אחד לא שמח להרוס בית של אף אחד, אבל חוק הוא חוק, וחוק צריך לכבד – המשפחות של הבדואים שהבתים שלהם נהרסים במצוות החוק, במצוות בתי-המשפט, אינן מוזנחות, אלא מטופלות בידי מינהלת הבדואים בנגב, מינהלת שאמונה על מציאת פתרונות לאנשים שביתם נהרס, פתרונות דיור ביישובי קבע מוכרים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אולי אדוני יעדכן אותנו איפה פתרו להם את הבעיה? מהם הפתרונות שהמינהלת נתנה? שר הפנים רוני בר-און: נושא האכיפה – מדיניות האכיפה בהריסת בתים היא נושא שמסור לגורמים המשפטיים, לגורמים אוכפי החוק במדינת ישראל – החל ביועץ המשפטי לממשלה, עבור דרך הפרקליטויות וכלה במשטרה, שאמונה על ביצוע הצווים האלה. אני כשלעצמי אומר שאת החוק צריך לקיים. מבנה בלתי חוקי שההליכים המשפטיים בגינו מוצו, צריך להרוס אותו. הבעיה היא לא בעיה של תכנון ושל תוכניות. אני תיכף אפרט לגבי כל היישובים שקיימות בהם תוכניות מיתאר – והם רבים, כמעט כולם. הבעיה היא, כמו שאמר חבר הכנסת טלב אבו-סאנע - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אלסאנע. שר הפנים רוני בר-און: - - אלסאנע – סליחה, טלב אלסאנע – הבעיה היא בעיה של בעלויות. המבנים הלא-חוקיים, בעיקרם, הבעיה שלהם היא שהם מבנים על קרקעות המדינה בלי שהנושא הזה מוסדר. וכשאנחנו ביקשנו, וציפינו – ואתה, חבר הכנסת אלסאנע, היית שותף לאותה תוכנית שיזמה הממשלה, גם בעניין אבו-בסמה וגם בטיפול בכל המגזר – בעניין הבעלויות על הקרקע אנחנו מצפים מהמנהיגות של המגזר לעזור בפתרון הבעיה, ולא להסית ולהתסיס. נכון, זה נחמד, יש לזה אפיל תקשורתי, יש לזה אפיל פוליטי, לצרוח פה שהממשלה הורסת בתים, אבל אם אתם באמת רוצים פתרון לבעיה, צריך לפתור את בעיית הבנייה הבלתי-חוקית על אדמות המדינה. הטענה שאין תוכניות מיתאר ליישובים בנגב אינה נכונה. אני קובע – לכל שבע הרשויות המקומיות בנגב, בהן כסייפה, לקיה וחורה, יש תוכניות מיתאר מאושרות, אבל החסם, כמו שאמרתי לכם, הוא המחלוקת בנושא הבעלות. כי גם אם יש תוכנית מיתאר מאושרת, לא ייתנו לך לבנות על קרקע שלא שייכת לך ולא ילבינו לך בנייה בלתי חוקית על קרקע שלא שייכת לך. אתה יכול לעמוד ולטעון פה מהיום ועד קץ כל הדורות; אם לא תסדיר את נושא הבעלות בחלקה או באדמה שבנית עליה, גם אם אתן לך את תוכנית המיתאר הכי טובה בעולם – לא תקבל. כל עוד לא יימצא פתרון לסוגיית הבעלות, לא יהיה אפשר לאשר תוכניות מפורטות ולא יהיה אפשר לאשר תוכניות התאמה. לבוא לוועדה אחרי בנייה, לקבל תוכנית מותאמת, להכשיר – אני לא רוצה לקרוא לזה "את השרץ" – אבל להכשיר את הטרפה: אם אין הסדר בעניין הבעלות, לא יעזור שום דבר. לי אין סמכות לעשות את זה, לראש הממשלה אין סמכות לעשות את זה, גם לנשיא המדינה אין סמכות לעשות את זה. מה שאני יכול להבטיח – כפי שהבטחתי לכם בוועדת הכספים כשהצגתי את תקציב משרד הפנים לשנת 2006 – הוא שאם יוסדר עניין הבעלויות בקרקע, אני אעשה כל שניתן – ויש נכונות לזה, וגם אין לזה תור גדול בוועדות המחוזיות בדרום, ויש לי שם איש מצוין, ואתם יודעים שהוא איש מצוין – בנושא תוכניות מפורטות אתם תקבלו מה שנקרא "מסלול מהיר", מסלול מהיר ביותר, כי אני לא רוצה להיות מי שלא אוכף את החוק. והדרך היחידה שלי לא להיות מי שלא אוכף את החוק היא שאני אלבין לכם את הבנייה הזאת. ואני שב וקורא לכם – באמת, במלוא האחריות – להירתם לעניין הזה, להיות המתווכים, להיות השליחים של העניין הזה ולהסדיר אותו. המצוקה הזאת לא מכבדת אף אחד – בטח לא את אלה שנמצאים במצוקה, וגם לא את הממשלה, ולא את אלה שיכולים לסייע בפתרונה. הדרך לפתור את הבעיה הזאת היא לא להגיש הצעות אי-אמון בממשלה כדי ליפול אחר כך ברוב כזה או אחר עם ההצעה הזאת, אלא לשנס מותניים ולאסוף את עצמכם, ולבוא עם כל ההנהגה, לשבת ולפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. ואמרתי לכם מה בדעתי לעשות במקומות האחרים – במקומות שאין בהם תוכניות מיתאר. אבו-בסמה – מה שאתה כותב, או מה שאתם כותבים, שלושת חברי הכנסת אלסאנע, ברכה וזחאלקה, בעניין אבו-בסמה, זה סתם; אתם סתם מטיחים האשמות שווא. אתם יודעים שעשינו את אבו-בסמה. כשדיברת על הכסף, שכחת רק לציין שהוא משנת 2005 עד שנת 2008; 470 מיליון השקל – הלוואי שייתנו לרשויות היהודיות את הסכום הזה השנה. תאמין לי, אני ארקוד. את החלק היחסי קיבלנו. שמנו שם את האיש הכי טוב – את עמרם קלעג'י, שהיה מנכ"ל משרד הפנים חמש שנים, יושב-ראש המועצה הארצית לתכנון ובנייה, איש שכל כולו חי את ההוויה הזאת - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה נכון. שר הפנים רוני בר-און: - - איש חף מכל פוליטיקה, פשוט אוהב אדם ורוצה לעזור. ואתם מקבלים שם – זה לא נכון, מה שאתם אומרים; אתם פשוט אומרים דברים לא נכונים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - שר הפנים רוני בר-און: החלטנו על תוכנית מקיפה. אני לא רוצה לפרט אותה, ואני אומר לכם שוב - להתקנא בה, תוכנית שאושרה לפני פחות משנה. דיברנו על הכסף, על חינוך, על תחבורה, על תשתיות, על תעסוקה, על בינוי ושיכון, על בריאות, על רווחה ועל חקלאות, וירדנו לרזולוציה הכי נמוכה – מה בחינוך: כמה כיתות ייבנו. כתוב במפורש: 300 כיתות וגני-ילדים; מה בתחבורה – אמרנו; מה בתשתיות – אמרנו; הכול מופיע בהחלטת הממשלה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - אבל ביצוע - - - היו"ר אמנון כהן: תירתמו כולם יחד לעזור. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת ברכה, הביצוע, לפי מיטב הניירת שלפני, מתקדם בקצב לא יותר אטי מאשר בכל הרשויות, גם לא הערביות. מוחמד ברכה (חד"ש): אז תעשו הסדר שהמבנים הקיימים יישארו על כנם, עד שהביצוע ידביק את הצרכים - - - שר הפנים רוני בר-און: אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע - - - מוחמד ברכה (חד"ש): למה הביצוע מתעכב? - - - אבל ההריסה - - - שר הפנים רוני בר-און: עם כל הכבוד, חבר הכנסת ברכה, אני לא אעשה קונצסיות על החוק. אם יש בנייה בלתי חוקית, אם יש הליכים בבית-משפט, אם יש צו של בית-משפט, אני לא יכול לעשות אתך קונצסיות על הדבר הזה. במספרים – יש 42,000 בתים, ובחצי השנה הזאת הרסתי 21 בתים, ואתה ביוזמתך הרסת עוד 20 או 30 – תאמין לי שאנחנו עושים קונצסיה על החוק. מוחמד ברכה (חד"ש): נו, באמת. שר הפנים רוני בר-און: באמת – כן. מוחמד ברכה (חד"ש): כל בית הוא בית של משפחה, לא מספר, ריבונו של עולם. שר הפנים רוני בר-און: בסדר, אז מה אתה רוצה? למשפחה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): תלך על הסדר כולל - - - שר הפנים רוני בר-און: - - - אז כל מדינת ישראל תבנה בנייה לא חוקית; בכל בית תגור משפחה. היו"ר אמנון כהן: גמרנו. אדוני השר השיב. יש לך עוד משהו להוסיף, אדוני השר? שר הפנים רוני בר-און: כן, מייד. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, אדוני. שר הפנים רוני בר-און: אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת טלב אבו-סאנע – מה אתה עולה ומחרף ומגדף פה את התוכנית של אבו-בסמה? מוחמד ברכה (חד"ש): מה אתה מתעקש על טלב אבו-סאנע? קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: פה לא דו-שיח עכשיו. אדוני השר, תשיב וזהו. שר הפנים רוני בר-און: חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה היית שותף לממשלה בתוכנית של אבו-בסמה. אתה – אתה היית עם הממשלה צוות היגוי לתוכנית הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה על ההערות. מספיק. דיברתם. תודה רבה על השאלות. תודה. תן לו לסיים, אי-אפשר ככה. שר הפנים רוני בר-און: אני מודיע לכם שבתחום המועצה הזאת, בתחום של המועצה אבו-בסמה, נכללים תשעה יישובים, לרובם ככולם תוכניות מיתאר, מרכז שירותים ותוכניות מפורטות למגורים. לא יעזור – לא ייתנו לכם לבנות על קרקעות שאינן שייכות לכם, כמו שלא נותנים לי, כמו שלא נותנים ליושב-ראש הישיבה. לא ייתנו. הממשלה הודיעה, כבר בשנת 2003, שהיא מזהה את הצורך האמיתי והמיידי – לא רק האמיתי, אלא גם המיידי – לטפל במגזר הבדואי בנגב. ההחלטה היתה לעודד את מעבר הפזורה ליישובי קבע. באותה החלטה נקבע כי באחריות משרד הפנים לתת עדיפות לקידום התכנון של שבעת היישובים הבדואיים בנגב. נתנו, עמדו בהבטחה הזאת. משרד הפנים נתן את העדיפות הזאת, ואנחנו נמשיך לחתור לקיים את החלטות הממשלה בכל הקשור למגזר – בכל הקשור לבעייתיות הספציפית של המגזר הזה לנוכח הבנייה הבלתי-חוקית המרובה. אני מציע לכנסת להסיר או לדחות את הצעת האי-אמון. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני השר, בשלב הזה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הדיון יהיה דיון משולב בחמשת הנושאים. ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של חמש דקות לסיעה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה מקדימה - חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. אחריו – סיעת הליכוד, חבר הכנסת דני נוה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, היום השתתפתי בדיון בוועדת הכספים על תקציב משרד הבריאות. שמענו מפי שר הבריאות על הקשיים שמערכת הבריאות נתונה בהם. אחד הנושאים שעלה שם, כמובן, הוא סוגיית סל התרופות. כאשר אנו מדברים בסוגיה של סל התרופות – ראיתי את הצעת האי-אמון שהגיש הרב ליצמן, כהגדרתה: מניעת אישור תרופות – זאת הגדרת האי-אמון שלו – בדיון שהתקיים היום שמענו מהי הבעיה האמיתית: אין באפשרותנו כרגע לפתור את סוגיית המחסור בתרופות. אי-אפשר להתעלם מסך התקציב שהיה בשנת 2005 – השר דני נוה היה שר הבריאות, הוא ודאי מכיר את תקציב סל הבריאות, שהיה 350 מיליון שקלים. דני נוה (הליכוד): 385 מיליון שקלים. מגלי והבה (קדימה): אתה מתקן אותי, תודה. 385 מיליון שקלים לסל הבריאות. בסל הבריאות נקבע סדר העדיפויות בקניית התרופות לחולים. עוד נקבע, שוועדת הסל היא הגוף המוסמך לקבוע את סדר העדיפויות הזה. כשאנחנו מדברים על תקציב השנה – אני מקווה שאני מדייק במספרים – 310 מיליון שקלים תקציב סל הבריאות השנה. אני מאמין שכל אחד בבית הזה רוצה שכל חולה במדינה יטופל ויקבל את התרופה המגיעה לו, ובמיוחד, לבנו עם השובתים. אבל אי-אפשר לומר, שמכיוון שהחולים האלה שבתו, צריך לתת להם עדיפות. כולנו הבנו שברשימת התרופות שעדיין אין להן תקציב, שתי התרופות לסרטן המעי הגס הן במקום השמיני או התשיעי ברשימה. זאת אומרת, אפילו תשיג את התקציב שעשוי לפתור את הבעיה של קניית התרופות הללו, אם תלך למקום השמיני או התשיעי ברשימה, מה יגידו חולים שהם בעדיפות עליונה ברשימה? האם נאמר: מכיוון שאלה שבתו נפתור להם את הבעיה, ואת זאת של אלה שלפניהם לא נפתור? אנחנו צריכים לראות ראייה מערכתית וכך לפתור את בעית המחסור בתקציב סל התרופות, ולא להפנות את החולים לעמותה זאת או למפלגה אחרת. נכון שלכל המפלגות חשוב שיהיה תקציב מספיק לסל התרופות. הצעד המבורך שנקטו כל סיעות הקואליציה, להקדים את מה שחתמו עליו בהסכם הקואליציוני – אנחנו מדברים על הקדמת כ-400 מיליון שקלים מתקציב 2007, ובהקדמת התקציב הזה נוכל לתת מענה למי שדרושות לו אותן תרופות חסרות. כך לא נפלה בין אלה ששובתים כרגע ובין שאר החולים. גם אנחנו, הממשלה וחברי הכנסת, לא צריכים מצד אחד לקבוע ועדת מומחים ומצד שני להכתיב לה מה לקנות. אדוני היושב-ראש, לאחר שהבנו את הסוגיה הזאת, שהקדימו את 400 מיליון השקלים משנת 2007, הכסף הזה יהיה בסל מחודש יוני והלאה, ואני מקווה שכך תיפתר הבעיה של אותם חולים. לכן, אני קורא לדחות את הצעת האי-אמון של חבר הכנסת ליצמן. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דני נוה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ישראל חסון, מסיעת ישראל ביתנו. דני נוה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שניגשים לשורה התחתונה, כלומר לאן הממשלה הביאה את הנושא הזה של סל התרופות, הממשלה צריכה להישפט בעיני הציבור קודם כול על ההתנהלות שלה. שבועיים ימים יושבים שובתי הרעב מול הכנסת, אנשים שנאבקים על חייהם, שזקוקים לתרופות שעשויות להאריך את חייהם, אולי להציל את חייהם, ומה קורה בימים האחרונים? שרי הממשלה מתקוטטים: עמיר פרץ אומר, אולמרט רוצה את הקרדיט, לכן הוא לא נותן לי את הכסף; מקורבי אולמרט אומרים, עמיר פרץ רוצה את הקרדיט, אנחנו לא ניתן לו; והכול בשם מקורות אנונימיים, בשם מקורות עלומים, אחד תוקף את השני. הממשלה רק עכשיו קמה, לפני כמה זמן הושבעו כאו השרים, אדוני היושב-ראש, שלושה שבועות? ארבעה שבועות? רק עכשיו היא קמה, ואילו מריבות בתוך הקואליציה ובין המפלגות – על מה? היו"ר אמנון כהן: אחרי חודשיים זה יעבור להם. דני נוה (הליכוד): זה רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום, אדוני היושב-ראש. ועל מה? על החולים, על סל התרופות – מי יקבל את הקרדיט. והשאלה שהציבור בצדק שואל את עצמו, לעזאזל – סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי – הקרדיט של פוליטיקאי כזה או פוליטיקאי אחר, מה עם החולים? אז יכול להיות שקיבלו היום החלטה נכונה, להוסיף כסף לסל התרופות, אבל למה חיכיתם שבועיים? הכתובת לא היתה על הקיר? כשהתיישבו שובתי הרעב מול הכנסת לא היה ברור, בסופו של דבר, שיש פה מאבק צודק ששום ממשלה לא יכולה ואסור לה לעמוד נגדו, וכל עמידה כזאת מול השובתים, או נגד השובתים, או הערות כאלה ואחרות על השובתים, סופן שייכשלו והממשלה תיאלץ לתת בדרך הקשה את התקציב הראוי לטובת החולים, לטובת התרופות? הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, חייב להטריד את כולנו - הדרך שבה הממשלה והקואליציה הזאת מתנהלות, ממשלה וקואליציה שרק עכשיו קמו, ומתעוררות שאלות בדבר שיקול הדעת של הממשלה והקואליציה האלה. אדוני היושב-ראש, בעיני יש - - - בנימין נתניהו (הליכוד): יכול להיות שהם חיכו לאי-אמון שלנו. דני נוה (הליכוד): יכול להיות. אני רוצה לומר, יושב-ראש הליכוד חבר הכנסת בנימין נתניהו, לפני שבוע הגשתי הצעת חוק על עדכון קבוע לסל, וביקשתי פטור מוועדת הכנסת, מה שנקרא פטור מחובת הנחה. היית חושב שהממשלה תתמוך, נכון? למה? היו"ר אמנון כהן: לא, אבל שם אמרו: למה לא עשית כשהיית שר הבריאות? דני נוה (הליכוד): כשהייתי שר הבריאות תמכתי בזה. כשהייתי שר הבריאות תמכתי בזה. היו"ר אמנון כהן: אז מי לא תמך, שר האוצר לשעבר? דני נוה (הליכוד): שר האוצר בנימין נתניהו אולי תמך בזה אישית, אבל, לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, משרד האוצר - כשאנשי מפלגת העבודה רמון וסנה חוקקו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הם הוציאו במודע – אנשי מפלגת העבודה, שחוקקו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995, הוציאו את המנגנון הזה, של עדכון קבוע בסל, מחוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995. חברי הכנסת סנה, רמון ואחרים, שהיו שותפים לחוק הזה, הסכימו שהמנגנון הזה לא יהיה בחוק. למה? כי אז, כבר בשנת 1995 – לדעתי בנימין נתניהו לא היה שר האוצר בשנת 1995, נכון? בנימין נתניהו (הליכוד): לא. היו"ר אמנון כהן: אבל הוא היה יכול להחזיר כשהוא היה שר האוצר. דני נוה (הליכוד): לא היית שר האוצר. אפשר להאשים אותו בהרבה דברים, אבל לדעתי להאשים אותו בזה שהיה אז במשרד האוצר אי-אפשר. הם הוציאו את זה מהחוק. בנימין נתניהו (הליכוד): קודם כול, עוד היד נטויה. דני נוה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, למה הקואליציה התנגדה והתגייסה – אני רואה אותם נכנסים לחדר, יוצאים, מביאים אנשים לחדר להצביע, חס וחלילה שהליכוד ודני נוה, שר הבריאות לשעבר, לא יהיה להם קרדיט על זה שהחוק הזה, של עדכון קבוע לסל, יעבור. כי הכול בשם הקרדיט, הספינים והפוליטיקה. נראה שהתעמולה הזאת – ראינו את הפנים המכוערות של התעמולה בערוץ-10 – נראה שזה ממשיך, אותה שיטת התנהלות של ספינולוגיה, שהממשלה מתנהלת בה. אדוני היושב-ראש, לגופו של עניין אני רוצה לומר לך, שבעיני, מדד המוסריות של חברה הוא קודם כול בדאגה לחולים. כשנכנסתי לתפקיד שר הבריאות, לפני שלוש שנים וחצי לערך, מצאתי אפס – את הספרה אפס – ליד עדכון הסל, ומשק במצב קשה עם גירעון שוטף של 12 מיליארד שקלים. והממשלה שלנו, הממשלה שהייתי חבר בה ועזבתי את תפקיד שר הבריאות בה כשהיו קרוב ל-400 מיליון שקל בסל התרופות, ויושב כאן שר האוצר באותה תקופה, בנימין נתניהו, והמשק לא עם גירעון שוטף של 12 מיליון שקל - - - היו"ר אמנון כהן: זמנך תם. דני נוה (הליכוד): אבל אי-אפשר להפסיק אותי באמצע משפט - אצטרך לחזור עליו מתחילתו. כאשר נכנסתי לתפקידי, אדוני היושב-ראש, היתה הספרה אפס ליד סל התרופות והיה גירעון שוטף של 12 מיליארד שקל בתקציב המדינה, וכשעזבתי את תפקידי היו 385 מיליון שקל בסל התרופות, ועודף הכנסות של 12 מיליארד שקל. לכן, במדד המוסריות, חובתה של הממשלה לדאוג לחלשים ולחלשים שבקרב החלשים, ואלה החולים. לכן המאבק הזה, למען החולים, חייב להימשך. אני מקווה שבניגוד למה שהיה בשבועיים האחרונים, הממשלה תתעלה פה מעל לפוליטיקה קטנה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה - גם הוא אינו נוכח. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני כאן. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: התקנון קובע: מי שאינו נמצא מאבד את זכותו לנאום. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני כאן כל הזמן. היו"ר אמנון כהן: היית בחוץ. בבקשה, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, חמש דקות לרשותך; מטעם מפלגת העבודה-מימד. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רק אומר בכמה משפטים לשר הפנים, שאינו נמצא כאן, שאני חולק עליו בנושא הבנייה הבלתי-חוקית ובסוגיה של האזרחים הערבים הבדואים בנגב. מלת המפתח ידועה, אדוני היושב-ראש: לא תכנון ולא בנייה; הסדר הקרקעות בנגב עם האזרחים הבדואים ייעשה בהסכמה. זאת מלת הקסם. זה המפתח האמיתי לכל הסוגיה. היו"ר אמנון כהן: לכן השר ביקש את עזרת חברי הכנסת מכל השבטים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כיוון שעסקתי בזה כששימשתי יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, וגם בלשכה הפרלמנטרית שלי בבאר-שבע, כתושב באקה-אל-ע'רביה והמשולש, אני אומר לך בוודאות, לא יהיה פיתוח בנגב אם ידלגו על אזרחי ישראל הערבים הבדואים. זה בלתי ישים. אומרים את זה מומחים ואנשי מדע: לא יהיה פיתוח בנגב בלי שהאזרחים הבדואים של הנגב יהיו בסדר-היום. חבל שפיתוח הנגב ייתקע בגלל האזרחים הבדואים; רק משום שהמדינה לא רוצה להגיע אתם להסכמה על הבעלות על הקרקע. חד-משמעית. תשאל את כל מי שאתה רוצה. מדינת ישראל צריכה לאזור אומץ ולהתמודד עם הבעיה בשיא הרצינות והכנות ולהגיע להסדר מוסכם, ולא בבתי-משפט. לענייננו, האי-אמון בעניין ההתכנסות. קודם כול, אני רוצה להרגיע את יושב-ראש ישראל ביתנו: גם אם יש סדקים בקואליציה, הקואליציה חזקה, ולא יהיה להם מקום. מפלגת העבודה היא המחסום האמיתי בפניו ובפני הגזענות שלו. זה מופיע בקווי היסוד. לא יעזור לו שום דבר. אנחנו החסם בפניו. היה חסר רק להתחנן היום כדי שיהיה בקואליציה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה לא רוצה שתי מדינות לשני עמים? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ודאי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל אתה רוצה גם את המדינה הזאת וגם את המדינה הזאת? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): את זה אתה אומר. אתה אומר את דעתך או את דעתי? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני שואל. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אתה שואל לדעתי? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): דעתי, חבר הכנסת צבי הנדל, ברורה וחד-משמעית מאז שנת 1969, שבה התחלתי להיות נער שוחר שלום המאמין בדו-קיום בין שני העמים והקמתי חוגים של יהודים וערבים: אין אלטרנטיבה; רק שתי מדינות לשני העמים, זה בצד זה, יכולה להיות פתרון אמיתי. אין דרך אחרת. לכן, תסביר לחברים שלך המתיישבים: כל זמן שהם יושבים על אדמה כבושה, כל זמן שלא מתנהל משא-ומתן, כל זמן שלא יוצאים מהשטח הכבוש, כל זמן שלא מתקדמים להסדר הוגן שיבטיח שתי מדינות לשני העמים - המצב האומלל הזה יימשך ושני העמים ישלמו יום-יום את המחיר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה אומר שאותו עם יהיה גם במדינה הזאת וגם במדינה הזאת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): שכחת שעלית למדינת ישראל ומצאת כאן אוכלוסייה ערבית שנמצאת כאן הרבה שנים? שכחת שאבות התנועה שלך אמרו, אנחנו מקימים מדינה שיש בה מיעוט לאומי והעולם ישפוט אותנו על התנהגותנו עם המיעוט הזה? גם את זה שכחת? אתה מתחיל לספור מ-1967, מהיום האומלל של הכיבוש. חבר הכנסת צבי הנדל, אין אלטרנטיבה לאמת. האמת היא אחת: רק שתי מדינות לשני העמים, רק הדדיות, רק חיים משותפים. אין אלטרנטיבה. ניסינו 58 שנה את כל המלחמות, ולא הגענו לפתרון. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לסיים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אין דרך אחרת. לכן, אתה יכול להרגיע את חברך יושב-ראש ישראל ביתנו: מפלגת העבודה תהיה החסם היחיד בפניכם. אין מקום לגזענות הזאת. אין מקום לרעיונותיו, רק מקום לשני עמים יחד, נחיה בשיתוף. תודה. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי מסיעת ש"ס. אחריו - חבר הכנסת צבי הנדל. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נדרשים אנו היום להגיב ולהשיב על הצעות האי-אמון של האופוזיציה, חמש במספר. חמישה נושאים עולים היום בהצעות האי-אמון. האחד, מניעת התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס"; השני, טיפול הממשלה במערכת הבריאות; השלישי, תוכנית ההתכנסות; הרביעי, הצעת הנסיגה ופינוי היישובים, והנושא האחרון: הריסת בתים במגזר הערבי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צריך קצת יושר – לא הרבה – כדי להודות – אתה שומע, אביגדור? אביגדור, לא היית אתנו בקדנציה שעברה. צריך קצת יושר, לא הרבה, כדי להודות שהממשלה הזאת טיפלה בבעיית התקצוב של המלצת ועדת הסל באומץ רב, והייתי אומר אפילו בנדיבות, אף שלא נכון לומר זאת כשמדובר במחלות קשות. אלא מה? מה קרה לכל אלה שרצו לעשות הון, והון רב, פוליטי, על גב חולי הסרטן? הרי הם הוליכו אותם שולל. הממשלה הזאת הוציאה להם כנראה את האוויר מהמפרשים. הממשלה פשוט החליטה לממן את כל המלצת הסל, ולא רק את המלצת הסל – אפילו יותר, ואפילו להקדים חלק מתקציב הסל של 2007 ל-2006. לכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין לי אפילו מלה רעה אחת לראש הממשלה, שהגדיל את תקציב הסל מייד לאחר המלצת ועדת הסל ב-150 מיליון, והיום התבשרנו על צירוף תקציב נוסף מתקציב 2007 כבר מהיום. אין מה לעשות, נראה כי הממשלה הזאת חרתה על דגלה כי תהיה חברתית יותר וקשובה יותר לצורכי החלש, ועל זה מגיע לה כל האמון, כל עוד היא כזאת, ואנחנו ניתן לה את כל האמון, כל עוד היא כזאת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חמור מאוד. חמור מאוד, ש"ס. חמור מאוד. יעקב מרגי (ש"ס): חכה, תשמע, צבי. תהיה לך הזדמנות להשיב על הדברים שלי. תקשיב לי. לגבי התוכנית המדינית – אני שמח שהגישה של תנועת ש"ס היא הגישה שהתקבלה, הן בממשלה הן בממשל האמריקני. ש"ס תחתור למצות את כל האפשרויות של ניהול משא-ומתן עם הצד הפלסטיני המתון – אם יש כזה; אני, לצערי הרב, שואל אם יש כזה. ש"ס הודיעה שלא תהיה שותפה למהלכים חד-צדדיים. ואין לי אלא לומר שיש כאן מהלך של צביעות ושל חוסר צניעות. המציעים של היום ישבו בממשלה שהחליטה על התנתקות חד-צדדית, ישבו עד שנאלצו להיעקר, לא מרצונם. הם נעקרו, תרתי משמע, בידי הבוחרים שלהם. היה לחץ של הבוחרים: צאו מהממשלה – לא רצו להתנתק מהממשלה. הנושא האחרון, חברי חברי הכנסת הערבים – חבל שטלב לא שומע אותי – הגיע הזמן שיוסדרו במדינת ישראל כל חוקי התכנון והבנייה אחת ולתמיד. יש לאכוף את חוקי הבנייה באגרסיביות, וכל סוגיית הבנייה הבלתי-חוקית תוסדר אחת ולתמיד – והייתי אומר, אפילו, באמנה של צילום מצב ביום מסוים, שלאחריו לא תתאפשר חריגה של מטר. אני – חבל שטלב לא שומע אותי – אני איש הנגב. ואני מסתובב בנגב. שנים נסעתי למקום עבודתי דרך אותן חריגות בנייה, וראינו איך בתוכנית אסטרטגית – תוכנית אסטרטגית, והלוואי שממשלות העבר היו עובדות ככה, בתוכנית אסטרטגית, כמו ששכני הבדואים פלשו לקרקעות ובנו, נצמדו לכבישים, ואפילו, הייתי אומר, השתלטות פרועה - עכשיו זה חוזר כבומרנג. למי? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שילמת פרוטקשן שם? יעקב מרגי (ש"ס): אני עוד לא בניתי בית פרטי, לכן לא נאלצתי. אבל בהיותי יושב-ראש מועצה דתית נלחמתי, וזה עלה לי כסף רב. לא רציתי לשלם על מאבטח, ועקרו לי, ושברו לי, וניתצו לי מצבות. אבל, בוא, זה לא הנושא. אני טוען שממשלות העבר, אדוני היושב-ראש, ממשלות העבר - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - יעקב מרגי (ש"ס): הם רצו, לצערי הרב. נכון. לצערי הרב חברות האבטחה הישראליות שיתפו פעולה. ברגע שהייתי מוכן לשלם, הם שמו את אותן שתיים דרכם. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אנשי מרכז הארץ לא מעלים בדעתם בכלל מה קורה מדרום לבאר-שבע. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - - היו"ר אמנון כהן: אתה תחתור לסיים, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): - - אני פונה מכאן אל ראשי הקהל של המגזר הערבי: הבנייה הבלתי-חוקית חוזרת כבומרנג, אל מי? אל האוכלוסייה הערבית. אל אף אחד אחר לא. תאמינו לי, אין מדינה בעולם שהיתה מוכנה ליישב את כל הפולשים, את כל הבונים הבלתי-חוקיים, בצורה מתקדמת יותר מכל מדינות ערב בסביבה, אילו רק היו רוצים. הרי, בואו לא נשחק ב"נדמה לי": חברי, שכני הבדואים, אינם מוכנים; אינם מוכנים להסתדר ביישובים מוכרים, ביישובים שעל-פי תוכניות מיתאר. הרי יש ניסיונות – סליחה על הביטוי, מפה עד פתח-תקווה – ליישב אותם. ומי סובל מזה? התושבים הבדואים שחיים בתת-תנאים ובאזורים ללא תשתיות. לכן, אני קורא מכאן לממשלה הזאת, שהיא קשובה יותר, לנסות לפתור את כל בעיות הבנייה במגזר הערבי בכלל ובמגזר הבדואי בפרט, ולכן אני באמת – סיעת ש"ס כמובן תתמוך ותיתן אמון בממשלה הזאת, כל עוד היא קשובה לצורכי החלש, כל עוד היא קשובה לצורכי החולים, וברוך השם, אנחנו מקווים שזוהי רק ההתחלה, והיד עוד נטויה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, חבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה ויבוא חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו - חבר הכנסת יצחק גלנטי מסיעת גיל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, להזכיר למי שכבר שכח, או אולי לא ידע מעולם, כשהתחילו לדבר בפורום החווה על תוכנית העקירה והגירוש של יהודי גוש-קטיף, ועל חורבן ההתיישבות שם, נשלח עורך-דין ממולח, דובי וייסגלס, לארה"ב, למכור את הסחורה – את הרעיון. הוא נפגש עם מישהי שיש לו קשרים טובים אתה, והידברות טובה, הגברת קונדוליסה רייס, והיא כמעט העיפה אותו מכל המדרגות, אחרי שהתייעצה עם נשיא ארצות-הברית, והתשובה היתה פחות או יותר – אני לא הייתי שם, אני לא מכיר את המלים, אבל התוכן היה – תגידו, אתם מטורפים? באמצע מלחמה אתם רוצים לעודד את הטרור? בורחים משם? אני עובר חצי עולם בשביל לרדוף טרוריסט אחד; מה יגיד העם שלי, שאני נותן יד לברוח מהטרור באמצע מאבק? והוא חזר לארץ וטיכסו עצה. עשר פעמים באותו חודש נסע דובי וייסגלס, ידידך הטוב, לפגישות עם קונדוליסה רייס. פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. לא הבנתי, מה, אין טלפונים? מה, הוא צריך בכל פעם לבוא ולחזור? נראה שהטלפונים דולפים, והוא, מסכן, נאלץ לא לכתת רגליו, אבל לטוס במטוסים, עשר פעמים – אני זוכר עשר, יכול להיות שהיו יותר – בחודש אחד, כדי לנסות לשכנע אותם שיסכימו לגירוש יהודים מאדמתם. היו שם שלושה יועצים, יועצים פוליטיים של הנשיא, והם אמרו לו: תשמע, אדוני הנשיא, אנחנו בשנת בחירות. גם ככה המגזר היהודי בארצות-הברית לא כל כך תומך בך; אתה רוצה עכשיו להבריח גם את המעט שתומכים בנו בזה שלא תקבל את ראש הממשלה אריאל שרון לפגישה? מה תגיד להם, שאתה יודע מה טוב לישראל יותר מגיבור ישראל אריק שרון? וכך, מסיבות פוליטיות פנימיות הוא נכנע, לא כי בשלב מסוים הוא השתכנע שזה טוב. וראה זה פלא, ההיסטוריה חוזרת. הולך ממשיך דרכו, חברו, ראש ממשלתנו אהוד אולמרט, ומציע שוב איזו סחורה מפוקפקת, בהבדל אחד - שהפעם הטילים והפגזים לא ייפלו על אשקלון, על שדרות ועל הנגב, שחלק גדול מעם ישראל לא מכיר אותם בכלל, אלא הפעם זה כנראה יהיה בלב לבה של המדינה. והתשובה דומה, יותר מינורית, כי יש גבול כמה בן-אדם צריך לשכנע מישהו שהוא עושה רע לעמו, אם הוא כל כך רוצה, ועל בסיס זה הוא הקים ממשלה. והוא חוזר על הסיפור פעם נוספת, וכאילו לא קרה שום דבר. ואומרים לו: אבל אתה הרי רואה מה קרה, הרי אתה רואה שהעלית את ה"חמאס" לשלטון, וכל העולם היה מזועזע שה"חמאס" עלה לשלטון, למעט ישראל. בישראל זה עבר כאילו אף אחד לא שמע על זה, כאילו זה באיזו ארץ אחרת. אנחנו נכנסים להרפתקה הזאת כמעט בריצת אמוק, כאילו אין משהו אחר לעשות. כל הבעיות פתורות, אין בעיות של סל בריאות ואין בעיות של ביטחון פנים, ובמשטרה לא נשלחו מכתבים. כולם הגונים, אין שחיתות בארץ, הכול מסודר, הכול מאורגן. נשאר לנו נושא אחד: איך נצליח לגרש יהודים, לא על מנת לקבוע את גבולות הקבע של המדינה. את זה הוא כבר מבין שהוא לא יכול, הוא כבר נסוג גם מהאמירה הזאת. פעם הרי אמרו שעושים את זה בשביל לעשות שלום. מזה כבר ירדו מזמן, כי בושה וחרפה לדבר על תהליכים כאלה במושגים של שלום. אחר כך המציאו פטנט חדש: אנחנו נקבע סוף-סוף, אחרי הרבה שנים, את גבולות הקבע של המדינה. בא אחד מחברי הכנסת ואמר: אתם יודעים מה, אם אלה יהיו גבולות הקבע והעולם יכיר בזה, עם כל הכאב, גם אנחנו נלך אתכם, ואז הם הבינו פתאום שאי-אפשר לרמות את העם בלי סוף. אז אמרו: כבר לא גבולות הקבע, אלא גבולות זמניים בני הגנה. תמיד עושים מכבסת מלים, עושים מעין התכנסות כזאת או אחרת, ובסוף בסוף, וזאת נקודה מאוד משמעותית, בשביל הלכידות החברתית בתוך העם הזה – מבין ראש הממשלה שצריך לעשות משהו בשביל לא לגרום לקרע יותר עמוק ממה שיש כבר בתוך העם, ודבריו על הצורך לקרב, להידבר וכו' הם מס שפתיים. אבל במקביל הוא עושה את התוכניות הכי גסות-רוח של טיפול באוכלוסייה הנהדרת הזאת, בהתיישבות שקמה שם על בסיס הסכמה ממשלתית, על מנת שהקרע הזה יעמיק ואולי הוא יצליח לרצות עוד מאן דהוא, זה או אחר, בשמאל שעוד לא הצליח להתרצות עד היום. אוי לנו שממשלה כזאת לנו, וצריך להפיל אותה הכי מהר שאפשר, ויפה שעה אחת קודם. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שכאשר שמעתי שסיעת הליכוד מגישה אי-אמון בנושא סל התרופות, קצת הופתעתי. בשבוע שעבר, בוועדת הכנסת, חבר הכנסת המכובד דני נוה מהליכוד, שהוא גם שר הבריאות לשעבר, הציע לפטור מחובת הנחה את הצעת החוק שלו לעדכון אוטומטי של סל הבריאות. הבוקר שמעתי אותו אומר דברים דומים ב"קול ישראל". אכן, הצעה טובה וראויה, בייחוד כשהיא באה מפיו של שר הבריאות לשעבר. נראה שחבר הכנסת נוה לא ראה את הדחיפות בהצעתו היפה כאשר הוא היה שר הבריאות. מדוע העדכון האוטומטי לא עלה כהצעת שר בתקופתו של חבר הכנסת נוה במשרד הבריאות? והנה, לא עברו 48 שעות מהדיון בוועדת הכנסת בשבוע שעבר, ואשרי האוזניים אשר שומעות: יושב-ראש האופוזיציה המכובד, חבר הכנסת נתניהו, שר האוצר לשעבר, אומר ברדיו ש-700 מיליון שקלים זמינים להשקעה בסל התרופות. שוב, מלים כדרבונות. אני שואל את חברי הבית הזה: איפה היו אותם 700 מיליון שקלים בהצעת התקציב שהניח חבר הכנסת הנכבד נתניהו בהצעתו לתקציב 2006, עוד בימים הלא-כל-כך רחוקים, כאשר היה שר האוצר? אבל אולי אני חושד בכשרים. אומרים שבמקום שבו נמצאים בעלי תשובה, גם צדיקים גמורים אינם עומדים. אולי אנו עדים לפלא החזרה בתשובה של סיעת הליכוד ממדיניותה האנטי-חברתית של השנים האחרונות. אשרי המאמין. חברי חברי הכנסת, הממשלה הגיעה להסכמה בנושא הגדלת סל התרופות. על-פי הודעת ראש הממשלה בישיבת הסיעה המשותפת לקדימה ולסיעת גיל, הוספו 150 מיליון שקלים לתקציב סל התרופות, ויש סבירות גבוהה שגם התרופות לחולי הסרטן ייתוספו לסל. אף שאנו, בסיעת גיל, סבורים כי הפשרה שהולידה את התוצאה המבורכת הזאת היא סוג של פשרה עקומה, כי התוספת תבוא מתוך תקציבים שהובטחו למפלגת העבודה לשנת 2007, אנו מברכים על הפתרון שהושג. לטעמנו, לא היה כל צורך בתסבוכת הזאת. יש רזרבה די והותר בתקציב 2006 כדי להגדיל את הסל ביותר מ-150 מיליון שקלים, כדי לתת מענה לכל החולים בלי לגרוע מתקציב שנת 2007. אני הנחתי הסתייגות לתקציב ברוח זו, המגדילה את עלות סל התרופות ב-200 מיליון שקלים, כבר בשבוע שעבר. שני שרי תנועת גיל, רפי איתן ויעקב בן-יזרי, אשר מאמציהם לטובת חולי הסרטן הם שפרצו את הדרך להשגת הסיכום, גם תרומתו של סמי עופר לחולי הסרטן וגם תקציב של 50 מיליון שקלים לטובת סל התרופות – כל אלה יכלו לפתור את משבר החולים כבר לפני עשרה ימים, לו היתה הממשלה ממהרת לאמצם, ובכך היתה מונעת את פעילותם של מתסיסים בקרב השובתים. מעבר לכך, ההישג הגדול של סיעת גיל בתחום זה הוא הסיכום על הגדלת סל התרופות ב-350 מיליון שקלים עד סוף שנת 2007, הכוללים בתוכם את התוספת לתקציב 2006. דבר זה יביא בשורה אמיתית לחולים כבר היום ואולי ייתן להם מעט שקט נפשי בשנה הקרובה. מעל דוכן זה צריכים באמת להכיר תודה על הימים והלילות שעשו שני השרים ולסיעת הגמלאים כולה, אשר יותר מכל סיעה אחרת גילתה מחויבות ורגישות לנושא ופתחה את הפתח בפני שותפינו לקואליציה לפתרון המוצלח של המשבר. בשעה שהאופוזיציה יודעת להציע אי-אמון, סיעת גיל והממשלה כולה מתחילה לפרוע את שטרות חובותיה לציבור. סיעת מרצ מביעה אי-אמון בנושא מערכת הבריאות? נראה שחבר הכנסת ד"ר ביילין מתקנא בשר בריאות כל כך מוצלח, הנלחם ומצליח במאבקו לטובת מערכת הבריאות כבר למן תחילת פעולתו. אני מציע לחבר הכנסת ביילין למצוא עץ אחר לטפס עליו בשם האי-אמון הפוליטי שלו בממשלה. אדוני היושב-ראש, ברצוני להתייחס להצעת האי-אמון של הסיעות הערביות בנושא הריסת בתים. רבותי חברי הכנסת הערבים, אתם מייצגים את ציבור בוחריכם, ועושים זאת בדרך כלל בכבוד. לפעמים הסגנון קצת צורם, אולם אני מאמין כי גם למיעוט יש זכות לייצוג מצוקותיו ובעיותיו. אני חושב שהלגיטימציה שאתם נותנים לעבירות הבנייה, ועוד יותר התנגדותכם לאכיפת החוק בתחום זה, הסובלת ממילא מפיגור רציני, שומטות את השטיח מתחת לחוקי הבנייה הישראליים, המושתתים על תכנון אורבני וסביבתי לטובת התושבים. בכך אתם גורמים עוול לתושבים עצמם ומכשילים את סיכויי הפיתוח המודרני בכפריהם ובעריהם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת יוסי ביילין. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סיעת יהדות התורה הגישה הצעת אי-אמון בממשלה על רקע שביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס, אלא שהאי-אמון שלנו בממשלה הזאת מקיף תחומים נוספים. על הממשלה הזאת ניתן כבר לומר שיש לה קלקולים, ליקויים ותקלות. זה פשוט מדהים, כיצד ממשלה שהושבעה לפני שבועות מספר בלבד כבר הצליחה לאמץ מחלות, חולשות של כמה מהגרועות שבממשלות הקודמות של ישראל. ביום שבו ספגנו מטח "קטיושות" בצפון ואזרחי ישראל נאלצו לבלות במקלטים, ביום שבו שני חיילי צה"ל נפצעו, ביום שבו "התבשרנו" כי אירן סיפקה ל"חיזבאללה" רקטות ארוכות-טווח שמסוגלות להגיע עד לאזור באר-שבע, ביום זה מה שומעים אזרחי המדינה כדי להעלות את המורל? הם שומעים שראש הממשלה צועק על שר הביטחון, ושר הביטחון משיב בצווחות על ראש הממשלה. אזרחי ישראל שומעים על תרבות דיונים מכוערת; הם שומעים על יחסים עכורים, על סף קריסה; הם שומעים שמידרדרת השותפות בין שני המרכיבים הראשיים בקואליציה - וזה, כמובן, אמור להעלות את המורל, לנסוך באזרחים ביטחון, שיש להם על מי לסמוך, שזאת הנהגה המשרה תוחלת ותקווה. אוי לו לעם ישראל שכך רואות עיניו, שכך שומעות אוזניו. אך אחזור אל חולי הסרטן. מי מאתנו יכול היה להישאר אדיש אל מול היהודים היקרים האלה, השובתים רעב בסבל כה רב? מי יכול להיות שווה נפש? אני אומר לכם, חברי הכנסת, כאשר ראיתי את השלט מול הכנסת, שנאמר בו: "עברנו סלקציה, עברנו שואה, מי אתם בממשלה שתקבעו מי לחיים, מי למוות?" - כאשר ראיתי את השלט חנקו אותי דמעות, אך פקידי הממשלה הזאת אטומי לב. ואני שואל, איך אפשר וכמה אפשר? האם באמת טחו עיניכם? האם באמת נאטמו לבותיכם? ומה היא הבשורה? הודיעו כי הכניסו למשרדים טלוויזיה עם מסך פלזמה בגודל 32 אינץ' כדי שיוכלו לראות את המונדיאל. גדעון סער (הליכוד): באילו לשכות? מאיר פרוש (יהדות התורה): אני לא זוכר אילו, אבל תגיד לי אתה, נשמע. גדעון סער (הליכוד): אתה מדבר על לשכות, במה מדובר? מאיר פרוש (יהדות התורה): אני לא יודע. אני יודע שפקידים אמרו, כך נאמר לי, שהכניסו להם ללשכות מכשירים, שיוכלו לראות את המונדיאל בגודל של 32 אינץ'. זה פוגע בך משהו? גדעון סער (הליכוד): גם אני הייתי רוצה מסך פלזמה. מאיר פרוש (יהדות התורה): את זה לא הייתי רוצה. אתם מבינים, חברי הכנסת? את חולי הסרטן, את שובתי הרעב הם לא רואים. את המונדיאל הם יראו במסך רחב. גדעון סער (הליכוד): כשאתה באופוזיציה, יש לך זמן לראות את המונדיאל. מטריד אותי שמי שבשלטון חושב שיש לו זמן לראות את המונדיאל. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, זאת אמורה להיות הממשלה החברתית ביותר, כך אנו לפחות יודעים, ממשלה שדואגת באמת, ולא רק בגימיקים ובספינים, לשכבות החלשות ולמשפחות העניות, וכאשר אנו רואים כיצד מתגבש התקציב החדש, הרי כבר ברור לכולנו שזאת אותה גברת בשינוי אדרת. הממשלה דהיום היא הממשלה של אתמול – אותה מדיניות, אותם סדרי עדיפויות, אותו לעג לרש בספרי התקציב החברתיים, אבל הרטוריקה – אוהו, איזו רטוריקה, אילו הכרזות חברתיות, איזו העמדת פנים, איזו דמגוגיה זולה מבית-היוצר של ראובן אדלר, ודאי גדעון סער יודע. כולנו יודעים שהכסף נמצא, שיש עודפי תקציבים בלתי מנוצלים, ושרק צריכים לקבל החלטות אמיצות ואחראיות להמשך הצמיחה, ובמקביל לחוסן החברה; עין אחת לכלכלה, עין שנייה משגיחה על החברה. אדוני היושב-ראש, גם הממשלה הקודמת וגם הממשלה הזאת מדברות על הצורך להרחיב את מעגל העבודה, אבל ראו את האבסורד: במשק הצומח צמיחה מרשימה שכר העובדים העניים לא רק שלא עלה, אלא אף ירד. בנק ישראל מדווח לנו, ש-22% מהמשפחות עם מפרנס יחיד נותרות עניות. אז מדוע אינכם חושבים באמת על הפיכת העבודה למשתלמת יותר? מדוע אינכם משתמשים בפירות הצמיחה ליצירת תמריץ כלכלי לעובדים? לא זו בלבד שממשלה הזאת אינה דואגת לחלשים, לא זו בלבד שאינה מחזירה את הקצבאות שנעשקו מהמשפחות ברוכות הילדים, לא זו בלבד שגזירות תשס"ג עדיין מופעלות, אלא גם לכלכלה נטו אינכם דואגים בממשלה, כי זאת ממשלה חסרת יכולת כבר מתחילת דרכה, חסרת דרך כבר מיומה הראשון. לא אוכל, אדוני היושב-ראש, להימנע מהערה אחת או שתיים על ביקור ראש הממשלה בוושינגטון. האמת היא שהיה לראש הממשלה נאום יפה בשני בתי הקונגרס, ולשבחם של האמריקנים בכלל - ובכך יודה גם חבר הכנסת גדעון סער - מהנשיא ועד אחרון הסנטורים, ייאמר שנתנו לו כבוד, כי הם נותנים כבוד לעם ישראל ולמדינת ישראל. אבל ייאמר ברורות: הנשיא בוש לא נתן גיבוי למהלך החד-צדדי, בשום פנים ואופן לא. ראש הממשלה הצליח לחלץ מהנשיא את המלים: "רעיונות נועזים", אך המשפט המשמעותי ביותר בדברי הנשיא בוש היה: "לשום צד אין זכות לנקוט פעולות ללא תיאום עם הצד האחר". ולכן, כפי שאמר לי אחד ממנהיגי הציבור החרדי בארצות-הברית, שמעורה בנעשה בוושינגטון: התחושה הכללית בוושינגטון היתה שהביקור היה מיותר. כלומר גם כאן, בזירה המדינית, תוצאות מעוררות חמלה. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון. נראה לנו שהיא כבר החלה את הספירה לאחור, נראה לי שהיא צועדת לקראת קצה. תודה. היו"ר אמנון כהן: אתה תסכים שהרב ליצמן יהיה, כשתצביעו עליו? מאיר פרוש (יהדות התורה): יהיה לו ציבור נכבד. היו"ר אמנון כהן: תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסי ביילין ממרצ-יחד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: ובינתיים, הודעה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: סגירת בית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. הצעות סיעות הליכוד - יהדות התורה, מרצ, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, ורע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס; 2. אופן טיפולה במערכת הבריאות; 3. תוכנית ההתכנסות; 4. הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית; 5. הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות הממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת יוסי ביילין. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדיון משולב, וגם אני אנסה לשלב את הנושאים השונים שעלו כאן. בנושא הריסת הבתים במגזר הבדואי אני רוצה לומר לכם, שהנושא הזה של הפזורה הבדואית בנגב הוא הכדור השחור של הפוליטיקה הישראלית, של החברה הישראלית, שכל ממשלה מעבירה למי שיורש אותה. לא משנה איזו ממשלה זאת, היא תמיד מעבירה את זה, כי תמיד היא מאמינה שיותר קל לא לטפל בזה מאשר לטפל בזה ולשלם את המחיר. ההצגה שהיתה כאן בדברי השר רוני בר-און לגבי החוק - זה חוק וצריך לטפל בזה, וזה בעיה של בעלות - זה רק צד מאוד חיצוני של הדברים. נכון שחוק זה חוק, ונכון שהבעיה היא בעיית בעלות, אבל את בעיית הבעלות הזאת אפשר לשנות על-ידי שינוי בהצעת הפיצויים. אם זה יישאר מה שנקרא 80-20 לגבי שטח ולגבי כסף, לא יהיה פתרון לבעיית הבעלות וגם הממשלה הזאת תעביר את זה לבאה אחריה. בנושא תוכנית ההתכנסות אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אין לתוכנית ההתכנסות, כל עוד הרעיון הוא העברת מאסה של מתנחלים מצד אחד של הגדר לצד שני של הגדר בגדה המערבית, תוך בנייה בגדה המערבית בצד היותר מערבי שלה - אין לתוכנית כזאת שום סיכוי לעבור בבית הזה. אין לה רוב, תהיה כאן התנגדות של ימין ושמאל לרעיון מהסוג הזה. יש כאן סיכוי רק למשא-ומתן או למהלך חד-צדדי. אם המהלך יהיה חד-צדדי כמו בעזה, אני חושב שזה רעיון לא טוב, אבל עדיף רעיון כזה על פני הישארות במצב הקיים. אבל אם תבוא לכאן ממשלת ישראל עם תוכנית בנייה מסיבית בגדה המערבית, שאליה היא תרצה להעביר את המתנחלים שתפנה מהצד המזרחי של הגדה המערבית, כאן לא יהיה לזה רוב, לכן זה לא עניין של אי-אמון או אמון - אם תבוא הממשלה עם זה, כדאי שתדע מראש שלא תהיה לה תמיכה. הדבר השלישי הוא הנושא של - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: ז'נבה - - - יוסף ביילין (מרצ): לא נתמוך בזה, אנו מתנגדים לזה. ז'נבה זה הסכם, ז'נבה זה לא אומר: לכו תבנו בגושי ההתנחלויות. אם זה חלק מההסכם, בבקשה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: - - - יוסף ביילין (מרצ): לפני שיש הסכם חתום? בוודאי. ראשית, הוכח שאין דרך אחרת לעשות כאן שינוי מול הממשלה אלא על-ידי שביתה והפגנה. הדבר השני, נחשפה הדרך העקומה למימון דברים מהסוג הזה. בהתחלה דובר על כספים קואליציוניים ייחודיים. אחר כך דובר על תקציב ממשלתי לעמותות כדי שהממשלה תוכל לשלם לעמותות כדי שהן יוכלו לפתור את הבעיה. אחר כך דובר, וזה כנראה הפתרון כרגע, על משיכת כספים מהשנה הבאה אל השנה הזאת, כך שבשנה הבאה, גם אם ירצו, לא יהיה אפשר להוסיף תרופות לסל התרופות. זה במקום הפתרון שהוצע כאן, גם משמאל וגם מימין, והוא ההגיוני ביותר. הפתרון הוא העלאה שנתית – כל תקציב – ב-2% מסל הבריאות, לא מסל התרופות. הפתרון הזה הוא ריאלי, הוא הגיוני, והוא קיים במקומות אחרים בעולם. הוא לא עד אין-סוף. במשך שנים זה הפתרון שאפשר להגיע אליו. אם לא זה יהיה הפתרון, אלא יהיה כפי שעכשיו, הרגשת הציבור תמשיך להיות חוסר אמון בשיקול הדעת של הממשלה. אני לא אומר שמכיוון שהיתה כאן הפגנה צריך לקבל דווקא את התרופות האלה. אם הוועדה של סל התרופות, שיושבים בה אנשים שאני מאוד מעריך, מחליטה שאי-אפשר לתת את התרופה הזאת, או שעדיפותה נמוכה – אני לא דוקטור למדיצינה ולא אני מי שיגיד להם שדווקא התרופות האלה, שהאנשים החולים והסובלים הגיעו בגינן לגן-הוורדים, יהיו בסל הבריאות. אבל אם הסל לא יורחב, אם הסל לא יוגדל, לא יהיה אפשר להתמודד עם עוד בעיות של חולים בחברה הישראלית, לא יגיעו לתרופות האלה ולא לתרופות אחרות. לכן, מה שאנחנו אומרים הוא זה: אין הכרח להגיע דווקא לתרופות האלה; יכול להיות שעם הרחבת הסל יגיעו גם לתרופות האלה. יש הכרח להרחיב את הסל. את הסל אפשר להרחיב לא בלחצים, ולא בשביתות, ולא בזה שיגרמו לאנשים האלה, שסובלים כל כך, להגיע למצב של שביתת רעב, ולא בהזדהות של אמנים ואנשי רוח אתם, אלא בהחלטה של הכנסת, אשר תוביל את הממשלה להגדלת הסל באופן מסודר בכל שנה, ובא לציון גואל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור מרע"ם-תע"ל, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין מחד"ש. רן כהן (מרצ): - - - פרופסור שני, יושב-ראש ועדת הסל, הגיע לשם ודיבר אתם. היו"ר אמנון כהן: הבנתי שהשביתה נגמרה. חבר הכנסת צרצור - בבקשה, אדוני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד שר השיכון, כנסת נכבדה, ברשותך, כבוד היושב-ראש, אומר שני משפטים בערבית לאורחינו ביציע למעלה. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: אנו מברכים את האחים היקרים. אנו יכולים לבשר לכם דבר אחד ויחיד בשלב זה: חרף התארכות הלילה עניינכם ינצח, משום שעניינכם צודק, בעזרת האל יתעלה.) כבוד היושב-ראש, הבוקר השתתפתי בהפגנה, או בעצרת, של ראשי הרשויות הערביות מול משרד הפנים. שמענו עדויות מחרידות ודיווחים מסמרי שיער. השלטון המקומי הערבי עומד בפני קריסה מוחלטת, דהיינו כ-1.2 מיליון נפשות ערביות ייחשפו בתוך פרק זמן קצר לקטסטרופה הרת אסון. השאלה שנשאלת עכשיו היא מהן הסיבות למצב זוועתי זה שהגענו אליו. התשובה היא באופן חד-משמעי: אטימות, גסות רוח ומדיניות שיש בה גנים של אפליה תורשתית הרומסת ברגל גסה כל תקווה לשיפור ממשי במצב האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. ב-4 בינואר 2006 נחתם הסכם בין מנכ"ל משרד ראש הממשלה, סגנית שר הפנים ויושב-ראש ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות. בהסכם זה התחייבה הממשלה להקים ולהוביל תהליך שמטרתו יישום ההסדר בנושא המשבר ברשויות הערביות. אנו מודעים לגישה החיובית ולהצהרות הנחרצות של גורמי הממשלה בנושא קידום השוויון בין אזרחי המדינה, ובפרט כלפי האזרחים הערבים, אולם לצערנו הרב גילינו מהר מאוד שאין חדש תחת השמש. הממשלה ממשיכה בשלה, ממשיכה בסחבת וממשיכה להתעלם באופן כמעט מוחלט מהדרישות המינימליות של האוכלוסייה הערבית, ואין לעבור על כך לסדר-היום. ההצהרות החיוביות אינן משתקפות בתקציב לשנת 2006, וגם לא בכל תוכנית אחרת שיש בה כדי לפתוח פתח של תקווה לפני האוכלוסייה הערבית, העשוקה זה דורי דורות. הריסת בתים ביישובים הערביים בנגב ובכל מקום אחר, העדר תוכניות מיתאר ותוכניות מפורטות, העדר יישום החלטות הממשלה וגיבוש תוכנית מקיפה לפתרון בעיית האוכלוסייה הערבית הם סימפטומים של הפגם התורשתי - מילדות -המכרסם בגופן של ממשלות ישראל מאז קומה ועד היום. הגיע הזמן לתקן את המצב - לפני שיהיה מאוחר מדי. כבוד היושב-ראש, שמענו בהצעות האי-אמון דברים גסים מאוד. דובר כאן רבות על מדיניות הממשלה, על שלום כן-לא, שמענו כינויים זדוניים וגסים שהוטחו נגד הפלסטינים כעם או כהנהגה. אני מאמין שלחשוב שיהיה שלום בלי שהפלסטינים יקבלו את מלוא הזכויות שלהם, עד הגרגיר האחרון, מהשטחים הכבושים משנת 1967 - זה יהיה ממש טירוף בעיני. דובר על עוצמתה של ישראל אל מול חולשתו של העם הפלסטיני. כן, אנחנו מודים בכך שישראל היא מעצמה, אולם אני מאמין, ומצהיר כאן מעל בימת הכנסת, שצדקת העם הפלסטיני תביס את הכוחניות הישראלית. הגיע הזמן שישראל תודה שהסיכוי שלה טמון עמוק בשלום אמת. הטרור היהודי והפונדמנטליזם היהודי, הדתי-לאומי, הם לדעתי תופעה חולפת שתתאדה מתחת לשמש של האמת. האמת היא שכוחנות אינה פתרון. למדנו מההיסטוריה שחזקים אינם נשארים חזקים לנצח וחלשים לא נשארים חלשים לנצח. הגיע הזמן ויש צורך להפנים את העובדה הזאת מהר ככל האפשר. החלטת החלוקה משנת 1947, כבוד היושב-ראש, כנסת מכובדת, דיברה על שתי מדינות תאומות. יש מקום להזכיר לכולנו, שהחלטת החלוקה משנת 1947 דיברה על שתי מדינות תאומות – האחת יהודית והאחרת פלסטינית. כל זמן שאחד משני התאומים נהנה מכל הזכויות שבעולם בעוד האחר נרמס בצורה הגסה ביותר – ועל-ידי מי? על-ידי התאום הראשון - הארץ הזאת, עם כל הצער, לא תשקוט. האם זה מה שהיהודים רוצים? תודה לך, כבוד היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: בינתיים אתה בפרלמנט יהודי, נואם את מה שאתה רוצה לנאום. מוחמד ברכה (חד"ש): היושב-ראש, אתה לא רשאי להעיר הערות כאלה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת דב חנין מחד"ש, ואחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא מבל"ד. מוחמד ברכה (חד"ש): יושב-ראש צריך לנהל ישיבה ללא - - - היו"ר אמנון כהן: בסדר, אתה גם לא תגיד איך לנהל את הישיבה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני אגיד לך איך - - - היו"ר אמנון כהן: אני מבקש שלא תצעק פה. אין כוחניות. הוא דיבר על כוחניות, אתה אל תצעק פה. מוחמד ברכה (חד"ש): ההערה שלך מיותרת - - - היו"ר אמנון כהן: בסדר, זאת ההערה שלי. יש דרך, תתמודד אתה. תהיה בריא, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - אני אעיר לך. ההערה שלך מיותרת. היו"ר אמנון כהן: אל תפריע לי לנהל את הישיבה. אני קורא אותך לסדר. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את האורחים שלנו מהנגב, שנמצאים פה ביציע, אזרחים שמגיעים מאחד האזורים המופלים והמקופחים ביותר בישראל. אני חושב שהם באים לכנסת כי הם מצפים שהיא תשמע את קול הסבל, את קול הצעקה. אני חושב שזו חובתה של הכנסת לשמוע את הקול הזה וגם לתת תשובות לבעיות. רבותי וגבירותי חברי הכנסת, יש לנו ממשלה שאין לה לב ואין לה ראש. זו ממשלה שראויה לאי-אמון במישור המדיני והחברתי כאחד. הצעות האי-אמון מעלות שלוש סוגיות, ובכל אחת מהן הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון. נתחיל בסוגיה הראשונה: מערכת הבריאות. הבוקר השתתפתי בדיון בוועדת הכספים, השתתפתי בדיון עם השר ושמענו על הקיצוצים של השנים האחרונות במערכת הבריאות, שהובילו את מערכת הבריאות לסף קריסה. הרפואה הציבורית בישראל עברה דיאטה חריפה. היא עברה את הדיאטה הזאת בעשר השנים האחרונות, חלקן הגדול תחת שלטון הליכוד, ולכן זאת כמובן ציניות ממדרגה ראשונה מצד הליכוד להציע את הצעת האי-אמון הזאת. בעוד כל המומחים בארץ ובעולם מסכימים כי כדי לשמור על סל בריאות מעודכן ולעמוד בקצב ההתקדמות הטכנולוגית העולמית עלינו להגדיל את ההקצבה לסל ב-2.5%-4% בשנה, אצלנו הושקעו בעשר השנים האחרונות פחות מ-1% בממוצע. כך נשחק סל הבריאות שחיקה קשה ביותר, ואנחנו רואים את התוצאות במשבר חולי סרטן המעי הגס, חולי האסתמה ושאר החולים במחלות קשות שתרופותיהן הוצאו מסל הבריאות. אבל השאלה איננה נעצרת בסל הבריאות. אנחנו רואים שחיקה קשה בתשתיות של מערכת הבריאות, בשירותים שמערכת הבריאות נותנת. אנחנו רואים מציאות של נסיגה מדאיגה למערכת בריאות דו-קומתית: בקומה הראשונה שירותי בריאות לכולם, אבל שירותי בריאות שהולכים ונעשים דלים ועניים מיום ליום; בקומה השנייה מערכת בריאות לעשירים, שרק מי שיש לו כסף יכול לממן את השירותים החיוניים שנמצאים בה. במקום מענה, הממשלה עסוקה בתרגילים. בהתחלה תרגילים של בקשת נדבות מכל מיני מיליונרים, אחר כך תרגילים של גלגול האחריות לעמותות, ועכשיו התרגיל האחרון של לקיחת הכספים של השנה הבאה והעברתם לשנה הנוכחית בלי לתת תשובה על השאלה מה יקרה עם סל הבריאות בשנה הבאה. גבירותי ורבותי חברי הכנסת, לכן הממשלה ראויה לאי-אמון בשל יחסה למערכת הבריאות. סוגיה שנייה שהועלתה כאן היא המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל נגד האזרחים הערבים בנגב. כלי ראשי הוא הכלי של הריסת הבתים. במקום לגבש תוכניות מיתאר שייתנו מענה אמיתי על הצרכים של התושבים, מנהלים מלחמה נגד הציבור הערבי בנגב. המלחמה הזאת מתבטאת גם בתוכנית השערורייתית של התיישבות הבודדים, שאין לה שום הצדקה. היא פוגעת באזור, היא פוגעת בסביבה, אין לה הצדקה חברתית, אין לה הצדקה כלכלית. ההצדקה היחידה שלה היא הצדקה לוחמתית, של מדינה שמנהלת מלחמה נגד אזרחיה. קיימת כמובן הסוגיה השלישית, הסוגיה המדינית, אבל מהסיבה ההפוכה לגמרי מזו שהעלו חברי הכנסת ליברמן ואלון. הממשלה הזאת היא ממשלה של הרחבת התנחלויות. שר הביטחון פרץ מאשר הרחבת שטחי שיפוט של ארבע התנחלויות, רק לפני שבוע. חבר הכנסת ליברמן ציטט בהסכמה את דברי הביקורת של חברי הכנסת מהעבודה על אולמרט מצד ימין. אבל זאת לא רק ביקורת מצד ימין, חבר הכנסת ליברמן, אלה גם מעשים מצד ימין. לכן אני לא כל כך מבין למה אתה רוצה שמפלגת העבודה תעזוב את הממשלה. נראה לי שהיא הולכת בכיוון שאתה מציע. במקביל לדברים האלה, הממשלה מדברת דיבורי שלום ריקים וממשיכה למשוך זמן בנושא השלום. בתחום המדיני הזמן פועל לרעת שני העמים, לרעת הביטחון והשלום במזרח התיכון. אנחנו צריכים יוזמת שלום ישראלית, שתיענה ליוזמת השלום של הליגה הערבית ותחתור באמת לשלום של שתי מדינות לשני עמים. חברי הכנסת וחברות הכנסת, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון שלנו, ואני מציע לחברי הכנסת אכן להצביע אי-אמון בממשלה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ואסל טאהא, יש לך חמש דקות. חברי הכנסת, עוד מעט אנחנו עוברים להצבעה. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, שמעתי את תשובתו של שר הפנים למציעים. הוא ניסה בתשובה שלו להיות אובייקטיבי, וחשבתי שהוא ימשיך להיות אובייקטיבי עד הסוף, אבל בתשובתו הוא הדגיש שהאחריות נופלת על תושבי אבו-תלול, שבנו בנייה בלתי חוקית. השר שכח שהממשלה הכירה באבו-תלול רק לפני שלושה חודשים, והוא שכח שעוד אין תוכנית מיתאר ליישוב הזה. הוא הדגיש בתשובתו שהוא יאכוף את החוק. לפי המחשבה שלו, כל היישוב אבו-תלול לא חוקי, הבנייה בו לא חוקית ואלפי בתים נבנו שם בצורה בלתי חוקית. אז שיהרוס את כל היישוב, למה 11 בתים? הוא שכח שהממשלה הכירה רק לפני שלושה חודשים ביישוב הזה. במקום לבוא לכאן ולבשר לאורחים מאבו-תלול, שהוא יעשה מאמץ בקרוב, והוא יאשר תוכנית מיתאר על מנת למנוע בנייה בלתי חוקית, הוא אומר שהוא יאכוף את החוק. הוא שכח שכל היישוב עודנו חדש וטרי, אין לו תוכנית מיתאר ואין לו היתרי בנייה. כל היישוב בנוי, לפי הגרסה והמחשבה שלו, בצורה בלתי חוקית. לכן רציתי להדגיש, גברתי היושבת-ראש, שתוכניות הממשלות השונות וההחלטות הרבות שמתקבלות בנוגע לבדואים אינן משנות את המצב הבלתי-נסבל והלא-אנושי שהם חיים בו. רק דבר אחד יש לעשות: לשנות את הגישה כלפי הכפרים הבלתי-מוכרים. המושג הזה, צריך להיפטר ממנו. המושג הזה נוצר במדינת ישראל. אין לו אח ורע באף מדינה בעולם. רק כאן שומעים על כפר בלתי מוכר. גברתי היושבת-ראש, בשבוע שעבר נהרסו כמה בתים, נזרקו כמה משפחות לרחובות, בלי להתחשב בהן. ילדים אלה מסתכלים בשכניהם היהודים, שמרוחקים מהם מאות מטרים. יש להם מים, יש להם בית-ספר, יש להם גינת ירק, יש להם בריכת שחייה, מה אין להם? ולאלה אין קורת גג. גברתי היושבת בראש, הגיע הזמן להתעשת, לחשוב כיצד לפתור את הבעיות האלה. שר הפנים דיבר על התכנון, אבל הוא שכח שסמכות התכנון נמצאת במשרדו - הוועדה המחוזית, הוועדה הארצית לתכנון. מי יסדיר את הבעלות על הקרקע, השר בר-און? כבוד השר בר-און, מי הוא בעל הסמכות שיסדיר את הבעלות על הקרקע? משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל. שישבו עם התושבים וידברו אתם. שר הפנים רוני בר-און: - - - מה אתה מדבר? ואסל טאהא (בל"ד): משרד הפנים אחראי לתכנון. הוא יכול להסדיר את הבעלות עם התושבים - לרבות הגורם השני והמרכזי, מינהל מקרקעי ישראל. אי-אפשר להפיל את כל הבעיות על התושבים, ולהגיד שהם אחראים לתכנון והם אחראים להסדרת הבעלות על הקרקע. לא ייתכן להפקיר 25% מתושבי הנגב בצורה כזאת. גברתי היושבת בראש, אני גם עיינתי בתוכנית פיתוח הנגב והגליל. לא מצאתי שם שום פרק שמתייחס לכפרים הערביים הלא-מוכרים גם בנגב וגם בגליל. לא מצאתי שם שום פרק שמתייחס לפיתוח איזה כפר ערבי, אם זה בנגב ואם זה בגליל. מדברים על שוויון, אבל זאת סתם ססמה. מדברים על פיתוח, אבל זאת סתם ססמה. הגיע הזמן להתעשת ולשתף גם את האזרחים הערבים, אם בנגב ואם בגליל, גם בפיתוח וגם בתכנון. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. אדוני השר, בבקשה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים מייד להצבעה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני שמח ששמענו כרגע, תוך כדי הדיון שהתקיים פה אחר-הצהריים, ששביתת הרעב הסתיימה. ביקר אותם שם הפרופסור שני והסביר להם את המצב ומה ניתן לעשות. נדמה לי שהם קיבלו את דבריו, והשביתה הסתיימה. כך דווח במהלך הדיון הזה. אני מקווה שסוגיה זו לפחות יורדת כרגע מהשולחן, ואני מקווה שיימצא לה פתרון בעתיד. אין שום ספק, גברתי היושבת-ראש, שהצורך לטפל בבעיה הזאת הוא תחושה של כולם, של כל חברי הבית הזה. עם זאת, אני מציע גם לצד של האופוזיציה לא להתעלם מהקשיים של הטיפול בבעיה לנוכח שביתת הרעב. כי אם שביתת רעב היא תשובה, היא כלי שבאמצעותו ניתן לקבל החלטה על כל עניין, היום היתה שביתת רעב על תרופות לסרטן, מחר יכולה להיות שביתת רעב על תרופות למחלה אחרת או על עניין אחר. שביתת רעב היא לא כלי במאבק שבאמצעותו אפשר לתת פתרון חקיקתי. שביתת רעב צריכה להיות כלי אחרון כמחאה, וגם היא צריכה להיות מוגבלת. לעתים חברי הכנסת והממשלות השונות ניצבים מצד זה של השולחן או מצד שני של השולחן, וכולם יכולים לעמוד במצב דומה, וחלק מהדוברים שדיברו היום בהצעות האי-אמון נגד הממשלה בגלל העניין הזה, עמדו בעבר בצד השני של השולחן וגם הם לא יכלו לתת תשובות מלאות על כל הצרכים. לכן אני תמיד מציע שהדיון, גם בעניינים הללו, יהיה מאוד זהיר, כי אף פעם איננו יודעים מי יעמוד באיזה צד של השולחן. לכן, כמובן, אין שום היגיון בהגשת הצעת אי-אמון על עניין כזה. נשמעו הצעות אי-אמון נוספות על-ידי חברי כנסת נוספים, בעניינים שונים, והדיון בהן היה משולב. נדמה לי שכלי האי-אמון – ואני אומר את זה כעצה לאופוזיציה - אסור שיישחק ויהפוך עוד פעם להיות עניין שכל שבוע שורף את יום שני בכנסת. זה מה שקרה בקדנציה הקודמת, וכל ימי שני, רוב השעות בהם בוזבזו על דיונים בהצעות אי-אמון, שאף אחת מהן לא התקבלה בסוף הדרך. אני מציע באמת לשמור את האי-אמון למקרים חריגים שיש להם סיכוי כלשהו, למקרה מאוד חריף, ולא להפוך את זה לריטואל - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בעוד פחות משנתיים נזכיר לך את הנאום שלך. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: חבר הכנסת ריבלין, כזכור לך, כיושב-ראש הקואליציה בממשלתו של נתניהו אני שחררתי את כל חברי הקואליציה מהצבעות אי-אמון. אמרתי שלא צריך להיות, כי צריך 61 בשביל שיהיה אי-אמון, ואפשר לשחרר את חברי הקואליציה ולתת לאופוזיציה לדבר. אני מציע לא להפוך את זה לריטואל. אני נגד בזבוז הזמן הזה. לכן, כמובן, אני מציע להסיר את הצעות האי-אמון מסדר-היום. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. לפנינו חמש הצבעות נפרדות. אנחנו מבקשים למנות שני מונים – חבר הכנסת גלעד ארדן וחבר הכנסת יואל חסון. אני רוצה להזכיר שלא מדברים בשעת ההצבעה. תחילה נצביע על ההצעה בנושא מניעת אישורן של התרופות "אווסטין" ו"ארביטוקס" לחולי סרטן המעי הגס, מטעם סיעות הליכוד ויהדות התורה. מי בעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת סיעות הליכוד - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות הליכוד - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: 43 בעד, 57 נגד. אני קובעת שהצעת האי-אמון של סיעות הליכוד ויהדות התורה לא נתקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא השני: אופן טיפולה של הממשלה במערכת הבריאות, של סיעת מרצ-יחד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 57 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: 42 בעד, 57 נגד. חברי הכנסת, אני קובעת שהצעת אי-האמון מטעם סיעת מרצ-יחד בנושא אופן טיפולה של הממשלה במערכת הבריאות לא נתקבלה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה הבאה. שר המשפטים חיים רמון: גברתי, הבית יסמוך על מראה עיניים. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה הבאה: תוכנית ההתכנסות, מטעם סיעת ישראל ביתנו. לא צריך לספור. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – מיעוט נגד - רוב הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת ישראל ביתנו בנושא תוכנית ההתכנסות לא נתקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה הרביעית: הצעות ראש הממשלה לנסיגה ולפינוי יישובים כפי שהוצגו בשיחותיו עם נשיא ארצות-הברית - מטעם סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – מיעוט נגד - רוב הצעת סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה החמישית, על ההצעה מטעם סיעות רע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד בנושא: הריסת בתים, תוכניות מיתאר ויישום החלטות ממשלה בנוגע ליישובים הבדואיים בנגב. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – מיעוט נגד - רוב הצעת סיעות רע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"ם-תע"ל--חד"ש--בל"ד בנושא הריסת הבתים לא נתקבלה. חברי חברי הכנסת, מחר נישא דברים לזכרו של השר יובל נאמן. גם לכבוד זכרו וגם לכבוד המשפחה, אני מבקשת מכם להיות כאן - בשעה 16:00 בדיוק נפתח בדברים. אני מודיעה על נעילת הישיבה. תודה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 18:49.