דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 נאומים בני דקה 4 דוד אזולאי (ש"ס): 5 יעקב מרגי (ש"ס): 5 קולט אביטל (העבודה-מימד): 5 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 6 יעקב כהן (יהדות התורה): 6 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 7 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 7 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 8 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 8 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 9 רן כהן (מרצ): 9 אברהם מיכאלי (ש"ס): 10 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 10 מאיר פרוש (יהדות התורה): 11 רוחמה אברהם (קדימה): 11 מוחמד ברכה (חד"ש): 12 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 12 ואסל טאהא (בל"ד): 13 עמירה דותן (קדימה): 13 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 14 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 14 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 15 דב חנין (חד"ש): 15 רונית תירוש (קדימה): 16 חילופי גברי בוועדות הכנסת 16 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 16 השלמת הרכב ועדות הכנסת 16 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 17 ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יובל נאמן, זיכרונו לברכה 20 שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: 21 בנימין נתניהו (הליכוד): 23 שר המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט אופיר פינס-פז: 25 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 27 צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): 27 בנימין נתניהו (הליכוד): 31 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 32 מוחמד ברכה (חד"ש): 34 דב חנין (חד"ש): 35 יעקב מרגי (ש"ס): 37 יעקב מרגי (ש"ס): 38 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 39 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 40 מאיר פרוש (יהדות התורה): 42 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 44 ראובן ריבלין (הליכוד): 46 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 47 ואסל טאהא (בל"ד): 49 גדעון סער (הליכוד): 50 חיים אורון (מרצ): 52 חילופי גברי בוועדות הכנסת 58 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 58 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 60 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 60 מיכאל איתן (הליכוד): 62 קולט אביטל (העבודה-מימד): 65 אברהם מיכאלי (ש"ס): 66 יוסף ביילין (מרצ): 68 יובל שטייניץ (הליכוד): 70 נסים זאב (ש"ס): 72 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 74 צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): 76 עדכון אחרון: 15/04/07 חוברת ז' ישיבה ט"ו הישיבה השש-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ג' בסיוון התשס"ו (30 במאי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, ג' בסיוון, 30 במאי 2006. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעת ועדת הכנסת לבחירת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 17 לתקנון הכנסת. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. כל חבר הכנסת שמבקש להתייחס לעניין כלשהו יוכל לקבל רשות דיבור במסגרת זמן של דקה. חברי הכנסת המעוניינים מתבקשים להירשם באמצעות מערכת ההפעלה האלקטרונית, שגם תקבע את סדר הדוברים. אפשר להירשם. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס למקרה המצער שאירע השבוע באשדוד בפרשת התינוקת. בית-המשפט החליט שצריך לנתח את הגופה, ולקחו את התינוקת בניגוד לדעת אותם גורמים. אני חושב שהגיע הזמן שידעו כולם, שיש רצון של המשפחה ושאי-אפשר להתעלם מרצון המשפחה, שמבקשת שלא לנתח גופה, במיוחד כשמכירים את המשפחה ויודעים במי מדובר. כל מה שנעשה, נעשה בחוסר רגישות מצד הפרקליטות, שהחליטה לשלוח את גופת התינוקת לאבו-כביר. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול שמענו שהממשלה הודיעה לארבעת חברי הפרלמנט מה"חמאס" שעליהם להפסיק את חברותם בפרלמנט או לעזוב את שטחי ירושלים, שהיא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אני חושב שהממשלה או המדינה שגתה. מרגע שנבחרו אותם אנשים, היו צריכות מערכות אכיפת החוק להביא אותם לדין על חברות בארגון טרור; משלא עשו כך, אני חושב שהאקט שנעשה הוא מאוחר, הוא לא נכון. אני חושב שצריך להעמיד לדין כל מי שחבר בארגון הזה, שנקרא ארגון ה"חמאס", כל עוד הוא ממשיך בדרכו, דרך הטרור. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברת הכנסת קולט אביטל - בבקשה, גברתי. קולט אביטל (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, באחד העיתונים מופיעה היום כתבה על כך שבבסיס חיל האוויר שבו היה אונס ממושך של ילדה - 35 אנשים אנסו אותה - הוחלט לעשות כנס מוסר. אני חושבת שהסיפור הזה קצת מוזר. קצת מאוחר לערוך כנס כזה. אני קוראת למפקד חיל האוויר לקחת לתשומת לבו את העובדה שהתנהגויות כאלה צריך לעקור מהשורש לא רק בכנסים עם בידור, אלא בחינוך מאוד יסודי, שאותו צריך להנחיל לכל חיילי צה"ל. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, מנתונים שהוצגו לפני כמה ימים על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה, כי מדינת ישראל, שרבים חשבו שהיא מדינת רווחה מתקדמת, מצויה בתחתית סולם הקצבאות. הנתונים מבהירים, כי המובטלים בישראל מקבלים דמי אבטלה לתקופה קצרה בהרבה מהמובטלים באירופה, וגם קצבאות הילדים, ביחס לתוצר לנפש, נמוכות בישראל במידה ניכרת מאלו המשולמות במדינות אירופה. וממשלת ישראל ממשיכה לקצץ בקצבאות הילדים מדי שנה. מר דוד ברודט, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אומר שעל ממשלת ישראל מוטלת החובה להגביר את הטיפול בבעיות החברתיות. שאלתי לממשלת ישראל היא, מתי יתחילו להתייחס סוף-סוף ברצינות לבעיות החברתיות הבוערות? היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מוותר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להעלות את האירוע הטרגי שהיה אתמול - פטירתה של התינוקת באשדוד. אני חושב שזה אירוע מצער וכואב ביותר. פניתי למפקד משטרת המרחב בדרום, יחד עם חברים נוספים ואישי ציבור, שמכירים את המשפחה ויודעים את הסיבות לפטירת התינוקת בת השנה - היא לקתה בחום גבוה במשך כמה ימים והלכה לעולמה. לא יכול להיות שברגעים קשים כאלה של המשפחה יוסיפו מכאוב על מכאובה. אני לא רוצה להגיד שחבל על המהומה הזאת, במקום לפשט דברים. הסיבות ידועות. במשטרת המרחב לא רצו לסגור את התיק, בזמן שתיקים גדולים, לרבות רצח, נסגרו השבוע. דווקא על דבר כואב כזה הקימו מהומה ושערורייה. צריך לראות שהדבר לא יישנה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לשבח את שר המשפטים חיים רמון על שלאחר התעללות של שנים באנשי ערוץ-7, ששידרו בהוצאות של מיליונים מאונייה בלב ים, כפי שעשתה אוניית השלום בשעתה, ובכל זאת התעמרו בהם במשך שנים, מצא לנכון, עם כניסתו לתפקיד, להוריד מעל גבם לפחות את הקטע הפלילי - את העונשים הם כבר קיבלו ואת ערוץ-7 כבר סגרו - כי הם באמת אנשים ברמה גבוהה ביותר, הראויים למחווה הזאת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, "זכור את יום השבת לקדשו" הוא לא רק ציווי דתי, אלא הוא החוק הסוציאלי הראשון בהיסטוריה האנושית, ואין יפה ממנו. התרגום המודרני שלו הוא חוק שעות עבודה ומנוחה. בעיתון "מעריב" פורסמו ביום שישי נתונים קשים מאוד על כך שמאות אלפי אזרחי מדינת ישראל נאלצים לעבוד בשבת בכוח. אם הם לא יסכימו, הם לא יקבלו עבודה. בשוק עבודה קשה כמו היום, אין ברירה אלא לעבוד בשבת. רבים מהעובדים האלה לא מקבלים יום מנוחה חלופי, גם לא שעות נוספות. אני חושבת שאנחנו, החילונים, שנלחמנו למען קניות חופשיות בשבת, צריכים לעשות חשבון נפש, לחבור לחברינו שומרי המצוות ולהחיל מחדש את החוק הסוציאלי הזה בכוחות משותפים, כי נכון להיום יש יותר מדי עבדי שבת במדינת ישראל. זו לא חירות, זה שבי. על חשבון חופש הקנייה של הצרכנים, אנחנו לא יכולים לשעבד עובדים. תודה רבה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): ביקשתי מנשיאות הכנסת לדון בנושא והצעתי לא אושרה. יעקב כהן (יהדות התורה): באירופה אי-אפשר לפתוח חנות בשבת. היו"ר דליה איציק: אדוני, כדי שאני אקשיב לך בכבוד, יש לי חדר. אפשר להיכנס; ורצוי שלא להעיר הערות ביניים, כי אני שמרתי בתורך שיהיה שקט. תודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, כל חברה חפצת חיים מעלה על נס את מערכת החינוך ודואגת לה. נתוני הירידה בשיעור הזכאים לבחינות הבגרות מדאיגים. הם צריכים להדאיג כל אחד מאתנו. הם היו במגזרים מיוחדים, שסבלו מנחת זרועו של השלטון וכן מהדרה וממניעת תקציבים, לרבות במגזר הערבי. יש חריגים, ואת החריגים האלה צריך להעלות על נס ולהתקנא בהם. אור-עקיבא היא דוגמה. השר אדרי, אולי לך יש חלק בזה. מי ייתן ותקציבים יוזרמו לאלה שזקוקים לתקציבים בהעדפה מתקנת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כולם יודעים מה סוג האנשים הנזקקים לשירות של המוסד לביטוח לאומי ומה חשיבות הגוף אשר מייצג ומעצב את המדיניות של המוסד לביטוח לאומי. במועצה של המוסד, המונה 56 חברים, אין ייצוג לאוכלוסייה הערבית. מאז סיימה המועצה הזאת את כהונתה, לפני כשנה וחצי, טרם נבחרה מועצה חדשה. זו הזדמנות לשנות את ההרכב, כדי שיהיה גם מייצג וישקף את כל האוכלוסייה. מה גם שבדוח תלונות הציבור מתברר, ששני הגופים שיש עליהם הכי הרבה תלונות מבחינת הציבור הם המוסד לביטוח לאומי, שתופס מקום ראשון, והמשטרה. המוסד לביטוח לאומי צריך להתייעל ולהקל על ציבור הפונים אליו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, באמצע הדיונים על התקציב החליטה עיריית תל-אביב לקצץ במכסות של ילדים בהשמה חוץ-ביתית ב-26%, שזה אומר 129 ילדים נזקקים, שעברו את כל המבחנים של נזקקות על-ידי בתי-המשפט לנוער. מדובר במשפחות נחשלות, משפחות שיש בהן התעללות פיזית, נפשית ומינית, והן לא יכולות לטפל בילדים. אבל לא מדובר רק ב-129 ילדים. אותם ילדים, בגלל קשיים תקציביים כאלה ואחרים וסדרי עדיפויות לא נכונים, ייאלצו להישאר בביתם, יהיו בסכנת חיים. לדעתי, זה נושא שמן הראוי היה לתקצב אותו. זה לא תקציב מאוד גדול, אבל זה בגדר הצלת נפשות. אם לא נוציא את אותם ילדים, נקבל אותם אולי בשלב יותר מאוחר כעבריינים וכפורקי עול. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, הערה לחברת הכנסת חילו. הנושא הוא אכן כאוב, אבל זאת לא החלטה של עיריית תל-אביב אלא הוראה של משרד הרווחה ל-60 רשויות בארץ. צריך להרים את כל המדינה הזאת מקצה עד קצה נגד ההחלטה הזאת להחזיר ילדים למקום הסכנה, בניגוד להיגיון, לשכל הישר ולמוסר. גברתי היושבת-ראש, כבכל יום שלישי בשנה האחרונה אני רוצה להעלות את הסוגיה של התאבדויות חיילים. מדי שנה מתאבדים בצה"ל בממוצע 35 חיילים. התאבדות חיילים היום היא סיבת המוות מספר אחת בצה"ל. צה"ל מוכיח יכולת התמודדות מצוינת עם תאונות אימונים, תאונות דרכים וסיבות מוות אחרות. בתחומים הללו מושקעים מאמצים רבים – פקודות, הסברה, קציני בטיחות ודרכים אחרות. לצערי הרב, אף שמספר החיילים שמתאבדים בכל שנה גבוה יותר מאשר בתאונות אחרות, לא מושקע אפילו חלק קטן מהמאמץ שמופעל נגד תאונות. בראייה רב-שנתית, ניתן להעריך שבין 8% ל-10% מכלל חללי צה"ל מאז הקמתו היו מתאבדים. לשמחתי, ובעקבות פעילות מאוד אינטנסיבית שלי ושל חברי ועדת החוץ והביטחון בעניין הזה בשנה האחרונה, כונסה לראשונה ישיבת מטכ"ל שהוקדשה לעניין. הרמטכ"ל אף הכניס את המאבק בהתאבדויות לפקודת יעדי צה"ל לשנת 2006. צה"ל חייב לצמצם את זמינות הנשק לחיילים שלא חייבים לשאת נשק ולעשות את כל הפעולות כדי לצמצם את מספר המתאבדים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, אני רוצה לברך את ראש הממשלה על הפתרון שהוא מצא לסיום שביתת החולים, ששבתו פה, לצערנו, במשך שבועיים ויותר. אני מברך את אלה שנתנו יד למציאת הפתרון הזה, בהם שר התמ"ת, שהוא יושב-ראש סיעת ש"ס, מר אלי ישי, כדי שהסבל הזה ייפתר והחולים האלה, שמחלתם קשה והם זקוקים לתרופות לצורך חיים, יבריאו ולא יזדקקו – לא הם ולא אחרים – לשבות בשביל לקבל את הסעד המינימלי הזה של תרופה לצורך חיים. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת זבולון אורלב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את בית-הספר התיכון באור-עקיבא על ההישג המאוד מרשים של 100% הצלחה בבגרות. אני אומר זאת מפני שפה באולם יושב השר יעקב אדרי, בצניעות. הוא היה ראש המועצה המקומית ויש לו הרבה מניות זהב בהישג הזה. יישר כוח. אפשר ללמוד ממך ולהעתיק את ההצלחה הזאת למקומות רבים. גברתי היושבת-ראש, אתמול החליט ארגון המרצים הבריטי להחרים חרם אקדמי את האקדמיה בישראל. הנושא הזה חוצה קואליציה ואופוזיציה והוא חוצה מפלגות. אני חושב שמעשה כזה חייב בתגובה ראויה של כנסת ישראל, ואני קורא לך, גברתי היושבת-ראש, לשקול לקיים דיון מיוחד, לא על חשבון הצעות לסדר ולא על חשבון הצעות דחופות, על מנת שתהיה אמירה ברורה, מפורשת, של כנסת ישראל, שתקרא גם לפרלמנטים בעולם לגנות את האנטישמיות ואת הגזענות, שמזכירה את התקופה הנאצית. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. נעבור לחבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. מאיר פרוש (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חברי כת גזענית ערכו שלשום הפגנת כוח אנטישמית במרכז הפלעצל – ברובע היהודי של פריס. הם הסתובבו באזור כשהם מצוידים באלות ובאגרופנים וצרחו "מוות ליהודים". היהודים תושבי המקום ציינו כי היתה אווירה של פוגרום בלב העיר פריס. מכיוון שידענו כבר אירועים אנטישמיים בפריס בעבר הלא-רחוק, עד כדי רצח יהודי צעיר, מן הראוי שהכנסת, על כל חלקיה, תגנה את האנטישמיות המרימה ראש בצרפת. זה נכון שיש אירועים אנטישמיים גם במקומות אחרים, במדינות אחרות ובערים אחרות, וכנראה האנטישמיות מתעצמת לאחרונה, מתפשטת ומתרחבת, אבל צרפת - ובמיוחד פריס – בולטת יותר, מורגשת יותר במעשי התועבה האלה. לכן, בצד הגינוי של הכנסת, אנחנו גם קוראים לשלטונות צרפת: במקום זיקוקי די נור בתל-אביב, מוטב שתעשו את המוטל עליכם לעקור את תופעת האנטישמיות, ובעיקר את האנטישמים. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברת הכנסת רוחמה אברהם. רוחמה אברהם (קדימה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני שמחה ומברכת את כל אלה שתרמו לסיום השביתה של חולי הסרטן. למרות כל מה שנאמר כאן בשבוע האחרון, למרות הצעקות, ההשמצות והמלים שחלקן טוב היה שלא ייאמרו, בכל זאת התברר דבר אחד: הממשלה וראש הממשלה נהגו באחריות רבה. לחברת הכנסת ליה שמטוב, שלצערי הרב מצאה את הזמן לנגח אותנו, חברי הקואליציה, כאטומי לב – ולצערי הרב היא לא נוכחת כאן – אני מודיעה בזאת ואומרת בפה מלא, שחברי הקואליציה, ראש הממשלה והממשלה אינם אטומים. הראיה לכך היא שחולי הסרטן קיבלו לשמחת כולנו את התוספת התקציבית המיוחלת והממשלה התגלתה במלוא אחריותה. אני שבה ומברכת על כך שניתן היה להציל ולהאריך חיים, ולכל החולים - רפואה שלמה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול דנה נשיאות הכנסת בבקשות להצעות דחופות לסדר-היום, בהן נושא דוח ועדת-זיילר. הנשיאות דחתה את בקשת הדחיפות, בטענה שהדבר נמצא בחקירה. לא על הנושא הזה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על עצם העובדה שאחד מסגני היושב-ראש, חבר הכנסת אהרונוביץ, הוא אחד המוזהרים של ועדת-זיילר. לא היה ראוי שהוא ישב בדיון ולא יפסול את עצמו מלהשתתף בדיון על דבר כזה. על כן אני חושב שיש מקום להעיר את תשומת לב יושבת-ראש הכנסת, וגם של סגן יושב-ראש הכנסת, לעניין זה. זה דבר שאינו ראוי. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת איננו כאן, אבל אני מוכרחה לומר, חבר הכנסת ברכה, שלא התקיים דיון. אני מודה שזה לא עמד לנגד עיני. אני סומכת על יושרו, שזה עמד לנגד עיניו, ואם וכאשר הנושא היה עולה לדיון, אני מניחה שהוא היה פוסל את עצמו, אבל אני מודה לך על ההערה ועל תשומת הלב. אני מודה שלא הייתי ערה לזה. חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת טאהא, אני לא אדלג עליך. לא תהיה ישיבה בלי שתדבר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, שר הפנים שלח אולטימטום לשלושה חברי פרלמנט פלסטינים ולשר אחד. זהו אולטימטום לגירוש מהעיר – ירושלים המזרחית. זהו צעד שמנוגד לחוק הבין-לאומי. ירושלים המזרחית היא שטח כבוש. אף מדינה בעולם לא מכירה בסיפוחה ולא מכירה בתחולת החוק הישראלי עליה. מכאן, מה שחל על ירושלים המזרחית זה החוק הבין-לאומי. מי שצריך לעזוב את העיר זה הכיבוש הישראלי ולא תושבי העיר המקוריים. זה לא צעד לא צודק, אלא מטומטם. הוא לא יכול להשיג שום מטרה חוץ מהגברת מתיחות, שנאות, ריב ומדון. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת טאהא. אחריו – חברת הכנסת עמירה דותן. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, 120 משאיות שובתות כרגע ליד מחסום המנהרות, מחסום ביתר, כשהן עמוסות באבן ושיש ואמורות להיכנס לישראל. מפקד הצבא שם במחסום המנהרות הנחה את נהגי המשאיות לעבור דרך מחסום ביתר, אבל הם לא הורשו לעבור שם, מה עוד שההתייחסות היתה גסה מאוד. הטענה היא שמחסום המנהרות עדיין לא מוכן לבדיקות ביטחוניות. 120 משאיות עמוסות ממתינות שם. אני חושב שיש מקום שהגורמים הנוגעים בדבר יתערבו על מנת לפתור את הסוגיה הזאת ויאפשרו גם לנהגים וגם לסחורה לעבור, וכך גם לתושבים שאין להם דרך אחרת שמובילה לביתם. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. עמירה דותן (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הלכה לעולמה יעל רום. יעל רום היתה הטייסת הראשונה בחיל האוויר. יעל נולדה בתל-אביב, בנווה-צדק, וגדלה בתל-אביב. את שירותה הצבאי החלה בגדנ"ע, שם התנדבה לקורס טיס. היא סופחה לחיל האוויר והוכשרה כטייסת בקורס טיס צבאי מלא. היא שירתה בטייסת חיל האוויר במשך כעשר שנים כמדריכת טיס, כקברניט של מטוס "דקוטה" בטייסת התובלה של חיל האוויר. אחר כך הצטרפה ל"ארקיע" והפכה להיות חלוצת העולם המערבי כטייסת צבאית וכטייסת בחברה מסחרית. יעל פעלה לקידום הקמתם וביסוסם של תפקיד יועצת ראש הממשלה לקידום מעמד האשה ושל המועצה הלאומית לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה; היתה מיוזמות ומקימות היחידה לקידום נשים בספורט והמועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה; הפעילה את תוכנית נעל"ה ועסקה בקידום נערות לטכנולוגיות מתקדמות ולמדעים. יהי זכרה ברוך; וההיסטוריה תהיה גם ה-her story. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת אריה אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים התפרסמה בעיתון "הארץ" מודעה צנועה המודיעה למגורשים מגוף-קטיף וצפון השומרון: להווי ידוע לכם, אזרחים יקרים, שעד 30 במאי, דהיינו היום, אם לא תאספו את המיטלטלין שלכם מהמכולות בקסטינה, מדינת ישראל תשמיד את המיטלטלין שלכם או תמכור אותם, כראות עיניה. השדולה למען המגורשים ביקרה באתרים ביום שישי וחלק מהאנשים היו גם היום. האתרים חלקם עדיין לא מוכנים, האנשים בבתי-מלון – מה אתם רוצים מהחיים שלהם? גירשתם אותם, יופי, אבל למה לעשות להם את המוות? היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברת הכנסת טרטמן - בבקשה, גברתי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, במסמך קווי היסוד של הממשלה, תחת הכותרת "המישור המדיני והביטחוני", יש חשיבות רבה לנושא של ביטחון אזרחי המדינה, תוך דגש, בסעיף 12, על התחשבות בצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בניסיון למנוע ממנה סבל מיותר. אני מכבדת את הסעיף הזה, צריך למנוע סבל מיותר מאוכלוסייה בכלל, לרבות האוכלוסייה הפלסטינית, אבל מדוע אין שום התייחסות, אף לא באות אחת ולא בתו אחד, לאוכלוסייה היהודית באזור הזה? בימים אלה כורים כביש עומק שמבתק את היישוב גבעת-זאב, מנתק לגמרי מהעיר עצמה. אף אחד לא חושב על זה, השיקולים הם כספיים נטו. בונים את הכביש הזה, שיהיה כביש שקוע בעומק של 7 מטרים וברוחב של 12 מטרים, תוך ניתוק מוחלט של החלק הצפוני של גבעת-זאב משכונות בדרומה, כי לא מתייחסים לאוכלוסייה. אני קוראת להפוך את הכביש הזה לכביש ממונהר ולא לכביש שקוע, כדי לשמור על מרקם האוכלוסייה של האזרחים היהודים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת גבאי - בבקשה, אדוני; יש לך דקה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. אם איני טועה, סיימתי את חובותי. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשלוח מכאן ברכות לשר הפנים על שתיקן דבר אבסורדי בכך שנתן הוראה לנציגי הרשות הפלסטינית שגרים בירושלים. לא יעלה על הדעת שיש אנשים שגרים בירושלים וחברים בממשלה שעוינת את מדינת ישראל. זה נגד הריבונות של ישראל בירושלים, זה נגד כל היגיון וכל מחשבה שקיימת תופעה כזאת שאדם יכול לגור בעיר ולהיות חבר פרלמנט במדינת אויב. איש לא תפס שיש דבר כזה. רק במדינת ישראל יכולה להיות תופעה אנומלית כזאת, ומדינת ישראל החרישה. אני מברך את שר הפנים שנקט את היוזמה המתאימה - שיחליטו אם הם שייכים לירושלים או שייכים למדינת אויב, ואז שיעברו לגור במדינת אויב ולא ייהנו כאן מכל ההטבות כאזרחי מדינת ישראל. אני מברך אותו מכאן. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה דווקא לציין דבר חיובי מבחינת הדמוקרטיה הישראלית בהצלחת המאבק הקשה, שהיה לפעמים אפילו מזעזע, של חולי הסרטן, חולי סרטן המעי הגס. העובדה שסל התרופות הורחב – בשורה התחתונה יש לי ביקורת בנושאים שונים, אבל אני לא אומר אותה כרגע – היא אמירה חשובה לציבור הישראלי, היא אמירה שאומרת לציבור שהמחאה נשמעת, המחאה יכולה להשפיע, וזה דבר ראוי, זה דבר חשוב. להבדיל אלפי הבדלות, אני רוצה לקרוא לציבור למחות גם בנושא אחר, שהוא בוודאי פחות דרמטי מחולי הסרטן. קראתי היום בעיתון, שרק 1,700 איש רכשו מינוי לשידורי המונדיאל. אני קורא לציבור הישראלי שלא לרכוש את המינוי במחיר המופקע הזה, ואני מקווה שגם כאן המחאה הציבורית והשביתה הציבורית של חוסר שיתוף הפעולה מצד האזרחים יחייבו בסופו של דבר את הורדת מחיר החבילות האלה, שהוא מופקע לחלוטין. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. נסיים עם חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה, גברתי. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, אני שמחה לציין שבמסגרת דיוני ועדת החינוך היום הוחלט להסיר מסדר-היום של חוק ההסדרים את ההצעה לדחות שוב את החלת חוק חינוך חינם לילדים חולים. יש בכך משום בשורה לילדים הללו. אני לא יכולה שלא לחבר את רוח הדברים עם הצעת חוק שקראתי עליה השבוע באשר לסל רווחה, שיינתן בה ביטוי מעשי לשאלה מה זה נקרא לחיות בכבוד לגבי כל אזרח במדינה הזאת; מובן שמדברים על מעוטי היכולת. אני מאוד מקווה שהצעת החוק הזאת תגיע לידי מימוש, ובעקבותיה אולי גם נגיע לחקיקה של סל תלמיד. בסך הכול בצעדים הללו אני רואה משום שמירה על זכותו של הפרט לשוויון הזדמנויות ולצמצום וסגירת פערים בחברה הישראלית. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): ברשותך, גברתי היושבת-ראש, כמה הודעות. חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מודיעה בזאת על חילופי אישים בוועדת הכלכלה מטעם סיעת ישראל ביתנו: במקום חבר הכנסת אלכס מילר יכהן חבר הכנסת ישראל חסון. השלמת הרכב ועדות הכנסת רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, הודעה נוספת. חברי חברי הכנסת, בהתאם לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ועדת הכנסת החליטה להקים ועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת. הוועדה המשותפת תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, בראשות יושבת-ראש ועדת הכנסת. מטעם ועדת הכנסת יכהנו חברי הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש הוועדה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת גדעון סער וחברת הכנסת אסתרינה טרטמן; מטעם ועדת הכספים יכהנו חברי הכנסת אמנון כהן, שי חרמש, אורית נוקד, ראובן ריבלין ויעקב ליצמן. אני מבקשת את אישורה של הכנסת להודעתי זו. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההודעה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת ועדת הכנסת - רוב נגד - מיעוט הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההודעה עברה. תודה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה נוספת. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, החליטה ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון לתקציב הביטחון. הוועדה המשותפת תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, בראשות ועדת החוץ והביטחון. מטעם ועדת החוץ והביטחון: חברי הכנסת צחי הנגבי, שיכהן גם כיושב-ראש, מתן וילנאי – אפרים סנה יהיה ממלא-מקום קבוע – עמירה דותן, יובל שטייניץ ואפי איתם; מטעם ועדת הכספים: חברי הכנסת אלי אפללו, אורית נוקד, יעקב מרגי וחיים אורון – במקומו יכהן אבשלום וילן כממלא-מקום קבוע – וסטס מסז'ניקוב. אני מבקשת, גברתי היושבת-ראש, את האישור של הכנסת להודעתי זו. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, מי בעד ההודעה - ירים את ידו. מי נגד - ירים את ידו. מי נמנע - ירים את ידו. הצבעה בעד הצעת ועדת הכנסת - רוב נגד - מיעוט הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון לתקציב הביטחון נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההודעה נתקבלה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה אחרונה, גברתי היושבת-ראש, לשעה זו. בהתאם להוראת סעיף 17 לתקנון הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה לזכויות הילד. בהתאם להצעה שמונחת לפניכם, אלה הן סמכויות הוועדה: הגנה על ילדים וקידום מעמד ילדים ובני נוער במטרה לממש את זכויותיהם ברוח האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד, לרבות מימוש העקרונות של טובת הילד, אי-הפליה, הזכות להתפתחות בתנאים נאותים וזכות של ילדים ובני נוער להשמיע את דעתם בעניינים הנוגעים להם. הוועדה תהיה בת 15 חברים. זהו ההרכב המוצע של הוועדה: לסיעת קדימה שלושה נציגים - חברי הכנסת רוחמה אברהם, דוד טל וזאב אלקין; לסיעת העבודה-מימד שלושה נציגים – חברי הכנסת שלי יחימוביץ, נאדיה חילו ומיכאל מלכיאור; לסיעת ש"ס שני נציגים – חברי הכנסת יעקב מרגי ואמנון כהן; לסיעת הליכוד נציג אחד, שאני מקווה שאקבל את שמו בימים הקרובים; לסיעת ישראל ביתנו נציג אחד – חבר הכנסת אלכס מילר; לסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל נציג אחד – חבר הכנסת אורי אריאל; לסיעת יהדות התורה נציג אחד – חבר הכנסת שמואל הלפרט; לסיעת מרצ נציג אחד – חבר הכנסת רן כהן; לסיעת רע"ם-תע"ל נציג אחד – חבר הכנסת אברהים צרצור; לסיעת חד"ש נציג אחד – חבר הכנסת דב חנין. יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מבקשת, גברתי היושבת-ראש, את אישורה של הכנסת גם להודעתי זו. היו"ר דליה איציק: חברי, אישורה של הכנסת: מי בעד ההודעה - ירים את ידו. מי נגד ההודעה - ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה בעד הצעת ועדת הכנסת - רוב נגד - מיעוט הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב הוועדה לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההודעה נתקבלה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): ברכות ליושבת-ראש הוועדה. תודה. היו"ר דליה איציק: ברכות, גברתי. ראובן ריבלין (הליכוד): האם יושב-ראש ועדת תקציב הביטחון הוא לא תמיד יושב-ראש ועדת הכספים? רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): יש סעיף בתקנון שאומר שהסיעה הראשונה שרשומה - - - ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יובל נאמן, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לנושא הבא: ישיבה מיוחדת לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר יובל נאמן, זכרו לברכה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הגברת נאמן, בני משפחת נאמן, ידידיו ומוקירי זכרו, ישיבת אבל זו מוקדשת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר פרופסור יובל נאמן, שהלך לעולמו לפני חודש ימים. יובל נאמן היה מבכירי בניה של הקהילייה המדעית הישראלית, איש בעל חשיבה יוצרת, ספרא וסייפא, שהביא למדע הישראלי תהילת עולם. קורות חייו המופלאים שזורים בתולדות המדינה משחר ימיה. נאמן, כשמו כך הוא. הוא ראה עצמו כל ימיו שליח נאמן בשירות ארצו: במדים, במחקר המדעי ובנתיב הביטחוני. איזו מזיגה נדירה של איש מדע, בעל קריירה צבאית מפוארת, איש מהעולם האקדמי, שמגיע להישגים בלתי רגילים ומרשימים, ופעיל מאוד גם בחיים הפוליטיים. כשנולד קראו לו הוריו, שחלמו כי יהיה מוזיקאי, על שם יובל התנ"כי, "אבי כל תפש כנור ועוגב". יובל נאמן, שניחן בכשרונות מזהירים, בחר במוזיקה שונה, הוא בחר במדע. בגיל 15 סיים את בית-הספר התיכון ומייד חבר לשורות "ההגנה". בגיל 16 הוא כבר סטודנט בטכניון, בפקולטה להנדסת מכונות, שאותה סיים – איך לא – בהצטיינות יתירה. במלחמת העצמאות הוא היה סגן מפקד גדוד בחטיבת גבעתי. כשקמה המדינה, המשך דרכו היה לו טבעי וברור – אני הולך לשירות קבע בצה"ל, שאותו הוא סיים כאלוף-משנה בתפקיד ראש אגף המבצעים וסגן ראש אגף המודיעין. תחנות רבות היו לו בחייו עשירי המעש. כשכתבתי את נאומי והסתכלתי וקראתי עליו, ראיתי באמת איש רב-תכונות, רב-תחומים. על קצה המזלג אולי נזכיר, כי הוא עמד בראש הוועדה לאנרגיה אטומית והיה שותף בכיר בתוכנית הגרעין הישראלית. לימים הפך למדען הראשי של משרד הביטחון, לפיזיקאי מהולל באוניברסיטת תל-אביב ולנשיא האוניברסיטה. בגיל 44 הוא עוטר בפרס ישראל למדעים מדויקים. הישגיו המדעיים של יובל נאמן הנחילו כבוד רב לישראל. פרופסור נאמן נהג לומר: "בכל תנאי – אם רוצים – אפשר עוד לעשות". חברי חברי הכנסת, עוד רבות ידובר על תרומתו של האיש למדע, אולם ברצוני לעמוד על פן פחות ידוע בפעילותו. מי שהכיר אותו עוד קצת כאן בבית, כמוני, ראה את העשייה הבלתי-נלאית של שנים ארוכות למען עלייה וקליטה של מדענים יהודים מברית-המועצות. יובל נמנה עם הראשונים שפעלו להשגת היתרי יציאה למדענים שהיו מסורבי עלייה בברית-המועצות. לשם כך הוא הפעיל את המערכת המדעית העולמית, הבין-לאומית, וגייס חתני פרס נובל רבים. התמיכה הרועשת, הבלתי-מתפשרת, במדענים היהודים היא שהאיצה בסוף את פתיחת השערים והביאה בסופו של תהליך לעליית מיליון עולים לארץ. שר המדע יובל נאמן, ונשיא אוניברסיטת תל-אביב, עשה דברים גדולים כדי להקל את קליטת היהודים הללו, המדענים העולים, בארץ. יובל נאמן היה איש ארץ-ישראל השלמה. הוא היה ממייסדי "התחיה", ומטעמה גם נבחר לכנסת. הוא כיהן בממשלה בתפקיד שר המדע, שר האנרגיה, הטכנולוגיה והתשתית. הוא אמר פעם: "הנושא הפוליטי היה אצלי שירות חובה. אבל מה שהחזיק אותי רענן כל הזמן היה השילוב עם העבודה המדעית" – כך הוא הסביר את השניוּת בדרכו. בעקבות תבוסת מפלגתו בבחירות ב-1992 הוא פרש מהפוליטיקה וחזר למחוז האהוב עליו – האקדמיה. את ה"אני מאמין" המדעי שלו הוא ביטא בדברים הבאים: "אם אני מסתכל על היקום העצום סביבנו, ואני רואה איזה חלק אפסי אני תופס בו, על כדור הארץ עצמו, שהוא גרגר קטן, שהוא חלק ממערכת השמש, השאלה מה הוא מעמדי על האדמה ממש לא רלוונטית". יהי זכרו ברוך. בבקשה, אדוני השר שאול מופז. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: גברתי יושבת-ראש הכנסת, משפחת נאמן היקרה, חברי הכנסת, אני מצטרף אליכם, ידידי חברי הכנסת, ומרכין את ראשי לזכרו של יהודי וישראלי דגול, רב-פעלים, איש מדע מן המעלה העליונה וקצין צבא מחונן, ספרא וסייפא, מגאוני דור התקומה וממעצבי תורת הביטחון, האסטרטגיה וכוח המגן של מדינת ישראל. אני עומד נפעם מול עלילת חייו המרתקת של פרופסור יובל נאמן. שלל ההישגים ומגילת המעשים העמוסה של האיש המיוחד הזה מותירים אותנו משתאים. כיצד ייתכן שאדם אחד הכיל את כל אלה? איך אפשר שפרי מוחו ויצירתו התפרסו על פני מרחבים רבים ושונים כל כך, ובכולם הוא נחשב עילוי יוצא דופן, נדיר ויחיד בכושר השגתו ובתבונת תפיסתו המופלאה? אין לי צל של ספק שאילו הקדיש יובל נאמן את כל כוחותיו למחקר מדעי בלבד, הוא היה נמנה עם גדולי עולם שהצעידו את הידע האנושי אל אופקים חדשים ומהפכניים. אלא שיובל נאמן שייך לדור שלא יכול היה להסתגר במגדל השן. יובל נאמן היה בן דור התקומה שרתם את חייו וכשרונותיו לכינונה של מדינת ישראל, להגנתה ולביסוס ביטחונה. הוא לא יכול היה להקדיש את כל-כולו למדע, כי צו הלב וצורך השעה חייבו אותו לעשות למען העם. אף-על-פי-כן, הישגיו במחקר המדעי היו מפליאים והביאו אותו אל סף זכייה בפרס נובל לפיזיקה. התיאוריות שלו על חלקיקי היסוד בטבע הוכחו והתקבלו, והוא זכה ליוקרה עצומה בקרב מדענים וחוקרים מן השורה הראשונה בעולם כולו. תרומתו של יובל נאמן לביטחון המדינה גדולה מאוד, מסועפת ומרחיקת-לכת, ובחלקה עודנה חסויה. כוונתי איננה לשירותו כבר בגיל צעיר מאוד במלחמת העצמאות כקצין וכמפקד בחטיבת גבעתי, או לתפקידו כסגן ראש אמ"ן בצה"ל. אני רוצה לציין דווקא עובדה אחרת שאיננה מפורסמת כל כך: יובל נאמן השפיע במידה מכרעת, עוד בשנות ה-50 המוקדמות, על גיבוש תורת הביטחון, על ביסוס הדוקטרינה ההתקפית של צה"ל ועל התכנון ארוך הטווח של המטה הכללי. הוא עשה זאת בתפקידו כראש מחלקת התכנון באג"ם, והעקרונות שהתווה אז הוסיפו להנחות את צבא-הגנה לישראל לשנים ארוכות מאוד, ואף עד עצם היום הזה. יובל נאמן היה שותף בארגון צה"ל כצבא מילואים ובפיתוח שיטות הגיוס הייחודיות לצה"ל. ידו של יובל נאמן, בהיותו נספח צה"ל בפריס, היתה גם בקידום היחסים המיוחדים בין ישראל לצרפת. יובל נאמן הוסיף ותרם רבות לביטחון ישראל גם מאוחר יותר, אחרי שפרש מכהונת נשיא אוניברסיטת תל-אביב כדי לשמש כמדען הראשי למערכת הביטחון. הוא הטביע את חותמו בתחומים חיוניים רבים, שקידמו את יתרוננו האיכותי והעניקו למדינת ישראל שכבת מגן חסינה ואיתנה יותר. בתפקידי הקודמים – כרמטכ"ל וכשר הביטחון – היתה לי הזכות לנהל עם פרופסור נאמן שיחות לא מעטות בנושאי ביטחון ואסטרטגיה. אני גאה לספר, שעצותיו ותובנותיו בסוגיות שעליהן שוחחנו לעתים קרובות האירו זוויות חדשות בהשקפת עולמי הביטחונית. חלק מעצותיו אף יושמו והוטמעו בתפיסה הביטחונית והאסטרטגית של צה"ל ומערכת הביטחון. יובל נאמן הילך תמיד בגדולות. הוא האמין בסגולתו וביכולתו של עם ישראל לעמוד באתגרים ולהעפיל לשיאים טכנולוגיים, ואף לפרוץ אל החלל. הוא הדביק אחרים באמונתו, והוא ניצח. תלמידיו וחניכיו הגשימו את חזונו. יובל נאמן היה גם דמות פוליטית. הוא עמד בראש מפלגה וכיהן מטעמה כשר בממשלות ישראל. עמדותיו היו אומנם רחוקות מן הזרם המרכזי, ותכונותיו לא תמיד התאימו לזירה הפוליטית המחוספסת, אך אישיותו הנוחה, נועם הליכותיו ורוחב דעתו עוררו כלפיו הערכה רבה מכל עבר. יותר מכול ואחרי ככלות הכול, יובל נאמן היה איש רוח ואיש מדע דגול ורב-השראה. אך גם בתחום שבו השיג את הישגיו החשובים ביותר – תחום הפיזיקה – הוא נשאר עניו. בישיבה שערכה לכבודו אשתקד ועדת המדע של הכנסת, במלאות לו 80 שנה, הוא אמר: "אנחנו חייבים להיות צנועים יותר. כל מה שאנחנו יודעים בפיזיקה מתקשר ל-5% מתכולת היקום. ל-25% אנו קוראים חומר אפל ואיננו יודעים להסביר מהו, ול-70% אנו קוראים אנרגיה אפלה ואותה אנחנו עוד יותר לא יודעים להסביר... אנחנו רק בהתחלת הדרך". יובל נאמן הלך מאתנו, אך בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל ייחקק שמו לעד כאחד מגדולי בניה של האומה. בפרקי המחקר המדעי ובצפונות ביטחון ישראל שמור לו מקום של כבוד. הנני מצדיע לו ולמורשתו בהערצה ובתודה עמוקה. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר. אני מזמינה את יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בנימין נתניהו (הליכוד): גברת נאמן, משפחת נאמן, גברתי היושבת-ראש וחברי הבית, יובל נאמן היה פטריוט יהודי וישראלי מובהק. אני משתמש במלה משום שהוא שעבד את עיסוקיו הרבים והמגוונים למען ביצור ביטחונה של המדינה והבטחת עתידה. בזה הוא שילם גם מחיר אישי, אין ספק, משום שאדם עם יכולות גאוניות כפי שהיו לו בוודאי השתוקק לעסוק קודם כול במדע – הוא עסק במדע והגיע להישגים עולמיים חשובים, בתורת הקווארקים, בתורות אחרות, אבל הוא שילם מחיר למען הבטחת קיומה של מדינת ישראל והתקומה היהודית. הזכרתי שהוא היה מדען. אמרתי באירוע שהיה באוניברסיטת תל-אביב, שזה לא מובן מאליו, מדען יהודי. קודם כול, היהודים לא הקימו מתוכם מדענים. במשך אלפי שנות קיומם עד היציאה מחומות הגטו לתקופת ההשכלה, לא היו מדענים יהודים. זה דבר שצמח לא ביהודה אלא באתונה, ולא נגע בעמנו. אבל כשזה נגע בעמנו – יותר נכון, כשעמנו נגע במדע - התברר שהלימוד ב"חדר", לימוד התורה והתלמוד פיתחו יכולות כבירות בקרב היהודים, ולמדענים היהודים בתקופה החדשה היה תפקיד מכריע בהבטחת עתיד האנושות. אי-אפשר להמעיט בחשיבות תפקידם של המדענים היהודים במניעת כיבוש העולם על-ידי השלטון ההיטלראי. מדוע אני אומר זאת? הרי היטלר חוסל לפני שהיה צורך בשימוש בנשק האימתני. זה נכון, אבל שגיאתו הגדולה היתה גירוש המדענים היהודים. היום ברור לנו לחלוטין - לחלוטין - שאם הוא היה מקבץ את זילרד ואת טלר ואחרים – אופנהיימר לא, הוא היה באמריקה, אבל אם היו לו אנשים כאלה, מאסה קריטית של יהודים – רובם, אגב, הונגרים - אם הוא היה מקבץ אותם, הוא היה מפתח את הפצצה. זה נכון שהייזנברג ניסה להציג את אי-פיתוח הפצצה על-ידי היטלר כאילו הוא וחבריו מנעו זאת – בפרויקט הגרעין הגרמני – אבל זה לא נכון. אנחנו יודעים זאת מתוך ההקלטות של הבריטים, שהקליטו אותם לאחר שכבשו אותם, לאחר ששמו אותם בטירה בבריטניה ושמעו את תגובותיהם על הפצצת הירושימה, ואנחנו יודעים שהם פשוט לא היו מספיק טובים. המדענים היהודים תרמו אפוא להבטחת עתיד האנושות בזה שהם נעדרו מפרויקט הגרעין הגרמני ובכך שכל הגאונות שלהם הלכה לאפיק אחר. ואנחנו יודעים שזה היה המפגש הראשון בין הדמון של הטבע האנושי, הפנאטיות שאין בה מעצורים, ובין האפשרות של כוח הרס רב-עוצמה שהמדע מייצר. וכאן אני רוצה להגיע לתרומתו של יובל נאמן לקיומנו. בעוד במקרה של המדענים במלחמת העולם השנייה, היעדרם היה הגורם הקובע בניצחון כוחות התרבות, הימצאו של יובל נאמן וחבריו – אני רוצה להגיד: הימצאו של יובל נאמן, לפני חבריו - פה בארץ, גאון בעל שם עולמי, הוא שאפשר לנו לפתח את חומות המגן וההרתעה, שכל כך חשובות מול הפנאטיות החדשה, הנאציזם החדש שהולך ומתפתח לנגד עינינו. ומול הסכנה האיומה הזאת – שהיא, אגב, סכנה גדולה לאנושות לא פחות מהסכנה הקודמת – אסור שישראל תימצא, והעם היהודי יימצא, ללא כוחות המגן שלהם. כשהאנושות התעשתה בפעם הקודמת, עמנו כבר שילם את הקורבן. אינני יודע אם היא תתעשת בזמן, אבל אני יודע שעמנו היום יכול להגן על עצמו, בגלל התרומה הייחודית של יובל נאמן. אני אומר תרומה ייחודית, כי בכל מהלך כזה בסופו של דבר מתברר שיש אנשים שמכריעים את ההתפתחות המדעית וההיסטורית, ויובל נאמן היה האיש הזה. אי-אפשר כאן להיכנס לפרטים, אבל הפרט החשוב הוא זה: אני מסופק אם בלעדיו היינו יכולים לבנות, לבנה אחר לבנה, את קיר המגן הזה, ובעזרתו בנינו אותו, וזו זכות שתעמוד לו לעד. הוא לא הסתפק רק בחומה אחת, הוא רצה עוד חומות ותרם להן. למשל, חקר החלל. השיחה האחרונה שלי אתו היתה חודשים אחדים לפני פטירתו. הוא צלצל אלי – אני, אגב, לא ידעתי את מידת חוליו. לכן, קיבלתי את השיחה ולא שאלתיו: מה שלומך? ועל מה הוא דיבר אתי? – הוא בוודאי כבר היה חולה מאוד – הוא דיבר אתי על איזה פרט בתוכנית החלל, והוא חשב שאני יכול להשפיע בכיוון מסוים בנתיבי הממשל. הסברתי לו שאני כבר לא חולש על תקציבים, והוא אמר: אבל אתה יכול להשפיע. אמרתי לו שיחזור וימסור לי את הפרטים המדויקים של בקשתו. הוא הבטיח לעשות זאת ולא חזר אלי, ואני באמת התפלאתי מדוע הוא לא חזר, עד ששמעתי את ההודעה המצערת, שהוא כבר נלקח מאתנו. לכן, אם אני צריך לתמצת את גודל תרומתו, הכבירה, מעבר לאישיותו המלבבת, מעבר לכך שהוא לא היה פוליטיקאי – תרומה גדולה לבית הזה – מעבר לכך שהוא היה פטריוט יהודי, מעבר לכך שהוא היה בעל ואב וסב אוהב, מעבר לכל אלה, אני חושב שאנחנו יכולים להגיד על יובל נאמן משהו שהוא קצת שונה: את כל החומות הוא ראה. חומת החלל, החומה האחרת וחומת גב ההר – את כל החומות האלה הוא ראה. אבל בסופו של דבר אנחנו יכולים להגיד עליו לא רק מה שאנחנו נוהגים לומר: "נחיה לאור משנתו", על יובל נאמן אנחנו יכולים להגיד: "נחיה בגלל משנתו". יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. יחתום את הישיבה המיוחדת הזאת שר המדע, מר אופיר פינס. בבקשה. שר המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט אופיר פינס-פז: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, דבורה נאמן, רעייתו של יובל, ענת וטדי, ילדיו, פרופסור רות בן-ישראל, אחותו – גם היא כלת פרס ישראל – נכדותיו, כל משפחת נאמן, חייו של יובל נאמן, זיכרונו לברכה, הם שילוב מופלא של מצוינות מדעית, עשייה ביטחונית שהייתי אומר: אין לה שיעור, ידע מופלג במקורות היהדות ובתרבות העולם העתיק והחדש וחזון ציוני משולב בדוגמה אישית ובאהבת אדם. היתה ליובל נאמן אישיות מרתקת ושובת לב. היה בו שילוב נדיר של מדען בעל יכולות ביצוע נדירות וחשיבה יצירתית, חלוציות, ציונות. הוא היה איש תרבות וגם מנהיג פוליטי, אף שלא היה פוליטיקאי. בעת לימודי הדוקטורט בפיזיקה הבקיע יובל את חזית הידע באותם הימים, בתחום החלקיקים שבגרעין. שרשרת התגליות של יובל נאמן בתחום זה נחשבת לאחת התגליות החשובות ביותר במאה הקודמת. מאז זכה יובל בפרס ישראל בגיל צעיר מאוד, בפרסים בין-לאומיים רבים ובחברות כבוד באקדמיה הלאומית של ארצות-הברית. תגליותיו מופיעות כיום בכל ספר לימוד ובספרי הפיזיקה בכל המקומות, בכל האוניברסיטאות. יובל נאמן תרם תרומה של ממש למדינה בכל תחומי העיסוק והעשייה שלו: כאיש מדע וכחוקר דגול בעל מוניטין בין-לאומיים, כאיש אקדמיה וחינוך, ובין היתר כנשיא אוניברסיטת תל-אביב, וגם שם הוא פעל לקליטת מדענים עולים, כפי שאמרה יושבת-ראש הכנסת, וגם בתפקידו כשר המדע היתה לו תרומה עצומה לקליטת גל העלייה מחבר המדינות, ובמיוחד לציבור המדענים הגדול שהגיע לארץ. נדמה לי שללא הדבר המיוחד שהוא יצר, התשתית שאפשרה להם להמשיך ולפעול בתחום המדע ולהשתלב בעולם המדע הישראלי, ספק אם היינו יכולים לקלוט רבים כל כך מהם בתוכנו, ויכול להיות שהיינו מאבדים רבים מהם לאוניברסיטאות ולמכוני מחקר בכל העולם. כאיש ביטחון במסגרת כל מערכות הביטחון, הוא שירת בצה"ל שנים רבות בתפקידים שונים, וביניהם כסגן ראש אמ"ן וכראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כמדינאי וכשר הוא הקים את משרד המדע והטכנולוגיה, עיצב אותו וניווט אותו, יצר את סוכנות החלל הישראלית ויצק תוכן ומעוף לכל המערכת הזאת. את שליטת ישראל בשמים והיציאה לחלל ניווט וקידם יובל נאמן בכל כוחו ומאודו, וראה בנושא הזה ממש גולת כותרת ומכשיר כדי לפרוץ דרך להצטרף לקהילה המדעית, לקהילת המדינות המפותחות ביותר בעולם בתחום המדע. ברור שליובל נאמן ולי ולשכמותי היו חילוקי דעות בכל מה שקשור לדרך הפוליטית-המדינית שבה מדינת ישראל צריכה לצעוד, אבל הדברים האלה נעשו תמיד מתוך הערכה רבה מאוד למקום שממנו הוא בא, לתפיסת העולם שלו, לאינטגריטי שלו, ליושרה שלו, ולידיעה הברורה שהוא היה ציוני בעל חזון ציוני בכל רמ"ח איבריו. בסופו של דבר, על דבר אחד מעולם לא היתה מחלוקת אתו - הצורך להבליט, לטפח ולקדם את המדע הישראלי. יובל הוא סמל של דור הולך ונעלם, איש רב-פעלים ויוצא דופן. יובל נאמן היה אדם שאנחנו, גם במשרד המדע והטכנולוגיה, נדע לזכור ולהנציח את מורשתו. נדמה לי ששני דברים היו חשובים לו במיוחד בהקשר של הדברים שנמצאים בתחום עשייתי ואחריותי: האחד - לשמור על המשרד הזה, לטפח אותו, לשדרג אותו, להפעיל אותו ולגרום לו להיות משרד שתורם למדע ולטכנולוגיה של ישראל; והשני - לשמור מכל משמר על ערך המצוינות במובן הרחב של המלה והמצוינות המדעית בפרט. אני חושב שיובל נאמן ראה בדבר הזה מרכיב מכריע בבניית עוצמתה וחוסנה של מדינת ישראל. אני מתחייב לעשות כל אשר לאל ידי בתפקידי כדי לקדם את התפיסה שלו, לטפח אותה ולשמור עליה מכל משמר. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: אדוני השר, תודה לך. משפחת נאמן, המקום ינחם אתכם. המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא: המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לחזור ולהכריז על מצב חירום. אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת צחי הנגבי, לעלות לבמה ולהציג את הדברים. חברי הכנסת, בתום דבריו יתקיים דיון אישי, וכל דובר רשאי לדבר חמש דקות. דרך אגב, ההצבעה תהיה מחר. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הנני מתכבד בזאת להציג בפני מליאת הכנסת את המלצות הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט להכרזה על מצב חירום שהוקמה מכוח סעיף 133ב לתקנון הכנסת. ועדה זו הוקמה על מנת שתדון בבקשת הממשלה, שלפיה הכנסת תחזור ותכריז על מצב חירום לשנה נוספת, וזאת מכוח סמכותה על-פי סעיף 38 לחוק-יסוד: הממשלה. מצב החירום קיים בישראל ברציפות מאז חודש אייר התש"ח, מאי 1948. תחילה הונהג מצב החירום מכוח הכרזה של מועצת המדינה הזמנית לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, ולאחר מכן, בשנת 1996, מכוח הכרזות של הכנסת לפי חוק-יסוד: הממשלה. הסעיף שהזכרתי, סעיף 38, קובע כי תקופת תוקפה של הכרזה כזאת על מצב חירום לא תעלה על שנה. היו"ר דליה איציק: אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שטרן. תודה רבה לך. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): כן נקבע שבידי הכנסת הסמכות לחזור ולהכריז מדי שנה, או מדי תקופת זמן אחרת שתיקבע על-ידי הכנסת, מחדש על מצב חירום. יש שתי השלכות עיקריות להכרזה כזאת של הכנסת על מצב חירום. ראשית, ההכרזה מקנה לממשלה או לראש הממשלה, לפי העניין, סמכות להתקין תקנות שעת-חירום, וזאת בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה. ההשלכה השנייה היא: חקיקה שתלויה בהמשך ההכרזה על מצב חירום, לרבות חקיקה ביטחונית אשר מקנה לכוחות הביטחון סמכויות שנחוצות להם כדי להתמודד ביעילות עם האיומים הביטחוניים, עם המצב הביטחוני. על כן, בעת בחינת צורך זה על הוועדה המשותפת, שעמדתי בראשה, לבחון, בין היתר, שניים אלה: האחד - התקנות לשעת-חירום שהותקנו מכוח ההכרזה האחרונה של הכנסת על מצב חירום; והנושא השני שמן הראוי לבחון הוא מצב החקיקה שתוקפה מותנה בקיומו של מצב חירום. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, תיכף אתה תעלה לדבר, ואני אשמור על כבודך. אני מבקשת. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): בישיבה שקיימנו בוועדה המשותפת הופיעו נציגי הממשלה. הם סקרו מצד אחד את ההתקדמות הרבה בטיפול במכלול דברי החקיקה האזרחית - ואתייחס בתמצית להתקדמות הזאת אשר לה אחראי בעיקר משרד המשפטים, אבל גם הכנסת וועדותיה השונות - וכמו כן הציגו נציגי הממשלה את הצורך להמשיך ולקיים את הסמכויות הנחוצות להם לשם התמודדות עם המצב הביטחוני השורר היום במדינה. גברתי היושבת-ראש, הדיון שקיימנו היה בבוקר שבו סוכל ניסיון פיגוע בצפון השומרון - חגורת נפץ שאותרה בזמן, ובזאת נמנעו קורבנות רבים. אותו בוקר היה בוקר שלאחר היום חסר התקדים בשנים האחרונות בצפון - יום קרב שבו מצד אחד צה"ל עמד לפני מתקפה שלא ראינו כמותה למעשה מאז שנת 2000, ותקף והגיע גם להישגים חשובים בהתמודדות עם איום ה"חיזבאללה". על הרקע הזה היו בוועדה קולות שמשום-מה סברו דווקא ששעת-החירום תמה ופסה לה מן העולם, ואני מאמין שגם בדיון יישמעו הקולות האלה, דעות שכשלעצמן הן ודאי לגיטימיות, אבל זה היה קצת צורם או סותר את המציאות של אותו בוקר. אפילו המציאות של היום הזה - אנחנו נמצאים היום לאחר לילה שבו כוחות צה"ל פעלו בשתי גזרות לסכל פיגועים. בגזרת עזה יחידה מיוחדת של צה"ל הצליחה למנוע מבעוד מועד ירי של נשק תלול- מסלול ופגעה בחוליה שרצתה לפגוע בנו. באזור צפון השומרון, יחידה מיוחדת אחרת הצליחה להגיע לקרב מגע, קרב אש עם חוליה אחרת, ולסכל גם את פעילותה. כלומר, כל ימינו, בין שאנחנו בבוקר בוועדה המשותפת ובין שאנחנו אחר-הצהריים כאן במליאת הכנסת, אנחנו תחת איום, תחת מצב חירום מתמשך. אני שמעתי, יחד עם חברי לוועדה המשותפת, את דברי גורמי הביטחון, משרד הביטחון ושירות הביטחון הכללי. רוב חברי הוועדה השתכנעו שמן הראוי להמשיך ולהציע לכנסת להאריך את תוקפה של ההכרזה הזאת. יעקב מרגי (ש"ס): היו כאלה שחשבו אחרת? צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): כן. ההצבעה הסתיימה ברוב דחוק של שלושה תומכים ושני מתנגדים. זה לא הזוי כמו שזה נשמע. באמת יש כאן דברים לא פשוטים, מורכבים. יציג אותם בוודאי חבר הכנסת ביילין, אם הוא יירשם לדיון, כי בתקופת כהונתו כשר המשפטים הוא החל במאמץ גדול להביא לחקיקה אזרחית את אותם נושאים שאינם קשורים לתחום הביטחוני, אבל בגלל הקלות של הרצון לכלול אותם בחקיקה ביטחונית, הם מופיעים בהקשרים של שעת-חירום. עדיין אני חושב שהרוב צדק והמיעוט טעה, כי המשמעות המעשית של אי-הכרזה מהסוג הזה, אליבא דגורמי הביטחון שהופיעו לפנינו, היתה בלתי נסבלת. אפשר לקיים ויכוח וללחוץ על המערכת לפעול, כפי שאכן פעל משרד המשפטים בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה. זה דבר שיש בו היגיון. אבל אי-אפשר, בבחינת כל המוסיף גורע, גם ללחוץ על המערכת וגם כאשר המערכת פועלת, כפי שהכנסת מורה לה, להעניש את כולנו ולבטל את ההכרזה. עוד יתקיים כאן דיון מעמיק, אני מעריך. לעניין אישור תקנות שעת-חירום, שמותקנות מתוקף סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, הוועדה קיבלה דיווח כי הממשלה לא עשתה שימוש כלשהו בסמכותה לפי סעיף זה בשנה האחרונה, מאז ההכרזה של הכנסת, שהיתה ב-30 במאי בשנה שעברה. ראובן ריבלין (הליכוד): בכל שש השנים האחרונות לא נעשה שימוש בסמכותה. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): אנחנו קיבלנו דיווח עתי. אני לא יודע מה היה המצב בשנים שקדמו לכך, אבל אם יושב-ראש הכנסת זוכר, אז זה אומר שגם בנושא הזה אין סיבה לחשוש שמא קיומה של ההכרזה על מצב החירום משמש בידי הממשלה כלי לשימוש בלתי רצוי. לפיכך, אני רוצה לבקש מהבית לאשר את המלצת הוועדה המשותפת ולהאריך את מצב החירום בשנה, עד ליום כ"ז בסיוון התשס"ז, 13 ביוני 2007. לסיום דברי, גברתי היושבת-ראש, אני אומר בתמצית, כדי שלא לעכב את הדיון, כי משרד המשפטים, מחלקת הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים, יחד עם כלל המערכות במשרד ועם גורמי ממשלה אחרים, עשו בשנה האחרונה מאמץ גדול, שאת פירותיו אפרט מייד. אני אפילו לא הייתי אומר שזה נעשה בשנה האחרונה, מכיוון שמדצמבר 2005 ועד הימים האלה, כחצי שנה, לא היתה עשייה ועבודת חקיקה. הכנסת התפזרה ויצאנו למערכת בחירות. אותה עשייה ברוכה ונרחבת, שאני אציין, נעשתה בחצי שנה. היא משלימה כמעט את ההתחייבות שלנו ככנסת, כמשרד המשפטים והממשלה לנקות את ספרי החוקים שלנו ולשפר אותם, במובן זה שסמכויות שהיו מכוח שעת-החירום, ימצאו להם אכסניה אחרת בחקיקה אזרחית, שניתנת לתקיפה בבג"ץ, שיש לה מגבלות אחרות ושהיא אינה לעתים דרקונית, כפי שמגדירים סמכויות לפי הכרזה על שעת-חירום. חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור התקבל בכנסת, וסעיף 12 שלו ביטל את חוק סמכויות חיפוש בשעת-חירום. סעיף מסוים בחוק חופשה שנתית גם הוא מצוי בחקיקה. הוא עבר קריאה ראשונה. המשך הליכי החקיקה כבר לא תלויים בממשלה, אלא בכנסת, שצריכה להחיל את דין הרציפות ולהמשיך את החקיקה. יש סעיף מסוים בחוק עבודת הנוער, שגם הוא נועד לשפר את המצב. תזכיר חוק בעניין הזה כבר הופץ על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. טיוטת החוק ודאי תעבור מוועדת שרים לענייני חקיקה אלינו בכנסת. תזכיר חוק הופץ גם בקשר לחוק החניכות וגם בקשר לחוק למניעת הסתננות. אלה תזכירי חוק שבאים לתקן את החוקים הקיימים. כך גם לגבי חוק כלי הירייה. לגבי חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל, ועדת שרים לחקיקה אישרה במאי בשנה שעברה את הצעת החוק. צריכים להביא מחדש את ההצעה הזאת בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, שאני מניח שלא תעכב את הדיון בו והנושא שוב יגיע לשולחן הכנסת. חוק הספנות התקבל בכנסת, וסעיף 14 שלו ביטל תקנה מסוימת של תוספת לחוק להארכת תוקף של תקנות שעת-חירום. יש עוד חוקים בהקשר זה, שמשרד התחבורה מכין אותם, כדי להחליף בדברי חקיקה חדשים את החוק להארכת תוקף של תקנות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט). משרד המשפטים ייזום ביטול של סעיף מסוים בפקודת הנזיקין, במסגרת חקיקת קודקס הדין האזרחי שמחליף את פקודת הנזיקין. משרד הביטחון הפיץ חוק פיקוח על הייצוא הביטחוני, מה שיאפשר את ביטולו של צו הפיקוח בעניין, שהוצא מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. לנגד עינינו נחשפת פעולה מקיפה ויסודית של מערכות הממשלה השונות, משרד המשפטים בראשם והכנסת, כמי שמסיימת את הליכי החקיקה. נתנו שנה נוספת, כי אנחנו מאמינים שהעבודה הזאת תושלם במהלך השנה. ככל שהדברים נוגעים להיבט הביטחוני, אנחנו סבורים שמצב החירום לא תם. לפנינו אתגרים לא פשוטים, מורכבים לא פחות מאלה שידענו ב-58 שנות כהונת הממשלות. לא עת לפצוח בזמר על "וכיתתו חרבותם לאתים". לכן, אבקש מהכנסת לאשר את המלצת הוועדה. תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אתה מוזמן. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ, ואם הוא איננו באולם - חבר הכנסת זבולון אורלב. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מתנהגים כאופוזיציה אחראית, אנחנו נתמוך בהצעת הממשלה. תמכנו בה כשאנחנו היינו בממשלה, תמכתי בה כאשר הייתי ראש ממשלה, ולא הגיעה השעה, כפי שאמרת, לעשות את השינוי. אנחנו חיים בזמן חירום מאז הקמת המדינה, ואפשר לשאול מתי זה יסתיים. זו שאלה טבעית, ודאי למישהו עם תפיסה ליברלית כמו שלי. מתן הזכות לשר בממשלה או לממשלה לחוקק חוקי חירום פותח פתח לקלקולים ולשימוש לרעה בכוח הזה. העובדה היא, שבמשך 58 שנות קיום המדינה לא היה שימוש לרעה ממשי, אף-על-פי שהיו מספיק הזדמנויות לעשות זאת. נשאלת השאלה מה עניין זכות חקיקה, כפי שדיברנו אצלנו בסיעה, בענייני מחלבות, דיג, מאפיות - אפשר לחבר את הכול לשעת-חירום, כי בשעת-חירום נצטרך להאכיל את הציבור ולא נוכל לסבול האטות. אולי נצטרך להעסיק יותר אנשים ולרתק אותם למפעלים חיוניים, ואיננו יודעים מה יהיה חיוני ומה לא. אנחנו גם לא יכולים לומר שההתרעה על מלחמה תיתן לנו מספיק זמן לחוקק חוקים בכנסת, משום שזמן ההתרעה על מלחמה הולך ומתקצר, באופן פוטנציאלי. אני שמח שלא היו מלחמות גדולות לאחרונה, אבל שלשום קיבלנו תזכורת בהר-מירון, שהכלים הם מאוד מדויקים, שאנחנו בעידן של טילים, שדברים יכולים להתפתח בן-לילה, עם יותר מטיל אחד, בלשון המעטה, עם אלפי טילים. לכן אנחנו חייבים לשמר את היכולת הזאת בידי הממשלה, ואין זה משנה אם ברגע זה זאת ממשלה שלנו או ממשלה של מישהו אחר. כך, לפחות, נוהגת אופוזיציה אחראית. עם זאת, יש מאמצים בכנסת, גם מתוך סיעתי שלי, לנסות לפתח יכולת להמשיך בחקיקה סדירה ולהסדיר חקיקה מסודרת שאינה נוגעת לביטחון הלאומי. זאת לא שאלה פשוטה, היא דורשת מחשבה רבה. אנחנו, כמובן, נשתתף במחשבה הזאת ובדיונים האלה, אבל כל עוד לא נמצא הפתרון, אסור לנו לפגוע במכשיר החשוב הזה. אנחנו נצביע בעד. היו"ר אחמד טיבי: תודה ליושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אישור ההכרזה הוא בוודאי הכרח שלא יגונה, ובוודאי משקף את מצבה המיוחד של מדינת ישראל, שנזקקת מעת לעת לקבל אישור ולהחליט על מצב חירום. אף-על-פי שכידוע הממשלה לא מנצלת את הסמכויות שההכרזה הזאת מקנה לה, במצב שבו נמצאת מדינת ישראל היא חייבת שתהיה לה מחסנית חירום בתיק כדי שתוכל להשתמש בה למקרה הצורך. אני חושב שכל אזרח בישראל, וגם כל אדם סביר בעולם, מבין שמדינת ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שנתונה תחת איומי השמדה מפורשים. אחמדינג'אד, נשיא אירן, מאיים בהשמדה ישירה של מדינת ישראל, של העם היהודי. ה"חמאס", שהשתלט על הרשות הפלסטינית, כותב באמנתו - - - אמנת ה"חמאס" ונאומי ראשיה מדברים מפורשת על השמדת מדינת ישראל, על מחיקת מדינת ישראל, והם שוכנים לידנו, ממש בסמיכות לנו, ושולחים אלינו מפגעים, רוצחים, מתאבדים, שלא מבחינים בין אנשים, נשים וטף. כמו שאמר קודמי, יושב-ראש האופוזיציה, בגבולנו הצפוני ה"חיזבאללה", עם איומים של אלפי טילים, שמדברים על טווחים מדהימים, עד 200 קילומטר - שבעצם בכל רגע נתון איש לא יכול לצפות מתי מדינת ישראל יכולה להיות נתונה להתקפה של אנשים שנתונים לשיקולים כאלה ואחרים, ובוודאי לא שיקולי הביטחון של מדינת ישראל. לכן, בהעדר חוק אחר, ובהעדר תשתית חקיקתית אחרת, אינני רואה אפשרות אחרת אלא לאשר את ההכרזה הזאת. אני אומר את זה גם כחבר האופוזיציה. אנחנו, בוודאי, אופוזיציה תקיפה מאוד נגד הממשלה ואנחנו מאוד מעוניינים לקצר את ימיה, כי אנחנו חושבים שהיא רעה מאוד למדינת ישראל, אבל אנחנו קואליציה למדינת ישראל ואנחנו דואגים לביטחונם של אזרחי המדינה גם מספסלי האופוזיציה, ולכן אנחנו בהחלט נתמוך. עם זאת, כמובן, אנחנו נשמח על קידום החקיקה האזרחית, שמדובר בה כבר כמה וכמה שנים. אני מבין שיוסי ביילין, שהיה שר המשפטים, יוכל לפרט ולומר מדוע הדברים האלה מתעכבים שנים כל כך רבות. בוודאי גם אנחנו רוצים להיות שותפים לחקיקה ראויה, מסודרת, אזרחית, שתוריד את מירב החלקים השרירותיים והמיותרים מהסמכויות שהכרזה כזאת נותנת ותשאיר את הגרעין ההכרחי, את הליבה ההכרחית הביטחונית, על מנת לאפשר לממשלה להשתמש בסמכויות בזמן חירום. אני יודע שהאויב של הטוב הוא תמיד הטוב ביותר, אולי בגלל זה המחוקקים של משרד המשפטים מתמהמהים בעניין הזה. אבל אני חושב שכל אלה שמתנגדים והתנגדו בוועדה המשותפת, או מתנגדים גם כאן במליאה, ישימו לבם, שאם הם מרימים את ידם נגד אישור ההכרזה על מצב חירום, הם בעצם שוללים מהממשלה את הכלים הבסיסיים להשתמש באותם אמצעים נחוצים בשעת-חירום. ואם הם יגידו: אי-אפשר לסמוך על ממשלה ולא נסכים לתת לממשלה סמכויות, הרי כבר אמרו גם קודמי, והגדיל לעשות היושב-ראש לשעבר של הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, שהעיד שלפחות שלוש שנים הממשלה לא עשתה שום שימוש ואיננו רואים שהממשלה תעשה שימוש מיותר. הכנסת תמיד יכולה לבקר. גם אם, משום-מה, הממשלה תשתגע, סליחה על הביטוי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר להגיש אי-אמון. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם הממשלה תשתגע לחלוטין ותנצל לרעה את ההכרזה, שהיא כיום במתכונת שלא ניתנת לשינוי והיא גורפת מאוד, הרי שלכנסת עדיין יש כלים מספיקים. אני אהיה שותף לבלום את הממשלה שלא לנצל את החוק הזה אלא לצורכי הקיום הבסיסיים, קיום חייה, חיי אזרחיה, שלומה וביטחונה של מדינת ישראל. לכן סיעתנו תתמוך בעניין. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהפוך על הפוך מדבריו של חבר הכנסת אורלב, אישור ההכרזה הוא לא כורח והוא אכן מגונה. ואם חבר הכנסת אורלב מתהדר באפשרות שאם הממשלה תנהג בשרירות על-פי ההכרזה הזאת, הכנסת תצא להגן על כבודה ועל מעמדה ועל טוהר המידות, אז למה לא לעשות את זה הפוך? לא לאשר את זה, וכשיהיה צורך - באמת, למה לאשר את הדרקוני והשרירותי ואחר כך להיאחז בכלים שיהיו או לא יהיו על מנת לתקן את המצב? ראובן ריבלין (הליכוד): באופן אובייקטיבי אני גם חושב - - - האמת שיכול להתרגש עלינו מצב - - - שר התיירות יצחק הרצוג: זה הפחד של כולנו המון שנים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. מוחמד ברכה (חד"ש): אני דווקא לא הרגשתי שההכרזה על מצב חירום שימשה הכלי המרכזי של מדינת ישראל כדי לעמוד בפני כל מיני דברים שהיא חשבה אותם לסכנות. אני חושב שיש גבול לציניות בעניין הזה. נושא חקיקה המסודרת - פה אני יכול להישען על שתי דוגמאות: תקנת האזרחות, או הוראת השעה בעניין האזרחות, עכשיו רוצים להחליף בחקיקה. החקיקה, אני חושש ואני מריח שהיא תהיה אפילו יותר גרועה מבחינת המהות, כי היא הולכת לקבע בחוק-יסוד דברים שפשוט, איך הגדיר אותם חבר הכנסת רמון, שר המשפטים - הוא אמר: יש הרבה מדינות בעולם שמגדירות עצמן כגזעניות. אז מה? אז אנחנו עוד אחת. והדבר השני, בנושא של התמהמהות הממשלה מלחוקק חוק. היום היה דיון על חוק ההזנה בבתי-ספר, ועל אחד הסעיפים שנגזרים מהחוק הזה, והיה צורך בהקמת ועדה מייעצת של שבעה אנשים. שנה וחצי הממשלה לא הצליחה, עשתה את כל המאמצים האפשריים ולא הצליחה. ריבונו של עולם, יש גבול כמה אפשר להיות ציני. לכן, לומר אחרי 58 שנים שממשלות ישראל לא הספיקו לחוקק חוק נאור, אזרחי וכו', שיכול לענות על הצרכים של שעת-חירום - אני לא קונה את הסחורה, ולכן אין מנוס מלהגיע למסקנה שהתקנות לשעת-חירום הן מכשיר פוליטי בידי הממשלה, ואכן השתמשו מאז קום המדינה ועד היום לצרכים פוליטיים כדי להתקין תקנות לשעת-חירום, ודווקא גדולי מנהיגי הימין בישראל עמדו נגד התקנות האלה ותיארו אותן בתיאורים שונים - כמו השר לשעבר שפירא ומנחם בגין זיכרונם לברכה ואחרים. לכן, אני חושב שהאפשרות להיפטר ממצב החירום היא דווקא ללכת לכיוון של שלום, ואני רוצה להתייחס למידה שבה הממשלה הולכת לכיוונים כאלה. אני מתרשם, ואפילו הייתי אומר – משוכנע, שהממשלה אינה הולכת לכיוון של הסדר שלום. הדיבורים על התכנסות הם כביש עוקף שלום, ניסיון להתחמק מנושא השלום, כי מחיר השלום הוא די ברור. עכשיו שר הפנים מצטעצע באיומים מאוד נמוכים כלפי חברי המועצה המחוקקת מירושלים המזרחית. האנשים האלה נבחרו תחת עינה הפקוחה ובהסכמתה של ממשלת ישראל, זה לא בא בהפתעה לאף אחד, וזה בהתאם להסכמים החתומים בין אש"ף לממשלת ישראל. לכן זה פשוט ביטוי של איומים בריוניים שנגזרים ממעמדו של הכובש, שיכול להפריח איומים כאלה. מעבר לזה, האנשים האלה הם תושבי ירושלים המזרחית עוד לפני שישראל כבשה, והם יישארו תושבי ירושלים המזרחית גם אחרי שהכיבוש בירושלים המזרחית יסתיים. כלומר, התופעה החולפת היא לא הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, אלא התופעה החולפת היא הכיבוש שם. הדבר השני הוא הצהרתה של שרת החוץ ציפי לבני, שהיא מסכימה לשתי מדינות לשני עמים, פה בכנסת ואתמול בטורקיה. היא נותנת לזה פרשנות מאוד מרתקת. היא חושבת ששתי מדינות לשני עמים זה בעצם שתי מדינות לאומיות, ואז זכות השיבה או פתרון בעיית הפליטים צריך להיות במסגרת אותה מדינה. אני חושב שזה עיוות ההיסטוריה. יש אנשים שנעקרו ממולדתם, מבתיהם, ואני חושב שאין שום אפשרות לקיים הסכם של שלום שאינו מבוסס על שתי מדינות לשני עמים מצד אחד ועל פתרון בעיית הפליטים מצד שני. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - חבר הכנסת בנימין אלון. אם הוא לא נמצא - חבר הכנסת הנמרץ יעקב מרגי. חמש דקות, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת ההזדמנות הראשונה שלי לדבר כשאתה היושב-ראש, אז אני מברך אותך על תפקידך. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אנו עוסקים בשאלה מהותית ולא בשאלה פורמלית, וצר לי על שחלק מחברי חברי הכנסת רואים את הדיון הזה כדיון פורמלי, כי זה בדיוק ההיפך ממה שאנו חייבים לעשות ככנסת. ההכרזה על מצב חירום היא הכרזה מכוחו של חוק-יסוד, סעיף 38 לחוק-יסוד: הממשלה. אנו מדברים על אחת ההחלטות החשובות והמהותיות ברמה הפורמלית שכנסת יכולה לקבל, וזאת הכרזה שיש לה הרבה מאוד השלכות רוחביות על המערכת המשפטית בישראל. סוג אחד של השלכות רוחביות הוא השלכות רוחביות על פעילות הממשל. תקנות שעת-חירום, כמובן - ואני לא כל כך מבין את הטיעון שאומר שהממשלה לא משתמשת בכוחה להתקין תקנות שעת-חירום, כשבאים לשמור על הסמכות הזאת. אם אין צורך בסמכות הזאת, בואו נבטל אותה, ואם הממשלה ממילא לא משתמשת בסמכותה להתקין תקנות שעת-חירום, זה הזמן לבטלן. מכשיר שלא צריך אותו, לא ראוי שיישאר. וכמובן, ההשלכות הרוחביות בשורה ארוכה של חוקים. צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש לי הרגשה חזקה שחלק מחברי הכנסת אפילו לא קראו את החוקים שבהם אנו מדברים. למה חשוב להשאיר את ההוראה בחוק החופשה השנתית, או בחוק עבודת הנוער, או בחוק החניכות, או בחוק הדיג, או בחוק המאפיות, או בחוק הספנות, או בפקודת הנזיקין? למה אנו צריכים את ההוראות האלה? יעקב מרגי (ש"ס): תבוא ותלמד על זה בוועדת החוקה. אתה לא חשוד שאתה מבין בכל דבר. דב חנין (חד"ש): אני לא חשוד שאני מבין בכל דבר, אני רק מציע לכולנו לקרוא ביחד. אני מוכן לעבור אתך סעיף-סעיף, ותנסה לשכנע אותי שבאמת צריכים את הסעיפים האלה. מה שמפריע לי זה שבמקום לנהל דיון ענייני על השאלות האלה, מנפנפים לנו באיומים על הביטחון ובמצב הביטחון בישראל. אלה דברים שאינם ממין העניין, בכל הכבוד. הדמוקרטיה היא מערכת שיטתית של אי-אמון בממשל. זאת אחת ההגדרות הקלאסיות של דמוקרטיה, ואם אנו כמחוקקים מתפרקים מכוחנו לבקר את הממשל ונותנים לו סמכויות מרחיקות-לכת, כמו שאנו נותנים, אנו פוגעים בדמוקרטיה. השלכה קשה נוספת של ההכרזה על מצב החירום היא כמובן על זכויות האזרח, וגם פה אפשר לפתוח ברשימה ארוכה של דוגמאות, איך נפגעות זכויות האזרח - ערבים, ומפגינים, יכולים להיות מהימין, יכולים להיות מהשמאל - על-ידי הכוחות המוגזמים שניתנים לממשלה. מצב החירום הוכרז במאי 1948 במצב שונה לחלוטין מזה שישראל נמצאת בו עכשיו. אני בטוח שאילו היו אלה שהכריזו על המצב הזה במאי 1948 רואים את מדינת ישראל היום, הם לא היו מאמינים שאנו עדיין משתמשים באותו כלי משפטי שהם המציאו. אנו מתרגלים למצב חירום כמציאות קבועה, אבל "חירום", אפילו הגדרתו בלשון, במילון, הוא המצב היוצא מן הכלל, הוא לא המצב השגרתי. חירום ושגרה לא יכולים לעלות בקנה אחד. מצער אותי מאוד שחלק מחברי פה בכנסת כבר השתכנעו שלא ניתן אחרת. מצערת אותי במיוחד עמדת האופוזיציה ועמדת הליכוד. חברי חבר הכנסת שטייניץ, צר לי מאוד על שחבריך בסיעת הליכוד לא ממשיכים בנושא הזה את דרכו של מנחם בגין, שאם היה אתנו היום, אני חושב שהיה מצטרף דווקא למתנגדים להמשכו של מצב החירום. מה אני מציע באופן מעשי? אני מציע לדחות את ההצעה. לא יקרה שום אסון מבחינת החוקים הרלוונטיים, ואני מוכן לעבור אתכם עליהם שוב אחד אחד - לא יקרה שום אסון אם כל החוקים האלה יתבטלו. אבל אם הממשלה כל כך נחושה שהחוקים האלה יישארו בספר החוקים, נדחה את ההצעה, תתכבד הוועדה הנכבדת להתכנס שוב, תביא לנו הצעה להאריך את המצב בחודש או בחודשיים, ובתקופת הזמן הזאת הממשלה תעשה את מה שצריך כדי לפתור את הבעיות הקשות כל כך שתיווצרנה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יעקב מרגי בטח ישיב על ההצעה המעניינת שלך. אחר כך - חבר הכנסת אריה אלדד; גם כן חמש דקות. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – לא זכור לי אם בירכתי אותך. כבוד הוא לי, ואני חוזר על הדברים שאמרתי: אני סמוך ובטוח שתנהל את הישיבות בטוב טעם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התקנות לשעת-חירום שתוקנו עם קום המדינה עדיין תקפות, לצערי הרב. הובא לידיעתי אתמול שבוועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון היתה איזה הווה אמינא לכמה מחברי הכנסת של האופוזיציה להתנגד. ואני כולי תמיהה. אתה זוכר, ד"ר אחמד טיבי, כמה פעמים מיקי איתן הביא את זה לכאן, לדוכן? אתמול הוא היה ממובילי ההתנגדות. אני כולי תמיהה, איך חושבים חברי כנסת במדינת ישראל, שעד לפני חודשים מספר הובילו את אישור מצב החירום, להתנגד לו. האם הפוליטיקה גוברת על מצב ביטחוני או על טובתה או על ביטחונה של מדינת ישראל? מה קרה? האם פסקו הפיגועים, האיומים היומיומיים? האם אחמדינג'אד נעשה אוהב ישראל יחד עם נסראללה והנייה? האם העם בישראל כבר יושב לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למרות קיומן של התקנות לשעת-חירום לא הרבו ממשלות ישראל להשתמש בהן, אלא במקרים בודדים. כמי שעסק בהיערכויות לשעת-חירום אני יודע לומר, שהמדינה משקיעה רבות ומתרגלת את ההיערכות לשעת-חירום. כן, חבר הכנסת דב חנין, כן, גם מוצצים לתינוקות וגם "מטרנה", גם על זה צריך לחשוב בשעת-חירום. יכול להיות שנמצא סעיף אחד או שניים בחוק הזה שהשתנו, אבל בעיקרון הרבה סעיפים שנראים לנו תמוהים או מיותרים קשורים בתקנות לשעת-חירום. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו למודי התקפות על ריכוזי אוכלוסייה הן בפיגועים המוניים והן בפגיעה תמידית בעורף על-ידי טילי "קסאם" וטילי "גראד". רק השטן יודע אילו עוד טילים מחזיקים אויבינו השפלים, שמפעילים אותם ללא הכרזת מלחמה וכל מגמתם לפגוע בחפים מפשע - כמוגי לב לפי כל הגדרה. אפשר לחשוב איזו חרדה יש כאן, שומו שמים, מאשרים תקנות לשעת-חירום במדינת ישראל. הרי זו צביעות לבוא ולהגיד שזו פגיעה בדמוקרטיה. זאת המדינה הכי דמוקרטית, שיש לה בסך הכול רצון אחד - להגן על עצמה בזמן חירום. לסיום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם העולם היה הגון, שקול ושפוי, האמינו לי שהכרזה על מצב חירום היה צריך להכריז בכל העולם לאור איומי הג'יהאד והטרור העולמי. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ישראל היא ארץ קטנה, מוקפת אויבים. האירנים רוצים להרוג אותנו, ה"חיזבאללה" יורה בנו, יש מטח של "קסאמים" כל הזמן מרצועת-עזה, ולפיכך צריכים חוקי חירום כדי לפקח על מחירי הדלק והקמח. כמה מאתנו באמת קונים את השטות הזאת? הרי בא לכאן יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, איש האופוזיציה האחראית - סליחה, לא האופוזיציה האחראית, אני לא לגמרי מעודכן בתנודות שלהם מהאופוזיציה לקואליציה האחראית - ואומר שהממשלה רוצה לבטל חלק גדול מהדברים שנמצאים בחוקי החירום הללו ולעגן אותם בחוקים רגילים. אני צודק, חבר הכנסת הנגבי? על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על עצלות ורשלנות, שלא הספיקו לעשות את זה במשך 58 שנים. לא על העיקרון, אלא על הקצב אנחנו מדברים. ולגבי הטיעון שאם אנחנו לא נחיה תחת החוקים הללו, הממשלה לא תצליח, חס וחלילה, לעמוד בהתקפת פתע - נניח מיתאר של התקפת פתע, והרי אני ביטחוניסט, כל יום אני מתעורר בחשש שיש התקפת פתע - לא יספיקו הממשלה והכנסת להכריז מחדש בזמן על חוקי חירום ומחירי המוצצים וה"מטרנה" יצאו מכלל שליטה בתוך שעות. תהיה אינפלציה אדירה במחירי המוצצים וה"מטרנה", ובשעת-חירום, ממש, כשאנחנו תחת התקפה גרעינית, ירחם השם, יעשו הספסרים הון ממוצצים ומ"מטרנה". מה נעשה אז? לא מספיקים לנו האויבים מבחוץ, יבואו הספסרים מבית ויחבלו במאמצי המלחמה שלנו. רבותי, הלוא ברור לגמרי שמוכרים לנו שטויות במסווה של טיעונים ביטחוניים, שאנחנו רגילים לקפוץ לדום, כי אנחנו באמת אנשים עם אחריות לאומית - אנחנו קופצים לדום בכל פעם שאומרים ביטחון לאומי. לא ביטחון לאומי ולא שום דבר שמתקרב לביטחון לאומי. סתם עצלות ורשלנות, שנמשכות שנים, כי נוח להשתמש בבית הזה כחותמת גומי ולהגיד לנו, לכולנו - מצב ביטחוני, מצב חירום, יורים עלינו, אחמדינג'אד, ולכן אנחנו נמשיך. חברי חברי הכנסת, בכהונתה הקודמת של הכנסת - אומר זאת לשבחו של חבר הכנסת שטייניץ - ועדת החוץ והביטחון בראשותו אמרה לממשלה: די, לא תקבלו אוטומטית חותמת גומי לכל תקנות שעת-חירום לכל צורך שהוא. נגביל אתכם. ניתן לכם לוח זמנים. אבל לא היינו מספיק תקיפים, כי בכל פעם שהם אמרו לנו: חצי שנה, עברה חצי שנה והם קיבלו עוד חצי שנה ועוד חצי שנה. לא הועלנו כלום בתקנתנו, כי עכשיו הם באים לחדש, עולם כמנהגו נוהג, לעוד שנה. באמת לא תיפול שערה מראשו של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, לא תיפול שערה מראשו אם נבוא ונגיד לממשלה: לא. אם, חלילה, תהיה שעת-חירום, תספיקו להטיל את כל החוקים והתקנות הללו מחדש כדי לפקח גם על גיוס המילואים וגם על המוצצים וה"מטרנה". אבל אומרים לנו: זה יפריע לנו בחיי היום-יום להילחם בטרור. אמרו לנו כאן שהמדינה כמעט שלא השתמשה בתקנות הללו. ומה עם המעצרים המינהליים, למשל, מתוקף התקנות והחוקים הללו? החברים הביטחוניים שלי לוקחים אותי הצדה ואומרים לי: רוב אלה שעוצרים אותם הם באמת מחבלים ערבים, אז אל תעשה בלגן, אל תעשה צרות, אל תטיל קשיים. ואני אומר לכם: לא צריך את תקנות החירום הללו כדי להילחם בטרור, כי לו רצתה המדינה להשתמש בסמכויותיה על-פי חוק, היא היתה שמה בכלא את אבו-טיר עם זקנו האדום. לא צריך חוקי חירום בשביל זה. אבל, אף שהוא חבר בארגון טרור, לא על-פי חוקי החירום אלא על-פי חוקי מדינת ישראל, לא עושים כלום. בשביל להתחבא לצורכי מחירי קמח, שמן ודלק, אנחנו במצב חירום לאומי. אני קורא לחברי הכנסת שלא לתמוך בבקשתה זו של הממשלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בפעם הראשונה אני מסכים עם חבר הכנסת אריה אלדד. אני חושב שאפילו אותי הוא שכנע להצביע נגד הכרזה על מצב חירום. אין ספק שאפשר לדבר על מצב חירום לאומי, אפשר לדבר על מצב חירום כלכלי, אפשר לדבר על מצב חירום מנטלי. לדעתי מדינת ישראל איננה נתונה במצב חירום ביטחוני. אין סכנה כזאת. היא נתונה בסכנה הזאת ככל המדינות בעולם. זה היה אולי אז, עם קום המדינה, אבל להמשיך מדי שנה בשנה, כאילו באופן אוטומטי במשך 60 שנה, להאריך את תוקף ההכרזה על מצב החירום הלאומי – זה נובע, לדעתי, מסיבות פסיכולוגיות ומסיבות מנטליות. זה מכיוון שאנחנו חוששים, אנחנו לא רוצים, אנחנו לא יכולים. זה צורך נפשי, לא צורך עובדתי, לא צורך רציונלי. מרגישים טוב עם זה. אנחנו יודעים שאין לזה שום נפקות, אין לזה שום הצדקה. זה רק פתח לכל דבר רע. אם אפשר לשפוט את המערכת הישראלית, איך היא מתנהלת, על-פי התייחסותה להכרזה על מצב חירום, אפשר לומר שיש כאן גישה או תפיסה שלפיה אנחנו באיום תמידי, כל העולם תמיד נגדנו, אנחנו במגננה, אנחנו בסכנה. זו תפיסה בעייתית. מדוע כל העולם נגדנו? הרי זו מדינה חזקה, מדינה שהיא מעצמה צבאית. שום מדינה אחרת לא כובשת משטחיה. זו מדינה שכובשת שטחים של מדינות אחרות. זו מדינה שהיא היחידה במזרח התיכון שיש לה נשק לא-קונבנציונלי, כאשר מדברים על יכולת הרתעה. אז אין שום סיבה מעשית. אלא שיש תחושת רדיפה – רודפים אותנו, נגדנו, ולכן מותר לנו להחזיק את הדף הזה, שפותח פתח לשלול זכויות אזרח, לעצור אנשים במעצר מינהלי, ללא משפט. כי מה יכול אזרח בודד לסכן את קיומה של מדינה או ביטחונה של מדינה? הוא לא יכול לסכן שום דבר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה יכול להיות יותר דמוקרטי מכך שבדיון כזה יושב-ראש הישיבה הוא אחמד טיבי, היועץ לשעבר של ערפאת? מה יכול להיות יותר דמוקרטי? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת הנדל. הערתך היא הערה חשובה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): צבי הנדל, זה כוחו של הבוחר ורצונו של הבוחר, אבל עצם ההצבעה, כשלעצמה, היא לא המבחן היחיד של הדמוקרטיה. אתה יודע שהציבור הערבי חי תחת שלטון צבאי עד 1966. ממשל צבאי, זאת אומרת הריבון הוא המושל הצבאי. נכון או לא? ובכל זאת התקיימו בחירות. התושבים הערבים הצביעו לכנסת. האם אפשר לומר שבאמת הכול היה דמוקרטי, הכול היה כשורה? לא. לכן המבחן הוא לא רק בהצבעה, המבחן הוא לא רק בזה שאני יכול לנאום כאן וידידי וחברי חבר הכנסת אחמד טיבי, בצדק ובזכות, מנהל את הישיבה הזאת – הייתי רוצה שסגני היושב-ראש האחרים ינהלו אותה באותה רמה – אלא שאנחנו גם נהיה שותפים להשפעה, בקבלת החלטות, בדיונים הממשיים על התקציב, ביכולת של כולנו לבטל את המצב העגום הזה של הארכה אוטומטית מדי שנה של הכרזה של מצב חירום. מה זה מוסיף לך? מה זה מוסיף לנו? מה זה מוסיף לאזרחי המדינה? שום דבר. זה רק כתם, זה דבר מיותר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם אני הייתי רוצה להיות שותף להחלטות. מי שואל אותי? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אתה היית, אתה תהיה. הנדנדה הזאת בין קואליציה לאופוזיציה היא דבר טבעי, היום אתה כאן ומחר שם. אבל יש מי שבאופן קבוע, ללא קשר לשאלה מי ירכיב את הממשלה, תמיד יהיו אופוזיציה. לא רק על רקע העמדות הפוליטיות שלהם, אלא על רקע השייכות הלאומית שלהם. לכן, זה הכישלון של הדמוקרטיה, אשר פוסלת מפלגות על רקע השייכות הלאומית ולא על רקע העמדות הפוליטיות. היו מבחנים אמיתיים. היו גם קריאות שלך, של חברים שלך, שאמרו על חוקים שהם לא לגיטימיים. על חוק שעבר בוועדת הכספים, ברוב של חברי כנסת ערבים, אמרו שהוא לא לגיטימי. היו שאמרו שאין מנדט לראש ממשלה כיוון שחברי הכנסת הערבים היו חלק מהגוש החוסם. זו תפיסה אנטי-דמוקרטית, זו תפיסה שמסוכנת לדמוקרטיה, זו תפיסה שמנציחה את כל העוולות תחת הססמה של סכנה לקיום. אדוני היושב-ראש, שני הדברים המבישים שנקבעו במסווה של ביטחון הם הכרזת מצב חירום והחוק שאוסר איחוד משפחות. שני הדברים הם פסולים, שני הדברים גזעניים, ומצדיקים אותם בססמאות ובתירוצים אומללים ועלובים של ביטחון. הביטחון לא זקוק לזה, לא משם תבוא ישועה. רק שלום יביא את הביטחון, ודמוקרטיה – צריך שהיא תכבד את רצון הרוב, רצון הבוחר, ולא לכפות משיקולים ביטחוניים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת מאיר פרוש. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בראשית דברי הרשה לי לברך אותך. זו הפעם הראשונה שאני נואם מעל במה זו כאשר אתה יושב על כס היושב-ראש. אני מאחל לך הצלחה בתפקיד הזה, ואני בטוח שנכונו לך עוד תפקידים רמים ובכירים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אל תגזים. מאיר פרוש (יהדות התורה): לא להגזים? אבל זו עובדה. היו"ר אחמד טיבי: אתה מדאיג את חבר הכנסת הנדל. מאיר פרוש (יהדות התורה): המלצות הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון ושל ועדת החוקה, חוק ומשפט לחזור ולהכריז על מצב חירום מקובלות עלי. הוועדה המשותפת עשתה עבודה יסודית והגיעה להסכמות משותפות, שהניבו המלצות שלדעתי יש לאמץ אותן. במציאות החיים המורכבת והמיוחדת שלנו במדינת ישראל יש משמעות לא שכיחה, בהשוואה למדינות רבות בעולם, למושג "מצב חירום", וחייבים להחמיא לחברה הישראלית על כל גווניה, שהיא יודעת להתמודד באומץ ובסבלנות ראויה לשבח עם מצבי החירום הפוקדים אותנו. אך יש גם מצבי חירום ייחודיים לקבוצות ספציפיות בחברה שלנו. אני רוצה להביא שלוש דוגמאות מאירועים שהתרחשו בזמן האחרון, רק כדוגמאות כמובן. היה מקרה שבו אב הואשם בהריגת הילד שלו, היה מקרה של אשה שנמצאה מתה בקריית-אתא, והיה המקרה האחרון, השבוע, שבו "נחטפה" גופת תינוקת. הצד המשותף לשלושת המקרים הוא מעורבותם של יהודים חרדים בהם. בלי להיכנס לכל מקרה לגופו, כי כל מקרה מחייב התייחסות שהזמן מעל דוכן זה, בדיון זה, אינו מאפשר אותה, ניתן ללא צל של ספק לכנות כל אחד מהמקרים "מצב חירום". לא מצב חירום כללי, אבל כן מצב חירום לאותה קבוצה רחבה של אזרחים, לאותה קהילה גדולה, לציבור החרדי, והתקשורת עשתה מטעמים מהמקרים בלי להבין את המשמעות העמוקה של כל מקרה כזה לציבור החרדי. מפני שהזמן העומד לרשותי מצומצם מאוד, אעיר רק כמה הערות טלגרפיות. איננו תומכים ב"חטיפות" או מעודדים אותן. כאשר שלשום נודע שלא מוצאים את הגופה, יצאה הודעה מהרבנים שביקשו מכל מי שיודע דבר על כך שמייד ימסור מידע, כי זה גם מחבל במשא-ומתן ובדיאלוג שהתקיים סביב הרצון של הציבור החרדי ושל המשפחה שלא לנתח את הגופה. כך שאנחנו לא תומכים בחטיפות ולא מעודדים אותן. אבל אני רוצה ללמד סניגוריה על מה שנעשה – לא על אלה שהשתמשו בדרכים אלימות. זה היה בנסיבות של מצב חירום, שבו היה חשש שבית-המשפט יורה על נתיחת הגופה, וכדי למנוע אפשרות כזאת נאלצו לעשות מעשה יוצא דופן וחריג. אדוני היושב-ראש, יש להבין את ההתייחסות היהודית לנושא הישארות הנפש והליכי הקבורה בהתאם לדיני ישראל. מה לעשות, לעתים קיימת התנגשות עם נוהלי המשטרה או עם צווי בתי-משפט או עם הבנתם של השופטים בנושאים האלה, והם אלה שמורים לחקור מקרי מוות מסוימים באמצעות נתיחת גופה. התקשורת, שבחלקה התלהמה בדיווחיה, אינה מוכנה כנראה להבין את המשמעות ההלכתית והדתית של נתיחת גופה. אילו ירדה התקשורת לשורשי הבעיה, היא היתה מבינה את הרגישות ההלכתית בכל הנוגע לנושא הטיפול במת. אפילו אנשי חברה קדישא, האמונים על ההלכות האלה, נוהגים אחת לשנה, ביום השנה של משה רבנו עליו השלום, בז' באדר, לצאת לבתי-העלמין ולבקש מחילה מכל המתים, שמא הם פגעו בכבודם. אדוני היושב-ראש, מדוע לא יכולים אכן להתחשב ברגישות המיוחדת של הציבור החרדי? מדוע צריך במקרה כמו הנושא הזה של נתיחת גופה למהר, למהר, למהר, לנתח גופות, ללבות יצרים, לפגוע ברגשות? הרי ברור שיש נושאים שהם בבחינת ציפור הנפש שלנו. וכי לא ראיתם כיצד מתייחסים אנשי זק"א לכל טיפת דם – לצערנו, ושלא יקרה עוד – בזירות הפיגועים? ההצעה שלי, אדוני היושב-ראש, במצב חירום מסוג כזה לא למהר לנתח גופות, אלא להיוועץ בפורום רבנים שייקבע מראש, כי אנחנו מאמינים בדברי הכתובים: "הנסתרת לה' אלוקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, אני מברך אותך על תפקידך כסגן יושב-ראש הכנסת. רבותי חברי הכנסת, פוליטיקה מרושעת ולא מוסרית משאירה מאחוריה שובל של סבל ואומללות ומצבי חירום למכביר - מצבי חירום לקבוצות וליחידים. החוק שלפנינו הוא עבודה בעיניים, כי הוא נקרא מצב חירום. הוא בנוי מסעיפים ותת-סעיפים של דברים שלא עושים אותם, אבל הוא ממלא תפקיד בהכשרת השרץ, כי הוא מתחם ואומר, כאן נמצא חוק של מצב חירום. השאר זה לא מצב חירום. ומה עם החוקים שמחוקקת הכנסת כל יום אשר יוצרים מצב חירום לעשרות ומאות אלפי אנשים? האם הפוליטיקה המרושעת והלא-מוסרית שמונעת תרופות מצילות חיים, מאריכות חיים, לאלפי חולים, זה לא מצב חירום? האם האנשים האלה לא חיים במצב חירום? האם חוק האזרחות שחוקקה הכנסת, שקורע משפחות, שמפריד בין איש לאשתו, בין ילדים להוריהם, האם האנשים האלה לא חיים במצב חירום? האם גבר שמסתנן בלילה לבקר את אשתו ושוהה במחיצתה ובמחיצת ילדיו שעתיים-שלוש וממהר לברוח מהבית, שמא ישיגו אותו כוחות הביטחון, ולא בגלל מצב חירום, והוא בורח, האם זה לא מצב חירום? האם אנשים שפותחים את הפריג'ידר בבוקר לאחר קיצוץ קצבת הילדים ולא מוצאים בו כלום, האם זה לא מצב חירום? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז אתה בעד החוק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני חושב שהחוק הוא עבודה בעיניים ומטהר את השרץ. באים ואומרים לנו שזה מצב חירום. ממצב החירום האמיתי מתעלמים. מצב החירום האמיתי הוא הפוליטיקה המרושעת והלא-מוסרית. אני מגדיר פוליטיקה מרושעת ולא מוסרית כפוליטיקה שרוצה להיטיב עם מיעוט ולא להיות שוחרת טוב לרוב האנשים. זו הפוליטיקה; הפוליטיקה שתוחבת את ידה לכיסו של העני, דל האמצעים, האביון, לוקחת כסף ממנו ונותנת את זה לעשירים, כמו שעושים בתוכנית ויסקונסין. אנשים שמקבלים 1,500 לחודש בקושי חיים, ובאה המדינה, באמצעות חברות, באמצעות מנגנון דרקוני, תוחבת את ידה לכיסו של העני, שלא מוצא מה לאכול, כדי שהחברות ירוויחו מיליוני שקלים. זה מצב החירום, ובאים אלינו ואומרים שזה מצב חירום. מובן שאת החוק הזה צריך לבטל וצריך להתנגד לו, אבל אני לא רוצה מצב שבו אנשים יגלגלו עיניים ויגידו: אני נגד מצב חירום, כי אני נגד החוק הזה. אתה לא נגד מצב חירום אם אתה תומך בכל העוולות האלה. יש מיליוני אנשים בארץ שחיים במצב חירום, ולא רק במדינה. האם תושבי עזה לא חיים במצב חירום? האם הכיבוש הישראלי לא שם את הפלסטינים במצב חירום? האם עשרות אלפי האזרחים הערבים בנגב, שחרב הטרנספר והריסת בתיהם וגזלת הקרקע שלהם מרחפת מעליהם עשרות שנים בכפרים הלא-מוכרים, הם לא חיים במצב חירום? האם מי שביתו עלול להיהרס כל יום לא חי במצב חירום? האם מי שנמנע ממנו חינוך נאות, מי שנמנעים ממנו חשמל ומים ושירותים בסיסיים לא חי במצב חירום? אני לא רוצה שאנשים יטהרו את עצמם, ייראו כמוסריים ויעמדו כאן ויגידו: אני נגד מצב החירום, אני נגד החוק. אתה לא נגד מצב חירום. מי שנגד מצב חירום צריך לתמוך בפוליטיקה מוסרית, בפוליטיקה שמנסה לפחות, שואפת להיות צודקת, שוויונית ולא מבדילה על רקע דת, גזע ומין. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל, אם חבר הכנסת עזמי בשארה לא יגיע. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאף פעם לא הייתי סוציאליסט, ולכן אף פעם לא הייתי פטרון, חבר הכנסת זחאלקה. כלומר, היחס שלי לאזרחי ישראל הערבים אינו יחס של פטרונאז', בשום פנים ואופן, כי לא זכיתי להיות סוציאליסט. אני חושב שבגילי המופלג אני אפילו כבר לא אזכה להיות סוציאליסט. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כמו לחבר הכנסת זחאלקה, שאני יודע עד כמה אתה מתקומם על שבמדינתנו, שבה שנינו אזרחים שווי זכויות, קיים אותו חוק שאני הולך לתמוך בו. בכל זאת אתה, לתפארת הכנסת, מנהל את הישיבה הזאת. לא שאתה מסכים, בשום אופן אתה לא מסכים ואתה תילחם כמיטב יכולתך על אמונתך, אבל זאת מדינתנו ואתה חבר הכנסת ואתה יושב-ראש בישיבה מאוד טעונה. חבר הכנסת זחאלקה, אנחנו נמצאים במצב חירום, בכל המזרח התיכון. אני צריך לדאוג לאזרחי מדינת ישראל, כמו שאתה. יכול להיות בהחלט שהסבל הנורא של אזרחי עזה הפלסטינים הוא קשה ביותר. השאלה היא רק מי הסובב ומי המסובב, מי האשם בכל הדברים האלה. אנחנו נמצאים במצב חירום מיום הקמת המדינה, אף שבין אזרחי ישראל היהודים וחברי הכנסת היהודים כאן יש כאלה שחושבים שאנחנו כבר עובדה קיימת, שאין בכלל ערעור, ושאנחנו לא רק אחראים לגורלנו אלא גורלנו בידינו ואיש לא יכול להזיז אותנו. אנחנו לא דבר שהוא עובדה קיימת, לא דבר שהוא מובן מאליו. אני מוכרח לומר לך שעד היום יש רבים בעולם – גם מבני האומות הערביות - שחושבים שלא צריך שיהיה דגל מדינתנו ושלא תהיה "התקווה" תקוותו של מישהו בעולם. יש כאלה שאפילו מדברים על חיסולה של מדינת ישראל, הן חיסול מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי והן חיסול מדינת ישראל כמדינה. לכן אנחנו נמצאים במצב חירום בכל רגע ב-59 שנות קיומה של המדינה, ולצערי הרב עוד שנים רבות, עד אשר נמצא את הפתרון להביא לשלום; לא שלום בדיבורים. שמעתי היום את חבר הכנסת ברכה, ואני מכבד מאוד את עמדותיו - לא שאני מסכים אתן, אני מתנגד להן בכל תוקף, אבל הוא אמר פה דבר, אומנם בזהירות, אבל הוא התריס כלפי שרת החוץ של מדינת ישראל ואמר שהאמירה שלה שיהיו שתי מדינות לשני עמים אינה יכולה להיות שלמה כאשר היא לא מביאה בחשבון את הצורך בפתרון בעיית עקורי 1948. והנה, גם אתה מהנהן בראשך. למשל, חבר הכנסת חיים אורון, הלוא הוא ג'ומס יקירי, שיש בינינו תהום פעורה, בטוח שלא יכול להיות מצב שבו אנחנו נדבר כאשר זכות השיבה תעמוד כטענה מצד הפלסטינים. עליו אני סומך הרבה יותר מאשר על חברים שהיו פעם הרבה יותר קיצוניים ממני, כי הוא הציב את הגבולות האדומים היכן שנמצאים הגבולות הירוקים והוא לא ייסוג לעולם מ"הקו הירוק" ומהעמדות המוצהרות. זו שמחת עניים בשבילי, אבל לפחות אני יודע שיש מישהו שיש לו קו אדום. אני חושב שאנחנו נמצאים בשעת-חירום. השאלה היא שאלה רצינית, האם היום, אחרי 58 שנים, ולאחר שסיגלנו לעצמנו חיים פרלמנטריים ודמוקרטיה שאנחנו משתדלים שתהיה כמה שיותר שלמה, האם אנחנו לא יכולים לחוקק חוק שייתר את הצורך, כאשר אנחנו מכריזים על שעת-חירום, להיזקק לכל מיני תוצאות לוואי המנויות בחוק, שמאפשרות לנו לקיים איזה פעולות שלמעשה ממשלות אחראיות, בעיקר בשנים האחרונות, בכלל לא השתמשו בהן. זו שאלה שניהלו עליה ויכוח חריף מאוד בסיעת הליכוד. חבר הכנסת מיכאל איתן חושב שהחוק הזה, מקומו לא יכירנו בספר החוקים. אנחנו חושבים שצריך לקיים דיון בשאלה אם אנחנו לא יכולים לסייג את החוק ולהביא למצב שבו נוכל לחיות כאשר אנחנו מוכנים, ולא תמימים, לכל רגע שבו תקרה עלינו מלחמה, ומצד אחר לא נצטרך לעשות שימוש בדברים שאין לנו צורך בהם בזמן שאין מלחמה. חבר הכנסת איתן ודאי יפרט הרבה יותר בעניין זה. סך הכול ההתרסה כלפי המדינה, שהיא מדינתנו, ששנינו אזרחים בה, כאילו היא מחרחרת את מצב החירום, היא דבר לא נכון, משום שיש ויכוח כיצד אנחנו יכולים לפתור את השאלות העולות בחיינו כבר שנות דור, משום שהוויכוח הוא לא רק בינך לבין הימין או לבין אלה הרואים את ארץ-ישראל כארצו השלמה של עם ישראל, אלא הוויכוח הוא בינך לבין אנשים אחרים במחנה הציוני אשר חושבים שה"כיבוש", כפי שהם מכנים, אינו מביא תועלת למדינת ישראל, ובעיקר לא לעם היהודי שזו מדינתו, עם שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, אם נסגל לעצמנו את ההבנה שכך צריך להיות. אני מאוד מודה לך, אדוני, על שאפשרת לי. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אין חברות כנסת, זכיתי לשבת פעם ראשונה בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, הזדמן לי פעם ראשונה לדון לעומק בחוק המדובר וללמוד מקצת פרטיו. מעבר לעניין שכולנו מודעים לו, שאנחנו במצב חירום, וקודמי דיברו על זה, והלוואי הלוואי שזה ייגמר - אני לא רואה איפה זה נגמר בטווח הנראה לעין - יש סוגיה אחת אמיתית, ולא חשוב אם אתה במחנה הימין או השמאל, שיש הרבה חוקים התלויים בחוק הזה. ברגע שאתה מכריז על מצב חירום, מכוח זה יש היגיון לכל מיני חוקים, אבל כשזה מתמשך הרבה זמן, כדאי שהחוקים האלה ייעשו בנפרד. זה יכול להיות בחקלאות, בחינוך, אין-סוף פרטים. יש שם גם חוקים התלויים בהקשר הזה בעניין הביטחוני, זה מובן מאליו. אני חייב להגיד, שכמי שמסתכל מהצד אני מכיר את הוויכוח, בלי ירידה לפרטים, כבר שנים ארוכות. מהאינוונטר שהגישה לנו הממשלה, בעיקר משרד המשפטים, שממונה על החקיקה של אותם חוקים נלווים, מתברר שנעשתה קפיצה גדולה מאוד בשנים האחרונות, גם בזכות הוועדות בכנסת, אבל בראש ובראשונה הממשלה, שהגישה את החוקים האלה, וכבר יותר מחוק אחד, שני חוקים, שלושה חוקים, ארבעה חוקים, נעקרו מהתלות הזאת והם חיים בזכות עצמם או תוקנו או בוטלו. בכל מקרה, הלקונה הזאת, שבה עסקנו הרבה זמן - יש בה התקדמות גדולה מאוד בשנה- שנתיים האחרונות, ויש גם הרבה מאוד דברים בקנה שעומדים להתקדם, יש כבר תזכיר חוק וכן הלאה. הם נמצאים בקנה, בגלל הבחירות הם הוקפאו חצי שנה ואף אחד לא עסק בהם, אבל נראה שזה ממש לקראת סיום. כשאני בוחן את הסוגיה בצורה הכי אובייקטיבית, עד כמה שאדם יכול להיות אובייקטיבי, מצד אחד עומד הצורך בחוק כזה לשעת-חירום, ומצד שני האי-סבירות של חוקים שתלויים בחוק הזה. נעשה צעד גדול קדימה בניתוקם של החוקים האלה, ואני מברך על כך, ואני מעריך שבקרוב ממש גם יתר החוקים שאין להם קשר אמיתי מיידי לחוק הזה ינותקו, והם בתהליך. לכן, משום שהמצב בישראל הוא כמו שהוא, ואי-אפשר להתעלם ממנו - ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שעמד פה הזכיר, שביום שבו דנו בוועדת המשנה, אחינו בצפון הארץ ישבו במקלטים, וצה"ל בדיוק סיכל איזה פיגוע, וביום שאנחנו דנים פה יש האירועים של היום הזה, וכמעט בכל יום, מתי שתדון, איפה שלא תטיל את המטבע או הסיכה בלוח השנה, תראה שלצערי הגדול אנחנו עדיין במצב חירום, ואין ברירה. כמה שלא סימפתי שדבר כזה, שצריך להיות חד-פעמי ומוגבל בזמן, וגם בחוק הוא מוגבל בזמן, אנחנו דנים בו כל שנה - מדוע? כי אנחנו, המחוקקים, קבענו שאי-אפשר לחוקק חוק כזה אלא לשנה מקסימום, והמצב מחייב אותנו לחזור מדי שנה ולהאריך את תוקפו בשנה נוספת. הלוואי הלוואי שבשנה הבאה נעמוד פה, וגם אני אשתכנע, לא במקסמי שווא אלא באמת, שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה ואין צורך בזה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כהן. אם הוא איננו – חבר הכנסת יצחק כהן, ואם הוא איננו – חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, מצב המלחמה השורר פה הוא פרי מדיניותן של ממשלות ישראל השונות, ולכן זו העילה לבקשת הממשלה לחידוש ההכרזה, שנה אחר שנה, אפילו חודש אחר חודש. העדר גישה אמיתית לשלום הוא שיוצר את המצב הלקוי הזה. במקום שתהיה הכרזה על מצב חירום, חשבתי שיש הכרזה על סיום הכיבוש ופתיחת דרך ופתח אמיתי לשלום אמיתי בין העם הפלסטיני למדינת ישראל. אבל מה אנחנו שומעים בבוקר ובערב יום-יום? שאין פרטנר. מכריזים במדינה: אין פרטנר לשלום, אפילו שזו היתה הנהגה לגיטימית, שנבחרה בצורה דמוקרטית, כפי שהיה בבחירות האחרונות, בגדה, וכפי שנבחר יושב-ראש הרשות הפלסטינית, ושומעים משהו אחר, סותר, בבית הלבן, שראש הממשלה אומר שיש פרטנר, והוא מושיט את ידו לנשיא המדינה הפלסטינית, מחמוד עבאס, וכאן הוא מתכחש למה שאמר בבית הלבן. הצביעות הזאת היא שיוצרת את כל הבלגן הזה, את כל המהומה הזאת, את כל הוויכוח הזה על מצב החירום. בקשת הממשלה מהכנסת, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, נוגדת את כללי הדמוקרטיה. 58 שנים הממשלה מבקשת מהכנסת להאריך את הכרזת מצב החירום, והכנסת מאשרת, והיא, כפי שאמר חבר הכנסת אלדד, ואני מסכים אתו, היתה לחותמת גומי של הממשלה במצב הזה. בזה הם הפכו את הזמני, שהם מבקשים לחדש ולאשר מחדש, לקבוע. 58 שנים מחדשים את ההכרזה הזאת, והטענה היא שהממשלה והגורמים המשפטיים, אין להם הזמן המספיק כדי לחוקק חוקים אזרחיים שיבטלו את המצב הקיים. לפי דעתי, הבעיה היא בעיה פוליטית, התירוצים הם תירוצים פוליטיים ולא משפטיים. הממשלה משתמשת בהכרזה הזאת ככלי פוליטי על מנת לנגח את האויבים הפוליטיים, או האנשים, הקבוצות השונות, אם זה בתוך מדינת ישראל ואם זה בשטחים הכבושים. אנחנו עדים לצווי ריתוק, אנחנו עדים למעצרים מינהליים, אנחנו עדים לצווי הגבלה, להרחקה. לדוגמה, חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית, שחיים תחת איום של הרחקה ממזרח-ירושלים. אף שמזרח-ירושלים היא חלק כבוש וחל עליו החוק הבין-לאומי, הממשלה מיישמת עליהם את מצב החירום, מגבילה אותם ומתכוונת להרחיק אותם. אדוני היושב-ראש, אזרחים רבים סבלו ושילמו מחיר כבד כתוצאה מהמשך קיום ההכרזה הזאת, וכפי שאמרתי, התירוצים הם פוליטיים. לכן, אין מקום לחדש את ההכרזה, ואני פונה לחברי הכנסת שלא לאשר את ההכרזה הזאת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת יעקב כהן - איננו נוכח. במקום חבר הכנסת ישראל כץ יעלה חבר הכנסת גדעון סער. חיים אורון (מרצ): איך זה הולך במקום? ממתי הפטנט הזה? היו"ר אחמד טיבי: בגלל סידורים של החלפת סגן היושב-ראש. גדעון סער (הליכוד): כל הסגנים צריכים לדבר בדיון, חבר הכנסת אורון. היו"ר אחמד טיבי: זאת הסיבה, חבר הכנסת חיים אורון. גדעון סער (הליכוד): אז בשלב מסוים אני אצטרך - - - חיים אורון (מרצ): ואחריו אני? היו"ר אחמד טיבי: ואחריו אתה, בהחלט, ואנחנו מצפים לנאומך. תודה רבה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל הדוברים עמדו על כך שאנחנו חיים עם ההכרזה על מצב החירום 58 שנים. האם זה מצב אידיאלי? זה לא מצב אידיאלי. האם זה מצב קטסטרופלי? ספק רב. אני חושב שמדינת ישראל הפכה עם השנים למדינה יותר ליברלית ולא פחות ליברלית, וגם לא ראינו ראיות קשות ביותר לשימוש לרעה באותן פריווילגיות שמוקנות לממשלה על-פי הכרזת מצב החירום. אבל השאלה שהכנסת צריכה לשאול את עצמה היא שאלה אחת בלבד: מה האלטרנטיבה להצעה שמביאה הממשלה להאריך את מצב החירום בשנה? האלטרנטיבה היא ברורה, ששורה שלמה של חיקוקים – חלקם חשובים בתחום הביטחוני, לחלקם יש השלכות ביטחוניות עקיפות, לחלקם אין השלכות ביטחוניות – לא תהיה בתוקף, בהנחה שהכנסת לא תאשר, ולדעתי זאת כמובן הערכה תיאורטית. על כן, מה שצריכה לעשות כנסת אחראית – ואף שאני חבר באופוזיציה, אני צריך לבוא ולחשוב מה היה אילו כל אחד היה בא ומצביע לפי עמדה שאני מטיף לה – היא צריכה לתמוך הפעם בהצעת הממשלה להארכת מצב החירום. וזה מה שאנחנו נעשה, זאת ההחלטה שקיבלנו בסיעת הליכוד לאחר שקיימנו דיון בנושא הזה. יש טענה; הטענה אומרת שהממשלה איננה עושה בעצם לתיקון המצב בעקבות פסיקת בג"ץ שהיתה לפני שנים ספורות בנושא הזה ואכן הביעה חוסר נחת מהתמשכות המצב הזה. נדמה לי שכבר פעמיים הובאו לבית הזה על-ידי הממשלה, על-ידי משרד המשפטים, תיקוני חקיקה אשר באים להוציא מתחום ההסדרה של ההכרזה חוקים מסוימים. אנחנו יודעים שעדיין מתבצעת במשרד המשפטים עבודה שזאת התכלית שלה. אני חושב שכל מי שמכיר את משרד המשפטים – ויושבים פה גם יוסי ביילין, שהיה שר המשפטים, וגם מיקי איתן, שהיה יושב-ראש ועדת החוקה של הכנסת – וכל חברי הכנסת יודעים היטב שגם במשרד המשפטים לא רואים בהכרזת מצב החירום איזה מצב אידיאלי שצריך להימשך, אלא רוצים לעבור למצב אשר בו ההסדרים שראוי להסדיר אותם מחוץ להכרזה, אכן יוסדרו בחקיקה. אבל אם אנחנו רציניים, היא צריכה להיות מפורטת, היא צריכה להיות רצינית, והדבר הזה ככל הנראה לוקח זמן. על הרקע הזה, אני אצביע מחר בעד ההצעה להאריך בשנה את מצב החירום, בדיוק כפי שהצבעתי לפני שנה כאשר הייתי חבר בקואליציה. היו"ר אחמד טיבי: לגבי כל החוקים, אדוני, אתה תנהג כמו שנהגת? גדעון סער (הליכוד): אני לא יכול להתחייב, אבל אני יכול להתחייב לדבר אחד – שבנושאים העקרוניים אני אנהג כך. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני, חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת חיים אורון, ואחרי חבר הכנסת אורון - חבר הכנסת טיבי, ואחריו - חבר הכנסת מיקי איתן. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אם אני לא טועה, זאת הפעם הראשונה שאני מדבר ואתה יושב-ראש, אז אני מברך אותך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חיים אורון (מרצ): אני בטוח שתעשה את התפקיד הזה באותו טוב-טעם וחן כמו שאתה עושה דברים אחרים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חיים אורון (מרצ): בהצלחה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חיים אורון (מרצ): הוויכוח איננו אם במסגרת ספר החוקים הישראלי צריכה להיות חקיקה שמתמודדת עם שאלת מצב החירום. מבחינה זאת, הציפייה שביטא פה ידידי צבי הנדל, או מישהו אחר – שאני כבר מחכה ליום שלא נצטרך חוק לשעת-חירום – נראית לי כמעט ציפייה לבוא המשיח. לכן, כל הוויכוח אם היה פיגוע ביום א' - - - היו"ר גדעון סער: זה רק בגלל שאתה לא מאמין בביאת המשיח. חיים אורון (מרצ): לא. אני שמעתי מידיד אחר, רובי ריבלין, שאמר כמה פעמים בוועדת הכספים בשבועות האחרונים, שהוא ישן קבוע עם נעליים כי הוא בטוח שהמשיח עומד לבוא בכל רגע. אז אני לא יכול להגיד שאני כמו רובי ריבלין, שאני ישן עם נעליים, עוד זה חסר לי - - - מיכאל איתן (הליכוד): מי אמר שכשהמשיח בא צריכים להיות עם נעליים? איפה זה כתוב? חיים אורון (מרצ): יש גרסה מסורתית, יהודית – ורובי בטח ייתן לך את הפרטים – שאומרת שזה חלק מהפק"ל. מיכאל איתן (הליכוד): כשהמשיח בא – חייבים להיות עם נעליים. חיים אורון (מרצ): חייבים להיות מוכנים לקבל אותו מייד. מיכאל איתן (הליכוד): אפשר לקבל אותו גם בלי נעליים. חיים אורון (מרצ): לא, אבל יש מי שאומר. זה ביטוי שאנשים מאוד דתיים היו נוהגים לפיו כדי להראות עד כמה הם חפצים וכמהים ובטוחים שהנה המשיח בוא יבוא. אבל עד שנפתור את הסוגיה הזאת - - - מיכאל איתן (הליכוד): הם גם הולכים למקלחת עם נעליים? חיים אורון (מרצ): מיקי, תן לי להתקדם. השר יעקב אדרי: מיקי, מה אתה מקשה עליו. חיים אורון (מרצ): אבל עד שנגיע לשלב ההוא, אני באמת חושב שהיות שהיושב-ראש העיר לי הערה בקשר לבוא המשיח, אז אני לא עוסק כאן בשאלה של בוא המשיח. אני חושב שבחקיקה הישראלית, פרק שעוסק בהיווצרותה של מציאות של מצב חירום – איך מתפקדים בו, מה משך הזמן שלו וכו' וכו' – הוא מבחינתי פרק ראוי בספר חוקים ישראלי, ואין לי עם כך שום בעיה. השאלה היא אם אנחנו מדברים על הפרק הזה כאן. כל שנה – אגב, לפני כמה שנים זה היה כל חצי שנה – אנחנו עולים לדוכן, רוב חברי הכנסת, ומסבירים שזאת תקלה שצריך להסיר אותה מעל דרכנו כי היא לא נכונה, ובית-המשפט העליון אמר, ומשרד המשפטים אומר, ושרי משפטים לדורותיהם אומרים – ועולם כמנהגו נוהג, כי בכל זאת יש נוחות מסוימת במנגנון הזה. עד כמה אני יודע שהנוחות קיימת? כי אני יודע כמה חוקים – אגב, אני לא יודע את כולם - תלויים בו. הוזכרו פה חוקים בתחום החקלאות. כשהייתי שר החקלאות, תקופה לא ארוכה, גם אז משרד המשפטים עסק בזה. זה כבר כמעט, מתי? קריאה: שש שנים. חיים אורון (מרצ): שש שנים, שבע שנים. הביאו לי רשימה של חוקים שאני צריך להתייחס אליהם – מה יהיה אם יפקע תוקף החוק שהם נשענים עליו, וכמה זמן צריך להחיל לצורך חקיקה. והתחלנו להתכונן – כי אמרנו: הנה. אני לא יודע אם היום מתכוננים במשרד החקלאות, ובטח גם במשרד התעשייה והמסחר - כל מיני נושאי מכס - - - היו"ר גדעון סער: פיקוח על מחירים. חיים אורון (מרצ): פיקוח על מחירים. וגם נושאים ביטחוניים – אני נכנס לקודש הקודשים – שגם אם הם נכונים, היה ראוי שיתקיימו במערכת חקיקתית אחרת, ולא זאת. אגב, כל מכבסת המלים הזאת, שכאשר אומרים "חירום", אני צריך לעמוד דום, זה כמו שהיה בדיון שמאוד סער בכנסת הזאת, ובית-המשפט העליון סער בו לפני שבוע, על חוק האזרחות, או על אותו חוק שמפלה בין אזרחי ישראל הערבים והיהודים. הרי כולנו ידענו שמשתמשים בחוק הזה בשם הביטחון לשווא. אז השופט העליון לשעבר חשין מאוד כעס על השימוש בנושאים הדמוגרפיים וברוב היהודי. יכול להיות שהוא מאוד כעס לשיטתו. אבל, רוב חברי הכנסת - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אורון, אני מציע לך לקרוא את פסק-הדין, שהוא די ארוך, ובין היתר מובהר בו, למשל בפסק-הדין של השופטת נאור, אבל לא רק שלה אלא גם של השופט גרוניס, אם אינני טועה, שיש דבר של הבחנה מותרת או של שונוּת אשר בא ומצדיק, שהרי האיסור חל לא על זה שמתחתן והוא האזרח, אלא על ההתאחדות ממקום אשר ממנו מתנהלת מלחמה מישראל. לכן, כאשר אנחנו אומרים "מפלה", אני יודע שזו עמדתך וזו העמדה שהבעתם פה בדיונים, אבל יש יסוד שבא ואומר שיש שונוּת לגיטימית, שונוּת מותרת, שהיא זו שיוצרת את הסיבה להבחנה. חיים אורון (מרצ): א. יכול להיות שיש מצבים שבהם השונות הזאת מותרת. אני רק רוצה לומר שעל-פי מיטב הבנתי - - - היו"ר גדעון סער: אם היתה לנו מלחמה עם פינלנד, אני מניח שהיו אוסרים על איחוד משפחות עם פינלנד. חיים אורון (מרצ): יכול להיות שהיו דורשים ויזה מפינלנד, ואילו מדנמרק לא היו דורשים ויזה. אבל, גם היה סוג של מעשים שהייתי אומר שלא מחילים אותם על כל הפינים. אנחנו כל כך מרחיקים עדות. אני מדבר על דבר קונקרטי מאוד. מדובר באזרחי ישראל. אין פה 1.2 מיליון פינים. מדובר באזרחי ישראל. אבל, אינני רוצה לעבור לנושא ההוא. אני מדבר על השימוש המופרז או לפעמים - - - היו"ר גדעון סער: יש פה גם 7 מיליוני אנשים עם זכות לחיים, שהיא הזכות האמיתית שעומדת מנגד. תראה במכתבו, שפורסם בינתיים, של נשיא בית-המשפט העליון לחברו מאוניברסיטת ייל, שמדבר על 26 פיגועים שבוצעו על-ידי אנשים שנכנסו לישראל בדרך של איחוד משפחות. חיים אורון (מרצ): מתוך נתון שיש עליו ויכוח די גדול, של 130,000. יש מי שאומר שהנתון הרבה יותר קטן. דרך אגב, לפי מה שאני למדתי, 26 פיגועים, שאינני מזלזל גם באחד - - - היו"ר גדעון סער: 26 פיגועים – זה - - - חיים אורון (מרצ): לא. זה 26 אנשים שהיו מעורבים בדרגות שונות. זו הטענה. אבל, אתה יודע מה? היו"ר גדעון סער: מעורבים. השר יעקב אדרי: זה קל? חיים אורון (מרצ): אני לא - - - היו"ר גדעון סער: אם היו 26 מפינלנד, היה לנו טיעון חזק יותר. חיים אורון (מרצ): אין מחלוקת - - -. אני משתמש בטיעונים שכבר הושמעו גם על-ידי שופטים עליונים אחרים בוויכוח הזה. הרי הוויכוח הוא לא על האפשרות של כן או לא. יש שורה ארוכה של תחומים שבהם הדמוקרטיה והמדינה וגם הביטחון שמו לעצמם גבולות. עכשיו אני חוזר לדיון על שעת-חירום. אתה חושב שהגבול שהדמוקרטיה או הרוב שם לעצמו בנושא האזרחות הוא מוצדק. אני חושב שהוא לחלוטין לא מוצדק. אבל, אני חוזר לרגע לדיון על שעת-חירום. היה מבחן פשוט מאוד, ודרך אגב, יכול להיות שעל זה צריכה הכנסת להתלכד. אם אומנם פקיעתו של החוק היום פורמת תחומים רבים במעשה החקיקה הישראלית שעל-פי ההזנחה של ממשלות לדורותיהן לא מומשו, מאה אחוז. בואו נחליט לתת לממשלה שלושה חודשים. תבואו לפה בעוד שלושה חודשים - ולא מחר בבוקר. אני מבין שמחר בבוקר אי-אפשר. מיכאל איתן (הליכוד): הם לא באים 50 שנה. מה פתאום שיבואו בעוד שלושה חודשים? חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת מיכאל איתן, אני רוצה להסיר את המסווה. השיח הזה, קצת מאחורי מסכים, לא מוסיף לכנסת. מי שחושב שהמתכונת הזאת ראויה, שיקום ויאמר: אני רוצה לחדש אותה בכל שנה על כל מה שיש בה. מי שחושב שלא - כפי שאתה אמרת וכפי שאפילו חבר הכנסת צבי הנדל אמר וכפי שלמיטב ידיעתי פורסם שחבר הכנסת מיכאל איתן הצביע נגד - מתכוון שזה לא ראוי ושצריך לעשות מעשה. הדרך היחידה של הכנסת - יש גם דרך, כמובן, שאנחנו נעשה את כל העבודה הזאת בכנסת, ואנחנו נחליף את כל החוקים. זה לא מעשה חקיקה שהכנסת יכולה לעסוק בו - לומר לממשלה: אין לכם עוד שנה ועוד שנה. אנחנו אפילו לא נותנים לכם שנה. תבואו לכאן בתחילת כנס החורף. אתה רואה? אני כבר מוכן לעשות פשרה. זה לא בעוד שלושה חודשים. היו"ר גדעון סער: זה כבר חמישה חודשים. אתה פרגמטי. חיים אורון (מרצ): כי אני רוצה להיות מעשי. יובל שטייניץ (הליכוד): תתפשר כבר על שנה. חיים אורון (מרצ): לא, אינני רוצה להתפשר על שנה, כי אני כבר עמדתי מעל הדוכן הזה ארבע עד שבע פעמים והתפשרתי על שנה, ותמיד אמרו לי: או טו טו, כולם מתכוונים. נראה שממשלות לדורותיהן, שמתחלפות קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה, המבנה הזה די נוח להן, וכשנוח להן הן ממשיכות בו. לכן אנחנו נצביע נגד ההארכה הזאת ונמשיך לומר לממשלה הזאת שזו דרך שצריך לרדת ממנה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אורון, תודה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר גדעון סער: הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת. אחריה ידבר חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו ידבר חבר הכנסת מיכאל איתן. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, תודה רבה על שנתת לי להודיע הודעה מטעם ועדת הכנסת. לא אתחיל לפני שאברך אותך. זו הפעם הראשונה שיוצא לי לנאום כאשר אדוני מנהל את הישיבה. היו"ר גדעון סער: את כבר מסרת הודעות, ואזכיר לך, באותו יום שהיו הפיצולים של חוק ההסדרים בוועדת הכנסת. אבל את יכולה לברך אותי, זה בסדר. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אז לא יצא לי לברך אותך. תרשה לי לנצל את הרגעים האלה כדי לברך אותך ולומר, שכמי שזכתה לעבוד במחיצתך בקדנציה הקודמת, אין לי צל של ספק שכישוריך הרבים וכל תכונותיך ושאיפותיך הפרפקציוניסטיות יבואו הלכה למעשה גם בעבודתך כסגן היושב-ראש. אני מאחלת לך בהחלט הצלחה. היו"ר גדעון סער: תודה. יובל שטייניץ (הליכוד): תמשיכי, זה דווקא יפה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת - - - היו"ר גדעון סער: זה מזכיר לי את הסיפור על מוגלי, ילד הג'ונגל. בלו הדוב עשה את עצמו מת, ואז כולם נשאו הספדים מאוד נרגשים ונתנו הרבה קומפלימנטים, כמו שמקובל. כשזה הסתיים הוא התעורר ואמר: יכולתם להגיד עוד כמה מלים טובות. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אתה יודע שאין לי שום בעיה להמשיך עם זה, אבל אני מניחה שזמנה של הכנסת יקר, וגם זמנם של החברים, ואתם באמצע דיון חשוב מאוד. יובל שטייניץ (הליכוד): תמשיכי. למה הפסקת? מיכאל איתן (הליכוד): לא כל כך יקר. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): חברי חברי הכנסת, בהמשך לאישור הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון לתקציב הביטחון, הריני מודיעה בזאת, כי חבר הכנסת אמנון כהן יכהן בוועדה במקום חבר הכנסת יעקב מרגי, מטעם ועדת הכספים. זו הודעה קצרה. אדוני היושב-ראש, שוב, תודה רבה. היו"ר גדעון סער: יושבת-ראש ועדת הכנסת, תודה רבה. המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. נראה לי שאתה מתקשה לסיים שיחה חשובה, אבל בכל זאת הגיע תורך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במאי 1948 הוכרז מצב חירום. היו"ר גדעון סער: אחד הדברים שהוכרזו בחודש הזה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן. רבותי חברי הכנסת, בכל שנה מאריכים את תוקף מצב החירום. לא משנה העובדה שחלפו 60 שנה מאז. אני מבין שבעת מלחמה ממשית או ב-1948 מכריזים על מצב חירום, אבל בעטיו של מין מצג קסם, שמהלך קסם על הציבור, על פוליטיקאים, מצב חירום, מצב ביטחוני, התגוננות, כאשר המצב בשטח ובמציאות הוא לא כזה, יש התגייסות אוטומטית של חברי הבית הזה - באופן מפתיע או לא מפתיע, לרבות אנשי אופוזיציה - א. זה לא תפקידה של האופוזיציה; ב. שמעתי את חבר הכנסת אריה אלדד, שהוא גם מהאופוזיציה, מהצד האולטרה-ימני של האופוזיציה, מדבר על ניצול לרעה של החוק הזה כדי להשחיל, להחדיר לו דברים שהם לא קשורים ואינם ממין העניין. לכן, הקריאה שלנו לחברי הכנסת היא להתנגד לבקשת הממשלה ולהביא הצעה אחרת, מתוקנת - דחייה פה והחזרה לוועדת החוקה, ודיון ענייני בפרטיו של החוק. חבר הכנסת מרגי, הרי ברור שאין שום הצדקה למצב חירום, בעיקר לא לדברים שלא קשורים והם הוזכרו בפרטי-פרטים, כמו חלב, מוצצים ודברים כאלה. מה הקשר? אדוני היושב-ראש, אתמול החליט שר הפנים לגרש מירושלים המזרחית ארבעה מתושביה בשל השתייכותם הפוליטית לאחר הבחירות. הם היו תושבי ירושלים המזרחית מאז ומתמיד. לפני שישראל פלשה לירושלים המזרחית וכבשה אותה, וגם אחרי, במשך שנים רבות, אף אחד לא פצה פה. עד שהם עמדו להכרעת הבוחר. והבוחר, בהסכמה ברורה וחד-משמעית – שלא יגידו, הרשות הכריעה, הרי ישראל הסכימה. היא הכוח השליט, הכובש, בירושלים המזרחית, והיא הסכימה לעריכת הבחירות. למגינת לבך אפילו, למגינת לבך. היו"ר גדעון סער: נכון, חבר הכנסת טיבי. ואני רוצה לשאול אותך: אם קרה מחדל בגלל ממשלה – ובעניין הזה היה מחדל – ועכשיו היא מתחילה לתקן את המחדל, אי-אפשר לגנות אותה על זה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): א. זה לא מחדל, אדוני היושב-ראש, וב. זה לא תיקון. זה לא תיקון. כי מה אומרים כאן? אומרים לארבעת חברי הפרלמנט ולכלל תושבי ירושלים המזרחית – אגב, זו לא הפעם הראשונה ששוללים אזרחות, תושבות, במזרח-ירושלים. זו מדיניות מתמשכת, שמטרתה לרוקן את ירושלים הערבית מתושביה הפלסטינים. המטרה היא ייהוד ירושלים. אגב, יש כאלה אנשים כנים - - - יובל שטייניץ (הליכוד): רק מ"חמאסניקים" מוצהרים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנשים כנים, גלויים, הגונים, יגידו: בדיוק זו המטרה. נכון. אנחנו רוצים לגרש, להרחיק, כמה שיותר פלסטינים מירושלים כדי לייהד אותה. אנשים אומרים את זה בריש גלי. יש אנשים שמצטעצעים באמירות אחרות: של חברות ב"חמאס", או שפג תוקפה של התעודה הכחולה, כי מרכז החיים, במשך שבע שנים, לא היה בירושלים המזרחית. ירושלים המזרחית ותושביה קשורים זה בזה לאו דווקא באמצעות התעודה הכחולה. אבל כאשר התעודה הכחולה נשללת המטרה היא לסלק את האנשים האלה מבתיהם. הרי כאשר לא תהיה לו תעודה כחולה, והוא ייסע לרמאללה, למשל, וירצה לחזור – יש מחסום בדרך. המחסום יאמר לו: אדוני, אתה לא תושב ירושלים המזרחית. אין לך זכות מעבר במחסום, ולכן הוא מגורש לאלתר, הוא וחבריו. אדוני, זה מעשה אנטי-אזרחי, אנטי-דמוקרטי, מטרתו אולי לזכות בכמה נקודות בדעת הקהל הישראלית על חשבון החוק הבין-לאומי, ואין לו הצדקה. זאת החלטה אומללה שחבל שהתקבלה. תודה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני, חמש דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה אחר זה עולים חברי כנסת – לא כולם, אבל יש רבים כאלה – מתייצבים כאן, מול הכנסת הריקה כמעט, וזה אחר זה מגינים על ביטחון המדינה בחירוף נפש. כל אחד מתחרה בשני כמה הוא מגן וכמה הוא תומך וכמה חשובה ההכרזה על מצב החירום. וככל שהם מרבים, בעיניהם זה נראה יותר משובח. ואני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, וגם לציבור שצופה בנו: לא מדובר פה במצעד של פטריוטים, אלא במצעד איוולת. אחד הדברים המזיקים ביותר לביטחון המדינה – שעושים בו שימוש למטרות אחרות. אחד הדברים המזיקים ביותר לכנסת זה שהיא הופכת לחותמת גומי בידי ממשלה; שאנשים, בשם דברים כלשהם, הופכים להיות אוטומטים, לא פוקחים את העיניים, לא מבינים על מה הם מצביעים וצועקים: ביטחון המדינה, ביטחון המדינה. אני בעד ביטחון המדינה לא פחות מכל הפטריוטים שהיו פה, אולי גם לא יותר - - יעקב מרגי (ש"ס): תגיד, מה היה בשנה שעברה? מיכאל איתן (הליכוד): - - אבל אני מבקש לבחון מה אנחנו עושים פה. ומה שאנחנו עושים פה זה שימוש לרעה בביטחון המדינה; מה שאנחנו עושים פה זה צחוק מהכנסת; מה שאנחנו עושים פה זו בגידה בציבור ששלח אותנו. אנחנו לא ממלאים את תפקידנו כחברי הכנסת, כמי שצריכים לשמור על סמכות הכנסת ועל עקרונות הדמוקרטיה. ההכרזה על מצב חירום – מה המשמעות שלה? יש לה משמעות חשובה מאוד לביטחון המדינה, והממשלה מביאה את זה הנה, על מנת שאדם כמוני לא יוכל להצביע נגד ביטחון המדינה וצריך להצביע בעד המשך הכרזת מצב החירום. אבל, כמו בחוק ההסדרים, היא מכריחה אותי להצביע אוטומטית על כל מיני הסדרים וכל מיני דברים שהממשלה מעוניינת בהם והם אנטי-דמוקרטיים. זה מה שאנחנו עושים פה היום. "האופוזיציה לויאלית". עם כל הכבוד, האופוזיציה מטומטמת. מצביעה היום בהיגיון רב עבור צווים וחוקים שהם בכלל לא יודעים על מה הם מצביעים. אלא אם כן חל באמת שינוי, וביבי נתניהו, למשל, בעד זה שבאמצעות צווים – לא באמצעות חוק – ממשלת ישראל תקבע, כאילו בשמירה על ביטחון המדינה, מחיר מזערי לפטמים. או, למשל, מכוח הדבר הזה יהיה צו בדבר דינים וחשבונות על אבקת חלב. ככה אנחנו מצילים את ביטחון המדינה היום. או שאולי באמת הכלכלה הפכה להיות כלכלה צנטרליסטית, שאפשר על-פי השקפת העולם החדשה של נתניהו להבין, שמוכרחים שיהיו דינים וחשבונות על אבקת חלב, כי זה - אם לא יהיה, הכלכלה לא תצלח. ולכן מן הראוי שהממשלה תשתמש בסמכויותיה הנובעות מחוק-יסוד: הממשלה, ותוכל באמצעות צווים או באמצעות מצב חירום לקבוע בחקיקה שהיא יכולה לקבוע – היא תקבע – את כל הצווים, לא על-ידי חוק בכנסת אלא על-ידי חקיקה שלה, שאינה באה משום חוק. לממשלות יש זכות להשתתף, לרשות הביצועית יש זכות לחוקק. אבל זאת חקיקת משנה, לא חקיקה ראשית. זכות החקיקה של הממשלה קבועה ומותנית בכך שיהיה חוק שמסמיך אותה לתקן תקנות, ותקנות הן דין לכל דבר. אבל כאן מדובר בדבר אחר לגמרי. מדובר במצב שבו הממשלה מקבלת סמכות, ישירות, לחוקק חקיקה שבעצם היתה צריכה להיות חקיקת משנה וזאת חקיקה ראשית, בעניינים שלא קשורים בכלל בביטחון המדינה, אלא תלויים במצב חירום. והעובדה שאנחנו עכשיו, כאוטומטים ובלית ברירה, מקבלים החלטה על המשך מצב חירום, אוטומטית אנחנו מנציחים את המצב שעל-פיו הממשלה יכולה להסדיר הסדרים כאלה. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. בבקשה. מיכאל איתן (הליכוד): אז איפה הכנסת? למה אנחנו לא יודעים לחלק את הדברים? למה אנחנו לא יודעים לבוא ולומר – בנוגע לבעיה קשה שהכנסת צריכה להתמודד אתה – שצווי ריתוק לעובדים הם נושא שהכנסת צריכה לחוקק? לא צריכים להסתמך על מצב חירום כדי לתקן תקנות ולהוציא צווים שקשורים כאילו במצב החירום. אני דיברתי על דוגמאות אבסורדיות, ולא חסרות כאלה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת איתן, תמו חמש הדקות לפני שש דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אני רוצה שחברי הכנסת יבינו, אנחנו נמצאים כעת במאטריה שבאה בשתי צורות של איוולת שלנו, של חברי הכנסת. בסעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, שבא בעקבות סעיף 38, שבו מדובר על מצב החירום, נאמר שבמצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת-חירום כדי להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים. כלומר, אנחנו גולשים. אין שנייה בתולדות מדינת ישראל שאין בה מצב חירום, כי הוא נמשך מאז קום המדינה, ואני לא מציע לבטל אותו בגלל צורכי הביטחון. אבל, מצד שני אומרים שזה לא יהיה רק לצורכי ביטחון, אלא לשורה ארוכה של נושאים. נוסף על הסוגיה הזאת של הרשות המבצעת שמקבלת סמכויות, שלא ראויות במדינה דמוקרטית, יש גם כנסת שחוקקה כמה חוקים, שבהם כתוב שהחוק יהיה בתוקפו כל זמן שקיים מצב חירום, ועכשיו, כאשר אנחנו מרימים יד ומאריכים את מצב החירום, אנחנו מאריכים את תוקפו - כמו חוק החניכות. מה עניין חניכות למצב חירום ולמצב הביטחון? חוק שעות עבודה ומנוחה. יש השלכות. בזמן מלחמה יהיה כך וכך. אבל בזמן מלחמה יהיו עשרות דברים אחרים. אני רואה שהיושב-ראש לוחץ עלי. היו"ר אחמד טיבי: עברו שמונה דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אני רוצה להגיד מה לדעתי הכנסת צריכה לעשות; מה אנחנו חייבים במסגרת השליחות הבסיסית שלנו, לדמוקרטיה, למי ששלחו אותנו. הממשלה לא עושה. לממשלה נוח שהכול בידיים שלה. אנחנו צריכים לחוקק ללא הבדל מפלגות. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. זה עניין של בסיס, תשתית נכונה. מה ששייך לביטחון, לביטחון. מה ששייך למצב חירום, למצב חירום. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיכאל איתן (הליכוד): את מה שנוגע לפיקוח על הדיג ועל מחירים וניהול חשבונות של אבקת חלב, את זה נשים בצד. זה לא שייך. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת איתן. מיכאל איתן (הליכוד): עוד משפט אחרון. זה קשור לעוצמת הכנסת. בסעיף 39(ה) לחוק-יסוד: הממשלה כתוב: "לא יותקנו תקנות שעת-חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת". אם הכנסת לא תיקח את היוזמה ותפעיל את מה שהיא צריכה כאקטיביזם פרלמנטרי, בתי-המשפט בסוף יפסקו ויעשו את ההסדרים, ואנחנו נבכה למה בית-המשפט מתערב. היו"ר אחמד טיבי: סיום מעניין לדבריו של חבר הכנסת מיכאל איתן, שהיו דברי טעם. חברת הכנסת קולט אביטל, ולאחר מכן - חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויוסי ביילין. חמש דקות, גברתי, בבקשה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה לברך אותך. זאת הישיבה הראשונה שאתה מנהל ואני מבקשת את רשות הדיבור. לכאורה, יכולתי לבוא ולומר אמן על כל מלה שאמר חברי, חבר הכנסת מיכאל איתן. אני רוצה להוסיף, שהוא אמר את זה כדרכו בלהט, אבל גם בהרבה אומץ לב. אנחנו מדברים פה על פרות קדושות. כאשר מדובר בביטחון, כל אחד בא הנה, ואף אחד לא מעז לפצות פה ולהגיד: רגע אחד, האם אנחנו באמת במצב חירום? 58 שנה אנחנו מכריזים שאנחנו במצב חירום. אני שואלת, איך הגדרנו מהו מצב חירום? אם מצב החירום הוא מצב קבוע, מה פירוש המלה "חירום"? איזה פירוש אנחנו נותנים לחירום הזה שבו אנחנו חיים? מתי חירום הופך באמת לחירום? אני חושבת שאתה עשית נכון ששאלת מה הקשר בין האנומליה הזאת, בין מצעד האיוולת הזה של מדינה, שלפי מיטב הבנתי – ואולי אנחנו לא שותפים בדעה בעניין הזה, מדינת ישראל היא היום אחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם. מדינת ישראל היא המעצמה הצבאית המובילה במזרח התיכון. האם אנחנו עד כדי כך מאוימים בחיינו שאנחנו חייבים לחיות יום-יום במצב חירום? האם אנחנו צריכים, באצטלה של מצב חירום, להצדיק כל חוק, כל מעשה, משום שיש האצטלה הזאת? האם אנחנו ככנסת חייבים להיות חותמת גומי ולהמשיך לאשר את מצב החירום הזה ואת החקיקה הנלווית, שאין לה שום קשר למצב חירום? האם אנחנו צריכים כל שנה באותו ריטואל לחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון ולשמוע מפקידי משרד המשפטים שהם עוד לא הספיקו להשלים חקיקה, שעליה הם שוקדים כל כך הרבה שנים? האם במשך 58 שנה מדינת ישראל לא השכילה לחוקק חוקים אזרחיים, שמתאימים למצבים שבהם אנחנו נמצאים, ולהפריד בין חוקים אזרחיים שאין להם שום קשר למצב חירום לבין נושאים ביטחוניים? אולי לעתים יש הצדקה לחוקק חוקים שמאפשרים למדינה להילחם בטרור. לכן, חבר הכנסת איתן וחברים אחרים, אני מוכנה יחד אתכם להרים את הכפפה הזאת. אנחנו נותנים עכשיו הארכה של עוד שנה למערכת המשפט בישראל כדי לחזור אלינו עם תשובות. הפעם אנחנו שמענו כי החוקים עוד מעט מוכנים. אני מוכנה להצביע השנה על הארכת מצב החירום, אבל אני חושבת שכולנו נעשה טוב לביטחון של מדינת ישראל אם נגיע להבחנה אמיתית בין מה זה ביטחון, מה זה מצב חירום לבין מה זה לא, אילו חוקים צריכים להיות כלולים ואילו חוקים לא. צריך לתת למערכת הביטחון ולמערכת המשפט עוד שנה אחת כדי להשלים את החקיקה הזאת. אני חושבת שאנחנו חייבים לדאוג בשנה הזאת שהדבר הזה יבוא לידי סיום, ושנתחיל לחיות כמדינה דמוקרטית אמיתית, שגם שומרת על זכויות האזרח. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחברת הכנסת אביטל. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ולאחר מכן - חבר הכנסת יוסי ביילין. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מעלים פה היום את הצעת הממשלה. כאשר אני מקשיב לנימוקים בעד ונגד ההצעה אני מוכרח לומר: כתלמיד בפקולטה למשפטים לפני כ-24 שנים, היה לי מורה טוב למשפט חוקתי. כאשר שאלנו אותו מה זה תקנות שעת-חירום, הבנו שההכרזה על מצב חירום, לצערנו, נמשכת מאז קום המדינה ועד היום. מאז כבר עברו כמעט 25 שנים. אנחנו רואים שמשנה לשנה הדבר הזה מאושר בכנסת, ויש סמכות בידי הממשלה לחוקק על-פי תקנות לשעת-חירום. יש ציפייה לשלום. הנביא אומר: "וכתתו חרבותם לאתים - - - לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". יש גם חזון הנביאים: "וגר זאב עם כבש". עם כל הביקורת שלנו, אולי, על שיטת החקיקה מהסוג המבוקש, אנחנו חייבים, מצד אחד, להיות ערים למצב שהמדינה שלנו עדיין שרויה במצב חירום. ואם נתחיל באמת לנתח מה זה מצב חירום, מה זה ביטחון מדינה או מה אמור להיות תחת האצטלה של הכרזת מצב חירום, ודאי שזה ראוי ושזה המקום לעשות את זה. אבל, כאשר הביאו לנו לוועדה - זה היה אתמול, אני חושב - לאישור את המשך המצב הנוכחי של הכרזה על מצב חירום, מה שבעצם הממשלה ביקשה - קודם כול, בואו נאריך, נאשר את השנה הזאת, וזכותכם, כחברי הכנסת, להיות יותר אקטיביים ולבטא את כל הביקורת שיש לכם נגד המצב החוקתי הלא-בריא הזה. אנחנו כחברי הכנסת צריכים להבין, מצד אחד, שהמדינה שלנו נתונה במצב חירום וצריך לתת לה את הכלים להגן על תושביה. אנחנו אפילו יכולים, כמדינה קטנה, ללמוד מארצות-הברית הגדולה. כאשר קרה מה שקרה שם, ארצות-הברית הגדולה, הדמוקרטית, פעלה בצורה שאולי עוררה ביקורת. בדוח "אמנסטי" האחרון, מי שקרא אותו - וזה כבר נמשך בדוחות האחרונים, של השנתיים האחרונות - הביקורת על ארצות-הברית גדולה מאוד כתוצאה מהפעלת חוקי חירום לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. אבל, רבותי, המדינה כמדינה חייבת לשמור על הכלי הזה של הפעלת חוקי חירום כדי להגן על עצמה ועל תושביה, שלא נגיע למצב שאם, חלילה, צריכים להפעיל משהו במסגרת תקנות חירום, שסעיף 39 מאפשר לממשלה לעשות זאת, לא יהיה לה הכלי הזה ולא תהיה הכרזה. עם זאת, אני כן תומך בביקורת שחבר הכנסת מיקי איתן העלה, שהממשלה עלולה לנצל את המצב הזה של הכרזת מצב חירום, ועלינו לבחון אם החוקים הכלולים במסגרת התקנות לשעת-חירום ראויים או לא ראויים להיות כלולים בהן. אנחנו גם קיבלנו דיווח, ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון דיבר על כך פה היום בפתיחת הישיבה, בפתיחת הדיון בחוק הזה, שבעצם הממשלה בשנה האחרונה כמעט שלא ניצלה את הסמכות הזאת שניתנה לה מבחינת הפעלת תקנות שעת-חירום. לכן אין לנו מה לחשוש שמא מישהו מנצל את זה לרעה ונבנה על כך שיש הכרזה על מצב חירום ומחוקק חוקים או תקנות לא ראויים. לכן אני סומך על החוק. קודם חבר הכנסת מיקי איתן ציין סעיף קטן מסוים בסעיף 39. חבר הכנסת מיקי איתן, מה שציטטת זה סעיף קטן (ה). יש גם סעיף קטן (ד), בתוך הסעיף בחוק, שאומר שתקנות שעת-חירום אין בכוחן למנוע פנייה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. עדיין החוק מאפשר לנו, כפרלמנטרים, ככנסת, לעקוב אחר ניצול לרעה של חוקים על-ידי הממשלה. לכן אנחנו צריכים כעת לתמוך בהצעה המבוקשת ולתמוך בהכרזה על מצב חירום. עם זאת, אנחנו, כחברי הכנסת, צריכים לפעול במהלך השנה הקרובה כדי לצמצם את ההגדרה הכוללת, אולי, של מצב חירום לחוקים ספציפיים וחיוניים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו - חבר הכנסת דוד טל. אם הוא איננו - חבר הכנסת אריאל, ואם הוא איננו - חבר הכנסת שטייניץ. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש הנכבדה, מצב החירום הוכרז, לפי בקשתו של ראש ממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, ב-19 במאי 1948. אני מניח שאם היו אומרים לו אז, שאחרי 58 שנים יהיה מצב חירום בישראל, הוא היה צוחק. הוא לא התכוון לדבר כזה אפילו לשנייה אחת. הכוונה שלו היתה למנוע מצב שבו אי-אפשר להעביר אספקה מתל-אביב לירושלים, כאשר ירושלים היתה במצור ומנותקת מתל-אביב. הממשלה ישבה בתל-אביב. היו כמה שרים בירושלים, היה מצב חירום, היתה מלחמה, המלחמה הכי קשה שלנו, והוא רצה להבטיח כמה חוקים שקשורים בביטחון ובאספקה שוטפת. מה שקרה מאז, זה לא זדון ולא רשע ולא דיקטטורה, אפילו לא טיפשות. זה בעיקר עצלות, בעיקר עצלות. לכל ממשלה, בלי יוצא מן הכלל, מכל מפלגה שעמדה בראש ממשלת ישראל, היה יותר נוח להמשיך במצב החירום מאשר להפסיק אותו. אין דבר יותר נוח לממשלה אם היא יכולה לעשות מה שעשו הממשלות בישראל: צווים ותקנות ודברים כאלה שאין להם שום קשר, והיום לבטל את מצב החירום זה טירוף. אם היום, נגיד, אפס, אין מצב חירום, בלי קשר לשאלה אם בלבנון כן ירו או לא ירו – מה, ישתמשו במצב חירום כדי לירות בחזרה? זה הסיפור? זה שיש בעיה ביטחונית היום בישראל - היא נעזרת במצב החירום? שטויות. כל העניין הוא שחקיקה עצומה בישראל הפכה להיות מין פרזיט כזה על מצב החירום. עכשיו, הדברים שקשורים בתקנות האלה הם בעיקר דברים שקשורים באספקה ובפיקוח על המחירים. אחד הפרדוקסים הכי גדולים שם שאין בישראל מירוצי מכוניות, אבל יש צו לפיקוח על מחירי הכרטיסים למירוצי מכוניות, דרך מה? דרך מצב החירום. מיכאל איתן (הליכוד): דרך חוק הפיקוח על המחירים. שם יש סעיף שהוחל כשיש מצב חירום. יוסף ביילין (מרצ): אתם מבינים? תגידו כאן, איזה אדם נורמלי יכול להצדיק דבר כזה, כיוון שיש מצב חירום בישראל? שמעתי את חבר הכנסת מרגי, שמאוד מודאג מה יהיה. חברים יקרים, יש חוק. בחוק הזה, שצוטט על-ידי חבר הכנסת מיקי איתן, כתוב שהממשלה לבדה יכולה להכריז על מצב חירום, אם יש מצב שהיא לא יכולה להגיע לכנסת. אם היא יכולה להגיע לכנסת, אז היא מכריזה והכנסת מאשרת. אין בעיה. אם חלילה מחר יש משהו, אפשר לחדש את זה. זה לא שאין מצב חירום ואז הכול מתמוטט. אבל, כל החוקים האלה, שאינם קשורים כלל למצב חירום - זה ביזיון, זאת חרפה; חרפה של כולנו. זה לא אופוזיציה ולא קואליציה. החוקים האלה נוצרו בגלל הבטלנות והעצלנות והנוחות של השרים, והדבר הזה נשמר. עכשיו, מה יקרה? עד חוק הבחירה הישירה היה מצב חירום והיה צריך לבטל אותו. מהבחירה הישירה היה מצב חירום והיו צריכים להמשיך אותו. אז יש כאן כל שנה דיון. מיכאל איתן (הליכוד): החוק קובע שלשנה בלבד, אז כל שנה. יוסף ביילין (מרצ): עד שנה. יובל שטייניץ (הליכוד): מה הקשר לבחירה הישירה? יוסף ביילין (מרצ): רק חוק הבחירה הישירה, חוק הממשלה החדש, הוא זה שקבע שמצב החירום הוא מצב שצריך להתחדש. עד אז לא היתה התייחסות לזה ולא היו בכלל דיונים מהסוג הזה בכנסת. כי היה מצב חירום, ואיש לא ערער על זה. עכשיו, רק ממשלה יכולה לבוא לכנסת ולהגיד שהיא מבטלת את זה. כי שמעתם את חברת הכנסת קולט אביטל. היא בדעתו של מיקי איתן, היא בדעתו של יוסי ביילין, היא בדעתו של אריה אלדד, אבל היא חלק מהקואליציה, אני יכול להבין אותה. אני מוכרח לומר, שכשהייתי שר המשפטים, ומכיוון שעסקתי הרבה בנושא הזה כמרצה באוניברסיטה, החלום שלי היה לבוא ולהגיד: בואו נבטל את מצב החירום. חוקים ביטחוניים שצריכים, נחוקק כחוקי קבע. צווים ותקנות שלא צריכים, נמחק מספר החוקים, ובא לציון גואל. באתי לכנסת ואמרתי: אל תיתנו לנו שנה, תנו לנו חצי שנה. אני רוצה לגמור את העבודה. אם לא יהיה מין דבר כזה שיכפה עלינו עבודה יותר מזורזת, המערכות - ואמר כאן חבר הכנסת אורון, שהיה שר החקלאות, שרוב הצווים אצלו, מחירים של שמן זית ודברים כאלה, מבחינתו החקיקה הזאת מיותרת לחלוטין. באנו לכנסת ואמרנו: תנו לנו חצי שנה. הכנסת לא תבוא לממשלה ותגיד: לא. אתם מבקשים חצי שנה, תקבלו שנה. אין דבר כזה. ולכן הפנייה שלי היא לא אל הכנסת, זה לא יעזור. הפנייה שלי היא לממשלה. אם אתם מבינים, כמוני, ואני מקווה שיש בממשלה לא מעטים שמבינים את זה, שמצב החירום המתמשך 58 שנים - זה לא עניין אידיאולוגי, זה לא שמאל, זה לא ימין, זה לא פעולה בעזה ולא פעולה בלבנון. זו שאלה קונסטיטוציונית. זה כתם על המדינה הדמוקרטית. אין עוד מדינה דמוקרטית, לא אמריקה, לא בריטניה, שחיה עשרות שנים במין מצב כזה. גם אם תגידו שאין מדינה שנמצאת בסכנה כזאת, אנו לא 58 שנה כל יום במצב חירום, ברוך השם. אם נהיה במצב קשה, נכריז שוב, ובינתיים נעשה מאמץ חקיקתי לבטל את זה. הכנסת לא תעשה את זה. הממשלה יכולה לבוא אלינו באומץ מחר ולומר לנו: במקום להצביע על שנה, בבקשה תצביעו על חצי שנה. אני רוצה לראות אחד מה-120 שיגיד: זה לא מספיק. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת נסים זאב, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת זכור. יובל שטייניץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לקבוע מראש, שחבר הכנסת מיכאל איתן וחבר הכנסת יוסי ביילין וגברתי היושבת-ראש ודאי אינם פחות פטריוטיים וחרדים לביטחון המדינה ממי שתומכים בהכרזה על שעת-חירום, מיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי או מעבדכם הנאמן. אבל בואו נסכים גם על ההיפך, שחבר הכנסת הנגבי ואנוכי ודאי לא פחות דמוקרטים מאותם חברי כנסת שדיברו פה נגד החוק. בואו נסכים שכולנו – זאת קצת הכללה גסה – כמעט כולנו גם פטריוטים וגם דמוקרטים, והמחלוקת היא לגופו של עניין. אני רוצה לגעת בנקודה האחרונה בדברי ידידי ד"ר ביילין - האם ישראל במצב חירום. תשובתי היא שישראל היום במצב חירום יותר מאשר לפני עשר ו-20 שנה. זה מצער, אבל אלה העובדות. או אומר זאת אחרת: ישראל יכולה להידרדר למצב חירום אמיתי ביתר מהירות היום מאשר לפני עשר או 20 שנה, וזה בגלל הנוכחות ההולכת וגוברת של טילים בליסטיים ארוכי טווח במזרח התיכון, שכולם, מסוריה וממצרים - כן, גם ממצרים, מאזור תעלת סואץ - מלבנון הקרובה ומאירן הרחוקה, כולם מכוונים לכאן, לירושלים, לתל-אביב, לעורף הישראלי ולבסיסי הצבא. ואם בעבר מלחמה היתה מתפתחת בגבולות, אבל לא סימולטנית על כל שטח המדינה, ולכן היה זמן של גלישה, של התרעה מסוימת עד שהיה צריך להכריז מצב חירום גם בעורף, לא רק התלקחות צבאית בחזית, היום, בגלל השינויים האסטרטגיים והטכנולוגיים, האפשרות לגלוש למצב חירום אמיתי בכל שטח המדינה, לרבות בעורף, היא חריפה יותר, היא אפשרית יותר, היא יכולה לקרות. רק לפני שלושה ימים ראינו את ה"חיזבאללה" תוקף יחידת בקרה של חיל האוויר בצפון הארץ. אל יהיה הדבר קל בעיניכם - בעומק הגליל, וזה ה"חיזבאללה" מלבנון. לכן, אם מישהו שואל, היום אנו יותר במצב חירום מאשר לפני עשר ו-20 שנים, ולו רק בגלל התפתחויות של הטכנולוגיות הצבאיות במזרח התיכון, ולא התייחסתי עוד להתפתחויות של האיומים מלבנון, לאירנים שנהיו יותר ויותר תוקפניים ולצדדים אחרים. אני מסכים עם קודמי, שהחוק הנוכחי דורש רוויזיה, שיש כמה סעיפים ארכאיים שאולי נראו חלק ממצב חירום ב-1948 או בשנות ה-50, כי במצב חירום צריך לדאוג גם לאספקת חירום של מוצרים בסיסיים לעורף, לאזרחים, ולחייב לפעמים את עובדי המאפיות להגיע למאפיות כי אחרת לא יהיה לחם, ויכול להיות שתחת מטח טילים ורקטות וגיוס חירום של מילואים וישיבה במקלטים יהיה צורך לחייב אותם להגיע למאפיות, למשל. כך שבמצב חירום אמיתי גם מאפיות יכולות להיות נושא ביטחוני או בעל משמעות ביטחונית, אספקת המזון לאוכלוסייה, אבל יש כמה דברים שבאמת אפשר להוציא אותם. השאלה שעומדת היום בפני הכנסת, ואני מסכים שהממשלה היתה צריכה לתקן סעיפים בחוק, היא בעד או נגד. ויש גם לשאול לא רק מה יקרה אם נאשר, ואולי הממשלה תשוב ותתעצל ולא תתקן את הטעון תיקון, חברי מיכאל איתן ויוסי ביילין, אלא מה המשמעות של לא לאשר, והאם הנזק או הסיכון אינו עולה על התועלת. דומני שאם הכנסת לא תאשר היום את מצב החירום, תיווצר סכנה אמיתית למדינה בשעת-חירום, ושיהוי עלול להיות מאוד משמעותי בכניסה למצב חירום בעורף. אני רוצה להעיר הערה אחרונה - - - יוסף ביילין (מרצ): נניח שזה ייפול בכנסת, מה שלא יקרה, אתה מניח שהממשלה תכריז מצב חירום? יובל שטייניץ (הליכוד): אני מעריך שלא, אך איני יודע. הכנסת אסור לה שתהיה חותמת גומי של הממשלה. אני האחרון, בעיקר היום, שחושב שהממשלה הזאת ראויה לאמון. הממשלה הזאת נראית כבר בחודש הראשון שלה מגוחכת, מקרטעת, אבסורדית, ואני אתן רק דוגמה מהיום, אפרופו ביטחון: הממשלה החליטה היום על קיצוץ מאות מיליוני שקלים בתקציב הביטחון. יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שלא, אך היא עשתה את זה בלי דיון, בלי סקירות, בלי לבדוק באמת מה הם צורכי הביטחון, בלי לחשוב מחשבה שנייה, האם האתגרים מה"חמאס", מה"חיזבאללה", מאירן, אתגרים אחרים, לא מחייבים כבר היום השקעות גדולות בהתעצמות צבאית ומודיעינית כדי שבעוד חמש או עשר שנים נוכל לעמוד באתגרים האלה. מה עשתה הממשלה? אתם יודעים מדוע ועל סמך מה היא החליטה היום על קיצוץ דרמטי בתקציב הביטחון, קיצוץ מסוכן, קיצוץ שיפגע ביכולות ויפגע גם בתעשיות הביטחוניות של ישראל ויפגע ביצוא ובתעסוקה – על סמך מה היא החליטה את זה? רק על סמך שיקול אחד - לא שיקול ביטחוני, גם לא שיקול כלכלי. אמרו חברים בממשלה, דיברנו על זה במערכת הבחירות? אז עכשיו חייבים לקצץ; אין מקום לבחינה רצינית, אין מקום לשיקול דעת. הממשלה הבלתי-אחראית הזאת פגעה היום בביטחון, פגעה בתעשיות הביטחוניות, לשם מה? כדי שלא יאמרו עליה שלאחר הבטחות הבחירות הבלתי-אחראיות שלה היא שוקלת את מצב הביטחון ברצינות, כלומר משיקולים תקשורתיים-פופוליסטיים, ולכן איני נותן לה קרדיט על כל דבר, אין ברירה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו - חבר הכנסת עבאס זכור. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מטרת התקנות לשעת-חירום היא להגן על המדינה וביטחון הציבור, ותקנות שעת-חירום פוקעות באופן אוטומטי, ולכן - - - יובל שטייניץ (הליכוד): סליחה, שכחתי לומר עוד דבר אחד. אוכל לקבל עוד דקה אחר כך? היו"ר קולט אביטל: כן. נסים זאב (ש"ס): תקנות שעת-חירום פוקעות באופן אוטומטי, ולכן יש צורך להאריך אותן, כי אחרת הן פוקעות, הן לא בתוקף. התקנות מתבססות על פקודה שיצאה ב-1945, עוד בזמן המנדט הבריטי, כדי לתת בידיה של ממשלת בריטניה מנדט וכלים למלחמה כנגד המחתרת העברית. לאחר קום המדינה השתמשה מדינת ישראל באותו חוק ובאותן תקנות לשעת-חירום כדי להגן על המדינה. הבעייתיות שיש באותן תקנות היא מכיוון שהן חלות אפילו על הגדלת מסים או תשלומי חובה ונעשה בהן מעין שימוש ציני. אילו היה מדובר אך ורק בנושא הביטחוני, זאת מטרה שהיה צריך אפילו להנציח אותה, לרבות מעצרים מינהליים עם בקרה, כמובן, ועם מגבלה מסוימת. גם מעצר מינהלי לא יכול להיות לאורך זמן וללא משפט. צריך להגביל את זה בזמן בוודאי כאשר מדובר ביהודים, שעושים כנגדם מעצרים מינהליים. הייתי קרוב ושמעתי על אלה שנעצרו ללא משפט וראיתי עיוות של המערכת כנגד אותם אנשים. לכן אני חושב שאם מדובר במעצרים מינהליים, צריכה להיות סבירות גבוהה לכך שאותם חשודים עלולים לבצע מעשי חבלה או להזיק למדינת ישראל. אני סומך על אנשי הביטחון והשב"כ שלא יעשו בזה שום שימוש אסור. אני רוצה להזכיר לכולם שבג"ץ פסק בחוק האזרחות מאותם טעמים ביטחוניים. זה אומנם התקבל ברוב מזערי, אבל בית-המשפט הגיע למסקנה שצריך לבלום ולעצור את הפלסטינים מטעמי ביטחון. אנחנו יודעים על יותר ויותר מחבלים ישראלים, מטייבה או מאום-אל-פחם שביצעו מעשי טרור. עשרות ישראלים נרצחו בשנים האחרונות, באינתיפאדה האחרונה משנת 2000, באופן ישיר על-ידי אותם טרוריסטים או בסיועם. אם בא מעצר מינהלי כדי לבלום אפשרות כזאת, כאשר אין הוכחות מספיקות, יש בעייתיות - האם להשתמש בתקנות הללו ללא מגבלה, כשמדובר באדם חשוד שאין נגדו ראיות, אבל לאנשי הביטחון ברור מעל לכל ספק שהאיש אכן משתייך לארגון כלשהו? יש אולי ראיות כאלה ואחרות, אבל הן לא מספיקות כדי לשייך אותו באופן ברור ביותר לארגון טרור. ברור לאותם אנשי ביטחון שאם הוא ישוחרר, הוא אכן עלול לפגוע בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. כפי שאמר ידידי, חברי לסיעה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בארצות-הברית משתמשים היום בתקנות לשעת-חירום ואנחנו יודעים איזה קשיים ואיזה שימוש עושה ארצות-הברית בתוך המדינה שלה. אני לא מדבר על מה שהיא עושה בעירק או במדינות אחרות. אנחנו יודעים איזה סוג של מעצרים הם מבצעים על כל חשד וללא מגבלת זמן. לכן אני אומר שהנושא הזה לא נתון לוויכוח בין קואליציה לאופוזיציה. אני חושב שיש הסכמה על כך שמדינת ישראל עדיין מאוימת. אני חושב שהבעיה שלנו היא לא אירן. הבעיה שלנו היא המסתננים, המחבלים, הטרוריסטים שבאים להתאבד במדינת ישראל כדי לרצוח אנשים, נשים וטף. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. אחריו יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת המכובדים, רוב הדוברים הקודמים שאלו מתי יסתיים מצב החירום, ואני שואל, איך יכולים לסיים את מצב החירום? הוא יסתיים רק כשהעם הפלסטיני יקבל את זכותו להקמת מדינתו העצמאית ליד מדינת ישראל, בזמן שהממשלה תכבד את הבחירה הדמוקרטית בכל מקום, לרבות ברשות הפלסטינית. לכן, מי שאשם בקיום מצב החירום במדינה הוא הממשלה. הגיע הזמן שהציבור יצא מהלחץ והאיום של מצב החירום ותהיה לו הרגשה של ביטחון מלא. זה יגיע רק בדרך של שלום אמיתי ואמיץ. כל המדינה חיה בהרגשה של איום. אני אתן דוגמה קטנה: רציתי להיכנס היום לקניון לאכול ארוחת צהריים והמאבטחים רצו לבדוק אותי. אף שאמרתי להם שאני חבר כנסת והצגתי להם את הכרטיס, הם לא נמנעו מלחפש עלי עד שהגיע המנהל שלהם. נסים זאב (ש"ס): איפה זה היה? עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): בקניון "אגד" בירושלים. הבדיקה הזאת לקחה הרבה זמן, עד ששכנעתי אותם שאני חבר כנסת ואסור לבדוק אותי, יותר מזמן ארוחת הצהריים. יובל שטייניץ (הליכוד): יש לי עצה בשבילך. אותי בדקו בקניון אתמול; באתי עם בתי. עדיף לעבור את הבדיקה הזאת. כל פעם שאני נכנס לקניון בודקים אותי, וגם מי שמזהה אותי, אני אומר: תבדוק אותי. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אין בעיה עם הבדיקה, אבל כשאתה אומר לו שאתה חבר כנסת, הוא חייב לכבד את זה ולא לבדוק אותך. יובל שטייניץ (הליכוד): אני לא מסכים אתך. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני לא רוצה שלא יבדוק אותי, אבל כשאני אומר לו שאני חבר כנסת, הוא צריך לכבד ולא לבדוק את חבר הכנסת. יובל שטייניץ (הליכוד): אפשר לבדוק גם חברי כנסת. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אם אתה מציג תעודת חבר כנסת, צריך לכבד את זה. נסים זאב (ש"ס): בארצות-הברית בודקים אותך הרבה יותר. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): המצב הזה אינו נסבל. צריך לצאת מהמצב העגום והקשה למען ילדינו והדורות הבאים. במקום זה בוחרת ממשלת ישראל ללכת בדרך הפוכה. רק אתמול שמענו על החלטת שר הפנים לגרש את נבחרי העם הפלסטיני מירושלים אם לא יתפטרו מתפקידם, והוא נתן להם אולטימטום של 30 יום. במקביל, שמענו היום את הגינויים של הרבה שרים על החלטת ארגון המרצים הגדול באנגליה לשקול החרמת מרצים במוסדות בישראל, שאינם מתנגדים לכיבוש ולאפליית ערבים. הפתגם אומר: כמו שאתה מתנהג, מתנהגים כלפיך. לכן אני קורא לממשלת ישראל: במקום לבקש את הארכת מצב החירום, היא צריכה להושיט יד לשלום לכל העולם האסלאמי והערבי, במיוחד לעם הפלסטיני. שלום לא עושים עם אחים אלא עם יריבים. הגיבורים הם אלו שעושים שלום, לא מי שעושה מלחמה ומשאיר את העם שלו במצב חירום. נשיא מצרים הושיט את ידו לפני עשרות שנים, הגיע עד הבית הזה ועשה שלום. שלום לא עושים מרחוק אלא בהושטת יד, במשא-ומתן ובדיאלוג אמיתי. זאת הדרך לסיים את מצב החירום. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. ישיב יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי. בבקשה. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אני מכבד את ההערה של חבר הכנסת נסים זאב, שטען בצדק שמן הראוי שהתשובה במלואה תינתן מחר, לפני ההצבעה. אני רק אומר כמה מלים, כי פטור בלא כלום אי-אפשר. מלבד זה, אני חייב להצדיק את העובדה שישבתי פה והאזנתי לכל הנרשמים לדיון, שלצערי אינם כאן אבל אני בטוח שהדברים יגיעו אליהם, והם לא רבים. אני מצטער שאני גוזל את הדקה שביקשת. יובל שטייניץ (הליכוד): זה בסדר. צחי הנגבי (יו"ר הוועדה המשותפת): אני חושב שהדיון היה מוצלח. אומנם לא היתה נוכחות מלאה של חברי הכנסת, אבל כל מי שחשב שמן הראוי להתבטא, העלה נושאים שיש להם בהחלט משקל. הנושא הוא נושא מורכב. זה לא היה טבעי אילולא התקיים דיון, זה לא היה טבעי אילולא היתה מחלוקת. דיון כזה התקיים גם בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון ושל ועדת החוקה, חוק ומשפט. הוא מכבד את המשתתפים בו ואת הכנסת. אני חושב שהדברים מוצו בעיקר באמירה של קודמי לראשות הוועדה, חבר הכנסת שטייניץ, שעם כל הדילמה הכרוכה בהיבטים שנוגעים למשמעויות האזרחיות של ההכרזה הזאת, מצב חירום הוא מצב חירום הוא מצב חירום. לא רק שלא השתנו האיומים כלפי מדינת ישראל, אנחנו לצערנו עדים, בשנים האחרונות בוודאי, להחרפת המשמעות של הפגיעה של האיומים האלה בפועל בחיי מדינת ישראל, בחיי האזרחים. בחמש השנים האחרונות גבה מאתנו הטרור יותר קורבנות מאשר אי-פעם בעבר, לא רק בחמש שנים של תקופה מקבילה אלא בכל השנים שקדמו לחמש השנים האחרונות. הטרור, לצערנו, לא הולך להיעלם. זה נכון שיכולותיו לפגוע בנו קטנו במידה דרמטית, אבל לא עקב הפחתת המוטיבציה, אלא עקב יכולותיו של שירות הביטחון הכללי, יחד עם צה"ל והמשטרה, לתת מענה ראוי לאיומים, בבחינת הקדמת תרופה למכה. אבל האיומים לא קטנו, מספר ההתרעות לא פחת, ואנחנו רואים שאותם ארגונים גם היום – אפילו אלה ששותפים ל"תהדיה", קל וחומר אלה שאינם שותפים ל"תהדיה" – לא חולמים להניח את הנשק. בשלב כזה או אחר צפוי משבר בלתי נמנע בינינו לבין הרשות הפלסטינית בהנהגת ה"חמאס", וייתכן שצפויה במועד לא רחוק החלטה של ה"חמאס" על הפסקת הרגיעה היזומה מטעמם. התוצאה המעשית של התפתחות כזאת, שהיא התפתחות טריוויאלית וצפויה, והיא תבוא לצערנו ותנקוש על דלתותינו ביום מן הימים, היא הרחבה מיידית ומעשית של עוצמת האלימות שתופנה כלפינו. אנחנו לא מזכירים בהקשר זה את 15,000 קני הרקטות שמכוונים אלינו מגבולנו הצפוני עקב הנסיגה מלבנון, שהיו לה בוודאי היבטים חיוביים, אבל בהקשר זה היא הפכה את רוב לבנון למוקד איום מעשי, כשהשליטה על השאלה מתי יופעל האיום הזה לצערנו אינה בידינו; שלא להזכיר את האיומים של הטרור העולמי ו"אל-קאעידה", שכבר הוזכרו על-ידי בכירים במערכת הביטחון כבעלי פוטנציאל הולך ומתעצם, ולא להזכיר בכלל תופעות של איומים גלובליים ואיומים בלתי קונבנציונליים. לכן, כשאני שומע את חבר הכנסת ביילין מצר על כך שעדיין מצויה בספר החוקים התייחסות לצו הפיקוח על מחירי הכרטיסים למירוצי המכוניות, שעל פניו זה באמת דבר פתטי, מוזר, מצחיק – יוסי ביילין, ידידי הטוב, היה כמעט שנתיים שר המשפטים, ונדמה לי שזה כמעט 600 ימים. 20 חודשים היתה ממשלת ברק. שר המשפטים, בפתק אחד למחלקת ייעוץ וחקיקה, מביא למחיקת הסעיף הזה. אז אולי הוא לא ידע על כך באותה תקופה, ושרי המשפטים שקדמו לו, כמוני, או שהיו אחריו, לא ידעו על כך. אז נותנים את הפתק הזה היום ומתקנים את הדרוש תיקון. אבל, בהזדמנות חגיגית זו שמתקנים יציר מוזר בחקיקה שלנו, לבטל את כלל התועלות הביטחוניות החיוניות, שנדרשות ושהוצגו בוועדה – חברת הכנסת קולט אביטל היתה שותפה והיא עדיין שותפה לוועדה המשותפת – הוצגו בפרוטרוט על-ידי אנשי השב"כ, אנשי משרד הביטחון, ואין שום מענה לאף אחד, גם לא ליוסי ביילין ולא למיקי איתן, על השאלה איך מתמודדים עם הבעיות שהם הציגו אם, חס וחלילה, אנו נמנעים מהכרזה על מצב חירום. מה המשמעויות, בהיבטים של פקודה למניעת טרור שמתבטלת ואיננה, כלא היתה, של היכולת להתמודד עם סוגיית המעצרים המינהליים, שהיא בעלת משקל ביטחוני משמעותי, ועוד כהנה וכהנה סוגיות – על זה אף אחד לא עונה. מספיק שעומדים פה מעל הבמה וצווחים על האופוזיציה – מיקי איתן כינה פה את חבריו לאופוזיציה "מטומטמים" ו"אווילים" והשמיע עוד כל מיני גידופים, אבל בפועל לא שמענו ממנו תשובה על השאלה מה קורה אם הכנסת מצביעה מחר נגד ההמלצה של הוועדה המשותפת; מה המשמעות המעשית, איך הכנסת נותנת את דעתה להפחתה המיידית בעוצמת יכולת המאבק של שירות הביטחון הכללי ושל מערכות הביטחון. לא שמענו תשובה, כי אין תשובה. לכן אני אבקש מחר מהכנסת לאשר את ההמלצה. אני רוצה להודות כאן לחברי הוועדה המשותפת, שעשו את עבודתם נאמנה, גם לאלה שסברו שההמלצה הזאת איננה מחויבת המציאות וגם לאלה שתמכו בעמדה שהממשלה הציגה. וכן לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהגיע וקולו למעשה היה הקול המכריע בסוף, כי חברת הכנסת קולט אביטל נאלצה לעזוב לישיבת הנשיאות. אני מודה לך ולחברי הוועדה. מחר נביא את הדברים בפני מליאת הכנסת. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כאמור, ההצבעה על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לחזור ולהכריז על מצב החירום תתקיים בישיבת הכנסת מחר, יום רביעי. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ד' בסיוון התשס"ו, 31 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:38.