דברי הכנסת
תוכן העניינים
השלמת הרכב ועדות הכנסת 3
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 3
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 4
חילופי גברי בוועדות הכנסת 5
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 5
נאומים בני דקה 6
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 6
רן כהן (מרצ): 7
דב חנין (חד"ש): 8
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 9
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 10
קולט אביטל (העבודה-מימד): 10
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 11
יעקב כהן (יהדות התורה): 11
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 12
אברהם מיכאלי (ש"ס): 13
נאדיה חילו (העבודה-מימד): 13
יעקב מרגי (ש"ס): 14
נסים זאב (ש"ס): 14
מנחם בן-ששון (קדימה): 15
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 16
המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף 16
השר יעקב אדרי: 16
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 17
השר יעקב אדרי: 19
חיים אורון (מרצ): 19
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 20
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 22
ראובן ריבלין (הליכוד): 23
נתן שרנסקי (הליכוד): 24
יעקב מרגי (ש"ס): 25
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 26
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 28
מאיר פרוש (יהדות התורה): 28
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת 30
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 31
המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף 32
רוחמה אברהם (קדימה): 32
רן כהן (מרצ): 33
שי חרמש (קדימה): 34
אברהם מיכאלי (ש"ס): 35
דוד אזולאי (ש"ס): 36
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 37
נסים זאב (ש"ס): 39
זאב אלקין (קדימה): 40
ישראל חסון (ישראל ביתנו): 42
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 43
יובל שטייניץ (הליכוד): 44
אורית נוקד (העבודה-מימד): 45
גדעון סער (הליכוד): 46
משה כחלון (הליכוד): 46
השר יעקב אדרי: 47
שי חרמש (קדימה): 48
גדעון סער (הליכוד): 50
רן כהן (מרצ): 51
עדכון: 15/04/07
חוברת ו'
ישיבה י"ג
הישיבה השלוש-עשרה של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, כ"ה באייר התשס"ו (23 במאי 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
השלמת הרכב ועדות הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ה באייר, 23 במאי.
גברתי יושבת-ראש ועדת הכנסת, הודעות.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, הודעה לוועדת הכנסת. בהמשך להחלטת הכנסת על ההרכב הסיעתי של ועדות הכנסת מיום 15 במאי 2006, אני מתכבדת להודיע על שיבוץ חברי הכנסת במקומות הפנויים לסיעתם בוועדות השונות כדלקמן:
מטעם סיעת הליכוד - בוועדת החוץ והביטחון יכהנו חברי הכנסת סילבן שלום ויובל שטייניץ. ממלאי-המקום הקבועים יהיו חברי הכנסת לימור לבנת ונתן שרנסקי. בוועדת החוקה, חוק ומשפט יכהנו חברי הכנסת דני נוה ומיכאל איתן. בוועדה לקידום מעמד האשה יכהן חבר הכנסת גדעון סער. אני רוצה לציין, כי זאת הפעם הראשונה שנבחר חבר כנסת לכהן כיושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה.
היו"ר דליה איציק:
ברכות, אדוני יושב-ראש הוועדה למעמד האשה. הנה גם אתה עושה היסטוריה.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
גם הוא עושה היסטוריה.
גדעון סער (הליכוד):
אמרתי שרק בכנסת שבה גברתי עשתה היסטוריה ונבחרה לראשונה ליושבת-ראש הכנסת, אני יכול לעשות היסטוריה.
היו"ר דליה איציק:
אם מותר לי, אומרים שיש בדרך כלל לגבר כזה הרבה ביטחון עצמי. בהצלחה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
מותר לי להעיר הערה להיסטוריה?
היו"ר דליה איציק:
כן. אם אנחנו כבר עוסקים בהיסטוריה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אנחנו שנינו מורים להיסטוריה. ההיסטוריה לא עובדת אך ורק ברבולוציה. יש דברים שאבולוציונית הם כל כך טבעיים. זה נורמלי כל כך ששתיכן יושבות בראש. אנחנו נתרגל לכול.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
גם זה יהיה נורמלי.
בוועדת המדע והטכנולוגיה יכהנו חברי הכנסת מיכאל איתן ויובל שטייניץ. בוועדת הפנים ואיכות הסביבה יכהן חבר הכנסת ישראל כץ. בוועדה לענייני ביקורת המדינה תכהן חברת הכנסת לימור לבנת. בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יכהן חבר הכנסת ראובן ריבלין. בוועדת החינוך, התרבות והספורט יכהן חבר הכנסת נתן שרנסקי.
מטעם סיעת העבודה-מימד - בוועדת החוקה, חוק ומשפט: חבר הכנסת מתן וילנאי יכהן במקום הפנוי לסיעה. בוועדת החוץ והביטחון: חברת הכנסת אסתרינה טרטמן תכהן כממלאת-מקום קבועה. אבקש את אישורה של הכנסת להודעה זו.
אני רוצה להודיע לגברתי שיש לי הודעה נוספת.
היו"ר דליה איציק:
מי בעד ההודעה - ירים את ידו.
הצבעה
בעד הודעת ועדת הכנסת – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
האם יש מתנגד באולם? אין כזה. גם אין נמנע. תודה לך, גברתי.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר דליה איציק:
הודעה שנייה.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מודיעה על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת ישראל ביתנו - בוועדת הכלכלה יכהן חבר הכנסת אלכס מילר במקום חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. מטעם סיעת קדימה - בוועדת הכספים יכהן חבר הכנסת מגלי והבה במקום חבר הכנסת מיכאל נודלמן. חברת הכנסת רונית תירוש תכהן כממלאת-מקום במקום חבר הכנסת מגלי והבה, שכיהן כממלא-מקום.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. מי שבעד ההודעה - ירים את ידו.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
לא צריך.
היו"ר דליה איציק:
אין צורך. תודה רבה לך, גברתי.
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, הסעיף הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. בבקשה, אפשר להירשם. תיכף נקבל את הפלט. תודה לכם. איך אני אדע שעברה דקה? חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
מה יש למחשב?
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת חילו, את רשומה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, שרים, ברצוני לדבר על שביתת הרעב של חולי הסרטן, שיושבים ליד הכנסת וכל רצונם הוא לחיות.
היום בוועדת הכנסת קמה בחורה צעירה שהיא אמא חולת סרטן, וביקשה בהתרגשות מחברי הוועדה להניח לרגע בצד את כל משחקי הכבוד בין הממשלה לכנסת ולעזור לחולים רבים בישראל. דמעות היו בעיני בזמן שהיא דיברה, ונזכרתי בכל אותם ביקורים שערכתי בבתים של חולי סרטן. להפתעתי, נוכחתי לגלות היום את אטימותם של חברי הקואליציה בהצבעתם.
ברצוני לקרוא לכל חברי הבית להתעלות מעבר לשיקולים קואליציוניים ולדרוש מייד וללא דיחוי את הרחבת סל התרופות, כך שיינתן מענה לחולים שבסך הכול רוצים לחיות.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. בדיוק דקה. תודה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי, את מוכנה להקריא את הרשימה כדי שנדע אם נכנסנו או לא?
היו"ר דליה איציק:
אני אוסיף אותך. אמרתי לך, אני לא מקריאה רשימות.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, מדי שבוע, זה יותר משנה, אני מציין בנאום בן דקה את הנושא העצוב של התאבדויות חיילים בצה"ל. ההתאבדויות, אני שב ומזכיר, הן סיבת המוות מספר אחת בצה"ל. היום גם אישר זאת הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון.
מדי שנה מתאבדים כ-35 חיילות וחיילים. אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר כדי להקטין את המספר הזה. המספר הזה גבוה ממספר החיילים ההרוגים מכל סיבה אחרת - פעילות מבצעית, תאונות דרכים או תאונות אימונים.
ביום רביעי שעבר, גברתי היושבת-ראש, הצליחו מתנדבים של עמותת "עלם" לאתר חיילת בשירות חובה שכתבה בצ'ט באינטרנט, שהיא מתכוונת לשים קץ לחייה. הם דיווחו למשטרה, וזאת הצליחה להגיע מהר ובזמן ולמצוא את החיילת מול המחשב, בהכרה מעורפלת, כשלידה בקבוק עם כדורים. כך בעצם הם הצילו את חייה, ואני מקווה שהיא תהיה בריאה ושלמה.
ארגוני מתנדבים, כמו "סהר", "בשביל החיים" ער"ן ו"עלם", פועלים למניעת התאבדויות צעירים ונוער, אבל נאבקים על קיומם. ישראל כמדינה לא מקצה שום משאבים כספיים למניעת אובדנות או לתמיכה בארגונים אלה. אני קורא לשר הבריאות לאמץ את המסקנות של הוועדה הבין-משרדית למניעת התאבדויות בקרב בני-נוער וצעירים, ליישם תוכנית לאומית למניעת התאבדויות ולסייע לארגונים הללו. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, האם הוא באולם? הוא ישנו, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, יש מצבים שבהם הכנסת נדרשת לעשות משהו שחורג מן השגרה. כבר עשרה ימים שובתים רעב מחוץ לכנסת חולים, ואני כבר פעמיים פגשתי אותם. חלקם נמצאים במצב מאוד קשה. אי-אפשר להתעלם מהמצוקה הזאת ואי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. נראה לי שנכון תעשה הכנסת אם תקבל החלטה - אני לא יודע אם בישיבה היום או בתחילת השבוע הבא – לפנות אל הממשלה בבקשה לקיים מייד דיון מקיף בסל הבריאות. אני יודע מה קרה היום בוועדת הכנסת. אני חושב שיש מקום להחלטה של המליאה בנושא הזה. כולנו נמצאים במבחן שהוא גם מבחן מוסרי שלנו. אנחנו לא יכולים לעצום את עינינו ולאטום את אוזנינו מלשמוע את זעקתם ואת כאבם של האנשים שנמצאים שם בחוץ.
בתקנון הכנסת יש כלים רבים, אבל אין הרבה כלים שמאפשרים באמת הבעת הזדהות רגשית והבעת השתתפות רגשית עם אנשים ששרויים במצוקה כזאת. אני חושב שיש מקום לחשוב על פנייה של הבית הזה, מצד אחד לממשלה, ועל בסיס הפנייה הזאת לממשלה, לבקש מהאנשים האלה לפחות להשהות את המשך שביתת הרעב שלהם, כדי שלא ייגרמו להם נזקים קשים, מתוך הבטחה שאם הממשלה לא תיענה לקריאתנו, הם, כמובן, יוכלו להמשיך במאבקם.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. אני מבקשת לעמוד בלוחות הזמנים. חברת הכנסת רוחמה אברהם, בבקשה.
רוחמה אברהם (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אני לא יכולה שלא להתייחס לסוגיה שהעלו חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת ליה שמטוב. היום אכן נערך דיון נוקב וכואב מאוד בסוגיה של חולי הסרטן. אבל אנחנו דחינו את הצעת החוק משום שהיא איננה נותנת שום מענה לסוגיה שבנדון. יתירה מזאת, דיברנו עם שר הבריאות אברהם הירשזון - - -
היו"ר דליה איציק:
שר האוצר.
רוחמה אברהם (קדימה):
שר האוצר, סליחה. ושר האוצר אמר בצורה ברורה ומפורשת, שבדעתו להביא את הנושא הכואב הזה - כואב לכולנו באותה מידה - לדיון חד ונוקב ביום ראשון, בישיבת הממשלה, ואני מקווה ומאמינה שאכן יימצא פתרון תקציבי הולם.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להעלות עניין נוסף שגם הוא נוגע בנושא הבריאות. מחר יתקיים יום התרמה ארצי למאגר מוח העצם שנערך על-ידי ארגון "עזר מציון", שזכה עד כה לתת מענה ולאפשר את ביצוען של 185 השתלות מוח עצם מצילות חיים. אני קוראת מכאן לכולם ליטול חלק במבצע ההתרמה. בבדיקת דם פשוטה אחת תהיה לכולנו הזדמנות להציל חיים. מדובר גם בבדיקת דם וגם ברישום ובמילוי טופס. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, אני, כמו חברתי, חברת הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת, הייתי היום באחת הישיבות הקשות לכל חבר בבית הזה. אבל מה שהתרחש היום בוועדת הכנסת, אני מקווה שלא יהיה נחלתה של הכנסת הנוכחית, מצב שבו אנחנו משחקים בחיי אדם לצרכים פוליטיים, ואני אומר את זה בצורה הקשה ביותר. קשה לי להירגע ממה שראיתי שם.
בא חבר כנסת שהיה שר הבריאות במדינת ישראל, וסל הבריאות 2006 זה עדיין אותו סל, עם טביעות אצבעותיו. הוא בא היום לאותם שובתים, שאני מזדהה אתם וכואב את כאבם, ומציע היום הצעת חוק שבעיני היא הצעה פופוליסטית, וכשבאים חברים מהקואליציה ואומרים לו: אנחנו נעמוד על כך שהנושא יעלה ביום ראשון בישיבת הממשלה, והממשלה היא זו שתציע את החוק כהצעת ממשלה, ונביא פתרון ומזור לחולי הסרטן בארץ בכלל ולאלה שיושבים על הדשא בפרט - הם לא מקבלים את זה.
אני חושב שלא כך אנחנו צריכים לנהוג כחברי כנסת, כי יש עניינים שלא נוגעים לימין או לשמאל. חולי הסרטן במדינת ישראל הם נושא שמאחד את כל הבית הזה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, בשבוע שעבר התפרסמו תוצאות בחינת הבגרות, והתוצאות הן אינדיקטור לכך שהחינוך במשבר. אסור לטייח את הדברים, וצריך לומר אותם כהווייתם. אם החינוך במשבר, החינוך הערבי במשבר עמוק. הייתי מצפה שלא ישאירו את העניין לשרת החינוך בלבד, אלא הממשלה צריכה לטפל בזה ולערוך ישיבה מיוחדת; כי עם תוצאות כאלה אנחנו בונים את המובטלים של עוד כמה שנים, את העניים, ואנחנו מנציחים את הפערים החברתיים. צריך שתהיה מדיניות שבה מערכת החינוך היא מנוף עיקרי ליציאה ממעגלי הדלות, העוני, הפערים והבורות. אין דרך אחרת. אם לא דרך החינוך, אז באיזו דרך? בלי בגרות? מה יכולים לעשות צעיר או צעירה שאין להם בגרות? תחשבו על זה. ועל זה הממשלה צריכה לתת את הדעת.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חברת הכנסת קולט אביטל, בבקשה.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, גם אני רציתי לדבר על סוגיית השובתים רעב בחוץ. השביתה הזאת כואבת לכולנו, וככל שאנחנו רואים את מצבם, שהוא קשה בלאו הכי, הולך ומידרדר מול עינינו, וככל שאנחנו כחברי הכנסת לא יכולים לתת לזה את המענה ההולם, אני רוצה לבקש ולפנות לכל חברי הכנסת יחד שנפנה לממשלה. לממשלה הזאת יש רזרבות, יש כסף. לא צריך לחכות לחקיקת חוק על-ידי חבר כנסת זה או אחר. את הסיפור הזה ניתן לפתור, ואני רוצה לקוות שביום ראשון הקרוב הממשלה תתכנס, ובלי להזדקק לעוד ועדה ועוד ועדה, עוד אונקולוגים ועוד מומחים - תפתור את הבעיה הזאת הפעם, וניתן את דעתנו אחר כך לשאלה איך פותרים אותה בצורה יותר רחבה. אבל את הבעיה הזאת צריך לפתור מייד.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. חברת הכנסת סופה לנדבר. אחר כך - חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, זה כמה שנים אני עומדת בראש עמותה - פדרציה של ישראלים דוברי רוסית. לפני ארבע שנים וחצי הקמנו קרן לנזקקים, שעוזרת לאנשים - - -
היו"ר דליה איציק:
סליחה, חברת הכנסת. צריך להזכיר פה לחברי הכנסת: אנחנו לא נאפשר בשום אופן, בשום אופן, פלאפונים במליאה. אני ממש מבקשת להקפיד על העניין הזה. תודה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אנחנו הקמנו קרן שנקראת "מעולה לעולה", שעוזרת לנזקקים. לפני יומיים חילקה ועדה ציבורית תמיכה לאנשים שרובם היו חולי סרטן, אנשים שזקוקים לתרופות ולא יכולים לקבל אותן ממדינת ישראל. ואני אומרת: עד מתי נצטרך במדינה הזאת לבקש נדבות לאנשים חולים? היום קראתי ב"ידיעות אחרונות", שצריך לפנות לעמותות. אני נזכרת שבקייטנות או בבתי-ספר כאשר ילדים משחקים תפקיד של מבוגרים, המבוגרים עומדים בצד ומחייכים ומסתכלים עד כמה הם טובים במשחק הזה. אז אני אומרת שהיום העמותות צריכות לשחק את התפקיד של הממשלה במדינת ישראל.
אני קוראת לממשלת ישראל: רבותי, אם לא תתחילו לעבוד, אז מישהו יחליף אתכם. וזה לא מצחיק. תנו צ'אנס לאנשים האלה, לחולי הסרטן, לחיות.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. חבר הכנסת הלפרט - אחר כך. בבקשה, אדוני.
יעקב כהן (יהדות התורה):
גברתי, כבוד גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני רוצה לברך את שר החינוך על החלטתו לבטל את הפיטורין בשנת הלימודים החדשה - - -
היו"ר דליה איציק :
אתה ודאי מתכוון לשרת החינוך, אדוני.
יעקב כהן (יהדות התורה):
שרת החינוך, סליחה. פיטורין של 600 מורים, ועל כך, תבוא על הברכה.
ברצוני לברך אותה גם על החלטתה למנות ועדה חדשה, ועדת-תמיר, כדי לייעל את מערכת החינוך ולהביא את צרכיה של המערכת החשובה ביותר לעתידנו, הזקוקה כל הזמן לשיקום ולהבראה.
במקביל אני פונה לשרת החינוך בקריאה המתבקשת מאליה, שתשתף גם את הנציגות החרדית של המוסדות התורניים בוועדה החשובה הזאת, כמו שהיא משתפת גם נציגי הורים של המוסדות הכלליים.
בנוסף אני רוצה לבקש ממנה, בהמשך לפעולות החיוביות שהיא רוצה לעשות כדי לבטל את האפליה בין ילד לילד, שתבטל את הקיזוז בשכר הלימוד, קיצוץ דוקרני של 25% - 0.3 שעה - שתבטל אותו כדי להביא לשוויון, כמו שהיא הבטיחה בכניסתה לתפקיד. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מסימני ההיכר של העם היהודי שהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. איזה קהות-חושים ואטימות אחזו בנו, איפה הרחמנות שלנו? איך אנו יכולים לנהל כאן דיונים בעת שחולי סרטן שובתים רעב עשרה ימים? מי הסמיך את הממשלה לגזור מי יחיה ומי ימות? לממשלה יש אחריות מלאה לבריאות הציבור. גופים פילנתרופיים ועמותות חסד הם לא תחליף למחויבות שיש למדינה כלפי תושביה.
כחברי הכנסת מוטלת עלינו אחריות שאינה מוטלת על כלל האזרחים. לכן אני פונה לכבוד היושבת-ראש להפסיק את כל הדיונים ולקיים דיון דחוף בנדון, ושהכנסת תחליט שעל הממשלה לממן מיידית את התרופות החיוניות לחולי סרטן; מדובר בפיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה הכול. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. אפילו עמדת בלוח הזמנים. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מצטרף לנאומים בני הדקה של חברי האחרים שעסקו בשובתי הרעב שמבקשים לכלול בסל את התרופות למחלת הסרטן. אני לא רוצה לחזור על דברים שאחרים דיברו עליהם.
אני רוצה להתייחס לאסיר היהודי יונתן פולארד, ואני רוצה לצטט כמה קטעים ממכתב של מרן הרב עובדיה יוסף, נשיא מועצת חכמי התורה, שכתב לראש הממשלה לפני נסיעתו לארצות-הברית, ובכך להעלות את עניין האסיר יונתן פולארד.
הרב פונה לראש הממשלה במכתב שכזה, בין היתר: "ברצוני לפנות אליך בבקשה אשר כבר בעבר העליתי בפני ראשי ממשלות ישראל בעניין האסיר יונתן פולארד, השם יחיהו, אשר נמק בכלאו בארצות-הברית בעוון ריגול עבור מדינת ישראל, ואשר על-פי עדויות אשר הובאו בפני לאחרונה מצבו קשה עד למאוד, וכל יום שעובר מצטמק ורע לו. ועתה, אם תועלה על-ידי כבודו בקשה לשחררו מכלאו אפשר וזאת שעת כושר יותר מבעבר מחמת כמה טעמים".
הרב מצטט את פסקי ההלכה השונים שניתנו - -
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
- - בעניין המצווה הגדולה של פדיון שבויים ומאחל לראש הממשלה שיצליח במשימתו.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, גם אני מצטרפת לזעקתם של חולי הסרטן, אלה ששובתים ואלה שעדיין קולם לא נשמע מספיק אבל גם הם סובלים, וצריך בהחלט לפתור את הבעיה הזאת מיידית.
אני בוחרת לדבר היום על 39 שנה לאיחוד ירושלים. אני רוצה לשאול את חברי הבית, כשאנחנו מדברים על איחוד – איזה איחוד? יש שם אוכלוסייה ערבית, ומבחינתם היא לא מאוחדת - יש פערים בתחום החינוך, בתחום הבריאות ובתחום הרווחה. טוב יעשה הבית הזה אם המסר יהיה גם לגבי איחוד שלוש הדתות; ירושלים מסמלת גם עבורי מקום קדוש, וזה מה שהיא צריכה להקרין כלפי פנים וכלפי חוץ. אני בהחלט חושבת שהסמליות הזאת אמורה גם להשתקף הלכה למעשה, בייחוד במתן שירותים, איחוד זכויות, התייחסות שוויונית לכלל האוכלוסייה. וטוב יעשה הבית הזה אם המסר הזה באמת יחלחל.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס לדיון שהתקיים היום בוועדת הכנסת. לצערי הרב, כל ניסיון לעשות הון פוליטי או לחלק בין רעים לטובים על גב חולי הסרטן, הוא מעשה שלא ייעשה. אסור לנו להתערב בהחלטות ועדת הסל, ואל לנו לאפשר לגורמי לחץ להטות את החלטות הוועדה לכאן או לכאן. יש כלל חשוב: לא דוחים נפש מפני נפש.
ואולי זה הזמן לקרוא לממשלה ולמשרד הבריאות לבדוק אחת ולתמיד את כל נושא רכישת התרופות, הן מצד המדינה והקופות והן מצד חברות התרופות. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, לאור ביקורו המוצלח של ראש הממשלה בוושינגטון, אני מניח שגם גברתי היושבת-ראש יודעת שטוני בלייר הגיע לעירק במפתיע ובא לחזק את הממשלה שם. אולי הייתי מציע לראש הממשלה שגם הוא יקפוץ, יעשה איזו קפיצה בדרך כשהוא חוזר לארץ במזרח התיכון ויחזק את הממשלה בעירק, ויחזק גם את ראש הממשלה, בעיקר – ג'אוואד אל-מאליקי.
לחלופין אני מציע, בתור יושבת-ראש עירקית שיש בפרלמנט סוף-סוף, אולי ליזום ביקור נאות במקום ולכבד את המעמד ואת הממשלה החדשה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת נסים זאב, אני מבטיחה לך שכשתתגבש משלחת לבקר בעירק אתה תצטרף אלי למשלחת הזאת.
נסים זאב (ש"ס):
אני מודה לך. אני מקווה שנוזמן יום אחד.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הבנו את הרמז.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לייחד את דברי, כפי שהצהרתי, ולשוחח על הישגי המחקר של מוסדות המחקר בארץ.
היום אני מבקש לדווח על הישגיה של פרופסור הדסה דגני ממכון ויצמן, שהתפרסמו לפני חודש בדיוק ב-Journal of Cancer Research"". היא מעידה שם שיכול להיות שיש בידיה פתרון - להביא את החומרים שמוחדרים לגוף בכימותרפיה בצורה מאוזנת, משום שיש בעיה של איזון בין ריכוזים בשעה שמחדירים תאים נוזליים כאלה לגוף. באמצעות טכנולוגיה של MRI, שאיננה פולשנית, היא מציעה פתרון – בינתיים בניסיון בחיות מעבדה – שיכול להביא מזור למיליוני פציינטים.
הבשורה השנייה שאני מבקש להביא מתחום המחקר היא על מציאת כ-350 מסמכים של גניזה באוניברסיטה של ז'נבה, ובהם מידע חשוב גם על יהודי עירק, גם על יהודי מצרים, ועל הישגים תרבותיים של תרבות המזרח התיכון – יהודים ומוסלמים כאחד.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים הונחו שני כרכים עבי כרס על שולחנותינו: האחד, דוח מבקר המדינה; השני, תשובת משרד ראש הממשלה. בכרך שעוסק בממצאי המבקר מצאנו משהו מאוד מעניין על עסקת נמל יפו, שבה שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט, ראש ממשלתנו דהיום, גילה מעורבות אסורה, על-פי החוק, משום כפל התפקידים שלו כראש מינהל מקרקעי ישראל וכשר הממונה. הלכתי לכרך העבה עם תשובת משרד ראש הממשלה, מה יש לו לומר על הטענות החמורות האלה. מסתבר שלצערנו הרב, ראש הממשלה ממש לא מבין שום דבר בעסקה הזאת, אין שם אף מלת תשובה, רק ממצאי המבקר.
אולי כדאי שראש הממשלה ישוחח עם שר התמ"ת לשעבר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה.
המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף
["דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 419.]
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף – דיון בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בני אלון. הדיון הוא כמובן אישי, ולכל דובר שלוש דקות. אני מזמין את השר המתאם יעקב אדרי לפתוח את הדיון, ואחריו - יוזם הדיון, חבר הכנסת בני אלון. בבקשה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי אני אחסוך חלק גדול מהדיון בזה שאומר שבשבוע שעבר, כאשר עליתי לכאן ודנו בנושא עוטף-עזה, חיפשנו את הפתרון. היו כל מיני הצעות, ואני שמח להודיע כבר בראשית הדברים שלי, שללא שום קשר למה שקרה בשדרות הודיע הרב ליצמן בשבוע שעבר שהוא לוקח על עצמו לגמור את העניין עד יום שני. ביום ראשון הוא כבר גמר את הנושא הזה, ויתרת הכסף אושרה. אני שמח שמשרד האוצר ומשרד הביטחון הגיעו להסכמה וימשיכו מהר מאוד במיגון כל היישובים, על-פי התוכנית של משרד הביטחון. כדאי להקדים ולומר את הדברים, שאולי יחסכו חלק מהדיון. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת בני אלון. אני מתנצל בפני חבר הכנסת זיו, יהיו לך הזדמנויות נוספות. חילופי יושבי-הראש הביאו למצב שלא ראינו את השם שלך. תודה. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבותי השרים, השר אדרי, אני שמח על מה שאתה אומר, אבל אני אזכיר לך שמדובר בסך הכול ב-52 מיליון, ולמחצית מהסכום האוצר הסכים ולמחצית - הביטחון. אף ששר הביטחון הוא איש שדרות, הוא סירב וסירב, לא פעם אחת, שוב ושוב, עד שאחרי הרבה לחצים דיווחת לנו עכשיו שזה אושר. אבל מדובר כאן במיגון גנים ולא מדובר במיגון בתי-ספר, לא מדובר על כל הדברים שהעליתי בפעם שעברה.
העיקרון אומר, שילדים בבית-ספר יכולים לרוץ עם הישמע ההתרעה "שחר אדום", ויש להם מספיק זמן להגיע למרחב מוגן. ההורים מבית-הספר "חופים" שבקיבוץ יד-מרדכי, שיש בו 300 ילדים, לא מקבלים את העיקרון הזה, ואני אקרא ממכתבם: "מתחילת שנת הלימודים חוו ילדינו אירועים של נפילת 'קסאמים', התרעות 'שחר אדום' ואף אירוע של חדירת מסתננים. הם חשופים לפגיעות בכל רגע ונמצאים בסכנת חיים ממשית. ב-14 באפריל 2006, ערב שבת האחרון, נפלה רקטת 'קסאם' סמוך לחדר האוכל ולאולם הספורט של הקיבוץ, מקום בו עוברים ילדינו מדי יום, מספר פעמים ביום. אין במבנה הכיתות מרחב מוגן, הגגות אינם ממוגנים כנדרש על-פי הנחיות העורף ואין תקציב להגן על שלום ילדינו, וזו זכותם הבסיסית". הם בכלל לא בקריטריונים. כלומר, זה בכלל לא נכנס לחבילת 52 המיליון.
אזכיר לכבוד השר ולכל חברי הכנסת, שילדים בבית-הספר בשדרות התפללו תפילת שחרית ועמדו להיכנס לכיתה. ברוך השם, עיתוי הזמנים היה כזה שהם לא היו בכיתה, אבל האם אנחנו באמת חייבים ללמוד רק אחרי אסון, חלילה וחס, שלא אפרט אותו? לא צריך הרבה דמיון כדי לתאר מה היה קורה אילו אותה רקטה היתה נופלת בכיתה מלאה תלמידים. אני אינני מדבר על כל הנגזר מכך. משפחת אבוקסיס, שאלה בתם נהרגה כשהגנה על אחיה הקטן, והאח הקטן - אני מכיר טוב את המשפחה - לא יכול לישון מאז. החרדה מפני "שחר אדום", החרדה מפני ההפגזה של צה"ל כל הזמן - הפגזה לא אפקטיבית לשטחים פתוחים - יום אחר יום.
כבר עברה למעלה ממחצית השנה מאז הגירוש של יהודי עזה ויציאת צה"ל מרצועת-עזה. לפי דיווח ישיר שקיבלתי, בעוטף-עזה גדל מספר ההפגזות והנפילות פי-שלושה מאז עזבנו את האזור הזה. זה נתון מדויק מהבוקר.
אני מודה לך, כבוד השר, ואני גם שמח שהדיון בכנסת מהשבוע שעבר זירז קצת, אבל אין בכך כדי לתת מענה למוסדות בתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים, וגם לא ליותר מזה. יש שם ישיבות, יש מכללות והרבה דברים. אני לא חושב שאפשר לתת פתרון מיגון לכל דבר. אלה אבוקסיס נרצחה ברחוב. שם היא מצאה את מותה. אני לא יודע מה היה קורה אם היה מרחב מוגן ממש צמוד ותוך 20 שניות היא היתה יכולה להגיע אליו. אני לא יודע. ברור שאנחנו לא יכולים להתמגן לכל אפשרות, אבל יש הבדל גדול, ועל זה הביקורת החריפה מאוד של מבקר המדינה.
כאן צריכה לבוא הביקורת של כולנו, משמאל ומימין, אלה שמבכים את הגירוש הנורא והפיכת דוגית, בדיוק כמו שהזהרנו, אבל בדיוק, לבסיס שממנו מפגיזים. אתה עוקר יהודים, הטרור נכנס לדוגית ומדוגית מפגיז לכיוון אשקלון. הכיוון של ההפגזות הולך ומתיישר לעבר אשקלון. הם משתדלים להגיע לשם. הם מפתחים את ה"גראד", "קטיושות". מה יהיה?
אם התשובה היחידה היא מיגון, האם נמגן את כל בתי אשקלון? האם זאת הדרך? גם בפעם שעברה אמרתי שלי יש התלבטות עקרונית בנושא. אם אתה חושב שהדרך למלחמה בטרור היא לא בריחה ממנו, זאת לא שיטה רק למגן. אני אינני חושב שמיגון יכול לתת תשובה לכל דבר ואינני חושב שמיגון הוא התשובה המוחלטת. כגוף אחראי אנחנו צריכים לדאוג לכול, שלא יוכלו להפוך את הילדים הללו בעוטף-עזה, הקיבוצניקים, המושבניקים והעירוניים משדרות, לבני ערובה של ויכוחי שמאל-ימין אצלנו בשאלה מה היא דרך הטיפול הנכונה בטרור.
ברור שגם מיגון חשוב על מנת להציל חיי אדם בכל מצב. ברור שאם אני הייתי מצליח לשכנע את האנשים שצריך לייבש את הביצה ולא לרדוף אחרי כל יתוש ויתוש - דבר שעושים רק אחרי עקירת תשתיות הטרור בפעולות בפנים - היה יותר טוב.
אני חוזר ואומר שהדברים היו ידועים; גם בחישובים הכספיים שנעשו לפני הגירוש וגם בדוח מבקר המדינה ניתן לזה ביטוי. אני חושב שאנחנו מצפים לתשובה הרבה יותר מקיפה גם בסכומי כסף, אבל גם בפירוט עקרונות - האם נשארים להחזיק בעיקרון שרק גן-ילדים טרום-יסודי זוכה למיגון? האם עוברים לגילאים גבוהים יותר? האם יש בתים פרטיים שימוגנו בהם הגגות או לא? מה עושים עם אשקלון הגדולה? מה היא ההיערכות הצה"לית כאשר מיגון כבר איננו תשובה? יש כאן מעטפת שלמה של שאלות שהציבור צריך לדעת את התשובות עליהן.
אני אסתפק בזה, אדוני היושב-ראש, ואני מקווה מאוד שלא נסמוך על הנס. כולנו, אדוני השר, מאושרים, ברוך השם, שבכרמייה אותו תינוק חי עמנו, ושבנפילה שהיתה עכשיו בשדרות כל הילדים אתנו ולא קרה שום דבר. הרבה נסים, ובסוף, חלילה, כועסים עלינו שם למעלה שאנחנו סומכים על הנס. לא שלחו אותנו לכאן כדי שנסמוך על הנס.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה, חבר הכנסת בני אלון. השר המקשר רצה להתייחס לדברים שלך, ואני מזמין אותו להשיב לפי סעיף 50.
חיים אורון (מרצ):
תצטרך להשיב לכל דובר.
השר יעקב אדרי:
אני רק רוצה להשלים. חבר הכנסת בני אלון, את חבילת המיגון הכין צה"ל, פיקוד העורף, בסך 210 מיליון שקלים. אני שמח שבעקבות הדיון בשבוע שעבר – בני, אתה היית פה על הדוכן ואני השתתפתי במשא-ומתן – זה נגמר. עם זאת, במשרד הביטחון בהחלט שוקלים להרחיב את המיגון בעקבות כל מה שקורה, ואם יהיה מה להוסיף, אז ממילא שר הביטחון, או אני במקומו, אוסיף. אבל אני בהחלט ער למה שאתה אומר, ואעביר את הדברים בנושא בתי-הספר ומוסדות ציבור אחרים לידיעתו של שר הביטחון. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה, שלוש דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאין מחלוקת על כך – יש מחלוקת על העוצמות של האמצעים השונים – שההתייחסות של מדינת ישראל לתופעה הקשה של ה"קסאמים" והטרור מרצועת-עזה, אחרי שיצאנו ממנה, מחייבת גם פעולה ישירה נגד טרור ונגד טרוריסטים, גם פעולה מדינית, עם כל הקושי שלה, וגם פעולה של מיגון. היות שהמחלוקת ביני לבין חבר הכנסת אלון קיימת על המינון השונה של המרכיבים השונים, אני משאיר אותה לדיון אחר, כי לא זה הדיון היום. אין מחלוקת על כך שמיגון הוא אחד המרכיבים בסל שהמדינה חייבת להציע לאזרחיה כצורך בסיסי.
הדיונים בוועדת הכספים – אגב, חמישה דיונים על אותם 52 מיליון היו ביוזמתי – היו אחרי ביקורים רבים באותם שלושה קיבוצים ובנתיב-העשרה, והקיבוצים הם לא במקרה של תנועתי ואני מעורב מאוד בנעשה בהם. אני שמח שהוקצו 210 מיליון שקלים, אבל צריך לדעת, התוכנית הבסיסית של פיקוד העורף היתה הרבה יותר גדולה. 210 מיליון השקלים היו כבר פשרה על פשרה על פשרה על פשרה, שגם אותה, משום-מה, בשלב מסוים החליטו לא לבצע. לפעמים אין טעם לפרט פה את מרכיבי הביטחון שבהם מדובר, כדי שחברי הכנסת שאמרו שאלה יישובי קו שני יבינו. יישובי קו שני זה 800 מטר מהגבול, יישובי קו ראשון זה על הגבול ממש, זה ה-52 מיליון. אבל אני רוצה להמשיך את דבריו של חבר הכנסת אלון על מרכיבי ביטחון נוספים.
כבר הוזכר הסיפור של תלמידי בתי-הספר מעל גיל שש ומוסדות שונים שאינם בהגדרה של בית-ספר. למשל, בקיבוץ כרמייה, אדוני השר, יש מעון לנערות במצוקה. הוא מוכר מאוד על-ידי משרד העבודה והרווחה, אבל הוא לא מוכר כמוסד חינוכי במקום הזה. מנכ"ל כלשהו, בחוסר תבונה, אמר: תתפנו משם. אחר כך הוא חזר בו מדבריו, אבל שאלת המיגון תלויה באוויר. מה אני רוצה לומר בדוגמה הזאת? חייבת להתקבל מדיניות כוללת.
שמעתי שאתמול בבוקר אמר שר הביטחון שימגנו, אחרי-הצהריים הוא אמר: לא ניתן למגן בקצב הזה את מוסדות הציבור, ואני לא יודע באיזה קצב ימגנו. יש פתרונות, ואני לא חושב שאנחנו צריכים פה למנות את כל מגוון האפשרויות, אבל חייבת להיות תוכנית חדשה, נוספת, על בסיס התוכנית הקיימת לנושא המיגון.
נוסף על מיגון, אדוני השר, אנחנו מכירים את הנושא הזה מאזורים אחרים. למשל, מאזור קו העימות, שיצא לי לטפל בו רבות גם כשהייתי שר החקלאות. גם כשאתה מבקר – ואני יודע שביקרת באותם יישובים – בשדרות או בקיבוץ או במושב, המרכיבים האחרים בחוסן הם לעתים יותר חשובים מאשר מרכיב המיגון. הם קשורים בחינוך, הם קשורים בהגדרה של אזור עדיפות לאומית בחינוך, הם קשורים לפעמים ביכולת לפתור בעיות שלוקח במדינה הזאת שנים לפתור אותן, ושם הם הופכים להיות בעיות קריטיות.
לכן אני חושב שחייבת להיעשות פעולה מערכתית כוללת. יש ממשלה חדשה, ואני רוצה להציע שבתור השר המקשר תיקח את זה על עצמך, להתמודד עם מכלול השאלות שקשורות בעוטף-עזה, שהן לא רק שאלות מיגון.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו גבאי, ואחריו – חבר הכנסת עבאס זכור. בבקשה, שלוש דקות.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים על תקציב למיגון עוטף-עזה. אם מדינת ישראל וממשלת ישראל לא ידעו לתת תשובה הולמת לדברים האלה, בסוף אנחנו נצטרך להתכנס כאן ולגייס תקציב כדי למגן את עוטף טול-כרם ואת עוטף-קלקיליה, כי זה יגיע גם לשם. התגובה הישראלית היא די רופסת ולא נותנת תשובה הולמת לכל ירי ה"קסאמים" והטילים. הם הולכים ומשתכללים. הפעם אנחנו דנים על סוג של מיגון, בעוד כמה זמן נתקצב מיגון עוד יותר יעיל, כי ה"קסאמים" ישתכללו והטילים ישתכללו.
ההתייחסות שלנו למה שקרה בלול או בבית-הספר צריכה להיות כאילו האסון קרה, כי לא תמיד נזכה לנסים כאלה. התגובה של ממשלת ישראל צריכה להיות קודם כול, שבכל הוצאה של מדינת ישראל בעבור מיגון, בעבור תיקון הנזקים, בעבור הפעילות הצבאית, צריכים לחייב את הרשות הפלסטינית. אין לנו עסק רק עם ארגון מחבלים זה או אחר, אנחנו צריכים לראות את הרשות הפלסטינית, שמתוכה נשלחים הטילים האלה, כאחראית. אם יש כסף לרשות הפלסטינית בישראל, צריכים לקזז ולהוריד את הנזקים ואת הפעילות הצבאית שלנו למטרה זאת. כך עשו כאשר חייבו את עירק בהוצאות הצבאיות כתוצאה מהפעולה שהיתה בזמן סדאם חוסיין.
מדינת ישראל לא יכולה להפקיר את עוטף-עזה ולהגיב רק במיגון, ומדי פעם להפציץ את הגבעות כדי להפחיד. היא צריכה לתת תגובה הולמת ומתאימה ולהעניש את הרשות ולחפש את אלה אשר משגרים את ה"קסאם". יש פה ארגונים ויש פה ממשלה, אם ה"חמאס" ואם ממשלת אבו-מאזן. בשבילנו כולם שותפים לטילים האלה. כל חולשה פוגעת במורל הלאומי של עם ישראל. כל חולשה בטיפול היא פגיעה בביטחון, וזה מביא עוד פיגועים ועוד תיאבון של המרצחים האלה. לכן צריך להוריד כסף מהרשות הפלסטינית ולפעול נגדם בכל המובנים. אם ילדים בשדרות ובאשקלון לא ישנים, לא יישנו ילדים בעזה, לא יישנו ילדים בשום יישוב שנמצא בעוטף-עזה. ילדי ישראל הם לא הפקר, כי מה שנעשה עד עכשיו בתגובה של ישראל מעורר צחוק וגיחוך.
בהפגזות שמנחיתה ישראל על גבעות – מה היא מחפשת? במה היא קולעת, ביתושים שם? זה לא מכובד למדינה, כשאנחנו אומרים שאנחנו מעצמה חמישית, וילדי ישראל לא יכולים לישון בשקט. אני מבקש שמדינת ישראל תחייב את הרשות הפלסטינית בכל ההוצאות הנגזרות מהפיגועים למיניהם. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מדינת ישראל באמצעות ממשלתה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת עבאס זכור, אני מזמין אותך. אחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת המכובדים, אני רוצה להתייחס למיגון האמיתי שכל העם וכל התושבים זקוקים לו, המביא את המיגון הטבעי לעוטף-עזה, והוא השלום בין שני העמים, העם היהודי והעם הפלסטיני - - -
קריאה:
אולי תגן גם על - - -
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, לא מפריעים כשעומדים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
- - - מספיק למלחמה, מספיק לחרם הקטלני על העם הפלסטיני, מספיק לחיסולים. השלום הוא הדרך היחידה למיגון. השלום יחסוך מאות מיליוני שקלים שיש מקום להשקיע אותם בחינוך ובתרופות לחולי סרטן - -
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תנאם את הנאום הזה בעזה.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
- - ובמלחמה בפשע המתפשט במדינה והורג לנו - - -
קריאות:
- - -
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
- - - שנשקיע את הכסף הזה למלחמה בפשע המתפשט במדינה והורג לנו את הבנים שלנו. אני מדבר על הנושא הזה היום במיוחד, לאחר שכולנו קראנו שראש הממשלה הפלסטיני אומר שנסיגה לגבולות 1967 תגרום לשלום ולהפסקת אש לשנים רבות - - -
קריאה:
שיפסיק את ה"קסאמים".
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
ממשלת ישראל לא מאפשרת לשרים הפלסטינים לנהל משא-ומתן אפילו בענייני היום-יום. ממשלת ישראל לא מכירה בבחירה הדמוקרטית של העם הפלסטיני ולא נותנת יד לשלום. אני מזהיר ממלחמת אחים ברשות, שלא תפגע רק בעם הפלסטיני אלא תתפשט למדינת ישראל ותאמר למנהיגי ה"חמאס" שאין להם דרך חוץ מדרך המלחמה.
השר יעקב אדרי:
על מי אתה מאיים? מה זה?
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
אני מקווה שהממשלה תלמד לעומק את הנושא ותיתן יד לשלום והזדמנות לממשלה הפלסטינית החדשה, שנבחרה בבחירה דמוקרטית על-ידי העם הפלסטיני, ולא תעניש את הרשות, כפי שאמר חבר הכנסת אליהו גבאי. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זכור. אני מזמין את חבר הכנסת רובי ריבלין לשלוש דקות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חבר הכנסת זכור, זכותך לומר מעל במת הכנסת כל דבר, ואני מוחה על שאחד מחברי הכנסת אמר לך שתלך לעזה. לא, אתה פה וזה מקומך ואתה יכול לומר את אשר תאמר.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת בכלל: אנחנו, בני העם היהודי, שהוא החלק הגדול של מדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית דמוקרטית, לא פחדנו מן השמאל ולא מן הימין אלא מנבואת שקר שהיא אשליה.
הרי אתה צודק. כאשר יבוא שלום, הכול יהיה על מקומו בשלום ולא יהיו "קסאמים", לא יהיו מתאבדים, לא תהיה שפיכות דמים. השאלה, היא מה הוא המקום? האם האי-רצון המוחלט והגמור של שכנינו, שהם חיים גם בתוכנו, לא האזרחים - האזרחים שווים לי באותה מידה, אבל יש רבים מתושבי ארץ-ישראל החיים אתנו ובתוכנו שמנסים לחיות בשני העולמות. שהרי אנחנו, במדינת ישראל, קלטנו כל כך הרבה עולים שבאו מכל קצוות תבל, גם ממדינות ערב, כאשר קמנו והקמנו את המדינה שחלמנו עליה שנים כה רבות, והמלחמה שנגזרה עלינו, כי לא הסכימו שנהיה כאן.
עד היום, זכות השיבה שבה אוחזים אלה שאומרים: אם ייתם הכיבוש - הכיבוש ממה? הכיבוש של 1948? הכיבוש של 1967? הכיבוש של מלחמת מגן זו או אחרת? אלה דברים שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם. אבל הדבר הנורא ביותר הוא נביאי השקר שבאים אלינו מפעם לפעם, גם כאשר אינם יודעים שהם נביאי שקר, גם כאשר הם פועלים בתום לב. מתי הם ילמדו?
אמר לי חבר טוב שלי, שלימים היה לראש ממשלה: אסור לנו לעשות שום פעולה חד-צדדית, חבר הכנסת אדרי, אלא אם כן ישוקמו פליטי 1948. קודם כול ישוקמו הפליטים, שכן אם לא יעשה הצד הפלסטיני את שיקום הפליטים, לא יקום שלום בארץ הזאת, וכל האומר דבר או מדמיין דבר בודה מלבו דבר. היה זה אחד המנהיגים שהובילו את מדינת ישראל במשך שנים רבות אם כלוחם, אם כאלוף, אם כשר ואם כראש ממשלה – אריק שרון.
לכן, אני אומר פעם נוספת גם בעניין שדרות: היזהרו לכם לא מהימין ולא מהשמאל, כי אם מאלה שמבטיחים הבטחות אשר השכל הישר לא יכול להבין מדוע אנחנו אחר כך זועקים חמס. הרי אנחנו מביאים פעם אחרי פעם את הצרה על ראשנו, ועוד פעם, פעם נוספת, מאמינים לנבואת כזב שהיא נבואת שקר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. אחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ; אינו נוכח. חבר הכנסת נתן שרנסקי – שלוש דקות, בבקשה.
נתן שרנסקי (הליכוד):
אדוני היושב, חברי הכנסת, בספר מדע בדיוני של אייזיק אסימוב, סופר דגול בארצות-הברית, הוא כתב על מערות ברזל. איך עם שלם הגיע למסקנה שהסביבה מסוכנת ונכנס למערות ברזל. כיפות ברזל סגרו את השטח מכל הכיוונים ואז זה לא היה מסוכן. אני כמובן איש מאמין. אני מאמין בנסים. הייתי הרבה פעמים בשדרות, לפני שנתיים ושנה וראינו הרבה נסים. לפני יומיים ראינו עוד נס. נכנס "קסאם" לתוך חלון בכיתת בית-ספר ואף אחד לא היה שם. עוד נס. אבל כמה זמן אנחנו יכולים למנות את הנסים? ואז כתגובה, נכנסים למערות ברזל. לוקחים עוד בטון ועוד ברזל ובונים ובונים עוד מגן ועוד מגן ועוד מגן, ואז יש אשליה שאולי כך נחיה בשלום. קוראים לזה התנתקות מהסכנה.
בוודאי, אני מזכיר עוד פעם את כל הוויכוח שהיה בזמן ההתנתקות, לפני היציאה מגוש-קטיף - האם זה יוסיף שלום וביטחון או לא? משום-מה, מאז שיצאנו מגוש-קטיף - אני כבר לא מדבר על "קסאמים" ועל הקורבנות - מדברים כל הזמן איך להשיג עוד כסף לבנות כיפות ברזל כדי להגן על הערים שלנו, על בתי-הספר שלנו, על החלונות של בתי-הספר, מה"קסאמים" שבאים עכשיו מגוש-קטיף.
אין התנתקות מטרור דרך זה שאנחנו נסוגים. ההתכנסות של היום היא לתת לאויב להיכנס לבית. אם אנחנו רוצים שלום של אמת, הוא לא יבוא כאשר אנחנו בונים גדר ובצד השני ממשיכים לשטוף את המוח ולהכין צבא מתאבדים, ממשיכים לחזק את השנאה כלפינו ולשלוח רקטות "קסאם".
בואו לא נמשיך עם מדיניות של אשליות ועם מדיניות של בריחה מן הטרור. נוכל להגן על עצמנו רק אם נילחם נגד הטרור, ועם זאת נדאג למצוא פרטנר אמיתי שבאמת מעוניין להוציא את הפלסטינים ממחנות הפליטים, להפסיק את התעמולה, להפסיק הכנת צבא מתאבדים. על זה חייבים לדון.
דנו היום בוועדת החינוך איך להשיג עוד כספים כדי לחזק את בתי-הספר שלנו. רבותי, שום תקציב של הגנה לא יגן עלינו, ובדיוק כמו בספר של אייזיק אסימוב, אחרי מאמץ לבנות חברה סגורה תחת כיפות של ברזל, אנשים הבינו שאי-אפשר לברוח מהמציאות, צריך לצאת החוצה, לשמש, ולבנות שלום אמיתי. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה. הדובר הבא – חבר הכנסת צבי הנדל. אם הוא אינו נמצא – חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שעל סדר-היום הוא המצב בשדרות ושאר יישובי עוטף-עזה. מחדלה של הממשלה הקודמת ניכר היטב בכל הקשור למפונים ולמצב בעיר שדרות וביישובי עוטף-עזה. מאז פינוי גוש-קטיף הפכו החיים בקיבוצי וביישובי עוטף-עזה לגיהינום מתמשך. מאות "קסאמים" כבר נורו לעברם, לעבר העיר שדרות ולדרום אשקלון.
אני תקווה שהממשלה הזאת אכן תטפל לא רק במיגון היישובים, וזה דבר חשוב. זאת ההזדמנות לברך את ג'ומס על היוזמה להשלים את תקציב המיגון למוסדות החינוך.
אני קורא מכאן לשר הביטחון ולראש הממשלה: נכון, אכן יש למגן את מוסדות החינוך ואת כל היישובים, אבל לא רק מיגון, אסור לנו להפוך לעם מתגונן, לעם ממוגן ומתגונן. אני קורא מכאן שוב לשר הביטחון להמשיך במאבק ביורי ה"קסאמים" עד חיסולם וחיסול תשתיות הירי.
החשש הגדול הוא שמחבלי ה"חמאס" כבר הצטיידו בטילי "גראד" – "קטיושות", שהטווח שלהם גדול יותר. החשש הזה מדיר שינה מעינינו ומעיני תושבי היישובים.
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, צריך לשבת ולדבר עם הילדים וההורים בשדרות ובקיבוצים. אם תשמעו אותם, תשמעו תושבים מתוסכלים וילדים חרדים. הגדיר זאת ראש העיר שדרות: אנו לא צריכים כיפת בטון מעל כל העיר. המיגון הוא פתרון חלקי, אבל המלחמה נגד יורי ה"קסאמים" היא הכרחית, והיא צריכה להיעשות בנחישות.
הממשלה הזאת, הממשלה שמדברת על ההתכנסות, צריכה תחילה לנקות שולחן מההתנתקות. לצערי הרב, עדיין יש הרבה פריטים מההתנתקות על השולחן שלנו, הן בעיית המפונים והן בעיית ה"קסאמים" המשוגרים לעבר יישובי עוטף-עזה והעיר שדרות.
לסיום, גברתי היושבת-ראש, אני קורא לשר האוצר ולשר הביטחון לשנס מותניים ולפתור את בעיות המיגון ואת בעיית גדרות הביטחון. המיגון הוא פתרון חלקי, גברתי היושבת-ראש. יש בעיה קשה, מקצים להם רכבים ממוגנים, אבל רכבים ממוגנים לא יכולים לנוע על דרכי עפר, צריך רכב 4x4 על דרכי עפר. מאחר שהם ממוגנים, צריך לסלול כבישים, הכבישים עדיין לא סלולים, ולכן זה לא זמן לחשות, זה עניין של חיים, עניין של ביטחון ילדינו ביישובים האלה. אני קורא מכאן להתעלות מעל כל שיקול תקציבי, שלא יהיה כמו שהיה בוועדת הכספים בשבועות האחרונים, ולפתור את בעיית מיגון היישובים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
רוב תודות. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, נגיד את זה פעם בעברית פשוטה: חטאתם, הפקרתם את התושבים שם. הרי אמרנו לכם את זה. אני לא יכול להתאפק ולא להגיד את זה. אלא מה, אחרי שאתם רואים את כל זה, אתם מתכוונים להמשיך ולהכניס לא 100,000 אנשים לבעיה של ביטחון, אלא 2 מיליוני אנשים. זה מה שאתם הולכים לעשות. אתם עושים את זה בנפש חפצה, עם חיוך על הפנים, ואז אתם מסבירים פה הסברים.
המציאות שהממשלה מספקת היא בניגוד לכלל היסוד שכל ממשלה בעולם חייבת בה, וזה – ביטחון אזרחיה. אתם לא מספקים ביטחון, אתם מספקים נסים, ממשלת נסים אתם. יפה מאוד. ראויים אתם לכל ברכה על היכולת שלכם לספק כל יום נס, אין ממשלה כל כך מוצלחת כמוכם.
הגדיל לעשות ידידי, חבר הכנסת שי חרמש, שמציע להטיל קנס על התושבים בספר, שהם יממנו את הביטחון דרך המשכנתה. אני אגיד לך מאיפה הם יממנו את זה, חבר הכנסת חרמש. תואילו בטובכם להפעיל את הראש היהודי ולקזז לאלתר ביום ראשון, בישיבת הממשלה הקרובה, 600 מיליון שקלים מהרשות הפלסטינית. הכסף אצלכם, בידי הממשלה, היא צריכה להחליט. ואל תטיל על שום תושב קנסות, משום שרצית בנסיגה הזאת וגם ביצעת אותה, לצערי הרב, ובעקבות זאת נופלים ה"קסאמים" על ביתו, גם על ביתך האישי, אבל לא על זה מדובר. יש כסף, הצבעתי על מקור, הוא בידיכם. בחמש דקות החלטה 600 מיליון שקלים; אם צריך 900 מיליון שקלים, יהיו גם 900. אין בעיה. הוא קיים, הכסף.
השר יעקב אדרי:
אני מסכים אתך.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תביאו את זה לממשלה. אדוני השר, אני מבקש ממך באופן אישי, כי אתה פה, גם מחברי סיעתך ואחרים. יש מקור כספי מלא.
לסיום, שני דברים. האחד, אתם יודעים, כפי שכולנו מכירים, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. אם אתם חושבים, כפי שאמר גם קודמי, ידידי, חבר הכנסת שרנסקי, שכל היום נמגן את עצמנו, ומשהו טוב יצא מזה, אתם יודעים שלא. האם אני אלמד אתכם? האם אתם חושבים שירי הזיקוקים של התותחים, שלא מאפשר לתושבי כפר-עזה לישון, ולתושבי סעד ולתושבי עלומים, בארי והרשימה ארוכה - האם זה יביא מזור? אם זה לא היה עצוב כל כך, זה בהחלט היה מצחיק מאוד. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נמצא. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת רן כהן. בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי שהצליח לגרש אלפי יהודים מגוש-קטיף ברגישות ובנחישות, אחרי שהספיק להוציא כבר כמה עשרות מיליונים על תחמושת ותותחים על מרחבי השיגור הריקים, בא היום הרמטכ"ל לכנסת וגילה לנו סוף-סוף מה התשובה על טילי ה"קסאם". "סבלנות", הוא אמר. סבלנות – זה יהיה הפתרון לטילי ה"קסאם", והוא כנראה צודק, משום שאם בתוך חודשים מספר תיהפך עזה, כצפוי, כפי שכבר הזהרנו, כפי שאנחנו רואים בעינינו שקורה, למחסן הגדול ביותר במזרח התיכון של טילי "קטיושה" תקינים, יפסיקו באמת לירות טילי "קסאם" על שדרות ויעברו ל"קטיושות". ואכן יסתבר שהסבלנות משתלמת, יימצא הפתרון ל"קסאם". הקטיושה תכה את ה"קסאם".
ואז אני מניח יבוא הרמטכ"ל או הבא אחריו ויגלה לנו מה יהיה הפתרון לטיל ה"קטיושה" - לא "סבלנות", אלא "סבלנות פורטה", כי זה טיל יותר גדול, צריך יותר סבלנות.
אתם זוכרים מה אמרו כל המתלהמים האלה שלנו, הרמטכ"ל ומי שהיה שר הביטחון, מופז, מה הם אמרו? אם יעזו לירות טיל "קסאם" אחד על שדרות אחרי ההתנתקות, עזה תרעד. איזה קשקוש, איזה פטפוט. הרי זה בדיוק מה שהם יגידו לנו בעוד כמה חודשים כשהם יסבירו לנו מה יקרה אם הם ייסוגו מהגבעות השולטות על שדה התעופה בן-גוריון ויעזו לירות משם. הם יגידו: אוי ואבוי להם. ואם יעזו לירות מבית-איכסא על כביש ירושלים--תל-אביב הם יגידו: רמאללה תרעד. ואם יירו מנבי-סמואל ויפגיזו את הכנסת, אז הם יבואו ויגידו: דמם בראשם. פתפותי ביצים. הם לא מתכוונים למלה אחת מכל מה שהם אומרים.
שיהיה כתוב בפרוטוקול: דמם של כל חללי הטרור בראשה של הממשלה הזאת, שיודעת ורואה לאן היא מוליכה את עם ישראל ואינה עושה דבר כדי למנוע את האסון. ומי שסבור שמדיניות הביטחון הלאומי שלנו היא "נלבישך שלמת בטון ומלט", מביא עלינו רק טרור ומוות. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חברת הכנסת רוחמה אברהם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, היום ממלא ראש הממשלה שליחות בשם כולנו בוושינגטון, ואנחנו מאחלים לו הצלחה. כולנו, אופוזיציה וקואליציה, מאחלים לראש הממשלה הצלחה, במיוחד שאין סכנה שתוכנית ההתכנסות תאומץ על-ידי הממשל.
הנשיא בוש יגיד כנראה לראש הממשלה אולמרט: אתה רוצה לסגת, בבקשה, כמה שאתה רוצה. אבל אתה רוצה שנכיר במה שאתה מכנה גבולות קבע, שכח מזה. את הלוקש הזה אנחנו, בארצות-הברית, לא מוכנים לקנות ממך. כך כנראה תתנפץ אשליית ההתכנסות, בעזרת השם.
אבל, גברתי היושבת-ראש, בדיון הזה שאנחנו עורכים על המצב בשדרות וביישובי עוטף-עזה, מן הראוי שגם תומכי ההתכנסות יבחנו ביושר את "הישגי" תוכנית ההתנתקות. ביושר תבחנו את ההתנתקות, את הנסיגה, את עקירת היהודים, את חורבן היישובים. ביושר. ביושר תבחנו את הנושא על כל היבטיו.
רצועת-עזה במצב מחריד. היא הפכה לשטח הפקר. אין בה משטר אזרחי, אין אכיפה של חוק וסדר. מלחמת הכול בכול, וכנופיות של חמושים שולטות ברחוב. נו, יש בכלל סיכוי להפוך את הרצועה להונג-קונג? יש עוד מישהו שמשלה את עצמו? ענו לעצמכם, אותם תומכי ההתנתקות ההיא, האם כמות ה"קסאמים" המשוגרים אל ישראל לא גדלה מאז הנסיגה ועקירת היישובים?
רן כהן (מרצ):
לא. היא קטנה. היום אמרו בוועדת החוץ והביטחון - - -
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת אלון.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
האם מסירת השליטה על מעבר הגבול למצרים, חבר הכנסת רן כהן, לידי הפלסטינים, לא יצרה שטח יותר פרוץ במרחב להברחות נשק?
רן כהן (מרצ):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת רן כהן, עוד מעט תדבר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
חבר הכנסת רן כהן, ענה בבקשה ביושר: מה הרווחנו מההתנתקות, האם המצב בעזה לא ממשיך להתגלגל לפתחנו?
אני רוצה לספר לכם. אחד מחברי הכנסת מתומכי ההתנתקות אמר לי בתום העקירה: אתה תראה שישראל תיהנה עכשיו מאהדה, ויש גם סיכוי טוב שנקבל מענק כספי רציני. כך הוא אמר לי כדי לעודד את רוחם של מתנגדי ההתנתקות. נו, ואני שואל אתכם, חברי הכנסת, ענו לי ביושר. היתה סימפתיה בעולם, אבל תסכימו שהיא הולכת ומתפוגגת, וארצות-הברית לא העניקה לנו אפילו סנט אחד של סיוע כלכלי, אף שבשלבים שונים דובר על מענק מיוחד של עד 2 מיליארדים.
גברתי היושבת-ראש, ההתנתקות גרמה לשבר בחברה הישראלית. בואו ונראה מה קורה עם המגורשים, מהו הסבל האנושי שלהם.
אבל חשוב מכול, העובדה שהמציאות לאחר ההתנתקות אינה דומה לתחזיות שלפניה, צריכה לגרום לתומכי ההתכנסות לחשוב מחדש על תוכניותיהם המדיניות. אם תענו לעצמכם ביושר, תומכי ההתנתקות ההיא, תומכי ההתכנסות הזאת, תגיעו למסקנה שטעיתם ומוטב שלא תחזרו על הטעות הזאת. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
חברת הכנסת רוחמה אברהם, ואחריה – חבר הכנסת רן כהן.
הודעת יושבת-ראש ועדת הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
ראשית הודעה ליושבת-ראש ועדת הכנסת.
קריאה:
שרק ההודעה תהיה טובה.
רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת):
ההודעות של ועדת הכנסת הן בדרך כלל טובות, במיוחד כשאנחנו מדברים על חילופי גברי או מינויים.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בהמשך להודעתי בדבר הקמת ועדות משותפות לדיון בחלקים מהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, אבקש להודיע על חברי הוועדות המשותפות, כדלקמן.
ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת הפנים ואיכות הסביבה, בראשות ועדת הכספים, לדיון בפרק י"ג – דתות: הוועדה תמנה 14 חברים. מטעם ועדת הכספים - חבר הכנסת יעקב ליצמן, יושב-ראש, וחברי הכנסת אלי אפללו, אבישי ברוורמן, אמנון כהן, ישראל כץ, סטס מיסז'ניקוב וניסן סלומינסקי; מטעם ועדת הפנים ואיכות הסביבה - חברי הכנסת מרינה סולודקין, יורם מרציאנו, דוד אזולאי, יצחק אהרונוביץ, אפי איתם, נציג הליכוד ונציג יהדות התורה.
ועדה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הכספים בראשות ועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון בפרק ט"ז - שונות - סעיף 59: הוועדה תמנה 14 חברים. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט - חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, יושב-ראש, וחברי הכנסת רונית תירוש, מרינה סולודקין, חיים אמסלם, אלכס מילר, זבולון אורלב ועבאס זכור; מטעם ועדת הכספים - חברי הכנסת מיכאל נודלמן, שי חרמש, שלי יחימוביץ, יצחק וקנין, ראובן ריבלין, חיים אורון ואחמד טיבי.
ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת הכלכלה, בראשות ועדת הכספים, לדיון בפרק ט"ז - שונות - סעיפים 71 ו-72: הוועדה תמנה 14 חברים. מטעם ועדת הכספים - חבר הכנסת יעקב ליצמן, יושב-ראש, וחברי הכנסת אלי אפללו, זאב אלקין, אורית נוקד, סופה לנדבר, אלחנן גלזר ומוחמד ברכה. מטעם ועדת הכלכלה - רוברט אילטוב, יורם מרציאנו, גלעד ארדן, משה כחלון, יצחק וקנין, חנא סוייד ויצחק זיו.
המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף
רוחמה אברהם (קדימה):
ועכשיו, גברתי היושבת-ראש, להצעה לסדר-היום.
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, במרחק שעת נסיעה מאולם המליאה הזה חיים תושבי שדרות והנגב המערבי במציאות שאנחנו איננו יכולים אפילו לדמיין. הם שולחים את ילדיהם לבתי-הספר בידיעה שבכל רגע עלולה התקרה לקרוס מפגיעה טיל. הם הולכים ברחוב בדריכות לקריאות "שחר אדום", שיורו להם להימלט על נפשם למחסה.
אף אחד מאתנו, חברי חברי הכנסת, לא יכול לומר בביטחון אם אנחנו כאן בירושלים או בתל-אביב היינו עומדים במציאות הזאת לאורך זמן. אבל הם עומדים. הם עומדים מול ארגוני הטרור שמנסים לערער את היציבות של מדינת ישראל. הם החזית, הם היציבות שלנו. עמידתם היא התשובה לטרור. נחישותם מבטיחה שהטרור לא ישיג את מבוקשו ופעילות צה"ל צריכה להבטיח שהטרור יבוא על עונשו. אנחנו מתפללים שגם אם ייפלו עוד טילים, לא יהיו נפגעים בנפש, כפי שקרה אתמול בנס. אבל צבא-ההגנה לישראל חייב לנהוג כאילו כל טיל שנפל גרם לפגיעות בנפש. אסור שנחכה לקורבנות. חובת הממשלה היא להבטיח שכל תושב שדרות והנגב המערבי ידע שלא ננום ולא נישן עד שיוסר האיום מעליהם.
הממשלה הזאת התחייבה לפעול לחידוש המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. אם הפלסטינים ישכילו להתקדם אתנו לשלום יכולים חיי התושבים בעזה ובשדרות להשתנות מן הקצה אל הקצה ולהיות חיים של שגשוג ופריחה. אבל, אם הם יאפשרו לארגוני הטרור לשלוט, האומללות והסבל, שהם תוצאה בלתי נמנעת של הלחימה, יהיו מנת חלקם.
עד הניצחון על הטרור, האחריות לביטחונם של התושבים מוטלת על ממשלת ישראל וגם על כתפינו שלנו, חברי הכנסת. לנו כאן אסור לשקוט ואסור לנוח עד שנשתכנע שהממשלה ופקידי הממשלה ממלאים את חובתם.
לא ייתכן שהסכנה לחיי ילדים בשדרות תימשך יום מיותר אחד בגלל ביורוקרטיה שמונעת העברת תקציבים קיימים ממשרד אחד למשרד אחר. לא ייתכן שמשרדי הממשלה יתווכחו ביניהם ויעבירו אחריות מצד לצד כאשר הטילים מכוונים לעבר יד-מרדכי. הכנסת חייבת לתבוע מהממשלה תשובות ברורות ועשייה מהירה, לפני שנגיע לרגע שבו יידרשו ועדות חקירה.
תושבי הנגב המערבי, תושבי שדרות, אנחנו כאן בכנסת מצדיעים לכם ומתחייבים למלא את חובתנו כנציגיכם ולהבטיח שהממשלה תממש את זכותכם לביטחון. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, ואחריו - חבר הכנסת ניסן סלומיניסקי.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בעקבות דבריהם של שני הדוברים האחרונים אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שאנשים תמיד מסדרים להם את הדברים איך שנוח להם. אולי זה טבעי לפוליטיקאים, אבל בכל זאת יש ויש.
כאשר באים להשוות מה קרה לפני ההתנתקות ומה השתנה לאחר ההתנתקות, ברור בעליל שמספר הטילים וגם הנזקים והנפגעים ירדו דרסטית. אלא מה? מאוד מאוד נוח להגיד: מה אתה מחשיב את הילדים ואת הנשים ואת הישראלים שישבו בגוש-קטיף וחטפו, הרי עכשיו הם אינם שם? אבל, רבותי, אלה ישראלים בדיוק כמו כל הישראלים, וכל עניין ההתנתקות היה להציל אותם ולהציל אותנו. מהבחינה הזאת הנתונים הם חד-משמעיים: יש ירידה דרסטית במספר ה"קסאמים" והטילים שעפים מרצועת-עזה לעבר ישראלים ולעבר מדינת ישראל. בעניין זה אין ברירה אלא להודות באמת.
אני חייב לומר: הסכנה יותר קטנה. למרות האסון הגדול שבו עומדים תושבי יישובי עוטף-עזה, ואף שזאת סכנה קיימת ומוחשית, והייתי בין הראשונים שהתגייסו כדי לפתור אותה, אני חייב לומר שחייבים גם לבוא ולומר ביושר אינטלקטואלי, שהסכנה הזאת, ניתן להתמודד אתה. ניתן להתמודד אתה גם על-ידי שיתוק האויב וגם על-ידי מיגון של הישראלים. לא היתה שום סיבה בעולם שהמיגון הזה לא יינתן בזמן ובצורה הראויה. יש מיגון, הוא מפותח. זה לא מעל תקציבה של מדינת ישראל, ואין סיבה שהמיגון הזה לא יינתן.
אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, יצא לי להיות בוועדה לביקורת המדינה לפני חודשים רבים ולעשות סיור באזור זיקים. הלכנו למחנה, אבל נכנסנו גם ליישובים האזרחיים וראינו מה המצב. בעקבות הסיור הזה נכנסתי לדבר במשרד ראש הממשלה. אפילו ניצלתי את קרבתי למנכ"ל לשעבר, אילן כהן, כדי להשיג את הכלים שיינתנו.
בהמשך דבריה של חברת הכנסת רוחמה אברהם - נכון, צריך לתבוע מהממשלה, אבל זאת הממשלה שלך. למה הממשלה הזאת רבה, עד לפני כמה ימים, מי ייתן את 52 מיליון השקל, כאשר הילדים הם בני-ערובה של הממשלה ושל המשרדים? הנה, פתאום יש כסף. אלא מה? הכסף הזה ישנו לאחר כל החרדות ולאחר הפגיעות שבמזל נסתיימו כולן - - -
שי חרמש (קדימה):
הכספים האלה לא נועדו למוסדות חינוך.
רן כהן (מרצ):
הם גם למוסדות חינוך.
שי חרמש (קדימה):
הם לא.
רן כהן (מרצ):
אם כך, צריך שכל מה שנוגע למיגון מוסדות חינוך ולמיגון האזרחים שם – יינתן. חייבים לתת זאת, זה מה שאני אומר. בבקשה, עם כל הכבוד לכם, יש לכם סיעה, יש לכם שרים. את זה חייבים לעשות, והכנסת באמת לא תסלח לכם אם לא תעשו את זה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אם הוא לא נמצא - חבר הכנסת שי חרמש. עכשיו תוכל להשיב. אחריו - חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
שי חרמש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, נאום ראשון.
רן כהן (מרצ):
חבל שלא ידעתי, הייתי מברך אותך.
שי חרמש (קדימה):
תושבי עוטף-עזה ושדרות, לידיעת חברי פה, אינם קורבנות תוכנית ההתנתקות. נהפוך הוא. בתוכנית ההתנתקות חילצה ממשלת ישראל 25,000 אזרחים וחיילים מחיים בארץ חמאסטן. "קסאמים" ופצמ"רים, וכדאי גם את זה לדעת, ירדו על התושבים בעוטף-עזה החל משנת 2001, ללא שום קשר לתוכנית ההתנתקות. ייאמר יותר מזה: איש מאתנו, תושבי עוטף-עזה, איננו מתגעגע לשוב לעזה, ואנחנו מוכנים למלא את משימתנו כיושבים ומתגוררים באזור ספר בקו האש. אנחנו נחושים ואיתנים לעשות את המלאכה. אולם, וכאן האולם: כדי לקיים אורח חיים בריא ואיתן במציאות ביטחונית קשה, חייבים אנו לחוש שהעם והכנסת אתנו.
הבוקר הגיע לידי מכתב של מיכל שמחי, ילדה בת תשע, בת קיבוץ ניר-עם, תלמידת כיתה ד' בבית-הספר האזורי שער-הנגב. ברשותכם, אני רוצה לקרוא בפניכם את המכתב על מנת להעביר לכם, ולו לרגע, את תחושת תושבי עוטף-עזה, את תחושת הדור הצעיר: "בעצם", כותבת לי הילדה, "אני לא כל כך פוחדת. די התרגלתי ל'קסאמים' ולרעש התותחים. עד לא מזמן הייתי רועדת בכל הגוף בלי שליטה כל פעם ששמעתי את הקריאה 'שחר אדום', 20 השניות בין יציאת ה'קסאם' לנפילה. פחדתי שזה ייפול על הבית שלי. בעצם ה'קסאמים' נפלו בקיבוץ ליד הבית שלי וליד בית-הילדים. גם בבית-הספר שלי הם נפלו, ובכל פעם תמיד רעדתי ופחדתי להישאר לבד. פתאום", וכאן הקטע הקשה, "התחלתי להתרגל. אמא שלי מלמדת אותי להתרגל למצב שיום אחד הכול ישתנה לטובה ויהיה הסכם שלום. ובכל זאת ילדים וגם מבוגרים פוחדים, כי אי-אפשר לדעת מתי ייפול ה'קסאם' הבא.
"אני משתדלת לא לחשוב על זה ולנהל חיים רגילים כמו כל ילדה. אני חושבת שהממשלה שלי מתרגלת למצב כמוני ולא מנסה לתת לנו, הילדים, פתרון של ממש. אני לומדת להתגבר על הפחד. אני מקווה שאם הבתים שלנו יהיו ממוגנים, אני אתגבר באמת. עדיין נופלים 'קסאמים' והחיים עוד לא כל כך רגילים". מיכל שמחי, בת תשע, כיתה ד', קיבוץ ניר-עם.
מכובדי חברי הכנסת, אני קורא לכנסת ולממשלה להחליט על תוכנית לאומית, בדמותה של זו אשר גובשה ערב הנסיגה מדרום-לבנון, ואשר ראתה בחיזוק היישובים ערובה לביטחונו של הגליל כולו. אין מדובר, חברי, רק בגדרות, קירות מגן, תאורה ונשק, אלא חיזוק מקורות פרנסה איכותיים, חיזוק תוכניות הלימודים וכוחות הוראה, עידוד יזמים והסרת מכשולים בפניהם, פיתוח השכלה גבוהה, הגדלת הנגישות וזמינותה, מתן עידוד לפיתוח תשתיות לשכונות עירוניות וקהילתיות, מתן עידוד לבנייה למגורים.
בדרככם הביתה זכרו את דבריה של מיכל. תנו לה את התקווה שלא נשלים עם שגרה של טרור, ללא אופק של שלום. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה ותודה על הנאום הראשון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אמנון כהן.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שזה נאומו הראשון של חבר הכנסת חרמש. אני באמת מברך אותך, חבר הכנסת שי חרמש, איש ההתיישבות, איש הנגב, עם עבר מפואר, עם רקורד ציבורי מפואר. הגעת לכנסת להעשיר את הכוחות הטובים בכנסת. אני מאחל לך שתמשיך בהצלחה המרובה שלך, כפי שעשית בעבר, גם בכנסת. בהצלחה.
חברי חברי הכנסת, הנושא שעומד היום על סדר-היום, כולנו דנים בו היום לאחר המעשה שקרה בשנה שעברה, ולאור הניתוח הקצר, אולי, של הזמן מאז ההתנתקות ועד היום. אבל אנחנו חייבים לקשור דבר בדבר ולא יעזור אחרת. היום אפשר לבוא ולומר שהיישובים, גם יישובי גוש-קטיף סבלו מה"קסאמים", גם יישובי גוש-קטיף סבלו מיריות כאלה ואחרות. אבל, רבותי, יש עובדה אחת: חשבנו וחשבנו שאנחנו עושים את ההתנתקות כדי לשפר את המצב הביטחוני במדינת ישראל. חשבנו שאחרי שנצא מיישובי עזה אולי השכנים שלנו יבינו שאנחנו באים לקראתם ונותנים להם שטחים בשביל לחיות אתנו בשלום, שלא יגרמו לנו לחזור אליהם ולהילחם בהם פעם נוספת. לצערנו, אולי לא נעים להודות בראייה לאחר המעשה, לפי התוצאות לפחות, עד כמה אולי ההתנתקות לא הצליחה.
אפשר להתווכח מבחינה אידיאולוגית אם השטחים היו חשובים או לא היו חשובים למדינת ישראל. אבל, רבותי, העובדות הן כאלה, שהיום מי שסובל ביתר שאת מאותם "קסאמים" ומאותן הפגזות הם יישובי עוטף-עזה, ושדרות - בראש הערים האלה. לצערנו, גם אשקלון הופכת להיות כתובת. אני מקווה שהציפיות של אותם טרוריסטים ומחבלים לשפר את הטווח של אותם טילים, שהם יורים עלינו מדי יום כמעט, לא יתממשו והם לא יגיעו ליישובים אפילו מרוחקים יותר.
רבותי, אנחנו חייבים כעת, לאחר מעשה, ולצערנו לאחר מעשה, לדאוג לביטחונם של היישובים האלה. וכל מה ששמענו מכבוד השר היום, שבעצם הממשלה אכן כבר אישרה, בעקבות הצעת הכנסת, את התקציבים למיגון. צריך לעשות את זה באופן מיידי, כי הנס שקרה אתמול, ונמנע אסון גדול בשדרות, אם חלילה היינו עומדים פה היום והיינו מנתחים, לאחר הפיגוע הגדול שכמעט קרה שלשום, רבותי, לא היינו יכולים להסתכל בעיני אותם אנשים שחיים שם ולהסביר להם שאין תקציב ואין כסף. אסור להבדיל בין כיתת גן לבין בית-ספר של ילדים מבוגרים יותר ואסור להבדיל שם בין קבוצות. המיגון חייב להיעשות מייד, ובקטע הזה כולנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים לקבוע דברים פה-אחד.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן - אינו נמצא. חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו - חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אומנם אני לא מדבר אחרי חבר הכנסת שי חרמש, אבל חברי מיכאלי ואני באותה סיעה, לכן אני מרשה לעצמי להמשיך את הברכות שלו. אני מברך אותך בברכת הצלחה מכל לב. אני חושב שאתה ראוי לבית הזה והבית הזה ראוי לך.
גברתי היושבת-ראש, במסגרת העיסוק שלנו היום במצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה, משום-מה שכחו את אשקלון. לצערי הרב, גם אשקלון חוטפת מדי פעם "קסאמים". כולנו זוכרים את המצב שהיה בצפון עד לפני כמה שנים, כאשר תושבי הצפון חוטפים "קטיושות", מתמגנים, ואפשר לומר שזה כמעט לא עניין את כלל תושבי המדינה. הדבר המפחיד אותי הוא שהמצב הזה הולך וקורה גם בדרום, כאשר קבוצת יישובים מקבלת "קסאמים" ו"קטיושות" יום-יום, במשך תקופה ארוכה, ואנחנו לא רק שלא ממגנים, אלא אנחנו מחפשים איך להתמגן ועדיין לא ניתנו הפתרונות. זה הדבר שהכי מפחיד אותי, שבמקום לדאוג שהם יתמגנו, במקום לדאוג שהם לא יעשו את מה שהם עושים, אנחנו פשוט עומדים ומתבצרים ומתמגנים, עוד בית ועוד בית, ומחפשים תקציבים.
אני חושב שמה שעושה היום מדינת ישראל, כל ההרעשה הזאת של אזור עזה, לדעתי היא לא אפקטיבית, ואני חושב שדי לנו במשחקים. אחת ולתמיד צריך להעמיד את האנשים במקומם. הם פוגעים לא רק בנו. הם פוגעים גם באנשים שלהם. ולבי לבי על אותם ילדים; אותם ילדים שדיבר עליהם חבר הכנסת שי חרמש. יבוא יום שאנחנו נקצור את הפירות. אלה ילדים לא ממוגנים שייפגעו נפשית. מה יהיה אתם בעוד כמה שנים? מי ישלם את תוצאות הנזק של אותם ילדים שלא ישנים בלילות ויש להם פחדים איומים?
עד היום אנשי הצפון - ואני מכיר הרבה משפחות בצפון - לצערי הרב היום הילדים שלהם קוצרים את פירות ה"קטיושות". לכן אני חושב שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמנו חסד. איך אנחנו אומרים כל יום בתפילה? - על נסיך ונפלאותיך וישועתך שבכל יום הקדוש-ברוך-הוא עושה עמנו. אחרת אי-אפשר להסביר.
לכן, אני מציע לממשלה - ובזה אני מסיים, גברתי - הדבר הכי חשוב לעשות היום והממשלה צריכה לעשות בראש ובראשונה, הוא לעודד את התושבים בכל מיני הטבות שמגיעות להן בזכות, על מנת שלא ייווצר מצב שאותם אנשים מתחילים לברוח מהיישובים האלה למרכז הארץ ואנחנו נחפש - מי יאכלס אותם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת אמסלם לא נמצא, ולכן, אחריו - חבר הכנסת יצחק וקנין.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אמרתי גם בוועדת הכספים ואספר שוב: מעשה בחלם, שהיה שם גשר. יום אחד נפער חור בגשר ונוסעת מכונית ונופלת. מובן שהיא נופלת פנימה, למטה לתהום. ישר מזעיקים רופא שיטפל בכל אותם פצועים שנמצאים שם. הרופא מתחיל לטפל. בינתיים נוסעות עוד כמה מכוניות, וגם הן נופלות. זה כבר לא בכוחו של רופא אחד, אז מביאים תאג"ד שלם שמתחיל להתמקם ולתת טיפול לנפגעים. המכוניות נוסעות על הגשר, נופלות, ומצטברים עוד ועוד פצועים, עד שהתאג"ד הופך לאט לאט לבית-חולים. הקימו שם בית-חולים שלם שיטפל, וסביב בית-החולים כבר קמה עיר שלמה בתחתית הגשר. עד שהגיע יהודי חכם ואמר להם: חכמי חלם, מה קרה לכם? במקום לבנות תאג"ד, וכבר בית-חולים, תלכו תסתמו את החור בגשר ונגמר הסיפור, לא יהיו יותר נפגעים.
זה בדיוק מה שקורה לנו. הם יורים "קסאמים", הם יורים "קטיושות". ומה אנחנו הולכים לעשות? במקום לסגור את החור שבגשר, אנחנו מתחילים לעשות איזה מיגון קטן – מביאים את הרופא – איזה משהו שיצפצף כדי שיזהיר את האנשים. הם ממשיכים, וזה לא עוזר, אז אנחנו כבר מבינים שהצפצוף לא עוזר – מתחילים להביא מיגונים. ומתוך המיגון - רק לילדים, אנחנו נתחיל עכשיו למגן רק את מוסדות החינוך ורק את מוסדות הציבור, כי הרי אי-אפשר להפקיר את זה. ואחר כך נמשיך הלאה – כי הם ימשיכו לירות עוד "קסאמים" ו"קטיושות" – נתחיל למגן גם את כל הבתים. כי הרי אנחנו לא יכולים להפקיר את הבתים. והם ימשיכו הלאה, ויתחילו ללכת לכיוון אשקלון – נתחיל למגן את כל אשקלון. הרי הם מגיעים כבר לאשקלון.
עד שיבוא יהודי חכם ויגיד לאנשי חלם: במקום לעשות את כל זה – ואין לזה סוף. אחרי אשקלון תהיה גם אשדוד ויהיה כל האזור ולא נצא מזה – תלכו תסגרו את הפרצה בגשר, תלכו ותגמרו עם ה"חמאס" הזה, תגמרו עם אלה.
ובכוחנו לעשות את זה. ותפסיקו לפחד שזה יפריע למשא-ומתן העתידי. הדבר היחיד שאולי בזכותו נוכל להגיע למשהו, לאיזה משא-ומתן אתם, זה רק אם נדביר את הטרור, אם הם ירגישו את נחת זרוענו. וצה"ל הגדול יודע לעשות את זה.
ואני פונה לשר הביטחון שנכנס עכשיו: במקום שתתחיל להשמיע כל מיני ססמאות – פותח להם את הגשר בזמן שיש התרעות על פיגועים. חס ושלום - אנחנו מקווים שלא – חס ושלום יתממש אחד הדברים, מה תאמר אז לאלה שייפגעו או לאמהות שלהם? רוצה לתת להם את הכסף, כשכבר ראינו מכל החקירות שהיו שהכסף שאנחנו נותנים הולך גם לטרור. במקום זה תן הנחיה לצה"ל להדביר את הטרור, לסגור את הפרצה בגשר, ובסופו של דבר לא נצטרך את כל המיגונים האלה. תודה לך, גברתי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה – אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חבר הכנסת אהרונוביץ, אם אני יכולה לבקש ממך לא להפריע. אחריו - חבר הכנסת זאב אלקין.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, עוטף-עזה – אני לא חושב שההגדרה נכונה. אני חושב שעזה עוטפת את כולנו. עוטפת את היישובים, עוטפת את אשקלון, עוטפת ב"קסאמים". ועכשיו הולכים להשתכלל הרבה יותר, ואז טווח הטילים יגיע גם לאשדוד וגם למקומות מרוחקים יותר.
אין כסף למגן את היישובים בצורה מוחלטת, ובעיקר אין כסף לבנות חדרי ביטחון בכל בית בקיבוצים, במושבים, שנמצאים בטווח הטילים הפלסטיניים - - -
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - -
נסים זאב (ש"ס):
זו עובדה. צה"ל הציע היום 350 ש"ח לחודש אם רוצים מיגון - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת אהרונוביץ, בבקשה ממך. תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אם רוצים למגן, אם רוצים מיגון, אם רוצים ביטחון, צריכים לשלם. אני חושב שזוהי קטסטרופה, שאותם יישובים שעשו כל כך הרבה במשך שנים רבות, שהיו קרובים לעזה, היום נמצאים תחת אש באופן חד-צדדי.
אני רק מקווה שמכל הדיון הזה יגיעו למסקנות הנכונות, שעזה זו מדינת טרור, ו"חמאס" הוא מדינה טרוריסטית. וצריך להתבונן ולראות את התוצאות, מה אנחנו מקבלים בתמורה לכך שהחזרנו, לפחות, את צפון רצועת-עזה – שזה משגה חמור.
מעל הבמה הזו ביקשנו מראש הממשלה אריק שרון, שיזכה לבריאות, תחזיר, אבל לפחות אל תחזיר את צפון רצועת-עזה. תהיה לפחות כמו מפלגת העבודה. עמרם מצנע אמר: אני, בצפון רצועת-עזה רואה רצועת ביטחון. עמרם מצנע. מערכניק, מפא"יניק, מפלגת העבודה, ראה את זה ברצועה. והיום אנחנו רואים שה"קסאמים" יותר קרובים, יותר קל היום לירות, והתגובה של צה"ל, כשאמרו: אנחנו נחזיר – וזה מה שאמר ראש הממשלה - עד הסוף בגבול הדרומי, אבל כאשר הם יתחילו לירות עלינו, אנחנו נראה להם. יהיו לנו הסיבה והעילה להכות אותם שוק על ירך. הלוא זה קשקוש. איך אפשר להכות טרור, אם טרור זה לא צבא. אי-אפשר להיערך, כי ככל שאתה מחכים הם מחכימים יותר, ועם מתאבדים, עם שיעים ועם אויבים מטורפים, קשה מאוד להתמודד.
לכן, היום לפחות, נסיק את המסקנות הנכונות לגבי יהודה ושומרון - - -
היו"ר קולט אביטל:
אבקש לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
אסור להחזיר מטר אחד בלי הסכם שלום.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.
זאב אלקין (קדימה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר וחברי חברי הכנסת, בשבילי הדיון במיגון היישובים של עוטף-עזה היה למעשה הדיון הראשון בוועדת הכספים, ומאז נכנסתי לוועדה הזאת, הנושא הזה מתמשך והנושא הזה נמשך מישיבה לישיבה, ואולי בשבילי זאת היתה הדרך ללמוד איך ניתן להתנהל בשלומיאליות ואיך ניתן בעבודה מוצלחת בכנסת לחלץ נושא שתקוע זמן רב.
דובר כאן לא מעט על הבעיות במיגון ועל אותם 52 מיליון שקלים, וחלק מהדוברים ציינו, באופן לא נכון, שהכסף הזה הוא מה שמנע מיגון גני-ילדים, ולא היא. כל מי שמכיר את הסוגיה – וחבר הכנסת חרמש למד אותה היטב – יודע שהכסף למיגון גני-ילדים הועבר קודם, ו-52 מיליון שקלים - שאין מי שחולק על נחיצותם – דרושים לצורכי מיגון אחרים. אז למה התעכב מיגון גני-הילדים? למדנו, במהלך הדיונים בוועדת הכספים, שזה מסיבה מאוד מאוד פשוטה: אף אחד לא חלק על זה שצריכים למגן גני-ילדים, רק משרד האוצר כבר חודשים רבים עיכב העברת חלק מהסכום, משרד הביטחון עיכב העברת חלק אחר מהסכום, ולכן כשהגיעו סוף-סוף הכספים סמוך לפסח – לוקח זמן למגן גני-ילדים.
רן כהן (מרצ):
חבר הכנסת אלקין - - - גם 158 מיליון הקודמים, עד שהוציאו אותם יצאה לנו הנשמה.
זאב אלקין (קדימה):
אוקיי. אז אנחנו רואים כאן דוגמה לכך שאם חס וחלילה יקרה משהו – ואני מאוד מקווה שלא יקרה – בחודשים האלה, מה הסיבה לכך? עיכוב בהעברת הכסף שלא היה מי שחלק על נחיצותו.
באותם דיונים בוועדת הכספים שאלתי בתמימותי שאלה: ומה קורה עם הילדים בבתי-הספר? כמעט כולם צחקו ממני, אמרו: מה פתאום? אין סיכוי שהכסף הזה יגיע, אין סיכוי שימגנו את בתי-הספר. למה? ילדים קטנים בכיתה א' יכולים לרוץ מהר מאוד לחדר הביטחון. זאת היתה העמדה.
שי חרמש (קדימה):
רק - אין חדר ביטחון.
זאב אלקין (קדימה):
אמרתי אז, שאם חס וחלילה יקרה משהו, הרי אין ספק שזה מה שיעשו – ימגנו את בתי-הספר. הנה, נפל "קסאם" בבית-ספר. למזלנו, ברוך השם, לא היו נפגעים, אבל שר הביטחון כבר הבין שצריכים למגן את בתי-הספר. אלא מה? אין זמן להספיק לעשות את זה עד תחילת שנת הלימודים.
אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד לקח מן הפרשה הזאת ולא לחזור על אותה טעות פעמיים ושלוש. חבל שהשר איתן כבל לא אתנו, אז אני מקווה שהשר אדרי ישמש לנו ערוץ לא פחות טוב לשר הביטחון. אם הגענו למסקנה שצריך למגן את בתי-הספר, חובת הממשלה שלא להמתין עם זה חודשים נוספים, ולחכות עד ששוב, חס וחלילה, משהו יקרה, אלא להתחיל בהליך הזה מייד. ברור שלא ניתן להשלים אותו עד פתיחת שנת הלימודים, אבל כל יום של המתנה יכול, חס וחלילה, לעלות לנו בחיי אדם. אם ההוצאה התקציבית הזאת ממילא צריכה להיעשות, וכנראה ממילא בשנת התקציב הזאת, אז אינני מבין מה פשר ההיגיון של הדחייה - -
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה לסיים.
זאב אלקין (קדימה):
- - כמו שגם לא הבנתי - -
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך.
זאב אלקין (קדימה):
- - מה פשר ההיגיון של הדחייה בגני-ילדים עם 52 מיליון השקלים. אז אליך, השר אדרי - עליך המשימה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן. אם הוא לא נמצא – חבר הכנסת אביגדור ליברמן; לא נמצא. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. אני רוצה להודיע שאחרון הדוברים הוא חבר הכנסת משה כחלון, והרשימה סגורה.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי, הרעיון הכי פחות אהוב עלי הוא מיגון. אני מאוד לא אוהב את הרעיון הזה של מיגון והתמגנות וכו', אבל עם זאת אני גם מכיר את מגבלות היכולת שלנו לתת מענה על הדבר הזה.
מבחינתי אנחנו עומדים היום אחרי אירוע שנהרגו או נפגעו בו 30 תלמידים מ"קסאם". אנחנו לא עומדים במצב אחר. כל מי שמתייחס לזה אחרת, נושא על עצמו אחריות שלטעמי אין לו הזכות המוסרית לשאת אותה. אנחנו עומדים היום כשאין לנו שום יכולת להשפיע כהוא-זה על יכולת הפגיעה של "קסאם" בילדים. אני לא יודע מאיפה שואבים את האדישות, בעיני, במידה רבה אפילו אטימות, ולא קובעים לוח זמנים ולא קובעים את התקציב שסוף-סוף הוקצה, אבל לא קובעים לוח זמנים ואומרים: אנחנו רוצים לראות שבתוך חודשיים המפעל "האדיר" הזה מסתיים.
אתמול הייתי ביד-מרדכי וראיתי שם את קצב העבודה במיגון גן-ילדים. שני פועלים במשך שבע שעות. אני פשוט לא מבין מאיפה לוקחים את האדישות הזאת. בעיני זה הדבר הכי פחות מוסרי שיכלה הממשלה לעשות – להניח לזה. אנחנו מדברים על קרוב לשנה לאחר ההינתקות. אם לא יודעים לתת מענה ולהוציא את הילדים מתחום האיום, אז בבקשה, את המעט שיש, את המעט שאפשר - שיקבעו שבתוך שלושה חודשים, ארבעה חודשים, גומרים את זה. איך נעמוד פה כשהנשק הסטטיסטי הזה יעשה מחר את שלו?
אני אומר כאן שחס וחלילה, אם חלילה יקרה משהו מחר או מחרתיים, כולנו פה, ובעיני בעיקר הממשלה שלא פועלת בנחישות בתחום הזה, לא תרחץ בניקיון כפיה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן - אינה נמצאת; חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב - אינו נמצא; חבר הכנסת יוסף שגאל - אינו נמצא; חברת הכנסת ליה שמטוב - אינה נמצאת; חבר הכנסת רוברט אילטוב - אינו נמצא; חבר הכנסת אלכס מילר - אינו נמצא. חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ – איפה הוא? עד עכשיו עשה רעש - אינו נמצא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי, היום התבשרו תושבי שדרות, שאם הם רוצים מיגון נגד ה"קסאמים", הם צריכים לשלם. פשוט נדהמתי כאשר קראתי את הכתבה הזאת. עוד לא ראיתי אוטיזם כזה של ממשלת ישראל לבעיות של המדינה. אומנם, אני לא חברת כנסת חדשה ואני עוסקת בפוליטיקה הרבה שנים, אבל אני אומרת לך, גברתי היושבת-ראש, לא ראיתי דבר כזה. ממשלת ישראל מצאה פטנט חדש, רבותי. אם חולי הסרטן צריכים היום תרופות, הם צריכים לשלם בעצמם ולדאוג לעצמם, אף שיש מערכת בריאות והם גם משלמים ביטוח בריאות וביטוח לאומי. יש פטנט חדש – אם צריכים מיגון נגד "קסאמים", התושבים צריכים לשלם. הממשלה לא דואגת, איזה מין דבר זה, באיזו מדינה אנחנו חיים? באותה שיטה הם מזניחים את חולי הסרטן, באותה שיטה הם מזניחים אנשים בשדרות, באותה שיטה הם מזניחים אנשים שחיים באשקלון, ומחר, חלילה וחס, "קסאמים" יכולים ליפול גם במרכז המדינה וזה יהיה אותו דבר.
הבטיחו לאנשים שקט, הבטיחו להם שהטרור ייפסק, אבל לתושבים נדמה ששקט ניתן למצוא רק אצל הממשלה. בתגובות שלה - שקט מוחלט. בביצוע של הדברים – שקט מוחלט. בביצוע של דברים שצריכים לעזור לחולי סרטן – אף אחד לא מגיב.
אני אומרת לך, גברתי, לביטחון במדינת ישראל אחראית ממשלת ישראל. לאזרחי מדינת ישראל אחראית ממשלת ישראל. השקט הזה צריך להיפסק. רבותי בממשלת ישראל, חברי, צריכים להתחיל לעבוד. תושבי ואזרחי מדינת ישראל זקוקים לניהול נכון וזקוקים שמישהו ידאג להם ש"קסאמים" יפסיקו ליפול עליהם. אף אחד לא צריך לדאוג לעצמו, יש ממשלה, יש כסף בממשלה, שיתחילו למגן את התושבים שחיים בשדרות ובאשקלון, שיתחילו לתת להם את הביטחון שהובטח להם.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער - אינו נמצא. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורית נוקד.
יובל שטייניץ (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אני רוצה לבשר לכנסת שלפני כשנה הודיעה הממשלה לכנסת ולוועדת החוץ והביטחון, שבתוך חודש-חודשיים יושלם מיגון היישובים, גני-הילדים ובתי-הספר בעוטף-עזה. לפני יותר משנה, שר הביטחון מופז, היום שר התחבורה, הודיע על כך. היום שוב מודיעה הממשלה שהיא הקציבה את הכסף והיא תמגן את היישובים והתושבים. אותה – פחות או יותר – ממשלה, השר התחלף בינתיים. בדיחה. בדיחה. אבל זו בדיחה עצובה, גברתי היושבת-ראש.
אני לא נגד מיגון של אתרים רגישים, גני-ילדים אולי, בתי-ספר, אבל אם נוציא את מאות המיליונים הללו למיגון, מה יהיה הלאה? מה יהיה הלאה אם המדינה הזאת תעבור מאסטרטגיה של הרתעה ופעולה בשטח האויב לאסטרטגיה של התקפדות והתמגנות?
גברתי היושבת-ראש, שר הביטחון מופז, עדיין שר בכיר בממשלה, אמר, ואני מצטט: אם לאחר ההתנתקות ייפול "קסאם" אחד, תגובתנו תהיה מהירה וכואבת. איך הוא אמר? ישראל לאחר ההתנתקות, לאחר שנשלים את היציאה מעזה, לא תסבול אפילו "קסאם" אחד. מאז, גברתי היושבת-ראש - 550. אבל המיגון איננו הפתרון, כי כבר יש "קטיושות" בעזה. כבר נפלו כמה "קטיושות" וייפלו עוד.
דרך אגב, שאלה טובה, "קטיושה" - זה כבר 3 מטר אורך, זה לא נכנס בבגאז' של פרייבט. איך זה עובר דרך מצרים? זה טיל גדול, זה מטר וחצי מעלי. איך טילים כאלה עוברים דרך שטח מצרים לעזה? איך הם נוסעים דרך מדבר סיני, דרך הכבישים, דרך תעלת סואץ? למה "קטיושות" מגיעות רק לסיני ולא לרחבי מצרים? זו שאלה טובה לכל מי שאומר שהמצרים עושים, אבל לא מספיק.
אני חוזר לנושא, גברתי היושבת-ראש. ה"קטיושות" מגיעות לאשקלון. אשקלון זה כבר 110,000 תושבים. ה"קטיושות" מגיעות לאשקלון, ובאשקלון נצטרך למגן 110,000 תושבים. אבל ה"קטיושות" מהדגם הבא, שהן כבר בעזה או בדרך אליה, יגיעו לאשדוד, ואחר כך לבאר-שבע. נמגן כבר חצי מיליון - מאיפה התקציב?
לכן, גברתי היושבת-ראש, הממשלה קודם כול תפסיק להבטיח את מה שהיא הבטיחה כבר לפני שנה. תמגן בתוך שבועיים, שלושה שבועות את גני-הילדים, כי בבסיסי צה"ל, כשנפל "קסאם", מיגנו בתוך שבועיים. שם זה לקח שבועיים. אבל העיקר, גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון: העיקר, שממשלת ישראל תבין שאי-אפשר למגן מדינה שלמה ואי-אפשר לפגוע בדימוי ההרתעה של ישראל, ובסוף לא תהיה ברירה, יצטרכו לצאת ל"חומת מגן 2" בעזה. אם ה"קסאם" בשבוע שעבר היה פוגע בכיתה מלאה ילדים, והיו לנו, חס וחלילה, 20-10 הרוגים, כבר היינו בעזה לא במגננה, אלא במתקפה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת שטייניץ, זמנך תם מזמן. חברת הכנסת אורית נוקד, ואחריה - חבר הכנסת גדעון סער, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת כחלון.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המתיחות הביטחונית ביישובי סובב-עזה מלווה את האזור עשרות שנים. כבר לפני 50 שנה נרצח בקיבוץ נחל-עוז רועי רוטנברג, ובימים האלה מציינים באזור חמש שנים מאז החל הירי על יישובי סובב-עזה.
כשאנחנו מדברים על ירי ה"קסאמים", הרי שעל-פי כל ההערכות המפוכחות, הסוגיה הזאת תמשיך ללוות אותנו, לצערנו, בשנים הבאות. האיומים הביטחוניים שהם ייחודיים לא פוסקים לרגע ומסבים קשיים ומצוקות נפשיות לתושבי האזור כולו. המצב כמובן משפיע לרעה על החלטה של משתכנים, סטודנטים ואנשי עסקים שמקיימים קשר עם האזור, ואני מתכוונת גם ליישובים וגם, כמובן, לעיר שדרות.
אני חושבת שניתן לומר שכולם מודעים לבעיה, ואפילו הושגה התקדמות בכל מה שקשור למיגון, אבל זה לא מספיק. ייקח עוד זמן עד שישלימו את המיגון - מיגון של בתי-הספר, הגנים והבתים. חייבים לעשות את זה כמה שיותר מהר, משום שלא תמיד המזל ישחק לטובתנו.
אני רוצה לומר שבמיגון של היישובים אין די. המיגון של היישובים מהווה נדבך אחד בחיים התקינים של אוכלוסייה שהיא חפצה חיים ושואפת להתפתח. מרכיבי הקיום ביישובי סובב-עזה, בכל מה שקשור לחינוך, לרווחה, לתשתיות, לסיוע לחקלאים, לתעשיינים – נושאים אלה לא מטופלים כפי שצריך. כל הנושאים הללו, שבלעדיהם לא תהיה תקומה ולא יהיו חיים אמיתיים, לטעמי, לא זוכים לתשומת הלב הראויה. לכן אני סבורה שעל הממשלה להרחיב את נקודת המבט ואת הגישה שלה לטיפול ביישובים.
על הממשלה לגבש תוכנית שבבסיסה תיפתר השאלה כיצד חיים באזור ולא רק כיצד מתגוננים. התגוננות בלבד תביא בהכרח לקיום חלקי שמהווה מתכון ודאי לגסיסת היישובים ולדעיכתם. ואם חפצי חיים אנו ביישובים סובבי-עזה, אז הממשלה צריכה ליצור הסכם כולל עם תושבי האזור, וההסכם בין הממשלה לתושבים יבוא בדמות תוכנית בין-משרדית, אשר בבסיסה הכרה ברורה ומלאה באזור הזה כאזור קו עימות. תוכנית כזאת, שבה יהיו שותפים משרדי הממשלה השונים, תבטיח תכנון מסודר לשנים הקרובות, דבר שיחזק את הוודאות של תושבי האזור ואת ביטחונם האישי במובן הרחב והאמיתי. תוכנית כזאת תמחיש לתושבים כי מדינת ישראל אינה משלמת מס שפתיים לביטחונם. תוכנית כזאת גם תמחיש שמדינת ישראל נמצאת אתם, והיא אינה נמצאת אתם רק במקום ובזמן של נפילת ה"קסאם" הבודד, אלא נמצאת אתם לאורך התקופה הקשה שצפויה להם בכל תחומי החיים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שחלק מהדוברים שמשתייכים לסיעות הקואליציה, ושמעתי אותם, ואני יודע עד כמה הם מודעים לעומק המחדל, וצריך לקרוא לזה בשם - "המחדל" של הממשלה במתן הגנה על יישובי עוטף-עזה - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת שטייניץ, זה מאוד מפריע.
גדעון סער (הליכוד):
הם עשו לעצמם איזו הנחה, הייתי אומר, לממשלה, כאשר דיברו על הנושא הזה. תראו, אני רואה את הלהט הזה להפקיר גם את לב הארץ, דבר שבוודאות יגרור – כאשר אנחנו יודעים מי שולט ברשות הפלסטינית ומה מחויבותו בנושא הביטחוני - לאותה תופעה שקיימת היום ביישובי עוטף-עזה, את היישובים או את מרכזי האוכלוסייה הגדולים לאורך מישור החוף. ואני תוהה איך אתם לא חרדים כאשר באות מדינות העולם ואומרות לכם שכל נסיגה ללא ערבויות לנושא הביטחוני היא טעות חמורה, איך אתם עוד מאיצים זאת.
לכן, אני חושב שהכנסת צריכה היום להשמיע קול ברור בנושא המיגון ולגנות את התנהלות הממשלה בנושא הזה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה.
משה כחלון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני תמה לאן הממשלה הזאת חושבת שהיא מובילה אותנו. אנחנו שומעים על מיגון של עוטף-עזה. אנחנו, לפני חודשים מספר, מייד לאחר ההתנתקות, שמענו על העברת כספים - אני חושב שאפילו הייתי נוכח בוועדת הכספים - למיגון באשקלון. אחר כך – על כמה מקומות באשדוד.
אני חושב שהממשלה הזאת צריכה לקבל החלטה, במקום למגן ולמגן ולמגן – ואני בעד מיגון, בוודאי מיגון בית-ספר או גן-ילדים שנחתה בהם "קטיושה". לא צריך לסמוך על הנס. יגידו לנו את זה גם אנשי ש"ס. בורא עולם יכול להיות אתנו פעם, פעמיים, שלוש פעמים. הנס לא תמיד פועל. לפני ימים מספר נחתה "קטיושה" על גן-ילדים. לא היה שם אף אחד, למזלנו. לאחר מכן נחת טיל "קסאם" על בית-ספר, על כיתה. גם שם לא היה אף אחד. לנו אסור לסמוך על הנס. לצערנו, אנחנו גם לא יכולים לסמוך על ממשלת ישראל, אבל בכל זאת – צריך לעמוד פה ולהתריע על המחדלים האלה.
רן כהן (מרצ):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת כהן, הליכוד לא בשלטון. הליכוד לא רימה את העם בפנים ולא אמר - אנחנו נבצע א', ב' וג', ולא יקרה כלום. היינו ערים לסכנות. זה ההבדל בין הליכוד לבין יתר המפלגות, בוודאי המפלגה שאתה מייצג. אתה חושב, שככל שתמסור יותר שטחים וככל שתתפרק יותר מהנכסים האסטרטגיים שלך, מצבך יהיה טוב יותר.
רן כהן (מרצ):
אתם לא נתתם כלום - - -
משה כחלון (הליכוד):
תודה רבה. זמני תם, לצערי.
היו"ר קולט אביטל:
בשם העדר, תודה רבה. השר אדרי ישיב בבקשה.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לכולם, ואני חושב שכולנו שותפים לדאגה לכל המתיישבים שנמצאים בעוטף-עזה. מי יותר ומי פחות – כולנו אמרנו את הדברים, וכולנו שותפים לחלק מהביקורת שהיו צריכים לעשות את זה יותר מהר. אני בהחלט מסכים שאם זה היה נעשה יותר מהר – מה לעשות שהיו גם ויכוחים בדרך, אבל בראשית ההודעה שלי הודעתי שהבעיה הכספית של 216 מיליון שקל נפתרה, נמצאה יתרת הכסף. אני מאוד מקווה שיעשו את המיגון מהר; יש צוותים מקצועיים לעניין, ולא כפי שנאמר פה שראו שני פועלים עובדים. אני מאוד מקווה שהקצב יגבר.
מיגון זה דבר הכרחי, אבל בל נשכח שיש גם הזרוע השנייה וזו צה"ל. כל יום צה"ל פועל בעזה - באוויר, ביבשה ובים – בכל דרך על מנת להכות בטרור. הרשות הפלסטינית, לצערי הרב, לא מתפקדת. יש שם מריבה גדולה, ואנחנו צריכים לעשות את העבודה, ועושים אותה יום-יום. כמובן, אין ביטחון של מאה אחוז, ואת זה צריך להגיד. אבל אני מאוד מקווה שלהמשך המיגון – ואמרתי את זה גם בראשית הדברים – יימצא הכסף ונוכל להמשיך לעשות את העבודה, וכמה שיותר מהר.
קריאה:
שחר אדום, שחר אדום.
השר יעקב אדרי:
אין פתרון ואין ביטחון של מאה אחוז, אבל שוב – צה"ל ממשיך לעשות את העבודה יום-יום, ואני מאוד מקווה שייטב לכולנו. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצעות סיכום. יש לנו שלוש הצעות סיכום. את הצעת הסיכום מטעם סיעות קדימה, העבודה-מימד וגיל יקריא חבר הכנסת שי חרמש. בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
זאת הצעה משותפת?
שי חרמש (קדימה):
זאת הצעה משותפת.
היו"ר קולט אביטל:
גם ש"ס שותפה לזה?
יעקב מרגי (ש"ס):
כן.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה, נוסיף את ש"ס. תודה.
שי חרמש (קדימה):
להלן הצעת הסיכום המשותפת לסיעות קדימה, העבודה-מימד, ש"ס וגיל:
הכנסת קוראת לממשלה להשלים את מיגון מוסדות החינוך בשדרות וביישובי סובב-עזה במהירות האפשרית. על הממשלה להקצות את הכספים הדרושים ולהאיץ את הביצוע באמצעות משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף. בהקצאת 210 מיליון ש"ח נמצא פתרון למיגון גני-הילדים - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת מרגי, אתה מפריע. אפשר קצת שקט כדי שנשמע את הטקסט?
שי חרמש (קדימה):
אני רוצה להעיר לתשומת לבכם שביישובי סובב-עזה צופים כרגע בשידור פה; אנשים יודעים שהדיון הזה מתקיים ומלווים אותו בכל היישובים.
אני חוזר: על הממשלה להקצות את הכספים הדרושים ולהאיץ את הביצוע באמצעות משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף. בהקצאת 210 מיליון ש"ח נמצא פתרון למיגון גני-הילדים, מוסדות החינוך הנוספים, אך גם תלמידי בתי-ספר, התיכון ומכללת "ספיר", זכאים למיגון על מנת שיוכלו ללמוד בבטחה.
קריאה:
בשאר המוסדות.
שי חרמש (קדימה):
לכל מוסדות החינוך, כלול בתוכו.
הכנסת מחזקת את מערכת הביטחון במלחמתה היומיומית והבלתי-מתפשרת בכלל ובמשגרי ה"קסאמים" בפרט. ואוסיף פה את מה שלא חתמנו – מחזקת את ידיהם של תושבי שדרות ועוטף-עזה בימי מבחן קשים אלה לכולנו.
זאת ההצעה החתומה על-ידי קדימה, העבודה-מימד, גיל וסיעת ש"ס.
היו"ר קולט אביטל:
לפני שאתה יורד, מדובר ב-210 או ב-216 מיליון?
שי חרמש (קדימה):
210 מיליון.
היו"ר קולט אביטל:
השר הציע 216 מיליון.
שי חרמש (קדימה):
אבל התקציב הוא 210 - 158 ו-52.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. הצעת סיכום מטעם הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי – מפד"ל. כיוון שמדובר בהצעות סיכום, אני מאוד מבקשת מחברי הבית להקשיב, כי אתם תצטרכו גם להצביע. בבקשה, חבר הכנסת סער.
גדעון סער (הליכוד):
תודה, גברתי. הצעת הסיכום נוסחה באופן שיקל גם על סיעות אחרות באופוזיציה, שהבנתי שהגישו הצעות אחרות, לתמוך, וגם על סיעות בקואליציה.
הכנסת מגנה את המחדל הממשלתי במיגון יישובי עוטף-עזה.
הכנסת דורשת מראש הממשלה להציג בפניה תוכנית רב-תחומית למיגון יישובי עוטף-עזה בתוך חודש ימים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. הצעת סיעת מרצ לסיכום הדיון - בבקשה, חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת סיכום מטעם סיעת מרצ לסיכום הדיון על מצב המיגון ביישובי עוטף-עזה:
נסיגת ישראל מרצועת-עזה יצרה מציאות ביטחונית קשה ביישובי עוטף-עזה. חובה על הממשלה לפעול בהקדם להרחבת מיגון היישובים, ובראש – מיגון כל מוסדות החינוך, לא רק מוסדות החינוך לילדים מלידה עד גיל שש.
כמו כן, על הממשלה לגבש תוכנית כוללת לטיפול בשאלות חינוך, כלכלה וחברה של יישובים אלה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת שרנסקי, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
חיזוק חוסנם כיישובים הוא אינטרס לאומי עליון. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נתחיל בהצעת מרצ - נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
היו"ר קולט אביטל:
זאת הצבעה אלקטרונית. אני חוזרת על ההצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת הסיכום של מרצ. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן – 40
נגד – אין
נמנעים - 1
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד – 40, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת שההצעה התקבלה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעה מטעם הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי – מפד"ל. אני מפעילה את ההצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת גדעון סער – 21
נגד – 20
נמנעים – 2
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת גדעון סער לא נתקבלה.
קריאות:
- - -
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד - 21. לא לשמוח כל כך. אני מוסיפה את קולות שני השרים. בעד – 21, נגד – 22, בתוספת קולות השרים שאין להם הצבעה אלקטרונית. אני קובעת שההצעה לא עברה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה - - -
קריאות:
- - -
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הסיכום של הקואליציה. נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שי חרמש - 25
נגד - 17
נמנעים - 1
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שי חרמש נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 25, ובתוספת קולות השרים - 27. 17 נגד ונמנע אחד. אני קובעת כי הצעת הסיכום התקבלה. תודה רבה.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו באייר התשס"ו, 24 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:21.