דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר יצחק בן-אהרון, זיכרונו לברכה 7 התגברות האלימות בחברה הישראלית 7 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 8 דב חנין (חד"ש): 12 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 13 אברהם רביץ (יהדות התורה): 14 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 15 אברהם מיכאלי (ש"ס): 17 מוחמד ברכה (חד"ש): 18 חנא סוייד (חד"ש): 20 משה כחלון (הליכוד): 21 נסים זאב (ש"ס): 22 יעקב מרגי (ש"ס): 24 ואסל טאהא (בל"ד): 25 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 26 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 27 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 29 רונית תירוש (קדימה): 30 אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 32 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 33 מתן וילנאי (העבודה-מימד): 35 ראובן ריבלין (הליכוד): 35 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 37 עתניאל שנלר (קדימה): 38 רן כהן (מרצ): 39 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 41 ראובן ריבלין (הליכוד): 42 יצחק זיו (גיל): 44 דני יתום (העבודה-מימד): 44 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 46 יעקב מרגי (ש"ס): 47 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 48 דב חנין (חד"ש): 49 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 51 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 52 הצעת חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006 56 רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): 56 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 58 שר המשפטים חיים רמון: 59 הצעות לסדר-היום 60 פסיקת בג"ץ בעניין חוק האזרחות 60 מוחמד ברכה (חד"ש): 60 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 61 רונית תירוש (קדימה): 63 זהבה גלאון (מרצ): 65 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 66 נסים זאב (ש"ס): 67 שר המשפטים חיים רמון: 69 דב חנין (חד"ש): 88 הצעה לסדר-היום 92 בג"ץ שוב ביטל פסק-דין של בית-הדין הרבני 92 נסים זאב (ש"ס): 93 שר המשפטים חיים רמון: 95 עדכון: 15/04/07 דברי הכנסת ו / מושב ראשון / ישיבות י"ב-י"ד / כ"ד-כ"ו באייר התשס"ו / 24-22 במאי 2006 / 6 חוברת ו' ישיבה י"ב הישיבה השתים-עשרה של הכנסת השבע-עשרה יום שני, כ"ד באייר התשס"ו (22 במאי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:04 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, כ"ד באייר, 22 במאי 2006. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון - מתן עדות במשטרה במקום עדות במקרה של עבירת מין), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון - מעצר קטינים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק הממשלה (תיקון - מספר חברי הממשלה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון - חובת תסקיר מעצר), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - חובת הצגת שם החברה בדיוור ישיר), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק יחידת הסיוע לנפגעי אלימות מינית, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון - מענק עבור פטירת נפגע עבירה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הצגת תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון - נקיטת אמצעים בתחבורה ציבורית ובמקומות בילוי), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון וקולט אביטל; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון - הפקעת כסף קידושין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון - גביית הפרשים במקביל), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הירושה (תיקון - ירושה מכוח אימוץ), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור פרסום בבתי מגורים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יורי שטרן ואלכס מילר; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון - קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון - ביטול החוק), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון - הגדרת הורה יחיד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הירושה (תיקון - בני זוג מאותו מין), התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק הירושה (תיקון - ייעוד כספי עיזבונות לטובת המדינה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - הבעת אי-אמון ללא ציון שם מועמד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (יום האשה הבין-לאומי), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - חובת דיון על יעדי התקציב), מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הפנסיה, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון - אות מנטרל, מענק שנתי וארגון יציג), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - כפל קצבה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות בגין טיפול בתלויים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון - זיכוי בעד בן משפחה נטול יכולת או המוחזק במוסד), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הנחה ממס על דמי הבראה), התשס"ו 2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - סמכות בוררות בדיני ממונות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - סמכות שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי וסמכות נלווית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - סמכות שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי וסמכות נלווית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון - קיצור התקופה למתן צו אימוץ ולשמיעת עמדת הורה ביולוגי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קביעת קצבת נכות על-פי כושר השתכרות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק כתוביות בסרטים ובמופעים, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הנצחת זכרם ומורשתם של גדולי התרבות הישראלית, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור מס אפס לתשלום בבית-אבות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור מס אפס על תשלום לבית-אבות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור מס אפס על מוצרי יסוד ותרופות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - ייצוג הולם), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מלגות סטודנטים בתארים מתקדמים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מלגות סטודנטים בתארים מתקדמים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון - נוכחות עורך-דין בחקירת חשוד), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון - המלצות אישיות מחייבות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור שידול לחזרה בתשובה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור עינויים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק העונשין (תיקון - הגדרת בן משפחה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק חופש המידע (תיקון - קבלת מידע מגופים ביטחוניים בישראל), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון - שחרור בערובה לאחר לידה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - פסילת רשימות ומועמדים על-ידי בית-המשפט), מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מועד חיוב במס בעסקה עם המדינה) (הוראת שעה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון - פטור לפיצוי קבוע המשתלם לאסיר השלטון הנאצי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון - שכר עובדים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון - איסור מופעי קרקס), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - פרסומת אסורה בדירות ובבניינים ללא הסכמה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון - ערר על שומת קרקע), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון - השתתפות של חיות במופעים והגנה על חיות הבר), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון - פעולות המעידות על התעללות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - זכאות לגמלת נכות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הממשלה (תיקון - דיווח על מצב רפואי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני נוה; הצעת חוק הספורט (תיקון - הגדרת ספורטאי), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק רשות למלחמה באלכוהוליזם, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - זכאות לדמי אבטלה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - הגבלת זכות השתיקה), מאת חברי הכנסת ראובן ריבלין ועמיחי אילון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - הארכת חופשת הלידה לעובדת שילדה בלידה אחת יותר מילד אחד), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - תוספת קבועה לסל שירותי הבריאות - טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות, מכשור ושיטות טיפול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דני נוה; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק פיקוח על בתי-הספר (תיקון - הרחבת תחולה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - לימוד חובה עד כיתה י"ב), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הספורט (תיקון - ייצוג הולם לאוכלוסייה ערבית), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, עזמי בשארה וואסל טאהא; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון - מינוי ראש אגודה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - גמלת שירותים מיוחדים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - טיפול פסיכולוגי לנפגעי תקיפה מינית ואונס), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הגדרת "אלמן" ו"אלמנה"), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון - פרסום מידע בדבר תאונות עבודה ומחלות מקצוע), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - איסור החתמה על טופס ויתור מרצון), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - התרת שידור פרסומות במשדרי ספורט בעלי חשיבות ציבורית), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006, מטעם ועדת הכנסת. חוברת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מטעם משרד התחבורה הנוגעת לדין-וחשבון על ביצוע תוכנית עבודה לבטיחות בדרכים לשנת 2006. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אדוני המזכיר, תודה. דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר יצחק בן-אהרון, זיכרונו לברכה היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, רבותי השרים, בסוף השבוע שעבר הלך מאתנו חבר הכנסת והשר לשעבר יצחק בן-אהרון והוא על סף שנתו ה-100. במשך 24 שנים כיהן יצחק בן-אהרון בתפקיד חבר הכנסת ושר התחבורה בממשלות ישראל מטעם מפ"ם, אחדות העבודה ומפלגת העבודה. נכבד את זכרו המבורך בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) היו"ר דליה איציק: אפשר לשבת. חברי הכנסת, יצחק בן-אהרון היה מנהיג פועלים בעל השקפת עולם מוצקה וטמפרמנט סוער, שלא קהה במשך שנות חייו המופלגות. ליצחק בן-אהרון היתה תמיד עמדה. איש נמרץ ונחרץ, דבק באמת שלו. הוא נשאר נאמן לעצמו גם כשהיה חריג בתנועתו. יצחק בן-אהרון היה מטיף ומוכיח בשער, שופר המזעיק את העם למערכה חברתית. את ביתו בנה בקיבוץ גבעת-חיים, שהוא נמנה עם מייסדיו. את ביתו הרעיוני נטע בתנועת העבודה ונמנה עם מנהיגיה. יצחק בן-אהרון חי בפשטות, הצניע לכת ורחש אהבה רבה לאדם העובד. הוא נשא עמו את חזון השלום. כשפרש מהפוליטיקה היומיומית, נשאר זקן השבט של תנועת העבודה, ורבים שיחרו לפתחו. הלהט שלו, הצלילות שנשמרה גם בערוב ימיו, ראייתו הרחבה וחדות הלשון שלו יחסרו לנו מאוד. בחלוף 30 יום למותו תקדיש מליאת הכנסת ישיבת אבל לזכרו. התגברות האלימות בחברה הישראלית [על-פי סעיף 86(א) לתקנון הכנסת.] היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: התגברות האלימות בחברה הישראלית. ועדת הכנסת המליצה לקיים דיון בנושא על-פי סעיף 86(א) לתקנון. השר לביטחון פנים אבי דיכטר, בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשנים האחרונות דהרו בישראל שתי רכבות שאיבדו את הבלמים. באחת הרכבות הצלחנו במאמץ רב לתקן את הבלמים תוך כדי דהירה ולבלום את מהירותה. על הרכבת השנייה טרם הצלחנו להשתלט, והיא ממשיכה לדהור לעבר מורד מסוכן. הרכבת שמהירותה ועוצמתה נבלמו היתה רכבת הטרור, שהכה בנו מבחוץ פנימה. הרכבת השנייה היא הרכבת שמכה בנו מבפנים, ממש בקרבנו, בתוך עצמנו. אנחנו, כמדינה, סופרים את מקרי האלימות ומזהירים. אנחנו, כמדינה, סופרים את קורבנות השווא ומספידים. אנחנו, כמדינה, סופרים את פצועי החינם ומטפלים. לצערי, אנחנו, כמדינה, סופרים וצופרים. חייבים להשתלט על הרכבת הזאת ויהי מה. כאשר מספר האירועים כל כך גבוה בכל היבטי האלימות והפשיעה, גם כאשר יש ירידת מה או עליית מה זה כמעט חסר משמעות. לעובדה שתחושת הביטחון של האזרח בישראל, של התושב בישראל ושל התייר בישראל, לעובדה שתחושת הביטחון הזאת התערערה, כמה סיבות. לא אלאה אתכם בנתונים, אבל די אם נאמר, שבארבעת החודשים הראשונים של השנה 10,000 איש ירדו בבוקר במטרה להיכנס לרכבם ולנסוע לעבודה ומצאו שהרכב נגנב. למעלה מ-16,000 בתים נפרצו השנה. נדמה לי שהמושג "ביתי הוא מבצרי" השתנה משהו. קרוב ל-7,000 תאונות דרכים השנה, שבהן נהרגו ונפצעו למעלה מ-13,000 איש ואשה, תינוק ומבוגר ישראלים ואחרים. הממוצע השבועי, לא עלינו, של דקירות במדינת ישראל הוא כ-14 דקירות בשבוע. למעלה מ-250 דקירות סכין היו מאז תחילת השנה, וכ-10% מהמקרים האלה הם באתרי בילוי בעיקר בסופי השבוע. לצערי, עוד היד נטויה ועוד הסכין מדממת. אני יודע שיש אנשי מקצוע שרואים באלימות חלק מאותה מחלה חברתית או מחלות חברתיות אחרות שהתפתחו בעולם, אם כתוצאה מהמהפכה התקשורתית, אם כתוצאה מפיתוחים טכנולוגיים אחרים, שאפשרו לבצע הדבקה מהירה של חברות שונות, בתוכן החברה הישראלית. אני גם מודע לכך שמומחים מזהירים כי קצב התפתחות המוטציות של הופעת האלימות גבוה מקצב הפיתוח של הנסיוב לחיסון מפני אותן מוטציות של אלימות. אני גם מודע לכך שהנוער הישראלי מתבגר מוקדם יותר, כמו כל הנוער בעולם, אבל, לצערי, הוא נעשה אלים יותר ואולי אפילו אלים יותר מאשר נוער במקומות אחרים בעולם. גברתי היושבת-ראש, רק כדי לסבר את האוזן: בשנה האחרונה היו 22,000 נחקרים בקרב הנוער, קרי גילאי 18-12, בגין אלימות או חשד לעבירה. אני מזכיר לכם שיש לנו 760,000 נערים בגילים האלה. בשנה האחרונה בלבד היו 2,100 מקרים של עבריינות שטופלו בקרב ילדים גילאי 12-9. החקיקה המתקדמת בשנים האחרונות בכל מה שקשור לזכויות הילד ולשוויון בין הורים לילדים היתה חיונית ופועל יוצא של העובדה שישראל הצטרפה לאמנת האו"ם בנושא זכויות הילד ואשררה אותה. דרך אגב, ארצות-הברית לא אשררה אותה. אבל את החירויות האלה שנוספו לילדים ולנערים הם לא תמיד מנצלים בכיוון החיובי. בהעדר יכולת התמודדות עם חלק ממקרי האלימות על-ידי הורים ומחנכים, מוצאת את עצמה משטרת ישראל כגורם העומד בחזית מול אותם מקרים. רשויות הרווחה בישראל, שמופקדות על הטיפול השיקומי בקרב נוער, קרי מתחת לגיל 18, בעצם, נתונות בסד בלתי סביר, ודי אם אציין שבישראל יש בממוצע כ-1,500 נערים שבית-המשפט קבע שהם צריכים להיות במוסד סגור בטיפול שיקומי, ו-1,500 הנערים האלה נמצאים ברחובות: מחציתם - בגין העובדה שפשוט אין מקומות, אין מוסדות, כדי לשים אותם שם, ומחציתם - פשוט מפני שהם ברחו מהמוסדות הקיימים. ברור לכולנו שמדובר בטרף קל - גם קשה להם לעמוד בפיתויים, ומטבע הדברים הם טרף קל לעבריינים בוגרים יותר. גם בקבוצה הזאת נדרשת בסופו של דבר משטרת ישראל לטפל בהיותה הגורם ראשון שפוגש אותם. לצערי, לעלייה הברוכה יש גם היבט בעייתי בכל מה שקשור לחלקו של נוער עולה במניין העבריינים. 37% מכלל התיקים הפליליים של הנוער הם בגין עבירות של נוער עולה – פי שניים-וחצי מהנתח שלהם באוכלוסייה בני גילם. 45% הם נוער עולה המעורב בסמים – פי שלושה-וחצי מהנתח שלהם באוכלוסייה בני גילם. אבל, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בל יובן מהדברים שאי-אפשר להשתלט על הרכבת הזאת. אני קובע שעל הרכבת הזאת נשתלט גם נשתלט. זו תצטרך להיות השתלטות מערכתית, מתואמת עם כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ובינם לבין עצמם, ובשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות המקומיות. דרך אגב, חלק מהאור בקצה המנהרה אפשר לראות במה שקרוי תוכנית אס"א - אלימות, סמים ואלכוהול - שביסודה יש רציונל שאומר לאגם, לאסוף יחד, את כל המשאבים שנמצאים ברשות מקומית, לרבות המשאב המשטרתי, בהכוונה או בהובלה של ראש הרשות. פיילוט מוצלח התנהל בערד. 60 יישובים נוספים עתידים להצטרף לזה. עוד 80 יישובים מובילים את זה במקביל, אף שהם לא חלק מהפרויקט. אילת כדוגמה לעיר ללא אלימות. אני מקווה שזה באמת כיוון אחד, כיוון משמעותי, מתוך כמה כיוונים. דרך אגב, לא פחות משש ועדות הוקמו לעסוק בנושא הזה מאז 1997. חלקן ועדות שהממשלה קבעה, וחלקן ועדות ששר מינה במשרדו. נדמה לי, שהבעיה היתה תמיד, והיא עדיין, בעיית השילוב בין הוועדות השונות, בין המשרדים השונים. לצערי, בזה כשלנו. אנחנו מיטיבים לעמוד יחד מול גורמים הפוגעים בנו מבחוץ, אבל מצליחים לעשות את זה הרבה פחות טוב בכל מה שקשור לאיומים מהבית פנימה. כאן נצטרך להשתפר ומהר. המשרד לביטחון פנים יוודא, כי השרשרת הזאת של אכיפת החוק תהיה גם חזקה וגם מסונכרנת בין חלקיה: משטרת ישראל, פרקליטות המדינה, בתי-המשפט ושירות בתי-הסוהר. השרשרת הזאת חייבת להיות אפקטיבית הרבה יותר מכפי שהיא היום, בין שתתייעל כל חוליה בתוך עצמה, כל גוף בתוך עצמו, ובין שיחול שיפור בין הגופים מהאחד לרעהו, וכמובן בהקצאת משאבים כיאה למצב חירום, כפי שאנחנו מגדירים אותו היום בכל מה שקשור לאלימות ולפשיעה במדינת ישראל. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, נדמה לי שברור לכולנו שהחמצנו את ההזדמנות להאט את מהירות הרכבת הזאת כאשר היו בה קרונות מעטים והיא נסעה במהירות נמוכה. היום, הרכבת הזאת עתירת קרונות, והקרונות האלה עמוסים לעייפה גם בעבריינים וגם בפושעים, גם בעבריינות וגם בפשיעה, ולצערנו, גם מהירותה של הרכבת הזאת גברה. בכל אופן, אני קובע שהיא בהחלט בת-עצירה. אבל אם נחמיץ את העשור הזה בכל מה שקשור להקצאת המשאבים ולהתמודדות נכונה עם הבעיה של אלימות ופשיעה במדינת ישראל, אני חושש שהזמן יקצר ובפעם הבאה כאשר נצטרך לעסוק בזה בצורה מערכתית, נידרש גם למשאבים רבים יותר ואולי להגדרות אחרות לגמרי של המצב במדינת ישראל. המתכונת של תוכנית חומש מאורגנת היטב, מתוקצבת נכון, היא בהחלט ערובה לכך שניתן גם ניתן יהיה לבלום את דהירת הרכבת הזאת. אני מודע לזה שלמשטרת ישראל יש תפקיד מכריע בבלימת האלימות, עד שכל הגופים האחרים במערכת השלטונית ישלימו את היערכותם לצד המשטרה ויחד אתה. אני מכיר במציאות שבה מטיחים במשטרה ללא הרף אמירות קשות, ואני אומר לכם, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מכיר היטב את משטרת ישראל. עבדתי לאורך שנים במקביל ובצמוד לגוף הזה. אין לנו משטרה אחרת, ואין לנו צורך במשטרה אחרת. כל ניסיון להטיל דופי באנשי משטרת ישראל, באנשי בתי-הסוהר – כל ניסיון כזה לא יצלח. אני אומר לעצמנו: אם ניטול לרגע את הפיקוד הבכיר במשטרת ישראל ונטרוף אותו יחד עם כל גופי הביטחון האחרים - צה"ל, שב"כ, מוסד – ולאחר מכן נחלק את האנשים האלה בין ארבעת הגופים, אני מסופק אם מישהו יבחין בהבדל. כולנו באנו מאותו בית-יוצר, אבל כאשר המשטרה עצמה מוצאת את עצמה בחזית העשייה מול הפשיעה, מול האלימות הגואה – גואה לממדים שהם באמת חסרי תקדים – נדמה לי שגם האופן וגם אופי הטיפול שלה בתופעה יצטרכו להיות שונים, תקיפים יותר, קשוחים יותר, נחושים יותר, ואני מבטיח שהם גם יהיו מהירים יותר. תפקידם של משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר בעת הזאת הופך לקריטי. המשטרה נדרשת לחצוץ בין הציבור העברייני – שהוא בסופו של דבר גוף קטן במדינת ישראל – לבין הרוב המוחלט של אזרחי מדינת ישראל, שהם שומרי חוק ומסייעים למשטרה במאבק באלימות. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש כ-90,000 מתנדבים במדינת ישראל שעוזרים למשטרת ישראל במשימות השונות. אבל בל יחשוב, או בל יעז מי מהעבריינים לחשוב שניתן להרים יד על שוטר או על סוהר, או על איש אכיפת החוק בעת מילוי תפקידו. כל מערכת אכיפת החוק תדאג למצות אז את הדין עמו עד תום. החזרת הביטחון האישי לאזרחי מדינת ישראל, לאורחיה, לתושביה, היא היום המשימה המרכזית שעל המדוכה הלאומית. לאחר שהצלחנו והשכלנו לעשות את זה בתחום הביטחון הלאומי, אני לא מוצא שום סיבה, שום צידוק, שהדבר הזה לא יקרה בתחום הזה. צר לי, אבל אני לא יכול להבטיח לכל אחד מאזרחי מדינת ישראל, כמאמר השיר, "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", אבל, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כן יכול להבטיח שאנחנו נקום מחר בבוקר עם שריר חדש בלב. עצם הצעתי היא לקבוע, שהטיפול ימשיך להיות מרוכז בוועדת השרים למאבק באלימות, שבראשה עומד השר לביטחון פנים. הוועדה הזאת נקבעה בשנה האחרונה, היא התחילה את פעולתה. אני חושב שבחלוף שנה נוספת ניתן יהיה להביא למליאה – ואני מקווה שניתן יהיה להביא למליאה – תוצאות משביעות-רצון, בכיוון הנכון, הגם שאני לא תמים לחשוב שהנושא הזה ייפתר בשנה או ביותר. לפי דעתי, תוכנית חומש היא טווח זמן ריאלי שבו אפשר יהיה לראות – מבחינתנו כמדינה ומבחינת המשכן הזה – הדברה של הפשע והאלימות במדינת ישראל, לכל אורכה ורוחבה של המדינה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אדוני השר, תבורך. אם מותר לי להוסיף – גם בלשכתי שלי, בין יתר המכתבים שאני מקבלת, יש תלונות על אלימות מסוגיה השונים. נדמה לי שזה נאום ראשון שלך - בהצלחה רבה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: תודה. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת, הדיון הוא אישי. מי שמאבד את תורו – מאבד את תורו. אגב, אלה יוזמי ההצעות. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת דב חנין, בבקשה; שלוש דקות. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רוצה להצטרף לברכה – לך, בתפקידך - וגם להביע את הערכתי להתייחסות המאוד-עניינית שלך לנושא, והקשבתי לדברים בקשב רב. יחד עם שורה של חברי כנסת הגשתי את ההצעה הדחופה לסדר-יומה של הכנסת בעקבות גל אלימות חסר תקדים שהיה בסוף השבוע הקודם. נערים שיצאו לבלות את הערב שלהם באתרי בילוי שונים, נתקלו בתופעות שונות של אלימות קיצונית: אגרופנים וסכינים, וכמה מהם מצאו את דרכם לבתי-החולים. חשבתי, ואני חושב, ואני שמח שהנשיאות מצאה גם היא לנכון לאפשר בסופו של דבר את הדיון הזה, שהרי זה מסוג הדברים שכנסת ישראל איננה יכולה לעבור עליהם לסדר-היום. אני הקשבתי בקשב רב לדברים שלך, אדוני השר, ואכן יש צורך בחיזוק האכיפה, יש צורך בחיזוק אכיפת החוק באתרי הבילוי. כאשר המשטרה ואנשי הביטחון נמצאים יותר באתרים כאלה, גילויי האלימות מעטים יותר. אבל, זוהי רק תשובה חלקית. התשובה לשאלת האלימות אף פעם איננה רק אכיפה – אני מניח, אדוני השר, שאתה מכיר היטב את המחקרים הרבים שנעשו בנושא הזה בעולם – אכיפה היא תמיד חלק מהבעיה, היא תמיד חלק מהפתרון. אנחנו צריכים גישה מערכתית כדי להתמודד עם בעיית האלימות בחברה הישראלית, וגישה מערכתית אומרת קודם כול, שהיה רצוי שסביב שולחן הממשלה ישבו בדיון הזה אתנו שרים נוספים שנוגעים לעניין. יש בחברה הישראלית אווירה של אלימות. אווירה של אלימות קשורה למשבר החברתי, קשורה לאוכלוסיות מוחלשות, קשורה לאוכלוסיות פריפריה שדרכן בחברה חסומה ולכן נתיבים אלימים הולכים ומתפתחים בהן. אווירה של אלימות, אדוני השר, קשורה למשבר ערכי, והחברה שלנו שרויה במשבר ערכי עמוק – משבר של תרבות, של חינוך, של מסרים שמערכת התרבות והחינוך אצלנו מעבירה לבני-הנוער ולבני החברה בכלל. אווירת האלימות קשורה למציאות אצלנו, לפוליטיקה שלנו, למסר שבני החברה הישראלית מקבלים, השכם והערב, שכוח הוא פתרון לבעיות. אווירת האלימות קשורה לכיבוש, לעובדה שמעבר ל"קו הירוק" מתנהלת חברה באלימות מתמדת במשך עשרות שנים. לא היה אפשר להפוך את "הקו הירוק" לחומה סינית, שכל הבעיות יהיו רק מהצד השני שלה. הבעיות מחלחלות לתוך החברה הישראלית, ומחלחלות אליה בעוצמה רבה. ולכן, כשאנחנו מדברים על האלימות, איננו מדברים רק על נושאים שהם בתחום אחריותך. אנחנו מדברים, בכל הכבוד, על נושאים שהם בתחום האחריות של כולנו – על שאלות היסוד של החברה הישראלית, על שאלות היסוד של המדיניות הישראלית; באיזה מקום אנחנו רוצים לחיות ואיזו חברה אנחנו רוצים לקיים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יצחק וקנין - לא באולם. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, ואם הוא לא באולם – חבר הכנסת יצחק זיו. אברהם רביץ (יהדות התורה): מאוד באולם. היו"ר דליה איציק: ברוכים הנמצאים, אדוני, אני שמחה לראות אותך. שלוש דקות - בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, לאלימות יש שורשים בתרבות השלטת, המקובלת. היא לא צומחת רק בשוליים, ואם היא צומחת בשוליים – יש לה שורשים עמוקים במרכז, ויש לה גם שורשים חברתיים וגם פוליטיים. בחברה הישראלית שלטת תרבות של כוחנות, ששאובה מהניסיון ליצירת אדם חדש, לא גלותי. האדם הגלותי נתפס כחלש, כעלוב-חיים; הישראלי החדש הוא מאצ'ו, הוא חזק, הוא כוחני. ככה מחנכים, ולא רק ככה מחנכים; ככה מדברים, זה האתוס – הכוחנות. הכוחנות כלפי האחר, גם האחר הפלסטיני וגם האחר במעגלים הולכים ומצטמצמים בתוך החברה הישראלית עצמה - אי-אפשר לנתק כוחנות מאלימות, או אלימות מכוחנות, מתרבות של כוח. לאלימות יש שורשים חברתיים; יש קשר ישיר בין התגברות האי-שוויון בתוך החברה, בין זה שהפערים הולכים וגדלים, בין זה שאנשים מגיעים לייאוש – לא רק לסף של ייאוש, אלא לייאוש גמור מכל אפשרות להשתלב בחברה, לחיות חיים הוגנים – לבין האלימות, העבריינות והסמים, שהם צורות מפלט מהייאוש, דרך להשיג את המטרה. זה לא בדיוק שהחברה הישראלית, התרבות השלטת, מחנכת לכך, אבל היא גם לא אוסרת שימוש באלימות להשגת מטרות. ראו מה קורה בבתי-ספר, ראו מה קורה ברחוב, ראו מה קורה ביחסים בין אדם לאדם, בכביש, בבית-הספר, ברחוב, בכל מקום ומקום. לכן בדיבורים על המלחמה באלימות לא במקרה ההתמקדות היא באכיפה – ולא אוכפים - והדיבורים על שורשים חברתיים ותרבותיים נשמעים לא יותר ממס שפתיים. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת הרב אברהם רביץ, שלוש דקות. בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אדוני השר, אתה שר חדש, ואני שר שכבר לא שר, ואני רוצה להעביר לך את הלפיד. שמעתי את דבריך. אני חושב שחשוב מאוד שתדע את הדברים הבאים שאני רוצה לומר באוזניך. לפני חודשים, בממשלה הקודמת, היתה ועדה שישבה על המדוכה. היו כמה וכמה ועדות, אבל היתה ועדה שסיכמה כיצד נילחם באלימות כחברה. היא הגיעה למסקנות אופרטיביות, ממשיות, לרבות תקצוב. בראש הוועדה, כפי שציינת, עמד השר לביטחון פנים. אני הייתי חבר בוועדה יחד עם שרים נוספים, והאוצר הקציב לכך, לפי דרישות הוועדה, 400 מיליון שקלים, עם תוכנית ברורה. עוד לפני שהתוכנית התחילה לצאת לדרך קיצץ האוצר את הסכום במחצית, כלומר היו 200 מיליון שקלים, ולכל משרד היתה הקצבה כדי שיעשה את חלקו. המשרד לביטחון פנים היה המוביל, ושותפים לו משרד הרווחה, משרד החינוך ומשרד המשפטים. השר שקדם לך בתפקיד – אך באופן טבעי – ראה את הדברים מנקודת המבט שלו, והנה קרה דבר מאוד מוזר. משרד המשפטים קיבל כמה מיליונים, ומשרד הרווחה, שהיה אמור לקבל 54% מהסכום הזה, לא קיבל אגורה שחוקה אחת. אחד הדברים שהזכרת בדבריך הוא אותם 500 ילדים שעל-פי צו של בית-משפט הם אמורים להיות במוסדות סגורים, ולא היה לכך תקציב ואין לכך תקציב גם היום. אני לא נמצא שם, אבל אני עוקב אחר הדברים. גברתי היושבת-ראש, 500 נערים מסתובבים, לאחר שהתקבל צו של בית-משפט, שלפיו הם אמורים להיות במוסדות סגורים, למענם ולמען החברה. אין כסף. אני חושב שזה בסדר שהמשרד לביטחון פנים יוביל את המאבק באלימות, אבל הוא צריך לדעת, והחברה צריכה לדעת – כולנו צריכים לדעת, שהבעיה של האלימות אינה מתחילה ואינה מסתיימת באכיפה, במלחמה משטרתית נגד האלימים. היא מתחילה – גברתי היושבת-ראש, אני אומר לך את זה כאשת חינוך – היא מתחילה בגני-הילדים. מהזמן שאת עסקת בחינוך, גברתי, ועד היום הזה, המצב השתנה לבלי הכר, ואני מדבר על גני-הילדים ובתי-הספר ובתי-הספר התיכוניים והחינוך הגבוה – הכול ידוע ומתפרסם יום-יום בעיתונות. אני לא יודע מה להציע לך. אני חושב שאני יודע, אבל זה לא ישים. אני חושב שאנחנו כחברה, מותר לנו להסתכל - כמו שאנחנו רואים את הדברים הרעים כשאנחנו מסתכלים על קבוצות שונות ומיוחדות בחברה, מותר לנו גם ללמוד ממגזרים שאלימות מופיעה בהם מעט מאוד. היא מופיעה מעט מאוד בחברות מסוימות. לא נוח לי לומר שאם לומדים תורה אין אלימות, וזה גם לא נכון – יש אלימות, אבל בכל אופן, אם נאפיין מגזרים, קבוצות בחברה, כקבוצות, יש מה ללמוד מקבוצות אחרות שבהן האלימות לא רבתה עד כדי כך שכסדום היינו ולעמורה דמינו. אני מבקש את תשומת לבך, אדוני השר. איני יודע אם אשוב לתפקידי או לא - - השר יצחק כהן: סביר להניח שכן. אברהם רביץ (יהדות התורה): - - אבל אני מבקש לעורר את תשומת לבך. תהיה המפקד של הדבר הזה, אבל אל תילחם בו רק עם החיילים שלך. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת נאדיה חילו, הבאה בתור. אחריה – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברים נכבדים, בחרתי, בזמן המצומצם מאוד המוקדש לבעיה כל כך גדולה, לחלק את הנושא לשתי סוגיות. בבעיית האלימות יש הרבה מאוד סעיפים, אבל אני רוצה לדבר על שני נושאים שלדעתי הם מזינים זה את זה. יש עלייה חדה בהתעללות בילדים בידי האחראים להם, ומדובר בעלייה מאוד רצינית, של 30%, במקרים של התעללות פיזית, מינית ונפשית בילדים, בתוך המשפחה, בידי הוריהם. 9,400 תיקים נגד הורים נפתחו בשנה החולפת. זו תופעה חמורה ביותר כאשר מדברים על אלימות, מאחר שאנחנו מדברים על מסגרת הבית, שאמורה לתת לילד הגנה, שמירה וביטחון וחינוך לאזרחות טובה ולהגנה, ושם הילד חסר ישע. התופעה הזאת מאוד חמורה, והיא מצריכה לא רק אכיפה - אכיפה היא דבר חשוב - אני, שהייתי קצינת מבחן בעבר, מכירה היטב את הנושא של עבריינות נוער ואת הטיפול בו ואת כל השלבים - המוסדות, המחסור בכלים, אבל תופעה כזאת של אלימות נגד חסרי ישע בתוך המשפחה ופגיעה בילדים, סוללת את הדרך להמשך העבריינות ולתופעה שהיא לא פחות חמורה מבחינת הנוער העבריין. כל יום אנחנו נתקלים בתופעות של אלימות. זה מתחיל במסגרת בתי-הספר, מסגרת שאמורה לתת הגנה ולשמש מעטפת לילדים, אותה מסגרת עצמה פוגעת בילדים. כל הורה ששולח את הבן שלו לבית-הספר אינו שקט: האם בית-הספר יכול להגן על ילדו ולתת לו את אותה מעטפת ביטחון? ואם נער יוצא לבלות – אנחנו שומעים על דקירות בכניסה למועדונים, על השתוללות של בני-נוער בדרכים, ואני לא רוצה להזכיר את בעיית האלכוהול, כי הגשתי הצעה נוספת בעניין הזה. אני חושבת שאת הנושא הזה צריך אחת ולתמיד להעמיד על ראש סדר-היום הציבורי, אדוני היושב-ראש, ממש לתת לו עדיפות גבוהה. אנחנו מדברים על חינוך, על אזרחות, על אוכלוסייה שהופכת להיות יותר ויותר אלימה. אני חושבת שהפתרון הוא לא רק באכיפה, שגם היא כלי חשוב, גם ענישה היא כלי חשוב, אבל צריך להתחיל בהסברה ובמניעה במסגרת בית-הספר, בטיפול שהוא לא פחות חשוב, כדי למנוע ממערכות האכיפה - - היו"ר אחמד טיבי: נאדיה, תתחילי לסיים בבקשה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): - - וגם ממערכות השפיטה לקבל אליהן כל כך הרבה משימות, וצריך להקצות לזה את המשאבים הנכונים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חברת הכנסת נאדיה חילו. בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. שלוש דקות, לפי השעון שלי. השר יצחק כהן: אני מברך אותך על המינוי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, קודם כול ברכותי על המינוי החדש לתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אברהם מיכאלי (ש"ס): נאחל לך ולכולנו הצלחה, ובעזרת השם, בתפקידך תצעד קדימה וקדימה, כמו שאומרים. היו"ר אחמד טיבי: מודה לאדוני. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים בנושא שבעצם מאז תחילת הקדנציה של הכנסת הנוכחית כבר הספקנו לדון בו כמה וכמה פעמים, ולצערנו מסתבר שהוא אכן מטריד את העם היושב בארץ. הנסיבות של אירועי האלימות בחברה הישראלית הן רבות ושונות, ואם ננתח כל מקרה בפני עצמו, נוכל למצוא בכל מקרה ואירוע חמור את הנסיבות המיוחדות לו. אם נתחיל אפילו לנתח את האלימות לפי המגזרים של האוכלוסייה מבחינת הגיל, באמת נראה שהאלימות מצד בני-נוער בבתי-הספר, אפילו היסודיים, היא כבר כל כך חמורה, שאנחנו באמת לא יכולים להיות היום שקטים ושלווים כשהילדים הולכים לבית-הספר, ולא יכולים להיות בטוחים שהם גם יחזרו הביתה בשלום, לצערנו. יש גם תופעה מאוד לא בריאה, שבתי-הספר הרבה מאוד פעמים מכחישים את קיומה של האלימות בין כותליהם, וגם כשכבר מנסים לטפל בבעיה, הם מנסים להחביא אותה במקום לטפל בה. אם נעלה מעל גיל בית-הספר היסודי, לגיל התיכון, נמצא ששם הבעיה הרבה יותר קשה וחמורה, כי היא כבר מתבטאת באלימות קשה, ולצערנו אנחנו מגיעים למצבים שבהם תלמידי תיכון, שאמורים להיות יותר בוגרים בשכלם, נעשים אף יותר אלימים מכפי שילדים אפילו מסוגלים להעז – לפעמים אפילו תוקפים את המחנכים, תוקפים את מי שאמורים לחנך אותם בבית-הספר. אם נעבור מתלמידים, שכרגע הזכרנו, לתופעה החברתית ככלל, בקרב מבוגרים בארץ - למשל מגזר העולים, שבו הבעיות נגרמות פעמים רבות בשל מצב משפחתי קשה, מצב כלכלי קשה - - - היו"ר אחמד טיבי: נא להתחיל לסיים, חבר הכנסת מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - ואם נחשוב איך נתגבר התגברות חלקית לפחות על האלימות, כולנו יכולים להסכים על דבר אחד: אין דרך טובה ונכונה יותר מאשר להתייחס לאלימות בחברה כאל טרור; טרור חברתי, טרור אזרחי. ההשקעה הגדולה צריכה להיות בחינוך. ההשקעה צריכה להיות בעקירת התופעה אצל בני-הנוער, שבסופו של דבר הופכים למבוגרים, ואנחנו, חברי הכנסת, צריכים לשמש דוגמה אישית - - היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - בהתנהגות שלנו, בהופעות שלנו כלפי חוץ, כדי שלא יגידו שיש פה אלימות מילולית, שמישהו אחר כך מתרגם אותה, לצערנו, למעשים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אמנון כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת רוחמה אברהם – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, לרגל התמנותך לתפקיד סגן היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מאחל לך הצלחה בתפקיד. אני יודע שאתה מסוגל ויודע לעשות את זה. בהצלחה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, יכול להיות שעצם העובדה שהשר לביטחון פנים הוא שמעלה את העניין, והוא לבדו יושב אל שולחן הממשלה, מצביע על יחס הממשלה – והממשלות – לאלימות; כאילו מדובר על ענישה ועל הרתעה ולא על טיפול בשורשים של האלימות. יש חשיבות רבה לתפקוד של השר ושל המשרד לביטחון פנים בעניין הזה, כדי ליצור הרתעה וענישה ולטפל בבעיות של אלימות, אבל אם נתעמק בשורשים, הבעיה היא לא רק בתחומי המשרד שלך, מר דיכטר. הייתי מצפה ששר הרווחה יהיה כאן, ששר התעסוקה יהיה כאן, ששר הביטחון יהיה כאן, שראש הממשלה יהיה כאן, כי בסופו של דבר, אם אנחנו רוצים לטפל באלימות לא כמו במזג האוויר, נראה שצריך לחפש את השורשים של הדבר הזה ולראות ממה הוא צומח. רבותי, היום היה דיון בוועדת החינוך והתרבות על מדיניותה של שרת החינוך, ואחד הנתונים שהיא עצמה מסרה – וידענו אותו – הוא שבחמש השנים האחרונות קוצץ תקציב החינוך בקרוב ל-3.5 מיליארדי שקל, ומדובר בתקציב של 24 מיליארד שקלים, ש-21 מהם הולכים למשכורות ולהוצאות קשיחות. זאת אומרת, התקציב הנתון לטיפול במערכת החינוך, לפיתוחה ולמתן מענה מזדמן על התפתחויות שליליות וחיוביות למיניהן הוא בעצם קרוב ל-3 מיליארדי שקלים. אז אם בתוך חמש שנים הקיצוץ הוא בקרוב ל-3.5 מיליארדים, כל אחד יכול לתאר לעצמו איזה פשע נעשה למערכת החינוך. היום גם דובר בוועדה על הצפיפות בכיתות בבתי-הספר בישראל, שהיא הגבוהה ביותר בעולם המערבי. תחבר את זה לזה, תחבר את הצפיפות לקיצוץ בתקציבים, לתכנים של מערכת החינוך – שמחנכת למצ'ואיזם, לאלימות ולעליונות - ואתה יכול למצוא שזרעי האלימות והפורענות נמצאים כבר מהגיל הרך בחברה בישראל. מובן שיש לחבר לזה את העוני, האומללות, האפליה, הלחץ שהאזרחים נתונים בו. מובן שאני לא מנסה לתת אליבי לגורמים האלימים בחברה, אבל אני חושב שמי שרוצה לטפל באלימות לא צריך לטפל בתוצאה, אלא לעשות טיפול שורש בתופעה הזאת, שפשוט שורפת כל חלקה טובה בחברה בישראל. רק אתמול, או הלילה, נרצח מישהו בנצרת-עילית. נדמה לי שהוא היה תושב יפיע. אנחנו מתבשרים מדי כמה ימים על רצח פה, רצח שם, והנתונים שנתן השר לביטחון פנים בנושא של פריצות ושל גנבת מכוניות פשוט הופכים את האלימות למכת מדינה. לכן, אדוני השר לביטחון פנים, הייתי מציע לך שתוביל את העניין בישיבת הממשלה, ולא שהטיפול יהיה רק של השוטרים, שעושים עבודה טובה או לא טובה; צריך לייבש את הביצה המסריחה שעליה צומחות תופעות האלימות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. אחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי; אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אמסלם. ובהיעדרו - חבר הכנסת משה כחלון. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להצטרף לברכות. אני מברך אותך ומאחל לך הצלחה במילוי תפקידך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת סוייד. חנא סוייד (חד"ש): ברכות גם לכבוד השר על הנאום הראשון. זה באמת סימפטום שכבוד השר יושב לבדו ליד שולחן הממשלה. אנחנו יודעים שיש סיבות רבות לאלימות. בסופו של דבר יש טיפול אחד יעיל, והוא הטיפול המערכתי הכולל. ודאי שצירוף של אכיפה ושל חינוך הוא הצירוף המוצלח ביותר לטיפול בתופעה הזאת. הטיפול המערכתי, כפי שדובר עליו קודם, הוא יסוד חשוב מאוד. לא יכול להיות שנשים את כל יהבנו על האכיפה. אי-אפשר לעשות דבר אם אין משאבים. דווקא בתקופה הזאת מדברים על תקציב מדינה. חשוב מאוד שהמאמץ הזה למיגור האלימות, שכולם מדברים עליה, גם ישתקף בתקציב המדינה. אי-אפשר להילחם במלים ובמליצות בתופעה איומה כל כך וכל כך מאיימת על החברה בישראל. גם פעילות האכיפה וגם פעילות החינוך לא נעשות חינם, צריך משאבים וצריך להצביע על המשאבים האלה בתקציב המדינה, ולאותת בכך שיש כאן גישה רצינית, שמתכוונים לטפל באלימות, והנה המקורות והאמצעים שיאפשרו לנו לבצע את המדיניות המצליחה. אני רוצה להזכיר מהניסיון שלי, אזור אל-שאע'ור בצפון – דיר-אל-אסד, בענה ומג'ד-אל-כרום - שם זה המערב הפרוע. יריות ברחוב זה עניין של יום-יום. גם פריצות לבתים זה עניין של יום ביומו. יש לכך סיבות. אבטלה גבוהה - כאשר תושבים באותם יישובים שליד כרמיאל רואים את ההבדלים הגדולים, את הפערים הגדולים בין היישובים, בפיתוח, ברמת החיים, בתעסוקה, זה בוודאי דוחף לאלימות בקרב הצעירים. הטיפול בתופעה הזאת הוא בנפשה של החברה בישראל. כפי שפתחתי את דברי, אני אסיים ואומר: צריך טיפול מערכתי כולל של חינוך ואכיפה, וגם משאבים לצורך העניין, אחרת הכול דיבורים ומליצות, הכול טוב ויפה, אבל אנחנו נישאר עם התופעה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת חיים אמסלם – אינו נוכח. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה; שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב; במרכז הרשימה דווקא. למה לא בסוף? משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ראשית, ברכות על המינוי, גם אני הצטרפתי לדעתו של היושב-ראש הקודם, ואני חושב שהמינוי הזה חשוב. הייתי חבר הנשיאות בכנסת הקודמת, ואני חושב שאתה יכול לתרום הרבה בכל התחומים. אני מברך על כך אותך ואת הכנסת שקיבלה את ההחלטה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. משה כחלון (הליכוד): לגופו של עניין, הדיון הוא בנושא התגברות האלימות בחברה הישראלית. אדוני השר, אני שמח שאתה כאן, אני חושב שזו ברכה גדולה למשטרת ישראל ולשירות בתי-הסוהר שקיבלת את התפקיד הזה. אבל עם זאת אני חושב, שאם המדינה לא תקבל החלטה להילחם באלימות, שום תוצאות לא יצמחו מהעניין הזה. למה אני מתכוון? יושב כאן סמפכ"ל לשעבר. אני לא יכול לומר ששירתנו יחד, אני הייתי בלשכת השר והוא היה סמפכ"ל, סמפכ"ל מוצלח מאוד, שבנה תוכנית למלחמה בפשיעה; אני לא יודע אם תיישמו אותה או לא, אני רק יכול להמליץ לכם ליישם אותה. לגופו של עניין, אדוני השר, אתה צריך כסף. רצון יש לך. יכולת יש לך. מוטיבציה יש לך. אתה צריך כסף, ואתה צריך כסף על מנת לגייס שוטרים. אתה צריך שוטרים על מנת שתהיה נוכחות. אתה צריך נוכחות על מנת שתהיה תחושת ביטחון. כל זמן שאין תחושת ביטחון ואין נוכחות, ויש ניידת אחת בעיר בצירוף ערים כמו קריית מוצקין-ים, ביאליק ואתא, עם "עמק האלכוהול" ועם כל המועדונים והפאבים שנמצאים שם – אם יש שם ניידת אחת בלילה, אז אין משטרה, אין ביטחון, אין תחושת ביטחון ואין שום דבר. חשוב שידעו חברי הכנסת, שבתחנה ממוצעת יש בלילה שני שוטרים החולשים על אזור אדיר; אם יש אירוע בקצה אחד של העיר, זהו; בקצה השני, יכולים אנשים, תסלחו על הביטוי, גם להתפגר וזה לא מעניין אף אחד. אולי זה מעניין, אבל לא יגיעו. לכן אני חוזר ואומר, אדוני השר, כמו שאתה יודע לתבוע דברים, תתבע, תעמוד על כך. אנחנו נסייע לך, מהאופוזיציה, מהקואליציה, לא חשוב מאיפה. זה בנפשנו. מדובר בילדים שלנו, אלה האחים שלנו, האחיינים שלנו; זה הדור הבא, זה דור העתיד שלנו. אני חושב שאתה צריך לעמוד על שתי רגליים אחוריות ולתבוע את הדבר הזה, כי בלי זה - יש לך משטרה מצוינת, אף שמנסים להחליש אותה בתקופה האחרונה ומנסים להשמיץ אותה. יש לך משטרה מצוינת. הייתי שנתיים בלשכת השר ואני מכיר את המשטרה הזאת, היא משטרה טובה. כמו בכל מקום, יש עשבים שוטים, אבל בגדול, המשטרה מצוינת ואתה צריך רק את המשאבים והאמצעים. אני מציע את עצמי - הייתי יושב-ראש השדולה למען המשטרה בפעם הקודמת, והצלחנו להביא קצת הישגים. גם הפעם אני מתכוון לקחת את העניין הזה ולסייע לך בכל מה שתרצה, כי בנפשנו הדבר. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת כחלון. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. אחריו – חבר הכנסת דוד טל. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד נרגש כאשר אני רואה את היושב-ראש אחמד טיבי מכהן כסגן יושב-ראש הכנסת. אני חושב שזה כבוד גדול לכנסת ישראל. אני מאמין שזה גם ישפיע עליו באופן אישי מבחינת ההערות שהוא מעיר מדי פעם. זה יחייב אותו להיות מאוזן יותר. משה כחלון (הליכוד): זה ימתן אותו. נסים זאב (ש"ס): אם רק בשביל זה הוא סגן יושב-ראש הכנסת – זה כדאי, ואני מאחל לו הרבה הצלחה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה על הברכות. נסים זאב (ש"ס): הנביא אומר, על מה אבדה הארץ, על עוזבם את תורתי. כולם מדברים על משאבים, על כספים, על משטרה - איפה החינוך, רבותי? אם תינוקות באים לגן, סיפר לי הרב רביץ, יש דיווחים שמגיל גן באים עם סכינים. מכיתה א'-ב' - הגנה עצמית. על מה מחנכים ההורים? שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. איפה המוסר? איפה התורה? איפה הערכים שצריכים להקנות לילדי ישראל? כאן שורש הבעיה, לא עוד כוחות משטרה ולא שיטות כאלה ואחרות איך לגלות את הסכינים. איך מגיע ילד לכך שבגלל משפט אחד שפגע בו הוא שולף סכין והורג חברים, את האנשים הכי מקורבים אליו? לא אתפלא אם נגיע למצב שבו יבואו תלמידים עם אקדחים ויאיימו על מורים. כבר היו מקרים כאלה בארצות-הברית, כאשר תלמיד ירה באמצע השיעור. הוא בא עם אקדח. היום עדיין נושאים אצלנו נשק קר, אבל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם נשק חם. מה המשטרה יכולה לעשות נגד ראשי ארגוני הפשע? היה הישג קטן למשטרה, שתפסה את אסי אבוטבול, כוכב עולה. מצאו מחסני נשק, מצאו קלצ'ניקוב, רימוני יד, לבנות חבלה, סמים, אבל למרות כל הטיפול אנחנו בקושי נוגעים בקצה המזלג. הסיבות לאלימות הן רבות. יש מי שאומר שאלימות היא בעיה גנטית, כך המחקרים מראים. לפעמים זה משפחתי. האם אנחנו צריכים להרים ידיים? אני חוזר ואומר שצריך להחדיר תורה, ערכים, מוסר, יהדות. זה מה שיכול להרגיע את הנוער. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - חבר הכנסת דוד טל. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, בתחילה הרשה לי לברך אותך על התפקיד הרם, סגן יושב-ראש הכנסת. אני סמוך ובטוח שתעשה את תפקידך בצורה טובה מאוד, הגונה וממלכתית. אני יכול לומר שסוף-סוף זהבה גלאון לא תוכל להפריע לו בעבודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה על הברכות. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הנושא הוא המלחמה באלימות, ואין ספק שכולנו יודעים להילחם באלימות וכולנו מסכימים שזו מחלה ממארת בחברה הישראלית. אבל, לצערי הרב, אנו כמחוקקים, כריבון, חדלי מעש ולא עושים מאומה חוץ מלקיים לעתים, אחרי גל אלימות שבא ושוטף אותנו, דיון בכנסת. הגל הזה דועך ואנחנו דועכים עם סדר-היום שלנו. רבותי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, לצערי הרב, בידינו אנו עודדנו והסכמנו עם מושגים שמביאים אלימות, מושגים מעודדי אלימות - על "עמק האלכוהול" שמענו לא מזמן. כולנו יודעים מה קורה שם. אנו, בשם הפתיחות, חוששים, רחמנא ליצלן, מלדבר על המלה צנזורה לילדים. זה מושג מגונה. כן, כדאי, הגיע הזמן, נצנזר את החומרים שלהם אנו חושפים את הילדים שלנו, את הנוער שלנו. לא ייתכן שמערכת החינוך תעודד בהסכמה ובשתיקה תוכניות טלוויזיה שהן אך ורק אלימות וניבול פה. אנו, כמבוגרים, אימצנו תרבות דיבור זולה, תרבות דיבור אלימה, ואחרי אלימות מילולית תבוא אלימות פיזית. לא יעזור שום דבר לאף אחד. רבותי, יש הרבה דברים שבהם אפשר לחקות את הקידמה, אבל, לצערנו הרב, יש לי תחושה שאנחנו אלופים בחיקוי ה"קידמה" בכל מה שקשור לחשיפה. רבותי, מניעת החשיפה הרעה הזאת, שפוגעת בנו, לא באה רק ממניעים דתיים, שלא ניתפס בזה. מובן שזה צו דתי, אבל היום זה בא ממניע קיומי. אנחנו כהורים הפכנו להיות פרנואידים, וברגע שהבן או הבת יוצאים מהבית, לו יכולנו להצמיד להם "איתוראן" ולדעת כל רגע מה הם עושים ואיפה הם, היינו עושים זאת. רבותי, אף אחד לא יכול להגיד שאנחנו לא בסרט הזה. הביטחון האישי שלנו ושל ילדינו התערער. אתה לא יכול לדעת מי יכול לפגוש אותם בדרך, ברחוב, למה יפגעו בהם ואיך יפגעו בהם. רבותי, אין ספק שזה לא טיפול רק של מערכת החינוך או של המשטרה, זה טיפול מערכתי של כל אושיות השלטון. אני חושב שהבעיה היא אכן תקציבית. אני אסיים כאן כי אפשר לדון בנושא יום שלם, אבל הדיון לא יסתיים. אני קורא לכבוד השר לבחון אם הקמנו את המשמר האזרחי על מנת שהוא יכוון את התנועה בכבישים. אני חושב שהקמנו את המשמר האזרחי כדי לתת ביטחון אישי לחברה בישראל, וזו אחת ההצעות שלי. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת דוד טל - אינו נמצא. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הודיעו לבני משפחתו של נדים מילחם מערערה, שנורה בינואר האחרון בידי שוטר, שהוגשה ההמלצה מפרקליטות מחוז חיפה לפרקליטות המדינה להעמיד את השוטר למשפט באשמת הריגה. החלטה זו מזכה בעצם את השוטר מרצח, לא מייחסת לו ביצוע רצח, וזאת אף שנדים נורה בידי איש משטרה במהלך חיפוש שגרתי בביתו. ברור מעל לכל ספק שהשוטר ירה בו מאחור ללא שום סיבה נראית לעין ובלי שנשקפה סכנה לחייו או לחיי כל שוטר אחר שהיה קרוב אליו, כפי שהוכיחה גם החקירה של מח"ש. התחושה בקרב משפחתו של נדים מעורבת. הם בלתי מסופקים מאחר שהיה כאן רצח בדם קר, והיא גם מעודדת מאחר שגם הודאה בהריגה נחשבת להריגה בכל הנוגע להרג אזרחים ישראלים על-ידי המשטרה וכוחות ביטחון אחרים. נדים מילחם הוא צעיר ערבי שהצטרף לרשימה מתארכת של צעירים ערבים שנרצחו בידי השוטרים ומספרם עולה על 30 מאז אוקטובר 2000. יש עשרות אירועי אלימות ותקיפה פיזית של אזרחים ערבים על-ידי אזרחים יהודים, שעלולים היו לגרום לאובדן חיים. האלימות הגזענית כלפי האזרחים הערבים התרחבה בשנה האחרונה ואזרחים נטלו בה חלק פעיל. המשטרה גילתה אוזלת יד בחקירת אירועי התקיפה הפיזית של אזרחים ערבים בידי אזרחים יהודים. חשודים מוכרים, שזהותם ידועה היטב למשטרה, המשיכו להסתובב חופשי. אותם חשודים אף היו מעורבים בהנחת מטעני חבלה במסגדים ואף מתחת לרכבו של חבר כנסת ובבתיהם של אזרחים ערבים. משה כחלון (הליכוד): האדם הזה, גולן, שהניח את המטען, התאבד. ואסל טאהא (בל"ד): יש אחרים. משה כחלון (הליכוד): הוא התאבד בכלא. ואסל טאהא (בל"ד): המעורבים בחוליית הטרור החיפאית טופלו בכפפות של משי ונעצרו רק לאחר שהניחו מטעני חבלה לאזרחים יהודים. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יש להזכיר כי חקירת מח"ש בקשר לאירועי אוקטובר 2000 הסתיימה בלא כלום ויום-יום אנחנו עדיין עדים לחזרה של דפוסי פעולה אלימים של כוחות הביטחון, כל עוד מדובר במפגינים ערבים. האפליה ברורה, זאת אפליה על רקע אידיאולוגי ולאומי, אשר מקבלת תעודת הכשר פעם אחר פעם מהמוסדות אשר אמורים לפקח עליה ולבקר אותה, דבר המעודד אלימות בחברה הישראלית. המסקנה פשוטה: כל עוד לא יראו השלטונות כל רצינות בכל הנוגע לאלימות כלפי מיעוט נרדף במדינה וימשיכו להתייחס בסטנדרד כפול לאזרחים ערבים לעומת אחרים, אין כל סיכוי לשינוי ברמת האלימות בחברה הישראלית כולה. קודם כול, מתחילים במשטרה, בממסד. מנקים את האלימים שם, אצל מי שצריכים לאכוף את החוק. בלי לעשות את הצעד הזה המשטרה לא תוכל לאכוף את החוק ולא תוכל לטפל באלימות החוגגת במדינה ובחברה הישראלית. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו - חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השר אמר בהקדמתו לדיון: "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב". אין לי ספק שעוד כוח למשטרה דרוש מאוד כדי להיאבק באלימות, אבל אני רוצה לדבר בקצרה על שתי נקודות שבהן עוד כוח למשטרה לא יעזור לנו במיוחד. האחת, דפוסי קבלת ההחלטות של בתי-המשפט בישראל. נדמה לי שהסטטיסטיקה אומרת, שעל הריגה יושבים בממוצע שש שנים. שש שנים, זה מה ששווים חיי אדם. לא כשמדובר בתקלה, בתאונת דרכים, אלא במי שלקח נשק ביד והרג מישהו, אבל לא הוכחה כוונת רצח מראש. מי שהוויכוח שלו על מקום חנייה עם אדם אחר הסתיים במות בר-הפלוגתא שלו – לא נידון על רצח, רק על הריגה, והוא יושב בממוצע שש שנים. הגיע הזמן שבתי-המשפט יתייחסו ביתר כבוד לחיי אדם בישראל. אונס זה בכלל כסף קטן, ובתקיפות בקושי דנים, מחמת העומס העצום על בתי-המשפט. נדמה לי שבתי-המשפט מרחמים על אכזרים ומאוד-מאוד מתאכזרים לחפים מפשע. הנקודה האחרת היא המערכת הפסיכיאטרית בישראל – מתוך אופנה כלשהי, לפעמים שרלטנית, של הפסיכיאטרים, שמדברים על רפורמות וזוכים לתמיכה יוצאת מן הכלל ממשרד האוצר, משום שזה עולה בקנה אחד עם השאיפה שלו לחסוך בהוצאות במערכת הבריאות, משחררים חולים אלימים ומסוכנים לקהילה, מתוך אמירה, חסרת אחריות, שהטיפול בהם ייעשה בקהילה. אין בקהילה מערכת שמסוגלת לטפל בחולי נפש אלימים, ואנחנו מכירים סיפורים על חולה נפש ששמע קולות ורצח את אבא שלו, ומכיוון שהוא לא רוצח, כי הוא לא אחראי למעשיו, הוא רק אושפז, ואחרי חודשיים או שנה הפסיכיאטרים אמרו שהוא כבר הבריא; הוא חזר הביתה, ושוב שמע קולות, והלך לרצוח את אמא או את האח. הדברים חוזרים על עצמם. יש מלכוד, משום שאדם שהוא חולה נפש ודאי אינו אחראי למעשיו, וברגע שהפסיכיאטרים החליטו שהוא לא מסוכן, משחררים אותו. הם אינם יודעים – המערכת בקהילה אינה יודעת לקלוט אותו. אלה דברים שתוספת שוטרים לא תפתור, וגם אותם צריך לפתור כדי להיאבק באלימות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה - חבר הכנסת בנימין אלון, ואחריו - חברת הכנסת רונית תירוש. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מברכת אותך על התפקיד. אומנם אני חברת כנסת חדשה, אבל אני מכירה אותך שנים רבות מאוד, את תכונותיך התרומיות, את האינטליגנציה שלך, את השנינות שלך ואת הכשרונות הרבים שלך. לכבוד הוא לי להיות במחיצתך. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חברי חברי הכנסת, אני לא אוהבת למסמס הגדרות ומושגים ולהרחיב אותם שלא לצורך; אני דווקא אוהבת להיות בדרך כלל נקודתית בטיעונים שלי, ובכל זאת אחרוג ממנהגי ואומר שאלימות היא הרבה יותר ממה שאנחנו נוהגים לראות. אלימות היא לא רק בריון שמרביץ לאדם ברחוב; אלימות היא לא רק גבר שמכה את אשתו; אלימות היא לא רק שליפת סכינים בבית-הספר. זאת האלימות שלפחות מבחינה חוקית, פר-הגדרה, אנחנו רואים בה אלימות, ויש ברשותנו סל של סנקציות לנקוט נגדה, גם אם לצערי לא תמיד אנחנו משתמשים בהן. אלימות היא גם החזקת נשים בשבי, במה שמכונה בטעות מכוני ליווי, והתייחסות אליהן כאל חיות. אלימות היא גם העסקת עובדים בתנאי עבדות דרך סרסורים המתקראים קבלנים, ושבירת רוחם וגופם. כשעובדת ניקיון, שהיא עובדת קבלן, מסתובבת עם יד חבושה ומדממת ופוחדת לקחת ימי חופשה או לדווח על פציעתה מפחד שיפטרו אותה, זאת אלימות. בעקיפין. אלימות היא גם דברים שאנחנו ממש לא נוטים לחשוב עליהם כעל אלימות, כמו המערך המשוכלל, הבלתי-חוקי, של השתלת איברי אדם, שבו באופן ברור אנשים שאין להם, שחיים בעוני מוחלט ובמצוקה קשה, תורמים איברים, לכאורה מרצונם, לטובת חולים אמידים. יש הרבה מאוד צורות חדשות וחודרניות מאוד של אלימות שאנחנו כלל לא מודעים להן, והן חלק מהחוליים הקשים מאוד של החברה שלנו. החולי הזה הוא קשה במיוחד דווקא מכיוון שאנחנו לא מאבחנים את התופעות האלה כאלימות ומקבלים אותן כחלק הכרחי, בלתי נמנע, מהמציאות, משהו שצריך לחיות אתו. בכל המקרים האלה הקורבן הוא עני מאוד, עני מרוד. אם יש משהו שמאפיין את כל התופעות האלה, הרי הוא העובדה שבניגוד לאלימות פיזית קשה, שהשכלנו לראות בה סטייה חברתית ולהקים נגדה מערך של עונשים, כוחו החודרני של ההון הוא בלתי ניתן להגדרה, לתיאור ולהצבת גבולות, ושם כשלנו, ואנחנו עדיין נכשלים שוב ושוב – נדמה לי שלא השכלנו להבין עד כמה גדול הכוח הזה, עד כמה להיות עני וחסר כול מציב אותך כקורבן לאלימות חברתית. משה כחלון (הליכוד): שר הביטחון יפתור להם את הבעיה עכשיו. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני חושבת שחלק מהמשימה שלנו בעידן המודרני היא גם להתחיל להכין סט חדש של הגדרות להתמודדות עם האלימות החדשה הזאת, שעדיין אנחנו לא רואים אותה, אבל היא קיימת בסביבה שלנו באופן מאוד-מאוד אגרסיבי, והיא מסוכנת עוד יותר, דווקא משום שאיננו מודעים לה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על דברייך הנוקבים. חבר הכנסת בנימין אלון, ואחריו - חברת הכנסת רונית תירוש. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב בראש, מברוכּ; רבותי חברי הכנסת, אני – בניגוד למכובדתי שקדמה לי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – חושב שאנחנו לא תורמים לדיון ולעשייה בנושא של ביטחון אישי כשאנחנו מכלילים ומרחיבים ומרחיבים. ההיפך. אני חושב שאין סיכוי שנתמודד עם הנושאים האלה אם נתייחס אל הכול באותה חבילה. הדיון עכשיו הוא לא בנושא של אלימות במשפחה; אני חושב שאלימות במשפחה היא לחלוטין דיון בפני עצמו, זו תופעה שיש לה רקע אחר והיא דורשת טיפול אחר והתייחסות אחרת. כשמדובר בביטחון האישי, איך שאני מבין, ובזה ייבחן השר לביטחון פנים - ואני מאחל לו הרבה הצלחה - מדובר בביטחון האישי ברמות הכי קיומיות והכי פשוטות של המרחב. אם לא נדע למדר את זה, לא נצליח במלאכתנו. אם מדובר על גנבת 10,000 כלי רכב, אנחנו יודעים היכן היא המכה הזאת של גנבות רכב, לאן כלי הרכב מגיעים וכמה זמן לוקח לרכב להגיע מנתניה למשחטת הרכב סמוך לקלקיליה או במקום אחר. אם אנחנו מדברים על אלימות של עבירות רכוש, על כך שחיי הזקנים בשכונות הוותיקות של תל-אביב הופכים להיות בלתי נסבלים, כי מישהו זקוק לכפית, או זקוק למנה שלו, והמנה עולה כך וכך, ואז הכי קל זה להיכנס לזקנה השכנה, ואם היא רק תרעיש גם לפצוע אותה, ואולי להרוג אותה – אנחנו יודעים מה המקור של עבירות הרכוש האלה. הדברים האלה כבר נבדקו הרבה מאוד פעמים. חוסר ביטחון אישי נוגע קודם כול לדברים הפשוטים, הטריוויאליים כביכול, שממאיסים את החיים על האדם, כי זה לא רכוש בלבד שנגנב. הרכב הוא לא אך ורק רכוש, או הבית, שאתה נכנס אליו ורואה את תכולתו מפוזרת והרוסה, אלא הנפש קשורה בדברים האלה, וזה הנושא שלנו. אדוני השר, אם זה עניין של תקציב, זה עניין של תקציב, אבל הדבר החשוב ביותר שמצפים לו זה שתגדיר לנו, לחברי הכנסת, מטרות וזמן לטיפול בכל נושא ונושא, כדי שנוכל לעקוב ולראות את ההתקדמות בנושאים האלה, ושנוכל באמת להיות בטוחים שאנחנו עושים את כל מה שמוטל עלינו. אחרת, נפתח את הנושא הזה ונרחיב את הדיון על ענייני אלימות, פילוסופיה ומה קורה לדור הזה לעומת הדור הקודם, ולעולם לא נוכל גם למצוא פתרון ולהתייחס לבעיות בצורה קונסטרוקטיבית. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני. חברת הכנסת רונית תירוש. אחריה - חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, שלוש דקות לחברת הכנסת תירוש. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברכות על תפקידך המכובד ורם המעלה. אני חייבת לומר גם, שחברת הכנסת רוחמה אברהם סיפרה לי בשבחך בזה הרגע, כי אני חדשה בבית הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לך ולה. רונית תירוש (קדימה): אני מקווה שנזכה ליהנות מכישוריך. אני רוצה להתייחס לאלימות כנגע שפשה או פושה בכל רובדי האוכלוסייה במדינת ישראל. זה לא משהו סקטוריאלי, זה גם לא משהו שקשור לרקע סוציו-אקונומי. זה אפילו לא קשור לגיל כזה ואחר. הסיבות הן רבות ואפשר למנות אותן, אף שהן לא צריכות להיות תירוץ. אני חושבת שהמצב הביטחוני והמתח הרב השורר בקרבנו ביום-יום מעלה את רמת האלימות או מוריד את חוסר הסבלנות והסובלנות שבנו. העוני, הפערים הרבים שקיימים בחברה שלנו, תחושות הקיפוח של סקטורים כאלה ואחרים בוודאי לא מוסיפים לעניין. התרבות הכללית, כפי שהיא משתקפת במדיה בכל אמצעי התקשורת, באיצטדיון, במועדונים, בכבישים, כל זה משליך ומקרין. קשיי הקליטה של תפוצות כאלה ואחרות, שאינן מצליחות להסתגל לתרבות שלנו, לתרבות המערבית בכלל ולישראלית בפרט, ואני אמנה עם אלה גם את תרבות השתייה והאלכוהול שקיימת במגזרים כאלה ואחרים, ושבוודאי גם היא מעלה את הסף הזה של האלימות. נוטים להאשים את מערכת החינוך ולהגיד מה מצפים מבית-הספר. אני לא בורחת מאחריות, גם לא בתפקידי הקודם, גם לא כ"חינוכאית" נצחית, אבל אני חושבת שבית-ספר הוא לא בועה סגורה ומנותקת. הוא המיקרו של המקרו, הוא משקף את פני החברה, ואי-אפשר לצפות מהתלמידים האלה שיושבים כאן או מתלמידים אחרים לנהוג לגמרי אחרת ממה שהם רואים ביום-יום, אף שאני מצפה מהם לעשות זאת. אני הייתי שותפה לפעילות ועדת שרים למניעת אלימות בראשותו של השר גדעון עזרא. אני רוצה לומר באכזבה רבה, שלאחר שהוקצו המיליונים - אם זה 400 מיליון או 200 מיליון - בסופו של דבר, אדוני השר, אני חייבת לומר לך ששום דבר לא הוקצה למערכת החינוך. אני רציתי לבוא בידיים נקיות, ובאתי בהצעה של matching, שאומרת: זאת התוכנית, מחציתה אנחנו מממנים מתקציבי המשרד, ואת המחצית האחרת אין ביכולתנו לממן. אנא תנו חלק מסוים מהמיליונים הללו לטובת תוספת של יועצות, תוספת שעות במערכת, שאמורה לטפל בנושא. איך אומרים? נאדה. שום דבר לא הלך למערכת החינוך, ובכל זאת מצפים שהיא תעשה את מעשה הקסם הזה. אני אסיים בזה, שכדי לטפל בנושא, צריך גם חינוך, גם אכיפה, גם ענישה. אני מסכימה עם השר, שאמר שהטיפול צריך להיות רב-תחומי, והוא הזכיר את אס"א כדוגמה. אזכיר את אילת, שהשבוע היה בה כינוס בנושא הזה. מדברים על אפס אלימות, ואני חושבת שכך צריך להיות. אני לא הייתי חוששת מביטול האפשרות שנער יקבל רשיון נהיגה אם הוכח שהוא נער אלים. אם זה מה שמרתיע נוער, אז בואו נעשה את זה. הדבר האחרון שאני מבקשת הוא לקרוא דווקא לנו, לחברי הבית הזה, לחברי הכנסת, בואו נראה אנחנו דוגמה, כי אני לא רואה הבדל בין אלימות מילולית לאלימות פיזית. בואו נשמש אנחנו דוגמה ראשונה לבני-הנוער. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת אורי אריאל. אחרי חבר הכנסת אורי אריאל - חבר הכנסת יורם מרציאנו, אם הוא יימצא. בינתיים אני רוצה לברך את תלמידי תיכון "אוהל שם" מרמת-גן. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, ראשית איחולי להצלחתך, כי היא אישית, אבל היא תהיה עבור כולנו, ואנחנו זקוקים לזה. המציאות שאתה תיארת כרכבת דוהרת, וגם הוספת בהתחלה ובסוף שניתן להשתלט על הרכבת המשתוללת הזאת - זה בסדר גמור, אבל אני רוצה להצטרף לחברי וידידי, חבר הכנסת בני אלון, שביקש ממך גם להביא לבית הזה תוכנית אופרטיבית; גם אם לא היום, כי נכנסת לתפקידך לפני זמן קצר. תביא בפני הבית הזה תוכנית מעשית עם לוח זמנים, עם מטרות ועם יעדים, כפי שאתה יודע. אני יודע, כמו אחרים, שאתה יודע, כי עשית את זה בתפקידך הקודם, ובהצלחה. לכן, מותר ונכון יהיה לדרוש את זה ממך וגם ממשטרת ישראל, שאתה שיבחת אותה כל כך. לי יש כמה הערות על תפקוד המשטרה, עיין ערך: ועדת החקירה של השופט בדימוס זיילר וכן הלאה, ואינני נתפס למקרה בודד של מישהו אלא לבעיות מערכתיות, אבל זה לא הדיון היום. לכן אינני רוצה לעסוק עכשיו בביקורת על המשטרה, בוודאי יהיה גם לזה זמן. אני רוצה לסיים בדבר אחד, שנראה לי מרכז העניין במלחמה באלימות, כמו בדברים אחרים. העניין המרכזי הוא החינוך. הוא לא בבית-ספרך, אדוני השר. הוא כן באחריותך כאחד משרי הממשלה. הממשלה הזאת תיבחן בהרבה דברים. לעניות דעתי, אולי הדבר המרכזי זה החינוך, ובין השאר, מה התקציב שתיתנו לחינוך. אם זה יהיה כאשתקד, שיהיו הרבה מאוד הבטחות, לרבות מה שהזכירה פה חברת הכנסת תירוש לגבי כסף למלחמה באלימות בבתי-הספר, והשר לשעבר וילנאי ואחרים, ואתם תמשיכו באותה דרך, אז הבנו. אז יהיו גם אותן תוצאות פחות או יותר, כי לא ניתן להשיג ירידה משמעותית באלימות על-ידי הרתעה, כשזה תפקידכם - הרתעה ואחרי זה אכיפת החוק. זה מתחיל במקום אחר לגמרי. לא פחות חשוב היה ששרת החינוך תעמוד פה ותסביר איך יעסקו בעניין הזה בבתי-הספר, בגני-הילדים, ואולי גם באוניברסיטאות. אני רק יכול לאחל לך ולעצמנו, שאכן יהיה שינוי. לדבר הזה יש מדדים מאוד ברורים. אתה תוכל לעמוד פה ולהגיד שמול x דקירות סכין שהזכרת שקורות במדינת ישראל בכל יום, יהיו 20% פחות. אם זה היה 1% פחות, זה חשוב, אבל זה לא משמעותי, לא לילד הזה התפללנו. אני מקווה שאתה, בראשות המשרד הזה, יחד עם משטרת ישראל ובהחלט יחד אתנו - אנחנו שותפים לתוכנית שאתה תציג פה, אחרי שנסכים עליה ונתקצב אותה - נביא לשינוי מקצה לקצה. תודה ובהצלחה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מתן וילנאי, שהתחלף עם חבר הכנסת מג'אדלה בהסכמה פנים-סיעתית. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לכבוד הוא לי לברך את ידידי וחברי, ד"ר אחמד טיבי. אני מקווה שתעשה את תפקידך כמייצג את כל הבית הזה, על כל גווניו ועל כל דעותיו, באותו חן שאתה יודע לעשות דברים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): בהצלחה. אנחנו עוסקים היום, ואני שמח על כך, באחד הנושאים החשובים ביותר בציבור ובחברה הישראלית. אני שמח שאדוני השר לביטחון פנים נמצא כאן אתנו, כדי לעמוד מקרוב על אחת הבעיות הקשות שלנו בחברה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יצחקי, אתה מפריע לי בניהול הישיבה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אנחנו עדים כל יום לאלימות מסוג אחר בחברה הישראלית. גם אלימות מילולית היא אלימות. אבל, אני רוצה לגעת בנושא ממקום אחר, בנקודה שמפריעה לי כאבא לילדה בת 18 ולילד בן 15. את הילדים שלנו, את הדור הצעיר שלנו, אנחנו מאבדים בלי לשים לב, בגלל מה שנקרא "הקידמה". גם אני זוכר את עצמי נער צעיר שפעם היתה מגבלה על שעות הבילוי שלו, והיום אנחנו רואים שהמועדונים בכלל נפתחים ב-24:00, ב-01:00. אין שום מגבלה על מועדון אם הוא מוכר אלכוהול לילדים בני 17 או 16. זה דבר שבשגרה. ואם אתם שמים לב, ובטח השר לביטחון פנים שזה עתה נכנס לתפקידו – אני גם מאחל לך הצלחה - מכיר את הנתונים מקרוב, התופעות האלה קורות בדרך כלל לקראת בוקר, שנער דקר נער אחר, שנערה נאנסה בשירותים, שקבוצה נתפסה מעשנת סמים במועדון, שתאונת דרכים קורית אור ליום שישי, כשהילדים חוזרים מבילוי, כשבעצם האחריות שלנו כהורים כמעט שאיננה קיימת. אני רוצה לומר לכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, שאחד הדברים שעלינו כמחוקקים, ככנסת, לשים אליהם לב על מנת להפחית את האלימות בחברה הישראלית שבדרך כלל קיימת גם אצל הדור הצעיר שלנו, הוא הגבלת שעות הבילוי. לא יכול להיות שמועדון שפותח את השערים שלו ב-24:00, מכניס ילדים בני 15 ו-16 - - היו"ר מגלי והבה: אבקש לסיים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): התחלתי מאוחר. - - ונותן להם לבלות עד 06:00 ו-07:00, אין פיקוח על איזה משקה משקים אותם. וזה, אדוני, חלק מפעולת האכיפה שהמשטרה צריכה לבצע. נתפס בעל מועדון כזה מוכר - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מרציאנו, הזמן שלך נגמר. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): התחלתי דקה וחצי אחרי, כי פה התעסקו בדיבורים. לקחו את הזמן. אם תבדוק ותחזיר את השעון - - - היו"ר מגלי והבה: אתן לך דקה. בבקשה, קיבלת דקה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני מציע לשים לב לעניין שעות פתיחת המועדונים, לעניין שעות הבילוי של הנערים, לעניין מכירת משקאות אלכוהוליים לילדים, אנשים שמוכרים אלכוהול לילדים ולנערים ומועדונים שמשאירים את השערים שלהם פתוחים לילדים מתחת לגיל 18, עד השעות הקטנות של הלילה - אני חושב שזה גם חלק מפעולת האכיפה של המשטרה, שתפקידה למנוע את האלימות בחברה שלנו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת מתן וילנאי. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי השר לביטחון פנים, אני קודם כול שמח על שאתה נמצא כאן כל הדיון. זה מראה שאתה שר חדש, אבל זו תכונה טובה, ואני מאחל לך שתמשיך כך. ראובן ריבלין (הליכוד): כשאתה היית שר, גם לא חדש, גם כן היית נוכח. מתן וילנאי (העבודה-מימד): בסדר, יש אנשים עם סטיות, אין מה לעשות. ראובן ריבלין (הליכוד): אל תאמר לו שכשהוא לא יהיה שר חדש - - - מתן וילנאי (העבודה-מימד): האלימות היא תופעה של החברה המודרנית; היא האבעבועות השחורות של החברה המודרנית. כולנו מדברים עליה, כולנו עוסקים בה. רואים אותה יום-יום ושעה-שעה בכל פינה ובכל מקום, פיזית, מילולית, מכל סוג ומכל צורה. יש שני אמצעים להתמודד עם האלימות: האחד – אכיפה, השני – חינוך, והם דרים האחד ליד האחר. אין אחד בלי האחר. בנושא האכיפה, שמעתי את ידידי, חבר הכנסת כחלון מהליכוד, אומר לשר דיכטר: אתה צריך כסף. זה נכון. כל אחד טוב שיהיה לו כסף. ואם יש יותר, זה כנראה יותר טוב. אבל אם תחכה לכסף, זו תהיה סיבה טובה שלא לעסוק במלחמה באלימות. לכן, החוכמה היא לדעת להתמודד עם מה שיש לנו ולשאול את השאלה הראשונה, מה אנחנו עושים עם המשאבים הקיימים, ואחרי זה לבקש, כמובן, יותר. אבל אם נתנה את זה בהמתנה לכסף, נחכה לגודו, זה ייקח ימים ארוכים. ולכן, קודם כול, יש לעשות עם מה שיש. אני חייב להגיד, ואמרתי את זה גם בנושא תאונות הדרכים לפני שבועיים מעל הבמה הזאת, שמשטרת ישראל וגורמי האכיפה האחרים נראים כמי שאיבדו את האמונה בעצמם וביכולת שלהם להתמודד עם הדברים. הדבר העיקרי שחסר, ואני נוכח בזה כל הזמן, הוא רוח הקרב. אין רוח לחימה והבנה שאפשר לנצח את האלימות. התחושה היא של מים ששוחקים אבן ואין סיכוי בכלל. לכן, הדבר המרכזי, כבוד השר לביטחון פנים - ואתה באמת ידיד שלי - הוא להחזיר את רוח הלחימה הזאת לשורות, שידעו שאפשר לעשות את זה. אני מכיר הרבה מאוד מצוקות של המשטרה, וכל מה שנאמר, אלה דברים נכונים, אבל החוכמה היא לעשות מעבר לזה, ואפשר לעשות את זה. כשר הספורט אני העברתי חוק להתמודדות עם האלימות במגרשי הכדורגל - חוק מצוין, הבית הזה אישר אותו, שלפיו מי שהתפרע במגרש "בלומפילד" ביום המשחק מתייצב בתחנת המשטרה הסמוכה בדימונה. מישהו עשה את זה? האם הפעילו את החוק הזה על מישהו? בעדינות אומר, יש לי ספק. היו"ר מגלי והבה: אתה צריך לסיים. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אני רואה שאני מאריך. הדבר השני הוא החינוך. החינוך הוא נושא מרכזי. מערכת החינוך הכחישה, מנסה להתעלם מזה. אני משוכנע שהשרה יולי תמיר תתנהג אחרת בעניין הזה ותגרום שתהיה התמודדות אמיתית, באמצעות החינוך, עם נושא האלימות בבתי-הספר. הדבר האחרון הוא הקהילות. כל קהילה - היו פה תלמידים מ"אוהל שם", שידאגו שאצלם בשכבה לא תהיה אלימות. לא המורים, התלמידים. רק המערכות המשולבות האלה יגרמו לכך שנוכל להתמודד עם האלימות ברחובות מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחבר הכנסת מתן וילנאי. אני מזמין את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. בבקשה, אדוני, יושב-ראש ועדת הפנים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מכובדי חברי הכנסת, תחילה הרשה לי לברך אותך לבחירתך לכהונת סגן יושב-ראש הכנסת. אני בטוח שתצליח לעשות את עבודתך נאמנה. היו"ר מגלי והבה: תודה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני לא מסתיר שאני לא מופתע מהאלימות ההולכת וגוברת בחברה הישראלית. מנו חברי חברי הכנסת שקדמו לי סיבות וגורמים רבים שונים ומשונים. הגדילה לעשות חברת הכנסת תירוש, ואני אוסיף קצת. אנחנו עדים להידרדרות חברתית - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת שרנסקי, אתם מפריעים שם. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - לצערי הרב, כמעט בכל תחומי החיים. האלימות המילולית מובילה לאלימות שהולכת וגוברת בחברה הישראלית, ויש אפילו פתגם בערבית, שג'ומס בטח לא מכיר אותו, שאומר שלפעמים מלה הורגת יותר מאשר כדור. לצערנו, האלימות לא השאירה תחום, סקטור או חתך שלא פגעה בו, והידרדרה לממדים שכולנו סובלים מהם. האלימות חדרה לתא המשפחתי בחברה הערבית, שלצערי היא בדרך להרס. המסורת היפה, שליכדה את המשפחה, את התא המשפחתי, בסובלנות ובהדדיות, לאט-לאט נעלמת, ואת מקומה תופסים ניכור, חוסר סובלנות ואפילו יותר מאלה. מערכות חברתיות רבות שהמדינה הסתלקה מהן והטילה את עולן על האזרח, העוני שהולך וגדל, האבטלה שהולכת וגואה, כל אלה יכולים לבשר לנו, לצערי, אלימות הולכת וגוברת. אדוני השר, הנושא הוא מערכתי; נדרש שילוב בין מערכות שונות שיש להן תפקיד. אי-אפשר להתמודד עם אלימות בלי תקציבים. אי-אפשר להתמודד עם אלימות בלי לשלב ידיים בין מערכות שונות. אי-אפשר להתמודד עם אלימות בלי לעשות כולנו, כל אחד, קודם כול בביתו ובסביבתו. אני מאמין ובטוח שאם כולנו נשלב ידיים נוכל לרשום הישג לטובת החברה שלנו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. אני מזמין את חבר הכנסת עתניאל שנלר. אחריו - חבר הכנסת רן כהן. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, יושב-ראש הקואליציה, אלימות היא מלה המזוהה עם טרור; מדובר באלימות של ילדים בבית-ספר, באלימות במשפחה, בפשיעה, ואני מבקש לחדד, בדקתיים העומדות לרשותי, ולומר שהאלימות, בעיני, מתחילה פה – ובפה. הפה הוא הבסיס החזק והמסוכן של האלימות בכלל. האלימות המילולית מאיצה את האלימות האחרת. היא מאיצה את האלימות הפיזית. הכול מתחיל בפה, כי החיים והמוות ביד הלשון. כל השאר זה תוצאה. אבל החיים, גם הטוב וגם הרע – המוות – ביד הלשון. אנחנו עומדים לפני תקופה קשה מאוד שנעסוק בה בנושאים המדיניים. תעמוד לפתחנו תקופה טעונה מאוד: שאלות ערכיות, שאלות של אמונה ואידיאולוגיה, על כן נכונו לנו הרבה-הרבה מלים - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת יצחקי, אל תפריע. חבר הכנסת יצחקי. אביגדור יצחקי (קדימה): סליחה. עתניאל שנלר (קדימה): - - - עוד נכונו לנו הרבה מלים של ויכוח בנושאים האלה. אני רוצה לקחת היום כדוגמה אחת רק את השאלה שעלתה הבוקר ואתמול בתקשורת: הטיפול במאחזים. הרי אפשר לטפל בשאלה הזאת בצד הציבורי מתוך אורך-רוח, מתוך רצון להידבר, ולא מתוך רצון להתלהם. האם נחזור ונתלהם במקום לנסות להגיע לגשר ולפיוס בכל שאלה הנתונה במחלוקת? האם ימשיכו כללי המשחק להיות – דרך החלון הגדול הזה, חלון הראווה, הכנסת – כעס מצד אחד שגורם לגאווה מצד שני, או שמא קצת פיוס וצניעות? אני רוצה להמליץ לכולנו למתן את חומרת המלה, ועוד יותר למתן את עוצמתה של המלה. אני מבקש לסיים בתפילה קטנה – דווקא למדנו את זה מהנשים, שלהן יש הרבה חוכמה וכדאי ללמוד מהן – שפינו בבית-המחוקקים ייפתח בחוכמה ותורת חסד ופיוס במחשבתנו ובלשוננו תהיה נחלתנו בבית-המחוקקים. תודה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת שנלר, תודה. אני מזמין את חבר הכנסת רן כהן, שנכנס בדיוק בזמן שלו. כפי שאמרתי, אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. רן כהן (מרצ): כמה זמן זה? היו"ר מגלי והבה: אדוני, שלוש דקות. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מקיימים דיון בנושא שנדמה לי שכמעט התחנה האחרונה שהוא צריך להגיע אליה היא השר לביטחון פנים. בואו נאמר את האמת: הלוא לא המשטרה ולא הפרקליטות ולא בתי-המשפט מייצרים את האלימות. חובתנו לשים על השולחן את הסוגיה – השאלה – האמיתית ולתת עליה מענה, גם אם בסוף נדרוש מהשר לביטחון פנים להיות הבלם של התופעה: מה מייצר את האלימות בחברה הישראלית? הלוא את האלימות אנחנו פוגשים ברחוב, בצמתים, בדיסקוטקים, בבתי-הספר ובמקומות העבודה, אבל לא הרחוב, הצמתים, בתי-הספר, הדיסקוטקים או המסעדות מייצרים את האלימות. אני רואה לפחות שלושה-ארבעה מקורות שבהם החברה הישראלית מייצרת את האלימות בתוכה, בקרבה, בהחלטותיה ובנהגיה. נדמה לי שבראש כולם אי-אפשר שלא למנות את העובדה שאנחנו חיים יותר מ-39 שנים – עוד מעט 39 שנים – במציאות של שלטון על עם אחר, שלטון בשטחים, שנעשה בדרך של אלימות ושל כוח, והתגובה שלו כלפינו היא תגובה ברוטלית עוד יותר, ומתועבת עוד יותר, של כוח. לכן, נדמה לי שהמשך הכיבוש המתמשך בכוח, בלי שנגדיר לעצמנו איפה אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו בתוך מדינת ישראל, בנפרד משלטון כיבוש על עם אחר, עומד בראש יצרני האלימות שחודרת לתוך החברה הישראלית מהשטחים, מהגבולות, מהפיגועים. מעוצמת האלימות הולכת ומתגברת כדי מכת מדינה – מכה חברתית ומכה לאומית. ראובן ריבלין (הליכוד): התחום היחיד שבו יש שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים הוא דווקא תחום הפשיעה. רן כהן (מרצ): ודאי. ראובן ריבלין (הליכוד): אז למה להפחית? למה - - - רן כהן (מרצ): ודאי. חבר הכנסת ריבלין, אגיד לך מה הבעיה. הבעיה היא שהראשונים שקולטים את הלגיטימציה - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ריבלין, תיכף תהיה לך הזדמנות להסביר. רן כהן (מרצ): - - של שיתוף הפעולה ושל השימוש באלימות הם הפושעים משני הצדדים. הם השותפים, והם, לאחר מכן, גם הסכנה הגדולה. המקור השני הוא המצוקות והפערים החברתיים. רבותי חברי הכנסת, אי-אפשר לצפות מחברה שמגדלת עוני ומצוקה אכזריים בקרב חלק ניכר מאזרחיה, מילדיה ומענייה, אנשים שחיים בשוליים – בלי להבין שאלה הם יצרני אלימות מובהקים - שתתמודד עם בעיית האלימות. היו"ר מגלי והבה: אדוני, אני מבקש לסיים. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, ברשותך, אעשה זאת מאוד בקצרה. הגורם השלישי הוא התפשטות השחיתות השלטונית. ככל שהשלטון פחות נקי ופחות משמש דוגמה ומופת, כך יש לאדם הפשוט ברחוב יותר לגיטימציה לאלימות. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. רן כהן (מרצ): הדבר האחרון הוא העדר חינוך לערכים ולנורמות תרבותיות. אנחנו לא עושים את זה. לכן, התשובה צריכה להיות באותו מדרג בדיוק; לצאת מהר ככל האפשר מהכיבוש, להקטין את הפערים ואת העוני, לעקור את השחיתות השלטונית ולחנך לתרבות, לנורמות ולמוסר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני סבור שלתופעת האלימות צריך להתייחס בהיבט המערכתי ולא רק בהיבט המשטרתי - האכיפה. כשהנושא מגיע למשטרה, זה השלב האחרון, שלב התוצאה, אבל זה מתחיל עוד הרבה לפני. מבחינתי, אתייחס למשטרה כאל גורם שמעודד את האלימות, ולא דווקא כגורם המתמודד עם האלימות. אני סבור שמערכת החינוך, בכל מה שנוגע להקניית ערכים של סובלנות, סבלנות, נכשלה. אנחנו רואים את מידת התפשטות הנגע הזה בקרב הצעירים. אנחנו רואים את האלימות בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה, ואי-אפשר להגיד שאנחנו מנותקים ממה שמתרחש סביבה. אי-אפשר לומר שמותר לירות, להכות תושבים ואזרחים מעבר ל"קו הירוק", ולהיות בני-אדם מנומסים ונורמטיביים לחלוטין כאשר חוזרים הביתה. מי שנוהג באלימות כלפי הזולת, נוהג באלימות כלפי ילדיו, כלפי אשתו וכלפי שכניו. לכן, אין ספק שהכיבוש הישראלי של העם הפלסטיני הוא גורם משחית, גורם אשר מגביר את האלימות ומוסיף לה. לא אחת אני חושב שלא מדובר בחברה אלימה, אלא שיש תרבות של אלימות. כאשר אנחנו אומרים: לכסח אותם, להיכנס בהם - אלה מושגים שדוחפים לאלימות, ויש כאלה שמוחאים כף כאשר שומעים את המושגים האלה, שמעצימים את הנטייה האלימה. לכן, בכל מה שקשור לעניין השליטה בעם אחר, אין ספק שזה גורם שתורם, מייצר ומחמיר את התופעה הזאת, ואחת הדרכים להתמודד עם האלימות היא לסיים את הכיבוש, חבר הכנסת רובי ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): הכול יהיה בסדר. כשנסיים את הכיבוש המשיח יגיע. כיבוש יפו - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): הדבר השלישי והאחרון, אדוני השר, למשטרה יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם האלימות. יש לה משימות רבות, אבל אחת התופעות המדאיגות היא האלימות של שוטרים כלפי אזרחים. לא אחת קורה שמח"ש, שאמורה להתמודד עם התופעה הזאת, להעמיד את האלימים במקומם ולהביא אותם לדין, נכשלת במילוי תפקידה. זה נותן מסר מאוד שלילי, שדווקא המשטרה שמופקדת על התמודדות עם התופעה, הופכת להיות אלימה בעצמה. לכן יש להתמודד בצורה הכי חריפה עם שוטרים אלימים, שנוהגים באלימות, מילולית או פיזית, נגד אזרחים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת רובי ריבלין. בבקשה. אחריו - חבר הכנסת יצחק זיו. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבר בירכתי אותך, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר היקר והנכבד, איש מעש, אחד מטובי בניה של מדינת ישראל. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אמנון כהן, אתה מפריע לחבר הכנסת רובי ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): כל אחד מחברי הכנסת, וסיבתו עמו, יקבע מהם הגורמים לאלימות. אני חושב שבימים שבהם אנחנו רואים יותר ויותר כמה חדלי אונים אנחנו בפני איזשהו גל, כאילו בבחינת גזירה משמים היא, שאי-אפשר לעצור אותה, אני רוצה לומר שבשלב הראשון צריך לומר לאותם אלימים בחברה הישראלית: יש דין ויש דיין, ומי שיש לו היכולת לעשות זאת הוא אתה. אני מכיר אותך, ראיתי אותך בפועלך, ראיתי את יכולת המעש שלך, יחד עם היכולת המחשבתית, שהיא קודמת לכל מעשה, שהרי סוף מעשה במחשבה תחילה. כאשר אתה ואני והציבור הישראלי כולו שומעים עדים ועדויות המובאות מוועדת-זיילר, כאשר אנחנו עומדים נוכח מצב שבו יש סימביוזה בין הון לשלטון ובין משטרה לאמצעי תקשורת, כאשר לא הכול אַי-אַי-אַי, אתה עומד כאן בתפקידך הראשון כשר בממשלת ישראל, בתור אדם היודע שדיבורים לחוד ומעשים לחוד, יודע לא לשעות לתוכניות של ועדה כזאת או אחרת, שהרי אין אדם שיעמוד בראש המערכת ולא ידע כיצד צריך לפעול ומה הם האמצעים שצריך, קודם כול, כדי לבלום את גל האלימות, שכל עם ישראל חושב שלא ניתן עוד לעמוד בפניו. לא סיבות, לא מסובבים, ברור שלכל אחת ואחת מהתופעות שאנחנו חווים במדינת ישראל - גם במערכת החינוכית, גם במערכת ההסברתית, גם במערכת השלטונית - יש השפעה, אבל אתה הוא זה המופקד על הבלימה. אתה צריך לשבת על המדוכה, כי בכך תיבחן, ואני בטוח שתקוותם של ישראלים רבים בך, שלא תשעה לאותם פלפולים ודקדוקים ומלים שאין בהם ממש, אלא תגיש תוכנית. אני גם יודע, כאדם שהיה במערכת השלטונית, במערכת הביצועית, שהיה במערכת המלווה של הכנסת במשך שנים רבות, אני יודע שאין בידיך מספיק אמצעים. אתה צריך, בצורה הברורה ביותר, לומר לממשלת ישראל ולאחר מכן לכנסת ישראל: אם לא יינתנו בידי האמצעים האלה והאלה, לא נוכל לעמוד במשימה. לא שיאמרו לי אחר כך שאחר יוכל לעמוד במשימה. לא, הייתי, וגם נהגתי, גם למדתי, גם חוויתי וגם אני יודע שבלי האמצעים המינימליים האלה והאלה לא נוכל לעמוד בפרץ. ראש הממשלה לשעבר, כאשר אמר לאותם שוטרים: בלי בכי ובלי נהי, יכול להיות שכיוון דברים לעניינים שאולי אפשר בלעדיהם. אבל לאחר שהמשטרה תקבל את ההוראות ממך מה היא המדיניות ומה הם האמצעים שצריך לעמוד בהם, תהיה רשאי לעמוד בפני אלה הקובעים מה הם האמצעים הניתנים למערכת על מנת לבלום. כאשר אתה תדע מה לעשות ואתה תבקש מאתנו, ואנחנו נוכל לעמוד לימינך, אז תתחיל ראשית הפעולה נגד האלימות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דני יתום, אחרון הדוברים. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר לביטחון פנים אבי דיכטר, כנסת נכבדה, בתקופה האחרונה אנו עדים לריבוי מקרי אלימות בחברה הישראלית. ילדים מגיעים לבתי-הספר ובתיקיהם סכינים, נשק קר מסוגים שונים; ויכוחים על מקום חנייה בין נהגים מתגלגלים למקרי רצח; נמשכת העלייה במספר מקרי האלימות בתוך המשפחה. לצערי, תופעת האלימות הפכה חלק בלתי נפרד מתרבותנו. מדי יום אנו שומעים על קטטות רחוב, דקירות, יריות, והיד על ההדק קלה. צריך להילחם באלימות, ונושא זה צריך לעמוד בראש סדרי העדיפויות, כי מדובר בחיי אדם, בחיי ילדינו. לגידול בפשיעה ובאירועי האלימות בישראל בשנים האחרונות סיבות רבות, ובהן: מחסור בתקנים במשטרה, קריסה במערכת הרווחה, גידול באבטלה, החרפת המצוקה הכלכלית והחברתית, חסך השכלתי, גידול במספר העניים במשק, המשבר במערכת החינוך, הפגיעה בחינוך הבלתי-פורמלי, בתקציבי המתנ"סים ותנועות הנוער, ועוד. המשטרה מתכננת הקמת יחידה ארצית חדשה ללחימה בפשיעה בעקבות התחזקות הכנופיות והפשיעה החמורה. ביוני 2005 הוקמה ועדת שרים למאבק באלימות. לעניות דעתי, טיפול שיטתי וארוך-טווח טמון בהטמעת נושא המאבק באלימות במערכת החינוך. ילדינו נחשפים באמצעות התקשורת לדוגמאות חברתיות שליליות; הבריונות שולטת ברחוב. דרכים נוספות לטיפול במקרי אלימות הן: בדיקת רשיונות הנשק, אימוץ נהלים חדשים לרישוי נשק והצבת עובדות סוציאליות בתחנות המשטרה. אם לא נעקור את נגע האלימות, נמשיך לשלם מחיר כבד בחיי ילדינו. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת דני יתום, אחרון הדוברים. בבקשה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אם עדיין לא בירכתי אותך, הרי שאני מברך אותך עכשיו - בהצלחה. היו"ר מגלי והבה: תודה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני השר, אותך כבר בירכתי; בהצלחה. חברותי וחברי חברי הכנסת, האלימות בחברה הישראלית והשחיתות השלטונית, ומרכיבים נוספים של חוסר כיבוד חוק והתנהגות בלתי הולמת, כאילו אנחנו נמצאים במקום שאין בו סדר, לית דין ולית דיין – כל אלה מרכיבים את המחלה הנוראה, המחלה שעלולה להכות מכה קשה מאוד בחברה הישראלית. אני, את ההתנהגות האלימה, את ההתנהגות הלא-סבלנית, את ההתנהגות שאיננה מכבדת את הזולת, משווה לסרטן. רבותי, אם לא ייעקר הסרטן מגוף החברה הישראלית, ואם לא ייעשה ניתוח כואב על מנת לגדוע את האיבר הנגוע, החברה הישראלית תמות - פירושו של דבר, תידרדר עוד עמוק יותר מהמקום שבו היא נמצאת, אל עברי-פי-פחת. נדרשת פעילות נחרצת, נמרצת ורחבת היקף – כבר דיברו על כך - אבל הדבר העיקרי שנדרש, לדעתי, השר דיכטר, הוא שינוי סדר העדיפויות של המשרד לביטחון פנים ושל משטרת ישראל. משטרת ישראל צריכה להפסיק להיות עוד צה"ל קטן, וצריכה להתחיל להיות משטרה, על משימותיה הקלאסיות: משטרה שדואגת לאזרח, משטרה שנלחמת בפשיעה, משטרה שרודפת אחרי הגנבים ומשטרה שתופסת אותם ומביאה אותם לדין. בתי-המשפט חייבים להעניש את האשמים בענישה מאוד מאוד כבדה. אני פוגש הרבה מאוד פעמים - יותר מדי פעמים - את השופטים שלב רחמן פועם בקרבם. זה לא הזמן לגלות חמלה כלפי פושעים וזה לא הזמן לגלות רחמים כלפי חוליגנים. בהם צריך לטפל באמצעות כל מה שהחוק מאפשר לנו. החינוך – כבר נגעו גם בחינוך - חינוך לסובלנות, חינוך להכרה בלגיטימיות של הדמוקרטיה, על המוסדות שמרכיבים את הדמוקרטיה, וכיבוד החוק. זו תופעה בין-לאומית – זה נכון, אבל אי-אפשר בשום פנים ואופן – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אי-אפשר בשום פנים ואופן לומר: מאחר שזה קורה גם במקומות אחרים, אז זה קורה גם אצלנו. אי-אפשר גם לומר שהאלימות היא מכה משמים, שאי-אפשר להתמודד אתה ואי-אפשר לגבור עליה. אני חושב שהדבר הזה הוא אפשרי. ואני מסיים בכך שאני קורא לך, אדוני השר לביטחון פנים, לבנות תוכנית לאומית למלחמת חורמה באלימות, בפשיעה, בשחיתות השלטונית ובכל המרכיבים השליליים האחרים שבאים לידי ביטוי בהתנהגותה של החברה במדינת ישראל בשנת 2006. והערה אחרונה לנו. אנחנו, חברי הכנסת, יכולים להתחיל כבר מעכשיו להילחם באלימות על-ידי זה שנשפר את דרך ההתבטאות שלנו, על-ידי זה שנשפר את ההתנהגות שלנו, על-ידי זה שנתייחס האחד כלפי משנהו בכבוד ובהדר הראוי. אפשר לומר את אותם דברים בלי לצעוק - - דוד אזולאי (ש"ס): - - - דני יתום (העבודה-מימד): - - בלי לדבר באופן בוטה, חבר הכנסת דוד אזולאי, ובלי לפגוע באופן הדיבור. דוד אזולאי (ש"ס): יישר כוח - - - היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. אנחנו עוברים להודעות הסיכום של הסיעות. הודעת הסיכום הראשונה היא של סיעות קדימה, העבודה-מימד, הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, מרצ, הגמלאים – מטעם כל הסיעות האלה יקריא את הודעת הסיכום חבר הכנסת אהרונוביץ. בבקשה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): תציין גם את ישראל ביתנו. היו"ר מגלי והבה: גם ישראל ביתנו. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לברך אותך – לא הספקתי, אז זאת הזדמנות נאותה. היו"ר מגלי והבה: תודה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני השר, חברי חברי הכנסת, את דעתי על כל נושא האלימות אמרתי בדיון ביום רביעי, ואמרתי שצריך לנקוט כמה דרכים, הבאתי כמה הצעות. כרגע אני רוצה להביא את הודעת הסיכום מטעם הסיעות קדימה, העבודה-מימד, הליכוד, ישראל ביתנו, הגמלאים, מרצ והאיחוד הלאומי - מפד"ל. הכנסת קוראת לממשלת ישראל, לשרת החינוך, לשר הרווחה ולשר לביטחון הפנים להטיל את מלוא כובד משקלם למניעת האלימות בקרב בני-הנוער, לרבות: פעילות הסברתית חינוכית מקיפה, תוך כדי טיפול מערכתי בסיבות לאלימות; נוכחות מסיבית של שוטרי משטרת ישראל, בתוספת של הורים, במוקדי האלימות; לסיים את הדיונים בוועדת השרים המיוחדת לטיפול באלימות בכלל ולטיפול באלימות בקרב בני- הנוער. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. הודעת סיכום מטעם סיעת ש"ס - אני מזמין את חבר הכנסת מרגי. בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר - סיעת ש"ס קוראת לממשלה להקים צוות חירום שיעסוק אך ורק בתחום האלימות בחברה הישראלית. כמו כן, סיעת ש"ס קוראת לממשלה להקצות משאבים למשטרת ישראל ולכל גורמי הרווחה. סיעת ש"ס קוראת לממשלה להקצות משאבים להקניית ערכים ומוסר, וכן משאבים למוסדות הרווחה בישראל, על מנת לצמצם את הפערים ולמנוע את התסכול המתמשך, וכן לטפל בבעיית הקליטה של בני-הנוער מקרב העולים. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מרגי. ראובן ריבלין (הליכוד): כל זה נכנס בהסכם הקואליציוני, כמובן. היו"ר מגלי והבה: סיכום הדיון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל - חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סיכום הדיון בעניין התגברות האלימות בחברה הישראלית מטעם סיעת רע"ם-תע"ל: 1. הכנסת קוראת לממשלה לגבש תוכנית מערכתית ומשולבת למאבק באלימות על כל היבטיה וצורותיה. 2. הכנסת קוראת לממשלה לבחון חקיקת חוקים להתמודדות אפקטיבית עם תופעת האלימות ברמת האכיפה וברמת השפיטה. 3. הכנסת קוראת לממשלה לפעול לסיום הכיבוש, אשר תורם תרומה עיקרית להתפשטות נגע הסמים בחברה הישראלית. 4. הכנסת מדגישה את חשיבות המאבק הלא-מתפשר בתופעת האלימות של שוטרים וחיילים נגד אזרחים ומבקשת בדיקה מחדש של המחלקה לחקירות שוטרים. 5. הכנסת קוראת למערכת החינוך לייחד תוכניות למאבק באלימות פיזית ובאלימות מילולית ולייחד יום למאבק באלימות. 6. הכנסת קוראת לממשלה להפסיק את האלימות השלטונית נגד האזרחים, כפי שהתבטאה באירועי אוקטובר 2000, וכן בתופעת הריסת הבתים והפקעת האדמות, שהיא אקט של אלימות מטעם הממשלה. היו"ר מגלי והבה: תודה. הודעת הסיכום מטעם סיעת חד"ש - אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, ברכותי. הודעת סיכום מטעם סיעת חד"ש לסיכום הדיון על התגברות האלימות בחברה הישראלית: 1. הכנסת רואה בדאגה את התגברות האלימות בחברה הישראלית ובקרב בני-הנוער. 2. שורשי האלימות הם במשבר החברתי והערכי. ההתמודדות אתה חייבת להיות מערכתית. 3. כדי לבער את האלימות צריך להתמודד עם העוני והמצוקה החברתית ועם התרבות הכוחנית השלטת בחברה. 4. הכנסת קוראת למערכת החינוך להנחיל ערכים של דו-קיום ופלורליזם ולא של מיליטריזם, מצ'ואיזם ופסילת האחר. 5. הכנסת קוראת לממשלה להקצות משאבים ניכרים שיאפשרו לפעול להעמקת החינוך לסובלנות, לדמוקרטיה ולשוויוניות בין כל קבוצות האוכלוסייה. 6. הכנסת קוראת להגברת אכיפת החוק כלפי הפשיעה האלימה בחברה הישראלית. בד בבד, הכנסת קוראת למגר תופעות של אלימות משטרתית. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת חנין, ואני מזמין להודעת הסיכום של בל"ד את חבר הכנסת זחאלקה. אחריו - השר ודאי ירצה להתייחס להודעות הסיכום ולדיון. מוחמד ברכה (חד"ש): לפני הודעות הסיכום. הוא היה יכול לסכם לפני הודעות הסיכום. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, אני יודע שאתה ותיק. מוחמד ברכה (חד"ש): לפני הודעות הסיכום הוא היה יכול לסכם את הדיון. או אחרי ההצבעה. היו"ר מגלי והבה: שר, כמדומני - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אחרי ההצבעה, כמובן. היו"ר מגלי והבה: זה מה שידוע לי - - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר מגלי והבה: אני לא מנהל אתך משא-ומתן, אבל השר ידבר אחרי הודעת הסיכום. מוחמד ברכה (חד"ש): אחרי ההצבעה. היו"ר מגלי והבה: בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, הצעת הסיכום של סיעת בל"ד: 1. הכנסת קוראת לממשלה להכין ולהפעיל תוכנית למלחמה בעוני, באבטלה ובפערים חברתיים, שהם הגורמים העיקריים להתגברות האלימות בחברה. 2. הכנסת קוראת לממשלה להסכים להפסקת אש ואלימות כדי לצאת ממעגל שפיכות הדמים ולעלות על דרך ההידברות והשלום. 3. הכנסת קוראת לממשלה לפעול מייד למניעת אלימות שוטרים. 4. הכנסת קוראת לממשלה להגביר את אכיפת החוק נגד אלימות ופגיעה בנפש וברכוש. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את השר להתייחס להצעות הסיכום, להתייחס לדיון. השר לביטחון פנים אבי דיכטר. חבר הכנסת שרוני, אתה יכול לדבר גם במקום אחר ולא איפה שאתה עומד. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר מגלי והבה: אדוני היושב-ראש, שאלתי את היועצת המשפטית, ותמיד לימדת אותי שמי שיושב פה הוא זה שקובע, אחרי שהיועצת המשפטית אישרה. ראובן ריבלין (הליכוד): היועץ המשפטי אומר ואתה צריך לקבוע. היו"ר מגלי והבה: אז אני קבעתי והשר יתייחס. בבקשה. תודה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, קודם כול ברכות על התפקיד החדש. חברי הכנסת, מבין ההתייחסויות, אני חייב לומר, אחת ההתייחסויות שעסקו בהן, דומני, גם חברת הכנסת תירוש וגם חבר הכנסת רביץ, היא האופן שבו חולק התקציב שהוקצה לכך בשנה או בשנתיים האחרונות. צר לי, אני לא נמצא בתפקיד זה של השר לביטחון פנים כדי להשפיע על העבר, אלא באתי ומוניתי להיות השר לביטחון פנים כדי להשפיע על העתיד. מטבע הדברים העבר הובא בחשבון, אבל העתיד הוא זה שיקבע. לעצם הצעת הסיכום שהעלה חבר הכנסת אהרונוביץ, הייתי רק רוצה להבהיר שבוועדה, ועדת השרים למאבק באלימות, הוועדה שהוקמה לפני שנה, חברים - ולא במקרה - גם השר האחראי לענייני הספורט, וכמובן גם שרת החינוך ושר המשפטים, ועוד שורה של שרים, מלבד, כמובן, השר לביטחון פנים - לרבות שר התחבורה, כי כוונת המחוקק, או כוונת ראש הממשלה שמינה את הוועדה בזמנו, היתה לאפשר באמת עבודה מערכתית, כפי שעלה כאן לכל אורך ההתייחסויות של חברי הכנסת. אני משוכנע שבוועדה הזאת ניתן יהיה לגבש גם תוכנית אופרטיבית מערכתית, כפי שהוצגה כאן כבקשה על-ידי כמה חברי הכנסת, כמובן נוסף על תוכנית מערכתית פנימית, בתוך המשרד לביטחון פנים, בכל מה שקשור למשטרת ישראל, לשירות בתי-הסוהר. אין לי ספק שכשהתוכנית הזאת תושלם, אם הכנסת תבקש לראות או לשמוע את התוכנית, נשמח להציג אותה בפניה, בתקווה שבאמת נסתייע גם בכנסת, גם כחברי כנסת וגם כאזרחים במדינת ישראל, לקדם את המהלך הזה. אני חושב שאחד המשפטים הקשים ביותר ששמעתי בעת האחרונה, מאז כניסתי לתפקיד, היה כאשר פגשתי אמא לחייל בצה"ל, ביחידה קרבית, וראיתי שמצב רוחה משופר. בדרך כלל פניה היו מאוד נוגות. אבל באותו יום שישי ראיתי שפניה אורו ושאלתי מה קרה. והיא השיבה לי: הבן נשאר שבת בבסיס, ולא יבלה הלילה במועדונים, אז אני רגועה. אני אומר לכם, שעם המשפט הזה חשוב שנצא כולנו מהישיבה הזאת; לא רק כולנו חברי הכנסת, אולי הרבה הרבה מעבר לחברי הכנסת. תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - רן כהן (מרצ): - - - היו"ר מגלי והבה: רגע. חבר הכנסת רן כהן, קודם כול – ראית את חבר הכנסת רובי ריבלין. עכשיו הוא עושה לי את בחינת המעבר שלי. ראובן ריבלין (הליכוד): לא, חלילה. יש לי שאלה. היו"ר מגלי והבה: סליחה, אנחנו צריכים לעבור להצבעה. לשר מותר להתערב בכל מהלך הדיון. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר מגלי והבה: סליחה. הצעות סיכום. הוא התייחס לדיון, היועצת המשפטית אישרה את מה שאני ביקשתי. ראובן ריבלין (הליכוד): אני רוצה שאדוני ישאל את היועצת המשפטית - - - מה היה קורה אילו עכשיו הייתי רוצה לשנות את הצעת הסיעה לנוכח דברי השר? היו"ר מגלי והבה: אז התשובה היא ברורה, שאנחנו עוברים להצבעה, ואני לוקח על עצמי את האחריות בהחלטה. מכל מלמדי השכלתי. ראובן ריבלין (הליכוד): לא, ההערה היא לא אליך, אלא אל היועצת המשפטית הנכבדה. כי עכשיו הייתי יכול לבקש לשנות את הצעתי. היו"ר מגלי והבה: באותו הקשר למדנו שהיתה פה עצה של היועצת המשפטית, ויישמנו אותה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, לאחר דברי השר נדמה לי שאין דבר יותר מתבקש מאשר לצפות מהשר ומהממשלה, שכאשר התוכנית תגובש, היא תוצג לפני הכנסת. היו"ר מגלי והבה: היתה לך אפשרות לדבר כאן, והיית צריך להציג את הדברים. רן כהן (מרצ): לא ידעתי שהשר - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על הצעות הסיכום. אנחנו עוברים להצעת הסיכום של סיעת בל"ד. ההצבעה היא ידנית כמובן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – מיעוט נגד – רוב נמנעים – מיעוט הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הסיכום של סיעת חד"ש. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – מיעוט נגד – רוב נמנעים – מיעוט הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה לא התקבלה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה שעושים זה בדיוק אלימות. היו"ר מגלי והבה: מצביעים על הצעת הסיכום של סיעת רע"ם. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת טלב אלסאנע – מיעוט נגד – רוב נמנעים – מיעוט הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת טלב אלסאנע לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הצעת הסיכום של סיעת ש"ס. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב מרגי – רוב נגד – אין נמנעים – מיעוט הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב מרגי נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום של סיעות קדימה, העבודה-מימד, הליכוד, מרצ, האיחוד הלאומי - מפד"ל, הגמלאים וישראל ביתנו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ – רוב נגד – אין נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה התקבלה ברוב קולות. תודה רבה. הצעת חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006 [מס' כ/115; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 459; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצעת חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת החוק. בבקשה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, הרשה לי לברך אותך. אין לי ספק שאתה מביא הרבה מאוד כבוד לעדה הדרוזית במדינת ישראל. אני באופן אישי רוחשת לה כבוד, ואני סבורה שגם הבית הזה רוחש לעדה הזאת כבוד גדול. אני בטוחה שתצליח בתפקידים הרבים שעוד מצפים לך בדרכך. היו"ר מגלי והבה: תודה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): חברי וחברותי חברי הכנסת, אבקש להציג לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק מטעם ועדת הכנסת. סעיף 3 לחוק הכנסת קובע, כי מספר החברים בוועדה קבועה של הכנסת לא יעלה על 15, וכי מספר החברים בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת הכספים של הכנסת לא יעלה על 17. ועדת הכנסת החליטה, כי בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה יש להגדיל את מספר החברים בוועדת הכספים ל-19, כדי להבטיח ייצוג ראוי של הסיעות בוועדה זו. בעבר נחקקו הוראות דומות: בכנסת החמש-עשרה נקבע כי מספר חברי ועדת הכספים יהיה 20, ובכנסת השש-עשרה נקבע כי מספרם יהיה 19. לא הוגשו הסתייגויות להצעה. אבקש מחברי ומחברותי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. ההצבעה תהיה ידנית. אין הסתייגויות, לכן נצביע קודם בקריאה שנייה על-פי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד סעיף 1 – רוב נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר מגלי והבה: אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר ברוב גדול בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד החוק – רוב נגד – אין נמנעים – אין חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006, נתקבל. היו"ר מגלי והבה: אני קובע בזאת שחוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006, התקבל בקריאה שלישית. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק ["דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' מ"ב, עמ' 25778; חוב' ל"ט, עמ' 25021; מושב רביעי, חוב' ז', עמ' 27153; חוב' ט', עמ' 27692; חוב' א', עמ' 25933; מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 25020; מושב רביעי, חוב' ח', עמ' 27414; מושב שני, חוב' ל"ח, עמ' 15053; מושב שלישי, חוב' י"ח, עמ' 19520; מושב רביעי, חוב' י"ב, עמ' 27810; מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 25020; מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 13406; מושב רביעי, חוב' ד', עמ' 26563; חוב' ח', עמ' 27268; חוב' א', עמ' 25933; חוב' ב', עמ' 26131.] היו"ר מגלי והבה: הנושא הבא בסדר-היום הוא הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק כמפורט בסדר-היום המונח לפניכם. אני מזמין את שר המשפטים חיים רמון, בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד למסור לכנסת את דבר רצונה של הממשלה להחיל את רציפות הדיון על הצעות החוק האלה: הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על-פי חיקוק), התשס"ה-2005; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשס"ה-2005; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17) (כניסה למקום המשמש למגורים), התשס"ו-2005; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני-אדם), התשס"ו-2006 – אני רוצה לומר שהחוק הזה הוא בספר החוקים לא מעט בזכותה של חברת הכנסת זהבה גלאון, ואני רוצה, גם בשם הממשלה, להביע את הוקרתי ואת הוקרת הממשלה על טיפולה בעניין חשוב זה – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו-2005; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-2005; הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 41) (דיון מקדמי), התשס"ה-2005; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15) (מקור והעתק כראיה), התשס"ו-2006; הצעת חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003; הצעת חוק פיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2005; הצעת חוק השאלת נכסי תרבות (הגבלת סמכות שיפוט), התשס"ה-2005; הצעת חוק עונש מאסר שגזר בית-משפט צבאי בחבל-עזה (הוראות מעבר), התשס"ו-2006; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (בוררות וגישור), התשס"ה-2005. על-פי הוראת החוק, כל סיעה הרוצה בכך רשאית להציע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יוחל על הצעה כלשהי. אם תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בעניינה. אם לא תוגש הצעה כזאת, או תוגש ותידחה, תמשיך הכנסת לדון בהצעות החוק ורשאית היא לנהוג בדיונים שנתקיימו בכנסת היוצאת כאילו היו דיונים שלה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה, אדוני שר המשפטים. אני מזכיר כי על-פי סעיף 5 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, רשאית סיעה להציע, בתוך שבועיים ממסירת ההודעה, שדין הרציפות לא יחול על הצעות החוק. רן כהן (מרצ): או על אחת מהן. היו"ר מגלי והבה: או על אחת מהן. הצעות לסדר-היום פסיקת בג"ץ בעניין חוק האזרחות היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, הנושא הבא הוא הצעות דחופות לסדר-היום בנושא פסיקת בג"ץ בעניין חוק האזרחות, מס' 85, 87, 90, 95, 100, 121, 128, 130, 150 ו-148. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את הצעתו במסגרת שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מודע לעובדה שיש ספורט מגונה בחלקים מסוימים בבית הזה לתקוף את בית-המשפט העליון תחת הססמה של התנגדות לאקטיביזם שיפוטי, ודברים כאלה, ובדרך כלל אני לא נוטה להסכים עם האמירות האלה ועם הספורט הזה. אבל, לדעתי בית-המשפט העליון נכשל כישלון חרוץ בבואו לטפל בחוק האזרחות, בעקבות פנייה שלנו, של חברי הכנסת, של מוסדות ציבור ושל אגודות ועמותות שעוסקות בזכויות האדם. בית-המשפט העליון בעצם נתן גושפנקה שיפוטית לחוק שאין לו אח ורע, חוק שמתערב בבחירתם של אנשים את בני-זוגם, חוק שמפשפש בחיי המשפחה ומנסה לשלול זכות של בני-אדם לקיים קשרי נישואים ולחיות במקום שהם רוצים לגור בו, רק בגלל מוצאם ולא על-פי שום קריטריון אחר או אמת מידה אחרת. עצם העובדה שמישהו גר בשטחים, זה כבר פוסל אותו מלקבל אזרחות מתוקף נישואים. אני חושב שבית-המשפט העליון נכשל כישלון חרוץ. העובדה שהיה מיעוט גדול שהתנגד לאישור החוק בתוך בית-המשפט העליון, והעובדה שהשופט אדמונד לוי תמך בדעת הרוב, או בדעת השופט חשין, כי זה זמני וזה אמור לעבור דיון ובחינה מחדש, אלה אומנם עובדות מעודדות, אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה ולא מסיר את הכתם השחור שדבק בבית-המשפט העליון. העובדה שאנשים פוליטיים חוקקו את החוק – את חוק האזרחות ואת התקנות לחוק האזרחות – אפשר תמיד לומר שהם נגועים בשיקולים מסוימים, שיקולים פוליטיים, שיקולים לא ענייניים. אבל עצם העובדה שבית-המשפט העליון נותן לזה אישור, לדעתי זה דבר חמור. הייתי אומר שחומות המגן של הדמוקרטיה נפלו ביום שבו בית-המשפט העליון כשל ואישר את התועבה החוקתית שחברי הכנסת חוקקו. תודה רבה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; שלוש דקות. בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, מדובר בהתחמקות רבתי, התחמקות בקנה-מידה מנקר עיניים. ברור לכל אחד בארץ שזה חוק שנבנה ואושר משיקולים דמוגרפיים. בית-המשפט בחר להסתמך על שיקול שולי בהקשר של החוק, השיקול הביטחוני, כי קל לו יותר. הוא לא רצה להתמודד עם העובדה שראש הממשלה, בכל הישיבות של ועדת השרים, אמר שזה חוק דמוגרפי, ואנחנו צריכים להפסיק לומר שזה חוק ביטחוני. זה שבכנסת עשו הצגה וניסו להעביר את החוק משיקולים ביטחוניים, ודיברו רבות בעניין הזה – הרי הרוב המכריע של אלה שתמכו בחוק, וגם ועדת השרים לענייני חקיקה – גם החקיקה שמכינים היום כתחליף לחוק האזרחות מונעת כל כולה משיקולים דמוגרפיים. ומה עשה בית-המשפט? זנח את כל הנושא הזה, שם אותו בצד – בכוונה, והתמודד עם השאלה הביטחונית, שהיא כביכול נוחה יותר בעבורו. כי אם היו מתמודדים עם השאלה הדמוגרפית, בית-המשפט היה צריך להכריז הכרזה גדולה, קבל עם ועדה, קבל העולם כולו, שבית-המשפט העליון מאשר חוק גזעני. אז אמרו שהבעיה היא ביטחונית והיתה התחמקות. כל המים של הים התיכון לא יכולים לרחוץ את התועבה הזאת ולא יכולים להפוך חוק גזעני לחוק שמונע משיקולים אחרים. זאת עבודה בעיניים, ולצערי הרב, בית-המשפט העליון קפץ אל תוך המלכודת; לא נפל אל תוך המלכודת, קפץ בכוונה אל תוך המלכודת הזאת. ראובן ריבלין (הליכוד): גם משיקולים אחרים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זו היתה כסות. מה טפל ועיקר, מה העמדת הפנים ומה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אי-אפשר לזלזל בשיקול הביטחוני, אף שהדברים שלך נכונים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני לא רוצה לזלזל בשום דבר, אדוני. אני רוצה לשאול אותך: אם השיקול הביטחוני ייעלם כליל, האם החוק הזה ישתנה שינוי יסודי? אני אומר לך שלא, לפי הנעימות שאני שומע בכנסת. ראובן ריבלין (הליכוד): יהיו כאלה שלא יצביעו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בזמנו לא. ראובן ריבלין (הליכוד): גם בזמנו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בזמנו היתה קואליציה של הדמוגרפיים ושל הביטחוניים. עכשיו יש רוב דמוגרפי כאן בכנסת, אני ואתה יודעים את זה. אדוני היושב-ראש, זה חוק מסוכן כשלעצמו, כי הוא פוגע בזכות להקים משפחה, כי הוא קורע משפחות, כי הוא משאיר מאחוריו שובל של אומללות וסבל, ולא זה תפקידה של פוליטיקה טובה. פוליטיקה של מידות טובות אסור שתשאיר מאחוריה שובל של אומללות ושל סבל. אבל החוק הזה פוגע בעקרון השוויון. בית-המשפט אמר שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בשוויון בשביל להפר את השוויון בשם שיקולים ביטחוניים ואחרים, וזה תקדים מסוכן ביותר. היום זה בעניין האזרחות, מחר בעניין אחר. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני חייבת לפתוח בהתלבטות שהיתה לי אם להעלות את הנושא, דווקא משום ההיכרות שלי עם כמה משפחות שבדיוק נכנסו לקלחת הזאת, ומבחינה אישית, אני לא רואה באף אחת מהן איום, והייתי מאוד רוצה לאפשר להן לאחד את המשפחות שלהן כאן. עם זאת, אני חושבת שאני נדרשת בהגינות ואולי באומץ מסוים לחשוב רציונלית על הדברים, ותרשו לי לשתף אתכם בחשיבה שלי. גם אני שמתי לב – כפי שאמר חבר הכנסת זחאלקה – שבית-המשפט העליון נמנע מלהתייחס לנושא הדמוגרפי. הוא הדגיש בעיקר את הנושא של פגיעה מידתית או לא מידתית, לא משנה כרגע, בזכות החוקתית לחיי משפחה, הזכות לחיי משפחה ולשוויון. השופט חשין טען שאין בישראל זכות חוקתית כזאת, אבל גם מי שאמר שיש, טען שיש פה פגיעה מידתית. הדבר השני שמנו אותו הוא כמובן הנושא הביטחוני, שעליו אין עוררין, ובצדק, אומרים, למה רק לגעת בנושא הזה. אני בחנתי את קווי היסוד של הממשלה ה-31 וגם את הנאום של ראש הממשלה, חבר הכנסת אולמרט, ב-28 במרס, ואני מצטטת: הממשלה תשאף להביא לעיצוב גבולות הקבע של המדינה כמדינה יהודית עם רוב יהודי, גם כמדינה דמוקרטית. ואני רוצה להתייחס לשתי האמירות הללו - מדינה עם רוב יהודי ומדינה דמוקרטית. אגב, קווי היסוד הללו תואמים את חוק השבות, שלפיו כל יהודי זכאי לעלות. שוב, כדי לענות על המטרה הזאת, ליצור רוב יהודי במדינה הזאת. אנחנו קצת חוששים לדבר על ההיבט הדמוגרפי, שמא יכנו אותנו גזענים. אבל אני חייבת לומר, כי כשסקרתי את מדינות העולם הנאור, לפחות לפי המושגים שלי, כשהסתכלתי על האיחוד האירופי, דווקא כשהוא ביטל את הגבולות שלו במסגרת האיחוד האירופי, דווקא אז הוא אמר, שיש זכות לכל מדינה – משום הביטול הזה של הגבולות - לרוב אתני אצלה. אף אחד לא האשים אותם בגזענות. גם ארצות-הברית נוקטת איזו מידתיות במתן אשרות "גרין-קארד" ובהמשך גם במתן האזרחות האמריקנית. היא אינה נותנת את זה באופן גורף ואף אחד לא מאשים אותה בגזענות. אני אומרת, גם מכאן נגזרת ההתנגדות הלגיטימית בעיני לזכות השיבה, ואצטט גם את ראש הממשלה ואת שרת החוץ, שאומרת שהמדינה הפלסטינית שמציעה הממשלה הזאת תהווה את התשובה או המענה לתביעה לזכות השיבה ולבעיית הפליטים. עם זאת, בהיותנו גם מדינה דמוקרטית ולא רק מדינה יהודית שרוצה לשמור על הרוב הדמוגרפי שלה, אני חושבת שיש למסד בחקיקה אפשרות אזרוחם של בני-אדם שאינם יהודים, וזאת במידתיות שאינה גורמת לאיום על היותנו מדינת רוב יהודי. היו"ר מגלי והבה: את צריכה לסיים. רונית תירוש (קדימה): הנושא מאוד מורכב, תרשה לי להביא את מלוא הטיעון, אחרת הוא יישאר חסר. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת תירוש, אני רוצה לתת לך לסיים - אתן לך לסיים במשפט אחד. רונית תירוש (קדימה): הוא יהיה משפט ארוך. ועדת ההגירה בראשות חבר הכנסת אמנון רובינשטיין דנה בשאלת ילדי העובדים הזרים, וזאת הוכחה בעיני שאנחנו לא מדינה שאומרת, אין פה אפשרות לאזרח אנשים שהם לא יהודים. גם אם ניקח את ילדי העולים שהם לא-יהודים וחוק השבות לא חל עליהם, מתן אפשרות לאזרוחם מוכיחה שהמדינה הזאת לא נוקטת גזענות. לפיכך, יוצא מכך דבר מאוד משמעותי בעיני. אי-אפשר שלא להתייחס לכך שבגין הקריטריונים שצריכים להינתן, הנושא של נתיני מדינת אויב חייב להיות מובא בחשבון. אסור לברוח מהנושא הזה. כל עוד פלסטין תישאר מדינת אויב, נתייחס אליה ככזאת וכן לנתיניה. הלוואי שנגיע ליום שזאת תהיה מדינה שחיה אתנו בשלום ובשכנות ואז כל הנושא הזה יתייתר מעצמו. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החלטת בית-המשפט - זו אחת משעותיו המבישות של בית-המשפט; הוא נתן הכשר וגושפנקה ולגיטימציה לגזענות שמכתימה את ספר החוקים, והעובדה שהיא גם קיבלה הכשר בג"ץ, לא עושה את העוול לצודק יותר, היא עושה אותו רק לחוקי יותר. חשבתי, מתי אנשים יתביישו בהחלטה שלהם? כמה שנים ייקח לבית-המשפט להתבייש בהחלטה שלו? זה ממש לא רלוונטי אם השופט ברק מתפלפל בפלפולים אלה ואחרים, שיש לו רוב מהותי למרות הצמידות בהחלטות של השופטים, מתוך ניסיון לגמד את ההחלטה. אני רוצה להזכיר לבית הזה - קראתי בעיתון שלפני שנה, במיסיסיפי, הועמד לדין מטיף לבן בן 81 שהורשע ברצח של שלושה פעילי זכויות אזרח, 41 שנה קודם לכן. 41 שנה קודם לכן, האיש הזה שהיה חבר ב"קו קלוקס קלאן", היה שותף ברצח, הורשע ברצח האיש הזה. לקח לארצות-הברית, לאמריקנים, 40 שנה להתבייש ולזכור, דבר שאומר שלזיכרון יש ערך. אנשים אמרו, שמה שעשו הוריהם או הורי הוריהם, אנשים שחשבו שלשלול זכויות זה צדק טבעי, לקח להם 40 שנה להתבייש ולהגיד, שאי-אפשר לחיות עם זיכרון כזה. ואנשים עומדים לדין גם אחרי 40 שנה. זה היה במיסיסיפי. אני תוהה, אדוני השר, כמה זמן ייקח למדינת ישראל, לשופטי בית-המשפט ובעיקר לממשלה הזאת, בחוק החדש שהיא תביא, כמה זמן ייקח לה להתבייש. מה שאותי מבייש, ששופטי בית המשפט – ואני מסכימה עם הדברים של חבר הכנסת ברכה, שיש ספורט לאומי לחבוט בבג"ץ, אבל אני חושבת ששופטי בית-המשפט העליון נכנעו להלך הרוח. מסתבר שבבית-המשפט גם שופטים הם לא מלאכים, וכבר למדנו, אדוני השר, שמלאכים זה לא מה שהיה פעם, אבל, לצערי, בית-המשפט - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפילו מלאכים. זהבה גלאון (מרצ): אפילו מלאכים. לצערי, בית-המשפט קרא את הלך הרוח של החברה הישראלית, של הציבור שהלעיטו אותו בכך שמחוקקים חוק כי יש סכנה ביטחונית – ואני אומרת לך, אדוני, על-פי הנתונים, שבכסות של הילה ביטחונית, הפכו עכשיו את כל הפלסטינים למפגעים בפוטנציה. מה אמרו? אמרו שכולם מפגעים בפוטנציה. כולנו יודעים שההילה הביטחונית הזאת היא כסות לסכנה הדמוגרפית שדיברה עליה קודם חברת הכנסת תירוש. יש כאן חשש מסכנה דמוגרפית. אף אחד לא מקל בה ראש. אבל מה שבית-המשפט העליון עשה, בהכרעה לגבי אופיה של המדינה היהודית, אם היא מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא בחר ביהודית והכריע נגד הדמוקרטית, כי הוא אמר: העניין של מדינה יהודית גובר. אף אחד בבית הזה לא חולק על כך שיש זכות לעם היהודי שתהיה לו מדינה. אבל נשאלת השאלה, אם במתן הזכות הזאת אנחנו גורמים לכך שיש כאן אזרחים סוג א' וסוג ב' ונותנים לגיטימציה לאפליה על בסיס אתני. אני מקווה, אדוני השר, שבהצעה שאתה תביא לכאן בשם הממשלה, תמנע את החרפה שמכתימה את ספר החוקים הישראלי. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת יורי שטרן - אינו נוכח. חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת טיבי לא היה במליאה. היו"ר מגלי והבה: אדוני השר, מכיוון שהיום זה יום ברכות לחבר הכנסת אחמד טיבי, ניתן לו. שר המשפטים חיים רמון: אבל זה לא תקדים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לפנים משורת הדין. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שמדובר באחת ההכרעות הרגישות והקשות ביותר שקיבל בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, והמחפירות ביותר. המחפירות ביותר. זו החלטה שהכתימה את אלה שחילקו את אזרחי מדינת ישראל לסוג א' ולסוג ב', לאלה שמותר להם הכול על-פי דין ולאלה שאסור להם ליהנות מחוק-יסוד, מזכות יסוד של חיים משותפים. זה חוק אשר מציב חומה בצורה וגבוהה, המפרידה בין הורים לילדים, בין גבר לאשה, בין בעל לאשתו, אך ורק על רקע שיוך אתני ולאומי. החוק הזה מכוון נגד מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל בשל העובדה שהם ערבים, וכאן הבעיה; כאן העניין הבין-לאומי בהחלטה הזאת. גופים בין-לאומיים רבים מתעניינים בהידרדרות המשפטית הזאת של גוף שחלק גדול מהמוסדות המשפטיים בעולם רחשו לו כבוד. הדאגה מהידרדרות מעמד בג"ץ הגיעה עד מפתנו של נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרן ברק. קראנו מה נכתב במכתבו לעמית שנשלח בדואר האלקטרוני. אדוני היושב-ראש, אני נשוי לפלסטינית מטול-כרם. אילו הייתי מתחתן אתה בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות או בשלוש השנים האחרונות, המצב שלנו היה נורא ביותר – הנישואים האלה כמעט שלא היו יכולים לצאת אל הפועל כאן, במדינת ישראל. אין חיים משותפים. איזה אבסורד זה. אלפי זוגות סובלים מהמצב הזה היום. אין נושא שמגיע אל לשכתי – כחבר הכנסת, כנבחר הציבור – כמו נושא איחוד המשפחות, בבקשה לעזרה, אס.או.אס כמעט. אין. כל חבר כנסת ערבי בבניין הזה יגיד לכם שזה הנושא הכואב ביותר, והאמת היא שלעתים זה נורא מתסכל; יש כאלה שמבטיחים לעזור – אני לא יודע איך הם מבטיחים, כי קצרה ידנו מלעזור. לכן נשאלת השאלה, אדוני שר המשפטים, מה אתה הולך לעשות? מה הממשלה הולכת לעשות? אתה יכול לעשות הרבה – להציל את ישראל מהחוק השחור משחור הזה ולמחוק אותו מספר החוקים, מתוך התחשבות באלמנטים הומניים של אזרחי מדינת ישראל. יש אחריות של המדינה לאזרחיה. המדינה לא אמורה להתנהג אל אזרחיה כאל אויבים. מדינת ישראל היא אומנם מדינה יהודית ודמוקרטית – היא דמוקרטית כלפי יהודים ויהודית כלפי ערבים. יהודית ודמוגרפית כבר אמרנו? תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קשה לי לשכנע אחרי שחבר הכנסת טיבי דיבר מעל הבמה הזאת, אבל אני בכל זאת אשתדל. כבוד השופט ברק אמר: המטרה הביטחונית אינה מקדשת את כל האמצעים ואינה מקדשת פגיעה קשה באלפי אזרחים בישראל; דעת השופט חשין היתה כי זכותם של כלל תושבי ישראל לחיים ולביטחון גוברת על הזכות של מקצת אזרחיה לממש את זכותם בנישואים - כאילו מישהו שולל מהם את הנישואים. אף אחד לא שולל מהפלסטינים את האפשרות להתחתן, ועובדה שהם מקיימים היום חיי משפחה. צריך להבין שזכות השיבה ממומשת הלכה למעשה, לא בדלת האחורית, אלא בדלת הקדמית; היא לא זוחלת, אלא מואצת, ואנחנו נרדמים בשמירה. מצד אחד מדיניות הממשלה – אני שומע תמיד את השר חיים רמון שמדבר על תוכנית ההתכנסות: כמה שיותר מהר, כאילו זו בהלה אל הזהב, ומנגד אנחנו מדברים על שמירת רוב יהודי. אי-אפשר לעקור יישובים יהודיים ובו בזמן לדבר על כניסת ערבים בהמוניהם בדלת האחורית – או הקדמית. כדי שנבין, אתן כמה מספרים: יותר מ-300,000 ערבים נכנסו מאז קום המדינה, יותר ממספר הערבים שעזבו את המדינה ב-1948 – כ-150,000. בפועל נכנסו יותר מ-300,000; על איזו זכות שיבה מדובר פה? אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבאמת מדובר בבעיה ביטחונית. אולי שכחנו את הפיגועים, והיום אנחנו קצת רגועים, כי עברנו למצב מודרני יותר, שבו שולחים לנו "קסאמים"; שוכחים את כל המתאבדים, מי הם היו ובאילו פיגועים מדובר. הרי מבחינה ביטחונית מדובר על כך שבכל פיגוע חמישי בממוצע מעורב ערבי ישראלי, שקיבל אזרחות מתוקף איחוד משפחות. ב-2001 היו 25 פיגועים שבהם נחשפה מעורבות של אותם טרוריסטים, ומצטיינת מבחינה זו, אחמד טיבי, אום-אל-פחם. חשוב שתדע. אחריה - תמרה. הפיגועים התאפשרו באמצעות תעודות זהות כחולות שהטרוריסטים קיבלו באיחוד המשפחות. היו"ר מגלי והבה: אתה צריך לסיים, אדוני. נסים זאב (ש"ס): בפיגוע בדולפינריום בתל-אביב נהרגו 21 איש. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זאב, אתה צריך לסיים. נסים זאב (ש"ס): הם שכחו, אני צריך להזכיר להם. בכפר-סבא, פיגועי המטען, פיגוע ההתאבדות – מדובר באותם פלסטינים. 16,000 נשים נהנות מתמיכה שקטה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זאב, שמענו אותך. נסים זאב (ש"ס): אני מוכן שזה יהיה על חשבון עשר הדקות שמגיעות לי לאחר מכן. היו"ר מגלי והבה: בעשר הדקות הבאות תדבר על מה שאתה רוצה, אבל עכשיו הזמן שלך תם. תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): על כן אני רוצה לחזק את כבוד השר ולומר שצריך להרחיב את החוק מהצד ההפוך שלו. היו"ר מגלי והבה: סלח לי, הזמן שלך תם. נסים זאב (ש"ס): תודה רבה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): - - - על כל התושבים. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את שר המשפטים, חבר הכנסת חיים רמון, להשיב על ההצעה. בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, פסק-הדין של בית-המשפט העליון הוא חשוב – גם דעת הרוב וגם דעת המיעוט. למי שקרא את פסק-הדין ברור, שגם דעת הרוב לא היתה נוחה מהחוק הזה. גם דעתי אינה נוחה מהחוק הזה. החוק הזה הוא הכרח בל יגונה, ואני רוצה להזכיר לכם שהממשלה החליטה עליו ב-12 במאי 2005, בשיא האינתיפאדה. בחודש מרס 2002 נרצחו 130 ישראלים בחודש אחד. משפחות שלמות – אנחנו מדברים על איחוד משפחות – נכחדו מעל פני האדמה בפיגועים מזוויעים שנעשו יום אחר יום. ממשלת ישראל דאז – לא הייתי חבר בה, אבל בהחלט תמכתי בחוק – החליטה להתגונן בכל האמצעים נגד הקמים עליה לכלותה. עשינו את זה באמצעות מבצע "חומת מגן" בצד הצבאי – אז למעשה הוחלט להקים את הגדר, בצד הדפנסיבי – וגם לנקוט אמצעים חוקיים להקטנת הסכנה לביטחונם של כלל אזרחי ישראל, כי כולם מסתובבים ברחובות. נדמה לי שבפיגוע במסעדת "מצה" נרצחו גם אזרחים ישראלים ערבים. אכן, החוק הזה היה הכרח בל יגונה, ובשנים שבאו האריכו הממשלה והכנסת את תוקפו של החוק מדי פעם, כהוראת שעה, כחלק מחומת המגן החוקתית נגד הטרור הרצחני וחסר התקדים שפקד אותנו. אני סבור שבית-המשפט העליון, בהחלטת הרוב, הביא בחשבון את העובדה שתוקפו של החוק הזה יפוג ב-17 ביולי שנה זו, כלומר בעוד פחות מחודשיים. כבוד נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק קבע בפסק-דינו – בפסק המיעוט – שהוא היה רוצה לראות את החוק הזה מוחלף בחוק אחר. הוא קבע, שאם אומנם כך יעשו הממשלה והכנסת, או כך יוכח לבית-המשפט, בהחלט יהיה צריך, ובית-המשפט יבין את הארכת תוקפו של החוק בחצי שנה. זה פסק-דינו של הנשיא ברק, ואני בהחלט מתכוון לקיים את הפסק הזה, אף שהוא פסק-דין המיעוט. מה יבוא במקום – זאת השאלה הגדולה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להגדיר את עצמה באומץ – מה מהותה – ומכך לגזור את חוקי ההגירה אליה והאזרחות בה. יש לנו חוק השבות. חוק השבות הוא הביטוי המובהק ביותר לכך שמדינת ישראל הוקמה כמדינת העם היהודי, וכל בן לעם היהודי זכאי לשוב למולדתו ולהיות כאן אזרח. נדמה לי שיש קונסנזוס כמעט לאומי על חשיבות החוק, ובעידן של חוקי-יסוד, אני חושב שצריך לתת לו מעמד של חוק-יסוד. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם הוא יהודי. שר המשפטים חיים רמון: אם הוא יהודי. זהבה גלאון (מרצ): לא הבנתי את המשפט האחרון. שר המשפטים חיים רמון: המשפט האחרון היה, שאני סבור כי בעידן של חוקי-יסוד ושל משמעויות של חוקי-יסוד יש מקום להפוך את חוק השבות לחוק-יסוד. בעיני הוא יסודה של מדינת ישראל ותמצית קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. שאלה אחרת היא, איך מי שאינו יהודי מתאזרח במדינת ישראל. מדינות רבות מתלבטות בסוגיה הזאת. אני רוצה להבטיח לכנסת, שהצעת החוק שהממשלה תביא תתבסס על עקרונות החוק הבין-לאומי. אני לא בטוח שכולם בבית הזה יאהבו את עקרונות החוק הבין-לאומי, אבל אנחנו לא נהיה יוצאי דופן בעניין זה בעקרונות החוק הבין-לאומי ואמנות בין-לאומיות. בלי להיכנס לפרטים, כי העבודה במשרד המשפטים היא רק בחיתוליה, היום קיימנו את הישיבה הראשונה, ואנחנו אמורים לקיים ישיבה עם שר הפנים, שאמור להוביל את הנושא מבחינתו; שר הפנים לשעבר אופיר פינס הקים ועדה לבחינת מדיניות ההגירה למדינת ישראל, בראשות פרופסור אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל. הוועדה הזאת הוקמה בהתייעצות עם שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, וברוח החלטת ממשלת ישראל מ-26 ביוני 2005 הוחלט לגבש מדיניות הגירה שתתבסס לא רק על טיעונים ביטחוניים, אלא תבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני רוצה לומר שהשיקול הביטחוני שריר וקיים, אבל הוא לא יהיה היחיד והבלעדי, ואני לא בטוח שהוא יהיה אפילו השיקול המרכזי. קביעתה – המשפטית והערכית – הקטגורית של הוועדה היא חד-משמעית: מדינה ריבונית אינה חייבת להכניס לשטחה מהגרים המבקשים להגר ממדינות עוינות. הקביעה הזאת מתבססת על קביעות משפטיות מוצקות במדינות המערב ועל ההנחיות של האיחוד האירופי בנושא הגירה. החוק והמשפט האמריקני והבריטי קובעים כך. המשפט הבין-לאומי אינו מחייב מדינה לאפשר הגירה לצורכי נישואים או איחוד משפחות. עיקרון משמעותי הוא שהכללים יהיו אוניברסליים, כלומר יחולו על סורי, על אמריקני, על ניגרי, על בלגי ועל פלסטיני באותה מידה. מכיוון שחלק מהחברים מתבטאים פה על גזענות באופן גורף – הייתי אומר כמעט חסר אחריות - אביא כמה כללים ממדינות שאני בטוח שאיש לא יטען שהן גזעניות. מדינות מערביות מציבות תנאים כלכליים וסוציאליים. במדינות כמו פינלנד, ניו-זילנד, אנגליה, יוון, אוסטריה ומדינות אחרות, המבקשים להינשא למהגר או לאחד משפחה חייבים להוכיח יכולת כלכלית לפרנס את המשפחה בלא הזדקקות לרשויות הרווחה. בארצות-הברית ובהולנד הזכות לקלוט בני משפחה זרים מותנית בהכנסה גבוהה משכר המינימום – בהולנד 1,300 יורו בחודש. יש מדינות שדורשות הוכחה לקיומו של דיור הולם כתנאי נוסף למתן אישור. דנמרק – מי יותר נאורה מדנמרק - - - רן כהן (מרצ): השר רמון, זה לא אומר שבדנמרק הכול מושלם. שר המשפטים חיים רמון: אני יודע שאם דנמרק לא היתה עושה את זה היית אומר שאנחנו צריכים ללמוד ממנה. דנמרק לא גזענית. רן כהן (מרצ): אני אומר שבישראל - - - לכל עולה, כי יש לה מאפיינים אחרים משל דנמרק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, היה לך זמן להתבטא. שר המשפטים חיים רמון: דנמרק, שנחשבת מדינה נאורה, דמוקרטית, מאושיות הסוציאל-דמוקרטיה בעולם, מדינת רווחה מהטובות שיש בעולם - בכל הדירוגים של האו"ם היא יוצאת מקום ראשון - מפעילה מדיניות הגירה סלקטיבית במיוחד. בהתייחס למגבלות הכלכליות, אזרח המבקש איחוד משפחה חייב להוכיח שלא נתמך בעבר ושאינו נתמך בהווה בידי רשויות הרווחה, שיש לו דיור הולם והכנסה ראויה, ועליו להפקיד ערבות גבוהה לכיסוי עלות הקליטה של בן-הזוג. מכסות ההגירה - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו נולדנו בארץ הזאת, למה אתה מדבר אתנו על מהגרים? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר מגלי והבה: שמענו אותך כאן. היה לך מספיק זמן להציג. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אל תתייחס אלינו כאל מהגרים - - - שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת זחאלקה, כל אזרח ישראל ראוי לשוויון מלא. אנחנו מדברים על מי שאינו אזרח ישראל. אזרחי מדינת ישראל ראויים כולם לשוויון מלא, בהיותם אזרחים. אנחנו מדברים, חבר הכנסת זחאלקה, על מי שאינו אזרח המדינה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אבל יהודי שמבקש להתחתן - - - למה המדיניות שונה? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, נרשמת להצעה אחרת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני מבקש לשאול את השר שאלה. שר המשפטים חיים רמון: אני מבקש לא להפריע לי יותר. אני לא אענה עכשיו על שאלות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אלסאנע, הוא לא רוצה לענות לך עכשיו. הוא לא בזמן שאלות ותשובות. תפסיק להפריע. שר המשפטים חיים רמון: מכסות הגירה היו נהוגות וגם עכשיו הן קיימות במדינות שונות. בניו-זילנד עיקרון זה שריר וקיים גם היום, גם במה שקשור לנישואים. מדינות אחרות, כמו ארצות-הברית, ביטלו את הגבלות ההגירה לנישואים לפי מכסות. מדיניות מכסות סבירה ואוניברסלית אינה נחשבת בלתי חוקית. דרישת הזיקה והנאמנות מהמבקשים להגר ואף להתאזרח, גם למטרת נישואים, קיימת במדינות רבות. ביטוייה מגוונים: שבועת אמונים, התחייבות לנאמנות ולציות לחוק, ואפילו להשתתף בהגנה נגד אויביה של המדינה, בליטא למשל. דנמרק ייחודית גם כאן. היא דורשת הוכחה, שזיקת בני-הזוג לדנמרק תהיה גדולה יותר מאשר לכל מדינה אחרת. מגבלות גיל מינימלי לנישואים ואיסור על פוליגמיה קיימים ברוב מדינות אירופה המערבית. תנאי סף תרבותיים הכרחיים כתנאי להגירת נישואים, וקיימים בכמה מדינות, דוגמת הולנד, אוסטריה ומדינות מערב-אירופה אחרות כבריטניה. בצרפת וספרד נדונות כרגע הצעות ברוח זו. דנמרק היא דוגמה מעניינת גם בעניין זה. מהגר לצורך נישואים מתחייב בכתב ללמוד את השפה, להשתלב בעבודה, להשתלב בקהילה ולהשתלם באורחות החיים הדניים, זאת נוסף על הפיקדון הכספי שהזכרתי. בדקתי ומצאתי, שבחוקי ההגירה הדניים מצויות קטגוריות שונות לפי מוצא המהגר. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה עושה גם בחינה - - - שר המשפטים חיים רמון: גם את המהגרים מארצות האיחוד האירופי מדרגת דנמרק לפי קטגוריות שונות והעדפות שונות. מוחמד ברכה (חד"ש): דנמרק, באמת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, היה לך זמן לדבר כאן. שר המשפטים חיים רמון: למי שתהה לגבי העניין של יהודים, בני המוצא הנורדי הם קטגוריה בפני עצמה. דינם כדין אזרחי דנמרק, והם חופשיים לבוא, לצאת ולהתיישב בדנמרק ללא כל הגבלה. זה מקביל עוד יותר נדיב מחוק השבות שלנו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה עם סרביה? היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, נרשמת להצעה אחרת, למה אתה מפריע כל הזמן? שר המשפטים חיים רמון: ועדת-רובינשטיין, שרוב הנתונים שהזכרתי נזכרים בדוח שלה - בכל זאת מדובר בפרופסור לחוקה שיודע ומכיר - הציעה הצעות שונות לקביעת מדיניות הגירה לצורכי נישואים בישראל, והוסיפה המלצות בעניין עובדים זרים וילדיהם ובעניין מקלט לפליטים. הצעות אלה דורשות עיון. מכל מקום, ההמלצות הכלליות של הוועדה תואמות את עמדתי, כפי שהבעתי אותה מייד עם פרסום הבג"ץ בעניין איחוד המשפחות לצורכי נישואים. יש לעגן בפרוטרוט בחוק את הסדרי ההגירה. בכלל זה יהיה חיוב הרשויות בנימוק סירוב לאשר בקשה וקיום ועדת חריגים עם זכויות טיעון ושימוע. מוחמד ברכה (חד"ש): יעני - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - היו"ר מגלי והבה: אני מבקש שתיתנו לשר לסיים את דבריו. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, הוא שמע את ההערה שלך. שר המשפטים חיים רמון: חברי הכנסת, אני יודע שיש חברים בבית הזה ויש גורמים מחוץ לבית הזה שרוצים שאנחנו ננהג באופן שאף מדינה איננה נוהגת. זהבה גלאון (מרצ): - - - שר המשפטים חיים רמון: אף מדינה, נכון. על אחת כמה וכמה במצב שבו אנחנו נמצאים. אינני רוצה לתת דוגמאות, כיצד נהגו מדינות באזרחי אויב שגרו בתחומן בעת מלחמה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): רגע אחד. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, מה זה רגע אחד? מוחמד ברכה (חד"ש): דווקא חיים רמון - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. מוחמד ברכה (חד"ש): מה אזרחי ישראל - - - היו"ר מגלי והבה: אני קורא לך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ברכה, אתה רוצה לצאת? מוחמד ברכה (חד"ש): אסור לקרוא קריאת ביניים פה? היו"ר מגלי והבה: עיתוני יום שישי לא הגיעו, אתה רוצה לצאת? מוחמד ברכה (חד"ש): אפשר לקרוא קריאת ביניים פה, תעזוב את הציניות הזאת. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, תירגע. מוחמד ברכה (חד"ש): טוב שאתה מנהל את הישיבה בצורה נכונה, אבל תן לדבר גם כן. היו"ר מגלי והבה: הערת פעם ראשונה והערת פעם שנייה, והוא שמע אותך. בבקשה, אדוני השר. שר המשפטים חיים רמון: חברי הכנסת, אנחנו מבדילים ונבדיל - - - מוחמד ברכה (חד"ש): תתייחס לזה שיש 20% - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, אתה רוצה לצאת? מוחמד ברכה (חד"ש): זאת נקודת - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת ברכה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקש להוציא את חבר הכנסת ברכה. (חבר הכנסת מוחמד ברכה יוצא מאולם המליאה.) שר המשפטים חיים רמון: אני מבקש שיאפשרו לי להגיד את מה שאני חושב, ולא את מה שחבר הכנסת ברכה חושב. השתנו החוקים בכנסת, שאני צריך להגיד מה שחבר הכנסת ברכה אומר לי? היו"ר מגלי והבה: לא השתנה שום דבר. שר המשפטים חיים רמון: בסדר, חשבתי. חברי הכנסת, אני יודע שזה נושא רגיש. אני אינני רוצה להשמיע טיעונים שכולנו יודעים אותם, ואני אינני רוצה להתייחס אליהם כאן, לגבי מי מתאחד עם מי ואיפה ולמה וכיצד הדברים נעשים. אני אוותר על הפרק הזה, למרות הפרובוקציות של חבר הכנסת ברכה ושל חברי כנסת אחרים. אני חושב שמדינת ישראל, שחוגגת עוד מעט 60 שנה, צריכה באומץ להגדיר את מהותה, על-פי עקרונות החוק הבין-לאומי. אנחנו לא נעשה דבר שהוא סותר, והעקרונות יהיו אוניברסליים. אם אנחנו נחליט למשל שאזרח של מדינה שהיא מדינת אויב, איננו יכול, באופן גורף, להתאזרח כאן, זה יהיה לגבי כל מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל, בין שזאת סוריה, בין שזאת לוב, בין שזאת פלסטין, או חס וחלילה ארצות-הברית של אמריקה, אם תכריז עלינו מלחמה. רן כהן (מרצ): ומה אם יבוא יהודי מעירק? שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת רן כהן, יהודי מעירק עולה לפי חוק השבות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, הרי יש לך הצעה אחרת. תוכל לשאול כל מה שאתה רוצה. שר המשפטים חיים רמון: אני רוצה לחזור ולהודיע כאן שוב, שלבני העם היהודי יש מסלול שונה כבר היום. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זו גזענות. שר המשפטים חיים רמון: יכול להיות. אז יש הרבה מאוד מדינות גזעניות, ואנחנו נהיה חלק מהן. אנחנו נהיה מדינה כמו מדינות האיחוד האירופי. נהיה גזענים כמו האיחוד האירופי. חבר הכנסת רן כהן, היום יש שני מסלולים של אזרחות. אני לא עושה שום דבר חדש. רן כהן (מרצ): על חוק השבות אין לי מחלוקת. שר המשפטים חיים רמון: לכן, יהודי שבא מעירק עולה לארץ לפי חוק השבות, והוא איננו עולה לפי חוק האזרחות. כל מה שמדובר עליו כאן זה על אנשים שרוצים להגיע לארץ ולהתאזרח על-פי חוק האזרחות. חוק האזרחות הוא חוק אחר. התנאים בו שונים. יהודי שעולה לפי חוק השבות, מגיע לארץ ונהיה אזרח בתוך יום. בחוק האזרחות זה תהליך ממושך, שלוקח זמן, גם היום. זהבה גלאון (מרצ): יש חוק ליהודים וחוק לערבים. שר המשפטים חיים רמון: לא, יש חוק ליהודים, חברת הכנסת גלאון, וחוק למי שאינם יהודים במדינת ישראל שהוקמה כדי שבני העם היהודי ישובו אליה. זאת מדינת ישראל. על הבסיס הזה היא הוקמה. מי שרוצה לשנות את זה, שיבטל את חוק השבות. תהיי אמיצה, תבואי לפה לכנסת באומץ ותגידי: אני רוצה לבטל את חוק השבות. בסדר, אבל לא להמציא המצאות. זהבה גלאון (מרצ): - - - היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת גלאון, דיברת כאן. שר המשפטים חיים רמון: אנחנו בתחילת הדיונים, וכאשר נגיע לשלב הזה, ייתכן שהוא יהיה חוק-יסוד וייתכן שהוא לא יהיה, וייתכן שחלקו יהיה חוק-יסוד וחלקו לא יהיה. הדברים האלה יהיו בדיונים משפטיים. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד הוא שאני רגיש לפחות לסוגיות הומניטריות. יש בהחלט מקרים שבהם צריך לפתור נושאים באופן הומניטרי. יש בעיה עם זה. במקרה ישבנו היום במשרד, ולסוגיה ההומניטרית הקדשנו הרבה מאוד זמן. אני מאמין שעלה רעיון סביר, קצת יוצא דופן, אבל מבחינה משפטית הוא סביר, שבעיות הומניטריות אמיתיות יוכלו להיפתר. זה חשוב לנו, אנחנו רוצים לפתור אותן, אבל בהחלט בעיות הומניטריות יוצאות דופן, לא דבר שבשגרה. לא דבר שבזכות, אלא דבר שבחסד. כך אנחנו מתכוונים לטפל בעניין הזה. אני מניח שהכנסת עוד תידרש לכך והדיונים לא יהיו רגועים. אם הדיון הראשון היה כפי שהוא היה עכשיו, אני מניח שהדיונים הבאים, כאשר החוק הזה יובא - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש לי שאלה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת זחאלקה, אני אשאל אותו אם הוא רוצה לענות על השאלות. שר המשפטים חיים רמון: תן לי לסיים, וברשות היושב-ראש אני אשיב על השאלות שלכם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש לי שאלה אחת. שר המשפטים חיים רמון: אפילו חמש, רק אם היושב-ראש יסכים. הסוגיה ההומניטרית היא דבר מרכזי. אמרתי לכם. אני מבקש שהדיון הזה יתקיים ברצינות, זה דיון שיורד באמת לשורש היסודות של מדינת ישראל וקיומה כאן ומהותה כאן. כל אחד יבוא עם השקפת עולמו. אני מציע לא לחלק ציונים לאף אחד, מי כן ומי לא, כי אני יכול לחלק ציונים הפוכים, ולא כדאי. זהבה גלאון (מרצ): למה? שר המשפטים חיים רמון: כי אני שר ואני צריך להתאפק, וזה לא "פייר" שאת תיתני לי ציונים כיוון שאני שר ואני צריך להתנהג בנימוס וכשר המשפטים לא אוכל לענות לך. היו"ר מגלי והבה: אדוני מסכים - - - שר המשפטים חיים רמון: אני מציע מה לעשות עם ההצעות. נדמה לי שזה מה שאני צריך לעשות בדיון הארוך הזה, ואני מציע להעביר את כל ההצעות לדיון בוועדת הפנים או בוועדת החוקה, בכל ועדה שתרצו, בכל ועדה שוועדת הכנסת תרצה. אני מציע לקיים דיון באחת מוועדות הכנסת בנושא הזה. אם ירצו לקיים דיון במליאה, גם זה טוב מבחינתי. מה שהכנסת תרצה בעניין הזה, מבחינתי זה בסדר. היו"ר מגלי והבה: אדוני השר, נרשה שתי שאלות. חבר הכנסת טלב אלסאנע, יש לך הצעה אחרת, בבקשה. שר המשפטים חיים רמון: הוא מוותר על הצעה אחרת. היו"ר מגלי והבה: מוותר על הצעה אחרת, אז בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, הבאת דוגמאות מכל מיני מדינות, חוץ ממיקרונזיה, שאנחנו לא יודעים מה החוק שם. שר המשפטים חיים רמון: אם תרצה, גם את זה אני אביא לך. אם מיקרונזיה מאוד מציקה לך, אני אביא לך את מיקרונזיה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא, לא. יש דבר פשוט, אדוני השר, שלא התייחסת אליו – שבכל המדינות שהזכרת אין שני חוקים שמתייחסים לכלל האוכלוסייה שם. יש חוק אחד שהוא לכלל האזרחים שם. אילו היית בא לכאן והיית אומר, אנחנו מביאים חוק אחד שבא להסדיר את עניין האזרחות, או חוק אחד לכלל האזרחים, שבא להסדיר את עניין ההגירה, שיהיה מבוסס על עקרונות אוניברסליים – כולנו היינו מסכימים ומקבלים את זה. אבל אתה מלכתחילה אמרת – יש חוק אחד לאזרחים היהודים. אין דבר מקביל לזה בשום מדינה מהמדינות שהזכרת. ואז המשכת לשאר המדינות, וכאן ההטעיה וכאן הגזענות. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, איפה השאלה שלך? שר המשפטים חיים רמון: הוא שאל. אני אענה לו. הוא שאל "האומנם?" טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת אלסאנע, שב בבקשה, אני אענה לך. ראשית, החוק הזה אינו חל על אזרחים. הוא חל על אנשים שהם אינם אזרחים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ודאי שהוא חל על אזרחים. שר המשפטים חיים רמון: לא, הוא לא חל על אזרחים. הוא חל על אנשים שאינם אזרחים שהביעו את רצונם להיות אזרחים. דב חנין (חד"ש): שהביעו את רצונם לחיות בארץ. היו"ר מגלי והבה: סליחה, חבר הכנסת דב חנין, אנחנו לא בוועדה כרגע. שם תשאל את כל השאלות. שר המשפטים חיים רמון: אני מציע שלא נתווכח על דברים טריוויאליים. הוא לא חל על האזרחים כי החוק אומר מי יכול להיות אזרח. אז ודאי שהוא לא חל על אזרחים. זה אלף-בית. דב חנין (חד"ש): החוק מדבר על מי שחי בישראל. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת דב חנין. שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת חנין, כל אחד יכול לדבוק בעמדתו, אבל את העובדות אי-אפשר לשנות. זה אמפירי. אי-אפשר לשנות את זה. החוק בא להסדיר. למשל, כאשר אדם קם בקליבלנד אוהיו ורוצה להיות משום-מה אזרח ישראל, החוק בישראל אומר לו איך יוכל להיות אזרח. כמו לגבי אזרח בשווייץ. אני קם היום בישראל ורוצה להיות אזרח שוויצרי. אני ניגש לשגרירות השוויצרית ושואל מה אני צריך לעשות בשביל להיות אזרח שוויצרי. התשובה תהיה: אתה לא יכול. אבל זו המשמעות של חוקי הגירה. דב חנין (חד"ש): אנחנו מדברים על היתר. שר המשפטים חיים רמון: היתר למי? למי שאיננו אזרח. נכון. החוק חל על מי שאיננו אזרח. לגבי אזרחים יש שוויון מלא. עכשיו אני אומר איך מדינת ישראל רוצה להתייחס למי שאיננו אזרח בה. יש מדינות שהחליטו שאם אין לך מיליון דולר אתה לא יכול להיות אזרח. זו אפליה. תאמין לי, יותר גרועה מגזענות. יש מדינות שהחליטו שאם אתה לא יודע אנגלית אתה לא יכול להיות אזרח. יש מדינות – חבר הכנסת טלב אלסאנע, כנראה לא הקשבת לכל הדוגמאות, אז אני אעביר לך אותן – שקובעות שהן נותנות עדיפות לבן הלאום שלהן שאיננו גר במדינתן ואיננו אזרח. נתתי לדוגמה את דנמרק הנורדית. אבל העניין הזה הוכר בהחלטת ונציה, נדמה לי ב-2001, של האיחוד האירופי. דווקא בתקופה שהגבולות נעלמו באירופה, דווקא בתקופה שאירופה הפכה למדינה אחת מאוחדת, אמרו, לכל מדינה יש זכות להעדיף את בני הלאום שלה שרוצים לחזור. מה לעשות? כל אירופה גזענית? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, שאלת מספיק וקיבלת תשובה. שר המשפטים חיים רמון: הדנים יכולים להעדיף דנים, וההולנדים יכולים להעדיף הולנדים וכו' וכו'. כך קבעה אירופה הנאורה. רצית לדמות לאיחוד האירופי, לא אני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש להם שני חוקים? שר המשפטים חיים רמון: ודאי. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, חברים, בוועדה יהיה לכם זמן להתווכח. שר המשפטים חיים רמון: חבר הכנסת טלב אלסאנע, יש להם שני חוקים. אם ניקח את דנמרק – יש להם חוק אחד שאומר, שמי שדם נורדי זורם בעורקיו יועדף על פני מי שדם נורדי לא זורם בעורקיו. דנמרק. זהבה גלאון (מרצ): אני רוצה לשאול שאלה לגבי המקרים ההומניטריים. היו"ר מגלי והבה: רק רגע. אדוני השר, יש שאלות לעוד חברי כנסת. אני מציע שנעבור להצעה אחרת, כי אפשר לשאול את כל השאלות האלה בוועדה. שר המשפטים חיים רמון: רק לזהבה. היו"ר מגלי והבה: האחרונה. השואלת האחרונה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני השר, מה המשמעות של דבריך, שהמקרים ההומניטריים ייחשבו אלו שעניינם נשאר תלוי ועומד עד פסיקת בג"ץ, ומעכשיו ואילך החוק יחול? אותם מקרים הומניטריים שעניינם היום תלוי ועומד, האם עליהם אתה הולך להחיל את מה שנקבע בפסיקת בג"ץ? שר המשפטים חיים רמון: חברת הכנסת גלאון, אינני יודע. אנחנו נמצאים בראשית הדיון בעניין הזה. אנחנו מודעים למציאות שיש בעיות הומניטריות, ולבנו איננו גס. העלינו הצעות מהצעות שונות. הן מאוד בעייתיות. לא במקרה קודקס חוקי ההגירה, למשל בארצות-הברית, מכיל שמונה כרכים. אפילו הנשיא לא יכול להתערב בקודקס הזה. למה? מסיבות שהוכחו, שברגע שיש שיקול דעת, אין שיקול דעת. הכול פרוץ. לכן הדבר מסובך, מורכב. יש רעיונות בעניין הזה, ואנחנו נעשה הכול כדי שיהיה מסלול של בעיות הומניטריות. מצד אחד, אנחנו רוצים להגדיר מה אנחנו, מי אנחנו. ומצד שני, אנחנו מודעים לכך שיש בעיות הומניטריות הדורשות פתרון. היו"ר מגלי והבה: שאלה אחרונה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. אתה יכול מהמקום, אבל בישיבה. עתניאל שנלר (קדימה): האם הצעת החוק שבדעת המשרד להגיש מביאה בחשבון את מגילת העצמאות של המדינה היהודית בארץ-ישראל? והשאלה המשלימה: האם לדעתך החוק צריך להגן מפני רצון אויבינו מבחוץ לכבוש את המדינה היהודית באמצעות הדמוגרפיה? נסים זאב (ש"ס): אם זה נאומים בני דקה, גם אני רוצה. היו"ר מגלי והבה: שאלה אחרונה ואנחנו עוברים להצעה אחרת. שר המשפטים חיים רמון: אני רוצה להגיד לחבר הכנסת שנלר, הצעת החוק תביא בחשבון את כל מה שאמרתי כאן, ודאי את מגילת העצמאות, שממנה אנחנו יונקים, והיא תשמש לנו מורה דרך כאשר אנחנו נגיש את הצעת החוק הזאת לכנסת. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר המשפטים. הצעה אחרת לחבר הכנסת דב חנין. לאחר מכן נעבור להצבעה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, נאמרו פה דברים רבים בדיון הזה, אבל דבר אחד שצריך להדגיש הוא, שהכדור בנושא הזה עובר בחזרה לידי הכנסת. גם שופטי הרוב בבית-המשפט העליון הביעו אמירות קשות מאוד כלפי החוק. עולה פה השר, גם הוא אומר שהחוק הזה הוא חוק לא ראוי, ואכן, כמו שנאמר, hard cases make bad law, מצבים קשים יוצרים חוק רע. אבל, אני חייב לומר שכשאני שומע את תשובת השר, אני נעשה מאוד מודאג. אני נעשה מודאג קודם כול מהרעיון של העברת ההפרות למישור העל של חוק-יסוד כדי להגן על ההפרות מפני חמת זעמה של ביקורת שיפוטית עתידית. אני חושב שזה בדיוק הכיוון ההפוך לזה שצריך ללכת בו. אני חושב שצריך להסיר את החוק מספר החוקים של מדינת ישראל. היו"ר מגלי והבה: תודה. דב חנין (חד"ש): ברשות אדוני, יש לי דקה, ויש לי עוד 25 שניות. היו"ר מגלי והבה: הרווחת דקה וחצי, אבל בסדר. דב חנין (חד"ש): לא. ברשות אדוני, יש לי עוד 20 שניות. אני רוצה להעיר לכבוד השר, שהחוק שאנחנו מדברים בו איננו חוק שעוסק באזרחות. החוק עוסק בסך הכול בהיתר שהייה בישראל של בני משפחות שנישאו לאזרחי ישראל. לכן, החוק הזה בפירוש עוסק בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של אזרחי ישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. המציעים, האם זו ועדה כמו שהשר אמר או הצעה אחרת - במליאה? חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ועדה. מוחמד ברכה (חד"ש): למה אתה לא שואל אותי? אני המציע הראשון. היו"ר מגלי והבה: כן. חבר הכנסת ברכה? מוחמד ברכה (חד"ש): ועדה. היו"ר מגלי והבה: ועדה. חברת הכנסת רונית תירוש? חברת הכנסת זהבה גלאון? זהבה גלאון (מרצ): ועדה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת אחמד טיבי לא נמצא פה. חבר הכנסת נסים זאב? נסים זאב (ש"ס): מליאה. זהבה גלאון (מרצ): נו, חבר הכנסת נסים זאב, אתה - - - נסים זאב (ש"ס): הבג"ץ החליט - - - היו"ר מגלי והבה: אנחנו נצביע כך: מי שיהיה בעד הצעת השר והמציעים - זה יהיה ועדה, ואם תהיה לנו תוצאה - - - מוחמד ברכה (חד"ש): אלה שהסכימו לוועדה - תצביע עליהם לוועדה או הסרה, והוא - מליאה או הסרה. היו"ר מגלי והבה: בסדר. אנחנו עוברים להצבעה - האם ההצעה תעבור לוועדה. מי בעד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - מיעוט ההצעה להעביר את הנושא שהעלו חברי הכנסת מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה וזהבה גלאון לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: המציעים חברי הכנסת מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה וזהבה גלאון - ההצעה תעבור לוועדה. איזו ועדה? קריאה: חוקה. מוחמד ברכה (חד"ש): פנים. היו"ר מגלי והבה: ועדת הכנסת תחליט באיזו ועדה תידון הצעת החוק. מוחמד ברכה (חד"ש): כולנו מסכימים על פנים. כל הזמן זה היה בוועדת הפנים. קריאה: אין הצעה אחרת. היו"ר מגלי והבה: חוקה. יש שתי הצעות. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, ועדת הכנסת תחליט באיזו ועדה זה יידון. מוחמד ברכה (חד"ש): אין מחלוקת. - - - היו"ר מגלי והבה: אבל יש הצעה של השר - ועדת הפנים. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת נסים זאב: מליאה או הסרה. מי בעד מליאה? מי נגד? הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - מיעוט נגד - רוב ההצעה לכלול את הנושא שהעלה חבר הכנסת נסים זאב בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: אנחנו מסירים את ההצעה של חבר הכנסת נסים זאב. הצעה לסדר-היום בג"ץ שוב ביטל פסק-דין של בית-הדין הרבני היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה רגילה לסדר-היום בנושא: בג"ץ שוב ביטל פסק-דין של בית-הדין הרבני - מטעם חבר הכנסת נסים זאב, הצעה שמספרה 114. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה שלוש דקות. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת אורון, אתה נשאר - - - חיים אורון (מרצ): - - - זהבה גלאון (מרצ): זו המלצה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הנושא הוא: התערבות בג"ץ בעניין החלטת בית-הדין לחייב את האשה לקבל גט מבעלה. מדובר ביחסי בעל ואשתו שנקלעו למשבר. הוא עזב את דירתם המשותפת והגיש תביעה לגירושין לבית-הדין בטענה שאשתו חיה עם מישהו אחר. תוך כדי הדיונים בוודאי בית-הדין השתכנע. כבוד השר, חשוב להדגיש שבית-הדין קיבל את ההחלטה לקבלת הגט או שהזוג לא יכול לחיות במשותף - ועל פניו כך זה היה נראה - בלי שום קשר לחומר הראיות שהביא הבעל לאחר מכן. בית-הדין קבע שהזוג לא חי חיים משותפים, ויש מצב שהבעל לא נמצא בבית כיוון שאשתו בגדה בו לפי דבריו, והוא כנראה ניסה לשכנע אולי קצת יותר את בית-הדין בתמונות שהוא הגיש לבית-הדין. אבל אני רוצה להגיד שבית-הדין לא הסתמך על התמונות האלה. ואז, כאילו הנושא הזה הוסט לכיוון חוק הגנת הפרטיות. כאן פתאום יש הסוגיה והמחלוקת בין בית-הדין לבין בית-המשפט. נאמר שהחוק להגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים שבין בני-הזוג, ולגביהם אין מושג של פרטיות נפרדת. כך אמר הרב שלמה דיכובסקי. בא השופט ברק ואמר שהנישואים אינם שוללים מבני-הזוג את הזכות לפרטיות של כל אחד ואחד מהם. אני רוצה לומר שבנושא הזה לא לא שייך חוק הגנת הפרטיות. כשבא בית-הדין ויושבים וקובעים שהזוג הזה לא יכול עוד לחיות ולהמשיך לחיות כבני-זוג או כמשפחה על בסיס טענות כאלה ואחרות, לבית-דין יש שיקול דעת הרבה מעבר לחומר הראיות שמוגש בפניו. מה עשה בית-המשפט? בית-המשפט קיבל את הטענה של האשה שבעצם התמונות היו הראיות המובילות לשכנוע בית-הדין, והוא התבסס על זה כאשר היתה פגיעה בפרטיות של אותה אשה, ולכן פסל את הפסיקה של בית-הדין. אני חושב שבית-המשפט הנכבד טעה בנושא הזה, כי לא כל דבר שנמצא ומעוגן בחוק הוא דבר שיכול להיות מובן בהלכה. מה לעשות? יש דברים שהם בהלכה. כולנו יודעים על-פי דעת תורה או דיני התורה מה הנושא של ממזרות. מישהו יכול להבין את זה מתוך איזה חוק, מי נקרא ממזר ומי הם פסולי חיתון ומה הוא הנושא של קידושין וגירושין? כל זה עניין של הלכה, ובית-דין לוקח לעצמו סמכויות מדי פעם, וכל דבר נהפך להיות פסיקה לבית-משפט. כל נושא נהפך להיות שפיט בפני בית-המשפט. לא ייתכן. צריך לדעת בית-המשפט והוא צריך גם להגביל את עצמו, ואם לא - צריכים לעגן זאת בחקיקה. אני רק רוצה להזכיר לשר רמון, שבנושא השבת למשל, בזמנו בא שופט וקבע שהשבת מבחינתו מתחילה אחרי חצות לילה, כי במושג של כניסת יום השבת תמיד אנחנו רגילים שאחרי חצות נחשב היום הבא, כי כך הם התאריכים וכך השעון עובד אצלנו. אבל מבחינת היהדות, כניסת שבת היא עם שקיעת החמה. מה לעשות? המושג שונה בין החוק לבין ההלכה. אותו דבר בנושאים האלה. אי-אפשר שבית-המשפט ייקח לעצמו סמכויות בדברים הלכתיים רוחניים שאינם קשורים לנושא חוק ומשפט. אדוני השר, אני חושב שמתפקידנו להגן על בית-הדין. אנחנו חייבים לתת לבית-הדין את הכוח ואת היכולת בדברים שהם הלכתיים ושקשורים ליהדות, גם אם באיזשהו מקום לפעמים הם סותרים אולי את החוקה בישראל או את דיני החוקים. בזה אנחנו בעצם דנים כל כך הרבה שעות בוועדת החוקה, חוק ומשפט - למצוא את המכנה המשותף בכל נושא. אבל, אני אומר לך, כמה שנשב וכמה שנדון וכמה שנגיע לחקיקה המתאימה ביותר, שיכולה להוביל על דעת רוב הבית הזה – הרוב המוחלט שבו – עדיין תמיד יימצאו פה ושם פרצות כאלה ואחרות, ולא נוכל לעגן את הכול בחוקה. לכן, אני חושב שמתפקידנו אנו, הבית הזה, לשמור על כבוד בית-הדין בדברים שקשורים להלכה. אגב, גם השופט ברק לא חשב בנושא הזה שאולי צריכים עדיין לשמר את הזוג הזה כמשפחה. גם הוא הבין שאין מקום לחיים משותפים ביניהם. אבל מה, הוא נתלה בנושא התמונות שהציג הבעל כראיות. לכן, אני חושב שחבל מאוד שבית-המשפט מתערב מדי פעם בנושאים הלכתיים. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לבית-המשפט לשקול מדי פעם, כשהנושאים של בתי-הדין מגיעים אל שולחנו, לחשוב פעם נוספת ולפעמים לומר: הנושא הוא נושא הלכתי, נושא של דיני הלכה ויהדות, ואנחנו לא צריכים להתערב בנושאים כל כך רגישים, בפרט כשבית-המשפט לא חושב אחרת מכפי שבית-הדין סבור, שיש מקום שבני-הזוג יתגרשו. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זאב. אני מזמין את שר המשפטים להשיב על ההצעה. שר המשפטים חיים רמון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התערבות בג"ץ בפסיקות של בית-הדין הרבני היא לא חריגה. בג"ץ מתערב בכל תחומי החיים. בג"ץ מתערב בפסיקות שאנחנו פוסקים כאן בכנסת ומחוקקים חוקים. מה היה הדיון הקודם? האם בג"ץ רשאי לפסול חוק של הכנסת, כן? או לא? זאת היתה המעורבות שלו. השאלה שנשאלת היא, אם התיאור שתיאר חבר הכנסת זאב הוא של התערבות בהלכה, ולא היא. בית-המשפט העליון קובע את דיני הראיות, מה מותר ומה אסור. ראיה שהושגה בדרך לא חוקית או לא חוקתית היא פסולה. לא מזמן זיכה בית-המשפט העליון חייל שלא הודיעו לו שמותר לו להיוועץ בסניגור. הוא הודה, ובית-המשפט אמר: מכיוון שלא הודיעו לו – אני עושה את זה בצורה מאוד פופוליסטית - ההודעה שהוא מסר אינה חוקית. ברור שהוא מסר, וברור שהוא הודה, ובכל זאת ההודאה הזאת נפסלה והוא לא הורשע. לכן, גם כאן גם בית-הדין הרבני צריך לכבד את דיני הראיות, שקובעים מה מותר ומה אסור. כאשר בית-הדין הרבני מתבסס על ראיה שהושגה בדרך פסולה, הוא פוסל את הפסק. אם, במקרה הזה, התמונות הושגו בדרך לא חוקית, הוא פוסל אותן מהצגה כראיה. למעשה בית-המשפט העליון אמר לבית-הדין הרבני: אל תסכימו לקבל ראיות שהושגו בדרך לא חוקית מתוך פגיעה, במקרה הזה, בחוק הגנת הפרטיות. בכך הוא צריך לפעול כפי שכל בית-דין פוסק. הוא לא אמר לבית-הדין הרבני מה יפסוק במקרה הנדון לפניו אם ישתכנע – בלי הראיה הזאת – כך וכך על-פי ההלכה. יש מקרה נוסף שלגביו אני רוצה למסור לבית - בית-המשפט העליון החליט שבית-הדין הרבני אינו יכול לשמש בורר. אנחנו מתכוונים לשנות את זה, כי זה עניין של מדיניות. אם שני מתדיינים רוצים להתדיין מרצונם החופשי בבית-דין רבני לפי חוק תורה – יבושם להם. זה בהחלט עניין של מדיניות של שר המשפטים, של הממשלה. בית-המשפט העליון מצא פגם בחוק, שאינו מאפשר זאת. נתקן את החוק ונאפשר למי שרוצה בכך להתדיין בבית-דין רבני, כמו שאנחנו מעודדים את מוסד הבוררות. אם יש מוסד בוררות שהוא בתי-דין רבניים, ואנשים רוצים להתדיין שם מרצונם החופשי, למה המדינה צריכה למנוע את זה מהם? נסים זאב (ש"ס): בית-המשפט הכיר - - - שר המשפטים חיים רמון: ודאי, אני אומר. לא רק הכיר, אלא אנחנו מעודדים, כי זה מוריד עומס מבתי-המשפט, זה מקצר הליכים וכו'. לכן, בעניין הזה אנחנו מרגישים חופשי. לכן, חבר הכנסת זאב, אני מציע שנסתפק בדברי תשובתי. איני רואה טעם לדון בפסק-דין פרטני, שעה שהעיקרון שצריך להיות מקובל על כולם הוא שדיני הראיות חלים בכל בתי-הדין במדינת ישראל, וכל אחד מהם פוסק על-פי סמכותו. בתי-הדין הרבניים פוסקים על-פי ההלכה. הם יפסקו על-פי ההלכה, והראיות שיוצגו לפניהם יהיו ראיות כשרות על-פי הדין הכללי. תודה רבה. אני מציע לחבר הכנסת זאב להסתפק בדברי תשובתי. נסים זאב (ש"ס): אני רוצה שזה יידון בוועדת החוקה. כשיבואו דיינים - - - חיים אורון (מרצ): אתה יכול לבקש רק מליאה. היו"ר מגלי והבה: נכון, או מליאה או להסיר מסדר-היום. מה אתה מציע? שר המשפטים חיים רמון: אם חבר הכנסת זאב לא נענה להצעתי, אני מבקש להסיר מסדר-היום. היו"ר מגלי והבה: אם כך, נעבור להצבעה. אתה מסכים, חבר הכנסת זאב? נעבור להצבעה. הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – מיעוט בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – רוב נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: ההצעה של השר התקבלה, והנושא יוסר מסדר-היום. תם סדר-היום. חברי הכנסת, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה באייר התשס"ו, 23 במאי 2006, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 19:48.