דברי הכנסת

תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 נאומים בני דקה 4 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 4 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 5 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 5 רן כהן (מרצ): 5 מנחם בן-ששון (קדימה): 6 משה שרוני (גיל): 7 משה גפני (יהדות התורה): 7 אברהם מיכאלי (ש"ס): 7 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 8 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 8 דב חנין (חד"ש): 9 רונית תירוש (קדימה): 9 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 10 שרה מרום-שלו (גיל): 10 חנא סוייד (חד"ש): 11 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 12 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 12 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 12 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 13 מגלי והבה (קדימה): 13 מגלי והבה (קדימה): 14 גלעד ארדן (הליכוד): 14 חיים אמסלם (ש"ס): 15 ראובן ריבלין (הליכוד): 15 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 16 מזכיר הכנסת אריה האן: 16 ציון יום ההוקרה למערך המילואים 16 שר הביטחון עמיר פרץ: 16 אביגדור יצחקי (קדימה): 21 אביגדור יצחקי (קדימה): 22 אביגדור יצחקי (קדימה): 22 אביגדור יצחקי (קדימה): 23 אביגדור יצחקי (קדימה): 23 אביגדור יצחקי (קדימה): 23 דני יתום (העבודה-מימד): 24 גלעד ארדן (הליכוד): 26 אברהם מיכאלי (ש"ס): 28 ישראל חסון (ישראל ביתנו): 29 אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 31 מאיר פרוש (יהדות התורה): 34 משה שרוני (גיל): 35 אבשלום וילן (מרצ): 36 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 39 השלמת הרכב ועדות הכנסת 47 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 47 יצחק גלנטי (גיל): 52 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 53 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 54 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 55 משה גפני (יהדות התורה): 57 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 61 נסים זאב (ש"ס): 62 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 64 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 65 משה כחלון (הליכוד): 66 שר הפנים רוני בר-און: 67 עדכון אחרון: 1.8.06 חוברת ה' ישיבה י' הישיבה העשירית של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, י"ח באייר התשס"ו (16 במאי 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, י"ח באייר התשס"ו, 16 בחודש מאי 2006. על סדר-היום: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, מזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי חברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה להסיר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – קביעת הרכב לאחר קבלת הערעור), התשס"ו-2006, שמספרה פ/34. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נאומים בני דקה היו"ר קולט אביטל: הסעיף השני על סדר-היום: נאומים בני דקה. אני מבקשת מחברי הכנסת הנוכחים והמעוניינים לנאום ללחוץ על כפתור הנוכחות. ראשונת הנואמים - חברת הכנסת נאדיה חילו. נאדיה חילו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, בחרתי היום, בדקה שיש לי, לספר את סיפורם של 15 ילדים קטנים, חסרי ישע, שנאלצים יום-יום לעבור מסכת עינויים שגורמת להם נזקים נפשיים בדרכם לבית-הספר, בסדר-היום הרגיל שאמור להיות להם בדרכם לבית-הספר. הילדים האלה הם ילדים פלסטינים, שמלווים מדי יום בחמישה ג'יפים ובהרבה מאוד חיילים. כל מה שרוצים הילדים האלה הוא ללכת לבית-הספר בשלום, לחזור ולנהל חיים רגילים. אני חושבת שהבעיה הזאת היא לא רק בעיה בסיסית של משפחות פלסטיניות או של ילדים פלסטינים, זו בעיה בסיסית שלנו, של כולנו. זו פגיעה מוסרית, פגיעה בילדים חסרי ישע, שהופכת אותם לקורבנות. תאמינו לי, אם הסיפור הזה היה קורה לילדים אחרים – אני מאוד רגישה לכל הילדים – גם יהודים, הייתי מתייצבת פה היום ומשמיעה את קולי ואומרת את אותם דברים, אבל לא יעלה על הדעת לעזוב את העניין הזה בלי שהבית הזה ייתן את דעתו עליו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, סמוך לכנסת שובתים רעב אנשים, אזרחי המדינה, שהם חולי סרטן המעי הגס. חלקנו גם ביקרו אותם. מדובר בשמירת חיים, שהיא ערך נעלה ביותר. באולם המליאה הזה אנחנו מדברים על כסף רב מאוד, מאות מיליונים ומיליארדים. אני חושב שאם הכנסת היתה יכולה להתאחד, כל חלקי הבית, כדי לפתור בעיה ספציפית, שגם איננה עולה מאות רבות של מיליונים, בסכום זעיר יחסית היה ניתן לפתור את הבעיה. זה מוזר מאוד שבשעה שהמדינה מקבלת הכנסות של מיליארד דולר ממכירת מפעלי "ישקר", ובשעה שדנים בהקצבות למטרות כאלה ואחרות, לא מוצאים את הפתרון. זה לא עניין לקואליציה ואופוזיציה וכדאי להתאחד בעניין הזה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת רן כהן. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בחרתי לדבר על קצבאות הילדים, שהן דבר מבורך מאוד. אחרי שהוסיפו לקצבאות של משפחות ברוכות ילדים – 4 פלוס – וזה דבר מבורך, הרי 86,000 משפחות יקבלו תוספת בקצבאות ילדים ו-148,000 משפחות יישארו בלי תוספת. אני אומרת שכל משפחה, ולא משנה כמה ילדים יש במשפחה, צריכה תוספת כזאת, משום שמישהו מהחכמים אמר שבכל ילד חבוי מוצרט, וכדי לפתח את הכשרון של הילד, המשפחה צריכה כלים. כנסת נכבדה, אנחנו צריכים לשקול שלכל משפחה שיש בה ילדים תינתן תוספת לקצבאות. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, ואחריו – חבר הכנסת מנחם בן-ששון. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בכנסת השש-עשרה לקחתי על עצמי לטפל בבעיה כאובה וחשובה ביותר, שלא זכתה עד אז לתשומת לב ראויה – תופעת ההתאבדויות של חיילים בצה"ל. החלטתי לקדם את הנושא תוך שימוש בכלי הפרלמנטרי הזה של נאומים בני דקה, כדי להאיר את התופעה ולציין מקרי אובדנות בצה"ל. ההתאבדויות, גברתי, הן סיבת המוות מספר אחת בצה"ל. לא ייאמן. מדי שנה מתאבדים בממוצע 35 חיילים וחיילות, כלומר, כל עשרה עד 14 ימים בממוצע מתאבד חייל בצה"ל. מספר החיילים המתאבדים גבוה ממספר החיילים ההרוגים מכל סיבה אחרת - פעילות מבצעית, תאונות דרכים או אפילו תאונות אימונים. צה"ל יכול לעשות הרבה יותר. לצערי הרב, אף שבעבר הוא הוכיח שכשהוא מתמודד הוא יכול להקטין את מספר הקורבנות באסונות אחרים, בנושא הזה לא מושקע אפילו חלק קטן מהמאמץ המושקע במניעת תאונות אחרות. ניתן להעתיק דרכי פעולה ממדינות אחרות, והוכחנו את זה כאן במליאת הכנסת. אנחנו, ככנסת ישראל, דורשים מהצבא לעשות הרבה יותר. בכנסת השש-עשרה הצלחנו להגיע למצב שבו, בעקבות הפעילות במליאה ובוועדת החוץ והביטחון, צה"ל התעורר ולקח על עצמו לעשות פעולות הרבה יותר ניכרות בעניין. אנחנו נמשיך במאבק הזה עד שנגיע למצב שבו מספר ההתאבדויות ישאף לאפס. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, ואחריו – חבר הכנסת שרוני. מנחם בן-ששון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהזדמנויות הללו אני אדווח על ממצאים של הישגי המחקר של הקהילה האקדמית בישראל – כל פעם מחקר אחד בתחום העיוני ומחקר אחד בתחום הניסויי. בשורה טובה יש לי לחברי הכנסת. בשעות הללו ממש נחתם מסמך הסכמה בין 11 המדינות השותפות לניהול הארכיב הגדול ביותר לתולדות מלחמת העולם השנייה והשואה בבאד-ארולסן. הישיבה מתקיימת לא בגרמניה, אלא בלוקסמבורג. ההסכמה היא הסכמה של כל המדינות. בבוקר שלחנו להן בקשה שהמסמך ייחתם על דעת כולן. בדקות הללו, ממש לפני שנכנסתי, קיבלתי הודעה שההסכם נחתם בראשי-תיבות, ובעוד כמה שבועות המדינות תקבלנה את ההסכם לאשרור. 50 מיליון מסמכים ייפתחו לחוקרים. ההודעה השנייה היא מהתחום הניסויי. חוקרים באוניברסיטת תל-אביב, ובשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, פרסמו בגיליון אפריל של Journal of Clinical Investigation, קבוצת המחקר בראשותו של דן גזית, דרך למצוא שיטות לריפוי פגיעות בשלד באמצעות תאי גזע מהונדסים. בהתחשב בידע המוגבל שקיים כיום לגבי הפיכתם של תאי גזע בוגרים לתאי גיד, זה מחקר שהוא פריצת דרך, משום ש-200,000 חולים בצפון-אמריקה, למשל, סובלים מבעיות כאלה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. תודה על הבשורות הטובות. חבר הכנסת משה שרוני, ואחריו – חבר הכנסת גפני. משה שרוני (גיל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת את הבעיה האקוטית והדחופה ביותר – חולי סרטן המעי הגס, אשר נמצאים בסביבה שלנו כבר כמה ימים. זה עניין אנושי וזה דחוף. צריך להתייחס לנושא הזה בצורה רצינית ביותר. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, לפני ימים מספר הושחת בית-הכנסת הגדול בפתח-תקווה בצלבי קרס ובכתובות אנטישמיות על רצפת בית-הכנסת, על דלת בית-הכנסת, על ספרי התורה, על ארון הקודש. לפני שבוע - צלבי קרס והשחתה בבית-ספר בפתח-תקווה. המעשים הוונדליים האלה מצטרפים לשרשרת ארוכה של מעשים חמורים שנעשים בעיר פתח-תקווה. אינני יודע מה עומד מאחורי העניין הזה, אבל בעיר כמו פתח-תקווה, עיר עברית, יהודית, שנמצאת במרכז הארץ, עיר גדולה, כשהתופעה הזאת, שמזכירה ימים אפלים בהיסטוריה של העם היהודי, חוזרת על עצמה באופן הכי חמור, ועד היום המשטרה איננה שמה את ידה על הפושעים, העבריינים שעשו את זה - אני חושב שהדבר הזה חמור, וצריך לטפל בעניין הזה בכל הדחיפות ובכל החומרה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת ליצמן. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, היום אנחנו ביום ל"ג בעומר, זה יום ההילולה של ר' שמעון בר יוחאי ויום חג הוא לישראל. אני, לצערי, מעלה פה נושא שאנחנו שומעים עליו בחדשות מדי שעה - הקטל בדרכים, והנושא הזה הפך להיות באמת טרור במדינה. לצערנו, ביומיים-שלושה האחרונים אנחנו נתקלים בכמות אדירה וחריגה של הרוגים ונפגעים קשים בתאונות דרכים. שמענו רק לפני שעה-שעתיים בחדשות, שרק היום משעות הבוקר נהרגו שלושה אזרחים - תינוקת בת שנתיים, יהודי מבוגר בן 74 וכנראה בחור צעיר בן 30, הולך רגל. לצערנו, אנחנו שומעים כל הזמן שהכנסת והמחוקק והממשלה מתגייסים נגד הקטל בדרכים ולמלחמה בו בתוכניות שונות, אבל אנחנו, ככנסת השבע-עשרה, כנראה נצטרך להציב את הנושא הזה בסדר-היום אפילו במקביל לתוכניות מדיניות וביטחוניות של מדינת ישראל וכנסת ישראל. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב ליצמן. אחריו – חבר הכנסת אלדד. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתבשרים יום-יום על כמויות עצומות של כסף שיש למדינה. כל יום עסקה חדשה, צמיחה של 6%, 8%, אנחנו לא יודעים גבולות, ברוך השם. לכן הגיע הזמן להתחלק קצת עם העניים, ולתת גם לגמלאים, גם לנכים, גם לקצבאות הילדים, לכל מי שמתחת לקו העוני. אני לא חושב שזה חכם שיגידו שאנחנו מוגבלים בהוצאה של 1%, ובגלל זה צריך לכסות את הגירעון ולתת יותר לכיסוי חובות. לא יקרה שום דבר, אחרי סבל של שלוש שנים, אפילו סבל אכזרי לעניים, למשפחות חלשות - הגיע הזמן לתקן את המצב. יש הרבה כסף לכסות את זה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד. אחריו – חבר הכנסת חנין. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום העצמאות האחרון התקיים בבית הנשיא טקס לחיילים מצטיינים. חננאל דיין היה חייל מצטיין בטקס הזה. הוא חייל קטן. הוא איש צוות טנק. הוא לא מפקד גדול, אבל הוא חייל מצטיין. והוא הצדיע לרמטכ"ל, כי הרמטכ"ל הוא החייל הכי בכיר בצבא, וחננאל דיין הוא חייל טוב, הוא מצדיע למפקד. אבל הוא לא חבר של הרמטכ"ל והוא לא אוהב אותו, כי בעיניו הרמטכ"ל ייצג את החלק הבלתי-מוסרי והבלתי-מוצדק של צה"ל בגירוש היהודים, והוא לא לחץ את ידו של הרמטכ"ל. אז מה קרה? הוא עדיין חייל מצטיין, גם אחרי שהדיחו אותו מהגדוד וגם אחרי ששחררו אותו מצה"ל. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בדרך כלל הכנסת עוסקת בצעקה על דברים לאחר מעשה. אני רוצה הפעם להקדים אזהרה לפני מעשה. אנחנו שומעים בעיתונים הדלפות על צוות במשרד התמ"ת ששוקד על תוכנית להרחבת תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין, שהתחילה כניסוי, היא ניסוי שכשל, וכשל בגדול. אני יודע שבכנסת הזאת שותפים לדעה הזאת חברים מכל קצוות הבית. אני הזהרתי את שר התמ"ת, שמכינים לו את מחטף הלחם השני בדמות הרחבת תוכנית ויסקונסין. אני חושב שזו ההזדמנות לבית הזה להביע את התנגדותו להרחבתה של תוכנית שפוגעת קשות במובטלים, בנשים, במקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, וזה הזמן לומר לשר התמ"ת, שהגיע סופו של הניסוי הזה, ואנחנו מסכמים אותו בכישלון, ומסכמים אותו כמה שיותר מוקדם. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת תירוש, ואחריה – חבר הכנסת שמואל הלפרט. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בחרתי להעלות היום את הנושא של אחוזי הזכאות לבגרות, כפי שפורסמו הבוקר. לצערי, ולצערם של כולם, אני מניחה, יש ירידה בשיעור הזכאים, ירידה שעוד צריך ללמוד את סיבותיה, אבל אין ספק בדבר אחד, ולכן בחרתי להעלות את הנושא כאן ועכשיו. הקיצוץ המתמשך בתקציבי החינוך פגע קשות ביכולת ההכנה של התלמידים. הפגיעה היתה בעיקר בחטיבות העליונות, ולפיכך התוצרים והתוצאות של הקיצוצים הללו נראים לעין מייד. אני מנצלת את ההזדמנות לקרוא לכולם, חברי אופוזיציה וחברי קואליציה, כי אני חושבת שבנושאי חינוך לא צריכה להיות הפרדה בנושא: אסור להמשיך לתת יד אם וכאשר – ואני מקווה שזה לא יקרה - יוחלט על קיצוצים נוספים בחינוך. יתירה מזו, אני מבקשת לקרוא לכולם, גם בוועדת הכספים, גם בוועדות אחרות, לתמוך בהוספת תקציבים למערכת, כמובן, תוך דרישה של עמידה ביעדים מצופים. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, אתמול התפרסם בעיתון "המודיע", שנמשכים החפירות, החורבן וההרס בבית-העלמין הישן בווילנה. משלחת בראשות הגאון הרב שלזינגר מלונדון, שביקרה בבית-העלמין הישן בווילנה, נדהמה מהפגיעה וההרס בקברים גם בעת ביקורם. בשטחו הגדול של בית-העלמין יש איצטדיון ובריכת שחייה. משלחת הרבנים דרשה מממשלת ליטא להקפיא את כל העבודות הנעשות במקום, אולם הם סירבו לבקשת המשלחת. בית-העלמין הישן בווילנה הוא אחד מאלפי בתי-עלמין שחוללו במשך השנים; וטמונים בהם מיליוני יהודים. כבוד היושבת-ראש, ממשלת ישראל חייבת להוקיע ולמחות נגד המדינות הפוגעות בבתי-העלמין ובקברי ישראל ברחבי העולם. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת טאהא, ואחריו – חברת הכנסת שרה מרום. חברת הכנסת שרה מרום, בבקשה. שרה מרום-שלו (גיל): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, תאונות הדרכים הן אחת הבעיות הקשות והכואבות ביותר במדינת ישראל. מהיום, ובכל שבוע, אני אקריא במליאה את שמות הנספים בתאונות הדרכים בשבוע החולף. בשבוע שעבר נהרגו בכבישי הארץ שמונה בני-אדם: נסים פדידה, בן 49, מבת-ים. מיכאל ליבשיץ, בן 41, משילה. מוטל מיזוס, בן 39, משילה. ליאור שריקי, בן 18, מירושלים. חביב ממן, בן 33, מצפת. ליאוניד גולדמן, בן 33, מפתח-תקווה. אכרם זובידאת, בן שש, מסח'נין. אמיר לוי, בן 20, מזיכרון-יעקב. השבוע, מתחילת השבוע עד היום, כבר יש לנו 11 הרוגים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אני מצטערת, אני מבינה שהוא כבר דיבר. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התבשרנו על צמיחה של קרוב ל-7%, ואני שמח שהבשורה הזאת הגיעה כשיש ממשלה חדשה שמצהירה, לא כקודמתה, שהפעם כולם ייהנו מפירות הצמיחה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוץ שובתים רעב חולי סרטן המעי הגס. ועדת הסל קבעה סדרי עדיפויות בשווי של כ-460 מיליון ש"ח. לעניות דעתי ולמיטב הערכתי, העלות האמיתית הינה הרבה פחות מכך. אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת להרים את הכפפה ולפתוח סוף-סוף לבדיקה – אחת ולתמיד ולא לפחד – את מחירי התרופות, המחירים שבהם רוכשות הקופות את התרופות ולא המחיר שקובעים לנו בוועדת הסל, שהם תמיד מחירים מופרזים, פי-שניים או פי-שלושה, אם לא יותר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, סח'נין היא יישוב ותיק בצפון הארץ. לפני כעשר שנים הוא קיבל מעמד של עיר. האוכלוסייה של סח'נין היא 26,000-27,000 תושבים, ובעיר פעלו עד לאחרונה משרד אחד - לשכת תעסוקה - ודסק קדמי, לא סניפון ולא סניף של הביטוח הלאומי. לצערי הרב, לפני כחודש החליט מי שהחליט במשרד הרווחה להעביר את לשכת התעסוקה מהעיר לאזור התעשייה שבתחום המועצה האזורית משגב, שהוקמה בשנת 1980 בערך, ואת הסניפון, את הדסק הקדמי של הביטוח הלאומי - לעיר כרמיאל. העיר סח'נין נשארה, בעצם, ללא כלום. עיר שאין בה כל סימן של עיר - לא תחבורה ציבורית, לא מבנה ממשל, לא מבנה בריאות, וכל הסימנים של ממשל. אני דורש מהממשלה ומכל חברי הכנסת להפעיל את השפעתם על מנת להחזיר את שני הדברים האלה, את שני המשרדים, לעיר סח'נין. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אחריו - חבר הכנסת זכור, ואחריו - חבר הכנסת מרציאנו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, זה ימים מספר שמונה רשויות מקומיות ערביות בגליל מצויות בשביתה. היישוב טובא בגליל, ביר-אל-מכסור, ערב-א-שיבלי, זרזיר, כעבייה-טבאש - - קריאה: - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה קשור ביחד. - - ובועינה-נוג'ידאת. הרשויות האלה עומדות בפני קריסה מאחר שאינן מצליחות להעניק את השירות או לשלם משכורות. זה אחד המשברים ואחד המחדלים של השלטון המרכזי, שאינו מטה אוזן לבעיות האמיתיות של השלטון המקומי. אי-אפשר להעמיד ראשי רשויות בפני גזירה שהם לא יכולים לעמוד בה וגם לגלות אטימות כאשר פונים ומעלים את התביעות האלה מול משרד הפנים. לצערי הרב, העניין לא זכה אפילו להתעניינות תקשורתית הכי קטנה, אף שמדובר באלפי תושבים המתגוררים ביישובים האלה. היום, כאשר ניסיתי להעלות את הנושא במסגרת דיון בהצעה דחופה, הופתעתי שבוועדת הכנסת אין רגישות לבעיות חברתיות כגון אלה של השלטון המקומי, של התושבים, של העובדים שאינם מקבלים את שכרם. אני מעלה את זעקתם ואני פונה למשרד הפנים לשבת עם ראשי הרשויות, לקיים דיון ולפתור את הבעיה כמה שיותר מוקדם. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור. אחריו - חבר הכנסת מרציאנו. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני מנצל את הדקה הזאת כדי לדבר על החלטת בית-המשפט העליון בנושא איחוד המשפחות – הוא אישר את החוק המונע איחוד משפחות. החוק הזה הוא חוק גזעני ולא אנושי. בית-המשפט החזיר את הכפפה לכנסת. כולי תקווה שכולנו נפעל במהירות לשינוי החוק הגזעני הזה. אני מאמין שהשארת החוק הזה תביא לייאוש של אלפי המשפחות המחכות לאיחוד. אני מבקש שכולנו נפעל ונעשה את כל המאמצים לאחד את המשפחות. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מרציאנו, ואחריו - חבר הכנסת מגלי והבה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להאיר את עיניהם של חברי חברי הכנסת ולציין תופעה שקורית בחברה הישראלית זה כשנתיים, ולפחות חברי הדתיים פה יודעים שהלנת שכר, גם על-פי ההלכה היהודית, היא דבר נורא ואיום. שמענו פה את חבר הכנסת טלב אלסאנע, שדיבר על שמונה רשויות מקומיות במגזר הערבי. אני יכול לומר שמעבר לרשויות במגזר הערבי, מדובר על עשרות מועצות דתיות. אתמול ביקרתי באיגוד ערים לכבאות איילון, שירותי חירום, שנותן שירותי כבאות, וזה כמה ימים שובתים שם עקב אי-קבלת המשכורות. אני חושב שלנו, חברי הכנסת בבית הזה, אסור להסכים לתופעה שעובד שקם בבוקר, הולך לעבוד, עושה את עבודתו נאמנה, ולא מקבל את שכרו בסוף החודש. אני חושב שהכנסת צריכה לתת את דעתה לעניין רגיש זה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה. לאחר מכן - חבר הכנסת ארדן. מגלי והבה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך פה את תלמידי בית-הספר התיכון "לב הגליל", כסרא-סמיע. ברוכים הבאים. הם יושבים פה ביציע, כמובן. אני רוצה להתייחס לתוצאות הבגרות, שהמנכ"לית לשעבר, חברת הכנסת תירוש, התייחסה אליהן - - - קריאה: לשעבר - - - מגלי והבה (קדימה): לשעבר, אל תהיה מוטרד - יושב-ראש ועדת הפנים. אנחנו ראינו שיש נפילה בהישגי התלמידים, במיוחד במגזר הערבי, ב-6.6%, ואין לתלות את הנושא הזה רק בקיצוץ התקציב, אלא צריך לבחון מחדש את כל מערכת החינוך בשלטון המקומי, במגזר הערבי בכלל, וללכת על הטיפול הנקודתי, שבחלקו הצלחנו להוכיח שאפשר לשפר את תוצאות הבגרות על-ידי הפניית המשאבים ועל-ידי טיפול נכון, נקודתי, באותם בתי-ספר. זו הקריאה שלי לשרת החינוך: שתטפל בהישגי התלמידים בכל בתי-הספר בישראל. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה. גלעד ארדן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שהזכירו חברי קודם, גם היום נהרגו בתאונות דרכים בכבישי ישראל, מהבוקר, כבר שלושה אזרחים, ובהם תינוקת. לצערי הרב, כלי התקשורת עוסקים בנושא הזה רק כאשר מצטבר מספר הרוגים גדול ביום אחד. זו זכותם, אבל זה לא פוטר לא את הכנסת ולא את הממשלה מלעסוק בנושא הזה יום-יום. לצערי הרב, מבקר המדינה אמר בדוח האחרון שלו, וזו אולי האמירה החשובה ביותר: מעולם לא הוגדרה המלחמה בתאונות הדרכים כיעד לאומי, על-ידי אף ראש ממשלה, ולא משנה מאיזו מפלגה. ביום שזה יקרה, ואני קורא לראש הממשלה אהוד אולמרט להכריז על הנושא הזה - ביום שזה יקרה וראש ממשלה, בכל ישיבת ממשלה, או לפחות פעם בחודש, יבקש דיווח מהשרים שלו, נפסיק לראות תופעות שלפיהן תמיד הנושא הזה נדחק לשוליים, תמיד כשיש קיצוץ תקציבי קודם כול מורידים במשמרות הזה"ב, או כשמקצצים למשטרה תקנים זה קודם כול יורד ממשטרת התנועה. החוצפה הגיעה עד כדי כך, שכשהוגשה סוף-סוף תוכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים על-ידי ד"ר שיינין, הממשלה רוצה להשית את המימון שלה על הציבור על-ידי תוספת אגרה, שאזרחי המדינה יממנו את המלחמה בתאונות הדרכים. כאילו לא מספיקים המיליארדים שהאזרחים משלמים במסים על דלק ועל קניית רכבים חדשים. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. דקה לרשותך. חיים אמסלם (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול התפרסמה בעיתונות החלטת בג"ץ לבטל גט שניתן על-ידי בית-הדין הרבני, הואיל ובג"ץ שלל את הראיות שעליהן התבססה החלטת בית-הדין. בלי להיכנס לצדקתה או לאי-צדקתה של אותה החלטה – ובכלל, גם עצם הפרסום הנ"ל נראה לי שהוא לא נכון ולא מדויק, כי אני חושב שהכוונה של הבג"ץ היתה פסילת פסק-הדין למתן גט ולא פסילת גט, כי גט לא ניתן לפסול כך סתם. בכל זאת, החלטת הבג"ץ הזאת היא המשך ישיר של מגמת, נדמה לי, הכרסום במעמד בתי-הדין הרבניים ובסמכויותיהם והיא המשך של ההחלטה שהתפרסמה לפני כחודש ימים בדבר צמצום כוח בית-הדין בכל מה שקשור לענייני ממונות. אני קורא לחברי להצטרף ליוזמות שתהיינה בקרוב על מנת לחזק את מעמד הרבנות ובתי-הדין ועצמאותם. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חרף מה שאמרתי - אחרון הדוברים, חבר הכנסת ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, רבותי, גברתי השרה, רבותי השרים, חברי וחברותי, בשבוע הבא יוצא בשעה טובה ראש הממשלה לוושינגטון, והוא עתיד להציג בפני הנשיא תוכניות כלשהן, שנדמה לי שאין איש מאתנו היודע מהן. יותר מכך, הוא הולך לנאום בפני שני הבתים בקונגרס. האם אנחנו יודעים? מילא, אולי אנחנו לא צריכים לדעת, אולי יפה שתיקה עד אשר ידידינו יבינו בדיוק לאן רוצה הממשלה ללכת. אנחנו לא יודעים, חברי הכנסת, ניחא. האם השרים יודעים? האם שרת החוץ יודעת? האם שר הביטחון יודע? האם באמת יודעים מה יאמר אדם מחוץ לאותם כתלים של כנסת ישראל, נציגתו של הריבון בישראל? יפה היה אם לפני שילכו לדבר שם יאמרו מה היא התוכנית כאן. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. בזה מסתיימים נאומים בני דקה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה למזכיר, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם ועדת הכנסת, הצעת חוק הכנסת (מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה), התשס"ו-2006. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. ציון יום ההוקרה למערך המילואים היו"ר קולט אביטל: הסעיף הבא על סדר-היום הוא: ציון יום הוקרה למערך המילואים – דיון על-פי החלטת הממשלה מס' 1479. יפתח את הדיון שר הביטחון. אני מזמינה את כבוד שר הביטחון עמיר פרץ לעלות לשאת את דברו. שר הביטחון עמיר פרץ: גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אנו מציינים את היום הזה לכבודם, להוקרתם של אנשי המילואים בישראל. היום גם מביאים לידי ביטוי את העבודה החשובה שעשו כאן חברי הכנסת של השדולה למען חיילי המילואים בכך שהביאו גם לדיון בכנסת, גם לדיון בממשלה ולהחלטות באשר למעמדם של חיילי המילואים בישראל. ככל שהולך ופוחת הדור וההשתתפות הפעילה בשירות המילואים בצה"ל מקיפה חלק יחסי קטן יותר של יוצאי הצבא, כך גדלה המחויבות שלנו למשרתים במילואים. הם למעשה אותה עילית, אותה קבוצה שעושה זאת במציאות לא פשוטה. אילו חיינו במציאות אידיאלית, ראוי היה שכל מגזרי האוכלוסייה במדינת ישראל וכל אזרח ישראלי בריא בגופו ובנפשו יהיו שותפים שווים בנשיאה בנטל הביטחון או במשימות לאומיות חלופיות. אני חושב שהאידיאל הזה צריך לעמוד לנגד עינינו כאחד האידיאלים שיוצרים את תחושת השוויון במדינת ישראל. לא אוכל להתעלם מהדיון הציבורי המתקיים סביב חוק טל. אני מודה שאין פתרון קסם במדינה שבה יש מורכבות כל כך חשובה של אוכלוסיות שונות, פסיפס אנושי שאנחנו מוכרחים להתחשב במרכיביו. עם זאת, אסור בשום פנים ואופן לוותר על המגמה ליצור מצב שבו הנשיאה בנטל תהיה מנת חלקו של כל אזרח בישראל וליצור תחושה אמיתית שמיצינו כל דרך לצרף לאותו נטל את כולם. אני חושב שאיננו עושים מספיק ולא נותנים מספיק תמריצים לעידוד השירות, ואיננו מספקים די מסלולים כדי לאפשר לקבוצות שונות באוכלוסייה להצטרף ולשאת באותו נטל שהוא חובה על כל אזרח ואזרח. מערך המילואים היום מורכב מקבוצות האיכות הטובות ביותר בחברה הישראלית. צה"ל אומנם נזקק באופן יחסי לפחות אנשי מילואים מבעבר, אולם אלה שהוא צריך הם באמת הטובים ביותר. אלה המפקדים, הלוחמים ובעלי המקצועות המיוחדים שצה"ל אינו יכול לוותר עליהם. הם גם אלה שנושאים בעול השירות מתוך הכרה פנימית ומתוך תחושת חובה שאיננה צו החוק בלבד אלא קודם כול צו הלב והמצפון. זו הציונות בלי מרכאות כפולות. זה הביטוי הנעלה ביותר למיטב שברוח העם. הם, המשרתים במילואים, רואים את שירותם כמובן מאליו. לנו, מכל מקום, כחברה, כמדינה, כנבחרי ציבור, אסור להתייחס אליהם ואל מסירותם ותרומתם כמובנים מאליהם. הם, המילואימניקים, מקבלים את צו הקריאה, לובשים מדים ומתייצבים לשירות מעת לעת ללא שאלות וללא קושיות. הם משלמים מחיר אישי. הם מתנתקים לזמן-מה מהמשפחה, ממקום העבודה, מספסל הלימודים, ויוצאים לאימונים או לפעילות מבצעית וממלאים את משימתם ללא דופי. אני רוצה לעצור ולפנות כאן בקריאה לכל המעסיקים בישראל. השבוע ראיתי כתבה על כך שמילואימניקים שמשרתים ביחידות חשובות ביותר מקבלים רמיזות שחלילה שירות המילואים שלהם יכול להפוך עילה לאיבוד מקום עבודתם, ושיש חשש שכשהם יחזרו מהשירות, לא ימצאו את מקום עבודתם. אני חושב שאנחנו אמורים למנוע זאת בכל דרך, בכל כלי שנצטרך להשתמש בו, מכיוון שלא ייתכן שאיש המילואים, שעושה הכול למען מדינתו וגם למען אותו מעסיק שהוא עובד אצלו היום, ימצא את עצמו, חלילה, מאבד את פרנסתו. אני קורא לכל הגורמים החברתיים בישראל, לכל כל מי שנמצא במגע עם אנשי מילואים, לתת להם את הגיבוי לקיים את משימתם ללא שום ניסיון, חלילה, לפגוע בהם. חוק המילואים, כפי שהוא קיים היום, הוא חוק שעלינו לעשות הכול כדי לקדם אותו. אני מתכוון להביא לממשלה הצעה שאכן החוק הזה יחזור ויטופל בכנסת כדי שנמשיך את התהליך שהתחיל בכנסת הקודמת. אני רוצה באמת להודות לאותה שדולה שעשתה כאן עבודה בלתי רגילה. אני גם רוצה להודות לשר הביטחון הקודם, שאול מופז, שנתן את הגיבוי לרפורמה החשובה הזאת שאושרה ביחס לשירות המילואים והפכה את המילואים לשירות שלא משתמשים בו בלי שום הבחנה ובלי שום בקרה, אלא לצרכים ביטחוניים מיידיים. אני רוצה לומר דבר נוסף. בה בעת שאנחנו מביעים הוקרה לחיילים בשירות הסדיר ולחיילים בשירות המילואים, אין לנו שום סיבה להתעלם מהעובדה שקורים שינויים חשובים ביותר במצב המדיני - גם במזרח התיכון, בכל המעגלים, במעגל הקרוב ובמעגל הרחוק. האיומים משתנים, אבל אנחנו חייבים לנקוט מדיניות של יוזמה. אני מקווה, חבר הכנסת ריבלין, שאכן נסיעתו של ראש הממשלה תסתיים בהצלחה והוא יביא תשובות מפורטות יותר. אין פסול בכך שנושאים מסוימים שהוא רוצה להציג בפני נשיא ארצות-הברית יוצגו קודם ולפני הכול בפני נשיא ארצות-הברית. אין ספק שהריבון זה אנחנו, וכאן יצטרכו לקבל את כל הגיבוי. אני כשלעצמי חושב שאנחנו מוכרחים להפריד בין הממשלה ה"חמאסית" לבין הגורמים המתונים הקיימים בשטח. אני כשלעצמי מאמין שעדיין ניתן למצוא גורמים שאתם יתנהל משא-ומתן, לרבות יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. עם זאת, ראש הממשלה יוצא לשליחות חשובה, זו שליחותו הראשונה, ואני מאמין שגם הכנסת, גם הממשלה, ייתנו לו את כל הגיבוי הנדרש. כולם יודעים שתוכנית ההתכנסות היא תוכנית שנמצאת בהתגבשות - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אתה מסכים לכל תוכנית התגבשות - - - שר הביטחון עמיר פרץ: אני לא אמרתי. ראובן ריבלין (הליכוד): מותר לך לדעת. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת ריבלין, אני אדע. לפני הנסיעה אני אדע. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, אתה מפריע. ראובן ריבלין (הליכוד): זאת אומרת, עכשיו אתה עוד לא יודע. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת ריבלין, אני בטוח שגם השאלה של סרטוט מפה מדויקת היא לא השאלה שאתה חושב שצריכים לצאת אתה לנסיעה ראשונה, למפגש כזה. אני אומר לך שאני בטוח שהקבינט ידע פרטים. אין לי ספק שממשלה תדע את הפרטים הנדרשים לפני הנסיעה. ראובן ריבלין (הליכוד): כרגע היא לא יודעת. זאת אומרת שכרגע היא לא יודעת. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, בבקשה ממך שר הביטחון עמיר פרץ: אם אתה תרצה לדעת פרטים מדויקים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אני מקווה שראש הממשלה יודע. שר הביטחון עמיר פרץ: חבר הכנסת רובי ריבלין, אני מאוד מכבד אותך. הרי יכולתי להתעלם מהערתך. ראובן ריבלין (הליכוד): זה מתוך כבוד. שר הביטחון עמיר פרץ: גם אני. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, אתה לא היית מאפשר לנו להפריע באמצע נאום. שר הביטחון עמיר פרץ: אין ספק שהאחרון שאפשר לחשוד בו בחוסר ממלכתיות זה חבר הכנסת רובי ריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא דואג לכבודי. זה לא לכבודה של הכנסת, כי שר הביטחון צריך לדעת. גם ראש הממשלה. שר הביטחון עמיר פרץ: אני מבטיחך שאני אדע כל פרט לפני נסיעתו של ראש הממשלה. עם זאת, אני אומר במפורש, שעמדתי היא שצריך לעשות הכול כדי ליצור את ההפרדה בין הגורמים המתונים הקיימים ברשות הפלסטינית לבין הממשלה בראשות ה"חמאס". אסור לנו בשום פנים ואופן ליצור מצב, שגם הגורמים המתונים נופלים לזרועות ה"חמאס". לכן אני כשר הביטחון נוקט מדיניות שלפיה מצד אחד אין שום פשרות עם הטרור, ומצד שני, במקום שבו אפשר להקל על האוכלוסייה הפלסטינית אני בהחלט מנחה לעשות הכול כדי לבצע את ההקלות. זאת מדיניות שמצד אחד מבהירה שאין שום כוונה להתפשר עם איש שמנסה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, ומצד שני - אסור להתעלם מהעובדה שכשאנחנו מבצעים את ההקלות, אנחנו גם מנטרלים גורמים קיצוניים שרוצים לסחוף את האוכלוסייה כולה להקצנה. אני מאמין כי זאת המדיניות הנכונה: מצד אחד לנקוט מדיניות בלתי מתפשרת כלפי הטרור, ומצד שני להקל איפה שאפשר על האוכלוסייה הפלסטינית. זאת ההפרדה. אין לנו מלחמה עם העם הפלסטיני. יש לנו מלחמה עם הטרור. גם העם הפלסטיני צריך להבין זאת. להערכתי, כאשר אנחנו מביעים היום הוקרה לאנשי המילואים, אנחנו גם צריכים לומר להם שאנחנו נעשה הכול כדי לקדם כל תהליך מדיני. נעשה הכול כדי שהוא יהיה במידת האפשר בהסכמה רחבה ביותר בתוך מדינת ישראל, עם הגורמים הקיימים במזרח התיכון, וכמובן עם הקהילה הבין-לאומית. בשם כל חברי הכנסת, בשם הממשלה, תרשו לי לשלוח דברי הוקרה למערך המילואים בישראל. אני חושב שצריך להוקיר גם את המשפחות שלהם, שמשלמות מחיר לא פשוט כאשר הם הולכים לעשות את השירות שלהם. אני מאמין שהכנסת תשלים את החקיקה הנוגעת למעמדם של אנשי המילואים בישראל. אני חושב שהחוק הזה הוא אחד החוקים שיוצרים מכנה משותף ותלכיד רחב ביותר בין האזרחים, מכל קהילות ועדות בית ישראל. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני השר. ראשון הדוברים בדיון - חבר הכנסת אביגדור יצחקי, ואחריו - חבר הכנסת דני יתום. אני מבקשת לנצל את הזמן עד להגיעו של חבר הכנסת אביגדור יצחקי ולהזכיר לחברי הבית שלא להשתמש בפלאפונים. השימוש בפלאפונים ובביפרים במליאה הוא אסור. תודה. אביגדור יצחקי (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אדוני שר הביטחון, קרוב ל-40 שנה אני משרת במילואים בתפקידים בכירים במערך השדה. הייתי שבע שנים מג"ד מילואים, שמונה שנים סמח"ט, ועוד כשנים האלה מפקד חטיבה בחיל השריון. אני רוצה לומר לכם, שהאוכלוסייה שעם ישראל צריך להיות הכי גאה בה, זאת אוכלוסיית משרתי המילואים. מדברים על זה שבשירות המילואים אין חלוקת נטל, וזה נכון. אמר פעם חבר הכנסת מתן וילנאי, בהיותו סגן הרמטכ"ל - משנת 1948, מימי "ההגנה", לא היתה חלוקת נטל. תמיד הובילו את עם ישראל 10% ככוח מסתער ולוחם, וכל השאר עשו את הדברים האחרים, דברים חשובים, חלקם גם לא עשו כלל. אין חלוקת נטל, ולכן השירות של חיילי המילואים הוא לא מובן מאליו. ברוב המקרים, חייל מילואים שלא רוצה לשרת במילואים לא עושה זאת. אני מוכרח להודות, שרוב רובם של חיילי המילואים אוהבים את שירות המילואים, וכמובן גם מפקדיהם. חלקם עושים זאת מאהבת הארץ והמדינה ומרצון לתרום, וחלקם עושים זאת מתוך הנאה משירות המילואים - אתה יוצא קצת מחיי השגרה, אתה פוגש את החבר'ה, ולא נזכיר עוד כמה דברים. סך הכול שירות המילואים הוא לא כל כך רע. לכן, כל מי שלא עושה אותו מפסיד הפסד גדול, לפי דעתי. גלעד ארדן (הליכוד): אתה מדבר כאלוף-משנה או כסמל? אביגדור יצחקי (קדימה): לעצם העניין, מדינת ישראל לא יכולה להתקיים ללא העתודה של חיל המילואים. העתודה הזאת חשובה לחוסנה של המדינה, לביטחונה של המדינה, והיא גם כוח הרתעה חשוב מאוד בביטחונה של מדינת ישראל. כאשר יודעים שמאחורי הצבא הסדיר שלנו עומד כוח מילואים מאומן, מנוסה, בעל יכולת בכל הזרועות, בים, באוויר וביבשה, מבינים, והבינו את זה בכל מלחמות ישראל, שחיל המילואים הוא שבסופו של דבר הכריע את המערכות. לכן, חייבים לטפח את החיילים האלה. חייבים לטפח את המשרתים האלה, וחייבים גם לאמן אותם, אדוני שר הביטחון. בשנים האחרונות היה קיצוץ חד באימון חיילי המילואים, בכל המקומות כולם ובכל הזרועות כולן. החיילים האלה לא יכולים לבוא אחרי שלוש שנים ולהילחם, חס וחלילה אם יצטרכו, בלי שעברו את האימונים המתאימים מדי שנה. לכן אני קורא לך מפה לעשות הכול על מנת שחיילי המילואים יהיו מאומנים, לפחות כמו החיילים הסדירים, כי זה חשוב לביטחוננו. גלעד ארדן (הליכוד): אז אתם לא מקצצים בתקציב הביטחון? אביגדור יצחקי (קדימה): כשזה היה, זה היה אנחנו, גלעד, ועכשיו זה אתם. גלעד ארדן (הליכוד): הצמיחה, על מי זה? ראובן ריבלין (הליכוד): לעומת זה, אנחנו ממשלה בלי חמלה, ואתם באתם להושיע את העם. אביגדור יצחקי (קדימה): אני לא באתי להושיע את העם. ראובן ריבלין (הליכוד): איך שלא יהיה, אני אוהב אותך. אביגדור יצחקי (קדימה): את זה אני יודע, אבל זה לא קשור לעניין. שר הביטחון הקודם עשה הרבה לקידומו של חוק המילואים, ואף מינה קצין מיוחד בדרגת תת-אלוף, שנושא את השם "קצין המילואים". אני חושב, אדוני שר הביטחון, ואני מברך אותך על הודעתך, שאת חוק המילואים אנחנו נשלים בתקופה הקרובה על מנת שנוכל להגיע למצב שחייל מילואים לא יחשוש לומר בשיחות הסלון בשבת: אני משרת במילואים. אני מבקש מכולנו ביום מיוחד זה להוקיר כל אחד ואחד מחיילי המילואים - אחד אחד. אמר נכון שר הביטחון - גם את משפחותיהם, שיודעות שאב המשפחה או אחד הילדים עוזב את הבית לתקופה של 21 יום או 24 יום, עוזב גם את עבודתו. לגבי המעסיקים, אני חייב לציין, אדוני שר הביטחון, שיש גם מעסיקים שמעודדים את העובדים שלהם לצאת למילואים. יש אפילו מעסיקים שמי שלא משרת במילואים לא מתקבל אצלם לעבודה. מטבע הדברים, המעסיקים האלה הם מפקדים במילואים לשעבר, שיודעים את ערך שירות המילואים, שיודעים את ערך האדם המשרת במילואים, ולכן קולטים בעיקר אנשים שמשרתים ביחידות המילואים. יש אף שעושים יותר ומקבלים רק יוצאי יחידות קרביות. לכן, על הכנסת כולה להוקיר כל אחד ואחד מחיילי המילואים. הם לא עושים את זה לא בשביל ההטבות שהם יקבלו - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): וחיילות המילואים. אביגדור יצחקי (קדימה): וחיילות המילואים, רק עד גיל 24, לצערי הרב. יש גם כאלה שמשרתות יותר. אני רוצה לומר, שהם לא עושים את זה בתמורה להטבות, לא בתמורה לכסף, ואף מפקד גדוד או סגן מפקד גדוד לא יבוא למילואים אם ייתנו לו רכב או לא ייתנו לו רכב, הוא יבוא למילואים עם הרכב הפרטי שלו ויעשה את הכול. לכן, חשוב מאוד לציין אותם ביום המילואים גם בכנסת, ולהעלות אותם על נס, ואני שולח להם מכולנו ברכה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת יצחקי. מהדוברים הבאים אני מבקש לנסות להיות יותר צמודים למסגרת הזמן. חבר הכנסת דני יתום, נציג סיעת העבודה, בבקשה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, גברתי שרת החוץ, אדוני השר המקשר, חברותי וחברי חברי הכנסת - - היו"ר גדעון סער: מה היה קורה אם היו עוד שרים באולם? דני יתום (העבודה-מימד): עד 27 אני יודע לספור. - - חברי חבר הכנסת אבו וילן, המשמש יחד אתי כיושב-ראש שדולת החיילים והמילואים, היום אנו מצדיעים לחיל המילואים, למערך המילואים, אבל חיילי המילואים ראויים להצדעה, להוקרה ולהכרת תודה מאתנו בכל יום מימות השנה, ולא רק פעם אחת בשנה. במשך הרבה מאוד שנים, עוד בטרם קמה מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אנו חשנו תחושה עזה שכל הארץ חזית וכל העם צבא. מאז עברה מדינת ישראל כברת דרך ארוכה. ממדינה קטנה וחלשה הפכנו למדינה חזקה - ביטחונית, כלכלית, טכנולוגית, ודאי החזקה ביותר באזור. כמעט נס זה היה, שלצד המלחמות הרבות שהיינו מעורבים בהן, מלחמות גדולות, מלחמות מוגבלות, מלחמות קיומיות, מאבק נמשך ובלתי מתפשר בטרור, ידענו לקדם גם את המרכיבים האחרים בחברה הישראלית ולבנות חברה ישראלית מודרנית, אם כי עדיין מלאה תחלואים ומלאה כיסים של עוני ובערות. נטל הביטחון במשך כל השנים הושת על שני מערכים: מערך הסדיר, שזה חיילי החובה והקבע, ומערך המילואים. עיקר הכוח של צה"ל הוא במילואיו. יש חילות שמתבססים על סדיר והשלמתם במילואים, אבל צבא היבשה, שהוא הגדול בצבאות, ואחד מהמרכיבים העיקריים בעוצמתו של צה"ל, מושתת כמעט כולו על חיילי מילואים, מפקדי מילואים ועוצבות מילואים. עם השנים הארץ נותרה כולה חזית. אנו עדים לכך שבמסגרת המלחמה בטרור אנו פוגשים את אויבנו לעתים מעבר לגבול, הרבה פעמים בתוככי גבולות מדינת ישראל. אבל, אדוני שר הביטחון, בשעה שהארץ נותרה כולה חזית, העם לא נותר כולו צבא, וכפי שאמרת, הנטל מושת היום על פחות ופחות כתפיים. פחות ופחות חיילות וחיילים משרתים במילואים, ופחות ופחות חיילות וחיילים יחסית למחזור התורן משרתים בשירות סדיר. חוסר השוויון שנגרם כתוצאה מכך שמשרתים מעטים את הרבים, חוסר השוויון הזה, שגרם לאי-צדק משווע, למרמור ולפגיעה בחוסן החברה הישראלית, חייב שינוי, והשינוי התחיל. השינוי התחיל בשינוי מערך המילואים וכיוצא באלה צעדים, אבל השינוי רק החל. השינוי רחוק מלהסתיים. המצב הנוכחי מחייב ניתוח קשה ומעמיק, כך שמערך המילואים יהיה יותר שוויוני, ומי שמשרת במילואים ייהנה מתגמול כספי, מתגמול מורלי, מתגמול מוסרי. חוק המילואים יש בו כדי לתקן את העיוותים. הממשלה מציגה חוק, ואנו, חברי הכנסת, מציגים הצעת חוק פרטית. נצטרך בסופו של דבר להביא לכך שהחוקים יאוחדו, מכיוון שיש בחוק שאנו מציעים מרכיבים שאינם קיימים בחוק שהממשלה מציעה, והדברים עלולים להיוותר לא פתורים בעיקר בחלקים היותר-רגישים שבהם והיותר-חשובים שבהם. מערך המילואים נשאר מערך חשוב ביותר, והחברה הישראלית עדיין לא יודעת איזה חוב ענק היא חבה לאלה שבמשך שנים ארוכות, ימים ארוכים בשנה שירתו במילואים; שירתו במילואים ובעצם תרמו מזמנם וסיכנו את חייהם. חלקם, לצערי הרב, תוך כדי שירות המילואים נפלו על הגנת המולדת, וחלקם נותרו נכים ומוגבלים בגופם עד עצם היום הזה. אני אינני מכיר, אדוני שר הביטחון - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת יתום, תואיל נא לחתור לסיום. דני יתום (העבודה-מימד): אני חותר. אני אינני מכיר עוד מדינה בעולם שהחברה בה נדרשת לשלם מחיר כל כך יקר על מנת להגן על עצמה ועל מדינתה. אני מבקש לסיים. המפקדים בסדיר ובמילואים, ובראשם הרמטכ"ל ואלופי צה"ל, הם אלה שעומדים בראש המחנה. הם מפקדים על המערך הסדיר, והם מפקדים על מערך המילואים. עליהם חלה האחריות להכשיר, לאמן ולפקד. צבא חזק ומנצח זקוק, גדעון ידידי, למפקדים מעולים ולחיילים מצוינים. לשמחתי, זהו צה"ל, וכאן, במעמד הזה, אני, אלוף במילואים דני יתום, מצדיע לכם, רעי המילואימניקים. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת דני יתום. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד ארדן מטעם סיעת הליכוד. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם קום המדינה אימץ דוד בן-גוריון את התפיסה של עם לוחם. חזונו היה שהכוח הצבאי של המדינה יושתת על צבא סדיר קטן ועל צבא מילואים שהשירות בו יהיה חובה על כל אשה ואיש. בן-גוריון סבר שהעם אומנם בונה את הצבא, אך גם הצבא בונה את העם. לכן תפקידיו של צה"ל אינם מצטמצמים רק בביטחון. ראש ממשלתנו הראשון רצה שהצבא יהיה גם כור היתוך וגורם חינוך חשוב ביצירתו של עמנו, ולשם כך עליו לפעול על בסיס עקרונות של שוויון וערכים משותפים. ניתן לתמצת ערכים אלו בביטוי המוכר לכולנו: צבא העם. אתוס צבא העם, שהשפיע רבות על כינונו של צה"ל, כלל עקרונות כמו גיוס חובה אוניברסלי, קיום אחידות ושוויון בין המתגייסים בהזדמנויות ובגמול, קיום צבא שבו הכוח הלוחם העיקרי אינו שכיר, וצבא שבו נפגשות כל שדרות העם, צבא שבעצם יוצר חוויה קולקטיבית וזהות משותפת במדינה שהיא, כידוע לכולנו, מדינה קולטת עלייה. היום, שישה עשורים כמעט מאז קום המדינה, כאשר רק 58% מחייבי השירות במדינת ישראל מתגייסים ומשלימים את שירותם הסדיר, כאשר רק 10% מחייבי הגיוס מתגייסים מדי שנה לשירות מילואים של יותר מעשרה ימים, ברור לכולנו שצה"ל הפך להיות מצבא העם לאליטה משרתת, שעתידה, לצערי, להיות בעתיד הלא-רחוק צבא של מתנדבים בלבד. היום, כאשר ברור לכולנו שאין שוויון בחובת השירות בצה"ל, וגם לא שוויון הזדמנויות בתוכו; היום, כאשר רבים מסתכלים על מי שמשרת במילואים כעל "פראייר" - כמחוקקים עלינו להבין שאחת המשימות החשובות ביותר של הכנסת היא לשנות את האקלים החברתי, לשנות אותו כך שאנשים יכירו ויוקירו את מי שמגיעים לשירות מילואים, אלה שעוזבים את משפחתם, אלה שעוזבים את מקום פרנסתם למען ביטחוננו ולמען מדינתנו. הכנסת מצדיעה היום למשרתי המילואים, אבל זה כמובן לא מספיק. אנו אומרים להם היום תודה ענקית על התרומה למדינה. אבל מדינה, חברי חברי הכנסת, צריכה להגיד תודה גם באמצעים העומדים לרשותה ולא רק בהצהרות. אדוני שר הביטחון, אני קורא לך ולממשלה היום להוביל בדחיפות את החקיקה, את חוק המילואים, שיסדיר סוף-סוף את מעמד המשרתים במילואים. מעמד זה צריך לכלול הטבות למעסיקים אשר מקבלים לעבודה חיילי מילואים, העדפות בשירות המדינה למי שמשרתים במילואים, וכן גם בקבלתם לעבודה, וניתן גם בעניין הזה לחוקק חוק עוקף-בג"ץ, לתת להם זיכויי מס ולתת הקלות שונות במהלך לימודיהם באוניברסיטאות ובמכללות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אומר גם כמה דברים פוליטיים, אף שמדובר ביום מילואים ממלכתי. אני חושב שמעל לכול עלינו להבין, שכל עוד יימשך המצב המחפיר, שבו חלק מהאזרחים משרתים בצבא וחלק גדל והולך מאתנו או מגלה שתורתו אומנותו או דורש מהמדינה כל מיני הטבות בטרם ישרת את המדינה בכל צורה שהיא - ואני מתכוון לערביי ישראל – ימשיך מעמד מערכת הביטחון להישחק, ומי שישרת ימשיך להיחשב "פראייר". בג"ץ, לצערי, טעה בשבוע שעבר, ובגדול, כאשר אישר את חוק טל. אך כיום על הכנסת לתקן את העיוות ולקדם בדחיפות את יישום המלצות ועדת-עברי, שהיא, למי שלא יודע, הוועדה לכינון שירות לאומי אזרחי בישראל. היעד של כולנו חייב להיות, שכל מי שלא מתגייס לצבא יעשה שירות לאומי או אזרחי בקהילתו, או בכל מקום שהמדינה תמצא לנכון. חובה זו תחול על כולם, ערבים, חרדים וכל מי שלא מתגייס לצה"ל. רק כאשר זה יקרה, נעשה צעד ענק בדרך להפיכתנו למדינה נורמלית, מדינה שאזרחיה לא רק מדברים על שוויון אלא גם חשים בשוויון ובצדק החברתי, רוצים לסייע לה ולא רק לחפש איפה אפשר לסדר אותה. ומלה אחרונה – ובזאת אני מסיים – לאחי המתיישבים ביהודה ובשומרון המשרתים בצה"ל ובמילואים: אתם מהווים היום חלק מרכזי מאותה אליטה שמגינה עלינו בשירות המילואים, בשירות הסדיר ובעיקר ביחידות הקרביות. אני יודע שחלק מכם חשים היום מנותקים מצה"ל, ואת זה אפשר להבין. כאשר הרמטכ"ל, הרמטכ"ל של צה"ל, מרשה לעצמו למתוח ביקורת פוליטית על משפחותיכם, אין ספק שהדבר גורם לכם סערת רגשות ולעתים אף עוינות. כאשר ראש הממשלה מתכוון להשתמש בצה"ל ובכם לשם עקירת חינם של בתיכם ומסירתם לידי ה"חמאס", זה פשוט קורע לב, ואין לי ספק שזה מקשה מאוד עליכם את השירות. אבל, אני עומד פה היום דווקא כמי שהתנגד לתוכנית ההתנתקות ומתנגד גם לפינוי יישובים, ופשוט מתחנן אליכם: אסור שקולות של התנתקות מצה"ל או של סרבנות יבואו מהציבור הטוב ביותר שיש היום במדינת ישראל. צה"ל, עם כל הכבוד, לא שייך, לא לראש הממשלה ולא לרמטכ"ל. צה"ל הוא הצבא של כולנו. ובלי צה"ל, שכולל את כל הציבור במדינת ישראל - ואתם כחלק מרכזי ומוביל בתוכו – מדינת ישראל, לצערי הרב, חברים, עלולה להגיע לסופה כמדינה דמוקרטית. ומלה אחרונה לראש הממשלה, שלצערי לא מצא לנכון להיות פה היום ולכבד את המעמד ואת משרתי המילואים. האחריות לשלמות העם, למעמדו של צה"ל, לשלמותו ולהחזרתו אולי, אי-פעם, למעמד של צבא העם, מוטלת קודם כול עליך, אדוני ראש הממשלה. ומי שהולך ומתכוון לעשות שימוש פוליטי בצבא-ההגנה לישראל, שיזכור שעלול לבוא יום שהוא יצטער על שהוא התחיל את המהלך הזה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אברהם מיכאלי, נציג סיעת ש"ס, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב עשו הכנסת והממשלה שהחליטו לקיים את יום ההוקרה למערך המילואים. אותם חיילי מילואים היום הם בעצם מתנדבים למילואים, כך אני קורא לזה, כי במצב הערכים הקיים במדינה, כל חייל שרואה לנכון להסיר מעצמו את נטל השירות במילואים – ובמיוחד ביחידות הקשות, ביחידות הקרביות – לצערנו גורם להכבדת העול על אותה קבוצה שנשארת לשרת במילואים ומקיימת את החובה המוטלת עליה. מי ששירת במילואים יודע עד כמה לא נעים לפעמים לעזוב את המשפחה, לעזוב את הלימודים, לעזוב את העבודה. מי שנאלצים להתגייס לפעמים ליותר ימי מילואים, תחת אותם חיילים שלא רוצים לשרת, אותם צריך להוקיר, ולכן יום זה, שבו אנחנו מקיימים דיון מיוחד, נועד להוקיר את מערך המילואים. נכון שבחברה שלנו יש מחלוקת ויש דעות שונות בכל הנוגע לתרומה למדינה, לשירות בצה"ל. לא כל קבוצה במדינה רואה בשירות ערך עליון, ואנחנו צריכים לכבד את כל הדעות, ואלה שחולקים על הדרך של הציבור החרדי, שכביכול אינו משרת את המדינה - הציבור החרדי משרת את המדינה בדרך שלו, בדרך של תורתו-אומנותו. מי שמאמין בערך של תורתו-אומנותו למען עם ישראל לא יכול לחלוק על הדרך הזאת. עם זאת, אנחנו מקיימים היום דיון לכבוד חיילי המילואים, אלה שסובלים מהלך-הרוח בעם. לצערנו, הדור הצעיר היום מאבד את האמון בערכים הנעלים של החיים במדינה, בערכים הנעלים שנועדו לשמור על הצביון של עם ישראל. אם המאבקים השונים בתוך העם וההחלטות הקשות שהממשלה החליטה – בשנה האחרונה במיוחד – לגבי ההתנתקות, גרמו לקבוצות מסוימות שהן באמת נאמנות לעם ולמדינה, מלח הארץ, להגיע למסקנה שאולי צריך להתנתק מהמדינה, שאולי צריך להתנתק מהצבא, לא לשרת במילואים, אז אנחנו ככנסת והממשלה כממשלה צריכים לחשוב איך אפשר לאחות את הקרע הזה בעם. עלינו לחשוב איך אפשר להגיע למצב שהנוער שלנו, שהיום לצערנו אחוז לא מבוטל ממנו לא מתגייס בכלל לצה"ל - ולא צריך כל הזמן לתקוף את החרדים שאינם מתגייסים. רבותי, אנחנו כולנו קוראים את המחקרים, כולנו יודעים שהשיעור הנמוך של הגיוס היום לשירות סדיר לאו דווקא נובע מאי-גיוסם של החרדים, אלא מהירידה בערכים, מהירידה באמון, באמונה במטרות הנעלות שלנו כמדינה, כחברה שצריכה להתקיים ולחיות פה ביחד. אם אנחנו גורמים היום לקבוצות שנחשבות למלח הארץ, להגיע למסקנה שצריך להתנתק מהמדינה וצריך להתנתק מהצבא, הדבר אומר דורשני. בכל החלטה קשה ובכל הובלה מדינית שיכולה להיות נתונה במחלוקת הכי גדולה בעם, אנחנו צריכים להוביל למצב שבו צריך לשבת ולהידבר, להגיע להסכמה מקסימלית בין קבוצות העם, כדי שלא להגיע בסוף, חלילה, למצב בו צבא המילואים, שהוא הצבא העיקרי של צה"ל, שנוטל את עיקר התפקידים המובילים של לחימה בצה"ל, רק המתנדבים והבודדים יתגייסו אליו. אלה שמגיעים היום למסקנות שצריך להתנתק מהמדינה בגלל החלטות מדיניות ובגלל החלטות של הכנסת, גם אותם צריך לכבד ולגרום לכך שלא נגיע למצב של שפיכת המים עם התינוק. לכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לחזק גם את החינוך וגם את הערכים של אותם בני נוער ושל אלה שכן חונכו על הדרך שעד עכשיו הם הלכו בה. אנחנו צריכים לחזק בהם את האמונה שאנחנו כעם ישראל צריכים לחיות במדינת ישראל כעם אחד, ואנחנו לא יכולים לפרק את הגוף החשוב הזה, את מערך המילואים, בגלל מחלוקת. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת ישראל חסון מסיעת ישראל ביתנו, בבקשה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך על קיום הדיון הזה, אבל חש תחושת אי-נוחות מסוימת שאני אעמוד עליה בהמשך. ראובן ריבלין (הליכוד): אין אף שר, אדוני. היו"ר גדעון סער: אני מפסיק את הדיון עד שיהיה שר באולם. קריאה: יש שר. היו"ר גדעון סער: יש לי עצה בשבילך, אדוני השר: אם יש שר במליאה, כדאי שהוא ישב ליד שולחן הממשלה, כי אני יכול לראות אותו אבל לא בטוח שהצופים יאמינו שיש שר באולם. חבר הכנסת חסון, בבקשה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני השר, אני רוצה לחזור על דברי. אני מברך על קיומו של הדיון, אבל אני חש תחושת אי-נוחות מסוימת שעליה אני אעמוד בהמשך דברי. שירות המילואים הוא לב לבו של המונח ערבות הדדית במדינת ישראל, מאחר שהוא עוסק בקיומה הפיזי של המדינה. הוא גם נדבך מרכזי במונח צבא העם. הבית הזה אחראי לקבוע מהי רמת הערבות, מהם תחומיה, איכותה, ויותר חשוב - תוחלת החיים של הערבות ההדדית הזאת. הבית הזה לא יכול לקבל כמובן מאליו את קיומה של הערבות הזאת, והוא צריך לדאוג לקיומה, לטיפוחה ולחיזוקה בכל תחומי החיים. הבית הזה מחויב כלפי הערבות ההדדית הזאת בלא מעט דוגמה אישית, יושר, ואסור לו לשרבב לתכניה שיקולים זרים ולנהוג בה ביד גסה. אנחנו מצפים מאנשי המילואים שמקיימים את הערבות הזאת למסירות ללא סייג על חשבון בית, משפחה, עסק, קריירה, והחשוב מכול - לסיכון חיים ולהקרבה. אנחנו מצפים מהם שכמעט בכל מצב וללא תנאי נמצא אותם נכונים לקריאה של הבית הזה, אבל אנחנו, אדוני אביגדור, חוטאים במחויבותנו לערבות הזאת. אין די בדיוני ההוקרה. אנחנו מועלים בערבות הזאת באופן יישומו של חוק טל. אנחנו מועלים בערבות הזאת בכך שאנחנו לא מייצרים חובה אזרחית לכלל אזרחי המדינה לתרום לערבות הזאת. אנחנו מועלים במידה לא מבוטלת בתביעתן של אלמנות חיילי המילואים להשוואת זכויות. אנחנו מועלים במחויבות שלנו לערבות הזאת בסעיף 67(1) של חוק ההסדרים, המציע לקצץ בלמעלה מ-50% את הקצבה לאלמנות צה"ל מאחר שהן חיות עם ידוע בציבור, ועוד כהנה וכהנה. אני מצטער צער רב על כך ששר הביטחון עזב את הדיון. שמעתי אותו מדבר פה על ההתכנסות, ואני בטוח שעל ההתכנסות עוד נדבר הרבה. אני גם בטוח שראש הממשלה יעדכן אותו טרם נסיעתו. חבר הכנסת ריבלין, אני משוכנע ששר הביטחון יעודכן טרם נסיעתו. ראובן ריבלין (הליכוד): אשרי המאמין. ישראל חסון (ישראל ביתנו): הוא יעודכן. להיות שותף לגיבוש, אני לא רוצה לומר אם אני סקפטי או לא, אבל הייתי שמח אם הוא גם היה שותף לגיבושה, שלא יוכלו אחרי זה לומר לנו: הם החליטו, אני רק עודכנתי. אני ממליץ לו מכאן, שהחל מהיום יתחיל לדאוג לאותם אלפי - אני כמעט משוכנע שאלה עשרות אלפי - חיילי מילואים שיצטרכו לעקור מבתיהם בהתכנסות ולדאוג מהיום לרמת המחויבות שלהם לערבות ההדדית הזאת. ראינו ביום העצמאות האחרון את השסע שההתנתקות עשתה, בדיונים של אנשים נהדרים מהציונות הדתית בשאלה: כיצד הם יחוגו את חג העצמאות? אסור לזלזל בפוטנציאל השסע הזה בקרב העם ובחשיבות שלו לרמת הערבות ההדדית. לסיום, יצאתי היום ופגשתי את חולי הסרטן ששובתים. יושב שם חולה סרטן בשם אלון אסף, שמצא צורך לומר לי את הדברים הבאים: היום אתם מקיימים דיון בנושא ההוקרה לחיילי המילואים. אני את החלק שלי בערבות ההדדית הזאת תרמתי עד לפני שלוש-ארבע שנים, עד גיל 53. אני מצפה מכם שהיום לא תפקירו אותי למוות בגלל העדר תרופה מסל התרופות. רבותי, הבית הזה אחראי לקיומה של הערבות ההדדית, כי היא בנפשנו, ואני סומך על חיילי המילואים שימשיכו לעשות את המוטל עליהם. אני מוקיר ומעריך אותם על כך. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת אפי איתם מסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, בבקשה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהיעדרם הצורם של ראש הממשלה, ואולי אף יותר מזה, של שר הביטחון, מן הדיון הזה הופכים חלק גדול מהנאומים כאן, לא אומר לחסרי תוכן, אבל במידה רבה לצבועים, לנטולי הקשר ומשמעות כפי שהיה ראוי שיהיו. נדמה לי שהממשלה כיבדה אירועים הרבה פחות משמעותיים בנוכחות הרבה יותר רחבה. פיקדתי על יחידות במערך המילואים, על חטיבות ועל אוגדות מילואים. ראיתי את חיילי המילואים כמעט בכל המערכות של מדינת ישראל מאז עמדתי בשער קיבוץ עין-גב וראיתי את יחידות המילואים עולות ומטפסות אל רמת-הגולן, לא לכבוש, לא להגשים רעיון משיחי הזוי, אלא כדי לשחרר קיבוץ שהייתי מבניו מאימתם של תותחים, צלפים ומרגמות. הם טיפסו במעלה גבעת-האם, כפר-סאלד, כורסי, נלחמים אל מול הרמה הסורית יורקת האש ומשחררים אותי כילד מן האימה שליוותה את ילדותי. אני זוכר את לוחמי המילואים באים טיפין-טיפין, לא מאורגנים, לא מצוידים, אבל נכונים לקריאת המצוקה של הצבא הסדיר, שאז הייתי בו קצין צעיר במלחמת יום הכיפורים. אני זוכר את השעות מורטות העצבים שחייה של מדינת ישראל היו תלויים לה מנגד, ואת התחושה שמשהו בכל זאת יסובב את הגלגל אחור כשטנקי ה"שוט", ה"מטאור" וה"שרמנים" החבוטים והישנים, ללא תיאום כוונות וללא ציוד, החלו מטפסים ופגשו אותנו בנאפח, אולי ברגעיה הגורליים של מדינת ישראל. ראיתי את צבא המילואים בלבנון וראיתי אותו מתגייס הרבה מעל מאה אחוזי ההתייצבות שלו ביחידות הלוחמות, אפילו באותו מבצע, באותה מלחמת מגן של "חומת מגן", שבאה לאחר ההתקפה הנוראה במלון "פארק". נדמה לי שזאת לא תהיה פראזה לומר, שמדינת ישראל חבה את חייה כפשוטם לחומת המגן הזאת של צבא המילואים, אבל צריך גם לומר שצבא המילואים היה תמיד הרבה יותר מאשר סך יכולתו הצבאית. הוא היה במידה רבה מאוד נייר הלקמוס, הברית הכרותה בין האזרח הישראלי היחיד, על חייו, עיסוקו, חלומותיו הפרטיים – הברית הכרותה בין אלו לבין השבועה שנוצקה בסדיר ואחר כך הלכה והחזיקה מעמד לאורך עשרות בשנים, של הנכונות לקום וללכת, לעזוב סדנה, בית-מדרש, בית, שדה, עסק, וללכת אל מקום שבו נדרשים בסופו של דבר חייך. כי הרי מהו שירות המילואים אם לא תחילתו של יום שבו איש – לפעמים צעיר, לפעמים מי ששיבה כבר זרקה בשערו – נוטל תרמיל, אורז בו את הנעליים הגבוהות והולך חזרה אל הבסיס הצבאי, אל מכונת המלחמה, ואומר "הנני". יפה עשה האלוף במילואים דני יתום שהקדיש לצבא המילואים אולי את המחווה הגבוהה ביותר שאנחנו, משרתי הצבא לאורך שנים, מכירים בה, וזוהי ההצדעה. אני מצטרף להצדעה הזאת. עם זאת, לפעמים המלים, הטרמינולוגיה שבה אנחנו משתמשים, מספרות יותר מן המשפטים עצמם, והדיבור החוזר ונשנה על הנטל, על השוויון בנטל, על חלוקת הנטל – המעבר הזה מן הזכות לשרת, שעצם השירות הוא שכרה, אל הנטל שצריך עכשיו לחלק אותו ולאכוף אותו ולתגמל את אלה שלא עלינו נוטלים קצת יותר מן הנטל הזה, הוא אולי סיפורה של החברה הישראלית כולה. סיפור המעבר מן החברה המגויסת, שעל אף מחלוקותיה יש לה אופק משותף למסע הקשה שכולנו נושאים בנטל שלו, המעבר מן החברה הזאת אל חברה שכמעט כל רכיב בלכידות שלה הולך ונפרם, הולך ומאותגר, הולך ודורש בחינה ובניין מחודשים. שום דבר, גם לא האהבה הפשוטה שלנו אל המדינה שלנו, גם לא החובה הפשוטה – לא המתוגמלת, לא המאוזנת, לא השוויונית, אלא החובה הפשוטה של אדם לקום ולהגן על ביתו, על ילדיו, על מדינתו – אפילו היא כבר איננה מובנת מאליה. אל נשלה את עצמנו שהבית הזה, בחוקקו חוקים ובתגמלו תגמולים ובתקצבו תקציבים, יטפל באמת בשורשה של הבעיה, כי נטל בסוף הוא נטל הוא נטל הוא נטל. ואם לא נמצא דרך לבוא ולבנות מחדש בלבבות של האנשים הצעירים ההולכים עכשיו לבתי-הספר ושל החיילים הסדירים הנשבעים את שבועת האמונים שלהם לצה"ל ולמדינת ישראל – אם לא נצליח לעורר בהם מחדש את אהבת המולדת הפשוטה, ששכרה הוא האהבה שמשיבה המולדת להם, נדמה לי שכל מאמצינו יהיו בבחינת "שווא עמלו בוניו". אני רוצה לומר כמה מלים על הציבור שאני מייצג בכנסת הזאת, ציבור שחווה אולי את החוויה הקשה ביותר שחווה ציבור כלשהו במדינת ישראל, כאשר צה"ל, שבו הוא משרת, ואולי בשיעור הרבה יותר גבוה מחלקו באוכלוסייה, בוודאי ביחידות הלוחמות, בוודאי בפיקוד, קם עליו, על הוריו, לגרשם נפש. כי מי שחושב שגירוש גוש-קטיף היה בבחינת מעבר דירה – אני אומר לכם: לגרשם נפש. זה לא עניין פיזי, זה לא עניין של תשלומים על איזה בית, זה בפירוש פרימה קשה של מסכת הלכידות, האחדות, שותפות הגורל, הסולידריות בלעז. והציבור הזה עמד במבחן הזה בצורה שאולי צריכה להוות דוגמה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת איתם, אתה לקראת סוף נאומך השני. לי קשה, כשאתה מדבר על הנושא שאתה מדבר עליו. קודם היה לי קשה כי אמרת דברי טעם על אהבת המולדת, עכשיו אתה מדבר על נושא שמטעמים אחרים קשה לי להפסיק אותך. אבל בשלב כלשהו אני איאלץ להפסיק אותך. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני בהחלט מקבל באהבה את הקריאה לסדר, ואני מייד מסיים. תנוח דעתם של כולם. ציבור הציונות הדתית הלאומית לא יסרב ולא יתנתק, לא ינטוש את הפיקוד ואת השליחות, כי הוא איננו מחפש תגמולים. הדבר הזה טבוע בעצם חינוכו, בעצם בניין תודעתו. אנחנו ברובנו נמשיך ונהיה בוניה הנאמנים של המדינה הזאת ומגיניה. אל תשיתו לבכם אל שוליים, שאם הם בכלל קיימים מישהו צריך לקרוא להם בשם, מישהו צריך לתת להם מקום, ואנחנו כבר נדע להבהיר מה משקלם בתוך ציבורנו. תודה לכולם. היו"ר גדעון סער: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש מסיעת יהדות התורה, בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ראוי שהעם בישראל יביע את הוקרתו לחיילי המילואים, כדי לא לתת למשרתים הרבים תחושה שלוקחים אותם כמובן מאליו. יום ההצדעה למשרתים במילואים הוא לא, חלילה, תשלום מס שפתיים, אלא באמת ובתמים הכרה והערכה לתרומתם החשובה לביטחון המדינה. בקרב אנשי המילואים, בניגוד למשמיצים ולמלעיזים, מצויים גם יהודים שומרי מצוות, שהם חרדים על קלה כחמורה. כי אנשי המילואים בכלל הם חתך של כל האוכלוסיות היהודיות במדינה. ביום הזה, היום שבו אנו מביעים את הוקרתנו לחיילי המילואים לדורותיהם, מן הראוי שנזכור כי בכל מלחמות ישראל היו אלה דווקא יחידות העתודה של צה"ל אשר הכריעו את הקרבות. אנו עדיין זוכרים את הדברים שאמר סאדאת, נשיא מצרים, כאשר הגיע לישראל ב-1977, כי ספק אם יש עוד מדינה בעולם שיש לה כוח מעולה ויעיל כמו מערך המילואים של ישראל. הוא, סאדאת, ניסה בכך לתרץ בעקיפין את תבוסת הצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים, למרות יתרון ההפתעה של המצרים. ואכן אני אומר, שספק אם יש עוד בעולם מערך צבאי מאומן וחדור רוח הקרבה כמו יחידות המילואים לדורותיהן, ועל כך נתונה תודת עם ישראל כולו. עם זאת, ראוי שנבדוק את העובדות הקשורות במערך המילואים של צה"ל ונבחן את הנתונים: צה"ל מתכנן לקרוא השנה רק ל-10%-15% מגדודי המילואים לתעסוקה מבצעית. לפי נתונים רשמיים, ירד בשנה האחרונה בכ-50% מיצוי התעסוקה בקרב חיילי המילואים, ולדברי הרמטכ"ל "כל גיוס של מילואים מבוצע כיום בפינצטה", כאשר עד 2008 תבוצע כנראה רפורמה שבמרכזה יהיה צמצום נרחב של גיוס חיילי מילואים לתעסוקה מבצעית. זה מחזיר אותנו לדיון שהיה השבוע בעקבות החלטת בג"ץ בעתירה נגד חוק טל, ואני אומר: נכון שחוק טל מיועד למשרתי חובה, נכון גם שחוק טל - ואני אומר זאת כאן, מעל הבמה - לא היה מלכתחילה משאת הנפש של היהדות החרדית. ברור גם שיש שנאה פתולוגית של קבוצות בעם נגד לומדי התורה, שמקבלים דחיית שירות כל עוד הם עוסקים בתלמודם. אך ראוי שנראה את העובדות. כמו במסגרת מערך המילואים, כך במסגרת מערך שירות החובה. אמר לי אלוף במילואים, ואני מצטט: "הביקורת נגד דחיית שירותם של לומדי התורה נובעת ממניעים אנטי-דתיים, ואין לה כלל הצדקה". אני לא מדבר על כל מי שמתבטא בעניין. אותו אלוף הסביר לי גם, ששיעור הבנים שאינם מתגייסים לשירות חובה עומד כיום על כ-30%, ועליהם יש להוסיף עוד עשרות אחוזים ניכרים המשתחררים במהלך שירותם מסיבות כאלה ואחרות, ומציאות זו כבר הביאה את בכירי האוצר להעלות הצעה מהפכנית לשחרר מחובת הגיוס את אלה המוגדרים "מיותרים" ולקצר את משך השירות הצבאי, במטרה לצמצם ולחסוך לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים לשנה. אותו אלוף הוסיף ואמר לי, ואני שוב מצטט: "קיים גם בצה"ל רצון חזק להקטין את מערך כוח האדם ולייעל אותו. הססמה שמוכרת היום: 'צה"ל חכם וקטן', הפכה לשאיפה הרווחת בקרב המטה הכללי, ואכן, במציאות צה"ל מגלה עתה גמישות גדולה בשחרור רבים משירות חובה". אם כן, אלה שמתנכלים ללומדי התורה יותר מאשר הם דואגים כביכול למדינה, כוונתם לעקור בזדון את התורה ומורשת ישראל מחיינו. הם רוצים אפילו לבטל את המושג של יהדות או את ההגדרה היהודית במדינה ולמחוק את יסודות היהדות במדינת היהודים. אדוני היושב-ראש, אני שואל ביושר רב: כאשר הרמטכ"ל מצהיר ש"אין סיבה" - כך הוא אומר - "שילדי ישרתו בצבא ואחרים לא", הוא מתכוון כמובן לבחורי הישיבה, המקבלים רק דחייה. אני שואל אותו, מדוע לא נשמע קולו לגבי המוני המשתמטים והסרבנים והמתחמקים משירות צבאי ללא שום הצדקה? אין לי ספק, אדוני היושב-ראש, שכשם שמצמצמים את מערך המילואים ובהדרגה גם את מסגרת שירות החובה, כך גם נגיע בסופו של דבר להקמתו של צבא מקצועני, שיתבסס כנראה על מחצית מכוח-האדם הקיים, צבא מקצועי שיעבור הכשרות ממושכות וישרת תקופות ארוכות, ויש מומחים צבאיים שמצביעים על הכדאיות והיעילות של מהלך כזה בהיבטים השונים. אדוני היושב-ראש, לא אסיים את דברי בלי שאומר כמה מלים על תלמידי הישיבות, מתוך האמונה שלי. אנחנו, כיהודים מאמינים, סבורים כי לימוד התורה קיים את העם היהודי לאורך כל הדורות, ורק לימוד התורה הוא גם התנאי והערובה להמשך קיומנו בעתיד. צה"ל אכן מגן על הגוף ועל ביטחון המדינה, אך לומדי התורה מקיימים את הגוף והנשמה כאחד. לומדי התורה הם היהלום שבכתר של עם ישראל. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת משה שרוני, יושב-ראש סיעת גיל, בבקשה. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החוץ, אדוני השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חברי הכנסת הנוכחים, כשבאים להצדיע לאנשי מילואים, יש חברים שמנצלים את זה ומדברים על נושאים אחרים. אני חושב שזה לא מכובד לגבי צבא המילואים. לעצם העניין: אנחנו צריכים להצדיע לחיילי המילואים ממבצע "קדש", ממלחמת ששת הימים, ממלחמת יום כיפור, ממבצע "שלום הגליל". אלה אנשים ששירתו בנאמנות את מדינת ישראל עד גיל 54 - - - ראובן ריבלין (הליכוד): חיילי המילואים במבצע "חומת מגן". משה שרוני (גיל): תודה רבה. הם שירתו עד גיל 54. כיום יש הקלה וזה טוב, אבל אני חושב שמגיעה תודה מיוחדת מחברי הכנסת לאנשי המילואים שעברו את כל המערכות. אני חושב שצריכים לחשוב לתת איזה אות, שזה חשוב מאוד כלפי ילדינו, איך אנחנו מתנהגים. בנושא האנשים שלא משרתים בכלל במילואים, אני אומר דבר אחד בלבד: אלוהים יתחשבן אתם בבוא הזמן. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כמי שבשבע השנים האחרונות עומד בראש שדולת המילואים, יחד עם חבר הכנסת השר איתן כבל ועם דני יתום, אני חושב שאחד הדברים החשובים הוא שהכנסת, יחד עם חבורה של אנשים וארגונים כמו קצין מילואים ראשי במילואים, תת-אלוף במילואים ד"ר אריאל היימן, שראיתי אותו פה קודם, וארגוני המילואים, כמו פורום המג"דים והמח"טים, החפ"שים – פורום החיילים הפשוטים, ארגון ולת"ם, ארגוני הסטודנטים, פרופסור אבישי ברוורמן, היום חבר הכנסת ברוורמן, שנענה לבקשה לעמוד בראש הוועדה שטיפלה בנושא, בעצם מנסים להוביל מהלך - ואני מסכים עם חבר הכנסת אפי איתם, שהוקרה של החברה הישראלית לא תהיה לעולם הוקרה כספית, לא תשלח אף אחד כאיש מילואים לקרב לסכן את חייו ותשלם לו את אשר תשלם. במהות הוא צודק, אבל כאשר החברה הישראלית כולה נפרדת מתפיסת היסוד של "כל העם צבא" ו"צה"ל הוא צבא העם" - ושמעתם את המספרים, אמרו היום שרק 15% משרתים במילואים - השאלה היא אם החברה כחברה מתגמלת אותם כספית. התשובה שלי היא חיובית, ולכן, הצעת החוק באה להבטיח את הנושא הזה, שכאשר מערך המילואים אינו כללי, כשאתוס השוויון פה נשבר בהגדרה - וצריך להבין שהכנסת לא באה לקבל החלטה. הכנסת מצלמת תמונת מצב שנמשך די הרבה שנים, ואומרת: בנתונים האלה, במציאות הזאת, האם אנחנו מתגמלים אותם, או בעצם מדברים בשם אתוס השוויון כאשר רק בודדים נושאים בעול לאורך שנים. זה הוויכוח העקרוני. אני מזכיר לכם, שבכנסת החמש-עשרה העברנו כמעט פה-אחד את חוק הביטוח לאנשי המילואים, שהשווה את הביטוח בין אנשי מילואים לאנשי צבא קבע. עד אז חיינו במדינת ישראל באבסורד מוחלט. שני טייסים עלו לאוויר במטוס. חס וחלילה המטוס נפגע והם נפגעו. איש הקבע במטוס קיבל כיסוי מלא מטעם מדינת ישראל, ובצדק, ואיש המילואים לא. חמש שנים עברו עד שהצלחנו לשכנע את הבית, את אנשי משרד הביטחון ומשרד האוצר, שלא נסבול את האי-שוויון הזה. לכן, הטענה שלי גם כאן ביום המילואים - - - היו"ר גדעון סער: היה מעורב בזה גם מזכיר הממשלה דאז - - - אבשלום וילן (מרצ): אני אגיד שגם מזכיר הממשלה, גם כל חברי ועדת החוץ והביטחון, בראשות היושב-ראש דאז דוד מגן, וראש הממשלה דאז אריאל שרון, שקם ואמר שהוא אישית ידאג להעביר את זה, ועברה חצי שנה ודבר לא קרה, כי האילוצים לא נתנו לו, לא שהוא לא רצה. ואז התארגנו, השדולה עם תמיכה של ועדת החוץ והביטחון ועם תמיכת מזכיר הממשלה ועם תמיכת חברי הכנסת, והעברנו את זה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש שעת כושר גם עכשיו, בתמיכת שר הביטחון. אמרתי את זה אז ואני אומר גם היום: חוק כזה לא יכול לעבור אלא בהסכמה. בלי משרד הביטחון, בלי חברי הכנסת, קואליציה כאופוזיציה, בלי ויכוחים קשים עם האוצר גם על גובה התגמול - יש פה תפיסת יסוד מאוד לא פשוטה, שאנשי מילואים רק יתאמנו ולא ייקראו לפעילות מבצעית. והחוק מבחינה זאת הוא חוק מאוד מעניין. בואו נגיד ביושר, כפי שאמר אפי איתם: מחברה מגויסת אנחנו הופכים להיות מעין חברה נורמלית. חברה נורמלית יודעת לתגמל בתגמול – נהיה פיניקים; הם הביאו את הכסף – כלומר, במובן הזה תגמול כספי הוא חלק בלתי נפרד מהתגמול. אבל, צריך להבין שאנחנו לא נפרדים מאתוס השוויון, ואנחנו לא נפרדים מהתפיסה של צה"ל כצבא העם. רוצה לומר, אף שהמשלים של מהלך כזה הוא ברבות כמה שנים מהיום הפיכת צה"ל לצבא מקצועי, ואז אנחנו מוותרים על צה"ל כמכשיר המרכזי של החברה הישראלית ככור ההיתוך, צריך להבין - אם נמשיך בלוגיקה הזאת, הצבא הסדיר יכול להפוך לצבא מקצועי, די קרוב. אגב, אין זוג הורים אחד ששולח את ילדיו לסדיר – ואמר את זה היום שותפי לשדולה, חבר הכנסת דני יתום, והוא צודק – אין זוג הורים אחד ששולח את ילדיו לסדיר, בנים ובנות, ולא מממן אותם בפועל. זאת המציאות. ההורים מממנים את חיילי הסדיר היום. לכן, נצטרך לחשוב היטב איך בעצם ממשיכים להחזיק את הצבא הסדיר כצבא העם; איך מיישמים את מסקנות דוח ועדת-עברי שהקימה ממשלת ישראל, שמדבר על שירות לאומי אזרחי התנדבותי, כמשלים של כל המערכת השוויונית. אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא לאורך זמן – גם כשנעביר את החוק וניתן את כל מערך התגמולים, לא נוכל לחיות בחברה שאחוז קטן מאוד בה משרת, ורבים רבים רבים בעצם לא משתתפים בכל המערכת שנקראת ההגנה על ביטחון ישראל, הנשיאה בעול, ביטחון לא רק במובן של ביטחון, אלא שותפות חברתית קהילתית, תרומה לחברה במושג הזה השוויוני – נצטרך לשמור עליו, לא יעזור כלום. אדוני היושב-ראש, דקה לסיום, או 30 שניות. הכנסת מוכרחה להתלכד סביב שניים-שלושה דברים שהתחלנו אותם, וחייבים להמשיך אותם. קודם כול, החרפה, שבאוניברסיטאות - למרות האמנה שחתמנו ואישרנו – עדיין יש אנשי מילואים שיוצאים ולא מקבלים את העזרה שהאוניברסיטאות התחייבו לתת להם. את החרפה הזאת צריך להסיר: החל בצילומים, בעזרה לנבחנים - היום היה בשדולת המילואים איש מילואים שסיפר שנדחתה לו בחינה בשנה והוא לא יכול היה לגמור את התואר משום שהיה במילואים, והמרצה סירב להגיש אותו לבחינה. תופעות כאלה חייבות - - - היו"ר גדעון סער: זה גם בניגוד לסיכום שאליו הגיעו בשעתו ועד ראשי האוניברסיטאות ושרת החינוך. אבשלום וילן (מרצ): הבעיה היא שכל ראשי האוניברסיטאות חתומים על אמנה; הכנסת היתה גם היא צד לאמנה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה לא קורה. נקודה אחרונה - אני חושב שאדוני כשר הביטחון מכיר את זה – העובדה שבשנה האחרונה היו 130 תלונות של אנשי מילואים שנפגעו במקום עבודתם כתוצאה מיציאתם למילואים, הם הגישו תלונות וזכו בדין, היא חמורה. החרפה הזאת, שמפעלים פרטיים וציבוריים וכל מי שלא יהיה מרשים לעצמם לפגוע באנשי מילואים בגין שירותם - גם את החרפה הזאת צריך להסיר. אם על שלושת הדברים האלה נתלכד: חוק מילואים בהסכמה, ואת כל הדברים הקטנים נתקן - אני חושב שעשינו צעד גדול קדימה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: תודה. אחרון הדוברים בדיון הזה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. קריאה: למה - - - היו"ר גדעון סער: ועדת הכנסת קבעה דיון סיעתי, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מופתע מההפתעה. מה זה, זה נושא למישהו שיש לו בלעדיות? אני חושב שצריך להתייחס לנושא מהרבה היבטים, ואני חושב שיש היבטים - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - שמן הראוי להדגישם בעניין הזה. ראובן ריבלין (הליכוד): יש חיילי מילואים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני רוצה לברך את השר עמיר פרץ; אני מאחל לו הצלחה. הוא קיבל החלטות בעניין של הקלה לעובדים הפלסטינים, וגם עניין הקריאה למשא-ומתן, אף שזה לא כל כך פופולרי – היום התרגלנו לשמוע שהכול חד-צדדי, תוך התעלמות. מחר יגידו אפילו לצאת מתל-אביב, אבל חד-צדדית, בלי לדבר עם הפלסטינים – יש כאלה שיקבלו את זה; העיקר לא לדבר עם הצד השני. הגיע הזמן לחזור לשפיות, לחזור להידברות. מלחמה אולי אפשר לעשות באופן חד-צדדי, אבל שלום אי-אפשר לעשות באופן חד-צדדי. שלום מטבעו – הוא נעשה בין אויבים; שלום מטבעו הוא הסכם שבו צריך להגיע להסכמה עם הצד השני. הגיע הזמן גם להבין שיש אויב משותף – גם לפלסטינים וגם לישראלים – והאויב הזה נקרא הכיבוש. יש כאלה שלא נעים להם לשמוע את המלה הזאת; יש כאלה שרוצים להתעלם ולייפות את המציאות. והמציאות היא שהבעיה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הנגב זה כיבוש? - - - תגדיר מה זה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש. ראובן ריבלין (הליכוד): ירושלים זה כיבוש? תסביר להם - - - קריאה: דבר לעניין. קריאות: - - - רוחמה אברהם (קדימה): - - - מגלי והבה (קדימה): - - - קריאות: - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יושב-ראש הכנסת הקודם, שאני מעריך אותו, שאל שאלה נכונה: מה משמעות המושג הזה של הכיבוש, ואני גם רוצה ליצור את הזיקה בין נושא הדיון לבין הכיבוש. והזיקה היא, רבותי, שהתגמול של אנשי המילואים הוא לא רק כספי. התגמול הוא להבטיח להם גם חיים ולהבטיח להם גם מציאות מוסרית, כאשר המשך הסכסוך מפיל בין הקורבנות שלו לא רק פלסטינים – גם ישראלים וגם אנשי מילואים - - מגלי והבה (קדימה): - - - אתה תומך בחיילים הבדואים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - ולכן, לסיים את הכיבוש – זה גם נותן להם חיים. המשך הכיבוש גם שוחק, לדעתי, את הרמה המוסרית של - - - ראובן ריבלין (הליכוד): התחנה המרכזית בתל-אביב נכבשה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תקשיב. מגלי, מגלי. מאה אחוז, שמעתי אותך. מגלי והבה (קדימה): תסלח לי, יש לך אוכלוסייה בדואית - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): שמעתי אותך, אני אתייחס גם לזה. מגלי והבה (קדימה): - - מילואים וסדיר. אתה תומך בהם? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני אתייחס גם לזה, מגלי. מגלי והבה (קדימה): אם לא – אז תרד מהבמה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): באמת? באמת? הצחקת אותי. הצחקת אותי - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - בכנסת ישראל הוא יכול לומר מה שהוא רוצה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - לא בזכותך אני עולה לדוכן ולא מטעמך אני מדבר, ואני לא מקבל שום דבר ממה שאתה עושה וממה שאתה אומר. מגלי והבה (קדימה): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת מגלי והבה, דבריך - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה זה, אנחנו בגן-ילדים? מגלי והבה (קדימה): לא בגן-ילדים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אז תפסיק - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלסאנע, כרגע אתה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - יש יושב-ראש שאתה יכול לסמוך עליו. היו"ר גדעון סער: ברגע זה מוצתה גם קריאת הביניים – שאני יכול להבין מאיפה היא באה – אבל גם התגובה עליה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני רוצה לומר, שיש הגדרה בין-לאומית ויש מושג שיש לו משמעות ברורה. ברור על מה מדובר כאשר מדברים על כיבוש. לדעתי, גבולות הגדה והרצועה וכל השטחים שנכבשו ב-4 ביוני 1967 – הם שטחים כבושים, שגם על-פי החוק הישראלי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): עורך-הדין, חבר הכנסת רובי ריבלין, גם על-פי החוק הישראלי, לא חל עליהם החוק הישראלי. הם מוחזקים כשטחים מוחזקים, שחלה עליהם הריבונות הצבאית, ואחרי שנסוגו, ביטלו את התחולה של הממשל הצבאי - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - ה"חמאס" לא רוצה - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - ולכן, השטחים הכבושים - הם לא סופחו למדינת ישראל, הם לא חלק ממדינת ישראל. הם מוחזקים כשטחים כבושים לכל הדעות, ואין שום סיבה שחיילי המילואים ייהרגו – לא בהגנה על המדינה, אלא בהגנה על הכיבוש הישראלי, שכולנו יודעים שסופו שהוא יסתיים. ראובן ריבלין (הליכוד): התחנה המרכזית בתל-אביב - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אם הוא יסתיים בעוד עשר שנים, ויהיו הרבה קורבנות – בשביל מה להמתין? למה לא לסיים את זה כמה שיותר מוקדם, להקל על הפלסטינים, להקל על חיילי המילואים, להקל עליך, להקל על כולנו - - ראובן ריבלין (הליכוד): התחנה המרכזית בתל-אביב זה שטח כבוש? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - וליצור מציאות אחרת? ראובן ריבלין (הליכוד): התחנה המרכזית בתל-אביב זה שטח כבוש? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה חלק מהשטחים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): שוק הכרמל זה שטח כבוש? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אבל שם חלים החוק והמשפט והמינהל הישראלי. זה חלק ממדינת ישראל, אז לא צריך לבלבל את היוצרות - - ראובן ריבלין (הליכוד): מתפוצצים שם אנשים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - אלא אם אתה לא מכיר בקיומה של מדינת ישראל. אני מכיר בקיומה של מדינת ישראל, ולגבי השאלה של מגלי והבה - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אלסאנע, עבר רוב זמן הדיבור שמוקצה לך. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש לי עוד - - - היו"ר גדעון סער: אתה לא מדבר לעניין שהוא נושא הדיון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני מדבר - - - היו"ר גדעון סער: לא. אפילו לא אמרת מלה אחת, ולכן אני מעיר לך באותו מובן שקבוע בסעיף 67 לתקנון, ויש לך אפשרות להמשיך בזמן שנותר לדבר כן לנושא, או - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן, ואני רוצה לציין - - - ראובן ריבלין (הליכוד): לשבח את חיילי המילואים הבדואים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני רוצה להתייחס גם לזה. חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת מגלי והבה, חברי הכנסת, אני מזמין אתכם לבקר ולסייר בנגב ולעמוד מקרוב על המציאות של החיילים הבדואים – איך הורסים להם את הבתים; איך אותם חיילים, אין להם מי שתייה; איך אותם חיילים חיים ביישובים הלא-מוכרים, כאשר 58 שנים ממתינים שסוף-סוף המדינה תכיר ביישובים שלהם. לדבר על כך שאתם, אכפת לכם מהחיילים הבדואים – זה מס שפתיים. משה כחלון (הליכוד): לך אכפת, לא לנו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תדאגו להכיר ביישובים שלהם, תדאגו שלא יהרסו להם את הבתים, ותפסיקו עם הצביעות הזאת. ראובן ריבלין (הליכוד): דבר על זה, אני אתך באש ובמים. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת טלב אלסאנע, תודה לך. אני מצטער על שלא מצאת לנכון, במהלך כל דבריך, להתייחס לנושא הדיון. השלמת הרכב ועדות הכנסת היו"ר גדעון סער: לפני שאנחנו עוברים לנושא הבא, יושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם - הודעה. רוחמה אברהם (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, בהמשך להודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת מאתמול, יום שני, י"ז באייר התשס"ו, 15 במאי 2006, בדבר הרכב ועדות הכנסת, אני מודיעה כי במקום הפנוי בוועדת הכספים לסיעת יהדות התורה יכהן חבר הכנסת יעקב ליצמן. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, גברתי. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר גדעון סער: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, והוא: הודעת הממשלה על החלטתה להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הרווחה על-פי חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989. הדיון בנושא זה יתקיים היום, וההצבעה בנושא הזה תתקיים מחר. יפתח את הדיון השר המתאם בין הממשלה לכנסת, יעקב אדרי. בבקשה. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החוץ, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה בישיבתה ביום 14 במאי 2006, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הרווחה על-פי חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש בשם הממשלה את אישורה של הכנסת לכך. תודה. ראובן ריבלין (הליכוד): כבוד היושב-ראש, מדוע אין הצבעה - - - היו"ר גדעון סער: אדוני היושב-ראש, זו היתה בקשת הממשלה כפי שבוטאה על-ידי יושב-ראש הקואליציה בישיבה שהתקיימה אצל יושבת-ראש הכנסת, וכך נקבע. ההצבעה תתקיים מחר. ראובן ריבלין (הליכוד): הייתי מבקש להפנות את תשומת לב הנשיאות לתקנון. התקנון קובע כעיקרון, שבתום דיון נערכת הצבעה - - - שיביאו בפנינו - מדוע ההצבעה מחר? נסים זאב (ש"ס): כי אין רוב להעביר את זה. רוחמה אברהם (קדימה): יש רוב. קריאות: - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בדרך כלל, בתום דיון מתקיימת הצבעה. אני מציע - - - היו"ר גדעון סער: בסדר גמור, אדוני היושב-ראש. ההצבעה, כפי שאמרתי, תתקיים מחר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בנושא חשוב - העברת הסמכויות לפי חוק האזרחים הוותיקים למשרד ראש הממשלה, ואני מבין מחברי, חבר הכנסת יצחקי, שהכוונה היא שזה יגיע לשר שיכהן שם, השר לענייני גמלאים. זו ההזדמנות לאחל לחבר הכנסת והשר רפי איתן הצלחה בתפקידו. נושא הגמלאים הוא נושא חשוב ומרכזי. אני מאחל לו מכל לבי שהוא אכן יצליח לתת לנושא הכאוב והקשה הזה את הטיפול הראוי והנמרץ שאנחנו מצפים לו. בכל זאת, אני אבקש מחברי הכנסת להתנגד להודעת הממשלה ולהתנגד להעברת הסמכויות, משני טעמים. הטעם הראשון נוגע לגוף הנושא עצמו. השבוע קראנו דוח נוסף על המצב הקשה של חלק גדול מציבור הגמלאים בישראל, והפעם הסיפורים היו קשים במיוחד. אנחנו מדברים על גמלאים שחלקם סובלים מעוני ומצוקה וחלקם מאלימות, וחלקם ממש נזרקים לשולי החברה הישראלית; אנשים שתרמו, פעלו ועבדו כל ימי חייהם, מושלכים הצדה. לצערי הגדול, הממשלה - כפי שאנחנו רואים גם בתקציב המדינה שהיא הגישה, בחוק ההסדרים שהיא הגישה - אני חושש שהיא לא מתכוונת לתת לנושא הזה את טיפול השורש המגיע לו. כיוון שהנושא הזה ראוי לטיפול שורש, אני חושב שראוי שהכנסת תאמר את דברה בעניין זה. הדרך הראשונה או ההזדמנות הראשונה לומר את האמירה הברורה הזאת תהיה בדחיית הודעת הממשלה בנושא העברת הסמכויות. נושא הגמלאים מטריד מאוד את הציבור הישראלי. אנחנו ראינו זאת בתוצאות הבחירות. אנשים מוטרדים מאוד, ובצדק הם מוטרדים, ממצבם של הגמלאים בישראל. אני חושב שגם הכנסת ראוי שתביע באופן מאוד דרמטי את דאגתה בתחום הזה. זה הטעם הראשון לכך שאני מציע להתנגד להודעת הממשלה, אדוני היושב-ראש, אבל יש גם טעם נוסף. הטעם הנוסף נוגע ליחסה של הממשלה הנוכחית לנושא הרווחה בכלל. אנחנו מדברים, כך אני שומע, על ממשלה חברתית, ועל מפלגות חברתיות, ומשרד הרווחה הוא משרד קריטי בנושאים החברתיים, אבל למרבה הצער זה משרד שנותר יתום. זה קשה, זה מצער וזה כואב. זה כואב קודם כול לאותם אלפי ישראלים וישראליות שנזקקים לשירותי המשרד הזה יום-יום. במשרד הרווחה היינו צריכים לראות שר נמרץ ואקטיבי, שר שלעתים יהיה אפילו האופוזיציה הפנימית בתוך הממשלה לחלק מהחלטות הממשלה. למרבה הצער, נושא הרווחה נותר בשוליים. אני חושב שגם זו עובדה - - - היו"ר גדעון סער: היה רעיון טוב, למשל, להפקיד אותו בידי השר יעקב אדרי, ולו באופן זמני. אני אומר את זה על יסוד דבר שהיינו עושים בעבר, כאשר, למשל, בשעתו, בטרם הצטרפה מפלגת המרכז לממשלה הראשונה בראשות אריאל שרון, מילאה שרת החוץ, שקודם היתה כאן, באופן זמני, את תפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי, עד שרוני מילוא קיבל אותו. כלומר, גם אם יש תוכניות פוליטיות עתידיות, לא כדאי להשאיר משרד כזה ללא איוש, ובמקרה היה מולי גם מועמד מתאים. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שיהיה מאבק בין עמיר פרץ לשאול מופז ולגמלאים מי ייקח את תיק הרווחה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני תיכף אומר לכם למה - - - דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, אני חושב שההצעה שאתה העלית היא הצעה טובה. אני אומנם לא כיהנתי בכנסת הקודמת, אבל יצא לי לקרוא כמה מההופעות של השר אדרי, ואני חושב שהוא אכן - אני מקווה כך, לפחות - יכול היה להיות אופוזיציה פנימית בתוך הממשלה בנושא הרווחה, ואם הממשלה היתה באה עם הודעה כזאת, היתה לפחות איזו תקווה עמומה שאולי מישהו יישא בממשלה כמו שצריך את דבר הרווחה. למרבה הצער, זה לא מה שקורה, ולכן אני מציע לחברי הכנסת להתנגד להודעה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת יצחק גלנטי. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, נתמזל מזלי ואני מדבר אחרי חבר הכנסת חנין. הוא שאל שאלה באמת רצינית, ואני אתן לו את התשובה. ראה נא, היו חברים בליכוד, חברים אשר איישו את ספסלי הממשלה, ראו בליכוד בית נפלא, כאשר הוא נתן להם גם שלטון ושררה, אבל פתאום הם הבינו שהליכוד הוא שלטון רשע, שלטון ללא חמלה, עם תקציבים נוראים ואיומים, והם קמו ועזבו אותו. היום, כאשר הם הצליחו להקים ממשלה, שיחרו לפתחה אחינו מש"ס ואמרו: הבו לנו את תיק הרווחה, רק את תיק הרווחה אנחנו מבקשים ורוצים. אמר ראש הממשלה - - - קריאה: - - - הסיבה לעזיבה - - - ראובן ריבלין (הליכוד): חכו, חכו, חכו. אמר ראש הממשלה: ש"ס - לא. באו אחינו הגמלאים, אשר נושאים בצדק דגל נגד העיוותים שנוצרו כתוצאה מכך שאנחנו היינו מוכרחים ללכת לתוכנית כלכלית שהביאה באמת כאב וצער לרבים מבני עמנו, אבל היום היא נושאת פירות, כמובן, לא מפני שמי שהוביל את המדיניות עשה זאת, אלא כי היום קמה ממשלה חדשה, ממשלה שרואה, ממשלה שיכולה להוציא ולהביא. אמר להם, לגמלאים: אתם לא תקבלו את תיק הרווחה. באה אגודת ישראל ואמרה - נבקש את תיק הרווחה. באו אנשים מקדימה, אמר ראש הממשלה: תיק הרווחה יהיה רק אצלי, כי אני רואה בו את משאת חיי, ואת הדרך היחידה באמת להיטיב עם העם הזה. הוא מבקש היום מכם, בצורה הברורה ביותר, לבוא ולומר, אני ראש הממשלה ושר הרווחה, כי אני רואה את תפקידי העיקרי להביא רווחה לעמי. רבותי חברי הכנסת, יש גבול לציניות. באמת, תיק הרווחה עמד במרכזה של מערכת הבחירות הזאת, במרכזה של העלילה שנרקמה על הממשלה הקודמת, שבה היו חברים, ביניהם כאלה אשר עלו לשלטון משום שרצו להתנכר לממשלה אשר התעלמה ממצוקתם של אנשים מבני עמנו. לכן, מה אתם מתפלאים? ראש הממשלה רוצה להיות שר העבודה והרווחה. את העבודה כבר לקחו, אבל הרווחה? אני חושב שצריך לתת לו את כל ההזדמנות כאשר הוא מבקש להעביר למשרד ראש הממשלה את כל נושא הרווחה, ואני בטוח שהוא יצליח לעשות זאת. אם הוא יעסוק בעניין זה, אולי הוא יביא באמת ישועה לעמנו וירחיק צרות גדולות שעלולות לבוא אם הוא יעסוק במדיניות של שלום וביטחון. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת ריבלין על הדברים. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק גלנטי מסיעת הגמלאים. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. הזמן שמוקצה לדובר בדיון הזה הוא שלוש דקות. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק האזרחים הוותיקים הוא חוק חשוב, אשר נחקק בתחילת שנות ה-90, בעת שראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, בעצמו היה אזרח ותיק. זהו חוק שיש דומים לו במדינות רבות בעולם, והוא נועד לתת עדיפות וקדימה לאזרחיה הוותיקים של המדינה, אשר הם מייסדיה ובוניה. יש בו גם אמירה חברתית חשובה: אזרחינו הוותיקים לא יוזנחו עוד. כיום עומד בראש הממשלה אדם צעיר הרבה יותר מאשר היה יצחק שמיר, ראש הממשלה, בזמן קבלת החוק, ואנו כמובן מאחלים לו אריכות ימים. אני מקווה שאיני פוגע באף אחד כשאני אומר, שלראש הממשלה הנוכחי אין ההתנסות האישית בבעיות הניצבות יום-יום ושעה-שעה בפני הגמלאים והקשישים בישראל. העדר טיפול הולם בבעיות אלו מצדן של כל ממשלות ישראל החמיר את מצבם, בייחוד בתקופת הממשלה הקודמת. חוק האזרחים הוותיקים, כמו שורה ארוכה של חוקים אחרים, ובראשם חוק התקציב וחוק ההסדרים, שעליהם נדון בזמן הקרוב ביותר, חייבים לשקף את הצורך בפתרון בעיות בוערות שניצבות בפני אותו ציבור גדל והולך של גמלאים וקשישים בישראל. רבותי חברי הכנסת, לפנינו הודעת הממשלה בדבר העברת הסמכויות הנוגעות לחוק האזרחים הוותיקים למשרד ראש הממשלה, על-פי דרישת סיעת גיל. עצם העובדה כי האחריות לביצועו ולאכיפתו של החוק עוברת למשרד הממשלתי החשוב ביותר, העומד בראש הפירמידה של השלטון בישראל, מצביע על שינוי כיוון חיובי ביחס הממשלה והמדינה לאזרחיה הוותיקים. אולם חשוב להבהיר, למען הסר ספק ובשם השקיפות בפני חברי הכנסת המצביעים על הצעת הממשלה - עצם העברת הסמכות למשרד ראש הממשלה טובה היא, אולם האחריות בפועל בתוך משרד ראש הממשלה לחוק זה צריכה לעבור לידי השר רפי איתן, שהוא השר לענייני גמלאים במשרד ראש הממשלה. לעניות דעתי, מן הדין שחוק זה יועבר בהחלטה של הכנסת באופן ישיר לאחריותו של השר איתן, ולא כהעברה פנימית במשרד ראש הממשלה. אני תקווה כי בקרוב נוכל להתבשר ממשרדו של השר איתן על הצעות לשינוי תוכן ומהות בחוק האזרחים הוותיקים וגם בחוקים חשובים נוספים, וזאת על מנת להחזיר את מה שנלקח מהציבור הגדול הזה, שנתן את מיטב שנותיו למדינה ועכשיו מצפה למינימום של הכרת תודה וחיים בכבוד. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת גלנטי. חברת כנסת סופה לנדבר, בבקשה. שני חברי הכנסת שלא היו נוכחים, חברי הכנסת אורי אריאל וחנא סוייד, איבדו את רשות הדיבור. בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי, כנראה אין צורך להסביר את החשיבות של משרד הרווחה, החשיבות הגדולה, באמת בלי ציניות. זה הדבר הכי גדול שיש במדינת ישראל: הון אנושי ועזרה לזולת. יש כל כך הרבה ילדים ונשים, אנשים מוגבלי יכולת, נכים, זקנים, שחייבים לקבל טיפול במשרד הזה. ואני לא יודעת, אולי קרה משהו במדינת ישראל ולראש הממשלה יש עכשיו זמן פנוי, ובמקום לטפל בשלום הוא יטפל בדברים היותר-חשובים: באדם שאנחנו צריכים להעמיד במרכז המפה, באדם שאנחנו צריכים לטפל בו, באדם הפשוט שזקוק לעזרה. אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולשאול: אולי יש לנו עכשיו, בזמן שאנחנו מאשרים את התקציבים, תקציבים שצריכים לאשר בכנסת הזאת לאותם נכים ולאנשים מוגבלים ולילדים. הייתי מוסיפה לקצבאות הילדים מהילד הראשון. אני שואלת, רבותי, עכשיו אנחנו יודעים, חברי ועדת הכספים והחברים בבית הזה, שיש כסף במדינת ישראל. אז אני שואלת: עד מתי אנחנו נשב כאן ונשמע בשורות רעות שאין כאן ואין פה? אנחנו יודעים שיש, אז עד מתי לא נאשר בניית בית-חולים באשדוד ולא נאשר את התוספות למוגבלים ולנכים ולאנשים שחיים מתחת לקו העוני? אדוני היושב-ראש, דיברתי כאן ואמרתי שיש היום שרים בלי תיק ויש משרד אחד שבעצם חסר לו שר, ופתאום ראש הממשלה בא עם בשורה כל כך חשובה – שהוא לוקח על עצמו לא רק להיות ראש הממשלה אלא גם להיות שר הרווחה. יכול להיות שבסוף ראש הממשלה ימצא זמן באמת, בלי ציניות, לטפל באותם אנשים שצריך להעלות את רמת הרווחה שלהם. אני רוצה לפנות לראש הממשלה שלנו ולהגיד, שלשליש מתושבי מדינת ישראל אין היום פנסיה, וצריכים לדאוג להם לפנסיה. היו"ר אמנון כהן: זה מופיע בהסכם הקואליציוני. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו חייבים בקדנציה הזאת לדאוג לכך שלכל אזרחי מדינת ישראל תהיה פנסיה, ושיהיו חיים שלמים ומלאים בגיל הזהב. אני מקווה שבזה שראש הממשלה לוקח על עצמו להיות גם שר הרווחה הגיעה לעם הזה בשורה טובה, שכנראה תהיה רווחה לאותם אנשים שזקוקים לרווחה הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - אני מברך אותך על התפקיד ומאחל לך הצלחה, אדוני היושב-ראש. אנחנו רגילים לשמוע מממשלות שונות שיש להן רגישות, יש להן חמלה, יש להן רצון, אבל אין להן כספים, אין להם תקציבים, ואילו היו כספים ואילו היו תקציבים כל הבעיות היו נפתרות. גם המובטלים, היו פותרים להם את הבעיה, וגם העניים, היו מעלים אותם מעל קו העוני, וגם הרשויות המקומיות, אדוני שר הפנים, היו מוצאים להן תקציבים כדי להוציא אותן מהמשבר התקציבי שלהן. אבל מה לעשות שדווקא בימים האחרונים מתפרסמים נתונים שמראים שיש כסף. יש תקציבים. אם יש רצון אז יש תקציבים ואפשר לפתור את הבעיות. אם אנחנו רואים שיש צמיחה של כמעט 7% ויש עודפי הכנסות מגביית מסים לקופת המדינה, ויש הכנסות מעסקאות רווחיות שנותנות את האפשרות לתמרן ולהטות תקציבים ולעזור למשפחות הנזקקות, מדוע לא לעשות את זה? וזה ייזקף לזכות הממשלה, זה ייזקף, יירשם שהיא אמרה, הבטיחה וקיימה. לכן, לדעתי, אם היא לא תעשה זאת, לא יהיו לה תירוצים. אין תירוצים, אין סיבות, כי תקציבים יש והבטחות יש - הגיע הזמן לממש את ההבטחות האלה. אבל, אנחנו רואים שעד היום יש ניסיון להישאר בחושך, לא לצאת ולהתעמת עם המציאות ולנסות לשנות אותה ולנסות לעזור לאותן משפחות נזקקות. ואנו רואים שדווקא המשרד הזה, משרד הרווחה, שכשמו הוא מסמל רגישות חברתית, מסמל התייחסות למשפחות נזקקות, לאזרחים ותיקים, דווקא הוא נשאר עד היום ללא שר. והיום מנסים לעשות פיצול והעברת סמכויות. מדוע? למה? מה הסיבה? לא חסרים לראש הממשלה דברים להתמודד אתם? הרי זו המדינה שיש בה חדשות; אם שמים לב ועוקבים אחרי החדשות, היא משווקת חדשות על ימין ועל שמאל. יש צרות רבות והכול נופל על כתפיו של ראש הממשלה. דווקא בזה הוא יעמוד? זו המשימה הראשונה, שתהיה בראש מעייניו? לדעתי, ההחלטה הזאת, או העברת הסמכויות, היא לא עניינית. היא יותר פוליטית. מה שצריך לעשות היום באופן ענייני - להעמיד את סוגיית הרווחה בראש סולם העדיפויות. להעמיד את ההתמודדות עם האבטלה ועם העוני, להקצות את התקציבים, למנות שר במשרה מלאה למשרד הרווחה - - היו"ר אמנון כהן: אבקש לסיים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - ולהעניק לו את מלוא הסמכויות גם על-פי חוק. תודה רבה. לכן אנחנו, סיעת רע"ם-תע"ל, נתנגד להעברת הסמכויות. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ - לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי - לא נמצא. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה גפני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנושא של העברת סמכויות, האצלת סמכויות, איננו הדבר שמדאיג אותי כרגע, אף שאני משוכנע שנושא הרווחה הוא הנושא החשוב ביותר ובלעדיו אין כל סיכוי שחברה מתוקנת תוכל להתקיים. עובדה זאת מצדיקה בחירת שר במשרה מלאה לתפקיד זה, ובהקדם האפשרי. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה זה רווחה? צריך באמת להגדיר פעם אחת ולתמיד מה זה רווחה. זה כולל חינוך, בריאות, תשתיות, תעשייה ומסחר, תעסוקה, תחושת שייכות, ביטחון אישי של תושבים תמימים המאוימים על-ידי נהגים מופרעים, למשל, ועל-ידי שוטרים סוררים וכדומה. איפה שלא נסתכל, מחברים את ההגדרה הזאת לערביי ישראל או לאזרחי ישראל הערבים; איפה שלא נסתכל, ומתוך עיון אובייקטיבי ונייטרלי ביותר בדוחות הרשמיים, במחקרים מהימנים וגם בהצהרות של ראשי ממשלות ושרים לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, אנחנו מגיעים למסקנה שאין במדינת ישראל אוכלוסייה שסובלת בצורה כל כך קשה ומחרידה ומתמשכת ואפילו ממאירה יותר מהאוכלוסייה הערבית. ולמה? בגלל היותנו ערבים, וערבים גאים. לצערי הרב, אחרי חלוף 58 שנים מאז הקמתה של מדינת ישראל, ממשיכה המדינה לתעתע ולהתעלל בנו בצורה שהגיע הזמן להפסקתה, ולאלתר. כל עוד רווחתו של האזרח הערבי ממשיכה להיות נחותה לאין שיעור בהשוואה לרווחתו של האזרח היהודי, יהיה צורך לצעוק מעל הבמה הזאת ומעל כל הבמות, שהגיע הזמן להפסיק את ההתעללות הזאת, את האפליה הזאת, והגיע הזמן שממשלת ישראל תקבל החלטה נועזת ואמיצה לתיקון המצב המעוות הזה, שאיננו לגאוותה של מדינת ישראל. היום שמענו הצהרה של שר הביטחון שמורכבת משני אלמנטים: אלמנט אחד הוא לחימה בלתי מתפשרת בטרור, ומצד שני הקלות על חיי היום-יום של האזרחים הפלסטינים בשטחי הרשות הפלסטינית, בפלסטין הכבושה. אני רוצה להגיד, ובצורה מפורשת, מעל הבמה הזאת, שלצערי הרב, למרות ההצהרות האלה, ישראל, עד הרגע הזה שאני עומד בו על הבמה הזאת, ממשיכה אך ורק לקטול בעם הפלסטיני ולרצוח בעם הפלסטיני, ואין אני רואה זיק של תקווה שאכן הממשלה הזאת הולכת לפתוח שערים של משא-ומתן, לפתוח פתח של תקווה שדרכו העם הפלסטיני יכול לראות את האור, ולו בקצה המנהרה. אני פונה לממשלת ישראל. העוני בשטחים הפלסטיניים הוא במסגרת אחריותה של ממשלת ישראל. אין ממשלת ישראל יכולה להתנער מאחריות זו בהתבסס על החוק הבין-לאומי. כל עוד ישראל שולטת וכובשת את השטחים האלה, היא אחראית אחריות בלעדית וגמורה ומושלמת ובלתי ניתנת להסתייגות לרווחתו של העם הפלסטיני. לכן יש מקום לדרוש שני דברים: לתקן את המעוות במדיניות של ממשלות ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל כדי שנוכל באמת פעם אחת ולתמיד להרגיש שאנו שווים, שאנחנו שייכים למדינה הזאת; ומצד שני, הפלסטינים צריכים לנשום לרווחה, והגיע הזמן שהם גם יחיו במסגרת של מדינתם העצמאית, וכל האזור זכאי גם ליהנות מהפירות של השלום המיוחל. משפט אחרון, אני מאוד מקווה שהממשלה הזאת אכן תקבל בתוך פרק זמן קצר מאוד את ההחלטות הנועזות והאמיצות האלה לטובת כולנו. אני מודה לך מאוד, כבוד היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לך. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש לי שאלה: האם יהדות התורה עדיין רוצה במשרד הרווחה כאשר כל הזמן מדללים אותו - לא יישאר לכם משרד. משה גפני (יהדות התורה): אני אשיב על זה, חבר הכנסת זחאלקה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, ראשית אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, סגן יושב-ראש הכנסת, על התפקיד הרם שזכית בו וקיבלת אותו, ומגיע לך תפקיד עוד יותר חשוב. אני לא יכול להתערב בעניין הזה, רק לברך אותך שתצליח בתפקיד הזה ושתקבל תפקידים נוספים ובכירים, ומגיע לך. דבר נוסף שאני מבקש, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, ואני מתכוון לדבר גם עם יושבת-ראש הכנסת, לא יכול להיות דבר כזה - זה כבר היה בעבר וזה לא יכול לחזור על עצמו גם הפעם - יום שלישי בכנסת הופך להיות יום שחברי הכנסת לא נמצאים בה. מדוע? מכיוון שמקיימים דיון על נושא חשוב. משרד הרווחה הוא נושא חשוב. זכויות הגמלאים, חוק הגמלאים הוא נושא חשוב - - - היו"ר אמנון כהן: דווקא השתתפו מרבית חברי הכנסת. משה גפני (יהדות התורה): לא, זה בסדר גמור, הרי אנחנו מכירים את הכנסת. מקיימים את הדיון, ומכיוון שיש 25 שרים והם לא יכולים לבוא כל יום, דוחים את ההצבעה למחר. אז בדיון משתתף שר הפנים, וזה מאוד חשוב, הוא שר בכיר בממשלה וזה רציני, וחברי הכנסת, כל מי שנמצא כאן הוא בכיר וחשוב, אבל הרוב לא נמצאים. לא יכול להיות מצב כזה, ונשיאות הכנסת לא יכולה לאפשר את זה לממשלה. אם מתקיים דיון, צריכה להתקיים הצבעה. אם לא מתקיימת הצבעה, לא יתקיים דיון. היו"ר אמנון כהן: אני אעביר את הדברים ליושבת-ראש הכנסת. משה גפני (יהדות התורה): אני מתכוון לדבר גם עם יושבת-ראש הכנסת. אני מבקש לדבר על העניין הזה. זה עניין חמור מאין כמותו. היו"ר אמנון כהן: נשארה לך עוד דקה וחצי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): חמור, אבל לא מאין כמותו. יש דברים יותר חמורים. משה גפני (יהדות התורה): זאת רק היתה הצעה לסדר. היו"ר אמנון כהן: על חשבונך, מה שאתה רוצה. משה גפני (יהדות התורה): לגופו של עניין, אני רוצה לדבר על העברת הסמכויות של חוק הגמלאים למשרד הרווחה. זה לא סוד, אנחנו מקיימים משא-ומתן קואליציוני. היו"ר אמנון כהן: היום בלילה הכול נסגר? משה גפני (יהדות התורה): לא. אנחנו מקיימים משא-ומתן קואליציוני, כשבין יתר הדברים שעליהם מדובר, מוסכם שאנחנו נקבל את משרד הרווחה. כאשר ראיתי שמעבירים את חוק הגמלאים למשרד ראש הממשלה בעקבות משא-ומתן קואליציוני שנוהל עם סיעת הגמלאים, ככל הנראה, הלכתי לברר מה זה. סיימו אתנו? אנחנו באופוזיציה ואנחנו לא נמצאים יותר בקואליציה? זה בסדר, זה ימנע את הוויכוחים והמחלוקות בתוכנו. אמרו לי: לא, אין לך מה לדאוג, זה לא שווה, כל העניין הזה. הלכתי לשאול את הגמלאים, ולהם הם אמרו שזה משהו מאוד חשוב, חוק הגמלאים. בהסכם הקואליציוני אתם אמרו להם שיהיה להם שר. אני מאוד בעד הגמלאים. שר הפנים רוני בר-און: פעם ראשונה שאתה שומע את זה. משה גפני (יהדות התורה): כן. שר הפנים רוני בר-און: אני רואה את התדהמה שפוכה על פניך. היו"ר אמנון כהן: הוא לא היה אף פעם במשא-ומתן, הוא שלח שליחים. שר הפנים רוני בר-און: אני רואה את התדהמה שפוכה על פניך. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אין פה הרבה חברי כנסת. זה לא יפה שאני אגיד את זה בפורום רחב, אבל בפורום כזה מצומצם אני יכול להגיד את זה. אמרו לגמלאים שזה משהו מאוד חשוב, חוק הגמלאים. יש לזה שר במשרד ראש הממשלה. חוק הגמלאים. אדוני שר הפנים, אני באמת לא מבין. זה דבר מדהים. היו"ר אמנון כהן: מה השאלה? הוא יענה. משה גפני (יהדות התורה): לנו אומרים שזה כלום, ולגמלאים אומרים שזה משהו מאוד מאוד רציני ומאוד מאוד חשוב. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): עוד דקה. היו"ר אמנון כהן: דקה לא. עוד שני משפטים. נסים זאב (ש"ס): יש פוליטיקה ביניהם, אגודת ישראל ודגל התורה. משה גפני (יהדות התורה): הגמלאים זה לא בין אגודת ישראל לדגל התורה. היו"ר אמנון כהן: שני משפטים אחרונים. שר הפנים רוני בר-און: אתה לא הבנת עד עכשיו. משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ברשותך האדיבה, להגיד משפט אחד. הנושא הזה שכולנו יודעים - אנחנו איננו קומוניסטים, שכולם יהיו שווים, ולא כולם יהיו שווים, יש עשירים ויש עניים, אין מה לעשות נגד התופעה הזאת. הקדוש-ברוך-הוא גם אמר את זה בתורה - - היו"ר אמנון כהן: אתם תומכים או לא תומכים? משה גפני (יהדות התורה): - - "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". אבל, יש המשך של הפסוק הזה: "פתח תפתח את ידך לאחיך, לעניך ולאבינך". מה שהממשלה עושה עד היום זה לתת לעשירים, ואת העניים והקשישים וכל מה שנלווה לעניין הזה משאירים הלאה לנבור באשפתות. אנחנו, אם נהיה שותפים בקואליציה - אם נהיה - לא נאפשר שהמצב הזה יימשך. אני הולך לדבר עם הגמלאים ולומר להם שעבדו עליהם. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת נסים זאב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לכאורה, איך אפשר להתנגד לדבר כזה בכלל. ראש הממשלה ממקום שבתו מבקש ליטול לידיו כמה סמכויות בנושא האזרחים הוותיקים, סמכויות המסורות בידי שר הרווחה. כמעט ימות המשיח. אמי עליה השלום היתה עובדת סוציאלית כל חייה, עד יומה האחרון. אני גדלתי מתוך הכרה עמוקה של חשיבות המקצוע הזה, של הרווחה והעזרה לחלשים. ראש הממשלה בעצמו רוצה להתעסק בזה, שאנחנו נגיד לו לא? במחשבה שנייה, בשם כל החברתיות של הממשלה הזאת, אם ראש הממשלה רוצה כראש ממשלה חברתית להעלות את מחיר הלחם בשביל לפגוע טיפה בחלשים, הוא צריך את סמכויות שר התמ"ת בשביל זה, או שהוא עושה את זה בעצמו? אם נניח מבקש ראש הממשלה שאוכלוסייה מסוימת של חולי סרטן המעי הגס, או אוכלוסייה מסוימת של חולות סרטן השד, חולים שנזקקים ל"אווסטין" ול"הרצפטין" ול"ארביטוקס", שהחולים האלה לא יזכו לעוד כמה חודשי חיים, או חלקם אפילו להצלת חיים; אם ראש הממשלה מבקש לוותר על החיים שלהם, לתת להם למות, לתת להם לשבות רעב בפתח משרדו, הוא צריך את סמכויות שר הבריאות בשביל זה, או שהוא יכול להחליט שהם ימותו? הלוא ראש הממשלה הזה, גם קודמיו, יכלו להחליט שאת סל הבריאות מעדכנים מדי שנה ב-2%, והיה נגמר המחזה המביש של אנשים שמתחננים על חייהם בשביתת רעב בפתח משרד ראש הממשלה. אבל ידו קפוצה. יש עודף תקציבי אדיר לממשלה הזאת, אבל 70 מיליון, 80 מיליון להרחבת סל הבריאות - ידו קפוצה. תארו לכם שהיו כמה אלפי ישראלים על איזו ספינת טיול באוקיינוס שנחטפת בידי מחבלים וחייהם בסכנה; לא היו מוציאים עשרות מיליונים על מבצע מדהים של צה"ל עם כל יחידות העילית כדי להציל את חייהם? אבל אלה פה, בפתח משרד ראש הממשלה, לא צריך לטוס לקצווי עולם כדי להציל את חייהם. ובכל זאת ידו של ראש הממשלה קפוצה. אז במחשבה שנייה, האם הוא האיש המתאים ליטול לידיו את סמכויות שר הרווחה דווקא? היו"ר אמנון כהן: אבקש לסיים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אין ספק שחוק האזרחים הוותיקים הוא חוק חשוב. אני מתפלא על אגודת ישראל, שהיא בעיצומו של משא-ומתן קואליציוני, ופתאום היא מוותרת על חלקים נכבדים שקשורים לרווחה. אז ראש הממשלה ממהר, והבטיח להעביר את הסמכויות לסיעת גיל רק כיוון שזה קשור לוותיקים. אני רוצה להבין, מה היה קורה אם "עלה ירוק" היתה נכנסת לכנסת? היה צריך להבטיח להם את ראשות ועדת השרים? משה כחלון (הליכוד): המפכ"ל הבא שלהם. נסים זאב (ש"ס): לא רק המפכ"ל, יושב-ראש ועדת השרים. אין קשר בין הדברים. לא צריך מישהו שקשור לקשיש או לגמלאים, צריך בהכרח להתעסק בסוגיה הזאת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה עם משרד הדתות? למה ש"ס רוצה את משרד הדתות? זה בדיוק כמו הגמלאים. נסים זאב (ש"ס): אני אומר לך. הממשלה המרושעת הקודמת, הממשלה הזדונית שהיתה אז, אמרה שהיא רוצה להעביר את משרד הדתות לראש הממשלה, אבל היא מחקה את הדת מעל פני המדינה. זה לא עניין של סמכויות, אלא זה עניין שצריך שיהיה מי שיטפל בדבר, ואין מי שיטפל. זה מה שקרה. לא היה בינוי של מבני דת, רבני ערים ורבני שכונות לא קיבלו משכורות. ההתעללות היתה נוראה. משה כחלון (הליכוד): אתם תתגעגעו לממשלה הזאת. נסים זאב (ש"ס): אנחנו נראה מה יקרה בממשלה הזאת. תאמין לי, אנחנו נבחן את הממשלה הזאת. אנחנו כרגע חלק ממנה. היו"ר אמנון כהן: הוא מתכוון שהממשלה שלכם לא כיבדה אותנו. משה כחלון (הליכוד): אתם תתגעגעו לממשלה הזאת. היו"ר אמנון כהן: לא נתגעגע. נסים זאב (ש"ס): הליכוד הוכיח את עצמו בממשלה הקודמת, את הרוע לב שהיה כלפי הקשישים, כלפי העניים, כלפי משפחות ברוכות ילדים. משה כחלון (הליכוד): אתם צריכים להוכיח את עצמכם עכשיו. נסים זאב (ש"ס): אנחנו עכשיו מתקנים, ונעשה כמיטב יכולתנו לתקן את הרוע הזה. אני מאמין שנוכל, כי יש רצון משותף. אז לא היה עם מי לדבר. משה כחלון (הליכוד): ועכשיו יש? נסים זאב (ש"ס): ראש הממשלה, היתה לו מדיניות לעקור יישובים, והשני, כל האג'נדה שלו היתה איך לעקור גם את הדת, אבל גם איך לגרום לכך שכולם יצאו לעבוד, ומי שלא עובד או מי שאין לו עבודה לא זכאי להטבות סוציאליות. ואני רוצה לומר לך, אתה בוודאי קורא עיתונים, שהרבה נכנסו לקטגוריה הזאת, שכאילו הם - - - היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לסיים. נסים זאב (ש"ס): והרבה אנשים נפגעו, הרבה משפחות, אנשים שהם נכים וחולים נפגעו מהמדיניות הזאת, ואני מקווה שזה לא יהיה. רק משפט אחד: אני רוצה רק לקוות שזה לא יפגע במשא-ומתן עם אגודת ישראל. ראש הממשלה כל כך מצפה לכניסתה של אגודת ישראל, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק, ואני מקווה שעד אז יישאר חלב. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו - חבר הכנסת עזמי בשארה, אם יהיה, ואם לא - חבר הכנסת משה כחלון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בקשר להצעה שאנו דנים בה עולות שתי שאלות חשובות מאוד, כמעט חוקתיות, הנוגעות לעבודה של הכנסת ושל הממשלה. הנושא הראשון הוא העברת הצבעות - דיון לחוד והצבעות לחוד. לפעמים יש צרכים ואילוצים להעביר הצבעה, אבל אנחנו היינו עדים בסוף הקדנציה של הכנסת הקודמת להעברה סיטונית של הצבעות ליום רביעי. למה? השרים מגיעים ביום רביעי, הקואליציה מתגייסת, ביום שני מתגייסים עד השעה 19:00 להצבעות אי-אמון, אחר כך נעלמים, וביום שלישי באים ל"פרזנטיישן", לחלק קטן, כמעט אין עבודה של הכנסת. שר הפנים רוני בר-און: - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הבעיה, אדוני היושב-ראש, היא בעיה, ומר בר-און, אני חושב שתסכים אתי שאנחנו מדברים כאן בכנסת, מנסים לפחות לכאורה לשכנע זה את זה. לפעמים אני לא הצלחתי בכנסת שעברה לשכנע אותך בנקודה זאת, אולי פעם אחת שכנעתי אותך או את מר כחלון בטיעון מסוים, ואתה השתכנעת. אבל מה קורה כשאתה מעביר את ההצבעה ליום רביעי? הבאים להצביע מצביעים, ואנחנו יודעים – זאת המציאות, יודעים שהם מצביעים באופן אוטומטי, בלי לשמוע את הדיון, ונשללה ממני הזכות לשכנע ונשללה מחבר הכנסת שמצביע ביום רביעי ולא נכח באולם הזכות לשמוע את הדיון ולהחליט כראות עיניו. אנחנו הופכים את הפרלמנט לא למספר חברי כנסת אלא להצבעות אוטומטיות של סיעות, לטירניות של הרוב בלי שיח. פרלמנט – מהמלה הצרפתית parler, לדבר, לשמוע, להתדיין. באנו כאן להתדיין, וזאת פגיעה בזכות הדיון. זה קודש הקודשים של הכנסת. לכן העברת ההצבעה היא דבר חמור ביותר, ולא כך מתחילים קדנציה. בפעם שעברה זה לפחות היה רק בסוף הקדנציה. עכשיו מתחילים את הקדנציה בדבר הזה. כמו שעשו דבר ראשון – ייקור הלחם. זה זלזול בכנסת. זה דבר ראשון. דבר שני, העברת סמכויות. אני מבטיח לכם, בכנסת הבאה, או אם הגמלאים יפרשו, נבוא לכאן, נחזיר את החוק של הגמלאים למשרד הרווחה. בשבוע שעבר העברנו סמכויות למשרד כזה ולמשרד אחר. האזרחים לא יכולים לעקוב אחרי מה שקורה. חוק אחד עובר ממשרד למשרד. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, תופרים תיקים, ומביאים חוקים ומביאים סמכויות, ואנו לא יודעים, ומעבירים מקום, זה מראה שלא נוצרת מסורת שלטונית, מסורת של משרד, מסורת של עבודה. והאזרחים, אנחנו, חברי הכנסת, בקושי מתמצאים, לאן עובר. וזה לא העברה - - - היו"ר אמנון כהן: הדברים ברורים. משפט אחרון, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גם שאלת המידתיות. הצבעה אחת – מילא שמעבירים, ועניין אחד או שניים – מילא, אבל כאן מעבירים בסיטונות כל כך הרבה סמכויות. זה פוגע באושיות השירות הציבורי לאזרח. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה; אחרון הדוברים. אני מציין שהוא אחרון הדוברים. לאחר מכן - אם השר ירצה. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית אני רוצה להצטרף למחאה על התייחסות הממשלה לנושאים החברתיים, למעט השר בר-און. אני מכיר אותו, היינו יחד באותה סיעה פעם, ויש לו הרבה כבוד לכנסת, למוסד הזה, והוא נוכח פה ולוקח חלק בדיון. החברים שלך בממשלה מנותקים לגמרי מהעניין הזה, לצערי. אני חושב שבדיון כזה הם היו צריכים להיות כאן, אבל אין מה לעשות. כל הקמפיין של הבחירות היה מערכת הונאה אחת גדולה. דיברו על קמפיין חברתי. נושא כזה, שהוא חברתי ממדרגה ראשונה – עמיר פרץ לא מוצא לנכון להיות נוכח, משיח השקר החברתי, שחשבנו שבאמת הוא בא להושיע את העם; סיעת ש"ס, חבר הכנסת עורך-הדין אברהם מיכאלי פה, אני שמח, אבל זה לא מספיק. היו"ר אמנון כהן: גם אני פה. משה כחלון (הליכוד): אתה פה מתוקף זה שאתה פה, אתה לא פה מתוקף זה שאתה צריך להיות שם. על כל פנים, הנוכחות שלך חשובה מאוד, אבל לא כתורן. על כל פנים, אני חושב שממשלה שרצה או מפלגות שרצו על קמפיין חברתי כזה ובאמת הציגו אנשים מהשורה הראשונה – פרופסור ברוורמן, חשבנו שיהיה בממשלה, אדם חברתי, אדם עם אוריינטציה, שלי, פרופסור אוריאל רייכמן, מסתבר שהשתמשו בחבר'ה האלה כסטיקרים; נגמרו הבחירות, הסירו את הסטיקר, שמו בצד בציניות, בחוסר כבוד, בחוסר רגישות, הניחו את האנשים האלה בצד. אלה אנשים שהיו צריכים להוביל את המערכת החברתית במדינה. הניחו אותם בצד, והחזירו, איך אומרים - מה שהיה זה מה שיהיה. עוד דבר מעורר בי תמיהה. אדוני השר, אתה מכיר אותי, אני חי את המערכת הזאת, יש קטעים מסוימים שבהם אני נאיבי, אבל אף פעם לא ידעתי עד כמה אני נאיבי. כשראיתי את הקמפיין, כבר התחלתי להאמין לכם, לקדימה, לש"ס, לעבודה, לגמלאים, שהמאבק העיקרי בקואליציה, בהסכם הקואליציוני, יהיה על תיק הרווחה. אמרתי: קמפיין חברתי, מנצחים את הטרור, נלחמים בעוני. לא יודע אם את הטרור מנצחים, אבל נלחמים בעניים. אמרתי: הקרב פה יהיה על תיק הרווחה, מה יותר ברור מזה? חשבתי שאנו כבר נראה כיפופי ידיים – יולי תמיר, יעקב אדרי, עמיר פרץ, ש"ס בכלל אין מה לדבר, אנשים ירוצו לתיק הזה. המשיח הבכיר, עמיר פרץ, מתעסק עכשיו במשרד הביטחון. אני מניח שהוא עושה עבודה חשובה, אני לא מערער, אבל זה לא מסתדר לי. היו"ר אמנון כהן: תסיים, חבר הכנסת כחלון. משפט אחרון. משה כחלון (הליכוד): ש"ס עוסקים בכול חוץ מרווחה, וקבלת הפנים הבלתי-נסלחת של הממשלה הזאת לציבור, העלאת מחירי הלחם, העלאת מחירי התחבורה הציבורית שבדרך, העלאת מחירי החלב שבדרך - אני חושב שקבלת הפנים הזאת היא הציניות והחוצפה הכי גדולה שיכולה ממשלה להציג לעם שלה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. שר הפנים, רצית להשיב, בבקשה. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם הטרוניות שהושמעו כאן לאורך הדיון שנכחתי בו, לגבי הנוכחות של חברי הממשלה ולגבי ימי שלישי, שהפכו לאיזה סוג של יום חופש בלתי כתוב של עבודת הכנסת – אני יודע שגם הטרוניות שהושמעו כאן לא ישנו מאומה, וכמובן, גם לא דברי התשובה שלי. אבל לימים, כשמישהו יקרא את "דברי הכנסת", יקרא את הפרוטוקול - חשוב שנעמיד דברים על מכונם. כל מי שהתלונן על נוכחות הממשלה – אני מניח, לפחות כמוני, חלק מן השרים עובדים. זאת אומרת, אם הם לא פה, הם במשרדים שלהם או במקומות שבהם הם צריכים להיות. וגם אם אתם עושים את החשבון, את האריתמטיקה של כמה חלקי ממשלה נמצאים פה, נמצאים פה שני שרים מבין 25 - יעקב אדרי, רעי וחברי, ואנוכי. אם תחלקו את מספר חברי הכנסת, תקבלו מכפיל הרבה יותר נמוך. היו"ר אמנון כהן: חברי הכנסת נמצאים גם פה. עובדים, בחדרים. שר הפנים רוני בר-און: כן, כן. עובדים בחדרים, אבל לא מכבדים את המליאה. לא מכבדים את המליאה. היו"ר אמנון כהן: כן, כן. יושבי-ראש ועדות יושבים בחדרים, מכינים את הדיונים של מחר. שר הפנים רוני בר-און: אז עד שאתם באים להתקלס בממשלה, דומני שצניעות לא תזיק פה. יום שלישי הוא באמת יום שאיננו מכבד את הכנסת - - - היו"ר אמנון כהן: לא, הם דיברו על החיבור בין הדיון להצבעה. שר הפנים רוני בר-און: זה גם דבר שמימים ימימה, ולפעמים עושים את זה לא רק לבקשת הממשלה אלא גם לבקשת חברי הכנסת - בגלל אירועים כאלה ואחרים, רוצים להימצא באיזה אירוע אחר - שמבקשים לדחות הצבעה. יותר מפעם אחת שמענו את זה. והדברים ברורים, מפורסמים וידועים ואין צורך לחזור עליהם. אבל, את יום שלישי בכנסת צריך לשפר וצריך למצוא את המודל, ואני, כיושב-ראש ועדת הכנסת בכנסת השש-עשרה, פעם ופעמיים ושלוש פעמים הצעתי הצעות בקשר ליום שלישי. בן-אדם יושב, מסתכל ומתבונן – גם ככה הכנסת מתכנסת רק בימי שני, שלישי ורביעי. משה כחלון (הליכוד): אתה גם הארכת את התקופה של העבודה. שר הפנים רוני בר-און: נכון. וימי שלישי היו ימים כאלה של פעילות פוליטית, כולם היו הולכים לסייר בשווקים ולא היו באים הנה. צריך לתקן את המעוות בעניין הזה. בוא ניתן הנחה לעובדה שזו כנסת שרק התחילה את עבודתה, עוד אין מספיק נושאים על סדר-היום, תקופת ההנחה של החקיקה הפרטית טרם הסתיימה, אני מניח שבעוד חודש הכנסת תיראה אחרת גם בימי שלישי. עכשיו, אני רוצה עוד מלה אחת. פה זעקו זעקות שבר, מה מעבירים את החוק של האזרחים הוותיקים ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה. אני לא רואה בזה שום פסול. משרד הרווחה, ממילא רוחבו כרוחב אולם ועומקו כעומק האוקיינוס. לא יעלה ולא יוריד, או להיפך, לפי דעתי עוד יוסיף, אם עניינם של האזרחים הוותיקים, על-פי החוק הקבוע, יטופל על-ידי שר ספציפי, גם אם המשרה הזאת לא נוצרה אלא לצרכים הקואליציוניים. אני חושב שיכולים לבוא באמת סוג של הקלה וסוג של נחת לאותם אנשים שמושפעים מהחוק הזה. העברת סמכויות גם כבסיס להסכמים קואליציוניים היא דבר יום ביומו, וגם את זה נעבור. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. ברגע הזה סיימנו למעשה את סדר-היום. ההצבעה בנושא הזה תיערך מחר. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, י"ט באייר התשס"ו, 17 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה לכולכם. הישיבה ננעלה בשעה 18:44.