דברי הכנסת
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת אריה האן: 3
הצעות סיעות הליכוד וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה; 2. עמדתה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה המשתקפת בתקציב שהוגש לכנסת השבע-עשרה 6
משה כחלון (הליכוד): 6
הודעת יושבת-ראש הכנסת 11
הצעות סיעות הליכוד וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה; 2. עמדתה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה המשתקפת בתקציב שהוגש לכנסת השבע-עשרה 12
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 12
שרת החינוך יולי תמיר: 13
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 15
מנחם בן-ששון (קדימה): 18
מנחם בן-ששון (קדימה): 19
ישראל כץ (הליכוד): 21
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 23
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 25
יצחק וקנין (ש"ס): 27
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 28
יצחק זיו (גיל): 30
אברהם רביץ (יהדות התורה): 31
רן כהן (מרצ): 33
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 34
חנא סוייד (חד"ש): 36
ואסל טאהא (בל"ד): 37
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 38
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של השחקן יוסי בנאי, זיכרונו לברכה 40
הרכב ועדות הכנסת 41
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת): 41
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת): 45
בחירת סגנים ליושבת-ראש הכנסת 45
דברי הכנסת
ה / מושב ראשון / ישיבות ט'-י"א /
י"ז-י"ט באייר התשס"ו / 17-15 במאי 2006 / 5
חוברת ה'
ישיבה ט'
הישיבה התשיעית של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, י"ז באייר התשס"ו (15 במאי 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אחר-צהריים טובים לכם. ברשותכם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"ז באייר התשס"ו, 15 בחודש מאי 2006.
הודעה למזכיר הכנסת - בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - אחוזי נכות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון - שוויון בזכאות לבני זוג מאותו המין), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון - מינוי נגיד לבנק), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תשלום לביטוח רפואי), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון - עיכוב פינוי חייבים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות שכירות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון - פטור זוגות צעירים מארנונה), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס על מוצרי בטיחות בדרכים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ואסל טאהא, ג'מאל זחאלקה ועזמי בשארה; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור אפס על ספרי לימוד), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - שיעור אפס על ספרי לימוד), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - הרשות לסחר הוגן), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק לקידום חיסכון ויעילות בשימוש בחשמל (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק המים (תיקון - כבישים כמזהמים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ורן כהן; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - ביטול), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון - ביטול העבירה של העלבת עובד ציבור), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון - הגנת אמת בגילוי בהפרת חובה), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הגבלת זכות השתיקה לנבחרי ציבור, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - ביטול מוסד התביעות המשטרתיות), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – שידול לזנות על-ידי שוטר), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכויים שאין להתירם), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פרישה מוקדמת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון - חסינות בפני חיפוש), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומיכאל איתן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - איסור מאסר חייבים), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - טוהר המידות וניהול תקין), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הכנסת (תיקון - מינוי היועץ המשפטי לכנסת), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק תיעוד המידע בוועדות ציבוריות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (תיקון - עבירות קנס), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק השידוכים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - רישום פרוטוקול), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הקאדים (תיקון - השוואת שכר הקאדים לשכר הדיינים בבית-הדין הרבני), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת ואסל טאהא, ג'מאל זחאלקה ועזמי בשארה; הצעת חוק הכנסת (תיקון - זימון ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים לוועדת החוץ והביטחון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון - חובת הודעה מוקדמת), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון - הוראות שונות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפה מתקנת בחברה שאינה משפחתית), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק המים (תיקון - איסור הפסקת הספקת מים), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק המים (תיקון - איסור הפסקת מים בשל חובות של רשויות מקומיות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון - הגדרת נכות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - טיפול בתלונות על-ידי נציב קבילות הציבור), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - שיעור קצבת פרישה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק שימוש בזרע או ביצית של אדם מת, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הארכת תשלומים למשפחה אומנת, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק התפזרות הכנסת השבע-עשרה, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק הממשלה (תיקון - כשירות שר הביטחון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני הזוג שבאו בברית הזוגיות, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת יורי שטרן, יצחק אהרונוביץ, אלכס מילר וסטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים לבית-המשפט העליון), מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - בחירת נשיא בית-המשפט העליון והמשנה לנשיא בית-המשפט העליון), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - תקופת צינון במועמדות חבר הכנסת או שר למשרת שופט), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - יציבות החוק), מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק נציבות זכויות אדם, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - קיצור משך זמן הרכבת הממשלה), מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - קיצור זמן שידורי תעמולה), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק תקנות ההגנה (שעת-חירום) (תיקון - החרמה והריסה של רכוש), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - שינוי שיטת הבחירות ותיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת נתן שרנסקי; הצעת חוק להגנה על עדים, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: גבולות המדינה וריבונותה, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון - איסור הפליה על בסיס גיל), התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הגנת כינויי טרום המדינה, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - איסור תעמולה הקשורה במתנות), התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק ביטול פקודת סרטי הראינוע, התשס"ו-2006, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - מינוי סגני שרים באישור הכנסת), מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הרשות לוועדות רפואיות, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון - מועד האיזון), מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון - השוואת זכויות עיון בפנקס), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשס"ו-2006, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת מרכזי תקיפה מינית ואונס, התשס"ו-2006, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון - מניעת פיטורים מחזוריים), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון - שעות נוספות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - מועד ישיבת הפתיחה של הכנסת), מאת חבר הכנסת דוד טל; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון - פרסום סקרי בחירות), התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מספר חברי הממשלה), מאת חבר הכנסת גדעון סער. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, רצינו להודיע על יושב-ראש האופוזיציה, אבל הוא איננו כאן באולם. אנחנו נדחה את זה עד שיגיע.
הצעות סיעות הליכוד וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה;
2. עמדתה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה
המשתקפת בתקציב שהוגש לכנסת השבע-עשרה
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשתי הצעות אי-אמון: האחת מטעם סיעת הליכוד בנושא ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה, והשנייה מטעם סיעת ישראל ביתנו בנושא עמדתה של הממשלה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. אני מזמינה את נציג סיעת הליכוד, חבר הכנסת משה כחלון, לנמק את הצעת האי-אמון. אני מבקשת להכין את שר התעשייה והמסחר שאמור להשיב. אני מבקשת שהוא יהיה כאן.
משה כחלון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני לא יודע אם לומר, אני שמח, אבל חשוב שהצעת האי-אמון הראשונה בממשלה של סיעת הליכוד היא על נושא חברתי. אני חושב שמבחינת סיעת הליכוד חשוב להוביל, להיות עירנים ולהיות רגישים כמו לפני הרבה שנים לגבי החלקים החברתיים. בהזדמנות זו אני רוצה גם לברך על העירנות של יושב-ראש הסיעה שלנו, חבר הכנסת גדעון סער, שמייד כששמע על העלאת מחירי הלחם הוא הגיש את ההצעה הזאת. לצערי, זה היה קצת באיחור, אבל הנה זה הגיע.
חברי הכנסת, אני אשתדל שלא לתקוף אף אחד אישית, כי אני מכיר את המערכת הזאת, מכיר את מערכת האילוצים, אבל על דבר אחד אני לא אהיה מוכן לכסות – על צביעות. רק לא על צביעות. אפשר להבין את המאפיות, אפשר להבין את הצרכים, אפשר להבין את הלחצים, אבל לא צביעות. אני אומר לחברות בקואליציה – הגמלאים, ש"ס, העבודה - שלא תטעו: אהוד אולמרט הוא חותם סדרתי על העלאת מחירי הלחם. הוא חותם סדרתי. הוא חתם לפני שבעה חודשים, הוא חתם לפני שבועיים, הוא יחתום בעוד שלושה חודשים. אל תבואו לספר או לנסות לומר שלא ידענו, עשו את זה בחשכת ליל, עשו את זה כגנבים בלילה. הוא עשה את זה, הוא יעשה את זה והוא ימשיך לעשות את זה. לא אכפת לי לתת לכם צ'אנס שלא ידעתם – לא רוצה לומר שמצד אחד יש פה אווילות או שותפים רמאים שרימו אתכם, אבל נניח לזה.
רן כהן (מרצ):
וביבי פשוט נלחם - - -
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת רן כהן, ביבי אשם גם בבצורת באתיופיה. בסדר? קיבלתם – ביבי אשם בכול. אתם מסיתים נגד ביבי בצורה שמעוררת חוסר כבוד. הבנו, ביבי. היום התפרסם שהיתה צמיחה של 6.6% - - -
רן כהן (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה הירשזון.
משה כחלון (הליכוד):
אה, זה הירשזון. חבר הכנסת כהן, בוא נניח לביבי. הסתם, שפכתם את דמו חצי שנה, השגתם את מה שהשגתם בבחירות.
רן כהן (מרצ):
- - - לרעת המדינה.
משה כחלון (הליכוד):
הבנו, בוא ניגש לעניין. חבר הכנסת כהן, היינו יחד בקיבוץ וגם היית שר תעשייה ומסחר טוב. כרגע אני פונה לשותפים בקואליציה. אתם צריכים להחליט - או שאתם נשארים ומעלימים עין, אבל אתם יכולים גם לומר לו: או שאתה מסבסד את הלחם – כל יום אנחנו שומעים על מיליארדים שזורמים לקופה, הקופה ברוך השם מלאה, יש כסף. ה-7.2% זה בערך 20 מיליון שקל. לכן - או לסבסד את הלחם, או לחלופין להסיר את הפיקוח לגמרי. גם את זה הממשלה יודעת לעשות. אם היא מסירה את הפיקוח, בשלב הזה המחיר אולי קצת יעלה, אבל אחר כך הוא ירד. לא יכול להיות שאוחזים את המקל בשתי הקצוות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
שני קצוות.
משה כחלון (הליכוד):
שני קצוות. תודה. לא שמתי לב מה אמרתי, אבל תודה. אמרתי שני קצוות. שתי קצוות? תחליטו.
לימור לבנת (הליכוד):
במקורות כתוב שתי קצוות.
רן כהן (מרצ):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
אני רוצה לומר לכם שמחירי הלחם הרבה יותר חשובים.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, שיעור בלשון - לא עכשיו.
משה כחלון (הליכוד):
אני רוצה לומר לכם, החברים בקואליציה, שאתם צריכים לקבל החלטה עכשיו, איך אתם רוצים להמשיך עם ראש הממשלה. לדעתי, כל הממשלה הזאת מנותקת לגמרי מהעם. שמעתי את הדוברים שלה, שאומרים: מה זה 13 ש"ח ומה זה 15 ש"ח? חבר הכנסת וקנין, אתה בטח זוכר איך האמהות שלנו שלחו אותנו ביום שישי לקנות שבע או שש כיכרות לחם, כי זה היה המזון העיקרי שלנו. זה המזון הבסיסי שלנו, ואי-אפשר לבוא ולומר ש-7% זה לא משמעותי, בטח לא אתם.
לגבי השותף הבכיר בקואליציה, עמיר פרץ, המשיח החברתי - פעם קראו לו משיח שקר, אבל נעזוב את זה – קראתי בעיתון שהוא ביקש להעביר 50 מיליון ש"ח לפלסטינים. אני מבקש מהחברים שלו במפלגה, גם השר שמחון, להזכיר לו שיש גם יהודים. יש יהודים. שיעביר להם לא 50 מיליון ש"ח, 20 מיליון ש"ח. העברת 20 מיליון ש"ח ליהודים ולערבים של מדינת ישראל – מנעת עליית מחירי לחם.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה כסף שלהם.
משה כחלון (הליכוד):
את זה שמענו, עזבו את הססמאות. חבר'ה, נגמרו הבחירות. נגמרו הבחירות - לא כסף שלהם, זה כסף שלנו, זה 50 מיליון ש"ח שרוצים להעביר. אתה יודע מה? גם אין לי טענות. טעמים הומניטריים – בסדר גמור, אני לא נגד זה, אבל אני אומר: קודם תדאג ליהודים ולאזרחים שלך, ליהודים ולערבים במדינת ישראל. 20 מיליון ש"ח. הוא כמעט חולל משבר עם אולמרט על 50 מיליון השקל - נוסחו בצורה גולמית, בצורה יפה או לא יפה.
עמיר פרץ, באמת אני האמנתי בו, אני האמנתי שהוא באמת חברתי, אמרתי: נתנו לו את תיק הביטחון? לא יודע, לא יודע מה השיקולים, אבל גם זה בסדר. אבל היום, בדיון כזה על הלחם, גם לא להיות פה, אפילו לא להגיד מלה, לא לפצות פה בנושא כזה כבד, נושא הלחם. אני מתאר לעצמי מה הוא היה עושה אילו היה באופוזיציה. ועוד היום, ביום הזה, להעביר 50 מיליון ש"ח לפלסטינים, או לפחות לדרוש, לתבוע. ואני יודע מי האיש הזה. הוא לא יוותר עד שהוא יעביר להם את הכסף. היה הרבה יותר פשוט להעביר לפלסטינים 30 מיליון ולישראלים 20 מיליון, וכך הוא יכול היה למנוע את עליית המחירים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה כסף שלהם. הם קונים דלק, לא אתה קונה דלק.
משה כחלון (הליכוד):
לגבי חברי מש"ס, בלי לגעת בשמות, כמפלגה - - -
יצחק וקנין (ש"ס):
נשיב לך.
משה כחלון (הליכוד):
אתה תשיב לי, ואני אשמח לקבל כל תשובה, כמובן, אם תהיה נכונה. אתם קיבלתם עכשיו בהסכם הקואליציוני, השגתם הישג אדיר של 200 מיליון ש"ח כספים ייחודיים. חבר הכנסת זאב, אני הרי מכיר את הרגישות שלך. לשר יש היום סמכות לבטל את הצו. מ-200 מיליון קחו 20 מיליון למען הפיות הרעבים, לעצור את הבושה. בוא נעביר להם 20 מיליון, נגמור עניין. למה אנו צריכים כל שבוע לדבר פה על מחירי הלחם? אני מתאר לי שאם אתה תשפיע, ואם אתה תתאמץ קצת, תוכלו לעשות את זה. יש לכם סמכות וגם יש לכם כסף. שני המרכיבים האלה פותרים את הבעיה בדקה אחת.
והפנייה האחרונה שלי, חבר הכנסת זיו מהגמלאים, אני חושב שאתם עצמתם עין בצורה – אני לא רוצה להתבטא במלים חריפות, אבל מאוד מאוד לא יפה. מאוד מאוד לא יפה. אתם יודעים שהצרכנים הגדולים של הלחם האחיד הם הגמלאים? אתם יודעים שיש פה מסר אנטי-חברתי ממדרגה ראשונה – עליית מחירי הלחם, ואתם פשוט שתקתם והצטרפתם לקדימה, למפלגה אנטי-חברתית ממדרגה ראשונה?
יצחק זיו (גיל):
ביקשנו פיצוי.
משה כחלון (הליכוד):
אמא שלי גמלאית; אני מחכה שהיא תקבל את הפיצוי. הייתי אצלה אתמול בלילה. אתמול בלילה היא לא קיבלה שום פיצוי. אתם אולי קיבלתם פיצוי, עוד מקום באיזו ועדה. הגמלאים לא קיבלו פיצוי. חוץ משבעה גמלאים שיושבים בכנסת ישראל, אף גמלאי לא קיבל פיצוי. אולי השר איתן קיבל פיצוי, אולי השר בן-יזרי קיבל פיצוי, אולי אתה קיבלת פיצוי, אבל אמא שלי, שהיא גמלאית, היא לא קיבלה שום פיצוי.
אלחנן גלזר (גיל):
אנחנו עושים - - -
משה כחלון (הליכוד):
אני לא יודע מה אתם צריכים לעשות. הבוחרים שבחרו בכם ציפו מכם שתדברו, שתגידו. יש לכם חבר כנסת מאוד אמיץ שראוי לכל שבח, חבר הכנסת שרוני, שבאומץ לב – לא הספיק לו עד הסוף, אבל הוא הצליח להחזיק מעמד עד הצהריים. תדעו, חברי מהגמלאים, שהציבור צופה בכם, והציבור מצפה מכם, ואתם לא יכולים לעצום עין ולשתוק, בטח לא בנושאים האלה.
על רקע הדברים האלה סיעת הליכוד מגישה היום הצעת אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך.
הודעת יושבת-ראש הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, ברשותכם, בכפוף להוראות סעיף 11(א)(ב) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, הודיעני יושב-ראש סיעת הליכוד, חבר הכנסת גדעון סער, שראש האופוזיציה מטעם סיעתו, שהיא הגדולה ביותר בסיעות האופוזיציה, יהיה חבר הכנסת בנימין נתניהו.
בהתאם לכך אני מתכבדת להודיעכם, כי קבעתי את חבר הכנסת בנימין נתניהו לראש האופוזיציה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
ראש האופוזיציה ייכנס לכהונתו עם מסירת הודעה זו.
הצעות סיעות הליכוד וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה;
2. עמדתה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה
המשתקפת בתקציב שהוגש לכנסת השבע-עשרה
היו"ר דליה איציק:
אנחנו ממשיכים בדיון, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, ארבע דקות. אנחנו בלחץ של לוחות זמנים. טעות שלי. אני מזמינה את נציג סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת אלכס מילר, לנמק את הצעת האי-אמון, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. נעמוד בלוח הזמנים היום.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, ברכות על המינוי. זו הפעם הראשונה שאני עולה לדבר כשאת נמצאת פה, לכן - ברכות על המינוי.
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי הממשלה, תראו, אני עליתי לכאן להביע את האי-אמון שלנו מכיוון שיש לנו פה בעיה, בעיה מאוד רצינית. אני עומד כאן מולכם, זועם ומתבייש; זועם על כך שממשלת ישראל מזלזלת בציבור שהיא הבטיחה לו, ציבור הסטודנטים; היא - המפלגות שמרכיבות היום את הקואליציה הבטיחו דברים מסוימים לפני הבחירות, ואין שום זכר להבטחות האלה בתקציב הקיים. אני גם מתבייש בזלזול כלפי בית-הנבחרים שלנו. הממשלה שלנו חושבת שאנו לא יודעים לספור ולא יודעים לקרוא.
אני רוצה לתת לכם דוגמה קטנה מהתקציב. לפי הנתונים של המועצה להשכלה גבוהה, כרגע לומדים במוסדות 249,000 סטודנטים. לפי התקציב, הסטודנטים שמתוקצבים על-ידי המדינה - - -
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת לבנת, עד פה שומעים אותך. הוא מדבר בפעם הראשונה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
לפי התקציב, 244,650 סטודנטים מתוקצבים, כלומר יש לנו הפרש של 4,500 סטודנטים שפתאום נעלמו, שהם לא מתוקצבים. איך יכול לקרות דבר כזה? והנתונים האלה הוגשו למשרד החינוך, אם אני לא טועה, באוקטובר 2005.
אנו עוברים הלאה. לפי החלטת הממשלה מס' 2872, בשנת 2001, אימצה הממשלה את מסקנות הוועדה להורדת שכר הלימוד בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד. אמרו אז כי כל הגורמים התחייבו לראות את הכרעות הוועדה כמחייבות, וגם אמרו כי קיימת התחייבות הממשלה למימון הפחתה בשכר הלימוד של הסטודנטים. אז אמרו. בפועל בקושי התקיימו כמחצית מהמלצות הוועדה בדבר הפחתת שכר הלימוד. אף שנציגי הבית הזה ונציגים בכירים משולחן הממשלה נפגשו עם נציגי הסטודנטים לפני הבחירות, בתקציב זה אין זכר להמשך הורדת שכר הלימוד. מבטיחים ולא מקיימים ואחר כך מתפלאים שאמון הציבור בממשלה יורד.
רן כהן (מרצ):
הם אפילו לא מתפלאים.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תודה. את התקציב הזה בנתה הממשלה הקודמת, וחבריה שיושבים כאן היום, אפילו הם מתנגדים לו. מסכת כזאת של מספרים יפים שמשקרים לנו לא ראיתי מימי. לממשלה הזאת לא אכפת מההון האנושי החשוב של מדינת ישראל – לא אכפת לה מהסטודנטים. כל מי שיתמוך בממשלה הזאת יוצא נגד ציבור שלם שמחפש השכלה ורוצה לבנות ולהיבנות בארץ הזאת. אם דאגתכם היא לעתיד ילדינו ולהשכלתם, אני קורא לכם להביע אי-אמון בממשלה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני. אני מזמינה את שרת החינוך להשיב, ואחר כך - את השר אלי ישי. אם הוא לא יהיה פה אנחנו נמשיך בדיון ולא נמתין. בבקשה. לא נמתין לו. השר צריך להיות כאן, ודאי יקראו לו. אני בטוחה שהוא ירצה לכבד את הבית.
שרת החינוך יולי תמיר:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לדברים שנאמרו כאן אין בסיס כלל ועיקר משלוש סיבות עיקריות. ראשית, נושא ההשכלה הגבוהה קרוב ללבה של הממשלה הזאת, וללבי במיוחד. אני חושבת שכולנו מודעים לצורך לחזק את ההשכלה הגבוהה על כל מרכיביה – המחקר, ההוראה והסגל הזוטר. אין לי שום ספק שבשנים הקרובות נראה, בהמשך להסכם שנעשה בשנים האחרונות עם הוות"ת, את העלאת התקציבים למוסדות להשכלה גבוהה, לאוניברסיטאות ולמכללות, כך שהמערכת הזאת תתחזק ותוכל לתת את השירות הנכון והטוב ביותר לכלל אזרחי ישראל.
במערכת הבחירות התחייבנו להנהיג שיטת הלוואות לסטודנטים, שאומנם לא תוכל להיות מופעלת מהשנה הזאת, מפאת קוצר הזמן, אבל אנחנו כבר בשלבים של הכנתה. התוכנית הזאת, שנקראת "חופשי ללמוד" – אדוני יכול לראות אותה גם באתר האינטרנט, ואם אתה מכיר אותה – אני שמחה שאתה מכיר ולמדת את החומר – תתחיל להיות מיושמת, כפי שאמרתי, לא בשנת הלימודים הנוכחית, משום שכמו שאדוני מבין, בלתי אפשרי להקים מערך תקציבי מסובך כל כך בשלושה חודשים, אבל היא תיכנס לתוקף בשנה שלאחר שנת הלימודים הנוכחית ותאפשר לכל אדם במדינת ישראל שרוצה ללמוד לקבל הלוואה ארוכת טווח ולהחזיר אותה רק כאשר ישתכר שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו מציעים מערכת הלוואות שתיתן פתרון כוללני לכל השאלה של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה. נדמה לי שכל מי שעניין ההשכלה הגבוהה קרוב ללבו צריך לברך על התוכנית הזאת, ויושבים פה חברים אחרים מהאקדמיה, שמכירים היטב את מצוקתם של המוסדות להשכלה גבוהה; הם יעידו שזאת התוכנית היחידה שהיתה מקובלת גם על הסטודנטים, גם על האוצר וגם על נציגי המוסדות להשכלה גבוהה, משום שיש בה פתרון – אני לא ארחיב מפאת קוצר הזמן – לחלק ניכר מהבעיות שההשכלה הגבוהה מתמודדת אתן היום.
היתרון הנוסף של התוכנית הזאת הוא שהיא משרתת היטב את מעמד הביניים. כבודו ודאי מבין שהבעיה אינה רק בעייתן של השכבות החלשות. דווקא שם אפשר גם היום לקבל סיוע ומלגות. הבעיה הקשה בישראל היא של מעמד הביניים, שאינו מסוגל לקבל תמיכה לצורך השכלה גבוהה. אנחנו רוצים לתת פתרון לכל אדם צעיר שרוצה ללמוד, בלי שום קשר למצב הסוציו-אקונומי של משפחתו ובלי שיידרש להביא טפסים או לפרוס את מצוקתו לפני מי שנותן את המלגה, אלא שכל אחד יהיה זכאי. את השיטה הזאת, כאמור, הביא מאוסטרליה אדם צעיר, שמו גיא שפיגלמן. היא עובדת יפה במקומות אחרים בעולם, ואין שום סיבה שהיא לא תעבוד גם כאן. אני בטוחה ומשוכנעת שתהיה מהפכה בנגישות של מערכת ההשכלה הגבוהה לקהלים גדולים ורחבים.
לכן, נדמה לי שאין שום שחר לטענה שנושא ההשכלה הגבוהה נשמט מזיכרונה של הממשלה הנוכחית, וודאי שאין שום שחר לטענה שאני איני עוסקת בכך. אני בתפקידי כשבוע, וכבר ערכתי שלוש או ארבע פגישות בנושא הזה. מובן שאם היתה לי האפשרות הייתי שמחה להגדיל את התקציב להשכלה הגבוהה אלף מונים מגודלו היום, אבל בהינתן המגבלות הקיימות כרגע, נפתח את מערכת הלימודים האקדמית בהסכמה עם המל"ג ועם הוות"ת, ונפעל לכך שבשנה הבאה – לא זאת הקרובה – מערכת המלגות תהיה בתוקף. נדמה לי שזה יהיה פתרון הולם גם לצורכי הסטודנטים, גם לצורכי האוניברסיטאות וגם לצורכי מדינת ישראל בכלל.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, גברתי. שר התעשייה והמסחר, בבקשה. לאחר מכן נעבור לדיון סיעתי - ארבע דקות לדובר. אנחנו נמצאים היום בסד של לוח זמנים. אדוני השר, חבריך ביקשו לסיים היום את ישיבת המליאה בזמן, ואני אודה לכם אם תשתפו אתי פעולה. תודה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני מוכן לקצר, כי כולם באמת צריכים להגיע לאירועי ל"ג בעומר, חלקם למירון. היות שהנושא חשוב, אשתדל לתמצת אותו.
גברתי היושבת-ראש, נושא הלחם הוא נושא כאוב. גם בהצעות הדחופות לסדר-היום שהיו בשבוע שעבר התייחסתי לנושא זה בכובד ראש, וגם כאן, להצעות האי-אמון, אני מתייחס בכובד ראש. אני מסכים עם הטענות. יש מקרים שבהם שר – או חבר בממשלה – בא להדוף את הטענות, פעם הוא צודק ופעם הוא לא צודק, אבל הפעם הטענות צודקות, נכונות, כואבות ובמקומן. אני לא אכנס לדיון איך זה היה, מה היה, מה נכון ומה לא נכון – את זה סיימנו בשבוע שעבר. אני יכול לדבר על הצעדים שמשרדי נוקט כרגע כדי לתת פיצוי הולם לאנשים שנקלעו למצב קשה יותר בגין עליית מחירי הלחם.
אין זה סוד שהממשלה הקודמת פגעה פגיעה קשה בקצבאות הנכים, הקשישים והילדים ובתשלומי ההעברה, וכך יוצא שמצד אחד מורידים את הקצבאות ומצד שני מייקרים את הלחם. זאת ממש גזירה קשה. נכון, יש שיאמרו שזה לא הרבה, אבל אני לא מקבל את הטענה שזה לא הרבה. זה הרבה מאוד כשמדובר במשפחה ברוכת ילדים, במשפחה של קשישים או בכל משפחה שמתקיימת בקושי. כאשר מכפילים את מחיר הלחם במספר הכיכרות בשבוע או בחודש, זה כן משמעותי, בפרט משום שמצד שני קיצצו הרבה מאוד.
לכן, יש כמה הצעות. יש הצעה שהאוצר מאוד לא אוהב, ולא אוהב לשמוע, והיא סבסוד המצרך – סבסוד הלחם. אני יודע כמה זה קשה, אבל אני מגיש גם את ההצעה הזאת. יש הצעה של סבסוד המצרך, ואני מקווה שההצעה הזאת תעבור בממשלה. אני מביא אותה בשבוע הבא אל שולחן הממשלה. יש הצעה נוספת שדיברנו עליה, והיא הורדת המע"מ. בדרך כלל האוצר אוהב את הורדת המע"מ, לפחות על מוצרי היסוד. מבחינת האוצר זה אולי נשמע יותר סביר, כי הם מדברים על הורדת מסים, ולכן אולי באמת נתחיל מהצעד הזה. אני משלב שורה ארוכה של הצעות ואני מקווה שחלק מהן – או אחת מהן – יתקבלו, ואז ניצור מנגנון פיצוי. אני רוצה להגיע למצב שבו יהיה מנגנון פיצוי קבוע בייקור הלחם, וזה לא סוד.
המשא-ומתן על ייקור הלחם התקיים במשך חצי שנה, ולא רצו להעלות את המחירים ערב הבחירות. המחירים הועלו ממש ערב הקמת הממשלה, אבל אני כבר הודעתי שאני לא מתכוון לחתום על הצו הבא. הצו הבא יגיע לפתחי ממש בימים הקרובים, וכבר הודעתי שלא אחתום עליו. אני יודע שזה כבר יעשה בלגן. גברתי היתה שרת התעשייה, המסחר והתעסוקה, אז היא יודעת בדיוק מה זה. גם חבר הכנסת רן כהן היה שר במשרד, אז הוא מכיר את הדברים האלה מקרוב.
אני יודע שזה לא יהיה פשוט, וזה ייצור מריבות ואולי גם עיצומים, אבל בכוונתי להיאבק נגד עליית מחירי הלחם מאבק עקבי. אם יהיה פיצוי, אפשר להתקדם. אם לא יהיה פיצוי - אי-אפשר לפגוע בהם מכל הכיוונים, גם בעליית מחירים וגם בקיצוצים פעם אחר פעם.
אני מאוד מקווה שזה יעלה בממשלה ביום ראשון הקרוב, או ביום ראשון לאחר מכן, כי ראש הממשלה נוסע לחוץ-לארץ, אבל ההצעות לפתרון ממש בגיבוש. הסברתי פה את המרכיבים. אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה שאכן נוכל להעביר את זה. תודה רבה.
רן כהן (מרצ):
- - - ההצעה שלך בממשלה?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
כן, אני מגיש את ההצעות לממשלה. יהיה שם דיון. אני מקווה שאחת משלוש ההצעות תתקבל.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ריבלין רוצה לשאול שאלה. האם השר מוכן להשיב לחבר הכנסת רובי ריבלין?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
בשמחה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש לי הצעה. מכיוון שמאבקך הוא עם משרד האוצר, מדוע לא תציע למשרד האוצר לדאוג - - -
היו"ר דוד טל:
אבל אמר את זה השר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאה אחוז, עכשיו אני רק מוסיף ושואל, מדוע לא תאמר להם לבטל את הפיקוח על הלחם? תאמין לי שבתחרות מחירי הלחם ירדו. בזמן היותו באופוזיציה, אדוני היה במלחמה בלתי מתפשרת ומעוררת כבוד - - -
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ריבלין, אני חושב שאם זה היה טוב, הייתם עושים את זה בקדנציה הקודמת.
בנימין נתניהו (הליכוד):
לא היה לנו כסף.
היו"ר דוד טל:
אה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
עכשיו יש כסף.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני יכול לומר ששר האוצר הקודם מציע סבסוד המצרך? אני יכול לומר את זה?
בנימין נתניהו (הליכוד):
או לסבסד או להסיר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני אשמח מאוד אם יהיה לי גיבוי של שר האוצר שיש לו שם עולמי, לא רק ארצי.
בנימין נתניהו (הליכוד):
תבחר - לסבסד או להסיר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
מכובדי, יושב-ראש הכנסת לשעבר, השר הנכבד לשעבר, חבר הכנסת ריבלין, זאת נקודה שגם עליה דיברתי בשבוע שעבר. דיברנו עליה באריכות רבה, כי אני חושב שזאת נקודה שמצריכה חשיבה. בגדול, זה נשמע מאוד יפה, להסיר את הפיקוח, רק מי יכול לומר לי פה, שאם אני מסיר את הפיקוח, מחירי הלחם לא יעלו? אני לא יודע. אתה צודק שאם אתה מבטל את המונופול, בתחרות המחירים יורדים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
היום משלמים לך בשביל שתטלפן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
האמן לי שאילו הייתי יודע בוודאות שזה היה מוריד את המחירים, או לפחות לא מעלה אותם, הייתי חותם על זה היום. במשרד אני מנסה להביא למצב שכרגע הפיקוח יישאר. במהלך הבדיקה שלנו אם להסיר את הפיקוח, אני אאפשר להוריד את מחירי הלחם. זה פותח איזה פתח לתחרות. כל מאפייה שרוצה להוריד את מחירי הלחם, שתוריד. כמו בדלק, יש מחירי אקסטרה, ואם אתה רוצה להוריד, בבקשה. אז יש תחרות. אני אאפשר למאפיות למכור יותר בזול, ואז נראה אם זה באמת בר-קיימא כמו שאתה אומר, ואסיר את הפיקוח, כי זה מצוין. אז אני אשקול את הסרת הפיקוח. אבל אם אסיר את הפיקוח ומחירי הלחם יעלו, בוודאי לא לדבר הזה אתה מייחל. גם זה נבחן, מכובדי חבר הכנסת ריבלין.
בימים הראשונים שלי במשרד אני משקיע הרבה שעות בעניין הזה, ובצדק. זאת גם חובתי. אני לומד את המשרד. את החלק הראשון של המשרד, התעסוקה, אני מכיר מתוקף תפקידי הקודמים, אבל אני מוכרח לומר שהחלק של המסחר והתעשייה לא כל כך מוכר לי. אני לומד אותו. אבל השקעתי ואני משקיע הרבה מאוד זמן בעניין הלחם, משום שזה נושא חשוב מאוד מאוד. תודה.
היו"ר דוד טל:
נאחל הצלחה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. חברי חברי הכנסת, ראשון הדוברים - חבר הכנסת פרופסור מנחם בן-ששון. יש לך ארבע דקות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
לפני שכבוד היושב-ראש מפעיל את השעון, אני רוצה לתקן קריאת ביניים שלי: קצוות הם גם שניים וגם שתיים - קצות החושן.
היו"ר דוד טל:
חן חן. ארבע דקות, אחרי החושן.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "לא ברעב ימות עובד, דרור לנפש פת לדל" שרנו כשהיינו ילדים קטנים ב"שחקי שחקי". יש קשר ויהיה קשר לאורך הדרך בין קמח לבין תורה, אבל אי-אפשר לשכוח את האחד ואי-אפשר להשכיח את השני.
אני יודע שיש פצע פעור כואב במי שהגיש, או בסיעה שהגישה את הצעת האי-אמון בעניין הלחם, אחרי שקהל בוחרים נטש אותה בגלל מדיניות קשה, אחרי שבערב פסח פוטרו למעלה מ-70% מעובדי אותה סיעה, ואז גם לחם עוני קשה היה להם לאכול, ואולי גם בעקבות הלנת השכר של השבוע שעבר. אני לא מלין עליהם. הם צריכים באמת לחוש אתנו את הכאב, וזה איננו כאב של סיעה אחת, כפי שכבוד השר הגדיר.
צריך לקרוא נכון את תקציב המדינה, חברי חברי הכנסת. אחרי שנים של נגיסות, אחרי שהצליחו להגיע לנגיסות של 997 מיליון שקלים, קרוב למיליארד שקל, במערכת ההשכלה הגבוהה - בממשלות הקודמות קיצצתם – סוף-סוף השנה, חברי חברי הכנסת, מחזירים 421 מיליון. זה לא הכול, זה לא כל מה שצריך, אבל ברור שיש יותר לחם ויש יותר תעשייה ויש יותר חינוך ויש יותר משאבים לכולם כשמערכת ההשכלה הגבוהה עובדת נכון.
משה כחלון (הליכוד):
למי יש?
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה מפני שאולמרט נהיה לראש ממשלה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
וכמו שאמרה שרת החינוך, היא אומנם לא ציטטה את המספרים של 421 מיליון - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
הכול בשבועיים?
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ריבלין, על הערה כזאת היית מוציא אותי בקדנציה הקודמת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני מצטער שאני לא מסוגל לעשות שני דברים, גם להקשיב וגם לנסות להרצות דברים בארבע דקות. אז יסלחו לי החברים על שאני לא עונה על קריאות ביניים היום. תהיה הזדמנות.
היו"ר דוד טל:
אני לא רוצה להוסיף לך, אבל אם הם יפריעו, אני אוסיף לך דקות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדרבה. 421 מיליון הם התחלה. אני לא חושב שצריך להסתפק בכך, אבל ברור לכולנו שהישגיה של חברה הם בעקבות יכולתה של המשכוכית, קרי זו שמוליכה את העדר, להתוות את התקן, מה שקוראים לו היום סטנדרד, להראות מה אפשר להשיג, והיזהרו בבני עניים, חבר הכנסת כחלון, כי מהם תצא תורה, ולאו דווקא תורה, אלא גם מדע. לכן הם מקבלים מלגות ולכן הם מקבלים סיוע. הם הראשונים לקבל, ואנחנו נמצא את הדרך לתת להם, ולאחר מכן נמצא דרך גם למסד את העזרה לסטודנטים.
בכך לא הכול מתמצה. אי-אפשר לנהל מערכת השכלה גבוהה בלי שיודעים כיצד מגיעים לארבעה חתני פרס נובל בשנתיים. זה לא הישג של הכנסת בלבד. זה לא הישג של מוסדות להשכלה גבוהה בלבד. זה הישג של מדינת ישראל, אבל את זה צריך לפתח. לכן, הזיקה שבין קמח לבין תורה תימשך. ולכן אנשים רעבים יוכלו לקבל את האפשרות ללמוד, משום שזה הדבר החשוב לחברה. אני מאמין שהלימוד האקדמי הזה יוביל אותנו קדימה.
ומלה אחרונה על הצעות האי-אמון. כחבר כנסת לא ותיק, כמה אי-אמון – חוץ מאשר במשחק הקואליציוני – אפשר להביע בממשלה שרק שלשום יצאה לדרך? כמה אי-אפשר להאמין לחברים שאתמול היו לצדכם ומחר הם האנשים שמנהלים את המדינה? ולכן נחתום באותו שיר שפתחתי: "כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך". תודה.
היו"ר דוד טל:
חן חן, תודה רבה. חבר הכנסת ישראל כץ, ואחריו – חברת הכנסת אסתרינה טרטמן.
ישראל כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני מברך אותך על התפקיד הזמני. אני מקווה שבקרוב נחליף צדדים.
בנימין נתניהו (הליכוד):
תודה לך על הברכה ועל הזמניות שבה.
ישראל כץ (הליכוד):
בהחלט. אני מברך את השרים הישנים והחדשים.
דני יתום (העבודה-מימד):
לא הבנתי - - -
ישראל כץ (הליכוד):
כל עוד נהיה באופוזיציה, הוא יהיה יושב-ראש האופוזיציה. כשנהיה בשלטון, הוא יהיה ראש הממשלה.
חבר הכנסת יתום, בזמן האחרון חשבתי שלמדת הלכות פוליטיקה מתוך מפלגתך ואני לא צריך להסביר כאן הסברים. היה שם גם מי שלימד.
דני יתום (העבודה-מימד):
- - -
רן כהן (מרצ):
זה רק מראה שלא למדתם שום דבר לאחרונה.
ישראל כץ (הליכוד):
תודה. אני לא יכול שלא להתייחס לדבריו של חבר הכנסת החדש, פרופסור בן-ששון, שהטיח בליכוד על זה שהוא משלם משכורות. הוא שכח רק לציין שחבריו, שנבחרו על חשבון הליכוד, נטלו את המנדטים מהליכוד ולא טרחו לשלם את חלקם בחובות הליכוד. אם אנחנו לא עומדים כאן ומטיחים בהם על מעשה הכלנתריזם, למה אתה, אדוני, צריך להזכיר לחבריך את הדבר שהם רק עכשיו סיימו לעשות? אבל אנחנו נתמודד גם עם זה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
לא הטחתי, שאלתי.
ישראל כץ (הליכוד):
שואל חבר הכנסת בן-ששון, מדוע כבר אי-אמון, כשהממשלה רק התחילה לתפקד? התשובה ברורה – כי המעשה הראשון שהממשלה הזאת עשתה הוא ייקור הלחם. יש כאן רמייה, הפרת הבטחה מצד המפלגה המובילה ושותפותיה ושפוטיה כלפי הציבור.
צריך להבין, היתה כאן מערכת בחירות מאוד מיוחדת. מצד אחד, כל הציבור יודע שהכלכלה שנתניהו הוביל, כשר האוצר, יש לה הישגים בלתי רגילים מבחינה כלכלית ברמת המקרו של המדינה. אבל נוצרה אווירה ציבורית - והיה גם מי שליבה את האווירה, חלק בצדק וחלק בדמגוגיה - שהיו גזירות קשות מדי, נטל קשה מדי על הציבור. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שאם היתה באה המפלגה, הממשלה ואומרת: אנחנו פונים לכנסת, אדוני שר הבריאות, ולפני כל התהליך הפוליטי אנחנו מגישים באופן חריג הצעת החלטה לקחת מיליארד שקלים מהעודפים הגדולים שהשאיר נתניהו, ולתת אותם לחינוך, לבריאות לרווחה - - -
היו"ר דוד טל:
אבל אתה יודע שזה בלתי אפשרי.
ישראל כץ (הליכוד):
- - - בואו ניתן לפני כל התהליך הזה. אתם זוכרים שהיועץ המשפטי לממשלה אמר, מנימוקים משפטיים: אני מעכב את הדיון בסל הבריאות - ואיזו זעקה קמה כאן. למה אתם מעכבים את העזרה הזאת? לא רק שאתם מעכבים לעניים, לאוכלי הלחם, לשותי החלב – אתם הולכים לייקר גם את החלב.
דרך אגב, השר אלי ישי צריך לדעת שהוא הולך לייקר עכשיו את מחירי מוצרי החלב עקב הוצאתם מפיקוח. יושב כאן שר החקלאות. כשאני הייתי שר החקלאות התנגדתי, והנושא הוקפא. היום הלכו והודיעו, וכתוב כאן בספר התקציב, אדוני שר הבריאות, שהולכים להוציא מפיקוח את כל מוצרי החלב, למעט ארבעה מוצרים. המשמעות היא ייקור מיידי – אל תגידו שלא אמרנו - של רוב מוצרי החלב הבסיסים.
אז לחם לא יהיה, חלב לא יהיה, יהיו ההבטחות שנתנו, יהיו המנדטים שלקחו, ככה כבדרך אגב.
אם על מפלגת העבודה וש"ס אני מותח ביקורת - אבל הם דיברו בבחירות גם על דברים אחרים - הרי שעל הגמלאים אני לא יכול שלא להשתומם, אדוני השר. אתם קיבלתם קולות לא בגלל ההתכנסות ולא נגד ההתכנסות; לא בגלל שום סיבה מדינית; לא בגלל שום סיבה ארגונית. קיבלתם קולות באופן חריג כביטוי למחאה, לרצון עממי להעביר מסר שאומר: אתם תילחמו עבורנו בנושאי החברה והכלכלה, עבור הקשישים ועבור הצעירים שהצביעו עבורכם. מה עשיתם?
ראיתי באחד העיתונים של יום שישי שהשר רפי איתן, יושב-ראש המפלגה, שיש לו הרבה זכויות, ארז אתכם כמו סיגרים קובניים ומסר אתכם לאולמרט. אתם מתמזגים עם קדימה? אתם בתוך הוויכוח המדיני? מישהו הצביע עבורכם מסיבות מדיניות? בעד התכנסות, נגד התכנסות? היה חבר כנסת אחד מכם שעוד המשיך ברוח הבחירות לבטא אותנטיות, גם אותו השתיקו. ארזתם אותו.
אני מודיע לכם, אין לכם זכות להתנהג אפילו כמו המפלגות הפוליטיות הוותיקות, שגם הן נוהגות לא בסדר וצריכות ללמוד את הלקח הציבורי. אתם צריכים למלא את מה שהתחייבתם. מה זה לחבור למפלגות שיש להן סדר-יום אחר? אתם צריכים להילחם. היה לכם כוח לבטל את העלאת מחיר הלחם, יש לכם כוח היום – ואל תגידו שלא ידעתם – למנוע את ייקור החלב. יש לכם כוח לעשות, אם תפסיקו להתנהג כפוליטיקאים. אם תהפכו לפוליטיקאים, אז ככה תיראו, ותזכרו את שינוי ומפלגות אחרות, שבאו ונעלמו כאשר הן קיפלו את הדגלים שלהם.
עקב כל המעשים האלה, שהממשלה כבר עשתה – לא משהו תיאורטי – אני מבקש להביע אי-אמון בממשלה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, ואחריה – חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברות, חברים, סוד גלוי הוא שהייעוד של כולנו בבניין הזה הוא לפעול למען עם ישראל, אזרחי ישראל, בהיבטים השונים - ביטחון, כלכלה, חינוך, פנים, רווחה וכן הלאה. בעצם, כל העשייה שלנו מחויבת לקהילה, לכל פרט ופרט בקהילה, מבלי להבחין – זכר, נקבה, קטין, בוגר, גמלאי, יהודי, ערבי, דרוזי, ובוודאי לא לפי הצבע. אנחנו מחויבים לכל אזרחי ישראל באשר הם.
למרות הכול, יש לנו סייגים מסוימים, שפוגעים באוכלוסייה מסוימת, ומובן שזה מתקשר גם לתקציב המדינה, כי זה חלק מהכספים. במדינת ישראל יש בתי-חולים מסוגים שונים. יש בתי-חולים פרטיים, יש בתי-חולים ממשלתיים, יש בתי-חולים של קופת-חולים, בתי-חולים ציבוריים. יש ארבעה בתי-חולים בישראל שנקראים ציבוריים-פרטיים, והם בתי-חולים ציבוריים, ואני מבקשת לדבר על בית-חולים אחד שנמצא פה, בעיר הקודש, בעיר שלנו, וזה בית-החולים "ביקור חולים".
למרות מחויבותנו לציבור של אזרחי המדינה, יש קהל לא גדול, קהל שמונה לפי הנתונים שבידי בסך הכול 520 עובדים, פלוס 120 רופאים - אני לא מתכוונת להעלות את כל סוגיית "ביקור חולים", כי אני יודעת שבעבר כבר דנו בה. לקהל הזה פשוט נעשה עוול, שלא שילמו בשבילו כל השנים את הפנסיה שהיו אמורים להקציב לו, והיום יש 520 גמלאים שזה ארבעה חודשים לא קיבלו את הגמלה. אנשים קשי יום - - -
רן כהן (מרצ):
יש 270 גמלאים.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
תודה, חבר הכנסת רן כהן. אמת, אני יודעת, ואני בטוחה שתהיה לנו עשייה משותפת בנושא הזה. יש 270 גמלאים בפועל, 520 עובדים בסך הכול, גמלאים בפוטנציה, ועוד 120 רופאים. ארבעה חודשים הם לא קיבלו בכלל שכר, וסוף-סוף, כשפסקו להם שכר, הם מקבלים שני-שלישים. יש שם אנשים שעבדו 30-35 שנים; את כל חייהם, את מיטב שנותיהם, נתנו בעשייה בבית-החולים, והיום כמעט מתעלמים מהם.
אומנם, חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, קובע שניתן לתת כספים לצורך תמיכה בבתי-חולים ציבוריים. אבל החוק הזה הציב בסעיף 2 לחוק שבעה סעיפי משנה, שמגדירים מי זכאי ומי לא זכאי. אני מניחה שכולנו יודעים שזה בית-חולים שממוקם פה, בירושלים, במרכז העיר, ושלא נדע מצרות, במרבית הפיגועים שקרו במרכז העיר, לשם פונו רוב האנשים, ומתוקף מיקומו הגיאוגרפי הוא סייע להצלת חיים בשירות המהיר, בטיפול הרפואי שהוא נתן.
מתוך שבעת הסעיפים המגבילים, בית-החולים "ביקור חולים" עונה על שישה, למעט סעיף אחד. בסעיף 1 מוגדר כך: בית-חולים ציבורי כללי, שהינו היחיד באזורו לפי מפת האשפוז הלאומית של משרד הבריאות. בית-החולים "ביקור חולים" הוא אומנם לא היחיד מסוגו במרחב ירושלים – יש לנו גם "הדסה עין-כרם", "הדסה הר-הצופים" ו"שערי הצדק" – אבל הוא ייחודי בגזרה של מרכז העיר שלו. אבל סעיף המשנה של סעיף המשנה הזה פוסל את בית-החולים מליהנות מתקציב תמיכה, ומי שנפגעים בסופו של דבר הם העובדים האומללים.
ביקשתי מעל הבמה הזאת לעשות פעולה אחת: לעורר את המודעות שלכם, חברות וחברים, כי זה התפקיד שלנו, לדאוג לאוכלוסייה הזאת שנתנה את רוב שנותיה, כדי שגם בית-החולים הזה יוכל לקבל סיוע, לאפשר לאוכלוסייה הזאת של אנשים בני 70-80 – אומנם זה נראה כאילו אני דוברת של סיעת הגמלאים, אבל זאת חובה של כולנו, כי כולנו גמלאים, בעזרת השם, בפוטנציה, שנזכה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
צריך למכור את בית-החולים.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
יש סוגיה, אנחנו מכירים אותה. בית-החולים הוא הקדש ולכן יש בעיה בעניין המכירה. ידידי, חבר הכנסת ריבלין, אין לי ספק שאתה מודע לקשיים של פירוק שקשור להקדש. לכן, גם אם יימכר, הוא יימכר בסכום סמלי לכאורה והוא לא יהווה פתרון לבעיה. היום, כדי לדאוג לאוכלוסייה האומללה הזאת, הדרך היחידה שלנו באמת היא לקבל תמיכה מתקציב בתי-חולים. אני מקווה שכולנו נשתף פעולה ונחשוב גם על האוכלוסייה הזאת בזמן הקשה של תקציב. תודה רבה לכם.
היו"ר דוד טל:
תודה, גברתי. חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברים, אני לא בא להתפלמס, אלא להציע הצעה קונסטרוקטיבית. 100 הימים הראשונים, כשהממשלה יוצאת לדרך, אלה 100 ימים שמאותתים את דרכה. ראש הממשלה יוצא בעוד תקופת-מה לארצות-הברית לקבל ברכת הדרך לכיוון מדיני מסוים. הממשלה הזאת נבחרה, והשותפות הבכירות שלה נבחרו, כדי לשנות דרך כלכלית-חברתית. אני עומד כאן ופונה לידידי שר האוצר, לאנשים האמונים במשרד האוצר ולחברי הבית הזה: יש עודפי תקציב, ואני לא זוכר את זה כבר שנים רבות במדינת ישראל - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
איך זה קרה?
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
יש עודפים, אבל, ידידי היקר, רובי ריבלין, אני, שניסחתי את המצע הכלכלי של מפלגת העבודה, ביקרתי את העובדה שהיו כמה רפורמות שאני בהחלט מחייב אותן, אבל היתה הזנחה של הקשישים, של החינוך, של הבריאות. מדינה, שמצד אחד הצליחה בנתונים המקרו-כלכליים ואין לה אינפלציה ואין לה גירעונות, ויש לה הצלחות כמו עסקת "ישקר" - היא האחרונה בעולם המערבי – יש אי-שוויון, עוני - ברמת חינוך; ברמת שחיתות היא עולה. ולכן אמרנו שצריך תיקון.
אין שום בעיה, מבחינת המעמד הבין-לאומי של ישראל - ואני אומר את זה לידידי באוצר, שחזרו ואמרו: האמריקנים לא יאהבו אם אנחנו נעשה מה שכבר חתום בהסכם הקואליציוני עם מפלגת העבודה – אם נוסיף עוד 0.7% לתקציב ב-2006, כמדומני, אדוני היושב-ראש, כ-1.8 מיליארד שקלים. זה כהוא-זה, מכיוון שאין שום גירעון ויש עודפי עתק של מיליארדים, של עשרות מיליארדים. אבל חלק מהכספים האלה – נשב ונעשה מעשה חדש, יחד עם פקידי האוצר, יחד עם שר האוצר, יחד עם חברי הבית. לא נחכה עד 31 בדצמבר או עד היום האחרון; נכניס הרבה מאוד עזים, ואז כל חבר כנסת יוציא משהו מחוק ההסדרים ויצליח.
אני, כמובן, לא מורד, יש משמעת קואליציונית, אבל אני אומר מול עם ישראל, עם ישראל מבקש מאתנו עכשיו שנציג תקציב - כי אין פה שום בעיה טכנית. אם היינו אומרים עכשיו שיש מצב חירום וצריך 2-3 מיליארדי שקלים – בום, וזה לא היה פוגע כהוא-זה במעמדה הבין-לאומי של ישראל.
לכן, אני פונה אליך, ידידי שר האוצר, חברי, מנהיגות משרד האוצר, בשם הבית הזה, בשם חברי במפלגת העבודה, בואו נשב עכשיו שבועיים, שלושה שבועות ונוסיף את התקציבים החסרים, רק כדי שיצא איתות על הדרך. אפשר כבר לחבר את תקציב 2006 ו-2007 יחדיו, כי הכול מוכן כמעט, אבל אם אינכם – ל-2006. כי, רבותי, יעברו 100 היום ויבואו דברים חדשים, והממשלה הזאת, שנבחרה על האיתות הכלכלי-החברתי, תצא לדרך והציבור לא יקבל זאת, והציבור חכם. לכן, לא בפולמוס כי אם בהסכמה.
שתי מלים על ההשכלה הגבוהה ועל לחם. כנשיא הוותיק ביותר בישראל – 15 שנה וחצי; יצאתי עכשיו מתפקידי כיושב-ראש ועד ראשי האוניברסיטאות - אכן בכינו על התקציב ועל הקיצוץ שהיה בשנים האחרונות, ורק באחרונה זה התחיל להתקדם. אתמול השתתפתי בחגיגה לכבודו של ידידי, פרופסור אפרים קציר בן ה-90. היו חתני פרס נובל, נשיא המדינה וגדולי המדענים. המבחן שלנו בעולם הוא לא שאחוזית אנחנו מוציאים דברים. מספר מוחלט. כדי להתחרות עם הרווארד וסטנפורד, הודו וסין צריך להוסיף. אבל מצד שני – ואני אומר את זה מול ידידי בש"ס - ברור שזה בלחם וזה בתורה. לכן, גם כאן אסור לנו שמהבית זה נפתח את הממשלה החדשה בתקציב שאין בו קמח ואין בו תורה. אפשר לעשות את זה בהסכמה ובאהבה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
יישר כוח. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התברכנו היום בדוברים שמכוונים לדעת גדולים, דעתם של גדולים בישראל: אם אין קמח אין תורה. ראיתי משהו מעניין מאוד. בספר דברים כתוב: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". רבותי, הדבר הזה לא פשוט. מה הכוונה של הפסוק הזה? שהדיבור של האדם יותר גדול וחשוב מהלחם שהוא צריך לאכול. כי אם האדם יקיים את מה שהוא מוציא מהפה שלו, אז אין ספק שלחם לא יחסר והאדם יחיה בשגשוג ורווחה. זאת אומרת: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". זאת ההקדמה שלי לחלק מהדוברים שדיברו מעל הדוכן.
יש איזה סגנון בתקופה האחרונה, לקחת את ביבי נתניהו ולחבוט בו כמו שצריך. ביבי כבר לא שר האוצר, תשכחו מזה, את שק החבטות הזה אנחנו צריכים לשנות.
אני אומר לממשלה, שאני יושב בתוכה, כחבר בקואליציה, אמרתי זאת בשבוע שעבר ואני חוזר ואומר את הדברים פה: אם הממשלה הנוכחית תמשיך לדבר ולא תעשה מעשים רציניים בכמה עניינים, אני מודיע שגם קדימה תהיה כמו הליכוד. יכול להיות מצב יותר גרוע, שמפלגה עם 29 מנדטים תהיה גם בלי מנדטים. כבר ראינו מפלגות עם 15 מנדטים שאינן פה היום, והליכוד בנס ניצל ונשאר עם 12 מנדטים. רבותי, העם הזה כבר לא טיפש. אמר את זה ידידי, רן כהן, העם הזה יבוא חשבון עם נבחריו אם לא יקיימו את מה שצריך.
יש כמה עניינים, ואני קורא לכל חברי הקואליציה לתת את דעתם עליהם: השכבות החלשות, התרופות והקשישים. אני קורא לחברי הגמלאים: בדברים האלה אנחנו צריכים לשתף פעולה ללא משוא פנים, ולא שנאמר אחד בפה ואחד בלב. אני זוכר, בקדנציה הקודמת, איך סגרנו דילים לפני ההצבעה בוועדת הכספים, ולצערנו הרב, כשנכנסנו להצבעה הצביעו בדיוק הפוך. אוי לנו אם נגיע למצב הזה.
משה שרוני (גיל):
למה לא השגתם כסף לסל התרופות?
יצחק וקנין (ש"ס):
אני לא הייתי בממשלה הקודמת, ככה שאני באותה סירה אתך.
משה שרוני (גיל):
הסכם קואליציוני.
יצחק וקנין (ש"ס):
אני מבטיח לך, שאם אתה תשיג 2 מיליארדי שקלים, כמו שאנחנו השגנו לקצבאות הילדים ולשכבות החלשות, אני הראשון שיצביע אתך, לא אגיד למה לא. בוא נקבע שיטה חדשה, נציב לנו מטרות כולנו יחד, בלי להטיל דופי זה בזה. אם נציב לנו מטרות אמיתיות כלפי החברה, אני מאמין שנצליח לממש אותן. אבל אם אני אתקוף אותך ואתה תתקוף אותי, אני מודיע לך שתיגמר הקדנציה, ואני לא יודע מה יהיה בסוף. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק זיו וחבר הכנסת הרב אברהם רביץ וחבר הכנסת רן כהן וחבר הכנסת טלב אלסאנע.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, יש הרבה סיבות להצביע אי-אמון בממשלה. אבל ראש הממשלה, ועיקר הדיונים שלו – כל הזמן הוא מודיע שהמוטו והנושא המרכזי שילווה אותו הוא תוכנית הגירוש, או איך שהוא קורא לה – ההתכנסות. הוא כל הזמן מספר גם שהוא הלך על זה לציבור וזכה לאמון הציבור בנושא הזה. זה לא נכון. לא זה הדבק שמחבר את הממשלה, ולא זה המוטו. כי אפילו אם נעשה חשבון, כמה מחברי הכנסת הזאת תומכים – אין לו רוב. יש לו היום קואליציה של 67, של-12 מהם יש אישור שלא להצביע כמוהו בנושא הזה. אין לו רוב בנושא הזה.
מה כן יש? יש נושא אחד – הנושא החברתי. בנושא הזה כולם דיברו, וכולם אמרו, גם לפני הבחירות וגם עכשיו, שזה המוטו של הממשלה הזאת. לא הנושא המדיני, אלא הנושא הזה. אוקיי, מכובד. אני חושב שבנושא הזה אפשר למצוא הסכמה כוללת. והנה, להפתעתנו, קמה הממשלה, מצהירים אמונים, יוצאים מהאולם, וההחלטה הראשונה, או המימוש הראשון של הממשלה הזאת – ייקור הלחם.
ייקור הלחם הוא לא סתם פעולה. בחיים שלנו יש דברים אמיתיים ודברים אמיתיים פחות, אבל יש דברים סמליים; דברים שמסמלים. גם ביהדות: יהודי שהולך בלי כיפה – כולם יודעים שהוא לא דתי. כיפה זה לא מהתורה, זו תקנה של חכמים, ויש עבירות דאורייתא שהן חמורות פי-אלף, וכשיהודי לא מקיים אותן, או עובר עליהן, לא אומרים את זה. הכיפה הפכה לסמל, ברוך השם. יש דברים שהם סמל. הלחם, גם במהות הוא הדבר המרכזי, וגם בסמל.
כי מה זה לחם? זה הדבר הבסיסי שכל אחד אוכל, וזה הדבר שהציבור – גם השכבות החלשות, גם העניים, גם מי שקשה לו – את זה הוא אוכל. אין לו כסף לקנות פיצה או בשר, אבל לחם – זה מה שיש לו. וזה הפך – גם באמת, כי זה מה שאוכלים, אבל גם בסמל – לסמל של מדיניות חברתית אמיתית. אז ממשלה ששמה על דגלה וטוענת שהיא ממשלה חברתית, וזה הרקע שעליו היא נבחרה, מה היתה צריכה לעשות? ההחלטה הראשונה היתה צריכה להיות: מורידים את מחיר הלחם.
נכון, זה עולה כסף. אז ברוך השם, יש הרבה כסף. הממשלה הזאת היא ממשלה עשירה מאוד, שלא יעבדו עלינו. במשך תקופה ארוכה מצד אחד לא היה תקציב, לא היו מענקים, לא היו לממשלה הוצאות, ומצד שני ההכנסות וגביית המסים גדלו, ויש הרבה מיליארדים – 12 מיליארדים? תלוי, לא מספרים לנו את כל האמת – שעומדים בצד ומחכים. יש כסף. אם הבעיה היא כסף, אפשר למצוא. אבל רק כדי לבטא – ממשלה שרוצה להראות שהיא באמת ממשלה חברתית, רק כדי להראות – צריכה לקחת את הסמל, הלחם, ולומר: רבותי, אנחנו – החלטה ראשונה – מורידים את מחיר הלחם. צריך לפצות את המאפיות, גם שם יש עובדים – נמצא דרך לעשות זאת. יש לנו מספיק תקציבים. קודם כול נראה לכולם, שידעו שאנחנו ממשלה כזאת.
היו"ר דוד טל:
לסיום.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה הממשלה עושה במקום זה? לא רק שהיא לא מורידה את מחיר הלחם, היא מחליטה להעלות את המחיר, ומביישת שר שמפלגתו חרתה על דגלה וטוענת כל הזמן שהיא המפלגה החברתית – ש"ס – והיושב-ראש שלה מונה לשר - - -
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - - וקובעת לו עובדה – הוא יוצא מפה ושומע ברדיו שהעלו את מחיר הלחם, שזה הסמל. איך אפשר לתמוך בממשלה כזאת?
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אז אני אומר: נוסף על כל הדברים המדיניים וכו', גם זה מצטרף, "יהודה ועוד לקרא", כדי שנצביע אי-אמון בממשלה. תודה לך, אדוני.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת החדשים, אני רוצה להזכיר: באולם המליאה לא מדברים בפלאפון. זה אמור גם לגבי חברות הכנסת. אנחנו עוברים לחבר הכנסת יצחק זיו.
יצחק זיו (גיל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו, חברי סיעת הגמלאים, נמצאים כאן כדי לשרת את מגזר הגמלאים ולסייע לחלשים ולנזקקים, כחלק מהאג'נדה החברתית שלשמה נבחרנו על-ידי הציבור. בעקבות ייקור הלחם יש לפצות את הגמלאים הנזקקים, אלה שנפגעו מייקור הלחם. מי שנפגעו מהעלאת המחירים אלה האוכלוסיות הנזקקות, אלה שהלחם משמעותי בחייהן. אנו, בסיעת הגמלאים, נדרוש סובסידיה לנזקקים הגמלאים, הן בוועדת הכספים הן בממשלה. לא ניתן יד להחלטה חברתית שפוגעת בעצמאות הכלכלית של מאות אלפי משפחות נזקקות. ההתייקרות מכרסמת ביכולת הקיום שלנו. אנו נפעל כדי לסבסד ולעזור לגמלאים הנזקקים.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת הרב אברהם רביץ, בבקשה, ואחריו - כאמור, חבר הכנסת רן כהן, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת חנא סוייד, ויחתום את רשימת נציגי הסיעות חבר הכנסת ואסל טאהא. אדוני הרב, בבקשה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להפתיע קצת את חברי. במדינות העולם השלישי יש תמונה מאוד אופיינית, שבה הולכים אשה או גבר עם סלים מלאים לחם. מה אוכלים שם? אוכלים לחם. ואני חושב – תשאלו כל רופא; אני יודע מה אומרים לי – לחם, לא בריא לאכול כל כך הרבה. לא צריך לאכול הרבה לחם. כזית – זה מספיק לסמל. סלומינסקי דיבר על סמל הלחם. כזית, זה מספיק. כל ההמולה הזאת שאנחנו עושים סביב ההעלאה המזערית הזאת של מחיר הלחם – אנחנו עובדים בעיניים על עצמנו. לא זאת המלחמה בעוני. עניים אוכלים לחם. עשירים לא אוכלים לחם. אם הם כבר אוכלים, הם אוכלים באגט.
טעות חמורה היא שאנחנו שולחים את חצינו לעבר הממשלה על דבר הלחם – בפרט כשהם יכולים להסביר את זה בסובסידיות, במדיניות כלכלית כזאת או אחרת. אני רוצה לקבוע באופן הברור ביותר: שימשתי באופן פעיל שר במשרד הרווחה; סגן שר. ואני אומר לכם: מאז הייתי בתפקיד שם, לא נעשה דבר – ואם נעשה, זה היה היפוכו של דבר – כדי להיאבק בעוני. עוני זה לא לחם. העוני הוא בדעת, כפי שמישהו כבר הזכיר כאן. העוני הוא במזון, אבל לא בלחם. תארו לעצמכם שהממשלה עוד תחלק לנו לחם חינם; תמלא את כרסינו במאכל שרק עניי העולם אוכלים, מכיוון שאין להם ירקות, אין להם חלב, אין להם פירות ואין להם בשר. מלאו כרסיכם בלחם. לא זאת המלחמה בעוני.
הממשלה הקודמת נידונה על כך שלא עשתה דבר וחצי דבר כדי לסייע לעניים, ובשל כך היא נפלה. היו סיבות חיצוניות אחרות, אבל הסיבה הפנימית היא שהיא לא שמה "דֶם" אחד על כל ציבור העניים, שהלך וגדל – וגדל גם היום הזה.
אני מקווה מאוד שהממשלה הזאת, שלפנינו, תכריז, בצד ההכרזות האחרות – היא הולכת עם דגל של ההתכנסות, עם דגלים אחרים, אבל הדגל החברתי אמור להפוך לשיח הציבורי החשוב ביותר שלנו, כי מסתובבים בינינו 750 ילדים שנחשבים בני-אדם שמתחת לקו העוני.
רן כהן (מרצ):
750,000.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
ודאי, מה חשבת?
רן כהן (מרצ):
חסרו לי כמה אלפים.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
להם חסרים הרבה אלפים.
אנחנו לא בקואליציה עדיין, ייתכן שנהיה, ואני אומר לכם שהמשימה שלנו תהיה – היא חייבת להיות המשימה של הממשלה – שבאמת נדבר על רווחה. שלא יהיה משרד רווחה מיותר לחלוטין, כספומט שמעביר כספים שהם על-פי חוק אבל אינו מסוגל לטפל בבעיית העוני בישראל.
מגלי והבה (קדימה):
אבל אתה יושב שם כבר הרבה זמן.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
לא יותר מדי זמן, דרך אגב, אבל אני יושב שם, ואני אומר לך מתוך ידיעה.
מגלי והבה (קדימה):
תעשה, אל תגיד "תעשו".
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אל תגיד לי "תעשה". מה, אתה לא היית בממשלה?
היו"ר דוד טל:
הוא מסביר שאין במה לעשות.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אתה היית במשרד החינוך. אתה יכולת להזיז משהו אצלך, במשרד החינוך, בלי האוצר? בלי מדיניות? בלי קו?
מגלי והבה (קדימה):
אם לא יכולתי להזיז, קמתי והלכתי.
רן כהן (מרצ):
אתם אל תעשו – אל תעלו את מחיר הלחם.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
לכן, רבותי, אני מבקש לסיים באופן חיובי ולומר לממשלה שהיא חייבת להיות אחרת מקודמתה בכך שהיא תרים את הדגל ותעשה באופן אמיתי ותקציב את התקציבים המתאימים, תעשה סדר עדיפויות אחר, כדי לטפל בעניים, בשכבות החלשות בישראל, ולא לעבוד עלינו עם שבע אגורות לפה ולשם. פירות, ירקות ולרוץ הרבה. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. בנימה אופטימית זאת נקרא לחבר הכנסת רן כהן. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, רבותי השרים, אנחנו נצביע אי-אמון בממשלה בשני הסעיפים, משום שהממשלה, בנושא הלחם, גילתה גם הונאה וגם אטימות. לעשות את המעשה הזה עוד לפני שהממשלה הספיקה להישבע ולהצטלם – הרי זה כבר צעד של תרמית ושל עבודה בעיניים, צעד שמעיד על אטימות. להתחיל בזה את הדרך של כל ממשלה, הרי זה מגלה עיוורון בסיסי שלעניות דעתי אי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. לכן, חבר הכנסת בן-ששון, אנחנו רוצים להביע אי-אמון בממשלה, כדי שלא תמשיך בדרכי העורמה, ההונאה והאטימות האלה.
אני אומר את זה לא במקרה, משום שבעיני הסיעה האחרונה שרשאית להגיש הצעת אי-אמון בשל ייקור הלחם היא סיעת הליכוד, מסיבה מאוד פשוטה. אני רוצה להגיד לכם דבר שאולי יפתיע אתכם: לא הייתי מתנגד להעלאת מחיר הלחם אם לא היו עניים. העניין הוא שסיעת הליכוד היא יצרנית העניים הכי גדולה במדינת ישראל, בכל ההיסטוריה שלה: בכל פעם שהליכוד עולה לשלטון בכוח העניים, הוא מגדיל את כוחם של העניים – הוא מגדיל את מספרם של העניים, הוא מגדיל את מספרם של מי שנזקקים למדיניות חברתית צודקת יותר. זה בעצם האסון שמתמשך מהפוליטיקה הישראלית אל גידול המצוקה החברתית. ואף שהליכוד מגיש את הצעת האי-אמון, אנחנו נצביע בעד האי-אמון הזה, כיוון שהצעד של הממשלה הוא צעד אופרטיבי נגד אזרחי מדינת ישראל.
יצא לי להופיע בערוץ הכנסת עם חבר הכנסת שרוני מסיעת גיל, ואחר כך שמעתי אותו מבטיח אצל רזי ברקאי שלסיעת גיל כבר יש פתרון איך לפצות את השכבות החלשות שנפגעו מייקור הלחם. עם כל הכבוד, איפה אתם? חבר הכנסת שרוני מיועד להיות יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – איפה אתם, סיעת גיל? אלוהים אדירים, תעלו לכאן, תגידו: יש לנו הסכם כזה וכזה. בינתיים העניים והגמלאים משלמים את עליית מחיר הלחם, והם לא קיבלו פיצוי מהממשלה הזאת, שעכשיו דנה במענקים של 4.5 מיליארדי שקלים של הורדת המע"מ. זה דבר מבורך כשלעצמו, אבל מי שיש לו 4.5 מיליארדי שקלים אין לו 70 מיליון שקל בעבור חולי סרטן המעי הגס ואין לו 20 מיליון שקל כדי לפצות את המשפחות החלשות על ייקור הלחם? מה הצביעות הזאת? איפה אתם מסתירים את זה?
אדוני היושב-ראש, אנחנו חושבים שגם ההשכלה הגבוהה, הגיע הזמן שתקבל את הפתרון האמיתי שהיא זקוקה לו. הוקמה ועדה מכובדת ורצינית, ועדת-וינוגרד, והיא העניקה את הפתרון. מה, אתם הולכים להמציא עכשיו את הגלגל מחדש? עוד ועדה שתבדוק? עכשיו זה כבר ילך על ההלוואות; בינתיים תעשו את המעשה שמדינת ישראל, ממשלות ישראל והכנסת כבר בדקו אותו, חקרו אותו ואימצו אותו – בדוח ועדת-וינוגרד נקבע שצריך להוריד את שכר הלימוד למחצית במהלך חמש שנים. בינתיים הסטודנטים משלמים רק יותר ויותר שכר לימוד. בבקשה, תורידו את שכר הלימוד למחצית, ותעשו את זה בהדרגה. יש עודפי תקציב, הגיע הזמן שתעשו את זה.
לכן גם בעניין הזה נצביע אי-אמון בממשלה, כיוון שהיא ראויה לאי-אמון. היא הרוויחה אותו בכבוד, כפי שאומרים. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה הזאת לא הספיקה לכהן חודש וכבר נרשמים לזכותה שיאים. השיא החדש יכול להיכנס לספר השיאים של גינס. בטרם קיבלה את אמון הכנסת היא הספיקה לקבל החלטה שאפילו לממשלה של בנימין נתניהו לקח הרבה יותר זמן לקבל אותה – להעלות את מחיר הלחם.
מרכיבי הקואליציה הזאת הספיקו לשנות את העמדות שלהם בקצב יותר מהיר מזה של זיקית המשנה את צבע עורה. כל תעמולת הבחירות נוהלה על גב העוני והרווחה וסביב הרצון להכניס נשמה לתקציב ולמדיניות הכלכלית, וביום הראשון – הדבר הראשון – לפגוע בשכבות הכי חלשות ולהעלות את מחיר המוצר הבסיסי? ואנחנו יודעים שזאת רק ההתחלה.
אם הם חושבים שבדרך הזאת הם יכולים להתמודד עם בעיות כלכליות וחברתיות – זאת אשליה. במדיניות הזאת הם יוצרים רק יותר בעיות כלכליות ויותר בעיות חברתיות. אתה לא יכול לפגוע בשכבות החלשות ולהגיד שאתה עושה את זה מתוך דאגה; אתה לא יכול לפגוע בשכבות החלשות ולומר שאתה עושה את זה מתוך רצון להקל עליהן.
המדיניות הזו אינה ראויה לאמון, ולכן סיעת רע"ם-תע"ל תצביע אי-אמון במדיניות הזאת ובכיוון שהממשלה מובילה אליו.
אנחנו מופתעים מאוד מכך שדווקא מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, שכל הזמן דיברה על גנרל חברתי שיוביל מהפכה חברתית, ההחלטה הראשונה שהיא שותפה לה היא נגד אותן שכבות וסותרת את ההבטחות. אין סתירה מובהקת יותר מההחלטה הזאת, ואין דבר מקומם יותר ממנה. אילו היו באופוזיציה היו משמיעים זעקה, והיום עוברים לסדר-היום.
גם ש"ס שותפה לקואליציה הזאת. היא נותנת יד. אומרים, אנחנו נדון ונתקן. למה בכלל נתקבלה החלטה? למה נתתם יד לקבלת החלטה כזאת?
אדוני היושב-ראש, אנחנו רגילים לשמוע הרבה הבטחות. אנחנו רגילים, כי אנחנו, במגזר הערבי, כבר שמענו הבטחות לפני הבחירות, אחרי הבחירות, לא פעם גם מקימים ועדות. בדוח מבקר המדינה, אחד הדברים שהוא מותח עליהם ביקורת הוא איך ממשלות ישראל יודעות להבטיח הבטחות ולא לקיים אותן. ספרתי יותר מ-24 החלטות של ועדות שונות של ממשלות ישראל הנוגעות לציבור הערבי שאינן ממומשות. מה שדואגים לממש הוא אותן החלטות שבאות לפגוע בציבור הערבי, אם בהריסת בתים ביישובים הלא-מוכרים בנגב ואם על-ידי מתקפה קשה נגד הציבור הערבי בלוד כפי היום עושים.
איך יכול להיות שתופעת הריסת הבתים והתופעה של בנייה בלא היתר – שלא הציבור הערבי יצר אלא המדיניות הגזענית הפסולה שממשלות ישראל יצרו – הציבור הערבי משלם את המחיר עליה? מדוע מצוקת הדיור היא אך ורק בקרב הציבור הערבי? מדוע תופעת הריסת הבתים היא אך ורק בקרב הציבור הערבי? מדוע אי-אפשר לפתור את הבעיה בדרך אחרת, לא בהריסת בתים אלא בתכנון אלטרנטיבי, בתכנון שייתן מענה על הצרכים של התושבים ביישובים, אם היישובים הערביים בנגב ואם התושבים הערבים בלוד?
אם נשפוט את הממשלה הזאת בהחלטות החברתיות כמו ייקור הלחם, ואם נשפוט אותה בהחלטה של בג"ץ שמאשררת הצעת חוק גזענית, אנחנו אומרים שאין לנו שום אמון בממשלה, ולכן נצביע אי-אמון בה. שלא לדבר על המדיניות שלה לגבי שכר הסטודנטים, שלא מממשים, כאשר אנחנו יודעים שזה המשאב החשוב ביותר. כל השקעה בסטודנטים היא רווח פי כמה וכמה למדינה ולממשלה.
לכן, מהסיבה הזאת ומטעמים אחרים, אנחנו נצטרף לאי-אמון.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. את רשימת הדוברים יחתום חבר הכנסת ואסל טאהא.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בקשר להצעת האי-אמון הראשונה, שהוגשה על-ידי הליכוד, בעניין ייקור הלחם – אנחנו נצטרף להצעת האי-אמון הזאת, מכיוון שהעלאת מחירי הלחם באמת פוגעת כמעט בכל משפחה בישראל. עם זאת, אי-אפשר שלא לציין את המדיניות של הליכוד, המדיניות הכלכלית שהביאה לריבוי ולהגדלה מטאורית של מספר המשפחות העניות ומספר העניים במדינת ישראל, שהעלאת מחיר הלחם היא ודאי קריטית מאוד בשבילם.
אני רוצה לציין כאן נקודה נוספת, שהיא רלוונטית מאוד לעניין התקציב, והיא העלאת מחירי הדלק במדינה. כולם מזדעקים, ובצדק, כאשר מעלים את מחירי הלחם, אבל אנחנו עדים לתופעה שכמעט כל שני וחמישי מעלים את מחיר הדלק במדינה. היום, מחיר חבית נפט בשווקים – נפט גולמי – 70 דולר בערך. אנחנו האזרחים משלמים 200 דולר בערך. אם תביאו בחשבון שחבית היא 160 ליטר, אנחנו משלמים פי-שלושה מהמחיר שהמדינה משלמת בעבור הנפט הגולמי. אנחנו יודעים שמחירי הנפט עולים – אנחנו לא רחוקים מהרגע שמחירי הנפט יהיו 100 דולר לחבית נפט גולמי, כלומר אנחנו נשלם בערך 300 דולר לחבית.
אני קורא לכל סיעות הבית: נעמוד נגד המגמה הזאת, של העלאה רציפה של מחירי הדלק. נכון שכחברי הכנסת אנחנו לא מוציאים מהכיס שלנו על דלק, אבל כמעט כל האזרחים מוציאים כסף או שמוסיפים על האוברדרפט שלהם כדי למלא דלק או לנסוע בתחבורה הציבורית.
ייקור הדלק פוגע בתחומים רבים – תחבורה, תעשייה ותעסוקה, וחשוב מאוד להתנגד למדיניות הזאת.
אשר להצעת האי-אמון השנייה, שהגישה סיעת ישראל ביתנו, בעניין החינוך הגבוה במדינת ישראל - זה נושא חשוב מאוד. אני חושב שהנימוקים שניתנו כאן נכונים במאה אחוז. בתנאים רגילים היינו מצטרפים להצעת האי-אמון הזאת, אבל מפלגה שמטיפה לגזענות לא יכולה ביום בהיר אחד לומר: בוא ננקה את השולחן, הכול רגיל, ולבקש – מאתנו במיוחד, כחברי כנסת ערבים וכציבור ערבי – "ללכת עם ולהרגיש בלי": ללכת עם הגזענות ולהרגיש כאילו אין גזענות. אנחנו לא נוכל לעבור על כך לסדר-היום, ולכן איננו יכולים להצטרף להצעת האי-אמון הזאת, עם כל הביקורת שיש לנו על מדיניות הממשלה בנושא החינוך הגבוה, מתנאי הסף לתלמידים מבחינת ההישגים בבחינות הבגרות שמאפשרים כניסה לאוניברסיטה, עד האפשרות של סטודנטים ממשפחות עניות ללמוד, ועד הקושי, בפרט לאקדמאים ערבים, למצוא מקומות עבודה מתאימים.
כפי שאמרתי, אנחנו נימנע בהצבעה על הצעת האי-אמון השנייה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. חבר הכנסת ואסל טאהא - ארבע דקות. חברי הכנסת, אתם מתבקשים לשבת במקומותיכם, אנחנו עוברים עוד מעט להצבעה. חבר הכנסת ברוורמן, אתה מפריע לחבר הכנסת ליצמן – ולהיפך.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני חודש וחצי, חודשיים, היינו עדים להתרוצצות של כל מנהיגי הסיעות היושבים כאן ממקום למקום, כולם חרתו על דגלם את הבעיות החברתיות, נשאו את הדגל החברתי ופעלו לפי האג'נדה החברתית: נגד העלאת מחירים, לעזור לקשישים, לעזור לגמלאים, לעזור לעובדים שחיים מהבטחת הכנסה, למובטלים – לא השאירו דבר; שימשו סניגוריה על החלשים ועל הנזקקים מהמשפחות שסבלו רבות בשנים האחרונות ובשנים שעברו. אבל בתחילת המושב הזה הפתיעו אותנו בייקור הלחם. פירוש הדבר הוא שזה מגמתי ולא סמלי, כפי שאמרו חלק מהחברים לפני.
חבר הכנסת רביץ דיבר כאילו זה סמלי; ייקור הלחם פירושו העלאת מחירי כל הדברים. חבר הכנסת סוייד דיבר על העלאת מחירי הדלק. מה עם מוצרי החלב? מה עם התחבורה הציבורית? הנפגעים הראשונים הם החלשים. המגמה צריכה להיות שכאשר מעלים את מחירי הדלק הממשלה חייבת להוריד את מחירי התחבורה הציבורית, כדי לעזור לנזקקים. מה שאנחנו רואים זה ההיפך – העלאת המחירים כוללת את כל האלמנטים, את כל מוצרי המזון, את כל הדברים הנוגעים ישירות במשפחות העניות ובשכבות שנפגעו מתקציב 2005 וכעת ממשיכים לפגוע בהן בתקציב הזה.
ש"ס והעבודה התגאו בהישגים שהשיגו. גם הגמלאים התגאו בהישגים שהשיגו בהסכם הקואליציוני. וכשמעלים את המחירים של הלחם ושל שאר המוצרים, הממשלה גובה את ההטבות האלה דרך המסים. ומי הנפגעים? הנפגעים ודאי הם החלשים, אותם החלשים שניסיתם להגן עליהם. לכן, העניין החברתי חוצה מפלגות. אכפת לכל אחד מאתנו, כל חברי הכנסת שהסתובבו והתרוצצו בכפרים, בערים, הבטיחו להגן על החלשים, לעזור לחלשים, לנזקקים, למשפחות שניזוקו מהתוכנית הכלכלית המתועבת שאושרה כאן.
לכן, העניין הזה חשוב לכל אחד מאתנו. אני קורא לכל אלה החברתיים, שהתגאו כל הזמן שהם חברתיים, להצביע נגד הממשלה הזאת, מפני שהיא לא ראויה לאמון. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. אדוני השר, אתה ביקשת - בבקשה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
גברתי היושבת-ראש. אני באמת מוכרח לומר שאני מרוצה - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, מפריעים לך כמה אנשים במליאה, תמתין דקה. תודה. אדוני השר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני מרוצה מהמאבק בעניין מחירי הלחם כפי שהוא בא לידי ביטוי בכנסת הזאת ובבית הזה בימים האחרונים ממש. דבר כזה לא היה בקדנציה הקודמת, לצערי הרב, כי עשו דברים קשים ביותר וזה עבר כל כך מהר וחלק והכול היה אפשרי והכול היה מותר. היום יש עירנות, ואני מוכרח לומר שהעירנות מוצאת חן בעיני, משום שאני מתכונן להביא לתיקונים מתוך הממשלה, בעזרת השם, ולשינויים בכל מה שקשור למחירי הלחם. אמרתי את זה, גברתי היושבת-ראש, בתשובתי על האי-אמון בהרחבה רבה.
באופציות שאני מביא לממשלה, או בסבסוד המצרך, שהאוצר לא אוהב ולא יאהב, או בהורדת המע"מ, שזה הדבר החשוב ביותר – הורדת המע"מ על מחירי הלחם ומחירי מוצרי היסוד. זה מתאים מאוד לאוצר, משום שהאוצר רוצים להוריד מסים כמה שיותר, אז אני מאוד מקווה שלפחות אחת מההצעות שאני אציע לממשלה בשבוע הבא או בעוד שבועיים, כי ראש הממשלה לא יהיה בארץ – אני מקווה שאחת מההצעות האלה תתקבל, ובמקביל יש בחינה מדויקת, מדוקדקת של המשרד, גם במחיר התוספת, העלייה האחרונה, גם שם אני מקווה שיש דרך להביא לתיקון המעוות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני לא אחשיב שום הצבעה של חבר כנסת שאינו יושב במקומו. סדרנים, לסגור דלתות, בבקשה. העוזרים הפרלמנטריים ביציע אינם מדברים. חבר הכנסת גלעד ארדן, בוא תעזור לנו, גם חבר הכנסת יואל חסון, שני הצעירים. יש עוד בעיות טכניות.
חברי הכנסת, חברי השרים, אנחנו עוברים להצבעה. לפנינו שתי הצבעות נפרדות. לא מדברים בשעת ההצבעה. אנחנו מבקשים תחילה להצביע על ההצעה בנושא ייקור הלחם ביומה הראשון של הממשלה, מטעם סיעת הליכוד. מי בעד ההצעה – ירים את ידו. מונים בבקשה. מי נגד – ירים את ידו. תספרו גם את עצמכם. נא לספור גם אותי. לא מדברים בשעת ההצבעה. עוד פעם: מי נגד - נא להרים את היד. מי נמנע?
הצבעה
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה - 42
נגד - 56
נמנעים – אין
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, 42 קולות בעד, 56 נגד. אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד בנושא ייקור הלחם לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על הנושא השני – עמדתה של הממשלה בדבר תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. אני מבקשת את המונים - בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה, אותם מונים. בואו, קדימה. אני מקווה שלא אמרתי דבר פוליטי. מי שבעד ההצעה - ירים את ידו. מי נגד - להרים את היד. נא לספור גם אותי.
הצבעה
בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה - 39
נגד – 58
נמנעים – 5
הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
ובכן, בעד - 39, נגד - 58, חמישה נמנעים. אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם ישראל ביתנו לא התקבלה.
דברי יושבת-ראש הכנסת לזכרו של השחקן יוסי בנאי, זיכרונו לברכה
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ברשותכם, אני מבקשת לומר כמה דברים לזכרו של יוסי בנאי.
חברי הכנסת, אין אנחנו נוהגים לעמוד דקת דומייה אלא כאשר מדובר באחד מחברי הכנסת, ובכל זאת, במקרה המיוחד הזה אני מבקשת מכולכם להתייחד עם זכרו של השחקן יוסי בנאי בדקת דומייה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
היו"ר דליה איציק:
אפשר לשבת.
אדוני ראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, קשה לדבר על יוסי בנאי בלשון עבר, קשה וכואב. נסיך הבמה, הזמר והפזמונאי, יוצר מחונן שהלך לעולמו.
מה היה בו, באיש הזה, שיצר סביבו קונסנזוס לאומי? יוסי בנאי היה אנחנו; הוא היה אחד משלנו; הוא היה הישראלי הכי ישראלי. התפקידים שהוא גילם במשך 55 שנותיו על הבמה בלתי נשכחים. היתה לו נוכחות בימתית בלתי רגילה. מופת לאיכות, מופת למצוינות.
המערכונים שהוא כתב כבשו את לבנו, כי בעצם הם דיברו עלינו – על האהבות שלנו, על הקנאות שלנו, על ההנאות שלנו, על הפחדים ועל הצער שלנו. ולכן הם והפזמונים שהוא חיבר הפכו נכסי צאן ברזל של כולנו. יוסי דיבר אלינו בקול חם, מלא ומרגש. והנה, לפתע, נקטעו עם מותו הרבה צלילים. כולנו שותפים להרגשה שצלילי חייו הם גם צלילי חיינו.
כשיוסי בנאי נפטר, חשנו כי אחד מסמליה של ארץ-ישראל הישנה והטובה נעקר מנוף חיינו. ואנחנו הירושלמים מרגישים שעוד פיסה מירושלים שלנו הלכה לה.
אף שאת רוב שנותיו הוא עשה בתל-אביב, הוא היה הירושלמי האולטימטיבי. "אני בחיים לא אהיה תל-אביבי; אני בגלות מתוך רצון" – הוא התנצל בהומור. הוא ליטף את ירושלים ושר לה שירי אהבה. נופי הילדות והנעורים שלו – שוק מחנה-יהודה הצבעוני, שבו נולד, סמטאות האבן, הדמויות הירושלמיות הציוריות שהכיר – היו גם לסמטאות שלנו. גיבורי השירים שלו מירושלים הפכו לפתע מוכרים גם לנו, מוכרים וחביבים על הכול. "נשמתי תמיד חוזרת אל דוכנים של שוק וממתקי סוכר" – הוא שר בערגה על מחוז ילדותו.
יוסי הביא לנו גם את הניחוח של העולם הגדול – את השנסונים הצרפתיים. אלה התמזגו אצלו עם שירי הווי שכונתיים לאהבה אחת גדולה. הוא היה מקומי כל כך, ובעת ובעונה אחת איש העולם הגדול.
חברות וחברי הכנסת, בשנותיו האחרונות הרבה יוסי להגות במוות. הוא ידע שהחיים והמוות אינם משא-ומתן של "תן וקח"; אין דילים. "אני לא יכול לומר שהמוות לא מציק לי. אתה מבין שהיום אתה פה, ומחר – אתה איננו", כך הוא אמר. במערכון שכתב על פגישה הזויה עם מלאך המוות, הוא הוזמן להצטרף ללהקת השחקנים שבשמים. "תתחילו את החזרה בלעדי", הוא ביקש. עכשיו הוא שם, הוא אתם. בשקט ובדממה, כפי שהוא ביקש, הוא יצא מאתנו. למזלנו, מתת-החסד, הכשרון הבימתי הוא נחלת משפחת בנאי כולה, והיא עוברת כחוט השני אצל ה"בנאים".
אלוהים לקח אותך אליו, יוסי, ואנחנו נותרנו עם הזיכרונות, ולנו נשארה הגאווה על שזכינו להיות במחיצת אמן דגול כמוך.
וכמו ששרת: "אני מרוב אהבה שותק", אנחנו, יוסי, מרוב אהבה שותקים, ועצובים.
תודה לכם, חברי הכנסת.
הרכב ועדות הכנסת
[נספחות.]
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדות הקבועות. אתם מתבקשים לאשר את הוועדות, לכן הישארו במקומותיכם. אנחנו מסיימים בעוד דקתיים. תודה לכם.
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת):
גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 2א(ג) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, הנני מתכבד להביא לאישור הכנסת הצעה בדבר הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת, כפי שנקבע בוועדה המסדרת, לפי העיקרון של נציגות סיעתית, כאמור בסעיף 9 לתקנון הכנסת.
יש סיעות שטרם השלימו את איוש החברים בוועדות. כדי שוועדות הכנסת יוכלו לתפקד, אני מביא את ההרכב הבא לאישור הכנסת. ההרכב השמי המפורט של כל ועדה וועדה מונח על שולחנכם.
עם אישור הרכב הוועדות יחדלו לכהן שתי הוועדות הזמניות שבחרה הוועדה המסדרת.
נבקש את אישור הכנסת להצעה זו.
אף שההרכב השמי נמצא אצלכם, התקנון מחייב שאני אקרא כמה נציגים יהיו לכל סיעה, ואני אקרא את זה במהירות.
ועדת הכנסת - 25 חברים. סיעת קדימה – חמישה חברים; סיעת העבודה-מימד – ארבעה חברים; סיעת ש"ס – שלושה חברים; סיעת גיל – שני חברים; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שלושה חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – שני חברים; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל - חבר אחד; סיעת חד"ש – חבר אחד; משקיף מסיעת בל"ד.
ועדת הכספים – 19 חברים – זה יעבור עוד בחקיקה, כרגע 17. קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שלושה חברים; סיעת ש"ס – שני חברים; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר אחד; סיעת חד"ש – חבר אחד.
ועדת החוץ והביטחון – 17 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שלושה חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – שני חברים; סיעת מרצ – חבר אחד.
ועדת החוקה, חוק ומשפט – 17 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שלושה חברים; סיעת ש"ס – שני חברים; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – חבר אחד; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר אחד; סיעת בל"ד – חבר אחד.
ועדת הכלכלה – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שני חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת חד"ש – חבר אחד.
ועדת הפנים ואיכות הסביבה – 15 חברים. סיעת קדימה – שלושה חברים; סיעת העבודה-מימד – שני חברים; סיעת ש"ס – שני חברים; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – חבר אחד; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר אחד; סיעת חד"ש – חבר אחד.
ועדת החינוך, התרבות והספורט – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שני חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר אחד; סיעת בל"ד – חבר אחד.
הוועדה לענייני ביקורת המדינה – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שני חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – חבר אחד; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת חד"ש – חבר אחד.
הוועדה לקידום מעמד האשה – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד - שלושה חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – חבר אחד; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר אחד; סיעת בל"ד – חבר אחד.
ועדת המדע והטכנולוגיה – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שלושה חברים; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – חבר אחד; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – שני חברים; סיעת בל"ד – חבר אחד.
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – 15 חברים. סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת העבודה-מימד – שני חברים; סיעת ש"ס – שני חברים; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 15 חברים. סיעת קדימה – שלושה חברים; סיעת העבודה-מימד – שלושה חברים; סיעת ש"ס – שני חברים; סיעת גיל – חבר אחד; סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים; סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד; סיעת בל"ד – חבר אחד.
חלק מהסיעות הגדולות ויתרו על מקומות לטובת הסיעות הקטנות.
במהלך הימים הקרובים אנחנו גם נעשה כמה שינויים – שלושה או ארבעה – שלא הצלחנו לעשות אותם היום ונביא אותם לידיעת חברי הכנסת.
מחר כל הוועדות יכולות להתכנס ולבחור ראשי ועדה. יש לנו איוש לעשר מתוך 12 הוועדות הקבועות ולשתיים מוועדות הרשות. כל השאר יוחלט בהמשך. בינתיים יקבעו חברי הוועדה יושב-ראש זמני מדי ישיבה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כבוד יושב-ראש הוועדה המסדרת, צריך להזכיר לפרוטוקול שיושב-ראש האופוזיציה הוא חבר בוועדת החוץ והביטחון אקס-אופיציו.
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת):
אם זה אקס-אופיציו אז אין בעיה.
קריאה:
הוא חבר גם כי הוא ראש ממשלה לשעבר.
היו"ר דליה איציק:
נכון, גם בהיותו ראש ממשלה לשעבר.
ההרכב השמי ייכנס לפרוטוקול ובכך חסכנו זמן.
אני מעמידה להצבעה את הצעת הוועדה המסדרת.
חיים אורון (מרצ):
יש ועדות - - - של 19 חברים וכרגע יש 17.
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת):
כרגע אנחנו מאשרים ועדה של 17. אחד יורד מישראל ביתנו ואחד יורד מהעבודה.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הוועדה המסדרת. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד הצעת הוועדה המסדרת – רוב
נגד – מיעוט
הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדות הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני מודיעה בזה שהכנסת אישרה את הרכב הוועדות הקבועות כהצעת הוועדה המסדרת. תודה רבה לכם.
בחירת סגנים ליושבת-ראש הכנסת
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת. יושב-ראש הוועדה המסדרת, בבקשה.
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, על-פי התקנון, ליושבת-ראש הכנסת יהיו שבעה סגנים. מאחר שיש רצון שיהיה נציג ערבי בקרב סגני היושבת-ראש, בישיבה אצל היושבת-ראש היום הוחלט שאנחנו לא מאשרים את זה כרגע. אנחנו נעשה מאמץ להגדיל את המספר הזה באחד. לכן הוועדה המסדרת מציעה לכנסת לבחור בשישה חברי כנסת לכהן כסגנים ליושבת-ראש הכנסת.
בהתאם לסעיף 10 לחוק הכנסת וסעיף 1 לתקנון הכנסת, זהו ההרכב המוצע: מטעם סיעת קדימה – חבר הכנסת מגלי והבה; מטעם סיעת העבודה-מימד – חברת הכנסת קולט אביטל; מטעם סיעת ש"ס – חבר הכנסת אמנון כהן; מטעם סיעת גיל – חבר הכנסת יצחק זיו; מטעם סיעת הליכוד – חבר הכנסת גדעון סער; מטעם סיעת ישראל ביתנו – חבר הכנסת ישראל אהרונוביץ. הנציג הערבי טרם נקבע. מחר או מחרתיים תקבע הוועדה המסדרת את המנגנון לבחירת הנציג הערבי ובכך תושלם בחירת שבעה חברים.
קריאה:
אומרים שהחבר הרביעי - - -
אביגדור יצחקי (יו"ר הוועדה המסדרת):
נכון לרגע זה, על-פי החלטת הוועדה המסדרת, הוא נבחר לחצי קדנציה. בהבנה עם יושבת-ראש הכנסת ייעשה מאמץ לקבוע הוראת שעה להגדיל באחד ואז אולי גם אתם תזכו.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
נראה לי שבחרנו סגנים אחרים - - -
היו"ר דליה איציק:
התשובה היא שהם התפטרו. אתה צודק ואני מודה לך על ההערה.
חברי הכנסת, מי בעד ההצעה של יושב-ראש הוועדה המסדרת - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד הצעת הוועדה המסדרת – רוב
נגד – מיעוט
הצעת הוועדה המסדרת לבחור את חברי הכנסת מגלי והבה, קולט אביטל, אמנון כהן, יצחק זיו, גדעון סער ויצחק אהרונוביץ לסגנים ליושבת-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, תם הדיון. אנחנו ניפגש מחר, יום שלישי, בשעה 16:00. תודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 17:55.