דברי הכנסת
תוכן העניינים
הצעות לסדר-היום 3
ייקור הלחם 3
ראובן ריבלין (הליכוד): 3
דב חנין (חד"ש): 6
דוד אזולאי (ש"ס): 7
משה גפני (יהדות התורה): 10
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 13
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 16
זו הצעה אחת. יש הצעות אחרות. 17
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 19
רן כהן (מרצ): 25
דוד טל (קדימה): 28
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 31
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 32
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 48
משה כחלון (הליכוד): 48
נסים זאב (ש"ס): 49
מוחמד ברכה (חד"ש): 50
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 51
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 52
עתניאל שנלר (קדימה): 53
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 55
יואל חסון (קדימה): 55
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 56
בנימין נתניהו (הליכוד): 58
שלמה בניזרי (ש"ס): 61
יורי שטרן (ישראל ביתנו): 65
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 67
אברהם רביץ (יהדות התורה): 69
שרה מרום-שלו (גיל): 70
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 71
מוחמד ברכה (חד"ש): 74
שר האוצר אברהם הירשזון: 77
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 80
שר האוצר אברהם הירשזון: 80
מזכיר הכנסת אריה האן: 81
(קורא בשמות חברי הכנסת) 84
הודעת הממשלה על חלוקת משרד החינוך, התרבות והספורט, על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 87
השר יעקב אדרי: 87
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 88
עדכון:12/07/06
חוברת ד'
ישיבה ח'
הישיבה השמינית של הכנסת השבע-עשרה
יום רביעי, י"ב באייר התשס"ו (10 במאי 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:02
הצעות לסדר-היום
ייקור הלחם
היו"ר דליה איציק:
חברי השרים, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת ביום רביעי, י"ב באייר, 10 במאי.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים בהצעות דחופות לסדר-היום שמספריהן 5, 7, 12, 22, 26, 35, 47, 54 ו-60, בנושא ייקור הלחם. משום שהנושא מאוד חשוב, אנחנו נאפשר חמש דקות לכל מציע. אני מתכבדת להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת רובי ריבלין, לנמק את הצעתו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מי השר המשיב?
היו"ר דליה איציק:
השר המשיב? איפה השר המתאם? אדוני השר, מי משיב?
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת הנכבדה, אדוני השר המשיב, אדוני השר לענייני גמלאים, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, ב-7 בחודש נובמבר עלה על דוכן זה ראש הממשלה דהיום ושר התעשייה והמסחר אז וענה על הצעת אי-אמון שהגישה סיעת מרצ ואשר נימק אותה בכשרון רב חבר הכנסת רן כהן. גברתי היושבת-ראש באחד מתפקידיה המרכזיים הקודמים, לא תפקיד מרכזי כפי שהיא נושאת בו היום, היתה שרת התעשייה והמסחר. ראש הממשלה דהיום, ביום חמישי בלילה לאחר השבעת הממשלה, בלי להודיע לשר התעשייה והמסחר העומד להחליף אותו, ואשר נשא את שם מצוקת העניים המרודים בישראל, ובצדק, וגם זכה לתמורה פוליטית ראויה, ובהיחבא, כאילו בלי משים, העלה פעם נוספת את מחיר הלחם - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יצחק כהן.
דוד אזולאי (ש"ס):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - כפי שהדבר מחויב מפעם לפעם כאשר המחירים בעולם משתנים. עם זאת, אי-אפשר שלא לחזור לדבריו של אותו השר אשר ביקש לדחות את ההצעה שהוגשה אז על-ידי חבר הכנסת רן כהן, כפי שגם היום נזדעק והזעיק את העם כולו ביום שישי בבוקר, וכך אומר לו שר התעשייה והמסחר דאז: "אתה צריך לדעת שהלחם האחיד, זה שמחירו בפיקוח כי הוא זול יותר, הוא הלחם הפחות נצרך בחמישון התחתון של האוכלוסייה. מדוע? משום שהמשפחות העניות קונות את הלחם הפרוס". הוא ממשיך יותר מאוחר ואומר: "לפעמים, שר נשאר במצב שאין בו דיבור. הדברים הם כל כך חסרי שחר, מעידים על חוסר ידיעה וכל הבנה, שאני מעדיף שלא להגיב על דבריך".
והנה, מה אפשר לעשות? יש חברי כנסת ששומעים את דברי השר וגם מתרשמים ממנו. חבר כנסת יכול להיות גם יושב-ראש הכנסת, שכן אין לי כל ספק שגברתי, כאשר תנהל את הישיבות בתוקף תפקידה הנכבד והנעלה, היא גם תשמע את אשר אומרים החברים. זכיתי לשבת על כיסא זה, שמעתי והתרשמתי, ואפילו הבעתי פליאה כיצד מזלזלים בחבר כנסת ותיק, אף שיש לי אתו מחלוקות רבות, אבל בהחלט על מחיר הלחם אי-אפשר להתחכם, שהרי חבר הכנסת רן כהן היה גם שר התעשייה והמסחר והוא בקיא בכול.
קודם כול, יש לחם פרוס שגם הוא נמצא בפיקוח, וכאשר מעלים את מחירי הלחם מעלים גם את מחיר הלחם הפרוס. לחם פרוס זה הוא לחם הנצרך על-ידי אותן משפחות מרודות, אותן משפחות אשר אלי ישי, השר הנכבד והיקר, סגן ראש הממשלה, היה להן לפה כאן בכנסת השש-עשרה, ולא היה שבוע שלא היה עולה וזועק את מצוקתן. אין לי טענה אליו. אני יודע שכאשר אנחנו מפעם לפעם, ברגעים כאלה או אחרים, מתעסקים עם עצמנו, שכן הגענו למשאת נפש כשליחי ציבור העושים באמונה. פתאום בלי שהוא ידע בכלל העלו את המחיר. אבל, אלי ישי לא היה מהין לעלות לכאן, לזלזל בחברי הכנסת ולומר להם: על מה אתם מדברים? מחיר הלחם הפרוס לא עלה.
ובכן, רבותי, אחת משתיים: או שראש הממשלה מזלזל כיוון שהוא נוהג לזלזל, וגבהות לב היא לא תכונה טובה כאשר מדברים באמת על מצוקות של משפחות; או שחלילה הוא אומר זאת מתוך שרלטנות. אל תיבהלו. "שרלטנות" - לפי מילון אוקספורד כתוב: charlatan - amateur. כלומר, אדם שהוא חובבן ומתעסק בדברים שרק מקצוענים צריכים להתעסק בהם. ובכן, להווי ידוע לכם, רבותי, שייתכן ששר התעשייה והמסחר לא ידע על מה הוא מדבר, וחבל, כי טוב ששר ידע על מה הוא מדבר. טוב מאוד להיות שר, אבל טוב מאוד ששר ידע על מה הוא מדבר.
באופן אוטומטי, כאשר מחיר הלחם האחיד עולה, מתעדכנים מחירי כל הלחמים האחרים, גם אלה שאינם בפיקוח. אבל, יותר מכך - גם כאשר מדובר בלחם פרוס, אשר היטיב השר לומר שלפי הסטטיסטיקה רוב השכבות החלשות אוכלות אותו מהטעם הפשוט שפריסת הלחם נחסכת מאותו אב משפחה שטרוד באמת בפרנסת משפחתו בבחינת לאחוז את הגוף והנפש יחד ולא בבחינת מותרות, טוב שידע שהדברים שהוא הביא לפנינו כאן אינם מבוססים. כפי שאמרתי: או שהוא לא רצה לדעת או שהוא אינו יודע או שהוא הטעה את הציבור.
אלה הם דברים שאנחנו צריכים להביא לתשומת לבנו, שכן היום הוא כבר לא שר התעשייה והמסחר. הוא מתעסק בדברים, ואינני מזלזל בעליית מחיר הלחם. השר אדרי, אינני מזלזל. אבל צריך לזכור ולהבין, שכאשר אנחנו עוסקים בדיני נפשות, אנחנו צריכים להיות מאוד מדויקים, ובהחלט, כאשר מגיעות משפחות לפת לחם, אנחנו מדברים על דיני נפשות. אני יודע שלפעמים יש צורך לייקר - -
היו"ר דליה איציק:
תודה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - כאשר אנחנו נמצאים במצב שבו אי-אפשר עוד לסבסד, משום שאחרת אתה תעמוד מול שוקת שבורה. אבל, צריך לדייק וצריך לפעול בשום שכל ודעת תוך לימוד העניין קודם לכן.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת רובי ריבלין, תודה לך. חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה; חמש דקות. לא נמצא?
דב חנין (חד"ש):
תמיד נמצא.
היו"ר דליה איציק:
אחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, זוהי הזדמנות עבורי לאחל לך הצלחה בתפקידך ולברך אותך על התפקיד הזה.
כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בנושא חשוב ומהותי, וצר לי שלא כל שרי הממשלה יושבים ושומעים את הדברים אשר נאמרים כאן, כי ראוי היה שהדברים יישמעו.
קריאה:
הם לא יודעים מה זה לחם.
דב חנין (חד"ש):
כנראה הם לא יודעים מה זה לחם, או לפחות הם לא יודעים מהו הלחם שבפיקוח. למעשה ההחלטה המעשית הראשונה של הממשלה החדשה היא להעלות את מחירי הלחם. מדובר בכל סוגי הלחם שבפיקוח. אנחנו מדברים על שורה שלמה של סוגי לחם שצורכים פשוטי העם, העניים וגם המעמד הבינוני, לפעמים. ויש הרבה טעמים למה צריך להתקומם נגד ההחלטה הזאת.
הטעם הראשון הוא שההחלטה הזאת מתעלמת מהמציאות. בישראל מאות אלפי בני-אדם נמצאים מתחת לקו העוני. האנשים האלה זקוקים לכל אגורה ולכל שקל. ההעלאה של מחירי הלחם כפי שהיא נעשתה, היא פשוט התעלמות ממצוקתם וממצבם של כל אלה שצריך להתחשב במצוקתם.
בהחלטה הזאת יש גם חוסר רגישות מאוד גדול, כי הלחם, מעבר לכל דבר - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני סגן ראש הממשלה, כבודו, אנא שב. אתה יודע, זו סוגיה שממש קשורה אלינו; גם אני הייתי שרת התמ"ת. אודה לך מאוד, כי זה מפריע לחברי הכנסת. אני יודעת שאתה מקשיב גם משם, ואני גם מכירה את הרגישות שלך לנושא. אודה לך אם תתקרב אלינו, לשולחן הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
בהחלטה הזאת יש גם חוסר רגישות. יש בה חוסר רגישות, מכיוון שהלחם, חוץ מערכו כמוצר מזון, הוא גם סמל. והממשלה, כאשר היא מחליטה להעלות את מחיר הלחם, מקבלת החלטה שיש לה משמעות סמלית, משמעות סמלית כבדה. יש בהחלטה הזאת מסר לציבור הישראלי: אוזנינו אטומות לשמוע את המסר של הבוחרים, שהצביעו נגד המדיניות החברתית של ביבי נתניהו. אוזנינו אטומות לשמוע את המסר הזה.
ההחלטה הזאת אינה החלטה מקרית, היא משתלבת בתקציב שהוגש לכנסת, שהוא תקציב אנטי-חברתי, תקציב של עוני, תקציב של המשך המצוקה בכל התחומים. זאת בדיוק המדיניות שהציבור הישראלי הצביע נגדה, אבל בעצם הממשלה מבקשת מאתנו להמשיך בה.
אנחנו גם צריכים לשים לבנו לעובדה שההחלטה הזאת היא רק שלב ראשון בשורה של הצעות להעלות את המחיר של מוצרים מסובסדים. בדרך יש גם הצעה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית – שוב פגיעה באלה שאין להם רכב פרטי, שוב פגיעה באלה שאין להם רכב צמוד ממקום העבודה, שוב פגיעה באותם נשים, באותם זקנים, באותם ילדים, שנזקקים לתחבורה הציבורית.
ומה אומרים לנו? המתינו וראו, בקצה המנהרה יש אור, והוא לא אור של רכבת. אני פונה לחברי הכנסת מסיעת העבודה, מסיעת הגמלאים, מסיעת קדימה – ועם כמה מכם כבר יצא לי לדבר בנושאים האלה – ואני אומר לכולכם, ובוודאי לחברי הכנסת מסיעת ש"ס: אל תתפתו לאמירה הזאת, "המתינו וראו, בקצה הדרך יש אור". את האור הזה אנחנו צריכים להביא לציבור עכשיו.
הדרך שהממשלה הולכת בה היא דרך לא ראויה ולא נכונה. כל אחד מאתנו, חברי הכנסת, צריך לשאול את עצמו מה אנחנו כחברי ציבור יכולים לעשות כדי להעביר את הרעה הזאת ולהביא טובה על הציבור הישראלי. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת דב חנין. אני מתכבדת להזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, ראשית, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לברך אותך ולאחל לך לא רק הצלחה אלא גם ברכה בתפקיד החשוב הזה. אני מאמין, מקווה ומתפלל שתעשי הכול למען שחזור כבודו של הבית הזה, כפי שהיה מימים ימימה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. בעזרתכם כי רבה.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את שר התמ"ת, סגן ראש הממשלה, חבר הכנסת הרב אליהו ישי.
בשבוע שעבר, כשהשרים הצהירו אמונים והיו בדרכם לבית הנשיא לתמונה המסורתית – ואנחנו, חברי הכנסת, היינו בדרכנו הביתה – נתבשרנו על העלאת מחירי הלחם. שאלתי את עצמי: האם הממשלה הזאת ממשיכה בדרכה הרעה של הממשלה הקודמת?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת נסים זאב, עד פה אני שומעת את השיחה. ודאי אתם לא רוצים להפריע לחבר כנסת מסיעתכם. גם בשולחן הממשלה, אם אפשר. חבר הכנסת גדעון סער, זה מאוד מפריע לדובר. אני מודה לך. אתה גם מפריע לסגן ראש הממשלה להקשיב. תודה.
דוד אזולאי (ש"ס):
שאלתי את עצמי: האם הממשלה הזאת ממשיכה בדרכה הרעה של הממשלה הקודמת, ומתי הספיקו לעשות את זה, הרי רק עכשיו הצהירו אמונים, מתי? בבדיקה שערכתי נתברר לי שצריך חתימה של שר האוצר, שר התמ"ת, ואולי אישור של ראש הממשלה. ואכן, שלושתם התכנסו: שר האוצר אהוד, שר התמ"ת אולמרט וראש הממשלה בפועל אהוד אלמרט. שלושתם יחד התכנסו והחליטו על העלאת מחיר הלחם.
חברי, זה מזכיר לי פתגם מרוקני ידוע: האורח זוכר תמיד את הארוחה האחרונה. אז איך יזכור העם את הממשלה הרעה הקודמת? הנה לכם, הממשלה הקודמת – הפעולה האחרונה הרעה שעשתה: ייקור הלחם. למען ידע ויזכור עם ישראל שהפעולה האחרונה שעשתה היא ייקור הלחם, וכך כולנו נזכור שתמו ימיה של הממשלה הרעה ההיא, שפגעה אנושות בשכבות החלשות, ואנו מקווים שזה הקץ לצרותינו.
מה לעשות, וזה בדיוק נפל על שולחנו של שר התמ"ת החדש הנוכחי, חבר הכנסת אליהו ישי, סגן ראש הממשלה, שיכול היה לעשות לעצמו חיים קלים ולהגיד: לא, לא אני שר התמ"ת שחתם על זה, אלא זה שר התמ"ת הקודם. אבל ידידנו השר אלי ישי הודיע באומץ לכל מיקרופון שילמד את הנושא ויפעל לתיקון העוול הזה. אדוני השר, אני מצפה ממך שתקום היום ותבשר לעם ישראל, שאו שמבטלים את ההעלאה הזאת, או שמפצים את מי שנפגעו מההעלאה הזאת.
לגבי העתיד: בהכירי מקרוב את רגישותו של שר התמ"ת החדש, חבר הכנסת אלי ישי, בטוח אני שהוא לא יהיה חותמת גומי להעלאות מסוג זה, ואם יהיו אילוצים, אני סמוך ובטוח שהוא ימצא את הדרך לפצות את הנפגעים.
ולסיום, גברתי היושבת בראש ואדוני השר, אני רוצה להציע לך, אולי תצהיר כאן שאתה מנצל את סמכותך ותבטל את ההחלטה האומללה הזאת.
הדבר השני, אני רוצה להביא לידיעתך - ואני בטוח שאתה יודע, אולי אני לא מחדש לך דבר - יש קרטל של תחנות הקמח במדינת ישראל. יש שלוש תחנות קמח במדינתנו הקטנה ויש להן יד ורגל בהעלאת מחירי הלחם, והן בין היתר גם מכתיבות את המחיר. אוי לו ואבוי לו למי שיעז להתחרות בהן, מייד יחרימו אותו. לכן, אדוני שר התמ"ת, אני מציע לך שתיכנס בעובי הקורה ותבדוק אם הדברים נכונים ותבטל את הקרטל הזה ותאפשר תחרות פתוחה, וזה בטוח יהיה אחד המתכונים להורדת מחיר הלחם. נודע לי שכאשר מאן דהוא מעז לפתוח עוד תחנת קמח ולהיות גוף מתחרה, מייד מחרימים אותו, מייד לא משתפים אתו פעולה. והנה לנו עוד סיבה למה יש ייקור הלחם.
לסיום, גברתי היושבת בראש, אדוני השר - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אחרים הם היושבים בראש.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לבקש מהממשלה הזאת לגלות קצת יותר רגישות כלפי השכבות החלשות ולתקן את הקלקולים של הממשלה הקודמת, אחרת המצב של כולנו לא יהיה טוב. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני. חברי השרים, עד כאן שומעים את השיחה שלכם. חבר הכנסת משה גפני, חמש דקות. חבר הכנסת דוד אזולאי, הרגע הגנתי על כבודך פה, הרגע.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, זאת ההזדמנות הראשונה שלי לברך אותך על בחירתך לתפקיד החשוב של יושבת-ראש הכנסת. השם יתברך יעזור לך שתוכלי לנהל את המקום הזה כפי שצריך. עבודה לא קלה עומדת לפנייך - -
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה.
משה גפני (יהדות התורה):
- - אבל בהכירי אותך אני סבור ואני מקווה שבאמת תצליחי בזה ואני מברך אותך.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך.
משה גפני (יהדות התורה):
רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני סגן ראש הממשלה ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה. זאת ההזדמנות שלי לברך אותך על בחירתך לתפקיד סגן ראש הממשלה והתפקיד החשוב של שר התמ"ת. אני מתפלל ומקווה שתצליח בתפקיד הזה. בלי כל קשר להסכם שבעקבותיו נכנסת לתפקיד הזה, שעל זה יש לי דיון אחר, אבל אני באופן אישי מאוד מעוניין שתצליח.
עכשיו אני רוצה לתת לך עצה בחינם. על דברים אחרים אני אדבר אתך בארבע עיניים, אבל יש לי עצה פומבית שאני רוצה לתת לך. תדע לך שבקדימה האנשים לא נימוסיים. סתם תדע. היום היינו בוועדה המסדרת והיה שם דיון על חלוקת הוועדות ועל כל הדברים. הם אנשים שאין להם נימוס, אין להם דרך-ארץ. לא היתה התנהגות מהסוג הזה של מפלגת שלטון, זה לא היה בעבר. אין סיעה מהסיעות הקטנות שלא יצאה מרוגזת. ומכיוון שאתם לא סיעה קטנה, אז אני גם כן לא הבנתי, אבל הם אנשים לא נימוסיים.
דוד אזולאי (ש"ס):
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא מדבר על אף אחד באופן אישי, אני אומר - כללית. יכול להיות שהם ילמדו, אבל אין להם נימוס ואין להם דרך-ארץ. למה אני אומר את זה? למה זה חשוב לדיון הזה? הם ידעו, הרב אלי ישי, שאתה הולך לקבל את משרד התמ"ת. הם ידעו. הם ידעו שאתה עמדת כאן על הדוכן הזה עם פרוסת לחם ושקית חלב. כולנו זוכרים את זה, עד עכשיו יש לי דמעות בעיניים, באמת. זה היה מאוד מרגש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני זוכר.
משה גפני (יהדות התורה):
אתה זוכר את הדמעות או אתה זוכר את הלחם?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הכול.
משה גפני (יהדות התורה):
באמת, עמדת פה לא לפני שנות דור. השנה עמדת כאן, בצדק, ואני הזדהיתי אתך לחלוטין. הולך ראש הממשלה יום לפני שאתה נכנס לתפקיד או יומיים, או שלושה ימים. הוא יודע שכשאתה תיכנס לתפקיד לא ייקרו את הלחם ככה. הוא יודע את זה. הוא יודע שייקור הלחם ייפול עליך כיוון שאתה שר התמ"ת. השר כהן, אני מבקש, יש לי כבר הזדמנות לדבר עם סגן ראש הממשלה, אתה מפריע לי. והוא הולך לפני שאתה נכנס לתפקיד ומייקר את הלחם. מה, הוא לא יודע שאתה הלכת לבחירות על זה? הוא לא יודע שש"ס היא מפלגה חברתית לכל דבר ועניין, אפילו יותר מיהדות התורה? גם יהדות התורה היא חברתית, אבל ש"ס עוד יותר. מה, הוא לא ידע? אם מישהו מאתנו היה נכנס למשרד התמ"ת, הוא היה מעז לייקר את מחיר הלחם יומיים קודם? היינו שורפים את המועדון.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת סער וחבר הכנסת ארדן.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אומר משהו לא נכון לגבי המועדון? ההתנהגות, אני לא מדבר לגופו של עניין. אני מאמין שאתה תיכנס לעניין, תדון בזה. הרי זה דבר נורא ואיום. יש אנשים שבאמת אצלם, אלה שקונים את הלחמים היקרים, אצלם זה לא משנה. כמה שקלים לפה, יותר, פחות, זה בכלל לא משחק אצלם תפקיד. אבל אתה ואני יודעים שיש אנשים שההעלאה של מחיר הלחם - גמלאים למשל. אני לא מדבר על גמלאים עשירים, אבל רוב הגמלאים שחיים מהיד אל הפה, עם קצבה שעל-פי רוב משרד האוצר מקצץ אותה - אצלם השאלה היא אם לקנות לחם, כן או לא. לא יודעים את זה?
אין פתרונות כיוון שבעלי המאפיות מנהלים לובי על העניין. אין פתרונות להעלאת מחירי הלחם? מה, אנחנו לא יודעים? אין פתרונות לעניין הזה? הרבה מאוד דברים, תשאל את יושבת-ראש הכנסת. אפשר לעשות הבחנה בין סוגי הלחם. מה, זאת הבעיה? באמת, מדינה שמדברת על 30 מיליארד שקל עודפים. 30 מיליארד שקל על כמה אגורות למשפחות העניות והמסכנות או לגמלאים. השר רפי איתן, לא הייתי נשאר יום אחד בממשלה על זה. יום אחד לא הייתי נשאר. תאמין לי, אתה לא מכיר את המערכת הפוליטית, היית במוסדות אחרים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת בניזרי. סליחה, אדוני סגן ראש הממשלה, הנושא הוא שלך, ממש לא נעים לי להעיר לכם. אדוני השר כהן, אני ממש מבקשת שתקשיבו, זה הנושא שלכם וכל הזמן יש כאן הפרעות. תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
השר רפי איתן, אי-אפשר לדפוק על השולחן? להגיד אני הלכתי לבחירות כדי לעזור לגמלאים? אני יודע, השכנים שלי, גמלאים שחיים מהקצבה של הביטוח הלאומי, אמר לי אחד מהם אתמול בבוקר, אותו גמלאי - דתי דרך אגב, זה לא חיסרון - הוא עשה את החשבון, אולי יקנה רק חצי לחם. זה משחק תפקיד אצל האנשים האלה.
נסים זאב (ש"ס):
מאיפה הוא הגיע אליך, הרב גפני?
משה גפני (יהדות התורה):
הוא שכן שלי. למה, אליך לא הגיעו? אתה רק מפחד לדבר ואני לא. גם אליך הגיעו, אתה יודע את זה.
השר רפי איתן, אני לא יודע, זה נראה לכאורה כמו הממשלה הכי חברתית שקמה אי-פעם במדינת ישראל. קדימה, אני לא יודע מה אתה, היא תחליט על דרכה במשך הזמן. אבל מפלגת העבודה היא מפלגה חברתית, ככה הם אמרו.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, בבקשה לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
הגמלאים - מפלגה חברתית. ש"ס היא מפלגה חברתית. אני מעיר לך מפני שאני חבר שלהם.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
ודגל התורה?
משה גפני (יהדות התורה):
אני מציע לכם, רבותי השרים שנמצאים כאן, ללכת לראש הממשלה ולהגיד לו, קודם כול תעצור את ההליך הזה, אנחנו נמצא פתרון. תעשו את זה מהר לפני שניכנס לקואליציה, כיוון שאם ניכנס לקואליציה לא נסכים למצב הזה. תודה רבה .
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו - חבר הכנסת יצחק לוי. חבר הכנסת גפני, הרגע שמרתי עליך ועל כבודך. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהרבה עניינים בחיים חשובים הפגישה הראשונה, הצעד הראשון, המלה הראשונה שאתה מוציא מהפה שלך. הראשון חשוב. הנה נבחרה ממשלה, והצעד הראשון, הצעד הכלכלי הראשון, זה להעלות את מחירי הלחם. כמובן, זה דבר חמור בפני עצמו, אבל יותר חמור שזה סימפטומטי. זה מעיד על הצהרת כוונות. איך אני יודע שזה מעיד על הצהרת כוונות?
משה כחלון (הליכוד):
הם אמרו בעצמם, התחבורה הציבורית והחלב בדרך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תודה על העזרה, אמרת מה שרציתי להגיד. אבל יותר מכך, חבר הכנסת כחלון, הנה באה הממשלה ומניחה לפנינו את הספרים העבים של התקציב הקודם. יש לנו הצהרת כוונות יותר גדולה מתקציב המדינה? לא להעלות בעוד עניין ובעוד עניין, אלא התקציב גופא, כלל המדיניות הכלכלית.
אני אומר לכם, ייקור הלחם - אם היה צעד שהוא מנוגד למדיניות כלכלית, משהו שהוא מחוץ לתלם, משהו שהממשלה נאלצה לעשות בגלל מצב מסוים, מטחנות, מחיר הקמח, אבל המדיניות היא אחרת – ניחא. אבל הבעיה, רבותי השרים ורבותי חברי הכנסת וגברתי היושבת-ראש, היא שייקור הלחם משתלב היטב, הוא נעלם כמעט, אי-אפשר למצוא אותו בערמת השחת של המדיניות הכלכלית של הממשלה.
לכן, כשעולים לדוכן כאן ומסבירים לנו שנאלצו, המאפיות היו בבעיה, לא יכלו לנקוט צעד זה וצעד זה, מותר לנו לא להאמין לתירוצים של הממשלה, לא להאמין לתירוצים האלה. למה לא להאמין להם? כי בבקשה, בואו נעבור על התקציב הנוכחי ונראה, שכמו ייקור הלחם יש לנו לא עשרות, אלא מאות דוגמאות שמצטברות עד כדי מדיניות כלכלית כללית.
לכן חייבים הנציגים שנמצאים בממשלה, שנבחרו על בסיס חברתי, על בסיס התנגדות - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת זיו, אתה מפריע לשר. תואיל בטובך לתת לשר להקשיב. יש פה בכוונה יותר שרים, בדרך כלל יש רק שר אחד. השרים הגיעו כי הם מייחסים כבוד לדיון הזה. תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - להתנגד לתקציב. אחרת הם משקרים, פשוט שיקרו לציבור, וכל הססמאות החברתיות היו סתם. עברו הבחירות, עברו הססמאות, יש לנו עכשיו אותו מצב כמו קודם, כאילו לא היו בחירות.
אני חושב שאפילו אחוזי ההצבעה מבטאים ניכור של הציבור מהפוליטיקה. הצעד הזה, המשך אותה מדיניות כלכלית, ובמיוחד תמיכתם של חברי הכנסת והסיעות החברתיות באותה מדיניות כלכלית מקולקלת - - -
משה כחלון (הליכוד):
קלוקלת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
קלוקלת, מה שאתה רוצה. כל הקללות נכונות עליה. קראתי לה "אותה הגברת בלי שינוי אדרת", אפילו לא טרחו לשנות את האדרת. שום דבר. חייבים להצביע נגד התקציב. אתה לא יכול לעמוד כאן על הדוכן ולהגיד: אני נגד ייקור הלחם ולתמוך בתקציב. הרי זה אותו דבר.
משה כחלון (הליכוד):
תגיד להם: בבחירות הבאות לא יהיה לכם ביבי יותר. האשמתם את ביבי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
חבר הכנסת כחלון, גם הליכוד הכה על חטא, גם הליכוד אמר שטעה, אחרת היה מקבל שלושה מנדטים. אתם יודעים את זה. אפילו הליכוד אמר: אנחנו נבחרים על סמך מדיניות אחרת, אנחנו נשתנה. הבטחתם לבוחרים שתשתנו. גם מפלגת העבודה הבטיחה להשתנות, גם הגמלאים אמרו: אנחנו מביאים בשורה חדשה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
משה כחלון (הליכוד):
לכן עמיר פרץ לקח את תיק הביטחון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לכן, גברתי היושבת-ראש, אסור להתייחס להעלאת מחיר הלחם כאל משהו אזוטרי, משהו נפרד מהמדיניות הכלכלית. זה אותו דבר. המדיניות של הממשלה הזאת היא ייקור הלחם, ייקור החיים לשכבות החלשות. זאת המדיניות. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת יצחק לוי. אחריו - חבר הכנסת אחמד טיבי, שעכשיו חבר הכנסת גדעון סער מפריע לו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא לא מפריע לי.
היו"ר דליה איציק:
אתה הפרעת לו? טוב.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני נזכר בגעגועים במאבקה של שרת התעשייה והמסחר, בממשלה ששנינו היינו שרים בה, על מחיר הלחם. את זוכרת, גברת דליה איציק? היו דברים מעולם. היו החלטות של ייקור הלחם, והיו החלטות של ביטול הייקור. לפני כמה שנים באה שרת התעשייה והמסחר דליה איציק לממשלה ואמרה: רבותי, עניין ייקור הלחם הוא דבר שבעיקרון. הוא סמל, הוא מאכל העניים; ו"לחם לבב אנוש יסעד", כך אומר דוד המלך בתהילים. העניים אוכלים לחם.
דרך אגב, זה אחד ההסברים לכך שבהרבה עדות אוכלים הרבה קוסקוס, כי קוסקוס זה גם לחם, זה חיטה. היום זה הפך להיות מאכל יוקרתי, אבל ביסודו זה מאכל עניים. אבל אנחנו לא עושים מחקר קולינרי כרגע, אלא מדברים על העלאת מחיר הלחם.
אז עמדת בראש המאבק הזה וביטלת את העלאת מחיר הלחם, ואני חושב שזה היה צודק.
אני אומר לכבוד שר התעשייה והמסחר של היום, חבר הכנסת אלי ישי, סגן ראש הממשלה, שאני מאחל לו הרבה הצלחה בתפקידו – אני מקווה שלא תישארו הרבה זמן בממשלה הזאת, אבל כמה זמן שתישאר, שתצליח - הרגשתי מאוד רע עבורך. קודם כול, קצת רימו אותך פה. ערב כניסתך למשרד עשו מחטף. מה, ראש הממשלה לא יכול היה להמתין יום, יומיים, שלושה? הרי הוא ידע שאתה הולך לקבל את משרד התעשייה והמסחר, אז כבר מרמים אותך? ביום הראשון שנכנסת לממשלה כבר עושים לך טריקים? עוד לא נכנסת למשרד, עוד לא עמדת פה על הדוכן הזה לחתום על מה שצריך לחתום, וכבר אתה שומע ברדיו שהעלו את מחיר הלחם. זה דבר לא חברי, זה דבר לא נכון לעשות, ככה לא מתנהגים עם שותפים לקואליציה, עם שותפים לממשלה.
מעבר לעניין הזה, יש ממשלה חברתית חדשה. תביא את עניין ייקור הלחם, אולי אפשר למצוא פתרונות אחרים. אני שומע בתקשורת בשבוע האחרון הרבה מאוד פתרונות יצירתיים לעניין הזה של הלחם. למשל, הפתרון לייקר את הלחם, חוץ מאשר את הלחם האחיד. למה לא? כמה מאתנו אוכלים לחם אחיד? בוודאי חלקנו לא אוכלים בכלל לחם, בגלל הסוכר, הדיאטה, לחץ דם או כל עניין אחר. מי שאוכל לחם, אולי מביאים לו לחמניות, וגם החלות - היום יש אלף סוגי חלות. מדוע, גברתי היושבת-ראש, שלא תהיה כאן החלטה – אני אומר את זה לממשלה - כן לייקר את הלחם, להוציא הלחם האחיד. הלחם האחיד במדינת ישראל יישאר זול.
אנחנו לא יכולים ביד אחת להגיד שיש כך וכך מאות אלפי עניים, יש כך וכך עשרות או מאות בתי-תמחוי, ששם מחלקים ארוחות חינם, ולהגיד שהלחם הפשוט ביותר מתייקר.
זו הצעה אחת. יש הצעות אחרות.
אני חושב שראש הממשלה לא צריך להתעקש בעניין, יש פה איזו עקשנות. אני לא יודע אם זה נכון, אבל ראיתי איזה מבזק – אדוני השר, השר ישי – שכבר הסכמת עם ראש הממשלה שלא לשנות את מחיר הלחם, אני מקווה שזה לא נכון.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
- - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני מקווה שאתה תבוא ותודיע לנו כאן שלא הסכמת, וכי תילחם על מחיר הלחם, וכי תיאבק על מחיר הלחם ותפעל להוזיל את הלחם. כי הרי עד שיקיימו את ההבטחות בהסכם הקואליציוני שלך – זה יהיה ב-2007, כולם מבינים את זה. גם אם תקציב 2006 יעבור ביוני, האוצר יפתח את הסעיפים רק באוקטובר, ואתה הרי יודע שלא תוכל לבצע, אז מה יהיה עד אז עם העניים?
מישהו אמר לי: מה זה 40 אגורות? אמרתי לו: אתה לא יודע חשבון. זה לא 40 אגורות. זה חצי שקל כפול 3 ליום, כי אצלנו, באזור שלנו – בנתיבות ובמושבים – מדובר על משפחות עם שבעה-שמונה-תשעה-עשרה ילדים. אז שבעה-שמונה-תשעה-עשרה ילדים – אין כיכר לחם אחת משביעה את המשפחה. צריך לקנות שלוש או ארבע כיכרות לחם, וזה אומר 2 שקלים נוספים ביום, ובין 60 ל-80 שקלים נוספים בחודש. פירוש הדבר שהם קונים תרופה אחת פחות. פשוט מאוד, זה החשבון. 80 שקלים – יש אנשים שעבורם זה כסף קטן שנוזל מן הכיס; יש אנשים שעבורם זה נספר בתקציב החודשי. 80 שקלים זה לא מעט עבור אנשים מסוימים. זה הרבה כסף.
אני הייתי מעדיף, גברתי היושבת-ראש – סתם, אפילו שייקרו את הדלק בעוד שקל ויורידו את מחיר הלחם, ומישהו גם הציע את זה; שייקרו את המס בנתב"ג בעוד חצי שקל ויורידו את מחיר הלחם.
בואו נעשה מעשה חברתי. נבוא לציבור בבשורה מסוימת. עד שייגמרו העניים, עד שייתוספו הקצבאות, עד שיסדרו את קצבאות הילדים – עד ועד ועד ועד – בינתיים אנחנו מורידים את מחירי הלחם.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, אני מציע להעביר את הנושא – אני חייב להציע לדון בזה במליאה, אבל אני מקווה שהנושא יעבור בכל אופן לאחת הוועדות לדיון רציני, כדי שהמסקנה תהיה שאפשר להוריד את מחיר הלחם. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי. אני בטוחה שהסגן שלי – שעושה שם עבודה נאמנה – חבר הכנסת דוד טל, הרבה פעמים יושב כאן ורואה כמה זה נראה מכאן אחרת, אני מציעה לעשות רוטציה של יושבי-ראש.
דוד טל (קדימה):
אני מוכן, גברתי, ברצון רב, בנפש חפצה.
היו"ר דליה איציק:
תודה על זה שאתה מסייע לי. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה, גברתי. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, יש דברים – רבים, אגב – שהממשלה, והממשלה הקודמת, לא התחשבו בהם בהקשר השכבות החלשות. למשל, תרופות - סל התרופות, חימום בחורף. בדרך כלל, משפחות נזקקות נפגעות מייקור המצרכים האלה.
אבל, יש דברים שהם סמלים. לחם הוא אחד מהם, הוא אחד הבולטים שבהם. על דברים כאלה - על העלאת מחירי הלחם - חבר הכנסת ריבלין, אנשים יצאו לרחובות בערים רבות בעולם; אנשים נהרגו בהפגנות.
כאן, הדבר נעשה – איך קרא לזה סגן ראש הממשלה ושר התעשייה והמסחר – "מחטף הלחם". אני לא אשתמש בביטוי לא פרלמנטרי מעל הדוכן ואגיד "השתינו עליהם בקשת" – כי זה ביטוי לא פרלמנטרי – הכוונה, לש"ס.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל אם לא הייתי, בדיוק הייתי אומר את זה, אבל אני לא אגיד את זה.
משה כחלון (הליכוד):
מה היית אומר? מה היית אומר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, לא אגיד, כי זה ביטוי לא פרלמנטרי.
משה כחלון (הליכוד):
אבל מה הביטוי?
יובל שטייניץ (הליכוד):
מה הביטוי שלא היית אומר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן, יש כאן מצד אחד התעמרות בשכבות החלשות. יש כאן אמירה ברורה, צעד ראשון - - -
גדעון סער (הליכוד):
איך אתה מסביר את זה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - - התנכרות – גם לבוחר, גם להבטחות. אני לא אתייחס כמובן לחבר הכנסת בנימין נתניהו, שהביא את התקציב ההוא ועכשיו הוא התנגד לו. לא אתייחס, שמא חבר הכנסת גדעון סער יכעס. לא אתייחס.
גדעון סער (הליכוד):
אבל מה עם אלה שתקפו את נתניהו - - - על התקציב? איך אתה מסביר את זה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה מעניין, הכנסת הזאת מעניינת. וכי למה? אני אגיד לך וכי למה. אלה שהתנגדו לתקציב, עכשיו הם סניגוריו; ואלה שהביאו את התקציב, עכשיו הם מתנגדיו. אני שמח, אני אפילו גאה, שהתנגדתי אז ואני מתנגד גם היום. יש מעט מאוד חברים בבית הזה שיש להם עמדה עקבית כזאת לגבי התקציב.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אבל גם כן לא באותו מקום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נכון.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם אתה לא באותו מקום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נכון. העיקרון קובע. את הכיסא אפשר לשנות; העיקרון והאידיאולוגיה נשארים. הבעיה עם אלה שמשנים אידיאולוגיה. חבר הכנסת ריבלין, זה נורא.
גדעון סער (הליכוד):
אתה ממשיך בזה, אף שעכשיו אתה לא - - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למשל, למשל, חבר הכנסת סער – אתה תאהב את זה, תירגע – למשל, סדר-יום חברתי של מפלגת העבודה - - -
משה כחלון (הליכוד):
משרד הביטחון.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יושב-ראש מפלגת העבודה אמר: סדר-יום חברתי. דבר ראשון שהוא החליט עליו – לחסל חמישה פלסטינים.
גדעון סער (הליכוד):
אין לו שם?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שר הביטחון עמיר פרץ. דבר ראשון – איש השלום והחברה. לא השאיר לא שלום ולא חברה - א. קולו נדם כאשר עלה מחיר הלחם – הלך החברתי; ב. איש השלום, שיבוא לקראת הפלסטינים. בום, החלטה ראשונה – חיסול. אני חשבתי שההחלטה הראשונה של עמיר פרץ כשר הביטחון – הוא הרי גנרל אזרחי – תהיה להפסיק את החיסולים. הדבר הראשון שהוא עשה, הוא אמר: ממשיך - - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אחמד טיבי, דקה אחת.
נסים זאב (ש"ס):
אחמד טיבי, זה לא יהיה חברתי - - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יצחק לוי, אני מבקשת.
גדעון סער (הליכוד):
קודם שיפסיק את החיסולים הפוליטיים בתוך מפלגת העבודה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יובל שטייניץ, אני בטוחה שבוועדה שלך אתה לא מרשה את זה. אני מבקשת שתשבו ותמצאו את מקומותיכם. תודה רבה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - -
היו"ר דליה איציק:
הדיון הזה הוא דיון רציני והוא נעשה בכובד-ראש. אני מבקשת להקשיב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל מה? ה"ישראבלוף" הקלסי, הטיפוסי, תמיד חוזר. אחרי חיסולים, אחרי הסלמה, תמיד יש הקלות – ממשלת ישראל, שוב אתה שומע ב"קול ישראל" אותו כתב צבאי, ואז כולם מזמרים אחריו. החלטה אנושית ממדרגה ראשונה – אחרי החיסולים יש הקלות. פתאום יש הקלות. מה ההקלות? יש יותר פועלים. ברדיו.
ולכן, מה שרואים מפה לא רואים משם. לא חברתי, לא מדיני, לא ביטחוני. ונשאלת השאלה איזה סדר-יום יש לממשלה הזאת. אין לממשלה הזאת סדר-יום, אין לה אפילו קולגיאליות כלפי סגן ראש הממשלה, אחד מסגני ראש הממשלה. כמה סגנים יש? ארבעה? חמישה?
גדעון סער (הליכוד):
יש ארבעה. חמישה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בוא נספור: 1-2-3-4. חמישה. חמישה סגני ראש ממשלה.
משה כחלון (הליכוד):
בחמש הפסקנו לספור.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כן. חמישה סגני ראש ממשלה.
נסים זאב (ש"ס):
זה לא סופי.
גדעון סער (הליכוד):
חמישה סגנים ו-7% לחם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה עושים סגני ראש ממשלה? למה צריך חמישה סגני ראש ממשלה בממשלת ישראל, תסבירו לי. אני מבין שאפשר ממלא-מקום פלוס סגן אחד, אבל חמישה סגני ראש ממשלה?
גלעד ארדן (הליכוד):
אחד ללחם שחור, אחד ללחם לבן - - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
רבותי, איזה אגו מנופח יש לממשלה הזאת, שאפשר לפתור אותו רק על-ידי סגנות ראש ממשלה. ממשלת אגו.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן, היא לא ראויה לא לאמון, לא להתחשבות – כי היא לא מתחשבת, היא מתעמרת בשכבות החלשות ביותר, לרבות הסגנים - - -
משה כחלון (הליכוד):
טיבי, חמישה סגנים ושני מטבחונים. שכחת את המטבחונים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני לא מכיר את המטבחונים.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה עם תקציב הביטחון?
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. אני רואה שעוררת את המליאה. אני מודה לך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני אסיים במשפט אחד. אמרנו שעמיר פרץ התחיל כשר ביטחון שבא מאג'נדה חברתית – נישה, קראת לה, חבר הכנסת וילנאי – "הנישה החברתית". אמרנו שבנושא המדיני-הביטחוני, דבר ראשון החליט על חיסול, ודבר ראשון אמר לחברי המטכ"ל: אני אשמור על תקציב הביטחון. חשבו – אפילו חברת הכנסת שלי יחימוביץ חשבה – שיהיה קיצוץ בתקציב הביטחון, כי צריך שיהיה קיצוץ בפרה הקדושה הזאת. ועמיר פרץ חושב אחרת, פתאום הוא חושב אחרת – כי מה שרואים מפה לא רואים משם.
צר לי, אבל האכזבה מממשלת חמשת הסגנים זועקת לשמים. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. חבר הכנסת רן כהן; חמש דקות. אחריו - חבר הכנסת דוד טל. אנחנו נסיים עם חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחר כך סגן ראש הממשלה יעלה וישיב.
קריאה:
איזה סגן?
היו"ר דליה איציק:
שר התעשייה והמסחר. בבקשה, חבר הכנסת רן כהן; חמש דקות.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אם אפשר לדאוג ששר התמ"ת יהיה כאן, זה חשוב.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כמה הבטחות ניתנו במערכת הבחירות האחרונה, שהסתיימה רק לפני חודש, שתקום ממשלה עם רגישות חברתית? כמה פנים עצובות וכואבות הציגו הפוליטיקאים שמרכיבים היום את הממשלה וכמה מלים רגישות הם אמרו? באילו ייסורים ובאיזו חמלה – כל הלב נקרע לנוכח העוני ולנוכח המצוקה. מה קרה בלילה שבו קמה הממשלה? בלילה שבו קמה הממשלה ירקו בפרצופן של כל ההבטחות ובפרצופם של כל אותם אנשים שבקושי מתקיימים בעקבות מעשי הממשלה הקודמת.
גדעון סער (הליכוד):
אז תודיע שלא תצטרפו אליה.
רן כהן (מרצ):
אמר כאן, בצדק, יושב-ראש הכנסת לשעבר רובי ריבלין: אנחנו הגשנו אי-אמון על ייקור הלחם ב-6% בנובמבר. עכשיו – ב-7.2%. ואתם יודעים מה הדבר הפוגע ביותר בתוך כל הסיפור הזה? העובדה שזה נעשה בציניות ובאטימות, בלי כל מאמץ לנסות ולמצוא דרך אחרת ולא לבצע מהלך מן הסוג הזה.
כאשר הדבר הזה עמד לפני בהיותי שר התעשייה והמסחר, ולאחר מכן אצל שרת התעשייה והמסחר דליה איציק, התייסרנו לכל הפחות בבעיה איך דואגים מצד אחד לכך שהמאפיות ייצרו לחם במחיר ששווה להן לייצר – ודאגנו שהן לא ייסגרו וימשיכו לפעול. מהצד השני, דאגנו לכך שאותן שכבות חלשות לא ייפגעו. אבל מתוך הייסורים שהתייסרנו, מצאנו את הדרך. כאן נוצר הרושם שאף אחד לא התייסר באמת. זה נעשה במהלך של חתימה אטומה לגמרי. אחר כך ראש הממשלה אפילו ביקש מהשרים לומר לו תודה רבה על שהוא חסך מהם את הפגיעה הזאת.
רבותי חברי הכנסת, גם תרגיל ההונאה הזה הוא מעליב ופוגעני במידה רבה. כי ההעלבה הזאת כלפי מי שהשתתף בממשלה ומי שירש את אהוד אולמרט כשר התמ"ת, אלי ישי, שנמצא כאן אתנו, היא תרמית של הכנסת. משום שהדבר הזה לא הובא לא לישיבת ממשלה, לא לישיבת ועדה, לא להתייעצות – לא היתה אפילו חשיפה פומבית כלשהי של הבעיה.
כאשר זה הונח לפני על השולחן בשבוע הראשון או השני לכהונתי כשר התעשייה והמסחר, במשך חודש או חודשיים זה היה בתהליך של דיונים וניסיון לבדוק מה לעשות, כי לא היה לנו מוצא. אני זוכר את הוויכוחים עם דני אנג'ל ועם כל נציגי המאפיות שאלי ישי ביקר בהן עכשיו, עד שמצאנו את הפתרון. אבל לא לחפש פתרון? הרי זה הדבר הכי מבזה שאפשר להעלות על הדעת.
אומר לכם יותר מכך. רובי ריבלין ציטט בצדק את מה שנאמר לנו כאן בנובמבר האחרון. בא לכאן אהוד אולמרט כשר התמ"ת ואמר: רבותי, בדקנו ומצאנו שהלחם הפרוס הוא הלחם שהשכבות העניות צורכות הכי הרבה. הוא אפילו מנה כמה הן מוציאות על לחם פרוס, ואין לי עכשיו זמן לפרט את זה. אתם יודעים מה, הלחם הכי יקר עכשיו, בהחלטת הממשלה שלכם, הוא הלחם הפרוס. לחם אחיד פרוס כהה – 5.6 ש"ח. לחם לבן פרוס 500 גרם – 4.95 ש"ח. זה הכי יקר. אז תחליטו – אם זה הלחם שהמשפחות הכי עניות קונות הכי הרבה, איך אתם הופכים אותו להכי יקר? הרי לכל הפחות בזה יכול היה להיות לכם שכל ישר ולב הגון. אבל אתם לא עושים את זה, כי לא אכפת לכם ואתם אטומים.
אגב, גברתי היושבת-ראש, אני ממש נדהם: אף אחד מחברי מפלגת העבודה לא נרשם לדיון הזה?
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
נרשמנו, והיתה כאן טעות טכנית.
משה כחלון (הליכוד):
הם עסוקים בביטחון עכשיו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
קולם של חברים במפלגת העבודה נשמע באופן ברור ביומיים האחרונים.
רן כהן (מרצ):
חבר הכנסת מרציאנו, פשוט עברתי על רשימת הדוברים ולא ראיתי אף אחד. החלטתי להעלות את הסוגיה, אבל אם אתה אומר שנרשמתם – דברו. אגב, יש פרוצדורה שאתם מכירים, של הצעה רגילה; זה אפילו עשר דקות, ואתם יכולים לנצל אותה. גברתי היושבת-ראש, זאת היתה הערה בלבד.
רבותי, חברי הכנסת, האמינו לי, יש דרכים להתמודד עם עליית מחירי הקמח ועליית מחירי הדלקים. יכול היה לבוא שר האוצר ולומר: אני חוזר מכך. בסך הכול נדרשים 15-20 מיליון ש"ח כדי לסבסד את מחירי הלחם. באותו יום הוא קיבל מיליארד דולר. 15-20 מיליון ש"ח יוצאים בקלות מבין האצבעות של אחרון הפקידים באוצר. למה אתם לא יודעים לעשות את זה? זה לא הלך לכם? יש דרך שנייה.
אגב, אתמול שמעתי את חבר הכנסת שרוני בטלוויזיה והבוקר ברדיו, כאילו הובטח פיצוי לאותן שכבות עניות, שאמורות לשלם 20 ש"ח או 30 ש"ח בחודש. אני מזמין אותך, אדוני שר התעשייה והמסחר, לעלות לכאן ולומר אם יש החלטה על פיצוי. למה אתם מסתירים אותה? אגב, אם יש החלטה על פיצוי, למה היא לא נעשתה ביחד עם העלאת מחיר הלחם? הרי גם זה אפשרי.
אם לא, תדאגו בבקשה להוזלת הלחם לאותן שכבות שמשתמשות בלחם האחיד, כי ראוי שיהיה מצרך אחד שאת מחירו לא תעלו, באופן שבו כל ילד יוכל לאכול עד שיהיה שבע.
אלי ישי, בטל את הצו או דאג שיהיה פיצוי. תודה רבה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
- - -
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת דוד טל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, איוב קרא מופיע כדובר הבא.
היו"ר דליה איציק:
אני חושבת שיש מי שמתגעגע אליו. הבית מתגעגע אליו. בבקשה, חבר הכנסת טל. חבר הכנסת מרציאנו. אדוני, כבוד שר התשתיות, יתכבד.
דוד טל (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אישי הכנסת, אמרתי את דברי אתמול בנושא הזה, והיום אני רוצה להודות מזווית אחרת לראש הממשלה, שהבטיח למצוא חלופה תקציבית כדי לתגמל ולפצות את השכבות החלשות - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
איך אוכלים חלופה, עם פרוסה או בלי פרוסה?
דוד טל (קדימה):
ידעתי שתפריע, אבל לך אני עדיין מרשה. זה עד שהתסכול של הליכוד ייגמר. ברגע שבו זה ייגמר, אני כבר לא ארשה לך.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
דוד טל (קדימה):
גם אני, האמן לי. גברתי היושבת-ראש, הגני עלי. השתדלתי להגן עליך בכל כוחי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גלעד ארדן.
דוד טל (קדימה):
אני רוצה להודות שוב לראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, על כך שהבטיח למצוא חלופה תקציבית כדי לתגמל ולפצות את השכבות החלשות שנפגעו מייקור הלחם ועל כך שהבטיח – ואני בטוח שהוא יקיים זאת – לסכל את ההעלאה הבאה, הנוספת, שאמורה להיות בעוד שלושה חודשים.
מעבר לכך, גברתי, אני מסכים שאפשר היה למצוא מנגנונים אחרים, ואם יהיה לי זמן אני אפרט.
אני רוצה לגעת בדבר אחר, ברשותך, והוא ועדת המחירים – אותה ועדה מפורסמת, שבעצם קובעת את העלאת המחירים או את אי-העלאת המחירים. ההרכב של הוועדה הוא שני נציגים ממשרד האוצר ושני נציגים ממשרד התמ"ת, והשאלה המתבקשת – אני חושב שהבית הזה חייב לבקש ולתבוע שיהיה נציג צרכנים; לכל הפחות נציג אחד. לא יהיה לו רוב, לא צריך לפחד ממנו שהוא יכול להטות את ההחלטה לכאן או לכאן - - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
דוד טל (קדימה):
חבר הכנסת אורון, אמרתי אתמול את דברי, ואמרתי אותם בצורה הכי ברורה והכי נחרצת. אני מפנה אותך ל"דברי הכנסת", ותראה אותם שם. אבל אתה לא מתכוון שאחזור היום על דברי מאתמול.
חיים אורון (מרצ):
- - -
דוד טל (קדימה):
לכן מצאתי לנכון להעלות פן נוסף: אי-אפשר שנציגי הצרכנים לא יהיו באותה ועדה. עכשיו, מעבר לכך, אני חושב שהגיע הזמן לשנות את זה.
מעבר לכך, אני חושב שאין שקיפות מידע בקשר לכל הנימוקים והסיבה להעלאת מחיר הלחם, לחם כזה או לחם אחר. מדוע ועדה, עם סיום עבודתה, למשל, אינה מגלה באופן רשמי לציבור את הסיבות להעלאת המחיר? יש איזו רשות, הרשות להגנת הצרכן של ההסתדרות, למשל, שנאמר לי שהיא ביקשה אפילו לראות את הפרוטוקול כדי לראות על סמך מה ולמה ובאילו ארגומנטים השתמשו כדי להעלות את המחיר. ואז פשוט במשרד התמ"ת, אדוני השר אלי ישי, ביקשו לשלם אגרה. זאת אומרת, אם אני אזרח, אולי לא כל אזרח, אבל רשות, ביקשה לראות את הנימוקים - מבקשים לשלם אגרה. לא תשלם אגרה, לא תראה את הנימוקים. אני חושב שאדוני השר יכול לתקן את הטעון תיקון משום שלא יכול להיות - צריכה להיות שקיפות, הציבור צריך לדעת. ואם לא כלל הציבור אז לפחות הרשויות הרלוונטיות, שהן יוכלו להעביר את זה לכלל הציבור.
כפי שכבר אמרו חברי פה, גם אני חושב שהיה אפשר למצוא מנגנון אחר, ואתמול דיברתי על המנגנון.
אבל, באמת יש הרבה מאוד סוגי לחמים, יכלה הזמן והם לא יכלו: לחם בצל, לחם שיפון, לחם עם צימוקים ואגוזים, לחם מחיטה מלאה, ולחם מחיטה נבוטה, לחם טופו, לחם דגנים, לחם חי, חלה קלה, ג'בטה, באגט, בייגלה, וכל מה שאתם רוצים.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה עם הפיתה העירקית?
דוד טל (קדימה):
אני לא רציתי להגיד, כיוון שהפיתה הגרוזינית - אז היו מתרגזים עלי גרוזינים. יש פיתה גרוזינית שהיא טעימה. אבל ברצינות עכשיו ולא בציניות, אפשר היה למצוא את המנגנון שמי שרוצה לקנות את הלחמים הללו - יעלו להם את המחירים. אומרים לי חברי השבעים והעשירים, שאם כך, זה לא כל כך נכון, מפני שגם העניים קונים את הלחמים האלה. אני לא רוצה להחליט לעני, למי שהפרוטה לא מצויה בכיסו, מה לאכול. אבל אם החליט מישהו, מאן דהוא, שהפרוטה לא מצויה בכיסו, שהוא רוצה לאכול באגט, יתכבד וישלם בעד באגט, וישלם בעד לחם קל, וישלם בעד לחם חי מחיר גבוה יותר, ולו רק כדי שאנחנו בלחם האחיד נשמור על איזו רמה.
זה לא בגלל ההעלאה. ההעלאה היא לא גדולה. היא בסך הכול 13 שקלים למשפחה בת שש נפשות, והיא לא גדולה, אבל לפחות למראית העין אפשר היה לבטל אותה. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת דוד טל. אחרונה חביבה - חברת הכנסת סופה לנדבר; חמש דקות. לאחר מכן, סגן ראש הממשלה ושר התעשייה יעלה וישיב. חברת הכנסת טרטמן נמצאת כאן, מייד אחרי הדיון נאפשר לה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, רבותי, הגזירה הראשונה של הממשלה היתה ייקור הלחם. גזירה אנטי-חברתית. זאת הממשלה, טיפת רגש אין לה. אין לה רגש חברתי. "ממשלה חברתית", זו היתה כנראה רק ססמת הבחירות.
התבשרנו שלא די בעליית מחירי הלחם אלא יש כוונה להעלות גם את מחירי מוצרי היסוד – התחבורה הציבורית. עליית מחירים של מוצרי יסוד בסיסיים במדינה שבה שיעורי עוני כל כך גבוהים מלמדת על ניתוק מהמציאות, רבותי. כבר נאמר שאם אין קמח אין תורה. ככל שהציבור עני יותר, מובן שהוא צורך יותר לחם, אין לו ברירה אחרת.
כפי שידוע לכולנו, הרי יש שרים בלי תיק, וחבל שהם בלי תיק, כי יש משרד אחד, אולי, שאתם שמעתם עליו – משרד הרווחה – שעליו אף אחד לא רוצה לקבל אחריות.
ואני שואלת: הרי למה? כפי שידוע לכולם, הלחם הוא המצרך הבסיסי ויש לו אפילו ברכה מיוחדת: המוציא לחם מן הארץ. ואתה, אדוני ראש הממשלה - -
משה כחלון (הליכוד):
הוא הוציא להם את הלחם מהפה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
- - שעד יום הבחירות דיברת על מדיניות חברתית, הבטחת לדאוג לעניים במדינה, וחתמת על עלייה של 7% במחיר הלחם. ושר הביטחון של הממשלה שלך, שחרת על דגלו את מצוקת השכבות החלשות, ודיבר מבוקר עד הערב על מספר העניים ההולך וגודל, לא הוציא מלה מפיו עם כניסתו לממשלה. ואז אני שואלת: הרי למה?
באים ואומרים שההעלאה היא של 7% בסך הכול, ומי שאומר את זה לא יודע שהמשמעות של 32 אגורות למשפחה שמשתכרת 1,900 שקלים בחודש, היא משמעות קשה מאוד. למשפחות האלה הסכום הזה משמעותי מאוד, רבותי. ואני שואלת את עצמי: עד מתי תפגעו בעניים ובעולים ותזלזלו בהם? מדוע אתם חלשים על עשירים וגיבורים על עניים?
האם 4.5 מיליארדי שקל שקיבלה מדינת ישראל עבור עסקת "ישקר", לא תענה לשר האוצר על הצרכים הדחופים שהוא צריך לתת להם מענה? שר האוצר, אדוני, אני פונה אליך, ידידי, ואני שואלת אותך, למה לא תעלה על במת הכנסת ותכריז שאתה מבטל מייד את העלאת מחיר הלחם? אני חושבת שאתה גם צריך להוריד את המע"מ גם על מוצרי לחם ומצרכים בסיסיים וגם על התרופות. מדינת ישראל לא יכולה להרוויח גם על אזרחים חולים וגם על אזרחים עניים.
אם לא תעשו כך, רבותי, אני חושבת שתעשו טובה לעם, תלכו הביתה, רבותי, אם לא תהיו מסוגלים לנהל את החברה הישראלית והממשלה הישראלית כך שהיא תשרת גם את ציבור העניים במדינת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. אדוני, סגן ראש הממשלה, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ישיב למציעים. הבמה שלך, אדוני הסגן.
גלעד ארדן (הליכוד):
צריך להפסיק את הבושה. זה היה הקמפיין שלך, אלי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אתה תשמע טוב, אל תדאג. תהיה סבלני ותקשיב טוב טוב טוב. חבר הכנסת ארדן, כדאי שתקשיב לי טוב.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הממשלה. אני אהיה, כהרגלי, הגון ודבק במטרה ואומר את אשר על לבי ואת דרכי הפעולה שאני מתכוון לנקוט בימים הקרובים ובתקופה הקרובה, ובפרט בכל רגע ובכל עת שאנחנו נמצאים בממשלה. ראשית, לכל המציעים והביקורת הקשה - אני לא נכנס לסגנון - והביקורת העניינית, ואני לא אתייחס לססמאות הפופוליסטיות, אבל לעצם הביקורת על העלאת מחירי הלחם, אני מודיע פה כחבר ממשלה וכשר התמ"ת: אני מסכים עם כל מלה. המצב החברתי-הכלכלי במדינת ישראל הוא בכי רע. השכבות החלשות שילמו מחיר כבד וקשה כתוצאה מהמדיניות של הליכוד בקדנציה הקודמת, מדיניות קשה ביותר, רוע ואכזריות. אני חוזר ואומר את זה פה, מעל הדוכן, כחבר ממשלה.
גלעד ארדן (הליכוד):
עכשיו אתה לוקח להם גם את הלחם. אחרי כל מה שאמרת עכשיו, אתה לוקח להם את הלחם. תתפטר מהממשלה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
תקשיב עכשיו טוב. הגעתם ל-12 מנדטים בשל ההתנהלות המבישה והפגיעה הקשה שלכם במסורת היהודית והפגיעה הקשה שלכם בחלשים.
משה כחלון (הליכוד):
אתם מייסרים אותם בעקרבים. הליכוד ייסר אותם בשוטים ואתם בעקרבים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
כדאי שתקשיב טוב גם אתה, חבר הכנסת כחלון. חבר הכנסת ארדן, כדאי שתקשיב לי באמת טוב: שילמתם מחיר כבד מאוד, תתקנו את זה. בקדנציה הזאת ישבנו פה אנחנו כחברי אופוזיציה והזהרנו והתרענו וזעקנו על ההתנהלות ועל ההתנהגות.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה עם הלחם? עזוב את ההיסטוריה. שיעורי היסטוריה בבית-ספר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אם לא תפריע לי אתה תשמע טוב. שלוש שנים - - -
רן כהן (מרצ):
בנובמבר אתם הייתם בשלטון, שכחת?
גלעד ארדן (הליכוד):
די לזחול. אתם כל הזמן מגינים על הממשלה.
גדעון סער (הליכוד):
גם אז זה היה אולמרט.
היו"ר דליה איציק:
נראה שעכשיו אני אצטרך בפעם הראשונה להוציא מישהו, ואני מקווה שזאת גם תהיה הפעם האחרונה בקדנציה שלי. בבקשה, אדוני השר. עכשיו לא מפריעים לשר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני לפחות רוצה להיות נקי בגישה, בדרך. אף שאנחנו פוליטיקאים, ולצערי הרב לא מאמינים לפוליטיקאים - והאשמה היא בנו - אני רוצה לומר את הדברים בצורה כנה. גם אם אני יודע את המגבלות, אני אומר את האמת. ההתנהלות הזאת של הקיצוצים - ואגב, עליית מחירי הלחם לפני כמה חודשים - היתה בתקופת הליכוד, וחבל שחבר הכנסת גפני, ידידי הטוב וחברי הטוב, לא נמצא פה. עליית המחירים התרחשה כשגפני היה בקואליציה.
גלעד ארדן (הליכוד):
למה אתה מגן על אולמרט?
גדעון סער (הליכוד):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
גברתי היושבת-ראש, אם הם לא ייתנו לי לדבר, אין לי שום בעיה, אני אשב פה ואמתין, גם שעה וחצי, ואני אדבר בין לבין, אבל חבל מאוד לאבד את הרצף.
יעקב מרגי (ש"ס):
ביבי - - -
היו"ר דליה איציק:
אני מאוד מודה לך על שאתה עוזר לשר, שהוא גם מהמפלגה שלך. אגב, אתה גם לא חייב להגיב.
גלעד ארדן (הליכוד):
הוא לא משיב - - -
היו"ר דליה איציק:
זו הפעם הראשונה שאני קוראת לך, חבר הכנסת ארדן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מבין, יש קואליציה, יש אופוזיציה, וזה דבר מאוד טבעי ומאוד נכון בפוליטיקה. עכשיו האופוזיציה תוקפת את מה שהם עשו כשהם היו בקואליציה. הכול נכון. לכן אמרתי בראשית דברי, שהביקורת על עליית מחירי הלחם צודקת, גם אם חברים רבים שהיו שותפים להחלטה ותמכו בה בקדנציה הקודמת זועקים היום. אבל אני לא אכנס לפוליטיקה הזאת, ואני אומר שהביקורת נכונה וצודקת.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מה עושים?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אתה בקואליציה. אתה יכול לבוא ולומר גם דברים אחרים, אתה יכול גם להצביע נגד.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
יחד אתך. יש משפחות ברוכות ילדים. אני בן בכור במשפחה שבה 16 ילדים.
היו"ר דליה איציק:
אתה מפריע. אתה ראית שהערתי כבר, אז אתה לא צריך להגזים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מי שחושב שבבית הזה אני אסביר ואכנס לפרטים הטכניים ולנוסחאות של רווח והפסד של המאפיות, של המפקחת על המחירים, של דיוני אגף הצרכנות, מה נכון ומה לא נכון, ומה לגבי עליית מחירי החיטה, פשוט טועה. גם אם החישובים של סוארי, כפי שהם מוצגים, נכונים לשיטתם או לא, אני מבחינתי לא אכנס לפרטים.
מה שאני כן אעשה ומה שעשיתי ביום הראשון לתפקידי, מייד אחרי חילופי השרים במשרד ולאחר ישיבת הממשלה, זה להתייצב במאפיות "אנג'ל" ו"ברמן". קיימתי שם דיון מעמיק. גברתי היושבת-ראש, ישבו פה שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה, גם רן כהן שדיבר פה. החלפנו כמה מלים בימים האחרונים. אני זוכר שישבתי בממשלה עם הגברת דליה איציק והיינו באותה דילמה. כל שר תעשייה, מסחר ותעסוקה חברתי נמצא באותה דילמה.
אבל לי לא תהיה דילמה קשה בעניין, משום שאני כבר אומר לכם שיש עוד דרישה, שבחודשים הבאים, בעוד כמה חודשים - בטענה שהמחיר לא היה צריך לעלות ב-7%, אלא ב-14% - תהיה העלאה נוספת, ואני הודעתי שאני לא אחתום על עלייה נוספת.
רן כהן (מרצ):
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
תקשיבו טוב, אני בוודאי לא נהניתי מכך ומהעובדה שעליית מחירי הלחם היתה טרם כניסתי לתפקיד.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני השר, זאת ההצעה שאתם קיבלתם?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
לא, אני רק מציע לך לשמוע את הדברים. אתה חבר הקואליציה, אתה רשאי כחבר הקואליציה להצביע נגד או בעד. זאת החלטת הסיעה שלכם. אני מאוד מחבב אותך באופן אישי, מיודד אתך הרבה שנים ומכיר את פועלך ואת עבודתך. בואו נעשה את העבודה שמוטלת עלינו כפי שאנחנו באמת יודעים לעשות.
קריאה:
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
דרך התקשורת.
רבותי, אני לא מתכוון באמצעות הממשלה - גם אם זה יישמע אולי לא מספיק מכובד - להגן על ההחלטה להעלות מחירי הלחם, גם אם אותם אנשים מקצועיים סוברים מה שהם סוברים, מהסיבה הפשוטה שאני מסכים עם הביקורת העניינית שעלייה במחירי הלחם מביאה לפגיעה קשה. הממשלה הקודמת פגעה קשות בקצבאות, בתשלומי ההעברה לקשישים, לנכים, למובטלים, לילדים ולחד-הוריות, ולכן אי-אפשר להעלות את מחירי הלחם כשלאנשים אין מה לאכול.
לעצם העניין, מה אפשר באמת לעשות? ישבתי, בחנתי ובדקתי - ואני לומד את העניין וממשיך ללמוד - מה באמת אפשר לעשות. יש כאלה שאומרים - ובעבר זה היה נכון - שכאשר מעלים את מחירי כל המאפים השונים, הלחמניות, ודוד טל בקיא בכל סוגי הלחמים, עם הצימוקים, עם השקדים - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני לא בקיא בכל הפרטים האלה, אבל נכון שהיתה גם שיטה להעלות את המחירים שם במקום את מחירי הלחם, שהם מפוקחים. מה מפוקח? - סתם כדי לסבר את האוזן למי שלא יודע - הלחם השחור והלבן, הלחם הלבן הפרוס והלחם השחור הפרוס והחלה. אלה הלחמים שיש על מחיריהם פיקוח. על כל השאר אין פיקוח. בעבר היה סבסוד, היום אין סבסוד.
יש שתי חלופות כשבאים להתמודד עם הבעיה. יש כאלה שטוענים שהמאפיות יקרסו וייסגרו, כי הן יפסידו. יש גם כאלה שאומרים שצריכים להוריד לגמרי את הפיקוח. צריך להקשיב ולשמוע את זה, כי אולי זה נכון ואולי לא. יש הסוברים שאם יורידו את הפיקוח, מחירי הלחם יעלו. יש הסוברים שאם יסירו את הפיקוח, תהיה תחרות ומחירי הלחם ירדו. אני לא יודע, יכול להיות שכדאי לקבוע סף של מחירי הלחם, ואז תהיה תחרות חופשית על הורדת מחירי הלחם. גם זה יכול להיות. אני לא יודע.
אני יודע שאני ארבעה ימים בתפקיד, ואני לומד את מה שקורה במשרד. הייתי בכמה משרדים, למדתי טוב מה שקרה בכל משרד, לאחר מכן קבעתי את המדיניות שלי, ואז הלכתי בה בצורה ברורה וללא שום בושה. אני אקבע את המדיניות שלי ואיישם אותה.
בכל רגע שאני ארגיש שאני יכול להיות שותף בממשלה והממשלה תלך על-פי תביעת הבוחרים, כי העם אמר את דברו - העם אמר את דברו נגד המדיניות הכלכלית הקודמת, בכך שהוא נתן אמון במפלגות חברתיות, וזה צריך לבוא לידי ביטוי.
התקיים על זה גם היום דיון עם ראש הממשלה ועם ראשי הסיעות, כשדיברנו על הנושא של סובסידיה. יש זעקה גדולה, לא מוכנים לסבסד. יש טענות שאני לא מקבל. כשמסבסדים את הלחם, המחיר כל כך זול - נותנים לבהמות לחם, כי זה יותר זול מדברים אחרים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תעשה מעשה, בידך הסמכות - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
מה שידעת זה שאסור להעלות את מחיר הלחם. היום אתה כבר יודע הרבה דברים - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אבל היושבת-ראש קראה אותך לסדר פעם ראשונה. אני ארגיש מאוד לא נוח אם היא תקרא אותך לסדר פעם שנייה ושלישית ותצא החוצה, כי אני מאוד רוצה שתקשיב לי.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני רוצה מאוד שתקשיב לי.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
היו"ר דליה איציק:
אבל אני לא אהיה גאה, ואל תעשה לי את זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא אפילו לא יודע - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
חבר הכנסת ארדן, הגנת על המדיניות האכזרית והקשה בקנאות כזאת עצומה, אז תקשיב לי עד הסוף.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
קריאה:
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
יש כאלה שהגנו בחירוף נפש על המדיניות הכלכלית הנכונה והצודקת. יש כאלה שהצדיקו את המדיניות הקפיטליסטית. יש כאלה שאמרו שחייבים להוריד את הקצבאות וחייבים לפגוע בקשישים ובנכים, כי זה מציל את המדינה ואת העם, ואז ראינו מה קרה. אותם אנשים יושבים היום באופוזיציה, ואנחנו נמצאים בקואליציה על מנת להשפיע.
חיים אורון (מרצ):
יש כמה כאלה - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
נכון, ויש גם כאלה שהיו בקואליציה בעבר, וגם להם לא היתה ברירה. רן כהן היה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, והוא היה שר טוב, והוא באמת ידיד טוב, ומחירי הלחם עלו בתקופה שלו גם כן. חבר הכנסת אורון, מחירי הלחם עלו גם בתקופה שאתם הייתם בממשלה ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה היה חבר במפלגתך.
עכשיו, רבותי, תרשו לי לפחות לומר את הדברים, ומה שבאמת מעניין אתכם זה מה הולך לקרות ומה הולך להיות, זה הדבר הכי חשוב. אני לא בורח מאחריות, אף שמי שחתם על הצו היה שר האוצר והתמ"ת. אגלה למי שלא יודע, וזה לא סוד גדול, ואסביר לו במפורש, שעל מנת להעלות את מחירי הלחם או להורידם צריך חתימה של שר האוצר ושר התמ"ת. אני שר התמ"ת בלבד. לא היתה לי הזכות להיות כמו קודמי גם שר האוצר וגם שר התמ"ת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הנה, שניכם פה.
קריאה:
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני לא רוצה לקחת את התפקיד - - -
משה כחלון (הליכוד):
ביבי חתם. אתה יודע מה? ביבי וזהו, ובוא ונגמור. אני רואה שהסתבכת - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אתה תקשיב לי טוב. כחלון, כדאי שתקשיב לי טוב, כי אני מכבד אותך באופן אישי. אתה ישבת פה נבוך לא אחת כסגן יושב-ראש וחבר כנסת מהליכוד, ואמרתי לך לא אחת במסדרונות ובאוזן שאתם תתרסקו על ההתנהגות הזאת. תתעשתו. שמעת את זה. שמעת.
משה כחלון (הליכוד):
ואתם לא תתרסקו? אתם תתרסקו. - - - השכבות החלשות.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
תקשיב טוב, כי ש"ס, בעזרת השם, לא תיתן את ידה למה שאתם עשיתם.
משה כחלון (הליכוד):
השכבות החלשות - יהיה יום אחד שהן יהיו חזקות, והן יכו בכם כמו שהן הכו בנו.
רן כהן (מרצ):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני לא יכול לקחת - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
בזה שלא - - - . היית עושה ישיבה ב"אנג'ל".
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני שר התמ"ת ולא שר האוצר. אני גם לא מתיימר - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - - שר התקשורת.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני מודיע פה לכל החברים שאני לא מתיימר להיות שר האוצר, כי יש שר אוצר מצוין. אני לא מתיימר לקחת את תפקידך.
רן כהן (מרצ):
מצוין, אבל - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אבל, אדוני שר האוצר, הצענו היום לראש הממשלה. מי שרוצה לשמוע תשובות, שיקשיב להן עכשיו, ומי שלא - יכול להמשיך לצעוק. ישבנו עם ראש הממשלה ואמרנו שיש שתי חלופות. האחת היא סבסוד המצרך, סבסוד הלחם. האופציה השנייה היא סבסוד ותמיכה לנצרך. אגלה לכם שהאוצר מאוד לא אוהב סבסוד. אומרים באוצר שתמו ימי, שנות או תקופת הסבסוד ואין סובסידיה יותר. האופציה שנשארה היא להעלות את הקצבאות בשיעור גדול יותר מההתייקרות של מחירי הלחם - הן קצבאות ילדים, הן קצבאות הנכים, הקשישים, החד-הוריות ומקבלי הבטחת הכנסה. זו כנראה הדרך היחידה שניתן באמצעותה להתגבר על הבעיה.
סיכמנו היום עם ראש הממשלה בדיון ראשי סיעות, שבין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית יתקיים דיון בקבינט החברתי על תוספות התקציב בגין עליית מחירי הלחם. אני רוצה לומר פה, שאם אכן זה יתבצע - ואני מקווה ומאמין שבמאבק משותף של הקואליציה זה אכן יקרה - אם אכן זה יקרה, דבר כזה לא היה מעולם כפיצוי על מחירי הלחם. שר האוצר, אני מאוד מקווה - - -
רן כהן (מרצ):
בינתיים תורידו את המחיר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אדוני שר האוצר, אני מאוד מקווה היום שאכן הדבר הזה - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
בינתיים תבטלו את ההעלאה עד לדיון בקבינט החברתי.
רן כהן (מרצ):
בינתיים תבטלו את ההעלאה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני מאוד מקווה - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
למה להחזיק את העניים כבני ערובה?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
חבר הכנסת ארדן, תשמע.- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - - בעלי המאפיות בעוד חודש.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני מוכרח לומר, שאני איהנה להשתעשע אתך מדי פעם במליאה. תאמין לי שאני אעשה את זה בתענוג רב.
גלעד ארדן (הליכוד):
לדפוק את העניים - בסדר. זה התענוג.
רן כהן (מרצ):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני אעשה את זה בתענוג רב. אני אצטט את כל מה שאמרת וכל מה שאתה אומר כלפי המדיניות הכלכלית בעבר. אצטט פעם אחר פעם.
גלעד ארדן (הליכוד):
לדפוק את העניים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני אומר דבר אחד: אנחנו לפחות בתוך הממשלה כדי להשפיע, לסייע ולעזור. אנחנו לפחות נביא את החלופות לטובת החלשים, בעזרת השם.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
חכה. הממשלה הזאת קיימת שלושה-ארבעה ימים. אתה תראה שלפחות כשאנחנו בתוך הממשלה הזאת נעשה למען החלשים - בדיוק הפוך ממה שאתם עשיתם. אתם פגעתם בהם והתאכזרתם אליהם, ואנחנו, בעזרת השם, נעשה למענם. זה השירות שלנו וזה התפקיד שלנו. ניאבק ונילחם. נאמר את זה בגאווה ובלי בושה. זה מה שש"ס תעשה בתוך הממשלה. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להיות קצת אופטימי שאכן הדבר הזה יעבור, כי אחרת באמת יהיה זעזוע קשה מאוד בממשלה.
גלעד ארדן (הליכוד):
משרד הרווחה פנוי. אתם יכולים לבקש.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
זה שמור ליהדות התורה, ואני מקווה שהם ייכנסו, ואני מאמין שגם הם יהיו שם. תמתין בסבלנות.
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, אתה לא - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אדוני חבר הכנסת ארדן, תמתין בסבלנות.
היו"ר דליה איציק:
אדוני סגן ראש הממשלה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני כבר מסיים.
היו"ר דליה איציק:
לא, אתה לא צריך לסיים. אני רק מחכה להצעה כדי לדעת. מה אדוני מציע?
אבשלום וילן (מרצ):
דיון במליאה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
על מנת שזה יהיה ענייני אני דווקא מציע, אף שזה לא יהיה מיידית - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
תגיד שאתה מבטל את העלאת מחירי הלחם. תעשה לו מה שהוא עשה לך. הוא לא הודיע לך - אל תודיע לו.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אפשר להסתפק בדברים שלי.
קריאה:
אדוני השר, היות שהנושא הזה - - -
רן כהן (מרצ):
אפשר לדעת מה - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
כל שר קנאי לעצמו בצדק ומבקש להסתפק בדבריו ומסתפק אולי להוריד זאת לוועדה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני סגן ראש הממשלה - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
חבר הכנסת רן כהן, תקשיב לי היטב. אתה מכיר אותי טוב מאוד, וגם אני מכיר אותך היטב. אנחנו מכירים את העבודה של הקואליציה ושל האופוזיציה, ואני אשמח מאוד אם האופוזיציה תהיה עירנית ותמתח ביקורת צודקת. גם אם זו ביקורת לא צודקת - אקום ואתייחס בצורה הגונה מאוד.
רן כהן (מרצ):
נשמור לכם מקום.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
בדרך כלל, השרים אומרים בצדק להסתפק בדברים. אני כבר אומר לך: היות שאני מאמין שיהיה, בעזרת השם, פיצוי הוגן וטוב, כי אנחנו נעמוד על כך, אני לא אומר לכם, לחברים פה, להסתפק בדברי, ואני גם לא אומר להוריד את זה לוועדה ושם יהיה דיון מצומצם. אם החברים מבקשים דיון במליאה, כואב, זועק ואמיתי, על מנת שתהיה הפקת לקחים ועל מנת שבפעם הבאה כשירצו לדבר על עליית מחיר הלחם ואני אסרב, והמאפיות יכולות להשבית ויהיה פה בלגן גדול ורעש גדול - אני ארצה גם את הסיוע ואת העזרה שלכם.
הרב גפני, לא היית פה. אמרתי שאני מכבד אותך מאוד. בקדנציה הקודמת מחירי הלחם עלו כשאתם הייתם בקואליציה, ומאוד זעקתי וכאב לי, ולכן גם היום אני זועק וכואב. אמרתי שאם היו משאירים לחתימתי את הצו, לא הייתי חותם.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל אתה יודע שאנחנו חוזרים - - -
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
כן. הרב גפני, לא הייתי חותם על הצו.
משה גפני (יהדות התורה):
אני יודע. אני מכיר אותך.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי:
אני גם הודעתי. כבר אמרו לי שהעלייה במחיר לא מספיקה ורוצים באוגוסט עלייה נוספת, והודעתי: אל תצפו ואל תיגשו אלי, כי אני לא אחתום. הודעתי על כך.
אני מודה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד במשרד, ואני אלמד. מכל מקום, אנחנו נעמוד, בעזרת השם, על כך שיהיה פיצוי במסגרת קצבה לנתמך - במקום למצרך לנצרך. יש שתי אופציות: או לסבסד או לתת לנצרך. כולם פה מסכימים שעדיף לתת את הסבסוד לנצרך מאשר למצרך. יש פה איזו הסכמה רחבה לפחות בעניין הזה. על זה ניאבק ונעשה.
גברתי היושבת-ראש, מבחינתי, אפשר להביא את זה לדיון במליאה, משום שאני לא מתכוון לברוח - לא מאחריות ולא מדיון קשה ונוקב ככל שיהיה, כי אני שותף לזעקה ולכאב האמיתיים לגבי מחירי הלחם. אני איאבק ואלחם נגד התייקרות הלחם.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ברוורמן. חברת הכנסת נאדיה חילו.
הצעתו של סגן ראש הממשלה היתה, כאמור, לקיים דיון במליאה, אבל בינתיים נרשמו הצעות אחרות; דקה אחת. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון. אנחנו נסיים את הדיון הזה.
משה כחלון (הליכוד):
זו הצעה אחרת?
היו"ר דליה איציק:
כן, אלה הצעות אחרות. חבר הכנסת אלסאנע, אנשים יקשיבו לך. אדוני סגן ראש הממשלה. המזכירות והמזכירים, העוזרים הפרלמנטריים, יש פה באולם רעש שהוא לא מוצדק. תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין דבר שיכול לחשוף את הכוונות האמיתיות של הממשלה הזאת יותר מאותה החלטה שהיא קיבלה - הן מבחינת העניין והן מבחינת הזמן. באותו יום ממש שהממשלה נשבעת ומקבלת אמון של הכנסת, היא מעבירה מסר לאן פניה מועדות, מעבירה מסר לאותן שכבות חלשות, מעבירה מסר שכל מה שאמרו, לא באמת התכוונו. הם התכוונו עד יום הבחירות, ואחרי יום הבחירות הם התכוונו להתעלל באותם אזרחים שקיבלו את התמיכה שלהם.
היום אנחנו שומעים "אנחנו הולכים לתקן", כאילו מישהו אחר קיבל את ההחלטה ולא אנחנו קיבלנו את ההחלטה - איזו גזירה משמים. זו לא גזירה משמים. אלה מעשי ידיה של הממשלה הזאת. כל מי שיושב בממשלה נושא באחריות לאותו עוול שנעשה ולאותה התאכזרות שנעשית.
אני מקווה שהצעד הזה לא מעיד על הכוונה ועל המגמה. לכן, אני קורא לממשלה לחזור בה מהחלטה אומללה ומסוכנת זו.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה. חבר הכנסת כחלון, בבקשה. חבר הכנסת דני יתום. חבר הכנסת יורם מרציאנו.
משה כחלון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני מאמין לכל מלה של אלי ישי.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מרציאנו, הרגע הערתי לך. זה מפריע.
משה כחלון (הליכוד):
סגן ראש הממשלה ישי, אני רוצה לומר לך שאני מאמין לכל מלה שלך, אבל קשה לי להאמין שאותו אדם שבמשך שבעה חודשים חתם פעמיים על העלאת מחירי הלחם יישמע להנחיות שלך או להוראות שלך.
עוד דבר - אמרת שהעלו את מחירי הלחם ללא ידיעתך. אני כבר מודיע לך, סגן ראש הממשלה, ולרפי איתן מהגמלאים, ולמשיח החברתי עמיר פרץ, שכנראה הפתרון שלו לעליית מחירי הלחם הוא חלוקת מנות קרב לנזקקים, שהוא בכלל לא פה בדיון כזה על מחירי הלחם - המשיח החברתי שלטעמי הוא משיח שקר, שהיום נמצא במשרד הביטחון, כשאנשים מעלים להם מחירים של המוצר הכי בסיסי שיכול להיות - אבל השר ישי, סגן ראש הממשלה, אני מגיע אליך. אני רק רוצה לעשות לך חידון טריוויה ולשאול מי אמר לפני שבעה חודשים: "מורי ורבותי חברי הכנסת, זו לא רשעות? זה בדיוק מה שחסר למדינת ישראל - העלאת מחירי פת הלחם? זה דבר היחיד שנשאר לאותם ילדים".
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה.
משה כחלון (הליכוד):
עוד משפט אחד: "לאותן משפחות שאין להן לא עוף ולא בשר" - אתה יכול להגיד לי, סגן ראש הממשלה, מי אמר את זה לפני שבעה חודשים? אם אתה לא יודע, זה מוענק לך באהבה מיושב-ראש הסיעה שלך הקודם, יאיר פרץ. להתראות.
רן כהן (מרצ):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה; דקה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, והנה דמעת הפוליטיקאים ואין להם מנחם. לבי לבי על זעקותיהם, מעי מעי על דמעותיהם. איזה מזל שמחיר הלחם סוף-סוף עלה ויש לפוליטיקאים איפה לזעוק. אמר בצדק שר התמ"ת: ראש הממשלה חתם. אני שמעתי את זה בתקשורת. אפשר לתקן. תנו מאה ימי חסד לתקן. יש לנו עוד דיונים במהלך הימים הקרובים, 45 יום. מה אתם מנצלים את הזעקה הזאת כאילו חרבה פה הארץ? הרי העלאת מחיר הלחם היא אולי גזירה שבאמת צריכים לתקן אותה, אבל צריכים גם לבלום גזירות נוספות שעומדות בפתח. צריכים לתת צ'אנס לממשלה הזאת כדי לתקן.
מעניין איך הגיעו כל הזקנים אל חבר הכנסת משה גפני עוד לפנות בוקר ואמרו לו שהם כבר לא יכולים לקנות לחם, ובמקום לחם אחד הם יאכלו רק חצי לחם, כאשר מחיר הלחם עלה רק ב-25 אגורות. מעניין שכל המסכנים האלה מגיעים אליך. תשלח אותם גם אלי כדי שאני אוכל לעזור להם. תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
נסים זאב (ש"ס):
- - -
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ברכה, בבקשה; דקה אחת. אחריו - חבר הכנסת מג'אדלה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הציניות חוגגת פה גם ברמה של המינהל התקין, ששר שיודע שהוא מסיים את תפקידו באותו יום, ואני מתכוון לאולמרט, הוא כופה על השר החדש ישי מהלך שהוא יודע מראש שהוא לא יקבל אותו.
היו"ר דליה איציק:
חברת הכנסת אורית נוקד, את מפריעה. תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
השר ישי עכשיו מתפתל כדי להשלים את המהלך הזה, כדי שהמהלך הזה יושלם בסופו של דבר.
אבל, הציניות מגיעה לשיאים דרך הדברים של אנשי הליכוד, שדווקא מחו, כמו חבר הכנסת כחלון, שציטט את דברי יאיר פרץ לפני שבעה חודשים על העלאת מחיר הלחם, שכחלון דווקא הסכים לה. תשמע, יש גבול לציניות שאפשר לשאת בבית הזה. כנראה שההגנה על פת הלחם היא עיסוק פוליטי נמוך ולא עמדה עקבית.
אני חושב שהרוב בכנסת צריך לומר את דברו. אם הממשלה לא מתעשתת - הרוב בכנסת עכשיו ומייד צריך לומר את דברו ולהגיד "לא" לייקור הלחם. כשהשרים נשבעו אמונים, הם אמרו בסוף שבועתם שהם יכבדו את החלטות הכנסת. אני רוצה שנבחן אותם כבר בשבוע הראשון אם הם מכבדים את השבועה הזאת.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ברכה, תודה רבה לך. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה; דקה.
משה כחלון (הליכוד):
יש פרוטוקול. לא סתם להגיד דברים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - -
משה כחלון (הליכוד):
מה ממשלה? אולמרט.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני ראש הממשלה, מכובדי שר התמ"ת, המחאה שלי: מפריעים לי שני דברים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אפי איתם, אני בטוחה שאתה רוצה להקשיב לחבר הכנסת מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
בדרך כלל, אנחנו לא מקשיבים הדדית.
מפריעים לי שני דברים: הגישה והדרך שבה העלו את מחיר הלחם והעלאתו העקרונית שפגעה בכולנו. הדבר הנוסף - הפתרון ששמענו משר התמ"ת, שלא שמענו עליו. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו יסיים חבר הכנסת עתניאל שנלר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, איחולי הצלחה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מי שחסר פה זה ראש הממשלה שחתם על הצו הזה. כולם יכולים לדבר. סגן ראש הממשלה קיבל צו חתום, וראש הממשלה, שחתם לפני שבעה חודשים והסביר שלא מעלים את מחיר הלחם הפרוס האחיד כי זה מה שאוכלים העניים, פרוסות דקות-דקות כאלו, כמובן שכח את זה וחתם על ההעלאה והשאיר אחריו מבול. גם מחיר הלחם הפרוס עולה, כי ראש הממשלה לא מבין שיש אנשים שב-1 בחודש הם במינוס של 2,000 שקל ואין להם במה לשלם: לא חשמל, לא מים, לא לימודים ולא כלום. איך אמר חבר הכנסת מרציאנו: כגנב בלילה?
היו"ר דליה איציק:
שר המדע.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני סגן ראש הממשלה מר אלי ישי, מכך שלא אמרת תאריך שבו יקרה התיקון שלך עם שר האוצר, אני מבין שיש בעיה - בגדר הרוצה לשקר ירחיק עדותו. אני פונה אליך ואומר לך: מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה; דקה. חברי הכנסת, אנחנו תיכף מסיימים את הדיון.
עתניאל שנלר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, זה נראה לי כאן קצת כמו מאבק על הפת הפוליטית ולא על פת הלחם.
אני רוצה להציע שהכנסת תברך את ראש הממשלה ואת שר האוצר על שני דברים. האחד - ההחלטה לסכל את העלאת מחירי הלחם בעוד שלושה חודשים - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
עתניאל שנלר (קדימה):
- - והשני - ההחלטה לתגמל את אלה שראוי לתגמל אותם. דומה שההצעה הזאת מבטאת את האיזון הנכון בין הדאגה להנהיג כלכלה נכונה לבין האחריות המלאה לכל אחד מאזרחי ישראל.
לכן, אני מציע להסתפק בדברי התשובה של סגן ראש הממשלה, השר ישי.
אבשלום וילן (מרצ):
- - - הדבר הכי פחות מוסרי שקיים.
היו"ר דליה איציק:
אדוני, תודה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו של סגן ראש הממשלה.
חבר הכנסת אלקין, אתה מפריע לי באמצע ההצבעה.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה הציע השר ישי? להוריד מסדר-היום? מה הוא הציע?
קריאה:
דיון במליאה.
היו"ר דליה איציק:
כל ההצעות הן לדון במליאה. חבר הכנסת אלקין, פעם שלישית, ואתה באמצע הצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו של - - - חבר הכנסת ברוורמן, אני בטוחה שאצלך בנשיאות לא היית מרשה את זה. אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת ברוורמן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההצבעה היא לא על - - -
היו"ר דליה איציק:
על כל ההצעות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המציעים. - - -
היו"ר דליה איציק:
נכון. על כל ההצעות של המציעים פלוס - - -
מי בעד ההצעה לקיים דיון במליאה? בבקשה. נדמה לי שיש רוב מסיבי ומוחץ, ועל כן אפילו לא נקיים את ההצבעה אלא למען הפרוטוקול. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - רוב
נגד - מיעוט
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
גדעון סער (הליכוד):
למה ראש הממשלה לא בא?
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת גדעון סער, אני באמצע הצבעה. חבר הכנסת גדעון סער, אני באמצע.
תודה רבה לכם. אם כן, הנושא יעבור לדיון במליאה.
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006;
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006
["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 300.]
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון הבא. אנחנו ממשיכים את הדיון על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006. אני רוצה להגיד שהדיון הוא רק עם ראשי הסיעות. אני לא יודעת להעריך כמה זמן זה ייקח, חבר הכנסת רן כהן. אני מעריכה שזה ייקח בערך שעה. ראשון הדוברים - חבר הכנסת יואל חסון; חמש דקות.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה - גברתי היושבת-ראש, ברכות, המון הצלחה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברי הכנסת, נאפשר לחבר הכנסת יואל חסון לדבר ונקשיב לו בכבוד הראוי לו.
יואל חסון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שבימים האחרונים האזנתי בקשב רב לחברים מהקואליציה ומהאופוזיציה שדיברו רבות על התקציב – חברי אופוזיציה שכתבו את התקציב ותמכו בו בממשלה, והיום באים ומדברים נגד התקציב שהם היו חלק ממנו; וחלק מחברי הקואליציה, שטרם הפנימו את היותם חברי קואליציה.
הם לא מבינים דבר אחד פשוט: הציבור לא טיפש, הציבור מבין שיש חובה אמיתית למען כלכלת ישראל, יש חובה אמיתית לציבור, ולממשלה ולמדינה הזאת שהתקציב הזה יעבור. הרי כולם יודעים שאם התקציב הזה לא עובר בקריאה הראשונה, השנייה או השלישית, אנחנו הולכים לבחירות. האם יש כאן מישהו שמסוגל לבוא לציבור ולהגיד: חודשיים אחרי הבחירות אנחנו הולכים לבחירות נוספות, משום שאנחנו לא תומכים בתקציב – תקציב שכולנו יודעים שהוא חייב לעבור?
יותר מזה, כמה מאתנו יודעים שמשום שהתקציב לא עובר ולא קיים ארגונים חברתיים ועמותות חשובות אינם מקבלים תקציב כבר חודשים רבים, החלטות ממשלה חשובות אינן מתממשות כי אין תקציב – כמה מאתנו יודעים את זה? האם זה מה שנכון למדינת ישראל? האם נכון שנמשיך להתנהל ללא תקציב?
אלו מאתנו שהם שותפים בקואליציה הכניסו שינויים חשובים ומשמעותיים שייכנסו לתקציב ויגיעו להצבעה אחרי הקריאה הראשונה. השינויים האלה ייכנסו, וכל חברי הקואליציה ידעו שהם יכלו להכניס את השינויים האלה, והשינויים האלה יהיו.
צריך להעביר את התקציב הזה, בראש ובראשונה משום שצריך להשיב את האמון של הציבור בפוליטיקה הישראלית ובבית הזה. מצפים מאתנו להעביר תקציב ולהיערך כמה שיותר לתקציב 2007, שיהיה טוב יותר, חזק יותר, רגיש יותר – שיהיה בו ביטוי לדברים שאנחנו מאמינים בהם כקואליציה וכממשלה.
חברי חברי הכנסת, הציבור רואה אותנו. ובדיוק כפי שהצבענו על דברים מסוימים בלי קשר לאופוזיציה וקואליציה, כל הבית הזה צריך להתגייס כדי להעביר את התקציב הזה, בצורה טובה, כדי להיערך לתקציב 2007, כמו שאמרתי. זה מה שהציבור מצפה מאתנו, ולא להיות ציניים – ופתאום מי שבאופוזיציה, והם שהכינו וכתבו את התקציב, הם נגד התקציב; ואנחנו בקואליציה, חלקנו מתנגדים לתקציב.
לכן, אני מאמין ומקווה שרוב חברי הבית הזה, ובוודאי כל חברי הקואליציה, יצביעו בעד התקציב, ולאחר הקריאה הראשונה ייתנו בו ביטוי לדברים שנאמרו במשא-ומתן הקואליציוני, ונוכל להתחיל בעבודת הכנסת, בעבודת הממשלה, ולתת ביטוי נכון לכל המטרות שאנחנו מאמינים בהן בתקציב 2007 הקרוב. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון, שאפילו קיצר. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, אני עומד פה היום ביום לא קל עבורי. אני בעצם חבר בקואליציה – ושוב, אני מאחל שהממשלה הזאת תאריך ימים, לטובת מדינת ישראל. אני לא מוכן ולא מסכים שיקראו לי מורד, כי אינני מורד, ועם זאת, ואף-על-פי ששמעתי פה חברים נוספים שאמרו: מה, לנו אין מצפון? לכל אחד מאתנו יש מצפון – אצלי המצפון הוא לא רק מצפון, הוא גם שליחות והוא גם דרך.
כשנבחרתי לכנסת הזאת, נבחרתי במשבצת חברתית, במשבצת השכונות של מפלגת העבודה, והתחייבתי לציבור ששלח אותי לכנסת ישראל להיות כלב השמירה בנושאים החברתיים, ואכן כך אני מתחייב לעשות.
שמעתי בשבוע שעבר את הנאום של ראש הממשלה בעת שהניח את קווי היסוד והציג את ממשלתו החדשה. שמעתי שראש הממשלה מדבר על חמלה. אני בעד חמלה, וזה יוצא באמת מעמקי נשמתי. עם זאת, אי-אפשר לדבר על חמלה ועל רגישות חברתית מצד אחד ומצד שני לנהוג בדיוק הפוך. שמעתי גם את סגן ראש הממשלה, את אלי ישי, שעמד כאן לפני. הוא אמר שגם הוא עצמו, אף-על-פי שהוא עמד להיות שר התמ"ת, לא ידע כלל על העלאת מחירי הלחם. כשכל השרים נסעו יחד לבית הנשיא על מנת להשיק כוסית לחיי הממשלה החדשה, אנחנו שומעים בכלי התקשורת הודעה שזה עתה העלו את מחירי הלחם.
חבר'ה, עם כל הרצינות וכל הכבוד, צריך לכבד את האנשים שיושבים כאן. בכלל, אתם מביאים בפנינו היום הצעת תקציב לקריאה ראשונה, כשמשהו קורה בבית הזה. זה אותו תקציב של ביבי נתניהו, שר האוצר הקודם. הוא הניח אותו. אני שומע שמצד אחד אנשי הליכוד בראשות ביבי נתניהו יצביעו נגד תקציב שהם עצמם הביאו. אני לא מבין את העניין הזה. ומצד שני, יש מי שמדברים על חמלה ורגישות חברתית.
מעבר למחירי הלחם, בשבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות למדינת ישראל. באותו יום עמדנו כולנו בבתי-העלמין מול קבריהם של האחים שלנו, כל אחד עמד בבית-העלמין כנציג המדינה. ראינו שם את אלמנות צה"ל, היינו אתן, הבטחנו להן, הבטחנו לנופלים. והנה אני רואה את חוק ההסדרים. אותה אלמנה, שכבר תרמה תרומה אדירה למדינת ישראל בעצם אובדן בעלה, אומרים לה באותו חוק הסדרים, שאם היא רוצה לחיות עכשיו עם בן-זוג, היא מפסידה את הגמלה.
איזו חמלה, איזו חברה, אילו ערכים? קשה לי לדבר על זה, אבל אני אומר לכם כחבר כנסת צעיר וחדש, שאני באמת מקווה שהממשלה הזאת תאריך חיים ותאריך שנים – לטובת מדינת ישראל, כי מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ללכת למערכת בחירות כל שנה. אבל נאה דורש ונאה מקיים, ומי שמדבר על חמלה, שלא רק יאמר זאת במלים, שיעשה, כי באמת יש ציבור מסכן במדינת ישראל, לצערי הרב, שמחכה לנו בכיליון עיניים.
לכן, חברותי וחברי, עם כל הכבוד ועם כל הצער, היום לא אצביע בעד התקציב הזה. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יורם מרציאנו. יש מי שמדברים על החמלה וחושבים על החמאה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הבית, אני שומע את הקואליציה, את הממשלה אומרת שזה התקציב שלי. יש לי שלוש הערות לאמירה השגויה הזאת.
דבר ראשון, אתם מביאים לקריאה ראשונה תקציב שאתם יודעים מראש – ובעצם לא מסתירים – שלקראת הקריאה השנייה והשלישית תשנו אותו. במה תשנו אותו? במושג שכולנו קיווינו שהוא כבר נעלם ממקומותינו – כספים ייחודיים למפלגות. זה לא היה בתקציב שאני הכנתי לפני שנה. זה חדש. הייתי אומר שזה חידוש של נוהל ישן ופסול, ואתם הבאתם אותו במלוא העוצמה. אתם נותנים למפלגות לחלק כספי ענק למוטביהן, ואתן דוגמה. יש כאן למשל סעיף נכבד, שמחלק כספים לנוער חרדי מנותק. אני חייב לומר לחברי במפלגות החרדיות, ובכלל, שאני בעד. אם יש נוער כזה במצוקה בציבור החרדי, ראוי שיעזרו לו. אבל ראוי גם לעזור לנוער חילוני מנותק, לנוער דתי-לאומי מנותק, לנוער של עולים – בכלל, הממשלה הזאת הפקירה את העולים – לנוער מיעוטים מנותק.
השר משולם נהרי:
- - -
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, זה חידוש ששרים קוראים קריאות ביניים. אומנם בפרלמנטריזם יש מעת לעת חידושים, אבל - - -
השר משולם נהרי:
רק לא הבנתי - - -
בנימין נתניהו (הליכוד):
הוא לומד – הוא חדש.
היו"ר גדעון סער:
לא, הוא מנוסה. הוא חדש ליד השולחן הזה, אבל הוא מנוסה בבית הזה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אז יש לו אינרציה ישנה.
בכל אופן, ראוי היה לתת לכל מי שזקוק לעזרה, ולא באופן סקטוריאלי. וזה בדיוק מה שמתבצע כאן: מתן כספים סקטוריאליים, סעיף אחר סעיף. וכמובן, איך זה ימומן? הרי יבואו לממן את זה. יממנו את זה בקיצוצי flat - קיצוצים רוחביים – והקיצוצים הללו יפגעו בחינוך, ברווחה ובבריאות.
כלומר, הכספים שהיו צריכים לעזור לחלשים ולנזקקים הופכים לכספים סקטוריאליים, הופכים לכספים ייחודיים. זה פסול, זה לא היה בתקציב שהגשתי, וזה כמובן לא צריך להיות בתקציב הנוכחי.
דבר שני, אתם כל הזמן אומרים שזה התקציב שלי, התקציב של נתניהו. אני זוכר שבמשך ששת החודשים האחרונים שפכתם את דמי. אמרתם שהתקציבים שהבאתי פגעו במדינה, הרסו את המדינה. מה זאת אומרת? מהרגע שבו שרון ביקש ממני לכהן בתפקיד שר האוצר המצאתי את העוני? לא היה עוני במדינה? הוא לא עלה מדי שנה במשך עשור? את כל הדברים תליתם בעניין הזה, ואמרתם: אנחנו נביא תקציב אחר לחלוטין. והנה, עכשיו אתם אומרים: אנחנו מביאים את אותו תקציב.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בשם האחריות הלאומית.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אז אחת משתיים: או שרימיתם את הציבור לפני הבחירות, או שאתם מרמים את הציבור עכשיו. אתם יודעים מה - ביכולתכם לעשות את שני הדברים בו-זמנית.
נקודה שלישית: התקציב שהכנתי, ששונה מהתקציב שלכם ואיננו כולל את הכספים הייחודיים, הוכן לפני שנה. הייתי מאוד זהיר בהכנת תקציבים, ואני ממליץ על כך גם לשר האוצר החדש. לא חילקתי כסף שלא היה ברשותנו. אבל אמרנו שהמדיניות שלנו תביא לצמיחה ותאפשר לעזור לחלשים. היא תאפשר להביא לחמלה – ואם להשתמש בדבריו של חבר הכנסת גדעון סער, היא תביא חמאה לחמלה, היא תמלא את הקופות. זה היה לפני שנה, הקופות עדיין לא התמלאו, או בוודאי התמלאו באופן חלקי.
ובינתיים, בשנה הזאת, הקופות התמלאו הרבה מעבר לציפיות הוורודות שלנו. המדיניות פעלה בצורה אדירה, והיא פועלת גם עכשיו, עדיין. היא מילאה את הקופות. ובכן, אפשר היה לעשות שני דברים. ראשית, להוריד את המע"מ בבת-אחת. זה מס רגרסיבי. זה מס שמכביד על החלשים בחברה, ואין שום סיבה לחכות עם זה. בעודף גביית המסים, אפשר וצריך היה לעשות את זה.
אבל דבר שני קרה: בעוד הקופות מתמלאות, הן גם לא התרוקנו, משום שהממשלה סירבה להצעתנו, הצעת חסרת תקדים שהצעתי מן האופוזיציה לראש הממשלה. אמרתי לו: למה לחכות בהוצאה התקציבית? הרי יש בחירות – ינואר, פברואר, מרס, אפריל ומאי. במשך חצי שנה אנשים זקוקים לקבל את מה שהם זקוקים לקבל, במיוחד החלשים. הנה, אנחנו מן האופוזיציה מוכנים להעביר את התקציב אז, על מנת שיתחילו לחלק את הכספים הללו. לא נעניתי עד היום.
אבל, מה שקרה בינתיים הוא, שחמישה חודשים של הוצאה הצטברו בקופת המדינה, והעודף הזה איננו מחולק היום כולו לצרכים. הצרכים ברורים – צרכים חברתיים ברורים, פירוש הדבר לעזור למי שיכולים לעבוד ולעודד אותם לצאת לעבודה, ולעזור עוד יותר לאלה שאינם יכולים לעבוד – נכים שאינם יכולים לעבוד, קשישים ואחרים. הכסף הזה ישנו.
כלומר, התקציב הזה איננו משקף את התקציב שהכנתי בזמני בגלל הכספים הייחודיים והוא גם איננו משקף את מה שהייתי עושה בחלוקה לחלשים, חלוקה מושכלת ונכונה, משום שאתם לא מחלקים בדרך המושכלת, ואפילו לא בדרך השלמה. יכולתם לעשות זאת. יכולתם לשנותו לטובה, ושיניתם אותו לרעה. על כן אנחנו נצביע נגד התקציב.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אתה מצביע נגד התקציב שלך?
בנימין נתניהו (הליכוד):
זה לא התקציב שלי.
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, נדמה ששמעת את השורה התחתונה בלבד, ולא את כל הנאום.
חבר הכנסת שלמה בניזרי, נציג סיעת ש"ס.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא נעים לי לומר על ראש ממשלה לשעבר עם תוכניות לעתיד, שדבריו גובלים אפילו בחוצפה. מי שזוכר, במערכת הבחירות הוא מעין הודה שהוא פגע בחלשים, כי לא היתה ברירה, וכי הוא ילך וישאף לתקן. פתאום עכשיו הוא אומר שיש כאן חלוקה, איזו חלוקה של ייחודיים, שנתנו לקבוצות מסוימות שלא מגיע להן. הוא הזכיר דווקא, לא פחות ולא יותר, נוער מנותק – מה שנקרא בלשוננו "שבאבניקים", או נוער בפוטנציאל לפשע. ועל זה הוא בא ומצר ומלין – איך נתתם?
ראובן ריבלין (הליכוד):
נוער מנותק חרדי.
שלמה בניזרי (ש"ס):
חוץ מזה, צריך לזכור שבהסכמים הקואליציוניים כל המפלגות קיבלו. אז למה אתם תמיד טורחים לומר ש"ס וש"ס וש"ס? הרי אנחנו קיבלנו ייחודיים, ומפלגת הגמלאים לא קיבלה? ויישר כוח, מר איתן. ומפלגת העבודה לא קיבלה? כולם קיבלו, כי אתה יצרת את כל אותן עוולות.
שאלת אם לא היה עוני לפני שהיית שר האוצר. היה עוני, אבל אתה העמקת את העוני בצורה נוראית ופגעת בכל אותם אנשים – למעלה ממיליון וחצי אנשים שאין להם מה לאכול, מתחת לקו העוני. מה עשית בשבילם בשלוש השנים שבהן כיהנת כשר האוצר? האם היטבת אתם? נתת להם משהו חיובי? צ'יפרת אותם? הלכת ופגעת בקצבאות הילדים. הרי יש כאן בבניין הזה צביעות. אף מפלגה, למעט המפלגה שלנו, לא היתה מוכנה לבוא ולדבר על קצבאות הילדים. הוא מדבר על הורדת המע"מ ב-0.5% או ב-1%. מה זה משנה לאזרח, למשפחה שפגעת בקצבאות הילדים שלה, והורדת 3,000 ו-4,000 ש"ח בחודש? תשנה 0.5% במע"מ – זה משנה לו? הוא צריך כסף ללכת למכולת ולשלם את כל החובות שלו.
אבל בבית הזה, שומעים קצבאות – מה פתאום, זה מיועד לחרדים ולערבים. מה פתאום לדאוג לשתי האוכלוסיות האלה. קשישים – גם ההורים שלי קשישים, וגם אני אגיע בעזרת השם לשלב הזה. אבל אם אתם באמת רוצים להיטיב עם החלשים – וכולם פתאום צועקים כאן על הלחם – הדרך הטובה ביותר, שנהוגה בכל העולם, היא לבוא ולתת להם כסף ביד. כסף. וכל מדינות העולם עושות זאת דרך קצבאות הילדים. אנחנו לא עושים כאן טובה. אנחנו לא המצאנו את הגלגל. בכל העולם זה קיים. תן להם כסף ישירות. היום הידרדרנו, ובקצבאות הילדים אנחנו במקום ה-23 מתוך 24. אולי רק ספרד עקפה אותנו. אתם מבינים לאן דרדרתם את המצב? וכל זה לא היה ענייני, אלא משנאת ילדי החרדים וילדי הערבים. כן, זאת גזענות שהיתה כאן בכנסת, והיא עדיין קיימת. בכל העולם זה קיים. אתם לא עושים טובה, כי אלה אזרחים שמשלמים כסף ומגיע להם לקבל את זה דרך הביטוח הלאומי.
מי שבאמת רוצה להיטיב את מצבם של אותם עניים – וכולכם נהייתם גיבורים היום; רוצים לתת כסף ולדאוג ללחם, ל-20-30 אגורות – אם אתם באמת אמיתיים, בואו נראה אתכם: תנו להם כסף ישירות, לאותן משפחות שמהן אתם מונעים.
אגב, נהניתי לשמוע את הפעיל החברתי מרציאנו, שאני מכיר אותו עוד מהשכונות, והוא באמת עושה עבודה טובה. אבל הוא נשלח דרך עמיר פרץ – איפה עמיר פרץ? שר הביטחון הסתגר בקריה? אנחנו באיזו מלחמה, אדוני היושב-ראש?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
הוא כאן בחדר הסמוך.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אז אנחנו לא במלחמה עכשיו. אין איזה פיגוע, ברוך השם – לא נפתח פינו לשטן. למה הוא לא נמצא כאן? למה הוא לא נמצא פה? למה הוא לא עולה לדבר, להגיד איזו מלה, משהו, לעודד את אזרחי מדינת ישראל שמחכים למוצא פיו?
חוץ מזה, אני לא מבין את ההיגיון של עמיר פרץ. הרי כל חברי הכנסת שלו וכל היועצים שלו אמרו לו: תשמע, שנה את האסטרטגיה שלך ולך על נושא ביטחוני-מדיני בבחירות, אל תלך על הנושא החברתי. אתה תאבד את כל המנדטים שלך. ובאמת הוא איבד חלק גדול מהמנדטים – חלק מגזענות של מצביעי מפלגת העבודה, שלא יכלו לסבול את העובדה שמרוקאי יעלה. אוהו. חלק מהם הוא הפסיד. אבל חלק הוא הפסיד מפני שהוא הלך על אג'נדה חברתית. ואם הלכת על אג'נדה חברתית, מה פתאום הגעת לקריה? היית צריך להיות בכלל שר האוצר. תאמין לי, אדוני שר האוצר הירשזון, קיבלת את זה במתנה כי הוא ויתר לך. זה לא מפני שאתם רציתם.
שר האוצר אברהם הירשזון:
מה זאת אומרת במתנה?
שלמה בניזרי (ש"ס):
לא, זה מגיע לך בזכות.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אתה משתלח. עמיר פרץ שוחח אתי בימים האחרונים פעמים מספר על נושא הרווחה וזה מאוד מעניין אותו, ואני מציע לך - - -
שלמה בניזרי (ש"ס):
הייתי מציע לו שלא רק יתעניין אלא קודם כול יפעל בנושא הזה, אף שהוא לא קשור למפלגתי.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אתה חבר בקואליציה.
שלמה בניזרי (ש"ס):
הייתי מציע לו שלא ישלח את מרציאנו ואת חבריו.
חברי השר איתן ממפלגת הגמלאים, יש לך איזה בחור צעיר שם בגיל של אבא שלי, שיהיה בריא, בשם שרון, נכון?
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת שרוני.
שלמה בניזרי (ש"ס):
כן, שרוני. שמעת אותו בזמן האחרון? אתה יודע איזה דברים חמורים הוא אמר? הוא אמר - לבטל את נושא הכשרות.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, לא הפעלת לי את השעון, לכן אני לא יודע מתי להפסיק.
היו"ר גדעון סער:
מאחר שעשיתי את הטעות הזאת, אני אקסטרה לארג'.
שלמה בניזרי (ש"ס):
בסדר גמור. הוא אמר: לבטל את הכשרויות. זה לא משהו גזעני? אני לא מצליח להבין את זה. הרי 70% לפחות מאזרחי מדינת ישראל אוכלים כשר, ומיום ליום מצב הכשרויות הולך ומתחזק, רוצים יותר בד"צים. זו דרישה של אזרחי מדינת ישראל. אז מה זאת החוצפה הזאת להגיד שהמחירים הגבוהים במדינת ישראל הם בגלל הכשרויות? כמה עולה הכשרות הזאת? אני לא מבין. למה צריך פיקוח של משרד הבריאות? זה לא מייקר? יבואו אזרחים ויגידו: אני מוותר גם על הפיקוח הזה וגם על הפיקוח הזה.
הוא גם טען שלקחנו את כל הכסף, לכן עלה המחיר של הלחם. רגע, אתם לא קיבלתם, אדוני? ואני מקווה שאתה גאה בכך שהגעתם להישגים תקציביים. גם המיליארד ו-800 המיליון שקיבלנו הולכים לכספם הפרטי של חברי הכנסת? הרי זה הולך לחלוקה. מה שהממשלה לא השכילה לעשות, אנחנו בלחצים פוליטיים הצלחנו. אז מה הטענה כלפינו?
אני רוצה רק להזכיר לחבר הכנסת שרוני, שבקדנציה הקודמת - למי שהספיק לשכוח כי זיכרוננו קצר - היו פה 15 חברי כנסת, שבראשם עמד טומי לפיד. הם הצליחו בהתחלה. הם גדלו, גדלו, כי הם למדו את הכלל מדברי חז"ל: כל המצר לישראל נעשה ראש, שנאמר "היו צריה לראש". אתה רוצה להצליח - תיכנס בחרדים. אבל להזכירו, יש עוד פסוק. כתוב: "בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און", אבל יש המשך: "להשמדם עדי עד". מי שראה את הסוף של טומי לפיד וחבריו ראה ששנאה והסתה זה טוב, זמנית אתה יכול להרוויח, אבל בסופו של דבר ההפסד יהיה כל-כולו שלכם.
ואשר לנושא הלחם, אני חושב שחבר הכנסת ישי הבהיר: אנחנו לא עשינו את זה. אני לא בא להלין על שר האוצר ולא על ראש הממשלה. היה לחץ של המאפיות. ברור. בימים ראשון-שני יכול להיות שהיו סוגרים את המאפיות, ואז היינו עומדים פה ואומרים: איך עשיתם דבר כזה. יצאה פה תקלה מכל הסיפור. יש שני פתרונות שמדברים עליהם: האחד, דרך הביטוח הלאומי, או סובסידיה. והשני - יש הבדל בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה. אין לנו גם הרבה זמן למתוח את זה. בסך הכול נשארו 38 יום, נדמה לי, אפשר יהיה לתקן. אם לא, הכנסת תצטרך להביע דעה. זה לא דבר שאתה יכול לשקר בו. כל הרוצה לשקר, ירחיק עדותו. יש לנו בסך הכול פחות מ-40 יום שבהם נוכל לבדוק את כנותם של שרי הממשלה; ואני חלק מהקואליציה. אני מאמין שברצון טוב – ודאי שיש שר תמ"ת עם רגישות גבוהה - הנושא יבוא על פתרונו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת בניזרי. חבר הכנסת יורי שטרן, נציג סיעת ישראל ביתנו, בבקשה.
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי, אגיד קודם כמה מלים על עצם צורת הדיון בתקציב המדינה שמקובלת בכנסת. היא חריגה בעולם. אין מקום שבו ניתנים פחות מארבעה חודשים לדיוני התקציב בפרלמנט. אין מקום שאין בו - אני מדבר על הדמוקרטיות כמובן - צוות מיוחד של יועצים כלכליים שעוזרים לפרלמנט בדיונים התקציביים. אצלנו זה צ'יק-צ'ק, הופ-טופ, והתוצאה תמיד עגומה.
התקציב הזה מכניס את הכנסת למצב מגוחך במיוחד. במקום לקבל אותו, כפי שהזכיר חבר הכנסת נתניהו, עוד בסוף שנת 2005, כשזה היה אפשרי והאופוזיציה היתה מוכנה לתת גיבוי לממשלה בשביל להעביר תקציב לפחות חצי-שנתי, ולהיות עכשיו במצב שבו אנחנו יכולים לדון ברצינות בגזירות החדשות, בתוכניות החדשות - אנחנו במהירות בלתי נסבלת חייבים היום לאשר את התקציב בקריאה ראשונה, אחרי שקיבלנו אותו זה עתה. אי-אפשר ללמוד אותו, אי-אפשר לקרוא את חוק ההסדרים, שבו בדרך כלל טמונים הדברים הכי קשים והכי לא נכונים והכי מנוגדים לרוח של הכנסת.
אנחנו צריכים לאשר אותו עכשיו בקריאה ראשונה, ואומרים לנו שכל התיקונים יתבצעו בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, ואנחנו יודעים שלא יהיה זמן. לא יהיה זמן כי המדינה נשארת ללא תקציב, יהיה לחץ, הממשלה תביא את כל התיקונים האלה בחיפזון, והכנסת, בחלוקה האוטומטית בין קואליציה לאופוזיציה, תצטרך לאשר את התקציב.
מהו התקציב? כבר דובר פה על כך שהתיקונים החברתיים שהיו חייבים להביא מתבצעים כעת על בסיס פוליטי לחלוטין. ישראל ביתנו לא נכנסה לממשלה, אז לא יהיה תקציב לעולים. הגמלאים נכנסו - יש תקציב לגמלאים. ש"ס ביקשה תיקון בקצבאות הילדים - נכון, לא נכון, לא זאת השאלה עכשיו, אלא שתוך כדי זה עוצרים קיצוץ נוסף בקצבאות הילדים כמו בקצבאות הזיקנה. אבל, שורה שלמה של קצבאות אחרות – לנכים, למקבלי הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה, מה שלפי התוכניות הקודמות והלא-נכונות והפוגעות של הממשלות הקודמות, אוטומטית הקצבאות האלה מקוצצות מדי שנה באחוזים מסוימים - על זה כבר לא מדובר. כי זה לא פוליטי. זו לא אותה חלוקה שנעשתה תוך כדי הדיון הקואליציוני.
אביגדור יצחקי (קדימה):
- - -
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
לממשלה הזאת יש איזו ראייה כלכלית חברתית אמיתית, או שהכול סחר-מכר? להשאיר קבוצות שלמות, כמו העולים, כמו הצעירים, מחוץ למסגרת הזאת, כי זו מסגרת עניינית בדיוק כמו שחלוקת התיקים בממשלה היתה עניינית. מי שלא יודע מה זה ביטחון, עושים אותו לשר הביטחון. מי שלא יודע מה זו תחבורה, עושים אותו שר התחבורה. כך גם התקציב: הוא לא ענייני, כולו פוליטי, הוא לא יחזיק מים.
הוא לא יחזיק מים, קודם כול כי לממשלה הזאת יש רק תזה אחת שעליה היא בנויה. זו לא תזה חברתית, זו לא תזה כלכלית, זו תזה פוליטית פסולה ששמה התכנסות. במלים פשוטות יותר, גירוש היהודים מביתם, ללא ניסיון אפילו להשתמש באותם יישובים, באותם שטחים שאנחנו מחזיקים בהם מאז מלחמת ששת הימים, כקלף מיקוח במשא-ומתן מדיני. ללא הכרה בגבולות ישראל על-ידי הקהילה הבין-לאומית, אותם הגבולות שהממשלה הזאת רוצה לסגת אליהם, הרי זו נסיגה לפני הנסיגה הבאה.
הממשלה הזאת היא הראשונה בתולדות המדינה שבבסיסה נמצאת התזה הכי לא הגיונית שבעולם – בואו ניסוג למשהו שהבג"ץ יחליט עליו. הבג"ץ הרי מחליט לפי הטענה שמדובר על גדר ביטחונית. אם היה מדובר על גדר פוליטית, אולי בג"ץ בכלל לא היה מתערב, אולי בג"ץ היה מחליט אחרת, אולי בג"ץ לא היה מכניס נקניקיות של השטחים הפלסטינים שיתיישבו על כביש מס' 1 או על שכונת רמות. ככה לא החליט בג"ץ. בג"ץ החליט לפי הטיעונים שזו גדר ביטחונית. עכשיו הופכים אותה לגדר פוליטית, וגם ככזאת אין לה שום אחיזה בעולם החיצון.
הרי אנחנו מתכוונים פה, מדינת ישראל, לעשות מעשה חרקירי - מעשה התאבדות יפני. הפעם זה מעשה התאבדות יהודי. לגרש את היהודים, להרוס את היישובים, לשחרר שטחים לשלטון הטרור, למחוק את הנוכחות היהודית במקומות הקדושים לעם ישראל, לחלק עוד יותר, לפלג את העם הזה. בשביל מה? ובאיזה מחיר?
אם כעת אנחנו מדברים רק על ההיבט התקציבי, מדובר פה בסכומים שעולים על תקציב המדינה. מה ערך לכל הדיונים שלנו פה כאשר אחר כך באים עם סכומים שלא יתוארו בכלל בשביל לבזבז אותם על האמביציות הפסולות של ראש הממשלה; על טמטום ושיתוף פעולה קרייריסטי של שאר שרי הממשלה; על משהו שלא נעשתה לו שום הכנה, ששום דיון אסטרטגי לא התקיים עליו. וזו כבר מחויבות של הממשלה הזאת.
לכן, אנחנו דנים בתקציב שהוא פעמיים וירטואלי. הוא וירטואלי כי קצב הדיון לא יאפשר להפוך אותו לתקציב אמיתי, בדוק, נלמד, נדון; והוא וירטואלי כי אחר כך באה ממשלת הגירוש הזאת ומציעה להוציא מיליארדים על פגיעה בביטחון ישראל, בחוסן העם היהודי, בערכים ציוניים ובחלק גדול מאוכלוסיית ישראל.
סיעת ישראל ביתנו תצביע נגד התקציב.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יורי שטרן. יעלה ויבוא נציג סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, שזה הנושא שלך, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שלא היה אבסורד, אני לא יכול להגיד שאני לא זוכר כי אני לא כל כך ותיק פה, אבל אני חושב שלא היה אבסורד יותר גדול ממה שעומד להתרחש כאן בעוד כמה דקות. כנסת ישראל עומדת להיות חוכא ואטלולא בעיני הציבור הרחב.
יקיימו כאן הצבעה, ולדוגמה, מפלגת העבודה תצביע בעד התקציב. וזה בדיוק אותו תקציב שלפני חצי שנה היא דיברה נגדו, הצביעה נגדו ואמרה שהוא האסון הגדול ביותר. אבל זו לא רק מפלגת העבודה. אותו דבר ש"ס, שהיתה כל כך נגד ואמרה שזה לא תקציב חברתי, שזה לא, שזה לא - היא תצביע בעד. ואילו הצד ההפוך, אלה שהביאו את התקציב והכינו אותו והיו בעד, הפעם יצביעו נגד.
אז מה אנחנו מצפים מהציבור הרחב שעומד ומסתכל על זה? שכבודה של הכנסת יגדל כתוצאה מזה? שהם יוכלו ללכת לישון בשקט ולהגיד, אפשר לסמוך על האנשים האלו בכל התחומים, לרבות תחום הביטחון, כשהם רואים את הצחוק ואת האבסורד? אני לא רוצה להגיד כאן מלים קשות יותר על מה שאנחנו עצמנו עושים. אלה שבעד יצביעו נגד ואלה שנגד יצביעו בעד. איזה צחוק ואיזה אבסורד. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה הציבור הרחב מתייחס כך לכנסת ישראל ולממשלה.
האבסורד השני, שקשור גם לזה, הוא שהתקציב - כולם יודעים שאנחנו מצביעים על משהו שהוא איננו, משהו וירטואלי. היה יותר מכובד אילו שמו כאן ספרים עם עמודים ריקים. יש דבר כזה. הספר הכי פופולרי זה הספר עם הכריכה היפה, אבל בפנים עמודים ריקים. כי הרי כולנו יודעים שלמעשה זה לא התקציב. התקציב יהיה אחר לחלוטין. אז איזה אבסורד, איזה דבר הזוי, מה אנחנו עושים שאנו הולכים ומצביעים על משהו שאנחנו יודעים שזה לא זה. אז מה זה? איפה הרצינות? מה אנחנו משדרים לכל הציבור כולו? יותר נכון בהקשר של התקציב לדבר על מה הוא לא ולא על מה הוא כן.
ולגופו של עניין, אנחנו יודעים, יש לנו מדינה שמצד אחד היא עשירה מאוד. יש כל הפרמטרים, הם רצים קדימה ובאמת מגיע הרבה מאוד יישר כוח לשר האוצר הקודם, לביבי נתניהו, בנושא של הפרמטרים שרצו וממשיכים עכשיו לרוץ, ואני מניח שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר הנוכחי ימשיכו אותם. אבל מצד שני, כזה ניגוד משווע - עם עני. העוני הולך וגדל, ואני לא רואה איך התקציב נותן לזה פתרון. זה אחד העיוותים היותר גדולים. אנחנו נגיע חס ושלום למצב של המדינות בדרום-אמריקה, למשהו שימוטט אותנו.
כך גם הפער בשכר. מצד אחד משכורות אדירות שאי-אפשר לדמיין ומצד שני ציבור אדיר שמקבל 2,000 שקל לחודש; זה אפילו לא מגיע לשכר מינימום. איך אפשר? איך חברה יכולה לחיות כך? בפרט לא החברה היהודית, שהיא חברה שתמיד היתה יותר מלוכדת, מאורגנת, עם ערכים של ערבות הדדית, אחד דואג לאחר. איך אפשר לחיות כך?
גם בתקציב הזה אנחנו רואים, שככל שאנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על החינוך - שהוא הבסיס, הוא העיקר; אם יהיה חינוך טוב הכול יהיה טוב, לא תהיה פשיעה, אנשים יוכלו למצוא עבודה – בפועל, כשמסתכלים בתקציב רואים שיש כל הזמן ירידה וירידה בנושא החינוך. פחות שעות. ילדים כבר מגיעים הביתה ב-12:00, בצהריים. מי שרוצה שהילדים ילמדו יותר, צריך לשלם מכיסו, ואנחנו משלמים כל חודש על כל ילד 1,300 שקל כדי שילמד עוד שעות. זה אבסורד. בחינוך חובה אני מדבר על גילאים של חינוך חובה. כי תקציב המדינה נותן עד 12:00. אז איך אנחנו מצפים לעשות תיקונים ולהגיע למשהו לעם הזה כשאנחנו מדברים גבוהה-גבוהה ובפועל לא עושים את זה?
כך גם בנושא הביטחון האישי, בנושא הבריאות. כל זה, איפה זה בא לידי ביטוי בתקציב הזה, משהו שמביא איזו בשורה? הרי עברנו מערכת בחירות, איפה זה בא לידי ביטוי? ולצערי, אני אומר - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת סלומינסקי, תואיל לסיים.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לצערי, אני רוצה להגיד, שמה שאנחנו כן רואים מהתקציב עם ההסכמים הקואליציוניים זה דבר אחד. הדבר היחיד שמלכד את כל האנשים המכובדים שיושבים סביב שולחן הממשלה ואת הסיעות שלהם הוא רק דבר אחד - הכסף. אין שום רעיון שמלכד. אפילו הרעיון שראש הממשלה דיבר עליו, ההתכנסות, גם הוא לא מלכד, כי יש מפלגה חשובה אחת, שבלעדיה אין רוב, שיש לה פטור מזה. כלומר, אין שום דבר שמלכד את כל החבורה הזאת שיאפשר לקרוא לה קואליציה. מה כן מלכד? הדבר היחיד זה הכסף. לכן, אל תחפשו היגיון, אל תחפשו שכל. פשוט כל אחד קיבל את המתת שלו, את המנה שלו כדי שיסכים להצטרף, וככה רוצים ללכת ולנהל מדינה.
לכן מפלגתי תצביע נגד התקציב הזה, בתקווה ובתפילה שאולי יהיה לנו יום אחד תקציב טוב יותר. תודה לך, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. יעלה ויבוא נציג סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת אברהם רביץ.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, ראש הממשלה, אני בכל אופן רוצה להקדיש את דברי בקשר לתקציב לנושא שהיה כל כך מדובר בזמן מערכת הבחירות, ויכול להיות שהוא הנושא אשר בגללו נפלה הממשלה הקודמת. אני חושב שהוא הולך ונשכח, וצריך לשים אותו בראש סדר-היום שלנו. אני רוצה לדבר על העוני ממש.
אני מכוון את דברי לשר האוצר. אנחנו למדים שקרה כאן משהו בסיסי, מהותי, בהסתכלות של הממשלה על בעיית העוני בישראל. עד היום חיינו בשיטה מסוימת, שנתונה בוויכוח אוניברסלי, בוויכוח עולמי, איך חברה מסוימת מטפלת בעוני. חיינו במין גן-עדן, שהוא הדבר היפה ביותר, שהטיפול בעוני יהיה אוניברסלי. זאת אומרת, כדי שלא לבייש את מי שאין לו – ואנחנו הרי רוצים, כחברה, במיוחד חברה יהודית, אנחנו מחויבים מוסרית וערכית לטפל בחלשים – אמרנו: אנחנו ניצור שיטה, וקראנו לה קצבאות ילדים. כל ילדי ישראל באשר הם, ללא כל הבחנה, יקבלו. המדינה, מעצם העובדה שיש ילדים במשפחה, משלמת כסף כדי שיהיה יותר קל לגדל אותם.
זה מין שיטה שיש הומניות רבה מאחוריה, אבל לא כל מדינה יכולה כנראה להרשות לעצמה לטפל כך בעוני. אנחנו יודעים שבאירופה עושים כך. קחו מדינה כמו צרפת, מדינות אחרות באירופה, המטפלות בעוני או במשפחות ברוכות ילדים - זו בהחלט יכולה להיות סיבה לעוני במשפחה - בדרך של נתינה לכל החברה באופן שווה. וכך נהגה מדינת ישראל. נראה שהמצב השתנה, והממשלה לאט לאט – והיא לא תמיד אומרת זאת במפורש – אבל לאט לאט, מתכוונת להגיע למצב אחר, לבטל את השיטה הזאת, שהיא שיטה אוניברסלית, הומנית, יפה.
אבל, אני מוכרח לומר שהממשלה הקודמת – אני עדיין לא מאשים את הממשלה הזאת; אני מקווה שזה לא יקרה פה - הממשלה הקודמת שכחה, כאשר היא אמרה: אנחנו לא יכולים לעמוד במשימה הזאת, ואנחנו לא הולכים לתת למשפחות ברוכות ילדים - מעצם העובדה שיש להן ילדים רבים – אנחנו לא הולכים לתת כסף לכולם, לעשות את הדבר הנלווה לכך. אם לא שיטה אוניברסלית, אז חייבת להיות שיטה ייחודית, המכוונת בדיוק לעניים, שם לתת את הפתרון.
מה היא עשתה? היא קיצצה את קצבאות הילדים, אבל לא יצרה שום אלטרנטיבה. לכן זו היתה ממשלה ללא חמלה – כולנו אמרנו זאת. הבעיה לא היתה השיטה הכלכלית. השיטה הכלכלית הוכיחה את עצמה. אבל כשאתה יוצר שיטה כלכלית חדשה ואתה מזניח את החלשים שבחברה, זה מביא למשבר החברתי הגדול ביותר. ולפי דעתי, אחד הגורמים לנפילת הממשלה הקודמת היה שהעניים לא טופלו, במקביל.
אני לא מצפה לראות בתקציב הנוכחי את הפתרון לכך, כי התקציב הנוכחי באמת, במסגרת הקריאה הראשונה, לא מטפל בפתרון לשכבות העניות בישראל. ובכלל, החברה עצמה, לפי עניות דעתי, איננה מטפלת נכון בעניין. הם מדברים על הפער החברתי - עזבו את הפער החברתי. לא מדברים על העוני, ואני בא ממשרד שזה עניינו, לטפל בעניים. ולא קיבלנו שום מענה. בתקציב הנוכחי אני לא רואה שום סימנים לכך.
אינני מאשים את שר האוצר הנוכחי. הוא לקח תקציב, הביא אותו למליאה, להצבעה, וכנראה הוא יעבור היום. אבל, אני אומר לשר האוצר - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת רביץ, האם תוכל לסיים, אדוני?
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני כבר מסיים, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני אומר לשר האוצר במלוא הידידות והחברות שנוצרו במשך שנים של עבודה משותפת, ואני אומר לממשלה הזאת: אם אתם לא תתנפלו מייד על הבעיה, אם לא תיתנו במקביל פתרון לעניים שהוא באמת לא סימפתי - הוא פתרון לא סימפתי, הוא פתרון של עניים, אולי בלי כבוד, אבל עם לחם. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה, חבר הכנסת אברהם רביץ. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, נציגת גיל, גמלאים.
שרה מרום-שלו (גיל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו עומדים בפני אישור תקציב המדינה בקריאה ראשונה אשר אין בו בשורות מיוחדות.
בישראל של שנת 2006 חיים מיליון וחצי ישראלים עניים. מספר המובטלים הוא 200,000. כל ילד שלישי וכן 25% מהגמלאים חיים מתחת לקו העוני. על כל 1,500 קשישים יש עובד סוציאלי אחד בלבד. הנתונים הקשים הם עוד רבים. החברה הישראלית כיום היא חברה ענייה יותר, חברה שבה הפערים בין עשירים לעניים גדולים וגדלים מדי יום. בישראל של היום חיים מאות אלפי אנשים שידם אינה משגת לספק את צורכי משפחתם המינימליים, שלא לדבר על לחיות בכבוד. במדינת ישראל יש היום אלפי ילדים שחוזרים הביתה למקרר ריק ומעבירים את היום ללא ארוחה חמה. אלפי קשישים אינם מצליחים לשלם עבור תרופות וחיים בעוני ובעזובה. שירותי הרווחה קורסים ומערכת הבריאות אינה עומדת בנטל. הרשויות השונות אינן מצליחות לספק פתרונות, והמצב רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום.
ממשלת ישראל צריכה להציב את הנושא החברתי בראש סדר העדיפויות שלה. עליה להעמיד את כל המשאבים האפשריים לטובת המלחמה בעוני ובפערים החברתיים. עליה להציג מדיניות כלכלית שמצד אחד ניתן יהיה ליישם אותה, ומצד שני תביא בהדרגה למצב שבו יחיו בישראל פחות ילדים וקשישים עניים.
מפלגת הגמלאים נבחרה לייצג ציבור של 750,000 איש, שרבים מהם חיים במצוקה כלכלית קשה ובעוני מחפיר. עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת להיטיב את מצבם ולשפר את איכות חייהם. זאת, על-ידי הגדלת סל הבריאות והתרופות וטיפול בנושאים מיוחדים למגזר השלישי. יש לנו הזדמנות עכשיו, לקראת הקריאה השנייה והשלישית ואישור התקציב, ליישם את כל הדברים האלה, שלא יפגעו באף אחד בישראל.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו, שגם דיברה פחות מהזמן שהוקצב לה. עכשיו ידבר חבר הכנסת אברהים צרצור מסיעת רע"ם-תע"ל.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
בסמאללה אל-רחמן אל-רחים.
כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אני מניח שרבים מחברי הכנסת ומכל הקשת הפוליטית – כל אחד לפי טעמו – התייחסו לתוצאות הזוועתיות של הסקר שפורסם אתמול על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה: יותר מ-60% מהנשאלים הם בעד עידוד הגירה של ערבים ממדינת ישראל. נתון מדהים, מזעזע ומאיים, אף שהוא לא הפתיע אותי. מכאן, אנו עדים להתעצמות המגמה הפאשיסטית הזאת, שלצערי הרב מוצאת לה פה בכל זווית ומקום במדינת ישראל, לרבות בבית זה.
רוח המגמה הזאת באה לידי ביטוי בשעות אלה, שבהן כוחות משטרה מתוגברים מאבטחים כלים כבדים שהורסים עכשיו בתים בכפר פורעה שבנגב. כן, הורסים את החיים, את התקווה, ומחזקים את תחושות התסכול, הקיטוב והניכור.
תופעה דומה שמבטאת בצורה הגועלית ביותר את המגמה הזאת היא התנכלות של מתנחלים בדרום הר-חברון לתלמידים פלסטינים של בית-ספר יסודי. כן, כבוד היושב-ראש, ילדים קטנים אלה נחשפים להתעללויות ברוטליות של מתנחלים גסי-רוח.
עתניאל שנלר (קדימה):
אתה ראית את זה פעם, או שזו סתם השמצה?
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אין דבר המאיים על ישראל יותר מהתעצמות מגמות פאשיסטיות כאלה – לא אירן המאיימת ולא הטרור, אלא תופעות אלה שמכרסמות ביסודות המדינה.
עתניאל שנלר (קדימה):
המגמה הפאשיסטית הזאת היא בנייה בלתי חוקית.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני מצהיר כאן כי מגמות כאלה לא ירתיעו אותנו בשום פנים ואופן. נילחם בהן בכל דרך לגיטימית, ומי שלא מוכן לקבל אותנו כחלק אינטגרלי מהמדינה הזאת – בבקשה, שערי המדינה פתוחים בפניו, שיעוף מכאן.
עכשיו לגופו של עניין – הנושא של התקציב. בכנות מלאה, חיפשתי נקודות אור בתקציב. לצערי הרב, לא מצאתי.
ההתעלמות מהצרכים האמיתיים של האוכלוסייה הערבית, הנגיעה המבזה והמוגבלת ביותר בצרכים אלה איננה מבשרת טובות. הדבר שמקומם אותי, כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, הוא שכולם מכירים בעובדה שיש פער אדיר בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית, שמשתקפת גם בין היתר בדוחות אין-סופיים של מוסדות מחקר ומוסדות ממשלתיים וגם בדוחות מבקר המדינה. למרות העובדה הזאת, כשבאים לקבל החלטות ולהכין הצעות חוק, האפליה חוגגת, איננו רואים את האור בקצה המנהרה, אנחנו נמחקים סתם ככה בהינף-יד.
הוכחה לכך – התקציב שמונח בפנינו, שלצערי הרב אינו יוצר שום תקווה, אלא ההיפך. הוא מחזק את תחושות הניכור, האכזבה והייאוש. אין אנו יכולים לקבל מצב שבו מצד אחד מכירים בעובדה שיש פער, ומצד שני, כשבאים לקבל החלטות, הכול נמחק לחלוטין. אנו מרגישים שאין לנו מקום לא בחשיבה האסטרטגית של המדינה ולא בתכנון האסטרטגי של מקבלי ההחלטות וקברניטי המדינה הזאת.
אני לא אמנה כאן את רשימת הכאבים של האוכלוסייה הערבית, שבוודאי הרבה חברים בכנסת – ערבים ולא ערבים – מנו אותם, ואני רואה לנכון, כבוד היושב-ראש, להגיד כמה מלים בנושא שלצערי הרב אף אחד לא התייחס אליו, וזה הנושא של נכסי ההקדש המוסלמי. מבחינתנו – ובזאת אני פונה לכבוד שר האוצר, ומבקש ממנו באופן ישיר שידאג שהנושא הזה באמת יעלה על סדר-היום, שימצא את המסגרת שבתוכה או דרכה יכולים לדון בנושא כזה כואב, ובכל הרמות: ברמה התקציבית והכספית וגם ברמה המוסרית.
נכסי ההקדש המוסלמי, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השרים, נגזלו על-ידי המדינה משנות ה-50 במסגרת מה שנקרא חוק נכסי נפקדים. אני לא אכנס לפרטים, אולי תהיה הזדמנות אחרת שבה נוכל להיכנס לפרטים האלה, אבל אני אתמקד בכך שהצעת תקציב שלא מודה בזכותנו כערבים, כמוסלמים במדינת ישראל, בזכותו של הציבור הערבי ליהנות ממלוא הכנסות ההקדש המוסלמי, היא הצעה לא הוגנת, בלשון המעטה.
יש צורך בשינוי אסטרטגי, שיתחיל בהכרה של הממשלה הזאת במיוחד, שאני מאוד מקווה ומאחל לה הצלחה מלאה – הצלחתה בסופו של דבר גם תניב פירות לאוכלוסייה הערבית. אני מאוד מקווה וטוען שיש צורך בשינוי אסטרטגי, שיתחיל בהכרה של הממשלה בזכותו של הציבור הערבי, שההכנסות של הווקף – נכסי ההקדש המוסלמי – יופנו במלואן למטרות פיתוח ורווחה ביישובים הערביים.
משפט אחרון – אני אומר במלוא הכנות, שאם מעבירים את הכספים של נכסי ההקדש המוסלמי, תאמינו לי, זה יקל מאוד על משרד האוצר וזה יקל מאוד את המימוש של חלק מהשוויון שאנו מייחלים לו. תודה רבה לך.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אחרון הדוברים בדיון הסיעתי יהיה יושב-ראש סיעת חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה – עשר דקות. אני מבקש לצלצל. אחריו ישיב שר האוצר, וראוי שהוא יישא דברים בפני מליאה מלאה. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השרים, כבוד שר האוצר, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש.
שר האוצר אברהם הירשזון:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני ראיתי אותך מנהל את ועדת הכספים, הייתי שם, ואני יודע שאתה בקיא ויודע את הצרכים של המשק ושל החברה בישראל. אני מקווה שבתפקידך החדש תיטיב פשוט לתקן עוולות שהצטברו ונערמו על שולחנה של החברה הישראלית.
אבל, אני לא יכול להימנע, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מהמסקנה שהממשלה, על-פי קווי היסוד שלה, היא עדיין ממשלת ההון הגדול.
בהצעה אחרת, בדיון על הלחם, אמרתי: נפתלות דרכי הפוליטיקה, אבל הפוליטיקה היא פוליטיקה, זאת אומרת יש עמדות חברתיות ויש עמדות קפיטליסטיות ויש עמדות כאלה ואחרות. הבעיה היא לא עם העמדות. לא נפתלות דרכי הפוליטיקה, אלא נפתלות דרכי הפוליטיקאים, שקופצים ממקום למקום, ובעצם מה שהיה נכון אתמול הוא לא נכון לחלוטין היום עבור כמה אנשים שעמוד השדרה הפוליטי-החברתי שלהם כרוך בכיסא שהם יושבים עליו ולא בעמדות שהם מאמצים לעצמם.
התקציב שמובא הוא תקציב ההון הגדול, הוא תקציב האטימות החברתית, ולכן מוזר, בהמשך הדברים, שאותו תקציב של נתניהו – שעמיר פרץ נלחם בו ואמר שיתנגד לו – הוא עומד עכשיו להצביע בעדו; וביבי נתניהו - שעמד על הדוכן הזה לפני כמה רגעים – שהגיש את התקציב, יצביע נגדו בטענה שבקריאה השנייה והשלישית זה ישתנה.
ואז, אנחנו לא יכולים להימנע מהמסקנה – אומנם ישתנה, אבל איך ישתנה? האם מסגרת התקציב תיפרץ? שר האוצר אומר שלא, הממשלה אומרת שלא. זאת אומרת, התקציב ישתנה בתוך התקציב, אבל כשאנחנו רואים שהמוביל של האג'נדה החברתית, עמיר פרץ, מודיע כבר עכשיו שהוא ישמור על תקציב הביטחון, אז מאיפה יעבירו ולאן? האם יעבירו מתקציב הבריאות לתקציב הקצבאות? מקצבאות לתשתיות? מתשתיות לרשויות? מרשויות לחינוך? מחינוך לתרופות לחולי הסרטן? ממה יעבירו למה? זאת אומרת, זה כמו עם השמיכה הקצרה: אתה מכסה את הראש – חושף את הרגליים, אתה מכסה את הרגליים – חושף את הראש; בעצם זה מה שמייעדים לנו בתקציב החדש.
מה שבטוח, שעמיר פרץ ישמור על תקציב הכיבוש, הגדר, ההתנחלויות וההתכנסות, ויכול להיות שבמסגרת המשימות החדשות, הוא ידרוש תוספת.
אחת הצרות הגדולות של התקציב הזה היא חוק ההסדרים והתקציבים הייעודיים שנוספו לו. זאת אומרת, אם היתה תקווה כלשהי שאפשר להמר עליה באותן יוזמות חקיקה של חברי כנסת בנושאים חברתיים, שאמורים לתקן עוולות, בא חוק ההסדרים בעצם ומבטל את תחילתם של אותם חוקים, או משנה את תחילתם, ואז יורדים לטמיון חוקים חברתיים למען העובדים, למען מערכת החינוך.
נקודה שלישית היא המיסוי על ההון. אומנם בתקופת כהונתו של סילבן שלום כשר האוצר הוחל במיסוי ההון הגדול, ונודע לי שההכנסה מאותו מיסוי, אדוני השר, בשנה הקודמת או בשנה שלפניה, היתה קרוב ל-3 מיליארדי שקל. מובן שזה נותן מרחב של תיקון עוולות, אבל לאן הולך הכסף? אני חושב שזאת שאלה מאוד חשובה. למה המיסוי על ההון עדיין נמוך מהמיסוי על העבודה? איפה נשמע דבר כזה שעל העבודה ועל המאמץ ועל ההשקעה הפיזית והשכלית יש מיסוי גבוה, ועל הרווחים הספקולטיביים של ההון בעצם המיסוי הוא קטן?
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שכל חברי הכנסת קיבלו את הדוח של מרכז "מוסאוא" על חלקו של הציבור הערבי בתקציב החדש. בעצם אנחנו לא רואים בתקציב החדש שום טיפול בבעיית העוני, שהלך והעמיק בעקבות קיצוץ הקצבאות על-ידי הממשלה הקודמת של שרון ונתניהו. קיצוץ הקצבאות היה עירוב מרושע של גזענות ושל דיכוי חברתי ומעמדי. די להסתכל במספרים של המוסד לביטוח לאומי כדי לגלות ש-59.2% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, בזמן ש-20% מהילדים היהודים חיים מתחת לקו העוני. ניתן לראות בעובדה ש-80 מתוך 82 יישובים ערביים נמצאים בארבע השכבות הנמוכות של המצב הסוציו-אקונומי את מידת המחויבות של הממשלה לנושא של הצדק החברתי ושל הפערים החברתיים בין יהודים לערבים ובכלל בתוך החברה הישראלית.
בתקציב אין שום תשובה על צורכי החינוך בכלל ועל צורכי החינוך הערבי בפרט. אנחנו עוד לא מדברים על רמת חינוך ועל תוכניות לא פורמליות. אנחנו עדיין מדברים על מחסור בכיתות לימוד, והתקציב החדש לא נותן שום תשובה, או משהו שמתקרב לתשובה, על המחסור ב-2,000 כיתות לימוד בבתי-הספר הערביים. זאת בזמן שאנחנו מגלים שברמה המהותית, ההשקעה של המדינה בתלמיד יהודי בממוצע היא קרוב ל-3,200 שקל, וההשקעה בתלמיד ערבי היא 830 שקל, ואני שמח שגברתי שרת החינוך נכנסה למליאה, כי אני חושב שהמספרים האלה זועקים לשמים ומחייבים טיפול מהיר בתקציב הבא, בתקציב הזה ובתקציבים הבאים של הממשלה.
גם הנושא של הבריאות עדיין, על אף המחזה האלקטורלי, של הבחירות, של העלאת תקציב סל הבריאות, עדיין המחסור קשה ותרופות חיוניות אינן נכללות בסל. מה גם שבתי-החולים היחידים בקרב האוכלוסייה הערבית, שנמצאים בנצרת, סובלים ממצוקה קשה ומחוסר התעניינות, טיפול ותמיכה.
בנושא התעסוקה, אדוני היושב-ראש, האבטלה הולכת ומתרחבת, במיוחד ביישובים הערביים. ואם לא די בכך, באו ויישמו את מה שקראו תוכנית ויסקונסין, שהיא פשוט אחת מהתוכניות המרושעות והאטומות הפוגעות בחלשים ובמקבלי הקצבאות, תוכנית שבאה להשפיל ולגזול את המעט שהיו מקבלים. לכן, יש מקום גם כן להוריד ולהוציא את הסעיף של תוכנית ויסקונסין מחוק ההסדרים.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. אתמול פרסם מבקר המדינה את הדוח השנתי שלו, ובין השאר התעכב על כשלים חמורים במאבק בתאונות הדרכים. אני מקווה שהשר החדש ייתן תשומת לב לעניין הזה גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת סדר העדיפויות, וכל הנושא הזה של תשתיות בתחבורה ותשתיות בדרכים וחינוך לבטיחות בדרכים יקבל תאוצה בתקציב החדש. אבל, למרבה הצער אנחנו לא רואים את זה.
במה שקשור לתוכניות המיתאר של היישובים הערביים: בקווי היסוד של הממשלה יש סעיף שמדבר על כך שהממשלה מתכוונת להסדיר את הנושא של שטחי השיפוט. מה שדרוש הוא לא להסדיר אלא להרחיב את שטחי השיפוט. לאשר תוכניות מיתאר שמופקדות כבר חמש, עשר ו-20 שנה במשרד הפנים. העלות של אישור התוכניות האלה אינה עולה על 20 מיליון שקל, אבל זה יוצר בעצם מרחב של התפתחות ופיתוח בתוך היישובים הערביים.
קריסת הרשויות המקומיות - לדעתי היא דבר שפוגע באזרח הפשוט. הממשלה גלגלה כל מיני תפקידים חברתיים על הרשויות המקומיות ופטרה את עצמה ממחויבויות חברתיות, ובאותו זמן היא גרמה לקריסת השירותים המוניציפליים. זאת אומרת, המטלות התרבו והאפשרויות התמעטו.
חברי חבר הכנסת צרצור דיבר לפני רגע על מה שקורה בנגב, על הריסת הבתים. הגיע הזמן גם שהתקציב החדש יענה על השאלה של הכפרים והיישובים הבלתי-מוכרים. אנחנו לא רואים שום רמז שהתקציב החדש וגם ההסכמים הקואליציוניים הולכים לפתור כל מה שקשור למצוקה הקשה והעמוקה של הנגב ושל ערביי הנגב, גם בעידנו של השר המיועד, או השר שהוא פשוט שר לענייני הגליל והנגב, שאני לא רואה בתוכניות שלו שום בשורה לגבי התושבים הערבים והיישובים הבלתי-מוכרים, למעט נישולם מהאדמות שלהם והריסת בתיהם.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר, אם מישהו חושב שככל שירע לאזרחים הערבים כן ייטב למדינת ישראל, הוא טועה. הגיע הזמן, גברתי היושבת-ראש, שממשלה בישראל תיטול את הדגל של השוויון, ובמקום לדבר על כיבוי שרפות תיזום סקר צרכים כדי להגיע או כדי לסגור את הפער בין הערבים לבין היהודים אזרחי המדינה. גם אם תיקבע תוכנית רבת-שנים של חמש, עשר, 15 שנה לסגירת הפער הזה, אני חושב, לפחות, שאנחנו נעלה על מסלול ברור שאומר שהאפליה היא רעה ומאוד מסוכנת לחברה בישראל והגזענות רק תגביר את המתחים ואת חוסר היציבות החברתית בתוך מדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, לא יצא לי לדבר כשאת ישבת בראש הישיבה, ולכן אני מנצל את ההזדמנות לברך אותך ולאחל לך הצלחה וכל טוב.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. יעלה ויבוא שר האוצר.
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בימים האחרונים קיימתי כמה שיחות עם ראש הממשלה, וגם הבוקר התקיימה פגישה של ראשי סיעות הקואליציה עם ראש הממשלה בכל הקשור לאישור תקציב המדינה לשנת 2006.
אני רוצה להודיע לחברי הבית, כי על דעת ראש הממשלה, בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית ידונו ויגבשו מרכיבי הקואליציה, במסגרת ההבנות שסוכמו במשא-ומתן הקואליציוני, את המענים לאוכלוסיות החלשות ולצרכים החברתיים, תוך התייחסות להחלטות שהתקבלו לאחרונה.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שהממשלה הזאת היא ממשלה - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
תקציב 2006 או 2007?
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני מדבר על 2006, אני התחלתי בזה.
הממשלה הזאת היא ממשלה שיש לה אוריינטציה חברתית.
רן כהן (מרצ):
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
הממשלה הזאת מתכוונת לטפל בכל הרצינות בנושאים החברתיים, ובכוונתה לשלב בעשייה הכלכלית של משרד האוצר את התוכנית החברתית שהתווה ראש הממשלה. זאת לצד שמירה על מדיניות כלכלית ברורה, מדיניות אשר תמצב את ישראל בין המדינות שכלכלתן צומחת ומתפתחת.
אני מבקש לומר, שישבתי פה ושמעתי את חברי הכנסת. חבר הכנסת כחלון, שמעתי את הזעקות על נושא הלחם. אני בעד קצת יושר וכנות. אתה ואני היינו באותה מפלגה שגזרה גזירות קשות על הציבור. לא שמעתי את קול הזעקה.
משה כחלון (הליכוד):
אני התנגדתי גם אז.
שר האוצר אברהם הירשזון:
היא לא פילחה את דממת הלילה.
קריאה:
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
לא ראיתי את זה.
גלעד ארדן (הליכוד):
אבל אתם דיברתם - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
דברו חלש, שתהיה לכם מידה של צניעות, כי הממשלה הזאת מתכוונת בארבע השנים הבאות לשלב בין כלכלה נכונה לבין חברה נכונה. הקואליציה הזאת אימצה את הכלים הנכונים לעשות את הדברים האלה. לכן אני רוצה לומר לכם, ביום הראשון - קצת ענווה. מילא חבר הכנסת אורון אומר דברים. הוא אמר אותם לפני שנה, לפני שנתיים. לפחות יש עקביות.
חיים אורון (מרצ):
תגיד בעוד שנה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
בעוד שנה. לפחות יש עקביות. אבל אני רוצה לומר שהממשלה הזאת מחויבת - - -
משה כחלון (הליכוד):
איפה עמיר פרץ?
שר האוצר אברהם הירשזון:
חבר הכנסת כחלון, אני רוצה לומר לך שעמיר פרץ היה אתי בפגישות בימים האחרונים, יותר ממך, בכל הנושאים שקשורים לענייני חברה. אני מציע שלא לשפוט אדם לפי הימצאותו או היעדרו. הוא הקדיש לזה הרבה מאוד שעות.
לכן, רבותי, מאחר שאני יודע שמרכיבי הקואליציה - וקדימה בראשם - ילכו לתוכנית כלכלית וחברתית, אני פונה לחברי הבית ומבקשם לתמוך בקריאה ראשונה בתקציב ובחוק ההסדרים לשנת 2006. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני שר האוצר.
קריאה:
- - -
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כולם מתבקשים לשבת. אף הצבעה אחרי ההצבעה לא תיחשב. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, ביקשתי הצבעה אישית.
היו"ר דליה איציק:
כן, גברתי, אנחנו נקיים אותה. חברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה הצבעה אישית והגישה 20 חתימות, ולכן אנחנו נקיים אותה. חבר הכנסת בני אלון, יש לך רשות הדיבור.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה לך. שמעתי את דבריו של שר האוצר באופן כללי לגבי שינויים שיהיו, אבל בדברים שנאמרו מעל במות שונות ובעיקר פה במליאה - וגם בפרוטוקולים אפשר לקרוא את זה - חברי כנסת, למשל חבר הכנסת אלחנן גלזר, מנו סכומים מדויקים שהם ידרשו כתנאי להצבעה היום, בגלל העלאה במחיר הלחם ושינוי בהסכם הקואליציוני. בהסכם הקואליציוני עם הגמלאים כתוב 75 שקלים לאדם בודד, והם אמרו: אנחנו נדרוש עכשיו להגדיל את זה ל-100 שקלים לאדם ו-150 שקלים לזוג, וכן רשימה ספציפית ומדויקת. שאלתי היא, אם היתה הסכמה ויש הסכם. אם זה בכתב, יש התייחסות בחוק הממשלה. אם זה לא בכתב, אבקש מהשר לפרט מהם ההסכמים עם הגמלאים ועם האחרים.
היו"ר דליה איציק:
אדוני שר האוצר, מבקש חבר הכנסת בני אלון לדעת האם היו הסכמים לפני כן. אדוני שר האוצר, אתה רשאי לעלות לבמה כאן ולהשיב לחבר הכנסת בני אלון.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אלה לא הסכמים קואליציוניים, אין צורך - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, אני מודה לך. שר האוצר מדבר. אנחנו נאפשר לשר האוצר לדבר ונסיים את הדיון מייד.
שר האוצר אברהם הירשזון:
חבר הכנסת בני אלון, בתשובה על שאלתך, הממשלה הציגה את ההסכמים הקואליציוניים שהיו לה. פרט להסכמים שהציגה הממשלה, אין שום הסכם נוסף.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני השר.
רן כהן (מרצ):
- - - על הלחם.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, לפי סעיף 62(ב), הוגשו למעלה מ-20 חתימות להצבעה אישית. חברת הכנסת זהבה גלאון, הצבעה אישית. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - בעד
רוחמה אברהם - בעד
יעקב אדרי - בעד
יצחק אהרונוביץ - נגד
אהוד אולמרט - בעד
חיים אורון - נגד
זבולון אורלב - נגד
דוד אזולאי - בעד
אריאל אטיאס - בעד
עמיחי אילון - אינו נוכח
רוברט אילטוב - נגד
דליה איציק - בעד
אפי איתם - נגד
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - בעד
אריה אלדד - אינו נוכח
בנימין אלון - נגד
טלב אלסאנע - נגד
זאב אלקין - בעד
חיים אמסלם - בעד
אלי אפללו - בעד
גלעד ארדן - נגד
אורי אריאל - נגד
זאב בוים - בעד
יוסף ביילין - נגד
בנימין בן-אליעזר - בעד
יעקב בן-יזרי - בעד
שלמה בניזרי - בעד
מנחם בן-ששון - בעד
רוני בר-און - בעד
אבישי ברוורמן - בעד
שלמה ברזניץ - בעד
מוחמד ברכה - נגד
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - נגד
זהבה גלאון - נגד
אלחנן גלזר - בעד
יצחק גלנטי - בעד
משה גפני - נגד
עמירה דותן - אינה נוכחת
אברהם דיכטר - בעד
אברהם הירשזון - בעד
שמואל הלפרט - נגד
צחי הנגבי - בעד
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - בעד
מגלי והבה - בעד
אבשלום וילן - נגד
מתן וילנאי - בעד
יצחק וקנין - בעד
נסים זאב - בעד
ג'מאל זחאלקה - נגד
יצחק זיו - בעד
עבאס זכור - נגד
נאדיה חילו - בעד
דב חנין - נגד
יואל חסון - בעד
ישראל חסון - נגד
שי חרמש - בעד
ואסל טאהא - נגד
אחמד טיבי - נגד
דוד טל - בעד
אסתרינה טרטמן - נגד
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אביגדור יצחקי - בעד
אליהו ישי - בעד
דני יתום - בעד
איתן כבל - בעד
אמנון כהן - בעד
יעקב כהן - נגד
יצחק כהן - בעד
רן כהן - נגד
משה כחלון - נגד
ישראל כץ - נגד
ציפי לבני - בעד
לימור לבנת - נגד
יצחק לוי - נגד
אביגדור ליברמן - נגד
יעקב ליצמן - נגד
סופה לנדבר - נגד
גאלב מג'אדלה - בעד
שאול מופז - בעד
אברהם מיכאלי - בעד
אלכס מילר - נגד
סטס מיסז'ניקוב - נגד
מיכאל מלכיאור - בעד
יעקב מרגי - בעד
שרה מרום-שלו - בעד
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - בעד
מיכאל נודלמן - בעד
דני נוה - נגד
אורית נוקד - בעד
בנימין נתניהו - נגד
יואל חסון (קדימה):
אתה כתבת את התקציב הזה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת חסון, ממש אל תגרום לי להוציא אותך על הרקע הזה. לא מדברים בהצבעה. בבקשה, אדוני מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
חנא סוייד - נגד
מרינה סולודקין - בעד
ניסן סלומינסקי - נגד
אפרים סנה - בעד
גדעון סער - נגד
גדעון עזרא - בעד
אופיר פינס-פז - בעד
מאיר פרוש - נגד
שמעון פרס - בעד
עמיר פרץ - בעד
גלעד ארדן (הליכוד):
אני לא מאמין, אני בשוק, אני בהלם.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ארדן, אתה מתעקש להיות הראשון שמוצא מהאולם?
גלעד ארדן (הליכוד):
לא.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אברהים צרצור - נגד
אברהם רביץ - אינו נוכח
ראובן ריבלין - נגד
חיים רמון - בעד
יוסף שגאל - נגד
יובל שטייניץ - נגד
מאיר שטרית - בעד
יורי שטרן - נגד
סילבן שלום - נגד
שלום שמחון - אינו נוכח
ליה שמטוב - נגד
עתניאל שנלר - בעד
משה שרוני - בעד
נתן שרנסקי - אינו נוכח
רונית תירוש - בעד
יולי תמיר - בעד
אני עובר לקרוא בשמות אלה שלא הצביעו.
עמיחי אילון - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
אריה אלדד - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו נוכח
עמירה דותן - אינה נוכחת
צבי הנדל - אינו נוכח
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
יורם מרציאנו - אינו נוכח
אברהם רביץ - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
נתן שרנסקי - אינו נוכח
היו"ר דליה איציק:
נמתין לתוצאות ואחר כך נעבור להצבעה על חוק ההסדרים במשק. ההצבעה הבאה היא על חוק ההסדרים, וגם היא תהיה אישית, על-פי בקשת חברת הכנסת זהבה גלאון - 20 חתימות.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מסתפקת בהצבעה על חוק התקציב.
היו"ר דליה איציק:
אני מודה לך.
חברי הכנסת, בעד הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006 בקריאה ראשונה - 62, נגד – 47, נמנעים - אין. לכן אני קובעת כי ההצעה עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים לדיון.
חברת הכנסת זהבה גלאון, את הסרת?
זהבה גלאון (מרצ):
כן.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לוועדת הכספים. הפעם נמנה שני מונים. אני מבקשת מחבר הכנסת כחלון ומחבר הכנסת יואל חסון, שהפעם לא יפריע בהצבעה.
חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההצעה - ירים את ידו.
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדת הכספים - 62
נגד - 44
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, בעד – 62, 44 נגד. האם יש נמנעים? אין נמנעים. ובכן, 62 בעד, 44 קולות נגד. אני קובעת בזאת שההצעה עברה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חיים אורון (מרצ):
- - -
היו"ר דליה איציק:
ועדת הכנסת תדון. תודה לכם. חברי הכנסת, לא קמים. יש לנו נושא נוסף, שנוגע לכולכם.
הודעת הממשלה על חלוקת משרד החינוך, התרבות והספורט,
על העברת סמכויות משר לשר ועל העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד
["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 278.]
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה, כפי שהובאה על-ידי השר יעקב אדרי, על העברת הסמכויות משר לשר. השר אדרי, בבקשה.
השר יעקב אדרי:
לא, הצבעה.
היו"ר דליה איציק:
אתה כבר נימקת. ההצבעה תהיה הפעם בהרמת ידיים, ואני מקווה שלא צריך מונים.
מי בעד ההצעה - ירים את ידו כדי שאתרשם. אפשר להוריד. מי נגד?
הצבעה
בעד הודעת הממשלה – רוב
נגד – מיעוט
הודעת הממשלה על חלוקת משרד החינוך, התרבות והספורט ועל העברת סמכויות משר לשר נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אני קובעת שההודעה עברה ברוב, ואני מאשרת את הודעתו של השר יעקב אדרי ופרטיה, שהונחו בפניכם על שולחן הכנסת.
חברי הכנסת, אישרתי לחברת הכנסת טרטמן לבוא לכאן מהצד, על-פי סעיף 35 לתקנון הכנסת, לדקה. עד שחברת הכנסת טרטמן תופסת את מקומה לצד המיקרופון, אני רוצה לומר שאנחנו מסיימים היום את הדיון. חשבנו שהוא יימשך לאורך הלילה, והצלחנו לעמוד בסדר-היום כולו, וגם לקיים דיון מכובד. על כן, ננעל את מליאת הכנסת, וביום ראשון – שימו לב, כיוון שאנחנו בהתחלה יש קצת שינויים, ואתכם הסליחה.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, תודה ובהצלחה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
היום, 10 במאי, נקבע כיום ההתרמה הארצי של עמותת "חיים" למען ילדים חולי סרטן. ביום ראשון האחרון הוזמנו, חברות כנסת ונשים של חברי כנסת, לבית-החולים "שניידר", לפגישה עם האמהות של הילדים, עם הילדים ועם חברים בעמותת "חיים", שעושים מלאכת קודש.
באותה פגישה נתבקשנו לכבד את היום הזה, להזדהות ולהעלות למודעות הציבורית את ההתרמה למען העשייה נגד המחלה הזאת, שחוצה את כל שכבות האוכלוסייה – ילדים בני חודשים ספורים, נערים, נערות, ללא אבחנה של גזע, דת, צבע או מין. נתבקשנו אנחנו, כחברי כנסת ישראל, כנבחרי העם, להביע הזדהות בדרך פשוטה וקלה – לענוד את סיכת הדש של עמותת "חיים" על דש בגדנו. כל חברי הכנסת קיבלו את הסיכה. אנחנו מתבקשים לכבד את הבקשה ואת המעשה הנאמן ולענוד את הסיכה, שלא לדבר על הרמת תרומה, כל אחד כטוב לבו. תודה לכם, ושלא נדע מצרות. רק בריאות. תודה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, תמה הישיבה. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני הבא. תודה רבה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 14:15.