דברי הכנסת

תוכן העניינים אלימות במשפחה 3 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 10 מזכיר הכנסת אריה האן: 10 אלימות במשפחה 10 שר התחבורה מאיר שטרית: 10 יואל חסון (קדימה): 13 זאב אלקין (קדימה): 16 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 17 אלי אפללו (קדימה): 19 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 20 יוסף ביילין (מרצ): 21 מנחם בן-ששון (קדימה): 23 חיים אורון (מרצ): 24 דני נוה (הליכוד): 25 מוחמד ברכה (חד"ש): 28 רוחמה אברהם (קדימה): 29 רן כהן (מרצ): 30 רונית תירוש (קדימה): 30 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 32 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 35 דב חנין (חד"ש): 36 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 36 דב חנין (חד"ש): 36 רן כהן (מרצ): 37 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 40 יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 43 זהבה גלאון (מרצ): 46 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 47 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 49 מתן וילנאי (העבודה-מימד): 51 זהבה גלאון (מרצ): 52 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 54 שרה מרום-שלו (גיל): 55 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 56 ראובן ריבלין (הליכוד): 58 גדעון סער (הליכוד): 60 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 62 לימור לבנת (הליכוד): 64 יצחק זיו (גיל): 68 אורית נוקד (העבודה-מימד): 69 אביגדור יצחקי (קדימה): 71 ואסל טאהא (בל"ד): 72 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 73 עמירה דותן (קדימה): 74 שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און: 75 נסים זאב (ש"ס): 76 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 78 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 79 יורי שטרן (ישראל ביתנו): 81 מרינה סולודקין (קדימה): 83 יעקב מרגי (ש"ס): 84 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 85 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 86 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 87 אברהם מיכאלי (ש"ס): 89 שר התחבורה מאיר שטרית: 91 עמירה דותן (קדימה): 99 עדכון: 13/09/06 דברי הכנסת ב / מושב ראשון / ישיבה ד' / כ"ח בניסן התשס"ו / 26 באפריל 2006 / 2 חוברת ב' ישיבה ד' הישיבה הרביעית של הכנסת השבע-עשרה יום רביעי, כ"ח בניסן התשס"ו (26 באפריל 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 אלימות במשפחה היו"ר דוד טל: בוקר טוב, חברי הכנסת. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חברי הכנסת, על סדר-יומנו דיון בנושא אלימות במשפחה. בימים האחרונים זועזעה הארץ פעמיים. שני בעלים, בשני מקומות שונים, רצחו את נשותיהם ושלחו יד בנפשם, כשהם משאירים אחריהם יתומים אומללים. ראוי ונכון נהגה נשיאות הכנסת, ולא בצל אירועים מחרידים אלה, כשהחליטה להקדיש ישיבה מיוחדת, בשבוע הראשון לדיוניה, לנושא כאוב ועצוב - אלימות במשפחה. להזכירכם, חברי חברי הכנסת, בעקבות החלטת הכנסת השש-עשרה, הקימה הממשלה ועדת שרים לנושא האלימות, והממשלה מסיימת בקרוב את כהונתה בלי שהנושא מוצה עד תום. אנו מצפים מהממשלה החדשה, לכשתקום, לקדם את הדיונים ולהגיע למסקנות ישימות. חברי הכנסת, לצערנו, אין מדובר בתופעה חריגה או בתופעה חדשה, אלא בהתגברות בהיקף האלימות לסוגיה: בבית, במשפחה, נגד נשים, נגד קשישים, במקומות בילוי, בספורט, בבתי-הספר. תופעה חמורה זו שוברת שיאים חדשים וקשים. איני נרתע לכנותה מכת מדינה. האלימות זועקת לשמים. אלימות גובה חיי אדם. אלימות מותירה בגופו ובנפשו של הקורבן צלקות לכל החיים. בהבעת זעזוע אין די. הבריונות והתוקפנות פולשות לכל מקום. אלימות היא כשל חברתי, וככזאת - יש להילחם בו. אווירה של אלימות דוחפת לאלימות. גם כשיש חוק, אין בכך די. שום סיבה לא יכולה להצדיק הקלה בענישת העבריינים האלימים. כפי שאין משחררים שודדים וגנבים בו ביום כדי להשתקם בבית, אלא שולחים אותם להשתקם מאחורי סורג ובריח, כך יש לנהוג עם גברים אלימים ובריונים. לדעתי, יש להחמיר בעבירות אלימות יותר מאשר בעבירות אחרות. מאידך גיסא, המערכת חייבת להעניש בכל חומרת הדין נשים מעלילות שווא, שמגמתן להפליל חפים מפשע. כל תלונת שווא גוררת הודעה למערכת הצבאית, שנוקטת מייד אמצעים ופעולות מחמירות כנגד - - - לימור לבנת (הליכוד): מה זו הגזירה השווה הזאת? היו"ר דוד טל: סליחה, גברתי. גברתי. לימור לבנת (הליכוד): מה זה - - - היו"ר דוד טל: גברתי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: גברתי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. לימור לבנת (הליכוד): - - - אלימות נגד נשים - - - היו"ר דוד טל: גברתי, אני קורא לך לסדר פעם שלישית. תעזבי את אולם המליאה, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: סליחה, גברתי, את לא תפריעי לי. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: גברתי. סדרנים, להוציא את חברת הכנסת לבנת. לימור לבנת (הליכוד): אני אצא לבד - - - היו"ר דוד טל: גברתי, נא לעזוב את אולם המליאה. לימור לבנת (הליכוד): אתה משתמש בסמכות - - - היו"ר דוד טל: מדוע גברתי מפריעה לי? אני מעולם לא הפרעתי לגברתי כשעלתה פה על דוכן הנואמים. מדוע גברתי מפריעה לי? לימור לבנת (הליכוד): אתה משתמש בסמכות - - - היו"ר דוד טל: גברתי. לא, לא, לא. עכשיו, עכשיו תצאי. לימור לבנת (הליכוד): אני אצא. היו"ר דוד טל: סדרנים, בבקשה להוציא את חברת הכנסת לבנת. לימור לבנת (הליכוד): אני רק אומר שאתה משתמש בסמכותך באופן בלתי ראוי - - - היו"ר דוד טל: חברת הכנסת לבנת, לעזוב את אולם המליאה בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: אני מבקש ממך לעזוב את אולם המליאה. לימור לבנת (הליכוד): אני עוזבת. היו"ר דוד טל: אני מבקש ממך לעזוב את אולם המליאה. לימור לבנת (הליכוד): זה שימוש בלתי ראוי בסמכותך. היו"ר דוד טל: אני מבקש ממך, חברת הכנסת לבנת, לעזוב את אולם המליאה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זו אלימות נגד נשים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש - - - לימור לבנת (הליכוד): זה שימוש בלתי ראוי - - - היו"ר דוד טל: חברת הכנסת לבנת, חברת הכנסת לבנת - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, היא צודקת, זה סוג של אלימות, ואפילו שמותר לך, זה סוג של אלימות נגד נשים, ואני חושב - - - תחשוב שוב ותחזור בך. (חברת הכנסת לימור לבנת יוצאת מאולם המליאה.) היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אלדד, אתה רשום כאן - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני רשום - - - היו"ר דוד טל: - - ואתה תאמר את דברך מעל הדוכן הזה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - לחזור בך. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אלדד, אני מאפשר לך לומר את דברך, אתה תאפשר לי לומר מה שאני חושב. מעל הדוכן הזה אמרת דברים שלא נעמו לי, ולא הסכמתי אתם, אבל לא הפרעתי לך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יכולת להעיר. היו"ר דוד טל: לא, לא. אין טעם להעיר. זו זכותך לומר אותם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה טבעו של הפרלמנט - - - היו"ר דוד טל: טבעו של הפרלמנט שאני אומַר מה שאני חושב, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך. אלי אפללו (קדימה): - - - איך זה יכול להיות - - - חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, קריאת ביניים - - - בפרוטוקול. היו"ר דוד טל: סליחה? חיים אורון (מרצ): על קריאת ביניים לא מוציאים מהאולם. היו"ר דוד טל: סליחה, חבר כנסת אורון, עם כל הכבוד. ביקשתי שלא יפריעו, ואני רוצה לסיים, ותנו לי לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אז תבקש. למה להוציא מהאולם? קריאות: - - - היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אלדד, ביקשתי. אני מבקש שתבין שאני מבקש לא להפריע. רבותי חברי הכנסת, כשמעלילים על אדם שלא עשה דבר, שהוא חף מפשע, והמערכת הצבאית נוקטת אמצעים ופעולות מחמירות נגד החף מפשע, כמו גריעה משירות מילואים ופעולות נידוי חברתיות, אני חושב שהדבר אינו נכון. ככל שתעצים תופעת תלונות השווא - תגבר הספקנות לגבי תלונות נשים. התוצאה הבלתי-נמנעת - פיחות באמינות תלונות האמת. בידי הכנסת, כגוף מחוקק, עוצמה רבה. על המחוקק להחמיר, מתוך גישה מוסרית, עם עבירות אלימות. על הכנסת, בחוקיה, לא לנהוג בסלחנות, אלא לקבוע מחיר גבוה לאלימות. אולם, בחקיקה אין די. ללא משאבים למאבק באלימות יישארו החוקים היפים ביותר על הנייר. ללא הגדלה משמעותית באמצעים ובכוח-אדם לאותם גופים שמקדישים את עבודתם לצמצום האלימות, ללא הגנה על קורבנות האלימות, ובעיקר ללא חינוך להוקעת כל גילויי האלימות - התמונה תמשיך להיות קודרת, האלימות תגבר, המספרים ימשיכו להיות מצמררים. חברי הכנסת, אני פותח את הדיון. חבר הכנסת, השר שטרית, יפתח? מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד טל: הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8), התשס"ו-2006. תודה רבה. אלימות במשפחה היו"ר דוד טל: השר מאיר שטרית, בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מציע שנכניס את חברת הכנסת לבנת חזרה. היו"ר דוד טל: חברת הכנסת לבנת, את יכולה להיכנס. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני אמור רק לסכם את הדיון, אבל חבר הכנסת רביץ, שאמור היה לפתוח את הדיון, לא מרגיש טוב ולכן הוא ביקש ממני להחליפו בפתיחת הדיון. בראשית דברי אני רוצה לאחל לחבר הכנסת רביץ רפואה שלמה ומהירה. הוא בביתו, ואני מקווה שיחזור במהירות לפעילות. הוא לא מטופל בשום מקום, כך שלא לדאוג. אני מקווה שירגיש טוב, ומהר. רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאלימות במשפחה כבר איננה תופעה שולית חריגה בשולי החברה. בשנת 2005 נפתחו 20,159 תיקים בגין אלימות בין בני-זוג, מתוכם 15,913 תיקים בגין תלונות נשים. מדובר פה על תופעה מאוד נרחבת. אנחנו עדים, לצערי, לעוד ועוד מקרים של רצח נשים על-ידי בעליהן. אנחנו עדים לתופעה שהופכת להיות קיימת כמעט בכל שכונה, בכל רחוב, לאו דווקא בקרב אוכלוסיות מצוקה. התופעה קיימת גם בקרב אוכלוסיות מבוססות. עוד נרחיב את הדיבור בסיכום על הנתונים ועל הפרטים, שהם ממש מזעזעים, אבל אין ספק שהדבר הזה מחייב התייחסות מיוחדת של זרועות החוק והמשפט, כי נדמה לי שאחת הדרכים שיכולות לעזור בעקירת האלימות משורש היא השימוש ביכולת שיש למדינה ולמערכות החוק והמשפט להעניש בחומרה רבה את המשתמשים באלימות. נדמה לי שמול כל פשע אחר, מול כל עבירה אחרת שיש בה מקום לרחמנות ולחסד, בעבירות אלימות אין מקום לרחמנות ולחסד. עבירות של אלימות מכוונות לא רק כלפי גברים או כלפי נשים, אלא גם כלפי ילדים וכלפי קשישים. עבירות במשפחה, אדוני היושב-ראש, נעשות לא רק נגד נשים, אלא גם נגד ילדים וגם נגד קשישים. לצערי, מספר התיקים שנפתחו רק בשנת 2005 בגין עבירות אלימות נגד קטינים במשפחה הוא 2,779, מתוכם 420 תיקים בגין עבירות מין כלפי ילדים על-ידי קרוביהם. מינואר עד 20 באפריל 2006 נפתחו 743 תיקים בגין עבירות אלימות נגד קטינים במשפחה, מתוכם 123 תיקים בגין עבירות מין בבני משפחה של ילדים מאותה משפחה. אותו דבר קורה, לצערי, גם לגבי קשישים. זאת אומרת, יש פה פגיעה לא רק בגוף של הנשים, זו פגיעה בהוויה, בכבודם של אנשים, בחירות האישית שלהם, פגיעה בנפש שלהם, הפגיעה העמוקה ביותר שמישהו יכול לפגוע באדם אחר. כי במי פוגעים? במי שהוא חסר אונים. אם הורה יכול להתעלל מינית בילדו או להכות את ילדו למוות, כפי שקרה רק עתה, איזה חסד צריך להעניק לאנשים הללו? חז"ל אמרו, שכל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני תמים דעים אתך. הכנסת צריכה לעשות מעשה בעניין הזה ולהחמיר את האכיפה ואת הענישה על כל עבירות האלימות למיניהן. חברים, לא יהיה אפשר לעקור את הדברים האלה משורש אם לא תהיה ענישה מרתיעה ביותר. גדעון סער (הליכוד): אדוני השר, את האכיפה והענישה יכולות להחמיר הרשות המבצעת והרשות השופטת. שר התחבורה מאיר שטרית: אתה צודק. זהבה גלאון (מרצ): לא צריך להחמיר את החקיקה. יש ענישה מספקת, החוקים כבר נחקקו. שר התחבורה מאיר שטרית: חברת הכנסת גלאון, אני מגיע לזה. חבר הכנסת סער, אני סמוך ובטוח שאתה יודע שאני יודע את זאת. הייתי בעצמי שר המשפטים. כזכור, על הבמה הזאת כשר המשפטים תמיד התנגדתי לשלילת שיקול הדעת משופטים ולקביעת עונשי מינימום. בחוק עדיין יש מרחב ענישה מאוד גדול שהוא בלתי מנוצל, לצערי, על-ידי השופטים, שהם רחמנים בני רחמנים. לעתים יש מקרים שבהם צריך לעשות "הפירו תורתך". יש מקרים שבהם הכנסת צריכה לקבוע ענישת מינימום. זהבה גלאון (מרצ): - - - שר התחבורה מאיר שטרית: חברת הכנסת גלאון, את כחברת הכנסת יזמת חקיקה, כזכור לך, של ענישת מינימום. היו"ר דוד טל: גם חברת הכנסת לשעבר יעל דיין. שר התחבורה מאיר שטרית: נכון, היא יושבת פה אתנו. את יזמת חקיקה בתחום אחר, שאני תמכתי בה כשר המשפטים והיא עברה, של ענישת מינימום בעניין הסחר בנשים. זהבה גלאון (מרצ): גם על עבירות מין. שר התחבורה מאיר שטרית: נכון, ותמכתי בזה. חברת הכנסת גלאון, עושה רושם שזה לא מספיק, ופה אולי תפקידה של הכנסת בשלב ראשון להתרות, להגיד לבתי-המשפט: חברים, צריך להפסיק עם הרחמים הללו, כי זו אכזריות כלפי רבים אחרים שלא יכולים להגן על עצמם. ואם זה לא יעזור, יש לעשות מעשה. זה מה שאני מציע. אני חושב שיהיה נכון לפעול בעניין הזה, אדוני היושב-ראש. אני מאחל לכל חברי הכנסת, החדשים והוותיקים כאחד, הצלחה רבה, כל אחד במילוי תפקידו, לטובת העם והמדינה. תודה, אדוני. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני השר. ראשון הדוברים - חבר הכנסת יואל חסון. פרק הזמן שנקבע הוא שלוש דקות, ואני מבקש מאוד להקפיד על שלוש דקות. בדיון הקודם, לפנים משורת הדין, אפשרנו לגלוש. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את שלוש הדקות שלי כדי לציין ולהזכיר את נפגעי האלימות בחברה הישראלית, מקרים ושמות בחודש הזה. 1 באפריל 2006 – גבר בן 49 מקיבוץ בצפון נאשם כי נהג לנעול את הדלת, לקשור את ידיה של בתו בת ה-11 באמצעות חבל ואז לאנוס אותה; 2 באפריל 2006 – בני-זוג נאשמים בהתעללות בבנה הקטין של האשה. בין השאר נטען כי האם נהגה לכרוך שקיות ניילון סביב צווארו של הילד; 6 באפריל 2006 – חמישה אחים מלוד חשודים כי רצחו את אחותם בשל יחסיה הרומנטיים עם פלסטיני; 13 באפריל 2006 – תושב חיפה נעצר בחשד שתקף את אחיו בליל-הסדר באמצעות מוט ברזל ופצע אותו באורח בינוני עד קשה; 15 באפריל 2006 – תושב אור-יהודה, איילו בז'ה, בן 46, רצח את אשתו והתאבד בנוכחות ששת ילדיהם הקטנים; 23 באפריל 2006 – דוד תורג'מן, בן 41, מירושלים, ירה באשתו זיטה בעת שישנה ולאחר מכן התאבד. בנם בן התשע מצא את גופותיהם. רק אתמול התבשרנו על רצח נוסף, של גלינה אייזן, בת 50, מאריאל. על-פי החשד, היא נרצחה על-ידי בעלה ואחיו. חברי הכנסת, חודש אפריל עוד לא הסתיים, ומרחץ הדמים והאלימות עולה מיום ליום. השאלה המקננת אצל כולנו היא: עד מתי? עד מתי ניתן לתופעה המכוערת הזאת, שמכרסמת ביסודות ובערכים הבסיסיים ביותר של החברה הישראלית, להימשך? עד מתי יינתנו עונשים מגוחכים לאנסים ולרוצחים? כמה נשים נוספות צריכות להירצח? כמה ילדים נוספים יעברו התעללות נפשית ופיזית בתוך משפחתם? לאולגה לבנצ'נקו, תושבת חיפה, בת 34, אם לילדה בת עשר, דבר כבר לא יעזור. ב-22 בפברואר נרצחה אולגה באמצעות 86 דקירות סכין – בראש, בצוואר, בגב ובגפיים העליונות – על-ידי חברה לחיים, איגור זוזוליה. החוקרים הגדירו את המקרה כרצח מזעזע שלא נראה שנים. לאחר הרצח התברר כי הרוצח ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות בגין אלימות כלפי אולגה והיא אף הגישה נגדו תלונה כמה ימים לפני הרצח. המשטרה טענה כי לא הצליחה לאתר את זוזוליה עד למציאת גופתה של אולגה. אדוני היושב-ראש, במדינה מתוקנת, שבה רשויות האכיפה פועלות ביד קשה כלפי רוצחים, אנסים ומכים, המקרה של אולגה לא היה אמור להסתיים כך. אלא שהסיפור הטרגי של אולגה לא נגמר בזאת. לפני שלושה ימים אישר בית-המשפט המחוזי בחיפה עסקת טיעון, שבמסגרתה נקבע כי הרוצח זוזוליה, שדקר את אולגה, יורשע בהריגה בלבד ולא ברצח. סניגוריו שכנעו את נציגי הפרקליטות כי הנאשם היה שיכור ולא התכוון למעשיו. איגור זוזוליה לא ישב יותר מ-20 שנה בכלא, ואילו בתה הקטנה של אולגה תישאר יתומה מאם לשארית חייה. חברי הכנסת, נכון, המאבק באלימות מתחיל בראש ובראשונה בחינוך ובהסברה, אבל אין די בכך. יש צורך באכיפה ביד קשה לצורך הרתעה ומיגור התופעה מהשורש. בצמצום ובמיגור תופעות האלימות יש שלושה מרכיבים שאין בלתם: משטרה רגישה, תביעה נחושה ובית-משפט נוקשה. אדוני היושב-ראש, החודש הקשה הזה היה חודש של בשורות רעות בהיבט של האלימות בחברה הישראלית, ואין לי אלא לקוות ולהאמין כי חודש אפריל בשנת 2007 יהיה היפוכו של זה. בכוונתי להניח היום על שולחן הכנסת הצעת חוק שמטרתה להאריך את תוקפם של צווי ההרחקה עד לשנתיים ולהרחיב את העילות שבגינן ניתן צו הרחקה. כל זאת במטרה להגביר את ההרתעה ואת האכיפה נגד פשעי האלימות במשפחה. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל - לא נמצא. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בהיותו כוהן, הוא קיבל ייעוץ שהוא לא יכול להיכנס לבניין. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני ספק כוהן, אני יכול להיות פה? יש ספק גדול במשפחתי, מה אני צריך לעשות? היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת זאב, מוסמך לרבנות, יוכל להשיב לך. חיים אורון (מרצ): מה אתכם? מאיפה בא הטמטום הזה? היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אורון, נגד מי אדוני מלין? חיים אורון (מרצ): נגד מי? נגד הטמטום. נסים זאב (ש"ס): יש כאלה שלא מקבלים טומאה בחייהם. אחד מהם זה חבר הכנסת - - - כהן. היו"ר דוד טל: רבותי חברי הכנסת, הדיון הוא לא בנושא טומאת הכנסת. בבקשה, אדוני. זאב אלקין (קדימה): כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול, אני חייב לציין שאני לא יודע מה בעניין הכוהנים, אבל נראה שנשיאות הכנסת התברכה בכושר נבואי, במקרה זה לצערי. כי אם שמתם לב, אחרי שקבענו את הדיון על אנטישמיות, יומיים לפני הדיון היה אירוע אנטישמי חמור מאוד בקייב, ולאחר שקבענו את הדיון על אלימות במשפחה קיבלנו אתמול כנראה – החקירה עוד נעשית – דוגמה נוספת, כבדה מאוד, של אלימות במשפחה. לכן אני מציע שהנושא הבא יהיה קצת יותר משמח, ליתר ביטחון. לגבי נושא האלימות, התבוננות פשוטה מאוד במספרים מלמדת על שתי תופעות מאוד מאוד מדאיגות. דבר אחד, אם בשנת 2004 כולה נרצחו עשר נשים – ונדמה לי שזה המדד היחיד שאנחנו יכולים להיעזר בו, כי קראתי פרוטוקולים של דיונים בוועדת העבודה והרווחה, ולפיהם אם נפתחו יותר תיקים בעניין האלימות, המשטרה אומרת שזה יותר טוב, כי זה אומר שניגשים יותר. אם נפתחו פחות תיקים, שוב יש שיפור. לכן המדד היחיד והסופי והקשה הוא מדד הנשים שנרצחו. ב-2004 נרצחו עשר נשים, ב-2005 נרצחו 11. ברבעון הראשון של 2006, כנראה עם המקרה של אתמול - שבע נשים. בקצב כזה נגיע, חלילה, ל-28 מקרים בשנה. אתם עצמכם מבינים מה המשמעות של הגידול הזה. אבל אלה לא רק מספרים פשוטים. מאחורי המספרים האלה עומדת תופעה אחרת. בדיקה פשוטה של הנתונים מראה שרוב המקרים, אם לא כולם, נובעים מטיפול כושל במגזרים מסוימים. בשנת 2004, מתוך עשרה מקרים, בחמישה מקרים היו אלה בעיות במשפחות של עולים, ושני מקרים היו במגזר הערבי. בשנת 2005, מתוך 11 מקרים, ארבעה היו במגזר העולים ושניים במגזר הערבי. בשנת 2006, מתוך שבעה מקרים - שישה עם בעיות מגזריות, שניים מהמגזר הערבי וארבעה ממגזר העולים. לכן הטיפול בנושא האלימות המשפחה ללא טיפול עמוק בבעיות המגזרים, גם בבעיות הקליטה וגם בבעיית המגזר הערבי, לא שווה דבר. על כן, לסיום, הצעתי היא להכניס להודעת הסיכום שני דברים. האחד, לבקש מהממשלה שתקום בעתיד הקרוב לקיים דיון דחוף על בעיית האלימות במשפחה, כי בלי שיתוף פעולה של משרדי ממשלה שונים, לרבות משרד העלייה והקליטה ומשרד הרווחה, הבעיה לא תבוא על פתרונה. הדבר השני, יש לבקש מוועדת הרווחה, מהוועדה למעמד האשה ומוועדת העלייה והקליטה של הכנסת לקיים דיון משותף בנושא, כי אם לא נעצור את התופעה הזאת מהר, התחזית השחורה הזאת תתגשם ונגיע חלילה לעלייה של 300% במקרי הרצח כתוצאה מאלימות במשפחה, ואז זה בוודאי יתגלגל לפתחנו. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, חבר הכנסת אלקין. חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האם זה היה נאומו הראשון של מר אלקין בכנסת? היו"ר דוד טל: לא, אבל אתה יכול לברך אותו, גם יכול. זאב אלקין (קדימה): זה הנאום השני שלי, אבל אתה יכול לברך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בכל מקרה, תבורך. הברכה העיקרית היא, ששמעתי שעמדת בראש מטה ההתנגדות בליכוד, במגזר הרוסי, לעקירת היישובים שלנו. אז זה בוודאי אצלי מאוד מכובד. לא מתחבר לי כל כך עם אולמרט, אבל אנחנו נדבר עם אולמרט על הנושא הזה. אם הייתי צריך לברך אותך לא הייתי אומר את זה. מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אין שאלה שכל מי שנמצא בבית הזה מגנה אלימות, ונראה לי שאם לאדם אין מחלה נפשית הזויה, הוא גם מבין שהעונשים לא מספיק חמורים. נכון שצריך להיזהר במה שאמרת, שלא יעלילו עלילות, אבל עדיין העללת עלילות היא בשולי שוליים לעומת המצב העגום שבו גברים מכים. אתה יודע, יש גם נשים מכות, אבל זה בשולי שוליים לעומת הדבר המרכזי. היו"ר דוד טל: אנחנו מדברים על כל סוגי האלימות. זהבה גלאון (מרצ): אין סימטריה. אל תעשה סימטריה בין נשים לגברים. היו"ר דוד טל: אנחנו מדברים על אלימות נגד נשים, על אלימות נגד ילדים, על אלימות נגד קשישים, על אלימות במשפחה – על כל אלימות אנחנו מדברים כרגע. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אחרי כל ההסתייגויות, אני חושב שנושא האלימות בשנים האחרונות – זה לא רק שמדברים עליו יותר, זה לא נכון. המצב הוא שיש אלימות גם בבתי-בספר וגם במשפחה. אנחנו מדברים היום על המשפחה, אבל הדברים מחוברים. הרי אותו ילד בן 13, בעוד חמש שנים הוא יהיה בן 18, וכמה שנים לאחר מכן הוא כבר יהיה אבא לילדים, בתוך משפחה, והעניין מתחיל בנוער. אחד הדברים המרכזיים, לטעמי, עוד לפני הענישה, הוא איך אתה מחנך את הציבור בישראל בתחום הזה של האלימות. אני יודע שזה לא "במודה" ואני יודע שאני אומר דברים שאינם מקובלים כל כך על אוזנם של הרבה מהיושבים כאן, ובוודאי אלה שעובדים בתקשורת. האלימות והברוטליות מופיעות בכל כלי התקשורת. אתה רואה את זה בפרסומות, אתה רואה את זה בסרטים. אני זוכר, הילדים התחנכו בזמני על "בית קטן בערבה", שהיה סרט חינוכי מהמעלה הראשונה, ראו שם איך בית נורמלי מתפקד, איך אבא ואמא אוהבים, איך הילדים שותפים בהוויה המשפחתית. היום, אם אתה לא רואה את הפופיק בחוץ – אתה רואה אפילו פרסומות של איך לגנוב מהסופרמרקט. נכון, זה נעשה בקריצה ובחיוך, אבל כמעט בכל רגע שאתה צופה בכלי התקשורת אתה נתקל בברוטליות. גם מול העולם החופשי, המערבי, הפתוח – גם בארצות-הברית וגם באירופה – אנחנו מקדימים אותם בהרבה צעדים. אני לא כל כך אוהב לדבר על זה, כי מייד משייכים את זה להיותי חובש כיפה, אבל זה ממש ממש לא שייך. תסתכלו באירופה, אילו הנחיות יש למגישות בתוכניות הטלוויזיה איך צריך להופיע, וכך גם בארצות-הברית. היום יש לנו כל הערוצים ואנחנו יכולים לראות אותם גם בארץ, ומייד רואים את ההבדלים. אצלנו הכול צריך להיות מוחצן, הכול ברוטלי, הכול גס. אם אנחנו נדע בנקודה הקטנה הזאת שהעליתי פה לדפוק על השולחן ולהגיד: בני-הנוער לא חייבים לראות את כל הסרטים עם הרצח ועם המכות ועם הברוטליות, אלא אפשר גם לראות דברים שהיו במודה לפני כמה שנים – אין בושה בכך, זה מקובל בעולם – הרי אין לי ספק שכל הרצחנות והאלימות יפחתו באופן משמעותי. תודה. היו"ר דוד טל: תודה, אדוני. חבר הכנסת מוחמד ברכה - לא נמצא. חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת זבולון אורלב. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, הדיון בכנסת היום הוא בנושא חשוב – אלימות במשפחה. תראה, אני רוצה לספר משהו בקצרה וממנו אולי להבין מה שקרה. אני זוכר שכשהייתי ילד היינו הולכים בשדות והיינו קוטפים ללא הרף את פרחי הבר. בשלב מסוים יצאו בהסברה, כדי שנבין מה המשמעות של הגנת הטבע ושמירה על פרחי הבר. אדוני היושב-ראש, יצאו בתקשורת, יצאו בהסברה ובחינוך בבתי-הספר. ומה קרה? לפני שבועיים טיילתי עם נכדי וראיתי אמא של ילד קטן שרצה לקטוף מהר פרח מוגן. היא מייד עצרה, ו"מה פתאום אתה קוטף?", והסבירה לו למה אסור לקטוף וכמה חשוב לשמור את זה לדורות הבאים. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות נכבדים, רבותי, ההסברה היא כלי מאוד מאוד חשוב, ואם לא נפעל בהסברה נגד האלימות, היא תימשך ותחמיר. אבל לא רק בהסברה, כי הסברה בלבד היא לא הפתרון ממש. רוב הבעיות של האלימות במשפחה הן בקרב מגזרים ובאזורים מאוד מיוחדים, לצערי. אנחנו רואים שעיקר הבעיות האלו הן במגזרים, כמו שנאמר פה לפני, ובפריפריה. זהבה גלאון (מרצ): מנין אתה יודע את הנתונים האלה? היו"ר דוד טל: חברת הכנסת גלאון, אני אתן לגברתי, אני מבטיח, מעבר לפרק הזמן הקבוע, לפתח את הנושא. אלי אפללו (קדימה): הנתונים נמצאים פה לפני. אם תרשי, אני אתן לך את כל הנתונים במדויק. רוב המקרים האלו באים, לצערי הרב, בגלל המצב הסוציו-אקונומי, והמצב שבו אנו נמצאים היום הוא שיש כאלו פערים בחברה, גם במשפחות של קליטת העלייה, גם אצל יוצאי חבר המדינות וגם בקרב העדה האתיופית. רן כהן (מרצ): ומי אחראי לזה? אלי אפללו (קדימה): אני אענה לך. אני חושב שבחברה שלנו לא צריך לתקוף את זה רק בהסברה ובחינוך. צריך לשלב ידיים, לקחת את זה כפרויקט לאומי, לקחת את זה במשותף. יש לצמצם את הפערים, לתת לנו לחיות, להרגיש שווה בין שווים בגליל ובנגב. אני שמח שברמת-אביב ג' ובצהלה ובהרצלייה-פיתוח, במקומות האלה האחוז הזה שואף לאפס. ואם את רוצה לראות, חברת הכנסת, אני אתן לך את הנתונים, ששם זה כמעט שואף לאפס. אני אומר לך, כשהנתונים האלו יימסרו לידייך, תביני שמה שאני אומר הוא חלק מהבעיה, ואסור להסתיר אותה. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אחרי חבר הכנסת אורלב - חבר הכנסת יוסף ביילין. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהממדים המבהילים של אלימות במשפחה מצביעים על כך שמדובר במכת במדינה. אבל שלא נתבלבל, לא מדובר במכה מידי שמים; מדובר במכה, תרתי משמע, מידי אדם. אמרתי בכמה דיונים קודמים, בכנסת הקודמת ובזו שקדמה לה, שאפשר להתייחס לבעיה הזאת כמו במדינת חלם - כשבנו את הגשר הרעוע ואנשים נפצעו, הקימו מתחת לגשר בית-חולים כדי לטפל בכל הנפגעים בגלל הגשר הרעוע. אז אפשר להחמיר בענישה, אפשר להוסיף עובדים סוציאליים, ואני בעד - אני בעד להחמיר ענישה, ואני בעד להוסיף עובדים סוציאליים. כשר הרווחה לשעבר אני מברך את כל העובדים הסוציאליים שעושים עבודת קודש בעניין הזה, גם את עובדי משרד הרווחה שעושים באמת עבודה טובה מאוד. אבל בסופו של דבר צריך לדעת שמטפלים בסימפטום. זה בית-החולים שמתחת לגשר. אנחנו צריכים להישיר מבט ולהבין מה שורשי הבעיה. האם אלימות ניתנת לחלוקה, אדוני היושב-ראש? יש הבדל בין אלימות במשפחה לבין אלימות במוסד החינוכי, לבין האלימות ברחוב, לבין האלימות במגרשי הכדורגל? לא, זאת אותה אלימות. והפתרון, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוא קודם כול פתרון של מוסר, פתרון של תרבות, פתרון של משפחה, ועל אלה אנחנו צריכים לעבוד. יושבת כאן חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, שבאמת יש לה הרבה זכויות בסוגיה ובחקיקה בכנסת החמש-עשרה, ויחד עם חברי חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל סייענו הרבה בחקיקה. אבל תמיד התווכחנו ואמרנו: אל תטפלו רק בסימפטום, אי-אפשר. חברה שיש בה הפקרות, חברה שיש בה מתירנות, חברה שיש בה עודף פורנוגרפיה, חברה שיש בה סמים ולגיטימציה לסמים קלים, זאת חברה שתהיה בה גם אלימות. זה לא הולך ביחד: צריך להחליט איזו חברה אנחנו רוצים להיות. האם אנחנו בכל זאת רואים את עצמנו מחויבים לערכים היהודיים היפים של המורשת, של משפחה, של תרבות? ולא שלמשפחות דתיות או חרדיות יש חסינות מפני אלימות, ראינו עכשיו מקרה מאוד קשה. גם שם בוודאי יש, אינני מנסה לגלגל עיניים. גם שם יש מי שחוטא חטא כבד בעניין. אבל צריך להבין שזהו שורש העניין. ואני חושב שאם תהיה הסכמה שהבסיס הוא בסיס מוסרי, בסיס תרבותי, נוכל גם לטפל טוב יותר ולצמצם את הממדים המבהילים. תודה. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת יוסי ביילין, ואחריו - חבר הכנסת מנחם בן-ששון. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האלימות במשפחה איננה תופעה חדשה. זאת תופעה שהדורות שעברו השלימו אתה, ואפילו עודדו אותה, ואילו בדור הזה אנחנו נאבקים בה. הכאה היתה נורמה, והביטוי "חושך שבטו שונא בנו" הוא אולי הבוטה ביותר בהקשר זה גם בתרבות שלנו. הפסיקה הישראלית שרואה בהכאת ילדים על-ידי הוריהם עבירה, נתפסת על-ידי רבים, לרבות אנשים בבית הזה, כהתרסה או כהתערבות בלתי סבירה של המדינה בדרכי החינוך של הבית. הכאת בני-זוג, והכוונה בעיקר להכאת נשים, נחשבה במשך שנים לחלק לגיטימי ממחלוקות בתוך המשפחה, שאחריהן צריך לבוא איזה פיוס גדול. זה קיים בספרות, זה קיים בקולנוע, וזה חלק מן התרבות. הפיכת האלימות כלפי בן-זוג, הפיכת אונס בת-הזוג החוקית לעבירה, הן תופעות שמצד אחד הן מאוד מבורכות וחיוניות, ומצד שני גם מאוד מהפכניות. אני מוכרח לומר, שבשיחות שאני מקיים במגזרים שונים באוכלוסייה אני שומע אנשים שממש לא הייתי מצפה מהם, שמעלים תהיות לגבי הדברים האלה, לרבות השאלה איך יכול להיות שאדם מואשם בזה שהוא אונס את אשתו, כאילו זה תרתי דסתרי. קשה מאוד לחלק מהציבור להפנים את השינוי שחל בנורמות בשנים האחרונות. זה תפקיד שמבחינתנו בוודאי הוא תפקיד חיוני. החברה הישראלית המודרנית, שאינה מוכנה להשלים עם מושגים כמו "חילול כבוד המשפחה", שלכאורה מצדיק רצח, נאבקת מול מסורת של אלפי שנים. זה איננו מאבק שמתחיל ומסתיים בחקיקה. תופעות כמו גילוי עריות, שנדמה היה לרבים מאתנו, רק לפני כמה עשרות שנים, שהן נדירות ביותר, מתגלות כשכיחות הרבה יותר ממה שהאמנו, ומטבע הדברים הן מותירות צלקות איומות. המאבק בתופעות הללו הוא קשה וממושך, במיוחד במגזרים שמדחיקים את עצם קיומן ואומרים - ולא אחת אתם שומעים את זה - "אצלנו זה לא קיים". אין מגזר שבו זה לא קיים. המאבק שלנו חייב ללבוש פנים רבות. ראשית, בחקיקה, והחקיקה טרם הושלמה בתחום הזה. היא חייבת להתרחב במסגרת הקודיפיקציה של זכויות הילד. ועדה חשובה בראשות כבוד השופטת סביונה רוטלוי, שהגישה את המלצותיה למשרד המשפטים, עשתה עבודה יוצאת מהכלל. הכנסת חייבת להפוך את ההמלצות הללו לחלק מספר החוקים. אמצעי שני הוא, כמובן, הגנה על הקורבנות: מתן אפשרות זמינה לנשים מוכות להגיע למעונות והרחקת ילדים מוכים מרשות הוריהם. האפשרות הזאת של הרחקת הנשים והגנה עליהן קיימת, אבל היא מוגבלת. כמי שיוצא לו לבקר במעונות כאלה, אני רואה כמה זה קשה. אחרי חצי שנה הן צריכות לעבור משם למקום אחר, והמקום האחר הזה לפעמים הוא מקום מסוכן ביותר. מדובר כמובן בחינוך, בהטמעת הקביעה שהשימוש באלימות איננו חלק מן השיח המשפחתי הלגיטימי, הן בבית-הספר, הן בשיח הציבורי. עלינו להסביר שהכללים השתנו, שמה שהיה אולי מותר לפני 30 שנה אינו מותר היום. הענישה היא חלק מהחינוך. בתי-המשפט יהיו פחות סלחניים כלפי אלימות במשפחה אם המאבק כנגד אלימות זו יהיה ברור ומקיף. ענישה כשלעצמה לא תשנה את המצב, אבל ענישה תוכל לתרום הרבה יותר אם תהיה חלק ממארג חינוכי כולל. האם האלימות במשפחה היא תופעה מחריפה, או שמא היא פשוט תופעה הנחשפת יותר ויותר? שני הדברים נכונים כנראה. יותר ויותר קורבנות מוכנים לחשוף זאת, יותר ויותר שכנים מוכנים להעיד, ואילו התקשורת ממלאת תפקיד חשוב ביותר בהעלאת הנושא לסדר-היום הציבורי. היו"ר דוד טל: תודה. אדוני גלש מעבר לשתי דקות. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אורון וחבר הכנסת מלכיאור. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשקוראים את הפסוק בספר משלי "חושך שבטו שונא בנו", כדאי גם לראות את החלק השני של הפסוק, על אוהבו שמוכיח אותו בדברים. אבל לא על כך אני מבקש לדבר, שהרי כל אחד מאתנו מחדד נקודה מסוימת בבעיה כאובה, מעבר להעלאתה של הזעקה, מעבר לבעיה שחותכת את השכבות כולן, מעבר לסטטיסטיקות הבלתי-אפשריות שאנחנו קוראים. אפריל של השנה, כפי שאמר חברי חבר הכנסת אלקין, עבר כל גבול, מעבר לשאלות הללו. החלטת הממשלה מס' 1820 משנת 2002 הלכה צעד משמעותי קדימה ואמרה כדלהלן: ממשלת ישראל תייסד ועדה בין-משרדית – שבעה גופים נמצאים באותה ועדה – על מנת לטפל בשני דברים: במקרי רצח, וזהו טיפול רטרואקטיבי, אבל על מנת להגדיר מקרים שבסיכון ולאתר אותם מראש. הוועדה הזאת עובדת. הוועדה הזאת מחליפה מידע, אבל חלק מאתנו אוהב לשמור את המידע קרוב לחזה. נעשה מחקר חשוב באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית, ונמצא שלשמחתנו מקומנו ומעמדנו בקרב האומות באלימות במשפחה הוא לא רע. מצבנו פחות חמור מהמצב בארצות-הברית לפי הסטטיסטיקה, אבל, שוב, בכך אין נחמה. אנחנו צריכים למצוא דרך לפרש את המידע ולהעביר אותו בין יחידות שונות, על מנת שהוא יהיה זמין. מחנך בבית-הספר, מי שרואה את הילד בטיפת-חלב, האנשים בתחנת המשטרה, השכנים, הרשות המקומית - ולא אמנה עוד ארבעה גופים שנמצאים באותה ועדה - צריכים למצוא מנגנוני זרימת מידע שגור, כדי לאתר את הבעיות לפני היווצרותן. ולכן, הנקודה הראשונה שאני מבקש לומר היא, שאותה ועדה בין-משרדית תסיים מהר יותר את הטכניקות של העברת המידע בין הזרועות השונות, כדי שהוא יהיה אומנם יעיל דקה קודם, ולא דקה לאחר מכן. הנקודה השנייה שאני מבקש מן הבית, ונמצא דרך גם לבקש אותה מן הרשויות, היא להוסיף עמוד אחד בשנתון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כבר שוחחתי עם ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והדברים מקובלים. העמוד הזה ייצור מדד חדש, מדד האלימות במשפחה; לא מדד הרצח, מדד האלימות במשפחה. הוא קשור למדד המצוקה. הוא קשור למדדים אחרים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יודעת לפלח אותם, ואני לא מעוניין עכשיו לעסוק בשבעת המרכיבים שעוסקים בכך. אבל אנחנו נדע בעוד שנה איך היינו לפני שנה, ואנחנו נדע בעוד שנתיים איך היינו לפני שנתיים; זאת אומרת, נדע אם אנחנו מידרדרים או מתקדמים ונדע להשוות את עצמנו למתוקנות שבמדינות העולם. במלים פשוטות, שם הקוד הוא זרימת מידע בזמן, על מנת שנדע לאתר את הבעיה שעה אחת קודם. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון - בבקשה, אדוני. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במסגרת של שלוש דקות לנושא כל כך מקיף כל אחד חייב לבחור נקודת מבט אחת, שהיא בכל מקרה חלקית. אני אומר מראש, שנקודת המבט שאני בחרתי היא חלקית, אבל אולי יהיה בה משום תרומה לדברים שנאמרו עד עכשיו, והיא הרצון לחפש את הקשרים בין האלימות בתוך המשפחה לבין מרכיבי האלימות האחרים. הרי אף אחד לא משלה את עצמו שניתן להתמודד עם שאלת האלימות בתוך המשפחה, ככל שהיא חמורה וככל שהיא מיוחדת וככל שהיא דורשת תשומת לב ייחודית, במנותק מכל המערכת שסביבה, גם באשר לסף האלימות הכוללת בחברה הישראלית וגם באשר למקורותיה של אותה התגברות באלימות ובמתח שקיים בחברה הישראלית. תמיד יש סכנה שבציון העובדות הללו יש משום הצדקה, ואולי אפילו משום מידה של קבלה, ואני אומר מראש: לא. אבל בלי להתמודד גם עם השאלות הללו, נוסף על מה שכבר נאמר פה על חקיקה ועל ענישה ועל קיצור ההליכים ועל הגברת המידע וכו' וכו' - הרי כולנו יודעים שבחברה או במציאות שבה רמת המצוקה הכלכלית גדלה, האפשרות של התפרצויות אלימות בתוך המשפחה גדלה. לא צריך לחפש על זה נתונים, הנתונים מתפרסמים כל יום. כולנו יודעים שבחברה שבה רמת צפיפות המגורים עולה, סכנת האלימות בתוך המשפחה עולה. נכון, זה קורה תמיד. היא עולה באותן קבוצות או באותן משפחות שבהן קיימים מניעים נוספים שיגבירו את הסכנה הזאת. אבל לפעמים אין לנו אפשרות להתמודד עם המניעים הישירים, ואולי כן יש לנו אפשרות להתמודד עם המניעים הסביבתיים ובהם לפעול. התפרסמו נתונים, ממחקר שנעשה באוניברסיטת באר-שבע, על הקשר שבין רמת התזונה ורמת הרעב לרמת האלימות בתוך המשפחה, ובין בני-המשפחה לבין סביבתם, למשל בקרב תלמידים. למה אני מעלה את הנקודות הללו? משום שמדובר בשורה של מהלכים, שלכאורה לא שייכים לעניין עצמו, אבל לעתים, ובמקרים רבים, השפעתם על הנושא שבו אנחנו עוסקים כאילו הוא מבודד – ואני יודע שאף אחד פה לא חושב שהוא מבודד – יותר מרחיקת לכת ויותר משמעותית מאשר טיפול נקודתי מסוים בסעיף כזה או אחר בחוק. כבר אמרתי בראשית דברי, שאני לא מתכוון לומר שהנושאים האחרים לא חשובים. הערה אחרונה – אני לא יודע אם השעון לא עבד או שזמני עבר - - - היו"ר דוד טל: זמנך עבר, אבל אתה יכול להמשיך. חיים אורון (מרצ): הערה אחרונה, כי אני לא ארגיש שדברי היו שלמים בלי האמירה הזאת. החברה הישראלית נתונה שנים ארוכות במציאות מאוד מאוד אלימה. היתה אשליה בקרב חלקים בציבור שנוכל לקיים מערכת נורמטיבית אחת של אלימות, שאיזה קו – מישהו קורא לו ירוק, מישהו קורא לו בשמות אחרים - יחסום בין נורמות מסוימות שקיימות פה לנורמות אחרות שקיימות שם, גם לגבי מי שחושב ששם הוא שם וגם מי שחשב ששם הוא פה. האשליה הזאת לא עומדת בשום מבחן; לא במבחן של מי שמשרת ומגיע הביתה, ויש המון סיפורים והצדקות למה שקרה; ולא בבן שבא הביתה, ויש המון הצדקות וסיפורים על מה שקרה, ואף אחד מהם לא מצדיק. אבל גם טיפול מוצדק באלימות במשפחה כנושא נקודתי מחייב התמודדות עם האלימות בחברה כולה, על מרכיביה הרבים בתחומים שונים. היו"ר דוד טל: תודה, אדוני. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – לא נמצא. חבר הכנסת דני נוה, ואחריו - חברת הכנסת רוחמה אברהם וחבר הכנסת ברכה. אאפשר גם לו. קריאות: - - - היו"ר דוד טל: זו הרשימה שלפני, ואני קורא על-פי הרשימה שלפני. אם יש השגות, מזכירות הכנסת תשמח לעזור לכם. אדוני, בבקשה. דני נוה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשיושבים ומאזינים לדיון הזה, יכול להיות נדמה למישהו שאלימות זה כמו מזג האוויר, שאפשר רק לדבר ולא לעשות. האמת היא, שכשמדברים על האלימות במשפחה יש לא מעט פרויקטים ודברים שאנחנו ככנסת, כמחוקקים, וגם כממשלה, צריכים ויכולים לעשות. אבל אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, לדבר על אלימות במשפחה בצורה שמנותקת לחלוטין מהתופעה הרחבה יותר, והתופעה הרחבה יותר, האמיתית, היא האלימות בחברה הישראלית, נקודה. אלימות שמתחילה בבתי-הספר שלנו, אלימות במגרשי הספורט, אלימות בכבישים, אלימות בכל מקום. אין ספק שהאלימות בחברה הישראלית הולכת וגוברת, וכשאנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה, אנחנו מסתכלים על הכרוניקה שאנחנו עוקבים אחריה בעיתונות מדי יום, כמעט מדי שעה לפעמים, והנתונים הם נתונים קשים ביותר. דובר רבות, ואין ספק בכך, שצריך להתחיל קודם כול בחינוך. החינוך הוא לא רק בבתי-הספר שלנו. החינוך מתחיל קודם כול בבית, עם הגישה של כל אחד מאתנו כהורים כלפי ילדיהם של אפס סובלנות לאלימות פיזית ולאלימות מילולית, וכמובן גם במערכת החינוך שלנו ובבתי-הספר שלנו. הגישה של אפס סובלנות למעשי אלימות של ילדים מגיל קטן - והדבר הזה לא קשור בהכרח למצב סוציו-אקונומי. אני רוצה לומר לכם, שביישובים טובים ומבוססים מבחינה כלכלית תמצאו בבתי-ספר ובמקומות שונים אלימות של ילדים מגיל צעיר, והדבר הזה מחייב טיפול. היו"ר דוד טל: אותה רמת אלימות כמו במקומות עם בעיות סוציו-אקונומיות? דני נוה (הליכוד): אני לא משוכנע בזאת, אדוני היושב-ראש. יכול להיות שיש יישובים שבהם המצב הסוציו-אקונומי יותר קשה והסטטיסטיקה תאמר שהאלימות בהם גדולה יותר, אבל שלא יחשוב מישהו שביישובים מבוססים אין אלימות. יש אלימות בבתי-ספר ואלימות במשפחה – וראינו זאת גם השבוע בשכונות בירושלים שהמצב הסוציו-אקונומי שלהן הוא מצב טוב ומשופר. היו"ר דוד טל: זה לא נאמר. נאמר פשוט ששם האלימות מצומצמת יותר. דני נוה (הליכוד): אני לא משוכנע שהיא מצומצמת יותר במידה דרמטית, אדוני היושב-ראש. זה עניין של סטטיסטיקה שצריך לבדוק אותה. אבל ודאי שאין שום חלקה בחברה הישראלית שנקייה מזה. אני יכול לומר גם, שבתקופה של כשנתיים, שלוש שנים, שבה עמדתי בראש ועדת שרים למאבק באלימות, טיפלנו גם בקצה אחר של הבעיה הזאת. איפה שנכשלת מערכת החינוך של כולנו, ואיפה שנכשלים שירותי הרווחה שלנו באיתור מוקדם של אותם מקומות שבהם צריך לטפל באלימות אפשרית במשפחה, באה המשטרה למלא את תפקידה, ובאות זרועות החוק והזרועות שצריכות לאתר, להרתיע, לטפל ולתת את הסיוע המיידי. אחד הפרויקטים שיזמה הכנסת, ולכך כיוונתי גם בראשית דברי, אדוני היושב-ראש, באומרי שהכנסת יכולה וצריכה לעשות מעשה, היתה הצעת חוק שיזמה חברת הכנסת זהבה גלאון, ולפני כן, בכנסת שקדמה לה, חברת הכנסת נעמי חזן, להתקנת לחצני מצוקה בבתיהן של נשים שהוגדרו כנשים בסיכון, שבן-זוגן קיבל צו הרחקה מהבית. היתה התנגדות, כמובן תקציבית, והתנגדות של המשטרה בהעדר אמצעים. התחלנו בביצוע פיילוט בעיר נתניה, פיילוט שהצליח בצורה בלתי רגילה, הציל אולי חיים של נשים. אני חושב שאחד הדברים שעל סדר-היום של הכנסת הזאת – ואני מקווה גם של הממשלה – יהיה להרחיב את הפרויקט הזה גם למקומות רבים אחרים. פרויקט נוסף שאזכיר רק בקצרה - כי אני רואה, אדוני היושב-ראש, שזמני חלף - יזמה אותו בזמנו פרקליטת המדינה, הגברת עדנה ארבל, של צוותים להערכת מסוכנות באינטגרציה בין המשטרה, שירותי הרווחה, השירותים הפסיכולוגיים ובמקרים מסוימים הקרימינולוגיים, תלוי בנושא ובאופי המיוחד של אותו מקום; צוותים להערכת מסוכנות ולאיתור אותם בתים, אותן משפחות שבהן הבעיה הזאת יכולה להתפרץ לכדי תופעות אלימות. הפרויקטים האלה, אדוני היושב-ראש, רק מלמדים שיש פה צורך בטיפול רחב, בטיפול מקיף. יש דברים שאפשר לעשות, יש דברים שצריך לעשות, זה לא רק עניין לדבר ולבכות עליו ולקטר עד כמה הבעיה רחבה, אלא אפשר לעשות מעשה וצריך לעשות מעשה באופן יותר רחב מכפי שהדבר הזה נעשה עד היום. היו"ר דוד טל: אני מודה לך. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): חוזרים על כל אלה שלא היו? היו"ר דוד טל: הוא ביקש, ואפשרתי לו לפנים משורת הדין. חברי הכנסת החדשים, בדרך כלל אדם שמפסיד את תורו, מדלגים עליו. אבל היות שאנחנו רק בדיון השני, אז לפנים משורת הדין. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי לשאת את דברי בעניין הזה. ראשית, אני רוצה לברך את חברי הכנסת החדשים ולאחל להם הצלחה. ארשה לעצמי להיות מחויב לחברי הסיעה, חברי סיעת חד"ש, ולברך אותם; חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד, חבר הכנסת ד"ר דב חנין, שני אנשים מאוד מוכשרים, שלדעתי יוסיפו הרבה לפעילות הכנסת. אני מאוד גאה אישית להיות חבר בסיעה ששני החברים האלה נמצאים בה. כבוד היושב-ראש, ראשית אני רוצה לנקות את השולחן כבר בתחילת דברי – היות שאנחנו מדברים על אלימות בתוך המשפחה - מהנושא הזה של מה שקרוי רצח על רקע כבוד המשפחה. אני חושב שרצח הוא רצח, אין פה שום כבוד ואין פה שום דבר שאפשר להצדיק אותו בשום מקרה ובשום מצב, כי רצח הוא רצח. חשבתי לנכון, היות שהדברים נשמעים גם בעברית אצל האזרחים הערבים, אני חושב שחשוב שהדברים ייאמרו מפי, כאיש ציבור ערבי, שאנחנו לא נמחל, לא נסלח ולא נשלים עם התופעה הזאת, שחוזרת מדי פעם. אני מרשה לעצמי לומר את הדברים בצורה חד-משמעית, שאינה משתמעת לשני פנים. לבוא ולדבר על אלימות בתוך המשפחה כדבר שנגזר מחוסר בחינוך זה נכון, אבל לא מספיק. העובדה שיש התרבות של תופעות של אלימות במשפחה ושל אלימות באופן כללי בחברה הישראלית היא פועל יוצא של מצב פוליטי, היא פועל יוצא של סדר עדיפויות חברתי-כלכלי, היא פועל יוצא של תקציבים, סדר עדיפויות של תקציבים והקצאתם לתחומים שונים. המשפחה היתה תמיד התא החם – והיא עדיין התא החם – בתוך החברה. זה תא שיש בו הרבה ערבות הדדית, ועדיין זה כך, אבל עצם העובדה שדווקא בתוך התא הזה יש התגברות של תופעות אלימות מצביע על כך שיש לחצים שבאים מחוץ למשפחה, שהם לא רק אהבה נכזבת, שהבעל רוצח את אשתו ואחר כך מתאבד בעצמו, כפי שקרה לפני יומיים, שלושה ימים, אלא גם מצוקות כלכליות, גם מצוקות חברתיות. נכון מה שנאמר שזו לא גזירה משמים. זה גם לא הטבע הרע של האדם. זה קשור בטבע הרע של הממשלה. זה קשור בטבע הרע של הממלכתיות, אדוני, שדוחקת באנשים ודוחפת אותם לפינות מאוד חשוכות, כך שאנשים מוציאים את התסכולים שלהם על היקרים להם. לכן אני מסכים עם חבר הכנסת דני נוה, שלא מדברים על אלימות כמו שמדברים על מזג האוויר, אבל באותו מקום אני לא אומר שהעניין מתחיל ומסתיים בחינוך, אלא מתחיל במדיניות החברתית של הממשלה, המדיניות הפוליטית, המדיניות שיוצרת גם כיבוש ושעבוד של עם אחר, נורמה של לגיטימציה לאלימות, אשר אחר כך עוברת לתוך החברה הישראלית, לתוך הבתים במדינת ישראל. זו גם המצוקה הכלכלית, זה גם העוני, זו גם האבטלה. לכן התופעה אינה אמורפית, אלא היא תופעה שיש לטפל בה באמצעים ממלכתיים של ממשלה. תודה רבה, אדוני. היו"ר דוד טל: חן חן, אדוני. סגנית השר רוחמה אברהם, בבקשה. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, רחל גדקר, בת 37, מחצור-הגלילית; אולגה לבצ'נקו, בת 34, מחיפה; לילה סטפננקו, בת 42, מבת-ים; דניאלה חייט, בת 32, מאור-עקיבא; סילה אנדרגה, בת 40, מחיפה; רודיינה שקיראת, בת 20, מג'בל-מוכבר; אמאני שקיראת, בת 27, מג'בל-מוכבר; מירה פדלון, בת 47, מבאר-שבע; אלה סלסטיחין מוסקוביץ, בת 42, מרמת-גן; ורד מוגאס, בת 38, מגדרה; וורקנש זהבית מולקו, בת 21; שרה שובי, בת 62; שלומית אלקובי, בת 26; סמר חסון, בת 23, משפרעם; נאסרה אל-עביד, בת 37; גלינה פלאדייב, בת 55, מדימונה; רים אבוע'אנם, בת 19, מלוד; אדלו בז'ה, בת 42, מאור-יהודה; זיטה תורג'מן, בת 35, מירושלים; ואתמול, קורבן נוסף – גלינה אייזן, בת 50, מאריאל. המשותף לכולן, אדוני היושב-ראש, שהן נרצחו רק בשל היותן נשים שפחדו לדבר; נשים שפחדו לזעוק. כולן היו צריכות להיות אתנו פה היום, להיות עם המשפחה, לגדל ילדים, פשוט לחיות, אך המכה הארורה הזאת לא פסחה עליהן. רצח הוא רצח ולא משנה מהו הרקע – כבוד המשפחה, אהבה נכזבת או איבוד שליטה. לצערנו, אדוני היושב-ראש, האלימות לא פוסחת על שום מגזר. האלימות מכה בבית, ברחוב, בכביש, במועדונים, בבתי-ספר, במקומות הבילוי. יש לנו מקרים רבים של רצח גם בקרב בני-הנוער. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות לכל אחד ולומר: החיים הם ערך עליון וחשוב, והם עוד לפניכם, שמרו עליהם. אדוני היושב-ראש, אף שהחקירה עדיין מתנהלת והחשוד ברצח שוחרר למעצר בית, כאמא במדינת ישראל אני מוכרחה לומר לך, שהמקרה של הפעוט יצחק שמואל מדיר שינה מעיני בלילות האחרונים. אני קוראת בעיתונים את תיאור מסכת ההתעללויות שעבר הפעוט, והוא רק בן שלושה חודשים. כשהיה התינוק המסכן בן כמה שבועות סטר לו האב, נשך אותו, צבט אותו בפניו ובצוואר, במקום שבו הוא סבל ממום מולד. הוא עשה את המעשה מתוך כעס על בכיו של הפעוט, שהפריע לו גם לישון. פעם אחת הוא לא הסתפק בנשיכות או בסטירות, אלא הוסיף וטלטל אותו בחוזקה, עד שנשמט מידיו וראשו נחבט בקיר. ואז יצחק שמואל, הפעוט המסכן בן שלושה חודשים, נפח את נשמתו. אני קוראת לך, אמו של הפעוט, דמו של בנך זועק מן האדמה. אל תפחדי, אל תהססי, אל תחרישי, אל תגני על החשוד ברצח השפל. קומי והילחמי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנתונים מראים שיש החרפה בהיקף מקרי האלימות. אני קוראת לראש הממשלה בפועל, מר אהוד אולמרט, לשים עם כינונה של הממשלה החדשה את נושא המלחמה באלימות – פיזית ומילולית כאחת - בראש סולם העדיפויות. ולכל אותן נשים החוות את האלימות, הן הפיזית והן המילולית, אני קוראת: אל תבליגו, אל תשתקו ואל תסלחו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש. חברי הכנסת, עד שחברת הכנסת תעלה לדוכן, אני רוצה להסביר משהו בנוגע להערות של כמה חברי כנסת. יכול היושב-ראש שלא לאפשר לחבר כנסת שאיבד את תורו לעלות, אבל נהגתי לפנים משורת הדין ואפשרתי לו. יש מקרים אחרים. אם חברת כנסת שרשומה בתחילת הדיונים, ביקשה לדחות את מועד דיבורה, אני נעתר גם לבקשות כאלה. פעמים רבות אני מגלה הבנה. פעמים אינני מצליח. הפעם השתדלתי ואז זה קצת מסבך את הרשימה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לפי המסכים שלפנינו, אין לנו מושג מתי אנחנו מדברים. היו"ר דוד טל: עכשיו נשתדל לעבוד בתיאום מלא עם המזכירות. רן כהן (מרצ): אתה מוכן לקרוא את הרשימה? היו"ר דוד טל: חבר הכנסת מלכיאור, קראתי גם בשמך ואדוני לא היה נוכח. קראתי בשמך, לא היית, עברתי לאנשים אחרים שהיו צריכים כבר לדבר. אחרי חברת הכנסת תירוש תדבר חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, ולאחר מכן - חברת הכנסת קולט אביטל. אני אאפשר לחבר הכנסת מלכיאור, אם הוא ירצה לדבר, לשוב לתור. חברת הכנסת תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה אנחנו עדים להתגברות של גל טרור השוטף את הארץ. הפעם אנחנו לא מדברים על גל טרור חיצוני, מצד אויבינו. אנחנו מדברים על גל טרור פנימי, בתוך החברה הישראלית. כשאנחנו בוחנים את המקרים, מסתבר שבמרביתם הרקע הוא של אנשים בוגרים אשר בילדותם חוו אלימות כזאת או אחרת בתוך משפחתם. להערכתי, צריך לטפל בנושא הזה בשלושה רבדים: האחד, מניעה - אנחנו צריכים למפות את הסיבות שמביאות אנשים כאלה ואחרים למעשים כה קשים וטרגיים; הרובד השני הוא טיפול; הרובד השלישי הוא אכיפה. לגבי המניעה, אחדים מן הדוברים הזכירו כאן את הצורך בהסברה ובחינוך בבתי-הספר ובמשפחה. לטעמי ומניסיוני, החינוך בגיל הרך הוא מאוד משמעותי ומאוד משפיע. כמו כן, צריך לעבות תוכניות שלמיטב ידיעתי החלו כבר במשרד החינוך כלפי בנות, תוכניות להעצמה של בנות, לאסרטיביות, לידיעת כוחן, מעמדן וזכויותיהן, כדי שתדענה לעמוד על זכויותיהן ולהתנגד במידת הצורך. חלק מהמקרים נובעים גם מצריכה מופרזת של אלכוהול, וצריך למצוא דרכים להגביל את צריכת האלכוהול. צריך להזכיר, למשל, שבבריטניה הנאורה החליטו באומץ רב לסגור את כל הפאבים במדינה בשעה 23:00 כחלק מהתמודדות עם צריכה מופרזת של אלכוהול. גם אנחנו צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות. בחלק ממקרי הרצח והאלימות הקשה אנחנו רואים שהרקע הוא גם אבטלה של אבי המשפחה, שהוא מתוסכל מאוד ופורק את התסכול הזה על בני משפחתו. גם כאן צריך לפעול. הרובד השני הוא טיפול, ואולי הייתי מציעה הצעה מרחיקה לכת. במסגרת טיפול משפחתי למשפחות במשבר, יכול להיות שיש מקום להכניס אפילו בסל הבריאות טיפול חינם למשפחות בדרגת סיכון גבוהה. אולי זה קצת מרחיק לכת, זה לא כדור "אקמול", אבל אני כן חושבת שזה חלק מהבריאות המשפחתית, או מהבריאות הנפשית של בני המשפחה. הייתי מציעה להפעיל גם קו מצוקה נוסף ל-100 של משטרת ישראל, אולי קו טלפון של עמותה מסוימת שתקום לצורך העניין, כדי לתת מענה מיידי או לסייע בהכוונה של בני המשפחה, למי הם צריכים לפנות כשהם מרגישים מאוימים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יש הרבה כאלה כיום. רונית תירוש (קדימה): אולי צריך לתת לזה יותר תפוצה ויותר תהודה כדי שתהיה מודעות. מספר קצר בן ארבע ספרות, שכל אחד יפנים ויזכור אותו ויוכל לפעול בהתאם. הנושא האחרון הוא אכיפה. אני חושבת שצריך להגביר את המודעות לחובת הדיווח של שכנים ושל מורים. אם הזכרתי מורים, כבר המלצתי שיהיו ביקורי-בית אצל התלמידים; לפעמים אפשר לחוש את המצוקות במסגרת ביקור בית שכזה. צריך להבהיר שאי-דיווח של מי שיודע ומודע הוא ברמת עבירה של אי-מניעת פשע; צריך להבהיר את הנקודה הזאת ולחשוף אותה. אני חושבת שאחרי תלונה אחת במשטרת ישראל של מישהו, אשה או ילד, אשה בדרך כלל, צריך לא להתעלם, לא לחכות לתלונה השנייה והשלישית, אלא לפעול מייד ואולי אפילו לא לאפשר ביטול תלונה. אנחנו יודעים שהרבה מאוד נשים נכנעות לבעלים שלהן ואחרי שהן מגישות תלונה הן חוזרות למשטרה ומבטלות את התלונה, ואף אחד לא מתייחס למשפחה הזאת. אני חושבת שצריך לקבוע עונשי מינימום ולפנות בכנסת ישראל לבתי-המשפט ליישום החקיקה שממילא קיימת. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי; חן חן. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, בבקשה. אחריה – כאמור, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, חברת הכנסת קולט אביטל וחבר הכנסת דב חנין. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו רוב אזרחי ישראל, עד לפני שלושה חודשים צפיתי באולם הזה מבעד למסך הטלוויזיה והייתי די מתוסכלת. שמתי לב שיש מין רוטינה כזאת כשקורה אירוע אכזרי: העיתונים תופסים כותרות, התקשורת רותחת, הכנסת מכנסת דיונים, אחרי יומיים שוכחים ועוברים הלאה, בסוף השנה יוצא דוח סטטיסטי וכולם מזדעזעים. היו"ר דוד טל: חברת הכנסת אסתרינה, הדיון הזה נקבע, כפי שאמרתי בדברי, לא בצל האירועים האחרונים. קבענו את הדיון הזה בנושא הזה עוד לפני שבוע וחצי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): בדיוק לשם מכוונים דברי, רק חבל לגזול מזמני. היו"ר דוד טל: לא, את תקבלי את כל הזמן שמגיע לך. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שתעשה צדק פה. אין לי ספק בכך. הרוטינה הזאת חוזרת, ובסוף השנה יש לנו דוח סטטיסטי שמספר לנו כמה נפגעי אלימות יש לנו, כאשר בכל המקרים הנשים תופסות שם את האחוז הגבוה ביותר. אני מניחה שגם השנה מסתמנת מגמה של שיא בנושא הזה, שהרי בתוך פחות מארבעה חודשים נרצחו כבר שבע נשים בידי בני-זוגן. אני לא באה בטענה על כך שלא עשו דברים בכנסת הזאת לטובת העניין. בשלושת העשורים האחרונים, משנת 1975, דומני, נעשה רבות. הנושא הזה צף, עלה, הוצאו צווים, נעשתה חקיקה, נעשתה עבודת שטח, ויתירה מכך - הודות לגופים שונים ולכנסת ישראל הנושא עלה וצף למודעות הציבורית, אבל לא מספיק. אין די בכך. האלימות לא מבחינה בין תינוק לנער או לנערה, לגבר או לאשה, ליהודייה או לערבייה, לעולה או לוותיקה. היא לא מבחינה ביניהם. כנסת ישראל עשתה רבות ונעשו בשטח דברים, כפי שציינתי, הודות לארגוני נשים כאלה ואחרים. נפתחו מקלטים לנשים מוכות, לא מספיק, ולמרות הכול יצאתי בקריאה שהיא לכאורה מקוממת, לסגור את המקלטים לנשים מוכות. כן, קריאה פרובוקטיבית. הקריאה שלי היתה לא משום שיש לי, חלילה, כוונה לפגוע באותן נשים שנזקקות להם. מי מכם שיצא לבקר במעון ראה נשים על טפן, שברחו מהבית בחצות הלילה בכתונת לילה לגופן בגלל האלימות בבית. התופעה הזאת היא תופעה מכאיבה, וכשקראתי לסגור את המקלטים לנשים מוכות כוונתי היתה לעשות כדי למגר את התופעה ולא לחפש פתרונות לתוצאה. רן כהן (מרצ): איך זה ימגר את התופעה? זה יגביר את התופעה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): ברגע שאנחנו נעשה עבודה. אם תקשיב לי עד הסוף, ידידי חבר הכנסת רן כהן, אתה תראה שאפילו אתה תוכל להגיע לקונסנזוס אתי בנושא. אפילו אתה תוכל להגיע להסכמה מוחלטת אתי בנושא. אין לי ספק. רן כהן (מרצ): את יודעת איזה מאמץ אדיר היה להקים אותם? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אני לא נגד. אני חברה שנים רבות בהנהלת "נעמת" ובשדולת הנשים. האמן לי שלבי עם אותן נשים ואני מסתובבת שם רבות. האמן לי, אני מכירה את זה מקרוב. יש צורך להגן עליהן, אבל זאת תוצאה. אני מלינה על כך שאנחנו לא משקיעים מספיק בתופעה, כי אם נעצור את הגברים שמהווים סיבה לבריחה של הנשים, לא יהיו כל כך הרבה נשים בתוך מקלטים. כך אני טוענת, ואין לי ספק שאתה מסכים אתי בזה. רן כהן (מרצ): אולי לסגור אותם כשהם יתרוקנו? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): לא אמרתי מתי לסגור. אמרתי לפעול כדי להגיע למצב. הקריאה שלי היתה בכוונה פרובוקטיבית, ואני שמחה על כך שאני מצליחה לגרות אותך לעניין, כי אני בטוחה שנהיה תמימי דעים בעשייה כדי לפתור את הבעיה. הגיע הזמן לטפל. הגיע הזמן לטפל בתופעת האלימות בכלל, ולפיכך אני קוראת מעל במה זו, נדמה לי שזו קריאה ראשונית, לממלא-מקום ראש הממשלה, שלצערי לא נוכח בדיון הכואב הזה - הגיע הזמן לטפל בנושא הזה ברמה מיניסטריאלית. לא עוד ועדה או פחות ועדה, אלא ברמה מיניסטריאלית, שהרי שהטיפול באלימות בכלל ובאלימות כלפי נשים בפרט חוצה את כל משרדי הממשלה. יש לו זיקה ישירה קודם כול לחינוך. אני מאמינה שהכול מתחיל מהגיל הרך, ואני בטוחה שיש שותפים לתפיסה הזאת. זה עובר דרך בריאות, פנים, ביטחון, משטרה, ביטחון הפנים, עבודה ורווחה, ביטוח לאומי, משרד האוצר ועוד. יש צורך בטיפול יסודי, החוצה את כל משרדי הממשלה, ולכן אני קוראת לממלא-מקום ראש ממשלת ישראל דווקא בזמן הזה, כשהוא עסוק במלאכה חשובה מאוד, הרכבת הממשלה, השיבוץ החשוב הזה לעתיד המדינה. זה הזמן. במקום לפזר עוד כמה שרים ללא תיקים, שריקים לכאורה מתוכן, בוא, יצוק תוכן לעוד תיק, מנה שר או שרה לענייני נשים ולטיפול מרוכז בכל נושא האלימות במשפחה. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת קולט אביטל, ואם היא לא תהיה, ידבר חבר הכנסת דב חנין. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שהגענו לאחדות במדינה בנושא האלימות במשפחה - אחדות בין יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, חרדים, מכל הסוגים. אחדות במדינה. בכל המחנות ובכל הקבוצות קיים הפגע הזה, שאוכל כל חלקה טובה במדינת ישראל. הרבה פעמים אנחנו מדברים על מהותה של מדינה יהודית. מבחינתי, המהות של מדינה יהודית – זה כמובן לא בא כדי להוציא את המיעוטים מן המדינה – מתחילה בבית, ביחס, בכבוד, בדיבור, בשיח. המלה אלימות באה מהמלה אלם - אין לה קול, אין לה מקום, אין לה זכויות כמו לכל אדם אחר. ברגע שלא שומעים אותה, לא שומעים את צעקתה, את קולה, לא מכבדים את מקומה, ברגע שזה קורה, זה מתחיל באלם ותמיד נגמר באלימות. רבותי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להתייחס לתופעה הזאת בצורה אחרת לגמרי ממה שעשינו עד עכשיו. על זה קמה החברה, זה היסוד. אחר כך באים האלימות בבתי-הספר, האלימות ברחוב וכל הפגעים האחרים. ברגע שמקבלים אלימות כלשהי כלפי נשים או בתוך המשפחה, אנחנו פותחים פתח לדברים איומים ביותר. המשימה שלנו צריכה להיות, שבכל מקום שאנחנו שומעים על אלימות במשפחה, על אלימות כלפי נשים, אנחנו צריכים להפוך את המקרה הזה לעניין מרכזי ולא לשתוק. עלינו להפעיל את כל הדרגים - עזרה סוציאלית, משטרה, חינוך – לא לשתוק עד שנפתור את הבעיה הזאת. ברגע שאנחנו מקבלים רמה מסוימת של אלימות, של תקיפת נשים - לא יעזור שום דבר. זה הרעיון היהודי המרכזי, שהמציל נפש אחת בישראל – לא כתוב בישראל, אלא בכלל – כאילו מציל את העולם כולו. יש להפוך את המקרה האחד למרכז העולם שלנו, ואנחנו פה, בכנסת ישראל, ודאי יכולים לקדם את העניין הזה ולעשות את מה שצריך לעשות כדי שהדבר הזה לא יקרה וכדי לבער את כל הרע בציבור. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): לפרוטוקול כדאי לומר, ש"המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", נאמר בסנהדרין. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): במסכת סנהדרין, כן, ודאי. היו"ר דוד טל: אדוני מגלה בקיאות בלתי רגילה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת חנין, שנייה, יש כאן בקשה, אם חברת הכנסת קולט אביטל לא תהיה נוכחת, אז לאחר מכן - חברי הכנסת רן כהן, אריה אלדד, יצחק לוי, זהבה גלאון, אליהו גבאי. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני תיארו את ממדיה המתרחבים של האלימות במשפחה ובחברה הישראלית. הבעיה היא, שהאלימות במשפחה אצלנו מתקיימת באווירה של סובלנות וסלחנות כלפי האלימים. יש נתונים מאוד מעניינים של סקר שערך מרכז מינרבה באוניברסיטת חיפה. הסקר הזה אומר, למשל, שכמחצית מהגברים ומהנשים מטילים את האחריות לאלימות על שני בני-הזוג ולא רק על הצד האלים בלבד. כ-30% מהגברים ו-23% מהנשים הצדיקו אלימות כלפי נשים שבגדו בבעליהן. כ-33% מהגברים וקרוב לזה, אחוז דומה מהנשים, רואים באלימות עניין משפחתי פנימי. כ-20% מהגברים ומהנשים כאחד מאמינים שלאשה יכול להיות טוב עם בעלה גם אם היא חוטפת ממנו מכות. זה ציטוט מהסקר. אלה, כמובן, נתונים מדאיגים וקשים. שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און: זה סקר שנערך בכלל האוכלוסייה? דב חנין (חד"ש): בכלל האוכלוסייה בישראל - מרכז מינרבה באוניברסיטת חיפה. האלימות נגד נשים כמובן חוצה מגזרים, אבל, כפי שחבר הכנסת אלקין אמר לפני, זה נכון שבמקומות שבהם המצוקה החברתית והכלכלית רבה יותר, שם גם האלימות רבה יותר והאלימות במשפחה רבה יותר, ואכן, זה מחייב טיפול והתמודדות רצינית באותם מגזרים במיוחד. אני רוצה לומר משפט על אלימות במשפחה במגזר הערבי. אין לי מה להוסיף על דבריו הנוקבים של חברי לסיעה, חבר הכנסת ברכה, בגנות מעשה הרצח כביכול בגין חילול כבוד המשפחה, רק אומר בהקשר זה שבמחקר שנעשה מתברר, שרוב הנשים שנרצחו כביכול על רקע חילול כבוד המשפחה, בפועל נרצחו על רקע של מסכת אלימות מתמשכת, בלי שום קשר לקיום יחסי מין שלא במסגרת המקובלת מבחינה חברתית. אני רוצה לציין בהקשר זה, שבזמן שבישראל יש 14 מקלטים לנשים מוכות, בחברה הערבית יש שניים בלבד, וכשאנחנו מביאים בחשבון שבכל מקלט כזה יכולות להיות לא יותר מ-12 נשים עם ילדיהן, זה כמובן רחוק מלהיות מספיק. עניין אחרון. הקודמים לי בדיון דיברו בעיקר על מה החברה לא עושה בעניינים של אלימות במשפחה. אני רוצה לומר כמה משפטים על מה החברה כן עושה. לטענתי, החברה הישראלית מעודדת אלימות נגד נשים. היא מעודדת אלימות נגד נשים כאשר המסר החברתי הוא מסר סקסיסטי ופורנוגרפי ומתייחס לאשה כאל חפץ. היא מעודדת אלימות וגם אלימות נגד נשים כאשר המסר החברתי הוא, שאלימות וכוח הם פתרון לבעיות, ואם כוח לא עוזר, צריך להפעיל יותר כוח. חבר הכנסת אורון דיבר לפני, והוא צודק, על הקשר שבין אלימות במשפחה לבין האלימות בכלל בחברה הישראלית, לבין משטר האלימות שאנחנו נמצאים בו כאשר אנחנו מקיימים כיבוש שנמשך כל כך הרבה שנים. משפט אחרון, אני רוצה לנצל את הדיון הזה כדי לומר מלה של הערכה לכל אותם מתנדבות ומתנדבים, לכל אותם פעילות ופעילים בחברה האזרחית, במרכזים נגד האלימות, בתנועה הפמיניסטית, שעושים עבודת קודש בתחום הזה. אני חושב שראוי ונכון שהמדינה כמדינה תעשה הרבה יותר ממה שנעשה עד עכשיו. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, חבר הכנסת חנין. אנחנו מצטרפים לברכות הללו. חברת הכנסת קולט אביטל - לא נמצאת. אשר על כן, יעלה ויבוא חבר הכנסת רן כהן. אחריו – חבר הכנסת אלדד וחבר הכנסת לוי. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר בר-און, חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך על ההחלטה לקיים את הדיון הזה היום. אני רוצה לומר, רבותי חברי הכנסת, כל מה שנוגע בנושא של אלימות במשפחה כלפי נשים, כלפי ילדים, כלפי כל הגורמים החלשים במשפחה, תלוי בכנסת ישראל. בואו לא נשים את זה על אף אחד אחר, זה עלינו. אם מדובר במערכת המשפט, זה עלינו. אם מדובר בנושא החברתי-הכלכלי, זה עלינו. אם בנושא האכיפה, זה עלינו. אנחנו חייבים לקחת אחריות בנושא הזה. ואם ממשיכה להתקיים אלימות במדינת ישראל וגם מתגברת, זה עלינו. אני יכול להבחין בשלושה גורמים ראשיים שבגינם האלימות במשפחה מתקיימת ואפילו מתגברת. האחד - הפערים החברתיים. רבותי, לא יעזור דבר. במקום שיש בו מצוקה, במקום שיש בו יותר רעב, יותר עוני, באותו מקום יש יותר אלימות, מדוע? כי היא מתפרצת שם. הדבר השני, במקום שבו המדינה מתקיימת עשרות שנים במשטר של כיבוש ואלימות, המשטר הזה חודר לכל משפחה, לכל רחוב, לכל בית בישראל. הכיבוש הוא אחד המקורות של האלימות בחברה הישראלית. הדבר השלישי שאני יכול לומר בריש גלי הוא האמונות הטפלות והכשל התרבותי. עדיין יותר מדי תת-חברות בחברה הישראלית מקיימות כשל תרבותי שמתיר אלימות, שכמעט מקדם אלימות. ראו את המקרה האחרון של האב ישראל ולס, שרצח את הילד שלו. עדה שלמה מגינה על האב הרוצח. מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות, המשטרה, נכנעות להיסטריה ולאלימות שמפגינה העדה החרדית, ומשחררים אב שכמעט העיד שפגע והרג את בנו. הדבר הזה לא ייתכן שיתקיים. רבותי חברי הכנסת, אנחנו חייבים בעניין הזה לקחת אחריות ולהבין: עד שלא נגמור - באופן בוטה - את הכיבוש בשטחים, עד שלא נגיע למצב שבו יעמוד לעינינו האתגר של צדק חברתי במדינת ישראל ונקטין את העוני והמצוקה, עד שלא נגיע למצב שבו נכסח את כל אותם גורמים בחברה הישראלית שמעודדים אלימות כתרבות, כהיסטוריה - אנחנו ממשיכים להנציח את האלימות במשפחה. לכן, צריך לזכור דבר אחד: האלימות לא מתחילה בבית. היא לא מתחילה בבית-הספר, והיא לא מתחילה בגיל הרך. שם היא מתפרצת. הסיבות הן הסיבות הכלליות בחברה שלנו. אם אנחנו רוצים למנוע אותה, בואו ניקח אחריות למצב החברתי-הכלכלי, בואו ניקח אחריות למצב המדיני-הביטחוני ונצא מן השטחים, ובואו ניקח אחריות לתת-תרבות שמטיפה לאלימות. אם בשלושת הגורמים הבסיסיים הללו נצליח לטפל בצורה רצינית בכנסת ישראל ובממשלת ישראל, יש סיכוי להקטין את האלימות, ואז נילחם בה בכל הדרכים שאנחנו מדברים עליהן. היו"ר דוד טל: תודה רבה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, הרשה לי עוד הערה אחת. היו"ר דוד טל: קצרה, בבקשה. רן כהן (מרצ): אני היושב-ראש היוצא של הוועדה לזכויות הילד, ואני אומר לך שאני רותח מזעם על ההחלטה של הפרקליטות לשחרר את האב שכפי הנראה הרג, רצח, את בנו. כשאני רואה היום את בית-המשפט, אני זועם גם על בית-המשפט. היו"ר דוד טל: אדוני ציין את זה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - רן כהן (מרצ): חבר הכנסת ריבלין, אני כועס גם על בית-המשפט, גם על הפרקליטות. זו הקלת ראש. מדוע משפט כזה לא יכול להתקיים במהירות ולהרשיע את הנאשם, את החשוד, בהרג בנו? היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. רן כהן (מרצ): דבר אחרון - פניתי היום לחבר הכנסת חיים רמון בבקשה להקים את הוועדה לזכויות הילד כדי שנוכל לעמוד גם מול התופעות הללו שמכרסמות בחברה הישראלית, ואפילו באופן זמני, כדי שנוכל להתמודד עם התופעות הללו. תודה רבה. היו"ר דוד טל: אני מאוד מודה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): להרשיע אותו, אם הוא אשם. רן כהן (מרצ): - - - אבל הוא הודה שהוא אשם. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, צר לי שבדיון החשוב הזה בחרו חברי הכנסת מן השמאל הקיצוני לקשור את האלימות במשפחה עם הכיבוש הערבי של ארץ-ישראל. אני לוחם ומתנגד בכל נימי נפשי לכיבוש הערבי הזה. אני חושב שהטרור שהנהיגו הערבים בארץ בלי ספק, וגם הצורך להיאבק בו כל הזמן, גורר או מגביר את האלימות בחברה הישראלית. אבל, באמת לא זה הנושא. אנחנו מדברים על אלימות בבית, על אלימות במשפחה. חברי הכנסת, צדקה מתחילה מבית. גם סדר וצדק מתחילים מבית. לא תמיד הבית הזה נתן דוגמה טובה לחברה הישראלית להקטנת עוצמת האלימות - אפילו היום הזה ראינו זאת, להבנתי. אדוני היושב-ראש, צר לי שאני חולק על החלטתך בתחילת הישיבה, משום שאפשר לעשות שימוש בשררה שלא כדין. נדמה לי שבשל העובדה שחברת הכנסת לימור לבנת, שהעירה הערה אחת וחזרה עליה - לא היה ראוי להרחיק אותה. נדמה לי שגם זה סוג של אלימות שחבל שאנחנו רואים כאן. נדמה לי שגם בכנסת הקודמת זכינו לראות חבר כנסת בכיר אומר לחברת כנסת אחרת - זה היה חבר הכנסת דאז רוני בר-און, היום שר בממשלת ישראל - לו היתה לי בת כמוך, הייתי הורג את אשתי. הדברים האלה נותנים לגיטימציה ציבורית לאלימות הזאת. נדמה לי שאנחנו רואים סוג של סלחנות לאלימות מילולית, והיא בוודאי מסר רע מאוד לחברה הישראלית. אנחנו שומעים על אדם שרצח את בת-זוגו ב-86 דקירות סכין ויוצא בעסקת טיעון על הריגה. המסר החבוי בדברים האלה הוא שזה לא נורא ושאפשר לצאת מהדברים האלה. רבותי, אנחנו יכולים להטיף מוסר עד קץ כל הדורות ולדבר על הרעות החולות בחברה, אבל אם לא מוצאים בסופו של דבר הרבה כסף לתקנים במשטרה, שכאשר באה אשה פגועה יהיה גם מישהו מיומן שיקשיב לה וידע לקבל את תלונתה בזמן אמיתי - לא יועיל לנו דבר. אם אנחנו שומעים, כשכנים, צרחות יום אחרי יום מעבר לקיר ואין די עובדים סוציאליים-קהילתיים מיומנים לקבל את הפניות ולהתערב בהן בזמן - לא יועילו כל דיבורינו היפים. שמענו היום דברי טעם גם מחברי הכנסת של קדימה וגם מחברי הכנסת של העבודה. בעוד חודש-חודשיים, כאשר ידונו בתקציב ויבואו חברי הכנסת ויבקשו תקציבים נוספים למעונות-יום, לנשים מוכות, למקלטים, לתקנים לעובדים סוציאליים, לתקנים לשוטרים קהילתיים - האם גם אז, אפילו בניגוד למשמעת הקואליציונית, הם יעשו מעשה לטובת מניעת האלימות במשפחה, או שיסתפקו בדיבורים היפים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כשהיית בקואליציה לא עשית את זה. כשאתה היית בקואליציה, לא עשית את זה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הצבעת נגד. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת זחאלקה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה מוזמן - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כשאתה היית בקואליציה כאן, אתה הצבעת נגד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה - - - היו"ר דוד טל: חבר הכנסת זחאלקה, רק כרגע הוא דיבר על אלימות מילולית. אל תפריע. חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה מוזמן לעיין ב"דברי הכנסת" ולראות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה, הקשב שנייה. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הקשב שנייה. אתה טועה. מעולם לא הרמתי ידי לתמיכה בתקציב מדינת ישראל. תבדוק, תמצא ותתנצל. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת אלדד, תודה. חבר הכנסת הרב יצחק לוי, בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): זה חוסר בגרות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - היו"ר דוד טל: אבל, חבר הכנסת זחאלקה, אתה יכול להזכיר לו את האלימות המילולית שהיתה פה בעת שקיבלנו פה החלטה על ההתנתקות, שבאה דווקא מצדו של חבר הכנסת אלדד - אלימות מילולית. הרב יצחק לוי, בבקשה, שלוש דקות. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נושא האלימות המשפחה מעסיק אותנו ללא סוף. כשנכנסתי לכנסת כחבר כנסת צעיר, הקמתי את השדולה למען הילד, והכוונה אז היתה בעיקר ההגנה על הילד במשפחה. אז אמרו שמסתירים ולא אומרים, וחוקקנו חוק של חסרי ישע ושל חובת הדיווח. ואז, אדוני היושב-ראש, בהתחלה, באו ואמרו: בעצם אין גידול באלימות, אלא שעכשיו זה יוצא החוצה. עד עכשיו הסתירו ועכשיו זה יוצא, אבל זה אותו מצב. אני חושב שהיום כולנו מבינים שיש כאן גידול באלימות, ואנחנו לא יכולים להסתתר עוד מאחורי תירוצים. אז הסתתרנו, ועכשיו יש חוק ומודיעים ואומרים. גם קודם זה היה, ואולי יש אפילו פחות עכשיו. עכשיו כולם מבינים שיש יותר אלימות. לכן, בקצירת האומר אני רוצה להעמיד ארבע רגליים לסוגיית האלימות במשפחה. הרגל הראשונה היא רגל המשפט והצדק - - - היו"ר דוד טל: חצי דקה לכל רגל. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אשתדל. הרגל הראשונה היא רגל המשפט והצדק. אני קורא למערכת המשפט להיות הרבה יותר תקיפה והרבה יותר זריזה בנושא האלימות במשפחה. אני יודע, מתוך היכרות אישית, על מקרים שבהם המשפט נסחב ונסחב. זה חלק מהאי-הרתעה, כשאדם יודע שיש לו שנה, שלוש שנים, עד שקוראים לו והוא בא וכן הלאה. חבר הכנסת מתן וילנאי, הרגל השנייה היא רגל האלימות בתוך בתי-הספר. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אני הולך לדבר על זה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אנחנו דיברנו על זה בזמננו, וחבר הכנסת מתן וילנאי היה אז אלוף במילואים צעיר והוא עמד בראש ועדה שאני מיניתי אז כשר החינוך. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת יצחק לוי, הוא עדיין צעיר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הוא היה אלוף במילואים צעיר. מתן וילנאי (העבודה-מימד): הנה הוועדה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מבקש: אני רואה בזעזוע עמוק את ההרגל של הנוער שלנו להסתובב עם סכינים יפניות בכיס, ועם עוד כל מיני דברים, ללכת לבית-הספר עם הדברים האלה. זו הרגל השנייה שאנחנו חייבים לטפל בה - להוציא את האלימות מבתי-הספר. פה צריך לעשות תוכנית, והיתה תוכנית. אני מקווה ששר או שרת החינוך הבאים יטפלו בעניין הזה. הרגל השלישית היא התקשורת. התקשורת כאן צריכה לקחת חלק במאבק נגד האלימות במשפחה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני כבר לא - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מסתכל עלייך מכיוון שאת היית אחת הלוחמות בעניין. אני מדבר על "אקסים". כמו שדיברתי על חבר הכנסת מתן וילנאי כאקס-יושב-ראש ועדה לנושא אלימות במערכת החינוך, אני מסתכל עלייך גם כאל אקס-עיתונאית שעזרה הרבה בעניין ודיברה הרבה בעניין. אני חושב שהתקשורת היא לא רק ראיונות, לא רק תוכניות הבוקר ולא רק גבי גזית ורזי ברקאי. התקשורת זה הסרטים והפרסומות. היו"ר דוד טל: הרב לוי, מהי הרגל הרביעית? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): סביב העניין הזה, אם אנחנו לא נטפל בעניין הזה, חסרה לנו רגל בכיסא שאנחנו רוצים לבנות כדי להילחם באלימות במשפחה. רבותי, הרגל הרביעית והאחרונה היא הבית הזה. בואו ניתן דוגמה אישית. כמה אנחנו מתביישים במה שקרה בכנסת הקודמת, וכשאנחנו הולכים להעיר למישהו הערה, אומרים: אתה מעיר? אתם עצמכם צועקים, ואתם עצמכם אלימים, ואתם עצמכם גנבים. מורי ורבותי, זו הרגל הרביעית. אלה ארבע רגליים: המשפט, החינוך, התקשורת והדוגמה האישית של המנהיגים. בעזרת השם, במאמץ גדול - - היו"ר דוד טל: נעשה ונצליח. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - נצליח להתגבר על התופעה המבישה הזאת. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. עמיתתי הנכבדה, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה - חברי הכנסת אליהו גבאי, דני יתום, יורם מרציאנו, שזה יהיה לו הנאום הראשון, ניסן סלומינסקי, שרה מרום ואבשלום וילן. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע האחרון נרצחו שלוש נשים בידי בני-זוגן - שלוש נשים שנרצחו רק בשל היותן נשים. מדובר כאן בטרור. אין דרך אחרת להגדיר את זה. בעשור האחרון נרצחו כ-200 נשים בידי בני-זוגן. מדובר כאן בפשע על רקע מגדרי. נשים נרצחות כי הן נשים. נשים נרצחות בביתן. נשים סובלות מאלימות בביתן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה לגבי מילון המושגים שלנו ולגבי כותרת הדיון. כשאנחנו מתייחסים לדיון בעיקר בהקשר של רצח נשים כדיון ב"אלימות במשפחה", אני חושבת שאנחנו חוטאים לעניין. אני חושבת שמדובר במונח רך, מונח שככה נובע מאיזה הקשר אינטימי ולכן זה פחות ברוטלי ופחות מאיים. אדוני היושב-ראש, צריך לקרוא - - - שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און: - - - זהבה גלאון (מרצ): אדוני השר רוני בר-און, בכל הכבוד הראוי, תשמע את ההמשך. המונח "אלימות במשפחה" ממעיט ומגמד את הטרור ואת הפשע שנעשה כלפי נשים רק בשל היותן נשים. על-פי הערכת גופים מחוץ לכנסת, או גם בכנסת, יש היום כ-200,000 נשים מוכות במדינת ישראל, דהיינו כל אשה שביעית חיה בחשש מאלימות פיזית, נפשית ומינית בביתה מצד בן-זוגה. לכן יש כאן הקשרים הרבה יותר רחבים מלקרוא לזה "אלימות במשפחה". יש כאן הקשרים של שליטה גברית, יש כאן הקשרים של כוח, יש כאן הקשרים סקסיסטיים, יש כאן הקשרים של ניצול משאבים שלא מופנים לנשים - משאבים שמופנים לגברים, ואחר כך האלימות מופנית כלפי אותן נשים. כל פעם מחדש, כשאני באה לדיון כזה - ונכון עשתה הכנסת כמובן שהיא מקיימת את הדיון - כל פעם אני שומעת את השרים עולים על הדוכן, וכל פעם יש תירוצים אחרים למה יש אלימות במשפחה ולמה המאבק לא נעשה כראוי. אדוני היושב-הראש, אני אומרת זאת גם בתגובה על דברי חבר הכנסת רן כהן, שאמר: על הבית הזה לפעול, זו חובתו של הבית הזה. אדוני היושב-ראש, הבית הזה פועל. הכנסת הזאת חוקקה שורת חוקים מתקדמים, גם בעזרת חברתי חברת הכנסת לשעבר יעל דיין שיושבת כאן ביציע, שפעלה רבות בנושא הזה. הכנסת הזאת חוקקה עונשי מינימום על עבירות מין ואלימות במשפחה. יש שורה של חוקים. הבעיה איננה בחקיקה. הבעיה היא בכך שבתי-המשפט עושים פלסתר את כוונת המחוקק, וכדי להגיד זאת בשפה יותר ברורה: בתי-המשפט מצפצפים על כוונת המחוקק. אם בתי-משפט משחררים גברים אלימים ועדיין יש שופטות ושופטים שאומרים: רחמנא ליצלן, היא עשתה לו בטח איזו פרובוקציה - אז אני מציעה שכאשר עולה כאן שר, שהוא לא יגלגל זאת לענישה ולאכיפה. אני חושבת שזה מחובתה של ממשלת ישראל הנכנסת, וזה מחובתן של ממשלות ישראל היוצאות, וכל הממשלות לקו באותה אטימות כשמדובר בהפניית משאבים להגנתן ולרווחתן של נשים. כנסת ישראל צריכה לתבוע מהממשלה הנכנסת רשת ביטחון כלכלית שתופנה לטובת נשים ששרויות באלימות, לטובת מקלטים, לתגמולים לנשים שיוצאות ממקלטים, כדי שלא תחזורנה למעגל האלימות. צריך להעצים נשים, לאפשר להן לפנות לחיים חדשים. אבל, אם אין להן כסף לקנות סירים, מצעים וסכו"ם, דברים אלמנטריים, כשהממשלה מבטלת בחוקי ההסדרים למיניהם את אותם דברים אלמנטריים, אחר כך מתפלאים שנשים ממשיכות לחיות ולחוות אלימות. לכן, אדוני היושב-ראש, לסיכום: ממשלת ישראל, אם היא רוצה לכבד את המוסד הזה, חייבת להפנות משאבים לטיפול באלימות נגד נשים, להפנות משאבים ללחצני מצוקה. נשים שנמצאות בסכנה מיידית, שיהיה להן לחצן מצוקה שיופעל והן תוכלנה לבקש את הגנת כוחות הביטחון או המשטרה או מי שזה לא יהיה. אדוני היושב-ראש, משאבים - ולא לגלגל אחריות. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. לאחר מכן - חבר הכנסת דני יתום. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני רוצה להציע או לבקש מכל מיני חברים, שכל פעם שיש איזו תופעה בחברה שלנו משליכים זאת על הכיבוש - אלה אותם אנשים אנטישמים, שכל פעם שיש בעיה בעולם: יש בצורת - היהודים, יש פיגועים בעולם - זו מדינת ישראל. בואו נוציא את המלה הזאת, כיבוש, מהלקסיקון ונתייחס ונתקוף כל בעיה במגזר שלה, כלומר כל בעיה והסימפטומים שלה. האלימות במשפחה היא תופעה חברתית כאובה מאוד בחיי החברה הישראלית. היא נמצאת בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדל דת, מוצא, השכלה, תפקיד או מעמד. האלימות מפוררת והורסת את המשפחה כולה. האלימות איננה רק מכות, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, לא פחות הרסניות ולפעמים אף יותר, כמו אלימות נפשית, מילולית, מינית וכלכלית. העלאת נושא האלימות במשפחה לסדר-היום הציבורי יכולה לסייע מאוד בגילוי של אלימות, וחובה למצוא פתרונות הולמים. לא פעם, לאחר שאנחנו נחשפים לאלימות במשפחה, כאשר בעל רוצח את אשתו, מתברר ממכרים של המשפחה כי לא ידעו על בעיות בין בני-הזוג והרצח הוא הפתעה גדולה לכולם. מה גם שפעמים רבות הרצח מתבצע בקרב משפחות עולים, שמשברי הקליטה מגבירים את הלחץ הקיים גם כך בחייהם. לכן, אנחנו חייבים למצוא דרכים שבהן נוכל לחשוף מוקדם ככל האפשר את האלימות במשפחה כדי למנוע את הרצח הבא. עלינו, כציבור, לנסות לזהות, במסגרות השונות, את התופעה על מנת למגר אותה. בשם חופש הדיבור והדמוקרטיה נחשף הציבור להצגות ולתוכניות טלוויזיה רוויות באלימות. צפייה בהן מעודדת אלימות ומהווה מעין גושפנקה לשימוש בה. רבים מוטרדים בעיקר מהשפעותיה של הטלוויזיה על תמונת העולם של הילדים ועל התנהגותם, ובמיוחד בכל הקשור להתנהגות אלימה. אתן לכם דוגמה, הצגה שהתקיימה ב"חאן" בירושלים, והיא היתה מסובסדת גם על-ידי משרד החינוך ועיריית ירושלים; להצגה הזאת קוראים: "קילר ג'ו". הבן והבת מתייעצים עם אביהם איך אפשר למצוא דרך לחסל את האמא שלהם כדי לקבל את הביטוח, ואז אביהם מציע להם איזה שוטר שבבוקר הוא שומר על קיום החוק אבל בערב הוא גם מקבל על עצמו לחסל כשהוא נדרש. ואכן, הבן והבת ניגשים לבקש מהשוטר הזה לבצע את חיסול אמם כדי שהם יזכו בביטוח, והוא מבקש תמורה. מהי התמורה? - לתנות אהבים עם הבת. הצגה כזאת, שהיא רוויית אלימות ומעשים איומים וגרועים, מסובסדת על-ידי משרד החינוך ועיריית ירושלים ב"חאן" של ירושלים. זה לא היה עכשיו אלא לפני שנים אחדות. היו"ר דוד טל: אבקש לסיים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): איך אנחנו נבוא בתלונה, כאשר זה במסגרת התרבות? הסלחנות של בתי-המשפט, ההתמשכות של המשפט, של כל בעיה ובעיה - הסחבת הזאת גם כן לא תורמת למיגור תופעת האלימות. היו"ר דוד טל: תודה, חבר הכנסת גבאי. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הסמים - - - היו"ר דוד טל: אי-אפשר, אני מצטער. ממש אי-אפשר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): עוד משפט. הפיכת החברה לחברה קהילתית יותר, חיזוק התא המשפחתי היהודי, טיפול בבעיות המשפחה בבתי-ספר, לא רק בהישגים הלימודיים, קיום סדנאות במקומות העבודה - כך אפשר לחשוף את הקונפליקטים במשפחה ולזהות את אותן משפחות שבהן יש תמיד בעיות וללוות אותן, כי הן למעשה הנקודה האדומה – שם אנחנו צריכים להתעניין ולקיים את מה שנדרש מאתנו. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת דני יתום. חבר הכנסת יורם מרציאנו. כאמור, זה הנאום הראשון של חבר הכנסת מרציאנו, ואני מזכיר לחברי הכנסת – לא מפריעים בנאום הראשון. בבקשה, אדוני. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל ניצבת היום בפני אחת הבעיות הקשות בתולדותיה. אנו עוסקים בבעיה מסוג אחר. הפעם אין מדובר בבעיה ביטחונית או בבעיה כלכלית, אלא בבעיה קשה, סבוכה ומורכבת. בימים אלו, בעשור הראשון של המאה ה-21, כ-20% מאוכלוסיית ישראל חיים בדינמיקה של אלימות בביתם פנימה. אין חולק על כך שאם לא נפעל מייד נגד תופעה מסוכנת זאת, לא ירחק היום שבו נמצא את עצמנו בחברה חולה, חסרת כבוד, מוסר וערכים, כך שכלל ההישגים הגדולים שהשיגה ישראל במהלך שנות עצמאותה ייעלמו כלא היו; שהרי חברה שבה האלימות הפכה למטבע לשון מקובל, או למצער, לחדשה קבועה בעמודים האחוריים של העיתונים היומיים, היא חברה אשר זכות הקיום הבסיסית שלה מוטלת בספק. ההגנה על החלש היא מנשמת אפו של המשטר הדמוקרטי, שאינו יכול לקבל כמצב נתון סיטואציה שבה אנשים בביתם פנימה, במקום שבו הם אמורים להרגיש בטוחים ביותר, חיים במשטר טרור של הפחדות, איומים ואלימות של באי-ביתם; חברה שבה המשפט "ביתי הוא מבצרי" הפך לחלום רחוק ובלתי מושג לאלפי נשים וילדים; במצב דברים שבו אשה חוששת מפני בעלה, ילדים מעדיפים לשוטט ברחובות במקום לשוב לביתם מפחד אביהם המכה – זהו בדיוק המצב שאליו כיוון האל לנביא שמואל באומרו כי כל שומעו תצילנה שתי אוזניו. ועם כל הצער שבדבר, חברי חברי הכנסת, זהו מהלך החיים עבור לא מעט נשים וילדים במקומותינו בשנים האחרונות, ובלא נקיטת פעולת מניעה והסברה מיידית, סופו של מצב זה מי ישורנו. אנו נמצאים בפתחה של התהום. אם לא יינקטו פעולות אכיפה מיידיות ודרסטיות, חוסנה של החברה הישראלית יתמוטט כמגדל קלפים. אנו, כנציגי העם ונבחריו, אלה האמורים להיות שופרו של העם בבית-המחוקקים, עלינו מוטלת המשימה לשאת בגאון, בלא מורא ופחד, את נס המאבק כנגד האלימות במשפחה. כולנו ביחד ובכוחות משותפים – כל סיעות הבית, מימין ומשמאל, גברים ונשים, בעלי אידיאולוגיה כזאת או אחרת – מונחת לפתחנו החובה להתאחד ולהניח בצד את כל המחלוקות; להתאחד ולהציב את המאבק נגד האלימות במשפחה בראש סדר העדיפויות שלנו, שהרי כולנו מסכימים שהאלימות במשפחה היא אחת מאבני הנגף של החברה הישראלית, וכל אחת ואחד מאתנו – חובה עליו להיות עמוד האש והענן לפני המחנה במאבק הבלתי-מתפשר באלימות במשפחה. אכן, מדובר במאבק שבו מעורבות רשויות שונות במדינה, שהרי לרשות השופטת, כמו גם לרשות המבצעת, יש חלק חשוב במניעת אלימות בכלל ואלימות במשפחה בפרט. אולם רשויות אלה הן סוף המנהרה, אשר תחילתה בבית-המחוקקים הנכבד הזה. זאת, הואיל והארסנל המצוי בידיהן של שאר הרשויות נמסר להם כפועל יוצא של חקיקה שיצאה מן הכנסת. אשר על כן, חלה חובה על הכנסת להיות הסמן הימני עבור כל אותן רשויות הנוטלות חלק במאבק הצודק והבלתי-מתפשר הזה. מוטלת עלינו החובה להשקיע משאבים בלתי נדלים למיגור התופעה הפסולה הזאת; עלינו להחמיר את העונשים הקבועים בחוק על עבירות של אלימות במשפחה, כך שיקל על בתי-המשפט ליתן עונשים מרתיעים חמורים במיוחד; עלינו לתקצב את גורמי האכיפה והרווחה בתקציבים הגבוהים ביותר האפשריים כדי שיוכלו להעניק את הפתרונות הטיפוליים הראויים ביותר לעברייני האלימות ולהפסיק את התופעה ולצמצמה, גם לאלה הסובלים מבעיות של אלימות, כך שלא יחששו להתלונן, ביודעם שהמדינה תעניק להם מחסה ראוי ונכון. על כולנו יחד מוטלת המשימה הזאת, החוצה את כל המחלוקות, למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, כידוע לכם, זהו נאום הבכורה שלי מעל דוכן זה, ולא יכולתי למצוא נושא מאחד יותר וקרוב ללבי יותר מן המאבק באלימות במשפחה. כולי תקווה כי דברי, שיצאו מעומק הלב, ייכנסו אל הלב ויובילו לכך שנאגד כוחות יחדיו כדי להפוך את חברתנו לחברה חזקה היכולה להגן על עצמה מן המבקשים את נפשה מן החוץ. בצוותא נגן על החלשים עבור עתיד וחברה טובים וצודקים יותר לנו ולילדינו. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, חבר הכנסת מרציאנו. רק אל תעשה את זה מסורת – לדבר הרבה הרבה זמן - אבל לא הפרעתי לאדוני כיוון שזה הנאום הראשון. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): תודה. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת וילנאי ביקש לברך את חבר הכנסת מרציאנו. בבקשה, אדוני – גם ברכה וגם התייחסות. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעונג לי לברך את חבר הכנסת הצעיר והחדש, יורם מרציאנו, שבאמת דיבר בנושא שקרוב ללבו וקרוב ללבות כולנו, אני מניח. יורם הוא איש לוד. הוא גדל, כפי שאנחנו קוראים, ממש בשטח. שם אני הכרתי אותו. משפחתו היא משפחה – יורם, מותר להגיד - של מפא"יניקים. אסור להגיד את זה כאן? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - מתן וילנאי (העבודה-מימד): מותר. משפחה שורשית. זהבה גלאון (מרצ): - - - תברך את כל המפא"יניקים. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אני שמח שהוא נמצא אתנו, ומאחל לו הצלחה בכל דרכו כחבר הכנסת השבע-עשרה של מדינת ישראל. חבר הכנסת היום, שר החינוך לשעבר, הרב יצחק לוי, דיבר קודם על האלימות במערכת החינוך. כאשר פרשתי מהצבא, במאה הקודמת, הוא פנה אלי וביקש ממני לעסוק בנושא האלימות בבתי-הספר. אמרתי לו: כבוד השר, כל חיי עסקתי באלימות ממוסדת כלפי ביטחונה של מדינת ישראל; אתה דורש ממני דבר שאני לא מתמצא בו, אבל אני אכנס אליו בשמחה. כינסתי חבורה גדולה של אנשים ראויים מהאקדמיה, מעולם החינוך, ממשרד החינוך, מבתי-הספר, מכל פינה ומכל מקום, אנשים שהנושא קרוב ללבם, והתחלנו לפעול. השיעור המרכזי שאני למדתי – ולמדתי הרבה שיעורים מהוועדה הזאת – היה קודם כול חוסר הרצון להכיר בכך שיש בעיה. והדוגמה הקלסית – אתה מגיע לבית-ספר במקום שנקרא לו x, יושב לשיחה ארוכה עם המנהל או המנהלת, עם צוות המורים והמורות, והם מספרים לך כמצוות אנשים מלומדה על האלימות, שחייבים להתמודד עם התופעה הזאת וכמה זה קשה, והמשפט המסכם: הכול נכון, אבל לא בבית-ספרנו, בבית-הספר השכן. והייתי הולך לבית-הספר השכן, ושומע את אותו נאום בדיוק, כמעט עם אותן הגיות, ובסיום אומרים לי: לא אצלנו; בבית-הספר השכן. ואני אומר להם: אבל, רבותי, אני בא מבית-הספר השכן, הם אומרים שזה כך. וכך אתה עובר ממוסד למוסד, עד שיום אחד הגענו במסגרת העבודה לשכונת נווה-ישראל בהרצלייה. לא הכרתי את השכונה לפני כן, יש שם מתנ"ס, היה כנס של "נוער לנוער", שלט ענק בכניסה: "לשבור את קשר השתיקה – האלימות בבתי-הספר!" ואז אמרתי לעצמי דבר שכבר הכרתי מהשירות הצבאי: אלה, הצעירים למטה, הם תמיד מבינים ויודעים יותר טוב מאתנו. הילדים שם ביטאו את זה במלים פשוטות: לשבור את קשר השתיקה. זה הנושא המרכזי – לשבור את קשר השתיקה. אנחנו מהר מאוד רצים לשלטונות האכיפה - וזה חשוב, אין בלתם; למערכת המשפט, והיא חשובה, אין בלתה. רק הבוקר אני שומע שאיש, אבא, קשה לקרוא לו אבא, שרצח את בנו, שוחרר מבית-הסוהר, והם חושבים שהוא כנראה ימצא את דרכו לחוץ-לארץ - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הוא חשוד. מתן וילנאי (העבודה-מימד): סליחה, חשוד. אני מקבל את תיקונו של ידידי חבר הכנסת ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר – חשוד. והם חושבים שהוא ימצא את דרכו לחוץ-לארץ ויימלט משלטון החוק. אני מכיר את המקומות, כולנו מכירים, שבקלות מוותרים על הדברים האלה. וברור לכל מי שיושב בבית הזה, ולרבים אחרים, שדמות החברה היא הנושא המרכזי שלנו. דמות החברה מאיימת יותר מ"חיזבאללה", מ"חמאס" ומכל המרעין בישין האחרים. זה אנחנו, כיצד אנחנו נראים. אני חייב לציין שראש הממשלה שרון, שישבתי בממשלתו, אף אם כמה חודשים, הבין את הנושא היטב, קבע ועדת שרים מאוד יעילה, בראשותו של השר גדעון עזרא, השר לביטחון פנים, וזו עסקה בנושא בצורה יסודית, בשיתוף עם משרד החינוך ומשרדים אחרים. זאת הדרך לטפל בזה. אני קורא מכאן לראש הממשלה הנבחר ולממשלה הנבחרת, להמשיך במסורת ובשיטה שקבע ראש הממשלה שרון, בהרבה תחומים, ובוודאי בתחום הזה; לקבוע ועדת שרים שתעסוק בזה, ולא תקבל שום דבר כמובן מאליו, כי מערכות שלמות שלנו כבר נכשלו בלחימה באלימות. היו"ר דוד טל: אני מודה לאדוני. תודה רבה. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אני סיימתי? היו"ר דוד טל: מזמן. הוספתי לך שתי דקות. שתי דקות הוספתי לאדוני גם בגלל הדברים. מתן וילנאי (העבודה-מימד): אני מודה ליושב-ראש. תודה רבה לך. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה, ואחריו - חברת הכנסת שרה מרום-שלו. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כדי שלא לחזור על דברי קודמי, אעשה את זה ממש בקיצור. אפשר למצוא המון תירוצים והמון הסברים והמון הצעות, לרבות הנושא של שפיטת השופטים, שהיא מקלה וגורמת לזה שאין הרתעה מאלימות. אוי לנו אם אנחנו מגיעים לפתרונות כאלה של הקצה. הפתרון היחיד שיכול להיות הוא פתרון שורש – חינוך. אם אדם, במקום להבין מה המשמעות של אדם שנברא בצלם, מה המשמעות של היצירה המופלאה הזאת - את כל תרבותו וחינוכו הוא מקבל מהטלוויזיה. מה הוא רואה שם כל הזמן? הוא רואה שבכל פעם שיש בעיה, הפתרון לה הוא רצח, וכל הדיון הוא בשאלה איך מבצעים את הרצח בצורה כזאת שלא יזהו, לא ידעו, או לפעמים "תמות נפשי עם פלשתים", כמו שהיום כבר מקובל. הוא רוצח ואחר כך הורג את עצמו. זה מה שלומדים, זו התרבות שילדינו נחשפים לה וכך הם גדלים. זה הפתרון היחיד שמוצג מול עיניהם. היהדות היא כל כך יפה, יש לה כל כך הרבה מה לתת בנושא הזה של ערך האדם שנברא בצלם, כבוד האדם, כיבוד ההורים, כיבוד הזולת, כל הדברים האלו. אם נתחיל לחנך את הילדים מגיל אפס בנושא הזה, כשהם יגדלו, זה מה שיהיה להם בראש. ואז הם יגיעו לאלימות רק במצבים קיצוניים, שגם זה אני מקווה שלא יקרה, אבל לא כפתרון ראשון לכל דבר. ואנחנו במקום זה, בחינוך אין לנו זמן להשקיע, אין לנו שעות לתת, אין לנו שום דבר, אז מנסים למצוא כל מיני פתרונות שהם פתרונות קצה – של בית-סוהר, שפיטה וכדומה. אוי לנו, אוי למדינה ואוי לחברה, ובטח החברה היהודית, שמגיעה לזה. לכן, אני קורא לכנסת לקחת את הנושא הזה למערכת החינוך. להשקיע שעות. זה ייקח זמן, אז הפתרון יהיה בעוד חמש שנים. נכון, זה לא יהיה מחר. אז השר הממונה לא יוכל להציג הישגים בעוד שבוע, כי חינוך זה תהליך ארוך. אבל פעם אחת נתחיל. אם היינו מתחילים לפני עשר שנים, היום הכול היה נראה אחרת. בואו נתחיל, ולפחות בעוד חמש שנים, עשר שנים, החברה שלנו, אני מקווה, תיראה אחרת. פחות טלוויזיה, עם כל המסרים האלו, ויותר חינוך שורשי, יסודי, של מסורת ישראל. יש לנו כל כך הרבה מה להציע בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרה שלו, בבקשה. אדוני היושב-ראש לשעבר יהיה מוכן לדבר אחרי הגברת שלו? רציתי לעשות איזונים משום שעמיתך לסיעה רוצה לדבר ולברך את חברת הכנסת יחימוביץ, ואישרתי לו. אני אסביר: חברת הכנסת יחימוביץ היא חברת כנסת חדשה, אז גם היא תוכל לברך את חברת הכנסת שלו, אבל זה בסדר. ראובן ריבלין (הליכוד): תכננתי כך שאני אדבר אחרי חבר הכנסת שלי יחימוביץ. היו"ר דוד טל: אדוני הצליח לשכנע אותי. בבקשה, גברתי. שרה מרום-שלו (גיל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האלימות בישראל הפכה למכת מדינה, והיא תקפה מאוד: נערות שיוצאות מהבית בדרך לבילוי, נערים שיוצאים לרקוד במועדון, קשישים שנשדדים ומותקפים באכזריות, עוברי אורח תמימים שנקלעים למלחמות עולם תחתון ונשים שנרצחות על-ידי בני-זוגן. ריבוי מקרי האלימות במשפחה הגיע לשיאו בשבועיים האחרונים. לפני כעשרה ימים נרצחה אדלו בז'ה מאור-יהודה על-ידי בעלה לעיני ששת ילדיה. בתחילת השבוע נרצחה זיטה תורג'מן מירושלים על-ידי בעלה, שהתאבד לאחר הרצח. את גופותיהם גילו שני ילדיהם הקטנים. אתמול נרצחה גלינה אייזן מאריאל, ובעלה נעצר לחקירה בחשד לרצח. אלימות במשפחה היא אולי סוג האלימות שהכי קשה להתמודד אתה. במקרים רבים אין תמרורי אזהרה ולא מתקבלות תלונות במשטרה לפני שהנורא מכול קורה. במקרים אחרים נשים חוזרות בהן מתלונותיהן שהגישו, אם מפחד ואם מרצון לנסות ולהשיג שלום-בית. למשטרה אין מספיק כלים להתמודד עם גברים אלימים ועם אלימות בתוך המשפחה, והענישה אינה מחמירה מספיק במקרים הללו. הפתרון הוא בהזרמת תקציבים למשטרה ולמערכת החינוך, בהחמרת הענישה של עברייני אלימות ובחיזוק ארגוני נשים המסייעים לנשים הסובלות מאלימות במשפחה. רק אכיפה תקיפה, ענישה ראויה, חינוך לסבלנות וחינוך נשים לעצמאות יובילו בסופו של דבר להקטנת האלימות במשפחה והאלימות בכלל. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי; אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. נפל בחלקך, שלי, לברך את הגברת שרה מרום. אף שאת חדשה, גם חדשה מותר לה לברך. ניסיתי לעשות איזון, אבל חבר הכנסת ריבלין עומד על זה שהוא רוצה לברך אותך, וחבר הכנסת סער עומד על זה שגם הוא רוצה לברך אותך. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כולם מהליכוד, האם זה אומר משהו? ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני הייתי מברך בשמחה רבה את חברת הכנסת שלו. היו"ר דוד טל: קיבלתי את מה שאדוני אומר, זה בסדר. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא מתעקש, אני רק התכוננתי - - - היו"ר דוד טל: הצלחת לשכנע אותי, חבר הכנסת ריבלין. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי החדשים והוותיקים, אני רוצה לברך את חברתי שרה מרום-שלו, שהספקתי להתוודע אליה די עמוקות, יחסית לזמן הקצר שעבר. אני בטוחה שהיא תהיה חברת כנסת איכותית, מיומנת, מנוסה, דעתנית. אתמול גם גילינו שיש לנו דברים משותפים. אני דור שני לניצולי השואה, היא דור ראשון. בכלל, סיעת הגמלאים - אחרי שהתאוששנו מההלם הפוליטי - מתבררת כסיעה משובחת, מיומנת, שהולכת לעשות עבודה חשובה בכנסת, ואני בטוחה, חברת הכנסת שרה מרום-שלו, שאת תיטיבי לעשות מכולם. ברכות. אני חייבת לפתוח בהערה ולומר שבאופן יוצא דופן אני רוצה להסתייג מדבריו של רן כהן, שיש לי המון משותף אתו אידיאולוגית, ולהסכים עם דבריו של חבר הכנסת אלדד, שתהום אידיאולוגית פעורה בינינו – אין קשר בין הכיבוש לבין גברים שמרביצים לנשיהם. שום קשר. זו תופעה אוניברסלית, ויתירה מזאת, כבר הכרתי כמה שמאלנים יפי-נפש, שהיו קשובים מאוד לסבלו של העם הפלסטיני, אבל בבית הפליאו את מכותיהם בבנות-זוגם. שתי התופעות נפסדות בעיני, כמובן, אבל הן לא קשורות זו בזו. ביולי 1976, לפני 30 שנה, עמדה על הדוכן הזה חברת הכנסת מרשה פרידמן וביקשה שהכנסת תדון באלימות של בעלים כלפי נשיהם. זאת היתה הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שהנושא הזה עלה, וזה נכנס להיסטוריה, גם של הפמיניזם בישראל וגם של הנושא הספציפי הזה, כיוון שהתגובה של הכנסת על הדברים האלה היתה רעמי צחוק היסטריים – בדיחות, קריאות ביניים לעגניות בלתי פוסקות. היום כולם יודעים את כללי הנימוס, והפנים רציניים וקשובים, ורמת המודעות עלתה, וברור לכולם שלהרביץ לאשתך זה לא חוקי, לא מוסרי, לא בריא, לפעמים גם הורג אותה. הכול כל כך ברור ומובן עד שאני מודה בבושה מסוימת, שהמעמד הזה של נאום ראשון בכנסת, שהוא מאוד משמעותי בשבילי, חשבתי אפילו לא "לבזבז" אותו על נושא שהוא כל כך obvious בשבילי ואני עוסקת בו שנים כל כך רבות, עד כדי, אני מודה, שחיקה לפעמים. אלא שלמרבה הצער, וגם התסכול, הציפוי השברירי הזה של ה"פוליטיקלי קורקט" מכסה על מציאות מאוד אכזרית, גיהינום של ממש, שלא השתנה כהוא-זה מאז אותם רעמי צחוק מפורסמים. עשרות אלפי נשים ממשיכות לחטוף מכות רצח מהבעלים שלהן. בכל שנה נרצחות כמה עשרות מהן. השכנים ממשיכים לאטום את האוזניים כשהזעקות נשמעות. הנשים ממעטות להתלונן. חלק מהן גם מתביישות בזה, אף שהן הקורבן. כשהן מתלוננות הן סופגות גינוי עז מהסביבה שלהן, והבעלים שלהן משתחררים בקלות רבה מאוד ממעצר, אף שמדובר בפצצות מתקתקות עם מרעום עצבני במיוחד. בבית-המשפט הם מקבלים עונשים מגוחכים, והגוף היחיד שעבר כברת דרך משמעותית וראוי לציון ולהערכה בטיפול בנושא הזה הוא המשטרה. באופן כללי, העולם שלנו, לצערי הרב, לא נעשה טוב יותר ולא נעשה שוויוני יותר. להיפך. צורות השעבוד והדיכוי של אוכלוסיות עצומות בעולם בידי קבוצות חזקות מהן נעשות יותר ויותר המוניות, יותר ויותר ציניות, יותר ויותר מתוחכמות, אבל ככל שמצבם של החלשים רע יותר, מצבן של הנשים עוד יותר רע. הן תמיד החוליה החלשה במיוחד, מצבן תמיד אפל במיוחד, גם כלכלית, גם תעסוקתית, גם בריאותית, גם פוליטית. יש חוט מקשר בין העובדה שאנחנו פה רק 16 חברות כנסת - - נאדיה חילו (העבודה-מימד): 17. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - 17 חברות כנסת, מתוך 120 מחוקקים, לבין נושא הדיון היום. לדיכוי יש הרבה צורות, אחת מהן היא הדרה ממוקדי הכוח, מכל האליטות. אבל, הצורה הקיצונית, המרושעת ביותר של הדיכוי הזה, בלי שום ספק היא בהיבטים הפיזיים שלו, אם זה מתרחש בתוך התא המשפחתי שאמור להיות מגונן, ואם זה מתרחש מחוצה לו - מכות, רצח, אונס, סחר בנשים והחזקתן בשבי כמו חיות לצורכי מין. אם יש משימה שכל הבית הזה צריך להתאחד סביבה בלי הבדלי השקפה פוליטית, דת, לאום, מין, זו המלחמה בפגיעה האנושה הזאת בגופם של בני-אדם, נשים, פגיעה בגוף שהיא כמובן גם פגיעה בנפש. לסיום, אחד הדברים שלמדתי כחברת כנסת חדשה הוא, שאגף הטקסים והאירועים נוהג לבקש מאתנו לבוא ללוויות של מי שנהרגו בפיגועי טרור. אף אחד לא מבקש מאתנו ללכת ללוויות של הנשים שנרצחות בידי הבעלים שלהן. גם הן נפגעות טרור. גם הן חיות כמו צל מבועת, לא יודעות מאיפה תבוא המכה, ואם המכה הזאת תהיה מכת מוות. מידת האחריות שלנו לגונן על חייהן מפני הטרור היומיומי הזה שהן סופגות, בעיני לפחות זהה לחלוטין למידת האחריות שלנו לגונן על חייהם של אזרחי ישראל מפני פיגועי טרור. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי. אני מצטרף גם לברכות. חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, זכור לי משנת 1988, שלושה חודשים לאחר שנבחרתי לכנסת, וחשבתי שהועלה נושא שאני יכול לתרום לדיון בו – ואז כך היה הנוהג, שחבר כנסת לומד את הדרכים של הבית לפני שהוא עולה ונואם את נאומו הראשון; אני יודע שהזמנים נשתנו, וטוב שנשתנו – ואחרי עלה חבר הכנסת לשעבר אמנון רובינשטיין, השר לשעבר, ובירך אותי, ועד היום זכורה לי ברכה זו. הוא בירך אותי לאחר שלמד לפני ולפנים את כל תולדותי כדי להביאן לפני הכנסת. מובן שאני מברך את חברת הכנסת מרום-שלו בכל לבי, אלא שלא הכרתי אותה, ולכן ביקשתי, מתוך הכבוד שאני נותן לאותו נאום ראשון של ברכה לנואמת ראשונה את המידה הדרושה, ואני מתנצל שעדיין אינני בקיא, אבל ברור לי שאשה רבת פעלים את. נזדמנה לי הזכות היום, אדוני היושב-ראש, שהיא לא רק עונג אלא כבוד, לברך חברת כנסת חדשה, שאותה הכרתי בשנת 1992, כפוליטיקאי בראשית דרכו, אבל כבר מספיק ותיק. היא כתבת "קול ישראל" לענייני מפלגות, אשר ניגשת אלי ואומרת: חבר הכנסת ריבלין, האם אני יכולה לראיין אותך? ידעתי מי היא, משום ששמה כבר יצא מקצה הארץ ועד קצה בהיותה כתבת לענייני חברה וכלכלה המסקרת את נושא ההסתדרות, וכן היתה בעלת טור ב"קול ישראל", כאשר הגישה את יומן הכלכלה. עמדתי על דעתה לאחר שנפגשנו פעמים מספר. דעתה היתה מגובשת, וראית עיתונאית שיש לה תפיסת עולם, אבל יש בה יושרה שאולי היא צריכה להיות אור לכל עיתונאי ישראל ולכל הפוליטיקאים בישראל. מודה ומתוודה אני, שהיא בשמאל ואני בימין, ופעמים בדעותינו המדיניות תהום פעורה בינינו, ויש האומרים שהיא בלתי ניתנת לגישור, ואני מאמין שהיא כן ניתנת לגישור, שכן כולנו נועדנו לחיות כאן בארץ הזאת, חבר הכנסת ברכה. כולנו נועדנו לחיות בארץ הזאת; לא נגזר עלינו. אבל ראיתם עיתונאי אשר הוא מהצד השני של המתרס, וכמה נוח לעיתונאי להתעמר בפוליטיקאים. שכן הוא בעל עמדה באותה מערכת תקשורתית היכולה להוציא דיבתו של פוליטיקאי, טובה או רעה, והיא מעולם לא נגעה בגופו של איש, אלא תמיד נתנה לוויכוח הציבורי להתפתח ולהתלבן על מנת שהציבור קודם כול ידע את העובדות ויוכל להכריע אחר כך לגבי העמדות. למרות מקומה בתקשורת, מקומה המרכזי, היא חשבה שתועמלן אינו יכול להיות אדם אשר מקומו ותפקידו לשרת את הציבור. היא מעולם לא הסתירה את עמדתה ודעתה. היא לא התחבאה, לא התייפיפה, לא אמרה דברים שהיא לא התכוננה לומר אותם כאשר היא ביקשה ונתבקשה להביע את דעתה. אבל תמיד דיברה מתוך שלמות פנימית. גם היום, באווירה הפוליטית בארץ, אנחנו רואים אשה צעירה רבת פעלים ובעלת ותק רב, אשר אומרת: באתי לכנסת למלא שליחות, אינני מבקשת להיות סגנית שר או שרה, ואינני מתנה את שליחותי בהיותי סגנית שר או שרה. אני מאחל לכנסת שתהיי חברת כנסת טובה כפי שהיית משרתת ציבור בתפקידך כעיתונאית. אדוני היושב-ראש, אני מסכים עם הדברים שאמרו בנושא האלימות. נדמה לי שכל הסיבות ברורות, ועניין החינוך הוא מובן מאליו. אבל אני רוצה לגעת, בזמן הקצר שאתה תותיר לי, בעניין אחד: האם מישהו בחן פעם באותה ועדה שהוקמה על-ידי הממשלה, ואשר סגן השר – והיום השר – אדרי משמש בה, כמה זמן לוקח מהרגע שמצלצלים למשטרה עד אשר המשטרה מגיעה? האם אנחנו יודעים כמה תיקים של נשים אומללות, אשר התלוננו על בעליהן שמכים אותן, לא נענו או לא טופלו בצורה רצינית? הממשלה צריכה להבין, שבלי שימת לב, בלי סדר עדיפויות הקובע שאנחנו צריכים יכולת למנוע ולאכוף - שכן כבר חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, שהיא גם אחת ממשרתות הציבור היותר-נאמנות, וראתה לנגד עיניה את נושא האלימות כלפי נשים כמשימה וכשליחות בכנסת, גם השלוש-עשרה, גם הארבע-עשרה וגם החמש-עשרה, חשבה שעונשי מינימום יעזרו. היה לי ויכוח אתה לגבי עונשי המינימום. האמינו לי שהעונשים הקבועים בחוק מספיקים. בתי-המשפט ואנחנו צריכים לשים את הדגש, על מנת שלא יוכלו לפרוע פרעות באנשים שהופכים להיות חסרי ישע, אף שאינם כאלה. כולנו מדברים גבוהה גבוהה. אם אנחנו נדאג, בין שאנחנו בקואליציה ובין שאנחנו באופוזיציה, שתהיה מערכת אכיפה, מערכת שבה נוכל להושיט עזרה - הרי אנחנו רצינו שהמשטרה תשמור על שלום הציבור ולא תשמש כאיזו מחלקה לרישומים של סטטיסטיקות כאלה או אחרות. תודה. היו"ר דוד טל: תודה, אדוני. חבר הכנסת גדעון סער. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: אפשרתי לחבר הכנסת סער לדבר, חברת הכנסת לבנת, משום שהוא ביקש ממני לברך את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): ואם גם אני ארצה לברך אותה? היו"ר דוד טל: אני אשקול את זה שוב. אתה יודע מה? אני מאשר לך. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. כנסת נכבדה, זאת בשבילי הזדמנות טובה לברך את שלי, שיש לי אתה היכרות וחברות ארוכת שנים. לגבי כל חבר חדש שמגיע לבניין יש, קודם כול אצלו ואחר כך גם אצל החברים האחרים ואצל כל מי שצופה במה שקורה באולם הזה ובבניין הזה, ספק אם הוא יצליח בעבודה הפרלמנטרית. לגבייך אין לי ספק. קודם כול – וחבר הכנסת ריבלין נגע בזה בחלק מדבריו – כי את מבינה את חשיבות התפקיד, חשיבות העבודה בכנסת, חשיבות הכנסת, חשיבות הכנסת בחברה דמוקרטית כמגינה על הציבור, אבל גם שהייעוד של הכנסת לא מתמצה בלהיות תחנת מעבר בדרך לתפקידים של סגני שרים או שרים. העבודה שמתבצעת פה, באולם הזה ובוועדות, בעיקר עבודת החקיקה אבל לא רק, היא העבודה החשובה ביותר שמבצעת המערכת הדמוקרטית בכל שלוש הרשויות. הפוליטיקה והפרלמנטריזם ראויים, בעיני, לאנשים שיש להם יחס כזה לדמוקרטיה. מאחר שהיית חשופה בתקשורת, התכונות האישיות הטובות שלך שקופות לכל הציבור, והן יסייעו לך בעבודה הזאת - גם כשרון הביטוי וגם השקפת העולם, אבל גם הנכונות להיאבק על השקפת העולם. הכרתי אנשים שיש להם השקפת עולם, אפילו מגובשת, אבל ברגע שהם נדרשים להיאבק עליה, היא מתאיידת. הכרתי אנשים שיש להם נכונות להיאבק, יש להם היצר הזה, אבל אין להם השקפת עולם שהם יכולים להיאבק עליה. לך יש שניהם. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. לסיום, אני חושב שחשוב שיגיעו לכנסת עוד הרבה חברים וחברות כמו שלי, שיש להם אלטרנטיבות בחוץ, שהם באים לכנסת מתוך בחירה והם מעשירים את הכנסת. אני מאחל לך הצלחה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): אין כל קשר בין הנושא - - - היו"ר דוד טל: חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואחריו - חברי הכנסת לימור לבנת, יצחק זיו, אורית נוקד, אביגדור יצחקי, ואסל טאהא, יצחק אברמוביץ, עמירה דותן. רבותי, אני מבקש הבנה בנושא הזה, משום שיש איזו פרוצדורה שאנחנו מברכים את חברי הכנסת החדשים. אנחנו משתדלים שחבר כנסת ותיק יברך את החדש, זה הכול. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: מה גברתי היתה מציעה לי? לא לתת ליושב-ראש סיעת הליכוד לברך את שלי? אני מבין שזה היה לפנים משורת הדין, קיבלתי את זה. זה פעם אחת בקדנציה. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: אני מקבל את הצעתה של גברתי, אבל כך נהגתי מתחילת הדיון. לימור לבנת (הליכוד): - - - היו"ר דוד טל: חבר הכנסת סטס, בן עירי, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית נאומי הרשו לי לאחל לכל חברי הכנסת, חדשים כוותיקים, הצלחה רבה בקדנציה הזאת. לדעתי, היא עתידה להיות מרתקת וגורלית, וכולנו נזדקק לאיחולי הצלחה רבים. לעצם הנושא, אלימות במשפחה היא אלימות בעלת פנים רבות - אלימות מילולית, נפשית ופיזית. אלימות במשפחה הפכה במרוצת השנים האחרונות למכת מדינה. היא עשויה להתחיל ברמה מינורית ביותר, כגון קללה או דחיפה, ויכולה להסתיים גם במוות, כפי שאנו לצערנו עדים לאחרונה לעתים די קרובות. רק כדי לסבר את האוזן – וזה כבר נאמר פה – ניקח רק פן אחד של אלימות במשפחה, זאת שמופנית כלפי הנשים. מאז ראשית שנות ה-90 ועד ימינו נרשמו 211 מקרי רצח - ואתמול היה המקרה ה-212 - של נשים בידי בני-זוגן. בארץ יש כיום 200,000 נשים מוכות וגברים מכים, וגרוע לא פחות - מעל 600,000 ילדים שעדים לאלימות. דהיינו, כל אשה שביעית הוכתה לפחות פעם אחת בחייה בידי בן-זוגה. התופעה הזאת מצביעה על תופעה חברתית חמורה, שדורשת התייחסות מעמיקה, וטוב שהנושא עולה בדיון בכנסת כבר בראשית הקדנציה. זה ייתן לנו כמחוקקים אפשרות להחמיר בחקיקה שתטיל סנקציות קשות על כל מיני גילויי אלימות, ובין היתר על אלימות במשפחה, שלעתים קרובות מתרחשת בחדרי חדרים, כשרק בני-הזוג חשופים לה, ולצערנו גם ילדיהם. אני רוצה להתמקד בנאום שלי בילדים. כדי לסבר את האוזן, פסיכולוג אמריקני בשם ארון ערך מחקר נרחב על מאפיינים אישיים של ילדים שנחשבים בסביבת בני-גילם לאכזרים במיוחד. כמו כן, הוא חקר על-אודות הוריהם של אותם ילדים וגם על-אודות סביבת מגוריהם. החוקר גילה קשר ישיר בין התנהגות של ילדים בסביבת בני-גילם לבין העובדה שהם לא זוכים לחום מי-יודע-מה בביתם, הוריהם לא מתעניינים בענייני בית-הספר וכך הלאה. ההורים שלהם נוטים בעצמם להיות תוקפנים יתר על המידה, מעדיפים להעניש פיזית את ילדיהם ומביעים מורת רוח קולנית מהתנהגותם. הבילוי המשפחתי במשפחות האלה, המקובל והאהוב גם על ההורים וגם על הילדים במקרים שאותם חקר ארון, מסתכם בצפייה משותפת בסרטי אקשן רוויי קטעי אלימות. ההתנהגות היומיומית של הורים משפיעה השפעה מכרעת על התנהגות ילדים. ההורים אחראים באופן מלא למה שילדיהם ייחשפו אליו בתוך הבית. התנהגות שקטה ותרבותית ובמידת הצורך ליבון מחלוקת שלא בפני ילדים ישפיעו רבות על סגנון ההתנהגות העתידי של ילדים ויפחיתו בהרבה נטייה לאלימות. ההורים יכולים, וגם חייבים, לסנן את התוכן של שידורי הטלוויזיה שילדם נחשף להם, להפחית את הצפייה בתוכניות עם תוכן אלים, ואם הילד נחשף לתוכן אלים – הקטעים האלה חייבים להיות מלווים בהסברים המבדילים בין המתרחש בסרט לחיים האמיתיים. את כל זה מציע ארון בסיכומי מחקריו. התנהגות מולדת של הורים היא רק מקור אחד לאלימות במשפחה. יכולים להיות לה מקורות נוספים, רבגוניים, החל ברעש בבית וכלה באובדן פרנסה. את המתח המצטבר ההורים יכולים לפרוק על ילדיהם, וכך להעצים עוד יותר את האווירה הקשה ממילא השוררת במשפחה. מי מאתנו לא מכיר סיפור-בדיחה על אבי המשפחה, אשר חטף צעקות מהבוס שלו, מגיע הביתה ומתפרק על אשתו, כמובן. אשתו העצבנית מחטיפה לבנה, שבדיוק עבר במקום, והוא בתורו בועט בכלב ששוכב להנאתו על השטיח. מה קורה בסוף, אתם כולם מנחשים. מובן שהכלב נושך את אבי המשפחה, אשר מתעצבן עוד יותר, ורמת העצבנות והאלימות באותה משפחה עולה מרגע לרגע. המקור של כל מסכת הייסורים הזאת, שהיה בכלל הבוס של אבי המשפחה, נשכח מזמן. זהו מצב מציאותי הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. כולנו בזמן האחרון הפכנו לתוקפנים ולעצבנים הרבה יותר, ועלולים לשפוך על האדם הקרוב ביותר אלינו מבול של אנרגיה שלילית, כאילו היה האויב המר שלנו. זה, כנראה, ביטוי למציאות הלא-קלה שאנחנו חיים בה, אבל זה נושא בפני עצמו ולדיון אחר. במחקר אחר, שקראתי לא מזמן, נבחנו 15 זוגות ברמות השכלה שונות. חלקם לא סיימו בית-ספר, חלקם סיימו עם בגרות וחלקם אקדמאים. הם הגדירו מה זה בעבורם אלימות במשפחה. 70% מהם התייחסו בהקשר זה למכות בתוך המשפחה, 53% מהם הגדירו אלימות במשפחה כהתמכרות לסמים ולשתייה וגם איומים בתקיפה פיזית, הרבה פחות מהמשפחות האלה הגדירו את העונשים הפיזיים שניתנים לילדים כאלימות במשפחה, ועוד פחות מהן התייחסו לקללות ולעלבונות מילוליים בתוך המשפחה. לפי תשובות הנשאלים, יש קשר ישיר מובהק בין רמת ההשכלה לבין רמת ההבנה שגם הענישה הפיזית של הילדים וגם קללות נחשבות לאלימות וגוררות אלימות נגדית. על כן, לחברה שלנו יש דרך ארוכה לשנות את דרכינו בתחום האלימות במשפחה, החל בשינוי מנטליות של חלק מאתנו וכלה ביצירת מצב, לרבות חוקתי, של ענישה חמורה על כל גילויי האלימות במשפחה. כלי התקשורת יכולים למלא תפקיד חשוב בדרכנו אם ידגישו תוכניות המכוונות להגברת חשיפת אפשרויות חוקיות במקרה של גילוי אלימות, אבל גם יחנכו למערכת יחסים אחרת בתוך המשפחה, סובלנית יותר, יחנכו לפסיכולוגיה התנהגותית ולדרכי מניעת עימותים. גם תוכניות להגברת ההשכלה של הורים יכולות למלא תפקיד מכריע, כגון הסדנאות להורות המונהגות כיום בכמה עיריות, למשל בעיריית ראשון-לציון, אשר מלמדות גם לתקשר בצורה נכונה זה עם זה וגם עם הילדים. בכל אופן, המציאות מחייבת אותנו לחפש דרכים חדישות למניעה ולהפחתה של אלימות בתוך המשפחה, ואנחנו חייבים לתת את דעתנו על כך. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יצחק זיו, חברת הכנסת אורית נוקד וחבר הכנסת אביגדור יצחקי. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברכות לחברי הכנסת החדשים. אני רוצה לברך את חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מישראל ביתנו. אני רוצה לברך אותך על בחירתך לכנסת, על נאום הבתולין שלך, הנאום הראשון שלך בכנסת. אני לא מכירה אותך, אבל אני מקווה מאוד שתצליח בעבודה הפרלמנטרית שלך כאן ונזכה כולנו בתקופה הקרובה, במהלך הקדנציה הזאת, להכיר אותך יותר ולהתברך בעבודה הפרלמנטרית שלך. חברי הכנסת, הדיון הזה כאן היום על המאבק באלימות נגד נשים הוא דיון עצוב. הוא עצוב לי, כי עצם העניין הוא עצוב, כמובן. כל דיון באלימות נגד נשים, באלימות בכלל, הוא דיון עצוב, אבל הוא עצוב במיוחד כי הוא חוזר כל שנה, בריטואל, ואנחנו שוב דנים ושוב אומרים כמה זה חמור וכמה זה קשה וכמה צריך לעשות, ואולי נעשה כך ונעשה אחרת, ועוד חקיקה ועוד ענישה ואולי נמציא משהו, נמציא את הגלגל מחדש, אז אולי יהיה עוד יותר בסדר, ואולי נעשה פעולה כזאת או אחרת ויהיה בסדר. ואז אנחנו פותחים את העיתון ואנחנו מוצאים, רק בלקט מהעיתונים של אתמול והיום, לא רק על מקרי הרצח ששמענו עליהם במהלך השבוע האחרון – משפחת בז'ה מאור-יהודה, אותה משפחה שעלתה מאתיופיה, ודוד תורג'מן שרצח את אשתו זיטה והתאבד לאחר מכן, ואותו מקרה רצח של גלינה אייזן מאריאל, ששמענו עליו רק אתמול – אבל מספיק לראות בעיתונים שהוגש כתב אישום נגד שוטר מהיאחב"ל, שאיים לרצוח את חברתו השוטרת לפני שנה, אחרי שהוא הכה אותה וגרם לה לחבלות נוראות, וכן שנעצר תושב עכו שאיים לרצוח את חברתו, כמו שהוא רצח את חברתו בברית-המועצות לפני 15 שנה, ועוד ועוד. אני לא אלאה, אבל הכול מלקט של עיתונים של יומיים, לא משנים או חודשים. זה בלתי נגמר וזה עצוב, ולא מצליחים לצאת ממעגל האלימות הזה של גברים נגד בנות-זוגם. אני שומעת את הדברים, ועולים פה חברי כנסת בזה אחר זה ואומרים: האלימות בחברה, וצריך לחנך, והנה כל האלימות שגוברת בחברה. אינני מקבלת את הדברים האלה, כי אלימות נגד נשים איננה כמו אלימות אחרת, שהיא בעיה וסוגיה בפני עצמה. אמרה כאן שלי יחימוביץ קודם, ואני מקבלת את דבריה, שהנשים – איך שרו פעם? – הן הכושי של העולם. הזילות של חיי נשים, הזלזול והיחס כלפי נשים, ההתייחסות היא אחרת מאשר לאלימות אחרת או לכלל סוגי האלימות למיניה, שהם מזעזעים בפני עצמם. כאשר אני מנסה לחשוב מה עוד אפשר לעשות, איכשהו למצות את כוח הדמיון עד בלי די, אני יכולה להגיד שאחת הבעיות המרכזיות היא שאין החלפת אינפורמציה מספקת בין המערכות. יש חוסר תיאום בין המשטרה לקליטה, לרווחה, לבריאות, לרשויות המקומיות. דוגמה אחת קטנה. אני קוראת כאן על אותו רצח מזעזע של גלינה אייזן מאריאל - - - היו"ר דוד טל: גברתי, הקציתי לך עוד דקה וחצי, אז את במסגרת של עוד דקה וחצי. לימור לבנת (הליכוד): סליחה, למה אתה מעיר לי? היו"ר דוד טל: אני מעיר משום שזמנך תם. לימור לבנת (הליכוד): זמני תם? היו"ר דוד טל: כן. הקציתי לך חצי דקה, ועכשיו עוד דקה. רציתי שתדעי שהקציתי לך דקה וחצי נוספת. לימור לבנת (הליכוד): בסדר גמור, תודה לך. אם כך, אומר משהו אחר. מעבר לכל מה שרציתי לומר עד עכשיו, אעבור למה שבאמת חשוב להגיד היום. היום יש דיון מיוחד כאן בכנסת. הבעיה המרכזית, מעבר לכל הדברים האחרים, היא שיש אנשים שלא הפנימו את הדבר האמיתי והחשוב ביותר. אם ביום כזה היושב-ראש שמנהל פה את הישיבה, רואה לנכון לומר שיש להחמיר בעבירות אלימות יותר מאשר בעבירות אחרות, אבל מאידך גיסא המערכת חייבת להעניש נשים המעלילות שווא, שמגמתן להפליל חפים מפשע, בחומרת הדין, וכל תלונת שווא גוררת - - - היו"ר דוד טל: אמרתי שזמנך תם, אבל אאפשר לך לומר את כל מה שתרצי לומר. לימור לבנת (הליכוד): - - - אבל מאידך גיסא, המערכת חייבת להעניש נשים מעלילות שווא, שמגמתן להפליל חפים מפשע - - - היו"ר דוד טל: חברת הכנסת לבנת, תקשיבי. לימור לבנת (הליכוד): אני מבקשת לא להפריע לי. היו"ר דוד טל: סליחה, אני מנהל את הישיבה. אמרתי שזמנך תם, אבל אני, ברוב הגינותי, אאפשר לך לטעון, כי יש לך טענות נגדי. בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): נכון. אם היושב-ראש מרשה לעצמו לומר את הדברים האלה היום, ולהוציא אותי מהמליאה כי קראתי קריאת ביניים מנומסת במהלך של 12 שניות – זה נמדד – לקול מחאות חברי הכנסת מכל סיעות הבית, באופן חסר תקדים, זה אומר שיש אנשים ויש גברים שגוזרים גזירה שווה, ובנשימה אחת, במקום לטעון נגד הגברים האלימים, רואים לנכון לבוא בטענות על תופעה שולית שקיימת - - היו"ר דוד טל: גברתי, הושמעה טענה כזאת? לימור לבנת (הליכוד): - - של נשים שמעלילות - - - היו"ר דוד טל: גברתי לא שמעה טענה כזאת? לימור לבנת (הליכוד): אני מבקשת לא להפריע לי, שלא אצטרך לקרוא אותך לסדר, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד טל: גברתי, בינתיים מי שקורא לסדר זה אני. לימור לבנת (הליכוד): ולכן, מה זה עושה? זה מעביר מסר לגברים: אל תדאגו, אם הנשים יתלוננו לא יאמינו להן, כי יגידו שאולי זאת העללת שווא. לנשים זה מעביר מסר: לא יאמינו לכן בלאו הכי, אל תתלוננו. זאת הבעיה, עדיין אין הפנמה, עדיין אין הבנה, ולכן כל הכלים וכל החינוך וכל המשטרה וכל האכיפה וכל מערכות הרווחה - - - היו"ר דוד טל: תודה. אל תנצלי את מה שנתתי לך. את מנצלת - - - לימור לבנת (הליכוד): אני מסיימת את דברי. כל עוד יהיו אנשים, גברים, נבחרי ציבור, שלא יבינו את זה, וכאן מהכנסת, מהבית הזה, לא ישודר מסר ברור, לא ייאמר דבר ברור - והחמור מזה, על-ידי מי שמנהל כאן את הישיבה, שהוא כרגע יושב-ראש הכנסת בפועל - כנראה אנחנו בצרה גדולה מאוד. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי. אני מודה לך מאוד. לימור לבנת (הליכוד): אני מודה לך מאוד. קודם עשית שימוש לא ראוי בסמכותך, טוב שעכשיו הבנת כנראה את המשגה. אני מקווה שתבין גם את המשגה בדברים שאמרת קודם. היו"ר דוד טל: לא, לא, לא שגיתי, אבל לא אתייחס לזה כרגע. חבר הכנסת זיו, בבקשה. חברת הכנסת לבנת, אם היית שומעת את כל דברי - טענתי שעלילות שווא יחזרו כבומרנג לנשים. את יכולה לקחת את הפרוטוקול. לימור לבנת (הליכוד): יש לי הסטנוגרמה. יצחק זיו (גיל): מכובדי היושב-ראש וחברי הכנסת, בשנים האחרונות האלימות במשפחה הפכה למכת מדינה, לתופעה בין-דורית החוצה את כל שכבות הציבור. האופי המיוחד של עבירות אלימות במשפחה הוא כזה שקשה להבחין בו בטרם קרות האירוע. נרשמו מקרים רבים של אלימות כלפי בני משפחה. מדובר באלימות פיזית ומילולית כנגד בני משפחה המהססים להתלונן על כך. זו אלימות של חזקים כלפי חלשים, הורים כלפי ילדיהם, גברים כלפי נשים וצעירים כלפי הוריהם. קשישים רבים הם קהל היעד של אחת מתופעות הפשע החמורות ביותר - אלימות נגד קשישים חסרי ישע וחלשים. בעשר השנים האחרונות נרצחו 257 נשים על-ידי בעלים, בני-זוג וקרובי משפחה. ב-2001 נרצחו 28 נשים, 13 נשים מהן נרצחו בידי בני-זוגן. ב-2002 נרצחו 28 נשים, ב-2003 נרצחו 22 נשים, ב-2004 19 נשים, וכן הלאה. לפי נתוני משרד הרווחה, הנסמך על נתוני שדולת הנשים בכנסת ובמשטרה, 38 נשים נרצחו בשנת 2005 על-ידי קרובי משפחה, עשר מהן נרצחו על-ידי בני-זוגן. בסקר שערך ארגון הבריאות העולמי ב-60 מדינות, בכללן ישראל, נמצא כי בין 20% ל-50% מהנשים חוו אלימות במשפחה. הגידול בפשיעה ובאירועי אלימות בישראל קשור למחסור בתקנים במשטרה, לקריסה במערכת הרווחה, לגידול באבטלה ולמשבר במערכת החינוך. בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, הוסדר הליך של מתן צו הגנה נגד מי שנהג באלימות כלפי בן משפחתו. יתרונו של צו ההגנה בכך שהוא מאפשר מתן עזרה ראשונה והגנה מיידית לקורבן. זהו סעד מהיר, המעניק נגישות מרבית לבית-המשפט. האפקטיביות שלו תלויה במידת אכיפתו. כנבחרי ציבור, מוטלת עלינו האחריות לפנות ולדרוש מכל הגורמים האחראים לנושא להרים קול, לעשות כל שביכולתם כדי לצמצם את התופעה. יש לבחון בהקדם אם וכיצד מוצו הכלים אשר ניתנו בידי מערכות האכיפה - המשטרה, הרווחה ומערכת החינוך, ואם יש להקצות משאבים נוספים לטיפול בנושא. תודה. היו"ר דוד טל: תודה רבה לך, אדוני. עמדת במסגרת הזמן. חברת הכנסת אורית נוקד, ואחריה - חבר הכנסת אביגדור יצחקי. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת יצחק זיו. אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שתעשה את שליחותך ועבודתך נאמנה, ואני רוצה לאחל לך המון הצלחה. כשאנחנו מדברים על אלימות במשפחה חשוב לזכור, כפי שנאמר קודם, שאלימות במשפחה היא חלק מגל אלימות ששוטף את החברה בישראל. אנחנו עדים בשנים האחרונות לעלייה בשיעור הרציחות, בשיעור הדקירות על עניינים של מה בכך בכביש, ברחובות, במועדונים. לדאבוני, מקרי האלימות הקשים ביותר מופנים דווקא כלפי האוכלוסיות החלשות בחברה. אנחנו נתקלים, כפי ששמענו, במקרי שוד אלימים נגד זקנים, התעללויות בחוסים חסרי ישע, אלימות ותקיפות מיניות של ילדים, אלימות בספורט, אלימות בבתי-הספר, וכמובן אלימות נגד נשים, שהיא החמורה ביותר. שתי עדויות מצמררות לעומק התופעה קיבלנו רק השבוע, כאשר שתי נשים נרצחו על-ידי בני-זוגן. מי שחושב שהאלימות קיימת רק בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, חוטא לאמת. האלימות נמצאת בכל מקום, היא רק משנה את צורותיה. מודעות לצורותיה השונות תביא לטיפול טוב יותר בבעיה. מחקרים מראים, שילד שגדל בסביבה אלימה מאמץ לעצמו דפוסים אלימים, אשר מלווים אותו ואת סביבתו לכל אורך חייו. כאשר אנו מדברים על אלימות בתוך המשפחה, פעמים רבות מתרחשת האלימות הזאת מתחת לפני השטח ובחדרי חדרים. לכן, יצירת האקלים אשר יאפשר דיווח ליותר ויותר אנשים הוא אחד מהדברים החשובים ביותר. חשוב להרחיב את חובת הדיווח על עבירות אשר מתבצעות במשפחה. הנחתי בכנסת הקודמת הצעת חוק בעניין, ובכוונתי כמובן להמשיך לעסוק בה. את הרחבת הדיווח יש לבצע בשתי דרכים: האחת על-ידי החמרת הענישה על אי-דיווח, וההרחבה הנוספת היא על-ידי הרחבת המעגלים שעליהם יש להחיל את חובת הדיווח. האלימות היא תוצאה, היא סימפטום של בעיה. אם לא נרכז מאמצים וכוחות במניעת האלימות, נמצא עצמנו מכבים שוב ושוב שרפות נקודתיות. לעומת זאת, אם נטפל בבעיות ובגורמים, נוכל להקטין את ממדי הבעיה. לכן, אני סבורה שעל הממשלה לתת לטיפול בנושא האלימות עדיפות עליונה. צריך להמשיך את עבודת הוועדה הבין-משרדית שהוקמה, להחיש את קצב קבלת ההחלטות, וכשאלה יתקבלו, לדאוג שהן תיושמנה. בוודאי הדבר כרוך בהקצאת תקציבים לחינוך, לרווחה, לאכיפה. אם באמת יופנו תקציבים משמעותיים, ניתן יהיה להקצות כספים לחינוך ילדים בגיל הרך ובבתי-הספר, לעודד את פעילויות תנועות הנוער, שיכולות לסייע בהקטנת התופעה, להביא למודעות ולהסברת התופעה ולהביא להכרה שמעשה מסוים הוא בבחינת אלימות, וכמובן ניתן יהיה להקצות משאבים לטיפול בנפגעים ובנאשמים. אני מאמינה, שאם כולנו נעבוד ביחד, בשיתוף פעולה ובצורה עניינית, נוכל להקטין את ממדי התופעה. היו"ר דוד טל: תודה, גברתי. חבר הכנסת אביגדור יצחקי. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני אברך את חברת הכנסת הוותיקה. אולי נעשה שינוי - לא רק הוותיקים יברכו את החדשים. אני מכיר אותה הרבה שנים, באמת חברת כנסת נהדרת. אני בטוח שאלמד ממנה הרבה. אדוני היושב-ראש, התרגשות גדולה היא לי לנאום את הנאום הראשון בכנסת. חבל שזה דווקא על נושא האלימות, כי האלימות במשפחה היא פניה של החברה. זה לא רק במשפחה, זה בחברה כולה. נדמה לי שמדינת ישראל לא הכינה את עצמה לעידן שבו הדברים משתנים. היום בני-הנוער - ויש לי ילדים בגיל הבגרות, בשנות ה-20 המוקדמות, ואני רואה את החברים שלהם. מה עושים כל יום? הולכים לשתות. מה עושים אחרי הצבא? נוסעים לשנה לחוץ-לארץ. ולאן נוסעים? - לדרום-אמריקה ולמזרח ולהודו. ומה מוצאים שם? פה סם כזה ושם סם אחר. אין מה לעשות, רוב הנוער בעולם נוהג כך, ולא תמיד משנה איפה קיבלת את החינוך, כי החינוך בבית – שהוא חשוב מאוד - בסופו של דבר יש לו איזו השפעה. דיברו קודם על החינוך הדתי, שאני מאוד מעריך אותו. אני לא רוצה לחרוץ את דינו של אף אחד, אבל רק לפני כמה ימים התבשרנו שתינוק נהרג במשפחה דווקא חרדית. אני חושב שבסופו של דבר הפתרון לעניין הזה הוא בשני דברים, ולפי הסדר הזה: הראשון הוא בחינוך. צריך להכניס את החינוך הזה לכל מקום במדינה שבו יש אנשים, כדי שיבינו שערך חיי אדם הוא הערך הכי קדוש לפי כל תפיסת עולם, חילונית, דתית, ולא משנה איזו דת. אם עוברים לסדר-היום על הדברים האלה, האלימות הופכת לטרור. מה ההבדל בין אדם שמתפוצץ והורג אנשים בשם איזו אידיאולוגיה מטורפת לבין אדם שדוקר את חברו כיוון שלא נתנו לו להיכנס לפאב כזה או אחר? אלה שני דברים שדומים מאוד זה לזה. לכן, החינוך צריך להיות בבית-הספר. צריך להיות חינוך גם להורים, צריך לקיים קבוצות דיון שבהן מדברים על זה שהדבר הזה הוא נגע שצריך לעקור אותו. הדבר השני הוא הבעיה הידועה במדינת ישראל - האכיפה של החוקים והעונשים שמקבלים האנשים האלה. דרך אגב, אילו אכפו את כל החוקים של מדינת ישראל, לא היו צריכים להמציא חוקים חדשים, כי רוב החוקים החדשים הם כאלה שבאים לפתור את הבעיה של חוסר האכיפה של החקיקה הקיימת. צריך, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, להקים גורם מוגדר, אחראי באחד המיניסטריונים - זה צריך להיות בביטחון הפנים – שמטפל בנושא האלימות גם דרך החינוך וגם דרך הדברים האחרים. אני מקווה שנמצא את הזמן במהלך הקדנציה הזאת לטפל גם בנושא הביצועי. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו – חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך את חבר הכנסת אביגדור יצחקי. הוא אומנם חבר כנסת חדש, אבל בוודאי מתנהג כמו חבר כנסת ותיק. חבר הכנסת אביגדור יצחקי מוכר במיוחד אצל ועד ראשי הרשויות. שמעתי הד חיובי לכל מעשיו. היתה לו אוזן קשבת בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא היה רגיש מאוד לכל בעיות הסקטור הערבי. הוא ניסה כל הזמן לעזור, במיוחד כשזה נגע לחינוך. זה היה עניין רגיש אצלו. הוא היה הגון בכל התבטאויותיו, במעשיו. אני מאחל לו הצלחה ועשייה פורייה בכנסת. אדוני היושב-ראש, האלימות היא תוצאה טבעית של החיים הקשים והמצב הקשה, הכלכלי, הפוליטי, החינוכי. האלימות היא תופעה שמתרחבת בחברה הישראלית, מחריפה בעיקר באזורים מוכי עוני ואבטלה, מחריפה באזורים שבהם רמת החינוך היא נמוכה. כל הסיבות האלה גורמות בסופו של דבר לאלימות במשפחה, בחברה. לכן יש צורך, אדוני היושב-ראש, להעלות את המודעות בקרב שני המינים כבר מגיל צעיר. זה כרוך בחינוך מהגיל הרך, בבתי-ספר יסודיים, כדי להדגיש את נושא האלימות, הסבלנות והסובלנות, כדי להצמיח דור שמאמין באמת שהאלימות היא דבר מסוכן. אדוני היושב-ראש, הממשלה לא מקצה תקציבים שיעזרו לחברה להתמודד עם הנגע הזה. על הממשלה להקצות תקציבים שייעודם לטפל בנושא הזה, ליצור מקומות עבודה על מנת לעזור למשפחות שחיות בעוני, ליצור מקומות עבודה למובטלים, לנשים, לגברים, שיהיה כלי כלכלי שיעזור להם לצאת מהמעגל הזה. אנחנו יודעים שאחת הסיבות לאלימות בחברה הישראלית היא המצב הכלכלי שגורם לאלימות לא רק במשפחה, אלא גם בחברה. אנחנו עדים לכך שגם האלימות בשטחים שאנחנו רואים על המסך יום-יום מצד הצבא הכובש, גורמת לאלימות בתוך המדינה, בתוך המשפחה, כי האלימות אינה יודעת גבול. לכן, יש צורך להדגיש את העניין הזה בחינוך, לפתור את הבעיות, ליצור מקומות עבודה, לנסות לעזור למשפחות, להקים מקלטים שיעזרו לנשים מוכות ולילדיהן ולכל מי שצריך עזרה בנושא הזה. תודה. היו"ר דוד טל: אני מאוד מודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שלו זה הנאום השני. אחריו – חברת הכנסת עמירה דותן, ואחריה – השר רוני בר-און. חבר הכנסת אהרונוביץ ישתדל לשמור על מסגרת הזמן. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כמו תמיד. אני חבר כנסת ממושמע. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודש האחרון התרחשו כמה מקרים מזעזעים של אלימות במשפחה - רציחות של בעלים את נשותיהן, רצח של אבא את ילדו הפעוט ואתמול רצח נוסף באריאל. מקרים מזעזעים אלה מצטרפים לרשימת מקרים אין-סופית של פגיעות ואלימות בתוך המשפחה, הנאספים לסטטיסטיקה איומה של פנים ושמות, כאשר את גודל השואה הפרטית שמאחורי השמות אין לתאר, לספר או להכיל. עיון בנתוני הפשיעה על-פי משטרת ישראל בנושא האלימות במשפחה מחזק את התחושה כי התופעה הולכת ומתפשטת. מאחורי המספרים והשמות יש משפחות שלמות שעולמן חרב עליהן והצלקות בקרבן ילכו עמן דרך ארוכה. האלימות במשפחה מייצגת תופעה של אלימות בחברה כולה, אלא שכאן מדובר באלימות בתוך ביתו-מבצרו של האדם, במקום שבו הוא אמור לחוש הכי בטוח ומוגן. הפגיעה האלימה על-ידי אדם קרוב, בן-משפחה, משמעותית בהשלכותיה הנפשיות והרגשיות. שרשרת האלימות שנוצרת עת הילד המוכה הופך לעתים קרובות לגבר מכה, בלתי נתפסת וחייבת להיגדע. בית-המחוקקים הפנים זאת ונרתם למלחמה באלימות במשפחה, ורמת הענישה אכן הוכפלה כאשר מדובר בעבירות אלימות כלפי בן המשפחה. ובנוסף, בחוק המעצרים נקבע כי עבירת אלימות כלפי בן משפחה מקימה חזקת מסוכנות. אך אני אומר שלא די בכך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. מערכת בתי-המשפט לא הפנימה את המסר שהועבר לה, וצו המחוקק אינו מבוצע במלוא חומרתו. לא די בכך שאנו המחוקקים נקבע את רמת הענישה. בית-המשפט צריך לתרגם זאת לעונשים שיהוו הרתעה ויעבירו מסר גורף גם לנאשמים וגם לנאשמים פוטנציאליים, שכל מי שנוקט אלימות, בפרט אלימות כלפי בן משפחה, חותם את גזר-דינו למאסר מאחורי סורג ובריח. חובה עלינו להבטיח שרשויות אכיפת החוק יהיו לצד הקורבן האוזר אומץ לנפץ את בועת האלימות ולהתלונן, כשהוא חושש לאובדן תאו המשפחתי ולהסתכנות במימוש איומי התוקף. מפה אני קורא ואומר לאותן נשים היושבות כרגע בבית ושותקות ומפחדות ומסתתרות - אני מתחייב מעל במה זו שאעשה כל מה שביכולתי על מנת שהמצב הזה ישתנה, ואתן אל תשבו בבית ותחיו בצל הפחד והאימה. תתלוננו, תפנו לעזרה. אכן, הטיפול באלימות הוא לא עניין של מה בכך, ולצערי אני אומר, הרווחנו ביושר את המצב הזה בזכות שנים של הזנחה, של שאננות ואדישות, שנים של סדרי עדיפויות לקויים, שבהן נושא האלימות נדחק לשוליים. שנים של ועדה ועוד ועדה ועוד ועדה. הפתרון הוא אחד וכאן, וצריך להיות מיידי - הכרזת מלחמה כוללת נגד האלימות תוך שילוב ידיים של כל המערכות: מערכת החינוך, משטרת ישראל, משרד המשפטים, מערכת המשפט ורשויות הרווחה השונות, אשר יחד יביאו למיגור או לפחות להפחתה משמעותית של האלימות בישראל. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. עמירה דותן (קדימה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאחר שזו הפעם הראשונה שלי מעל במה זו אומר כמה מלים מהתפילה, ברשותך: תן בלבי בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, למען לא נבוש, לא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד. ברשותכם, משפחה ואלימות הן מושגים שבעצם החיבור ביניהם יש סתירה פנימית, דבר והיפוכו. אלימות יש בה אימתנות, אינוס, בריונות, כוחניות ותוקפנות. משפחה היא בית, קן, צאצאים, אינטימיות, ידידותיות ולבביות. עוצמת המשמעות, אם כן, מונחת במושג עצמו, שהרי מה נורא יותר מלהרגיש אימה בבית, בריונות תחת הגג המגן מהעולם, אינוס במקום שאמור לחבק. אלימות איננה רק אלימות פיזית. היא השפלה, מבט, מלה, טון ואווירה. ההחלטה לייחד את אחד הדיונים הראשונים של מושב זה לנושא מניעת אלימות במשפחה מסמנת, להבנתי, מתן דגש ומינוף להסכמה ההצהרתית שקיימת בנושא. כמי שחרדים לביטחון החברה שבה אנו חיים, חובה עלינו לעשות הכול על מנת שהעובדות המזעזעות והסטטיסטיקה ההולמת בפתחנו, שלפיה בני המשפחה הנתפסים חלשים, בדרך כלל ילדים, נשים, מבוגרים, הם כר גידופים, שק חבטות ומצע לפורקן זעם, כל אלה ייעצרו. את הזמן הקצר שעומד לרשותי אני מבקשת לייחד לשלוש נקודות שהן מעט מן המעט. משפחה היא גרעין של תא שמרכיב אותנו ועושה אותנו חברה. משפחה החיה בתוך ובצל אלימות היא משפחה חולה. ניתן לשער עד כמה יסבול תפקודם של המוכים והמושפלים, כמה תפיסת חוסר הביטחון, ההשפלה, היותם לא שווים, מלווה אותם ביום-יום במקום העבודה, במערכות החינוך ובסופרמרקט. תפיסת העולם של כל אחד מבני משפחה שיש בה אלימות מושפעת מהוויה מחלישה זאת, והם נושאים אותה עמם להמשך חייהם ולמעגלי המפגשים והקשרים שהם מקיימים. חוסר האונים, החולשה, מין תחושה של "זה מה שמגיע לי", מתארגנים לחיים של אי-מימוש עצמי ו/או להתנהגות אלימה כצורה של התגוננות והישרדות, דבר הפותח מעגל חדש. אין לנו כחברה המותרות להיות בזבזנים במשאב הכי יקר לנו, שהוא האדם. בניית חברה חזקה ובריאה מחייבת מתן ביטחון והענקת כלים להתמודדות עם איום ואלימות. הנושא השני הוא החוק. החוקים שנחקקו בבית זה הם חוקים טובים. הקושי, מסתבר, הוא ביישומם. המציאות החברתית בהווה מסכלת ברוב המקרים את האפשרות לממש חוקים אלה. בפגישה בין מעגל האלימות התוך-משפחתית למציאות החברתית החוץ-משפחתית מוצא עצמו המתלונן או המתלוננת מואשם או מאוים בכשלון הבנת תפקידו שלו, והמעגל ממשיך להתגלגל בהיפוך כשהמתלוננים הם הלא-בסדר, וכבומרנג האשמה הופכת להיות שלהם. אני תקווה שכנסת זו תהיה כנסת אקטיבית, כזאת שמוודאת יישום ואכיפה של החוקים שהיא מחוקקת. העולם שבו אנחנו חיים הוא עולם משתנה. קווי הגבול של מה מותר, מה אסור, נקבעים על-פי נורמות של תרבות, קשר בלתי אמצעי של עולם גדול ופתוח, אינטרנט ופרסומות שבחלק מהם יש האדרה של החזק, האדרה של זה שמותח את הגבולות של המותר, בז לחלש, עם הרבה יותר מדי סימני קריאה ומעט מדי סימני שאלה. כותב דרור בורשטיין בספרו החדש "הרוצחים", שקיבל פרסום בשבועות האחרונים, שנורמות האלימות חלחלו לכל תחומי חיינו. הטרור ותאונות הדרכים, כולם נובעים מיסוד אלים שנעשה דומיננטי בישראל. המשפט עצמו מצמרר. מאידך גיסא, לעולם הפתוח, לרבגוניות התרבותית ולאינטרנט יש גם צד חיובי. פתיחות מאפשרת ידע, מציבה אלטרנטיבות, מביאה למודעות, מסרטטת זכויות, וכמובן מאפשרת קשר ישיר עם ארגונים ובעלי תפקידים, שהם אלה שנותנים סיוע ועזרה. בהוויה משתנה זו המסרים שלנו צריכים להיות ברורים, הביורוקרטיה צריכה להיות מינימלית; צריכה להיות נגישות למידע והקניית כלים להבנת הזכויות. ולסיום, יהיה זה תמים מצדי לראות בנו פה בכנסת משפחה. אנחנו בהחלט מייצגים תפיסות עולם שונות ולעתים מנוגדות. מותר לנו לא להסכים, מותר לנו לכעוס, אבל, אנא, נכבד את השונות שבינינו, נתנהל בכבוד וניתן כבוד לחוקים שיצרנו ולמשמעת, שהיא אלף-בית. אנא, חברי, בואו אנחנו נשמש דוגמה. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי, ואני מאחל לך הצלחה. חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביקשתי לעלות לדוכן כדי לזכות בעונג ובכבוד לברך את חברת הכנסת עמירה דותן לאחר שנשאה את דבריה לראשונה באולם המליאה. אני חושב שכנסת ישראל, כמו גם עם ישראל, התברכו ועוד יתברכו בחברת כנסת, במנהיגה, באשה רבת זכויות, שנוטלת על עצמה את החובה לשרת כאן בכנסת ישראל, ואין לי שום ספק שהיא תעשה את זה באותה מידה של מחויבות ומצוינות כפי שהיא עשתה עד כה בכל מערכת שהיתה חברה בה. כאשר היו לי העונג והכבוד להציג אותה לראשונה במפגש החברים של סיעת קדימה, שהיתה בהתהוות בשלהי הכנסת השש-עשרה, ביקשתי לקבל את קורות החיים שלה. זה היה נייר מפואר שנתן גושפנקה לבחירה היוצאת מן הכלל של ראש הממשלה היוצא אריאל שרון לצרף אישיות מהסוג של עמירה דותן ולהביא אותה הנה, לכאן, לבית הזה, כדי להוסיף ולתרום לחברה בישראל. עמירה באה ממעגלים שיקצר הזמן ותקצר היריעה מלפרטם כאן. אולי חשוב להזכיר, שאחרי שכולנו כל פעם סופרים את הגנרלים החדשים שמצטרפים לבית הזה - יושב אתנו עכשיו גנרל חדש כזה, גם הוא כמובן ראוי ומבורך, חבר הכנסת אבי דיכטר - זאת הפעם הראשונה, אדוני היושב-ראש, שלבית הזה מצטרפת גנרלית. עמירה דותן היא האשה הראשונה בצבא-הגנה לישראל שענדה על כתפיה דרגת תת-אלוף, כאשר היתה קצינת ח"ן ראשית. אבל יש עוד רשימה של מעלות ותפקידים ושורת הצטיינויות מפוארת, ולא נפרט אותה כאן. אני בטוח שבתוך זמן קצר לא יצטרכו לדבר על מה שהיא עשתה, אלא ידברו על מה שהיא עושה ותעשה בהצלחה גדולה. אני מאחל לך מקרב לב, שנתברך כולנו ביכולות שלך, בכשרונות שלך, במחויבות שלך וברצון שלך לתרום לעם ישראל. היי ברוכה. עמירה דותן (קדימה): תודה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת נאדיה חילו. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני מצטרף לברכות לחברת הכנסת דותן. למעשה אני הייתי אמור לברך אותה, אבל אני כבר רגיל שחבר הכנסת בר-און גם בוועדות לא אפשר לי לדבר. אני רגיל, לכן אני לא מקפיד. אין מדובר בבעיית האלימות במשפחה בלבד, אלא מדובר במשפחות אלימות. יש לנו ממשפחת הפשע והפשע המאורגן - מדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בנושא האלימות. אנחנו שואלים את עצמנו, על מה אבדה הארץ – על עוזבם את תורתי. אנחנו עדים למכת האלימות בחברה הישראלית, בגווניה השונים, אלימות במשפחה, אלימות בקרב בני נוער, בבתי-ספר, במקומות בילוי, בכבישים. סחר בנשים - מדינת ישראל מובילה בסחר בנשים. כולם מנסים לתפוס את אותם סרסורים, את אותם אנשים שעומדים מאחורי הסחר הזה, אבל לא מחפשים במקומות, בתוך הבתים, בתוך הערים. המשטרה יכולה להגיע לאותם מקומות, לאותם יעדים, כדי לבער את הנגע הזה. האלימות נגד נשים היא תופעה קשה והרסנית, היא מכת מדינה שממדיה הרבים הם מהקשים ביותר. אלימות בכלל כבר חדלנו לספור - עד כי חדל לספור כי אין מספר. ומה שהזכיר השר שטרית ונתן נתונים כאלה ואחרים לגבי האלימות במדינת ישראל, צריך לזכור שזה החלק שמגיע לרשויות, אבל רבים מהמקרים לא מגיעים לרשויות כי סוגרים את הבעיות בתוך הבית, נשים לא מנסות להתלונן על אלימות כי הן לא רוצות לפגוע במרקם המשפחה וחוששות מהידרדרות נוספת. אנחנו צריכים לדעת את שורש הבעיה: אשמים אנחנו על אחינו - מה יעשה הילד ולא יחטא. אם זה מתחיל עם בני-הנוער שלנו, אם מסממים אותם, אם מרעילים אותם, אם מקרקעים את היסודות והערכים, את המוסר, את הדברים המקודשים ליהדות, סרטים כחולים ואדומים שמהם בסופו של דבר גם מטפטף דם, מורה מפחד מתלמידו, אב מבנו, מבוגרים פוחדים להעיר לבני-הנוער שחלילה וחס לא יחטפו מהם מכות, אני שומע על כך עדויות חדשות לבקרים. המוסר וקדושת האדם, קדושת החיים, הזהות היהודית שלנו שהולכת ונפגעת, כי בצלם אלוהים עשה את האדם. אנחנו עדים לכך שבני נוער שבאים לבתי-הספר, במקום לבוא עם ספרי מוסר ביד, שזה הדבר שצריך להנחות - אני מקווה ששרת החינוך הבאה תדע איך להביא את העניין של מניעת האלימות תוך כדי לימוד. בלי לימוד אי-אפשר להגיע לתוצאות. בהערה קצרה אני רוצה לדבר על הקשר שבין הכיבוש לאלימות. רבי אומר: איזהו גיבור – הכובש את יצרו. ולכן הקשר הוא, אם יש כיבוש של היצר אז אפשר גם לכבוש אותו. היו"ר דוד טל: תודה רבה. חברת הכנסת נאדיה חילו. אחריה - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, גברתי. נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, תחילה ברצוני לכבד את כל חברי הכנסת החדשים, מעט מאוד נמצאים, אבל בכל זאת, אני מעבירה את המסר מכאן. אדוני היושב-ראש, זהו נאומי הראשון בכנסת. כשליחת ציבור קיוויתי שנאומי הראשון בכנסת יעסוק ברווחת הפרט, בנושאים ובסוגיות שמטרתם העיקרית חיזוק ההון האנושי ושיפור איכות החיים של אזרחי המדינה. אולם מודעת אני לכך שעלינו לעסוק ולהתמודד גם עם העוולות החברתיות, הסטיות ותופעות קשות בחברה האזרחית שלנו, שכן ללא הטיפול המתאים בתופעות אלו לא ניתן לקיים חברה בריאה, מוסרית וערכית. כעובדת סוציאלית זה 30 שנה, הקמתי וליוויתי מערכות חברתיות שונות. במסגרת עבודתי ואחריותי המקצועית נתקלתי בתופעות קשות, חלקן התמודדות יומיומית עם האלימות הקשה הקיימת בחברתנו, ובעיקר בחוג המשפחה. בנוסף, ההתמודדות עם תופעה זו כללה גם דרכים למניעה, הסברה וטיפול בתופעות האלימות. אדוני היושב-ראש, השימוש באלימות, על כל סוגיה, הפך למכת מדינה ולמחלה מתפשטת המאפיינת דפוסי התנהגות של מערכות חברתיות שונות. נגע זה התפשט בצורה קשה גם בתוך המשפחות, ובעיקר בהתייחסות לנשים ולילדים. כ-20,000 תיקים נפתחו בשנה החולפת בשל גילויי אלימות במשפחה. כ-200,000 נשים הן נפגעות אלימות מצד בן-זוגן. תופעת האלימות במשפחה נחשבת בעיני לשיא האלימות והאכזריות. אין בכוונתי היום, זאת כמובן לאור הזמן המועט העומד לרשותי, להלאות אתכם בנתונים ובמספרים המצביעים על גודל התופעה ועוצמתה. עם זאת, ברצוני לציין כמה מאפיינים ייחודיים לתופעת האלימות במשפחה, שרק מגבירים את המסוכנות שלה. מאפיין אחד הוא קיום קשר השתיקה בתא המשפחתי. קשר זה מונע לעתים את חשיפת התופעה בזמן, את בלימתה ואת היכולת לטפל בה בעודה בתחילתה. השימוש באלימות נגד כל חבר בתא המשפחתי, אשה, אם וילד, פוגע בכלל חברי התא המשפחתי. הם כולם קורבנות, גם אם אינם נכללים בסטטיסטיקות. ראוי לציין שמצוקות חברתיות וכלכליות, אבטלה ועוני, רק מגבירות את דפוסי השימוש באלימות בתוך המשפחה. לבסוף, ברצוני להעלות כמה היבטים על בלימת התופעה ודרכים לטיפול בה. לדעתי, הטיפול באלימות במסגרת המשפחה דורש התייחסות ייחודית, טיפול משולב בכמה רמות. הטיפול אמור להיות אינטגרטיבי והוליסטי, כזה שמתייחס לכל הגורמים ולכל המערכות הנוגעות בכך. בעיני, עדיף להשקיע מאמצים ומשאבים במניעה ובהסברה, ליצור מודעות ולחנך מגיל צעיר לאי-שימוש באלימות. למשימה זו, כמובן, יש לרתום את כלל מערכות החינוך, אולם יש גם להתייחס לנושא הטיפול, האכיפה והשפיטה - ליצור מערך רוחבי שיביא בחשבון את כל הגורמים והאלמנטים ויערב את כל המערכות המתמודדות עם תופעה זו. חשוב שמערכות אכיפת החוק ומערכות השפיטה ינקטו קו נוקשה בהתייחסותן לתופעה זו, ובכך יעבירו מסר חד-משמעי לציבור הרחב לגבי חומרת המעשה והתופעה. אדוני היושב-ראש, המלצתי היא כי כנסת ישראל תמשיך לדון בנושא חשוב זה ותתמקד במניעה ובטיפול, באכיפה ובענישה, למיגור תופעת האלימות במשפחה. תודה. היו"ר דוד טל: חברת הכנסת נאדיה חילו, תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה; שלוש דקות. אחריו - חבר הכנסת יורי שטרן, ואם הוא לא יהיה - חברי הכנסת טלב אלסאנע, חיים אמסלם, מאיר פרוש, אריאל אטיאס, מרינה סולודקין ואחמד טיבי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מכובדי היושב-ראש, גבירותי חברות הכנסת, רבותי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לברך, כמנהג הכנסת, את חברת הכנסת נאדיה חילו. היא פעילת ציבור ידועה, עובדת סוציאלית במקצועה, ועסקה שנים רבות בעניינים חברתיים. אני מאחל לה שתתרום לעבודת הכנסת במאבק נגד עוולות חברתיות ובתיקונן. "אל תשאירו עליהן סימנים" - כך מייעצים הגברים לחברים שלהם. היות שיש חוק, אשה יכולה להתלונן ולהראות פנס בעין. "אל תשאירו עליהן סימנים, כדי שכשהן יבואו למשטרה, הגבר יכול לטעון" - אדוני היושב-ראש, אני מכוון את הדברים אליך אישית - "שזו תלונת שווא של אשה". אני לא יודע אם אמרת את הדברים שלך ביודעך על הנורמה הזאת: "אל תשאירו סימנים". השוטרים חייבים לראות סימן מובהק כדי שיטפלו בעניין, ולא מספיק שהאשה תגיד את מה שיש לה. אדוני היושב-ראש, עליתי לדוכן כדי להגן על מוסד הגבריות, על גברים ועל גבריות. גברים שמכים את נשותיהם הם לא גברים. הם שפלים ומנוולים. הנבזיות, השפלות איננה גבריות. אבל, אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים. מוסד הגבריות קשור קשר גורדי לכוחנות. אתה רוצה דוגמה? - מהכנסת. לא נמצא כאן חבר הכנסת אפי איתם. אני לא יודע אם הוא רצה להעליב נשים או ערבים כשהוא אמר באותו ריאיון ל"הארץ" שזיכה אותו במנהיגות המפד"ל: "הערבים הם נשיים". אילולא הייתי יודע את כוונותיו, לא הייתי נעלב. אבל, אני יודע מה כוונתו. זה יחסו לנשים, וזה יחסו לערבים. הוא הגבר הלבן, בן גזע האדונים, ולא רק שהוא מסתכל מלמעלה בעליונות - אני לא יודע על מה עליונות - אל הערבים, אבל גם לנשים הוא דואג. אדוני היושב-ראש, זה קשור. אי-אפשר לנתק את כל זה מפוליטיקה. כל personal is political. היו"ר דוד טל: אוסיף לך עוד דקה אחת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): Personal is political. האלימות במשפחה היא לא עניין משפחתי. ייקוב הדין את ההר וגם את התא המשפחתי - זה לא חלק מהאוטונומיה של התא המשפחתי. לצערי, עדיין יש גישה שלפיה זה חלק מהאוטונומיה של התא המשפחתי. השופט שטרסמן אומר, שאפשר להלקות ילד, והמשטרה, אף שיש שיפור, עדיין מתייחסת בסלחנות ומנסה איכשהו לפתור את הבעיות ב"סולחות", כי זה חלק מהנורמה. שום חוק לא יעזור אם הנורמה לא תשתנה. צריך לשקם את מוסד הגבריות ולחזק את מעמד האשה. אם רוצים להילחם באלימות מהשורש של השורש שלה, צריך לתת לאנשים חינוך ועבודה. אשה משכילה שעובדת, שיש לה הכנסה, יש לה כוח ביחסים שבינו לבינה. אדוני היושב-ראש, נשים בוכות בלילה. לא צריך רק להיות צדיק ונדיב וטוב-לב, לשמוע את הזעקות ולהגיד "אני רגיש". צריך למנוע את הזעקות. היום מתפרסם שיש 141,000 נשים מוכות בישראל. צריך למנוע ולא רק לטפל בבעיה. היו"ר דוד טל: אני מבקש לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להוסיף דבר אחד, כי נאמרו הרבה דברים על עניין עניים ועשירים. יכול להיות שיש יותר אלימות בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. אבל, מה קורה כשראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית מואשם בהכאת אשתו? המיטב של המיטב במבקרי הספרות בארץ, אלה שכותבים לנו ספרים על אתיקה ועל אקזיסטנציאליזם, אלה שמסתכלים על בוזגלו או על מוחמד כשהוא מכה את אשתו. אבל, אם קוראים לו כך וכך, בלי לנקוב בשמות, והוא ראש החוג לפילוסופיה, כולם קמים להגנתו. היו"ר דוד טל: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים רק במשפט אחד. היו"ר דוד טל: לא. סיימת כבר עשרה משפטים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תודה רבה. היו"ר דוד טל: חבר הכנסת יורי שטרן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת שטרן הוא חבר כנסת ותיק ומדבר תמיד בקצרה, ואני מניח שגם הפעם הוא יעשה את זה. יורי שטרן (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, אני מבקש חצי דקה כי היה חבר כנסת חדש שהופיע היום פעם שנייה ולא ראשונה, ואף אחד לא בירך אותו. היות שאני מאוד מעריץ אותו, והוא חבר סיעתי, תרשה לי להגיד עליו כמה דברים שלא בנוכחותו. היו"ר דוד טל: אני מאפשר לך. יורי שטרן (ישראל ביתנו): זה חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, לשעבר סמפכ"ל משטרת ישראל, מפקד מג"ב, נציג משטרת ישראל בארצות-הברית, אדם שבאמת הוכיח את עצמו בכל התפקידים שמילא. הוא מבין מאוד מאוד את מה שמתרחש בחברה הישראלית מהזוויות השונות. ואנחנו, במיוחד בתקופה הזאת שבה בעיית ביטחון הפנים, בעיית הפשיעה, הפשיעה היומיומית הפכו לבעיה מרכזית בחיינו, לדאבוננו, דבר שלא הכרנו לפני 15-10 שנה, אנחנו חושבים שנוכחותו בכנסת של איש משטרה בכיר כזה, בעל ניסיון רב, שיש לו ראייה גלובלית של כל הסוגיה הזאת, היא חשובה מאוד והיא תתרום לנו במאמץ שלנו להילחם בפשיעה מהזירה הפרלמנטרית ולהביא לשדרוג הנושא הזה במערכת הממשלתית, לרבות המערכת המשטרתית. ועכשיו לנושא של היום. אני לא רוצה לחזור על הרבה מאוד דברים שנאמרו פה על האלימות במשפחה. אני רוצה רק לציין, שבמדינת ישראל יש סיבה מאוד מיוחדת למשברים במשפחות, בחיי המשפחה, ביחסים בין בני-זוג, ביחסים בין ההורים לילדים, וזאת ההגירה, העלייה. ההגירה, העלייה במקרה שלנו, היא גורם שיוצר הרבה מאוד מתחים, שבר גדול בהרבה משפחות, זה דבר ידוע. ומדינת ישראל, כמדינה שהיא הראשונה בעולם מבחינת אחוז המהגרים באוכלוסייתה, מהגרים ובני מהגרים, צריכה לשים דגש במשברים האלה. החברה לא נותנת לזה משקל, המערכות לא נותנות סיוע. אם אני לוקח את שתי העליות הגדולות של שנות ה-90, העלייה מברית-המועצות לשעבר והעלייה מאתיופיה, בשתיהן יש היום מספר עצום של מקרים של שבר משפחתי, של קריסה משפחתית. אם אני מחזיר אותנו לחוויות של שנות ה-50, לעליות גם של שארית הפליטה ממזרח-אירופה וגם ממדינות אפריקה, צפון-אפריקה ואסיה, ממדינות ערב, אנחנו כבר חווינו את זה. אז החברה לא הושיטה יד, והיום היא לא מושיטה יד. כל המערכות שהיו בתחילת העליות הגדולות, של סיוע, של קורסים להורות, של סיוע לילדים, של ייעוץ משפחתי בשפתם של העולים, נעלמו. מספיק להגיד שבין קציני הנוער במשטרת ישראל, שמספרם הוא בסך הכול כ-400, היו לפני שנה, אין לי נתונים יותר מדויקים אבל בטוח שהם מעודכנים ואני בטוח שהמצב לא השתנה, 13 דוברי רוסית ו-17 דוברי אמהרית, כאשר מספר הילדים הבעייתיים משתי העדות האלה שמגיעים לטיפול של קציני נוער, הוא יותר משליש מסך הילדים במצוקה. יותר משליש, ופחות מ-10% מכלל קציני הנוער הם דוברי השפות האלה. אז איך הם ייכנסו למאטריה העדינה של המשפחה, של ההורים, של הילדים, של היחסים ביניהם? לכן אני אומר, החברה מזניחה את הנושא הזה בין העולים. הדבר היחיד שהממסד שלנו עשה, בסיועה האדיב של התקשורת, לצערי הרב, זה להכתים את העליות. ואז ראינו הרבה מאוד טעויות של השופטים שבקלות בלתי נסלחת קבעו שההורים הכו את הילד, ולקחו את הילד, או שבן-זוג הכה או אפילו רצח את בת-זוגו, ולמה? כי הם היו רוסים, או שהם היו אתיופים, אבל על-פי רוב הם היו רוסים. ואז כבר מראש חשבו שזה מתאים להם. זאת אומרת, הכתם הזה, ההשמצה הזאת הביאה לשבירת כלים, לטעויות איומות ולטרגדיות אנושיות בכמה וכמה מקרים. ואני אומר שזו תוצאה הפוכה ממה שהחברה היתה רוצה להשיג. ולכן, בדיון החשוב הזה אני רוצה לקרוא למוסדות המדינה להקציב את התקציבים המתאימים לנושאים האלה ולהביא בחשבון את משברי ההגירה. היו"ר דוד טל: תודה רבה לחבר הכנסת יורי שטרן. חבר הכנסת טלב אלסאנע - לא נמצא. חבר הכנסת חיים אמסלם - לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש - לא נמצא. חבר הכנסת אריאל אטיאס - לא נמצא. חברת הכנסת מרינה סולודקין - בבקשה, גברתי. אחריה - אם לא יחול שינוי, חבר הכנסת אחמד טיבי או חבר הכנסת יעקב מרגי. חברת הכנסת ליה שמטוב וחבר הכנסת גאלב מג'אדלה, וחבר הכנסת אברהם מיכאלי יחתום את רשימת הדוברים. בבקשה, גברתי. מרינה סולודקין (קדימה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלימות במשפחה היא אחת המחלות החברתיות הקשות ביותר שהחברה הישראלית סובלת מהן. אף שבמשך שנים רבות נושא זה נמצא במרכז תשומת הלב הציבורית, ולמרות כל המאמצים שנעשו ונעשים, הן על-ידי משרדי הממשלה והן על-ידי ארגונים חברתיים, הבעיה טרם נפתרה. להיפך, המצב הולך ומחמיר משנה לשנה. אנו חייבים להודות היום שכל הקונספציה של המאבק באלימות במשפחה היתה כנראה שגויה. היא היתה שגויה כיוון שהתמודדנו עד היום רק עם התוצאות, ולא חקרנו מספיק את סיבות התופעה. הסיבה העיקרית לאלימות במשפחה היא הסטטוס הנמוך יחסית של האשה בחברה הישראלית, והסטטוס הנמוך הזה הוא תוצאה של כמה סיבות. המסורת הפטריארכלית של מגזרים אחדים בחברה הישראלית - כאן אני מדברת גם על המגזר הערבי, גם על המגזר החרדי וגם על מגזר העולים מארצות המצוקה. על-פי המסורת הזאת, לאשה יש תפקיד מוגדר בחברה ובמשפחה, וכל ניסיונותיה לצאת ממסגרת זו מהווים איום על החברה וצריך להפסיק אותם מייד, גם בדרך אלימה. הסיבה השנייה, לפי דעתי, היא אימוץ שטחי של תרבות המערב בכל מה שקשור למעמד האשה ולמקומה בחברה. לצערי, החברה הישראלית טרם הצליחה לאמץ גישה הומנית אמיתית לסוגיה זו, ולכן מקרי האלימות במשפחה מתרחשים לעתים גם במשפחות עם רקע סוציו-כלכלי והשכלתי גבוה. גם במשפחות כאלה רואים לעתים את האשה כחפץ שאין לו רצונות וצרכים משלו ומתייחסים אליה בהתאם לכך. היום דיברו הרבה על מה שקורה אצל עולים. על משברי הקליטה דיבר בהתחלת הדיון שלנו חבר הכנסת אלקין. לפני דיבר על כך חבר הכנסת יורי שטרן. מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה. כרבע מאזרחי המדינה היום הם עולים חדשים שהגיעו מהארצות השונות ב-10–15 השנים האחרונות. תהליך הקליטה בארץ חדשה הוא רצוף משברים, ולא כל המשפחות מסוגלות להתמודד עם המשברים ולהתגבר עליהם. אלימות במשפחה היא לעתים קרובות תוצאה של משבר, משבר שלא תמיד נראה מבחוץ, שלא תמיד יודעים לזהות אותו בזמן ולכן גם לא יכולים למנוע את תוצאותיו הטרגיות. המסקנה שנובעת מכל מה שנאמר כאן היא שחייבים להעלות ולשדרג את הסטטוס של האשה בחברה הישראלית, הן בתוך המשפחה והן מחוץ למשפחה. רק אימוץ גישה הומנית אמיתית על-ידי כלל החברה שלנו יוכל להביא לפתרון הבעיה. לשם כך אנו זקוקים למאמצים משותפים הן של משרדי ממשלה, הן של ארגונים חברתיים הפועלים בתחום, והן של החברה הישראלית כולה, לרבות התקשורת הישראלית. תודה רבה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האלימות במשפחה הפכה למכת מדינה שיש לבערה מן השורש. הדיון היום חשוב לאין ערוך נוכח המקרים האחרונים של רצח בתוך המשפחה. האלימות במשפחה היא אחד מהענפים של תופעת האלימות במדינה. הטיפול ברע הזה חייב להיות במסגרת טיפול שורש בבעיית האלימות בכלל. אי-אפשר לגרש חושך עם מקל, ואני קורא לזה חושך. תופעת האלימות היא חושך, חושך שיש לגרשו בהרבה אור, בהרבה חינוך, בהרבה מודעות. אדוני היושב-ראש, ילד אלים מביא נער אלים, ונער אלים מביא בעל אלים. כל זה יחד מביא חברה אלימה. לכן לא נורא אם חלק, ויסלחו לי, משעות ההבל שבהן מבלה הילד בבית-הספר יוקדשו לשעות חינוך, ולא נורא אם בבית-המחוקקים שלנו לא יחששו לדבר גם על קצת צנזורה לילדים, הן בחומר הקריאה הנמכר חופשי בחנויות, הן במשחקי מחשב וטלוויזיה והן בסרטי ילדים ומבוגרים, המוקרנים באופן חופשי לכל דורש. הגיע הזמן שבמדינתנו הקטנה והצעירה, שגורל כל יושביה משותף, נעז קצת ונרשה לעצמנו לומר: מספיק להיות יפי נפש, בואו נדבר קצת על צנזורה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא כל המלצה למניעת הפקרות בחברה היא הסתכלות ממניעים דתיים. החברה שלנו אלימה, וזו עובדה, והדרך לטפל בתופעה או במכת המדינה הזאת היא להיערך לעבודה מערכתית של כל רשויות השלטון במדינה. נכון שלא אוהבים לדבר על הקמת ועדות, זה הפך להיות מלה נרדפת לקבירת הנושא, אך כאן, בתופעת האלימות, נדרשת הקמת ועדה ממלכתית שכל תפקידה יהיה לבחון את הנושא ולהגיש המלצות מחייבות לכל משרדי הממשלה. בד בבד עם הגשת ההמלצות, הוועדה הזאת תיהפך לוועדה המפקחת על ביצוע ההמלצות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושבת אתנו היום חברת כנסת חדשה, שהיתה בעבר מנכ"לית משרד החינוך. היא הופיעה בכנסת הקודמת בפני תלמידים וילדים, יחד עם הוועדה לזכויות הילד, והצהירה שבתי-הספר יהפכו להיות בתי-חינוך. ישנו את השם לבית-חינוך. אנו ממתינים שבבתי ישראל יחנכו את הילדים ובבתי-הספר יחנכו את הילדים. זו הדרך, ואז כל החברה הזאת תבין סוף-סוף שזה פן נוסף של הסכנות הקיומיות למדינת ישראל - לאן פני החברה שלנו. תודה. היו"ר דוד טל: תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה - חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, וחבר הכנסת אברהם מיכאלי יחתום את רשימת הדוברים. אגב, זה התפקיד שהיה תמיד לחבר הכנסת נסים זאב, הוא היה תמיד החותם. בבקשה, גברתי. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מנצלת את נאומי הראשון במליאת הכנסת כדי לדבר על נושא חשוב כל כך ונוגע לכולנו. ברצוני לדבר על מקרה מקומי שנודע לי בעקבות פנייה מעיריית נצרת-עילית, אך אני בטוחה שתופעה זו אינה מקומית ונוגעת גם לרשויות אחרות, ויש לתת את הדעת על כך. בנצרת-עילית קיים מרכז למניעה ולטיפול באלימות במשפחה. יחידה זו מטפלת במשפחות, הן של צעירים, הן של זקנים, שבהן קיימת תופעה של גילויי אלימות. היחידה כוללת שתי משרות וחצי, שאמורות לטפל בכ-150 משפחות מדי שנה. במקביל למשפחות המוכרות והמטופלות, התחנה עוסקת באיתור משפחות שסובלות מאלימות אך אינן פונות ואינן מקבלות מענה הולם. כדי להגיע לכל משפחה, העובדים הסוציאליים משתפים פעולה עם גורמים שונים – שירותי הבריאות, החינוך, רשויות החוק וכו'. חצי תקן מופנה לעבודה עם המשטרה במסגרת פרויקט מיוחד שמטרתו לטפל במשפחה מייד עם הגשת התלונה. נודע שהתקן הזה עומד להתבטל לקראת שנת התקציב הבאה, ויהיו לכך השלכות חמורות על היכולת לאתר ולטפל במשפחות במצבי סיכון גבוה. אדוני היושב-ראש, אין צורך להסביר וברור שאסור לתת לכך לקרות. נהפוך הוא, יש צורך בהוספת תקנים ולא בצמצומם. אני מודה לך ומקווה שאכן הנושא הזה יישקל מחדש ונתבשר כולנו על ביטול ההחלטה. תודה. היו"ר דוד טל: חן חן. תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, בראשית דברי אני רוצה, כהרגלה של הכנסת הזאת, לברך את חברת הכנסת ליה שמטוב, שהיא תושבת נצרת-עילית, פעילת ציבור כ-15 שנה, ובשנתיים האחרונות היא סגנית ראש העיר נצרת-עילית. אני מאחל לה הצלחה. לעתים, אדוני היושב-ראש, כאשר יש ויכוח בתוך הבית, מי שחושב שיש לו עדיפות פיזית משתמש באלימות, ביד, באגרוף, בסכין או בכדור, כדי להביא את הוויכוח הזה לידי סיום אחת ולתמיד. היש דבר יותר ברוטלי, אלים, חמור, מהשיטה, מהסגנון, מדרך החיים הזאת? זה דבר פרימיטיבי, זה דבר חייתי. כאשר גבר מוצא לנכון לפתור את בעיותיו בתוך הבית באלימות, נגד האשה או נגד הילדים, הוא יוצר אווירה אלימה בתוך הבית שיכולה לגרום למות האשה, וכבר היו אלפי מקרים כאלה. האווירה הזאת יכולה לפגוע פגיעה נפשית קשה בילדים, העדים לרצח לא רק פיזי, אלא לרצח דמות האדם של האם, המושפלת מול עיניהם כאשר מדובר "רק" במכות ולא בכדור או בסכין. אלה הדרך והמתכון הקצרים ביותר להרוס את התא המשפחתי. התא הזה לא יכול להשתקם. אנחנו לא מדברים על תיאוריה אלא על מספרים. המספרים הם נוראיים. לכן, נדרשת פעולה רב-מערכתית, אדוני היושב-ראש, כדי אולי לא להביא לסיום התופעה אבל לצמצם את ממדיה באופן משמעותי ודרסטי. דבר אחר מקומם, ואני מוצא לנכון לומר את זה תוך ביקורת עצמית, הוא מה שקרוי רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. אמרתי את זה אלף פעמים בערבית ועכשיו אני אומר את זה גם מול פני האומה: אין דבר שהוא יותר פרימיטיבי, בלתי צודק, מאשר ליטול את חייה של אשה בשל העובדה שיש שמועה, שיש מעשה, ואז הפתרון, כדי להתנקות, הוא רצח נורא ואיום כזה. אין לשום אדם זכות להשתמש בכוחו הפיזי – בכוחו של האח או של הדוד, או של הסבא או של האבא, או כולם ביחד – כדי לפגוע בחייה של אשה או בזכותה לחיות כפי שהיא רוצה. דבר נורא עוד יותר, מקביל, ואני אומר את זה - - - היו"ר דוד טל: אדוני, תם זמנך, ואני מוסיף לך עוד דקה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מודה לך, אדוני. - - - והוא, אגב, מבחינה סטטיסטית, יותר שכיח מאשר רצח על רקע חילול כבוד המשפחה – רצח על רקע רומנטי. אצל ערבים זה רצח על רקע חילול כבוד המשפחה – ככה התקשורת כותבת - ואצל יהודים זה רצח על רקע רומנטי. נדמה לי שהתקשורת מתייחסת בצורה שונה לשני הדברים, כאשר שני הדברים הם פרימיטיביים ונוראיים וברוטליים וקטלניים. מה, זה לא נורא להשתמש ב-M-16, ולחסל באופן טרוריסטי אשה כיוון שהיא יוצאת עם מישהו אחר, או בגלל אהבה נכזבת? אלה דברים נוראיים – גם זה וגם זה. לכן, האמירה צריכה להיות יחד עם מעשים, אדוני היושב-ראש, ולזה כיוונתי כאשר אמרתי פעולה רב-מערכתית: גם חברתית-קהילתית וגם ממסדית. תודה רבה. היו"ר דוד טל: אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. חבר הכנסת מג'אדלה גם הוא חבר כנסת ותיק, יושב-ראש ועדת הפנים לשעבר, ועוד נכונו לו תפקידים, כנראה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני מתפעל – אפילו לא מסתיר את התרגשותי – מהניהול המכובד של אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד טל: אני מאוד מודה לך. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): ועל כך צריך לברך אותך. מלת המפתח, אדוני היושב-ראש, בהתמודדות אמיתית מול האלימות במשפחה היא החינוך, ובזה אני יכול לומר שנכשלנו – להנחיל את החינוך הנכון לחברה הישראלית כדי שהאלימות במשפחה לא תהיה בבית-ספרנו. עלינו לעשות במו-ידינו. הנושא הוא לא נושא לנאומים ולא נושא לפילוסופיה. הנושא הוא של עשייה מתמדת, יום-יום, שעה-שעה, מתוך תפיסה ערכית, חינוכית ורעיונית, שהאלימות היא אחד הדברים שיכולים לכרסם בחברה שלנו ולהפיל אותה על הסף. ואם אני אומר לך שהחינוך הוא המפתח, אז אני אוכל להוסיף ולהתייחס לחינוך המונע – כי מניעה היא הדבר המרכזי שיכול להביא לאי-תחילת תהליך פגיעה בחברה שלנו ובמשפחה שלנו. ואני אצטט, אדוני היושב-ראש, והייתי נעזר בך לתרגם לחברי במליאה את הפתגם הערבי הנפוץ והחשוב, שאומר: "דרהם ווקאייה חיר מן קנטאר עלאג'". חבר הכנסת מרגי, אתה רוצה תרגום? יעקב מרגי (ש"ס): ודאי. לא מוותר. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): שהטיפול המונע שווה ועולה על הרבה טונות של תרופה. אני אזכיר לך גם ריאיון טרי של חבר הכנסת והשר לשעבר חיים רמון, שאמר מניסיון אישי: כדי לא להגיע להתקף לב, עדיף שנעשה את מה שאנחנו מתבקשים לעשות אחרי, עוד בטרם יקרה לנו, קודם. ומה שאני עושה כל בוקר, חבר הכנסת מרגי - אחרי תפילת שחרית, ב-05:00 אני עושה שעה הליכת בוקר, 5 קילומטרים. למה אני עושה את זה? מה, אתה חושב שזה לא טוב להמשיך לישון? כי אני רוצה למנוע. אני רוצה למנוע מעצמי, חלילה וחס, התקף לב או שבץ מוחי. היו"ר דוד טל: אני מוסיף לך עוד דקה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): והטיפול המונע, אדוני היושב-ראש, הוא אבן הפינה למניעת אלימות במשפחה ובחברה שלנו, בכל פינה ופינה. אני רוצה לסיים ולהדגיש ולומר, אדוני היושב-ראש – לפעמים מלים גורמות לרצח נפשי של הזולת לא פחות מאשר כל דבר אחר. וזאת הזדמנות – בנאום הבכורה שלי בקדנציה הזאת – לברך את חברי הכנסת החדשים, לאחל להם קודם כול בריאות טובה. הדבר הכי חשוב, שתהיה להם בריאות כדי שיוכלו לשרת את העם והאומה וימלאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר, ואינשאללה שתהיה להם עבודה פורייה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד טל: אינשאללה. תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אחרון הדוברים לפני השר, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. לאחר מכן מונחת לפני הצעת סיכום, שתקרא אותה חברת הכנסת עמירה דותן. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכיוון שזכיתי היום להיות אחרון הדוברים, אני אשתדל לא להאריך, ועם זאת ראיתי חובה לעצמי להשתתף בדיון החשוב הזה שהכנסת קבעה היום כנושא מרכזי ליום שלם של דיון. הרבה חברים וחברות דיברו פה היום על התופעה של אלימות במשפחה, והיא אכן תופעה שלצערנו אנחנו חווים בשנים האחרונות ביתר שאת, רואים אותה כעובדה קיימת, ועובדתית יש הרבה יותר רצח של נשים מאשר כל רצח אחר, חלילה, במשפחה. כפי שאמרו פה היום כמה דוברים, צריכים להתמקד יותר בתופעה – לא כתופעה, ואיך מתמודדים אתה – אלא לחקור איך אפשר למנוע את התופעה הזאת של אלימות הן בקרב המבוגרים והן בקרב הילדים. לצערנו, מי שמסתובב היום בבתי-הספר ומי שמסתובב היום בתנועות הנוער, מי שמסתובב היום ברחוב – אנחנו יכולים לראות בקלות שהתופעה היא לאו דווקא של מבוגרים בלבד, אלא גם של בני-הנוער. אנחנו, כמייצגים את הציבור בצורה הכי מובהקת ובצורה הכי מחנכת – כך אני חושב – אני רואה באמת בתפקיד שלנו בכנסת, לאו דווקא כמחוקקים אלא גם כדמויות לחיקוי לציבור הרחב, ובמיוחד לבני-הנוער, אנחנו צריכים תמיד לחשוב איך אפשר לתרום למניעה של התופעות הקשות האלה. כמי שחווה את המעורבות בוועדי הורים בבתי-הספר, השתתפתי המון בדיונים של הורים שמוטרדים מהנושא הזה של אלימות הילדים. הזכירו פה היום שהתופעה הזאת היא תופעה קשה מאוד המטרידה את ההורים. לצערנו, כולנו עסוקים – כל אחד במקצוע שלו, כל אחד בעיסוק היומיומי שלו – ולא שמים לב שהמצב מידרדר ומידרדר, והכלים להתמודד עם התופעה הם כלים מועטים מאוד. כפי שהיום הזכירו כאן, כל אחד מנסה לדחוק את הבעיה ומנסה לגלגל אותה לפתחו של מישהו אחר, אבל אנחנו - - היו"ר דוד טל: נא לסכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - כמחוקקים חייבים לשים לב לזה. תופעה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה - שלא לשים את הכול בחדא מחתא ולהגיד שלכל הבעיות של אלימות במשפחה יש אותם פתרונות. היה מקרה חמור מאוד באור-יהודה לפני כעשרה ימים, של זוג עולים מאתיופיה – הבעל והאשה התאבדו, או רצחו זה את זה, לצערנו. האלימות היא עובדה, אבל צריך לבדוק אם הרקע שם לא היה אלימות קודמת אלא מצב של מצוקה כלכלית בלתי רגילה שגרם זאת למשפחה, והיום שבעה ילדים נעזבים ברחוב וכרגע אין פתרון לבעיה איפה הם יחיו. לכן, אנחנו צריכים, כחברי הכנסת – כפי שחז"ל אמרו וקבעו, שראשי הציבור שהיו מביאים את הקורבן של עגלה ערופה, היו אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה - - היו"ר דוד טל: תודה רבה. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - אנחנו צריכים להרגיש את האחריות הזאת, ובעזרת השם, נתקן את העוול של האלימות בצורה כזאת שנוכל לתקן לכלל הציבור. תודה. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני. אדוני השר שטרית יסכם, וכאמור, חברת הכנסת עמירה דותן תקרא את הצעת הסיכום. בבקשה, אדוני. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אף שזה נאומו השני של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, על-פי המסורת במקומותינו אני מבקש לברך את חבר הכנסת, כי לי לפחות זו הפעם הראשונה שאני שומע אותו נואם. אני מברך אותך שיהיו מעשיך ראויים ושלא תצא תקלה מתחת ידך, וכי תצליח במעשיך בבניין הזה, שיש הרבה מאוד מה לעשות בו. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד לסכם את הדיון החשוב שנערך כאן היום על אחד הנושאים החשובים והמדאיגים העומדים בפני החברה הישראלית. אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים הן תופעה חברתית קשה, שיש לעוקרה מהשורש ולהיאבק בה מאבק כלל-מערכתי, בכל הכלים והאמצעים החוקיים העומדים לרשות זרועות החוק והמשפט. בשנת 2005 נפתחו 20,159 תיקים בגין אלימות בין בני-זוג, מתוכם 15,913 תיקים בגין תלונות נשים. בחודשים ינואר עד 20 באפריל 2006 נפתחו 5,456 תיקים, מתוכם 4,255 תיקים בגין תלונות נשים. בשנת 2005 נעצרו 4,720 גברים בגין עבירות אלימות בין בני-זוג, ובחודשים ינואר עד אפריל 2006 נעצרו 1,016 גברים. בשנת 2005 נרצחו 11 נשים בידי בני-זוגן וגבר אחד נרצח בידי בת-זוגו. בחודשים ינואר עד אפריל 2006 נרצחו שש נשים בידי בני-זוגן. במרבית מקרי הרצח בני-הזוג לא היו מוכרים למשטרה ולא הוגשה תלונה קודמת בגין אלימות במשפחה. בשנת 2005 נפתחו 2,779 תיקים בגין עבירות אלימות נגד קטינים במשפחה, מתוכם 420 תיקים בגין עבירות מין. בחודשים ינואר עד 20 באפריל 2006 נפתחו 743 תיקים בגין עבירות אלימות נגד קטינים במשפחה, מתוכם 123 תיקים בגין עבירות מין. במרוצת השנים האחרונות הקדיש המשרד לביטחון פנים על זרועותיו מאמצים ומשאבים ליצירת פרויקטים ייחודיים בשב"ס ובמשטרה, שתכליתם מתן מענה אכיפתי וטיפולי לצמצום התופעה ולשיפור ההתמודדות עם האוכלוסייה המעורבת בביצוע העבירות הללו. המערך הטיפולי בשב"ס בתחום האלימות במשפחה הורחב, והוא מורכב מפרויקטים הכוללים שיטות טיפוליות שונות. משטרת ישראל נערכה בכמה מישורים. המערך לטיפול באלימות במשפחה במשטרת ישראל, שהוקם על בסיס ההכרה בצורך הגובר להתייחס למעמדו של קורבן העבירה ולצרכים הייחודיים של נפגעי אלימות בין בני-זוג, שוקד על הידוק הקשר עם גורמים חוץ-משטרתיים ועל פיתוח מודלים לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול. במסגרת המערך הוקמו פרויקטים ייחודיים כמפורט להלן: 1. פרויקט לחצני מצוקה לנשים בסיכון. בשנת 2002 הוגשה הצעת חוק על-ידי קבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – לחצן מצוקה), התשס"ב-2002. בדברי ההסבר נכתב, כי "מטרת הצעת חוק היא להרתיע אדם, שהוצא לגביו צו הגנה, מלהפר אותו. כמו כן, ההצעה באה להקנות תחושת ביטחון אישי לבן משפחה שעבורו ניתן צו ההגנה". בדיון שנערך ביוזמתו של יושב-ראש ועדת השרים למאבק באלימות בשנת 2004, הוחלט על הפעלת תוכנית ניסיונית לנשים בסיכון, שבה יינתנו להן לחצני מצוקה לתקופת צו ההגנה או צו ההרחקה. התוכנית הופעלה בליווי מחקר אקדמי בעיר נתניה במשך כשנה. זהו אחד הפרויקטים הממשלתיים החשובים, שתוצאותיו יתרמו רבות, על-פי הערכת גורמי מקצוע, לשינוי רמת האלימות בקרב בני-זוג ובהליך הפרידה והגירושין. פרויקט זה מדגיש את רצון המחוקק והמדינה לעשות ככל שניתן כדי למנוע מקרי אלימות במשפחה, ואף לנסות למנוע את הרצח הבא של אשה בידי בן-זוגה. זהבה גלאון (מרצ): למה לא - - - שר התחבורה מאיר שטרית: בפרויקט זה היתה חשיבה חדשנית ויעילה, כדי למנוע קריאות שווא למשטרה וכדי לתת מענה מהיר ויעיל על כל בעיה ועל כל קריאת אמת. חברת הכנסת גלאון, הסיבה היא, שלפני שמפיצים פרויקט כזה בכל הארץ, רוצים לבדוק שהוא באמת עובד. זהבה גלאון (מרצ): היות שזה החוק שלי, אני - - - שר התחבורה מאיר שטרית: הפיילוט הזה נעשה בנתניה בשנת 2004, לא בפיילוט הקודם. לפני שמפיצים את זה בכל הארץ, ברור והגיוני שתיעשה גם בדיקה של היעילות שלו וגם בדיקה של תוצאות אמת. זה נעשה ב-2004. בפרויקט זה, כאמור, היתה חשיבה חדשנית ויעילה, כדי למנוע קריאות שווא למשטרה וכדי לתת מענה מהיר ויעיל על כל בעיה ועל כל קריאת אמת. מרגע הוצאת צו ההגנה או ההרחקה לתקופה של מינימום 21 יום, האשה המתלוננת תהיה זכאית לקבלת לחצן מצוקה. מרגע הבקשה מותקן בביתה לחצן מצוקה, אשר מחובר לחברה פרטית בעלת מוקד מענה אנושי מקצועי. המוקדניות עברו הכשרה מתאימה למתן מענה על כל פנייה וכן זיהוי של מקרה אמת. ברגע הלחיצה של האשה על לחצן המצוקה בקריאת אמת, מפעיל המוקדן, על-ידי "קו אדום" ייעודי, את "משגר" הכוחות הארצי במוקד הארצי של המשטרה, מוקד 100. ה"משגר" מפעיל ניידת משטרתית למקום האירוע בידיעה של מאה אחוז כי האשה נמצאת בסכנת חיים. תוצאות הניסוי כוללות המלצות חיוביות, המאשרות את הצורך במתן לחצני מצוקה לנשים הנמצאות בסיכון על-פי הקריטריונים שהומלצו. בימים אלה פועל צוות בראשות ראש מדור נפגעי עבירות במשטרה לבחינה של הרחבת הפרויקט לכל מחוז המרכז. 2. הקמת פורטל באינטרנט בנושא אלימות במשפחה. ההערכה היא כי אלפי קורבנות עדיין אינם מדווחים. מספרן העולה של עבירות האלימות במשפחה, יחד עם ההכרה בתופעה של אלימות במשפחה כבעיה חברתית והצורך בהעלאת המודעות הציבורית לנושא, יצרו צורך באתר אחד, ממשלתי, אמין ויעיל, שיעניק לציבור הרחב בכלל ולאנשי מקצוע בפרט מידע חיוני בנושא. הפורטל שיוקם, בחסות ועדת השרים למאבק באלימות, ירכז את כל המידע, הקישורים והפעילויות הקיימים במדינת ישראל, ויהווה כתובת אחת מרכזית לציבור בנושא אלימות במשפחה. הפורטל ישמש מקור מידע לציבור הרחב ויספק סימנים לזיהוי האלימות במשפחה על סוגיה השונים: אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות נפשית ואלימות כלכלית. הפורטל יאגד בתוכו את כל משרדי הממשלה הקשורים בשרשרת האלימות במשפחה, ויציג לציבור הרחב את כלל הפעילויות והמידע המצויים במשרדים ממשלתיים ובגופים העוסקים בתחום, ובכך גם יימנעו כפילויות ומידע שגוי. הפורטל ישמש מקור מידע ראשוני וחיוני לחלק מציבור שמוצא את עצמו במצוקה ואינו יודע כיצד לפעול, למי לפנות, מי הגורם המתאים לסייע לו במצוקתו ומה עליו "לחוות" אם יפעל. הפורטל ישמש גם מקור מידע לכל גורמי המקצוע. 3. עובדים סוציאליים בתחנות משטרה. זה כארבע שנים פועל פרויקט עובדים סוציאליים ב-11 תחנות משטרה. מהות הפרויקט היא מתן מענה מיידי של עובד סוציאלי לקריאת החוקר במשטרה בגין הגשת תלונות בנושא אלימות בין בני-זוג. המטרה היא קיום שיחה ראשונית עם הקורבן ועם התוקף במועד הגשת התלונה בתחנת המשטרה או בסמוך להגשת התלונה. הוקמה ועדת היגוי לפרויקט עובדים סוציאליים במשטרה. בוועדה שותפים גורמי מטה במשרד הרווחה, מפקחים, מרכזי שירות, מנהלי מרכזים למניעת אלימות במשפחה ונציגי המשטרה. כמו כן מתקיימים ימי עיון משותפים לכל העובדים הסוציאליים והחוקרים בתחנות הפרויקט. מתקיימות סדנאות משותפות ברמה המחוזית לטיפול בסוגיות מקומיות, לרבות דיון על "ניצול" שעת המשבר סביב חשיפת האלימות והגשת התלונה במשטרה לטובת התערבות אפקטיבית, ועוד. 4. כלי ממוחשב להערכת מסוכנות. הערכת המסוכנות של החשוד היא בעלת חשיבות עליונה במסגרת הטיפול המשטרתי באלימות בין בני-זוג. בהתאם להערכת המסוכנות, הנעשית מייד עם תחילת הטיפול בתיק, על החוקר לכלכל את צעדיו לצורך נקיטת פעולות המתייחסות הן למעצר החשוד והן להגנה על המתלוננת. על-פי ההנחיות, הטיפול המשטרתי ייעשה עם הערכת מסוכנות של החשוד בכל שלב משלבי החקירה ובשיתוף פעולה עם גורמים מטפלים בקהילה. צוות משותף למחלקת חקירות ותביעות ולמחלקת מדעי ההתנהגות במשטרת ישראל פיתח את הכלי הממוחשב להערכת מסוכנות של אלימות בין בני-זוג, על מנת לסייע לאנשי השטח בקבלת החלטות מובנות ותקפות. הכלי הממוחשב הינו כלי אקטוארי, שנועד לקלוט מידע ממקורות שונים על מנת להגיע למדד של מסוכנות החשוד בעבירות אלימות בין בני-זוג ומתן המלצה מובנית. המלצת הכלי מהווה תמיכה בהחלטת הקצין הממונה בבואו להחליט על מעצר או שחרור של החשוד בעבירת אלימות במשפחה. הכלי מביא להאחדה של הקריטריונים להערכת מסוכנות החשוד על-פי פרמטרים שונים המוזנים על-ידי החוקר, ובונה פרופיל מסוכנות של חשוד על ציר של זמן. כמו כן מסייע הכלי להאחדת החקירה בתיקי אלימות במשפחה בכל יחידות המשטרה. 5. גוף להערכת מסוכנות בעבירות אלימות בין בני-זוג. הרקע לפעילות בתחום הינו התפיסה, כי לעתים קרובות מקרי האלימות המטופלים על-ידי מערכת האכיפה אינם מנותקים, מבחינת הפרט האלים, מאירועים אחרים, אלא מהווים חלק מרצף אירועים הקודמים להם והמאוחרים להם. על מנת לתת הגנה אפקטיבית לקורבנות האלימות במשפחה, יש לעשות הערכת מסוכנות של מפעיל האלימות מול הקורבן ולפעול בהתאם להערכה זו. בהמשך תסייע הערכת המסוכנות גם להחלטות של גורמי אכיפה ממוסדים, כגון מערכת התביעה ובתי-המשפט, בקבלת החלטות אפקטיביות המותאמות לכל מקרה לגופו. בהתאם להמלצות צוות ההקמה, שכלל נציגים ממשרדי הרווחה, הבריאות, המשפטים, האוצר, הקליטה וראש הממשלה ומהמשטרה, פועל בתחנה צוות הערכה הכולל איש משטרה, עובד סוציאלי וקרימינולוג קליני. הצוות פועל בתחנת המשטרה, וחוקר משפטן של התחנה מספק ייעוץ משפטי. הצוות פועל בשעות קבועות במשך היום, וביתר השעות הוא בכוננות קריאה. במהלך שנת 2005 התקיים פיילוט בתחנת "מוריה" ובתחנת אשדוד, המלווה במחקר תיקוף. הרחבת הפרויקט תלויה בקבלת תקציב. 6. העברת מידע בין משטרת ישראל לצה"ל. נוהל מחלקת החקירות במשטרה מחייב דיווח לצה"ל על אירועי אלימות בין בני-זוג שבהם קיימת סבירות שהחשוד נושא נשק צה"לי, מהיותו נמנה עם כוחות הסדיר או המילואים או אזרח עובד צה"ל. בעבודת מטה שנעשתה בין המשטרה לצה"ל נקבעו דרכי הדיווח השונות. 7. ליווי קורבנות. משטרת ישראל מקיימת בכמה תחנות פרויקט לליווי נפגעי עבירה בעבירות אלימות בין בני-זוג, מין ואלימות נגד אנשים עם מוגבלויות, בשיתוף מתנדבים, המרכזים למניעת אלימות במשפחה, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית וארגון "בזכות" למען אנשים עם מוגבלויות. 8. מערכת נפגעי עבירה – מענה קולי. חוק זכויות נפגעי עבירה, אשר נכנס לתוקף בחודש אפריל 2005, מחייב מתן מידע לנפגע העבירה בכל שלבי ההליך הפלילי ושיתופו בהליכים מסוימים. במשטרה פועלת מערכת נפגעי עבירה ומערכת מענה קולי. המענה הקולי משתלב עם מערכות המחשוב הקיימות של משטרת ישראל. מערכת נפגעי עבירה תקושר לשב"ס ולפרקליטות. עם קבלת תלונתו, נפגע עבירה מקבל קוד כניסה למערכת, שבאמצעותו הוא מקבל מידע בכל עת, ובמקרים מסוימים יוזמת המערכת פנייה אליו, כגון שחרור ממעצר שבא להגן על נפגע העבירה. מענה זה פועל, כמובן, גם לטובת נפגעי עבירות בתחום אלימות במשפחה. 9. קשישים. לאחרונה אנו עדים לבעייתיות הטיפול בנושא אלימות כלפי קשישים. רבים מן הפוגעים הם בני משפחה, לרבות בני-זוג. משטרת ישראל חברה לגורמי טיפול בקהילה, לרבות "אשל" ועובדים סוציאליים ברשויות המקומיות, לטיפול בנושא זה. משטרת ישראל פועלת להגברת המודעות לטיפול בתופעה. 10. הטיפול המשטרתי בעבירות מין. המערך הייחודי לטיפול בעבירות אלימות בין בני-זוג הוכשר גם לטפל בעבירות מין. חוקרי המערך עברו הכשרה ייחודית בנושא. שירות בתי-הסוהר – בשב"ס כ-2,200 אסירים מאופיינים כאלימים במשפחה. כ-2,000 מהם שפוטים בגין עבירות אלו, ולגבי היתר, ידוע כי הם נוקטים אלימות במשפחה. המערך הטיפולי בשב"ס בתחום האלימות במשפחה הורחב, והוא מורכב מפרויקטים הכוללים שיטות טיפוליות שונות: 1. טיפול קבוצתי. במהלך שנת 2005 הופעלו 11 קבוצות טיפוליות והשתתפו בהן 115 אסירים. 2. טיפול פרטני. כל האסירים השפוטים בגין אלימות במשפחה או שידוע שהם אלימים במשפחה, וכל האסירים השפוטים בגין גילוי עריות, כולם נמצאים בקשר פרטני עם עובדים סוציאליים. תדירות הקשר, אופיו ועומקו תלויים בנתוני האסיר. 3. ועדות בין-משרדיות לעבירות במשפחה. לוועדות אלו שותפים שב"ס ומשרד הרווחה. מטרתן לבנות תוכניות טיפולית לאסיר ולבני משפחתו. כמו כן, מתפקידן להמליץ בפני שב"ס על יציאת האסיר לחופשה, ובפני ועדת שחרורים על שחרורו המוקדם, זאת לאחר ביצוע הערכת מסוכנות האסיר כלפי קורבנותיו. 4. "בית התקווה" – מחלקה ייחודית בתחום האלימות במשפחה. המחלקה מופעלת משנת 2000. הטיפול הניתן במחלקה הוא טיפול אינטנסיבי מאוד, ואורכו כשנה. שיטות הטיפול הן קוגניטיביות-התנהגותיות. במקום 40 מטופלים. בשנת 2005 עברו טיפול 65 אסירים. הופעלו 16 קבוצות טיפוליות, לאורך השנה. הקבוצות הן קבועות ומתקיימות אחת לשבוע. מבדיקה שנעשתה במהלך שנת 2005 עלה, כי 302 אסירים התקבלו לטיפול מאז הקמת המחלקה, מהם 109 סיימו ושוחררו, ו-11 אסירים חזרו למאסר, שהם 10% בלבד. 5. פרויקט "ביחד" בבית-הסוהר "צלמון" – הוא פרויקט טיפול בנושא אלימות במשפחה. הוא קולט אסירים שאינם מתאימים לטיפול ב"בית התקווה", או אסירים שמהווים פוטנציאל להעברה ל"בית התקווה" ובפרויקט זה עוברים תהליך הכנה. הפרויקט הוקם בשנת 2001. בשנת 2005 השתתפו בו 30 אסירים, הופעלו שש קבוצות טיפוליות שהיו קבועות והתקיימו מדי שבוע. מבדיקה שנעשתה במהלך שנת 2005 באשר לאסירים שהשתתפו בפרויקט זה מאז הקמתו, עלה כי מתוך 92 אסירים, 37 סיימו ושוחררו, מהם חזרו למאסר שישה בלבד, שהם 16%. 6. פעילות צוות החינוך. הפעלת מערך של פעילות אמנותית, כגון תיאטרון קהילתי, פיסול, ציור ותרפיה באמנויות, המונחה באמצעות קצין חינוך ומדריכי חוגים. 7. הכשרות. מתקיימות הכשרות ייחודיות ומגוונות, בשיתוף משרד הרווחה ומשרד ראש הממשלה, לכל הגורמים העוסקים ומטפלים בנושא בשב"ס. 8. מגמות לעתיד בשב"ס: הקמת פרויקט טיפולי לאסירים השוהים בבית-הסוהר "איילון" ובשל תקופת מאסרם הארוכה אין ביכולתם להגיע למחלקת "בית התקווה". הפרויקט הוא תוצאה של עבודת ועדת היגוי בין-משרדית בראשות גורמים מאוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לקרימינולוגיה. הקמת פרויקט טיפולי לאסירים השוהים בבית-הסוהר "רימונים", אשר בשל תקופת מאסרם הקצרה אין באפשרותם להגיע למחלקת "בית התקווה". אדוני היושב-ראש, כפי שאתה רואה, סקרתי שורה ארוכה של פעולות שנעשות, הן במשטרה במסגרת המשטרה עצמה והן בשב"ס – ניסיונות רבגוניים בדיסציפלינות שונות לטפל בתופעה מזווית ראייה טיפולית, לאחר מעשה. בבוקר, בפתיחת הדיון, אמרתי שהנקודה החשובה ביותר בעיני, מעבר לטיפול לאחר מעשה, היא מניעת המעשים. מניעת המעשים יכולה להיעשות – כמעט הייתי אומר "באלימות", אבל אני לא רוצה להשתמש במלה "אלימות" – צריכה להיעשות בכוח. נגד אלימות אי-אפשר לפעול ברחמים או בסלחנות. מנחם בן-ששון (קדימה): בתקיפות. שר התחבורה מאיר שטרית: בתקיפות. אי-אפשר לפעול ברחמים ובסלחנות בנושא האלימות. אם ידע כל אדם אלים, שביום שהוא עושה עבירה כזאת, בעיקר בתוך משפחתו, ומורשע בה הוא יישפט בכל חומרת הדין – חומרת הדין, אגב, לא מנוצלת גם היום, לצערי. היום, היקף הענישה הניתן לעבריינים לא בדיוק מצביע על החמרה בענישה. הדוגמה הכי בולטת בימים האלה, לצערי, היא הבחור שהרג את בנו התינוק, ועכשיו יש דיון על שחרורו ממעצר כיוון שהיו הפגנות. אז מה אם היו הפגנות? אני חושב שזה מסר לחברה הישראלית. איך אפשר בכלל להתעלל בתינוק או לפגוע בתינוק או בבן משפחה, אם באלימות ואם בעבירת מין? אנשים צריכים להבין שעל דבר כזה יושבים בכלא הרבה מאוד שנים, לא חודש-חודשיים או שלושה-ארבעה חודשים של עבודות שירות. אם היו יודעים שאדם לא יוצא משם בלי עשר או 20 שנות מאסר, זה היה נפסק. מי שלא היה מפסיק, היה יושב 20 שנה, ואז באמת היה מפסיק. אלי אפללו (קדימה): אדוני השר, אלה רק עונשים. מה עם מניעה? מניעה בלי עונשים היא לא מניעה? שר התחבורה מאיר שטרית: דיברתי על חינוך. חבר הכנסת אפללו, אתה צודק, אבל אתה גורר אותי בלשון להוסיף עוד דקה אחת. אין נלהב ממני לחינוך, למניעה, להסברה, בכל הכלים האפשריים. זה מתחיל מגן-הילדים ונמשך עד למבוגרים ביותר – חינוך, הסברה, כל מה שתרצה. כל זה, חבר הכנסת אפללו, לא עובד אם אין בצד השני, פרט למניעה, מקל גדול. אלי אפללו (קדימה): אבל זה לא עובד גם מצד אחר. שר התחבורה מאיר שטרית: אם לא עובד פה, גם לא עובד פה. דע לך, אי-אפשר לחנך אנשים רק בשיטת הגזר. הגזר עובד אם יש מקל בצד שני. אם כל אזרח ידע שכאשר הוא הולך בצד של החוק הוא מוגן, הוא שמור, זכויותיו שמורות, המדינה מגינה עליו, החוק מגן עליו – רובם ילכו בצד הזה. אם הם ידעו שכאשר הם עוברים את הכביש לצד השני, נגד החוק, שם מחכה להם מקל גדול בפינה, האמן לי שמעט מאוד אנשים יעברו לצד השני של הרחוב. אגב, אני לא רוצה להשתמש חלילה בדוגמה של סינגפור. זאת הדוגמה הקיצונית ביותר, שבה אדם חוטף עונשים מחרידים על הדבר הקטן ביותר. עובדה, זה עובד. מה לעשות, רוב האנשים מחליטים שלא כדאי להסתבך עם החוק, כדאי להישאר בצד של החוק. אני מבין את העניין של זכויות האסיר והעבריין והזכויות של כולם. ואני שואל, חבר הכנסת אפללו, מהן הזכויות של האזרח הפשוט, של שומר החוק שהולך לעבוד, משלם מסים, הולך לצבא? הוא בסך הכול רוצה לחזור הביתה בשלום, רוצה שלא יפרצו לאוטו שלו, לא יפרצו לבית שלו, שלא יפגעו בילדים, שלא יתקפו את הילדים שלו. מהן הזכויות שלהם? נוצר מצב, חבר הכנסת אפללו, שבהרבה מאוד מקומות בארץ, לצערי, מי נמצא מאחורי סורג ובריח? האנשים הטובים. הם שמים על החלונות שלהם סורגים, בריחים ואזעקות ובמכוניות שלהם מנעולים. ומי מסתובב חופשי? העבריינים. אז אם רוצים לטפל באלימות במהירות וברצינות ולהקנות ביטחון אישי לאנשים, מה שצריך לעשות זה להפעיל את כל מערכת החוק בצורה הקשה ביותר והחמורה ביותר נגד אלה שלא מוכנים לקבל את החינוך, ואני בהחלט בעד חינוך. אם שני הדברים יופעלו באיזון, התוצאה תהיה מצוינת. חבר הכנסת אפללו, היינו במדינות שונות, במקומות שונים, שבהם אנשים יודעים שלא כדאי לפעול נגד החוק. אני אומר את זה לגבי אלימות במשפחה, אבל זה נכון, לצערי, לגבי כל חלק מחיינו. אני צועק על זה לא רק היום, הייתי שר המשפטים ועל זה בדיוק צעקתי - עבירות בנייה, צפצוף על החוק. יש, לצערי, בארץ תחושה שהעבריינות משתלמת. אסור שזה יקרה. ביום שהעבריינות לא תשתלם, היא גם תפחת מאוד מאוד. אני מקווה שבכנסת הנוכחית תהיה תשומת לב לעניין הזה, לא רק בנוגע לאלימות במשפחה, אלא בכל תחומי העבריינות, אז אולי נראה תוצאה אמיתית, ואז החינוך יהיה אפקטיבי פי-עשרה. היו"ר דוד טל: תודה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): השאלה היא אם בממשלה תהיה תשומת לב, לא בכנסת. שר התחבורה מאיר שטרית: אני חושב שצריכה להיות תשומת לב של כולנו, של הממשלה, והממשלה – כידוע לך – היא חלק מהכנסת. היו"ר דוד טל: תודה רבה, אדוני השר. שר התחבורה מאיר שטרית: הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש. כאשר שרים עומדים על הבמה פה ונשבעים, נוסח השבועה הוא: אני נשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ואני מתחייב לקיים את החלטות הכנסת. לכן, מי שנשבע אמונים, חובתו הבסיסית היא לקיים את החלטות הכנסת. מוחמד ברכה (חד"ש): אשרי המאמין. היו"ר דוד טל: תודה רבה, רבותי. חברת הכנסת עמירה דותן תעלה, אבל בטרם היא תקרא את הודעת הסיכום, חבר הכנסת אלדד העביר אלי הודעה על פטירתו של פרופסור יובל נאמן, זיכרונו לברכה, שהיה שר המדע וחבר כנסת מטעם התחיה. מכאן אנחנו שולחים את תנחומינו הכנים למשפחה. חברת הכנסת דותן, בבקשה. עמירה דותן (קדימה): להלן הודעת סיכום בנושא אלימות במשפחה מטעם הסיעות קדימה, העבודה, ש"ס, הליכוד, האיחוד הלאומי - מפד"ל, ישראל ביתנו, גיל, מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד. הכנסת רואה באלימות במשפחה, שקורבנותיה הם נשים וילדים חסרי ישע, תופעה חברתית ממארת, שיש להילחם בה בכל החזיתות - הגנה משטרתית על הקורבנות, החמרת הענישה של העבריינים, חינוך בבתי-הספר, הגברת המודעות הציבורית והקצאת משאבים כספיים לטיפול קהילתי ונפשי בקורבנות. טרור במשפחה הוא טרור, ויש לעשות הכול כדי למגרו. היו"ר דוד טל: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הודעת הסיכום שקראה חברת הכנסת עמירה דותן? הצבעה מס' 2 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת עמירה דותן – 19 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת עמירה דותן נתקבלה. קריאה: השר לא הספיק. היו"ר דוד טל: אוסיף גם את השר. 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, ונוסיף גם את השר שטרית, אם הוא לא הספיק. רבותי חברי הכנסת, אני מאשר את הצעת הסיכום הזאת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה, אם לא יחול שינוי, תתקיים בעזרת השם ביום חמישי, 4 במאי 2006, ו' באייר התשס"ו, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 15:25.