דברי הכנסת
תוכן העניינים
האנטישמיות בעולם 3
שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און: 4
רוחמה אברהם (קדימה): 6
אברהם רביץ (יהדות התורה): 8
רפאל איתן (גיל): 9
ראובן ריבלין (הליכוד): 10
יואל חסון (קדימה): 12
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 14
משה שרוני (גיל): 15
מנחם בן-ששון (קדימה): 16
רונית תירוש (קדימה): 17
יוסף ביילין (מרצ): 19
יצחק זיו (גיל): 22
הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 23
חיים רמון (יו"ר הוועדה המסדרת): 24
האנטישמיות בעולם 24
יורי שטרן (ישראל ביתנו): 24
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 26
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 27
יעקב מרגי (ש"ס): 30
הצהרת אמונים של חבר הכנסת עזמי בשארה 31
עזמי בשארה (בל"ד): 31
האנטישמיות בעולם 31
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 31
סילבן שלום (הליכוד): 34
יצחק כהן (ש"ס): 36
דב חנין (חד"ש): 37
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 38
זאב אלקין (קדימה): 40
קולט אביטל (העבודה-מימד): 41
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 43
אריאל אטיאס (ש"ס): 44
דני יתום (העבודה-מימד): 45
יצחק גלנטי (גיל): 47
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 48
נתן שרנסקי (הליכוד): 49
מרינה סולודקין (קדימה): 51
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 52
עתניאל שנלר (קדימה): 53
אורית נוקד (העבודה-מימד): 54
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 55
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 57
אברהם מיכאלי (ש"ס): 59
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 60
חיים אמסלם (ש"ס): 63
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 64
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 65
דני נוה (הליכוד): 66
נסים זאב (ש"ס): 68
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 68
רן כהן (מרצ): 69
מנחם בן-ששון (קדימה): 71
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 71
עדכון: 13/09/06
דברי הכנסת
ב / מושב ראשון / ישיבות ג'-ד' /
כ"ו בניסן התשס"ו / 24 באפריל 2006 / 2
חוברת ב'
ישיבה ג'
הישיבה השלישית של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, כ"ו בניסן התשס"ו (24 באפריל 2006)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
האנטישמיות בעולם
היו"ר דוד טל:
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ו בניסן התשס"ו.
חברי הכנסת, בצהרי היום לפני שבוע, שעות אחדות לפני שהכנסת השבע-עשרה פתחה את שעריה, אירע בתל-אביב פיגוע רצחני מחריד. דמם הטהור של תשעה קורבנות חפים מפשע נשפך.
בחודש ניסן תרצ"ו, 70 שנה לפני הרצח בתל-אביב, פקד את העיר גל טרור ששטף עד מהרה את הארץ כולה, וכאילו דבר לא השתנה מאז. באותם ימים לא נרתענו מהטרור ונלחמנו בו. גם עתה, הטרור לא מרתיע אותנו. רוחנו חזקה מכל טרור ורצח. אנו חולקים מכאן מעט מכאבן של המשפחות השכולות, ומוסיפים לדמעות הצורבות דמעה משלנו. הכנסת כולה משתתפת באבל הכבד שירד על בני משפחות הנספים ושולחת ברכת רפואה שלמה לפצועים.
חברי הכנסת, הדיון היום יהיה על האנטישמיות. 61 שנים לאחר שכבתה אש הכבשנים במחנות ההשמדה, מכריז נשיא אירן כי יש למחוק את מדינת היהודים מהמפה. 61 שנים לאחר שתאי הגזים פולטי המוות דממו, קורא נשיא מדינה חברה באו"ם, שרק בשנה שעברה קבע את יום שחרור מחנות המוות באושוויץ כיום בין-לאומי לזכר השואה, להשמיד את היהודים החיים במדינת ישראל.
ממצרים בוקע קולו של המנהיג הרוחני של תנועת "האחים המוסלמים", מוחמד עאכף, הקובע כי תאי הגזים לא היו אלא חדרים שאליהם נשלחו בגדי היהודים לניקוי יסודי מחיידקים.
העולם, כמו באותם ימים, לא מזדעזע. באירופה, שהשואה היא כתם שחור וצורב בתולדותיה, לא עובר רטט. העולם שותק ולא מפנים כי הסכנה החדשה למדינה היהודית היא ברמה הסכנה הנאצית, כי רק האדרת חדשה. הקהילייה הבין-לאומית לא מונעת את הצטיידות אירן בנשק גרעיני, שמנהיגיה לא מסתירים כי נועד להשמדת עם. בל נשגה באשליות, חברי הכנסת, בגינויים אין די. אם אירן לא תיבלם, ישטוף הנחשול העכור הזה את המזרח התיכון ויסכן את שלום העולם כולו.
כאשר שומעים את דברי הרהב מטהרן, אי-אפשר להימנע מהזיכרון שאנטישמיות סללה את הדרך למשרפות. לשמע האיומים על חורבן מדינת ישראל הנשמעים מארצות ערב, אי-אפשר לאטום את האוזניים מפני הסכנה הטמונה באנטישמיות והתוצאות הנוראות שאליהן היא הובילה לפני 61 שנים.
אם חשבנו שהאנטישמיות היא נחלת העבר, טעינו. היתה תקווה, וזאת היתה טעות, טעות להאמין שאחרי מלחמת העולם השנייה השנאה ליהודים תדעך. מתברר שהיתה זו רק הפוגה ולא סוף פסוק. הנגיף האנטישמי חי וקיים. האנטישמיות ממשיכה לינוק את גילוייה משנאת היהודים לדורותיה. ולא רק זאת, היא מנסה למצוא צידוק, רפה אולי, אבל נשמע שוב ושוב, כאילו יש השקה בין אנטישמיות לבין מעשיה של ישראל. על כך אמר מעל במה זו אריאל שרון, ראש הממשלה, ב-27 בינואר 2004: "אף מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, מצא לנכון לגנות את תופעת האנטישמיות, ואמר שאסור להרשות שביקורת על ישראל תשמש מסכה שמאחוריה מסתירה האנטישמיות את פרצופה האמיתי".
אם לאחר השואה וזוועותיה קיננה תקווה שהאנטישמיות לא תרים עוד את ראשה המכוער, הרי שידנו היתה על התחתונה.
הכנסת מצפה מהמדינות הנאורות בעולם להתייצב בהתמדה ובנחישות מול גל האיבה וההרס כלפי היהודים ומדינתם, וקוראת לאומות העולם להתעשת ולפעול נמרצות לדחיית האנטישמיות לשולי החיים. יש להילחם בכל האמצעים בנגע הממאיר של שנאת היהודים בפרט ושנאת הזרים בכלל, שבגילוייה ובזרעיה טמונה השואה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם.
חברי הכנסת, אני מתכבד בזאת לפתוח את יום הדיונים הראשון של הכנסת החדשה, המוקדש לאנטישמיות ולגילוייה. ראשון הדוברים - השר רוני בר-און.
שר התשתיות הלאומיות רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, דווקא בהקשר של הדברים שבהם פתחת את דבריך, אדוני היושב-ראש, של הפיגוע הנתעב והמזוויע שאירע כאן לפני שבוע, הדיון היום מוקדש לגילויי האנטישמיות הבאים לידי ביטוי גם בהתקפות הטרור על אזרחי ישראל החפים מפשע, ואולי הן תולדה של אותה אנטישמיות. זה מעגל שוטה של שנאה ליהודי באשר הוא יהודי ולישראלי באשר הוא ישראלי.
שנאת ישראל על הצורות השונות שלה, אדוני היושב-ראש, היא שנאה עתיקת יומין. הגילויים הראשונים שלה באו לידי ביטוי כבר בסיפורי המקרא. כך אותו פרעה שניסה להכרית את ישראל, וכך גם המן הרשע שביקש לאבד ולהשמיד את כל היהודים. לפני פחות משבועיים, בליל הסדר, קראנו ושרנו, כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. מאותן עלילות אפלות של ימי הביניים אל הגזירות שהיו מנת חלקם של יהודי ערב; ממשפט דרייפוס בצרפת אל ה"סופות בנגב" הרצחניות של רוסיה, ועד לזוועה הגדולה מכולן – שואת העם היהודי.
מה יש בה, באנטישמיות, חברי חברי הכנסת, שהיא מצליחה להיות חוצה גבולות, דוברת כל השפות, מאריכה כל כך הרבה דורות – כמעט הייתי אומר נצחית – ובכל פעם מצליחה להרים את ראשה המכוער? מה יש בה, ברעה החולה הזאת, בשעטנז המטורף הזה של יצר הרע, של שנאת האחר, של שנאה שמתערבבת בשנאות הדתיות הקיצוניות משכבר הימים, ברעה החולה שנקשרת לשנאה האסלאמית הפונדמנטליסטית החדשה, שחוברת לאיבה האנטי-ישראלית, לקנאה הכלכלית, שממונפת על-ידי ימין קיצוני וחוברת לשמאל רדיקלי? עוד ועוד קרונות באותה רכבת בלתי נגמרת של שטן האנטישמיות.
בצרפת של המאה ה-21, בצרפת של שנת 2005, נרשמו למעלה מ-200 אירועים אנטישמיים. ועדיין מתברכים במספר הזה ואומרים שזו בהחלט ירידה משמעותית בהשוואה לשנים שעברו. בבריטניה נרשמו השנה למעלה מ-300 אירועים אנטישמיים. האנטישמיות בבריטניה כל כך רבה ומרימה ראש, עד שהפרלמנט הבריטי מינה בנובמבר האחרון ועדת חקירה פרלמנטרית לחקור את האירועים האנטישמיים במדינה, ולבחון את הדרכים לביעור התופעה. באיטליה אין קשה מהניסיון לאפשר לנציג ישראלי, או למצער פרו-ישראלי, להביע את דעתו במוסד אקדמי. גורמי שמאל רדיקליים בשיתוף גורמים פרו-פלסטיניים השתלטו על סדר-היום בקמפוסים ברחבי איטליה ופשוט אינם מאפשרים לנציג יהודי או ישראלי להשמיע את קולו. ברוסיה מבקשים גורמים פוליטיים להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים יהודיים, ולחקור – שומו שמים – את "קיצור שולחן ערוך" שלנו. באוקראינה – לא מכבר ניסיון של קבוצת חוליגנים לרצוח צעיר יהודי.
ואפשר להאריך ברשימה הזאת, שאינה מתכלה ואינה נגמרת. היא ממשיכה ועוברת דרך התעמולה הארסית, האנטישמית, המרושעת בעיתוני ערב; היא מופיעה בדמותו של השטן האירני, נשיא אירן אחמדינג'אד, שקורא בגלוי להשמדת ישראל. האנטישמיות ממשיכה לפשוט וללבוש צורה חדשה כל יום וכל שעה.
אבל, בעוד האנטישמיות הקלאסית התנכלה ליהודי הפרטי, האנטישמיות המודרנית פועלת נגד היהודי הקולקטיבי, אנטישמיות נגד המדינה היהודית. במופעים הקודמים שלה ביקשה האנטישמיות לשלול מהיהודים חיים כחברים שווי זכויות בחברה או במדינה שבה חיו. עכשיו מבקשים לשלול ממדינת היהודים את זכות השוויון במשפחת העמים. הקולות שביקשו פעם להפוך את העולם ליודנריין, נקי מיהודים, מתחלפים עכשיו בקולות שמבקשים להפוך את העולם ליודנשטאטריין, או ישראלשטאטריין – לעולם בלא ישראל, עולם בלא מדינה של יהודים.
באותה קלחת שלילית, שיוצרת את המוטציה החדשה של שנאה אנטישמית, משמשים בערבוביה יסודות אנטי-יהודיים בצוותא חדא עם יסודות אנטי-ישראליים, וכן מרכיבים חברתיים כלכליים. כך גם ההתנגדות לגלובליזציה מגויסת למאמץ האנטישמי, ליהודים שבולטים בפעילות פיננסית. אלה גם אלה מוצאים את עצמם על ספסל הנאשמים, כאחראים לפגעי הכלכלה העולמית.
רכבת האנטישמיות, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשיכה לדהור. הערב, מחר, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אנחנו חייבים לזכור ולשנן את שמתרחש כאשר הרכבת הזאת מגיעה אל יעדה, כאשר השנאה הופכת לחוק, כאשר הטירוף נהיה למציאות, כאשר אנשים הופכים לאפר.
אנו, בני העם היהודי, נדליק הערב את לפיד הזיכרון, את נר התמיד של הזיכרון. זה איננו רק לפיד של זיכרון. זה לפיד של הגנה, זה לפיד של מאבק, זה לפיד של צוואה ומורשת; מורשת שקוראת לנו למגר את כל קני האנטישמיות, להביס את הרוחות הישנות-החדשות, הרוחות הרעות האלה, לעצור את רכבת האנטישמיות. בשם ממשלת ישראל, בשם מדינת ישראל - זו ההבטחה שלנו, זו החובה שלנו. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת, מי שטרם נרשם – והפנייה היא במיוחד לחברי הכנסת החדשים – יכול להירשם כאן אצל מזכיר הכנסת. אני לא אנעל את הרשימה כפי שנהוג, כך שמי שירצה לדבר היום יוכל לדבר. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת סגנית השר רוחמה אברהם. בבקשה.
רוחמה אברהם (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, אברהם שלונסקי כתב באחד משיריו: "על דעת עיני שראו את השכול / ועמסו זעקות על לבי השחוח / על דעת רחמי שהורוני למחול / עד באו ימים שאיימו מלסלוח / נדרתי הנדר: לזכור את הכול / לזכור ודבר לא לשכוח".
היום, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יותר משישה עשורים חלפו, והפצעים עדיין לא הגלידו. הנותר מהדור שחווה את השואה עדיין מתעורר מחלומות בלהות, והדורות הצעירים צועדים חיים על מסילת רכבת האימה אל תאי הגזים ומחנות ההשמדה, שקטפו גברים, נשים וטף בדמי ימיהם.
גם בעידן המודרני שבו אנו חיים, האנטישמיות לבושה במסווה שונה ואחר. המסווה היום שונה, אך המזימה היא אותה מזימה - להשמיד את העם היהודי. תופעת האנטישמיות אינה פוסחת על שום מקום בעולם, ואנחנו עדים למקרי אלימות פיזית ומילולית מדי יום כלפי יהודים, וזאת רק בשל היותם יהודים.
האנטישמיות, אדוני היושב-ראש, עוברת כחוט השני לאורך ההיסטוריה. רק לפני ימים מספר קראנו בהגדת הפסח: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". זה התחיל בפרעה, שציווה - כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו; בעמלק שזינב בעם בשעת היציאה ממצרים; בצורר היהודים המן, שביקש להשמיד את כל היהודים ביום אחד. והגדיל לעשות הארור הנאצי, שקיבץ את כל עקרונות האנטישמיות וגיבש אותם לתורה סדורה, שהיתה הבסיס האידיאולוגי להשמדת העם היהודי. והיום, ציר הרשע העולמי עובר דרך אירן, שנשיאה מעז לכנות את השואה מיתוס, ולקרוא בכנס "עולם ללא ציונות" להשמדת ישראל.
שוב מתברר שהמהות היא אותה מהות. הרצון להשמיד את העם היהודי היושב בציון נותר. ראש הממשלה אריאל שרון אמר בישיבת כנסת מיוחדת לציון יום המאבק באנטישמיות את הדברים הבאים: "ישראל היא מדינה קטנה, רבת כשרונות, ועמה אמיץ. אך תמיד יש לזכור שזהו המקום היחיד בעולם שבו יש לנו, היהודים, הזכות והכוח להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, ועל זאת לא נוותר לעולם. כמדינה, עלינו להמשיך ולפעול – לא רק כדי שהדורות הבאים יזכרו וידעו, אלא להמשיך ולהילחם נגד אותם מכחישי השואה ונגד אלה המבקשים להשמידנו".
זה המקום, אדוני היושב-ראש, לשבח את שר החוץ לשעבר סילבן שלום ואת שגרירנו באו"ם מר דני גילרמן על שהצליחו להוביל מהלך שלפיו 27 בינואר, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ייוחד לזכר קורבנות השואה ויצוין כיום השואה הבין-לאומי. אין ספק שגיוס הקהילה הבין-לאומית הוא צעד משמעותי למניעת רצח-עם נוסף.
עלינו לטפח ולא לחסוך שום מאמץ במפעל הציוני, בעלייה לארץ-ישראל ובדאגה ההולמת לקליטת העולים. העלייה היא מרכיב חשוב בצמיחת, בשגשוג ובביצור הכלכלה והחברה בישראל, והיא התשובה האמיתית על גילויי האנטישמיות.
אדוני היושב-ראש, השבוע התפרסם, לצערי, כי שליש מניצולי השואה - ערב אישור תקציב המדינה אני סבורה שעלינו לעשות כל מאמץ על מנת למגר את אותה תופעה, שאותם ניצולי השואה שחוו את הנורא מכול ונותרו בחיים לא יישארו כפי שהם היום.
אני מבקשת לסיים בקריאת פרק תהילים: "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים, הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו שמחים. שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב. הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע, בא יבא ברנה נשא אלמתיו". תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, גברתי. אני מתכבד לקרוא לחבר הכנסת אברהם רביץ לשאת דברים. חברי הכנסת, פרק הזמן שהוקצב הוא שלוש דקות. לחברי הכנסת החדשים - לפנים משורת הדין - נאפשר לגלוש, אבל לא הרבה. הרב רביץ, בבקשה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנו שוב עומדים ומעלים את אחד הדברים הבלתי-מובנים, את אחת התופעות שאין להן שום הסבר הגיוני, את אחת התופעות העתיקות ביותר, המלוות את האדם מאז היות אדם - זוהי שנאת עולם לעם עולם.
נכתבו הרבה ספרים ומאמרים, נישאו נאומים, הרצאות, בפקולטות ומעל דוכנים בכל אתר ואתר, כדי ללמוד את התופעה הזאת - מאין היא באה ומדוע היא קיימת, וכיצד היא כובשת מפעם לפעם, צצה ועולה כמו נחש, שפתאום, באיזו תקופה עולה ורעל בפיו. ניסו לתת לזה הסברים: פסיכולוגיים, כלכליים; "הפרוטוקולים של זקני ציון" הובילו דור שלם של שנאה שבנויה ברובה הגדול גם על שקר. לאורך כל הדורות.
פעם היו אומרים ששונאים את היהודים משום שהם עשירים. אבל אותם אנשים בדיוק אמרו ששונאים את היהודים משום שהם עניים ומסכנים כאלה, ומזכירים לנו אדם מסכן ושחוח. פעם היו אומרים ששונאים את היהודים כי הם גיבורים, כי הם חלשים, כי הם חכמים, כי הם טיפשים. אין לזה הסבר הגיוני. כל אלה הן מלים שהתלבשו על השנאה הזאת כדי לתת לה איזה הסבר הגיוני. אבל מאחר שאנחנו עוסקים בשנאת עולם לעם עולם, אולי פה טמון השורש לסיבת השנאה.
כי אין כל ספק, חברי חברי הכנסת, דבר אחד אי-אפשר לקחת מאתנו: לקחו מאתנו את הקרקע שלנו, לקחו מאתנו את העצמאות, גירשונו מכל עבר, אבל לא יכלו ולא יוכלו לקחת את עצם הקיום שלנו - כי אנחנו עם עולם; יש לנו הבטחה אלוקית של הקדוש-ברוך-הוא שלא יסור מזרעו ומזרע זרעו עד עולם.
אינני יכול להביא מספיק נימוקים או אפילו להשתמש במלים כדי להסביר מדוע, אם אנחנו עם עולם, זאת יכולה להיות סיבה לשנאה, אבל ברור שקיים כאן מין תופעה שעומדים עמים רבים, גדולים וחזקים, עצומים - אימפריות, שהובילו עולם - אל מול העם הקטן הזה, והם כבר לא קיימים. חלק מהם נמצאים בספרי ההיסטוריה. ופה יש עם שהקיום שלו אינו מוטל בספק.
סיימתי?
היו"ר דוד טל:
כבר מזמן, אבל אפשרתי לאדוני להשלים את דבריו.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני אומר משפט סיום.
כדי למצוא את אותה נקודה שממנה התחיל העסק - הזכיר כאן כבוד השר בר-און נקודות בהיסטוריה של השנאה - זה התחיל במלוא עוצמתו והונחל לדורות בתקופת עמלק. מה היה עמלק? עמלק עמד מול עם שהביא לעולם את סיבת הקיום של המין האנושי, שהיא העברת מסרים אנושיים, מוסריים, ערכיים, והם עיקר החיים, ולא המעשים של היום-יום. זאת היתה ההתנגשות בין שני העולמות.
אני ביקשתי לסיים במשפט הזה כדי לומר לעצמנו, שעלינו לחדש את סיבת הקיום שלנו במלוא העוצמה, שיש לנו תפקיד בעולם. והתפקיד שלנו בעולם הוא להביא את המסר האנושי שהקיום שלנו הוא לא "אכול ושתה", להביא מסר רוחני, להביא מסר מוסרי, להביא מסר ערכי, להביא אהבה לעולם, ובכך נדחה את השנאה.
היו"ר דוד טל:
תודה, אדוני; אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת רפאל איתן. אני מקדם אותך בברכה. נהוג בבית הזה שהדובר אחריך יברך אותך. הדובר אחריך הוא חבר הכנסת ריבלין, ואין לי ספק שהוא יעשה את זה בכשרון רב.
רפאל איתן (גיל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלו דברי הראשונים בכנסת השבע-עשרה, ואני עומד כאן לפניכם קצת נרגש, נרגש במיוחד מאחר שהנושא הראשון שאנחנו מדברים עליו הוא דווקא נושא האנטישמיות. אני, כפי שרבים מכם בוודאי יודעים, הייתי מפקד השדה במבצע לכידת אייכמן. ואני זוכר, אז, באותם הרגעים, כאשר ראשו של אייכמן היה מונח על ברכי, הרגשתי שהנה אני, ישראלי, בשם כל עם ישראל לדורותיו, התגברתי על האנטישמיות. התגברתי על האנטישמיות המכוערת והנבזית שנבראה אי-פעם. אני זוכר שבאותן שניות המלים הראשונות שלי לעצמי היו: אנחנו פה.
נכחתי באולם המשפט כאשר היועץ המשפטי גדעון האוזנר ז"ל הורה באצבעו על הנאשם ואמר את ה"אני מאשים": אני עומד כאן בשם שישה מיליון קטיגורים. חשתי את הרטט באולם, וחשבתי אז: הנה, התגברנו על האנטישמיות.
לצערנו, אותה אנטישמיות מפלצתית שידעו והרגישו על בשרם הורינו והורי הורינו – דורות רבים של יהודים, דורות רבים שאורכם כאורך הגלות – עודנה חיה ונושמת. אלא שבימינו היא לא מכוונת עוד נגד היהודים בלבד, אלא גם נגד מדינת ישראל. מדינת ישראל, שהיא הלב והנשמה של עם ישראל.
הכרזותיו החוזרות ונשנות של נשיא אירן על השמדת ישראל הן אות אזהרה לכולנו. העולם הנאור חייב להבין שהאנטישמיות והאנטי-ישראליות הן שני צדדים של אותה מטבע, הן קשורות זו בזו, נובעות זו מזו ומניעות זו את זו. בדיוק כמו שהיחס השלילי כלפי ישראל נובע במרבית המקרים מהאנטישמיות, כך כל דבר שקורה בארצנו מוליד הד, הד אנטישמי חזק, הן באירופה הן בארצות-הברית, וכנראה בכל מקום אחר בעולם.
שנאת יהודים קיימת בעולם מאז קיימת בו הגלות היהודית. אסור לנו לחשוב שהיא בלתי מנוצחת. עם ישראל הוא עם חזק, והיום גם יש לו מדינה חזקה. אני משוכנע שאם כל הקהילות היהודיות והארגונים היהודיים יאחדו את כוחותיהם עם ישראל במלחמה בלתי מתפשרת נגד התופעה, היא תיעלם מן העולם. מדינת ישראל חייבת להתייצב בראש החזית הבין-לאומית ולהוביל את המאבק. וכאן אני קורא לממשלת ישראל לנהל ולהנהיג את המאבק בכל דרך אפשרית, בכל מקום אפשרי. ככל שנקדים, נצליח.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רובי ריבלין - בבקשה, אדוני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בטרם אתפנה לנאום את נאומי הראשון זה שלוש שנים, בנושא יום הזיכרון לשואה ולגבורה והאנטישמיות, חובה נעימה לי להזכיר את הנואם הראשון, והוא חבר הכנסת רפאל איתן – ייבדל לחיים ארוכים מחבר הכנסת רפאל איתן ז"ל.
רפאל איתן הוא אישיות מרתקת – מרתקת את כל הציבוריות הישראלית לדורותיה. איש מיוחד וכמעט יחיד. הוא מאותם מעטים שכל כך הרבה חייבים להם. הוא היה בשליחויות נעלמות, ובמוסד אשר השתיקה יפה לו, ועשה למען קידומה של מדינת ישראל ולמען עם ישראל. כמומחה גדול עסק לאחר מכן במפעל הכימיקלים, שהיה אחד מהמחצבים ומעמודי היסוד של הכלכלה הישראלית. הוא שימש יועץ לראש הממשלה בנושאים שהוא כל כך התמחה בהם.
כאשר עבר לעשות לביתו ולעסוק בעניינים שבהם עסק, לא היסס כאשר נקרא לדגל. סיפרו לי חבריו הגמלאים, שלפני כשישה חודשים הם הטילו עליו מטלה, לאמור: אתה תעמוד בראשנו, על מנת להובילנו קוממיות למושבי הכנסת. הוא קיבל את המשימה, ולקח אותה ברצינות יתירה.
רפאל איתן, אני רק "חרד" לחשוב מה היה קורה אילו התגייסת שנה לפני כן, שאז כנראה רבים מחברי הכנסת כאן לא היו יכולים לאייש את מושבי חברי הכנסת, שכן חבריך הרבים יותר היו מאיישים את המקומות. כמובן, אני מאחל לך הצלחה רבה, ואני רואה לי זכות גדולה להיות בכנסת שאתה חבר בה.
אדוני היושב-ראש, האנטישמיות, כאז כן עתה, לא נמוגה, לא קטנה, ורק התפשטה וצברה עוצמה יתירה, לבשה צורות מגוונות וחצתה גבולות מזרח ומערב. לא אפריז אם אומר שהאנטישמיות, על גלגוליה השונים, חיה ובועטת מאז היה היהודי לעם. החל בכור ההיתוך במצרים העתיקה ועמלק המזנב בנחשלים, דרך עלילות הדם, ההטפות הארסיות ומסעות הצלב העקובים מדם יהודי, וכלה בשפלות שאין שפל ממנה ובתועבה שאין נתעב ממנה: השמדת שליש מאחינו, בשרנו, בידי גרמניה הנאצית ושותפותיה לרצח.
למרות הטרגדיה הנוראה, מאומה לא השתנה באמת בגורל היהודי. שנאת יהודים אינה מגלה עייפות, בכל פעם מחדש היא יצירתית ומקורית. נוטלת היא את הטיעונים האנטישמיים הקדומים, שהזינו את השנאה מדורי דורות, ומזריקה בהם ארס עכשווי ומרענן, המתפרס כל כולו, על רקע מאורעות התקופה ונסיבותיה.
ברשותכם, אפרט במה דברים אמורים. האנטישמיות העכשווית נחלקת לשלושה ראשים, לשלושה מקורות המזינים את שנאת היהודי, כפרט וכלאום.
האחד, הראש ההיסטורי-הדתי, זה ששורשיו באמונה הנוצרית העממית, זה אשר מלבה את שנאת ישראל באלף השנים האחרונות, בשוותו לנו תדמית של עם נחות, כפי שאמר הרב רביץ, נושאי קלון ומאחזי עיניים מדורי דורות.
ראשה השני של "אנטישמיות ההווה" צומח מתוך מתכונת היחסים שבין מדינת ישראל לפלסטינים. אויבינו הגדולים, ששנאת ישראל תמיד על לשונם, רואים בנו, העם הנאבק על קיומו, כביכול עם מדכא, עם כובש ומשפיל. יש מביניהם המנסים בעזות מצח לשוות למאבקם ולמאבקנו הלגיטימי איזושהי סימטריה; לשוות למאבקנו הלגיטימי נגד הטרור הפלסטיני תדמית פושעת, כזאת שאינה נופלת בחומרתה מפשעי הנאצים, אבוי, כלפי העם היהודי. ובהערת אגב אומר, שלדאבוני גם בקרבנו יש מי שנמשך אחר השיח המעוות הזה ואינו חוסך בביטויים הלקוחים משואת העם היהודי בביקורתו על פעילות צה"ל למיגור הטרור.
הראש השלישי של האנטישמיות דהיום נשען על הקשר ההדוק שבין השלטון בישראל ובין הממשל האמריקני. שונאי ישראל מוצאים בחיבור בין שתי המדינות בסיס איתן לטענה כאילו אמריקה במהלכיה מקיימת את האינטרסים הישראליים. לדידם, היהודי ממשיך לשלוט בעולם, לעשותו ככדור משחק בידיו ולהשפיע על המהלכים הפוליטיים והכלכליים המתרחשים בו באמצעות קשרים נסתרים בין ירושלים לגבעת הקפיטול. בעיני אנטישמים רבים בעולם, בעיקר מקרב הדמוקרטיות המתפתחות, "הפרוטוקולים של זקני ציון" עמוסי הארס והשנאה חיים וקיימים גם היום. כאז גם עתה נתפסים היהודים כזוממים להשתלט על העולם כולו באמצעות ההשפעה על דרכי קבלת ההחלטות בממשל האמריקני. בחוצפה בל תתואר הם מאשימים את היהודים כמי שיזמו את האנדרלמוסיה בעירק ומגמת הסנקציות על אירן, מתוך מזימת השתלטות על הזהב השחור בארצות אלה. לנגד עינינו משתלבת האנטישמיות המודרנית באנטישמיות המקורית, נוסח כתבי השטנה של "דר שטירמר".
רבותי וגבירותי חברי הכנסת, לא אתפלא כלל אם אגלה שפסחתי על עוד ביטוי, עוד צורה שבה נאחזת האנטישמיות בזמן הזה. אומר זאת שוב: אין ספור לביטוייה ולמלבושיה של שנאת העם היהודי באשר הוא יהודי, באשר זו תרבותו וזו שליחותו.
והלקח? בל נהיה תמימים לחשוב, שאם נשביע את רעבונם של אויבינו במדיניות זו או אחרת, או אם נחתור בדרכים שונות להתנער מן הסממנים שמדביקים בנו האנטישמים העכשוויים, או-אז תגוז ותיעלם לה האנטישמיות מן העולם והגורל היהודי יהפוך להיות שאנן ובטוח. לא ולא. אין יסוד רציונלי ולא יסוד עובדתי אובייקטיבי בשנאתם של אנטישמים לעם היהודי. תאבי שנאת ישראל, די להם בוו קטן כדי לתלות בו את שנאתם החדשה-הישנה. אין לו לעם היהודי אלא להמשיך ולהיאבק על זכותו התרבותית הלאומית והמדינית תוך תפילה לצור ישראל: שיר מזמור לאסף, אלוקים, אל דומי לך, אל תחרש ואל תשקוט, אל. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו - חבר הכנסת משה שרוני, ואחריו - חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, בנאומי הראשון היום במליאה כחבר הכנסת, הנני מבקש לפתוח את דברי בתפילת הודיה לריבון עולם על שהחייני וקיימני והגיעני לשמש שליח הציבור ככל חברי הבית הזה ולשרת את עם ישראל בתפקיד הרם והנעלה כחבר הכנסת.
ביום הזה אנו מציינים את סיום הכיבוש הנאצי לפני 61 שנה. בשנה האחרונה חלה עלייה ניכרת בחומרתן של התקריות האנטישמיות ברחבי העולם ובהיקפי התעמולה האנטישמית, העוטה לא פעם כסות של תעמולה אנטי-ישראלית, היוצרת את צדדיה האפלים של תרבות השנאה לעם היהודי. מאבקה הצודק והלגיטימי של ישראל בטרור הפלסטיני הרצחני סיפק עילה להתקפות אנטישמיות פרועות ואלימות במקומות רבים בעולם, וגם השנה נמשכו התופעות המאוסות של מכחישי השואה. יהדות העולם ושוחרי החופש בעולם חייבים להיאבק ללא פשרה בתופעות חמורות אלו בכל מקום שבו יופיעו.
בנאומו של נשיא המדינה ושגריר ישראל באו"ם לשעבר, מר חיים הרצוג ז"ל, בעצרת האו"ם שבה הוצעה הצעה להשוות את הציונות לגזענות, שמניעיה היו נגועים בשנאה יוקדת אל העם היהודי, הוא אמר: "יסודות האמונה הבסיסיים של היהדות לא משלימים עם גזענות ואפליה קיצונית בכל צורה שהיא. היהודים הם עצמם עם רב-גזעי המורכב מכל הצבעים ומכל המוצאים, ודתו יכולה להיות מאומצת על-ידי כל אחד מבלי להתחשב בגזע, צבע או מין. התנגדות העם היהודי לגזענות הוטבעה עוד בתנ"ך, המלמד אותנו שאלוהים ברא את האדם בצלמו. עיקרון זה מדבר על כל האנשים בני כל הגזעים. ספר שמות דוחה בכל תוקף מערכת חוקים שאינה מתייחסת אל כל התושבים כאל שווים - תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם. ספר ויקרא מצהיר בבירור שאין להפריד את החופש: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. הצהרה זו חרוטה על פעמון החירות בארצות-הברית.
"אולם התמיכה היהודית המסורתית במאבק נגד גזענות נובעת לא רק מההתנגדות עמוקת השורשים נגד כל אפליה המבוססת על גזע, צבע או דת, אלא גם העובדה שבמשך מאות שנים היה העם היהודי הקורבן הקלאסי של אפליה גזענית. ההיסטוריה העתיקה שלנו התחילה בעבדות ובכמיהה לחופש. בימי הביניים חיו היהודים בגטאות במשך מאות שנים כשהם מהווים נושא לזרם בלתי פוסק של פוגרומים, גירושים וסבל מידיהם של רודפים ומדכאים חסרי רחמים. רק לפני דור אחד איבדנו כשליש מעמנו, בכלל זה מיליון ילדים שנרצחו על-ידי המשטר הגזעני האכזר ביותר בהיסטוריה האנושית, כי פשעם היחיד היה יהדותם."
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשם שאנחנו, חברי הבית הזה, דנים בפתיחת ישיבתה השנייה של הכנסת באנטישמיות שמתחוללת בעולם נגד העם היהודי, אין אנו רוצים ששנאה זו תחל מבית ומחוצה לו. אני קורא ליהדות העולם ולארגונים היהודיים לפעול באחדות ובשיתוף למיגור התופעה, שכן היא בעוכרינו, ולפעול במשותף עם מדינת ישראל בהטמעת הערכים לזולת, ליחיד ולאדם. גל עכור של אנטישמיות מחדד את ההכרה שמדינת ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו יש ליהודים הזכות והכוח להגן על עצמם, בכוחות עצמם. זהו המענה לאנטישמיות ולגזענות, וזוהי הערובה שזכר הנספים לא יישכח ולמכחישי השואה לא תהיה נחלה בקרבנו.
אני מבקש לסיים בקטע מדבריו של ראש הממשלה אריאל שרון, האיש שזכיתי לעבוד במחיצתו בשנים האחרונות והוא חסר לי ולעם בישראל. בנאומו ב"יד ושם" בשנה שעברה אמר אריאל שרון: "העם היהודי עלה מתהום השואה פצוע אנוש, אך נושם ולמוד לקח. לעולם לא יהיו שוב היהודים נטולי מגן, בני בלי בית. לעולם לא נפקיד את ביטחוננו בידי זרים, לא נישען על חסדי זרים, לא נלך שולל אחרי אשליות, לא נקל ראש בזוממי רעתנו. חזקים נהיה, נחושים ואיתנים להגן על עמנו, לגדוע כל יד המונפת לפגוע ביהודים באשר הם. מבקשי שלום אנחנו בכל מאודנו, אך זאת למדנו: לא בחולשה ובמורך לב נשיג את הביטחון והשלום, כי אם בעוז רוח, באומץ ובנכונות לשמור מכל משמר על היקר והחיוני לעתידנו". תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת צבי הנדל. אדוני שר החוץ לשעבר, אם תואיל בטובך לשבת ליד חבר הכנסת גלעד ארדן. תודה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מכובדי היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, מקובל בכנסת, שאחרי נאום ראשון של חבר כנסת חדש, הבא אחריו ועולה לדוכן מברך אותו. יש לנו, אני מבין, למעלה מ-40 כאלה, ברוך השם, ואנחנו מתברכים בכולם. ברכה מיוחדת ליואל: תדע לך שנדיר שאיש אופוזיציה נותן שבח לאיש קואליציה, קח את זה מלוא חופניים, כי זה לא יקרה לי עוד פעם, אבל אני מאחל לך מכל הלב בהצלחה.
אני מבין שאתה הצעיר שבחבורה, ידוע בפעלתנות בתקופת היותך בליכוד, גם בקרב הסטודנטים, גם בקרב הצעירים, ואני מקווה שמשב הרוח הרענן שאפיין את פעילותך החוץ-פרלמנטרית יאפיין גם את פעילותך בפרלמנט. אנחנו זקוקים להרבה אנשים ישרי לב וישרי דרך שיעשו עבודה פרלמנטרית טובה. וכצעיר בחבורה, אתה צריך להוביל. בהצלחה.
מכובדי היושב-ראש, קל לנו בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על אנטישמיות, באורח טבעי לתקוף את כל אומות העולם על הצביעות ועל השנאה ועל התדמית של היהודי שכדאי לשנוא ולרדוף. אני אחרוג מהמנהג הזה ואשאל שאלה רטורית, שאני חושב שכל אחד ואחד מאתנו, ודאי בבית הזה, ראוי וצריך שישאל את עצמו: עד כמה יש לנו חלק, בלהט הוויכוחים הפנימיים שלנו בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים, מתנחלים, אנשי עיירות וכו', עד כמה יש לנו אשמה, לא מלכתחילה, כי אף אחד לא מתכוון לכך, אבל חומר שלא רצינו לספק - אבל אנחנו בונים אותו ללא משים - לידי שונאינו; עד כמה דברים שיוצאים מהבית הזה משמשים את האויבים שלנו ברחבי העולם; עד כמה אמירות שלנו מוליכות לשנאה עצמית שלנו ולשנאת העמים אותנו, כי אנחנו החלטנו שאנחנו עם כובש ומושל בארץ שלנו עוד הרבה לפני שמישהו מאומות העולם אמר את זה.
לכן, אני מציע לכולנו, מאחר שאנחנו בבית של זכוכית לא רק כלפי פנים, כלפי העם בישראל, לא רק כלפי האזרחים במדינה אלא כלפי העולם כולו, לנהוג מנהג כפול ומכופל של זהירות, תוך מחשבה מתמדת על האנטישמיות בעולם, שאין צורך שנספק לה דלק על מנת לחזק את התבערה. יש להם מספיק שנאה כלפינו גם בלי עזרה שלנו, וודאי שכל מלה מיותרת שלנו מאדירה את השנאה ומלבה את יצר האנטישמיות.
לכן, לו יכולנו ביום הזה, שבו אנחנו נדרשים ומדברים על הסוגיה הכאובה של מצבו של העם היהודי בעולם כולו והשנאה כלפי העם הזה, לדעת שכל מלה שאנחנו מוציאים, כל נושא שאנחנו מעלים - כדאי וראוי שנחשוב איך הקול שלנו, המשפט שאנחנו אומרים, הנאום שאנחנו נואמים נקלט באומות העולם; עד כמה ניתן יהיה להשתמש בו על מנת לנגח ולשנוא אותנו. ככל שנקפיד אנחנו יש סיכוי, בעזרת השם, שנצליח גם לרסן את השנאה החיצונית.
היו"ר דוד טל:
תודה לחבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר בוים, חברי הכנסת החדשים וחברי הכנסת הוותיקים, נאומי הראשון בכנסת הוא בדיון על האנטישמיות, שאני סבלתי ממנה באופן אישי במשך 20 שנה בגולה.
אנטישמיות מורכבת מכמה דברים - בורות, קנאה, רגשי נחיתות, דת קיצונית וכו'. ההסתות בתוך המסגדים, הסתות בכנסיות, הפרעות שהיו ברוסיה, בפולניה ובמזרח-אירופה, האינקוויזיציה בספרד, משפט דרייפוס - ועדיין העולם לא למד; האנטישמיות הנוראה שבאה ממנהיג שנבחר בצורה דמוקרטית בפרס ועוד בארצות ערב.
עם ישראל חייב לנקוט את כל האמצעים ולעקור בצורה חד-משמעית אנטישמיות במדינה אצלנו. העולם חייב להתאחד, ולעקור בצורה חד-משמעית, בצורה רצינית ביותר, את האנטישמיות, ואם לא יעשו זאת, מי יודע מה יהיה הלאה.
אנחנו נמצאים במדינה נאורה, עם ישראל חי ולדורי דורות יהיה, ואנחנו נעשה את הכול, זה תלוי במנהיגות שלנו, לעקור את האנטישמיות מהבית, מהמדינה, ולבוא בדברים עם כל העולם, כי האנטישמיות לא פוגעת רק בנו, אלא פוגעת בכל העולם הנאור והחופשי.
אני רוצה לברך את כל החברים החדשים בברכה מיוחדת - לגמלאים וליתר החברים. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה, ואחריו - חברת הכנסת רונית תירוש.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם לי זו הופעה ראשונה בפני כנסת ישראל, וכמה סמלי שביום שכזה אנחנו לא רק עוסקים בנושא האנטישמיות, אלא אנחנו הצעירים זוכים לברך דור של נפילים שהצליח לקום מתוך האפר ולבנות את הבית שבו אנחנו יושבים.
חבר הכנסת שרוני הוא אחד מהם. עלה מרומניה, עבד במערכות צבאיות במשך שנים, וגם היום, בשעה שהוא עובד במקום שהוא נמצא, ודואג לגמלאי ישראל, כשבחלק מהמקרים מדובר, כפי שהזכירה חברתי חברת הכנסת אברהם, באנשים שגוררים את פצעי המלחמות ואת השואה שעברה עליהם. יישר כוחכם על מה שאתם נושאים, על מה שנשאתם, ונשתדל ללכת לאור המופת שאתם מוליכים אותנו בו, אתם כולכם וחבר הכנסת שרוני, שאני זוכה לברך אותו לאחר נאום נוקב שנשא.
בשנאת ישראל אפשר לטפל במושגים מכלילים, לשאוב אותה מההיסטוריה וללכת אתה למרחקים, אבל התפקיד של כנסת ישראל ושל הבית הזה לדורות הוא לא רק לעסוק בהיסטוריה אלא לעסוק בקונקרטי. בקונקרטי, קרי, לנסות ליצור גם אבחנה מבדלת באשר לאנטישמיות.
פתח השר בר-און והצביע בצורה ברורה ונוקבת על שנאת ישראל הערבית. זו אנטישמיות ישנה-חדשה. היא לא רק חדשה בלשון, היא חדשה במדיה. היא מדברת בשמה של הדמוקרטיה ובשמו של חופש הדיבור. היא אנטישמיות מסוכנת משום שלא נעים לעסוק בה.
אנחנו נמצאים לעתים בדיאלוגים, ונדמה שהדיאלוג יפר איזה איזון אם נזכיר שבתקשורת במצרים, בתקשורת בירדן ובוודאי בתקשורת בערב-הסעודית, באירן ובעירק, וגם בתקשורת הערבית בצרפת, ולעתים גם בתקשורת בצרפתית, נשמעת האנטישמיות הערבית המודרנית במיטב ביטוייה.
היא מורכבת משלושה אלמנטים, חברי חברי הכנסת. הראשון – היא חוזרת למסורות ערביות. זו על הקופים, זו על האבנים והעצים - ואני מדבר בראשי פרקים כי הזמן קצר. השני – היא נעזרת באנטישמיות הקלאסית: היהודים הם רוצחי 35 הנביאים; או, כפי שהיטבתם להזכיר היום, והשר בר-און פתח בכך, חזר אל המאה ה-19 ואל "הפרוטוקולים של זקני ציון", כעובדה היסטורית. כך נאמר בסעיף ה-17 ובסעיף ה-32 של אמנת ה"חמאס", ומי שרוצה לקרוא אותה באתרי האינטרנט יכול לקרוא אותה. וכן, ב"לילת אל-מעראג'", או באתר הילדים של "האחים המוסלמים" במצרים: תיזהרו מן היהודי, משום שהוא אוסף ילדים יהודים בערב הפסח. אפשר עוד להרחיב הרבה. השלישי - העטיפה הטוטלית של היהודי עם הישראלי, עם המערבי.
אי-אפשר להבין את ה-11 בספטמבר בלי שקוראים, לא רק בין השורות, אלא קריאה שקטה, פשוטה, באתרי האינטרנט. לא בכל אותן ארצות כל האנשים מדברים באותו הסגנון. אני יכול להזכיר את שמו המפורסם של אוסאמה אל-באז, אני יכול להזכיר בהחלט שמות של חברים שלנו, שמוקיעים את הסטריאוטיפים הללו.
המלחמה באנטישמיות המודרנית מוטלת על כל אדם בעולם המערבי. היא חייבת להיעשות בראש ובראשונה מתוך איסוף של חומר, הבאתו לרשות הרבים, דיון בו, חשיפתו, ולאחר מכן – ניסיון להביא להוקעה של כל מדינה שמאפשרת את הדברים הללו.
עלי לסיים. אני פונה לא רק אל חברי הכנסת, אני פונה מפה לראש הממשלה, שבכל מקום ובכל הזדמנות שבה הוא נפגש עם רבי-מדינה, יזכיר את הבעיה של האנטישמיות הזאת, הערבית, משום שהיא חשובה דווקא לתהליך השלום; משום שהשתקתה היא תנאי חיוני להפסקת שנאה מדורות, ליצירת שתי מדינות וליצירת זירה חדשה, נקייה מסטריאוטיפים. אני קורא לשרת החוץ ומבקש שלא רק הכנסת תקיים דיון קצר של שלוש דקות לכל דובר, אלא שוועדת החוץ והביטחון תעסוק לא רק בבעיה שנראית אקוטית, כמו נשק או גבול; גם זו בעיה אקוטית שרובצת לפתחנו - שוועדת החוץ והביטחון תעמוד באריכות על אותה בעיה. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה, חבר הכנסת בן-ששון. חברת הכנסת רונית תירוש - בבקשה, גברתי.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תלמידים יקרים שנכנסים זה עתה לאולם, ממש כמו בבית-הספר - נתבקשתי לומר כמה מלים, מחברת כנסת חדשה לחבר כנסת חדש, לחבר הכנסת מנחם בן-ששון. אז למי שעדיין לא יודע, חבר הכנסת בן-ששון הוא דור שלישי בבית הזה, חתנו של יוסף בורג, ואני מקווה שהוא יביא אתו את השנינות ואת הרטוריקה המאוד מעניינת שהיתה נהוגה כאן בשני הדורות הקודמים, וכן את השיח האקדמי האוניברסיטאי, בהיותו בעבר רקטור באוניברסיטה העברית. כמי שמתמחה בהיסטוריה של יהדות ארצות האסלאם, אין ספק שעשית את החיבורים הנכונים לפני דקות אחדות באשר לאנטישמיות ולסממנים החדשים שלה, כפי שהם באים לידי ביטוי מהכיוון של ארצות האסלאם.
אני חושבת שאך טבעי שהכנסת תדון בנושא האנטישמיות היום, סמוך ליום השואה. אבל אני חושבת שזה נושא שאסור להוריד מסדר-היום, משום שהאנטישמיות קיימת היום בצורות חדשות, מכיוונים אחרים. אני רוצה להסתמך על דבריו של סר מרטין גילברט, היסטוריון בריטי, שמשווה את הנאציזם לאסלאם הרדיקלי ואומר, בצדק, שמי שקורא להשמדת העם היהודי או הגזע היהודי, כדברי קנאים פונדמנטליסטים בארצות האסלאם, בעצם מלמד אותנו שההיסטוריה חוזרת.
אנחנו מצווים ללמד, להזכיר, אבל בעיקר ללמד את הדור הצעיר במוסדות החינוך שלנו את לקחי השואה, שאם לא כן – בשביל מה כל תהליך ההנצחה והמחקר ההיסטורי?
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני חייבת להזכיר כאן את נושא שעות ההוראה, את קיצוץ שעות ההוראה במוסדות החינוך, שאסור לעשותו, משום שככל שמקצצים בשעות הוראה כך מלמדים פחות נושאים, ונושא חשוב כמו זה, של ציונות מהי, של אנטישמיות מהי, של גזענות מהי, של הכחשת השואה מהי – הדברים הללו עלולים, חלילה, לא להילמד בגלל הגזירות שבאות על מערכת החינוך. ואני קוראת כאן, מעל במה זו, להחזיר אותן שעות חשובות, בעיקר לחטיבה העליונה, כדי שהדברים הללו יילמדו.
צריך להרחיב ולומר שהקנאות האסלאמית מאוד דומה לאידיאולוגיה הנאצית, ואין כמו נשיא אירן שמדבר בגלוי על שואה חדשה. העולם צריך להתעורר ואתו התקשורת, שהיא זו ששמה על סדר-היום הציבורי את הנושאים החשובים. ואני קוראת לה מכאן שלא להוריד את הנושא הזה מסדר-היום.
התעמולה הנאצית נלמדה בבתי-ספר בקרב הרבה מאוד צעירים, וכך גם נוהגת התנועה האסלאמית הרדיקלית. צריך ללמד את התלמידים שלנו, שמה שקרה בשנות ה-30 וה-40 במאה הקודמת, אינו היסטוריה שיכולה להישכח. אלה דברים שקורים גם היום. האנטישמיות באה לידי ביטוי אפילו במדינה נאורה כמו ארצות-הברית. רק בשנת 2005 היו 1,757 מקרי אנטישמיות שבאו לידי ביטוי בציור צלבי קרס על בתי-כנסת בניו-ג'רזי. אנחנו לא שוכחים את הרצח הנוראי של אילן חלימי בפריס לפני כחודש, גם על רקע היותו יהודי, רק על הרקע הזה.
אנחנו צריכים לנצל את פתיחת ארכיון המלחמה בברלין לאחרונה, כפי שהחליטה לעשות ממשלת גרמניה. אולי נלמד דברים חדשים על התעמולה, איך התגלגלו אנשים שנחשבו נאורים למצב שבו זרמו עם האידיאולוגיה הנאצית, עם היטלר, ויצאו ורצחו המוני יהודים ועמים אחרים. אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד דווקא מפריס - לאחר הרצח של אילן חלימי החליטו שם ללמד בכל בתי-הספר התיכוניים בפריס את נושא הסובלנות. אם בפריס עושים זאת, אני חושבת שצריך לעשות זאת גם כאן.
אסיים בקריאה – אני חושבת שאריאל שרון, אם היה עומד אתנו כאן היום אתנו, היה אומר שהפתרון לאנטישמיות הוא מדינה חזקה, והיה קורא לכל יהודי העולם לעלות למדינת ישראל, למדינה הריבונית שלנו, ולחזק אותה.
היו"ר דוד טל:
חן חן לחברת הכנסת תירוש. חבר כנסת חדש-ותיק, חבר הכנסת יוסף ביילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק זיו, אחריו – חבר הכנסת יצחק שטרן, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני רוצה לברך את חברת הכנסת רונית תירוש, שעסקה שנים רבות מאוד בחינוך, ותפקידה האחרון היה, כידוע, מנכ"לית משרד החינוך. אני חושב שהיא הראתה את יכולתה בתפקידיה השונים, אם בחינוך ישיר ואם בניהול החינוך. אנחנו יודעים כולנו, גם בהקשר שאנחנו עוסקים בו כרגע, כמה החינוך הוא מפתח לשינוי חברתי, כמה החינוך הוא מפתח גם להצלחה של ישראל בעתיד.
אדוני היושב-ראש, אין זה מקרה שהמושג "ציונות" הוטבע ב-1886 על-ידי נתן בירנבוים בדיוק שבע שנים לאחר שוילהלם מאר, היהודי המומר, טבע את המושג אנטישמיות. שני המושגים האלה הם מושגים חדשים, כמעט טריים. האנטישמיות היא שנאת יהודים בגלל גזעם ולא בגלל דתם, או לא רק בגלל דתם. ההתבוללות היתה התשובה על שנאת בני הדת היהודית, תשובה מאוד מסוימת. היינה ומנדלסון חשבו שהם יכולים לחוש שוויון באירופה של החלק הראשון של המאה ה-19, אבל זה השתנה, ובסוף המאה ה-19 זה כבר לא הספיק. הציונות היתה התשובה של הרצל, נורדאו וחבריהם על שנאת בני העם היהודי, על האנטישמיות.
מדינת ישראל, שאותה תכנן הרצל, היתה בעיניו פתרון של לית ברירה והביטוי המובהק ביותר לכך שהיהודים הם בני עם אחד ולא רק קבוצה של אנשים שמאמינים באותה דת. ניתוחו של הרצל את האנטישמיות היה חד ומבריק ביותר. ב"מדינת היהודים" הוא אומר: "האנטישמיות הנוכחית, רק במקומות ספורים ניתן לזהותה עם אי-הסובלנות הדתית הישנה. בקרב עמי התרבות זוהי, על-פי רוב, תנועה שבה הם רוצים להתגונן מפני רוח הרפאים של עברם הם". אני לא חושב שמישהו, מישהו אי-פעם, התייחס לאנטישמיות באופן יותר מדויק מהרצל עצמו. ולא מקרה הוא, שהוא זה שתמונתו מתנוססת כאן. האיש היחיד בעולם שיש לו תמונה כאן.
אבל הוא גם טעה. הטעות של הרצל היתה שהוא האמין כי הקמתה של מדינת היהודים תסיים את האנטישמיות. ואני שומע כאן, בדברי חברי חברי הכנסת, את המשך אותה אמונה. לא פשוט להודות שזה לא בדיוק כך. הוא לא העריך שהמדינה שתקום תהווה עילה לאנטישמיות. אנחנו מוכרחים להודות בכך ולהבין מה עושים עם זה. אבל, אין להתעלם מכך שהמדינה לא פתרה את הבעיות של האנטישמיות. היא יצרה סוג חדש של אנטישמיות.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
היא עדיין יהודית.
יוסף ביילין (מרצ):
היא עדיין יהודית, נכון.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אז אתה סותר את עצמך.
יוסף ביילין (מרצ):
לא, לא, אני לא סותר את עצמי. היא מדינת העם היהודי, ובגלל זה היא לא המיתה את האנטישמיות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש לך בעיה עם מה שאמר הרב רביץ.
רן כהן (מרצ):
מדינת ישראל היא לא מדינת הדת היהודית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש לכם בעיה - - -
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ראובן ריבלין, אדוני כבר נשא את דבריו? יאפשר לחבר הכנסת ביילין להמשיך?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מבטא את מצוקת השמאל האמיתי.
היו"ר דוד טל:
אני חושב שאתה צריך להקדים ולבטא אגף אחר בבית הזה, מצוקה אחרת. לפחות באותה דאגה שאדוני דואג לשמאל, אני דואג לימין.
חיים אורון (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
לזה אל תדאג.
יוסף ביילין (מרצ):
המצוקה, חבר הכנסת ריבלין, היא מצוקה שלנו כיהודים. אני מקשיב לכולנו ואין ויכוח, לכאורה. כולנו נגד אנטישמיות, נורא נגד אנטישמיות, כמה שרק אפשר. לא מבינים את הדבר המטורף הזה, לא יכולים להסביר לעצמנו איך בכלל דבר כזה יכול להיות. אבל כששואלים את עצמנו: אוקיי, ועכשיו מה עושים? אז התשובה על זה – לא על דברים אחרים, על זה - היא לא רק ישראל חזקה. לא. כי ישראל חזקה היא חיונית לנו, היא חיונית לילדים שלנו, לעתידנו, לנצחיות העם היהודי, אבל האם ישראל חזקה זו התשובה על האנטישמיות? לא.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
צודק. צודק.
יוסף ביילין (מרצ):
לא. עכשיו, מה עושים? מה עושים מול האנטישמיות? אין לנו תשובות פשוטות. כבר כמה שנים אין לנו תשובות פשוטות. א. חייבים להבין שאין זאת מחלה הנרפאת באמצעות תרופה אחת. צירוף של תרופות עשוי להפוך את החולים בה לפסיביים, לנשאים בלבד. אבל הפוטנציאל לקיום שלה, להתפרצות שלה, קיים. מדובר בהרבה מאוד נשאים, לצערנו. וזה לא מספיק להגיד כאן: זה בצרפת, זה בעולם הערבי - זה כנראה בהרבה מאוד מקומות.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ביילין, בבקשה להתכנס לסיום.
יוסף ביילין (מרצ):
ב. במישור הדיפלומטי – להבטיח את פעילות הממשלות והפרלמנטים נגד תופעות האנטישמיות, אם באמצעות חקיקה ואם באמצעות חינוך. אין תחליף לזה; ג. במישור הכלל-יהודי - חיזוק גורמים כמו "הליגה נגד השמצה", ה-ADL, שעושה עבודת קודש בנושא הזה, באיתור מקרים אנטישמיים ובהרתעה.
חשוב שלא להאשים כל ביקורת נגד ישראל באנטישמיות. יש ביקורת מוצדקת בעולם, יש גם ביקורת בלתי מוצדקת, שנובעת מהסטנדרטים הגבוהים שמייחסים לישראל לפעמים. אסור לנו להיות אלה שמורידים את הציפיות מעצמנו.
עלינו גם לפעול מתוך ידיעה, שיהודי העולם חשופים לאנטישמיות, וכי פעילות צבאית כזאת או אחרת הפוגעת בזכויות האדם, בחוק הבין-לאומי או בנורמות בין-לאומיות, עלולה לגרום פגיעה ישירה ביהודים. למדינת ישראל יש אחריות ישירה כלפי יהודי העולם, והיא אינה יכולה להתעלם מכך. ישראל היא מדינתו של העם היהודי, וגם כשנדמה לנו שפעולה כזאת או אחרת הכרחית, הכרחי גם להביא בחשבון את השלכותיה על העם היהודי. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת ביילין. חבר הכנסת יצחק זיו, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת יורי שטרן וחברת הכנסת סופה לנדבר.
יצחק זיו (גיל):
מכובדי היושב-ראש וחברי הכנסת, בנאומי הראשון ולנוכח גודל המעמד, אני מרשה לעצמי לברך את חברי הכנסת ממפלגת הגמלאים היום, יום הזיכרון לשואה אשר נמצא בפתחנו.
אנטישמיות וכל סוג אחר של גזענות טומנים בחובם סכנה לא רק ליהודים, אלא לכל העולם. חבויות בהם מגמות שעשויות להוביל לרצח עם. בימים אלו, כשהאנטישמיות החדשה מכוונת בו-זמנית נגד היהודים, נגד ישראל ונגד הציונות, תוך הפיכת מושגים אלה למושגים נרדפים, תופעות אלו שכיחות גם בתעמולה הבאה מהעולם הערבי. השואה הראתה לעולם עד היכן מגיע כוחן ההרסני של האנטישמיות והגזענות. הכחשת השואה, מזעור השואה, הם פתח מילוט מהסקת מסקנות מתבקשות מהעבר והפקת לקחים לעתיד. אנו, נציגי העם, קוראים לכל אנשי המצפון שבעולם לעקור תופעות כאלה מן השורש ולהיאבק בהן ללא פשרות.
לאנטישמיות, לשנאת ישראל, יש היסטוריה של יותר מאלפיים שנה, ועד שנצליח לבערה או לצמצמה, אם בכלל, מוטלת עלינו האחריות לשמר את כוחה ועוצמתה של מדינת ישראל .
לדעתי, יש לשמור על קשר עם כל תפוצות הגולה, אך בעת הזאת יש להתמקד בעשייה פנימה, לכל שכבות העם היושב בישראל. יש לשאוף להגדלת העוצמה של המדינה, של היחיד, על-ידי מתן דגש בחינוך, בהשכלה כללית ובערכים לאומיים; לבער את השחיתות במדינה ולשמור על צניעות כלפי חוץ.
אסור לנו לשכוח: מייסדי המדינה, רגלם האחת בשואה והשנייה בתקומה. אלה אשר כתבו וחתמו על מגילת העצמאות, נתנו דעתם לרוב הבעיות אשר מעסיקות אותנו. זה מסמך רלוונטי גם כיום. האנטישמיות והשואה בעבר, הווה ועתיד, ממחישות לנו את הצורך ביחסי שכנות טובה עם שכנינו הערבים, אך קודם כול ביחסים טובים ובהבנה עם העם וכל האזרחים ובכתיבת חוקה לישראל. אך נזכור: בטרם נכתוב תלי תלים של חוקים והצעות, יש לכנס את נציגי האזרחים, על כל הסיעות, הדתות והעדות, לקרוא יחד את מגילת העצמאות ולנסות למצוא, כל אחד, את מקומו בתוך מסגרת זו, לטובה ולתועלת כולנו, למען בניית חוזקה, עוצמתה וביטחונה של מדינת ישראל.
הרשו לי גם להזכיר את עשרת הדיברות. אם נתייחס לדיבר החמישי - אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו, וכן לדיבר השביעי. אני מבקש לזכור את שתי הנקודות האלה. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה לחבר הכנסת זיו. חבר הכנסת יורי שטרן, אחריו - חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת יצחק כהן.
הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת
חיים רמון (יו"ר הוועדה המסדרת):
אדוני היושב-ראש, אני יכול להודיע הודעה קצרה מאוד לחברי הכנסת?
היו"ר דוד טל:
קשה לי לסרב ליושב-ראש הוועדה המסדרת. בבקשה.
חיים רמון (יו"ר הוועדה המסדרת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהמשך להודעתי מיום 17 באפריל 2006 בדבר הרכב ועדת הכספים הזמנית וועדת החוץ והביטחון הזמנית, הריני להודיע על איוש חברי הכנסת בוועדות אלו מטעם סיעת הליכוד, כדלקמן: בוועדת הכספים הזמנית יכהן חבר הכנסת ישראל כץ ובוועדת החוץ והביטחון הזמנית יכהן חבר הכנסת מיכאל איתן. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה לחבר הכנסת רמון.
האנטישמיות בעולם
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת יורי שטרן, בבקשה. אני אתן לך דקה נוספת כדי לציין את אסון צ'רנוביל.
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
תודה לכבוד היושב-ראש. אני רוצה לברך את חבר הכנסת החדש מר יצחק זיו, שזה נאומו הראשון. אנחנו מברכים את כל חברי הכנסת החדשים. כנציג דור הביניים, כבר לא הדור הצעיר - מפלגת הגמלאים, שהיא בין היתר ביטוי לאכזבה העמוקה בציבור מהשלטון ומהממסד שלא מראה שום הקשבה ולא מתייחס למצוקות העם, המפלגה הזאת היא תקווה לכולנו, שתעזור לנו לחבר מחדש את עם ישראל לממשלת ישראל ולכנסת ישראל. מר יצחק זיו עסק כל חייו בתקשורת, אומנם בהיבט הטכני שלה, אבל אני מקווה שהוא יסייע לנו ליצור תקשורת טובה יותר עם הציבור ולציבור תקשורת טובה יותר אלינו, אל בית-הנבחרים.
לנושא של היום: דיבר חבר הכנסת יוסי ביילין על האמביוולנטיות שהיתה בתנועה הציונית בנושא האנטישמיות, וגם בעם היהודי. אין זה סוד שבמשך תקופה ארוכה, עם כל הגינויים לתופעות האנטישמיות, התנועה הציונית ראתה בה מין כלי שיזרז את העלייה ויביא את המוני היהודים להכרה בכך שהם צריכים לחיות במדינה משלהם. לכן, זה לא היה יחס אמיתי כאל אויב. במקביל, גם בין היהודים בקהילות היהודיות השונות היחס לאנטי-ישראליות ולאנטי-ציונות היה דומה. לא-מעט מהיהודים ראו בביקורת נגד מדינת ישראל ונגד הציונות תופעה שלא כל כך נוגעת להם כיהודים, והיו מוכנים לחיות עם זה. היום אנחנו רואים שזה חד, שהאנטישמיות היא האיום הקיומי על מדינת ישראל ושהאנטי-ציונות היא בעצם צורה חדשה של אנטישמיות, ולכן היא נוגעת ופוגעת בכל יהודי ויהודי בעולם כולו. לכן מדינת ישראל חייבת לנהל את המאבק הזה למענה ולא רק למען היהודים בתפוצות, כי זה איום קיומי בעבורנו.
יש בזה הרבה מאוד דברים, הרבה נקודות והרבה סוגיות. אני אגע בארבע נקודות. הנקודה הראשונה - הסברה. לא קיימת הסברה ישראלית, לא קיימת הסברה יהודית בעולם. כשאומרים שאנחנו מפסידים בקרב ההסברתי, אני אומר תמיד שאנחנו לא מפסידים בקרב הזה כי אנחנו לא משתתפים בו. אנחנו לא צד בו. בקיצוצים התקציביים הנערכים מדי שנה, מקצצים את תקציב ההסברה, כך שהגיעו לסדר-גודל של 9 מיליוני דולר, שזה תקציב של חברה מסחרית צנועה גם במדינת ישראל, שלא לדבר על חברות הענק בעולם.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת שטרן, עליך לסיים את הנושא הזה ולהתחיל את הנושא הבא.
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני קורא לנו, לכנסת ישראל ולממשלה שתקום, לשנות את היחס ולהקציב תקציבים מתאימים להסברה הישראלית, שצריכה להיות חלק ממכלול שכולל גם את הארגונים היהודיים.
הדבר השני הוא האנטישמיות במדינת ישראל, שהתפתחה לאחרונה במגזר הערבי ובמגזר הלא-יהודי שבא עם העלייה. יש תופעות אנטישמיות עד לתופעות פרו-נאציות. אנחנו חייבים למגר את התופעה הזאת ביד קשה מאוד. לא יכול להיות שבמדינת ישראל כבודו של העם היהודי יירמס יותר מאשר בתפוצות. פגיעה אצלנו בכבוד העם היהודי, בערכים היהודיים, מתקבלת כאילו זה דבר יחסית קל. אנחנו צריכים להוות דוגמה לכך שכאן, במדינת העם היהודי, היהודי מוגן מפני כל מתקפה נגדו.
הדבר השלישי הוא ההיפך, היחס למיעוטים והיחס לגויים.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת שטרן, לא יהיה לך זמן.
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אם אנחנו נלחמים באנטישמיות, אנחנו צריכים להיות בעצמנו דוגמה ליחס הגון לאותם בני-מיעוטים ולא-יהודים שנולדו פה או שבאו עם העליות השונות.
הדבר האחרון: ניצולי השואה. אנחנו מצמידים את הדיון הזה ליום השואה. אנחנו המדינה היחידה אולי בין המדינות שמלחמת העולם השנייה נגעה בהן, שאין בה שום מעמד לרוב ניצולי השואה. יש בתוכנו 22,000 ניצולי השואה שחיים מקצבאות הביטוח הלאומי. אנחנו את החרפה הזאת ממשיכים לשאת ולא להתמודד אתה. אני קורא לכנסת ישראל לקבל חוקים שיאפשרו סיוע וייתנו מעמד לניצולי השואה.
אפשרת לי דקה נוספת - - -
היו"ר דוד טל:
לא, כבר עברו שתי דקות. אני אאפשר זאת לסופה לנדבר, ואם לא, אני אשא דברים בנושא הזה. אני מודה לך מאוד. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איחולי לחברי הכנסת החדשים ולממשלה שבדרך. כולי תקווה שהממשלה הזאת תביא בשורה טובה לאזרחי מדינת ישראל.
לצערי, גם היום, אחרי 61 שנה, אחרי רצח של שישה מיליוני יהודים, אין מדינה בעולם המערבי שאין בה תופעות של אנטישמיות ברמה זו או אחרת. למרות כל המאמצים שעושות הממשלות לשנות את התופעה, המאמצים אינם נושאים פרי תמיד, אלא להיפך. מקרי האלימות וגילויי האנטישמיות הולכים וגוברים. אנחנו עדים לחילולי בתי-כנסת ומצבות, לרדיפת יהודים בכל רחבי העולם. הרבה פעמים האנטישמיות אינה גלויה, ומדי פעם היא צצה ואנו רואים אותה בכל עוצמתה.
ציון יום השואה הוא עדות לרצח של מיליון וחצי ילדים אשר נספו בשואה והלכו אל מותם בלי אם או אב, ללא חיבוק, ללא נחמה, ללא מלה טובה. התמונות הקשות, השחורות, כואבות עד היום, מעבירות צמרמורות בכל אחד ואחד מאתנו. תקופת השואה גזלה מאותם ילדים את הכול; את הילדות, את החום והאהבה, הורים ומשפחה, משחקים ולימודים – את הכול. הם חיו במציאות של רעב, מחלות והשפלה וללא כל תקווה.
זמן רב לפני המלחמה הדוברים הנאצים דיברו על אפשרות של השמדת יהודי אירופה. כשמישהו אומר שהוא רוצה להשמיד אותך – תאמין לו, כי המלים קודמות למעשים. אסור לעולם להיות אדיש לשנאה, לאנטישמיות על כל צורותיה. יש להילחם ולעקור אותה מחיינו.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. נמצאים כאן ליקווידטורים של צ'רנוביל. אנחנו, סיעת ישראל ביתנו, הזמנו אותם, ויחד אתם אנחנו רוצים להגיד לעולם ולחברי הכנסת, לתלמידים שנמצאים כאן, שלפני 20 שנה, ב-26 באפריל שנת 1986, קרה אסון, פיצוץ הכור הגרעיני בצ'רנוביל. נמצאים כאן הגיבורים של צ'רנוביל - יושב-ראש העמותה, סאשה קלנטירסקי, וחברים נוספים. הם לא סתם אנשים, הם אנשים שמנעו את האסון בצ'רנוביל. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, שבגופם הם סגרו בלי פחד ובלי היסוס ועזרו לכבות את השרפה וחסמו אותה בבטון; וכמו שאמרתי, בגופם.
העברנו חוק, עם חבר הכנסת יורי שטרן וחברי כנסת נוספים, בעזרתה של ועדת העלייה והקליטה, בעזרת העמותה של סאשה קלנטירסקי, למען אותם ליקווידטורים. עברו שנים, ואני רוצה להגיד לכם, אדוני היושב-ראש והכנסת, שאנחנו, סיעת ישראל ביתנו, נעשה הכול כדי להניח תיקון לחוק שייתן הטבות נוספות.
היום, אחרי 20 שנה, אנחנו כאן מצדיעים לכם, ליקווידטורים, ואומרים לכם: תודה רבה על שמנעתם, על שעשיתם, תודה שאתם חיים ותודה שעשיתם למען היהודים ולמען העולם כולו. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה, גברתי. אני רוצה להוסיף, שממדי האסון היו יכולים להיות גדולים יותר לולא עבודתם המסורה, הכרוכה בסיכון אישי רב, של המנטרלים. מתנדבים מופלאים אלה סיכנו את חייהם כדי לבלום את התפרצות הרעלים מהכור. המוכנות והנכונות שלהם הצילו אנשים רבים. חלקם עלה לארץ והוא נמצא בינינו. ביום זה נאמר להם: הייתם מעל ומעבר. הייתם דוגמה ומופת, כולנו חשים כבוד והערכה למעשיכם. היו ברוכים.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדובר הבא. השר זאב בוים, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סילבן שלום. אדוני השר.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד לא הבנתי אם צריך לברך חבר כנסת שהיה וחזר. בכל מקרה, את חברת הכנסת סופה לנדבר אני רוצה לברך על כך שהיא חזרה להיות בתוכנו, בבית הזה. מי שהתנסה בדבר הזה יודע שהרבה יותר קשה להיות, לעזוב ולחזור מאשר להיבחר בפעם הראשונה. ברוכה הבאה.
זו גם הזדמנות לברך את כל חברי הכנסת החדשים. אנחנו, הוותיקים, מאוד מקווים שתביאו אתכם אחריות ועבודה רצינית, ודאי רצון טוב, כי כולנו צריכים לעבוד קשה ביחד כדי להחזיר ולשפר את דמותו ותדמיתו של בית-המחוקקים שלנו בעיני הציבור, שברבות השנים האחרונות נפגמו משהו, והאחריות הזאת מוטלת על כולנו.
חברי הכנסת, היום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. נכון מאוד שאנחנו מתכנסים כאן כדי להעלות על סדר-היום את תופעת האנטישמיות.
היו"ר דוד טל:
סליחה, חברי הכנסת, אני מבקש לכבות טלפונים, פלאפונים וזימוניות. בבקשה.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
התופעה המקוממת הזאת מרימה ראש במלוא כיעורה לאורך שנות ההיסטוריה של העם היהודי. להוותנו, ההיכרות עם התופעה הזאת הולכת הרבה הרבה שנים אחורה, מאות שנים, אפשר לומר מאות דורות, מעלילות הדם של ימי הביניים ועד שנאת ישראל כיום, מהאנטישמיות שנקראת מסורתית, על רקע דתי-כלכלי, ועד לאנטישמיות מודרנית, שהופכת את הסכסוך הישראלי-הערבי ואת הקונפליקט בינינו ובין שכנינו לעילה, והסכסוך הופך מעטה וגלימה שמאחוריהם מסתתרת האנטישמיות הזאת.
אין זה משנה מה הם מניעיה, סיבותיה או מקורותיה, לפחות לא מבחינת התוצאות. יהודים מוצאים את עצמם נתונים לגילויי שנאה במדינות אירופה, שלא לדבר על הדה-לגיטימציה בעולם הערבי של זכות היהודים לחיים, דה-לגיטימציה של זכותה של מדינת היהודים להתקיים, כפי שבאה לידי ביטוי רק לאחרונה בהתבטאויות לא מקריות, שיטתיות, של צורר חדש, כך צריך לומר, צורר חדש מטהרן, אחמדינג'אד, אשר מבטיח לפתור את בעיית היהודים במזרח התיכון אחת ולתמיד, והפתרון ברור מבחינתו – למחוק את מדינת ישראל.
הגילויים האלה של שנאת יהודים, אבל גם שנאת זרים - אנחנו רואים תופעות כאלה במרבית מדינות העולם. במדינות ערב גילויי ההסתה והשנאה שוברים שיאים כל פעם מחדש. תיאור היהודים כבני קופים וחזירים - הזכיר פה פרופסור בן-ששון - ושלל אזכורים מעולם החי, על-ידי מוסלמים שהם קנאי דת, אבל גם על-ידי ראשי אקדמיה ואנשי אינטליגנציה, מנהיגים ערבים וראשי מדינות, וכבר הזכרנו את אירן, אירן זו שהיא חברה בארגון האומות המאוחדות, ואשר עדיין קוראת להשמדת מדינה אחרת חברה בארגון הזה – כל הגילויים האלה אומנם נתקלים בגינויים בזירה הבין-לאומית, אבל הרבה פעמים בשפה רפה מדי, באדישות, בחוסר מעש מצד רבות מהמדינות הנאורות שאמורות להוביל את נס המאבק בשנאה ובבורות.
חברי הכנסת, צ'מברלין סבר בתמימותו, שבהעברת חבל הסודטים להיטלר, במסגרת הסכם מינכן הידוע לשמצה, ב-1938, הוא מונע שפיכות דמים. הוא התבדה, העולם התבדה במחיר של עשרות מיליוני הרוגים והשמדה מזוויעה של יהדות אירופה.
הרצח ההמוני, השיטתי, של שישה מיליונים מאחינו בידי הנאצים יצא לפועל משום שבגרמניה של היטלר התקיימו שלושה תנאים אשר הכשירו את הקרקע להשמדה: דבר ראשון, היתה אידיאולוגיה, היה מניע, דלק. האידיאולוגיה היתה האידיאולוגיה הנאצית, האנטישמיות. דבר שני, היתה היכולת, היתה ההכנה וההכשרה של מכונה משומנת בידי מעצמה הולכת ומתפתחת שמצפצפת על כל ההסכמים הבין-לאומיים, ואיש לא עצר. ודבר שלישי, היתה הזדמנות. כל שלושת הדברים האלה הם שהביאו ליכולת לבצע את ההשמדה הזאת.
השצף הגואה של דברי הטירוף המתלהמים של נשיא אירן אחמדינג'אד, האמביציה הגרעינית האירנית הבלתי-מרוסנת והצעדים המעשיים הנגזרים ממנה, ואם נוסיף על כך את המהומות ברחבי אירופה והעולם המוסלמי בעקבות פרסום קריקטורות על הנביא מוחמד – כל אלה מהווים אזהרה, תמרור שאומר שלראשונה מאז מלחמת העולם השנייה עלול להתפתח כאן מצב שיביא גרסה חדשה, חס וחלילה, של שואה. אסור לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. המאה שעברה אפשרה לעולם לחוות בדרך הקשה את מחיר העוצמה הנמצאת בידי מנהיג קיצוני, מטורף, בלתי שפוי.
על הקהילייה הבין-לאומית מוטלת החובה המוסרית לפעול בכל האמצעים כדי להתמודד עם הסכנה שבהתחמשות שליט מסוכן זה בנשק גרעיני. האיום אמיתי, גלוי, אינו מוטל בספק. שעון החול אוזל ועל המדינות החופשיות בעולם להכריע ולפעול בנחישות להסרת עננת הקיצוניות הפונדמנטליסטית שמרחפת על שלום האזור והעולם כולו.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עלינו מוטלת החובה לעקור את השנאה העיוורת מהשורש, להילחם בשקרים זדוניים, שמשמנים את גלגלי האיוולת הזאת, תוך שימוש בהסברה, בחינוך במדינות הדמוקרטיות. אנחנו צריכים להציף בזירה הבין-לאומית, בכל הזדמנות ראויה הנקרית בדרכנו, את אפס הסובלנות שעל העולם לגלות כלפי ההסתה הארסית נגד היהודים המתנהלת ברבות ממדינות ערב, ולשלב ידיים עם שותפינו בעולם, במטרה לשים קץ לגילויי שנאה נגד בני-אדם, רק בשל דתם או מוצאם, ולהסיר כל איום על זכותנו הבסיסית לחיים במדינה זו.
לסיום, עלינו לסמוך על עצמנו קודם כול. עלינו להיות חזקים, לפתח את יכולותינו הצבאיות, את היכולת המדעית-הטכנולוגית, להבטיח שיפור מתמיד בחינוך אזרחינו הצעירים ולחזק את החוליות החלשות בחברה שלנו. מדינת ישראל עצמאית, חזקה ובוטחת היא המענה הטוב ביותר, ובוודאי הראשוני, לכל מבקשי נפשנו.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת סילבן שלום - לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין יותר מתאים מערב יום השואה להעלות את נושא האנטישמיות בעולם על סדר-היום. עם ישראל היושב בציון ובגולה חייב להזכיר לעצמו ולעולם את מעללי האנטישמיות ואת הפירות האיומים, שאין מלים לתאר את שפלותם, ואת התוצאות המרות שהשיתו המשטר הנאצי והעם בגרמניה על העם היהודי בעולם.
שנאת היהודים ירדה לעולם עם קבלת התורה במעמד הר-סיני. למה נקרא שמו סיני? משום השנאה לעם היהודי עם קבלת התורה בסיני, מאז היותנו עם נבחר עלי אדמות. השנאה לעם היהודי היא לא נחלת העבר, לצערנו, ואל לנו להניח שלא עוד. אנו אומרים שנה אחר שנה בהגדה: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם".
האנטישמיות של היום היא אף מסוכנת יותר מזו שהיתה אז. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו עדים לשנאה הפורצת היום באירופה ובעולם הערבי כולו, שנאה שהמבעיר העיקרי שלה הוא העוינות של העולם הערבי כלפי העם היהודי, שנאה שמביאה לאנשים האמורים להיות משכילים ומבינים - ברוב טיפשותם, או כל תכונה אחרת, שאינני רוצה לאבחנה ללא רשיון לעסוק בפסיכיאטריה, לא אחת אותם אינטלקטואלים ולבלרים, בלי להניד עפעף, מנסים להשוות את המאבק של העם היהודי לעצמאות ולביטחון, את המאבק שלנו לצמוח ולשגשג, לרדיפת עם. כל אלה בלבולי מוח שלהם. עד היום כל מלחמתנו היתה מלחמה שבה נאבקנו להשיג מטרה אחת ויחידה, לחיות בשלום.
לצערי הרב, לא אחת אנחנו שומעים השוואות מעין אלו מפי חברי הבית הזה. זה המקום וזה הזמן של כולנו לעשות חשבון נפש על שנאה והסתה. במשוואה, שנאה והסתה שוות למעשים איומים.
היום, בערב יום השואה, אל לנו לשכוח ולחשוב שלא עוד.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת מרגי.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת עזמי בשארה
היו"ר דוד טל:
חברי הכנסת, מאחר שחבר הכנסת עזמי בשארה לא הצהיר אמונים עם כלל חברי הכנסת, הוא יעשה זאת עכשיו.
בהתאם לסעיף 15(א) לחוק-יסוד: הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עזמי בשארה לעלות לבמה. על-פי המקובל, אקרא לפניך את נוסח הצהרת האמונים של חברי הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני" - "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
עזמי בשארה (בל"ד):
מתחייב אני.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. בהצלחה.
האנטישמיות בעולם
היו"ר דוד טל:
נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרשו לי לפתוח בקריאת קטע מתוך יומנו של אבי, הרצל אהרונוביץ זיכרונו לברכה. אבי, משפחתו, אשתו ושני ילדיו, אחי, חיו בקובנה שבליטא. צבאו של היטלר כבש את ליטא בשנת 1941, והמוני יהודים נדחסו אל תוך גטו סלובודקה. וכך תיאר אבי את הזוועה ביומן שכתב בערוב ימיו:
"יום אחד התקבלה פקודה שכל היהודים צריכים להתכונן. להתלבש יפה, קטנים כגדולים, ולהתאסף כולם בחמש בבוקר ברחבה הגדולה, רחוק מחוץ לגטו. כל אנשי הגטו התייצבו במקום שנקבע. נאלצנו לעבור בדיקה לפני המפקדים הגרמנים, שעמדו משני הצדדים. הילדים עברו יחד עם ההורים, והם הסתכלו על רשימת שמות המשפחה, וציוו ללכת שמאלה או ימינה. היה שם תור ארוך של אנשים, חלק מן החולים שכבו על מיטות. זה היה בחורף. יום שלם לא אכלנו ולא שתינו. הידיים והרגליים קפאו, בעיקר למי שהיה יחף. היתה מהומה גדולה, ילדים צעקו ובכו. הערב הגיע, וכל אחד שאל את עצמו, מה יהיה, מה ייפול בגורלו. צעקה גדולה נשמעה פתאום: לאנשים נודע מה הגורל גזר עליו - מי לחיים ומי למוות."
במהלך השואה רצחו הנאצים את שמונת אחיו של אבי וכל בני משפחותיהם ואת רעייתו ושני ילדיו, אחי האהובים.
היום לפני 67 שנים החל מסע ההשמדה הרצחני, האנטישמי, של יהודי אירופה, על-ידי גרמניה הנאצית. שואה מחרידה, שבמהלכה איבדנו שישה מיליונים מבני עמנו, ש"חטאם" הגדול היה עצם היותם יהודים.
עומד אני לפניכם, בן דור שני לשואה, בנם של הרצל וגניה אהרונוביץ, שכל משפחתם נרצחה באכזריות, וזכות גדולה לי להיות שותף פעיל בדיון כל כך חשוב בנושא האנטישמיות, ההולכת וגוברת ומתפתחת לממדים מפחידים ברחבי העולם.
לדאבוני, 61 שנים אחרי, האנטישמיות בשיא פריחתה. 61 שנים אחרי, ועדיין יש בעולם יהודים המסתירים את זהותם ודתם מחשש להתנכלויות על רקע אנטישמי. ואני שואל את עצמי: מה עוד צריך לקרות, אילו זוועות צריכות עוד להתרחש על מנת שבעולם יגיעו לתובנה שהאנטישמיות היא אם כל הסכנות לעולם המודרני?
מדי יום מתרחשים בעולם גילויי אנטישמיות מזעזעים, שלצערנו הפכו לשגרה ואנו הפכנו אדישים: ניפוץ מצבות בבתי-קברות יהודיים, התקפות, אלימות מילולית ופיזית כלפי יהודים ברחוב והשחתת בתי-כנסת. בצרפת נרצח באכזריות על רקע אנטישמי אילן חלימי זיכרונו לברכה, וברוסיה תקף צעיר בדקירות סכין מתפללים יהודים בשעת תפילה. אנשים חשוכים, האוחזים בכובעים מלומדים, מכחישים בידענות את השואה. נשיאי אירן וסוריה שבים להכחיש את השואה מעל כל במה כמעט ולמזער את שהתרחש.
מה אומר? אופנת האנטישמיות חזרה למדפים, והעולם שותק. מדי פעם יש גילויי זעזוע מצד מנהיגים, אבל אני שואל אתכם: האם זה רציני? האם העולם מתגייס ונאבק בתופעות האנטישמיות? האם כל מנהיג באשר הוא שם לפניו למטרה את המאבק הבלתי-מתפשר באנטישמיות בארצו? אני אומר לכם, רבותי, בפה מלא: התשובה היא לא. העולם לא הפנים כנראה לאן זה עלול להידרדר. יש כנראה דברים חשובים יותר על סדר-היום.
אסור לנו להשלים עם זה. לא נסכים שהיהודים בגולה יחיו בצל הפחד והטרור שמשליטים האנטישמים ברחבי העולם. מדינת ישראל, שנולדה מתוך האש והתופת של הצורר הנאצי, העם היהודי, חרתו על דגלם להילחם ולהזכיר לעולם לאן השנאה והאנטישמיות הובילו אותנו. מדינת ישראל חרתה על דגלה לשמש מקלט ליהודי העולם באשר הם. מדינת ישראל חרתה על דגלה להזכיר לעולם, שהעם היהודי חזק מכל גילויי האנטישמיות, ואנחנו כאן ונישאר כאן.
אם מדינת ישראל לא תתריע ותעלה על נס את המאבק באנטישמיות, יש סכנה שכל מדינות העולם הנאורות יישטפו בגלי האנטישמיות וישקעו באדישות מסוכנת, שאת ממדי הרסנותה אנו, העם היהודי, כבר חווינו. אנחנו נמשיך, נזכיר, נספר ונתעד, ונאמר גם באוזני מי שהיה רוצה לשכוח, כי הזוועות אירעו והעולם שותק.
בימים אלה שבין חג החירות ליום העצמאות, ובנאומי הראשון כחבר הכנסת, אני קורא מעל במה זו לכל יהודי העולם באשר הם לעלות ארצה, לחזק את מדינת ישראל, לעלות ולחוש גאווה כיהודים ולהתהלך ברחוב בראש מורם. כאן לא צריך לחשוש מאנטישמיות, כאן לא צריך לפחד להיות יהודי. כאן האנטישמיות לא תדפוק על דלתות בית-הכנסת או תנפץ מצבות. בואו בהמוניכם, בואו הביתה, הגשימו את החזון הגדול.
ולסיום, הרשו לי לומר בנימה אישית: אני כואב את כאבם של כל אותם ניצולים ששרדו את תופת השואה אך נאבקים על לחמם באפריל 2006 במדינת ישראל. אני קורא לכל הגופים שאמונים על הטיפול בהם לעשות את מלאכתם כראוי, לדאוג לאותם ניצולים, לשמור עליהם כעל בבת-עינם ולתת להם לחיות את שארית חייהם בכבוד.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חברי הכנסת, פרק הזמן שהוקצב הוא שלוש דקות. לא נעים לי בדיון הראשון לעצור חבר כנסת חדש. אני מבקש להצטמצם לשלוש דקות. אחרת אנחנו נפליג מעבר לשעות שקבענו. חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה.
קריאה:
- - -
היו"ר דוד טל:
אתה ויתרת לחבר הכנסת סילבן שלום.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, לא צריך להיות כאן נציג הממשלה?
היו"ר דוד טל:
אני בהחלט חושב כך, גברתי, וזה נכון. אני מסכים עם גברתי, ואנחנו תיכף נטפל בנושא. בהחלט כן.
גדעון סער (הליכוד):
לי אין ציפיות מהממשלה הזאת. אני מתפלא על חברת הכנסת אביטל, שיש לה ציפיות מהממשלה.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת סער, בדיון הראשון מאוד לא נעים לי לקרוא אותך לסדר. מאוד לא נעים לי.
סילבן שלום (הליכוד):
חבר הכנסת סער, אתה יודע שזאת אחת הפעמים האחרונות שבהן חברת הכנסת קולט אביטל יכולה לומר את זה, כי מהשבוע הבא היא בקואליציה, אז תהיה לה בעיה. אתה עוד תוכל להמשיך לומר את זה כשאתה יושב באופוזיציה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שתופעת האנטישמיות בעולם לא מוגרה. לא רק שהיא לא מוגרה, היא הולכת ומרימה את ראשה. לצערנו הרב, רבים שטענו בעבר לאנטי-ישראליות מסירים היום את המסכות ומדברים בצורה ברורה, בצורה אנטישמית. מגדיל לעשות נשיא אירן, שמאז הגיע לתפקידו החדש הולך ועושה כל שהוא יכול כדי להיות ראש מכחישי השואה וכדי להציב את העניין היהודי בראש סדר-היום, ולא את הסכסוך הישראלי-הערבי.
לפני חצי שנה קיבלה עצרת האו"ם החלטה היסטורית, החלטה שהיתה לי הזכות ליזום ולהוביל: לקבוע יום שואה בין-לאומי, ומעתה ועד עולם, מדי שנה, 27 בינואר, שהוא יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, יהיה יום זיכרון בין-לאומי לשואה, שיצוין גם בעצרת האו"ם וגם במדינות ברחבי העולם.
זה לא רק עניין של סגירת חוב מוסרי כלפי נפגעי השואה, הקורבנות ובני המשפחות. זהו מסר נכון לכל הדור הצעיר בעולם באשר הוא. כאשר מעתה ועד עולם ילמדו את הדבר הזה ויציינו את אותם אירועים מזוויעים שקרו בשואה, לא יהיה ניתן עוד להשכיח את מה שקרה אז.
לצערנו הרב, חלק גדול מהניצולים הולך לעולמו, מחמת גילו, ולא יהיה מי שיספר את אותם סיפורים. הצלחנו לעשות פעולה מדהימה בפתיחת "יד ושם", כאשר הגיעו לכאן 41 משלחות, ובהן ראשי מדינות ושרי חוץ מכל העולם, ולאחר מכן - אותה החלטה היסטורית שהזכרתי. אגב, אדוני היושב-ראש, זו היתה הצעת ההחלטה הראשונה שישראל הגישה אי-פעם לעצרת האו"ם. ישראל מעולם לא הגישה הצעת החלטה כלשהי בשל חוסר האפשרות לזכות בתמיכה מינימלית. ההצעה הזאת, שהוגשה בפעם הראשונה, זכתה לתמיכה פה-אחד. לא היה אפילו מתנגד אחד שהעז להחציף פנים ולהרים ראשו כנגד אותה הצעת החלטה.
דווקא עכשיו, בערב יום השואה, אנחנו אומרים בצורה הברורה ביותר: אנחנו נילחם נגד התופעות האנטישמיות באשר הן. קיומה של מדינת ישראל מבוסס ומושתת על אותם אנשים ששילמו בחייהם ועל אחרים שהגיעו כניצולים ואפשרו להביא גלי עלייה של מהגרים מכל רחבי העולם לכאן, למדינת ישראל.
המצב הזה, שבו האנטישמיות מרימה את ראשה, מחייב טיפול מתמשך, ללא הפסק. אני חייב לציין, שבעולם יש היום מודעות גדולה יותר ונחישות רבה יותר מאשר בעבר - אם נשיא צרפת שיראק, אם ראש ממשלת בריטניה בלייר, אם ראשי השלטון בגרמניה, באיטליה ובמדינות אחרות באירופה, וכמובן נשיא ארצות-הברית והממשל. יחד אתם, גם המזכיר הכללי של האו"ם ועצרת האומות המאוחדות.
אני חושב שהיום, בשנת 2006, 61 שנה לאחר אירועי השואה, אנחנו רשאים לבוא ולומר: אנחנו היהודים, אנחנו בניהם של הניצולים, או יהודים שהגיעו ממקומות אחרים, מחויבים לעשות הכול כדי שהשואה לעולם לא תישכח, כדי שהלקח הזה יילמד וכדי שדבר כזה לא יקרה עוד לעולם – לא ליהודים, וגם לא לשום עם אחר באנושות. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת רן כהן. חברי הכנסת אבו וילן וזהבה גלאון לא נמצאים באולם המליאה, ולכן דילגתי עליהם.
דב חנין (חד"ש):
- - -
היו"ר דוד טל:
אכן. אני מצטער – אבל אחריו.
יצחק כהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בליל הסדר חזרנו ואמרנו: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם".
אמר רבי שמעון: הלכה - עשיו שונא ליעקב. זאת עובדה. לחסל את האנטישמיות, כנראה זה בלתי אפשרי, זה טיבו של עולם. עם כל הניסיונות - חלקם פתטיים - עם כל הצביעות, הנאומים של ראשי העולם, ראשי מדינות, שאנחנו יודעים שמה שמסתתר מאחוריהם הוא לא אהבת ישראל בשום פנים ואופן - שלא נטעה.
אשר על כן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים ללמוד להיות זהירים, כמו שהיו אבותינו במשך כל שנות ההיסטוריה; לא להיות שאננים, לדעת שההלכה היא שעשיו שונא ליעקב, וכנראה אין מה לעשות, רק לפקוח עין ולא להירדם בשמירה.
גם הגלים העכורים של שנאת ישראל שמתנפצים לאחרונה על חופה של מדינת היהודים, ביתם של שרידי השואה שמציינים אותם - יום הזיכרון לשואה בכ"ז בניסן - אינם חדשים; אלה בדיוק אותם גלי אנטישמיות רוויית דם יהודי הידועה ומוכרת לכולנו.
הנאצים הוכיחו לעולם כולו כי יש להתייחס במלוא האחריות ובמלוא הרצינות ובכובד ראש לאיומיהם על רצונם להכחיד עם. לצערי, לא התייחסו - כנראה גם בכוונת מכוון - ברצינות לכוונות של הנאצים, והם הוכיחו בשקידה ובהתמדה כי בכוחם להחריב קהילות שלמות ולהשמיד שישה מיליונים מבני עמנו.
שוב, העולם בכוונת מכוון הבין זאת - כנראה רצה להבין זאת - מאוחר מדי. אך גם אז לא עשה דבר כדי להציל את שארית הפליטה. בעלות הברית הכירו וידעו היטב לאן מובילים פסי הרכבת, מה עושים בתוך אותם כבשנים, עשן הארובות – מה הוא מכיל. ידעו מצוין, ולא שלחו ולו מפציץ אחד לחסל ולעכב את תהליך ההשמדה. גם אז הם אמרו שהם בודקים את העניין. ולא שלא היו להם מפציצים באזור - היו מפציצים באזור, והם הפציצו מסביב למחנות ההשמדה, ואת מכונת ההשמדה הם לא הפציצו. עד היום, אגב, לא נתנו תשובה מניחה את הדעת על השאלה למה הם נהגו כך.
היום, כשתהליך פיתוח הפצצה האטומית האירנית הולך ותופס תאוצה - -
היו"ר דוד טל:
אני מבקש לסכם.
יצחק כהן (ש"ס):
אני מסכם, אדוני היושב-ראש.
- - ונשיא אירן אומר בדיוק מעל כל במה מה כוונתו לעשות עם הפצצה הזאת - העולם שוב משתהה ובודק. וזה מצמרר. זה מזכיר את הבדיקות שהם עשו אז במפות המדויקות שקיבלו, של מסילות הברזל ושל מחנות ההשמדה.
אשר על כן, חברי חברי הכנסת, כל אחד מאתנו צריך להרגיש משהו מחוויית השואה, כאילו הוא היה שם. בכל דור ודור חייב כל אחד בישראל לראות עצמו כאילו הוא יצא מהשואה. אז החיים יקבלו כאן מובן יותר משמעותי, וגם הטקסים יקבלו מובן יותר משמעותי.
היו"ר דוד טל:
יישר כוח.
יצחק כהן (ש"ס):
אנחנו מייצגים, אדוני היושב-ראש, את בני העם היהודי שהובלו לשחיטה ולהרג, ולימים האלה יש משמעות לכולנו. אבל תמיד נדע שיש מי שרוצה לכלותנו, ולהיות זהירים. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת רן כהן, חבר הכנסת חיים אורון וחבר הכנסת מיכאל מלכיאור.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שלוש אבחנות ושלושה עיקרים ברצוני לתרום לדיון הזה, שכבר נאמרו בו כמה דברים ראויים.
אבחנה ראשונה: לפני 61 שנים הובס הפאשיזם באירופה, זה שהוליד את האנטישמיות הרצחנית ביותר ואת שואת היהודים. הובס - אבל לא הומת. כוח האופל של פאשיזם, של שנאת זרים, אנטישמיות, הכחשת השואה, נחלץ מתהום הנשייה, יצא מהבידוד ושב בעוצמה אל הזירה העולמית. פאשיסטים וניאו-פאשיסטים, כמו ג'נפרנקו פיני, מבקשים לעצמם לגיטימציה בעולם, ואפילו אצל שרי ישראל. לכן עיקר ראשון עבורנו הוא: לא ניתן שום לגיטימציה לפאשיסטים ולפאשיזם.
אבחנה שנייה, שהיא במובנים מסוימים תמונת ראי לדבריו של פרופסור בן-ששון: לאנטישמיות האנטי-יהודית מצטרפת לאחרונה בארצות המערב אחותה התאומה, הנתעבת כמותה - אנטישמיות אנטי-ערבית ואנטי-מוסלמית. אנטישמיות היא אנטישמיות; אין דרגות בהוקעת האנטישמיות ואין חלוקה באיבה לגזענות. לכן עיקר שני עבורנו: באותו קול צלול ובאותה תקיפות נוקיע את כל זני האנטישמיות והגזענות.
זאת ועוד: המבט על האחרים חשוב, אבל חשוב ממנו המבט אל הבית פנימה. הרי גם מהאנטישמיות הראשונה, זו של פרעה במצרים, לא נגזרת אצלנו רק הטפה לאחרים. מכך ש"גרים היינו בארץ מצרים" נגזר דווקא הציווי: "ואהבת את הגר" - ציווי מרחיק לכת - ואהבת את המיעוט הלאומי הגר עמך. נביט סביבנו ונראה כמה אנחנו רחוקים מכך, כמה חלחלה עמוק, גם אצלנו, מארת הגזענות; כמה רחבה הלגיטימציה הניתנת לה. זו האבחנה השלישית.
גזענות היא תוקפנות שתמיד מסווה עצמה כהתגוננות, למשל כהתגוננות דמוגרפית. כמה אין חדש תחת השמש. הטיעון הדמוגרפי היה הרי בסיסה של האנטישמיות הראשונה. כך אומר פרעה לעמו בפרק א' של ספר שמות: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה. והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו". דברים כאלה נאמרים היום בעברית עכשווית מעל במות מכובדות אצלנו. ומכאן העיקר השלישי: תרומה ייחודית של ישראל למאבק נגד האנטישמיות והגזענות תהיה ביעור הגזענות בביתנו ישראל.
כך כותב אלבר קאמי ב"הדבר": "בעולם הזה יש מגפה ויש קורבנות, ואדם חייב לסרב ככל יכולתו להיות בצד המגפה". כן, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, נשגיח על עצמנו שלא נהיה בצד המגפה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת רן כהן - לא נמצא; חבר הכנסת חיים אורון - לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, ואחריו - חבר הכנסת זאב אלקין וחברת הכנסת קולט אביטל.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, עונג הוא לי לברך את חבר הכנסת החדש דב חנין על נאום הבכורה שלו פה; דברי טעם, שאני בטוח שיוסיף אותם במקומות שאנחנו מסכימים ובאלה שלא במשך הכנסת הזאת. נצפה לשיתוף פעולה פורה. אני מברך אותך על הצטרפותך לשורות הכנסת.
יום קשה. ערב ראש השואה - הפשע הגדול ביותר שידעה האנושות. ושוב, מי היה מתאר לעצמו שיום אחרי השואה אנחנו כבר נראה שוב את הפנומן העתיק, השנאה העתיקה ביותר שידעה האנושות, העיקשת ביותר, שהביאה לתוצאות הרסניות ביותר. מי היה חולם ש-60 שנה אחרי השואה שוב נצטרך, בכל רחבי העולם, לדבר על האנטישמיות, להיאבק באנטישמיות. מי יכול לתאר לעצמו דבר כזה.
האמת היא שגם הכחשת השואה היא דבר הכרחי, כי לא ניתן לדעת את השואה, ללמוד את השואה, לספר את סיפור השואה ולהוסיף עוד שנאה כלפי יהודים או כלפי כל אדם היום. לא ניתן לעשות את זה. לכן, הכחשת השואה היא יסוד לכל שנאת זרים, לכל קסנופוביה שהעולם מכיר. לא במקרה השכן שלנו מאירן ואחרים בשכנות אלינו משתמשים בהכחשת השואה כבסיס לכל שנאה של עמים בזמן הזה.
אני חושב שבמלחמה באנטישמיות יש כמה דברים אופרטיביים שחשוב לדעת. היום פורסם הדוח מטעם אוניברסיטת תל-אביב, שלפיו יש ירידה מסוימת במאורעות אנטישמיים. צריך לדעת שאת האנטישמיות היום אי-אפשר לספור. זו לא שאלה של כמה צלבי קרס יש, או כמה אירועים. אנטישמיות היא תהליך חברתי עמוק, והיום הדרכים הכי מסוכנות הן לאו דווקא תמונה כזאת או אחרת, ואפילו לא התקפה כזאת או אחרת, אלא הדה-לגיטימציה, הדמוניזציה שעושים ליהודים באמצעי התקשורת העולמיים, בהיקפים שאף אחד לא חלם עליהם.
פעם היה האנטישמי צריך למצוא קהל שישמע את דברי השנאה שלו, היום הוא יכול ללחוץ על כפתור האינטרנט, הוא יכול לשלוח את זה לכל רחבי העולם באמצעות לוויין, וזה מגיע לתוך כל בית, לכל מקום, וזה הרבה יותר מסוכן מהאירועים. צריך לדעת את זה ולדעת איך להתמודד עם זה. זה דבר אחד שהוא חשוב מאוד.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת משולם נהרי, על מה נסב הוויכוח, על הקואליציה הבאה? שומעים את זה עד לכאן.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
צריך לדעת שאושוויץ לא התחיל באושוויץ. זה היה תהליך ארוך, של מאות בשנים, של דה-לגיטימיזציה ודמוניזציה של היהודי. זה האופי של הדבר.
נוסף על כך, צריכים לדעת שאף שהשואה ייחודית – זו תופעה ייחודית כלפי העם היהודי, וצריך לשמור על הייחודיות של השואה מכל משמר – עם זאת, מובן שהמסר של השואה הוא אוניברסלי. היה עכשיו בסביליה כנס גדול מאוד, הכנס הכי גדול בהיסטוריה של רבנים ואימאמים - 130 רבנים בכירים ואימאמים בכירים מכל העולם. הצעתי שם שנקים מרכז משותף למלחמה באנטישמיות ובאסלאמופוביה. זו גם דרך חינוכית נכונה.
כמובן, צריכים להוקיע את הביטוי של האנטישמיות גם בעולם המוסלמי, אבל צריך לדעת שיש חלקים רחבים בעולם המוסלמי שלא שותפים לדבר הזה. צריך למצוא קואליציות אתם ולצאת במאבק הזה יחד אתם. זה מסר חדש, מסר אוניברסלי חדש, שמחזיר את האנטישמיות לתוך המאבק על כבוד האדם, על עתיד הציוויליזציה, על עתיד הדמוקרטיה. לא יכולות להיות ציוויליזציה ואנטישמיות שהולכות יחד. אם נילחם על זה יחד, יגברו האמינות והתוקף של המלחמה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דוד טל:
תודה, אדוני. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת קולט אביטל וחבר הכנסת זבולון אורלב, אם הוא יהיה באולם המליאה. יש לך שלוש דקות, אם אתה יכול. אם לא, אתן לך לפנים משורת הדין, כפי שנהגתי עם חברי הכנסת החדשים האחרים.
זאב אלקין (קדימה):
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, נכבדי חברי הכנסת, בפתיחת הישיבה צוינה כאן הסמליות הטרגית – הכנסת הזאת התחילה את ימיה בהשבעה במקביל לפיגוע הטרגי של רצח יהודים משום שהיו יהודים בלב תל-אביב, והכנסת הזאת מקיימת את ישיבתה הראשונה בנושא האנטישמיות. יש כאן זיקה, שלפעמים אנחנו שוכחים אותה, בין גורל התפוצה היהודית לבין גורלה של מדינת ישראל. והנה, שני הדברים האלה באים ומזכירים לנו: אין מדינת ישראל ללא דאגה ליהודי התפוצה, ואין מצב שקט ורגוע של יהודי התפוצה ללא מצב שקט ורגוע במדינת ישראל.
לאור הזיקה הזאת בין שני הקיבוצים היהודיים האלה, אני מסתכל היום בדאגה רבה על מה שקורה בשטח שממנו באתי, ברית-המועצות לשעבר, בעיקר ברוסיה ובאוקראינה. רק לפני יומיים התבשרנו על עוד תקיפה של יהודי באוקראינה. זה קרה לפני כמה שבועות, וזה קרה שוב לפני יומיים, יהודי קיבל מכות רצח בלב בירת אוקראינה. רק לפני חודשיים שמענו על תקיפה בבית-הכנסת במוסקבה, וראינו את התקיפה, ומדובר רק בקצה הקרחון של תופעות הולכות ומתגברות. מתי אנחנו נזכרים בהן? רק כשמשהו קורה, ואז אנחנו שולחים הודעת גינוי כזאת או אחרת.
אם מדינת ישראל רוצה באמת לדאוג לגורלם של יהודי התפוצה באזור הזה, עליה לפתח מדיניות שקולה ומחושבת גם מול רוסיה וגם מול אוקראינה, שתביא בחשבון גם דאגה ליהודים במקומות האלה. אם לא נעשה את זה, הרי נפקיר את גורל היהודים במקומות האלה.
באופן מפתיע – שוב, כנראה כך קבע הגורל ההיסטורי – בפיתוח היחסים בין ישראל לרוסיה ולאוקראינה תלוי לא רק גורל יהודי התפוצה הזאת, אלא גם גורל מדינת ישראל, במידה רבה. כך קרה שהאיום האירני הוא על סדר-היום, ולדעתי לא ניתן להגיע לפתרון הבעיה הזאת ללא מדיניות שקולה ומחושבת מול רוסיה ואוקראינה. שוב גורלה של המדינה וגורלם של יהודי התפוצות קשורים זה בזה, ואם לא נהיה קשורים זה בזה, באמת נהיה תלויים זה ליד זה.
אני מסיים את דברי ופונה לחברי הכנסת ולממשלה בבקשה לקחת על עצמם בקדנציה הזאת להקדיש מחשבה עמוקה ולפתח מדיניות לטווח רחוק בדבר היחסים שלנו עם מדינות ברית-המועצות לשעבר, ובראשן רוסיה ואוקראינה. במסגרת הזאת יש להקדיש תשומת לב רבה להתגברות התופעות האנטישמיות שם, ולא לקפוץ רק כשמשהו קורה. אם לא נשכיל לעשות זאת, אזי התמונות הלא-כל-כך מרנינות שמייד אשתף אתכם בהן, אחרי שאסיים, יהפכו לא רק לתזכורת למה שהיה בעבר, אלא חס וחלילה גם להווה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני, גם על כך שעמדת במסגרת הזמן הקצוב. חברת הכנסת קולט אביטל, בבקשה. אחריה, כאמור - חבר הכנסת אורלב, חבר הכנסת אריאל אטיאס וחבר הכנסת דני יתום.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, חובה נעימה היא לברך את חבר הכנסת החדש זאב אלקין על נאומו הראשון. הקשבנו בשימת לב רבה, ואנחנו בטוחים שתרומתו לעבודת הכנסת, בעיקר בנושאים האלה, תהיה חשובה. אני חושבת שהוא צדק בכך שהזכיר את האירועים האחרונים שאירעו בברית-המועצות לשעבר, ברוסיה ובאוקראינה, וכנראה צריך להוסיף עליהם את המכתבים שחתומים עליהם חברי הפרלמנט הרוסי, חברי הדומא. זו תופעה מאוד מדאיגה.
היום אנחנו מציינים כאן, דווקא בדיון הזה, ערב יום הזיכרון לשואה, את הנושא שעדיין קיים לצערנו, נושא האנטישמיות. הכנסת הקדישה לכך במשך השנים, בוודאי בשלוש השנים האחרונות, הרבה מאוד דיונים. 60 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כשכולנו חשבנו, קיווינו וציפינו שהתופעה הזאת פשוט תיעלם מהעולם, והעולם הפנים גם את לקחי מלחמת העולם השנייה וגם את הטרגדיה שקרתה לעם היהודי – מתברר שטעינו, והתופעה הזאת רק לובשת צורה ופושטת צורה בכל דור ודור.
שמענו כאן הרבה הגדרות מלומדות, לרבות זו של חבר הכנסת פרופסור בן-ששון. אינני רוצה להיכנס להגדרות, וגם לא לנסות להבין מדוע יש בשנים האחרונות התגברות של התופעה הזאת, התגברות כל כך מדאיגה. אני כן רוצה להצטרף לדבריו, לא מן הזווית של מה שקורה בעיתונות הערבית, משום שאני חושבת שחובה עלינו להזכיר ש-80% מהתקריות האנטישמיות היום באירופה נעשות על-ידי יוצאי צפון-אפריקה ויוצאי מדינות ערב. לכן התופעה צריכה להדאיג אותנו.
אבל כשאני באה לדבר על התופעה הזאת היום, ולטובת חברי הכנסת החדשים, הייתי רוצה לדבר על המאבק באנטישמיות. כאן אולי בכל זאת יש חדשות מעודדות. לצד התמונות הקשות שאנחנו רואים, ולצד זה שמלים גם מובילות לרצח, כפי שקרה בצרפת, אנחנו רואים התגייסות חסרת תקדים של הקהילה הבין-לאומית. קודם כול, יש התגייסות של כוח משימה בין-לאומי שהוקם ביוזמה שבדית ופועל במדינות רבות, ובעיקר בתחום החינוך. קיימת התגייסות פרטנית של מדינות, בעיקר מדינות אירופה – ואולי, במיוחד היום, כדאי לציין בהן את צרפת, שמנהלת מאבק נחרץ גם ברמת החקיקה, גם ברמת ההענשה ואכיפת החוקים וגם ברמת החינוך. אני חושבת שצריך להתייחס לזה ברצינות.
בהיותנו פרלמנטרים, אני חושבת שצריך לדבר על הכלי שבידינו, והוא חברי פרלמנטים. כאן יש שני גופים, ושוב, לטובת חברי הכנסת החדשים הייתי רוצה להזכיר אותם. אנחנו משמשים משקיפים בגוף הראשון, הארגון לביטחון אירופה, אבש"א, שכתוצאה מיוזמתנו בשנים האחרונות, ובהובלת הבונדסטאג הגרמני והקונגרס האמריקני, הביא להחלטות מעשיות משמעותיות בתחום הזה: הקמת מנגנונים שעוקבים בכל מדינה ומדינה אחר התופעות. הוא גם התגייס לחוקק חוקים בתיאום אתנו. זה כלי שחשוב שנדע עליו ונמשיך לפעול באמצעותו.
הכלי השני, שקם לא מזמן, ואני רוצה להציע לחברי הכנסת החדשים להצטרף אליו, הוא גוף של הפרלמנטרים היהודים. שש פעמים כינסנו בארץ כינוסים של פרלמנטרים יהודים מכל העולם. היום הגוף קם כגוף של פרלמנטרים מכל העולם. אתו ודרכו ניתן להמשיך ולהילחם בתופעה הזאת בכל מדינות העולם. כך שאנחנו לא לבד.
אחרון חביב, לפני שאסיים, אני חושבת שבכל זאת כדאי לציין כאן את החלטת האו"ם, שמייחדת את תופעת האנטישמיות מתופעות אחרות של גזענות. יש לה גם משמעות פוליטית וגם משמעות חינוכית, לאור העובדה שלא רק שממשיכים להיות מכחישי שואה בעולם, אלא שגם באירופה וגם במקומות אחרים מנסים לגמד את התופעה של השואה ואת התופעה של האנטישמיות. מנסים לגמד אותה, להפוך אותה לבנאלית – נו, יש שנאה של זרים, יש גם שנאה של יהודים.
החלטת האו"ם מיוחדת לא רק משום שהיא מחייבת כל מדינה לציין את יום השואה ב-27 בינואר, אלא גם משום שהיא הקימה מנגנון שיעסוק בנושא החינוך בכל העולם.
אולי אשמע קצת אופטימית בעניין הזה אם אסיים באומרי שבמאבק הזה, שכולנו מחויבים לו היום ובכל ימות השנה, אנחנו לא לבד. כל עוד יש מדינת ישראל חזקה, וכל עוד היא יודעת לגייס את מדינות העולם, דם יהודים איננו הפקר. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לעמיתתי. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. כאמור, אחריו - חבר הכנסת אריאל אטיאס. חבר הכנסת זבולון אורלב, בגלל הכושר והיכולת הרטורית שלך אני מניח שתוכל לעשות זאת בשתי דקות.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למעלה מ-60 שנה לאחר השואה, שאותה נציין הערב ומחר, האנטישמיות רק הולכת וגואה וגלוחי הראש ממשיכים להרים ראשם ברחבי תבל. עשרות אירועים אנטישמיים מתרחשים ברחבי העולם ומגיעים לכדי רציחות וניסיונות לרצח יהודים רק בגלל היותם יהודים.
אבל האנטישמיות אינה נחלתם של גלוחי הראש הניאו-נאצים בלבד. בשנים האחרונות פרצה האנטישמיות ביתר עוז גם על-ידי מוסלמים ברחבי העולם. קו אחד של ציר רשע אנטישמי עובר כחוט השני ומחבר בין בן-לאדן, אירן, סוריה, "חיזבאללה" וראשי ה"חמאס". אגב, לצערי התגלה לאחרונה שיש ל"חמאס" גם בני-שיח ידידותיים היושבים כאן, בכנסת ישראל.
למעלה מ-60 שנה עברו מאז הסתלק הצורר הנאצי, וגם היום, כמו אז, קמו בן-לאדן, אחמדינג'אד וראשי ה"חמאס", והם מדברים על השמדת העם היהודי. לקחי השואה – "לעולם לא עוד" – מקבלים היום משנה תוקף.
עמוס עוז התבטא לאחרונה באופן יוצא דופן על הגוון האנטישמי של ההתקפות האנטי-ישראליות באירופה. הוא אמר כי רודפת אותו התחושה שיהודים אינם רצויים בכל מקום שהם מגיעים אליו. הוא התייחס לדברים שסיפר לו אביו על כך שלפני השואה הכתובות באירופה היו: "יהודים, לכו לפלשתינה". כיום הן השתנו לססמה חדשה: "יהודים, צאו מפלסטין". עבור היהודים, אומר עוז, נותר המסר היחיד: אל תהיו כאן, ואל תהיו שם, דהיינו אל תהיו בכלל.
אלמארק, סופר שבדי שכיהן בעבר גם כסגן ראש ממשלת שבדיה, אמר: בעוד האנטישמיות הקלאסית ביקשה להתנכל ליהודי הבודד, זו החדשה מכוונת כלפי הקולקטיב היהודי, המגולם במדינת היהודים. בעוד האנטישמיות הישנה ביקשה להפוך את העולם ליודנריין, נקי מיהודים, האנטישמיות החדשה מבקשת להפוך את העולם ליודנשטאטריין, נקי ממדינת היהודים.
ארווין קוטלר, יהודי קנדי, שנודע כאחד המשפטנים הבולטים בעולם בתחום זכויות האדם, אמר: "האנטישמיות הישנה ביקשה למנוע מיהודים לחיות כחברים שווי זכויות בעולם, ואילו האנטישמיות החדשה מבקשת למנוע מהמדינה היהודית את הזכות להיות חברה שוות זכויות בקהילת העמים. זו כבר אינה שנאת היהודי כמיעוט זר, שהרי הפגיעות מבוצעות בידי המוסלמים שהם עצמם מיעוט על אדמת אירופה, מיעוט הסובל בעצמו מעוינות מצד אוכלוסיית הרוב. והאלימות הזאת פרצה עם פרוץ העימות במזרח התיכון – כלומר, יש לה הקשר פוליטי מובהק. האנטישמיות החדשה כוללת שני מרכיבים: המרכיב האנטי-יהודי והמרכיב האנטי-ישראלי המדיני, שלו שותפים מוסלמים ואנשי המערב גם יחד". זהו הגוון החדש של האנטישמיות.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, שבעה חודשים לאחר מותו, עדיין אין מצבה על קברו של צייד הנאצים שמעון ויזנטל, שתרם את האמרה הידועה "לא שכחתי אתכם". בערב יום השואה והגבורה אני קורא לממשלה, אדוני השר בוים, למחוק את החרפה ולהקים מצבה לאיש שעד יומו האחרון המשיך להילחם באנטישמיות ובמחולליה. לא לסמוך על נדבות או על תרומות, כמו ששמעתי שאחד השרים עושה. זו חובה ממלכתית. נזכה כולנו גם לזכור ולא לשכוח, הן כיהודים והן כמדינת ישראל.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת אריאל אטיאס, בבקשה. גם לו שלוש דקות. אם יגלוש, נאפשר לו קצת יותר, לפנים משורת הדין.
אריאל אטיאס (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, הזכירו לפני שמקורה של האנטישמיות בשנאת העולם את העם היהודי – שנאת עולם לעם שרואה עצמו כעם סגולה. העולם שנקרא נאור, בעיקר באירופה, גם לוקה באנטישמיות, אבל הוא מתבייש בזה. זה לא כמו העולם הערבי, שאצלו זה דגל. האירופים מתביישים בזה, אז הם עוטפים את זה באצטלה. אבל עם ישראל מאז ומעולם היה נרדף, נרדף עד צוואר.
הרב מנחם זמבא, ראש ישיבה דגול שנרצח בידי הנאצים יימח שמם, אמר פעם על מה שכתוב ברש"י לפסוק בחומש בראשית, על המלה "וישקהו". מה זה "וישקהו"? אומר רבי שמעון בר יוחאי: הלכה - בידוע שעשיו שונא ליעקב. מה זה אומר, עשיו שונא ליעקב? כשכתוב: הלכה - עשיו שונא ליעקב, זה אומר שזה הטבע, שזה הטבע של האדם שהוא לא יהודי, שעשיו שונא ליעקב. לא תמיד אנחנו מבינים למה זה גם אם אנחנו דומים להם, גם אם אנחנו מנסים להידמות להם. עשיו שונא ליעקב.
תמיד היתה בעיה ליהודים, שהם נשארו. בעבר ראינו אומות שנפלו - היוונים, הרומאים. אנחנו רואים גם בתקופות האלה שמדינות ואומות שלמות נמחקו והזהות שלהן נמחקה ורק העם היהודי נשאר. ותמיד אומות העולם מצאו סיבות - למה יש להם בעיה עם היהודים. הם עשירים, הם עניים, והכי מפריע להם, הם מתבדלים, הם לא כמו כולם. לכן כל הזמן היו, בכל התקופות, דברים שהדעת לא סובלת אותם. אילו עלילות העלילו על היהודים. זה בוודאי לא מצדיק אנטישמיות בעולם, אבל לא זה עיקר הנקודה שרציתי להתמקד בה.
מה שבעיקר רציתי להתמקד בו - כל הזמן, בפרט ביום הזה, אנחנו מתעסקים בשאלה מה קורה בעולם. הביאו כאן דוגמאות מזעזעות, מה שקרה במוסקבה בבית-כנסת, מה שקרה בצרפת, שזה מזעזע כל יהודי באשר הוא. אפילו לא יהודים. אבל איפה הבעיה האמיתית שלנו? גם במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, יש מקרים של אנטישמיות – אומנם לא רבים, אבל אי-אפשר להתעלם מהם. אלה מקרים שאנחנו רואים, אני לא רוצה להיכנס לפרטים אבל קראנו על זה גם בתקשורת וראינו את המעשים, שגם היו צלבי קרס וגם שרפו ספרי תורה ועקרו מזוזות. היו מקרים של אנטישמיות שאין להם הסבר אחר, רק אנטישמיות טהורה.
אם אנחנו לא רוצים שיהיה לנו כאן עוד דיון על האנטישמיות, ולקראת יום השואה הבא יהיה עוד דיון על אנטישמיות, וזה גם יקרין על העולם, אין ספק שאם אנחנו, מדינת ישראל, והממשלה, נשקיע בחינוך של היהודים, למה הם יהודים, מה זה יהודים בכלל, מה מייחד אותנו כעם היהודי – אז תהיה כאן אחדות במדינת ישראל, תהיה כאן אחדות מסוימת, שמסבירה מה זה יהודי ולמה, מבחינה חינוכית, ואז זה יקרין גם על מקומות אחרים בעולם.
אני נושא מכאן תפילה והערכה - בשנה האחרונה הייתי בכמה מקומות באירופה וראיתי, בתפקידי הקודם, את העבודה שעשו רבני התפוצות באירופה, באמריקה, ממש בחירוף נפש, וקשה להם מאוד לעמוד מול כל הגילויים. אני רוצה מכאן לחזק אותם, את כל ראשי התפוצות, הרבנים בכל העולם, על העבודה שהם עושים. אין ספק שאם אנחנו נתחיל מפה, נחזק אותם מפה, זה בוודאי ישפיע עליהם גם שם. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. יישר כוח. חבר הכנסת דני יתום, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת יצחק גלנטי וחבר הכנסת אריה אלדד וחבר הכנסת נתן שרנסקי וחברת הכנסת מרינה סולודקין. בבקשה, חבר כנסת ותיק, שלוש דקות; אם אתה עושה את זה בפחות, אני אודה לך מאוד.
דני יתום (העבודה-מימד):
חבר כנסת ותיק, קדנציה שנייה.
אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי, חברות וחברי הכנסת, ראשית דבר אני מבקש לברך את כל חברות וחברי הכנסת הנוכחים כאן ואלה שאינם נוכחים כאן. אני רוצה לומר לכם, כולנו חדשים, מכיוון שיש כאלה שבאו כחברי כנסת בפעם הראשונה אל פאתי הבית הזה, אבל כל השאר או נבחרו או מונו מחדש, ולכן כולנו חדשים, ולצורך העניין צריך לברך את כולם בברכת עבודה פורייה.
כפי שנהוג בכנסת, אני מבקש לברך ברכה מיוחדת אותך, חבר הכנסת אריאל אטיאס, על נאומך הראשון. דיברת כאילו אתה כבר קדנציה שנייה או שלישית, בהחלט נאום לעניין.
היו"ר דוד טל:
היה לו בית-ספר מצוין.
דני יתום (העבודה-מימד):
מהו בית-הספר? כצנלסון?
היו"ר דוד טל:
בש"ס.
דני יתום (העבודה-מימד):
אהה, בש"ס. אתה מכיר את בית-הספר הזה, אדוני היושב-ראש?
היו"ר דוד טל:
היטב.
דני יתום (העבודה-מימד):
מכיר אותו היטב, זוכר, יש זיכרונות ילדות מבית-הספר הזה. אבל אנחנו עוסקים בנושא שאין בו מקום לדברי הומור, ואני מתנצל משהו.
לצערנו, האנטישמיות קיימת מאות בשנים, אלפי שנים, גם בשנת 2006 האנטישמיות עדיין מבצבצת, עולה, פורצת, וראשה עדיין לא קופד, למרות מאמצים גדולים מאוד שנעשים במדינת ישראל ואולי פחות גדולים במדינות העולם. דווקא בשנים האחרונות עלתה רמת המודעות אצל המדינות האחרות וראשיהן ביחס לצורך להכיר בעובדה שאנטישמיות היא תופעה חולנית, היא תופעה רעה, היא תופעה שלילית וצריך להילחם בה.
דא עקא, אף שבשנת 2005 עסקנו לא מעט בעולם כולו במלחמה באנטישמיות, האו"ם קבע את ה-27 בינואר כיום הציון הבין-לאומי לעניין השואה ונערכו טקסים במלאות 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה, גיא ההריגה אושוויץ, ובמדינות שונות בעולם נתקבלו כל מיני חוקים על הצורך להילחם באנטישמיות – האנטישמיות לא קפאה על שמריה. אנחנו מוצאים שיאי אנטישמיות שבאים לידי ביטוי, אדוני היושב-ראש, בנאומיו, נאומי השטנה של נשיא אירן, ששולל את זכותו של העם היהודי להתקיים ושולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים. מצאנו תופעות כאלה ברוסיה, באוקראינה, ואפילו הרחקנו עד דרום-אמריקה ומצאנו גם שם תופעות חריפות של אנטישמיות.
יש לכך כמה סיבות - - -
היו"ר דוד טל:
תסכם בבקשה.
דני יתום (העבודה-מימד):
אני מסכם. הסיבה האחת, רגשות אנטי-יהודיים מקדמת דנא. דעות קדומות כלפי היהודים. הסיבה השנייה, רגשות אנטי-ישראליים שמתערבבים והופכים להיות רגשות אנטי-יהודיים. והסיבה השלישית היא התחושה כאילו המערכת הדמוקרטית, שבאה לידי ביטוי בערכים שמדינת ישראל מאמינה בהם, נשחקת - פועל יוצא ממעשים, פועל יוצא ממלחמות, פועל יוצא מאירועים שמתרחשים במזרח התיכון.
אני רוצה לסיים ולומר, שלמרות הדוגמאות הקיצוניות של אנטישמיות, למרות הכחשת השואה שהפכה להיות כמעט ספורט בין-לאומי, עלינו להמשיך ולהיות חזקים, ומאתנו תצא הבשורה שתחזק את כל האחרים במלחמתם הצודקת נגד האנטישמים ונגד מכחישי השואה. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, חבר הכנסת יתום. חבר הכנסת יצחק גלנטי. חברי הכנסת, בתום הדיון תתקיים הצבעה על הודעת הסיכום של רוב סיעות הבית שחתמו על הצעה אחת. בבקשה, אדוני.
יצחק גלנטי (גיל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זהו נאומי הראשון מדוכן מכובד זה, ולמרות הנוכחות הרבה, בכל זאת אני מתרגש. כבוד רב נפל בחלקי להימנות עם חברי הבית הזה, שהוא בית הסנהדרין המודרני של עם ישראל בתקומתו. אני חדור תחושת שליחות ואמונה עמוקה בקדושת המשימה אשר חברי מסיעת גיל ואני נטלנו על עצמנו לבצע. בוחרינו מכל שכבות העם שלחונו לכאן על מנת להיטיב עם גמלאי ישראל ועל מנת למנוע מצעירי ישראל את ההתבזות והבושה שהיו מנת חלקם של מייסדי המדינה לעת זיקנתם.
61 שנה חלפו מאז הובסה גרמניה הנאצית. העולם הנאור התפתה להאמין כי עם התרסקות זו תיעלם האנטישמיות לעד. בדיעבד התברר, כי פיצוץ צלב הקרס מעל בניין הרייכסטאג במאי 1945 לא חיסל את האנטישמיות, אלא רק הוריד אותה למחתרת. היום מתפרצת שוב מפלצת זו בכמה ראשים ומתפשטת באירן ובצרפת ואף בארצות-הברית.
האנטישמיות ההיסטורית מתחברת לשנאת ישראל חדשה וקונה לה אחיזה במוסדות אקדמיים, במסדרונות פרלמנטים ובקרב ציבור צעיר שלא ידע את זוועות מלחמת העולם. המנהיגות האנטישמית מכחישה את השואה ומפיצה מסרים שקריים על עם ישראל במדינתו ובתפוצות. מול האנטישמים שציינו בשבוע שעבר את יום הולדתו של הצורר הנאצי, אנו נציין מחר את יום הזיכרון לקורבנותיו ואת גבורת המורדים בקלגסיו.
אודים מוצלים אחרונים של השואה עוד חיים היום בקרבנו. חלקם חיים בעוני ובתנאים בלתי נסבלים. כולנו מצווים לדאוג לביטחונם האישי הבריאותי, החברתי והכלכלי בערוב ימיהם.
היום, כאשר יש לעם היהודי מדינה איתנה וחזקה, אנו קוראים לכל עם ישראל בתפוצות: אינכם בטוחים בשום מקום, רק כאן מבצרכם-מבטחכם. שום עגל זהב ומקסם שווא לא יחליפו את מדינת ישראל. קומו ועלו אליה בהמוניכם, כי אין לנו ארץ אחרת זולתה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו - חבר הכנסת נתן שרנסקי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעונג הוא לי לפתוח את דברי בברכות לחבר הכנסת החדש, חבר הכנסת יצחק גלנטי. אנחנו נוהגים לחשוב על גמלאים כאנשים שזה המקצוע שלהם, ושמענו דברי טעם רעננים ונמרצים של חבר כנסת צעיר ורענן שבא ואמר לנו שלגמלאים יש הרבה מה לומר על כל דבר ולא רק על ענייניהם של הגמלאים.
שמעתי מחבר הכנסת איתן, שחבר הכנסת גלנטי עוסק בגיאולוגיה ימית ובתחביבו עוסק בארכיאולוגיה ימית. הרבה האשימו את הכנסת שהיא שטחית מדי, אני מקווה שהוא יתרום לנו את היכולת שלו לראות למעמקים ולעסוק בדברים לעומקם. תודה על דבריך.
לעניין הדיון שלנו, איש אינו מבין באמת את התופעה של האנטישמיות, ואסור שהפוליטיקה תבלבל את דעתנו ותגרום לנו לחשוב שהפוליטיקה היא עוד צורה של שנאת זרים וכי מתייחסים ליהודים בעולם כשם שהתייחסו אל מיעוט לאומי.
איננו מבינים למה כל כך שונאים אותנו. מה לקחנו להם? ואולי לא לקחנו אלא מה שדווקא נתנו לעולם כולו, הוא הסיבה לשנאה - את המוסר היהודי שנתנו לתרבות המערב, את קדושת חיי האדם, את חירותו, את האמונה באל אחד.
אפילו את בנו של אלוהים נתנו לתרבות המערב, שהיה יהודי בטלית ותפילין, בן הארץ הזאת, והפך אלוהי העולם הנוצרי, ובשם האהבה לבלי גבול לישו, שבו וצלבו אותנו מיליוני פעמים ושוב ושוב, והצלב הנוצרי התעוות והיה לצלב הקרס, וגם חצי הסהר המוסלמי התעוות והפך לפגיון, ועם ישראל בין אדום לערב.
האם מדינת ישראל חזקה היא התשובה על האנטישמיות, נשאלנו היום. היא בוודאי לא מרפאת את המחלה, היא אולי אפילו מעוררת אותה ביתר שאת בקרב אלה שאינם יכולים לסבול יהודים חזקים. אבל מדינת ישראל חזקה היא לפחות ערובה להתנפצות החלום האנטישמי של "לכו ונכחידם מגוי, נשמידם מתחת לשמים".
לא היה משורר ונביא כאורי צבי גרינברג, שראה את השמדת יהודי אירופה בעיני רוחו ולפרטי פרטים עשר שנים לפני ההשמדה. מתוך "רחובות הנהר" - שיר גזע אברהם: מיום שניצחנו את טבע האש והמים / ויצאנו מהם ברינה לחירות ומלכות, / הולכת אחרינו האש: לתפשנו בבין המצרים; / הולכים אחרינו המים: כדי לטבענו. // מיום ששברנו אלילי העץ והאבן / והורינו כי יש אלוהים יוצר כל יציר – / משרים על חיינו צל מוות עצי הגויים; / וכל אבן זועמת אחרינו: איננה רוצה / להיות לביתנו מסד. // ומיום שעובדי אלילים מדורו של אברם / ועדי דור הצלב / קיבלו מידינו את דעת האל היחיד, / שלא נשיגו בדמות גוף, / אין אנו יודעים כל מפלט מכעסם של גויים; / דמם כה קורא אלי אלילם הקדמון; / והמה שבים אל שביליו הקדומים / מכוסי האזוב, / ומביאים אתם דם משלנו לשי לו חדש. / אבל אם נפשם בם גוברת שלא מדעתם / ברגעי חולשה של כיסוף... / הם אלינו באים – אל הבאר העברית / כי אף תפילה יחידה משלהם אין בפיהם / לא בחג עם ולא באבל עם / לא ביום כתר מלכם ולא ביום קבורתו / לא ביום גבורות ולא לפני מסע קרב / על יבשת וים / אל תפילות משלנו, / ממלכנו דוד, / באות השפתיים / במקהלות עם... // סלה והללויה ואמן". תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נתן שרנסקי, בבקשה.
נתן שרנסקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. העורך של העיתון "בילד", העיתון הכי נפוץ באירופה, שאל אותי היום, מה אני חושב על דבריה של ראש ממשלת גרמניה, שאמרה שנשיא אירן מסוכן היום כמו שהיה היטלר. הוא שאל אותי אם זו לא הגזמה - בכל זאת היטלר יצא נגד העם היהודי, ולנשיא אירן יש הצהרות, אולי מוגזמות, אבל בכל זאת בתחום הפוליטי, שמוסכם בין המדינות.
אמרתי שכל הכבוד לראש ממשלת גרמניה. כאשר אנחנו, היהודים הישראלים, עושים את ההשוואה הזאת, אומרים: אל תבלבלו ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל עם שנאה כלפי יהודים. זו הדוגמה הכי טובה עד כמה ביקורת כאילו לגיטימית, פוליטית, המטרה שלה היא להשמיד את המדינה היהודית בדיוק כמו שהיתה המטרה של האנטישמים להשמיד את העם היהודי.
היום, כשיש אנטישמיות קלאסית - ולצערי היא באה בכמויות גדולות ללא תקדים ממדינות האסלאם. הרי מצרים מובילה בעולם מבחינת מספר העותקים של "הפרוטוקולים של זקני ציון". כאשר "אלמנאר" מוציאה סרט - וכמה ממנהיגי אירופה כמעט התעלפו כשהראיתי אותו להם והם ראו איך יהודים מוציאים דם מנוצרים ועושים מזה מצה - קל להילחם נגד זה. כל העולם הנאור מסכים מייד שזו אנטישמיות. אבל, הרבה יותר קשה להילחם באנטישמיות המופיעה בתלבושת של ביקורת לגיטימית - כאשר אינטלקטואלים מובילים באירופה אומרים שישראל זה אושוויץ, וכאשר הקריקטורה הכי טובה באנגליה, שנבחרה כקריקטורת השנה, מראה איך אריאל שרון אוכל ילדים פלסטינים; כאשר מגנים את ישראל על הפרת זכויות האדם יותר מאת כל הדיקטטורים בעולם ביחד.
בממשלה הקודמת, עד להתפטרותי, הייתי אחראי לתיאום המאבק באנטישמיות, והשקעתי מחשבה רבה - איך בכל זאת להתגבר על הדעה הקדומה הזאת, שאם זו ביקורת על ישראל זו לא אנטישמיות. ואז תפס אותי העיקרון של שלושת ה-D. הצעתי עיקרון, שהיום אני מאוד שמח שהוא מקובל בכל מיני תוכניות חינוך באמריקה ובמדינות אחרות. בדיוק כמו שאנטישמים מנסים לעשות דמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרד כפול כלפי יהודים – זה אנטישמיות.
וכאן מתברר, שכאשר מדובר על אנשים לא מלומדים שמשתמשים בנימוקים פרימיטיביים – נגד זה אפשר להילחם. כאשר מדובר על אנשים מלומדים שמשתמשים בנימוקים מלומדים, זה רק בעולם האקדמי, בעולם האליטות – זה לא מסוכן מאוד. אבל ברגע שאנשים מלומדים, נציגי האליטות, משתמשים בנימוקים הכי פרימיטיביים – זה הדבר הכי מסוכן.
כאן אני רוצה להסב את תשומת הלב שלנו למסמך שפורסם בארצות-הברית. שני פרופסורים מלומדים מאוד, ג'ון מרשהיימר וסטפן וולט, מאוניברסיטת שיקגו ומהרווארד - למעשה זה כאילו מחקר, ואם אתה קורא, זה "הפרוטוקולים של זקני ציון" במלים קצת יותר מתורבתות. מה שכתוב שם זה שהיהודים שולטים בתקשורת, היהודים שולטים בכסף, היהודים שולטים בפוליטיקה, וכתוצאה מזה אתה, האזרח האמריקני, משלם בכספים שלך, באינטרסים שלך, בשלום שלך, בחיים של הילדים שלך. נגד זה אנחנו חייבים לצאת.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
נתן שרנסקי (הליכוד):
אני חייב להגיד כאן, שבממשלה הקודמת, לפי הוראה של אריאל שרון, הקמתי "גלובופורום", וזו היתה הפעם הראשונה שמדינת ישראל עסקה בתיאום של כל הפעילות של כל הארגונים בעולם נגד האנטישמיות. זה נתן חיזוק לכולם. זה הביא הצלחות רבות. לצערי, כבר שנה וחצי ה"גלובופורום" לא עובד. אני מציע שהכנסת תקרא לממשלה החדשה לחדש מייד את פעילות ה"גלובופורום". תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חברת הכנסת מרינה סולודקין, ואחריה - חבר הכנסת טלב אלסאנע.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האנטישמיות אינה בעיה של העם היהודי בלבד. היא בעיה עולמית ובין-לאומית. הניסיון ההיסטורי המר מלמד, שהאנטישמיות הובילה למלחמת העולם השנייה. כשהנאצים הגרמנים טענו בשנות ה-20 וה-30 שיש להשמיד את העם היהודי, רבים לא ראו, לצערנו, את הכתובת שהיתה על הקיר. רבים וטובים חשבו שהתעמולה הנאצית כל כך מפלצתית, כל כך בלתי אנושית וכל כך מנוגדת לנורמות המוסריות, שאף פעם לא יימצאו מספיק משוגעים שירצו ליישם אותה בפועל. אך לאט לאט הצליחו המפלגות הנאציות להגיע לשלטון באיטליה, בגרמניה וגם בארצות שהפכו לסטליטים של גרמניה הנאצית. גם בארצות המערב, עם המסורת הדמוקרטית רבת השנים, כמו אנגליה וארצות-הברית, הופיעו תומכים רבים של הרעיונות הנאציים, בכלל זה מקרב האצולה והאליטה השלטונית.
לקראת סוף שנות ה-30 השלימו רוב מנהיגי אירופה עם הרעיון שהשלטון הנאצי בגרמניה הוא שלטון לגיטימי שיש לנהל אתו משא-ומתן ולחתום אתו על הסכמים. כאן באו לעולם תחילה הסכם מינכן ולאחריו הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה, שבה קיפחו את חייהם 50 מיליון איש, לרבות שישה מיליוני יהודים שנספו בשואה.
לכן, אל לנו להקל ראש באיומי האנטישמיות המודרנית. היום, בראש האנטישמים בעולם עומדים מנהיגים קיצונים, המנסים להבעיר סכסוך עולמי. כשנשיא אירן מכריז שאין זכות קיום למדינת ישראל ויש להשמידה בנשק גרעיני, אנו חייבים להתייחס לדבריו ברצינות. הניסיון ההיסטורי מלמד, שיום אחד הוא ינסה ליישם בפועל את איומיו.
הברית הפוליטית שנרקמה בין אירן, רוסיה ותנועות קיצוניות כגון ה"חמאס" ו"אל-קאעידה" היא האיום הגדול ביותר על המשך קיומה של מדינת ישראל. לצערי הרב, אנו התרגלנו לעסוק בבעיות הקטנות ובדברים הקטנים ולא להתייחס ברצינות לאיומים ארוכי טווח.
אני קוראת מעל במת הכנסת לעשות את כל המאמצים הנדרשים - האינטלקטואליים, המודיעיניים, הצבאיים, הדיפלומטיים והכלכליים - על מנת לסכל איום קיומי זה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחד הדברים המדאיגים באנטישמיות הוא שמגלים את התופעה כאשר יש התוצר, אבל מתי זה מתחיל ואיך זה התחיל - לא שואלים אלא מתמודדים עם התוצאה של התופעה. לדעתי, אם בגרמניה, שהיא באירופה הנאורה, מרכז התרבות, צמחה תופעה מפלצתית בממד ההיסטורי והאנושי של התופעה הנאצית, אין כנראה עם חסין בפני תופעות מדאיגות, אלא שיש אחריות קולקטיבית להתמודד נגד התופעה הזאת.
לא פעם אני שומע כאן, מעל הדוכן, את הניסיון ליצור זיקה בין אותה תופעה נאצית מגונה, שהמיטה אסון על האנושות, לבין הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. יש לציין מבחינת העובדה ההיסטורית, שהעם היהודי נרדף באירופה, בגרמניה ובספרד, אבל תור הזהב של היהדות היה בתקופת השלטון המוסלמי. היו סכסוכים, היו מריבות, אבל לא היו תופעות בממדים שאפשר להשוות למה שהיה באירופה. להיפך, אפשר לומר שהיתה הפריה תרבותית בין היהדות לאסלאם, ויש הרבה מן המשותף בין העם היהודי לאומה הערבית. כולם בני אברהם אבינו, כולם מאמינים באל אחד, כולם עמים שמיים, ואפילו מבחינה דתית והיסטורית וגם מבחינת המקומות שבהם חיו. לכן, המשותף רב מהמפריד. אבל אנחנו, מתוך הסכסוך הפוליטי הקיים, משליכים והופכים את זה, כאילו זה סכסוך בין העמים.
יש לצמצם ולהתייחס לסכסוך בממדיו הטבעיים. זה סכסוך פוליטי ולא סכסוך בין עמים, סכסוך על רקע מחלוקת על שטחים, על טריטוריה, וכמו שזה סכסוך פוליטי, הפתרון חייב להיות פתרון פוליטי. אני מאמין ששני העמים, גם העם הפלסטיני וגם העם היהודי, מאמינים בשלום. אני מאמין ששני העמים יכולים להגיע לשלום, ואני מאמין שאל השלום אפשר להגיע דרך משא-ומתן ודרך הידברות.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות זו אני רוצה לגנות את דבריו של אחמדינדג'אד, נשיא אירן. אני חושב שאין מקום להתבטאויות כגון אלה ואין מקום לתפיסה כגון זו. מצד שני, אני קורא לממשלה להושיט יד להידברות. אני קורא לממשלת ה"חמאס" להכיר במדינת ישראל, לשבת אל שולחן המשא-ומתן, כי רק דרך משא-ומתן ניתן לפתור את הסכסוך, ללא קורבנות. אלימות רק תעמיק את השנאה, ואלימות היא אשר תפיל קורבנות, גם מהצד הפלסטיני וגם מהצד הישראלי, ומאירועים שהיו בהיסטוריה צריך ללמוד. לא לחזור על ההיסטוריה, אלא ללמוד ממנה, על מנת שהדברים לא יחזרו. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת אורית נוקד וחבר הכנסת גבאי.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין אירוע סמלי יותר, מבחינתי, שזכיתי לשאת את נאומי הראשון בפני כנסת ישראל דווקא ערב יום השואה על נושא האנטישמיות. מבירא עמיקתא של האנטישמיות הנאצית והשמדת ששת המיליונים, מגיא ההריגה ומבור תחתיות, לאיגרא רמא של עליית העם היהודי לארצו, תקומת מדינת ישראל ובניין הארץ כולה, מהירדן ועד הים, בארצנו שלנו, ראשית צמיחת גאולתנו. לא עוד גלות, לא עוד כפופי גב, כי אם בראש זקוף, ובגאווה לאומית יהודית - הומייה ארץ ציון ירושלים.
אדוני היושב-ראש, בעוד רבים מאתנו מביטים על האנטישמיות בעבר ובהווה באירופה, בשאר ארצות המערב, אני רואה, אני שומע וחש כל יום, ובעיקר בימי שישי, את האנטישמיות משכני. כן, אלה המבקשים לכאורה לחיות לצדנו בשכנות טובה, או שמא רוממות השלום והרגישות לצרכים ההומניים בגרונם וחרב האנטישמיות בפיהם? בימים אלה ממש, כאן, מעבר לגדר, מעבר לפינת הרחוב, לא עוצרים לרגע אמצעי התקשורת הפלסטיניים מלהסית להשמדת מדינת ישראל ואזרחיה.
אבקש להציג על קצה המזלג מעט דוגמאות: תחנת הרדיו המקומית בחברון, "החירות", שידרה בתוכנית ששמה "המאבק" מסרים בסגנון "הפרוטוקולים של זקני ציון". אני מצטט: "כוונת היהודים להשתלט על העולם, וזאת באמצעות השתלטותם על מקורות הכלכלה ועל המוסדות הכלכליים במדינות השונות והריגת מתנגדיהם". ובאותה תחנה שודר שיר בנוסח: "אל לג'יהאד להירדם, כי הצדק אינו נרדם. שא עמך את כדוריך והבא את המוות".
זאת אף זאת, קלטות רבות מופצות במסגדים, דרשות אנטישמיות של ד"ר בסאם אברהים ג'ראר, קלטות "חמאס" שהיהודים מכונים בהן "בני קופים וחזירים" ותקליטור נאומו של שקאקי הקורא לרצח יהודים, כשברקע הדמות החינוכית הכל-כך ראויה מבחינתם לחיקוי – אוסאמה בן-לאדן.
הדמויות לחיקוי הן גם בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. לדוגמה: "מדעי הבריאות והסביבה לכיתה י'". אני מצטט: "בשל פוריותה הרבה והקרבה לאירופה, היתה פלסטין יעדם של חמדנים"; "לנושא המים היתה חשיבות מיוחדת ברעיון הציוני והחלו לטפל בו במקביל להבאת המתנחלים הראשונים לפלסטין והתיישבותם בשפלת החוף, ביפו, ברמלה, בגליל ובאזור טבריה". או בספר מתמטיקה לכיתה י': טבלה המציגה את גובהן של הערים הפלסטניות ביחס לפני הים: "ירושלים, יריחו, עזה, בית-שאן". כן, בית-שאן. או באחד מספרי ההיסטוריה: "מספר החלטות סודיות התקבלו בקונגרס הציוני ונודעו בשם 'הפרוטוקולים של זקני ציון'. מטרתן היתה להשתלט על העולם". אסיים בדוגמה מספר לכיתה ה' דווקא, לקטנים האלה, ששמו "שפתנו היפה". כמה זה ציני. "ההתנחלויות" – מדובר בעלייה לאחר מלחמת העולם השנייה – "הרצון לשלוט בארץ, לגירוש בעלי הארץ ממנה, והכניסה בכוח של גורמים ומתיישבים במקום התושבים המקוריים, דוגמת ההתנחלות של הציונים הבאים מאירופה, אלה ששרדו את השואה". ובאותו ספר, לכיתה ה': "הלוחם יוצא לקרב, כאשר מולו ניצבת אחת משתי אפשרויות טובות: ניצחון או מות קדושים למען אללה". לזה ייקרא חינוך לילדי כיתה ה'.
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל - בזה אני אסיים – נדרשת להציג בפני העולם כולו מי הם מחוללי האנטישמיות המודרנית הפועלים כיום. כן. למערכת החינוך הפלסטינית ואמצעי התקשורת של הרשות הפלסטינית יש היום חלק מרכזי בעניין. אסור לכסות את העיניים בהקשר זה. יש לעשות הכול על מנת להפסיק לאלתר היום, בשעה הזאת, כל סיוע כלכלי לקידום מערכת החינוך האנטישמית של ה"חמאס". אין זה סותר את המחויבות שלנו, ההומנית, להמשיך ולדאוג לבריאות האוכלוסייה הפלסטינית, למזונה ולכלכלתה, כי ההומניזם היהודי חזק מהאנטישמיות של המסית הפלסטיני.
אסיים מספר יהודי, קוראים לו תהילים: "כי ראיתי חמס וריב בעיר", "כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו - ואני עליך בטחתי ה' אמרתי אלוהי אתה". תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה. חבר הכנסת אליהו גבאי לאחר מכן, חבר הכנסת אלון לאחר מכן, וחבר הכנסת מיכאלי לאחר מכן. גברתי, בבקשה.
אורית נוקד (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הזדמנות לברך את חברי הכנסת החדשים, וברכה מיוחדת לך, חבר הכנסת עתניאל שנלר, על נאומך הראשון.
האנטישמיות פושטת צורה ולובשת צורה. היא מעולם לא כבתה, היא קיימת ומתפרצת מעת לעת, ואנו, בני העם היהודי, מנסים בכל הדורות להתמודד עם התופעה. ויש אנטישמיות קלאסית ואנטישמיות מודרנית. בכל אופן, על הגל הנוכחי של האנטישמיות הייתי אומרת, שמאפיינת אותו סדרת אירועים רצופים ותכופים, היקפם הגדול, חומרתם ופריסתם הרחבה, והוא מלווה בשלילת זכותו של העם היהודי למדינה עצמאית ובביטויי שנאה ליהודים ולישראל.
מנסים להכחיש את השואה ולהאשים את ישראל בסילוף ההיסטוריה. הדמוקרטיה והתגברות תהליכי הגלובליזציה העניקו מנוף לאנטישמים העושים שימוש בכוחם הפוליטי לרדיפת יהודים. ואז נשאלת השאלה: מה ניתן לעשות? אני חושבת שצריך, ראשית, לעשות שכל נער ונערה בנכר ילמדו את ההיסטוריה היהודית וידעו מהי אנטישמיות. צריך לדאוג שתהיה חקיקה שתאזן בין חופש הביטוי לבין הגזענות ותמנע גילויי אנטישמיות בתקשורת האלקטרונית והכתובה, ולצדה יש להגביר את מנגנוני האכיפה ולהחמיר את הענישה. יש לעודד את החינוך לאהבת האדם, לסובלנות ולדמוקרטיה, ובמקביל לדאוג לפיקוח מסודר על תוכני הלימוד ולסנקציות חריפות על התבטאויות אנטישמיות של תלמידים וסטודנטים, וקל וחומר כאשר מדובר במורים ומרצים.
יש להקים מרכזי דיווח שירכזו את הידיעות על גילויי האנטישמיות, על מנת שיהיה ניתן להבין את הרקע ואת הנסיבות. כך יהיה ניתן להתמודד עם התופעות ולמצוא את הדרכים שבהן יהיה ניתן לשלול את הטיעונים.
בעיני חשוב מאוד לעודד את פעולתן של תנועות הנוער הציוניות העולמיות, אשר יש להן חניכים בכל רחבי העולם, שיחד ינסו לשנות את המצב, תוך יצירת דיאלוג עם בני נוער לא-יהודים.
המלאכה מרובה. יחד עם ממשלות וארגונים בין-לאומים צריך וניתן למגר את גילויי האנטישמיות ולפעול נגד הגזענות ושנאת הזר והשונה בכל מקום ומקום.
היום, ערב יום השואה, נזכור את הקורבנות, ובנוסף, אנחנו, חברי הכנסת, נפעל בכל דרך ובכל אמצעי להבטיח את קיומם בכבוד של אלה אשר ניצלו מהתופת האיומה וחיים אתנו. צוואתם הרוחנית של קורבנות השואה היא חיים בטוחים לעם היהודי, תוך כיבוד האדם באשר הוא אדם, ומלחמה בלתי מתפשרת באנטישמיות על כל צורותיה וגווניה.
היו"ר דוד טל:
חן חן לחברת הכנסת אורית נוקד. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. אתה חבר כנסת ותיק, אם כי עכשיו חדש. הזמן הוא באותה מסגרת שהיתה מקובלת לפני כמה שנים.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
קודם כול, גם מי שהיה פעם וחוזר, מתרגש כמו כל חבר כנסת חדש. קשה לקבל דבר כזה כמובן מאליו, ההתרגשות קיימת.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרפת בתי-הכנסת, ציורי צלבי קרס וקריקטורות למיניהן מעלים את נושא האנטישמיות לכותרות בכל פעם מחדש.
המונח אנטישמיות מציין שנאת יהודים, שנאה כלפי כל העמים ממוצא שמי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים כאחד. בפועל המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד. מעולם לא שימש מושג זה לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים. ובמהלך ההיסטוריה גם עמים שמיים, כדוגמת הערבים, היו נגועים באנטישמיות, והם נגועים בה גם כיום. אנחנו שומעים את זה מעל גלי האתר ורואים את זה בעיתונות, בקריקטורות ובחינוך הנוער שלהם לשנאת ישראל לשם שנאה. ואכן, הם המובילים והמלבים את שנאת ישראל בעולם.
אל לנו להשתאות על האנטישמיות בעולם כאשר הסרטים היוצאים מתוכנו, או אמצעי תרבות כביכול, תחת אצטלה, מופקים בתוך ישראל ומספקים חומר תעמולה נגדנו בכל העולם. אין צורך בחיילי אס.אס. או בצלבי קרס על מנת לזהות את האנטישמיות הנוטפת מהם. חובה עלינו לפתור גם את בעיית האנטישמיות שלצערנו מבעבעת בתוכנו, במקביל למלחמה באנטישמיות בעולם.
לא ניתן להעלות על הדעת, שבמדינה דמוקרטית כלשהי יעז הארסי שבאנטישמים להעלות על דל שפתיו משהו המתקרב לאותה שטנה גזענית של ישראלים בארצם. אחד הביטויים הקשים של האנטישמיות הוא השוואת החרדים לפרזיטים, לטפילים, המוצצים את דמו של הציבור החילוני. האם זו לא אנטישמיות לשמה? יש שהגדילו לעשות ומצאו דמיון מדהים ממש בין התנהגות הטפילים לבין המתרחש במזנון הכנסת ובוועדותיה, וקראו להילחם בטפילים האלה המוצצים את לשד המדינה ועומדים לדרדר אותה אל פי פחת. האם זו לא אנטישמיות?
באחד המקומונים בירושלים היתה התייחסות למלחמת הקיום בתהליך השתלטות הדת על המדינה כנחשול איום המאיים להטביע את כולנו. על החרדים נכתב, כי אינם זקוקים למדינה אלא כמאכסן המזין את טפילותם.
גם אנשי "גוש אמונים" כונו על-ידי זוכה פרס מסוים: משיחיות אטומה, אכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, שהגיחו מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף.
גם מניעת נסיעתם של אלופי צה"ל מחשש שייעצרו באשמת פשעי מלחמה נבעה מפעולות של אנשים מתוכנו שנגועים באנטישמיות עצמית, בשנאה עצמית.
האחרונים שערכו השוואה בין טפילים ליהודים באצטלה מדעית היו הנאצים, ולא קשה למצוא דמיון בין דברים אלו לבין דבריו של היטלר המובאים בספרו.
מכאן קצרה הדרך לקבלתה של הסטיגמה האנטישמית דווקא באמצעות ההתנהלות הישראלית. נראה כי אנו היהודים משתפי הפעולה הגדולים ביותר עם האנטישמיות ההיסטורית. פעמים רבות זה נעשה באצטלה של תרבות ושל חופש דיבור. בואו נבדוק את עצמנו ונקים בוועדת החינוך של הכנסת גוף שיעקוב ויבדוק תופעות אנטישמיות בתוכנו במקביל לטיפול בבעיות של אנטישמיות בעולם. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת בני אלון, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אם הוא יהיה, וחבר הכנסת אמסלם. אדוני חבר הכנסת הוותיק, בבקשה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמצוות היושב-ראש, אף שחבר הכנסת גבאי כיהן חלק מקדנציה, גם לו נאמר כמנהג: ברוך הבא. חבר הכנסת גבאי הוא מפקח ועלה בכל דרגות ההוראה במסלולים ישירים ובפיקוח, וגם בעשייה חוץ-פרלמנטרית בתנועת "חיבה" ובפעילויות אחרות, ושב למשכן הזה, ולעולם יהיה בעיניך כחדש.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אגע בנקודה אחת, כי אחד הדברים המעניינים היום, ויצא לי לשמוע הרבה, זה לראות את הכנסת חוצה מפלגות ומתאחדת סביב דבר שהיה צריך להתאחד סביבו, אף שיש אפשרות גם בנושא הזה להגיע למחלוקת שתחזיר אותנו לשמאל-ימין קלאסי.
חבר הכנסת גבאי, אנטישמיות זאת מלה לא כל כך מדויקת. כבר ד"ר פינסקר יצא נגד המינוח הזה בספרו "אוטואמנציפציה", ואמר שהמינוח היותר נכון הוא "יודופוביה", מין פחד, מחלה ביחס לשנאת ישראל. הביטוי השגור אצלנו הוא באמת "שנאת ישראל", זה הביטוי המדויק, והוא מדויק משום שהוא יותר קולע למה שמאפיין את התופעה המיוחדת הזאת.
בזה, אם אפשר, הייתי מסתייג קצת מהסיפא של דברי חברי שקדם לי. אנחנו צריכים מאוד להיזהר בזילות ובהשוואה של התופעה הייחודית הזאת של שנאת ישראל, ובהתגלמות הכי נוראה שלה – השואה. טועים בזה מכל הכיוונים. טועה בזה פרופסור ליבוביץ, איש גדול, שקרא לחיילי צה"ל "יודו-נאצים"; טועים בזה מפגינים חרדים, שיכולים לקרוא לשוטרים ולחיילים "נאצים"; מפגינים בגבעות, גם בשומרון לצערי שמעתי ביטוי כזה - טועים בזה הרבה מכל הכיוונים. וזאת לא טעות קטנה, זאת טעות מהותית, כי הנאצי הוא לא ביטוי לרע, זו לא מלה נרדפת לאיש רשע, זאת תופעה מיוחדת שמהווה את שיא שנאת ישראל באשר הם ישראל, שנאה לתופעה האלוהית המיוחדת הזאת שנקראת עם ישראל, ללא שום הסבר רציונלי, או יותר נכון, עם הרבה הסברים רציונליים, ולכן אין הסבר אחד.
והמאפיין הגדול, אולי, הוא שכשהתנועה הקומוניסטית עלתה לשלטון, אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה היה הטלת איסור על האנטישמיות. אבל לא לקח הרבה זמן, ושנאת ישראל היתה בתוך המפלגה הקומוניסטית. כי שנאת ישראל זו לא אנטישמיות במובן הזה שהנציונליסט, האיש הלאומי, הוא הרע והאיש האוניברסליסט, הקומוניסט או ההומניסט, הוא הטוב. כי זו המסקנה הישירה ההגיונית מהתנועה הנאצית, שבעברית יכולה להיקרא לאומנית או לאומית. ושוב חוזרים אל הביצה הקטנה הזאת של שמאל וימין גם בתוכנו. מזה אנחנו כולנו צריכים להשתחרר. אנחנו צריכים להבין שלהשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, הפתרון הסופי שאמור היה לכלול את כולנו, על כל פלגותינו - -
היו"ר דוד טל:
לסיים, בבקשה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - זה דבר מיוחד – ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש – שאין דומה לו בתולדות העמים, אין דומה לו בהיסטוריה. לכן, כדי שנבין את ייחודו, בואו נהיה זהירים בשימוש במונחים האלו, נדייק במינוח שנאת ישראל, נלמד אותו, ודרך זה אולי גם נדע להעמיק יותר במהות המיוחדת, המופלאת והנסתרת הזאת של עם ישראל, שחי ויחיה לעד.
היו"ר דוד טל:
תודה לרב בני אלון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת חיים אמסלם וחבר הכנסת יצחק לוי.
קריאה:
- - -
היו"ר דוד טל:
דילגתי עליו? חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יהיה אחרי חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה, אדוני.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתכבד אני לשאת את נאומי הראשון בכנסת ישראל, וזו באמת זכות גדולה וכבוד גדול להיכנס לכנסת ישראל לשרת את העם. כאן צריך לומר: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". יחד עם הזכות והכבוד, אני נכנס לכנסת בתחושה של דחילו ורחימו ובהבנה כי לא שררה נטלתי עלי אלא עול כבד ועול חשוב, לשרת את העם, ולשרת את העם בצורה הנאמנה ביותר. תפילתי לבורא עולם שיברך אותנו, את כל חברי הכנסת, שמהבית הזה רק נתקן ולא נקלקל, ולא תצא תקלה בעשייתנו, אמן.
רבותי חברי הכנסת, שמענו היום נאומים חשובים ביותר על הנושא שהוא בעצם הקיום של עם ישראל. הוא בעצם הבסיס שאנחנו, כעם, צריכים להתחזק סביבו. ואולי הנושא שנבחר היום, בדיון הראשון של המליאה בכנסת השבע-עשרה, לא סתם נבחר. זה באמת נושא סמלי שמייחד את כולנו, כדי שנבוא ונתעורר ונסיק מסקנות, איך אנחנו כעם שרדנו ושורדים מול כל האויבים שעם ישראל התמודד ומתמודד מולם במשך דורות.
לצערנו, אנחנו יודעים שעם ישראל באמת התמודד במשך דורות רבים עם השנאה והאנטישמיות מצד אויבים שונים בעולם. עם ישראל סבל מצד אויבים וצוררים שונים שבאמת לבשו צורות שונות וניסו להשמידנו. ובאמת, היום הזכירו פה פעמים מספר את האמרה שאנחנו אומרים בהגדה של פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" - אותה הבטחה של ברית בין הבתרים, שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח לעם ישראל, לאברהם אבינו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". אותה הבטחה היא זו שמלווה את עם ישראל במשך דורות. שלא אחת בלבד עמדו עלינו לכלותנו – זה לא רק עמדו, אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אבל הקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם. ובאמת, הזכירו פה היום אותם אויבים ואותם שונאים, שלא חסכו במאומה כדי להשמיד את עם ישראל.
ובדורנו, לצערנו, עם ישראל חש באותה שנאה איומה, שנמשכת כנראה מהמן הרשע או אפילו לפניו, פרעה, ואפילו לפניו – לבן הארמי. אותה שנאה, ובעצם הגרמנים הנאצים ניסו להשמיד את עם ישראל בכל דרך, בניסיונות הכי קשים שהעמידו בהם את עם ישראל. לצערנו, עם ישראל איבד חלק גדול ממנו במלחמה הזאת, מלחמת הגרמנים נגד היהודים, אבל עם ישראל ניצל, ואנחנו הגענו לכנסת ישראל אחרי אותה שואה איומה שעם ישראל עבר. וגם אני, כילד שגדל בחוץ-לארץ, הגעתי לארץ-ישראל כנער מגרוזיה, וזכיתי פה להגיע לכנסת ישראל; באתי מאותם מקומות שהיהודים סבלו בהם – חלק סבלו ברוסיה, חלק סבלו בגרוזיה, אבל האנטישמיות היתה בכל המקומות.
היו"ר דוד טל:
תודה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אנחנו הגענו לארץ-ישראל כדי שנחדיר לעצמנו את התודעה, התודעה היהודית, שכעם ישראל אנחנו צריכים להתחזק, וכך נגבר, בעזרת השם, גם על האנטישמיות וגם על כל האויבים והצרים עלינו. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אני מבין שאין ממשלה בישראל. כך אני מבין. אז מקיימים את הדיון?
היו"ר דוד טל:
למה, אדוני?
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני רואה ששולחן הממשלה ריק. זאת אומרת שאין ממשלה בישראל.
היו"ר דוד טל:
אם אדוני יבקש, זכותו המלאה, אני אעצור את הדיון. אם רק תבקש.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני חושב שהיה ראוי שראש ממשלת ישראל, איך אומרים, הממלא-מקום והעתידי - - -
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת סלומינסקי, היות שהנושא הזה הוא לא קונטרוברסלי - - -
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, היה מכובד, בנושא כזה, שיהיה - - -
היו"ר דוד טל:
אני מציע, דווקא בגלל הנושא הזה, להשאיר את כל המחלוקות - - -
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא. בלי מחלוקות. הפוך. הפוך.
היו"ר דוד טל:
אפשר להשאיר אותן לדיונים אחרים. הרי יהיו לנו הרבה. יהיו לנו הרבה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הרי כבודו יודע שיש נושאים שאולי הייתי שמח שהוא לא יהיה בדיון, אבל אני אומר: דווקא זה, בלי קשר, בגלל האחדות, הייתי חושב שממשלת ישראל היתה צריכה להיות כאן, במלואה, בוודאי ראש הממשלה, או אותם שרים שרוצים להיות - טוב, נראה; חבל. מה אני אעשה. בכל אופן, נתחיל שוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - - -
היו"ר דוד טל:
אם אדוני יבקש, נעצור את הדיון. זכותך המלאה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא. חבל. למה להעניש את הציבור?
היו"ר דוד טל:
בבקשה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מצווים לזכור, לפחות פעם בשנה - "זכור את אשר עשה לך עמלק". אנחנו יודעים שכיסאו של הקדוש-ברוך-הוא לא יהיה שלם עד אשר יושמד עמלק.
סליחה. אני חושב שקודם אני צריך לברך את קודמי, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. קודם כול, שיהיה לך בהצלחה. ההגדרה של כל אחד בבית הזה להצלחה היא שונה, אז לפום הגדרתך שיהיה לך בהצלחה. שמך הולך לפניך, גם כעורך-דין, אבל בעיקר כפעיל מרכזי, גם באור-יהודה, אבל גם כפעיל מאוד מרכזי של עדה מאוד חשובה בעם ישראל, של הגרוזינים, ואני מברך אותך שכשם שהצלחת בעבודתך עד היום תצליח גם כן בעבודתך פה, ונזכה לשיתוף פעולה מלא, גם אם נהיה משני הצדדים. בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה רבה.
כולם שואלים, מה זכה עמלק שדווקא הוא, צריכים לאבד ולהשמיד אותו, כאשר היו אויבים נוספים. המצרים גם כן נלחמו, שעבדו את עם ישראל. המצרים נלחמו וגם אחרים. למה דווקא עמלק? יש הרבה תשובות. אחת התשובות היא, שכל אומה ואומה שנלחמה, היתה לה סיבה לכך. המצרים – סיבה אינטרסנטית. הנה יש עבדים שעבדו, והם בורחים לנו. אומות אחרות חששו שאנחנו באים לכבוש אותן. עמלק היה האומה היחידה שלא היתה לה שום סיבה בעולם לבוא ולהילחם בישראל. סתם, מתוך שנאה, בלי שום סיבה. לכן עמלק מצטייר כמי ששנאה בלבד מובילה אותו, ולכן אומר הקדוש-ברוך-הוא: כיסאי לא יהיה שלם אם תהיה אומה שאך ורק השנאה מובילה אותה.
גם לנאצים לא היתה שום סיבה שבעולם. לא באנו לקחת להם שום דבר. לא היתה שום סיבה שבעולם, פרט לשנאה כשנאה. לכן, הנאצים – עמלק – הם המשך אחד של אותה שנאה.
דבר נוסף שאנחנו לומדים הוא, שאם פעם חשבו היהודים ששונאים אותנו כיוון שאנחנו מיוחדים, שונים מכולם – "ודתיהם שונות", כפי שאמר המן לאחשוורוש – ועושים דברים משונים, הנאצים הם הדוגמה הקלאסית שתוכיח שזה לא קשור. היהודים שם היו משולבים בכל הרמות – בשלטון, במדע, בתרבות וביצירה – ולא היתה שום סיבה. ובכל אופן, כשהגיע הרגע – הכול לא נחשב. כלום. אתה יהודי, נקודה. עוד בדקו את הסבא והסבא של הסבא – לומר לנו שזה לא רלוונטי.
יש ליהודים מקום אחד בלבד שבו הם אמורים להיות מוגנים – ארץ-ישראל.
אני רוצה לסיים במשפט אחד: אנחנו צריכים לשמור מכל משמר על אחדותנו. זה דבר שמאחד אותנו.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת כהן, אי-אפשר עם פלאפונים באולם המליאה.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אבל אנחנו צריכים לשמור על דבר נוסף. יש לנו מספיק אויבים מבחוץ, יש לנו מספיק אנטישמיות מבחוץ. אנחנו צריכים לשמור שחס ושלום לא נייצר גם בתוכנו משהו מעין אנטישמיות – הכוונה לאנטי מדינת ישראל. אנחנו רואים שבראשות תנועות אנטי-יהודיות ואנטי מדינת ישראל בארצות-הברית עומדים יהודים, חלקם הם ישראלים שהיגרו לשם. נשקיע הרבה מאוד בחינוך, לכל הפחות בחינוך המסורתי, כך שלפחות נהיה עם יהודי – כל אחד ברמה שלו, אבל עם יהודי – שחס ושלום לא יצאו מתוכנו עוד כאלה. תודה לך, אדוני.
היו"ר דוד טל:
תודה. חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אורי אריאל.
חיים אמסלם (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, נכבדי חברי הכנסת, חברי חברי הכנסת החדשים, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
נושא הדיון היום הוא הנושא החשוב של האנטישמיות הגואה בכל העולם. אכן, נכון, ראוי והגון שהכנסת מצאה לייחד יום מיוחד לנושא חשוב זה. כמי שבא מהגולה, שם שירתי עד לאחרונה כרב קהילה בז'נבה שבשווייץ, יכולני להעיד כי גם במדינה שקטה, שלווה ונייטרלית לכאורה, חוויתי בשנה שעברה חוויה קשה של ציור צלבי קרס על קירות בית-הכנסת המרכזי הגדול שנמצא ב"פלאס דה-לה סינאגוג" – מקום ידוע, מוכר ומפורסם.
אדוני היושב-ראש, חז"ל כבר ניסו לעמוד על הסיבות של מה שנקרא בפינו האנטישמיות, ובמלים אחרות: שנאת עולם לעם עולם. כבר הזכירו קודמי את דברי הגמרא: אמר רבי שמעון בר יוחאי, בידוע, הלכה – עשיו שונא ליעקב". זו הלכה. כשזה הוגדר כהלכה, הכוונה היא שזו קביעה ברורה והחלטית. כך שאם אתיימר להציע פתרונות, אשלה את עצמי ואתכם.
דומני שראוי למדינת ישראל להשקיע הרבה יותר בקשר עם הגולה ועם קהילות ישראל בתפוצות, עם רבני ומנהיגי הקהילות אשר צמאים מאוד לקשר זה. הסברה נכונה של זיכרון השואה ומוראותיה, יש בה אומנם כדי לעמעם במעט את האנטישמיות, אך היא כמובן איננה מספקת.
אני קורא מכאן למשרד החוץ, לסוכנות היהודית, לכל גורמי העלייה – להגביר בעקבות האנטישמיות את הפעילויות הקשורות לעידוד העלייה. כי התשובה היחידה והאמיתית על האנטישמיות היא חיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ושורשית, הדוגלת במורשת אבותיה בבחינת אור לגויים.
אני מציע כי מחלקה מיוחדת במשרד החוץ, בשיתוף פעולה עם משרדים נוספים, תחזק ותעודד את הקשר עם הקהילות ומנהיגיהן. אין ולא יהיה בכך כדי למגר את האנטישמיות, או במלים אחרות, מדויקות יותר, את השנאה ליהודים ולעם היהודי. אבל בחיזוק מדינתנו ובשגשוגה ניתן לכל יהודי באשר הוא, החפץ לחיות בשלווה, לרצות ולשאוף לעלות ולהשתכן במדינתנו, והיה זה למעט שכרנו. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו - חבר הכנסת יצחק לוי, ואחריו - חברי הכנסת מג'אדלה, פרוש, נוה וזאב; הפעם, לשם שינוי, הוא לא בסוף.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה ליושב-ראש, ושנית ברכותי על מעמד המינוי וניהול הישיבה. שתזכה – לא להרבה ישיבות; אני מקווה שתהיינה בחירות בהקדם, אבל זה לפעם אחרת.
אני מבקש לברך את קודמי, חבר כנסת חדש מסיעת ש"ס, שחיבר ספרים רבים, התחנך בישיבה גבוהה והוסמך לרבנות, תושב ירושלים, ששימש כרב בנגב וכעת בשווייץ, וכבר הספיק לחבר ארבעה ספרים – הלוואי עלי. שתזכה לחבר עוד הרבה דברים בימי הכנסת, אבל גם עוד הרבה ספרי הלכה – זה לא פחות חשוב. בהצלחה.
ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, צריך לומר שהמעמד בכנסת ישראל הוא מעט בעייתי, כאשר בשולחן של 27 שרים – סליחה, שיהיו; בשולחן של עשרה – אין אחד מהם. אני רק מביע את מחאתי, ובזה נסיים, לאור הערתך קודם, שלא ראוי להפוך את זה לוויכוח כאן. בכל אופן, ראוי היה שראש הממשלה יהיה אתנו לכל הפחות בתחילת הדיון.
ראוי ונכון עשתה הכנסת שבחרה לעסוק היום בנושא אחד, בנושא הזה בלבד, מפאת חשיבותו ומבחינת הזיכרון. כי מי שלא זוכר לא עושה, וממילא מביא לדברים קשים מאוד.
אני רוצה להתעסק באומה אחת בלבד בעניין החשוב הזה, בנו. עד שאנחנו מסבירים מה המצרים עושים, מה הצרפתים עושים ומה כל העולם עושה, השאלה היא מה אנחנו עושים. אנחנו עושים הרבה. יש מודעות לנושא. יש יום זיכרון. יש "יד ושם". יש בתים נוספים שעוסקים בנושא הזה. יש הרבה ספרות. צריך להגיד מה לא עושים, בעיקר כדי לדעת לתקן – לא בגדר ביקורת כשלעצמה.
אנחנו לא מטפלים כראוי באלה ששרדו את השואה. אנחנו מטפלים בזיכרון ובדברים רבים, אבל לא מטפלים בבני-האדם עצמם, במי ששרדו, באוד מוצל מאש. מתנהלים ויכוחים אין-סופיים עם האוצר וויכוחים בלתי נגמרים עם הביטוח הלאומי, והם מתמעטים. כל שנה יש פחות. כל שנה זה עולה פחות - סליחה על הציניות - ואנחנו ממשיכים להתווכח. אני פונה לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הרוווחה, לתת להם תשובה, ועכשיו.
הדבר השני שאנחנו צריכים לטפל בו הוא הגשת דוח דחוף. הייתי מבקש מיושב-ראש הישיבה לוודא שהממשלה תגיש בתוך שלושה חודשים דוח על מעשיה בתחום הזה של מלחמה באנטישמיות.
והדבר האחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש: אנחנו מאפשרים פה, בירושלים הבנויה, לאנשים שהם מארגון טרור ששולל את קיומם של מדינת ישראל ושל העם היהודי, לחיות פה כאזרחים, לקבל פה את כל הזכויות ולירוק לתוך הבאר שממנה הם שותים. אם לא נדע לטפל קודם כול במקומותינו בתופעות האלה, יהיה לנו קשה מאוד לטפל בזה בחוץ. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
אני מאוד מודה. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההתבוננות בנושא האנטישמיות בעולם מובילה אותנו לכך ששני דברים מפריעים לנו באנטישמיות. הדבר הראשון, זו ההצלה עצמה של בני עמנו, אשר נמצאים תחת פגיעה חמורה של כל אותם גורמים אנטישמיים. הפגיעה הגדולה ביותר שהיתה בדור שלנו היא כמובן השואה, אבל מלבד השואה יש פגיעות שהולכות ונמשכות, פעמים נגמרות ברצח, פעמים נגמרות בפגיעה נפשית, פעמים נגמרות בפציעה, פעמים נגמרות בפחד. זה אחד העניינים שמדאיגים אותנו ביותר. העניין השני הוא כמובן הרגשת הרדיפה, הרגשת הרדיפה של עם ישראל. אני רוצה לדבר על שתיהן בקיצור רב.
לגבי הראשונה, אני חושב שהפתרון היחיד הוא הגברת הזיקה של עם ישראל לארץ-ישראל. צריך להבין שזהו חוף המבטחים. בסופו של דבר, להילחם באנטישמיות בכל העולם, הרי מלאכה קשה היא. מובן שצריך לשים לב לכל דבר, ללכת לכל הפרלמנטים בעולם, לבקש שיגנו, לבקש שיעבירו חוקים, לראות שלא תישנינה תופעות אנטישמיות, בוודאי ובוודאי. אבל המלאכה לבוא ולהגן על כל יהודי בעולם הנתון לסכנה ולחשש של פגיעה אנטישמית – זה דבר קשה מאוד. כמובן, מה שצריך להוביל את כל המחשבה, זה בסופו של דבר עלייה לארץ-ישראל. זה הדבר הנכון שצריך לעשות.
אני רואה הרבה חברים שלנו, מהכנסת ומחוץ לכנסת, שהולכים ומחזקים קהילות בחוץ-לארץ. צריך לחזק קהילות, אבל עם חיזוק הקהילות צריך לדבר אתן, שיבואו לארץ-ישראל. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בשליחים מהארץ שמדברים עם קהילות, יושבים עם האנשים, אפילו במסיבת יום העצמאות או במסיבת יום ירושלים, ומדברים אתם על כל הדברים היפים בעולם, חוץ מעל דבר אחד - לעלות לארץ-ישראל. אולי יש אי-נעימות כלפי נשיא הקהילה, אולי יש אי-נעימות כלפי רב הקהילה, אולי יש אי-נעימות כלפי מי ששילמו על הכרטיסים. אבל על זה צריך לדבר, ואת זה צריך לעשות.
אנחנו רואים שהיום יהדות גרמניה חוזרת ומתבססת, אז אנחנו דואגים דאגה כפולה. דאגה אחת היא שהיא תתבסס כראוי, כדי שלא יפגעו בה. אבל הדאגה האחרת היא שהנה שוב מוקמת גלות חדשה. את אותה גלות היינו רוצים לראות כאן, בארץ. נכון שאנחנו תמיד נמצאים בשני הקצוות, אבל לא צריך לשכוח קצה אחד. קצה אחד הוא באמת חיזוק וקשר והצלה מקומית, גם הצלה רוחנית וגם הצלה פיזית. אבל הקצה האחר הוא הקצה של החינוך ושל הקריאה לכל יהודי ויהודי לבוא לארץ-ישראל.
אדוני, מכיוון שביקשת לסיים אסיים, היה לי עוד עניין. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
אני מודה לך מאוד, הרב לוי. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה - לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש - לא נמצא. חבר הכנסת דני נוה, בבקשה. אודה לשר לשעבר אם יצטמצם, משום הגלישה הגדולה שגלשנו, היות שיש חברי כנסת חדשים ואתם רצינו לנהוג לפנים משורת הדין.
דני נוה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול בערב התקשר בני בן השמונה אל סבתו ואמר: סבתא, ספרי לי מה היה ומה עבר עלייך. היא אמרה: אני לא כל כך רוצה לספר לך, אני יכולה לומר לך שהייתי נערה בת 16 כשנלקחתי למחנה ברגן-בלזן. הוא אמר: ספרי לי עוד, מה עבר עלייך? היא אמרה: הייתי נערה, רזה, רעבה, מפוחדת כמובן, ואני לא מתכוונת לספר לך יותר. הוא, כילד סקרן, ניסה לדחוק בה שתספר יותר, והיא סירבה ואמרה לו: אני מעדיפה שלא יהיו לך חלומות רעים בלילה, כי אם אספר לך אתה עלול לחלום חלומות רעים בלילה.
כל אחד מאתנו יודע, שהילדים של אז, הילדים של השואה, הנערים והנערות של השואה, הם הקשישים של היום. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני חושב שראוי, במיוחד ביום כזה, שלא נדבר רק על זכר קורבנות השואה, לא רק נזדהה עם מי שעברו את אימת השואה ואת התופת של השואה – אלא נדבר גם על הצורך והחובה המוסרית שלנו, החברתית, לדאוג לקשישים של היום, שהם ניצולי השואה, ולצרכים שלהם. ואנחנו יודעים שאחת האוכלוסיות החלשות ביותר בקרב אוכלוסיית הקשישים היא האוכלוסייה של ניצולי השואה.
חלפו להן 60 שנה ומעלה, והאנטישמיות לא רק שלא נעלמה, אלא היא מרימה ראש ברחבי העולם, האנטישמיות על סוגיה השונים - אנטישמיות של ימין קיצוני; אנטישמיות שמונעת ממניעים של פונדמנטליזם אסלאמי מעוות, שמביא לשנאת ישראל ולשנאת יהודים.
אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר, שאני חושש מכל ניסיון לעשות השוואות לימים של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של אז ולמאורעות של אז, כי התופעה של היטלר והמפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה והרייך השלישי, זו תופעה באמת ייחודית בתולדות האנושות, השילוב הזה של אידיאולוגיה ותורת הגזע עם כוח פוליטי ועם מכונת מלחמה מעשית המוציאה את הדברים מהכוח אל הפועל. אבל אני חושב שיש דבר אחד שהוא שונה, אולי אפילו מהותית, אבל מזכיר במשהו את התופעות של אז, של שנות ה-30 וה-40. התופעה הזאת אינה בברלין אלא בטהרן.
יש שם מנהיג, או אם תרצו מנהיגות, שיש לה גם אידיאולוגיה, שמבוססת על תפיסה דתית מעוותת לחלוטין, יש שם הכוח הפוליטי, ויש שם – וזה השילוב המסוכן – גם המאמצים לייצר את אותה מכונת מלחמה ואת אותם כלים מעשיים כדי להוציא אותה מהכוח אל הפועל. כשנשיא אירן מדבר, הוא מכנה את ישראל, רק בשבועות האחרונים, "עץ רקוב ומיובש שיושמד על-ידי סערה אחת", ועוד כל מיני התבטאויות מטורפות מן הסוג הזה. יש שם השילוב הזה בין תפיסה אידיאולוגית, דתית, לבין כוח פוליטי – וגם מכונת מלחמה מעשית שעליה שוקדים כדי להוציא את זה אל הפועל.
לכן, לדעתי, חובה על כולנו לומר, דווקא בערב הזה או ביום הזה: לא לזלזל ולא להדחיק, להתייחס ברצינות, כי כבר ראינו את המשמעויות הרות הגורל של הזלזול וההדחקה ההם בשנות ה-30.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת טיבי אחריו, אם ירצה לדבר. רק אם תרצה, אני לא יכול לכפות עליך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני יושב פה. למה אדוני אמר את ההערה הזאת רק לגבי?
היו"ר דוד טל:
כי אתה הבא בתור.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מבין שזה מקרי.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האנטישמיות אינה רק היסטוריה, היא ממשיכה להתקיים, חיה ונושמת במדינות רבות בעולם, חלק בגלוי וחלק באופן סמוי. אף שאנו מייחסים את תופעת האנטישמיות למלחמת העולם השנייה, למפלגה הנאצית ולהשמדת יהודי אירופה בשואה, היא החלה עוד בתקופת אברהם אבינו.
אני רוצה לצטט את דברי האדמו"ר מקאליב בספר "שמע ישראל": "מושג הירושה בעם ישראל מצביע על ערכים נעלים ומקודשים ביותר – 'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. משמעותה הבסיסית והיסודית של המלה במסורת של עם ישראל מכוונת לרובדי הקיום היהודי אותו השתיתו אבות האומה הקדושים, אברהם, יצחק, ויעקב עבור עם ישראל לדורותיו". ממשיך ואומר האדמו"ר מקאליב: "אחי ורעי, הדברים שלעיל לא נכתבו לתפארת המליצה, אלא מבשרי אחזה - לעולם לא אשכח את התקופה הקשה הרצופה חרפת רעב, סבל, מכות ועינויים ללא הרף שהיו מנת חלקנו בגטו ורשה. אולם, למרות הכול, בכל מקום ובכל מצב, לא פסקתי מללמוד ולהתפלל. באחת הפעמים ניגש אלי יהודי אחד, בחמת זעם ותסכול נורא, ממש רצה לבלוע אותי, ושאל ברוגז רב, גם כאן אתה מאמין ומתפלל? השבתי לו בשלווה האופיינית לבעלי האמונה השלמה והמוצקה שכל רוח שבעולם לא תוכל לה: 'בהיותי בבית לא הבנתי את דרכי הנהגת הבורא, וגם כאן איני מבין אותו'. הוספתי כי אני צופה שבעזרת השם נצא חיים גם מגלות מרה זו. - - -
"יהודים חביבים, זכרו, ירושה זו מלווה אותנו בכל הדורות מאז אברהם אבינו. אותה ירושה השאירו לנו גם שישה מיליון הקדושים, השם ייקום דמם - לבל ננתק חס ושלום את שרשרת הזהב. עם ישראל חי ויחיה לנצח. כוחות רבים וחזקים קמו עליו בניסיון למחוק את זכרו - ולא הצליחו, ולעולם לא יצליחו עד ביאת משיח צדקנו." אמן.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, כמעט אחרון הדוברים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני היושב-ראש; אני מברך אותך על ניהול הישיבה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, תופעות של שנאה או גזענות - באמירה, בביטוי, במעשה או ברמיזה על רקע אתני, לאומי, או פוליטי - הן תופעות הראויות להוקעה ולמעשה ולמאבק נגדן כדי להביא לקצן. אין ספק שבשנים האחרונות יש עלייה בתופעות של גזענות בכל העולם. לפי דיווחים שונים יש דווקא ירידה בתופעה של אנטישמיות באירופה, דווקא בצרפת - כמעט ב-42%, לפי דוח מטעם אוניברסיטת תל-אביב שיצא אתמול. אבל, זה לא אמור להרגיע אותנו.
אני רוצה להצביע על הגדרות, על שני דברים - על צמצום ההגדרה של האנטישמיות, צמצום על-ידי החברה הישראלית, ישראל, אולי יהודים מסוימים, צמצום המונח אנטישמיות רק לתופעות של שנאה או גזענות כלפי יהודים. והרי אנטישמיות היא אנטי של כל מה שהוא שמי. לכן אנטישמיות אמורה להכיל תופעות של גזענות נגד יהודים, נגד ערבים באשר הם על רקע גזעני, אתני, דתי או לאומי. וההגדרה צומצמה. לכן, זה פוגע במאבק הגלובלי באנטישמיות.
מצד אחר יש הרחבה, גם כן כחול-לבן - הרחבת ההגדרה של האנטישמיות לכל אמירה או ביטוי נגד מדיניותה של ממשלת ישראל, לרבות באירופה. למשל, אם מרצה בלונדון או בצרפת אומר אמירה מסוימת או חותם על עצומה, הוא וחבריו, נגד מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים הכבושים, הוא מתויג אוטומטית כאנטישמי. לפחות כך היה בחלק לא מבוטל מהמקרים. גם זה פוגע במאבק באנטישמיות עצמה.
לכן, אנשים בעלי ערכים שוויוניים ואוניברסליים אמורים להתנגד באופן התקיף ביותר לפגיעה או לרצח של יהודי בצרפת רק בשל העובדה שהוא יהודי, כי זו תופעה של אנטישמיות מאוסה, אבל גם, למשל, להתנגד לניסיון או לפגיעה בנביא מוחמד, למשל בדנמרק. גם זו תופעה של אנטישמיות שמוגדרת היום כאסלאמופוביה, שגואה דווקא באירופה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להיות מאוחדים במאבק בגזענות, אבל ההתכנסות - זה מושג ישראלי חדש - ההתכנסות אפילו בנושא של מאבק באנטישמיות בהגדרה מצומצמת היא טעות, ולכן מותר, אדוני, להתנגד למדיניותה של ממשלה ישראל, אסור לומר אמירה או מעשה וצריך להתנגד לפעולה של אדם או קולקטיב על רקע אתני או לאומי. תודה.
היו"ר דוד טל:
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת רן כהן - אחרון הדוברים. לאחר מכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות סיכום. יש לנו שתי הצעות סיכום, הצעה אחת שכוללת את רוב חברי הבית והצעה נוספת של חבר הכנסת טיבי בשם רע"ם-תע"ל. בבקשה, אדוני חבר הכנסת רן כהן.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, ברכתי הקולקטיבית לכל חברי הכנסת החדשים. אני מאחל לכם הצלחה במושב הזה. נקווה כולנו שנוכל למצות מהכנסת השבע-עשרה את המירב לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. אני בטוח שבכנסת הזאת יש פוטנציאל הרבה הרבה יותר טוב מזה של הכנסת הקודמת, ואת זה אני אומר לכם כאחד מוותיקי הכנסת; גיליתי שאני אחד מוותיקי חברי הכנסת.
אדוני היושב-ראש, אין ספק שהאנטישמיות הצליחה לקבץ את כל תועבת העולם בידיה מקצוות שלא ניתן היה לשער בעבר שניתן היה שיתקבצו יחד כדי להיות לאגרוף אחד שיפעל באנטישמיות נגד העם היהודי, נגד מדינת ישראל, נגד יהודים בכל העולם. נדמה לי שבנושא הזה כל מה שהוא נבזי, מתועב, קיצוני, מטורף, הצליח לחבור לתופעה הזאת של האנטישמיות. אבל, אני רוצה לשים את זה כאן, שמעתי את רוב הנאומים, אגב, הן היו בהחלט מעניינים, אני חייב לומר. אנחנו לא מתעבים רק את האנטישמיות. אנחנו מתעבים את שנאת הזרים, אנחנו מתעבים את הגזענות, אנחנו מתעבים כל מה שהוא הטפה לשנאת בני-אדם. זה לא בא רק מהטעם הפרטי, שמותר לנו לנקוט בתור יהודים, שכן כל כך הרבה ארגונים בעולם מטיפים לאנטישמיות נגדנו, אלא משום שלנו יש גם איזה עקרון-על.
דיברו כאן על השליחות של העם היהודי, על נבחרותו של העם היהודי. אם יש בו נבחרות הרי הנבחרות הזאת מחייבת שנניף בראש דגלנו כיהודים את אהבת האדם ואת השוויון והצדק כלפי כל בני-האדם.
נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שחייבים להוסיף כאן, אולי משום שאני אחד מאחרוני הדוברים, או אחרון הדוברים: אנחנו לא נתייחס לאנטישמיות מעמדה של בכיינות ולא של רפיסות ולא של בקשת טובה מאף אחד. אנחנו באים לזה כמזעיקים בשער, משום שהאנטישמיות והגזענות בעולם מתאחדות לכדי סכנה גלובלית לעמים בעולם, ומתאחדות עם שנאת זרים אחרים. לכן אנחנו לא באים מעמדה של חולשה ושל בכיינות או של בקשת טובה ממישהו. צריך לעקור את האנטישמיות בעולם כמו שצריך לעקור את כל הקסנופוביה, כל שנאת הזרים, והן ייעקרו רק כשמדינת ישראל וגורמים נאורים בעולם ייתנו יד ביד להיות אגרוף אחד כנגד האנטישמיות וכנגד כל שנאת הזרים בעולם.
היו"ר דוד טל:
אני מאוד מודה לך.
רן כהן (מרצ):
ברשותך, משפט אחד שיבטא במשהו גם אותך. אדוני היושב-ראש, אם יש אנטישמיות משום שאנחנו מוכשרים, משום שהתברכנו בדברים חיוביים כלשהם, אולי מותר לנו לקום ולהגיד, שמחובתנו להיות עוד יותר טובים מכפי שאנחנו, להיות עוד יותר שואפי שלום, יותר שואפי צדק חברתי, כדי שלאותם נתעבים ולאותם שונאי ישראל ושונאי יהודים תהיה סיבה טובה לשנוא אותנו, כי נהיה עם יותר צודק, יותר חכם, יותר נאור, יותר שואף שלום. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
אני מודה לך מאוד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להודעות הסיכום. חבר הכנסת בן-ששון יקרא את הודעת הסיכום של קדימה, ש"ס, הליכוד, ישראל ביתנו, העבודה, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, הגמלאים ומרצ. בבקשה, אדוני.
מנחם בן-ששון (קדימה):
להלן הודעת סיכום בנושא האנטישמיות בעולם, אדוני היושב-ראש, מטעם סיעות קדימה, העבודה, ש"ס, הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, גיל ומרצ:
ערב יום השואה והגבורה תשס"ו, מצביעה כנסת ישראל בדאגה על הגשר ההולך ומתחזק בין גילויים שיטתיים של אנטישמיות מודרנית בדמותה של שנאת ישראל לבין שורשי האנטישמיות המסורתית.
על העולם כולו להתנער מגילויי אנטישמיות ושנאת ישראל ולהבין כי הסכנה האורבת מתופעות אלה היא סכנה לא רק ליהודים ולישראלים אלא לאנושות כולה.
כנסת ישראל קוראת למנהיגי העולם החופשי להילחם בכל גילויי האנטישמיות באשר הם ובכל מקום שהוא.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בשם סיעת רע"ם-תע"ל, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני.
הכנסת מגנה כל תופעה של אנטישמיות בעולם.
הכנסת מתנגדת לתופעות של גזענות כנגד אדם או קולקטיב על רקע אתני או לאומי.
הכנסת מבדילה בין תופעות אנטי-יהודיות, ודוחה אותן מכול וכול, לבין הזכות להתנגד למדיניותה של ממשלת ישראל בכל תחום ותחום.
הכנסת דוחה תופעות של האסלאמופוביה ומגנה כל פגיעה בנביאים, בנביא מוחמד ובשאר הדתות.
היו"ר דוד טל:
אני מבקש להיות צמוד לכתוב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
איפה חרגתי? הנביאים?
היו"ר דוד טל:
כן, וגם "ודוחה מכול וכול" לא רשום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אבל היא דוחה מכול וכול.
הכנסת קוראת למסע עולמי נגד כל תופעה של גזענות, לרבות קריאות לטרנספר כנגד אוכלוסיות על רקע אתני או לאומי או פוליטי או גזעני.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. נתחיל בהצבעה על הצעת הסיכום של רע"ם-תע"ל, ולאחר מכן - הצעת הסיכום של רוב חברי הבית. מי בעד הצעת רע"ם-תע"ל? בבקשה, אפשר להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אחמד טיבי – 6
נגד – 15
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אחמד טיבי לא נתקבלה.
היו"ר דוד טל:
בעד - 6, נגד - 15, אין נמנעים. אשר על כן אני קובע, שהצעת הסיכום של רע"ם-תע"ל לא התקבלה.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
ההצבעות של חברי הכנסת מרציאנו ושמחון לא נקלטו.
היו"ר דוד טל:
נצרף אותם. חבר הכנסת מרציאנו הצביע בעד, ונצרף גם את קולו של חבר הכנסת שמחון, בעד.
אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום בנושא האנטישמיות, של הסיעות קדימה, העבודה, ש"ס, הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, הגמלאים ומרצ. בבקשה, מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת מנחם בן-ששון – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת מנחם בן-ששון נתקבלה.
היו"ר דוד טל:
בעד - 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מתכבד להודיע, שהצעת הסיכום של הסיעות קדימה, ש"ס, הליכוד, ישראל ביתנו, העבודה, האיחוד הלאומי - מפד"ל, יהדות התורה, הגמלאים ומרצ התקבלה.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה - בנושא אלימות במשפחה - תתקיים אי"ה ביום רביעי, כ"ח בניסן התשס"ו, 26 באפריל 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:06.