דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ה
ישיבה שפ"ט
הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ותשע של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ו (12 במאי 2026)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4
נאומים בני דקה 4
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 4
אכרם חסון (הימין הממלכתי): 5
אבי מעוז (נעם): 6
אושר שקלים (הליכוד): 7
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 8
סימון דוידסון (יש עתיד): 8
יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית 9
היו"ר אמיר אוחנה: 9
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 10
סימון דוידסון (יש עתיד): 15
יואב בן צור (ש"ס): 18
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 20
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 21
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 23
אבי מעוז (נעם): 25
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 26
יום האחדות 27
יוסף טייב (ש"ס): 27
סימון דוידסון (יש עתיד): 29
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 31
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 33
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבתי סוהר), התשפ"ו–2026 34
ינון אזולאי (ש"ס): 34
אכרם חסון (הימין הממלכתי): 36
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 37
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 39
הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025 40
משה פסל (הליכוד): 40
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 41
חילופים בוועדות הכנסת 43
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 43
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
שלום לחברות וחברי הכנסת ולאורחינו ביציע. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ה באייר התשפ"ו, 12 במאי 2026.
הודעה למזכיר הכנסת.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת תקציר הדוח השנתי של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושאים הבאים: משרדי ממשלה ומוסדות שלטון; ההתנהלות בעת חירום ובמלחמת חרבות ברזל. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הנושא הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברות תהיה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, אם את מוכנה. אם לא, נעביר למישהו אחר.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אני מוכנה, מוכנה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסכמי אוסלו המיטו על מדינת ישראל אסון – אסון מדיני, אסון ביטחוני ואסון לאומי, שאת מחירו שילמנו בנהרות של דם יהודי. במשך 30 השנים האחרונות, במשך שנים ניסו למכור לציבור אשליות של שלום, אבל במציאות קיבלנו טרור, ויתורים והפקרת הביטחון של אזרחי ישראל.
לכן החלטתי כי מהיום בכל יום שלישי אקדיש את הנאום בן הדקה שלי לסעיף אחר, לעיוות אחר ולסכנה אחרת שהביאו איתם הסכמי אוסלו, עד לביטולם המלא, בעזרת השם. והיום אני רוצה לדבר על כבישי יהודה ושומרון. בהסכמים נקבע במפורש כי שוטרים פלסטינים חמושים לא ינועו בכבישי יהודה ושומרון, אבל כל מי שנוסע היום בכבישים האלה יודע את האמת – הסעיף הזה מופר באופן בוטה. רכבים של מנגנוני הרשות, חמושים בנשק, נעים בחופשיות על הצירים, סמוך ליישובים ולצירי התנועה של אזרחי ישראל.
כחברה בוועדת החוץ והביטחון אני אומרת כאן בצורה ברורה: תרחיש היפוך קנים הוא לא תרחיש דמיוני, הוא תרחיש ריאלי לחלוטין, והוא יתחיל בדיוק מאותם חמושים של הרשות הפלסטינאצית שקיבלו נשק במסגרת ההסכמים הכושלים הללו. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך ולעצום עיניים. אי-אפשר להמשיך להחזיק בקונספציות שהתפוצצו לנו בפנים פעם אחר פעם. הגיע הזמן לבטל את הסכמי אוסלו ולהחזיר את האחריות הביטחונית המלאה לידי מדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. וכעת חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע, אדוני היושב-ראש, אני מקבל קהל בכל יום שישי, ואני נתקל מחדש בצעירים מלח הארץ מכל המגזרים, יהודים ולא יהודים, שיש להם רישום פלילי והם לא יכולים לקבל שום תפקיד, שום עבודה במקומות ששייכים לביטחון המדינה או בחברות המובילות בארץ כמו נמל חיפה, כמו בתי הזיקוק, כמו הרכבת וכל החברות ששם צריך אנשים שהם בוגרי צבא.
אנחנו מדברים על מינימום פייטרים שנמצאים ברובאי 05 מינימום, ויש כאלה שיותר. הבעיה שלהם היא שהם לא נחקרו והוגש כתב אישום נגדם. לא הייתה להם עבירה עם קלון ולא הייתה להם הרשעה. בסך הכול יש להם רישום פלילי. אני הלכתי ובדקתי מה זה רישום פלילי. אז אני אגיד לך, אם אני היום בא ואומר שהשכן שלי מחזיק באקדח, והמשטרה באה עם צו, מחפשת אצל השכן ולא מוצאת את האקדח, יש לו כבר רישום פלילי. אם אני אבוא ואגיד שאני חושב שהאיש הזה סוחר סמים, ובאה המשטרה ועושה חיפוש בבית – יש לו כבר רישום פלילי. לכן, זה לא הגון ולא הוגן לתת לכל הפייטרים האלה – ובסופו של דבר גם לא יכולים, אדוני היושב-ראש, לקבל נשק. כאשר הם מגישים, והם עומדים בכל התבחינים, מסרבים לתת להם נשק בגלל הרישום הפלילי. אבל ברגע שהוא מקבל צו למילואים, נותנים לו נשק אוטומטי. הוא כבר חייל טוב, הוא יכול לשרת והוא יכול להגן על מדינת ישראל.
לכן אני אומר שזה לא חוק; זה או תקנה או שהייתה מדיניות. לכן צריך לבקש אולי החלטה בממשלה שרישום פלילי למי שלא הורשע ולא הוכח שעשה עבירה – שלא יהיה רישום, ימחקו את הרישום הפלילי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. אנחנו מקדמים בברכה את החיילות והחיילים מחיל התקשוב של צה"ל. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, וגם את הסטודנטים מאוניברסיטת חיפה, המגזר החרדי, מרחבי למידה, ברוכות וברוכים הבאים.
נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האנרכיסטית שקמה ברסלר סיפרה בכנס של קרן ברל כצנלסון שכשהיא הייתה תלמידת בית ספר יסודי בעפולה, הם שרו בכל בוקר את הפיוט "אדון עולם". מזעזע ממש. עוד היא הוסיפה שאם מישהו היה שם את הבנות שלה לשיר "אדון עולם", היא הייתה הופכת למנהל כיסא על הראש. ברל כצנלסון, שהיה מחובר מאוד למסורת היהודית, ואף זעק על ניתוק ילדי ישראל ממורשתם, מתהפך, מן הסתם, בקברו.
אבל מעבר לעובדה שהשיח האלים של ברסלר לא חדש, חיממה את הלב תגובתו של ראש עיריית עפולה אבי אלקבץ, שלעג לכפייה הדתית ה"חמורה", במירכאות, כמובן. הוא שלח מסר לברסלר שהוא לוקח את כל ילדי עפולה, דתיים וחילונים, לכותל המערבי, והוא מחלק להם שם את ספר התנ"ך, כפי שהוא עושה כבר 20 שנה.
זאת תמצית המאבק התרבותי – מצד אחד אנרכיסטים אלימים, מנוכרים למורשתם ולעמם, ומצד שני הרוב המוחלט של הציבור הישראלי, שרוצה חיבור וקשר למסורת ולמורשת היהודית. בעזרת השם, כשאהיה שר החינוך, נחזק את החיבור של ילדי ישראל לזהותם היהודית ללא שום טיפת כפייה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אושר שקלים. אחריו חבר הכנסת יצחק קרויזר.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
מה אמרת? כשתהיה שר החינוך? אבי, אני עוזב את הארץ, אני מודיע לך.
<< דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >>
ראוי מאוד, ראוי מאוד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני בטוח, אגב, חבר הכנסת דוידסון, שאהבתך למדינת ישראל לא תלויה בזהותו של שר החינוך. בטוח שלא.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
מה אתה דואג? מה אתה דואג?
<< דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חיילינו האהובים, קהל נכבד, אני רוצה לפתוח בחמשיר קליל לכל מי ששוקל לבחור בבנט, הנוכל הפוליטי כמובן: תבחרו בנוכל ותבחרו את אחמד טיבי, יועצו של המחבל / אם תבחרו בנוכל, תקבלו את זה שלא מכיר במונח ארץ ישראל / אם תבחרו בנוכל, תקבלו את זה שאת השהידים מהלל / אם תבחרו בנוכל, תקבלו את זה שאת חיילינו מקלל / ואת זה אנחנו לא נקבל.
השבוע יצא בנט בקמפיין שאומר: ליכודניק אמיתי מצביע בנט. האמת, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אני אומר, חשבתי - - -
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
קודם כול, לא לבכות.
<< דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >>
אוקיי, אבל אני שואל מה הקשר בין בנט לאמת? מה מצביע בנט אמיתי? האם יש קשר בין בנט לבין האמת? בנט ואמת זה כמו לבקש מדובי גל לעשות דיאטה; בנט ואמת זה כמו שעופר כסיף יפקוד את בית הכנסת ביום כיפור; בנט ואמת זה כמו ששמעון מזרחי ילבש חולצה אדומה; בנט ואמת זה כמו שטיבי, השותף בפוטנציה, יכיר בחמאס ארגון טרור; בנט ואמת זה כמו שלפיד תרם למאמץ המלחמתי של עם ישראל. בנט ואמת – אין בכלל דברים כאלה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת סימון דוידסון.
<< דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמדי שנה יצוין היום ברחבי העולם יום האח והאחות הבין-לאומי, שהוא יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל, שהניחה את היסודות למקצוע הסיעודי המודרני. פלורנס הפכה לסמל עולמי של מסירות ואנושיות לאחר שטיפלה בחיילים פצועים במהלך מלחמת קרים.
גם במדינת ישראל, ובמיוחד במלחמה האחרונה, ראינו מקרוב את אותה שליחות שעליה מבוסס המקצוע החשוב הזה. מאז פרוץ המלחמה אחים ואחיות התייצבו בכל מקום שבו מדינת ישראל נזקקה להם: בבתי החולים, בחדרי המיון, בשטחי הכינוס, בחזית הלחימה ובזירות הפגיעה בעורף. הם קיבלו פצועים מהקרבות, ליוו לוחמים שנאבקו על חייהם, הרגיעו משפחות והוסיפו תקווה ברגעים הקשים ביותר. תחת עומס בלתי נתפס, במשמרות ארוכות, ולעיתים גם תחת אזעקות וסיכון אישי, הם המשיכו לטפל, להציל חיים וללוות את הפצועים והנפגעים ברגעים הקשים. אתם, האחים והאחיות של ישראל, מהווים סמל למסירות, לערבות הדדית ולאנושיות. היום אני מבקש לומר לכם תודה על הלב, על המקצועיות ועל השליחות שאתם מביאים איתכם לכל משמרת. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. לאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו ערב לפני משחק גורלי בכדורגל הישראלי, משחק העונה בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע. כולם אוהבים כדורגל, כולם להוטים לראות את המשחק, אבל יש את הדבר החשוב ביותר, וזה שכל מי שמגיע לאצטדיון יצא בשלום.
המשטרה נערכת למשחק כאילו זו מלחמה. ראיתי את הדוח של המשטרה, אני פשוט נבהלתי. כיושב-ראש ועדת המשנה בכנסת ומי שמטפל ודואג בכל הנושא של אלימות במגרשים, אני קורא לכל האוהדים להגיע למשחק כדי ליהנות. תשאירו את החזיזים בבית, תשאירו את השנאה בבית, תגיעו כדי ליהנות, והקבוצה הטובה ביותר תנצח. והכי חשוב, שכולם יחזרו הביתה בשלום. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אמן ואמן. יישר כוח.
<< נושא >> יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית << נושא >>
<< דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >>
מכובדיי כולם, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, אחד הניצחונות הגדולים והמשמעותיים ששינו את פני האנושות לדורות. ניצחונן של בעלות הברית על מכונת המלחמה הנאצית לא היה רק הכרעה צבאית, אלא מוסרית; ניצחון של העולם החופשי על משטר שביקש להשליט חושך, פחד ותהומות של שנאה שכמותה לא ידעה האנושות. גרמניה הנאצית איימה לא רק על מדינות וגבולות, היא איימה על חירות האדם ועל הזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיים. אילו לא היינו זוכים לניצחון שאותו אנחנו מציינים כאן היום, עולמנו היה עולם אפל, מרושע ואכזרי, אבל עבורנו המשמעות הייתה עולם ללא יהודים. לכן הניצחון על גרמניה הנאצית הוא גם הניצחון שלנו – שלנו בני העולם החופשי, אבל גם שלנו בני העם היהודי. ניצחון על מי שביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את בני העם היהודי, ולא בפעם הראשונה.
יש רגע מיוחד שמבטא בעיניי את הניצחון שלנו בצורה מוחשית ביותר: חמישה ימים אחרי שחרור מחנה הריכוז הנאצי ברגן בלזן הגיע לשם כתב ה-BBC ותיעד את תפילת השבת הראשונה שנערכה שם לאחר השחרור. הגופות עדיין היו מוטלות בהמוניהן מכל עבר, המשוחררים עדיין גססו מרעב וממחלות, וריח המוות עוד ריחף באוויר. ואז, מתוך התופת הזאת, קמו שורדי המחנה, שלדי אדם מזי רעב, ושרו יחד "התקווה". בסיום אותה תפילה נשמע הרב הצבאי הבריטי היהודי, ממשחררי המחנה, לסלי הרדמן, שאת צאצאיו זכיתי לפגוש כאן בכנסת, מכריז בקול רועד – וזאת היא ההקלטה המתועדת הראשונה של הביטוי הזה: עם ישראל חי. ההקלטה ההיסטורית הזאת, שהתגלתה במרוצת השנים, הפכה לאחד התיעודים המרגשים ביותר של רוח העם היהודי לאחר השואה.
גם הימים שבהם אנחנו חיים היום רוויי תיעודים מרגשים שכאלה, שבמרוצת השנים עוד יתגלו ויעניקו השראה לבנינו ולנכדינו. כי גם 80 שנה אחרי נפילת גרמניה הנאצית עדיין יש מי שמבקשים, כבכל דור ודור, להשמיד את העם היהודי. אבל יש הבדל גדול מהימים ההם לימינו: הפעם אנחנו נלחמים. עוד איך נלחמים. לא עוד העם היהודי נותר חסר מגן וחרב. מן האפר קמנו, מן החורבן בנינו, ומן החולשה התחזקנו והתעצמנו. לאורך ההיסטוריה, וגם בימים אלה, אנחנו מוכיחים לעולם כולו שעם ישראל חי.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה לומר את דבריו בפתח היום המיוחד.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
יפה מאוד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
דווקא חבל, רציתי להגיד לחיילים כמה משפטים. אתם יכולים להישאר כמה דקות, חיילי צה"ל? תישארו שלוש דקות. שלוש דקות תישארו, זה חשוב לשמוע מה שאני הולך להגיד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חיילי צה"ל, חבר הכנסת סובה מתרגש לראות אתכם ביום הזה של ניצחון בעלות הברית.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תשבו כמה דקות, תשמעו משהו חשוב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז אם לא מפריע לכם להישאר עוד כמה דקות, אתם מוזמנים להישאר איתנו.
<< קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >>
תגיד להם "הקשב".
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אגע בנושא שלשמו התכנסנו, יום הניצחון על גרמניה הנאצית – ותכף גם תבינו, חיילי צה"ל היקרים – אני חייב להתייחס לדבריו של חברי חבר הכנסת אושר שקלים. אני מאחל לכולנו שיבוא יום ונוכל לקיים פה ויכוח פוליטי ללא שימוש במילה "נוכל", "שקרן", במיוחד כשהדבר נאמר כלפי ראש ממשלת ישראל לשעבר. אני לא מייצג את המפלגה של בנט, אני לא בקשר איתו, אני לא חבר שלו, אבל עם כל הכבוד, גם מעבר לזה שהוא היה קצין קרבי בסיירת וגם היה ראש ממשלת ישראל, הגיע הזמן להפסיק לקרוא לראש ממשלה לשעבר "נוכל", "שקרן", ואחר כך לרוץ ולשים את זה ברשת חברתית או בכל סרטון.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
וזה שעכשיו - - -
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ואני הראשון שמגנה כל אמירה כלפי ראש הממשלה המכהן – ולא שמעת ממני מילה אחת, לא אמרתי מילה כזאת.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ואני אומר, אני אגנה, וגם כשיצאו ואמרו שהוא ארדואן הטורקי אני גיניתי הראשון, כי הוויכוח הפוליטי צריך להישאר בגבולות של הוויכוח הפוליטי, ולא כפי ששומעים אותנו האנשים הנכבדים שבאים לכנסת, ואחר כך פונים אלינו ואומרים: כל ההידרדרות הזאת מתחילה מהבית הזה. אני לא רוצה שזה יהיה ככה. לכן אני מקווה שהוא שומע אותי, ואני אגיד לו את זה גם בארבע עיניים. הגיע הזמן להפסיק עם הדבר הזה. באמת הגיע הזמן להפסיק. בגלל כמה לייקים ככה צריך לדבר? באמת. ולא צריך להסית ולא צריך להגיד מה היה בתקופה של ממשלת השינוי או ממשלת האיחוי.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
ארבע עיניים זה טוב יותר.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, אני חושב שיש פה מסר גם לאומה כולה.
אדוני היושב-ראש, קודם כול, ריגשת אותי בדבריך. ריגשת אותי. היום אנחנו קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה שכולו היה מוקדש לניצחון העצום הזה. ולמה ביקשתי מכם, חיילי צה"ל, להישאר? משום שביום ראשון, כשאנחנו היינו כאן בכנסת בסקירה של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר – נדמה לי שסיפרתי את זה גם בוועדת חוץ וביטחון – אני באתי לסקירה הזאת אחרי שאנחנו בסיעת ישראל ביתנו ציינו את היום הזה במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון. אני רוצה שתרימו יד מי היה במוזיאון – לא יד לשריון, אלא הלוחם היהודי בלטרון. תרימו, חיילים. מישהו היה שם? הינה, אתה רואה, אדוני היושב-ראש? שלושה-ארבעה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני גם מרים יד.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, אתה היית. כי ביקשתי שתגיע, וכל הכבוד שבאת.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
רגע, ביקשת מי שהיה או מי שלא היה?
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
מי שהיה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז אני גם.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ומי לא היה? תרימו יד, מי שלא היה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אגב, מרתק. שווה ביקור.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא רק שזה מרתק - - -
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
וזכינו לאחרונה להעביר כאן הצעת חוק שגם - - -
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, עדיין לא עברה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לא סיימנו אותה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
עברה קריאה ראשונה?
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ראשונה רק.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אבל היא בהכנה לשנייה-שלישית.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו נעשה את המאמצים שהיא תעבור גם בשנייה ושלישית.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
חד-משמעית, בכנסת הזאת.
למה אני מספר על הביקור של הרמטכ"ל בוועדת חוץ וביטחון? בלי להיכנס כמובן לתוכן הפרטים ולתוכן הישיבה, הרמטכ"ל מגיע לכנסת ונותן סקירה על ההישגים שלכם, הישגי צה"ל. אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו שומעים על מה שקורה בחזיתות, ועם כל ההישגים – ויש הישגים רבים לצה"ל – עדיין לא השגנו את ההכרעה. בשום חזית לא השגנו הכרעה. ואז ביקשתי מהרמטכ"ל שייתן פקודה לקצין חינוך ראשי, שידאג שכל חייל צה"ל שמגיע ומשרת בצבא ההגנה לישראל – במיוחד חיילים קרביים, לפני שהם יוצאים לקרב – לפחות פעם אחת במהלך השירות שלו יבקר במוזיאון הלוחם היהודי וילמד על ההכרעה שהושגה בחודש מאי 1945.
מיליון וחצי חיילים יהודים נלחמו בצבאות הברית: 500,000 היו בצבא האדום, שכידוע שחרר את מחנה אושוויץ ב-27 בינואר 1945, 500,000 יהודים היו בצבא האמריקאי, קרוב ל-60,000 תושבי היישוב היהודי בארץ ישראל גם נלחמו – אנחנו יודעים את הסיפור של חנה סנש, אבל יש עוד עשרות אלפים שהתנדבו, עזבו את החיים הנוחים, הגיעו לחזית, נלחמו. במוזיאון הזה אתם תדעו שאלה שהיו בארץ ישראל, כאן, בזמן המלחמה ונפלו בשבי – אתה יודע שלא נגעו בהם? אתה יודע למה? כי הם היו עם דרכון בריטי. הגרמנים חשבו פעמיים אם לפגוע בבריטים. לעומת זאת, היהודים שהיו בצבאות אחרים, כמו הצבא האדום, קיבלו כדור בראש. לא מספיק שאתה נפלת בשבי כלוחם, אלא גם כיהודי – כדור בראש.
לכן אני מבקש מכם, חיילי צה"ל היקרים, שאתם תעבירו את זה למפקדים. אתם חייבים לבקר במוזיאון הזה, ושם אתם תלמדו על ההכרעה, משום שב-8 במאי, בערב 8 במאי – ובזה אני מסיים – נחתם הסכם הכניעה של הגרמנים. הגרמנים נכנעו. העולם כולו הכניע את הצורר הנאצי ב-1945, ובמשך 81 שנה, מאז הניצחון, לאף אחד בעולם, לאף אחד בעולם אין שאלה מי ניצח באותה מלחמה, כי הגרמנים נכנעו. ואכן, הושגה ההכרעה, ובזכות ההכרעה הזאת קמה מדינת ישראל, אנחנו נמצאים כאן, ואלמלא הניצחון הזה, סביר להניח שחלק מאיתנו בכלל לא היו נולדים.
אז ביום הזה אני מודה לאנשים שעדיין איתנו. יש 135 אנשים שעדיין חיים איתנו במדינת ישראל, אלה שהשתתפו במלחמה. 135. הגיל הממוצע שלהם מתקרב ל-100. יש כאלה שהם 102, יש בני 99. הם עדיין איתנו. אני מקווה שבשנה הבאה – אני מאחל להם אריכות ימים, וכמובן מאחל לכולנו יום ניצחון שמח. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו לא יכולים לבקש שהמספר יתרבה, אבל לפחות שיישאר אותו דבר.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תודה רבה. ותזכרו, מוזיאון הלוחם היהודי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אשריך. יפה מאוד. תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. תודה גם לחיילות ולחיילים שהאזינו ונשארו וביקרו אותנו. שיהיה לכם ביקור מוצלח ושירות מוצלח.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אולי גם אתה תנסה לשכנע להישאר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יש לו"ז. אני לא רוצה להגזים.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום במליאת הכנסת את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אומנם יום הניצחון מצוין ב-9 במאי, ואנחנו מציינים אותו כאן היום ב-12 במאי, אבל יש ימים שאינם שייכים ללוח השנה, יש ימים ששייכים לזיכרון ההיסטורי של האנושות ושל העם היהודי. יום הניצחון הוא יום כזה. זהו היום שבו העולם החופשי הכריע את אחת ממכונות הרשע האכזריות ביותר בהיסטוריה, היום שבו הובס המשטר הנאצי, שביקש להשמיד את היהודים ולבנות עולם של גזענות, שנאה ומוות. ביום הזה אנחנו אומרים תודה. ספסיבה. Thank you. תודה לעמי בעלות הברית, תודה לחיילים שלחמו בחזיתות, תודה למי ששחררו ערים, מחנות וגטאות, ותודה מיוחדת לווטרנים הגיבורים.
כמיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות בעלות הברית וביחידות הפרטיזנים. מאות אלפים מהם לחמו בצבא האדום. רבים נפלו בקרבות, רבים נפצעו, ורבים נשאו איתם עד יומם האחרון את צלקות המלחמה. הם לחמו במדים של מדינות אחרות, תחת דגלים אחרים, בשפות אחרות, אבל עבור רבים מהם זו הייתה מלחמה על העם היהודי, מלחמה על עצם הזכות של העם היהודי לחיות. ביום הזה איננו מדברים רק על מה שנעשה לעם היהודי. אנחנו מדברים גם על מה שעשו יהודים כדי לעצור את הרוע: על החיילים היהודים בצבאות בעלות הברית, על לוחמי הצבא האדום, על הפרטיזנים, ועל אותם יהודים שלא נשארו רק קורבנות בהיסטוריה אלא הפכו ללוחמים בהיסטוריה. הם אחזו נשק, הם לחמו, הם שחררו, והם היו שותפים להכרעת הנאצים.
אני עומד כאן היום לא רק כחבר כנסת במדינת ישראל, אני עומד גם כבן למשפחה שהשואה לא הייתה רק סיפור קטן אצלה. נולדתי בליטא, מקום שבו חיה לפני המלחמה קהילה יהודית מפוארת של מעל 200,000 יהודים. אחרי השואה נותרו אלפים בודדים. 94% מיהודי ליטא נרצחו בימי השואה. מהמשפחה שלי כל המשפחה נרצחה, רק סבתא שלי ניצלה. אימי, שנולדה ב-1940 בגטו קובנה בליטא, הוברחה כתינוקת מגטו קובנה בתוך שק תפוחי אדמה אל משפחה ליטאית, אל אישה ליטאית, אלנה, האישה שגידלה אותה, שהוכרה כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם. סבתי שרדה את מחנה הריכוז. סבי קפץ מהרכבת בדרך למחנה והצטרף לפרטיזנים – בחר להילחם.
אני מספר לכם את הסיפור הזה דווקא ביום הניצחון, משום שהוא מזכיר לנו שניצחון אינו רק הכרעה צבאית. בזכות הניצחון על הנאצים הסיפור של משפחתי לא הסתיים בגטו, לא הסתיים במחנה ריכוז. המשפחה קמה מחדש, נבנתה, ובסופו של הסיפור הזה, שנים אחר כך, נולדתי אני, בן למשפחה שביקשו למחוק. יהודי שנולד בליטא, עלה למדינת ישראל, וזוכה לעמוד כאן במליאת הכנסת של העם היהודי ולומר בעברית: ניצחנו. זהו הניצחון היהודי הגדול. הם רצו למחוק אותנו, אבל אנחנו כאן, כאן במדינה יהודית ודמוקרטית, כאן עם צבא שמגן עלינו, כאן עם עברית חיה, כאן עם ילדים יהודים שגדלים בארץ, בארץ שלהם, חופשיים וגאים בזהותם.
לווטרנים היקרים אני מבקש לומר מעל בימת הכנסת: מדינת ישראל חייבת לכם תודה, תודה עמוקה, לא רק ביום הזה, לא רק בטקסים, לא רק במילים יפות. תודה על האומץ, תודה על ההקרבה, תודה על כך שלחמתם ברוע המוחלט גם כשעוד לא הייתה מדינה שתגן עלינו. הדור שלכם ידע מהי אימה, אבל לימד אותנו מהי גבורה. הוא לימד אותנו שגם מול מכונת מוות אפשר לבחור להילחם, שגם מתוך חורבן אפשר לבנות חיים, ושגם אחרי האפלה הגדולה ביותר אפשר להרים ראש. היום, כשאנחנו רואים בעולם, שוב, אנטישמיות גואה, שנאה ליהודים וניסיונות לעוות את ההיסטוריה, להכחיש, לטשטש או להשוות את השואה לכל דבר אחר, חובתנו הברורה לזכור, ללמד ולהגן על האמת. אין לנו זכות לשכוח, ואין לנו זכות לתת לאחרים לשכוח במקומנו.
המסר של יום הניצחון איננו מסר של נקמה. הוא מסר של זיכרון, של הכרת תודה, של אחריות ושל עמידה זקופה; אחריות לשמור על האמת ההיסטורית, אחריות לכבד את מי שלחמו, ואחריות להבטיח שהעם היהודי לעולם לא יהיה שוב חסר מגן. ביום הזה אנחנו אומרים תודה לעמי בעלות הברית, מצדיעים ללוחמים היהודים, מחבקים את הווטרנים וזוכרים את ששת המיליונים. ואנחנו ממשיכים לספר את סיפורי הגבורה, כדי שגם בדורות הבאים יבינו: העם היהודי לא רק שרד את ההיסטוריה – הוא קם, נלחם, ניצח ובנה מדינה. עם ישראל חי. מדינת ישראל חיה. הזיכרון חי. והניצחון הזה הוא גם שלנו. לווטרנים היקרים, בשפה שרבים מכם מכירים, השפה הרוסית: (אומר ברוסית). תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת דוידסון, נשאת דברים חשובים ונאים. אני מרשה לעצמי רק להוסיף שהכנסת הזאת בראשותי גאה ששלחה אותך בראשות משלחת של קבוצת הידידות ישראל–ליטא לבקר בליטא כנציגי הכנסת.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
גם סובה היה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בוודאי. אמרתי אתה בראשות משלחת. זה אומר שהיו עוד.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
מה ששלך שלך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני חושב שהביקור הזה היה אחד המרגשים שאני ראיתי – אני בטוח שגם עבורך.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יישר כוח.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, 15 פגישות בשלושה ימים וחצי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לגמרי. לגמרי. זה היה מרגש מאוד. אני עקבתי אחרי זה. זה עוד ביטוי לתקומה הזאת של העם היהודי ושל מדינת ישראל, הביקור הזה. יפה.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. בבקשה, מכובדי, עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, "יום עברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שאה ומשואה, יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל". היום אנו מציינים את יום השחרור וההצלה של העם היהודי, יום שבו נכנעה גרמניה הנאצית על ידי בעלת בריתנו ארצות הברית. חוליה משמעותית בהיסטוריה של העם היהודי, המבטאת את היציאה מחורבן לתקומה, מתהומות האפר לפסגות החירות. ביום זה נדם קולם של תותחי הטילים, ודממת המוות הוחלפה בצהלת החיים. יום זה ביטא את האור הראשון עבור שרידי הפלטה, האודים המוצלים מאש.
מכובדיי, השואה האיומה הייתה התקופה האפלה והשחורה ביותר בהיסטוריה, תקופה שבה נרצחו, עונו ונכחדו תחת מכונת ההשמדה הנאצית למעלה משישה מיליון מבני עמנו. אוצרות אדם ורוח אדירים היו ואינם. תרבות עשירה של חיים שאין לה תחליף נכחדה. כ-80 שנה עברו משואת העם היהודי, ולא השתנה כלום. גם ברבות השנים אנו עדים למציאות המסוכנת. האנטישמיות לא נעלמה. היא נשארה אותו סרטן מסוכן ואכזר במדינות אירופה, ברחבי העולם ואף כאן בישראל. היא רק החליפה גוונים ונהפכה למתוחכמת יותר. בשנים האחרונות אנו עדים לגל האנטישמיות המתפרץ ברחבי אמריקה באופן חסר תקדים, גל שרק מזנק משנה לשנה. השנאה באותן שנות גלות באירופה היא אותה השנאה שיש היום נגד העם היהודי. דבר אחד השתנה מאז: פעם עמדנו חשופים, והיום אנחנו עומדים איתנים. פעם היינו נרדפים, ללא יכולת להגן על עצמנו, והיום אנחנו הרודפים, מביסים את אויבינו מתוך אחיזתנו בחבל אבותינו, במדינתנו, מדינת היהודים.
מכובדיי, כשחוקקתי יחד עם חבריי למשכן את חוק ציון היום לשחרור ההצלה, פרי יוזמתו של הפילנתרופ גרמן זכרייב, שתורם ותרם רבות להטמעת יום זה בטקסים באירופה ובעולם, יזמנו את החוק כדי שלעולם לא נשכח את מה שעוללו לנו, והעיקר, שלעולם לא נשכח כי האנטישמיות היא אסון לא רק עבור העם היהודי – היא אסון עבור כל האנושות.
אירועי השואה הובילו את האומה היהודית לזקוף קומה, להרים את עצמה מאפר ההשמדה, ולהקים בשארית כוחה מדינה כאן, בנחלת אבותינו. הקמתה של מדינת ישראל בחסדי האל לאחר אלפי שנות גלות, הוכיחה את רוח הגבורה של העם היהודי. הנאצים הארורים רצחו כשישה מיליון מבני עמנו, אבל הם לא הצליחו לנצח את הרוח וכוח האמונה הפועם בליבו של כל יהודי. בחרב אפשר לגדוע את החיים, אבל אי-אפשר לגדוע רוח ואמונה.
הקמנו מדינה מתוך אמונה: לעולם לא עוד. לעולם לא נעמוד חסרי ישע מול אויבינו ללא יכולת להגן על עצמנו. 78 שנה עברו מתקומתה של ישראל, ואירועי 7 באוקטובר החזירו אותנו בגלגל הזמן לימי השואה האיומים. ילדים זכים טהורים מול מרצחים; אבות ואימהות מול קנה הנשק ולהב הסכין. אבל גם ברגעים הקשים, כשעמדו חסרי אונים וזעקו את זעקת הקדושים "שמע ישראל", ידעו הם, כי הם לא לבד, וטובי בנינו ובנותינו חיילי צה"ל יצאו למשימת חייהם, להסתער ולהגן על אזרחי ישראל בגופם – משימה קדושה שהצילה אזרחים רבים, אבל לצערנו ולמגינת ליבנו, גם גבתה את מיטב בנינו ובנותינו שנפלו בקרבות העזים.
גם בעת הזאת, עת מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מהמורכבים שהיו, על מדינת היהודים להבטיח כי תגן על עמה ומולדתה בכל עת. אירועי ההיסטוריה מלמדים אותנו בדם וביגון: כוח האומה הוא באחדותה, באמונתה ובתעוזות ליבה. אויבינו יודעים כולם: לא רק הכוח הצבאי הוא השומר על העם היהודי, אלא אחדותו, חוסנו והשמירה האלוקית.
עלינו כאומה להבטיח להיות חזקים, איתנים, נחושים ומלוכדים. רק ככה נגבר על אויבינו. המכנה המשותף בין הנאצים הארורים, הנוח'בות מחמאס, האנטישמיות באירופה, האייתולות מאיראן, מחבלי רדואן וחיזבאללה, היא משותפת: אג'נדה רצחנית אכזרית, בעלת השקפה של נאציזם, להשמדת העם היהודי ופגיעה במדינת ישראל – השקפת עולם אכזרית ובלתי נתפסת המקדשת את המוות, ההרס והחורבן על פני קדושת החיים.
לסיום דבריי, ביום חשוב זה חובתנו להכיר טובה ולהעלות על נס את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הידיד הגדול ביותר בתולדות יחסי אמריקה–ישראל, על עמידתו האיתנה למען המשכיותו של העם היהודי ומדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת בן צור. חבר כנסת אלון שוסטר, בבקשה. בבקשה, חמש דקות.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, האיום שהתגבש במהלך שנות השלושים והתפרץ בסופה של המאה הקודמת הוא תוצאה של התנגדות, של שנאה, גזענות ואדישות, והמופעים האנושיים האלו, הנוראיים, התחברו ליכולות טכנולוגיות. הפחות-הרסני או רצחני זה למשל הרדיו, שהצליח להדהד לראשונה למרחקים ולעומק הנפשות את השנאה, הגזענות והאדישות לגורלם של בני אדם – תזכורת לכך שהמדע, שתוצרי המדע אדישים לערכים. בני אדם נוטעים בטכנולוגיה טוב ורע. האויב הנציונל-סוציאליסטי רצה לכבוש את העולם וחיסל בשיטתיות יהודים, צוענים, הומוסקסואלים ומתנגדים פוליטיים. כמובן, להוותנו, העם היהודי היה קורבן מרכזי.
הניצחון שאנחנו מציינים כאן, יחד עם העולם הנאור, הוא תוצר של התלכדות, של מחנות אידיאולוגיים שונים – חשוב לזכור את זה – מנוגדים, יריבים. הם היו יריבים לפני המלחמה, היו יריבים תוך כדי המלחמה, ובוודאי היו יריבים לאחריה, אבל הם התלכדו לנוכח איום קטלני, טוטלי, מנגד. בנות הברית, אדוני היושב-ראש, גייסו את מלוא תעצומות הנפש, את היכולות הכלכליות ואת קדמת המדע. לרווחתנו, וזה לא בא כתורה מסיני, זה היה יכול להיות אחרת, הפשיסטים הרצחניים בגרמניה הנאצית נכנעו לא הרבה מאוד זמן – בין חודשים לשנים בודדות – לפני שהם בעצמם השיגו את הנשק הגרעיני.
ביום הזה אנחנו מוקירים את הגבורה של עשרות רבות של בני אדם, וחשוב שנחדד את מקומו של הצבא האדום, לא רק מפני שחלקים ממנו, מכובדים, אמיצים, ברי לבב היו יהודים, שחלקם הגיעו לכאן; קודם כול, כי הוא היה הצבא הגדול ביותר, נדמה לי, 30–40 מיליון איש, אשר כרבע מהם נפלו במלחמה, וצריך לזכור, כחצי מיליון יהודים השתתפו בצבא האדום, וכחצי מהם – לא רבע – חצי מהם נפלו, עדות להקרבה ולקרביות שלהם.
מוראות המלחמה נמצאות כאן ממש, אני רוצה לספר לכם, אני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה – מנהלת הוועדה פלורינה, שמוכרת לנו, סיפרה לי אתמול במקרה על כך שאח של סבתא שלה היה לוחם, בין הרבים בצבא האדום, והוא נלחם שנים, וזכה לשחרר את אושוויץ, והגיע לברלין עם הצבא האדום, וב-9 במאי הוא הגיע לבונקר של היטלר ונהרג מרימון ב-9 במאי. מקרה אחד ממיליונים רבים.
המלחמה הראשונה, מלחמת העולם הראשונה, הייתה מבשרת הזכויות הלאומיות, זכויות האזרח, אנחנו נהנינו מהן עם הצהרת בלפור והמנדט הבריטי. המלחמה השנייה הולידה את ההכרה בצורך להיאבק למען זכויות אדם. אבל צריך לומר שהמסקנות חייבות להיות לא רק המאבק המתמיד למען זכויות אדם, אלא גם עמידה נחושה, אמיצה, עד כלות, כנגד הרוע האלים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. בבקשה, עד חמש דקות.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום מיוחד, יום שבו אנו מציינים את ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית ואת סיומה של המלחמה האיומה בתולדות האנושות. זהו יום שמזכיר לאנושות כולה שלא משנה עד כמה הרוע נראה עוצמתי ומאיים, אפשר להכריע אותו. אפשר לנצח אידיאולוגיה של השמדה והרג כאשר נלחמים עליה בנחישות ומתוך אמונה בצדקת הדרך.
עבורנו, בני העם היהודי, היום הזה נושא משמעות עמוקה עוד יותר. זה יום שבו אנחנו זוכרים את ששת המיליונים שנרצחו רק משום היותם יהודים, אבל גם את הניצחון של העם היהודי על מי שביקשו למחוק אותו מן העולם. ניצחון הרוח, ניצחון של עם שקם מן העפר, שב לארצו, הקים מדינה ובנה מחדש חיים יהודיים בארץ ישראל.
ובדיוק מתוך המקום הזה, נעורים בי הדברים שקראנו בשבת בפרשה האחרונה, פרשת בחוקותיי: "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו. ונפלו איביכם לפניכם לחרב". אלו מילים שנראות במבט ראשון כמעט בלתי אפשריות. חמישה מול מאה, מאה מול רבבה, מול 10,000, אבל התורה מלמדת אותנו כאן אמת גדולה על עם ישראל: הכוח שלנו מעולם לא נמדד רק במספרים, בטנקים או בגודל הצבא. הכוח שלנו נובע מתוך עוז הרוח, מן האמונה, מן הידיעה שיש צדק ואמת בדרך שלנו, ויש ייעוד לקיום שלנו כאן בארץ הזאת. וכפי שנאמר קודם לכן בפרשה: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו". כאשר עם ישראל מחובר לאמונה שלו, לזהות שלו ולצדקת דרכו, גם מול אויבים גדולים וחזקים ממנו, גם כשהמציאות נראית מאיימת ומורכבת – הניצחון מובטח. משום שבסופו של דבר, המלחמה שלנו היא לא רק מלחמה על גבולות, היא מלחמה על רוח, על הזהות, על האמונה בצדקת הדרך. ואולי זה הלקח הגדול ביותר של יום הניצחון על גרמניה הנאצית.
ביום הזה, שבו אנו מציינים את ניצחון בעלות הברית על גרמניה ואת סיום המלחמה האיומה בתולדות האנושות, אנחנו מציינים את הניצחון של רוח האדם על החושך. ניצחון של אמונה, של צדק ושל מוסר על אחת האידיאולוגיות הרצחניות והאכזריות שקמו בעולם. זהו יום שמחייב אותנו לזכור מה קורה כאשר העולם מתבלבל בין טוב לרע, לזכור מה קורה כאשר שותקים מול אידיאולוגיה של השמדה ורצח.
כשמשה רבנו מתאר את המאבק בעמלק הוא אומר: "כי יד על כס יה – מלחמה לה' בעמלק מדר דר". בכל דור קם מי שמבקש לפגוע בעם ישראל. בכל דור לובש הרוע צורה ופושט צורה. פעם אלו היו מדים נאציים ודגלי צלב קרס. היום אלו ארגוני טרור, טילים, כטב"מים ומשטרים קיצוניים שמצהירים בגלוי על רצונם להשמיד את מדינת ישראל.
חבריי, יום הניצחון על הנאצים מלמד אותנו שאפשר להכריע את הרוע כאשר מתייצבים מולו באמונה ובנחישות. בעלות הברית ניצחו אז לא רק בזכות עוצמה צבאית, אלא משום שהן הבינו שיש אמת מוסרית ברורה, שיש ערכים שעליהם צריך להילחם, שיש רגעים בהיסטוריה שבהם אסור לעמוד מנגד. והיום אנחנו נמצאים במאבק הזה בדיוק. מדינת ישראל מנהלת מלחמה צודקת מול ציר הטרור בהובלת איראן, משטר שמממן טרור בכל רחבי המזרח התיכון, שמחמש ארגונים רצחניים, שמכוון טילים לעבר אזרחי ישראל ותומכיה, ושמנהיגיו קוראים בגלוי להשמדת המדינה היהודית. ובמקביל למערכה הזאת, אזרחי ישראל ממשיכים להתמודד גם עם טרור בלתי פוסק שמקורו בערביי יהודה ושומרון. כאן מדובר באותה אידיאולוגיה של שנאה ורצח, אותה אידיאולוגיה שמקדשת מוות ומחנכת ילדים לשנוא יהודים מגיל צעיר. מול הטרור הזה אנחנו חייבים לעמוד בתקיפות, לחזק את ההתיישבות, לחזק את כוחות הביטחון ולהבהיר באופן חד וברור: עם ישראל לא יוותר על ארצו ולא ייכנע לטרור.
כאשר אנו שומעים את הקריאות "לכו ונכחדים מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", אנחנו מבינים שהשנאה העתיקה לא נעלמה מן העולם, היא רק החליפה צורה. האנטישמיות עדיין קיימת. לפעמים היא מופיעה בתחפושת של מאבק פוליטי, לפעמים בשפה של זכויות אדם, ולפעמים בשתיקה נוחה מול טרור שמכוון נגד יהודים. לפני 80 שנה יהודים התחננו בפני העולם שיציל אותם, ולא היה לנו צבא, לא הייתה להם מדינה ולא הייתה להם היכולת להגן על עצמם. היום יש לנו מדינה. יש לנו צבא. יש לנו לוחמים אמיצים שמגינים בגופם על עם ישראל. יש לנו דור של גיבורים שקם ומגן על הבית היהודי. וכשאני רואה את חיילי צה"ל נלחמים היום, אני חושבת על הניצחון הגדול של העם היהודי: לא רק שניצלנו מן הנאצים, אלא שבנו לארצנו, הקמנו מדינה לתפארת, בנינו משפחות, יישבנו את הארץ, חזרנו לדבר בשפת התנ"ך, והוכחנו לעולם כולו שעם ישראל חי.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. עד חמש דקות, בבקשה.
<< דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, וטרנים יקרים, אם יש כאלה שצופים בנו, שותפים למאבק נגד הפשיזם באשר הם ובאשר הוא, "לפתע הגיעה קריאה אדירה מכיוון הכביש. הנשים, אשר עד כה ישבו על הרצפה - - - רצו לראות במו עיניהן, מה פשר הקריאות והשמחה. איזשהו צבא הלך והתקרב, אבל לא צבא גרמני. כל המחנה הזדחל עכשיו מהצריפים לקבלת הפנים. כעבור כמה דקות נכנס לשער טנק ועליו חיילים רוסים. למוחרת האיר יום מאי שטוף שמש. יצאתי עם צלינה לשטח הפתוח. רוח קלילה קיבלה את פנינו על הכביש, נושאת עימה קולות רחוקים של שיר ששרו חיילים צועדים, ואת ריח הלילך הפורח. רק אז שאפתי אוויר מלוא החזה וסוף-סוף האמנתי שאנחנו חופשיות. אותו שיר ראשון בחופש, אשר שמעתי על אדמת גרמניה, היה", אני מקווה שאני אומר את זה בסדר ברוסית, "'נה ריבלקי וראקי', 'לדוג בנהר'. באוזניי הוא מצלצל עד היום כהמנון נפלא, חגיגי ומרומם. תמיד מעורר בי אותה התרגשות".
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
נראה לי שלקלדניות יש יותר שאלות מאשר לי בנושא של השיר הזה.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כך מתארת שורדת השואה הלינה בירנבאום – אני מאחל לה עד 120, היא בת 97 – את רגעי השחרור בידי הצבא האדום בספרה "החיים כתקווה".
היום אנו ניצבים כאן לא רק כדי להעלות על נס אירוע היסטורי עליון בחשיבותו אלא גם כדי לקדש את זכר הגבורה ששינתה את פני האנושות. הניצחון על גרמניה הנאצית לא היה רק ניצחון צבאי; הוא היה ניצחון הרוח האנושית על פני האידיאולוגיה של המוות. מהמצור על לנינגרד, דרך הריסות סטלינגרד ועד להנפת הדגל האדום מעל הרייכסטאג בברלין – כל צעד נכתב בדם, ביזע ובנחישות בלתי מתפשרת להביס את המפלצת שביקשה לשעבד את העולם, ולהשמיד לא רק את האנושות אלא גם, ואולי בעיקר, את האנושיות.
אך אל לנו לשכוח את המחיר – מחיר הדמים הנורא של תאוות המלחמה, פולחן הגזע והאדמה, צימאון הדם, מגפת השנאה והקנאות הפשיסטית, בעיקר בגרסתו הנאצית: עשרות מיליונים נהרגו ונטבחו, ובהם קרוב ל-30 מיליון סובייטים. אך בעודנו מציינים את הניצחון ההוא, עלינו להישיר מבט אל המציאות הנוכחית ביושר ובאומץ: הניצחון ב-1945 היה מכריע, אך האידיאולוגיה שחוללה את המלחמה לא נעלמה כליל – היא רק שינתה צורה, החליפה מדים והמתינה בצללים.
היום אנחנו עדים לתחייה מדאיגה של תנועות ניאו-נאציות ופשיסטיות ברחבי העולם כולו. תחת מסווה של לאומנות חדשה, שימור מסורת, הגנה על הזהות האותנטית מפני זרים וביטחון צצים מחדש אותם זרעי שנאה שזרעו הרס במאה הקודמת. שוב אנחנו שומעים רטוריקה המבדילה בין דם לדם ורואים מיעוטים המותקפים בשל דתם, צבעם או מוצאם. שוב אנו נתקלים בזלזול בדמוקרטיה, כאשר הפשיזם בגרסתו העכשווית מנסה לערער את מוסדות החוק, להשתיק ביקורת ומחשבה עצמאית ולהעלות על נס את הכוח והאלימות על פני השיח והצדק.
בימינו הדבר נעשה בעיקר באמצעות חיסול הדרגתי של מוסדות קיימים ושל שלטון החוק ולא באבחת חרב, אך הסכנה אינה פחותה מזו שהייתה לפני כמאה שנה, ואולי אף עולה עליה. ושוב אנו עדים לשכתוב ההיסטוריה – הניסיון לעוות את העבר, להמעיט בזוועות שבוצעו תחת המשטר הנאצי, להפוך פושעי מלחמה לגיבורים ולמחוק את תרומתו של הצבא האדום לשחרור אירופה ומחנות המוות שהוקמו בה בידי הצורר. הניאו-נאציזם של המאה ה-21 אינו תמיד צועד במגפיים מסומרים; לעיתים הוא מסתתר מאחורי מקלדות, בחליפות יוקרה או בנאומים פופוליסטיים המנצלים מצוקה כלכלית וחברתית כדי לזרוע פירוד, פחד ושנאה.
החובה שלנו כלפי הנרצחים והנופלים בקרבות היא לא רק להניח זר פרחים אחת לשנה; החובה שלנו היא להיות חיל המשמר של הזיכרון. עלינו להילחם בכל גילוי של גזענות מראשיתו, לא לאפשר לשיח של שנאה להפוך ללגיטימי, ולזכור שחירות היא דבר שיש להיאבק עליו בכל יום מחדש.
עבור הלינה בירנבאום מסמל השיר "לדוג בנהר" את שחרורה מטלפי הנאצים, אך כפי שכתב בנה, חברי היקר יעקב גלעד, זהו שחרור מהול בעצב וכאב נוראיים. באחד משיריו הוא כתב כך: "יום אביב, ריחות לילך / בין חורבות העיר שלך / יום יפה לדוג בנהר / בתוכי הלב נשבר". יום הניצחון הוא אכן יום של חג, אך בל נשכח את העצב והכאב המהולים בו, ונזכור: לעולם לא עוד, לאף אחד ובשום מקום.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת כסיף. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, עד חמש דקות.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 81 שנה הסתיימה מלחמת העולם השנייה במיגור השלטון הנאצי הארור. אחד מהמנהיגים הבולטים שהובילו לניצחון זה, אם לא הבולט שבהם, היה וינסטון צ'רצ'יל. אני רוצה להביא כמה אמירות שלו, אמירות שיש לנו בהחלט מה ללמוד מהן.
על הסכם מינכן, טרם פרוץ המלחמה, אמר צ'רצ'יל – ואני מצטט: בריטניה הייתה יכולה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה. סוף ציטוט. עוד אמר על כך: השלום שצ'מברליין מציע לנו יוביל למלחמה; המלחמה שאני מציע לנו תוביל לשלום. סוף ציטוט.
לצערי הרב, פעמים רבות גם אנחנו בחרנו בחרפה ובשלום מדומה: בחרנו בחרפה בהסכמי אוסלו, כאשר רבין ופרס הביאו לכאן את כנופיית הטרור של ערפאת. חימשנו אותה ונתנו לה שלטון בערי יהודה ושומרון, ובתמורה קיבלנו טרור של מתאבדים ואוטובוסים מתפוצצים. בחרנו בחרפה כאשר אהוד ברק הוביל אותנו לנסיגה מבישה מדרום לבנון, ובתמורה קיבלנו את חיזבאללה בצמוד לגדרות יישובי קו העימות. בחרנו בחרפה בהחרבת גוש קטיף וגירוש מתיישביו במסגרת תוכנית ההתנתקות של שרון, ובתמורה קיבלנו את כיבוש הרצועה על ידי חמאס ואת הטילים על ערי ישראל. בחרנו בחרפה של עסקת שליט הנוראית, ובתמורה קיבלנו 12 שנות הכנה של מתקפת הטרור המזוויעה בשמחת תורה התשפ"ד, שכפתה עלינו את המלחמה הנוכחית, שטרם הסתיימה, ועוד מלאכה רבה לפנינו.
כחודש לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, עוד לפני שהסתיימה השנה הראשונה למלחמה, אמר צ'רצ'יל בנאומו בפרלמנט הבריטי כך – ואני מצטט: אם גם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תיפולנה תחת שלטון הגסטפו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקיינוס, יהיה המחיר מה שיהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע. סוף ציטוט.
והדברים מזכירים את דבריו של ראש הממשלה נתניהו לפני שנתיים בתגובה לאמברגו הנשק של ממשל ביידן: "במלחמת העצמאות לפני 76 שנים היינו מעטים מול רבים. לא היה לנו נשק, היה אמברגו נשק על ישראל, אבל בתעצומות הנפש, הגבורה והאחדות בתוכנו, ניצחנו. היום אנחנו הרבה יותר חזקים. אנחנו נחושים, ואנחנו מאוחדים כדי להביס את אויבינו ומבקשי נפשנו. אם נצטרך לעמוד לבד, נעמוד לבד. אמרתי כבר שאם צריך, נילחם בציפורניים. אבל יש לנו הרבה יותר מציפורניים, ובאותן תעצומות נפש, בעזרת השם, יחד ננצח". זוהי רוח הגבורה של עם ישראל ושל חייליו הגיבורים, שבעזרת השם ובעזרתם בוודאי ננצח ובוודאי נכריע.
בתגובה לערבים שהתלוננו בפניו על הסכמת הבריטים לעליית יהודים לארץ, אמר צ'רצ'יל, ואני מצטט: היהודים פה בזכות ולא בחסד. הגיע הזמן שגם אנחנו נפנים את המסר הפשוט הזה, שכל אדם ישר והגון מכל אומות העולם יודע אותו: חזרנו לארצנו, וזכותנו על כל מרחביה הינה בזכות – בזכות ההבטחה האלוקית לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב; בזכות הקשר שלנו אליה זה למעלה מ-3,000 שנה, שבהן לא שכחנו אותה לרגע אחד, גם כשהוגלינו מארצנו לתקופות ארוכות; בזכות זה שחזרנו אליה מגלות ארוכה בכל קצוות תבל באופן מופלא וחד-פעמי בהיסטוריה האנושית, והיא בתמורה התעוררה לקראתנו והחלה לפרוח ולתת פירותיה בעין יפה.
כאשר נפנים את הדבר הפשוט הזה, שאנחנו פה בזכות ולא בחסד, נחיל את הריבונות על יהודה ושומרון, וזו תהיה תמונת הניצחון האמיתית של המלחמה הנוכחית, מלחמת התקומה. עם ישראל חי, ועם ישראל ינצח, בעזרת השם, ויכריע את כל אויביו הקמים עלינו לכלותנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אבי מעוז, אחרון הדוברים. אני מזמין את השר אלי כהן לסכם את הדיון. בבקשה.
<< דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא את דבריו של השר אופיר סופר, שהיה אמור להיות כאן ונבצר ממנו. הוא היה אמור לסכם את הדיון בנושא של הניצחון על גרמניה הנאצית. וכך הוא מציין – הוא אומר שמציינים היום בכנסת ישראל את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, יום שבו גברו צבאות בנות הברית על משטר הרשע האכזרי ביותר שקם במאה ה-20 והכריעו את מכונת ההשמדה שביקשה לכלות את העם היהודי ולהחריב את יסודות החירות והאנושות.
ביום זה אנו מרכינים ראש לזכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, ומצדיעים ללוחמים היהודים שנלחמו בגבורה בכל חזית אפשרית, לוחמי המחתרות והבריגדה היהודית, הפרטיזנים, החיילים והמפקדים בצבאות בנות הברית ובצבאות העולם. למעלה ממיליון וחצי יהודים השתתפו במלחמת העולם השנייה; למעלה מ-200,000 מהם נפלו בקרבות. רבים נפלו תחת דגלים זרים, אך בליבם הם ידעו שהם נלחמים את מלחמתו של העם היהודי.
כיום, 81 שנה לאחר הניצחון ההוא, איננו נלחמים עוד כפרטיזנים ביערות או כחיילים בצבאות זרים; אנו נלחמים בצבא ההגנה לישראל נגד מכונת הרשע של המאה ה-21 – איראן ושלוחותיה. הטייסים היהודים אינם תוקפים עוד כיחידים תחת דגל זר; חיל האוויר הישראלי פועל כזרועו של צבאו הריבוני של העם היהודי במדינת ישראל, לצד ידידתנו הגדולה ארצות הברית.
גם היום אנו נדרשים לעמוד מול כוחות המבקשים להשמידנו ומתמודדים עם אידיאולוגיות של שנאה ורצחנות המאיימות על ישראל ועל העולם החופשי כולו, אך בניגוד לעבר, היום העם היהודי מגן על עצמו בכוחות עצמו. חיילי צה"ל, אנשי המילואים, המפקדים והלוחמים ממשיכים את שרשרת הגבורה של הדורות הקודמים ונושאים על כתפיהם את אחריות קיומו של העם היהודי במדינתו. בין הלוחמים הרבים המשרתים כיום נמצאים גם נכדים ונינים של אותם הלוחמים מצבאות בעלות הברית, אשר ממשיכים את המורשת.
יום הניצחון על גרמניה הנאצית איננו רק יום של זיכרון היסטורי; זהו יום של הכרת תודה ללוחמים שהצילו את העולם מן הברבריות, יום של מחויבות להעברת סיפור גבורתם לדורות הבאים ויום של חיזוק האמונה בצדקת דרכנו ובנצח ישראל.
מורשתם היא לנו ציווי. מורשתם היא ציווי לכל גיבורי העם היהודי בדורות האחרונים, ובפרט במלחמת התקומה, שנצח ישראל לא ישקר ולא יינחם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לשר כהן.
<< נושא >> יום האחדות << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום האחדות. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לפתוח את היום המיוחד הזה. עד חמש דקות. בבקשה.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים היום כאן בכנסת ישראל את יום האחדות, שזכיתי כיו"ר ועדת החינוך לפעול לקידומו ולאשרו כאן בכנסת לקריאה שלישית.
זהו יום שנולד לזכרם של שלושת הנערים הקדושים: גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, השם ייקום דמם, שנחטפו ונרצחו בשנת 2014, שבאותם ימים קשים הצליחו לאחד אומה שלמה. אני זוכר בהחלט את אותם ימים, אדוני היושב-ראש – 18 ימים של חיפושים, 18 ימים שבהם עם ישראל היה כולו מאוחד. אף אחד לא שאל אם אותם נערים הם ימניים, שמאלנים, דתיים או חילוניים, אשכנזים או ספרדים; עם ישראל היה עסוק בתפילה ובתקווה למציאתם המהירה.
חוק יום האחדות, שאושר בכנסת והפך ליום ממלכתי בלוח השנה של מדינת ישראל, נולד להזכיר לכולנו שהכוח הבלעדי של עם ישראל הוא קודם כול ביכולת שלנו להיות עם אחד. בשנים האחרונות – לצערנו, במיוחד בשנתיים האחרונות – מחלוקות, גם אם לגיטימיות, הפכו לשסע, וויכוחים הפכו לשנאה. אדוני היושב-ראש, אחת הסיסמאות המוכרות ביותר מהמלחמה האחרונה היא "ביחד ננצח". רבים נוטים להסתכל על זה כעוד סלוגן מוצלח, אבל אני אומר לכם, זה לא. זו האמת. כי רק ביחד נוכל לנצח. עם ישראל שרד אלפי שנים, כי כאשר הוא נדרש לעמוד יחד, זה לצד זה, להתלכד ולחיות ביחד, הוא ידע לעשות זאת.
חבריי חברי הכנסת, אחדות איננה אחידות. אנחנו לא צריכים לחשוב אותו הדבר, ואף מותר וצריך שנהיה חלוקים עם דעות שונות. אבל יש דבר אחד שאסור לנו לשכוח: כאשר אנחנו יחד, מלוכדים, אין אף אחד שיכול עלינו. דווקא בתקופה זו, לאחר האסון הנורא של טבח 7 באוקטובר והמלחמה שלצערנו עדיין גובה מאיתנו מחירים כבדים, כולנו מבינים עד כמה האחדות היא צורך קיומי.
בתקופה זו ראינו אזרחים פותחים את בתיהם, ראינו מתנדבים, אנשי חסד, רופאים, לוחמים, משפחות שכולות ופצועים שהתעלו מעל כל המחלוקות למען עם ישראל. זהו הרגע שבו מתגלה הנשמה האמיתית של העם היהודי.
חברים, לצערי, גם היום יש מי שמנסים להרוויח מהפילוג בינינו ועובדים שעות נוספות על מנת לפלג בינינו ולקרוע את החברה הישראלית כולה. לכן, האחריות שלנו, של חברי הכנסת, של שרים, היא גדולה פי כמה. הציבור כולו מסתכל עלינו, ויותר מכך – הנוער, דור העתיד, מסתכל עלינו. היום הזה מזכיר לנו את האחריות שלנו כחברי כנסת; לא רק האחריות שלקחנו על עצמנו לחוקק חוקים, אלא האחריות לתת דוגמה אישית למען דור העתיד. אחריות לחיות באחדות אמיתית.
אנו נמצאים כעת בימי ספירת העומר. בימים אלו נפטרו 24,000 תלמידי רבי עקיבא, וזה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. בתקופה הזו עם ישראל נוהגים מנהגי אבלות דווקא כדי לתקן את אותו פגם של חוסר הכבוד בין האחד לשני. גם בוויכוחים כאן, בבית הזה ומחוצה לו, ראוי שנשמור על כבוד האחד של השני, נדבר בכבוד, נתנהג בכבוד, נלמד גם להקשיב לדעות שאינן מתאימות לנו ונהווה דוגמה החוצה לאזרחי ישראל שצופים בנו, כמו משפחותיהם של גיל-עד, נפתלי ואיל, השם ייקום דמם, שבחרו מתוך הכאב הפרטי שלהן להצמיח אור גדול לכלל ישראל. במקום להנציח רק את האובדן, הן בחרו להנציח את החיבור בין כלל חלקי העם. וזה המסר הגדול של היום הזה: אנחנו עם אחד. עם שעבר מלחמות ומשברים וממשיך לעבור מלחמות ומשברים, אבל תמיד קם מחדש כי ידע להתחזק ולהחזיק ב"ביחד". נזכור תמיד שהמחבר בינינו גדול בהרבה ממה שמפריד בינינו.
אסיים בתפילה שנזכה לראות את עם ישראל ממשיך לעמוד יחד באהבת ישראל, סביב תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל, בעזרת השם. והחוט המשולש לא במהרה יינתק. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת טייב. אני מזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון. עד חמש דקות, בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני עומד כאן כחבר אופוזיציה – אני לא מסתיר את זה, ואני גם לא חושב שצריך להסתיר את זה. כי בדמוקרטיה, מחלוקת היא לא תקלה, היא חלק מהמהות. מותר להתווכח, צריך להתווכח, לפעמים אפילו חובה להתווכח. אבל יש קו אחד שאסור לנו לחצות: אסור שמחלוקת תהפוך לשנאה, אסור שיריב פוליטי יהפוך לאויב. יש לנו מספיק אויבים מבחוץ, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפוך האחד את השני לאויבים מבפנים.
יום האחדות הוא לא יום שבו מבקשים מאיתנו לחשוב אותו הדבר; הוא לא יום שבו מטשטשים עמדות, משתיקים ביקורת או מבטלים ויכוח ציבורי. להפך – חברה חופשית חייבת ויכוח; כנסת חייבת מחלוקת; דמוקרטיה חזקה חייבת קואליציה ואופוזיציה. אבל יום האחדות מזכיר לנו דבר אחד פשוט וחשוב: אפשר לא להסכים, ועדיין לכבד. אפשר להיאבק על דרך, ועדיין לזכור שיש לנו בית אחד. אפשר להתווכח בחריפות בלי לפרק את מה שמחזיק אותנו יחד.
בבית הזה קל לפעמים ללכת לאיבוד בתוך סערת הוויכוחים. בעבודה היום-יומית כאן במשכן הזה מאחורי הקלעים ובוועדות, אני זוכה לראות גם מציאות אחרת: חברי כנסת מכל קצוות הבית, עם תפיסות עולם שונות מאוד, שיודעים לעבוד יחד כשמדובר באזרחי ישראל. ובעבודה שלי במיוחד סביב עולם הספורט, שקרוב מאוד לליבי, אני רואה את זה שוב ושוב.
הספורט הוא אחד הקשרים החזקים ביותר שיש לנו בחברה הישראלית. על אותו מגרש עומדים ילדים ונערות, יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, עולים, ותיקים, מרכז, פריפריה – פסיפס ישראלי שלם. הם לא תמיד באים מאותו מקום, הם לא תמיד חושבים אותו דבר, אבל הם לומדים דבר אחד חשוב: להתחרות בלי לשנוא; להיאבק בלי לרמוס; לנצח בלי להשפיל, ולהפסיד בכבוד. ובעיקר הם לומדים שאי-אפשר לנצח לבד, צריך למסור את הכדור. וצריך לזכור: גם כשיש יריבות, יש כללים, יש כבוד, ויש משהו גדול יותר מהניצחון של הרגע. הלוואי שגם אנחנו, נבחרי הציבור, נזכור את זה קצת יותר.
בשנים האחרונות, חבריי, ראינו את האמת הזאת בצורה הברורה ביותר. ראינו חיילים וחיילות, מילואימניקים ומילואימניקיות, שעזבו משפחות, ילדים, לימודים ועסקים ועלו על מדים. שם, בבסיסים, בטנקים, בשוחות ובשטח, זה לא מעניין מי הצביע למה; אין שם אופוזיציה ואין שם קואליציה – יש שם ישראלים שסומכים אחד על השני, מחפים אחד על השני ונלחמים עבור אותו בית.
וראינו גם את העורף הישראלי במלוא עוצמתו: אזרחים מכל הארץ, מכל המגזרים, מכל הדעות, שפתחו את הלב; מתנדבים שבישלו, הסיעו, תרמו, אירחו ותמכו במפונים, במשפחות, בחיילים ובכל מי שהיה צריך עזרה, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי לבדוק שיוך פוליטי, בלי לברר מאיזה מחנה אתה. זוהי הרוח הישראלית האמיתית. הערבות ההדדית בינינו היא לא סיסמה סתמית, היא תעודת הביטוח של הקיום שלנו כאן.
וצריך גם לומר ביושר, אדוני היושב-ראש, במקומות שבהם המדינה לא תמיד הצליחה להגיע בזמן, העם הזה קם וצעד קדימה. אזרחים לא חיכו שמישהו יקרא להם לדגל, הם פשוט היו שם, אחד בשביל השני. זו הישראליות במיטבה, לא בסיסמה, לא בשלט חוצות – במעשים. אבל דווקא משום כך, האחריות שלנו כאן בבית הזה גדולה יותר. המילים שלנו לא נשארות רק בפרוטוקול, הן יוצאות מכאן החוצה אל הציבור, אל הרשתות, אל הילדים שלנו, אל הרחוב הישראלי. הן יכולות להרגיע והן יכולות להצית; הן יכולות לחבר והן יכולות לפלג. לכן ביום הזה צריך לומר בצורה ברורה: אחדות אינה שתיקה, והיא בוודאי אינה ויתור על עמדות, על ביקורת או על מאבק ציבורי; אחדות היא היכולת להישאר קשורים זה לזה גם בתוך מחלוקות. להיאבק על הדרך בלי לשנוא את האדם שמולנו, ולזכור שגם ויכוח נוקב צריך לבוא מתוך אהבה למדינת ישראל, ולא מתוך רצון לפרק אותה מבפנים.
החברה הישראלית מלאה בקולות, במסורות, בדעות ובאורחות חיים שונים. זו לא חולשה שלנו, זו העוצמה שלנו, אבל העוצמה הזאת תחזיק מעמד רק אם נשמור על המכנה המשותף הבסיסי ביותר: אנחנו עם אחד, יש לנו מדינה אחת, ויש לנו אחריות אחת – לא לתת לפילוג לנצח אותנו מבפנים.
ביום האחדות הזה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר מכאן: לא חייבים להסכים על הכול כדי לעמוד יחד; לא חייבים לחשוב אותו דבר כדי לדאוג זה לזה, ולא חייבים לוותר על המחלוקת כדי לזכור אמת אחת פשוטה – אחרי כל הוויכוחים, אנחנו אחים, ויש לנו רק מדינה אחת.
ואני רוצה להוסיף משפט אחד, וזה חשוב לי להגיד. יושב מולי יוסי טייב; יוסי טייב הוא מש"ס, ואני מיש עתיד. העמדות שלנו שונות – אני חילוני, הוא חרדי, חושבים אחרת בהרבה מאוד נושאים – אבל העבודה המשותפת שעשינו בוועדת החינוך בראשותו של יוסי טייב היא באמת דוגמה ומופת לכנסת ישראל. אני מוקיר את העבודה המדהימה של יוסי טייב, את היכולת שלו לחבר בין כל קצוות הבית ולהגיע תמיד להסכמה. עשינו את זה במשך מעל שנתיים בהרבה מאוד חקיקות, בהרבה מאוד דיונים, ואני מאחל לך שתחזור בהמשך לתפקיד הזה. אתה דוגמה לאחדות בעם ישראל. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת סימון דוידסון. אתה יודע מה היית צריך להגיד בסוף? ביחד תנצח. היום המילה "ביחד ננצח" כבר מקבלת קונוטציה פוליטית.
אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. כשאמר את זה חבר הכנסת טייב, אני שתקתי, אבל כשאמר את זה חבר הכנסת דוידסון, אז הרשיתי לעצמי לתת הערה קטנה, פוליטית.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הוא פרגן לך על ועדת חינוך, אז פרגנתי לו. אנחנו ברוח אחדות, לפחות בשעה הזאת של הדיון הזה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
תאמין, אפשר לעשות את זה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מסכים איתך מאה אחוז. זה מה שגם אמרתי, אני לא יודע אם שמעת את דבריי, גם אני התייחסתי ואמרתי את זה. בבקשה, חבר הכנסת שוסטר, עד חמש דקות.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בהמשך לדברים, אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, רק בכנסת אנחנו מתפלאים ומתמוגגים מזה שבני אדם שחושבים אחרת יודעים לשתף פעולה. זה קורה יום-יום, שעה-שעה במקומות עבודה, בהגנה, בעבודה, בשלום.
תראו, יש במקורותינו את הפסוק הידוע "חושך שבטו שונא בנו", אז נגיד שבמונחים של המאה ה-21 לא מרשים להרביץ, אבל חזקה על הורים במאה ה-21 שהם אוהבים את בניהם, ו"הוכיח תוכיח" את בנך, את תלמידך, את שותפך הוא כלל יסוד. תולדות האנושות הן הניסיון המתמיד, החיפוש המתמיד, לאיזון בין האישי לבין הקבוצתי; בין לכידות השבט שלנו, המשפחה שלנו, העם שלנו, לבין חיפוש עקבי, אמיץ, חרוץ, אחר מכנה משותף עם קבוצות אחרות, עם יישובים אחרים, עם קהילות אחרות, עם בני אדם אחרים. בכל אחד מאיתנו, בכל זוג, בכל קהילה, בכל מדינה, יש צד ששם דגש על "ויהי מחננו טהור", על ההתבוננות פנימה – במונחים של המקום שאני בא ממנו, מהתנועה הקיבוצית, דגניה, אם הקבוצות, הייתה קבוצה קטנה, "השיבולים פנימה", מתמקדים בעשייה המקומית, ומפה האור יזרח החוצה – לבין "כולנו רקמה אנושית אחת", חיפוש המשותף. הקיבוץ המאוחד, עין חרוד, גדל, משתנה כל הזמן, קולט – דלתנו פתוחה לכל נערה ונער, ככה אמרנו.
בדרך כלל האחדות, חבריי וחברותיי, לא חשובה רק לחוסן ולאווירה הטובה, אלא היא גם כלי להשגת החלטות יציבות בנות-קיימה. הקונסנזוס שמושג על ידי כבוד הדדי, על ידי הקשבה, על ידי הבנה מה הן ציפורי הנפש, מה חשוב לבן השיח שלך ולבן הפלוגתא שלך – יש לזה חשיבות אדירה, משום שזה מאפשר לנו להגיע להחלטות ראויות, יציבות, שיחזיקו גם אל מול שינויים אישיים ושינויים שלטוניים.
שוב, אני בא ממקום – מאגודה שיתופית, במקרה הזה מקיבוצים, שעשו שינויים מרחיקי לכת באורחות החיים שלהם, והם עשו את זה אחרי שקיבלו החלטות ברוב אדיר של 70%, 75% – במונחים של כנסת, זה 90 חברי כנסת שמתאחדים. אנחנו מחפשים – כשאומרים "רחב" זה 70%, כן? החלטות דרמטיות זקוקות להסכמות רחבות, לאחדות, לא לאחידות; להחלטות שמתקבלות אחרי שיח מכבד. וחשוב לומר ולחדד: לשיח משותף כזה אנחנו באים – כל אחד מאיתנו, כל הצדדים – עם מטען ערכי, עם ציפורי נפש, ומחפשים את השילוב, מחפשים – הינה, החיבוק היפה שאנחנו רואים פה מאחורה מבטא את העניין. באים כולנו, כל אחד עם המטען הערכי שלו, ובכל אופן מחפשים איך הם מתמודדים, איך מתקדמים, איך מקבלים החלטות שתהיינה יציבות לדור הבא לפחות.
כך אני מרשה לעצמי לומר שבנושאים שעומדים על סדר-היום אני משוכנע שרק שיח מכבד, שיודע שגם לאחר יש ממש חשיבה בדברים שלו, שלא מבטלת את עוצמת הדעה שלך, כך אנחנו צריכים להגיע לרפורמות, לשינויים נכונים במערכת המשפט, לשוויון בנשיאה בנטל, בחלוקה הוגנת של התוצר שלנו, התוצר הלאומי הגולמי, ולהכרעות צבאיות ומדיניות שדורשות תעצומות נפש, בין אם על ידי הקרבה ובין אם על ידי ויתור ופשרה.
ישראל, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, היא דוגמה יוצאת דופן. השנים הללו, האחרונות, מעידות על כך עדות מוחצת – שילוב נדיר בעולם, ואולי בהיסטוריה, של משפחה, של שבט, של קבוצת אנשים שלא יודעת ומופתעת מכמה לכידות וחוסן פנימי יש לה, ובין חברה מתקדמת בחזית המדע והטכנולוגיה. בדרך כלל אנחנו – המדינות, הקבוצות, התאגידים – מחולקים בין מי שהוא שבט, משפחה, לבין מי שהוא חזק טכנולוגית. אצלנו זה ביחד, וזה מחזק אחד את השני. אנחנו לא נוכל, במקום שבו אנחנו נמצאים גיאוגרפית והיסטורית, אלא לשמור הן על קדמת המדע והטכנולוגיה והן על אחדות – שלא מתוך אחידות, אבל מתוך כבוד הדדי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השר אלי כהן לסכם את הדיון.
<< דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא, ברשותכם, את ההתייחסות של שר החינוך, השר קיש, שהיה אמור לסכם את הדיון ביחס ליום האחדות, ובהחלט יישר כוח גם על הדברים החשובים והמחברים שנאמרו על ידי שלושת חברי הכנסת שהיו לפניי. ואכן הוא מציין, השר קיש, שיום זה נולד מתוך תעצומות הנפש של משפחות שער, פרנקל ויפרח, שבחרו בנתיב של חיבור ובנייה מתוך הכאב על אובדן בניהן – גיל-עד, נפתלי ואייל, זכרם לברכה. הדרך הזאת היא מצפן עבורנו כמנהיגים וכמחנכים. אנו עומדים היום, ביום ה-948 למלחמת תקומה. זוהי תקופה היסטורית של תקומה לאומית. בזכות גבורת הלוחמים וההישגים המבצעיים הכבירים בכלל הגזרות, מדינת ישראל ניצבת איתנה למול אויביה.
המשימה הלאומית שמונחת לפתחנו היא שיקום וצמיחה, והכוח לבצע אותה טמון ביכולתנו לפעול יחד כעם אחד. כפי שנאמר לא פעם, הניצחון האמיתי נמדד ביכולתנו לעמוד יחד כחומה בצורה אל מול כל אתגר. הערבות ההדדית היא הדבק המאחה את קרעי החברה שלנו. הציווי המוסרי: "לא תעמד על דם רעך" אינו רק הנחיה להצלת חיים בשדה הקרב, אלא קריאה להתייצבות חברתית נגד הניכור והפירוד. עלינו לראות בכל אחד ואחד מאיתנו אחראי לגורלו של האחר. כשאחד מאיתנו נפגע, כולנו נפגעים. חוסננו הלאומי נבנה מהידע שאיש לא נותר מאחור בשיקום הפיזי והנפשי הדרוש לנו.
מכאן, מעל בימה זו, כשר החינוך, בעת החשובה הזאת, אני אומר בקול צלול וחד-משמעי: אין מקום לאלימות בחברה הישראלית – לא לאלימות פיזית, לא לאלימות מילולית ולא להסתה. לא תרצח – לא רק כציווי תנ"כי, גם כציווי לקיים זאת ביחד במדינה שלנו, בהווה ולעתיד לבוא, כאות ומופת לכל העמים. אני מוקיע כל גילוי של בריונות או שנאה הפוגעים ביסודות הקיום שלנו, כאשר המאבק באלימות הוא משימה לאומית עליונה ומתחיל כאן, בבית הזה, בשיח שאותו אנחנו מנהלים.
הדוגמה האישית שלנו כנבחרי ציבור, ביניהם צוותי החינוך, התלמידים, הילדים שלנו, בהתנהגות ודרך ארץ היא הכרח. מערכת החינוך נערכת ליום האחדות במועדו הרשמי ביום ראשון הקרוב, 17 במאי. יש פעילות שתתמקד ביצירת גשרים בין קבוצות שונות. הוא מציין שכשר חינוך הוא רואה כשליחותנו לגדל דור שיודע לבנות את עתיד המדינה באיתנות ובחוסן. בני הנוער הנפלאים שלנו מתנדבים ותורמים רבות לחוסנה של החברה הישראלית. הם נושאים עיניהם אלינו, מקבלי ההחלטות, לתמונת עתיד חזקה ויציבה, כצוואתם הבלתי-כתובה של גיל-עד, נפתלי ואייל, יהי זכרם ברוך. עלינו לזכור כי אנשים אחים אנחנו, תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לשר כהן.
<< הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבתי סוהר), התשפ"ו–2026 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1187).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברי כנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר היום: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבתי סוהר), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק. השר כהן, בסיכום שלפני ההצבעה תוכל לעלות ולסכם, אם חבר הכנסת אזולאי יאשר לך.
<< קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >>
אם לא, לא נצביע בעד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
גם לפי התקנון, בכל שלב אתה יכול לעלות כשר.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, תודה רבה. כבוד השר, לגבי – אם לא תצביע בעד, יש לי כמה חברים בפריימריז שהם חברי ליכוד, אז חבל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
זה בהקשר של יום האחדות.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
קודם כול, גם אני מצטרף ליום האחדות, אני חושב שיום אחדות לא צריך להיות מצוין ביום מסוים. הלוואי שהיינו מגיעים למצב שבו כל יום הוא יום של אחדות, ולפעמים יש איזה כמה בריחות מיום האחדות. זה היה חשוב לנו יותר והיה טוב לנו יותר, אבל לצערי אנחנו לא במצב הזה, אז כל יום שאנחנו נעשה יום אחדות, כל רגע, זה הישג למען עם ישראל.
הצעת החוק שמועלית היום לקריאה ראשונה זו הצעת חוק שמבקשת בעצם לקבוע כי שופט בישראל יבקר בבית הכלא לפחות פעם בארבע שנים לאחר הפעם הראשונה בשנה הראשונה שלו כשהוא נבחר. לאחר מכן, לפחות פעם בארבע שנים. אנחנו יודעים שבמהלך התקופה שהוא שופט – לצערנו כולנו נשחקים בעבודה. ביקור של שופט בבית האסורים, אני לא מבקש אותו בעצם בשביל שהשופט יבוא – להגיד לו: יש פה מישהו שאומר לך מה לעשות; אני בא ולוקח את זה למקום אחר. אני חושב שכאשר שופט בא לשפוט, הוא צריך להסתכל לא רק לאן הוא שולח, כמה תפוסה יש שם, מה התנאים שם; לא, זה לא רק זה. הוא צריך לדעת שכשהוא שולח, הוא שולח בן אדם, הוא שולח נשמה לשם. נשמה, אגב, שטעתה, שעשתה פה בעיות, שלא עשתה כדין, שעברה על החוק, נגזר עליה, אבל בכל זאת זה אדם שבסופו של דבר הוא צלם אנוש, וכאשר הוא שולח אותו יש אחריו גם משפחה. לפעמים הוא נשוי עם ילדים, לפעמים יש אחריו אחים, ואתם יודעים, גם לפעמים הוא גלמוד, גם זה.
השופט, רגע לפני שהוא מכריע וגוזר את גזר דינו, צריך שתעלה בפניו התמונה, מה שהוא ראה – איזה אנשים יש שם, מה טיבם ולאן הוא שולח. זה, להבדיל, כמו שאנחנו, לפני שאנחנו קונים דירה, אנחנו נלך לראות את הדירה; לפני שאנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר, אנחנו נלך לבדוק את החינוך שם. גם אנחנו כחברי כנסת, כשליחי ציבור, כשאנחנו מדברים על משהו מסוים אנחנו הולכים לראות, להרגיש, לחוש.
גם אני, אגב, נמצא לא פעם ומבקר אסירים בבתי הכלא. לצערי יש שם כאלה, יש המון. אני ממשיך בדרכו של מור אבי, זיכרונו לברכה, שהיה עושה זאת, והיה אבי האסורים. הוא היה שומע טלפון, מסתכל ורואה שזה מבית האסורים – הוא מכיר כבר את המספרים – הוא מייד היה מפנה את הכול, מרים ועונה לאותו אסיר. הלב שלו היה שם. פעם שאלתי אותו – אמרתי לו: אבא, האדם הזה פשע, מה העניין שלך? הוא אומר לי: ינון, תקשיב, האדם הזה שפשע, בסופו של דבר הוא יחזור לחברה; האדם שפשע, יש אחריו לפעמים משפחה. ואם אנחנו רוצים שיחזור לחברה ולא יחזור – שלאחר שהוא יצא מהכלא לא יחזור שוב לכלא – התפקיד שלנו לדאוג שהשיקום שלו הוא נכון, שהוא מקבל את התנאים שלו בצורה הנכונה, מה שמגיע לו. לא לשלול ממנו, מספיק החירות נשללה ממנו, לא לשלול ממנו את הזכויות שמגיעות לו. ולכן כאשר השופט רוצה לשלוח, בגזר דינו, שזה לא יהיה בהינף יד, אלא שפעם בכמה זמן הוא ילך ויראה לאן הוא שולח.
אגב, עלו בוועדה כל מיני תהיות, שאלות, גם מצד בתי המשפט, הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים. אני חושב שבסופו של דבר הגענו להסכמות. אני מקווה שכאשר הצעת החוק הזאת תעבור בקריאה ראשונה נוכל לזרז את זה ולהגיע לשנייה ושלישית למען זכויות האדם. בהצעת החוק הזאת יש רגישות, יש בה אכפתיות, יש בה אנושיות, יש בה מה שצריכה להיות התכונה של כל אדם, שלפעמים, לצערנו, נשחקת עם התפקיד. תפילתי היא שלא יישחקו התכונות אלו אצלנו ואצל אף אחד שמתעסק בציבור, בצורכי ציבור. צורכי ציבור באמונה – הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, שקידם; לידידי היקר חבר הכנסת אוריאל בוסו, שניהל את הדיונים ביד רמה, וגם כשהייתי צריך לצאת, היה שם בשביל לקדם את החוק הזה מתוך החשיבות; לסנגוריה הציבורית, שאני עושה איתה את זה יד ביד – זה חשוב מאוד, שיתוף הפעולה עם הסנגוריה הציבורית, שהלב שלהם במקום הנכון. אני רוצה להודות ליועץ החקיקה שלי גיל גולן, שמסייע לאו דווקא בחוק זה, אבל בכל שאר החוקים, והיה גם בחוק הזה, גם כשלא הייתי, וידע לעמוד וישב עם הפרקליטות ועם בתי המשפט. אני רוצה להודות לכל חבריי, ומבקש מכם להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. זו הצעה שיכולה אולי להציל אפילו אדם אחד, עם עוד קצת מחשבה, האם הוא באמת צריך ללכת לכלא? האם זה באמת המקום שלו? כי לכל אדם יש אחריו משפחה, וכל אדם שנשללת לו החירות – זכויות האדם שלו אינן נשללות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. ישנם חברי כנסת שנרשמו לדיון. מי שנמצא באולם וירצה לדבר מוזמן כמובן. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. גם חבר הכנסת ואליד אלהואשלה אינו נוכח, לא קראתי בשמו. אם מישהו רוצה להירשם לדבר בדיון האישי, תירשמו; אם לא – חוץ מחבר הכנסת חסון, חבר הכנסת מעוז וחבר הכנסת מאיר פרוש רשומים. בבקשה, שלוש דקות, אדוני.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני גם מתחבר ליום האחדות, ולכן רוצה לדבר כמה דברים לטובת עם ישראל. המלחמה האחרונה הוכיחה פעם נוספת את עוצמתו האמיתית של עם ישראל. לא רק את כוחו של צה"ל ואת עוצמת מערכת הביטחון, אלא בעיקר את החוסן האדיר של אזרחי מדינת ישראל מכל העדות והמגזרים. אין ספק שהישראלים הם האוכלוסייה היחידה בעולם שמלכדת ברגעים גורליים ועומדת כתף אל כתף בכל מלחמה שנכפית על מדינת ישראל. ברגעי מבחן כולם מתאחדים סביב מטרה אחת: להגן על הבית, על המשפחות ועל המדינה שלנו. למרות הרעל שמופץ לא פעם באולפני התקשורת, ולמרות הניסיונות הבלתי-פוסקים לייצר כאוס, פילוג ופניקה בתוך החברה הישראלית, עם ישראל מוכיח פעם אחר פעם שהוא חזק יותר מכל מסך ומכל כותרת.
ראינו אזרחים פותחים את בתיהם למשפחות שפונו, חיילי מילואים שעוזבים הכול ומתייצבים בלי היסוס ומתנדבים מכל העדות והמגזרים, שפעלו ימים ולילות למען האחר. אלו הפנים האמיתיות של מדינת ישראל; לא השיח המפלג ולא אלו שמנסים להחליש את רוח העם. כל אויב שמביט בנו מגלה מחדש אמת אחת ברורה: אפשר לתקוף אותנו מבחוץ, אבל לעולם לא יצליחו לשבור את הרוח של עם ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. אם כן, השר, ביקשת לדבר. זה הזמן לסיכום לפני ההצבעה.
<< דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברור לכולנו שאנחנו צועדים לקראת בחירות, שיתקיימו או בחודש ספטמבר או בחודש אוקטובר הקרוב. נהוג תמיד לומר שכל בחירות הן בחירות היסטוריות, בחירות גורליות, אבל הפעם אני חושב שהן בהחלט בחירות מאוד משמעותיות למדינת ישראל, לעתיד העם היהודי ולאופי המדינה, יותר מאי פעם. האזרחים יצטרכו לבחור בין ממשלה שתרצה לשמור על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין כאלה שירצו להפוך את מדינת ישראל אולי למדינת כל אזרחיה, תוך הישענות על הגיס החמישי, על עוכרי ישראל, על חברי הרשימה המשותפת.
ולמה אני אומר זאת? אני רוצה לומר לכם רק התייחסויות וציטוטים. מי אמר בדצמבר 2025 "נדע להקים ממשלה גם עם 58 מנדטים"? אמר את זה גדי איזנקוט. למה הוא התכוון? הוא התכוון שהוא מתכוון להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת. הרכש החדש שלו, יורם כהן, אומר לפני שלושה ימים: אם נהיה רוב ונקבל 61, מצוין, אבל אם לא נהיה 61, זה לא אומר שלא נקים ממשלה. למה הוא מתכוון? גם עם פחות מ-60 מנדטים של מפלגות ציוניות עם רוב יהודי ברור, הוא מוכן גם הוא להקים ממשלה. אגב, לא רק אצל גדי איזנקוט – לפחות הם ישרים, מפלגת ישר, הם אומרים בפנים: אנחנו נקים עם הרשימה המשותפת; אומר יאיר לפיד, שכבר הוכיח, אמר את זה כמה פעמים: אין לי שום בעיה להקים בתמיכתם ממשלה. לא רק להישען, לא רק בהימנעות, אלא גם בתמיכה. יש עתיד. גם המחנה הדמוקרטי, מה שנקרא, ההריסות של מפלגת העבודה – אומר שם חבר הכנסת קריב ביחס לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות: הדבר הזה אפשרי גם בקואליציה. את הצביעות הזאת, שינסו למכור, אנחנו לא מתרגשים. כלומר, בא ואומר בצורה ברורה: להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת.
עכשיו, בואו נבין, אמרתי כמה פעמים "הרשימה המשותפת", "גיס חמישי" – מי כינה את חיילי צה"ל "רוצחים במדים"? אחמד טיבי; מי האשים את חיילי צה"ל בטבח? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; מי אמר: אני רוצה להגיד לעם הפלסטיני, אל ייאוש עד שנגמור את הכיבוש? עופר כסיף; מי אמרה: לא שחטו תינוקות ולא אנסו? חברת הכנסת ח'טיב יאסין. באחד הנאומים כאן אומרים לחבר הכנסת טיבי: אתה נמצא כאן ומוגן בזכות חיילי צה"ל הגיבורים; מגיב טיבי: אנחנו כאן בזכות עצמנו, אני פה בזכות צבא הכיבוש? הוא אומר. הם לא שומרים עליי, הם רוצחים ילדים. זה מה שאומר אחמד טיבי.
אני שואל, איתם אתם רוצים להקים ממשלה? עליהם אתם רוצים להישען בהקמת ממשלה וקואליציה במדינת ישראל, מדינת העם היהודי? שהתביישו להם. שכל אחד ידע, ברגע שהוא הולך להצביע, למי הוא נותן את הקול שלו – למי שרוצה לשמור על ארץ ישראל, תורת ישראל, מסורת ישראל, מי שרוצה לחזק את חיילי צה"ל ואת כוחות הביטחון ושם אותם ככתר על ראשם, לבין מי שלא בוחל בשום אמצעי. וכן, הרשימה המשותפת ואיימן עודה הם אויבי מדינת ישראל, הם אויבי העם היהודי. הרי כל שנה הם צועדים את צעדת הנכבה, ומה זאת צעדת הנכבה? צעדת הנכבה שבה הם בוכים על מר גורלם שהוקמה מדינת ישראל. אבל איתם הם רוצים להקים ממשלה, איתם הם רוצים להגיע ל-61 אנשים שאיתם הם יוכלו להעביר קואליציה. אבל עם ישראל הוא עם חכם, הוא עם שעבר הרבה מאוד דברים, ובטח שלא ייתן שתקום ממשלה עם עוכרי ישראל.
אז כשאתם הולכים להצביע לאיזנקוט, לרכש שלו יורם כהן, ללפיד, לנפתלי בנט, שעכשיו הוא יושב-ראש יש עתיד; כשאתם הולכים להצביע לגולן ולקריב, אתם הולכים להצביע בעד ממשלה שתהיה לא ממשלה ישראלית יהודית אלא ישראלית פלסטינית. ולכן לכולנו יש אחריות לצאת בבחירות האלה, להשפיע, לשמור על האופי של מדינת ישראל. כי ההורים והסבים שלנו שגרו כאן ושעלו לכאן רצו מדינה יהודית, רצו שנשמור על ארץ ישראל, רצו שנמשיך את הנצח של העם היהודי. והמסר הברור הוא גם לחיילי צה"ל, כי אנחנו רוצים הנהגה שמחזקת את חיילי צה"ל ולא מחלישה את חיילי צה"ל עם עוכרי ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בתי משפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבית הסוהר), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי, בקריאה הראשונה. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת החוק בתי משפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבית הסוהר), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בעד – חמישה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק בתי משפט (תיקון מס' 109) (ביקור שופט בבית הסוהר), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת החלטות ועדת האתיקה בנושאים הבאים: 1. היעדרויות חברי הכנסת מישיבות הכנסת בכנס החורף ובכנס הקיץ של המושב השלישי של הכנסת העשרים-וחמש; 2. קובלנות שהוגשו בגין קידום גורמים מסחריים; 3. קובלנות שהוגשו בגין אחריות חברי הכנסת ושרים על התנהלות יועצים פרלמנטריים; 4. קובלנות נגד חבר הכנסת משה סעדה; 5. קובלנות נגד חברת הכנסת נעמה לזימי; 6. קובלנות נגד חבר הכנסת ניסים ואטורי.
עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 93 לתקנון הכנסת הודיע מזכיר הממשלה בכתב כי הממשלה נתנה הסכמתה לעלות התקציבית של הצעת חוק רשות המורשת ביהודה ושומרון, התשפ"ו –2026, של חבר הכנסת עמית הלוי, ובשל תקלה ההודעה לא נשלחה טרם ההצבעה במליאה. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה למזכירת הכנסת. יושב-ראש ועדת הכנסת? מי רצה הודעה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
כי ביקשו שתיתן הודעה עכשיו. לא משנה לך? אוקיי.
<< הצח >> הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1138).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
טוב, אז אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת פסל להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025. אדוני היושב ראש, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק של הכרת הטוב – פעמיים הכרת הטוב: פעם ראשונה לכלבים עצמם – עכשיו, תבין, זה עניין של חיים ומוות. במלחמה האחרונה כל פלוגה שתדבר איתה, כל כיתה, כל מי שנלחם בשנה האחרונה ובשנתיים האחרונות יודע שהכלבים האלה הם מצילי חיים, הם לוחמים לכל דבר, וכל אחד מבקש אותם, יש חוסר; רוצים עוד ועוד כלבים, מכיוון שהכלבים האלה באמת מגינים על לוחמינו. הסריקות שלהם, חוש הריח שלהם, הם מה שמבדילים חיים ומוות בין לוחמינו. ואתה יודע, מאז שהתחלתי את הצעת החוק הזו כל הזמן מעדכנים אותי על מקרים שבהם אותם כלבים, שהם לוחמים לכל דבר, מצילים את לוחמינו. יש כל מיני דוגמאות, ואני כמובן אקצר: זיגי, שהציל בחאן יונס – הוא חשף שלושה מחבלים במארב; וסוריק שמנע היתקלות קטלנית בג'נין, וממש ממש לאחרונה בלבנון; ברני, שזינקה בלבנון על שישה מחבלים – כל הצוות חזר הביתה, אדוני היושב-ראש, ללא שריטה. היא, לצערנו הרב, נשארה מאחור.
אז פעם ראשונה זו הכרת הטוב לאותם כלבים, אבל יותר מזה – זו הכרת הטוב שלנו ללוחמים הגיבורים שלנו, שלמעשה במצב היום הם אלה שנושאים בהוצאות. צריך להבין שהקשר בין לוחם לכלב שלו זה קשר בל ינותק. עכשיו, אם הוא נפצע, הכלב, מי שנושא בכל ההוצאות האלו זה בעצם הלוחם – לוחם צעיר שרק עכשיו משתחרר מהשירות אחרי לחימה, והוא צריך עכשיו גם לממן את כל ההוצאות, כי הוא לא ישאיר את הכלב שלו מאחור. ולכן זו הכרת תודה שנייה, שהיא אפילו יותר חשובה, לאותם לוחמים גיבורים שהכלב שלהם נפצע ויוצא משירות. ואנחנו לוקחים על זה אחריות, אנחנו אלה שנממן את אותם טיפולים, המדינה, ולא הלוחמים הצעירים יישאו בהוצאות האלה. זהו, החוק הוא מאוד פשוט.
אני רוצה להגיד תודה ליועצת ראש הממשלה טל גלבוע, שעזרה לי לקדם את החוק הזה, לסגן-אלוף ש', שהוא מפקד יחידת עוקץ; דודו אבו, שהוא יושב-ראש עמותת ההולכים בראש – זאת עמותת הבוגרים של יחידת עוקץ; עו"ד איתן אלון, שהוא חבר הוועד של העמותה הזאת; ליושב-ראש הקואליציה, כמובן; לחבר הכנסת יולי אדלשטיין וכל החותמים על הצעת החוק הזאת, שהיא בהחלט הצעת חוק שאני גאה בה. גם אחי היקר, שהוא לוחם יחידת עוקץ – אח שלי לא יקבל כסף מהצעת החוק, כבר אין לו כלב; מתן דוידיאן, לוחם וחבר שלי, אבל בעיקר בעיקר אני רוצה להגיד תודה – וזו זכות עבורי – תודה ללוחמי עוקץ, הלוחמים הגיבורים. עבורי זאת זכות לקדם כזאת הצעת חוק שתועיל לכם אפילו במעט. אז המעט שבמעט הזה הוא זכות עבורי. כי צריך להגיד את האמת: בלי הלוחמים האלה כל הכנסת הזאת וכל הדיונים פה לא קיימים, המדינה הזאת לא קיימת בלעדיהם. אז עבורי זה כבוד גדול שיש לי זכות לקדם הצעת חוק שכזו.
אני קורא לכם כמובן, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזאת ולתמוך בלוחמים של יחידת עוקץ. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת משה פסל.
כעת נעבור לדיון אישי. אם מישהו רוצה לדבר אז הוא מוזמן להירשם אצל המזכירה. יש פה רשימת דוברים, אני אקרא אותה, ואם מישהו רוצה לדבר אז בבקשה: חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; מיקי לוי ומירב כהן – אינם נוכחים. השר ביקש לסכם, בבקשה.
<< דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת פסל, אני עליתי לסכם את הדיון על הצעת החוק שאתה מעלה עכשיו מכיוון שאני חושב שזאת הצעת חוק חשובה, הצעת חוק ראויה. אני בכלל רוצה לברך אותך, חבר הכנסת פסל, על כל העשייה שעשית במהלך כהונת הכנסת הנוכחית לטובת חיילי צה"ל בכלל והמילואימניקים בפרט. אני חושב שציינת בצדק – מי שנלחם בשנתיים ותשעת החודשים האחרונים, וגם בשעה הזאת – חיילים בסדיר ובמילואים, שנמצאים בתוך שטח לבנון, בתוך שטח סוריה, בתוך עזה, ואנחנו ניקח את כל עזה, במקומות ובאזורים נוספים באזור שלנו – אלה בהחלט החיילים והחיילות הגיבורים שלנו, שעושים עבודה מדהימה.
אני חושב שעוד כמה מאות שנים, כשיכתבו את דברי הימים של ימינו אנו, אני חושב שזו תהיה תקופה גדולה יותר מתקופת החשמונאים, שבה יוכלו לדבר על המעטים מול רבים, על הדור הזה כדור המכבים. אני רואה גם אצלי בבית, יש לי שני מילואימניקים, מילואימניק ומילואימניקית, בקרבי, שיוצאים ונלחמים, וגם הבן שלי שיוצא מלבנון, נכנס וכן הלאה. עשית עבודת קודש לטובת כל החיילים.
אני מתאר לעצמי שאולי – יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, נקווה שהוא יהיה שר הבריאות, זה מה שהוא רוצה – אז אני חושב שאולי צריך להקים ועדה מיוחדת רק לטובת החיילים בכלל והמילואימניקים, על מנת לתת להם את כל מה שאנחנו יכולים בצורה המקסימלית, ואין ראוי ממך לעמוד בכנסת הבאה בראשות הוועדה הזאת כי זה הדבר ששומר על כולנו ומאחד את כולנו. יישר כוח.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לשר כהן.
כעת אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה ראשונה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בעד – שמונה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון לוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
<< נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ למסור הודעה. בבקשה.
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, נברך גם את שני חברי הכנסת על העברת החוקים, ינון אזולאי וחבר הכנסת מושיקו פסל. פסל, ברכות. החוק הזה, אני רואה, מרגיש ויודע כמה הוא חשוב לך וקרוב לליבך. ראו את זה גם פה, בנאום שלך. מאחל לך – ואני אסייע בכל מה שצריך – להעביר אותו בשנייה ושלישית כמה שיותר מהר. חשוב. כל הכבוד לך. יישר כוח.
אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החינוך, התרבות והספורט מטעם סיעת הליכוד: במקום חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן יכהן חבר הכנסת עמית הלוי.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה, יושב-ראש ועדת הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ו, 13 במאי 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:52. << סיום >>