דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה י"א הישיבה האחת-עשרה של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ג בכסלו התשפ"ג (7 בדצמבר 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 4 יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): 4 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 5 יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): 5 אורי מקלב (יהדות התורה): 7 מירב בן ארי (יש עתיד): 10 סימון דוידסון (יש עתיד): 11 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 13 שר המודיעין אלעזר שטרן: 16 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 18 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 28 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 31 שרון ניר (ישראל ביתנו): 35 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 36 שלמה קרעי (הליכוד): 37 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 38 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 42 רון כץ (יש עתיד): 44 משה טור פז (יש עתיד): 48 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 48 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 50 נעמה לזימי (העבודה): 51 ינון אזולאי (ש"ס): 52 אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 54 אבי מעוז (נעם): 64 ניסים ואטורי (הליכוד): 72 אופיר כץ (הליכוד): 80 ואליד אל הואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 87 דבי ביטון (יש עתיד): 90 בועז ביסמוט (הליכוד): 91 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 102 יסמין פרידמן (יש עתיד): 109 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 124 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 127 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 128 יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): 133 הודעה אישית של חבר הכנסת ווליד טאהא 144 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 144 ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות 145 היו"ר מיקי לוי: 145 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 146 אפרת רייטן מרום (העבודה): 148 טלי גוטליב (הליכוד): 152 דבי ביטון (יש עתיד): 156 אברהם בניהו בצלאל (ש"ס): 158 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 159 שרון ניר (ישראל ביתנו): 161 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 162 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 164 אבי מעוז (נעם): 167 יעקב אשר (יהדות התורה): 168 שר התרבות והספורט חילי טרופר: 170 שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: 171 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום י"ג בכסלו התשפ"ג, 7 בדצמבר 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אבקש להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת מסמך שכותרתו: תפקידי סיעת יהדות התורה בכנסת העשרים-וחמש ובממשלה השלושים-ושבע, שהוגש הבוקר למזכירות הכנסת והועבר לידיעת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש הוועדה המסדרת, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> בוקר טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותך, אני אתחיל בהודעה, ואעבור לנוסח ההצבעה לאחר מכן. בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, מוצע להקים ועדה משותפת לוועדה הזמנית לענייני כספים ולוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, לתקציב הביטחון. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, חברי הכנסת: יואב גלנט – יושב-ראש הוועדה – יואב בן צור, רם בן ברק, שרון ניר; מטעם הוועדה הזמנית לענייני כספים, חברי הכנסת: משה גפני, אוהד טל, יצחק שמעון וסרלאוף ומיכאל ביטון. זו ההודעה. << נושא >> בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת << נושא >> << דובר >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> אני עובר עכשיו להצעה למינוי סגנים, שדורשת הצבעה ודיון במליאה. הצעה למינוי סגנים זמניים ליושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת, מוצע להמליץ לכנסת לבחור ארבעה סגנים זמניים ליושב-ראש הכנסת: חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת מתן כהנא, חבר הכנסת יעקב מרגי וחבר הכנסת יעקב טסלר. כהונתם תסתיים עם מינוים של סגנים קבועים ליושב-ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. זה כמובן דורש הצבעה. אני רק רוצה לומר כמה מילים שחשוב לי לומר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אחד, היושב-ראש, ביום שני תתקיים הצבעה על החלפת יושב-ראש הכנסת, ואם אכן יוחלף יושב-ראש הכנסת, יש לסיעת יש עתיד מקום למנות סגן נוסף. כך יישמר האיזון, שיהיה 2:3, כפי שהוא, למעשה, עכשיו. אני חייב לומר לחברי האופוזיציה - - - << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה ארבעה ושניים. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> היושב-ראש יצטרף. זה כמו שאם אתה עושה חמישה קואליציה וארבעה אופוזיציה, זה הופך להיות 8:10. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אבל אם בוחרים - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> עזוב, לא ניכנס. אתה יכול לעלות ולדבר. אני רוצה לציין מה שאמרתי - - - << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני רק שואל. אז יהיה 2:4? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> עם היושב-ראש הבא שייבחר התוצאה תהיה 2:4, אבל הנשיאות היא 2:3 פלוס יושב-ראש. עכשיו הנשיאות היא 1:3 פלוס יושב-ראש. בסדר? זה מה שהיה חשוב לי לומר, שאחרי שהיושב-ראש יוחלף ביום שני – ולפחות מהצד שלי, בעזרת השם – אז ליש עתיד תהיה זכות להביא שם לסגן. אני אומר לכם שהקואליציה תתמוך בשם הזה. הוועדה והקואליציה. הדבר השני שחשוב לי לומר: בדיון ארוך בוועדה המסדרת עלתה הצעה שבעיניי הייתה סופר-הוגנת: הצענו למנות שבעה לקואליציה, שישה לאופוזיציה. ההצעה הזאת לא התקבלה על ידי האופוזיציה, ולכן הלכנו להצעה הזו, שבעיניי גם היא הוגנת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מדהים. 13 סגנים – זו סתם הערת ביניים. מי צריך את זה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מבינה שיהיו כאן משמרות מהבוקר עד הערב? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> למה לא 120? אם כבר, כולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, 120. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> - - - לא רציתם, אז - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 10% סגנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם כך, חברי הכנסת, אנחנו ניגשים לרשימת הדוברים. מי שעדיין לא התרגל ללוח החדש, בצד ימין של הלוח יש כותרת "עכשיו במליאת הכנסת", אפשר גם ל"סדר-יום מליאה" ואפשר לראות שם את רשימת הדוברים. לחיצה קלה, ויש את רשימת הדוברים. יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> נוכח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סליחה, אני מתנצל, חבר הכנסת מקלב, איש רב-כישרונות, ראיתי שמציעים לך כל כך הרבה תפקידים, אני מברך על כך. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> לי מציעים תפקידים, אדוני היושב-ראש, אבל לך מציעים עכשיו שלושה סגנים, זה לא דבר של מה בכך. זה יותר. אני סגן במשרד, אבל סגן יושב-ראש זה יותר מאשר סגן שר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הרבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר. ראשית, מזכיר הכנסת הודיע שעל שולחן הכנסת הונחו ההסכמים עם יהדות התורה. אני חושב שחשוב לציין שאלה לא הסכמים, אלה סיכומים שיש עם יהדות התורה. זו אפילו לא חתימה, זה מכתב שנשלח ונחתם על ידי ראשי הסיעות של יהדות התורה, אגודת ישראל ודגל התורה, על תפקידים שסוכמו, אבל כפי שידוע, עוד הדרך לפנינו בנושא החוץ-פרסונלי, בנושא ההסכם המהותי שיש לנו, אם ירצה השם, בקואליציה העתידית, אבל אין ספק - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מקלב, אמרת, אז אני חייב לעמוד לימינו. מה שהוא הקריא, היה "כי הונח היום על שולחן הכנסת מסמך שכותרתו: תפקידי סיעת יהדות התורה בכנסת העשרים-וחמש ובממשלה השלושים-ושבע". << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני יודע שמזכיר הכנסת דייק בלשונו, רק אני רציתי להבהיר הבהרה מעבר לדיוק בלשון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי אנשים רגילים שמונחים הסכמים. רק רציתי לציין ולחדד את זה שאנחנו עדיין נשב – אני מקווה היום, אחרי שבועיים וחצי שלא קרה שום דבר – נשב על הדברים המהותיים כדי לציין ששינויים פרסונליים הם דברים חשובים אבל הדברים המהותיים עוד יותר חשובים. אבל אין ספק, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים עכשיו ברגע, ואולי נפלה בידי הזכות להתחיל את הניצן הראשון של החלפת הקואליציה העתידית - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמתי לך את הזמן להתחלה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יופי. תודה. זו באמת אולי תקופה, זה שחר חדש. כל אחד אוהב לדבר במילים מתקופה אחרת. זו תחילתו של התהליך הזה ואני מקווה באמת שהוא יעשה את זה מוקדם. בידינו הדבר; זה לא צריך לקחת הרבה זמן, אם מסכימים אז הכול בסדר ואני מקווה באמת שזו הרכבת, ושהממשלה החדשה יצאה לדרך ברגעים אלו. אני בכל אופן רוצה לציין: בחלק מההסכמים הקואליציוניים או בשיח סביב ההסכמים הקואליציוניים מדברים הרבה על סעיף הנכד. במקום לדבר על כותרות כדאי אולי לדבר במילה אחת על המהות ועל הנתונים. אנחנו מדברים היום – לפי נתונים שיש – עשרה חודשים מאז פרוץ המלחמה, על עלייה שהיא לא מאוקראינה. רוב העולים שהגיעו לארץ או עתידים להגיע לארץ עכשיו בתקופה הזאת, מדובר על בערך 40,000 עולים, שרובם רובם – 71% מהם – באים מכוח חוק הנכד. דהיינו, הם לא יהודים בהגדרה ההלכתית. אבל הרבה מעבר לזה, גם בעניין המהות: אנשים שמהם 41% כבר חזרו חזרה למדינות ברית המועצות לשעבר. 41%. מתוך עשרה עולים חדשים, רק שניים-שלושה הם יהודים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתמול תיקנה שרת הקליטה שזה 34% – לפי נתוני משרד הקליטה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל אופן, הנתונים שהתפרסמו, ואני חושב שאלה גם הנתונים של מרכז המחקר של הכנסת – אני מתבסס על נתונים של מרכז המחקר של הכנסת, שאותם אנחנו ודאי רואים כנתונים מדויקים. אנחנו מדברים על כך שמתוך עשר או 20 עולים, חמישה הם יהודים והשאר – 15 – הם לא יהודים. מדובר באנשים שהזיקה שלהם למדינת ישראל היא חלשה מאוד – הם לא יודעים מילה בעברית, הם לא יודעים איפה זה מדינת ישראל. לפי מחקר שנעשה, אלה אנשים שהתחתנו בכנסייה והולכים כל יום ראשון לכנסייה, ואין להם מחשבה לבוא לארץ. ואני שואל, מה, אנחנו פראיירים? אם תוך עשרה חודשים כבר חזרו חזרה 15,000 אנשים מתוך 35,000 שעלו – הרי גם חוק השבות הקיים מדבר על הרצון להשתקע בארץ. זה נקרא להשתקע בארץ? אני יודע שאומרים שהישראלים לא אוהבים להיות פראיירים, לא אוהבים שעובדים עליהם. מה? אנחנו מוכנים לתת אזרחות לאנשים שאין להם מחשבה לרגע? שהם מנצלים אותנו? חוזרים חזרה? זה שימוש לרעה, כל מה שיש רמייה. אנחנו לא רוצים את החוק הזה? בתחילת התהליך, אדוני היושב-ראש, 93% היו יהודים, 7% היו לא יהודים. היום התהליך הוא ש-72% הם לא יהודים, ובקושי 28% הם יהודים. לכן אני חושב שזאת העת לשנות את זה. צריך להבין מדוע אנחנו מדברים ככה. אנחנו עושים נזק לעצמנו. אין מדינה בעולם שהייתה מאפשרת הגירה כזאת; נותנת אזרחות בקלות כזאת. כל מדינה נחשלת שרוצה אזרחים לא הייתה מקבלת אנשים, ותהליך לקבל רישיון עבודה היה לוקח הרבה יותר זמן. הנתונים האלה טוענים שיש שער פרוץ לארץ, וחובתנו לתקן את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מציעה לחבר הכנסת מקלב שידבר עם חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כי לא נראה לי שהם סגורים לגמרי על סעיף הנכד שם בליכוד. אני רוצה דווקא להתייחס למכירת החיסול של המדינה, של משרד הביטחון ומשרד החינוך. נתחיל ממשרד החינוך: אני לא יודעת מי יהיה השר או השרה, שיגיעו בטח מהליכוד, אבל אני מאחלת להם: תנחומיי. היה משרד חינוך ונשארו לכם, לדעתי, גילאי שלוש עד שש לממלכתי, אפילו לא כיתות. נכון? כל השאר פוצל. אם זה היה בניין, אז היה נראה שמעבירים בלוקים: אחד לאורית סטרוק, אחד לבצלאל. אני כבר לא זוכרת מרוב שפירקו את המשרד הזה לגורמים. המשרד הכי חשוב הולך ומתפרק לנו מול העיניים. נדבר גם על משרד הביטחון – כי הרי כל מה שעשו בקמפיין הזה זה לדבר על משילות. ככה אתם מושלים? גם את משרד הביטחון פירקתם? גם את הנקודות הכי חשובות, במקומות הכי נפיצים, גם את זה הוצאתם משר הביטחון? גם שר הביטחון הבא מהליכוד שקט; לא שומעים אותו; הלכו לו על הראש. מה הוא יגיד עכשיו? מה השאירו לו ממשרד הביטחון? הוועדות שמוקמות, אדוני היושב-ראש, כדי להכשיר חוק, הם הביאו דרך הוועדה כדי לחסוך את 45 היום של פטור מחובת הנחה. אתה מגיע לוועדה המסדרת והם בכלל לא יודעים איך החוק נראה, אבל הם כבר כתבו לו דברי הסבר. עכשיו, יש שני חוקים: אחד, שמאסר על תנאי הוא בעצם לא כמו מאסר בפועל אז זה בסדר להיות שר, כי קיבלת רק על תנאי, לא נורא. אבל אני רוצה להתייחס לפקודת המשטרה שהשר לביטחון לאומי רוצה להביא עוד לפני שהוא ישב עם המשטרה. הוא עוד לא פגש את המשטרה; הוא בעיקר ראה את זה בסיורים של הוועדה לביטחון פנים ובישיבות. איפה נשמע דבר כזה? שר שמיועד לפקח על המשטרה אפילו לא יושב ולא מדבר עם המשטרה ולא מבין את הצרכים שלה, אבל כן ייקח מהם סמכויות. אם ככה נראית משילות – תנחומיי. כי משילות אין פה; לא צבא, לא משטרה, אפילו תכניות לטווח הארוך – זה לא מעניין אותם. כי אם אפשר לפרק גם את משרד הביטחון, גם את משרד החינוך, גם את המשטרה אבל הכי חשוב: את הערכים של המדינה הזאת. למה לא? זאת הזדמנות מצוינת. ככה לא נראית משילות, ככה נראה חורבן של המדינה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, חילקתי לכם עכשיו מתנה קטנה – קובייה הונגרית – כדי שתבינו על מה אני הולך לדבר. להקים ממשלה זה דבר מאוד מורכב. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לאזן בין גורמים שונים - - << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סימון, לכבוד הממשלה החדשה תקרא לזה קוביה חורבנית. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קובייה הונגרית – יודעים כולם מה זה. << קריאה >> עידית סילמן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו פשוט לא משחקים בקוביות. באנו לעבוד - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אה - - - מי זאת, גברת קואליציוש? היא באה לעבוד, היא לא באה לשחק. את זה היא עשתה שנה פה, אצלכם - - - << קריאה >> עידית סילמן (הליכוד): << קריאה >> קודם כול נעשה בצורה הכי טובה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברים יקרים, להקים ממשלה זה דבר מאוד מורכב. צריך לאזן בין גורמים שונים, בין אינטרסים ורצונות מנוגדים שמבקשים לבוא לידי מימוש. לצערנו, כבר התרגלנו למשרדים מומצאים ולדרישות יומרניות רק כדי לרצות את האגו הפוליטי והגחמות של חברי הסיעות השונות. אבל הממשלה המתגבשת לקחה את זה עוד צעד אחד קדימה. בהסכמים הקואליציוניים שנחשפו לציבור אנו רואים פירוק והרכבה של המשרדים שהכרנו. כל משרד עובר לשולחן הניתוחים ונקרע לגזרים: לתתי-משרדים, לשברי רשויות, לרסיסי אגפים. הפקידים במשרדים מבולבלים ולא יודעים תחת איזה שר הם יעבדו מחר. משרד החינוך, למשל, נפרד מהאגף לתרבות יהודית, שהועבר למשרד למשימות לאומיות; את משרד האוצר חצו לשניים: בחצי מהתקופה צפויה לנו מדיניות כלכלית ימנית, ובמחצית השנייה – סוציאליזם. תגידו לי, זה לא אבסורד? הפריפריה החברתית פורקה ממשרד הנגב והגליל; משרד הביטחון איבד את המינהל האזרחי ואת האחריות על מתאם פעולות הממשלה בשטחים לטובת חבר הכנסת סמוטריץ'; סמכויות המפכ"ל על מדיניות המשטרה ועל פריסת כוחותיה פורקו והועברו לשר לביטחון הפנים מר בן גביר; היחידה לתוכניות חיצוניות – בעלות של שני מיליארד שקל. שני מיליארד שקל – פורקה ממשרד החינוך ועברה למשרד ראש הממשלה תחת פיקוחו של חבר הכנסת אבי מעוז והרב טאו, והצטרפה להמצאת החיוניות שנקראת: הרשות לזהות לאומית יהודית. ואני שואל, לפני המשרד הזה לא היינו יהודים? זה משהו חדש? ממציאים לנו את היהדות? חבריי חברי הכנסת, לסדר ממשלה זה דבר מסובך לא פחות מלפתור קובייה הונגרית. כשילד קטן חסר סבלנות לא מצליח לפתור את הקובייה הוא שובר את החלקים ומנסה להרכיב אותם מחדש; עוקר רשות מפאה אחת ומדביק אגף לפאה אחרת. אני פונה לממשלה ההונגרית המתגבשת: אל תנהגו ככה. אין בעיה, אתם מרכיבים ממשלה? תרכיבו. אבל תעשו את זה בצורה אחראית, שקולה, לא פזיזה, בצורה שלא תפגע באזרחי ישראל. לפירוק המשרדים יש השלכות ישירות ומזיקות לאזרחי ישראל. הוצאת אגפים והדבקה מלאכותית שלהם, לא במקומם הטבעי וההגיוני, נושאת עימה נזקים כלכליים ובירוקרטיה. יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה, והאזרח המבולבל ימשיך להתרוצץ בין הרשויות ולנסות למצוא מענה לבעיותיו. מר בנימין נתניהו, בעבר ידעת להרכיב ממשלות בלי לפרק משרדים לשברים ולרסיסים. היום אתה לא מצליח לפתור את הקובייה ההונגרית הזאת, שנקראת ממשלת ישראל השלושים-ושבע, בלי לנפץ כל משרד בדרך לפי הגחמות של כל אחד מהשותפים שלך. אני קורא לכם, חבריי חברי הממשלה ההונגרית שבדרך, לגלות אחריות כלפי הציבור שבחר בכם. את הקובייה ההונגרית הזאת שכל אחד קיבל על השולחן שלו תפרקו בלי לפרק את המשרדים. תודה רבה, חבריי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מזכיר לחברי הכנסת, אי-אפשר להביא ולעשות מעל הדוכן מצגות ועניינים. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אני אתייחס שוב לפסקי בית דין שניתנו בתקופה האחרונה לצעירים ערבים שנעצרו בהפגנות שהיו במאי לפני שנה. אדהם בשיר מעכו – נגזרו עליו עשר שנים; כמה צעירים מטמרה – מוחמד אבו אל-היג'א, מוחמד אבו רומי, בהא אבו אל-היג'א, אברהים מוריח – בין חמש לשבע שנים. בכל פסקי הדין האלה הוכנסו סעיפי טרור בשל העובדה שהעצורים הם ערבים. בעבירות דומות שביצעו יהודים באותה תקופה, באותו מאי, בהפגנות דומות, לינץ' נגד ערבי, סעיד מוסא, בבת ים – לא היו סעיפים כאלה. סעיד מוסא, קורבן הלינץ', עובר לינץ' עכשיו בבית המשפט על ידי עורכי דין ממולחים של התוקפים, ובית המשפט מגלה נדיבות ורוחב לב חסר תקדים כדי לשפד את קורבן הלינץ' ולהקל את העונש של היהודים שעשו לו לינץ'. מה המסר של המדינה? להכניס את סעיף הטרור הוא החלטה של המדינה, שמבוצעת על ידי הפרקליטות ומיושמת על ידי שופטים בבית המשפט. הם רוצים להפחיד את הציבור הערבי, שלא יפגין עוד פעם, שלא ימחה. עכשיו, במקרה של אדהם עורך הדין היה יכול לעשות עבודה טובה יותר – והוא לא עשה. יש ביקורת קשה על עבודתו, אבל הבעיה היא השופטים, לא רק עורך הדין. אין דבר כזה עשר שנים על זריקת אבן ומכה במקל. אין, אין, אין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה "זריקת אבנים"? הוא ניסה להרוג אותו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין, אין עשר שנים, אין עשר שנים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ניסה להרוג אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא שמעתי את הצעקות שלכם על סעיד מוסא. סעיד מוסא עבר לינץ'. גם הוא עבר לינץ'. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? אני מאוד מקווה שהם יקבלו עונש - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איפה השוויון בפני השופטים? איפה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? שגם הם יקבלו עונש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה אתם לא זועקים? אף אחד לא תומך באלימות, אף אחד לא תומך באלימות - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הוא פוסט-טראומטי - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - אבל עשר שנים ושבע שנים וארבע שנים – זה מיועד רק לערבים, מה שמוכיח שבתי המשפט במדינת ישראל מפלים, לעיתים בשיקולים גזעניים של השופטים. כבר הייתה עבודת מחקר כזאת באוניברסיטת חיפה. בתי המשפט בישראל הם כלי – גם הם כלי – שמפלה נגד הציבור הערבי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בסוף בית המשפט הוא אחד - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מסיים. אני הייתי בזמנו בבית משפט יחד עם העצורים בבאר שבע, בבית משפט בפתח תקווה, בצפון, נפגשנו עם המשפחות כולן בעכו. אני מבין את המצוקה של המשפחות ואת הכעס - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני פגשתי את המשפחה של מור. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבין את - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה, אבל הוא אומר שבתי המשפט גזעניים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תעלי ותעני לו. בבקשה, משפט לסיום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בתי המשפט בישראל – יש עבודה של פרופ' רטנר – מפלים נגד הציבור הערבי. על אותה עבירה יש גזרי דין שונים, חמורים יותר. הכנסת סעיף הטרור באה להפחיד את הערבים, שלא יפגינו. חובתנו גם כוועדת המעקב, גם כמפלגות, גם כאנשי ציבור, למחות נגד גזרי הדין האלה ולעמוד לצד האנשים שקופחו בצורה דרקונית בהחלטות האלה של בתי המשפט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר שטרן, בבקשה. << דובר >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, הדברים האלה מופנים בעיקר אל המועמד להרכיב את הממשלה. אנחנו נשתדל לקרוא לו ראש הממשלה; לא לחקות אותם בביזיון ובנזק הנורא שהם גרמו לממלכתיות הישראלית. אני באתי לפנות לראש הממשלה המיועד ולהגיד לו: בעדינות, קצת יותר לאט, כדי שהחברה הישראלית לא תתפרק לגמרי. אם החלטתם להרוס את מערכת המשפט, אם החלטתם להרוס את מערכת החינוך, ואם החלטתם להרוס את מערכת הביטחון – לאט, כיוון שבסוף זאת המדינה של כולנו. בימים של השבעת הכנסת אני איחלתי הצלחה לראש הממשלה המיועד ולאלה שזכו בבחירות, לטובת כולנו. בסוף זאת המדינה של כולנו. אבל אנחנו הולכים ברחובות, ואנחנו באמת פוגשים אנשים מפוחדים עד כדי אחוזי פלצות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם מפחידים אותם, אז הם מפוחדים. אל תפחידו – הם לא יפחדו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סעדה, תודה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני דואג - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אל תדאג, תן לו לדבר, הוא שר. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד משהו: כשאנחנו מדברים על איך נראית האלימות ברחובות, בכבישים – אני אומר את זה פה שנים מעל הדוכן הזה – אנשים במדינת ישראל חושבים ומתנהגים בפרדיגמות. כשאתה משדר להם שחוק הוא חוק, אבל מחר נשנה אותו ושמערכת המשפט היא לא טובה, וכשאתה משתמש בביטויים אלימים – אל תתפלא שאת דרך המחשבה הזאת אנשים מיישמים אחר כך גם בכבישים וגם בשכונות ובערים. כיוון שכשאנשים חושבים בדרך מסוימת וכשאתה משדר להם: אל תדאגו, תעשו עבירות, אנחנו בהסכמים הקואליציוניים נכשיר אותן – למה שלא יעשו עבירות? הם יודעים שיום יבוא ויבוא שלטון שלא משנה איך הוא השיג את השלטון – אם בהסתה ובשקרים – ויגיד: אנחנו נתקן, למה שהוא לא יעשה כבר עכשיו עבירות? למה שהוא לא יתנהג באלימות מילולית, כמו שמתנהגים בבניין הזה גם כן? אני רוצה להגיד לכם יותר מזה: יש לנו מערכת ביטחון. כשאתם מערערים בהסכמים הקואליציוניים על מנגנוני ביטחון של שנים, תדעו – ואני נזהר מלהגיד את זה כאן – גם היום כבר יש לנו קושי להביא חיילים לשירות מילואים. זה לא טריוויאלי בעיניהם. יכול להיות שזה לא היה טריוויאלי לפנות יישובים; זה גם לא טריוויאלי לאבטח יישובים בכל מיני מקומות; זה אפילו לא טריוויאלי להתאמן. זה אחוז קטן, אבל כשמהבניין הזה אתם משדרים ששרים מיועדים – שבתוך משרד הביטחון נקים עוד גוף – אני הייתי צריך ליהנות, בגלל שהשר אומר: אני אדאג לזה שיהיו המון המון אלופים ותת-אלופים דתיים. לבושים כמוני, בכיפה ובציצית. תאמינו לי, הם לא רוצים לשמוע את זה. הם כתף אל כתף. הם לא רוצים שיקדמו אותם בזכות הכיפה והציצית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> הם לא רוצים שזה יהיה שיקול, אבל זה מה שאתם משדרים להם. אתם גם משדרים ששר החינוך שיהיה לא יכול להיות אחראי על החינוך, בגלל שיש עוד כמה דברים שבהם אנחנו לא סומכים עליו – צריך לתת לזה תפקידים מיוחדים. אין דבר כזה שלמות חינוכית; אין דבר כזה קו שמקשר בתוך בתי ספר. אז אני חוזר עוד פעם, כיוון שנגמר לי הזמן, ואני מכבד את בקשתך, אדוני היושב-ראש. אני מבקש דבר אחד: זכיתם בבחירות. אנחנו מכבדים את זה, גם אם זה נעשה בהסתה ובהפצה של שקרים, כפי שאנחנו רואים, אבל בסוף אין לנו ברירה אלא לכבד את זה. אבל עכשיו תזכרו: יש מחר. יש מחר, והמחר הוא של כולנו יחד. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. אחריו – סגן השר סגלוביץ'. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתלונן שקר על שוטרים. מתלונן סדרתי, הנואם. אין פה מישהו ממח"ש שיגיד לנו כמה תלונות הגשת על שוטרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, הוא עוד לא פתח את הפה, בחייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רציתי להגיד לו. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל היא חייבת לפתוח את הפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני - - - פשוט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה. חברת הכנסת גוטליב, תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב מוכיחה את דבריו של הפילוסוף הידוע דקארט: אני צורח, משמע אני קיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עזוב. בבקשה, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לפחות אני אומרת אמת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. יום ארוך לפנינו. בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נתקלים בימים האחרונים, ובצדק – ואני רוצה לחזק ולברך מפה את מנהלי בתי הספר, את המורים, את ראשי הרשויות, שיוצאים כנגד המינוי של הגזען, החשוך, המיזוגן, ההומופוב, לאחראי על מורשת, תרבות, תוכניות חיצוניות במערכת החינוך; הטלת חשכה עמוקה על מערכת החינוך. אנחנו עומדים בפני חשכה גדולה. הרעש הזה מאוד מפריע לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שקט. תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. אנחנו באמת בפני חשכה גדולה מאוד שעומדת להיכנס למערכת החינוך, אם כי קשה להגיד שעד היום היה יותר מדי מואר שם. אבל במקום חינוך, תהיה תעמולה; במקום מחשבה עצמאית, תהיה שטיפת מוח. שטיפת מוח שתהיה מלאה בתכנים גזעניים, לאומניים, משיחיים. בחינוך, וחבל מאוד שהרבה לא יודעים את זה פה – בחינוך לא שותלים במוחם של התלמידים רעיונות – זו תעמולה. עוד מימי סוקרטס יודעים את זה, מי שיודע מי זה סוקרטס, ואני לא מדבר על הכדורגלן הברזילאי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים. אין לנו ידע כללי. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לא יודעים. בוא תסביר לנו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל מה שעומדים לעשות במערכת החינוך – אם כי, כאמור, זה כבר התחיל מזמן – הוא לא לפתח את המחשבה העצמאית של התלמידים; זה התפקיד של חינוך, בטח בחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית. לא – רוצים לחסום בפניהם את המחשבה העצמאית, לשטוף להם את המוח, שחלילה לא יחשבו באופן ביקורתי או ספקני. ואחר כך עוד מתהדרים במילים כמו חינוך, כמו דמוקרטיה. לא – זה לא זה ולא זה. בזמנו אפילו לימדו בספר אזרחות שנקרא "להיות אזרחים בישראל" – הציגו שש תפיסות של איך מדינת ישראל צריכה להיות. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> כמה זמן נשאר לאויב? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הציגו את הוויכוח. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> כמה זמן נשאר לאויב? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הציגו שתי תפיסות שמדברות על מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה וכל לאומיה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> החלטנו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והציגו ארבע תפיסות שונות של מהי מדינה יהודית. כלומר נתנו לתלמידים את הכלים לחשוב. את זה מבטלים. אבל כל העניין הזה - - - << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> והינה נולדה - - - חדשה – עגבניות ירוקות. נכון? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל העניין הזה של שטיפת המוח - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת רביבו, תודה. אתם רק גורמים לכך שאני אצטרך להוסיף לו זמן. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה לא תוסיף לו זמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> עגבניות ירוקות - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להמשיך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> קשה לשמוע את האויב. קשה לשמוע את האויב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, תודה. מה לעשות? זה הפרלמנט הישראלי. תודה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> עגבניות ירוקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> דרך אגב, אני מביא לתשומת ליבך – תקרא את הוראות ועדת האתיקה – זו מילה אסורה בתוך המליאה. אני רק מביא לתשומת ליבך. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אבל עגבניות ירוקות, אדוני היושב-ראש? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> קיבלתי, אדוני היושב-ראש: התומך טרור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גם זה אסור. אני מציע לך לקרוא. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אז העופר כסיף. זה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אני מציע לך לקרוא. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> עגבניות ירוקות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל מעבר לחשכה הגדולה שאנשים הזויים וחשוכים בעצמם מביאים למערכת החינוך, הרי שכל הנושא הזה משמש גם כהסחת דעת מהבעיה העיקרית, מהפשע העיקרי שהממשלה העתידית עומדת לבצע – סיפוח למעשה של רוב השטחים הכבושים; מיסוד של משטר האפרטהייד והטיהור האתני, זה מה שהממשלה עומדת לעשות; הקמה של מיליציות פרטיות בידי טרוריסטים, שאחד מהם אפילו מורשע בתמיכה בטרור, בידי אדם, בקושי אדם, שיושב שם, אני לא אומר את שמו - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אתה הטרוריסט היחיד פה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - שהכה והתעלל באנשים שעצר, אזרחים, ללא הצדקה. מישהו יגיד שזה דין הבוחר, כך החליטו בחירות דמוקרטיות. אז אני רוצה קצת להבהיר לאנשים שכנראה לא יודעים כל כך מה זו דמוקרטיה: דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, מעבר לזה שלא הרוב עומד לצד הממשלה העתידית, אבל גם אם כן – דמוקרטיה היא זכויות המיעוט והפרט. זו דמוקרטיה. ומי שאומר אחרת, כנראה מוכיח כמה לימודי האזרחות באמת הוכהו והוכו בשנים האחרונות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בחירות דמוקרטיות הן בחירות שבהן כל מי שנמצא תחת שלטון יכול לבחור. כיום, תחת שלטונה של מדינת ישראל, למחצית אין זכויות בכלל, לרבות הזכות לבחור ולהיבחר. זאת לא דמוקרטיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מזה מסיטים את תשומת הלב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה? רגע, איזו מחצית? זה מדהים. קשקושים. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> יאללה, הביתה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך להיאבק נגד כל הפושעים האלה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו מחצית? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - פה זה לא סוריה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ביצור הזה, וכל האנשים האלה שבינם לבין דמוקרטיה אין כלום. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כסיף, תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו ניאבק נגדם וגם נביס אותם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו מחצית? << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> - - - עגבניות ירוקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון: אני קורא פה לכל אזרחי המדינה לצאת להתנגדות לרחובות, לא לתת לממשלת הדמים הנפשעת הזאת לפעול. כן, לצאת לרחובות במיליונים - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - נגד הכיבוש והגזענות ונגד השוביניזם והמיזוגניה - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> לך, לך. לך. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> - - - אתה לא במוקטעה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ונגד היצורים - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אתה לא במוקטעה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ניצחנו את אנטיוכוס, ננצח גם אותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סגן השר סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מי אתה מדבר? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> מה שאמרתי קודם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי וחבר הכנסת כהן, מוזמנים לפרסה לשתות קפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם מה אתה צועק עליי משם - - - ונדבר איתך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברכות לכל חברי הכנסת החדשים, לכל סיעות הבית שהצטרפו לעבודה המשותפת כאן. אני רוצה לומר כמה מילים, לתת תזכורות לדברים שפחות עוסקים בהם, ואולי יש הזדמנות לשים אותם על השולחן או על סדר-היום גם של הכנסת. 9 בדצמבר הוא היום הבין-לאומי למאבק בשחיתות. זה יוצא יום שישי הקרוב. יש יום מיוחד בכנסת ב-14 בדצמבר. אתה מדבר על הנושא הזה של מאבק בשחיתות, והוא כאילו עף עם הרוח; לא נושא. ואם יש דבר אחד גרוע שיכול לקרות במדינה, בממשל, הוא שנושאים שם בליבת העשייה הממשלתית או החשיבות הדרמטית של מאבק בשחיתות – הם לא נושא. הם לא נושא, כי בהסכמים הקואליציוניים שנחתמים ונחתמו, השחיתות היא ממוסדת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא חוקית. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בטח. תספר לנו קצת על זה, מה היה כשאתה היית שם כסגן מפקד או משהו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא באה ואומרת שאדם שהורשע בעבירה פלילית – יעשו שינוי פרסונלי בחוק על מנת שיהיה שר במדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אתם חקרתם פרסונלית, לא פעם ולא פעמיים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בזמנו כתבתי איזשהו מאמר עם אנשים נוספים – שחיתות חוקית. דיברנו על הדרכים האחרות לטפל, שלא בדרך החוק הפלילי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לרדוף זה בסדר? לרדוף זה בסדר? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה שצריך לעשות היום הוא לשים על שולחן הכנסת הצעות מן הסוג הזה, שאין סיכוי שהיו עוברות בעולם מתוקן. אין סיכוי. אבל במקום שבו גם ראש ממשלה יכול להיות ראש ממשלה עם כתבי אישום מעל ראשו ותמונתו תתנוסס מעל כל משרד ממשלתי, והוא יהיה שם כדוגמה וסמל לאיך צריך להיות מנהיג האומה, אז גם זה אפשרי. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> זה לא דוגמה לזכות החפות? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ושאדם שישב על כיסאו של השר לביטחון הפנים יהיה אדם שהורשע בהסתה ויהיה צריך לטפל בכלל אזרחי מדינת ישראל - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא יודע מה זה שחיתות - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אז גם האירוע הזה הוא אירוע אפשרי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וגם מה זה בריונות, מה זה חוק תקנת השבים, מה זה חוק - - - בתקנות השבים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הממשלה שכאן, היא תקום על אדנים של שחיתות – שחיתות ממוסדת, חוקית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חברי כנסת לא יודעים שום דבר בחוק, כלום. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שהממשלה הזאת תשים אותה בתוך ועדות הכנסת. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אני מציע לכם להחליף את העם, הכי טוב. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> והיא שמה אותה בתוך ועדות הכנסת. היא תשים אותה. ונשמע נאומים חוצבי להבות עד כמה זה מוצדק למנות אדם שהורשע בפלילים להיות שר. נשמע טיעונים מפה עד הודעה חדשה. בעולם הערכי גם שלכם וגם שלי זה לא היה קורה לפני איקס שנים. וזה קרה רק בגלל דבר אחד: שחיתות, בסופו של דבר, לא רק באה לידי ביטוי במה אסור ומה החוק אומר – בסוף, היא עולם ערכי שלם שעליו אדנים ועליו מחנכים דורות של אנשים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה עשיתם עם השחיתות במשטרה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל במקום שהכול אפשרי - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סעדה, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - במקום שהכול מותר, במקום שאומרים "הרוב קובע", ללא שום מעטפת נוספת, זאת הכנסת וזאת הממשלה שתקום. תפקידנו כאופוזיציה לשים את תמונת המציאות הזאת מול הציבור, כי תמונת מראה מול עיניכם לא תראו; טחו עיניכם מראות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אנחנו בימים של מה שנראה המתנה – המתנה להרכבת ממשלה שכולנו כבר יודעים איך היא תיראה; כולנו כבר קראנו חלק גדול מההסכמים ההולכים ומתהווים בימים האלה להרכבת ממשלה במדינת ישראל. ככל הנראה הקטר כבר יצא והוא דוהר לכיוון של קטסטרופה בעיניי. הממשלה ההולכת ומתהווה טומנת בחובה אלמנטים פשיסטיים בצורה הכי ברורה. אי-אפשר להתנער מהעובדה שהממשלה הזאת מהווה סכנה אמיתית בשלושה נושאים שישנו את פניה של המדינה שהכרנו. נכון, הייתה לנו ביקורת – לפחות אני וחבריי, מאז ומתמיד – על הממשלות הקודמות, אבל אנחנו חושבים שהפעם הממשלה עוברת פאזה, כי היא הולכת לשנות גם את המשטר בתוך המדינה. הייתה לנו ביקורת, אבל היה לפחות את אחד הבלמים שהשתמשו בהם ושהיו יכולים להוות איזשהו מקום לפנות אליו כמפלט אחרון, שזאת המערכת המשפטית; גם כן הולכים לחסל את הכוח שנמצא בידי המערכת המשפטית, לבקר את עבודת המחוקקים כאשר הם סוטים מהערכים הבסיסיים שאמורים להיות ערכים שמורים בחוקים אשר מחוקק הבית הזה. פסקת ההתגברות, שנראית כאילו דיון משפטי כללי שלא קשור לאנשים הפשוטים שנמצאים בתוך הציבור, היא אחת הנקודות שמובילים כדי לשנות את שיטת המשטר. אין עוד בלמים שנמצאים בפני מה שנקרא דיקטטורת הרוב שהולכת ומתהווה. לצערנו הרב, הנושא הזה יפגע גם בחיי היום-יום של הציבור שאני באה ממנו, הציבור הערבי במדינת ישראל, אבל גם בציבור כולו. בינתיים אנחנו רואים שהממשלה המתהווה הולכת להעמיק את הכיבוש ואת הקולוניזציה כאשר היא מוסרת את מה שהיה אמור להיות מינהל זמני כדי לנהל את האוכלוסייה הנמצאת תחת כיבוש, האוכלוסייה הפלסטינית; מוסרת אותה ביד רחבה למתנחל שמאמין בעליונות היהודית ובתורת הגזע. המתנחל הזה הולך להשריש את הקולוניזציה שקורית בתוך השטחים הפלסטיניים, והממשלה הולכת לעכב כל אפשרות של פתרון מדיני לכיבוש המתמשך. הממשלה הזאת הולכת לפגוע אנושות בזכויות של האוכלוסייה הערבית. אנחנו מריחים את זה, אנחנו רואים את זה, והיא מסתמכת על שנים ארוכות – נכון – של ממשלות אחרות שגם פגעו בזכויות האזרחים הערבים, כולל הממשלה האחרונה. אבל למסור את משרד, מה שנקרא, ביטחון לאומי, לידיים של אדם שכבר הצהיר כמה פעמים, והתלהם על האוכלוסייה הערבית, זה לפתוח במלחמה. אני פונה עכשיו - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני פונה לחברי הכנסת שצועקים מהספסלים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תפסיקו לצעוק. אל תשימו לב למעוז העז. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם נאחזים בעז שמכניסים כדי לנהל מלחמה – להוציא את העז הזאת ולהישאר עם החמור ועם הפרה שכבר הכניסו ולהרגיש בנועם אם תצליחו במאבק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עכשיו זה הזמן לנהל מאבק רציני נגד הפשיזם, שהולך להשתולל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה מה שהצבעתם. הצבעתם נגד הממשלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ניר, בבקשה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מירב, לפעמים כדאי להקשיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? למה? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא אנחנו – אתם הבאתם בעצמכם. הייתם חיקוי עלוב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה מה שקיבלתם. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הייתם חיקוי עלוב - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - עלוב, עלוב. יש לך סגן שר כזה - - - על מה את מדברת בכלל? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תפסיקי לצעוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה את מדברת? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תפסיקי לצעוק, תפסיקי לצעוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אני מבקש לאפשר לדובר הבא. חברת הכנסת סלימאן, חברת הכנסת בן ארי, נא לשתות תה בפרסה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קפה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, נאום פירוק לגורמים. הקואליציה המתהווה בעיקר מפרקת. היא מפרקת את מערכת החינוך, היא מפרקת את מערכת המשפט, ושיא השיאים – היא מפרקת את קודש הקודשים, את מערכת הביטחון של מדינת ישראל. בשנת תש"ח, 1948, על גבי נייר אחד חתם בן גוריון וקבע את פקודת צבא הגנה לישראל ועל גביה שמונה סעיפים. אני אקריא שניים מהם. סעיף 4: "אסור להקים ולקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא הגנה לישראל". סעיף 7: "שר הביטחון" – הוא ואין בלתו – "ממונה על ביצוע פקודה זו". 75 שנים חלפו והצבא הפך להיות הצבא הטוב ביותר בעולם, עם כוח המגן החזק ביותר שיש ועם האנשים הכי מוסריים שיש. אז למה מפרקים? אה, תאוות שלטון וכוח. אלא שזאת נוסחה לא מתכנסת. אז מנפחים משרות, מפצלים סמכויות ויוצרים עיוות אחד גדול. לא ניתן להכפיף פלוגות מבצעיות באיו"ש לשר לביטחון לאומי. לא ניתן להכפיף את המינהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים לשר נוסף. שיעור מס' 1 בבה"ד 1: אחריות אינה ניתנת לחלוקה. ואני שואלת: מה יהיה? מי יהיה הריבון באיו"ש? האלוף במילואים יואב גלנט, שר הביטחון המיועד, יש לך זכויות רבות ועשרות שנות ניסיון. אל תהיה אתה זה שמוריד את השלטר. חיילי ומפקדי צה"ל הם מעל כל עסקנות פוליטית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צרפתי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ניסיתי להתנגד ואמרתי: זו לא התורה. שמי נחמה תאנה, והרב צבי טאו תקף אותי מינית. לא פעם ולא פעמיים. הוא תקף אותי כשהייתי ילדה, אחרי שהתחתנתי, וגם כשכבר הייתי אימא לילדים". כך כתבה נחמה תאנה, שחשפה לפני כמה חודשים את הפגיעה הקשה שחוותה. מאז היא עוברת מסכת של הכפשות, איומים וניסיונות השתקה. נחמה נחושה ומתכוונת לעמוד איתן ולא לוותר. נחמה ממשיכה לדרוש דרישה בסיסית – שתלונתה תיחקר. השבוע, בצאתי מהכנסת, עצרתי לשמוע את נחמה תאנה, שעמדה במשמרת המחאה השבועית שלה, יחד עם כמה עשרות תומכים ותומכות, דתיים וחילוניים כאחד. פגשתי אישה עדינה, חכמה, מאירת פנים, אמיצה. אישה שאמרה: לא עוד. אישה שהחליטה לשבור את קשר השתיקה, ועל כך היא משלמת מחיר כבד. פגשתי גם את אביה ואת אחיה, עוטפים אותה במעטפת של אהבה ותמיכה. עומדים כחומה בצורה מול אותם כוחות אופל שמנסים להשתיקה. הם סיפרו לי כיצד מהרגע שבו אזרה נחמה אומץ לספר את סיפורה היא ובני משפחתה נתונים למתקפות בלתי פוסקות, ניסיונות השתקה ואף איומים. הם אוהבים את נחמה, הם מאמינים לה ודורשים צדק עבורה. בלתי נתפס שגם בימינו אנו, אישה או גבר שחווים פגיעה מינית עדיין נאלצים להילחם על כך שהאמת תצא לאור, נאלצים להתמודד עם מתקפות על אמינותם ועל שפיותם; עדיין צריכים להילחם כדי שיקרה הדבר הבסיסי והמובן מאליו – שתלונתם תיבדק. כיצד ייתכן שארבעה חודשים אחרי שחשפה לראשונה את הפגיעה, נחמה עדיין צריכה לעמוד מדי שבוע במשמרת מחאה ולדרוש צדק? הסתרה, הכחשה והשתקה ממשיכות ומעצימות את הפגיעה. הן מאפשרות לפגיעות מיניות להמשיך ולהתקיים. הסתרה, הכחשה והשתקה אינן דרכה של היהדות. פגיעות מיניות קיימות בכל מגזר ובכל שכבות האוכלוסייה. פגיעות מיניות הן לא סוגיה פוליטית, דתית או מגזרית. פגיעה מינית היא נגע שמחובתנו, כנבחרי ציבור, לפעול יחד כדי למגר. לחזק את ידי כל הנפגעים והנפגעות; אלה שמוצאים את הכוח והאומץ לחשוף את סיפורם, וגם עבור אלה שלא. פגיעה מינית היא האויב המשותף של כולנו, נשים וגברים כאחד, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים. אני מאמינה לנחמה תאנה ומחזקת את ידיה ואת ידי בני משפחתה. אני קוראת לבאי הבית הזה להתייצב לצידה של נחמה ולדרוש יחד איתה בדיקה מעמיקה של התלונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה גם על העמידה בזמנים. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הנאחז בקרנות המזבח ולא מאפשר העברת שלטון מסודרת כמו שהעם בחר, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם טור מעניין שקראתי: "אולי תסביר לי, אמר יצחק יער ירוק, כאשר על פניו נסוך חיוך של ילד שנתפס בקלקלתו - - - מה יעשו עם זה? מה יעשו עם מה? שאלתי. עם הניצחון של הליכוד, אמר. מה אתה רוצה שיעשו? שאלתי. אתה הרי שומע שמדברים על בגין בתור מיועד לראשות הממשלה, הקשה יער ירוק, שבזמנו היה יו"ר סניף מפא"י בגבעתיים. כן, עניתי, הוא ניצח בבחירות, אז הוא צריך להרכיב את הממשלה. זה לא מוזר בעיניך? הרהר יצחק יער ירוק בקול. הרי זה לא יכול להיות ברצינות? מה? תהיתי. אתה רוצה לומר שבגין ישלוט במדינה על אמת? שבגין יחליט על העניינים? איך הוא יחליט? מה הוא יחליט? הוא יודע לדבר, אבל הוא לא בשביל להחליט. יתרגל, אמרתי. זו המדינה שלו? הוא בנה אותה? בגין? בגין? יש פה איזו טעות, אני אומר לך. יש פה טעות פטאלית, התעקש יער ירוק. אני בטוח שיעשו משהו, שיעשו איזה הסדר פנימי. איזה הסדר? שאלתי. ייתכן שבגין יהיה פורמלית ראש הממשלה, אולי אין מנוס מזה - - - אבל אני בטוח שיהיה פורום בשביל החלטות חשובות. ייתכן שיצטרכו לשתף את בגין, אבל הפורום יחליט, חברינו, ובגין יבצע". בהערת אגב שלי, זה בדיוק מה שהם עשו – בפרקליטות, בתקשורת – השאירו את הפורום שמקבל את ההחלטות והימין ביצע. פחות משל. "אחרת יהיה כאן תוהו ובוהו", הוא ממשיך, "אתה הרי לא מתאר לעצמך שאת מדינת ישראל ינהלו ממצודת זאב? למה לא? שאלתי. בן אדם, הזדעק יער ירוק, אתה לא יודע מה אתה סח. הם ישלטו בנו? הם? רק מפני שיש להם רוב? בגין ידבר בשם המדינה הזאת? בשמי? בשמנו? אם דמוקרטיה פירושה שבגין עולה לשלטון, אז יש משהו מאוד לא דמוקרטי בדמוקרטיה שלכם, אני אומר לך. היו בחירות, לא? אמרתי בשקט. בחירות, בחירות, מלמל יצחק יער ירוק. - - - לא ידעתי איך לנחם אותו. העם גנב לו את המדינה". על החתום על הטור – זה טור של יוסף טומי לפיד משנת 1977. אז, חברים, אני רוצה לומר לכם, אתם גנבתם לעם את המדינה בשנה וחצי האחרונות, והגונב מגנב פטור. העם גנב את המדינה בחזרה, הכריע, ולא יעזור לכם שום דבר – לא זעקות שבר, ולא קשקושים – אנחנו נמשול, נקים כאן את הממשלה הטובה ביותר שהייתה כאן אי-פעם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> וכמה שתנסו לאחוז בקרנות המזבח, זה לא יעזור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד שבוע, עוד שבועיים, זה יקרה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה על הדברים המלומדים. חבר הכנסת יוראי להב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי מפריע לכם למשול? תמשלו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו נחשפנו להסכמים הקואליציוניים שבנימין נתניהו חתם עם השותפות הקואליציוניות העתידיות שלו, כדי להקים ממשלה יציבה שתמשול. עכשיו, הם הולכים ומפרקים את מוסדות המדינה; מפרקים משרד אחרי משרד אחרי משרד אחרי משרד – לא פוסחים על אף משרד ממשלתי. מפרקים לחלקי חלקיקים, לפיסות קטנות – בשביל המשילות, כמובן, איך לא. אני מודה, קשה מאוד לעקוב, אבל תנו לזה ניסיון. נתחיל. משרד הביטחון פורק – המינהל האזרחי עבר למשרד האוצר תחת בצלאל סמוטריץ'; מג"ב ואיו"ש עברו למשרד לביטחון לאומי של בן גביר. משרד האוצר פורק – הרשות לאכיפת מקרקעין עברה להיות תחת המשרד לביטחון לאומי של בן גביר. משרד החינוך פורק – החברה למתנ"סים אצל אריה דרעי; חינוך ממלכתי-דתי אצל סמוטריץ'; המועצה לשימור אתרים אצל עמיחי אליהו; היחידה לתוכניות חיצוניות אצל אבי מעוז; האגף לתרבות יהודית הועבר בכלל לאורית סטרוק; סמכויות המינוי למועצת המורים פורקו ממשרד החינוך והועברו לסמוטריץ'. רגע, מה נשאר במשרד החינוך? המשרד לשוויון חברתי פורק – האגף לצעירים ולאזרחים ותיקים הועבר למשרד הנגב והגליל. המשרד להגנת הסביבה גם הוא פורק – הסיירת הירוקה והמשטרה הירוקה הועברו לבן גביר. ממשרד הרווחה לקחו את האגף לתרבות תורנית למשרד למשימות לאומיות. החטיבה להתיישבות – גם היא עברה ממשרד החקלאות למשרד למשימות לאומיות. מבולבלים? רגע, יש עוד. משרד התחבורה, איך לא, פורק גם הוא – המטה לתשתיות לאומיות עבר למשרד האוצר, והאגף לתחבורה חרדית עבר לעוד סגן מונפץ במשרד ראש הממשלה. משרד הדתות פורק גם הוא – ההילולה השנתית במירון עברה למשרד ירושלים. משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי פורק גם הוא – אגף שכונות ופריפריה הועבר למשרד הפנים תחת אריה דרעי. שרי האוצר, הפנים, הבריאות, התחבורה – כולם ברוטציה להגברת המשילות. טירוף, כאוס, איך אפשר לעבוד ככה? איך אפשר למשול ככה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> יש אנשים - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בחיים לא היה דבר כזה במדינת ישראל. לא בקנה המידה הזה, לא במידת הטירוף הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מלכיאלי, תודה, ותשב, בבקשה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> לא. אני חייב לתקן אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. תשב. נראה לי שנרשמת, לא? תענה לו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מלכיאלי, אנחנו לא רוצים להתרגל לטירוף הזה - - - << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל ככה זה, חבר הכנסת מלכיאלי, כשיש אווירת סוף עונה, מכירת חיסול, כל דאלים גבר, חטוף ככל יכולתך. ככה זה כשכל סיעת ח"כ נכנסת למשרד ראש הממשלה, מכייסת אותו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ההוא נהיה ראש הממשלה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה שפעם עמד ראש ממשלה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מי זה "ההוא"? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ההוא, בנט, שתובע את כולם עכשיו בתביעת דיבה. אגב, כשקוראים לו "נוכל" הוא לא תובע תביעת דיבה. מעניין למה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הוא נהיה ראש ממשלה, אתה יודע מה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיכאלי - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אגיד לך שאני בחיים לא אגיד מילה כזו על ראש הממשלה הנבחר. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> כי לא פגשת ראש ממשלה כזה נוכל. אנחנו פגשנו. העם סובר ככה. ושיגיש תביעת דיבה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שאני יושב על הכיסא, אני לא יכול להגיב. בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי, ככה זה כשבמקום שעמד ראש ממשלה פעם, חזק, היום נותרה רק בבואה חלשה וחיוורת. ראש ממשלת ישראל הנכנס בנימין נתניהו הוא חלש, הוא לחיץ, הוא סחיט. ומי ישלם? הציבור הישראלי כולו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפסדתם - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הפיל אתכם לקרשים - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אתם לא חייבים להגיב על כל משפט. חבר הכנסת קרעי, הבנתי אותך, תודה. חבר הכנסת סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, מאחר והדיון הזה עוסק בסגנים, אז ראשית אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על זה שהייתי סגן שלך בכנסת העשרים-וארבע ולהודות גם למזכיר הכנסת וגם לסגנית מזכיר הכנסת. אני חושב שעשינו עבודה יפה, ואני חושב שגם נמשיך לעשות עבודה יפה כסגנים כשתקום ממשלה. אני חושב שמה שמאפיין את התפקיד הזה, גם יו"ר הכנסת וגם סגן, הוא ממלכתיות. למדנו שגם כשאנחנו עולים לכיסא שלך, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים להשאיר את הוויכוחים הלוהטים שם באולם, לא פה. פה אתה צריך להפגין ממלכתיות, ופה אתה צריך גם לדעת לשמור על רמת השפה, רמת ההתייחסות וכמובן, לפעול בהתאם לתקנון הכנסת, בהתאם לחוקי הכנסת. אני לא אתן פה שום שיעור ולא אתחיל ללמד פה ח"כים חדשים. תאמינו לי, הם מהר מאוד ילמדו את חוקי המשחק ומהר מאוד יבינו שלפעמים הלהט הזה בסופו של דבר לא משתלם. אני רק שמעתי – לא שומעים אותי, רגע. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> שומעים, שומעים. שומעים מצוין. אגב, מניסיון אתה אומר שזה לא משתלם, או שסתם אתה נותן עצות? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה לא משתלם בחיים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אה, לא מניסיון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מלכיאלי, אתה דווקא בסדר. אתה יודע לכבד, נכון? אז צריך לכבד. צריך גם לדבר. וכשאני שומע שהם ממשיכים לדבר על ראש הממשלה לשעבר כבר, ממשיכים לקרוא לו נוכל – חבר'ה, תפסיקו כבר. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הבוס שלך, מר ליברמן, לימד אותנו פרק - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תפסיקו. בימים שטרם קמה ממשלה, ראיתי מראות מאוד יפים פה בכנסת: מגיעות קבוצות של ילדים, הילדים נכנסים לוועדות; המורים – כנראה היו רוצים להראות דמוקרטיה. בואו נתאפק לפחות קצת, בואו ניתן להם שיעור בדמוקרטיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה להתאפק - - - זה היה נורא מה שהוא עשה - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בואו נדבר יפה לפחות עד שתקום ממשלה. תקום ממשלה – נחזור לוויכוחים, נחזור לריבים, נחזור לכל הדברים המהותיים, ולא דברים פרסונליים. מי אמר, אדוני היושב-ראש, את המשפט "זה לא אישי, זה פרסונלי"? מי אמר את זה? נדמה לי שאריק שרון אמר, לא זוכר, מישהו אמר: "זה לא אישי, זה פרסונלי". אז אני מציע, חבר'ה, קצת להתאפק, קצת לדבר יפה. לא יקרה שום דבר אם לא תגיבו לכל דבר שאתם שומעים או משמיעים. אז אני בכל זאת מקווה – אני לא יודע איך הדיון הזה יסתיים ומה יהיה בסופו של דבר, אבל סביר להניח שתקום ממשלה. אנחנו ניתן מה שנקרא – אני לא רוצה להגיד את המילה מלחמה – אבל ניתן פה מאבק, ולא נשאיר לממשלה הנבחרת דברים כאילו "אנחנו באנו, באנו". חבר'ה, מדינה לא קמה, כמו שאמרתי, ב-2 בנובמבר; היא קמה הרבה לפניכם, היא קמה הרבה לפני שאתם ניצחתם. בסדר, מקבלים את הניצחון, אבל יש גם דמוקרטיה, ודמוקרטיה היא גם זכויות המיעוט, היא גם זכויות האופוזיציה – כל הדברים האלה. אנחנו נמשיך להגן על הבית הזה ולכל הסיעות שמייצגות את הציבור בבית הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תודה גם על העמידה בזמנים. חבר הכנסת כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי, חברות וחברי הכנסת, אני הגעתי לפה והתכוונתי לדבר על נושא אחד, והיום פתחתי את עיתוני הבוקר וראיתי שיש דרישות חדשות במשא ומתן שלא נגמר. כל יום קמה שותפה אחרת במשא ומתן והבינה שהיא שכחה את מה שהיא לא ביקשה אתמול, וגם אם זה חתום, זה לא נורא. זה הקו המסוכן של הממשלה הזו. זה התחיל מלפרק חלק ממשרד החינוך – את האגף לשותפויות העבירו לאבי מעוז. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - זה כבר כמו פזמון חוזר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנו שגם בליכוד מבינים שהם טעו, אבל אין להם דרך לחזור בהם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אה, בטח. בטח - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה המשיך כשהוציאו את האגף - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יתאמו איתך - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לחינוך תורני לאורית סטרוק, והמשיך אתמול כשהוציאו גם את החברה למתנ"סים. הלאה, נעבור למשטרה: עכשיו התחלנו בבקשה שיהיה מפכ"ל-על. לא יודע מה זה אומר "מפכ"ל-על", מי ייתן הנחיות לשוטרים. בן גביר נכנס עכשיו לתחנת משטרה ואומר א', המפכ"ל נכנס לתחנה ואומר ב'. אף אחד לא מבין מה זה אומר. אז הוא הלך והגדיל ואמר: אני רוצה לשלוט בתקציב, כי אם אני אשלוט בתקציב, יקשיבו לי. אז עכשיו אני גם לא יודע איך זה עובר. אולי היושב-ראש יוכל לעזור לי, היית נציב במשטרה – החשבות תעבור למשרד של השר או תישאר אצל המפכ"ל? גם מי יחלק דרגות? עכשיו זה יימדד לפי ביצועים מקצועיים בשטח או שמא הדרגות לפי התפקדות? איך זה עובד? איך יבנו את המנגנון הזה? אף אחד לא יודע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם צריכים - - - של הקודם. ככה אין שום מקוריות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואם זה לא מספיק – בואי, טלי, בואי, אני רוצה לתת לך טיפ ממי שהיה פה קצת לפנייך: תני לאנשים לדבר, אחר כך תגידי מה שאת רוצה, אני גם אקשיב לך. להתפרץ לא ייתן לך כלום. קצת כבוד, אני מבטיח לך שזו הדרך הטובה יותר לעבוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ונגיע לצבא: בצבא החליטו שלראשונה במדינת ישראל, שר פוליטי ימנה קצינים בצה"ל. פה צריך לעצור רגע ולהבין את המשמעויות. בפורום מטכ"ל ישבו אלופים שחלקם יהיו כפופים לרמטכ"ל, וחלקם יהיו כפופים לשר פוליטי במדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. זו סמכות - - - זה משהו אחר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבינו את המשמעויות. טלי, אם את רוצה לדבר איתי, בואי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, בואי, אני אוהב לענות לאנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים, ואת מבלבלת את המוח. אני באתי מהפרקליטות הצבאית, אני מכיר את יועמ"ש איו"ש, ואני מבין - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע - - - שרון אפק - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני מבין את הסמכויות – האלוף שרון אפק, בשבילך – ואני מבין את הסמכויות ומה יקרה הרמטכ"ל לא ינחה את הגורמים המקצועיים - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ושר פוליטי ינחה אותם. מי ינחה את היועמ"ש? מי ינחה את הפצ"ר? מי ינחה אותו, למי הוא יבוא? לשר המשפטים? לסמוטריץ'? לרמטכ"ל? הצבא בפחדים ממה שאתם עושים. תראו לאיזה תהומות אתם יורדים. אני רוצה - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא נגמר, כי אתם רק מפריעים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אל תעזור לי. שב. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב. אל תעזור לי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם הזמן שלך נגמר, אדוני. אתה נאחז בקרנות המזבח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קצת כבוד, איך אתה מתנהג? זה לא מכבד. זה לא מכבד. אני מבין שאתם מפחדים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה בניגוד לדמוקרטיה. תביאו עכשיו מינוי של יושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אל תעזור לי. חבר הכנסת קרעי, אתה בקריאה שנייה, בעוד שנייה אתה בחוץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבין שאתם מפחדים וגם בוועדות זה נראה ככה, אדוני היו"ר, אומרים להם את האמת, זה עובר מהר מאוד ל"צא החוצה, כי אנחנו לא רוצים שהציבור ישמע את האמת". אז אני רוצה גם לתת עצה טובה למי שהולך להיות ראש ממשלת ישראל: תתרחק מהמשא ומתן. מזהים שאתה חלש, אתה מתמודד עם סיעות שכאשר הן מזהות חולשה, הן טורפות. ואתה תאבד כל תיק שניסית לשמור לליכוד, כי שר חינוך כבר אין לך – זה משרד מפורק. מי שייקח את תיק החינוך ידע שהוא לא לוקח כלום חוץ מצרות. שר ביטחון הוא כבר סוג ב', וגם המפכ"ל צריך לדעת שאנחנו נגבה אותו כי במשטרה יהיו שני מפכ"לים, וזה מה שעשיתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-הראש, כנסת נכבדה, ביבי בישל ממשלה. מכירים את הסיפור? ביבי בישל ממשלה. יהדות התורה, יו"ר ועדת הכספים, שר הבינוי והשיכון, סגן שר במשרד התחבורה שהוא גם סגן שר במשרד ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת, יו"ר ועדת הפנים, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, יו"ר ועדת פניות הציבור, סגן שר במשרד הרווחה, וכל זה – רק ליהדות התורה. נועם, עוצמה יהודית, הציונות הדתית – ביבי מבשל ממשלה: נתן לבן גביר, נתן לגפני, נתן לסמוטריץ', נתן לדרעי, ורק לליכודניקים לא נשאר. חבריי היקרים, יולי אדלשטיין נלחם על חוק השבות; ניר ברקת אולי יקבל את תיק החינוך, חצי תיק החינוך; יואב גלנט – חצי שר הביטחון. מה נשאר לכם? הכול נמכר – מכירת חיסול, עשרות ועדות, עשרות תיקים, הליכוד שהוא חצי מהקואליציה יישאר קצוץ כנפיים. ככה זה כשראש הממשלה הוא חלש ונסחט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת שיר, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מסתכלת על מעשיהם של חברות וחברי הקואליציה הנכנסת, ואני חוששת. אני חוששת באמת. אני חוששת, כי אני רואה את הנזק שהולך להיגרם לכל כך הרבה אזרחיות ואזרחים שרבים מהם הצביעו לגוש הביביסטי, וכעת הולכים לגלות את המחיר שהם, ילדיהם ומשפחותיהם ישלמו, בגלל שהאמינו להבטחותיו של אדם חלש, שמכר את עתידם לשותפיו הקיצוניים רק כדי להימלט מדין. רבים ממצביעי הימין המתון הצביעו לימין למרות ביבי, וכעת הם מגלים שהוא לא רק מושחת, אלא גם חלש ובעיקר בן ערובה לגזענים, חשוכים, הומופובים ושוביניסטים; הם מגלים שהימין המתון כבר לא באמת ימני בעיני משטרת המחשבות הכהניסטית, ולא יהודי מספיק בעיני משטרת המחשבות הביביסטית ושותפיה החשוכים. הכתובת הייתה על הקיר, פשוט ימנים מתונים סירבו להאמין שנתניהו יאפשר לקיצוניות חשוכה כל כך להשתלט על המדינה. האם ימנים, חילונים, מסורתיים או חברי הקהילה הגאה שמחזיקים בעמדות ימניות היו מצביעים לנתניהו אם מראש הם היו יודעים שהוא ימכור את המדינה לקיצונים שרוצים לעשות להם מסע דה לגיטימציה? לפני הבחירות ביבי הסתיר אותם, את הקיצוניים, אבל אחרי הבחירות הוא שפוט שלהם. והם מנצלים את חולשותיו כי הם יודעים שעבור המשפט שלו הוא ימכור את כולנו. פתאום כבר לא מדובר רק בפסקת ההתגברות ברוב זעום שתאפשר לכל מי שירצה לגזול זכויות אישיות בלי בקרה; כבר לא מדובר בחוק הג'ובים בליכוד למקורבים או מינוי אסירים לשעבר כשרים. אנחנו כבר מדברים על לבנוניזציה של ישראל, חלוקתה לפלנגות ובעיקר הרס מערכת החינוך הממלכתי שלה, שבמקום לתת לה את הטון, יהפוך להיות זרם חלש שנשלט על ידי קיצונים. הם יחזירו אותנו להיות אוסף שבטים, וזה כדי שיוכלו לחסל את הבוגדים בעם – לשיטתם – אלו שבגלל שהם לא ביביסטים, הם לא מספיק יהודים, כמו ששמעתי חברי כנסת מהליכוד מציינים יומם ולילה. ביבי החלש נתן את המפתחות של המדינה לידיים של אלה שחושבים שהבנות שלכם מסוגלות לפחות וראויות לפחות; לאלה שחושבים שילדים למשפחות חד-מיניות הם ילדים פגועים. אז חבריי בימין, אלה ששמו פתק מחל, כי זה מה שהם רגילים מהבית, מה שנקרא – למרות ביבי, בואו אני אספר לכם איך זה ייגמר: ריבונות הם לא יחילו; משילות הם לא יחזירו; את יוקר המחייה הם לא יורידו. אבל אני אגיד לכם מה הם כן יעשו: את זכויות הפרט שלנו הם לאט-לאט ייקחו. הם ייקחו מהנשים, הם ייקחו מהלהט"בים, הם ייקחו כסף מאלה שאין להם וימשיכו לשמן את המערכת, המכונה היקרה שלהם, בכספים של אנשים רעבים ללחם; הם יצעקו ריבונות ויזניחו את קריית שמונה; הם יזעקו משילות וימשיכו לשלם פרוטקשן לארגוני הפשיעה בנגב; הם ייקחו ויכפו סגנון חיים של מיעוט על הרוב; והכי גרוע – הם יקרעו את עם ישראל, יבעירו את ארץ ישראל ואת כל זה בשם תורת ישראל. כי ככה זה נראה כשהגולם הקיצוני קם על יוצרו המושחת, השקרן והחלש. החדשות הטובות הן שאנחנו כאן כדי לבלום אותם, כי אין לנו ארץ אחרת, וגם אין לנו עם אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני לא הולכת לדבר פוליטיקה, אני הולכת לדבר קצת על המורשת של עיר האבות, שממנה הגעתי לכאן, ובעזרת השם, בקרוב ממש, האור המיוחד שלה, של עיר האבות והאימהות שלנו, יגיע גם לממשלה. השבוע הזה היה שבוע חברוני במיוחד: ציינו בו 20 שנה לקרב בסמטת הגיבורים, שבו נפלו 12 מטובי לוחמנו – גם מח"ט חברון, השם ייקום דמו, דרור ויינברג, גם לוחמים של מג"ב ושל יחידות צה"ל וגם חברי כיתות הכוננות של קריית ארבע. השבוע הזה היה שבוע של ידידי, חברי הטוב, עופר אוחנה, פצוע מהפיגוע של לפני מספר שבועות בחברון, ששלשום זכה לחתן את בתו. כולנו ראינו בהתרגשות ובדמעות – בלי הבדלי עמדות פוליטיות, אני חושבת – את הגבורה של האיש המופלא הזה, שמצווה לילדיו את החסד של אברהם אבינו. כמה מרגש. השבוע הזה הוא גם השבוע של פורים של חלון; מחר, י"ד בכסלו, הוא יום של פורים של חלון בחברון, ואני אספר בקצרה את הסיפור הזה שהולך איתנו 199 שנים, לא פחות. י"ד בכסלו תקע"ד, בחברון הייתה קהילה יהודית גם אז, כמו לאורך רוב שנות ההיסטוריה של עם ישראל, כמעט תמיד היו יהודים בעיר האבות. היהודים האלה היו מסורים למרותו של פחה אכזר. יום אחד אחד החליט הפחה שהוא דורש מיהודי חברון לא פחות מ-50,000 דינר, ואם לא יביאו לו תוך שלושה ימים את הסכום הזה, אמר: את מחציתכם אשרוף באש ואת מחציתכם אגרש מהעיר. מה יכולים לעשות יהודי חברון בסיטואציה כזו? משרד אוצר לא היה להם; צבא לא היה להם; משטרה לא הייתה להם. מה היה להם? היו להם את האבות הקדושים במערת המכפלה. יהודי חברון צמו והתפללו וביקשו רחמים מהאבות הקדושים, ואפילו שלחו שליח מיוחד לבקש מהאבות שיעזרו להם. באישון לילה הגיעו לפחה שלושה אנשים הדורי פנים, עם זקן ארוך, ודרשו ממנו 50,000 דינר. הפחה המפוחד נתן להם את הסכום והוסיף את הענק שלצווארה של אשתו, כי לא היה מספיק כסף בידו. את הסכום הזה מצאו יהודי חברון, למוחרת בבוקר, בחלון של הגטו שבו הם גרו, ומסרו אותו כפי שהוא לפחה, שרק בלילה הקודם מסר אותו לאותם שלושה אנשים הדורי פנים. הפחה הבין מייד שהאבות הקדושים קמו מקבריהם כדי להציל את בניהם, את בני בניהם, היהודים תושבי חברון, ומייד החזיר את כל הסכום הזה לידי הקהילה היהודית, ומאז נזהר שלא לפגוע בה. 199 שנים, אדוני היושב-ראש, חוגגים יהודי חברון את פורים של חלון. אנחנו, בעזרת השם, נמשיך באורם של האבות הקדושים ונביא אותו גם לכנסת וגם לממשלה וגם לכל עם ישראל באשר הוא. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דנון – איננו. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו עדים למכירת חיסול פומבית של משרד החינוך. ביבי בישל דייסה: חילק לנועם, חילק לציונות הדתית, חילק לש"ס, חילק ליהדות התורה, ורק לילדים שלנו לא נשאר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם עשו אותו דבר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תתביישו. את משרד החינוך לפרק לגורמים. מה עוד תפרקו? אותי לא מעניינים כל מיני משרדים מומצאים. אותי מעניינים משרדי תשתית. מה שהופך אותנו למדינה ששואפת לחברת מופת – שאתם מפרקים לגורמים בשביל ג'ובים, בשביל כוח, בשביל כסף וכבוד, בשביל שליטה, על הגב של הילדים שלנו. ממשלה שהחליטה שהחינוך בישראל הוא מטבע עובר לסוחר. החינוך בישראל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סיעת נועם - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - קיבלה את כל התכנים של התוכניות החיצוניות וקידום שותפויות ממשרד החינוך. כל התכנים לחינוך לשוויון, להכלה ולסובלות הפכו להיות בסכנה, בסימן שאלה. זה מעניין פה את מישהו? לא. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא מעניין אתכם. הראשון שביבי חתם איתו על הסכם – הראשון – זה הגזען מלא השנאה אבי מעוז. הראשון, כסימן לבאות. כסימן לבאות. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> לא הראשון, יהיה השני - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה בהתחלה. מה יהיה בהמשך? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, השני? אה, רק קצת פחות. הציונות הדתית – העברת האגף לתרבות יהודית ממשרד החינוך למשרד למשימות לאומיות. בסדר, תמציאו ג'וב. למה לפרק את משרד החינוך? המשרד למשימות לאומיות. אין כבוד בלהיות שר בשביל השטויות האלה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - לאחים המוסלמים. על מה את מדברת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה זה שונה משר ללא תיק, תגידו לי? מה זה שונה? שחיתות לאור יום. מינוי חברי המועצה לחינוך הממלכתי-דתי – הם ימונו בהסכמת סמוטריץ ונתניהו, לא על ידי שר החינוך. עלא באב אללה, להתראות. העברת תחום הזהות היהודית מהמשרד לשירותי דת למשרד למשימות לאומיות – משרד חדש, צריך למלא אותו. ברור. ש"ס, שלום לכם, חבריי. העברת מינהל חברה ונוער, אחד האגפים החשוב ביותר במשרד החינוך, למשרד הפנים: החברה למתנ"סים, תנועות הנוער, סל תרבות, שנות שירות ומכינות. משרד החינוך הפך לעלה נידף ברוח. אולי, מה הוא עושה? הוא אומר מי יהיה בפרס ישראל? מה עוד הוא עושה? חותם על הסכם שכר? גמרתם את המשרד. איך אתם נותנים לזה לקרות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בקלות. בקלות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איפה כלל ישראל? איפה כולם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בקלות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כוח, כוח, כוח. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> צבועה. צבועה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תתביישו. אתה אל תגיד לי צבועה. לא תגיד לי צבועה, חתיכת חולה שליטה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> בטח. יש לך - - - עם האחים המוסלמים - - - אבי מעוז. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> תמשיך, תמשיך עם המשפט הזה פעם אחר פעם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, תודה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> תשטפי את הפה לפני שאת מדברת עליו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> פעם אחר פעם, תמשיך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אגיד את האמת שלי גם אם תגיד את השטויות שלך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יהדות התורה, חברים, לא סיימנו. יבגני, יבגני, חבל. זה תחום חשוב, יהדות התורה. עד שנעשתה בכנסת האחרונה סוף-סוף - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לא להפריע. אני מוסיף לה זמן. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סוף-סוף הרפורמה שכה ייחלנו לה, כי מה לעשות, יבגני, כי מה לעשות? ילדים לא נולדים בגיל שלוש. אתם יודעים את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סובה, תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כל החינוך לגיל הרך - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - הילדים שלנו לא נוגעים לך שככה פגעו בהם - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כל החינוך לגיל הרך, שהעברנו אותו סוף-סוף למשרד הכלכלה, כי חינוך ילדינו, זה לא – אני, אתה רואה. מיקי, אני - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, קריאה שנייה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - אמתין רגע שיהיה פה שקט, כי זה חשוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני הבטחתי לה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> החינוך לגיל הרך יקבל את תשומת הלב. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם גורמים לי להוסיף לה זמן. זה הכול. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אחכה שאני אשלים את הדברים שלי, כי בצעקות לא תפסיקו אותי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> סובה, סובה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סובה, די. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - עזוב - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, מספיק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חבורה של קומבינטורים, שכחו למה הם באו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> - - - סובה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, מה, אתה רוצה - - - די. תנו לה לדבר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שכחתם למה אתם פה. אני אסיים לדבר ואגיד את הכול גם אם זה לא נוח. מכרתם מכירת חיסול פומבית את החינוך, ואני לפחות אגיד את זה כאן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתם נתתם, לא מכרתם. זה ההבדל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר. בסדר. ינון, אני יודעת טוב מאוד מה את חושב על דברים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> נתתם חינם לאחים המוסלמים. נתתם למריצות שייקחו אותנו, וישבתם בשקט ולא דיברתם. על מה את מדברת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת. אל תתחיל לדבר לי כמו הסמוטריצ'ים. מה קרה? אתה מדבר ככה? ממתי אתה מדבר ככה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> על מה את מדברת? על מה? הציבור החרדי – שתקתם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממתי אתה מדבר ככה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל שתקת כשפגעו בנו, בילדים שלנו. כשפגעו בילדים שלי, את שתקת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממתי. אתה בדיוק כמוני חושב על הגיל הרך. אתה בדיוק כמוני חושב על הגיל הרך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> את עמדת שם ושתקת. את אין זכות דיבור בכלל - - - דיברת כלום, נכון? אז אל תתערבי - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם אופיר כץ, גם אופיר כץ. אתם שניכם חושבים בדיוק כמוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לא, אני רוצה להגיד משהו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה לסיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כשאת מנהלת איתו שיחה, אני לא יכול להשתיק אותו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא דברי למליאה, בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> העברת האחריות על הגיל הרך ממשרד החינוך למשרד הכלכלה – אחרי שנעשה הצעד הזה, כשיש פה ניגוד אינטרסים ברור, שחיתות לאור יום, זה טירוף מערכות. ילדים לא נולדים בגיל שלוש. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כץ. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> משרד החינוך לקח אחריות, התחיל לתת תקני פיקוח, בקרה, כדי להסתכל על איך המערך הזה בנוי, ואתם מחזירים אותנו שנות אור אחורה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, מספיק. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה כל מה שיש לכם להגיד. אתם באמת איבדתם את זה, אם זה כל מה שיש לכם להגיד. שום דבר ענייני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני רוצה רק להגיד לכם. איפה הוא? חבר הכנסת כץ - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה יש לך להגיד על הגיל הרך? למה אתה - - - אותו? מה יש לך להגיד על הגיל הרך? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> - - 53 מיליארד – נגמרו. סוף-סוף אנחנו בתוך - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז 4 מיליארד. זה כל הסיפור. תפסיק לחזור על השקר. זה לא יפה שאתה חוזר על השקר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה, עם כל הכבוד, לא תגדיר את היחסים שלי עם החרדים. עם כל הכבוד, אתה לא תגדיר את היחסים שלי עם החרדים בכנסת. הם יכולים לשמוע כמה מילות ביקורת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מציע לך, אתה חבר בוועדת הכספים, ללכת לבדוק. אני בדקתי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, ולסיום סיומת של הדייסה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אז כמה עבדתם עלינו - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> המפלגות החרדיות יחד – העברת סמכויות בנוגע לחינוך החרדי ממשרד החינוך לידי המפלגות החרדיות; הפסקת התוכנית לעידוד לימודי ליבה – מכרתם לא רק את הילדים של כל עם ישראל, את הילדים שלכם מכרתם. שלכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ועל - - - הפרטיים, גם אם לא מלמדים בעברית. יוסי, שוויון הזדמנויות בחינוך זו לא סיסמה. שוויון הזדמנויות בחינוך זאת תפיסה, זה ערכים, זה אידיאולוגיה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תראו, אני – רק שנייה, חברת הכנסת לזימי, אני מבקש – חברת הכנסת לזימי, אני מבקש את זכות הדיבור כיושב-ראש. תאפשרו לי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוודאי, היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אני מבקש לתת לה להגיד מה שהיא רוצה. תראו, אני כבר באיזה חמש דקות איתה. בבקשה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נתת לי פה לפרוק את כל התסכולים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. תודה. תראו, במושב הזה עוד לא הוצאתי אף אחד. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> על זה שהיא עשתה את האחים שלי אויבים - - - האישה הצבועה הזאת. האישה הצבועה הזאת - - - נראה אותה - - - חקירות של גופות בזק"א. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ניר, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אסיים לדבר. אני רק אגיד, לפני המשפט האחרון, שמותר לתת ביקורת, אבל עדיין תנסה הלוך ושוב – אני מאמינה בחברה החרדית. כל השנה האחרונה הייתי שותפה שלכם גם מקואליציה של אופוזיציה. אני מאמינה בשותפות הזאת גם עכשיו. זה לא משנה את העובדה שמכרתם את החינוך של ילדינו, את עתיד ילדינו, את שלכם ושל כל החברה, ואתם יודעים את זה. הכול עניין של כוח ושליטה, אבל הפירוק לגורמים והפחתת אחריות המדינה על החינוך ושוויון ההזדמנויות זה לדיראון עולם. עוד לפני שהקמתם – מכרתם את הכול. תתביישו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז. אני מבקש לשמור על שקט. מלכיאלי, אתה ראש סיעה. תגיד, אתה מכריח אותי להוציא אותך? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סובה, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סובה, מספיק. תאפשרו בבקשה לחבר הכנסת מעוז, ונא לא להפריע לו. בבקשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, תודה, מספיק. חבר הכנסת מעוז. נא לא להפריע. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים האחרונים דובר הרבה על חושך ועל אור, אז אני רוצה להגיד משהו: לפני שנים רבות, כשאני הייתי ילד במערכת החינוך, עוד לפני כניסת ההשפעות של המדינות הזרות, של הקרנות והארגונים הזרים ושל האג'נדות הזרות, לימדו אותנו את שיר הילדים הידוע, שאותו כתבה שרה לוי תנאי והלחין עמנואל עמירן – זה מתאים לימינו: "באנו חושך לגרש" - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה אתה החושך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - "בידינו אור ואש". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> "כל אחד הוא אור קטן, / וכולנו אור איתן // סורה חושך, הלאה שחור / סורה מפני האור". אני מקווה שלא זייפתי, אדוני היושב-ראש. בחנוכה אנחנו חוגגים את הניצחון שהנחיל בורא עולם על ידי גבורת החשמונאים - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - כנגד היוונים ומשתפי הפעולה שלהם, המתייוונים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> שיעור בהיסטוריה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא להפריע, סובה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> שיעור בהיסטוריה. בחנוכה אני אשיר "מעוז צור". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא תשנה את ההיסטוריה - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני יוסיף לי – לא נותנים לי לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם גורמים לי להוסיף לו זמן. בבקשה, להמשיך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> על מה התקוממו החשמונאים ביוזמת מתתיהו בן יוחנן, כוהן גדול, ובהובלתו? הם נאבקו על לימוד התורה - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני מקווה - - - הולכים ללמוד מעתה ואילך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - על שמירת השבת ועל כך שהיוונים רצו לכפות אותם להכריז שאין להם חלק בה' אלוקי ישראל. הם נאבקו על עבודת בית המקדש. הם נאבקו על פך השמן הטהור שנשאר לבדו מכל השמנים, שיד היוונים טימאה כאשר חיללו את בית המקדש בטומאה נוראה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> הרוח שהיוונים והמתייוונים ניסו להחדיר לעם ישראל היא החושך האמתי. רוח ישראל סבא - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה עכשיו קראת לנו מתייוונים או שזה רק נדמה לי? אנחנו לא מספיק יהודים בשבילך - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, שבי, בבקשה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מדבר על היסטוריה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, שבי, בבקשה. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת. חבר הכנסת כהן. חברת הכנסת שיר, שבי במקומך. חבר הכנסת כהן, שב במקומך. לא נהוג לעמוד ולצעוק. או לצאת, או לחזור למקומך. המקום היחיד שאפשר לעמוד בו זה מתחת לגגון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> שיעור קצר בהיסטוריה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> יותר גרוע זה מראית עין, שכל חובש כיפה – אתם חושבים שהוא כמוהו, ואתם תגרמו לשנאה בעם. זה מראית עין. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> כי אין מי שיחנך את הילדים שלך - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תהיו בשקט. תנו לו לסיים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - מי שמך? מי שמך לקבוע מי יהודי טוב ומי יהודי לא טוב? חוצפה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מדבר על שיעור בהיסטוריה ואת צועקת "מי שמך"? תקשיבי, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, תקשיבי למה שאני אומר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - המקום שלי הוא בבית, הבנתי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> תקשיבי למה שאני אומר. אל תדברי את דף המסרים שיש לך, תקשיבי למה שאני אומר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. עכשיו אני מבקש שקט. חבר הכנסת מעוז, דקה לרשותך, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> פעם אחת תשמעו שיעור בהיסטוריה, זה הכול. מה קרה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חצוף. אני למדתי היסטוריה יותר ממך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> רוח ישראל סבא, שבשמה ולמענה יצאו החשמונאים למלחמת המעטים כנגד הרבים - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - במה שהיה נראה לכאורה בעיניים ריאליות כחסר סיכוי, היא האור האמתי. מי שמנסה לפגוע בזהות היהודית הוא החושך. מי שמזייף את היהדות תוך ניסיון ציני ליצור דת חדשה, נאורה וליברלית לכאורה, שמנוכרת לחלוטין לכל מה שריח של יהדות מקומית נודף ממנו - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - הוא החושך. מי שבהסתרה מכוונות ובמחשכים מחדיר כל מיני אג'נדות לשטיפת מוחם של ילדי ישראל ללא ידיעת ההורים הוא החושך. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כל אחד מאיתנו הוא אור קטן, אבל כפי שכתב רבנו בחיי בספר "חובת הלבבות": "המעט מהאמת ינצח הרבה מן השקר" - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - אתה רוצה לעשות להם שטיפת מוח. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - "כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - תתביישו לכם. המערכת תלמד פחד ושנאה כלפי כל מי שנראה וחושב אחרת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמעת מה הוא אמר עכשיו? הוא קרא לכולנו "מתייוונים". איך אתם מקבלים את זה? איך אתם מקבלים את זה? הוא קרא לנו "מתייוונים". למה מי הוא בכלל? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. שקט. חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לי לנהל את המליאה. אני מודיע שרשימת הדוברים סגורה. אנחנו לא נוסיף שום דובר. עד עכשיו המתנתי. בבקשה, חבר הכנסת ואטורי, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> מה שמדהים פה – אני לא מבין ממה אתם מפחדים. תקשיבו, אתם הקמתם ממשלה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה הנאום? להתחיל את הזמן? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. תן לי כמה משפטים ואז תתחיל - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, זה לא עובד כך. שקט, אל תפריעו לו. אני עומד על זכותו להגיד את מה שהוא רוצה. בבקשה, שלוש דקות. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – התחלתי באופן רשמי – עכשיו נתחיל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמעו, אתם כל היום מבקרים. התקשורת בעדכם, זה בסדר – או שזה לא בסדר, תלוי איך מסתכלים על זה. אתם יכולים ליהנות מהבולשיט שהם כותבים. הממשלה שלכם לקחה 30 נורבגים; שיפוץ בית ראש ממשלה א' וראש ממשלה ב' לארבעה חודשים; שעתיים וחצי הם ראש ממשלה. כשרצו לצבוע את הבית של נתניהו – את המטבח – הזדעקתם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא היית נורבגי? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> מיכל, אני לא מבין, את כל פעם נשארת על אותו כיסא. ממשלות מתחלפות - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה היית נורבגי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אופיר, ממשלות מתחלפות, ותמיד מיכל באותו כיסא. איך זה קורה? אני לא מבין? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא היה נורבגי - - - הוא לא זוכר את זה. אם היה אפשר, גם אתה היית נורבגי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאלה שאוהבים את השלטון. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> דוידסון, גם אתה היית נורבגי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מזדעקים על זה? תגידו איפה הייתם? איפה הייתם שנה וחצי כשרמסו את היהדות? איפה הייתם? אתם דאגתם לאחים המוסלמים, אנחנו דואגים לאחים היהודים. מה לעשות, מדינת היהודים. שכחתם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו לא יהודים? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תעצור את הזמן, אדוני היושב-ראש? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עושה נורבגי בפגרה? אני חייב לדעת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, אנחנו לא יהודים? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יהודים. אמרתי לא? למה אתם לא יהודים? מה קרה? איפה החשש? הרי אתם מתחילים להתלונן כשהממשלה עוד לא קמה. את הפדיחות שעשיתם ואת הנוכלות שהייתה פה בממשלה הקודמת – אתה מבין? אתם לא דוגמה אפילו. אתם לא כאלה שיכולים לבוא ולהטיף לנו מוסר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי - - - היית נורבגי בעצמך - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם עשיתם כל דבר שגובל בנוכלות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אין לך בושה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם רימיתם את כולם כדי לתת לאחים המוסלמים. היום בבתי הספר היסודיים לומדים אסלאם, לומדים נצרות, לא לומדים יהדות. לא לומדים היסטוריה של עם ישראל. על מה אתם יושבים פה בכלל? אין לנו זכות קיום לשבת בכנסת ישראל, אם אנחנו מלמדים את היהודים שלנו התבוללות ולא קצת היסטוריה של עם ישראל. לא אמרתי אפילו יהדות. בואו נתחיל בזה. על מה אתם מדברים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם כולכם צעקנים ושני הבוסים שלכם יושבים פה ומנהלים אתכם. אתם מבינים? מה הבעיה שלכם? עם לאבי מעוז היו קוראים מוחמד, הסיפור היה נראה אחרת. לא היו לכם טענות אולי. למה? כי זה מוחמד. קדוש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי מנהל אתכם? תגיד לי. מי? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> מנהל אותנו ראש ממשלה הכי טוב שהיה פה, לעומת לפיד שלך, שאף פעם לא הגיע לכנסת. מקבל משכורת חינם, ולא היה פה אף פעם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, נורבגי בפגרה לוקח צוות? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> 30 נורבגים. 30 נורבגים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה היית נורבגי בפגרה. בפגרה היית נורבגי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הייתי נורבגי אחד. הייתי נורבגי יחיד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בפגרה. בפגרה. אתה לא מתבייש? בפגרה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם 30 נורבגים. אני עשיתי יותר ממך בכל הכנסת שהיית פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל פעם הכנסת מגיעה לשיאים. עכשיו הנורבגי - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בפגרה. אני לא יכול עם זה. אני לא יכול. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה כנסת או לול תרנגולים? אני לא יכול לדבר. אתה אומר להתעלם, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה שאתם עושים, אני פשוט מוסיף לו זמן. זה הכול, תביאו נתונים. אתם רוצים 32 שרים, תביאו נתונים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא דיבר על זה שלא צריך נורבגים, כשהוא נורבגי בפגרת בחירות. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מבינים מה את אומרת מפה. את רוצה שיירשם שהערת הערת ביניים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, נא להמשיך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא תכף תעלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אני מוסיף לך זמן. שקט. בבקשה, להמשיך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל נושא שנגעתם בו, הבאתם לכישלון חרוץ. חרוץ. מחקתם כמעט את מדינת ישראל. הגענו לפה לבוא ולתקן את כל מה שעשיתם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תן דוגמה. תן דוגמה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם פגעתם במדינת ישראל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל תן דוגמה - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אלה מובילים אתכם, האחים המוסלמים, אתם בבעיה מאוד קשה. אתם בבעיה קשה. תקשיבי, נכנסת פה למחנה מאוד בעייתי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> את החקיקות למשפחות המיוחדות? את זה הרסנו? נקודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרסתם את מדינת ישראל, אנחנו באנו לתקן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> את תקציב ה-100 מיליון שנוספו לרווחה הרסנו? עמדת פה ושיקרת. דיברת שטויות במיץ עגבניות. כלום לא עומד מאחורי הדברים שכרגע אמרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. חברת הכנסת פרידמן, די. חבר הכנסת כץ, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מתאוששת מזה שאתה היית נורבגי בפגרת בחירות ודיברת על נורבגים. איך נורבגי בפגרת בחירות מדבר על נורבגים? ואללה, אני לא הייתי נורבגית, ואני בעד נורבגים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> והיו לכם 32 שרים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני חושבת שהכנסת - - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה נורבגי ומתנגד לנורבגים? זה כמו שיהודי יהיה נגד יהודים - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת ואטורי, תודה רבה. בבקשה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים משהו באמת מטריד אותי ובאמת מכעיס אותי. חברי האופוזיציה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא שומעים אותך. חבל. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה חשוב שתשמעו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כשזה אתה, אנחנו עוזרים לך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע אם כל כך תאהבו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו איתך. מה שתעשה, אנחנו מכילים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> חברי האופוזיציה המסתמנת, התחילו – התחלתם – במסע מאוד מאוד מסוכן. עדיין לא הוקמה הממשלה, והם כבר מנסים להוביל את המדינה למרד. מדברים על מרד בצבא; מרד בחינוך; מרד ברחובות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זאת הייתה מאי גולן. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> גלית זו הייתה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד בתחילת דבריי: מותר להפגין, חשוב להפגין. יודעים מה, אני מאחל לכם גם להפגין בכל מוצאי שבת בארבע השנים הבאות. תבלו, מכל הלב. מה שאתם עושים - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תזלזל בציבור, אופיר. אל תזלזל בציבור. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם זלזלתם בציבור. זו בדיוק הנקודה, אנחנו הולכים להרכיב ממשלה כי אתם זלזלתם בציבור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> באים איתנו גם ליכודניקים הפעם. באים איתנו הליכודניקים להפגין הפעם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שאתם עושים – הליכודניקים הצביעו בקלפי בצורה מאוד משמעותית. אתם גרמתם להוציא יותר ליכודניקים מהפעם שעברה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כנראה שהם הצטערו אחרת הם לא היו באים איתנו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל שאתם שכחתם את הציבור, גרמתם ליותר ליכודניקים לצאת ולהצביע. ועל זה נגיד לכם תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמה מהם אתה מכיר באופן אישי? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> פעם אחר פעם אתם מציגים את רצון העם, רצון הבוחר, כסוף העולם, או המשפט הידוע שאתם מתים עליו: קץ הדמוקרטיה. הצווחות שלכם מתכנסות לאמירה אחת ברורה: אנחנו לא מקבלים את מה שהעם קבע; אנחנו לא מקבלים את המדיניות שהעם הצביע לה; אנחנו לא מקבלים את הבחירה הדמוקרטית של מיליוני אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, אתה יודע מה אני אוהב בך? לקחת את אותו נאום כשהיית באופוזיציה והפכת אותו עלינו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש ממשלה מכהן מגיע לבור בקריה, ואומר את הדברים הבאים לקציני צה"ל: "אינכם מבינים איפה אתם חיים. זה לא מקרי וזה לא ייפסק. הימין הקיצוני בכל מדינה בעולם חותר תמיד להשיג שליטה בצבא. דרכו להגיע לזה היא לסכסך בין החיילים למפקדיהם. לתת לחיילים להבין שהם רשאים לעשות מה שהם רוצים, כי יש, ותמיד יהיה, להם גיבוי מהדרג הפוליטי. מה שהתחיל באלאור אזריה יהפוך עכשיו למדיניות". ראש ממשלת ישראל אומר את הדברים האלה בבור בקריה. פשוט לא ייאמן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו הוא ראש ממשלת ישראל בשבילך? כל הכבוד. יפה מאוד, התקדמנו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה פשוט לא ייאמן, הבן אדם פשוט התחרפן. הוא המשיך ושלח מכתב לראשי הרשויות לא לשתף פעולה עם הממשלה. הוא אומר שזאת רק ההתחלה. איזנקוט, שעד לא מזמן שמר על דמותו הממלכתית, אומר שהתנהגות הקואליציה עלולה לפרק את הצבא. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז למי נקשיב, לרמטכ"ל לשעבר או למי שישב בכלא? מי מבין יותר בצבא? מי? מי? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מבינים איזו אמירה חמורה ומסוכנת? מה אמור לחשוב חייל ששומע את הדברים ממי שהיה רמטכ"ל - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, בחייאת רבאק. למי אני אקשיב? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> 22 במאי 2022, אופיר כץ: ממשלה שאין לה לגיטימיות לא יכולה להתקיים. ציטוט שלך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> - - חייל בצה"ל ששומע אותו אומר את זה, מה הוא אמור לחשוב? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ציטוט שלך: "ממשלה שאין לה לגיטימיות לא יכולה להתקיים". להמשיך בציטוטים? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> שרת חינוך שמנצלת מורים ומנהלים - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> להמשיך את ההסתה הברורה שלך פה בשנה האחרונה נגד ממשלה שלמה, נגד ציבור שלם? אתם לא מפסיקים בזה, כי אתם מקימים עכשיו ממשלה שמדירה 50% מהעם; שאומרת לחצי מהעם שאם הוא לא הצביע לראש הממשלה - - - הוא לא מספיק יהודי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, שבי. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> את ההסתה אתם לא מפסיקים. אתם לא תסיימו עד שלא תקרעו את העם הזה לגזרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, תודה. אתם פשוט גורמים לי להוסיף לו זמן. זה הכול. בבקשה להמשיך. אני מוסיף לך עוד דקה. בבקשה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מיכל, מאז שאת חוזרת לאופוזיציה, הווליום שלך עלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. תמיד היה לה קול גבוה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא חזרתי, זו פעם ראשונה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> שרת חינוך שמנצלת מורים ומנהלים לקמפיין פוליטי נגד הממשלה הנבחרת. ליברמן אומר אתמול שההסכמים בקואליציה יובילו למרד מיסים. מה הוא מנסה לשתול בראש של האזרחים באמירה כזאת? ואלה אותם אנשים שקראו מהאופוזיציה לא לציית להנחיות הקורונה בזמנו – שהצילו חיי אדם. כל הרעל הזה מגובה בכלי תקשורת קיצוניים, שעושים דה-לגיטימציה לממשלה הנבחרת, קוראים למחאה המונית; מהנדסים תודעה שבה אנשים רוצים לעזוב את הארץ. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אגב, עוזבים, אופיר. עוזבים. 14,000 איש בכל שנה. תבדוק נתונים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מטיילים על הגבול המסוכן של קריאה למרד, ואתם חושבים שזה בסדר וזה נכון. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אגב, עוזבים, לא עולים דרך אגב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא להפריע. בבקשה, להמשיך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא מפריע, רק לחדד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. חבר הכנסת סובה, די. תראו, אני תופס את עצמי לא להוציא מתחילת הרבעון הזה אנשים החוצה. אל תכריחו אותי. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מטיילים על הגבול המסוכן מאוד של קריאה למרד. וזה נראה לכם מוצדק וסביר. אתם מבינים מה אתם עושים פה למדינת ישראל? מה המסר שאתם מעבירים לילדים שלנו? איזה מסר אתם מעבירים, שדמוקרטיה זה ערך לבקשתך? זו המשמעות של דמוקרטיה מבחינתכם? זה המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו? שהיא טובה רק אם התוצאות הן לפי מה שאנחנו רוצים? אם לא – אז הפיכה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, היית פה בשנה האחרונה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> במשך שנה שלמה – יותר משנה – הייתם מנותקים מהציבור שלנו, והוא נתן את התשובה המוחצת בקלפי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תקבלו ותכבדו אותה, כי ישראל לפני הכול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> הופה. הופה. מה? זה של בני גנץ. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, אל תפזול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת וליד, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני נזהר לא להסתבך עם שם המשפחה. << דובר >> ואליד אל הואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו דנים בנושא בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת, נוסחאות לחלוקה, הן מצד הקואליציה והן מצד האופוזיציה, לעתיד. אך מה באמת מידת העניין הציבורי בעניין זה? לציבור יש עניינים בוערים יותר, חשובים יותר: הפשיעה והאלימות, עליית המחירים, ולא פחות חשוב, החופש התרבותי, במקרה זה – לסטודנטים באוניברסיטאות. מפניות רבות של סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון בנגב נודע לי שהנהלת האוניברסיטה, בהחלטה תמוהה, החליטה לאסור הקמת מאהל בדואי בקמפוס במסגרת אירוע תחילת השנה של הסטודנטים הערבים - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אבל תדייק בעובדות - - - היה תומך טרור. << דובר_המשך >> ואליד אל הואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - דבר שהביא את אגודת הסטודנטים לבטל כליל את האירוע. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> תדייק בעובדות. לא ביטלו את זה בגלל שזה - - - ביטלו בגלל שזה תומך טרור. << דובר_המשך >> ואליד אל הואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תקשיב. אלמוג תקשיב. אל תפריע לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, אתה בקריאה שנייה. אני מחזיק את עצמי, תאמין לי. אני מחזיק את עצמי. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה לא רוצה להיות ראשון המורחקים. << דובר_המשך >> ואליד אל הואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> התשובה הרשמית של האוניברסיטה היא שהאיסור נובע משום שאין אישור להקמת מבנה כזה בקמפוס; אך העניין תמוה עד מאוד משום שבאותה אוניברסיטה, לפני כמה חודשים, הוקם אוהל דומה במסגרת אירוע שבו השתתף אפילו נשיא האוניברסיטה, פרופ' חיימוביץ' בכבודו ובעצמו. אז מה השתנה? אין מנוס מלהביע את מה ששמענו מהסטודנטים: כנראה שעולה כאן ריח חריף של פוליטיקה חשוכה. חוששני שיש דברים בגו. פונה אני מעל דוכן זה לנשיא האוניברסיטה, פרופ' חיימוביץ': תחזור בך מהחלטה זו ואשר את הקמת האירוע, כהרגלה של אוניברסיטת בן גוריון, אשר תמיד דגלה בסובלנות, דו-קיום, שותפות תרבותית ועשייה למען עתיד הנגב ותושביו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ביטון, בבקשה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, רק להקריא ציטוט של הזמרת - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> הציונים הם - - - פלסטין - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא, לא. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר - - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - פלסטין - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, קריאה שלישית. החוצה. אתה חוזר - - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אתם חיים בסרט. אתם חיים בסרט - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, החוצה. אתה חוזר רק להצבעה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אין שום בעיה, אדוני. תומכי טרור עלובים. (חבר הכנסת אלמוג כהן יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, היום פורסם, בישראל היום, שבמסגרת הדרישות של החרדים, יהדות התורה, נתבקשה הפרדה מגדרית: מתן שירותים ציבוריים ולימודיים לא רק באירועים למגזר החרדי. אני תוהה: מי שמכם לכפות עלינו את התורים לסופר, את התורים לבנקים, את התורים בכלל? אני חייבת לציין שאמש השתתפתי בכנס חירום, שארגנה השרה יפעת שאשא ביטון, וחבר הכנסת קרעי דאג להשוות אותנו לתקופת אנטיוכוס. אז בואו חברים, בואו נפקח את העיניים ונסתכל מה קורה סביבנו. אני בכמה מילים רוצה לקבל אולי משוב לעניין יהדותי. אני אישה מסורתית, מחזיקה בית כנסת על שם חמי, ספרי תורה, מדליקה נרות – ולא שאני צריכה להצטדק. אוהבת לראות טלוויזיה בשבת, אוהבת לנסוע לבלות בשבת, כי שבת היא שבת מנוחה. בשום מקום בתורה, ריבונו של עולם לא קבע איך תיראה השבת של היהודים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש הלכה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההלכה זה אתם. ההלכה זה בשר ודם. ההלכה – אני רוצה לתרגם אותה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה בסדר, מותר להיות חילוני אני חילונית, זה בסדר גמור. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בורא עולם נתן לנו עשרת דיברות. ריבונו של עולם, תכבדו אותן, זאת היהדות. איך יכול להיות שבשר ודם כמוני החליט שאני צריכה לכסות את הראש? ללכת עם גרביים? תגידו לי, יצאתם מדעתכם? מי שמכם ליהודים? אתם יודעים שהשם שלי דבורה על שם דבורה הנביאה? שבועיים אחרי שהוריי עלו לארץ נולדתי. וכששאלתי את אבי: אבא, למה דבורה? הוא אמר: דבורה הנביאה, כי אנחנו יהודים. אנחנו הגענו למדינה חדשה ב-1965, רצינו שכולם ידעו שאנחנו יהודים. איך יעלה על הדעת, שאני ניגשת לבית הכנסת ביום שישי - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה תקשיב לי. ביום שישי ובשבת ומכבדת – איך יכול להיות שמטילים ספק ביהדות שלנו? חברים, חיו ותנו לחיות. איש איש באמונתו יחיה. היהדות היא להיות בן אדם, לאהוב אחד את השני, לקרב. גם ריבונו של עולם אומר: אדם לאדם, אדם למקום, ואחר כך תתפנו אליי. אז יש לי דרישה מכם, תכבדו את זה. די עם כל הטרור היהדותי הזה. זה לא יעלה על הדעת. בנוסף, אני רוצה להדגיש את העובדה שבסך הכול אנחנו עם אחד. עם כל המחלוקות, די עם כל הנושא של הכפייה; אין לה מקום כאן. תשמרו על היהדות כמו שבורא עולם רוצה, ולא כמו שאתם בוחרים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת וסרלאוף – איננו. חבר הכנסת ביסמוט, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כל, אני כבר מבטיח לך שאני אהיה קצר יותר כי יש לי חוב כלפיך: בשני הנאומים הקודמים חרגתי, אז אני אהיה קצר. קצר ולעניין. קודם כול, תרשו לי – אני פונה לחבריי באופוזיציה. לא, קואליציה עדיין, סליחה, הקדמתי. אולי בגלל זה קצת יותר קשה לכם – להגיד שלפני שהגעתי לכנסת עבדתי במקצוע אחר שנקרא עיתונות. מה לעשות? הייתי עורך עיתון. ואם היו מביאים לי מאמרים ממוחזרים, מן הסתם, פשוט הייתי זורק אותם. לכן הייתי ממליץ: רעיון, אפשר להביא כל אחד את אותו רעיון, כי אין לכם משהו אחר להציע, וזה בסדר, אני מקבל את זה, אבל לפחות לנסח את זה אחרת. תעבדו על הניסוח, ואם לא על הניסוח עצמו, אם זה גם קשה לכם, אז לפחות תעבדו על הפתיח, שהפתיח יהיה שונה: סבתא בישלה דייסה, דודה הביאה חמאה, כל הדברים האלה קצת לא לעניין. אני רוצה לספר לכם סיפור, אני אתחיל בסיפור. בואו נדמיין ביחד, חבריי לאופוזיציה – או לקואליציה? מה שהם רוצים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה יכול להגיד אופוזיציה עתידית. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אז חבריי לאופוזיציה העתידית – וזה לא אני החלטתי, זה הציבור, ושכחתם את זה – אני אספר לכם סיפור. דמיינו לכם שאתם מטיילים ברחוב. אתם מטיילים ברחוב, ופתאום אתם רואים גברת. היא בהיריון, אישה בחודש השביעי להריונה נניח. אז ניגש אליה ברנש, מסתכל על הבטן של הגברת ואומר: הומופוב, חצוף, חשוך, לא משכיל. מה הציבור היה אומר? היה מסתכל על אותו ברנש ואומר: האיש הזה, או שהוא לא שפוי, או שמשהו עובר עליו. לא נעים לי להגיד לכם, אבל מסתכלים עליכם, ואתם אותו ברנש, כי הממשלה הזאת – תן לי לסיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו יודעים מי האיש. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> תן לי לסיים. תן לי לסיים. תן לי לסיים. תן לי לסיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה. רק שנייה, תן לו. בבקשה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זו בדיוק הבעיה שלך. אני רוצה שקצת תפחית - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יודע מי הוא, אני יודע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כץ. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להסתכל עליך. קודם כול, לא נעים לי להגיד לך, אתמול בוועדה המסדרת גיליתי אותך לראשונה, אז תן קצת כבוד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתמול לא הייתי בוועדה המסדרת. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אז לא משנה, אתמול ראיתי אותך בפעם הראשונה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נעים להכיר. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להסביר לך דבר אחד: הזחיחות הזו שלך היא לא מובנת, כי אם אתה משתייך למחנה הדמוקרטי, אם אתה משתייך למחנה הנאור, אז תכבד את הציבור הישראלי, שרק לפני כמה שבועות העניק לך - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה אחת, תן לי לסיים. העניק לך ולמחנה שלך ציון נכשל. הרי זה לא אנחנו; לא באנו לפה וחטפנו את המקומות האלה; לא הייתה הפיכה במדינת ישראל. הציבור ידע בדיוק מה כל אחד ואחת פה מייצגים, להבדיל מכם. בממשלה הקודמת, בממשלה שאתם הרכבתם שיקרתם לציבור. פה, כל אחד, כאשר הציבור בא להצביע - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון, זה לא נכון. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> - - הוא ידע בדיוק מה הליכוד ומה זה ש"ס ומה זה אגודת ישראל ומה זה עוצמה יהודית. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> עובדתית – לא נכון. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הסקרים עצמם מראים שהציבור מזועזע מהשינויים הדמוקרטיים שאתם הולכים לעשות. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן הצביעות שלכם, לכן הצביעות שלכם עוברת כל גבול. עוד דבר, עוד דבר, עוד דבר - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש סקרים עכשיו. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> תמשיכו, תמשיכו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא דיברת על פסקת התגברות של 61, שהולכת לשלול כאן את זכויות הפרט של כל אזרחי ישראל - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא סיפרת על אבי מעוז, לא סיפרת על הרבה דברים - - - << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אז על אבי מעוז אני אדבר, אז על אבי מעוז אני אדבר - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כץ, חברת הכנסת שיר. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מסתיר, אף אחד מהשותפים שלי. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אם היית מספר על זה, אז הציבור היה חושב פעמיים. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> יותר מזה, אני, כן - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מישהו חשב לפרק את משרד החינוך? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, המשתייך למפלגת הליכוד, מפלגה ליברלית, יש לך פה - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - לאומנית שמרנית. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה אחת. לא נעים לי להזכיר לך – מפלגה שאת מכירה היטב לפני שבפעם הרביעית בשנתיים החלפת בית. אבל זה סיפור אחר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כי היא הייתה לאומית ליברלית והפכה ללאומנית שמרנית, מה לעשות? זאת המציאות. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> תנו לי רק לסיים, תנו לי רק לסיים. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> המפלגה הזאת שמולכם יכולה לתת לכם שיעור בדמוקרטיה, שיעור בנאורות. 32 חברים יש כאן; תראה לי אחד שתומך בהדתה, תראה לי אחד שהוא הומופוב, תראה לי אחד שמתנגד לסטטוס קוו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> שלמה קרעי ישב בוועדת הכספים והגן על אלימות כלכלית. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתם – הצביעות חוגגת, הצביעות חוגגת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> על מה אתה מדבר, זאת לא המפלגה שאתה חושב. בעד אלימות כלכלית. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם דבר נוסף. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> נגד נשים, נגד הפלות - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, שבי, שבי. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> זו קואליציה שרוצה להדיר נשים והיא נגד להט"ב וזכויות הפרט. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי זמן, אני מחכה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, נא לשבת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> רוצים לחוקק את פסקת ההתגברות כדי לשלול טוטלית את כל זכויות הפרט של אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מיכל, מיכל, קודם כול - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> על מה אתה מדבר, על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מיכל, אני מברך אותך כי במשך דקה ראיתי פה קריאת ביניים, והתחלת את קריאת הביניים במפלגה אחת והמשכת אותה באותה המפלגה. זו כבר התחלה לא רעה, כל הכבוד, התחלה לא רעה. עכשיו, אני רוצה להגיד לך, דיברתם - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> נו, באמת. אתה יודע, אתה יכול לצחוק, אבל בסוף המפלגה שלך פשטה רגל מוסרית. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תראה לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה. חיכיתי להגיד את זה בשקט, שתשמע. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. דיברתם, דיברתם – וזה חשוב – על העובדה שהמשא ומתן באמת נמשך, ואנחנו מוכרים - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כשהיא הייתה עם "עוז והדר" הייתי שם, וכשהיא התחילה עם "מגוב ריקבון ועפר", עזבתי. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> - - את האידיאולוגיה שלנו, אז אני רוצה להסביר לכם משהו, וזה חשוב. המשא ומתן מתמשך כי בממשלה הזו יש אידיאולוגיה. לשותפים שלנו יש אידיאולוגיה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתם מכרתם את שלכם, זאת הבעיה, אין לי בעיה עם האידיאולוגיה שלהם. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, תן לי לסיים. כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כץ. תראו, הוא התחייב בפני לסיים בזמן כי הוא עוד חייב לי. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. כבוד היושב-ראש, כבוד היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מוסיף לו, תאפשרו לו. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אם המשא ומתן מחייב הארכה, ואולי אפילו פנדלים, יש לזה סיבה – כי לשותפים - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - שזה משחק. זה לא משחק, המדינה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה תיתן לי לסיים, אתה תיתן לי לסיים. אני יודע, בגלל שזה לא משחק נבחרנו. אני רוצה להסביר לך משהו, בגלל שזה לא משחק בחרו בנתניהו, ששבר את שיאו של בן-גוריון וישבור את שיאו שלו; לא בגלל, אתה יודע, שהוא אולי נכשל, אולי בגלל שהוא הצליח. אבל אני רוצה להסביר לך משהו אחד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הציבור לא רוצה את זה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה קטע, בוא, הינה, בדיחת השנה, הציבור לא רוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא עוקב, אתה לא עוקב. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> הציבור לא רוצה. לא היו בחירות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא עוקב. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> לא היו בחירות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש סקרים היום, אתה רוצה שאני אביא לך אותם? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, אתה יודע מה, חודש אחרי עברת לסקרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די, אני קורא אותך קריאה ראשונה, מספיק. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמשיך: אם המשא ומתן נמשך, זה כי להבדיל מהממשלה הקודמת, פה לכל סיעה יש אידיאולוגיה, והם דואגים, הם משמרים אותה, הם לא מוכרים אותה. לא זרקנו אידיאולוגיה לפח. לליכוד יש עקרונות, ולכן זה נמשך. כל מה שאתה רואה עכשיו, המשא ומתן המתמשך הזה, זה רק לכבודה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איזה עקרונות, מה העקרונות? איך אתה קורא לזה עקרונות? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מה העקרונות? הציבור- - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תראה, בגלל הדברים שלכם הוא עומד כאן שמונה דקות. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> זה שהיום אתם נראים, באמת, מה להגיד, חבורה מובסת, מוכה – ואני יכול להבין, גם אני הייתי עצוב במקומכם. אני רוצה להגיד דבר אחד אחרון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה קורא למה שעשיתם למשרד החינוך, למשרד הביטחון, למשטרה – איך אתה קורא לזה? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לסיים, עכשיו אני רוצה לסיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עונה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די, חבר הכנסת כץ, די. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מכנים את עצמכם המחנה הנאור, המחנה הדמוקרטי. מה שאתם, ומי שעומד בראשכם עושה כעת – הוא מוביל התקפה נגד הדמוקרטיה, וזה מסוכן. הציבור שלנו, אנחנו עם אחד. אם מישהו מנסה לפלג זה לא אנחנו - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא פתחנו ערוץ טלוויזיה ולא פתחנו עיתון במימון זר. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> - - אלא אתם. הייתי מבקש מכם דבר אחד: נא לעכל, חבורה – הפסדתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. רק הערה, חבל שלא היית בשנה וחצי שחלפו – סתם, חברי, אני אומר. חבר הכנסת טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר בערבית ולברך את נבחרת מרוקו על הניצחון הענק אתמול על נבחרת ספרד והעלייה לרבע הגמר. (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הם לא דוברי ערבית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל - - - להבין אותו, לא מבינה מה הוא אומר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, הוא דיבר בעברית לפני כן והסביר את מה שהוא הולך להגיד, אבל את היית עסוקה, סליחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה שהוא יסביר – אני לא עסוקה, אני מסובבת לו את הגב, אני לא - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> את היית עסוקה, והוא תרגם. חברת הכנסת גוטליב, הוא תרגם לפני. בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אני מסובבת לו את הגב, אני לא מסתכלת לו בפנים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה - - - תמשיך, תמשיך - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה משנה מה אני אומרת - - - אף אחד לא מבין מה הוא אומר. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אולי הוא מסית נגד עם ישראל? חברים מהכנסת, מה קורה פה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? אני מעדיפה שתוציא אותי, אדוני, לפי התקנון הוא חייב לדבר בעברית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - לדבר בעברית, אל תסתכל אליי - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בכנסת - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוא, תרביץ לי - - - תרביץ לי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוא, תרביץ לי. בוא, תרביץ לי. בוא, תקלל אותי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור למשחק - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בבקשה, אני לא יודע מה השם שלך. מה השם שלך, אתה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני נאור, מה שלך? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שלי ווליד, מה שלך? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, מספיק. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נאור, למה אסור לי לדבר בערבית? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חופשי, אתה יכול לדבר. רק אמרתי שהמרוקאית והערבית זו לא אותה שפה, אז אם אתה מברך אותם, לפחות - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תגיד, אתה עכשיו נכנס לספרות? ההערה שלך לא הייתה במקום, בסדר? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ההערה שלך לא הייתה במקום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, לא - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כי לרגע נהיית דומה לכהניסטים בצד השני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור, דיברתי על שפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז עכשיו אני אדבר. אני אבקש מהיושב-ראש, כמובן, להתחשב בזמן שייתן לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> דבר כמה שאתה רוצה - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עכשיו מתהווה לנגד עיננו ממשלה בתמיכת חניכיו ותלמידיו של מאיר כהנא. לראשונה, אולי, פרצופה של מדינת ישראל לעולם כולו יהיה פרצופו של מאיר כהנא. הממשלה הכהניסטית הזו, המתהווה - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממשלה ימנית ציונית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - אנחנו, ברע"מ, ידענו שהיא תהיה החלופה, האלטרנטיבה לממשלה הקודמת, אם הממשלה הקודמת לא תמשיך. אני לא מתפלא עליכם, אתם הכהניסטים והתומכים שלהם, והיה פה כהניסט אחד שגער כלפי כל חבר כנסת שעלה לדבר – לא משנה מה הוא אמר, אבל בעיקר גוער כלפיו. אני, אין לי טענות נגד הכהניסטים והליכוד, הם רצו לחזור לשלטון. יש לי טענות על חברי כנסת ערבים, שידעו שאם הם מצטרפים אליכם ותומכים בפיזור הכנסת הם מביאים אתכם לשלטון, מביאים את מאיר כהנא וחבורתו, שכל-כולם שנאה, כל-כולם גזענות – מביאים אותם לשלטון. למרות זאת, הם תמכו בפיזור הכנסת, ועכשיו הם עולים הנה ומתבכיינים שהולכת לקום ממשלה מסוכנת. היא, אגב, מסוכנת גם ליהודים וגם לערבים, אבל חברי הכנסת הערבים שתמכו בהפלת הממשלה הקודמת ותמכו בפיזור הכנסת, והביאו אתכם למעשה להקים ממשלה בתמיכת מאיר כהנא וחניכיו ותלמידיו, אין להם זכות ערכית לעלות לדוכן הזה ולהתבכיין - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - על זה שהולכת לקום במדינת ישראל ממשלה מסוכנת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הוא מתחשב בזה שאדוני יושב לבד כל כך הרבה שעות. << קריאה >> אברהם בניהו בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אמרתי שאולי תרצה לצאת לכמה דקות. אין מי שיחליף אותך, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הימין - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא עבר הרבה יותר שעות מזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פורר. השר פורר, אני מתנצל. שר החקלאות, השר פורר? חברת הכנסת פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> איפה אלמוג? לא פה? רציתי לדבר איתו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה האהובה - - - << קריאה >> שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי: << קריאה >> יש פה עוד שר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והשר, כמובן, אבל את אהובה עליי במיוחד. חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר התפרסם דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא מוגנות חיילות וחיילי חובה ביחידות המשרד לביטחון הפנים, אשר חשף את הנתון המזעזע – כולנו שמענו עליו – שלפיו אחת מתוך ארבע חיילות בשב"ס ובמשטרה הוטרדה מינית במהלך שירותה. הנתון המטריד יותר שעלה מן הדוח הוא שרובן המכריע של התלונות לא טופלו בכלל או לא טופלו באופן מספק. פרשת הסרסור בסוהרות אומנם הייתה זו שהחלה את תהליך הבדיקה, אך רוב המשרתות שהשתתפו במחקר העידו כי ההטרדה שחוו נגרמה על ידי מפקד או איש קבע שמשרת איתן ביחידה. הדוח הנוכחי, כמו דוחות נוספים שיצאו מלשכת המבקר, מציף סוגיה מהותית ביותר שדורשת את התערבות הדרג המדיני באופן מיידי. עכשיו אני תוהה: כיצד ממשלה עם ייצוג נשים נמוך לאין שיעור מהממשלה היוצאת מתכוונת לטפל בנושא שכזה? זה מעניין אתכם בכלל? מהרגע שבו פורסמו הרשימות לכנסת, הזהרנו מפני הפגיעה שעלולה להיגרם לנשים בעקבות חוסר הייצוג המגדרי. מי יטפל בתופעת ההטרדות המיניות בקרב משרתי החובה? האם המפלגות החרדיות, שאין אפילו אישה אחת ברשימה שלהן? הליכוד - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הממשלה הקודמת לא רצתה לבדוק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - נגד. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה אומר? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני מגיע ממח"ש - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה אומר? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא רציתם לבדוק את זה. לא רציתם לבדוק את זה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה הקודמת – יושבת פה מירב בן ארי שטיפלה בזה באופן צמוד. אז אל תגיד לי שלא טיפלו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ממתי ממשלה מתערבת בהליכי מח"ש? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתם הפלתם - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ועדת חקירה. השר אוחנה לשעבר - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אנחנו מכבדים את תפקידך הקודם. לי אל תמכור לוקשים. אל תמכור לי לוקשים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא, בוועדת החקירה הפרלמנטרית אתם לא - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מאחר שאני מכיר – השר אוחנה ביקש להקים ועדת חקירה בבדיקת מח"ש, ואתם עצרתם את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז רגע, אתה תטפל בזה? אני רוצה לשמוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל היא דיברה על משהו אחר. אתה פשוט - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, היא דיברה על משהו אחר. אתה מדבר על ועדת חקירה לבדיקה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, ממש לא. אענה לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. כן, כן, כן. זה בדיוק כמו - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בסיפור של - - - חסמתם את העניין הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. הבנתי. אני מתנצל. לא הייתי צריך להיגרר לזה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא מדבר על מה שאני מדברת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אתה כבר קופץ, אז בוא תענה לי: אתה תטפל בזה? אתה תטפל בזה? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ברור, ברור. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במסגרת כל המלחמות הפנימיות שלכם על תיקים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני עובד פה - - - אני - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל רק שאף אחד לא נלחם אצלכם על תיק הרווחה. את זה לא ראיתי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו טיפלנו בפרשיות הניצבים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, טוב, בסדר. אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה זה שייך? מה זה שייך? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מח"ש טיפלו? אנחנו מטפלים מול מרכזי - - - והממשלה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה זה קשור? אתה רוצה לדבר – אני מזמין אותך. מה זה קשור? באמת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אגיד את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, מספיק. הבנתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פשוט מודאגת. אני באמת מודאגת מי יטפל בזה. ק << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קצת נימוס. לא שאני תומך - - - אבל קצת נימוס. די כבר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שרוצה לבטל את יחידות היוהל"ם – אני באמת תוהה מי הולך לטפל בכל הנושא הזה. מי? אני לא שומעת אף אחד מכם נלחם על תיק הרווחה. אף אחד לא נלחם על התיקים שבעיניי הם הכי חשובים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נגד ביטול - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יסמין, מה שאת אומרת – מי יטפל בפרשת הסוהרות? כשאנחנו התחלנו להקים ועדת חקירה, אתם אלה שבאתם וביטלתם - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה חייבים ועדת חקירה כשהנושא הזה נמצא בחקירה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הלו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה עוצר מייד את כל החקירה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החקירה בנושא מח"ש זה סיפור אחר, והסיפור הזה זה נושא אחר. אל תערבו מין שאינו במינו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> היא דיברה על פרשת - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. זה פשוט להגיד שקר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> היא דיברה על הסוהרות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יסמין, יסמין, יש להם פתרון. הפתרון הוא שלא יהיו נשים. לא - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היא דיברה על נושא הסוהרות. אתם מדברים על ועדת חקירה למח"ש. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא מח"ש, לא מח"ש. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוראי צודק. יוראי אומר שהפתרון שלכם הוא פשוט שלא יהיו נשים – לא בצה"ל, לא בשב"ס ולא בשום מקום. הרי יש פה מישהו - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רגע, את לא הצבעת נגד הקמת הוועדה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הרי אצלכם אין נשים - - - וכל אחד מחליט איך שהוא רוצה - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרי יש פה מישהו שטוען שהתרומה הכי גדולה של נשים היא להתחתן. אז, ראשית, אני רוצה לספר לכם שאני כבר תרמתי – אוקיי? התחתנתי. ועכשיו מסתבר שאני יכולה לתרום בעוד כמה דברים באופן מפתיע. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> את לא הצבעת נגד הקמת ועדת החקירה על הפרשה, גברתי? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אני רוצה להזכיר לך - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה שוות נשים אם הן לא מצביעות לטובת בנות המין שלהן? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, שנייה. חבר הכנסת קרעי, אני רוצה להזכיר לך שאתה בקריאה שנייה. אני רק מזכיר לך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קרעי, פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה שהוא לא יכול לקרוא לי יותר נורבגית. הוא פשוט בבעיה עם עצמו כרגע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט אתם תקראו לו נורבגי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> - - - שבדית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. הבאר שבעית, שכחת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יש לנו אחלה נורבגים להביא לפה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> להבדיל אלף אלפי הבדלות, לא תשמע את הקריאות שאנחנו נאלצנו לשמוע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אוקיי. בואו נראה. כמו שלא תמנו הרבה שרים וכמו שלא היו נורבגים - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יואב, יואב, קראתם לי עובדת זרה, קראתם לי שבדית, נורבגית ואלוהים יודע מה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קיש, 32 שרים הייתם, לעומת 28. על מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - נ << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון, אבל אתה יודע, נתונים אני יודע. עכשיו, הייתי חבר בוועדת כספים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. ועכשיו, מסתמן שהממשלה הבאה הולכת להיות הכי הכי גדולה, יקרה, שאי פעם הייתה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אין לכם בושה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לנו אין בושה. לנו אין בושה. אז מה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כספים קואליציוניים, עשרות נורבגים, ראש ממשלה חליפי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז רגע, יואב. תענה לי. מר קרעי, תענה לי, חבר הכנסת, אז זה אומר שלא יהיו כספים קואליציוניים יותר? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ועוד איך יהיו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אהה. למה? למה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה, רק לכם מותר? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, כי אנחנו עשינו – אתה אומר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - ועוד איך יהיה, ויהיה גם יותר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הבנתי. תשובה הגיונית, אופיר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זו לא הייתה הבטחת בחירות, גב' פרידמן. אצלנו זו לא הייתה הבטחת בחירות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשובה הגיונית. לנו היו כספים קואליציוניים שהיה קשה לכם איתם, אז עכשיו אתם תעשו גם. זו תשובה של ילדים בגן. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה נראה לך - - - לכם מותר, ולנו לא - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אני יכולה לסיים? קשה לי לעמוד על הדוכן - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. משפט לסיום, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אצלנו זו לא הייתה הבטחת בחירות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אתה בשנייה. אל תכריח אותי. אתה רוצה? תפריע – אני אוציא אותך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המדינה נמצאת בתהליך שהוא לא פחות ממכירת חיסול, וזה על חשבון הילדים של כולנו. הממשלה היוצאת הייתה אחת הממשלה הכי טובות עבור נשים, אך כעת הזירה מופקרת. תדע כל אם עברייה שהבת שלה עלולה לחוות הטרדה מינית במהלך השירות שלה ושאין בממשלה המסתמנת מי שיעצור את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כל החברים שלך הצביעו נגד הקמת ועדת חקירה לפרשת הסוהרות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא נכון, איזה שקר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כי זה היה עוצר את החקירה, שהייתה בעיצומה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הם ואנחנו - - - הקואליציה, האופוזיציה הגברית - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלמה, מה עם החתולים? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה הרי יודע שאתה מדבר שטויות. אתה יודע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שלמה - - - שלא להקים - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אצלכם בכלל אין נשים או גברים, אתה יכול להגיד - - - שצריך לקרוא לך "גברתי". זה האידיאולוגיה שלכם. אין נשים - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אם יש לך משהו נגד הקהילה הגאה, זה הזמן לבוא ולהגיד את זה, במקום לנסות להסתיר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני וגברתי, איך לקרוא לכם, "אדוני" או "גברתי", חברת הכנסת שיר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני אתה צריך לפנות אליי בתור "אדוני" - - - בחברה דמוקרטית - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> יש לך משהו נגד הקהילה הגאה? ממש מפלגה ליברלית. ביסמוט, שאלת - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - בלי למצמץ. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. די. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך לקרוא לך, קריב? "אדוני" או "גברתי"? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אל תקרא לי. מי אתה שתקרא לי? מה יש לך לקרוא לי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> צודק, לא אקרא לך - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את המסרים שלך כבר שמענו, את הדעות החשוכות שלך כל עם ישראל - - - << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה החושך. עוד שבועיים אנחנו חוגגים את חנוכה - - - מתייוונים כמוך - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אל תקרא לי - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כל עם ישראל חוגג את חנוכה בגלל מתייוונים כמוך - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מספיק. חבר הכנסת קריב, תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא היה כבר בשתי קריאות? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. די, די. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מיניתי אותך לסגנית יושב-ראש? מה את מתערבת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל אני רק בדקתי. כדי שאני אדע. - - - מתאפס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. חברת הכנסת בן ארי, די. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את - - - את לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רק שואלת שאלה אחת: כמה גורמים בממשלה אני צריכה שיטפלו בנפש היהודית שלי? עברתי קצת – וברשותך אקרא מהטלפון – על ההסכמים הקואליציוניים, וזה באמת נראה כמו בדיחה. ככה: אבי מעוז יהיה אחראי לרשות הלאומית לזהות יהודית; מאיר פרוש – שר לירושלים ומסורת; מורשת או מסורת, לא ברור עדיין מה; שתי ועדות בכנסת ידונו בסמכויות שבעצם היו בוועדה שלי בכל מה שקשור לנושא שירותי דת במדינת ישראל – שמחה רוטמן ויעקב אשר; נושא תרבות יהודית הועבר ממשרד החינוך למשרד למשימות לאומיות שיהיה אצל אורית סטרוק. וכן, תחום זהות יהודית, שהיה במשרד הדתות, גם עבר לשם. בנוסף, יש גם משרד הדתות. בסך הכול, אנחנו לא צריכים – הכול בסדר עם הזהות שלנו. אנחנו בדיוק יודעים מי אנחנו, ואנחנו לא צריכים כל כך הרבה מטפלים. אני כבר מתחילה לחשוב שדווקא האנשים שבאובססיה ומחפשים את הזהות היהודית הם אלה שצריכים טיפול, כי כנראה ששם יש בעיה עם הזהות העצמית. אז תודה רבה, לא צריך. אנחנו נדע להסתדר לבד עם הזהות היהודית שלנו בלי אבי מעוז, אורית סטרוק וכל החבורה. אבל ברשותך, אני רוצה להתייחס לעוד משהו: אני שומעת פה הרבה מאוד שיחות בזמן האחרון ונאומים בכנסת על ביטול חוק השבות, ואני רוצה לקבוע את זה פה, מבימת הכנסת: כל מי שמדבר על ביטול חוק השבות חותר תחת היסודות של מדינת ישראל. אני יכולה לקבוע כבר פה ועכשיו שגם בנימין נתניהו, גם אבי מעוז, גם שלמה קרעי וגם סמוטריץ' וכל החבורה הזאת מיישרים קו עם מרגל וטרוריסט עזמי בשארה, כי הראשון שהעלה את הנושא על ביטול חוק השבות היה עזמי בשארה. אז בעצם כל מי שדורש היום שינוי, ביטול חוק השבות, נמצא בחבורה טובה אחת עם המרגל, עם הטרוריסט, עם האקסטרימיסט עזמי בשארה. ולאיזה בנימין נתניהו אני צריכה להאמין – לזה שמדבר באנגלית ואומר שהוא לא ייגע בחוק השבות, ושאין בכלל מה לדאוג ועל מה לדבר, או לבצלאל סמוטריץ', שכמה דקות אחר כך עולה לתקשורת ואומר: לא יקום ולא יהיה, או לחבר הכנסת מקלב, שדיבר פה לפני כמה זמן על כמה צריך לבטל את חוק השבות? אני אומרת דבר כזה: מדינת ישראל נבנתה על ידי העולים. כל אחד שיושב פה הוא עולה חדש בעצמו, או שהוא ילד או נכד לעולים חדשים שבנו את הארץ הזאת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נגמר לה הזמן, אדוני. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני עדיין בזמן שלי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, נגמר לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זו לא בעיה שלך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וכל מי שהיום מדבר על זה, שכח מאיפה הוא בא, מאיפה הוא הגיע לפה, ומה השורשים שלו. ואם אתם כבר דורשים לעשות בירורי יהדות, אז תתחילו מעצמכם. הצעתי פעם לחבר הכנסת דרעי לעבור ביחד בדיקת דנ"א ליהדות, משום מה הוא סירב. ממה הוא מפחד? במציאות של היום גם טרומפלדור, ז'בוטינסקי ובגין לא היו עוברים בירורי יהדות, מה שקורה היום ברבנות הראשית. אז תסתכלו במראה, תיזכרו מאיפה באתם, מי ההורים שלכם, מי הסבתות והסבים שלכם. אגב, על זה שבאים לארץ לא יהודים או ספק יהודים היו גם דיבורים בשנות החמישים והשישים בגלי העלייה אז. נכון? היו כאלה דיבורים, וזה היה מגעיל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם רוצים לפתוח את זה? אז נפתח את זה לכולנו, כולל כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> את היחידה - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בליאק – אחרון הדוברים. אה, חברת הכנסת וולדיגר. בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאנחנו עדים בשבועות האחרונים לאירוע מופרע: מפרקים את משרד החינוך, מפרקים את משרד הביטחון, מפרקים את המשרד לשוויון חברתי – מפעל מפואר שנבנה על ידי השרה מירב כהן בשנים האחרונות. שמעתי אתמול בהתרגשות את הנאום של חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שיש לו זכויות רבות בנושא של העלייה, והוא סיפר על ההפגנה הגדולה של היהודים בוושינגטון בסוף שנות השמונים למען העלייה של העולים מברית המועצות לשעבר לישראל, ונזכרתי שמי שפתח את השערים של מדינת ישראל בפני העלייה הברוכה הזאת היה ממשלת הליכוד – ראש הממשלה שמיר – שחיבקו את העולים, שטיפלו בעולים, שחיזקו את האתוס של מדינת ישראל כמדינה שקולטת עלייה, מדינה שהיא מושתתת עלייה. אבל איפה הליכוד של פעם ואיפה הליכוד של היום, שהנציגים שלו מקללים את העולים, מכנים אותם "גויים", "מהגרים מטעמי נוחות" ושולחים מסר ברור לאותם עשרות אלפי עולים מרוסיה ואוקראינה, שיש לנו היום הזדמנות בלתי חוזרת לקלוט אותם, ואנחנו מכירים את התרומה שלהם לכלכלת ישראל, לחברה הישראלית – ממשלת הליכוד שולחת להם היום מסר מאוד ברור: אתם לא רצויים כאן, אל תבואו לכאן. אני שומע את הבכי של הממשלה המתהווה, שבראשה עשוי לעמוד אדם חלש וסחיט בידי השותפות שלו, ויש לי חדשות בשבילכם: כן, אנחנו נהיה אופוזיציה שתשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו – פרלמנטריים וחוץ-פרלמנטריים. הדמוקרטיה כוללת את הפרלמנט, את החברה האזרחית, את ההפגנות, ואנחנו כאן, בלי להתנצל, נשתמש בכל הכלים כדי להפיל אתכם בהקדם האפשרי. אדוני היושב-ראש, לצערי, זה כנראה אחד הימים האחרונים שלך כיושב-ראש הכנסת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך בשם עם ישראל על השירות בתפקיד הזה. היית ואתה עדיין יושב-ראש כנסת ישר, הגון, ממלכתי. אני גאה להיות שותף שלך, אני גאה להיות חבר שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא, לא מחיאות כפיים. תודה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, סיימתי אך לפני שעה קלה כנס ממש ממש חשוב בנושא אנשים עם צרכים מיוחדים – על זה אדבר כשיהיה לנו את הזמן המתאים. אני יורדת לחדר שלי, פותחת את ערוץ הכנסת כדי לדעת מה קורה פה, כדי לדעת מתי עליי לעלות למליאה ולשאת דברים. ואז אני אומרת לעצמי: אימא'לה, מה קרה? פרצה מלחמה ולא סיפרו לי? אימא'לה, מה קרה? צריך לרדת למקלטים או לחדרים מוגנים כי משהו עלול לקרות פה? מה קרה פה? ממש נכנסתי ללחץ, כי שמעתי את חברי הקואליציה היוצאת – האופוזיציה הנכנסת – מדברים על משהו נוראי, על טרגדיה, על משהו קטסטרופלי שעומד לקרות, ואיך לא סיפרו לי? איפה הייתי עד היום? ואז אני שומעת אותם – כמה הם פוחדים, כמה זה מפחיד, כמה מדינת ישראל הולכת ליפול. ואין – הרס דמוקרטיה, אין מדינה. קטסטרופה. הם ממש מפחדים, ממש מפחדים. אז אני אגיד לכם, חבריי מהאופוזיציה: אני פוחדת, פחדתי עד אימה כאשר שמעתי את ראש הממשלה, ממשלת המעבר, אומר: 2 מיליארד שקל ילכו לבן אדם הגזען הזה, ההומופוב, לחנך בהם את ילדי ישראל בשנאת להט"ב. אני אומרת לעצמי: אוקיי, אבל אותו ראש ממשלת מעבר יחד עם ראש הממשלה – שהיום כבר לא ראש ממשלה – נפתלי בנט, נתנו 53 מיליארד שקל - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא נכון. תפסיקי. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> 53, גם אם הם לא הצליחו - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> די לספר שקרים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> די כבר עם ה-53 מיליארד שקל. די כבר לשקר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר לשמוע כבר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נתניהו עצמו אמר שזה שקר. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם אם לא הצליחו להעביר את זה, למזלי - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שקר, עוד שקר. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם אם לא הצליחו להעביר את כל – אוקיי, תצעקו. תצעקו, אין בעיה. שקר וכזב, אוקיי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם יכולים. הבנתי, אוקיי. גם אם לא הצליחו להעביר את כל ה-53 מיליארד שקל, אלא רק 2 מיליארד שקל - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די, די עם השקר. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - למפלגה שאחד מחבריה הבכירים ביותר מכנה להט"ב "סוטים" ואומר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתם עולים לפה לדוכן וכל הזמן משקרים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע. לא רק שהם הביאו לו את הסכום הזה, אלא גם מינו אותו ליושב-ראש ועדת פנים, כשהוא אומר ששום חוק של להט"ב הוא לא יעביר. אז אימאל'ה, זה נורא ואיום. אבל אני אגיד לכם ממה עוד פחדתי: פחדתי שאחד משרי הממשלה היוצאת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אחד משרי הממשלה היוצאת כינה את האנשים הכי יקרים, את המתיישבים הנפלאים, את האחים שלי, תתי-אדם. מכזאת ממשלה אני מפחדת. אני אגיד לכם ממה אני פחדתי ופוחדת – מממשלה שאחת מחבריה כינתה הנפת דגלי ישראל באוניברסיטה כפרובוקציה ואת דגלי אש"ף כמשהו שהוא נורא לגיטימי. מכזאת ממשלה אני פוחדת. אני פוחדת מממשלה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - שאת המילה "יהודי" אסור להגיד שם, כי אימאל'ה, זה גזענות. יהודי זה לא גזענות, חברים יקרים. אני פחדתי מהממשלה, שברוך השם נפלה. ואני מקווה מאוד – תקשיבו, אני לילדים שלי אומרת; יש לי ילדים, ברוך השם, ויש לי נכדים, ואני תמיד אומרת להם: פחד זה לא דבר נורא, זה לא דבר נורא. אני מאחלת לכם שאת הפחד שלכם תנתבו למקום טוב - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - תנתבו למקום טוב. תלכו להפגין, תפגינו, אבל אני אגיד לכם מה מאוד מפחיד אותי, שראש ממשלה בממשלת מעבר - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. משפט לסיום בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - ממריד, ממריד את הציבור. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ממריד? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ממריד. תפגינו כל היום, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - לממשלה לתפארת - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> קחו את הפחד שלכם ותנתבו אותו למקום טוב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ולאזרחי ישראל, אין לכם ממה לפחד. אנחנו נעשה את המקום הזה לטוב יותר. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אחרונת הדוברים. הוגשה על ידי סיעת הליכוד בקשה. אנחנו ניגשים להצבעה. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> לא. לסכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רוצה לסכם? << קריאה >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> ברור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. לא קרה כלום, לא צריך - - - << קריאה >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> חשבתי שתזכור שיש מסכם אחרי כל חוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. ללא הגבלת זמן. << דובר >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני פשוט רוצה שהאופוזיציה תגייס, אז אני נותן לכם זמן. אם תרצו - - - << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אה, אתם לא מגייסים. הבנתי. אז יש לנו - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תעשה לנו טובות. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אז אני לא עושה לכם טובות, ותאמיני לי, אני גם לא אעשה לכם טובות. אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> בואי, את היית פה. הינה, אני אומר את זה לחברי הכנסת החדשים משתי סיעות הבית – שרון ניר, למשל, שלום לך; חברי הכנסת החדשים של הליכוד. אני רוצה לספר לבית הזה, למי שלא היה פה, מה קרה פה בכנסת הקודמת, הכנסת העשרים-וארבע. חבר הכנסת דיכטר, אתה זוכר מה קרה פה בכנסת העשרים-וארבע? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - אותנו בוועדות. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> בכנסת העשרים-וארבע. קודם כול בואו ניזכר מה היה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> קודם כול, הממשלה הוקמה – אתם זוכרים באיזה רוב הממשלה הוקמה? הממשלה הוקמה ברוב של 60 נגד 59. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> רגע, חבר הכנסת ולדימיר, זה מה שאני זוכר; תתקן אותי אם אני טועה. זה היה 60 - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - תמשיך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> לא, הוא התחיל להגיד משהו. 60 נגד 59. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כשקראת לי חבר כנסת מישראל ביתנו - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> זו הייתה יריית הפתיחה; 60 חברי כנסת נגד 59, בקואליציה שמנתה 61 חברים – 62 על הנייר, 61 בפועל. מה עשתה הקואליציה הזו? כי הבנתי שהתחלתם לשאול פה שאלות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אז בוא נגיד קודם כול – אתה יודע מה, הזכרת לי. העברתם כספים קואליציוניים הכי גבוהים שהיו אי פעם בבית הזה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> - - הכי גבוהים, נקודה. תבדוק. העברתם 22 נורבגים – זה לא היה בבית הזה מעולם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> מעולם לא היו 22 נורבגים בבית הזה. על 28 שרים – 28 שרים; אמרתם 18 - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> רגע, איפה יו"ר האופוזיציה המיועד? איפה הוא? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כמה שרים? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> הוא הבטיח 18 שרים. השר מאיר כהן, כמה שרים היו בממשלה שלכם, אתה יודע? 28 שרים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> 28 על קואליציה של 61, שהוקמה ברוב 60:59. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אני רק מזכיר - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> יואב, אתה יושב-ראש - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אני רק מזכיר לכל מי שלא היה פה ולמי ששכח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא שכחנו. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> האמת, הייתי מאוד רוצה להזכיר גם לסיעת מרצ; אני מקווה שהם רואים אותנו בערוץ ויודעים להיזכר היטב מה היה פה. עכשיו אני אגיד לכם מה עוד עשיתם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אתם עשיתם דבר שלא היה בבית הזה. אתם ריסקתם את בחירת הציבור בייצוג בוועדות הכנסת. זה מעשה שלא היה בבית הזה. פתחתם פה נוהל חדש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לצעוק, היושב-ראש. אני רואה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> פתחתם פה נוהל חדש של ריסוק בחירת הציבור בוועדות הכנסת. ייצרתם פה משוואה שלא הייתה מעולם. דרך אגב, היו גורמים שפנו לבג"ץ על העניין הזה. אני - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> את מוכנה להקשיב? אני יודע שיש לך בעיות קשב וריכוז מסוימות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? אני מקשיבה בריכוז. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> כי את לא מסוגלת להקשיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מקשיבה לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> ריכוז, אני לא יודע, אבל קשב – את לא מסוגלת להקשיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מקשיבה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> היו גורמים שפנו לבג"ץ, ובג"ץ – בניגוד, דרך אגב, לעמדתי; אני חושב שבג"ץ, לא ראוי שיתערב בעבודת הכנסת, ואני שמח שהוא לא התערב. בג"ץ בחר לא להתערב. ביטן, אני חושב שזו הייתה פנייה אישית שלך לבג"ץ. ביטן, מי פנה לבג"ץ על הנושא של ועדות הכנסת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא שומע. אני אאבחן אותו גם שיש לו הפרעת קשב. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> מי זה? אתה? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אז בג"ץ החליט לא להתערב. נכון? ביטן, בג"ץ אמר: אני לא מתערב בעבודת הכנסת. אני חושב שההחלטה נכונה. יש פה תקדים מאוד ברור להתנהלות, וכשיגיע הזמן שלנו לקבוע את הוועדות הקבועות, אז גם התקדים הזה כמובן יילקח בחשבון. מה עוד היה פה? אני מזכיר לחברי הכנסת החדשים, חשוב לי שתשמעו. 50 מיליון שקל, בניגוד לחוק, לשיפוץ ביתו של הזמני - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> 50 מיליון שקל בניגוד לחוק, ללא היתרים, לשיפוץ ביתו של הזמני. זה מה שאתם עשיתם. 50 מיליון שקל - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - 53 מיליארד - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> - - אני אגיד את זה עד שאתם תבינו את זה – בניגוד לחוק, לשיפוץ ביתו של הזמני. לא עשיתם; שום מעצור לא היה לכם. הדבר הכי מצחיק, שאותו זמני שגנב את קולות הציבור ועשה ממשלה שנולדה בחטא עכשיו מנסה לעשות קמפיין השתקה ברשתות. אני רוצה – אני מסיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טוב מאוד. טוב מאוד. להילחם בכל השקרנים - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אני רוצה לברך ולחזק את השיח ברשתות של הימין ואת הרעיון של תרומה - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> - - ועזרה הדדית ומלחמה בכספים הגדולים שיש לו, לאותו זמני - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> - - אחרי ששדד את הקופה. אני מבקש שתפסיק את הרעש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חתיכת צבוע. אחת הסיבות שאתה רצית להקים מפלגה חדשה זה בגלל התפקידים האלה. פתאום אתה מגן עליהם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, שבי. חברת הכנסת שיר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> שקרן. שקרן וצבוע - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש את עזרת הסדרנים להוציא את חברת הכנסת ולהשתיק אותה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אין מילה אחרת. אין מילה אחרת. שקרן וצבוע. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים. אני חוסך לכם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - מפלגה חדשה - - - בגלל הרשתות החברתיות ומכונת הרעל. חצוף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, די. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> ביקשו ממני לסיים. אז קודם כול, אנחנו מושכים את השמית. אנחנו לא נעשה שמית. דבר שני, ביקשו ממני לסיים, אז אני לא יכול שלא להיזכר בעוד אנקדוטה שעלתה לי. אמיר, אתה יודע במה נזכרתי כרגע? נזכרתי שאותה ממשלה כושלת ומושחתת גם רצתה למנות את זועבי לשגרירה בסין כדי לפתור בעיה בקואליציה. נזכרתי בעוד נושא. ותחשבו על זה. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> קונסולית בשנגחאי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. נא לשבת. הליכוד משך - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לשבת, בבקשה. אני פונה דווקא לחברי הכנסת הוותיקים. הלוח שלפניכם – אני לא יודע מי פגש בו כבר – שונה. נא לשים לב, הלוח שלפניכם שונה. אנחנו הולכים להצבעה אלקטרונית. מי שמצביע בעד, זה בעד ההצעה לסגני השרים שהגיעה לכאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סגני היו"ר. סליחה, אני מתנצל. בעד סגני היו"ר שהובאו למליאה. נא לשבת, אנחנו ניגשים להצבעה. מי שמצביע בעד הוא בעד. בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת הוועדה המסדרת – 57 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הוועדה המסדרת לבחור את חברי הכנסת אופיר כץ, מתן כהנא, יעקב מרגי ויעקב טסלר לסגנים זמניים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 58, ואני מוסיף את שר האוצר, נגד – 32, אין נמנעים. הוא הצביע נגד? אוקיי, אני אוריד אותו, אני אוסיף אותו. נגד – 33, בעד – 57, נוכח אחד. אני קובע כי ההצעה עברה. תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת ווליד טאהא << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם כך, אנחנו ניגשים להמשך סדר-היום. חבר הכנסת טאהא, אתה עדיין מבקש לדבר? בבקשה. הוגשה בקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עלתה לכאן חברת הכנסת מיכל וולדיגר והזכירה אותי בדברים שארצה להציב מולכם ולשאול לדעתכם – למי תאמינו? האם תאמינו לבנימין נתניהו שאמר שהממשלה הקודמת מכרה את הנגב ונתנה לרע"מ 52 מיליארד שקל, או תאמינו לבנימין נתניהו שאמר לחרדים שכל מה שרע"מ קיבלה הוא 2 מיליארד שקל? שאלה פתוחה. זאת שאלה לא רק לחברות ולחברי הכנסת, זאת שאלה פתוחה לכל אזרחי מדינת ישראל. למי מבין שניהם תאמינו? הדבר השני שאני ארצה לומר למיכל וולדיגר – אני לא הצלחתי להבין, מיכל, האם את מתלוננת על הדעות שלי או שאת מגינה על דעותיו של אבי מעוז? אז אם את מתלוננת על הדעות שלי, אולי את צריכה להתלונן על הדעות של אבי מעוז. לא הצלחת להסביר את עצמך יפה. פשוט נפלת בפח. אם את מתלוננת על דעותיו של ווליד טאהא, אין לך זכות להגן על דעותיו של אבי מעוז. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות << נושא >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אם כך, חברי הכנסת, אנחנו ניגשים לנושא השני בסדר-היום: ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. שילובם של אנשים עם מוגבלויות בכל רובדי החיים הוא חובה מוסרית, וכחברה אנחנו נבחנים ביכולת שלנו להכיל את השונים מאיתנו ולתת להם את התנאים הטובים ביותר להגשמה עצמית. במהלך כהונתי כיושב-ראש הכנסת ביקרתי באין-ספור מקומות הפועלים למען אנשים עם מוגבלויות לשיפור איכות חייהם, מקומות הנחשבים לטובים ביותר בעולם ולחלוצים בתחומם. איחוד המוסדות משקף, לשמחתי, גם את ההבנה שלנו, האזרחים, שמקומם של אנשים עם מוגבלויות הוא בקהילה יחד איתנו. הכנסת כמקום עבודה אינה יוצאת דופן, ואני שמח לעמוד בראש כנסת שכבר 14 שנה מעסיקה עובדים עם מוגבלויות כעובדים מן המניין; עובדים נהדרים, מסורים, שכולנו פוגשים יום-יום שהם הלב הפועם של המשכן הזה, וקשה לדמיין את העבודה כאן בלעדיהם. תפקידה של הכנסת וכן של נבחרי הציבור הוא לא רק לייצג, אלא גם להיות דוגמה אישית לאנשים עם מוגבלויות, מקום חשוב בחברה שלנו. לכן יש לנו מחויבות ערכית להתוות את הנורמה החברתית שלפיה אנחנו כולנו רוצים לחיות ולעצב את החברה שכולנו רוצים לשגשג בה. בחודש יוני העבירה הכנסת את חוק שירות רווחה לאנשים עם מוגבלויות בהובלת ראש הממשלה לפיד ושר הרווחה מאיר כהן, שקידמו את הנושא במשך עשור, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה אפרת רייטן ובתמיכת כל המפלגות. העברת החוק הייתה עדות נפלאה לכך שחברי הבית הזה יכולים לפעול יחד למען עתיד משותף. תודה רבה. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, שאני לא רואה פה, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להגיד מזל טוב לחברתי אפרת, שהיום ליוותה את בנה. נכון, אפרת? אז, בהצלחה לו ובהצלחה לך ובהצלחה לכולנו, ובהחלט להגיד תודה שוב גם על החוק לך וגם לראש ממשלת המעבר יאיר לפיד. זה בהחלט חוק חשוב ביותר. יש עוד הרבה מה לשפר גם פה וגם בכלל, אבל כשעושים דברים טובים צריך לברך עליהם, זה בהחלט דבר חשוב. הכנתי לי נאום כתוב, ולפני כמה דקות חברי חבר הכנסת יצחק וסרלאוף נתן בידי את הנאום שהוא הכין, כי הוא פשוט לא יוכל להישאר עד הסוף ולא יוכל להשמיע את דבריו, כנראה. אז אני לא יודעת אם יצחק שומע את זה או לא, אבל הינה, אתה תהיה בהלם, אבל אני עושה את זה. הוא אמר לי, תקראי, אולי אני דורך על יבלות, אני עוד לא יודע. קראתי ואמרתי לעצמי שאני חייבת לשתף אתכם, כדי שלא רק אני ארוויח מהדבר הזה. אז, יצחק, אני קוראת את הנאום שאתה כתבת, ואת שלי אני משאירה לפעם אחרת. רבי חיים מצאנז נהג לומר: "אדם צעיר הייתי, וליבי בער באהבת ה' יתברך. אז חשבתי שאתקן את כל בני האדם בעולם ואחזירם למוטב, שיעבדו את ה'. כאשר ראיתי שלא עלה הדבר בידי, חשבתי, לפחות אתקן את בני עירי. לאחר שטרחתי בכך וראיתי שגם זה אי-אפשר, חשבתי, לפחות אתקן את בני ביתי, שיהיו עובדי ה' באמת. חשבתי והתבוננתי בדבר ואמרתי, לפחות אטרח לתקן את עצמי, שאהיה עובד את ה'. טרחתי בכך הרבה, וראיתי שגם זה אינו עולה בידי". יש לנו חלומות גדולים לשנות, לתקן את העולם כולו. אבל אני, ששומע את נגה – נגה זאת בחורה צעירה שהייתה היום בכנס שארגנתי לרגל היום הבין-לאומי לשוויון אנשים עם מוגבלות. נגה היא מתמודדת נפש – נכות שקופה. כמו שאתם רואים, אני גם עונדת את הסרט הזה, שבא להגיד, יש לנו נכות שקופה. אותם אנשים שיש להם נכות ולא רואים אותה לא זוכים לסובלנות ולסבלנות שהם צריכים כל כך. הם לא יכולים לעמוד בתור, אבל הם נאלצים לעשות זאת, וכשהם מנסים לעקוף בתעודה של ביטוח לאומי, מתחילים לצעוק עליהם: מי אתם? מה פתאום, אתם לא נכים. כי לא רואים את זה. שמענו אותה. היא דיברה דברי טעם בכל כך הרבה כאב. על כך מדבר יצחק, ואני ממשיכה: אבל כשאני שומע את נגה, בחורה מוכשרת עם צרכים מיוחדים אשר מתארת בכאב את העוול שנגרם לה מדי יום בזמן שאנשים יורים חיצים כדוגמת הערות פוגעניות היישר ללב; אנשים שיפוטיים, אנשים שלא מצליחים לראות מעבר. אני חושב לעצמי שכדי לתקן את המציאות הזאת עלינו לתקן את עצמנו, קודם כול; בין אם זה לקבל את עצמנו, לראות את בני האדם שסביבנו כפי שהם מתוך כבוד והערכה. ליבי נצבט אל מול המציאות שחווים אנשים עם צרכים מיוחדים. מעבר למגבלה שהם סוחבים מידי יום ביומו, עליהם לשאת שק משקלות של הערות מזלזלות אשר מאיים להרעיד ולאבד את שיווי המשקל ואת ביטחונם העצמי שגם כך מאוד נמוך. כשאני רואה אתכם, לא אנשים עם מגבלה, לא מוגבלים, פשוט אנשים, ואפשר לומר – מיוחדים, אני לא חושב שניתן לדבר במונחים של שוויון, הכלה, קבלה. אני חושב שאתם נמצאים הרבה הרבה הרבה מעבר לזה. המונחים האמורים הם דווקא התפעלות, השראה והערצה. אתם, המגיעים יום-יום להישגים ולפסגות אשר לאחרים נראים כמובנים מאליהם לכאורה; אתם, עם היכולת המופלאה שלכם להמשיך לצעוד ולהתמודד בצל הקשיים המאיימים, בוחרים בחיים. חיים של משמעות, חיים של דרך. אומנם היא מאתגרת יותר, אך דווקא בשל כך ראויה להערצה ולהתפעלות. אני רואה גם את המשפחות שלכם – גם אימא של נגה הייתה בכנס. גם היא דיברה. היא הייתה בין אלה שיזמו את הדבר הנפלא הזה. אני רואה גם את המשפחות שלכם, מחד, עמודי התווך, והעוגן מאידך; הרוח המעודדת להמשיך ולצעוד קדימה. אני מעריץ אתכם על כל יום, על כל שעה, על כל רגע. האתגרים סובבים בכל תחום בחיים, ואתם, בגדלותכם, בוחרים ללוות, לתמוך ולהרים. אני פונה לכולכם – בכל פעם שאתם נפגשים עם אדם מיוחד שימו לב לפיסת ההשראה שנקרית בדרככם. תתפעלו, תעריכו, תנסו ללמוד גם כן איך מעפילים וכובשים פסגות, תוך שימוש בכל הכישורים והיכולות שבידינו, למרות האתגרים השונים, ודווקא בזכותם. אז אני רוצה לומר תודה רבה ליצחק, ואני רוצה לומר לכולנו – קודם כול לשר מאיר כהן – תודה רבה. באמת היית תמיד חבר והיית שם כשאני צריכה, על כל פניות הציבור. אז תודה רבה. אני שמחה ולא שמחה בזה שאתה עוזב. אני שמחה כי אני חושבת שהממשלה שלנו תהיה טובה יותר – סליחה – אבל אני עצובה כי היית באמת שר לדוגמה ולמופת. אז אני רוצה לסיים גם כבת משפחה של מתמודד נפש ולפנות אל כולכם ולומר - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, אחרי חמש דקות. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - אנחנו חייבים להיות סובלניים וסבלניים, בוודאי כלפי אנשים עם מוגבלות, בין שהיא שקופה ובין שלא. כך נרוויח כפליים, כי כך נהיה יותר סובלניים אחד לשני. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם – אדוני שר הרווחה, אני יודעת שאתה בשיחה צפופה ומפרגנת עם חברת הכנסת וולדיגר - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר מאיר כהן, היא קוראה לך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> רק אם אתה רוצה לשמוע כמה מילות פרגון. אתה לא חייב. כן, אני גם רוצה להצטרף לדברים שלך, מיכל. אני חושבת ששר הרווחה היוצא באמת מילא את תפקידו בצורה מעוררת כבוד והערכה גדולה. שיתוף הפעולה היה קסום מבחינתי. עשינו חוקים וחקיקות משני חיים ופורצי דרך, והכול בנועם וחוכמה ותבונה וכבוד. אני מאוד מודה לך על החוויה הראשונה שהענקת לי בכנסת הראשונה שלי. זה הרבה גם בזכות שיתוף הפעולה הזה. ולך, מיכל היקרה, גם כן תודה רבה, גם על היוזמה של היום הזה. זה יום כל כך חשוב, זה יום כל כך מכיל; יום שרואה כל אדם באשר הוא אדם. אני ממש שמחה שהרמת את הכפפה ולקחת את היום הזה כיום שבו אנחנו מציינים את היום הזה בכנסת. כמו שאמרת, לא יכולתי להיות בכנס שלך הבוקר, כי כן בחרתי – השמאל בחר ללכת לכותל – יחד עם בני ובעלי, כי הבן שלי מתגייס. זה הבן הבכור שלי, והיה לי חשוב להיות איתו. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> בהצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שילך בשלום וישוב בשלום. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. אז יש לי, קודם כול, אורח מיוחד, ואני רוצה לומר לו תודה שהוא הסכים להגיע – יאיר. יאיר הוא איש יקר עם צרכים מיוחדים. הוא עובד בספרייה של משרד האנרגיה. לא סתם הוא עובד במשרד האנרגיה; הוא באמת מפיץ אנרגיה חיובית, אנרגיה יוצאת דופן. הוא בחר לבוא. הוא מתכתב איתי הרבה זמן ברשת, ולכן הזמנתי אותו ביום הזה, ואני ממש שמחה שהוא הגיע. אז אני מקדישה גם לו את היום הזה. ולברך אותך, מיכל, ולומר גם תודות על הקדנציה המיוחדת הזו שהייתה לנו, הכנסת העשרים-וארבע, כיו"ר ועדת העבודה והרווחה. חוקקנו שבעה חוקים, מלא תקנות אחרות שקשורות לאנשים עם מוגבלויות. כל אחד מהם באמת היה חשוב; עשרות דיונים ושעות על גבי שעות של עבודה משותפת. אפילו יו"ר הכנסת, לדעתי – אם אתה זוכר, פנינו אליך לא פעם בבקשות להמשיך לקיים ישיבות בוועדה על חשבון המליאה, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולהתקדם עם הדיונים האלה, וביניהם החוק ההיסטורי, חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות; חוק שמגדיר בפעם הראשונה את הזכות לחיים עצמאיים ואוטונומיים. הינה, מתוך החוק סעיף שביחד עם הארגונים והעמותות וההורים הכנסנו ותיקנו: חיים שמאפשרים לאדם לבחור את אורח חייו ולקבל החלטות באשר אליו, ובכלל זה לבחור את מקום מגוריו בהתאם לאפשרויות הבחירה שיש לכל אדם, להשתתף בחברה ובקהילה ולנהל את חייו באוטונומיה ובעצמאות. אני רק שואלת למה לקח עשר שנים. בכל מהלך שלטונו של בנימין נתניהו, למה החוק הזה לא עבר כל השנים האלה? למה דווקא בקדנציה הקצרה הזו של שנה וחצי הצלחנו לקדם את החוק? זו שאלה שאין לי עליה כרגע פתרונים ותשובות, אבל השאלה צריכה להישאל. יותר מזה, כשהסתכלתי – ואני גם שומעת סביבי – על כל מיני אמירות, למשל של מפלגת נעם, באשר לאיך הם תופסים אנשים בעלי צרכים מיוחדים, אנשים מיוחדים, אני קצת מזדעזעת. אני גם זוכרת שבמהלך הדיונים הגיעו פעם אחר פעם חברי כנסת, חלקם חברים שלך, מיכל, לצערי, מהציונות הדתית, שהתנגדו לתקנות ההנגשה בציבור. את זוכרת שעשינו את הדיונים האלה בשיתוף ולקח לנו חצי שנה עד שהגענו לנוסחה שתהיה נוסחה שכולם יברכו עליה? לצערי, אותה תפיסת עולם – ואני עצובה; את רואה, אני אפילו לא אומרת את זה בכעס – פשוט בעצב. זאת אותה סיעה שהולכת חזיתית נגד בג"ץ ורוצה לקחת את הסמכויות של בג"ץ. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> חבל שאת הולכת לפוליטי. זה לא הוגן מה שאת עושה, זה פשוט לא הוגן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> זה אותו בג"ץ – אני רוצה להזכיר – שבשנת 1996 קבע לראשונה שלאנשים עם מוגבלות ישנה זכות יסוד להשתתפות מלאה בחברה - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא הוגן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מיכל, לא זכור לי שהיא הפריעה לך. תודה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - ובהתאם, על המוסדות - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא פגעתי בך - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני פגעתי בך? זה לא נכון מה שאני אומרת? אתם לא רוצים להחליש את בג"ץ? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, ממש לא. זה ממש לא נכון. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> את תבואי ואת תגידי את זה גם למיקרופון? אתם לא רוצים להחליש את בג"ץ? איפה רוטמן? רוטמן, היא אומרת שאתם לא רוצים להחליש את בג"ץ. שמעתי אותך היום אומר שבית המשפט צריך לטפל רק בסכסוכים. רק בסכסוכים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> במדינת ישראל הייתה ראש ממשלה אישה לפני שהייתה שופטת בית משפט עליון אישה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מי מדבר על נשים? אנחנו מדברים על משהו אחר. או שאתה אומר שאישה זה גם מישהו עם צרכים מיוחדים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, נא להמשיך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני אומר - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת רוטמן, תפוס את מקומך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מציינת עובדות פשוטות. ב-1996 קבע לראשונה בית המשפט שלאנשים עם מוגבלות ישנה זכות יסוד להשתתפות מלאה בחברה, ובהתאם, על המוסדות הציבוריים מוטלת החובה להנגיש את שירותיהם. אהרן ברק, הנשיא לשעבר, קבע בפסק הדין: "הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה; הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עימו בבדידותו, אלא לשלבו, מתוך שימוש לעיתים בהעדפה מתקנת, במרקם החיים של חיי החברה". זה לא זכויות אנשים עם מוגבלות – זה פשוט זכויות אדם. ולשמוע שיוצאים נגד כנפיים של קרמבו – למה? סיעה שהולכת לקבל את האחריות על תוכניות משרד החינוך – הם קוראים להם "טלפיים של קרמבו", תנועת נוער שכל מהותה היא שילוב בין נוער עם צרכים מיוחדים לבין אחרים. "טלפיים של קרמבו", כן? זאת תנועת נוער שזכתה במעמד של יועץ מיוחד מהאו"ם בשל היותה מובילה עולמית בתחום ההכלה והשילוב; תנועה שהאו"ם שיבח את מודל הפעילות אשר פותח בתנועה מאז היווסדה בשנת 2002, על היותה משנה חיים, פלורליסטית, מבססת את הפעילות שלה על ילדים ונוער, ללא קשר למוצא, מגדר, שפה או יכולת; תנועה שהנציגה שלה, מי שהקימה אותה, נבחרה להשיא משואה ביום העצמאות. וכרגע אנחנו שומעים נציגים של אותה סיעה, שבאה ואומרת שהתנועה הזו, "טלפיים של קרמבו", היא נוצרית, פוסט-מודרנית, שמקדשת את הנכה והחלש. לילדים עם מוגבלות הם קוראים "בעלי עיוותים שונים". כן, הם הולכים להיות אחראים לחינוך של הילדים במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להסתפק ביום אחד כזה בשנה, וזה לא מספיק. כשאני מדברת על דמוקרטיה, זו תפיסת עולם. אני רואה את העולם בכללותו, אני רואה את הדרך, אני רואה את החיים, אני רואה את כולנו, את הערבות ההדדית, אני רואה את הפרט. אני רואה פשוט את האדם, את זכויותיו הטבעיות הבסיסיות, שאף אחד לא עושה לו טובה, לא עושה לי טובה, לא עושה לכם טובה, בלתת אותן, בלחיות כמו כולם. זו זכות וזו חובה בסיסית של כל אחד ואחד מאיתנו. ולכן אנחנו נמשיך לתפוס ולהחזיק באותה גישה, באותה השקפת עולם, ונקדם אותה בכל מקום שנהיה בו, גם מהאופוזיציה. נעשה את זה עד הסוף בשיתוף פעולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ביטון, בבקשה – טלי? אה, סליחה, אני מתנצל. קפצתי. בבקשה. צודקת. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> טוב, תראו, חברים נכבדים, לא נראה לי שזה הוגן שאני אומר את זה לכם, אבל זה בושה וחרפה, בושה, תרשו לי להתבייש לעמוד פה ביום הזה, כאימא לילדה עם 180% נכות, אוטיסטית בתפקוד נמוך, שלא מתקשרת, ואני לא מסוגלת להסתכל על המליאה כשהיא ריקה, כי זה לא מעניין פה אף אחד. אם זה מצולם, אז אני מדברת להורים של הילדים המדהימים והמיוחדים האלה. אני נגעלת מהיהירות ומההתנשאות של אנשים שחושבים שהם יודעים הכול ויש פתרונות לכול. שילוב, שילוב. הבת שלי לא יכולה להשתלב בשום מקום. היא גם לא תתגייס לצבא, והיא גם לא תתחתן, היא לא תלד ילדים. והסוף אולי הוא לא טוב כמו שמצפים. וכשכותבים בפסקי דין שונים ביהירות שהנכה יהיה חלק אינטגרלי משולב בחברה – המשפט הזה כשלעצמו מקומם, כי יש מוגבלים ומאותגרים שלא יכולים להיות משולבים, ואז החובה שלנו זה לאפשר להם את מקומם הסגור. ולא מערבבים פה בין סוגים של נכים. המדינה הזאת, מרוב שהיא עוסקת כל הזמן בשילוב, מתייחסת לנכים כמו לסלט קומפוט. שמים בהוסטל אחד אוטיסטים בוגרים עם יכולת תקשורת נמוכה, שאפשר לנצל את גופם, לא ממקום רע; כי אם הם נמצאים, לדוגמה, עם אנשים לא אוטיסטים ומעוכבי התפתחות, מה שנקרא בעבר מפגרים, אז התקשורת ביניהם היא בלתי אפשרית ועלולה להוביל לניצול. תפסיקו לחשוב שאתם יודעים משהו, כי אתם לא יודעים, כי זר לא יבין זאת. גם אני לא ידעתי. לא ידעתי מה זה אוטיסט, לא ידעתי מה זה חוסר תקשורת ולא ידעתי מה זה ילד שעושים לו פרצופים וילד שמרביץ לעצמו. לא, לא, לא. לא ידעתי. פעם העליתי סרטון – איך העזתי לדבר על ילדים מוגבלים. הייתי שואלת את עצמי, מה נסגר עם ההורים שלהם? למה הם כאלה מוזנחים? למה השיניים שלהם עקומות ולמה הם מתלבשים כל כך מגעיל? ככה שאלתי את עצמי. תראו מה זה. ואז יש לי את אוריה, הבת שלי, בת 11. בגלל שהיא לא יודעת לתקשר, היא בכתה, בכתה, בכתה, ולא ידעו מה יש לה, כי יש לה בעיית ויסות חושי; אי-אפשר לדעת איפה כואב לה. בסוף התברר שהייתה לה איזה דלקת בתוך הקנוקנות של הפה. עקרו לה את כל השיניים. כל השיניים שלה צמחו עקום וכל הלסת שלה התכערה. אז ברור שכל מי שרואה אותה שואל מה עם השיניים שלה ומה אפשר לעשות. ואי-אפשר לעשות כלום. לא, חברים, כי אי-אפשר לשים גשר או פלטה לילד שלא מבין כשמכאיבים לו ולא מסוגל לסבול כאב. אז הילדה שלי תהיה ככה עם השיניים, ואני אצטרך ללכת איתה ולספוג ביזיונות כל הזמן מאנשים שמסתכלים על אימא שלה, שמקפידה על כל שערה בראש, אל מול הפה של הבת שלי עם שיניים עקורות. אז אני לא אהיה פה בכנסת ואראה פה עשרה אנשים, עשרה חברי כנסת, שנמצאים במקום הזה וצריכים לדאוג לילדי החינוך המיוחד. תפסיקו להשוויץ בזה שחוקקתם חוקים. אתם חייבים לחוקק חוקים. אתם לא עושים טובה, לא לי ולא לילדי החינוך המיוחד, ולא להורים הדמנטיים שלכם, חס וחלילה, ולא לחסרי ישע ולא לחולים. אתם פה, ואתם לא עושים לי שום טובה. והמדינה הזאת צריכה לספק מענה לכל ילד על יסוד המורכבות שלו, כי זה לא זהה. יושב כאן בקהל המדהים ילד עם צרכים מיוחדים. הלוואי, הלוואי, הלוואי על כולנו. אבל לא. רוב-רובם של ילדי החינוך המיוחד, שהם באמת במסגרות החינוך המיוחד, הם ילדים שלא ייקלטו ולא ישולבו בחברה, כי הם לא יכולים. וכשאני הולכת עם הבת שלי, והיא הולכת עם שמיכות איתה ועם חפצים מוזרים, ומסתכלים עליי, אני צריכה להדוף את זה כל הזמן, כי אנשים לא יודעים לא להסתכל. אנחנו פה מעולים בלריב. זה בסדר. ואתם יודעים, אני כל כך מעריכה את היכולת שלי ושלכם לדבר, לצעוק, לכעוס, להרגיש; אוטיסטים לא מרגישים, אנחנו לא יודעים מה הם מרגישים. הדבר הראשון שעליו אני מסתכלת אצל בן אדם זה על המבט שלו בעיניים, שמקשר אותי לתוך צפונות הנפש שלו. אתם יודעים מה, אני אספר לכם שתי חוויות כדי שתבינו כמה זה נורא שבכנסת ישראל, ביום הזה, יושבים פה עשרה חברים. אנחנו מקבלים משכורת מהציבור, בשם כל השמות. זה מחריד. זה לא נעים, חברים. ושלא תבינו, זה לא זה שאנחנו מקבלים את שכר חיינו, אבל זאת המחויבות שלנו. פעם הגעתי לבית חולים שניידר, למרכז להתפתחות הילד. התורים כדי להתקבל לשם – אתם צריכים להבין: כשנולד לך ילד רגיל, ואני מקווה שכל הילדים שלך, ברוך השם, יהיו בריאים כמובן; כשנולד לך ילד יש לך את כל החלומות שבעולם. השבר שאתה חווה כשאתה יודע מה לא יהיה – זה שלבי השברים: זה כל פעם אתה קולט מה עוד לא יהיה. בהתחלה אתה נורא רוצה משהו, ואחר כך אתה אומר, אוקיי, אז אולי זה כן, ואולי ואולי ואולי. והמון אולי שאתה מסמן עליהם איקסים, עד שאתה לומד לסבול ולקבל את המצב שבו נמצאת המשפחה שלך ואת המסע שאתה צריך לצאת אליו, ואתה מפסיק לתת הסברים, כי ממילא אף אחד לא יבין. ואף אחד לא יבין מה זה לקום בבוקר עם זיעה קרה ולחלום שיש לך ילד אוטיסט, ואז בעצם זה מה שיש לך, רק שהתת-מודע עדיין כל כך נחרד מזה. זה מה שרציתי לומר לכם. תראו בבואה של צער. פעם באתי לבית חולים שניידר, למרכז התפתחות הילד, תורים מכאן עד להודעה חדשה, וזה קטסטרופה ובושת כולנו. ושלא תתבלבלו. יש פה תקציבים. אני על פי חוק חופש המידע הוצאתי – כשאני לא חברת כנסת – מידעים על תקציבים מיותרים ועל בזבוזים של כספים על דברי ראווה, שאולי יש להם חשיבות, אבל לא כשאנחנו צריכים לספק פתרונות לילדי החינוך המיוחד. ממש לא. נכנסתי לשניידר, והפסיכולוגית הקלינית אומרת מעל הראש של הבת שלי: טוב, היא בתפקוד נמוך. ככה, כמו שאני מראה לכם. חוסר רגישות, אלוהים, אימא, לא, לא, לא, נורא. נכנסתי לשירותים – אני, עם המלמלות שלי, יושבת על הרצפה ובוכה. נכנסת אימא בוכה. אני אומרת לה, מה את בוכה? ככה, כמו שאני מספרת לכם, על הרצפה ככה יושבת. מה את בוכה? לא, לבת שלי יש סרטן. ככה אנחנו מדברות. טוב, הבת שלי זה. אז אני אומרת לה, לפחות הבת שלך חיה חיים מלאים כל זמן שהיא חיה. לקח לי זמן לקלוט את התחושה שאדם מוגבל חי חצי חיים. אני לא מדברת על מוגבלות פיזית, תבינו, כי הגוף הוא מכונה מתכלה. אדם יכול להיות בשיא צלילותו, מוחו ויכולותיו, ובלבד שהמוח שלו עובד ומתקשר עם סביבתו. כל השאר זה, תסלחו לי, זניח. אז אני נמצאת פה ואומרת לכם כאן, חברים, אתם לא יכולים להבין הכול. אנחנו חברי כנסת. בואו לא נעשה מעצמנו יותר ממה שאנחנו, בסדר? כל אחד פה עם הסיפור שלו, כל אחד פה עם הידע שלו. אף אחד פה לא ביג דיל. כולנו בני אדם באשר אנחנו; רק קיבלנו זכות מבוחרים לבחור, להחליט. וצריך לזכור את זה, כי כשאתם יושבים פה, וזה לא פייר שאני אומרת את זה לכם, אבל כשחברים לא נמצאים כאן ביום כזה חשוב – אני מבינה את ההורים שאנחנו נפגשים איתם כל הזמן בפורומים וכשאנחנו נתקלים בזה. זה כמו הבג"צים שהגשתי בקורונה כדי להחזיר את ילדי החינוך המיוחד למסגרות. אתה לפעמים מרגיש שאין עם מי לדבר. זה כמו להיות עורך דין שמגיע לדיון והשופט לא מקשיב לו. ככה לפעמים אתה מרגיש, שאין עם מי לדבר. אתה הולך עם הפטור מתור – למה אתה פטור מתור? למה? באמת למה? לא רוצה להגיד לך למה – תפנה לי את התור. כל יום אתה במגננות ומלחמות, כי אתה לא יכול להתנצל כל הזמן, וזאת התחושה. ופה אני אומרת להורים לילדי החינוך המיוחד המדהימים והאדירים: זה לא חיים כמו שלכם, זה לא אותו דבר. אתם יודעים במה אנשים מקנאים? נגיד בכסף, בבית, מעמד, לא יודעת. במה מקנאים? בדברים כאלה? אתם יודעים מה זה לקנא בילד בריא? זו תחושה שאני לא מאחלת אותה לאף אחד. אין היגעלות עצמית יותר מקנאה בילד. פעם לקחתי כסף, הלכתי לקניון, והייתה שם שדרה של תחפושות. והבת שלי לא יכולה להתחפש, כי היא לא יכולה ללכת עם תפרים, אפרופו בגדים. יש לה בעיה של תחושה, אז הבגדים הם מאוד מסוימים, ולא יכולתי לקנות לה תחפושת. וכל הילדים וההורים היו שם. לקחתי את עצמי, הרגשתי שאני פותחת עין שם, חס וחלילה, ממקום של קנאה שלא יכולתי להשתלט עליה, ויצאתי מהקניון. עם השנים, אני חייבת להגיד לכם, אתה לומד להשתלט על הקנאה המאוד-מכוערת הזאת. קנאה היא גם בבואה של חלום בדרך כלל. זאת המשמעות שלה. אין מה לעשות, לפעמים זה תוקף אותך. אבל אני אומרת לכם מכאן: לנו יש חובה; לנו כח"כים, לפני הכול. לא משנה כמה אני אריב איתכם ואני לא אשכנע אתכם או כן אשכנע אתכם – זה לא משנה, כי זה חוצה את המפה הפוליטית. כשנואמים בדברים האלה אני לא אגיד מה היה אצל יאיר לפיד ומה היה אצל זה. זה לא מעניין אותי, כי זה לא השיקול. אני לא אגיד פוליטיקה בשום דבר שקשור לילדים נכים. תנטרלו את זה. אפרת, לדוגמה. את עומדת פה, את טוענת? את מדברת פה דברים כל כך חכמים, אז תנטרלו את זה; כי ברגע שאתם מורידים את זה למקום הזה של הפוליטיקה, איבדתם אותנו וממילא גם איבדתם את היכולת להוביל את זה למקום טוב יותר. אנחנו צריכים לגייס תקציבים ולעשות דברים במהירות. אני אדגים לכם: אנחנו יושבים פה בנחת. אתם יודעים איזו עבודה קלה יש לנו? איזה כיף לנו, עושים שימוש בשכל שלנו, בידע שלנו וגם מקבלים פידבק על מה שאנחנו עושים – מעולה. אתם יודעים מי עובד הרבה יותר קשה מאיתנו ומרוויח 29.90 שקלים לשעה? סייעות החינוך המיוחד, שמטפלות בילדים לא גמולים, שמלבישות, ששומרות על הילדים מפני עצמם, ילדים אלימים שמרביצים לעצמם בהתקפים. הן מגינות עליהם, הן החיץ השומר על ילדי החינוך המיוחד. הן מרוויחות 29.90 שקלים. איזה הון אנושי יבוא לדבר הזה? איך לא תהיה תחלופה של אנשים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קשה לי מאוד להפסיק אותך, כי נתתי לך עשר דקות. קשה לי. הנושא קשה לי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומרת לכם דבר כזה: החינוך המיוחד הוא קודש-הקודשים, והוא לפני ואחרי הכול, כי הילדים הרגילים שלכם ילמדו. ברוך השם, שיהיו בריאים. יש לי ילדים גדולים, הילדים הרגילים, so called, מסתדרים ודואגים לעצמם. מסתדרים, נקודה. כל אדם שעומד על שתי רגליים מסתדר בסופו של דבר. החינוך המיוחד הוא קודש-הקודשים. צריך לקבל תקציב, תקציב לסייעות. אנחנו צריכים לשמור על הילדים האלה ולהגן עליהם מכל משמר. אנחנו צריכים לאפשר האזנה או הקלטה כדבר ראשון, כדי לשמור עליהם כי הם לא יכולים לספר על עצמם. לבסוף, אני לא יכולה שלא לומר תודה אדירה ענקית לאנשים האמיתיים האלה; לאנשי החינוך המיוחד: לקלינאי התקשורת, למורות החינוך המיוחד, לגננות החינוך המיוחד, לסייעות החינוך המיוחד, למטפלים הפארה-רפואיים, למטפלים באומנות, למטפלים במוזיקה, למטפלים בבישול. בכל צורות הטיפול האפשריות, שמנגישות את העולם הזר והקשה לילדים האוטיסטים. אני מדברת על זה מתוך קרבה אישית. תדעו לכם, כשאתם רואים אדם שטיפה משתהה בדיבור, או שהוא קצת לא קולט את המצב שלו – אנחנו לא יודעים אפילו אם בקרבנו יש אנשים עם מוגבלות מסוימת בתפקוד מאוד מאוד גבוה, ואנחנו חסרי סבלנות מול אותו אדם. פעם, לפני שהייתה לי אוריה – ובזה אסיים, רק כדי להדגים לכם כמה שאנחנו קטנים בהמון סיטואציות. איזה עורך דין היה מדבר, נגיד, ולא היה מבין שהשופט לא איתו ואף אחד לא איתו, אז הייתי יכולה לאנפף או לעשות פרצוף. היום אין מצב שמישהו שעומד מולי ומדבר, נגיד, לאט או שיש לו גמגום, חלילה – אני לא אשלים לו את המילה ואני לא אגיד לו שהבנתי. אני אחכה שהוא יאמר את כל המשפט, כי אתם אף פעם לא יודעים מה אדם אסף בעצמו כדי להתייצב בפניכם ולומר את הדברים שהוא אומר. אז בשם כל זה, תודה לכם שאתם כאן. אני מפצירה: את חובתנו לילדים, לילדי החינוך המיוחד ולהוריהם – כי כמו שזמר הוא לא זמר אם הוא לא שר על ירושלים, כנסת היא לא כנסת אם היא לא דואגת לילדי החינוך המיוחד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, כבוד השר מאיר כהן, כנסת נכבדה. היום אנו מציינים בכנסת את היום הבין-לאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות. המילה "מוגבלות" מלווה אותי כל חיי, כאחות בבית חולים שראתה את הקשיים, כעורכת דין בשדרות שליוותה את נפגעי פעולות האיבה וכאימא לשתי בנות עיוורות מלידה. בנות עם מוגבלות. כשמור, ביתי הבכורה, הייתה ילדה קטנה, היא אהבה לשחק בחרוזים. בשביל ילד עיוור היכולת להשחיל חרוז על חוט, היא כשלעצמה שמחה גדולה. מור אהבה לעשות זאת. באחד הימים היא הפכה את הקופסה עם החרוזים שהתפזרו על הרצפה. אימא, החרוזים התפזרו, תאספי לי אותם – שמעתי אותה קוראת לעברי. הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוונה, להרים בשבילה את החרוזים, כפי שעשיתי. ואז נעצרתי ואמרתי לה: מור, תאספי בבקשה את החרוזים. אבל אימא, אני לא רואה, אמרה מור. התשובה שלי הייתה קצרה וברורה: את יכולה. את יכולה למשש, את תאספי את החרוזים. לא קל להורה לראות את הילד שלו מתקשה, וחרף הדמעות שזלגו מעינינו, ידענו שאסור לנו לוותר. מור אספה כמה חרוזים, את הרוב היא השאירה לי, אבל מאותו רגע היא ידעה שהיא מסוגלת ושהמגבלה שלה היא לא תירוץ. היא אולי מעכבת, מקשה, אבל לא מונעת. אצל הבנות שלי ראיתי שמוגבלות יכולה להיות גם עוצמה. הן נולדו עם מוגבלות שהקשתה עליהן, אבל באותה מידה קידמה אותן והעצימה אותן. החלום הכי גדול שלי, שהן תוכלנה לראות את הפנים של הילדים שלהן, הנכדים שלי. אבל אני יודעת גם עד כמה המוגבלות הזאת הובילה אותן להצטיין, להפוך לנשים המדהימות שהן; המצליחות שהן. מור, הילדה שאספה את החרוזים, שירתה בצבא, היא עורכת דין ואימא. זיו, בת 33, עשתה שירות לאומי בבית הנשיא, היא עובדת סוציאלית ומדריכה עובדים סוציאליים ואימא. שלא יכעסו עליי בבית, יש לשתיהן את האחות הקטנה נועם, בת 18, תלמידת כיתה י"ב, שהחיים לצד אחיותיה העצימו אותה וסייעו לה להפוך לאדם המדהים שהיא, כי התמודדות עם הקושי הופכת אותנו לאנשים מכילים וטובים יותר. לא צריך לייפות את המציאות, החיים עם מוגבלות מהותית היא קשה. כל יום הוא אתגר, כל מדרגה קטנה הופכת לעיתים להר, אבל הלחימה היום-יומית הזאת יכולה וצריכה גם לחזק, לסייע למי שעובר אותה לפתח מיומנויות וכישורים אחרים. כאן נכנס המקום שלנו כחברה: לא לוותר. לא לוותר על אף אחד. לא לוותר על אף אחד ואחת, לא לוותר על עצמם. שוויון זכויות זו מילה גדולה, אבל התוצאה שלה היא פשוטה: שוויון הזדמנויות. לאפשר לכל ילדה וילד למצות את היכולת שלהם, למרות המוגבלות. להדגיש ולהנגיש את ההצלחה, את הסיכוי. להשקיע בילדות ובילדים המופלאים הללו, כדי שיגדלו להיות בוגרים, כמה שיותר עצמאיים ומוצלחים – כל אחד על פי יכולתו. לעמוד לצידם, לנצל את הכישורים הייחודיים. לדעת שלא השארנו מאחורינו שום פוטנציאל מבוזבז. זאת הייתה המשימה שלי כאימא: להילחם. נלחמתי על יחס שווה, נלחמתי על הנגשת הלימודים, הנגשת החוגים, על קשר חברי אחרי שעות הלימודים, על השאיפות, על ההגשמות ועל החלומות. נלחמתי והצלחתי. את ההצלחה הזאת אנחנו חייבים לאפשר לכולם. לסייע לכל ילד ולעמוד לצד כל הורה; לתת את כל ההזדמנויות לכל בוגרת ובוגר עם מוגבלויות. עלינו להבין כי חברה נבחנת ביכולת שלה להעצים את מי שקשה לו. היכולת לקבל את השונה איננה חשובה רק למי שמקבל אותה, אלא לחברה כולה. חברה מדירה, חברה שמפחדת מהשונה, מפחדת מלקות, ממוגבלות, היא חברה חולה. חברה מכילה, חברה שמנרמלת את השוני, שמאמינה בגיוון, היא חברה חזקה יותר, בריאה יותר, שמוציאה מתוכה אנשים טובים יותר. עלינו לעשות הכול כדי שנהיה החברה הזו. ומכאן, מבית המחוקקים, אני מתכוונת לעשות הכול כדי לפעול יחד עם כולכם. לייצר מציאות טובה יותר, שוויונית יותר. מציאות של עוצמה והזדמנויות – זו מהותו של היום הזה. לא רק להיות מודעים, אלא שהמודעות תוביל לפעולה. ואנחנו כאן, בכנסת ישראל, מחויבים לפעולה הזו יותר מכל אחד אחר. שאפנו להגיע לכאן כדי לשנות. יש לנו הרבה כוח ויכולת להצליח בכך. חובתנו להשתמש בהם בתבונה. לפתוח את דלתנו ואת ליבנו לכל מי שביכולתו לסייע להם. לסיום, ברצוני רק לומר תודה לממשלה היוצאת – ובתקווה שגם לממשלה הבאה; אין לי ספק שזה נושא שיהיה לה חשוב – שפעלה למען המיוחדים, בהובלת ראש הממשלה יאיר לפיד, ושר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן. תודה רבה על שנה של נתינה, של עשייה למען המיוחדים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל, בבקשה. הנושא מאוד חשוב, אבל גם הזמן. אני מבקש להתכנס. אני נותן חמש דקות להתכנס לתוך הזמן הזה. << דובר >> אברהם בניהו בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, השר הדגול מאיר כהן, שר הרווחה, מהמעט שאני מכיר בך אבל מהרב ששמעתי עליך, אני מוקיר ומעריך בשמי ובשם כל תושבי ארץ ישראל על העבודה המיוחדת שעשית בתפקיד המיוחד שהיית בו. דבר ראשון, אני מצטרף לכל המילים, גם של טלי – באמת חשוב מאוד, מיוחד מאוד, מרגש מאוד. גם דבי, כן. כאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים. נגע מאוד לליבנו, כמו שאמר היושב-ראש, באמת לא קל לשמוע. אנחנו איתכם. לרגל היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות שוחחתי קודם עם צביקה רוזין, שבמסגרת לימודי התואר שלי בקריה האקדמית אונו זכיתי, והוא שימש כמרצה בתחום חינוך וחברה. צביקה, פעיל ויוזם בנושא אנשים עם מוגבלויות, והוא עצמו נושא מוגבלות מזה כמה שנים. שאלתי את צביקה מה לדעתו הנושא הכי חשוב שראוי להעלות לסדר-היום בכל הקשור לאנשים עם מוגבלויות. לדבריו, הנושא שהכי ראוי לתת עליו את הדעת הוא הפיקוח של הכנסת, וההסתכלות שלנו על האוכלוסייה באופן שיאפשר את שילובם בחברה. תהליך זה לא יכול להשתנות רק מכוח החקיקה. תהליך זה מצריך שינוי תפיסתי, שלפיו אדם עם מוגבלויות אינו שונה במאומה מאדם רגיל. התהליך מתחיל כבר בגילים צעירים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 33% מבני 20 עד 65 עם מוגבלויות מרגישים בדידות לעיתים קרובות, לעומת 15% מבני גילם שהם ללא מוגבלות. גם בנוגע לתעסוקה, אנשים עם מוגבלות מועסקים פחות מאנשים ללא מוגבלות ושכרם נמוך יותר. 14% מן האנשים עם המוגבלויות אינם יכולים לכסות את הוצאותיהם החודשיות, לעומת 5% מן האנשים ללא מוגבלות. אנו כחברה צריכים לחפש לא את הפתרונות של כלובי הזהב המותאמים לאנשים עם מוגבלות, אלא להמשיך ולהיות חברה יצירתית המחפשת את הפתרונות בתוך החברה והקהילה, כאשר עיקר הדגש צריך להיות על גילאי הילדות, אם זה בהשתתפות בפעילויות – הן החינוכיות והן החברתיות – כחלק אינטגרלי ולא רק כצופים מהצד. לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל. לשם כך אנו צריכים לראות את כל האנשים האלה כבני אדם שווים; להתנתק מהמודעות הקודמת ולהאמין ביכולתם ליצור, ליזום ולשנות בדיוק כמונו. תהליך זה מלווה באתגרים רבים, שלרוב הם עקב המוגבלות עצמה והחסמים הקיימים בשטח, כמו מחסור בסייעות, בעיות של הסעות, הביורוקרטיה המבלבלת והלא-תורמת, שמזכירה כי לא רק האדם עם מוגבלות צריך להיות לנגד עינינו, אלא גם סביבתו הקרובה. בל נשכח כי לכל אדם עם מוגבלות יש אב, אם, אח ואחות, אחים ואחיות, אשר מתאימים את חייהם, ולא משנה אם המוגבלות היא מולדת או נרכשת. מרן הרב עובדיה זצ"ל אמר פעם, כי נכה אלו ראשי תיבות של נתן כוח ה'. האם לא הגיע הזמן שהחברה שלנו תיהנה מהכוח הזה? יש היום אנשים עם מוגבלות אשר לומדים בישיבות הגבוהות ביותר, שנמצאים בתפקידים בכירים, השואפים להגשים את הפוטנציאל האישי שלהם. האם זה לא תפקידנו להיות להם לאוזן קשבת ולראות בהם חלק מהחברה הישראלית? הם קיימים בכל חלק בחברה, ואנו אמורים להיות בעבורם שותפים מובילים לדרך. אני קורא מכאן לכל חבריי חברי הכנסת, בבית הזה, לשמוע אותם, לתת להם את מלוא תשומת הלב, ואת כל היכולות להגשים את הפוטנציאל שיש בכל אחד ואחד מאיתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום בכנסת יום חשוב ומשמעותי - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כן, גם לי זה מפריע שיש פה מעט אנשים. - - לכבודם של האנשים המיוחדים, שזכינו, והם חלק מהמרקם האנושי סביבנו. היחס אל האנשים האלו צריך להיות יחס דואג, תומך, אוהב, ובעיקר מעריך. אך לצערי הרב, המצב בישראל עדיין רחוק מאוד מלהיות כזה. לפני כמה שבועות שוחחתי עם אישה מיוחדת, גב' דבי ביטון, שנמצאת כאן, שהיא אימא לשתי בנות הלוקות בעיוורון. בין שאר הדברים המרגשים היא סיפרה לי על מקרה מזעזע שחוותה כשביקשה לרשום את ילדתה לאחד מבתי הספר בעיר. היא הגיעה אל בית הספר יחד עם ביתה, אולם שם הסתכלה המנהלת על הילדה, העבירה מבט, ואמרה בזלזול: את לא רואה שהבת שלך נכה? אותה אם, ברגע של גבורה השיבה למנהלת בלי לחשוב פעמיים: את נכה בעצמך אם ככה את מדברת, ועזבה את המקום. לימים, הילדה הזו בגרה ולמדה משפטים, וכיום, ברוך השם, היא עוסקת בזה בהצלחה רבה. סיפור זה מצטרף לאין-ספור סיפורי הצלחה ופריצה של בעלי מוגבלויות. המקרה הזה, לצערי, מסמל הלך רוח ותפיסה מעוותת שהיא עדיין מנת חלקו של ציבור גדול בישראל – כאשר אנחנו ממקדים את המבט במוגבלות ובחיסרון, ולא בתכונות הייחודיות ובחוסן הנפשי. בנושא הזה אני מבקשת לשתף באחת מתורותיו של הבעל שם טוב הקדוש – מי שהיה, בעיניי, אחד מרופאי הנפש הגדולים בהיסטוריה היהודית – שמדבר ממש על התפיסה הזאת. אנחנו קוראים לאנשים הללו אנשים עם מוגבלויות. פעמים רבות אנחנו מתייחסים למוגבלות שלהם לפני שמתייחסים אליהם כבני אדם, ומגדירים אותם דרך החיסרון והמוגבלות. אף אחד מאיתנו אינו רוצה להיות מוגדר דרך החסר שבו. על הדבר הזה אמר הבעל שם טוב, הוא קרא לזה "שמץ מיניהו" – שמץ, קצת ממה שאתה רואה בחוסר, במוגבלות אצל האדם האחר, קיים אצלך. כשאנו מביטים באדם עם מוגבלות וממקדים את המבט בחיסרון, העבודה הנדרשת מאיתנו היא להתבונן פנימה, ולבחון היכן המוגבלות הזו קיימת בנו. אם ראינו עיוורון – באיזה מקומות ייתכן ואנחנו עיוורים או לא מסוגלים לראות מעבר. אם ראינו חולשה – אנחנו צריכים להתבונן איפה אנחנו חלשים ולא מספיק מכירים בחוזקות ובתעצומות הנפש שבנו. אם ראינו עיוות – צריכים לראות איפה אנחנו אוחזים בתפיסה מעוותת; אם ראינו נכות – עלינו להסתכל איפה אנחנו נכים, רגשית או מנטלית; אם פגשנו ניתוק – נבחן איפה אנחנו, אולי, התנתקנו. פעמים רבות כל כך אנחנו לא מצליחים להסתכל מעבר למוגבלות הנקודתית של האדם שמולנו, ומסרבים לראות את האישיות המדהימה שלו; את מכלול הסיפור של החיים שלו; את האומץ היוצא דופן שלו לשבור, גם אם זה לאט ומעט; את תקרת הזכוכית שהוצבה בפניו; את היכולת ואת האיכויות והתכונות הטובות שבו. ביום השנה החשוב הזה והיקר הזה – תודה לך מיכל, ממש. טוב יהיה אם נקבל על עצמנו לצאת מהגבולות של עצמנו, ולנסות להתבונן על האנשים האלו במבט שונה, אוהב ומאמין יותר. למקד את המבט ביתרונות, בכישורים, בחוסן המיוחד שניתן להם, ודווקא להם. לסגל לעצמנו מבט מאמין המבקש לראות מעבר, מבלי להתעלם כמובן מהצורך לסייע ולדאוג ולתמוך ככל האפשר. שנזכה, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לפתוח את היום המיוחד הזה עם ציטוט של הרב שלמה קרליבך: כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו. ביום שבו אנו מציינים את חשיבות מתן הזדמנות שווה לאנשים עם מוגבלויות, המבחן הראשון של כולנו בא לידי ביטוי בשלב הילדות ובמידת הנכונות של החברה לקבל ולשלב את הילדים המיוחדים בכלל תחומי החיים. אני מבקשת להעלות על נס את חשיבות מתן הזדמנות שווה לילדים עם מוגבלויות; את פועלם של מוסדות החינוך המיוחד; את ארגוני החברה האזרחית; את העמותות והמרכזים שיום-יום שעה-שעה עוטפים את הילדים הללו במסירות אין-קץ. מרכז שלווה הוא אחת מהדוגמאות הבולטות לכך. מעבר לכך שהוא מספק סביבה תומכת לילדים ולמשפחותיהם, הוא מאפשר לכל אחד מהם לאתר את החוזקות שלו, לממש את הפוטנציאל הטמון בו ובכך לאפשר להם חיים מלאים בהלימה לצורכיהם. בזכות מרכזים כאלה ומוסדות כאלה, הילדים האלה הם חלק בלתי נפרד ממעגלים חברתיים ומקהילה מחבקת. והכי חשוב – הם לא לבד. החברה הישראלית כולה עברה תהליך וכברת דרך באופן קבלת אנשים עם מוגבלויות למסגרות ולמקומות עבודה. כיום אנחנו כבר עדים לשילוב של חיילים עם מוגבלויות בתפקידים בצה"ל, מתוך הכרה בתרומתם הייחודית ואיתור הפוטנציאל הגלום בהם. אני רוצה לספר על מקרה שהיה לי, כמפקדת יחידת נציב קבילות חיילים, לפני יותר מ-12 שנים, שבו קיבלתי קבילה ממתנדב עם מוגבלות שהיה על הספקטרום האוטיסטי. הוא ביקש במכתב, בכל מאודו, להתגייס לצה"ל ולתרום את תרומתו, לאחר ששנתיים התראיין ליחידות השונות ולא מצא את מקומו. בפנייתו אליי הוא הדגיש שאין לו ארץ אחרת ושהוא מאוד רוצה לשרת בצה"ל, על אף הקושי האישי. מעבר לעובדה שהפנייה ריגשה אותי עד דמעות, החלטתי לראיין אותו ולבחון את מועמדותו לשירות ביחידה שעליה אני פיקדתי. לימים הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיחידה, הוא שובץ לתפקיד מנהל ארכיון. התרומה הייחודית שלו זכורה לי היטב, דווקא משום כישוריו הייחודיים לזכור בעל פה מספרים סידוריים ולאתר תיקים בקלות. יתרה מכך, הנוכחות שלו הפכה את כולנו, מפקדים וחיילים, לאנשים טובים יותר ומקבלים יותר. הוא הפך את היחידה כולה ליחידה טובה יותר. זה שיעור גדול לכולנו, שבכל אדם טמונה יכולת ייחודית לו, שיש בה כדי להוסיף ערך רב לחברה כולה על אף המוגבלות. ביום הזה חובה עלינו להכיר ולהוקיר את המשפחות המופלאות, שעוטפות את הילדים הללו. אני פונה אלייך, חברת הכנסת גוטליב, בהערכה רבה, ואלייך חברת הכנסת דבי ביטון בהערכה גדולה. מדובר במשפחות אשר ניחנות בתעצומות אין-סופיות. שתיכן לביאות. אני באמת ישבתי – קטונתי – ואני מעריצה משפחות, שמתמודדות ומחזקות את הילדים האלה. הילדים האלה הופכים אותן למשפחות טובות יותר. משפחתי האהובה התברכה בנתנאל, בנם של אחי וגיסתי. נתנאל עם שיתוק מוחין מגיל אפס. כיום הוא בן 29. אף שנתנאל לא מדבר ולא הולך, הוא קשוב היטב לאהבת אימו, והוא שותף מלא לאביו בתפילות בבית כנסת. נתנאל הכניס שפע אור וברכה למשפחה, ואין לי ספק שבזכותו זוהי משפחה עם יכולת נדירה של נתינה, של אהבה ללא תנאי ושל קבלת האחר. מי ייתן וכולנו בחברה נדע לקבל את השונה, ממש כפי שהלב היהודי הרחום יודע להכיל ולקבל, ואהבת לרעך כמוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברים, חברי וחברות הכנסת, לכל אחד ואחת מאיתנו יש את המוגבלות שלו. פשוט מאוד. לא כולם רואים ולא כולם גם מראים. הרבה מצליחים גם להסתיר. חבל שדווקא בבית הזה, זה כואב לנו רק כשזה כל כך אישי. לא יכולתי כאילו להתעלם ממה שקרה פה גם במשך השנה הקודמת, ואני מקווה שיהיה אחרת בשנה הזאת. בכל פעם אנחנו מגלים שיש בתוכנו גם דברים אנושיים; שאנחנו יכולים להיות אנושיים. אם הקריאה ביום הזה – שאני מקווה שלא תהיה רק ביום הזה אלא דרך חיים ועבודה בבית הזה – אז באמת שנעז להביא את האנושי שבתוכנו, כדי לעשות טוב יותר גם לאותם אנשים עם מוגבלויות וגם לכלל החברה. אני בחרתי ביום הזה דווקא להביא סיפור של אישה מיוחדת, בחורה מיוחדת, ולהראות שגם במקרים הכי קשים יש אפשרויות; לא צריך להתנצל או להתגונן, בגלל שיש אנשים מוגבלים עם יכולות. אנחנו צריכים לדעת איך לתת מקום מספיק רחב לכל אחת ואחד במקום וביכולות שיש בתוכו. אז, אני פידא טאהא מהעיר כפר קאסם, בת 40. נולדתי עם מחלת ניוון שרירים. סובלת ממוגבלות פיזית ומרותקת לכיסא גלגלים. אתגר גדול להיות אישה עם מוגבלות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט, ובעיקר בגלל חוסר הנגישות. מאז שנולדתי ההורים שלי החליטו להתנהג אליי אחרת, לשלב אותי בחברה וללוות אותי בכל צעד למסע חיים ארוך. למדתי שאני חזקה, ושאני יכולה להשפיע על החברה. אני בוגרת תואר שני מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. האמנתי בערך ובקדושת המקצוע שלי, להוביל שינוי חברתי, וזה מה שבחרתי לעצמי לעשות. החלטתי לשנות את מעמדם של אנשים עם מוגבלויות בחברה, והקמתי את העמותה שלי תחת הכותרת לסת וחדק: אתה – ואת – לא לבד. יצרתי מודל מיוחד שלא נמצא כמוהו בארץ, בעידוד של שר הרווחה והמפקחת של הרווחה שמלווה אותנו. העמותה מהווה בית שני בעבור ילדים, נערים ובוגרים עם מוגבלויות. הבית הזה פתוח חמישה ימים בשבוע, כולם נפגשים עם כולם, עם מוגבלויות שונות: פיזית, שכלית, אוטיזם, מוגבלות חושית ועוד. וזאת בנוסף למתנדבים ועובדים. בבית שלנו מדברים, חווים חוויות, מפתחים אישיות ולומדים ביחד. לא רק זאת שהמקום הוא בית ומקום למפגש ולמידה, אנחנו דיירי הבית תורמים גם לחברה ויוזמים פרויקטים מיוחדים רבים שמשרתים את החברה בכלל, כמו פרויקטים להתרמת דם, העברת סדנאות קרמיקה לתלמידי בתי הספר, ליווי חולי דיאליזה במרכז הדיאליזה הרפואי בכפר קאסם. בעזרת השם וגם בתמיכת המשפחה שלי, במיוחד הוריי, הצלחתי להגשים חלק מהחלום – החלום של כולם. אני מקווה להגשים את החלום הגדול שלי ולהקים מבנה חדש לעמותה שיהיה כמו כפר קטן ארצי שישרת את כולם. אני מאמינה בעזרת השם שזה ייקרה. אלה היו הדברים של פידא, ואני מאוד רציתי להביא את הפן הזה, החיובי, המאפשר, היכול, גם של אנשים עם מוגבלויות. כן, הם עדיין לא יכולים לבד לעשות את הדברים, וצריכים את העזרה של כולנו – כל אחד ואחת במקום שלו, במיוחד במקום הזה, שאמון על קביעת מדיניות וחקיקת חוקים. מהמקום הזה אני רוצה לפנות גם מדוכן זה לכל חברי וחברות הכנסת. אני יזמתי שדולה להסדרת מעמדם ומעמדן של המטפלות – מכל הקשת שבה הם נמצאים – בדרך כלל זה אנשים עם מוגבלות. הגיע הזמן לדאוג גם לצד הזה כי גם כשאנחנו דואגים לצד הזה, אנחנו דואגים לאנשים עם מוגבלות. אז כולי תקווה שאמצא כאן שותפות ושותפים אמיתיים, כדי להרים את הכפפה ולעשות בקדנציה הזאת מעשה מיוחד, שיעזור לשנות את המציאות העגומה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז – איננו. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר כנסת במקומו? לא מופיע. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, תמיכת המדינה באנשים עם מוגבלויות אינה בגדר טובה או צדקה אלא חובה מוסרית, אנושית וחברתית ממדרגה ראשונה. במילים אחרות, זה עניין של צדק חברתי. חברה שאינה מאפשרת לאנשים עם מוגבלויות מימוש עצמי ושוויון מלא, היא עצמה המוגבלת. במובן זה, מדינת ישראל, שבה המציאות בשטח רחוקה מאוד מחזון השוויון, היא לא רק המגבילה אלא גם המוגבלת. קצבאות הנכות מעליבות; הפקרת הפסיכולוגיה הציבורית והשירות הציבורי למתמודדי נפש מחפירה; תנאי ההעסקה של המטפלים מבזים, וההנגשה לגווניה איטית מדי. דבר כואב נוסף, תרתי משמע, שהוא לא הוזכר עד כה – ונאמרו פה דברים חשובים ומרגשים בהחלט – הוא האלימות המשטרתית כנגד אנשים עם מוגבלויות נפשיות והתפתחותיות, בעיקר אם הם גם שייכים לקבוצות מיעוט המודרות ממילא. הרג אכזרי ואובדן חיים מיותר, שמתרחש בשל חוסר מוכנות של המשטרה להתמודדות עם בעלי מוגבלות מתרחש יותר מדי פעמים. איאד אלחלאק ויהודה ביאדגה נרצחו לא רק בכדורי הרובה, אלא גם במדיניות ארוכת שנים של מיסוד המשטרה כגוף שרודף אזרחים, יותר מאשר ככזה שמגן עליהם. רק השבוע פורסם ברדיו "קול חי" על חסר ישע, חוסה חרדי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל למה ביום הזה, כסיף? פעם אחת אתה לא יכול? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק השבוע פורסם ברדיו קול חי על חסר ישע, חוסה חרדי במוסד שיקומי, שהותקף בירושלים בידי שוטרים. שוטרת אמרה לו לגזוז את פאותיו, בעוד אחרים מפליאים בו מכותיהם, עד שנזקק לטיפול בבית החולים ולתפרים רבים. אני חושש מהממשלה המתגבשת ומקולות השנאה שיוצאים ממנה לכל מי שמוחלש, שונה או נזקק. עם משרד שיישלט על ידי חסידי הרשע הניאו-ליברלי, המצב רק ילך ויחמיר. אין כזה דבר מוחלשים, רק חלשים – אמר בעבר שר האוצר המיועד. מעצימים את החלשים על חשבון החזקים, אמר בחוסר נועם, חבר של סגן השר המיועד, כשקרא לפירוק תנועת כנפיים של קרמבו. ממשלת האימה המתהווה תהיה אנטי חברתית, אנטי שוויונית ואנטי אנושית. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> מי אמר לך? אני לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי שאתה אמרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מעוז, אתה עוד שנייה על הדוכן, תענה לו. בבקשה, להמשיך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ממשלת האימה המתהווה תהיה אנטי חברתית, אנטי שוויונית ואנטי אנושית. ממשלה של דרוויניזם חברתי פרוע. מה המקום שייוותר לבעלי מוגבלויות במדינה אוכלת יושביה שנשלטת על ידי חוק הג'ונגל בו רק החזק שורד? כמרקסיסט, אני מאמין בזכות המימוש העצמי של כל אדם, מה שמחייב להתייחס לכל אדם במלואו כייצור שלם בעל מגוון צרכים ואינטרסים. בספרו "לשאלת היהודים" כתב קרל מרקס, שאדם חופשי באמת, רק כאשר מלוא אנושיותו, על כל מרכיביה, זוכה למקום של כבוד בחברה. כך בדיוק גם בסיסמת המאבק "נכה לא חצי בן אדם", כי גם הנכה, בעל המוגבלות, הוא עולם ומלואו, ועלינו להבטיח מימוש מלא של אנושיותו. חסידי הפופוליזם הלאומני – "סְבָבֻנִי בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל", כפי שנאמר. דמוקרטיה איננה שלטון הרוב אלא משטר המגן על זכויות האדם והמיעוט. ממשלת עריצות הרוב המתרגשת עלינו תנסה לפגוע במיעוטים ובמוחלשים כולם – גם באנשים עם מוגבלויות. לא ניתן לה. היא תפגוש את ציבור בעלי המוגבלויות, את הציבור המודר והמוחלש כולו. את חבריי בחד"ש-תע"ל ואת כל תומכי השוויון והצדק, כחומה בצורה של התנגדות. לא ניתן לכם לקצץ את הכנפיים שלנו, לא של קרמבו ולא של אף איש או אישה מאיתנו. לסיכומם של דברים אני רוצה לשלוח מכאן חיזוקים וחיבוקים למשפחות של אנשים עם מוגבלויות; למטפלים ולצוותים שעושים עבודת קודש בטיפול באנשים עם מוגבלויות, ולאנשים עם מוגבלויות עצמם. הגיע הזמן שאנחנו נראה אותם כחלק מהחברה שלנו, כחלק שווה מהחברה שלנו, ושניאבק למענם לא רק במילים יפות פעם בשנה, אלא גם במעשים שאנחנו עושים פה. העלאת קצבת הנכות לשכר המינימום, למשל, בואו נתחיל מזה. אני מאתגר את כל חברי הכנסת פה. בכוונתנו בסיעה להגיש הצעת חוק להעלאת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום. בואו נראה אם כל האנשים שדיברו פה יפה, ואני לא ציני בעניין הזה, גם יצביעו בעד זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כבר הייתה הצעת חוק כזו - - - נכים. הייתה הצעת חוק - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה הכול גם למען אותם מטפלים. אני מייד מסיים, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. שלשום הייתה הפגנה של מטפלים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ההצעה הזאת כבר הייתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מטפלים שכורעים תחת הנטל, שעובדים בתנאי העסקה בלתי אפשריים, ולכן גם להם חסרים תקנים ועובדים. אני מצדיע להם. ואני קורא פה גם לפעול ממש כדי לפתור את הבעיה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת הדמון שעושים לי, אז כמובן אני גם נגד אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות. אז אני רוצה לספר גם קצת סיפורים אישיים וגם מה עשיתי, לעומת כל אלה שרק מדברים. אני רוצה להקדים ולומר: אני גדלתי בתור ילד ליד בן דוד שלי. בן דוד שלי חטף את הפוליו בשנת 1953. זה עוד לפני שנולדתי. מאז הוא עם פוליו. היום, ברוך השם, הוא הקים משפחה, יש לו חמישה ילדים, נכדים. ברוך השם הוא מתמודד. ואני גדלתי בצילו. ולכן שאף אחד לא יספר לי מה זה טיפול באנשים עם מוגבלויות. שני בני דודים נוספים שלי, כתוצאה מהגדילה שלנו יחד עם אותו בן דוד, הם בעלי תודעה חזקה של התנדבות בקהילת האנשים עם מוגבלויות. הם לוקחים אותם לטיולים בחוץ לארץ. הכול בהתנדבות מסייעים להם. אז אני מבקש מכם שלפחות את האנשים עם מוגבלויות תוציאו מכלל הוויכוח הפוליטי בכלל. לפני כ-20 שנה בתפקידי כמנכ"ל משרד השיכון זכיתי להיות שותף, יחד עם מרים פריאר מעמותת שלהבת ואותו בן דוד שסיפרתי לכם עליו, עם הפוליו, בהקמת בית שלהבת עבור נכים. האמת היא, לא הייתי שותף; אני יזמתי את זה, והעמדתי תקציב לצורך העניין. עמותת שלהבת הוקמה על ידי מרים לזכר גיסה שלהבת פריאר, זיכרונו לברכה, איש בעל סיפור חיים מופלא, שכולל בתוכו לחימה במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, פעילות להעלאת מאות ואלפי ניצולי שואה ארצה וישיבה על כך בכלא האיטלקי, עמידה בראש רשת ריגול של ההגנה, שירות במוסד, הקמת תשתית למחקר הגרעין בארץ, ניהול המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק וכהונה כמנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית. עד להקמת בית שלהבת עמדו שתי אפשרויות בפני הנכים בעלי מוגבלויות בתנועה: או לגור במוסד סיעודי שבו הם אומנם פטורים מדאגה לצורכיהם אך אין להם שום חופש בחירה לגבי הניהול היום-יומי של חייהם, או, אפשרות שנייה – לגור במגורים רגילים בקהילה תוך שהם נוטלים אחריות לניהול חייהם אך אין להם שום מעטפת תומכת, והם צריכים להחזיק את עצמם כלכלית, כולל תשלום מגורים והחזקת עובד זר במקרים רבים. ובמקרים שאין להם עבודה, כל המימון הוא מהקצבה – סליחה, אנחנו כולנו אשמים בכך – הקצבה העלובה שאותה הם מקבלים. בנוסף, הם פעמים רבות חיים בבדידות. בפרויקט שאני יזמתי והקמתי במשרד השיכון בתפקידי כמנכ"ל משרד השיכון, בעזרת הסמנכ"ל היקר ישראל שוורץ, שיצא לגמלאות מאז, לקחנו בתקציב המדינה בניין בירושלים והסבנו אותו למגורים של נכים בעלי מוגבלויות בתנועה. כל אחד מהם קיבל יחידת דיור מונגשת ומותאמת שבה הוא מנהל את חייו בעצמו, ובמקביל ישנה מעטפת של אנשי מקצוע, ישנו סיוע מיידי במקרה הצורך, והחיים הם בשכנות ובקהילה, שפותרת את בעיית הבדידות. לעניות דעתי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לעניות דעתי, את הפרויקט הזה – לא אחד – צריך להרחיב כמה שיותר. וזה הכיוון הנכון לפעול בו. צריך לשאול את אותם האנשים שזכו לגור בפרויקט הזה איך הם מרגישים. מחד, כמדינה יהודית שאמורה להתנהל בהתאם לרוח המסורת היהודית, שהחסד והדאגה לחלש ולנזקק הם מיסודותיה, חובה עלינו לסייע למי שצריכים סיוע ולדאוג שלא יהיה מי שחלילה ייפול בין הכיסאות ויגיע למצבים קשים. מאידך, חובה עלינו כחברה לתת לאנשים אלו את האפשרויות הכי מכבדות, הכי מעצימות באופן שיאפשר להם לחיות בכבוד ובאופן עצמאי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אשר, בבקשה. אחרי חבר הכנסת אשר, השר חילי טרופר, ויסכם שר הרווחה השר מאיר כהן. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידיי השרים חילי טרופר וחברי הוותיק מאיר כהן, שהיום הזה הוא היום שלך – אבל זה לא רק יום אחד בשנה; זה כל השנה אצלך, עוד לפני שהיית שר הרווחה, בוודאי כשהיית שר הרווחה, וכשהיית עוד ראש עיר. ואני חושב שההסתכלות באמת – אדוני היושב-ראש, היחס לבעלי מוגבלויות צריך להיות שונה, כי לפעמים חושבים שצריך להסתכל עליהם במידת רחמים, וזה לא זה הנקודה. הראייה האמיתית של הדברים היא איך שבורא עולם מסתכל עלינו. בורא עולם מסתכל עלינו ורוצה שאנחנו נסתכל על זה שהם לא מוגבלים; הם מובחרים שקיבלו תפקיד שלא כל אחד יכול לעמוד בו, בגלל עוצמות אחרות, ולא יכול אחד יכול להתמודד איתו. מרן הרב שטיינמן, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה אומר להורים לילדים מיוחדים שנשמות גבוהות כאלו נותנים רק למי שמהשמיים נותנים בו אמון שהוא יכול להתמודד עם זה, ביכולת שלו להתמודד. אמון זה בדיוק הדבר שאנחנו צריכים לשדר להם במעשים שלנו, כל אחד במקום שלו, איפה שהוא נמצא, אם זה בשכונה שלו, אם זה בבית שלו, אם זה לא משפחה שלו, ובוודאי אנחנו כנבחרי ציבור. פשוט לתת להם את ההרגשה, את הביטחון ואת האמון להאמין בעצמם. ואנחנו צריכים להפוך את המבט שלהם, שיראו את הפוטנציאל שלהם, לנקות את המכשולים מסביב, ועל ידי העמידה לצידם הם יוכלו לסלול לעצמם, כל אחד והמוגבלות שלו, את הדרך הסלולה להצלחה. הגמרא מספרת, אדוני היושב-ראש, על רב פרידא, שהיה לומד עם תלמיד שהיה מאוד מתקשה בלימודיו, שהיה מוגבל שכלית. הוא היה לומד איתו 400 פעמים את אותה סוגיה. וככה, אחרי 400 פעמים, הוא היה מבין. והייתה פעם אחת שתוך כדי הלימוד אמרו לרב פרידא שיש משהו דחוף. הוא היה רב. והתלמיד ראה את זה, ובגלל שזה תפס לו את הראש, אחרי 400 פעמים, הפעם הוא לא הבין. הרב פרידא הלך לטפל בעניין הציבורי שהוא היה צריך לטפל בו, חזר חזרה ולמד איתו עוד פעם 400 פעמים, והתלמיד הבין. והגמרא אומרת שבזכות זה זכה לאריכות ימים מופלגת, ושהוא ודורו, בלשון הגמרא, יזכו לחיי העולם הבא. זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו זה לסלול להם את הדרך עם הכוחות שלהם ולתת להם את הביטחון ואת האמון, וכך אנחנו צריכים לנהוג ביום-יום בכל דבר ודבר, ולא מתוך רגש של רחמים. לא מתוך רגש של רחמים. הם נמצאים בניסיון שלא כל אחד יכול לעמוד בו. איזה הצלחות מטאוריות אנחנו רואים של אנשים בעלי מוגבלויות שהגיעו לרמות הכי גבוהות. וגם אם לא מגיעים לרמות הכי גבוהות – יחסית למוגבלות שלו, עשרה מטרים זה מרתון. אדוני היושב-ראש, אם כולנו נבין שהאנשים האלה הם מובחרים, נסתכל עליהם כמובחרים, גם לא נפגוש בכותרות של עיתונים מקרים מזעזעים של התעללות באנשים עם מוגבלויות, חוסר רגישות לאנשים. זה מגיע מראייה פגומה ולא נכונה. לא מזמן היה סיפור עם חוסה בעלי שיח, שלצערי הרב שוטרים עצרו אותו באלימות כי היה נדמה להם שהוא חשוד. הם לא פירשו את המוגבלות שלו. הם פירשו את המוגבלות שלו לעבריינות, הם לא הבינו; אבל אם זה היה מוטמע טוב בראש של כולם – מקרים כאלה לא צריכים לקרות. אנחנו צריכים להטמיע במערכת החינוך, אדוני היושב-ראש, את הראייה הנכונה על המשמעות של בעלי המוגבלויות, על ההתמודדות שלהם. אנחנו צריכים לחנך את ילדינו להתנדבות. יש לי שני ילדים, והיום, ברוך השם, הם הורים לילדים, שהיו הולכים להתנדב בקייטנות של עזר מציון בזמן החופשים. עזר מציון היו לוקחים עזרה של משרד הרווחה ולוקחים ילדים בעלי מוגבלויות קשות לשבועיים נופשון כדי שההורים יוכלו להחזיר נשימה, מה שנקרא. והבנים שלי, שני הבנים, הלכו להתנדבות הזאת. פגשתי לאחר מכן את הרב צ'ולק, יושב-ראש עזר מציון, דמות אגדית של חסד, ואמרתי לו: תדע לך, לא אתה צריך להגיד לי תודה על הילדים שלי שבאו להתנדב, אלא אני צריך להגיד לך תודה שהטמעת בהם את הדבר הזה של התמודדות ושל יכולת לעזור לילדים כאלה. לא האמנתי שהילדים שלי יגיעו למצב של להאכיל ילד, או לחתל ילד, או לעזור בהליכה של נער צעיר עם מוגבלות כזו או אחרת. חינוך פנימי שלנו, ראייה אמיתית שלנו ונצדיע להם, לכל העושים במלאכה, לכל המטפלים והמטפלות, לכל מנהלי המעונות למיניהם. וכמובן באמת ברכה מיוחדת לך, אדוני השר. אנחנו נמשיך, בעזרת השם, את החוק שיזמת והגשת והצלחת להביא לקונסנזוס אדיר כאן, בבית הזה. אנחנו נמשיך את זה. אתה תלווה אותנו בעניין הזה. ולהודות לך באמת על הדברים הגדולים שעשית ועוד תעשה – אל תפרשו את זה פוליטית – ועוד תעשה בתחומים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר חילי טרופר, בבקשה. << דובר >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, שר הרווחה מאיר כהן, האיש עם הלב הגדול, חברי הכנסת, הכי נכון כנראה ללכת מהמקום האישי. כשנעה, אחותי, רצתה להתקבל לעבודה בחינוך אמרו לה שזה לא אפשרי כי היא מרותקת לכיסא גלגלים ולא תוכל לרוץ אחרי הילדים. נעה וגם אני חשבנו שהכי חשוב שמי שבוחרת בחינוך תאהב את הילדים, לא בהכרח שתרוץ אחריהם. חשבתי שהעובדה שהיא אוהבת ילדים, מוכשרת ברמות אחרות, יש לה גישה לילדים, ושהיא תוכל לדבר איתם, לחבק אותם ולחנך אותם, היא זו שתקבע אם היא מתאימה לעבודה. מתברר שלפחות באותו מקרה טעיתי. יש לה אומנם את כל אלה בשפע, אבל רגליים שיאפשרו לה לרוץ – אין לה. כך נראים לא פעם החיים של אנשים עם מוגבלות – אין סוף דלתות ננעלות בפניהם רק משום שהם מתמודדים עם מגבלה פיזית זו או אחרת. את רוב מה שאני יודע על ההתמודדויות של אנשים עם מוגבלויות ועל היחס כלפיהם, אני יודע דרך אחותי. החיים לצידה מלמדים אותי עד כמה גבוהות החומות שמעמידה החברה מולם. כמובן שעבור מי שיושב על כיסא גלגלים, גם מדרכה בגובה 5 ס"מ זו חומה בלתי עבירה. וזה קשה כל יום מחדש להתמודד עם כל מבט פוצע ועולב של עובר אורח או ילד שמצביע עליך; עם כל פעם שהם נאלצים להמתין לאוטובוס בגשם הניתך או בשמש הקופחת, כי אי-אפשר להיכנס עם הכיסא לתחנה. ואז מגיע אוטובוס לא נגיש, כולם עולים ורק היא נשארת להמתין לאוטובוס הבא, שאולי הוא יהיה נגיש; עם כל פעם שהטיול השנתי לא נגיש ועם כל פעם שבכניסה לבתים של חברות, לקופת חולים, לבית כנסת או לבית הקפה יש מדרגה. אז יש שיפור – החוק האחרון, בוודאי חלק ממנו – ויש התגייסות של המדינה, ויש חופים נגישים ויש הרבה עלייה בתודעה. כל זה נכון, אבל זה עדיין כל כך רחוק מהמקום שהיינו רוצים להיות בו. תצאו החוצה – לאן שתסיטו את העיניים, תראו. בימים אלה מציינים את יום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נגישות היא גם מדרכה מונגשת ודלפק מונמך ומעלית בבניין. אבל לפני הכול היא יחס מכבד, אנושי ושוויוני, כי גם מעלית שתביא אותך לפתח הכניסה – זה לא יסייע לך אם מעברו השני אין מי שרוצה לפתוח לך את הדלת. מאז שהדלת לאותה עבודה בחינוך נסגרה בפני אחותי נעה, נפתחו כבר דלתות אחרות. בהמשך היא פגשה אנשים שראו אותה מעבר לנכות. פשוט ראו אותה וקיבלו אותה לעבודה אחרי שגילו כמה מוכשרת, יפה וטובה היא. כבר כמה שנים שהיא עובדת כסייעת בגן לחינוך מיוחד עם צוות מופלא, ומסיימת תואר ראשון בחינוך עכשיו, והיא על המסלול. אולי רגליים לרוץ אחרי ילדים אין לה, אבל לב ענק להכיל אותם, עיניים טובות כדי לראות אותם, חוכמה ותבונה כדי להדריך אותם בשלבים הראשונים בחייהם וכוח נפשי לצלוח כל קושי ואתגר בדרך יש לה, ובכמויות. שרק נפתח דלתות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. תודה רבה. השר כהן, בבקשה, שר הרווחה. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – מיכל, תודה רבה לך על ארגון היום הזה. אני רוצה לפתוח ולהגיד דבר אחד שלקחתי מחברת הכנסת גוטליב – אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, את צודקת. לא עושים טובה לאף אחד. ממש לא עושים טובה. גם אין מקום להכניס פוליטיקה, ונזהרנו מזה – וברוך השם, הצלחנו בזה. וכשהעברנו את החוק הזה עמדו כולם ובכו, צד ימין וצד שמאל. זה חוק בלי פוליטיקה. ואת צודקת בהערה שלך – אי-אפשר להכניס פוליטיקה לסוגיות מהסוג הזה, כי כולנו נמצאים שם. ובוודאי ובוודאי אף אחד לא יכול לעלות לכאן ולהגיד: אני עשיתי טובה למישהו. לא עשינו טובה לאף אחד. זאת חובה, זאת חובה של המדינה הזאת, ואנחנו באמצע הדרך. ואם יש משהו שאני מתפלל לאלוהים זה שמחליפי, מחליפתי, מי שיוחלט, ביחד עם האנשים מכל המפלגות, שהם האנשים החברתיים – טלי, מה שראית כאן זה האנשים שאת תראי כל הזמן בשאלות חברתיות; הם האנשים שיישארו כאן עד הסוף, ולא משנה מה קורה – הם תמיד יישארו כאן. אני תמיד אומר שהם יחידי סגולה בתוך הכנסת. העברנו את החוק לאנשים עם מוגבלויות, ואני בכוונה לא אומר "העברתי" – יעקב, אתה יודע את זה. בכנסת שסועה ובכנסת מורכבת ידענו כולנו לשלב ידיים ולהעביר את החוק הזה. מה שמיוחד בחוק הזה זה שהוא מסתכל על המשפחות, לא רק על האנשים עם הכוחות המיוחדים; מסתכל על המשפחות, על הכאב של האימהות ושל האבות, ומייצר מעטפות של טיפול. לא משנה מה נעשה, לזה צריכים כסף. יש תקציב, יעקב אשר, של 2.2 מיליארד שקלים. הוא מאושר. אני מאוד מבקש מכם: תשמרו על התקציב הזה. תדאגו שהוא יהיה בתקציב הבא. אין לי שום ספק – אין אף אחת או אחד, לא מהליכוד ולא משום מפלגה, שחושב לא להוציא לפועל את החוק הזה. אתם יושבים כאן כל היום, אדוני היושב-ראש – לך אין סגנים, אז אתה יושב על הכיסא. אני רק רוצה להגיד: תודה רבה. תודה רבה על הדברים הטובים שאפשרתם לכולנו לעשות בוועדות הרווחה, כשכולם היו שם: ליכוד, יש עתיד, המחנה הממלכתי, וכולם, כולם. ברגע שהתעסקנו בנושאים של רווחה הייתה תחושה של קדושה. בואו נשמור על זה. אנחנו מבטיחים שמצידנו, ודאי ובוודאי, זה ימשיך. לא תהיה פעם אחת שמישהו מהצד השני יעלה חוק חברתי שמטפל באנשים עם מוגבלויות ואנחנו לא נהיה שם כדי לתת את כל הגיבוי ואת כל החיבוק. צר לי עליך שאתה יושב כאן שבע שעות, ולכן עליתי עם כל מה שעשיתי, ואני משחרר אותך. תודה רבה. אני מברך את אלה שדיברו. אני מברך את האנשים שעשו. תהיה לי פעם הזדמנות, ואני אספר לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לעוסקים באמת במלאכת קודש, אין לי מילה אחרת להגיד. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד – אנחנו מחויבים לעשות את זה; בשביל זה שלחו אותנו הבוחרים שלנו, כל אחד עם הבוחרים שלו, לבית הזה, כדי לעשות לאותה אוכלוסייה חשובה בחיינו. תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בכסלו התשפ"ג, 12 בדצמבר 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:11. << סיום >>