דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ח / מושב רביעי / ישיבה שצ"ד / ט'–י"א בסיוון התשפ"ו / 25–27 במאי 2026 / 28 חוברת כ"ח ישיבה שצ"ד הישיבה השלוש-מאות-ותשעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ט' בסיוון התשפ"ו (25 במאי 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 הצעות סיעות יש עתיד, חד"ש-תע"ל, רע"מ, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. קואליציה שאיבדה את הרוב ואיבדה את אמון הציבור; 6 2. כישלון שיטתי ומכוון בשילוב האזרחים הערבים במוקדי קבלת ההחלטות במגזר הציבורי ובחברות הממשלתיות, תוך הפרה מתמשכת של החובה החוקית לייצוג הולם; 6 3. ממשלה שמעודדת את הקיטוב בחברה הישראלית; 6 4. כישלון של הדרג המדיני בניהול ביטחון המדינה; 6 5. כישלון מוחלט של הממשלה 6 אלעזר שטרן (יש עתיד): 6 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 10 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 14 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 17 גלעד קריב (העבודה): 20 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 22 נאור שירי (יש עתיד): 37 עודד פורר (ישראל ביתנו): 39 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 40 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 41 מרב מיכאלי (העבודה): 41 אבי מעוז (נעם): 42 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף 45 היו"ר אמיר אוחנה: 45 מאיר כהן (יש עתיד): 47 מירב בן ארי (יש עתיד): 51 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 53 הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה 57 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 57 טלי גוטליב (הליכוד): 58 שר התקשורת שלמה קרעי: 60 הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד-פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026 82 שלום דנינו (הליכוד): 83 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 83 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 83 הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד־פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026 84 סימון דוידסון (יש עתיד): 85 דבי ביטון (יש עתיד): 86 מירב בן ארי (יש עתיד): 87 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 94 מירב כהן (יש עתיד): 95 יסמין פרידמן (יש עתיד): 97 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 97 עדי עזוז (יש עתיד): 99 שרון ניר (ישראל ביתנו): 100 אלעזר שטרן (יש עתיד): 101 מאיר כהן (יש עתיד): 105 נאור שירי (יש עתיד): 105 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 110 רון כץ (יש עתיד): 111 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 112 טלי גוטליב (הליכוד): 113 משה טור פז (יש עתיד): 116 עמית הלוי (הליכוד): 117 ינון אזולאי (ש"ס): 118 מיקי לוי (יש עתיד): 121 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 123 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ט' בסיוון התשפ"ו, 25 במאי 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6711/25 וכלה בהצעת חוק פ/6723/25: הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הוספת טיפול רגשי לפעוטות עם מוגבלות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (תיקון – מענקי סיוע לטובת שיקום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הבטחת תנאי דת לעצורים ולכלואים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית (תיקון – מימון בניית מרחב מוגן והוראות נוספות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מינוי קצינים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הארכת תחולת החוק על עבירות מין), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק השבות (תיקון – הוספת המילה כהלכה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חובת לבישת מדים בהפגנות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (זכויות חבר שאינו מתגורר בתחום האגודה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – זכאות להיתר להעסקת עובד זר בסיעוד ליחיד שמלאו לו 85 שנים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום (הוראת שעה – כפר שלם), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן, הונחו לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 23) (חילוט סם מסוכן והשמדתו), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 25), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, חד"ש-תע"ל, רע"מ, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. קואליציה שאיבדה את הרוב ואיבדה את אמון הציבור; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון שיטתי ומכוון בשילוב האזרחים הערבים במוקדי קבלת ההחלטות במגזר הציבורי ובחברות הממשלתיות, תוך הפרה מתמשכת של החובה החוקית לייצוג הולם; << נושא >> << נושא >> 3. ממשלה שמעודדת את הקיטוב בחברה הישראלית; << נושא >> << נושא >> 4. כישלון של הדרג המדיני בניהול ביטחון המדינה; << נושא >> << נושא >> 5. כישלון מוחלט של הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת. מנסים לדבר לעניין, כבוד השר, בסדר? תענה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני רוצה לומר לך משהו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אם אין לך מה לומר – לא חייב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז עכשיו אתה תגיד לי אם אין לי מה לומר. הינה, התחלת, התחלת לא טוב. אז אני אגיד לך שיש לי מה לומר, הרבה מאוד – דרך אגב, הרבה מדי. אתה תשתדל לענות – לא יודע מה הכנת – לעניין. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> תמיד אני עונה לעניין. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, בשבת פגשתי לוחם שייטת. אמרתי לו – והוא, אני חושב, היחיד בצוות שלו שאולי, אולי, תמך באיזו מפלגה מהקואליציה הזאת. אמרתי לו: תשמע, אני מכיר לוחמים בשייטת 13 – התאמנו חודשים כדי להשתלט על המשט בצורה שתמנע נזק בעולם. הרי אפשר להרוג אחד, שניים, שלושה, ולהשתלט יותר טוב – עשינו בעבר. אבל יש לשייטת 13 הנחיות, וחלק מהמשימה, חוץ מדחיית המשט, הייתה שלא ייגרם לנו נזק בעולם. והחברים שלך, אמרתי לו, עבדו על זה חודשים והצליחו. ואז בא שר בממשלת ישראל, נעמד עליהם, עושה סוג של קמפיין שכאילו, איך נגיד, צריך אותם בשביל לדעת שאנחנו זה מדינת ישראל, שמדינת ישראל היא ריבונית, עצמאית. ואני אומר לראש הממשלה – הוא גינה את זה באיזשהו שלב – תגיד, הוא שר שלך, אתה הנחית את שייטת 13 דרך הרמטכ"ל, מפקד חיל הים, להתאמן, לעשות הכול שלא יגידו בעולם, והינה, תראה, ירקת בפרצוף, לא של אותם אנשים רעים מאוד שהיו על הסירות במשט, אלא בפרצופם של לוחמי השייטת שהתאמנו ימים ולילות, ועשו מודלים ומה שאתם רוצים בתוך זה. אומר לי אותו חבר, הוא אומר לי: אבל תגיד, אתה מדבר איתי עוד פעם על קונספציה. אולי ננסה את מה שבן גביר עשה, אולי זה ישנה. בגלל שהינה, באים משטים, השתלטנו עליהם יפה, ובאים משטים וימשיכו לבוא. אז אולי מה שבן גביר אמר זה שינוי קונספציה. אמרתי לו: תגיד, אתה שומע מה שאתה אומר? עכשיו אתה חושב שיבואו יותר בפעם הבאה או פחות? ואחרי זה הלכתי ואמרתי לעצמי: ואללה, כבר אין לי עם מי לעמת את המחשבות שלי. אני מחפש – הרי בצד שלכם יש גם אנשים חכמים. ואני רוצה להבין איך זה, מה אני לא מבין, באמת במקום הכי עמוק של הדבר. וכשהוא אומר לי: אולי בן גביר צודק, נשבור את הקונספציה, אז אמרתי: תגידו, מה עשו לנו עם הקונספציה, מה זה הדבר הזה? אתה שומע – הקונספציה לפני 7 באוקטובר; אתה שומע – הקונספציה על בית המשפט העליון; אתה שומע – קונספציה גיוס חרדים, יבואו לנו הרבה; אתה שומע – קונספציה על טראמפ בכיס של נתניהו. והלוואי שנתבדה במה שהולך להיות בקונספציה של טראמפ בכיס של נתניהו, שדרך אגב, טראמפ אמר השבוע ההפך, כמובן. אבל אני רוצה ללכת איתך, בוא נתחיל לאט-לאט בקונספציות. אני חושב שהקונספציה הכי גדולה היא במה שמאשימים, וכנראה היה נכון – שהייתה קונספציה. ושם זה נכון. אתה יודע מה היא הייתה, אדוני השר? אני אגיד לך. לפני 7 באוקטובר הייתה קונספציה שאומרת שאם נחזק את חמאס, נחליש את הרשות הפלסטינית. אז בואו נחזק את חמאס, העיקר שלא נחזק את הרשות הפלסטינית, בגלל שהיא איום, איתה יש הסכמים, היא גם עוזרת לחלץ ישראלים שנתקעים ביריחו או בשכם או בבית לחם, היא עוזרת אולי לצמצם קצת פעילויות טרור. אז בואו נחזק את חמאס כדי שחס וחלילה הרשות לא תתחזק. איך מחזקים אותם? לדוגמה, מעבירים להם 117,000 משאיות מזון, 90,000 משאיות מלט, 21,000 משאיות ברזל, 11,000 משאיות ציוד לתשתיות, 382,000 משאיות חצץ. אתה יודע מתי נגמרה הקונספציה הזאת? אדוני השר, היא לא נגמרה. זה בתקופה של נתניהו. אבל גם היום, בתקופה של נתניהו, נכנסות לרצועת עזה הרבה יותר משאיות ממה שצריך. גם השבוע, על אותן משאיות, כבר תפסו הברחות של טבק, של סיגריות. את אלה תפסו. תתאר לך, בתוך אותה קונספציה של אותו ראש ממשלה, מה לא תפסו. ודרך אגב, אני אגיד לך משהו, אולי בגלל זה אמר סמוטריץ' – שר בממשלה שלך, שיש לו חלק גדול בקונספציה הזאת, לצד נתניהו, שהוא האחראי הגדול – אולי הוא אמר ב-15 באוקטובר, כמה ימים אחרי זה: אני לוקח אחריות על מה שהיה ועל מה שיהיה, נכשלנו בשמירה, לא הצלחנו לממש את החוזה בין המדינה לאזרחיה, חוזה שנכתב בדם ועכשיו הוא מוכתם בדם, וגם אנחנו עוד מעט נארוז. אולי בגלל שהוא הבין את האחריות שלו לקונספציה שיותר טוב לחזק את חמאס, שתיחלש הרשות הפלסטינית. אדוני, אני אגיד לך, הלוואי שמישהו ישכנע אותי שאני טועה בזה, הלוואי. אבל אני אלך איתך עוד קצת. יש עיתון, קוראים לו מקור ראשון. אתה קורא אותו? יש שם פרשן משפטי, קוראים לו יהודה יפרח. בין השאר, לא רוצה – על הקונספציה על בית המשפט העליון שבגללו זה קרה. הרי מה אתם אומרים? אני עומד פה מעל הדוכן הזה, אומר לא בפעם הראשונה: זה שאין ועדת חקירה ממלכתית עולה לנו בדם, בדם. זאת אומרת, כשמתחילה לעבוד ועדת חקירה, זורקת לקחים לשטח ואתה מיישם אותם, הם לא מחכים לסוף. כשאין ועדת חקירה, אין לקחים בשטח. אז מה התירוץ? צריך לחקור את השופטים, ולכן לא שופטים ימנו. מי ימנה? פוליטיקאים. מי אחראי לקונספציה של 7 באוקטובר, אליבא דכולי עלמא? אמרתי לך כבר: ראש הממשלה ושרים שלו, אבל נגיד בכלל, גם אנחנו, בסדר? פוליטיקאים. אנחנו כן נמנה ועדת חקירה? בהסכמה – אנחנו נסכים, אתה ואני. נמצא כאלה שנוחים לנו. והסכמנו על הבולשיט הזה, שראש הממשלה עושה הכול כדי להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית. אז הוא ממציא לנו כל מיני שיטות. פעם סולברג היה שופט מקובל – מתנחל, דתי. עכשיו כבר גם הוא לא, בגלל שאולי הוא לא התיישר, אמסלם, לפי מה שאתם רוצים. יכול להיות שבבג"ץ יש כמה פסיקות, בעיקר על השתמטות חרדים, שלא נוחות לכם. אז יש קונספציה שבית המשפט העליון – מי יחקור אותו? אני אגלה לך, מה אתם אומרים בגלל זה. מה בית המשפט העליון קבע? איפה הוא פגע בזה? הוא מנע את הסיכולים, הוא עצר את הסיכולים. אתה יודע שזה שקר מוחלט. אתה יודע שבית המשפט העליון לא עצר אף סיכול ממוקד. הוא עשה עימנו חסד שהוא התערב והוא הכשיר אותם. קבע מה מידת הנזק האגבי – לא משנה, אבל חסד עשה, אתה יודע עם מי בעיקר? בעיקר עם אלה שאולי רוצים – ראש הממשלה היום אולי כבר תכף לא יכול לטוס גם להונגריה, אבל כאלה שכן רוצים, אולי לוחמים שלנו, שהם כן נוסעים לחוץ לארץ לפעמים. הם לא אוהבי הארץ כמו בן גביר, אולי סמוטריץ', שיגידו: אנחנו לא יוצאים מהארץ. מה לעשות? כדי להחזיק לוחמים אתה צריך להגיד להם שבסוף הם גם יוכלו להיות אזרחים טובים, וגם לטייל איפה שהם רוצים. ולכן כל העלילה הזאת על בית המשפט העליון – נתתי לך דוגמה בסיכולים הממוקדים. אני אלך איתך הלאה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל אדוני, תם הזמן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד משהו. אני מקווה שהקונספציה – ואני אגיד את זה עכשיו, יש לי עוד מה להגיד גם על הקונספציות שאתם מעלילים על בית המשפט העליון – אבל נקווה – אתה ואני נסכים – שאולי נתניהו, שחירב לנו את היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ועם יהדות ארצות הברית לטובת טראמפ – הלוואי שזה ישלם את עצמו, בגלל שלפי מה שאנחנו רואים, מה שקורה בעזה ואולי גם מה שהולך לקרות באיראן, גם כאן הקונספציה קורסת, לא על הראש של נתניהו – על הראש של כולנו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני מגיש בזה הצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל, רע"מ, תחת הכותרת: כישלון שיטתי ומכוון בשילוב האזרחים הערביים במוקדי קבלת ההחלטות בשירות המדינה והשירות הציבורי. שיעור האזרחים הערבים במדינה הוא כ-21%. שיעורם בסקטור הציבורי – יש אומרים 14%, יש אומרים 15%, יש נתון יותר נמוך, של 12%. אבל נניח שאלה מספרים נכונים ל-2024 – זה הרבה פחות מהשיעור שלנו באוכלוסייה. ב-2008 אני פעלתי להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת ציבור ערבי בשירות הציבורי. ב-2008. היא פעלה, הגישה דוח ביניים. בהתחלה כשהיא פעלה השיעור היה 4%, בסיום עבודתה השיעור היה 8%. היא הציבה על השולחן – זה מה שחשוב – הפנתה אור זרקורים לנושא של קליטת ערבים בשירות הציבורי, ביחידות סמך, בחברות ממשלתיות, במשרדי ממשלה; איפה יש ייצוג, איפה אין ייצוג. אני זוכר שבזמנו אפילו נפגשתי כיו"ר ועדה עם ראש הממשלה דאז, ראש הממשלה היה אהוד אולמרט, במשרד ראש הממשלה, והוא הודה בפני הוועדה שיש אפליה built-in, מובנית, נגד הציבור הערבי, והשיעור הוא נמוך, הרבה פחות מהייצוג ההולם של הציבור הערבי. ומאז המדיניות הזאת לא השתנתה. אבל לפחות ראש הממשלה ההוא רצה להקשיב. יש משרדי ממשלה ששיעור הציבור הערבי בהם הוא גבוה, למשל משרד הבריאות, משרד החינוך. למה? במשרד הבריאות – רופאים, אחים, אחיות, טכנאים, עובדי משק; במשרד החינוך – מורים ומורות. אבל בשאר המשרדים המצב על הפנים. אני רוצה לנצל את העובדה שיושב-ראש הכנסת כאן – אנחנו 20% באוכלוסייה, השיעור כאן בכנסת הוא כ-3% או פחות, שיעור העובדים הערבים בכנסת. אחד המקומות עם השיעור הנמוך ביותר; במשרד הרווחה השיעור הוא כ-10%; גם במשפטים – אתה שר במשרד המשפטים, השר אמסלם; בחברת החשמל מדשדשים למטה; כך גם בחברות פרטיות אחרות, אגב. ונשאלת השאלה אם יש שרים ששואלים את עצמם מה שיעור האוכלוסייה הערבית במשרדם, או שזה פשוט לא מעניין אותם, או יותר מזה – הם מכתיבים מדיניות של מכשולים בקליטת צעירים וצעירות ערבים. עכשיו, זה השיעור של כלל הציבור הערבי. אבל ערבים בארבעת הדרגים הבכירים, 1–4 – השיעור הוא נמוך מאוד מאוד, הם כמעט לא קיימים בתהליך קבלת ההחלטות. נדמה לי, ווליד, שבמחלקה המוסלמית – על הדת המוסלמית, במשרד המשפטים - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> בראשה עומד יהודי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מוסלמי, בקיצור. בראשה לא עומד מוסלמי. איך זה נראה לך, השר אמסלם? אתה מסכים שבבית דין רבני למשל, או במחלקה לענייני הדת היהודית – יעמוד לא יהודי? לא סביר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> באיזו מחלקה זה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נדמה לי במחלקה – נדמה לי שהיה שינוי לאחרונה, נדמה לי מישהו - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קוראים לה מחלקת העדות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> העדות. כן. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> והרוב המוסלמי מיוצג על ידי אדם אחר - - - המחלקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שהוא לא מוסלמי. נדמה לי שמינו – נדמה לי שהתמנה מוסלמי, אבל צריך לבדוק את זה. לפני שנה, או שאני טועה. אבל לאורך כל השנים תמיד היה לא-מוסלמי אחראי על המחלקה שמטפלת במוסלמים. זה לא מקרה, זאת מדיניות. מדיניות. כמו שמי שאחראי על הווקף המוסלמי בארץ הם משרדים ממשלתיים בניהול יהודים ולא מוסלמים. אגב, אתם לא מתערבים ככה, למשל, בניהול הווקף הנוצרי, באותה מידה. וטוב שכך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל בהתאחדות לכדורגל יש נציגות גדולה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמה, נציגות גדולה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> של - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, אתה יודע למה. לא. לא, זה מצג שווא. אנחנו הרבה קבוצות בליגה ג', ב', א', ולכל קבוצה יש נציג. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו עשרות קבוצות, אם לא יותר. זה נובע מייצוג ישיר של הקבוצות, בליגות הנמוכות בעיקר. במשרד הבינוי והשיכון, כמובן, השיעור הוא נמוך ביותר. מ-2008, כשהעליתי את הנושא הזה לסדר-היום, ועד היום – זה איטי, אין על זה פוקוס. זאת הדרת הציבור הערבי. אגב, כשיש ערבים במשרות האלה אתה רואה שרופאים, רופאות, רוקחים, נהגי אוטובוס, עושים את העבודה על הצד הטוב ביותר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אפילו בקורונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אפילו – תמיד, כן, בעיקר בעיתות משבר. אני גם רוצה להזכיר כאן: מקובל לומר שיש אבטלה של מורים ומורות ערביים, כ-9,000 שהם בוגרי סמינרים ולא מועסקים. אבל אנחנו מפוקסים לאחרונה על אלפי רופאים ערבים שלא מקבלים תקני התמחות או לא מועסקים באמת, כי יש משרה חלקית, ממלא מקום, במרפאה x במגן דוד. זה לא נקרא עיסוק מלא ומתאים. עכשיו, לגבי הפשיעה אמרנו: 114 קורבנות עד היום. שמעתם לאחרונה משהו מראש הממשלה, מהשר הממונה, מהמפכ"ל – למרות שהם פשעים נוראים? השתתפנו לאחרונה בהפגנה בג'דיידה-מכר, שבה ראש העיר וממלאי המקום שלו נורו, סוהיל מלחם ועביד עביד. איך אפשר? היום השתחרר ראש עיריית עראבה אחמד נסאר מבית חולים, אחרי חודשים שהוא היה באשפוז. בסוף הדברים אני רוצה להתייחס להודעה החשובה שהוצאנו אתמול, סיעות חד"ש, תע"ל בל"ד, על העובדה שאנחנו מסכימים להקים רשימה משותפת, טכנית ופלורליסטית (אומר בערבית:). זו פריצת דרך. עכשיו, כל ארבע המפלגות מסכימות לעיקרון הזה, יש חילוקי דעות לגבי מצע פוליטי וכדומה, לכן גילינו וחייבים לגלות גמישות כדי להקים את הרשימה המשותפת שתשיג לפחות 15 מושבים, מנדטים. אנחנו רוצים להיות גדולים ולא קטנים, ולהיות בעלי השפעה, ולהזיז את הממשלה הנוראית הזאת עם כל המחדלים והפשעים והחטאים שהיא עושה, בעיקר נגד הציבור הערבי, אבל נגד כלל הציבורים. מתי יהיו הבחירות אף אחד לא יודע. החרדים אמרו שיקדימו את הבחירות, אבל בינתיים המפלגות החרדיות מתנהגות כמו תסמונת האישה המוכה. הסכימו להצעה טרומית, בינתיים הם שותקים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ובזה אדוני יסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נסיים בתסמונת האישה המוכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. וכעת אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו מדברים על ממשלה שבוחרת, ערב בחירות, להביא חוקים שמפרקים את העם הזה. עכשיו יש ריצת אמוק בוועדות להביא חוקים שיודעים שהם במחלוקת, שיודעים שממשלה אחרת תהפוך אותם על פיהם, חוקים שאפילו הממשלה הזאת הייתה יכולה לעשות בארבע שנים. אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לעשות רפורמה בתקשורת, למה היא חיכתה ארבע שנים, לשבועות האחרונים בכנסת – שנראה את המראות שאנחנו רואים בוועדת התקשורת? אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לפצל את התפקידים של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, למה היא ממתינה ארבע שנים, לשלושת השבועות האחרונים, אחרי שהודעתם על חוק פיזור הכנסת, אחרי שיודעים שהולכים לבחירות, בניגוד להמלצת יועצים משפטיים. זה מה שיאחד את עם ישראל במלחמה? אתם אמרתם לנו: לא ועדת חקירה ממלכתית, כי זה לא טוב וצריך בהסכמה. אז אתם עושים עכשיו חוקים בפיזור הכנסת, שארבע שנים לא עשיתם, למה חיכיתם? ערב בחירות העמדות יוקצנו. ערב בחירות אנשים יגידו דברים שיש להתבייש בהם. זה לא יביא אותנו לאחדות. כל חוק כזה גם לא יעבור בג"ץ. אמר לי מישהו: לא, הם רוצים שנביא שלושה שבועות אחרי פיזור הכנסת חוק – אחרי שעבר פה בקריאה ראשונה ביוזמת הממשלה, או ביוזמה טרומית של ח"כים מטעם הממשלה – נביא חוקים שבג"ץ יפסול ואז נתקוף את בג"ץ, ואז נגיד: אה, הינה, בג"ץ. זה טוב לנו לבחירות, שתהיה מריבה על החוקים של התקשורת ועל היועץ המשפטי. בוא נביא את זה לבחירות. ארבע שנים אתם פה, השלמתם כהונה של ממשלה, עכשיו אתם עושים רפורמה בתקשורת? עכשיו פיצול ליועץ המשפטי לממשלה? עכשיו כשהעם הזה במלחמה, עכשיו כשחיילים מתים בלבנון, עכשיו כשאיראן לא נגמר, כשעזה לא נגמר, זה מה שדחוף עכשיו? אבל הדרישה לאחדות לא יכולה להיות הטלת דופי באחר. היא לא יכולה להיות כזאת שאומרת: אתה לא מאחד, אני מאחד. זה לא יביא את עם ישראל לאחדות. הדרישה לאחדות זו התנהגות שכל יחיד גוזר על עצמו. אמרה לי שרית זוסמן הנפלאה, אימא של בן, שאיבדה אותו בצבא, ויחד עם שמואל סלוטקי, הרב והדיין, שאיבד את נועם וישי על שער עלומים, שני סטודנטים עם אקדחים, בניו נפלו בקרב מול הנוח'בות כדי להגן על העוטף, יצאו כסטודנטים עם אקדח מבאר שבע – הם עשו את יוזמת הדיבור, שאמרו: איזה עיתונאי מדבר לא לעניין ואיזה איש תקשורת ופוליטיקאי מדבר לא לעניין. אז הם אמרו לי: אתה יודע, האנשים של כחול-לבן אף פעם לא הופיעו ברשימה. כל האנשים של כחול-לבן לא הופיעו ברשימה השחורה של לדבר לא יפה. זה לא מביא כותרות, אנחנו לא הכי כוכבים בתקשורת, אנחנו לא פותחים מהדורות, אבל אני גאה באנשים שגזרו על עצמם, קודם כול, לא לדבר בצורה שהיא לא לעניין. אם רוצים לתקן את הבית הזה, ושהוא לא יהיה מפלג ולא מקטב – היושב-ראש, אני יודע מה הסגנון שלך. אתה יכול להיות נוקב על אלימות כלפי ילדים בבתי ספר, על עוולות, כמוני, אבל אנחנו משתדלים ויש לנו איזו דרישה מעצמנו על מה נגיד ומה נאמר ועל מה נתבייש. על מה נתבייש שנאמר על ידנו, על מה נתנצל אם בטעות פגענו פה במישהו ברמה האישית. נתנצל. אנחנו יודעים לדבר עם כל סיעות הבית, אנחנו יודעים להביא חוקים עם כל סיעות הבית. אתה עושה את זה בוועדת החינוך. ככה אנחנו עובדים. התיקון והחתירה לאחדות לא יכולים להיות האשמת האחר: אתה המפלג, אתה המקטב, אתה לא מאחד; אנחנו אחדות, אתה לא אחדות. התיקון הוא תיקון עצמי. יש פה כולה 120 איש. כל אדם הולך לישון בלילה – האם פגעתי בכבודו של אדם? האם אמרתי דברים שהם לא אמת? האם הקצנתי את השיח מנושא עקרוני לשנאה אישית? האם עברתי בין האמונות שלי והתפיסות שלי לפוגענות אישית? להשפלות? שמענו פה מילים מהדוכן. השולחן שמע שפה פוגענית, משפילה, של יחידים שהם חברי הבית הזה. מתי זה קורה? כש-1,000 אזרחים נרצחו באסון הכי גדול שלנו, כשמעל 1,000 לוחמים נופלים בקרב להגן, והם מסתכלים עלינו. 400,000 אנשי מילואים אומרים: אתם הבית שלנו? אתם הראי שלנו? אתם מייצגי העם? אתם תדברו ככה בזמן שאנחנו נאבקים על הקיום? למה אנשי מילואים, שמאל וימין, דתי ומסורתי וחילוני וחרדים שמתגייסים לצבא יילחמו ביחד, יהיו מוכנים למות אחד למען השני, נופלים בקרב ביחד, נפצעים ביחד ומלוכדים, ואנחנו בבית הזה נדבר בשפה כזאת? אז הקריאה היא קריאה ליחיד, קריאה לאדם, קריאה לכל אחד לעשות את חשבון הנפש שלו: מה אמר ומה דיבר בארבע השנים האלה, ואיך יקפיד על שפה אחת נקייה; לשמור על האמונות שלו, להיות נוקב – אנשים יודעים פה שיש נושאים חשובים, גם עבורי, אני נוקב. אבל השתדלתי, וגם אם טעיתי, אני הולך אל הבן אדם ומתנצל באופן אישי, ואם זה נעשה מעל הדוכן, אני עולה לדוכן ומתנצל אם פגעתי במישהו. נריב על העקרונות, ניאבק על מה שחשוב לנו, נהיה נחושים, אבל לא שנאה, ולא פוגענות ולא קללות שנאמרו בדוכן. זה התיקון שיביא אותנו לאחדות. ואנחנו רגע לפני מציאות שתפלג אותנו. בחירות גורמות לאנשים להגיד דברים שאחר כך הם מצטערים עליהם. יושבות מפלגות שמתחרות על אותו קהל בוחרים, אפילו דומה, והם ישמיצו אחד את השני. ואני אמרתי בראיונות: זה משעמם אותי, משעמם אותי להסביר כמה המפלגות האלה שונות, כי למוחרת הן צריכות להקים ממשלה ביחד. והדבר האחרון על פילוג ואחדות. אחדות זאת לא שפה של מילים גבוהות. אחדות זה מעשים. אדם נבחן במעשים שלו לאחדות, ביכולת שלו לקבל החלטה קשה של אחדות. חגי סגל, יש לו היסטוריה. הוא היה במחתרת, ישב בכלא. הוא עורך מקור ראשון, סופר, הוגה דעות. יש לו אמונות, יש לו אמונות אחרות משל אחרים פה, אבל הוא אומר אצל רוני קובן: התיקון של החברה הישראלית בעשור הקרוב צריך להיות ממשלת אחדות, כדי להרגיע את העם, כדי לפייס אותו, כדי לתקן את מה שצריך תיקון. והוא אומר עוד משפט: באחדות שלי, באחדות, כשתהיה פה ממשלת אחדות, אני אשלם מחיר על התפיסות שלי. לא כל החלומות שלי יתגשמו בממשלת אחדות, אבל זה מה שהעם הזה צריך – ממשלת אחדות, עם הסכמות, ציונית, רחבה. ואחדות זה מעשים. ומה היה לנו פה שבע שנים? גוש רק לא ביבי וגוש רק ביבי. וכל אחד חושב שהוא ניצח אתמול, וכל אחד חושב שהוא ינצח מחר. וכשהימין חושב: ניצחנו ב-64 מול 56 – זאת תקלה של המרכז-שמאל שלא שמרו על ארבעה מנדטים של מרצ. תקלה. אבל המציאות האמיתית היא שהעם חצוי, והעם הולך להיות חצוי. וכשאנחנו נרצה להקים פה ממשלת אחדות הסכמות רחבה של ציונות, דמוקרטיה ויהדות, וזה הולך ביחד, אנשים יצטרכו לרדת מהעצים. אז תגידו את זה היום, אל תגידו את זה מחר. אחדות זה מעשים של אחדות. אז בין הגושים האלה – רק לא ביבי ורק ביבי – היה רק אדם אחד ששם את הראש בגיליוטינה הפוליטית שלוש פעמים, כי זה טוב למדינה, וזה בני גנץ, שאמר: אחדות מעל הכול, מדינת ישראל מעל הכול. אני הולך לעשות בקורונה אחדות, כי המצב של המדינה קשה. וכשר ביטחון הוא הביא את פיקוד העורף ואת אמ"ן ואת אגף מבצעים ללכת לבתים להוציא קשישים, חיילים הוציאו קשישים בקורונה. ואחרי זה יש פה רפורמה משפטית דורסנית, והוא אומר: צריך לתקן את מערכת המשפט, אבל בהסכמות. בוא נלך לדיון על הסכמות, ובלי סרבנות ובלי אלימות. יש גבולות גם למאבק. ואז הוא בא, ויש פה אסון לאומי שפוקד אותנו, ואומרים לו: מה, אתה תלך לממשלה עם ביבי? הוא אומר: אני לא הולך לממשלה עם ביבי, אני הולך עם עם ישראל. עם ישראל קורא לנו, החטופים קוראים לנו, המשפחות של החטופים קוראות לנו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הקצינים והקצינות קוראים לנו, הלוחמים קוראים לנו. איך נצא למלחמה מול אויבינו? הבאנו שבע חזיתות של עם חצוי ומפולג, והוא הולך, והציבור נותן לו את הגב. אז עכשיו הסקרים לא טובים, אבל אחדות זה מעשים של אחדות, ואנחנו גאים במעשים של אחדות שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. אני מזמין – מי מטעם ישראל ביתנו? אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו. יעלה ויבוא חמד עמאר, בבקשה. מיכאל, אני אציע הצעת ייעול בכנסת: כשאתה צריך לדבר עשר דקות, שייתנו לך שבע. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תמיד אתה צריך את שלוש הדקות בסוף. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ביטון פלוס שלוש. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע ביקרתי את סוהיל מלחם, ראש מועצת ג'דיידה-מכר, שנורה על ידי רוצח, פושע, עבריין, עם הסגן שלו. ושאלתי אותו – אחרי שסיפר לי את הסיפור שלו, איך פגעו בו, איך ירו בו מטווח אפס, כמעט עשרה מטרים מרחק ממנו, איך לא הצליח לברוח – שאלתי אותו: המשטרה הגיעה? חקרה אותך? שאלה אותך? הוא אומר לי לא. שאלתי אותו: הגיע השר לביטחון לאומי – למרות שלא השארתם לא ביטחון ולא לאומי, ואני אגע בנקודה הזאת – מישהו מטעם המשרד? מישהו מהממשלה? לא. ראש רשות הוא סמל שלטון. יש את השלטון המרכזי, יש את השלטון המקומי. ראש רשות זה לא בן אדם פרטי. ראש הרשות מסמל את השלטון של מדינת ישראל, את הריבונות של מדינת ישראל, את הריבון. עבריינים מעיזים להגיע עשרה מטרים ממנו, לירות עליו, לפצוע אותו קשה מאוד, כמעט להרוג אותו, הוא והסגן שלו, וכאילו כלום לא קרה במדינת ישראל. כלום לא קרה במדינת ישראל. כשאתה מדבר על איבוד משילות, זה איבוד משילות. זה איבוד משילות. וכשהממשלה לא מתעניינת במה שקורה עם השלטון המקומי, זה אומר שאין כבר שלטון מרכזי, כי השלטון המרכזי הוא האחראי על השלטון המקומי, והוא צריך להתעניין בו, במה שקורה איתו. ואני בטוח שאתה מסכים עם כל מילה שאני אומר. ואני אומר לך, הפספוס הגדול שלכם כממשלה, מעבר לכל איבוד הביטחון שיש לנו – עם איראן עדיין לא סגרנו, אין הכרעה; עם חיזבאללה אין הכרעה, כל יום אתה מבקר פצוע, כל יום אתה שומע על עוד הרוג; בעזה לא סיימנו, עוד 35,000 מחבלים מסתובבים שם – אבל בביטחון הפנים בתוך מדינת ישראל, כשילד לא יכול לצאת מהבית, כשאימא מפחדת לשלוח את הבן שלה לשחק בגן ליד הבית, כשבן אדם הולך לפתוח את העסק שלו, מפחד שמישהו יחכה לו שם, וכשבעל עסק שעובד כל היום צריך לשלם פרוטקשן למישהו כי המדינה לא נותנת לו את השמירה, כשאתה מדבר על 114 נרצחים מתחילת השנה, אני אומר לך, אין ביטחון פנים במדינת ישראל, ולא משנה איזה משרד תקראו לו. איבדנו את ביטחון הפנים שלנו. ולממשלה כזאת אין זכות יום אחד להתקיים, כי לאזרחי ישראל אין ביטחון, אין להם משילות. ואתה יושב ושומע שרים אומרים: אין שיתוף פעולה של האזרחים הערבים. מה זה נותן לך? איזה מסקנה זה נותן לך? למה האזרח הערבי לא משתף פעולה עם הממסד, עם המשטרה? למה מי שיש לו מצלמה הולך לפרק אותה כמה שיותר מהר? למה? כי הוא מפחד. כי משפחות הפשע וארגוני הפשע יותר חזקים מהמדינה, מהשלטון, מהממשלה, מהמשטרה. בשביל זה הוא מפחד. איך הוא ישתף פעולה איתכם? סיפרו לי רק היום שמישהו הגיש תלונה, נתן שמות והגיע למשטרה. אחרי שלושה ימים – נרצח; שלושה ימים לקח להם לרצוח אותו. אחרי שהוא שיתף פעולה, אף אחד לא ישתף פעולה, אף אחד לא יבוא, כי אתם חלשים. אתם חלשים, וצריך מישהו חזק שיתפוס את המשרד הזה, מישהו שיודע מה צריך לעשות, לא טיקטוק וסרטונים – דברים מעשיים, מישהו שיהיה בשטח. אתה יודע מה? הגעה של שר הטיקטוק, אם הוא היה מגיע לזירה – אבל הוא מפחד להגיע לזירות – של הרצח בג'דידה-מכר, לזירה אחת של רצח, ורק שואל את המשטרה איך הם מתקדמים בחקירה, ולמוחרת רק מתקשר, מדבר עם מפקד התחנה ושואל אותו: מה קורה שם? איך אתה מתקדם בחקירה? יש עצורים? אין עצורים? אבל זה לא מעניין אותו. בעצם, זה לא מעניין את הממשלה. לא שמעתי את ראש הממשלה אחרי ירי – לא בראש רשות אחד; היה בעראבה, היה בג'דידה-מכר ניסיון לרצוח את ראש הרשות ואת הסגן שלו, בטובא-זנגריה, ראש הרשות. לא שמעתי את ראש הממשלה יוצא ומדבר על הנושא הזה, כי הנושא הזה לא מעניין אותו, זה לא מביא לו קולות. בדקתי את כל הטיקטוק של בן גביר, לראות, בפייסבוק שלו, אם הוא מדבר בכלל על הפשיעה בחברה הערבית, אילו פתרונות יש לו ומה הוא עושה. כלום. חוץ מהצגה לא ראיתי שום דבר. אבל אני אומר לך, בממשלה הבאה אנחנו נעשה סדר. אנחנו נשתלט על הפשיעה. וניתן לעשות את זה; עשינו את זה בעבר גם כישראל ביתנו. כשהיה לנו את המשרד לביטחון פנים, מספר הרציחות היה פחות מ-70 נרצחים. היום אנחנו בחודש מאי, 25 במאי – 114 נרצחים מתחילת השנה, ואם נמשיך בקצב הזה, נעבור את ה-250 נרצחים. אני מאמין שנעבור את ה-250 עם הממשלה הזאת, כי זה לא מעניין את הממשלה הזאת. הייתי רוצה פעם אחת – אני חושב שאתה שר בממשלת ישראל. אני לא יודע כמה דיונים קיימתם על הפשיעה ועל הרציחות שמשתוללות בחברה הערבית. האם ראש הממשלה, שהוא יושב-ראש ועדת השרים למיגור האלימות – כמה פעמים הוא כינס את הוועדה שלו? ועם שיתוף הפעולה שלו עם החברה הערבית בנושא הזה. זה לא יכול להיות שראש ממשלה ושר יתנתק בכלל מהשטח. לא יכול להיות דבר כזה. אבל אני אומר לך, יש לנו משטרה טובה, וצריך לתת לה את כל הכלים. יש לנו שוטרים שמסכנים את החיים שלהם. כמו שהחיילים שלנו עכשיו מסכנים את החיים שלהם בעזה ובלבנון, גם השוטרים במדינת ישראל מסכנים את החיים שלהם. כשאתה מטפל בירי כל היום אתה מסכן את החיים שלך. אבל צריך להפעיל את השוטרים האלה, לתת להם את הגיבוי, את כל הגיבוי, לתת להם את הכלים שיוכלו להתמודד. ואנחנו ניתן את הכלים לשוטרים, ניתן להם את הכוח, ניתן להם את הגיבוי, לא בטיקטוק – בזה שיוכלו להשתלט על הפשיעה. ונעשה את הכול. אני לא יודע על הוויכוח הזה – אני לא יודע אם קיימתם דיון על מעצרים מינהליים בכלל לארגוני הפשע, על מעצרי מנע, על הכנסת השב"כ. הרי לקחתם קרוב ל-250 מיליון שקל מהתוכנית של הערבים על מנת להכניס את השב"כ. השב"כ נכנס או לא נכנס? אף אחד לא יודע. קיבלתם את הכסף מהתוכנית של הערבים, יצאה הצהרה מראש הממשלה עם השר לביטחון לאומי: אנחנו מכניסים את השב"כ. ואני יודע שעד עכשיו לא נכנס השב"כ. זה היה לפני יותר משישה חודשים. אבל אני אומר לך, אנחנו נחזיר את הסדר, נחזיר את המשילות. ניתן לאימא לשלוח את הבן שלה לגן וכל אזרח במדינת ישראל יהיה בטוח. כי אם אתה מאבד את המשילות בטמרה, במוקדם או במאוחר תאבד את המשילות גם בתל אביב, ואם בטמרה בעל עסק משלם פרוטקשן, במוקדם או במאוחר ברעננה ישלם פרוטקשן; ואני אומר לך, הוא כבר משלם. בהזדמנות הזו אני רוצה (אומר בערבית:) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חג שמח אמרת, נכון? << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אמרתי חג שמח וגם פניתי אליהם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר בריאיון לרדיו אחד מחברי הכנסת הבכירים במפלגת הליכוד נשא נבואה שמעכשיו כל שנה וחצי, שנתיים יהיה לנו סבב מול איראן. בהמשך הוא אמר שהוא לא מבין מדוע הישראלים אף פעם לא מרוצים משום דבר. האמת היא שאין מה להתפלא על הדברים של אותו בכיר בליכוד. חבר הכנסת דוד ביטן בסך הכול חשף את האמת העירומה שראש הממשלה נתניהו מנסה להסתיר. ראש ממשלה שהתרברב אחרי מבצע עם כלביא על ניצחון שיעמוד לדורות על המשטר האיראני הג'יהאדיסטי, בסוף – ניצחון שלא עמד אפילו חצי שנה. ראש ממשלה שבנובמבר 2024 מתרברב ביהירות, בזחיחות דעת, שהחזרנו את החיזבאללה עשרות שנים אחורה, ושהתגובה שלו לאיום הרחפנים עכשיו, שמפילים יום אחרי יום חללים בקרב יחידות צה"ל: אני הזהרתי מפני האיום הזה לפני שש שנים. תודה רבה, מר נתניהו, שהזהרת מפני האיום לפני שש שנים. והציבור הישראלי יודע מפני מה עוד הזהיר בנימין נתניהו. אדוני היושב-ראש, הסכת ושמע. בספר המונומנטלי "ביבי: סיפור חיי", שיצא באוקטובר 2022, נתניהו כותב את המילים הבאות: חמאס אימן כוח מיוחד להסתנן לשטחנו בהפתעה גמורה כדי לרצוח ולחטוף חיילים ואזרחים. חמאס התכוון להפתיע אותנו ולהחדיר לישראל בו זמנית מאות מחבלים שייכנסו לגנים ולבתי הספר, ירצחו ישראלים ויגררו אותם בחזרה לרצועה, או יגררו איתם בחזרה לרצועה עשרות בני ערובה. אילו הצליחו בתוכניות שלהם – כותב נתניהו – התוצאה עלולה הייתה להיות קטסטרופלית. זה מה שנתניהו כתב באוקטובר 2022, שנה לפני הטבח. והשקרן הזה אומר: לא העירו אותי? מה עשית עם הנבואה הזו? ספר. כשאתה ורעייתך הצטלמתם בעוד סרטון מטומטם, עם משקפי צעצוע ורודות, חודש לפני הטבח, מה עשית עם הנבואה שאתה כתבת ופרסמת שנה לפני 7 באוקטובר? ואתה אומר שלא ידעת? ידעת גם ידעת. דיברת על התרחיש הזה אבל לא עשית שום דבר - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - בדיוק כפי שלא עשית שום דבר עם האוהל שהחיזבאללה נטע בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל. לא עשית עם זה דבר, והזמנת את החיזבאללה במשך שנה שלמה להפוך את הצפון לחבל ארץ נטוש. ידעת על איומי החמאס, ולא עשית כלום; ידעת על כוונות החיזבאללה, ולא עשית כלום; ידעת על הרחפנים, ידעת על המנהרות, ולא עשית כלום. ועכשיו, מה אתה עושה עכשיו? 961 ימים עברו מאז הטבח, והחמאס שולט ברצועת עזה, הולך ומתעצם, כי אתה חתיכת פחדן שכמוך. לא טרחת לבנות שום אלטרנטיבה שלטונית לארגון הטרור הרצחני שאתה מימנת ביחד עם השלטון הקטרי במשך שנים. 961 ימים עברו, ואזעקות נשמעות בצפון הארץ יום אחרי יום. רק אתמול ראינו את התמונות של ילדים קטנים מתחבאים מתחת לשולחן בקריית שמונה, במטולה. ואתה, אתה הבאת אותנו למציאות בין-לאומית ודיפלומטית שבה צה"ל לא יכול להגן על אזרחי ישראל, שידיו קשורות, שמדינת ישראל הפקידה את האחריות לשלום תושביה בידי מעצמות זרות. אנחנו ממודרים מן המשא ומתן אל מול איראן, אנחנו לא בתמונה, ידינו כבולות למול ארגון החיזבאללה, בעזה החמאס מתעצם, ונתניהו, בעיוורונו, בזחיחות שלו, בשחיתות שלו, בעיסוק הבלתי-נגמר שלו בעצמו, נותן גם לרשות הפלסטינית לקרוס בשטחים, וכולנו יודעים מי ימלא את הוואקום. איזו ליגה אחרת, איזה גאון אסטרטגי, האיש השישי בחוכמתו בעולם. מנהיג כושל שעבר זמנו, מנהיג חלש, טקטיקן ותו לא. איזה הישגים ביטחוניים יש לך? במה אתה יכול להתהדר? וכאשר אין דבר להציג לציבור, אז מה עושים? חוזרים למקורות – חוזרים למרפסת בכיכר ציון, חוזרים לתורה של החבר של שרה ושל בנימין נתן אשל, שהודיע לא רק מה הוא והמשפחה הקיסרית חושבת על הציבור המזרחי המסורתי בישראל, אלא גם שהשנאה מאחדת את הבייס. אז רגע לפני חג השבועות, נתניהו משתף סרטון הסתה אינפנטילי. זה מה שיש לך לומר לאזרחי ישראל, לתושבי הצפון, שיושבים במקלטים עוד חג? אז מאי גולן עולה לפה – השרה שלא עשתה כלום, החשודה שבורחת מחדרי חקירות – ומשתלחת בי ובמיליוני יהודים רפורמים וקונסרבטיביים, והשר המקשר עם הכנסת מכנה את מרכזת האופוזיציה בשם אמסטף ועוד מעז לדבר על אלימות פוליטית. זה מה שיש לכם למכור. חבורה של שנאה, חבורה של פילוג, של הסתה, כי זה הדבר היחיד שיש לכם להראות לציבור אחרי שלוש שנים וחצי של דם – דם בחזיתות ודם ברחובות. אגב, שראש הממשלה נתניהו יוציא סרטון על ארוחת ערב של משפחה ישראלית – איזו בדיחה עצובה. רק לפני שבועיים התבשרנו על עוד הסכם שנחתם עם עובדת במעון של שרה ובנימין נתניהו, שקיבלה עשרות אלפי שקלים פיצוי על זה ששרה נתניהו זרקה עליה אוכל, לעיניו של ראש ממשלת ישראל, אז אתה תדבר איתנו על איך נראות ארוחות ערב במשפחה ישראלית? כל ארוחת ערב במעון של ראש ממשלת ישראל זה סיוט, זה גיהינום לעובדים, אז הם, הזוג הזה, עוד מפיץ סרטון על ארוחת ערב. אבל הציבור הישראלי של 2026 הוא לא הציבור הישראלי של 2022. משהו קרה ב-2023; משהו קרה, ליתר דיוק, ב-7 באוקטובר 2023, ומשהו קרה בכל יום שעבר מאז. ממשלה מופקרת, שלא אכפת לה מהאזרחים. ממשלה מושחתת שלא עושה שום דבר חוץ מלעורר שנאה ופילוג. ממשלה ששולטת דרך פירוק החברה הישראלית לגורמיה הראשונים, למרות הטבח, למרות המלחמה. ממשלה שמקדמת משתמטות המונית במקום לתמוך באלה שנושאים בנטל ההגנה של גבולות מדינת ישראל. ולכן הציבור הישראלי יגמול לכם כרעתכם בבחירות הקרובות. לא תעזור ההרעשה הרב-חזיתית של החקיקה הארורה שאתם מקדמים עכשיו. אתם תשוגרו אל ספסלי האופוזיציה מכיוון שהבאתם על החברה הישראלית מוות, אסונות, הפקרה. זו המורשת שלכם – מורשת נתניהו, מורשת הממשלה הכהניסטית שהקמתם. אתם הולכים הביתה, חבורת מופקרים ומושחתים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קריב. יעלה ויבוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. לרשותך חמש שעות ו-40 שניות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יש לך עשר דקות איתי - - - << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> למה רק 40 שניות, זו הבעיה. אני אתחיל מהסוף, ברשותך. כרגיל, חבר הכנסת קריב, הרב קריב שליט"א, עולה לכאן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> באתי, חשבתי תענה לי - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אענה לך אחרי זה, בדקה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה? עזוב. אתה רוצה לענות? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בא, מדבר – כרגיל, שמעתם אותו – בגסות רוח, באלימות. דרך אגב, בכל נאום שלו משתרבב בערך 40 פעם מושחתים, מושחתים, בלי קשר לכלום. באמצע מלחמה הוא תוקף את הממשלה ואת צה"ל. אנחנו נמצאים כבר שלוש שנים במלחמה קשה ביותר, כל המדינה נמצאת שם, יש לנו אתגרים עצומים שמעולם לא היו, אבל הוא יודע להגיד, עולה לכאן: לא ניצחנו את החמאס ולא ניצחנו פה ולא ניצחנו שם ולא עשינו באיראן. זה בן אדם, אזרח ישראלי, חבר כנסת במלחמה, שמדבר ככה אל חיילי צה"ל שהיום נלחמים. ככה הוא מעלה להם את המורל, האידיוט הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סליחה, אני מבקש שתחזור בך מהמילה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> חוזר בי מהמילה אידיוט, למרות שזה ככה באמת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסדר, פה זה כנסת, מה לעשות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, קבל, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש פה קהל, יש פה אורחים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא חשוב. זה פשוט מרתיח אותי, בגלל שזה מעולם לא קרה. זה שובר כל קונסנזוס. אנחנו נמצאים במלחמה, וחיילי צה"ל – עולה כאן, מדבר על הרחפנים, מדבר על מנהרות, מאשים את ראש הממשלה נתניהו שלא עשה דבר וחצי דבר. הרי אתם הייתם לפני כשלוש וחצי שנים בממשלה, מר קריב וחבר מרעיו. לא ראיתי שעשיתם משהו מיוחד. אתם רק המלצתם להכניס יותר עזתים. דרך אגב, זו הייתה תמיד התפיסה של מרצ, שלך ושל מפלגת העבודה ושל השמאל: ככל שניתן להם יותר כסף, נכניס יותר עובדים, תהיה להם יותר רווחה – ככה הם בעצם יהרגו פחות יהודים. זו הקונספציה שאתם בניתם אותה עשרות בשנים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ניסיתי, באמת שניסיתי – לא ענה לעניין. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רק רוצה להזכיר לו שמי שהביא את הסכמי אוסלו – וזה תחילת כל הסיפור הזה – זה ראש הממשלה דאז רבין, זו מפלגת העבודה ופרס, הם היו החולמים באספמיה, ומשם הכול התגלגל שלב-שלב, לאט-לאט, והגענו לאן שהגענו מול חמאס. דרך אגב, אני לא רואה את הרשות הפלסטינית שונה מהם בתפיסת עולמה. ואיך אמר היושב-ראש שלו? צה"ל הורג תינוקות כתחביב. אמר את זה יאיר גולן ברדיו. יאיר גולן אומר גם שבאמת באותה תקופה שהוא היה אלוף בצה"ל – שמעתי אותו אומר בראיון שהוא אומר שזה נכון צבאית להפריד בין עזה, ששם חמאס, לבין הרשות הפלסטינית. לכן אני אומר, מר גלעד קריב, כשאתה עולה כאן, אתה מטיף, באמת, אתה גם מדבר בהרבה ארס, זעם, אני לא יודע מאיפה זה בא לך. כולך באמת מפעל תרעלה אחד שלם. גם כשאתה מדבר, אתה כל היום רק מקלל, מטנף, ואין לך מושג על מה ולמה. כל מילה שנייה שלך: אתה מושחת, אתה גנב, אתם ככה, אתם ככה. אתה באמת לא ראוי לתגובה בכלל, אבל מרוב שאתה – אתה פשוט הוצאת אותי מאיזון בזה שבכלל דיברת על חיילי צה"ל בהקשר של הממשלה. אל תשכח אף פעם שצה"ל נלחם ועושה כמיטב – חיילינו, אלו ילדינו, הם בוודאי עושים את המיטב שהם יודעים לעשות, בהקרבה עצומה, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שעל זה אין מחלוקת. ובוודאי הם עטרת ראשנו, ואנחנו שמים אותם על ראשנו והם גאוותנו. עכשיו, ברשותך, אני רוצה לחזור ולענות לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אני אתן תשובה אחת. מיכאל, תראה, מהיום הראשון שנכנסנו לממשלה הזאת והקמנו אותה, אנחנו היינו לא לגיטימיים בעיני השמאל. אתה יודע את האמת. מהיום הראשון. הפגנות, מריבות, לא הצלחנו להעביר חוק אחד, אמיתי, שנגע בסוגיות של משילות; לא היה מינוי אחד שלא הגיע לבג"ץ; לא הייתה כמעט החלטת ממשלה שלא הגיעה לבג"ץ; דרך אגב, לא היה אף פעם יועץ משפטי שרוב החלטותיו היו החלטות שלא תומכות בממשלה. מדי פעם, אתה יודע, יועץ משפטי, פעם בארבע שנים היה לו אירוע אחד, שניים – אני לא זוכר מתי היא תמכה בממשלה. אני רוצה להגיד לך משהו. החוק לרפורמה בתקשורת כבר שנה וחצי, שנתיים, נמצא בכנסת. אני רוצה לספר לך עוד סוד קטן, חבר הכנסת ביטון, מיכאל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני שומע. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני עובד כבר שנתיים וחצי על חוק החברות, שנתיים וחצי. גיל לימון עיכב לי את זה שבעה חודשים – לא באופן חוקי, בנסחות. רק אתמול הצלחתי לשבת איתם. אלה לא דברים שצצו אתמול, צריך להבין את זה. יש כאן היסטוריה של ארבע שנים שבעצם לא מאפשרים לממשלה ולחברי הממשלה לקדם חקיקה, פקיד לא מאפשר. ואני אומר, רבותיי, הרי ממילא יש את הג'ינג'י, וזה יגיע לבג"ץ, אבל אפילו לחוקק לא נותנים לך. לכן אני מסכים איתך באופן בסיסי, אבל אתה רק צריך להסתכל על הרצף. זה לא משהו שקרה אתמול. אנחנו נמצאים בהליך הזה כבר ארבע שנים. לכן אני מאמין, בעזרת השם, שהבחירות האלה שיבואו עלינו לשלום – אדוני היושב-ראש, אני רואה אותן כסוגיה של משאל עם: האם יש פה דמוקרטיה במדינת ישראל כמו שאנחנו חושבים שצריכה להיות או כמו שהשמאל חושב שלא צריכה להיות? האם הכנסת יכולה לחוקק חוקים או לא? האם הממשלה יכולה לקבל החלטות או שבית המשפט העליון מנהל לנו את כל המדינה? דרך אגב, זה הרגע. גם, איך אמר ברק לא מזמן באחד הראיונות – אני מדבר על אהרן ברק: הבחירות זה המבחן שלנו. אני מסכים איתו. אני לא מסכים איתו כמעט על כלום, וזה – בוודאי. כל משטר, כל ממשלה שנבחרת יש לה את הפררוגטיבה לקדם כל חקיקה שהיא רוצה. היא לא צריכה לקבל הכשר מהשמאל. ארבע שנים חיבלתם בעבודת הממשלה. זה מה שהיה פה. כל הצעת אי-אמון – ממתי במלחמה בכל שבוע אני עולה לענות כאן על איזה ארבע, חמש הצעות אי-אמון בממשלה? חוסר תפקוד הממשלה, ראש הממשלה מושחת, אשתו מושחתת, השר הזה מושחת, שר הביטחון, כל השרים – כשחיילי צה"ל נלחמים בגבולות ובכל יום קורה לנו אסון. מתי זה קרה אי פעם, מאז קום המדינה ועד היום? רק אתם מרשים לעצמכם לעשות דברים כאלה, אין לכם כבוד. אין לכם כבוד לצבא, אין לכם כבוד לחיילים, אין לכם כבוד למשפחות, כלום. דרך אגב, כשהאויב רוצה להרוג אותנו, הם ביניהם מתלכדים נגדנו. הרי זה מה שמלכד אותם נגדנו – ברגע שהורגים יהודים הם מפסיקים להתווכח ביניהם. מתלכדים. בוודאי, יש יהודים שעכשיו זה הזמן להרוג אותם, עזוב את הבעיות הפנימיות שלנו, בוא נלך להרוג אותם. ופה קורית תופעה בלתי נתפסת, שמעולם לא הייתה: אנחנו קוברים את ילדינו כמעט בכל יום, ובכל שבוע עולים לפה ומטיחים בממשלה ובצבא – הרי בסוף, מי נלחם? הממשלה? ראש הממשלה לא מחזיק עוזי ונמצא שם, אלה החיילים של כולנו, הילדים שלנו. הם עושים את המקסימום, אין להם שום מגבלה, אף פעם – נהפוך הוא. כל הרעיונות שצה"ל מביא וחושב ובוודאי – יושבים שם אנשים מטובי הארץ, טובי העם, שכל היום שוברים את הראש: איך אנחנו מתקדמים; איך אנחנו מביסים את האויב יותר; איך אנחנו נותנים פתרונות לבעיות שעלו. הוא מדבר על הרחפנים – הרי הוא לא מבין בכלל מה זה. הוא לא מבין שלא מדובר בטכנולוגיה, זה – מאוד מאוד מאוד מיושן. אנחנו כבר הגענו לפה, בשיא הטכנולוגיה – אמרתי, זה הזכיר לי את סיפור הסאגרים שהיה במלחמת יום כיפור, עם הכבלים. אז בוודאי, כשאתה מתקדם ואתה מפתח מערכות הרבה יותר מפותחות, רציניות, ופתאום מישהו מביא לך איזה כדור M16 ויורה – זאת טכנולוגיה שהיום כמעט לא קיימת בשדה הקרב, ולכן עכשיו אתה צריך לעבוד עליה, לא חשבת שהיא תהיה. אבל גם לזה יהיה פתרון. בכל יום הצבא מפיק לקחים. בכל יום – ברמה הטקטית בוודאי – בכל יום מערכות הביטחון והחברות הביטחוניות במדינת ישראל, אם אלו הממשלתיות ואם לא, עובדות על פתרונות. יש אלפי מוחות שכל היום שוברים את ראשם איך אנחנו מביאים פתרון. עולה לי הבן אדם הזה לפה – אתה יודע, תלוש. אני לא אחזור על המילה שאמרתי – תלוש מהמציאות. רבאכ, מה. הוא בא, נאם פה ברשף, יצאו לו אש, גופרית, זפת ורעל מהפה. בשורה האחרונה, אני שואל את עצמי, מה הוא הועיל, מה הוא הוסיף לנו באיזשהו משהו? אחדות? מיכאל, אני לא עונה פה אף פעם לאנשים סתם. אני רק משיב על מה שהם אמרו. אני מעולם לא תקפתי בן אדם סתם. אני יושב פה 40 דקות, שומע בעיקר את 10 הדקות האחרונות שלו, ולא מצליח להבין איך זה יכול להיות שחבר כנסת יהודי, פה, עולה לדוכן הכנסת וככה מדבר. אז לכן אני אומר לך, זה לא בא בחלל ריק. ולכן, אנחנו לא מקדמים איזושהי חקיקה קונטרוברסלית בגלל שנזכרנו בה לפני שבוע. אני אגיד לך יותר מזה. אתה טענת איזושהי טענה שבסוף היא לא נכונה גם ברמת העובדה. איך אתה אומר? אולי זה טוב לנו לבחירות. אנחנו לא צריכים את חוק התקשורת לשם. אנחנו כבר ארבע שנים מצויים במקומות האלה. אין שבוע שאין בג"ץ. אין שבוע שאין ג'ינג'י, לא ג'ינג'י, כאלה ואחרים. בית המשפט העליון עוסק, בעיקר בבג"ץ, בסוגיות – או ערבים או שמאלנים נגד הממשלה. זה כל מה שקורה. דרך אגב, אין לו זמן לעסוק בשום דבר אחר חוץ מזה. אז לכן אני לא מקבל את מה שאתה אומר, בהגדרה. זה לא הוגן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני לא חושב שמה שהם עושים - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, אני אומר, זה לא הוגן, מה שאתה אומר, בגלל שזאת לא הכוונה שלנו. אתה יודע שזאת לא האמת. בוודאי ובוודאי, חוק תקשורת כזה – אני לא מכיר אותו מספיק. יכול להיות שיש חלקים ממנו שצריך לתקן, אני לא מכיר. אבל עבדו עליו – כשהייתי שר התקשורת, דיברו איתי אז. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אתה יודע שהזיזו את ביטן כדי שיהיה חוק כזה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יכול להיות. אני אומר כזה דבר: בגדול, זה חוק שעבדו עליו פקידים, יועצים משפטיים, בתוך משרד התקשורת, עם שר התקשורת. זה חוק שאתה בונה אותו כמעט שנה, שנה וחצי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מתנגדים לחוק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יכול להיות. אני אומר גם, יכול להיות שכל אחד רואה את זה מזווית שונה. יכול להיות שחלקים ממנו לא טובים, גם יכול להיות. אבל בוודאי ובוודאי, אתה לא אומר: תשמע, עכשיו לפני בחירות, שבוע, בוא נביא אותו כדי שבג"ץ יפסול אותו. עזוב, אנחנו מקבלים כל יום מבג"ץ על הראש בכל מיני סוגיות. אז לכן זה לא רלוונטי, ואני חושב שזה לא הוגן. אני רוצה להגיד לאחמד טיבי: לגבי הסיפור של השילוב של הערבים – אני מסכים איתו. בעיניי, בקטע האזרחי, אדוני היושב-ראש, באמת באמת, אמיתי – גם חונכתי ככה וגם זו התפיסה שלי – לא צריכה להיות שום הבחנה בין יהודי, מוסלמי, נוצרי, צ'רקסי, בנושא האזרחי. ההבדל בינינו נכנס רק כשנכנס הנושא הלאומי. אבל אם לא היה הנושא הלאומי, בוודאי, אין שום ספק – ובכלל, צריך להבין, התרבות הערבית יותר קרובה למזרחים בתרבותם. אנחנו גדלנו במדינות ערב, ההורים שלי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אימא שלך דיברה איתך ערבית כשהיית תינוק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן, כן. סבא שלי לא ידע – הוא היה מדבר איתי רק ערבית, הוא לא ידע עברית. לכן, בוודאי ובוודאי, אין שום ספק שבמישור האזרחי אני לא רואה שום סיבה שהשילוב שלהם – אני יכול לומר דבר מאוד פשוט, ואני מניח שעל הנושא הזה כמעט כולנו מסכימים. אבל אני אומר לכם באחריות, בתחושת בטן: שילוב החרדים לא מגיע אפילו לזה. וכאן, מצד ימין, היום הם: מה פתאום לשלב אותם? השנאה אליהם היא פי אלף. לא משנה שהם יהודים, הם רואים צבעים. אני לא רואה צבעים. פה רואים צבעים, לפיד וחבר מרעיו, ולא רק הוא. בוודאי קריב, שבא לי עם הרפורמים להרוס את היהדות. כשאנחנו נסענו ופגשנו את הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, קם שם מנכ"ל הקהילה, ואומר לי – אז בדיוק עשינו את מתווה הכותל, שרצינו לעצור אותו: תשמע, 70% מהילדים שלנו מתבוללים, וה-30% שלא מתבוללים מאבדים את הקשר לארץ ישראל. אמרתי לו שבמקרה, ביום שבת – אתה שומע, מיכאל? – אמרתי לו: הלכתי עם ז'קי לוי לבית כנסת של אורתודוקסים להתפלל. דרך אגב, לא הבאנו אותם איתנו מהבית במזוודה, הם שכנים שלך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ג'קי לוי - - - שם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ז'קי היה איתי במשלחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא היה חבר כנסת. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש עוד ג'קי לוי - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ואמרתי לו: תשמע, אתה לא תאמין, שם אף אחד לא מתבולל ושם אף אחד לא צריך להסביר לילד מה הקשר שלו לארץ ישראל. זה לא שהבאנו אותם – הוא שכן שלך, יכול להיות שהוא עובד איתך במפעל. אז אתה מבין שהבעיה זה החינוך, אתה מבין שהבעיה זה התפיסה. ולכן אמרתי לו, יש לי כאב לב עצום. אני חושב שהפתרון היחיד שתעשו – תעלו לארץ, אחרת נאבד מיליוני יהודים, ככה, בלי כלום, סתם. אז עולה לי פה הרב הרפורמי, וזה מה שהוא עושה, נלחם בשורש של היהדות, בעצם, וביסודות של היהדות האותנטית. איך פעם אמרתי לו? רפורמה יש במפעל שימורים, לא בדת. דת זה דת. אם אתה מאמין, אז אתה מאמין בקדוש ברוך הוא, אתה מאמין בתורה, אתה מאמין בהיסטוריה היהודית ובעם ישראל. ואם אתה לא מאמין, אז אתה לא אמור להאמין בכלום. אז אני מבין מי שלא מאמין, ובוודאי אני מבין את המאמין, אני מבין את הלוגיקה. אני לא מצליח להבין בן אדם שאומר: תקשיב, אני עושה רפורמה בדת. הרי זו שאלה ערכית, היא בכלל לא קשורה לרפורמה. אני מניח תפילין לא בגלל שאני מבין למה. כתוב, אז אני מניח. אם אני יהודי מאמין, אז אני מניח, אני עושה. לכן, הם רוצים בעצם להרוס לנו – אמרתי לו: אתם רוצים, ואתה מתעקש להרוס לנו כאן את החינוך של הילדים שלנו ואת היהדות פה, בארץ ישראל, כשיקומו כאן ילדים ולא יבינו בכלל מה זו הדת. אחמד טיבי, אני רוצה לומר לך, לכן אתה צודק בעסק הזה. מה שאמרת לגבי הבכירים במשרד הדתות, מישהו סימס לי – שניהם מוסלמים, יש לי את השמות, וככה צריך להיות. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך – בשבוע שעבר קיימנו ישיבה; אני יושב-ראש הוועדה לבחירת קאדים, ואני אמרתי לחבריי המוסלמים: אני לא מתערב במי שאתם בוחרים, אתם תבחרו, תגיעו להסכמה ביניכם, וכל מה שאתם תסכימו מקובל עליי. אני לא רואה את עצמי פטרון שלכם, אתם תבחרו, אני מכבד אתכם. יש לי שני תנאים. אחד, שאלתי אותם: אצלכם בדת אפשר שתהיה קאדית? אמרו לי: יש לנו. אמרתי: אז אני מבקש שמתוך הארבעה אחת מהן תהיה אישה, קאדית. ודבר שני, כרגיל, צריך לקבל חוות דעת מגורמי הביטחון אם הבן אדם, מה שנקרא, עומד בקריטריונים, כמו כל שופט במדינת ישראל, שבסופו של דבר לא פוגע, ובוודאי מערכת הביטחון לא חושבת שהוא פוגע ביסודות של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז אין מחסור של קאדים היום? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יש מחסור. אז היום מינינו ארבעה. אנחנו התאמצנו מאוד והבאנו עוד תקן, בגלל שחשבתי שחסר להם; וברוך השם, בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נשלים את הבחירה של החמישי. ואת זה עושה דוד אמסלם. מעולם הם לא עזרו לכם. למה אני מזכיר את זה כאן? בגלל שאני עונה לשאלה של אחמד טיבי, בגלל שלי באמת חשובה האוכלוסייה הערבית, לנו בליכוד זה חשוב. אנחנו, בוודאי המזרחים, לא רואים צבע – אזרח זה אזרח. ולכן נאבקנו על זה. אני נאבקתי על זה שתהיה אישה, אני נאבקתי על זה שלשכת עורכי הדין תשלח נציגה שהיא אישה, והם לא עשו את זה. ולכן אני שמח לפחות בתרומתי הקטנה פה, שקידמנו נושא מאוד מאוד חשוב, שבאמת זעק. האוכלוסייה שהכי נפגעת כאן זה דווקא הנשים במגזר הערבי, שהן משוועות לסיוע, ואני סברתי ועדיין סובר שצריך להגביר שם את הקאדיות, בגלל שבסוף, כשאישה שומעת אישה, היא מבינה גם את התרבות והיא מבינה את הכול. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> השלב הבא – שתהיה שם גם רבנית. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה לא קשור. אני שאלתי אותם אם מבחינתם, בדת, במסורת, זה מקובל. היו אומרים לי: לא מקובל – לא עושה. אמרו לי: דודי, יש לנו כבר אחד ומקובל עלינו. אמרתי: בבקשה, אז אני מבקש. אם זה במסגרת הכללים, אז אני מבקש לעשות את זה. תראה, אני רוצה לענות ברצינות לאלעזר שטרן. אלעזר שטרן דיבר על המשט. דרך אגב, אני מסכים איתו, עם כל מילה. ראש הממשלה גם הוציא הודעה בעניין הזה. אין ספק, אני לא מבקר חברים שלי בממשלה, אני לא משגיח הכשרות שלהם, עם ישראל רואה את זה. אין ספק – ושמעתי גם את שר החוץ ואני מסכים איתו – אין ספק שנגרם פה נזק לא פשוט למדינת ישראל, בוודאי בזירה הבין-לאומית. אני מצר על כך. אני לא אחראי על כל בן אדם בממשלה. כשאנחנו מקימים קואליציה, ואתם לא רציתם לבוא איתנו ואמרתם: רק לא ביבי, היינו צריכים להקים ממשלה בסוף. יש מדינה. אז זאת היא התוצאה לפעמים. לכן אני אומר, אני באופן אישי גם מציע לבן גביר לחזור בו מהדבר הזה, לפחות להתנצל. לא על המשט, הם לא מעניינים אותנו, אלה בוודאי עוכרי ישראל. זה לא הסיפור. גם לא צריך לרוץ ולעשות סרטון על כל דבר כזה וכזה. זה לא תורם לנו במדינה כלום. להפך, יש מספיק שונאי ישראל שלוקחים את זה והופכים את זה עלינו ועל היהודים שגרים באותן מדינות. אז יכול להיות שאתה מקבל כמה קולות כאן, אבל הנזק המצטבר במדינת ישראל ומחוצה לה, לכלל היהודים, הוא נזק פשוט בלתי נתפס. בוודאי אין הצר שווה בנזק המלך. לכן אני מקווה שהוא יחשוב על זה, וימצא את ההזדמנות איך לחזור בו מהעניין הזה. לגבי הסיפור – אני לא רוצה להיכנס. דרך אגב, אותו חייל שאמר לך לגבי הקונספציה – אתה יודע, יש הרבה אנשים במדינת ישראל שיש להם כל מיני מחשבות, אני לא נכנס לזה. אבל אני לא חושב כמוהו. אני חושב שבסוף אנחנו מדינה, מדינת חוק. אנחנו צריכים לעבוד באופן מושכל, אנחנו אי קטן בכל העולם, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את אומות העולם, מה הן חושבות עלינו, כן. דרך אגב, כשהוא דיבר על כל נושא ועדת החקירה שעולה לנו בדם – אני לא מסכים איתו בעניין הזה. חבר הכנסת שטרן, צה"ל עושה תחקירים טקטיים ועשה אותם מהיום הראשון. לא צריך אישור מאף אחד. דרך אגב, גם היום עושים. לגבי ועדת חקירה ממלכתית או ועדת חקירה לאומית – אנחנו רוצים ועדת חקירה לאומית, בגלל שאתם מכירים את המשחק, אתם מכירים את הנושא. חבל להתווכח על זה. אם היינו סבורים שבית המשפט העליון זה לא מפלגה שנמצאת בערך באזור מרצ לשעבר, בוודאי לא היינו טוענים שום טענה. גם בית המשפט העליון, כפי שאמרתי, החלטותיו, פסיקותיו ובוודאי מה שקרה בתקופה האחרונה, צריך גם הוא להיבדק במסגרת כל ועדה שתוקם. לסיום, אני רוצה לענות לחמד עמאר, שהעלה סוגיה חשובה מאוד. אני לא רואה את זה כפונקציה של ממשלות. אנחנו השקענו גם דיון עם הממשלה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לו: חמד עמאר, ראש הממשלה הנחה, הקים צוות מקצועי והנחה בראשות היועמ"שית לקיים – לדעתי, עד כמה שאני זוכר – פעם בשבועיים דיון. שלח את נציגו רואי כחלון, כן? אבל ממה שקראתי, היועמ"שית מעולם לא הזמינה את רואי כחלון, ועשתה כמה דיונים ספורים בעניין. בקיצור, האישה עושה מה שהיא רוצה בכל תחום, בכל נושא. פשוט התנהגות מופקרת של פקיד. אני 30 שנה פקיד, מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת שפקיד קם בבוקר, מצפצף על כל העולם, עושה רק מה שהוא רוצה. אז לכן אני מסכים. דרך אגב, היא מתנגדת למעצרים המינהליים של ארגוני הפשיעה בגלל שהיא אומרת שהיא רוצה שיחקרו גם פוליטיקאים בהאזנות סתר או בהאזנות עם רוגלות. לא הבנתי, מה הקשר בין אחד לשני. אני חושב שנגד ארגוני הפשיעה צריך להילחם, כפי שאמרתי, גם בממשלה וגם פה, לא פחות מאשר בארגוני הטרור. זה בדיוק טרור לכל דבר ועניין, גם בגלל שהתוצאה שלהם בסוף זה גם רצח של הרבה מאוד אנשים, ישראלים חפים מפשע שלא עשו כלום. לכן אני רואה את זה כמחדל שלה. היא מפריעה לממשלה גם בסוגיה זו. אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסיים אני רוצה לשאול – האמת היא שאני כבר לא יודע את מי לשאול. סוגיית הפצ"רית, מי מטפל בה? לא הצלחתי להבין עד היום. קרה לנו אירוע, אחד החמורים במדינת ישראל. אני רואה אותו כמעט ברמה של בגידה במדינה. אני גדלתי במדינה, נולדתי כאן, אני לא זוכר אירוע שעשה נזק כל כך גדול למדינת ישראל – דרך אגב, קצת יותר מהסרטון של בן גביר. האישה, דרך אגב, הודתה שהיא הדליפה וכו'. עדיין היא אלופה בצה"ל, מקבלת משכורת מצה"ל כאלופה וכו' וכו'. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. את אוריך ידעו לזרוק לתוך חדרי המעצר של השב"כ בצינוק. כל מה שקשור לכל איש או שר בליכוד, רק תספר איזו בדיחה לידו או תכתוב בעיתון משהו – למוחרת היועמ"שית מנחה את מר בלט: נא לזמן אותו לחקירה. פה יש לנו אירוע דרמטי שמתפתח מול עינינו כבר כמעט שנתיים. מה קורה עם זה? באמת, כשר בממשלה אני לא יודע מה קורה עם זה, הממשלה לא יודעת מה קורה עם זה. זה יכול להיות רק בממשלת ישראל, רק בסירוס של ממשלת ישראל על ידי אותו עמית, שלקח לעצמו את התפקיד, ואותה יועמ"שית. זה פשוט לא נתפס. דרך אגב, שמעתי – אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל אם נכון, זה חמור – אולי הצבא מממן לה גם את הייצוג שלה. הרי מדובר בעבריינית. קודם כול, אם זה לא נכון, אז אני לא אומר כלום. אבל אם זה נכון – חמור שבעתיים. לא הבנתי, כל אחד שהוא עובד מדינה ושודד מחר את בנק לאומי או גונב טנק מצה"ל, אז אנחנו באים ונותנים לו גם ייצוג? שתפנה לסנגוריה הציבורית, כמו כל אזרח, אין שום בעיה. אני אומר, אם זה לא נכון אז בוודאי לא אמרתי, אבל אני חושב שגם אם יש אפילו טיפ-טיפה קמצוץ שיכול להיות שזה נכון, אני חשבתי שזה נכון להעלות את זה כאן. לסיום אני רוצה לומר, אני שמעתי בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, שמשטרת ישראל בעצם חוקרת או אמורה לבדוק – כל חקירה מורכבת מתחילה בבדיקה – את ערוץ 14 לגבי חשדות לפגיעה בשמם הטוב, הסתה ובעצם המרדה והסתה לאלימות. דרך אגב, מר בלט, אני רואה רק ערוץ 14. מעולם לא שמעתי שם הסתה לאלימות. אני מבין שאתה הפכת להיות כלי פוליטי פר אקסלנס, כאילו אין לך שכל, אין לך כלום במוח. אומרת לך היועמ"שית: תעשה ככה – אתה עושה. ככה פתחתם את החקירה נגד סוויסה, משה סוויסה, זיכרונו לברכה, בגלל שלדעתה הוא לא מילא איזו רובריקה בטופס של מכרז. ככה אתם עוצרים את כולם. ככה אתם עוצרים – רק תגיד את מי: שרים, אנשי ליכוד. אז אני חושב שכאן נחצה קו אדום, בוודאי ובוודאי כשמדובר בערוץ התקשורת היחידי, דרך אגב, בימין, בטלוויזיה, בממד הטלוויזיוני. אני מבין שמר גולן רוצה לסגור אותו בגלל שהוא לצנינים בעיניכם. אני אגיד לכם מדוע – בגלל שפעם ראשונה אזרחי מדינת ישראל מבינים מה קורה במדינה. עד שערוץ 14 לא היה, לא ידענו. את כל השקרים שלכם אכלנו. איך אנשים היו אומרים? שמעתי בטלוויזיה. כשערוץ 14 בא לעולם הוא הציל את הדמוקרטיה הישראלית. מי שרוצה, רואה אותו. מי שלא רוצה, לא רואה. שאר הערוצים היו כמו פרבדה: השלטון אומר להם מה, והם עושים מה בראש שלהם, והאזרח בבית מקבל אינפורמציה שחלקה היא גם שקרית, והוא אוכל את זה. הוא לא יודע, גם אין לו מי שיאזן אותו. היום, ברוך השם, במדינת ישראל יש לפחות ערוץ אחד, ערוץ אחד – לא ארבעה – אחד, שנחשב לערוץ ימני, והוא לצנינים בעיניהם, שיגע אותם. גם ערוץ 7 – אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת ביטון: הרי בזמנו היה אייבי נתן עם הספינה. השאירו אותו שנים בים, מחוץ למים הטריטוריאליים; כשערוץ 7 פתאום התחיל לשדר מהים, שלחו להוריד אותו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> בוא נראה אותך - - - בים - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא זוכר. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> נכון, נכון. לא, הוא היה מנכ"ל הערוץ. נכון. אז לכן אני אומר שגם פה, עצם המחשבה שראש אגף החקירות במשטרה, אני שומע שהוא עושה בדיקה על עיתונאים מערוץ 14, ולא עיתונאי, עיתונאים, לחקור אותם באשמה של הסתה לאלימות והמרדה – תבין טוב, אנחנו בממשלה, כל השמאל נגדנו עם כל המערכות, כולל בתי המשפט, והוא ממריד, תבין. הוא ממריד נגד מי? לא הצלחתי להבין. בסוף ההמרדה היא נגד הממשלה. והמשטרה לא מוציאה הודעה שלא היה ולא נברא – יש בדיקה, אמרו לנו לבדוק. לכן אני רואה את זה, דרך אגב, כקו אדום בורדו. מר בלט, אל תבזה את משטרת ישראל. אתה שפוט שלה באופן מלא, שנינו יודעים. אתה עושה דברה באופן מלא. הרי זה הסיפור שם. הרי גם כשהיו מקומות שמשטרת ישראל אמרה: על מה נחקור, על מה נחקור? את אוריך על מה נחקור, אין מה לחקור. אמרו: לא, תחקור. אז לכן אני רוצה לומר לך, מר בלט, משטרת ישראל צריכה לעשות את תפקידה בלי קשר לייעוץ המשפטי. היא לא קשורה אליו. אמרתי פעם – אם אני הייתי השר לביטחון פנים, לא הייתי מאפשר לשום שוטר להיפגש עם הפרקליטות. יש משרד המשפטים, שיעבוד משרד המשפטים; יש משטרת ישראל, שתעבוד משטרת ישראל. בדיוק כמו שעשינו אז את חוק ההמלצות. המשטרה תעשה את עבודתה, תעביר את זה לפרקליטות; בפרקליטות יכתבו להם את מה שיכתבו להם. ירצו השלמות חקירה, יכתבו, אבל בוודאי לא יפעילו אותם על בסיס יומי כאילו הם עובדים אצלם. וזה מה שקורה היום. שנינו יודעים שיש שני סוגי משטרה במדינת ישראל: המשטרה הרגילה, על כל זרועותיה בכל הנושאים, ויש את מה שנקרא אגף החקירות במשטרה, שהוא בעצם ת"פ של היועצת המשפטית לממשלה / גיל לימון. ודבר אחרון, אני רוצה לפנות בעצם לכנסת עצמה, לגבי הסיפור – כשראיתי מה עושה בעצם היועמ"שית לגבי חברת הכנסת טלי גוטליב, אני דיברתי על זה בשבוע שעבר. אני חושב שחברי הכנסת, על מנת לשמור על כבודה של הכנסת, מעמדה של הכנסת וגם על תפקידו של חבר הכנסת, על מנת שיעשה את עבודתו נאמנה ללא פחד ומורא – דרך אגב, זאת בדיוק הייתה המטרה של הענקת חסינות לחברי הכנסת. הרי כשקמה המדינה, המפא"יניקים שלטו על הכול. דרך אגב, גם כשהקימו את השב"כ ואת המוסד – בשב"כ, בש"ב, איסר הראל, ודרך אגב, זה בעובדה, אחרי זה הכול הסתבר, היו מצותתים ועוקבים אחרי אנשי הלח"י והחרות, ובוודאי אחרי הקומוניסטים. אז לכן באו ולפחות אמרו: חבר כנסת שעולה לכאן לדוכן, ושמע מידע, משהו שלדעתו אזרחי מדינת ישראל חייבים לדעת, עולה לכאן – בחסינות, דרך אגב, על מה מדובר? על זה שחבר הכנסת במודע יודע שהוא עובר על החוק. הרי אם הוא לא עובר על החוק, הוא לא צריך שום חסינות. אבל אם הוא חושב שמתוקף תפקידו הציבורי הוא חייב להביא מידע חשוב לציבור, גם אם גורמי הביטחון, דרך אגב, אומרים לו שזה מצונזר – אבל זה התפקיד שלו, ככה הוא חושב, זה בדיוק התפקיד שלו. והציבור ישפוט אחר כך אם הוא דיבר דברי הבל, אם הוא פגע במדינה, ולא יבחר בו. אבל בוודאי ובוודאי לא באים, דרך אגב, ומגישים נגדו כתב אישום ומורידים לו את החסינות. עכשיו, מה קרה? בזמנו החסינות – אני מספר לך את זה, היושב-ראש, בגלל שאני רוצה לספר לך מה בעצם האבולוציה שהייתה. פעם, כדי להסיר חסינות לחבר כנסת, עוד לפני שאתה פותח בכלל בחקירה, או אחרי, היית מגיע לכנסת, לוועדת הכנסת, מבקש להסיר לחבר הכנסת את החסינות. דרך אגב, אני מניח שאם חברי הכנסת בוועדה, כן, שהם גם חברי כנסת, מבינים שקרה פה משהו חריג ביותר – נניח חבר כנסת הלך ושיתף את האויב במידע מסוכן, כמו שקרה לנו - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היום זה הפוך. אתה מבקש חסינות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> נכון. אז אתה בא לכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין משמעות. גם ככה הכנסת קובעת. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא. זה משמעותי מאוד. אתה מגיע לכנסת. אתה בא לוועדה. אתה מבקש להסיר את החסינות של חבר הכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסוף, ועדת הכנסת קובעת, נו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. אבל השאלה היא מי בא. ולכן, דרך אגב, ככה הדברים מתנהלים. ועדת הכנסת שמעה את זה, החליטה: כן – כן; לא – לא. היום חבר הכנסת מגיע, והוא צריך לבקש מהם: חבר'ה, אל תסירו את החסינות שלי. הרי יש לו חסינות באופן אוטומטי. זו המהות. וזה סדר הדברים שצריך להיות. אבל אצל היועצים המשפטיים יש כרסום כל הזמן – בכנסת, בממשלה: נבחרי הציבור בהגדרה הם אנשים עבריינים; אנחנו עכשיו צריכים כל הזמן לסגור עליהם בכל מיני מקומות כדי שאנחנו נשלוט בעניין. אז לכן אני חושב – דרך אגב, זה לא קשור לשמאל או לימין. אני חושב שכבודה של הכנסת צריך להיות מוּשב בעניין, והסמנטיקה חשובה פה, מאוד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פתחת עכשיו תיבת פנדורה בנושא של כבודה של הכנסת. אפשר לדבר שעות על כבודה של הכנסת גם מצד חברי הכנסת, אבל זה לדיון הבא. אנחנו נדבר איתך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר: זה חשוב מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, אמרתי לו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני חושב שחברי הכנסת וועדת הכנסת צריכים להתכנס ולשנות את הדבר הזה, בגלל שאני רואה את זה כדבר חשוב מאוד למעמדה של הכנסת, מעמדו של חבר הכנסת, וזה גם יסייע לו לעשות את עבודתו נאמנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לשר אמסלם. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון סיעתי. ראשון הדוברים – מי הראשון הדוברים, אדוני? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. חבר הכנסת נאור שירי, ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה על עוד שיעור תורה של אמסלם דוד, השר המקשר, חשוב מאוד. יש לי כל כך הרבה דברים לומר, אבל אדוני השר, ציינת – ואני מקבל – במשפט המפתח שלך: איך יכול להיות שבזמן מלחמה אתה נדרש להגיע לפה שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע, חמש-שש הצעות אי-אמון. באמת שזה מעשה שלא ייעשה ולא נראה כדמותו בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל. לא הייתי הולך רחוק מדי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל לחוק התקשורת אפשר בכל יום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא הייתי הולך. אפילו אמשיך ואגיד, ב-29 במרץ 2022 נהרגו כחמישה אזרחים בפיגוע בבני ברק. אתה יודע מה עשיתם שלושה ימים אחרי? ארגנתם הפגנה גדולה – ישראל מדממת. בא שר החינוך, שאז עוד היה חבר כנסת באופוזיציה, והרקיד את הקהל. חמישה אזרחים נהרגו – לא הציעו הצעת אי-אמון, ארגנתם הפגנה. כולם באו לנאום – ועדת חקירה. זה מה שעשיתם. עכשיו אני יכול ללכת איתך, רשמתי פה עוד מקרים לגב כמה הצעות אי-אמון - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני לא - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. כמה הצעות אי-אמון הגשתם בזמן מלחמה. ראש ממשלת ישראל, דקה אחרי המלחמה, נותן פה לאולמרט את נאום זה שניווט, זה שהתברבר, הוא זה שיציע. אני לא אכנס איתך לזה. אתם, מה שאתם עושים בזמן המלחמה. אם היה כל כך חשוב – היום לפרק את התאגיד? לשלוט על התאגיד? אתם עושים אירועי ליכודיאדה בזמן שיש הרוגים, זה בסדר? בזמן שאתם במלחמה, אתם עכשיו מפצלים את היועמ"ש, סוגרים את התאגיד, סוגרים את התקשורת, נותנים הטבות לערוץ 14. זה בסדר בזמן מלחמה? בזמן מלחמה זה בסדר שראש ממשלת ישראל הולך לקריית שמונה ולא נפגש עם ראש העיר? בזמן מלחמה זה בסדר שקריית שמונה מופקרת לחלוטין? זה בסדר בזמן מלחמה? אני רק רוצה להבין מה הנורמות הראויות, שיהיה אפשר לדבר עליהן ולהעביר ביקורת בזמן מלחמה. בזמן מלחמה – דיברת על הרחפנים. אומר לנו הראשון שזיהה, שכבר לפני שש שנים הוא דיבר על זה. זה בסדר להעביר ביקורת על זה שהוא דיבר על זה? שנתיים לפני שהוא דיבר על זה היה דוח מבקר. זה בסדר לבקר? לא, כי אולי הוא נהיה שלמה מזג האוויר: שימו לב, מחר יש אובך, אנא, אל תעשו פעילות גופנית. זה לא התפקיד שלי להגיד: הינה, אתה דיברת, אלא זה התפקיד שלך לעשות עם זה משהו. אגב, שנתיים אחרי שהוא הראשון שזיהה, שנתיים אחרי, היה עוד דוח מבקר מדינה שדיבר על זה שבוצעו רק 22% מהתוכנית הממשלתית. אז זה בסדר? האם זה בסדר לדבר על זה שמטולה חגגה 130 שנה להיווסדה והצלילים לא היו צלילי מוזיקה אלא יירוטים, רחפנים, כטב"מים, פיגוזים? זה בסדר לדבר? אני באמת לא יודע. אפשר להעביר עליכם ביקורת? אתה רוצה לשמוע את סדר-יומו של מי שהיה בצפון? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעשה את זה הכי מהר. היום, רק היום: 05:47 שתולה; 08:34 ערב אל-ערמשה; 11:08 משגב עם; 11:10 קריית שמונה, תל חי, בית הלל, הגושרים; 12:27 מטולה. אני יכול להמשיך פה. זו מלחמת הפסקת האש. ואנחנו פה, האם זה בסדר להעביר ביקורת על מלחמה כזו? על זה שראש ממשלה וממשלה שלמה הפקירו את הצפון? זה בסדר להעביר? אני באמת לא יודע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, נאור. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא יודע אם שמעת – עוד כטב"מ נפץ, הפעם על תחנת הסעה שבמועצה האזורית מעלה יוסף. אז אני שמח באמת לשמוע שראש הממשלה אמר לפני שש שנים שיש כטב"מים. כאילו, תיזהרו מזה. מה עשיתם בעניין הזה? אני יכול להגיד לך שראש הממשלה הזה קיבל מסמך על ידי שר הביטחון שלו בדצמבר 2016. אני אקריא לך רק סעיף אחד מתוך המסמך שהעביר השר ליברמן, אז שר הביטחון, לראש הממשלה. השר ליברמן מבקש לנקוט מכת מנע מפתיעה אל מול חמאס כבר ב-2016, והוא כותב ככה: אי-נקיטת יוזמה ישראלית עד מחצית שנת 2017 תהיה שגיאה חמורה, שתוביל את ישראל למצב אסטרטגי קשה, להידרדרות בלתי מתוכננת. בתרחיש כזה ישראל כבר לא תוכל לסכל את הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס, או אף חמור מזה, חמאס תפתח, בעיתוי נוח מבחינתה, כפי שציינתי בתחילת דבריי, עימות צבאי. בעימות הצבאי שהוא ציין בתחילת המכתב שלו – הוא מתאר שחמאס יפתח בעימות צבאי שיוביל לכיבוש יישוב אחד בוודאות, אולי אפילו כמה יישובים, תוך שהוא מבצע טבח באזרחי ישראל, תוך שהוא משתלט על צירי תנועה. זה מכתב שמעביר שר הביטחון לראש הממשלה בשנת 2017, ודורש ממנו לעשות סיכול ממוקד לראשי חמאס ולפתוח במתקפת פתע אל מול חמאס. מה עושה ראש הממשלה? מעיף את המסמך הזה מתחת לשולחן, זה לא מעניין. באוקטובר 2023 אותו ראש ממשלה נתקל בתוצאות של ההתעלמות הזאת שלו. עכשיו תראה מה קורה היום, השר אמסלם. הרשות הפלסטינית, שבהסכמי אוסלו אישרו לה 12,000 חיילים, מחזיקה היום 65,000. במדינת ישראל יש לנו יחס של שלושה שוטרים לכל 1,000 נפש, ברשות הפלסטינית – בממוצע 20 שוטרים לכל 1,000 נפש, כמעט פי שבעה. למה הם מחזיקים את זה? למה? אז נתנו להם אישור לנשק קל. הם מחזיקים היום RPG, מקלע PK לפגיעה ברכב משוריין, נשק צלפים, משוריינים, חומרי נפץ, מטעני חבלה. מאמנים היום יחידות SAT, התמחות פשיטה מהירה, עם אופנועי ספורט וירי תוך כדי תנועה. למה הרשות הפלסטינית עושה את זה? אתם אמרתם על מחבלים בכפכפים שבאו וביצעו את הטבח בעוטף. אתה יודע כמה זמן לוקח לרוץ בכפכפים מטולכרם לכפר סבא? חמש דקות. אז הינה, אני אומר לכם, הממשלה הזאת ישנה על האף כשחמאס תכנן והוביל את הטבח שהתבצע באוקטובר 2023, אתם ישנים על האף כרגע גם מול הרשות הפלסטינית וההתעצמות שלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, בהמשך ישיר לנושא האי-אמון שהעלינו בחד"ש-תע"ל-רע"מ – מערכת הבריאות במדינת ישראל מתמודדת עם מחסור חמור מאוד ברופאים. שיעור הרופאים בישראל נמוך בכ-10% מהממוצע במדינות OECD. כמובן שהמחסור ברופאים משליך על השירות שמקבל המבוטח, הן בזמני המתנה ארוכים והן בהשלכות נוספות על קהל המבוטחים שנאלצים לשלם מהכיס הפרטי שלהם כדי לקבל שירות רפואי. אולם, בדומה למערכת החינוך בחברה היהודית, במגזר היהודי, שאף היא סובלת ממחסור של מורים – מערכת הבריאות אומנם סובלת ממחסור של רופאים, אבל היא סובלת מחוסר רצון של ממשלת ישראל לקלוט אלפי רופאים מהחברה הערבית שסיימו את כל לימודיהם בהצלחה, השלימו שנת סטאז' והם מחכים להשתלב במערכת הבריאות בישראל כדי לשרת את כלל אוכלוסיות המדינה. הקטע הוא לא בחוסר תקינה במערכת הבריאות. הקטע הוא בחוסר רצון, חוסר רצון לקבל החלטה מצד הממשלה לשלב את הרופאים, כי הם ערבים, מה לעשות. כנ"ל גם לגבי המורים במערכת החינוך. למרות המחסור החמור מאוד במורים במערכת החינוך היהודית, לא קולטים מורים ערבים, כי לא רוצים לקלוט מורים ערבים למערכת החינוך היהודית. אז הקטע הוא לא בעיה של תקינה, לא בחינוך, לא בבריאות; הקטע הוא בעיה גזענית של חוסר רצון לשלב את האוכלוסייה הערבית בתקנים החסרים האלה. וזה מחייב ממשלה אחרת, שמתייחסת לכל אזרחיה בעין אחרת. חשוב לתקן את העוול ההיסטורי הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, כמה שמעתי שנתניהו קוסם, והאמת שאף פעם לא האמנתי, אף פעם. התבוננתי בבן אדם, בהיסטוריה שלו, לא ראיתי שום קסם. עד לחודשים האחרונים. האמת, הוא כן קוסם. הוא כל כך רצה לשנות את פני המזרח, אבל הוא שינה את הלב של המערב. הוא לא שינה את המזרח בכלל, והוא נכשל במלחמות, אבל את הלב של המערב הוא כן הצליח. אני מסתכל על הסקרים בארצות הברית – 75% מהעם האמריקאי תומכים בסוגיה הפלסטינית, מתנגדים למדיניות הממשלה, וביניהם 84% מהדמוקרטים, שלא לדבר על הצעירים. וגם 90% מהאירופאים. רק קוסם יכול לצאת למבצע לשנות את פני המזרח – והתוצאה היא שינוי הלב של המערב. האמת, קוסם. אבל כמו הרבה קוסמים, פתאום רואים מסביבו הרבה אש, והוא נשאר לבד והמסך יורד, יורד. אנחנו נדאג שהמסך ירד עד הסוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני מתארת לעצמי שלא שמתם לב. האמת היא, בטח שמתם לב, בואו נתחיל את זה אחרת. תגידו, היה לכם חם בחג? היה לכם פתאום קר בלילה? פתאום ירד עליכם גשם באמצע שבועות? זה לא פורים כבר, זה שבועות. חם, קר, אי-אפשר לעקוב. אתן קמות בבוקר, צינה אוחזת בכן, אתן לובשות משהו. פתאום באמצע היום – שרב. השרב נשבר, השרב חוזר – איך להגיד? קוראות וקוראים לזה משבר האקלים, זה ההתחממות הגלובלית הזאת, שיש כאלה שעדיין מכחישים. אז זה זה. בשנת 2021 ישראל הכניסה את משבר האקלים לרשימת האיומים הלאומיים שלנו. זה המטה לביטחון לאומי עשה, בשנת 2021. אגב, בארצות הברית הם הכניסו אותה לרשימת האיומים כבר ב-2008. וזה למה? לא בגלל שפתאום יורד גשם ופתאום חם, אלא משום שאירועי אקלים קיצוניים יכולים לגרום למשל לנדידה של אוכלוסיות, לפליטות מאוד גדולה. זה מצלצל לכם מוכר? זה יכול לאיים עלינו? למשל, חום קיצוני יכול ממש להפריע מאוד לחיילים להילחם בשדה הקרב; למשל, תנאי מזג אוויר קיצוניים מפריעים לכל מיני GPS, לכל מיני תדרים של מטוסים או של כלי נשק, או של מניעת טילים. לכן זה הוסף לרשימת האיומים הלאומיים שלנו. ובכן, לאחרונה ממשלת נתניהו מחקה, פשוט מחקה את משבר האקלים מרשימת האיומים הלאומיים שלנו. שמעת, אדוני היושב-ראש? משבר האקלים איננו מאיים עוד על מדינת ישראל, רק על מקומות אחרים בעולם. אבל בגלל שאנחנו בתקופה של נס, אז על מדינת ישראל הוא כבר לא מאיים. זה לא צריך באמת להפתיע: בממשלה שבה פשוט מודיעים על הניצחון המוחלט ולכן טומנים את הראש בחול מזה שחמאס מתעצם בעזה, מזה שאיראן יצאה מהמערכה הכפולה והמכופלת, עם השותף, מחוזקת; שבה ממשיכים לספר לנו איך אנחנו אבו עלי וטופחים על החזה בכל הכוח בזמן שמצבה האסטרטגי של מדינת ישראל גרוע בהרבה משהיה הרבה מאוד שנים, אין להתפלא שגם את משבר האקלים הם פשוט מחקו. אז בפעם הבאה שאתן מרגישות ומרגישים טפטוף, זה לא גשם. זה יורקים עליכם, הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אחרון הדוברים. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פשוט לא להאמין איך חזרנו אחורה בזמן. ממש כמו שלאורך שנים התרגלנו לירי לעוטף עזה ולשדרות, ממש כמו שהתרגלנו לניסיונות הפיגועים האין-סופיים ביהודה ושומרון, עכשיו המציאות הבלתי-נסבלת והבלתי-נתפסת בצפון הופכת לשגרה, שגרה ארורה. אזעקות בלתי פוסקות בשל חדירות כטב"מים, תמונות של ילדים מסתתרים מתחת לשולחנות בכיתה ומתכופפים בלי מרחב מוגן בשטח הפתוח, רחפני נפץ שמתפוצצים על חיילים בדרום לבנון, והנורא מכל – עוד ועוד הותר לפרסום ומשפחות שחרב עליהן עולמן. ובמה מתעסקים אצלנו? בפריסת רשתות, במציאת פתרונות טכניים להתמודדות עם רחפנים סטייל אוקראינה, או בדרישות פופוליסטיות לגביית תג מחיר מחיזבאללה, כמו ההצהרה שנשמעה היום, שעל כל רחפן נפץ ייפלו עשרה בניינים בדאחייה בביירות. בדיוק מה שמכונה שיח 6 באוקטובר, בדיוק הקונספציות המרדימות של ערב מתקפת שמחת תורה. במי מדובר? בארגון טרור שתקפנו, ריסקנו וחיסלנו את כל שדרת הפיקוד שלו ואלפים רבים ממחבליו. אנחנו אומרים לעצמנו: כנראה שזה לא הספיק להחזיר את ההרתעה. כשהעיניים פקוחות, כשהשכל ישר וכשאתה מחובר לזהות שלך, אז אתה לא מתבלבל מול אויב שכזה, אדוני היושב-ראש. כשיש לך אויב ששואף להשמיד אותך ושמנסה בכל דרך, ולפעמים גם מצליח, לרצוח את חייליך ואזרחיך, אז אתה לא מנסה רק לפגוע נקודתית ביכולות הפגיעה שלו ולא מסתפק בלאיים עליו בגביית תג מחיר. אתה דואג שהוא לא יוכל לממש שום דבר מהמאוויים הרצחניים שלו, ואתה פועל ללא הפסקה וללא הפסקת אש מדומה כדי להשמיד ולכלות אותו מעל פני האדמה. ראש הממשלה אמר בזמנו שלראש ממשלה בישראל חייבת להיות יכולת אחת, והיא להיות מסוגל להגיד לנשיא האמריקאי: לא. אדוני ראש הממשלה, אם לא עכשיו, אימתי? עד מתי חיילינו ימשיכו להיות כברווזים במטווח? עד מתי הורים תושבי הצפון הגיבורים יצטרכו לחיות במציאות הבלתי-נתפסת הזאת? עד מתי ילדים בגבול הצפון ימשיכו להיות בני ערובה בידי הארורים הללו מחיזבאללה, וזאת תוך כדי כותרת מדומה "הפסקת אש"? אש ללא הפסקה. אדוני ראש הממשלה, עם כל הכבוד לידידות עם הנשיא טראמפ ולמחויבות כלפיו, המחויבות שלנו לתושבי הצפון ולילדיהם והמחויבות שלנו לחיילינו גדולה הרבה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מעוז. השר דיכטר, מבקש לסכם או שנעבור להצבעות? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 24 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת חד"ש-תע"ל וסיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש-תע"ל וסיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 26 בעד, אין מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. לפרוטוקול – מיכל שיר סגמן, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל את רצית להצביע בעד, אני מניח. נצרף את זה לפרוטוקול. אנחנו עוברים להצביע כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 34 בעד, אין מתנגדים, ואני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת ישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 31 בעד, אין מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק ולכן לא התקבלה. נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. << נושא >> דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> אנחנו נעבור לנושא הבא. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוצרים לרגע את סדר-היום הפרלמנטרי כדי להיפרד מאדם יקר שהיה חבר של רבים מאיתנו וגם שלי באופן אישי, חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, זכרו לברכה, שהלך לעולמו בחודש פברואר האחרון. חייו של אלי היו מסע ארוך ומופלא של אהבת אדם, ציונות ותרומה לחברה הישראלית. הוא נולד בפאס שבמרוקו למציאות חיים מאתגרת של משפחה ברוכת ילדים והתייתם מאב כשהיה בן ארבע בלבד. מתוך הקושי האישי שחווה הוא בחר לעבוד בבית יתומים יהודי בקזבלנקה, ובגיל 22 מימש את חלום מאה הדורות שהיה גם חלומו האישי, ועלה לישראל. הניסיון האישי שלו, ההיכרות העמוקה עם תחושת המחסור וההבנה של משמעות הזינוק מנקודת פתיחה קשה עיצבו במידה רבה את תפיסת עולמו. הוא לא נתן לקשיים לעצור אותו, אך באותה נשימה מעולם לא שכח את אלה שנותרו מאחור. בתרמיל מורשתו ניתן למצוא את פרויקט שיקום שכונות, שבו לקח חלק; פיתוח הדרום באמצעות הסוכנות היהודית; חברות במועצת עיריית באר שבע כשליח ציבור; וניהול קרן רש"י, שבה במשך למעלה מעשור פעל למען החברה הישראלית במקומות הכי קשים. אלפי בני נוער זכו להזדמנות אמיתית בחיים בזכות חזונו. עולמות החינוך, הרווחה, הבריאות והמאבק בעוני עוצבו במידה רבה על ידיו. על כל מעשיו זכה אלי בהוקרה ובפרסים הגבוהים ביותר שיש למדינת ישראל לתת למיטב בניה, החל מאזרחות כבוד בערים שונות בישראל, עבור בתוארי דוקטור לשם כבוד, השאת משואה בטקס יום העצמאות, ומעל כולם, כמובן, פרס ישראל על מפעל חיים לתרומה מיוחדת לחברה. מעטים אנשי הציבור שמגיעים לכנסת אחרי שזכו להוקרה כה רחבה וכשבאמתחתם ניסיון ציבורי כה עשיר ומוכח, וכך בשנת 2015 הוא החליט לעשות צעד נוסף בשליחותו למען הציבור הישראלי ונבחר לכנסת העשרים ברשימת כולנו. בהוד ובהדר שכה אפיינו אותו, פעל יום ולילה כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושאים שלהם הקדיש את חייו מחוץ לכנסת, אלא שהפעם בכובעו כמחוקק וכמפקח על פעולות הממשלה. ביסודיות ובנועם אלי יצר שיתופי פעולה חוצי מחנות כדי להביא את תפיסת עולמו לידי מימוש. גם מי שלא היו שותפים לתפיסתו התקשו מאוד שלא לאהוב אותו ברמה האישית. בפתח נאומו האחרון במליאת הכנסת ב-26 בדצמבר 2018, ממש בדוכן הזה שלידי, תיאר אלי הישג שמעטים מחברי הכנסת יכולים להתגאות בו, והוא מעיד על אישיותו אולי יותר מכל דבר אחר. אני מצטט: "אם אני גאה בדבר אחד בתפקודי בכנסת, הוא בזה שאני גומר את הקדנציה הזאת, וגם את כהונתי בכנסת, בלי לריב עם אף אחד מחברי הכנסת. אני מאוד גאה בזה מפני שזה מוכיח שאפשר לשתף פעולה בין כותלי הבית בין כל הסיעות בבית ולעשות דברים מאוד חיוביים וחשובים." ומילה אישית ממני. הייתה לי הזכות לכהן לצידו של אלי בכנסת העשרים. אני יכול להעיד שהוא היה אותו האדם במליאה, בוועדות וגם בשיחות האישיות בפרסה. פיו וליבו תמיד היו שווים. זכיתי להכיר אותו במשלחות לחו"ל ושם גיליתי גם איש שיחה מרתק עם רוחב ידיעה שמעטים כמותו, עם הומור שנון ובעיקר טוב לב, איש משפחה שאהב את משפחתו, שנמצאת איתנו כאן, אהבה גדולה מאוד. ג'יזל היקרה, משפחת אלאלוף, אנחנו כואבים איתכם את לכתו של אלי. מורשתו של הסנטור, כמו שחלקנו כינינו אותו בגלל גינוניו האירופיים, תמשיך לחיות הן במפעל החיים שהקים למען החברה הישראלית במהלך שנותיו בשירות הציבורי, הן בכם, משפחתו, שאותה כל כך אהב, חינך וגידל לאור אותם הערכים, והן איתנו, אלה שהכירו והוקירו אותו. חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, איש של חסד, חמלה ואהבת אדם, יחסר למדינת ישראל, לכנסת וגם לרבים מאיתנו, כולל אני באופן אישי. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) תודה. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת מאיר כהן לשאת דברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הדברים, חשוב. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, המשפחה, ג'יזל, שלום לך, ישי נמצא פה? אני רואה גם את שלמה מור יוסף, שבהרבה צמתים קשרנו את חיינו עם האיש המופלא הזה. אני מוצא חובה לעלות לכאן, אדוני היושב-ראש, כמו שאתה, בכבוד גדול, מצאת את החובה להגיד כמה מילים לזכרו של איש שהיה יקר לכל מי שיושב כאן ולי במיוחד, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור". זה בדיוק האיש – אנחנו צריכים לעלות לכאן כולם, כל אחד בדרכו ולהגיד דברים לזכרו של איש מופלא. אתה ממוגדור אסואירה – זאת הייתה השיחה הראשונה שלי. הייתי מנהל בית ספר צעיר בדימונה, הוא נכנס, והוא אמר לי: אתה ממוגדור אסואירה, אבל אני מפאס – כאילו, אני מפאס; הוא אמר לי את זה בקריצת עין. אבל מאז התחילה ידידות מופלאה, מופלאה, יוצאת מן הכלל. הוא היה כל כך גאה במוצא שלו, מרגי, הכרת אותו. לא מעט פעמים התקשרו אליי מהתקשורת, כי בוועדת חוץ וביטחון ניהלנו כמה שיחות במרוקאית, ואמרו: על מה אתם מדברים? הם לא הבינו את השפה – כולל הקצרנית, שיום אחד באה להגיד לי, מה אמר אלי בשפה המרוקאית? אבל אלה אנקדוטות. אני לא יכול לתאר לכם מה קורה כשאתה מורה, מנהל בית ספר בעיר פיתוח, ובציבור הרחב שואל אותך שאלות כל כך נבובות: האם ניגשים לבגרות? האם לומדים פיזיקה? האם לומדים ביולוגיה? כשאתה מתמודד עם השאלות האלה נכנס לחדר המורים איש מופלא. הוא מספר שהוא היה בתנועת עודד, והוא עלה לארץ, והוא עבד בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית, והוא הדריך קבוצות, והוא היה חבר מועצת עיר, ועכשיו הוא מנהל את קרן רש"י – השנה היא 1995. מגיע אדם כזה ושואל אותך: מה אתה צריך? תגיד לי. אמרתי לו: אלי, אני מרגיש כמו קטר בתוך רכבת, שכל מה שאני רוצה לעשות זה לקחת את התלמידים שנמצאים בקרון האחורי ולהעביר אותם לקטר. זה מה שייתן למערכת החינוך ולאנשי הפריפריה – שגם אתה נמנה איתם בבאר שבע – זה מה שיפתח להם אופק לעתיד טוב יותר. הוא אמר לי: אני איתך. ומאותו רגע לא היה דבר אחד במערכות החינוך בפריפריה שרצינו מאלי והוא לא אמר כן – מעבדות לפיזיקה ומעבדות לכימיה והמורים הטובים ביותר. כשהחלטנו לקחת את תלמידי י"א וי"ב כל שבוע ביום שישי לאוניברסיטה, מרגי – לאוניברסיטה, שיטעמו את האקדמיה, שזה יהיה חלק מהם – אז הוא אמר: מה הבעיה? אמרתי לו, אני צריך גם כסף וגם אוטובוסים. הוא אמר: יהיה לך כסף ויהיו לך אוטובוסים, זה פשוט מדהים. וכשאיתרנו ילד או ילדה בכיתה ח' שידעו לכתוב שירה, אז הוא הגיע ולקח את הילדים ולקח את ההורים שלהם, והם הלכו לבית דפוס והדפיסו לילד ספר. הוא היה אומר כל הזמן: תאתרו את המצוינות, בכל ילד יש מצוינות, תאתרו אותה, ואני נמצא שם. זה מדהים. הוא היה רב. הוא היה רב, אלי. הוא לא היה איש שהיה מוותר, אבל הוא היה רב לשם שמיים. הוא היה רב לשם שמיים. היו כל כך הרבה רגעים שישבתי איתו במשרד שלי, אלי ישב, והגיע המפקח ממשרד החינוך, והמפקח הגיע עם הרשימות – מה מותר ומה אסור, מה אני יכול לתת ומה אני לא יכול לתת. זה היה הרגע שאלי היה נדלק, ואומר לו: תגיד לי, השתגעתם? מדברים בילדים, הילדים האלה, תסתכל עליהם, כולם ילכו לאוניברסיטה ויהיו רופאים ויהיו אנשי צבא ויהיו אזרחים מועילים למדינה הזאת. זה אלי. זה היה הרגע שהייתי אומר לו: עכשיו אני בטוח שנולדת בפאס. זה היה מדהים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האקדמיה הראשונה בעולם, אגב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה בפאס. אדוני היושב-ראש, הוא הזכיר לי את זה כל שבוע, זה בסדר. אני התמניתי להיות שר הרווחה, ומור יוסף, שיושב איתנו, היה בביטוח הלאומי. נסעתי ל-OECD לשבוע ללמוד, ושם התוודעתי לתוכנית של טוני בלייר, איך התמודדו עם העוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוא גם מפאס. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גם מפאס, כן (אומר מילים במרוקאית). << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אלי היה צוחק. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באתי, ישבתי במשרדי, קראתי לבחור בשם אלברט אסף, ייבדל לחיים ארוכים, שעבד עם אלי בקרן רש"י, ואמרתי לו: בוא ננסה לחשוב – מי יכול לכתוב תוכנית עוני למדינת ישראל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למלחמה בעוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למלחמה בעוני, ודאי. אז הסתכלנו אחד על השני, והוא אומר לי: תגיד לי, השתגעת? אמרתי לו: אלי, נכון? הוא אומר לי: ודאי אלי. הרמתי טלפון לאלי, והוא אמר לי: מאיר, אני טיפה עייף, עשיתי כך ועשיתי כך. אמרתי לו: אלי, רק אתה. נסעתי לבאר שבע, באתי לבית, ג'יזל ישבה שם – היה חשוב לו לשמוע מה ג'יזל אומרת – ולמוחרת בבוקר הוא התקשר ואמר לי: רוצה אני. הוא ישב על המדוכה. זאת הפעם הראשונה שבמדינת ישראל – מרגי מהנהן בראשו, כי הוא קרא את זה והוא היה שר הרווחה – נכתבה תוכנית איך להתמודד עם העוני. אחד מהשרים, כשסיפרתי בממשלה שאנחנו כותבים את דוח העוני, אמר לי: למה אתה צריך את זה? הרי אם אתם כותבים תוכנית, על כל דבר שתעשה, יגידו לך, אבל זה לא מספיק, תעשה את כל התוכנית. אלי אמר: אני לוקח את התוכנית הזאת ושם את זה כתנ"ך של הטיפול בשאלת העוני, וכל שר, שיגזור מזה משהו, ואנחנו נתקדם. וברוך השם זה קורה. גם אני וגם מרגי יכולים להעיד על אחת התוכניות שנולדה מתוך התוכנית, נושמים לרווחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחת המוצלחות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המוצלחות. אתם לא יודעים, אבל יש עשרות אלפי משפחות עניות שמקבלות מנטורים, שמקבלות טיפול, שעושים איתן תוכנית של שנתיים, שלוש, להוציא אותן מהעוני. ויש הצלחה בלתי רגילה. זה מנטור שמלווה את הילדים בבית הספר, ואותם – לפתוח חשבון ולדאוג להם להשמות עבודה. הדברים האלמנטריים, שהרבה מאוד ממשלות לא ידעו לעשות אותם, לא ידעו לעשות את זה. אגב, ב-2014 אחרי שפרסמנו את הדוח, והוא הכה הדים גם בארץ וגם בעולם, שלחתי את הדוח ל-OECD, והם אמרו לי שזה דוח גאוני. שאלו אותי האם אתם משתמשים בהמלצות? העיקרון היה שעוני זה לא דבר ששייך למשרד אחד; עוני זה דבר שהוא טיפול הוליסטי במשפחות, בילדים, בכלכלה, בבריאות, בשיכון, בכל מה שצריך. ב-2014 הוא התקשר ואמר לי: מאיר, אני אוהב אותך אהבה גדולה, אבל אני הולך לכחלון. אמרתי לו: הרווחנו, הרווחנו. תבוא לכנסת. אני חושב שהחיכוך הזה עם דוח העוני גרם לו להסתכל על הפרלמנט. וכל מה שאמרת נכון. הוא היה יושב-ראש ועדה למופת, למופת. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> הוא היה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. עבודה ורווחה. הוא היה למופת, והוא התקשר אליי ואמר לי: היית השר שלי, עכשיו אתה תבוא להיות חבר ועדה ונהניתי מכל רגע. הלב שלו היה שם. כל הזמן הלב היה על השולחן, ואם זה היה חוקים שדאגו לבריאותם, לרווחתם של אנשים, הוא לא ויתר לאף אחד. הוא לא ויתר לאף אחד. ואנחנו צריכים כולנו לזכור ולדעת שאנשים כאלה הם יחידי סגולה. אלי היה יחיד סגולה. הוא נגע באנשים. אני חושב שמעט מאוד אנשים בעולם מצליחים להוציא לפועל את החלום שלהם. אלי הצליח להוציא לפועל את החלום שלו. החלום שלו היה לפתוח פתח לאנשים ולקדם אותם קדימה. ואני רוצה לסיים בציטוט שלקחתי מהמבוא לדוח העוני – וכל חברי הכנסת, כל מי שאני רואה כאן, הם חברי כנסת חברתיים. אני רוצה רק לסיים במה שהוא אמר: החברה והמדינה יכולות לפתוח שערי תקווה לכל אזרח ולאפשר לו קידום והצלחה. העוני אינו גזרת גורל. ג'יזל, אנחנו נזכור אותו, החברים שלו, הכנסת הזאת, כל עם ישראל. תודה רבה לך, אדוני, ותודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן על הדברים הנאים, ואני מתכבד כעת להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, חברתו למפלגה של אלי אלאלוף, אז כולנו – ואני יודע שאת גם חברה אישית שלו – לשאת דברים. אז כן. זה לא סוד, לא סיפרתי אף סוד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אנסה לא להתרגש, למרות שקשה. קודם כול, דיברת מדהים. אני חייבת להחמיא לך, וגם מאיר, אני רואה אותך ואני נזכרת בשניכם יושבים בוועדת העבודה והרווחה, מדברים במרוקאית, ואני לא מבינה כלום. אבל שניכם דיברתם מאוד מרגש. אז חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ג'יזל היקרה – איך הוא היה קורא לך? ג'יזל מון אמור. קודם כול, תודה שנתתם לי את הזכות לדבר על אלי. חלק מהדברים שאני אומר, קראתי גם מעל הקבר שלו בהספד, אבל חשוב לי, חשוב לי גם לומר פה. אלי היה חבר כנסת מוכשר, נפלא. הוא היה אדם ענק, ציוני גדול. כמו שהזכיר היושב-ראש, הוא זכה בפרס ישראל, השיא משואה, מנכ"ל קרן רש"י. אבל הוא היה הבוס שלי. על זה לא דיברתם, אז אני אדבר עליו – על האיש עם הלב הענק. כל דקה מהיום של אלי הוקדשה לאנשים השקופים, אלה שאף אחד לא ראה. אלי שאני הכרתי היה לוחם, לוחם עשוי ללא חת. הוא נלחם לצמצום פערים. הוא נלחם למען אנשים שאף אחד לא רואה אותם – הנכים, הקשישים, העניים, ילדי האומנה, ילדים בסיכון, אימהות חד-הוריות, דרי רחוב. אנשים שאף אחד לא רואה, אלי ראה, הסתכל להם בעיניים, גם לא מצמץ. ותמיד חייך. היה לו את החיוך הענק הזה שכל מי שראה אותו, תמיד חייך חזרה. אמרת על זה שהוא לא רב עם אף אחד – גם כולם אהבו אותו. הוא ידע לחבר בין ערבים ליהודים, בין חילונים לדתיים. כולם אהבו את אלי. אני לא זוכרת מתי מישהו כך נמצא בקונסנזוס. אלי, אמרתי מעל הקבר שלו בהספד שלי, הוא לא האמין בלתת לאנשים דגים, נכון? הוא האמין בלתת להם חכות. אני רואה גם את מור יוסף, אז אתה מכיר את זה. הוא אמר: אני לא אתן לכם עוד קצבאות, אני אתן לכם אפשרות לשבור את מעגל העוני. הוא הלך לאימהות חד-הוריות, ואמר: אני לא אתן לכם מענקים, אני אתן לכם מלגה ללימודים באקדמיה, כדי שהילדים שלכן יסתכלו ויגידו לאימא: אנחנו יכולים לצאת. האימא לא תשב בבית ותקבל כסף, היא תתלבש יפה ותלך לעבוד, והילדים שלה יסתכלו עליה. אלי מאוד אהב ילדים. הוא האמין בילדים. נזכרתי איך הוא שמח כשנכנסתי להיריון. אני אזכור גם כמה הוא צחק עליי על זה שהייתי כזאת דובה. הוא שמח – את יודעת, ג'יזל, כמה הוא האמין באימהות. ואני נכנסתי להיריון, ובאתי לכנסת עם בטן ענקית, בלי חתונה. והוא כל כך אהב אותי על זה. וכשאריאל נולדה, הוא היה מאושר. וכל הזמן: תראי לי תמונות של אריאל; מה עם אריאל? כאילו הוא היה גאה בי שעשיתי את הצעד הזה, כמו אבא שלי. הוא אהב ילדים והילדים אהבו אותו. וב-2005 פתחתי את "דרך האתגר", שזה מרכז לנערים בסיכון, ואלי, הבוס היקר שלי, הוא כבר ותיק, מיומן, ופתאום הגיעה אליו כזאת אחת שבכלל למדה משפטים ולא מבינה כלום בנוער בסיכון, אבל כל מה שאמרתי – הוא האמין בי. אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, הוותיק, המיומן, ופתאום אני נוחתת לו, והוא אומר: תקשיבו למירב. לא היה לי מושג בכלל על נוער בסיכון, לא למדתי עבודה סוציאלית, אבל הוא ראה אותי. הוא הסתכל עליי והוא אמר: את תצליחי. ובזכות אלי הקמתי ב-2005 מרכז הנוער בסיכון בנתניה, וב-2007 הקמתי את "דרך הגלים" בהרצליה עם ראש העיר דאז יעל גרמן, עוד חברה מדהימה. ולא משנה, אתם יודעים, לא משנה, היו לו אלפי פרויקטים – מרכז להתמכרויות, דרי רחוב, באמת פרויקטים במיליונים – וכל שנה הוא היה מגיע למסיבת סיום של "דרך האתגר" ו"דרך הגלים" שלי, המרכז הקטן שלי בנתניה והרצליה, כדי לחבק אותי ולחבק את הנערים. וזו תכונה מדהימה, כי כאילו, הייתי אומרת לו: אלי, יש לך פרויקטים של מיליונים. לא, מירב, את הבייבי שלי. זה מה שהרגשתי. אלי היה מגיע לראשי ערים, והוא היה אומר להם כל הזמן: אני אעזור לכם, אבל תיתנו משהו. עכשיו, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש ערים חלשות; לא היה להן. אז הוא אמר להם: תביאו מבנה, משהו שלכם, שתרגישו שאתם חלק. הוא כל הזמן אמר: אלה הילדים שלכם, לא שלי. אני רוצה שתהיו חלק. וכל מרכז וכל ילד שהצלחתי להציל וכל ילד שנתתי לו הזדמנות, זה בזכות אלי. כי כמו שהוא האמין בי, אני האמנתי בהם, וכל ילד צריך מבוגר אחד. בשנת 2015 נפגשנו כאן ביחד במפלגת כולנו. לא מפתיע שנפגשנו פה במפלגה שהתעסקה בצמצום פערים. ביחד עם אלי ועם חברי הכנסת החברתיים פה – מחייכת בצדק, אבל אל תתרגשי – נלחמנו קואליציה – אני הייתי בקואליציה – ואופוזיציה, למען המדינה הזאת. הוא היה יושב בוועדת העבודה והרווחה, וכולם היו איתו, והוא לא היה קל. הוא לא היה קל. הוא הרבה פעמים – איך הוא פעם היה אומר לי: אם שני הצדדים לא מרוצים, אז הצלחנו. ולמרות זאת כולם, כולם אהבו את אלי, ומי כמוך יודעת את זה. אני רוצה להגיד משהו לך, ג'יזל, ולמשפחה: אני זכיתי במנטור. אני זכיתי באדם מופלא. חלק ממי שאני היום פה זה בזכות אלי. אני יודעת שאת כל היום שומעת עליו דברים, אבל חשוב לי שתדעי שיש – את יודעת מה אימא שלי אמרה לי אחרי ההספד? אני אגיד לך את זה. אחרי ההספד – כתבתי אותו בפייסבוק – אימא שלי אמרה לי: תדברי על מאות אלפי ילדים שזכו בהזדמנות שנייה בזכות אלי. אני עומדת כאן היום, אני מרוגשת מאוד, גם התרגשתי בהלוויה שלו, אבל חשוב לי שתדעי שבמקום שאני עומדת עומדים אלפי ילדים, אלפי אימהות חד-הוריות, קשישים, נכים, דרי רחוב, מכורים לסמים, כל מאות אלפי האנשים במדינה הזאת שהוא הציל אותם ונתן להם הזדמנות שנייה וגורל אחר. אני יודעת, אלי, שאתה שומע אותי, אז תודה, תודה על כל מה שעשית למדינה הזאת, ותודה לך, ג'יזל, שהלכת איתו כל הדרך. אני מאוד מאוד אוהבת אותו. אני לעולם לא אשכח אותו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת בן ארי על הדברים המרגשים שנגעו בכל לב. אני מתכבד כעת להזמין ראש עיר נוסף לשעבר מהדרום, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, שביקש אף הוא לשאת דברים לזכרו של חבר הכנסת המנוח אלי אלאלוף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ג'יזל, שי, הבן של אלי, המשפחה הקרובה והחברים, לא מזמן זכיתי להיפרד מאלי במיטת חוליו. אלי במידה מסוימת אסר על ג'יזל שיבואו מבקרים, והיא, שטיפלה בו וסעדה אותו עד יום מותו באהבת אמת מוחלטת, בכבוד, אמרה לי: מיכאל, יהיה לך קשה לראות אותו, אבל באתי אליו הביתה, ולא היה לי קשה. אלי לא דיבר הרבה. אלי בכלל היה איש שאם אין לך מה להגיד ואתה מדבר, זה עניין מיותר. דבר לעניין. הבאתי לו את הספר שכתבתי, שהוא מהמברכים, והברכה שלו שם לנצח. סיפרתי לו על החיים ומה קורה והרווחתי ממנו חיוך וחיבוק, וזאת הייתה הפעם האחרונה. וקיבלנו את הבשורה שאיבדנו את אלי אלאלוף. אלי אלאלוף זה מורנו ורבנו; אנחנו, דור בני העלייה, תלמידיו. אין-סוף פעמים בחיים פעלתי לפי האסטרטגיה של אלי, רק צפיתי בו ולמדתי בלי הפסקה, והייתי שלוב איתו משנות העשרים בחיי, מאז שאני קצין ומגיע לספרייה שהוא בונה לתפארת בירוחם עם מונטריאול והסוכנות היהודית או מרכז מדעים, ואני פשוט אדם צעיר, ואחרי זה אני בסוכנות היהודית עובד, והוא מנוסה וותיק וכבר סיים, ואחרי זה במגבית קנדה, אני רק צופה ולומד ממנו. לאלי הייתה תורה, תורה של צדק וצדקה, תורת חסד ורחמים, תורה של אחריות אישית ואחריות קהילתית ואחריות של מדינה, תורה של נקיטת עמדה של מנהיגות, ולתת לכולם חכות, אבל מי שעוד לא יודע לדוג, לעולם לא יהיה חסר לו מה לאכול, לא ליד אלי אלאלוף. אלי אלאלוף, מאז היותו בן ארבע, בגיל ארבע בפאס, שמע את שוועת העניים וזעקת הדלים, כל יום בחייו, בביתו ובקהילתו, במשפחתו הרחבה, במרוקו ובישראל. יש אנשים שמתביישים לדבר על עניים. יש אנשים שחושבים שעניים זה לא מעניין. יש אנשים שאוהבים לדבר על ביטחון, ועל מדיניות, ועל דמוקרטיה, אבל יש מישהו שדיבר וייצג את העניים בישראל ודיבר את קולם בכל מקום שהיה. אני רוצה להגיד לכם את עשרת הדיברות שלמדנו מאלי אלאלוף. למדנו להיות גאים במקום שבאנו ממנו. למדנו שאם אנחנו בני העלייה ואימא ואבא לא יודעים אנגלית ולא יודעים עברית ולא יודעים מתמטיקה, עדיין אימא ואבא הם האצילים שבאצילים. מהם אנחנו שואבים את גאוותנו, ובכל מקום שנפעל, ונלך להשכיל, ונלך לאקדמיה, ונהיה דור ראשון לאקדמיה, לא נתבייש באימא ואבא. הם יהיו בקדמת הבמה. הם יהיו עטרת ראשנו. כך אלי דיבר על משפחתו, על הוריו, על בית גידולו. למדנו מאלי להעז, אף פעם לא להיות כפוף לאף אחד, להוביל במדינה. הוא עולה לארץ, הוא צעיר והוא איש מקצוע, סוכנות, קרן היסוד, שליח. הוא רוצה להוביל. הוא יהיה חבר מועצה בעירייה, בלי לפחד ללכת לפוליטיקה. בסוף הוא יהיה חבר כנסת ויושב-ראש ועדה בלי לפחד, כי הדור הזה של העלייה צריך להוביל ולהנהיג, והוא נתן לנו דוגמה אישית בכל דבר שהוא עשה. אלי לימד אותנו לחשוב בגדול, לחזור עם הרעיון: לרומם את קרן רש"י, למזג אותה עם קרן סקט"א, להפוך אותה לקרן המשפיעה ביותר בישראל, הנוכחת ביותר בפריפריה, בנגב, בגליל, בחינוך, בבריאות, ברווחה, בהשכלה הגבוהה – בכל מקום. היו שנים שקרן רש"י הייתה ספינת הדגל בכל תחום של הפילנתרופיה הישראלית. אלי אלאלוף לימד אותנו לחבר בגדול. היה לו סוד שהדולר שלו היה שווה חמישה דולר. איך הוא עשה חמישה דולר? הוא היה מלמד פילנתרופים ופדרציות: אני יודע מה קורה במדינה, אני אבצע את הכסף שלכם. הוא למד לרתום פילנתרופים ישראלים ואנשי הייטק בכירים בישראל לפני שמישהו למד לרתום אותם, ולהפוך את הדולר שלו לחמישה דולר, ולהיות מקור ידע. פעם נסעתי עם האנשים שלו לניו יורק עם קרנות גידור, חבר'ה בני 30–40, שווים מאות מיליוני דולר. למה הם הזמינו את קרן רש"י, היחידה, ונציגיה לשם? כי הוא לא רק ביצע, הוא לימד איך עושים פילנתרופיה והשקעות אסטרטגיות. אלי לימד אותנו איך מביאים את הממשלה – איך עושים פרויקט בר-קיימא, איך לא עושים פרויקט של תרומה שנעלמת והמציאות נעלמת ולא עשינו כלום. הרי גדלנו בבית ספר שהיה בו אוכל, והמדינה הלכה וביטלה את ההזנה, ואלי אמר: בואו ניקח רק עשרות בתי ספר וניתן אוכל, אני מממן את האוכל. אמרו לו: יאללה, אנחנו איתך. אחרי זה הוא אמר: תשמע, זה לא בושה למדינה שאני 100% נותן את האוכל? אז אמרו לו: קח 30%–40% מהמדינה. אחרי זה הוא הלך לעיריות, הוא אמר להן: תגידו, אני צריך להביא את האוכל לילדים שלכם? לא תעזרו לי קצת? אז הם הביאו 30% לאוכל. אחרי זה יצא מצב שיש אוכל בבתי ספר עם עיריות, עם הורים ועם מדינה, והוא המנהל של זה, 90% ומשהו מהמימון הגיע, ובר-קיימא לדורות. ככה אלי עשה עם פרויקט הבגרויות, שכל אחד יכול, עם ניסים כהן. הוא אמר: בוא ניקח את אלה עם ציוני 5, נעשה להם בגרות. כסף שלי. אחרי זה משרד החינוך מקים את אגף שח"ר, ואחרי זה כיתות אמ"ץ, כל המתודה של "כל אחד יכול", כל המתודה של ניסים כהן, הפכה להיות בשער הראשי של משרד החינוך, במימון מלא. מתחיל, עושה, לא מחכה, מראה חדשנות ודואג שהממשלה תיכנס. הוא כאב את זה שאין תיכונים נחושים שיודעים להביא פילנתרופיה ולשדרג את מה שמשרד החינוך עושה. הוא היה נועז. הוא אמר: אני מקים רשת תיכונים. אמרו לו: אלי, אף אחד לא הקים רשת תיכונים 30, 40 שנה. הקים את "דרכא". הלך למייקל אואן בניו יורק, הלך לאחים פינטו, הלך לאנשי הייטק ישראלים: בואו נקים את זה, בואו נעמיד מיליון דולר לכל תיכון. כל החלומות של כל מנהל, כמו שמאיר אמר. מה שהוא למד כתיכון בדימונה – בוא נעשה 100 תיכונים כאלה, שאנחנו נוביל אותם. שאף אחד לא יעשה לנו טובה, שלא נחזר על הפתחים אצל איזה מנכ"ל רשת. אנחנו נהיה הרשת. ורשת דרכא מובילה, והתיכונים שלה, מ-50% בגרות מגיעים ל-90% בגרות, עם מדעים ועם כסף פילנתרופי ועם ממשלה. אלי לימד אותנו שצריך לשנות את המדיניות. והחוקים שלו בוועדת העבודה והרווחה, והעוולות, וההקשבה לכאב, כולל פגיעה – מביאים רופאים ורוקחים מצרפת ואומרים להם: עד שנכיר לכם במקצוע ייקח שנים, ותביאו טפסים – הרגו אותם. אלי פתח את השערים. הוא אמר: צרפת, האימפריה, הרפואה שלה לא טובה לישראל? ופתח את השער, שינה את המדיניות. אני עוד מעט מסיים, לא להתייאש. אלי לימד אותנו על אסתטיקה. כשבנו את הספרייה בירוחם שמו שטיח מקיר לקיר. שמו תמונות של משה סעידי, עבודות קרמיקה. אמרו לו: אלי, מה זה, זה אוניברסיטה, זה בית מקדש? והוא אמר: ילדי ירוחם יקבלו את הטוב ביותר. אבל הוא ידע שלעירייה אין כסף לתחזק. זו לא חוכמה לשים בניין פאר. אז שמו במגבית קנדה עם הסוכנות כמה מאות אלפי דולרים, וכל חמש שנים, אני, מנהל מתנ"ס, מקבל את הספרייה – אני יכול לקבל 40 דולר. לכו לספרייה של ירוחם היום, עם הכיסא שאלי קנה מרהיטי צרעה לפני 30 שנה – The best. הכיסא שם, החלפנו לו את הריפוד. לכו לספרייה של ירוחם, תבינו מה זה להגיד שילד בירוחם יקבל את הטוב ביותר שיש למדינה להציע. אלי היה איש קשה. כשהוא ראה זיוף וחוסר רצינות וחוסר מקצועיות ועוולות – הוא היה קשה. אבל הוא היה קשה בעוד דבר. אם קיבלת ממנו בניין ואתה תזניח ולא תנהל ולא תתחזק, הוא ייכנס ויגיד: מה זה הבושה וחרפה הזאת? ישר, בלי לחכות, בלי טקסים, לא משנה מי הגיע, ראש ממשלה – השירותים שלך על הפנים, אי-אפשר לעבוד איתך. ככה אלי אלאלוף. תעשו אסתטיקה, זכות יסוד של הילד בפריפריה לחיות בתנאים נאותים, וחלק מזה זה אסתטיקה. אלי לימד אותנו דוגמה אישית. פעם באתי אליו, אני וטל אוחנה – שהייתה אחרי זה ראש עיר, שהוא גידל גם אותה בקרן רש"י – אני וטל ועוד מישהו. ומגישים לו בקרן רש"י ארוחת צוהריים – תקשיב לזה, מאיר – בא לו לקחת ביס, הוא לא יכול, הוא רואה אותנו מולו. אז הוא אומר בשקט למזכירה: תביאי ארבע צלחות. אמרתי לו: אלי, כבר אכלנו צוהריים, תאכל. הוא לוקח סכין ומחלק את המנה לארבע. אמרתי לו: מה, אתה לא נורמלי? זו ארוחת הצוהריים שלך. לא, אני לא יכול לאכול. אלי שלח לי – כעובד במגבית קנדה, אני מקבל טלפון: תגיע לבאר שבע – מעטפה, 40 שוברי מזון למשפחות בפסח ובימים נוראים. אני אומר, מה זה? תיתנו את זה לעירייה, לרווחה. לא, מיכאל, הוא סומך עליך. אתה בירוחם – 40 משפחות עליך. תלך בית בית, תיתן להם, אל תגיד ממי קיבלת. כל שנה, בכל הארץ, אלפי שוברים. רק להדגים לכם מה זו מהפכה חברתית. אתה, מרגי, מכיר את באר שבע. באר שבע, אם אתה תתלוש את הפאר וההדר שאלי נטע בה – אין בה בכלל רווחה. היית שר רווחה. מרכז מרים גולדברג לנוער בסיכון – אלפי מטרים רבועים עם מוסדות והוסטלים ומקלט מיידי לנוער בסיכון ותעסוקה; ו"בית יציב", שהיה כושל והוא הפך אותו לפנינה, להארחה ולהשכלה; והוסטלים; ו"יחדיו", שהפעילה – עשרות מיליוני שקלים למען רווחה, בכל הגופים, לצרכים מיוחדים. גם אני זכיתי למתנות של אלי אלאלוף כשאני הייתי ראש עיר – השקעות של קרן רש"י; אבל הוא נתן לי עוד מתנה, הוא נתן לי את האחים פינטו. הוא אמר: בוא, תכיר, אחד עלה לארץ לא מזמן, בא לתל אביב, אחד גר פה בירושלים. וביחד עשינו עיר חינוך, והרמנו את ירוחם בחינוך, רווחה. ובזכותו האחים פינטו התאהבו בירוחם, ונטעו כרם ענבים ועשו את יקב פינטו, ועשו איתי את בית המלון בבעלות הקהילה. כמה מתנות הוא נתן לירוחם, לבאר שבע, לנגב – כל הנגב מלא, גם מועצות אזוריות: פנימיית עדנים – פוסט-אשפוזית; ריפמן – לנגמלים. אין מקום שהוא לא נגע. אנחנו נמשיך את מורשתו של אלי אלאלוף. למשפחה אני אומר: היו גאים באבא שלכם. היי גאה, ג'יזל, באיש שלך, בחסד שאת עשית איתו. היי גאה בדבר הזה. ראוי שאלי אלאלוף יונצח כאחד מגדולי האומה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת ביטון, תודה לחברות וחברי הכנסת המספידים והמקשיבים, תודה למוקיריו הרבים של חבר הכנסת לשעבר, וכמובן לג'יזל, למשפחה, לחברים של חבר הכנסת אלי אלאלוף, זכרו לברכה. << נושא >> הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, במעבר חד נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום –הודעת הממשלה על העברת סמכויות לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, לעניין הארכת הוראת השעה, משר הפנים לראש הממשלה. וכבר עלה אל הדוכן נכבדנו השר אמסלם למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר הפנים, על מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 20(ו) לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, לעניין הארכת הוראת השעה, וזאת עד למינוי שר פנים. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מתי ימונה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מובהר שהסמכויות יועברו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשימונה, ללא צורך בהעברה נוספת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לשר אמסלם. ראשונת הדוברים – מירב בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מוותרת, אני הולכת לג'יזל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> קודם כול, אני מודיע שרשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת נאור שירי; חבר הכנסת עופר כסיף; חברת הכנסת עדי עזוז; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת טלי גוטליב; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טלי גוטליב פה, סליחה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תעלה ותבוא חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> דדי ברנע, ראש המוסד, מתייצב בפני הוועדה למינוי בכירים, אומר את הדברים הבאים, ולא הייתם יודעים את הדברים שאני אומרת אם ראש הממשלה לא היה עושה שימוש בסמכות הבלעדית שלו, ומורה לחשוף את כל החומרים של ועדת הבכירים. ובכן, דדי ברנע, בהתייחס לרומן גופמן, אומר לוועדה את הדברים הבאים: אין לי שמץ של מושג, באירוע המדובר, אותה הפעלת סוכן. אין לו שמץ של מושג. הדבר היחיד שהוא יודע – הוא שאל את הרמטכ"ל זמיר מה העונש שקיבל האלוף גופמן. הוא קיבל הערה אישית, אמר לו הרמטכ"ל, כל כך קטנה, שאפילו לא נכנסה לתיק שלו. לא ייאמן. וזה לא הפריע לו, לדדי ברנע, ראש המוסד – לפני שהוא ידע שראש הממשלה יחשוף את החומרים האלה – לשלוח מכתב, מכתב נגד המינוי של האלוף גופמן להיות ראש המוסד. לא ייאמן. ובמכתב הזה הוא אומר שהאלוף גופמן, אלוף בישראל, עבר קווים אדומים, לא פחות ולא יותר. איך הוא התנהג, מה הוא עשה. הוא אומר את זה במקביל לדברים ההפוכים שהוא אמר בוועדה למינוי בכירים. תקשיבו, אני יושבת בבג"ץ, שומעת את הדברים האלה ומתפלצת. ראש מוסד. עכשיו, אני באתי לבג"ץ, קראתי את כל החומרים. ברגע שראש הממשלה התיר אותם והפך אותם לבלמ"סים, קראתי הכול. מה עוד קראתי? שבפני הוועדה למינוי התייצב גם הרמטכ"ל זמיר. הרמטכ"ל זמיר אומר על האלוף רומן גופמן שהוא קורץ מחומר של רמט"כלים, ושאם הוא היה נשאר בצבא, אפשר לצפות שהוא היה מתמנה להיות רמטכ"ל. אבל לא, ראש מוסד – זה היועמ"שית מיארה לא רוצה, וגם דדי ברנע לא רוצה, וזה עובר מתחת לקו הרדאר של כולם, העובדה שראשי מערכות הביון בישראל, גם רונן בר וגם דדי ברנע, הם יחליטו מי יהיה. המיליה שלהם, משלהם. הוא לא היה במוסד. ואללה? למה דגן היה במוסד לפני שהוא מונה להיות ראש המוסד? מה הולך פה? אני באמת שואלת מה הולך פה. ומה מדהים? תראו את התחבולנות של שופטי בג"ץ – עכשיו, אם לא הייתי עורכת דין, לא הייתי יודעת לספר לכם. כשהוגשה עתירה נגד המינוי של האלוף רומן גופמן – יו"ר הקואליציה, תגיד לי, אם אני צריכה להזדרז, להאט. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הכול בסדר, שלמה מסכם. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, יופי. מכל מקום, כשהוגשה העתירה נגד המינוי של האלוף רומן גופמן, הוגשה בקשה לצו על תנאי. הבקשה נדחתה, לא היה צו על תנאי. זאת אומרת שהאלוף רומן גופמן הוא ראש המוסד. אנחנו מגיעים לדיון, ודפנה ברק ארז פונה למי שמייצג את גופמן ואומרת לו: אתה מסכים שנשנה את סדרי הדיון כאילו יש צו על תנאי? רק כדי שתבינו שהמשמעות של זה היא שיהיה צו על תנאי. אז אני ישר אומרת מהקהל: לא, לא, לא, לא, לא, לא להסכים. ואז עורך הדין מתנגד. והמשמעות היא שרומן גופמן הוא ראש המוסד, כי אין צו על תנאי ולא ניתן צו על תנאי, ונגמרו הימים האלה שמישהו יכול ללעוג מעל הראש שלנו בלי שנראה ובלי שנתייחס לדברים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אופיר, השר? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לך שלוש דקות, את לא יכולה להמשיך. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – מוותרת; חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת מירב כהן; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; חברת הכנסת שרון ניר; חברת הכנסת צגה מלקו; חבר הכנסת אכרם חסון; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת דבי ביטון; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; חבר הכנסת אבי מעוז; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; חברת הכנסת יסמין פרידמן; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת עמית הלוי; חבר הכנסת מיכאל ביטון; חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת אושר שקלים; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; חבר הכנסת איתן גינזבורג; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת מאיר פרוש; חבר הכנסת אורי מקלב; חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת אלון שוסטר; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת סימון דוידסון; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חברת הכנסת מאי גולן; חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את השר שר התקשורת קרעי לסכם את הדיון הסוער שהיה פה, והמעניין. בבקשה, אדוני השר, לרשותך שמונה שעות ו-40 שניות. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת התכנסה סוף-סוף לדון בדברים החשובים באמת, בנושאים שעליהם אזרחי ישראל הולכים לקלפי ובוחרים את נבחרי הציבור שלהם שיתוו מדיניות, וזה לא רק לסלול כבישים ולדאוג לתשתיות מים, חשמל, אפילו תשתיות תקשורת. אלה דברים שלא משנה כמעט איזו ממשלה תהיה – למעט ממשלה שמחרימה חלקים מארץ נחלת אבותינו, ולצערנו, גם זה קרה בממשלה הקודמת – אבל למעט מקרים כאלו, באמת, בדברים הרגילים, ב-80% מהדברים, 90% מהדברים אנחנו מסכימים. צריך כאן מדינה עם כלכלה חזקה, עם תשתיות טובות. יש הסכמה. אבל הדברים שבשבילם הולכים לקלפי, בוחרי הימין הולכים לקלפי, ומה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים – את בית המשפט, כשהוא מוציא צווים בלתי חוקיים, ואני תכף אתן כמה דוגמאות, ללא שניתנה לו לכך סמכות חוקית. הוא עושה את זה בין היתר – הוא, בית המשפט, והמודחת וחבר מרעיה – עושים את זה בין היתר כדי לדכא הצבעה בימין, ואנחנו רואים את זה קורה כבר. אנשים שאני פוגש בחוץ, ולא רק אני, אומרים: למה ללכת אם בסוף יצחק עמית קובע הכול? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז כלכלה זה פחות חשוב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, כלכלה זה חשוב מאוד, וזה בדרך כלל, יש כאלה עושים יותר טוב, פחות טוב, אבל כולם בעד שתהיה כלכלה חזקה, אבל לא כולם בעד דמוקרטיה. אתה, למשל, אדוני היושב-ראש, אמרת לי כאן לא מזמן שאתה לא בעד דמוקרטיה, אתה בעד שבג"ץ יכריע בכל דבר ועניין. זו אינה דמוקרטיה, וכאן יש מחלוקת מהותית, האם אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אם תרשה לי, אתה מסלף את דבריי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה אמרת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני יכול להגיד לך מה אמרתי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אמרתי שאני מעדיף החלטה של בית המשפט העליון מאשר החלטה של הרבה מאוד מחברי הכנסת במשכן הזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זאת אומרת, אתה לא דמוקרטי. זה בדיוק מה שאמרתי, לא שינית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, זה אומר שיש הרבה חברי כנסת שאני לא רוצה שיחליטו בשבילי, זה מה שאמרתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. אתה אמרת: אני מעדיף 15 שופטים מאשר 120 חברי כנסת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא 120, חלק מחברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, 120 אתה אמרת, אבל לא משנה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא משנה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה אומר: אני מבכר את בית המשפט על פני הכרעה דמוקרטית של הריבון, וזו אינה דמוקרטיה, ועל זה באמת אנשים הולכים לקלפי – להכריע בסוגיות מהותיות, האם אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית שבה העם הוא הריבון, או שאנחנו מדינת כל אזרחיה, שבה יצחק עמית ובהרב-מיארה הם הריבון. זאת שאלה שעליה הולכים לקלפי. שאלה נוספת שהולכים עליה לקלפי היא האם התקשורת, שמתווכת את המציאות לאזרחי ישראל, תהיה תעמולתית, תישלט או בעצם תשלב ידיים יחד עם אותה מערכת מעוותת, ותמיד תאתרג אותה, ותמיד תאמר שלא משנה מה בג"ץ עושה, הוא צודק, ולא משנה מה בהרב-מיארה עושה, גם כשבג"ץ מגלגל אותה מהמדרגות, היא צודקת. על זה הולכים לקלפי, האם אנחנו רוצים כאן תקשורת תעמולה, או שאנחנו רוצים כאן תקשורת חופשית, תקשורת שבה פקידים ויועמ"שים לא יתערבו בתוכן, לא יתערבו במה לומר ואיך לומר, ואיפה לשדר ומתי לשדר, ואיך לעשות את זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רק רוצה להגיב, פשוט אנשים שולחים לי: מה, עכשיו קרעי הולך לדבר שמונה שעות? אז רק לתקן, יש לו זמן בלתי מוגבל. זה יכול להיות שעה וזה יכול להיות שמונה שעות. הוא לא ידבר שמונה שעות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמה שיידרש, אני אעשה את הכול לטובת אזרחי ישראל - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנשים חוששים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - וכדי שהקואליציה תעשה את מה שהיא צריכה לעשות, כדי שהכרעת הריבון בקלפי תבוא לידי ביטוי בכנסת. ופתחתי ואמרתי שהיום הכנסת סוף-סוף התכנסה כדי לדון בדברים שבשבילם האזרחים הולכים לקלפי. בין היתר דיברתי על המשפט. והיום שלוש ועדות בכנסת התכנסו לדון בסוגיות תקשורת – גם ועדת השידורים, כמובן, והיום הייתה מהומה גדולה על זה שאנחנו עומדים לסיים את הליך החקיקה ומפצלים את החלק שיכול לחכות להמשך או לכנסת הבאה; גם ועדת הכלכלה, עם הרחבת שידורי הרדיו, שלא רק המדינה תשדר בכל הארץ את ערוצי התאגיד והתחנה הלא-חוקית גלי צה"ל, אז זה הרחבת מגוון שידורי הרדיו האזוריים המגזריים שיוכלו לשדר בכל הארץ – ותכף אני אספר לכם את הדוגמה שבג"ץ הוציא צו בלתי חוקי בעניין הזה; גם ועדת הכספים התכנסה כדי לדון בחוק תקציב התאגיד, להחזיר את התקציב של מיליארד שקל בשנה שאזרחי ישראל מממנים מכיסם, להחזיר אותו לפיקוח הכנסת, להחזיר אותו להכרעת הממשלה. הממשלה תקבע מה יהיה התקציב ולאן ילך, מהן מטרותיו, כי ככה זה בתקציב ציבורי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרעי, אתה מרתק את כולם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רואה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה מרוב שהאופוזיציה לוחמת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, פשוט שמעו שקרעי מדבר, כולם באו לשמוע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מצוין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה קרה? פיליבסטר של הקואליציה עם רוב? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> עוד פעם טעיתם בהערכה. אין לנו שום משבר, אני מגייס ומצביע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יאללה. מהר. לפני שקרעי מתחיל - - - תעשה טובה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> איזה אופוזיציה אתם, תשמע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז שלוש ועדות היום בכנסת התכנסו לדון בדברים החשובים באמת. ואני אומר "סוף-סוף", כי הרבה זמן חוקים כאלה התעכבו כאן, גם בנושא התאגיד, גם בנושא הרדיו, גם בנושא הרייטינג, שזה נמצא בתוך חוק השידורים. כל הדברים האלה עכשיו מתקדמים. ואני מקווה מאוד שהממשלה הזו תמלא את ימיה, בעזרת השם, ונספיק לעשות בוודאי את חוק השידורים, שהוא ממש בישורת האחרונה, לפני קריאה שנייה ושלישית, וגם את שתי הצעות החוק האחרות שנדונו היום בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים. אני רוצה לומר לכם, בג"ץ – כמה צווים בלתי חוקיים הוא מוציא בלא שניתנה לו סמכות בחוק. למשל, הזכרתי קודם את גל"צ, שגלי צה"ל היום משדרת באופן לא חוקי. הממשלה סגרה אותה, בג"ץ הוציא צו לא מנומק, ללא סמכות חוקית, לביטול החלטת הממשלה. למעשה הודעתי להם בגלי צה"ל, בריאיון האחרון שלי שם, בסוף פברואר, שהחל מ-1 במרץ התחנה לא חוקית, ואני לא יכול לעלות ולהתראיין בתחנה לא חוקית. ועל זה אני רוצה אומר לכם, אזרחי ישראל: אנחנו עוד נראה מי ייסגר קודם. זאת השאלה שבעצם נשארה עכשיו. בג"ץ עצר בצו ביניים את סגירת גלי צה"ל, אבל בעיניי השאלה האמיתית היא מי ייסגר קודם, בג"ץ או גל"צ? זאת השאלה שגם לגביה אזרחי ישראל יכריעו בקלפי. האם הם מוכנים שחבורת פורעי חוק בגלימות ימשיכו לפרוע חוק, ימשיכו לסכל את מדיניות הממשלה, או שהם ידרשו במפגיע מנבחרי הציבור שלהם: שימו סוף להפקרות הזו? לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי ויצחק עמית הוא הריבון; לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי ומיארה עושה מה שבא לה ומסכלת את כל החלטות הממשלה; לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי, והכנסת מחוקקת חוקים וחוקי-יסוד, ויצחק עמית מחליט לבטל את החוקים האלה, הוא וחבריו. ולכן השאלה היא מי ייסגר קודם, בג"ץ או גל"צ? זו השאלה האמיתית. ואני אומר: זה לא משנה מי יהיה ראשון, מה הסדר. שניהם בסופו של דבר יעברו להכרעת הריבון. אם הגולם שקם על יוצרו לא ידע לחזור למקומו הטבעי ולשרת את השירות הנכון והדמוקרטי שלו באיזון בין הרשויות, וימשיך לרמוס את העם ואת הכרעות העם באמצעות נבחריו, בסופו של דבר לא תהיה ברירה לבית הזה אלא להחזיר את הגולם הזה לעפרו, ולהקים כאן ערכאה שיפוטית חדשה, שסמכויותיה יוגדרו על ידי הכנסת, ששופטיה ייצגו את כל המגוון בעם ולא בשיטת חבר מביא חבר. וזה בסוף דבר שהוא בלתי נמנע, גם בג"ץ וגם גל"צ, שניהם, ולא משנה הסדר. אני רוצה להסביר. אתן לכם לדוגמה את אחד הצווים. באמת, יש המון המון עתירות כנגדי בבג"ץ, כמעט כל דבר ששנוי במחלוקת במדיניות, שבשבילו אזרחי ישראל הולכים לקלפי – תקשורת, משפט, מינויים – הדברים החשובים באמת, שלהם יש משמעות, האם הצד הזה מושל או הצד הזה מושל – את כל הדברים האלה בג"ץ עוצר בהינף קולמוס, בלי שניתנה לו סמכות. ואני אתן דוגמה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרעי, יש ביטוי באנגלית: Read the room. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוא אני אספר לך, חבר הכנסת קריב. כשהיינו באופוזיציה גם חשבתי ככה. באתי לראש הממשלה ואמרתי לו – אני הייתי נואם פה לילות, שעות ארוכות. אמרתי לראש הממשלה: אני צריך עזרה, אני לא מצליח להחזיק לילות לבנים אחד אחרי השני. הוא אמר לי: תסתכל למצלמה שיש מולך - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ששי גואטה, שלום, באת לשמוע את קרעי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - תסתכל למצלמה, ותזכור שצופים בך רבבות מאזרחי ישראל. לא משנה מי נמצא כאן בבית הזה או לא נמצא, אני מדבר לאזרחי ישראל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טוב מאוד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> השר קרעי, אני עזרתי לך הרבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עזרת לי הרבה, בהחלט. נתתי דוגמה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> היית בבג"ץ. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, בג"ץ. בתחילת מבצע עם כלביא התברר לי כשר התקשורת שיש פערי התרעה חמורים מאוד לציבורים גדולים במדינת ישראל, ואני אסביר במה מדובר. היום אתה מקבל את ההתרעות של פיקוד העורף על טילים, כל מיני התרעות, גם בצופר השכונתי; וגם אם אתה סגור בבית ומשמיע מוזיקה ולא שומע את הצופר, אתה מקבל התרעות בטלפון, באפליקציה, ברדיו, בטלוויזיה ובאתר של פיקוד העורף ובהודעות ובלא משנה מה, המון המון אפשרויות. יש שני ציבורים עיקריים בישראל שלא מקבלים את כל זה, את כל הטוב הזה. פיקוד העורף מפלה אותם לרעה, ממש אפליה לרעה חמורה, מאוד שגובלת בסיכון חיי אדם. אחד מהם זה הציבור החרדי שגר בצפון – רכסים, צפת, טבריה – כל מיני מקומות שבהם יש עשרות אלפי אנשים מהציבור החרדי, משפחות. ראשי הערים פנו אליי ואמרו לי: תעזור לנו להנגיש להם את ההתרעות. הצופר השכונתי זה הדבר היחיד שיש להם. יש להם טלפונים כשרים, הם לא מקבלים התרעות מתפרצות; אין להם רדיו, הם לא מאזינים לרדיו שהוא לא חרדי, והרדיו החרדי, קול חי וקול ברמה, לא משדר בצפון; אין להם טלוויזיה, אין להם אינטרנט. תעזרו לנו להנגיש להם עוד יכולת לקבל התרעה. בדקנו את זה אצל גורמי המקצוע במשרד, והגענו להחלטה שאפשר לתת לערוצים החרדיים לשדר בצפון בתקופת חירום. הבאנו את ההחלטה. הייעוץ המשפטי גלגל אותנו מכאן לשם, מסמכות כזאת לסמכות אחרת. בסופו של דבר אמרו לנו: דרך המלך – לכו לרשות השנייה. הלכנו לרשות השנייה, שם הייעוץ המשפטי גם התנגד, אבל הרשות השנייה קיבלה החלטה לאפשר. מבצע עם כלביא – הערוצים החרדיים שידרו בצפון. ולא רק החרדיים בצפון, גם בפזורה הבדואית בדרום, ששם אין כיסוי מספיק של קליטה סלולרית ולמעשה קורית אותה בעיה – הערוצים הערביים, רדיו א-שמס ורדיו נאס, אפשרנו להם לשדר בדרום, והם שידרו בדרום, כי אין ערוצים בערבית מהערוצים המגזריים שמשדרים בדרום. ככה היה בעם כלביא. במבצע שאגת הארי, שוב, ביום שבת התחיל המבצע, ובמוצאי שבת כינסנו הערכת מצב בחמ"ל של משרד התקשורת, ודרשתי מממלא מקום מנכ"ל הרשות השנייה להביא את ההחלטה, שוב, בפני הרשות השנייה בדחיפות. סיכון חיי אדם. הלך המנכ"ל, הגיש את הבקשה שלי לרשות השנייה מייד למוחרת בצוהריים. ביום ראשון הרשות השנייה התכנסה וקיבלה החלטה לאפשר גם במבצע הזה, כל עוד נמשך מצב החירום המיוחד בעורף, לערוצים החרדיים לשדר בצפון ולערבים לשדר בדרום. גם אז הייתה התנגדות, הוגשו בג"צים. אז הגיעה הפסקת האש. הגיעה הפסקת האש, ובייעוץ המשפטי לממשלה הפעילו מה שנקרא לחץ פיזי מתון על פיקוד העורף – למה צריך? כן צריך, איך צריך, תסבירו לנו בדיוק מה הפערים. פיקוד העורף חטף רגליים קרות, והוציא מסמך לייעוץ המשפטי לממשלה ואמר: אין צורך, בגלל שאנחנו בהפסקת אש, ההתרעות המתפרצות – כבר אין צורך בהן. למרות שאין לך – טלפון כשר – אתה לא צריך התרעה מתפרצת כי אנחנו בהפסקת אש. באתי ואמרתי לפיקוד העורף וגם לבג"ץ, ולא רצו לתת לי להיות משיב. שתבין, אדוני יושב-הראש, לא רצו לתת לי להיות משיב בעתירה הזאת לבג"ץ. אמרו לי: אתה לא קיבלת את ההחלטה בכלל, זו הרשות השנייה וזו ועדת התדרים שאפשרה את זה. ולא משנה כמה זעקתי ואמרתי, ושלחתי בפקס את העמדה שלי, את העמדה של יושב-ראש ועדת התדרים, שגם לו לא נתנו להציג את העמדה שלו בבג"ץ. הייעוץ המשפטי לממשלה אמר: לא, לא, לא, לא משנה מה העמדה המקצועית שלך, אנחנו מייצגים אותך ואנחנו נייצג נגדך. שלחתי בפקס ודרך שליחים, פיזית, להגיש את העמדה שלו לבג"ץ, כי לא נתנו לי להיות משיב. והעמדה הייתה, לא יכול להיות שאתם אומרים דבר כזה, יש פערי התרעות, לא רק בהתרעות מקדימות, בצפון יש עדיין ירי טילים, לא מאיראן, אבל מחיזבאללה. יש פערי התרעה בזה שאין לך ברדיו ואין לך בטלוויזיה ואין לך באפליקציות, ואין לך דרך לתת הדרכה לציבור, זו חובה. אדוני יושב- הראש, ממש קשה לי ככה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סליחה, אני מבקש. סליחה, השר וסרלאוף, נא לשמור על שקט. עליזה, את אחראית על הצד השמאלי, תודה. אחראית שהם לא ידברו. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> באנו והצגנו לפני בג"ץ את העמדה של יושב-ראש ועדת התדרים ואת העמדה שלי, שיש פערי התרעה חמורים, זה גובל בסיכון חיי אדם, כי אין דרך להדריך את הציבור, רק דרך הצופר השכונתי. תאר לך, משפחות חרדיות שהדרך היחידה – אני לא יכול. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סליחה, אני מבקש, זה בלתי אפשרי. אתם מדברים כאילו אתם לבד פה. השר קרעי אומר דברי חוכמה כל כך חשובים, אנא האזינו. גלעד קריב עומד פה בשקיקה ורוצה לשמוע. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> באנו והצגנו לפני בג"ץ – לא נתנו לנו להציג באופן ישיר, אז דאגנו להעביר מסמכים לבג"ץ בדרכים לא דרכים – שיש עדיין פערי התרעה מאוד חמורים שגובלים בסיכון חיי אדם. ובכל זאת, בג"ץ הורה להקפיא את ההחלטה של הרשות השנייה ולעצור את השידורים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני צריך לרדת, אני נפרד. חבר הכנסת רביבו, אתה מגיע לפה? תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שלום, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שלום וברכה, אדוני היושב-הראש. למרות העמדה המקצועית שדאגנו להעביר לבג"ץ, בג"ץ החליט להקפיא את הוראת הרשות השנייה בהינף קולמוס, בלי לנמק, בלי להסביר מדוע, בגלל שפיקוד העורף אמר שלא צריך התרעות מקדימות כי יש הפסקת אש, כל יתר הפערים לא עניינו את בג"ץ. ואני כשר התקשורת לא מוכן. מכיוון שלבג"ץ יש רק סמכות שהוא נותן לעצמו, והאחריות עליי, פניתי לאפיק אחר בחוק. יש את סעיף 13א לחוק התקשורת, שאומר שהשר, בהסכמת ראש אגף תקשוב, רשאי לתת הנחיות. וזה מה שעשיתי, הוצאתי הנחיות לערוצים החרדיים, הערביים והרוסיים לשדר כל עוד יש מצב חירום מיוחד בעורף. עכשיו תקשיבו מה קרה. אני לא משיב לעתירה, גיל לימון לא נתן לי להיות משיב כדי שאני לא אקבל ייצוג נפרד. ובג"ץ – המשפטנים שביניכם יזדעזעו מזה – הוציא צו, ביטל והקפיא למעשה את ההנחיה שלי. צו – כאשר לא נתנו לשר, הוא לא משיב לעתירה, לא קיבל את יומו בבית המשפט, ובג"ץ החליט לעשות ככל העולה על רוחו ולעצור ולבטל, להקפיא את ההנחיה של שר התקשורת. למעשה לפני כשבוע וחצי, ביום שישי, פסקו השידורים של התחנות החרדיות בצפון ושל התחנות הערביות בדרום. ובג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה הלעומתי, שייצג נגדנו, ופיקוד העורף, שלא הסכים לקחת אחריות על זה, מסכנים בכל רגע נתון עכשיו – ברגעים אלו יש ציבור גדול בצפון ובדרום שההתרעה היחידה שהם יכולים לקבל זה רק דרך הצופר השכונתי. בהמשך לזה, זימנתי את פיקוד העורף אליי לדיון בלשכה. הגיעו אליי נציגים מפיקוד העורף, מאגף תקשוב, מרשות החירום הלאומית, ואמרתי להם: יש לי אליכם שתי שאלות פשוטות. מה עושים, מהן ההתרעות שאתם מספקים לנהג שנוהג בכבישי הצפון והוא נהג חרדי, או נהג ערבי שנוהג בכבישי הפזורה הבדואית ואין שם כיסוי ואין לו רדיו להאזין, כי לא קולטים שם את רדיו אל-שמס ורדיו נאס? זה אחד. ושתיים, מה אתם עושים עם תושב כזה בצפון או בדרום שנמצא בבית, הבית סגור, המזגן דולק, או שם מוזיקה כי אין לו רדיו ואין לו טלוויזיה, והוא לא שומע את הצופר השכונתי? אני אומר לכם, התשובות שלהם היו פשוט חרפה, הם לא ידעו לענות. ענו לי: אז שיקשיבו לרדיו מורשת. אמרתי להם: אבל אתם לא מבינים, ציבור חרדי לא מאזין לרדיו מורשת, יש שם שירת נשים, יש שם דברים שהם לא לפי אורח חייו. מה, אם חרדי רוצה להאזין רק לרדיו חרדי ואין דרך אחרת, לא תיתנו לו? לא הייתה תשובה. יצאו משם מהדיון והבטיחו לחזור לברר ולבחון את הפערים שהצגנו בפניהם. גורמי המקצוע, רשות החירום הלאומית – היו איתנו. אגף תקשוב הודיע לנו באותו דיון שהסכמת ראש אגף תקשוב בתוקף. ורק פיקוד העורף, שהגיע עם יועצת משפטית לפגישה הזו – לאחר יומיים מפקד פיקוד העורף הוציא מכתב, שוב פעם, לבקשת הייעוץ המשפטי לממשלה, וקבע שמבחינתו הכול טוב, אין פערים. מתעלמים לגמרי מהמציאות בשטח. כתבתי מכתב מאוד חריף לשר הביטחון בעניין הזה, וקראתי לו לקרוא לסדר את מפקד פיקוד העורף על זה שגם בתוך פיקוד העורף שולטת היועצת המשפטית המודחת לממשלה. ברור שכל זה מגיע בלחצים מהייעוץ המשפטי לממשלה, שבסופו של דבר מפעילים לחצים על היועצים המשפטיים כי הם לא רוצים לתת לכלי תקשורת שמזוהים עם הימין להרחיב את הקולות, להרחיב את השידורים שלהם, גם אם מדובר בזמן מלחמה, גם אם מדובר רק לצורך מצב חירום מיוחד בעורף. הדבר הזה הוא שערורייה שאין כמוה. בג"ץ, שמוציא צו ביניים או צו ארעי, לא משנה איך הוא קורא לזה, כאשר שר התקשורת בכלל לא משיב לעתירה. הגשתי נגדם, נגד אותם שופטים, תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, שיפעל בחומרה, שימצה את הדין עם שופטים שמוציאים צו ללא סמכות, למי שלא היה משיב לעתירה ולא זכה להציג את עמדתו בפני בית המשפט. הדברים האלה, זה רק אחד מני אלף. דוגמה אחת שהיא מאוד חמורה, שגובלת בפגיעה בחיי אדם שמעורבים בה הייעוץ המשפטי לממשלה, המושחת, מעורבים בה פורעי חוק מבג"ץ, ומעורב פיקוד העורף, שלצערי שר הביטחון לא מחזיק את הפקידים שלו קצר, שיבינו שהם לא שפוטים של הייעוץ המשפטי לממשלה. וכל זה – בשעות אלו יש פערי התרעה. חרדים בצפון, הדבר היחיד שיש להם זה צופר שכונתי. כל יתר אזרחי ישראל, יש להם צופר, יש להם אפליקציה, יש להם אינטרנט, יש להם טלוויזיה, יש להם רדיו. החרדים בצפון, הערבים בדרום, בפזורה הבדואית, שאין להם כיסוי, לא זכאים כמו כל אזרחי ישראל לכל הדברים האלה, לא זכאים להדרכות של הפיקוד. אתם יודעים מה ענו לי פיקוד העורף כשאמרתי להם: איך אתם מעבירים הדרכות לציבור הזה? השר אליהו, אתה יכול לנחש איך פיקוד העורף מעביר הדרכות לחרדים בצפון ולפזורה הבדואית בדרום, שאין להם כלום חוץ מצופר? פשקווילים, זאת התשובה של פיקוד העורף. אנחנו מעבירים להם הדרכות בפשקווילים. לדיון שם עלה בזום ראש העיר טבריה, אמר להם: אתם עושים צחוק, מה זה פשקווילים? אין לנו דרך להגיע לעשרות אלפי תושבים שאין דרך לתקשר איתם, לא מקבלים סמ"ס, לא ווטסאפ, לא הודעות מתפרצות, לא אינטרנט. אין לנו דרך, הרדיו עוזר לנו. כלום, ראש בקיר. זה ייעוץ משפטי שלוקח לעצמו את הסמכות ומשאיר את האחריות עלינו, ואת הדבר הזה אנחנו חייבים לתקן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ששש, סיעות. בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את הדבר הזה אנחנו חייבים לתקן, כי אנחנו לא יכולים להביט בעיניהם של – אני כבר לא יכול להביט בעיניים של אזרחי ישראל ולומר להם שעשינו הכול, כי אנחנו לא עושים הכול. כי עדיין יש חבורה של פורעי חוק שלוקחת לעצמם סמכויות לא להם, שעושים מה שבא להם, מבטלים חוקי כנסת, מבטלים חוקי-יסוד, מבטלים החלטות ממשלה, מסכנים חיי אדם רק כדי שלא ניתן לתקשורת הימין, חלילה, אפילו לצורך מצב חירום מיוחד בעורף, לשדר ולהרחיב את השידורים שלה. והדבר הזה בסוף יעלה בחיי אדם. וראינו את זה, ראינו את הפרימטר בעזה, וראינו את אי-הריסת בתי מחבלים, וראינו הרבה החלטות שיפוטיות שגרמו בסופו של דבר לסיכון חיי אדם ולפגיעה בחיי אדם. וזאת דוגמה אחת של צווים לא חוקיים של פורעי חוק שעושים ככל העולה על רוחם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די, די, די. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והגיע הזמן שאנחנו - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם מדברים על חיי אדם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - נחזיר את הגולם הזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הממשלה שתחת כהונתה נרצחו ונפלו הכי הרבה ישראלים. אתה מדבר על חיי אדם. אין לכם גבולות, אין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הגיע הזמן שאנחנו - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עכשיו תראה מה קורה בצפון. תראה מה קורה בצפון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני בדיוק מדבר על זה, על מה שקורה בצפון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ושבג"ץ, בגלל שהייעוץ המשפטי לממשלה, לא מאפשרים - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בג"ץ. רק בג"ץ. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק בג"ץ. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה בושות. איזה בושות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בדיוק אני מדבר על מה שקורה בצפון, כשבג"ץ, הייעוץ המשפטי לממשלה, פיקוד העורף ושר הביטחון, שלא לוקח את זה לתשומת ליבו – תושבים שם לא זוכים לשום התרעה חוץ מהצופר השכונתי, לא זוכים להדרכות. אותו דבר בפזורה הבדואית בדרום. על הדברים האלה אנחנו חייבים תשובות לאזרחי ישראל. הסמכות בידיים שלנו והסמכות אצלנו ולא אצלם, למרות שהם מנסים לקחת את הסמכות אליהם. את הדבר הזה אנחנו חייבים, חייבים לתקן, שנוכל להישיר מבט לאזרחי ישראל ולומר להם: אנחנו נתקן, אנחנו נחזיר לידיים שלכם את ההכרעה, אנחנו נחזיר לכם את הקול שלכם. אלו שמנסים לרמוס אתכם עכשיו עם צווים בלתי חוקיים יעשו את זה גם בבחירות. הם מנסים לדכא את ההצבעה שלכם כדי שתחשבו שאין טעם ללכת לקלפי, אבל תדעו שלא כך הם פני הדברים. שר המשפטים עשה מהלכים גדולים, הכין את התשתית, תשתית משמעותית מאוד לשינוי. ואנחנו משנים, ואנחנו מפרקים את מעוזי השמאל לבנה אחר לבנה, במשפט, בתקשורת, באקדמיה, בתרבות, כל המקומות שחשבתם שהם של אבא ואימא שלכם – אנחנו מראים לכם שזה לא ככה. יש לנו ראש שב"כ חדש וראש מוסד חדש, ויש לנו מינויים שאנחנו מצליחים, יושב-ראש כבלים ולוויין, רשות שנייה – אומנם עכשיו שוב פעם בצו בלתי חוקי של בג"ץ – בג"ץ החזיר את הרשות השנייה שמינתה הממשלה הקודמת בהינף קולמוס, בלי דיון, בלי הנמקות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> השר קרעי, גם אתה החזרת אבל בחוק התקשורת. לא ביטלת אותו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בלי דיון, בלי הנמקות, בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה לעומתי לממשלה, עושה ככל העולה על רוחו. ואת הדבר הזה אנחנו חייבים, חייבים לתקן, ובעזרת השם אנחנו גם נתקן. אנחנו בעיצומה של החזרת העטרה ליושנה, החזרת השלטון לעם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> יא אללה, בסדר. יא אללה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הבחירות האלה, הבחירות הקרובות, בעיניי, יהיו אספה מכוננת חדשה של מדינת ישראל, שבה העם ילך לקלפי ויאמר את דברו – האם אנחנו רוצים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית או שאנחנו רוצים מדינת כל אזרחיה; האם העם הוא הריבון או האם בג"ץ ומיארה הם הריבון; האם אנחנו כאן מקדשים את הערכים של מורשת ישראל או שאנחנו מחללים את מורשת ישראל. אלה הדברים שהעם הזה ילך לקלפי ויאמר את דברו. ואני מבטיח לעם שלנו שבעזרת השם הדברים האלה ישתנו. אנחנו משנים אותם עכשיו ברפורמת השידורים. אתם יכולים לראות את המלחמות של הייעוץ המשפטי מכל הכיוונים, לא משנה איפה – ממשלה, רשות אסדרה, כל גופי השמאל שיש להם היום מונופול על התודעה. אנחנו רואים את המאבק להשאיר את התאגיד עם תעמולה על חשבוננו. אנחנו רואים את המאבק לא לאפשר לערוצי הרדיו לשדר בכל הארץ. אנחנו רואים את פרפורי הגסיסה, את ההשתוללות הזאת משולחת הרסן כשהם מבינים שאנחנו מנצחים, כשהם מבינים שאנחנו משנים, משנים לטובה את פני התקשורת, את פני מערכת המשפט, את כל מה שאתם מנסים להמשיך – לאחוז בקרנות המזבח באופן לא דמוקרטי, לבטל כאן הכרעות של העם. אנחנו מתקנים, ואנחנו נמשיך לתקן בעזרת השם בממשלה הבאה, וגם מה שנספיק בממשלה הזאת כמובן, בתקווה שהיא תמלא את ימיה. וגם אם לא, יש לנו שבועיים-שלושה כנראה להשלים כמה דברים חשובים שאתם מאוד לא רוצים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, קרעי, רד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יצאנו מחג השבועות בסוף השבוע הזה, ושמעתי פעם שבחג שבועות אין מצווה מעשית מיוחדת. יש מצווה מעשית מיוחדת בסוכות – מצוות סוכה, בפסח יש מצה. בשבועות זה כביכול כמו שבת, כמו יום שבתון רגיל בלי מצווה מיוחדת, יום מתן תורה. והתשובה לשאלה למה זה ככה היא בגלל שהמצוות האחרות, שימו לב – בסוכות, במוצאי סוכות אנחנו מקפלים את הסוכה, שמים אותה בבוידם עד לשנה הבאה. במוצאי חג הפסח אנחנו מעלים את כלי הפסח לארון למעלה ומשאירים אותם שם עד לשנה הבאה. בשבועות אנחנו צריכים להיזהר לא להיות כמו הרפורמים, לא לקחת את התורה ולשים אותה בארון למעלה עד לשנה הבאה. לכן שבועות זה לא מצווה מיוחדת, זה דבר שמלווה אותנו לאורך כל השנה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין ספק, גם דרך תורה וגם דרך ארץ מלווים אותך, משהו - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוודאי, דרך ארץ קדמה לתורה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נורא חם פה, אדוני היושב-ראש. מחממים פה את החדר כדי שיהיה לי קשה לדבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה נראה לי קצת חלש היום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא חלש בכלל, רק חם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חלש, חלש. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמר רבי סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. התורה שלנו – שיש כאלו שמנסים לקעקע אותה, יש כאלו שמנסים לפגוע דווקא באלו שתורתם אומנותם כדי לסכסך בין הציבור החרדי לבין יתר המרכיבים השותפים הטבעיים שלו, ואני יודע שזה לא יעלה בידם. אני יודע שזה לא יעלה בידם כי אני רואה את מה שאתם שמתם בראשכם. אני רואה ששמתם בראשכם כאלו שמנגחים ונאבקים בתורה ובלומדיה. שמתם בראשכם אחד שהוא הנוכל הגדול של כל הזמנים בדמוקרטיות המערביות, שהונה ורימה את בוחריו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שלמה, אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה. תודה, כנסת נכבדה, תודה רבה. כמובן, להצביע בעד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, מכובדי השר. קיבלנו את עמדת הממשלה. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה בעניין העברת סמכויות לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון הוראת שעה), התשע"ז–2017, לעניין הארכת הוראת שעה משר הפנים לראש הממשלה. על פי בקשת הקואליציה והאופוזיציה ההצבעה תהיה הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה, אנא התחילי בהצבעה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – אינה נוכחת עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה, גברתי המזכירה, קראי בשמות בפעם השנייה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח מירב כהן – נגד עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח משה סעדה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת שלמה קרעי – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אבקש לדעת: האם יש באולם מי שטרם מימש את זכותו להצביע ומבקש לעשות כן? פעם נוספת? ההצבעה נעולה. אלו הן תוצאות ההצבעה: 37 בעד, 29 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הודעת הממשלה אושרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, אני מתנצל – מינימום. מינימום. << הצח >> הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד-פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1183).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד-פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ששי ששון גואטה, לקריאה הראשונה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת ששי ששון גואטה להציג את הצעת החוק. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. מוסכם כך? תחליטו מי עולה להציג. חבר הכנסת שלום דנינו מתכבד לעלות להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> זה לא עשר דקות, חברים, בקושי שתי דקות, זה מה שזה ייקח. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להביא בפניכם את הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד-פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026. מטרת התיקון – להסדיר בחקיקה ראשית התחייבות תקציבית קיימת שניתנה למועצה אזורית שדות נגב במסגרת תהליכי השיקום, הפיתוח והחוסן האזרחי-קהילתי, לאחר האירועים של כ"ב בתשרי, 7 באוקטובר 2023, והפגיעה הביטחונית באזור. התיקון – בהיקף שנתי של 10 מיליון שקלים חדשים עבור השנים 2025 ו-2026, ובסך הכול 20 מיליון שקלים חדשים. במהלך דיוני החוק בוועדת הכלכלה, היושב-ראש חבר הכנסת דוד ביטן פעל באופן יצירתי להרחיב את ההסדר לכלל המועצות בחבל התקומה. משרד האוצר מתנגד בתוקף להרחבה. לאור זאת, נחזור לוועדת הכלכלה עם הנוסח המקורי, בהתאם להתחייבויות. חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד החוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, מכובדי חבר הכנסת שלום דנינו. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לפני שנעבור לדיון האישי ולהצבעה, אני מבקש לאפשר הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, יצחק קרויזר, אריאל קלנר, אלי דלל, מישל בוסקילה, ניסים ואטורי, אליהו רביבו, שמחה רוטמן, אביחי אברהם בוארון, עמית הלוי וקבוצת חברי כנסת. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, קטי קטרין שטרית ויצחק קרויזר בנושא: השלכות הרפורמה בהתפתחות הילד על עתידם של ילדי ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד־פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנו נעבור כעת לדיון האישי. חבר הכנסת אריאל קלנר – מסיר. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי. אני רשום ראשון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אצלנו ששון גואטה ראשון - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. זה קפץ למזכירות מהאמצע. בסדר, אוקיי. חבר הכנסת ששי ששון גואטה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, איי, כמה צבועים אפשר להיות? כמה אפשר לעצום עיניים, אוזניים, לחשוב ששום דבר לא קורה? מי היה בצפון בפעם האחרונה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תשאל שאלות - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמד שר מטעם הליכוד בריאיון – אני ידעתי את האמת, אבל הוא, בריאיון ברדיו, אמר בלי להתבלבל שהוא לא היה מ-7 באוקטובר 2023 בצפון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט מיקי זוהר. אני עובד עם השר הזה, כיושב-ראש ועדת המשנה לספורט, כבר שלוש שנים וחצי. לפני שלושה חודשים קיימתי דיון ועדה, הוועדה דנה בנושא הזה, של הספורט בצפון, עלה סגן ראש העיר ואמר: השר לא הגיע לפגוש אותנו בצפון מ-7 באוקטובר 2023. מיקי אישר את זה. אין גועל יותר מהדבר הזה. מ-16 באפריל, יום הפסקת האש, אזרחי הצפון לא חיים, לא חיים. עסקים סגורים, לא יכולים לנהל עסקים שפתוחים קצת; ילדים לא הולכים לבתי הספר, וכשהולכים לבתי הספר – וראינו אתמול ברשתות – בבכי תמרורים הם נכנסים מתחת לשולחן ובוכים. כבר כמעט שלוש שנים חיים ככה, ושר במדינת ישראל, שאחראי על אחד הדברים שהכי חשובים להם, לא מגיע אפילו לדבר עם ראש העיר, עם האזרחים ועם התושבים. יש בושה גדולה מזה? תמשיכו לעצום עיניים. תחשבו שאותם אזרחי הצפון ימשיכו להצביע לכם – נה, הם יצביעו לכם. החיים השתנו. כל אותם אנשים שקופים, שאתם לא רואים אותם 30 שנה, לא יצביעו לכם הפעם, לא יסלחו לכם. לא יסלחו לכם הפעם, כי נמאס, נמאס להיות שקופים, נמאס לגור במקום שהוא אחד מהמקומות שהכי חשובים לישראל, וזה לא מעניין אתכם, השרים, ואת השר לתרבות וספורט במדינת ישראל. לא אמרתי עליו מילה שלוש וחצי שנים, אבל יש גבול. יש גבול שאי-אפשר לחצות אותו. הפעם אזרחי הצפון יעשו איתכם חשבון, יעשו איתכם חשבון, חברי הליכוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם עסקינן בשקופים, היום התכנס כנס חירום בנושא חרמות. לדאבוני הסיפורים הם קשים, המציאות קשה לילדי ישראל. לא די בתקופות המטלטלות שעברו הילדים שלנו, בין אם זה קורונה, מלחמות, עדיין יש ילדים שלא מוכנים לגשת לבית הספר. לא רוצים להתעורר בבוקר לבית הספר. ואם חלילה הם נעדרו, אז הם אשמים, כי אין סיבה שהם ייעדרו כשמתעללים בהם. היום, לאחר הכנס, נפגשתי בלשכתי עם קבוצת ילדים עם צרכים מיוחדים שהגיעו מקריית מוצקין, ושם שמעתי דברים מטלטלים: ילדים שמאיימים עליהם בסכין יושבים בבית – והמאיים נמצא בכיתה. למה הוא נמצא בכיתה? כי יש לו קשרים. הורים מפחדים להתלונן כי יתנקמו בילדים שלהם – במדינת ישראל 2026 הורים מפחדים להתלונן, כי אם הם יתלוננו או יעלו איזושהי הערה או הארה יחסלו איתם חשבונות, עם הילדים שלהם. היה אצלי סגן ראש העיר, סליחה, חבר מועצה ממוצקין, אלי בן חמו. קיבלתי שיחה מטל יונגר, שהוא ראש מטה ביש עתיד, והוא שאל: את תסכימי לפגוש אותם אחרי הכנס? אמרתי, בוודאי, הלשכה שלי פתוחה לכל מי שצריך תשובה ועזרה. הם פחדו להצטלם, הם פחדו שנתעד את השיחה, כי הם פוחדים. כי מישהו שם בעירייה יעניש אותם. אתם יודעים מה האבסורד? יושב שם ילד חודשיים אחרי שהשפילו אותו, בעטו בו וירקו עליו – ובצדק הוא לא רצה לקום לבית הספר. אחרי חודשיים וחצי הוא חוזר לבית הספר, ומה המורה אומרת לו? היא לא אמרה לו: ברוך הבא, בוא ננסה לתקן, תספר מה קרה, או מה קרה בחודשיים וחצי שהוא לא היה. היא אמרה לו: אתה מחרים אותנו. משמע, תישאר, תחטוף מכות, ישפילו אותך – ותתייצב בבוקר. אני לא חושבת שיש שפל כמו השפל הזה. אני רוצה להזכיר – אני לא יודעת, אולי ממרום גילי – פעם, כשהיה חרם אז היה חרם בבית הספר, זה הסתיים, הגעת הביתה, וולאכ, החברים והמשפחה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד שנייה, מילה אחרונה. אני רוצה לשים עוד דגש אחד קטן, סליחה, אדוני. אותם ילדים – יש טיול שנתי, כבוד היושב-ראש, והם לא יכולים לצאת לטיול כי הטיול הוא יומיים. אז לא מוציאים אותם. מי מאיתנו לא זוכר טיול שנתי? ואני שואלת למה? בגלל שהם ילדים בכיתת תקשורת בבית הספר לא תדאג שגם הם יצאו, בדרך כזו או אחרת, לטיול? זו שערורייה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. אשמח להיפגש איתך בנושא אחרי שאני אסיים את המשמרת שלי. חברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואללה, אם יש מי שיגיד שכן – בשמחה. אני חושב שאתה מאוד ראוי, להרבה מעבר לזה, אגב. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, אני חייבת להגיד לך – אתה יודע, הצבענו בשבוע שעבר על פיזור הכנסת, 110 חברי כנסת, על חוק של חבר הכנסת אופיר כץ כולם הצביעו, לא משנה שאת שלנו הפלנו, נשים את זה בצד – למה אנחנו עדיין כאן והכול כרגיל? למה אין דיון בוועדת הכנסת? כאילו מה – חברי הכנסת מצביעים ולא מעניין? עכשיו, אתה יודע, אני מנסה לחשוב. אנשים אפילו לא יודעים איך לתכנן את הדברים שלהם, מה לעשות, מתי מתפזרים? אף אחד לא מדבר. חברי כנסת הצביעו – איך אומרים, יש משפט, אתה יודע, על ההוא שעשה את שלו ויכול ללכת. אם אנחנו מצביעים ואם אנחנו חושבים שהכנסת הזאת אין לה זכות קיום, יתכבדו, בבקשה, הקברניטים – אני רואה שאתה מקשיב – ויפזרו אותה. ואם לא יפזרו אותה, שיבואו ויגידו למה לא מפזרים אותה. אבל אם לא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את רוצה התייחסות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אומרת לך, אני אומרת שאם הוחלט משהו והכנסת הצביעה – מה שאנחנו רואים פה זו בסוף רמיסה של חברי הכנסת. ולהזכיר לך, יושב-ראש הכנסת הוא זה שאמר בעצמו: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. אז אמיר אוחנה, יושב-ראש הכנסת: הכנסת קיבלה בהכנעה את רמיסתה, ולא רק את רמיסתה – דרכו עליה ככה ועשו לה: את שומעת? את לא מעניינת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חס וחלילה. חלילה וחס. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה מה שקרה. אדוני הריבון, אם 110 חברי כנסת – היום בבוקר הייתה אמורה ועדת הכנסת להתכנס ולדון בפיזורה. זה מה שהיה תמיד, תבדוק אותי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תנוח דעתך, חברתי חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבדוק אותי, הינה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כיוזם ראשון - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תעצור לרגע. תעצור כי יש לי משהו לדבר עליו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה. כיוזם ראשון - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הצבענו גם עליך בעד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כיוזם ראשון של הצעת החוק מטעם הקואליציה, תנוח דעתך שאם כבר החלטתי שאני מגיש את זה - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה סגן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - בכוונתי שזה יטופל כראוי בהליך המקובל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אבוד לך, אבוד לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואני סומך, אני סומך - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - על יושב-ראש הקואליציה ועל ראש הממשלה שיוודאו שההליך הזה יושלם בדרך הדמוקרטית והמקובלת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לראש הממשלה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רק תן לי לענות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה לעשות שאנחנו בקואליציה לומדים מכם, מתאמים תהליכים עם ראש מפלגתנו – זה מקובל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להגיד לך - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתם טסים לאמריקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת רביבו, ביום שני הבא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עכשיו אני רוצה להחזיר - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני רק עונה לך וממשיכה. ביום שני הבא, בעזרת השם, ניפגש פה, פנים מול פנים ואני מאוד מאוד מקווה שתגיד לי משהו אחר. כי אם בשני הבא אנחנו נפגשים ועדיין אין ועדת כנסת, אז הכנסת הזאת כנועה. עכשיו אני רוצה לדבר איתך על ערב חג השבועות, כי הרי לא יכול להיות שאני לא אתייחס לנאום של זיכרונות מבית אבא של ביבי. משפחה אשכנזית יושבת לשולחן החג, הרי זה לא קרה במשפחה שלי, וזה גם לא קרה במשפחה שלך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה גזענות, אבל? למה גזענות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש ממשלת ישראל – מה לעשות, ראש הממשלה הוא הגזען. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את יודעת שזה נושא רגיש אצלי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, בוא אני אגיד לך משהו על הסרטון. תשמע, בערב חג השבועות, במקום שיבוא ראש הממשלה וישתתף בצערן של המשפחות השכולות הרבות; במקום שיאחל החלמה לפצועים הרבים שיושבים בבתי חולים – אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה הוא ביקר בשיקום, שישאל את אלעזר, הוא יספר לו מה קורה – או למשפחות שכולות; במקום שיעשה הודעה ממלכתית, מרגשת על המשפחות השכולות, על הפצועים – מה עושה ראש ממשלת ישראל? עושה סרטון של משפחה אשכנזית יושבת לה – וזה בכוונה אשכנזית, כי יש שם את הפפיון וזה. בוא, חבל שאתה לא מקשיב לי, אבל נראה לי שהיית מוצא בזה דברי טעם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מקשיב, אני מקשיב, הפפיון והיושבים – נו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז יושבת המשפחה, ולרגע הם חושבים שהבן שלהם הומו, אוקיי? אוי ואבוי, לסגור את האוזניים, כולם. אבל הכול בסדר, הוא לא הומו, הוא ביביסט. תשמע משהו, אני חייבת להגיד לך – תן לי עוד 20 שניות, כי באמת פטפטנו, אתה ואני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עצרתי את השעון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם רוצה להגיד לך משהו. תראה, אני באה ממשפחה – חלק מהמשפחה שלי ביביסטים. תקשיב, אני אפתיע אותך. לא רק שהם לא מתביישים, הם גאים. לא רק שהם לא מתביישים, הם מצהירים על זה, הם אפילו עונים לפעמים לחברי כנסת מיש עתיד. אני אומרת להם, די, יא פדחנים, מישהו עוד יעלה על החיבור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואתם לא לוקחים אותם לטיפולי המרה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רק שהם לא מתביישים, הם – מהמקפצה. אוקיי? אל תדאגי. אגב, כשיש להם בעיה, למי הם מתקשרים, אלי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אלייך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. למי הם יתקשרו, לביבי? הוא לא יודע איך הם נראים, הוא לא מכיר בהם. זה הביביסטים. האם יש כאן חבר כנסת אחד שמישהו במשפחה שלו מתבייש בזה שהוא ביביסט? אגב, אם הוא מתבייש, למה הוא מתבייש? למה אתה מתבייש להיות ביביסט? למה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בושה, מה למה? - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זו בושה. ועכשיו אני אגיד לך משהו אחרון. ראש ממשלה, ערב חג שבועות – במקום לפלג, לשסות, לשסע, שייתן ברכה של חג שבועות ויברך את עם ישראל. מגיעה לנו הנהגה אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, בכל זאת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הוא ביביסט. הוא מתבייש. מה יש להתבייש? ברור שצריך להתבייש, אבל הוא לא, להפך - - - אתה יודע, אגב, שהוא העתיק את הסרטון הזה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עכשיו את מפריעה לטטיאנה, אגב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני רק רוצה להגיד לך ששכחתי להגיד שהוא העתיק את הסרטון מטראמפ. אתה יודע? זה גם לא היה יצירתי, זה לא היה שלו. אוריך העתיק את זה מטראמפ. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אין חנינה, אין גרעין, אין כלום. סתם היה פה הכול. סתם טראמפ בא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סתם, סתם, סתם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר פרסם גיא ורון, כתב מערוץ 12, כתבה מטרידה וממש כואבת על קריית שמונה. הוא אומר שמאות ילדים לא נרשמים למוסדות חינוך לשנת הלימודים הבאה בקריית שמונה, מאות ילדים. והוא מביא סטטיסטיקה. למשל, מספר הילדים בגני ילדים צנח מכ-1,000 ילדים לכמעט 600 ילדים; במקום 13 כיתות א' שהיו לפני המלחמה, לפני כל המערכה, שנמשכת כבר כמעט שלוש שנים, רק 8 כיתות א' אמורות להיפתח בשנת הלימודים הקרובה. משפחות בצפון פשוט מצביעות ברגליים ועוזבות. מאז תחילת המלחמה פגשתי הרבה משפחות של מפונים – תלמידים, עובדי הוראה, מנהלים של מוסדות חינוך. הסתכלתי להם בעיניים, ואני שומעת אותם – חלק מהם נמצאים בטיפולים, וילדים נמצאים בחרדות, חזרו להרטיב בלילה, וכולם שואלים רק שאלה אחת: אם יש להם בכלל עתיד בצפון או אין. אתם יודעים, מערכת החינוך היא מבחן אמיתי למצבה של הקהילה כולה, של המדינה כולה. והילדים של קריית שמונה, של שתולה, של מעלה יוסף, של הגליל העליון ומטה אשר, הם אותם ילדים – הם רוצים חוגים, רוצים לבוא לבית ספר, ולא להתחבא מתחת לשולחנות ומתחת לכיסאות. ילדים בקריית שמונה, במקום לשמוע שירים בחג שבועות, שמעו את הרחפנים. וזה מטריד אותם. בימי שישי רק שליש מהילדים מגיעים לבית ספר. למה? ילדים נמצאים בחרדה. כשיש אזעקה – ולפעמים אין אזעקה והפיצוץ נשמע לפני שיש התרעה – מי יכול להמשיך לחיות ככה? אתם, אם אתם ההורים, הייתם שולחים את הילד לבית הספר או לגן כשהפיצוץ נשמע לפני ששומעים את האזעקה וההתרעה? אתם יודעים, אני רוצה להגיד שהכינוי של ראש הממשלה, שהוא היה קורא לעצמו מר ביטחון – זה בכלל לא רלוונטי. לישראל של 2026 אין ביטחון. ואנחנו צריכים להחזיר את הביטחון גם לתושבי הצפון – ולכל האזרחים של מדינת ישראל. לפני שש שנים נתניהו עצמו הזהיר שיש סכנה מרחפנים. שמענו את זה בסוף השבוע, זה הסתובב ברשתות החברתיות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואיפה הוא היה? איך הוא טיפל בסכנה של הרחפנים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. הארכתי לך את הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מר ביטחון, מר כישלון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמרתי תודה רבה. אני אזכור את זה בפעם הבאה שתעלי. חברת הכנסת מירב כהן, שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, רשות מקרקעי ישראל החליטה בשעה טובה שיותר לא ניתן לתת הטבות למשתמטים – דירה בהנחה, למשתמטים. חשוב לי שהציבור בבית ידע שההחלטה הזו התקבלה אך ורק בזכות בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה. כי בג"ץ קבע כבר כמה פעמים שהממשלה חייבת להודיע איך היא מתכננת לגייס אנשים, איך היא אוכפת את חובת הגיוס, אילו סנקציות היא מטילה, אילו הטבות היא שוללת, מה היא עושה; ובגלל שהממשלה לא עשתה כלום מלא זמן, למרות שיש מלחמה מטורפת ויש צורך תקדימי בעוד לוחמים, בגלל שהם לא עשו שום דבר אז בית המשפט פשוט נכנס לנעליים שלהם והודיע להם מה הם חייבים לעשות, אילו הטבות חייבים לשלול כדי לא לתת פרס למשתמטים. כי, לצערי, הממשלה הזאת, זו האג'נדה שלה – גם תוך כדי מלחמה לתת פרס למי שמשתמט תוך כדי מלחמה. עכשיו, תבינו. מילא, הוציאו להם את תפוח האדמה הלוהט הזה מהאש – הם במיידי קובעים דיון בכנסת איך אנחנו בכל זאת עושים מסלול עוקף ובכל זאת נשלם הטבות כלכליות למשתמטים. זה נורא נורא דחוף לקואליציה הזו. בזמן מלחמה, כשיש לנו גזרות פתוחות, מה שמטריד אותם זה איך בכל זאת הם ייתנו כסף למשתמטים בניגוד לפסיקת בג"ץ. חשוב שהציבור יבין את זה. תגידו לי אתם, מה ההיגיון שכסף של משלמי המיסים ילך למשתמטים כפרס? לא נותנים את הכסף הזה למי שמשרת – רק למי שמשתמט. למה? למה לתת הטבה של מאות אלפי שקלים למשתמטים? וזה לא רק דירה בהנחה. הינה, אני רק אציין: זה הטבות בארנונה, סבסוד מעונות יום, הנחה בביטוח לאומי, הנחה בתחבורה, קצבת אברך, ועוד ועוד דברים שמקבל רק מי שמשתמט. אם חס וחלילה הוא יתגייס ויצא לעבוד – ייקחו לו, כדי שחס וחלילה הוא לא יעשה את הדבר הנכון. ההיגיון חייב להיות הפוך, הפוך. עכשיו, שימו לב, מרגע שחוק ההשתמטות איננו בתוקף והתחילו לקחת הטבות כלכליות – ראו איזה פלא, התחילו להתגייס חרדים. בשנה רגילה יש 1,800 חרדים שמתגייסים, עכשיו אנחנו בחצי שנה כבר הגענו למספר הזה. דמיינו מה היה קורה אם באופן שיטתי היו לוקחים את כל ההטבות הכלכליות, הטבות-היתר למשתמטים, וגם אומרים להם: אין לכם למה לחכות לפטור כי הפטור לא יגיע, ואנחנו לא ניתן חנינה בדיעבד למי שהשתמט תוך כדי מלחמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם היו עושים את זה היינו רואים שינוי אמיתי. בממשלה הבאה – מי שישרת יקבל, ומי שלא ישרת לא יקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הסרטון, הסרטון המדובר, ששיתף ראש הממשלה בערב חג – האמת, לא פתחתי אותו, לא היה לי עניין, אבל לא היה צריך לפתוח אותו בשביל להבין מה היה הרפרנס – סרטי הבורקס – וקראתי בכל מקום מה היה. מה הצחיק אותי? שבסוף המנהיג שלהם הוא גבר אשכנזי, לבן, פריבילג, שלא נאמר ה- של הפריבילגים. ככה גם לא מעט שרים בממשלה הזאת הם מאותה עדה. אז בואו תסבירו לי איך אתם מרגישים כשאתם תוקעים אצבע בעין כאילו לאשכנזים, ואנחנו לא אשכנזים ואנחנו לא אשכנזים, אבל בסוף המנהיג שלכם הוא אשכנזי. תמיד היה מנהיג אשכנזי. גם כשרצו לצמוח מנהיגים לא אשכנזים, מה שנקרא, הורידו להם את הראש. ועדיין אתם מתגאים בזה. אז לא ברור לי העניין הזה של הסרטון. באמת, אני לא מצליחה לתפוס את זה וכנראה שאף פעם אני לא אצליח. בדקה וחצי האחרונה שנשארה לי אני רוצה לדבר על חוק הכותל, שהיום נכחתי בדיונים שלו. באמת חורה לי בנשמה, מהראייה הסופר-חילונית שלי. אני אדם חילוני, הכי חילוני שיש. אני מסתכלת ואומרת: למה, למה הקרע הזה, השסע הזה? עוד קצת לעשות רע, עוד קצת להשניא, פשוט להשניא את הדת. זה לא בא בחלל ריק, זה בא יחד עם זה שמחר יש לנו דיון על ההפרדה באקדמיה; זה בא יחד עם הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים. זה לא מגיע בחלל ריק. והינה, גם הרחבה הקטנה הזאת, שאני מבינה שהיא מוזנחת ואין בה גישה לאבנים, גם היא, המקום היחיד שבו אימא יכולה לחגוג בר-מצווה ליד הבן שלה, או בני זוג להתפלל ביחד, או כל המשפחה להתפלל ביחד – גם את זה יש צורך להפקיע? מדוע? למה לעשות את זה? האם המטרה שלכם היא לא לקרב לדת? זה בדיוק ההפך. זה בדיוק ההפך. מה שאתם עושים בכוח, בחקיקות, לא יעבוד, לא יתפוס. זה רק עושה אנטי. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. שלוש דקות לרשותך, אדוני. באת, הכנת חומר לשלוש שעות. מה, אתה בפיליבסטר? << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב של מדינה בתוך מדינה. ראש הממשלה נתניהו, בן גביר שר לביטחון לאומי. אין משילות, יש רק דיבורים על משילות. תופעת הפרוטקשן הגיעה לגבהים מטורפים תחת הממשלה הכושלת הזאת, ממשלה של חידלון וחוסר מעש. בחלקים שלמים בארץ יש מערכת נפרדת של אכיפה, של גבייה, של בוררויות, ולא צריך מודיעין. כל איש עסקים בצפון, בדרום, במרכז – לכו תקראו את דוח מבקר המדינה, שהיה צריך להרעיד פה את אמות הסיפים, אבל לממשלה הזאת זה לא עושה דבר. מוציאים בסוף את בן גביר רץ עם דגל, להראות שהוא גיבור, אבו עלי על אנשים כפותים. זאת המשילות שאתם מדברים עליה. אפס ביצועים. מעבר לעניין הזה, למעשה, אם רוצים להתחיל לטפל בתופעת הפרוטקשן, דבר ראשון צריך לשבור את משוואת הפחד. את זה הממשלה לא עושה ולא יודעת לעשות. אזרחים בסח'נין – כמו עלי זבידאת, שיש לו סופרמרקט, ואמר "עד כאן" לפני שלושה חודשים והשבית למעשה מגזר שלם. עכשיו, ממש בראש פינה, קם ארגון שנקרא "עד כאן" בהובלת יריב בן עמי, מובילים את המאבק בטרור הפרוטקשן. קיימו רק לפני כמה שבועות מפגש. במפגש הזה אתם יודעים מי לא היה נוכח? לא בן גביר, לא יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי פוגל, שאצלו, אצלו ביישוב, אצלו ביישוב, יש אחד הנפגעים ששרפו לו חברת הסעות שלמה, משפחת סגל. הוא אפילו לא טרח להגיע. דיבורים על משילות, אבל דבר לא קורה. אז אני אגיד לכם מה אני אעשה – מה שהממשלה לא עשתה. אני אציג להם את התוכנית שהייתה צריכה להיות מוצגת לפני שלוש שנים וחצי כנגד תופעת הפרוטקשן. הדבר הראשון – צריך להיות נושא מרכזי לראש ממשלה לטפל בו, כמו שהיה בממשלה הקודמת בנט-לפיד, נושא הפשיעה, והייתה ירידה בפשיעה; הדבר השני זה יריעה כוללת של יעדים ומדדים ברורים לביצוע לכל הארגונים במדינת ישראל ולכל משרדי הממשלה, ולפגוע במנועים הכלכליים של הפשיעה הזאת; הדבר הנוסף זה עבודה מסונכרנת של משטרה, רשות מיסים וכו'; מעטפת משפטית למאוימים; שירות ביטחון כללי יכול לעסוק, ולא צריך לספר סיפורים. בכל מה שקשור בסדרי שלטון ומשפט הוא יכול לעשות את זה גם היום. הוא לא עושה כי לא דורשים, כי אין בזה שום דיון. דבר נוסף זה כל נושא הביטוח. זה לא מטופל מעבר לכותרות. אפשר לטפל בעניין הזה עם ראייה כוללת. יש תוכנית כזאת. בממשלה הבאה היא כבר לא תקרה. בממשלה הבאה זה יהיה יעד של ראש הממשלה הבא, של נפתלי בנט. אני אומר לכם, התוכנית מוכנה, אנחנו יודעים מה צריך לעשות, ואנחנו נעשה את זה. חדלונכם יהיה כתוב בספרי ההיסטוריה. הנזק שעשיתם למדינת ישראל בפרוטקשן לא ייסלח לכם, כמו יתר הדברים כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש שר באולם? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, השר דיכטר? יושב שם. הרגע ראיתי אותו פה. אדוני השר התורן, דיכטר יושב שם, נכון? השר דיכטר? סטרוק. גברתי השרה סטרוק. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר ארגנתי את הילדים שלי לבית הספר, ואחרי ששמתי אותם בדרך להסעה, הגעתי לכנסת כרגיל. בערך שעתיים אחרי היה פוש עם כותרת של חבר כנסת בכיר בליכוד: בכל שנה וחצי אנחנו נהיה בסבב עם איראן. שאלתי את עצמי: זה הכי טוב שהממשלה הזאת יכולה לתת לנו? בכל שנה וחצי סבב עם איראן? באמת, חשבתי על זה. לפעמים אנשים בתפקידים שלהם לא מצליחים לעשות טוב את עבודתם, ולפעמים הם דווקא הם עושים טוב את עבודתם, אבל צריכים עזרה, אז הם מביאים ייעוץ. אז חשבתי על האופציה שאולי הם יביאו ייעוץ שיעזרו להם איך להתנהל. אבל אז, חברת הכנסת שרון ניר, במה נזכרתי? שבחירת היועצים של חברי הליכוד היא מאוד מאוד בעייתית. למשל, השרה מאי גולן, השרה לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי, כשהיא הייתה צריכה עזרה במשרד שלה, את מי היא הביאה כיועץ? את רפי קדושים, שהרי הוא ידוע כפמיניסט גדול וכמומחה בקידום מעמד האישה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ניקיון כפיים. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ניקיון כפיים. לא רק זה, רפי קדושים – אותו הביאו לדבר בוועדת החינוך על אלימות במערכת החינוך. היום ועדת החינוך לא התכנסה, היא נשארה נעולה. תראו, אני לא יודעת מה עדיף, האם להביא עבריינים מורשעים שידברו בוועדת החינוך או בכלל לא לקיים את ועדת החינוך? קשה קצת לבחור בין רע לרע, אבל לא התכנסה היום הוועדה. רק הערב פורסם סרטון שילדים מכים נערה בת 15 בבאר שבע; מבחני המיצ"ב מראים נתונים מדאיגים, חסרי תקדים בישראל – רק 3% מתלמידי ישראל בכיתה ט' הם ברמה הנדרשת במדעים; האלימות גואה; הכיתות מפוצצות; שכר המורים ברצפה; ילדים עם צרכים מיוחדים בכלל נדחקו לתחתית הרשימה. אבל ועדת החינוך של הכנסת נעולה. איזה ועדות כן נפתחו היום? איזה דיונים כן היו היום? חיסול התקשורת, חיסול היועצת המשפטית לממשלה וחוק הכותל. מה כל כך חשוב בחוק הכותל? לתת שבע שנות מאסר לנשים שפשוט מתפללות בכותל. באמת, אני ישבתי בדיון הזה ובעיקר בעיקר בעיקר היה לי עצוב. היה לי עצוב כי ב-7 באוקטובר, כשהגיעו מבקשי רעתנו, זה לא עניין אותם. אם מי שנמצאים, אם היינו כולם ביחד בוועדה היום בקיבוץ בארי, זה לא היה מעניין אם אנחנו אורתודוקסים או רפורמים או חילונים או דתיים או מסורתיים. זה לא משנה. בסדיר ובמילואים אנחנו כולנו כתף-אל-כתף, ובכל מקום אנחנו נלחמים ביחד. זה הכוח שלנו, זאת החוזקה שלנו. אבל פה, בוועדת החינוך – הינה, בדיוק נכנס חבר הכנסת שמחה רוטמן – עושים דיון שכולו פילוג ועוד שנאה בתקופה שגם ככה היא מאוד מאוד קשה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר שוב התעוררנו לבשורה שאי-אפשר לשאת יותר: הותר לפרסום שסמל נהוראי לייזר, גיבור ישראל, בוגר גולדווטר באילת, בוגר שנת שירות, לוחם בגדוד 601 בהנדסה קרבית, נפל בדרום לבנון. יהי זכרו ברוך. ואחד הדברים שצריכים לדעת כולם פה הוא שבצפון כרגע, על אף המסמך המעוות שמדבר על הפסקת אש, יש אש בלי הפסקה: רחפני נפץ, כטב"מים ורקטות נורים ללא הפסקה על תושבי הצפון ועל הלוחמים שלנו. ידי לוחמינו קשורות. הקואליציה הזו הפכה את מדינת ישראל לרפובליקת בננות. חבל ארץ שלם בצפון הארץ לא חזר לשגרה מאז 7 באוקטובר, והממשלה פשוט לא מסוגלת לדאוג לביטחון של תושבי הצפון. אבל במה הם עסוקים כשתושבי הצפון סובלים את כל הירי הבלתי-פוסק הזה? הם עסוקים בהנשמה מלאכותית לחודש וחצי לממשלה הזאת. ראש הממשלה מכלה את זמנו ואת מרצו בלרצות את גפני, את דרעי, את גולדקנופ, רק כדי לקדם את חוק ההשתמטות, כשמילואימניקים מקבלים צווי 8 ל-150 יום, כשרחפני נפץ נורים על תושבי הצפון ועל הלוחמים שלנו. היום בצוהרי היום עוד פעם התפוצצו כטב"מים במטולה, ומאוחר יותר גם בשומרה, פעם אחר פעם. דיברתי בצוהריים עם ראש מועצת מטולה דוד אזולאי, ועד לרגע זה הוא לא מבין מה התכלית של מה שעושים שם. הפקירו גם את ראשי היישובים וראשי המועצות לגורלם. הם לבד במערכה עם התושבים שלהם. תגידו לי, זה סביר שילדים בצפון יתחבאו מתחת לכיסאות בבית הספר כשנשמעת אזעקה? פעם אחר פעם אנחנו רואים את הסרטונים האלה. הלב מתכווץ. אי-אפשר לשאת את זה יותר. במקום שהממשלה תתעדף בראש ובראשונה את צורכי הביטחון, את תושבי הצפון ואת המענה לרחפני נפץ; במקום לכנס דחוף גם את הקבינט וגם את ועדת החוץ והביטחון, עד שיצא עשן, למצוא פתרון לרחפני נפץ, פתרון טכנולוגי – אז עסוקים פה בחשבונות קטנים, בחוק השתמטות, בשריונים של הליכוד. במה מתעסקים פה? 11 לוחמים נפלו מאז הפסקת האש, שבעה מהם מרחפני נפץ. בכל מדינה נורמלית האדמה הייתה אמורה לרעוד. אבל כאן הפכנו לרפובליקת בננות, הכוכב ה-51 בדגל של ארצות הברית. האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל חייבים להיות מעל הכול. צריך לדעת להגיד לנשיא טראמפ: לא. אין חרפה מוסרית גדולה יותר מהפקרת תושבי הצפון ולוחמי צה"ל ביד אחת – ולהמשיך ולקדם את חוק ההשתמטות באותה נשימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם יש שר, אין שר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש, יש. הינה השרה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. מתביישת? צודקת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, ממש לא. גאה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל לא רואים אותה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הינה, הינה היא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב. לא צריך לראות. אתה לא צריך לראות אותה. יותר טוב שלא יראו. אני לא יודע מי זאת. יותר טוב שלא יראו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, למה? לא יפה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, יפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא יפה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה לא יפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא יפה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה לא יפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא יפה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יפה שאנחנו עומדים כאן, ואתה דיברת, אתה, על המנהיג, אבי-אבות הקונספציות, שאחת אחרי השנייה מתנפצות בפנים ועולות בחיי אדם. אני אזכיר לך. הקונספציה הראשונה הייתה שצריך לחזק את חמאס בגלל שאחרת הרשות הפלסטינית תתחזק. ראינו ב-7 באוקטובר מה קרה. הקונספציה השנייה הייתה שהחרדים, רק תיתן להם, תעשה חוק – הם יבואו. אנחנו רואים מה קורה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה יודע שיושבים על - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו רואים מה קורה. הם לא לומדים תורה ולא משרתים בצבא וחיים כמו פרזיטים על חשבון האזרח הממוצע הישראלי. הקונספציה האחרת היא קורית לנו עכשיו – שטראמפ עושה מה שנתניהו רוצה, ולכן אפשר להקריב את יהדות ארצות הברית, אפשר להקריב את יחסי ישראל והמפלגה הדמוקרטית. אתה יודע את מה עוד אפשר להקריב? את תושבי הצפון, בגלל שיש הסכם שלא מגיבים או מגיבים מאוד מצומצם על מה שקורה בצפון, כדי שנוכל לבסס את זה שאיראן שולטת בחיזבאללה. לכן לא עוברים את איפה שעוברים, לא מפציצים בביירות, בגלל שיש הסכם שנתניהו השיג בזכות שליטתו בטראמפ. אתה יודע מה הבעיה שלנו? איך אתם לא רואים את זה? איך חברים שלי בציונות הדתית לא מבינים את מה שהעיניים רואות. והלוואי שהיו מסבירים לי והלוואי שאתה תסבירי לי בהזדמנות, לא עכשיו. אולי אני טועה. אולי זה לא נתניהו שהעביר לחמאס משאיות, מאות ואלפי משאיות עם בטון, עם מלט, עם חצץ, עם ברזל, רק שהרשות הפלסטינית לא תתחזק. תסביר לי אתה אולי איך העליהום הזה של אחד אחרי השני מהקואליציה הזאת על בית המשפט העליון, למרות שאתה משפטן - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אני לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - תקרא את מקור ראשון בשבת – הינה, טלי גוטליב פה – מה שכותב יהודה יפרח על החלטות בית המשפט העליון - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - על הסיכולים הממוקדים, על ההפגנות ליד הגדר. איך בית המשפט העליון התיר את הכול, ואתם שופכים את דמם כאילו אין מחר, כאילו מחר לא תהיה פה מדינה ונצטרך גם לחיות יחד, אבל גם שיהיה פה בית משפט עליון שמכבדים אותו. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בג"ץ - - - רק בושות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת מאיר כהן. עובדי סיעת יש עתיד, חבריכם נואמים פה נאומים חוצבי להבות, תאפשרו להם קצת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שמה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מדבר על עובדי הסיעה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אנחנו עדיין לא מכירים את פרטי ההסכם. לא מכירים אותו. אבל אני חושב – ועוד הרבה מאוד – שמסתבר שלראש הממשלה אין כמעט השפעה על ההסכם שמתגבש. זה דבר שהוא כישלון מהדהד מול הצלחה פנומנלית של צה"ל לאורך כל המלחמה הזאת. אם אכן אנחנו נמצאים במציאות שהציוצים של הנשיא טראמפ, שאומר, לא רק מצייץ, אומר בקולו: ביבי יעשה את מה שאני אגיד לו – אנחנו נמצאים במצב של כישלון מהדהד. עכשיו, זה אותו ראש ממשלה, חבריי וחברותיי, שאמר – מטי, מטי הרכבי, תקשיבי – זה אותו ראש ממשלה שאמר שצריך שיהיה במדינת ישראל ראש ממשלה שידע להגיד לא – למי? לנשיא האמריקאי. נו, נראה אותך, אדוני. תגיד, תגיד לא. עכשיו, אנחנו לא מחככים ידיים, חס ושלום. כי שמעתי מישהו שאומר כאן בכנסת: אה, אתם רוצים שאנחנו נפסיד. אלה דברי הבל. אנחנו רוצים שאנחנו ננצח. אין לא פוליטיקה ולא קואליציה ולא אופוזיציה. אם ההסכם הזה בניסוחו יעבור, אנחנו במציאות אחרת וכישלון מהדהד. לכן ראש הממשלה, אני מצפה ממך לקום ולהגיד לנשיא האמריקאי: לא, לא בשום פנים ואופן. אין לינקג' בין איראן לבין לבנון. בלבנון צריך להמשיך להכות בחיזבאללה ללא רחם, כי כשאנחנו מדברים היום, כשאני מדבר היום עם איש יקר שקוראים לו משה בז, שגר במטולה, אז הוא אומר לי: מאיר, כשאני מדבר איתך יורד כטב"מ על בית במטולה, ובשתולה ובקריית שמונה. אם השיטה הזאת היא הודאה בכך שאנחנו מקריבים חבל ארץ, זה כישלון מהדהד, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, בלי שום הבדל בדעות הפוליטיות, חייבים לקרוא לראש הממשלה ולהגיד לו: אדוני, תגיד לא לנשיא טראמפ. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף? חבר הכנסת עופר כסיף? חבר הכנסת נאור שירי, שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היה לי חשוב לחכות, שאתה תעלה קודם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום צייץ הסוכן הקטרי ציוץ מדהים: היום יום שני. כל הפיד והתקשורת על הסרטון אבא, אימא, אני ביביסט. מה שנקרא, עוד לא התחלנו. שיהיה לכולם שבוע טוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סיעת יש עתיד, לא הוגן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, זה בסדר, אני בעד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אני קובע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אתה קובע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הכבוד לסוכן הקטרי, באמת. במקומו של מר אוריך, אני הייתי נכנס למקלט, לבונקר התת-קרקעי, ולא הייתי מדבר במשך שלוש, ארבע שנים רק מהבושה על מבצעי ההשפעה שהוא ניסה לייצר על מדינת ישראל, האזרחים שלנו. אבל הוא? הכול בסדר, חזרנו. אנחנו, מה שנקרא, עוד לא התחלנו. איזה גבר אתה, מדברים על הסרטון שלך. אזרחי ואזרחיות ישראל, אני חייב לבשר משהו. אני יודע שכל הפקיסטנים, האפגנים, ההודים והסרילנקים עשו מלא מלא שיירים ולייקים. כל הכבוד לכם. מה שנקרא, כל הכבוד לצה"ל – עשיתם מלא שיתופים, מיליוני צפיות. הם משפריצים שמפניות שם. איזה יופי, כל הכבוד לכם. הסרטונים היחידים שצריכים לעניין אותנו ואת כל התושבים, בטח ובטח בבחירות, זה הסרטונים מניר עוז, זה הסרטונים מנתיב העשרה, זה הסרטונים מהמכולה ברעים; ממאות ואלפי המבלים שבורחים משרפה, מאונס, מטבח. זה הסרטונים. לא מעניין הסרטונים של כל המתלהבים מ"אבא, אני ביביסט". וואו, יא מלך, אתה ביביסט, איזו הברקה. לא עשו זאת לפניך. רק 70 פעמים. הסרטונים היחידים שאנחנו צריכים לזכור זה הסרטונים של הדם, של רומי משדרות שצועקת: אתם מישראל? זה הסרטונים. זה הסרטונים, לא סרטונים של סוכנים קטרים שאומרים עכשיו, בשבועות, משפריצים יין מהפה כמו איזה ילדים מתלהבים: וואו, איזה סרטון עשינו, "אני ביביסט גאה". וואי, וגם אמרנו "אנחנו יוצאים מהארון", איזה מצחיקים. איזה מצחיקים אתם, באמת, הייתי מגיש אתכם לגלובוס הזהב על הסרטון המשעמם ביותר בהיסטוריה. באמת איזה סרטון משעמם. למי אכפת ממנו? מה שצריך להיות אכפת זה איפה הייתם בניר עוז, למה שם התעסקתם באיפור ולא באתם לעשות שם סרטונים, למה לא הייתם בכפר עזה, למה ראיתם אזרחים נחטפים. זה הסרטונים – אזרחים נחטפים על קולנועית ועל אופנועים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא תודה, יש לי עוד חמש שניות. אנא לא להגיד לי תודה לפני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עכשיו אמרתי תודה. תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מינימום של כבוד זה משפט אחרון, אבל בשש שניות לעשות לי תודה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה שנקרא, לא תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תגיד לי בשש שניות. זה גם מוציא אותי מקו המחשבה וגם לא נגמר לי הזמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תראה, הרווחת תודה פעמיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא הרווחתי, הפסדתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הרווחת תודה פעמיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמרתי תודה על מה שאמרת עד אז. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> צחוק בצד - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רציני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - יש לי שש שניות – אל תגידו לי תודה. זה מוציא מהדעת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעלה, יש לך עוד עשר שניות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, עזוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, שלוש דקות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תדמיינו סיפור: משפחה, אבא, אימא, שני ילדים קטנים, בבית. היישוב הוא יישוב יהודי באזור קו התפר. פתאום רעולי פנים פורצים לבית עם אלות, גז פלפל, מרביצים, מאיימים, הורסים, מפחידים, ואחר כך הפורעים מהבית עוברים למגרש המשחקים, מכים את הילדות והילדים שמשחקים שם שבורחים באימה. כי לרעולי הפנים יש אג'נדה: לאיים ולהפחיד עד שהתושבים באותו יישוב בקו התפר יעזבו את הבית, משפחות שומרות חוק, יתייאשו, ואז הם יוכלו להשתלט להם על הבית. זהו, תגמרו עם הדמיון המודרך, כי זו מציאות. זה לא קורה ביישוב יהודי בקו התפר, זה קורה ממש ברגעים אלה בשטחי יהודה ושומרון. והפורעים? הם משלנו, ישראלים, צעירים יהודים, שהופכים את החיים של בני אדם אחרים לגיהינום. הטרור היהודי משתלח במשפחות פלסטיניות, פוגע, משחית, פוצע, וכן, אפילו הורג. צעירים יהודים עם אלות ואבנים מכים, משפילים, שוברים, שורפים – אלימות נגד בני אדם רק כי הם ערבים; אלימות נגד בעלי חיים כי הם של ערבים; אלימות מזעזעת גם נגד כלבים. וכמובן, כל העולם רואה תמונות קשות שמופצות בתקשורת העולמית. צדק נשיא המדינה שקרא נגד המצב ואמר: "גל אלימות נוראי שמתבצע על ידי אספסוף אנרכיסטי ביהודה ושומרון". הטרור היהודי בשטחי יהודה ושומרון הוא עוד תעודת עניות לראש הממשלה ושריו, שיודעים ולא עושים כלום כדי לעצור אותו. להפך, שרים וחברי כנסת במשכן הזה מקטינים, מבטלים את חומרת המצב. "70 נערים מבתים הרוסים", אומר נתניהו, שכהרגלו עוצם עיניים מול בעיות אם אין להם אינטרס פוליטי. כשממשלת ישראל והעומד בראשה לא מסוגלים לעצור את האלימות הגואה, אל לנו להתפלא שבלית ברירה מדינות זרות, האיחוד האירופי, מנסים להתערב, מטילים סנקציות על אזרחים ישראלים, מדירים שרים מלהיכנס לאירופה. מדובר בקריסה ערכית ומוסרית, והצבא והמינהל האזרחי, בהיעדר מעצרים מינהליים, בעיקר הם חסרי אונים. בהיעדר מדיניות נוקשה, הם חוששים לפעול. מה קרה לאחריות של המדינה כלפי אזרחים, אחריות המדינה כלפי תושבים, כלפי בני אדם בכלל? מה קרה לחובתנו המוסרית, לציווי למנוע פגיעה בחפים מפשע? זה לא משנה אם הם ישראלים, פלסטינים, בני אדם או בעלי חיים. הגיע הזמן לבלום ולשקם את הקריסה הערכית, כי באין חזון ייפרע העם. אני אזכיר את דברי הנשיא מאתמול: "אחדות מתחילה באנושיות, ושמירה על כבוד האדם, על צלם אלוהים שבו, היא תנאי יסוד לכל הבניין שאנחנו בונים". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני הולך לדבר על הדברים שדיברה כאן מעל הדוכן חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, חברתי היקרה. אז הנשיא הרצוג גינה אתמול את מעשי האלימות שמבוצעים בידי אספסוף אנרכיסטים ביהודה ושומרון, מעשי טרור של ממש, שלא מייצגים לא את המתיישבים שומרי החוק ביהודה ושומרון, לא את ערכיה של מדינת ישראל. ממש קומץ של מחבלים יהודים מכתימים את כולנו. כך אמר הנשיא: "מעשים שמטמאים וחורגים מכל נורמה בסיסית, מוסרית, חוקית ויהודית. אסור לנו להכיל את ההתבהמות המגיחה משולי החברה ומאיימת על כולנו". הנשיא צודק, הפגיעה בחפים מפשע מנוגדת לכל ערך יהודי או דמוקרטי. חשבתי שבכך הסתיימו הדברים, אבל אז צייץ איתמר בן גביר: "נשיא המדינה שקורא למאות אלפי אזרחי מדינת ישראל בהמות לא ראוי להיות נשיא, נקודה". אז קודם כול, השר בן גביר, לא מדובר במאות אלפים. מדובר בקומץ של מחבלים, פורעי חוק אנרכיסטים, שמכתימים את כולנו, שמביישים את כולנו. שנית, אתה, שר כהניסט שמתקבל בכל מקום שהוא הולך בשירה "שישרפו לכם את הכפר", אתה, איתמר בן גביר, הובלת את מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה בירושלים. אתה קראת למאות אלפי ישראלים להט"בים בהמות. אז אתה מטיף לנשיא המדינה? אתה קראת לאזרחי המדינה בהמות. הובלת אותם, החזקת שלטים שבהם להט"בים מושווים לבעלי חיים. אמרת שאתה כאן כדי להיאבק בטרור הלהט"בי, כדי לומר בעוז שאבא ואבא זה לא משפחה ואימא ואימא זה לא משפחה. ואז הכנסת לתוך הכנסת את ההומופובים הגדולים ביותר במשכן הזה – את וסרלאוף, שמשווה יחסים בין להט"בים ליחסים בין אב לבתו, או את עמיחי אליהו, שר למורשת כהנא, שכתב מדריך למאבק בטרור הלהט"בי – קווים לדמותו והדרך להילחם בו. אתה תטיף מוסר לנשיא המדינה? אתה, איתמר בן גביר, לא ראוי להיות לא שר, לא ח"כ, לא כלום, ובקרוב אתה תישלח על ידי עם ישראל למקום הראוי לך – לפח האשפה של ההיסטוריה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוראי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, ממש מהדקות האחרונות – עמית סגל מפרסם שגורם מדיני בכיר אומר שההסכם בין ארצות הברית לאיראן הוא רע. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היו"ר: מי זה הגורם הבכיר הזה שראה את ההסכם? כמה אנשים יש במדינת ישראל שיודעים את פרטי ההסכם בין ארצות הברית לאיראן? כנראה שאפשר לספור אותם על יד אחת במדינת ישראל. אז אם התדרוך הזה יוצא מלשכת ראש הממשלה, לא תהיה מספיק אמיץ לעמוד מול הציבור הישראלי ולומר את האמת – לומר: יש בעיה, אנחנו צריכים את עזרתכם בלעשות לחץ? תפנה לאופוזיציה, תפנה ללפיד, עם חברים רבים בממשל האמריקאי, תגייס אותו. תפנה לכולם, תגיד: חבר'ה, יש לנו בעיה. מה זה התדרוך הפחדני הזה? מה זה – גורם בכיר מזהיר כי ההסכם לא טוב? הרי אנחנו נגלה את ההסכם. עוד יום, עוד יומיים, עוד שלושה ימים נגלה את ההסכם, ואז נגלה שההסכם הזה לא מדבר על הטילים הבליסטיים שמכוונים אל עבר מדינת ישראל, הרגשנו אותם כולנו. ההסכם הזה לא מדבר על איראן גרעינית. ההסכם הזה כמעט שלא מדבר על שום דבר חוץ ממְצָרים. ההסכם הזה הפך להיות הסכם כלכלי. אנחנו מבינים שכל אחד מהאינטרסים שלו – אין לי תלונות לנשיא ארצות הברית; יש לי תלונות לראש הממשלה שלי. איפה אתה? איפה אתה? תתעורר. איך יכול להיות שפספסת את כל יעדי המלחמה שאתה הצבת לעצמך? ולא רק באיראן. גם בלבנון, תראו מה קורה בלבנון. איום הרחפנים לא נולד במלחמה הנוכחית. איום הרחפנים נולד לפני שנים רבות. קיימנו עליו דיונים בוועדת החוץ והביטחון. קיימנו עליו, כבר לפני ארבע שנים, דיונים חסויים, בוועדת החוץ והביטחון. כבר אז היה צריך למצוא לזה תקציב, וכבר אז היה צריך לייחד אמצעים לטפל בבעיה. ואי-אפשר שלא לדבר על החזית הדרומית שלנו. היום בעזה יש מעל 30,000 חמושים. חמאס חזר לשלוט בשטח. אין יעד מלחמה אחד שנתניהו לא פספס. קחו את כל יעדי המלחמה שנתניהו הבטיח – בצפון, בדרום ובאיראן – אין לו הישג אחד שהוא יכול להגיד: כן, הצבנו לעצמנו יד ועשינו את זה. וגם אין לו את מי להאשים, כי מעולם לא היה צבא אמיץ יותר, חזק יותר, נחוש יותר, טוב יותר, מצבא הגנה לישראל. מעולם זרועות הביטחון לא עבדו טוב יותר, אחרי 7 באוקטובר. התאפסנו, נלחמנו, ניצחנו – והפסדנו במישור הדיפלומטי. אין, אין יותר גרוע מזה. אבל אנחנו – משפט אחרון, אדוני – עוד חודש, חודשיים, שלושה, ייקח כמה שייקח, נבוא, נחליף ונתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת מקלב – איננו; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – גם כן; חבר הכנסת שוסטר – איננו; איתן גינזבורג – איננו; מרב מיכאלי – גם איננה; איימן עודה – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – גם איננה; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. בואו נעשה משהו אחר, מי נמצא פה? בבקשה, מיכל שיר. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו חיים בתקופה מופלאה, יש לנו הפסקת אש בלבנון, כל כך הפסקת אש, שמאז שהיא הוכרזה נפלו לנו כבר 11 חיילים. זו כנראה ההגדרה החדשה של ביטחון תחת ממשלת נתניהו: ישראל דואגת להפסקה, וחיזבאללה ואיראן דואגים לאש. וכרגיל, כשאי-אפשר להסתיר יותר את הכישלון, ראש הממשלה נכנס לאירוע ומנחה את צה"ל למצוא פתרון לרחפנים. מה אני אגיד לכם, בנימין סופר-טנקר נתניהו גילה בשנת 2026 שרחפנים הורגים חיילים. וזו בדיוק הבעיה, ראש ממשלה אמיתי לא נכנס לאירוע אחרי ההלוויות, או אחרי ארבע שנות מלחמה באוקראינה, שבה כל העולם כבר למד על סכנת הרחפנים. הוא אמור לדעת למנוע את זה מראש. אבל נתניהו הרי כבר מזמן לא מנהל את האירוע, הוא רק רוצה להעביר את הזמן כדי לשרוד. מצד אחד השליש האנטי-ציוני בממשלתו סוחט אותו להמשך ההשתמטות בזמן מלחמה, ומהצד השני נשיא ארצות הברית קובע לו מה מותר לו לעשות ומה אסור לו לעשות מול חיזבאללה ואיראן. מעולם לא היה לישראל ראש ממשלה כל כך לחיץ וכל כך סחיט. הוא לחיץ מול החרדים, סחיט מול בן גביר ומול סמוטריץ', כפוף ומשתחווה לטראמפ. ורק מול הישראלים הנושאים בנטל הוא פתאום אבו עלי, גיבור, והם אלה שמשלמים את המחיר. לא משנה כמה נתניהו יצטלם בחדר כושר כאילו הוא מרים משקולות, הבעיה היא לא התדמית השקרית שהוא מנסה לקבע על עצמו. הבעיה היא יכולת קבלת ההחלטות שלו. הבעיה היא שהוא נלחם כדי להימלט ממאסר, והוא מוכן לעשות הכול למען זה, בשעת מלחמה, על חשבוננו. ולכן הוא גם שבוי בידי שותפים קיצוניים או אנטי-ציוניים וגם כפוף בפועל להוראותיו של שליט של מדינה זרה – בעלת ברית, אומנם, אבל עדיין מדינה זרה, וזאת האמת. הפסקת האש היא לא הפסקת אש. נתניהו צל חיוור של עצמו. הממשלה שלו לא באמת מתפקדת. חיילי צה"ל לא באמת בטוחים. אזרחי ישראל לא באמת יכולים לסמוך על השיקולים וקבלת ההחלטות שלו. והצל הזה, ששמו נתניהו, מסכן היום את כולנו – בקרב, בהפסקת האש, בחשבון הבנק, בנשיאה בנטל, ולא אכפת לו שכולנו נישרף על מזבח המורשת שלו. ולכן, בבחירות הקרובות הציבור יראה לו את הדרך הביתה. והשינוי יגיע. השינוי מגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לחוד לכם חידה: מי אמר את הדברים הבאים ולמה? אבל כדי שאני אחוד לכם את החידה, אני רוצה להבהיר לכם עובדות. כידוע, כשרצים לכנסת ומקימים מפלגה חדשה, זה דבר מאוד קשה. אתה צריך להביא חותמים. אתה לא מקבל ערבויות מהמדינה. אתה לא מקבל שקל מהמדינה. אתה מביא מהבית שלך. וזה פרויקט, זה פרויקט ביורוקרטי, זה מאוד קשה. בינואר 2019 עו"ד מירית ענתבי, עו"ד אייל שמולביץ, עו"ד פיני פישלר, עו"ד טלי גוטליב, עו"ד שאדי גאנם, הקימו בעיניי אחד הדברים המופלאים ביותר, וזה מפלגת שווים. מפלגת שווים. אם תפתחו את המצע שלה, אתם תראו שהמפלגה הזאת עסוקה מאוד בגירושים בהסכמה, בזכויות ילדים אגב הליכי גירושים, בזכויות ילדים אגב החינוך המיוחד, בכל מה שקשור בכלל לזכות והחובה להיות הורה, אבא ואימא בזכויות שוות, שזה מאבק שלנו, עורכי הדין שייצגנו בכל תופעת תלונות השווא אגב הליכי גירושים. כל אחד מעורכי הדין הללו אנשים מופלאים אחד-אחד. אגב, בזכות המפלגה הזו, שבאמת הצביעו לה בין 400 ל-600 קולות – תבינו, רצנו עם זה עד הסוף, קיבלנו אפילו זמן תעמולה, לא ייאמן – בתוך הדבר הזה של המפלגה הזו, אני אומרת לכם, בזכות זה הקמתי בית ספר לבת שלי. כי הייתי יו"ר המפלגה – מירית ענתבי הייתה מספר אחת, אני מספר שתיים, והיינו יו"ר של מפלגה. בזכות זה הצלחנו להשיג סמל מוסד, הקמתי בית ספר לבת שלי, בית ספר לחינוך מיוחד. עד היום מפלגת שווים – לא המפלגה של הלהט"בים, יש גם מפלגת שווים של הלהט"בים שהוקמה ב-2018 – עד היום המפלגה הזאת נמצאת במדף אצל רשם המפלגות, אפשר להשכיר אותה, אבל אנחנו לא משכירים אותה, ואפילו יש לנו זיכוי של בסביבות 13,000 שקל, שהופקד על פרסום. למה את כל זה אני מספרת לכם? לא ידעתי מה זה קנאה, לא ידעתי מה זה רוע, עד שהבנתי שיש אנשים שזה חזק מהם, כי תשימו לב מה אמר עליי מישהו, תכף אני אשאל אתכם מי אמר את זה. מדהים. אני רוצה רגע להקריא לכם משהו: אומר אותו אדם, מתראיין ברדיו – התבקשתי לתגובה, לא האמנתי. הוא אומר שכל מה שאני אומרת היום זה בניגוד למה שאמרתי פעם. הלכתי עם ערבי מקלנסואה והיום אני נגד ערבים – וואלה? לא ידעתי שאני נגד ערבים, אני נגד תומכי טרור, זה מאוד פשוט. אדרבה, אני אומרת כל הזמן, אין לי מילה נגד ערבי. שאדי גאנם, עורך הדין שמייצג את הגברים בחברה הערבית, שמשלם מחירים אישיים, שמשלמים מחירים אישיים – וואו, תודה רבה לך שהצטרפת למפלגה. אני רק רוצה להעביר לכם את הדבר הבא – ברשותך, אדוני היו"ר, אני מקריאה: למה גוטליב לא אומרת את הדברים הבאים – למה אני לא אומרת גילוי נאות, אומר מישהו שמתראיין עליי, על מפלגת שווים. מדהים, זה כאילו לא להבין מה זה מפלגה. אני טלי גוטליב, הקמתי מפלגה, התרסקתי איתה עם 406 קולות תמיכה בלבד, השארתי חובות עתק, נעלמתי למבקר המדינה ולוועדת הבחירות, והיום אני לא תומכת בערבים ואני ימנית מובהקת ככה שחלק גדול מבוחריי ומעריציי הם אנשי לה פמיליה המדהימים. פונים אליי לתגובה, ואני אומרת לעצמי: אותו אחד גם אומר שלמפלגה שלי קראו "שווים עם ערבים", כאילו המילה "ערבים" היא מילה נחותה, כאילו יש איזו בעיה עם המילה הזאת. אני באמת אומרת. אני אומרת לכם פה טוב-טוב, שאלתי חידה: מי אחראי על השקרים הבוטים הבאים? הרי מפלגת שווים היא מפלגה רשומה, אפשר לבדוק אותה, נכון? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אם אפשר לסכם. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. אפשר לבדוק, הרי לא ברחתי למבקר המדינה ולא לרשם המפלגות, כי מפלגה שמוקמת לא יכול להיות לה חוב של שקל, היא מביאה את הכול מהבית, אחרת היא לא יכולה להירשם. למי היה אינטרס לשקר עליי שקרים וכאלה שנאות? אני באמת לא מבינה את זה. אני חייבת לומר לכם משהו אחד, כמי שמועמדת בפריימריז בליכוד: אין לי פקודים, רבותיי, אין לי. אני לא בקבוצות דילים. אני עומדת לאמון הציבור. אבל למי היה את הצורך להשחיר עליי ככה? אתם יודעים מי? יו"ר ועדת האתיקה בכנסת, סגן יו"ר הכנסת רביבו אמר את הדברים האלה, שהם, תסלחו לי, שקרים מוחלטים. אז אתה מוזמן כמובן להתנצל, אם מישהו הטעה אותך ואתה אמרת את זה כי מישהו אמר לך. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> טלי, אם אפשר לסכם. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל באמת צריך להיות בחוסר הבנה מוחלט לומר שקרים כאלה בוטים, שניתנים לבדיקה ברגע. באמת, אני מאחלת לכל אדם, תרפו מקנאה, תצליחו בזכות עצמכם, אל תיתלו בשם אחר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ובעזרת השם, רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת גוטליב, אני רוצה לומר לך משהו. אני חלוק עלייך בהרבה נקודות, אבל בעיניי הקמת המפלגה הזו והקמת בית הספר לילדה שלך זה פרק מפואר. בעיניי – אני מאוד גאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה בזכות עורכי הדין - - - ושאדי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מכיר אותך. אני מאוד גאה בדבר שעשית, וחוץ מזה שעשית דבר טוב, בזכותך גם הרווחתי נקודה בחידון 20 השאלות של הארץ, כי הייתה שאלה מי הקימה מפלגה וקיבלה 411 קולות, ובזכות זה ידעתי וקיבלתי נקודה, רק שתדעי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון, זה לרוץ עד הסוף. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם במשפחה קיבלתי נקודה. זה משהו על זה. אבל אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר על חוק זוועה. יש הרבה חוקי זוועה שבמסגרת ימי פומפיי האחרונים עולים כאן בכנסת, אבל יש חוק שהוא הגרוע מכולם. למה הוא גרוע מכולם, ינון? כי אני גדלתי בבית מדרש שבו היה מדד אחד לחיים: קידוש השם או חילול השם, וזה חוק שכל-כולו חילול השם. את החוק הזה מעלה אבי מעוז, הוא מכונה "חוק הכותל", והחוק הזה מבקש להכפיף את מה שקורה בכותל לרבנות הראשית. עכשיו, האמת, אין לי משהו נגד הרבנות הראשית, אני שייך מגזרית לאותם 8% או 10% בישראל שהרבנות הראשית היא אוטוריטה בשבילם. אלא מה? שהחוק הזה כל-כולו פוגע בשם שמיים, פוגע בשמו של הקדוש ברוך הוא. מגיעה לוועדה שדנה בחוק הזה קואליציה מהמוזרות שיש. בצד אחד נאמני הר הבית ואלו שבאים, בצדק, לטעון שאם החוק הזה יעבור הוא יפגע בזכויות העלייה שלהם בהר הבית – והם צודקים, הוא יפגע. אני לא עולה באופן סדיר להר הבית, והאמת שאני מתלבט לגבי העלייה להר הבית. הייתי פעמיים על הר הבית, פעם בתפקיד צבאי ופעם כעולה, והחלטתי שעדיף לשמור על קדושת ההר מרחוק, אבל יש עמדה כזו, אני מבין אותה. בצד השני של המפה הגיעו התנועה הרפורמית ונשות הכותל. אני אגיד משהו, חברים, יש השבעה בכותל מחר בבוקר – לא באמת, אבל נגיד שתהיה, תהיה, מוחרתיים חטיבת הצנחנים או חטיבת גבעתי נשבעת בכותל. מגיעה אישה בלבוש לא הלכתי, משתמשת בטלפון שלה – שבע שנות מאסר, זה מה שקובע החוק; אין הפרדה בטקס בין גברים ונשים, עדיין שבע שנות מאסר. זו בדיוק בדיוק הטעות שעשיתם עם חוק החמץ, חברים יקרים. זו לא הגנה על היהדות. מי שעושה ועדות קבלה ומרחיק יהודים מהמקום שהוא מהקדושים לעם ישראל, פוגע ביהדות, פוגע בעם ישראל. אבי מעוז, ח"כ באופוזיציה בכלל, מייצג כאן זרם שהוא המיעוט של המיעוט בציונות הדתית. הדבר הזה מזיק ליהדות, מזיק לשמו של הקדוש ברוך הוא, מזיק לעם ישראל, ואני מאחל שיחד עם הממשלה הזו הוא יעבור מן הארץ. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ואולי בעיקר חיילי צה"ל הגיבורים שנלחמים בכל החזיתות. אני ראיתי את הכותרות קודם שציטטו את הרמטכ"ל בקבינט, שהוא דרש לתקוף בניינים בביירות במענה לרחפני הנפץ שהורגים ופוגעים בחיילינו, ואני אומר לך, הרמטכ"ל אייל זמיר, לתקוף בניינים זו לא תוכנית צבאית; לא תוכנית צבאית. בדיוק כמו הבניינים שהרצי תקף ב-8 באוקטובר בעזה. זו לא תוכנית צבאית, זו לא תוכנית הכרעה, ואתה חייב להגיש תוכנית צבאית של הכרעת האויב. אתה צריך להגיש לקבינט תוכנית כזאת, אני אמרתי את זה לרמטכ"ל בוועדת חוץ וביטחון, ואני אומר לך את זה כאן בפומבי על בימת הכנסת. החשיבה הצבאית הילדותית הזאת חייבת להשתנות. הרחפנים הם לא האויב, הם לא נוחתים משמיים, הם לא גזרת גורל. יש אויב, יש לו שם, קוראים לו, אגב, איראן; לא חיזבאללה, איראן, ששולטת שליטה ללא מצרים בלבנון. יש לאויב הזה תשתיות, והשמדת האויב והכרעת האויב מחייבת חיסול התשתיות, לא סיכולים פרסונליים או רק השמדת אמל"ח. השמדת התשתיות קודם כול זה השטח, שליטה בשטח, שטח גדול, משמעותי. דרשנו תפיסה עד הליטאני, עד הרכסים הגבוהים; להגיע לעמדות שולטות, שטח משמעותי, מחיר אמיתי לאויב הזה, מחיר באדמה, שליטה עצומה על המרחב. לא פעלתָּ ככה, לא הגשת תוכנית כזאת. זאת תוכנית הכרעה. תשתיות אחרות של האויב, התשתיות הכלכליות, שדות הסמים, חברות הבנייה, חברות הנדל"ן, התעשייה הצבאית – הכול איראן, איראן, איראן, חיזבאללה, חיזבאללה, חיזבאללה. להשמיד, בדיוק כמו שעשיתם באיראן עם המפעלים הפטרוכימיים והפלדה. זה התחיל לכרות את האויב מן השורש. לא לפגוע, לא לפשוט – להכריע, לשלוט. אותו דבר לתשתיות החברתיות, המוסדיות, המַדרסות, המסגדים, שמטיפים כל יום וכל שבוע לרצח יהודים, להשמדת ישראל; כל המוקדים השלטוניים, כל הרשויות המקומיות שבהן איראן שולטת בלבנון. כל זה – והגיע הזמן, אדוני היושב בראש – לעבור מהגנה, גם הגנה קדמית. אני משבח מאוד את הממשלה, את ראש הממשלה, את המטכ"ל והרמטכ"ל והצבא, על מה שהגענו אליו עד עכשיו. ברוך השם שעברנו מקרבות הבלימה למתקפה. אנחנו היום על קווים צהובים, וזה מבורך שהיום אי-אפשר להגיע בדקה וחצי משג'אעיה לנחל עוז ואי-אפשר להגיע ממרג' עיון או מבינת ג'בייל, לא חשוב, ליישובי הצפון שלנו, וכל זה נכון. אבל זה לא מספיק, וחובתנו וחובת הרמטכ"ל לעבור להכרעה. זה נכון צבאית. זה נכון גם מדינית. הגיע הזמן לזנוח את החשיבה הצבאית הילדותית ולעבור לחשיבה צבאית קלאסית, להכרעת האויב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול לברך על החוק הזה, שלום דנינו, ששון גואטה גם, נראה לי – חוק טוב שבעצם עושה תיקון עוול. רגע לפני שעליתי, שאלו אותי: תגיד לי, ינון, למי היום אתה הולך להודות? אמרתי: אני לא יודע למי אני הולך להודות היום, אבל בדרך אמרתי שאני לא אודה באופן אישי, אבל מי שיודה אלה משפחות של טרוריסטים, משפחות של מחבלים, רוצים להודות למשל לגלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית. הם רוצים להודות לעוד – הם רוצים להודות למשל לשרן השכל, לאופיר סופר, יולי אדלשטיין, גם לאיך קוראים לו שיושב שם? דן אילוז. הם רוצים להודות להם מקרב לב, המשפחות שלהם. הם רוצים, המשפחות של הטרוריסטים והמחבלים מערביי ישראל, הם רוצים להודות להם. אתם שואלים למה? כי היום יצאה הגרלה על דירה בהנחה, ואת מי שיושב ולומד תורה, את בני התורה, הדירו משם בהוראת של היועצת המשפטית המפוטרת, הלא-קיימת, אבל היא נושמת ובועטת, גלי בהרב מיארה, שאותם היא הדירה מהדירה בהנחה. היא הגדילה את הסיכויים לאותן משפחות של מחבלים, אותם אלה שנאשמים בטרור ויושבים בכלא, היא הגדילה את הסיכויים שלהם לגדול, כי יצאו כמה עשרות אלפי חרדים. להם היא נותנת הזדמנות. למי שלומד תורה במדינת היהודים, היא לא תיתן לו הזדמנות, היא תנסה להצר את צעדיו. מה היא חושבת? באיזה מדינה היא נמצאת? בקטר? אולי באיראן? היא כנראה שכחה את המקום שהיא נמצאת בו, מדינת היהודים. במדינה הזאת היא רוצה להצר את לומדי התורה. לא יקום ולא יהיה. אנחנו לא ניכנע לה. אנחנו נשב ונלמד. זה לא מעניין את בני התורה שלנו כסף, כי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". לא יעזור לך כלום, לא יעזור לחברי הכנסת פה מהקואליציה שבאו ונותנים את המתנה הזאת, אלה שקוראים לעצמם ימין, למשפחות המחבלים, למשפחות הטרור: קחו עוד סיכויים להיות זכאים בדירה בהנחה, הגדלתם את הסיכויים שלכם – כן, כן, בזכות אותם אלה שפה, שעושים את הכול להצר את בני התורה, את לומדי התורה. לבני התורה אני אומר דבר אחד: תמשיכו, תלמדו תורה, ובעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יראה שהכוח הזה הוא המצליח, ובסייעתא דשמיא גם נמשיך וננצח, ואותם אלה שצועקים לנו פה כל מיני סיסמאות, אל תשכחו - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כולה תתגייסו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתם יודעים מה, אתה יודע מה? אני חייב, אני חייב לסיים בבדיחה, אתה יודע מה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הסנקציה היא לא בגלל לימוד התורה, הסנקציה היא בגלל ההשתמטות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נאור, אני אספר לך בדיחה. אתה יודע מה הבדיחה? מה מצחיק אותי פה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 40 שנה, זה כל - - - שלך, לפני 77' - - - אתה עושה פה דמגוגיה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> נאור, תן לו לסיים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נאור, אני מבין, זה כואב, חמוד שלי. חמוד, זה כואב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, תן לו לסיים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה בסדר, זה בסדר - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אתה נותן לו זמן - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אם אתה תיתן לו לסיים, הוא סיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הסנקציה היא בגלל הסרבנות, לא בגלל התורה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע מה מצחיק פה? אתה יודע מה מצחיק? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זו דמגוגיה. סרבנות, לא לימוד תורה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יכול לצעוק עד מחר, זה בסדר, תמשיך לצעוק, אבל דבר אחד תדע – אתה יודע מה הדבר הכי מצחיק פה? ש-70% מכם עולים ומדברים פה: אנחנו, ואנחנו נחזור, נחזור, ואתם שכחתם שבכלל כנראה כבר לא תחזרו. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה ייתן לך? מה, גבה ליבך קצת? ינון, לא הבנתי את האמרה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סרבנים – אתם לא מקבלים דירות. מה הבעיה? זה לא בגלל התורה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני מבקש, נאור שירי, תכבד את חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> לקחו לי עשר שניות, אדוני. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אתה תקבל אותן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, מילה וחצי על ההסכם עם איראן. אין כישלון אסטרטגי, אם הוא יתקיים, יותר אדיר של ממשלת הימין על ימין מלא מלא, והלוואי שזה לא יתקיים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> נא לשמור על השקט, בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל איך שזה נראה עכשיו, הולך להיות פה כישלון אסטרטגי מושלם. עכשיו, כשהמלחמה עם איראן מתקרבת לסופה, ברור יותר מתמיד שנתניהו הוביל את ישראל לאחד מהכישלונות האסטרטגיים הגדולים בתולדותיה. למרות ביצועים מרשימים, אף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה: הממשל בטהראן לא הופל, פרויקט הגרעין לא חוסל ופרויקט הטילים הבליסטיים לא הושמד. אבל גרוע מכך – טהראן יצאה מחוזקת מעתה ואילך. העולם כולו יודע כי היד של משטר האייתולות נמצאת על השלטר במצר הורמוז. העובדה שהמשטר שרד מתקפה משולבת של שתי האויבות הגדולות ביותר שלו מאפשרת לו להציג כלפי פנים תמונת ניצחון. המלחמה שממשלת הימין תכננה, יזמה והובילה, לא השיגה אף אחת ממטרותיה, ואף חיזקה את מעמדה האזורי של איראן. כך נראה כישלון מוחלט. בטיסה לארצות הברית ב-22 ביולי 2024, על שולחן הדיונים במטוס כנף ציון, הצטלמו הזוג נתניהו, ראש הממשלה ורעייתו, כאשר על השולחן מונח כובע מטופש – כובע מטופש, אין מילה אחרת – ועל הכובע הכיתוב TOTAL VICTORY. איזו אומללות, איזה שטויות, במקום להתעסק בעיקר. זה המשך לאמירה המטופשת על הניצחון המוחלט. הינה, החמאס – אנחנו מתבשרים שקם על רגליו. לא את החמאס ולא את החיזבאללה ולא את משטר האייתולות ניתן לחסל בעזרת כוח צבאי בלבד. זו פנטזיה שלפיה פועלת הממשלה הנוכחית. נתניהו ושותפיו לא חושבים אף פעם על המישור המדיני. אין להם תוכנית. אין להם אסטרטגיה. כך נראה הכישלון המוחלט. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת לוי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון? גברתי השרה עולה להגיב. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם הממשלה. הממשלה תומכת בהצעת החוק לעניין עלותה התקציבית על דעת שר האוצר ובהמשך להסכמות עם היוזם ויו"ר ועדת הכלכלה, שלפיהן יוכנסו שינויים שישפיעו על העלות בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק בקריאה ראשונה. אני רוצה רק עוד דקה לומר משהו ככה מהלב. אני רוצה להגיד לכם שבדרך כלל לא נוצרות כאן בכנסת, כנסת שהיא רוויית יצרים – לא נוצרות פה הרבה חברויות אמיתיות, והיום חברה אמיתית שלי, שהיא גם אחותי באמת ובלב ובנפש, שאני מרגישה שזכיתי בה – והינה היא בדיוק נכנסת, חברת הכנסת גלית דיסטל, אהובת ליבי – הודיעה היום – תראי, הלב שלי דופק שאני מרגישה אותו – הודיעה היום משהו שהוא למורת רוחי, ואני מתנגדת לו הרבה זמן, הודיעה ככה בחצי הודעה בוועדה שלה שהיא עוזבת את החיים הפוליטיים. אז קודם כול אני כופה עליך שהדבר הוא זמני, ואת עוד תחזרי, ובגדול. דבר שני, אני רוצה לומר לך שאת אחת ויחידה. אין לך מושג כמה את מיוחדת, כמה את השראה, כמה את טובה, כמה אור הבאת לפה. את לא צריכה לעזוב, אבל אני מבינה, מבינה את המקום של לקחת רגע שקט. את כל כך קרובה למסורת, ליהדות, לצדק, לכל מה שנכון, נלחמת בלב ובנפש למען כל מה שהוא אמיתי. אני רוצה לומר לך שאת השראה עבורי, באמת. זה מקום לא קל להיות בו. את השראה אמיתית. עשית כל כך הרבה טוב, את תמשיכי לעשות כל כך הרבה טוב, ואני אומרת לך שאת תהיי פה – כאן, כאן, בכנסת הזאת, ולא רחוק הזמן. ורק להגיד שבן אדם שמחליט – למי שלא מבין – לעזוב את החיים הפוליטיים, להמשיך להילחם כמו שהיא נלחמת על חוק התקשורת יחד עם השר שלמה קרעי, ולהמשיך להיות פה, להגיש הצעת חוק למען יוצאי יהדות ערב ואיראן, לעשות את כל מה שהיא עושה, זה כל כך לא מובן מאליו. ואף אחד לא מבין מה זה להיות אישה בפוליטיקה הישראלית, ועוד להיות אישה במחנה הימין, ועוד להיות במחנה הביביסטי אל מול כל תשקורת הרעל. את מבינה מה זה. אני מעריצה שלך, ואני יודעת שאת תעשי דברים מדהימים בחוץ ותחזרי ותעשי דברים מדהימים מבפנים. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. אני יודעת שזכיתי בחברה, וזה הדבר הכי טוב שאפשר לזכות בו כאן. את כל כך כל כך מוכשרת, ואני אוהבת אותך, ורוצה לומר שזכינו בך ונזכה בך עוד, בעזרת השם. עליתי רק בשביל זה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז לפני שנעבור להצבעה, באופן חריג, גלית, אני מבקש לנצל את הבמה המכובדת הזאת ולהצהיר שאני חותם על כל מילה, על כל מילה ותג שאמרה עלייך השרה מאי גולן, ולהגיד לך שמבחינתי, זה אפילו לא המעט של המעט. זכיתי להכיר אותך מקרוב, לשבת לצידך. את חברה נפלאה, את אחות יקרה, כולך לב. את מלאת עומק. אהבת ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל יקרים לך כמו כל אחד מילדייך. בלתי אפשרי, בלתי אפשרי להיכנס למשכן הזה אהוב ולצאת עם כל כך הרבה חברים ואהבה, ואם את עושה את זה, ברכת השם תחול על ראשך. בוודאי ובוודאי האמת שלך, היא הדבר היחיד שאולי גרמה לך למאוס בבוכהלטריה, שבכל זאת היא חלק מנוף חיינו, אבל הציבוריות הישראלית זקוקה לך, ועוד תפגוש אותך בכל כך הרבה צמתים שרק תבחרי. את אחות יקרה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אוהבת אותך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד-פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון) (סכום חד־פעמי למימון הוצאות מיוחדות), התשפ"ו–2026, עבר בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקראת קריאה שנייה ושלישית. חברות וחברי הכנסת היקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי י' בסיוון התשפ"ו, 26 במאי 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:15. << סיום >>