דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה שצ"ח הישיבה השלוש-מאות-ותשעים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"ז בסיוון התשפ"ו (2 ביוני 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 6 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 6 עודד פורר (ישראל ביתנו): 6 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 7 יוסף טייב (ש"ס): 7 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 8 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 9 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 9 יום הקהילה הגאה 10 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 10 אפרת רייטן מרום (העבודה): 12 שרון ניר (ישראל ביתנו): 14 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 16 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026 17 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 17 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 19 אלעזר שטרן (יש עתיד): 21 עודד פורר (ישראל ביתנו): 23 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 25 רם בן ברק (יש עתיד): 27 מאיר כהן (יש עתיד): 28 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 29 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 30 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026 30 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 32 משה טור פז (יש עתיד): 33 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 34 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 35 מירב כהן (יש עתיד): 36 דבי ביטון (יש עתיד): 37 שרון ניר (ישראל ביתנו): 38 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 39 שלי טל מירון (יש עתיד): 40 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 41 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 43 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 44 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 45 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 48 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 50 רון כץ (יש עתיד): 51 נאור שירי (יש עתיד): 53 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 56 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 57 גלעד קריב (העבודה): 59 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 60 אבי מעוז (נעם): 61 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 62 מיקי לוי (יש עתיד): 63 יסמין פרידמן (יש עתיד): 64 סימון דוידסון (יש עתיד): 65 מרב מיכאלי (העבודה): 67 ינון אזולאי (ש"ס): 67 משה גפני (יהדות התורה): 74 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 76 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 87 הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 88 גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 88 עדי עזוז (יש עתיד): 92 רם בן ברק (יש עתיד): 94 מיקי לוי (יש עתיד): 96 נאור שירי (יש עתיד): 96 עודד פורר (ישראל ביתנו): 98 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 99 יסמין פרידמן (יש עתיד): 100 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 102 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 105 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 109 אלעזר שטרן (יש עתיד): 110 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 111 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 113 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 113 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 115 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 116 מירב כהן (יש עתיד): 117 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 118 משה אבוטבול (ש"ס): 120 דבי ביטון (יש עתיד): 122 סימון דוידסון (יש עתיד): 123 אבי מעוז (נעם): 124 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 125 רון כץ (יש עתיד): 126 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 130 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 131 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 132 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 133 מירב בן ארי (יש עתיד): 134 ניסים ואטורי (הליכוד): 136 גלעד קריב (העבודה): 143 שלי טל מירון (יש עתיד): 148 מרב מיכאלי (העבודה): 150 אפרת רייטן מרום (העבודה): 151 שר התקשורת שלמה קרעי: 152 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ז בסיוון התשפ"ו, 2 ביוני 2026. הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לדבר מתבקשים להירשם. הצבעה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, אדוני. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר החוץ גדעון סער חנך היום בבוקר, שעון ישראל, את שגרירות ישראל החדשה בסובה. מדובר בצעד דיפלומטי חריג בהיקפו עבור ישראל באזור הפסיפיק. השגרירות בפיג'י תשמש את היחסים עם סובה ותפעל גם כשגרירות אזורית לתשע מדינות נוספות באוקיינוס השקט. פיג'י פתחה בספטמבר האחרון את השגרירות בירושלים, והפכה לאחת המדינות הבודדות בעולם שמחזיקות נציגות דיפלומטית רשמית בבירת ישראל. מבחינת ישראל, המחווה הסמלית הזו נושאת גם משקל מדיני ברור: בתקופה שבה ירושלים מתמודדת עם לחץ בין-לאומי כבד סביב המלחמה בעזה וההליכים בהאג, פיג'י התייצבה שוב לצד ישראל בזירות הרגישות ביותר. רפובליקת איי פיג'י כוללת מעל 300 איים, כאשר שליש בלבד מהם מיושב. השגרירות החדשה לא נועדה רק לחיזוק היחסים עם פיג'י עצמה; היא תשתמש כשגרירות אזורית שתעסוק גם בקשרים עם תשע מדינות נוספות במרחב האוקיינוס השקט, וזאת בשל מעמדה של פיג'י כמנהיגה אזורית בקרב מדינות האיים במרחב זה. כל הכבוד לשר החוץ שעושה עבודת קודש למען חיזוק מעמדה של מדינתנו ברחבי העולם. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. עודד פורר, בבקשה, ואחריו יהיו חברי הכנסת אחמד טיבי, יוסף טייב, יוראי להב הרצנו ויבגני סובה. בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן מסוכן עבור מדינת ישראל בזמן שראש ממשלת ישראל הפך את מדינת ישראל לכוכב ה-51 בדגל האמריקאי, כאילו אנחנו איזושהי מדינת חסות בלי שום יכולת של ראש הממשלה לעמוד על האינטרסים הישראליים. בזמן שתושבי הצפון מופגזים ללא הפסק – בזמן הפסקת אש, כן? – עם חיילים הרוגים, עם ילדים שמתחבאים מתחת לשולחנות בגלל אזעקות, עם פחד להסתובב, במקום לתקוף את האויב שלנו, את חיזבאללה, ולחסל אותו, ראש הממשלה מחליט לנצור את האש, אחרי שהוא כבר אמר שביירות תבער, בגלל שהוא קיבל הוראה מנשיא ארצות הברית. בדיוק באותה צורה הוא קיבל הוראה מנשיא ארצות הברית לסובב את המטוסים שלנו שהיו בדרכם לתקוף באיראן, אחרי שבזמן הפסקת אש האיראנים הפגיזו כאן ושלחו טילים לכאן ופגעו בבניין בבאר שבע. ולצערי, הדוגמאות האלה הולכות ומתווספות. אנחנו אוהבים את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הוא ידיד גדול של מדינת ישראל, אבל הוא נשיא ארצות הברית ודואג לאינטרסים האמריקניים. ראש ממשלת ישראל צריך לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל ולפעמים גם להגיד לנשיא האמריקאי לא. אנחנו צריכים לדאוג לאינטרסים שלנו. לא נשאיר את תושבי הצפון מופקרים. לצערי, נתניהו שעבד את האינטרסים של מדינת ישראל לטובת קידום האינטרסים האישיים שלו, ראה דוגמת החנינה, ודיבר על זה כבר הנשיא האמריקאי יותר מפעם אחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ביום השני של עיד אל-אדחא, ביום חמישי שעבר, כ-120 רכבים שחנו באזור מעבר נהר הירדן עלו באש, 120 רכבים של אזרחים שהחנו את הרכבים ונסעו לירדן לבלות את עיד אל-אדחא. זה אירוע רחב בהיקפו, חמור מאוד, מחייב חקירה. יש חקירה, יש סימנים מדאיגים לגבי הצתה – את זה החקירה חייבת להעלות. אבל בעלי הרכבים חייבים להיות מפוצים, לקבל פיצוי מחברות הביטוח, וצריך לעשות הכול כדי למנוע, כבוד היושב-ראש, הצתות כאלה. מותר לאנשים ללכת, לנסוע, לחגוג ולחזור לרכבים שלהם שלמים ולא אפר אחרי הצתה נרחבת כזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. רשימת הנאומים סגורה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאירועים שהתרחשו בפריז במוצאי שבת האחרון אחר גמר ליגת האלופות. אותם אירועים מזכירים לכולנו עד כמה חגיגות גדולות עלולות במקרים מסוימים להידרדר לאלימות, ונדליזם ופגיעה בתחושת הביטחון של אותם תושבים. במקום שמחה וספורט, רבים מצאו את עצמם מול תמונות של כאוס, עימותים ונזק לרכוש. ברגעים אלו חשוב לזכור שלכל אדם מגיע לחיות בביטחון, ללא פחד וללא חשש מפני אלימות ברחובות. זה נכון בצרפת, זה נכון גם בישראל ובכל מקום בעולם. קהילות רבות, ובהן גם יהודים בצרפת, מבקשות לחיות את חייהן בשקט ובביטחון ובתחושת שייכות. מדינת ישראל הוקמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי וממשיכה להוות מקום שאליו רבים מרגישים קשר עמוק ומשמעותי. במקביל, האחריות של כל מדינה היא להבטיח ביטחון ושוויון לכל אזרחיה. המסר שלנו היום, אדוני היושב-ראש, הוא פשוט מאוד: אסור להשלים עם אלימות, עלינו לחזק את הערבות ההדדית ואת הביטחון האישי ואת התקווה לעתיד טוב יותר עבור כל אדם וכל קהילה. ואני פונה ליהודי העולם, ובפרט ליהודי צרפת: יש לכם כאן בית, יש לנו כאן בית. עלו לישראל, מחכים לכם, תחזרו הביתה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חד-משמעית. אני רק לא רוצה לתאר לעצמי, אם היו מפסידים, מה היה קורה שם. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לא יכולתי שלא להתרשם מדבריה של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב על כך שבקדנציה הבאה לכאורה שלה, התחבורה הציבורית בישראל תהיה חינם אין כסף; כי אין ברירה אלא לעודד את הישראלים לנסוע בתחבורה הציבורית, כי זה עולה, לשיטתה, 40 מיליארד שקל בשנה. אבל כשבוחנים מה השרה רגב עשתה בארבע השנים האחרונות, אז לדוגמה, ה"חינם" שלה הפך את מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית מחמישה וחצי שקלים לשמונה בואכה תשעה שקלים. בשנת 2025 הושקעו אפס שקלים בשיפור התחבורה הציבורית. אז איך נשכנע את הישראלים להשאיר רכב אחד בבית ולנסוע בתחבורה ציבורית אם את מעלה את המחיר בכל כך הרבה שקלים, ואם את לא משקיעה בלהפוך את התחבורה הציבורית של מדינת ישראל ליעילה, זמינה, כזו שאפשר לסמוך עליה? כך כנראה, אדוני היושב-ראש, נשמעת ונראית שרת תחבורה שכלי התחבורה הציבורית היחיד שהיא משתמשת בו הוא מטוס. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד שבמשך שנים כאן בבית הזה ידעו לשמור על יחסים הוגנים בין הקואליציה לאופוזיציה, בעיקר ביחס לעבודה פרלמנטרית. מה שקורה כאן בכנסת העשרים-וחמש זה פשוט ביזיון, נחצו כל הקווים. אני מדבר ספציפית על הוועדה לחוק התקשורת, שאני חבר בה. מלבד זה שהוועדה מתכנסת ודנה במשך 36 שעות בשבוע – והדבר הזה פוגע בחברי כנסת שהם חברי ועדה לקיים את תפקידם בוועדות אחרות – מעבר לזה, אני שומע שגם עכשיו, בדקות האלה, הוועדה הזאת, באישורו של יושב-ראש הכנסת, ממשיכה לקיים דיון. זה פשוט ביזיון, כי החברים שיושבים כאן לא יכולים להגיע לפה ולנאום נאומים בני דקה. אני קורא מכאן ליושב-ראש הכנסת להחזיר את כבודה של הכנסת מול יושבת-ראש הוועדה. לא ייתכן שיושבת-ראש הוועדה, שנתנה את המפתחות בידיו של שר התקשורת, היא זאת שתמשיך לעשות מה שבא לה בזמן שיושב-ראש הכנסת לא משליט סדר. אני קורא לו להשליט סדר ולתת לאנשים שיושבים בוועדה לנאום את הנאומים בני הדקה כפי שמקובל כאן בכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לכנס הביזיוני והחרפתי שהתקיים כאן היום, אני רוצה לומר שאת הנאום בן הדקה שלי אני הודעתי שאני מייעדת לטובת ביטול הסכמי אוסלו המסוכנים ולכל ההיבטים והסכנות והנזקים שההסכמים האלה יצרו. אז באמת בהמשך לכנס הזה אני רוצה לומר: הטעות הגדולה ביותר של אוסלו הייתה עצם ההסכמה של מדינת ישראל להכניס ללב השיח את הרעיון שתקום כאן מדינה פלסטינאצית. מרגע שמדינת ישראל שידרה לאויביה שארץ ישראל ניתנת לחלוקה, נולדה אצלם תקוות שווא, תקווה שאם רק ימשיכו להיאבק, אם יפעילו עוד טרור, עוד לחץ, עוד רצח, בסוף הם יקבלו מדינה בלב הארץ שלנו. התקווה הזאת הביאה איתה רק דם. אלפי יהודים נרצחו מאז הסכמי אוסלו כי האויב הבין שמדינת ישראל מהססת, מתקפלת ומוכנה לדון על עצם זכותנו על הארץ הזו. לכן ביטול הסכמי אוסלו הוא אמירה לאומית וביטחונית הכרחית. מדינת ישראל חייבת לומר בקול ברור: ארץ ישראל אינה למכירה, ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי, ארץ ישראל היא נחלת אבותינו. אין ולא תהיה כאן מדינה פלסטינאצית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> יום הקהילה הגאה << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: ציון יום הקהילה הגאה. אני מזמין את חבר הכנסת והיוזם של היום הזה, יוראי להב הרצנו, לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, כנסת נכבדה, איפה אמיר אוחנה? יושב-ראש הכנסת היוצא אמיר אוחנה חושב שאם הוא לא מגיע לכאן היום, הבעיה נעלמת; שאם הוא שוב מחרים את יום הקהילה הגאה בכנסת, הוא לא יצטרך להתמודד, לא עם האלימות ולא עם הילדים שמפחדים ללכת לבית הספר ולא עם המשפחות שהמדינה, שהוא נמנה עם הנהגתה, מסרבת להכיר בהן. אבל המציאות, אדוני סגן היושב-ראש, לא נעלמת גם כשיושב-ראש הכנסת בוחר להסיט ממנה את מבטו באופן מופגן. בנאום ההכתרה שלו ליושב-ראש הכנסת, מעל הדוכן הזה ממש, אוחנה הבטיח קבל עם וכנסת שאף ילד, שאף משפחה להט"בית לא תיפגע במשמרת שלו. זו הייתה הצהרה יפה, אני מודה, אני התרגשתי. אבל בפועל, שנות הכהונה של אמיר אוחנה נרשמות כשנות שיא באלימות כלפי להט"בים בישראל. הפער הבלתי נתפס בין ההבטחה החלולה שלו אז לבין הכיסא הריק שלו היום, אומר הכול. במקום שבו אמור לשבת יושב-ראש כנסת ישראל, ניצב היום עץ תאנים מפלצתי שמטיל צל כבד על החברה הישראלית כולה. יום הקהילה הגאה בכנסת אמור להיות יום של גאווה, של חגיגה, של שוויון, יום של הכרה, אבל איך אפשר לדבר על גאווה כשיותר ויותר להט"בים בישראל חיים בפחד? איך אפשר לדבר על גאווה בישראל כשממשלת ישראל משותקת מפחד ממיעוט קיצוני שמכתיב את הטון? כל שבוע להט"בים חוטפים מכות רק בגלל מי שהם, והשר לביטחון לאומי שותק. עשרות מקרי לינצ'ים מתוכננים, שבהם כנופיות חמושות תוקפות להט"בים, והמפכ"ל שותק.15% מהתלמידים הלהט"בים חוטפים מכות בתוך בית הספר, ובאקדמיה אחד מכל חמישה סטודנטים חווה הטרדה מינית, ושר החינוך שותק. אלו לא רק מספרים, לא מדובר רק בנתונים על הנייר, מאחורי כל נתון כזה יש ילד שחוזר הביתה מבית ספר עם פחד בעיניים, יש נערה שמסתירה את מי שהיא, יש הורים שחוששים לעצם הביטחון של הילדים שלהם. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אין מסגרות חירום ללהט"בים מחוץ לתל אביב, כאילו שלהט"בים קיימים רק במרחב גוש דן. אין בבאר שבע ואין בחדרה ואין בחיפה. אין. לצעירים שנזרקים מהבית, שנמצאים בסכנת חיים, אין כתובת זולת תל אביב, כאילו אין להט"בים בשום מקום אחר. ושר הרווחה, איפה הוא? שותק. תינוקות להורים להט"בים מופלים בטיפולים בקופות החולים, ושר הבריאות שותק. בשביל להוציא תעודת לידה לילדים שלנו, שולחים אותנו לגנזך המדינה, ושר הפנים, שהוא בכלל ראש הממשלה, שותק. כשפינדרוס אומר שאנחנו מסוכנים יותר ממחבלי חמאס וחיזבאללה, ראש הממשלה שותק. כשאבי מעוז אומר שהמדינה צריכה לתעדף טיפולי המרה, הוא שותק. כששלמה קרעי קורא לנו בהמות שפוערות את פיהן מעל הדוכן, הוא שותק. וכשהם לא שותקים, שרי ממשלת ישראל, הם מצביעים נגדנו: מצביעים נגדנו בנישואים אזרחיים, נגדנו באפליה בדיור, נגדנו בהכרה בנפגעי פשעי שנאה, נגדנו באיסור טיפולי המרה בקטינים. אני רוצה לשאול אתכם, יש פה רק שרה אחת, אז אני רוצה לשאול את כל חברי הממשלה: אתם חושבים שאתם עושים לנו טובה? כשאתם מגינים עלינו מפני אלימות, אתם עושים לנו טובה? כשאתם דואגים שבתי הספר יהיו בטוחים ללהט"בים, אתם עושים לנו טובה? כשאתם מאפשרים לנו להקים משפחה, אתם עושים לנו טובה? אתם לא עושים לנו טובה, זה התפקיד שלכם, זאת האחריות שלכם. אנחנו דורשים בסך הכול את מה שמגיע לכל אזרח ואזרחית בישראל, לא יותר ולא פחות: ביטחון, כבוד ושוויון. זה מה שכל מדינה דמוקרטית אמורה להבטיח לכל אזרח ואזרחית בה. אני רוצה להבהיר, שיהיה ברור מעל כל ספק, הזכויות שלנו לא תלויות ברצון הטוב שלכם, בחסד שאתם רוצים להרעיף עלינו; הן מגיעות לנו פשוט כי אנחנו אזרחי המדינה הזאת, כי אנחנו שווים, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. אנחנו כבר לא מבקשים שיפסיקו להפלות אותנו, אנחנו תובעים הכרה מלאה בהורות שלנו, בנישואים שלנו, בזכות הבסיסית להקים משפחה בבית הזה, במדינה הזאת. נתונים מאוד מעניינים, אדוני היושב-ראש. מכון המחקר של האגודה למען הלהט"ב, על ידי ד"ר סיגל גולדין, מצא נתונים מובהקים ש-74% מאזרחי ישראל דורשים שוויון זכויות מלא בחוק. בזמן שהממשלה תקועה בימי הביניים, הציבור הישראלי נמצא שנות אור קדימה; בזמן שהממשלה הזאת שוללת ופוגעת ומקצצת ורומסת ורודפת, בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה, רחבה מאי פעם, לשוויון זכויות ללהט"בים. וכדי שזה יקרה, כדי שיהיה לנו שוויון זכויות בחוק, הרוב הישראלי יקים כאן ממשלה לאומית ליברלית שתתרגם את אותה הסכמה רחבה לספר החוקים של מדינת ישראל. לכם, פוליטיקאים הומופובים, אני אומר: כל פוליטיקאי שיעמוד בדרך שלנו לשוויון זכויות ישלם על כך מחיר בקלפי, כי הציבור לא מוכן יותר לחכות, כי הגיע זמן שוויון. אדוני היושב-ראש, אני מאמין במדינה, במדינת ישראל, שבה לכל ילד להט"בי יש מקום שווה ומלא, שכל ילד להט"בי לא צריך להיות אמיץ רק כדי להיות עצמו במדינה שבה המשפחה היא משפחה, שבה אדם לא נמדד לפי מי הוא אוהב, אלא לפי מי שהוא. כי שוויון הוא לא טובה, שוויון הוא לא חסד. שוויון הוא זכות, ואנחנו לא נפסיק להיאבק עליה עד שהיא תהיה מציאות לכולם ולכולן, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, יוראי, ותודה על היום שריכזת היום. יישר כוח על כל מה שאתה עושה לקהילה הלהט"בית. תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. לאחר מכן – שרון ניר. עודד, שרון פה? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם היא לא פה, אני אעלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אין בעיה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה. אתה יכול לבוא איתי לכל נאום שאני הולכת ולהכריז עליי? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, אני אחרייך. אני אכריז כך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא אחריי, לפניי. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, יוראי היקר, כל הכבוד. מה שאמור להיות ברור ולגיטימי שאפילו לא מתעכבים – במשמרת הזו, בעידן של הממשלה הנוכחית, זה הפך להיות אירוע שצריך לעשות בשבילו יום מיוחד ואירוע שצריך רגע להזכיר לכל אזרחי מדינת ישראל שאנחנו עדיין מאמינים בשוויון, אנחנו עדיין מאמינים באהבה, אנחנו עדיין מאמינים בחופש ובחירות, ואנחנו נעשה הכול כדי להגשים את כל הערכים האלה במדינת ישראל ובכלל. אז אתה הובלת את היום הזה, אני ממש שמחה שיכולתי להצטרף אליו, ואני מקווה שבשנה הבאה, כשאני אסתכל על מליאת הכנסת, היא לא תהיה ריקה כמו שהיא עכשיו. לראות את כל ספסלי הקואליציה, ככה, פשוט נטושים, זו פשוט חרפה ואות של קלון לקואליציה הזו. בכל שנה כשהרוחות בחוץ סוערות ותרבות השנאה והפלגנות מרימה ראש, חודש הגאווה מזכיר לנו אמת פשוטה וחזקה ביותר שיש: שאהבה היא כוח מניע, כוח שמרפא, והוא החזק ביותר שלנו; היא הדבק שמחזיק אותנו כבני אדם, והיא התשתית המוסרית היחידה שעליה יכולה להיבנות חברה צודקת, בריאה, חופשית ושאוהבת אדם. השנה, חודש הגאווה פוגש אותי בנקודה אישית וקרובה ללב. בשבוע הבא הדובר שלי, אלון תשובה היקר, יתחתן עם בכיר ליבו ניב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מזל טוב. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מזל טוב, אלון וניב האהובים. הלב שלי מתרחב מגאווה ומאושר עבורכם. אבל כשאני מביטה בהם, לצד השמחה העצומה הלב שלי גם מתכווץ. הוא מתכווץ משום שבמדינת ישראל בשנת 2026, המדינה שהם כל כך אוהבים, משרתים בה במילואים מאות ימים, משלמים בה מיסים ומתכוונים להקים בית חם ואוהב, הזכות הבסיסית ביותר למסד את האהבה הזו עדיין אינה מובנת מאליה בעיני החוק. הם עדיין צריכים להתחתן בנישואי יוטה כדי שהמעמד שלהם יוכר כנישואים, במקום פשוט טקס בישראל. בשבוע הבא תהיה חופה, יהיה אירוע, יהיה שמח מאוד, אבל עדיין, המדינה שלהם היא לא זו שתכיר בהם ישירות. גם כאן, ארצות הברית היא זו שתיתן להם אישור, ובעקבותיה, רק אז, ישראל. המדינה שלנו עדיין מאלצת אותם ואלפי זוגות כמוהם לצעוד במסלולים עוקפים, בביורוקרטיות מעבר לים, כאילו האהבה שלהם שווה פחות. אני רוצה לומר מכאן מעל הבמה הזו באופן הברור ביותר: האהבה הזו ממש לא שווה פחות. שום אהבה לא שווה פחות. המאבק של הקהילה הגאה הוא מאבק קיומי על עצם הזכות להיות, על הזכות לאהוב, לצעוד ברחוב בביטחון, לחיות בכבוד, להקים משפחה ללא פחד, ללא אפליה וללא צורך להתנצל על מי שאתה. זה מאבק היסטורי, עיקש ואמיץ, שאת שורשיו נטעו כאן ענקים וענקיות שסירבו לשתוק. המאבק לשוויון זכויות מלא לקהילה הגאה איננו מאבק מגזרי; הוא לא שייך לצד אחד של המפה, והוא בטוח לא פריבילגיה. הוא המבחן האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית כולה. הוא השאלה איזה פנים אנחנו רוצים לראות כשאנחנו מביטים במראה הלאומית שלנו. האם נראה שם פנים של חושך? הדרה? של פחד? או פנים של חופש, של קבלה ושל צדק? חברים וחברות, אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, שבה היסודות שלנו נבחנים יום-יום, אבל לצד הקושי, אנחנו ניצבים גם בפני הזדמנות גדולה וגם תקווה – כן, תקווה – עצומה. הבחירות הקרובות שלקראתן אנחנו צועדים הן לא עוד אירוע פוליטי שגרתי, הן קו פרשת המים של החברה הישראלית. תפנימו את זה טוב טוב. קו פרשת המים של החברה הישראלית. הדרך שאנחנו נסרטט פה יחד מייד אחרי הבחירות היא תהיה הדרך שבה מדינת ישראל תצעד, והיא חייבת להיות דרך אחרת לגמרי. אנחנו נתווה כאן מסלול חדש, אמיץ, שלא מביט לאחור בחשש, שלא מפחד מהקולות הקיצוניים והחשוכים, שלא מתנצל על הערכים הליברליים שלנו. אנחנו נבנה כאן קואליציה של שוויון, שתבטיח בחקיקה ראשית את הזכות של כל אזרח להינשא לבחיר ליבו. כל אדם יוכל להתחתן עם מי שהוא רוצה, באיזה אופן שיבחר, בין אם בנישואים אזרחיים ובין אם לא. אנחנו נבטיח שכל אזרח ואזרחית במדינה יוכלו לספר את סיפור חייהם בדיוק כמו שהם רוצים לספר ואיך שהם רואים לנכון. נבטיח שוויון זכויות אזרחיות מלא ונדאג שמוסדות המדינה יתייחסו לכל אדם באופן שווה. אין יותר אזרחים סוג ב'. אז לסיום, בנימה אישית, אלון וניב, שצופה בנו בטח מהבית, ובכלל לכל חברי וחברות הקהילה הגאה בכל רחבי הארץ, תדעו לכם שאנחנו ביחד בזה. אנחנו לצידכם. המאבק שלכם הוא גם המאבק שלי, הוא המאבק של כל מי שחפץ בחיים חופשיים ודמוקרטיים בארץ הזו. לא נעצור, לא נתעייף, לא נוריד את הראש עד שהזכות לאהוב, לחיות, להקים משפחה ולהיות שווה לחלוטין תהיה מעוגנת לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. תעלה ותבוא תת-אלוף במילואים חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום מיוחד היום, יום שבו אנחנו מציינים בקהילה וגם בכנסת את יום הקהילה הגאה בחברה הישראלית. הקהילה הגאה זו קהילה תוססת שחיה בינינו, ולצערי עדיין נאבקת עם חסמים מבניים, תרבותיים וחברתיים. מבנים שמקשים עדיין על השתלבותם של להט"בים עם משפחות גאות במרקם החיים הישראלי, וזה לא צריך להיות כך. על פי אומדן של ארגוני הקהילה הגאה, בישראל חיים כיום כ-800,000 להט"בים, כ-10% מהקהילה הבוגרת, ורבים מהם לא זוכים לשוויון מלא ואמיתי, לצערי, כפי שראוי לתת לכל אזרח במדינה דמוקרטית. לצערנו, חלקם עדיין מתמודדים עם מציאות יום-יומית של הדרה, חשש וחוסר ביטחון בסיסי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת, היא צריכה לשמש מגדלור של תקווה ולהעניק לכל אזרחיה סביבה בטוחה ומכבדת בכל תחומי החיים, וכן, גם במרחב הציבורי. במגילת העצמאות נכתב שבמדינת היהודים, ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע. מין – ואני מרשה לעצמי להוסיף: גם בלי הבדלים של נטייה מינית. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ומגדר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ומגדר. לצערי המציאות בישראל עדיין רחוקה מלהיות שוויונית. על פי אומדן של ארגוני הקהילה, גם הנתונים מראים ש-91% מהקהילה חווים עדיין להט"בופוביה. נתון מטריד – 87% מהם לא מאמינים שהמשטרה תגן עליהם במקרה הצורך. השנאה לקהילת הלהט"בים כבר גבתה בעבר מחיר דמים כבד במצעד הגאווה בירושלים ב-2015, שם אירע הרצח המתועב של שירה בנקי, זיכרונה לברכה, צעירה בת 16 בלבד, שנדקרה למוות בגלל קנאות עיוורת ובגלל הלהט"בופוביה. עלינו להזכיר לכולם את הכתוב בספר בראשית פרק ט': "חביב אדם שנברא בצלם". כך ראוי שננהג, לא רק בדיבורים, אלא במעשים. בשלוש השנים האחרונות, מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, איבדנו חיילים גיבורים, כן, גם מקהילת הלהט"ב. חיילים שנפלו בקרבות. וממש עכשיו נמצאים בשטח גם מילואימניקים ומילואימניקיות שמסכנים את חייהם בזמן שבני ובנות הזוג שלהם דואגים להם בבית. אנחנו דורשים מהם את כל החובות, ראוי שנדע לתת להם זכויות. בתפקיד האחרון שלי בצבא שימשתי יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. כחלק מהתפקיד פעלתי רבות על קבלת ושילוב קהילת הלהט"ב בצה"ל. עשינו הכול כדי לגרום להם להרגיש שווים ובטוחים ושייכים. כמה שייכות יש לה משמעות. דאגנו שלקהילת הלהט"ב תהיה כתובת למי לפנות. ביום הזה חשוב וראוי לציין שאנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, מאמינים בלב שלם בעיקרון המונח שמדבר על "חיה ותן לחיות". הסוגיה של נישואים אזרחיים היא מהמובילות במצע שלנו כבר שנים רבות, ובממשלה הבאה נפעל כדי לקדם אותה. אסור להסכים לכך שחלק ניכר מהאוכלוסייה לא יכולים להינשא במדינה שלהם. לא ייתכן שנדרוש מהקהילה לסכן את חייה במילואים, נדרוש מהם את מלוא החובות, אבל לא ניתן להם את הזכות הכל-כך בסיסית לאהוב, להתחתן, להקים משפחה כאן בארץ ולקבל הכרה רשמית. אחריותנו כנבחרי ציבור לדאוג שמדינת ישראל תהיה מקום בטוח, שוויוני, מכבד לכולן ולכולם, בלי יוצאים מן הכלל. עלינו להעניק תקווה לקהילה הגאה בישראל ולייצר עבור הקהילה עתיד שוויוני ובטוח. מדינת ישראל זו מדינה חופשית, ליברלית, דמוקרטית, ועלינו לפעול למתן זכויות לקהילת הלה"טבים ולהעניק שוויון מלא ואמיתי לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. אני מזמין את השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, חברת הכנסת מאי גולן, לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> ביום הזה אני מתכבדת להציג את פעילות האגף לקידום אוכלוסיות הלהט"ב במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, הפועל מכוח החלטת ממשלה 1782, שנועדה לשפר את המענים לצרכים הייחודיים של אוכלוסיות הלהט"ב, ולקדם עבודת ממשלה סדורה, יעילה ומיטבית בתחום זה. האגף הוקם מתוך מטרה לשפר את הנגישות לשירותים שונים, והתאמתם למאות אלפי אזרחיות ואזרחים המתמודדים עם אתגרים ופערים בתחומי החיים השונים. לאחר תהליך מקיף של מיפוי צרכים ושיתוף פעולה עם גורמי מקצוע, אקדמיה וארגוני חברה אזרחית, גובשה אסטרטגיה שמטרתה לתת מענים לצרכים שעלו בהליך המיפוי, לחזק את תחושת הביטחון והמוגנות עבור הקהילה ולקדם שוויון הזדמנויות. האסטרטגיה מתמקדת במיוחד באוכלוסיות המתמודדות עם אתגרים ייחודיים, תוך חתירה לצמצום פערים בין המרכז לפריפריה ובפיתוח מענים חדשים לצד חיזוק שירותים קיימים. מרכז הכובד של פעילות האגף הוא הזירה המוניציפלית, וכיום במסגרת פעילותו מופעלות תוכניות לקידום מענים ייעודיים לאוכלוסייה בכ-100 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. התוכניות המופעלות על ידי הרשויות המקומיות כוללות פעילויות לקידום היכרות, צמצום פערים ומתן מענים קהילתיים ייחודיים בשלושה מישורי חיים: פרט, חברה וקהילה, ובכלל זה, פעילויות לצמצום פערים והגדלת תחושת הביטחון, חיזוק הלכידות החברתית והגברת תחושת השייכות בקהילה. במקביל פועל האגף בזירה הארצית באמצעות שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית, במטרה לספק מענים ייעודיים לאוכלוסיות בעלות הצרכים הייחודיים. בין היתר, מקודמים מיזמים ופעילויות לקידום הלכידות החברתית ותוכניות ייעודיות נוספות. כמו כן, פועל האגף גם בזירה הממשלתית לקידום מדיניות מבוססת נתונים ולחיזוק שיתופי הפעולה בין המשרדים. במסגרת זו מקודמים תהליכי מחקר, גיבוש אסטרטגיה ארוכת טווח ופיתוח ידע מקצועי, לצד עבודה משותפת עם משרדי ממשלה וגופים ציבוריים בתחומי הבריאות, הרווחה, מניעת אובדנות ומניעת ניצול ופגיעה. לסיכום, האגף רואה חשיבות בהמשך פיתוח מענים מותאמים, בהרחבת שיתופי הפעולה עם הרשויות המקומיות, ארגוני חברה אזרחית וכמובן עם משרדי הממשלה השונים, ובפעילות למען קידום שוויון הזדמנויות, מוגנות ושייכות לכלל אזרחי ישראל באשר הם. אני אנצל גם את ההזדמנות שביום הזה ואני אומר כי אנו מעריכים ומוקירים את תרומתם המשמעותית של חברי הקהילה למדינת ישראל, שהם מהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ותורמים תרומה חשובה בתחומי הביטחון בעת קריטית זו למדינת ישראל ולעם ישראל, על אף המורכבויות שהם נאלצים להתמודד איתן וההשלכות בשל כך. נבהיר כי על אף מסעות הכפשה שקריים יום-יומיים באמצעי תקשורת שונים, אשר גם מעודדים, כמובן, על ידי גורמים פופוליסטיים בבית הזה, לצערנו, שמנסים לעוות את המציאות ולייצר שיח מסית, שחוטא לעובדות ומכפיש את העובדים המסורים ביותר במשרד לשוויון חברתי לקידום מעמד האישה, אנחנו ואני באופן אישי, כמובן, לא אאפשר לרעשי הרקע האלה להסיט לא אותי, לא את צוות הלשכה שלי ולא את המשרד לשוויון חברתי מהדרך שלנו, שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בה ובטוחים בה. =ומעל לכל ספק, אני רק מבהירה שיהיה ברור, האגף ימשיך ככל שניתן לפעול באחריות, במקצועיות ובשיתוף פעולה מרבי עם כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. אנחנו נמשיך לפעול במסירות, באחריות ובמקצועיות, ולטובת כלל האוכלוסיות שעל רווחתן מופקד המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה בראשותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1957).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השרה מאי גולן להציג את החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר המשפטים, השר יריב לוין. הכשרות במדינת ישראל איננה עוד שירות צרכני רגיל, הכשרות היא חלק - - - << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> את יכולה להשיב בשם שר הדתות. זה חוק של משרד הדתות. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> משרד המשפטים, כתוב לי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כי שר המשפטים הוא גם שר הדתות, אין שר דתות. השר לשירותי דת, סליחה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אוקיי. נמשיך? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> הכשרות במדינת ישראל איננה עוד שירות צרכני רגיל; הכשרות היא חלק מזהותה היהודית של המדינה, חלק מהמרחב הציבורי המשותף שלנו, וחלק מהאמון שמיליוני אזרחים נותנים במערכת הממלכתית. במשך עשרות שנים הרבנות הראשית ומערך הכשרות הממלכתי נשאו באחריות להבטיח שמי שמבקש לאכול כשר יוכל לעשות זאת מתוך ודאות, שקיפות ואמון. במשך השנים עלו קשיים וכשלים שנדו הן בבתי המשפט והן ברבנות הראשית. החוק המונח בפנינו אינו נועד להחליש איש, אלא לחזק את המערכת, לחזק את הפיקוח, ובעיקר לחזק את משגיחי הכשרות עצמם. משגיח הכשרות הוא העיניים והאוזניים של הציבור, הוא האדם שנמצא בשטח, מוודא שהנהלים נשמרים, שההלכה נשמרת ושהצרכן מקבל את מה שהובטח לו. במשך שנים עלו טענות בדבר תלות כלכלית בין המשגיח לבין העסק שעליו הוא מפקח. החוק הזה בא לתקן את העיוות ולהבטיח שמשגיח הכשרות יוכל לבצע את תפקידו ביושר, בעצמאות ובביטחון תעסוקתי. החוק מעניק למשגיחים מעמד ברור יותר, תנאי העסקה מסודרים יותר והגנה טובה יותר מפני לחצים ואינטרסים. כאשר המשגיח חזק, הכשרות חזקה; כאשר הכשרות חזקה, אמון הציבור גדל, והחשוב ביותר – ניתוק מוחלט בין המשגיח למושגח, דבר שבא בביקורת קשה במשך שנים רבות בדוחות של מבקר המדינה. יש הטוענים שהדרך הנכונה היא פיצול סמכויות וריבוי גופים. הממשלה סבורה שבנושא כה רגיש, הנוגע למאות אלפי בתי אב ולעולם ההלכה כולו, נדרשת כתובת ממלכתית אחת, אחראית, מפוקחת ושקופה. מערכת ממלכתית חזקה אינה אויב התחרות, היא הערובה לכך שהסטנדרטים ההלכתיים יישמרו באופן אחיד ושווה לכל אזרח. מעבר לכך, החוק יביא להסדרה וסדר במערכת שחיכתה שנים רבות לכך, אך לא פחות חשוב לציין שאין עלות תקציבית, שכן הכול נשאר במערכת הקיימת. הוויכוח כאן איננו רק על מבנה ארגוני כזה או אחר; הוויכוח הוא על השאלה האם מדינת ישראל תמשיך לשאת באחריות ממלכתית לזהותה היהודית או שתוותר עליה. הממשלה מאמינה שהציבור בישראל רוצה לדעת שכאשר הוא רואה תעודת כשרות ממלכתית, הוא יכול לסמוך עליה. הוא רוצה לדעת שהמשגיח פועל ללא מורא וללא תלות, והוא רוצה לדעת שהמדינה עומדת מאחורי המילה כשר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סיעת יש עתיד. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לכן אני קורא לחברי הבית מכל סיעות הכנסת: בואו נחזק את הכשרות הממלכתית, נחזק את משגיחי הכשרות, נחזק את אמון הציבור ונעביר את החוק החשוב הזה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא; חבר הכנסת משה טור פז – לא נמצא. חבר הכנסת חמד עמאר. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נמצא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נמצא ונמצא. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיבלתי כמה טלפונים מחיילים משוחררים. הם חשבו שהם מחדשים לי משהו – חיילים משוחררים בני העדה הדרוזית, שחלקם הגדול משרת עכשיו במילואים וחלקם הגדול עשה מאות ימי מילואים מאז 7 באוקטובר – ואמרו לי: תשמע, אנחנו יותר משלוש שנים מחכים לחלקה לחיילים משוחררים. חלקה לחיילים משוחררים ביישובים הדרוזיים. ואז אמרתי להם: תשמעו, מהנתונים שיש לי ואני יודע, מאז שהממשלה הזאת ישבה על כיסא הממשלה, מאז שהממשלה הזאת נבחרה, לא חולק מגרש אחד בחברה הדרוזית. מגרש אחד לא חולק. ואני פניתי יותר מפעם לשר השיכון, לראש הממשלה, לשר האוצר, לממשלה, לכל הממשלה, ואמרתי להם: תשמעו, אנחנו היינו בממשלה לפניכם, חילקנו אלפי חלקות לחיילים משוחררים, אלפים של חלקות לחיילים משוחררים בכל היישובים. מה קורה? למה אתם עוצרים את זה? אז פעם זה היה תקוע במינהל, פעם היה תקוע במשרד השיכון, פעם הממשלה לא אישרה את הסבסוד, פעם הממשלה לא אישרה את ה-100% בני מקום, פעם לא אישרו את ה-90% של הסבסוד, אבל השורה התחתונה – אפס חלוקה של חלקות לחיילים משוחררים בחברה הדרוזית. ועוד קיבלתי טלפונים מהיישוב עוספיא, ואני אומר לכם, הייתי פותר את הבעיה של עוספיא עכשיו, כי יש את הנושא של איחוד בחלוקה, שלוקחים 40% מכל בעל קרקע לטובת הציבור. ואני אומר, צריך לתת לטובת הציבור, אבל יש פתרונות – יש קרקע של המינהל, יש קרקע של המדינה. כשאתה לוקח 40% מאותו אזרח – שהמדינה תפצה. לא יכול להיות שמישהו קיבל משהו בירושה, מישהו קנה דונם אדמה, ולבוא ולעשות איחוד וחלוקה, ומתוך דונם אדמה נשאר לו 600 מטר. אם היו חלקות לחיילים משוחררים לא היינו נתקלים בבעיה הזאת. אבל אם תשאל אותי מתי חילקו בכלל חלקות לחיילים משוחררים בעוספיא, אני אגיד לך שיותר מ-10, 15 שנים לא חולק מגרש אחד ביישוב עוספיא. שנים רבות לא חולק מגרש בעוספיא. אני לא אלך לבית ג'אן, ששם יותר מ-20 שנה. אז הממשלה הזאת, ימין על מלא, שהפקירה את העדה הדרוזית גם בתשתיות, גם בחלקות לחיילים משוחררים, גם בכל ההבטחות שנתן ראש הממשלה – ואני אדבר על ההבטחות של ראש הממשלה היום גם, תהיה לי עוד הזדמנות לדבר, ואראה לו כמה רק הבטחת ושיקרת להנהגה של העדה הדרוזית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – לא נמצאת. יעלה ויבוא אלוף במילואים אלעזר שטרן, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אלוף במילואים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה לעשות? כל אחד יקבל את הדרגה שלו היום. מאיר, אתה מה, סרן? << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה מנכ"לית החצר הנשית לשעבר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מפקד המעברה בירוחם. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עוד אחד מפרפורי הגסיסה של מפלגת הציונות הדתית: נותנים לש"ס להוסיף אלפי ג'ובים במסווה של כשרות שהם לא מכבדים אותה. הרי דרעי ושות', משפחת יוסף – יש להם בד"ץ שלהם. מה עושה מפלגת הציונות הדתית עכשיו באיזשהו דיל פוליטי עלוב? מבטלת את רוחה של הציונות הדתית האמיתית. הרי מה עשה שר הדתות לשעבר מתן כהנא? אמר: אוקיי, בואו נעשה את הרבנות הראשית לרגולטור וניתן גופי כשרות. אולי יהיו גם משגיחות כשרות, כמו לדוגמה ברבנות צהר, אולי ננתק את הקשרים שבין מושגח למשגיח כדי שתהיה באמת כשרות, כיוון שאנחנו יודעים באמת כמה שחיתות יש בכשרות הזאת, כמה משגיחים באים רק לקחת צ'קים, בגלל שזה מה שמבינים בש"ס, ג'ובים וכסף והשתמטות. ועד שהצלחנו לתקן משהו, בא סמוטריץ' וזוחל לטובת עוד חודש אולי בתוך ממשלת החורבן הזאת ומקריב את הכשרות, שהוא יודע שדרעי יודע שהיא מושחתת, ולכן הוא לא אוכל את כשרות הרבנות, ולכן הוא הקים את מפעל השחיתות בד"ץ בית יוסף. הם מוציאים לנו, לציונות הדתית המשרתת, עוד פעם אצבע בעין, ואומרים לנו: זאת יהדות לעניים, זאת כשרות לעניים, לכאלה שלא יודעים מה זה יהדות של ש"ס, של יהדות התורה. אתם – הציונות הדתית משרתת, נופלת, מקריבה חיים, אבל זאת לא היהדות האמיתית. היהדות האמיתית המשתמטת, זאת שרשומה בישיבות, זאת שמסיתה, זאת של "נמות ולא נתגייס'" ועכשיו באה הכשרות הזאת ואומרת: גם הכשרות שלכם – אנחנו לא סומכים עליה. הינה, אנחנו אוכלים בד"ץ בית יוסף או הרב לנדאו או מה שתרצו, אבל אתם תשלמו את זה בכסף, בכסף. אנחנו ניצור אלפי ג'ובים שאתם, הציבור המשרת, אתם תשלמו אותם. ככה יוצרים שנאה. ככה חושבים באמת שאולי הדבר החשוב זה רק ארץ ישראל, עוד מאחז פה, עוד טרקטורון שם לנוער הגבעות, ומה זה משנה אם עם ישראל והציונות הדתית האמיתית ישנאו, לצערי הרב, גם את היהדות, שאלה פניה. גם את זה, אדוני, אנחנו נתקן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה לי לא אומרים את הדרגה? לכל האחרים אתה אומר את הדרגות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כשתהיה אלוף במילואים אני אגיד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אני רב-סרן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מציין מתת-אלוף ומעלה. מתת-אלוף. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני, אתה יכול לציין, סבתא לשניים? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סבתא לשניים. ואת? << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> מנכ"לית החצר הנשית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה לא - - - << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> עודד, אבל לפחות אתה רב. אתה רב-סרן, לא? << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אה, נכון, אני רב. רב-סרן. תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אין חוק שיש בו פחות כשרות מהחוק הזה. אתם יודעים, מדברים פה על איסור הונאה בכשרות. מה שעושה הממשלה הזאת זאת האימא של ההונאות בכשרות. האימא שלהן. עם ישראל שומר כשרות במשך אלפי שנים. אלפי שנים. בלי הרבנות הראשית. לא הייתה רבנות ראשית. שמרו כשרות בגולה, בקשיים, תחת איסורים, תחת סנקציות. שמרו. שחיטה כשרה, אוכל כשר. ידעו לשמור את הכשרות הזאת. פתאום בלי שאריה דרעי יחלק ג'ובים לכל מיני משגיחים ויהפכו את הכשרות למסחרה, אי-אפשר. הרי מה אומר החוק כרגע? החוק כרגע אומר שהרבנות הראשית היא זאת שקובעת את סטנדרט הכשרות, היא זאת שקובעת מה צריך לבדוק. אבל מכאן, אחרי שהיא נתנה רישיון לגופים שהסמיכה לתת כשרות – כל אחד יבחר את הכשרות שלו. אגב, בדיוק כמו שקורה, כי לא חבר הכנסת גפני ולא חבר הכנסת דרעי יאכלו כשיש כשרות של הרבנות. הם, כל אחד, יש להם את הכשרות שלהם, הם צריכים את הכשרות שלהם. אני אספר לכם סיפור. אני בעוונותיי מאוד אוהב דגים מלוחים. ומה לעשות, המעדניות הכי טובות של הדגים - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מניה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - זה או בבני ברק או בירושלים. אז אני הולך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, זה אדמחוט, עזבי, זה משהו אחר. הדגים המלוחים – אני אומר לכם, יש מעדנייה בבני ברק חבל על הזמן, הדגים המלוחים הכי טובים. יש לי חבר שרצה לפתוח סניף של המעדנייה הזו בעיר אחרת. הוא סיכם איתם הכול. סגרו עסקה, הוא כבר קיבל את המותג, הוא יכול לפתוח את הסניף של המעדנייה בעיר אחרת. על מה נפלה העסקה, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כשרות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשרות. הוא אומר להם: מעולה, בואו, תראו לי רק את תעודת הכשרות, כי בסניף שלכם ברחובות שאני רוצה לפתוח אני צריך לתלות תעודת כשרות של הרבנות. הם התחילו לצחוק, אומרים לו: נראה לך שיש לנו תעודת כשרות של הרבנות פה, בבני ברק? מה אנחנו צריכים את הרבנות הזאת? אין תעודת כשרות של הרבנות. כל אלה שמסתובבים פה ומספרים לנו על איסור הונאה בכשרות, את הדגים המלוחים קונים גם שם. הם גם הולכים לקנות שם בלי תעודת כשרות של הרבנות. למה? כי זה מסחרה. הם מחפשים כשרות, הם לא מחפשים את המסחרה. אם אנחנו רוצים שעם ישראל יאכל כשר, בטח לא הכנסת קובעת לו מה כשר. כתוב, ובזה אני אסיים: עשה לך רב. כל אחד יש לו את הרב שלו, והוא סומך עליו. בשבילי מספיקה הכשרות של רבנות צהר. בשביל אריה דרעי, הוא רוצה את בית יוסף. בסדר. בעל העסק יבחר איזו כשרות הוא רוצה לשים על העסק שלו. ולפי זה זה יעבוד. לכן, אדוני, החוק הזה הוא האימא של ההונאות בכשרות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה ויבוא חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איתן, מה הדרגה רק? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> רב-סרן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רב-סרן. עוד רב - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תפסיקו לריב. בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רב-סרן, הוא רב-סרן. כולם רבנים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת עודד פורר, לכל מה שהוא אמר ביחס לחוק הזה. ברשותך, אני רוצה להתייחס ליום שאנחנו מציינים היום, פתיחת חודש הגאווה. אנחנו מציינים את היום הזה בתוך מלחמה, ואחרי למעלה משנתיים של לחימה כמעט ללא הפסקה, כשהמציאות כאן מיום ליום ומשעה לשעה מידרדרת – חיילים נופלים, אין לממשלה הזאת אסטרטגיה בשום אספקט. אלה ימים באמת קשים, ואין ספק שיש הרבה הרבה הרבה מה לתקן. בתוך כך, המלחמה הזאת, לצערי, רק חידדה את הצורך בפעולה למען שוויון זכויות לקהילה הגאה. שגיא גולן, זיכרונו לברכה, לא חיכה לקריאה באותה שבת נוראה ב-7 באוקטובר. הוא קם בבוקר, הוא ראה את המתרחש וירד דרומה, נכנס לבארי, הציל משפחות ונפל כגיבור. הוא לא שאל איזה זכויות יש לו או אין לו, אלא פשוט הקריב את עצמו למען המדינה. ורק אחרי שהוא נהרג נחשף הפער העצום בין כמה הוא נתן למדינה את החיים שלו לבין כמה שהמדינה מסוגלת לתת לו ולסביבתו. החוק לא הכיר בזוגיות שלו ולא אפשר לעומר להיחשב כאלמן צה"ל. הבית הזה תיקן את העוול הזה בזכות אנשים מעולים שהיו ודחפו כאן, ובראשם חבר הכנסת הרצנו, וצריך להודות לו על כך מאוד, וגם בזכות הסיפור של שגיא, וטוב שכך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אבא שלו שכן שלי. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. נפגשתי איתו. אבל בסוף בסוף שגיא ועומר קיבלו שוויון במוות. זה מה שיש למדינה להציע למי שנפל בלחימה מול חמאס. אבל בחיים – שיתכבדו ויטוסו לחוץ לארץ אם הם רוצים להתחתן. בחיים להביא ילדים אי-אפשר, זכויות לא ניתנות להם. וכמובן שמעבר לכך, הממשלה והקואליציה הזאת לא עשו שום דבר כדי לקדם את הקהילה הגאה בישראל, לא עשו שום דבר כדי לקדם שוויון זכויות לחבריה, הם רק הלכו אחורה וביטלו תקציבים שהצלחנו להשיג בעבר. מה שפחות נעים לחברי הקואליציה לזכור זה שיושב כאן חבר כנסת מטעמם שאמר עלינו, חברי הקהילה הגאה, שאנחנו מסוכנים לישראל יותר מדאעש, חיזבאללה וחמאס. את זה הוא אמר, אגב, לפני 7 באוקטובר. אבל כשעימתו אותו עם האמירה הזאת אחרי המחדל, הוא רק חיזק את דבריו וסירב לחזור בו. ומפלגת השלטון, הליכוד, שותקת. זו שנציגיה תמיד צעדו איתנו במצעד הגאווה, זו שנציגיה היו בשדולה. הם נעלמו, לא אומרים כלום. כששומעים קולות כאלה שמגיעים מחבר קואליציה בישראל, מבינים בדיוק למה עוד צריך מצעד גאווה – כי עדיין אין שוויון. כשאני רציתי ילדים נאלצתי לנסוע 10,000 קילומטר מערבה, כי ברחובות עדיין רודפים ומציקים ומכים להט"בים, כי במערכת החינוך הישראלית הקללה הנפוצה ביותר היא "הומו". אז כן, צריך מצעד גאווה כל עוד יש מי שעומד פה ואומר שאדם כמו שגיא גולן מסוכן מחמאס, כל עוד יש נערים מפוחדים שמפחדים לצאת מהארון כי הם רואים מה עושים לחברים שלהם והם רואים איך נבחרי ציבור מדברים אליהם. ולכן צריך מצעד, והמצעד הוא תזכורת לכולם שאזרחים ישראלים, אזרחים שיוצאים להילחם ונופלים על המדינה הזאת, עדיין חיים פה בנחיתות ביחס לשאר האוכלוסייה. ומשפט אחרון, אדוני. יש לנו המון מה לתקן, הלוואי בכנסת הזאת, אין לי הרבה ציפיות ממנה. אבל יש לנו המון מה לתקן בכנסת הבאה, בממשלה הבאה, שבעזרת השם תקום. כל כך הרבה חוקים למען שוויון זכויות להעביר ולקדם, ואני מקווה שנצליח לעשות את השינוי הנדרש הזה בקרוב. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. יעלה ויבוא המשנה לראש המוסד בדימוס רם בן ברק, ויחליף אותי פה על הכס אלוף אשקלון בדימוס מישל בוסקילה. מישל, אני מבקש, כל אחד, לתת לו את התואר שלו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אגב, מישל היה אלוף אשקלון בפיתוח גוף. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני יודע, אני יודע, אני יודע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> סימון, בפעם הבאה שאתה תשב אני אתן לך את קורות החיים שלי, אני אבקש לעבור עליהם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אין בעיה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, יהדות התורה, ודגל התורה בתוכה, הן מפלגות לא ציוניות דתיות. הם רואים במדינת ישראל כמן גלות זמנית בדרך לביאת המשיח. הסיבה היחידה שהם יושבים פה בכנסת ובממשלה היא כי הם הבינו שאפשר לסחוט כסף. מבחינתם הגיוס הוא דבר טמא, ולא צריך להתגייס אלא צריך רק לקבל הטבות מהמדינה. אבל ש"ס לא כזאת, ומעולם לא הייתה כזאת. ש"ס הייתה מפלגה, וחלקה עדיין גם היום, של אנשים שמשרתים בתפקידים מאוד בכירים. כולם הולכים לצבא. מי שראה את הסרט "כיפור", ראה שרבים ממצביעי ש"ס הם אלה שהביאו לנו את הניצחון במלחמת יום כיפור. אני מסתכל על חברי הכנסת של ש"ס: אפילו אריה דרעי – הוא עשה אומנם שירות מקוצר של ארבעה חודשים ברבנות; משה אבוטבול היה נהג ביחידת הגששים; יעקב מרגי שירת שירות סדיר ומילואים בחיל הקשר; יואב בן צור הוא קצין הוראה וחינוך בצה"ל; אוריאל בוסו שוחרר בדרגת סגן ושירת במילואים ביחידת קצין העיר; יוסי טייב שירת בפלוגה בחיל הקשר, בגבעתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היה לוחם. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה לוחם, היה לוחם בגבעתי; ינון אזולאי עלה כאן אתמול וסיפר איך אנחנו מנסים לקחת את התקצוב של החינוך של הבן שלו, וכן הלאה וכן הלאה – ואני מודה, גילוי נאות, הוא חבר טוב שלי, אני מאוד אוהב אותו – אבל אבא שלו, דוד אזולאי, שירת שלוש שנים כחובש קרבי. שלוש שנים מלאות. ואומרים שהוא היה אחד מחברי הכנסת הטובים ביותר שהיו במשכן הזה. איש בעל הרבה זכויות. אז אני שואל, מה קרה למפלגת ש"ס? מה, הם רוצים להידמות לאחיהם האשכנזים הלא-משרתים? זה מה שהם רוצים, להיות מפלגה לא ציונית? לשלוח את הילדים שלהם כולם לישיבות ולפטור אותם מגיוס? אני לא מבין את זה. ואני לא מבין את הציבור שתומך בהם. הציבור צריך להגיד למנהיגים של ש"ס: אנחנו לא נתמוך בכם כי אנחנו לא – אני אגיד את זה אחרת: אנחנו לא נתמוך בכם כי אנחנו ציונים, ואנחנו משרתים, ואנחנו נלך ליחידות הקרביות, וכן, גם נלמד תורה, במקביל, לא במקום, ביחד. כמו שעשו חברי כנסת של ש"ס מאז ומעולם עד לשנים האחרונות, שהתקנאו באחיהם האשכנזים – אגב, הגזענים הכי גדולים, שלא נותנים לבנות שלהם להיות בבתי הספר שלהם, ושידוך של מישהו מהאשכנזים היהירים האלה עם מישהי מזרחית נחשב להם לשידוך קצת פחות טוב. עד כדי כך הגענו, שש"ס כל כך מתחנפת אליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תקשיבו רגע רק לנתונים. רם בן ברק, יש פי אלף משגיחי כשרות ממפקחות על מעונות יום. פי אלף. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יהיו הרבה יותר עכשיו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועכשיו יהיו הרבה יותר. אני רוצה שיהיה ברור שהחוק שעולה היום למליאה, אדוני היושב-ראש, הוא ההגדרה המילונית המדויקת לללכת צעד ענק אחורה. הממשלה עכשיו מנסה למחוק, באמת, איזו רפורמת כשרות שהובלה בממשלה הקודמת על ידי מתן כהנא, וכל מה שמנסים לעשות זה להחזיר אותנו למונופול הדורסני, המיושן והמנותק. יש 15,000 בתי עסק שמשתמשים, שצורכים שירותים של משגיחי כשרות. יש 5,000 משגיחי כשרות, ועכשיו יהיו הרבה יותר: החוק הזה יחזיר סמכות – אומרים לנו אלה שניסחו את החוק הזה: הוא יעשה מערך פיקוח אחיד. החוק הזה יעשה דבר אחד, יעשה ג'ובים. עכשיו תקשיבו לסיפור. אדוני היושב-ראש, תקשיב לסיפור. אני יושב אצל חבר, בעל עסק, לפני חמש שנים, משהו כזה. נכנס רב נחמד שאני לא מכיר. הוא נכנס, מסתודד עם החבר שלי, יוצא איתו לכמה דקות, חוזר. אני אומר לחבר שלי, איש העסק: מי זה האיש הזה? הוא אומר לי: זה משגיח הכשרות. אמרתי לו: ואללה, אני אצלך אחת לשבועיים. הוא אומר לי: כן, הוא בא פעם בחודש. הוא בא פעם בחודש, מקבל את מה שצריך על פי ההסכם והולך. הוא אומר לי: אני איש דתי. אתה יודע שאני שומר קלה כחמורה, אבל אני מחזיק אותו. אמרתי לו: הוא בודק? הוא עושה? הוא רואה? לא. הוא סומך עליי, אני סומך עליו. תעזוב אותי בשקט, לא רוצה להסתבך איתם. זה מדהים. זה פשוט מדהים. זה עולה כסף, זה חלוקה של ג'ובים. זה גורם לכך שבסופו של דבר זה נופל על הצרכן. אתה מגיע לבתי מלון, אתה מגיע לבתי עסק, אתה רואה אותם שם. אז נניח בחר בעל בית המלון בכשרות, והוא רוצה שהעסק שלו יהיה כשר. אבל מה שמתן עשה בממשלה הקודמת – הוא אפשר שיהיו עוד תאגידים שייתנו כשרות ושינתקו אותם מהחיבור הקלוקל הזה עם הרבנות. לצערי הגדול, אנחנו היום במו ידינו מצביעים על חוק נורא, נורא, בדקה התשעים – ואני שם לב, אדוני, אבל היות שהתחלת כמה שניות לפני שעליתי, אני רוצה להגיד משהו. אנחנו נבלה כאן שבוע של חוקים מוטרפים; רק כל פעם שמישהו מהקואליציה יעלה לכאן וידבר על החוקים, שיזכור שהרקע והתפאורה לשיח המוטרף הזה, המנותק, הוא המלחמה בצפון, ושמתים כל יום אנשים, שמתים חיילים, שתושבי הצפון נמצאים בכאוס גדול מאוד, ואנחנו מתעסקים ביועצת המשפטית לממשלה. תודה. סליחה שהארכתי. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> הודעה, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על השולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הטבות מס ליישוב אזור קו עימות מזרחי (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << הצח >> הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> לפני שאני סוגר את הרשימה, יש מישהו שנמצא במשכן ורוצה להירשם לדבר? טוב. אין, אז אני סוגר את הרשימה, בבקשה. אני מזמין את חברת הכנסת עדי מזוז, בבקשה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אני מבקשת להגיד את שמי - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> עדי עזוז. לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. תודה, אדוני. רגע. חכה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני אתן לך את הזמן הזה. אל תדאגי. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא אתייחס אפילו לחוק הספציפי הזה, כי זה פשוט כמו איזו טרללת, אמוק של חקיקה או מזיקה או הזויה. נתייחס רגע לחיים עצמם. היום אנחנו מציינים את היום לקהילה הגאה בכנסת. קודם, גברתי השרה לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי, נאמת פה והסברת על היום בקהילה הגאה ומה המשרד עושה. הקשבתי גם לדברים ולמה שנאמר שם. והאמת שחרה לי לשמוע את הדברים, כי הדברים נשמעים מאוד יפה, אבל את יודעת איך אומרים:Put your money where your mouth is . בסוף, בשנת 2024, המשרד ברשותך קיצץ 40% מהתקציב לקהילה הגאה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> שקר. שקר. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שתצעקי משם "שקר", זה לא הופך את זה לשקר. יש ספר תקציבים, וזה כתוב שם בסעיפים. זה כתוב. אני אשמח שאולי תעלי ותסבירי, אבל זה מה שכתוב בסעיפים. יותר מזה, אמרת שהקהילה הגאה היא חלק והיא בשר מבשרו של העם הזה. אבל מה? המשרד ברשותך נתן הנחיה להוריד את הלוגו של המשרד מאירועים שהם מקיימים במימון המשרד. אחר כך את הכחשת את זה. אבל בהתכתבויות של כל הארגונים של הקהילה הגאה יחד עם המשרד שלך ההוראה הזו מיושמת מלמעלה, ומתביישים בחברי הקהילה הגאה במשרד שלך, ולכן רוצים להוריד את הלוגו. ודוח מרחב, הדוח של הקהילה הגאה, הראה שאחד מתוך חמישה סטודנטים מהקהילה הלהט"בית באוניברסיטאות, אדוני היושב-ראש, הוטרד מינית. אחד מתוך חמישה. זה מטורף. מטורף. 63% מתוכם פוחדים לחשוף את הזהות המינית שלהם. 63% מהסטודנטים שלנו מסתובבים בקמפוסים ומפחדים להגיד מה הזהות המגדרית שלהם. למה? זה מה שכואב לי בממשלה הזו ובפארסה הזו, כי יש לנו גם את יושב-ראש הכנסת, חבר בקהילה הגאה, וגם זה – בסוף הכול נראה פה כמו איזה עלה תאנה. דברים ופתוס על הפודיום, אבל בפועל הכול רקוב, הכול מושחת, הכול לא הגון. ויש לנו חברים בקהילה הגאה שהם מדהימים, והם חלק מאיתנו, והם הטובים שבטובים בבנינו ובבנותינו, ומגיע להם מקום של כבוד, אמיתי. אנחנו נשנה את זה בממשלה הקרובה. וכמו שיושב-ראש המפלגה שלנו – ביחד – בנט אמר: אנחנו נביא לנישואים בקהילה הגאה, אנחנו נביא לשוויון זכויות של הקהילה הגאה, כי כך צריך להיות; לא כי אנחנו עושים להם טובה, כי כך נכון, כי כך ראוי, וכך נעשה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיפור קצר מאתמול. אתמול היו שתי לוויות: של חייל, לוחם מגבעתי, מיכאל טיוקין, שעלה יחד עם אמו לפני שש שנים, נפל בלבנון, וגם לוחם מגלן, אדם צרפתי מראש העין. לוויה אחת הייתה באשקלון, עיר שבה אתה גר, אדוני היושב-ראש, הלוויה השנייה הייתה בעיר ראש העין. בשעה 17:00 הייתי בדרך לאירוע בתל אביב, טקס לזכרם של קורבנות הפיגוע בדולפינריום לפני 25 שנה. פתאום בשעה 17:00 התנועה בכביש 1 נעצרה לחלוטין, ואז אמרתי: בטח משהו קורה. בזמן שאלפי אנשים נהרו לכיוון אשקלון ואלפים נהרו לכיוון ראש העין, אמרתי: בטח יש עומס תנועה. מהר מאוד התברר שזה לא עומס תנועה, זה חסימה מכוונת של הכבישים, כביש 4, כביש 1, היציאה לירושלים, על ידי קומץ של אנשים, שהם בעיניי גם לא ראויים להיות אזרחים של מדינת ישראל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אלפים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אלפים. ואז במשך שעתיים וחצי אנחנו עומדים בפקק. זה לא מזיז לי שאני שעתיים וחצי בפקק. הזיז לי שאיחרתי לטקס, שלא באתי לטקס. רק בשעה כמעט 19:30, כשהתנועה השתחררה, החלטתי בכל זאת להגיע לטיילת בתל אביב, הנחתי זר. יש שם אנדרטה לזכרם של 21 קורבנות מהפיגוע בדולפינריום, ובשעה 21:00 חזרתי לכנסת לירושלים. בדרך לכנסת אמרתי לעצמי: על זה יהיו הבחירות. על זה יהיו הבחירות. או שאנחנו ניתן לאנשים האנטי-ציונים לשלוט בסדר-יומה של המדינה, או שאנחנו נוכל גם לכבד את הלוחמים שלנו וגם להכריע בקרבות ובזירות הפתוחות. ואז חזרתי לפה, לכנסת, אתמול. הלילה היה ארוך. סיימנו אותו ב-04:00 ומשהו לפנות בוקר. ראיתי את הניתוק המוחלט של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, שלא עניין אותם שום דבר. שום דבר, חוץ מטובתם האישית. אני חושב שכל ציבור, כל אזרח בישראל, כל מי שצופה בנו היום, צריך לשאול את עצמו באיזה מדינה הוא רוצה לחיות בעוד מספר חודשים. האם הוא רוצה לחיות במדינה ציונית, מדינה שמכבדת את הגיבורים שלה, או במדינה שבה אנשים אומרים "נמות ולא נתגייס", חוסמים כבישים, ופוגעים בעשרות אלפי אזרחים, ושלא יגידו לי שאני בררן בנושא הזה. אגיד משפט לסיום: כל מי שחוסם כבישים ופוגע באנשים, לא ראוי לעשות את מה שהוא עושה. ואנחנו עוד נשאל שאלות מדוע המשטרה פעלה כפי שהיא פעלה אתמול. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סובה. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה טור פז. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בעצם המשך מגמה, מגמה שלצערי שולטת פה בכנסת בשנים האחרונות. זה מתחיל בחוק החמץ אי אז, ממשיך לחוק הכותל, שגם הוא רץ פה במקביל, והוא בעצם מגמה נורא נורא פשוטה – אני אגיד אותה כאדם דתי בשפה דתית – לחלל את השם. יש פה רצון עז להשניא את היהדות, לא ליד, לא בכאילו, לא בדומה, להשניא את היהדות. אין דרך יותר טובה מלגרום לאנשים לשנוא יהדות מאשר לחוקק חוקים של יהדות, ככה זה. אם אני אכפה עליך עכשיו לאכול דגים מסריחים, אתה תשנא דגים מסריחים. ואם אני אכפה עליך לשמור על כשרות, כמו שאני קובע, אתה תשנא את הכשרות כמו שאני קובע. זה טבעו של אדם. חוק הכשרות הזה מנסה להשליט את הרבנות הראשית על דיני הכשרות. הוא בזה מבטל את הרפורמה החשובה של השר לשעבר מתן כהנא, שהיינו שותפים בחקיקה שלה בכנסת הקודמת. ובזה הוא פשוט מרחיק אנשים יהודים מהיהדות שלהם. ובתור בן אדם שאכפת לו מהיהדות, גם בתור בן אדם, לדעתי אחד מהבודדים פה, אולי יחד עם חברי שטרן ועוד כמה, שגם שומר דווקא או גם על כשרות של הרבנות הראשית לצד צהר ואחרים, אז אני בר השיח של החוק הזה. החוק הזה הוא חוק גרוע, חוק של ג'ובים, קומבינות, מאכערים, סידורי עבודה. הוא לא מוסיף כשרות. הוא גם שובר קונסנזוס סביב דברים שאמורים להיות מוסכמים. זה חוק קלאסי שעליו נאמר: אל תעש תורתך קרדום לחפור בה. זה מה שהוא עושה. כשעל הדרך אנשים ממנים את עצמם כסגנים של ריבונו של עולם ומחליטים שהם יחליטו מה ריבונו של עולם רוצה. אבל אני אגיד לכם משהו. היהדות שלנו לא צריכה מתווכים, אדוני היושב-ראש, זה שייך לדתות אחרות. חוק הכשרות שהעברנו בממשלה הקודמת נתן מענה הלכתי. הוא נתן מענה לאדם שרוצה לאכול כשר. אכילת כשרות לא צריכה לעבור דרך קושאן של הרבנות על מה זה כשר. והכנסת הזו בזמן האחרון מנסה להיראות כמו בית הכנסת שאני לא רוצה להתפלל בו. לא, לא ככה. זה בית הכנסת שרוב היהודים לא רוצים להיות חלק ממנו. אל תכפה עליהם. אל תקבע להם מה כשר ומה לא. מספיק עם החקיקה הדתית. החקיקה הדתית היא חקיקה אנטי-יהודית. הגיע הזמן שתבינו את זה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב בגשר המיתרים, הכניסה לירושלים, יס"מ ירושלים נחלץ לעזרתו של חייל. הקיפו אותו חרדים, איימו עליו, ירקו עליו. היו צריכים להשתמש ברימוני הלם לחלץ אותו. זאת תמונת המצב של מה שקורה במדינת ישראל. ואנחנו היום פה בהצעת חוק איסור הונאה בכשרות, ככה, Out of the blue, פתאום הגיע דבר החקיקה הזה. אתמול בלילה עבר פה חוק פיזור הכנסת. והכול פה סחר-מכר, דילים, כאשר חוק ההשתמטות מרחף פה מעלה-מעלה ומעל כולנו, כשראש ממשלת ההשתמטות והחורבן, בנימין נתניהו, מוביל את המהלך הזה עם מה שהם קוראים לעצמם "ממשלה ציונית ופטריוטית". היא לא ציונית, לא פטריוטית – כהניסטית. כל האירועים האלה של חסימות הצירים, של תקיפת חיילים, של תקיפה בביתו, הקפה של ביתו של ראש אגף התנועה במשטרה וקצין משטרה צבאית בתחנת המשטרה בבית שמש, בתחנה פה בירושלים – וכל זה עובר בשקט. את מי לא שמענו? לא שמענו את השר בן גביר, האיש שהמשילות בפיו וחוסר הביצוע במעשיו, וכמובן את נתניהו הלוחם האמיץ, המנהיג הדגול. אבל דבר אחד הוא לא עושה, הוא לא נותן הגנה לחיילים, הוא מפקיר את הצפון. זאת הממשלה. ממשלה של הפקרה של 7 באוקטובר. וזה לא משנה כרגע איזה תאריך בסוף תקבעו, כי התאריך שתקבעו כנראה הוא יהיה התאריך הנוח ביותר שנתניהו יחשוב לפיזור הכנסת, דבר אחד לא ישתנה: לא תשתנה העובדה שאתם כולכם שבויים של משתמטים, של כהניסטים מסוכנים. וגם הדבר הזה ייגמר. ובאותו יום או באותה תקופה שזה ייגמר, יש פה שורת אנשים שתצטרך לעשות חשבון נפש. הם כנראה לא יעשו אותו, אבל אנחנו נעשה אותו עבורם. מזאב אלקין המתגלגל ומתקרנף, עובר דרך האיש ושלושת הכ"פים, השר מכלוף מיקי זוהר – כסף, כבוד, תזכירו לי מה הדבר השלישי? כוח; עובר דרך אבי דיכטר, שאני אומר בכאב שהיה שר לביטחון פנים וראש שירות הביטחון הכללי ושמעולם לא ראיתי מנהיג כל כך גדול ואיש כל כך אמיץ כל כך פחדן בחייו הפוליטיים; נעבור דרך עידית סילמן – בעצם בואו נדלג עליה; נעבור דרך מאי גולן – נעבור, נדלג גם עליה; נעבור דרך שלמה קרעי, האיש והרעל; נעבור דרך ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים – לא חסר לך דבר בחייך, מדוע אתה מתקרנף בצורה המבזה הזאת? מדוע? עם סימן השאלה הזה נעצור. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בדיון על איסור הונאה בכשרות, ובעצם מה שמובא כאן במחטף של לילה, זה לבטל את הרפורמה של השר כהנא וממשלת השינוי. הרפורמה של ממשלת השינוי באה לעשות הרבה דברים טובים. אחד, לבטל את הריכוזיות שהייתה נהוגה עד אז בכשרות ולקבוע תקן כשרות שהוא לאו דווקא הרבנות הראשית. אנחנו אלפיים שנה הסתדרנו עם אוכל כשר ועם כשרות גם בלי הרבנות הראשית, ולא כל היהודים חפצים באותה כשרות מחמירה או מקומבנת. הרפורמה של ממשלת השינוי ושל מתן כהנא קודם כול אפשרה תחרות בשוק, ואפשרה לתת גם תעודות כשרות שמתאימות למגזרים שונים, לקבוצות שונות של יהודים, תעודות כשרות אלטרנטיביות. היה גם בג"ץ כנגד אותה רפורמה של ממשלת השינוי, ובג"ץ קבע שצריך ליישם את הרפורמה. זאת אומרת, אין שום בעיה הלכתית ברפורמה דאז. אז מה בעצם הובא כאן לפנינו? עוד כניעה לחרדים. בלילה הוסיפו את החוק הזה, כי מאוד מאוד חשוב לשמור על הכיסא – עוד יום, עוד יומיים, עוד חודש. במדינת ישראל אין שר דתות. שר הדתות, נדמה לי, ביולי בשנה שעברה, התפטר מש"ס. לקח הרבה חודשים לראש הממשלה למנות שר הדתות ברבע משרה, הלא הוא יריב לוין, גם שר המשפטים, והוא זה שמקדם את הרפורמה, כנראה בשם ראש הממשלה נתניהו, שצריך לתת איזשהו אתנן לשותפיו החרדים. ושוב, מבטלים פה את התחרות שהייתה נהוגה ברפורמה עד כה, והשליטה על הכשרות עוברת באופן בלעדי לרבנות. מחזירים את המונופול לרבנות. יתרה מכך, רבני הערים עכשיו יוכפפו לרבנות הראשית, מפעל הג'ובים ישגשג, אלפי משגיחי כשרות יקבלו משכורות במועצות הדתיות במקום שכר שיעבור בצורה מסודרת דרך בית העסק. כי למה צריך תחרות אם אפשר לעשות מפעל קומבינות ומפעל ג'ובים? ולמה בעצם למנוע את העניין של הכשרות החלופית, שחלק מהיהודים מעוניינים בה? ומה שמדאיג זה שזה יעלה לנו עשרות מיליונים, עשרות מיליונים, כשאנחנו במציאות של יוקר מחיה הולך וגואה. אז לא מדובר בהחזרת מצב לקדמותו, אלא משווים ומעלים – אלפי משגיחים והוספת סמכויות לרבנות, ועל חשבוננו. על חשבוננו. מילה אחת אחרונה, אדוני, בהיבט המגדרי. החוק הזה קובע גם מבחני הסמכה למשגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית, מה שאומר שבממשלה הזאת, המיזוגינית, שמדירה נשים, נשים לא תוכלנה לקבל תעודת הסמכה כמשגיחות כשרות. למה? למה נשים לא יכולות להיות משגיחות כשרות? במנגנון הזה זה יימנע מאיתנו. אז אל תצביע למפלגה שמדירה נשים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, הרב הלורד ג'ונתן זקס, הרב ג'ונתן זקס, בספר המדהים שלו "לא בשם האל", הוא כתב משפט מאוד יפה שאומר שהדת זוכה להשפעה כשהיא מוותרת על הכוח. ויצא לי לחשוב על המשפט היפה הזה כשראיתי את המהלכים שהקואליציה מביאה היום לכנסת בנושא הכשרות. בעצם היא מבטלת את מה שנשאר מהרפורמה בכשרות. כל מי שהוא יהודי ורוצה לעודד אנשים לאמץ את עקרונות היהדות צריך לשחרר. זה לא עובד בכוח. כשמפעילים כוח ומפעילים מונופולים, זה יוצר רק את האפקט ההפוך. אבל מי שהביא היום את ההצעה הזו בנושא הכשרות, לא מעניינת אותו יהדות, מעניינים אותו רק הג'ובים. הוא מסתכל על הכשרות כעל מפעל ליצירת מזומנים. זו האמת. זה מדהים, יש לנו את יריב לוין, שלא מוכן למנות שופטים במדינת ישראל. אנשים עוברים עינוי דין כי אין מספיק שופטים, הכול מתארך. אבל בתור השר לשירותי דת הוא לא רק מוכן, הוא ממש מתעקש, הכי דחוף לו, הכי דחוף במדינת ישראל למנות ולהפוך 5,000 משגיחי כשרות לעובדי מדינה. אין שופטים במדינה, אין, לא ממנים, הוא תוקע את כל המערכת, אבל מה שדחוף לו זה ש-5,000 משגיחי כשרות יהפכו לעובדי מדינה. ממש מנהלים את מדינת ישראל לתפארת מדינת ישראל. במקום שתהיה תחרות בכשרות, ובאמת, כשרות זה שירות שהרבה מאוד ישראלים מבקשים לקבל, אנחנו נקבל פה את המשך המונופול של הרבנות הראשית בתחום. מונופול, ששימו לב, העלות העודפת שלו למשק הישראלי מוערכת בלמעלה מ-600 מיליון שקלים, אולי זה כבר מגיע למיליארד שקלים בכל שנה. בכל שנה. וזה על רקע יוקר המחיה והוצאות מלחמה. במקום לחסוך, פה משיתים עלינו עוד מאות מיליוני שקלים – הוצאה מיותרת, עודפת, רק בשביל ג'ובים. זו האמת. בכל העולם יש תחרות בכשרות, ורק בישראל אין, וכנראה גם לא תהיה עם ממשלה כזו. כשיש תחרות זה מוביל לשקיפות, זה מוביל לאיכות, ואיפה שאין תחרות בכשרות, שם אנחנו מקבלים שחיתות. ואנחנו רואים את השחיתות הזו כבר שנים. מקבלים משגיחים, שבאמת, קיבלתי תלונות שהם לא מגיעים בכלל לבתי העסק שהם אמורים לפקח עליהם. אני זוכרת כתבה שקראתי על משגיח – היו משגיחים שדיווחו על 27 שעות של עבודה ביממה. 27 שעות של עבודה ביממה. אמיתי. המונופול על הכשרות לא נשמר למען הכשרות, אלא אך ורק למען המשרות, למען הכסף, למען השררה. המפלגות החרדיות שומרות טוב טוב על המונופול הזה בכשרות, כי זה מוקד הכוח הפוליטי שלהן. ככה הם משמרים ג'ובים, זו האמת. 5,000 משרות לאנשי שלומם, זה מה שאתם מאשרים היום, על חשבוננו. במקום לשאוף להשפעה, חברי הכנסת החרדים מתעקשים על הכוח. לא מעניינת אותם היהדות, הם רוצים כוח פוליטי. וככה הם גם פוגעים בכשרות, גם פוגעים ביהדות, גם מחללים את שם השם. זה חילול שם השם, מה שהם עושים פה היום, העיקר שיהיו להם עוד ג'ובים לחלק. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח בלי להתנצל – ולא שאני חייבת הסברים למישהו – כן, אני שומרת כשרות, זה חלק מהזהות היהודית שלי, זה הבית שגדלתי בו. ואני מבקשת דווקא לדבר על החשש שלי מפני החוק הזה. החשש הוא – יש לי התנגדות, ברגע שאתה לוקח את הדת ואתה משתמש בה למטרות שלצערי לא כשרות – נאמרו לפניי דברים מאוד מאוד נוקבים והסברים מדוע צריך חוק, ואני אספר לכם שכשהייתי עורכת דין, פנה אליי בעל דוכן פלאפל ואמר לי: תקשיבי, דבי, אני צריך את העזרה שלך. אמרתי: במה מדובר? הוא אומר: את לא מבינה, יש לי תעודת כשרות, עכשיו אני צריך לחדש אותה, אני צריך לשלם בסביבות 5,000 שקל, אבל אני רוצה לספר לך: הם באים, לוקחים את הצ'ק, הם אפילו לא עוברים דרך המטבח. וזה קרה פעם, וזה קרה פעמיים, וזה מרגיז אותי, אז אני החלטתי שאני לא משלם להם. וכמובן, מיותר לספר לכם מה זה לא לשלם להם. ואז פתאום בעיתונים המקומיים שלנו אפשר לראות: לפלאפל הזה אין כשרות, ועוד פעם, ועוד פליירים, ועוד זה. ואני אומרת, ריבונו של עולם – רק מה שמצחיק זה שדווקא אותו בעל דוכן פלאפל הוא אדם עם כיפה, אדם מאמין. ואני רוצה לשאול, לאן אנחנו מגיעים? אנחנו עכשיו כמה רגעים לפני פיזור הכנסת. זה כל כך משקף את המטרה. אנחנו חלילה לא באים נגד היהדות או נגד כשרות, אבל אנחנו לא צריכים גם לטפל בדברים שהם ברורים מאליהם. מישהו בדק כמה אנשים הונו בנושא הכשרות? לאן הכסף הזה הולך? הג'ובים האלה? זה לא ייאמן, נלקחים פה סעיפים מהתורה המופלאה שקיבלנו – אין אחד שהוא יהודי שאתה תסתובב ותבין בין אם יש לו או אין לו את נושא הכשרות. וזה בסדר, זה שלו, כל אחד יחליט איך הוא נוהג. אבל להפוך את זה למפעל ג'ובים – מעלה חשש מאוד מאוד גדול. ובמקום באמת להתעסק בעיקר המהותי, במקום להקל על בעלי עסקים, במקום להטיל עליהם פחות דרישות – הרי ברור שבסוף הם משיתים את זה עליהם, והם צריכים להשית את זה על הצרכן – אני עוד פעם שואלת: האם זה הפתרון לבעיה? כבר אמרתי, האם נעשתה איזו בדיקה? האם נבחנה? בדקתם מה קורה בעסקים? סיפרתי לכם דוגמה אחת מבעל עסק – אני לא אומרת שזה גורף, אני יודעת שמגיעים כל מיני משגיחי כשרות ויושבים לברור את האורז, ואז על הדרך גם חצי משפחה יושבת לאכול צוהריים בבית העסק. ואני רוצה לומר לכם, אין לי דבר ולא חצי דבר נגד היהדות, נגד הכשרות. אני גאה בזהות וביהדות שלי. החוק הזה לא היה צריך לעלות. בטח לא עכשיו. ולכן אני מבקשת, אל תצביעו. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר – היא איננה. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תאמינו לי, עולם הפוך. היום ציינו בכנסת את היום המיוחד לקהילה הגאה, אבל אף חבר קואליציה לא מצא לנכון לבוא ולדבר ביום הקהילה הגאה. אבל כן, לחוקק חוק הונאה בכשרות – זה דבר ראשון במעלה שצריך לעשות. אני לא מבינה מה קורה לממשלה הכושלת הזאת, זה הזמן לדון בחוק הג'ובים לש"ס? איך ייתכן שבזמן שמדינת ישראל נמצאת בשבע חזיתות פתוחות, מה שמעניין את הממשלה הזו זה רק לדון בשלושת הכ"פים: בכוח, בכסף ובכבוד, וכמובן, בקצה, הרבה משרות שמנות. זה לא חוק רפורמה בכשרות, זו הונאה אחת גדולה. שוב אתם רוצים לרכז כוח עצום, שערכו מיליארד שקל לפחות בשנה, ויש בצידו מאות ואלפי משרות, רק כדי לאפשר לש"ס למנות מקורבים. אגב, אני יהודייה ששומרת כשרות. אני בעד כשרות ושמירת כשרות וסוגי כשרות למיניהם. כל אחד יכול לבחור לו את סוג הכשרות שהוא רוצה. אבל אני לא בעד ג'ובים, אני לא בעד עיסוק בכשרות כקרדום לחפור בו כדי למנות מקורבים. אנחנו בעד תחרות משוכללת, אנחנו לא בעד מונופול. הרפורמה הזאת נועדה רק כדי לייצר מונופול למשרות. יש פה התנערות מהמושג "תחרות", אבל כן יש פה ריכוז של כוח ומונופול. הממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת, חסרת מעצורים, שמה שמעניין אותה זה רק חוקים שנויים במחלוקת. רמת הניתוק היא אין-סופית. זה פשוט לא ייאמן איזה ניתוק יש בין מה שקורה בשטח, מה שקורה בין העם הנפלא הזה, שמתייצב יום-יום להילחם בכל החזיתות, אנשים שולחים את ילדיהם לקרב, לבין זה שפה דנים רק בחוקים מפלגים ומשסעים. רק נסתכל על הלו"ז המוטרף של השבוע: חוק פיצול היועמ"שית, חוק מח"ש, חוק ההפיכה בתקשורת, חוק מעונות, שיעלה מחר בבוקר, ותקציבי השתמטות. הכי דחוף לדון בתקציבי השתמטות. ועכשיו חוק הג'ובים לכשרות. אז אני אומרת לכם מפה, מעל הבמה הזו: הציבור המשרת לא יסלח לכם. הוא מתבונן ויודע בדיוק מה קורה פה. במקום לעסוק במלחמה בלבנון, במקום לעסוק בלהכריע את חיזבאללה, במקום לעסוק ברחפנים, אנחנו מתעסקים פה בחוק הג'ובים לש"ס. עולם הפוך לגמרי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת שרון ניר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, שנועד להנציח מחדש את מונופול הרבנות הראשית על תחום הכשרות, הוא דוגמה מובהקת לתופעה שאנחנו כבר מכירים היטב, כיצד הליכוד מוכר את הציבור הישראלי לעסקונה החרדית. חשוב להבין ולהדגיש, הרפורמה שאנחנו העברנו בכנסת הקודמת, הרפורמה שאתם מנסים למחוק עכשיו, לא פוגעת בהלכה ולא פוגעת ברבנות הראשית. לא ידעתי כי שמירה על מפעל הג'ובים של ש"ס במועצות הדתיות זה עניין הלכתי. זה באמת חדש לי. שחיתות פוליטית היא לא הלכה יהודית, שחיתות פוליטית היא שחיתות. הרפורמה שהעברנו בכנסת הקודמת הפכה את הרבנות הראשית לרגולטור הראשי, אך אפשרה לשחקנים נוספים להציע שירותי כשרות ולהוזיל מחירים הן לעסקים וגם לצרכנים. אבל אתכם לא מעניין להוזיל עלויות ומחירים, אתכם מעניין לשמר את הג'ובים במועצות הדתיות. ג'ובים לאותם עסקנים שבימי חול משמשים כמשגיחים, ובמערכת הבחירות יהפכו פתע לפעילים פוליטיים במימון תקציב המדינה, שהוא לא מימון מפלגות. יש כאן קומבינה מסריחה, שבנוסף לכול מטילה על הציבור הישראלי מס נוסף, מס ש"ס, בסך כחצי מיליארד שקל בשנה לפחות. מילא ש"ס. הליכוד שוב נכנע, הליכוד שוב מוכר את המעמד המשרת, חילונים, מסורתיים ודתיים, ומכריח את כולנו להיכנע לתכתיבים ולשחיתות של אריה דרעי. יש לי רק דבר אחד לומר לכם: תתביישו. וגם דבר נוסף להבטיח: בממשלה הבאה אנחנו נפרק את מונופול הרבנות הראשית על הכשרות. אנחנו נשמור על הכללים, אנחנו נשמור על ההלכה היהודית, אך בה בעת נוזיל את המחירים ונמגר את השחיתות. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אין לנו שר באולם? יש? אין שר. איפה? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אני פה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, לא ראיתי. העייפות, העיניים כבר לא רואות כלום אחרי 17:00. חברים, מאוד מאוד רציתי לדבר על החוק הזה, האמת, אבל מכורח המציאות אני איאלץ לדבר על הטירוף שקורה בוועדת התקשורת, לצערי, באופן יום-יומי. אני רק אגיד במילה שבסדר-היום יש כמובן את הפיצול של חוק התקשורת, ואני עוד אדבר על החוק עצמו, אבל אני רק אגיד שמבחינה פרוצדורלית, מה שראינו היום בוועדה הוא פשוט באמת תקדים בכנסת ישראל. סעיף בחוק, סעיף 74, שהוא אחד הסעיפים הכי שנויים במחלוקת בחוק הזה, סעיף מאוד כבד עם השלכות אדירות על שוק התקשורת בישראל – גם השלכות, לא גם, בעיקר השלכות כלכליות על הפלטפורמות המשדרות ועל הערוצים – עם השלכות הרות גורל לעתיד הכלכלי של שוק התקשורת של מדינת ישראל, נדחה לרגע האחרון, ממש ממש לרגע האחרון. ובאופן מפתיע, לא רק שהוא נדחה לרגע האחרון – ברגע האחרון, בחצי שעה האחרונה של הדיון, מתחילים לדבר עליו. מתחילה סערת רוחות מאוד גדולה של כל הגורמים מסביב לשולחן, באופן מאוד טבעי, כי זה באמת הסעיף הכי כבד והרה גורל, שיכול להביא גם ל-Destruction של ערוצי תקשורת בישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> What? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחר כך נעשה גרנדמייזר ושות'. למעשה, במחטף של הרגע האחרון מביאים את הסעיף הזה, ובגלל שהדיון, ככה, הופך להיות מאוד מאוד נסער, השר אומר – השר הוא זה שמנהל את הוועדה בפועל, לצערי הרב מאוד; הוא מחליט את סדרי הדיון, הוא מחליט איך הדברים יקרו. כל הזמן שואלת אותו יושבת-ראש הוועדה: תכריע, תכריע, תכריע. היא שוכחת שאנחנו המכריעים, אנחנו המחוקקים, החוק בידנו. ובעצם אומר השר: אני אביא את זה כהסתייגות ונדבר על זה בדיון כהסתייגות. אני, בכמעט ארבע שנים שאני בכנסת ישראל, לא מכירה דיון מהותי על סעיף אקוטי בחקיקה ממשלתית ענקית, עצומה, שתשפיע על שוק התקשורת 50 שנה קדימה – שיתקיים דיון מהותי כהסתייגות שהשר מגיש בעצמו. לא נתקלתי בדבר כזה בכנסת. לרוב איך הסתייגויות מתנהלות בוועדות? מנמקים הסתייגויות 30 שניות ומצביעים. זה בטח לא דיון מהותי. יושבת-ראש הוועדה אמרה; אני מתחייבת, יהיה דיון, אבל אני רוצה להגיד שאני היום אפנה במכתב רשום ליועצת המשפטית לכנסת שתעמוד על הפרוצדורה התקינה בכנסת. סעיף כל כך מהותי, בחקיקה ממשלתית הרת גורל לשוק התקשורת והשידורים במדינת ישראל, לא יכול להיות מובא לנו כהסתייגות שנדון עליה תוך כדי הצבעות. זה דיון שצריך להתנהל כמה שעות בוועדה. לא שמענו את רשות התחרות, לא שמענו את רשות האסדרה, לא שמענו את כל הגופים המפוקחים שרוצים לדבר על זה, לא שמענו את חברי הכנסת, לא שאלנו שאלות. זה הסעיף הכי מהותי ואקוטי, ואנחנו נעמוד על הזכות שלנו לדון בסעיף הזה. לא יכול להיות שזה יהיה מובא בפני הוועדה כהסתייגות שנעביר אותה באהלן-אהלן, כאילו זה שום דבר, תודה רבה << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון, אני רוצה להזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתם על משרד המורשת? מי השר במשרד המורשת? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> טסלר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טסלר. איך קוראים לו? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עמיחי אליהו. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בוסקילה, לא ידעת, כנראה, לא זכרת. אז קוראים לו עמיחי אליהו. עכשיו, אני רוצה לקרוא איך מוגדר המשרד. משרד המורשת הוא משרד ממשלתי, כמובן, בישראל, שהוקם כדי לעסוק בשימור, פיתוח והנגשה של אתרי מורשת, היסטוריה ותרבות בארץ. המשרד אחראי בין היתר על שימור אתרי מורשת לאומיים וארכיאולוגיים, תקצוב פרויקטים של הנצחה ומורשת, פעילות חינוכית סביב ההיסטוריה והזהות הלאומית, תמיכה במוזיאונים, ארכיונים ואתרי זיכרון מסוימים. פנו אליי אנשים שעובדים בשימור העתיקות, ואמרו שיש תקציב בתוכנית 550, זו תוכנית צמצום פערים בחברה הערבית שהתקבלה בממשלת השינוי ואושרה גם בממשלה הנוכחית. יש תקציב של 60 מיליון שקל לשימור המורשת ושימור האתרים בחברה הערבית, כמובן, שכולל את הכול. כשפנו לשר עמיחי – יש תקציב וצריך להעביר את הכסף למקומות שצריכים לטפל, ולשמר, ולעסוק במורשת הערבית וגם שימור אתרים ארכיאולוגיים ביישובים הערביים, הוא אמר: אין דבר כזה מורשת בחברה הערבית. הוא לא מכיר בזה. אז אני פונה לשר עמיחי, כנראה הוא לא חי בתוך המדינה, הוא נמצא, לא יודע איפה הוא חי. הוא לא יודע שיש במדינת ישראל יישובים ערביים, יש 20% ערבים, שגם להם יש אתרים ארכיאולוגיים, גם יש להם מורשת, מורשת גם עתיקה, אלפי שנים, וצריך לטפל גם בה ולשמר אותה. והכסף הזה צריך להגיע ליעד שלו ולא להפוך אותו, להעביר אותו למקומות אחרים, כמו שעושים בתקציבים אחרים שמעבירים. במקום להעביר ליישובים בצפון, ליישובים הערביים, מעבירים את זה ליישובים בהתנחלויות, ובשביל לתת הטבות מס, גם, לאותם תושבים בהתנחלויות. אז אני אומר לשר המורשת: תעביר את הכסף. הכסף מגיע, מאושר בתוכנית 550 לצמצום הפערים, זה מגיע לחברה הערבית, ליישובים הערביים. אז, אנא, תעשה את העבודה שלך ותעביר את הכסף, כי יש עוד אנשים שחיים בחברה בתוך המדינה, שהם גם שייכים לחברה הערבית, וצריך לטפל במורשת שלהם, תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יאסר גבוה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> ואתה לא נמוך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדרבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי תרגיל מחשבתי שרציתי לעשות עם חברי הקואליציה, אך איתרע המזל, ואין פה חבר קואליציה אחד, למעט אתה. ובכל זאת, אני רוצה לשאול: תנו לי תחום אחד במהלך הארבע השנים האחרונות של הממשלה הזאת שהשתפר, שהממשלה שיפרה את התחום הזה עבור אזרחי ישראל – תחום אחד שאתם, הממשלה הזאת, שיפרה למען אזרחי ישראל. הרי זו תכליתה של ממשלה בחברה דמוקרטית. אתם נבחרים כדי לשפר את החיים של אזרחי ישראל. תנו לי תחום אחד – ביטחון, ביטחון אישי, תחבורה, בריאות, רווחה – משהו אחד, שבו אתה יכול להגיד, אדוני, שחייהם של אזרחי ישראל השתפרו כתוצאה מפעולה נחושה, שיטתית, של חברי הממשלה – אחד. אני מאתגר אתכם, צופי ערוץ הכנסת: תחום אחד שבו אפשר לומר שהחיים שלנו השתפרו כתוצאה מהפעילות של הממשלה הזאת. בואו ניקח את יוקר המחיה. אנשים מקבלים הלם בקופה בסופר. אין מוצר אחד שהוזל במהלך ארבע השנים האחרונות. מוצרי חלב, טואלטיקה פירות, ירקות, בשר, הכול עלה בעשרות אחוזים, עשרות אחוזים. שר הכלכלה, במקום לעשות את העבודה שלו ולהוריד את המחירים ולהיאבק בריכוזיות במשק, מבלה בחו"ל. הוא שיאן הנסיעות של הממשלה הזאת – 101 ימים בחו"ל, 16 יעדים. עכשיו, הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תעבוד, אבל הוא, ניר ברקת עשה איזשהו שטיק. הוא נתן 50 מיליון שקל מהכסף של אזרחי ישראל לאיזושהי רשת מסחרית גדולה, קרפור, נראה לי. אף אחד לא יודע על המבצעים, איפה הם – עבודה בעיניים. עכשיו, זה חוק שבמקום לפרק את הריכוזיות במשק, לפרק את המונופולים, להגביר תחרות, עושה בדיוק ההפך. ממשלת השינוי פירקה את המונופול של הכשרות, אתם מחזירים את המונופול, ובעלות – ולדי אמר את זה ממש לפני כמה דקות – בעלות של חצי מיליארד שקל. המהלך הזה, חוץ מלהוסיף מאות ג'ובים של משגיחים, מאות ג'ובים – אני פשוט נסער – מאות ג'ובים של משגיחי כשרות, שקשורים ישירות לאריה דרעי וש"ס, חוץ מלשלם את משכורתם, המהלך הזה הולך להכביד בחצי מיליארד שקל ולייקר עוד יותר את המחירים בסופרים, שכבר ממילא התייקרו תחת כהונתכם. למה? זה הדבר הכי חשוב עכשיו, במסגרת המאבק ביוקר המחיה, להכביד עוד על אזרחי ישראל בתור בסופר? המהלך הזה, ידע כל אזרח ואזרחית, הולך להתגלגל על המחירים בסופרים, אליכם. אתם הולכים לשלם את המשכורות, אתם הולכים לשלם על העסקנים, על הג'ובים. במקום להילחם ביוקר המחיה, אתם מעלים יוקר המחיה. זה מה שצריך לעשות עכשיו? למי פה זול? באמת, אני משתגע. למה? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה, לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה לך. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי להשמיע את זעקתו של הציבור הערבי מול סדרת ההחלטות הדורסניות המכוונות נגד עתיד צעירינו ונגד החברה הערבית. החינוך וההשכלה הגבוהה היו תמיד כלי ההישרדות וההתקדמות המרכזי שלנו, וכעת מנסים לשלול אותם מאיתנו. החוק המחפיר שהיה לפני כמה חודשים, המונע מבוגרי האוניברסיטאות בגדה המערבית לעסוק בהוראה, לצד הצעד המביש של הקפאת ההכרה בתארים מגיאורגיה ומכל מדינות מזרח אירופה לשנתיים – הם גזר דין מוות אקדמי וכלכלי. מאחורי ההחלטות האלו עומדים אלפי סטודנטים שהשקיעו זמן יקר בלימודים ומשפחות ששילמו הון עתק ונכנסו לחובות כבדים. במחי יד, באמתלות שווא, פוגעים ברופאים, ברופאות, ברוקחים, ברוקחות, במהנדסים, במהנדסות של המחר. זו אינה שמירה על איכות אקדמית, זו מדיניות מכוונת של דחיקת החברה הערבית לשוליים ומניעת נגישות להשכלה. אני תובע לבטל לאלתר את כל ההחלטות האלה, בעזרת השם, בימים ובחודשים הבאים, ולהסיר את החסמים בפני הסטודנטים הערבים. לא נאפשר לאף גורם לחסום את דרכם של ילדינו אל המחר. כמה מילים בשפה הערבית בדקה שנשארה לי (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני שומעת הרבה, כשאני נמצאת בין האנשים מכלל המגזרים והקשת בחברה הישראלית, על מה שקורה בתוך המשכן הזה, בעיקר על ההתנהלות המביישת והרמה של הדיבור והצעקות של הרוב. זה הפך לנורמה בשנים האחרונות במקום הזה. אבל מה שהיה היום, בעיניי, עבר כל שיא. אני לא איכנס עכשיו לפרטים של האירוע של הכנס שהיה עם ח"כית עאידה, ואיך הוא הפך לזירה של צעקות, של אלימות ושל ההכחשה, וכאילו הכול טוב ויפה ואין טרור של מתנחלים בגדה המערבית, ואין שרפות של חיות בחיים, בחיים – אנחנו ראינו את זה במו עינינו – לא מישהו שסיפר לנו. ראינו איך הם עקרו עצי זית, עשרות, אם לא, לא יודעת, 50, 60 ו-70 - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, מי השר שמזכה אותנו בנוכחותו? כי זה כבר הפך להיות קבוע. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא צריך, זה עוד דבר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> עוד דקה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תעצרו את חברת הכנסת. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אל תדאג. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אני כן דואג, כי אתמול לא היה פה שר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אין לך מה לדאוג, אני אתן לה את כל הזמן שמגיע לה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא קשור לזמן שמגיע לה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יש בעיה, יש מצוקה של שרים. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה צריך לעצור. תעצור את הדיון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תעצרו את הדיון. כל אתמול השרים ישבו בפרסה ולא כיבדו את הכנסת. תעצרו את הדיון. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> היא ביקשה דקה אחת לצאת לשירותים, מה הבעיה? דקה אחת, מה, גם זה מפריע? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תהיה סבלני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא סבלני, כי אין פה שר - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תהיה סבלני, אתה צריך להיות סבלני, כן. מה קרה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יש מצוקה אמיתית של שרים? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תעצרו, ותוסיף לה זמן. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> טוב, אני מנהל את הישיבה ולא אתה, כשאתה תנהל תעשה מה שאתה רוצה. את יכולה להמשיך, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש כללים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> כשתהיה פה, תנהל אותה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לא, זה לא קשור למי שיושב. תדאגו להביא לפה שר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אתה בקריאה ראשונה, קריב. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ח"כ גלעד, אתה יודע שאם הם בפנים או בחוץ או בכלל, זה כבר לא משנה. באמת, לא משנה, כי אפילו כשהם שומעים את הדברים ואת הצעקות ואת הזעקות, זה כאילו נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני, לכן אני לא אתייחס גם לסוגיה הזאת. התחלתי להגיד משהו על הסרטון שרץ ברשת, של ח"כ שהוא גם סגן נשיא – יו"ר – הכנסת, שגונב את הכיבוד של הכנס. הוא גונב את המגש, לא כי בא לו לאכול משהו כי הוא רעב, בא לו, לא משנה, וזה לגיטימי ואפשרי – אבל לגנוב את הכיבוד וללכת עם המגש ולחלק לאלה שבאו לעשות את המהומה ולאכול מול המצלמה, בעיניי אין רמה יותר נמוכה מזה, אין רמה יותר נמוכה מזה. וזה מבייש כל חבר כנסת ומבייש את הבית הזה, ומבייש אותי גם. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אין שר, היא יכולה לא לרדת. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> איפה השר? יש שר או שרה? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> כן, תראה איזה לארג' אני. אתה תעלה בזמן שלך. תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש מישהו? יבוא שר? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> היא יצאה לשירותים, היא צריכה לחזור. את רוצה לחכות לה? הכול בסדר, זה דקה אחת. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הינה, היא חזרה. השרה חזרה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> מה הבעיה, לא הבנתי. אסור לצאת להתפנות או שהגענו למשטר דיקטטורי שלא שמעתי עליו. ממי בדיוק אני צריכה אישור? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוכה הבאה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> לא זכור לי שביקשתי אישור מהאופוזיציה ללכת לשירותים. תשמח, תשמח. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> בבקשה. אני אתן לך את הדקה הזו, אל תדאגי, אני אתן אותה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מצביעים על רפורמה בכשרות, על ביטול הרפורמה שהעבירה ממשלת השינוי לפני ארבע שנים. אני רוצה לספר לכם סיפור שזכור לי ואני לא מצליחה לשכוח אותו, סיפור שקרה בכרמיאל לפני כמה שנים. ילדה, בת של עולים, עבדה בפיצרייה כמלצרית – לא במטבח, מלצרית בפיצרייה. ויום אחד בעל העסק בא ואומר: אני נאלץ לפטר אותך. למה? משגיח כשרות שהגיע לביקור בבדיקה של בית העסק התחיל לברר אם היא יהודייה לפי ההלכה, מי יהודי אצלה במשפחה. והילדה סיפרה בתום לב שיש לה אבא יהודי ואימא לא יהודייה. אז אותו משגיח כשרות איים על בעל העסק, אמר: אנחנו נחרים מכם את תעודת הכשרות אם לא תפטרו אותה. הסיפור הזה הגיע לתקשורת, הגיע, נדמה לי, גם לבית המשפט. לעולם אני לא אשכח את עוגמת הנפש, הביזוי וההשפלה הנוראית שעברה הנערה הזאת וההורים שלה. כל הקהילה בעיר הייתה מזועזעת. אותם בעלי עסק לא הרגישו נעים בכל המצב הזה. אז הרפורמה שהעברנו אז בממשלת השינוי ניסתה לטפל במונופול שקוראים לו מוסד הרבנות. וכאן אני רוצה לקשר את הצעת החוק הזו ליוקר המחיה, כפי שעשו גם חבריי חברי הכנסת שנאמו לפניי. אתם יודעים, זה לא סוד שמדינת ישראל היא בין היקרות בעולם; היא נמצאת במקום חמישי, בחמישייה הראשונה, בין המדינות היקרות ביותר בעולם. יוקר המחיה לא נופל מהשמיים, הוא נובע ממדיניות, מהחלטות ובעיקר מהיעדר תחרות לאורך שנים. מדהים לראות כיצד הממשלה הנוכחית, שבכל שבוע מבטיחה להילחם ביוקר המחיה, פועלת פעם אחר פעם בדיוק בכיוון ההפוך. במשך שנים בעלי המסעדות, בתי קפה, בתי מלון ועסקי מזון נאלצים להתמודד עם מערכת יקרה, מסורבלת וחסרת תחרות. כל זוג שיוצא עכשיו לשבת בבית קפה הוא שמשלם על ההוצאות האלה. כל משפחה שמגיעה לסופר משלמת על זה. בתקופה של ממשלת השינוי קצת התחלנו להרים את הראש, לפתוח את השוק ולהחליש את המונופולים, אך היום הקואליציה בכנסת עלולה לבטל את אחד הדברים הטובים שקרו לפני ארבע שנים. אם באמת רוצים להילחם ביוקר המחיה צריך להפסיק להגן על המונופולים, צריך להגן על האזרחים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, השרה לשוויון חברתי, כנסת נכבדה, בשבוע האחרון אנחנו איבדנו שלושה חיילים וחיילת: ד"ר אורי יוסף סילבסטר, החייל מיכאל טיוקין, החייל אדם צרפתי, החיילת רותם ינאי. התחושה היא שהחיילים שלנו נופלים בקרב בגלל שאנחנו שוגים ולא עוברים מהגנה להתקפה. מדינת ישראל, עם ישראל נמצא קרוב לשלוש שנים במלחמת קיום מול האויבים שלנו. לצערנו, אף זירה לא נסגרה עם הכרעה ברורה. רבים מהחיילים שלנו שנמצאים בשדה הקרב הם לא רק מהסדיר, הם מילואימניקים. רבים מהם הורים – עוזבים הכול, הולכים להילחם. תופעת הרחפנים חושפת אוזלת יד בניהול המערכה מול חיזבאללה ולבנון. הגיע הזמן לעבור מהגנה להתקפה. וכשאני אומרת "התקפה", זה לדעת להילחם בתשתיות של חיזבאללה. צריך להילחם בכל כלי שיש ברשותנו, בין בבנקים ומקורות הכסף, בין בשדות הסמים שמניבים להם את היכולת לקנות את אותם רחפנים וכלים וכלי נשק; בוודאי חברות שמושקעות בטרור ובדם של חיזבאללה; עסקים של בנייה. מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל חזקים, אבל אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולאטום אוזניים ולהמשיך לראות איך החיילים שלנו, הגיבורים שמחרפים את נפשם, מבקשים – גם אם אנחנו לפעמים לא שומעים אותם פה – מבקשים מאיתנו מענה. תושבי הצפון נמצאים תחת מתקפה בלתי פוסקת. איך אמרו? לא הפסקת אש, אלא אש בלי הפסקה – זה מה שהם חווים. וחלק מהחברים שלנו מהצפון גם יושבים בבית הזה. אני רואה את חברתי חברת הכנסת יעל רון בן משה, שנמצאת כמעט בכל מקום, הולכת ליישובים, מחזקת אותם, והיא תושבת הצפון. מה שהם עוברים הוא בלתי נסבל. אסור לנו לקבל לא טפטופים, לא ירי בלתי פוסק, לא "ליד" ולא "כאילו". עם כל הכבוד לנשיא טראמפ, אנחנו צריכים לקחת את הגורל שלנו בידינו, אדוני היושב-ראש. אנחנו צריכים להבין שמשהו לא עובד. אז אני רואה שהזמן נגמר, ואני אומר: אני קוראת לראש הממשלה וגם לשר הביטחון ולצבא לעבור מהגנה להתקפה. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר האהוב, חבריי חברי הכנסת, כבר כשחשבתי שאנחנו לא יכולים לרדת נמוך יותר, שימו לב לחשיפה. תדעו שזה ממש צועק – הווליום פה הוא כאילו – ואז אני אומר למה כולם צועקים פה. אז כשאני אומר למה כולם צועקים, בסוף גם אני צועק. אני מתחיל מההתחלה: עד שחשבתי – עדיין צורח. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> נוסיף לך - - - רק על הסאונד בזבזת דקה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עליזה, אני מתנצל, אני רואה שזה חזק. אפשר לעשות משהו? עכשיו יותר טוב? אוקיי. טוב, אז נעבור לנושאים רציניים. עד שחשבתי שאי-אפשר לרדת נמוך יותר, יש לנו ידיעה מרעישה של אבי מוסקוב, שמדווח שדגל התורה מכריזה מלחמה. אתם שואלים, על מי היא מכריזה מלחמה? על מדינת ישראל. ואיך היא עושה את זה? היא תקים – בהוראת הרבנים, כמובן – ועדה מקצועית שתבחן את הכלים ואת הפעולות שהחרדים יכולים לנקוט כדי להביא – שימו לב לזה – פגיעה קשה במערכות המדינה. מדינת ישראל באמצע מלחמה בכל החזיתות, ומה עושה סיעה מתוך הקואליציה של נתניהו? מקימה ועדה שתבדוק איך אפשר לפגוע במוסדות המדינה. ואני רוצה לשאול גם אתכם וגם את הציבור היקר שמאזין לנו, האם מישהו במחלקת הדגים הקפואים יגנה את הדבר הזה? הינה, יש פה עמית הלוי הידוע, שיודע לגנות מתי שצריך, מה דעתך על זה? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - לא שמעתי על זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך, דגל התורה החליטו להקים ועדה לבדוק איך הם יכולים לשתק ולפגוע במערכות המדינה. מה אתה אומר על זה? יש לך משהו להגיד על זה? תגיד להם: אסור, תגיד להם: תפתחו בחקירה לבדוק איך עושים את זה. תגידו מה זה אומר? איך מקימים ועדה כזאת? מה זה בכלל אומר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לעצור - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי הרי זה חרטא בפיתה – הם מצביעים יחד עם הקואליציה, והכול פה קומבינה אחת גדולה. אז אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, ואת הציבור, שאולי ניתן לו עובדת בונוס: מה זה אומר, מה מנסים לעשות פה? מנסים לעשות שני עמים במדינה אחת? מנסים לעשות שני מעמדות במדינה אחת? מה אתם מנסים לעשות, אחרי ארבע שנים שאתם בשלטון ואין לכם דבר אחד להראות שהבאתם לטובת אזרחי מדינת ישראל? לא הצלחתם להכריע בעזה, ואתם לא מצליחים להכריע בלבנון, ואלוהים יודע איך ייגמר הסיפור עם איראן – אלוהים וטראמפ – אז עכשיו גם בתוך המדינה. זו המורשת שלכם? זה מה שאתם רוצים, שיזכרו את ממשלת המשתמטים הזאת, שכל אחד עושה פה מה שהוא רוצה, שאין דין ואין דיין? הם רוצים עכשיו להקים ועדה שתבדוק איך פוגעים במוסדות המדינה כי עוצרים עריקים שאמורים להתגייס בזמן מלחמה. אי-אפשר להמציא את זה, אין כותב תסריטים שיכול להמציא את האירוע המופרע הזה. מה ההבדל בין נאור שירי, שעשה צבא, לבין האנשים האחרים בצד השני – מה ההבדל? מה ההבדל בין מיקי, מה ההבדל בין מיכל, מה ההבדל בין גלעד – שמישהו יסביר לי מה ההבדל בינינו? למה אנחנו פחות טובים? למה אנחנו אמורים להיות המשרתים של הציבור הנעלה? שיבוא בטובו לשרת את מדינת ישראל. מה זה האירוע המופרז הזה, שכולם פה נותנים לו יד? צריך לקום כאן כל חבר כנסת ציוני שאכפת לו מחיילי צה"ל ולומר בקול ברור: מי שיכול לשרת בצבא, צעיר ובריא, שילך לשרת בצבא – עד כאן. תודה, אדוני, על הסבלנות, על היחס, ולא צריך להגיד לי ללכת. תראה, אני הולך לבד. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עשר דקות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בוא נתחיל. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> יש לרשותך שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראה, אדוני-היושב ראש, אני לא שומר מצוות גדול – מודה. אני צם בכיפור, ואני גם אוכל כשר, כי אני צמחוני, אז בהגדרה אני גם שומר על בשר וחלב, שזה נחמד. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> טוב שאתה עולה לדבר - - - על הכשרות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא – הפוך, אני לא רוצה לדבר על הכשרות. אני רוצה לדבר על אירוע. אני אומר לכם, אני ראיתי את זה. כולם דיברו על הכשרות, לא על יוקר המחיה, זה לא מעניין אף אחד. איך סמוטריץ' אומר, חברת הכנסת פרקש: זה Water under the bridge. היום ראיתי את הסרטון של מישהו שבעיניי הוא סמל שלטון, סגן יושב-ראש כנסת לוקח – גונב, מה זה, גונב סנדוויצ'ים, הוא גנב – סנדוויצ'ים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא צריך את זה ליאכטה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו תקשיב, פתחתי ואמרתי שאני לא שומר כאילו – אבל עשרת הדיברות, אני לא יודע. מה זה הדבר הזה? באמת, מה זה? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני בהלם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה רעב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומצלמים את זה ומעלים את זה, והם אוכלים. מה זה? אנחנו עושים פה כנסים על חרמות, חינוך ורצח, על ספריי שלג, על ציונים ומיצ"ב, על עברית ואנגלית – וזה מה שקורה בכנסת: שני חברי כנסת, שבמקרה לגמרי הם סמל שלטון מובהק - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סגנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - סגני יושב-ראש הכנסת, הרשות המחוקקת – ויושבים בבית ילדים ומסתכלים איך הם גונבים סנדוויצ'ים, מבסוטים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי? איפה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה מבצע אביב נעורים, אביב הסנדוויצ'ים החדשים. מה זה? מה נהיה פה? אתם מדברים על כשרות ומצוות וזהות יהודית – מבצע "הבא את הסנדוויץ''. הוא הלך מאחורי קווי האויב. אף אחד לא שם לב, הוא הרים להם את הארוחה. ואז במקרה לגמרי צולם האירוע. מה זה? איזו מדינה? תסתכלו איך אתם נראים, תסתכלו איך אתם נראים. אנחנו צוחקים מזה, אבל תסתכלו איזה התלהבות בבייס: הוא גנב להם את הסנדוויצ'ים, איזה יופי. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אביב נעורים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, שהחג אהוב עליי היה ל"ג בעומר – למה? כי בל"ג בעומר ב-06:00 הייתי הולך לקחת שוקו ולחמנייה. מודה, עשיתי את זה, אבל ואלכ, אתה יושב-ראש, אתה סגן יו"ר כנסת, מה אתה אוכל להם את הסנדוויצ'ים יא מוזר? למה זה, למה? באמת,Haven't the Jewish people suffered enough? << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה. תגיעי כמה שיותר מהר כדי שנפסיק עם הצחוק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אנחנו בוכים מרוב צחוק. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תקשיב, זה נאום השנה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איפה הוא? איפה מושא העבירה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תאכלו, תאכלו. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקשה לעלות אחרי כזה נאום. שירי, כל הכבוד, כל הכבוד. אם לא היינו צוחקים, היינו בוכים. אז אני אפתח את הנאום בהתנצלות הקבועה, כי זה הפך להיות כבר ספורט לאומי פה בכנסת, על כך שאני לא נגד עולם התורה, שהילדים שלי בחינוך דתי, אני מדליקה נרות שבת, אני עושה קידוש, אני אוהבת את התורה, אני אוהבת את הדתיים, אני אוהבת את החרדים. ככה, בהתנצלות הקבועה, כי זה באמת הפך להיות כאן ספורט לאומי, שאתה חייב להצדיק את עצמך לפני שאתה מוציא איזושהי מילה מהפה נגד אנשים שלא קמים בבוקר לעבודה, לא מתגייסים לצבא ולא לוקחים חלק באיזשהו משהו שהוא ישראלי. זה הפך להיות כאן הספורט בכנסת – בואו נתנצל קודם על מי שאנחנו. אז אני יהודייה, אני ציונית ובעלי עושה מילואים מ-7 באוקטובר. אני לא אספר בן כמה הוא, הוא עבר מזמן את גיל 50. אני עובדת ומפרנסת, לא זכור לי שמישהו אמר לי: את יודעת מה, את עובדת קשה, בואי נסבסד לך את המעונות. בואי ניתן לך כסף, נסבסד אותך, גם לא אף אחת מהחברות שלי. אגב, הן כולן קמות לעבודה, הבעלים שלהן קמים לעבודה ועובדים. אדוני היושב-ראש, זה קונספט חדש: אתה יוצא לעבודה. אתה יוצא לעבודה, אתה מרוויח כסף, ואתה מפרנס את הילדים שלך. לפני 7 באוקטובר יכול להיות שגם אני הייתי קצת יותר רכה לגבי נושא הגיוס, אני מודה. אמרתי: אולי נעשה את זה בשלבים, בואו נבוא בטוב, בואו נבוא למשא ומתן, לא הכול בכוח. אחרי 7 באוקטובר יותר ויותר מסתבר שגידלנו לנו מתחת לאף כת. כת שאין לה שום קשר – לא לעולם התורה, לא לתורה ומצוות, לא לשום דבר שבא להגן על איזשהו משהו דתי. אנחנו רואים אנשים קורסים במדינת ישראל, אנחנו רואים את הציבור שלא מצליח לגמור, להתחיל, לסיים את החודש. אנחנו רואים הלוואות על גבי הלוואות. אנחנו רואים בנקים שכבר אומרים שאנשים לא מצליחים להחזיר את המשכנתאות. ואז מעבירים פה חוק שאומר שצריך לסבסד את מעונות האברכים, ועולים פה חברי כנסת עם נאומים פמיניסטיים, מה זה פמיניסטיים, מחממי-לב. מה זה פמיניסטיים – שנשים צריכות לעבוד, ואיך אנחנו, האופוזיציה הרעה הזאת, מונעים מנשים לעבוד, רחמנא ליצלן. למה אתם לא פמיניסטים, אופוזיציה? מה נסגר איתכם? אז לא, אנחנו מאוד מאוד פמיניסטים, ואנחנו רוצים שנשים יצאו לעבודה אבל אין שום סיבה בעולם שבן אדם יוציא כסף מהכיס, בן אדם שעובד, בן אדם שמשרת, ויסבסד אנשים שבהגדרה לא מוכנים לצאת לעבודה לפרנס, ולא מוכנים להתגייס או לקחת איזה משהו ביום-יום הישראלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הלוואי והייתי מצחיקה כמו נאור. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ממש, אני רוצה להגיד לך שלעלות אחריו זה מה זה – אני אתקשר לאדיר מילר ואני אגיד לו כמה מילים. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אל תדאגי, את תקבלי זמן מלא פלוס. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו פותחים עוד יום בליץ של הממשלה הזאת בימיה האחרונים לפני שהיא תתפזר. ובאמת אתם עסוקים בלייצר את ה-legacy שלכם, את המורשת. על מה אתם תיזכרו? על מה ייזכר ראש הממשלה שלנו בימים של מלחמה? הרי השבועות האחרונים של הקדנציה שלכם הם המורשת שלו ושלכם. אז על מה תיזכרו? אתם תיזכרו כממשלה ששברה כל שיא של ג'ובים, כל שיא של פוליטיקה ושל מנהיגות מסואבת בימים של מלחמה. ראש הממשלה ייזכר כמי ששילם כל מחיר, כל מחיר, בשביל להישאר בשלטון רק עוד קצת. ואתן, המפלגות החרדיות, צריך להודות ביושר, כלום לא משביע אתכן. שום דבר לא גרם לכם להתעלות לגודל השעה שבה נמצא עם ישראל. רק עצמכם, וראש הממשלה משתף פעולה. כבר העבירו לכם את חוק הג'ובים לרבנים, זה כבר מתוקצב – לא מספיק; שיניתם את כללי בחירת רבני הערים ובעצם השתלטתם על רבני הערים, שיהיו חרדים – לא מספיק; הרחבתם את סמכויות בתי הדין הרבניים בחקיקה – לא מספיק; הגדלתם את תקציבי החינוך החרדי ללא לימודי ליבה – גם זה לא מספיק, ואתם מאיימים בפירוק הממשלה; תלושי מזון למצביעי ש"ס של דרעי, מאות על מאות מיליוני שקלים בשנה בתקציב, בעודפים, בהעברות, בקואליציוני – לא מספיק; את חוק הגיוס מנעתם מחיילי ישראל – לא מספיק; אתמול מפרקים את היועצת המשפטית לממשלה כי אתם מתנקמים בה – לא מספיק. והינה, השבוע אתם ממשיכים: חוק המעונות עוקף בג"ץ, כסף להשתמטות על חשבון המילואימניקים והעובדים; בקרוב חוק-יסוד: לימוד תורה, גם כן על חשבון המילואימניקים והישראלים העובדים, וכעת, עכשיו, ברגע זה, מה הכי חשוב שבוע לפני פיזור הכנסת? חוק הכשרות, לבטל תחרות בשוק הכשרות שעשה השר מתן כהנא, והעיקר – עוד אלפי ג'ובים למשגיחים. ג'ובים לרבנים כבר היה, ועכשיו ג'ובים למשגיחים. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, כי גם אתה, גם אתה חלק מזה: איפה מפלגת הציונות הדתית? איפה היא? איפה היא? בממשלה היא יושבת, בקואליציה. סמוטריץ', סטרוק, תחזירו את השם "ציונות דתית", תסירו אותו מהמפלגה שלכם. אתם בושה למגזר הזה. אתם משתפים פעולה עם כל שרץ, רוקדים לחליל של המפלגות החרדיות על חשבון הציונות הדתית, מפקירים את לוחמיה, מפקירים את רבניה. הרי מאז תיקון כללי רבני הערים כמעט שלא נבחרו רבנים מהציונות הדתית אלא רק רבנים חרדים, ועכשיו עוד אלפי ג'ובים לש"ס, למשגיחים. הפקרתם את הציונות הדתית בימים של מלחמה ואת מקומה בישראליות. אז אני ואחרים לא נשכח זאת. אתה יודע שבימים האלה הצפון מופגז והאתגרים כל כך רבים, והמקום הזה מעולם לא היה מנותק יותר, מעולם לא היה מושחת יותר. על זה תהיינה הבחירות הקרובות – על מנהיגות ראויה ועל אנשים ראויים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה לחברת הכנסת אורית פרקש. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר אלקין, עוד ערב ולילה ארוכים לפנינו, ולכן יהיה לנו את הפנאי לדבר על מה שקרה כאן היום בכנס פרלמנטרי שאושר כדין. עוד תהיה לנו הזדמנות לדבר על מה שקורה בלבנון ובעזה, על ההתנהלות ביחס לפיזור הכנסת, וכמובן לחזרת המהפכה המשטרית על סטרואידים לחיינו, כאילו אין לנו צרות ובעיות אחרות. אז את הזמן שעומד לרשותי אני מבקש לנצל על מנת לדבר על החוק שלשמו התכנסנו: רפורמת הענק בשוק הכשרות, או ליתר דיוק, חוק הג'ובים האסטרטגי של מפלגת ש"ס. משום מה, בעיתונות מציגים את הצעת החוק הזו רק כמהלך לביטול רפורמת הכשרות שהוביל שר הדתות לשעבר, חבר הכנסת לשעבר מתן כהנא, ולא היא. מדובר בחוק ענק, במגה-חוק, שמגיע לקריאה ראשונה בימים האחרונים של המושב. גם אם המושב לא יקוצר, חוק מן הסוג הזה אמור לעבור תהליכי התדיינות בוועדות במשך חודשים. חוק שמחולל מהפכה דרמטית בשוק הכשרות; חוק שמכפיל את מספר העובדים במועצות הדתיות ברחבי ישראל; חוק שיכניס לתוך השירות הציבורי על פי ההערכות למעלה מ-4,000 משגיחי כשרות - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמונה חודשים הוא נמצא במשרד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - שיהפכו להיות עובדים ישירים של רשויות השלטון. חוק שמייצר מונופול כשרות דרמטי של הרבנות הראשית רק מול גופים שמציעים כשרות יותר נקיית כפיים, מערך כשרות פחות מושחת וגישה שמתאימה לדרישות הקשות של ההלכה, אבל גם ליחס של ציבור מסורתי ענק שמעוניין לשמור כשרות אבל לא מעוניין בגרסה הכי קיצונית. והחוק הזה הוא כולו אתנן זנות פוליטית, אתנן זנות פוליטית של בנימין נתניהו לאריה דרעי. ואני רוצה לפנות לייעוץ המשפטי שנמצא כאן: אדוני היועץ המשפטי – ובזה אני מסיים – חוק יסודות התקציב, סעיף 39א, מחייב שבדברי ההסבר להצעת החוק, גם כשזו הצעת חוק ממשלתית, יופיע המקור התקציבי. זה לא קשור לחוק-יסוד: משק המדינה, לנהלים הנוגעים להצעה פרטית שהיא הצעה תקציבית. אמור לי, אדוני היועץ המשפטי, הצעת חוק שמכניסה אלפי עובדים למועצות הדתיות, שחלק גדול ממימונן מגיע מקופת הממשלה – האם חוק כזה לא דורש פירוט על פי חוק יסודות התקציב? אנא, הראה לי איפה בדברי ההסבר זה מופיע. ולכן, אדוני היועץ המשפטי, אני מבקש שהיום לא תתקיים הצבעה בהצעה הזו, מכיוון שדברי ההסבר לא כוללים את הפירוט שנדרש על פי חוק יסודות התקציב, ואשר על כן, ההצעה הזו לא יכולה לעלות היום להצבעה, ויש לדחות אותה ולתקן את דברי ההסבר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקש שעד שנגיע להצבעה נקבל את תשובת הייעוץ המשפטי. יש גבול לגנבת כספי הציבור והניסיון להסתיר אותם. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שגית לא הרשתה להביא את החוק היום, אבל הם מצפצפים. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום לך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-24 באוגוסט 1979 יצאנו לפעולה בדרום לבנון, ובסיומה נשאנו על כפיים את ד"ר חנן בביוב, רופא גדודי של גדוד 50, נח"ל מוצנח, שנפל בקרב – מאש כוחותינו, אגב – והיום אנחנו הבאנו למנוחת עולם את ד"ר אורי סילבסטר, איש גבעתי, איש משכיל, ישראלי נחוש. אובדן למשפחתו, לאנשי היחידה שלו, לקהילה הרפואית בישראל, אדם מדהים נוסף. אני אומר לחברינו כאן ולשכנים החרדים שלנו: אל תתפלאו אם בממשלה הבאה יושם גבול לפסטיבל הניכור ממדינת ישראל. עד כאן. נקעה נפשו של העם הזה מהעובדה שאתם מזלזלים בקודש-הקודשים שלנו. אני אומר את זה בפתיחת דיון או בעיצומו של דיון על נושא שבעיני רבים הוא חיוני ומקודש גם הוא. תראו, היה פה דיון, צורך של רבים מאיתנו להגדיר את עצמם. אני התחתנתי עם זוגתי, שתחיה, אשתי, בנישואים ריבוניים, לא דתיים. התחתנתי בנישואים אזרחיים בחוץ לארץ, נרשמתי במשרד הפנים כאן בארץ, אני יהודי בהכרתי, באורח חיי, באחריות שלי להיסטוריה ולעתיד של היהודים. וכן, גם החרדים, גם הדתיים על גווניהם, הם יהודים לגיטימיים. כמו רבים אחרים, אני לא זקוק להכשר מאף אחד. אני לא מצליח להבין כיצד החוק הזה, שהוא בעצם נאבק על זהות הזהות, על השאלה מיהו יהודי – בעצם יש פה שאלה מי הוא השבט שצריך, שרשאי לקבוע מהן ההלכות הנכונות עבור היותנו יהודים. המונופול על הכשרות, אדוני היושב-ראש, הוא מונופול על ג'ובים, על שליטה, על הכנסות. הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שהתופעה שאנחנו רואים כאן היא תופעה – המתנגדים החריפים ביותר שלנו, כדי לא לציין את השם המפורש, היו אומרים עלינו כמה דברים. זה חוק שצריך להימנע ממנו, זה חוק שפוסל אחרים ראויים, זה חוק שלא מאפשר ליהודים שרוצים לאכול כשר לקבוע מיהו הרב, מיהו האדם היהודי שיקבע עבורם את הכשרות. זה חוק שלא צריך להיחקק. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לקואליציה, השרה, לדבר על החוק הזה. תראו, אנחנו נמצאים בשלהי כהונתה של הקואליציה הנוכחית, שלהי כהונתה של הכנסת הנוכחית. כשהייתי בתחילת הקדנציה של הכנסת, נחתם עימי, כמו שנחתם עם שאר השותפים, הסכם קואליציוני. בהסכם היה כתוב שאנחנו נתקן את כל מה שהזיקו לזהות היהודית של המדינה בממשלה הקודמת, ואנחנו נתקן את זה במהלך הקדנציה הנוכחית. ועכשיו מגיע חוק שהיה צריך להגיע בתחילת הקדנציה של הקואליציה הנוכחית, כי הממשלה הקודמת חוקקה בצורה, אני הייתי אומר, דורסנית – כל הטענות של האופוזיציה של היום על הקואליציה הנוכחית שמקימים ועדות מיוחדות, הממשלה הקודמת עשתה את זה בדיוק אותו דבר - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. שקר. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - וחוקקה חוק, חוק הכשרות, ששינה את כל מערך הכשרות הממלכתי, והפריטה בעצם את מערך הכשרות הממלכתי. עכשיו, אני לוחם על הזהות היהודית של המדינה, הזהות הממלכתית של המדינה. ולכן ביקשנו ודרשנו, וגם קיבלנו את זה בהסכם הקואליציוני, שהממשלה תבטל את כל התקנות, את כל החוקים שהממשלה הקודמת עשתה, שבאים לתקן ולהחזיר את הסטטוס קוו – לא הפרטה, אלא מערכת ממלכתית של כשרות בעניין החוק הזה. ומתי אנחנו מביאים את החוק הזה? הקואליציה הזאת קיימת כבר למעלה משלוש וחצי שנים, ומביאה רק עכשיו, בשלהי כהונתה, כי עד עכשיו, בגלל התנגדות פנימית – אני לא נכנס לזה, הייתי שם בתוך הקואליציה בהתחלה; הייתה התנגדות פנימית להביא את התיקון שעכשיו אנחנו מצביעים עליו בקריאה ראשונה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הזהות היהודית של המדינה והזהות הממלכתית של המדינה, הזהות היהודית-הממלכתית של המדינה – אני לא מדבר על זהות יהודית של כל יהודי; כל יהודי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, ברשות הפרט, אף אחד לא יכפה עליו. אבל הזהות היהודית של הפרהסיה הציבורית של המדינה, כמו גם חוק הכשרות הממלכתי – הוא היה צריך לבוא בתחילת הדרך של הקואליציה. וחבל, ממש חבל שהקואליציה הזאת, כשאתה בוחן אותה במבחן הזהות היהודית, מקבלת ציון נכשל בגדול. כמעט – אפילו לא; אולי רק חוק אחד היא הצליחה להעביר. כל היתר, הכול בא ברגע האחרון. מסופקני, הלוואי שנצליח להעביר את החוק הזה לפחות, גם בקדנציה הנוכחית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי פה נאומים על הכשרות, התלהבות, לטובת התורה, יהדות – לא. כל מה שקשור היום לכשרות, הפך להיות ביזנס, ביזנס טהור. יש שם המון המון כסף, ויש הרבה מאוד אנשים שחיים מכל האירוע הזה טוב, הייתי אפילו אומרת טוב מאוד. לכן, כל ההתלהבות וכל המילים היפות על תורה, על כשרות, על הנשמה היהודית, תחלקו את זה בעשר ואחר כך בעוד עשר. ישבתי שם, עשיתי את רפורמת הכשרות בממשלה הקודמת, ראיתי בדיוק איך העסק מתנהל, איך הוא מנוהל. ש"ס הפכה את נושא הכשרות לביזנס הצדדי שלהם, גם כשרות רגילה וגם כשרות על עופות וגם כשרות על בשר. כל מי שרוצה לדעת מה קורה שם, שידבר איתי, אני אתן הרצאה של שעתיים על כמה כסף מתגלגל שם וכמה עסקנים, עסקנים במובן הרע של המילה, חיים ומתפרנסים שם. כל אחד שם עושה לעצמו בד"צים, כל אחד עושה לעצמו קומבינות. אני אגלה לכם שכשמועצת הרבנות מתכנסת, הם לא אוכלים כשרות של עצמם, הם לוקחים בד"צים של העדה החרדית. למה? הם לא סומכים על הכשרות של עצמם? למה אי-אפשר לפתוח שוק כשרות, לעשות אותו ברור, לעשות אותו נגיש, גם להוריד מחירים, להשתמש בחברות הכשרות הענקיות שיש בארצות הברית, שכל יהודי שנוסע לארצות הברית אוכל שם, קונה מוצרים וזה כשר. ופה הכול במונופול. למה? כי זה כסף, זה ג'ובים וזה כיסאות. אז שלא יספרו לי עד כמה הכשרות חשובה לנשמה יהודית. למה אני רואה כשרות על אקונומיקה? למה אני רואה כשרות בקיסם לשיניים? למה אני רואה על אותו מוצר כמה וכמה חותמות של כל מיני רבנים למיניהם? למה כל רב עיר, בנוסף לכשרות שהוא אחראי לה באותה עיר, פותח לעצמו בד"ץ? כדי מה? כדי לקבל על זה באופן אישי, פרטי, כסף? אז לא, חברים, הכשרות חשובה למדינת ישראל, וכל אחד מאיתנו, רוצה או לא רוצה, הולך לסופר, קונה מוצרים כשרים, כי זה אנחנו, זו המדינה שלנו. אבל לעשות על זה סיבוב, לעשות על זה מיליונים של מיליונים של מיליונים? ועוד לא דיברתי על בשר – שם זה מאפיה, שם זה פרוטקשן. כל אחד מאיתנו כשהוא קונה בשר, רק על המשכורות של השוחטים משלם כמה וכמה עשרות שקלים תוספת. אז כן צריך לעשות סדר בשוק הכשרות, כן צריך לשבור את המונופול, כן צריך לאפשר הבאת מוצרים כשרים שאותם רבנים אוכלים בחו"ל בלי שום בעיה. כן צריך לסדר את ההכשרה המקצועית למשגיחי כשרות ולא ליפול – שזה גם יחסי משגיח–מושגח – אבל לא דרך העסקנים של ש"ס, כי זו הדרך של הכסף והרבה מאוד כסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. ברכות, גפני, דרעי הודיע שהוא מצטרף אליך בחוק לומדי התורה. חוק-יסוד, לא סתם. שמעת, גפני, אתמול נפל בקרב בלבנון סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, בן 30, מתל אביב, רופא בגדוד שקד בחטיבת גבעתי; בבוקר נפל לוחם מגלן אדם צרפתי. ביום כזה אתם מביאים את חוק ההשתמטות הזה? ועוד מה הדרישות שלכם? יצירת בסיס משפטי לחוק גיוס שיאפשר פטור רחב לתלמידי ישיבות מהשירות הצבאי. ומה אני אגיד לך, במסגרת המתווים שנדונו הוצע להוריד גם את גיל הפטור. בחלק מההצעות לא נקבעו יעדי גיוס מחייבים. החוק דורש לראות בלימוד התורה תרומה לאומית. אני מסכים, אני מסכים שזו תרומה לאומית, אבל אני לא מסכים שזה מצדיק פטור משירות כמו שאתם רוצים. או שמה? החוק פוגע בעקרון השוויון בנטל ובצורכי כוח האדם בצה"ל. למות באוהלה של תורה מול למות בשדה הקרב, פטור משירות ציבורי רחב היקף בחוק-יסוד – אין לכם בושה. עושים יד אחת. אתם לא שומעים, עת צרה לישראל. האיומים על המדינה כל כך רבים. מה קרה, אי-אפשר לעצור את הלימודים, כמו שכל אחד מאיתנו עושה לשלוש שנים, ואחרי השירות הצבאי לחזור ולדרוש וללמוד תורה? אני מצדיק את זה, אני אפילו מוכן לתת מלגות לעניין הזה, אבל עכשיו צריך כוח אדם, המדינה תחת איומים. עומד הרמטכ"ל ומתחנן מול ראש הממשלה: חסרים לי 12,000 עד 15,000 חיילים. הינה, מנסים כבר עכשיו, אתם, הממשלה הזו, להגדיל ולהרחיב את השירות של אנשי הסדיר ל-36 חודש. ואנשי המילואים כבר קיבלו צווי 8 – למשל הבן שלי עם צו 8, כשהוא כבר עבר את ה-400 יום. אתם לא מבינים מהי דפיקה בדלת. למות באוהלה של תורה אינו דומה ללמות בשדה הקרב. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אני יושבת פה ואני קוראת את הכותרת: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות. כבר היום יש הונאה. מי שלא מבין, כבר היום יש הונאה. מה לא ברור פה? סוף-סוף רצו לעשות משהו טוב, לתת עוד אופציה, אלוהים ישמור, מה כל כך קשה? למה להעביר פה חוק אחרי חוק שמרחיק את כולם מהדת, שעושה אנטי? למה? במקום לקרב, כל הזמן להרחיק, מדוע? זה משפיע על יוקר המחיה, אלפי מסעדנים שולחים לנו הודעות כל היום. עכשיו, במסעדנות אני קצת מכירה ויודעת, יש לי רקע, ואני רוצה לספר לכם על שלושה משגיחי כשרות שפגשתי בחיים שלי: הראשון היה מגיע בבוקר, בבאר שבע, שותה קפה, קורא עיתון, הוא לא נכנס למטבח פעם אחת. מדי פעם היה עושה איזה סיבוב, לא פותח מקרר, ואי-אפשר להגיד לו כלום. בפעם השנייה, מקום שמי שעבד בו התעקש שהוא יהפוך לכשר, כי המקום לא היה כשר, נלחם שהמקום יהפוך להיות כשר וייסגר בשישי-שבת. ואז, משגיח הכשרות ששלחו לו, כל יום היה ישן בזמן העבודה. בטלפון שלי עוד יש תמונות ווידיאו. ישן, מאחר, לא עושה את העבודה שלו, רב עם כולם. וכשביקשנו להחליף, לא אפשרו לנו. התחננו להחליף משגיח – אין להחליף משגיח. והמשגיח השלישי קבע לנו מפורש מאיפה להזמין את הירק. אתה לא תזמין מפה, אתה תזמין מאיפה שאני אגיד לך. אז אתם מתפלאים שאנחנו לא סומכים על המערכת? אתם מתפלאים שאנחנו מרגישים מרומים, מושפלים, מנוצלים? מה אתם עושים כדי לתקן את מערכת היחסים הזאת? מה? כופים עלינו עוד ועוד. מה עם שיח איתנו? למה תמיד אנחנו צריכים לכבד אתכם, אבל אתם לעולם לא מכבדים אותנו, את אורח החיים שלנו? ואני בחיים שלי לא ישנתי בעבודה, בחיים שלי לא רימיתי, בחיים שלי לא לקחתי שקל שלא מגיע לי, מאף אחד, ואני עובדת מגיל 15. אבל אני החילונית, העגלה הריקה. אני אומרת לכם, החוק הזה הוא באמת הלבנה האחרונה ביחסי האמון בין המגזר החרדי לבין המגזר החילוני. תודה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח. איפה הוא? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אה, טוב. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני השר, כנסת נכבדה, ינון, אתה זוכר שכעסת עליי כשצעקתי "גנבים, גנבים"? התעצבנת עליי, לא דיברת איתי. מה שאתם מעבירים עכשיו – עכשיו אני אסביר לך איך זה פוגע בחברה הישראלית, איך זה פוגע ביוקר המחיה. אני, סימון דוידסון, היה לי עסק. מסעדה בנתניה, טוקיו-בייג'ין, מסעדה כשרה, אסייתית. היה לי משגיח כשרות, לא חשוב איך קוראים לו. אתה לא מבין מה בעל עסק עובר יום-יום עם התפקיד של משגיח כשרות. קודם כול, מתחילים את החודש, 4,500 שקל צ'ק, נתחיל עם זה. מגיע משגיח כשרות פעם ביומיים, לוקח את האורז, עושה ככה, בלה בלה, בלה בלה, בלה בלה, לא יודע מה הוא עושה בכלל, מוציא איזה גרגיר, אומר: אוה, הגרגיר הזה לא בסדר, מעביר את זה לפיילה, עכשיו הכול בסדר, אתה יכול להכין סושי. מגיע בהפתעה, גם כן, פעם בשלושה ימים, אוי ואבוי, העובד הזר החזיק גפרורים ביד, על זה יסגרו לך את העסק. זה לא משנה כמה כסף השקעת. אם מדברים על יוקר מחיה – זה יוקר המחיה בישראל, לדאוג ל-4,000 משגיחי כשרות, חברים שלכם, כדי שתהיה להם עבודה, ולשים פס על בעלי עסקים שמשקיעים מיליונים. תנהלו פעם בחיים שלכם עסק, תבינו מה זה עסק, מה זה לנהל עסק, לפני שאתם באים לבניין הזה ומרימים את היד בוועדת הכספים. אחרי שתבין מה זה לשלם את כל המיסים ואת כל ההוצאות, ואז בא לך איזה משגיח כשרות, מלך העולם. בא עם החברים שלו ואוכל, לא סופר אותך. שתעז להגיד לו לא, שתעז להגיד לו לא, יסגור לך את העסק. בשנייה, לוקח את התעודה, אין תעודה. נגמר, דבר ללמפה, אף אחד לא יעזור לך. אתה רוצה להחליף אותו? אה, בחיים לא. אתה תמות לפני שיחליפו אותו, כי הוא משגיח הכשרות. בא מתן כהנא, בקדנציה הקודמת, שר הדתות, ועשה רפורמה – פתח את השוק הזה של משגיחי הכשרות, אמר: למה אני צריך לתת לאחד? תהיו עוד חברה ועוד חברה ועוד חברה, תעשו תחרות, כי זה מה שמוריד מחירים, תחרות. תהיה כשרות, ידאגו לכשרות, אבל תהיה תחרות. אבל זה לא טוב לכם, אתם רוצים לשלוט. אתם רוצים שהחברים שלכם, הבוחרים שלכם, האנשים שלכם יקבלו כסף, כסף. מתן כהנא היה טוב לחברה הישראלית, אבל לא טוב לכם. ולכן אתם רוצים לבטל את החוק של מתן כהנא, לכן אתם רוצים לשלוט בזה, לשלוט בכל נושא משגיחי הכשרות בישראל לא כדי שתהיה כשרות יותר טובה – כדי שיהיה לכם כסף, כסף, כסף, כסף. גנבים, מושחתים, זה מה שאתם. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סימון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לצערנו, מדויק, סימון. אבל אתה יודע מה? בגלל זה הם לא אוכלים את הכשרות הזאת. יש להם את שלהם, ברור. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> דרעי לא אוכל את הכשרות של זה, וההוא לא אוכל את הכשרות של זה. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מה הדבר הכי מתסכל והכי מקומם בכל הסיפור הזה? שחברי הכנסת החרדים לוקחים את התחושות החיוביות החמות שיש לכל אחד ואחת מכם למילה "יהודייה", "יהודי", "יהדות", לתחושת השייכות, לתחושת החובה לשמור על היהדות ועל הצביון היהודי של מדינת ישראל, ומשתמשים בהן בשביל לסחוט ולסחוט ולסחוט עוד ג'ובים ועוד כסף ועוד שחיתות ועוד טינופת. למשל, הסיפור הזה של הכשרות. הרבה מכן מעדיפות ומעדיפים לאכול כשר. סבבה. אז מה אמרה הממשלה שלנו? אמרה: מעולה, אפשר יהיה שכל מיני גופים ייתנו תעודת כשרות, ואתם תבחרו איזו כשרות טובה לכם. לא, לא, לא, אומרות המפלגות החרדיות. לא, לא, לא. אנחנו, רק אנחנו, נקבע לכם שרק הרבנות תיתן לכם תעודת כשרות. אבל מה הדבר הכי יפה בסיפור הזה? הם לא אוכלים את הכשרות הזאת. אתם יודעים, הרבה פעמים אני מביאה לכנסת שוקולד מריר, מאוד מריר. כמו שאמר לי פעם פוליטיקאי שלא הכיר אותי: חשבתי שאת מרירה. אני לא כל כך מרירה, רק השוקולד שאני אוכלת מאוד מריר. אז תמיד כולם מסתכלות ומסתכלים, לוקחות חתיכה. החברים החרדים מסתכלים, בודקים, רואים כשרות של הרבנות, ואומרים: לא. תודה, אבל לא. הם צריכים בד"ץ, הם צריכים בית יוסף, הם צריכים את כל הכשרויות הפרטיות שלהם. אבל שלכם תהיה כשרות פרטית? לא, לא, לא. לא, זה הימין פה, הימין שהוא כביכול כולו על חופש וחופש בחירה וכמה שפחות ממשלה וכמה שפחות הגבלות. לא כשזה מגיע לג'ובים שלהם – אז, שיהיו כמה שיותר הגבלה, וכמה שיותר רק כשרות של הרבנות, ואפס אפשרות בחירה. כי אתן ואתם עובדים אצלם בלהיות היהודיות והיהודים שהם רוצים שאתם תהיו. הם קובעים לכם אם אתם יהודים טובים או לא טובים; הם יחליטו בשבילכם איזו יהדות אתם תצרכו; הם יעשו עליכם עוד קופה ועוד קופה ועוד קופה ועוד קופה על חשבון הקופה ועל חשבון היהדות של כולנו. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ינון, המחיר עלה מ-4,500 ל-8,000. עכשיו זה 8,000. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, עלית לפה, דוידסון, עלית לפה ואמרת: בפעם שעברה כשאמרתי לכם גנבים – לא משנה שאחר כך גם חזרת בך ואמרת: שמע, לא התכוונתי אליך, לא התכוונתי לזה. הזכרת אז שמות, ועכשיו אתה חוזר על אותה טעות. אבל זה בסדר. שטויות, תקרא לנו גנבים, הכול בסדר. לא ארד לרמה שלך, בסדר? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> משהו שאמרתי לא נכון? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע, אני אפילו לא יורד לרמה – גנבים, לא גנבים. ברוך השם, אנחנו מקבלים את זה – זה לא אני, אני לא משגיח כשרות – משגיחי כשרות מקבלים את זה בזכות ולא בחסד. זאת עבודה. בכל מקום צריך לעשות תיקונים. בכל מקום. גם בכשרות צריך לעשות תיקונים, גם ברפואה צריך לעשות תיקונים, גם בבתי משפט צריך לעשות תיקונים, וגם בכנסת צריך לעשות תיקונים. בכל מקום. כשאתה בא ואומר - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה יש בד"צ בית יוסף? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה יעשה תיקון? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> שאלת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה יש בד"ץ בית יוסף? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה אומר ששילמת 4,500 שקל. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז. היום 9,000, 20,000. לא יודע, כמה שאתה רוצה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה "כמה שאתה רוצה". << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בוא תגיד את האמת לעם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל זאת הבעיה, שלא אכפת לך. למה אתה אומר "כמה שאתה רוצה"? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני שואל אותך. אתה אמרת ששילמת 4,500? כמה שאתה רוצה תגיד, אני לא יודע כמה שילמת. אתה אומר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לפני שמונה שנים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה המשכת לשלם, אם אתה אומר שהוא לא היה טוב? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> למה? כי הוא היה לוקח לי את התעודה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואז מה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ואז לא באים לאכול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אהה, אז אתה רוצה את שומרי הכשרות כי זה טוב לך לעסק שלך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כי אין לי ברירה, כי אין לי ברירה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה מבין? אתה, מה שטוב לך, אתה רוצה. אני תפקידי, אם אני עכשיו משגיח כשרות, לתת לך את הכשרות הכי טובה שיש. מה הכשרות הזאת עושה? מה עכשיו עושים בחוק? למשל קח את מועצה דתית עכו ומועצה דתית אילת. שם המועצה הדתית מעסיקה את אותם משגיחים. מה קורה היום? מסעדה מעסיקה את המשגיח, ויש בג"ץ על זה, שפוסל את זה, שלא מאפשר את זה. וזה נכון. אין שום סיבה שאתה כבעל עסק תעסיק את המשגיח. הוא לא צריך להיות בידיים שלך. אבל מה? כשאני אשים אותו מטעם המועצה הדתית, אתה תמשיך לשלם אותו דבר, לא ייקחו יותר, אבל תהיה עליו יותר ביקורת, תהיה עליו יותר אכיפה. כי גם אנחנו אומרים שגם פה יש ליקויים שצריך לתקן אותם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ינון, תמים אתה לא, תמים אתה לא. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> דוידסון, לבוא ולעשות שכולם גנבים, כולם שקרנים, כולם רמאים, כולם זה – עזוב, זה טוב לבחירות. אגב, זה מעולה לבחירות כי זה שק החבטות הכי גדול שיש. זה בסדר גמור. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה אתם עושים לתקן, ינון? ינון, מה אתם עושים לתקן? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה עושה בסך הכול בחירות, הכול טוב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי בעל עסק, אני יכול - - - << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אני אשים לך את האמת בפנים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ינון, מה אתם עושים לתקן? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כי אם לא הייתה טובה, הכשרות, היו לוקחים. מה, אני טוב רק לעשות עליי ביזנס? ממש לא. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל אין ברירה לבעל העסק, ינון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני בא כי אני חושב שזה מה שרוב עם ישראל רוצה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה שם לו אזיקים, אתה שם לו אזיקים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> רוב עם ישראל מסורתי, הוא רוצה כשרות. הוא רוצה לאכול בכשרות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ינון, זה בסדר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כשאני הולך לרופא, אם פתאום לא מקבל אותי, הרופא, יש תור, אז מה, אני אשרוף את כל קופת חולים בגלל זה? צריך לעשות תיקונים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ינון, תקשיב רגע. אתה לא רוצה רופא - - - << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה חלק מהרפורמה שאנחנו עושים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה הולך לרופא אחר. פה אתה לא יכול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אתה יכול. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה תקשיב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה מונופול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה לא מונופול. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> זה כן, ינון. זה כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה לא מונופול. תבוא עכשיו, יש לך כתובת. אם עד עכשיו לא הייתה לך כתובת, יש לך מועצה דתית – כתובת. היא תגיד לך, לראש המועצה: המשגיח הזה לא מתאים לי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ינון, לא, זה לא נכון. ינון, זה לא נכון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תהיה אמיתי עם עצמך. רק אתה יודע - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להחליף משגיח, אתה לא יכול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> - - שהכשרות בסוף מביאה לך כסף. הביאה לך טוב לעסק. תודה רבה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ינון, זה לא נכון. ינון, ינון. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> בבקשה, לשמור על השקט, בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> האמת שלא חשבתי לדבר על מה שנאמר פה, אבל לא הבנתי כל כך את הצעקות האלה עלינו: גנבים. מה זה הסגנון הזה? אנחנו מדברים על הצעת חוק, וצריך לדון עליה לגופו של עניין. לא רק שהצעת החוק הזאת איננה מחייבת איש – בן אדם בא ואומר: אני לא רוצה לאכול כשר, אני לא רוצה משגיח כשרות, אני לא רוצה התערבות באוכל שאני אוכל, אף אחד לא אומר לו מילה. זה הנושא שעומד לדיון? הרי למה יש כשרות בסדר גודל כזה, שיש את זה בכל הארץ? מכיוון שרוב תושבי מדינת ישראל היהודים רוצים אוכל כשר, והתפקיד שלנו הוא לספק להם את המוצר הזה כפי שהם מבקשים. וזה צריך להיות מוצר נכון, וצריך להיות אמיתי, ואם יש משגיח כשרות שלא עושה את עבודתו, או שהוא מזייף בעבודה שלו, הוא צריך לעוף. זה הנושא שעליו אנחנו מדברים. אני רוצה להגיד לכם, כשהייתה הממשלה הקודמת, שיוליה מלינובסקי עמדה בראש הוועדה של הרפורמות, ואז במחי גחמה ביטלו את הנושא הזה של הכשרות שבה יש השגחה, שההשגחה הזאת היא השגחה שבן אדם שרוצה לאכול כשר סומך עליה. ואז אני הגשתי הצעת חוק, הצעת חוק התוכנית הכלכלית - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הרב גפני, הרי אתה לא אוכל כשרות של הרבנות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל למה אתה צועק? מותר לי לדבר פה, או שעוד מעט גם זה - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> חבר'ה, בואו ניתן לו, בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקון – ביטול הרפורמה בכשרות), התשפ"ג–2023, ואני כותב בהצעת החוק - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> אתה מפריע לחבר הכנסת גפני. בבקשה, עודד. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אפשר שהוא יפסיק לצעוק? הנחתי בכ"ו באדר תשפ"ג, ב-20 במרץ 2023, באותו שבוע שבו הניחו את חוק ההסדרים והעבירו את זה לוועדת הרפורמות, ואני כותב שבחוק התוכנית הכלכלית, פרק י"ז בטל. במחי יד הולכים ומבטלים ופוגעים בציבור ענק במדינת ישראל, בגלל שאתה לא יודע להגיד לו אם האוכל הזה שהוא אוכל כשר או לא כשר, אם המוצר שהוא קונה – אם זה נכון שיש בו כשרות ראויה, כן או לא. אמרתי והנחתי את הצעת החוק הזאת, ואני אבקש שכאשר ידונו, אם אכן המליאה תאשר את זה – ואני מקווה שהמליאה תאשר את הצעת החוק שהביאה הממשלה – אני אבקש שידונו גם בעניין הזה במסגרת חוק התוכנית הכלכלית. אבל אנחנו יודעים מה המשמעות של חוק הסדרים על נושא של כשרות, עם כל המקצוענות שצריכה להיות בעניין הזה ועם כל הדבר שאתה בא לבן אדם ואתה אומר לו: אתה קונה מוצר כשר, אז הוא כשר ולא משקרים לך. אנחנו באים ואומרים, צריך לתקן את העניין הזה באופן מסודר. יש דברים שצריך לתקן, זה לא בסדר. אני הגשתי לפני הרבה שנים הצעת חוק על משגיח ומושגח. לא יכול להיות הדבר הזה, צריך למצוא לעניין פתרון. אבל לא יכול להיות שאם יש איזה רב באיזשהו מקום ויש איזה סוחר שאומר "אני לא צריך" – הוא מקפיד בכשרות – אז הוא הולך לרב במקום אחר במדינה, שאולי שם הוא יקל עליו, הוא לא יצטרך להביא אוכל כשר באופן אמיתי. זו הרפורמה, זה מה שהביאו לכאן, ואת זה אנחנו מבקשים לבטל. אנחנו מבקשים לדון מקצועית. כשיש מוצר שיש עליו כשרות, הכשרות צריכה להיות אמיתית. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> מר גפני, אם אפשר לסכם, בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את זה אנחנו מבקשים. אני מציע – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הרי כל הזמן מדברים על זה שצריך שתהיה רגיעה ויוכלו לדבר האחד עם השני, וגם בכנסת נהיה אור לציבור. כאשר עולה חוק כזה, ולצעוק: גנבים, גנבים, וכל מה שנלווה לעניין, אני חושב שזה דבר לא נכון. תדונו במה שאנחנו אומרים, אם זה נכון שצריך שזה יהיה יותר מקצועי, יותר זול. בכל הדברים האלה צריך לדון, ואני מקווה שבעזרת השם הכנסת תקבל החלטה נכונה והחוק הזה יעבור, יתקיים דיון אמיתי, ולא חוק הסדרים על מערכת כשרות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. אני רוצה להזמין את השרה מאי גולן לסכם, בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא תכננתי לעלות לדבר, וגם לא תכננתי לעלות לדבר על מה שאני מדברת בכלל, אבל יש דברים שפשוט הדעת לא סובלת וחייבים לדבר עליהם. אני אמרתי כבר מעל הדוכן הזה שאני לחברת הכנסת מירב בן ארי אפסיק להתייחס, ולמרות שקיבלתי באמת אין-ספור הודעות בימים האחרונים, מהארץ ומהעולם, שביקשו ממני לעלות ולזעוק על הצביעות של מי שעמדה כאן וצווחה את נשמתה על זה שאני טסתי לניו יורק בזמן מלחמה ל-72 שעות כדי לנאום אל מול מעשי השחיתות של נציגי האו"ם כנגד נשים ישראליות ויהודיות, אמרתי: אני לא אתייחס. אבל מה שקרה אתמול – באמת כלו כל הקיצים. מי שצופה בתוכנית הפטריוטים בהגשת ינון מגל ראה אמש שינון מגל עשה – כמו שהוא עושה "הלפיד והיפוכו", הוא עשה "מירב והיפוכה". למה הוא עשה "מירב והיפוכה"? הוא הביא את אותה חברת כנסת, מירב כהן – כל זאת בלי שאני מגיבה לדברים, כן? – הביא את אותה חברת הכנסת מירב כהן עומדת ואומרת: בושה, בזמן מלחמה, שרה משועממת, תעשה פה ביזנס על חשבוננו, לא עשתה כלום, לא הייתה בנאום, לא פגשה אף אחד. ואז שנייה אחרי זה עבר לזה שאותה חברת כנסת טסה בביזנס לסוף שבוע מפנק בניו יורק כדי ללכת עם דגל, שגם על זה אין עדות ואין תמונה, אבל גם זה לא היה. מה עשתה אותה מירב כהן? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא נסעה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> סליחה, מירב בן ארי. סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב כהן, יש פה שלוש מירביות, זה מבלבל. מה עשתה חברת הכנסת מירב בן ארי? למה אני עולה לפה בעצם? מי שטוענת להעצמת נשים, לחיזוק, לפמיניזם, לדאוג לכל אישה באשר היא, עלתה והעלתה פוסט, באמת ציוץ, שכתבה את הדברים הבאים. לינון מגל היא כותבת: נראה לי מתבקש שתעשה גילוי נאות כשאתה מדבר על מאי גולן, בכל זאת הבנתי שהייתם קרובים. מעבר לעובדה שמדובר בשקר גמור מיסודו, שהרי היא משקרת כמו שהיא נושמת, כמו חבריה למחנה, מדובר בהערה מיזוגינית, מטרידה, שוביניסטית, מקטינה, שהיא לא הייתה מעיזה, אותה גברת בן ארי, לכתוב על אף חברת כנסת ועל אף שרה משום מחנה. אבל לי מותר. אז אני עומדת פה מעל הבמה הזאת וקודם כול אומרת לך, מירב בן ארי – באמת, לא תכננתי לדבר על הנסיעה המביישת שלך, אבל אני עולה ואומרת לך קודם כול - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סליחה, אפשר שקט במליאה? תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> - - אני עולה ואומרת לך קודם כול: תתביישי לך, תתביישי. את לא אישה מעצימה. את חזקה רק על נשים ממחנה הימין – אם זה עליי, אם זה על לימור סון הר מלך, אם זה על מירי רגב, אם זה על גלית דיסטל. אני רואה את כל ההתבטאויות שלך. להעז ולרמוז על יחסים אינטימיים ביני לבין מגיש טלוויזיה שלא היו מעולם, וגם אם היו – מי את? מי שמך לעמוד ולדבר עליי, חתיכת חוצפנית, אישה שמביישת את התפקיד שלה ואת עצם היותה אישה? תתביישי לך לרמוז דברים כאלה. ועוד השקרים שאת משקרת, עומדת ואומרת שלא עשינו שם כלום, כשב-72 שעות עשינו שם יותר ממה שאת עשית כל הקדנציה הזאת. לא ישנו שם אפילו מרוב שפגשנו אנשים. כשאמרת שנסעתי בלי קיזוז – עוד שקר. אבל עכשיו, אם כבר פתחנו את הנושא הזה אז אני רוצה להגיד כמה היא משקרת, באמת. היא עומדת פה על הדוכן, עומדת בטיקטוקים שלה – כי היא הרי חברת הכנסת של הטיקטוק – בסרטונים, בראיונות, בציוצים, בוועדות, בכל מיני שערים עלובים, שבאמת, אני כל הזמן אומרת, רק מעריב לנוער ו"כולנו" חסר לה – וצעקה שיש זום, אפשר לעשות זום. אני לא מבינה, לא היית יכולה להניף דגל בזום, חברת הכנסת מירב בן ארי? שוב, פנינו – אין אפילו תמונה שלה מנופפת בדגל. אבל את זה היא יכולה לעשות בזום. דיברה על ביזנס, פתאום היא אומרת למחנה שלה, למחנה השמאל שתקף אותה ואמר לה שהיא צריכה להתבייש שהיא עשתה את זה אחרי שהיא ביקרה אותי, לכל אלה שהשפילו אותה וירדו עליה, היא אמרה פתאום: זה חלק מהתקנון, לטוס בביזנס. אבל עליי זה לא היה חלק מהתקנון. סופ"ש על חשבון משלם המיסים שהיא הלכה. בזמן מלחמה פתאום זה לא תקף. היא גם אמרה שהיא פגשה הרבה קהילות יהודיות. לא ראיתי איזו תמונה של קהילה יהודית, אבל היא הייתה אובססיבית לעקוב אחרי כל תמונה שלי ב– 72 השעות שלי בניו יורק. היא ממש עשתה מעקב אחריי, עד כדי כך שהיא שלחה אנשים לצלם אותי במטוס, ואחרי זה אמרה: היא לא נמצאת בוועדות – בזמן שבכלל הייתי בטיסה. והיא אמרה, הכי חשוב, היא אמרה: אני לא הייתי טסה, אני לא הייתי טסה. עכשיו, אני רוצה להבהיר משהו, חברים. תראו, מעבר לזה שאני בזה, באמת בזה לה ולהתנהגות שלה, אני רוצה להבהיר: בנסיעת הבזק הזאת שלנו, של 72 שעות, מעבר לזה שאני נאמתי פעמיים בעצרת האו"ם אל מול אנשים שמשתיקים את מה שקרה לנשים יהודיות וישראליות, אל מול מי שהכחישו את זוועות הטבח והאונס והאלימות והשרפה כנגד נשים וכנגד ישראל בכלל, מעבר לכל זה, אנחנו קיימנו, אני והמשלחת המאוד-מצומצמת שלי ברשות לקידום מעמד האישה, גברתי היושבת בראש, עשרות, עשרות פגישות, עשרות פגישות עם משלחות מקבילות, באמת, אני אומרת לך, בלי לישון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. אנחנו מכירים את זה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> כשאצלה אפילו לא תמונה אחת. אבל מה אני רוצה להגיד? עכשיו נציגי האו"ם יצאו באמרה כל כך מזעזעת, שהם מצרפים את ישראל לרשימה השחורה של פגיעות מיניות לצד חמאס. ואני אומרת, חברת הכנסת מירב בן ארי, נסעת כביכול לנופף בדגל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה. חברי הכנסת, להתמקם במקומות, בבקשה, בשקט. תודה רבה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> חברת הכנסת מירב בן ארי, נסעת כביכול לנופף בדגל. לא שמעתי אמרה אחת שלך על מאבק חייך בנושא נשים, על מה שקורה עכשיו באו"ם. לא שמעתי מילה אחת שמגנה את כל אלו ששותקים, שהם לא מספרים על מה שבאמת קרה לנשים ב-7 באוקטובר. אופיר, יש לי עוד? ולסיכום אני אגיד, כשגם הבוחרים שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי, בזים לך, כשגם מחנה השמאל שלך תוקף אותך, כשבאמת מתייגים את יאיר לפיד, ראש המחנה שלך, בהאשטאג – בלי הפסקה, אגב, אפשר לראות את זה – ואומרים לו: אנחנו לא מצביעים ליש עתיד אם מירב בן ארי ברשימה, וכבתקשורת שלך, זאת שמהללת אותך, לא יכלו כבר למלא את פיהם מים מרוב צביעות, ואמרו, אמרו שהם מבקרים אותך, אז אני באמת רוצה להגיד לך, בשמי ובשם עם ישראל כולו, שבאמת היה נורא מרוגש – להגיד לך תודה, תודה על השירות העצום שעשית למדינת ישראל. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תגידי, למה את לא עושה את זה כשמירב פה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אתה חושב שאני בודקת מתי היא פה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איזה מין דבר זה? היא לא נמצאת פה בכלל. היא לא נמצאת פה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> זה הזיה שאין כדוגמתה. אתה הזיה שאין כדוגמתה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> למה את לא עושה את זה כשהיא פה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> היא מופיעה בנוכחות, אגב. לך תבדוק נוכחות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היא לא נמצאת פה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לך תבדוק נוכחות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היא לא נמצאת פה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> מה אכפת לי אם היא נמצאת פה או לא? תגיד לי, אתה שומע את עצמך? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז למה את לא מדברת כשהיא פה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תגיד לי, אתה אמיתי? היא דיברה עליי כשאני פה כל הזמן? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, בבקשה, השרה ברשות דיבור. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> איזה שטויות. למה אני מגיבה לך בכלל? בזבוז זמן אוויר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> בקיצור, אני רוצה לומר לך תודה בשם כל עם ישראל. בכל זאת, את עמדת פה וקראת לי – כשאני לא הייתי פה, דוידסון – קראת לי משועממת, משועממת שטסה לניו יורק. אז כמו שאמרתי, לא הספקנו אפילו לישון בטיסה שלנו לניו יורק. ואת, בשביל עלק לנופף בדגל, שלא ראינו, נסעת לסוף שבוע במנהטן על חשבון כולנו. אז מי המשועמם בינינו? אני לא יודעת. את שקרנית כמו שאת נושמת, את וכל המחנה שלך. ושוב אני אומרת תודה מעומק ליבי, בשם כל הכנסת, באמת, בשם כל ישראל, על ההישגים המדיניים ויחסי החוץ הדיפלומטיים שחברת הכנסת מירב בן ארי הביאה לנו כאן, זה חשוב, שהבאת איתך חזרה ארצה. ותתביישי לך על הדברים שאמרת עליי ועל ינון מגל. את אישה שמבזה נשים, את אישה שמקטינה נשים, רק משם בא הכוח שלך. אני מקווה שההיסטוריה לא תסלח לך, כי את יודעת טוב מאוד ששמור מקום בגיהינום לנשים שמשפילות נשים. ובינתיים, העובדה שאנחנו מימנו את הטיסה שלך בביזנס כדי ללכת עם עלק דגל ברחוב, שגם עם זה לא הלכת, גם זה ייזכר לך לדיראון עולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני באמת רוצה רק להצטרף לתודה על העשייה החשובה, המשלחת החשובה שיצאה, ואני יודעת כמה עשיתם ימים ולילות כדי שהדבר הזה יקרה בצורה הכי טובה שאפשר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת יצחק גולדקנופ – בעד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סבב שני, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת איתמר בן גביר – אינו נוכח סמיר בן סעיד – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> האם יש מי שבאולם שמבקש להצביע? לא. תמה ההצבעה. אנחנו מקדמים בברכה את האורחות שלנו שם. כנסת ישראל מברכת אתכן. ברוכות הבאות. בעד – 49, מתנגדים – 34, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כספים, כספים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מיזמים לאומיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי – היא תעבור לוועדת הכנסת לדיון, והיא תקבע את הוועדה. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הודעת מזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025. אני מזמינה את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, להציג את החלטת הוועדה. בבקשה, גלית. לרשותך עשר דקות. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >> טוב. עבורי זה יום שמחה גדול מאוד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה, במליאה. << דובר_המשך >>גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> חבל מאוד ששלמה – איפה שלוימל'ה? שלמה, איפה אתה? הלך להתפלל. זה הישג ענק. זה הישג שאני חייבת לומר, כשקיבלתי אותו לידיי אמרתי לשר התקשורת: אדוני, זאת משימת התאבדות. זה כנראה החוק הכי מורכב, הכי ארוך, הכי קשה להבנה, הכי מסועף, ואחד החוקים הכי חשובים בארבע השנים האחרונות. חוק שמשנה את פני התקשורת בישראל מהקצה אל הקצה – הינה אתה. שלמה, בוא לחגוג. כפרה. כפרה. אבל לשמחתי עמד לצידי שר שהוא אחד השרים הכי - - - << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג. אני אעצור את הזמן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> גברתי, רק לא הבנתי איך חוגגים - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> האמת, אני בעד לחגוג - - - << דובר_המשך >>גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לשמחתי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא. לא, בבקשה. חבר הכנסת עודד פורר, אתה לא מפריע עכשיו. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תחוקקי את החוק - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> השרה ברשות דיבור. אתה לא מפריע. << דובר_המשך >>גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> תן ליהנות. מי כמוך, גינזבורג, יודע כמה קשה עבדנו בוועדה הזאת. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לפצל אולי. << דובר_המשך >>גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> זאת הייתה חצי שנה שלא היה לי ולשר קרעי לא יום ולא לילה. זאת הייתה חצי שנה שבה עבדנו לפעמים 20 שעות ביום. זה הדבר היחיד שגרם לי ולשר לעשות משימה כמעט על-אנושית, גם מבחינה פיזית, גם מבחינה קוגניטיבית. כל האנרגיות שהיו לנו הושקעו בדבר הזה. והסיבה שהצלחנו לעשות את זה, אדוני השר, היא כי שנינו הבנו מה עומד מנגד; כי שנינו הבנו שאוי ואבוי לא רק לימין בישראל אלא לכל מדינת ישראל אם החוק הזה לא יעבור. והינה למה. אנשים לא מבינים – אנשים יושבים בבית עם השלט על הספה מאיקאה, צופים בטלוויזיה ולא מבינים איזה עולמות מתרחשים מאחורי הקלעים שלנו. כל שוק התקשורת בישראל עובר מהפכה שקטה, שהאזרחים פשוט לא מכירים, אבל נוצר מצב שהכבלים הפכו להיות טכנולוגיה ישנה והלוויין הפך להיות טכנולוגיה ישנה, וכל רשתות התקשורת, אם זה הפלטפורמות, אם זה הערוצים, כולם עוברים ל-OTT, לרשת האינטרנט. ומרגע שהם עוברים לרשת האינטרנט, לתשתיות האינטרנט, אין אסדרה על התקשורת בישראל. ישראל חוזרת מבחינה תקשורתית ואסדרתית לעידן האבן. זה עמד כפסע מולנו. וכשאני הבנתי את זה, כשאני הבנתי את גודל השעה, זה נתן לי כל כך הרבה כוח לשבת שם מול אריות התקשורת בישראל. ואני רוצה לומר לכם, מדובר בעורכי הדין הטובים ביותר בישראל, שישבו יום-יום, שעה-שעה, וייצגו טייקוני תקשורת. ואני ושלמה לבד שם בחדר נלחמים. תכף אני אציין מי עוד ישבה בחדר. גברתי, אני הולכת להקדיש לך הרבה מהנאום הזה. יושבים שם ופשוט לא נותנים לשום מכשול – והיו כל כך הרבה מכשולים, כל כך הרבה גורמים לרעתנו, כל כך הרבה מקרים שבהם חשבנו שאנחנו הולכים להפסיד את הסיפור. אבל אם יש משהו שחצי השנה לימדה אותי זה כמה נחישות ואמונה ורצון יכולים לגרום לך לעשות את הבלתי-אפשרי. ואדוני השר, עשינו את הבלתי-אפשרי. את הבלתי-אפשרי. ולימין אני רוצה לומר כך: אחת הסיבות שישבתי שם בתוך חדר הוועדה ונלחמתי כמו אריה על החוק הזה הייתה שראיתי במו עיניי ושמעתי במו אוזניי מה מתכנן השמאל בעולם התקשורת. הינה גורם אחד – בדרך צדדית להכניס את היועצת המשפטית לממשלה כזו שתהיה אחראית על כלל גופי התקשורת בישראל. זה אלמנט אחד. האלמנט השני שמשולב בו זה לשפוט תכנים: מה מסית, מה אלים, מה לא ראוי, מה לא הוגן, מה לא מידתי. איפה אתם חושבים שזה היה פוגש אתכם, ימין יקר, בעוד ארבע שנים? היועצת המשפטית לממשלה הייתה יכולה להורות על סגירה והחשכת מסכים בערוצים שמשדרים חומר לא מידתי. ואני שואלת אתכם, איפה היא הייתה עושה את זה? ב-14 או ב-12? מה שעמד לנגד עינינו זה חופש הביטוי, לא הצלת הימין; מה שעמד לנגד עינינו זה פלורליזם של דעות; מה שעמד לנגד עינינו זה אנשים שבמשך 80 שנה לא מצאו את עצמם בשום ערוץ על השלט, ופתאום יש להם ייצוג; מה שעמד לנגד עינינו זה דמוקרטיה אמיתית, חופש דעות וביטוי לכולם. ולכן אני, בעשר אצבעותיי, הדפתי את כניסתה של היועצת המשפטית לממשלה לתוך חוק התקשורת ולתוך אסדרת התקשורת, ואת השפיטה של התכנים. אנחנו רוצים תקשורת בלי צנזורה, לא לשמאל ולא לימין. אנחנו רוצים שוק פתוח שמאפשר לשחקנים צעירים, ליזמים, להיכנס לעולם התקשורת ושיהיה להם סיכוי אמיתי לייצר תקשורת חדשה, רעננה – לא אכפת לי מאיזה כיוון, מכל כיוון שהוא. אנחנו מעודדים שוק תוסס. החוק הזה יוביל למהפך תקשורתי, ולא רק מהצד של גופי התקשורת, אלא גם מהצד של הצרכנים. החוק הזה יגרום להוזלה משמעותית בכל כך הרבה תחומים לצרכן שיושב בבית. אני רוצה לומר מילה על המנכ"ל שלך, השר קרעי, שלא אוהב שמדברים עליו בוועדה. ואני מנצלת את זה שהוא לא במליאה. זכית במנכ"ל מבריק, חד, מקצועי, בקי, מכיר, חסר פניות, שעזר לך לייצר פה חוק שככל שהעמקתי בו וככל שהבנתי אותו הבנתי עד כמה מלאכת המחשבת שעשיתם מכל כל הרבה הסתעפויות וכל כך הרבה דברים שנמצאים כל הזמן על השולחן, ולרבע את המעגל בכל כך הרבה סוגיות, והכול נעשה בשום שכל, עם חזון של דמוקרטיה ושוק חופשי והוזלת מחירים לצרכנים. היה לי הכבוד לשבת איתך. אני רוצה להוסיף מילה על הגברת הזאת שיושבת שם, שלי טל מירון. אני רוצה לומר שיש שני סוגים של פרלמנטרים בכנסת הזאת: כאלה שעושים כותרות וכאלה שקורעים לעצמם את הצורה בלי מצלמות, בלי שאף אחד רואה. פשוט מביאים את עצמם בוקר-בוקר לוועדות ועובדים עד השעות הקטנות של הלילה כדי להיטיב עם הציבור הישראלי. וחברת הכנסת שלי טל מירון, אני קוראת ליאיר לפיד, יו"ר המפלגה שלך: קח אותה, קח אותה, כי אני יודעת שעם כל חילוקי הדעות ביני לבין הגברת הזאת – ועשן יצא מהחדר של הוועדה, עשן, עשתה לי את המוות – אבל אני יודעת שכשאת בתוך הבית הזה, שלי, לציבור יהיה טוב יותר. ולא עולה לי בכלום לומר לך את זה מהצד השני של המתרס. אני מעריכה אותך, אני מודה לך. את עזרת מאוד לזקק את החוק, את ישבת על המשמר, את ראית נקודות שאנחנו לא ראינו, ואת עשית את כל זה למען הצרכן הישראלי. זה מרגש אותי. את מחזירה את הכבוד והגאווה למושג של חברי כנסת. ולימין אני רוצה לקנח ולומר ככה: בחצי השנה האחרונה אני הבנתי איך קורה שאנחנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל. אני ארחיב על זה בהזדמנות אחרת, לא ברגע החגיגי הזה. אבל אנחנו לא יודעים לזהות מוקדי כוח, אנחנו לא יודעים להילחם בזמן אמת. אנחנו יודעים לריב בטוויטר מעולה, אבל הטוויטר הוא הסחת דעת, כי מי שנתן בראש בוועדה הזאת זה השמאל, זה חברי הכנסת של השמאל, של האופוזיציה, זה הארגונים האזרחיים של השמאל. ראית את השמאל חד שם, מזהה בדיוק מה עומד על השולחן, והימין נעדר לגמרי. זה מבחינתי לפחות תמרור אדום ותחושה של תסכול גדול מאוד לראות עד כמה בימין לא מבינים מתי נוצר כוח. לא בוכים אחרי חמש שנים בטוויטר, אלא נלחמים בזמן אמת. העובדה שרק אני והשר קרעי נלחמנו על תקשורת הימין כולה בוועדה הזאת מטרידה אותי מאוד מאוד. אבל אני אסיים בסימן טוב. בעזרת השם בשבוע הבא החוק הזה יעלה, החוק הזה יאושר, וישראל נכנסת לעידן תקשורתי חדש של פלורליזם, שוויון, אפס צנזורה, אפס התערבות ממשלתית בתכנים והוזלות משמעותיות מאוד לצרכנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני תכף אתחיל ואדבר על משהו קצת אחר, אבל לפני כן אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת שלי טל מירון, שבהחלט עושה עבודה מדהימה, טובה, מקצועית, שעות על גבי שעות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> ואף אחד לא יודע את זה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה את מתאמת כל כך הרבה דיונים לכל כך הרבה שעות? גמרת לנו אותה. אבל היא עמדה בזה בגבורה, וכל הכבוד, שלי. כל המפלגה מאחורייך, את מייצגת אותנו נאמנה. ותכף גם שלי תעלה ותדבר פה על החוק. אני רוצה לדבר על דיון שהיה אמור להתקיים היום ובוטל בוועדה לביטחון פנים, אצל חבר הכנסת פוגל, בנושא של הרפורמה בכלי הירי ועל מדדי ההצלחה לרפורמה. למעשה המדדים של ההצלחה לרפורמה היום – זה נמדד בהיקף של חלוקת הנשק. האתגר שאני חושבת שאנחנו צריכים לדבר עליו ולשים עליו זרקור, זה הנושא של איך אנחנו מוודאים שנשקים לא מגיעים לאנשים אלימים או מסוכנים. אני בטוחה שגברתי תוכל להסכים איתי על זה. אנחנו עדים לזה שיש עלייה מאוד גדולה ברצח של נשים, ובכלל גם ילדים, לצערי, מ-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, אבל לא מנשק. לא מנשק מאושר. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכף אני אפרט את זה. נרצחו 71 נשים וילדים מ-7 באוקטובר 2023 על רקע של אלימות במשפחה, מתוכם 64 נשים, ושישה ילדים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כמה מתוכם מנשק? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, 64 נשים ושישה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שבעה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> שבעה ילדים. זה שבעה, כי זה לא מכסה את החשבון טוב. זה שבעה ו-64. מתוך זה, 47% מהאנשים שנרצחו ב-2025 נרצחו מנשק חם. את צודקת, גברתי, שרובם מנשק לא חוקי. זה נכון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הרוב המוחלט. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרוב המוחלט, זה נכון, מנשק לא חוקי. אבל מה שקורה זה שמציפים את השוק בנשק שהוא נשק גם חוקי, הוא גם זולג לנשק לא חוקי, וגם, התופעה של הנשק הלא-חוקי, המדינה חייבת להידרש אליה וגם לתת שם פתרונות. בתוך המרחב של נשק, גם חוקי, בתוך הבתים נשים מדווחות – וגם אני קיבלתי פניות ציבור כאלה, על נשים שמספיק שבן הזוג שלהן הולך ואומר: אני מוציא נשק, הולך להוציא רישיון לכלי נשק. הוא לא צריך לירות בה, הוא גם לא צריך להביא באמת את הנשק הביתה. מספיק שיש את הרישיון לנשק, והוא אומר לה את זה, והיא כבר יותר שתוקה, היא כבר יותר כנועה, היא כבר לא יכולה אפילו ללכת להתלונן מהפחד שהוא יעשה שימוש בנשק. אני חושבת שיש לקונה שהמשרד לביטחון לאומי צריך להידרש אליה, גברתי, ואולי את תוכלי גם לעזור בזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - - << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זו דווקא לקונה של המשרד לביטחון לאומי, כשמשרד הרווחה מדווח - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר שקט, בבקשה? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשמשרד הרווחה מדווח למשרד לביטחון לאומי שהגיע אליו מקרה של משפחה שיש בה גבר שהוא חשוד כגבר אלים, יש לו הערכת מסוכנות, ומשרד הרווחה מדווח למשרד לביטחון לאומי שיש גבר אלים ולא לתת לו נשק – אם הוא מדווח למשל ביום ראשון, וביום שלישי הגבר רק הלך להוציא את רישיון הנשק, גברתי, הוא יקבל את הנשק, כי הם לא יראו את ההודעה. זו לקונה בסך הכול טכנית, והמשרד לביטחון לאומי צריך לפתור את זה. אני חושבת שחבר הכנסת פוגל – אני מצטערת שהוא לא נמצא פה – אבל באמת אפשר לפתור ולהידרש לזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. דברים חשובים. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש – אומרים "היושבת-ראש" או "היושבת בראש"? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הכול עובר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שבא לי. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי כאן את חברת הכנסת דיסטל מאוד נרגשת מהמעמד ומההשקעה שהם השקיעו בחוק הכל-כך חשוב הזה, ואני רוצה להזכיר לכם קצת את ההיסטוריה של החוק הזה. החוק הזה היה אמור להיות בוועדת הכלכלה, גברתי היושבת-ראש. זה מקומו. על דברים מהסוג הזה נהוג לדבר בוועדת הכלכלה. אלא מה? יושב-ראש ועדת הכלכלה הוא לא שפוט של הממשלה, יש לו דעה עצמאית. הוא ממלא את תפקידו כפרלמנטר, כראש ועדה, על מנת לבקר את פעילות הממשלה, זה מה שהכנסת עושה. אני מזכיר לכם, תפקידה של הכנסת הוא לבקר את הממשלה. אבל מה? זה לא מתאים, כי החוק הזה, מן הסתם, לא היה עובר כמו שמנסים להעביר אותו בוועדה המיוחדת לתקשורת, כשהשר יושב שם, השר הנערץ על ידי חברת הכנסת דיסטל יושב שם ככלב שמירה של הממשלה לראות שלא יסטו מהחוק. ולכן הקימו את הוועדה המיוחדת הזאת, והחוק הזה הוא עוד חוק בדרך להפוך אותנו, את מדינת ישראל – כמו מדינות אחרות שהשתמשו באותם כלים בדיוק; בהתחלה הולכים על בתי המשפט, אחר כך הולכים על המשטרה, אחר כך מכריעים את התקשורת. ולכן כל תפקידו של החוק הזה הוא לייצר סתימת פיות, לעשות את התקשורת רדודה מאוד. בהתחלה לקחו את התקציב מהתאגיד, כדי שלא יוכל לעשות תחקירים, חס וחלילה. אחרי זה יעשו הרבה מאוד תוכניות רדודות – אני מציע לכם להסתכל בכל מיני מדינות אחרות – בשביל להביא קצת רייטינג כדי שאפשר יהיה למכור פרסומות ברייטינג הזה. לא יודע מה, האח הגדול, לא יודע, המרוץ למשהו, כל מיני דברים מהסוג הזה, העיקר שלא נתעסק בחדשות. העיקר שהחדשות, התחקירים, הדברים העצמאיים, זה לא יהיה. אסור לבקר. אסור לבקר, צריך ליישר שורות יחד עם הממשלה. אנחנו רואים את זה כאן בכנסת בצורה הכי בוטה שיש. אין היום בישראל כנסת. הכנסת היא זרוע של הממשלה. אין את הרשות הזאת, היא לא קיימת. הממשלה עושה כאן מה שהיא רוצה, יושב-ראש הכנסת נותן לממשלה לעשות מה שהיא רוצה, ולכן זה בהחלט ערב מאוד מאוד עצוב, ומתווסף לערבים עצובים אחרים. חבל שכך. אבל אל תדאגי, גברתי היושבת-ראש, אנחנו ננצח בבחירות, אנחנו נבטל את כל החוקים האלה. זה הדבר הראשון שנעשה. נבטל חוק אחרי חוק אחרי חוק ונחזיר את ישראל למקום שבו הכנסת מבקרת את הממשלה, ואנחנו רוצים שיבקרו אותנו, כדי שנעשה כאן עבודה טובה לטובת אזרחי מדינת ישראל שמיוצגים בבית הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-בראש. מחר יום חג, יום חג במליאת הכנסת. מליאת הכנסת הולכת לבחור את מבקר המדינה. מכיוון שהייתי בשני התפקידים האחרונים עם חיכוך יום-יומי – לא חיכוך שלילי, אלא חיכוך של עבודה יום-יומי – עם מבקר המדינה, אני יודע היטב מה המשמעות של המשרד הזה. והינה, הפתעה, תיראו מופתעים: המועמד של הממשלה וראש הממשלה, ואני מקווה שאני אומר את זה נכון, הוא עו"ד ריבליו, ראבילו – תודה על התיקון. אינני מכיר את האיש. על פי מה ששמעתי, הוא עורך דין טוב, מקצוען. אבל תגידו, זה לא נראה לכם מוגזם? המועמדות שלו, של האיש, לא נראית מסריחה, כשמתוך ישיבת הממשלה יוצאת אמירה של ראש הממשלה: הוא יהיה טוב לנו? תיראו מופתעים. זה לא ייאמן לאיזו תחתית של התחתית של המיץ של הזבל התגלגלתם. עורך הדין של המשפחה – יש לומר המשפחה המלכותית, משפחתו של ראש הממשלה – מועמד לתפקיד מבקר המדינה. זה נראה בעיניכם סביר? זה נראה בעיניכם נקי? ומי עומד מולו? שופט בית המשפט העליון שכל הזמן אמרו הוא שופט בתפיסות עולם ימניות. אבל הוא שופט בית משפט עליון, ויש לו ניסיון שהוא מביא איתו, וכך ראוי וכך צריך, ולא דבק בו רבב. עורך הדין של המשפחה, הצחקתם אותי. אני לא יודע – לבכות, לצחוק? אתם לא מתביישים? חציתם את כל הקווים האדומים. מחר, מאחורי הפרגוד, כל אחד יכול להיות אדון לעצמו ולבחור על פי תפיסת העולם והיושרה שלו. אף אחד לא יודע מה הצבעתם. תוכיחו שאתם ישרים ופרלמנטרים ראויים. אני מסיים. חבריי חברי הכנסת מהקואליציה, שעת מבחן שלכם. אם תצביעו לו, הצבעתם לא נכון, וידבק בנו פגם, וחבל. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> גבירתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני מוצא לעצמי חובה להחמיא לך על מבצע הסנדוויצ'ים המשובח שעשיתם היום. זו, באמת, פעולה מאחורי קווי אויב. כל הכבוד גם על היוזמה, היצירתיות, הנכונות, הרעות, החתירה למגע שהייתה שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, החתירה למגע מאוד ריגשה אותי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היו שם הלומי קרב. בהחלט היה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת ראיתי מבצעים בימיי, לא כמו רם. עשיתי כמה דברים. אבל באמת, כזו יצירתיות, באמת אין שני לה. באמת כל הכבוד. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - גנבים קטנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי אומר, כמו שסמוטריץ' אומר, אנחנו נפתח בסוף ספר על הציטוטים של סמוטריץ', It's not my cup of tea , אבל כל אחד והסנדוויץ' שלו. זה בסדר גמור, אני מקבל את זה. בכל זאת אנחנו עוסקים בחוק התקשורת, ואני מוצא עצמי שוב חייב לציין את המודל התקשורתי שרואה לנכון ממשלת ישראל לקדם. המודל התקשורתי הוא כמובן ערוץ הפינוק הידוע בתור הופ ילדותי – ערוץ 14. ובערוץ 14, בזמן שיש 14 נופלים כתוצאה מרחפני נפץ, בזמן שהצפון במקלטים, מה רואה היוניקורן, הטאלנט המרכזי, הפטריוט ינון מגל? אתם רואים נופלים, אתם רואים רחפנים, אתם רואים מקלטים, והוא רואה אופציה לייצר כסף. מה הוא עשה? משחק אינטראקטיבי מרגש של בריחה מרחפנים. ואז הוא משווק את זה בפלטפורמות. פינדרוס, אני לא בטוח שיש את זה בפלטפורמות הכשרות, אבל אם אתה רוצה trial, אני יכול להשאיל לך את הטלפון הכשר שלי. הוא גם קרא לזה: הניצחון המוחלט, בואו נברח מכטב"מים. זה נושא לצחוקים. עוד דבר שמאוד מצחיק אותם זה שבזמן שאנחנו רואים את חיילי צה"ל כובשים את הבופור, מה עושים בערוץ 14? ברדוגו עם תוכנית תחקירים, שבטוח תזכה אותו בפוליצר, הוא מוצא לנכון להתקשר לאם שכולה, ששכלה את בנה בלבנון ב-1998, ואז הוא גם מאשים אותה. עכשיו, הוא התקשר אליה, הוא אומר לה: בגללך, בגללך, האם השכולה, יצאנו מלבנון. זה בסדר גמור, כן? מה את מרגישה על זה שחזרנו עכשיו לבופור? מתקשר לאם שכולה, ועוד משדר את זה – הזיה טוטלית. משפט אחרון. לא זו אף זו, עושה raze נוסף בועז גולן, בעת שמבשרים על נופלים, והוא אומר: ברגעים האלו חשוב מאוד לזכור את מי שאמר שהנופלים והחיילים הם לא חיילים של כולנו, הם לא הילדים של כולנו. על מי הוא מדבר? על הרמטכ"ל לשעבר, איזנקוט, ששכלל את בנו במלחמה הזו. זה היה חשוב לומר: החיילים הם לא של כולנו. באמת, אני אומר לכם, ערוץ 11, 12, 13, 15, 16, ולא יודע עוד איזה ערוצים, ערוץ המסורת – אין שני לערוץ המסורת, ממנו צריך ללמוד. כך מפנקים שלטון, כל הכבוד לכם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גבירתי השרה, חברי הכנסת, אני באמת כבר חושב לאיזו תחתית יכולה להגיע הממשלה הזאת, שתחת כהונתה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, כשרק עכשיו, במלחמת הפסקת האש, אנחנו סופגים הרוגים ותקיפות בלתי פוסקות על יישובי הצפון, אבל לא מגיבים כי נתניהו הפך אותנו למדינה ה-51 בארצות הברית, שכפופה לחלוטין להחלטות הנשיא האמריקאי. ואז מגיעה לכאן ועולה חברת קואליציה בכירה, שרה לשעבר, יושבת-ראש ועדה, ומתארת את ההישג האדיר, האדיר, יוצא הדופן, של הממשלה הזאת בכך שהיום יפצלו מחוק התקשורת חלק ממנו. אני אומר, כאילו, איזה הישג הבאתם אחרי שלוש וחצי שנים – איזה הישג אדיר. הקואליציה האדירה הזאת, הלוחמת הזאת, מצליחה לפצל מחוק התקשורת סעיפים. אני אומר לעצמי: אתם באמת בסדרי עדיפויות כאלה? אתם באמת ירדתם מהפסים לחלוטין? בזה אתם מתעסקים? בעלי העסקים אני לא מדבר על זה שבכל הארץ הם קורסים בגלל מדיניות כלכלית מבזה שלכם – קחו את חבל הארץ הצפוני. קחו את התיירנים שם, קחו את בעלי הצימרים, את העסקים הקטנים, את בעלי החנויות שם, שמתפרקים לחתיכות, מי מהם שעוד מצליח להחזיק את הראש מעל המים, מי מהם שלא הפך עצמו למשועבד, לא יודע, לאיזה בנקים. תתעסקו בהם, תביאו הישג עבורם, תביאו סיוע עבורם. לא – ההישג הגדול ביותר שלנו, יוצא הדופן, המרגש, חסר התקדים, הוא פיצול הסעיפים מחוק התקשורת. ואני אומר לעצמי: אולי אני לא שמעתי, אולי אני התבלבלתי כשהאזנתי לדברים האלה. אבל מסתבר שלא. שאלתי פה אנשים אם באמת זה. זאת אומרת, שמעתי נכון? אתם ממשלה שהבטחתם משילות והבאתם הפקרות. אנשים נרצחים ברחובות, אימהות מפחדות לצאת עם הילדים שלהן לגן השעשועים. איבדתם את גבול הצפון, ביצעתם טרנספר ליהודים בעוטף עזה ובחבל הארץ הצפוני. תחתיכם, תחת שלטונכם, נרצחו, נאנסו, נטבחו, השתלטו על היישובים שלנו. אבל אתם מפצלים את חוק התקשורת. באמת, היה שווה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עפיף עבד – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ישעיהו ליבוביץ', מי שמכנים אותו לפעמים "הנביא ישעיהו", אמר בזמנו והזהיר שהכיבוש יוביל ללאומנות קיצונית ומשיחית, בלשונו, ובסופו של דבר להתבהמות. היום ראינו עוד גילוי, עוד ביטוי, מחריד, מחליא, מכוער בצורה שקשה לתאר, של אותה התבהמות. ניסיון לפוצץ כנס. כנס שנערך פה בתיאום, בארגון, ארגון מופתי, יש לומר. אבל זה לא הפריע – כמובן, נהפוך הוא – לחבורה של חוליגנים, פשיסטים, גזענים אלימים, בריונים, שמבחינתם כל מי שמעלה קול ביקורתי, ביקורתי ממש, לא ביקורתי פרסונלי, ביקורתי פוליטי, על ההתנהלות המפלצתית שלהם, בעיקר בשטחים הכבושים, צריך לסתום לו את הפה, ואם זה אומר באלימות, גם באלימות. ההתבהמות הזאת שהייתה היום, ההשתוללות הייתה מלאה בגידופים, באיומים, צילומים של אזרחים מן השורה שהשתתפו בכנס והצמידו להם את המצלמות, את הטלפונים, לפנים בצורה מאיימת. והשיא היה, תקשיבו: גנבת הכיבוד. כמו בכל כנס היה כיבוד בחוץ, שכולנו יודעים – אני אגיד לציבור שאולי לא יודע – משלמים עליו. זו לא מתנה, שילמנו עליו מתקציב הקשר עם הבוחר. זה לא הפריע לחבורה של חוליגנים לגנוב את הכיבוד, פשוט לקחת אותו ולחלק אותו ברחבי המשכן. לאן עוד אפשר להידרדר? תת-רמה. זה כבר חורג מהוויכוח האידיאולוגי, הפוליטי, העקרוני עם חבורת הפשיסטים האלימה הזאת. זאת כבר ההתנהלות שליבוביץ' דיבר עליה, התנהלות של בהמות. ולמה הם עושים את זה? כי הם יכולים. כשיושב-ראש הכנסת באופן שיטתי ממלא את פקודותיו של הנאשם, מסרב לגנות ניסיון לינץ' בחברי כנסת, אז מה ילמדו ויעשו אחרים? יתרה מכך, שולחיהם של אותן בהמות, חוליגנים, אותם טרוריסטים בשטחים הכבושים, אותם מתנחבלים, נוער הזוועות והבוסים שלהם, עושים את זה כל הזמן. יש פה בעצם את אותה המנטליות. אלה גוזלים אדמות וחיים, ואלה גוזלים כיבוד, לצורך העניין, בנוסף לכך ששולחים אחרים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נגמר הזמן, תודה רבה, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כך נראית הכנסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בושה וחרפה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. תם זמנך. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. קודם כול בנושא החוק, אני רוצה להגיד תודה לשלי, שעשתה שם ימים ולילות, בוועדה הזאת; שהתמקצעה, למדה כל פסיק ושורה בחוק הזה, ולא נתנה לשום דבר לחמוק מעיניה; שניהלה מאבק בלתי מתפשר, לעיתים ניצחה ולעיתים לא, אבל כל ניצחון כזה, אני באמת זוקפת אותו לזכותך. תודה, את נלחמת שם בשם כולנו ועבור כל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה רגע – באמת, כאילו לפעמים אתם לא מבינים למה אנחנו לא סומכים על הממשלה, למה יש לנו כאלה חיכוכים, למה על כל דבר אנחנו נאבקים. אבל אז כאילו קרה השבוע איזה אירוע, שאף אחד אפילו לא מדבר עליו מראש שנרמלנו את ההתנהלות של הממשלה הזאת. שר המורשת עמיחי אליהו פונה לשופט בהודעת ווטסאפ, במטרה להשפיע על הליכי עתירה בנושא המנכ"לית של רשות העתיקות. זה בלתי נתפס. הוא גם כותב לו בהודעת ווטסאפ שהשופט כנראה נשען על סיפורים מבחוץ. שר – אני חוזרת על זה, כי אי-אפשר להבין את זה – כותב הודעה לשופט שדן בעתירה שנוגעת למשרד שלו ולמינוי שלו של מנכ"לית. מה נלין על אזרחי מדינת ישראל אם הם נוהגים לא תקין או לא בדיוק על פי החוק, אם שרים נוהגים ככה? אף אחד לא חושב פה על דוגמה אישית, אף אחד לא חושב פה על האחריות שלו. זה לא נגמר שם. כי את קצת קצת חופרת, ואת רואה שיש פה אירוע הרבה יותר מורכב ובעייתי, כי מסתבר שמראית עין כבר בכלל לא מעניינת אף אחד. אותו שר, עיריית ירושלים אישרה 1.5 מיליון לערב לזכר הסבא של השר. עכשיו, עיריית ירושלים לא מתנהלת רק מתקציבה, התקציב במדינת ישראל גם תומך בעיריית ירושלים, אני לא יודעת בכמה, אבל אני יודעת שמדובר בסכום לא קטן. עכשיו, האירוע הקודם, אגב, שהיה אמור להיות לכבודו של הסבא של השר בוטל בגלל המלחמה ועבר לזום. ולדי, אתה יודע כמה עלה האירוע בזום? אתה יודע? 875,000 שקלים. אירוע בזום. וזה לא מעניין אף אחד, וזה מגיע מהכסף של כולנו. ואחר כך שואלים למה אנחנו לא סומכים פה על אף שר; למה אנחנו לא סומכים פה על אף חקיקה; למה אנחנו מפחדים שכל פסיק של כוח שאתם ממשיכים לקחת אליכם ינוצל לרעה. זאת הסיבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יקירתי, הסבא שלו הוא הרב הראשי, היה הרב הראשי לישראל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא משנה. יש עניין של מראית עין, ועדיין - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, אבל זה משהו שבמשך שנים, עוד לפני שהוא היה שר, עיריית ירושלים הייתה שותפה לכנסים האלה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לימור, יש פה עניין של מראית עין, ואני גם ציינתי שהאירוע עבר לזום, ועדיין הוא עלה 875,000 שקלים. יש פה משהו שהוא, תסלחי לי. לא נשמע הגיוני, לא נשמע הגיוני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז אני לא מכירה את המספרים האלה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ניסיתי לחפור, לא קיבלתי תשובות, לצערי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני רק אומרת, צריך לומר מי היה הרב, והוא היה הרב - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא באה בטענות על האירוע, אני באה בטענות לגבי מראית העין, היה צריך איזשהו גילוי נאות, ואני באה בטענות על זה שהאירוע עבר לזום ולא אמור לעלות כל כך יקר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רק חברת הכנסת יסמין פרידמן, למען ההגינות, הייתי ממלא מקום ראש העיר הרבה מאוד שנים – בירושלים עשו לגבי הרבנים הראשיים, גם הרב עובדיה, גם הרב מרדכי אליהו, גם רבנים אחרים, אירועים לאזכרתם, הרבה לפני שהשר עמיחי אליהו חשב ללכת לפוליטיקה, הרבה לפני, בסדר? אני לא מכיר את האירוע, מודה, אבל לפחות למען ההגינות, כשאת מדברת על אירוע של סבא של השר, צריך למען ההגינות לומר את הדבר הזה. זה אירוע שנעשה לכל הרבנים הראשיים לשעבר. נעשים בעיריית ירושלים אירועים, ובירושלים, מה לעשות, יש הרבה אנשים שומרי מסורת שאירוע כזה חשוב להם, ולפחות למען הגינות לומר. לבדוק למה נעשה אירוע בזום – זכותך המלאה לומר את זה, אבל לפחות למען הגינות לומר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - כל כך יקר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אם אנחנו עוברים לשרים ורבנים ראשיים, פניתי אתמול במכתב, שפורסם, לנשיא המדינה, אני עדיין ממתין לתשובתו, על זה שאני זוכר שבמשבר שיצרו פה – אני לא נכנס לזה – בנושא של הרפורמה המשפטית, הוא התערב ופתח את בית הנשיא וניהל דיאלוגים; ומה לעשות, במשבר שיש כרגע עם הציבור החרדי קולו נדם, הוא כאילו לא קיים. הזכרתי לו מכתב של סבא שלו, שהיה הרב הראשי בעת קום המדינה, כשהנושאים האלה נעמדו, מה הוא כתב אז על בחורי הישיבות: "חובה מוטלת על העם היושב בציון, תחת שמי חיי העצמאות להעניק לבני הישיבות, אשר הופקדו לשמור על נכסי הרוח של האומה - - - שחרור מכל חובת גיוס כל דהו, כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה, כי אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתו אשר בהן תפארתן ובגללן הגענו עד הלום - - - ולא יחול שום שינוי במעמדם זה אף כמלוא הנימה" – לכל אלה שצועקים: מה יש לכם עם הדבר הזה. אבל קיבלתי עוד מכתב, כנראה מישהו שלח אחרי שהוא ראה את הפרסום הזה, שבו הוא כותב על נושא הסנקציות, שאתם אוהבים לדבר עליהן, בשם – ראיתי את ההלם פה, של מי זה היה? איך פונים לנשיא, איך פונים לבית המשפט העליון בווטסאפ. אני מתפלא איך בית המשפט העליון בכלל מתערב בדברים כאלה ומנהל דיונים בכלל, משם מתחילה החוצפה. אז כמובן, עבירה גוררת עבירה, אבל הוא אומר להם גם על הדבר הזה: אם "תכריתו אוכל מפיהם, יהיו נימוקיכם מה שיהיו, אני אצא נגדכם במחלה גלויה - - - לעיני כל ישראל. אין לכם רשות להשתמש באמצעי של כפייה דרסטי כזה נגד שארית הפלטה של מקיימי תורתנו הקדושה בירושלים עיר קודשנו, תיבנה ותיכונן". רבותיי, קצת. אתה – מה, שכחת - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שארית הפלטה? שארית הפלטה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שכחת. שכחת איך עם ישראל חזר לפה. ההיסטוריה שלך מתחילה ב-100 השנים האחרונות. שכחת שההיסטוריה שלנו 3,500 שנה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חי בגלות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מילא, אחרים שכחו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חי בגלות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא למדתי ליבה, אז אולי מהתקשורת הבנתי שנשיא המדינה תפקידו לאחד את העם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חי בגלות. אתה שכחת - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה שכחת, שכחת את טובתך, שכחת את האזרחות שלך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה שכחת - - - << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ושכחת את חובתך כנבחר ציבור ונשארת מפלג ומשסה. תודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חושב שאתה בגלות. אתה עוד חושב שאתה בגלות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - שהממשלה הזאת היא - - - שצריך לסחוט אותה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נשארת מפלג ומשסה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שיש מי שמגן עליכם, שיש פראיירים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נשארת מפלג ומשסה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בעקבות הוויכוח אתה צריך להצביע נגד הפיצול. זאת המסקנה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על תכנון ובנייה והריסת בתים שהפכו להיות כלי של דיבור ופנייה לחברה הערבית, באמצעות דחפורים ולא באמצעות תכנון. אנחנו מבקשים לתכנן, גם להווה, גם לעתיד, ולדבר עם האנשים בשפה של מחשבים ולא דחפורים. הבוקר נהרסו בכפר כאבול בצפון שלושה בתים. בסילוואן נהרסה מסעדה. לפני כמה שבועות ביקרתי שם יחד עם חבריי סמיר בן סעיד ועופר כסיף. מתבצע בסילוואן טיהור אתני, מפנים משפחות של פלסטינים ומכניסים מתנחלים במקומם. צווי הריסה חולקו באזור תל ערד, וכמובן, התוכנית השטנית של שיקלי בדרום. בשנים האחרונות אלפי בתים נהרסו בנגב, ועכשיו בא השר בשם ממשלת ישראל ויוזם תוכנית לביצוע, שמטרתה בסופו של דבר להפקיע את האדמות ולנשל את האנשים והאזרחים הערבים בנגב מאדמתם. אני חוזר ואומר שאין יישוב שלא רוצה תכנון ובנייה קדימה. תכנון ובנייה זו מטרה חיובית, קונסטרוקטיבית תרתי משמע. יישובים רבים הגישו תוכניות חלופיות כדי למנוע הרס, למשל בטייבה, ביישוב שלי – הרס של מבנים באזור החקלאי, מערבה – הוקם אוהל מחאה. שלא לדבר על תכניות של אגרגטים, שהתוצאה שלהן זו הפקעה של עוד ועוד קרקעות מהרזרבה, שאיננה עוד של טייבה. בסופו של דבר, חבר הכנסת בליאק, אני גם רוצה להביע השתאות על העובדה שסגני היושב-ראש גונבים אוכל מח"כים ערבים. הכיבוד משחית, בכנס של הכיבוש משחית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, הסתיים הזמן. תם זמנך, תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זמנך תם בעוד כמה חודשים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם זמנך. חבר הכנסת חמד עמאר. נחיה ונראה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> נחכה ונראה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נחיה ונראה, בעזרת השם. אנחנו נחיה ונראה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - הוא אמר את זה בצורה מאוד נעימה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כן, כן, גם הוא וגם היא השתתפו בחגיגה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> במקום לחלק את זה לתומכי טרור, חילקו את זה להלומי קרב, נראה לי הרבה יותר טוב. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אמרה תומכת הטרור מספר אחת בכנסת, שמחלקת פיצות - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר להוציא את חבר הכנסת טיבי מהמליאה? הינה, הוא כבר עף מפה גם כך. בבקשה, תודה רבה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אסור לך להוציא חבר הכנסת - - - זה לא - - - שלך. את רשאית לקרוא אותי בקריאה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה לא תקרא לי "תומכת". אפשר להוציא אותך. אם אתה תקרא, אם אתה תכנה אותי בשם הזה אתה תעוף מפה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - את תומכת טרור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר להוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי מהמליאה? בבקשה, להוציא אותו החוצה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את תומכת טרור. את תומכת טרור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, להוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי החוצה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני רוצה לשמוע חוות דעת של היועצת המשפטית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, את לא תוציאי אותו - - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני אצא, מכיוון שאני - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית. חבר הכנסת אחמד טיבי, החוצה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, את לא יכולה לעשות את זה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אוה, עכשיו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא על זה הוצאתי אותך. הוצאתי אותך על איך שכינית אותי. אין לך שום זכות לכנות אותי באופן הזה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לדעתי את תומכת טרור, אבל בגלל כבוד לעם שלך, אני לא אומר מה את. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, להוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי, תומך הטרור, יועצו של יאסר ערפאת המחבל, מהכנסת. תודה רבה. (חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עדיף להיות כמוהו, בכול עדיף להיות כמוהו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך, שלוש דקות. אפשר גם עופר כסיף. תודה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> יופי. נרגעתם? גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר מגיעה לכנסת הצבעה על הטבות מס ליו"ש. לי אין שום בעיה עם, וישבתי בוועדת הכספים ותמכתי בחוק. נכון, סוכות? הייתי בתוך החוק. אבל הגיע פתאום שר האוצר, ואמר לנו: הוא גם יכניס את קו העימות ואת הצפון עד 9 ק"מ. אמרנו: מבחינה חוקית זה אפשרי? היועצת המשפטית אמרה: זה קצת בעייתי, קשה. הוא אמר: אנחנו נכניס את זה, אנחנו נחליט, מה אתם רוצים, רק להביא קשיים? אני אמרתי לו את זה בצורה הכי ברורה. אמרתי לו: אנחנו כאופוזיציה נתמוך בלהכניס את הצפון להטבות מס ואת קו העימות. למוחרת אנחנו מקבלים תיקון של הצעת החוק. הצפון בכלל לא מופיע. ואתם יודעים באיזה מצב היום הצפון? גברתי היושבת-ראש, אני מכיר את העמדה שלך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מסכימה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את יודעת שהילדים רצים למקלטים, את יודעת שכשאני מסתובב שם, אני צריך כל הזמן לחפש מחסה, כי אני כל הזמן מסתובב בצפון ממקום למקום וכל הזמן יש אזעקות. סיפרתי על מה שקרה לי בסוף השבוע: כסרא-סמיע – אזעקה; אני עובר ליד כרמיאל – עוד אזעקה ונפילה. ושר האוצר, מגיע, אומר ומבטיח, והוא אומר: אל תשימו לי ואל תעשו לי קשיים. אנחנו אמרנו: אין לנו שום בעיה, תכניס את הצפון, תן להם הטבות מס. שום דבר. ואז אנחנו מקבלים שזה יהיה בהחלטת ממשלה, והממשלה תביא הטבות לצפון. ארבע שנים מבטיחים הטבות לצפון, כלום לא הגיע לצפון, שום תוכנית לא הגיעה לצפון, שום תקציב לא הגיע לצפון. עד מתי? אנשים חיים בפחד מהטרור של חיזבאללה ומהטרור הפלילי שמשתולל שם. כל הצפון, לא רק הערבים בצפון, כולם חיים בפחד. גם בראש פינה, גם בדיר אל- אסד, כולם חיים, והממשלה לא עושה כלום. לא עושה כלום. הגשתי הצעת חוק להטבות מס – אני אחרוג אולי ב-20 שניות, פחות אפילו. הגשתי הצעת חוק להטבות מס ליישובים אעבלין, שפרעם, דאלית אל-כרמל, עוספיא ויקנעם, כי אותם היישובים סבלו במלחמה האחרונה. בשפרעם נהרגו שלושה אנשים רק במלחמה האחרונה, וגם מגיעות להם הטבות מס, ואני מקווה שנצליח להעביר את החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמאר, אני חושבת שכל הצפון צריך לקבל, לא רק אלה ואלה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריך לתת לכולם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הבעיה שכל הצפון - - - אין משמעות להטבות מס אם כולם מקבלים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, ראיתי פה את חבר הכנסת דרעי מסתובב. עכשיו, אני יודע למה הוא בא – בשביל לוודא, החוק המושחת של כשרות מושחתת, של העלאת יוקר המחיה, של ג'ובים למשתמטים, שיהיו משגיחי כשרות מושחתים. אז צריך את דרעי, בעל הניסיון, שיסתובב פה. אבל עכשיו אני רואה שהוא עוד ממשיך להסתובב. ראיתי אותו פה עם אזולאי, ומסתודד עם אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, ואני מודה שזה כבר לא חשוד בעיניי. אתמול היה פה מופע מרגש כמעט עד דמעות, כשעמד פה עוד משתמט, חבר הכנסת אזולאי, שהוא חבר כנסת חרוץ, אולי חרוץ מדי, שיושב הרבה מאוד בוועדת חוץ וביטחון על חוק ההשתמטות כדי לוודא שגם הנכדים שלו ימשיכו להשתמט. והוא ריגש אותנו. א. הוא הגיע לכאן למרות כל הפקקים של החברים שלו וההפגנות בדרכים וחסימות הכבישים. והוא אומר ככה: האמת, הלכתי קצת לקורת רוח, שתהיה לי נחת רוח. הייתי במסיבת סידור של הבן שלי, ילד שעולה עכשיו לכיתה א'. 85 ילדים שעולים לכיתה א'. תינוקות של בית רבן, שאנחנו רוצים לסגור אותם. והם, היו להם בקשות: אחד רוצה שלא יהיו מלחמות, אחד רוצה לגדול בתורה. אף אחד לא ביקש משחק שיהיה לו, איזה טיסה לחו"ל, אף אחד מהילדים לא ביקש את זה. ביקשו הורים בריאים, ביקשו נחת, ביקשו אחדות. נגיד שאני מאמין לו שבגן של הבן שלו ביקשו אחדות. אבל אני רוצה להגיד לו משהו, מה אני מכיר. אני מכיר הרבה מאוד ילדים בגנים שלנו שמה שהם יבקשו – שבכלל האבות שלהם יגיעו למסיבת סידור, בגלל שהם בלבנון או שהם בעזה. הוא לא מכיר את המציאות הזאת. רציתי שיבוא איזה ילד ויגיד: אני מבקש שאולי אבא יבוא לסוף שבוע – בגלל שאצלם אבא בא תמיד לסוף שבוע, הוא בא כל יום – אבל לפחות שיבוא לסוף שבוע. המשתמטים לא מכירים את זה. רציתי ילד שיגיד: אולי אני אחזור לא לעשות פיפי בלילה, בגלל שמאז שאבא בעזה, ואימא בוכה, אז גם אני מרטיב בלילה. הוא לא מכיר את זה. הוא משתמט מגדל משתמטים. רציתי שהוא יפגוש ילד שיגיד לו: אני מקווה שאבא יחזור בחיים, שאבא ישמור על עצמו. אבל בגן של הילדים של אזולאי אף אחד לא מבקש את הדברים האלה. אצלם זה ברור. האבות יבואו לכל מסיבה, האימהות יהיו שקטות, לילדים לא ידאגו. גם בראש השנה הבא האבות כולם יהיו, יענו להם על "מה נשתנה", וילכו איתם יחד לשמוע קול שופר. אני מקווה שיום יבוא, והוא יבוא, וגם הנכדים של אזולאי אולי יבינו - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שהדברים האלה שהנכדים שלו חוגגים זה על חשבון הרבה מאוד ילדים אחרים. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, במשך חמישה חודשים אנחנו, חברי הוועדה – שלי, איתן ואפרת – יושבים ומנסים להילחם ביוזמה הכי מטורפת שהייתה מזה ארבע שנים כאן בכנסת הזאת – לפגוע בתקשורת העצמאית במדינת ישראל. בשבועות הראשונים, כאשר ניסינו לעניין את התקשורת, מהר מאוד הבנו שהתקשורת החזקה והעצמאית לא מאמינה שהדבר הזה יצליח, ולכן הם פחות מסקרים את זה. ואני חושב שזאת טעות; טעות, משום שהמזימות שכרגע מתכננים שר התקשורת, שבעיניי לא מבין בתקשורת, ויושבת-ראש הוועדה, שבעיניי לא מבינה בעבודה פרלמנטרית אמיתית, אחרת היא לא הייתה נותנת לשר התקשורת להשתלט על הוועדה, הן פשוט מזימות מסוכנות גם לתקשורת הישראלית וגם לדמוקרטיה בישראל. אני רק תוהה, בעוד מספר שנים, כאשר – ואני מאחל, בעזרת השם – יהיו לחברת הכנסת דיסטל נכדים – אין לה נכדים, נכון? ילדים גדולים, אבל לא נכדים, אני מניח – הנכדים ישאלו: סבתא, מה עשית אי שם בחודש יוני 2026, חודשיים לפני שפרשת מהחיים הפוליטיים, עם החוק הזה? מה הייתה המטרה שלך, סבתנו היקרה? מה השארת לעם ישראל בחוק הזה? מה עשית? מה היא תגיד, שהיא נלחמה עבור הפריימריז של שר התקשורת? אני מבין מה שר התקשורת קרעי יגיד, כי הוא נלחם על הכיסא של הפטרון שלו, ראש הממשלה, זאת המטרה שלו. ולכן הוא עושה את תפקידו הפוליטי בצורה הכי טובה: רומס את הכנסת, משתלט על הוועדה, עושה מה שטוב לו, משום שהוא דואג לראש המפלגה שלו. אז לפחות לשר התקשורת יהיה מה להגיד; הוא יגיד, אני דאגתי לכיסא של הבוס שלי. אבל מה היא תגיד לנכדים? או לילדים, יכול להיות שהילדים ישאלו אותה, אני לא יודע. לכן, הסיפור של הפיצול – כמו שאמר חברי לסיעה עודד פורר, זה ההישג של הקואליציה ושל הממשלה? אתם לא מתביישים? אתם לא אומרים שגם את הפיצול הזה אתם עושים ברמיסה טוטלית של כבודה של הכנסת. שר תקשורת שמפצל את החוק, כאשר זה תפקידה של הוועדה, רומס את היועצים המשפטיים, את הצוות המקצועי של הוועדה. לא היה דיון אחד במשך חמישה חודשים שבו דברים של היועצים המשפטיים לא נקטעו על ידי יושבת-ראש הוועדה. חברים, מי שלא שמע על הדיונים – ויש לא מעט חברי קואליציה שהצטרכו להגיע לוועדה, ופעם אחת הם כבר באו להצביע על הפיצול – יצטרכו להגיע בעוד זמן קצר, אני לא יודע, שבוע, שבועיים, מתי שנגיע להסתייגויות, ויצטרכו לשבת במשך שעות ולהצביע נגד ההסתייגויות שאנחנו, חברי הוועדה, מכינים. הסתייגויות מהותיות, הסתייגויות שקשורות לחוק, לדברים ששמענו, לדברים שלא שמעו לנו כשניסינו לעשות. והאנומליה בדבר הזה היא שאף אחד מחברי הקואליציה לא מבין על מה החוק – הוא לא היה שותף לחוק, הוא לא מכיר את החוק. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבין את יושבת-ראש הוועדה שהיא נעלבה מאנשי הקואליציה כשהיא אומרת: אתם לא באתם לתמוך, התקשורת הימנית לא באה לתמוך. אני אגיד את זה לסיום: תקשורת חזקה לא זקוקה לשום תמיכה, אם זה מימין, אם זה משמאל. אני לא מבין בכלל מה זה תקשורת ימנית. תקשורת צריכה להיות תקשורת. תפקידה של התקשורת, ואת זה למדתי כבוגר היחידה לתקשורת, זה לבקר את הממשלה. זה התפקיד הראשון של התקשורת, ולא ללקק לממשלה, ובטח לא ללקק לשר התקשורת וליושבת-ראש הוועדה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נתתי דקה וחצי אחרי, אז בכלל אתה חורג מן הזמן. תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, האמת שרציתי לדבר על חוק התקשורת, על הפיצול המוזר הזה, כי גם הייתי בלא מעט דיונים, כולל היום, וחוויתי את החוויה הקצת-משונה הזאת. אבל אז אני קורא את הידיעה של עמית סגל מלפני שעה קלה כי בקואליציה בעצם מנהלים דיונים על העברת חוק פיצול היועמ"שית ופסקת התגברות, והחרדים יצביעו בעד ויקבלו את חוק המעונות וחוק-יסוד: לימודי התורה. וכך הבחירות יידחו לסוף אוקטובר. עכשיו, אני כן רוצה לומר משהו שאולי לא אמרתי עד עכשיו, אולי כן. בשבועות האחרונים הליכוד באמת כל יום מתפרק מכל הנכסים שלו, מכל הנכסים. אם עוד איכשהו חשבנו שאולי נשאר משהו קטן, איזו שארית של מפלגה לאומית ליברלית – זהו, נגמר, מוכרים הכול במכירת חיסול. ופשוט לא אכפת לכם, זה מה שמקומם, לא אכפת לכם. כשלפני כמה שבועות היה ברור שחוק ההשתמטות שנדון בוועדת חוץ וביטחון מת, אז היו מספר חברי כנסת מהקואליציה שלקחו על זה את הקרדיט. ואני רוצה לומר לכם, ליולי אדלשטיין ולדן אילוז, לשרן השכל, לאלי דלל, לאופיר סופר ולמשה סולומון – אני מקווה שברור לכם כי חוק המעונות של אייכלר ופורוש וגפני וחוק-יסוד: לימודי התורה הם חוקי השתמטות פי מאה מחוק ההשתמטות שנדון בוועדה של ביסמוט. אלו שני חוקים שמנציחים את ההשתמטות ואתם לא יכולים לתת לזה יד. אתם לא יכולים לשתוק. יולי אדלשטיין, דן אילוז, שרן השכל, משה סולומון, אופיר סופר, זו השעה שלכם להתנגד לכל ניסיון לאשר את חוק המעונות המושחת ואת חוק-יסוד: לימודי התורה המושחת, שני חוקים מושחתים שמנציחים את ההשתמטות, הורסים את הצבא, הורסים את החברה הישראלית והורסים את כלכלת ישראל שנים קדימה. אל תיתנו יד לחוק ההשתמטות. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמשיך את אותו הנאום שהתחלתי קודם, על זה שביססנו כאן חברה או חלקים מהחברה שפשוט התרגלו לא לעבוד, לא להתגייס, שיממנו אותם, שימותו בשבילם – וזה איכשהו יוצא סבבה. ואם אתה מעז להתקומם, אז אתה יוצא נגד עולם התורה, מסתבר, איזשהו עולם מעוות. ואז אני שומעת את הדבר הבא, וזה באמת שיא חוצפה – אני לא יודעת אם שמעת את זה חבר הכנסת דוידסון: אריה דרעי אמר שיהיה חרם מיסים, שמעת את זה? יהיה חרם מיסים אם יעזו לגעת בהטבות המס שיש לישיבות של משתמטים. עכשיו, לא נעים לי להגיד את זה לאריה דרעי, באמת, כאילו, יתוש עושה יותר רעש בהיבט הזה. תעשה חרם, תעשה, סבבה. אין בעיה, זה פחות מ-4% של המיסים. פשוט, אם אתה לא עובד, אז אתה לא משלם מיסים. אדרבה, תעשו חרם מיסים. לכו לעבוד, תתפרנסו, ואז תעשו חרם מיסים – את זה אני יכולה לקבל. אפס אפקט יש לאירוע הזה. זה לא מרתיע אף אחד. אם למשל המילואימניקים היו אומרים שהם עושים חרם, אז היה לזה משקל. אם הציונות הדתית הייתה מחליטה שהיא עושה חרם, אז היה לזה משקל. אם האנשים החילונים במדינת ישראל היו מחליטים שהם עושים חרם, אז היה לזה משקל. אם הנשים של המילואימניקים במדינת ישראל היו מחליטות שהן עושות חרם, אז היה לזה משקל. אשכרה, אם ערביי ישראל, וואי, אריה דרעי, אתה יודע מה היה קורה אם ערביי ישראל היו מחליטים שהם עושים חרם מיסים על מדינת ישראל? אז היה לזה אפקט. אתה אומר שיהיה חרם מיסים של חרדים? ואללה, הייתי שוקלת את האיום. אני אומרת לך את האמת, זה לא איום. אתה רוצה ללמוד איומים? אני אעביר לך את השיעור הזה בהמשך, זה לא באמת איום. החלק הבעייתי הוא שאתם לא מבינים שאתם עושים נזק בלתי הפיך. לא, אני לא אגיד בלתי הפיך, אנחנו עם חכם; אתם עושים נזק ענק, עצום, שייקח לעולם התורה שנים. אתם לא מגינים עליו, אתם לא מגינים על עולם התורה. אתם מגינים בסך הכול על הכוח הפוליטי שלכם, על מכונת הכסף הפוליטית שלכם ועל מכונת הכוח הפוליטית שלכם. זה לא ויכוח דתי בכלל, זה ויכוח על שליטה, על מקורות, וזה ויכוח – אני כבר אגיד לך, מר אריה דרעי – שהרוב הציוני בישראל הולך לנצח בו, כי פשוט אין לנו ברירה, ולא, זה לא נגד עולם התורה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגיד, איך אתה מספר שקראו לך בוועדה? איזה כינויים קיבלת? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא יודע – רק שאם אתה לא משלם מס, מה רשות המיסים יכולה לעשות לך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זכית ביושר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא רק זה, אם אתה לא עושה את זה, אין לך משקל בתוך הברירה הזאת בכלל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ברור לך שאריה דרעי באופן אישי משלם מס. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ברוך השם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך שלוש דקות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים היום בפיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים). תראו, במקור חשבתי שזה חוק חשוב. כשהייתי שר תקשורת התחילו לדון בו, גם השר שבא שאחריי דן בו, וחשבתי שמביאים את כל מה שדיברו עליו. אמרתי: הוא לא מושלם, אבל בוועדה, כמו שאנחנו מכירים, גברתי, אנחנו מתקנים, מטייבים את החוק, ומביאים מוצר טוב למליאה. יש הסתייגויות פה ושם, ואפשר להעביר את חוק התקשורת, את שוק התקשורת, לעידן חדש. אבל האמת התגלתה מאוד מאוד מהר. בא שר התקשורת, וכל מה שהוא רצה בעצם זה ליצור כאוס תקשורתי, שליטה פוליטית ברגולטור החדש על ידי ועדת איתור, ובעצם ליצור במקום עידן חדש בשוק התקשורת – כאוס. אני לא רוצה לדבר על כך שלאורך כל הדיונים בוועדה היו באמת פגמים בהליך חקיקה. יושבת-ראש הוועדה פעלה בניגוד לעמדת היועצים המשפטיים, השר החליף את יושבת-ראש הוועדה. לא ידענו לפעמים מי מנהל את הישיבה, השר או היושבת-ראש הקבועה. הוא קבע את סדרי הדיון ואת סדר-היום. אבל על כל זה עוד ידובר, גברתי. בואו נדבר על הפיצול. היא חגגה פה שמפצלים – ממתי שר או יושבת-ראש ועדה חוגגים כשלוקחים חלק מהחוק ומוצאים אותו החוצה, ומשאירים רק 40% מהחוק? ועל זה היא חוגגת. שלוימל'ה, בוא נחגוג, היא אמרה. בואי ותראי על מה חוגגים: הם רצו להפחית את הרגולציה – הם הכפילו את הרגולציה; לא רק שמקימים רשות תקשורת חדשה, הם משאירים את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שהייתה אמורה להתבטל. פרק החדשות יצא לגמרי; עכשיו הם צריכים להיות גם תחת רגולציה של הרשות השנייה וגם תחת רגולציה של הרשות החדשה. מהימנות החדשות – נמחקה; ספקי תכנים בין-לאומיים – לא יחויבו בהפקות מקור לתרבות ישראלית, למרות שהם רצו לעשות את זה; שידורים אסורים – גברתי, יהיה מותר לשדר פורנו ביישומון הממשלתי, שהוא חינמי לכולם. הם הוציאו את זה מהחוק, זה כתוב כאן, זה מונח אצלך, תקראי בסעיף 13. סעיף 70 שעניינו שידורים אסורים – יוצא מהחוק; קביעת כללים בידי המועצה להגנה על קטינים – יוצא מהחוק; כל עניין הרישום ועניין מערכת הפצת מסרי החירום – יוצא מהחוק. ענייני העונשין – כל פרק האכיפה. גברתי, הולכים להעביר פה חוק שאי-אפשר לאכוף אותו. אי-אפשר להטיל עיצומים, אין עבירות פליליות. עברת על החוק לפי החוק הזה? אין מה לעשות, כי פרק האכיפה יצא מהחוק. זה חוק מחורר, זה חוק פשוט פרוץ – יש בו יותר חורים מאשר חוק. בקיצור, אנחנו מביאים פה היום שתי הצעות חוק, כי זאת המשמעות של פיצול, של שוק תקשורת חדש, פרוץ, מופקר, שנשלט על ידי בעלי הון, שנשלט על ידי פוליטיקאים, ובכאוס מוחלט של כל הדבר הזה. והכול בשביל מה? בשביל הפריימריז. חברים, זה לא חוק, זו פשוט חלטורה. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אגב, גברתי, אני באמת מציע לך לקרוא את המפצלים. פשוט תקראי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הייתה ההצבעה, את היית בהצבעה על הפיצול. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, בלי קשר. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביישובי הצפון מאז המלחמה אי-אפשר להבדיל בין יישוב ליישוב. המלחמה בעצם הראתה לכולם שכל יישובי הצפון היו חשופים לפגיעות ולטילים, מקריית אתא, ביר אל-מכסור, חיפה וצפונה – כולם היו חשופים למתקפות טילים. לכן אי-אפשר להבדיל בין יישוב ליישוב, הפגיעה הייתה בכולם, בכל היישובים. לכן נושא הטבות המס הוא נושא שצריך לקחת, להסתכל עליו ולעשות לו קריאה מחדש וללמוד אותו מחדש. יש יישובים שקיבלו הטבות מס לפי הגדרות היסטוריות, לפי קריטריונים. אבל אני חושב שהגיע הזמן לשנות את הקריטריונים ולהכניס את כל יישובי הצפון כדי לקבל הטבות מס. כל היישובים נפגעו גם כלכלית, הרבה תושבים איבדו את העבודה שלהם ואת הפרנסה שלהם בכל היישובים, אם זה בביר אל-מכסור, אם זה בשפרעם, אם זה בקריית אתא, אם זה בחיפה, אם זה בכל היישובים. אנשים איבדו את מקור הפרנסה שלהם. ולכן, הגיע הזמן לעשות שוויון ולתת הטבות מס לכל היישובים, ואני אבקש במיוחד ליישובים הבדואיים בצפון, אם זה ביר אל-מכסור, אם זה זרזיר, אם זה כעביה-טבאש-חג'אג'רה, אם זה בסמת-טבעון, שיבלי–אום אל-גנם. אלה יישובים בדואיים. בנוסף, יישובים ערביים כמו שפרעם, כמו כפר מנדא, עין מאהל. אנחנו פונים לשר האוצר ומבקשים לעשות חישוב מסלול מחדש ולהכניס את כל היישובים להטבות כדי לקבל הטבות מס, כי במיוחד היישובים הערביים, רובם, אם לא כולם, הם יישובים שמדורגים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי, כולם בין 1 ל-3. מעט מאוד, אולי יישוב אחד או שניים, נמצאים בסולם סוציו-אקונומי 4–5 ורוב היישובים הם יישובים עניים, ולכן צריך לתת הטבות מס. הטבות מס – זה יחזק את היישובים, יחזק את התעסוקה, יחזק את התושבים באותם יישובים. (אומר דברים בשפה הערבית) תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה. מצעד הגאווה בירושלים, שיתקיים ביום חמישי, הוא לא עוד אירוע בלוח השנה, הוא ממש מבחן לחברה הישראלית, מבחן לשאלה אם בבירת ישראל יש מקום לכולם, גם למי שחושש לספר מי הוא, גם למי שמסתירה את עצמה מאחורי חיוך, גם לכל נערה ונער שקמים בבוקר ותוהים אם העולם יאפשר להם להיות פשוט מי שהם. לצערי, השבוע קיבלנו תזכורת כואבת עד כמה הדרך היא עוד ארוכה. נתונים שפרסם לאחרונה העיתונאי לירן כוג'הינוף מראים, שימו לב, שרק 11% מבני ובנות הנוער הלהט"בים משתפים איש או אשת צוות בבית הספר בנטייה המינית שלהם. פעם, בעבר הלא-רחוק, זה היה פי שלושה. היום פחות ופחות צעירים מרגישים בטוחים, מרגישים בנוח לדבר, לבקש עזרה או לחשוף את עצמם, פחות אמון, פחות ביטחון, פחות תחושת מוגנות, יותר הסתרה, יותר בדידות, יותר פחד. והפחד הזה לא נולד מעצמו, הוא גדל בכל פעם שפוליטיקאים מסמנים את הקהילה הגאה כמטרה; הוא גדל בכל פעם שניתנות עוד ועוד סמכויות למי שמטיפים להדרה; הוא גדל עם כל דיווח על תקיפה, על אלימות ועל שנאה של חברי הקהילה במרחב הציבורי. ולצערנו זה קורה יותר ויותר. עבור רבים מחברי הקהילה זו כבר לא רק קללה ברחוב או דגל שתולשים מהמרפסת, זו ממש אלימות פיזית על גופם. אנחנו 11 שנים אחרי הרצח הנורא של שירה בנקי, זיכרונה לברכה. אסור לנו לחשוב שהמאבק הסתיים, הוא עדיין כאן. ולכן אנחנו צועדים וצועדות, כדי לומר לכל מי שחושש: אתם לא לבד; כדי לומר לכל נערה ולכל נער שמסתירים חלק מעצמם, לומר להם: יש מקום במדינת ישראל ובירושלים לכולם; כדי לומר בקול ברור: בירת ישראל היא גם שלכם, הרחובות האלו הם גם שלכם והעתיד הזה הוא גם שלכם. אני מזמינה את כולכם להצטרף אלינו למצעד הגאווה, שיתקיים ביום חמישי הקרוב בירושלים, בשביל מי שכבר יכולים לדבר ובעיקר בשביל מי שעדיין מפחדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה לך, לימור, תודה, היושבת-ראש. חברי הכנסת, השר, העם היקר שלנו, אז כן, באתי הפעם לדבר לרובי ולארבל ולעומר ולעדי, ולרבים כל כך משורדי הנובה והמסיבות; לנדב, לשמיר, לחגי, מיכה, אביב ורבים אחרים, הלומי, או בעצם יהלומי הקרב; לאיציק, בני, טל, ליאל, דפנה ואחרים, נפגעי פעולות האיבה, כוחות הביטחון ונכי צה"ל, ולעוד שמות רבים, כשמאחורי כל שם יש אדם שנפצע, נפגע, בין אם בגופו ובין אם בנפשו ובין אם בשניהם גם יחד. הבאנו לכם היום בשורה, באמת בשורה. לא יהיו יותר חוזי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, בבקשה. אני חושבת שהיא מדברת באמת על דברים שנוגעים לכולנו וחשוב להקשיב, ובוודאי לא להפריע. בבקשה. אני עצרתי לך את הזמן. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. הכול בסדר, גברתי, הכול בסדר. לא יהיו יותר חוזי שכר טרחה הזויים. לא יהיו. לא יהיו יותר מכתבי התראה מצמררים, שבהם נדרשים אותם נכים יקרים ואהובים שלנו לשלם לעורכי דין או לחברות למיצוי זכויות סכומי עתק, שאינם פרופורציונליים בשום צורה ואופן לנכות או לכספים או להטבות שמקבלים הנכים כדי שהם יצליחו להשתקם ולחיות. אז זהו, באנו לומר די, באנו לקבוע נורמה ברורה, ולא יהיה יותר: לא ידעתי, לא שמעתי, זה לא ברור, זה לא מובן – הפעם זה ברור ומובן. קבענו שכר טרחה מקסימלי, קבענו הוראות צרכניות שקובעות באיזה אופן והיכן אפשר לחתום על שכר טרחה, תוך כמה זמן אפשר להתחרט, באיזה אותיות, כמה ברור זה יהיה, מה התכנים שיהיו שם. קבענו בצורה מדויקת. אי-אפשר לומר: לא יודעים. קבענו החלה רטרואקטיבית. כן, זה היה מאוד קשה, מאוד מורכב, מאוד עדין. הנושא הזה הוא לא נושא פשוט. אני חייבת לומר ולציין בפני כולכם שגם גם את עורכי הדין ראינו מול עינינו, כי בסוף עורך דין, זכותו, הוא צריך להשתכר. זה בסדר גמור, הוא בא לעזור ולסייע, הוא לא צריך לעבוד בגרושים, הוא לא צריך לעבוד בהתנדבות, אם הוא לא רוצה. אבל כן, הנורמות שקבענו הן נורמות מאוד גבוהות במובן הזה שנתנו מרחב גדול מאוד להרוויח כסף. מותר להרוויח על זה כסף, אבל לא להיות חזירים. וכן, לצערי הרב, קומץ לא קטן של עורכי דין היו פשוט חזירים. ולשכת עורכי הדין, שמשתכשכת עכשיו במימי הים באילת, לא עשתה את תפקידה. יש לה כנראה תפקידים אחרים. היא לא עשתה את תפקידה, לא הגנה. הרי תפקידה להגן על עורכי הדין ולבוא ולהציב נורמות מאוד ברורות, והיא לא עשתה זאת, לצערי הרב. אנחנו נאלצנו להיכנס לשם. ורוב עורכי הדין עושים עבודה נהדרת, באמת. לא מדובר על הרוב. והיום הוכחנו בוועדה לכל עורכי הדין שכן הגיעו וצעקו, שבסופו של דבר החוק בא להגן גם עליהם והשכר שקבענו בהצעת החוק איננו שכר עלוב, הוא שכר ראוי, אפשר להשתכר ממנו, אפשר לחיות איתו. אז כן, באנו לעשות בשורה. עשינו בשורה. אני מאוד מקווה שברגע שהחוק יהיה מוכן, הוא יעלה פה למליאה. אני סומכת על חברי יושב-ראש הקואליציה שידע להעלות את החוק הזה, כי זה באמת חוצה סיעות ומפלגות. הצביעו גם קואליציה וגם אופוזיציה בעד החוק הזה, אז אני מקווה שהוא יעלה כמה שיותר מהר וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני רוצה להגיד לך תודה, מיכלוש. באמת, אני חושבת שזה חוק סופר-חשוב, סופר-מורכב, ועשית את הבלתי-ייאמן. ובכלל, המסירות שלך, והדיוק, והעבודה הזאת, והחמלה העמוקה שיש לך לאנשים, למשפחות, להלומי הקרב, זה משהו שהוא באמת שליחות ציבור אמיתית. שליחת ציבור אמיתית. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מצטרף לדברייך, לכל מילה. זכינו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ממש. ואנחנו ממש ממש גאים שבכנסת ישראל יש לנו כזאת שליחת ציבור. תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, האיש החכם מכל האדם, שלמה המלך, עליו השלום, אמר בספר משלי, פרק י"ד, פסוק א': "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו". חז"ל דרשו את זה על מה שעוד מעט יסופר בפרשיות השבוע הבאות, כשנגיע לפרשת קרח. כשהכוונה היא שחוכמת נשים – זו אשתו של און בן פלת, שהצליחה להציל אותו ממחלוקת קרח ועדתו, ואילו איוולת בידה תהרסנו – זוהי חובבת המחלוקת, אשתו של קרח, שבמקום לנהוג בחוכמה, נהגה בטיפשות וקברה אותו, את קרח, עם הרכוש שלו באדמה. כי ללכת עד הסוף, עד הקצה, זה איוולת, כי חובה לפעול בחוכמה, להבין בפרטי הציבור, כיצד להתמודד ולא לשפוך יחד עם המים גם את התינוק. היום נרצה לדבר על מצעד האיוולת. בוא נראה מה קורה עם החלטות אומללות של היועמ"שית המודחת, גב' בהרב-מיארה, בלהט שנאתה לעולם התורה ולבני הישיבות, לבני התורה, שנאתה לציבור החרדי. היא הנפיקה החלטות שמחריבות את החברה. העיקר אצלה זה ליצור ניתוח כירורגי ולהפריד את החרדים מהגוש ולהפריד את המפלגות החרדיות מראש הממשלה שנוא נפשה, בנימין נתניהו. איוולת א. ואגב, הכול נשלח אליי ומתועד עם הפרטים המלאים: שלום וברכה לחבר הכנסת משה אבוטבול. ברצוני לשתף אותך בסיפור מביש ומזעזע שאירע לאברך. וכך הסיפור: חבר אברך לפני כמה ימים נסע באזור משמר הירדן, ונכנס בו רכב הנהוג על ידי שיכור, שגם ירד מהרכב ונתן לו מכות. היו במקום עדי ראייה, שהזמינו משטרה, ובאמת המשטרה עצרה את השיכור וליוו את החבר האברך לטיפול בבית החולים זיו בצפת. אותו חבר שמע מהאחות שבאה משטרה צבאית לעצור אותו, כי הוא רשום כחייב גיוס. הוא פשוט מרוב פחד ברח מבית החולים תוך כדי טיפול, לפני שתיכנס אליו המשטרה הצבאית. הוא יצא מטיפול רפואי אחרי טראומה, לא מספיק מה שעבר בכביש עם עבריין שיכור? לאן נגיע? אברך המוכר אישית כתלמיד חכם. צריך לציין שהשוטר שליווה אותו הוא גם אותו אחד שהזמין לו את המשטרה הצבאית ואמר לו: אני חייב. וכאן, אם תרצו לדבר איתו ולאמת את המידע, אז השם שלו נמצא אצלי, יש לי את השם, את הנייד, כמובן מחשש שהיועצת המודחת צופה להנאתה בסרטון הזה, אז לא נחשוף את שמו והטלפון שלו ברבים, כי אז היא אוטומטית תעזוב את הכול ותחל במרדף אחר האברך. אבל אם זה לא איוולת, אשמח להבין מה זה איוולת. עוד מקרה קטן של איוולת, דיווח גם כן באתר – ממש חצי דקה – באתר חדשות. תושב צפת מספר על מציאות חדשה בצל משבר הגיוס. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת, הזמן הסתיים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, רק סיפור עם ילדה, אני חושב שזה יהיה קרוב לליבך. ילדה בת תשע נעדרה מביתה במשך שעות ארוכות, אך בני המשפחה נמנעו מלפנות למשטרה מחשש כי בבית יש גם כן בן משפחה שמוגדר כעריק. לדבריהם, למרות החשש הכבד לשלום הילדה העדיפו בני המשפחה לגייס חברים, שכנים, מתנדבים לחיפוש עצמאי ולא לערב גם את המשטרה. חשוב לי רק שתדעי מזה ושידעו מזה כל עם ישראל, שאלה הרעיונות המטופשים של אותה יועצת משפטית, שהורסת את החברה. לכן גם ראשי הערים החרדים ניתקו קשר עם המשטרה בגלל זה, ואנחנו רק רואים עוד ועוד צרות מאותה אישה. איוולת נשארת איוולת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. אני עומדת בזמנים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תמשיכו ככה, תמשיכו. יהיו לכם ארבעה מנדטים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אתם בכלל נמצאים במנדט? בנט הציל אתכם. בנט הציל אתכם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תמשיך ככה. תמשיך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> - - - מאז שחברתם אליו הוא מסכן. מאז שחברתם אליו, הרסתם לו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> שלום, כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שהתכוונתי לדבר על משהו אחר, אבל נתקלתי בפוסט שאני חייבת – אולי הוא בדיוק משקף את המציאות. כשאנחנו רואים אלפי חרדים – ותאמינו לי, אני לא מצליחה להבין, כמה זמן יש להם? ללכת, להפגין, וכל אחד נראה, מה זה, הם יכלו להיות עם המדים ממש מושיעים. יש להם זמן, במקום לשבת וללמוד תורה וללכת למדרשות – לעמוד ולהפגין ולחסום ולטלטל כל מיני מכוניות. ודווקא ברגע הזה קפץ לי פוסט, והחלטתי שאני מוותרת על הנאום הרשמי שלי. זה פוסט שכותבת חברתי יהודית אוליאל מלכה, תושבת שדרות, סגנית ראש העיר, שיש לה אח רב; חברים, יש לה אח רב, אייל מלכה. וכך היא כותבת: היום אני מבקשת לשתף אתכם ברגע משפחתי מרגש מיוחד, רגע שממלא אותי בגאווה. השבוע זכינו במשפחת מלכה לחוות רגע כזה, כאשר אחי היקר הרב אייל מלכה קיבל את דרגת סגן אלוף בטקס מרגש ומכובד. אני רוצה לומר – אני לא אמשיך, אבל חובה באמת לקרוא את הפוסט הזה, להבין שניתן לשלב את החיים, גם של הצבא וגם את היהדות, ולא להיות שונים ולא לברוח מאחריות ומנטל. ואני אומר לכם מעבר: אחיה של יהודית, אורן מלכה, הרב אורן מלכה, למד איתי, אני והוא בוגרי אותו בית ספר. סיימנו יחד את התיכון הממלכתי, ואז הוא לא היה רב. לימים אני בחרתי ללכת לאן שאני הולכת ואפשר לראות, והוא בחר ללכת ולהתקרב ליהדות, גם הוא וגם אשתו ניצה. ניצה באה מבית – אגב, אנחנו מאותו מחזור – בית שאפילו עשו מנגל ביום שבת. ניצה היום היא רבנית, ואורן הוא רב, ואנחנו עדיין מסוגלים לנהל שיח. גם בנו של אורן בשבוע שעבר קיבל דרגה. ותשימו לב, כשאתה מבין את המחויבות שלך, בלי לברוח מאחריות – שעליך לתת את תרומתך למדינת ישראל – אפשר לשלב בין שני הדברים. ומפה אני רוצה באמת למסור בהצלחה ולהצדיע לאייל ולכל מי שבוחר להמשיך לנהל את חייו כפי שהם, בין אם זה בדת או בדרכים אחרות, אבל לא לשכוח את המחויבות של לתרום ולשאת בנטל כחלק מהעם שלנו. ואנחנו, כמובן, המשפחות שילדינו ובנותינו משרתות ונמצאות גם על הקו, נאחל להם מפה שאלוהים ישמור אותם, יגן עליהם ושישובו הביתה שלמים ובריאים. ומי ייתן ולא נצטרך לגייס את הדורות הבאים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אמן. חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה. תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אבי, תתפלא, אני הולך לדבר על החוק הזה. לא לצעוק, לא להעליב, לדבר על החוק הזה, ברוגע אפילו. ולמה אני הולך לדבר עליו? כי יושב פה יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שאני יודע שהוא אוהד של בית"ר ירושלים, והוא אוהב גם לצפות בספורט. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם של הפועל - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחד הפרקים שדנו הכי הרבה בחוק ה-so called תקשורת של קרעי היה נושא הספורט. והפלא ופלא, הדבר היחידי או הדבר הכי מסודר היום בתקשורת – ואתה יודע, אבי, דיברנו על זה הרבה בוועדה, וכולם הסכימו עם זה – זה נושא הספורט. אז במקום להשאיר את עולם הספורט ולהגיד: הכול בסדר עם עולם הספורט, בואו נתעסק במה שצריך – התחילו לחפור ולהתעלל ולהרוס את כל הספורט הישראלי. ואני אסביר לכם למה. מה שקורה היום, כל אזרח במדינת ישראל שיש לו מנוי ביס או בהוט, משלם משהו כמו 15 שקלים בחודש בתוך המנוי שלו לכל התכנים שהוא מקבל בחמש, חמש פלוס, מערוצי הספורט. והוא מקבל בתוך זה תכנים של ספורט, ובעיקר ענפים שלא היה רואה אם לא היה בתוך הערוצים האלו, הספורט. פתאום ראו את רז הרשקו בג'ודו, שהפכה להיות ספורטאית אולימפית וזוכת מדליה אולימפית; ראו ספורט פאראלימפי; ראו ילדות משחקות כדורגל, כדורסל, ובכלל ספורט נשים. ענפים שלא חשבת עליהם, Special Olympics פתאום, דברים מדהימים שהם התכנים הכי מרגשים בעיניי. לא הכול זה בית"ר ירושלים, לא הכול זה מכבי נתניה, לא הכול זה הדרבי התל אביבי. מה שיקרה אחרי שהחוק הזה יעבור, אותם ענפים שאתה קצת ראית אותם בספורט, לא ייראו אותם בכלל. אותה ילדה בקריית שמונה שראתה את רז הרשקו מתחרה בסבב עולמי בג'ודו, ואמרה: אני רוצה להיות כמו רז – וזה כי רז ראתה את אריק זאבי – זה לא יהיה יותר. ילדה בפריפריה בכל מקום אחר, או ילד בפריפריה שראה לא רק כדורגל, גם ענפים אחרים: טאקוונדו, שחייה, אתלטיקה. ילד, בחור שנפצע וראה פאראלימפי ואמר – וואי, אני רוצה להיות גם בפאראלימפי. זה לא יהיה יותר, העולם הזה נגמר. מה כן יהיה? אבי יודע את זה טוב מאוד, מה שיהיה זה שהמשחקים המרכזיים – אם תרצה לראות גמר ליגת האלופות, אתה תשלם על זה הרבה מאוד כסף. הרבה מאוד כסף ישלמו על משחקי פריים, על דרבי תל אביבי, על בית"ר נגד הפועל תל אביב, מה שבאמת כולם ירצו לראות. פתאום דווקא אנשים בפריפריה ודווקא החבר'ה של הליכוד, שמתים על כדורגל, ישלמו פתאום למשחק מרכזי 100 שקל, 150 שקל. זה חוק דבילי, שהורס את הספורט הישראלי. הורס את הספורט הישראלי, לא נותן לילדות ולילדים לראות ענפים אחרים, והכי גרוע, שהדברים הכי מעניינים בספורט, עליהם ישלמו הרבה מאוד כסף. אז אני לא יודע לאן שלמה קרעי רץ, אני מקווה שהוא יעצור את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לרגל ה"הצלחה", במירכאות, בנושא החשוב מאוד של העלאת אחוז המתגייסים בציבור החרדי, אני רוצה להעניק מספר צל"שים. ראש וראשון ליאיר לפיד, מי שכבר לפני 13 שנים, עם כניסתו לפוליטיקה, העלה את נושא השוויון בנטל לסדר-היום והצליח לעצור עלייה מתונה של 14 שנים בכמות המתגייסים החרדים. הייתה עלייה מתונה באופן טבעי, בא יאיר לפיד והצליח לעצור אותה – צל"ש. צל"ש שני, ליועמ"שית המודחת, שפועלת בצורה עקבית, נחושה ויעילה, במטרה לפגוע בציבור החרדי ולהפוך את לומדי התורה לעבריינים כדי לחולל כאוס במחנה הלאומי-מסורתי ולפרק אותו, מתוך תקווה נואשת שזה יסייע להפלת הימין ולעליית השמאל לשלטון. צל"ש שלישי, כמובן לשופטי בג"ץ, על הצלחתם לסכל כל חוק וכל מתווה שנועדו לסייע לקידום המציאות ולהתמודדות עם האתגרים. תרומתם למימוש השוויון בנטל תירשם בספרי ההיסטוריה לדורי-דורות. לא שוויון בנטל של ערביי ישראל, חלילה וחס. והצל"ש הרביעי ליוהל"ם ולראשי צה"ל, שמשתפים עימה פעולה. עליתם על סטרטאפ מדהים, איך להצליח לשכנע גם את מי שמתלבטים בציבור החרדי אם להתגייס או לא, שצה"ל הוא כור היתוך שיעשה כל מאמץ כדי לכפות על המתגייסים החרדים את עולם הערכים הפרוגרסיבי והפמיניסטי רדיקלי; עולם הערכים שגורס שהמטרה של השוויון הפמיניסטי המדומה מקדשת את כל האמצעים, ואף גוברת על הדאגה ליכולת של בחור חרדי להתגייס כחרדי ולהשתחרר חרדי. צל"ש חמישי, לאגף כוח אדם בצה"ל ולמשטרת ישראל, על האכיפה הנחושה כנגד לומדי התורה. אין ספק שבזכותם יהיו לנו בקרוב חטיבות ואוגדות של חרדים, לא בצבא, אלא בבתי הכלא הצבאיים, כמובן. צל"ש שישי לפוליטיקאים מהמחנה הלאומי, שבטהרנותם ובתמימותם שפכו שמן רב על מדורת השנאה כלפי הציבור החרדי, ובכך שיחקו לידיהם של הנזכרים לעיל, שגיוס חרדים מעניין אותם כשלג דאשתקד. גיוס חרדים הם לא קידמו, אבל העיקר שהרוויחו עוד כמה קולות בסקרים או בפריימריז. צל"ש שביעי לאנשים ולארגונים מהציבור הדתי-לאומי, הציבור שלי, שבכאבם האמיתי ובמסירותם למען מלחמת המצווה שאנו נתונים בה, נפלו שלא במתכוון לפח שנטמן להם בציניות על ידי מי שמשתמשים בנושא הגיוס כקרדום לחפור בו את הבור למחנה הלאומי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. בעזרת השם, לאחר הבחירות, נקווה שנתעשת ונפעל בצורה אחראית בכיוון שבאמת יוביל לגיוס של מי שאינם לומדים, מבלי לזרוע חורבן של שנאה ופילוג. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר שאנחנו מדברים על חוק התקשורת, אני רוצה להגיד לך כאן שבשנת 2017 היה כאן משבר עם כל הרשתות בארץ ועם כלי התקשורת, ואני באתי לוועדה ואמרתי: תשמעו טוב, אני בן מיעוטים, אני בן העדה הדרוזית, תפקידה של התקשורת גם לתת לי נקודת זינוק שווה, גם להציג אותי במה שנקרא אור חיובי. ולצערי הרב, תמיד התקשורת מראה את העדה הדרוזית כשיש אסון או כשיש משהו. הם אוהבים לראות דם. הם אומרים, למשל, שדרוזי עשה כך וכך. לא ראיתי שאמרו שנוצרי, נגיד ממעיליא, עשה את זה. לא ראיתי שאמרו שמוסלמי, נגיד מאום אל-פאחם עשה את זה, או יהודי מראש העין עשה את זה. תמיד מקטלגים אותנו בצורה מאוד שלילית כאשר יש משהו שלילי. אבל ברגע שיש משהו חיובי, התקשורת לא רואה אותנו, לא מפרגנת לנו. תפקידה של התקשורת גם להיטיב עם המיעוטים במדינת ישראל. הם כנראה שכחו שאנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, שכחו את הקשר, ברית החיים עם העם היהודי, שכחו שיתרו הוא חותנו של משה רבנו, שיש הרבה קצינים וחיילים שמקריבים למען המדינה, אבל שום דבר על התרבות שלנו, שום דבר לא על הערכים, על המסורת. אני מסתובב בבתי ספר יהודיים בארץ. הרבה יודעים שאנחנו אזרחים טובים בגלל השירות הצבאי, אבל לא יודעים עלינו כלום. אני נבחנתי בבגרות בתנ"ך, והייתי חייב לעבור, וקיבלתי 8, אפילו יותר מערבית. בערבית קיבלתי 7, בתנ"ך קיבלתי 8, כי זה עניין אותי. זה מכובד, זה אחראי, גם ללמוד ערכים, גם ללמוד על הדתות, ללמוד על העם האחר שאני חי איתו, וצריך להיות גשר לשלום ביני לבינו, וזה חשוב מאוד. אבל לצערי הרב, כפי שאמרתי, כשיש רצח או שיש משהו, או כשחייל נהרג, כולם באים אלינו. ולכן, התקשורת, תפקידה לא להכתיב לי כל הזמן מה לשמוע או להכתיב לי איזו דעה פוליטית. היא חייבת להביא את הדעות לאנשים, חייבת להביא אינפורמציה, מידע, שאנחנו גם נרגיש, גם נשמע וגם נדע שאנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הרי התקשורת מקבלת הרבה תקציבים מהמדינה, ותפקידה באמת לתת לנו נקודת זינוק. אני חשבתי כאן לדבר – אחרי שעברנו מ-2017 ואמרתי אותם דברים, כנראה ששום דבר לא למדו בתקשורת. הם חוזרים על אותן טעויות. הם רוצים לחנך אותנו והם רוצים ללמד אותנו והם רוצים לקטלג אותנו. זה לא מכובד, זה לא אחראי, במיוחד במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בתקווה שיסיים את שיחתו עד שהוא יגיע לכאן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני או גברתי או איזשהו שר שיש פה – יש פה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש, יש שרה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? טוב, לא משנה. אני סומך עליכם. גם אם אין, אני סומך עליכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא יושבת פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה נשמע? אתה יודע, כשאתה עולה בפעם הרביעית לדבר, אתה כבר צריך את פרשת השבוע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סומך עליך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר עם הסאונד הזה. צועק. אתה לא מרגיש שזה צועק? אפשר להנמיך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. זה מכוון ככה. תשומת הלב לדובר. אבל הוא שמע אותך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר להנמיך? טיפה כזה, נגיעה. מרגיש לי לא נעים שאני קודח. אני רוצה לחלוק איתכם משהו. בשנה הבאה, בעזרת השם, הבן שלי עולה לכיתה א'. היה לנו ערב פתוח כזה להורים. ערב – צוהריים פתוח להורים. כולנו הגענו, ראינו את המוסדות, ראינו את המקום, טיילנו בכיתות, הכרנו את המורות. הכול יפה וטוב. איפה הבעיה? אתה מגיע ואין באמת משרד חינוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברוכה הבאה, מירב. התגעגענו אלייך. מה זה? אי-אפשר להתעלם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> התגעגעתי. אני יודע, אתה קוטע את המחשבה. רגע, אנחנו נעשה את זה עוד פעם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תעשה שוב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי, הגענו לבית הספר, ראינו את הקירות, ראינו את המורים. באמת, רגע מרגש. ואז אתה פתאום מבין שיש 27–30 ילדים בכיתה, ואין עם מי לדבר. כשאתה פונה לצוות המקצועי – הצוות המקצועי פעם היה שלי, כשאני הייתי ראש מינהל החינוך – ואתה אומר: כאילו, מה קורה עם זה? אז אומרים לך: זאת לא החלטה של הרשות, זאת החלטה של המשרד. ואז כשאתה מדבר עם המשרד, אין יותר עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. היום אין במשרד החינוך מישהו שיושב ואומר: 30 ילדים בכיתה, בעידן של היום, אחרי הקורונה, אחרי המלחמות ואחרי הכול, זה לא הגיוני. אי-אפשר ללמוד ככה. אי-אפשר להגיד ש-30 ילדים בכיתה זה לימוד וזה חינוך. עומד פה מנהל בית ספר לשעבר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> 30 זה כיתה קטנה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> 30, כן. זה מה שאמרו לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תעבור לחברה החרדית, תתחיל לספור מ-50 ומעלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיר, אתה לא מאמין מה אמרו לי. אמרו לי: זה 28, תגיד תודה. אני אומר, בעידן של 2026, שרוצים לחנך ל-AI ולטכנולוגיות, איך רוצים לעשות את זה בכיתה עם 30 ילדים, עם מורות שמתחלפות סטטיסטית אחת לשלוש שנים? למה לא מגיע משרד החינוך ונותן איזושהי תוכנית עבודה אמיתית, ואומר מה הוא רוצה? אתה רוצה להגיע לחינוך למצוינות במדינת ישראל? אתה רוצה להשקיע במדעים? אתה רוצה להשקיע בחשבון? אתה רוצה להשקיע במשהו? שים תוכנית. תגיד: אני רוצה עד 25 ילדים בכיתה, שתי מורות, מורה מקצועית שתחנוך, סייעת, יועצת שיודעת מה היא עושה. איזשהו תחום אחריות אמיתי שהמשרד הזה ייקח על עצמו ויעשה. דוגמה לכך. היה שר חינוך בנט, אמר: אני רוצה להביא את ילדי מדינת ישראל לרמה הרבה יותר גבוהה במתמטיקה. שם תוכנית, עשה את זה, יש תוצאות. אומנם זה לקח חמש שנים, אבל יש תוצאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט לסיום. אני קורא מפה לשר החינוך, למנכ"ל משרד החינוך המתחלף, לא יודע למי במשרד החינוך: שימו תוכנית, תגידו מה אתם רוצים מילדי מדינת ישראל. כי בקצב הזה, איך שזה ממשיך היום, במדרון החלקלק הזה, אנחנו נגיע למצב שהחינוך בישראל קורס ונצטרך לעבור כולנו למסגרות פרטיות. תודה רבה על הסבלנות, אדוני, ותודה רבה גם למירב, שגם כשאין פה הרבה אנשים, שומעים אותה בכל פינה בחדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ארז מלול – איננו נוכח. ווליד טאהא, בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מירב, מי מעצבן אותך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-בראש, אני רוצה לדבר על האיש שנתמנה לא מזמן ליו"ר ועדת החינוך בכנסת. לפי הבנתי, מי שמכהן היום כיו"ר ועדת החינוך, אין לו בגרות. הוא לא סיים בגרות. במה הוא מתעסק? הוא מתעסק בפרובוקציות נגד יישובים ערביים, נגד תלמידים ערבים. כי תפיסת חינוך אין לו, אז במה הוא יתעסק בוועדה? הוא מצא את הנוסחה, הנוסחה שבאמצעותה – החבר'ה האלה חושבים שבאמצעות שיח מרעיל, באמצעות שיח של הסתה, הם מתחזקים איפשהו בבייס שלהם ומביאים יותר קולות. אז יו"ר ועדת החינוך יוצא מדי פעם בהצהרות שהוא רוצה לערוך ביקור של פרובוקציה, למעשה, ביישוב מסוים. הוא דיבר לאחרונה על טובא-זנגריה. מה יש לו נגד טובא-זנגריה? מה יש לו נגד התלמידים בטובא-זנגריה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הם ערבים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חוץ מזה שהם ערבים. הוא יושב-ראש ועדת החינוך, הוא לא סיים 12 שנות לימוד, אין לו בגרות. הוא לא מבין בחינוך, הוא לא מבין איך ניגשים לתלמידים, איך מדברים אליהם. אני מכיר את זה, כי הייתי שם. אז במקום לעסוק בעבודה שלו, להיות יו"ר ועדה של כלל אזרחי המדינה, כלל אזרחי המדינה, לכל אוכלוסיות המדינה, הוא בא לעורר פרובוקציות ולחפש קולות. כמה חודשים לפני הבחירות הוא מתחיל לחפש קולות. הוא רוצה למצב את המפלגה הצונחת שלו, שלא עוברת את אחוז החסימה. איך עושים זאת? איך עושים זאת? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? מי זאת? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> באמצעות פרובוקציה שמעוררים ביישוב ערבי. הסוכות הזה, לאיזו מפלגה הוא שייך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ש"ס. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה שלא סיים 12 שנות לימוד, לאיזו מפלגה הוא שייך? זה ששמו אותו יו"ר בוועדת החינוך, לאיזו מפלגה הוא שייך? הם באים לחפש קולות באמצעות פרובוקציה נגד היישובים הערביים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נגד טובא-זנגריה. אבל אני רוצה לתת לו עצה, היושב-ראש – שינסה להתעסק בדברים שהם יותר חינוך, לא פילוג ולא שנאה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין חוק היא לא לקרוא את מאות העמודים שלו, אלא לשאול שאלה פשוטה, שאלה אחת: את מי החוק הזה משרת? מי מרוויח ממנו? החוק שמובא בפנינו היום מוצג כרפורמה בתקשורת. מדברים על חדשנות, על תחרות ועל התאמה לעידן הדיגיטלי. נשמע יפה ממש. אבל מאחורי כל המילים היפות מסתתרת מטרה אחרת – החלשת התקשורת החופשית והגברת כוחו של השלטון על התקשורת. אנחנו כבר מכירים את השיטה, מציגים מהלך כרפורמה, מחלישים את שומרי הסף, מרכזים את כל הכוח בידי הממשלה ומסבירים לציבור שהכול למענו. וזה עוד פרק ברצף המהלכים שנועדו להחליש את המוסדות המפקחים על השלטון. התקשורת החופשית היא אינה אויב הדמוקרטיה, היא אחד המגינים החשובים שלה. עיתונאים חושפים שחיתות, מציפים מחדלים ומביאים לציבור מידע שהשלטון לא תמיד מעוניין שייחשף. אבל הממשלה הזאת רוצה תקשורת נוחה יותר, כזאת שתלויה – תלויה בהחלטות פוליטיות, בתקציבים, ברישיונות ובהטבות. וכך נוצר אפקט מצנן; עיתונאי חושב פעמיים לפני שהוא מפרסם איזה תחקיר, עורך שוקל אם כדאי בכלל לבקר את השלטון, וכלי תקשורת מבין שלביקורת עלול להיות מחיר. כמי שעלתה מברית המועצות לשעבר אני יודעת היטב מה קורה כשהתקשורת הופכת לכלי של השלטון ולא כלי של הציבור. אני ידעת כמה קל לאבד את חופש הביטוי וכמה קשה להחזיר אותו. בלי תקשורת חופשית אין ביקורת, בלי ביקורת אין שקיפות, ובלי שקיפות אין דמוקרטיה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלי טל מירון על העבודה הקשה בוועדה, ולכל החברים שהגיעו לדיונים. ואתם יודעים, לסיום אני אזכיר לכם, אם אתם זוכרים, המהפכה הבולשביקית ב-1917 – מה רצו לכבוש הבולשביקים בשלב הראשון? הם שאפו לכבוש דואר וטלגרף. בשלב מאוחר יותר גם גשרים וגם תחנת רכבת, אבל קודם כול דואר וטלגרף, כי אלה היו התשתיות העיקריות של התקשורת. הם הבינו שזה היסוד. אם סוגרים את החופש לתקשורת, אנחנו מאבדים את הדמוקרטיה. ואנחנו נמשיך להיאבק נגד כל ניסיון להשתלט על התקשורת ולפגוע בחופש הביטוי, וביחד נתקן. זה בכוחנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר אחר הצוהריים הכנסת תבחר את מבקר המדינה הבא. אירוע חשוב לכל הדעות. לכאורה הבחירה צריכה להיות קלה לכל מי שטובת המדינה חשובה לו יותר מטובתו של אדם כזה או אחר. בחירה בין יוסף אלרון, שופט העליון לשעבר, לעורך הדין הפרטי של נתניהו. בחירה בין איש מקצוע הנאמן למדינה לבין קונסליירי, כזה שנאמן למי שדאג להגיש את מועמדותו. אני יודעת, יודעת שיש מבין חברי הקואליציה שמצקצקים אל מול התמיכה שלנו באלרון. לכאורה אחד מהקואליציה, מי שהסכים עם יריב לוין לביטול הסניוריטי בבית המשפט העליון. נכון, הוא חשב אחרת מאיתנו, ניסה לאתגר את שיטת הסניוריטי. מבחינתי אין בלחשוב אחרת פסול, זה לגיטימי וממש בסדר. האמת היא שאין לי שמץ של מושג מה דעותיו הפוליטיות של השופט אלרון, אבל אני יודעת עליו דבר חשוב: הוא אדם ראוי לתפקידו. אני אבחר בו לא כי הוא משלנו או לא משלנו, אנחנו נבחר בו כי הוא של המדינה וכי הוא ראוי. הצעיר מבין תשעה אחים, שנולד במעברה בחיפה, סלל את הדרך במו ידיו עד לכס כהונת שופט בית המשפט העליון. אני אבחר בו. אני מאמינה שזה גם מה שיעשו חברים מהקואליציה שמבינים שבעולם מתוקן ראש ממשלה לא מציג את עורך הדין הפרטי שלו כמועמד למבקר המדינה. כנראה שיש לנתניהו מורה טוב. טראמפ מינה את עורך הדין הפרטי שלו תחילה לסגן שרת המשפטים וכעת לשר המשפטים בפועל. נתניהו רוצה גם. תחילה רוצה למנות את עורך דינו למבקר המדינה, ובשלב הבא יפעל למנות אולי את עמית חדד ליועץ המשפטי לממשלה. למה לא? ככה זה כשהנאמנות הנדרשת היא לאדם ולא למדינה. אז חבריי חברי הקואליציה, אתם יודעים שהשופט אלרון הוא אדם ראוי. אתם אפילו רציתם לראות אותו כנשיא בית המשפט העליון. אז מחר, בבואכם לבחור מבקר מדינה מאחורי הפרגוד, קבלו את ההחלטה הנכונה למדינה, לא לראש ממשלה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ראש ממשלה שמזמן איבד את הצפון, תרתי משמע, איבד כל רסן, איבד את הדרך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בחברה הבדואית בנגב תמיד אמרנו לכל מי שיושב בשולחן הממשלה שידנו מושטת למשא ומתן. אנחנו רוצים ומחפשים, אנחנו מחפשים פתרונות לאוכלוסייה שלנו. הדחפורים יורדים לנגב יום-יום. תושבי תל ערד, אדוני היושב-ראש, קיבלו התראות מיחידת יואב על מנת להרוס את הבתים שלהם. אנחנו מדברים על מקבצים של מעל 200 בתים בתל ערד. בשבוע שעבר בקסר א-סיר גם קיבלו התרעות והיו להם הריסות, אבל במקביל לא נותנים להם היתרים לבנייה. מה אתם רוצים, מה אתם מצפים מאנשים שיעשו? מה הפתרונות שאתם נותנים לאזרחים שלנו? ולכן אני חוזר ודורש ממשרד ראש הממשלה לנהל משא ומתן עם החברה הבדואית בנגב, להפסיק להנחית עלינו תוכניות כמו התוכנית של שיקלי. אנחנו דורשים פתרונות לאזרחים שלנו, נקודה. העניין הזה מספיק ברור. יש הריסות, אמרנו, בנגב, יש הריסות במזרח ירושלים, הריסות בכאבול בצפון, והאוכלוסייה הערבית מופקרת. זה לא פתרון. הממשלה צריכה לדאוג לכלל האזרחים, זה מה שאנחנו דורשים. אדוני היושב-ראש, הייתי אמור להשתתף הערב בערב תרבותי בעיר רהט, אבל מכיוון שיש הצבעה לא יכולתי להגיע לערב הזה ואני רוצה להגיד כמה דברים לזכרו של האומן, אללה ירחמו, סהל א-דבסאן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת צביקה פוגל – איננו. חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדליין אולברייט אמרה: יש מקום מיוחד בגיהינום לנשים שלא עוזרות לנשים. זה מה שהיא אמרה. היא לא אמרה משפילות, היא לא אמרה כל מיני המצאות – שלא עוזרות. עלתה לכאן, בזמן שלא הייתי בתוך המליאה, השרה לקידום מעמד האישה. ניצלה את האפשרות שלה אין הגדרת זמן, והשתלחה בי בצורה מטורפת. מה שמעניין אצלה, זה שהיא מגיעה עם דפים. זה לא משהו ספונטני. היא יושבת בבית, אל הכרית, לא כמוני עכשיו, חמש דקות - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> AI. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - והיא יושבת וכותבת: מירב בן ארי, מירב בן ארי, מירב בן ארי הלכה עם דגל, מירב בן ארי הלכה. כמו איזה אובססיה כזאת על מירב בן ארי. אני רוצה להסביר לאולפנים שאומרים: יש סימטריה, את עונה לה. אני לא מתייחסת אליה, אני לא מדברת עליה. אין לי עניין עם האישה הזאת כבר שנתיים. אפילו באים אליי חברי כנסת אומרים לי – לא, אני קלאס. יוצאת החוצה כשהיא מדברת, לא נכנסת לפה שלה, לא מעוניינת. הבריאות שלי יותר חשובה. ולמרות זאת פעם אחרי פעם היא יושבת – אני יושבת בצד, שולחת לה לבבות, הכי סבבה. והיא – טה טה טה, טה טה טה, טה טה טה. איך מירב בן ארי העזה להסתובב עם דגל בניו יורק? אני רוצה להגיד, קודם כול, אני לא האירוע של המשלחת. המשלחת הובלה על ידי יושב-ראש כנסת ישראל, ואיתו צעדו ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה. אז מה יש להשפיל אותי עם הדגל? ואני רוצה להגיד לך – וגלעד, תקשיב לי טוב. אחד, אני גאה שצעדתי וחיזקתי את יהודי ארצות הברית. אבל אני הכי גאה שישבתי מול כל נשיאי הקהילות היהודיות והבטחתי להם ששר החוץ הבא ייתן את התשובה האמיתית, והינה הוא גם יושב פה. ושר החוץ הבא ידאג לקהילות היהודיות, והם לא יתביישו בנו. והעובדה שיושבים שם ראשי הנשיאות ואומרים לי: מה זה הדבר הזה? מה זה מחתן כלבים? לאן הגעתם? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני מעיד שאמרת את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. אני אמרתי להם, יהיה כאן שר החוץ אחר והוא יתקן את השפל, את הנזק. ואתה רואה אותם, באמת, יושבים מולנו עם דמעות בעיניים. בגלל זה לקחתי את זה כל כך קשה. תגידי, מי את? מי את? בטעות נהיית שרה, בטעות עלית לפה ודיברת על הרפורמים, השווית אותם לכלבים. מי את – ואיפה קהילת יהדות ארצות הברית המדהימה שב-7 באוקטובר הייתה פה והצילה את הקיבוצים וזרקה עלינו מאות מיליונים. תגידו תודה, תצעדו, תרימו את הדגל ותגידו תודה. היא יורדת עליי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. היא דיברה פה, אגב, עשר דקות. אני חייבת להגיד מילה אחרונה. באמת, עשר דקות השתלחה בי. עוד חצי דקה, מרגי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ביקשתי לסכם, לסכם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מילה אחת, הינה, אני בסוף. ארבע שנים את השרה לקידום מעמד האישה. לא רק שלא עשית כלום למען נשים, כלום; הכי הרבה נשים נרצחו במשמרת שלך, ועל זה לא שמעתם מילה אחת של חרטה, מילה. פעם אחת לבקר משפחה שכולה כזאת – בחיים לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל גם היא תלך, וגם היא תעוף הביתה, ואנחנו נתקן את הנזק ונשים כאן שרה לקידום מעמד האישה שתראה נשים, ונשים שר חוץ שהקהילות היהודיות יסתכלו עליו ויהיו גאות בו ולא ירגישו מושפלות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת שרון ניר – איננה נוכחת; סמיר בן סעיד – אף הוא איננו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אף היא לא נוכחת. חבר הכנסת ניסים ואטורי – רוצה לדבר? בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ווליד טאהא. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אני אדבר, אני אסביר, אני אסביר, רגע. אני אסביר, שנייה. קודם כול, יאיר, כבר העברת את השמות לבנט, את ה-11? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> הכול מסודר. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תגיד לי, איך היא פגעה בך? אתה מתמודד לראשות הממשלה. מה זה שר החוץ? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה כבוד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול זה כבוד גדול, שיהיה שר חוץ נורמלי במדינה הזאת. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד, ברור שכבוד, מה זאת אומרת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> נאור שירי, אני רוצה להגיד לך דבר אחד. כשאתה מדבר על גנבת סנדוויצ'ים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אתמודד עם העניין. רגע, תקשיבו, אני צרוד מהיום. אתה יודע מה הבעיה שלך עם הסנדוויצ'ים שאתה הדבקת, מנסה להדביק לי? חנוך, חנוך, הבעיה שלו, שהוא יהיה סמל שלטון, אם ייבחר פה שלטון אחר. אתה תהיה סמל שלטון, וזאת בעיה יותר קשה. לכן אנחנו נעדיף להיות בשלטון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה גנבת סנדוויצ'ים היום. אתה מדבר איתי על בעיות? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אספר לך, רגע, אני אספר לך, נאור שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, בעולם מתוקן – היום במשטרה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלך, הינה, קיבלת. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סליחה, זאת לא בעיה בין שני יהודים, הוא גנב מערבים. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני גנבתי מערבים ואני גאה על כך, אני אסביר לך למה. אתה יודע מה, נאור? אני אגלה לך עוד סוד, זאת לא פעם ראשונה שאני גונב סנדוויצ'ים פה, כן? פעם קודמת, כשהיו ישיבות פה בוועדת הכספים עד שעות מאוחרות, לקחתי סנדוויצ'ים, חילקתי לעובדי הכנסת. מה רע בזה? הינה, תשמע, ראש המפלגה שלך נראה לי קצת יותר קשוב לעניין. תקשיב, היום היה כנס של כל תומכי הטרור באולם אחד. נכנסתי, עמדו לי השערות, השתוללתי, באמת. לא נתנו להם לנהל את הכנס, אני מודה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - הפתעת - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> יצאתי החוצה, ראיתי את החבר'ה שמדברים בוועדות. אתם, חברי הכנסת שיושבים בוועדות, מכירים את זה. חבר'ה שבאים וצועקים את זעקתם, שנפגעו במלחמה. ראיתי משפחות שכולות בחוץ, שהם בכו מרוב כעס ועצבים על זה שמתנהל כנס כזה בכנסת ישראל. ואני לא חושב שיש פה הבדל מפלגתי על העניין הזה. ואני יצאתי החוצה, הרגעתי אותם, נתתי להם לשתות, הבאתי להם סנדוויץ', בגאווה גדולה. גאה על מה שעשיתי ולא פוחד מאף אחד. אני לא חבר כנסת כדי להגיד: אני, אני, ואני, ויש לי כיסא, ואיזה כבוד וזה. לא. אני אדם פשוט, אותו אדם שנכנס לכנסת, אותו אדם שמסיים את הקדנציה הזאת, זה אני, זה ניסים ואטורי. בארץ נהדרת יעשו עכשיו, יגידו - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אחרי הנאום הזה אני מודאג עליך. מקומך לא טוב בפריימריז. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה לוקח להם סנדוויצ'ים? מה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לקחתי סנדוויצ'ים. אם חסר לכם, אני אקנה לכם מחר במזנון, אדון אחמד טיבי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - עליך - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> ווליד טאהא, ווליד טאהא, חסר לך סנדוויץ'? אני אתן לך סנדוויץ'. אתם כמו אשכנזים, אתם – יש לכם בצד ההוא גבינות. לנו מביאים קבבים, לנו מביאים לאפות. הכול בסדר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> למה לגנוב, באמת? תבקש. תבקש, יתנו לך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו ברצינות, עכשיו ברצינות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו ברצינות. עד עכשיו זה היה בצחוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אלעזר שטרן, אתה רוצה הודעה אישית על אשכנזים? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם חסר לך סנדוויץ' – אני יודע, דיברתם פה הרבה, עלו לכאן ואמרו: בנושא דתי, בנושא זה. לתת לחם לבן אדם שחסר לו – אני מוכן להיות רובין הוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה לוקח להם סנדוויצ'ים? איזה לחם? מה אתה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תן לי לדבר. מה מפריע לך? מה אתה פוחד? מה אתה פוחד? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה? מה? מה אתה עכשיו, מחלק לחם לעניים? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> נאור שירלי, סמל של האופוזיציה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לך עם השירלי? למה אתה - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יודע. התבלבלתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שירי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תגיד לי, למה הוא מפריע לי? אני מבקש 20 שניות לסיים את הנאום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, 20 שניות, נא לסיים. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אתה קורא לי, אם אתה קורא לי – אני חושב שקיבלתי הרבה הודעות של תמיכה מאנשים. אתה יכול להסתלבט, להגיד: סמל שלטון. אתה יודע מה ההבדל בינינו? אתה תישאר סמל האופוזיציה גם בקדנציה הבאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו נוכח; עפיף עבד – אינו נוכח; שלום דנינו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, התקבלת לש"ס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת יעל רון בן משה – איננה נוכחת; חברת הכנסת קטי שטרית – אף היא איננה נוכחת; אריאל קלנר – איננו נוכח; עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת; חבר הכנסת אוהד טל; חנוך מלביצקי – לא רוצה לדבר? מוותר; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אף היא איננה נוכחת; יוליה מלינובסקי – איננה נוכחת; אוריאל בוסו – איננו נוכח; יעקב אשר – איננו נוכח. גלעד קריב, רוצה לדבר? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בוודאי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, הערב הזה עומד בסימן הסנדוויצ'ים המדוברים. חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי הגדיל לעשות וצייץ שתי מילים: הכיבוד משחית. ובאמת, מדובר בפסגה של הומור פרלמנטרי. אבל, אבל, אחרי כל העיסוק בסנדוויצ'ים, צריך רגע לשים את הצחוק בצד ולדבר ברצינות על מה שקרה כאן היום, על העובדה שקבוצה של חברי וחברות כנסת, סיעה בכנסת, קיימה כנס, כנס שהגיעו אליו מוזמנים מבחוץ, כנס שעוסק בסוגיה אמיתית. איך אני יודע שמדובר בסוגיה אמיתית? כי שגריר ארצות הברית, שהוא בוודאי לא איש שמאל, התייחס אליה. כי אלוף פיקוד מרכז, שיש לנו הרבה מאוד מה לומר על ההתנהלות שלו למול התופעה הזו, הודה בקיומה. כי שגריר ישראל בארצות הברית, עוד איש שמאל ידוע, מוציא היום אזהרה שתהיינה סנקציות אמריקאיות על מתנחלים קיצוניים. הסיעה בכנסת – שאפשר לחלוק על עמדותיה, זה לגיטימי – מקיימת כנס פרלמנטרי, ושורה של חברי כנסת מחריבה להם את הכנס. מתפרעת, נוהגת באלימות, שולחת את ידה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - הכול - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא תפריע לי, מר סנדוויץ'. מר סנדוויץ', אתה לא תפריע לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ואטורי, בישיבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתם לא. לא, יו"ר הקואליציה - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לדובר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - את החוליגניות שהפגנתם היום בכנס אתם תחסכו ממני, כי אני לא מתרשם מהחוליגניות שלכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סגן יושב-ראש הכנסת, אתה יודע שבישיבה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יקרא לי ככה. מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא סופר את החוליגניות שלך. מגיעה חבורה של חברי כנסת, בתוכה שני סגני יו"ר הכנסת, ומפוצצת כנס פרלמנטרי. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מנסה. מנסה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מפוצצת כנס פרלמנטרי. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא הצליחו לפוצץ. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> הצלחנו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואיפה יושב-ראש הכנסת? הוא כנראה עדיין במצעד בניו יורק, או שהוא עסוק בהופעה הבאה שלו על איזו במה בבר עם גיטרה חשמלית. אין לבית הזה יושב-ראש שישים גבולות. אין כאן מי שאמור להגן על העיקרון המקודש ביותר של הבית הזה, שמאפשרים לכל חברי וחברות הבית להשמיע את עמדתם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסכם. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו באנו להגן על חיילי צה"ל. הגנו על חיילי צה"ל - - - הגנתי על חיילי צה"ל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך, מר ואטורי, לא יעזרו - - - << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> הגנתי על חיילי צה"ל. אתה מגן על מחבלים – אני הגנתי על חיילי צה"ל. אנחנו הגנו על חיילי צה"ל. אתה מגן על מחבלים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מכבד את חיילי צה"ל. ראינו איך הממשלה שלכם מכבדת את חיילי צה"ל. ראינו גם איך אתם מכבדים את תושבי הצפון עכשיו, כששולחן הממשלה ריק בישיבה על תושבי הצפון. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> רד. נגמר הזמן. רד, רד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. תודה. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה - - - לא הבנתי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואני אומר לכם, חוליגנים פרלמנטריים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לסיכום. לסיכום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיים – חוליגנים פרלמנטריים, לא יעזור לכם. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אתה חוליגן. אתה חוליגן. אתה מגן על מחבלים. אתה מגן על מחבלים. אנחנו מגינים על חיילי צה"ל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אמרת את זה. תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא יעזור לכם. ההתנהגות שלכם רק גורמת לעוד ועוד אזרחים ישראלים פטריוטים, פטריוטים וציונים, לראות בעיניים פקוחות את מה שקורה היום בשטחים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> טוב. רד, רד, רד. מי ציוני? אחמד טיבי? מי? מי ציוני עכשיו? מי? כסיף? מי? אנחנו מגינים על חיילי צה"ל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה ציוני? אתה ציוני? אוי לציונות אם אתה מייצג אותה. חוליגן, בדיחה מהלכת. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> פופוליזם. פופוליסט, זה מה שאתה, חוליגן פופוליסט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה לא צריך להדליק אותו. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חבר הכנסת טור פז – אף הוא אינו נוכח; אושר שקלים – מוותר; פנינה תמנו שטה – אף היא אינה נוכחת. שלי טל מירון, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. האמת ששלוש דקות זה ממש מעט זמן, ואני אהיה ממוקדת. ראשית, אני רוצה להגיד, למרות שזה קצת קשה לי, שעמדה פה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ומאוד מאוד החמיאה לי. אין ספק שאנחנו רואות את העולם ואת החוק הזה בעיניים אחרות לחלוטין, אבל ממש, הפכים מוחלטים. ואפשר להגיד שעשיתי את חייה די גיהינום בחמישה וחצי החודשים האחרונים. אבל אני כן אגיד תודה על המילים שהיא אמרה עליי כאן כפרלמנטרית. ומכאן אני אעבור ישירות לחוק, כי אני חייבת לנצל את הזמן. חברים, חמישה וחצי חודשים, כמעט 300 שעות בוועדת התקשורת, ימי ראשון עד חמישי מהבוקר ועד אמצע הלילה, גם דיונים של 15 שעות, ולצערי, אזרחי ישראל – וזה כנראה הדבר היחיד שאני מסכימה עליו עם חברת הכנסת גלית דיסטל עליו – לא מכירים את החוק הזה ולא יודעים מה מונח לפניהם. מי שפתח הבוקר את שער דה-מרקר ראה תמונה של בעלי ההון שכנראה קנו את השר קרעי. אני יושבת בוועדה הזאת ונלחמת בחוק שהוא חוק להשתקת התקשורת החופשית במדינת ישראל, חוק הפיכה משטרית לכל דבר, חוק שישנה את המציאות הישראלית לעשרות שנים קדימה. במקום הסדרת שוק תקשורת שנדרשת במדינת ישראל, השר קרעי השתלט, לצערי, בצורה מושחתת על החוק הזה, והכניס בו פוליטיקה מלוכלכת. והבוקר הזה שער דה-מרקר הראה לנו את מה שצפוי לנו, וזה תיק 5000 במדינת ישראל, שבו שר מושחת נותן טובות הנאה לגופי תקשורת במדינת ישראל, שרוצים ללטף את השלטון. כל מי שמבקר את השלטון – סליחה, אבל – נדפק בחוק הזה, וכל מי שמלטף את השלטון מקבל טובות הנאה, בין אם זה פלטפורמות, ובין אם זה ערוץ 14, שאיכשהו תמיד בדלת האחורית, ברגע האחרון, באיזה סעיף שהוכנס במחטף בחצות הלילה לפני הדיון, מקבל הטבות רגולטוריות. החוק הזה שמובא לפניכם הוא פיצול חוק, פיצול חוק שהובא בפרוצדורה לקויה, פגומה, שהיועצת המשפטית לכנסת הצביעה עליה, הוציאה מתווה, יצאה בחריפות נגד הדרך שבה החוק הזה הובא לכנסת ישראל. לפיצול אין סדר רעיוני שעומד מאחוריו – שהחוק הזה יכול לעמוד בפני עצמו. לקחו סעיפים, גזרו אותם, הדביקו אותם לתוך הפרק הזה שלוקח רגולטור במדינת ישראל – ריבונו של עולם – על גופי השידורים, על ערוצי תקשורת, ומכניס להם בווריד קשר לשר ולפוליטיקה. אין שחיתות גדולה מזו. בתוך כל זה אנחנו רואים שהוציאו את פרק החדשות, אבל הכניסו סעיפי חדשות. אין פרק אכיפה. זאת אומרת, החוק ריק מתוכן כי אין אכיפה. אנחנו מבטלים את ההפרדה המבנית, מה שיגרום לבעלי ההון במדינת ישראל - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. רק עוד קצת. - - שיגרום לבעלי ההון במדינת ישראל לשלוט בתקשורת החופשית במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע. אתם לא רוצים שאני אעשה את עבודתי? רק אמרתי: נא לסכם. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. הכול בסדר. החוק הזה בא להתנקם בערוצים שמבקרים את השלטון, ולתת טובות הנאה מושחתות לאלה שהשר מקורב אליהם. חקיקה פוליטית סקטוריאלית. הסדרת חוק ממשלתית לעולם לא צריכה להיות פוליטית. גופי שידור בישראל צריכים לשרת את האזרחים, לא ימין, לא שמאל, לא מרכז – את אזרחי מדינת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ורק מילה לחרדים, מוכרים לכם לוקשים בתוך החוק הזה. יש פה חילול שבת, ויש פה תועבה ללא צנזורה. יוכלו לעלות פה ערוצי פורנוגרפיה על גבי יישומון ממשלתי. אל תאמינו לשקרים שמוכרים לכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; אלון שוסטר – אף הוא אינו נוכח; מיכאל מרדכי ביטון – אף הוא אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; משה פסל – אינו נוכח; שמחה רוטמן – אף הוא אינו נוכח; איימן עודה – אינו נוכח; צגה מלקו – אינה נוכחת; יוראי להב הרצנו – אף הוא אינו נוכח; יעקב מרגי – נאלץ לוותר כי הוא נמצא פה; יאיר לפיד – מוותר; אביחי אברהם בוארון – אף הוא אינו נוכח; יצחק גולדקנופ – אינו נוכח; עמית הלוי – אף הוא אינו נוכח; ירון הלוי – מוותר; טלי גוטליב – אינה נוכחת; מנסור עבאס – אינו נוכח; נעמה לזימי – אינה נוכחת; אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אז יכול להיות שעכשיו הממשלה מתחרטת, ואולי בכל זאת היא תעביר תוכנית לטובת תושבות ותושבי הצפון, משום שיותר מוקדם היום הם עשו ישיבת ממשלה מיוחדת לכבוד הצפון, אחרי שהם ביטלו את הסעיף המיוחד לצפון ביום ראשון כי בדיוק לא הסתייע להם. לא היה מספיק דחוף, לא היה מספיק חשוב, אז עשו ישיבה מיוחדת, הגיעו אליה, הגיעו אליה – כן, כן – שלושה שרים. אבל מחר הם יעבירו הטבות מס ליהודה ושומרון. מגזר כל כך מקופח, יהודה ושומרון – המקום הזה שבו כל תלמידה ותלמיד מתוקצבים פי ארבעה מכל תלמיד ותלמידה בכל מקום אחר בארץ; המקום שיש בו כביש עוקף לכל מתנחל, ג'יפ ליווי לכל זה, טנדרים וציוד ותנאים עודפים לכל דבר ועניין; המקום שבו – במקום לבוא לישיבת הממשלה לתת תוכנית לתושבות ותושבי הצפון המופגזים, המפונים, המפונות והמוזנחות, הולכים לחתונה או לאיזו שמחה של יוסי דגן בשביל להרים, להרים. והשבוע גם הלכו להצטלם עם יוסי דגן בקבר יוסף. חבל על הזמן, באמת. אני אומרת לכם, הגדה המערבית, ההתנחלויות מה זה מקופחות, כל כך מקופחות שחייבים להעביר להן שוחד בחירות בצורת הטבות מס. הצפון, קריית שמונה, שאין להם חדר מיון ושמפונים ושמופגזים, ושאין להם מרחבים מוגנים ושאין להם מספיק התרעות בשביל כל מה שהם חוטפים מחיזבאללה – זה, כמו שאמר כבוד ראש הממשלה, משעמם אותנו. את משעממת, קריית שמונה. את פשוט משעממת. את לא סקסית כמו ההתנחלויות ביהודה ושומרון. את לא ארץ חמדת אבות מספיק. את לא מורשת בשביל שיעבירו עלייך חוקים לרשויות מיוחדות – לחפור אצלך חפירות ולתת עוד תקציבים ועוד הטבות. לא, קריית שמונה, חמודה. את משעממת אותנו. ככה נראית הממשלה הזאת, אבל חמור מזה, ככה נראית המדינה תחת הממשלה הזאת. מדינת הנגב והגליל הולכת ונעלמת לטובת מדינת השטחים, מדינת יהודה והשומרון, מדינת הפוגרומים של היהודים בפלסטינים. הדברים שהיהודיות והיהודים ברחו מהם – ובאו לכאן להקים מדינה – הם עושים עכשיו לאחרים. בושה, חרפה וסכנה קיומית אמיתית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת חייבת ללכת עכשיו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, גברתי; ואחריה – חבר הכנסת ינון אזולאי – אם יהיה נוכח. שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה לך, אדוני היו"ר, הבנתי שקודם הייתה פה מעין חגיגה לגבי הצעת הפיצול הזאת. חגיגה, חגיגה, החוק הכי מסובך, הינה הבאנו אותו למליאה, איזה חגיגה. אבל על איזה הישג מדובר? לקחו את החוק, פיצלו אותו, כי לא הצליחו להעביר אותו בזמן. פשוט עשרות סעיפים מורכבים שנשלחו הצידה בגלל שהם מסובכים והם מורכבים מדי, והוועדה הזאת של קרעי לא הצליחה לקדם את זה. הפיצול הזה מסיר בין היתר, רק למי שלא מבין, את הפיקוח על שידורי החדשות, את פרקי האכיפה והרגולטור החדש – נדחה. חובת ההשקעה בהפקות של הספקים הבין-לאומיים – הבנו, טראמפ, כרגיל, לא מרשה למדינת ישראל להתנהג באופן עצמאי, ואי-אפשר להטיל רגולציה גם על נטפליקס. להביא ערוצי חדשות בהפרדה מבנית מערוצי הבידור – את זה קרעי רוצה לבטל. הייעוץ המשפטי של הכנסת כל הזמן, באופן עקבי, לא חסך בביקורת הקשה שהפיצול הזה הוא לא טוב, הפיצול הזה מפרק את המארג הרגולטורי השלם, הוא פוגע ביכולת לייצר שוק שידורים מאוזן לטווח ארוך. אז בואו רגע נחשוב מה היו הכוונות של קרעי. וקרעי הוא הרי איש שמנהל את כל הוועדה מאל"ף עד ת"ו. ראינו סעיף אחרי סעיף את הכוונות שלך, קרעי, להיטיב עם ערוצי השלטון ולפגוע בערוצים אחרים, שהם ערוצי חדשות וערוצים מסחריים חופשיים שעושים את עבודתם. ברור לחלוטין שאתם פיצלתם את החוק הזה כך שהוא ייטיב עם ערוץ 14, ואתם הולכים לפגוע בשאר הערוצים. ברור לחלוטין שהכוונות של קרעי לא מסתכמות רק בזה, כי הוא אומר את זה בכל מקום: לסגור את התאגיד, לסגור את גלי צה"ל, לפגוע בעיתון הארץ, והינה עכשיו גם לשלוט בשוק התקשורת. היועמ"שית של הכנסת שגית אפיק אמרה בצורה מפורשת: הדיונים האחרונים לימדו אותנו שמדובר בזמן יאללה-יאללה. זה מה שמוביל את החוק שלך, קרעי – יאללה-יאללה. אפשר להחליף לו את השם – יאללה-יאללה. הפיצול הזה מייצר חורים קשים ברגולציה, מאפשר כוח עצום לבעלי הון ובעלות צולבת. ומה? הקואליציה עושה את מה שתמיד היא עושה: משקרת, עוקפת את המקצועיות, את הצורך לדון במאות סעיפים מורכבים, בשביל להעביר – איך אמרנו? יאללה-יאללה. מי שמדבר יותר מ-30 שניות – יאללה-יאללה, החוצה, לפחות לחצי שעה, שעה, תלוי ביום. המשמעות של החוק הזה היא סתימת פיות, לפגוע, ולחסל את מי שעושה עיתונות חופשית, שזה אחד הסממנים הכי ברורים של דמוקרטיה. בשורה התחתונה, הערב הזה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיימת, אדוני. הערב הזה יעבור כאן חוק שקרי, שכל הכוונה שלו זה להעביר הקלות רגולטוריות דרמטיות לערוצי השלטון. הוא מעביר שינוי מבני בכל מה שקשור לעולם התקשורת. והמטרה של הקואליציה היא, כמו תמיד, להנדס תודעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; אופיר כץ – מוותר. השר קרעי מסכם. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אמתין לאשת הברזל שתגיע לכאן, כדי לומר לה את מה שאני חושב עליה ועל האומץ, ועל המנהיגות, ועל הדרך שבה היא הובילה בחצי השנה האחרונה כנגד כל הסיכויים את הצעת החוק הזאת בוועדה. אנחנו עוד לא מברכים על המוגמר היום, אבל בהחלט בישורת האחרונה, ברגעים האחרונים. לא נשאר עוד הרבה. עלו כאן בזה אחר זה כל מי שלא התבייש, וכשהתראיין – אתמול שמעתי את חבר הכנסת סובה מתגאה בערוץ הכנסת, שהינה, אנחנו באים לשם ומסכלים שם, ומעכבים אותם, לא מקיימים דיון לשם טיוב החוק. לא. אנחנו באים כדי להפריע, אנחנו באים כדי להציק, אנחנו באים כדי לסכל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא מה שאמרנו - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא אכפת לנו ששוק התקשורת הולך לצאת מרגולציה, שיש בעיה מאוד קשה, ויש מעורבות של משפטנים ושל פקידים וחוסר ודאות בשוק הזה, ושחקנים קטנים מתקשים להיכנס כי יש רגולציה קומוניסטית כמעט על כל מי שמבקש לקבל רישיון לשדר. לא זה מה שמעניין אותם, שהמחירים יקרים, שיש חבילות בסיס שמחייבים, שיש כמעט שוק פרוע בכל נושא הספורט, שמאז שנכנסו הפלטפורמות האינטרנטיות, הן גרמו לכך שהמחירים הוכפלו ושולשו. זה לא מעניין את חברי האופוזיציה שהגיעו לשם. הם באו בעיקר בשבוע-שבועיים האחרונים, כשהבינו שהינה החוק עומד לעבור, אז בואו נעשה בלגן. איך אמרה חברת הכנסת רייטן? יאללה-יאללה. אז אתם באתם ליאללה בלגן, יאללה בלגן. אבל ברוך השם, ניצחנו. ברוך השם היום סיימנו את הדיונים המהותיים על החוק. נוסח החוק כבר עבר לייעוץ המשפטי כדי להכין אותו לקראת מתן הזדמנות להגיש הסתייגויות של חברי הוועדה, של חברי הכנסת, להצעת החוק. בשבוע הבא יהיו דיונים על ההסתייגויות, הוועדה תכריע, כי הכנסת היא הריבון בעניין הזה. הוועדה תצביע ותקבל את סעיפי החוק. היום המליאה תכריע ותוציא את הפיצול החוצה לפעם הבאה, כשיהיה זמן לדון גם באכיפה ובפיקוח. אבל בעזרת השם, בשבוע הבא החוק הזה הולך להיות מאושר בקריאה השנייה והשלישית בוועדה, ולאחר מכן כאן במליאת הכנסת. בשורה גדולה לאזרחי ישראל, המון תיקונים שאנחנו עושים לנזק הגדול שאתם עשיתם כאן בשנה הזאת של ממשלת מועצת השורא ובנט ולפיד. באמת יש כאן בשורה גדולה, ויותר מבשורה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה יש כאן? יש כאן הוכחה ניצחת שאנחנו בימין לא ממצמצים, ולא מתנצלים ולא מפחדים מכל אותם בריונים בגלימות, בגלימות המשפט, שניסו לסכל את החוק הזה, לשים אבני נגף לאורך כל הדרך, מההגשה של החוק לנסחות במשרד המשפטים, שמונה חודשים של עיכובים, עד שבסוף הבאנו את זה לוועדת השרים לחקיקה בניגוד לעמדה שלהם, ואז עוד ארבעה חודשים שלחצו את רשות האסדרה בניגוד לעמדתה האמיתית שהתגלתה בטיוטה שיצאה להכריז על פגמים מהותיים בחוק. ולאחר מכן איסור על הייעוץ המשפטי של המשרד, 30 עורכי דין שהמדינה מממנת אותם במשכורות, משכורות עתק לפעמים לחלק מהם – אף אחד מהם לא מורשה לסייע למנכ"ל ולי ולאגף כלכלה ולאגף שידורים לנסח את החוק. מחודש מאי בשנה שעברה אנחנו יושבים לבד. ביום ראשון הזה, אחרי שהוועדה הסתיימה ב-22:00, ישבנו אני והמנכ"ל כאן עד 04:00 כדי להכין את הנוסח שיהיה ביום שני לדיונים. למה? למה אנחנו? כי 30 יועצים משפטיים, חבר הכנסת גנץ, לא מורשים על ידי היועצת המודחת ועל ידי סומפולינסקי לעשות את עבודתם. היא לא מרשה להם לשבת עם המנכ"ל, לא מרשה להם לעשות את העבודה שלהם. כל אותם יועצים משפטיים וכל אותם כשלים וסיכולים ממוקדים שניסו לעשות לחוק, לא עלה בידם. << אחרי_כן >> גם הייעוץ המשפטי לממשלה הפך להערת שוליים. תראו בכחול שפורסם – הערת שוליים. זה בניגוד להנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה, וגם עכשיו, כשהחוק הזה מגיע לישורת האחרונה ובעזרת השם בקרוב נברך על המוגמר, גם עכשיו אנחנו מראים להם שיועצים משפטיים הם רק יועצים, ושאנחנו יודעים להסתדר בלעדיהם. אנחנו יודעים לעבוד קשה מאוד כשצריך למען אזרחי ישראל, גם כשזה לא מוצא חן בעיני היועצים המשפטיים, ולא רק שהם לא משתפים פעולה, הם גם מפריעים לתהליך. גברתי חברת הכנסת היקרה גלית דיסטל אטבריאן, לפני שנכנסת התחלתי לדבר בשבחך. בהחלט, מחיאות כפיים, מגיע לך על העבודה המאומצת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא מוחאים כפיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היא יושבת-ראש מיוחדת, בלתי נלאית. קראתי לך קודם אשת הברזל. עמדת כתף אל כתף יחד איתי בוועדה הזו כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הטרלולים, כנגד כל אותם אלו שבאו וניסו והפריעו, וגם מתגאים אחר כך בחוץ: הפרענו להם, חסמנו אותם, עצרנו אותם, מנענו מהם. ידעת לעמוד בגבורה, באומץ, במנהיגות שאין שני לה. אני שמח יותר מהכול על הבחירה על סמך ההמלצה – בסוף הכנסת קיבלה את ההמלצה שלי, שאני רוצה שחברת הכנסת אטבריאן, שיש לה ניסיון בתקשורת, שבאה מהתחום, אז לא רק מהתחום של התקשורת, אלא כיושבת-ראש ועדה חסרת ניסיון – לא היית יושבת-ראש ועדה בכנסת לפני כן, וזה לא קל בכלל, בוועדה הכי קשה בכנסת – ועשית את זה באופן המוצלח ביותר, יותר מכולם. היו דברים שהתווכחת גם איתי, והתעצבנת, ובטח מאחורי הקלעים, ונאבקת על דברים שחשובים לך, ועל היוצרים, ועל היצירה הישראלית, ועל הערכים שבאמת חשובים, וקיבלת והכנסת שינויים. אין עמוד, אין דף בחוק הזה, שלא הוכנסו בו שינויים בעקבות הדיונים היסודיים, המעמיקים. גם כשיושבת-ראש הוועדה נתנה לדבר באופן חופשי ולכולם – אין מישהו שם שלא קיבל. אני לפעמים כועס, למה את נותנת להם לדבר? די, את לא רואה שהם בלוף? מספיק. אבל לא, צריך לתת להם. צריך, וזה הוכיח – היא הוכיחה את זה שרק ככה באמת אנחנו יכולים להגיע לישורת האחרונה ולרחוץ בניקיון כפינו ולומר: כולם דיברו, כולם היו בניי, כולם היו דובריי, כולם היו מטורלליי, אבל כולם אמרו את מה שהם רצו בוועדה הזו. ההכרעות, בעזרת השם, יתקבלו בשבוע הבא. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סובה, אני לא שומע. אתמול שמעתי אותך בערוץ הכנסת מתגאה שאתה בא להפריע. אתה בא לשרת את אזרחי ישראל או בא להפריע? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חייב לה משהו יותר מהמילים האלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תודה, יבגני. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בהחלט יש לי הכרת הטוב גדולה ליושבת-ראש הוועדה, שהלכה איתי כתף אל כתף, שעשתה את הבלתי-ייאמן בלי עזרה, בלי ייעוץ משפטי, עם הפרעות בדרך כלל, ולא עם סיוע. חצי שנה של עבודה מאומצת, של לילות כימים, של עליות וירידות, אבל בסוף בסוף, לא חושב שהיה מישהו שהיה יכול להגיע לאן שהגענו עכשיו. את שותפה אמיתית. עוד לא סיימת – יש לך עכשיו שבוע של הסתייגויות, קריאה שנייה ושלישית ונושאים חדשים. והם יוציאו לך לא רק את תקנון הכנסת, אלא גם את ההטרלות המשפטיות שיהיו לך על תקנון הכנסת. הכול יבוא לוועדה. אל תדאגי, כל חוות הדעת שמעולם לא נכתבו – ייכתבו. אם בתקנון כתוב שעל נושא נותנים סעיף חדש, אז פתאום תהיה חוות דעת שלא רק על נושא, אלא גם על כל מה שבא להם. הכול יבוא לשולחן, כל ההטרלות, כל ההמצאות המשפטיות יומצאו וייכתבו כדי לעכב אותך, כדי לעכב אותנו, אבל אנחנו, בעזרת השם, נתגבר ונחזור לכאן לקריאה השנייה והשלישית בקרוב מאוד, בעזרת השם. לפני שאני אדבר על הדברים המהותיים בחוק – התחלתי לדבר, אבל כשנכנסת הייתי חייב לומר את מה שאמרתי – אני רוצה להודות גם לראש הממשלה על הגיבוי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם לנשיא ארצות הברית. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא זוכר, אני למעלה משבע שנים בכנסת, והייתי שותף להרבה תהליכים, אבל גיבוי כזה, כי הוא מבין שהתקשורת וחופש הביטוי – ולא לתת ליועמ"שים ולפקידים להטיל קנסות על ערוצים שאומרים את מה שלא מוצא חן בעיניהם, ולפתוח את השוק, ולאפשר את מגוון הדעות – ראש הממשלה אומר את זה כבר שנים ארוכות כשהוא שם אותי כשר התקשורת. הוא אמר שזאת המשימה שלי, והינה, אנחנו מגיעים יחד איתך ובזכותך להשלמת המשימה הזו בהצלחה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - והולך לבית המשפט בגלל התקשורת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה יודע למה הוא הולך לבית המשפט? כי כנופיית שלטון החוק מנסה לתפור כאן את הימין. כמו שאתם מנסים להשתיק את הימין, אתם מנסים להשתיק את הימין דרך התקשורת, וכנופיית שלטון החוק מנסה להשתיק את הימין דרך הפגיעה בראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל הנביא כבר אמר על זה: "כל כלי יוּצַר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי" – אנחנו נרשיע את כל אלה שקמו עלינו לרעה נגד ראש ממשלה, נגד הכוורת שלו, נגד ראש השב"כ החדש, נגד ראש המוסד. כל אלו שמנסים להחזיק כאן בכוח בקרנות המזבח ולומר: העם יאמר את דברו אבל אנחנו נקבע כאן – הם לא יקבעו כאן. לא לעולם חוסן, הקדנציות נגמרות, התהליכים קורים, ואתם רואים ראש שב"כ חדש, ראש מל"ל חדש, ראש מוסד חדש, ותכף שופטים חדשים בבית המשפט, או בית משפט חדש שנקים. כל זה יקרה. כל התהליכים האלו קורים. כמו שאמרתי, ראש הממשלה נתניהו נתן לי כאן גיבוי מלא, חוצה את כל החסמים ואת כל הניסיונות לעצור את התהליכים האלו. יושב-ראש הכנסת, שנתן לנו בזמן האחרון בעיקר להתקדם עם התהליך, להבין שיש כאן כאלו שלא רוצים לטייב את החקיקה, שרוצים לסכל חקיקה, ולכן הדרך לעמוד מולם היא לומר שהוועדה ממשיכה להתכנס – עד 22:00, 24:00, 02:00, 04:00 לפנות בוקר – כמה שצריך. ואני מודה ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה על הגיבוי שנתן לנו, ועוד נצטרך את הגיבוי, אדוני יושב-ראש הכנסת, בקרוב. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. גלית, אני חושב שחבר הכנסת אופיר כץ צריך להיות בעשירייה הראשונה של הליכוד, אולי בחמישייה הראשונה, בעזרת השם. אני מאחל לו את כל הטוב, בעזרת השם. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> אני בעד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה בעד, השר בן גביר. גם אני בעד. הוא הולך איתי, וגם אני איתו, כתף אל כתף בכל מה שנדרש כאן. אם צריך למשוך כאן במליאה, אני ניצב לצידו, ואם צריך דברים בוועדות ובהליכי החקיקה, ובוועדות השרים ובכל תהליך, תמיד אופיר מתייצב כאן וממש מוסר את נפשו כאן על שלמות הקואליציה, על שמירה על הקול של הימין שיבוא לידי ביטוי כאן בבית הזה, שנוכל לקדם מדיניות של ימין, שנוכל לקדם את מה שהתחייבנו. והדברים האלה קורים – אנחנו מבצעים, מממשים את התהליכים האלה. התחלנו. אני כשר התקשורת ביטלתי את רפורמת הפגיעה בתקשורת של השר הקודם והחזרתי את חופש הבחירה לחרדים עם הקומה הכשרה. בכלל, כאן אנחנו מתקנים את כל העיוותים הקודמים ומביאים כאן רפורמת תקשורת שתחזיר את הכוח לצרכן, בעיקר לצרכן הימני, בנושא של המגוון. בנושא של המחיר, זה יחזיר לכולם את הכוח; בנושא של המגוון, לצרכן השמאלני יש מספיק, יש לו את הכוח, יש לו את השופרות שלו, יש לו את ערוצי התעמולה שלו, אבל הצרכן הימני לא מקבל את זה – הוא לא מקבל את זה מספיק. יש, ברוך השם, ניצנים: ערוץ 14, ערוץ 15, שמוסיף איזון במנעד הזה של המגוון, ערוץ 16, ששמעתי שעומדים להקים את הערוץ הזה בקרוב, ועוד ועוד מגוון רחב של ערוצים. אנחנו בעד חופש ביטוי. אנחנו בעד להחזיר את הכוח, לתת לעם את הקול שלו, שיישמע מקצה לקצה, בטלוויזיה, ברדיו – גם על הרדיו אנחנו עובדים, למרות שגם ברדיו הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ נלחמים. וכאשר יש מלחמה בצפון, רק הציבור החרדי לא יכול לקבל – לא רדיו, אין לו טלוויזיה, אין לו טלפונים שמקבלים הודעות מתפרצות. אין כלום, חוץ מהצופר. והצופר הזה יכול להיכשל, והבית יכול להיות רועש ולא לשמוע את הצופר, וכן הלאה וכן הלאה. בכל הדברים האלו אני רואה, ואתה מרגיש בחוש, שהייעוץ המשפטי אצלי במשרד לא יכול להזיז אצבע, להזיז עט מקצה לקצה בשולחן בלי שסמפולינסקי, גיל לימון או בהרב מיארה המודחת יאשרו להם לעשות. אין מינוי. יש חוות דעת. זה פשוט, תראו מה קרה עם הרשות השנייה החדשה. הממשלה מינתה רשות שנייה אחרי שהייעוץ המשפטי של משרד התקשורת העביר חוות דעת על כל שם ושם לוועדת המינויים של השופטת בדימוס שולמית דותן. קיבלנו חוות דעת מתכללת שאומרת שההרכב החדש של הרשות השנייה הוא בסדר גמור ועומד בכל המבחנים, כולל טיוטת חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד התקשורת. אבל הטיוטה לא חתומה. למה? כי גיל לימון לא אישר אותה. הבאנו לממשלה – הממשלה אישרה, והייעוץ המשפטי לממשלה רץ לבג"ץ עם עמותות השמאל שלו. הוא עשה תרגיל. הוא לא גילה לנו שהוא לא הולך לייצג אותנו עד השנייה האחרונה. שאלנו, מזכיר הממשלה אומר: אתם מייצגים או לא מייצגים? תגידו לנו, כדי שנוכל לקבל ייצוג עצמאי. ולא גילו עד השנייה האחרונה. ואז בבג"ץ, הם אומרים לבג"ץ: אנחנו לא בעד הארכה עכשיו. ולכן, בגלל כל התהליך הזה, בג"ץ הוציא צו ביניים – בחוצפה, כן? בניגוד לחוק, החזיר את הרשות השנייה של הממשלה הקודמת לתפקד, קורא לה "המועצה היוצאת", שהיא כבר סיימה את תפקידה בהחלטת ממשלה ונכנסה מועצה חדשה, ובעצם עושים כל מה שבא להם. איך אמרה חברת הכנסת טל מירון? חברי הרשות השנייה, שהם כנראה גילו יושרה, הם אומרים: לא יכול להיות שאנחנו במועצה היוצאת סיימנו את כהונתנו, העם אמר את דברו, הממשלה אמרה את דברה. יש חוות דעת משפטיות לעילא ולעילא, אבל בגלל שהם רוצים לשלוט בתקשורת, הם מכריחים אותנו לחזור לתפקיד, למועצה הקודמת של הממשלה הקודמת. ולכן, רבים מהם התפטרו. עכשיו, אין קוורום, אין מועצה יוצאת, וגם אין מועצה נכנסת. הכול תקוע. אז מה יגידו? שר התקשורת תוקע את הרשות השנייה. זה לא שר התקשורת, זה הייעוץ המשפטי. זה הבריונים בגלימות, שחושבים שהם ישלטו כאן, שרוצים לרמוס את העם, שלא נותנים לקול של העם להישמע. אותם חברי רשות שנייה שהתפטרו עשו את זה בשכל ישר, עם יושרה, עם הבנה מהי דמוקרטיה, שהעם אומר את דברו ותהליכים קורים ומינויים מתרחשים, ואי-אפשר להנחית ממגדל השן של בית המשפט העליון מינויים על אפם ועל חמתם של העם היושב בציון. לא יקרה. ואני חושב שכל מי שיש לו יושרה מתוך המועצה היוצאת צריך להתפטר. לא מספיק אלו שהתפטרו – כולם צריכים להתפטר כדי להראות לבריונים, להגיד להם: אנחנו לא משתפים פעולה עם ניסיון לכפות את רצונכם על העם. העם בחר כנסת, בחר ממשלה, ואלה הדברים שקורים, ואתם צריכים לכבד את רצון העם. אתם רוצים? תתמודדו, תלכו לקלפי, תגישו מועמדות. אל תשבו במגדל השן ותרמסו את העם, את הכנסת ואת הממשלה השכם והערב. זה רק שתבינו שההתמודדות הזאת עם החוק, מה שראיתם, זה לא בזעיר אנפין, כי ראיתם תמונה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ששי, אם תמשיכו ככה, נדחה לכם את הפריימריז עוד חודש. בבקשה, נא לאפשר לשר להמשיך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, אדוני. מה שראינו בוועדה – ולא ראינו הכול, כי לא ראינו מה קורה מאחורי הקלעים, לא ראינו את ההתכתבויות ואת הלחצים שמופעלים, את ארגוני השמאל ואת חברי האופוזיציה שפתאום משנים את עמדותיהם כשמשהו קורה בחדר – לא ראינו את זה. ראינו רק חלק מהלחצים שמופעלים יום-יום על הממשלה, ברמיסה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה. הם מאפשרים לנו לסלול כבישים – תסללו; להקים תשתיות מים, חשמל – זה בסדר, אבל למנות שופט שייצג את העם? לא ולא. לפתוח את השוק לתחרות, שקולות חדשים יישמעו? מה פתאום, למה שניתן לברברים להישמע בתקשורת באופן חופשי? לתת לציבור החרדי רדיו כי אין להם שום כלי אחר לקבל התראות בצפון? מה פתאום, לא מוכנים בשום אופן. נאלץ את מפקד פיקוד העורף לכתוב עמדה שאומרת שאין שום פערים בין הציבור הכללי לציבור החרדי. וכשפיקוד העורף מגיע אליי, הם אומרים: נסביר להם על ידי פשקווילים. כן, לציבור הכללי יש אינטרנט, יש לו הודעות מתפרצות, יש לו טלוויזיה, יש לו רדיו, והחרדים – נתלה להם בלוחות מודעות את ההתראות. זה מה שהם אומרים, כי הם לא רוצים שהקולות המגוונים שלנו יישמעו. הם לא רוצים שהעם יאמר את דברו בקלפי והאמירה הזאת תבוא לידי ביטוי בחלל הציבורי. הם לא מוכנים לזה. ולכן, ראיתם שהמאבק כאן הוא מאבק יצרי. הוא מאבק על שליטה. הם מבינים שכאשר יהיה כאן שוק חופשי, כאשר לא יוכלו להטיל כל שבוע-שבועיים קנס על גלי ישראל או על ערוץ 14 כי אין יותר מעורבות בתוכן, אז זה יהיה מאוד קשה. כי אז לשדרנים, כתבים, עיתונאים, יהיה חופש ביטוי אמיתי. הם לא רוצים חופש ביטוי, הם רוצים חופש ביטוי רק לערוץ 12, רק לערוץ 13, כי הם מדבררים אותם. והדבר הזה לא מקובל על העם שלנו, לא מקובל על הכנסת הזו, לא מקובל על הממשלה. ולכן, אנחנו הגענו לישורת האחרונה של חקיקת חוק התקשורת – החוק שיחזיר את הכוח לצרכן, החוק שישמיע את הקולות של כולנו במגוון ערוצי תקשורת, ולא יעזור לאף אחד – אתם יודעים מה? לא יעזור גם לערוצים – על פי השמועה, ערוצים 12 ו-13 מפעילים מטה חרדי שיצא נגד החוק הזה ויתלה פשקווילים נגד. ותלו בסוף השבוע פשקווילים נגד חוק התקשורת של השר ה"דתי", כן? הם ילמדו אותי מה זה להיות דתי, מה זה ערכים, מה זה מורשת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הייתי בודק בלוחות המודעות. עכשיו יש לי בן זוג, אני מבין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אנחנו לא נרתעים. לא נרתעים מקמפיינים ממומנים, לא נרתעים מהסתה. אנחנו כאן לשרת את עם ישראל, ואתם יודעים טוב מאוד שהחוק הזה מביא איתו בשורה גדולה לאזרחי ישראל – מביא איתו בשורה של חופש, של חירות, של מגוון דעות, של שוק דעות פתוח ומגוון הרבה יותר מאי פעם, בלי יכולת של יועמ"ש – כמו שאמרה קודם בנאום הפתיחה שלה חברת הכנסת היושבת-ראש גלית דיסטל אטבריאן, ניסו להכניס לנו בכוח את הייעוץ המשפטי לממשלה כגורם השליט מאחורי הקלעים. היועץ המשפטי של הרשות כפוף, אי-אפשר לפטר אותו בלי אישור של היועצת המשפטית לממשלה, והיועץ המשפטי לרשות תלוי ביועצת המשפטית לממשלה. הוא יעשה את כל מה שהיא תגיד לו. הוא יסכל דברים, הוא יסכל מדיניות, הוא יפריע לאורך כל הדרך, בדיוק כמו שהם עושים לנו עכשיו בוועדה הזו. ומי שבאמת חופש הביטוי נוגע לליבו, מי ששוק חופשי ותחרותי נוגע לליבו וחשוב לו, צריך לתמוך בשתי ידיים – לא להצביע בשתי ידיים, שלא יהיו לכם בעיות, אבל לתמוך בשתי ידיים בחוק הזה שעומד בפנינו. הפיצול שהגיע לכאן הוא פיצול בלית ברירה. יש חלקים בחוק שבגלל המגבלות שהוטלו עלינו בתחילת הדרך, שאמרו לנו אי-אפשר לקיים יותר מיומיים בשבוע, יותר מכך וכך שעות, עשר שעות שבועיות, גרמו לנו להתבוסס כל פעם מחדש באותם נושאים, לעבור ימים ושבועות בלי התקדמות משמעותית. למפרע מתברר שכל זה היה ניסיון לסכל את החוק. אמרו לי לא לבוא לוועדה, לא כדאי שתבוא לוועדה, לא כדאי – למה לא כדאי? ואז הם מתלוננים: השר לא נמצא פה, אז לא מתקבלות הכרעות. לא מתקבלות הכרעות, בוא נחזור לדיונים מהותיים מחדש. כשהבנתי את המשחק הזה, החלטנו שאני אהיה בוועדה בכל דיון, אני אכבד את הכנסת, אני אשיב על כל שאלה, וראינו בחודש-חודשיים האחרונים שהכרעות מתקבלות, שאנחנו מבצעים שינויים שמביאים חוק טוב יותר ואיכותי יותר. אבל לצערי, בסד הזמנים של הכנסת, שעומדת לסיים את כהונתה, לא הצלחנו להגיע לפרקים שהם חשובים אבל לא דחופים. פרק האכיפה והפיקוח הוא פרק חשוב, אבל הוא לא דחוף, כי האכיפה והפיקוח מתבצעים בדרך כלל למפרע, לא מייד. ולכן, עד שתקום המועצה ועד שהיא תקבע כללים, ועד שיצטרכו לעמוד בכללים האלה ולבחון אם עומדים או לא עומדים בכללים האלה, זה תהליך שיימשך בין שנה לשנתיים לפחות. ולכן אני מעריך ואני בטוח שהכנסת הבאה תשלים את מלאכת החקיקה של פרקי האכיפה והפיקוח כדי לא להשאיר רגולטור, מאסדר, בלי יכולת לאסדר את השוק על פי חוק. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת הפיצול. אני מודה לכל העוסקים במלאכה, כמובן, חבר הכנסת אבי מעוז, שגם הוא היה מבין המשכימים והמעריבים בוועדה שלנו וגם סייע שם. אני מודה לכולם ומבקש לתמוך בחוק. אנחנו מבקשים, אדוני יושב-הראש, הצבעה שמית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם. נא לשבת. נעבור להצבעה על החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים) התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים) התשפ"ו–2025. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. נא לשבת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט במליאה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו בזמן הצבעה. אם יש מישהו בקואליציה ובאופוזיציה שלא יודע מה מצביעים, זו בעיה. לא צריך לצעוק. תנו לה, היא מתאמצת לשמוע את עצמה. בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ששון גואטה, אתה לא נשלט. נא לא להפריע. חברי יש עתיד, נא לשבת ולשמור על שקט. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת יצחק גולדקנופ – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה ומעוניין להצביע? כנראה שאין. אני מכריז, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, בעד החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 – 52, נגד – 45. אי לכך, אני קובע כי החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי י"ח בסיוון תשפ"ו, 3 ביוני 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:34. << סיום >>