דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל' ישיבה ת"ב הישיבה הארבע-מאות-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ד בסיוון התשפ"ו (9 ביוני 2026) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 משה אבוטבול (ש"ס): 4 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 5 עוז חיים (יש עתיד): 6 אבי מעוז (נעם): 6 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 7 עודד פורר (ישראל ביתנו): 8 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 9 יום מיוחד למען החיילים הבודדים 9 צגה מלקו (הליכוד): 10 עדי עזוז (יש עתיד): 11 משה אבוטבול (ש"ס): 13 שרון ניר (ישראל ביתנו): 14 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 16 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 17 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 19 אבי מעוז (נעם): 20 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 21 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 22 יום מיוחד למען החיילים הבודדים 22 השר במשרד האוצר זאב אלקין: 22 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למיתקן לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026 23 משה סעדה (הליכוד): 24 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 28 מיקי לוי (יש עתיד): 30 משה אבוטבול (ש"ס): 31 נאור שירי (יש עתיד): 32 הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026 36 מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 36 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 44 הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026 48 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 49 ינון אזולאי (ש"ס): 52 אליהו רביבו (הליכוד): 55 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 57 משה אבוטבול (ש"ס): 59 מיקי לוי (יש עתיד): 60 אושר שקלים (הליכוד): 62 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 65 צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): 67 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026 71 ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 72 ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 73 הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026 77 ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 77 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ד בסיוון התשפ"ו, 9 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוחות מבקר המדינה בנושאים הבאים: כליאה ושחרור של אסירים ביטחוניים; המוכנות לאימוץ והטמעה של בינה מלאכותית בגופים ציבוריים בישראל; היערכות המדינה לאירועי סייבר ותפקודה במהלך חרבות ברזל; הגנת המידע בממוחשב בבית הנשיא – דוח מיוחד. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא משהו קצר מהספר "תומר דבורה" של אחד המקובלים בעיר צפת, משה קורדובירו, שחי לפני כ-400 שנה, ושם הוא מדבר בשבחם של לומדי התורה ובני התורה. כך הוא כותב בפרק ח': איך ירגיל אדם עצמו במידת נצח עוד ויסוד? ואולם בתיקוני הנצח והעוד קצתם משותפים לשניהם וקצתם מיוחדים כל אחד לעצמו. הינה, ראשונה צריך לסייע ללומדי התורה ולהחזיקם, אם בממונו ואם במעשהו, להזמין להם צורכי שימוש והזמנת מזון, והפקת כל רצונם, שלא יתבטלו מדברי תורה. להיזהר שלא לגנות תלמודם, שלא יתרפו מעסק התורה, אלא לכבדם, להלל מעשיהם הטובים כדי שיתחזקו בעבודה, להזמין להם ספרים צורך עסקם ובית מדרש, וכל כיוצא שהוא חיזוק וסעד לעוסקי התורה. הכול תלוי בשתי מידות הללו, כל אחד כפי כוחו, המעט הוא אם רב. סוף דבר: כל מה שירבה בזה לכבד התורה ולהחזיק בדיבור, בגופו ובממונו, ולעורר לב הבריות אל התורה שיתחזקו בה – הכול נאחז ונשרש בשתי ספירות אלה, מפני שהם נקראים מחזיקים בה ותומכיה מאושר. מוקדש לבני התורה שבכל אתר ואתר, לומדים בעולם התורה והישיבות. תחזקנה ידיכם, אמן ואמן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, ולאחר מכן – חבר הכנסת עוז חיים. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על גל של הריסות בנגב בימים האחרונים. הגל הזה ממשיך כל יום, ולפני כמה ימים הרסו בתל עראד 40 בתים. אני אומר לכם ואומר לכולם, איפה הייתה המדינה 70 שנה ולא טיפלה בנושא הזה? הבדואי, לא קל שיוותר על האדמות של אבותיו – על האדמות ההיסטוריות שלהם לא קל שיוותרו, אין מצב. לכן אני אומר מעכשיו, אנחנו חייבים לחשוב אחרת, לפתוח משא ומתן עם כל האנשים האלו בתוך הקו הכחול, מחוץ לקו הכחול, וזה צריך שיהיה ידוע לכולם – הבדואי לא יוותר על האדמות ההיסטוריות שלו. דבר אחר, בשפה הערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה, ואחריו יבוא חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאנחנו מדברים על שוויון – אנחנו חייבים לעדכן גרסה כשמדברים פה על שוויון שהוא שוויון דיגיטלי. צריך להפסיק להסתכל על שוויון דיגיטלי כעל איזשהו מוצר פרמיום. מדברים פה על שוויון שבעצם יכול לקרב אוכלוסיות. מספיק עם האוכלוסיות שבפריפריה שלא יודעות לתפעל היום מחשב, לא יודעות למשל לחפש עבודה, להיות צרכן מיומן, ללכת אולי גם לעבוד בתחום הזה. צריכים להבין שדיגיטל ושוויון דיגיטלי זה לא רק הייטק, ואם אנחנו כמדינה לא נכניס למערכות החינוך, לא נביא בחקיקה הזדמנויות ושוויון הזדמנויות גם בתחום הזה, אז יש הרבה מאוד אוכלוסיות שפשוט יישארו מאחור. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. זו הייתה הדקה הראשונה של חבר הכנסת עוז חיים, ויהיו עוד הרבה כאלו. חבר הכנסת אבי מעוז, אתה נואם דקה, ואחרי זה אתה הולך לברך את חבר הכנסת עוז חיים. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אתמול בירכתי אותו, אבל נדמה לי שהוא נאם כבר אתמול. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתמול נאמת? אבל זה לא היה פה. האודיטוריום לא נחשב. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> זה לא היה במסגרת נאומים בני דקה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול היה כ"ג בסיוון, ותקפנו באיראן. במגילת אסתר מסופר שבכ"ג בסיוון באותה שנה נתן המלך ליהודים רשות להיקהל ולעמוד על נפשם, להשמיד, להרוג ולאבד את כל אויביהם. גם אז היה מלך בשר ודם שחשב שהוא זה שמנהל את העניינים; גם אז אותו מלך חשב שהיהודים ניצלו בזכותו, אבל חז"ל לימדו אותנו שכשכתוב במגילה "המלך" בלי התוספת "אחשוורוש", מדובר גם במלכו של עולם, מי שבאמת מנהל את העניינים מאחורי הקלעים. מהימים ההם לזמן הזה – גם אנחנו צריכים לזכור מי באמת מנהל את העניינים ונותן לנו כוח לעשות חיל ולהילחם באויבינו, הלוא הוא ריבונו של עולם, הקדוש ברוך הוא, ומי הוא זה שעם כל התודה והברכה על הזכות שהוא זוכה לעזור לנו, האינטרסים שלו לא בהכרח חופפים את שלנו, הלוא הוא הנשיא טראמפ. ולכן, אדוני היושב-ראש, שני השמות של הסבבים הקודמים מול איראן, עם כלביא ושאגת הארי, נלקחו מהפסוק בפרשת בלק: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". הגיע הזמן למבצע שהוא כולל, ושיהיה רק בשביל האינטרסים שלנו, על שם הפסוק השני שכתוב באותה פרשה: "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון המלך, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חבר הכנסת עוז חיים. אז באמת שיהיה ברכה והצלחה, בעזרת השם, לטובת מדינת ישראל והעם. הסכמי אוסלו המיטו על מדינת ישראל אסונות לרוב – אסונות מדיניים, אסונות ביטחוניים ואסונות לאומיים. את מחירם שילמנו בנהרות של דם יהודי במשך 30 השנים האחרונות. לכן החלטתי כי בכל יום שלישי אקדיש את הנאום בן הדקה שלי לסעיף אחר, לעיוות אחר, לסכנה אחרת שהביאו איתם הסכמי אוסלו הארורים, בעזרת השם עד לביטולם המלא בקרוב. היום אני רוצה לדבר על הנזק שאוסלו גרם בתודעה למפעל ולצדקת ההתיישבות. הסכמי אוסלו חלחלו תודעה מסוכנת: ברגע שמדינת ישראל הסכימה לדון על חלוקת הארץ, היא העניקה לגיטימציה לטענה שאנחנו זרים במולדתנו, היא פתחה פתח לתפיסה מעוותת שלפיה יהודי שגר ביהודה ושומרון הוא מתנחל במובן הכובש של המילה, ולא בן ששב לארצו ולמולדתו. ומכאן הדרך הייתה קצרה – פעם אחר פעם ערבים פוגעים ביהודים, גונבים, מציתים ותוקפים, אבל בתודעה שנוצרה בעקבות אוסלו, דווקא המתיישבים מוצגים כאשמים. כך נולד קמפיין אלימות המתנחלים, שהפך קורבנות לחשודים, והסתיר בתחכום רב את הטרור היום-יומי המופנה כלפי היהודים ביהודה ושומרון. השבוע קראנו בפרשת שלח לך על דור המרגלים – דור שדיבר את דיבת הארץ רעה, שאיפס את טוב וברכת הארץ הזו; דור שהביט בארץ ישראל בעיניים מעוותות, ולכן לא זכה להיכנס אליה. גם היום יש מי שממשיך להביט על יהודה ושומרון דרך משקפי אוסלו, מי שמאמץ את השקר שלפיו המתיישבים הם כובשים בארצם, ולכן הוא לא יכול לראות את תקומתה האמיתית של מדינת ישראל. הגיע הזמן לבטל את הסכמי אוסלו, להשיב את האמונה בצדקת דרכנו ולהכריז בקול ברור: יהודה ושומרון הם לב ארצנו, וההתיישבות בהם היא ביטוי של צדק ושל שיבה של עם לארצו. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. רק תרשמי לך בפנקס שנתתי לך עוד שתי דקות. שיהיה רשום. חבר הכנסת עודד פורר, ואחרונת הדוברים תהיה מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, חבר הכנסת פורר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, היום ממשלת ה-7 באוקטובר אישרה בוועדת השרים לחקיקה את החוק הבזוי שישווה את הזכויות של הלוחמים והלוחמות שלנו, הגיבורים והגיבורות, אלה שנמצאים בגבולות, אלה שישנים עם נעליים כדי לשמור על מדינת ישראל, שמסכנים את חייהם, שנפצעים – להשוות את תנאיהם לתנאיהם של המשתמטים, של אלה שמחליטים למצוא לעצמם תירוצים כדי לא לשרת בצה"ל. אני חושב שכל מי שחבר בקואליציה הזו צריך להדיר את אצבעו מהחוק הבזוי הזה, ולא רק להימנע אלא להתנגד. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אני לא אגיד לך מה אני חושב, אני אגיד לך מה אמר הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון. הוא כותב כך: אינני זוכר בתולדות מדינת ישראל חוק גדוש בחילול השם ובביזוי התורה וסילופה יותר מחוק זה. על כל חבר כנסת שומר תורה המייצג בוחרים שומרי תורה להתנגד לו מכול וכול. אדגיש: לא להימנע, אלא להתנגד לחוק שמסלף את התורה בעוצמה כה גדולה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, מהבוקר חברי הקואליציה מתפתלים בניסיון להסביר לנו מדוע מלחמת הפסקת האש של אתמול היא בעצם הצלחה. אפילו השופרות הכי מקצועיים מתקשים להציג את הכישלון הזה כהצלחה. היו אלו 17 שעות שבהן למדנו על בשרנו עד כמה עמוק הוא הכישלון. אתמול איראן קבעה משוואה חדשה, משוואה חדשה לישראל – מדינת טרור שמציגה את עצמה כמגינת לבנון: על כל תקיפה של ישראל בלבנון איראן תגיב בירי טילים בליסטיים על ישראל. ובנוסף, נחשפנו גם לבעיה הגדולה שלנו מול ארצות הברית. הנשיא טראמפ אמר: אם אני אומר לנתניהו לעשות משהו, הוא עושה אותו. וסגן הנשיא ואנס הוסיף תוספת די כואבת: ברור שלישראל וארצות הברית יש אינטרסים משותפים, אך יש כמה מצבים שבהם האינטרסים מתפצלים. אז כך, לאחר שנתיים וחצי במציאות של סבבי לחימה בכל החזיתות, לנתניהו אין ברירה אלא לציית בהכנעה. מריונטה על חוט. למען עתיד המדינה, אנחנו חייבים להחליף את ההנהגה הזו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אני לוקח לעצמי 30 שניות לספר לכם דבר הזוי. אתמול נבחרת איראן הגיעה למשחקי המונדיאל וירדה מהמטוס עם סמל שהוא בעצם סמל פוליטי נגד ארצות הברית וישראל, על 168 ילדים שנהרגו בזמן המלחמה באזור מסוים. הסמל הזה בעצם מסמן – מה שהם אומרים – שישראל וארצות הברית רוצחות ילדים. אני פניתי מייד היום לנשיא פיפ"א במכתב מאוד חריף כדי שיורידו את זה או שלא ייתנו להם להשתתף במשחקים, כי זה נוגד את תקנון פיפ"א. והפלא ופלא, אתה יודע מה קרה? יצא בתקשורת הישראלית, בכל אתרי הספורט, ועכשיו שלחו לי שיצא באיראן – באיראן יצאה כתבה עליי, על המכתב הזה. אז אני מבקש מכל חברי הכנסת לשמור עליי. יכול להיות שאני עכשיו בסכנה, אבל יצאה באיראן כתבה של עמוד שלם על הנושא הזה. יהיו הרבה מאוד פרובוקציות במונדיאל, ואנחנו צריכים לשמור על הכבוד של הספורט העולמי. תודה. << נושא >> יום מיוחד למען החיילים הבודדים << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – ציון יום מיוחד למען החיילים הבודדים. אני מזמין את חברת הכנסת צגה מלקו לפתוח את היום המיוחד. תעלה ותבוא חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. איזה נושא חשוב, איזה נושא מרגש. ועדי עזוז תהיה אחר כך. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> סמלת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סמלת עזוז. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, ראשית, חבר כנסת דוידסון, כל הכבוד לך שהגבת לפיפ"א ולא שתקת. ספורט מסמל שלום ואחווה, ולא מלחמה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן שאפו, כל הכבוד לך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, הייתי רק בת 16 כשעליתי לישראל, נערה שבאה הנה בלי אף אחד. לא היו איתי הורים, לא אחים ולא סבא וסבתא שחיכו לי וחיבקו אותי. פשוט הגעתי לכאן לגמרי לבד. הייתי פה במשך שנים בלי שום עזרה מהמשפחה, ואני יכולה להגיד להם מהניסיון האישי שזה היה מסע מאתגר מאוד וקשה, לפעמים אפילו על גבול הבלתי-אפשרי. היום, כשאנחנו מציינים את יום החיילים הבודדים, הלב שלי חוזר ישר לתקופה ההיא. החיילים האלה, בדיוק כמוני אז, מתמודדים עם המציאות של תחילת החיים שלהם בלי שום סיוע או גב מהמשפחה. לכל אחד ואחת מהם יש סיפור משלו: יש את אלה שעזבו הכול ועלו לארץ מרחוק במיוחד כדי לשרת בצה"ל, ויש את אלה שפשוט לא נמצאים בקשר עם המשפחה מטעמי דת או בגלל נסיבות חיים מורכבות אחרות. כנבחרת ציבור, כמי שהייתה שם בעצמה, אני מרגישה שהחובה האמיתית שלנו היא פשוט לעטוף אותם. יחד עם כל אזרחי ישראל אנחנו צריכים לתת להם את החיבוק שחסר להם ולנטוע בהם את האמונה והמוטיבציה לחיות את החיים שלהם הכי טוב שאפשר, בדיוק כמו כל צעיר וצעירה אחרים. אני מסתכלת עליהם היום – אני כל כך גאה בכם, החיילים הבודדים שלנו. רובכם ממש בחרתם ללכת בדרך הזאת, לקחת על עצמכם את העול הנפשי העצום הזה, פשוט כי אתם כל כך אוהבים את המדינה שלנו. להיות חייל בודד – להתגעגע למשפחה; להיות חייל בודד – אין מישהו שיושיט לך יד; להיות חייל בודד – אתה מתגעגע לכל דבר, לכל חיבוק, לכל חום ואהבה. חיילים בודדים – צריכים לעטוף אותם, לחזק אותם, לחבק אותם. הם בחרו לשרת את המדינה שכולנו אוהבים. אבל השירות שלהם, מה שאתם מקריבים – הם ממש מקריבים את החיים שלהם למדינה שלנו. אני פשוט מצדיעה לכם. תודה לכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מלקו. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. סמלת. אני אמרתי לך, אני מציין מתת-אלוף ומעלה. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום את יום החיילים הבודדים בכנסת. זה יום מאוד חשוב בעיניי, וזו קבוצת אוכלוסייה שהיא מאוד מאוד חשובה ויקרה לליבי. אני אפתח ואומר שגם לי יש נגיעה אישית לחיילים הבודדים: אני בעצמי הייתי חיילת בודדה. כשהייתי בת 18 אבי נפטר ממחלת הסרטן והתעקשתי להתגייס, אז התגייסתי כחיילת בודדה. להיות חיילת וחייל צעיר בצה"ל – יש אתגרים לכל חיילת ולכל חייל, אבל להתגייס כחיילים בודדים, כשאין עורף משפחתי נוכח – ויש הבדל, אני רוצה להגיד: יש חיילים בודדים שמגיעים אלינו מחו"ל, ציונים, שעולים לארץ לבד ובאמת מתגייסים, והם לוחמים, וגם להם מגיעה תעודת הוקרה ענקית וגדולה, ואהבה והערכה מאיתנו, ויש את כולה. יש גם את החיילים הבודדים שנולדו בישראל. נולדו וגדלו בישראל. מתוך כ-7,000 חיילים בודדים שיש לנו היום בצבא, 43% הם חיילים בודדים שנולדו וגדלו בישראל. וכשאת חיילת בודדה ואת עושה את השירות הצבאי – אני שירתי בשב"כ – והיום היינו בדיונים, שאני מדחיקה אותם כרגע על הפודיום, על חשיפת סוכני שב"כ ועל החשיבות של הדבר הזה. אבל להיות חיילת במרחב הזה, ולדעת גם שאחרי שאת מסיימת את העבודה בצבא את הולכת, מחתימה את הכרטיס והולכת לעבוד ולמלצר, כי יש לך אישור עבודה חריג, כי חיילים בודדים מקבלים את האפשרות גם לעבוד ולפרנס את עצמם, כי אין תמיכה מהבית, ואז לחכות לתחילת החודש ולקבל את התו שנותנים לך לרשתות המזון, כי צריך גם לקנות מוצרי היגיינה וצריך דברים בסיסיים שחייבים לקנות אותם, אז מחכים לתו הזה – והראש טרוד מאוד לחיילים בודדים, כי הם לא יכולים להיות פנויים רק לשירות שלהם, כי הם עסוקים בהישרדות שלהם. והתפקיד שלנו בכנסת הזו הוא קודם כול להגיד להם תודה, לחבק אותם ולאפשר להם את הקרקע היציבה לצמוח ולהתפתח. השבוע יזמתי וניהלתי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא של עזרה וסיוע לצעירים בסיכון, שהרבה מהצעירים בסיכון הם החיילים הבודדים שלנו. ופניתי למשרד הרווחה כדי להבין מדוע גנזו – ממש חתכו את הסיוע בשכר דירה לצעירות וצעירים בסיכון, שזה לא הרבה כסף, זה מיליון וחצי סך הכול, במונחים של מדינה זה אגורות. שאלתי למה, אז מה אמרו לי נציגי האוצר והרווחה? קיצצנו 3%, ועכשיו אנחנו נקצץ עוד 2%. שאלתי: למה נקצץ עוד 2%? כי צריך כסף לחוק המעונות. עכשיו, אני רוצה להגיד שסדר העדיפויות הזה, לא רק שהוא פגום, הוא לא משרת את מי שאנחנו באמת מחויבים לשרת אותו. בסוף לציין פה היום בפודיום ובמליאת הכנסת את יום החיילות והחיילים הבודדים, אבל בוועדות הכנסת להצביע ממש לפני חצי שעה על 300 מיליון שקל לחוק עוקף בג"ץ לילדים של משתמטים, זה לירוק לחיילים הבודדים האלה בפנים, ואני אגיד שזה גם לירוק למי שאני הייתי בגיל 18 בפנים. כי אנחנו, הצעירים שמחנכים אותם לתת למדינה, לתרום, לעשות – וזה לא סיסמאות, אני אומרת לכם, על בשרי, כשאבי נפטר, אמרו לי בצבא: את לא חייבת להתגייס, אחרי שכבר עשיתי מיונים ועשיתי הכול. כל הבית התפרק, אי-אפשר היה באמת להתגייס, אבל הערכים מבית, שאין דבר כזה לא לתת למדינה בגיל 18, זו לא אופציה. אז מתגייסים ועובדים תוך כדי, והולכים לישון ב-01:00 וקמים בבוקר לבסיס ועושים מה שצריך, כי אין לנו ארץ אחרת. לא כסיסמה – אין, לא קיימת לנו אחרת. ובתוך הבית הזה, כשיש בוועדות כל היום דיונים על איך לחשוף סוכנים ולמה לחשוף אותם ולקחת כסף ולתת לחרדים ולמשתמטים במקום לתת למי שצריך, במקום לעשות דיון על המצב שלנו בחינוך, על תוצאות המיצ"ב והראמ"ה, במקום לעזור למי שצריך, שאין לו, הוא לא הגיע מבית שיש לו, לא לכולם יש – והרבה מחברות וחברי הכנסת פה לא מגיעים מבתים שיש להם, שזה מה שהכי שובר לי את הלב. הרבה מאוד מחברות וחברי הכנסת שנמצאים פה, עברו על בשרם מצוקות; דיברה פה צגה לפניי, חברת הכנסת צגה מלקו – הרבה מאוד, מכל חלקי הבית. וכאב הלב הכי גדול שלי זה שאנחנו לא עומדים פה משני צידי הבית ואומרים: אוקיי, בואו ניתן יותר. מה חסר? מיליון וחצי שקל לסיוע בשכר דירה, לצעירים בסיכון, שאנחנו המדינה, השקענו בהם כסף לצאת ממעגל הסיכון, גייסנו אותם לצבא כחיילים בודדים, עזרנו להם בזמן הצבא. הם יצאו מהצבא, אין להם 800 שקל בסך הכול בחודש לשלם שכר דירה. אז מה הם עושים? אתן יודעות ויודעים? הם חוזרים למעגל הזנות. זו האמת. אני פוגשת בשטח המון צעירות וצעירים שאלה הסיפורים שלהם. וזה עלינו למנוע את זה, ואנחנו יכולים למנוע את זה, ובעזרת השם, בממשלה הבאה אנחנו נתנהג אחרת, וחיילות וחיילי צה"ל יקבלו את המקום של הכבוד שמגיע להם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עזוז. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. אחר כך – חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו נמצאים ביום מיוחד למען החיילים הבודדים, שבאמת אנחנו רוצים מכאן דווקא להודות ולשבח קודם כול את כלל כוחות הביטחון, ובכללם את חיילי צבא ההגנה לישראל, השם יחייהם וישמרם, וגם בתוכם כמובן את אלו שמתאמצים למרות הקשיים האובייקטיביים, למרות הקשיים שההורים בחו"ל או עולים חדשים או כל מיני קשיים משפחתיים, ולמרות הכול הם מוסרים את נפשם, בסייעתא דשמיא, לסייע ולהגן ולעזור ולשמור את גבולות ארצנו. אז אנחנו באמת – אי-אפשר שלא להתפעם מהם, להודות להם ולחזק אותם, ואני יודע עד כמה זה חשוב, כי גם בתוך משפחתי היה לנו מישהו, קרוב מקרבה ראשונה, שהיה חייל בודד, והיינו צריכים באמת לדעת כמה לחזק אותו, כי אין דבר טוב ונפלא יותר מכך שעם כל האתגריות האדם פועל באותו כיוון שהוא רוצה. אני חושב שבאמת צריכים לאפשר ולתת להם תנאים טובים ולחזק אותם בכל ההטבות שרק ניתן, כי באמת זה דבר חשוב מאוד מאוד. אני לא יכול שלא להתפעם מהרוח החזקה של אותם חיילים נפלאים שלנו שפועלים בלב ובנפש למען ההגנה על מדינתנו. עין לא נותרת יבשה מלראות את ההכנות של המפקדים לפני כניסתם לתוך שטח האויב, את קבלת עול מלכות שמיים של אותם חיילים בצוותא, כשהם ככה שואגים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים", ועוד כל מיני פסוקים ושירים של אמונה וחיזוק לפני כניסתם לשטח האויב. שח לי חייל קיבוצניק שהיה במעמד הזה – הוא אמר לי שבשבילו זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא נחשף לפסוקים הללו ולמעמד המרומם הזה, כך שבאמת הם יוצרים יחד את ההרמוניה של אהבה ואחווה, שלום ורעות. ולפני כניסתם לשטח האויב זה מרגש, מעורר השתאות, איך הרוח היהודית מפעמת בקרבם. פרקי תהילים, וגם כל השופרות, שתוקעים בשופרות, לפני כניסתם לכל אותם מקומות מסוכנים. ורואים את החיבוק ההדדי של אותם חיילים – אהבה ואחווה, שלום ורעות, ללא כל מחיצות. אתה יכול למצוא שם בלי סייגים, בלי מחיצות, מגיעים לשם מכל חלקי העם, דתיים, חילונים, ספרדים, אשכנזים, חרדים, דתיים. זה מפגן אחדות של הרוח היהודית. ואכן, חשוב שבאמת אותם אלה שיוצאים למשימות הקרב – לחזק אותם באותם מוטיבים תורניים של חיזוק רוחני חזק עם אחדות ורעות. וזה חשוב לנו גם כן שמאידך אנחנו נתפלל כולנו עבורם גם בעיתות שלום ובעיקר בעיתות מלחמה. לכן באמת נתקנו הרבה תפילות למען אותם חיילים קדושים הללו שעושים מלאכת הקודש, אם זה ה"מי שבירך", שומרים אותו בתוך בתי הכנסיות, שהקדוש ברוך הוא יברך את כל חיילינו העומדים על משמר ארצנו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, בכל מקום ומקום, ביבשה, באוויר, בים. כולנו חייבים להתפלל למענם שיצליחו במשימתם. כולנו – כשאני אומר "כולנו", זה כולל גם כן את אותם לומדי תורה היקרים שיושבים ספונים בבית המדרש בד' אמות של הלכה, שגם הם מתפללים ולומדים להצלחתם של אותם חיילים קדושים. וזה באמת, כפי שחז"ל אמרו, שני דברים ירדו כרוכים מן השמיים: ספרא וסייפא – גם הספר, ספר התורה, ספר שלומדים בו תורה, וגם כן הסיף, אותה חרב שבה אמורים לטפל באותם אויבים שלנו, השונאים שלנו, שמחפשים גם לפלג את העם שלנו. ולכן, אני באמת רוצה לשוב ולברך את אותם חיילים בודדים, שהקדוש ברוך הוא ייתן להם הרבה כוחות להמשיך למרות כל הקשיים, ושבעזרת השם, כמו כל חיילי צבא הגנה לישראל, ישובו לביתם בשלום מתוך עטרת ניצחון. אמן ואמן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. תעלה ותבוא חברת הכנסת שרון ניר. הבא בתור יהיה יצחק קרויזר, ואכרם חסון. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום זה יום מיוחד, יום שבו אנחנו מוקירים ומכירים במערך החיילים הבודדים בצה"ל. אנחנו מציינים את תרומתם היוצאת-דופן בתוך כל סל הנתונים המורכבים שהם מגיעים איתם. וכשאנחנו מביאים את תופעת החיילים הבודדים, אז אני רואה לנגד עיניי קודם כול עוצמה אנושית – עוצמה אנושית ומסירות של אלו שמחליטים לשרת למרות נסיבות חיים מורכבות. והנתונים ידועים והם כבר הרבה זמן קיימים: למעלה מ-7,000 חיילים בודדים משרתים היום בצה"ל בכל רגע נתון. מחציתם הם חיילים בודדים שהגיעו מחו"ל ועלו בערך מ-80 מדינות שונות. אלה צעירים וצעירות שעזבו את הכול מאחור – את הבית החם, את התרבות, את השפה, את המשפחה, את החברים. הם עזבו והגיעו רק כדי לעלות למדינת ישראל וללבוש מדי צה"ל. ובימים שבהם האנטישמיות גואה, אני רוצה לציין את כל אותם צעירים יהודים בעולם שמצביעים ברגליים ולא נשארים אדישים, ומגיעים לכאן חדורי תחושת שליחות לשרת בצה"ל, ואולי אפילו להקים אחרי זה בית בישראל. חלקם עושים גם פרויקט נעל"ה. למרבה השמחה, זה קורה יותר ויותר מאז ה-7 באוקטובר. אני אגיד שאני הגעתי ליריד "עולים על מדים", ושמחתי לפגוש צעירים וצעירות מ-70 מדינות ברחבי העולם שבחרו בצורה מודעת לעשות מעשה ציוני, לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל. מבחינתי, כך נראית ציונות בת ימינו. המחצית השנייה של אותם חיילים בודדים בצה"ל הם חיילים בודדים ילידי הארץ – אותם צעירים שהם חסרי עורף משפחתי, הם לעיתים כאלה שיצאו בשאלה, ניתקו את היחסים עם משפחותיהם מסיבות כאלה ואחרות, חיילים שמגיעים מרקעים סוציו-אקונומיים יותר מורכבים, ולמרות נתוני הרקע המורכבים והמאתגרים שלהם הם בחרו להיות חלק ובחרו לשאת באחריות. 30% מכלל החיילים הבודדים, מתוך אותם 7,000, הם אפילו משרתים כלוחמים בצה"ל, ואנחנו יודעים היום מה קורה בצבא שלנו, שצריך יותר ויותר לוחמים. אז אני אומרת, אחד שכזה, הגיע ללא תמיכה, ללא עורף משפחתי, חלק מההורים שלו מעבר לים, ולמרות זאת אותו אחד או אחת מחליט להיות לוחם או לוחמת, ופגשתי כאלה לוחמות באותו יריד בירושלים שקלט עולים חדשים. אז אני רוצה במיוחד להצדיע לכל החיילים הבודדים, ובמיוחד לאלה שהולכים להיות לוחמים, על אף ולמרות הכול. ואני רוצה לומר שהנתונים האלה הם נתונים מעוררי השראה; אולי בעיקר הם מעוררי השראה כשאנחנו רואים שיש כאלה שעושים הכול כדי לא להתגייס. אני רוצה להודות לכל אותם ארגונים שתומכים באותם חיילים – שתומכים בהם בעלייה לארץ ואחרי זה תומכים בהם גם ביכולת שלהם להתמודד עם סיטואציות מורכבות. חייל בודד, בסוף שבוע, כשהוא יוצא מהקרב, מגיע לבית ריק. אחד הדברים שעושים במדינת ישראל זה לוודא שהם יגיעו לדירות שהן לא ריקות, למשפחות מתנדבות, לכאלה שמזמינים אותם לארוחת יום שישי, לכאלה עמותות שלוקחות את הכביסה המלוכלכת ומסייעות להם. אני רוצה ביום הזה להודות גם לארגון "נפש לנפש", שעושה פעילות מסורה, מוצלחת, כדי להעלות את אותם חיילים בודדים לארץ, אבל לא רק זה – גם מלווה אותם, תומך בהם וקולט באופן מיטבי את הצעירים מכל קצוות תבל. זו תוכנית לאומית בעלת חשיבות עליונה. להודות לנציגי הסוכנות, להודות לאותם בתים שקמים השכם וערב, בתים לחיילים בודדים, בתים, דירות. כמעט בכל עיר יש דירות לחיילים בודדים שבהן הם מתקבצים יחד. אז כל מי שעושה מעשה, ובמיוחד, אגב, משפחות שכולות, שבחרו, על שם הילד שלהם, להנציח דווקא בבית למען חיילים בודדים, לאותן משפחות, ואני מכירה לא מעט בתים בודדים שהם על שם גיבורי ישראל – להודות לכולם ולהגיד: בארץ הזאת נכון לתת מקום לאלה שמתנדבים יותר, תורמים יותר. ואתם יודעים מה? אבא שלי, זיכרונו לברכה, תמיד היה אומר: החוכמה היא לתת חכות, לא לתת דגים. ואולי דווקא כשאני מסתכלת על החיילים, אותם חיילים בודדים שאנחנו נותנים להם חכות – את האפשרות לשרת, ואחרי זה הם אצים קדימה, מתנדבים ללחימה, ממשיכים קדימה, בונים בית בישראל, למרות המאמצים, למרות הקשיים הכלכליים, לאחל לאותם אלה שבוחרים בצד הנכון של המתרס, לא להתבכיין על מר גורלם אלא לעשות שגורלם יהיה יותר טוב – להם אני רוצה להצדיע דווקא היום. אז כל הכבוד לחיילים, כל הכבוד לחיילים הבודדים, כל הכבוד לחיילים הבודדים שהגיעו מרקע משפחתי מורכב ולחיילים הבודדים שעזבו את אזור הנוחות בחו"ל ועלו לארץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת יצחק קרויזר – לא נמצא. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשה לי קודם כול להודות לך על שליחת המכתב החשוב לפיפ"א. אנחנו צריכים להילחם בכל תופעה אנטישמית, ואני חושב שהאיראנים הם נציגים מכוערים, ואני מקווה שטראמפ ימצא את ההזדמנות לגרש אותם מהמונדיאל, כי הם לא ראויים להיות במפעל ספורט בממדים כאלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חד-משמעית. תודה. << דובר_המשך >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשרים זאב אלקין, יריב לוין והשר קרעי. בוועדת שרים לחקיקה היום הם אישרו את הצעתי לקידום ופיתוח העדה הדרוזית ומתן שוויון בכל התחומים. תבורכו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינים את יום החיילים הבודדים, יום שמוקדש לצעירים וצעירות שבחרו לשרת את המדינה למרות שאין להם כאן משפחה קרובה שתלווה אותם ביום-יום. החיילים הבודדים הם סמל לערבות הדדית, לאהבת הארץ ולמסירות יוצאת דופן. הם עוזבים בית, משפחה, ולעיתים גם מדינה ושפה מוכרת, ומתגייסים כדי להגן על כולנו. חובתנו כחברה וכמדינה היא לוודא שאף חייל בודד לא ירגיש באמת לבד. עלינו להעניק להם מעטפת של תמיכה, הכוונה וליווי לא רק במהלך השירות אלא גם לאחר שחרורם, כאשר הם מתחילים את דרכם בחיים האזרחיים. ברצוני לציין בגאווה כי מזה עשר שנים אני פועל יחד עם ד"ר אנדרי, נשיא עמותת יד לעזרה, לקיום אירוע מיוחד בבית החייל בחיפה לכבוד החיילים הבודדים. מדי שנה אנו נפגשים עם החיילים והחיילות, מביעים בפניהם את הערכתנו, מעניקים להם מתנות יקרות ערך כאות תודה על תרומתם ועל מסירותם למדינת ישראל. האירוע הזה הוא הרבה יותר מחלוקת מתנות; הוא מסר ברור לחיילים הבודדים שהם חלק מהמשפחה הגדולה, משפחת העם בישראל. הוא מבטא את המחויבות שלנו לראות אותם, להוקיר אותם ולעמוד לצידם. אני מבקש לנצל את הבמה הזו כדי להודות לכל החיילים הבודדים בעבר ובהווה בשם אזרחי ישראל. תודה לכם על האומץ, על ההקרבה ועל השירות המסור. אתם מקור לגאווה והשראה לכולנו. יהיה רצון שנמשיך לחזק אתכם, לתמוך בכם ולוודא שתמיד תדעו כי מדינת ישראל והחברה הישראלית עומדות לצידכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. אחר כך יהיה אבי מעוז. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה שנים נפתחה דלת הבית שלנו במושב, ואלינו, אל חיינו, נכנס בחור צעיר, לוחם שעזב את ביתו, את משפחתו ואת כל מה שהכיר וטס אלפי קילומטרים כדי להגן על מדינת ישראל. המפגש איתו, ההחלטה לפתוח את הלב ואת הדלת, לראות מקרוב את ההתמודדות, להקשיב לחוויות מהשטח, לכבס את המדים, את הכביסה, לדאוג שיהיה לו אוכל, שיהיה לו בית, שתהיה לו מיטה חמה ולוודא שבכל סופ"ש שהוא יוצא מישהו מחכה לו, שינתה אותי. היא לימדה אותי שיעור עמוק בערבות הדדית, בנתינה ובאהבת ישראל, אבל יותר מהכול – היא פקחה את עיניי לראות את תעצומות הנפש האדירות של הצעירים והצעירות הללו. היום, כשאנו מציינים במשכן את יום ההוקרה לחיילים הבודדים, אי-אפשר שלא לחשוב עליו ועל חבריו, ודרכו גם על אלפי החיילים והחיילות הבודדים שמשרתים ברגעים אלה ממש בצבא ההגנה לישראל. כדי להבין את גודל התופעה, כדאי להביט במספרים: 7,661 חיילים וחיילות בודדים משרתים כיום בצבא ההגנה לישראל. מאחורי המספר המדהים הזה מסתתרים שני סיפורים שונים אך כואבים באותה מידה. 52% מהם חיילים בודדים מובהקים, שמרביתם עולים חדשים שהגיעו לכאן לבדם מכל קצוות תבל – ניו יורק, פריז, מוסקבה ועד בונוס איירס. הם עזבו חיים נוחים, משפחה תומכת ושפה מוכרת ועלו לכאן מתוך תחושת שליחות עמוקה. לצידם 48% חיילים חסרי עורף משפחתי, צעירים ישראלים, גיבורים מקומיים שגדלו כאן ובחרו לשרת למרות שאין להם בית לחזור אליו או משפחה שתתמוך בהם. בזמן שחבריהם לצוות חוזרים בסוף השבוע לארוחה חמה של אימא ולמיטה נקייה, החייל הבודד חוזר לעיתים קרובות לדירה ריקה. הוא זה שצריך לעשות קניות, לבשל, לכבס, להתמודד עם ביורוקרטיה, ובעיקר – להתמודד עם השקט, עם הדאגה ועם הגעגוע שנמצא שם תמיד, ובמיוחד בימים מורכבים ומאתגרים שאנו נמצאים בהם כיום. החיילים האלו הם גיבורים, הגיבורים השקטים שלנו. הם לא ביקשו הנחות, לא ביקשו להתחמק. הם ביקשו לתרום. הם חומת המגן שלנו בחזית, והם ההוכחה המובהקת ביותר לכך שהציונות חיה, נושמת, בועטת ומנצחת. הסיפור של החיילים הבודדים אינו מסתיים בשירותם הצבאי. עבור רבים מהם השירות הוא רק הפרק הראשון במסע שלהם במדינת ישראל. עלינו לוודא שמי שבחרו לתת מעצמם למען המדינה, יקבלו את הכלים וההזדמנויות לבנות כאן את עתידם; שאותם הגיבורים יקבלו ליווי באקדמיה, סיוע בהשתלבות בעולם התעסוקה, בהכשרה מקצועית, דיור ובתמיכה בהקמת בית ומשפחה. אלו לא רק מענים חברתיים, אלא הדרך שלנו לומר להם: אתם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. אם ידענו לחבק את החיילים הבודדים לאורך שירותם, עלינו להמשיך ולצעוד לצידם גם ביום שאחרי, לא מתוך רחמים, אלא מתוך הערכה עמוקה למי שבחרו להגן על המדינה, ולעיתים אף לעזוב הכול למענה. מדינת ישראל התברכה בצעירים ובצעירות כאלה, וחובתנו לוודא שהם יכולים להגשים כאן את החלומות שלהם בדיוק כפי שהם מסייעים להגן על החלום הציוני של כולנו. ומכאן אני רוצה לשלוח חיבוק חם לכל החיילים הבודדים שמוצבים עכשיו בגזרות השונות, בטנקים, בנגמ"שים, בחזית ובעורף. עם ישראל מצדיע לכם, ואנחנו מתחייבים: אנחנו איתכם בכל צעד, גם כשהמדים יונחו בארון. ולמשפחות היקרות שנמצאות מעבר לים, שנושאות בלב דאגה יום-יומית לילדים שבחרו לשרת כאן, אני מבקש לומר לכם בשמי, בשם כנסת ישראל ובשם מדינת ישראל: גידלתם גיבורים וגיבורות. עם ישראל כולו חב לכם תודה ענקית, ואנחנו כאן נעשה הכול כדי לשמור עליהם, לחבק אותם ולדאוג להם בדיוק כפי שאתם הייתם עושים בעצמכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קרויזר. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרים מיכל וולדיגר. בבקשה. מי השר המסכם? אלקין? << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עם יקר, אז כן, גם אני, כמו קודמיי, רוצה בהחלט להרים, לשבח, לברך את החיילים הבודדים, שנותנים את נשמתם ונותנים את כולם למען מדינת ישראל. הוריהם בחו"ל. יש הגדרות מאוד מאוד ברורות לחייל בודד מובהק מול חייל בודד בנסיבות חריגות. הקבוצה הראשונה היא אותם חיילים שהתייתמו משני הוריהם או שהוריהם מתגוררים בחו"ל דרך קבע, בין שעלו לארץ בגפם, בין שהוריהם היגרו לחו"ל או יצאו לשליחות בחו"ל לתקופה של חצי שנה ויותר. הם בעצם יכלו לצאת עם הוריהם ונשארו פה ובחרו להיות פה ובחרו לעשות. וכן, מדינת ישראל עוטפת אותם, ובצדק גדול. בעיניי צריך לתת יותר – יותר ליווי, יותר תמיכה, יותר דאגה, כי בעצם אין להם עורף משפחתי. העורף המשפחתי לא נמצא לידם. להיות חייל במדינת ישראל זה לא דבר פשוט בכלל, על אחת כמה וכמה חייל בודד מסיבות חריגות, כגון אחד שאין לו שום קשר עם הוריו, למרות שהם נמצאים פה, או שהוא כן נמצא עם אחד מהם אבל הוא לא יכול להתגורר איתם מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, והם לא מהווים עבורו את התא המשפחתי. וכן, יש גם חייל בודד שעד גיל 18 התגורר אצל משפחת אומנה שהוכרה על ידי משרד הרווחה. גם הוא נחשב חייל בודד על אותו level של היעדר עורף משפחתי שיתמוך בו וייתן לו. אני רוצה רק לציין, בכמה דקות שנשארו לי, גם את מתנדבי השירות הלאומי. גם לגביהם חוקקנו – נדמה לי שזה היה אתמול או שלשום – תקנות שגם הן מרחיבות את הנושא של מתנדב בודד. יש לנו מתנדבים מדהימים בשירות הלאומי, שחלקם עושים את זה במסגרת משרד הביטחון ותורמים לביטחון מדינת ישראל, אבל חלקם עושים את זה בסיירת החברתית של מדינת ישראל ותורמים בכל מיני מקומות אחרים, כמו כפרי נוער, ילדים בסיכון ובבריאות, ועושים עבודה נפלאה. חלקם גם הם מתנדבים בודדים, בין שהתייתמו משני הוריהם – פה הרחבנו את האירוע גם בנושאים הסוציאליים – ובין שהם גדלו במשפחת אומנה או גדלו במסגרת חוץ-ביתית אחרת. אין להם עורף משפחתי, וגם הם כל כך כל כך זקוקים למעטפת הזאת. כלומר, בהיותך חייל בודד או מתנדב בודד, אתה מקבל קצבה, דמי כיס יותר גדולים, כי הוא צריך בכל זאת להתקיים בלי עורף, וגם דירה שתיתן שירותים יותר מדירה של חייל או מתנדב שאיננו בודד, וגם לאחר מכן, כשהם משתחררים מהצבא או משתחררים מהשירות הלאומי, מדינת ישראל נותנת להם מענק גדול יותר מלשאר החיילים או המתנדבים. אני ממש רוצה לברך גם את השרה אורית סטרוק, שקידמה את המהלך הזה גם בשירות הלאומי. כמובן את משרד הביטחון, שנאות להכניס אותם לקרן לחיילים המשוחררים, למשרד האוצר, שנאות לעשות זאת, וכמובן לכל העוסקים במלאכה, שזה גם הרשות לשירות לאומי. אני ממש רוצה להצדיע ולומר להם תודה. זה היה חשוב, והלוואי והלוואי והצעירים שלנו יתקדמו הלאה בחיים, גם אחרי הצבא וגם אחרי השירות הלאומי, ויהיו אנשים שתורמים ויודעים שכולנו בעצם רקמה אנושית אחת גדולה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. הגעת בדיוק. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו מציינים את אותם חיילים בודדים, למעלה מ-7,000 חיילים בודדים, שמחציתם בני חוץ לארץ, עזבו משפחה, עזבו קהילה, הגיעו לפה לשרת בארץ וכולנו מחבקים אותם, מוקירים אותם, מעריכים אותם. הכול אנחנו צריכים לעשות למענם. כמחצית מהם הם בני הארץ, בני המדינה מכל המגזרים, מכל החוגים. ביניהם אני רוצה לדבר דווקא על תופעה ייחודית שקשורה מאוד לוויכוח הסוער שמתנהל פה בציבוריות הישראלית. ישנם חיילים בודדים – הם מוגדרים ככה – חיילים בודדים שעזבו את המשפחות שלהם בקרב הציבור החרדי והתגייסו לצה"ל. אני התוודעתי לתופעה הזאת כשבני שירת במסגרת גדוד נצח יהודה, שהוא גדוד שבו משרתים חיילים חרדים. חבר הכנסת שירי, אתה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הייתי אומר חרדים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> לא. יש שם גם חרדים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> יש שם גם חרדים. יש שם חרד"לים, חרדים לאומיים. הבן שלי הוא אחד מהם. בסדר גמור, אבל זו יחידה לוחמת כמו כולם. אותם חיילים שבאו מהמגזר החרדי, באמת, שעליהם אנחנו מדברים – אנחנו רוצים לגייס את בני אותו מגזר, אנחנו רוצים לגייס את בני הציבור החרדי, אותם אלה – לטעמי – שלא לומדים תורה וכן צריכים להתגייס. אנחנו רוצים לגייס אותם, ואנחנו נתקלים פה בתופעה שהמשפחות מתנכלות אליהם: כשיוצאים לסוף שבוע, כשיוצאים לשבת, כשיוצאים לרגילה, אין להם לאן ללכת, אין להם בית. אני התוודעתי לעניין הזה כשהבן שלי שירת שם. זו בעיה נוקבת, בעיה קשה. אז נכון שיש אצלנו הרבה משפחות שמתנדבות לקלוט אותם אצלן בבית שלהן. יש משפחה כזאת בקריית ארבע שממש קולטת הרבה – הרבה – כמה וכמה חיילים שמוגדרים חיילים בודדים. אין להם את המשפחה שלהם, קשה להם לחזור לקהילה שלהם, שמשם הם באו. אני חושב שאם אנחנו רוצים בחזרה להביא אותם אל הבית שלהם, שיהיה להם בית חם שיוכלו לחזור אליו, לא מתוך התנכרות אליהם, לא מתוך התנכרות אל השירות הצבאי אלא באמת מתוך הבנה שהם עושים שירות ושזו הדרך שבה הם בחרו כשהם החליטו לא להמשיך את לימודיהם, אני חושב שאנחנו צריכים טיפה – באווירה המאוד-נוקבת, המאוד-מתוחה שקיימת היום בקרב הציבור שלנו, ובייחוד הצבא צריך לעשות את זה – לקחת את זה כמשימה על אותם אלו מהמגזר החרדי שבאים ומתגייסים, לקחת את זה כמשימה באמת לנסות לקרב אותם למשפחות האורגינליות שלהם, משפחות שעדיין חיות בתוך הקהילה שלהן ולא רואות בזה כדבר שהוא נכון, ולכן הם מתנכלים לבנים שלהם. לא תמיד יש להם לאן לחזור. בדרך כלל אין להם לאן לחזור, ולכן אני חושב שהצבא צריך לקחת את זה כמשימה. אני לא בטוח שבאווירה שקיימת היום זה דבר אפשרי. באופן אישי אני מוכן להתגייס לעניין הזה, מוכן שהצבא ישתמש בזה. כמה שנראה פחות כפייה בקרב הציבור החרדי, כמה שנראה פחות עליהום על הציבור החרדי, ככה אנחנו נראה יותר ויותר הבנה בקרב המשפחות שמהן יצאו אותם חיילים לכך שהם בחרו בדרך שלהם, וצריך לקבל אותם באהבה בקרב המשפחות האורגינליות שלהם. אז אני באמת רוצה לחזור ולהוקיר אותם, לשבח אותם באמת על השירות, השירות של כולנו. הם שלוחים של כל העם כולו. הם לא חיילים בודדים. הם חיילים של כל העם כולו. כל העם עומד מאחוריהם. אני מאחל באמת שכל אותם חיילים בודדים בסופו של דבר ירגישו שהם יחד איתנו במשפחה אחת גדולה, משפחת עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הודעה של סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, גלעד קריב, פנינה תמנו, עאידה תומא סלימאן, אלי דלל, עודד פורר ויונתן מישרקי בנושא: החרפה מתמשכת בגל האלימות והפשיעה הקטלנית בישראל בכלל ובקרב בני הנוער בפרט והיעדר מענה ממשלתי מספק. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> יום מיוחד למען החיילים הבודדים << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מזמין את השר זאב אלקין לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר במשרד האוצר זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבקשתי על ידי שר הביטחון, שמתוקף הנסיבות שכולנו נמצאים בהן כמדינה לא היה יכול להיות פה במליאה, להקריא את התשובה שהוא הכין ליום החשוב הזה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בראשית דבריו שר הביטחון מבקש לברך על היוזמה לקיים את היום הזה כאן בכנסת ולהעמיד במרכז את החיילות והחיילים הבודדים. זוהי מחווה ראויה לאנשים ראויים, וחשוב שתישמר במסורת קבועה כאן בכנסת ישראל. חיילים בודדים שבוחרים בשירות משמעותי למרות הקושי והאתגר האישי שכרוכים בכך הם ללא ספק ההמחשה המרשימה ביותר לאופן שבו ניתן לשרת את המדינה, ובוודאי אלו מביניהם שמתנדבים לשירות קרבי למרות שלא חייבים בכך. המלחמה האחרונה חשפה אותנו לגבורה של החיילים הבודדים, לא רק בשירות סדיר אלא גם במילואים. רבים מאיתנו שמעו על מסירות הנפש שמאפיינת את הלוחמים האלו ועל המחויבות שלהם להגנת המדינה. למרבה הצער, התבשרנו לא אחת גם על נפילתם בקרב של לוחמים ששירתו כחיילים בודדים. אנו זוכרים היום את אותם הגיבורים שנפלו למען ביטחונה של ישראל, ושולחים מכאן חיבוק נחמה למשפחות היקרות שלהם, אני בטוח שבשם כל הבית כולו. יש סתירה בין ההגדרה שמלווה חיילות וחיילים אלו מיום גיוסם לצה"ל, הגדרתם כבודדים, לבין המאמץ שמערכת הביטחון עשה כדי שהתחושה של אותם חיילים בשירות תהיה בדיוק ההפך הגמור מהמושג הזה. אני יודע שמפקדים ולצידם אנשי משאבי אנוש, תחת ההכוונה של אגף כוח אדם, פועלים כל השנה כדי שהחיילות והחיילים הבודדים ירגישו שיש מי שמלווה אותם, שדואג להם למעטפת ראויה. בצה"ל משרתים היום למעלה מ-6,000 חיילים בודדים, וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. החיילות והחיילים הבודדים משרתים במגוון רחב של תפקידים משמעותיים, ובחרים לצאת גם לקורסי פיקוד וקצונה. צה"ל מעניק סיוע נרחב לחיילים בודדים, בנוסף לדמי הקיום החודשיים שמקבל כל חייל: סיוע בשכר דירה, בהחזקת דירה, במימון טיסה לביקור ההורים בחו"ל, בימי סידורים, בימי כיף ועוד. אבל לצד המעטפת הזאת שמקבלים החיילים משלב ההכנה לגיוס ועד לשחרור, הדבר החשוב ביותר הוא היחס והגישה של המפקדים – יחס שמתבסס על ההבנה שלא פשוט להיות חייל בודד, ובוודאי חייל בודד המשרת כלוחם. בשם כל מערכת הביטחון, שר הביטחון מבקש לנצל את המעמד הזה ואת הבמה הזאת כדי לומר לכל החיילות והחיילים הבודדים המשרתים בצה"ל, בסדיר ובמילואים, ביבשה, באוויר ובים: אנחנו, צה"ל, מודים לכם ומעריכים מאוד את השירות שאתם מבצעים. אנחנו גאים בכם, המדינה כולה, אנחנו עומדים לצידכם, ואנחנו נמשיך לעשות הכול כדי שתוכלו לשרת בצורה הטובה ביותר ולמצות את הכישורים והיכולות שלכם באופן מרבי. והעיקר שתזכרו תמיד: אתם אף פעם לא תהיו בודדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לשר אלקין. << הצח >> הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למיתקן לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1191).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למיתקן לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת משה סעדה וששון ששי גואטה, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת משה סעדה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. ברכות לבן שלך על הפרקליטות. היום שמעתי. גם הבת שלי. אני אספר לך אחרי זה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> ברכות גם לך. נפגיש ביניהם. ברשות היושב בראש, ברשות חבריי חברי הכנסת, ברשות חברי אליה וינטר – ברוך הבא. אני מתרגש מאוד, כי אנחנו, אליה, עושים היסטוריה. אנחנו עושים היסטוריה לא בשבילנו – בשביל הילדים בפריפריה, באזורי עימות, מצפה רמון, בית שאן, ירוחם, מגדל העמק, טבריה, יהודה ושומרון, מעלה אדומים, בעזרת השם. אנחנו עושים היסטוריה כי אנחנו מגדילים את התקציב, אבל הפעם לא על חשבון אף אחד. אנחנו מגדילים את התקציב של החינוך – קח לדוגמה את מצפה רמון – ב-15 מיליון, וזה לא עולה לאף אחד שקל. הכול מהשמש. הכול טבעי. אני חייב להתחיל לספר לך איך זה התחיל. הלכתי לנחם את המשפחה של המנכ"ל שלך. לא הייתי ב-7 באוקטובר כשהבן נפל – גיבור ישראל, שהגן שם בש"ג בגופו על החיילות שהיו שם, על האנשים שהיו שם, באמת לוחם עז נפש – וקפצתי לבקר במועצה. אני נכנס למועצה במצפה רמון, אני רואה ארגז חול. אז אמרתי: ראש המועצה הוא קצין במילואים, ואתה יודע, אולי הוא משחק שם עם טנקים בארגז החול. שאלתי אותו: תגיד, מה זה ארגז החול? אומר לי: תשמע, זה גן ילדים שהסבתי אותו למועצה כי אין לי כסף. ואז שאלתי אותו שאלת תם: אבל תראה, יש לך ימבה שטח, מלא שמש, בוא תנצל את זה. אומר לי: אתה צודק, ואני רוצה, אבל מינהל מקרקעי ישראל אומרים לי: יש בעיה. אמרתי: אם יש בעיה, אני אפנה אליהם, ואתה יודע, אני אגיד להם, יש לי פתרון, והם יגידו כן. הייתי קצת תמים, אתה יודע, זה בתחילת הכהונה. רק איך קוראים ללוחם? הרוש, משפחת הרוש. איך קוראים לבן? עידו הרוש – נגיד את השם שלו – שעשו מצפה מדהים על הטיילת לזכרו. מצפה מדהים, מומלץ לכולם לטייל. אחרי שאני קובע לי פגישה עם ינקי במינהל מקרקעי ישראל, לומד את החומר לעומק וכותב על זה, מתברר שהראשון שהגה את זה, אתה יודע מי זה? בן-גוריון. הוא אומר: תדעו לכם – הוא כותב את זה בשנת 1951 – יבוא יום ואנרגיית השמש, אפשר יהיה לנצל אותה – אין היום, מדעית, כלי – ועם זה ליישב את הנגב. אמרתי שאני בא עם יכולת תקציבית, אליה וינטר, עם חזון של בן-גוריון, ואני בא לשגע את ינקי קוינט. אמרתי, על הדרך אני עושה את זה. קבעתי איתו פגישה, קיבל אותי מאוד יפה, הייתה פגישה מעניינת, ואז אמרתי לו: אני רוצה שתאפשר לי להקצות לכל רשות מקומית פריפריאלית או קו עימות 1,000 דונם, כמו שנותנים לקיבוצים. הוא אמר לי: למה אתה חושב שאני אתן לך? אמרתי לו: כי זו ציונות. אמר לי: לא, אני יכול לעשות מזה כסף. אז שאלתי אותו כמו ידיד טוב: אבל מה לעשות כסף? בעשר השנים האחרונות כל יישוב כזה זה 15 מיליון. כמה מקומות עשית? הוא אומר לי: אפס, כי ראשי המועצות מתנגדים, כי הם לא מקבלים על זה אפילו ארנונה. למה שהם יקצו קרקע שלהם לטובת מישהו שלא משלם להם ארנונה? מה הם מרוויחים מזה? הוא אומר לי: לא יקרה. חזרתי לאליה, אמרתי: אליה, תקשיב, לא הצלחתי, אבל יש לי דרך אחת שבזה אני מבין יותר מינקי. הוא אומר לי: מה? חקיקה. אמרתי: זה התחום שלי, תחום המשפט. מייד כתבתי טיוטה של החוק, שלחתי לאליה, דיברתי עם ראש עיריית דימונה, אופקים, מגדל העמק, מעלה אדומים. אמרו לי: משה, לך בכוחך זה ותלך. ובאמת, התחלנו לחוקק את החוק. קרויזר – זה ועדת הפנים של קרויזר. העברנו את זה לקריאה טרומית. קרויזר באמת סייע לנו בכל מאודו לקדם את זה כמה שיותר מהר. אני מגיע לוועדה, מינהל מקרקעי ישראל – ראה איזה פתע – אומרים לי: אנחנו בעד; הייעוץ המשפטי אומר: משה, אנחנו בעד. אמרתי: אבל תקשיבו, אמרו לי – אמרו לי: לא, אנחנו היום שינינו מגמה, הבנו שאתם רוצים, אנחנו בעד. יש לנו רק, אליה, בקשה אחת קטנה קטנה קטנה, פיצית, מילה, מילה, ואנחנו איתך עד הסוף. אתה מבקש 1,000 דונם – קיבלת. במקום לכתוב "מינהל מקרקעי ישראל מקצה", תכתוב "מינהל מקרקעי ישראל רשאי". רק "רשאי". כולם בוועדה הנהנו, אמרו כאילו בסדר. ואז אני אומר להם: אתם פקידים שקרנים. אם אני כותב "רשאי" בחוק, כמה קרקעות יקצו? אתה איש מועצות מקומיות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אפס. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> אפס. אמרתי: תגידו, אתם לא מתביישים? למי אתם משקרים? אני הייתי פקיד יותר מכם, אני מכיר את המערכת, ולמי? וגם בסוף – אז אתם לא תיתנו, מי יפסיד? אתה מבין שאם אני מוסיף 15 מיליון לאליה וינטר ו-15 מיליון לנכדים שלי – גילוי נאות: בירוחם, 15 מיליון למחלקת חינוך, אתה יודע כמה ספורט, כמה קונסרבטוריום, כמה תיאטרון? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> דרך אגב, אולי ראש המועצה יודע – אני התחלתי את זה בקואליציה, כשהייתי בה, לגבי מגרשי ספורט, והיום - - - << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> קירוי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אצלך הכול מקורה? זה הולך ונעשה בכל הארץ, זה מדהים. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין? עכשיו, 15 מיליון, שאלתי את אליה, זה התקציב שלו, של החינוך. עכשיו, קח את כל התקציב, תכפיל אותו, ולא השקעת שקל, כי הוא לוקח את זה מיזם מקומי. עכשיו, תבין, כשאתה קודח נפט או גז, מה שהוצאת – הוצאת, אין. פה, מה שלא לקחת מהשמש – הפסדת. אבל מה לעשות, הפקידים במדינת ישראל, משטר הפקידים, לפעמים הם אנשי חלם. הם לא רואים. תמיד אני אומר: תזכרו, גם לכם יש ילדים, גם לכם יהיו נכדים בירוחם, גם לכם – לי יש חובה, כמי שהמשפחה שלו מבית שאן, חובה מוסרית לפריפריה. לפעמים שכחנו אותם. אנחנו אנשי המרכז, והחובה שלי לתת את ארגז הכלים שאני קיבלתי ונתתי לילד שלי, שהנכד שלי, שהנכד שלך, שהנכדים של כל ירוחם, כל בית שאן, כל שדרות, כל נתיבות, יקבלו את זה ויגיעו למקומות הכי רחוקים, יגיעו לשמיים, בזכות מי? בזכות השמש והקדוש ברוך הוא. אז אני אומר, אנחנו עכשיו מעבירים את זה בקריאה ראשונה. אני גם מודה לאופוזיציה שתומכת בחוק הזה, כי אנחנו רבים פה על המון דברים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נעביר את זה שנייה ושלישית בקדנציה הבאה. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, נעביר את זה עכשיו. למה? יש לנו חודש? חודש. אין בעיה, החוק כבר די בנוי. עם ייעוץ משפטי, עברנו עליו, של הכנסת. אין סיבה שלא. תחשוב, יתרחב בשנה, זה 15 מיליון כל עיר. למה? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יעשו איתך משא ומתן, יגידו לך: מח"ש או זה? << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> גם וגם. אני יהודי. גם וגם. אז אני אומר, לסיום, תודה לאליה על החזון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז איפה זה יהיה? במצפה רמון. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הפריפריה. מצפה רמון, מגדל העמק, בית שאן, טבריה. זאת אומרת, זה מוגדר בקריטריונים, אבל כל הפריפריה יקבלו את הזכות הזאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> באמת, תודה לאליה שככה שהצטרפתי לחזון שלו; תודה לקרויזר, שעזר לי לקדם את זה בוועדה בניגוד לכל הסיכויים; תודה לרשות, תודה שהם אמרו לי לא. אני אמרתי לעצמי: כשאתם אומרים לא, אני אעשה כן, ובעזרת השם, אני רוצה שאנחנו נגזור את הסרט לא לשדה הסולרי, זה לא מעניין אותי – לעוד בית ספר, עוד תיאטרון, עוד אולם ספורט. תזמין אותי ואת דוידסון. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יישר כוח. אני אקח אותך למשהו שאני רוצה. אני רציתי מאוד – מכיר את זה כראש מועצה ברשות מקרקעי ישראל – שייתנו 1% למגרשי ספורט. לא היו מוכנים. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> זה פקידים. זה פקידים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> גם אם יש לך כסף של קול קורא, הוא יודע את זה טוב מאוד. לבצע את זה – בעייתי. << דובר_המשך >> משה סעדה (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אולי נצליח בעתיד. תודה רבה לחבר הכנסת סעדה. אני צריך לקרוא את כל השמות? חמד עמאר, ראשון. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. הינה, יש לנו אותו. נאור, אתה מדבר? מיקי לוי מדבר? אופיר בטח לא. אני אשלח לטלי גוטליב הודעה, אם היא רוצה לדבר את שלוש הדקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימנו בוועדת הכלכלה – ביטוח לאותן חברות, נושא הביטוח לחברות שנדרשות לשלם פרוטקשן. היית נוכח בדיון. זה דיון שלישי שאביגדור ליברמן מוביל, כי אותן חברות שנדרשות לשלם פרוטקשן – אם הם לא משלמים שורפים להם אוטובוסים, שורפים להם את העסק. חברת ביטוח לוקחת צעד אחורה ואומרת להם: אני לא מבטחת אתכם, אין לכם יותר ביטוח, והמדינה בנושא הזה לא עושה שום דבר. הניתוק שהיה בוועדה כשנדרש ונשאל נציג של המשרד לביטחון לאומי מה המשרד עושה בשביל להגן על אותם אנשים שבאים ואומרים לו, מגישים תלונה שדורשים מהם פרוטקשן – מה המשרד עושה בשביל להגן עליהם? ומה הייתה התשובה? התשובה הייתה שהמשרד לשוויון חברתי מכין הצעת חוק בנושא. מישהו יודע כמה - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> המשרד לשוויון חברתי מכין הצעת מחליטים של הממשלה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, הצעת חוק. הצעת חוק - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מאי גולן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - שתיתן פתרון לאותם אנשים שמגישים תלונות על פרוטקשן. ניתוק כזה לא ראיתי בחיים. ואני שאלתי אותו: אתה שומע מה שאתה אומר? אתה נציג של המשרד לביטחון לאומי, מדבר על המשרד לשוויון חברתי, שמכין הצעת חוק שהמשרד שלך אחראי על ביטחונם של אותם אנשים. אז אני רוצה להגיד לך, היושב-ראש, ואתה נכחת בדיון: 87% מהקבלנים במדינת ישראל נדרשו לשלם פרוטקשן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שילמו. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 87%. זה לא רק עיוות משילות – זה אין מדינה, אין ממשלה. אין שר. כל נושא הביטחון האישי של האזרח במדינת ישראל היום – אף אחד לא מטפל בו. כי לא מעניין אף אחד. זו לא רק תופעה, זו השתלטות של ארגוני הפשע על החיים האזרחיים במדינת ישראל. ראיתי אתמול סרטון של השר בן גביר – אתמול או היום, לא זוכר. מרוב שאני רואה אותו במדיה, מצטלם ליד מטוס בשדה תעופה ומדבר שם. אני לא יודע איך יש לו זמן לנסוע במיוחד לשדה תעופה, לעמוד, לעשות סרטון ולחזור. אני אומר לכם, בעוד ארבעה חודשים נעיף אתכם מהממשלה הזאת. תעופו. כל הממשלה הזאת צריכה לעוף, ונחליף אתכם, ונחזיר את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל, ונטפל בכלכלה של מדינת ישראל ובביטחון של מדינת ישראל, וכל נושא הפרוטקשן לא יהיה. יש לנו את היכולת לעשות את זה, ונעשה את זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו יהיה נאור שירי. משה אבוטבול, אתה תהיה אחרי מיקי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, היום השתתפתי בדיון בוועדה למגזרים ציבוריים על חקיקת חוק ההונאה בכשרות. ועדה למיזמים ציבוריים, ניחא. אמרה היועצת המשפטית לממשלה כי זה פגם מהותי שהחוק הזה הועבר לוועדה הזו במקום להיות נדון בוועדת חוקה או בוועדת הפנים, ניחא. יכול להיות שזה יהיה איזה עקב אכילס, אם נצטרך לפנות לבג"ץ. במה באה הוועדה לדון? יש לי ויכוח קשה עם חוק הכשרות שהוגש. למעשה, הרבנות הראשית מבקשת לקבל בלעדיות בנושא הכשרות. הרפורמה של חבר הכנסת מתן כהנא הביאה לתחרות בשוק בנושא הכשרות. הרב הראשי לישראל, הרב קלמן רבינוביץ' – "מכובדי", מה שנקרא – משמש גם כרב העיר נתניה – אתה תושב נתניה – ונתן אישורי כשרות על פי הרפורמה הקודמת בכשרות, של מתן כהנא. היום הופיע בכנסת כבוד הרב בוועדה למיזמים ציבוריים ותמך בביטול הרפורמה. מדהים. הוא עובד ארבע שנים, חמש שנים וחצי על פי הרפורמה, עובד בנתניה, והינה, הוא מבקש לבטל אותה. אדוני היושב בראש, יש ארגונים רבים שממונים על מתן תעודות הכשרות, מעל 20: בד"ץ בית יוסף, בד"ץ מצד המפלגות האשכנזיות, העדה החרדית, כל כך הרבה בד"צים. מה לכם לנגוע עכשיו ברפורמות? מה קרה? מה זה מפריע לכם? הרפורמה של מתן כהנא, אולי היא לא מושלמת וצריך היה לתקן אותה, אבל היא אפשרה תחרות, היא לא אפשרה בלעדיות לרבנות הראשית. יש כל כך הרבה ארגונים שנותנים תעודת הכשר. וראה זה פלא, הרב הראשי לישראל, האשכנזי, הרב קלמן, מחזיק גם בתואר הרב הראשי של נתניה. אין לנתניה רב ראשי מאז שמונה לרב הראשי לישראל, נדמה לי מעל שנתיים וחצי או שלוש שנים. הוא מחזיק בלשכה, זה נוח. זאת ועוד, הוא נתון בניגוד עניינים, והוא דאג לבן שלו – בסדר – להיות משגיח כשרות באחד מבתי המלון בעיר נתניה. זה נראה תקין? אם אתה רוצה לראות ניקיון כפיים, תעביר את זה למישהו אחר, לרב אחר. ולכן אני אומר משפט אחרון, לא שמתי לב שהזמן שלי נגמר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני שמתי לב. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. ב-26 בנובמבר 2024 שלח חבר הכנסת מלכיאלי, אז תוארו שר הדתות, פנייה לרב, לכבוד הרב: אנא מנה רב ראשי לעיר נתניה. זה מריח מסריח. מאז יצאו שלושה מכתבים. המכתב האחרון, מכיוון שאין שר, יצא מאת מנכ"ל משרד הדתות: אנא, כבוד הרב הראשי לישראל, מנה רב ראשי לנתניה, תפרוש מתפקידך. זה לא כשר, תרתי משמע. זה מסריח. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, ואחריו יהיה חבר הכנסת נאור שירי. נכבד את המשפחה של איתן גינזבורג. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> של היועץ שלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> של היועץ שלך. נברך אותם. שלוש דקות. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, כמובן, ברכות על עצם הצעת החוק של רשות מקרקעי ישראל להקצאת קרקעות מהרשויות המקומיות למתקנים לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת. זה דבר מאוד מאוד חשוב, ולדעתי, ככל שנפתח יותר ויותר את התחום הזה, ייטב לכולם – גם לנו, גם לנושא של איכות הסביבה וגם לנושא של איגום משאבים בנושא של אנרגיות, לשלב אותן בכל תחומי החיים. אני רואה בכך חשיבות מאוד מאוד גדולה וענקית, בנושא הזה. בעבר, לפני כ-15 שנים, אירחתי את נשיא גרמניה מר כריסטיאן וולף בעירנו בית שמש. שם הבאתי אותו לחנוך ולבקר במפעל הייצור והפיתוח של סימנס שהוא פתח אצלנו בבית שמש באזור התעשייה. ושם באמת הוא ביקר במערכות התרמו-סולריות של התאגיד הענק הגרמני, ושם הוא גם קיבל מראשי המפעל תדרוך על כל שלבי הייצור של תחנות הכוח בעיר בית שמש. אני לא אשכח את דבריו החמים שהוא אמר שם לאחר הביקור. נשיא גרמניה אמר בנאומו אליי: ההשקעה במפעל היא הגדולה ביותר שגרמניה עשתה אי פעם בחברה טכנולוגית ישראלית. כל זה היה בשנת 2010, בנובמבר, סוף נובמבר, כשהייתי ראש העיר בעיר בית שמש. אני רק רוצה לומר שברוך השם, הדברים במדינה מאז מתקדמים בצורה נפלאה, וגם מסייעים. אחד מהדברים החשובים שעשינו – שגם קידמנו את הגגות הסלולריים בבתי ספר, מוסדות ציבור. גם בתפקידי הקודם, כסגן שר החקלאות, חיזקנו את החקלאים שרוצים לייצר חשמל ולהיעזר בכך גם במקומות שלא מפריעים לגידולים החקלאים. וכן, אני חייב לציין שהדבר הזה אפילו מסייע לנו, לכל שומרי השבת, בנושא של שמירת השבת, ובהחלט האנרגיה הזאת יכולה להחליף את כל אותם גנרטורים שפזורים ומצויים בעולם התורני. כשהם רוצים חשמל כשר, אז היום, ברוך השם, הרבה מגגות מבתי הכנסת הפכו להיות לגגות סלולריים, והם גם מקבלים תשלום עבור החשמל וגם נשארת להם איזו תשואה נאה כדי להחזיק את בית המדרש. לכן אני תומך כמובן בחוק, בהצעת החוק, ויחד נחזק את הנושא הזה, גם בשביל איכות הסביבה, גם שמירת השבת וגם הכנסה טובה למדינה. תודה רבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך על החוק, למרות שבגילוי נאות, אני חושב שהפתרון האנרגטי של העולם מצוי באנרגיה גרעינית, אבל אפשר לדבר על זה. אני לגמרי בעד לייצר אנרגיות נקיות יותר, חדשות. לא משנה, לא ניכנס לזה. לא על זה רציתי לשוחח. היום התקיים דיון, היום ואתמול הכנסת כמרקחה. זה התחיל מחדר ועדת המדע והטכנולוגיה והמשיך לוועדת הכנסת, הדיון בחסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב. האירוע הזה הוא כביכול סמי-משפטי, אבל האירוע גמור, זה לא רלוונטי בכלל. אף אחד לא ישנה את דעתו כנראה, לא מהקואליציה, אולי גם לא מהאופוזיציה. אבל נראה שהסיפור הזה הוא באמת גמור, היא תקבל את החסינות שלה. במשך שבע שעות ברוטו וחמש שעות נטו שטחה חברת הכנסת גוטליב – שיש לציין שהיא מוכשרת, ויש אף שיגידו תיאטרלית – אלף ואחד טיעונים, באמת. ואני הייתי בטוח, אגב, הייתי בטוח שאני אגיע וואללה, יהיה פה איזה טיעון משפטי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה עם הטיעון שלי? השקעתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אבל אתה לא טלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה לא תיאטרלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי אתה יושב ליד טלי, אולי אתה רוצה להיות טלי, אולי אתה הולך כמו טלי, אבל אתה לא טלי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא טלי, אבל טענתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא טלי. אני מדבר על טלי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אבל אני חלק, חבר כנסת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חצי מהטיעונים שלך לא היו לעניין, סעדה. חצי מהטיעונים שלך לא היו לעניין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אתה חבר כנסת, אני יודע. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תפרגן על הטיעון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אפרגן למה? דיברתי על טלי, לא עליך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נאור, חצי מהטיעונים שלו לא היו לעניין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. היה לך טיעון אחד שאני חושב שאיסמן, פרקליט המדינה, רצה לענות לך ולא ממש היה ניתן, לגבי כמות הנחקרים. אבל זה לא האירוע. תן לי עוד 30 שניות, אחרי זה אני אנסה לדבר מהר. אם אתה הגון לפחות עם עצמך, ברמה המשפטית, כטיעון משפטי – אפס טיעונים. היה שם הרבה על רונן ברגמן, ועל הנובה, ועל טייסי חיל האוויר, ועל אמ"ן ועל שב"כ ועל מוסד, ועל שיחה שיורטה בין המודיעין האמריקאי למוסד. הטענה המרכזית – אני רוצה לסבר את האוזן של כולם, כי זה מלא מלא פרטים. הטענה המרכזית של טלי גוטליב היא שהיה אירוע של בגידה שכולם רקמו. כל ראשי הארגונים רקמו מזימה להפיכה כנגד ראש הממשלה, וכתוצאה מזה קרה 7 באוקטובר. זו הטענה המרכזית. אני רוצה לומר לכם במשפט ב-30 שניות שייתנו לי: טלי גוטליב סיכנה את ביטחון המדינה. היא הפקירה שם של סוכן שב"כ שאסור על פי חוק. לא סתם אסור בפרסום על פי חוק – יש משמעות לשם שלו, יש משמעות לפעילות שלו, יש משמעות למשפחה שלו, יש משמעות לביטחון שלו. יש משמעות. אם לטלי גוטליב היו קוראים טאלב, אם טלי הייתה טאלב, היו תולים אותו פה בארבע וחצי דקות דיון, אם היו קוראים לה טאלב. אבל לטלי יש חסינות, ולטלי יש רוב, והרוב פה קובע. גם אירוע פסיכוטי באמת, שמישהו עושה עבירה – הוא עשה עבירה, עשה, הפקיר את ביטחון מדינת ישראל. נקודה. אם היו קוראים לה טאלב, היא הייתה מודחת היום מהכנסת, במקרה הטוב, אגב, אני לא בטוח שהיו מאשרים לה אפילו מונית, לטאלב, אבל טלי היא פריבילגית, כי יש להם רוב. יש להם רוב למעונות, יש להם רוב לחוק-יסוד: לימוד תורה, יש להם רוב אפילו למנות את מבקר המדינה, שהוא היה עורך דין פרטי. יש רוב, ולפיכך יהיה רוב גם לתת עיר מקלט לעבריינים בדוגמה של הדיון בכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נגמר הזמן. חמש דקות הוא מדבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגמר הזמן, נכון. נגמר הזמן. בסדר גמור. אתם רוצים שאני ארד – משפט אחרון. אם את רוצה שאני אעלה בהסתייגויות של שנייה-שלישית, תמשיכי להגיד לו: תן לו לסיים. אני יכול לעלות, אז תני לי לסיים בעשר שניות. בסדר גמור. משפט אחרון. יש לכם רוב – אתם צודקים – להעביר את כל מה שאתם רוצים, אבל הרוב הזה ישתנה. אתם ממשלה של אלפקות, לא פחות – פשוט יורקים על הציבור. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אנחנו סיימנו את הדוברים. אין פה דוברים, נכון? אין מישהו שדילגתי עליו. אני מזמין את חבר הכנסת משה סעדה, אם הוא רוצה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> משה, לא צריך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא צריך. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למתקן לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. אני אמתין לכם, אני סבלני. אני עוד לא הפעלתי את זה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למתקן לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16) (הקצאת קרקע לרשות מקומית למתקן לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אני מקווה שזה יסתיים בקרוב. ברכות לראש מועצת מצפה רמון. נבוא לביקור גם. << הצח >> הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' מ/1736, פ/1662/25, פ/4093/25; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' כ"ה, ישיבה 165, מושב ראשון, חוב' ל', ישיבה 84, מושב שני, חוב' י"ד, ישיבה 137; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (תביעות לתגמולים והטבות של נכי כוחות הביטחון, נפגעי פעולות איבה ומשפחות שכולות), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יונתן מישרקי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אין על היושב-ראש שלנו. אין. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אין הסתייגויות? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אין הסתייגויות, כולם בעד. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת הנכבדים, חברות הכנסת, פצועים ונכים יקרים, עם ישראל, אני מתכבדת להביא בפני כנסת ישראל לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא ההגנה לישראל, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה), התשפ"ו–2026. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק ממשלתית שאליה מוזגו שתי הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יונתן מישרקי, יואב סגלוביץ' ונעמה לזימי. השילוב הזה של הממשלה והפרלמנט, קואליציה ואופוזיציה גם יחד, מייצג קונסנזוס לאומי עמוק. אני מציגה בפניכם היום חוק שמבקש לעשות צדק היסטורי – אי-אפשר לתאר כמה הוא חוק היסטורי, נכון, מיכאל? עם נכי צה"ל וכוחות הביטחון שחירפו את נפשם על מנת להגן על ארצנו, ועם אזרחי ישראל נפגעי פעולות האיבה. תכליתה המרכזית של הצעת החוק היא למנוע גביית שכר טרחה מופרז תוך ניצול לרעה של אותן אוכלוסיות, במטרה ברורה – להשאיר את חלק הארי של הגמלאות שהמדינה משלמת להן בידיהן. הגמלאות הללו מיועדות בראש ובראשונה לשיקומם, לרפואתם ולכלכלתם של הפצועים. יחד עם זאת, החוק מבטיח שמי שחפץ בייצוג משפטי או בסיוע מקצועי בהגשת תביעה נגד משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי, יוכל לקבלו בתנאים הוגנים. חברי הכנסת, הבעיה של גביית שכר טרחה מופרז תוך ניצול פערי מידע וחולשה איננה חדשה. כבר לפני כעשור קבעו בחוק הביטוח הלאומי הסדר המגביל את שכר הטרחה הנגבה מנכים בהליכים מול הביטוח הלאומי. גם לגבי נכי צה"ל הוגשו כמה הצעות חוק בכנסות שונות, אולם משמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, התופעה קיבלה ממדים נרחבים ומדאיגים, והעיוותים שהיא גורמת התעצמו לאין שיעור. במהלך הדיונים הממושכים בוועדת העבודה והרווחה שמענו עדויות קשות שמרעידות את הלב. שמענו על נפגעי איבה שהוכרו באופן אוטומטי על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת מסלולים מהירים, ולמרות זאת נפלו כטרף קל בידי חברות למימוש זכויות או עורכי דין שהחתימו אותם על הסכמים המחייבים בשכר טרחה מופרז שאינו הולם כלל את העובדה שהזכויות ניתנו ממילא. שמענו על מקרים מזעזעים שבהם נפגע נדרש להמשיך בהליכים לקבלת דרגת נכות קבועה אף על פי שסבר והרגיש שהדבר פוגע פגיעה אנושה בשיקומו הנפשי, רק משום שהדבר יאפשר למייצג לקבל נתח גבוה יותר. שמענו על נכים שביקשו לבטל את עצם ההכרה בהם כנכים משום שחיוב שכר הטרחה היה כה גבוה עד שהכניס אותם לחובות עתק שלא יוכלו לצאת מהם. זו נשמעת לכם הזיה? זו מציאות. זו המציאות. בפני הוועדה הופיעו נכי צה"ל עם פגיעות קשות וניכרות לעין, כמו קטועי רגליים, שהוחתמו ממש סמוך לפציעתם, במיטות חוליים, על חוזים דרקוניים. הופיעו צעירים מקרב שורדי המסיבות שהיו במצב של חולשה, תחת השפעה קשה של הטראומה הבלתי-נתפסת שעברו, ושודלו ופותו לחתום על הסכמי שכר טרחה הזויים, וכעת משועבדים לחובות עצומים עבור זכויות שהיו מקבלים בכל מקרה. הוועדה נחשפה לפעילות של רודפי אמבולנסים בבתי החולים ובבתים מאזנים וללחץ בלתי פוסק שהופעל על פצועים לחתום על הסכמים אלו. אני רוצה להבהיר בצורה חד-משמעית ביותר, כפי שהדגשתי לא פעם בוועדה: רובם המכריע של עורכי הדין בארץ, ואף חברות רבות של מימוש זכויות, עושים את עבודתם נאמנה, ביושר, ומתוך תחושת שליחות עמוקה. עורכי הדין ומייצגים זכאים לקבל תשלום הוגן ומתגמל על העבודה והמומחיות והידע שהם מעניקים לטובת הלקוח. אולם, לצערי הרב, קומץ של סוררים ונצלנים צבעו בצבעים קודרים את השוק כולו. אודה ולא אבוש, ציפיתי בכל העת כי לשכת עורכי הדין תפעל בעצמה, בכללי האתיקה ובכלים אחרים שעומדים לרשותה, כנגד אותם עורכי דין שסרחו ותקבע כללים ברורים, אולם זה לא קרה, והיה עלינו לפעול כמחוקקים. חובתי כמחוקקת, ובפרט כמי שמאמינה בלב שלם בעקרונות השוק החופשי – בקפיטליזם חומל, אני קוראת לו – ובכך שהמדינה איננה צריכה להתערב בכלל בחוזים שבין האזרח לאזרח, הייתה להכיר בכך שנוצר כאן כשל שוק מוסרי וצרכני עמוק. במקום שבו אין בחירה חופשית אמיתית, במקום שבו מנצלים מצוקה אישית קיצונית ופערי המידע מובנים, התערבות המדינה היא הכרחית וצודקת. על כן, הוועדה דנה ארוכות וגיבשה הסדר מאוזן ומידתי, המבוסס גם על חוות דעת כלכליות של רואי חשבון מטעם משרד המשפטים, אשר נבחנו ועודכנו פעם אחר פעם בהתאם לדיונים וקולות מהשטח. חשוב לי להבהיר מעל במה זו, החוק אינו קופא על שמריו. הוא כולל מנגנוני ריכוך והתאמה משמעותיים. הוא מתיר פתח וגמישות מלאה לעתיד. החוק מסמיך את שר המשפטים לתקן ולעדכן את הסכומים המרביים הקבועים בו, וכן לקבוע תעריפים מרביים בעד טיפול בקבלת תגמולי קיום או בקשות לזכאויות אחרות שאינן מוסדרות כעת, אבל כל עוד לא יותרו התשלומים האלו בתקנות, חל איסור לגבות עבורם – דבר המונע פיצול בקשות או הגשת הליכי סרק. הצעת החוק מבחינה באופן מחושב בין ייצוג בידי עורכי דין לבין טיפול באמצעות חברות למימוש זכויות, בהתאם למידת התרומה, האחריות המשפטית ומספר שעות העבודה הנגזרות מכך. כמו כן, ההסדר מותאם לשלבי הטיפול השונים בין מי שמלווה את התהליך מהבקשה הראשונית ועד הוועדות הרפואיות, כולל הוועדות הרפואיות, לבין מי שמצטרף רק בשלב הוועדות הרפואיות או הליכי ההחמרה, בדיקה מחדש או נכות מוסבת. רובו המכריע של שכר הטרחה מותנה בהצלחה במטרה ליצור זהות אינטרסים בין הנפגע הפצוע לבין המייצג. שכר הטרחה יגדל רק כשיש תועלת לפצוע. בצד זאת, כדי להבטיח שכר הוגן ולתמרץ טיפול גם במקרים מורכבים ובנכויות זמניות או החמרות קטנות, נקבעו דמי פתיחה המשולמים בכל מקרה, והחישוב נעשה לפי אחוזי נכות משוקללים. ואלה עיקרי הסכומים והתקרות שנקבעו בחוק: דמי פתיחת תיק – עבור נכי צה"ל וכוחות הביטחון – עד 4,000 שקל בייצוג בידי עורך דין, ושני שלישים מהסכום הנ"ל ללא ייצוג; עבור נפגעי פעולות האיבה, ששם ההליכים פשוטים יותר – עד 2,000 שקל בייצוג על ידי עורך דין, ושני שלישים מתוכם ללא ייצוג. דמי פתיחת התיק אינם מותנים בהצלחה, וניתנים לגבייה ממועד החתימה. שכר הטרחה בדרגות נכות של 20% ומעלה, המזכות בתגמול חודשי קבוע – בהליך הכולל הכרה וגם ייצוג בוועדות ישולמו עד 16,000 שקל שכר טרחה עבור 20% הנכות הראשונים, ותוספת של 800 שקל לכל אחוז נכות מעל ה-20% הראשונים. בחברות למימוש זכויות התקרה תעמוד על שני שלישים מהסכום הנ"ל. שכר טרחה בדרגות נכות של 10% עד 19%, שלא ניתן בהם תגמול חודשי קבוע אלא מענק חד-פעמי – ישולם סך של 7,360 שקלים בעד 10% הנכות הראשונים, ותוספת של 600 שקלים לכל אחוז נוסף בייצוג על ידי עורך דין, וללא ייצוג של עורך דין התקרה תהיה שני שלישים מהסכומים הנ"ל. שכר טרחה בנושאים מורכבים – במקרים של הכרה הכרוכה במורכבות מיוחדת, בדרגת נכות של 10% לפחות, יתווסף סך של 8,000 שקל לתקרה, כדי לתמרץ טיפול במקרים קשים. לכל הסכומים שקראתי עד עתה יתווסף כמובן מע"מ כחוק. החוק קובע גם תקרה להליכי ערעור שונים כדי למנוע הליכי סרק. יחד עם זאת, ערעורים עקרוניים שעניינם עצם ההכרה בנפגעי איבה ובנכי צה"ל וכוחות הביטחון – כל אלה נותרו מחוץ להגבלת התשלומים בשל מורכבותם של ההליכים, המורכבות המשפטית הבלתי-רגילה, אך יחולו עליהם כמובן חובת השקיפות וההוראות הצרכניות המחמירות. כדי למנוע הסדרי גבייה דורסניים וריביות נשך שדוחפים נכים רבים לחובות, קובע החוק כי למעט דמי פתיחת תיק לא ניתן לגבות תשלום לפני המועד שבו הנכה החל לקבל בפועל את הכספים מהמדינה. יתרה מכך, בנכויות של 20% ומעלה, שבהן הסכומים גבוהים ביותר, המייצג מחויב להעניק פריסה של 60 תשלומים חודשיים לפחות, ללא תוספת ריבית או הצמדה. החוק מטיל חובות צרכניות רחבות להגנת הנכה ובני משפחות של נספי - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי כמה בסוף הוא משלם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה תלוי, יש מדרגות. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> זה מדורג. השאלה אם מהתחלה ועד הסוף. זה יכול להגיע במקרים קשים ומורכבים, בוא נניח, גם ל-100,000 שקל. אבל בסוף זה מדורג וזה קבוע, ויש סכומים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עד 20% זה 16,000 שקלים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עד 20% של נכות? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> כן, כן. מ-20% נכות ומעלה, הנכים מקבלים תשלום חודשי קבוע. מתחת ל-20%, זה מענק. אז גם בהתאם לכך קבענו את שכר הטרחה. אבל המהות פה הייתה שאנחנו לא נכנסים לפי כמה מקבל הנכה, כי הוא יכול לקבל גם סכום גדול, אבל זה לאורך כל חייו, כי הוא צריך את זה לשיקום, אלא על שעות העבודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא סכום קבוע? הכנסת התערבה לפני כמה שנים בשכר טרחה של עורכי הדין כאשר מאן דהוא מוכר דירה. הסכומים שלקחו היו מטורפים. בסוף קבעה הכנסת 0.5% תשלום משווי המכירה של הזה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אבל התהליכים הם אחרים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו אני הולך להתלבש על המתווכים. למה? הגיעו ל-2% ו-2.5%. זוגות צעירים – הבן שלי הולך לשכור דירה בתל אביב, שכירות של חודשיים מבקשים ממנו. חודשיים. זוג צעיר. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> קודם כול, לגבי המתווכים יש חקיקה, והיא קובעת 2%. אבל שכר טרחה לגבי עורכי דין – ההגבלה הייתה רק לגבי קנייה מקבלן. לא - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה הלך לכל השוק. כל השוק 0.5%. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> כן, כן. אני רק רוצה לומר שפה הנושא הוא הרבה יותר מורכב, ולכן יש כאן תהליכים. אני רוצה גם להגיד עוד דבר שהוא נורא חשוב וכל הזמן עמד לנו בראש: אנחנו לא רוצים לקבוע שכר טרחה מאוד נמוך, שאז במקרים המורכבים לא ילכו לעבוד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא ירצו לעבוד בזה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> נכון שמצד זה אנחנו גם נותנים סיוע משפטי חינם לחלק מהנכים, אבל בסוף אני רוצה כן להשאיר לנכה את האפשרות ללכת לשוק הפרטי וכן לקבל ייצוג בשוק הפרטי. הוא לא רוצה את החינמי. ועדיין אני רוצה שיבואו עורכי דין טובים וראויים. ולכן, האיזון היה כל הזמן בין האינטרסים השונים, ואני חושבת שכן הגענו לאיזושהי נוסחה נכונה וטובה, ובעיניי אפילו מדויקת. אני כן רוצה לקרוא משהו שהוא נורא חשוב, וזה בעצם החובות הצרכניות שחלות גם על הנכים, גם בתביעות של נכים, וגם בני משפחות נספי צה"ל ופעולות האיבה. כלומר, אלה חוקים נוספים. ומה שקבענו בצורה חד-משמעית, שחובה למסור טיוטת חוזה ודף מידע ברור שבעה ימים לפני החתימה, זה must. אי-אפשר לוותר על זה. זכות חזרה מהחוזה, גם אחרי שהוא נחתם – שבועיים ללא דמי ביטול. התניות מקפחות המגבילות פנייה לערכאות – ראינו מקומות של חוזים מזעזעים שבהם אסרו על הנכה לפנות לבית המשפט. אמרו לו: לא, אתה לא יכול לפנות לבית המשפט נגדנו. ממש הצרו את צעדיו. ולכן, התניות מקפחות המגבילות פנייה לערכאות או קובעות פיצויי ביטול מוגזמים יהיו מבוטלות מעיקרן גם לגבי הסכמים שנכרתו בעבר. הנכים יוכלו להסתייע במערך הסיוע המשפטי של משרד המשפטים לצורך עמידה על זכויותיהם על פי חוק זה. יש עוד נושא אחד מאוד מאוד חשוב, חברים, וכדאי שתשמעו. החוק מתמודד באומץ עם חובותינו המוסרית כלפי מי שחתמו על הסכמים דרקוניים מאז פרוץ המלחמה ועד ערב תחילתו של החוק. לא יכולנו לעמוד מנגד מול עושק של אנשים פגועי נפש וגוף בשעתם הקשה ביותר. ולכן, החוק חל תחולה רטרואקטיבית. מיקי, תקשיב רק לזה כי זה באמת יוצא דופן, וזה לא פשוט בכלל. החוק קובע תחולה רטרואקטיבית על הסכמים שנחתמו לאחר שמחת תורה התשפ"ד. הוא מגדיר סכום מופרז מהו – בעצם סכום העולה על 140% מהתקרה או מעל 11,200 שקל בנכות זמנית עם עורך דין, ושני שלישים ממנו ללא עורך דין. סכום מופרז שנקבע – יידרש המייצג להשיבו או לקזזו ככל שיש ממה. הוועדה הייתה מודעת היטב לחריגותה של החלה רטרואקטיבית ושקלה אותה בכובד ראש ובמידתיות. לכן נקבעו מנגנוני ריכוך ואיזון. אני שוב אומרת ומדגישה את העניין: כן, אנחנו קבענו בחוק הזה שעורכי דין יצטרכו להחזיר שכר טרחה, אם הם גבו את כל הסכום והוא היה סכום מופרז, קרי, 140% ממה שקבענו פה כתקרה. מהם מנגנוני הריכוך? הסכום המוגדר כמופרז גבוה משמעותית מהתקרה העתידית, כמו שאמרתי – 140% ממה שנקבע כתקרה; ההסכם מצומצם בזמן ובתוכן ואינו חל על מענקים; חובת ההשבה אינה אוטומטית אלא דורשת פנייה אקטיבית מהפצוע ומהנפגע; אישרנו פתח מלא למייצגים לפנות לבית המשפט או לבית הדין כדי להוכיח כי בנסיבות העניין, הסכום איננו מופרז או שההשבה אינה צודקת. חברי הכנסת, הצעת החוק הזו שופרה, עודכנה ולוטשה. היא זכתה בוועדה לתמיכה פה אחד, מקיר לקיר, מצד הקואליציה ומצד האופוזיציה, והיא מוגשת לכם ללא הסתייגויות. הגיבורים שלנו שילמו בגופם ובנפשם למען ביטחון כולנו, והם זקוקים להגנה הזו, להגנה שלנו, וזו חובתנו המוסרית והבלתי-מתפשרת להעניק להם אותה. אני מבקשת להודות לרשימה ארוכה של משרדים, גופים וכמובן אנשים, וביניהם לחבר הכנסת מיכאל ביטון, שהיה שותף מלא וקידם את החוק יחד איתי בעוז ובבטחה. אז ממש תודה לך, והייתי זקוקה לך בהרבה מקרים, ותמיד התייצבת. וכן, כמובן לשר המשפטים יריב לוין ולמנכ"ל המשרד איתמר דוננפלד; לעו"ד שי סומך ולעו"ד אביטל – יש לה שם משפחה קצת מורכב מבחינתי וקצת קשה לי להגות אותו, אבל בכל זאת אני אנסה – סומפולינסקי, אני מקווה שאמרתי נכון, לעו"ד הדסה אחיטוב ולרו"ח יהודה מלול ממשרד המשפטים; תודה למשרד הרווחה ולמשרד האוצר על השותפות; למשרד הביטחון, כמובן; לרותי פרמינגר – לא כתבו לי פה נכון את המילים – מארגון נפגעי פעולות האיבה; ליונתן בן חמו; לעו"ד ורד מושקובסקי, מנהלת מערך הקליניקות של הקריה האקדמית אונו. תודה לטל גרינברג, בר חי ולתהילה אייאסו מעיר מקדמת זכויות; לרן מלמד מנקודת מפנה; לעו"ד אבישג עוזרד, למי שהשמיעו את קולם של שורדי הנובה ויתר המסיבות, מירב גילי הירש, נועה לוי, ארבל שאולי ועומר לשם, וכמובן כמובן להלומי הקרב המדהימים, שחלקם אולי יושבים פה – אני רואה אותם – שדיברו מדם ליבם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הינה, מיכה כץ נמצא שם. תעשה שלום, מיכה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> מיכה וחגי, בהחלט. אז בהחלט לכם, נדב וירש ושמיר בניטה, יו"רים של הפורום יהלומי קרב; אלון חסון, רמי טוויל, גיא זקן, אביב לוי, מיכה כץ וחגי עזרן, שהיו שותפים כולם לחקיקה הזו מכל הלב והנשמה. וכמובן אם שכחתי מישהו – וודאי שכחתי – אז אני מתנצלת מראש. לבסוף תודה רבה לצוות הוועדה – לענת, מנהלת הוועדה, לאורית, סגניתה, מעיין, נועה, תהילה ומור, וכמובן כמובן ליועצות המשפטיות נעה בן שבת ויעל סלנט, שעבדו כל כך קשה, במסירות, באמת בלילות, בימים – אותו דבר מבחינתן – כל הזמן, כל הזמן עבדו על החוק הזה, ברגישות, שיקול דעת ומסירות אין-קץ. תודה ענקית לצוות שלי, של הלשכה שלי, לשיר, לדור, לאיילת, למיכאל. אני מבקשת מחברי הבית לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת וולדיגר. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך יש בקשות רשות דיבור. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מרדכי מיכאל ביטון. יש פה עוד מישהו שמעוניין לדבר או שאני אתחיל לקרוא את כולם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא צריך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עליזה, עכשיו אני אקרא. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא אחזור אחר הדברים של מיכל על הנימוקים ומרכיבי החוק. אני ארוויח את הזמן לומר תודה מפורטת לרבים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << קריאה >> רגע, תגיד גם לשרית מהביטוח הלאומי, שלא אמרתי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אגיד, אבל אני אגיד מילה אחת מה זה החוק הזה. לפני שבע שנים נבחרתי להיות חבר כנסת. כינסתי דיון חירום על מצבם של הלומי קרב. הקמתי שדולה לנכי צה"ל. הזמנתי את משרד הביטחון, צה"ל וביטוח לאומי לבוא לדיון, ואף אחד לא בא. לא ספרו אותנו. אחרי זה עשיתי חוק להגן על נכי צה"ל בשכר טרחה. חמש כנסות החוק הזה לא עבר. מסע של שבע שנים מתקרב, מאבק של שבע שנים. אנחנו מתקנים עוול של עשרות שנים. היחידים שלא מוגנים בחוק. נכי תאונות עבודה מוגנים בחוק הגבלת שכר טרחה; נכי תאונות דרכים מוגנים בחוק; ניצולי שואה מוגנים בחוק. רק נכי צה"ל האהובים שלנו לא מוגנים בחוק. ואז מסבירים לך עשרות עורכי דין, שמחבלים בחוק הזה שבע שנים, שזה מוצדק שנכי צה"ל לא יהיו מוגנים. רק להם אסור שתהיה הגנה. נכי תאונות עבודה – כן; נכי תאונות דרכים – כן; ניצול שואה – תגן עליו. אבל נכה צה"ל – אל תיגעו, אל תעשו חוק שמגן עליהם. היום החוק הזה מנצח. ואנחנו עוד נשפר אותו, כי הוא לא שלם. ואנחנו מביאים כסף, שהם לא יוציאו כסף מהכיס. בכלל, ממתי נכה צה"ל צריך להוציא כסף מהכיס כשהוא פונה למדינה לקבל את זכויותיו? אז הבאנו את הסיוע המשפטי. ארבע שנים נלחמתי על זה, שמתי את זה ברפורמה כשר. לא ביצעו את זה. עשינו ברדק, ועכשיו 40 מיליון יבוצעו, סיוע משפטי לנכי צה"ל. הם לא יוציאו כסף מהכיס. כדי להביא חוק כזה ולנצח כוחות כלכליים צריך עם ומדינה וממשלה וכנסת ואנשי מופת שיוצאים מהבית לתיקון חברתי, להביא בשורה, וזה מה שעשינו פה – ממש עם ומדינה וממשלה וכנסת וארגוני חברה אזרחית ועמותות, והנכים עצמם שהשמיעו את קולם בכאב, בדמע. אז אני רוצה להודות לשר המשפטים, שהיה אמיץ ראשון – השר הזה, יריב לוין – להביא את החוק עד הסוף, לא לפחד מאף אחד, לא מלשכת עורכי הדין, לא מאף אחד. אני רוצה להודות למיכל וולדיגר, שמיום שנכנסה לוועדה, החוק הזה, שהיה תקוע שנתיים, קיבל טיפול ומעמד בכיר, והינה אנחנו מביאים אותו. תודה לך. תענוג היה לעשות את זה איתך. חטפת מכתבים והכפשות, אבל עמדת כחומה בצורה. לחברי הכנסת שהלכו איתי בשדולה לנכי צה"ל גם שבע שנים – יצחק קרויזר; השר אופיר סופר; יוני מישרקי, המחוקק שהצטרף אלינו; ארז מלול, שבא לכנסת והביא בחוק שלנו, בהסכמה שלנו, הכנסת נפגעי פעולות איבה, להגן עליהם. הוא לא מקבל את הקרדיט, כי הוא יצא מהכנסת וחוזר, אבל הוא הביא את התיקון של נפגעי פעולות האיבה. אני רוצה להודות לבני גנץ, שר הביטחון, שהוביל איתי את רפורמת נפש אחת. שם התחלנו, שם הבנו את הכאב של הלומי הקרב. לחייל שלי מגולני יוסי מוסקוביץ, שברח מהארץ כי גנבו לו מאות אלפי שקלים; לפרופ' יובל אלבשן. << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> הוא היה שר הרווחה, השר מרגי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה אל תגיד לי למי להודות. << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> לא, והוא דחף אותי. אני רוצה בשמי. אני חייב, לפרוטוקול. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> לפרוטוקול, שר הרווחה הסתובב בבתי חולים וראה את הנכים מנפגעי 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שר הרווחה יעקב מרגי. הדבר הכי עצוב שקרה לכנסת הזאת, שהוא הודיע שהוא לא רוצה להיות חבר כנסת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זה לכנסת הבאה, לא לכנסת הזאת. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואם אני יכול לשכנע אותו להמשיך לשרת את עם ישראל עוד קצת, כי אנחנו צריכים אותך איתנו. יוסי מוסקוביץ, החייל שלי, ברח, כי עשקו אותו ולקחו לו את החשבונות, ופרופ' יובל אלבשן נסע ואמר לי: מיכאל, אני אייצג אותו, וסידר את העניינים, ועמד כחומה בצורה מול עורכי דין שעשקו אותו. איציק סעידיאן, לצערי, שילם מחיר, שרף את עצמו, אבל עורר את המודעות לראשונה להלומי קרב, ויצר קשב ציבורי, ופתחנו את הקופה בנפש אחת, הרבה, לצערי, בגלל המעשה הכואב הזה. לימור לוריא היא מנהלת אגף השיקום, והחלפנו את המנהלים, והיא לקחה את התיק הכי קשה במדינה, והיא הודיעה על סיום תפקיד. וזה קשה. מה שאתה מקבל שם זה קשה. אני מצדיע לך, לימור לוריא. ואיתמר גרף, שהיה ממלא מקום ואיתר את לימור – ועשית עבודה מדהימה. אני רוצה להודות לקליניקה המשפטית, לוורד מושקובסקי, שנחושה, ואיתי, לטל בר חי מעיר מקדמת זכויות. משדרות היא באה, מיכל, הידע של שדרות הגיע לכאן לכנסת. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לתהילה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. לארגונים היציגים – לעידן קליינמן מנכי צה"ל; לאייבי מוזס מארגון נפגעי פעולות האיבה; לרותי פרמינגר, שישבה איתנו בוועדות; לעמותת נט"ל המדהימה, שעוד לפני שמישהו ידע איך עובדים עם טראומה, מנעה טראומה וטיפלה בטראומה; יהודית רקנאטי, המייסדת והנדיבה; אפרת שפרוט, המנכ"לית הקודמת, וגלעד נוסבוים, הנוכחי; למנכ"ל "אסופי" אייל מלאכי – צנף, צנחן, אני לא יודע איך אני משתף איתו פעולה, משוגע לא נורמלי, אבל הציל נפשות של עשרות ומאות נכי צה"ל, והביא את זכויותיהם בלי עורך דין. אני מצדיע לך, אייל מלאכי; לחיים הלד, מנכ"ל "לא מפקירים פצועים בשטח"; לעידן גל רזון, מייסד "לוחמים לחיים"; ליערית אשכנזי, מייסדת "צהלי"; לצוות הנפלא שלי שבע שנים – התחלפו עשרה אנשים: שלי סוויסה, ראשת המטה שלי, וראובן דן שכתבו את החוק. שני ירוחמים כתבו את החוק הזה, ובירוחם נולד החוק השני שלי של הוקרת פצועי צה"ל. ירוחם על המפה, שתדעו את זה. ליועצים הפרלמנטריים שעבדו כל השנים, אביה ויגאל, ליאור ונועה, שהובילו. ולהלומי הקרב – לנדב הירש, לפורום "יהלומי קרב"; לעומר לשם, שפעל למען נפגעי פעולות האיבה, שורדי הנובה; לאנשים האמיצים הלומי הקרב שהם חברים שלי, שאני אוהב אותם אהבת נפש, לחגי עזרן, לשמיר בניטה, לעומר אמסלם, למיכה כץ, ליהונתן בן חמו – אתם יצאתם מהבית למען החברים שלכם יום ולילה; לאבי אבוטבול, אבא של פצוע במצב קשה, שלא הצלחנו לפתור את האתגר שהוא רוצה לתת – סיוע בדיור לפצועים במצב קשה; לאלון חסן, שהוא עוד באוהל, שאני לא מצליח להביא לו בית, שאני לא מצליח להכניס אותו לבית, ובשבועות הוא היה לבד באוהל פה בכנסת. אם מישהו שומע את הזעקה הזאת שאלון חסן ייכנס לבית, שהוא סובל, והחיים שלו קשים, ואז הוא קשה עם אחרים, אבל הוא צריך בית. בשם אלפי נכי צה"ל שפנו אלינו, מאות שליווינו אישית, לכבוד מאות אלפי נכי צה"ל והמשפחות ונפגעי פעולות האיבה, אנחנו מצדיעים לכם. אתם גיבורי ישראל. הצטרפו אלינו במלחמה הזאת עשרות אלפי נכי צה"ל. לא סיימנו את העבודה, אבל זה יום גדול של תיקון עוול היסטורי. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי ביטון. גם ריגשת אותי. קודם כול נגיד שלום לחבר'ה הנפלאים למעלה, מכינה קדם-צבאית ליוצאי הקהילה האתיופית, מכינת דרך אבות. שלום לכולם, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אוהבים אתכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (תביעות לתגמולים והטבות של נכי כוחות הביטחון, נפגעי פעולות איבה ומשפחות שכולות), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–28 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–28 נתקבלו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (תביעות לתגמולים והטבות של נכי כוחות הביטחון, נפגעי פעולות איבה ומשפחות שכולות), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – 14, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (תביעות לתגמולים והטבות של נכי כוחות הביטחון, נפגעי פעולות איבה ומשפחות שכולות), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יישר כוח. כל הכבוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיכאל, יישר כוח. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - הוא הגב שלי - - - << הצח >> הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1193).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. אדם שלא יודע מאין הוא בא ולא יודע את מורשתו, לא ידע לאן הוא הולך ולא ידע כיצד לפעול בעולם, ולא ייתן דין וחשבון לעצמו על הערכים שלו מהבית שהוא גדל בו. ואני כל כך גאה לראות אתכם, מכיניסטים, בני העולים מאתיופיה. אני גאה בכם. אני מביא חוק של מורשת יהדות מרוקו, אבל כל אדם צריך לדעת את מורשתו; כל אדם צריך לדעת מה זה הסיגד, ומה זה ירוזלם, ומה זה האורית, ולדעת מה זה קייס, ומה עשו, וכמה הלכו 2,000 קילומטר, וכמה נספו בעלייה לארץ. ולכן אנחנו באים ואומרים, כל קהילה וכל מורשת צריכה לבנות את המורשת ואת הזהות שלה כדי לבוא למפגש בחברה הישראלית עם ביטחון עצמי, עם זהות, עם ידיעה מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. לקח לנו זמן להצליח לשכנע כאן שיש מקום לחוק של מורשת יהדות מרוקו. אנחנו עשינו את החוק הזה ביחד, אני וחבר הכנסת ינון אזולאי. ואני חושב שרוחו ומורשתו של אביך גם איתנו בחוק הזה, כי אבא עלה לארץ. אתה נולדת בארץ, נכון? חמשת אחיי נולדו במרוקו, וארבעתנו נולדנו כאן. דומה אני על עצמי כאילו נולדתי בכפר בהרי אטלס שקוראים לו ורזאזאת תמסינט; ודומה אני על עצמי שביקרתי בבית הכנסת של סבי רבי יעקב ביטון, שהוא נצר למשפחת חכמי נחמיאס. גם אתה נצר למשפחת החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי. רבני נחמיאס 400 שנה כתבו ספרים, ועכשיו אנחנו גואלים את הספרים עם עמיר לנג הנפלא, ומתחילים להוציא ספרים ש-400 שנה ישבו בקרן זווית. העלייה לארץ פגעה במעמד ובזהות של ההורים שלנו – המאבק הקיומי במעברה, ועבודות הדחק, ולא שאלו אותם אם הם רוצים בית ספר שיש בו נוסח עדות המזרח ושיש בו פיוטים. שם אנחנו שמנו קצת בקרן זווית את הזהות של אבותינו. רק כשגדלנו ראינו את הפאר של אבותינו, ראינו מה אנחנו יכולים לקבל ממורשת יהדות מרוקו. ראינו קהילה ששם כבר אלפיים שנה. חלק הגיעו בגלות הראשונה של בית שני וחלק מגורשי ספרד, ועד היום בית כנסת במרקש, אל-עזמה, ששם זה 500 שנה בית כנסת פעיל של מגורשי ספרד, שהיו להם מנהגים של ספרד ורצו לשמר אותם במלאח המרוקאי, באותו גטו, באותה שכונה מרוקאית. ועל מה גדלנו אנחנו? גדלנו על כך שאלפיים שנה נכתבו פיוטים ונאגדו בספר "שיר ידידות", וגדולי הפייטנים, רבי דוד חסין ורבי דוד בוזגלו, ואחריהם פה בארץ ג'ו עמר וסמי אל-מוגרבי ומאיר עטייה, והבן של רבי דוד בוזגלו, פרופ' מאיר בוזגלו, פרופסור למתמטיקה ופילוסופיה – אבל מה הפרויקט שלו? שימור הפיוט והמורשת וקהילות שרות והזהות המסורתית, ולכתוב ספר על המסורתיות של אבותינו. מה אבותינו הביאו? הביאו עולם שלם של פסיקה הלכתית מקבלת ומכילה, כמו שהרב יוסף משאש, רבה של חיפה לצידו של הרב שלום משאש, רבה של ירושלים, שהגיע בקונסנזוס ואמר: אם תהיה מחלוקת, אני לא בא להיות רבה של ירושלים. והוא הוזמן, והגיע הרב עובדיה יוסף, אמר לו: בוא. וכל רבני ירושלים אמרו פה אחד: הרב שלום משאש, בוא ממרוקו להיות רבה של ירושלים. אנחנו יודעים על הבבא סאלי ועל חכמי משפחת אבוחצירא, ורבי יצחק אבוחצירא, שכתב לנו את הפיוט "אעופה אשכונה - - - במדבר אלינה, אולי אמצא דוד"; ורבי שלמה אביטבול במרקש, שכתב לנו את "יפה ותמה תורה תמימה הנעימה. / מי יוכל" - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מיכאל, יכול להגיד משהו אישי? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ספר בבקשה על אביך הצדיק, שהיו עולים אליו לרגל בירוחם, והוא היה עוזר לכל כך הרבה אנשים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אגיד על זה. רבי אושר שקלים – דעו לכם שאושר הוא בנם של עולים מפרס לירוחם, ובקהילה הפרסית היו רק 100 אנשים; קהילה צנועה, ענווה ומתונה, ושום מילה לא תגיד ברחוב. והסבתא שלך ואימא שלי היו פועלות ביחד בחדר אוכל, בבית ספר, וחיינו יחד עם הקהילה הפרסית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אימא שלי גדלה עם האחים שלך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. והם באים לרבי אליהו ביטון, אבא שלי, עליו השלום, שחמישה ימים, יחד עם רבי מסעוד דרעי, היו ספונים איתך בקמ"ג, במכון 5, אבל שישי-שבת של קדושה. רבי מסעוד דרעי – רב בית הכנסת, ואבא הסגן שלו, וביחד משלימים; הוא הסומך שלו ביום כיפור, והוא התוקע בשופר, והוא הבעל קורא, ואומר את קינת "איכה ישבה". ואומרים, מי שלא שמע את הקינה של אבא שלי על הרצפה, לא שמע קינה מימיו. ככה גדלנו. לפעמים הלכנו לישיבה אשכנזית, ולא היה כבוד, ואני לא למדתי לקרוא בתורה כי הרב שלי בישיבה האשכנזית אמר לי: עזוב, לא צריך, תעלה לתורה. מה לא צריך? למה שאני לא אלמד את הטעמים של מרוקו? למה אני לא אלמד את ההפטרה? ובגיל 50 הלכתי ולמדתי את פרשת משפטים בעל פה במרוקאית. והלכנו והקמנו בירוחם קבוצה של פיוט, ואנחנו מלמדים פיוט. באו מנהלות בית ספר מאופקים – בת דימונה, עולה מגרוזיה, יודעת את כל הפיוטים. עשינו צריף על שם אימא שלי, קראנו לו "דאר מסעודה", פתוח לציבור, בחינם. תבוא לעשות בר מצווה וברית, והיא שרה שם פיוטים, ומנהלי בתי ספר. יש לנו מתנה להביא לעולם – את הפיוט, את המורשת, את ההלכה, את המנגינות, את האומנות, את הקבצים של ניהול הקהילה, הערכים. יש לנו סיפור לספר לחברה הישראלית, וכל אדם בחברה הישראלית צריך להביא את הסיפור שלו. כל אדם – גם אתה, אושר, צריך לעשות מחקר על יהדות פרס. וכמובן שהחוק שלנו – אני כבר יודע בלי לדבר עם ינון, שאם מישהו יגיד: מורשת כל הקהילות היהודיות, והוא ישים את כל שמות הקהילות היהודיות, אנחנו נכניס את זה. כשם שכנסת ישראל, לפני עשרות שנים, עשתה חוק לשפה היידיש, רשות, והיא עשתה חוק לשפה של הלדינו – אבל יש לנו ישראלים מאורפה שדיברו ארמית, ואנחנו אומרים את הקדיש בארמית, ואומרים את הקידושין בארמית, ויש לנו יהודים שעוד חיים בקרבנו שדיברו ארמית כשפת אם. אנחנו צריכים לשמר את הארמית, לשמר את החכיתיה ולשמר את כל השפות היהודיות, כי זה העושר היהודי, משם אנחנו באים. כשנכבד כל קהילה, וכל זהות תחגוג את זהותה ותבוא לקדמת הבמה, כמו שאמר המשורר ארז ביטון. הוא כתב לרבי אהרון חסין – מרגי, המשורר ארז ביטון, לרבי יעקב חסין, והוא כותב שירה מודרנית, אומר ככה: "בוא מן הפינה אל במת-הבמות". הוא קורא לפייטן: בוא מן הפינה אל בימת-הבמות, בוא ממרגלית שטבעה בים, ותצוף ותהפוך לספינת פאר של זהות. באיזה יום אנחנו עושים את ההוקרה והמורשת? ביום שטבעה ספינת אגוז, ואנחנו מנציחים את הנופלים, את הגיבורים. ואפילו היו אנשי מוסד ואנשי ציונות שהלכו לגור במרוקו, ומתו בדרך ונרצחו ונכלאו; כולל הטביעה של ספינת אגוז, שהייתה רגע קשה מאוד; כולל החללים של רעידת האדמה באגאדיר. יש לנו סיפור לספר, ואנחנו מביאים אותו מן הפינה אל בימת-הבמות. בימת-הבמות של מדינת ישראל היא כנסת ישראל. בימת-הבמות היא חוק לדורות. עד 120 אנחנו, אבל בעזרת השם, נצח ישראל לא ישקר, והמורשת תימשך אלפי שנה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי, יוזם, הוגה, מוביל, שמסב כבוד לעדה המפוארה הזו תמיד, ובפרט בקידום החקיקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הלוואי שגם לי היו עשר דקות להתפייט בהן על הדוכן בכל עניין מורשת יהדות מרוקו. בבקשה, אדוני, בהצלחה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת, אחרי חבר הכנסת מיכאל ביטון, שותפי לחוק – מיכאל, אחרי שאתה מדבר, קשה לעמוד ולדבר על יהדות מרוקו, יהדות מפוארה. לפעמים אתה אומר לאנשים, יהדות מרוקו, ואז כל אחד אומר לך: כן, יהדות מרוקו, יש להם מאכל כזה, מאכל כזה. יהדות מרוקו. אחד יאמר לך: זה רבנים. הגדלות של יהדות מרוקו, שיש בה את כל הטוב. ליהדות מרוקו יש את הכול. יש לה את הרבנים, יש לה את רוחב הלב, את הכנסת האורחים, את המאכלים. אתה יודע, פעם שאלתי את סבתא שלי, שתחיה, סבתא פרלה – אני לא אשכח, כשהייתי בישיבה, היא גרה ברכסים, וכל שבוע הייתה שולחת לי מהמאכלים שלה. האוטובוס מחכה ברכסים ואני הייתי לומד בבני ברק; היא נותנת לנהג כמה שקלים, מכינה לי חלות, מכינה לי מטבוחה, מכינה לי דגים ושולחת. ותשאל אותה פעם: סבתא, תגידי, איך עשית את הדגים? מה את שמה? מה את שמה? תשים שמן – כמה? תשים. פפריקה – תשים לפי העין. מה, סבתא, אבל מה לפי העין? תשים, יש ברכה. תשים ככה, תשים ככה, יש ברכה. ואתם יודעים מה? יש ברכה. יש ברכה באוכל, יש ברכה בטעם, יש ברכה במראה. אבל אתם יודעים למה זה? בגלל האמונה. האמונה התמימה הזאת, שאתה רואה אותם, את הסבתות שלנו, את הסבים, את האנשים המבוגרים, את הדור הזה, איך שהוא מתפלל, איך שהוא מאמין. מיכאל, תשמע, סיפרתי לא מזמן שהתקשרתי לסבתא – אני מדי פעם מתקשר ושואל אותה לשלומה – ואמרתי לה: סבתא, תגידי לי, מה את עושה באזעקות? את גרה ברכסים, בניין רכבת, אין הרי ממ"ד, מה את עושה? היא אומרת לי: יא בני – בשבוע שעבר ביקרתי אצלה גם – היא אומרת לי: אתה רואה תמונה של בבא סאלי? אני הולכת מתחת לתמונה, עומדת, שמה את היד, ואחר כך מנשקת, זה הקמע, זו השמירה. בזה היא מאמינה, היא ועוד רבים, המרוקאים, הגברים, הנשים, המבוגרים. את זה אנחנו צריכים לקחת מהם, כי עם האמונה הזאת אנחנו חיים. תארו לכם, חלילה, שהיינו חיים בלי אמונה. מה היינו עושים? לאן היינו קמים? למה היינו קמים בבוקר? האמונה מחיה, וזה מה שיהדות מרוקו הנחילה לנו – אמונה, רוחב לב, שמחה. זה מה שהיא נותנת לנו, זאת האחריות שניתנת לנו. אתה יודע, הזכרת את רבי דוד בוזגלו. הוא כותב בפיוט שלו: "אשיר לך ארץ חמדה - - - את ארץ נבחרה / את משוש - - - תבל" את ליבות תפארה. הוא מתמצת את הכול – הערגה הזאת, להגיע לארץ. איזה תלאות הם עברו, ספינת אגוז שטבעה. והם לא מוכנים, הם אמרו: אנחנו הולכים עד הסוף, עד שנגיע לארץ הבטוחה הזאת. הם זכו, הם זכו והגיעו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תקריא - - - << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם היה לי זמן, הייתי מקריא. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> על סף מולדתי עמדתי, צמאה נפשי לקראתך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מיכאל, אמרתי לך שבפיוטים, בדיבור על יהדות מרוקו, אני לא יכול להתחרות בך. האמת, איתך אי-אפשר להתחרות בכלל. אתה אדם שהלב שלו נמצא במקום הנכון, אתה עם רוחב לב. כשבאת והצעת לי, אמרת לי: ינון, ביחד, אמרתי לך: מיכאל, אנחנו ביחד בכל דבר. האהבה הזאת - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה? למה? בגלל שהוא מרוקאי ואנחנו לא? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם כול, בגלל שהוא מרוקאי, כן. בוא נגיד את האמת, מיכאל ביטון, המרוקאי שבו – יש כאלה שאומרים: המרוקאי עלה לו – המרוקאי מתפרץ לו, האהבה שלו לשני, שהוא אוהב את השני, שואב אותו עם האהבה שלו. מה הוא צריך יותר מזה? ולכן, הצעת החוק הזאת שאנחנו מביאים היום בקריאה ראשונה זו הצעת חוק בשביל המורשת של כולנו, בשביל דור ההמשך, שיבין שיתגאה במה שהוא, שיתגאה ביהדות מרוקו. כל עדה צריכה להתגאות במקום שהיא באה ממנו כדי שיהיה לה עתיד. אם היא תשכח את העבר, לא יהיה עתיד, ובשביל זה אנחנו עושים את זה – בשביל הדורות הבאים, בשביל לשמוע את הפיוטים מהילדים הקטנים, בשביל לראות את המנהגים הנפלאים שיש לנו. אבל זו האחדות, זאת אהבה, זו האמת. זו האמת. מיכאל אחי יקר, תודה רבה. תודה רבה ליוסי טייב, שהעביר את הצעת החוק הזאת והכין אותה לקריאה ראשונה. לצבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך. יוסי, רק התחלתם בעבודה, צריך לסיים את הצעת החוק הזאת. אני בטוח שגם צבי סוכות, יושב-ראש הוועדה, יעשה את זה כמה שיותר מהר כדי שנוכל לברך על המוגמר, ובעזרת השם, (אומר דברים בשפה המרוקאית) – זו ברכה לכולם, שתהיה ברכה והצלחה, שפע, עד בלי די. רק לסיום, פעם אמרתם למרוקאי שיגיד לכם תודה? אין את המילה "תודה" באלפון של המרוקאים, אין באנציקלופדיה של המרוקאים. "תודה" זה צרור של ברכות. אז כל הברכות יחולו על ראשכם, על כולנו. עם ישראל חי. ובעזרת השם, כך מאוחדים, נעשה ונצליח. בעזרת השם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אליהו רביבו. בהזדמנות זו אני מברך את גמלאי משרד החינוך, עובדי מינהל מאזור ירושלים והסביבה, ברוכים הבאים לכנסת. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בעלייתו ארצה חש רבי יצחק רואש את תחילת הגאולה. הציונות הותכה עם הפיוט, והוא זה שכתב, ינון אחי היקר: "אשיר לך ארץ חמדה בלב חשוק / את ארץ נבחרה / את משוש כל תבל, כי בורא דוק / את לנו תפארה", וכן הלאה. הוריי היקרים, אסתר ויעקב רביבו, שייבדלו לחיים טובים וארוכים, בעזרת השם, ציונים עד לשד עצמותם, עלו לארץ בשנות השישים יחד עם ההקפדה על מסורת אבותינו. הוריי חינכו אותנו לתרבות, אהבת הארץ, השכלה, עמל וצניעות, וכך יצקו לתוכנו זהות וגאווה. העלייה המרוקאית הביאה איתה מסורת מפוארת של שירה, ניגון, פיוט ומחקר של אקדמיה, הגות ורפואה. אני גאה ומתרגש לעמוד כאן, בכנסת ישראל, ביום הזה, יום שבו אנו מעבירים חוק של חברי ביטון וחברי היקר ינון, הנוגע לציון המורשת העשירה של יהדות מרוקו והנצחת אלו שאבדו בדרך לארץ המובטחת, וכמובן בתוכם כל הנספים באסון הספינה, ספינת אגוז. רבים טועים לחשוב שהציונות החלה בעלייה הראשונה והשנייה, מיכאל ידידי, ומבלי להוריד חלילה בנימה מערכן של עליות אלו, אני מבקש לספר לכם בקצרה היסטוריה מעט נשכחת. בשנת 1840, אדוני היושב-ראש, רבי יהודה אריה ליאון ביבאס, במקור מתטואן היפה, הקדים את הציונות, ואפילו את הרוויזיוניסטיות, כשקרא ליהודים לעלות לארץ ולהתיישב בה בכוח חמוש. תלמידו, רבי יהודה אלקלעי, גיבש תוכנית להקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל 50 שנה לפני הרצל. ומי שהוציא את חזונם לפועל היה גואל האדמות ואחד ממייסדי המושבה שבה אני גר, גדרה, הלוא הוא אברהם מויאל. מויאל השקיע את כל-כולו בציונות המעשית, ומלבד גדרה עזר בהקמת יסוד המעלה ובגאולת אדמות מזכרת בתיה ועוד אחרות. אלו רק שלושה מתוך מאות יהודי המגרב שפעלו לגאולת ארץ ישראל. נכון, דור העלייה הגדולה לאחר הקמת המדינה נאלץ להתמודד עם קשיים לא פשוטים, אך אנו, ילדיו ונכדיו, פרצנו תקרות זכוכית ונמצאים בכל תחום. די להביט בספסלי הבית המכובד הזה כדי להבין: ממעברות ומיישובי ספר אל מוקדי קבלת ההחלטות, אל הנהגת המדינה. כיושב-ראש קבוצת הידידות ישראל-מרוקו בכנסת ישראל, אני רואה כיצד סיפורם של יהודי מרוקו אינו רק סיפור של עבר, אלא גם גשר חי ונושם לעתיד – הקשרים המתהדקים בין מדינת ישראל לבין ממלכת מרוקו המופלאה. היום אנו מצדיעים לדור המייסדים, שהעזו לחלום על ציון; לאימהות ואבות שחצו ימים ויבשות, ולעשרות הנספים בדרך לארץ, ובראשם כאמור קדושי ספינת אגוז. החוק הזה, חבריי היקרים, הוא לא הדרך של יהדות מרוקו לבקש מקום בהיסטוריה של מדינת ישראל; הוא בא לציין שאנחנו חלק מהותי בה. כפי שאומרים במרוקאית: לי ענדו ז'דור, עמרו מא ידיע – מי שיש לו שורשים לעולם לא ילך לאיבוד. לסיום, אני מבקש לברך את חבריי חברי הכנסת מיכאל ביטון וינון אזולאי, שאני מעריך מאוד. אתם גאווה לעדה הנפלאה שלנו, ואין מתאימים מכם להוביל יוזמה חשובה וציונית ומרגשת זו. כמובן לחבריי יוסי טייב וידידיה צבי סוכות, על שהם מניעים את התהליך - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> גם העיר לוד - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, חבר'ה, נגמר לו הזמן גם ככה מזמן. תנו לו. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מעניקים מקום של כבוד ומורשת ליהדות מרוקו בלב הסיפור הישראלי כולו. תודה רבה. עם ישראל חי. אין כמונו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. אחריו – אבי מעוז. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אפשר גם? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> את לא יכולה לעלות. את לא רשומה ואני לא אאפשר לך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אל תנהל לי את העניינים. נעלתי בליבי. לא, לא נעלתי. אני אתן לה, אם היא רוצה. בבקשה, אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, קודם כול אני רוצה לברך אתכם על הצעת החוק. אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת ביטון, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק עם כל חברי הכנסת שהציעו את הצעת החוק. באמת הצעת חוק טובה. אני, לפני כמה שנים, העברתי הצעת חוק יום לאומי לבני העדה הדרוזית, ואנחנו מציינים את זה כל הזמן בכנסת כאן, אחת לשנה. אנחנו עושים את זה בחודש מרץ. זה חשוב מאוד. ימים כאלה מיוחדים – חשוב מאוד להעלות אותם בכנסת, שאנשים יכירו, ידעו, גם על יהודי מרוקו, גם על הדרוזים, ועל כל מי שחשובה לו מדינת ישראל וחשוב לו - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> גם על אתיופים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם על האתיופים. אני לא יודע אם יש הצעת חוק כזאת. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם יש הצעת חוק, אני מברך אותך על הצעת החוק. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> את אתיופית? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. בהזדמנות הזאת אני רוצה גם לברך את שר האוצר. אני חורג ממנהגי, אני מברך את שר האוצר. אני מברך את שר האוצר, שחתם על הנחה של 90% לחיילים משוחררים דרוזים. ראיתי ראשי רשויות שמברכים אותו, מודים לו, ואני רוצה להזכיר לכולם: ב-2014, לפיד – מיקי לוי, היית ב-2014 כאן בכנסת? לפיד, היית הסגן שלו, סגן שר האוצר – לפיד היה שר האוצר, הביא הצעת חוק לתת פטור ממע"מ על רכישת דירה לחייל משוחרר. דירה ראשונה. אני הייתי חבר ועדת הכספים, התנגדתי להצעת החוק. אמרתי: אני לא יכול לקדם הצעת חוק כזאת, אני לא אצביע, כי אצל הדרוזים אין, אין דירות לקנות, ואנחנו לא קונים דירות מקבלנים. ואז לפיד הגיע אליי למשרד, לשכנע אותי שאני אצביע בעד הצעת החוק. אמרתי לו: תשמע, אני מוכן להצביע בעד הצעת החוק, בתנאי שנעשה הסכם ונביא החלטה על 90% הנחה לחיילים משוחררים. ואני אספר לך את הסיפור, מה שהיה איתנו: שנינו ביחד בחדר, הוא אומר לי 80%, ואני אומר לו 90% – כי אז היה 70% הנחה לחייל משוחרר ברכישת קרקע. אני אמרתי לו 90%, ואני עומד על 90%. הוא אמר לי 80%. ואז הוא אומר לי: אתה יודע מה, בוא נעשה קרב, אם תנצח אותי, אני נותן 90%. אם אנצח אותך, אני נותן 80%. אמרתי לו: אם תנצח אותי – אפס, ואם אני מנצח אותך – 90%, בוא נעשה קרב. סיכמנו את זה בלי קרב, ובאמת הוא הלך על זה – לא היה קרב, לא היה כלום, אבל סיכמנו את זה ונתנו 90% לחיילים משוחררים. אבל מאז שנכנסה הממשלה הזאת, שר צריך צריך לאשר את זה עוד פעם, והשר לא אישר את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה בהוראת שעה? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, הייתה הוראת שעה, השר צריך לאשר את הוראת השעה בחזרה – שלוש וחצי שנים לא אישר את הוראת השעה. עשינו את זה ב-2014 – שלוש וחצי שנים לא חולק מגרש לחיילים משוחררים. ועכשיו באמת, כל הכבוד לו שחתם, כאילו הוא עשה משהו גדול. אבל מבחינתי זה דבר גדול. בסופו של דבר, אותם חיילים משוחררים, אותם מילואימניקים שנלחמים עכשיו וכבר נלחמים מ-7 באוקטובר 2023 – אני רוצה לברך את החיילים, אני מקווה שכמה שיותר מהר יוציאו מכרזים, ובמכרזים האלה יזכו חיילים ויבנו את הבית שלהם במדינת ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת אבי מעוז – מוותר; ווליד טאהא – לא נמצא; עדי עזוז – לא נמצאת; יצחק גולדקנופ – לא נמצא; יוליה מלינובסקי – לא נמצאת. משה אבוטבול, בבקשה. לפני שמשה אבוטבול יעלה וידבר, בקשה של הייעוץ המשפטי בנושא של החוק הקודם. נפלה טעות בכותרת של השם, ולכן אני מקריא את השם שיהיה כתוב בהצעת החוק: הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026. תודה. בבקשה, חבר הכנסת אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מעבירים הצעת חוק לציון מורשת יהדות מרוקו, על עלייתם של יהודי מרוקו לישראל, וכן להנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל. חוק של חברי הטוב חבר הכנסת הרב ינון אזולאי, השם יחייהו וישמרהו, יושב-ראש סיעת ש"ס בכנסת. החוק דורש שביום זה הקבוע בלוח, כ"ג בטבת, שבו טבעה ספינת אגוז שבאה ממרוקו לישראל, ובה היו 40 יהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל, לארץ הקודש – ביום זה ייערך דיון קבוע בכנסת, וכן ייערכו כנסים ופעילויות חינוכיות וערכיות במוסדות החינוך, בכנסת ובכל ארץ ישראל. אכן, יש בחוק חשוב זה תשובת המשקל על מה שלצערנו ניסו ופעלו בעבר לניתוק מורשת יהדות ספרד ומרוקו מבין כל העולים החדשים שבאו לארץ ישראל. שם, אז, חשבו שיצליחו חלילה לנתק את השורשים ולבנות עם חדש, נטול שורשים ומורשת ומסורת, לשכוח מהדת והיהדות הישנה הצרופה. לצערנו, הרבה מאותם אוצרות גדולים של ספרי תורה, ספרי לימוד, תכשיטים ועוד ועוד נבזזו וכבר לא נמצאים. לכן חייבים אנו להביא חזרה לתודעת אותם ילדי המשפחות בני מרוקו, ולשאר העם, ללמד ולספר להם מי היו אבותיהם ואבות-אבותיהם – אותם דיינים, רבנים, משוררים, ראשי ישיבות וקהילות, שעליהם נשענים אנו, על פסקיהם המלומדים והתורניים, ואת שיריהם הקדושים אנו שרים בהילולות ובשמחות. גדולי עולם, משפחות מפוארות, נצר משפחות אבו חצירא, זכותן תגן עלינו אמן, ועוד. אין כיום שם של משפחה של מישהו שאין מאחוריו שובל של דיינים ורבנים – זה יכול להיות אלמליח, בוזגלו, אבוטבול, דרעי, אזולאי, מלול, ביטון, אלחרר, אלחדד, ואחרי כל שם ישנה מורשת מפוארת. אני שמח לסיים ולקרוא את שירו של צדיק וגדול בשם הרב שלמה אביטבול, שאני שמח שאנחנו גם כן משורשיו, שהוא חיבר את השיר הנפלא, שבאמת היום הפך להיות נחלת הכלל: יפה ותמה תורת תמימה הנעימה / מי יוכל להעמיק בסודך, סוד אלוהים חיים // אור זיו זוהרך בוער תוך קרבי / תמיד ידרשו אותך רבים, חוקים ומצוות טובים / את כל ליבות מלהיבים, נאהבים וגם נשגבים / וכפטיש יפוצץ סלעים והרים / חן דדייך ירבו בכל עת תורת אמת / מפיך אנו חיים, מיין סוד אלוקים חיים. ועוד בתים נוספים. ונזכה, בעזרת השם, שהחוק הזה יעורר את כולם לשוב לאותם שורשים, להחזיר עטרה ליושנה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. חברת הכנסת מירב כהן – לא נמצאת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – לא נמצאת; חבר הכנסת יוסף טייב – מוותר; אכרם חסון – לא נמצא; איתן גינזבורג – לא נמצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אל תפריעו לי סתם. אם אני קורא מישהו ואני מדלג עליו, תעצרו אותי. איתן גינזבורג; שרון ניר. מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמובן שהצעת החוק הזו היא הצעה ראויה, ואני אצביע בעד. אבל עליתי עוד פעם כדי לתת לחברי הכנסת שנוכחים פה תמונת ראי. שמונה שנים אני מנסה להגיש הצעת חוק יום זיכרון למורשתו של כבוד הנשיא החמישי יצחק נבון – הנשיא הראשון שנולד בירושלים ב-1921, בן למשפחה ספרדית, היה פעיל בארגון ההגנה כראש המודיעין הערבי בארגון; שירת כראש לשכתו של דוד בן-גוריון; היה שר חינוך, היה נשיא, היה חבר ועדת חינוך ותרבות – באמת איש רחב אופקים, איש ראוי. ב-1978, כמו שאמרתי, נבחר לנשיא החמישי של מדינת ישראל, היה הנשיא הראשון יליד ירושלים. שם דגש על חיזוק הקשר בין העדות, יזם פרויקט של המאבק בבערות. במהלך נשיאותו נחתם חוזה השלום עם מצרים. בגלל שליטתו בערבית היווה גשר בינינו לבין מצרים ועזר רבות בהעברת ההסכם הזה. מחזאי, יוצר, יצר את בוסתן ספרדי, את תרבות ספרד בירושלים; עסק בקידום נושא התרבות הספרדית, הלדינו; נפטר ב-6 בנובמבר 2015 בגיל 94. דברים שכתב – היה, כפי שאמרתי, איש עט וספר: "הולך ברקידה", מלשון ריקוד, "ששת הימים ושבעת השערים", "מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי", "רומנסרו ספרדי" והידוע מכולם – "בוסתן ספרדי" שהוצג כ-2,500 פעמים, והיה להצגה הוותיקה ביותר בהבימה. לאורך השנים אני מצביע גם על הנושאים האלה. הצבעתי גם על הנצחת אישים ראויים שלא היו מהצד הפוליטי שלי, למרות שבאתי לפני 30 שנה, והייתי בצד הפוליטי הזה: הרב דרוקמן, הרב קוק, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, חבר הכנסת והשר דוד לוי ז"ל, ראש הממשלה מנחם בגין. על כל אלה הצבעתי בעד. ובכל פעם שאני מביא, במשך שמונה שנים, את החוק להנצחת זכרו של יצחק נבון, הצד הזה, שכולם מבטיחים לי שיצביעו בעד, בעד – כל השקרנים, שיסתכלו על עצמם בראי. חבר הכנסת ביטון, שמונה שנים אני נכשל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> צריך את החוק הזה. למדתי בבית ספר על שמו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמונה שנים אני נכשל. הבית הזה צריך להתבייש, כל אלה שהבטיחו לי: בפעם הבאה אני מצביע בשבילך, בפעם הבאה אני מצביע בשבילך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקש ממך, זה לא נושא פוליטי. זה אמור להיות נושא בקונסנזוס. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יצחק נבון זה קונסנזוס. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ביטון, אני שמונה שנים נכשל עוד פעם ועוד פעם. ואני לא אעזוב. אולי תתחלף ממשלה ואז אני אצליח לחוקק את החוק הזה, כי כשישבתי בתפקידי הקודם לא יכולתי להביא חוקים. תודה רבה. תסתכלו על עצמכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עופר כסיף; יצחק פינדרוס; נאור שירי; ווליד אלהואשלה; יסמין פרידמן; סימון דוידסון – מוותר; מיכל מרים וולדיגר; לימור סון הר מלך. אושר שקלים, בבקשה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יעלה ויבוא זה שלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה? תגיד לי, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מיקי, אני בניתי לו בית ספר בבית שמש על שם נבון, יחד עם הבן שלו היקר. הוא הכתיר את הרב עובדיה יוסף לרב ראשי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מיכאל ביטון, אם אתה תשתמש בזה, אני אתבע אותך. אני אתבע אותך. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע השתתפתי בפאנל פוליטי מול בני נוער מתנועת הצופים. בפאנל השתתפו גם חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, גלעד קריב ונאור שירי מיש עתיד. נאור שירי, היה לי איתו איזשהו עימות. הוא אמר שהממשלה הקודמת, ממשלת ההונאה והשנאה של בנט ולפיד, הייתה ממשלה טובה ולגיטימית. אני, לא רק שהסכמתי על זה – אמרתי שהממשלה שהקימו בנט ולפיד הייתה בכלל לא חוקית, מסיבה מאוד פשוטה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה לא תסכים איתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מאיפה אתה יודע? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שמתמנה להיות ראש הממשלה הוא זה שהנשיא מטיל עליו את הרכבת הממשלה. הנשיא לא הטיל את הרכבת הממשלה על בנט. הוא רקם פה דיל פוליטי מושחת עם לפיד, שנתן לו כביכול את הסבב הראשון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז צדקת, אני לא מסכים איתך. פעם ראשונה שהוא צודק. אושר שקלים צודק. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא מכיר כל דבר. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מכיר אותך. אתה רואה? אני מספיק מכיר כל דבר. שוב, לפי חוק-יסוד: הממשלה, שוב אני חוזר, מי שמרכיב את הממשלה, ראש הממשלה, הוא זה שהטילו עליו את הרכבת הממשלה. נקודה. ועל בנט לא הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה. לכן, הממשלה הזאת בכלל לא הייתה חוקית. זה שמר מנדלבליט – זה שאחר כך בא, ודאג לצלם את בעלי התפקידים ביום השבעת הממשלה, הכשיר את זה, ואחר כך זה גם עבר בבג"ץ, זה כבר משהו אחר. זה רק מראה מה מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק שלנו שוות כאשר מדובר על נושא של יישום החוק כמו שצריך, ומה הם עשו כדי להפיל את ממשלות הימין. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בגלל שאתם שמאל - - - << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> ולמה אני אומר את זה? כי אני לא יודע מה הנוכלים הפוליטיים האלה מכינים לנו עכשיו, וזה העניין – האם, לצורך העניין, כדי להכשיר ממשלה נוספת בראשותם, האם הם יטילו על אחמד טיבי, שונא ישראל, תומך הטרור הזה, למשל תפקיד כמו יו"ר הכנסת, אולי אפילו את ראשות הממשלה לאיזו שנה אחת. לאנשים האלה אין עכבות. אין עכבות. אני רק מזכיר שב-1999, ב-1999, היה מחבל, עזמי בשארה, הדוקטור המחבל המנוול, שהציב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, ובדיל פוליטי מושחת עם אהוד ברק ויתר על המועמדות שלו כדי שברק בסוף ייבחר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לקחת לי כמה דקות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אין, נגמר לך, אושר. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, המסקנה היא – לקחת לי קצת. רגע. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תן מסקנה. מה המסקנה? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן המסקנה בסופו של דבר היא שמי שלא יצביע למחנה הלאומי בראשות הליכוד, מסתכן בזה שהוא יקבל את אחמד טיבי כיו"ר הכנסת או חלילה כראש ממשלה. שוב אני אומר, לנוכלים הפוליטיים האלה אין עכבות, ואנחנו צריכים בעזרת השם לנצח, ולנצח פה בגדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> תמנו שטה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תמנו שטה. זה נשמע מרוקאי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לאחר מכן יהיה חבר הכנסת צבי סוכות. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בן לעולים ממרוקו, בכל פעם שאתה מספר את הסיפור על ההורים שלך – אבל יותר מזה, כשאני רואה את התמונה של ההורים שלך, עליהם השלום, מתנוססת בלשכתך, האמת, אני מסתכלת על ארשת הפנים, אני רואה צדיקים, צדיקים גמורים, מה שנקרא אנשים שהם בנים ובנות לשושלת מפוארת של יהדות מרוקו, ששמרו בקנאות על התורה, על היהדות, על מורשת עם ישראל. זה דבר כל כך גדול, גדול, לדעתי, מלתפוס את זה ולהבין את זה לעומק עד אשר הם הגיעו לכאן, לארץ. אני חושבת שהיום אתה מכבד בחוק הזה יותר מהכול את זכרם ואת המיליונים ששמרו לאורך דורי-דורות על התורה, על היהדות, כמו שאמרתי, על המורשת של עם ישראל. וזה באמת לכבודם, לכבודם שצמחו להם בנים כמוך ואחרים, שנמצאים כאן במשכן, שיודעים לזכור מאין הם באו ולאן הם הולכים. זאת לא רק מורשת שלכם, יהודי מרוקו, זאת מורשת של כל עם ישראל. ואני אספר – איך אפשר שלא – שלפני שני עשורים חוקק בבית הזה חוק להנצחת יהדות אתיופיה והנספים בדרכם לישראל. ואיזו זכות, איזו זכות לדעת שהיום, בקדנציה הזאת, לדעתי חבר הכנסת מושיאשוילי מש"ס וחבר הכנסת יוני מישרקי – גם הוא לקח את החוק ודאג להטמיע את יהדות תימן. זה מלמדנו שיש לעשות עבודה יסודית ולזכור. יש לנו את מיקי לוי, שעלה מכורדיסטן. יהדות כורדיה אומרים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כורדיסטן. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כורדיסטן, וגם לכם אין את זה. והינה, יש לנו את חבר הכנסת סימון, שעלה מליטא, ועוד רבים. חבר הכנסת טייב הגיע אלינו מצרפת; במקור, הבנתי, תוניסאי. מה זה מלמדנו? מלמדנו שחובתנו לדעת איך יהודי התפוצות חיו, איך הם שמרו על המורשת ועל היהדות ומה הם השאירו לנו כאור, כאור לזכור כאן בארץ ישראל, כדי שאנחנו נהיה נתלים על העוגן הזה, נתלים ויושבים על כתפי ענקים, ענקים. כי כאן בבית, אתם יודעים, הרבה פעמים לצערנו אנחנו לוקחים דברים כמובנים מאליהם. אבל אתה יודע מה זה לשמור בכזאת קנאות? אני יודעת את זה, כי גם יהדות אתיופיה, בסוף בסוף, כשהתחילו להעלות אותנו, אנחנו הוכחדנו ונשארנו 30%. 30% מיהדות אתיופיה נותרה, ואמרו: צריך להציל אותם מיידית. ולכן היהדות שלך, מיכאל, המורשת שלך היא המורשת שלי, והמורשת שלי היא המורשת שלך, והמורשת שלך היא המורשת של האחרים. ואנחנו צריכים לדאוג, אחרי שעשינו את החוקים האלה, לראות איך מטמיעים את הדבר הזה בספרי הלימוד של כל ילדי ישראל, כדי שאנחנו נדע שהמשימה הושלמה, ובעזרת השם שרק נלמד. וכמו שאנחנו יודעים לקחת חגים כמו חג הסיגד – אני מסיימת – והמימונה ועוד הרבה מאוד דברים טובים מכל אחד, לקחת את זה ולהעלות את קרנם, קרנם של כל המנהגים והמסורות השונות בארץ ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה. מאיפה את עלית לארץ, פנינה? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מליטא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> את מליטא? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מאיפה צבי עלה? את זה צריך לשאול. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> צבי עלה מהשומרון. הוא מסכם, אגב. הוא יושב-ראש הוועדה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> האיש עם המסור, פתח חברת שיפוצים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבל שלא נתנו לו לנסר. למה לא ניסרת? סוכות, למה לא ניסרת? אם הייתי מפקד המשטרה, הייתי מעכב אותך. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >> חכה. אתה רוצה שאני אתייחס לזה? כבר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מאיפה עלית? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> היא שואלת מאיפה עלית לארץ. אני אתן לך זמן. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה הרגע לכפר על היומיים בוועדת הכנסת. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אני כבר אדבר על זה. אני כבר אסכם? כי אני בסוף גם יו"ר הוועדה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אה, אתה גם מסכם? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אפשר. לא אכפת לי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אוקיי. טוב. אז אני אתחיל מהחוק הזה. קודם כול, אני רוצה לברך באמת על החוק החשוב והמשמעותי הזה, שאנחנו זוכים לקדם אותו פה היום בקריאה ראשונה, ובעזרת השם כמה שיותר מהר לקריאה שנייה ושלישית. אני אומר לכם, חברי הכנסת המציעים, גם חבר הכנסת ביטון וגם חבר הכנסת אזולאי, שהציעו את החוק הזה ומקדמים אותו, שכיו"ר ועדת החינוך הדלת פתוחה, ובעזרת השם הוא יתקדם כמה שיותר מהר לקריאה השנייה והשלישית. שאלת מאיפה אני עליתי, אז תראה, אדוני, אני אומנם אשכנזי מכל כיוון אפשרי, עשרה דורות אחורה, הכול, הכול. בדקתי את זה. הכול אשכנזי מכל כיוון אפשרי. אבל אני נשוי למרוקאית, ברוך השם. אתה יודע, ככה מרוויחים פחות את - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תזכה לגן עדן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - מזל - - - << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> לא לא לא. ברוך השם, אני נשוי למרוקאית גאה. באמת אני חושב שהחוק הזה לציון המורשת של יהודי מרוקו ולעלייה שלהם לארץ – בכל פעם שדיברתם על החוק הזה אני נזכר במשפחה של אשתי, משפחת אסרף, משפחה שהייתה אמידה מאוד במרוקו, והם התלבטו אם לעלות לארץ. היה להם לא מעט כסף, והם יודעים שהקושי לעלות לישראל הוא קושי משמעותי. זה לא בקום המדינה, אנחנו מדברים על לפני משהו כמו 40 שנה. היום שהכריע עליהם – אני רואה ככה שיש פה גם את העלייה – היה ביום אחד שהם קמים בבוקר והם מגלים שהשכן, ממש השכן של הבית שלהם במרוקו, בלילה זרק אבן גדולה מהחלון. הם לא ראו את זה בלילה, אבל כשהם קמו בבוקר הם רואים שהאבן נפלה ממש ליד התינוקת שלהם, והיא כמעט איבדה את החיים שלה. היא בעצם דודה של אשתי. היא כמעט איבדה את החיים שלה מהאבן הזו. זה היום שהם החליטו לעלות לארץ. ברוך השם, היום אותה אחת שכמעט נהרגה מאותה אבן נמצאת בארץ. הילדים שלה כולם קצינים בצבא, ברוך השם. אבל כשהם החליטו לעלות, הם נאלצו להיפרד כמעט מכל הרכוש שלהם, כי כמו שאתם יודעים, לצאת משם עם הרבה כסף זה לא היה אפשרי, והגיעו לכאן וממש התחילו את החיים מאפס באופקים. הם תמיד היו מדברים על איך שהם הגיעו לכאן בלי כלום כלום כלום, והיום ברוך השם הם שבט גדול מאוד. הבן שלהם היה ראש עיריית אופקים בזמנו. הם נמצאים בכל רחבי הארץ. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה השם שלו? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אבי אסרף. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> עורך דין, לא? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> לא נראה לי שהוא עורך דין, אבל הוא היה ראש העיר, והם שבט גדול שנמצא כאן, ולפחות אני, כאחד שנשוי למשפחה, חווה חזק את העדה עם כל מה שמגיע. אז אנחנו שמחים שהחוק הזה הולך ומתקדם כאן. חוק חשוב, כמו שאמרתי, חוק משמעותי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש גם מישהי בשם אסרף ביהודה ושומרון שהיא שימרה את כל אלה שהקימו בתל אביב את השכונות הראשונות, עולים ממרוקו, אמזלג וכו' - - - אסרף ביהודה ושומרון. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> ואללה. יכול להיות. אגב, איך קוראים לו? הבחור יהודה כהן, שמסתובב כאן, גם הוא בן דוד של המשפחה. הם עלו לארץ המון. ואתה יודע איך הדבר הזה ראוי לציון, כי אם יש חוק להנצחה של כל מיני עדות אחרות, אז גם יהודי מרוקו כמובן הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת, מהמורשת שלנו כעם ישראל, ואנחנו מצליחים לייצר מדינה שגם שומרת על המורשת שהבאנו מבחוץ וגם שומרת על משהו שאנחנו מצליחים לבנות כאן כולנו ביחד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רק שנייה. מיכאל, צבי מסיים את הדיון, בסדר? הוא מסכם ואחרי זה הצבעה. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >> הוא יכול גם לסכם. אם אתה רוצה לסכם, גם אתה יכול לסכם. אז אני כמובן בהזדמנות הזו מתרגש להיות כאן ולהצביע בעד החוק, בעזרת השם. אני קורא כמובן לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה, שוב, לחברי הכנסת המציעים, ובעזרת השם אנחנו כבר בשבוע הבא נקדם את זה הלאה, וניפגש פה לשנייה-שלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת צבי ידידי הסוכות. טוב, חברים יקרים, אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יום חג - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, חכו לתוצאות. מה אתם חוגגים? אתם כמו אוהדי מכבי נתניה. בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו, לעליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. ברכות, ברכות, ברכות. << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' כ/1187; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 389; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול, בשם יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן, להציג את הצעת החוק. ארז מלול, בבקשה. לרשותך עשר שעות וחצי. << דובר >> ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, של ידידי חבר הכנסת ינון אזולאי. מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא להבטיח כי שופטים, בבואם לגזור את דינם של נאשמים ולהורות על מעצר של חשודים ונאשמים, יכירו את מתקני הכליאה ואת תנאי הכליאה ויהיו מודעים למשמעות המאסר ולתנאיו. לפיכך, מוצע לקבוע בחוק בתי המשפט חובת ביקור של שופטים במתקני הכליאה במהלך כהונתם. על פי ההסדר שגיבשה הוועדה, מוצע כי שופט יבקר בבית הסוהר או במקום מעצר שבניהול שירות בתי הסוהר במהלך שנת כהונתו הראשונה. נוסף על כך, ומתוך הבנה כי שופטים העוסקים בפלילים דנים לעיתים קרובות בהליכי מעצר ומאסר, מוצע כי שופט הדן בהליכים פליליים יבקר כאמור גם אחת לארבע שנים. עוד מוצע לקבוע כי בתום הביקור ידווח השופט על ביצועו לנשיא בית המשפט שבו הוא מכהן. יובהר כי אם שופט ערך ביקור רשמי מכוח סעיף 72 לפקודת בית הסוהר בתוך פרקי הזמן האמורים, ייחשב השופט למי שביקר בבית הסוהר גם לפי ההסדר המוצע. כמו כן, מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה תהיה ב-1 בספטמבר 2026. מועד זה נקבע כך שתחילתו תהיה עם פתיחת שנת המשפט, ובכך יתאפשר למנות את השנים לעניין הביקור בהתאם. אני מודה לחבר הכנסת ינון אזולאי, שעמל רבות על החוק הזה. זה חוק חברתי, חוק שמתייחס לציבור שלצערנו לא שפר עליהם גורלם, ועושה תיקון גדול בחברה הישראלית. זו הדרך שהתווה לנו יושב-ראש התנועה – לראות את השכבות החלשות – וחבר הכנסת ינון אזולאי בכל חוק מיישם את זה. יישר כוח. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור של שני חברי כנסת. הראשון יהיה חבר הכנסת ינון אזולאי, והשני לא נמצא פה, מאיר פרוש. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, ולאחר מכן, אופיר, עוברים להצבעה. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> מיכאל, תישאר, אל תלך. תודה על היחס, זה מאוד מחמם את הלב. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אוהב אותך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> גם אני אותך, אחי. נחזיר לך בחוקים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת החוק הזאת היא הצעה חשובה. אני אספר לכם איך היא נולדה. הצעת חוק הזאת נולדה ממור אבי, זיכרונו לברכה, שהיה מוגדר בימינו אביהם של האסירים. מה שרב אריה לוין, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה מוגדר כאביהם של האסירים, מור אבי, אני חושב, לקח והמשיך בדרכו. אגב, הוא זכה להיקבר סמוך ממש לקבר של רב אריה לוין בלי תכנון, בלי ידיעה, בלי כלום, בסנהדריה המורחבת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> על מי אתה מדבר? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אבא שלי זכה להיקבר בסנהדריה המורחבת, סמוך לרב אריה לוין, שהיה אביהם של האסירים. מור אבי היה בימינו אביהם של האסירים – אתה יכול לשאול, ותסתכל את החקיקה שלו ותסתכל על כל מה שהוא עשה – ביקר אסירים, ותמיד הוא היה אומר דבר אחד: אדם שעבר עבירה והוא צריך לשלם את חובו לחברה, הוא מקבל עונש, הוא נכנס לבית הכלא, אבל צריך לדעת שמאחורי כל אדם יש משפחה. מאחורי כל משפחה – בתוך המשפחה יש ילדים, וצריך לדאוג להם. וגם אם אנחנו רוצים שאותם אסירים יחזרו למוטב ולא יחזרו בחזרה לעולם הפשע, צריך לדאוג להם, לצרכים שלהם, לזכויות שלהם. והוא תמיד היה דואג להם. הצעת החוק הזאת, כשהגעתי לחדר שמור אבי ישב בו 22 שנה – אבא שלי כיהן פה כחבר כנסת וכשר, הוא ישב בחדר, ואני זכיתי לקבל את החדר שלו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה אתה אומר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כן, ואני יושב בחדר שלו, ואני רואה תיקיות שלמות שכתוב שם "פניות ציבור", "חקיקות", ואני מתחיל לעלעל, ואני רואה פתאום את החקיקה הזאת. ידעתי עד כמה הוא היה מחובר. החקיקה הזאת בעצם באה ואומרת דבר אחד פשוט: שופט – שיבוא ויבחן את הדברים מקרוב, יראה, ירגיש, יחוש. גם כשאנחנו צריכים לדעת משהו אנחנו יורדים לשטח. כשאנחנו יורדים לשטח אנחנו חשים את האנשים, מרגישים אותם, מרגישים את הצרכים, ועל ידי זה אנחנו מביאים את החקיקה שלנו מהמקום הטוב יותר, מקום בגובה העיניים יותר. גם כשמנכ"ל משרד יורד לשטח, המנכ"ל יורד בשביל לראות, בשביל לשנות את המדיניות, וכך הוא עושה, השר, וכל אחד אחר במשרדו. ההצעה הזאת באה ואומרת: גם שופט, כאשר הוא יראה – אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כך אמרו חז"ל. אז גם כדי שהוא יבין על מה הוא שולח, שיעשה את המשפט צדק, ויבין רגע לפני שהוא שולח – הוא לא שולח אותו לבית מלון, הוא שולח אותו לכלא בגלל שמגיע לו עונש, אבל יחשוב: רגע, גם אם אני שולח אותו ליום, ליומיים, לחודש, לחודשיים, לשנה או לעשר שנים או למאסר עולם חלילה, צריך לדעת שאני שולח אותו – וגם במהלך החיים צריך אותו שופט ללכת בתוך ארבע שנים, מלבד השנה הראשונה שהוא חייב לבקר. גם בתוך ארבע שנים הוא צריך ללכת ולבקר, לראות. הוא צריך לראות, אולי יש באמת בעיות של זכויות אדם בכלא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא לא שופט ששפט אותו? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> לא. כל שופט חייב ללכת, כל שופט שהוא פלילי חייב ללכת ולבקר ולסייר בבתי הכלא. הוא אינו צריך לראות את אותו אחד שהוא שפט אותו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה שאתה אומר זה שיש שופטים שבכלל לא היו בכלא? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> יש שופטים שלא היו בכלא במשך שנים. יכול להיות שהוא היה בשנה הראשונה, ומעבר לכך הוא לא היה. העניין הוא שהוא צריך ללכת ולחוש ולראות. אגב, במהלך החקיקה גם אני הצעתי שאם רוצים, בסופו של דבר, שהשופט – היה לו טוב והוא רוצה סוף שבוע, אפשר לסדר לו גם שם. אולי. אבל זה – ככה. תשאלו – יושב פה מיקי לוי – מיקי, אתה זוכר שאבא שלי, כשאתה היית מפקד מחוז ירושלים, כמה פעמים על העצירים היית מספר לי אתה, וסיפרת לי – אבא שלי היה אומר לו - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם, פעמיים בחודש תמיד. תמיד. אבא שלו צדיק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> הוא היה מתווכח, אומר: זה, זה. מיקי היה אומר לו: תבוא, והיה מכבד אותו ונותן לו, כי הוא ידע שהוא בא לשם שמיים, הוא ידע שהוא בא באמת לבדוק את המצב בשביל לראות מה אפשר לעזור, כי אדם שנתן, שבעצם פשע, צריך לדעת, הוא משלם את העונש שלו, אבל אנחנו צריכים לעזור לו ולצאת מזה. ולכן, אני בטוח שכולם – וזה גם חוק ללא הסתייגויות, אז ודאי שיצביעו בעד, אבל אני רוצה גם להודות באמת לשמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה; אני רוצה להודות לאוריאל בוסו, שניהל את הדיונים במקצועיות; להנהלת בתי המשפט, לסנגוריה הציבורית; כמובן להנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, שעשו את זה במקצועיות, בלי הרבה – צ'יק צ'ק באו והבינו שיש צורך בעניין הזה; ליועץ חקיקה שלי גיל גולן, שליווה את החוק מההתחלה עד הסוף. באמת, תודה רבה. זה חשוב מאוד. זה חוק שייתן רווחה, והוא ייכנס לחקיקה כבר בספטמבר הקרוב, הוא ייכנס לתוקף. זה דבר שכולנו צריכים להגיד תודה רבה עליו. תודה רבה גם לידידי עו"ד מיכאל בוסקילה, שליווה אותי גם בחוק הזה עם ההצעות שלו, חשוב מאוד. אגב, הוא גם מהסנגוריה הציבורית, וזה חשוב לו, אז תודה רבה. מקווה שנצביע בעד, ובאמת, שלא נצטרך, שהשופטים – בתי הכלא יהיו ריקים מאנשים, אבל לצערנו, כשיש, צריך לדעת לדאוג לזכויותיהם. ולכם, חברים יקרים – ברוכים הבאים, אתם שם ביציע. ברוכים הבאים. כאן זו כנסת ישראל. בדרך כלל היא מלאה, רק פשוט היום כל אחד יצא לסידורים, אז אל תדאגו. אבל תודה רבה לכם שבאתם אלינו. תדעו לכם, מה שרואים משם לא רואים מכאן. ראיתם פה אנשים טובים. אנחנו באים לעשות טוב למען עם ישראל, טוב בשבילכם, למען דור העתיד. תודה רבה לכם. תמשיכו ותצליחו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. נא לתפוס את המקומות. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – שבעה, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מספר 107), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – 1 חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – שבעה, אין מתנגדים, נמנע אחד. חברי הכנסת, אני קובע כי הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ברכות ליוזמים. כל הכבוד. ינון, כל הכבוד. בטח חשבת על אבא שלך, אה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז עכשיו אני חותם על החוק שלך, רק שתדע. עכשיו מביאים לי דפים, ואני חותם ואני מרגיש שותף. << הצח >> הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026 << הצח >> [מס' פ/4647/25; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 389; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה פסל וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת – שוב, ינון אזולאי, במקום יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה. חברים, מה, שיעממתי אתכם אז אתם הולכים? תודה רבה לכם. טוב, חברים, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מציג את הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה פסל – חבר כנסת חרוץ, שעושה המון דברים למען עם ישראל, חשוב לו גם בנושא הצבא, גם בנושא חיילי מילואים, והנושא הזה מאוד היה חשוב לו, והוא נלחם בשביל להשיג את זה כמה שיותר מהר, ועל זה מגיע לו יישר כוח. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ״ו–2026, שיזמו חבר הכנסת משה פסל וחברי כנסת נוספים. בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, נחשפנו שוב לתרומתם הרבה של הכלבים המשרתים בגופי הביטחון השונים. כלבים אלו פועלים לצד מפעיליהם בלב הפעילות המבצעית, מסכנים את חייהם למען הצלת חיי אדם, ולמרבה הצער לעיתים אף מקפחים את חייהם למען המטרה. מדי שנה מסיימים עשרות כלבים את שירותם בגופי הביטחון, ומוצעים לאימוץ – לעיתים קרובות למפעילים שלהם. ואולם, עלויות הטיפול הרפואי בכלבים אלו גבוהות, ועלולות להטיל נטל כלכלי על מאמצי הכלבים, במיוחד במקרים שבהם המאמץ הוא לוחם משוחרר. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה להכיר בתרומתם של הכלבים לביטחון ישראל, להצלת חיי אדם ולשמירה על שלום הציבור, ולהבטיח את רווחתם גם לאחר סיום שירותם, כאות הוקרה על פועלם. לשם כך מוצע לקבוע כי בעליו של כלב ששירת בגוף ביטחוני יהיה זכאי להחזר כספי מהמדינה בעד הוצאות רפואיות הנדרשות לטיפול בכלבו. גובה ההחזר לא יעלה על 5,000 שקלים חדשים בשנה, והוא יותנה בהצגת אסמכתאות על תשלום בפועל. הגופים הביטחוניים המנויים בחוק כוללים, מלבד צה"ל, גם את משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, ובמהלך דיוני הוועדה בהכנה לקריאה השנייה והשלישית הוספנו גם את משמר הכנסת – כן, יפה. כן קבענו במהלך הדיונים כי סכום ההחזר המרבי יעודכן מדי שנה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אולם הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ורגע לפני שארד, אודה לחבר הכנסת יושב-ראש הוועדה בועז ביסמוט על חריצותו ועל כל מה שהוא עושה למען הכלל, למען ביטחון מדינת ישראל כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אז קודם כול, תודה רבה לו, תודה רבה להנהלת הוועדה, אסף פרידמן וכולם, לייעוץ המשפטי של הוועדה על קידום הצעת החוק, למשה פסל ולאופיר כץ. אני חייב להגיד לך, זה היום היחיד שלא עלית בו לדוכן או שיש לך כבר הודעה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> עכשיו אני רוצה הודעה אישית. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> עשיתי את זה בשביל שתהיה לך הודעה אישית, כדי שיראו שאתה נמצא פה, אבל באמת מגיעה לך תודה רבה על כל מה שאתה מנהל ועל איך שאתה עושה את זה בתבונה ודואג שהחוקים החשובים יגיעו. וזה יום חשוב שמגיע בהבנות, בהסכמה. יישר כוח לך. משה פסל – איך רואים שאדם עובד לשם שמיים? באמת, משה פסל לא נמצא פה בגלל סיבות אישיות, והוא היה יכול לקבל את החוק הזה מחר ולא היה שום דבר, אבל היה חשוב לו, והוא אמר: כל יום, שלא יהיה עיכוב, אני רוצה שהחוק הזה יעבור. משה פסל, יישר כוח. אתה אדם חרוץ שאכפת לו מהכלל ולא מעצמו. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה רוצה עכשיו הודעה אישית, אופיר? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לי כלב שהוא חושב שהוא היה בעוקץ. זה תופס? תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה, חברים. אין לנו בקשות דיבור, אין הסתייגויות, אין שום דבר, אפשר להצביע. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–4 – 5 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – חמישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, נתקבל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – חמישה. אני קובע כי הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של ישראל. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ח בסיוון התשפ"ו, 10 ביוני 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:02. << סיום >>