דברי הכנסת

דברי הכנסת טז / מושב שלישי / ישיבות ר"ז–ר"ח / כ'–כ"א בשבט התשע"א / 25–26 בינואר 2011 / 16 חוברת ט"ז ישיבה ר"ז הישיבה המאתיים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, כ' בשבט התשע"א (25 בינואר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות קדימה, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש; 6 2. מדיניות הממשלה מעודדת חקיקה ותופעות גזעניות; 6 3. ההידרדרות במעמדה המדיני של ישראל והמשך העמקת הפערים החברתיים 6 זאב בילסקי (קדימה): 6 עמיר פרץ (העבודה): 15 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 21 עפו אגבאריה (חד"ש): 48 השר זאב בנימין בגין: 52 נינו אבסדזה (קדימה): 58 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 59 עפו אגבאריה (חד"ש): 61 נסים זאב (ש"ס): 62 איתן כבל (העבודה): 64 אורי מקלב (יהדות התורה): 67 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 71 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 72 חנא סוייד (חד"ש): 76 ניצן הורוביץ (מרצ): 77 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 80 דני דנון (הליכוד): 82 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 85 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011 88 שר האוצר יובל שטייניץ: 88 כרמל שאמה (הליכוד): 91 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 97 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 98 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 99 סעיד נפאע (בל"ד): 101 יואל חסון (קדימה): 104 נסים זאב (ש"ס): 107 הצעות לסדר-היום 109 יום הנגב והגליל 109 היו"ר ראובן ריבלין: 109 חנא סוייד (חד"ש): 110 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 112 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 114 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 114 חילופי גברי בוועדות הכנסת 114 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 114 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 114 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 114 הצעות לסדר-היום 115 יום הנגב והגליל 115 עמיר פרץ (העבודה): 115 אלי אפללו (קדימה): 118 ציון פיניאן (הליכוד): 122 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 125 שלמה מולה (קדימה): 128 מירי רגב (הליכוד): 131 השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 133 זאב אלקין (הליכוד): 149 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011 150 יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 151 יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 158 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 159 אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 159 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011 160 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 161 נסים זאב (ש"ס): 162 זבולון אורלב (הבית היהודי): 164 רונית תירוש (קדימה): 165 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011 166 רונית תירוש (קדימה): 167 נסים זאב (ש"ס): 168 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי ראש האופוזיציה, היום יום שלישי, כ' בשבט התשע"א, 25 בחודש ינואר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הערה: ביום שלישי, לפי תקנון הכנסת, אנחנו מחויבים בקיום נאומים בני דקה. אבל כאשר ישיבת הכנסת מתקיימת ביום שלישי כיום הראשון בישיבות מן המניין בכנסת, יש לנו מחויבות על-פי החוק לקיים את הצעות האי-אמון, ולדון בהן ולהכריע בהן לפני כל דבר אחר. לכן מצוות החוק גוברת על מצוות התקנון, וכשיש סתירה בין שניהם צריך לבחור מה העדיפות. תודה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 7) (חסרי ישע), התשע"א–2011, של חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2) (עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע), התשע"א–2011, של חברי הכנסת יריב לוין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 47) (שידור דבר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי או ממספר טלפון בלתי מזוהה), התשע"א–2011, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויוליה שמאלוב-ברקוביץ. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2872/18 וכלה בהצעת חוק פ/2889/18 – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – הרחבת חובת העדכון), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, ציפי חוטובלי ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסגרת אדם הנמלט מהליכי גירושין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – חוק ההסדרים), מאת חברי הכנסת דב חנין ורוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון – מעמד מגויס שנספה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שימוע), מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, ציפי חוטובלי, רונית תירוש, יריב לוין ואברהם מיכאלי; הצעת חוק התאמות וזכויות לסטודנטיות בהיריון ואחרי לידה (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מטרות חינוך), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חישוף רצועת ביטחון בשולי היערות), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – ייצוג הולם לשני המינים), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי ונחמן שי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הגבלת נטיעתם, ייבואם ומכירתם של צמחים אלרגניים, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין ורחל אדטו; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעה למנוי לא פעיל וניתוקו), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, מירי רגב, אריה ביבי ואיתן כבל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת חיישנים ברכב מסחרי או ציבורי), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלמה מולה ודוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב מס נפרד לבני-זוג), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רונית תירוש, ציון פיניאן, מנחם אליעזר מוזס, אמנון כהן ושלמה מולה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש;> <2. מדיניות הממשלה מעודדת חקיקה ותופעות גזעניות;> <3. ההידרדרות במעמדה המדיני של ישראל והמשך העמקת הפערים החברתיים> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, בפנינו שלוש הצעות אי-אמון, והשר גלעד ארדן ישיב על שתיים מהן, אבל הן, גברתי המזכירה, לא מופיעות בסדר הרץ. השר בגין יענה על הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. לכן נשמע עכשיו ברציפות את קדימה והעבודה ומרצ, והשר יענה. לאחר מכן נשמע את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. חבר הכנסת חנין, כדי שלא יהיה צורך בדילוג, בסדר? חבר הכנסת אגבאריה – צריך להודיע לו שהוא יכול. אני מזמין את חבר הכנסת זאב בילסקי לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, אשר כותרתה: נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש. בבקשה, חבר הכנסת בילסקי. ישיב על כך, לאחר שגם נשמע את הרצאת הטיעונים של הצעת מרצ והעבודה, השר גלעד ארדן. אדוני, הבמה לרשותך. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אם לפני כמה שנים היית אומר לי שיום אחד אני אעמוד פה ואגיד מה שאני הולך להגיד בעשר הדקות הקרובות, הייתי אומר שזה לא יכול להיות. באמת, זה לא יכול להיות. <ישראל חסון (קדימה):> זאביק, לא שומעים אותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> להגביר את הרמקול. <זאב בילסקי (קדימה):> הנה, גלעד ארדן כבר מחייך. אם היו אומרים לי שאני אעמוד פה ואני אגיד מה שאני הולך להגיד, הייתי אומר שזה לא יכול להיות. זה באמת לא יכול להיות, כי בסך הכול, אתה יודע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשכולנו היינו ברעננה, אתה מתכוון. <זאב בילסקי (קדימה):> לא רק ברעננה, בכל המקומות. פשוט, אני מכיר את ראש הממשלה, אני מוקיר אותו, אני חושב שהוא עשה דרך ארוכה, ואני, שאני מוצא את עצמי – לא כל כך התנדבתי להגיש את האי-אמון, כי כל הזמן אמרתי: אולי יהיה בסדר, יהיה יותר טוב, אבל היום ראיתי שאני מוכרח לבוא וקצת לפרוק את אשר על לבי. אדוני היושב-ראש, אל תיתן לי את המבט הזה, אני כבר נלחץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> חשבתי שאתה פונה אלי כדי שאני אושיע אותך במשהו. <זאב בילסקי (קדימה):> האמת היא שאתה עושה הרבה בתחום הזה בשבילי כשאני נמצא פה על הדוכן, אם תוכל גם בפעם הזאת. אדוני ראש הממשלה, בוא נלך שנתיים אחורנית. קיבלת ממשלה לאחר "עופרת יצוקה". אני זוכר את הלילה שבו שישה מראשי מדינות אירופה, הבכירים שבהם, הגיעו לירושלים לביתו של ראש הממשלה, בתמיכה חסרת תקדים, השר בגין, חסרת תקדים במדיניותה של מדינת ישראל. <השר זאב בנימין בגין:> ואת דוח-גולדסטון השארתם – – – <זאב בילסקי (קדימה):> השר בגין, אני מבקש – – – <דליה איציק (קדימה):> בוא נתחלף, בוא נתחלף. בני. <זאב בילסקי (קדימה):> השר בגין, אני רוצה להגיד רק עובדות, ויהיה קשה להתווכח עם העובדות שאני אומר. <רוני בר-און (קדימה):> – – – נכון? מצדיק את מה שכתוב בדוח-גולדסטון לפי הטענה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בילסקי, אתה חייב לחכות עד שבר-און יסיים את דיבורו. <זאב בילסקי (קדימה):> למה אתה מאשים את בר-און כשהשר בגין התחיל? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה קראת לשר בגין, אז הוא ענה לך. <רוני בר-און (קדימה):> אותו הוא אוהב, אותי לא. למה אתה שואל שאלות? <זאב בילסקי (קדימה):> אוקיי, אז אני אמשיך. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך את ההשוואה, היא מיותרת בכלל. <זאב בילסקי (קדימה):> לאחר מה שקרה ב"עופרת יצוקה" הגיעו לפה ראשי מדינות אירופה בתמיכה בלתי מסויגת במדינת ישראל, חד-משמעית. כולם מאחורינו, במהלך המבצע, בסוף המבצע ולאחר שהמבצע הסתיים. והיו בחירות, וראש הממשלה – הציבור שוכח, אבל למעשה ראש הממשלה לא ניצח בבחירות. אני בא ממקומות שכל פעם שניצחתי, ידעתי שניצחתי. לא היה לי שלא ניצחתי, אז אני לא יודע מצב אחר. אבל פה, בסדר. איך אומרים, אדוני היושב-ראש, אם נוכל לשנות את העניין הזה, נעשה ברכה גדולה לעם ישראל. אבל בסדר, הרכיב את הממשלה. גם כן, אתה יודע, אמרתי לעצמי: בילסקי, אחרי כל כך הרבה שנים, פעם באופוזיציה, זה תמיד טוב להתנסות בדברים אחרים. ואני רוצה להגיד לך שמאז אני עוקב אחרי ראש הממשלה, ותראה לאן הגענו, אדוני היושב-ראש, לאחר שנתיים. היינו מקובלים בכל העולם. אני זוכר שהתלוויתי לראשי הממשלה שנסעו לחוץ-לארץ לפגישה עם הקהילה היהודית. הייתי שם, ראיתי איך קיבלו את ראשי ממשלת ישראל בכל העולם, אף-על-פי שלא היה שום הסדר עם שכנינו, אבל היה משא-ומתן והיה משא-ומתן בטוב לב. ותראה, אדוני ראש הממשלה, מה קיבלת: קיבלת מצב כלכלי – ובאמת, מגיעה מלה של יישר כוח לשר רוני בר-און, בתור שר האוצר, שעד היום אנחנו יכולים – הלוא אי-אפשר להגיד שיומיים אחרי שממשלה חדשה נכנסת היא עושה את הפלא בכלכלה. יש פה כלכלה יציבה, לא נפגעה במשבר. קיבלת משא-ומתן עם הפלסטינים. בימים האחרונים נחשפו פה הרבה מאוד דברים שקשורים למשא-ומתן. דבר אחד אפשר להגיד: זה היה משא-ומתן של אנשים שישבו ודיברו פה בירושלים. ראשי המדינה הפלסטינית לעתיד הגיעו לפה ונשאו ונתנו. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, דבר אחד שלי הוא כואב: בכל מהלך המשא-ומתן של הממשלה הקודמת לא היה רגע אחד שהפסקנו לבנות בירושלים. זאת האמת, אדוני היושב-ראש. אני, שנולדתי בירושלים, ואתה על אחת כמה וכמה – לא היה שידור ברדיו שלא אמרת: כן, רובי ריבלין מירושלים; כמה ירושלים יקרה ללבך. מי האמין שאנחנו נגיע לרגע שממשלת ישראל הזאת הפסיקה לבנות בירושלים? תשאל את כצל'ה. היינו יחד בשדולה למען ירושלים, הוא דיבר מדם לבו על ראש הממשלה. נבנו אלפי דירות בירושלים במהלך המשא-ומתן. זה מה שהיה פה עד שהגיעה הממשלה הזאת. ועכשיו, הגיעה ממשלה שעם הרכבתה – האמת, אני באופן אישי מאוד נפגעתי, אדוני היושב-ראש, כי פתאום למדתי מושג חדש שנקרא "שותפים טבעיים". ואני תמיד חשבתי שאני שותף טבעי. אף פעם, בכל הקואליציות שהייתי בהן, לא אמר לי מישהו שאני לא טבעי לו. למה שלא ירצה אותי? מה יש, מה יכול להיות? ופעם ראשונה ראיתי שראש הממשלה בנימין נתניהו מעדיף אנשים אחרים, קורא להם "שותפים טבעיים" והולך ומרכיב יחד אתם קואליציה. ואמרתי לעצמי, למה הוא עושה את זה, הלוא יש לו פה 28 אנשים מנוסים שיכולים לעזור לו, שיכולים להמשיך את הדרך גם אם הוא רוצה לעשות את השינויים. אבל הוא לא שעה לשום עצה והחליט על הקמה של ממשלה עם השותפים הטבעיים. ואז, תראה מה שקרה. התמנה פה שר חוץ. אדוני היושב-ראש, יש לך ניסיון. יש לך ניסיון קצת יותר ממני. <עמיר פרץ (העבודה):> אופוזיציה לוחמת. <זאב בילסקי (קדימה):> כמה פעמים היה מצב ששר חוץ של מדינת ישראל נוסע לניו-יורק לאומות המאוחדות, נושא נאום באו"ם שזה, תאמין לי, היינו קוראים לזה, נאום של השכונה, נאום שלא משקף את דעתו של ראש הממשלה שמינה אותו – חד-משמעי, לא בערך. באו"ם, אלוהים אדירים. אתה רוצה, תיסע פה לעיר, תיסע לרעננה, תן איזה נאום שאתה רוצה, יאללה, יהיה בסדר. באו"ם? כאשר ממשלת ישראל, שבוע לפני כן הביעה דעה הפוכה. אתה יודע מה, לפני שבועיים, אדוני היושב-ראש, התבטא שר החוץ – אגב, ברגע שהוא מתמנה לשר החוץ הוא גם שר החוץ שלי, הוא שר החוץ של כולנו – מתבטא שר החוץ בהתבטאויות, שאחר כך ראש הממשלה נאלץ להגיד: זו דעתו הפרטית, הוא לא משקף את דעת הממשלה. עוד מוסיף ראש הממשלה: רק מה שאני אומר משקף את דעת הממשלה, לא מה ששר החוץ שלי אומר. אדוני, אני מודה לך שאתה לפעמים עומד פה כחומה בצורה – אולי יחד עם השר בגין, שיצא עכשיו, השר מרידור – בפני חקיקה גזענית. אני זוכר לפני כמה חודשים, אני נוסע בערב ושומע: חוק נאמנות-אזרחות, מבית היוצר של הליכוד. עצרתי את האוטו בצד, אמרתי: מה, עכשיו רוצים לעשות חוק נגד כל הערבים במדינת ישראל? הבנתי, לא. נגד היהודים? הבנתי, לא. אז נגד מי? נגד כמה אלפי אנשים שבאים לפה על-פי חוק, מתחתנים – באים לפה, אנחנו נחתים אותם על נאמנות. אדוני היושב-ראש, אתה אולי יודע, ואני בטח יודע, כמה נזק נגרם למדינת ישראל בגלל הצעות חוק שלא יעברו ולא יהפכו לחוקים פה, ורק מביאות אותנו למצב שכל העולם מסתכל עלינו ואומר: כי מציון תצא תורה – כי מציון יוצאים חוקים גזעניים שלא מביאים שום דבר למדינת ישראל, ועל התזמורת הזאת מנצח ראש הממשלה בנימין נתניהו. <יואל חסון (קדימה):> מילא אם היה מנצח. אפילו לא מנצח. <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו הידרדרנו, אדוני היושב-ראש. אנשים אולי לא שמים לב לזה, אני לא יודע במה הם עסוקים. תראה מה קורה בדרום-אמריקה. כל יום מדינה אחרת בדרום-אמריקה מכירה בממשלה הפלסטינית, במדינה הפלסטינית, חד-צדדי. לא היה דבר כזה. היו לנו ויכוחים, לא כולם הסכימו אתנו, אבל חד-צדדי? לפי המידע שברשותי, ראש הממשלה, נודע לו על כך ב"גוגל". נכנס וראה שבאמת יש עכשיו מדינה בדרום-אמריקה שהחליטה להכיר חד-צדדית – אולי שר החוץ, ואחר כך הוא עדכן את ראש הממשלה, אני לא יודע. אלוהים ישמור. צר לי להיות נביא זעם ולהגיד פה, אדוני היושב-ראש, שכיום ישנם דיונים במדינות ידידות לנו באירופה, ולא ירחק היום שאנחנו נקרא ב"גוגל" שיש מדינות נוספות, באירופה, שמכירות חד-צדדית במדינה פלסטינית בגבולות 67'. מי חלם שאנחנו נגיע לזה שכל העולם יהיה נגדנו? אני רוצה לייחד כמה מלים לגדולה בידידותיה של מדינת ישראל, לארצות-הברית. יכול להיות שישנם אנשים שחושבים שזה מובן מאליו: הם ירשמו את הצ'ק, אנחנו נקבל אותו, 3 מיליארד לשנה, קצת "חמקנים", קצת פה, ונקבל. אדוני היושב-ראש, אני קצת מכיר את הקהילה בארצות-הברית, גם את הקהילה היהודית וגם את הממסד האמריקני. הולכים וגוברים הקולות בארצות-הברית שרואים במדינת ישראל נטל על הממשל האמריקני. לא היה ככה בתחילת הדרך. אנחנו הופכים מנכס לנטל, וזה כתוצאה מההתנהלות של ראש הממשלה מול הגדולה שבידידות מדינת ישראל. תראה לאן הגענו. אתה יודע, יש עכשיו טרנד של הדלפת מסמכים. יש "ויקיליקס", יש חבר'ה אצל הפלסטינים. היום זה כאן, אתה סורק את הכול, יש לך דיסק-און-קי, והכול – הופ, הולך וזהו. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, מה יקרה בעוד בערך חמש, שש שנים: יודלפו המסמכים שנמצאים היום בבית הלבן. יודלפו המסמכים שנמצאים היום אצל מזכירת המדינה. ושם יהיה כתוב באדום, מודגש: And never believe the Prime Minister of the state of Israel. אני אומר לך, שם הם אומרים אחד לשני: אל תאמין לו. לאן הגענו, אדוני ראש הממשלה, הבאת אותנו לכך שהגדולה בידידות שלנו לא מאמינה לך. הם לא סומכים עליך, הם כועסים גם על שר הביטחון החדש שלך, שהגיע עכשיו. תראה מה עשית לנו ועל מה אנחנו מדברים. אני זוכר את עצמי במלחמת יום הכיפורים, איזו הקלה היתה כשהתחילו להגיע המטוסים מארצות-הברית. מה לא הביאו לנו – שקי שינה, רובים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והפריעו לך, אני נותן לך עוד שתי דקות. <זאב בילסקי (קדימה):> תודה רבה, אדוני. מה אני זוכר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מי הפריע לו? <היו"ר ראובן ריבלין:> אנשי קדימה. <זאב בילסקי (קדימה):> עכשיו מגיעות לי עוד שתי דקות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מגיעות לו ארבע. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך? אתה רוצה שאני אוסיף – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אחליט שיהיה ארבע, אני אתן לו ארבע. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא צריך עזרה. בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם אתה צריך, תפנה אליו, לא אלי. <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן, כשיתפרסמו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא הכתף האמיתית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול להבטיח לך שלא אפנה לא אליך ולא אליו. <יואל חסון (קדימה):> העיקר שהאהבה שוררת. <זאב בילסקי (קדימה):> כשיתפרסמו כל אותם מסמכים, אנחנו נתפוס את הראש ונראה איך הגענו למצב שאיבדנו את אירופה, שאיבדנו את דרום-אמריקה, שאנחנו הולכים לאבד את הגדולה בידידות שלנו בגלל התעקשותו של ראש הממשלה, אז אנחנו נתפוס. הבעיה היא שאז יהיה מאוחר. ולכן, אני רוצה לסכם, אדוני היושב-ראש, ולהגיד לראש הממשלה כדלקמן: אדוני ראש הממשלה, יש לך שתי אופציות. אחת, להמשיך – עוד תרגיל, עוד חמישייה, עוד קצת, עוד שם. אתה יודע מה, יכול להיות שתצליח. שילמת כל כך הרבה. האמת שלא הבנתי בהתחלה, כשלקחת לעצמך 40 שרים, לא הבנתי למה אתה עושה את זה; אחר כך הבנתי, אני לומד מהר, אדוני היושב-ראש. וראיתי. אתה לוקח 40 אנשים, אתה מנטרל אותם מהרשות – והם כולם שמחים וטובי-לב, לאן הם ילכו, למה שילכו, מה רע להם. ואתה ממשיך ואתה שורד. וכולם חשבו עוד חודש, עוד חודשיים, ואתה ממשיך, יכול להיות שתשרוד. אבל אני מציע לך אופציה אחרת. אני מציע לך, במקום להיכנס להיסטוריה כמי שדרדר את מדינת ישראל למקום שאנחנו הולכים אליו, בוא תעשה מעשה אמיץ. תקום, תגיד: רבותי, אני לא יכול ללכת הלאה עם אותם שותפים שאני קבעתי לי, אני לא מאמין שמדינת ישראל, מגיע לה שר חוץ שייסע לאו"ם וייתן שם נאומי שכונה. אני חושב שלא מגיע לי להיסחט כל שני וחמישי ולשלם לכל שותף עד לכאן על חשבון משלם המסים הישראלי, שהעליתי לו את מחיר הדלק, שקבעתי לו מחירי מים שהוא לא יכול לחיות אתם. אני מציע לך – תהיה אמיץ. תיקח החלטה ותבוא, תגיד לעם ישראל: אני החלטתי ללכת לבחירות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <זאב בילסקי (קדימה):> – – וניתן לעם להחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ, אתה מוזמן לנמק את הצעת האי-אמון. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כך כתוב לי. חבר הכנסת עמיר פרץ. ובהזדמנות זאת יש לך אורחים פה. אני מברך את קבוצת מי"ר – מכינה ישראלית רוסית – קבוצה של צעירים מרוסיה שבאה לשנה לישראל ומשתכנת בניצנה. היום הם האורחים של חבר הכנסת פרץ בכנסת. בכנסת לא מוחאים כפיים. ברוכים הבאים. בבקשה, חבר הכנסת פרץ, אתה תנמק את הצעת אי-האמון של סיעות העבודה ומרצ, שכותרתה: ההידרדרות במעמדה המדיני של ישראל והמשך העמקת הפערים החברתיים. בבקשה, אדוני. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראשית, תרשה לי לברך את הקבוצה של החבר'ה המדהימים ממי"ר שנמצאים פה שנה. אני מאוד מקווה שכולם ייהפכו בקרוב לאזרחי מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אומנם ראש הממשלה לא נמצא כאן, אבל אני בהחלט מתכוון לדבר אליו. חלפו כמעט שנתיים שבהן אני, יחד עם חלק מחברי במפלגת העבודה, שהינו בעל כורחנו בתוך הקואליציה. לא האמנו במטרותיה, לא האמנו במנהיגיה, ואפילו לכוונותיה לא האמנו. אדוני ראש הממשלה, ישבנו כמעט שנתיים וקיווינו שיום אחד תגיע ותעמוד כאן נחרץ, כפי שאתה יודע. רצינו לראות את משק כנפי ההיסטוריה מבשר על הסכם השלום שמשנה את עתידו של האזור כולו. רצינו לראותך מתעטף ברוח של שכינה, חדור באומץ לב, וחזון בפיך. אדוני היושב-ראש, לא באתי היום לנהל פולמוס אישי. לא באתי לנסות ולהעלות את רף החבטות מעל לחגורה, ואפילו לא מתחתיה. באתי לכאוב את ארצי, ארצי האהובה, שהיא חלומם של הורי ושל משפחתי מדורי דורות, והיא ערש לילדי ותקווה לדורות הבאים. באתי לומר לראש הממשלה – שחרף חילוקי הדעות בינינו, כל עוד אתה מכהן בתפקידך, אתה גם ראש הממשלה שלי ושל האחרים – כי ראשון בין שווים אתה, וזה מחייב אותך, ומה שמותר לשריך אסור לך. אדוני ראש הממשלה, כאשר נאמת את נאום בר-אילן, ידעתי שאתה יודע כבר אז את כל הפרטים שפורסמו בימים האחרונים. חשבתי לעצמי כי מדובר כנראה בטקטיקה. אמרתי: ראש הממשלה פועל בחוכמה ומטפל בדעת הקהל; לא מתכוון בבת אחת להודיע על ההסכם שבדרך, כדי שלא ייפול על הציבור כרעם ביום בהיר. ואמרתי לעצמי: הנה, ראש הממשלה אימץ דרך חדשה, כי אם אומרים "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", הנה ראש הממשלה מביא מושג היסטורי חדש: "כי בתחבולות תעשה לך שלום". היום הסתבר שכל אשר עשית הינו להמציא מכשלות ואבני רחיים שימנעו את תהליך השלום. <קריאה:> – – – <עמיר פרץ (העבודה):> אני אגיד לך למה היום. אדוני ראש הממשלה, אני מאשים אותך בהונאת העם בישראל. אני רוצה להציג בפני הציבור, בפני חברי הכנסת, כמה עובדות חשובות. במהלך ינואר ופברואר 2009 הגיעו לביקור בישראל ג'ורג' מיטשל והילרי קלינטון. שניהם עודכנו על-ידי ראש הממשלה ושרת החוץ על מצב המגעים עם הפלסטינים, כלומר הממשל האמריקני עודכן לפני שהוקמה הממשלה הזאת. מייד עם הקמת הממשלה – ואני יודע זאת מידיעה – קיבלת אתה, ראש הממשלה, עדכון מלא מראש הממשלה הקודם על המגעים המפורטים, על המפות ועל המפיות. הכול ידעת. הוא גם הציע לך כי תציע לממשל האמריקני לדרוש מהצד הפלסטיני תשובות על ההצעות הישראליות שמונחות על שולחנם. אבל, אדוני ראש הממשלה, ייתכן שנבהלת. ייתכן שאינך בשל. אבל ייתכן שאתה פשוט אינך מאמין שיכול להיות פתרון בינינו ובין הפלסטינים. הכול לגיטימי, אבל תתייצב בפני הציבור, תאמר להם כי המדיניות החדשה היא: כי על חרבנו נחיה לעולם ועד, וכי תפיסת ארץ-ישראל השלמה הופכת שוב למצע הליכוד. והעם יחליט. אבל מה עשית באמת? הטלת למערכה קמפיין של הפחדה מכל עבר. כשנשאלת אם יש לנו פרטנר, אמרת: לא, אין פרטנר, יש לנו איום אירני. זה נכון, יש לנו איום אירני, וכולנו תומכים ומגבים את פעולות הממשלה. ההיערכות של הממשלה בכל הנושאים הקשורים בביטחון ישראל מקבלת תמיכה מלאה מכל הבית הזה. אבל אתה יודע שחלק מרכזי בהיערכות, בעיקר נגד האיום האירני, הינו מאמץ להפשרת היחסים עם העולם הערבי המתון, והדרך לשם עוברת דרך הסכם השלום עם העם הפלסטיני. אני רוצה לומר באופן ברור כי אני מתנגד לכל הרעיון של חילופי שטחים וחילופי אוכלוסיות. אני יודע כי אלה רעיונות שאין להם כל סיכוי. אני מאמין שהדברים שנודעו לציבור, אין להם כל בסיס. אני יודע שכל מי שרוצה הסכם אמיתי, מבין שתוצאה של מהלך כזה יכולה להביא לקיפאון, סטגנציה וחוסר תקווה. אדוני ראש הממשלה, זכותך להציג מדיניות אחרת, אבל חובה עליך לספר את האמת לעם, כי היום אני מאשים בדבר החמור ביותר: בצר לך, אדוני ראש הממשלה, נכנסת לתחרות בלתי נשלטת מול שר החוץ שלך, ולקחת חלק במשחק מסוכן של חיטוט בסכין גסה בעצבים הרגישים ביותר של העם היהודי. ביחד לקחתם את הערכים שהם קודש הקודשים והפכתם אותם לקרדום פוליטי לחפור בו. התרתם הכול: רדיפת זרים, רדיפת מיעוטים, רדיפת ארגונים פוליטיים. אפילו בשאלת הגיור הצבאי שיחקתם משחקים פוליטיים ללא עכבות, ללא קווים אדומים. אתה יודע שזהו משחק מסוכן, אתה יודע שמדובר בחרב פיפיות, אתה גם יודע ששר החוץ שלך מרשה לעצמו דברים בלתי אפשריים, אבל מה ששר החוץ שלך מרשה לעצמו, לך אסור. לצערנו, אט-אט עוטף את המדינה ויורד עליה מסך של חושך וגזענות, ואנחנו – אסור לנו לשתוק יותר. אדוני ראש הממשלה, כדי להתחמק ממהלכים אמיצים וכדי להסתיר מהעם שיש פרטנר, הטלת למערכה את הדבר החשוב ביותר לעם היהודי והפכת אותו למחלוקת. אתה דורש שהפלסטינים יודיעו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. האם זו טקטיקה להפוך אותם לסרבנים ואותך לפטריוט? שני הסכמי שלום לה, למדינת ישראל, עם מצרים וירדן. לא נזקקנו לאישורם שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, ואיננו זקוקים לאישורם של הפלסטינים כדי לקבוע בעצמנו את אופיה של מדינתנו. אדוני היושב-ראש, אני יודע כמה אתה רגיש לנקודות האלה. שמעתי גם אותך אומר מהמיית לבך את הדברים אתמול, שמאז הקמת המדינה אנחנו עוסקים בשאלת זהותה של המדינה היהודית. התמקדנו בעיקר בשאלה מיהו יהודי, ושאלה זו מכנסת בתוכה סוגיות של דת, לאום ומוצא אתני. והיום אני רוצה לעסוק לא בשאלת מיהו יהודי אלא מהו יהודי. שאלה זו לא נוגעת רק לקיום מצוות או לדם הזורם בעורקינו. היא נוגעת בראש ובראשונה למוסר היהודי, ובוודאי למעשה היהודי. יהדותה של ישראל הינה הכרעה על נושאים מדיניים וחברתיים. הראשון, המדיני, מסוכם בפסוק מתהילים שאומר "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". אך יהדותה של ישראל הינה גם הכרעה כלכלית, חברתית. תורת ישראל מטיפה לערכים סוציאליים שנראים מתקדמים ביותר אל מול הניכור והניצול המתהווים בארצנו. תורת ישראל מביטה אל הקניין כעל יצר שצריך לרסן אותו, ולכן קבעו חכמים את עניין השמיטה, ללמד ששום דבר לא בבעלותך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה עומד לפני הבמה ומדבר. בלתי אפשרי. <עמיר פרץ (העבודה):> – – – ללמד ששום דבר לא בבעלותך, והקניין הציבורי חשוב הרבה יותר. הכול כפוף לצו החלוקה מחדש – אדמה, סודותיה ומקורותיה, ימה ואוצרותיה. כל אלה מתנגדים לתרבות השורה בארצנו, של תחרות בלתי מרוסנת, חומרנות בלתי נתפסת, חמדנות מתפרצת, כל אלה צריכים להיות מרוסנים. איך תוכל לומר, אדוני ראש הממשלה, כי אתה מחזק את המדינה היהודית, כאשר עמך נאנק וזועק תחת הנטל? כאשר החלשים מוחלשים עוד יותר? כאשר חולים מוטלים במסדרונות ואין מושיע? כאשר גזל העובדים בישראל נמשך באמצעות חברות-כוח אדם וספסרי עבודה, שמטופחים על-ידך ועל-ידי שריך? איך תוכל לומר, אדוני, כי אתה מדבר בשם המדינה היהודית, כאשר אתה בעצמך באופן אישי ניהלת את המערכה נגד למעלה ממיליון עובדים שחיכו להעלאת שכר מינימום? אתה פיתית ואיימת, והעיקר שיצביעו נגד הסיכוי והתקווה שפיעמה בהם, וגם היום אתה ממשיך בכך. איך תוכל לדבר, אדוני, בשם הערכים היהודיים, כשגם מים הפכו למצרך יקר וקשה להשגה? איך תוכל לדבר בשם המדינה היהודית כאשר מעמד הביניים הולך ונעלם? אם היינו צריכים לתת דוגמה לניכור כלפי מעמד זה, הנה הוספתם על גבו את עליית מחירי הדלק, תוך שימוש בתירוץ עלוב של הנהגת מס הכנסה שלילי, שכולנו יודעים שהוא בסך הכול אתנן למעסיקים, שהממשלה תשלם במקומם את מה שהם חייבים לעשות בעצמם. איך תוכל לדבר בשם הערכים היהודיים כאשר בכל יום הסיכוי של זוג צעיר לרכוש דירה הולך ומתרחק? איך תוכל, אדוני, לדבר בשם הערכים היהודיים כאשר נכים נאנקים, עיוורים נאבקים כל שנה על מעמדם? תושבי קו העימות, שעומדים כגיבורים עבור כולנו, צריכים להיאבק מול הממשלה על זכויותיהם? איך, אדוני ראש הממשלה, אתה מתפאר, כמנהיג מדינה שרק הולכת ומתעשרת ומתעשרת אך מנגד אזרחיה הופכים חלשים יותר ועניים יותר? זאת אינה המדינה הציונית של הרצל, זה גם אינו החזון הליברלי של ז'בוטינסקי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך, כמו לקודמך, שתי דקות, אבל בכך תצטרך לסיים. <עמיר פרץ (העבודה):> בסדר. אדוני ראש הממשלה, העם היהודי הוא עם למוד סבל, והזיכרון הלאומי שלנו מתחבר אל הטרגדיות שעבר עמנו – חורבן בית ראשון, בית שני, הגזירות באירופה, "סופות בנגב", מאורעות תרפ"ט ועוד ועוד, עד לשואה הנוראה במלחמת העולם השנייה. אך גם עמנו שהגיע מכל התפוצות בעולם, וגם שארית הפליטה, שבנתה את הארץ, לא הטיפו מעולם לשנאה בין ערבים ליהודים. ההיסטוריה של עמנו נכתבה בדם ובכאב, ובצדק שמים את המשקל המרכזי באתוס היהודי של הטרגדיות והמשברים, אך לתוך אלה תמיד האירו זרקורים של גילויים אנושיים וחשובים, אנשים כמו ראול ולנברג, אוסקר שינדלר ועוד רבים אחרים. אני יודע כי אני מדבר בניגוד לרוח השלילית החדשה הנושבת בארצנו, אולי בניגוד לכללי הנאמנות החדשים שרוצים להכתיב לנו, אך אני מרגיש מספיק חזק ביהדותי, מספיק חזק בערכי. אני מרגיש שאני מחויב לומר לנוער הגדל בארץ הזאת כי יש גם דברים אחרים. אדוני, אני רוצה לסיים בסיפור אישי ואנושי, שיחבר את הכול לכאב הגדול שאני מביע היום. מייד לאחר מלחמת ששת הימים נהגו נשות שדרות, אמותינו, בכל יום שלישי לעלות על משאית לעזה. היו מורידים אותן ב-08:00 בשוק. הן היו קונות את כל צורכיהן ובשעות הצהריים היו מחזירים אותן הביתה. יום אחד מזעיקים אותי מבית-הספר ומודיעים לי כי אמי, זכרה לברכה, נפצעה בעזה, זרקו עליה בקבוק תבערה. אחר כך הסתבר כי אחד הערבים שעמד לידה בעט בבקבוק, ורק בשל כך לא נפצעה קשה מדי. והנה, אמא מרוקנית, שומרת מצוות, עובדת קשה לפרנסתה, המודל האולטימטיבי לסטריאוטיפ הישראלי של הקצנה, ודווקא ממנה שמעתי כל חיי רק דברי הטפה ושלום. תמיד תמהה על כי איננו מצליחים להגיע להסדר עם שכנינו הערבים. יום אחד התעקשתי שהיא תספר לי מאיפה זה בא, והיא סיפרה לי כי בעיירה שבה נולדתי במרוקו, בוז'אד, התקיימו יחסים טובים ותקינים בין יהודים לערבים. אבי זכרו לברכה, שהיה ראש הקהילה, קיים יחסי מסחר עם התושבים המקומיים, ואף היה שותף בבעלות על תחנת דלק. והנה, ביום שבת, 20 באוגוסט 1955, פרצו לעיירה ליסטים ופורעים, שנעזרו בצעירים מקומיים קיצוניים. סבו של שאול עמור, זכרו לברכה, שהיה ראש עיריית מגדל-העמק, חבר כנסת ושר בישראל – סבו מאיר עמור, זכרו לברכה, שיצא מהתפילה מבית-הכנסת, לא הספיק להגיע לביתו וכמה צעירים משולהבים הפילוהו ארצה, חבטו בראשו והרגוהו. אותה קבוצה של פורעים ניסתה לפרוץ אל עבר השכונה היהודית, אך כאן מצאו שכנים רבים שהגנו עלינו בגופם. אמי סיפרה לי איך שכנינו העלו אותנו לעליית הגג ושם הסתירו אותנו עד שנרגעו הרוחות. לכן היא אמרה לי: תמיד תשפוט את בני-האדם קודם כול כבני-אדם ורק אחר כך תבדוק את דתם ואת מוצאם. אני רוצה שנזכור כי בכל מקום שנתגלו סימנים של סכסוך ושנאה, התגלו גם סימנים של סובלנות ואחווה. על כך אני רוצה שנחנך את ילדינו. קל להטיף למחלוקות, להתחבר לקיצוניות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <עמיר פרץ (העבודה):> אני מסיים. – – לשעבד את עתידנו תחת המעטה של הפחד והנרדפות, אך אנו מדינה עצמאית חזקה, שרק עוצמתנו המוסרית תכריע את עתידנו. אני קורא לכל שוחרי השלום, הסבלנות והסובלנות, כל מתנגדי האלימות, כל המאמינים בצדק חברתי, כל המאמינים בערך האדם באשר הוא אדם, לעשות מעשה בדרך דמוקרטית, לפני שיהיה מאוחר מדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני הייתי מאוד ליברלי בזמן, משום שכדם בעורקיך זרמו כל אותם הגנים של אופוזיציה, שאתה היית מדכא אותם שנתיים, ולכן נתתי לך. <עמיר פרץ (העבודה):> תודה, אדוני. אני מודה לך, אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה נקרא לא לחסום שור בדישו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את השר גלעד ארדן לעלות ולהשיב בשם הממשלה. רבותי, השר גם ישמח לשמוע שביציע האורחים נמצאים כ-120 איש, גמלאים מחדרה ומרחובות. אני מברך אותם בבואם לכנסת. ברוכים הבאים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני צריך לחייב את האופוזיציה להישאר ולשמוע את התשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הייתי יכול לחייב מישהו להישאר פה, הייתי אומר להם שביום הולדתה של הכנסת כדאי שחברי הכנסת ישתתפו. אני יכול רק לפתוח את הישיבה ולסיים אותה, זה הכול. אני לא יכול לחייב איש מחברי הכנסת להישאר בה. זה הציבור ישפוט, ויחליט אחר כך את מי מחברי הכנסת הוא רוצה פה. בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, כמו בכל שבוע, אני אפילו גאה לייצג את ממשלת ישראל בתגובה להצעות האי-אמון, בדרך כלל של קדימה, הפעם גם של סיעת העבודה החדשה בראשותו של מיכה חריש; זה מעיד על "החדשה". אני מקווה שהפעם חברת הכנסת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, לא יצאה החוצה כמנהגה – שקשה לה לשמוע ביקורת שנאמרת בפניה. אולי היא מיהרה יותר להציג את עמדותיה בישיבת הסיעה של ישראל ביתנו, אולי זאת הסיבה שהיום היא עזבה. כי מסתבר שלאחר כל ההלקאות את ליברמן ואת עמדותיו, שנמשכו גם היום, כאן, על הדוכן, מסתבר, חבר הכנסת בילסקי, שיושבת-ראש האופוזיציה דווקא חולקת רבות מההשקפות עם יושב-ראש ישראל ביתנו. כנראה לא בכדי חיים רמון – אני לא זוכר אם תפקידו נשיא קדימה או יושב-ראש מועצת קדימה, סליחה, לא אפגע בתאריו המכובדים – אבל לא בכדי, בזמן המשא-ומתן הקואליציוני, שבו הוא ניסה בכל דרך לפתות את יושב-ראש ישראל ביתנו – לא בכל דרך, אני מניח, בדרכים פוליטיות – לפתות את יושב-ראש ישראל ביתנו להצטרף לקואליציה בראשות לבני, הודיע לתקשורת כי ב-90% מהנושאים ישראל ביתנו וקדימה רואות עין בעין. כנראה ההסתמכות של יושב-ראש מועצת קדימה היתה גם על העמדות, והוא ידע – אנחנו כמובן לא, אבל באדיבות "אל-ג'זירה" גם אנחנו יודעים – שהעמדות של הגברת לבני בנושאים העקרוניים ביותר אינן רחוקות כברת דרך רחוקה מאוד מעמדותיו של יושב-ראש ישראל ביתנו. לכן הייתי מציע, ידידי שאני מאוד מעריך, קצת להיזהר בשותפים שלכם בעבר – – <חיים אורון (מרצ):> אדוני השר, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שהרי ישראל ביתנו היתה שותפה אמיצה, עד שהחליטה לפרוש מיוזמתה מהקואליציה שבה הגברת לבני כיהנה כממלאת-מקום ראש הממשלה, ולכן לא כדאי למהר כל כך ולפגוע בהם בצורה כל כך בוטה. <חיים אורון (מרצ):> אדוני השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ארדן, אתה רוצה לשמוע שאלה? אם לא אני – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני לא מעוניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. מצטער, חבר הכנסת אורון, הוא לא עונה על שאלות. הוא לא בשעת שאלות. <חיים אורון (מרצ):> איפה הליכוד? <היו"ר ראובן ריבלין:> כרגע הוא עונה בשם הממשלה, לא בשם הליכוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שוב ושוב, ולחזור על ההיגד הזה בכל שבוע. לאט-לאט, אני חושב, אולי גם סיעות האופוזיציה יבינו מה אני אומר. ומה שאני אומר הוא, שהצעות האי-אמון האלה הן בסך הכול ובסופו של דבר הצעות אי-אמון בעצמכם. או בעצמכם – כי את רוב הדברים שאתם מתארים כאן אתם יזמתם, אתם גרמתם להם, וזה תמיד בבחינת אבן שזרק טיפש לבאר – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה צריך לברר, אתה יודע למה? אתם שנתיים בשלטון. אדוני השר, אתם שנתיים בשלטון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא משווה, זה פשוט ככה הניב – אבן שזרק טיפש, אלף חכמים לא יצליחו להוציא. ואם הם מצליחים, אז זה לוקח להם יותר זמן מאשר שנתיים – או שהאי-אמון שלכם זה בציבור, שאתם מניחים שהציבור איבד את זיכרונו ולא זוכר מאיפה הגיעו כל הרעות הללו על מדינת ישראל. <יואל חסון (קדימה):> למה לא תיקנתם? שנתיים אתם בשלטון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מקווה שחברי הכנסת של קדימה לא חושבים שבנימין נתניהו והממשלה אחראים לכך שלא יורד גשם, או שבנימין נתניהו אחראי לכך שמתקני ההתפלה, שלהם יש מחיר כבד בקרקע ובחשמל, וגורמים לכך שמחירי המים בישראל עולים – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הבעיה, שמה שאתם עושים – הנכדים שלנו יסבלו. הנכדים שלנו עוד יסבלו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אני מקווה שאתם לא חושבים שבנימין נתניהו, שאני מייחס לו תכונות מנהיגותיות מהמדרגה הראשונה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, הוא עונה עכשיו לבילסקי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא שנתיים צריך לתקן – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה לבילסקי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – דור שלם לא יתקן את מה שאתם עושים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> דור שלם לא יתקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אברהם, הוא עונה עכשיו על הצעת אי-אמון שאתם הגשתם. הוא עונה לחבר הכנסת בילסקי. מה, את רוצה להתקיף אותו על מה שהוא אומר? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא רוצה להתקיף. רק שנתיים בממשלה. הוא שר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל את נואמת נאום יותר ארוך מעל הבמה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שנתיים הוא צריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, מספיק. <יואל חסון (קדימה):> קשה לשמוע את הדברים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קשה – תצא החוצה, או אל תגיש הצעת אי-אמון. מה אתם חושבים לכם, שאתם תאמרו והממשלה תשתוק? <יואל חסון (קדימה):> איך לא קשה לו להשמיע? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה שמעת איזה בליסטראות נשלחו לכיוון הממשלה? יכול להיות שהן צודקות, יכול להיות שהן לא צודקות. זכותה של הממשלה להשיב. קשה לך לשמוע. <יואל חסון (קדימה):> קשה. גם לעם קשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קשה לעם – העם יחליט. תאמין לי, אתה תנאם מכאן. <יואל חסון (קדימה):> אם היה להם אומץ, הם היו נותנים לעם להחליט, אבל אין להם אומץ לבוא בפני העם. הם עושים קומבינות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. אני מציע לך להקשיב – – <יואל חסון (קדימה):> קשה לך להיות יושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני מציע לך להקשיב לרחשי לב העם. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכל אופן, אדוני היושב-ראש, לגבי המים, מי שלא טיפל, מי שהותיר את המדינה במחסור אדיר ובלי לתת את המענה והטיפול הראוי, והותיר את הבעיה לטיפולנו, היה קדימה. וכאשר מדברים על מצוקת הדיור, על אחת כמה וכמה. ממשלת קדימה היא שקיבלה את ההחלטה לא – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שנתיים אתם בשלטון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שנתיים זה הרבה זמן כדי לשנות דברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני קורא אותך לסדר. בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> בשנתיים האחרונות אנחנו העלינו את הדלק? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יואל חסון (קדימה):> אנחנו העלינו את הדלק? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, קראתי לך לסדר. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> צר לי מאוד שחברי הכנסת של קדימה לא יודעים שפרויקטים להתפלת מים או פרויקטים של דיור הם לא דברים שנבנים בן-לילה. יכול להיות שכפי שהם חושבים ששלום אפשר לייצר בן-לילה – כמובן כאשר ההגה של השלטון הוא בידי אחרים. כשזה בידם, במקום שלום באות שתי מלחמות. אבל קל מאוד להסביר לציבור ולנסות להוליך אותו שולל, כאילו כל הדברים הללו, ניתן לפתור אותם בן-לילה. גם באשר למצוקת הדיור אני קובע חד-משמעית שמי שאחראי למצוקה זו ממשלת קדימה הקודמת, שלא ראתה את הביקושים הגדלים, הקפיאה תוכניות רבות של אלפי יחידות דיור, ובעצם גלגלה את הבעיה לפתחנו, והממשלה הנוכחית מתמודדת אתה וגם תיתן לה פתרון עד סוף הקדנציה הזאת. אבל עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני, ברשותך, רוצה להתמודד עם – אני ביקשתי הרי שהסיעות, לפחות בשם שהן מכנות את הצעות האי-אמון – נוכל להתכונן, לפחות במעט, כדי לתת מענה. אם כן, סיעת קדימה קראה להצעת האי-אמון שלה כך: "נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש". שמעו, שמעו. נתניהו קונה שלטון בכסף. אז קודם כול נשאל את הציבור אילו אסוציאציות מעוררים בו השמות הבאים: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, חיים רמון, גלעד שרון, שלומי לחיאני, דן חלוץ. אני יכול להמשיך בעוד כמה שמות. <יואל חסון (קדימה):> אולי תגיד משה קצב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל כיוון שזה הרי לא מקובל, כי בפוליטיקה אחד דואג לשני, ולא יפה, פוגשים אחד את השני במסדרון, לא נעים להגיד. אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לא כדאי להזכיר אנשים – אלא אם כן חלילה הם הורשעו – לא כדאי להזכיר אנשים שלא יכולים לענות. <רחל אדטו (קדימה):> איפה משה קצב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, תסלח לי; תסלח לי, באמת, אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממך לתת לי לומר את טיעוני. כשהם קוראים לזה "קונה שלטון בכסף" – אני לא זוכר שנתניהו הורשע בקניית שלטון בכסף, והנשיאות מאשרת את השם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה עונה להם. אבל למה לך לענות להם עם אנשים שלא נמצאים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אולי מחר יהיה כתוב: "הגברת לבני שודדת בנקים בלילות", ואדוני יאשר את זה ויגן עליה גם. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – אמר לגברת לבני. חבר הכנסת – תשמע, השר ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני שומע. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לי כבוד לממשלת ישראל. תמשיך בבקשה לומר מה שאתה רוצה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם לי יש כבוד אליך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תיתן לי כבוד. אל תיתן לי כבוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז אל תיתן לממשלה כבוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תשלח אותי לבר-און לקבל כבוד. אינני צריך כבוד לא ממך ולא ממנו. עכשיו תמשיך לדבר. מה שאתה רוצה – תדבר. <יואל חסון (קדימה):> גם הם לא הורשעו בכסף. אל תטעה פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הערתי לך הערה, שלא נהוג לדבר על אנשים שאינם יכולים לענות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם לא נהוג להוציא דברים מהקשרם, ואתה הוצאת את דברי מהקשרם. אני לא אמרתי שהם הורשעו, אני אמרתי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואתה לא מוגבל בזמן, דבר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שמי שמאשים את ראש הממשלה בקניית שלטון בכסף, שזאת עבירה פלילית, אדוני היושב-ראש, לא יכול להגיד את זה כאשר אצלו יש אנשים שמואשמים, שנחקרים, שנמצאים בהליכים פליליים. לא הוצאתי מפי את המלה שמישהו מהם הורשע, ואדוני לא יכניס לי את זה לפה גם. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, טוב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז שלא ישתמע מדברי אדוני כאילו אני אמרתי את זה. <רחל אדטו (קדימה):> קצב היה בליכוד. <יואל חסון (קדימה):> ויש גם אנסים. קניתם שלטון בכסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק כבר פה. אתם חושבים שהכנסת זאת אסקופה נדרסת של הרגליים שלכם? אתם חושבים באמת שהעם בחר אתכם שכל הזמן תפריעו בכנסת? אדוני השר, לא תופרע אפילו לשנייה אחת. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני. כאשר סיעה נוטה לאפשר לעצמה לדבר בצורה הבזויה ביותר על ראש ממשלה, על שר ביטחון, היא צריכה לצפות לכך שגם את מעלליה או את מה שהיא נחשדת או את הדברים שבהם היא מואשמת – גם הם יוזכרו כלפיה בלי כחל ושרק, בעיקר כשכל שבוע אנחנו חווים כאן באמת גימיקים שמבזים את הכנסת ומורידים אותה. אם מדברים על דרדור הפוליטיקה בישראל לשפל חדש, אז מי שמגיע לכאן עם תרסיסים ועם מסכות ועם כל מיני גימיקים של גן-ילדים מבית-מדרשו של איזה פרסומאי או יחצן, הוא האחרון שיכול לדבר על דרדור הפוליטיקה בישראל לשפל חדש, עם כל הכבוד. בואו נדבר גם על עניינים מהותיים, ולא רק עניינים של גימיקים. אתם מדברים על קניית שלטון. תתביישו לכם, כי מי קנה שלטון? אני זוכר כאן את אותם לילות, שהיתה ממשלה בגודל אחד, ובבוקר התעוררנו עם עוד שרים וסגני שרים בסיטונות, שהמטרה שלהם היתה אחת ויחידה: להכשיר את גירוש תושבי גוש-קטיף מבתיהם, בניגוד למנדט שאתם קיבלתם אז מבוחרי הליכוד. אתם מדברים – או הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, מדברת על אובדן דרך, על נטישת מורשת, על נטישת הדרך. מאיפה נולדה קדימה? מאיפה היא נוסדה? הרי מפלגת קדימה נוסדה מפורשי ליכוד ופורשי עבודה, שהחליטו להקים מפלגה, שכפי שחבר הכנסת שטרית אמר והתגאה אז, יחד עם רובכם, תרמילה האידיאולוגי ריק. אמרתם: איזה כיף ללכת ברחוב, אין לנו מחויבות אידיאולוגית לשום דרך. אפשר לתמוך במה שהסקרים אומרים, במה שיחצן כזה או יחצן אחר אומר לנו ששווה לתמוך. דיברתם גבוהה גבוהה על השלום, ואתם ממשיכים כאן לדבר על שלום ובידוד מדיני. איך קרה שבשלוש השנים שניהלתם את מדינת ישראל, במקום שלום קיבלנו שתי מלחמות? איך זה קרה? מלחמה אחת בצפון, שאת תוצאותיה, דרך אגב, ואת סיומה ואת דרך ניהולה, מלבד הכישלון בעורף – אולי זה יום סימבולי, יום שבו מוכתר ראש ממשלה מטעם ה"חיזבאללה" בלבנון, ואולי תזכירו את זה ליושבת-ראש האופוזיציה שלכם, שהובילה בגאון רב את הניהול של המשא-ומתן שהסתיים בהחלטה 1701; ובדרום, כאשר אתם הרי אלו שתמכתם כל כך בקונספציה של הנסיגה החד-צדדית, והגירוש והנסיגה החד-צדדית מגוש-קטיף, ושה"חמאס" לא יעלה לשלטון, אז הנה התוצאה שאנחנו מקבלים היום, שה"חמאס" שולט באופן חסר תקדים ברצועת-עזה, וכל תהליך שלום שנרצה לנהל היום, כמובן נמצא תחת העננה הזו, שהסכם כלשהו אם אי-פעם יושג, יהיה רק עם חלק מהעם הפלסטיני ולא עם כולו. אז אני שואל אתכם, וזו שאלה רטורית, חברי חברי הכנסת: כשאתם מדברים על לקדם שלום, ואתם מדברים על דרדור המצב המדיני, אל מי אתם מדברים? מאיפה הגיע אלינו דוח-גולדסטון? האם דוח-גולדסטון לא הגיע בעקבות המצב שאתם יצרתם ברצועת-עזה, שבעקבות אלפי הטילים שבאו אחרי הנסיגה החד-צדדית נאלצתם לצאת למבצע "עופרת יצוקה"? מדוע אנחנו נאלצים היום להגן על הגברת לבני מפני צווי מעצר באירופה, ועל קציני צה"ל? <יואל חסון (קדימה):> עשתה מה שנכון למדינת ישראל – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כיוון שדוח-גולדסטון שהגיע אלינו בעקבות הקונספציה המדינית שאתם תמכתם בה – אתם תמכתם בה, אתם הבאתם אותה – אז אל תטיפו לנו על דרדור מדיני או על בידוד מדיני של מדינת ישראל. והנה, היום יש לנו ספין חדש; מה הספין החדש? יש הדלפה מ"אל-ג'זירה", עליהם תהיה משענתכם, וב"אל-ג'זירה" נחשפו השיחות הרבות והוויתורים המפליגים שיושבת-ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר אולמרט היו מוכנים לעשות כלפי הפלסטינים. והנה הנה, כמובן, כל התקשורת מתגייסת לנושא. במקום להציג את הוויתורים המפליגים שגם הם לא הביאו לשלום, מה הנרטיב החדש, השקרי, שרוצים למכור לעם ישראל? הנה ההוכחה: יש לנו פרטנר לשלום. תראו איזה יופי. מה היה חסר? איך המרחק קטן? מה היה חסר בסך הכול שהגברת לבני תוותר גם על אריאל, נכון? גם על גבעת-זאב, גם על אפרת – – <יואל חסון (קדימה):> אתה יודע שזה לא נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – גם על מעלה-אדומים, גם על ההכרה בישראל כמדינה יהודית. תוסיף עוד קצת פליטים כל שנה, והנה יש שלום. <יואל חסון (קדימה):> – – – לא ויתרה על אריאל, זה שקר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, חבר הכנסת חסון, מספיק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה? מה הבעיה? <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק. מותר לו לעשות מה שהוא רוצה על הבמה, ובלבד שלא יפגע בכנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ועכשיו – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל לא מותר לו לשקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה. שמע, אתה – – – <יואל חסון (קדימה):> לא מותר לו לשקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> לא מותר לו לשקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת בילסקי דיבר פה בצורה חריפה ביותר, אבל בכבוד לכנסת, לא בכבוד לראש הממשלה. משיב לו השר על האשמה חמורה שאתם מאשימים. ביקשתי ממנו: תספר לקדימה על מעלליה, אל תדבר רק על אנשים שלא יכולים להתגונן היום. הוא על קדימה יכול. <יואל חסון (קדימה):> מדבר על לבני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אתה אפילו לא שמעת. לא טרחת לבוא לשמוע מה שאומר בילסקי. <יואל חסון (קדימה):> לא נכון. למה אתה אומר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל חלק מהזמן היית עסוק עם המזכירה. אני שמעתי כל מלה של בילסקי. אני שמעתי כל מלה של בילסקי. <יואל חסון (קדימה):> שום דבר לא נסתר מעיניך. שום דבר לא נסתר מעיניך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שומע כל מלה שאומרים פה. הנאום של בילסקי, שנאמר בכבוד, בכבוד לכנסת, היה קשה מאוד כלפי הממשלה וראש הממשלה. תשאל אותו, הוא יאשר את זה. הוא גם, דרך אגב, מראש אמר את זה בהוראות, בהצגת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא אמר: אם היו אומרים לי לפני כמה שנים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הייתי מאמין שאני אומר את הדברים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שאני אומר את הדברים האלו עכשיו, לא הייתי מאמין. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אתה רוצה באמת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה כדי להוכיח שדרדרנו אתכם לשפל חדש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני מבין שקיבלת, שקיבלת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני מבין שקיבלת או נטלת על עצמך את תפקיד מצליף הסיעה. אתה יכול להצליף בסיעה, אתה לא יכול להצליף בכנסת, ואני אדאג לכך שלא תצליף בה. תודה רבה. מרגע זה סיימת את מכסת קריאות הביניים. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז כאשר אתם מנסים למכור היום לעם את הנרטיב השקרי החדש, כאילו יש פרטנר, ואו-טו-טו, אם רק הבחירות לא היו מוקדמות – אנחנו זוכרים את הנסיבות, גם, שהן הוקדמו, כמובן; כן, את זה שוכחים. לא זכור לי שהיה רוב לליכוד כבר אז, באותה ממשלה, נדמה לי שהיו נסיבות אחרות שגרמו לראש הממשלה מטעמכם להתפטר. אבל כאשר אתם מדברים שוב על הנרטיב השקרי, כאילו או-טו-טו היה אמור להיות שלום, וכנראה זו הסיבה שבגללה אתם מפצירים בפלסטינים לא לקדם או לא לחזור לשולחן המשא-ומתן – לא אתם, יושב-ראש מועצת קדימה חיים רמון – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – ממחזר דברים שלא קשורים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מיחזור זה המטלה הציבורית שלי, חברי, אבל אני בהחלט אמחזר דברים שנאמרו בצורה מאוד ברורה ולא נתבעה בגינם דיבה. ולכן, אני מסתמך עליהם, על הפרסום של איילה חסון, שלפיו יושב-ראש מועצת קדימה נפגש עם בכירים פלסטינים במלונות מזרח-ירושלמיים, ואומר להם לא לחזור לשולחן המשא-ומתן, כי ברגע שהגברת לבני – אם היא תחזור לשלטון, הוויתורים שהיא תקבל או שהרשות הפלסטינית תקבל מכם יהיו הרבה יותר מרחיקי לכת, מה שכנראה נכון. אבל סוף-סוף הנרטיב האמיתי, שצריך ללמוד ממנו, מהפרסומים של "אל-ג'זירה", הוא כדלהלן: ככל הנראה אתם ויושבת-ראש האופוזיציה מתכוונים לוותר על מעלה-אדומים, לוותר על אריאל, לוותר על אפרת, לוותר על גוש-עציון, לוותר על ההכרה בישראל כמדינת הלאום. <יואל חסון (קדימה):> אבל זה לא נכון, אתה משקר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זאת הערכה שלי, חבר הכנסת חסון. אי-אפשר לשקר בהערכה. זאת ההערכה שלי. אני מציג אותה בפני עם ישראל ובפני הכנסת. אני מציב כאן תמרור אזהרה. אתם מבינים מפרסומי "אל-ג'זירה" שיש פרטנר בצד הפלסטיני, ואילו אני מבין מכך שאם לאחר – – <יואל חסון (קדימה):> – – – שמרנו על מעלה-אדומים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אתה יודע, לי יש פחות סבלנות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – המקסימום שהייתם מוכנים לתת לפלסטינים וזכה לסירוב, אתם מסיקים מכך שיש פרטנר, ואם רק היה עוד קצת זמן הייתם חותמים אתו, המסקנה שלי היא לא שהייתם משכנעים אותו לחתום בלי אריאל, בלי גוש-עציון, עם להכיר בישראל; אני מסיק מכך ההיפך. אני מסיק שככל שגבר הלחץ הבין-לאומי שאתם מעולם לא הוכחתם שאתם יודעים לעמוד בו, יושבת-ראש האופוזיציה, אם חס וחלילה תיבחר לראשות ממשלה, אני מזמין את – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> הוא הקפיא את הבנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> נתניהו הקפיא את הבנייה בגלל לחץ אמריקני. <קריאה:> יואל, יואל. <נינו אבסדזה (קדימה):> ראש הממשלה ניסה לנהל משא-ומתן עם סוריה. זה אומר שהוא מוותר על רמת-הגולן? זה המסקנה שאני יכולה להסיק. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי. <יואל חסון (קדימה):> ואנחנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יואל חסון, תראה, אני רוצה להגיד לך משהו. תקשיב. <יואל חסון (קדימה):> – – – כמה שקרים אפשר שיהיו בבית הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני – – – <יואל חסון (קדימה):> מספיק. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כשאני אקרא לך לסדר, אני אקרא לך את שלוש הקריאות אחת אחרי השנייה, ואני אוציא אותך. <יואל חסון (קדימה):> – – – ציפי לבני הוכיחה עמידה בלחץ. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני קורא לסדר פעם ראשונה. תמשיך – אני אוציא אותך. <יואל חסון (קדימה):> אבל ציפי לבני הוכיחה עמידה בלחץ. <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא לך פעם שנייה. תיכף אתה תהיה בחוץ. <יואל חסון (קדימה):> כמה שקרים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך את זה. <יואל חסון (קדימה):> די. <היו"ר יצחק וקנין:> מישהו אחר יכול לאפשר לך, לא אני. אני אומר לך את זה חד וחלק. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – לשמוע את האמת. <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, יואל. <יואל חסון (קדימה):> נתניהו אמר – – – בין-לאומי. <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, אני אוציא אותך. אתה רוצה שאני אוציא אותך? תגיד, אתה בכוח רוצה שאני אוציא אותך? <קריאות:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו צריכים אותו פה, אתה לא יכול להוציא אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא אאפשר את הסאגה הזאת. לא יכול להיות שאתה עולה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תראה, זאב, אני שמעתי אותך אצלי בחדר – – <יואל חסון (קדימה):> הוא לא אומר את האמת, הוא לא אומר את האמת. אני מתרגז כי הוא לא אומר את האמת. <היו"ר יצחק וקנין:> – – ושמעתי שאתה אומר דברים קשים. אף אחד לא הפריע לך. אתה מסכים אתי? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אף אחד לא הפריע לך כשאמרת גם דברים קשים. לא יעלה על הדעת. תראה, אני יושב בכיסא שלי – – – <זאב בילסקי (קדימה):> הוא מדבר אל ציפי לבני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני הנכבד – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – זה שראש הממשלה ניסה לנהל משא-ומתן – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, זה לא דו-שיח. חברת הכנסת נינו – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> – – זה לא אומר שהוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת נינו, אל תאלצי אותי לקרוא לך. קריאות – – – <יואל חסון (קדימה):> השר יודע כמה ראש הממשלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוציא אותך, יואל. אני לא מאפשר לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל הוא רוצה כבר שתוציא אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע? זה ממש כפסע ביני לבין שאני אומר לך לצאת. <רחל אדטו (קדימה):> לא, הנקודה היא שאפשר לומר דברים קשים, אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי היקרה, את לא יכולה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מתחייב לקחת קורסים – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לשמוע רק צד אחד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מייד אחרי תום נאומי מאנשי קדימה איך להשיב לאי-אמון, החל מהשבוע הבא. <יואל חסון (קדימה):> אתה לא יכול להרשות לעצמך. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם רוצים להגיד לו גם מה שהוא יגיד, לא? אולי תכתבו לו את הנאום. <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו רוצים לעזור בסך הכול. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני מצטער שקו המחשבה שלי ניתק, אז אני אולי אני אצטרך לחזור על חלק מדברי שוב. <זאב בילסקי (קדימה):> לא, לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אני סומך על – – – <יואל חסון (קדימה):> סומכים עליך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> איך המורה אומרת? "לי יש זמן. ההפסקה היא שלכם". <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יואל. יואל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, הצלצול הוא לכם. אדוני היושב-ראש, בכל אופן, כל אחד מפרש כנראה את פרסומי "אל-ג'זירה" בכיוון שנוח לו. אז, כפי שפתחתי ואמרתי, חברי קדימה מנסים לייצר נרטיב ציבורי שקרי לחלוטין, שבעצם אומר שבניגוד לטענותינו שאין פרטנר שמוכן להידבר, הנה-הנה יש פרטנר, והוא אפילו הציג להם מפות. אבל הם לא מתמודדים עם אמת אחת פשוטה, בהירה, שעולה מהפרסומים הללו: מקסימום הוויתורים שראש הממשלה לשעבר אולמרט ושרת החינוך לשעבר לבני היו מוכנים לתת לפלסטינים, כולל אפילו רעיונות בסגנון שר החוץ ליברמן שהגברת לבני העלתה, לא הגיעו למינימום הפלסטיני שהספיק לכך שייחתם הסכם. <יואל חסון (קדימה):> זה לא נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כאשר יושבת-ראש האופוזיציה אומרת לנו, או באמצעותו של מר רמון או באמצעותה, כאילו היא תוכל להגיע להסכם, היא צריכה ביושר לבוא ולומר מהו אותו הוקוס-פוקוס, מהו אותו מקסם שווא או לא שווא, שבו היא תדגול כדי להביא את הפלסטינים לחתום על הסכם. האם יש לה איזו נוסחת קסם שבדיוק את אותו דבר שהיא הציעה היא תציע שוב, אבל הפעם הפלסטינים יחתמו, או שהיא תאמר ביושר, כפי שהיא מתהדרת תמיד: אני מוכנה כבר ללכת צעד אחד קדימה? אני מוכנה לוותר על הר-חומה, אני מוכנה לוותר על מעלה-אדומים, על אריאל, על גבעת-זאב, על אפרת; אני מוכנה לוותר על ההכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי, והוויתור הנוסף הזה של קדימה יביא את אותו הסכם שלום. אבל לא יכול להיות, אם מייחסים אינטליגנציה לציבור, לרמות אותו ולהגיד לו: "לנו היו שלוש שנים. לפני כן היו עוד הרבה מאוד שנים". הרי מאז הסכמי אוסלו ועד היום עברו כבר 18 שנה שבהן רוב השנים הליכוד לא היה בשלטון. "היו לנו הרבה מאוד שנים. במקום שלום קרו לנו מלחמות, פעם בצפון ופעם בדרום, אבל אם עוד פעם תיתנו בידינו את המפתחות, הפעם יהיה שלום". תגלו לנו. אם אתם אחראים לעתיד מדינת ישראל – – – <יואל חסון (קדימה):> בוא ננסה. בוא ננסה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל למה לנסות? למה לחכות? העם אמר את דברו. <יואל חסון (קדימה):> כי אתם לא עושים כלום. כי אתם לא עושים כלום. כי אתם לא עושים כלום. <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, יואל, אני קורא לך לסדר פעם – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חברי מקדימה, במדינת ישראל יש משטר דמוקרטי פרלמנטרי. רוב הפרלמנט מייצג את רוב הציבור. לכן, כאשר רוב הפרלמנט תומך בממשלה ורוב הפרלמנט לא תומך בדרך הנסיגות והוויתורים החד-צדדיים – – <יואל חסון (קדימה):> בגלל אידיאולוגיה. בגלל אידיאולוגיה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שבמקום שלום הביאו לנו אלפי טילים ושתי מלחמות שאת תוצאותיהן אנחנו רואים גם באמצעות שלטון ה"חמאס", ועכשיו, לצערנו, גם באמצעות שלטון ה"חיזבאללה", האחרונה שיכולה לומר לנו שהיא תביא שלום בלי להסביר לעם ביושר גם מה המחיר שהיא מוכנה לשלם תמורת אותו שלום זאת יושבת-ראש האופוזיציה. הרי יש כאן איזו בעיה. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו. לכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו ימשיך בדרך הנכונה והמאוזנת שלו, שהוא נוקט מיומו הראשון בראשות הממשלה – – <יואל חסון (קדימה):> – – – שום דבר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ביד אחת תגובה ביטחונית תקיפה על כל הפרה של הביטחון של מדינת ישראל, וביד השנייה ניסיון בלתי פוסק, יום וליל, לקרוא לפלסטינים לחזור לשולחן המשא-ומתן, כמו שאתם בעצמכם שוב אוחזים את המקל בשני קצותיו. ראש הממשלה עשה צעדים רבים, בין אם זה נאום בר-אילן ובין אם זה ההקפאה – שחלק מהליכוד אכן התנגד לה ביותר – אבל בהחלט אי-אפשר לומר שראש הממשלה לא עושה ולא מנסה. אבל מה אתם עושים? במקום לנהוג כאופוזיציה אחראית, במקום לסייע לו, במקום לסייע למדינת ישראל, אכן לקרוא לפלסטינים: בואו תחזרו לשולחן המשא-ומתן, אתם נוהגים בדיוק ההיפך, בחוסר ממלכתיות, בחוסר אחריות, ובעצם גורמים לכך שהפלסטינים ימשיכו להתחפר בעמדותיהם והמשא-ומתן המדיני לא יתחדש. לכן, מי שמאשים את הממשלה בבידוד מדיני או באי-השגת הסכמים או בכל הטיעונים המקושקשים האלה כמו קניית שלטון בכסף ודרדור הפוליטיקה לשפל חדש – אני מציע לכם קודם כול להסתכל על עצמכם. אני מעריך שיהיו לכם לעניין הזה לפחות עוד שנתיים וחצי, שלוש שנים, ועד אז, אדוני, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. אני מבהיר שוב – מכיוון שהיושב-ראש לא הבין כנראה את דברי או פירש אותם לא נכון – שאני לא טענתי לגבי אף אחד מהשמות שמניתי כאן שהם הורשעו באיזה דין פלילי, בדיוק כפי שראש הממשלה, שמופיע כאן בכותרת תחת ההיגד "קונה שלטון בכסף", גם הוא לא הורשע, ולא נחשד אפילו, בשום דבר. אבל אני בהחלט רציתי להזכיר לציבור שיש מנהיגים בקדימה בעבר, בהווה וכנראה גם בעתיד שלגביהם יש חשדות מסוימים, והפוסל במומו פוסל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר גלעד ארדן. <יואל חסון (קדימה):> אם היית בטוח שלממשלה יש שנתיים, היית נוסע לאו"ם. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת האי-אמון השנייה היא של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד: מדיניות הממשלה מעודדת חקיקה ותופעות גזעניות. יציג את הצעת האי-אמון חבר הכנסת עפו אגבאריה. ישיב לו השר זאב בנימין בגין בשם שר המשפטים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פרץ גמר את הנאום שלו באיזה ניסיון אישי. אני רוצה להתחיל את נאום האי-אמון שלי גם בניסיון אישי. אני נולדתי שנה אחרי ה"נכבה", אחרי קום המדינה – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תנו לו. הוא רק התחיל את הדיבור ואתם כבר מפריעים לו? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – וגדלתי במשטר צבאי. אז, כל האוכלוסייה הערבית של מדינת ישראל היתה נתונה בממשל צבאי. בשנת 1958 היה איזה עימות ראשון בין המשטרה לבין התושבים הערבים, על זה שהאנשים הפגינו נגד הממשל הצבאי. זה היה בנצרת ובאום-אל-פחם. ההתנגשות היתה – בתור ילד באותו זמן, אני זוכר את ההתקוטטות הזאת, אבל לא היו יריות ולא היה הרג. הניסיון הגזעני הראשון שאני חוויתי – ועכשיו זה יהיה קשור למה שאני הולך להגיד – היה כשהייתי בבית-ספר. גמרתי בית-ספר יסודי – כבוד השר, ידוע לך שבאותם זמנים היה בית-ספר יסודי עד כיתה ח' ואחרי זה בית-ספר תיכון. אצלנו לא היה בית-ספר תיכון, והייתי צריך ללמוד ולמדתי בבית-ספר עברי "אורט" בעפולה. במאי שנת 1967, כשכבר היו ההכנות למלחמת 1967, הייתי בכיתה י"א. לקחו הרבה מורים למילואים, ונשארו המורים המבוגרים יותר. לא היו הרבה מחנכים, וחילקו את הכיתות, וכל מחנך היה לכמה כיתות. היה מחנך אחד שלקח את הכיתה שבה הייתי ועוד איזה שתי כיתות. כשהיתה החלוקה בצורה כזאת, התלמידים צחקו, ואני בתוכם, וגם אני צחקתי, וזה היה היום הכי שחור שלי. הוא קרא לי מבין כל התלמידים שישבו – וזה תלמידי י"א – הוציא אותי מחוץ לאולם הספורט, שם היתה האספה הגדולה, וקיבלתי מכות רצח. אתה יודע למה? הוא אמר לי: אתה צוחק? אתה חושב שהערבים ינצחו אותנו? אז אני אראה לך מה זה. זה היה השיעור הגזעני הראשון שלמדתי. אבל לאחר יומיים בא המנהל הממונה החדש של אותו בית-ספר, שהיה אולי ההיפך, הניגוד, של המורה הזה, והוא בא והצהיר בפני התלמידים שהוא מצטער – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, רגע. חבר הכנסת אורי אריאל. כבודו יושב לידי עכשיו. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני רק אורז את הדברים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – שהוא מצטער ומתנצל על האירוע, מה שהיה אתמול, וזה לא היה הדבר הנכון לעשות. מה זה אומר? שבחברה יש גם טובים וגם רעים. אי-אפשר להגיד על כולם טובים, ואי-אפשר להגיד על כולם רעים. אחרי זה התחלנו לחוות את עליית המדרגה של הגזענות, שהולכת ומתבססת בחברה הישראלית יותר ממה שהיה בשנות ה-50 ובשנות ה-60. ב-1976, כשהיה יום האדמה, היה גם עימות בין המשטרה לבין האזרחים הערבים כאשר הם התנגדו לנישול מהאדמות שלהם. ומה קרה? המשטרה, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, השתמשה בירי חי נגד האזרחים שלה. והתופעה הלכה וגברה. בשנת 2000 היו 13 הרוגים, אזרחים שיש להם תעודת זהות ישראלית, אזרחי אותה מדינה. היתה אז ועדת-אור, ועד היום לא רוצים ליישם את ההחלטות של הוועדה הזאת. מאז, בעשור האחרון, אנחנו יודעים שלפי הסטטיסטיקות 45 אזרחים ערבים נהרגו על רקע גזעני, כאשר 35 מתוכם נהרגו מאש כוחות המשטרה. אם זה מצביע על משהו, זה מצביע על כך שהיד נהייתה יותר קלה על ההדק כלפי האוכלוסייה הערבית, והשלטון התחיל לראות באוכלוסייה הערבית חלק עוין, והפסיק להסתכל על האוכלוסייה הערבית כעל חלק מהאוכלוסייה שצריכה להיות שוות זכויות. איך נסביר ש-35 אזרחים נורו למוות על-ידי שוטרים או אנשי כוחות הביטחון בעשור האחרון? 15 אירועי אלימות של כוחות הביטחון נגד אזרחים ערבים, והאחרון שבהם, שאנחנו זוכרים, כאשר כוחות המשטרה ליוו את התנועה הפאשיסטית של מרזל ושותפיו, שבאו ללמד את אנשי אום-אל-פחם שיעור בציונות. אז ראינו איך התנפלה המשטרה ללא כל התגרות, לא מצד התושבים ולא מצד אחרים. אני דיברתי על זה כאן, שאפילו שביתה לא היתה, אפילו הפגנה לא היתה מצד האזרחים מאום-אל-פחם. אז מה עשו? הכניסו מסתערבים כדי לפגוע בתושבים, ולא רק בתושבים, אפילו גם בנבחרי הציבור. אני קיבלתי מכה, ולא מכה רגילה, ועד היום יש לי סימן. אני התלוננתי במח"ש על הדבר הזה. אלה שפגעו בי לא היו רחוקים ממני, 20 מטר, והם ידעו מי אני, כי לפני זה דיברתי אתם, עם כוחות הביטחון. הסטטיסטיקה הולכת ומדברת על הרבה דברים אחרים: 91 מעשים גזעניים נגד ערבים מצד אזרחים יהודים; 19 אירועי פגיעה בלגיטימציה של הנהגת הציבור הערבי. והנהגת הציבור הערבי, אם אנחנו נזכיר רק את הרדיפה של נבחרי הציבור הערבים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, על זה שהוא השתתף כמה פעמים בהפגנות, מילא את החובה ואת התפקיד שלו כנבחר ציבור, ובגלל זה הוא הועמד לדין; החבר סעיד נפאע, חבר הכנסת – – – <היו"ר דני דנון:> הוא הועמד לדין על תקיפת שוטר, אני חושב, לא על השתתפות בהפגנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. אתה ראית מה כתוב? הוא סטר לו באצבעו. זה לא מגוחך? <היו"ר דני דנון:> האישום הוא על תקיפת שוטר, לא על השתתפות בהפגנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בדיוק. אז הם אומרים שהוא סטר לשוטר באצבע. אתה לא רואה שזה מגוחך להעמיד לדין חבר כנסת על זה שהוא סטר באצבעו? <היו"ר דני דנון:> אם הוא סטר לשוטר, זה חמור. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אם אתה אומר שהוא סטר – הם יכולים להגיד, זה בדרך כלל מה שהם אומרים. אבל האם זה נכון? האם זה באמת כך? אנחנו רואים מה עשו חברי כנסת אחרים ולא עשו להם שום דבר. החוק זה חוק, אבל כנראה החוק הוא רק כלפי הערבים. ואירועי ההסתה הגזעניים שאנחנו רואים שיוצאים מבית-המדרש של כל מיני מפלגות, ההתבטאויות של רבנים, ההתבטאויות של רבניות, ההתבטאויות של חברי כנסת, ההתבטאויות של ראשי רשויות מקומיות וסגניהם נגד ערבים – לא נשכיר דירות לערבים ולא נמכור דירות או נכס כלשהו לערבים. אני הייתי רוצה לראות מה היתה התגובה אם באיזו מדינה, רוסיה או צרפת או גרמניה, היה יוצא איש דת או כומר או מישהו אחר ואומר: לא למכור ליהודים. מה היה קורה? איזו אנטישמיות, היינו אומרים. למה אתם לא אומרים את זה על מה שקורה פה? למה? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> יש אנטישמיות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> את אומרת שיש אנטישמיות, אבל כשיש גזענות, אנחנו חווים אותה עוד יותר. אני לא רוצה להלאות אתכם בכל המספרים במגרשי כדורגל, הצעות החוק הגזעניות שנעשות ומקרי האפליה האתנית נגד אזרחים שהם לא ערבים. זה שיש אפליה נגד הערבים, יש על זה תמימות דעים. אפילו נשיאי מדינה וראשי ממשלה הכירו בזה שיש אפליה נגד ערבים. אבל כאשר האפליה והגזענות מתבססות והולכות נגד קבוצה אתנית מסוימת כמו הערבים, זה לא נעצר שם, וכולכם יודעים. ואתם יודעים איזו גזענות היתה נגד הקווקזים – שהם לא ערבים, הם יהודים – ואתם רואים את הגזענות נגד הספרדים, כאשר הבנות הספרדיות לא יכלו ללמוד באותו בית-ספר עם בנות אשכנזיות, ועד היום לא נותנים להן להיכנס לבתי-הספר. אותו דבר לגבי הקבוצות האתניות האחרות. שמעתם על הילדים האתיופים בגני-הילדים בפתח-תקווה, שלא רוצים ללמד אותם. רק שלשום ראיתם את הילד האתיופי, מירוחם נדמה לי – או מאחת הערים בדרום – שכבר שבועיים הוא בבית בגלל שהכו אותו, בגלל המוצא שלו, האתיופי, בגלל צבע העור שלו, השחור. הכו אותו, ושבועיים הוא יושב בבית, לא יכול לחזור לבית-הספר, ואף אחד לא שאל אותו למה ומדוע. אני אומר: כאשר הגזענות מתבססת והולכת נגד חלק מסוים של החברה, זה לא נגמר שם; זה יפגע בהכרח בשכבות אחרות ובקבוצות אתניות אחרות. המדרון הוא חלק, חלק מאוד, והחקיקה הגזענית הזאת תוביל את המדינה לאזור שהיא מאוד לא היתה רוצה להיות בו. כולם מתגאים שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל הדמוקרטיה הזאת הולכת לכיוון האפרטהייד. תיזהרו, זה יפגע בכולם, וגם במדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. ישיב על ההצעה השר זאב בנימין בגין בשם שר המשפטים. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש בראשית דברי להתנצל על קולי הצרוד עקב שפעת נמשכת, אף-על-פי שנהגתי כיאות ובאחריות ונטלתי את החיסון נגד שפעת, אבל כנראה יש עוד סוגים של שפעת שפוגעים, ופוגעים אפילו בחברי כנסת בעלי חסינות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שרים, שרים. <השר זאב בנימין בגין:> אבל היא מוגבלת – ואפילו בשרים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בעלי חסינות, אבל לא בעלי חיסון. <השר זאב בנימין בגין:> אולי הייתי יכול להשתמט מהעמידה על הדוכן בפניכם, מורי ורבותי, אדוני היושב-ראש, אבל חזקה עלי מצוותה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מקווה שהווירוס הזה לא מדביק. שאדוני – – – <היו"ר דני דנון:> ישמור על מרחק ביטחון. <השר זאב בנימין בגין:> כן. כדאי. כדאי שתשמור ממני מרחק – מסיבות שונות, חבר הכנסת זאב. אבל חזקה עלי מצוות חברי מהממשלה, שהחליטה לפני חודשים אחדים כי בהיעדרו של שר המשפטים ובהיותו בחוץ-לארץ ונבצר ממנו לענות, אני ממלא מקומו למשך שבוע, ולכן נגזר עלי לעמוד כאן בפניכם. אבקש, אדוני היושב-ראש, בראשית דברי, לחזור לדיון הקודם לדקה או שתיים. בדרך כלל אני נמנע, כמובן, על-פי האחריות הקואליציונית המוטלת עלי, ואותה אני מקבל ברצון, מלתקן את חברי השרים. ובכל זאת ארשה לעצמי לתקן את קודמי, השר ארדן, שעמד כאן ואמר לחברי קדימה: אי-אפשר להחזיק במקל בשני קצותיו. אבקש תיקון קל: כל אחד שמחזיק מקל בידיו יודע שאפשר להחזיק מקל בשני קצותיו אם הוא קצר מספיק. זה, באופן פיזי, אפשרי. מה, חברי סיעת קדימה, אי-אפשר לעשות כאשר מחזיקים במקל משני קצותיו? נסו ותראו: אי-אפשר להורות על כיוון. אי-אפשר להצביע על כיוון כאשר מחזיקים במקל בשני קצותיו, זהו הכישלון הנמשך של סיעתכם, למעשה, מאז הוקמה. היות שהיו כאן טענות ביומיים האחרונים על ההצלחה היתירה של המשא-ומתן עם אש"ף שראשי קדימה ניהלו, כפי שכביכול עולה מן ההדלפות של "אל-ג'זירה" – אם אפשר ללמוד משהו מן ההדלפות האלה, אלה שני דברים, והם ההיפך מהצלחה: א. למרות הוויתורים הישראליים מרחיקי הלכת, אין הסכם; ולא, כפי שטענה יושבת-ראש קדימה, יושבת-ראש האופוזיציה, בגלל חוסר זמן, כטענתה הרגילה, אלא בגלל פערים מהותיים בין הנהגת אש"ף לבין ממשלות ישראל, ולפי הבנתי – כל ממשלה ישראלית, ציונית, בשנים הקרובות. אבל מה אנחנו רואים? אנחנו רואים את ראשי אש"ף המבוהלים בפני המתקפה הזאת של "אל-ג'זירה", מתנצלים, מסבירים, מכחישים, אומרים: לא נכון, אנחנו לא הלכנו עד כדי כך, אנחנו לא ויתרנו. את ההתנפלות הזאת של "אל-ג'זירה", חברי חברי הכנסת, ניתן לראות כקדימון, קדימון בלבד, לאפשרות שביום מן הימים ראשי אש"ף אכן יוותרו. אילו באמת הכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אילו באמת ויתרו על זכות השיבה, אילו באמת ויתרו על התביעה לריבונות אש"ף בהר-הבית, מה שאנחנו רואים אתמול והיום ובימים הקרובים יהיה כאין וכאפס לעומת מה שמצפה להם, והם יודעים את זאת, וזו אולי אחת הסיבות לכך שחברנו בכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, חזר פעמים אחדות על האבחנה המדינית, הנכונה על-פי הבנתי, כי המקסימום שיכול היה ראש הממשלה אולמרט להציע לא הגיע למינימום שאבו מאזן ואש"ף יכלו לקבל. עכשיו להצעה עצמה, לסדר-היום. אדוני היושב-ראש, אתן דוגמאות אחדות למדיניות הממשלה, לא במלים אלא במעשים, כפי שהתבטאה בהחלטותיה ובמעשיה בשנה וחצי האחרונות. על-פי החלטת הממשלה, כמיליון אזרחים ערבים הם היום באזורי עדיפות לאומית, כפי שלא היה מעולם. ובהחלטה הזאת, להבדיל, צריך להודות, מהחלטות קודמות, אין שום התחכמות, אין שום התפתלות. קווי הגבול בין אזורי העדיפות הלאומית ואחרים אינם מתפתלים באופן מלאכותי כדי להוציא מהם ערבים ולהכליל בהם יהודים. כך לא נהגנו. אני יכול גם לומר שאף-על-פי שהממשלה החליטה על פרק זמן של שלוש שנים להתקנת התקנות המתאימות להתאמת המצב החדש במשרדים השונים, ההתאמה הזאת מתקדמת היטב. אינני יודע אם יחלפו עוד חודשים אחדים, אולי מעט יותר, ודאי לא שלוש שנים, להערכתי גם לא שנתיים – במקרה התעניינתי בדבר הזה כבר לפני חודשים אחדים, ואני יכול לומר שעל-פי מה שדווח לי ההתקדמות היא טובה. הממשלה החליטה לפני חודשים אחדים על תוכנית חלוץ והקצאת כ-800 מיליון שקלים לשנים אחדות לקידום תוכניות מיוחדות, מכוונות, בכתריסר רשויות מקומיות ערביות – על-פי יכולתן, על-פי חוזקן – מתוך כוונה להוכיח, באמצעות הרשויות המקומיות הערביות המסוגלות לכך, שניתן לקדם, שניתן להצליח, שניתן להתקדם, ואני מקווה ובטוח שהתוכנית הזאת תתקדם כהלכה. המועצה הכלכלית לקידום עסקים ערביים, יש לה הון עצמי לא קטן, היא מכוונת להנבטה של עסקים כאלה, וגם זו תוכנית המתממשת והולכת, בראשותו של ראש המועצה הפעיל והיעיל איימן סייף, וזה מוביל אותי, כמובן, לרצון להודות בשמי, אני חושב גם בשמכם, לשר לענייני ערבים, חברנו אבישי ברוורמן. צר לי על שנקטעה שליחותו בממשלה. הוא פעל רבות, עשה רבות, קידם רבות, העלה את הנושא לסדר-היום, דחף למימוש התקציבים – חלקם אלה שדיברתי עליהם – בחר, מסיבותיו שלו, לעזוב את הממשלה; אין לי טענה, אבל פועלו ראוי לציון. עכשיו אני מבקש לומר משהו אל המציעים. אני מבקש לומר כי האחריות לאווירה המתוחה, הסוערת, בימים האלה, בחודשים האלה, בשנים האחרונות, בין ערבים ויהודים, האחריות לכך מוטלת על הכול. אמרתי פעמים אחדות: קודם כול וראשית לכול על היהודים, המהווים רוב במדינת ישראל; אבל אין האחרים פטורים מכך, בוודאי לא ההנהגה הערבית. השתנו העתים, ולמרות גילי המתקדם – כפי שנאמר בגמרא: הריני כבן 70 שנה – אינני מתגעגע לימים עברו, ולא מסיבה אחת. הזכיר חבר הכנסת אגבאריה, המציע – כך אמר כאן לפני דקות אחדות – שהעימות הראשון בין הערבים לבין כוחות הביטחון של ממשלת ישראל אירע, על-פי הזכור לו, ב-1958. אני מקבל על עצמי לתקן את זאת. ואביא רק דוגמה אחת: שנתיים קודם לכן, ב-1956; אזכיר את זוועת כפר-קאסם, ששם נשפכו דמי נקיים, כ-50 איש, אשה וילד, בידי חיילים וקצינים, שליחי ממשלת ישראל. זה היה ב-29 באוקטובר 1956. אבל כדי להמחיש את ההבדל בין הימים ההם לימים האלה, הנה אחד ההבדלים: רק באמצע דצמבר אותה שנה, כעבור שישה שבועות, שחררה הצנזורה לפרסום, בהנחיית ראש הממשלה דאז, את מספר החללים ואת מספר הנעצרים באותו אירוע דמים. היום, עם כל הקושי, ואנחנו אחרי שנת 2000, אין צנזורה, אין השתקה, לא יכולה להיות. יש דיון ציבורי ער בין ערבים, בין יהודים, בתוך הערבים, בתוך היישוב היהודי. מכתב הרבנים – לכמה גינויים מצד יהודים הוא זכה בשבועות האחרונים? לכמה הפרכות מטעם רבנים מובילים, חשובים, זכינו בעקבות אותו גילוי דעת חמור? אבל אני חוזר עכשיו אל המציעים, חברי חבר הכנסת אגבאריה. אחר כך אולי כדאי, כשתקרא את הפרוטוקול תקרא משפט או שניים שאמרתי בהיעדרך, כדי לתקן מעט, להוסיף מעט על הדברים שאמרת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שמעתי מה אמרת על כפר-קאסם – – <השר זאב בנימין בגין:> אני מודה לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אבל שם זה לא היה עימות, זה היה טבח מרושע – – – <השר זאב בנימין בגין:> בסדר, הבנתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אזרחים. <השר זאב בנימין בגין:> הבנתי, ולמרות זאת מצאתי לנכון לומר את הדברים כאן היום מעל הדוכן. אבל, רבותי המציעים, טלו קורות מבין עיניכם. וברצוני להביא דוגמה, אולי שתיים: לפני חודשים אחדים, אולי שנה, אני לא זוכר, משלחת מטעם חברי הכנסת הערבים נסעה לצפון-אפריקה וביקרה אצל אותו אדם מוזר שהוצג מעל בימת האו"ם חודשים אחדים קודם לכן, ושמא אחר כך, כ"מלך מלכי אפריקה" – הלוא הוא שליט לוב מועמר קדאפי. על-פי מה שהתפרסם, חברי הכנסת הערבים התלוננו בפניו, בפני "מלך מלכי אפריקה", על הדמוקרטיה הישראלית. קוראים את הדברים האלה כאן, מגחכים כאן. זה איננו תורם. לפני חצי שנה, כזכור לך, אדוני היושב-ראש, התחוללה כאן, סמוך למקום שבו אני עכשיו עומד, התנפלות מבישה של חברי כנסת על חברת כנסת שעמדה על הדוכן ונשאה את דבריה. אני בזמנו התנגדתי לניסיונה של הכנסת ליטול את זכויותיה, וכפי שהבנתם גם לאחרונה, אני מתנגד באופן עקבי לשימוש בכנסת כבית-דין, ודאי בעוד היועץ המשפטי בודק אם אכן עברה חברת הכנסת זועבי עבירה פלילית. אבל מהו ההקשר? הרי אי-אפשר להתעלם ממנו. ההקשר הוא חבירתה למסית ולמדיח ראאד סלאח על אותה ספינה בהנהגתה של קבוצה תומכת טרור מטורקיה, ה-IHH. והמעשה הקטן, הסמלי הזה, הסיג אותנו אחור שנים אחדות מבחינת היחסים בין יהודים וערבים. לך תסביר לאזרח ישראלי שרק היא נהגה כך – אינה מייצגת, כן מייצגת – זה תפקיד שאנחנו נוטלים על עצמנו, אבל הדבר נעשה קשה, לא נתעלם מכך. אוסיף עכשיו קושי נוסף: על-פי התקנון הודיעו המציעים כי המועמד להרכיב את הממשלה מטעמם, לו תצלח בידם הצעת האי-אמון, הינו חבר הכנסת מוחמד ברכה. וכשקראתי את זאת נזכרתי באירוע שהיה סמוך לאותה התנפלות על דוכן הכנסת ועל חברת הכנסת זועבי. כתוצאה מאותו אירוע, כאן למטה, באולם ההרצאות, המארגנים ניצלו – לטובה, אני אומר מייד – כנס שנועד לדון בדרכי העסקה של ערבים ובקידומם, על-ידי חברת הכנסת אורית זוארץ, תבורך על פועלה זה, וביקשו ממני המארגנים, יחד עם אחרים, להשתתף בדיון מוקדם ולדון בשאלות שאנחנו דנים בהם גם עכשיו. אני אמרתי פעמים אחדות, וגם שם – אחזור גם עתה – כי בשנים האחרונות אכן אוזני כרויה לפרשנות הניתנת מדי פעם על-ידי אזרחים ערבים לקושי שהם רואים בהגדרתה של מדינת ישראל לא רק כמדינה דמוקרטית אלא גם כמדינה יהודית. אני לא מוכרח להסכים עם הפרשנות הזאת, אני ער לעובדה שהיא קיימת. מוטב לו אפשר היה לסלק את הקושי – הרי הגדרת אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא במחלוקת גם בין יהודים, בין יהודים חרדים לאלה שמוגדרים דתיים ואינם חרדים – מבחינות מסוימות כולנו חרדים – ובין אנשים המגדירים עצמם חילונים או אינם דתיים או אינם מקיימים מצוות. אנחנו איננו יודעים בדיוק לאפיין כך את מדינת ישראל. יש כאן קושי אובייקטיבי בתיאור הסובייקטיבי של המדינה. אני בשנים האחרונות אימצתי או מנסה לאמץ הגדרה שהיא אובייקטיבית יותר, לכן גם מדויקת יותר – הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. להתווכח עם זה תמיד אפשר, אבל קשה. זו הגדרה מדויקת, ואני בטוח שהיא מקובלת על הרוב הגדול בבית הזה. אמרתי את הדברים באוזני המשתתפים באותו דיון מוקלט ומשודר, ושאלתי את חבר הכנסת ברכה, שישב לצדי, האם לא תוכל להסכים לפחות להגדרה הזאת: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי? חשב שניות אחדות, כולנו מכירים אותו כחושב זריז, הנה תשובתו: כן, אני מסכים להגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בישראל. תוספת קטנה. פירוש הדבר: לא מדינת הלאום של העם היהודי בתפוצותיו, לא מדינת הלאום של יהודים בתפוצות, שרשאים ויכולים וזכאים לעלות ארצה על-פי חוק השבות. היהודים היושבים כאן. זה הכול. מוגבל. ובכן, חבר הכנסת אגבאריה, צר לי לומר ולציין: בתנאים אלה קשה – לא אומר בלתי אפשרי – קשה, והאחריות מוטלת גם עליכם ועל חבריכם. קחו את זה בחשבון. הרי יש רבים בבית הזה, עם כל הקשיים, בעלי רצון טוב, ורוצים שיהיה יותר טוב. אבל בתנאים האלה לא תקל עלינו המלאכה. אנא, קחו גם את זאת בחשבון. אסיים, אדוני היושב-ראש, בציון העובדה שמחרתיים, יום חמישי, יתקיים ביפו הכנס השנתי ליחסים בין יהודים וערבים. חברים אחדים, ואני בתוכם, שוב ישתתפו בו – אני מקווה, אם לא תגבר עלי השפעת. אני יודע שראש הממשלה, שתכנן או תוכנן עבורו להשתתף בכנס ולפתוח אותו, לא יוכל להיות שם, אבל ישלח את ברכתו לכנס. אינני יודע מה יהיה כתוב בה. אני כן אוכל לומר לכם – אולי לא באופן מילולי ואולי באופן מילולי, אבל בוודאי מבחינת התוכן – הוא יודיע שהוא רואה בקידום של דו-קיום בין יהודים לערבים נדבך יסוד במציאות הישראלית, ובכך ראש הממשלה יבטא את מדיניות הממשלה לאשורה. אני מבקש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להסיר את הצעת האי-אמון הזאת מסדר-היום. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר בגין. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. לכל דובר שלוש דקות. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת נינו אבסדזה מקדימה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת ליה שמטוב. <נינו אבסדזה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לצערי – אני אומרת את זה ממש מעומק לבי – לצערי הרב ברצוני להביע אי-אמון במי שלדעתי מביע אי-אמון בעצמו ובממשלתו. כי אם ראש הממשלה והממשלה שלנו היו מאמינים בעצמם והיו בטוחים בעצמם, אז לא היה שום צורך לפרק מפלגות של אחרים ולהרכיב ממשלה מחדש. אם כן, אם כבר יש צורך כזה, אז עושים. אמר פה השר ארדן – לצערי הרב הוא לא שומע אותי – אמר: גם אתם, קדימה, התפלגתם מהליכוד. נכון, אבל בהבדל אחד קטן: התפלגנו והלכנו לבחירות, כי לא פחדנו לעמוד ולהגיד לעם: עכשיו אתם תבחרו כמה מנדטים מגיע לנו, אם אתם נותנים בנו אמון או לא נותנים. מכאן, לצערי הרב, אני מסיקה מסקנות, שהממשלה הנוכחית לא מביעה אמון אפילו באזרחים של המדינה, כי אחרת היו הולכים לבחירות ומציעים להם: תבחרו. יכול להיות שהאמון הוא הרבה יותר גדול. אבל לצערי הרב, לא רק שהם לא מאמינים בעצמם, אלא הם גם לא מאמינים בציבור הישראלי. אנחנו אז הלכנו לבחירות בפעם השנייה, אני רק רוצה להזכיר. לצערי הרב, עוד פעם, השר ארדן לא פה, אבל אני רק רוצה להזכיר שגם בפעם השנייה היושבת-ראש הנוכחית של תנועת קדימה הלכה לבחירות אך ורק כי היא לא רצתה לקנות שלטון בכסף ובהטבות. היא לא רצתה ללכת עם אינטרסים צרים של מגזר כזה או אחר, אלא חשבה רק על האינטרס המשותף של כל אזרחי ישראל. בפעם השנייה הלכנו לבחירות. לצורך העניין אנחנו חייבים להזכיר את ההבדל הזה עוד פעם. צר לי שהשר ארדן לא פה, כי הייתי מזכירה לו את זה אישית. אני רוצה להביע אי-אמון במפרק הגדול, שלצערי הרב זה ראש הממשלה שלנו, שמפרק לא רק מפלגות של אחרים; הוא מפרק את מעמד הביניים דרך כל הגזירות הקטלניות שנעשו כאן, הוא מפרק את האמון במעמדה של מדינת ישראל בקהילה הבין-לאומית. רק היום גם פרו מצטרפת לאותן מדינות שמוכנות להכיר במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, וזו כבר רשימה שלמה: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, פרו. תקשיבו, במגרש הכדורגל אנחנו בקדנציה הנוכחית לא ננצח אותם, לצערי הרב, אבל לפחות במגרש הבין-לאומי הפוליטי יכולנו לעשות את זה, אבל גם בקדנציה הנוכחית כנראה לא נצליח. לצערי הרב, ראש הממשלה הוא גם המפרק הגדול של יכולת, של תקווה לכל משא-ומתן מדיני, גם היום וגם בעתיד. אמר השר ארדן שהוא דיבר בנאום בר-אילן; דיבר – מעשים לא ראינו. הוא גם מפרק יכולת של דיאלוג בינינו לבין עצמנו, כי כל פעם יש מגזר אחד שהוא מועדף וכל האחרים צריכים לקחת את כל הנטל על עצמם. אני כבר מסיימת. לצערי הרב, עוד פעם אני חוזרת, אני צריכה להביע אי-אמון במי שפירק המון דברים ועלול כך, עם המפרק השני – אהוד ברק הכוונה – לפרק גם את מדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת נינו אבסדזה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת ליה שמטוב מסיעת ישראל ביתנו, ואחריה – חבר הכנסת נסים זאב. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יישר כוח. <היו"ר דני דנון:> זה היה הנאום הראשון שלך? בהצעת אי-אמון. אני אברך אותך על הנאום, לא על התוכן, אבל כולנו שותפים לזה. <ישראל חסון (קדימה):> הקשבת לה? לא יכול להיות שאתה לא מסכים לזה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק אתמול הכנסת ציינה 62 שנים להיווסדה, והאופוזיציה לא ויתרה, וכרגיל הגישה את הצעות האי-אמון. אבל השבוע הצטרפה לאופוזיציה גם מפלגת העבודה – הצטרפה למעגל המקוננים והחליטה למחות על ההידרדרות במעמדה המדיני של ישראל והמשך העמקת הפערים החברתיים. לי לא ברור בדיוק מי הגיש את ההצעה – קבוצה א' או קבוצה ב'? הקבוצה שכבר מזמן הרגישה שהיא באופוזיציה והיום היא בגלוי יכולה לבקר את הממשלה, או קבוצה ב', שרק לפני שבוע היו שרים בממשלה, למשל שר הרווחה יצחק הרצוג, שהיה צריך לטפל בפערים החברתיים, והיום הם מוחים נגד הממשלה? אני חושבת שההידרדרות היא דווקא במפלגת העבודה – מפלגה מרוסקת, שלא מצליחה לפרגן אחד לשני, שלא מצליחה להעמיד – – – <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אנחנו עכשיו מתחילים לפרגן. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> יפה, יפה. אני אגיד למה, כי אם היו אומרים שאתה יושב-ראש, אז היו ארבעה וארבעה. אבל כשבחרתם במיכה חריש, שבאמת לא מאיים על אף אחד, שלא רוצה – – – <ישראל חסון (קדימה):> ליה, תסלחי לי, אם היו אומרים שהוא יושב-ראש הם היו 14. זה לא ארבעה וארבעה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא, זה לא היה 14, זה היה ארבעה וארבעה, או שלושה וארבעה ואחד. אז מזל שיש את מיכה חריש שלא רוצה להתמודד לכנסת, לא מאיים על אף אחד ולא לוקח את התפקיד של אף אחד, והוא הסכים לעמוד בראש מפלגת העבודה. לגבי המפלגות הערביות, שמעתי את הנאום של חבר הכנסת עפו אגבאריה. דיברת על גזענות כלפי הערבים, אבל אתה וגם החברים שלך גיניתם את פעילות חיילי שייטת 13 וקראתם להם רוצחים. אתם אלו שתומכים בארגוני טרור ואתם מעזים אחרי זה לדבר על הגזענות. אחרי שיצא דוח ועדת-טירקל, אתם ראיתם את המבט בעיניים של חנין זועבי? אתם ראיתם את המבט מלא השנאה למדינת ישראל, שנאה לכנסת ישראל – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – כל החיים שלך – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> שנאה, שנאה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> ראיתם את המבט שלה, את השנאה לחיילים שלנו? ראיתם את זה? ואחרי זה אתם מעזים לדבר על גזענות? אבל לא פלא, גם המשפחה שלה מכפר טייבה, כשהיא נתנה את הריאיון לעיתון "דה מרקר", אמרה שהשם "חנין זועבי" מוקצה מחמת מיאוס בכפר. הם מתנערים ממנה ומציינים שהיא תופעה חולפת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, דווקא לגבי חוק הנאמנות של ישראל ביתנו אין לתושבי הכפר התנגדות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. חבר הכנסת אגבאריה, תודה רבה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אני יודעת, אני באמת יודעת שקשה לכם לראות את הממשלה יציבה, קשה לקבל את העובדה שהממשלה הזאת תשלים את ימיה. קשה לכם לראות שהממשלה הזאת מצליחה בכלכלה, ברפורמות בתקשורת, בדאגה לצרכנים. ואתם, חברי הכנסת מקדימה, אתם יכולים להמשיך להסתובב עם מטהרי אוויר, אבל תזכרו שאת הסירחון של קדימה גם מטהרי האוויר לא הצליחו לטהר. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חברת הכנסת ליה שמטוב. אני רואה שחבר הכנסת עפו אגבאריה יצא, אבל נראה לי שאתם יכולים להמשיך את הדיון בזמנכם החופשי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי היום את הסיפור של עמיר פרץ. סיפור באמת מאוד מרגש על אמו שנפצעה בעזה ובכל זאת חושבת שתהליך השלום חשוב. ומדוע? כי היא זוכרת שבמרוקו חיו יהודים לצד ערבים באחדות, בשכנות טובה. גם הורי חיו מאוד יפה בעירק, בבגדד, אמי בבצרה. באמת, נוסטלגיה, חבל על הזמן. היה חסר פה רק השיר של אום כולתום, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר דני דנון:> איזה שיר? <נסים זאב (ש"ס):> "אלפי לילה ולילה". אתה בוודאי מכיר את זה. <היו"ר דני דנון:> ובתרגום לעברית – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה אלף לילה ולילה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> דווקא שיר יפה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אנחנו בעצם שוכחים את המצב הגלובלי, האסלאמיזציה הרדיקלית, שמשתלטת לא רק על המזרח התיכון, על העולם כולו. תגידו לי, יותר ממה שקרה ב-24 השעות האחרונות? כל ההפגנות ב"אל-ג'זירה", כל ההפגנות בירדן ובמצרים. מה, אנחנו עד כדי כך עיוורים, לא רואים, לא שומעים, לא מבינים? כל כך אטומים? מה, באמת, כאשר המסמך של ציפי לבני – מי יודע מה נחשף פה בכלל – שאומר: מוכנים, מדינת ישראל, כממשלת ישראל, לוותר על יהודה ושומרון בכלל; אין על מה לדבר בכלל, כאילו לא גרים שם 300,000 יהודים, זה מובן מאליו. עכשיו אנחנו מתווכחים על איזה שכונות בירושלים. מעלה-אדומים – מאן דכר שמיה בכלל. את זה בוודאי צריכים להחזיר. אז הוויכוח על מה? על הר-חומה? על איזה הר אנחנו עוד רוצים לעלות? אנחנו לא רואים את המציאות, שהפלסטינים לא מעוניינים בשלום, עם כל הניסיון של שלוש שנים עם משא-ומתן של קדימה בראשותו של אולמרט, שהלכו כברת דרך. אגב, אף אחד מאתנו לא ידע, הכול היה בסודי סודות. תמיד שמענו משפט אחד מראש הממשלה הקודם: ויתורים כואבים, מכאיבים. זה מה ששמענו, שצריך לעשות ויתורים. אבל אף אחד לא חשב שאנחנו הולכים לוותר בכלל על מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, הרי סאיב עריקאת אמר שהוא מבין שאי-אפשר לקיים מדינה יהודית אם מישהו חושב או משלה את עצמו שהפליטים יחזרו. הוא אמר דבר אמת. תראה את ההפגנות של היום, אני לא מדבר אתך על איזו היסטוריה. מדברים על 5 מיליון פליטים שיחזרו למדינת ישראל. מה, אנחנו לא רואים את המציאות העגומה הזאת? מדברים על תוכנית של חילופי שטחים, על באקה-אל-ע'רביה. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, הייתי שמח אם היו מחזירים אותה. יש לנו שם חבר כנסת מאוד נכבד שהיה שר לשעבר, הוא גם נמצא שם. אני לא בטוח שהיה רוצה לחזור. אני רוצה לסיים במשהו, אני יודע שהזמן קצת מצומצם, אבל אני רוצה לומר לך שיש לנו הרבה זמן עד להצבעה ואפילו ביקשו ממני להאריך, ברשותך – – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. אני לא יודע מי ביקש, אבל זמנך תם, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר שאין פתרונות קוסמטיים, אלא אם כן נסכים לגבולות 67', דבר שאף ממשלה ואף מתאבד מאתנו לא מסכים למציאות הזאת. ישנם 300,000 מתיישבים תושבי יהודה ושומרון. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים קודם כול להאמין בעצמנו, במולדתנו, במורשת ישראל, וצריך להבין שעם ישראל נמצא פה בזכות הנחלה שהנחיל הקדוש-ברוך-הוא לאבותינו. ואם בזה אנחנו לא מכירים – באמת לא מכירים בזכותנו, בקיומנו במדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב. איתן כבל הגיע ולכן ניתן לו. חיכית בדלת, חבר הכנסת כבל? חבר הכנסת איתן כבל מהעבודה. אחריו – סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אורי מקלב. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת אי-אמון מטעם מפלגת העבודה. <היו"ר דני דנון:> זו הצעה ראשונה שלכם? <איתן כבל (העבודה):> זו ההצעה הראשונה שלנו במסגרת האי-אמון. היום הציג אותה חבר הכנסת עמיר פרץ. <חיים כץ (הליכוד):> זו הפעם הראשונה שלך – – – <איתן כבל (העבודה):> זה נאום ראשון שלי במחוזות החופש. <חיים כץ (הליכוד):> אז שלא יפריעו. <איתן כבל (העבודה):> ולכן, חברי חברי הכנסת, ביקשתי, גם כיושב-ראש סיעה, לדבר בעניין הזה ולומר לכם את העניין הבא: הצעת האי-אמון שלנו נוגעת בשני מישורים מרכזיים – ואני לפחות, כאדם, יכול לדבר באופן משוחרר, כי לא הרגשתי שום שייכות או שום חלק מכל אשר הממשלה עשתה. אני יכול לומר פה בצורה מפורשת שבשני נושאים מרכזיים ממשלת ישראל כשלה: גם בנושא המדיני, חברי מהקואליציה, אבל אני אומר לך, חבר הכנסת חיים כץ, שאתה מוכר וידוע – סליחה שאני מפריע לכם – באמת, כאחד האנשים היותר חברתיים שיש כאן בבית, וזו איננה קלישאה; אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל בתוקף תפקידך כיושב-ראש הוועדה, אבל אתה יודע שאם יש משהו, גם לחברי שישבו בממשלה, שהפריע יותר מכול – ואמרתי שאת הנושאים המדיניים נניח ואנחנו מניחים אותם בצד, כי זה לא רק תלוי בנו. אבל הממשלה הזאת, שהיא ממשלה כל כך גדולה, כל כך חזקה, לפחות עד לפני כמה ימים, בנושאים הנוגעים לחברה וכלכלה, מי כמוך יודע שאם יש משהו שהממשלה הזאת פגומה ב-DNA שלה, זה העניין הנוגע לנושאים החברתיים. מעמד הביניים, שהוא לב לבה של חברה, הוא הכוח של כל מדינה, הולך ונפגע. אתה בא ממקום כזה, אתה יודע שהוא לב לבה של החברה במדינת ישראל. אתה יודע, גם כיושב-ראש ועד עובדים גדול, מה עובר על החברה במדינת ישראל. ואם יש כישלון, זה לא הכישלון המדיני; עם זה עוד נתמודד. הכישלון היותר גדול שעובר על הממשלה הזאת זה כל אותם נושאים חברתיים-כלכליים. שר האוצר ידידי מתגאה כל כך, הוא כבר הפך את זה לספר השיאים של גינס, את כל העניין של התקציב הדו-שנתי. כולנו גאים בזה, זו התכלית הראויה שלנו, זו גאוותנו, נייצא את התקציב הדו-שנתי לחו"ל. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, ואני חוזר ואומר: כישלונה – ואולי העוולה הגדולה ביותר היא סביב הנושאים החברתיים. שבוע אחר שבוע נעמוד כאן ונציג את העוולות של הממשלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה ליושב-ראש סיעת העבודה, חבר הכנסת איתן כבל. <ישראל חסון (קדימה):> איפה היית לנו עד היום, איתן. <היו"ר דני דנון:> מי שרוצה להמשיך ולשמוע אותו, יכול אחרי המליאה, אנחנו נארגן את זה. <איתן כבל (העבודה):> ב-mako. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראוי שיודיעו לנו שהחליפו מקומות, כי כבר התבלבלתי. <היו"ר דני דנון:> אז אני מודיע כרגע באופן רשמי – – <איתן כבל (העבודה):> הוא מבקש "איתוראן". <היו"ר דני דנון:> – – שעקב התפלגות מפלגת העבודה יש חילופי מקומות, ולהקפיד, בייחוד בהצבעה, שלא תהיה טעות בשוגג. החלפנו מקומות, וסיעת העבודה עברה לספסלי האופוזיציה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת, מסיעת יהדות התורה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> סיעת העצמאות זה רק ליד שולחן הממשלה. <היו"ר דני דנון:> זה הזמן להתוודע אחד לשני, חבר הכנסת פלסנר, לחברים החדשים, להכיר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר דני דנון:> רק שנייה. אני מבקש מהסדרנים – מצאת את זה, חבר הכנסת. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אני באמת רוצה להמשיך את דברי קודמי בנושא הפערים החברתיים. מפלגת העבודה הגישה הצעה לסדר-היום, וכנראה בגלל המכסה היא ניסתה לדחוס שני נושאים – גם הנושא של הידרדרות במעמדה המדיני של מדינת ישראל וגם הנושא של הפערים החברתיים – אף שאני חושב שכל אחד ראוי להידון בפני עצמו. אין קשר, אבל אני חושב שכן יש קשר בין הדברים. אנחנו עסוקים הרבה בנושאים מדיניים, בנושא הביטחון, ואנחנו שוכחים את הנושא החברתי והעמקת הפערים החברתיים, ואני חושב שזה מעיק על רבים רבים במדינת ישראל. זה העיק מאוד עד עכשיו וזה יעמיק יותר עכשיו, בשנת 2011. הדוחות של הביטוח הלאומי, הדוחות של הארגונים החברתיים, רק מגלים ומדווחים על העמקת הפער והגדלת הפער החברתי בציבור הישראלי. אנחנו גם צריכים לדעת שהפער החברתי שנמדד בכל הדוחות האלה זה פער חברתי שלא מספר לנו על הגידול במספר אותם אנשים שמצטרפים למעגל העוני, בגלל שברגע שגם המעמד הבינוני מאבד מהכנסתו – בפערים החברתיים זה מתקזז. הפער החברתי מודד את הפערים, אבל הוא לא מודד את המצטרפים החדשים למעגל העוני, ויש רבים רבים שמצטרפים וחיים מתחת לקו העוני. אנחנו לא רואים שום פעילות – לא בתקציב 2011 וגם לא בהמשך – כדי לצמצם את הפערים האלה, והפערים האלה זה דבר מסוכן לחברה. היום יש מצב שבאותה כיתה יש ילדים שיכולים לתת להם הכול ומקבלים הכול, ועל הספסל, על הכיסא לידם יושב ילד שלא מקבל, כמעט אין אפשרות לתת לו שום דבר. הפערים האלה מקטנות – אנחנו רואים את זה היום, והם משתרשים, מתרחבים יותר, ואנחנו לא מוצאים שום מענה. אני רוצה להגיד לכם, חברי חברי הכנסת, שעליות המחירים שצפויות כבר עכשיו וצפויות ב-2011 רק יעמיקו את זה. מחיר הדלק עלה לממדים שאין כמוהם, וזה לא רק הדלק – זה הסולר, החימום. אנשים פונים אלי ושואלים אותי אם החוק מאפשר להם להתנתק היום מחימום ביתי, משום שהם לא יכולים להגיע לזה, ומה אתם עושים בעניין הזה. הם מצמצמים את שעות החימום. והתחבורה הציבורית, כהשלכה של הנושא הזה – הדברים האלה, יש להם מייד השלכות. מחיר השמן עלה רק בשנה האחרונה ב-73%. זה לא רק השמן – זה מוצר יסוד, אבל כל ההשלכות של עוד דברים שנגרמים מכך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מוצרי חלב בסיסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> המוצרים הבסיסיים, והמים, והמשכנתאות שעולות. זה לא רק מי שלוקח עכשיו משכנתה, זה אנשים שמשלמים משכנתה והריבית עולה. <ישראל חסון (קדימה):> אורי, למה אתם מספרים לנו את זה? אתם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו מעלים את זה על סדר-היום מכיוון שאני מרגיש שהיום כולנו מדברים רק – – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני ממשיך לדבר על זה. <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת מקלב, הדלק לא עלה. המס עליו עלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> המס עלה וגם הדלק עלה. והשמן עלה לא רק בגלל המס – בגלל השמנים בעולם, אבל – – – <ישראל חסון (קדימה):> אתם ועדת הכספים, אתם – – – נו, מה. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתם לא אופוזיציה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו לא אופוזיציה אבל אנחנו כן חושבים, אנחנו כן חושבים שנעשה – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יכול לגרום למשבר קואליציוני ולשנות את הכול. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני חושב ששר הרווחה פעל ועשה עד עכשיו, אבל מה לעשות שהוא עבר לספסלי האופוזיציה, והיום המצב הוא שהמשרד הזה, משרד הרווחה, נשאר משרד שהוא שותף עם עוד משרד בניהול, ואני לא יודע מה יהיה העיקר ומה יהיה הטפל. אנחנו חושבים שבמצב של המדינה הזאת צריך שר במשרה מלאה בנושא הרווחה, ואי-אפשר להשאיר את זה בחלוקה – שיש משהו שהוא נגרר אחריו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תיקח את זה אתה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני לא דורש לעצמי – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יכול להיות שר הרווחה הכי טוב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אני כבר מודיע, אבל שייקחו את המשרה. אנחנו לא לוקחים שרים, את יודעת גם כן. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> משפט סיום. אנחנו חושבים שצריך לתת את זה וצריך לשפות את האנשים האלה. אני לא נכנס למחלוקת אם צריך לסבסד את המצרך או את הנצרך, אבל ודאי שמשהו צריך לעשות. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים מסיעת רע"ם-תע"ל, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, שגם עבר מקום. אנחנו צריכים להתרגל לשינוי המקומות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, האמת שבקשר לכל האווירה הגזענית הזאת, בפרקטיקה ובאופן מעשי, היחס הגזעני הזה והמפלה נמצא כל יום, בחיי היום-יום, נגד האוכלוסייה הערבית, אבל היום מנסים לעשות לו לגיטימיות חוקית. אדוני היושב-ראש, איך אתה מפרש את זה? ביום שלישי שעבר כוחות משטרה עם כוחות יס"מ מיוחדים נכנסים לבית-ספר יסודי בכפר תראבין-אלסאנע בנגב, בנאקב, שם מתנפלים על תלמידים, מחפשים בכל כיתה וכיתה. כאשר בא מנהל בית-הספר ורק שואל אותם, נותנים לו מכות, מפילים אותו, אומרים לו: אתה מנהל של מחבלים, בית-ספר של מחבלים. ובסוף למה כל זה קרה? הם חושדים שילד בכיתה ה' זרק אבן על האוטו המשטרתי שלהם. איפה הכבוד? איפה קדושת בית-הספר? הם עצרו את המנהל, הם גם תקפו את המפקח של בית-הספר, ובסוף אומרים: זה לא יחס גזעני. לא מפלה, אדוני היושב-ראש? אני לא יודע. יש כאלה בישראל – ראש הממשלה והרבה פוליטיקאים בישראל – אומרים: אנחנו לא יכולים לעשות שלום עם העולם הערבי, כי המשטרים שם לא דמוקרטיים. אבל מהתגובות שאני רואה על ההפגנות ועל המחאה בעולם הערבי, כאשר עם רוצה לנצל את זכותו הטבעית והדמוקרטית ולמחות נגד הדיכוי, נגד דיקטטורה, נגד שחיתות, נגד כל הדברים האלה – אם זה בתוניסיה, בכל מקום אחר בעולם – רואים בזה איום על ישראל. אז בישראל רואים שהערבי הטוב הוא הערבי הדיקטטור, המושחת, אבל ערבי שרוצה להיות דמוקרט, ליברל, רוצה חופש – זה איום על מדינת ישראל. זה פרדוקס וזו צביעות, לפי דעתי, אדוני היושב-ראש. גם היינו בבית-משפט בקשר לכפר אל-עראקיב, שנהרס בפעם ה-11, המלה הראשונה של השופטת היתה שבעלי האדמות מהתקופה העות'מאנית – ויש להם את הטאבו ואת הכול – אלה פולשים, אלה כובשים את האדמה. איפה הצדק? יש חוק – עלא ראסי, אבל החוק, יש צדק מעל החוק. איפה הצדק? אדוני היושב-ראש, היה מדען יווני בשם ארכימדס, שאמר: אילו היה איזה מקום מחוץ לכדור הארץ, הייתי מזיז את כדור הארץ. ואלה הגזענים, אלה שיושבים בבית ומחוץ, צריכים לצאת מחוץ לבועה הגזענית כדי שיראו את הפרצוף המכוער שלהם. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אריאל מסיעת האיחוד הלאומי, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מבקש לשאול את היושב-ראש אם הוא מסכים לכך שלא יבנו בירושלים. <היו"ר דני דנון:> בפירוש לא, אדוני הדובר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> טוב, ברוך השם, יש יושב-ראש שעונה, כי יש כאלה שלעתים רוצים לקבור את עצמם, לא לענות, להיעלם לרגע, לחזור אחרי זה בשקט. אבל אפשר לשאול גם את השרה, נציגת הממשלה פה, האם את מסכימה שלא יבנו בירושלים? לא שומע. <שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:> לא – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא מסכימה. עכשיו הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה, אבל הוא לא אתנו – כדרכו, הוא עסוק כנראה בעניינים חשובים, אני לא אומר את זה בציניות: אדוני ראש הממשלה, האם אתה מסכים שלא יבנו בירושלים – – <זאב בילסקי (קדימה):> בשום – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כן. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – מה שאתה קראת סלע קיומנו, בירת ישראל? אם יש מישהו באולם הזה שמסכים שלא יבנו בירושלים – שיקום. שיקום. לא רואה שמישהו קם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תלוי איפה לבנות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר דני דנון:> אני רואה פה את חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> בקיצור – – – <היו"ר דני דנון:> הוא לא אמר בנייה ליהודים או לערבים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> בקיצור, יש פה הסכמה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא התכוון להתנחלות, הוא התכוון לנישול, הוא התכוון לכיבוש – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – יש פה הסכמה מקיר לקיר שהממשלה הזאת לא ראויה לאמון, כאשר ראש הממשלה מנחה את שר השיכון לא לבנות בירושלים. איך אני יודע את זה? כי עמד פה, על הדוכן הזה כבר כמה פעמים, אדוני היושב-ראש, שר השיכון, וזה מה שהוא אמר. שר השיכון בממשלתו של מר נתניהו. וזו ממשלה שראויה לאמון? <ישראל חסון (קדימה):> רגע, וחבר הכנסת דנון מסכים עם זה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, הוא אמר שלא. <היו"ר דני דנון:> אם הוא יוותר על הזמן שלו, אני – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> הוא אמר שלא. עכשיו תראה, אדוני היושב-ראש. היום בא חייל במדים לשער המוגרבים, לעלות להר-הבית. הוא לא היה עם נשק. הוא מתנהג לפי כל ההליכים. האם, חבר הכנסת חסון, אתה חושב שהוא עלה להר-הבית? <ישראל חסון (קדימה):> מי? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> החייל, במדים. עלה להר-הבית? אפשרו לו, בשעות הפתיחה ליהודים? בלי נשק. האם הוא עלה להר-הבית. אני אחסוך לך את זה: הוא לא עלה. זו ממשלה שראויה לאמון? חייל, ישראלי, שמוכן למסור את נפשו, בא לעלות להר-הבית ומשטרת ישראל לא נותנת לו לעלות. וזה ראוי? זו ממשלה ראויה לאמון? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז למה הצבעת בעד התקציב? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> באה עיריית ירושלים בהנחיית ממשלת ישראל ומתכננת שכונות לערבים. כן, ג'בל-מוכבר ועוד שמות שאני לא זוכר אותם. <היו"ר דני דנון:> אין בזה פסול – – – אתה רואה בזה פסול? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יותר מ-2,000 יחידות דיור. אתה אומר: בסדר, טוב, מתכננים. אבל אותה ממשלה, בהוראת ראש הממשלה, לא מאפשרת לתכנן בגילה. וזאת ממשלה שראויה לאמון? אני אסיים, אדוני, בשתי שאלות נוספות. יש קבוצה של מגורשי גוש-קטיף באריאל. שר ביטחון וראש ממשלה לא מאפשרים להם, מונעים מהם, למרות אישורו של ראש הממשלה הקודם מר אולמרט – מונעים מהם לבנות את בתיהם. המציאות הזאת, חברים – מי שרוצה להצביע אמון בממשלה הזו כי העיקר שהיא תשרוד, זה בסדר, אבל זה יותר מנלעג כבר. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. הדובר הבא – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהגילויים שהיו ביומיים האחרונים, אותם מסמכים שתחנת "אל-ג'זירה" פרסמה – – – <היו"ר דני דנון:> אתמול בלילה שמעתי שיש – – – <חנא סוייד (חד"ש):> יש המשך. <היו"ר דני דנון:> יש המשך. באיזה שעה זה, אתה יודע? <חנא סוייד (חד"ש):> זה מה שנקרא "ויקיזירה". "ויקיזירה", כן. <היו"ר דני דנון:> נחכה לזה. <חנא סוייד (חד"ש):> בסדר. עכשיו, החומר, הדברים שהתפרסמו בעצם אומרים דבר אחד פשוט: שהיה משא-ומתן מדיני רציני שהתנהל בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. וראו איזה פלא: אחרי שהתחלפה הממשלה בישראל, מי שהתנהג כמדינה, כצד אחראי, כצד ששומר על כבוד ועל המשכיות, זה דווקא לא מדינת ישראל אלא ארגון. זה הרשות הפלסטינית, שהיא עדיין לא מדינה, אבל היא היתה אמונה – והיא כיבדה את כל הדברים וכל ההתחייבויות, לפחות את מהלך המשא-ומתן, והיתה מוכנה להתחיל ולהמשיך במשא-ומתן מאותה נקודה שהמשא-ומתן נפסק בו. אבל מי התנהג כמחתרת, כארגון לא מוכר? מדינת ישראל וממשלת ישראל. היא באה ואמרה: לא היה, לא קיים, לא נברא. אנחנו לא ממשיכים. אנחנו רוצים להתנות עוד תנאי כזה ועוד תנאי כזה ועוד תנאי כזה, ועוד אלף תנאים, בשביל להפסיק את אותו המשא-ומתן. זו התנהגות שלא מתאימה ולא יאה למדינה. מדינות לא מתנהגות ככה, ובמיוחד מדינות שטוענות שהן מדינות דמוקרטיות, שיש בהן המשכיות של השלטון, שהממשלה החדשה בעצם ממשיכה את מה שהממשלה קודמת עשתה. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להגיד שאנחנו ככנסת, כדעת קהל בישראל, צריכים לתמוך בהמשך המשא-ומתן להשגת שלום, כי הפוליטיקה הבריונית, כפי שראינו אותה כאן – לדבר אליך: תגיד, אתה בעד בנייה? או לרדת על חברי כנסת, כאילו להפחיד אותם בבריוניות כזו – זה לא ישרת את המטרה של השלום במזרח התיכון. זה לא ישרת את המטרה של השלום באזור הזה. זה בעצם יוצר מנגנון של הפחדה של אנשים. זה רוצה למנוע, ולהפחיד מפלגות פוליטיות מלבצע את התוכנית המדינית שלהן – על-ידי הפחדות, על-ידי כך ששמים את האנשים במלכודת ומפחידים אותם: תיזהרו ואל תמשיכו עם התוכנית המדינית שלכם. לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שדווקא הגילויים האלה – אנחנו כולנו צריכים להמשיך את המסורת הזו של משא-ומתן, כי רק זה מה שישרת את המטרות של שני העמים. והמלחמות והכוחנות המתמדת והבריונות וההפחדה לא יועילו לאף אחד. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת סוייד. הדובר הבא – חבר הכנסת ניצן הורוביץ מסיעת מרצ. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את הדברים של שני קודמי, אורי אריאל וחנא סוייד. אורי אריאל שאל כאן אם אנחנו מסכימים לכך שלא יבנו בירושלים. אני רוצה לשאול את השאלה מנקודה אחרת: כמה שנים, חבר הכנסת אריאל, עברו מאז שישראל סיפחה והחילה את החוק הישראלי בירושלים? אני חושב שמשהו כמו 43 שנים. עדיין, גם היום כשאתה עובר ממערב למזרח, אתה יכול בדיוק לראות איפה עובר הגבול. ולמה זה ככה? משום ש-43 שנה אתם מדברים על הבנייה ועל העיר המאוחדת, וסלע קיומנו, והר-הבית, ואיך נראה מזרח-ירושלים? הרי אם באמת האיחוד של הבירה הזו היה בראש מעייניך, היית דואג שם לכבישים עם הבורות, לתשתיות הרעועות שם של הבריאות, לבתי-הספר הקורסים, לעיר הזו שהיא, לפי שיטתך, בירת ישראל – וגם לפי שיטתי והבנתי. אבל כשאתה מדבר על בנייה, כשאתה מדבר על פיתוח, זה רק לצד אחד. אחריך דיבר חבר הכנסת סוייד ודיבר על הדלפות, איך קראת לזה? ב"ויקיזירה". ושם, אפילו, למרות מה שאמרתי, הכירו הפלסטינים והכירה הרשות הפלסטינית בריבונות של ישראל על כל השכונות היהודיות שנבנו במזרח-ירושלים, מה שאתה כל כך מתגאה בו. האם הסכם כזה היה מקובל עליך? לחלוטין לא. לחלוטין לא. אפילו על ויתורים אלה הרי לא היית מסכים ולא היית מקבל ולא היית חותם, משום שאינך מעוניין בהסדר, אינך מעוניין בפשרה ואינך מעוניין בפתרון. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תשובה – שהם יהיו בירדן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, שהם ייעלמו. לפחות אתה אומר את הדברים בצורה ברורה. אבל ידידי חבר הכנסת אורי אריאל, אין לנו בארץ הזו עתיד אלא של חיים משותפים, וכל רצונך שהערבים יתאדו מהמקום הזה – אתה מדבר על הפלסטינים, אבל אני בטוח שגם לא היית מתנגד שערביי ישראל ימצאו להם ארץ אחרת. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אם הם רוצים, הם יכולים ללכת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אם הם רוצים. אני מניח גם שאתה לא תעמוד ותמנע את זה מהם. אני רוצה להגיד לך שמה שאתה פה מוביל ומה שהממשלה הזו מקדמת, את הקרע הזה בחברה הישראלית, בין העמים, בתוך היהודים, בתוך הציבורים והמגזרים השונים, שום דבר טוב לא יצמח מזה. ובשבוע הבא הולך להיות לנו כאן בכנסת שבוע שחור. יום אחר יום היוזמות האלה הולכות לעלות. ועדות החקירה, ועדות הרדיפה, שאתם רוצים לרדוף את ארגוני זכויות האדם; חוק העמותות, שאתם רוצים לחנוק את הארגונים האלה, וחוק ועדות הקבלה. אגב, מכבסת המלים הזו זה גם דבר די מגעיל. חוק ועדות הקבלה הוא חוק ועדות הסלקציה. אין פה עניין של קבלה, יש כאן עניין של דחייה. הוועדות לא נועדו לקבל, הוועדות נועדו לחסום. ועדות החקירה לא נועדו לחקור, ועדות החקירה נועדו לרדוף. כבר הסתיים הזמן? לכן, אדוני היושב-ראש, לסיכום, מה שאתם מנסים להמיט על החברה הישראלית ועל הבית הזה, הכתם המביש הזה, אנחנו נעשה הכול כדי שהוא לא יעבור. אבל יש לכם רוב. אתה אומנם באופוזיציה, אבל אני מניח שאתה תתמוך בכל היוזמות האלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כאופוזיציה לוחמת, אתם גאוות המדינה. אתה יודע? אומרים: הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל. מי שטבע את האמרה הזאת התכוון לאלה שמתהדרים בפטריוטיות אבל הם עצמם גורמים את הנזק הרב ביותר לחברה ולמדינה שלהם, וזה אתם. תודה, אדוני. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מסיעת בל"ד. רואים שאין אחידות בספסלי האופוזיציה, וטוב שכך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לפחות זאת אופוזיציה נלחמת. <היו"ר דני דנון:> קודם כול, אני מברך על שנתקרבת אל הליכוד, חבר הכנסת כץ. <קריאה:> קיבל – – – <היו"ר דני דנון:> התקרב במושבו, לא בדעותיו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מקווה שהתרחבות האופוזיציה תגרום לקיצור ימיה של הממשלה המסוכנת הזאת. יש היום שלוש הצעות אי-אמון: אחת בנושא המדיני; שנייה בנושא התמיכה של הממשלה בחקיקה גזענית ואנטי-דמוקרטית; שלישית, בנושא החברתי כלכלי. בשלושת התחומים האלה אכן מגיע לממשלה אי-אמון. בתחום המדיני ראינו איך מר ביבי נתניהו, לאחר שהצהיר שהוא מקבל את העמדה של שתי מדינות, הוא התחיל את המסע להרוג ולעשות אפילו וידוא הריגה לפתרון של שתי מדינות. הוא אמר את זה מן השפה ולחוץ, לא התכוון לזה ברצינות. איך אני יודע? כי מר דני דנון נשאר בליכוד. הוא נשאר באותה מפלגה עם אדם שמנהיגה אומר: שתי מדינות. אם מר דנון היה משוכנע שהדברים רציניים, הוא היה עושה קרע בליכוד, הוא וכמה חברים אחרים. <היו"ר דני דנון:> אנחנו בהחלט נבחרנו לא להקים מדינה פלסטינית. זאת האמת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לכן, אתה הסימן שמר נתניהו לא רציני, אתה הסימן. <היו"ר דני דנון:> אני יורד כדי שאוכל להגיב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איך אני יודע? איך אני יודע? אני אומר להרבה מעמיתי: אתם רוצים לדעת אם ראש ממשלה בישראל הוא רציני או לא? תראו את תגובות הימין. אם מר ראובן ריבלין רגוע, אם דני דנון רגוע ואם בני בגין רגוע ואם משה יעלון רגוע, כולם רגועים לאחר שהוא אמר: שתי מדינות, וכולם מתנגדים בחריפות לשתי מדינות, אז מה הרוגע שלהם? מנין להם הרוגע הזה? סימן שהוא לא רציני וסימן שהוא אמר את זה לא כדי ליישם או לקדם פתרון כזה אלא כדי למנוע אותו דווקא. זה היה קרב בלימה הפוך על הפוך. אמר: נגיד כן, כדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל מה שאתה אומר עלי, אני מאשר שזה נכון. כל מה שאתה אומר עלי, אני מאשר שזה נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני יודע שאין ויכוח על זה. אז אני חושב שאחד המדדים לכך שמר ביבי נתניהו אמר: שתי מדינות, כשהוא מנסה למנוע את זה, זה התנהגות הימין, בתוך הליכוד בראש ובראשונה, וגם בממשלה בכלל. בתחום הכלכלי אין מה לדבר. המדיניות המסוכנת של פגיעה במעמד הבינוני, של הגדלת הפערים החברתיים, נמשכת. אנחנו דוהרים, כל החברה, אבל בעיקר השכבות החלשות ובעיקר החברה הערבית, אל פי תהום כלכלית. אנחנו מתקרבים לקטסטרופה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך עוד דקה על זה שהפרעתי לך. אני נותן לך עוד דקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צריך להביע אי-אמון לממשלה בנושא הזה. אני כבר אמרתי, כבוד היושב-ראש, שראש הממשלה הוא תאצ'ריסט והוא אפילו בין הבודדים בעולם שמתגאה שהוא תאצ'ריסט. אבל בשונה מהמורה שלו, תאצ'ר, שהרחיבה את המעמד הבינוני באנגליה, הוא מצמצם את כוחו של המעמד הבינוני. הדוחות האחרונים מראים שמספר האנשים שנמצאים במעמד הבינוני ירד ב-7%. ההכנסות של הקבוצה שנקראת "מעמד בינוני" ירדו ב-7%, ועיקר הצמיחה, הרוב המכריע של הצמיחה הכלכלית, מחלחל כלפי מעלה, כנגד חוקי הטבע; בדרך כלל הדברים מחלחלים כלפי מטה, אבל יש נטייה בכלכלה של מר ביבי נתניהו שהוא מכוון את הצמיחה הכלכלית ואת פירות הצמיחה כלפי מעלה ופוגע בצורה זאת בשכבות החלשות. אז ממשלה שגם מקדמת חקיקה גזענית וגם פוגעת בדמוקרטיה וגם מונעת שלום וגם מגדילה את הפערים החברתיים, לא רק ראויה לאי-אמון פשוט אלא ראויה לכל אי-אמון בעולם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת דני דנון, בבקשה, אחרון הדוברים, מטעם הליכוד. אם הממשלה תרצה, תוכל גם היא לסכם את הדיון, לאחר חבר הכנסת דנון, שיש לו שלוש דקות. ארבע דקות מראש אני נותן לך. בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי כנסת, השרים, כולנו ראינו את "אל-ג'זירה". עד היום חשבנו שזאת תחנה ששום דבר טוב לא יוצא ממנה, אבל בימים האחרונים אנחנו רואים את החשיפות של "אל-ג'זירה". אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מודאג מאוד. יש פה גם חברי כנסת בבית הזה שצריכים להיות מודאגים, כי מהחשיפה של "אל-ג'זירה" אנחנו יודעים מה עשו שרת החוץ ציפי לבני וראש הממשלה אהוד אולמרט בזמן המשא-ומתן, על מה הם הסכימו לוותר. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת שנמצאים פה בבית. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אני רוצה להפריע לך בשיחה עם יושבת-ראש האופוזיציה. חבר הכנסת מג'אדלה. איתן, תפנה את תשומת לבו. ברשותך אפריע לך, כי עם מי שאתה מדבר עכשיו, עם יושבת-ראש האופוזיציה, היא רצתה לסלק אותך מהבית שלך. במשא-ומתן שהיא ניהלה היא באה ואמרה שהיא מוכנה לוותר על באקה-אל-ע'רביה. אנחנו לא נוותר עליך, גאלב, לא נוותר עליך. היא מוכנה היתה לוותר עליך, ועל יישובים ערביים נוספים. <נחמן שי (קדימה):> עם חברים כמו דני דנון – – – <דני דנון (הליכוד):> זה רק קצה, התחלה מהדברים שנחשפו ב"אל-ג'זירה". אתה לא לבד. אתה לא לבד, גאלב, כי גם חבר הכנסת אלקין, שגר ביהודה ושומרון, גם עליו היא היתה מוכנה לוותר, שיהיה תושב מדינת פלסטין. <קריאה:> – – – <דני דנון (הליכוד):> חבר הכנסת עתניאל שנלר, חבר סיעת קדימה, גם הוא ברשימה של היישובים שיפונו. ושר החוץ אביגדור ליברמן, גם הוא ברשימה. גם חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, היא גם ברשימה של הגירוש. <נחמן שי (קדימה):> איזה שמחת עניים. איזה שמחת עניים. <דני דנון (הליכוד):> מפלגת קדימה התגלתה כמפלגת טרנספר. אני לא מופתע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי. <דני דנון (הליכוד):> אני לא מופתע מהרשימה הזאת, אני לא מופתע שהייתם מוכנים לוותר על ירושלים, שהייתם מוכנים לוותר על בקעת-הירדן. הייתם מוכנים לוותר על צפון ים המלח, על האגן הקדוש בירושלים. לא הופתעתי, אבל אני חייב לומר לך, יו"ר האופוזיציה, כחניכת בית"ר לשעבר, שהופתעתי מאוד לגבי מה שאמרת על ערביי ישראל. שנינו גדלנו בתנועת בית"ר ושנינו יודעים את הציטוט: "שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב בן נצרת ובני/ כי דגלי דגל טוהר ויושר,/ יטהר שתי גדות ירדני". הכוונה היתה לאזרחים שווי זכויות. אבל לשמוע שמפלגת קדימה מדברת על טרנספר, על טרנספר של ערביי ישראל, זאת תגלית של "אל-ג'זירה". אנחנו יודעים שאתם מתכננים טרנספר ליהודים שגרים ביהודה ושומרון, את זה הציבור ידע, בגלל זה הציבור לא בחר בכם. אבל לשמוע מה שאתם רוצים לעשות לתושבי באקה-אל-ע'רביה? את צריכה לבוא לפה היום ולהכחיש זאת. לפני יום עלה ברדיו הלאומי, ב"גלי צה"ל", חיים רמון, שנחשב מקורב או משפיע או מנהיג, אני לא יודע מה התפקיד שלו, אבל הוא משפיע במפלגת קדימה. מה אומר חיים רמון בריאיון ב"גלי צה"ל"? שלציפי לבני אין יד ורגל במהלך הזה. היום אני פותח את כל העיתונים ומגלה שאותה ציפי לבני הציעה להעביר כפרים שלמים, חילופי אוכלוסין, טרנספר. וסליחה, זה לא בא מהספסלים הימניים, זה לא בא מישראל ביתנו, זה מגיע משרת החוץ לשעבר של מדינת ישראל. ואם אנחנו, חס ושלום, נקבל את הרעיון הזה – אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אני יכול להראות, אבל בפועל מה שזה אומר, שגאלב מג'אדלה יהיה תושב פלסטין, איווט ליברמן יהיה תושב פלסטין, כי בפועל מדובר על טרנספר לא רק של מאות אלפי יהודים, אלא גם טרנספר של עשרות אלפי תושבים ערבים. ואני רוצה לסיים ולומר לחברי חברי הכנסת, בראשית לגאלב מג'אדלה ולזאב אלקין ולאביגדור ליברמן ולפניה קירשנבאום – וגם לעתניאל שנלר, שהמפלגה שלך רוצים לגרש אותך מביתך: אל תדאגו. אל תדאגו, כי לא ניתן לכם לחזור לשלטון ולבצע את התוכניות המסוכנות האלו, של גירוש יהודים וערבים – יהודים וערבים – מבתיהם. לא ניתן לעשות את זה. אני מציע לכם לעשות חשבון נפש. תתכנסו לאיזה סוף-שבוע, תבואו עם תוכנית מדינית אמיתית, אבל לא עם טרנספר, לא עם גירוש יהודים ולא עם גירוש ערבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דני דנון. אני מזמין את השר גלעד ארדן לסכם את הדיון מטעם הממשלה. מייד לאחר סיום דבריו של חבר הכנסת ארדן אנחנו נצביע. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, הוא דיבר אלי. הודעה אישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא דיבר אליך, הוא דיבר אל ראש האופוזיציה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא דיבר כסגן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, הוא הזכיר את שמך ואת מקום מושבך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא לא הזכיר את שמי? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא סעיף 88. אתה לומד ממני לפעמים, אני לומד ממך הרבה. זה לא מקום לתגובה אישית. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מסכים אתך שאתה מכיר את הליכוד יותר טוב ממני. <היו"ר ראובן ריבלין:> ישב כבוד חבר הכנסת מג'אדלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני יכול להרגיע אותך שיושבת-ראש האופוזיציה אין לה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, הוא לא תקף אותך. הוא ביקש להגן עליך. ייתכן שאתה לא צריך את הגנתו, אבל הוא ביקש להגן עליך. הוא לא תקף אותך. אין סעיף כשמבקשים להגן על מישהו. תודה רבה. בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה סימבולי שביום שבו סיעת קדימה וגם סיעת העבודה החדשה מבקשות להביע אי-אמון בממשלה בשל מה שהן מכנות "הבידוד המדיני", ומסבירים כאן חברי כנסת מטעמן על האי-הגעה להסכמי שלום – דווקא ביום הזה מוכתר ראש ממשלה מטעם ה"חיזבאללה" בלבנון, שוב לאחר אותה החלטה מפורסמת 1701, שבה מתגאה כל כך יושבת-ראש האופוזיציה, כאילו שבה היה איזה הישג מדיני אדיר למדינת ישראל. אז את ההישגים המדיניים האדירים למדינת ישראל שהביאה יושבת-ראש האופוזיציה בכהנה כשרת חוץ אנחנו חשים היטב, גם אצל שכנתנו מצפון, שהיום נבחר בה שלטון שמייצג את אירן, גם בעזה שמדרום לנו, שם שולט ה"חמאס" מאז הנסיגה החד-צדדית, שתמכה בה יושבת-ראש האופוזיציה. אבל לסיכום הדיון הייתי רוצה להזכיר שני דברים, או אולי להפריך שני שקרים שאנחנו שומעים בימים האחרונים מטעם סיעת האופוזיציה הראשית, סיעת קדימה. אז קודם כול אומרים לנו: כמעט כמעט כמעט היה שלום, אלא מה קרה? פתאום הגיעו הבחירות. ודבר שני, אומרים לנו – עכשיו בזכות ההדלפות של העיתון "אל-ג'זירה" – מוכרים לנו נרטיב שקרי שאומר: הנה הנה ההוכחה, יש פרטנר פלסטיני. אז אני רוצה לומר שני דברים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, וטוב שיש פרוטוקול בכנסת. עמד כאן ביום השבעת הממשלה הנוכחית ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ביום 31 במרס 2009, וכך אמר: המשא-ומתן הקדחתני שקיימנו, שרת החוץ ואנוכי, עם הפלסטינים, לא הבשיל, לצערי, לכדי הסכם חתום. ניסיונותינו לגשר על הפער עדיין לא מצאו מענה, אם מחוסר נכונות ואם מחששות ומחוסר יכולת הכרעה של הצד השני, ולפיכך לא הושג הסכם. כלומר, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה מטעם קדימה, אהוד אולמרט, אומר לכנסת חד-משמעית: לא הבחירות, לא נפילת הממשלה, שום דבר מהשקרים המופצים הללו לא מנע הגעה להסכם. מה שמנע את ההגעה להסכם זה חוסר הרצון של הפלסטינים אפילו לקבל את הוויתורים המפליגים שיושבת-ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר אולמרט הציעו להם. והדבר השני – ובו אני רוצה לסיים – זה הפרכת הנרטיב הכל-כך שקרי שבו אתם והתקשורת מתחפרים בימים האחרונים, כאילו ההדלפות של "אל-ג'זירה" מוכיחות שיש פרטנר. אז אני רוצה להפנות מכאן שאלה ליושבת-ראש האופוזיציה. אם זאת ההוכחה שיש פרטנר לשלום, אז תאמר לנו יושבת-ראש האופוזיציה מה הנוסחה הסודית שלה יש כדי להגיע להסכם שלום. הרי אחת מן השתיים – או שהיא יודעת היום לגרום לפלסטינים לחתום על הסכם שלום בלי שהם יקבלו את אריאל, את גוש-עציון, את גבעת-זאב, את מעלה-אדומים, הם יכריזו על כך שהם מכירים בישראל כמדינתו של העם היהודי, ובא לציון גואל ושלום ישכון לבטח בארץ, או שהגברת לבני תאמר ביושר לציבור שהיא מתכוונת לוותר על כל המקומות הללו. כי מה שמנע, לפי הפרסומים הללו, הגעה להסכם שלום, זה בדיוק התביעות הפלסטיניות לקבל לריבונותם גם את גושי ההתיישבות, גם שכונות בירושלים כמו הר-חומה וגילה, וגם חוסר הנכונות שלהם להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי. ולכן, כאשר יושבת-ראש האופוזיציה שולחת את יושב-ראש מועצת קדימה, מר רמון, לשכנע את הפלסטינים לא לחזור לשולחן המשא-ומתן, כפי שראש הממשלה מנסה להחזיר אותם, המסר הוא ברור. הגברת לבני וקדימה רוצים ומוכנים כבר לוותר על מקומות אסטרטגיים, מקומות שבהם יש למדינת ישראל זכויות היסטוריות, מוסריות, חשיבות ביטחונית אדירה. ולכן, גם היום הכנסת תדחה את הצעות האי-אמון של האופוזיציה, כי מסוכן לתת לקדימה לנהל את ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר גלעד ארדן. רבותי, נא לשבת. מי שלא ישב, לא יטען אחר כך מדוע לא הצביע. אני מודיע לכם, נא לשבת. ובכן, רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון. נצביע על כל אחת בנפרד. אני אומר לשרה ולשרים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעה מטעם סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת זאב בילסקי, בנושא: נתניהו קונה שלטון בכסף ומדרדר את הפוליטיקה בישראל לשפל חדש, כמאמר הגדרת הצעת האי-אמון. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא: מדיניות הממשלה מעודדת חקיקה ותופעות גזעניות, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת עפו אגבאריה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ בנושא: הידרדרות במעמדה המדיני של ישראל והמשך העמקת הפערים החברתיים, שנומקה על-ידי חבר הכנסת עמיר פרץ. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות העבודה ומרצ להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה ומרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 36 – בעד, 52 – נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעתן של סיעות העבודה ומרצ לא נתקבלה. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/560).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), קריאה ראשונה. יציג את החוק שר האוצר. בבקשה, אדוני. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להציג את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה). כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשל העלייה המשמעותית במחירי הדיור בשנים האחרונות – – <קריאה:> כמה? כמה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – בעיקר באזורי הביקוש – – <קריאה:> בכמה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – הנובעת, בין השאר, ממחסור חמור בהיצע הדירות, פועלת ממשלת ישראל בכמה מישורים כדי להביא להגדלת היצע הדירות למגורים. אנחנו מודעים לבעיית מחירי הדיור בארץ, ואני מייחס חשיבות רבה מאוד לכך שזוגות צעירים ומשפחות יוכלו לרכוש דירות במחירים סבירים. על כן קיימנו בשנה האחרונה וגם בחודשים האחרונים ישיבות והתייעצויות עם כל הגורמים – משרד השיכון, בנק ישראל, משרד ראש הממשלה ועוד. הממשלה כבר נקטה סדרה של צעדים משמעותיים בתחום, ואני אזכיר רק כמה מהצעדים שכבר ננקטו בשנת 2010. ראשית, הממשלה ביטלה את החלטת הממשלה הקודמת על הקפאת התכנון לבנייה למגורים במרכז הארץ – החלטה שכוונתה היתה טובה אבל תוצאתה אומללה. שנית, הממשלה הקלה אישור פרויקטים של פינוי-בינוי, הקטינה את הרוב הדרוש לאישור התוכניות ונתנה הקלות מס. כמו כן, היא הגדילה את הכדאיות הכלכלית של פרויקטים לפי תמ"א 38. שלישית, הממשלה פעלה לקיצור זמן הבנייה באמצעות הנחה במכרזי מינהל מקרקעי ישראל לקבלנים וחברות שיבנו מהר ולא יחזיקו את הקרקע כמלאי אסטרטגי. רביעית, הממשלה הגבירה את האטרקטיביות של השבת קרקע חקלאית לצורך בנייה באמצעות הגדלת הפיצוי שניתן לחקלאים שמחזירים קרקע של המינהל לצורך בנייה. חמישית, הממשלה פועלת להגדלת מספר הדירות הקטנות המתוכננות בכל פרויקט. שישית, הממשלה פועלת להסרת חסמים נקודתיים בפרויקטים גדולים של דיור בכל רחבי הארץ. למשל, ועדת החסמים הסירה זה מכבר חסמים בפרויקטים ענקיים בראש-העין, כ-5,000 דירות ברמלה, בטירת-כרמל ועוד. שר השיכון ומשרד השיכון נקטו פעולות רבות שהביאו לעלייה עצומה במספר התחלות הבנייה ובשיווק דירות לבנייה, וגם בנק ישראל נקט כמה פעולות לצמצום עליית המחירים. ההצעה שמועלית כאן היום נועדה להשפיע על מגמות בשוק הדיור בטווח הקצר ולהסיט ביקושים והיצעים מדירות להשקעה – דירות שאנשים מחזיקים, דירות שניות או שלישיות או רביעיות – לדירות לטובת זוגות צעירים, יד ראשונה, כך שהפעולה שלה אמורה להיות כבר במהלך השנה הקרובה, עוד לפני שבונים דירות חדשות. ההצעה מעגנת שתי החלטות ממשלה, וזה תוכנה. יש בה שלושה חלקים. החלק הראשון – אנחנו מבקשים להקטין את מס השבח ההיסטורי במכירת קרקעות פרטיות בשנה הקרובה, בשנת 2011, ובתנאי שיש עליהן תוכניות לבנות עשר דירות מגורים או יותר. לפיכך, הצעת החוק קובעת שבמקום מס שבח היסטורי של 45% נוריד את מס השבח ל-20% לאורך כל הדרך, ובלבד שהקרקעות יימכרו לבנייה ב-2011, בשנה הקרובה, והבנייה תסתיים בתוך 30 חודש. שנית, אנחנו רוצים לתת פטור ממס שבח בעבור מכירת שתי דירות מגורים מעבר לפטור הניתן על כל דירה, על דירה אחת כל ארבע שנים, עד תקרה של 3 מיליון שקל לדירה. זאת אומרת, אנשים שמחכים ארבע שנים למכור דירה נוספת, או שתי דירות נוספות, יוכלו למכור אותן באופן מיידי, ולא לחכות ארבע שנים עם המכירה. ושלישית, אנחנו מבקשים להגדיל את שיעורי מס הרכישה לאלה שרוכשים דירה להשקעה – כלומר דירה שנייה או שלישית או רביעית – עד מיליון שקל ל-5%, ממיליון ל-3 מיליון שקל ל-6%, ומעל 3 מיליון ל-7%. מדובר בשלושה מהלכים: העלאת מס רכישה על דירות להשקעה כדי שאנשים יקנו פחות דירות להשקעה וישאירו את זה לזוגות צעירים; הורדת מס שבח על דירות להשקעה שנמכרות עכשיו ולא מחכים אתן ארבע שנים; והורדת מס שבח על שטחים חקלאיים או מקרקעין שיימכרו לטובת בניית פרויקטים למגורים. ההצעות הללו – בעצם זה חוק אחד שמאגד שלוש פעולות מס שנועדו להעביר דירות מהשקעה למגורים, לעודד אנשים למכור דירות להשקעה, ולמנוע מאנשים לקנות דירות להשקעה בתקופה הקרובה כדי להשאיר מהמלאי הקיים, נוסף על פעולות לעידוד הבנייה של יותר דירות לזוגות צעירים. אני מבקש מהכנסת לאשר בקריאה ראשונה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – ולהביא את זה במהירות, אחרי דיונים בוועדה, לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך, אדוני השר, אם זה היה תלוי בי, היתה ועדת הכספים יושבת הלילה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, נרשמו חמישה אנשים לדיון. אני סוגר את הרשימה. הראשון – אורי אריאל. האם אתה מסכים שכרמל שאמה יהיה לפניך? הסכימו כולם לפניך? בבקשה, חבר הכנסת כרמל שאמה. אחריו – אורי אריאל, אחריו – יעקב כץ, אחריו – מיכאל בן-ארי, אחריו – סעיד נפאע, ולבסוף – לא יכול להיות, אפילו שלא תירשם אני אומר אותך. חבר הכנסת נסים זאב סוגר את הרשימה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, התיקון שמונח על שולחן הכנסת בא לעזור ולתקן את המצב המעוות שקיים היום בשוק הדיור, שהמחירים הגיעו לרמות שרוב האוכלוסייה כבר לא יכולה לסבול אותן. היינו בשבוע שעבר, חברי הכנסת מוזס ויעקב כץ ואנוכי, בסיור בירושלים של מטה, אדוני היושב-ראש, שבו אנשים וילדים – ראיתי ילדים חוזרים מבית-ספר עם תיקים, וגרים בחניון מינוס ארבע. יש להם מין חלון כזה קטן שאצלנו החלון בשירותים בבית יותר גדול. זה כל הגישה שלהם לאוויר, שהוא אוויר של חניון. אין אור, אין קרן אור שמש אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> איפה? באיזה שכונות? <כרמל שאמה (הליכוד):> השכונות – אני לא יודע. הם הובילו אותי. אני נסעתי אחריהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> איפה? בקריית-יובל? <כרמל שאמה (הליכוד):> היינו בכמה מקומות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – חמש דקות נסיעה – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> 40,000 יהודים – – – <מירי רגב (הליכוד):> מה אתה מתפלא – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> ההצעה שמונחת פה, אדוני היושב-ראש – את בסיסה אני הצעתי כבר לפני שנה, אבל בא האוצר ועובד בהיגיון הפוך. הרי מה כל הרעיון של ההצעה הזאת? ההצעה אומרת: אנחנו רוצים לעזור לשכבות החלשות, לזוגות הצעירים, ולהרחיק את המשקיעים ואת החזקים משוק הדיור, ובאו וקבעו מדרגת מס רכישה הנמוכה ביותר דווקא על הדירות הזולות, ואת מדרגת מס הרכישה היקרה ביותר על הדירות היקרות. מה אנחנו בעצם אומרים למשקיעים? אל תקנו דירות יקרות, יותר זול לכם לקנות דירות קטנות. דווקא את הדירות שהזוגות הצעירים מחפשים – לשם אנחנו שולחים את המשקיעים. מה אכפת לי שמשקיע שיש לו ארבע דירות ילך ויקנה עכשיו דירה ב"אקירוב"? אני מוכן לתת לו אפילו פטור ממס רכישה, ושיעזוב את הדירות הקטנות לזוגות הצעירים. בדרך כלל, ההיגיון הוא נכון, שהמס עולה ככל שהמחיר עולה, אבל פה יש לנו מטרה אחרת. פה יש לנו מטרה להגיד לאלה שיש להם כבר כמה דירות: תעזבו את הדירות הממוצעות והקטנות. לכן, ההיגיון צריך להיות הפוך. דווקא המס הגבוה צריך להיות בדרגה הנמוכה, כי משם אני רוצה להגיד למשקיעים ולחזקים: אל תיגעו בזה. תשאירו את זה למי שרוצה לקנות דירה כקורת גג. דיברתי עם שר האוצר, דיברתי עם פקידי האוצר. מרגע שהם מוציאים משהו, הם כבר לא פתוחים לשינויים – זו המסקנה שלי, כי אין היגיון אחר. בתיקון של מס שבח הם באים וגם שם נותנים מתנות לעשירים. <מירי רגב (הליכוד):> אתה מתפלא? שהאוצר ייתן מתנות לחלשים? <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. חברת הכנסת רגב, אם את רוצה לקרוא קריאת ביניים, בישיבה. <כרמל שאמה (הליכוד):> הם נותנים פטור עד 3 מיליון ש"ח, במשך שנתיים, למי שימכור דירות. אדוני היושב-ראש, הרעיון מבורך: לשפוך דירות לשוק, לתת למי שמחכה לפטור ממס שיבוא וימכור היום. אבל למה לתת פטור על וילה בכפר-שמריהו של 3 מיליון ש"ח? אני רוצה לעודד מכירה בדירות קטנות וממוצעות. אין שום אינטרס למדינה לוותר על מיליוני שקלים שיבואו אנשים וייפטרו עכשיו מנכסים יקרים. איזה צדק חלוקתי יש פה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי שהפחתת המס היא רק לדירות מיוחדות. <כרמל שאמה (הליכוד):> לא. ההפחתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההפחתה היא לכל הרוחב? <כרמל שאמה (הליכוד):> ההפחתה היא – לא משנה איזה נכס אתה מוכר, ובלבד שהשבח הוא עד 3 מיליון ש"ח. גם אם מכרת וילה בשכונת יוקרה ויש לך שבח של 3 מיליון ש"ח, אתה נהנה מהפטור הזה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? אדוני שר האוצר, באמת המדובר הוא פה לכל הרוחב להוריד את מס שבח? <כרמל שאמה (הליכוד):> לכל הרוחב. <מירי רגב (הליכוד):> ברור. לכל הרוחב. – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> יותר מזה, אני אגיד לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? רוצים בחסרי הישע להשתמש בשביל לתת למיליונרים? <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך מה עוד יותר אבסורד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק במאה אחוז. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני אגיד לך מה עוד יותר אבסורד. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> אני, בהצעה המקורית שלי, אמרתי: מי שכבר נהנה מהפטור הזה – כי אנחנו רוצים שהוא ימכור דירה ושלא יקנה באותו זמן דירות אחרות – שלא יחזור לנו בדלת מסתובבת לשוק ויחטוף את הדירות. הוא ניקה את עצמו מהחבות של המס ויחזור. מה יקרה פה? העשירים ימכרו וילה בפטור מ-3 מיליון ש"ח, ובגלל העיוות של מס הרכישה הם יחזרו ויקנו שתיים, שלוש דירות קטנות, כלומר ישחררו לנו רק יחידה אחת, כי אף אחד הרי לא רוצה לברוח היום משוק הנדל"ן. ינצלו את הפתח הזה וייצרו עיוות גדול יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני מקווה שבעבודה בוועדה התיקונים האלה וההערות האלה יהיו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. אני לא הבנתי את שר האוצר בהתחלה. <מירי רגב (הליכוד):> איזו ועדה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל התחלף עם חבר הכנסת כרמל שאמה. יעקב כץ, האם אדוני מוותר? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לי אין בעיה. אמרו לי שהתחלפת, כי חבר הכנסת בן-ארי מאוד ממהר והוא אחריך. בסדר? בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום בעיה. בכנסת כולם רוצים להיבחר. ברגע שהם כבר בכנסת, הם כולם ממהרים. מה יש למהר? נבחרתם לארבע שנים. תראו את חבר הכנסת נסים זאב. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא מבין על מה אתה מדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא ממהר, והוא כבר קדנציה שישית פה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אני ממהר לעבודתי הציבורית. <היו"ר ראובן ריבלין:> בטוח, בטוח. אבל עבודתך הציבורית היא פה בכנסת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עבודתי הציבורית היא גם לפגוש את הציבור כרגע בשכונת התקווה, שממתינים לי בעניינים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל ביום שני בשעה 19:00 זה מוקדם מאוד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מכל מקום, רבותי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באחד מאתרי האינטרנט כותב עיתונאי בשם אלעזר לוין כותרת "חוק מטומטם שלא יעזור בכלום". אני לא אוהב את הביטוי "מטומטם", אבל זה מה שכתוב כאן. הוא מנמק את האבסורד שיש פה, שבסופו של דבר משרד האוצר משלשל לכיסו את כל הסחר-מכר שיהיה פה – נעודד את זה למכור, נעודד את זה לקנות, מזה אני ארוויח מס שבח, מזה אני ארוויח מס רכישה – וקופת האוצר מתמלאת, והנה מה טוב ומה נעים. אבל, אדוני היושב-ראש, יש דבר אחד שאני לא מבין. כתוב שלא מתמלא הבור מחולייתו. הביטוי הוא שאני חופר בור ואני מוציא את העפר ואני מחזיר חזרה את העפר לתוך הבור, אף פעם הוא לא ימלא אותו. השאלה שלי: כיצד בעקבות הסחר-מכר הזה יהיו לנו עוד דירות בשוק? איך הדבר הזה יגרום לכך שאנשים ירוצו לבנות דירות? הניסיון שמביאים כאן, אין בו שום הבטחה שבסופו של דבר תהיה בנייה. אני פונה כאן לראש הממשלה, שלא נמצא, שתקע את המקום שבו בנו בעיקר. אני שואל את עצמי: איפה היינו היום לולא ביתר-עילית? איפה היינו היום ללא קריית-ספר? איפה היינו היום לולא מעלה-אדומים? איפה היינו היום לולא אריאל? איפה היינו היום? לאן מוביל אותנו ראש הממשלה? עתודות הבנייה של עם ישראל ושל מדינת ישראל הן בשטחי המולדת שלנו. כל הפוילעשטיק או איך שהוא קרא לזה: חוק – אני אקרא לזה "אווילי" – שלא יעזור בכלום. במקום למצוא פתרונות אמת, מוצאים פה פתרונות של שטיקים וטריקים, שימלאו את אוצר המדינה אבל לא יועילו: לא לציבור, לא לזוגות הצעירים ולא לערכים הלאומיים שלנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת אורי אריאל – בבקשה, אדוני. אחריך – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כבר הייתי. אדוני, כבר הייתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אמרתי: אורי אריאל. סליחה, אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני שר האוצר ואדוני שר השיכון, קודם כול, אתם יוצרים את הבעיה, אז כמו בקרקס, אתם מושכים את החבל עם הקשרים וזה מסתדר. אדוני שר האוצר, מה העניין? למה אתה לא מזכיר שהפסקתם את בנייתן של 6,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון? 6,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון, בממוצע הרב-שנתי זה כ-20% מסך כל הבנייה במדינת ישראל. אבל אתה לא תגיד את זה, כי למה לך לריב עם ראש הממשלה על דברים רציניים? שר השיכון לא בונה בביתר. הוא יכול לבנות בלחיצת כפתור 1,100 יחידות. אדוני שר השיכון, כמה יחידות? אדוני שר השיכון, כמה יחידות דיור אפשר לבנות עכשיו בירושלים? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אם קדימה היתה בשלטון, הרבה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> טוב, התשובה ידועה, כי היא נאמרה פה מעל הבימה: 1,100 יחידות דיור בירושלים. אבל אתם לא בונים. יושב-ראש הכנסת, שמסיים את כל נאומיו ב"אני ירושלמי", גם אתה אולי תוכל להעיר לראש הממשלה בעניין הזה – בכל אופן זו בירת ישראל, בכל אופן עיר קודשנו, המקום היותר מקודש בארץ-ישראל. אבל אתם יוצרים את הבעיה ואז פותרים אותה. יש בפריפריה אפשרות לבנות אלפי יחידות דיור, ואתם לא מקלים על אלה שרוצים ללכת לנגב ולגליל, אף-על-פי שהדבר באפשרותכם. התירוץ הוא שאי-אפשר לפרוץ את מסגרת התקציב. הרי אתם יודעים שיש עודף של 12 מיליארד שקל, אבל אתם לא מוכנים להקל על הזוגות הצעירים שהולכים לפריפריה. באותה מידה אתם מקשים עליהם במחירי הדלק, בעלויות התחבורה, ואפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה. בקיצור, לסיום: קודם כול, אתם אלופים בליצור את הבעיה, ובסוף, ואחרי הכול, אתם עלובים בפתירת הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו – סעיד נפאע, ואחריו – יואל חסון, ויסיים נסים זאב. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> איזה גובה זה? <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? אורי אריאל – משכמו ומעלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> "גבה מכל העם" ו"נחבא אל הכלים". אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לבוא בהצעה פרקטית; מכיוון שזכיתי לעבוד עם אריק שרון, כשאריק שרון היה אריק שרון במושגים שלי, בונה ארץ-ישראל. בשנים התש"ן–התשנ"ב, 1990–1992, התחילה העלייה מרוסיה. אנחנו בנינו במשך שנתיים ברחבי מדינת ישראל בבנייה תקציבית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היה אז חוק הוול"ל. היה חוק ול"ל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, חוק ול"ל. בסדר גמור. אני רק אמרתי: כשהמצב – – – <מירי רגב (הליכוד):> אפשר גם לעשות חוק ול"ל, אם רוצים. אבל לא רוצים. רוצים לספסר בקרקע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אמרתי שמדינת ישראל עמדה לפני עלייתם של כמיליון יהודים – כבוד היושב-ראש, אני רוצה שתקשיב – ואנחנו בנינו 120,000 יחידות דיור בשנתיים: 60,000 יחידות דיור ביש"ע ועוד 60,000 יחידות דיור ברחבי הארץ. ולימים, כשהגיעו העולים, היתה להם אפשרות – סיפרה פה חברת הכנסת מרינה סולודקין שהיא הגיעה והיתה לה דירה, וכמוה עולים אחרים, וציבור חרדי גדול. בנינו את קריית-ספר, בנינו את ביתר, ונתנו בנייה – 60,000 יחידות דיור בשנתיים. אני רוצה לספר, כיוון שנמצא פה שר השיכון – ואני לצערי הרב אומר דבר, ויגיד לי אם אני אומר משהו לא מדויק – אף-על-פי ששנתיים הממשלה הזאת קיימת, לא רק בירושלים, אין מקום אחד ברחבי הארץ שיצאו המכרזים ובניינים החלו להיבנות; אולי עבודות העפר. אנחנו בשנתיים כבר היינו בבנייה שהגענו לגגות. אגב, במקומות שאנחנו בונים, כבוד היושב-ראש – כיוון שבירושלים עסקינן – במקומות שאנחנו בונים היום ביש"ע, שהתחלנו לפני ארבעה חודשים, הגענו גם לגגות. זאת אומרת, הדבר אפשרי. ואני רוצה לומר פה: אין ברירה, כשיש ריבוי של מסתננים, כשאנחנו נמצאים בגירעון של מאות אלפי יחידות דיור – ואני מסיים, כבוד היושב-ראש – אין ברירה. מדינת ישראל חייבת לדאוג לזוגות הצעירים שלה, חייבת לדאוג למשפחות שלה, חייבת להכניס את היד לכיס וחייבת להכריז על בנייה תקציבית של מאות אלפי יחידות דיור כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נתחיל עם אלפים. אלפי יחידות. מאות אלפי יחידות דיור זה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> התכוונתי לאלפי יחידות דיור. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאות ואלפי יחידות – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – יחידות דיור לפתרון של עשרות ואלפים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע – בבקשה, אדוני. תודה רבה. <סעיד נפאע (בל"ד):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, כבוד היושב-ראש, מתיימרת לאפשר לעניים, לזקוקים, לרכוש דירה לזוגות הצעירים, אבל למעשה היא מעשירה את העשירים ודוחקת את רגלי העניים. ולמה? הרי הגדילו את מס הרכישה, על-פי החוק הזה, כדי למנוע מאנשים לרכוש דירות להשקעה ולאפשר לאנשים הזקוקים לרכוש דירה. אבל השאלה הנשאלת, למה באותו מעמד לא הקטינו את מס הרכישה על אותם בעלי דירות, מה שנקרא "הדירות המזכות"? אלה למעשה האנשים שזקוקים לדירות וזקוקים למגורים. נקודה שנייה, שהיא לא פחות חשובה – חוק, בדרך כלל, כך מובן, אמור לתת מענה לכל הנזקקים במדינה, כבוד היושב-ראש, אבל החוק הזה הוא למעשה חוק סקטוריאלי פר-אקסלנס, כי כל הבעיות – מי שייהנה מהחוק הזה בסופו של דבר – 20% לפחות במדינה הזאת לא ייהנו מהחוק הזה, וההנאה שתהיה היא הנאה מזערית ביותר, כבוד היושב-ראש. זה מצד אחד. מצד שני, הרי ידועות טוב מאוד בעיות הבנייה במגזר הערבי באופן כללי. שם בדרך כלל האנשים בונים בנייה אישית, ובבנייה אישית ישנו עדיין איזה מס שהצעת החוק הזאת בכלל לא מזכירה אותו, וזה מהווה ממש מעמסה רצינית על כל הזוגות הצעירים. והבעיה הזאת, כבוד היושב-ראש, היא עניין היטל ההשבחה, שזו תוספת של 50% על מחיר האדמה. זוג צעיר במגזר הערבי שרוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היטל ההשבחה הולך למועצה המקומית, לא, חבר הכנסת חנא סוייד? <סעיד נפאע (בל"ד):> לא, זה בתכנון ובנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל היטל השבחה למינהל מקרקעי ישראל או – – – <סעיד נפאע (בל"ד):> ועדות התכנון והבנייה. <חנא סוייד (חד"ש):> לרשות המקומית. <סעיד נפאע (בל"ד):> כן, ועדות התכנון. <היו"ר ראובן ריבלין:> זוכה הציבור? לא זוכה – – – <חנא סוייד (חד"ש):> היטל ההשבחה הולך לרשות המקומית. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. היטל ההשבחה הולך לרשות המקומית. <סעיד נפאע (בל"ד):> לרשות המקומית אם היא ועדת תכנון. אם היא לא ועדת תכנון, היא לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז זה הולך לרשות התכנון, אבל זה נשאר בתוך הקהילה שבה בונים. אין ויכוח. אני אומר לך. כמו חנא סוייד גם אני הייתי במועצות המקומיות – הייתי בירושלים חבר מועצת עיר וחבר ועדת התכנון והבנייה. כן. <סעיד נפאע (בל"ד):> אני לא אתווכח בנושא הזה, אף-על-פי שאני חולק עליך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, מאה אחוז. אני מבין את ההיגיון. <סעיד נפאע (בל"ד):> בכל אופן, כבודו, ישנה בעיה שהיא לא פחות חשובה – וכבודו שמע את זה מעל הדוכן הזה כמה וכמה פעמים – שכדי שהחוק הזה לא יהיה סקטוריאלי, החוק הזה צריך להשלים את התמונה. הרי הבעיה הקשה ביותר בכל הכפרים הערביים היא שלמעשה אין מגרשי בנייה. אם אין מגרשי בנייה, ועוד מעמסות ומעמסות, החוק הזה למעשה לא בא לפתור ממש באופן יסודי את בעיית כל הנזקקים בכל הסקטורים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחרון – חבר הכנסת נסים זאב. אם שר האוצר ירצה להשיב – – – בבקשה. <דליה איציק (קדימה):> למה אתה בוכה? <יואל חסון (קדימה):> אני עצוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אם לדבר – בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה דואג למצבה של הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתה רוצה לקיים עכשיו דיון עם החברים? <יואל חסון (קדימה):> לא, לא. אני לא עושה כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. נא להתחיל. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער להרוס את החגיגה. אני מצטער לומר ולהגיד בצורה ברורה מה שכולכם יודעים, ויודעים את האמת: הצעת החוק הזאת לא יוצרת באמת את השינוי שכל אחד מאתנו מייחל לו. היא לא מייצרת יותר דירות. הצעת החוק הזאת עדיין תלויה באופן מלא בכוחות השוק. היא לא מייצרת דירה אחת יותר במדינת ישראל. זה מהלך שסומך לחלוטין על כוחות השוק, מתוך הנחה שאותם 20,000, 15,000, 30,000 שקל בממוצע שאדם ישלם כתוספת ימנעו בהכרח את העובדה שהוא ימכור או לא ימכור את הדירה – תוספת של מס הרכישה. זה לא מה שיעשה את ההבדל וימנע מאדם להמשיך ללכת לכיוון שהוא רצה בו מלכתחילה – להשקיע בנדל"ן. זה שהוא בסוף ישלם עוד 20% או 30% או 20,000 או 30,000 יותר מס רכישה על אותה דירה, לא ימנע ממנו בהכרח לוותר רכישת עוד דירה ועוד דירה. הדבר הנדרש באמת – ואת זה כולם יודעים באופן מלא – זה פשוט לשחרר קרקעות; לעשות את מה שעשו כאן בשנות ה-90, את מה שעשו בשנת 2003, שנתנו העדפה אמיתית ושחררו קרקעות. ב-2003 נתנו העדפה באזורי א' ואזורי ב', והיה אז המבצע הממשלתי המפורסם, שלא נשכח את הסלוגן שלו, שהיה "הזדמנות אדירה לדירה", והוא באמת היה הזדמנות אדירה לדירה, כי הוא נתן הטבות משמעותיות לכל מי שרכש דירה באזורי א' ובאזורי ב'. ומצד שני, את מה שעשו בשנות ה-90 – פשוט שחררו פה קרקעות. שחררו קרקעות. אומרים היום שצריך, נגיד, 40,000 התחלות בנייה, דירות חדשות בשוק. תתחילו ב-20,000, ב-30,000, תשחררו קרקעות, זה יוסיף יותר דירות, זה יוריד את המחירים באופן טבעי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם יש לי קרקע, ואני מקבל היום פטור של 50% ממס השבח שהייתי צריך לשלם, זה בהחלט איניציאטיבה למכור את הקרקע, כי יכול להיות שאני מחזיק את זה כספקולציה. אני בא ואומר: יש לי הזדמנות פז פה להרוויח. <יואל חסון (קדימה):> נכון, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בהחלט משחרר. <יואל חסון (קדימה):> זה קטע חשוב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא חושב שלרוחב הלוח צריך לעשות – – – <יואל חסון (קדימה):> זה קטע חשוב בקרקעות פרטיות, אבל כשמדובר בקרקעות מינהל, שהן הרוב, אין פה בשורה. בקרקעות המינהל אין בשורה, והרוב זה קרקעות מדינה, ואתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש. שם אין בשורה. המינהל עדיין עובד כאילו הוא מדינה בתוך מדינה. שום רפורמה לא הצליחה באמת לעורר את המינהל ולשנות את התפיסה של המינהל, שהמינהל הוא לא רק כלי ליצירת מזומנים לממשלה, אלא למעשה הוא גם כלי שאמור לפתור את הבעיות של האזרחים ולשחרר עבורם קרקעות, ולא להוציא קרקעות רק בהיבט הכספי, אלא גם בהיבט העדפתי. מה המדינה צריכה לייצר לאזרחים? המדינה צריכה לתת היום יותר דירות. לכן היוזמה הזאת, שהיא יוזמה נקודתית מאוד מצומצמת, לא יכולה להיקרא "בשורה לזוגות הצעירים" במובן הזה שהיא נותנת יותר דירות או היא נותנת יותר הזדמנויות לדירות. היא פשוט לא נותנת את ההזדמנות הזאת. לכן, לצערי, לזוגות צעירים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לזוגות צעירים אין בשורה ביוזמה הזאת. זו עדיין יוזמה שמותנית מאוד בכוחות השוק ובתגובות של השוק. אני כמובן לא אתנגד לזה, כי אין לי התנגדות עקרונית לזה, אני רק מסרב לקרוא לרפורמה הזאת "בשורה לזוגות הצעירים". לא נוספה כאן דירה אחת בשוק הדירות, וכל עוד לא תהיה כאן הפשרת קרקעות והוספת דירות לשוק הדירות, לא תהיה בשורה לזוגות הצעירים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, ברור. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. שר האוצר, אם תרצה להשיב – ואם לא, אנחנו נלך להצבעה, אם כי בדיון בהחלט התעוררו שאלות רבות, שבוודאי יידונו בוועדת הכספים. אתה בעד החוק? <נסים זאב (ש"ס):> אני בעד החוק, כי אני בקואליציה. ברמת העיקרון, זה דומה לאדם שהיו לו שתי נשים, אחת זקנה ואחת צעירה. הזקנה מלקטת, כמובן, שערות לבנות, והצעירה את השחורות – נמצא קירח מכאן ומכאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> באו האשכנזים, עשו חרם דרבנו גרשם, מאז אנחנו לא יכולים. <נסים זאב (ש"ס):> אז בוא אני אגיד לך מי פה הזקנה ומי הצעירה. בעצם אנחנו, מצד אחד, חוסמים את בעלי העסקים, ואומרים להם: תשמעו – אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: קבלן שיש לו 100 דירות. שתי הדירות האלה ישפיעו עליו? זה ישנה פה את המצב של מכירת הדירות? לא. מאידך גיסא, כאילו מחר בבוקר אנחנו רואים את כל הצעירים עם כמה מיליוני שקלים שהולכים לקנות דירות. אני רוצה לשאול: השוק עלול להיות משותק יותר, כאשר לא יהיה מי שיקנה את הדירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הרבה קבלנים שיש להם עשר דירות. זה בהחלט יכול להשפיע. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל אני אומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני מסכים עם חבר הכנסת יואל חסון במאה אחוז. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל בוא נסתכל: מי שיש לו, באמת, יכולת לרכוש דירות, והוא רוכש אותן, מה הוא עושה בדירות האלה? הוא משכיר אותן, בסופו של דבר. אז מי גר בהן? אותם הדיירים, אותם תושבי העיר, בסופו של דבר. אני חושש מאוד שבסופו של דבר לא יהיה גם מי שיקנה את הדירה. כי הצעירים, אין להם כסף, והקבלנים, מבחינתם, לרכוש דירה נוספת – מס הקנייה פה עולה בצורה כזו שהכדאיות – לא משתלם. אז למה שהם ירכשו דירות? דבר נוסף אני רוצה לומר: אם מישהו חושב שהבעיה היא רק בנושא של שיווק הדירות, הוא טועה. כל התכנון – הסחבת בתכנון – לוקח כל כך הרבה שנים עד שהאנשים כבר נואשים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני יודע את זה. למשל בירושלים, מחלקת התכנון כבר יכולה היתה להיות מחלקת השיקום ב"בילינסון" – הרבה יותר מתפקדת ממחלקת התכנון. אנשים, עד שהם מקבלים פה רשיון, כבר אומרים: עדיף לבנות בלי רשיון, אני מוכן לעמוד למשפט, אני מוכן לעמוד לדין, אני מוכן לקבל את צו ההריסה. ואיך אומרים בערבית? לא רוצה לומר את המשפט. שיישרף כל העולם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: צריך חשיבה תכנונית שונה בכלל במדינת ישראל. כל הנושא של התכנון והסחבת, ועם כל ההצעות חדשות לבקרים ששמענו פה – איזה מין מצב שאנחנו עלולים כאילו למצוא את עצמנו באיזו אופוריה חדשה, במצב חדש – אני אומר לך: זה לא בא לידי ביטוי בשטח עצמו. יש בעיה. אין פקידים, אין אנשי תכנון במחלקות, אין עם מי לדבר, אין למי להגיש תוכניות – אני אומר לך את זה באחריות. אין מי שיקבל את התוכניות. יש רק מסים ורק מכות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. שר האוצר לא מבקש להשיב, מבקש להצביע. לכן, נא לשבת, חברים, כל אחד במקומו. מי שלא יהיה במקומו ויצביע, לא אספור את הצבעתו. נא לשבת. ובכן, רבותי, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), קריאה ראשונה – נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול – בסדר, אוקיי. לא, לא. אל תצביע פעמיים. אני אומר. אל תצביע פעמיים. להצביע במקום אחר זה לא פשע. להצביע פעמיים – כבר נקבע על-ידי בית-המשפט שזה לא טוב. ובכן, 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית, על כל הערות חברי הכנסת כפי שהעירו אותן בדיון על הקריאה הראשונה. ועדת כספים. תודה רבה. כן. חבר הכנסת זאב אלקין מודיע שבטעות הצביע ממקומו של חבר הכנסת יריב לוין. אני קובע שההצבעה היתה של חבר הכנסת אלקין, וחבר הכנסת יריב לוין לא השתתף בהצבעה הזאת. חבר הכנסת אלקין, במקומו – לא הצביע. תודה רבה, אני לא משנה את ההצבעה. זה בסדר. <הצעות לסדר-היום> <יום הנגב והגליל> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא הנושא של הנגב והגליל, שבו אנחנו מקיימים דיון מיוחד במליאה, בעקבות הדיונים והיום המיוחד שהקדישה הכנסת לנושא הנגב והגליל. אדוני המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום בכנסת את יום הנגב והגליל, בעידודו של המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בראשות העומד בראשו, השר סילבן שלום, המשנה לראש הממשלה. האתגר המונח לפתחם של השר ושל משרדו אינו מובן מאליו. לצערנו, לאורך השנים, ולמרות ההסכמה הרחבה שזוכה לה הנושא, כמעט שלא ראינו פיתוח מואץ או השקעה משמעותית באזורים חשובים אלה. הקמת המשרד לפני שנים אחדות נתנה לזה דחיפה של ממש, אולם אין חולק על כך כי התוכניות הגדולות והחשובות שיצאו מתחת ידי הממשלה עדיין אינן ניכרות בשטח, אם כי יש התקדמות, ובעיקר בימים האחרונים ובשבועות ובחודשים האחרונים. והלוא זהו מבחנה העליון של הממשלה: לא רק בקבלת ההחלטה, שלצערנו פעמים רבות אינה מיושמת, אלא בביצועה הלכה למעשה. הקמת עיר הבה"דים היתה בשורה, ההקמה עצמה עדיין נתקלת בוויכוחים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. הכותרת הכוללנית, "פיתוח הנגב והגליל", טומנת בחובה שורה ארוכה של השקעות והפניית משאבים, שרק מימושן, כמכלול, עשוי לשנות את התמונה ולהביא לצמצום ממשי בין מה שאנחנו מכנים מרכז מול פריפריה, אף-על-פי שהמרחקים כבר הולכים ומתקצרים, הודות לפיתוח תשתית כבישים ורכבות ענפה. אנחנו, רבותי, צריכים לשים לב, שקיצור זמני הנסיעה בכבישים וברכבות, חשוב ככל שיהיה, עדיין איננו היעד אלא רק אמצעי – אמצעי לסגירה ממשית של פערים בין איכות שירותי הבריאות, החינוך וההזדמנות לתעסוקה, שזוכים להם תושבים במקומות כמו כרמיאל, נצרת, באר-שבע ודימונה, לבין אלו שזוכים להם תושבי גוש-דן והשרון. הבאת מאסה משמעותית של תושבים לנגב ולגליל, פיתוחם המואץ תוך תמרוץ השקעות בהם ושילוב כל המגזרים במעגל התעסוקה והעשייה, הם המפתח לצמיחה ממשית של הנגב והגליל, עד כדי טשטוש אמיתי של המושג "פריפריה" ממקומותינו. הדרך לכך עוד ארוכה, ומבחנה יהיה במימוש תוכניות, שחלקן כבר אושרו בממשלה, ואני סמוך ובטוח, אדוני השר, שפעילותם ופעילותך הנמרצת יישאו פרי כבר בשנים הקרובות. כולנו מאחלים לכם הצלחה במשימה לאומית חשובה זו, ותולים תקווה רבה שהנושא בידיך ובהשפעתך. אנחנו נקיים עכשיו דיון בהשתתפות כמה חברי כנסת, ובהשתתפות המשנה לראש הממשלה והשר הממונה. הצעות לסדר-היום מס' 3914, 4735, 4780, 4787, 4797, 4827, 4828, 4846, 4848, 4859 ו-4860 – והראשונה שבהן של חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, אחריו – אלי אפללו, ציון פיניאן, רוברט אילטוב, טלב אלסאנע, מירי רגב ושלמה מולה. ישיב על הצעותיהם של החברים כאן השר והמשנה לראש הממשלה סילבן שלום. אני מזמין את סגנית היושב-ראש. בבקשה, אדוני, חנא סוייד, יעלה ויבוא. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שההחלטה לקיים את היום המיוחד בכנסת בנושא הנגב והגליל היא החלטה נכונה ונבונה ובמקומה, במיוחד כשאנחנו מדברים על חלקים ועל חבלי ארץ שאין מחלוקת שקיים הבדל, פער גדול במאפיינים החברתיים והכלכליים שלהם בהשוואה למרכז הארץ. אם ניקח כל אינדיקטור שמראה על רמת חיים ועל מצב חברתי וכלכלי נראה שבפריפריה הוא פחות בהשוואה למרכז. ניקח את תוחלת החיים, ניקח את ממוצע ההכנסה לנפש, ניקח את רמת הטיפול הרפואי שהאזרחים זוכים לה, את החינוך שהאזרחים מקבלים, את רמת התשתיות הקיימת גם בנגב וגם בגליל בהשוואה למרכז הארץ – אז בוודאי נמצא פערים גדולים; מי כמו אנשי הפריפריה, הנגב והגליל, כמוני, יודעים את זה. <אלי אפללו (קדימה):> גדולים לא – ענקיים. <חנא סוייד (חד"ש):> ענקיים. לכן הדיון הזה בעצם מתקיים על מנת להפעיל לחץ בשביל לסגור את הפערים האלו, בעיקר לחץ על הממשלה. מתברר שכאילו הממשלה כן מסכימה לדיאגנוזה שאנחנו עושים, לפערים, ולכן אין מחלוקת שהממשלה כאילו מעוניינת ורוצה להשקיע. אבל בסופו של דבר, במבחן התוצאה, אנחנו לא מתרשמים ככה. אני חושב שההשקעות העיקריות שהממשלה צריכה לעשות בפריפריה צריכות להיות בעיקר בחינוך ובתשתיות – אלה שני המרכיבים העיקריים שמאפשרים לחבלי ארץ להתקדם או להתפתח בצורה מואצת – חינוך ותשתיות. אני רוצה להעיר כאן שתי הערות, שכמובן מתקשרות גם לשני הדברים האלו. אחרי מתן חינוך ברמה גבוהה צריך גם לאפשר לאנשים לעבוד וצריך לייצר מקומות עבודה. כל הדיבור הזה על קיצור המרחקים בין המרכז לבין הפריפריה זה בעצם האנטיתזה לפיתוח של הפריפריה. למה? כי בתוכו מוסווה שאתה צריך אז כאילו ללמוד ולחיות בפריפריה ולבוא למרכז הארץ לעבוד, ולכן צריך לקצר את המרחקים בשבילך. זו קונספציה מוטעית. צריך לאפשר לאנשים לחיות ולעבוד באותו חבל ארץ. לכן הקונספציה הזו לא נכונה. אני, כמובן, בעד לבנות כבישים ורכבות – זה בסדר גמור, אבל לא מתוך ההנחה שמקומות העבודה עבור אנשים בפריפריה יהיו במרכז הארץ. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל אולי זה כדי להביא אנשים מהמרכז לפריפריה. <חנא סוייד (חד"ש):> זו הנקודה השנייה שאני רוצה לדבר עליה. בעצם את ואני לא צריכים לקבל את זה. כי הפריפריה היא טובה עם האוכלוסייה שלה. לא יכול להיות שאנחנו נחשוב על הפריפריה ועל קידום הפריפריה רק אם אנחנו נייבא אזרחים ממרכז הארץ. מה, האנשים שם לא שווים? האנשים בצפת ובבאר-שבע ובאופקים ובבית-שאן ובעילבון – מה, הם לא טובים? בשבילם, לבדם, לא כדאי להשקיע? ודאי שכן. לכן אני חושב שכל תוכנית שבמרכזה טרנספר של אוכלוסייה והעתקת אוכלוסייה ממרכז הארץ לפריפריה ככלי לפיתוח הפריפריה, לדעתי היא לא מקובלת; מבחינה קונספטואלית היא לא נכונה, כי היא יוצאת מנקודת הנחה שהאוכלוסייה הקיימת בגליל ובנגב, לא שווה לעשות פיתוח עבורה, וכאילו היא בעצמה לא יכולה להתפתח. זו נקודת מוצא מעוותת, שאני לא מסכים לה, ובהחלט, בסופו של דבר – אין לי, כמובן, הזמן המתאים על מנת לפתח את מה שאני רוצה להגיד, אבל אני אומר שאפשר לפתח את הנגב ואת הגליל בעיקר בחינוך, בשיפור ושדרוג של תשתיות וביצירת מקומות עבודה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז אתה כן בעד – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – ולהסתמך בעיקר על האוכלוסייה המקומית הקיימת באותם אזורים. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. אני חושבת שלא ירדת לסוף דעתי, אבל הכוונה שלי היתה שגם הפריפריה תהווה מוקד כוח, שימשוך כוחות נוספים ויחזק. זאת היתה דעתי. <חנא סוייד (חד"ש):> אין בעיה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עכשיו חבר הכנסת אורי אריאל מוזמן לעלות ולומר את דבריו. בבקשה, חבר הכנסת אריאל. לרשותך חמש דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, הממשלה, תפקידה, בעיני, בעיקר בנושא שבו אנו עוסקים היום, פיתוח הנגב והגליל – זה להביא את התשתיות. תשתיות פירושן תחבורה, כמו רכבות וגם כמו מטוסים, וכמובן כבישים, תקשורת, מים, חשמל וכן הלאה. ואז יש לאנשים סיבות טובות למה להגיע לאותם אזורים שהם קשים יותר מאזורי המרכז. לצערנו הרב, בתוכנית הזאת, במאמץ הזה, למרות מאמציך המיוחדים, כולל הממשלה, אנחנו נמצאים בפיגור מול אוכלוסיות מסוימות, שהם אזרחי מדינת ישראל אבל הם משתלטים על נכסי המדינה שלא כחוק. כשאתה לוקח את הנגב כמשל, ואתה מכיר היטב את האזור מהאוויר, מהקרקע, מסיורים שלך ואחרים, אנחנו, למרות כל המאמצים – ונעשים מאמצים, שהגדול שבהם, גולת הכותרת שבהם, הוא עליית צה"ל לנגב – עדיין השתלטות הבדואים, שנאמרת כהכללה, אבל זו מציאות נכונה – השתלטות הבדואים בנגב היא בלתי נסבלת. ראש הממשלה אמר שבינואר השנה הוא מתכוון לאשר תוכנית וחקיקה שתאפשר לטפל בבעיה. ינואר עבר, פברואר יעבור, ואין כנראה החלטת ממשלה בעניין הזה, ממילא אין הצעת חקיקה, שהיא ארוכה בפני עצמה כי היא מסובכת והיא מורכבת. וכך אנחנו כל פעם נדחים, ואז מתקרבים לבחירות, וזה לא זמן טוב, כי למה לריב עם בוחרים פוטנציאליים? וכן הלאה וכן הלאה, ועוד פעם אנחנו נמצאים בפיגורים במצבים שלא ברור מתי ואיך נוכל להשתלט עליהם. אני רוצה לומר לך, מכובדי השר, ואני יודע שאתה פועל גם בכיוון הזה – צריך לשווק הרבה קרקעות לבנייה גם לערבים וגם לבדואים. שלולא כן יש מציאויות קשות שמקשות על כולנו ומצריכות עוד פעם מאמצים מיוחדים, שלכאורה היו יכולים להיות מיותרים. אני שמח שבפעולה שעשו חברים, כולל אני, בנצרת תחתית, שווקו 700 יחידות – לגובה. נגמר הסיפור שבונים למרחבים, בונים לגובה. אבל צריך לשחרר שם עוד 1,500 יחידות. ואני אומר את זה כדוגמה אחת, כך צריך לעשות גם במקומות אחרים. ואז יהיה לערבים בנצרת תחתית מקום לגור, ונקדם יחדיו, נדחוף את הר-יונה ג' בנצרת-עילית כדי שיהיה מקום ל-3,000 משפחות יהודיות. אלו ואלו יהיה להם מקום, ואם לא, נמצא את עצמנו במצבים מסובכים מאוד. אני בתרומתי הצנועה לעניין הגשתי שני חוקים שאני מקווה שיקודמו בוועדת הכלכלה: אחד הוא חוק הרעייה, המרעה – הסדרת המרעה. היום העניין הזה – פרוץ זה לא מלה; זה בעייתי, אין שיניים למפקחים, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, משתלטים על אדמות המדינה. אני מקווה שהחוק הזה, שעבר בקריאה טרומית, יעבור את שלוש הקריאות וישמש כזרז לפיקוח כדי לשמור על אדמות המדינה. יש חוק שני שמסדיר את עדרי הבקר, את העדרים עצמם – ואני מקווה ששני החוקים האלה יעזרו. אני שותף למאמץ שאתה מוביל, אדוני המשנה לראש הממשלה, ואני אשמח לקבל משימות, כפי שכבר עשינו בעבר ופעלנו יחדיו. אני מקווה שנוכל לעשות טוב לארץ-ישראל כולה, ובבניין הארץ ננוחם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעשה הפסקה קצרה בדיון בהצעות לסדר-היום בנושא יום הנגב והגליל כדי לאפשר ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, לתת הודעה קצרה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד המשנה לראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, טרם נאומו של חבר הכנסת עמיר פרץ, כמה הודעות קצרות מטעם ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק ירושלים בירת ישראל (היבטים כלכליים) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי בכנסת; פ/2520/18. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה לענייני ביקורת המדינה: מטעם סיעת קדימה – במקום חבר הכנסת עתניאל שנלר תכהן חברת הכנסת נינו אבסדזה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כדלקמן: 1. חבר הכנסת שאול מופז יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לבחינת הצורך להכריז על מצב חירום. 2. חבר הכנסת כרמל שאמה יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט לעניין הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010, מ/541, במקום חבר הכנסת אופיר אקוניס. 3. חבר הכנסת כרמל שאמה יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת לעניין הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רשיון מפעיל וכרטיס חכם), התשע"א–2010, מ/541, במקום חבר הכנסת אופיר אקוניס. 4. חבר הכנסת אלכס מילר יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לעניין הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010, מ/505, במקומו של חבר הכנסת זבולון אורלב, שנשאר חבר בוועדה זו. כמו כן הוחלט להגדיל את מספר החברים בוועדה זו משמונה לעשרה. לוועדה יתווספו: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט – חבר הכנסת יעקב כץ; מטעם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – חבר הכנסת דני דנון. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעות לסדר-היום> <יום הנגב והגליל> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום: יום הנגב והגליל. אני מזמינה את חבר הכנסת עמיר פרץ לעלות. בבקשה, חבר הכנסת עמיר פרץ. לרשותך חמש דקות. <עמיר פרץ (העבודה):> האמת – מה זה? האנרגיות שלי, חבל על הזמן, השפיעו על המיקרופונים. מה קורה פה? שנתיים הייתי טעון, לא פשוט. גברתי היושבת-ראש, המשנה לראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, אני באמת נהנה, גם לומר לגברתי היושבת-ראש שיושבת כאן וגם לומר למשנה לראש הממשלה, כי אם בפריפריה אנחנו דנים, אז איכות הפריפריה יושבת כאן, בלי שום קשר לחילוקי הדעות. אבל יש דבר אחד שהוא מסומן, ידוע, ברור – האנשים מהפריפריה יכולים להיות בכל מקום, מסוגלים להיות בכל מקום, והוכיחו זאת. אני חושב שמאז כניסתו של חברנו סילבן שלום לתפקיד – נכון שהיינו כולנו מייחלים, בגלל ההילה של הפריפריה, שיהיה במקום אחר, אבל אם כבר נגזר שהוא יקבל אחד התיקים, וזה לא החוץ או האוצר, אז טוב שזה אצלנו, בגליל ובנגב. כי מה לעשות, מי שצמח בבאר-שבע, בתקופה שהוא צמח בבאר-שבע, ולא משנה איפה הוא יהיה – את מקורות האנרגיה שלו, את האמונות שלו, את הרגישות שלו, הוא שאב משם ומזה אי-אפשר להיפטר. אתה הולך עם זה, זה נשאר אתך כל החיים. אבל אני חושב שמעבר לסנטימנטים, הפעולות המיוחדות שהמשרד לנגב ולגליל עושה – גם בעובדה שאנחנו רואים תנועה שהיא תנועה מפרה. הייתי בכנס שהיה בעכו השנה, כנס שנתנו בו אפשרות כמעט לכל גורם לבוא ולומר את דברו. הייתי באחד הפאנלים. היו שם סטודנטים, גם סטודנטים תושבי הגליל, אבל גם סטודנטים שהגיעו ממרכז הארץ וחוו לראשונה מה זה גליל. זה מדהים, אתה לא מאמין שמדינת ישראל כל כך קטנה והיא כל כך רחוקה. <אלי אפללו (קדימה):> הם קיבלו ויזה? <עמיר פרץ (העבודה):> לא, זה לא יאומן. <אלי אפללו (קדימה):> הם צריכים ויזה. הם לא יודעים את זה. <עמיר פרץ (העבודה):> חבר הכנסת אפללו, אתה לא מאמין, אבל אתה יודע מה, זה עושה להם טוב. מסתבר שהמפגש הבלתי-אמצעי הזה עושה להם בהחלט טוב, ואני חושב שעצם העובדה שיש עשרות אלפי אנשים צעירים ומבוגרים ששותפים בדינמיקה הזאת – לייצא את הנגב כאלטרנטיבה, להפוך אותו למקום לגיטימי, להפוך את הגליל למקום שהוא משאת נפש של אנשים שרוצים להרגיש שהם גם מגשימים משהו. כי הרי מה זה ציונות? אם אין בה נימה של הגשמה היא הופכת לדבר תפל. אני חושב שהמשימות האלה הן משימות חשובות ביותר. אני לא רוצה עכשיו לפרט. אני מניח שהמשנה לראש הממשלה יציג כאן את כל ההישגים של המשרד ואת תחומי הפיתוח ותחומים שקשורים בצמצום האבטלה, בעידוד עמותות להיות מעורבים. אני יודע באופן אישי על כמה פרויקטים בשדרות שאנשים אמרו לי שבלי הסיוע של המשרד הזה לא היו מתקיימים. לפעמים להקים – אתה יודע, אלי, לך יש ניסיון. לפעמים להקים אפילו חוג בלט לוקח שנים עד שאתה מצליח להפוך אותו לחלק מהיישוב. לסגור אותו זה לא בעיה; שנה אחת אין תקציב – הוא נסגר, ולך תפתח אותו אחר כך. כבר כל האמהות מצאו לעצמן פתרונות אחרים. לכן, אני מניח שהמשנה יציג את כל הדברים, אבל אני הייתי רוצה להתמקד בנקודה אחת, ברשותך, גברתי. אני חושב, אדוני המשנה לראש הממשלה, שפרט לכל המשימות החשובות שאתה עושה, מוטלת עליך משימה אחת שהיא קשה. אני חושב שהסיפור הזה שבכל שנה הוויכוח הזה על הזכות לעדיפות במס חוזר על עצמו – מה זה הדבר הזה? הרי בסוף זה ייגמר. למה כל פעם מסע ההשפלה הזה של קו העימות? כל הזמן דנים מחדש – ל-12%, ל-13% או ל-25%. זה לא יאומן, אפשר לחשוב, אתה בא ליישוב, אז ההוא – אתה שואל אותו: למה אתה גר ביישוב הזה? אתה רואה שהוא מרוויח בקושי 5,000 שקל, ממילא לא מגיעה לו שום הטבה במס, אבל הוא אומר לך: תשמע, תראה, שם מהעבר השני של הכביש גר דוקטור זה וזה, יכול להיות שהדוקטור הזה גר בגלל שהוא מקבל הטבה במס, כי הוא עובד בבית-חולים בכלל, הוא יכול ללכת ולגור במקום אחר. אז אם זה נותן תמהיל של גאוות יחידה – כי מה האוצר, עם הפופוליזם שלו, אומר? הוא אומר: מה אתם כל כך תומכים בהטבות האלה? הרי אף אחד מהעניים ביישוב לא מקבל את זה, הרי הם ממילא לא משלמים מס. מה, אתם תומכים רק בחזקים ביישוב? אז מה רוצים, שערי הפיתוח בנגב והגליל יהיו מושבות של עניים? מה, הם משוגעים? יותר חמור – דיברו קודם על הרכבות. דיברת, גברתי, על הרכבות ועל המשמעות שלהן, שאו שהן יביאו אוכלוסייה או שהן יוציאו אוכלוסייה. כי הרכבת נוסעת לשני הכיוונים, אל תשכחו. מחר מישהו שגר בתל-אביב יגיד: מה הבעיה? 50 דקות אני נוסע, מגיע לבאר-שבע, מגיע לכל מקום, וחוזר בלילה. היום נוסעים 50 דקות מהרצלייה לתל-אביב כדי להגיע, אז מה? אבל אם הוא ידע שהוא ייסע 50 דקות, ויש אחד שנשאר לגור בנגב, ושניהם מרוויחים 15,000 שקל, וזה – נשאר לו 2,000 נטו יותר, הוא יישאר בנגב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <עמיר פרץ (העבודה):> מה השאלה בכלל? הוא יישאר לגור, הילדים שלו יהיו בנגב, הם יהיו בחוגים לבלט, הם יהיו במתנ"סים, הם ישלמו ארנונה. העיר לא תיכנס לאותו סחרור שאנחנו מכירים, שהשירותים שאתה נותן – פתאום אין מי שישלם אותם, ואז חסר תקציב, וגירעונות וכו' וכו'. אבל בכל מקרה, אני חושב שהיום הוא יום חשוב, ואני מברך את המשנה לראש הממשלה ובאמת מאחל לו הצלחה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. עכשיו אני מזמינה את חבר הכנסת אלי אפללו, גם איש פריפריה, שיבוא ויאמר את הדברים שאני שומעת ממנו בדרך כלל כנציג אמיתי של הפריפריה. בבקשה, חבר הכנסת אפללו. לרשותך חמש דקות. <אלי אפללו (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי, העתיד של מדינת ישראל נמצא בפריפריה. למרות זאת, מדינת ישראל והממשלה לא מחליטות לעשות איזה סדר עדיפות לאומי חדש בפריפריה מול מרכז הארץ. את זה, אדוני השר, עם כל המאמצים שאתה עושה – ואני אומר לך "שאפו" על כל המאמצים שאתה עושה – אבל באתי לפני כן ואמרתי לך שאני מאשים אותך, למרות שאתה לא אשם, כי אתה מייצג את הממשלה הזאת, מה לעשות. אתה עושה את מיטב יכולתך עם כמעט אפס תקציב. מעניין מאוד לבדוק מי העלה לשלטון את הממשלה הזאת. עשיתי עבודה קטנה לבדוק מי העלה את הליכוד לשלטון. אני רק צריך לבדוק את ההפרש מול הממשלה השבע-עשרה, שבה היו לכם 12 מנדטים, לעומת הממשלה השמונה-עשרה, שבה יש לכם 27 מנדטים. <קריאה:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> אני מתכוון לכנסת, סליחה. נגלה נתונים מעניינים מאוד. בואו ניקח רק מהפריפריה, כי שם עיקר כוחכם: באזור צפת הייתם 9% בכנסת השבע-עשרה – קיבלתם 21%; עכו – מ-4% ל-11%; כינרת – מ-8% ל-22%; הקריות – מ-9%, אדוני, ל-24%; חיפה – מ-8% ל-20%; יזרעאל – מ-6% ל-15%; חדרה – מ-7% ל-16%; אשקלון, אדוני, מ-10% ל-26%; והמצחיק ביותר, בבאר-שבע, בירת הנגב, מ-8% ל-22%. וזאת שאלה: אלה שהמליכו אתכם, מאמינים בכם, אתם אלה שפוגעים בהם. כשאתם עולים לשלטון אתם מבטיחים לפני זה אמירות גדולות לפריפריה, סדר עדיפות לאומי חדש, אבל צר לי, אתה יודע את האמת. אומנם עכשיו אתה יושב פה כשאני מאשים אותך למרות שאתה לא אשם, אבל אתה יודע את האמת. צר לי שאני מאשים אותך, אבל אין לי ברירה, כי אתה יושב כאן כנציג הממשלה הזאת. אבל כשאנחנו רואים את ההבדל, זה לא רק מה קיבלתם. עכשיו נראה את הפערים: בחינוך, אדוני, על ילד בפריפריה הממשלה מוציאה 3,000 שקל בשנה, אבל במרכז הארץ – 9,000 שקל. זאת אומרת, ילד בפריפריה נחשב ילד פחות, ילד שלא מגיע לו אותו יחס בחינוך. זה מתחיל מכאן והולך הלאה. כשהוא מגיע לגיל 18, כאשר הפערים בין מרכז הארץ והפריפריה הם פי-שלושה, אין שום סיבה שהוא ירצה ללמוד בפריפריה, וזה הילדים שלנו, העתיד של מדינת ישראל. בריאות – קיבלנו את הדוח שהזדעזעתי ממנו. זה דוח שביקשתי ממשרד הבריאות, ואני מודה לממלא-מקום שר הבריאות – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> סגן שר הבריאות לצורך העניין. <אלי אפללו (קדימה):> סגן שר הבריאות. ביקשתי ממנו לעשות בדיקה על הדוח. קיבלנו את הדוח. הדוח מראה הפרשים ופערים עצומים. ראית את הדוח. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <אלי אפללו (קדימה):> אבל מה שמכאיב לי ביותר זה שירותי בריאות, שאין לנו שירותי בריאות כמו שצריך. מעל הכול, מעל שירותי הבריאות שפוגעים בנו, יש פער של שמונה שנים בתוחלת החיים בין אדם שחי בפריפריה לעומת אדם שחי במרכז הארץ. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שמונה שנים פחות. <אלי אפללו (קדימה):> שמונה שנים פחות. זה בדוח של משרד הבריאות. קראתי ולא האמנתי. זאת אומרת, אם אני רוצה לגור בפריפריה, צריך לקחת בחשבון שאני אחיה שמונה שנים פחות. וזה סדר העדיפות של הממשלה. תעסוקה. בנושא תעסוקה – אני אנסה לצמצם, ברשותך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני סומכת עליך. <אלי אפללו (קדימה):> בנושא תעסוקה, המקומות עם האבטלה הכי גדולה במדינת ישראל הם כמובן בפריפריה. דיור ושיכון – מדברים על לתת מענקי מקום ולעזור. רבותי, אין אפשרות, אין התחלות בנייה, אין דירות להשכרה לזוגות צעירים. אין אפשרות. אם המדינה לא תיתן מענקים ולא תיתן משכנתאות מסובסדות, זה לא ילך. וציון, אתה יודע את זה. השלטון המקומי קורס. המענקים שהורידו מהשלטון המקומי – גברתי, יש מצב אבסורדי: מורידים להם את המענקים והכול. למה? כי לצערי בפריפריה אחוז הגבייה של הארנונה – הוא לא מאלה שיכולים לגבות, כי הם עושים כמיטב יכולתם. שם האחוז הנמוך, כי אי-אפשר לגבות מהם, אנשים שמוגדרים כאלה שאי-אפשר לגבות מהם. שם זה הנמוך ביותר. עכשיו אנחנו מדברים על הדברים שעתידים לבוא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תוכל רק לעשות את זה בקיצור, אנחנו נשמח. <אלי אפללו (קדימה):> בקיצור, ובזה אני אסיים, ברשותך. עכשיו עומדים להעלות שוב את מחירי המים. אני מצפה מחברי הכנסת של הליכוד להתמודד עם זה ולא לאשר את זה. חשמל, דלק, תחבורה ציבורית – אי-אפשר לקחת בן-אדם שגר בתל-אביב מול בן-אדם שגר בבאר-שבע או בצפון. אלה לא אותן עלויות. אדוני המשנה לראש הממשלה, אני מבקש ממך, אם הממשלה הזאת אטומה בנושא החברתי, בנושא הפריפריה, אני מבקש שאולי תדבר בשם החברים האלה פה, שכואב להם. אולי במקום שבו אתה מייצג את הפריפריה היום, כשר לפיתוח הגליל והנגב, תדבר בשם כל אלה, כדי שיתקנו את זה במהרה, כי אם לא, נהפוך למדינה אחת – תל-אביב רבתי. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו. עכשיו יעלה חבר הכנסת ציון פיניאן לשאת דברים. רק הערה קטנה: לצערי הרב הפערים שאנחנו חווים היום בצורה כזאת הם תוצאה גם של מדיניות שהיא לא רק של הממשלה הזאת, אלא גם של ממשלות קודמות. <אלי אפללו (קדימה):> הממשלה נבחרה תחת הדגל הזה. <שלמה מולה (קדימה):> ממשלות ישראל לדורותיהן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אף-על-פי שהיה איזה דור בממשלות ישראל שמאוד עזר לפריפריה. בבקשה, חבר הכנסת ציון פיניאן. לרשותך חמש דקות. <ציון פיניאן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי המשנה לראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, עם קום המדינה החליטה ממשלת ישראל על הקמת עיירות חדשות ברחבי הארץ, על מנת לקלוט את גלי העלייה לישראל. מאז הקמתן, שלוותה בתקוות גדולות, הפכו ערי הנגב והגליל מערי פיתוח לערי קיפוח. כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. מאז ועד היום לא חלו ביישובים שינויים מרחיקי לכת שיעמידו אותם עצמאיים, ללא תלות של המשרדים. אחת הבעיות הקשות היא ההגירה השלילית ביישובים, כאשר צעירים ובעלי אמצעים עזבו את היישוב ונותרו רק המבוגרים, מה שתרם להקמתם ושגשוגם של מועדוני קשישים רבים. אוכלוסייה – בשנת 2008 התגוררו ב-21 ערים בנגב ובגליל כ-533,000 תושבים. בערים אלה נרשמה הגירה שלילית גבוהה ביותר. לדוגמה, בשנים 2003–2008 נרשמה במצפה-רמון הגירה של 22.6%; בירוחם – 12%; בערד – 14.4% ובטבריה – 10.1%. כמו כן, שיעור העולים בקרב כלל האוכלוסייה בערי הפיתוח בגליל ובנגב עומד בממוצע על 25%, לעומת הממוצע הארצי, שהוא 14.2%. בנצרת-עילית, לדוגמה, שיעור העולים הוא 43.4%, בערד – 41.8%, בכרמיאל – 37.9%, ועוד ועוד. בתחום התעסוקה והרווחה, מצב יישובי הגליל והנגב לא השתנה ואף הורע בעשור האחרון. בשל חוסר תעסוקה יש בריחה ועזיבה של הצעירים מהיישובים. אחוז האבטלה בערי הנגב והגליל גבוה ואף כפול מהממוצע במשק. בספטמבר 2010 נרשמה אבטלה של בין 8% ל-13% בערי הנגב והגליל, כאשר הממוצע הארצי עמד על כ-6%. בשל כך, ישנם יישובים שכ-35% מתושביהם רשומים במחלקה לשירותי הרווחה. השכר הממוצע החודשי בכל היישובים היה נמוך מהשכר הממוצע הארצי. השכר הנמוך ביותר נמצא בנתיבות – 4,592 שקלים, ואחריה טבריה ואופקים עם שכר של 4,734 שקלים. הערים עם השיעור הגבוה ביותר של השכירים המשתכרים עד שכר מינימום הן טבריה, עם 52.5%, ונתיבות, עם 52.1%. חינוך – מבדיקה בנושא החינוך עולה כי בכל יישובי הנגב והגליל, ממוצע התלמידים הלומדים בכיתה קטן מהממוצע הארצי, העומד על 27 תלמידים לכיתה. בירוחם הממוצע הוא 18 תלמידים בכיתה, ובבית-שאן – כ-22 תלמידים לכיתה. בנושא איכות המורים, רוב המורים הטובים מעדיפים לעבוד במרכז הארץ ולא להגיע לפריפריה. בשיעור הזכאים לבגרות ישנו פער משמעותי בין מרכז הארץ לפריפריה. הממוצע הארצי עומד סביב 52%. ברוב ערי הפיתוח הממוצע פחות מזה, להוציא דימונה, מצפה-רמון, שדרות, קריית-שמונה וירוחם, העולות על הממוצע ואף למעלה מזה. גם בדרישות הסף של האוניברסיטאות – רוב בוגרי עיירות הפיתוח אינם עומדים בהן, להוציא תלמידי דימונה, קריית-שמונה ומצפה-רמון. מענקי האיזון – מענקי האיזון נועדו לגשר בין ההוצאות להכנסות של הרשויות המקומיות, כדי להבטיח סל שירותים בסיסי לתושביהן. לצערי, בעשור האחרון היו קיצוצים קשים וכואבים במענקי האיזון, עד כדי איום קיומי של הרשות והכרזתה כחדלת פירעון. ליישובים רבים התמנו ועדות קרואות וחשבים מלווים. בשנים 2011–2012 תירשם עלייה קלה, הודות למאבקם של ראשי הרשויות המקומיות. נקודה לציון – בין השנים 2002 ו-2010 היה קיצוץ במענקי האיזון לערי הפיתוח ב-175 מיליון שקלים בכל שנה. זאת היתה גזירה שהרשויות לא עמדו בה. לסיכום, קיימות כמה דרכים לחיזוק ערי הנגב והגליל ולהגביר ולהיטיב את איכות החיים בהן: פתרונות משולבים – ערים אשר חיזקו תחום אחד אך לא חיזקו תחומים אחרים, נחלשו. לדוגמה, עיר המחזקת את תחום החינוך ומגיעה להישגים, לאחר שנים בוגרי מערכת החינוך ביישוב לא יחזרו עם השלמת התואר האקדמי, משום שאין מקורות הכנסה ואיכות הדיור ביישוב אינה מספקת. לפיכך, יש צורך בפתרון משולב הכולל שיפור ברמת החינוך ומשיכת מקורות תעסוקה הדורשים הון אנושי, עידוד דיור צמוד-קרקע ופיתוח תשתיות תחבורה. גבולות שיפוט – ערים רבות בנגב ובגליל סובלות משטח שיפוט קטן מדי, ולעתים קרובות אזורי התעשייה הסמוכים לעיר שייכים לשטח שיפוט של מועצה אזורית סמוכה. מצב זה מקשה על ההתפתחות הטבעית של העיר ומצמצם את הכנסות היישוב. לכן, יש לשקול את הרחבת שטחי השיפוט של ערי הנגב והגליל כך שיכללו אזורי תעסוקה והרחבת שטחי מגורים. נוסף על עידוד מגורים בפריפריה, יש לשקול צמצום העידוד למגורים במרכז הארץ. לדוגמה, סבסוד השקעות הון על-ידי הטבות מס רק ליישובי הגליל והנגב, וכן הבאת מפעלי עוגן הדורשים הון אנושי, כגון היי-טק. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אם תוכל לקצר, חבר הכנסת פיניאן, אנחנו נודה לך. עברנו את שבע הדקות. <ציון פיניאן (הליכוד):> הגדלת הטבות מס לרשויות חלשות – צעד העשוי למשוך עובדים ומשקיעים לרשויות אלה, וכך תגדלנה הכנסות האזרח וכן הכנסות הרשות מארנונה. לסיום, יש עוד ועוד חוליים בערי הנגב והגליל, והאחריות היא של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. מאז כניסת השר סילבן שלום יש ניצוצות טובים למראה של תקווה לשיפור, על-ידי חוק עידוד השקעות הון הנותן הטבות מס למפעלים בפריפריה, וכן עידוד בהטבות למורים טובים אשר יעברו ללמד בפריפריה; בית-הספר לרפואה בצפת, שיביא עמו הון אנושי לאזור, שיגרום להעלאה ולשיפור ברמת הרפואה בצפון; הרחבה ושיפור התשתיות בקנה מידה אדיר, דבר שיביא לקירוב הנגב והגליל למרכז הארץ, וכן הבאת הרכבת לצפון, ועוד ועוד. כולנו מקווים שבשנים הקרובות נהיה עדים לכך שהמדינה תפסיק להשתרע בין גדרה לחדרה, אלא תשתרע בין מטולה לאילת, בואכה מרכז הארץ. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמן כן יהי רצון. נדמה שאין נקודה שלא נגעת בה. תודה רבה לחבר הכנסת ציון פיניאן. וכעת אני מזמינה את חבר הכנסת רוברט אילטוב לבוא ולשאת דברים. עד שיעלה חבר הכנסת אילטוב – חבר הכנסת פיניאן, מצד אחד מורידים מענקי איזון, מצד שני מקבלים חוקים שלא משפים את השלטון המקומי. <ציון פיניאן (הליכוד):> זה בטוח, לא יגיע – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מורידים מהם עוד הכנסות, ומצד שני לא משפים אותם. <אלי אפללו (קדימה):> מטילים עליהם עונשים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. לרשותך חמש דקות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, ערב טוב, כבוד השר סילבן שלום, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהדיון על הנגב והגליל וההצעה לסדר-היום הזאת ספציפית – זה אחד הדיונים החשובים בכנסת, וחבל שרוב חברי הכנסת החליטו שלא להישאר ולא לדון על הנושא הזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני חושב שזה יהיה מוקד העניינים ברמה האסטרטגית של מדינת ישראל ב-20–30 השנים הקרובות בכל מקרה. הדיון פה כרגע הוא לא על מספר זה או אחר אלא מהו החזון ומה בסופו של דבר יקרה עם הנגב והגליל ועם המגמות שקורות היום בנגב ובגליל. אחד הדברים זה הבנייה הבלתי-חוקית בנגב ובגליל, בצורה פראית ביותר, גנבת קרקעות המדינה והלאום היהודי – דבר שאנחנו צריכים למצוא לו פתרון ולשים לו קץ באופן חד-משמעי וברור, כי אלה הן עתודות הקרקע של מדינת ישראל. וגם אם היום אנחנו במדינת תל-אביב ובונים לגובה, בסופו של דבר ייפסק הגובה, כי אין מספיק גובה – אי-אפשר לבנות 400–500 קומות, מה לעשות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מגדל בבל. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אם אנחנו רוצים באמת לפתח את כל מדינת ישראל, נושא הבנייה וההשתלטות על קרקעות – צריך לשים לזה קץ ולטפל בזה בצורה ממש – – – <אלי אפללו (קדימה):> תוכניות מיתאר. תוכניות מיתאר. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – יד קשה מאוד עם כל העבריינים שגונבים את הקרקעות. זה לדעתי אחד הנושאים שאנחנו חייבים להתחיל לטפל בהם פה, ומייד, בחקיקה אגרסיבית, כפי שהכנסת יודעת לעשות כשהיא רוצה לעשות חקיקה אגרסיבית, ובעצם משתלטת על העניינים ואוכפת את החוק. נושא הביורוקרטיה – הרי אתם יודעים כמה זמן לקח להעביר בכנסת חוק בנושא של חוות בודדים. אנחנו, המדינה שלחה את החבר'ה האלה, חלוצים, למדבר, להעמיד שם חוות לתפארת, של אלפי דונם במדבר, שמגדלים שם הרבה מאוד דברים שמיוצאים לחוץ-לארץ, ואנחנו מתפארים בזה. והגיע יום אחד היועץ המשפטי לממשלה ואמר: אדוני, אתה עכשיו לא יכול לגור פה. כן, יש חוק, יש הכול, אבל אנחנו שלחנו אותם לשם. ובסופו של דבר לקח כמה שנים – אני הייתי אחד היוזמים של החוק – באמת להעביר חוק שייתן להם את האפשרות לחיות שם. הרי מצד אחד אתה לא נותן להם לחיות שם, ומצד שני אין שם תחבורה ראויה, אז איך אתה רוצה שבאמת יטפלו באותם המטעים שהקימו, אלפי דונם – דבר שהיה מאוד לא ברור לנו, למרות שמצד שני זה דבר שהוא מתבקש, שבן-אדם שמפעיל חווה ענקית צריך לגור ליד, המשפחה שלו צריכה להיות ליד, צריכות להיות שם איזשהן אפשרויות וזכויות לאותו בן-אדם, שבאמת גם השקיע את כל הונו וזמנו, ובעצם הקריב את עצמו למען מדינת ישראל כדי שבאותו מקום, באותו מדבר, במקום שממה, יהיה שם פיתוח כלשהו. ואכן, הצעת החוק עברה בסופו של דבר וההיגיון ניצח שם. אבל אני רוצה לבוא ולדבר עכשיו על כל הנושא הזה כחזון – מה החזון שלנו, מה אנחנו רוצים שיקרה שם. האם יהיה שם שכר של עוד 1,000 שקל או שיהיה שם עמק סיליקון של מדינת ישראל, או שיהיו שם מכוני מחקר בין המפותחים בעולם, אם יגיעו לשם תיירים. <אלי אפללו (קדימה):> חינוך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> חינוך. האם יהיו שם בתי-חולים, מרכזים אוניברסיטאיים? מה אנחנו רוצים מהאזור הזה? זו בעצם שאלת השאלות. כשכל זה יקרה ויהיו שם אזורי תעשייה ותחרות על כוח-אדם, השכר יעלה. היום יש שם שממה, ואנחנו כמדינאים, כפוליטיקאים, צריכים לחשוב מהו החזון, מה אנחנו רוצים לראות שם בעוד 15, 20 שנה. וכתוצאה מהחזון הזה אנחנו צריכים בעצם לבנות את תוכנית הפעולה שלנו ולהתחיל ללכת – אחד-אחד – לבצע את התוכנית הזו. וזה כן עולה כסף. זה כן עולה כסף לקופה הציבורית, וזה עניין של החלטה להביא את הכסף ולהתחיל לעבוד. אני, לדוגמה, רואה במהלך ראשוני – הכי פשוט לקחת שלוש ערים, דימונה, ערד וירוחם. לקחת את שלוש הערים – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק הדרום? מה עם הצפון? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> סתם, אני מדבר על פיילוט. ולראות אם הפיילוט הזה יצליח. <אלי אפללו (קדימה):> פיילוט – גם מהצפון אתה צריך לקחת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לקחת שלוש נקודות בצפון, לא משנה מה הן – בית-שאן, לצורך העניין, וטבריה ואולי – – – <אלי אפללו (קדימה):> 300 דונם של תעשייה ואין תעשיין אחד שמגיע לבית-שאן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כי אין לו מספיק תמריצים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אז אנחנו חייבים לחשוב על חבילת הטבות לאותם התעשיינים שמגיעים, לחשוב על איזשהם פתרונות יצירתיים. וזה יעלה כסף, אבל אנחנו נשמור על אותן קרקעות, שזו עתודת הקרקע. הרי האבסורד היום – היום אתה רוצה לקנות קרקע בנגב, יחידת קרקע לבניית וילה עולה 400,000 שקל, כמעט כמו בחדרה. אבסורד. ולמה זה כל כך יקר? כי עד שעושים את התוכנית ועד שמתחילים לפעול ועד שמתחילים לעבוד, והביורוקרטיה מנצחת את הממשלה – דרך אגב, ניסינו לשנות את חוקי התכנון והבנייה, אז הביורוקרטיה ניצחה. <אלי אפללו (קדימה):> כרגיל. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> זה הלך שוב לאיזו מגירה עמוקה מאוד, וכבר מלאה באבק. לכן אני בא ואומר: העניין הוא פשוט מאוד, עניין של חזון, מה אנחנו באמת רוצים לראות, לעשות תוכנית מסודרת ולהתחיל לפעול. הדיון על מספר זה או אחר הוא לא רלוונטי כרגע. השאלה היא מה אנחנו רוצים לעשות. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת רוברט אילטוב. אני מזמינה עכשיו את חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, האמת היא, כשאנחנו מדברים על הפריפריה, אנחנו מדברים על כמה מושגים שבאמת שלובים זה בזה, בעיקר בדיון הזה. אנחנו מדברים על פריפריה גיאוגרפית, אנחנו מדברים על פריפריה חברתית, גם פריפריה סוציו-כלכלית. כל שלושת המושגים האלה בהחלט נמצאים באותם אזורים, בעיקר נגב-גליל. יש לי הערכה רבה מאוד לשר, גם על המסירות שלו, על כל מה שהוא עשה. אני זוכר לפני כשנתיים, נדמה לי, פחות מזה, אלי, היושב כאן – כמה הוא נלחם, למשל, שתגיע הרכבת לעמקים. אני זוכר את האיומים שלו. הוא אמר: אני לא אצביע – באיזושהי הצבעה – אם האוצר לא יתקצב את מסילות הברזל לעמקים, באזור שאני מניח, את גם מגיעה משם. מי שרוצה לקרב את הנגב, את הגליל, את העמקים, מי שלא רואה את העתיד של מדינת ישראל בנגב, בגליל, לא יפתח מרכזי תעסוקה, מרכזי השכלה גבוהה, שלא יבכה אחר כך. בסופו של דבר, אנחנו נשארים עם מדינת תל-אביב. נכון, מדינת תל-אביב היא חשובה. אבל אם אנחנו רוצים, כדי לדאוג לדורות הבאים, כדאי שממשלות ישראל – אנחנו בעיקר, חברי הכנסת, באמת, זו קלישאה לחזור ולומר עוד פעם ועוד פעם "פריפריה". כל אחד מאתנו מסתובב, הולך, נפגש עם ראשי הערים, ראשי המועצות. אנחנו אומרים: אנחנו תומכים בהם. אבל במבחן התוצאה, כשבאים לכאן, הטייס האוטומטי הזה שנקרא קואליציה, לא רואים אף אחד ממטר. <יריב לוין (הליכוד):> איך הגעת לזה? <אלי אפללו (קדימה):> – – – למה אתם מדברים כל הזמן – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע, יש לך ספק שחברי כנסת בקואליציה לא מייצגים את הפריפריה? חבר הכנסת אפללו, אתה מפריע לחבר שלך לומר את הדברים. <קריאות:> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני לא התכוונתי לבוא ולהתריס כנגד חברי הקואליציה. זה לא מה שאני אומר. כשאנחנו מדברים על פיתוח נגב-גליל, אני מציע שלא נעשה פוליטיקה. אתה יודע מה? פוליטיקה לא כדאי לעשות בפיתוח נגב-גליל. חלוציות, פיתוח הארץ, למה שתהיה פוליטיקה? אתה יודע מה, יריב, ידידי הטוב? אני אומר לך: אין חילוקי דעות בינך לביני לגבי נגב-גליל. אני יכול להתווכח לגבי יהודה ושומרון, אבל לגבי נגב-גליל אין ויכוח. במקום שבו אין ויכוח צריך לפעמים גם להגיד לא לממשלה. וצריך לקבוע סדר עדיפויות יותר – אני אומר לך: אם לשר הזה ייתנו עוד מיליארד שקל, הוא יעשה נפלאות בנגב-גליל. אני יודע בדיוק מה הוא עושה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, אני בטוחה. <שלמה מולה (קדימה):> תראה, אני רוצה לספר לכם. הייתי אצל ראש עיריית כרמיאל. הייתי אצלו לפני חודש, ידידך הטוב, ידידי הטוב. הוא סיפר לי, אדוני השר: בשנה האחרונה קנו רק 100 זוגות דירות בכרמיאל, עיר גליל, מצוינת, מטופחת, אחת היפות באזור. למה אנשים לא קונים? אין מענקי מקום, אין עידוד, לא משחררים קרקעות, לא נותנים להם, לא מפתחים. אז מה קורה? בסופו של דבר זוגות צעירים משכילים, אחרי שלמדו במרכז הארץ, במקום שיבואו לגור בכרמיאל, לעשות יישוב יותר חזק, הם נשארים בתל-אביב. נשארים בתל-אביב, נשארים בתל-אביב. ולכן צריך להחליט פעם אחת ולתמיד. לא חכם ולא נכון לבוא ולדבר על פריפריה פעם בשנה. זה לא מספיק. כל יום, כל חוק שמגיע, צריך לבחון אותו לגופו של עניין. הנה, לפני כמה שבועות אני ומירי רגב הגשנו הצעת חוק שמדברת ומאפשרת למשל לסייע לזוגות צעירים במשכנתאות כדי לקנות דירות. מה קרה? הממשלה אמרה לא. זה לא הלך. אני יודע, נראה מצחיק, אבל אני אומר לכם: אם אנחנו רוצים שעתידה של מדינת ישראל, שזה נגב-גליל, שאין בזה שום מחלוקת – אם אנחנו לא נלך בצורה מפוכחת, בצורה אחראית, נשאיר את הפוליטיקה בצד, נבוא ונגיד: כשמדברים על האזור הזה, כולנו אחים יחד – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני יכולה לשער שגם קדימה תצביע בעד כאשר יהיו חוקים שירצה להעביר אותם חבר הכנסת והשר לטובת הנגב והגליל? <שלמה מולה (קדימה):> אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש: כאשר מדברים על נגב-גליל, אני יכול לומר לך, אני לא מתבייש לומר – כשאנחנו רוצים לקבוע את גבולות מדינת ישראל, לצערי הגדול נצטרך להיפרד מחלק גדול מהיישובים ביהודה ושומרון. אנחנו רואים את העתיד של הגליל והנגב כדבר החשוב ביותר לעתידה של מדינת ישראל, ולכן כדאי שאנחנו נתפכח, לפני שיהיה מאוחר מדי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה, ועכשיו אני מזמינה את חברת הכנסת מירי רגב לבוא ולשאת דברים. בבקשה. לרשותך חמש דקות. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – השר, אני רוצה לברך אותך. היה היום יום מדהים בהובלתך. אני לא זוכרת ימים כאלה בכנסת – מוועדה לוועדה, מוועדה לוועדה, ראשי ערים, חברי כנסת, שרים שבאים ומתעסקים בנושאים האמיתיים של חיזוק מדינת ישראל. הצלחת להוביל את זה בגאון, ואני מודה לך על כך, מברכת אותך על כך, יישר כוח על הפעילות שלך ושל המשרד שלך. לצערי, כבוד השר, אנחנו, לאורך שנים רואים שממשלות ישראל מזניחות את הפריפריה ומנציחות את הפערים החברתיים, מנציחות את העוני. הפריפריה היא החצר האחורית של מדינת ישראל, והתחושה שהיא שמדינת ישראל היא לא מדן ועד אילת אלא בין גדרה לחדרה. וכשמתייחסים למדינת ישראל בין גדרה לחדרה, כך הדברים נראים. כשאתה מסתובב בפריפריה אתה רואה אנשים שצריכים לקבל טיפול – צריכים לנסוע למרכז הארץ; צריכים לקבל חינוך טוב יותר – צריכים לנסוע למרכז הארץ; צריכים לעבוד – צריכים לנסוע למרכז הארץ. ואז מה אנחנו עושים? אנחנו מעלים את מחיר הדלק. וכשמעלים את מחיר הדלק, הוא צריך להמשיך לנסוע למרכז הארץ. כשמגישים השבוע הצעת חוק שאומרת שאנחנו נאפשר 50% הנחה לפריפריה – הצעת חוק שלי שהגשתי – אז שר התחבורה של הליכוד ושר האוצר של הליכוד מפילים הצעת חוק כזאת. בזה אנחנו בעצם מאפשרים לפריפריה ומחזקים את הפריפריה, אנחנו הליכוד. אני שואלת את עצמי: האם לא יוכלו ועדת השרים ושר התחבורה ושר האוצר לתת איזה מתנה היום, לקראת יום הנגב והגליל? הרי ממילא יש הכנסות לכביש 6. האוצר, חס וחלילה, לא יפסיד, הוא ירוויח קצת פחות, אבל כל כך הרבה אזרחים שנוסעים יום-יום למרכז – – – <שלמה מולה (קדימה):> היה עודף בגביית מסים של 9 מיליארד שקל. <מירי רגב (הליכוד):> כל כך הרבה אנשים נוסעים יום-יום למרכז כי אין להם שם תעסוקה, כי אין מפעלי עוגן. אבל הם היו צריכים לשמוע את הבשורה הנוראית הזאת שלנו, שהם, שר התחבורה ושר האוצר, הפילו את הצעת החוק הזאת. פריפריה היא לא רק הגדרה גיאוגרפית. הפריפריה טומנת בחובה גם משמעויות ערכיות וחברתיות. היא מבטאת שוליות, ריחוק ממרכז קבלת ההחלטות, מהמשאבים הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים שלנו. מה שנמצא בשוליים, מחוץ למרכז – כך מתייחסים אל זה, כאל משהו שולי. פריפריה היא עניין של הסתכלות, של תחושה, של משמעות. שם כאילו לא קורים הדברים האמיתיים, לא חיים האנשים החשובים. הם לא מקבלים את ההחלטות, הם לא מקורבים להון, לשלטון ולעוצמה. אנשי הפריפריה הם השוליים, אבל הם מתגלים שוב ושוב בציונות האמיתית שלהם. הם העוצמה האנושית שחדורים אהבת הארץ. הפריפריה נטולת פוזות, פלצנות ושאר ירקות שאנחנו מוצאים במרכז הארץ. הם אנשים נקיים יותר, אותנטיים יותר וחפים מכל התנשאות וחשיבות עצמית. בזה ההבטחה שלנו לחזק את אותם אנשים ואת אותה אוכלוסייה ולהגיד שמדינת ישראל היא לא בין גדרה לחדרה אלא מדן ועד אילת. אני מקווה מאוד, השר, מקווה מאוד שהיום הזה לא יהפוך ליום שאנחנו נעשה פעם בשנה – יום הנגב והגליל. כשהקמתי את השדולה למען הפריפריה יחד עם היוזמים – יושבת פה אחת מהיוזמות של השדולה, חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; גם את מולה וגם את אלי ראיתי בשדולה לאחרונה, חברים רבים שנמצאים פה. אנחנו יום-יום במשך השנתיים האחרונות מקיימים דיונים בנושא הפריפריה, אם זה סבסוד משכנתאות ואם זה הורדת מע"מ על דירה ראשונה, אם זה תעסוקה ואם זה מסים. אבל, לצערי, אני מגלה יותר ויותר מחסומים וחסמים שאנחנו לא מצליחים להזיז. ראיתי את היכולת שלך היום להביא את האנשים ליום הזה. אני יודעת שאתה יכול להזיז את הדברים. אתה יכול לטפל בכך שהנגב והגליל יהיו חלק מהחברה הישראלית, שתושביהם לא יהיו אזרחים סוג ב'. הם אזרחים שווים שמגיע להם חינוך שווה, בריאות שווה, תעסוקה שווה, תרבות שווה ואיכות חיים שווה לזו שבמרכז הארץ. אני יודעת שאתה תוביל את העניין הזה. אני סומכת עליך. אנחנו כאן כולנו נהיה לשירותך, אם זה בחקיקת חוקים, אם זה בהעלאת הצעות לסדר-היום, אם זה בשאילתות – כל מה שצריך כדי לאפשר את הקידום של הפריפריה ולמנוע את האטימות הנוראית הזאת שלעתים אנחנו רואים בכל מה שקשור לפריפריה. בעזרת השם נעשה כולנו ונצליח. יישר כוח. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמן. תודה רבה לחברת הכנסת רגב, גם על כך שעמדה בזמנים. יבוא וישיב על ההצעות המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, יוזם היום המיוחד הזה, השר סילבן שלום. בבקשה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני באמת מצטער שיום כל כך יפה מסתיים באופן הזה, אבל לא שמתי לב ששינו את סדר-היום, כך שמה שנאמר לי, שזה יהיה מייד לאחר האי-אמון, הפך להיות לאחר הצעת חוק בקריאה ראשונה שלא היתה לה שום משמעות – כולם הצביעו בעד. לא הבנתי את הקטע הזה. זה לא היה משהו של קואליציה ואופוזיציה שחייבים להצביע. כשמגיעים ב-20:15 אז יש כאן באמת מספר חברי כנסת שלא תואם את האירוע ואת המעמד של יום הנגב והגליל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה באמת עצוב. אני חייבת לתת את הקול שלי פה. עצוב לי לראות את המליאה ביום שכזה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> זה יכול היה להיות אחרת. לצערי הרב, ממש דקה לפני הצבעת האי-אמון, ולא ראיתי ששינו את זה, אבל זה גם אצלי במשרד ובלשכה – לצערי הרב, לא עשו את זה בצורה הנכונה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת רובי ריבלין על כך שהרים את הכפפה, וכאשר פניתי אליו הוא עשה את המעשה וקבע את יום הנגב והגליל בכנסת – יום שיהפוך להיות יום קבוע. התחלנו בבוקר, ממש כל ועדות הכנסת. התחלנו אצל אלכס מילר ב-09:00 בוועדת החינוך, שם קיימנו דיון על הקמת אוניברסיטה בגליל, כאשר כבר הוקם בית-ספר לרפואה. הצלחנו להוציא את הפרויקט האדיר הזה מתוך פריזר שהוא היה בו שנים. בית-הספר נפתח באוקטובר השנה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בעזרת השם. שיצליח ויחזיק מעמד. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> לא רק שיחזיק מעמד, הוא יהיה בסופו של הדבר הכי טוב; עם כל האהבה שלי לאוניברסיטת בן-גוריון. כבר החלה ההרשמה – לגבי סטודנטים ישראלים שנסעו לחו"ל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חוזרים? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> חוזרים. אחרי שלוש שנים מותר להם לחזור לשנה רביעית. יש כבר הרשמה של מאות ישראלים. יש מעל 300. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> 300 נרשמים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מכירים להם בחומר שנלמד כבר? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> בוודאי, הם ממשיכים בשנה ד'. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יפה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> בשבוע הבא תחל ההרשמה לסטודנטים ישראלים רגילים, אבל זה מסלול ארבע-שנתי. זה למי שגמר תואר ראשון במדעי החיים: ביולוגיה, כימיה, פיזיקה – בתחומים האלה. כבר עכשיו יש כמעט 1,000 מועמדים. אנשים רוצים ללמוד, וחסרים רופאים. הדבר החשוב הוא שכולם נשארים בפריפריה. הבאנו 15 מרצים מהטובים ביותר, שעזבו את הארץ לפני שנים. מדענים חוזרים, שלא רק ילמדו שם. הם לא רק הוציאו את המשפחות שלהם משם – הם ירדו לבתי-החולים ויגורו בגליל. זה התנאי שלהם לקבלת המשרות. הם גם יגורו בגליל. זה דבר שבפני עצמו יעשה שינוי מדהים. בית-הספר לבד אמור לייצר 5,000 מקומות עבודה. הפארק שאנחנו עומדים להקים ליד, פארק ביו-רפואי, פארק תעשייתי שיעסוק במוצרים האלה, אמור לייצר מספר דומה. זה משהו שיהפוך להיות עוגן אמיתי. אבל צריכים להקים גם אוניברסיטה בגליל. יש אוניברסיטה בנגב, בגליל אין, ואין שום סיבה שלא תהיה. דיברו, ודיבר אתי הנשיא בזמנו על זה שיתרום זה, ויתרום זה, וזה יתרום חצי מיליארד שקל וזה יתרום 300 מיליון דולר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תרמו? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אין צורך. לקחת את המכללות הקיימות, להקים אוניברסיטה רב-קמפוסית שמבוססת עליהן. לא צריך הרבה, זה סך הכול יעלה אולי קרוב ל-100 מיליון שקל – להפוך אותן ממכללות לאוניברסיטה. במושגים של האוצר זה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש כבר תוכנית? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> יש תוכנית. אנחנו יושבים עם ראשי המכללות. ישבנו אתם. ישבתי עם ראש הות"ת. כמובן, הוועדה לתכנון ותקצוב נמצאת בלחץ של האוניברסיטאות. הם לא רוצים עוד אוניברסיטה, הם רוצים לקחת את אוניברסיטת חיפה, לקחת איזה מכללה אחת ולהגיד שזה אוניברסיטת חיפה והגליל, כדי להרוג את הרעיון. אבל אל תדאגו – יקום, יהיה גם יהיה. לגבי דברים נוספים – דובר כאן על רכבת העמקים. אז קודם כול, היא כבר נמצאת בשלבי תכנון. רכבת לכרמיאל שהיתה רכבת קלה הופכת להיות רכבת רגילה ותגיע עד לקריית-שמונה. כביש 6 לכברי כבר בתוכנית העבודה, ומכברי אפשר להתחבר ישר לכביש לקריית-שמונה, זה לא סיפור גדול, ומשם אתה מגיע גם לקריית-שמונה. הדברים האלה קורים, הדברים האלה מתרחשים. מאות כיתות חכמות בגליל – זה קורה. אנחנו היום פועלים להקים שווקים; אנחנו מקימים ביישובים מכוני כושר. יש יישוב קרוב שאת מכירה, יש שם מכון כושר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, מהמתקדמים באזור. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> מכון כושר. אמרו: מה פתאום שאנחנו נלך לקיבוצים? רוצים אצלנו. שם לוקחים מאתנו פי-ארבעה; מסתכלים עליהם, לפחות לפי הראייה שלהם, בעין קצת עקומה. גם מכוני כושר אנחנו עושים. שווקים יקומו באותם מקומות שאין היום שווקים, ואם יש, הם לא השווקים הכי אסתטיים והכי טובים, והם יהיו ברמות אחרות. אזורי תעשייה שנראים כמו אני לא יודע מה, היום 15 אזורי תעשייה – שמנו שם 30 מיליון שקל כדי לשדרג אותם. זה קורה. מרכזים מסחריים שנבנו בשנות ה-50 זה הפרויקט הבא. בשביל יישוב שאני מקים – שוק בשבילו זה הכי חשוב בעולם. עכשיו עשינו בריכה באחד היישובים. בריכה. תגיד, מה זה בריכה? הייתי שר אוצר, הייתי שר חוץ, מה אני מתלהב מבריכה? אין לכם מושג כמה אני מתלהב מזה, כי אני רואה מה זה עושה לאותו יישוב, מה זה עושה לאותם אנשים שיש להם בריכה ביישוב, כשאין להם בריכה. זה נחשב דבר קטן. מה זה בריכה? <היו"ר אורלי לוי בקסיס:> מה זה עושה לאותם ילדים בימי הקיץ החמים. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> מה זה עושה לאותם ילדים – אבל מה זה עושה לי בפנים, איזה כיף. זה הנאה צרופה. אחרי זה עברנו לוועדת הכספים ועברנו לוועדת העלייה והקליטה ועברנו לוועדת חוץ וביטחון, והדברים משתנים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עם שדרוג מערך הבריאות. הרי בית-ספר לרפואה זה גם שדרוג מערך הבריאות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בוודאי. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> נתנו MRI בנהרייה רק עכשיו, ואנחנו נותנים בכל – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שמונה MRI נוספים אנחנו אישרנו רק בשנה אחת בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ששלוש שנים חיכו בהקפאה, ועוד שלושה בדרך, וגם הם לפריפריה. צריך לברך גם את סגן השר ליצמן על העניין. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> נתנו MRI ל"סורוקה". תגידו, מה משרד ממשלתי צריך לעסוק ב-MRI? אתם יודעים מה זה משנה את העניין? כמה זה משנה את העניין? מה זה, אני משרד הבריאות? אני לא משרד הבריאות, אבל אם לא ניתן לא יהיה. אז אנחנו נכנסים אתם ביחד – נותנים להם ועושים את המעשה. אנשים מהגליל צריכים לנסוע לפעמים שעה, שעה וחצי, כדי להגיע לטיפול רפואי, ולפעמים לטיפולי פוריות, שזה פשוט חלחלה כי האשה גם ככה עוברת טיפולים נוראיים, והיא צריכה להגיע – או חולי דיאליזה שצריכים לנסוע. <מירי רגב (הליכוד):> חולי סרטן נוסעים שעה וחצי באוטובוס. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> סרטן, הקרנות – עכשיו עשינו בצפת. עכשיו עשינו הקרנות בצפת. אמרתי בסוף השבוע, היינו באיזה מקום במרכז הארץ, באיזה דיון, ואמרתי: תחשבו שהייתם צריכים לנסוע לבאר-שבע כל יום כדי לקבל טיפול. הרי המדינה היתה בוערת. בוערת. ושם זה נראה טבעי וזה בסדר. אבל זה לא בסדר, וצריכים להמשיך את העניין. אנחנו עושים גם כיתות חכמות וגם ססמה לכל תלמיד, וגם מעודדים התיישבות. העברנו החלטה במינהל של הנחה עד 100,000 שקל בקרקע. 100,000 שקל. אם אתה ביישובי הגדר – 160,000 שקל בפיתוח הקרקע, כי שם עלות הקרקע היא אפס. זה קיים היום, ואנשים באים וקבוצות באות. לקחתי את פנחס ולרשטיין – מכירים את פנחס ולרשטיין, שבנה את יהודה ושומרון, ראש המועצה האזורית בנימין לשעבר? עכשיו הוא יעמוד בראש המינהלת, ואנחנו נעשה ביחד את כל הסרת החסמים. כי אין לי הזמן לרוץ על כל חסם במינהל, אבל הוא מכיר את העניין, הוא יודע איך עושים. והמנכ"ל שלו לשעבר, בני כהן, הוא גם ראש מטה אצלי ועוזר אצלי. אנחנו נעשה את זה, ויש המון קבוצות שרוצות לבוא. עשינו יריד התיישבות – 2,500 משפחות נמצאות בהליכים. 500 כבר עוברות. עלייה – מתוך כל העולים של 2010, רבע העברנו לגליל. רבע, תחשבו. נסענו לצפון-אמריקה, דיברנו אתם, לחבר המדינות. נוסעים, זזים, באים – זה קורה. אבל חשוב גם שתהיה תרבות פנאי. עכשיו אנחנו הולכים לעשות בערד שלוחה של מכללת "בצלאל", ובאוניברסיטה בבן-גוריון, של האקדמיה למוזיקה – פקולטה למוזיקה. מאות צעירים, מוזיקאים, אמנים, יבואו לגור שם בדרום. אנחנו לוקחים שם את רוב האמנים בבאר-שבע, שם יהיו הלימודים, שם הם יגורו. זה ישנה דרמטית. כי תמיד כשהם באים ורוצים לבוא – במעבר צה"ל דרומה – הם שואלים: מה עם תעסוקה? מה עם חינוך? מה עם דיור? מה עם תרבות? שאלה שנשאלת. וכשאתה אומר להם: יש תיאטרון ויש סינפונייטה ויש בית-ספר ללימודי תיאטרון, ועכשיו אפשר ללמוד מוזיקה לא רק בירושלים אלא גם בבן-גוריון, ותהיה בערד שלוחה של "בצלאל" – גם כאן הות"ת. אמרתי: אל תדאגו, אני נותן את הכסף. אה, אתה נותן את הכסף? אוקיי, יש על מה לדבר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> החסם הוסר. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> הם לא מבינים, כולם, מאיפה אני מביא את הכסף. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> הרי הם לא מבינים מאיפה אני מביא את הכסף. הם משתגעים, הרי. אבל אני לא מגלה את הסוד. הם משתגעים – מאיפה אני מביא את הכסף? הרי כל הזמן אני נותן לשר הביטחון כסף, נותן לשר החינוך כסף, נותן לשר הבריאות, לשר השיכון, לשר התמ"ת, לשרת התרבות, לשר הבריאות. לכולם אני נותן כסף. <שלמה מולה (קדימה):> שר הביטחון זה לא מציאה, אל תיתן לו כסף. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> לא, אני רק בא להגיד איזה גודל תקציב יש לו – 54 מיליארד שקל, ואני נותן לו כסף. אבל אנחנו נמשיך לעשות את זה, כי צריך לדעת איך לעשות את הדברים. וניסיון – לפעמים יש לו גם יתרונות. אז אפשר לעשות הרבה דברים, אבל אי-אפשר מצד שני לפגוע בדיוק בבטן הרכה. כי כשאתה הולך ועושה ומנסה להעביר את האנשים, מנסים לצמצם את ההנחות במס הכנסה. כשהייתי שר האוצר לא הייתי מוכן, עד יומי האחרון, לבטל את חוקי הנגב. אמר לי אריאל שרון – היה לחץ כבד, כי היה גירעון תקציבי, היתה ירידה בהכנסות, היתה אינתיפאדה. באו 800,000 תיירים ב-2002. מספרם – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק להזכיר שהיום אנחנו בתקופת שיא בתיירות הנכנסת למדינת ישראל. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> כן, אבל זה היה בגלל פיגועים. היו 140 – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> שר התיירות – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, שר התיירות סטס. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> זה לא היה דבר אופייני, כי ב-2000 היו 3 מיליון, אבל ב-2002 היו 860,000. למה? כי היו 140 ישראלים הרוגים כל חודש. ומאחר שהיתה ירידה בהכנסות והיינו צריכים לצמצם, אז כל היום עיתון "הארץ" ניהל קמפיין: להוריד את חוקי הנגב, להוריד את חוקי הנגב. ויום אחד בא אלי ראש הממשלה אריאל שרון ואמר לי: זהו, החלטתי, אתה מוריד את חוקי הנגב. אמרתי לו: רק אם אתה מזיז אותי מהתפקיד, ויש לזה השלכות, כמובן, אחרות, שאתה יודע מה הן. עד היום האחרון. חודש וחצי אחרי שעזבתי, חודשיים אחרי שעזבתי את התפקיד, בוטלו חוקי הנגב. בוטלו חוקי הנגב כאילו לא היו. <מירי רגב (הליכוד):> אנחנו נעלה את זה עכשיו שוב. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> עכשיו רוצים לצמצם. למה? ארגון "עדאלה" עתר לבג"ץ וטען שלא כל היישובים מקבלים. החליט בג"ץ להגיד שכל היישובים צריכים לקבל. אמרו: אנחנו נותנים את אותו אובדן הכנסה של 600–700 מיליון שקל, אנחנו נחלק את אותו סכום במקום ל-160 יישובים, ל-437 יישובים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה שאומר שאולי 1% או 2% הנחה יקבלו – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> במקום 65,000 נישומים יהיו 125,000 נישומים. זה מוריד את קריית-שמונה מ-25% ל-10%, זה גומר אותם. הסיבה היחידה שנשארים בקריית-שמונה ולא עוברים להרחבות בקיבוצים – זה רק בגלל זה. דימונה, שהגיעה ל-40,000 תושבים – תשמעו טוב, דימונה 40,000 תושב. כמה זה עפולה היום? <אלי אפללו (קדימה):> 44,000. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אתה מבין? דימונה הגיעה ל-40,000 תושבים. רוצים להוריד מ-20% ל-7%. לא יישארו, אין שום סיבה. אם יש סיבה היום שיש ביקושים אדירים – פתחו מכרז לקרקעות, על 50 יחידות נרשמו 600. בירוחם, על 50 יחידות נרשמו 300 ומשהו. וגם מינהל מקרקעי ישראל לוקחים – היתה יחידה של חצי דונם, הורידו ל-330 מטר. כמה מחסור בקרקע יש בנגב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אבל אני תמיד אומר, ואמרתי לראש המינהל: זה לא יעזור. אני הייתי שר האוצר, אמרתי לראש המינהל דאז: לא רוצה את הכסף שלך. לא רוצה. הרי זה לא נכנס אליך, הכסף; זה מגיע אלי, לאוצר. אבל יש להם איזה פחד מוסווה בפנים, שאם הם ישווקו קרקעות, בסוף יסגרו את המינהל, כי לא יהיה צורך, לא יהיה קרקעות למדינה יותר. פשוט שומרים על המינהל. <אלי אפללו (קדימה):> שומרים על התפקידים. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אם ישווקו את כל הקרקעות – הרי אם הם יעשו את זה במחירי אפס וייתנו בנגב במחירי אפס וייתנו לכל אחד דונם – למה חצי דונם? – הרי אנשים יעברו לגור, ואז לא יהיו קרקעות למדינה. מה יעשו במינהל? לא יעשו. וזה דבר כל כך פרוזאי, ולצערי הרב זה דבר כל כך אמיתי, שמצד אחד פועלים ומצד שני עושים את ההיפך. כך גם עם מעבר צה"ל דרומה. מעבר צה"ל דרומה זה דבר שהוחלט עליו לפני הרבה מאוד שנים. במשך השנים זה התקדם, עיר הבה"דים מוקמת, אבל מעבר צה"ל דרומה צריך להיות מושלם רק עם חיל המודיעין 8200, וכמובן עם התקשו"ב, כי זה מעביר בין 7,000 ל-10,000 משפחות אנשי קבע. כבר יש תוכנית, ואנחנו נותנים כבר היום למי שעבר. למי שעבר כבר במסגרת עיר הבה"דים ומי שעבר במסגרת בח"א 27 ו-28, אנחנו נותנים היום השתתפות בשכר דירה – 1,200 שקל למי שהולך לגור באופקים, בדימונה, בירוחם, במיתר, ו-800 שקל בבאר-שבע. כבר היום אנשים נהנים. במקום שנה אני נותן שנתיים. למה? כי התברר לי ששנה זה לא מספיק להם. שנה – אחרי זה מייד חוזרים, כי אחרי שנה זה נגמר להם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הם עוד לא קבעו את – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> הם עוד לא קבעו, עוד לא קיבעו את מקומם. אבל אם זה שנתיים, הילדים כבר התרגלו, כבר הכול התחבר, כבר יש להם חברים וזה עובד. לכן לא רציתי להיכנס אתך לפולמוס, חבר הכנסת אלי אפללו. יכולתי להיכנס אתך לפולמוס, ולא רציתי לעשות את זה. אבל שתדע, בסופו של דבר רוב הדוברים כאן דיברו על נגב-גליל, שנגב-גליל הולך ביחד. אין על זה שום מחלוקת, ואפשר להוביל את זה ואפשר לעשות את זה, ותאמינו לי שאנחנו נלך ונעשה עוד הרבה הרבה יותר דברים, רק שלא יפריעו, זה הכול. לא יפריעו – יקרו. כן, אורלי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפני שתסיים, אני רוצה לאתגר אותך בעוד משהו. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> בבקשה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ההיערכות לרעידות אדמה. הרי הגליל זה המקום שבו היא באמת צפויה, לפי התרחיש או ההיערכות, ותמ"א 38 לא מתאימה שם בגלל ערך הקרקע. אמר את זה אבי שפירא מוועדת ההיגוי. השאלה היא, למה לא באמת לתפוס פה שתי ציפורים במכה? לעשות פינוי-בינוי, כי הרי קרקע לא חסרה. אז להוריד בניינים שעבר זמנם, אפילו בניינים של דיור סוציאלי של "עמידר", ובמקום זה להקים בניינים הרבה יותר גדולים גם עם דיור בר-השגה, גם עם דיור סוציאלי ועדיין גם עם רווח למשקיע. אני באמת מעבירה את הכדור אליך, כי אני בטוחה שכמו שאתה יודע להזיז דברים, אז זה אולי משהו שגם תוכל לדחוף, ואנחנו בפריפריה – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> גם בעניין של רעידות אדמה, תאמיני או לא, גם לזה אני נותן כסף. לא שייך אלי. החלטתי לעשות עם משרד השיכון, לתת לו, כי הרבה עובר בקו השבר הסורי-אפריקני, שתיקחי אותו מלמטה עד למעלה, זה האזור שלי, מה לעשות? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, לכן אני פונה אליך. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אז אמרתי, אומנם אני לא ממונה על זה, זה משרד התשתיות בכלל; גם משרד השיכון לא ממונה. אבל אלה בתים – זה שלו. הלכנו לתוכנית, אנחנו נותנים לזה עשרות מיליונים, כדי להיערך לרעידות אדמה. כמובן, צריך לעשות את ההיערכות בהיקפים הרבה יותר גדולים. אבל הדברים האלה קורים. לקחנו כמה יישובים בשביל פיילוט – חלק מהיישובים את מכירה – ונכנסנו לתוך הפעילות הזאת. אפשר לעשות. בסופו של דבר, הלובי כאן הוא חזק. הוא צריך להיות לובי של כולם. אני רוצה באמת, מירי, להודות לך על הפעילות שלך. את עושה דברים, את דוחפת, את יוזמת. אורלי, גם את, בפעילות החברתית שלך. ואפללו, גם אתה מוזמן להצטרף. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אפללו עדיין יוזם, אני חייבת להגיד. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> זו מפלגה אחת: מפלגת נגב-גליל. היום גם נאמר שנגב, בעצם מה זה נגב? נגב-גליל ביחד – זה העניין. אני מאמין שאפשר לעשות. אתם תראו שהדברים עוד יקרו. עכשיו אנחנו נכנסים ל-2011 – תוכניות כרימון, כספים ברוך השם יש. אצלי אף שקל לא חוזר לאוצר. לצערי הרב, האחרים עושים 97%–98%, מי שעושה 99% מתקציבו זה סופר-סטאר. אצלי זה מעל 100. אנחנו נמשיך, נעשה ונצליח. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. מה מציע כבוד השר? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני מציע להעביר את – אני רוצה להמשיך את זה, למה לא? נעביר את זה לוועדת – – – <אלי אפללו (קדימה):> כלכלה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> כלכלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עבודה ורווחה? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> עבודה ורווחה? להעביר את ההצעות לסדר-היום. <קריאה:> כלכלה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> ועדת הכספים אולי? ועדת הכספים, מה? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה המציעים מציעים? הדיון נעשה פה במליאה, בוועדות גם היו דיונים. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> כספים, או שאנחנו נגמור את זה וזהו? <קריאות:> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> נסתפק בתשובת השר, אומרים לי. <מירי רגב (הליכוד):> – – – אין לי בעיה. <אלי אפללו (קדימה):> למה לא דיון – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני רוצה להמשיך את הדיון דווקא, לא אכפת לי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז בוא נעביר את זה. נעביר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> למה? ועדת כספים. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – כספים – – – <מירי רגב (הליכוד):> יש התנגדות לוועדת כספים? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע, מאחר – – – <אלי אפללו (קדימה):> לא, אין לי בעיה – כספים או כלכלה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> הבעיה היא, זאב, נער הייתי וגם זקנתי. דיון במליאה הוא מצטרף בטח לאיזה מאה החלטות קודמות שהיו מאז שהקדנציה הזאת התחילה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עכשיו ניהלנו דיון. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – תעבור כבר – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – לדיון במליאה, ודיונים במליאה לא מגיעים. אבל אם אתה תבטיח לי שאתה תתקן את המעוות שקרה היום, אנחנו נעשה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ביום מיוחד כזה, שלושה-רבעים מהמליאה לא נמצאים. לכן, הערך – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> שלושה-רבעים? 90%. יש פה עשרה ח"כים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן, רציתי – היו כאלה שנכנסו ויצאו. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני השר, או ועדת הכלכלה או ועדת הכספים. שם ימשיכו את הדיון, שם נפתח את זה. <מירי רגב (הליכוד):> מה שאתם מחליטים – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתם מסכימים להעביר לוועדת הכספים, או שנעביר לוועדת הכנסת לבחור? ועדת כספים. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אוקיי. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז אנחנו נעבור – כולם מסכימים? יש צורך – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> הוא מוכן לדיון במליאה, אז נעשה דיון במליאה – יותר טוב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עכשיו היה דיון במליאה. השאלה היא – – – <קריאות:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> לא, אבל אין בזה שום דבר. זה ריק מתוכן, אתה יודע. זה ריק מתוכן. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> ובכספים מי יבוא? אף אחד לא יבוא. <אלי אפללו (קדימה):> כולנו נבוא, למה לא? <קריאות:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ודאי. חבר הכנסת זאב אלקין יציע הצעה משלו. <זאב אלקין (הליכוד):> מה שהיה עכשיו, פורמלית, תקנונית, זה הצעות לסדר-היום. זה לא היה דיון של המליאה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. אבל זה סוג של מיני דיון במליאה. <זאב אלקין (הליכוד):> זה לא היה דיון במליאה מלא, דיון אישי, עם הודעות סיכום לאחר מכן, וכן הלאה וכן הלאה. לכן, ודאי שיש מקום לקיים דיון אישי של כל חברי הכנסת. אני יודע על חברי כנסת שרצו לדבר ולא יכלו לדבר כי היה אחד מהסיעה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <זאב אלקין (הליכוד):> ואם ועדת כספים תרצה לדון, והיא רוצה, היא גם ככה תדון. לא צריך בשביל זה. <קריאה:> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לכן, אני מציע דווקא דיון במליאה, ואנחנו נדע לשלב אותו. נבחר יום שלישי מלא כזה, ונעשה הודעות סיכום ביום רביעי, כמו שאנחנו עושים תמיד. אז אני דווקא כן הייתי מציע, ואני את ההתחייבות שלי מוכן לתת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז אנחנו נתפוס אותך במלה, ואנחנו נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד דיון במליאה? וזה גם עדיין ישאיר לנו את האופציה להעביר את זה לאחת מהוועדות לאחר הדיון. אוקיי, זה יהיה עם הצעות סיכום. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון במליאה; מי שנגד – רוצה להעביר את זה מסדר-היום. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. 13 חברי כנסת בעד הדיון במליאה, אפס מתנגדים ואחד נמנע. אני קובעת שההצעות לסדר-היום תעבורנה לדיון במליאה, ואנחנו נזכור לך, חבר הכנסת אלקין, את הבטחתך. <זאב אלקין (הליכוד):> לא, אני בדרך כלל מקיים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני שמתי לב. <הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011> [מס' כ/280, פ/1409; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ב', עמ' 4715 ועמ' 4716; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הזו היא שילוב של הצעת חוק מטעם הוועדה לענייני ביקורת המדינה ושל הצעת חוק פרטית שהגשתי יחד עם חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס. סעיפים 21א ו-21ב לחוק מבקר המדינה עוסקים בהקמתו ובפעולתו של צוות לתיקון ליקויים שהתגלו במהלך ביקורת. עם זאת, החוק אינו מטיל כל סנקציה על עובד הגוף המבוקר שלא ביצע את הפעולות הנדרשות לתיקון הליקויים שהתגלו בדוחות מבקר המדינה ללא הצדק סביר. כדי לחזק את הביקורת ולייעל את הפיקוח על יישום המלצות המבקר, מוצע לקבוע כי אי-נקיטת אמצעים לתיקון ליקויים ללא הצדק סביר על-ידי עובד בגוף מבוקר תהיה עבירת משמעת שעליה ניתן יהיה להעמיד לדין משמעתי. קביעה זו תאפשר למבקר, על-פי סעיף 14(ג) לחוק, להעביר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה מקרים כאמור שהתגלו במהלך הביקורת. היועץ המשפטי לממשלה מחויב על-פי אותו סעיף להודיע לוועדה לענייני ביקורת המדינה ולמבקר בתוך שישה חודשים מיום שהועבר אליו העניין על דרך טיפולו בנושא. הצעת חוק זו נדונה בוועדה לביקורת המדינה במשך למעלה משנה בשל מחלוקות רבות שהיו עם משרד המשפטים, שעלו במהלך הדיונים, והניסיון להניח בפני הכנסת נוסח מוסכם. בסופו של דבר הזמן הזה הניב את הצעת החוק בנוסח הנוכחי. אני מבקש לעדכן את חברי הכנסת, ולומר לכם שהנוסח המקורי שהיה אמור לעלות למליאה היה הרבה יותר רחב והרבה יותר מקיף, ובעיני הרבה יותר נכון ומשמעותי. אבל כדי לייצר בכל זאת הסכמה בהצעת חוק כל כך חשובה ובתחום כל כך עקרוני וחשוב, החלטנו בוועדה לביקורת המדינה, בסופו של דבר, לאשר את הנוסח היותר מצומצם, אבל המוסכם. אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שאני חושב שעם העובדה שאני מצטער שלא הבאנו את הנוסח המלא – ואני חושב שהנוסח המלא היה בהחלט מעמיד את הביקורת במקום גבוה יותר מהמקום שהיא נמצאת בו היום במדינת ישראל – עדיין המהלך והצעת החוק שאנחנו מעבירים היום, המסוכמת עם הממשלה, עם משרד המשפטים, הצעת החוק הזאת היא דרמטית, היא משמעותית, היא חשובה. היא לראשונה קובעת שברגע שמנכ"ל – צריך להבין את זה: ברגע שמשרד ממשלתי מקבל את דוח מבקר המדינה, צוות בראשות המנכ"ל דן ומקבל את מסקנות המבקר, ומורה על תיקון הליקויים. מהרגע הזה – עד היום אף אחד לא ידע אם הליקויים מתוקנים – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש זמן לבדיקת נושא התיקונים של הליקויים? <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> קודם כול, משרד ראש הממשלה ממונה על-פי החוק לוודא שהליקויים מתוקנים על-פי החלטות המנכ"ל, וצריך לדווח על זה בזמן אמת. אבל כמו שאת אומרת, באמת אין למעשה מעקב. גם אין מעקב, וגם קשה לעקוב שאכן כל האנשים בדרגים השונים מתחת למנכ"ל אכן מבצעים את תיקון הליקויים ופועלים לזה. לפי החוק עכשיו, במידה שזה אכן קורה ואדם לא מתקן, יכולים גם מבקר המדינה, גם הוועדה בבקשה, גם בכלל – הכלי הזה קיים, שאי-תיקון הליקוי נחשב כעבירת משמעת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> של מי? <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> של אותו עובד מדינה שהיה אחראי לתיקון הליקוי, וזה דבר משמעותי. זה דבר משמעותי, כי אני רואה בוועדה לביקורת המדינה אין-ספור דוגמאות של עובדי מדינה שהיו נדרשים לתקן ליקויים מסוימים – לא תיקנו, לא פעלו וגם לא קרה להם שום דבר. ההיפך – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נשאו באחריות. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> לא נשאו. ההיפך אפילו, התקדמו. אני ראיתי לפעמים סיטואציות שאדם היה ראש אגף, נניח, במשרד ממשלתי ולא תיקן ליקוי ולא פעל בשום צורה שהיה צריך לפעול, אחרי כמה שנים הוא כבר הגיע לוועדה לתת תשובות, והוא כבר סמנכ"ל. זאת אומרת, לא רק שלמבקר המדינה היתה ביקורת רבה עליו ועל התחום שלו ולא נעשה נגדו דבר, אלא הוא אפילו התקדם והפך להיות בכיר יותר. לכן, לדעתי, הצעת החוק הזאת קודם כול מחזקת באופן משמעותי את המבקר, את דוחות המבקר ואת הוועדה לביקורת המדינה. כשאנחנו יושבים בוועדה הזאת, החברים בה רואים שלמעשה אנחנו עוסקים יום-יום בניסיון לשנות מציאות לא טובה ולתקן – לעשות תיקון. התיקונים האלה הם תיקונים בהחלט משמעותיים, והיום אנחנו יכולים להגיד שהוספנו – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שיניים. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – שיניים. הייתי קורא לזה שיני חלב, בשלב הראשון. הייתי רוצה יותר שיני נמר, שיני זאב, שיני פומה או אני-יודע-מה, ואפשר להגיע עוד רחוק מזה. אבל בשלב הראשון התחלנו בשיני חלב, שמחזקות את מוסד הביקורת במדינת ישראל. גברתי היושבת-ראש, ברשותך, אני רוצה לומר דבר נוסף, בגדול. עד שאתה לא מגיע להיות בוועדה לביקורת המדינה ואתה גם לא היית חבר בה, אתה באמת לא מכיר את המשמעות של הוועדה לביקורת המדינה ואת יכולת הוועדה לביקורת המדינה, בפעולה של כלים שלובים, יחד עם מבקר המדינה, כמו שאמרתי, לתקן מציאות, לשנות דברים, ליצור את הפיקוח הפרלמנטרי האמיתי שכנסת יכולה לעשות על הרשות המבצעת. לא תמיד זה קל. יש המון ויכוחים בוועדה לביקורת המדינה. הרשות המבצעת לא פעם, ובצדק מבחינתה, עומדת על רגליה האחוריות ונלחמת על דברים שהיא מאמינה שהם נכונים. ואני רוצה להגיד משהו על הדבר הזה: הוועדה לביקורת המדינה, או הכנסת בכלל, חוץ ממה שקשור לחקיקה, לא מחליטה בשביל הרשות המבצעת. הרשות המבצעת היא זו שבאמת מבצעת והיא זו שבאמת צריכה לקבל את ההחלטה, לקבוע את סדרי העדיפויות ולהחליט. העניין הוא, ובאמת אני חושב שפה קיימת הבעיה, וכאן זה נושא שאנחנו דנים בו הרבה, שגם כשהממשלה כבר מחליטה וגם כשהממשלה כבר מבקשת לעשות פעולה או לקיים החלטת ממשלה, לדוגמה להקים ועדה בין-משרדית, או לעשות משהו משמעותי – הממשלה לא מבצעת את ההחלטות שלה עצמה. ברצף של מקבלי ההחלטות זה איפשהו נתקע בדרך, ואז פה באים הכשלים והבעיות שאנחנו מנסים להאיר. אחרי כמעט שנתיים בראשות הוועדה לביקורת המדינה, עוד מעט שנתיים, אני יכול לומר לכם שאנחנו הצלחנו בשנתיים האחרונות, בשיטה של התמקדות והליכה על האיכות יותר מאשר על הכמות, לשנות באופן משמעותי, לתקן דברים, להפוך את מסקנות המבקר המקובלות למציאות בשטח, לתיקון, ואני חושב שזה דבר משמעותי. לכן, חברי חברי הכנסת, לסיכום: הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שיוצרת כוח נוסף, חדש ומשמעותי למוסד הביקורת. אני חושב שגם במובן מסוים – ואני אומר את זה לשר לנדאו, שנמצא כאן, לשרי הממשלה הנוכחיים ואולי גם לשרי הממשלה העתידיים – זה מחזק את המשילות. אני חושב שזה מחזק את המשילות בעובדה שהיום יש גם לנבחרים, גם בכנסת וגם בממשלה, יכולת יותר משמעותית מול הדרג הפקידותי הביורוקרטי, שהרבה פעמים יכולת ההשפעה שלנו עליו נמוכה, כי הם נמצאים שם גם בלי קשר אלינו והם לא יכולים לזוז והם קבועים ואף אחד לא באמת יכול להזיז אותם. וכאן יש כלי נוסף שיכול להוות סוג של מנוף מול מי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת חסון, אני רק אזכיר לך שזה לא לשכנע – קריאה ראשונה; זה כבר לקריאה שנייה ושלישית. אז, נדמה לי שרוב חברי הכנסת – סתם, פשוט יש לנו סדר-יום, אנחנו צריכים להספיק עוד כמה דברים על הדרך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> השתכנענו. חבל שחברים שלך לספסל של קדימה לא ראו לנכון לכבד אותך בזה שהעברת חוק שהממשלה תומכת בו. הוא חוק כל כך חשוב, כמו שאתה מציג אותו היום, והם לא נמצאים כאן אפילו כדי להצדיע לך בנושא הזה. אבל לא נורא. הקואליציה תעשה את זה במקומם. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול, הלילה עוד צעיר גם במובן שאולי הם עוד יבואו – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה אופטימי. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – וגם במובן שאפשר עוד להמשיך לדבר ולספר. אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה לשעבר, אני בטוח שאם היית מעביר את החוק החשוב הזה, גם לך היה מה לומר עליו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בהחלט. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני באתי להריע לך, לתמוך בך ולתמוך בחוק. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חוק חשוב, ואנחנו שמחים – – – <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> אנחנו מריעים כאן למוסד הביקורת, מריעים לפיקוח הפרלמנטרי. אני חושב שזו היתה הזדמנות להעביר כמה דברים חשובים מבחינת כולנו, כי, גברתי היושבת-ראש, אני יכול להגיד לך – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה עשית את זה בצורה משכנעת ביותר. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – לכולם, שאף פעם אף אחד מאתנו לא יכול לדעת מתי הוא יגיע להיות יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. זה עלול לקרות גם לך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה מאיים עלי? <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> תודה רבה. בכל אופן, אני מודה לכם על התמיכה בחוק. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני בהחלט חושבת שהצעת החוק הזאת חשובה. לראיה, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ולכן אני מבקשת להביא את החוק לקריאה שנייה, ואחריה – לקריאה שלישית. אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד, הוא בעד הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <רונית תירוש (קדימה):> לחצתי וזה לא נלחץ. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> את רואה? מגיעים טיפין טיפין. <רונית תירוש (קדימה):> מה "טיפין טיפין", הייתי פה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> היא היתה פה עוד קודם. התוצאות: בעד – 8 חברי כנסת, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת יואל חסון, ברשותך, נעבור לקריאה שלישית? <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> כן. <רונית תירוש (קדימה):> תרשמי אותי לקריאה השנייה – – – לשלישית. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני לא אשנה את התוצאה אבל לפרוטוקול אנחנו נציין שחברת הכנסת רונית תירוש היתה ותמכה. הצבעתה לא נקלטה במחשב אבל בהחלט בפרוטוקול. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, נתקבל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תרשמי אותי לחוק – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 44), התשע"א–2011, עברה בקריאה שלישית עם עשרה חברי כנסת בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – – להודות לצוות שלי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודות זה חשוב בהחלט. אנחנו נאפשר לך את זה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה עם – – – <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> שכחתי. גברתי היושבת-ראש, אני מתנצל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה חשוב ביותר, התודות. <יואל חסון (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> לא כל יום מעבירים הצעת חוק חשובה כזו. קודם כול, אני מבקש להודות למבקר המדינה ולצוותו, שיחד פעלנו במשותף על מנת להעביר את הצעת החוק הזאת, ובזכות העבודה המשותפת הזאת העברנו דבר משמעותי. אני מבקש להודות לעורך-הדין גלעד קרן, היועץ המשפטי של הוועדה, ולהראל, המתמחה שלנו מהמחלקה המשפטית גם, על עבודתם הנאמנה בהכנת החומר. אני מבקש להודות גם למנהלת הוועדה, חנה פריידין, שמלווה ומנהלת את הוועדה ביד רמה ובכשרון רב ומסייעת לי ביום-יום. אני רוצה להודות גם לעובדות הוועדה, חנה וריקי, שעוזרות ומפעילות, וכמובן ליוסי טובור ורון מרגלית, עוזרי הפרלמנטריים, שמסייעים לי בעבודתי. תודה רבה לכולם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני רוצה להודות לך על העברת הצעת החוק הזאת וגם לאלה שלא נמצאים בפרונט והם לרוב מאחורי הקלעים. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> ["דברי הכנסת" ה-17, מושב שלישי, חוב' ל"ח, עמ' 18781.] <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. אני מזמינה את חבר הכנסת אברהם מיכאלי להציג את בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 24) (הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשס"ח–2008. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, אני פעם ראשונה נואם מעל הבמה הזאת ואת יושבת בראש הישיבה. לכן, אני מברך אותך שנזכה לראות אותך בישיבות פה הרבה זמן עד שתחליטי להיות שרה, ואז... גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מביא הודעה בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת החליטה בישיבתה ביום א' בכסלו התשע"א, 8 בנובמבר 2010, לבקש מהכנסת להחיל דין רציפות על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 24) (הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשס"ח–2008. הצעת החוק מבקשת להעניק לעובד שמתפטר מעבודתו לאחר שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שלוש שנים רצופות, מענק כספי בהתאם לשנות העבודה שבהן עבד. מענק זה מקביל לפיצויי הפיטורים שזכאי להם עובד שמפוטר על-ידי מעבידו או עובד שמתפטר בנסיבות השונות שבהן רואים אותו כמפוטר, לפי ההוראות הקבועות היום בחוק פיצויי פיטורים, אף כי הזכאות לפיצויי פיטורים קמה כבר בתום שנת עבודה אחת. גברתי היושבת-ראש, מטרת הצעת החוק היא לאפשר לעובד שהתמיד בעבודה שלוש שנים לפחות למצות את יכולותיו בשוק העבודה מבלי שיהיה כבול למקום עבודה בלתי מספק רק בשל הציפייה לפיצויי הפיטורים, ולייתר את הצורך בהתדיינויות הרבות המתקיימות היום לעניין נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד. יצוין כי הצעת החוק עולה בקנה אחד עם צו ההרחבה שחל על המשק כולו ומחייב מעבידים להפריש עבור עובדיהם באופן קבוע סכומים לביטחון פנסיוני, הכוללים, בין השאר, מרכיב עבור חלק מפיצויי הפיטורין שיעמוד לזכות העובד גם במקרה של התפטרות. לכן אני פונה אל חברי חברי הכנסת לאשר את בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולהחיל דין רציפות על הצעת חוק זו. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי על ההודעה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 24) (הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשס"ח–2008. אני רק אציין שבעוד כשבועיים תהיה הצבעה, ולכן מי שמתנגד או מי שמסתייג, עומדים לרשותו שבועיים ימים כדי להגיש את הסתייגויותיו. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/362).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011, של חברי הכנסת אלכס מילר, זבולון אורלב ורונית תירוש – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה, יושב-ראש ועדת החינוך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה רבה על התיקון, חבר הכנסת אורלב. בבקשה, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מציג את הצעת החוק שאושרה על-ידי ועדת החינוך לקריאה ראשונה, הצעת חוק שיזמו אתי חבר הכנסת זבולון אורלב, חברת הכנסת רונית תירוש וחברי כנסת נוספים, ואשר באה ליישר קו עם המצב שבו כאשר ממנים מנהל בית-ספר על-ידי ועדת מכרזים ברשויות המקומיות, מי שנותן אישור סופי בכיתות היסודי זה מנכ"ל משרד החינוך, אבל זה לא קורה כאשר מדובר בתיכונים. קיבלתי כמה פניות מרשויות מסוימות בארץ. הם באו וטענו שיש ניגודי עניינים כאלה ואחרים בין מנהלי בתי-הספר – השימוש בקרבה של מנהל בית-הספר לראש רשות, לחברי מועצת העיר, על ההשפעה שיש לאותו ראש רשות – בגלל שהוא בעצם אחראי למינוי של מנהל – על סדר-היום בבית-הספר. רק אתמול היה לנו דיון על אחד מבתי הספר בפתח-תקווה. מנהלת בית-הספר, שמנהלת שם 23 שנה, נקלעה למצב שהיא לא כל כך מסתדרת עם ראש העיר. אני לא חושב שמנהלי בתי-הספר צריכים להיות פוליטיקאים. הם צריכים לעשות את עבודתם כמחנכים, כמנהלי בתי-ספר, ואני לא חושב שהם צריכים למצוא דרך להסתדר עם ראש עיר כזה או אחר, כי אני חושב שבסופו של דבר העניין הוא חינוכי נטו, וכל מי שמנסה להכניס פוליטיקה לכל העניין הזה עושה נזק לתלמידים, ועושה נזק גם לעיר שלו. היה לנו כאן מקרה – אחד מחברי הכנסת העלה את העניין הזה – ביישוב – נדמה לי, תקנו אותי אם אני טועה – באקה-אל-ע'רביה, שיש שם בית-ספר שבמשך 12 שנה התחלפו 12 מנהלים. כמובן, אפשר להבין מה התוצאה של מבחני הבגרות ומה התוצאה של מבחני המיצ"ב ו"פיזה" וכל מה שיש סביב הנושא הזה באותם בתי-ספר כאשר יש מעורבות של הפוליטיקה בכל מה שקשור למינוי. כך, אני גם חושב שהגיע הזמן שכל המערכת תתנהל בצורה שווה. אם יש העניין הזה בכל מה שקשור לבתי-ספר היסודיים, אז אין שום מניעה שהמנגנון הזה יעבוד בתיכונים. הצעת החוק באה בתיאום עם משרד החינוך. בישיבת ועדת החינוך השתתף מנכ"ל המשרד, וכל אותם הסעיפים ששונו בעקבות התיאומים שלנו עם השלטון המקומי – שגם הם מכירים את הבעיה – באו בהסכמה. יש פה ושם חילוקי דעות על סעיפים נוספים, ואני מאמין שבקריאה השנייה והשלישית נוכל לבוא ולעשות את התיקונים הנדרשים ולעשות סדר בכל מה שקשור למנגנון מינוי מנהל בתיכון. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר, יוזם החוק. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים, ואני אפנה אל דוברים שנרשמו ונמצאים פה באולם. אני אפנה אליך, קודם כול, חבר הכנסת נסים זאב. האם אתה רוצה לשמור על הנוהג שלך ולדבר אחרון, או שאתה תסטה מנוהגך? <נסים זאב (ש"ס):> – – – אני מעל הנוהג. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נרשם גם חבר הכנסת זבולון אורלב, מאלה שנמצאים פה. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, המקרים שחבר הכנסת אלכס מילר הזכיר הם מקרים קיצוניים. אני מסכים אתך שיש חמולות ומאפיה, וראש רשות רוצה אולי לתת עבודה למקורב שלו או לקרוב משפחתו, ואז הוא רוצה להשחיל שם את המנהל, שאין לו הכישורים, ואולי הוא רק ברמה של בקושי מורה בבית-ספר, בכיתה א' וב', אבל צריכים לתת ג'וב לאנשים, כמו שאומרים. זה מקרה קיצון, ואני מסכים אתך שצריך פה בקרה וצריך לעצור את זה, ואולי צריך פה חוק שיגביל את ההפקרות הזאת. אבל אני מסתכל כרגע על המגזר החרדי, וכולנו מכירים את רמת השטח. ישנם מנהלי בתי-ספר – מנהלות בתי-ספר בעיקר – שאם אני הולך לפי דרישות משרד החינוך, יכול להיות שחלקן הגדול צריכות להתפטר, כי הדרישה של משרד החינוך היא, למשל, שיהיה בעל-יסודי לא רק BA, גם MA. ואני יודע במקרה, בבית-הספר שלי, על מנהלת שהיתה שנים מנהלת בפועל, ופתאום בא משרד החינוך ואומר: אני רוצה MA, וגם לא מכרז פנימי – מכרז חיצוני. אתה יודע מה המשמעות? אני רוצה לומר לך מה אני הרגשתי באותו יום שמשרד החינוך עמד על זה ודרש את הדרישות, ובמקרה המנהלת הזאת עמדה בדרישות של משרד החינוך – אלכס, מאוד חשוב שתשמע אותי, כי זה מקרה שקרה לי באופן אישי, ואני מכיר את המשמעויות ואת הרגישויות שיש כאן. אז היא עמדה, במקרה באותה שנה הוציאה את תעודת ה-MA, אבל שנה קודם לכן היה לה BA, ושנים היא היתה רק עם BA. תגיד לי, מה יקרה במקרה כזה? אני אומר לך מראש – רוב מנהלות בתי-הספר העל-יסודי במגזר הפרטי החרדי, בחינוך העצמאי, אין להן MA, ואם אתה רוצה את האישור של המנהל הכללי, אלה הן הדרישות שלו. האם זה יחול רטרואקטיבית על מנהלות בפועל, על מנהלים בפועל; או שאתה אומר: רק מכאן ולהבא, המנהלים החדשים? הקריטריונים – – – <רונית תירוש (קדימה):> מכאן צפונה. <נסים זאב (ש"ס):> מכאן – – – <רונית תירוש (קדימה):> צפונה. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה "צפונה"? רק לערבים את מתכוונת? <רונית תירוש (קדימה):> הלאה. קדימה. <נסים זאב (ש"ס):> אני הבנתי שהבעיה היא במגזר הערבי, ושם צריך לעשות סדר, אבל אני אומר לך, גברתי היושבת בראש, שאני רואה את הבעיה גם במגזר החרדי. אגב, אנחנו יודעים שיש מגבלה של התעודות של ה-BA, שרוב המסיימות אחרי שהן מסיימות את לימודיהן ומקבלות תעודת בכיר, יש להן אקוויוולנט ל-BA, ומשרד החינוך לא מסתפק בזה. בעצם נמצא את עצמנו שהמלך עירום, ואני לא רוצה שנגיע למצב הזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב, ואנחנו נעבור לחבר הכנסת זבולון אורלב, גם אחד מיוזמי הצעת חוק. אם יש לך תשובות, בבקשה. אם לא, יש פה נושא שאולי ראוי לדון בו בוועדה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. בבקשה, חבר הכנסת, לרשותך שלוש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את היוזם הראשי של החוק, את חבר הכנסת אלכס מילר, היושב-ראש של ועדת החינוך, התרבות והספורט. אומנם הצעת החוק כפי שהיא מובאת לקריאה ראשונה שונה באופן יסודי מהצעת החוק המקורית, אבל בתבונתו ובחוכמתו הוא ידע לקבל את העצות, גם של חברי הוועדה וגם של משרד החינוך, ולפנינו הצעת חוק ראויה ביותר. עד החוק הזה המנכ"ל צריך לאשר מינוי של כל מנהל במערכת החינוך הרשמית. ומעתה, אותו נוהג שמחייב את המנהל הכללי לאשר מנהל בחינוך הרשמי – הוא יצטרך לאשר גם את המינויים בחינוך המוכר שאינו רשמי – בעל-יסודי, אני מדגיש, מכיתה ז' עד כיתה י"ב. זה לא כולל את בתי-הספר שנמצאים תחת ההגדרה של בתי-ספר תרבותיים ייחודיים. את זה ביררנו היום עם הלשכה המשפטית, וזה חלק מהתשובה לחבר הכנסת נסים זאב, אבל גם היום – החוק הזה לא משנה את הדרישות שקיימות גם היום. אם מישהו מצא את מפלטו, אז יש לו בעיה, בהחלט, ונדבר על הדבר הזה. החוק הוא כמובן מעתה ואילך, כמו שאמרה נכון בקריאת ביניים חברת הכנסת רונית תירוש. הוא אף פעם לא חוק רטרואקטיבי. ההדגשה החשובה היא שבשונה מההצעה המקורית, החוק לא חל רק על בתי-ספר עירוניים ברשויות המקומיות, אלא הוא יחול על כל הבעלויות ללא יוצא דופן. הערה נוספת שמצאנו בשולי החוק ונביא לקריאה השנייה והשלישית זה שהתברר שבחלק מן הרשויות המקומיות, בעיריות, אין חובה לשבץ את נציג משרד החינוך בוועדת המכרזים. במועצות המקומיות והאזוריות יש חובה, בפקודת העיריות, ואילו בעיריות כנראה שכחו וזו לקונה. לא רצינו לקבל החלטה, כי השלטון המקומי לא היה, אבל אנחנו מעירים את הדבר הזה וחשוב לומר את זה – כדי שלא תהיה טענה של נושא חדש – שמתכוונים לטפל בלקונה הזאת לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אין ספק, ראוי מאוד לתמוך בחוק הזה פה אחד, כי הוא מבטיח שמנהלי בתי-הספר, שהם האנשים המרכזיים ביותר ברמת השדה, יהיו אנשים ראויים, שכל השיקולים הזרים לא קיימים לגביהם, יש רק שיקולים ענייניים, ואישור המנכ"ל מבטיח את המינוי הטוב ביותר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, ואחד היוזמים של החוק, יחד עם חבר הכנסת אלכס מילר. חברת הכנסת רונית תירוש תעלה גם היא ותישא דברים. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <רונית תירוש (קדימה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אקצר בדברי, אבל רציתי רק באמת להרגיע את חבר הכנסת נסים זאב. רמת ההשכלה והתעודות שקיימות במגזר החרדי ידועות למשרד החינוך. אני חושבת שאתה, כמו כל איש מקצוע במשרד החינוך, צריך לשאוף לכך שהמנהל, שהוא באמת המוקד והאדם שעל פיו יישק דבר בבית-ספר – אתה יודע, מנהל טוב עם מורים פחות טובים עדיין מפעיל בית-ספר טוב. מנהל גרוע עם מורים מצוינים לא יכול להפעיל בית-ספר באופן ראוי. הוא האדם הכי מרכזי, וצריך להיות לכם אותו אינטרס. הנהלת משרד החינוך לא תיצור מצב של לשפוך את התינוק עם המים, אם היא מודעת – והיא מודעת – למצוקה הקיימת בהכשרות כאלה ואחרות במגזרים שונים, ובהם המגזר החרדי. ולכן, אני חושבת שברגע שזה נתון לאישורו של המנכ"ל, והוא יודע בדיוק באיזה מגזר הוא מתעסק – או עוסק – ומה המצאי שם, הוא בהחלט יכול להביא את שיקול דעתו בהתאם, ולהתפשר במקרים שאין לו ברירה. זה לא חוק יבש, וטוב שהמנהל הכללי הוא שיהיה החותמת האחרונה של ועדה – במגזר הפרטי, העירוני או הרשמי, כמובן. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש, גם היא מיוזמי החוק. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע, חברים, חברים. לפני שתתפזרו אנחנו רק נקרא את תוצאות ההצבעה: בעד – שבעה חברי כנסת, נגד – אפס, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 8) (אישור להעסקת מנהל בבית-ספר על-יסודי), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תוחזר לוועדת החינוך, התרבות והספורט, וזו תכין אותה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/363).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כעת אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011, של חברת הכנסת רונית תירוש – קריאה ראשונה. היא גם תציע ותציג את הצעת החוק. בבקשה, חברת הכנסת רונית תירוש. <רונית תירוש (קדימה):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בהחלט רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה – ועדת הכלכלה במקרה הזה – חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן על כך שהוא באמת הביא את הנושא לדיון, לאחר שהצעת החוק הזאת התעכבה במשך חודשים ארוכים; סתם מתוך סחבת, יש לציין. ההצעה הזאת היא חשובה מאוד. היא הובאה לשולחני כהצעה של הורים שכולים ששכלו את ילדיהם בתאונות דרכים שקרו כתוצאה מכך שהילד עבר לפני רכב ההסעה, שבדרך כלל הוא רכב גבוה יותר. לנהג לא היה שדה ראייה מלא, הוא לא יכול היה לראות ילד בכיתה א' או ב' עובר וחוצה לפני הרכב – דבר שכשלעצמו הוא לא נכון ואסור לעשות זאת, אבל קורה שילדים עושים זאת – והנהג המשיך בנסיעתו ופגע בילד או בילדה, וכך מצאו את מותם כמה ילדים. אני חושבת שעל-ידי התקנת מראות בקדמת הרכב – אלה לא מראות צד בדיוק. זה משהו שהוא בקדמת הרכב, שמאפשר שדה ראייה מלא לנהג – תאונות כאלה יכולות להימנע, וכל הצלה של נפש בישראל, כאילו הצלנו עולם ומלואו. לכן, אני מודה לכל מי שסייע לקדם את ההצעה הזאת, ואני אשמח, כמובן, על הצבעה בהתאם. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בהחלט. אני באמת רוצה לברך אותך על היוזמה בנושא הזה, שיכולה להביא להצלת חייהם של ילדים, וטובה שעה אחת קודם. אני מקווה שההכנה לקריאה שנייה ושלישית תיעשה מהר יותר ממה שציינת קודם, כי לכולנו יש אינטרס זהה. ונעבור לעניין בשגרה וחלק מסדר-היום, ככה built in בכל חוק – לרשימת הדוברים: חבר הכנסת נסים זאב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נסים רוצה להגדיר את גודל המראה. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אין מי שידבר, וזו הצעת חוק של הכנסת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה צודק. <רונית תירוש (קדימה):> האחריות – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר: אין אף אחד כמעט בכנסת, וזאת הצעת חוק שצריכה לקבל את אישורה של הכנסת, וצריכים לקיים דיון מינימלי, אבל לפחות דברי ברכה. גם זה חלק מהדיון. אז אני מברך על הצעת החוק ואת המציעה, תירוש, שבאמת עושה עבודה נפלאה בכלל בחקיקה בכנסת. עכשיו אני רוצה לומר – אנחנו מכירים מקרים מאוד קשים, ביותר, שנהג אוטובוס גרר פעם תלמיד 50 מטר בגלל שהדלת האחורית נסגרה על הילקוט, והוא לא הבחין. הראי שהיה לרשותו, בכל זאת, לא סיפק את שדה הראייה שלו; מקרים שכפי שציינה חברת הכנסת תירוש, שילדים, בגלל גובהם הנמוך – בכל זאת, מדובר בילדי גן ובכיתות א'-ב' – חולפים ליד האוטובוס, לא רואים אותם, אין אפשרות לראות אותם. אגב, בארצות-הברית אין דבר כזה בכלל אוטובוסים, ולאו דווקא להסעת תלמידים, שאין ראי קדמי. אין דבר כזה. אני אומר שזה צריך לחול בכלל, על כלל האוטובוסים, ולאו דווקא על הסעת התלמידים. כשאוטובוס נוסע, הוא לוקח גם ילדים, ולפעמים הוא לוקח רק ילדים, אם זו הסעה מיוחדת או טיול מיוחד, או טיול מאורגן של "אגד" – זה לא משנה. לכן, אני חושב שזה צריך לחול באופן כללי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מתארת לעצמי שאם היית מציע לעשות את זה בכל האוטובוסים, לא היינו מגיעים היום לקריאה ראשונה, אלא בעוד כמה שנים. אז צריך להתחיל את זה, והנה, יש לך אתגר – להרחיב את זה אחרי שזה יעבור. <נסים זאב (ש"ס):> אבל בגלל שזה יעבור לקריאה שנייה ושלישית, בהסתייגות עושים את זה. אני מבקש לרשום את זה כהסתייגות שלי. אם חברת הכנסת תירוש תזכור – וגם חרבונה זכור לטוב – תזכרי אותי בוועדה שבה תלווי את החוק הזה, אז תכתבי שההסתייגות שלי היא שזה יחול גם על כלל האוטובוסים, ואני אודה לך. אני לא יודע אם אני אהיה בדיוק בדיון הזה, כי זה בוועדת הכלכלה, ואני אולי לא אהיה, אבל בגלל שזאת הצעת חוק שלך, אני מבקש לרשום את זה כהסתייגות שלי, ולקראת קריאה שנייה ושלישית – אני רוצה לראות – אולי חברי הכנסת פה יתמכו בהצעה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמן. אמן וזה יצלח. אנחנו נעבור להצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> לא משעמם לך. אני כל הזמן מוסיף לך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בהחלט, בהחלט. אני רוצה להגיד לך שאני ממש סומכת את ידי שזה יהיה בכל האוטובוסים. הלוואי שהוועדה תצליח להכניס את זה וזה יגיע גם לקריאה שנייה ושלישית. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – זה חוק תקציבי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011, של חברת הכנסת רונית תירוש. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תוצאות ההצבעה: בעד – 4, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101) (התקנת מראות קדמיות ברכב להסעת תלמידים), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת הכלכלה להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א בשבט התשע"א, 26 בינואר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:11.