דברי הכנסת

דברי הכנסת מג / מושב שלישי / ישיבה רע"ד / כ"ו בתשרי התשע"ב / 24 באוקטובר 2011 / 43 חוברת מ"ג ישיבה רע"ד כנס מיוחד הישיבה המאתיים-ושבעים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ו בתשרי התשע"ב (24 באוקטובר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים הצעות לסדר-היום 3 ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית 3 רוני בר-און (קדימה): 4 שאול מופז (קדימה): 12 הצעות לסדר-היום 16 כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 16 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 16 רונית תירוש (קדימה): 23 הצעות לסדר-היום 30 ממשלת נתניהו בין החלטת הקוורטט לדוח-טרכטנברג 30 זהבה גלאון (מרצ): 30 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 38 הצעות לסדר-היום 48 דוח-טרכטנברג וההתעלמות ממצוקות האוכלוסייה הערבית 48 גאלב מג'אדלה (העבודה): 49 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 58 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 68 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 68 הצעות לסדר-היום 68 ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית; 69 כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 69 ממשלת נתניהו בין החלטת הקוורטט לדוח-טרכטנברג; 69 דוח-טרכטנברג וההתעלמות ממצוקות האוכלוסייה הערבית 69 השר מיכאל איתן: 69 זאב אלקין (הליכוד): 92 עפו אגבאריה (חד"ש): 96 דב חנין (חד"ש): 97 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 98 <הצעות לסדר-היום> <ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית> <היו"ר ראובן ריבלין:> באין ממשלה – חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ו בתשרי התשע"ב, 24 בחודש אוקטובר 2011, למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבת כנסת מיוחדת אשר מתכנסת על-פי בקשת 50 חברי כנסת לקיים דיונים בנושאים שונים בפגרה. בשבוע הבא אנחנו כמובן נפתח את המושב השלישי של כנסת ישראל, הכנסת התשע-עשרה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרביעי כבר, נכון, היה לנו מושב קצר – המושב הרביעי של הכנסת השמונה-עשרה, ועד אז אנחנו נקיים את הישיבה הזאת כישיבה שלא מן המניין במסגרת הפגרה. השר איתן, אשר הממשלה ביקשה שהוא ישיב על ההצעות לסדר-היום, בדרכו הנה, ולכן אנחנו נאפשר כמובן לחבר הראשון מטעם סיעת קדימה, חבר הכנסת בר-און, אם הוא רוצה, לעלות כבר לדבר. הזמן יתחיל להיות מחושב מאותו רגע – הנה, השר נמצא, השר הגיע. קיבלנו הודעה שהוא גם ישיב. כבוד השר איתן, רציתי רק לשאול אותך שאלה. יש פה שני נושאים: אחד הנושא החברתי-כלכלי, ואחד הנושא המדיני-ביטחוני. נאמר לי שהשר ארדן ישיב על כולם יחד. אני חושב שמבחינת כבודה של הממשלה וכבוד הכנסת, אנחנו נפצל את הנושאים לנושאים כפי שהם מופיעים – – – <השר מיכאל איתן:> כידוע לך, אני רק בורג קטנטן בממשלה. אם הייתי בורג יותר גדול, השאלה בכלל לא היתה עולה על הפרק. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, כאן אתה מייצג את הממשלה. פה ברגע זה אתה מייצג את הממשלה ותשובתך היא תשובת הממשלה. תשובתך היא תשובת הממשלה. לכן, אנחנו נקבע כך – ההצעות לסדר-היום בנושאים: ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית ודוח-טרכטנברג – חברת הכנסת גלאון, את תצטרכי להחליט אם את רוצה לדבר על טרכטנברג או על הנושא הכלכלי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – דוח-טרכטנברג, של חברי הכנסת גאלב מג'אדלה וג'מאל זחאלקה, גם יהיה ראשוני, והשר איתן ישיב עליהם. אחר כך נעבור לנושא המדיני. תבחרי איפה את רוצה להשתתף. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה להתחיל במדיני, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, אין בעיה. אני מזמין את חבר הכנסת רוני בר-און להיות ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת שאול מופז. הם מבקשים להעלות כהצעה לסדר-היום את הנושא: ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית – הצעות לסדר-היום מס' 6275 ו-6279 . בבקשה, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול חגג ראש הממשלה יום הולדת. גם אנחנו מכאן מצרפים ברכה לשנים ארוכות בבריאות טובה. אני באמת לא רוצה להיות משבית שמחות, אבל, ראש הממשלה, אני רוצה לבשר לך שנגמרו החגים ונגמרו החגיגות. נגמרה החגיגה של הנאום שלך באו"ם, שסיכל את מעט הסיכויים שהיו להסדר עם הפלסטינים, ונראה שנגמרה החגיגה גם סביב שחרורו של גלעד שליט, ועכשיו צריך לחזור לעבודה, אדוני ראש הממשלה, כי שום דבר מכל החגיגות האלה לא יפתור אפילו בעיית דיור אחת ולא יקל אפילו מצוקה חברתית אחת ולא יעזור כהוא-זה בקריסה המתמשכת של מעמד הביניים או בקריסה הטוטלית של מערך הרפואה הציבורית. <אופיר אקוניס (הליכוד):> או בקריסה של קדימה. אתה יכול לדבר על זה אם אתה רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. קריאת ביניים, אבל קריאת ביניים, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, היא קריאת ביניים. אתה רוצה לנאום אז תגיש לי בקשה, אולי אני אפסיק את הנואם, אאפשר לך לעלות בתוקף תפקידך – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> מאה אחוז. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כממלא-מקום – הקואליציה. לא להפריע. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, אתה זוכר את המחאה החברתית? אתה זוכר את "העם דורש צדק חברתי"? אתה זוכר את טרכטנברג? אם אתה זוכר, מה טוב. נראה לי שאתה אוהב לשכוח. אתה נסחף באופוריה של מצגי השווא שלך ושל חבריך. אני מבטיח לך מכאן שאנחנו לא נניח לך לשכוח. אנחנו נהיה פה כדי להזכיר לך וכדי להציק לך, ואם נצטרך, גם נמרר את חייך בעניין הכואב הזה, כי מוטב שאנחנו נמרר את חייך מאשר שהממשלה תמרר את חייו של חלק ניכר מן העם הזה. בוועדת-טרכטנברג, צריך לומר, נעשתה עבודה שהיא רחוקה מלהיות שלמה. היא בוודאי לא מלאה; היא מאוד מאוד מאוד לא מספקת. אומרים לי – אורי, אני שומע את השיחה שלך אתו; אתה מעניין אותי, בן-השיח שלך קצת פחות – אז אני מסתקרן לשמוע מה אתה אומר. תן לו לדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, יש רגישות רבה בין חברי כנסת המקפידים על כך שלא יפריעו להם, ואני מבקש באמת לא להפריע. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אופיר בא עם אנרגיות – – – <רוני בר-און (קדימה):> אומרים שהממשלה הגבילה את ועדת-טרכטנברג. אם כן, אם לאו, העבודה לא שלמה, ואנחנו נהיה כאן, כפי שהבטחתי, כדי לגרום לך, אדוני ראש הממשלה, ולממשלה, להשלים את המלאכה. בצד הפיסקלי, אדוני ראש הממשלה, אתה ושר האוצר שלך תצטרכו להיפרד מהפארסה הזאת של התקציב הדו-שנתי. הרי הזהרנו אתכם, אמרנו לכם. הנה חלף, אדוני היושב-ראש, פחות מרבעון מתקופת התקציב הדו-שנתי שמשתרע על השנים 2011–2012 – פחות מרבעון, וכבר התקציב הזה לא רלוונטי ולא אקטואלי, וכל הנחות היסוד שהונחו בו שוב אינן רלוונטיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו בנובמבר. <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו אחרי רבעון מתקציב דו-שנתי. הרבעון של התקציב הדו-שנתי הסתיים ביוני 2011, כי התקציב הוא ל-2011–2012. זה המתמטיקה שאני למדתי בימים שלא גירשו אותי מבית-הספר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לימדו אותך טוב בבית-ספר, אבל אנחנו נמצאים בנובמבר, זאת אומרת – – – <רוני בר-און (קדימה):> אני אומר שהנתונים – והתקציב קרס ביוני 2011, כי כל הנתונים המקרו-כלכליים, הפוליטיים, הגיאו-פוליטיים – הכול היה באוויר כעורבא פרח. הזהרנו את שר האוצר, הזהרנו את ראש הממשלה, הנה זה קרה. זה כבר קרה פעם אחת, וראש הממשלה הזה, שהיה שר אוצר ב-2003, בעקבות הקריסה של תקציב 2002 נאלץ לחתוך בבשר החי ולענות את עם ישראל במשך שנים רבות בקיצוצים הנוראיים של 2003. אז אתם, ראש הממשלה, תביאו תקציב חדש. כן, אני מזהיר, אתם לא תפרצו את מסגרות התקציב, כי השותפים שלכם יהיו הראשונים לשדוד אתכם, אבל אתם תביאו תקציב חדש ואתם תשנו את סדרי העדיפויות בתקציב באותן מסגרות קיימות. אתה תגדיל את ההוצאה הציבורית לשירותים החברתיים והאזרחיים, גם על חשבון הביטחון וגם על חשבון הכספים הקואליציוניים והכספים הנוספים שאתם מבזבזים בלי הכרה, ואתם תיאלצו לקבוע בתקציב שגודל ההוצאה האזרחית יגדל ביחס לתוצר. אנחנו לא נרפה מכם בעניין הזה. ואתה, אדוני ראש הממשלה, תשנה את מדיניות המיסוי המופקרת שלך: אתה תשנה את התמהיל המופרע הזה שבין מס ישיר למס עקיף; אתה תבטל את המע"מ על המים, כי לא תהיה לך ברירה, ואתה תבחן את עניין הפחתת המע"מ וקיום מע"מ דיפרנציאלי, ואתה תפחית את הבלו הרבה מעבר למה שטרכטנברג הציע לך, ואתה תצבע את הבלו, אדוני ראש הממשלה, כדי שאפשר יהיה לממן בכסף של הבלו את התשתיות ואת סבסוד התחבורה הציבורית, כדי שהכסף שחברי ואני וילדי וילדיך משלמים עבור הבלו יחזור אליהם באותו מקום שבו צריכים להיות הכספים האלה. ואתה תבחן ותשנה את מדיניות הזיכוי גם לגברים וגם לנשים במס ההכנסה שהם משלמים, במיוחד כשמדובר בהורים לילדים עד בני שלוש, כדי שההכנסה הפנויה למשפחה, לטובת טיפול בילדים, תגדל, ותגדל בלי להגדיל את הפער בין גברים עובדים לנשים עובדות. ואתה תגדיל, אדוני ראש הממשלה, את מס ההכנסה השלילי לאמהות עובדות, ותגדיל את המענקים, ותרחיב בעניין הזה את הממדים הגיאוגרפיים ואת הפיזור, ותייעל את החלוקה של הכסף הזה, כי היום סידרתם את זה ככה שפחות מ-45% מהזכאים יכולים למצות את מס הכנסה שלילי. ובדיור, אדוני ראש הממשלה, תבטל את החוק הספקטקולרי, הריק-מתוכן שלך, את חוק הווד"לים, חוק אסוני. אתה תחזק את מערך התכנון באמצעות תוספת של כוח-אדם ועזרים טכנולוגיים, ואתה תעשה כמו שאני עשיתי כשהייתי שר הפנים – תרחיב את הסמכויות של הרשויות המקומיות גם בתחום התכנון וגם בתחום הדיור, כי אין ברירה אחרת ואין מוצא אחר. ואתה תעגן את הזכויות לדיור בר-השגה גם בבעלות וגם בשכירות, אתה תעגן אותן בחקיקה, כדי שהם לא יהיו נתונים לא לגחמה שלך ולא לשותפים ה– – – שלך, שר הפנים ושר השיכון. ואתה תבטל, כמו שאנחנו עשינו, אדוני היושב-ראש, ואתה היית עד לזה, בפעם הראשונה אחרי עשר שנים ביטלנו את ההקפאה של חוק הדיור הציבורי של רן כהן מ-1998, והממשלה הרעה הזאת שוב זרקה אותו ל-2015. ואתה תמשיך באותו מבצע מכר שאנחנו התחלנו, ותשתמש ברווחים, ותוסיף גם כסף ממשלתי, תעשה גם "מצ'ינג" כדי שאפשר יהיה גם לבנות עוד וגם לתחזק את הקיים. ואתה תשנה את שיטת שיווק הקרקעות בהתאם ליעדים הלאומיים. ואת ההכרעה בתנאי הזכאות, את ההכרעה בתנאי הזכאות לדיור הזה, צריך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, להוציא מהדרג הפוליטי. צריך להוציא את זה מהדרג הפוליטי, שתמיד, אבל תמיד, דואג לאותם סקטורים ורק לאותם סקטורים, וכל היתר מוטלים כפגר לצד הדרך. ואתה תקבע – – – <השר מיכאל איתן:> מה יהיה עם – – – <רוני בר-און (קדימה):> תיכף תשמע, רק לא צריך לתת את זה לדרג הפוליטי, כי הדרג הפוליטי רואה רק לבוש שחורים עם כיפה וזקן, סליחה שאני אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדרך כלל המומחים הם מומחים מטעם, אז אם הם מומחים מטעמנו זה בסדר, אבל אם הם מומחים מטעם מישהו אחר זה יהיה מסוכן. <רוני בר-און (קדימה):> ואתה תקבע – הנה אני בא לשאלה שלך, השר איתן. ואתה תקבע, אדוני ראש הממשלה, את מיצוי כושר ההשתכרות – לא את כושר ההשתכרות, את מיצוי כושר ההשתכרות – כקריטריון לזכאות, כי קריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות מעודד יציאה לעבודה ומתגמל אזרחות שהיא יצרנית ותורמת, גם בסקטורים שלא מוכנים להשתתף במקום הזה. ואתה תגדיל, אדוני ראש הממשלה, את תקציבי הסיוע למשכנתאות במשרד הבינוי והשיכון, ואתה תיתן אותן בריבית שתהיה 50% מריבית השוק הממוצעת על משכנתאות, והסיוע יהיה אוניברסלי לרוכשי דירה ראשונה. ואתה גם תגדיל את התקציב לסיוע בשכר דירה של משרד הבינוי והשיכון, ותרחיב את הסיוע לאוכלוסיות הנוספות על אלה שקיימות היום, והיום קיימות, למרבה הצער, אוכלוסייה, אוכלוסייה וחצי, אם תרצו בלחץ – שתיים. ובחינוך, אדוני ראש הממשלה, בחינוך אתה תלך לחינוך חינם מסוג מוגדר שיוסכם, ולא קל יהיה להגדיר אותו, החל מתום חופשת הלידה של האם היולדת. ולא נסתפק רק בזה שתשחרר מההקפאה את החינוך מגיל שלוש, לפי ההצעה של טרכטנברג. אני יודע, מי כמוני יודע כמה זה יקר, אבל התנאי של מיצוי כושר ההשתכרות, השר איתן, של משק-בית, של יחידת משק-בית, ייטיב במקרה הזה עם משפחות עובדות שמביאות ילדים ולא רק עם משפחות שמביאות ילדים אבל לעומת זאת לא רוצות לעבוד. ואתה תלך, אדוני ראש הממשלה, לתקצוב דיפרנציאלי, שיבסס את ההעדפה המתקנת לתלמיד בפריפריה, בפריפריה הגיאוגרפית ובפריפריה החברתית, ולא נסתפק במה שהציע לך טרכטנברג, תשלום פרוגרסיבי להורים. אתה תצבע את הצבע של הכסף הזה במשרד החינוך, תצבע אותו כדי שנדע שהוא הולך רק לשם. הכסף ילך ישירות למוסד, ואתה ואנחנו נקים מערך, גם של בקרה וגם של דיווח, ליישום ההקצאה הזאת. ואתה תרחיב את מערך הפיקוח על לימודי הליבה, אנחנו לא ניתן לך להתחמק מהעניין הזה. לימודי הליבה במוסדות החינוך היסודיים, כן, גם בישיבות הקטנות, ותחייב את כל התלמידים ביסודי, גם במגזר החרדי, במבחני המיצ"ב, ותלמד לימודי יסוד, שהם מכשירי תעסוקה, בהתאם לגודל התקציב. אם תרצה, אתה אוהב את הביטויים האלה: כעומק הליבה גודל התקציב. ותלך עם הססמה הזאת: כעומק הליבה גודל התקציב. ואתה תבטל את התמיכה לכוללים בגין תלמידי חוץ-לארץ, ותגביר את הפיקוח על התמיכות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, כבקשתך. <רוני בר-און (קדימה):> כן, אני באמת בשתי דקות אסיים. ותרחיב את מספר התלמידים במערכות של החינוך הטכנולוגי, ותפעל ותפעיל מערך יום לימודים ארוך ותחיל את חוק הארוחה היומית לתלמיד. בבריאות אתה תיאלץ, ותוסיף מיטות ומכשור רפואי בכל הארץ, בדגש על הפריפריה, עד לרמה הממוצעת של ה-OECD, ותקיים מנגנון של עדכון מקורות בסל הבריאות, שלא כל שר בריאות או סגן שר בריאות ייקח איזה "קניפל" קטן; אחרי שעושים תקציב בריאות של 450 מיליון שקל לשלוש שנים, באים ולוקחים לצרכים של אוכלוסיות ספציפיות. ואתה תגדיל את שיעור המשתתפים בשוק העבודה, ותטפל בעניין העובדים הזרים, ותבחן את העלאת שכר המינימום וקצבאות הנכות. עכשיו, יש לי הצעה אליך, אדוני ראש הממשלה, הצעה ואזהרה: אל תלך שולל אחרי אור הזרקורים שמאיר עליך באור נגוהות היום. אל תקשיב לעדת החנפים הזאת, שמחמיאים לך גם אצלך מהבית, בהם אנשים בעלי סגמנטים כהניסטיים מובהקים שפתאום נהיו איזה רודפי שלום ושחרורים ופיוס, ומתפייטים עליך. כן, גם מבתים אחרים, כולל גם מהבית שלי. אל תקשיב לחנופה הזאת. יכול להיות שגם יעלו פה היום וינאמו נאומים על המנהיגות שלך ועל העזוז והגבורה שלך, אבל אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, אני יודע ואתה יודע שזה אותו הסדר, אלה שמתחנפים אליך היום ואלה שמוחאים לך כפיים היום, חלילה וחס, כשהדברים יתחילו להשתבש, באותו סדר הם ירוצו וידרשו להתיז את ראשך, באותו סדר. אני יודע את זה ואתה יודע את זה. איך אני יודע את זה? הייתי שם על יד ראש הממשלה אולמרט כשכולם שיבחו אותו, איזה מלחמה, וכמה זה נכון, וכמה אף ראש ממשלה לא עשה את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להרחיב על העניין הזה עוד דקות רבות, אבל הזמן תם. <רוני בר-און (קדימה):> אני מסיים, סיימתי, זה משפט אחרון. שם הייתי, ראיתי איך כולם התחנפו וסיפרו, שיבחו והיללו, וכולם אחר כך באו ויידו אבנים. גם אתה יודע את זה, מאותו המקום, גם אתה היית שם. פה עמדת ושיבחת אותו, ואיך שהדברים התחילו להשתבש היית הראשון שהתנפל עליו. תיזהר מזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-און – עמד בלוח הזמנים על-פי בקשתו. אני מזמין את חבר הכנסת שאול מופז לבוא ולומר את דבריו. <השר מיכאל איתן:> זה היה החלק המדיני? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה היה החלק הכלכלי, הוא דווקא נגע ברוב נאומו בנושאים כלכליים חברתיים. אני מזמין את חבר הכנסת מופז, כי הוא שותף להצעה הזאת. אם אכן ידבר חבר הכנסת מופז על הנושא המדיני, אתה תשיב פעם אחת לכולם יחד, זה הכול. אם הם לא מקיימים את הדבר, אין בעיה. נרצה את כל הטענות, ואדוני ישיב פעם אחת, כי הדברים מעורבים. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. בבקשה, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא – – – <השר מיכאל איתן:> – – – <קריאה:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו מתנצלים בפניך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש, אדוני השר, אדוני השר. אני לא יכול להעיר לחברי קדימה, שהרי הם מקפידים מאוד שלא יפריעו להם, אבל אתה לא יכול להפריע לחבר הכנסת מופז. אם הם רוצים להפריע זה עניינם. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לברך את הכנסת ואת חבריה בברכת שנה טובה ומושב טוב, פורה ומועיל, מושב שבו נזכור כולנו מהי מהות השליחות של הבית הזה ומהי תכלית שהותנו כאן. כולנו, אדוני היושב-ראש, מכירים את המושג המאוד-ישראלי "אחרי החגים". החגים שבאו עלינו לטובה הסתיימו והמשימות, המטרות והיעדים הלאומיים שוב מונחים לפתחנו על מנת שהבית הזה יחליט ויעשה את מה שנכון, ראוי ורצוי לחברה הישראלית. כנסת נכבדה, ראשית, אני מבקש מכאן לברך את הממשלה והעומד בראשה על ההחלטה לקבל את העסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. אני מזכיר, לבל ישלה איש את עצמו – מדובר בעסקה קשה, כואבת, עתירת סיכונים, חריגה באופיה ובמהותה. העסקה הזאת קובעת תקדים מסוכן לא רק בכמות המשוחררים, אלא גם במסוכנותם, בשיוכם ובתקדים שהיא מייצרת, בעיקר לגבי משוחררים אזרחי ישראל. יחד עם זאת תמכתי בעסקה, הן תחת הממשלה הקודמת והן כאשר הצביעה עליה מליאת הממשלה הנוכחית. באין דרך אחרת לשחרורו של גלעד שליט, זאת היתה ההחלטה הנכונה בנסיבות הקיימות. אל מול המתנגדים לעסקה אני מאמין שאין מחווה יותר אנושית מילד שחוזר הביתה אל אמו, אל עמו ואל מולדתו. אין דבר אחראי יותר מהחזרת חייל הביתה לארצו. זהו מהלך שחידש וחיזק את האחדות בעם וחידד את הסולידריות החברתית, שמהווה נדבך מרכזי בחוסן הלאומי שלנו. לכן, למרות הסכנות ולמרות ביקורות כאלה ואחרות, אני מאמין שנעשה הדבר הנכון בנסיבות הקיימות. בראשית דברי אני מבקש להדגיש כמה אמיתות יסוד שמחייבות התייחסות והיערכות של הממשלה ושל גורמי הביטחון. עלינו להכיר בעובדה שבהיעדר אלטרנטיבה מבצעית לשחרור חטופים, המחיר המדיני, המחיר האנושי ומחיר אובדן ההרתעה הוא גדול. עלינו לבחון – וכך בכוונת ועדת החוץ והביטחון לעשות – ראשית, מדוע לא נוצרו התנאים ליצירת אלטרנטיבה מבצעית ראויה לשחרורו של גלעד שליט ומדוע לא היה לנו המודיעין הנדרש. שנית, שחרור מרצחים מארגוני הטרור חושף סכנה ברורה ומיידית הנובעת מהחזרתם של חלק מהמשוחררים למעגל פעיל בקרב ארגוני החבלה. ישראל חייבת להציג ולממש בעת הצורך מדיניות ברורה ולפעול באמצעותה. כל מי מהמשוחררים שישוב למעגל הטרור דינו סיכול ממוקד, בבחינת היה "פצצה מתקתקת". <רוני בר-און (קדימה):> או עסקה. <שאול מופז (קדימה):> צריך לשלול הלכה למעשה את האפשרות של היווצרות דלת מסתובבת של משוחררי עסקת שליט. ישראל יודעת להתמודד עם זה; ישראל יודעת לפעול מול הגרועים שבמחבלים. נוסף על כך, ישראל חייבת לאמץ מדיניות מבצעית יזומה להתמודד עם מצבי חטיפה עתידיים. ישראל חייבת להסיר את חסינותם של כל מי שהיו שותפים למעשה או לניסיון החטיפה, בין שהיו אלה המבצעים עצמם, שולחיהם, מעניקי החסות להם או מעצבי דעת הקהל התומכים בהם. בעניין זה לא תהיה הבדלה בין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי. המחיר העתידי שישלמו מי שתמכו או עודדו חטיפת חייל צריך להיות כבד מנשוא בקרב ארגוני הטרור. אני מתנגד לכל ניסיון שייעשה בבית הזה לחוקק חוקים שיגבילו את שיקול הדעת של הדרג המדיני, ובראשו את שיקול דעתו של ראש הממשלה, בסוגיות של דיני נפשות מן הסוג שליווה את הדילמה בשאלת שחרורו של גלעד שליט. אי-אפשר לנבא את המצבים, השיקולים והאפשרויות. יש רגעים שבהם הקברניט הנבחר זכאי להפעיל שיקול דעת ולהביא את שיקול דעתו להחלטת הממשלה. הציבור ישפוט את מעשיו ביום פקודה, אבל צריך לשמר את הגמישות וכושר ההחלטה בידי הקברניט. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו כבר אחרי החגים, אחרי הנאומים, הזדמנויות הצילום וראיונות החג החגיגיים. כבר אי-אפשר לדחות את ההתמודדות עם שאלות קיומיות וחשובות לעתיד החיים כאן ולאיכות החיים בארץ הזאת. הזמן אזל. גם זמן הפציעות נגמר. הגיעה העת להתמודד. המערכת הרפואית קורסת, וזעקת המתמחים מהדהדת במשרדו האטום של ראש הממשלה ושר הבריאות מזה חודשים ארוכים. המשבר המיותר הזה מחכה לפתרון, למעורבות, לאכפתיות מהשר הישיר הממונה על המערכת הזאת, הלוא הוא ראש הממשלה. די לנו מנוכחות נפקדת של ראש הממשלה בכל הסוגיות הרבות הממתינות למוצא פיו ולכושר ההכרעה הנדרש ממנו. הארץ זועקת לשינוי יסודי של המדיניות הכלכלית-חברתית מבית-מדרשו של הניאו-קפיטליסט נתניהו. הכלכלה הזאת, שרמסה את החלשים ומאיימת להכחיד את מעמד הביניים, הכלכלה הזאת מאיימת על הלכידות החברתית, ולא די באמירות ריקות מתוכן של ועדות חסרות שיניים. הסכנה של שבר חברתי מוחשית מתמיד. כנסת נכבדה, בכל הכבוד וההערכה לפרופסור מנואל טרכטנברג ולוועדה שבראשה עמד, הרי היא אינה תחליף למדיניות, לתפיסת עולם ולאחריות הדרג המדיני ונבחרי הבית הזה. לא היתה מריחה גדולה יותר בתולדות ועדות ממשלתיות מוועדה זו. ועדת-טרכטנברג הוקמה למראית עין, עם מנדט של מראית עין, סמכויות למראית עין ומסקנות למראית עין. לוועדה לא ניתנו כלים אמיתיים להשפיע. היא פעלה תחת הנחות עבודה שגויות ונאסר עליה להציע אלטרנטיבה תקציבית מהותית ולעסוק בשאלות יסודיות וערכיות, שבלעדיהן אין מדיניות בכלל ומדיניות כלכלית וחברתית בפרט. אני כראש ממשלה לא הייתי מסיר מאחריותי לו הייתי מועל באמון הציבור ולא הייתי גורר רגליים כאשר הר געש אזרחי פורץ כלבה רותחת ברחובות הערים. כראש ממשלה לא הייתי ממנה מתווכים מטעם לדבר עם בני עמי. לא הייתי מסתתר מזעקת הבנות והבנים, ולא הייתי מבזה את רוח השינוי והתקווה במריחה נטולת מחויבויות של מסקנות חלשות וחלקיות פרי עטה של ועדת טיוח. מי שרוצה לראות את האמת מאחורי מחדליה של הממשלה הנוכחית לא צריך להתאמץ. הממשלה ממשיכה לפעול על-פי תקציב מעוות, תקציב דו-שנתי שחוקק כאן בבית הזה לפני למעלה משנה. התקציב המגוחך הזה היה רע בבסיסו, כשל בהתהוותו והוא רחוק מכל סממן קלוש של תקוות מחאת הקיץ האחרון. ממשלה עם יושר אינטלקטואלי בסיסי, ממשלה שאומרת אמת ונוהגת באמת – ממשלה כזאת היתה מחזירה לבית הזה את תקציב 2012 ומציבה תקציב חדש, המשקף את השינויים שעליהם התחייבה. לצערי, זאת ממשלת הונאה, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. במעשיה ובמחדליה הפכה הממשלה הזאת את תקוות הקיץ לחרפת נתניהו. והבושה – זאת נעלמה מזמן כלא היתה. כנסת נכבדה, נציגי הממשלה משמיעים ססמאות נבובות מעל הדוכן הזה כמעט שלוש שנים. יש ועדות לכל נושא, הרכבים לכל סוגיה; רק המנהיגות והדרך אינן. אין היום מנהיג בישראל, ואנחנו מובלים על-ידי מי שאבדה לו הדרך, התבלבל לו הצפון, והוא נע כחסר התמצאות בשטח, מנסה לקושש לעצמו שרידי תקווה ברגעים צנועים של שיכרון חושים. אדוני היושב-ראש, אימת המדינה הדו-לאומית הופכת למציאות חיינו. תהליך בידודה של ישראל משפיע היום על כל מי שיש לו חלק בעולם הגלובלי. בשאלה הקיומית של גבולותיה הריבוניים של ישראל, בעומק תפיסתה הדמוקרטית, במהותה כמדינה יהודית ובעתידה במזרח התיכון, הממשלה הזאת בחרה לגרור רגליים, להימנע מהכרעה, מיוזמה וממעשה. בהיעדר יוזמה מדינית, מסכנת ישראל את עצמאותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לאדוני אני מוסיף שתי דקות. <שאול מופז (קדימה):> עתידנו, גורלנו וביטחוננו שבויים היום ביחסים הקואליציוניים ובפחד המשתק של ראש הממשלה משר החוץ שלו, ליברמן. הדרך היא רעה, ומרחיקה את ישראל מלהיות חלק ממשפחת העמים. הובלתי בחורים אל הלא-נודע; שלחתי חיילים למשימות שמהן חלקם לא שבו ואחרים שבו פגועים לכל חייהם. אין משימה חשובה יותר ממשימת ההסדר המדיני, מקביעת הגבולות, מהיכולת לשלוח את מיטב ילדינו להגן על מה שהוא שלנו. גם לעת מלחמה ועימות חשובה הוודאות שבהסדר. אדוני היושב-ראש, המשימה הזאת מוטלת על כתפינו. ההכרעות הנדרשות לעת הזאת הן הכרעות גורליות שאינן נופלות מההכרעה הגורלית שקיבלו מייסדי האומה בקבלם את ההחלטה על חלוקת הארץ. טובה ההחלטה הזאת ממלחמה מיותרת. חשובה ההחלטה הזאת ללכידות הנדרשת במלחמה צודקת. כנסת נכבדה, אפשר להוביל את ישראל בחזרה אל עצמה. אפשר להחזיר את האמונה בצדקת הדרך; אפשר להחזיר את הערבות ההדדית, הצדק החברתי והכבוד האנושי; אפשר להחזיר את ישראל לעצמה, לערכיה, למוסר היהודי, שהוא נדבך בלתי נפרד מהחזון הציוני; אפשר להיות מה שחלמנו ולכונן כאן בית לאומי שיחזור להיות אור לגויים. זה תלוי בנו. זו שליחותי. זו מטרתי. ואני מקווה שבמושב הזה יימצא כאן האומץ לעשות את מה שנכון לישראל. ההכרעות הנדרשות יחזקו את ישראל, ומתוך הכאב שבבחירה הקשה הניצבת בפנינו תצמח גם תקווה גדולה ועוצמה שאין שנייה לה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת שאול מופז, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר הרצאות הנושאים. השר ישיב מקשה אחת, כי הנושאים הם מעורבים. אני מזמין את חברת הכנסת אברהם-בלילא – הצעות לסדר-היום מס' 6276 ו-6280 בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול אמר ראש הממשלה שאחרי החגים ושחרורו של החייל גלעד שליט ישראל חוזרת לשגרה. כן, חברי חברי הכנסת, ישראל חוזרת לשגרה – שגרה אומללה, שגרה חסרת מעוף ומנהיגות, שגרה רעה לישראל. אדוני היושב-ראש, בקיץ האחרון נשברה השגרה הממכרת והשקרית של ראש הממשלה. בקיץ האחרון הפכה השגרה לזעקה שנשמעת מרחובה של עיר, מכל בית בקרב מעמד הביניים הנחנק, ממחלקות בתי-החולים, מחדרי המרצים והסטודנטים ומחדרי המורים; בקיץ הזה נשברה השגרה והוצבה מראת אמת אל מול זחיחותו וחיוכו של ראש הממשלה. חברי חברי הכנסת, גם הכותרות המשמחות של השבוע החולף לא יעלימו את דפני ליף וחבריה. הן לא יעלימו את המחלקות הקורסות בבתי-החולים, הן לא יעלימו את המקררים הריקים, הן לא יעלימו את הכיתות הדחוסות והן לא יעלימו גם את חשבונות החובה ההולכים ומעמיקים של המעמד הבינוני – זה שמשרת, זה שעובד וזה שמשלם מסים. תמונות יחסי הציבור לא יכסו את הזעם, הן לא יכסו את המצוקה והן לא יכסו את אובדן הערבות ההדדית בחברה שמרחיבה את פעריה. אחרי החגים – כן, כן – הציבור בישראל, כנסת ישראל, אנחנו חוזרים לשגרה. שגרה רעה ומזיקה לישראל. אבל, אדוני היושב-ראש, העם הזה אינו מטומטם, העם הזה יודע להעריך את מה שנכון, העם הזה יודע לבקר את מה שראוי ואת מה שאינו ראוי. העם הזה אינו מטומטם. ועדת-טרכטנברג הוקמה כתרגיל הונאה, אדוני השר, תרגיל הונאה תקשורתי שמטרתו להדחיק מסדר-היום את המחאה החברתית המתעוררת. המהלך הזה נכשל, כי המלצות הוועדה היו ונשארו חסרות תוכן וחסרות היתכנות. העם הזה אינו מטומטם. כולנו שמענו וראינו איך ראש הממשלה מוכר את מסקנות הוועדה לשרים, ואתה היית שם, השר איתן, וגם ראית איך הוא מתחייב. אבל למרות שההמלצות אושרו הן חסרות תוקף, כי כל המלצה תובא לתקצוב ולאישור נפרד של הממשלה. העם הזה אינו מטומטם, כי אם ראש הממשלה דובר אמת ואם כוונותיו טהורות ואם הוא נאמן לתפקידו, למשרדו ולמילתו, הוא צריך להודיע לכנסת ולממשלה על תקצוב אמיתי של ועדת-טרכטנברג. הוא צריך להביא את זה כתיקון מיידי לחוק התקציב 2012, או להביא תקציב חדש, והוא צריך לארגן את השינויים המבניים בחקיקה ייעודית ופרטנית. העם הזה אינו מטומטם כדי להבין שאין די במסקנות טרכטנברג, שהן חסרות, שהן חלקיות ושהן נעדרות הכרעות ערכיות בשאלות יסוד של אופיה של המדינה הזאת. אבל, חברי חברי הכנסת, הדיון היום הוא בין היתר גם דיון על מנהיגות, אדוני היושב-ראש; מנהיגות במשבר. אדוני היושב-ראש, מנהיגות אינה נמדדת בחיבוקים בפתח בטנו של מסוק, מנהיגות היא להבין שבקיץ האחרון התרחש כאן משהו, משהו טוב, משהו חשוב, משהו שמחייב שינוי, והשינוי הנדרש צריך להיות עמוק וממשי. הוא לא יכול להישען על תחילתם של רעיונות המגובים בדוח ועדה אשר המנדט אשר ניתן לה מראש קבע את התוצאות שלה. ישראל צריכה מנהיג שיוכל להוביל רפורמות אמיתיות, כאלה שפועלות לצמצום פערים חברתיים והגדלת השוויון, ולא רפורמות שבאות להעשיר מעטים על חשבונם של רבים. בואו נודה על האמת, שמה שחסר כאן זו באמת מנהיגות, זו ממשלה שתקבל החלטות – – – <השר מיכאל איתן:> מנהיג או מנהיגה? העם צריך מנהיג או מנהיגה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מנהיג, מנהיגה, לא משנה. מה שחשוב, שראש הממשלה הזה יוחלף. <השר מיכאל איתן:> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יודע למה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – יש לכם מנהיגה. <ציפי לבני (קדימה):> מנהיג, לרבות מנהיגה. מנהיגה לא כולל בתוכו מנהיג, אבל מנהיג כולל בתוכו מנהיגה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יודע למה, אדוני השר? גם ממשלה זו מנהיגות – – – <השר מיכאל איתן:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> למה מפריעים לה? <נסים זאב (ש"ס):> מאחורי כל אדם גדול עומדת אשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש. כבוד השר. כבוד השר, אני מבקש ממך לא להפריע. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כבוד השר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אני מבקש ממך לא להפריע לנאום. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – בינך לביני, אף אחד לא שומע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מפריע לה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – שנינו יודעים. ראינו את כל מה שהיה בערב שאושרו המלצות ועדת-טרכטנברג. ראינו את הפעם הראשונה, ראינו את הפעם השנייה, ראינו איך ראש הממשלה משלם לישראל ביתנו, אבל עוד לא ראינו איך הוא ישלם לש"ס, עוד לא ראינו איך הוא ישלם לאגודת ישראל, עוד לא ראינו איך הוא ישלם למירי רגב – – <נסים זאב (ש"ס):> זה לא אומר מה – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – ולא ראינו איך הוא ישלם לאופיר ולא ראינו איך הוא ישלם לדני דנון בעבור השתיקה או בעבור – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם הכנסת תראה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – ההצבעות. ואתה יודע מה, גם אתה תראה. בוא נודה על האמת, חבר הכנסת נסים זאב, שגם זמנכם יגיע, ואתם יושבים בפתח. לא סתם ראש הממשלה הלך אתמול והשקיע שעות אצל הרב עובדיה יוסף. שום דבר הוא לא למראית עין, והוא לא באמת עם כוונות טהורות – שראש הממשלה הלך לאחל רק חג שמח ושנה טובה לרב עובדיה יוסף. <נסים זאב (ש"ס):> זה הדדי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל באמת, אתה יודע, אנחנו צריכים מנהיגות כזו שתקשיב, שתשמע, שתאזין, שהגיעו מים עד נפש. הציבור ברחובות זועק את זה. חסרה מנהיגות אמיתית, כזו שנדרשת מראש הממשלה בדמוקרטיה היחידה באזור; מנהיגות כזו שמסוגלת לפעול במהירות כדי לייצר פתרונות חברתיים גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. ואת זה לא ראינו בדוח-טרכטנברג. חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מאוד מאוד מאוד רוצה לחזור לשגרה. ואותה שגרה, ואני אזכיר אותה, והיינו בה עד לא מזמן – שגרה של היעדר הכרעות, שגרה של קיפאון מדיני, שגרה של בידוד בקרב הקהילה הבין-לאומית, שגרה של דחיית המתחייב, שגרה של מחדל מתמשך, שגרה של פוליטיקה קטנה, של כניעה ושל חולשה. אבל אנחנו בכנסת ישראל, חברי הבית הזה, אנחנו, וגם הצעירות והצעירים שיצאו אל הרחובות, שהם מיטב הנוער היצרני, המשכיל והציוני – כל אלה יזכירו לראש הממשלה שאין שגרה, שהשקט הוא רפש, ושהשתיקה המדומה היא לא יותר מטיוח; ושמנהיגות, אדוני היושב-ראש, מנהיגות, חברי חברי הכנסת, היא שם המשחק. ותתפלאו לדעת שאנחנו בבית הזה – גם ביחד אתך, חבר הכנסת נסים זאב, כי אתה קשוב ואתה רואה את המצוקה של האנשים הרעבים, את המקררים הריקים; וגם אתה, חבר הכנסת אחמד טיבי. ונדרשת כאן שותפות – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – רוחמה – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – של כל אחד מאתנו, חברי הבית הזה. קואליציה ואופוזיציה כאחת, כדי להביא את השינוי האמיתי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אין אף אחד. מה חדש? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – מכבד את הכנסת ביום מיוחד, ישיבה שלא מן המניין בנושא ועדת-טרכטנברג – אף אחד מסיעת הליכוד. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יודע, מה חדש? <היו"ר ראובן ריבלין:> כל חבר כנסת חופשי לעשות מה שהוא רוצה, גם כאשר הדבר לא מכבד את הכנסת. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה חדש, חבר הכנסת טיבי? הרי ממילא הם לא מקשיבים. כאן, זה מתחיל מכאן, מהבית הזה. ההקשבה, היכולת של קבלת הערות, באל"ף ובעי"ן. יכול להיות שאנחנו טועים עם ההערות שלנו וגם יכול להיות שלא. אבל לפסול מראש גם את השמיעה של הטענות – זה אומר דבר אחד: שהם שמים פס על הכנסת, והם שמים פס על אותם אנשים שיוצאים לרחובות. אבל, אדוני השר, גם אתה כאן בהפתעה, כי כתוב בסדר-היום שמי שאמור להשיב זה השר גלעד ארדן. אז איפה ראש הממשלה? איפה השר ארדן? מזל שיש אותך. אבל, חברי חברי הכנסת, תתפלאו לראות שבמושב הקרוב, בבית הזה, אנחנו מסוגלים נהיה לגלות מנהיגות. וזה יהיה תפקידנו, וזה יהיה המבחן של כל אחד ואחת מאתנו – לגלות מנהיגות שתעשה את הצדק החברתי הנדרש, שתשנה את ישראל ותהפוך אותה לדמוקרטיה יחידה במזרח התיכון שכדאי לחיות בה. ואדוני השר, מלה אחת לסיום. אתה יודע, שמעתי תשובות רבות של שרים שעלו לכאן זה אחר זה והשיבו: קדימה אשמה, קדימה זו שניהלה את המדיניות, כזו או אחרת. אני אומרת לך את הדבר הבא: כשר שאמור לקצר את כל תהליכי הביורוקרטיה בקרב המשרדים השונים, אתה יודע ששלוש שנים, כדי להפוך כל שעל ורגב, זה המון המון זמן. והגיע הזמן לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא – בדיוק על השנייה. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש – בבקשה, גברתי – גם היא לדון בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. בבקשה. גם לרשותך עשר דקות תמימות. <השר מיכאל איתן:> – – – הצעה לסדר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת ההצעה השנייה לסדר-היום, של רוחמה אברהם וחברת הכנסת רונית תירוש. לאחר מכן זהבה גלאון ואחמד טיבי, ויסיימו גאלב מג'אדלה וג'מאל זחאלקה. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ישיב. יש תיקון בסדר-היום? סדר-היום שמופיע אצל השר איתן אינו דומה. אדוני יתכבד ויקבל את ההצעה, הנה, סדר-היום שלי. אני אקבל אחר. הניחו אולי לגבי השבוע ההבא. <השר מיכאל איתן:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז מישהו הניח דבר לא נכון. אז לא כדאי להניח דברים שאינם רלוונטיים. גברתי, מה שהניחו לו זה רלוונטי? הבנתי. אם השר לא הבין סימן שאנחנו אשמים. בבקשה, חברת הכנסת רונית תירוש. גברתי, הבמה לרשותך. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, שהיה לנו העונג להיות ביחד בוועידת ה-IPU, ואשר עשתה עבודה מצוינת שם. אני רוצה לברך את באי הכנסת בשנה טובה ולאחל לנו באמת מושב פורה; מושב שנגלה בו מנהיגות ואחדות וקדמה וקידום במהלכים החברתיים, הכלכליים, המדיניים לעם ישראל. אני רוצה גם לברך את ראש הממשלה על שקיבל את ההחלטה האמיצה לשחרר את גלעד שליט. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר שמדי יום ג', בשעה שהיו לנו נאומים בני דקה, נהגתי לציין את מספר ימי שביו, ואני שמחה שהנוהג הזה נחסך ממני לקראת המושב הקרוב. אני רוצה לייחד את דברי בעיקר לוועדת-טרכטנברג ולהמלצות שלה, ולתקוף אותה בתחומים שאני מבינה ובקיאה בהם, בתחומי החינוך. אני לא אתיימר לעשות את זה לגבי התחומים האחרים אף שיש לי גם כמה רעיונות לתת שם, אבל בנושא החינוך אני חושבת שהכישלון הוא כישלון חרוץ של ועדה שהיתה לה הזדמנות היסטורית, הייתי אומרת, לעשות מהלכים ולשנות סדרי עולם בנושא החינוך. הציעו לנו חינוך חינם לגילאי שלוש. כל כך פופולרי, כל כך פופוליסטי, יש לומר, משום שבעצם יש לנו כבר חוק כזה במדינת ישראל, חוק שמדי שנה במסגרת חוק ההסדרים דוחים את המשך יישומו. החוק הזה חל היום על העשירון הראשון והשני וחלקית על העשירון השלישי, כלומר על שכבות האוכלוסייה הנמוכות. אבל הוא נעצר במסגרת חוק ההסדרים ולא ממומש בהמשך. ומה עשתה ועדת-טרכטנברג? מיחזרה את החוק, הציעה ליישם אותו, אבל שוב, באותה שיטה שהיתה נהוגה קודם לכן, דהיינו בהדרגה. לא אמרו: כאן, עכשיו ומייד ניישם את מלוא החוק על כל העשירונים עד העשירון העשירי; אלא אמרו: נעשה את זה שוב בהדרגה. זו בדיוק אותה מכשלה, זו בדיוק אותה שיטה, אדוני השר, שהיתה נהוגה, כשהחוק קיים, ואפשרה למעשה בכל שנה להביא את זה על-ידי האוצר במסגרת חוק ההסדרים ולהפסיק את היישום. מה יקרה השנה? יביאו את זה על עשירון נוסף, ובשנה הבאה, במקרה הטוב – ה"טוב" – יאמרו: נעצור, יש לנו בעיות אחרות בתקציב, נפסיק את היישום. לכן הם לא באו בידיים נקיות. <השר מיכאל איתן:> – – – את יודעת שגם אם כל הכסף היה בידייך יכולת הביצוע – – – <רונית תירוש (קדימה):> אתה טועה, הייתי עושה את זה. <השר מיכאל איתן:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> אתה טועה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מייחסים למאו דזה-דונג את האמירה שגם מסע של 1,000 קילומטר מתחיל בצעד הראשון. <רונית תירוש (קדימה):> אבל הצעד הראשון החל בשיטה – – – <השר מיכאל איתן:> יכולות הביצוע – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני אומר לך: יכולות הביצוע תלויות בתקציב, וכשמאשרים את זה, וועדת-טרכטנברג מאשרת את זה כהמלצה, וראש הממשלה יאשר, הוא צריך להביא תקציב. ורבותי – אתה טועה בי. אני הראשונה לומר שההשקעה הנכונה בחינוך היא בגיל הרך, לא עוד – בגיל המתקדם מנסים לצמצם פערים בעוד 1%, 0.5% בזכאות לבגרות. רבותי, זה לא יביא ישועה לא לחברה בישראל, לא לסטודנטים, לא לתלמידים. צריך להתחיל מן היסוד – בהשקעה בגיל הרך. לכן אני מבכה על ההזדמנות ההיסטורית שנגוזה, משום שהם יכלו להפוך את הפירמידה ולומר: סוף-סוף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מתי חוקק החוק? הוא רק נדחה – – – <רונית תירוש (קדימה):> לפני 12 שנה, אני חושבת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז גם גברתי היתה מנכ"לית כשלא מומש החוק. <רונית תירוש (קדימה):> לא, החוק שלי מומש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על חלק. <רונית תירוש (קדימה):> – – בחלקו לעשירון הראשון, השני וחלקו, בשלישי. זהו. והוא עוד חוקק קודם לכן. ומייד, תוך כדי, במסגרת הקיצוצים שחבר הכנסת בר-און הזכיר אותם, מ-2003, של שר האוצר דאז בנימין נתניהו – במסגרת כל הקיצוצים – גם, אז החליטו שמפסיקים את יישום החוק, ומאז כל שנה בחוק ההסדרים זה אינו מיושם. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רוב השנים – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מבכה על השיטה. זה נכון. מרבית השנים ממשלת הליכוד, אבל זו לא הנקודה. אני מבכה על השיטה, כי אם הם היו באים בידיים נקיות, היו אומרים: כאן ועכשיו מיישמים את מלוא החוק. והם לא אומרים זאת. הם אומרים: בהדרגה. זו אותה הדרגה שמאפשרת לחוק ההסדרים לדחות את היישום. אני אומרת לכם, זה פשוט בכייה לדורות מה שהם עשו שם. עכשיו, באותה שיטה פופוליסטית מכרו לציבור יום חינוך ארוך. נהדר. ההורים מאושרים, יוכלו לעבוד עד 16:00 בשקט, הילדים יהיו בבתי-הספר. רבותי, אם אתה מדבר אתי, השר איתן, על אפשרויות יישום, אין אפשרות ליישם את יום חינוך ארוך. זה חוק של חבר הכנסת שטרית, הוא לא יושם כפי שהחוק התכוון, ובתנאים הקיימים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, התירוץ לא ליישם את הגיל הרך – כדי לאפשר לחוק של שטרית לקבל קדימות. אבל כמובן – – – <קריאה:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> לא מיניה ולא מקצתיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אשמים כולם. כולנו. <רונית תירוש (קדימה):> לא מיניה ולא מקצתיה, חינוך חינם לגילאי שלוש לא יינתן. יום חינוך ארוך לא יינתן – ובעיני טוב שכך, משום שבתשתיות הקיימות של מערכת החינוך, כשאין אפשרות להושיב תלמיד מול מורה באופן דיסקרטי, לסייע לו, לשוחח אתו; אין חדרי אוכל בבתי-הספר, אין קפיטריות לארוחת צהריים; אין התנאים הנדרשים להאריך את יום הלימודים, אז חבל בכלל לתת המלצה כזו. אם היה בצד ההמלצה הזו איזה תקציב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה התירוץ. <רונית תירוש (קדימה):> קחו את התקציב, תנו אותו לגילאי שלוש ונסתפק בזה, ותאמינו לי, ובא לציון גואל. עם קצת סבלנות נגדל פה דורות של תלמידים באופן בריא ומושלם, בלי יצירת פערים, בלי שנידרש ברבות הימים לצמצם את אותם פערים, שאנחנו ממילא לא מצליחים לצמצם. הדבר האחרון בהמלצות של טרכטנברג, ההמלצה השלישית היתה על פיקוח על שכר לימוד במעונות פרטיים, במעונות-יום כאלה ואחרים. רבותי, אין סיכוי. המשרדים, משרדי הממשלה לדורותיהם, אינם מצליחים – כל משרדי הממשלה, לא רק החינוך – אינם מצליחים לפקח על יישום של תקנות וחוקים שהם עצמם מביאים. באין יכולת לפקח, למה נתיימר לפקח על מוסדות פרטיים? אני יכולה לומר למוסד פרטי: שכר הלימוד שלך לא יעלה על סך מסוים? ומה נעשה אם הוא כן יעלה? הרי הגננת הפרטית תאמר: במעון הזה אני נותנת לימודי אנגלית לגילאי שנתיים, אני נותנת אוכל צמחוני, אני נותנת אוכל בריא, ובגין זה אני דורשת שכר כזה וכזה. מישהו יוכל לומר לה? זה הרי שוק חופשי, לא נוכל לעשות מאומה, אלא אם כן נחליט – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא, אז תקשיב לסיפא. תקשיב לסיפא. <רוני בר-און (קדימה):> את יכולה לנסוע ב-150 קמ"ש – – – <רונית תירוש (קדימה):> אלא אם כן – חבר הכנסת בר-און, האמן לי שאני בקיאה בנושא, ואני, תשמע את הסיפא של הדברים שלי. אם רוצים לפקח על מחירים ועל תשלומים, צריך להודיע שלא יקום מעון בישראל, פרטי, ללא אישור משרד החינוך. ברגע שאתה נותן אישור, דהיינו רשיון, אתה יכול בתנאי הרשיון שאתה נותן לומר: זה שכר הלימוד המקסימלי שאני מאפשר לגבות. אבל זה לא מה שאמרה ועדת-טרכטנברג, זה גם לא מה שהיא מתכוונת לעשות, זה גם לא מה שמשרד החינוך יסכים לעשות – לפקח ולתת רשיונות למעונות פרטיים, שהם, כפטריות אחרי הגשם, קמים וצצים מדי יום. אז אני טוענת כנגד היומרנות של ועדת-טרכטנברג, כנגד אחיזת העיניים. לקחו שלושה נושאים שהציבור יאהב, אבל הציבור לא ירד לעומק הדברים ולא ירד לעומק יכולת היישום, ולכן הציבור לא מבין שבעצם שום דבר מההמלצות הללו לא ייושם. לכן, זה לשקר במצח נחושה את הציבור. זוהי אחיזת עיניים. אני פשוט תמהה איך אדם כל כך מכובד כפרופסור טרכטנברג, וכל מי שישב בוועדה הזו, העזו להביא המלצות כאלה, שאין להן סיכוי להתיישם. ציפיתי שהוועדה תציע, למשל, פטור מתשלומי הורים. דבר – אפשר היה לעשות את זה, יש גם המלצות והצעות חוק כאלה ואחרות; לגבות עוד עשירון, עוד עשירית, פרומיל, בביטוח לאומי, מכלל תושבי ישראל, וזה יהווה את התקציב עבור הפטור הזה שיינתן לתשלומי הורים. אנחנו נשיג כמה וכמה דברים: ראשית, לא נחזה בסצנות כל כך מביכות של תלמיד שלא עולה לאוטובוס בטיול השנתי כי לא היתה להורים יכולת לשלם; או תלמיד שלא מקבל הזנה, או תלמיד שאינו מקבל תעודה בסוף שנה כי ההורים לא נתנו את מלוא התשלומים. יתירה מכך, אנחנו נגיע לסטטוס של צניעות. ברגע שהמדינה תתקצב את תשלומי ההורים, אני בטוחה שאנחנו כבר לא נחזה בכל מיני מסיבות בברלי-הילס למיניהן, תלבושות בברלי-הילס, טיולים שיש בצדם כל מיני תענוגות, שיט על האגם הזה או בים-סוף, או אינני יודעת. רבותי, כאשר המדינה מתקצבת – כמו גם, אגב, יש להוסיף את הנושא של ספרי לימוד, שגם אותו הייתי רוצה לראות בהמלצות – גם תחזור הצניעות למדינת ישראל; גם יחזור שיקול הדעת מדי כמה שנים מחליפים את ספר הלימוד, ולא בכל פעם שצבע הכריכה משתנה. בנתונים הללו אפשר ליישם ועם ישראל היה מברך על כך. הייתי מצפה לראות איזו נוסחה שמשווה בין לימודי יסוד – מה שבמגזר החרדי אומרים "ליבה", לימודי הליבה – לבין מידת התקצוב. רבותי, אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל, בארצות-הברית אנחנו מוצאים שמגזר חרדי חי בשלום, גם לומד לימודי יסוד וגם לימודי קודש, ולא קרה שום דבר, והמדינה מתקצבת. גם כאן נכון לעשות את המשוואה הזאת, ולא להיות חרדים מהחרדים. אם אני כבר מדברת על כך, אז מי שכן מלמד לימודי ליבה זה המגזר הערבי, או המגזר הלא-יהודי. דווקא המגזר הזה, שכן לומד, לא ראיתי שום המלצה שתיטיב את מצבו ותצמצם את הפערים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אז גם שם הייתי מצפה לראות איזושהי סגירת פערים. הדבר האחרון, או הדברים האחרונים, שאני רוצה להזכיר אותם בנשימה אחת, זה הנושא של מחאת האוהלים ודיור בר-השגה, שלא ראיתי פתרונות הולמים להם. אני רוצה לדבר על הביטוח הלאומי, שאנשים לא נוגעים בו. אבל, רבותי, כשאני צריכה לשלם לבן הסטודנט שלי, שהוא רק לומד ולא עובד ואין לו הכנסה, ואני משלמת בשבילו ביטוח לאומי, אני משלמת את זה. זה מס להורים. למה לשקר ולמה לאחז עיניים ולומר שהסטודנט משלם את זה? אז או שתפטרו את הסטודנטים מתשלומי ביטוח לאומי, אלה שאין להם הכנסה, אלה שאינם עובדים, אלה שמקדישים את כל זמנם רק ללימודים. זה פרק זמן מאוד מוגבל. אחר כך, כשהם יעבדו, שישלמו ביטוח לאומי. אבל אל תפילו את זה על ההורים ותאמרו שזה ביטוח לאומי לסטודנטים, כמשל. הנושא של משרת מורה, שלא מכירים במשרה של המורות לצורך סבסוד מעונות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמרבית המורות במדינת ישראל לא מסוגלות להכניס את הילדים שלהן למעונות כי הממשלה לא מסבסדת את המעונות בגינן, משום שמשרת מורה לא נחשבת 41 שעות. אז אם זו לא משרה מלאה השווה ל-41 שעות, לא נותנים להן סבסוד. <אורית זוארץ (קדימה):> גם האחיות. <רונית תירוש (קדימה):> והאחיות אותו דבר, ואולי גם עובדות סוציאליות. אני רוצה בנשימה אחת להוסיף את הנושא שכבר דובר עליו קודם לכן: מחירי הדלק והמס על הדלק במדינת ישראל מרקיעי שחקים. רבותי, צריך לעשות מעשה בנושא הזה. כמו המע"מ על המים. הדבר האחרון באמת: הייתי מצפה שראש הממשלה, שאחרי חצי שנה הוא הואיל לשבת עם המתמחים, ייקח את המנהיגות ויאמר שהוא זה שמסיים את הסאגה המביכה הזו של הרופאים המתמחים; ויפנה את זמנו למשא-ומתן, למחוות לאבו מאזן, על מנת לשבת אתו למשא-ומתן מתקדם לקידום השלום, לטובת מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת תירוש. <הצעות לסדר-היום> <ממשלת נתניהו בין החלטת הקוורטט לדוח-טרכטנברג> <היו"ר ראובן ריבלין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ממשלת נתניהו בין החלטת הקוורטט לדוח-טרכטנברג, מס' 6277 ו-6281. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. יש לי תפקיד במשרדי, האם מחליף אותי חבר הכנסת אקוניס? כי אם הוא לא מחליף אותי, אז חבר הכנסת מולה יוכל לעשות זאת בהצלחה רבה. בבקשה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך כאן מעל הדוכן את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הצעד האמיץ שהוא נקט בהשיבו את גלעד שליט. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רוני בר-און, קוראים לזה "קרעכצן". עמדת כאן על הבמה, אתם אפילו לא מסוגלים לפרגן את המידה הקטנה הזו. כל אחד מהאנשים שעמדו כאן – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אם אדוני רוצה קריאת ביניים, ישב במקומו. <רוני בר-און (קדימה):> היא פנתה אלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אתה צודק. אבל אתה לא יכול להשיב לה, מה אני יכול לעשות. <זהבה גלאון (מרצ):> כל אחד מכם עמד כאן ודיבר על חוסר המנהיגות. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הקשבתי לך. את צודקת, את צודקת. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, עכשיו חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> ואני זוכרת, אני הייתי בכנסת הזו גם ב-2006, כשעמד ראש הממשלה מטעמכם, אהוד אולמרט, כאן על הדוכן, כשאפשר היה לשחרר רק 300 אסירים, נשים וילדים, והוא עמד כאן על הבמה בסגנון השחצני הידוע שלו ואמר לי: חברת הכנסת גלאון, לא יורידו אותנו על ברכינו. ככה הוא אמר – ואתם ממשיכים את המדיניות שלו, ואתמול יושב-ראש האופוזיציה – ואני מצטערת בשבילכם שזו העמדה שלכם. נכון, דליה איציק אמרה דברים אחרים, ושאול מופז אמר דברים אחרים, אבל איך זה יכול להיות שחמש שנים מיותרות שליט היה בכלא, כי אפשר היה להגיע להסדר מוקדם יותר, ולא הלכתם על זה? ולכן, מגיע – – – <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ולכן – אדוני היושב-ראש, מכובדי יושבי-הראש, אני זקוקה להגנה שלכם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו בדיוק התחלפנו, אז קיבלתי פה תקציר של דברייך. בבקשה, גברתי. <מגלי והבה (קדימה):> חיכינו לה שתגיע לכנסת לשחרר את שליט. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. בבקשה, חבר הכנסת והבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, בגלל אהוד אולמרט שליט היה שנים מיותרות בכלא, בגלל המדיניות הסרבנית; וכן, זו עסקה קשה, כי לשחרר רוצחים קשים עם דם על הידיים זה קשה מאוד למשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו. ועם כל זה, ועם כל הקושי, זה היה נכון, והיה צריך לעשות את זה מזמן. ולכן מגיע לראש הממשלה קרדיט. אל תטעו – חבר הכנסת אקוניס, אם לרגע התלהבת, אדוני השר איתן, לא הפכתי להיות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני, כשאני יושב כאן, אני לא מתלהב, אני רק יושב פה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לא הפכתי להיות מחסידי ראש הממשלה, לא הפכתי, אבל צריך לדעת לתת את הקרדיט על המנהיגות ועל האומץ, וזה מגיע לו. ואני אומרת, כי אני לא מבינה את ההיגיון מאחורי מדיניות הממשלה הזאת. ראש הממשלה לקח סיכונים, אבל עכשיו נגמרו התירוצים הביטחוניים. נגמרו התירוצים, כי הם שוחררו בעסקת שליט. שמענו את ראש השב"כ מודיע חגיגית שניתן להכיל אותם, את אותם תירוצים ביטחוניים. עכשיו צריך לקחת סיכונים מחושבים כדי להביא לסיום הסכסוך. ואני חושבת, חברי חברי הכנסת, אם אפשר היה לקבל החלטות קשות כדי להציל אדם אחד – ובצדק קיבלו את ההחלטות הקשות האלה – אז צריך לקחת החלטות קשות כדי להציל את כולנו. ואם בלענו את הגלולה המרה הזאת של לדבר עם ה"חמאס" שאינו מכיר בנו, אז ודאי שאפשר לדבר עם אבו מאזן והרשות הפלסטינית. אז זה נכון שעכשיו הממשלה ככה נהנית מהזובור שהיא העבירה את הרשות הפלסטינית. נתתם להם – אחרי שאבו מאזן עשה סיבוב באו"ם, נתתם להם את הסטירה בדמות העסקה עם "חמאס". אבל אנחנו כולנו נסבול מזה בטווח הארוך. אם ראש הממשלה נתניהו ימשיך במדיניות הסרבנית שלו כלפי אבו מאזן וכלפי הפלסטינים, אנחנו נשלם את המחיר. ואנחנו יודעים שמחיר ההסכם לא יורד; המחיר הזה עולה ככל שנוקף הזמן. ולכן, אני קוראת לראש הממשלה נתניהו: כמו שלא נכנעת בעסקת שליט לקואליציה הימנית-מתנחלת שלך, אל תיכנע גם עכשיו. אם אנחנו נשכיל לעבור ממשא-ומתן על חילופי שבויים למשא-ומתן על הסכם, אפשר יהיה להפוך את שחרור האסירים לחלק מתהליך של בניית אמון בין שני העמים. נותרו 500 אסירים לשחרר. אני פונה אליך, ראש הממשלה: תשב להידבר עם אבו מאזן, תגיעו להסכם ביחד עם הרשות הפלסטינית לגבי 500 האסירים הנותרים. בדרום-אפריקה, חברי חברי הכנסת – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא שמעת שהוא אמר שהם רוצים להעניש את אבו מאזן? <זהבה גלאון (מרצ):> ברור, אז אני מותחת ביקורת על ראש הממשלה, על המדיניות הזאת. אני חושבת שהמחיר הזה רק יעלה, ולכן אני קוראת לראש הממשלה – – – <יואל חסון (קדימה):> מדיניות חיזוק ה"חמאס" שאת תמכת בה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני חושבת שאם בלענו את הגלולה של לחזק את ה"חמאס", אנחנו צריכים לדבר עם אבו מאזן. אני חושבת שהגיע הזמן לחדול מהמדיניות הסרבנית. <יואל חסון (קדימה):> ואם הוא לא יעשה את זה? <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת חסון, שבדרום-אפריקה שחררו אסירים מכל הצדדים עם סיום משטר האפרטהייד. נלסון מנדלה, שישב 28 שנים בכלא בגין ביצוע מעשי טרור, בעצמו חתם עם בחירתו לנשיא גם על כתבי חנינה לגזענים לבנים שרצחו שחורים. יש מהלכים כלשהם שעושים ברגעים של פיוס, ולכן אני חושבת, גם כשאני שומעת את כל ההצעות האלה של חברי הכנסת לקבע בחקיקה קריטריונים עתידיים לגבי שחרור חטופים – אני מסכימה מאוד עם הדברים של חבר הכנסת מופז וגם של יושב-ראש הכנסת ריבלין. הצהרות שהיום נראות סבירות על הנייר, הרי לא תעמודנה במבחן המציאות. מה כל רעיונות העוועים האלה? כבר שמעתי שמביאים הצעות חוק לכנסת. הרי גם בעסקה הבאה – תכניסו את זה לכם לראש: גם העסקה הבאה תוכתב על-פי האתוס הישראלי, והאתוס הזה אומר שיש אמנה בלתי כתובה בין החייל למדינה. החייל הולך להגן על המדינה ויודע שהמדינה תעשה הכול כדי להגן עליו. אז כל הדיבורים האלה על הקשחת העמדה הישראלית – אנחנו שומעים את ההתבצרות; אתמול בכלל שמעתי את יושבת-ראש האופוזיציה ממשיכה עם רטוריקת ההפחדה שלה. אני זוכרת את כל המהלכים הכוחניים. אהוד אולמרט ולבני אמרו במבצע "עופרת יצוקה": אנחנו נפעיל מנופים על עזה. מה יצא מהמנופים האלה שלכם? מצור, סגר על עזה, ובסוף נתניהו דיבר עם ה"חמאס". אז אני חושבת, חברי חברי הכנסת, שהעסקה עם ה"חמאס" – שבירכתי עליה, כי היא החזירה את גלעד שליט – היא בעייתית כי היא מעלה את המניות של ה"חמאס", ואני מצטערת שנתניהו ממשיך לרדד את מעמדו של אבו מאזן. רק לאחרונה שמענו על המשך הבנייה במזרח-ירושלים או על תוכניות עתידיות לדבר במזרח-ירושלים, וכל ההצעות של ראש הממשלה להקים צוות להלבין את המאחזים הבלתי-חוקיים. מתי תכניסו לכם לראש שיש דברים או יש כתמים שאי-אפשר להסיר? מרוב שאתם רוצים להלבין – וגם אני בהזדמנות הזאת שואלת: איפה היועץ המשפטי לממשלה כשצריך אותו? איך הוא לא אומר לנתניהו ולממשלה שלו שלא ניתן להקים צוותים שבאים בעצם להלבין גזל, שבאים להלבין עבירות פליליות? חברי חברי הכנסת, אני קוראת מכאן לראש הממשלה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אל דאגה, גם את זה היא תעשה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. חבר הכנסת מולה, תודה. איך אתם יודעים את המסקנות של הוועדה אם אפילו היא לא הוקמה עדיין? <שלמה מולה (קדימה):> למה צריך להקים אותה? <היו"ר אופיר אקוניס:> למה? גם חברת הכנסת גלאון וגם אתה לא יודעים. הוועדה עוד לא הוקמה. אני, תאמין לי. <שלמה מולה (קדימה):> לא צריך להקים ועדה לעבריינים פליליים. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת מולה, מה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> למה לא צריך להקים ועדה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מה בדיוק יעשה הצוות? <היו"ר אופיר אקוניס:> עוד לא הוקמה הוועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> הרי בג"ץ קבע שצריך לפנות את המאחזים הבלתי-חוקיים. הרי הצוות הזה נועד לעשות חוק עוקף בג"ץ, או להכשיר את השרץ. אנחנו יודעים שהוועדה הזאת נועדה למשוך זמן. זה חלק מהניסיון לתקוע טריז ביחסים מול אבו מאזן. לכן אני קוראת מכאן, חברי חברי הכנסת, לראש הממשלה: עשית מהלך מנהיגותי אמיץ בשחרורו של גלעד שליט; תעצור עכשיו, תעכב את קידומן של התוכניות לבנייה במזרח-ירושלים, הימנע ממהלכים שפוגעים באבו מאזן, הימנע מפגיעה במעמדה הבין-לאומי של ישראל. שמענו את הילרי קלינטון, את מזכ"ל האו"ם, את הממונה על האיחוד האירופי. כולם מותחים ביקורת על המדיניות של ראש הממשלה בעניין הבנייה במזרח-ירושלים. הרי כל הרצון הוא למנוע רצף טריטוריאלי בין מזרח-ירושלים לגדה כדי לנסות ולטרפד כל הסדר עתידי. אני קוראת לך להקפיא את הצוות להכשרת המאחזים הלא-חוקיים. במקום לחדש את המשא-ומתן, תפסיק לזרוק עצם לקואליציה הימנית שלך, הימנית-מתנחלת שלך, בזה שאתה רוצה להכשיר את המאחזים הבלתי-חוקיים. הרי בג"ץ כבר קבע שמדובר במאחזים בלתי חוקיים, ובג"ץ קבע גם שהקמת התנחלויות אינה בגדר עילה ביטחונית ואין צידוק לחמוס קרקעות פרטיות. כל המהלכים האלה, חברי חברי הכנסת, נועדו לטרפד כל הסדר עתידי עם אבו מאזן. אני רוצה לקרוא מכאן לראש הממשלה, לחזור ולקרוא: אתה ניצב – כמה זמן נותר לי, אדוני? <היו"ר אופיר אקוניס:> שתי דקות שלמות. <זהבה גלאון (מרצ):> אוקיי. אתה ניצב, אדוני ראש הממשלה, בפני תחילתו של מושב שבו תיאלץ להתמודד עם תוצאות המחאה החברתית, עם כך שהציבור התעורר מהעיוורון הקולקטיבי שהוא היה שרוי בו וראה איך הפערים החברתיים צומחים, איך הערבות והסולידריות ההדדית נעלמות. כל ועדות טרכטנברג, או כל ועדת-טרכטנברג היא אחיזת עיניים, היא טרכטנבלוף – קראתי לה, ואני עדיין חושבת שהמלה נכונה. עשית מהלך – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רגע רגע, את קראת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> עשית מהלך אמיץ – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> עשית מהלך אמיץ כששחררת את גלעד שליט. אתה לא יכול להתעלם מהמחאה. אתה לא יכול להתעלם מזה שהמחאה היא כלל-עולמית. תראו מה קורה בניו-יורק ובערים אחרות בארצות-הברית. כל ההצעות האלה שהוועדה המליצה אלה הבטחות חסרות כיסוי. אתם יודעים, הרי מחצית מההצעות הן חוקים קיימים שכל שנה הממשלה הזו מבטלת או מייבשת אותם בחוק ההסדרים, והמחצית השנייה הם חוקים שהממשלה בכלל לא מאשרת להם תקציב. לכן, חברי חברי הכנסת, אני קוראת מכאן לראש הממשלה: יש לך שני נושאים לטפל בהם בו-זמנית: הנושא המדיני, כדי שלא נהיה מבודדים בעולם, והנושא החברתי-כלכלי. צעדים מעוקרים, ללא עלות תקציבית, שאתה מציע, זה בלוף. ולכן, אני קוראת לך לפתוח במשא-ומתן עם אבו מאזן על שחרור 500 האסירים הבאים, ולהיכנס למשא-ומתן על סוגיות הליבה, לבטל את חוק ההסדרים ואת התקציב הדו-שנתי, ובעיקר לתמוך בהצעות החוק של מרצ לחוק-יסוד: זכויות חברתיות. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, גברתי. תודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> היא לא עונה על שאלות, חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת אחמד טיבי, גם הוא בנושא – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא. עכשיו חבר הכנסת טיבי הוזמן. הוא ידבר עשר דקות, ואחר כך אם ירצה חבר הכנסת טיבי, הוא ישיב לך על שאלות – אם הוא ירצה. אבל, זה בתוך עשר הדקות. חבר הכנסת טיבי, אתה יכול להשיב לו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זו לא שעת שאלות לשר אחמד טיבי. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, בדיוק. נכון מאוד, אכן כך. בבקשה, אדוני. עשר דקות. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת טיבי התחיל לדבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נא לפזר את ההפגנה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אכן כך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איפה שאת נמצאת יש מוקד התעניינות. <היו"ר אופיר אקוניס:> וחברת הכנסת גלאון מפריעה לך. בבקשה, גברתי. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו באים לדון במסקנות ועדת-טרכטנברג, וגם בנושא הקוורטט, הנושא המדיני – אני אתחיל מוועדת-טרכטנברג, שכשהוקמה היא היתה נטולת ערבים. לא מצאו ערבי אחד שיהיה חבר בצוות 14 החברים הקבועים. <שלמה מולה (קדימה):> מתוך 20% מאזרחי ישראל לא מצאו אחד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> 20% מהאוכלוסייה ו-50% מהמצוקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם לא חרדים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם לא חרדים, אבל חרדים הם יהודים. היו 14 יהודים, וזה ההבדל. אדוני היושב-ראש, אחרי הלחץ הציבורי צירפו אשה ערבייה לצוות תעסוקה, תעסוקת נשים. אני קורא את הדוח כמוכם ורואה שבמחאה החברתית שכותרתה היתה: מצוקת דיור, בעיות שיכון וכדומה, הערבים לא קיימים כמעט בדוח. הם קיימים בנושא אחד, שזה תעסוקת נשים – וזה חשוב, אני לא מקל ראש בזה, תיכף נדבר על זה; בכל מה שקשור לנושא הקריטי ביותר, בעיות מצוקה, תכנון ובנייה, תוכניות מיתאר, חלקות בנייה לצעירים, שיכון או דיור ציבורי, שלא קיים, הריסת בתים – זה לא קיבל מספיק תשומת לב בדוח-טרכטנברג. מה כן קיבל תשומת לב? תעסוקת נשים. זה חשוב. אפילו הקציבו סכום נכבד לנושא הזה. אבל מי שקורא בין השורות, ואני כיושב-ראש ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת ערבים מחויב לקרוא בין השורות תמיד, אבל ביתר שאת כאשר מדובר בטרכטנברג, בדוח: כאשר מדובר בנשים יהודיות, באמהות במעמד ביניים, טרכטנברג מטיל את האחריות על הממשלה. הוא הפנים שהממשלה אחראית למצוקה של החלק החשוב הזה של החברה. כאשר מדובר בנשים ערביות הוא מטיל את האחריות למצוקה ולעוני עליהן, כאשר הוא אומר: הן מטופלות בילדים רבים, יש בעיות השכלה, שפה וכישורים מקצועיים שהן בעלות מאפיינים תרבותיים וערכיים, והן גרות בפריפריה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי. טוב ששאלת, כי אם לא היית שואל לא הייתי מסביר: א. על טרכטנברג לדעת כי האשה הערבייה מזמן לא יולדת הרבה; שיבדוק את שיעור הילודה בקרב נשים ערביות, מלבד נשים בדואיות בנגב, ויראה שהשיעור ירד באופן דרסטי. <היו"ר אופיר אקוניס:> לכמה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני בטוח, חבר הכנסת נסים זאב, שלך יש יותר ילדים ממה שיש לי – אני בטוח. לי יש שתי בנות, לך יש פי-שניים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה פחות מהממוצע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני לפחות לא מהווה איום דמוגרפי כמוך. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, מה הממוצע? <נסים זאב (ש"ס):> אני ואתה זה לא דוגמה. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון, אתם זה לא דוגמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ב. מזמן הנשים הערביות יותר משכילות ממה שהיה בעבר. יש יותר סטודנטיות ערביות בארץ מאשר סטודנטים, למשל, ויש מספר רב ביותר של נשים ערביות עם תעודת הוראה, תעודות אקדמיות. הן יוצאות עם שתי תעודות: תעודת אקדמאית ותעודת מובטלת. מפלים נגדה פעמיים. פעם מפני שהיא אשה, פעם מפני שהיא ערבייה. ולכן, מי שכתב את הדוח הזה חי בסטריאוטיפים ישנים, לא עדכניים; לא עדכניים. זאת לא האשה הערבייה של היום, שהיא מאוד רוצה לעבוד. יש בעיות תחבורה, למשל, שאם פותרים אותן אפשר לעבור מהפריפריה למרכז. אנחנו בדקנו בוועדה שלנו ומצאנו כי יש נכונות ויש רצון של האשה הערבייה לעבוד במרכז או לעבוד בעיר הקרובה למקום מושבה. חוץ מזה, למה אין בתוך היישובים הערביים מקומות תעסוקה? למה אין מפעלים? למה אשה ערבייה צריכה לעבור לכרמיאל, לנתניה, לכפר-סבא, לתל-אביב, לירושלים, כדי לעבוד? אבל, גם באילוצים האלה הרצון קיים. יתירה מזאת, שכר הערבי נמוך ב-40% משכר היהודי בארץ. שעות הוראה במערכת החינוך, הערבי מקבל 16% פחות מתלמיד יהודי. אם ישוו את שעות ההוראה בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים ייקלטו במערכת 9,000 מורים ומורות, וזה יפתור את אחת הבעיות הכואבות של החברה הערבית – אבטלת מורים. <שלמה מולה (קדימה):> כל 4,000 המורות המשכילות יכלו לעבוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, 9,000 ייקלטו מייד אם תהיה השוואת שעות הוראה בין יהודים לערבים. תראו איזו תביעה קיצונית מעלים חברי הכנסת הערבים, שהם בדרך כלל קבוצה קיצונית – נכון, חבר הכנסת אגבאריה? – להשוות את שעות ההוראה בין תלמיד יהודי לתלמיד ערבי. והיות שחברי הכנסת הם קבוצה קיצונית, שלא מטפלת בדרך כלל בנושאים הקשורים בחברה הערבית, נא להודיע לנו מי חבר הכנסת היהודי שמוכן לקחת על עצמו להעלות את הדרישה הזאת ולהשיג אותה גם. אוקיי? אנחנו מפנים את הדרך. תביאו חבר כנסת יהודי שיפעל כדי להשוות בין שעות ההוראה של תלמיד יהודי ושעות ההוראה של תלמיד ערבי. לא דב חנין, מישהו אחר. אוקיי, אתם תיכשלו. <היו"ר אופיר אקוניס:> שניים, שניים התנדבו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מבטיח לכם כישלון. <היו"ר אופיר אקוניס:> שניים התנדבו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, אני מבטיח לכם כישלון. <היו"ר אופיר אקוניס:> שלושה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, אז תתחילו לעבוד ותודיעו לנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – גם, אם הוא ירצה. ארבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תשלחו לי אס.אם.אס כשאתם מצליחים. <היו"ר אופיר אקוניס:> ארבעה, אדוני. ארבעה מתוך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, ארבעה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתגרת את חברי קדימה והם נענו לאתגר. ארבעה מהחברים. <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נציג הליכוד הוא שר החינוך, ואנחנו לא מתערבים לשר החינוך בעבודתו החשובה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – בעד אפליה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, חס וחלילה, חלילה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לומר, שר החינוך, לפני כמה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הנה. חלילה וחס. אמרתי – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שר החינוך, לפני כמה חודשים קיבל החלטה טובה לגבי שינוי הדרגתי של גני-ילדים באזור המשולש בתוכנית של שלוש שנים, וזה חשוב. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. זה טיבי אומר, לא אני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה חשוב, אבל – אגב, הוא קיבל החלטה חשובה לגבי אבטחת בתי-ספר של 50 מיליון שקל במגזר הערבי. אבל, אני רוצה משהו יותר טריוויאלי, יותר עקרוני. אני רוצה שוויון בין שעות הוראה של תלמיד יהודי ותלמיד ערבי – זאת הדרישה הקיצונית, המתלהמת, שלי ושלנו. אדוני היושב-ראש, בשתי הדקות שנותרו אני רוצה להתייחס לקוורטט, כי זה בכותרת של הבקשה. מחר או מחרתיים הקוורטט ייפגש גם עם המשלחת הישראלית וגם עם המשלחת הפלסטינית בנפרד. הפלסטינים אומרים שהם מוכנים לשוב לשולחן המשא-ומתן, בתנאי שתהיה הקפאה של התנחלויות והכרה בבסיס של גבולות 67'. לאחרונה היתה עסקה, שאמרתי שהיא עסקה טובה לשני הצדדים – גם לעם הפלסטיני וגם לעם הישראלי, לשני הצדדים – והיא פוליטית טובה גם לבנימין נתניהו וגם ל"חמאס". פלסטיני שגר בעזה או בשכם, כשאתה שואל אותו או הוא שואל את עצמו: איך אפשר לשחרר אסירים טוב יותר, באמצעות אבו מאזן בשולחן המשא-ומתן, או באמצעות חטיפת חיילים של "חמאס"? התשובה הטבעית והנכונה היא חטיפת חיילים באמצעות כוח. זה המסר שמשדרת הממשלה, ממשלת ישראל, שמסרבת לשחרר אסירים באמצעות משא-ומתן ולקיים הסכמים והבנות שהיו עם ממשלת אולמרט, שלאחר עסקת שליט יהיה שחרור מסיבי של אסירים, באותו מספר, באותה איכות, לאבו מאזן. <יעקב אדרי (קדימה):> יכול להיות שיהיה בנאגלה הקרובה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, הנאגלה הקרובה של ה-550 שייכת לעסקה של "חמאס", נקודה. אבו מאזן לא מסכים להיכנס אליה. מה, ייתנו לו – זה שייך לעסקה של ה-1,000. חוץ מזה, ישראל קובעת מי יהיה ב-550; לא הפלסטינים, לא המצרים – ישראל. זה ההסכם. <יעקב אדרי (קדימה):> אז יקבעו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מדבר על משהו אחר, חבר הכנסת אדרי. אני מדבר על שחרור, למשל, של 1,000 אסירים. למה שלא ישוחררו 1,000 אסירים על-פי הבנה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני, על-פי מצוות יושב-ראש הכנסת, כל אחד מקבל עוד שתי דקות. כך הוא אמר לי כשהתחלפנו. אז שתי דקות, אבל אלה הן אחרונות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, תודה רבה. אני סתם זורק תהייה באוויר, ואני יודע שכנראה התשובה עליה תהיה שלילית, מן הסתם, כי מישהו אולי לא אהב את העובדה שאבו מאזן נסע לאו"ם, נשא נאום למהלך הזה, ולכן, אל – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תקשיב טוב. אל יופתע מישהו אם שני התנאים לחזרה למשא-ומתן יהפכו לשלושה: במקום הקפאת התנחלויות מחר או מחרתיים וגבולות 67', חזרה למשא-ומתן תהיה הקפאת התנחלויות, גבולות 67' ושחרור אסירים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אם אתה תמשיך לתת להם – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, אני תומך בזה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה בתור יועץ משפטי, בוודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני תומך בזה. אני חושב שצריך לשחרר. <היו"ר אופיר אקוניס:> לכן אין חזרה למשא-ומתן. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אולי יש מישהו בצד הישראלי שלא רוצה כל כך לחזור למשא-ומתן – – <היו"ר אופיר אקוניס:> רוצים מאוד, אבל בלי תנאים מוקדמים, השר איתן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – הוא ייאלץ לקבל הכרעות מדיניות. אז אני שייך לאלה שחושבים שעדיף לשחרר אסירים, ורצוי בלי חטיפות אלא בשולחן המשא-ומתן, ואני קורא לשחרר אסירים בלי חטיפות, בשולחן המשא-ומתן. אבל לצערי הרב, המסר של ממשלת ישראל, שבמשא-ומתן לא רוצים, בחטיפות זה אפשרי. אני מודה לך, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אדוני. אני מאוד מודה לך. <הצעות לסדר-היום> <דוח-טרכטנברג וההתעלמות ממצוקות האוכלוסייה הערבית> <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, הצעה נוספת לסדר-היום: דוח-טרכטנברג וההתעלמות ממצוקות האוכלוסייה הערבית – הצעות לסדר-היום מס' 6282 ו-6278. בבקשה, אדוני, עשר דקות, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה. אם הוא לא יגיע – חבר הכנסת חנין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, עמיתי חברי הכנסת, החברה הישראלית – כל מי שדיבר בחודשיים האחרונים על ועדת הפרופסור טרכטנברג הביע הערכה גם לאיש, גם לוועדה, וזה לא הנושא שלנו, הוועדה. שום ועדה, תהיה אשר תהיה, לא תוכל להחליף את מדיניות הממשלה או מדיניות של ממשלה שתיקבע על-ידי הממשלה כדרך של התנהלות. לכן אני אומר שהממשלה לא יכולה להסתתר מאחורי דוח ועדת-טרכטנברג. טוב יעשה ראש הממשלה אם ייקח את המחאה החברתית ואת דוח-טרכטנברג ויבנה עם ממשלתו מדיניות חדשה שתתאים למציאות החדשה. ומי שלא מכיר במציאות חדשה שנוצרה בעקבות המחאה החברתית והתביעה והדרישה לצדק חברתי, עיניו לא בראשו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, המחאה החברתית הזאת היא ברכה לחברה הישראלית. היא פתחה את העיניים להרבה אנשים בהנהגת המדינה, וטוב היה אם היא היתה קמה קודם, לפני זה. אסור לא לקחת אותה ולהפיק לקחים מכל מה שהיא עשתה, המחאה הזאת. וזה הזמן גם לחזק את מנהיגיה ואת מוביליה ולחזק את ידם על כל מה שהם עשו למען החברה הישראלית. אני עושה פסק-זמן בעניין הזה ואני אומר לך: תראה, אני גם יודע להכיר ולומר לראש הממשלה יישר כוח על ביצוע ההסכם עם "חמאס" לשחרור שליט למשפחתו ולארצו, ובמקביל גם שחרור האסירים. אין ספק שההחלטה המנהיגותית הזאת יצרה אופטימיות סבירה ואמיתית בחברה הישראלית, וגם בחברה הפלסטינית. כי אנחנו רוצים גם בזה. אנחנו רוצים רוח אופטימית כדי לקדם כל תהליך לטובת אמון בין ההנהגה הישראלית לכל הנהגה פלסטינית, גם אם אנחנו לא מסכימים אתה. אני אומר לך, אני שיניתי את דברי מחבר הכנסת טיבי. אני לא רוצה חבר כנסת יהודי ולא ארבעה מתנדבים שייקחו על עצמם נושא לגיטימי של קידום הזכויות שלנו. אנחנו יודעים להביא לידי ביטוי ולהיאבק בכל הכלים בדרכים הלגיטימיות והדמוקרטיות של חברה תרבותית, כדי שנשיג וניישם מטרות ויעדים של השוויון האזרחי שלנו – גם אם חבר הכנסת נסים זאב לא מסכים. אבל, אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, ואני אמרתי את זה – אני לא מבין, תאמינו לי. אולי יש מישהו שיכול להסביר לי איך מדינה וממשלה לא רוצה בטובתה ובטובת אזרחיה? הרי בשביל מה יש לנו ממשלה? כדי להבטיח את טובת האוכלוסייה והאזרחים של המדינה. אני עכשיו מדבר על היהודים. כאשר אתה לוקח 13,000 בוגרי הוראה, 70% ויותר מורות, מחזיקים ביד תעודת תואר B.Ed., יושבים בבית שש ושבע שנים, לא נקלטים במערכת החינוך, והאנשים האלה – אם אתה קולט אותם אתה מעלה 13,000 משפחות מתחת לקו העוני, קודם כול. אבל אחרי זה התל"ג של חבר הכנסת והשר איתן עולה בתור אזרח ישראלי. התל"ג שלך עולה מ-31,000 דולר ליותר. נפתחים בפניך שערים בקרן הבין-לאומית למטבע, בבנק העולמי. התהילה של ישראל עולה בעולם הכלכלי, עולים בדירוג – כל זה מפני שקלטת אלפי אזרחים בתעסוקה. עכשיו, שים תקציב מתקציב המדינה כדי לקלוט אותם. אתה מחזיר את זה פי-כמה. עשרות אלפי אקדמאים ערבים מובטלים. אני לא מייצג את החרדים, אבל אני מוכן לייצג גם אותם. ההבדל הקטן הוא, שאנחנו רוצים לעבוד, וגם יש לנו מקצוע ביד, ומחזיקים בתואר, והמקצוע שלנו נחוץ. למה המדינה לא משקיעה בתעסוקה, לטובתה, כדי שתהיה צמיחה? הרי אתה קולט 30,000 עובדים בחברה הישראלית, 30,000 הולכים לסופר, 30,000 קונים, 30,000 מתלבשים יותר. הם מוציאים כסף, הם מייצרים צמיחה. הצמיחה הזאת היא לטובתה של המדינה כולה, לא רק של אזרחי ישראל הערבים, שגם הם נהנים בוודאי. תסביר לי, כבוד השר מיקי איתן, למה הממשלה הזאת לא עושה דבר פשוט אלמנטרי זה? לא רוצה ערבים? יש לה מדיניות גזענית נגד הערבים? לא רוצה בטובת אזרחי ישראל היהודים? לא רוצה יותר צמיחה לחברה הישראלית? אני לא מצליח לזהות למה. <השר מיכאל איתן:> אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רק מציע שתיזהר קצת בהאשמות האלה, כי אתה עצמך היית שותף בממשלה שהיתה – – – אותו דבר ולא האשמת אותה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ועשתה. <השר מיכאל איתן:> וגם עשתה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ועשתה. אני אתן לך – אני עמדתי בראש משרד. אחוז העובדים הערבים – לפי החלטת ממשלה של שרון, 8% – – – <השר מיכאל איתן:> אנחנו מדברים עכשיו על העסקת המורים, לא מקצועות אחרים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> העסקת מורים? אני אתן לך. באתי לשר אלי ישי כשר התעסוקה ולשרה יולי תמיר כשרת החינוך, אמרתי להם: אנחנו, שלושתנו, בואו נשלב ידיים, נלך להסבה מקצועית, לקליטה. למה מורה ערבייה שיש לה ביד .B.Ed בפיזיקה, במתמטיקה, לא יכולה ללמד בחדרה? זה מקצוע ההתמחות שלה. למה מורה מוואדי-עארה, מבאקה, לא יכולה ללמד בפרדס-חנה? וחסרים מורים ביישוב היהודי. זה נקרא שאתה לוקח 1,500 מורים ומורות בתחומים מקצועיים, כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה – לא ערבית – וקולטים אותם בבית-ספר יהודי. אחר כך אתה לוקח עוד 2,000 ואתה מוסיף שעות למשרד החינוך, שזה עולה לך מיליארד שקל, ואתה מקבל צמיחה ב-4 מיליארד שקל. אתה מוציא מיליארד כדי להרוויח 4 מיליארדים. זה לא טוב, לא כדאי? לכן אני לא מאשים, אני רק שואל אותך – תגיד לי, מה הסיבה שהממשלה שלך לא רוצה להשקיע מיליארד כדי לקבל 4 מיליארדים? וגם תעסוקה, גם צמיחה, גם הרגשה טובה יותר לאנשים, גם קו העוני יורד במקום לעלות. כל ההישגים האלה מותנים במדיניות ממשלה נכונה ונבונה לטובת האוכלוסייה הערבית, ובכלל אוכלוסיית המדינה כולה. תסביר לי. יכול להיות שאני לא מבין – למה הממשלה לא שמה על סדר-יומה אוכלוסייה של 20% מאוכלוסיית המדינה שרוצה לעבוד, נותנת להם את הדבר הבסיסי: עבודה, תעסוקה? זה אחד מחמשת העקרונות של ז'בוטינסקי, מיקי איתן, אם אני לא טועה, כבוד השר. נכון? <מאיר שטרית (קדימה):> לא עבודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אחד מחמשת המ"מים. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אחד מחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, אם אני לא טועה. <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא עבודה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא עבודה? אה, רק – אז בואו נוסיף להם עוד אחד, לתורה של ז'בוטינסקי. אז גם עבודה, תעסוקה. <השר מיכאל איתן:> ז'בוטינסקי אמר שבגן-עדן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חמשת המ"מים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל מורה הוא בתוך זה. חינוך הוא בתוך זה. כן, חינוך הוא בתוך זה. ז'בוטינסקי יצא מנקודת הנחה שכולם עובדים. <השר מיכאל איתן:> עבודה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא יצא מנקודת הנחה שכולם הולכים לעבוד. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חברה עובדת, חברה עובדת. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון מאוד. <השר מיכאל איתן:> סליחה, אפשר להעיר הערה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מקשיב לך. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מקשיב לאדוני השר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו נוסיף לך שתי דקות. <השר מיכאל איתן:> ז'בוטינסקי אמר שעבודה בגן-עדן לא היתה. הבן-אדם קיבל עונש. בגן-עדן, בגלל מה שהוא עשה, הוא קיבל עונש שהוא יצטרך לעבוד כל חייו. הוא הבחין בין עבודה, שזה עונש, לבין עיסוק – שזה מטבעו של בן-אדם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה על ההסבר. <השר מיכאל איתן:> נמשיך על זה אחר כך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה על ההסבר. עכשיו, לגבי כבוד הפרופסור טרכטנברג והוועדה שלו – אומר לנו בדוח: לאוכלוסייה הערבית צריך פתרונות ייחודיים. אז מה הוועדה עשתה? לא עסקה בפתרונות ייחודיים? לא בשביל זה היא קמה? לא זאת המטרה שלה? הוא אומר, בכתבו: צריך לאוכלוסייה הערבית פתרונות ייחודיים. אז יש לנו ועדת משנה של ועדת הכספים והכלכלה לדיור בחברה הערבית, שקמה במרס, עוד לפני המחאה, ואנחנו יושבים כבר ארבעה חודשים. אומרים לו: בוא תאמץ את ההמלצות שלנו במסגרת שלך, והם אפילו לא פוגשים אותנו. למה? כי עשינו עבודה טובה, כי שמנו את האצבע על הבעיות – ויושב כאן השר לשעבר, שר הפנים שטרית: הרחבת שטחי הגבולות של תוכנית המיתאר ליישוב הערבי. זו מצוקה שמאיר שטרית, בתור שר הפנים, נלחם בשביל זה. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אבל, לפני כן יש 62 יישובים שעדיין אין להם תוכניות מיתאר. שיגמרו קודם את זה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> נכון, נגיע לזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, נותרו לך רק עוד דקה וחצי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> דקה וחצי? <היו"ר אופיר אקוניס:> זה כבר בתוך התוספת, אדוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אחרי ההפרעות של השר ואחרי שתי הדקות שהיושב-ראש יש לו סמכות לתת? <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, זה לעכשיו, בתוך שתי הדקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מודה לך, אז יש לי ארבע דקות. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> הוא מדבר גם בשמי. <היו"ר אופיר אקוניס:> על חשבון פואד אתה מקבל עוד דקה, כי פואד ביקש. רק בגלל זה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אחרי זה, כבוד השר, להרחיב את התוכניות המפורטות. לפני זה, מה שהציע השר לשעבר בן-אליעזר, הכרה ביישובים שלא מכירים בהם ואין להם תוכניות מיתאר בכלל. ב-2011, יישובים ערביים ללא תוכניות מיתאר במדינת ישראל, זה נשמע לך בוודאי הזוי, כבוד השר איתן. לא לדבר על הקצאת קרקעות נוספות וחדשות מאדמת המדינה לבנייני ציבור. <מאיר שטרית (קדימה):> בניית עיר ערבית. זו החלטת ממשלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> החלטת ממשלה שהשר שטרית הוביל להקמת עיר ערבית חדשה. אפילו חבר הכנסת זחאלקה הציע בא-רוחה, באזור ואדי-עארה, איפה שיש קרקעות מדינה, יותר מ-13,000 דונם. <מאיר שטרית (קדימה):> אלה קרקעות מדינה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ומה אני אגיד לך, כבוד השר מיקי איתן, הפתרונות הייחודיים האלה שעכשיו אנחנו מציעים – כל מה שצריכה הממשלה לעשות זה לשדר מסר לאזרחיה הערבים שהם אזרחים הנמצאים על סדר-יומה ושהיא דואגת להם או לקיומם בכבוד. זה כל מה שצריך לעשות. זה הדבר הבסיסי שדורש אזרח מהמדינה. ואחר כך באים ישראל ביתנו בהנהגת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מר רותם, ותובעים מאתנו נאמנות. נאמנות למה? נאמנות למדינה שמובילה אותה ממשלה שלא לוקחת אחריות על אזרחיה? נאמנות לממשלה שאזרחיה לא על סדר-יומה? מדיניות ממשלה שתובעת מאזרחיה נאמנות על כך שהיא מחוקקת להם שבעה חוקים גזעניים בקדנציה אחת, בשנתיים? איזו נאמנות? אני מוכן להיות נאמן למדינה, בתנאי שקודם כול המדינה תהיה נאמנה לי. שתהיה נאמנות הדדית – שהמדינה תהיה נאמנה לאזרחיה, כדי לחיות בכבוד, להיות בתעסוקה – יחיה בכבוד, ירגיש שהוא חלק אינטגרלי של המדינה הזאת שדורשת ממנו נאמנות. הדבר הבסיסי: נאמנות הדדית בין המדינה לבין אזרחיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. תודה, אדוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, לפי בקשתך, אף שמגיע לי קצת זמן. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אתה קיבלת, וגם דקת-פואד הסתיימה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל אני אהיה כלפיך, בתור סגן יושב-ראש כאן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, תשמע, קיבלת עשר דקות, עוד שתי דקות היושב-ראש ודקת-פואד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – כבוד היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> ודקת-פואד הוא קיבל, שזה דבר מחוץ לתקנון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> דקת-פואד זה תמיד שווה. <היו"ר אופיר אקוניס:> דקת-פואד היתה הדקה הכי איכותית שלך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לכן, אני מסיים, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לך שאני מקווה שהשר מיקי איתן יעביר חלק מדברי לכבוד ראש הממשלה, שקיבל היום מאתנו גם יישר כוח, גם ידענו להגיד לו ביושר כל הכבוד, ואני מקווה שעכשיו הוא יתחיל לטפל בשני נושאים: גם המחאה החברתית האמיתית וגם הנושא המדיני, כי בלי שני הדגלים האלה אין לנו זכות קיום בכבוד, לא יהודים ולא ערבים. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אדוני. אני מאוד מודה לך. עכשיו אתם צריכים להחליט מי מדבר. אתה. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, משום שהגעת ממש בשתי הדקות האחרונות. ביקשו שאם לא תגיע, חבר הכנסת חנין יחליף אותך, אבל חבר הכנסת חנין בלאו הכי כבר נרשם להצעה אחרת, אז יש לך עשר דקות או 12, כפי שביקש היושב-ראש. מובן שהשר ישיב קודם. אתה משיב מייד אחריו. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, באתי עכשיו מבית-משפט השלום בכפר-סבא ולא הספקתי להיות נוכח – רציתי, אבל לא הספקתי להיות נוכח בדיון על מעצרם של 14 צעירים ערבים שהפגינו מול כלא השרון להביע את מורת רוחם מכך שלא שוחררו שלוש אסירות מסוימות שהיו צריכות או שהיה צפוי שישוחררו ולא שוחררו, בדרישה לשחרר אותן. הבעיה היא שהמשטרה לא ראתה בעין יפה את ההפגנה הזאת, ועצרה – – – <קריאה:> – – – <נחמן שי (קדימה):> אתה מאוד מנומס. אתה מאוד מנומס. <השר מיכאל איתן:> חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תן לי, תן לי – – – <השר מיכאל איתן:> מעניין אותי לדעת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה להגיד לך – אתה הרי משפטן, אתה יודע. קודם כול, העצורים מכחישים את הטענה הזאת, אבל אפילו אם הם אמרו, זה עדיין לא עבירה שמצדיקה. זה דבר שצריך להיות עליו דיון ציבורי. אנחנו מבדילים תמיד – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> צריך להיות דיון ציבורי על חטיפת חיילים, לא? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא. דיון ציבורי על אירוע זה או אחר. זה משהו – להבדיל מעבירה שצריך מעצר וצריך להגיש כתב אישום בגינה. זה לא אותו דבר. יש דברים שאתה לא אוהב ומקוממים אותך ומכעיסים אותך, אבל זה עדיין לא עבירה, כי אתה יודע שבשביל שתהיה עבירה צריך שיתקיים מבחן של סבירות, של ממשות, לא ככה. אני יכול לעמוד מול שוטר, להגיד כל מיני דברים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, זה לא נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני יודע שאני לא משפיע על השוטר. אני לא יכול לשבש את – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. רק שר המשפטים שטרית, שחוקק את חוק ההסתה, יכול להגיד לך כמה דברים בעניין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם השר שטרית. גם השר שטרית, כאשר הוא הקל בנושא הגשת כתב אישום, עדיין מבחן של סבירות ומבחן של ממשות קיימים, הוא לא מחק אותם לגמרי. לכן, בעניין הזה לא מתקיימים המבחנים האלה. אני רק טוען שגם יש בעיה ולקונה בחוק. בשביל לחקור אדם על עבירה של הסתה, צריך אישור של היועץ המשפטי. מה עושה המשטרה? היא עושה את זה בעצלתיים. היא לא יכולה לחקור, מחכים כבר מיום חמישי עד היום, בעצם עד אתמול בערב, שקיבלו אישור של היועץ המשפטי לחקור, שאפשר בכלל להתחיל בחקירה. קודם כול, אי-אפשר לחקור. יש עבירות בארץ שאסור להתחיל חקירה בהן בלי אישור של היועץ המשפטי, בעיקר עבירות שיש להן אופי פוליטי – הסתה, המרדה, כל מיני עבירות כאלה – וזה בצדק. אני אומר שהמשטרה מחזיקה אנשים בני-ערובה עד שהיא מקבלת אישור של היועץ המשפטי. ישנה טענה – הם הואשמו בהתקהלות לא חוקית. הגיע הזמן לחנך את המשטרה מה זה התקהלות חוקית ומה זה לא חוקי. הקצינים, איך אומרים, לוקחים לעצמם דרור – 40 אנשים שעומדים ומפגינים זה לא התקהלות לא חוקית. עם כל הכבוד זה חוקי לגמרי. צריך שתהיה התאספות למען ביצוע עבירה מסוימת בשביל שזה יהיה לא חוקי. כלומר, 40 אנשים בארץ שעומדים, שלא מפריעים לתנועה, שלא עושים שום דבר, העמידה שלהם היא חוקית לגמרי, למהדרין. רק מ-50 אנשים ומעלה יכול קצין להגיד שהיא הפגנה חוקית, עד שמכריזים עליה שהיא לא חוקית. <השר מיכאל איתן:> להורות להם להתפזר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יפה. הם התפזרו לפי הסיכום. אז אני אומר שיש כאן מצב אבסורדי, מעצר שרירותי. יכול להיות שהקריאות, שהם אמרו כל מיני דברים, ההפגנה הכעיסה את השוטר, אבל כעס של שוטר זה לא סיבה. אני בטוח שההר הזה – כל מה שהיה בתקשורת – יוליד עכבר, ואפילו עכברוש קטן. איך אומרים, אין מסד – – – <מאיר שטרית (קדימה):> עכברוש קטן יותר גדול מעכבר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עכברוש מפלסטיק. <היו"ר אופיר אקוניס:> עכברוש הוא יותר גדול מעכבר. נכון. הפוך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טוב, אני רק רציתי – אבל לא עכברוש אמיתי. לא אמיתי, מפלסטיק. שום דבר. יש הבדל. הגיע הזמן להבדיל בין דיון שיכול להיות חריף ומכעיס לבין האשמה פלילית. זה לא אותו דבר. <נחמן שי (קדימה):> אבל לא הבעת את דעתך – אני מאזין לך – על הדברים שמיוחסים להם – – – זה מאוד חשוב – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האמת, אני אגיד לך את דעתי. אני מתנגד תכלית הניגוד לשימוש באלימות ולקריאות לשימוש באלימות. המאבק הציבורי שלנו, של הציבור הערבי – ואני חוזר על זה כל פעם, ורוצה שיקשיבו לי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה דבר חיובי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו, הציבורי הערבי, יש לו בחירה אסטרטגית של מאבק פוליטי, לגיטימי, ציבורי, במסגרת החוק – ההנהגה הערבית. אתה יכול לא לאהוב את מה שאנחנו עושים, אבל זו בחירה אסטרטגית, ואנחנו קנאים בנושא הזה ואנחנו מחנכים את הנוער בנושא הזה. אנחנו נגד כל סטייה מהנושא הזה ואנחנו נגד כל מעבר של קווים אדומים. זה המאבק הפוליטי שלנו. מעולם לא עשינו דבר אחר. זה שקצין אמר שמישהו, איזה ילד, אמר משהו, זה לא סיבה לעצור 14 ילדים, 14 צעירים. יכול להיות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ומה היה בבית-המשפט? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בבית-המשפט – אני בטוח שבית-המשפט – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הארכת מעצר. לא חיכית לסוף הדיון? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סליחה? <היו"ר אופיר אקוניס:> הרי חיכית לסוף הדיון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, בית-המשפט לא החליט. <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי, לא החליט. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני בטוח שלא יהיה כתב אישום בנושא הזה, וניפגש. אני בטוח. כי אין, אין רגליים, אין. הם לא אמרו, אבל אפילו אם אמרו ככה בפני סוהרים, זה עדיין לא עבירה, לא מתממש, לא נבנה עד כדי עבירה פלילית. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> להבדיל מדיון ציבורי – שאפשר לעשות אותו, אני לא אומר שלא, אבל אי-אפשר לעשות דבר כזה ולצנן, כי יש לזה אפקט מצנן. מה אני אומר? ההגבלות – שים לב, יש כאן עניין עקרוני. אם המשטרה מתעללת כל פעם בהפגנה זו, בהפגנה אחרת, מה קורה? הציבור נמנע מלהפגין. יש אפקט של מה שנקרא צינון, של צינון, cooling. אתה מצנן את זכות הציבור או את ההתלהבות ואת הנכונות של הציבור להביע את דעתו ולהשתתפות פוליטית. אנחנו צריכים לעשות את ההיפך – לעודד את הציבור לפעילות פוליטית, לא לצנן אותו, לא כל פעם לשפוך עליו מים קרים. אני חושב שהנושא הזה צריך לבוא לדיון בכנסת, וגם הנושא הזה של הגבלת הזמן שהמשטרה יכולה להחזיק אנשים במעצר עד שהיא תקבל אישור מהיועץ המשפטי. זה תרגיל חדש. מחזיקים אנשים ארבעה ימים עד שהם מקבלים אישור. זה לא יכול להיות. על ועדת-טרכטנברג, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד את הדברים הבאים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> קודם כול, המשבר הוא משבר בין-לאומי – צריך להגיד את זה – והוא משבר כפול, הוא גם משבר פוליטי וגם משבר כלכלי. למה המשבר הכפול הזה דווקא בימים האלה מוליד את המחאה – הוליד את המחאה בעולם הערבי, הוליד את המחאה בישראל, הוליד את המחאה בארצות-הברית, והוא עלול להוליד את המחאה מחר בבריטניה ובצרפת ובכל מיני מקומות? בגלל ההתמוטטות של הוויכוח הפוליטי, בגלל חוסר פולריזציה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ההיפך, בגלל התעצמות הוויכוח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בגלל חוסר קיטוב. מפני שקדימה זה כמו הליכוד בעניינים כלכליים-חברתיים, ומפני שאובמה התקפל והוא נעשה כמו הרפובליקנים בעניינים חברתיים-כלכליים, ואז – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אובמה גם לא – – – בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אל תתווכח אתי. אני מדבר על תהליך בין-לאומי שקורה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ודאי. נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני לא בא להתווכח ויכוח קנטרני פה או שם. תקשיב, אל תסכים אתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני תמיד מקשיב לך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תאמין לי, מה שאני אומר זה לא רק דעתי, זה דעתם של כלכלנים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – מאוד חשובים בעולם – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מסכים אתך שיש ויכוח. נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שמנתחים את התהליכים הגלובליים שקורים. <היו"ר אופיר אקוניס:> יש ויכוח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כאשר יש לך משבר כלכלי וגם הממשל, השלטון, וגם האופוזיציה, החלופה לשלטון, הם אותו דבר – האופוזיציה היא אופוזיציה מבחינת כוח פוליטי, היא לא אופוזיציה מוסרית – מחיקת המוסר מהמעש הפוליטי. אין ויכוח מוסרי בארצות-הברית, אין ויכוח מוסרי בישראל, זה ויכוח כוחני על השלטון, אך ורק. איזה כוח מוסרי בעניינים חברתיים-כלכליים יש לקדימה? שום דבר שונה מהליכוד. אותו דבר, אותו עולם של דרוויניזם חברתי. איפה המחאה על ההרס הטוטלי שעשה נתניהו בארץ? למה שכבת הביניים צעקו? אני אגיד לך למה צעקו. הרי זה ברור, אני כבר – לא תמיד מקשיבים לנו. חבר כנסת ערבי שמדבר, עושה ניתוח כלכלי, זה, איך אומרים, too much. אבל לפני שנתיים ולפני שלוש שנים אני טענתי שנתניהו הורס את שכבת הביניים, להבדיל ממרגרט תאצ'ר, חביבתו, שבנתה וחיזקה את מעמד הביניים בבריטניה. זה ההבדל הגדול. הוא לא תאצ'ריסט. אפילו תאצ'ריסט הוא לא. הוא תאצ'ריסט כושל, בוא נגיד ככה. הוא עושה את כל הדברים הרעים, וכמה דברים טובים שתאצ'ר עשתה הוא לא עושה. ולכן שכבת הביניים התקוממה. למה התקוממה בלי הנהגה של מפלגות פוליטיות? למה המחאה – גם בארצות-הברית, גם כאן – היא לא בהנהגה פוליטית? <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה בתוספת זמן. שתי דקות וזה הכול. שתי דקות אחרונות. זו תוספת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> להבדיל מהמחאה של שנות ה-70, דרך אגב, בארצות-הברית, של "הפנתרים השחורים". היו ארגונים פוליטיים שהנהיגו אותם, והם התנקזו במפלגה הדמוקרטית. למה? כי היתה חלופה. עכשיו אין חלופה. עכשיו הציבור האמריקני רואה שאובמה נעשה כמו בוש, ואין לו נציגות פוליטית ויש מצוקה, אז הציבור בעצמו מתארגן. ויש היום שיטות שהציבור יכול להתארגן, וזה יהיה האופי של המחאה הבאה. עד שתקום אופוזיציה אמיתית זה יהיה אופיה. היא תהיה לא מפלגתית, כלומר, עקרה מבחינה פוליטית. זה לא פלוס שלה שהיא לא מפלגתית, כי היא יכולה להיות ולעשות ולצעוק ולשבת בבית והליכוד נשאר בשלטון. מה הרווחנו? אם לא מתרגמים את המחאה לתוצאות פוליטיות – שום דבר. נתניהו שמח מאוד, שימחו. קדימה לא שם, מפלגת העבודה שם, אין חלופה פוליטית, הם מוחים והוא נשאר בשלטון. זה לא מתגבש לכדי כוח פוליטי. זה קורה בארצות-הברית, זה קורה כאן, זה קרה בצורה שונה במצרים וזה יקרה בבריטניה ויקרה בכל מקום, המשבר הכפול הזה. עכשיו בארץ – וזו הערה אחרונה שלי – המלצות טרכטנברג לא מטפלות, לא תופסות את השור בקרניו. הן לא מטפלות בבעיות של מעמד הביניים ולא בבעיות של העוני – המעמד הנמוך, וגם בעיקר של הציבור הערבי. איזה בשורה יש לטרכטנברג לציבור הערבי? ימשיכו להרוס בתים, זה הבשורה של טרכטנברג בעצם. <היו"ר אופיר אקוניס:> את העכברוש הן לא תופסות. <מאיר שטרית (קדימה):> הן לא תופסות אותו אפילו בזנב. <היו"ר אופיר אקוניס:> את העכברוש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי. אתה יכול להירשם להצעה אחרת. עדיין אפשר להירשם. כל מי שבאולם – עדיין אפשר להירשם אצל המזכירה להצעה אחרת. בבקשה, אדוני, נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מתנגדים להמלצות טרכטנברג. הן פשוט – יש דברים שאתה אומר ויש דברים שאתה שותק עליהם. לפעמים שתיקה וקריצת עין – היא יותר גרועה ממעשה ישיר. אתה לא צריך לכתוב "להרוס בתים של ערבים"; מספיק שאתה מתעלם מזה – אתה בעד, אתה נותן הכשר. כאשר אתה מטפל בבעיית הדיור ולא מתייחס לשאלה הזאת, אז בעצם אתה בעד, אתה נותן הכשר, וזה מה שטרכטנברג עשה: קריצת עין, תמשיכו. בעיית הדיור של 20% מהאזרחים במדינה היא, איך אומרים? שתלך לה לעזאזל. כמובן גם מבחינה כלכלית, זה, איך אומרים? קוסמטיקה של – אני לא רוצה להגיד אותה גברת, אבל קוסמטיקה שלא משנה את – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> ראית פתרון בעת – – – למה אתה מרגיש מקופח, ראית פתרון? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לכם. זה לא דו-שיח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – לא היתה כאן שום טענה אפילו. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. תודה רבה לך. השר איתן בבקשה, ישיב על כל ההצעות במשולב, ולפני כן, לפני שהוא יתחיל לדבר – הודעה למזכירת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דין-וחשבון מס' 2 על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן כוח-אדם לשנת 2010; חלק א' של דין-וחשבון מס' 18 על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2010, וכן חלק ב' של דוח מס' 18 על חריגות שכר לכאורה בגופים הציבוריים לשנת 2010 ופעולות יחידת האכיפה בשנת 2011. עוד אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת שלמה מולה מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי; פ/3541/18. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, גברתי. <הצעות לסדר-היום> <ממשלת נתניהו עושה הכול כדי למסמס את המחאה החברתית;> <כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <ממשלת נתניהו בין החלטת הקוורטט לדוח-טרכטנברג;> <דוח-טרכטנברג וההתעלמות ממצוקות האוכלוסייה הערבית> <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, השר מיכאל איתן משיב במשולב על כל ההצעות. מי שמעוניין בהצעה אחרת יכול להירשם עכשיו אצל המזכירה, ולאחר הדברים של השר איתן נשמע אותו. בבקשה, אדוני. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע הבא יתחיל כנס החורף של הכנסת. הוא עשוי להימשך כשישה חודשים, ויסתיים בסוף חודש מרס. נשאלת השאלה, מה טעם היה לכנס את הכנסת היום, שבוע לפני פתיחה שעל-פי התקנון מחייבת גם דיון מדיני משמעותי – בסיומה, אני מניח, האופוזיציה גם תגיש אי-אמון, אלא אם כן תהיה להם איזה מחשבה שנייה עד השבוע הבא – וביקשו לכנס את הכנסת שבוע קודם לכן. כנראה הפגרה של המליאה גרמה לכך שחברי הכנסת לא יכולים להתאפק, והעלו שורה ארוכה של נושאים. העלו, ואני צריך להשיב עליהם. אני אעשה את זה בקצרה, אבל אני חושב בהערת הפתיחה שלי, שבהחלט צריך לקיים דיון מעמיק ורציני בכל אחת מהסוגיות שעלו, והזירה המתאימה לכך היא הכנסת בתקופת כהונתה המלאה, לא בפגרה. לסיומו של דבר, אני אומר שאני אציע לכם, למליאת הכנסת, את כל ההצעות שהעלו להביא לדיון בכל פורום שתרצו, אבל בתקופת כהונתה המלאה, לא בפגרה של הכנסת. יכול להיות שיהיה דיון במליאה אם תחפצו בכך, או להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדות הכנסת השונות, כל אחת בהתאם לנושא שבו היא עוסקת. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבל שאף אחד מהטוענים שטענו נגד לא נמצא כאן. לא נמצאים, לבד מחבר הכנסת – סליחה, שניים בלבד, רק מג'אדלה וזחאלקה. כל היתר פשוט לא פה. <השר מיכאל איתן:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, לי קצת יותר קשה ממך לומר את זה, כי אני כבר זכיתי להיות גם בספסלי האופוזיציה ולהיות שותף להצעות לסדר-היום שמציעים נעלמו לאחר מכן והם היום ממפלגתי, אז קשה לי מאוד לקבל. לצערי הרב, זה דבר שחוזר על עצמו, וגם אנחנו אז קיבלנו על הראש – מציעים ואינם – והדבר הזה כנראה הפך להיות חלק מהחיים של הכנסת. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. <השר מיכאל איתן:> אני רוצה בראש ובראשונה להתייחס להערות שהושמעו כאן בנושא גלעד שליט ולומר: שמעתי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא עונה במשולב. אתה רוצה, אתה יכול לבקש אולי הצעה אחרת – להשיב בלוק. <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא – – – את זמנם של חברי הכנסת. <השר מיכאל איתן:> אני עונה לכולם. אומנם בהתחלה היתה הצעה שאני אענה אחת-אחת, אבל הסתבר שהמציעים – כל אחד שילב כמה נושאים באותה הצעה. הגיעו מנושא שליט לטרכטנברג, ומטרכטנברג עברו לעניין הקוורטט, ומעניין הקוורטט עברו כאן למצב של האוכלוסייה הערבית, וכל אחד הגיש משהו, אז לכן לא היה טעם שאני אענה לכל אחד בנפרד, אלא לכולם ביחד. <מאיר שטרית (קדימה):> על-פי התקנון, מי שלא נמצא לא מצביעים – – – <השר מיכאל איתן:> לא, הם כבר היו. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אם הם לא יימצאו בזמן ההצבעה. <השר מיכאל איתן:> הוא חייב להיות רק כשהוא מציע, הוא לא חייב להישאר. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, אני, ברשותך, רוצה לומר לשר לנדאו שהמשמרת שלו מתחילה בשעה 12:00. נראה לי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, יש אנשים אשר זוכים לכך – – – וסוף משמרתם באותה שעה. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> בכל מקרה, אני רוצה להתייחס לסוגיות כפי שהן עלו כאן. הנושא של גלעד שליט – שמעתי את הביקורת של יושבת-ראש האופוזיציה, ויש דעות לכאן ולכאן. הרוב המכריע של השרים תמך במהלך. הרוב המכריע של השרים תמך בכך. המהלך הזה הצריך מנהיגות, והמנהיגות של ראש הממשלה הוכרה על-ידי הציבור כולו, גם אלה שאולי חולקים על דעתו, אבל בכל אופן אני מניח שהם נותנים לו את הקרדיט, כי בסופו של דבר בתוך כל המנגנונים, בתוך כל האנשים שהם שותפים להחלטה, בתוך אנשים שעוסקים באופן ביצועי בקידומה של פרשה מורכבת ומסובכת כמו פרשת חטיפתו של גלעד שליט היו הרבה גורמים, אבל בראש הפירמידה עמד אדם אחד שהיה צריך לקבל את ההחלטה ולהניע אותה; ולקבל את כל האישורים לאחר מכן, אבל הוא היה צריך לקבל את ההחלטה. כל אחד מאתנו אומר שהבעיה מורכבת ומסובכת, אבל לא הוא צריך לפתור אותה, ולא הוא צריך לעמוד ברגע מסוים ולהגיד: זה יהיה הפתרון, על זה אנחנו נלך. כאן נבחנת באמת שאלת המנהיגות. לאלה שקצת מפקפקים, ולאלה שקצת העירו הערות בכל מיני הסתייגויות שאני לא רוצה לחזור עליהן כאן, אני רוצה לומר: היו רגעים שאני יודע אותם – דווקא כשההזדהות עם משפחת שליט היתה חזקה מאוד, היתה בשיאה, והיה לחץ גדול מאוד של דעת הקהל – שראש הממשלה אמר: בתנאים האלה אני לא יכול לקבל את העסקה. כלומר, זאת לא מנהיגות שנגררה אחרי הפגנות גדולות ולחץ של דעת קהל. כי דווקא בשיא הלחץ ראש הממשלה עמד ואמר: בתנאים האלה אני לא יכול להביא את ההצעה. אני יכול גם להוסיף על כך ולומר שבסופו של דבר, גם לאחר אותו שיא היתה ירידה מסוימת והמנהיגות של ראש הממשלה כשהוא אמר לא, הוכיחה את עצמה. והציבור – גם כאלה שסברו שצריך ללכת לקראת עסקה – קיבלו את שיקול דעתו של ראש הממשלה כשהוא אמר לא, ונראה לי שקיבלו את שיקול דעתו כאשר הוא אמר כן. על הרקע של התפקוד של ראש הממשלה בפרשת גלעד שליט, אני קצת תמה על הטענות והטרוניות ומין אמירות. אמרו כאן דוברי האופוזיציה, דוברי קדימה, שהממשלה עוסקת בססמאות נבובות; הם קבלו על ענייני מנהיגות. היו ביניהם לא מעטים שבדיוק יצאו חוצץ נגד עמדתה של יושבת-ראש קדימה, ואני שואל: זאת זכותם שיהיו שם חילוקי דעות, אבל איך הם יכולים לעמוד כאן, יום לאחר שהיא אמרה ההיפך, להעלות כאן את עניין מנהיגותו של נתניהו, ולדבר אחר כך על כך שבעצם אין מנהיגות? איזו מנהיגות יש לקדימה בתנאים האלה? הנושא של שחרור גלעד שליט העלה ויכוח, העלה הזדהות עצומה, העלה עוד פעם את ערך הסולידריות, ואני לא רוצה לחזור על הדברים האלה – הם הוכיחו את עצמם. גם אלה שהתנגדו, גם אלה שהעירו ביקורות, גם אלה שקיבלו בהסתייגות – אבל היתה איזה תחושה של סולידריות של כולם בנושא של השחרור. ואני רוצה לומר שישראל סולידרית. ישראל לאחר השחרור היא ישראל שצריכה לעמוד מול סיכוני טרור, אולי יותר גדולים; לא אולי, במידה מסוימת יותר גדולים. אבל היא ישראל הרבה יותר נחושה, הרבה יותר חזקה, הרבה יותר סולידרית. היא יכולה להצמיח מתוכה את הכוחות, את היכולת, את השכל, את התחכום, את האומץ ואת האחדות להילחם בטרור. להילחם בטרור. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – חולשה זה כוח – – – <השר מיכאל איתן:> היא יכולה להוציא מתוכה יותר כוחות, יותר חוכמה, יותר הצלחה, יותר לכידות, יותר נחישות, כאשר היא מדינה מאוחדת שיש בה ערך של סולידריות. לכן שכרנו לא יצא בהפסדנו. נכון, אנחנו צריכים להיאבק. נכון שהסיכון גדל במידה מסוימת, והוא עכשיו על העם כולו שצריך לשאת בסיכון יותר גדול. אבל הלכידות והיכולות שלנו לא יהיו יותר קטנות, לא יהיו מוחלשות; והמלחמה בטרור לא תהיה פחות נחושה. בהקשר זה אני רוצה להביע את דעתי. הממשלה עדיין לא קיבלה החלטה באשר לחקיקת חוק שיקבע תנאים כאלה או אחרים לנושא שחרור מחבלים בעקבות חטיפת חייל או אזרח. אני הייתי רוצה להביע את דעתי בעניין הזה. אני חושב שאין מקום לחקיקת חוקים לדברים כאלה. חוק צריך להיות דבר כללי שמתייחס לשורה ארוכה של מקרים מזוהים שאפשר לקבוע אותם. אי-אפשר לעשות חוק לדברים שהם שונים במהותם האחד מהשני בצורה מאוד מאוד משמעותית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אני מתפלא על טענתו של שר הביטחון שבדרך כלל אני חושב שהוא אדם מאוד רציונלי, שהוא בא ומבקש שיאכפו עליו בחוק דבר שהוא יכול היה לעשות אותו בלי חוק. <השר מיכאל איתן:> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר הביטחון, מתוך – הדילמה והתסכול יוצרים איזו פלטפורמה – שתסכולים מביאים לחקיקה, וזה דברים שאנחנו צריכים להיזהר בהם. <השר מיכאל איתן:> אני שותף לדעתך בעניין זה, אבל אני רוצה להגיד מלה אחת של הבנה של עמדתו של שר הביטחון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <השר מיכאל איתן:> – – ומייד לאחר מכן אני גם אשלול אותה. כי אומר שר הביטחון: נכון, אפשר לקרוא לזה דבר מיותר, כי אנחנו בממשלה, אתם יכולים לסמוך עלינו שנקבל את ההחלטות הנכונות, ואנחנו לא צריכים חוק שיגיד לנו למקרה של ביטול עסקה, נדע לבד להגיד: אנחנו לא הולכים לעסקה. אבל אומר שר הביטחון דבר אחר, ויש לזה מקבילות בנושאים אחרים – אני לא אכנס לזה כאן – גם במשפט הבין-לאומי: ברגע שתהיה חקיקה כזאת, מוקדמת, מראש, יהיה בזה איזה אלמנט של הרתעה. אני חולק על כך. אני לא חושב שהמחבלים יירתעו מלבצע מהלך של חטיפה כי הם יגידו: אין לנו אחר כך עם מי לנהל משא-ומתן, כי ממשלת ישראל לא תוכל לפעול מפני שיש חוק ישראלי שלא מאפשר לממשלה להיכנס לעסקה כזאת. אני בספק רב. אני בספק רב – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, חבר הכנסת בן-ארי. עוד רגע אתה – – – <השר מיכאל איתן:> – – אם המחבלים כל כך יפחדו מהחוק הישראלי. לעומת זאת, כל העניין של הסולידריות, שעליו דיברתי בהתרגשות בפתח דברי, נופל לחלוטין ברגע שחוק כזה עובר. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <השר מיכאל איתן:> כי אז אנחנו אומרים, כמו שאומרות מדינות אחרות בהרבה מאוד מובנים: נפלת בשבי, בעיה שלך. האמריקנים אומרים את זה: נפלת בשבי, יש לך בעיה; תתמודד אִתה, אנחנו כבר לא שותפים לבעיה הזאת. אנחנו לא יכולים להגיד את זה, וחקיקה כזאת בטח לא יכולה להגיד דבר כזה, ובטח ובטח כשמדובר בשלל רב מאוד של מקרים שחקיקה לא יכולה להתאים לו, ולא יכולה לתאר אותו מראש. לעומת זאת, אני חושב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הממשלה יכולה לקבוע את מדיניותה. שנים רבות – חברי הכנסת, נדמה לי ששניכם ותיקי חברי הכנסת היום – היו שנים רבות שבהן היתה אמירה: לא מנהלים משא-ומתן עם טרור. גם באותן שנים ניהלנו משאים – – – <השר מיכאל איתן:> חבר הכנסת אחמד טיבי אמר כאן שבעצם נוצר מין מצב שאפשר לנהל משא-ומתן על שחרור מחבלים בלי חטיפות ואפשר לנהל עם חטיפות. הוא תומך בזה שבלי חטיפות, ואני לא תומך בכלל בשחרור מחבלים. הוא יוצא מנקודת מוצא שצריך להיות שחרור מחבלים. הוא אומר: יש אפשרות עם חטיפות, יש אפשרות בלי חטיפות. אבל יש גם אפשרויות אחרות. כי נדמה לי שגם, למשל, אם אני קושר את זה לעניין המשא-ומתן – אם, למשל, מנהלים משא-ומתן על שחרור חטוף, תיאורטית, כשכוחות צה"ל נמצאים 100 מטר, או 200 מטר ממקום שביו, כשהרצועה מחולקת לשלושה חלקים שאין ביניהם עובר ויוצא, אז זה יכול אולי כן להרתיע, יותר מחוק. זה כן יכול לבוא ולשבור את המשוואה הזאת שאומר חבר הכנסת אחמד טיבי: שחרור מחבלים, יש שתי אפשרויות – או כך, או כך. יש גם אפשרויות שלישיות שלא היינו רוצים, שכרוכות אחר כך בשפיכות דמים הרבה יותר גדולה בשני הצדדים. ההיסטוריה מוכיחה שיש שפיכות דמים בשני הצדדים. הפלסטינים משלמים מחיר כבד יותר, שאנחנו לא רוצים להגיע אליו, אבל אם הם מראש יוזמים פעולות שיש להן עילה מוצדקת לפתיחה או להחמרה בצעדי איבה בין צדדים, כמו חטיפה, אלה הן הפעולות שצריכות להרתיע, לא חקיקה. אם הם היו יודעים שמעשה חטיפה נחשב בעיני ישראל – ממשלת ישראל, כנסת ישראל ועם ישראל – כמהלך שמצדיק שימוש בכוח צבאי מרחיק לכת על מנת לנהל את המשא-ומתן קרוב מאוד למקום שביו של החטוף, וזה יהיה כרוך בפעולה שתעלה בדמים רבים, יכול להיות שזה מה שירתיע. ויש גם צדדים אחרים, שלא מגיעים עד כדי כך, שגם הם טובים לא פחות מחקיקה. לסיכום, אני רוצה לומר שהפרשה של גלעד שליט הסתיימה מבחינת המשפחה, מבחינת ישראל, בהחזרת החטוף הביתה, והיו רגעים של רוממות רוח, אבל אנחנו חוזרים, כמו שאמר ראש הממשלה, למציאות שבה כולנו צריכים לשנס מותניים ולא לחשוב שהפרשה הסתיימה. פרשת גלעד שליט וספיחיה ממשיכים, ואנחנו נדע לטפל בתוצאות שלה – בתוצאות הפחות-חיוביות, כפי שאמרתי – גם בחוכמה, גם בכוח, בעוצמה, גם בנחישות, והייתי אומר אולי, גם במידה רבה של אחדות לאומית. ישבתי כאן היום, היתה לי תחושה שההשלכות האלה של פרשת שליט השפיעו גם על הדוברים כאן. אני לא זוכר כל כך הרבה דברי שבח לראש הממשלה מספסלי האופוזיציה, החל בזהבה גלאון, דרך מחצית מדוברי קדימה או יותר מכך – – <רחל אדטו (קדימה):> זה עניין זמני בלבד. <השר מיכאל איתן:> – – וגם אחרים, כולל חברי כנסת נוספים. אני חושב שזה משהו שיכול קצת לתת באמת איזה אופטימיות לגבי היכולות שלנו להמשיך ולהתמודד בנושאים השונים. פחות אחדות – וזה טבעי לגמרי וגם מקובל – היתה סביב המסקנות של ועדת-טרכטנברג. בלהט ההתקפה על מסקנות ועדת-טרכטנברג שמעתי דברים והיפוכם: מצד אחד אמרו שוועדת-טרכטנברג – השתמשו במלים בוטות מאוד – זה שקר ושהמסקנות שלו לא שוות שום דבר, והתקפות כמו שאנחנו יודעים להתקיף כשאנחנו מוכוונים לאיזה מטרה מסוימת. מצד שני שמעתי דאגה מצד הרבה דוברים, או ביקורת על כך, והם אומרים: המסקנות האלה לא ייושמו בכלל. אז אחת משתיים: או שהמסקנות הן טובות וצריך ליישם אותן, או שכל המסקנות לא שוות כלום ואז עדיף שלא יישמו אותן. אני רוצה לנסות ולהשיב לדוברים. ועדת-טרכטנברג קמה על רקע מחאה חברתית. המחאה הזאת היא מחאה שלא באה מנקודה של עוני. גם בדוח הוועדה הם כותבים שנקודת המוצא שלהם ושל הקמת הוועדה היתה דיון בנושא המחאה החברתית, ונושאי המחאה החברתית היו מוכוונים, או ממוקדים בעיקר במעמד הביניים. הם כותבים שתוך כדי הדיון הם התייחסו גם לסוגיות אחרות, אבל מטבע הדברים, ברגע שהם הוקמו כוועדה שצריכה לדון בפתרונות לנושאים שעלו על-ידי המחאה – מטבע הדברים ההדגשים נוגעים יותר למעמד הביניים. וכאן אני רוצה להניח לרגע, אבל לא לאורך זמן, את הנושא של הטיפול בעוני עצמו ובנושאי הרווחה עצמם, שלא מודגשים בוועדת-טרכטנברג, אבל אני אסביר את הרקע לעניין הזה. ועדת-טרכטנברג קמה על רקע תחושה מסוימת של אי-צדק, תחושה שאנשים לא יכולים לסיים את החודש עם המשכורות שהם מקבלים, תחושה של יוקר חיים, אבל יותר חשוב מהכול – תחושה של אי-צדק, משום שהציבור ומעמד הביניים אומרים: יש משאבים, יש יכולות, יש הון במדינת ישראל. זה לא צריך להיות כך שאנחנו לא נוכל לקיים רמת חיים גבוהה. והציבור בישראל לעומת שנים קודמות מקיים רמת חיים גבוהה, רמת חיים שאולי לא תיאמן לעומת איך שאנשים חיו בעשורים קודמים, אבל התחושה היא חמוצה, התחושה היא לא נוחה. בהקשר הזה אני רוצה להתחיל דווקא מעוד אלמנט של מנהיגות של ראש הממשלה. אם יש לנו היום מצב כלכלי, במספרים הגדולים, שהוא מצב כלכלי שעל בסיסו אפשר לתבוע תיקונים, מצב כלכלי שבו יש כספים ויש אפשרות לחלק אחרת, זה נובע בראש ובראשונה מהיסודות של הכלכלה המתוקנת שבנימין נתניהו הנהיג כאן בראשית השנים של המאה הנוכחית, משנת 2003 ואילך, שבהן הוא הוביל מדיניות כלכלית קשה מאוד, כואבת מאוד מבחינה חברתית, אבל היא הצילה בזמנו את המשק מהתמוטטות עוד יותר קשה במצבו הקשה כפי שהוא היה, והיא שינתה את המסלול ונתנה את פירותיה, כפי שהוא התחייב וכפי שהוא הבטיח. אולי קצת מאוחר מדי, כי בבחירות הראשונות לאחר מכן הוא שילם במחיר תבוסה פוליטית מהאוכלוסייה שכאבה את הכאב שהיה כרוך בניתוחים האלה, אבל זאת מנהיגות, והיא גם השתלמה לאחר מכן, כשהציבור הבין שלא היה מנוס ושהיה צריך לעשות שינויים כלכליים על מנת לשנות את הכלכלה, על מנת שאפשר יהיה לקבל יותר משאבים. כשקמה המחאה החברתית ראש הממשלה הבין שבמהלך העשייה ובמהלך התיקונים הכלכליים נוצרו עיוותים חברתיים שצריך לתקן אותם בהתאמה. ואני חושב שהוא גילה פעם נוספת צעד של מנהיגות בכך שהוא קרא לפרופסור טרכטנברג ואמר לו: אדוני, תעמוד בראש ועדה. פרופסור טרכטנברג ידוע כאדם עצמאי, לא היה מחובר פוליטית, לא היה מחובר חברתית לראש הממשלה, וראש הממשלה נטל סיכון כאשר הוא הפקיד את העוצמה האדירה הזאת, שמעט מאוד אנשים קיבלו, כי העוצמה של טרכטנברג נבעה לא רק ממה שהממשלה נתנה לו ביד, אלא מדעת קהל עצומה, שחלקה יצאה לרחובות וחלקה ישבה בבתים ואמרה: צריך שינוי. ואותו אדם, פרופסור טרכטנברג, וחברי הוועדה שלו היו צריכים לחפש איזה מתווה על מנת לעשות את השינוי, על מנת להמליץ על השינוי. שמעתי את דוברי האופוזיציה אומרים: מה זה הצעד הזה של הממשלה? מה פתאום ממשלה מקימה ועדות? ממשלה שולטת. היא צריכה לשלוט. היא יודעת מה לעשות והיא צריכה לדעת מה לעשות, ואם היא לא יודעת – שתלך הביתה. אני חושב שהעידן הזה של ממשלה שולטת עבר מן העולם. אולי לא כולם מבינים את זה, אבל הטכנולוגיה, היכולות של טכנולוגיית המידע, היכולות שיש היום לבני-אדם, הרצון של בני-אדם להיות יותר שותפים, הכישלון של הדמוקרטיה הייצוגית בכל העולם המערבי – הביאו לכך שהממשלות לא נתפסות יותר בעיני אזרחיהן כשולטות, אלא כממשלות שמבצעות, ממשלות שמנהלות, ממשלות שמשתפות את האזרחים ואת המגזר הלא-ממשלתי. זה יכול להיות סקטור פרטי, וזה יכול להיות המגזר השלישי, הציבורי, ואזרחים שרוצים להיות שותפים – לא פעם אחת בארבע שנים על-ידי פתק בקלפי, אלא בניהול השוטף בפרויקטים גדולים, בקביעת עמדות בצמתים שונים. והגענו לצומת. והאי-שקט שאנחנו רואים היום – אני מסכים עם חבר הכנסת זחאלקה שדיבר על הנקודה הזאת – האי-שקט שאנחנו רואים היום בכל העולם נובע, להערכתי, גם כי האזרחים מרגישים שהשיטות הגדולות, החברות הגדולות, ההסדרים הגדולים מעוותים וצריכים תיקונים על מנת שהפרט ירגיש את מקומו לא כאיזה פראייר שעובדים עליו או מכניסים אותו לתוך איזה מערכת שמראש אין לו בה סיכוי, ואין לו בה יכולת לקבל את מה שמגיע לו, אלא מערכת שיכולה להביא בחשבון גם את דברו, גם את אמירתו, שתיתן לו סיכוי הוגן ויכולת הוגנת להתחלק בתוצאות של עבודתו. השאלה היא, כמובן, האם אנחנו מדברים על מהפכה שמציעה אלטרנטיבות של מהפכה, או מהפכה או מחאה שמבקשת לשמר את עיקרי השיטה, אבל להכניס בה תיקונים ולסתום את הפרצות של אלה שיודעים איך ליהנות מקלקוליה של השיטה. ואני מניח שאצלנו במדינת ישראל, שהיתה בה מחאה אדירה – שימו לב לנתון מדהים: ראיתי כמה הפגינו ביום ההפגנה הכלל-עולמי של תנועת המחאה העולמית – הם שומרים על קשר – אז ספרו, כאן 20,000, כאן 30,000, כאן 10,000, כך, כך וכך – בכל העולם אני לא חושב שהם הגיעו בסך-הכול – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ל-400,000. <השר מיכאל איתן:> – – ל-400,000 שיצאו במדינת ישראל. זאת אומרת, זה דבר מדהים מבחינת העוצמה שלו במדינת ישראל, ומכאן אני יכול אולי גם לומר שנכון, אנחנו פוליטיקאים – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> If you can't beat them – – – <השר מיכאל איתן:> – – והפוליטיקאים יודעים להעריך את המשמעות של התופעות האלה. וכשבישראל יצאו – הממשלה הגיבה, והיא הגיבה נכון כאשר אמרה: ראשית נקים ועדה שתגיש המלצות נוכח המחאה. המחאה עצמה היתה מבולבלת. היא כללה באותה הפגנה אנשים שמחו נגד הפגיעה במחיר החלב ושלטים אחרים שאמרו, למה מוצרי החלב יקרים, צריך לפקח ולהוריד אותם. היא כללה תביעות שונות שאפשר לחלקן להיענות; וחלקן מוצדקות ואי-אפשר להיענות להן. היא כללה את תיקונו של עולם. ומוכרחים היו לנסות, ומתוך כל התביעות שעלו לנסות ולהיענות. תאמרו, למה הממשלה לא עשתה את זה בעצמה? כי מטבע הדברים היתה תחושה של חוסר אמון במה שתעשה הממשלה. ויפה עשתה הממשלה שאמרה, נקים ועדה שבראשה עומד אדם בלתי תלוי שינסה לצאת מהמסגרת של הפוליטיקה הממשלתית, מחלוקת הכוח – ממשלה מול שינויים; הוא ישקף את רצון ציבור הרבה יותר רחב, הוא לא פקיד של הממשלה. אבל גם הוא לא יכול להשביע את רצונם של כל המוחים, מה לעשות? אז אפשר להיות תמיד נגד, ולהגיד, אתה צודק. ובא שני ואומר הפוך, ותגיד לו, גם אתה צודק; ולשלישי שישאל למה אמרת לשניהם צודקים, תגיד לו – גם אתה צודק; פרפראזה על הבדיחה הידועה על היהודי. בסדר. אבל הממשלה עשתה בתוך המצב שאליו היא נקלעה, והיא גם קיבלה עיקרון חשוב מאוד, שהיה לי הכבוד לייצג אותו בממשלה וגם אחר כך בוועדה, של הידברות עם הציבור, של הזמנת ציבור, של ירידה לאוהלים, של הקשבה. וגם תנועת המחאה עשתה מצדה – השתמשה גם באמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום על מנת להפוך את ההידברות הזאת ואת היכולת לתקשר כדבר שקרם עור וגידים. אלפי אנשים נכנסו לאתר הממשלתי, קיבלנו למעלה מ-3,000 רעיונות והצעות שם, והעברנו את הכול לוועדה. הוועדה עצמה פתחה גם היא אתר שקיבל פניות; אנשים מתוך הפונים הוזמנו להופיע גם פיזית בוועדה; ולאלה שלא מחוברים – יצאנו למאהלים להיפגש, לדבר. אני אישית הייתי ב-19-18 מפגשים במאהלים מקריית-שמונה בצפון ועד באר-שבע בדרום. התהליך הזה הניב המלצות של ועדת-טרכטנברג. לא כולם היו מרוצים; הם לא כוללים את הכול. אני באופן אישי אמרתי: נכון, נושא הרווחה לא טופל כמו שהיה צריך. אני מתכוון לשכבות החלשות מאוד. יש נושאים שאין מי שידבר עליהם, שהם לא מיוצגים. לצערי הרב, הם גם לא מיוצגים בחוגים שחברי הכנסת כמוני נמצאים בהם. חברים שלנו ביום שישי הם לא אלה שמסבירים לנו מה לעשות עם ילדים שבית-משפט קבע שאסור להכניס אותם חזרה הביתה כי הם סובלים מהתעללות, אבל משרד האוצר ומשרד הרווחה רבים על התקציב לפנימיות ולמקומות שבהם הם צריכים להיקלט. אז אין לנו חברים שבאים אלינו ביום שישי ואומרים, שערורייה, אתם מוכרחים לעשות משהו. אלינו באים חברים ואומרים, תשמעו, זה לא הוגן שבעל לא יוכל לקבל חופשת לידה בזמן הלידה של אשתו שהיא עובדת, לא עובדת. באים ואומרים לנו את זה, וזה זורם הנה. ואוכלוסיית המצוקה, שהפעם לא היא היתה האוכלוסייה הדומיננטית במחאה, לא היה מי שידבר בשבילה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל היא אף פעם לא דומיננטית. – – – לכן דווקא מחאה שבאה מהמרכז, מהאנשים החזקים שיכולים לייצג את מחאת החלשים – כי את החלשים אף אחד מאתנו לא יזכור – לא ראש הממשלה, לצערי הרב, לא הממשלה, לא אף אחד אחר. אבל כשאנחנו בעצם מזועזעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים אתך במאה אחוז. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לפעמים כאשר את נענית לאותן קבוצות שיש להן השפעה, את לא מאפשרת לעצמך בסדר העדיפויות – – <השר מיכאל איתן:> בדיוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – לדאוג לאותם מסכנים. מדברים על חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. הוא התכוון קודם כול לחסרי היכולת. אני מסכים שתנועת המחאה היא לא – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה הם חמשת המ"מים? אנחנו לא זוכרים. מה המ"מים? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה לבחון אותי? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא, אני רוצה לדעת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לצערי הרב, כל פעם בכנסת – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אולי משהו מהתורה. <מאיר שטרית (קדימה):> כצל'ה, מכוניות, מקלטי טלוויזיה, מקררים, מכונות כביסה. פעם מישהו חשב – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, תודה. <השר מיכאל איתן:> אני גם באופן אישי, כשראיתי מה הולך לקרות, התקשרתי למועצה לשלום הילד ואמרתי להם, תשמעו, אתם מוכרחים לצאת לפעולה, כי הולכים עכשיו להסיט כספים לטובת מטרות חברתיות, ולא יהיה מי שיצעק את הצעקות האלה כי ימשכו את הכסף, לא יהיה אחר כך כסף, והמצוקות שאנחנו צריכים להתמודד אתן יישארו כמו שהן, כי כבר לא יהיה תקציב, כל אחד ימשוך למקום אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ואת מנסים לחפש יחד עם השר איתן ואחרים את העובדים הסוציאליים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – הם עובדי קבלן היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. היום לא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הרבה מאוד מהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> היום לא. <השר מיכאל איתן:> היום בכל מקרה אני רוצה לומר כך: אנחנו נמצאים היום בשלב שהוועדה עשתה, בהתחשב באילוצי הזמן שהיו לה – כי גם כאן הוועדה הזאת היתה אולי ראויה לזמן יותר רב, ואז היא היתה יכולה לתת גם פתרונות יותר רחבים ולעשות את השיקולים והאיזונים. אבל מראש היה גם עניין של אמון. אמרו שאם ייתנו להם יותר מדי זמן, אז יגידו שזו מריחה ושזה נועד רק להגיע עד שירדו הגשמים ויהיה החורף ולא תהיה מחאה. כאן קצבו להם זמן. בסופו של דבר קיבלנו, הם עשו עבודה מצוינת בהתחשב במנדט שהם קיבלו, בהתחשב בנתונים ובאילוצים שבהם הם היו, והם הביאו המלצות. עכשיו אנחנו חוזרים לאיך הדברים צריכים להיות מיושמים, וזה בתשובה על דברי הביקורת. הממשלה לא פגעה בכבודה כשהיא אמרה: אנחנו מקימים את הוועדה. אבל אנחנו יודעים שעקרונות הדמוקרטיה הם כאלה שממשלה, אם היא תקבל את ההמלצות ואחר כך ההמלצות יתבררו כמוטעות, כגורמות נזק, היא לא תוכל לבוא לבוחר ולהגיד: תשמעו, זה לא אשמתנו, זה הוועדה החליטה. האחריות היא בסופו של דבר על הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> במאה אחוז. <השר מיכאל איתן:> ועכשיו אנחנו נמצאים בשלב שהממשלה לקחה את ההחלטות כמקשה אחת. יש למעלה מ-100 המלצות שונות בהמלצות של הוועדה. היא אמרה כך: ראשית, ברמה העקרונית הכללית, אנחנו מאשרים את רוח הדברים ואת העקרונות ואת ההמלצות של ועדת-טרכטנברג. אבל עכשיו צריך להיות שלב שלוקחים את ההמלצות והופכים אותן לתוכניות. בשלב ראשון, חלק מהן צריכות חקיקה. צריך להכין הצעות חוק. עד שלא יהיו הצעות חוק, עד שהכנסת לא תאשר, ההמלצות האלה אין להן כוח. יש המלצות אחרות שמחייבות רק החלטות ממשלה. גם החלטת ממשלה – להפוך אותה ממלה או משורה או מרעיון להחלטת ממשלה זה תהליך שמחייב התייעצות של גורמי הממשלה, משרדי ממשלה שונים, שכל אחד מהם יש לו חלק בהמלצה כזאת או אחרת, והם צריכים לנסח את ההחלטה גם מבחינה משפטית. זה לא תהליך חקיקה, אבל זה תהליך של ניסוח. קודם כול, דיון בין משרדי ממשלה, שהם שותפים לפעמים, או בתוך משרד בין מחלקות שונות ודיון עם האוצר וקביעת התקציב. יצירת החלטה – זה מחייב תהליך מסוים. גם זה לוקח זמן, ובזה עוסקת הממשלה, והיא גם קבעה לוחות זמנים על מנת להראות שהיא לא מתכוונת למרוח את זה ולמתוח את זה על פני תקופה ארוכה. אני אפילו סברתי שלוחות הזמנים הם קצרים מדי, אבל זה תקופה קצרה של חודשיים. עד שהדברים האלה – אנחנו נראה אותם מתקבלים האחד אחרי השני, המלצות ותוצאות של ועדת-טרכטנברג. יכול להיות, ואני מקווה מאוד, ואני גם פועל בעניין הזה, שבתוך כל ההמלצות שיתקבלו יוחזר משהו לשכבות בתחום שעליו דיברנו קודם, שלא יישכח, או לפחות ייעשה תיקון בבעיות הקשות ביותר של המצוקה, וזה בתחום ילדים, וזה בתחום זכאים לדיור. יש דברים – אני הלכתי, אמרתי שהייתי ב-18 מאהלים. יש דברים שאתה מתבייש. לא מדובר – גם הסטודנטים שאומרים איפה נגור יש להם בעיה ואנחנו צריכים לטפל בה. אבל יש הבדל בין סטודנט שאומר, אין לי איפה לגור, שצריכים לטפל בבעיה שלו, עדיין, רגשית זה אחרת כשאתה עומד מול אמא לשלושה ילדים, חד-הורית, והיא מסבירה לך שהסיוע בשכר דירה – שהיא חיה על הקשקש, אבל מחירי שכר הדירה עלו פי כמה וכמה מהסיוע, והיא תקועה עכשיו באמצע ואין לה, ויש לה תעודה, והיא זכאית לדיור ציבורי, ובינתיים היא מתגלגלת. אז היא מקבלת סיוע, אבל הסיוע לא גדל כמו שעלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר איתן, לך יש מספיק השפעה לבוא ולומר – כן, הם צריכים לסיים – לבוא ולומר לממשלה: בואו נשקיע 30 מיליון שקל לגבי כל אותם אנשים אשר זכאים לדיור ציבורי. פשוט זכאים לדיור ציבורי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון. נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו בעיקרון יודעים שהם זכאים, רק אין לנו בתקציב. אנחנו מקדישים לעניין זה, זה SOS. זה חמשת המ"מים, זה המעון שנדרש לאנשים חסרי מעון. אלה דברים שהממשלה יכולה לטפל בהם. <השר מיכאל איתן:> אני התחלתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך לקבל, אתה צריך לשכנע את ראש הממשלה ואת שרי הממשלה שפה זה לא עניין עקרוני; פה יש עניין של SOS, מה זה. <השר מיכאל איתן:> אני התחלתי בעניין הילדים ועברתי עכשיו לזכאי הדיור הציבורי, כי בזכאי הדיור הציבורי זה חוזר לילדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, מה זה. <השר מיכאל איתן:> איך אתה יכול לגדל את הילדים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש ילדים, והכסף שמתפנה צריך לעבור לילדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לאמא יכולים לבוא ולומר: אם אין לך יכולת, למה את מביאה ילדים? אבל הילדים באו לעולם. אי-אפשר לומר להם שום דבר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה, תעניש אותם – – – <השר מיכאל איתן:> אז כפי שאני רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אלה חמשת המ"מים, בן-סימון, אלה. <השר מיכאל איתן:> אני מניח שכנס החורף של הכנסת יעסוק בחלק די נכבד מהזמן ומתשומת הלב שתוקדש לעבודה – גם לוויכוחים – גם במליאה וגם בוועדות, על יישום של המסקנות של ועדת-טרכטנברג. אני הארכתי, אבל אני לא יכול להשאיר ללא תשובה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יתחיל לסיים. <השר מיכאל איתן:> – – בנושא הקוורטט והמצב המדיני שעלה כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי ראש הממשלה ירחיב דיבור על עניין זה – – <השר מיכאל איתן:> זה יהיה בשבוע הבא. אנחנו עכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בהרצאתו המדינית בשבוע הבא. <השר מיכאל איתן:> אנחנו עכשיו חימום, להקת חימום לעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. רק אדוני, צריך להבין – – – <השר מיכאל איתן:> להקת חימום. בדיון הזה כך אני מרגיש, זאת התחושה. בכל מקרה, אני לא יכול להישאר חייב תשובה. אומרים דוברי קדימה, מאשימים את ישראל בכך שהיא הורסת את תהליך השלום. <קריאה:> – – – <השר מיכאל איתן:> אני מצטט נכון. הנה, אתה אומר. אני רוצה להבין מדוע קדימה לא קוראת את הסיטואציה כמו שהיא כרגע. ממשלת הליכוד – וחלקכם הלא-מבוטל היה חבר בליכוד שנים רבות – הרחיקה לכת. ממשלת הליכוד הנוכחית העלתה – ראש הממשלה מדבר על העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. זו התקדמות – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <השר מיכאל איתן:> – – או נסיגה. אני לא נותן לזה ציון. אני לא נותן לזה ציון. אני לא יודע אם זה התקדמות או זה נסיגה, אבל זה דבר שצריך היה לעשות, והוא נעשה. ממשלת ישראל הקפיאה את ההתיישבות במשך עשרה חודשים. ממשלת ישראל – ראש הממשלה אמר פעם אחר פעם: אנחנו נהיה הראשונים שנשמח להכיר בקיומה של מדינה פלסטינית. אז זה בסדר מבחינתכם. מה לא בסדר? שראש הממשלה אומר: רגע אחד, לפני שאני מכיר במדינה פלסטינית, אני דורש כמה דברים עבור מדינת ישראל: הכרה במדינה יהודית, ביטחון, סיום הסכסוך וכו'. מה לא בסדר בזה? <מאיר שטרית (קדימה):> בסדר. מי אמר לא בסדר? <השר מיכאל איתן:> גם זה בסדר. אז אומרים. אז גם בסדר. אז אומרים עכשיו הפלסטינים: אנחנו לא מוכנים ללכת להסדר, אלא אם כן אתם מראש תחזרו לגבולות 67'. על האמירה של גבולות 67', וכן הקפאה מוחלטת של הבנייה, כולל בגילה, כולל בשכונות ירושלים. אז מה אתם אומרים, חברים יקרים? תגידו. תגידו. לקבל את התנאי הזה, שגילה בירושלים זה חלק מנושא שעליו אנחנו צריכים לוותר לפני משא-ומתן? <מאיר שטרית (קדימה):> לא. <השר מיכאל איתן:> לא. אז אתם אומרים לא. אז אתם אומרים לא לאבו מאזן, ואבו מאזן אומר: אני לא יושב אתם. אז אין לכם שום פתרון לשום בעיה. <שלמה מולה (קדימה):> אז איך אתה מסביר שממשלת – – – <השר מיכאל איתן:> אין לך פתרון לשום בעיה. <שלמה מולה (קדימה):> איך אתה מסביר שממשלת קדימה – – – <השר מיכאל איתן:> אני, אני – תראה, אני משתדל, אני יכול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה – – – אבו-מאזן זה לקבל החלטה באו"ם שמייתרת את הצורך במשא-ומתן – – <השר מיכאל איתן:> אני משתדל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אחרי שהוא לא הצליח עם ראש הממשלה מטעם סיעת קדימה להגיע – – – <קריאה:> אז, אולי – – – <השר מיכאל איתן:> יש לנו איזו תחושה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא רצה לדלג על משא-ומתן. <קריאה:> – – – <השר מיכאל איתן:> לפעמים, יש לי תחושה שאנחנו קצת מגלומנים. למה? <מאיר שטרית (קדימה):> אתה מרשה לי ללכת? <השר מיכאל איתן:> ניפגש בוועדה. יש לי תחושה שלפעמים אנחנו מגלומנים. נדמה לנו שהכול תלוי רק בנו, שאם אנחנו נעשה ככה וככה וככה, ונעשה ככה – אני לא מדבר רק על הצד של השמאל שאומר: אם נוותר ונוותר, הכול יהיה בסדר, יהיה שלום; גם בצד של הימין: אם אנחנו נלך נגד כל העולם ואנחנו נעמוד על שלנו, הכול יהיה בסדר. מסתבר שזה לא בדיוק ככה. לא הכול תלוי בנו, וכדי להגיע להסדר עם אבו מאזן ועם הרשות, אנחנו צריכים פרטנר שילך אתנו לא בתנאים שהוא קובע, אלא בתנאים שבהם הוא יכול לתת לנו את האפשרות להיות גמישים וללכת לקראתו. אבל אם הוא מעמיד אולטימטום ואומר, אני לא מדבר אתכם עד ש-, איזה סיכוי יכול להיות לתהליך שלום – כשאנחנו עשינו הקפאה, כשאנחנו הולכים לקראתו? מצד שני, הולך אבו מאזן בצעד חד-צדדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תלוי על מה. <השר מיכאל איתן:> – – – הולך בצעד חד-צדדי. <רונית תירוש (קדימה):> אולי צריך לדבר עם ה"חמאס"? אולי לשנות – – – <השר מיכאל איתן:> אני אגיד לך מה אמרה חברת הכנסת ציפי לבני – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שנקיים שעת שאלות בפעם הבאה. <השר מיכאל איתן:> – – אז היא היתה שרת החוץ. אני מוכן לקבל את העמדה שלה מאז. היא אמרה, שאם ה"חמאס" ייענה לקוורטט, יכיר במדינת ישראל, יפסיק את הטרור וזה וזה, אז ישראל תהיה מוכנה לדבר אתו. הבעיה היא שעוד פעם, זה חלומות שווא שלנו, שאנחנו אומרים ככה וככה וככה, והם אומרים: לא הכרה, לא נדבר עם ישראל, לא נכיר בישראל, לא נקבל את התנאים ונמשיך להילחם בטרור. זאת בדיוק עוד דוגמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני חושב שענית לכל – – – <השר מיכאל איתן:> אני רוצה לסיים ולומר בהקשר לעניין של התהליך. אני לא רוצה לסיים את העניין הזה בצורה פסימית. נכון, היחסים עם הרשות הפלסטינית הם במצב לא מעורר תקוות והתלהבות, אני אומר את זה בלשון הכי עדינה. הרשות הפלסטינית הלכה בצעד שקיבלה אזהרה מראש – לא רק מישראל. יש לכולנו הבנה שמדינות רבות, אולי לא רבות במספרן אבל חזקות ואיכותיות ונמצאות בהנהגת העולם כולו, הזהירו את הפלסטינים וביקשו והציעו כל מיני הצעות ללכת בנתיב המשא-ומתן ולא ללכת בנתיב של מלחמה דיפלומטית, חד-צדדית. הפלסטינים נאבקים בישראל בניגוד לסיכום שעליו אנחנו חתמנו, שההתקדמות צריכה להיות בהסכמה, ובמצב הדברים הזה יש קונפליקט. אבל אני רוצה לחזור ולומר – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שעשיתם בהסכמה – – – <השר מיכאל איתן:> – – ממשלת ישראל יש לה עניין והמדיניות שלה היא להיאבק בניסיונות של הרשות הפלסטינית ושל אבו מאזן לקבל הכרה חד-צדדית על-ידי מהלכים בארגונים בין-לאומיים, במקום ללכת לנתיב של משא-ומתן; היא תמשיך להיאבק במגמות האלה ובכוונות האלה של הרשות הפלסטינית ללא פשרות, אבל היא תמשיך לקיים את כל מערכת היחסים הקיימת ותשתף פעולה עם אבו מאזן בכל צעד שיכול לחזק גם את מערכת היחסים בשטח וגם בכל צעד שיכול לקדם את התהליך כולו. ושני הדברים האלה יכולים להיעשות במידה וברמה שלא יפגעו האחד בשני. מצד אחד, כמו שאמרתי, מאבק, מצד שני הבנה. ובעניין הזה אני יכול גם להגיד מלה טובה, עד כמה שאפשר במציאות הקיימת של היום, גם לרשות הפלסטינית ולאבו מאזן, שהם אומרים בעצם מבחינתם את אותו דבר במהופך: אנחנו ניאבק בדרך שלא מקובלת עלינו, אבל מקובלת עליהם, בדרך הדיפלומטית, אבל נמשיך להיאבק עם ישראל ביחד נגד הטרור ונגד מעשי טרור. ככל שהדברים האלה יכולים לחיות ביחד משני הצדדים, אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, אבל לפחות אנחנו לא הולכים אחורה, ובמזרח התיכון גם זה הישג. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אדוני מציע? אדוני מציע לאשר את ההצעות לסדר-היום. <רונית תירוש (קדימה):> אפשר במליאה? <השר מיכאל איתן:> אני, בתחילת דברי, הבעתי פליאה מסוימת על עצם הכינוס היום, שהוא מקדים את האירוע המרכזי של כנס החורף, שיימשך שישה חודשים. ואז אמרתי שאני בפתח דברי כבר מציע – השאלות האלה שעלו הן שאלות שממילא יידונו, אבל אם החברים רוצים שיהיו דיוני מליאה במהלך כנס החורף, אין לי שום בעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יירשמו על-פי סדרם. אני מאוד מודה לשר מיכאל איתן על תשובתו המפורטת לכל המבקשים ומציעים. יש לנו כמה הצעות אחרות. הואיל והשר הסכים לזה, אז ההצעות האחרות גם יכולות להיות לוועדות. הראשון הוא זאב אלקין – בדרך כלל הצעה אחרת היא דקה, אני נותן לכל אחד שתי דקות, אבל לא למעלה מזה – ולאחריו חבר הכנסת עפו אגבאריה. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שלוש הערות קצרות בעקבות הדברים ששמענו מהדוכן, גם של חברי הכנסת וגם של השר. הערה אחת – אני רוצה לברך את חברי מסיעת קדימה על כך שהם יודעים להסיק מסקנות מן המציאות. הנה, ראינו היום שלאור הנתונים של הסקרים בשבועות האחרונים, קדימה החליטה לשים את רוני בר-און ואת שאול מופז בפרונט, והצניעה את ציפי לבני. אז כנראה, לפחות לקרוא את המציאות בהיבט הזה אתם יודעים, ויודעים להסיק מכך את המסקנות המתבקשות. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר'ה, הוא לא הביא בחשבון שראש האופוזיציה תנאם לאחר ראש הממשלה בפתיחת המושב בשבוע הבא. <זאב אלקין (הליכוד):> ודאי שאני מביא את זה בחשבון, אבל אני זוכר עד כמה היה חשוב לחברי קדימה לקיים את הישיבה הזאת כשציפי לבני בארץ ותדבר, ואיך הצורך הזה פתאום הפך ללא-רלוונטי לאור הדינמיקה של השבועות האחרונים. הנקודה השנייה – חברי חברי הכנסת, שמענו כאן הרבה אמירות לגבי דוח-טרכטנברג, וכל אחד מאתנו יכול להוסיף ולשפר ולתקן. אבל אני מציע לכולנו לא לשכוח דבר אחד. יש מבחן מאוד מאוד פשוט: היישום של הדוח יוסיף בחשבון החודשי של משפחה ישראלית במעמד החלש ובמעמד הביניים בין 1,500 ל-2,000 שקל לחודש, אלה שיש להם ילדים קטנים. אני מציע לכולנו שבמקום שנטביע את זה כאן בים של דיונים חודשים ושנים, בואו נאשר את מה שמיטיב עם הציבור ונתחיל להפעיל את זה כמה שיותר מוקדם, ואז נמשיך להתווכח על מה שצריך להתווכח. הנקודה האחרונה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע לך לדבר עם יושב-ראש הקואליציה. אני בטוח שהוא יסכים לדבריך, ויוכלו לגזור את העניין. אני אתן את כל סיועי לעניין זה. <זאב אלקין (הליכוד):> בהחלט. כבר דיברתי עם יושב-ראש הקואליציה, והוא הסכים לדברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רואה. <זאב אלקין (הליכוד):> הנקודה האחרונה, אדוני השר, קשורה כבר לדבריך. אמרת, בצדק, שהממשלה עוד לא קבעה את עמדתה לגבי החקיקה בנושא של עסקאות חטופים. דעתי שונה מדעתך, ואני חושב שצודק שר הביטחון. דווקא בגלל הגישה הרציונלית שלו, אדוני היושב-ראש, הוא מבין היטב עד כמה ממשלה לא מסוגלת, כפי שהוכח גם במקרה הזה, לעמוד בלחצים של הציבור ובלחצים של המשפחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא היה שר הביטחון, הוא בטוח היה יכול לעמוד בלחצים. <זאב אלקין (הליכוד):> הנה, הוא היה שר הביטחון, והתוצאה מדברת בעד עצמה. ולכן זה ששר הביטחון כמעט מתחנן: תכבלו את ידינו ותקשרו את ידינו – כנראה יש לו סיבות טובות לכך, ואני חושב שחובתה של הכנסת לעשות את זה. כשהולכים ומבטלים פסקי בתי-משפט, אדוני היושב-ראש, פסקי בתי-משפט, כולל על אזרחים ישראלים, אין דרך שלא לטפל בתהליך הזה בחקיקה, כי זה דבר נדיר ביותר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להסכים בממשלה, מה זאת אומרת. <זאב אלקין (הליכוד):> – – שאין כמעט כדוגמתו. ולכן יש מקום לכך שהכנסת תגביל לפחות כללי משחק בעניין הזה, ולו מהסיבה המשפטית הצרופה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, הוויכוח הזה הוא ויכוח בן 63 שנים, האם הממשלה יכולה להשיל מסמכויותיה. להבהיר, הממשלה לא זכותה למשול, חובתה למשול. אני מבין את התסכול של כולנו, של העם. אבל יש ממשלה בישראל, כמו שיש שופטים בישראל, ואם הם רוצים לבוא ולקבוע עקרונות שלא מנהלים משא-ומתן עם טרור – הם קובעים את העיקרון. לבוא אלינו אחר כך כדי לבטל את החוק הזה שאנחנו נקיים אותו – אוי לנו ואבוי לנו. <שלמה מולה (קדימה):> אולי שהממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין, ויסיים חבר הכנסת בן-ארי. <שלמה מולה (קדימה):> אולי שהממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, אבקש ממך לא להפריע לי כי עוד רגע אני אפריע לך. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל ההצעות לסדר-היום היו על העניין החברתי. אבל משום מה לא שמעתי אפילו לא מלה, לא מן המציעים ולא מהמשיבים, על מצב הרפואה הציבורית והשביתה של הסטודנטים של היום והמחאה של המתמחים. ממש מה שקורה בעניין הזה, מאוד מאוד מצער את כל האנשים ואת כל החברה הישראלית – שהממשלה מנהלת משא-ומתן עם המתמחים כאילו זה מלחמת התשה. באמת, היא הולכת כאילו למלחמת התשה עם הרופאים שהם באמת עמוד השדרה של הרפואה הציבורית במדינת ישראל, ונלחמת נגדם, ודוחה את כל ההכרעות כאילו היא מנהלת משא-ומתן עם איזה אויב. אנחנו יודעים שהמתמחים לא רק שהם עמוד השדרה, הם גם המנהלים והבכירים של הרפואה מחר. אז אם הרופאים האלה באים ומקציבים להם איזה שש תורנויות לחודש – אתם יודעים למה שש תורנויות? לא בגלל זה שיש שישה שבועות בחודש. כי תורנות אחת שישי, תורנות אחת שבת, וארבע תורנויות, אחת לשבוע. אז מה, אז איך האנשים האלה יכולים לבוא ולהשתכר 20 שקלים לשעה? רק שלשום היה לי איזה אינסטלטור בבית – שלוש שעות עבד, 200 שקל. אז איך אפשר שבן-אדם שלמד כל כך הרבה ומשקיע מזמנו כל כך הרבה, משתכר 6,000–7,000 שקל כאשר זאת משכורת היסוד? ומסתכלים אחר כך כשהוא עובד את השעות הנוספות, ואז הוא מגיע אולי ל-10,000 שקל. אז כל כך הרבה השקעה באמת. ואחר כך הולכים לבית-משפט ומבקשים מבית-המשפט להחזיר אותם. אז האנשים האלה הם מאוד חיוניים לחברה, הם מאוד חיוניים לעבודה. אני מבקש מחברי הכנסת שיזדהו היום עם המתמחים ששובתים ברחבת המוזיאון בתל-אביב, ולבקש מהממשלה ללכת לקראתם. והאוצר יכול לעשות את זה, וכמה שיותר מהר יותר טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הלוואי שכך יהיה. אני רק רוצה לומר לך שהייתי מבקש את הכתובת של האינסטלטור שלוקח לשלוש שעות רק 200 שקל, ואני אודה לך מאוד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד אודה לך, כי אני לא מכיר כזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אצל היהודים עוד יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. חבר הכנסת דב חנין, מראש אני אומר לך שתיים כי – בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עבר עלינו קיץ מרשים. מחאה חסרת תקדים פקדה את החברה הישראלית. אדוני השר, לגמרי לא מחאה מבולבלת. השאלה היא, היכן השינוי? והממשלה מציעה הרבה דיבורים, הרבה ספינים. אבל בסופו של דבר – התעלמות מהדרישות. מדברים על צדק חברתי? צדק חברתי מתחיל בהתייחסות לעוני. רוב העניים בישראל עובדים. לא מציעים להעלות את שכר המינימום, לא מציעים לטפל בבעיה של עובדי הקבלן. הצד השני של הצדק החברתי – בעיית העושר. אז מעלים בקצת את מס הכנסה, אבל מורידים בהרבה את הביטוח הלאומי. שאלת הדיור שסביבה התעוררה המחאה הזאת – אין הצעה לבנייה תקציבית של דיור זול על קרקעות המדינה כמו שמדינת ישראל ידעה לעשות בעבר. במקום זה מציעים עוד הטבות לקבלנים ולנדל"ניסטים. שאלת החינוך – לא חינוך חינם מסיום חופשת הלידה, אלא דחייה בעוד ארבע שנים של חוק חינוך חובה מגיל שלוש. בנושא הבריאות דיבר חברי חבר הכנסת אגבאריה. שם ועדת-טרכטנברג בכלל אומרת שהמצב מצוין. נראה שהם לא היו בארץ כאשר כל המשבר הזה מתרחש סביבנו. אדוני היושב-ראש, כאשר הממשלה מתעלמת, הכנסת חייבת לעבור לפעולה. טוב שהכנסת חוזרת במרץ. אנחנו חייבים את המחאה הזאת לקחת ברצינות, והדרך להתמודד אתה היא אך ורק באמצעות תקציב מדינה חדש לשנת 2012, תקציב חברתי עם סדר עדיפויות חברתי. הכנסת חוזרת, העם יחזור לרחובות. ב-29 בחודש, מוצאי-שבת, תהיינה הפגנות מחאה שוב בכל רחבי הארץ. ב-1 בנובמבר תהיה שביתת העם. אני מקווה שהכנסת תדע להיענות לאתגר הזה. כאשר הממשלה היא נגד העם, העם יהיה נגד הממשלה. לנו אין אשליות בנושא הממשלה הזאת. ראש הממשלה לא יביא צדק חברתי כפי שהוא לא יביא שלום. אני רוצה רק להגיד ששמחתי שכאשר הוא מבין שהוא לא מביא צדק חברתי ולא מביא שלום, לפחות הוא הביא את גלעד שליט. על זה אני מברך. אני חושב שטוב עשתה הממשלה שהחליטה באיחור כל כך גדול להחזיר את גלעד שליט הביתה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי – אחרון הדוברים. גם לרשותך שתי דקות, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. אחרון הדוברים אמרתי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי היטב-היטב את הדוברים השונים, במיוחד את מי שהיה פה שר האוצר עד הממשלה האחרונה, את חבר הכנסת רוני בר-און. אני רוצה לומר משהו על המחאה החברתית. אנחנו שמענו עכשיו את סדר-היום של המחאה החברתית: ב-29 ככה, בראשון ככה. יש מי שמנהיג את זה. לפני כשבועיים-שלושה שמעתי ברדיו תוכנית ב"גלי צה"ל". עלה פרופסור מהאוניברסיטה הפתוחה, במקרה לא מאוניברסיטת שיח'-מוניס – מהאוניברסיטה הפתוחה. היא סמוכה לאוניברסיטת שיח'-מוניס, ואמר: המחאה החברתית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוניברסיטת סידני-עלי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, זה שיח'-מוניס. <היו"ר ראובן ריבלין:> הפתוחה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אה, אתה אומר שהאוניברסיטה הפתוחה זה בסידני-עלי, ותל-אביב זה בשיח'-מוניס. אוניברסיטת שיח'-מוניס, הוא לא היה במקרה מאוניברסיטת שיח'-מוניס, הוא היה יפה יותר, הוא היה מסידני-עלי, והוא אמר: המחאה החברתית – חייבים לקחת את הכסף מתקציב הביטחון, חייבים. זה בכלל טעות, צריך לא לעשות מחאה חברתית, צריך פה מהפכה מדינית. ורבותי, זה מתחבר לי עם זה שכשאני הייתי ברוטשילד אמרו לי: אתה חבר כנסת? לכו הביתה, כל חברי הכנסת, לא צריך אתכם. זה מה שמחפשים פה כמה אנשים. לא מחפשים פה פתרון אמיתי. ישנן מצוקות, ישנן בעיות. העלינו הצעת חוק של נקודות זיכוי לגברים כדי לאזן בין מס עקיף למס ישיר. צריך לעסוק בדיור הציבורי. אבל יש כאן תוכנית מהפכה, לא מהפכה חברתית, אלא לאנרכיה חברתית, ואני חושב שכולנו צריכים להיות מוטרדים. אני הייתי מאוד מאוד מוטרד כששמעתי את מחאת המתמחים, כשאיזה מתמחה עלה אצל גבי – לא – אצל אחד המראיינים ואמר ששיקר שר האוצר כשאמר שהוא מרוויח 21,000 שקל בחודש, הוא מרוויח רק 18,000 שקל בחודש. הזדעזעתי. כשאני עבדתי שתי משרות כדוקטור – לא כרופא – לא הגעתי לשני-שלישים מזה. אז מה הטענה למתמחה? אני לא מצליח להבין. רבותי, אני רוצה לסיים בדבר אחד. אומרים על העניין המדיני – אני רוצה לדבר פה אל רוני בר-און, ובזה אני אסיים. רוני בר-און היה בממשלת ההתנתקות שהביאה לאחד המהלכים החמורים ביותר מבחינה מדינית, מכל בחינה, אבל הבזבזניים ביותר. למעלה מ-10 מיליארד שקלים – רק התוכנית עצמה, בלי מה שמסביב. "עופרת יצוקה", שבאה בעקבותיה, שממשלת קדימה היתה אחראית לה, הביאה למשהו כמו 8.4 מיליארד שקלים. ועכשיו אנחנו צריכים את "כיפת ברזל". והיתה לנו פרשת גלעד שליט שהיא תוצאה ישירה של ההתנתקות. לא יעזור לכם כלום, גם לראש הממשלה נתניהו שתמך בהתנתקות: אתם הבאתם את פרשת חטיפת גלעד שליט לפתחנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ועכשיו, לצערנו הרב, עם כל החגיגה הגדולה שסירבתי להצטרף אליה – שמחתי בשביל משפחת שליט – אבל החגיגה הגדולה הזאת, אדוני השר מיקי איתן, לצערי הרב תטביע אותנו בדם. זאת לא שאלה, זו עובדה שמדברים עליה כל ראשי הביטחון, כל מי שעיניו בראשו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ולצערנו הרב, אתם מעדיפים לטמון את הראש בחול. אז התפלאתי, על מה החגיגה? בני גנץ אמור לעסוק בביטחון ולא להצטלם. ולצערנו הרב, יש לנו רמטכ"ל מצטלם במקום רמטכ"ל עושה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. תודה רבה, תודה רבה. רבותי, אנחנו נצביע. הואיל והשר הסכים להעלות את העניין על-פי הצעות המציעים על סדר-היום, אנחנו נצביע הצבעה אחת כל ההצעות ונעלה אותן על סדר-היום. אין צורך בהצבעות נפרדות. ולכן, אנחנו נצביע. מי שבעד – הוא בעד העלאת הנושא על סדר-היום בהסכמת השר. מי שנגד – בעד הסרת הנושא מסדר-היום. נא להצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. נא להצביע. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום – 15 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושאים בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 15 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שכל הנושאים אשר הועלו היום בישיבה המיוחדת, על-פי בקשתם של 50 חברי כנסת, עלו לסדר-היום, ומזכירת הכנסת תצרף אותם לנושאים העומדים על סדר-היום. רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים כמתוכנן ביום שני, עם פתיחת מושב הכנסת הרביעי, בג' בחשוון תשע"ב, 31 באוקטובר 2011, למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>