דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"ד / מושב שני / ישיבות קנ"ב–קנ"ד / כ"ג–כ"ה בתמוז התש"ע / 5–7 ביולי 2010 / 34 חוברת ל"ד ישיבה קנ"ב הישיבה המאה-וחמישים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ג בתמוז התש"ע (5 ביולי 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש”ע–2010 6 ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 6 זבולון אורלב (הבית היהודי): 11 עתניאל שנלר (קדימה): 17 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010 20 רחל אדטו (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 21 הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010 23 שר החינוך גדעון סער: 25 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 26 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 28 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 29 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 29 הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010 31 נסים זאב (ש"ס): 31 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 35 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 36 זבולון אורלב (הבית היהודי): 38 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010 40 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 40 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 43 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 43 שאילתות ותשובות 44 811. אכיפת סדר במזרח-ירושלים 44 829. הנפת דגלי אש"ף בהפגנת השמאל 45 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 46 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 47 865. חקירת מקרי רצח במחוז הצפון 49 873. עיכוב שחרור עציר על-ידי המשטרה 54 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 54 אורי מקלב (יהדות התורה): 56 869. שרפת דגל המדינה 56 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 57 יצחק וקנין (ש"ס): 57 875, 904, 934. חקירת עד המדינה בפרשת "הולילנד" 61 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 62 אמנון כהן (ש"ס): 63 899. גנבת בלוני גז בירושלים 66 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 67 900. חילול בתי-עלמין ברחבי הארץ 68 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 68 902. חקירת חילול קברו של התנא רבן שמעון בן גמליאל 69 910. התזת גז פלפל לעיני מפגין 70 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 71 חיים אמסלם (ש"ס): 72 914. תקיפת בני ישיבה בחיפה 73 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 73 937. חופשות בתנאי מעצר-בית לאסירים 75 951. רצח על רקע קטטה במועדון בתל-אביב 76 967. תקרית אלימה וסכסוך ממושך בשטחי מרעה בצפון 78 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 78 ישראל חסון (קדימה): 79 1000. הכאת בחור ישיבה על-ידי מיסיונרים 81 1060. תקיפת יהודים על-ידי ערבים בעיר העתיקה 82 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 83 636. עובדים זרים לוכדים בעלי-חיים 84 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 84 אמנון כהן (ש"ס): 85 931. מיקומן של אנטנות סלולריות 86 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 87 936. הצבת אנטנות סלולריות בלב אוכלוסין 91 973. הקמת חוות הגז בחוף הכרמל 92 995. הקמת מתקן לטיהור גז בארץ 94 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, שר התקשורת, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ג בתמוז התש"ע, 5 בחודש יולי 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום לא תהיינה הצעות אי-אמון, שכן ראש הממשלה נמצא בדרכו לארצות-הברית, והאופוזיציה ממשיכה את הנוהג, מנהג שקנה שביתה בכנסת שקבעה שבזמן שראש ממשלה נמצא בשליחות המדינה בחוץ-לארץ לא מגישים הצעות אי-אמון, ואני מברך את האופוזיציה על כך. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש”ע–2010; הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש”ע–2010; הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש”ע–2010; הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש”ע–2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97) (ריכוז אלכוהול שונה לנהגים מסוימים בבדיקת שכרות), התש”ע–2010, של חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, אורלי לוי אבקסיס ופניה קירשנבאום; הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש”ע–2010, של חבר הכנסת יריב לוין. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2496/18 וכלה בהצעת חוק פ/2509/18 – הצעת חוק לתיקון פקודת המסחר עם האויב (ייבוא ספרים), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת גאלב מג'אדלה; הצעת חוק בודקי פוליגרף (רישוי ופיקוח), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין וזבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – זימון לוועדות הכנסת), מאת חברי הכנסת אריה אלדד, צחי הנגבי, זאב אלקין, נסים זאב, עינת וילף, ציפי חוטובלי, רוברט אילטוב, מירי רגב, גדעון עזרא, משה מטלון, איתן כבל, רוחמה אברהם-בלילא, ישראל חסון, מיכאל בן-ארי ודני דנון; הצעת חוק הגנה לתוצרת ישראל (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיתר לסגירת חורף של בית-אוכל), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק מתן הנחות בתעריפי מים וביוב לאוכלוסיות נזקקות (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הפסקת תשלום שכר, גמלה ותשלומים אחרים לחבר הכנסת ולחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, יריב לוין, זאב אלקין, משה מטלון, אברהם מיכאלי, אנסטסיה מיכאלי, מירי רגב ויוליה שמאלוב-ברקוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקולנוע (תיקון – תמיכה בקבוצות מיעוט), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק יום העלייה, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, רוברט טיבייב, דני דנון וכרמל שאמה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הטלת חרם, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, דליה איציק, אריה אלדד, אופיר אקוניס, צחי הנגבי, משה גפני, דוד רותם, דוד אזולאי, זבולון אורלב, יריב לוין, חיים כץ, יואל חסון, ציפי חוטובלי, ליה שמטוב, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי, מנחם אליעזר מוזס, יעקב כץ, רוחמה אברהם-בלילא, מגלי והבה, כרמל שאמה, דני דנון, אלכס מילר, יצחק וקנין ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שימוש ומסירת מידע סודי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון – הקמת מאגר מידע לעניין כספים ללא דורש), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, רוברט טיבייב, אחמד טיבי ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – מענק לרוכשי דירה ראשונה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אברהם מיכאלי, משה מטלון, זבולון אורלב, משה גפני, אופיר אקוניס, יריב לוין, אורי אורבך, אורי מקלב, זאב אלקין, נסים זאב, ציון פיניאן, דני דנון, דב חנין ואריה אלדד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מינוי ועדה ציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות המפורט בתוספת השנייה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רחל אדטו, חיים כץ, דוד רותם, אמנון כהן ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת. מזכר הבנות בין ממשלת הרפובליקה של קוריאה לבין ממשלת מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה בתחום אספקת המים ומדיניות וטכנולוגיות לניהול מי שפכים; הסכם בדבר סחר ושיתוף פעולה כלכלי בין מדינת ישראל לבין מממשלת הרפובליקה של פנמה. עוד אודיעכם, כי ביום כ' בסיוון התש"ע, 2 ביוני 2010, הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של מר יריב אופנהיימר, מזכ"ל "שלום עכשיו", נגד חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, וביום כ"ה בסיוון התש"ע, 7 ביוני 2010 – החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של עורך-דין אוריאל לין נגד חבר הכנסת אילן גילאון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש”ע–2010> [מס' כ/327; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 10412; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש להזמין את חברת הכנסת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, לעלות לדוכן על מנת להציג לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש”ע–2010. בבקשה, גברתי. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם הוועדה לקיום מעמד האשה אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש”ע–2010, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא של חברי הכנסת עתניאל שנלר וזבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך. היו לוועדה שלי, הוועדה לקידום מעמד האשה, הזכות והעונג לעבוד עם שני חברי הכנסת החרוצים האלה בדרך לתקן תיקון מאוד חשוב ומשמעותי בחוק למניעת הטרדה מינית. אני אפרט גם את מצב החקיקה שהיה לפני כן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הייתי מציע ליושבת-ראש הוועדה להקפיד ולומר – הטובים והחרוצים, שכן לפעמים אנחנו דואגים לחרוצים כשהם לא טובים. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> הם אכן חרוצים בדברים טובים. החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, נחקק בכנסת בשנת 1998. סעיף 3 בחוק מגדיר מהי הטרדה מינית. בסעיף מוגדרות בין היתר נסיבות שבהן הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני או התייחסויות חוזרות המופנות לאדם העוסקות במיניותו ייחשבו להטרדה מינית, גם אם המוטרד לא הראה למטריד שהוא אינו מעוניין בהן. אלה המקרים שבהם החוק מחייב למעשה היפוך יוצרות של נטל הראיה, ודווקא אותו אדם שהוא בעל מרות, בעל סמכות, הוא זה שהצטרך להוכיח שלא נהג בהטרדה, ולא להיפך, לא המוטרד הוא זה שצריך להראות כי התנגד. הדוגמאות בחוק, אותן נסיבות המפרטות מצבים שבהם קיימים יחסי מרות או תלות בין המטריד לבין המוטרד -– הדוגמאות הן יחסי עובד–מעביד, יחסים בין מרצה לסטודנט, יחסים בין רופא למטופל, ועוד דוגמאות. מה שכרגע מחוקק בחוק הזה, החדש, הוא כשמדובר באדם שיש לו סמכות ומרות רוחנית, ותיכף נפרט גם את העניין הזה. המחוקק רואה בחומרה רבה מצבים של הטרדה מינית תוך ניצול יחסי תלות או מרות כאמור, מפני שבמצבים אלה המוטרד אינו יכול להתגונן או להתנגד למעשי הטרדה. כשנחקק החוק נקבעה בו שורה ארוכה של מערכות יחסים שבהן מתקיימים יחסי תלות או מרות, אך המציאות לימדה כי קיימות מערכות יחסים נוספות שבהן מתקיימים יחסים כאלה אשר לא נכללו בחוק. מטרת התיקון העומד להצבעה היא להרחיב את הנסיבות הנכללות בחוק כך שייתן מענה טוב יותר למציאות. התיקון הראשון עוסק בהרחבת ההגדרה של יחסי תלות בין מטפל למטופל, כך שטיפול יכלול לא רק טיפול נפשי ורפואי כפי שקובע החוק כיום, אלא גם טיפול בריאותי וטיפול פארה-רפואי. תוספת זו מרחיבה את ההוראה כך שייכללו בה גם טיפולים מסוגים שונים הנפוצים מאוד בימינו, ובהם ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפולים אלטרנטיביים למיניהם דוגמת דיקור סיני ורפלקסולוגיה. כמו כן מוצע בתיקון להרחיב את המשמעות של טיפול נפשי כך שייכנסו להוראה זו גם מסגרות אחרות הדומות במטרתן, באופיין ובמהותן למסגרת של טיפול נפשי, אף שהמטפל אינו איש מקצוע טיפולי, כגון מאמן אישי, קואוצ'ר כפי שמכנים זאת היום, ודומיו, זאת על-ידי הפניה מפורשת להגדרה של טיפול נפשי המופיעה כיום בחוק העונשין בסעיף שעניינו בעבירה אחרת של יחסי מין בין מטפל למטופל. לפי ההגדרה שבסעיף זה, טיפול נפשי הוא אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום או ניהול שיחות שנעשו באופן מתמשך בדרך של מפגש פנים אל פנים כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת שמקורן רגשי או נפשי. זה התיקון הראשון. התיקון השני הוא תיקון לפסקת משנה (ה) העוסקת בהצעות או בהתייחסויות המופנות אל תלמיד או סטודנט הלומד במוסד המקנה השכלה עיונית או מקצועית לבוגרים. התיקון בא להבהיר ולהסיר ספק כי מדובר גם על תלמיד או סטודנט במוסד המקנה השכלה דתית לבוגרים כגון ישיבות או מוסדות חינוך דתיים אחרים. לצערנו, אנחנו נמצאים במציאות שבה גם רבנים אינם חפים מהנושא הזה של הטרדה מינית, והחוק בא להגן על אותם תלמידים שחוו הטרדה מינית מאדם שהוא איש חינוך במוסד ישיבתי. התיקון השלישי עוסק ביחסים שבין אדם שהוא בעל סמכות דתית או רוחנית לבין אדם שבא לקבל ייעוץ או הדרכה ממנו. כידוע לנו, רבנים היום אינם רק אנשים הפוסקים הלכות בענייני איסור והיתר, אלא גם אנשים שמשמשים כפסיכולוגים לעת מצוא. הצעת החוק הזאת באה לומר שיש מרות ויש סמכות גם אם לא מדובר בתלמיד ישיבה הלומד אצל אותה דמות רוחנית או סמכות רבנית. הנוסח שעבר בקריאה הראשונה היה מצומצם יותר, וחל על הטרדות מיניות על-ידי כוהן דת, או על-ידי מי שמתחזה להיות כוהן דת. המונח כוהן דת כולל רב, כומר, קאדי וכוהנים של דתות אחרות. הוועדה עשתה מאמץ למצוא נוסח שיתייחס גם להטרדה מינית על-ידי כל מיני אנשים שמתחזים לגורואים, אנשים בעלי סמכויות רוחניות למיניהם. נתקלנו בקושי גדול למצוא נוסח שמחד גיסא יכסה את התופעה הקיימת במציאות, ומאידך גיסא יהיה ברור ומפורש ככל הניתן, כפי שראוי כאשר מדובר בעבירה פלילית. בעניין זה אף הובאו בפני הוועדה דוגמאות של מקרים שבהם נשים הוטרדו מינית על-ידי "מנטורים" ובעלי יכולות רוחניות למיניהם – אותן דמויות שנתפסות בעיני הפונים אליהם כדמויות מוערכות במיוחדות, אפילו נערצות. לרוב מדובר באנשים כריזמטיים היודעים לנצל היטב את חולשות הפונים אליהם. באותם מקרים הנשים לא הביעו התנגדות להטרדות, מאחר שמדובר ביחסי תלות ומרות עמוקים. לעתים, בעקבות הלקונה בחוק, נחסמה דרכן לבית-המשפט ונפגעו סיכוייהן להכרה, לקבלת פיצוי ולהחלמה מהפגיעה הקשה שחוו. הנוסח המונח בפניכם בעניין זה קובע שבמקרים של הטרדה מינית של אדם במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת, או של מי שמתחזה להיות כוהן דת, או של אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות, אין המוטרד נדרש להראות שאינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות המופנות אליו. ברצוני לציין שהנוסח הזה זכה לתמיכה גורפת מצד ארגוני הנשים, מאחר שהוא אכן רחב מספיק כדי להכניס למסגרת החוק את כל המקרים הקשים, כפי שציינתי, ויחד עם זאת זהו ניסוח בהיר, ברור ומדויק דיו על מנת שניתן יהיה להגדיר באמצעותו עבירה פלילית. בהצעות החוק שעברו בקריאה טרומית של חברי חברי הכנסת שנלר ואורלב, הוצע לתקן גם את סעיף 6 לחוק הקובע תקופת התיישנות מקוצרת בהגשת תביעה אזרחית לבית-המשפט בגין עוולה של הטרדה מינית. בעוד תקופת ההתיישנות האזרחית בכל תביעה עומדת על שבע שנים, הרי שבחוק זה ההתיישנות עומדת על שלוש שנים בלבד. נושא זה נדון בוועדה ונשמעו טיעונים רבים המצדיקים את שינוי המצב הקיים. עם זאת, לאור התנגדות הממשלה לקיצור תקופת ההתיישנות והתחייבות המציעים לקבל את החלטת הממשלה, החליטה הוועדה שלא לכלול תיקון בעניין זה בהצעת החוק הנוכחית. אני רוצה לציין שסוגיה זו תידון בוועדה בדיון נפרד ומעמיק בהצעת חוק שאני הנחתי בנושא הזה, שמדברת על הארכת תקופת ההתיישנות בעבירת הטרדה מינית בכלל. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אך לפני כן, אולי הדבר החשוב מכול כאשר הצעת חוק מגיעה אל שלב הגמר, שלב התודות. חברי היקרים – – <שר התקשורת משה כחלון:> אחרי שזה יעבור. אם זה לא יעבור? <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> – – אני אציין לטובה את מנהלת הוועדה שלי, דלית אזולאי, שבאמת עושה לילות כימים כדי שעבודת הוועדה תהיה משובחת ומוצלחת, ויד ימינה, מזכירת הוועדה אריאלה אהרון. אני רוצה לציין לטובה את היועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-דין תמי סלע; משרד המשפטים, שנהג בשיתוף פעולה מלא והסכים לקבל את הנוסח המורחב; את הגברת אורלי לוטן-אלמגור ממחלקת המחקר של הכנסת, שסייעה לנו רבות במחקר מקדים לנושא הזה. העוזרים הפרלמנטריים היקרים שלי, דורון גיסינגר ודוד בן-גיגי, שעושים עבודה נפלאה בהכנת כל דבר חקיקה של הוועדה. וכמובן, אחרונים חביבים, שהם גם הראשונים לעניין חוק זה, חברי הכנסת מגישי הצעת החוק החשובה הזאת, חבר הכנסת עתניאל שנלר, חבר הכנסת זבולון אורלב – תודה רבה לכם בשם הוועדה, בשם כל אותם אנשים שמרגישים את הצורך החיוני של הצעת החוק הזאת. אני חושבת שספר החוקים של מדינת ישראל היום זוכה בהצעת חוק חשובה מאין כמותה, ואני מודה לכם על שיתוף הפעולה המבורך, יחד עם חברי הוועדה כולה, שתרמו כדי שנגיע ליום השמח הזה שבו הצעת חוק נוספת נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תרשי לי, יושבת-ראש הוועדה, לברך אותך, שכוותיקה ורגילה את מציגה פה הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית, כאילו כל חייך היית בכנסת, וגם כששנותייך אינן עדיין שנות גיל שצריך לספור אותן, את באמת מובילה כאדם ותיק ורגיל, המביא את דברי המחוקקים בצורה רהוטה ובהירה, ועל כך אנחנו מודים לך. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כן ירבו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. זה לא יהיה בפעם הבאה, אז זה כבר יהיה דבר ברור. אני כבר לא אתן. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמובן, להצעת חוק זאת קשה שיהיו מסתייגים, אבל יש מסתייגים המבקשים פשוט להביע את עמדתם בקשר לחוק, וזוהי הסתייגות דיבור. חבר הכנסת המבקש את ההסתייגות הוא חבר הכנסת זבולון אורלב, אחד מיוזמי החוק. וחבר הכנסת עתניאל שנלר יבקש בוודאי בתום חקיקת החוק לברך, ובכך נצא ידי חובתנו. <עתניאל שנלר (קדימה):> יש לי הסתייגות דיבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> זכיתם ששר החינוך נמצא באולם כרגע, לא ביושבו כשר החינוך אלא ביושבו כיושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה בעבר. <עתניאל שנלר (קדימה):> רק לתקן את אדוני, אם מותר לי. הסתייגות דיבור נרשמה גם בשמי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. אני מתנצל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא, אנחנו כבר מנצלים את זה גם לתודות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני מתנצל. יש לך זכות להסתייג חמש דקות רצופות. אני לא מודד את הזמן, כי היום זמננו – ברגע שיגיע סוף חמש הדקות ואני אראה שאתה לא מתכוון לסיים, אני אתחיל להעיר לך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר החינוך, אני חושב שזהו חוק חשוב בעיקר מפני המסר שלו. המסר שאין חסינות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי כדאי שאדוני ישב ליד שולחן הממשלה, כי רבים כבר מטלפנים האם עזבת את הממשלה, חלילה, והם מתחילים להיות מודאגים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא, הוא סך הכול בא לדבר עם יושב-ראש ועדת החינוך, מה הבעיה? המסר הוא שבסוגיית ההטרדה המינית, בסוגיה של שמירת מעמדה של האשה, בסוגיה הזאת אין חסינות. גם אנשים שמחזיקים בידם כוח רב, סמכויות רבות, אין להם חסינות. להיפך, ככל שאדם רם יותר במעמדו, התביעות ממנו הן תביעות נחרצות יותר, והוא צריך לשמש דוגמה. עד עכשיו, למעשה, החוק הקפיד מאוד עם בעלי הסמכות הפורמלית – או שהוא מפקד בצבא, או שהוא מורה כלפי תלמידותיו, או שהוא ממונה בעבודה כלפי העובדים שלו. אלה היו בעיקר בעלי הסמכות שהחוק הקפיד מאוד אתם ודרש מהם דרישות יתירות, להקפיד בסוגיה של מניעת הטרדה מינית. החידוש של החוק הזה – שיש גם סמכות שהיא לא פורמלית, שהעוצמה שלה היא לפעמים יותר מאשר עוצמה של מישהו שהוא ממונה עליך פורמלית. לפעמים התלות של אדם באותו אדם שהוא בעל סמכות חברתית רוחנית – הקשר והתלות הם בעוצמה הרבה יותר גדולה מאשר של חיילת כלפי המפקד שלה, ולכן החוק הזה הוא חוק חשוב, הוא מסר חשוב. הדבר השני שאני רוצה לומר זה בסוגיה שגם הזכירה היושבת-ראש, הסוגיה של תקופת ההתיישנות. אנחנו העלינו את הנושא בכמה דיונים, בזכות היושבת-ראש ורגישותה הרבה מאוד לנושא הזה, וסהדי במרומים שגם חברי חבר הכנסת עתניאל שנלר, שיעלה לדבר – ואני מודה לך על שיתוף הפעולה בחוק הזה – וגם כל חברי הכנסת, עד רגע זה אין לנו הבנה עמוקה מדוע משרד המשפטים מתעקש שתקופת ההתיישנות על הטרדה מינית תהיה רק שלוש שנים ולא – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה כדי לחסוך עומס על המערכת, אתה מבין? זאת הסיבה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני לא מאמין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, באמת. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, כמה אפשר לדבר לשון הרע, במירכאות או לא במירכאות, על הפקידות של משרד המשפטים? אני לא מאמין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לשון הרע על – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הרי נמצאים שם רק אנשים ישרים ותמימים וצדיקים ודורשים את טובת הכלל. אבל עכשיו אני מדבר ברצינות. זה דבר בלתי מובן, איך מטעמים של פלפולים משפטיים שהשכל לא תופס אותם, וכל אחד מבין, וגם אלה שעוסקים במקצוע הזה ומגיעה להם ברכה עצומה – מרכזי הטיפול בנשים הפגועות – כולם מעידים שלפעמים יש צורך בזמן רב יותר כדי שאותה אשה שנפגעה תתלונן, ויש עניין שהיא תתלונן, כי צריך לבער את הרע וצריך לטפל באנשים שפוגעים, וזה ממש בלתי אפשרי. התוצאה היא, אדוני היושב-ראש, שיש בתוכנו היום אנשים שמטרידים והם פוגעים והם בעלי סמכויות, והם מתהלכים חופשי, כי הנפגעות לא התלוננו בתוך שלוש השנים, וזאת בשעה שבתלונות אחרות אפשר להתלונן שבע שנים. לכן אני מודיע שאני אגיש הצעת חוק מחדש, נפרדת. אני יודע שהיושבת-ראש – – – <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> תצטרף אלי. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אמרתי, חברת הכנסת. תיכף יגיע חלקי לדבר בשבחך. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> לא, לא קשור. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הואיל וזה על אודותייך אז זה במקצת, אבל גם אני, נוסף על כל ההצעות, גם אני אגיש הצעת חוק בסוגיה הזאת, ואני מקווה מאוד שגם חברי חבר הכנסת שנלר יגיש. אנחנו נציף את הכנסת הזאת בהצעות חוק באופן שצריכים לתקן. דבר אחרון, הצעת החוק הזאת, המקורית, היא של חברת הכנסת לשעבר גילה פינקלשטיין. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובלבד שזה לא יפגע בעיקרון של להרחיק עדותך, אתה מבין? כי לפעמים כאשר אתה הולך ואומר: אפשר לדחות את התלונה לתקופות כאלה שהן מעבר להיגיון הסביר – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא, בשורה ארוכה של עבירות זה שבע שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> בתביעות נזיקין זה שבע שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בתביעת נזיקין לא מסתירים, אין אדם צריך להתגונן אלא מפני מערכת עובדות, כי חובת ההוכחה היא כמובן – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גם פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, פה אתה יכול לבוא ולהתלונן, אז באים וחוקרים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אבל זה חוק פלילי. הרי אם לא השתכנע בית-המשפט שלמעלה מכל ספק סביר הוא עבר עבירה, הוא לא יכול להרשיע אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בנזיקין פעולת הנזק היא העיקרית, בעוד שהטרדה – יש פה מערכת יחסים שככל שאתה מרחיק את הזמן אתה יכול להרחיק עדותך, ועל-ידי כך לנצל לרעה, כי – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, לדעתי, הערך של חובת ההגנה על כבודה של אשה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – לדעתי מבחינת מאזן האינטרסים, הוא קודם כול שלא יסתובבו בתוכנו אנשים שהטרידו, עברו עבירות קשות של הטרדה, ומסתובבים חופשי אך ורק מפני שתקופת ההתיישנות היא שלוש שנים, וזמן ההתאוששות של הנפגעת לפעמים לוקח יותר מאשר שלוש שנים. וגם אז היא צריכה תמיכה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, אז בנסיבות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – ויתברכו כל הארגונים שתומכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז בנסיבות. אז אולי כדאי שהחוק ייכתב בנסיבות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מאה אחוז. יכול להיות שאני לא אציע שבע שנים, קודם כול נציע ארבע שנים, נלך בגישה זוחלת, לפחות ארבע שנים. הדבר האחרון – ברצוני לומר שהצעת החוק הזאת היא הצעה שנוסחה לראשונה על-ידי חברת הכנסת לשעבר גילה פינקלשטיין, שהיתה מסיעת המפד"ל, בכנסת השש-עשרה. אני ביקשתי את רשותה והמשכתי את החוק הזה בכנסת השבע-עשרה. אז, לצערי, לא היתה נכונות של משרד המשפטים לקדם את הצעת החוק הזאת. ובכנסת השמונה-עשרה שמחתי שחבר הכנסת עתניאל שנלר, שמגלה רגישות חברתית רבה ופעיל מאוד ועושה דברים חשובים, גם הוא הגיש הצעת חוק, ויכולנו לחבור, עם הצעת החוק שלי והצעת החוק שלו, להצעת חוק משותפת. אבל הזכויות הראשוניות מגיעות לחברת הכנסת דאז גילה פינקלשטיין. גם אני רוצה להודות לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. אני בדרך כלל מאוד ספקן לגבי חברי כנסת חדשים שמייד מתמנים ליושבי-ראש ועדות, מה עוד שגם אני, כשהייתי חבר כנסת חדש, ביום הראשון התמניתי ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, אז יש לי חשדות כלפי יושבי-ראש כאלה. ואני מוכרח לומר שהופתעתי מאוד מאוד לטובה – מאוד מאוד לטובה – ואני ממש מברך אותך על דרך ניהול הוועדה. אני יכול לומר לשר החינוך, שניהל את הוועדה הזאת ביד רמה בקדנציה הקודמת – הצלחנו גם שם להעביר שניים או שלושה חוקים – שאפשר להתברך בירושה, ביושבת-ראש החדשה. אני גם רוצה להודות למנהלת הוועדה דלית אזולאי, שמרגישים שהיא בוגרת שלי בוועדת החינוך, וגם לאריאלה אהרון, וכמובן גם ליועצת המשפטית תמי סלע. יעמדו כולם על הברכה, ואני מקווה שהמסר העיקרי של החוק הזה יעבור בציבור ונוכל לדעת שהצלחנו למנוע הטרדות ופגיעות מיניות בנשים. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב, השר לשעבר, יושב-ראש ועדה לשעבר. יש לך כבר "לשעברים" שאי-אפשר לפרוס אותם. יעלה ויבוא חבר הכנסת עתניאל שנלר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גם היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם היום, זה נכון. כל מי שאני לא אמרתי, אני סומך עליך שתאמר בעצמך. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היא נכנסה אלי הביתה בערב, אשה נשואה, אם לכמה ילדים, והסבירה לי על התהליך שהיא עוברת עם יועץ, והתהליך הזה הוביל אותה לצורך להיפרד מאישה, מבעלה, וכמעט מילדיה. בסוף הילדים אצלה. שבר. שבר שהחל בניצול התלות המוחלטת שלה בו, ביועץ. ואכן גיליתי את אותו חוק מדהים שחברת הכנסת לשעבר גילה פינקלשטיין הציעה, ואחר כך חבר הכנסת אורלב הציע, וזכיתי לתהליך של חקיקה מאוד מאוד יפה עם חברי חבר הכנסת אורלב, בניצוחה של חברתי חברת הכנסת חוטובלי. אני רוצה לומר שבשביל לחוקק חוק כזה אתה לא צריך רק לקרוא, אתה צריך להרגיש. ואחת החוויות היותר חשובות בעיני היתה באותם ימים שביקרתי במרכזי הסיוע בתל-אביב, בירושלים, ובאותו מוסד שמאז ועד עתה אני מלווה אותו באופן קבוע, של נפגעות מינית – הטרדה, תקיפה וכו'. ואתה שומע את הסיפור שמאחורי המלים, שאנחנו כמחוקקים כותבים אותן, אבל הם מרגישים אותן, שאנחנו דורשים מהם, אבל הם כולם מלאי – הרבה יותר מכעס. בעיה קשה במיוחד. אני רוצה להתחיל דווקא בתודה ולדבר מאוד בקצרה, ולומר תודה על שזכינו כולנו כצוות להוביל חוק מהסוג הזה. כפי שאמרתי, אני בראש ובראשונה רוצה לומר תודה לזבולון, כי באמת על-יד מחוקק ותיק ורגיל ויושב-ראש ועדה ושר לשעבר, ואני אנה אני בא, אני בסך הכול קדנציה שנייה, זה בהחלט חוויה ודבר חשוב. מעבר לזה, זכיתי גם לימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל. מימיני ציפי ומשמאלי ציפי. יש לי – ציפי בוועדה וציפי במפלגה, וגם ציפי הצליחה להוביל אותנו עכשיו למחוז של גמר החקיקה, אני מקווה, בהקשר הזה. אבל שניים-שלושה משפטים למהות העניין. לא נתנו דגש על כך שהחוק מתיר שלא להוכיח שהתנגדתי להטרדה. זה בעצם הדבר החשוב. לא מטילים על המוטרד שום דבר בעצם. צריך להיות common sense, היגיון, שאסור להטריד; לא דיני ראיות. אסור להטריד, נקודה. לא צריכים להוכיח שום דבר. זה מהות החוק הזה, זה המהות שלו. ולכן החוק הזה, מעבר לזה שהוא מוציא את חובת ההוכחה שרציתי, לא רציתי – לא, זה לא עניינך – הוא בעצם אומר: מי ששבוי, ילד, תינוק, שבוי בידי המטפלים; וגם אדם בוגר הוא שבוי – שבוי בידי החוק, אבל שבוי גם בידי המוסר היהודי, המוסר של מדינת ישראל. זו הגדלות של החוק. אני רוצה לומר ששום כיפה על הראש לא יכולה לחפות על שום הטרדה כזו או אחרת, ושום סמכות לא מעניקה שום זכויות ושום חיסיון, וסגולה רוחנית איננה סגולה להטרדה מינית, והחברה בישראל לא יכולה לגלות טיפה של סובלנות למי שעובר את הקווים. ולכן בחוק החינוכי הזה, והוא חוק חינוכי, החשיבות שלו בקביעת אמות המידה. אמת המידה – שיש דברים שהם אינם בני הוכחה או שיח, הם עובדה. מותר, אסור. זה אסור. לכן אני רוצה להצטרף גם לאמרה של חברי לגבי ההתיישנות, ולהצטרף לשיטה של שלב אחרי שלב. משרד המשפטים הודיע שבכוונתו לנסות לייצר איזון של הרבה מאוד חוקים על ארבע שנים. הבה ונתחיל בארבע שנים. כשנגיע לשם, אין לי ספק שכולם יבינו את המשמעות הרגשית, ומעבר לכך, של המוטרד כדי לתבוע. וזה דורש יותר זמן מאותן ארבע שנים, אבל נתחיל בארבע שנים. אם כן, נסיים. אני רוצה להודות לכם, חברי, על התמיכה בחוק, ולאחל לכל עם ישראל שהעיקרון שאין שום לגיטימציה להטרדה מינית הוא עיקרון שיישמר מכאן כנורמה חברתית של החברה המודרנית של מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האם יושבת-ראש הוועדה רוצה להתייחס? אני חייב לשאול, כי אלה הסתייגויות לכל דבר. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתם מבקשים להצביע על ההסתייגויות, חבר הכנסת אורלב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר. <עתניאל שנלר (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לכן, אין הסתייגויות, שכן ההסתייגויות הוסרו, ולכן נצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, כמקשה אחת. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד סעיף 1 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6) עברה בקריאה שנייה. גברתי יושבת-ראש הוועדה, האם את מבקשת שאני אצביע בקריאה שלישית? <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> את מבקשת, תודה רבה. היא מבקשת שאני אקרא בקריאה שלישית. הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), קריאה שלישית, נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, שיוזמיו הם חברי הכנסת זבולון אורלב ועתניאל שנלר, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010> [מס' כ/330; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 11046; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את ממלאת-מקום יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת רחל אדטו, לעלות לבימה על מנת להציג את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. להצעה הזאת יש הסתייגויות? <רחל אדטו (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הסתייגויות, אזי מייד אחרי הצגתו אנחנו נצביע. בבקשה, גברתי. <רחל אדטו (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, הצעת חוק פרטית שהציעו חברי הכנסת חיים אורון, אמנון כהן ואנוכי. על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי רשאיות קופות-החולים לגבות ממבוטחיהן תשלום עבור חלק משירותי הבריאות שהן מספקות, ובכלל זה דמי השתתפות עצמית עבור רכישת תרופות לפי מרשם. כיום מבוטח קופת-חולים אשר רוכש תרופות מרשם נדרש לשלם השתתפות עצמית עבור כל אחת מהאריזות שהוא רוכש. מצב זה עשוי להביא לכך שמנת התרופה תחולק לכמה אריזות קטנות, כדי להגדיל את דמי ההשתתפות העצמית. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה להבטיח כי למבוטח של קופת-חולים הזקוק לתרופה לפי מרשם, תסופק האריזה שבה כמות התרופה הקרובה ביותר לכמות הרשומה במרשם. כך יימנע מצב שבו התרופה מפוצלת לכמה אריזות שלא לצורך והמבוטח נדרש לשלם דמי השתתפות עצמית גבוהים יותר ממה שהיה משלם לו סופקה לו האריזה הקרובה ביותר בכמותה למופיע במרשם. שלב זה הוא שלב התודות, כי זו ההצעה. לכן – ברצוני להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת חיים כץ, שעזר לקדם את ההצעה ולהביא אותה היום לקריאה שנייה ולקריאה שלישית; לצוות הלשכה המשפטית: ג'ודי, אלקנה, אייל, זיו ויעקבית; לצוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: וילמה, מנהלת הוועדה, אתי ומעין, וכמובן, לעוזרי הפרלמנטריים הנאמנים, ליעד גילהר וגיתית, שעזרו ופעלו בקידום הצעת החוק. אני פונה לחברי הכנסת לאשר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגויות, בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחברת הכנסת רחל אדטו, אשר בשם הוועדה הציגה את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. גברתי ממלאת-מקום יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? <רחל אדטו (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אפשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נתבקשתי לקרוא קריאה שלישית. אני מפעיל את ההצבעה בהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010. נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, נתקבל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אפשר לצרף את קולי להצבעה? <היו"ר ראובן ריבלין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני שמעתי את בקשתו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהקפידי על חוקה, חוק ומשפט אני שמעתי את בקשתו, היא נרשמה בפרוטוקול – אני לא מצרף את קולו להצבעה. אלא אם כן היית על הבמה – בהחלט הייתי מאפשר, אבל במקרה הזה לא. תודה רבה לחברי הכנסת. אני קובע שחוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. האם שר הבריאות נמצא פה? אני חושב שהשר נמצא באכסדרה האחורית. הוא לא שם? טוב, אני לא מוריד את זה מסדר-היום. האם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה או מי מטעמו נמצא כאן? <הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/527).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את שר החינוך לבוא ולעלות להציג את הצעת החוק שלו, שהיא הצעת חוק השאלת ספרי לימוד, שכן אינני מתכוון לאבד את זמנם של חברי הכנסת בכך שהבאים בסדר עדיין לא נוכחים באולם. להצעת החוק הזאת, בקריאה ראשונה, נרשמה עד עתה חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. מי שרוצה יכול להירשם גם הוא, אם החברים מבקשים לדבר בנושא. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר הערב בקריאה ראשונה את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), שמטרתה להקל על ציבור ההורים במערכת החינוך ולנסות להפחית את הנטל הכלכלי הקשור לרכישת ספרי לימוד לילדים גילאי חוק לימוד חובה. השינויים העיקריים המוצעים בחוק הם כדלקמן: הקלת תנאי הכניסה של בתי-ספר לתוכנית על-ידי הקטנת שיעור ההורים שהסכמתם נדרשת לצורך כניסה לתוכנית מ-90% ל-60%; 2. מתן אפשרות לשר החינוך להקצות סכום סיוע לבית-הספר בעבור חידוש מלאי הספרים, נוסף על סכום הסיוע הראשוני שניתן בעת ההצטרפות לתוכנית; 3. הסרת מגבלת הזמן שקבועה כיום בחוק, שהיא שנת הלימודים תשע"ד, לצירוף בתי-ספר לתוכנית, כלומר מתן אפשרות לבתי-הספר להצטרף לתוכנית בכל שנת לימודים מעתה ואילך. יתרונות החוק, בהנחה שיאושר על-ידי הכנסת: 1. הורדת הנטל הכלכלי מההורים, רכישת ספרים בצורה מרוכזת, פיתוח יחס של כבוד לספר, הדגשת נושאים כמו חיסכון ואחריות לרכוש, סיוע באכיפת השימוש בספרים מאושרים, הקטנת תדירות החלפת הספרים ומניעת רכישת ספרים שאין בהם שימוש במהלך השנה; 2. פרויקט חברתי קהילתי שאפשר להפעיל בו גם תלמידים באיסוף הספרים וחלוקתם כחלק מפרויקט להעסקת תלמידים בחופשה; אפשר להפעיל סדנאות כריכה לכריכת הספרים המיועדים להשאלה ולחידוש ספרים ישנים, ועוד. בבתי-הספר המפעילים את הפרויקט נוצר הווי סביבו ומוטמעים באמצעותו ערכים של שוויון, שמירה על רכוש ותרומה לקהילה, וגורמים שונים בקהילה, אדוני היושב-ראש, שמחים לסייע לפרויקט. היחידה המקצועית הרלוונטית במשרדי מעריכה שיהיה אפשר לצרף לתוכנית את כל בתי-הספר שיבקשו זאת. אנחנו מצפים שבשנת הלימודים הקרובה יצטרפו כ-100 בתי-ספר חדשים לפרויקט. תלמיד שמשתתף בפרויקט משלם דמי שאילה שהם פחות ממחצית עלות ספרי לימוד חדשים. הסכום הזה הוא עד 280 ש"ח לשנה. הפרויקט מיועד לבתי-הספר המדורגים במדדי הטיפוח 3–10. משנת הלימודים הבאה הורחבה התוכנית גם למדד הטיפוח 2. נכון להיום כ-1,100 בתי-ספר משתתפים בתוכנית השאלת ספרי לימוד, שפועלת כבר משנת הלימודים תשנ"ד, דהיינו יותר מ-15 שנה. הנושא עצמו מוסדר גם באמצעות חוזר מנכ"ל. אני התערבתי להסדרת תקציב לנושא באופן קבוע. אנחנו מעוניינים – ולכן אנחנו הבאנו את זה, וועדת הכנסת גם אישרה היום פטור מחובת הנחה – לסיים את החקיקה של החוק עד סוף הכנס הזה, כדי שיחול בפתיחת שנת הלימודים הבאה, עוד פחות מחודשיים. אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר, מעבר למאמצים שאנחנו עושים בדרכים שונות גם להעצים את הפרויקט הזה וגם להקל על ההורים, אנחנו פועלים ומתכוונים להעצים את הפעולה בכיוון של העלאת ספרי לימוד לרשת האינטרנט; בסופו של דבר זה פתרון העתיד. יש כמובן קשיים, יש נושא של זכויות יוצרים, יש נושאים אחרים, אבל חשוב לקדם את המסלול הזה. אני גם רוצה להודות לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי שנמצאת כאן, שהעלתה את הנושא בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ומאז נכנסנו לשורה של מהלכים בנושא הזה – ביניהם החוק הזה שאנחנו מביאים היום, אבל לא רק הוא – שתכליתם להקל על ציבור ההורים שבאמת נושא בנטל כבד בהקשר הזה שנים רבות, והשאיפה שלנו, ככל שהדבר אפשרי, להקל את הנטל הזה. אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר החינוך גדעון סער. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק, אתם יכולים להביע את דעתכם. לדיון זה נרשמו כמה חברי כנסת. הראשונה, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי – בבקשה, גברתי. הואיל והשעה לא דוחקת בנו, אני לא מגביל אתכם בזמן, אבל כמובן אחרי ארבע דקות אני אתחיל לראות האם אתם מדברים לעניין. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> שלום לכולם. כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לברך על היוזמה שלך לקידום נושא חשוב כל כך לכל ההורים במדינת ישראל. אני מבקשת מהמליאה לתמוך בהצעת החוק הזאת; זו הקריאה הראשונה ואני מקווה מאוד שנספיק להעבירה עד הסוף. זה פרויקט חשוב מאוד. יצא לי להגיע למקום שנקרא מט"ח, מקום שמייצר את רוב ספרי הלימוד לילדים. בעידן המודרני, הפרויקט שהם עושים, הם מכניסים את כל ספרי הלימוד לאינטרנט. כמעט שאין משפחה שאין לה מחשב. בכל בית יש מחשב, ואנחנו כמדינה צריכים לקחת אחריות ולהתגייס יחד למשימה. אנחנו צריכים להיות מספיק מודרניים ועכשוויים. זה לא פשוט, זה לא זול, אבל אני חושבת שמשרד החינוך צריך לקחת כמה יוזמים ממשרדים שונים, לדבר עם השר להגנת הסביבה ולהתייעץ אתו, כי זה נושא שקשור אליו. הרי מה עושים עם ספרים שזורקים? אפילו כאשר נכנסים לפרויקט השאלת ספרי לימוד, יש כמה חוברות שנשארות. זה לא רק נושא של ספרי לימוד, אפשר לדבר גם עם שר התקשורת, לדעתי גם הוא יכול לשתף פעולה בנושא הזה. נקודה נוספת, עכשיו סוף שנה, התלמידים סיימו את שנת הלימודים. בדקתי את כל הרשימות של כל הספרים שהילדים למדו במשך השנה, בדקתי את כל הספרים שלפני כמה שנים למדו מהם. שמתי לב שספרי לימוד הפכו להיות חוברות. אנחנו זורקים את החוברות. מה עושים עם הפרויקט הזה? בית-הספר של הילדים שלי נכנס לפרויקט השאלת ספרי לימוד, וזה לא אומר שאני לא משלמת, אני ממשיכה לשלם עבור חוברות ועבור ציוד נוסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר התקשורת נמצא פה, מה שאמרת הוא דבר מאוד חשוב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זו תעשייה שלמה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> זו תעשייה ושערורייה מצד אחד. מצד שני, אנחנו נמשיך לפעול למען הפרויקט הזה. אני חושבת שהפתרון הוא לא בפרויקט. יש בעיה נוספת – צריך לבדוק את התכנים של ספרי הלימוד, באיזה ספרים ילמדו ילדים במדינת ישראל. מי בודק את התכנים? אני לא אכנס לדיון הפוליטי בנושא הזה, זה נושא נוסף שנבדוק אותו, כרגע הוא נבדק במרכז המחקר והמידע; תפקידו של משרד החינוך לבדוק את התוכן של אותו ספר ואותה חוברת ומה ההיסטוריה שלומדים בכל פינה במדינת ישראל, בכל עיר במדינת ישראל, בכל בית-ספר במדינת ישראל. אני חושבת שהפרויקט הספציפי הזה הוא פתרון זמני להורים על מנת להקל על הנטל הכלכלי. לא פשוט לגדל ילדים במדינה הזאת. דווקא אתמול שודרה כתבה בערוץ-10. הכתבה הציגה לנו שני הורים עובדים, מגדלים חמישה ילדים במדינת ישראל, והם הגיעו למצב שהם צריכים לקחת משכנתה לשם כך. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מקווה שנגיע לתוצאות, שלפחות נוכל ללמוד בבית-ספר. אני פונה אליך, אדוני שר התקשורת, מר כחלון, דיברנו עכשיו על פרויקט השאלת ספרי לימוד ועל כך שספרי לימוד יעברו ויהיו במחשבים, באינטרנט. אני חושבת ששיתוף הפעולה של שלושת המשרדים הוא חשוב מאוד: משרד החינוך במובן של התוכן; המשרד להגנת הסביבה בנושא חשיבות החיסכון בנייר; וגם הנושא של האינטרנט; בעידן האינטרנט אנחנו חייבים להתקדם הלאה. אנחנו מדינה קטנה ואנחנו צריכים להיות הכי טובים בנושא הזה. אתה כשר אחראי, חשוב מאוד שתשתף פעולה עם כל ילדי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חברי הכנסת אחמד טיבי, נסים זאב ומיכאל בן-ארי. אם יש מישהו שעוד רוצה, נא להירשם, אם לא – אני סוגר את הרשימה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, תחילה, אני מברך על הצעת החוק, משום שהיא באמת חשובה ונחוצה. חשוב יותר מזה, היא בעלת מסר חינוכי חשוב, כי עניין השאלת ספרי לימוד, אם בית-הספר לא עושה, יש כל מיני עמותות שעושות את זה; אני יודע את זה כמורה וכפעיל בתוך הקהילה. זה – אחד. שנית, אני עד גם לתורים של משפחות נזקקות או משפחות במצב חברתי-כלכלי קשה מאוד. הרבה מהן באות לעמותות צדקה, בגלל הקושי, בגלל המחירים הגבוהים מאוד, בגלל הנטל הכלכלי הגבוה, בגלל המחירים הגבוהים מאוד של ספרי הלימוד. אני חושב שלהצעת חוק כזאת יש שלושה מסרים חינוכיים חשובים במיוחד. הראשון, חיזוק מעמדו של בית-הספר כמקום שיכול להוות מנוף לצדק חברתי, ואנחנו זקוקים לזה מאוד. יש כאלה שחושבים שבית-הספר הוא בועה מנותקת מהחברה. השליחות של בית-הספר, התפקיד של בית-הספר, הוא תחנת סוציאליזציה; הכוונה – הוא מכין את הילדים שלנו לחיי החברה, לחיי המדינה, לחיים המשותפים. לכן, כאשר אנחנו מחזקים ומהדקים יותר את הקשר של בית-הספר עם הקהילה ועם החברה, אנחנו מחזקים את מעמדו של בית-הספר ואת השליחות שלו. הדבר השני – העזרה למשפחות הזקוקות שהן מתקשות חברתית-כלכלית. חוץ מזה, אני חושב שבית-הספר יכול לנצל פרויקט כזה כדי להחדיר ערכים של נתינה ושל תרומה בקרב התלמידים. מי עוסק בהשאלת ספרי הלימוד? אלה התלמידים, או דרך מועצת התלמידים או דרך רכז החינוך החברתי. עשיתי את זה כאשר הייתי רכז חינוך חברתי, אבל לא בהיקף שיהיה אם החוק יאושר. ילדים בחופש, אם אתה מעסיק אותם בדברים כאלה, בהשאלת ספרי לימוד, בעזרה לאחרים, זו הדרך הטובה ביותר להחדיר את ערכי הנתינה והתרומה לחברה ולזקוקים. זה טוב יותר ואפקטיבי יותר מאלף הרצאות. לכן אני חושב שזו הצעת חוק טובה, אני תומך בה ואני מקווה שהיא תצליח. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, והאחרון הוא חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' מ/325; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 10688.] <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, יש פה רק הכרזה לממשלה, אני לא חושב שצריך לעכב את השר הממונה על הבריאות, שמשום מה נקרא סגן השר. ליצמן, תעלה, תודיע את ההודעה שלך. דין רציפות – זו הודעה – 14 יום ניתנת אפשרות. אני מפסיק לשנייה את הדיון ומאפשר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, החלת דין רציפות על הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק מודיע לכל חברי הכנסת שאנחנו מדברים על סעיף 4 בסדר-היום הרגיל: בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41). בבקשה, אדוני. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אודה כי התלבטתי קשות וארוכות אם לבקש החלת דין רציפות על הצעת החוק הממשלתית בנושא הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש. בסוף הגעתי, לא בלי לבטים, למסקנה כי אכן, זו הדרך הנכונה והראויה, ועל כן אני עומד היום כאן בפניכם. על-פי החוק הקיים, היום רוב שירותי הבריאות הם באחריות קופות-החולים ומיעוט השירותים, ובכלל זה שירותי בריאות הנפש, באחריות משרד הבריאות. הצעת החוק הממשלתית שהוגשה בכנסת הקודמת, ועליה אנו מבקשים היום להחיל דין רציפות, מבטלת את החלוקה חסרת ההיגיון שיוצר החוק בין האחריות לגופו של אדם לבין האחריות לנפשו. הצעת החוק הממשלתית הוגשה לאחר הכנה ארוכה וחשיבה מעמיקה ובמקביל לרפורמה מעשית בשירותי בריאות הנפש שכוללת פיתוח שירותי שיקום והעברת דגש הטיפול מאשפוז לטיפול בקהילה. הרפורמה הביטוחית נדרשת להשלמת מהלך מבורך זה. העברת האחריות הביטוחית לקופות-החולים, לדעת רוב-רובם של אנשי המקצוע העוסקים בתחום והמעורבים במהלך, לא רק שתתרום להפחתת הסטיגמות הקיימות למרבה הצער בכל הקשור לטיפול נפשי, אלא גם תוביל לטיפול מוקדם ויעיל יותר במי שזקוק לטיפול נפשי ותבטיח בצורה טובה יותר את הטיפול הכולל באדם, הן בנפשו המתייסרת והן בגופו הדואב. העברת האחריות הביטוחית בתחום בריאות הנפש מהמדינה לקופות-החולים היתה ועדיין היא מהלך ראוי ואף נדרש, ועל כן הוגשה הצעת החוק הממשלתית בכנסת הקודמת, אך הדיון בהצעה נקטע עם פיזור הכנסת. היום אני מבקש לחדש את התהליך שהופסק, ואני קורא לכל חברי הבית לתמוך בחידוש תהליך זה ולהצביע בעד החלת דין רציפות על הצעת החוק הממשלתית. אני רוצה להוסיף מלה אחת: אני מתכונן גם במהלך דיוני הוועדה להכניס כמה וכמה שינויים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אם לא יהיה נושא חדש, כמובן. אדוני הרי היה יושב-ראש ועדה. רבותי חברי הכנסת, זאת היתה ההודעה של השר הממונה על הבריאות, השר ליצמן, סגן השר ליצמן לפי דבריו. אנחנו יודעים שהדבר הוא בבחינת הודעה. בתוך 14 יום נתונה לכל אחת מסיעות הבית אפשרות להתנגד. אם לא כן, בתום 14 יום נוכל להצביע אם לאשר את דין הרציפות. תודה. <הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010> (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים עכשיו את הדיון בנושא הצעת חוק השאלת ספרי לימוד(תיקון מס' 5). חבר הכנסת השלישי המבקש לומר את דבריו בנושא זה הוא חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברמה העקרונית אני תומך. במקום שהספרים ייזרקו – ואנחנו יודעים את כמויות הספרים בסוף שנה – אם זה ספרי קודש – הולכים לגנזך, וחלק מהספרים הולכים לצערי הרב גם לאשפה. התוכנית היא תוכנית חשובה, חסכונית, לאותן משפחות ברוכות ילדים, בוודאי כאשר מדובר במשפחה שיש לה כמה ילדים. אפשר גם לעשות – הייתי אומר, אם עושים מיחזור של אשפה ושל בקבוקי פלסטיק, שזה כל כך חשוב לנושא הסביבתי, על אחת כמה וכמה שמירה על אותם ספרים, בפרט כאשר מדובר בספרי לימוד, ודאי ספרי קודש, שחשוב שיישמרו כמה שיותר ויותר זמן. אבל כשאנחנו מדברים על הספרים, אני רוצה לדבר גם על מה שקורה בסילואן, אדוני היושב-ראש, ועל גן-המלך, וכולנו כמעט נמצאים בגן-עדן בנושא הזה. אנחנו לא יכולים להתעלם מהוויכוח הציבורי שקיים סביב העניין הזה, והייתי קורא לזה אוזלת היד של עיריית ירושלים, של רשויות החוק, שבעצם באופן מכוון מעלימים עין במשך שנים רבות. אני הייתי סגן ראש עיריית ירושלים 15 שנה, עוד בתקופת טדי קולק, משנת 1983 עד שנת 1998, ואני יכול לומר שכאשר היו מגישים צווי הריסה שיפוטיים או מינהלתיים, בסופו של דבר זה לא היה מתבצע, כי ראש העיר תמיד אמר: יש כאן רגישות יתר. ותמיד היתה רגישות. אני לא יודע למה יש רגישות יתר כשמדובר בצווי הריסה נגד מבנים ערביים, וכאשר מדובר בהריסה או באטימה – ושם יש גם אטימות מוחלטת, כלפי הבניין של "בית יהונתן", אז – שם יש אטימות יתר. לא אטימות, אלא אטימות יתר, ולכן מבקשים כרגע, עכשיו, דחוף, לאטום את "בית יהונתן" – יש כאן מדיניות של איפה ואיפה, וחוסר מוחלט, אגב, במדיניות בעניין הזה. כי אם באמת הפרקליטות רואה לנכון שצריך ליישם את צווי ההריסה, מדוע היא מעלימה עין בגדול כלפי אותם עשרות רבות של מבנים שיש נגדם כבר במשך שנים רבות צווי הריסה גם מינהליים וגם שיפוטיים? ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי רק רוצה לומר קצת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה שייך להשאלת ספרים? <נסים זאב (ש"ס):> כן, זה חלק מהספרים, כי אנחנו – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> זה חלק מגן-עדן. <נסים זאב (ש"ס):> – – כל כך חשובים לנו הספרים, ובאמת זה חשוב, ואנחנו מפקירים את העיר ירושלים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך איך אני מבין את הדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מקפיד על שלוש דקות, אבל ברגע שתדבר יותר משלוש דקות לא על ספרים אני אומר לך שזמנך תם. <נסים זאב (ש"ס):> כן, זה ברור. אבל אני מחבר את זה לספרים, כי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תפגע בחבר הכנסת טיבי, המדבר אחריך. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך גם מדוע זה קשור לספרים, כי הספרים זה חלק מהפרוטוקולים, ומי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ולא בחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, המדבר אחרי טיבי. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק רוצה לומר את הרשימה, לצערי הרב הארוכה, של כמה מבנים. הייתי אומר, למשל רק באזור בית-חנינא יש 84 מבנים שבהם כבר ניתנו גזרי-דין עקב שינוי בסטטוס של השטח, שהפך לאזור בינוי, ואין אישור להריסה. יש עשרות רבות של צווי הריסה שהפרקליטות בעצם מונעת, ואומרת: כרגע אין מקום להוציא את הצווים האלה לפועל – ליישם אותם בפועל. אז רציתי לדעת, אדוני היושב-ראש, או שיש מדיניות או שאין מדיניות. אם אין מדיניות, אדרבה, ואם יש רגישות, אז רגישות צריכה להיות גם כלפי האוכלוסייה היהודית. ואם אין רגישות ויש אטימות, צריכה להיות גם כן בצד השני של כל אלה שהם מפירי חוק. ואני מתכוון שאכן הדברים האלה יגיעו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אבקש את כל דבריך להעביר כמובן לשר הפנים, שהוא ייתן לך תשובה בבוא העת. <נסים זאב (ש"ס):> הנושא הזה לא קשור לשר הפנים, הוא יותר קשור לדעתי למשטרת ישראל, שלא מבצעת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> שר החינוך. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, תמיד כשתכננו והגיעו למצב של הריסה בפועל, המשטרה ברגע האחרון אמרה שאין לה מספיק כוחות. אפשר לחשוב שכאילו הולכים עכשיו לכבוש את העיר סילואן, את שכונת סילואן, ואין מספיק כוחות משטרה כדי להרוס בית אחד. אז כדי להרוס בית אחד, נראה כאילו יוצאים לקרב, למלחמה שלמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבהרת את עמדתך בעניין זה בצורה ברורה. נדמה לי שיהיו עוד הרבה דיונים בנושא זה. <נסים זאב (ש"ס):> אוקיי. אני רק מקווה שגם המסקנות יוסקו בצורה נכונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד אז תיאלץ להמשיך להיבחר לחבר כנסת, חבר הכנסת נסים זאב, על מנת להתריע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שר החינוך לא פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר החינוך נמצא פה. איפה שר החינוך? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הוא יצא לשנייה לדבר בטלפון בחוץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל הנה השר לביטחון פנים. יש לנו שר, אבל שר החינוך אמור להשיב למשיבים, אז – נא לקרוא לשר החינוך, על מנת שיאפשר לחברי הכנסת להצביע בעד החוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה ערב תחילת שנת הלימודים לרכוש ספרים. יש משפחות רבות שכורעות תחת הנטל הכבד הזה, ולעתים רבות התלמיד נפגע, השכלתו נפגעת, חינוכו, מצבו הנפשי נפגע עקב העובדה שהוא רואה תלמידים אחרים שיש להם, ולו אין. היו ניסיונות רבים לארגן, להסדיר את העיקרון הזה של השאלת ספרים, וזה עד עכשיו לא בוצע. עמותות מחוץ למשרד החינוך לקחו על עצמן – – – <שר החינוך גדעון סער:> פעם ראשונה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן אני כאן, כדי לחלוק שבחים לך ולרעיון הזה, כבוד השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ארבעת חברי הכנסת הערבים, כרמל שאמה, דני בן-סימון, עפו ומסעוד גנאים, אתם מפריעים לי. לכן, אדוני השר, טוב שאתה מביא את ההצעה הזאת, שיש בה מסר חינוכי, שוויוני, שמקצר את המרחק שנוצר בין תלמיד שלא יכול או משפחתו לבין השגת חינוך ויעדי חינוך. יש עמותות חוץ-מערכתיות, עמותות אזרחיות, בשתי הקהילות, גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים, שמבצעות את הדבר הזה הלכה למעשה. באה הצעת החוק הזאת ומורידה את שיעור התנאי להסכמת הורים מ-90% ל-60%. כך מקצרים את ההליך הזה, ולכן זה המקום, אדוני, מצאתי לנכון לעלות כאן לדוכן ולברך על הצעת החוק הזו של שר החינוך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת זבולון אורלב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מובן שאני מצטרף לברכות לחברת הכנסת מיכאלי ולשר החינוך על קידום חוק השאלת הספרים, אבל אני רוצה ששני כובעים יתייחסו לחוק הזה מפן אחד נוסף, הן כמי ששימש כמורה ומגיש לבגרות, עם אחריות להישגים, במשך 21 שנים, והן כאבא בשנה הבאה, בעזרת השם, לחמישה ילדים מכיתה א' עד ז' שילמדו בבתי-הספר, וכמובן, נצטרך למלא להם את ילקוט בית-הספר בכל הספרים, בכל המארזים ובכל חוברות העבודה; ופה אני מצדיע למי שעוסק במלאכה, מבחינתי זאת אשתי, שעוסקת במלאכה המאוד מסובכת ומורכבת הזאת. כשאני מגיע לשם, אני מאבד את הידיים והרגליים כשצריך למלא את המשימה הזאת, שהיא מורכבת ביותר. אני רוצה להתייחס להיבט הכלכלי הנוסף שיש כאן, שאם לא ניתן עליו את הדעת הוא ימשיך לנגוס בכיס בכל דרך, כי מדובר פה בסוג של אריות שמשחקים בשוק הזה, ולצערנו הרב, מורים ומנהלים – אשמח אם השר יקשיב לי, כי אני מדבר מתוך השטח, אדוני השר. אני לא יודע כמה שנים אדוני השר היה מורה. אני הייתי מורה, ואני אבא לילדים. הייתי שמח אם היית מקשיב לפן נוסף בעניין הזה. ילד שילך לבית הספר, לכיתה א' – אני למדתי בכיתה א', גם אתה, לא קיבלנו – אתה צעיר ממני בכמה שנים טובות, אבל כשאני למדתי בכיתה א' לא הייתי צריך לרכוש מארז בעובי כזה כדי ללמוד את האל"ף-בי"ת, ותאמין לי שלמדתי את האל"ף-בי"ת, וכל חברי למדו את האל"ף-בי"ת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אפילו דוקטורט הצלחת לעשות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אפילו דוקטורט הצלחתי לעשות, כן, בלי מארזים. אני מדבר על כיתה א'. אני מדבר על חוברות עבודה, אדוני השר, שעל עמוד שלם במקרה הטוב הילד צריך לקשקש את האות. זה נגיסה בכיס, זו פגיעה באיכות הסביבה, זו פגיעה בבריאות של הילדים, שצריכים לסחוב את זה על הגב, ואין בזה כל תועלת מלבד הכיס של הקרטלים האלה ושל מורים – אני בדרך כלל מעריץ את המורים ומעריך אותם, מדבר פה רק בשבחם, אבל אני רוצה להעיר פה הערה הן למורים, הן למנהלים; אני מצהיר כאן, 21 שנים הייתי מורה, מעולם לא ביקשתי מתלמידי לקנות חוברת עבודה שבה ממלאים בפנים. זה תמיד נראה לי שחיתות. אם היה צורך, שכפלתי את הדף על חשבון דמי השכלול שההורים שילמו לבית-הספר, והשתמשו בזה. אם היית יודע כמה חוברות ריקות הילדים שלי הביאו הביתה השנה, ואני משער שגם הורים לילדים אחרים, כמה חוברות ששילמנו עליהן במיטב כספנו ולא היה בהן כל שימוש השנה, וגם בשנה הבאה לא יגיעו לחוברות האלה. איש לא נותן את הדין. המנהל מקבל רשימה מהמורים, והנה הם הולכים וקונים את הדבר הזה. כמורה, כשהצטרכתי לקנות חוברת ששימשה תלמידים, זה רק חוברת שלא רושמים בפנים, והשבעתי את התלמידים, אמרתי להם: קנו את החוברת, היא עולה 35 שקלים. אתם לא תיתנו אותה לאף אחד אחר. בשנה הבאה התלמידים שילמדו אצלי את אותו מקצוע, לא אדרוש מהם לקנות את זה מהחנות; הם יקנו את זה מכם, הם לא יקנו את זה ממקום אחר. הייתי אומר את זה למוציא לאור של הספרים. אדוני השר, יש דרך לשבור את המערכת הזאת מבפנים מתוך מגמה של מנהלים, שייקחו אחריות על הכיס של ההורים. יש הורים לילד אחד או שניים, וכל חוויה כזאת – כל חוויה של קניית ילקוט, קניית קלמר, קניית ספרים – היא חוויה מאוד מרגשת, הולכים וקונים כחלק מחוויה מאוד יפה. אבל אני כאבא, ברוך השם, לשבעה, בעזרת השם, עוד מעט כבר שמונה ילדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן ירבו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בעזרת השם, אנחנו תמיד שמחים בשמחה של ילדים, ואנחנו שמחים בהם ומעניקים להם את כל מה שאפשר וצריך, אבל לא את מה שמיותר, לא את מה שמזיק, ואני חוזר ואומר: זה מזיק הן לכיס, הן לאיכות הסביבה. מי צריך את הערימות האלה? הילדים שלי באים, אומרים: אנחנו שורפים. שורפים ספרים? הולכים למיחזור. החברים שלהם שורפים. אתה צריך לחנך אותם: לא שורפים ספרים. אבל ילדים באים עם הערימות המיותרות, שלא היה צורך בהן בכלל במשך השנה, ואם היה צורך, אפשר היה לקחת חוברות אין-סופיות ולכמת אותן בשניים-שלושה דפים, אבל אם אני מרוויח מזה, ההורים ישלמו, והמנהל ידרבן, אז מה יהיה? בהשאלת ספרים לא נפתור את הבעיה של חוברות עבודה, גברת מיכאלי, ואת עבדת על זה, לא נשלים את זה, לכן צריכה להיות פה מגמה של המשרד, שמנחה את המנהלים ומנחה את המורים לצמצם את התופעה הגזלנית הזאת, הפוגעת, ההרסנית, ומפה אולי תהיה עוד תשועה למשפחות שנלחמות על כל אגורה ואגורה מפני כל מיני שודדי דרכים מהסוג הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת זבולון אורלב; אם תעבור הצעת החוק בקריאה ראשונה, העניין יועבר לוועדתו כדי להכינה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני עולה כדי לברך את שר החינוך על הצעת חוק ראויה, שוועדת החינוך תכין אותה כבר בשבוע הבא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, כדי שהחוק יוכל להיכנס לתוקפו בשנת הלימודים הקרובה, תשע"א. צריך לומר שלמעלה מ-30% מהתלמידים, אין להם כל ספרי הלימוד בגלל ההוצאה הגדולה שמחייבת רכישת ספרים – בין כ-700 שקלים בכיתות הנמוכות עד 1,200–1,300 שקלים בכיתות הגבוהות, וזה לתלמיד אחד. מה עושה משפחה שיש בה כמה וכמה תלמידים? הואיל ויש לנו חברה מאוד מקוטבת, שבה כשליש מהילדים חיים מתחת לקו העוני, המציאות בסוגיית ספרי הלימוד היא קשה, וכל מורה מתחיל מבין שתלמיד שאין לו כל ספרי הלימוד, לא רק שאין לו ספרייה תומכת בבית ואין לו סביבה לימודית תומכת בבית, לא יכול להצליח בלימודיו. הסוגיה של ספרי לימוד היא סוגיה מאוד יסודית ומאוד בסיסית. לכן, לפני כ-20 שנה התחיל הפרויקט של השאלת ספרי לימוד – והפטנט הוא מאוד פשוט, אדוני היושב-ראש: בסיום שנת הלימודים כל תלמיד שם את כל ספרי הלימוד שלו על השולחן, וכשהוא בא בראשית השנה לכיתה החדשה, הוא מוצא את כל ספרי הלימוד שהוא צריך לשנה הבאה שהשאיר התלמיד הקודם על השולחן. צריך תקציב של כ-250 שקלים לתלמיד, ולא 1,000 שקלים לתלמיד, רק כדי לחדש ספרים, לרענן מהדורות חדשות ולתקן את הבלאי. כלומר, הפרויקט הזה מאפשר לחסוך כ-700 שקלים למשפחה, הוא מאפשר להוציא רק כרבע עד שליש מההוצאה שצריכים לספרים, כדי שלתלמיד יהיו ספרים, מה עוד שיש אז גם עזרה של בית-הספר והרשות המקומית. אלא שעד היום, כפי שציין השר, כדי להפעיל את הפרויקט שכולו בנוי על התנדבות – לא משלמים שכר למורים ולמנהלים, כל ארגון הפרויקט הזה נעשה בהתנדבות צרופה – היה צורך ב-90%. ועכשיו, הפחתת האחוזים ומתן האפשרות למשרד החינוך לתקצב יותר מאשר פעם אחת את הפרויקט, יאפשרו להרחיב את הפרויקט בהדרגה. שאלתי את שר החינוך והוא אמר לי שמשרד החינוך מקצה תקציב גדול יותר כדי לאפשר ליותר בתי-ספר להיכנס לפרויקט הזה. ולכן אין פרויקט סוציאלי שבהשקעה כל כך קטנה יחסית, אתה משיג תועלת חברתית, לימודית וחינוכית רבה, גדולה כל כך. לכן אני בהחלט תומך וקורא לחברי הבית לתמוך כאיש אחד בהצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני שר החינוך, אתה מבקש? בבקשה, אדוני, אם אתה רוצה להשיב. תודה. שר החינוך שמע את הברכות בעיקרן ואת ההערות ולא מוצא מקום להשיב, משום שהוא מסכים לכל הדברים שנאמרו. אנחנו עוברים להצבעה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת עמיר פרץ עשה כל שביכולתו על מנת להצביע, ולא הספיק. אני לא מוסיף אותו כדי לשמור על הדמוקרטיה. <עמיר פרץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מוסיף, רק רשמתי שאתה רצית להצביע. <עמיר פרץ (העבודה):> יש לי נסיבות מקלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כולם ידעו שיש 15 שתמכו בחוק. <עמיר פרץ (העבודה):> יש לי נסיבות מקלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא רוצה לתת נסיבות מקלות לזה שיבקש לשים מחסום בפני הדמוקרטיה הישראלית בעתיד ויגיד: הנה נתת לעמיר פרץ ועכשיו אני דורש שתיתן לי. לכן, רשמנו את הערתך. <הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין יעלה ויבוא על מנת להביא את החלטתה של ועדת הכנסת לפי סעיף 138, ולאחר מכן נשמע תשובות על שאילתות. אני מוכרח לומר, אדוני השר הממונה על ביטחון הפנים, שכל השואלים נמצאים באולם. כל השואלים נמצאים באולם. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם הצעת החלטה של ועדת הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010 – פ/2405/18 – חלוקת ההצעה על-פי סעיף 138(ב1) לתקנון הכנסת. ועדת הכנסת קיבלה את הטיפול בהצעת החוק הזאת לאחר הדיון המוקדם והיא החליטה, על-פי סעיף 138(ב1) לתקנון, להרשות לחלק את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות כדלקמן: האחת כוללת את סעיף 3 להצעת החוק שכותרתו "תשלום שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה"; והשנייה כוללת את יתר סעיפי החוק למעט סעיף 3. הצעת החוק הזאת הוגשה על-ידי חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב, נדונה בכנסת בדיון המוקדם ביום כ"ה בסיוון התש"ע, 7 ביוני 2010, והועברה לוועדת הכנסת. ההצעה מפרטת את ההטבות שונות שיינתנו למי ששירת בצבא או בשירות לאומי וכן למי ששוחרר משירות בשל מחלה. ההטבות והזכויות המנויות בהצעת החוק הן מתחומים שונים, ולכן החליטה ועדת הכנסת להציע לכנסת לחלק את הצעת החוק כך שלקריאה הראשונה יוכנו שתי הצעות חוק נפרדות, כפי שציינתי קודם: סעיף 3 של ההצעה, שעוסק ברכישת השכלה גבוהה, יהווה הצעת חוק אחת, והחלק השני שנוגע לזכויות אחרות, כגון סיוע לרכישת דירה או מקרקעין, פטור מתשלום אגרות ועבודה נדרשת, כל שאר סעיפי החוק האלה יידונו כהצעה נפרדת. אני מבקש את אישור הכנסת להצעת ההחלטה של ועדת הכנסת בדבר חלוקת הצעת החוק כאמור. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אם יש מישהו מחברי הכנסת שרוצה להגיב על מה ששמענו – יש זכות לכל אחד, אבל אם אין, אז אנחנו עוברים להצבעה כדי לאשר את ההצעה שהציג לנו יושב-ראש ועדת הכנסת. זה גם הזמן להגיד, אדוני יושב-ראש הוועדה, לפני ההצבעה, שאתה פעיל מאוד גם בנושאים האחרים של שינוי התקנון. יישר כוח. זה מחייב הצבעה. <ישראל חסון (קדימה):> בעד מה האופוזיציה? <היו"ר מגלי והבה:> בעד יושב-ראש ועדת הכנסת בנושאים – – – הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, החלטת ועדת הכנסת, לפי סעיף 138(ב1) לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010, עברה ואושרה כמובן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו מדברים על הצעת חוק השאלת ספרי לימוד – – – <אמנון כהן (ש"ס):> זה כבר היה. עכשיו שאילתות. <היו"ר מגלי והבה:> אמנון, היית פעם סגן יושב-ראש. אני רואה שההצעה סומנה ואני שמח ומקווה שגם התקבלה, כי זה נושא מאוד חשוב וראוי. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> שאילתות לשר לביטחון הפנים, ידידי חבר הכנסת אהרונוביץ, בבקשה. שלא יחשדו, אדוני, הרשיתי לעצמי להגיד ידידי – זה מזה שנים רבות ולא בגלל התפקיד. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> הרבה שנים. זה הדדי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, מאחר שכיבד אותנו השר לביטחון הפנים, אנחנו מתחילים בשאילתות. שאילתא 811 של חבר הכנסת אורי אריאל: אכיפת סדר במזרח-ירושלים. חבר הכנסת לא נמצא כאן, והתשובה היא לפרוטוקול. <811. אכיפת סדר במזרח-ירושלים> חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): תושבים התלוננו בפנינו על אוזלת-יד של המשטרה בטיפול בתלונות במזרח העיר. למשל, חנייה מסוכנת של ערבים ביום שישי בציר העופל ומוזיקה רועשת בחצות הלילה ליד מתחמים יהודיים. רצוני לשאול: 1. האם נאכפים על ערביי מזרח העיר החוקים כפי שהם נאכפים במערב העיר? 2. האם מובטח למתלונן שפנייתו תטופל גם אם תלונתו היא כנגד תושבי מזרח העיר? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת אורי אריאל שואל בשם תושבי מזרח העיר אודות אוזלת-ידה של המשטרה בטיפול בתלונותיהם. מבירור הפרטים עולה כי המשטרה אוכפת את החוק באופן שוויוני בכל חלקי העיר, ולעניין זה אין כל אבחנה בין מזרח העיר למערבה. אשר לתלונות על היעדר אכיפה של עבירות חנייה, יש להבהיר כי ככלל, המשטרה אינה מבצעת אכיפה כנגד עבירות חנייה, אלא במקרים שבהם נגרמת הפרעה לתנועה או חסימת דרך. תלונות על הפרעות מנוחה ומטרדי רעש מטופלות על-ידי המשטרה באופן זהה בכל חלקי העיר, ללא קשר לזהות המבצע. כל תלונה המתקבלת במשטרה נבחנת על-ידי גורמי החקירה אשר מחליטים על-פי שיקולים מקצועיים אם לפתוח בחקירה פלילית אם לאו, ללא הבחנה אם החשוד הינו תושב מזרח-ירושלים או יהודי. הטענות בשאילתא הועלו בצורה כללית ובלתי ממוקדת. ככל שיימסרו פרטים בדבר אירוע קונקרטי שבו, לפי הנטען, לא טופלה תלונה כנגד תושב מזרח-ירושלים, ניתן יהיה לבחון את נסיבות האירוע ולהתייחס אליו. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 829 של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שנמצא כאן: הנפת דגלי אש"ף בהפגנת השמאל. בבקשה, אדוני. <829. הנפת דגלי אש"ף בהפגנת השמאל > חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): במוצאי-שבת, פרשת כי-תישא, קיימו פעילי שמאל הפגנה בירושלים, שבמהלכה ולנגד עיני השוטרים הונפו דגלי אש"ף – ארגון שהוצא מחוץ לחוק והכרזתו כארגון טרור לא בוטלה. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נעצרו העבריינים? 2. מדוע מגלה המשטרה אוזלת-יד בה בשעה שכל מי שמניף דגל "כך" נעצר? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ביקש לדון בהנפת דגלי אש"ף על-ידי פעילי שמאל במהלך הפגנה בירושלים, ושואל מדוע נעצרו מניפי הדגלים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא נעצרו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה. מדוע לא נעצרו. היתה כוונה לעצור. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אם היתה כוונה לעצור, זה היה טוב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מבירור הפרטים עולה כי פקודת מניעת טרור – להלן: הפקודה – קובעת כעבירה פלילית כל מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או ססמה או בהשמעת המנון או ססמה, או כל מעשה גלוי דומה המגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכול במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי כזה של הזדהות או אהדה. עד כאן הפקודה. הגדרת המונח "ארגון טרוריסטי" בפקודה היא: "חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה". הפקודה קובעת בין השאר כי ממשלת ישראל מוסמכת להכריז בפרסום ברשומות שחבר אנשים מסוים הינו ארגון טרוריסטי, והודעה זו תשמש הוכחה בכל דיון משפטי כי אותו חבר אנשים הוא ארגון טרוריסטי. בין הארגונים שהוכרזו לאורך השנים על-ידי ממשלות ישראל כארגוני טרור נמצאות תנועת "כך", תנועת כ"ח – "כהנא חי", וכן תנועות ה"חמאס", ה"חיזבאללה", "הג'יהאד האסלאמי" ועוד. ארגון השחרור הפלסטיני אש"ף הוכרז על-ידי ממשלת ישראל בשנת 1980 כארגון טרוריסטי. הכרזה זו לא שונתה עד עצם היום הזה. עם זאת, ביחסים שבין מדינת ישראל לבין אש"ף חל שינוי: ממשלת ישראל ניהלה משא-ומתן עם אש"ף ואף חתמה על הסכמים אתו. השינוי אף קיבל ביטוי בדברי חקיקה של הכנסת. סמוך לאחר חתימת הצהרת העקרונות בין מדינת ישראל לבין ארגון אש"ף ביום 13 בספטמבר 1993 פנה חבר הכנסת דאז שאול יהלום אל היועץ המשפטי לממשלה וביקש בין השאר כי יורה על העמדה לדין של מניפי דגלי אש"ף בישראל ובאיו"ש. במענה על פנייה זו השיב היועץ המשפטי לממשלה: "בנסיבות הקיימות של ימים אלו, ובכללן ההכרה של ממשלת ישראל בארגון אש"ף וחתימת הסכם עמו, המשא-והמתן המתקיים עם אותו ארגון בהמשך לאותה הכרה ולהכרזות ההדדיות בינו לבין ממשלת ישראל ומדינת ישראל, אין עניין לציבור – במשמעותו המשפטית של ביטוי זה – לפתוח בהליך פלילי כלשהו נגד מי שמלינים נגדו כי הניף דגל של אותו ארגון אש"ף". העתירה לבג"ץ שהגיש חבר הכנסת יהלום נגד החלטה זו של היועץ המשפטי לממשלה נדחתה. מעבר לאמור יצוין כי כיום דגל אש"ף זהה בצורתו לדגל הרשות הפלסטינית, שמדינת ישראל הכירה בה ומקיימת עמה יחסים מדיניים. דגל זה אף מונף לעתים באירועים רשמיים של מדינת ישראל. לאור זאת מובן כי אין לומר שבכל מקרה שמונף דגל זה מתקיימת עבירה פלילית או תמיכה בארגון טרור. אשר לאפשרות להורות על הסרת דגל אש"ף המונף במסגרת הפגנה, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה היא כי כאשר מתעורר חשד ממשי שהנפת הדגל נועדה לבטא תמיכה בארגון טרור, או כאשר מתעורר חשד ברמת הסתברות גבוהה כי הנפת הדגל תוביל לפגיעה קשה בשלום הציבור, רשאי שוטר להורות למפגין לחדול מהנפת הדגל במהלך ההפגנה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, שאלה נוספת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני השר, אני חושב שדבריך מעידים על עצמם. הכרזת אש"ף כארגון טרור לא בוטלה, ואם כן, זהו החוק, וגם כשבג"ץ דוחה אותו זה לא מבטל את החוק, וחוק, צריך לאכוף אותו. אם מדובר בדגל של ארגון טרור, שהוא – מקיימים אתו יחסים כאלה ואחרים וכו' – יכול להיות שעוברים עוד עבירות – – – <היו"ר מגלי והבה:> מה השאלה, אדוני? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תן לי להבהיר את עמדתי. אני מחכה חצי שנה לתשובה הזאת. <ישראל חסון (קדימה):> אש"ף מוגדר ארגון טרור. <היו"ר מגלי והבה:> את עמדתך הבהרת בשאילתא. עכשיו מותר לך – שתי שאלות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מכל מקום, השאלה היא – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – בסוף הדברים. <היו"ר מגלי והבה:> אפילו. שאלה אחת – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אם זה נכון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מכל מקום, השאלה היא למה משטרת ישראל – – – <היו"ר מגלי והבה:> יפה. עכשיו אתה בכיוון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למה משטרת ישראל לא אוכפת את החוק שאומר שדגל אש"ף שייך לארגון טרור, וארגון טרור, אסור להניף את דגליו – על אף כל מה שאמרת, יש חוק במדינת ישראל, וחוק הוא חוק הוא חוק, לימדו אותנו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני רק אחזור על שני משפטים שאמרתי: דגל אש"ף – – – שמדינת ישראל הכירה בה ומקיימת עמה יחסים מדיניים – זה לא ארגון טרור. אשר לאפשרות של הסרת דגל אש"ף המונף במסגרת הפגנה, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה: כאשר מתעורר חשד ממשי כי הנפת הדגל באה לבטא תמיכה בארגון, רשאי השוטר ברגע שהוא חש, השוטר, שיש פה באמת חשד ממשי. אנחנו לא חשנו את זה, או בהפגנה לא חשו השוטרים, ולכן הדגל לא הוסר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים. שאילתא מס' 865, של חבר הכנסת אריה ביבי, שאינו נוכח – לפרוטוקול. <865. חקירת מקרי רצח במחוז הצפון > חבר הכנסת אריה ביבי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"א באייר התש"ע (5 במאי 2010): בנובמבר 2009 נרצח בצפון נהג מונית. מאז הרצח עברה כבר חצי שנה, ועדיין אין חדש בחקירתו. נוסף על כך ישנן כמה פרשיות פליליות חמורות במחוז שעדיין לא פוענחו. רצוני לשאול: 1. היכן עומדת חקירת רציחת נהג המונית? 2. מה מונע את פענוחן של פרשיות הרצח האחרות במחוז? תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת אריה ביבי ביקש לדעת מה מצב חקירת רצח נהג המונית חמזי חמזי בצפון, וכן לדון בשאלה מה מונע את פענוחן של פרשיות רצח אחרות במחוז שטרם פוענחו. 1. מבירור הפרטים עולה כי חקירת הרצח טרם הסתיימה והיא ממשיכה בכיוונים מודיעיניים וחקירתיים שאין אפשרות לפרטם, הן בשל כך שהחקירה עדיין מתנהלת והן בשל הטלת צו איסור פרסום בכל הקשור לפרטי החקירה. 2. תיקי הרצח מטופלים ברובם ביחידות המרכזיות של המרחבים, בהקצאת מירב המשאבים ומלוא תשומת הלב הנדרשת, בקיום הליך פיקוח ובקרה סדור בכל הרמות. נוסף על כך, מתקיימים "סטטוסים" קבועים עם היחידות המטפלות כדי להתעדכן במצב התיקים – מדי חודש מפקד המחוז מקיים "סטטוסים" ודיוני פשיעה במרחבים. במהלך הדיונים מוצגים התיקים וניתנות הנחיות לביצוע. "סטטוסים" מתקיימים גם ברמת מפקדי המרחבים, קציני אח"מ המרחביים וקצין אח"מ צפון. מהנתונים שיפורטו להלן אפשר להתרשם כי שיעור הגילויים בתיקי רצח במחוז הצפוני הוא גבוה: בשנת 2007 נפתחו 32 תיקי רצח, 22 מהם פוענחו – 69% גילוי; בשנת 2008 נפתחו 30 תיקי רצח, 20 מהם פוענחו – 67% גילוי. בשנת 2009 נפתחו 43 תיקי רצח, 31 מהם פוענחו – 72% גילוי; בשנת 2010 נפתחו עשרה תיקי רצח, בארבעה מהם הוגשו כתבי אישום ויתר התיקים בשלבי חקירה אינטנסיביים ומתקדמים. המחוז הצפוני עושה את כל הנדרש במישור הפיקודי והמקצועי כדי לתת מענה הולם וראוי בתיקים אלו. בכל תיק רצח נעשות פעולות חקירה רבות, מאומצות ומגוונות – חלקן גלויות וחלקן סמויות – כדי להביא לפענוח מקסימלי ולהבאת החשודים בתיקים אלו לדין. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זאב, תודה. שאילתא מס' 869, של חבר הכנסת יצחק וקנין, שנמצא כאן: שרפת דגל המדינה. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת וקנין נמצא פה? <היו"ר מגלי והבה:> כן כן, הוא נמצא. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> דקה. תן לי רק לחפש את זה. עוד דקה. <היו"ר מגלי והבה:> אפשר לשלוח לו בכתב. <אמנון כהן (ש"ס):> אתה יכול לענות לו בעל-פה. <היו"ר מגלי והבה:> הוא צריך את העובדות, לא מספיק – – – <אמנון כהן (ש"ס):> הוא יודע אותן בעל-פה – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> יש לי ארבע שאילתות בעל-פה. <אמנון כהן (ש"ס):> אחד השרים המוכשרים בכנסת ישראל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תרחיב, תרחיב, אמנון. תרחיב בזה קצת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אין לי את זה פה. <היו"ר מגלי והבה:> יביאו לך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יביאו את זה. <היו"ר מגלי והבה:> יביאו בהמשך. יש לך עוד – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לחבר הכנסת וקנין יש לי אחת אחרת. <היו"ר מגלי והבה:> כן, יש ליצחק וקנין כמה, וזאת ההזדמנות להגיד תודה לכל אלה מחברי הכנסת ששואלים שאילתות ובאים – לא כאלה ששואלים ואחר כך שוכחים. <אמנון כהן (ש"ס):> ש"סניקים באים. <היו"ר מגלי והבה:> זה לכל אלה שלא מתמידים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יש לי תשובה על שאילתא 914 של וקנין. ברשותך, אם אתה רוצה שאני אענה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני, יש לי ארבע שאילתות. <היו"ר מגלי והבה:> יש לנו סדר, אחר כך נעשה לך בלגן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה שאתה מחליט, היושב-ראש. יביאו את זה. בסדר. <קריאה:> הש"סניקים פה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 873, של חבר הכנסת אורי מקלב, שנמצא כאן: עיכוב שחרור עציר על-ידי המשטרה. כן, אדוני. <873. עיכוב שחרור עציר על-ידי המשטרה> חבר הכנסת אורי מקלב שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"א באייר התש"ע (5 במאי 2010): במוצאי-שבת עצרה המשטרה אזרח במירון. בית-המשפט הורה לשחררו בערבות. במשטרה עיכבו את ההודעה למשפחה ולכן העציר נותר יום נוסף במעצר. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה להסקת מסקנות ולפרסומן? 2. מה ייעשה לפיצוי העציר על החזקתו במעצר שלא כדין יום נוסף? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1–2. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת אורי מקלב שואל על מעצרו של אזרח במירון, שבית-המשפט הורה על שחרורו אך בשל עיכוב נותר יום נוסף במעצר. מבירור הפרטים, עולה כי ב-25 באפריל 2010, בשעה 04:00, הגיע החשוד עד לכניסה ליישוב מירון ונתקל בשער סגור. במקום התפתח עימות בין החשוד לבין השומר. החשוד שלח בחור צעיר שישב עמו ברכב שיפתח את השער הסגור. החשוד החל בנסיעה אף-על-פי שהשומר עמד מול הרכב. על-פי גרסת השומר, החשוד עלה על רגלו עם הרכב שבו נהג. משהבחין החשוד בצעקות השומר הוא נמלט מהמקום, וניידת אבטחה שסיירה במקום נסעה אחרי הרכב הנמלט ועצרה אותו. החשוד עוכב ונפתח נגדו תיק חקירה בתחנת צפת. בהמשך הוחלט לעצור את החשוד, ונמסר דיווח על כך לסניגוריה הציבורית, בציון כי החשוד איננו מעוניין להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. למרות זאת הגיע הסניגורית התורנית, עורכת-הדין לירון מלכה, לתחנה, אך העצור סירב להיפגש אתה. החשוד נלקח להארכת מעצר בבית-משפט השלום התורן בנצרת על-ידי חוקר ושוטר מלווה נוסף, ושם הועבר לאחריות יחידת נחשון של שירות בתי-הסוהר, מתוקף היותו עצור. הדיון בבקשת המשטרה להארכת מעצרו של החשוד החל בשעה 16:00 ונמשך זמן רב, כולל הפסקה על מנת לבדוק אם חברו של החשוד – העד שזומן – התייצב בתחנה כנדרש כדי למסור עדות, להמתין לסניגור מטעמו ולברר אם אכן מקורביו דאגו לזימון סניגור פרטי. בית-המשפט הורה על שחרור החשוד בתנאים מגבילים, שכללו מעצר-בית מלא עד 27 באפריל, התחייבות עצמית וערבות צד ג' 3,000 שקלים, הפקדה בסך 1,000 שקלים. עוד קבע בית-המשפט כי שחרור החשוד יעוכב עד לשעה 23:00, כדי לאפשר לחוקרי המשטרה לבצע פעולות חקירה דחופות, והורה לאפשר לחשוד לערוך שיחות טלפון, בפיקוח החוקרים, כדי להודיע למשפחתו על מעצרו. ככלל, האחריות לוודא מול מזכירות בית-המשפט הפקת שוברי תשלום, הכנת אסמכתאות לשחרור והפקדת ערבויות עם סיום הדיון בעניינו של עצור בפני שופט מוטלת על שב"ס ועל יחידת ליווי העצורים – יחידת נחשון. הדיון בעניינו של החשוד הסתיים בשעה 17:30, לאחר שמזכירות בית-משפט השלום בנצרת נסגרה. לאור האמור, ובהיעדר מזכירות לטפל בהכנת המסמכים הדרושים להבטחת תנאי השחרור, החוקר שוחח בטלפון עם המזכיר הראשי של בית-המשפט, אשר הפנה אותו למזכירה התורנית במזכירות הפלילית בבית-המשפט המחוזי בנצרת, אולם המזכירה לא הצליחה להנפיק שובר תשלום. בנסיבות אלה הודיע אחראי המשמרת מטעם יחידת נחשון של שב"ס לחוקר כי יחידתו תמשיך לטפל בעצור. בסביבות השעה 19:00 חזר החוקר לתחנה בצפת ועדכן את החוקר התורן בהחלטת בית-המשפט. החוקר התורן יצר קשר עם חברו של החשוד על מנת שזה ידאג לארגן את הסכום הדרוש לשחרורו. למחרת בבוקר נלקח החשוד לבית-המשפט על-ידי יחידת נחשון, שילם את השובר בסך 1,000 ש"ח ושוחרר מן המעצר. 1. במענה על שאלתך הראשונה, הרי שעל אף האמור לעיל הורה מפקד מחוז הצפון למנות קצין בודק שיבחן את כל ההתנהלות המשטרה באירוע הזה, על מנת שהאירוע יתוחקר ויופקו לקחים והמלצות לביצוע, אם יעלה הצורך בכך. 2. במענה על שאלתך השנייה, הרי ששאלת פיצויו של החשוד בגין החזקתו במעצר תידון על-ידי הגורם הרלוונטי, ואליו יפנה החשוד את תביעתו לכך, אם יבחר לעשות כן. כלומר, אם הוא יבחר לעשות – ידונו בהמשך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת אריאל, אנחנו שומעים אותך עד פה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני השר. אני באמת מודה לך על התשובה, על הסיפא של התשובה, על כך שימונה קצין בוחן, כיוון שבאמת לטענתו יש עוד הרבה דברים במהלך. אדוני השר הזכיר שלמחרת בבוקר הוא הגיע שוב לשופט. השאלה היא, למה הוא הגיע לשופט? הרי הוא לא שוחרר בערבות בגלל סיבות טכניות, שיבדקו. מה הסיבות שהשופט הורה לשחרר עד 23:00, והוא לא שוחרר – אבל למה הוא הגיע למחרת? אני יודע שהוא הגיע למחרת – בקשה למעצר כי הוא לא הפקיד ערבות. לא נתנו לו להפקיד ערבות, והוא הגיע לשופט להארכת מעצר, לכאורה; בשביל מה הביאו אותו למחרת בבוקר להארכת מעצר? זה מה שחשוב, גם מה שאמר אדוני, אבל אני מקווה שהקצין הבודק יבדוק גם את זה, ואז ייתן לנו תשובה, כי לידיעתך, פעם ראשונה בחייו הוא לא הניח תפילין כל היום באותו יום ראשון. מנעו ממנו להניח תפילין בבית-המעצר. זה חלק מהתלאות שהוא עבר, וזה חלק שאני אשמח מאוד אם גם הוא ייבדק. תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני קודם כול מחזק את הדברים, והדברים האלה יעלו בתחקיר של מפקד המחוז. אישית אני גם אעביר לך העתק, ואתה תראה את הדברים. אני מקווה שהכול יטופל ויובן שם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. יש לנו עכשיו שלוש שאילתות של חבר הכנסת אמנון כהן. אנחנו נתייחס לשלושתן? כן. יש גם תשובה לחבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת כהן, תמתין, אנחנו חוזרים לשאילתא של חבר הכנסת וקנין, שהיה לפניך והוא כולו האזנה. נא לא להפריע לו, יושב-ראש סיעת ש"ס. תזוז, כדי שהוא יראה את השר. תודה. <869. שרפת דגל המדינה> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"א באייר התש"ע (5 במאי 2010): פורסם כי צעיר מבת-ים שרף את דגל המדינה והסביר לשוטרים כי הוא שונא את הישראלים. רצוני לשאול: 1. האם הוגש נגדו כתב אישום? 2. אם לא – מדוע לא? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש לדון באירוע שפורסם ולפיו צעיר מבת-ים שרף את דגל המדינה. מבירור הפרטים עולה כי במסגרת חקירתו של קטין, יליד 1993, בגין עבירה על איומים, חשף הקטין במכשיר הטלפון הנייד שלו סרטון שצילם ובו נראה חברו, אף הוא קטין, יליד 1994, שורף את דגל המדינה ומדבר בגנות המדינה והמשטרה. נגד שני החשודים נפתח תיק חקירה בגין עבירות של הצתה וחילול דגל מדינת ישראל. החשודים נעצרו לחקירה והודו במיוחס להם – הקטין ששרף את הדגל טען שהוא שונא את המדינה ואת הישראלים שחיים בה – ושוחררו על-ידי בית-המשפט בתנאי ערובה. בימים אלה הסתיימה החקירה, והתיק הועבר לפרקליטות מחוז תל-אביב לעיון והחלטה בנושא הגשת כתב אישום נגד שני החשודים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. אני מנסה להמחיש לחברי הכנסת שמדברים באולם – אז גם אלה שנואמים פה, חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת נסים – חבר הכנסת נסים זאב, אתה צרוד, אבל הקול שלכם נשמע עד פה, וזה מפריע גם לשר המכובד וגם ליושב-ראש. תודה, אדוני השר, אנחנו ממשיכים בסדר. שאלה נוספת. <יצחק וקנין (ש"ס):> לא, אני רק רוצה להעיר הערה לעניין. אני רוצה להגיד לך: כשזה קורה בציבור החרדי – ואני מגנה את הדבר הזה, בכל מקום, אין ספק בכלל – כשיש חרדים ששורפים דגל, כבר למחרת יש כתב אישום. פה יש איזה התמשכות של הדברים, לצערי הרב. אני אומר: אותו דין צריך לחול על כולם, לא משנה אם זה נער חילוני או נער חרדי, וכל מישהו אחר שמתנהג ככה חייב לבוא על עונשו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני חושב שההערה שלך ברורה, וגם אם השר רוצה להתייחס – אני חושב – מקובלת, כי צריך לטפל בכל מי ששורף את דגל המדינה. לחבר הכנסת אמנון כהן יש שלוש שאילתות. שאילתא 875 של חבר הכנסת אמנון כהן – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אחד אחד. אחד אחד. <היו"ר מגלי והבה:> לא, אבל אדוני יענה תשובה אחת על שלושתן. <אמנון כהן (ש"ס):> אני פה חצי שעה – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה שאלת שאילתות נפרדות באותו נושא. נושאים אחרים – שלוש שאילתות – – – <אמנון כהן (ש"ס):> שלוש שאילתות, כל אחת עולם ומלואו. <היו"ר מגלי והבה:> טוב, לפי מה שרשום לי פה, חבר הכנסת כהן, יש שלוש שאילתות של חבר הכנסת אמנון כהן – שתי שאילתות, 875 ו-904: הצגת תמונות הילדים לעצור, ושאילתא באותו נושא, של חבר הכנסת נסים זאב – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אה, של נסים זאב. אני משהו אחד. אני אחד. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אמנון כהן, אני יודע. התבלבלת כי יש לך עוד שאילתות בהמשך. <אמנון כהן (ש"ס):> לא התבלבלתי. אתה אמרת שהוא יענה על שאילתות – תשובה אחת. <היו"ר מגלי והבה:> לא לא, הוא יענה על שלוש שאילתות, שתיים מהן של חבר הכנסת אמנון כהן באותו נושא, ושל נסים זאב, והקראתי את המספרים. אדוני השר יענה עכשיו לפי מה שרשום לו, לפי מה שהקראנו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מדובר פה על פרשת "הולילנד"? <היו"ר מגלי והבה:> כתוב לי פה: הצגת תמונות הילדים לעצור. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יש לי 875, 904 ו-934. <היו"ר מגלי והבה:> 934, 785 ו-934 מתייחסים לנושא של הצגת תמונות הילדים – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ו"הולילנד", לאיזה – – –? <היו"ר מגלי והבה:> אחר כך, 899. לא, זה משהו אחר. כן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, לגבי "הולילנד" – איזה מספר? יש לי 900: חילול קברים. זה לא זה, אמנון? <אמנון כהן (ש"ס):> לא זה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תן לי דקה. תן לי לראות. <אמנון כהן (ש"ס):> כן, זה זה, אדוני. תענה, זה מתייחס לזה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת כהן, יש סדר בדברים. <אמנון כהן (ש"ס):> אני אומר לך שהשאילתות האלה מתייחסות למה שהשר אומר. זה נכון. <היו"ר מגלי והבה:> טוב שאתה שואל וטוב שאתה מבהיר – – – <אמנון כהן (ש"ס):> השר מוכשר, יודע בדיוק – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני יודע, אבל אנחנו צריכים את התמונה המלאה, ועכשיו אדוני במקום הנכון. <875, 904, 934. חקירת עד המדינה בפרשת "הולילנד" > חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): פורסם כי החוקרים הניחו לפני עצור תמונות ילדיו שאותם לא ראה 23 ימים. אשת העצור סיפרה שהחוקרים לקחו את התמונות מביתם. רצוני לשאול: 1. האם התמונות נלקחו מהבית? 2. אם לא – מנין היו לחוקרים התמונות? 3. האם התמונות נכללו בצו בית-המשפט שאישר חיפוש בבית החשוד? חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): פורסם כי לעד המדינה בפרשת "הולילנד" הובטחו הטבות כספיות: תשלום חובותיו לשוק האפור, משכורת חודשית לכל החיים, ביטול חובותיו למס הכנסה ועוד. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לחשיפת ההסכם? 3. אילו הטבות עקיפות וישירות קיבל העד? 4. מה הוא המקור לכך בתקציב המדינה? 5. מי מטעם המדינה חתום על ההסכם? 6. מי הדרג הבכיר שאישר אותו? חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): אזרח שנחקר בעניין פרשת "הולילנד" רשם לעצמו במחברת את השאלות והתשובות במהלך החקירה. בסיומה נטל החוקר את המחברת בטענה שלמחרת תימשך העדות. בתום העדות נאמר לו שהוא הופך לנחקר באזהרה ולפיכך עליו להשאיר את המחברת. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם נהגו החוקרים על-פי החוק? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת נסים זאב ואמנון כהן שואלים על פעולות חקירתו של מאיר רבין, הנחקר בפרשת "הולילנד". מבירור הפרטים עולה כי השאילתות נוגעות בחקירה המתנהלת, שטרם הסתיימה. לאור זאת אבקש להבהיר כי המשטרה אינה מוסרת פרטים הנוגעים בחקירה שמתנהלת או בנושאים הקשורים אליה ובכלל זה כל פעולות החקירה שננקטות בשעה זו. התשובה היא פשוטה: החקירה בעיצומה, עוד לא נסתיימה, ואנחנו פשוט לא יכולים לתת מעבר לכך. <היו"ר מגלי והבה:> טוב. חבר הכנסת אמנון כהן, שאלה נוספת, אף-על-פי שהתשובה ברורה. בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> אני לא נכנס – אדוני השר, תודה על התשובה המנומקת והמקצועית שקיבלתי; מאוד מקצועית. אני פשוט שואל, לא לעניין החקירה, חס ושלום, אבל איך יכול להיות שמציגים לעציר תמונה של הילדים שנלקחה איכשהו, לא בדרכים כשרות, מתוך הבית. זאת הנקודה שלי. זה לא קשור לחקירה עצמה. איך התמונות מגיעות, כאשר יש צו של בית-משפט לנושא של דבר מסוים, ופתאום, בתוך זה, מנצלים את הצו ולוקחים דברים מתוך הבית. זה הדבר, אדוני. זה על השאילתא הראשונה, על השאלה הזאת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברי חבר הכנסת אמנון כהן, אני מאוד מעריך אותך ומוקיר את עבודתך בכנסת, ועל כל עשייתך, גם לטובת אותם אנשים, והשאילתות שאתה מגיש. לשאלתך, אני חוזר ואומר: קשה לי לתת תשובה למה נלקחו התמונות מהבית. אני מציע – בוא נתאפק, נסיים את החקירה. אני מבטיח שאחרי שהחקירה תסתיים תעלה את השאילתא שנית ואני אתן לך את התשובה, גם מדוע נלקחו התמונות. מאחר שאתה חבר כנסת רציני ומוכשר מאוד, אני מבקש ממך לא להיכנס לפרטי החקירה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אמנון כהן, רק רגע. השר חזר פעם שנייה, וגם אנחנו הבנו את הסיטואציה של השאילתא. תתאזר בסבלנות, אני מבטיח לך, וגם הוא אומר לך, שהוא יענה על שאילתות אחרי גמר החקירה. אם יש עוד דבר – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אבל יש לי שאלה נוספת, לשאילתא השנייה, לא קשור לחקירה בכלל. לא לחקירה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אמנון, אני חוזר בי מהדברים שאמרתי קודם... <אמנון כהן (ש"ס):> תודה רבה, כבוד השר המוכשר, מתוך כל השרים שיושבים כאן, באמת, עבודה מקצועית, ובתקופה שבלתי אפשרי, בתקציבים הדלים שנותנים לך, ואתה עושה מלאכתך נאמנה. אפשר עוד לעשות דברים טובים יותר, אבל יישר כוח על מה שאתה עושה, אדוני. אבל עוד פעם, גם פה, גם בשאילתא השנייה, בכלל שאלתי על עד מדינה. ואין קשר לאותה חקירה, ואני לא נכנס לזה. שאלתי איזה פיצוי קיבל עד המדינה ומאיפה הכסף – מאיפה הכסף הרב שקיבל עד המדינה שהיה מסובך בחובות בשוק האפור ובחובות למס הכנסה. אז אני חושב – זו לא אותה החקירה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לך, חבר הכנסת. אני משחרר את השר מלענות כי הוא אמר: הנושא בחקירה, ותתאזר בסבלנות. <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ראה תשובתי הקודמת, נו, אמנון. <היו"ר מגלי והבה:> תאמין לי שהבנו. ואלה שרצית לשאול בשמם, גם הבינו. <אמנון כהן (ש"ס):> אני נאלץ ליזום דיון בוועדת הפנים של הכנסת. אני אעלה את כולם לשאול שאלות – נעשה ישיבה סגורה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת כהן. כולנו בעד הצדק, ואם השר אומר לך, אז חזקה עלינו שיסתיים העניין ונקבל תשובות. חבר הכנסת נסים זאב, מוותר על שאלה נוספת? <נסים זאב (ש"ס):> זה כל כך סודי וכל כך – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אדוני, אנחנו לא מדברים על סודיות ולא על סודות. אנחנו מדברים על הגינות שמתחייבת בגלל חקירה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא קשור לחקירה – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל להתחמק זה תמיד טוב. אני מסכים אתך. <אמנון כהן (ש"ס):> זה לא השר. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא התחמקות של השר, זה של המשטרה. <אמנון כהן (ש"ס):> לא, חס וחלילה. השר עושה עבודה מקצועית ונאמנה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לכם. <אמנון כהן (ש"ס):> אני רוצה להודות לכבוד השר על התשובות שענה לנו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה מה שאני יכול לעשות – לתת לכם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר, תודה לחברי הכנסת. שאילתא 899 של חבר הכנסת חיים אמסלם, שנכנס בזמן לאולם: גנבת בלוני גז בירושלים. אדוני השר, בבקשה. <899. גנבת בלוני גז בירושלים> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): תושבים בשכונות רוממה, גבעת-שאול ומטרסדורף בירושלים, טוענים כי הם סובלים מגנבות של בלוני גז, כנראה על-ידי גורמים שזו "פרנסתם". הוגשו תלונות שלא נשאו פרי. לפי אחד התושבים נמסרו למשטרה מספרי כלי רכב שמהם יצאו גנבי בלונים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה תלונות הוגשו ומה העלו החקירות? 3. האם נבדקו כלי הרכב שמספריהם הועברו למשטרה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים אמסלם שואל על טענותיהם של תושבי ירושלים כי הם סובלים מגנבות של בלוני גז ותלונותיהם למשטרה לא נשאו פרי. 1–2. מבירור הפרטים עולה כי מאז תחילת השנה הוגשו במחוז ירושלים 20 תלונות שעניינן גנבת בלוני גז. מטבע הדברים, תלונות מסוג זה מוגשות עם התגלות העבירה, כשמדובר בדרך כלל על זמן-מה לאחר האירוע, ולכן קיים קושי בהתחקות אחר עקבות העבריינים. עם זאת, בוצעו במחוז ירושלים פעולות שונות למיגור התופעה. כך, למשל, בתחילת השנה בוצעה פעילות כנגד כנופיה של גונבי בלוני גז באזור רחביה. במהלך הפעילות נעצרו שני חשודים שנתפסו במהלך הגנבה כשברשותם 12 בלוני גז גנובים. החקירה בתיק הסתיימה והתיק הועבר ליחידת התביעות להמשך טיפול. 3. באשר לכלי הרכב המוזכרים בשאילתא, בתאריך 9 בפברואר 2009 נתפס רכב "מיצובישי" ברשות החשוד בגנבת בלוני גז. הרכב הושמד מכוח צו שיפוטי על-פי בקשת המשטרה. בתאריך 12 בדצמבר 2009 נתפס אותו חשוד, הפעם עם רכב אחר ועליו בלוני גז החשודים כגנובים. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו, אולם בית-המשפט הורה על שחרורו. המשטרה הגישה ערר על החלטת בית-המשפט, אולם הערר לא התקבל והחשוד שוחרר. באירוע נוסף מיום 14 באפריל 2010 נעצר על-ידי ניידת סיור רכב ועליו בלוני גז החשודים כגנובים. החשוד נמלט מן הרכב. עד כאן. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אמסלם או שהוא מסתפק? <חיים אמסלם (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. שאילתא מס' 900 של חבר הכנסת אמנון כהן: חילול בתי-עלמין ברחבי הארץ. <900. חילול בתי-עלמין ברחבי הארץ> חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): לאחרונה אירעו כמה מקרים של חילול בתי-עלמין ברחבי הארץ: בניר-צבי, בלוד ובמרחביה. בהר-הזיתים ובהר-המנוחות מחללים קברים דרך קבע. רצוני לשאול: 1. כמה מקרי חילולי קברים אירעו בישראל בכל שנה בחמש השנים האחרונות? 2. כמה מקרים אירעו בהר-הזיתים ובהר-המנוחות באותן חמש שנים? 3. כמה מתוך אותם מקרים פוענחו? 4. כמה כתבי-אישום הוגשו במקרים אלה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אמנון כהן ביקש לדון באירועים של חילול בתי-עלמין בניר-צבי, בלוד, במרחביה ובהר-הזיתים שהתרחשו לאחרונה. מבירור הפרטים עולה כי מדובר בעשרות בודדות של מקרי חילול בתי-עלמין – 28 מקרים ב-2009 – המתרחשים בבתי-עלמין של כל העדות, בכל רחבי הארץ. יש להדגיש כי למרות מספרם המועט של האירועים, המשטרה אינה מקלה ראש בחומרתם של אותם אירועים ופועלת למיצוי החקירה והבאתם של העבריינים לדין, ככל שקיימים מובילים ראייתיים בחקירה. 1. במענה על שאלתך, הרי שבחמש השנים האחרונות אירעו 170 אירועים של חילול קברים ומצבות או פגיעה במקומות שהוגדרו קדושים ליהודים: 2004 – 20 מקרים; בשנת 2005 – 30 מקרים; בשנת 2006 – 28 מקרים; בשנת 2007 – 39 מקרים; בשנת 2008 – 26 מקרים; ובשנת 2009 – 28 מקרים. 2. במענה על שאלתך השנייה, הרי שבחמש השנים האחרונות אירעו 30 אירועים: בשנת 2004 – ארבעה מקרים; בשנת 2005 – שלושה מקרים; ב-2006 – שמונה מקרים; ב-2007 – שישה מקרים; ב-2008 – שני מקרים, וב-2009 – ארבעה מקרים. 3–4. במענה על שאלותיך השלישית והרביעית, הרי שמכלל המקרים, כ-30 מקרים פוענחו והוגשו כתבי אישום ב-25 מקרים. לסיכום, משטרת ישראל ואני כשר הממונה עליה רואים בחילול המצבות תופעה חמורה שיש לפעול במלוא האמצעים כדי למגרה ולמצות את הדין עם העבריינים האחראים לכך. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת, אין? <אמנון כהן (ש"ס):> נסתפק בדברי השר ובתשובות המנומקות שלו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לך. שאילתא 902 של חבר הכנסת דוד אזולאי – לפרוטוקול. <902. חקירת חילול קברו של התנא רבן שמעון בן גמליאל> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): בחודש נובמבר 2009 חולל קברו של התנא רבן שמעון בן גמליאל בפאתי כפר-כנא. פורסם כי משטרת נצרת חוקרת את המקרה. מאז חלפה שנה ומחצה. רצוני לשאול: 1. מה חקרה המשטרה? 2. מה העלתה החקירה? 3. האם נחקרו אנשים בנושא? אם כן – מי? 4. האם נתפסו חשודים? 5. אם כן – האם הוגשו נגדם כתבי אישום? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת דוד אזולאי שואל על חילול קברו של התנא רבן שמעון בן גמליאל. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 15 בנובמבר 2009 הוגשה תלונה על-ידי מר אהרן ג'רבי בגין השחתת קבר הרשב"ג. על-פי החשד, אלמונים הבעירו אש במקום וגרמו נזק לקירות האתר. בתחנת נצרת נפתחה חקירה בחשד לעבירות של פגיעה בבנייני ציבור או במצבות, לפי סעיף 174 לחוק העונשין, כתיבה והשחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 לחוק העונשין, ובגין היזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. עוד באותו היום צולם אתר הקבר על-ידי טכנאי זיהוי ממרחב העמקים. בתאריך 19 בנובמבר 2009 נעצר, על סמך מידע מודיעיני, נחקר ושוחרר בערובה קטין כבן 14, תושב כפר-כנא, אשר הכחיש בחקירתו לחלוטין את המיוחס לו. מאחר שהחקירה לא הובילה לביסוס תשתית ראייתית מספקת נגנז תיק החקירה בתאריך 3 בפברואר 2010, בעילה של על"ן. אם יהיו התפתחויות במישור המודיעיני תחודש החקירה, כמובן. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 910 של חבר הכנסת חיים אמסלם: התזת גז פלפל לעיני מפגין. בבקשה. <910. התזת גז פלפל לעיני מפגין > חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): בסרטון באינטרנט נראה שוטר ביישוב יצהר בתאריך 29 באפריל 2010 מתיז גז פלפל לעיניו של מפגין שהיה שרוע על הרצפה, מוחזק על-ידי שוטרים אחרים ולא מגלה כל התנגדות. רצוני לשאול: 1. האם המעשה תואם את נוהלי המשטרה? 2. אם לא – מה ייעשה לטיפול במקרה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים אמסלם ביקש לדון בסרטון באינטרנט שבו נראה שוטר ביישוב יצהר, בתאריך 29 באפריל 2010, מתיז גז פלפל לעיניו של מפגין שהוחזק שרוע על הרצפה ולא גילה כל התנגדות. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 29 באפריל הגיע צוות פקחי המינהל האזרחי ליישוב יצהר. הצוות הבחין בטרקטור המבצע עבודות בניגוד לצווי הפסקת עבודה במסגרת הקפאת הבנייה באיו"ש. צוות יס"מ אשר ליווה את פקחי המינהל האזרחי עצר את נהג הטרקטור. עשרות מתיישבים התקהלו בכביש היציאה מהיישוב יצהר בכוונה למנוע מהניידת המשטרתית ובה העצור לצאת מתחומי היישוב. בשל אלימות המתקהלים נאלצו השוטרים להשתמש בכוח, לרבות התזת גז פלפל. במהלך האירוע צולם קצין משטרה כשהוא מתיז גז פלפל לעבר אחד המתפרעים. הסרטון הופץ באינטרנט והועבר למחלקה לחקירות שוטרים – באמצעות ארגון זכויות אדם ביש"ע – אשר פתחה בחקירה בעניין. 1. במענה על שאלתך הראשונה – ככלל, נוהל מחלקת סיור בנושא השימוש בתרסיס פלפל קובע כי "הפעלת התרסיס אפשרית במקרים הבאים ובתנאי שלא ניתן בנסיבות העניין להשתלט על החשוד ללא שימוש באמצעים, או כאשר יש חשש ממשי כי מגע פיזי עם החשוד עלול לגרום לנזק גדול יותר, לשוטר או לחשוד, מהנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהשימוש בתכשיר". המקרים שבהם ניתן להשתמש בגז פלפל הם: א. כלפי חשוד בתקיפת שוטר או תקיפת אדם מן הציבור; ב. כלפי חשוד שהתנהגותו מעלה חשש ממשי לתקיפת שוטר או אדם מן הציבור; ג. כלפי חשוד המתנגד למעצר באופן אלים; ד. כלפי חשוד המנסה להימלט ממעצר; ה. כלפי אסיר המפר את הסדר. 2. במענה על שאלתך השנייה – הרי שנסיבות האירוע הועברו לחקירת מח"ש אשר רק בסופה ייקבע אם יש לראות במעשה עבירה במישור הפלילי או המשמעתי, אם לאו. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אמסלם. <חיים אמסלם (ש"ס):> אדוני השר, תודה על תשובתך המנומקת והכנה. אדוני השר, אני רוצה לשאול: לו לא היה סרטון או במקרים אחרים שכנראה אין סרטון, האם התופעה הזאת לא קיימת? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אנחנו מדברים על סרטון שהופץ, אנחנו לא מדברים על סרטון שמרשיע את הקצין. אני בכוונה מסתייג מהדברים האלה. יש סרטון, רואים את הקצין, רואים את ההתזה, והנושא הועבר למח"ש לבדיקה, זה לא אומר שהקצין אשם פה, הנושא בבדיקה כרגע. כל דבר כזה, קודם כול יש תיעוד גם של משטרת ישראל וגם של אנשים שנמצאים שם באירוע. הרבה פעמים קורים מקרים שיש הפעלה של אמצעים כאלו או אחרים ללא סרט, גם זה קורה. במקרה הזה היה סרט. הוא הועבר. אי-אפשר להגיד שאם אין יוזמה של זה שנפגע לא מעבירים. אם המשטרה לא חושבת שצריך להעביר היא לא מעבירה. <חיים אמסלם (ש"ס):> אני מתכוון לנורמה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא מתעסק עם נורמות, אני רק חושב שזה – – – <היו"ר מגלי והבה:> לדעתי, הוא פירט מתי – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא ממהר לשפוט כרגע את הקצין. יכול להיות שההפעלה היתה נכונה. בואו נמתין לבדיקת מח"ש, ואחר כך נדבר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים. שאילתא 914 של חבר הכנסת יצחק וקנין: תקיפת בני ישיבה בחיפה. בבקשה, אדוני. <914. תקיפת בני ישיבה בחיפה> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): פורסם כי צעירים רוסים תקפו בליל שבת בחורים בישיבת "נחלת הלויים" בשכונת נווה-שאנן בחיפה. אחד הבחורים מאושפז בבית-חולים. רצוני לשאול: 1. מה החליטה המשטרה לגבי החשוד שנעצר? 2. כמה מקרים של אלימות עולים בכלל וכלפי דתיים בפרט אירעו בחיפה מאז תחילת 2008? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש לדון בפרסום שלפיו צעירים ממוצא רוסי תקפו בליל שבת, 1 במאי 2010, בחורים מישיבת "נחלת הלויים" בשכונת נווה-שאנן בחיפה, אחד מהם אושפז בבית-החולים. 1. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 1 במאי 2010 התקשרו למוקד חירום 100 של משטרת ישראל בחורי ישיבת "נחלת הלוויים" בחיפה והתלוננו על כך שארבעה גברים ממוצא רוסי משליכים לעברם אבנים ונפצים ומשמיעים קריאות גזעניות כגון "חבל שהיטלר לא הרג אתכם" וכדומה. למקום האירוע הגיע צוות סיור של המשטרה שעצר חשוד, תושב חיפה ממוצא רוסי, שלטענת בחורי הישיבה הינו אחד מחברי קבוצת הבחורים שתקפו אותם. יתר המעורבים ברחו מהמקום טרם הגעת הניידת. בסמוך למקום האירוע חנה רכב מסוג "וולבו" שחלונו נשבר, ככל הנראה עקב השלכת האבנים, ותלונה על כך הוגשה בנפרד על-ידי בעל הרכב. בגין האירוע פתחה תחנת חיפה בחקירה בגין חשד לביצוע עבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב ותקיפה. החשוד שנעצר נחשד בכך שבמהלך האירוע השליך אבן לעברו של אחד הבחורים. האבן פגעה בפניו, גרמה לו לשבר מרוסק בלסת התחתונה והוא אושפז ונותח לצורך תיקון השבר. בסופה של החקירה הגישה פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד החשוד לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בתאריך 31 במאי 2010 הורה בית-המשפט על הארכת מעצרו של הנאשם, ובתאריך 15 ביוני 2010 הוא שוחרר בתנאים מגבילים, שכללו הרחקה ממתחם הישיבה, התחייבות עצמית וערבות עצמית. מאז האירוע מתבצעות פעולות גלויות וסמויות לאיתור החשודים הנוספים שהיו באותו אירוע. 2. במענה על שאלתך השנייה באשר לנתונים על אלימות עולים בכלל וכלפי דתיים בפרט, הרי שבשנת 2008 נפתחו בחיפה 344 תיקים שעניינם אלימות גופנית לסוגיה – עבירות סדר ציבורי, עבירות נגד אדם, עבירות נגד גוף, עבירות מין ועבירות כלפי רכוש – במרחב חוף. בשנת 2009 נפתחו 390 תיקים מסוג זה, ובשנת 2010 החל מינואר ועד 26 ביוני 2010 נפתחו 131 תיקים מסוג זה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת וקנין. תודה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אנחנו ממשיכים בסדר השאילתות. שאילתא 937 של חבר הכנסת דוד אזולאי – לפרוטוקול. <937. חופשות בתנאי מעצר-בית לאסירים> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ג בסיוון התש"ע (26 במאי 2010): אסירים היוצאים לחופשות, כולל לשבתות, חייבים במעצר-בית ואינם יכולים לצאת אפילו לתפילות. לחלופין, טרם החמרת התנאים חויבו היוצאים לחופשות לחתום בתחנת המשטרה גם בשבתות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – אילו אסירים מחויבים בחופשתם למעצר-בית ואילו לא? 3. האם אלו שאינם במעצר-בית חייבים לחתום בשבת? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בנושא יציאתם לחופשת שבת של אסירים אשר מחויבים במעצר-בית ואינם יכולים לצאת לתפילות, או לחלופין מחויבים לחתום בתחנת המשטרה בשבתות. מבירור הפרטים עולה כי התנאים לחופשות אסירים נקבעים על-ידי שירות בתי-הסוהר ומשטרת ישראל וכי החתימה במשטרה הינה תנאי נחוץ לשם פיקוח על האסיר במהלך חופשתו. התנאים ליציאה לחופשה הינם – א. אסירים שנידונו לעד שנת מאסר, שלא הורשעו בעבירה ייחודית או אינם משויכים לכנופיית פשע ו/או ארגון פשע, מסווגים לחופשות על-ידי שב"ס לרבות קביעת תנאים לחופשותיהם; ב. שאר האסירים – תנאי חופשתם מסווגים ונקבעים על-ידי משטרת ישראל. ככלל, אסיר יצא לחופשה אך ורק לאחר שסיים לרצות רבע מעונשו ובהתאם לסיווג האסיר אשר נקבע לפי סוג העבירה שבגינה הוא מרצה את עונשו, הרשעות קודמות, הליכים משפטיים תלויים ועומדים, נסיבות אישיות מיוחדות המתייחסות לאסיר, דרך תפקודו במהלך מאסרו וחיזוי התנהגות האסיר במהלך שהותו בחופשה מחוץ לכותלי בית-הסוהר. על-פי הכללים הנהוגים, אסיר שזוהי לו חופשתו הראשונה יצא בתחילה בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית מוחלט. במצב זה יחתום האסיר רק ביציאתו מהכלא ובטרם שובו לכלא. יש להדגיש כי תנאי מעצר-בית מוחלט נקבעים גם הם בהתאם לחומרת העבירה ובכפוף לעונש שנקבע לו על-ידי בית-המשפט. בהמשך, האסיר יכול לבקש הקלה בתנאי מעצר-הבית. ההקלה ניתנת באופן מדורג ובהיעדר מידע מודיעיני נכון לבדיקת מועד יציאתו לחופשתו. באשר לאסירים שומרי מצוות – משטרת ישראל משתדלת לעשות מאמץ להתחשב באסירים שומרי מצוות ולהימנע מדרישה לחתימות בשבת, כך שהאסיר נדרש לחתום ביום שישי בטרם כניסת השבת ובמוצאי-שבת. במקרים מסוימים המשטרה מוותרת לגמרי על חתימות בשבת ודורשת חתימה ביום שישי, בטרם כניסת השבת, בלבד. יש אסירים אשר העבירה שבגינה הורשעו חמורה ביותר – ולפיכך גם תנאי חופשותיהם. במידה שאסירים אלה יוצאים לחופשה, הם יהיו בתנאים מגבילים יותר. היה ומטעמי דת אסירים אלה מבקשים שלא לחתום בשבת, נציגי משטרת ישראל פונים לשב"ס ומבקשים שלא להוציאם במהלך סוף השבוע, אלא בימי חול. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 951 של חבר הכנסת דוד אזולאי – גם לפרוטוקול. <951. רצח על רקע קטטה במועדון בתל-אביב> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): פורסם כי אדם נרצח בלב תל-אביב במהלומות אבן לעיני עשרות עדים על רקע קטטה במועדון. אין זה מקרה הרצח הראשון על רקע זה. רצוני לשאול: 1. מה עושה המשטרה בעקבות ריבוי מעשי הרצח והאלימות? 2. האם נודע הכיצד איש לא בא לסייע לנרצח? 3. כמה אירועים דומים אירעו בחמש השנים האחרונות? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון באירוע של קטטה במועדון שבו נרצח אדם בתל-אביב במהלומות אבן לעיני עשרות עדים. מבירור הפרטים עולה, כי מדובר באירוע קטטה במהלך בילוי במועדון "הלובי" ברחוב קרליבך בתל-אביב, אשר המשיכה לכיוון הרחוב, שם הכה החשוד ברצח את הקורבן עם אבן בראשו. 1. בשנת 2008, בתקופה שבין ינואר למאי, אירעו סך הכול 47 מקרי רצח בכל הארץ, בשנת 2009 אירעו בתקופה המקבילה 48 מקרי רצח בכל הארץ, ובשנת 2010 אירעו בתקופה המקבילה 49 מקרי רצח בכל הארץ. מהנתונים עולה כי אין עלייה של ממש בשלוש השנים האחרונות ולמעשה אין "ריבוי מקרי רצח" כפי שנטען בשאילתא. משטרת מחוז תל-אביב – מרחב ירקון, פועלת רבות לטיפול באלימות במהלך ימי השבוע ובדגש על סופי שבוע. המשטרה מציבה עשרות שוטרים של מחוז תל-אביב וכן שוטרי תגבור מהמטה הארצי במוקדי חיכוך בסמוך למועדונים, פאבים ובטיילת תל-אביב במהלך שעות הלילה – מ-22:00 ועד 05:00 – וכן במהלך היום בימי שישי ושבת במוקדי האלימות לאורך חוף הים. בנוסף, מוצבים שוטרים גלויים וסמויים בסיוע פיקוח עיריית תל-אביב וכוחות יס"מ מיוחדים. במקביל פועל מחוז תל-אביב גם למניעת מכירת אלכוהול ב"פיצוציות", לאכיפת חוק המאבק בתופעת השכרות, לאכיפת תנאי הרישוי שנקבעו להבטחת הסדרי הביטחון והבטיחות במועדונים ולאכיפת עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או בשכרות בצירי התנועה העיקריים בסמוך למועדונים בעיר תל-אביב. בעקבות האירוע הוקם צוות חקירה מיוחד – צח"מ – ובוצעו פעולות חקירה רבות. ישנו חשוד ברצח ובסיום החקירה התיק יועבר לעיון פרקליטות מחוז תל-אביב להחלטה בעניין הגשת כתב אישום כנגדו. 2. הוגש סיוע על-ידי שוטרים ומד"א לאחר שאזרחים התקשרו למוקד ודיווחו על האירוע. 3. במהלך חמש השנים האחרונות אירעו בכל הארץ שבעה אירועי רצח במועדונים – שלושה בשנת 2005, שניים בשנת 2006, אחד בשנת 2009 ומקרה אחד בשנת 2010. לגבי אירועי רצח ואלימות בסביבת מועדונים בחמש שנים האחרונות במרחב ירקון, עולה כי למעט האירוע האחרון של הרצח שהתרחש ב-22 במאי 2010 אירעו עוד שני אירועי רצח. האחד, בתאריך 22 באוקטובר 2006 בסמוך למועדון "הפלאו" ברחוב ספיר 7 בהרצלייה והשני, בתאריך 3 בינואר 2009 ברחוב קרליבך בתל-אביב, שבו נורה מאבטח בתוך מונית על רקע סירובם של המאבטחים במתחם יד-חרוצים להכניס מבלים למועדון. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 967 של חבר הכנסת ישראל חסון: תקרית אלימה וסכסוך ממושך בשטח מרעה בצפון. בבקשה, אדוני השר. <967. תקרית אלימה וסכסוך ממושך בשטחי מרעה בצפון> חבר הכנסת ישראל חסון שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): רצוף בזה פירוט התקרית והסכסוך הממושך בין בעל שטח מרעה לבין ארבעה תוקפים בדואים מהיישוב רומת-אל-הייב. רצוני לשאול: 1. אילו צעדים נוקטים המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל כדי שמקרים כאלה לא יישנו? 2. מה נעשה על-ידי המשטרה כדי להתמודד מול התוקפים לשם הבטחת זכות האזרחים להחזיק בשטחי המרעה ולהתפרנס מהם בכבוד? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ישראל חסון שואל על סכסוך בין בעל שטח מרעה לבין בדואים מהיישוב רומת אל-הייב. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 14 במאי 2010 הוגשה תלונה בתחנת נצרת על כך שעדר של פרות פלש לשטח פרטי באזור המושב ציפורי, וכאשר בעל השטח ביקש מאזרח עם רכב שהיה במקום להוציא מהשטח את העדר, טען הלה שהעדר לא שייך לו והחל בנסיעה מהמקום שבמהלכה נגע הרכב ברגלו של המתלונן. המתלונן לא נפגע. בתחנת המשטרה בנצרת נפתח תיק חקירה בחשד לאיום, תקיפה והסגת גבול פלילית, ונחקרו שני חשודים בגין חשדות אלה. במהלך החקירה הועלו אף טענות כנגד המתלונן, ואף הוא נחקר באזהרה בחשד לאיום. יש לציין כי ברקע התלונות סכסוך ממושך בין המתלונן ומשפחת החשודים באותה סוגיה. החקירה עדיין לא הסתיימה והיא נמצאת בעיצומה. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת – חבר הכנסת חסון, בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני השר, כשאתה מתאר את זה בדבריך, זה נשמע מאוד סטרילי. התיאור של המקרה הזה הוא מתלונן שהגיש בשנתיים וחצי האחרונות 200 תלונות נגד אותם אנשים, כש-200 התלונות האלה ואותו אירוע, זה היה עדר בקר שנכנס ואותו מתלונן ביקש להפעיל את חוק העיכבון, והמשטרה לא נתנה ידה. במסגרת 200 התלונות הללו, אדוני השר, אני רוצה רק לומר לך, שהיו הרבה מאוד הצתות, הרבה מאוד הצתות, והוגשה תלונה. הוא מגיש תלונה על הצתה, מזמין כיבוי אש, ולבסוף הוא נדרש על-ידי מכבי-אש לשלם קנס על הזמנה של כיבוי האש של ההצתה, ובעצם יש פה אזרחים שאין להם שום פתרון. הוא מביא את התלונה, הוא מראה את העדר, מראה את הסיפור – אין לו יכולת להוציא את העדר, הוא רואה כי המשטרה לא מסייעת במימוש החוק הזה. לאחר מכן אנחנו מכירים את הסוגיה של להביא עדויות כאלה ואחרות. אני גם לא מדבר מיהם המתלוננים, כשמתלונן אחד הוא קצין בשייטת, שאני חושב שאתה עצמך מכיר אותו גם אישית, והמתלונן השני הוא קצין ביחידה מובחרת, והם עומדים פשוט חסרי אונים עם 200 תלונות; אני מדייק במספר, ואני יכול להעביר לך אותן. יש פה מצב של די אוזלת-יד, ואנשים צריכים להילחם על רכושם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת ישראל חסון, אני מקריא את השאילתא. אם היית שואל אותי בשאילתא: הוגשו 200 תלונות – איפה המשטרה נמצאת – – – <ישראל חסון (קדימה):> לא, בנייר שמצורף לתיאור האירוע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אני לא מדבר על שאילתא, מה שהקראת. אני קורא פה שמדובר על תקרית וסכסוך ממושך בין בעל השטח לבין ארבעת החשודים, שמדבר על מקרה בודד, ויכול להיות שיש לו המשכים, אבל לא על 200. אני פעם ראשונה שומע: 200 תלונות. אני פעם ראשונה שומע שהעדר פלש ולא היתה תפיסת העדר. אני מציע – כי אין לי הפרטים פה, גם את יואל אני מכיר, וגם את אביו אני מכיר. אני גם הייתי שם, אתה יודע את זה. אחרי ששמעתי את הדברים האלה, תן לי לעשות בדיקה הרבה יותר מעמיקה, יותר יסודית, לגבי כל 200 התלונות. בהזדמנות, אני אעביר לך את סיכום החקירה לעיונך. <ישראל חסון (קדימה):> אני יכול אולי? <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, לא מקובל, אבל – אני חושב שהשר מספיק הגון, ואמר לך, אפילו שיש עוד טענות, תעביר לו אותן והוא יבדוק אותן, ומה שהוא שמע גם יבדוק. <ישראל חסון (קדימה):> ברשותך, ראשית, אני רוצה להודות לך. שנית, אני גם מוכן לוותר על תשובה כאן. אני מוכן להעביר את כל הטיפול הזה, כדי שתיעשה איזו מידה של צדק, ואם אפשר לסייע בכל המכלול הזה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בסדר. <היו"ר מגלי והבה:> בסדר. את זה השר שמע. <ישראל חסון (קדימה):> אז אני אדאג להעביר. תודה רבה לך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חסון. אנחנו ממשיכים בשאילתות. שאילתא מס' 1000, של חבר הכנסת יצחק וקנין: מיסיונרים הכו בחור ישיבה. בבקשה, אדוני. <1000. הכאת בחור ישיבה על-ידי מיסיונרים> <חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים> ביום ד' בתמוז התש"ע (16 ביוני 2010): פורסם כי מיסיונרים ברעננה הכו בחור ישיבה שחשדו שהוא בא להפריע להם. באתרים "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים" יש גם צילום וידיאו של התקיפה. תלונה הוגשה למשטרה. רצוני לשאול: 1. האם נחקר המקרה? 2. אם כן – מה העלתה החקירה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש לדון בפרסום שמיסיונרים ברעננה הכו בחור ישיבה שחשדו שהוא בא להפריע להם. 1. מבירור הפרטים עולה כי בגין האירוע נשוא השאילתא נפתח תיק חקירה בתחנת כפר-סבא. 2. מחומר החקירה עולה כי ביום 24 במאי 2010, בשעות הבוקר, הוגשו על-ידי שני תיירים תלונות שלפיהן לאחר שעמדו בצומת רעננה בבוקר עם שלט שעליו נכתב "ישו-ישו-ישוע", הם הותקפו על-ידי שני חרדים ונחבלו. באותו היום בשעות הערב, בצומת רעננה, עמד אחד התיירים הנ"ל עם אחרים והחזיק שלט דומה, והבחין כי הבחורים מצלמים אותו. התייר חשד כי אחד הבחורים הוא התוקף מהבוקר והחל לרדוף אחריו יחד עם אדם נוסף, ותפס אותו. בדיעבד התברר כי אין מדובר בתוקף מהבוקר. לגרסת התייר, כוונתו היתה למסור את המתלונן למשטרה. המתלונן הגיש תלונה על תקיפה. החקירה בתיק הסתיימה. התיק הועבר לעיון מחלקת התביעות אשר תבחן אם יש מקום לכתב אישום אחרי בחינה של התביעות. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת, אדוני חבר הכנסת. <יצחק וקנין (ש"ס):> מסתפק בדברי השר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אנחנו עוברים לשאילתא מס' 1060, של חבר הכנסת יצחק וקנין: תקיפת יהודי על-ידי ערבים בעיר העתיקה. <1060. תקיפת יהודים על-ידי ערבים בעיר העתיקה> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים: ביום י"ח בתמוז התש"ע (30 ביוני 2010): ביום שישי הותקפה שיירת מכוניות באזור מוזיאון רוקפלר בירושלים, בדרך לכותל המערבי. זה אינו המקרה היחיד. רצוני לשאול: 1. מה ידוע על המקרה? 2. האם שינויי התחבורה באזור העיר העתיקה מסכנים את הבאים לכותל? 3. מה ייעשה לאבטחת המגיעים לכותל? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש לדון באירועי זריקת אבנים לעבר יהודים המבקשים להתפלל בכותל המערבי. ברחבת הכותל. ראוי להקדים ולהבהיר, כי הר-הבית הינו מקום רגיש אשר טמון בו פוטנציאל גדול לקיומם של סכסוכים בעלי אופי אלים, ועל כן נדרשת המשטרה לנקוט זהירות רבה בכל הקשור לשמירה על הסדר הציבורי במקום. מבירור הפרטים עולה כי ב-11 ביוני נערכה משטרת ירושלים להגבלת הכניסה לתפילות להר-הבית מגיל 40 ומעלה, לאור ידיעה מודיעינית כי ייתכנו הפרות סדר על ההר. לצורך ביצוע המשימה נפרסו שוטרים מסביב לעיר העתיקה ובשערים ובצירים המרכזיים, בכמה מוקדים סמוך לשערים ולציר הכניסה לוואדי-ג'וז. מתחת למוזיאון רוקפלר נערכו תפילות של צעירים שנמנעה מהם כניסה לעיר העתיקה. בסיום התפילות ולאחר פיזור המתפללים אירעו בכמה מוקדים יידויי אבנים הן לעבר השוטרים והן לעבר כלי רכב של יהודים וכוחות הביטחון. אחד מהמוקדים הינו ציר ואדי-ג'וז. אירועים אלה אירעו עוד בטרם נערכה המשטרה לסגירת הצירים למעבר כלי רכב של יהודים. למרבה הצער, בנקודת זמן זו נפגעו ארבעה כלי רכב של יהודים שהספיקו לעבור בציר ואדי-ג'וז טרם סגירתו, ומיידוי האבנים נפגעו כמה מתלוננים ואף נגרם נזק לכלי הרכב. בין המתלוננים היה גם הרב יוסף לבקוביץ ואשה נוספת אשר נפגעו באורח קל. תלונות אלו מטופלות בתחנת שלם, והחקירה בעיצומה, הן במישור החקירתי והן במישור המודיעיני, במטרה לאתר את החשודים ביידוי האבנים ולמצות עמם את הדין. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת. <יצחק וקנין (ש"ס):> מסתפק. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת וקנין – גם שואל, גם נמצא, וגם מסתפק בתשובות. תודה. אדוני, השר לביטחון פנים, אני מודה לך גם על הסבלנות, גם על התשובות המנומקות, וגם – אנחנו לומדים כל הזמן ממקרים ומהתשובות עליהם. אנחנו מזמינים את השר להגנת הסביבה, השר ארדן, והוא יענה על שאילתות לחברי הכנסת שנמצאים כאן. חבר הכנסת כהן, תיכנס, כי עכשיו השאילתות שלך. גם חבר הכנסת אמסלם צריך להיות כאן. אדוני השר, כמובן, השאילתות שרשומות לפנינו: שאילתא 636, של חבר הכנסת אמנון כהן: עובדים זרים לוכדים בעלי-חיים. בבקשה, אדוני. <636. עובדים זרים לוכדים בעלי-חיים> חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר להגנת הסביבה: ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): פורסם כי 6,000 בעלי-חיים מוצאים מדי שנה את מותם באלפי מלכודות שפועלים זרים בישראל מציבים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – אילו בעלי-חיים בעיקר ניצודים? 3. האם מעבר להכחדה יש גם גרימת צער לבעלי-חיים? 4. מה עושה משרדך בנושא? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> 1. ובכן, חבר הכנסת כהן שואל על התופעה הזאת, והתשובה היא שהנתון של כ-6,000 בעלי-חיים המוצאים את מותם במלכודות של עובדים זרים אכן מבוסס על סקר מלכודות שנעשה ברשות הטבע והגנים בשנים 2002–2007 וניתוח של הנתונים על-פי אותו מודל. 2. שאלת איזה בעלי-חיים בעיקר ניצודים. בעלי-החיים שבעיקר ניצודים הם דרבנים וחזירים, זה 52%; השאר הם תנים, גיריות, שועלים, צבים, ארנבות וחוגלות. אלה כמעט כל יתר בעלי-החיים שניצודים. 3. האם מעבר להכחדה יש גם גרימת צער לבעלי-החיים, שאלת, והתשובה היא: לצערי, כן, כי לכידת חיות במלכודת לולאה ואמצעים מאולתרים אחרים בהחלט גורמת סבל רב וצער בעלי-חיים נרחב. 4. מה עושה משרדך בנושא, שאלת אותי, ובכן, נאמר שבמסגרת עבודת פקחי רשות הטבע והגנים קיימת עשייה רבה גם בתחום האכיפה והפיקוח על נזקי ציד על-ידי עובדים זרים, ובמקביל מתמודדים עם התופעה גם בדרך של מניעה, כגון מפגשים עם עובדים זרים במקומות עבודתם, מערך הסברה בשטח באמצעות מתורגמנים וחלוקת חומר הסברה לפועלים על-ידי חברות כוח-אדם עוד אפילו לפני שהם מגיעים לארץ. יש לציין כי גם השגרירות התאילנדית שולבה בפעילות הזאת במאמץ למגר את התופעה. נוסף על כך יזמנו גם את הגברת הענישה, כצעד הרתעתי, בכלל על התעללות בבעלי-חיים, ולאחרונה אף הוחלט ברשות הטבע והגנים על הקמת יחידה ברשות, שיש בה ארבעה תקנים שייעודם פיקוח ממוקד בנושא ציד בעלי-חיים על-ידי עובדים זרים באופן ספציפי. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה, כבוד השר, על תשובתך, אבל פשוט לא הבנתי מה קורה מבחינת הענישה, אם נתפס אותו בן-אדם שעשה את מה שהוא רוצה – או רוצה לעשות או אחרי שהוא עשה. אם תפסו אותו הפקחים, מה העונש שנותנים לו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> באופן עקרוני, החוק להגנת חיות הבר קובע את האפשרות להגיש כתבי אישום על ציד בלתי חוקי, ואלו הפעולות שנעשות על-ידי רשות הטבע והגנים. לא שאלת אותי, ואין לי כאן נתונים, לגבי מספר כתבי האישום שהוגשו בנושא הזה. אם תרצה, נוכל להשלים את המידע הזה באופן ישיר אליך. <אמנון כהן (ש"ס):> אם אפשר – לא עכשיו – אם כבודו יוכל לשלוח אלי גם מה העונשים, איזה סוג של עונשים, וכמה כתבי אישום. <היו"ר מגלי והבה:> הוא לא יכול לתת לך את העונשים, כי הוא מגיש את זה לבית-המשפט. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה החוק מאפשר? <אמנון כהן (ש"ס):> כן, וכמה מקרים כאלה הוגשו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה החוק מאפשר וכמה כתבי אישום כאלה הוגשו? שאלה שמעניינת גם אותי, אני חייב לומר. זאת שאלה מעניינת. <היו"ר מגלי והבה:> אצלם זה חלק מאורח החיים, אצלנו זה הגנה על בעלי-חיים. זה כל ההבדל. אבל חוק צריך להישמר. שאילתא 931, חבר הכנסת אמנון כהן: אנטנות סלולריות. <931. מיקומן של אנטנות סלולריות> חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר להגנת הסביבה ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): חברות הסלולר חייבות להתקין אנטנות סלולריות כדי להיטיב את הקליטה. מנגד, אנטנות אלה מסוכנות לעתים לבריאות הציבור. רצוני לשאול: 1. כמה אנטנות מוצבות בכל אחת מהערים הבאות: בני-ברק, ירושלים, ביתר-עילית, מודיעין-עילית, אלעד ורכסים? 2. מה הן הכתובות המדויקות של כל אותן האנטנות? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> 1. שאל אותי חבר הכנסת אמנון כהן שאלה חשובה: כמה אנטנות מוצבות בכל אחת מהערים הבאות: בני-ברק, ירושלים, ביתר-עילית, מודיעין-עילית, אלעד ורכסים. ובכן, בבני-ברק מספר מוקדי השידור לפי דוח חודשי מעודכן – 65; בירושלים – 519, בביתר-עילית – 2; במודיעין-עילית – אפס; באלעד – 14; וברכסים – 5. 2. שאלת אותי, חבר הכנסת כהן, גם מהן הכתובות המדויקות של כל האנטנות. יש לנו כאן 600 אנטנות, אז אני אתחיל לקרוא פשוט את הכתובות, ואם אפשר להוציא דף ועט ושחבר הכנסת יתחיל לרשום. <אמנון כהן (ש"ס):> אתה יכול לשלוח לי במייל, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אומר – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת כהן, מה היה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, זה בסדר. קודם כול אגיד שבהתאם למדיניות של המשרד לשקיפות מוחלטת אתה יכול לראות באתר האינטרנט של המשרד את כל הנתונים על האנטנות. אבל אם במקרה יש מקומות שאסור שיהיה מחשב ואינטרנט, גם הבאתי אתי רשימה מודפסת של כל האנטנות בערים שביקשת, עם הכתובות, ואתה יכול לקבל את זה מייד כשארד מהדוכן. <היו"ר מגלי והבה:> השאלה, אדוני, בנושא, היא ההשלכות – אנטנות שאפילו קיבלו אישורים, אתם עשיתם בדיקות, ויש תוצאות שהבדיקה שלכם הביאה לשלילת רשיון למישהו? כי היו הרבה תופעות של אוכלוסייה שהגיעה אפילו – – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תסלח לי, אני אתן לך, אבל אני שואל שאלה שמעניינת את כל הציבור. במקומות שחיים בתחושה שהאנטנות גורמות ליתר מחלות. אתה מכיר את התופעה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מכיר. <היו"ר מגלי והבה:> השאלה היא, באמת, אם הבדיקות באמת נעשות, ויכולים להגיד למאן דהוא שיש לו אנטנה, אדוני, הבדיקות שלנו מוכיחות שחרגת, וגם אם יש אישור, אנחנו מבטלים אותה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, כדי להיות כן ולא פופוליסט, אני חייב לומר שהעמדה של המשרד להגנת הסביבה, שאני מקבל אותה לחלוטין, היא שככל שיש יותר אנטנות במדינת ישראל, במקומות הנכונים, עוצמת הקרינה שאליה נחשף המשתמש במכשיר הקצה, בטלפון הנייד, היא פחותה, כי המכשיר בעצם משדר ומחפש את האנטנה הקרובה שתשדר הלאה, וככל שהאנטנה רחוקה יותר מהמקום שבו הוא נמצא, הוא מגביר את עוצמת השידור שלו. כיוון שהמכשיר נמצא סמוך לגולגולת, החשיפה גבוהה יותר. לכן ככל שיש יותר אנטנות רמת החשיפה מהמכשיר יורדת. אלא מאי? האנטנות, להן יש עוצמת קרינה, כמובן, הרבה יותר גדולה מאשר למכשיר, ויש רמות מקסימליות שמותר לחשוף בני-אדם במרחק מסוים לעוצמה כזאת של אנטנה; לכן זה נכון שטוב שיהיו הרבה אנטנות, אבל לא פחות חשוב זה גם איפה האנטנות האלה נמצאות. לכן המשרד רוצה שהאנטנות האלה יוקמו בהליך כמה שיותר שקוף, גלוי, ציבורי, שיהיה אפשר להראות לציבור איפה זה, יהיה אפשר לפקח מה עוצמת השידור. להגיד לך בכנות, האם היום החוק נותן למשרד את הסמכויות שמאפשרות את הפיקוח הצמוד הזה? לא, כיוון שהחוק היום אומר שכדי להוציא תקנות שמאפשרות לי לפקח על מרחקים ועוצמות קרינה, למשרד התקשורת יש זכות וטו על התקנות האלה בהתאם להשפעות הכלכליות שלהן על חברות הסלולר. כלומר, המחוקק שעשה את החוק הזה – ופעם עוד יבדקו את זה – נתן משקל זהה לשיקולים הכלכליים של חברות הסלולר מול הפיקוח על עוצמות הקרינה והמרחקים. לכן יש היום מסלול שמנוצל לרעה על-ידי חברות הסלולר, שנקרא "מתקני גישה אלחוטיים". החברות קוראות לזה "מתקני שידור קטנים", אבל לא תמיד מה שקטן יותר הוא פחות מזיק. הם אומנם קטנים, אבל עוצמת הקרינה מהם באותו גובה, רק שהם מותקנים בהתאם לניצול של איזה סעיף חוק היסטורי, שבכלל לא היה מיועד לתחום הסלולר, בלי הליך שקוף, דרך הוועדה המקומית. זה יוצר המון חששות ופחד בציבור, כי פתאום האזרח מגלה, בעיקר דרך האתר שלנו, שצצה אנטנה בדירה מולו בלי שזה עבר בכלל דרך הוועדה המקומית. החברות הסלולריות חושבות שהן מרוויחות מזה. לדעתי הן מפסידות ויפסידו עוד הרבה יותר מההתחכמות הזאת של הצבת האנטנות בחשאי ולא דרך הליך שקוף. זה המצב כרגע. אני נמצא בהליך של שדרוג הפיקוח שלנו על חברות הסלולר. קודם כול שחברות הבדיקה שבודקות את עוצמות הקרינה יהיו מטעמנו, ולא מטעם החברות, כמו שהיה עד היום ומבקר המדינה העיר. לצערי, יש לי היום הידיינות עם האוצר. זה לא עולה כסף, כי ממילא עד היום החברות שילמו את זה, אני רק רוצה שהאוצר יאפשר לי לממן בעצמי ולגבות אגרה חזרה מחברות הסלולר, וכרגע האוצר עוד מתנגד לזה. דבר שני שאנחנו עושים זה להטמיע פטנט ישראלי, מערכת בלעדית שמאפשרת לנו להתחבר למרכזי הבקרה ולתוכנות המחשב של כל חברת סלולר ולראות 24 שעות ביממה כמה כל אנטנה פולטת, ולראות שההיתר שנתנו בהתחלה – לפעמים עלולים להוסיף שם עוד משדרים, ועוד עוצמה, ואם קבענו שבמקום הזה צריך, לדוגמה, לפחות 6 מטרים או 8 מטרים מרחק מהדירה הקרובה, אם יוסיפו עוצמת שידור, יכול להיות שכבר אסור שזה יהיה שם. לצערי, חברות הסלולר, ככל הנראה, עושות לנו קשיים בהטמעת המערכת הזאת. ייתכן שנצטרך להביא את זה לכנסת בשביל קצת לחשוף את זה ציבורית, אם נראה בזמן הקרוב שזה לא קורה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר על התשובה המנומקת. אני מקווה שעזרנו לציבור להבין איפה אנחנו עומדים. שאלה נוספת לחבר הכנסת כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> ראשית, אדוני, אני רוצה לשבח את עבודת השר, גם על כך שהוא ענה ממש מספרית לגבי כל עיר ועיר. אני גם מודע לבעיות שכבוד השר ציין, שבהתחלה מקבלים רשיון על משדר מסוים, ואז אט-אט מוסיפים שם, כי כביכול יש לו כבר רשיון, ועל זה אין אכיפה. אנחנו, כבוד השר, עומדים לשירותך, לטובת הנושא הזה, בכל תחום שתחליטו, בכנסת, בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים, איפה שתצטרך – אנחנו חייבים להגן על הציבור. אדוני, שאלה נוספת שרציתי לשאול: שמחתי מצד אחד שבמודיעין-עילית יש אפס אנטנות, אבל מצד שני – יש להם קליטה או אין להם קליטה, אם יש להם מכשיר? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זאת שאלה למשרד התקשורת. אני לא יודע. מה אתה יודע על זה – יש קליטה או אין קליטה? <אמנון כהן (ש"ס):> – – – אין אינפורמציה מספקת. יכול להיות אפס? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות אפס – אני לא יודע מה הגודל הפיזי של מודיעין-עילית, יכול להיות שזה נמצא בשטחים שהם לא בתוך תחום המועצה, ולכן ההיתר ניתן ישירות מהמינהל האזרחי, קמ"ט תקשורת. אין לי מושג, אבל אני אבדוק את הנתון הזה מחדש, כי הוא אכן מעורר תהיות. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים. שאילתא 936 של חבר הכנסת חיים אמסלם – לפרוטוקול. <936. הצבת אנטנות סלולריות בלב אוכלוסין> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר להגנת הסביבה ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): נטען כי אנטנה סלולרית שהוצבה באזור מגורים בבני-ברק גרמה נזק רפואי לשכנים שלא ידעו על קיומה באחת הדירות בבניין. רצוני לשאול: 1. האם מותר להתקין אנטנה סלולרית בבניין מגורים, על גגו או בתוך אחת הדירות? 2. האם יש אנטנות בבתים או בדירות באזורים צפופי אוכלוסין? 3. האם משרדך מפקח על כך? תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האם מותר להתקין אנטנה סלולרית בבניין מגורים, על גגות או בתוך אחת הדירות? חוק התכנון והבנייה מאפשר להתקין אנטנה סלולרית בבניין מגורים, על גגות, לרבות מרפסת גג או בתוך אחת הדירות. גם מבחינת בטיחות קרינה, כל עוד הפעלת האנטנה אינה גורמת לחשיפה מעל רמות קרינה המותרות, מותר להקים ולהפעיל אנטנה, גם על גג של בניין מגורים. 2. האם יש אנטנות בבתים או בדירות באזורים צפופי אוכלוסין? אכן כן, מאחר שקיים צורך במוקדי שידור סלולרי להספקת שירותי תקשורת סלולרית באזורים צפופי אוכלוסין. הדבר דומה לכל צורך בתשתית אחרת, כגון פנסים לתאורת רחוב או תחנות אוטובוס באזורים צפופי אוכלוסין. רוב האנטנות באזורים אלה נמצאות על גגות בתים, לרבות על מרפסות של דירות גג. 3. האם משרדך מפקח על כך? משרדי מפקח על כל הקשור לבטיחות קרינה ובימים אלה אף מקדם תהליכים להידוק הפיקוח באמצעות פיקוח ממוחשב רציף על הספקי השידור וכיווני השידור של כל האנטנות הסלולריות בישראל; ביצוע מדידות תקופתיות ביוזמת המשרד ועל חשבון המשרד כך שהתשלום עבור המדידות לא יבוצע ישירות על-ידי החברות; הקמת מערך של תחנות ניטור קבועות למדידת חשיפת הציבור לקרינה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 973, של חבר הכנסת יואל חסון – לפרוטוקול. <973. הקמת חוות הגז בחוף הכרמל> חבר הכנסת יואל חסון שאל את השר להגנת הסביבה ביום כ"ז בסיוון התש"ע (9 ביוני 2010): לאחרונה יש תוכנית להקמת חווה לזיקוק ולאחסון גז בחוף הכרמל, במרחק קצר מבתי היישובים הסמוכים. רצוני לשאול: 1. מה היא עמדת המשרד להגנת הסביבה בנושא הקמת המתקן? 2. האם לדעת המשרד יסכן המתקן את התושבים בסביבתו? 3. האם המשרד מאמץ את התסקיר הסביבתי שביצע היזם? 4. האם יש חלופות למקום הקמת המתקן? תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מציאת הגז וחיבורו למערכת ההולכה הארצית הם פריצת דרך בתחום האנרגיה במדינה. השימוש בגז יאפשר למדינת ישראל עצמאות אנרגטית גבוהה יותר, דהיינו הפחתת התלות בייבוא דלקים ממדינות זרות, ויפחית את הצורך שלנו לבסס את משק האנרגיה על פחם. בכך קליטת הגז והשימוש בו ישפרו את איכות החיים ואת איכות האוויר של כלל תושבי מדינת ישראל, ומעבר לכך. יחד עם זאת, הפקת הגז, הטיפול בו והעברתו למערכת ההולכה הארצית אינם אמורים לבוא על חשבון איכות החיים של התושבים בסביבה או פגיעה בסביבה עצמה, ולכן לעמדתנו פיתוח של מתקן מסוג זה צריך להיות מידתי ומאזן בין הרצון לנצל את הגז לבין הרצון והצורך לשמור על איכות חיי התושבים והסביבה. 2. בהנחיות המשרד להגנת הסביבה, המצורפות כנספח לתסקיר ההשפעה על הסביבה, מוגדרת הדרך לחשב את מרחק ההפרדה הנדרש בין מתקני הגז הטבעי שבנדון לבין שימושי קרקע המיועדים לשהיית הציבור. עמדת המשרד להגנת הסביבה היא שמרחקי הפרדה אלה מציבים את הסיכון לציבור ברמה "קבילה" – להבדיל מהעדר מוחלט של סיכון. יצוין כי מדיניות זו של המשרד להגנת הסביבה אינה ייחודית לגז טבעי, ותקפה בהתייחסות המשרד להגנת הסביבה לכלל התעשייה בישראל, וכמו כן מקובלת על הרשויות במדינות המפותחות. כאשר יוצג בפני המשרד להגנת הסביבה תסקיר השפעה על הסביבה הממלא אחר ההנחיות לחישוב מרחקי ההפרדה, ייבדקו התחשיבים, ואם יאושרו, הם יהיו, מבחינת המשרד להגנת הסביבה, תנאי סף לאישור חלופת מיקום למתקני הגז. 3. המשרד קיבל את תסקיר ההשפעה על הסביבה – רק פרקים א' וב' נדרשו ונערכו עד כה – והוציא דרישה להשלמות. ההשלמות הנדרשות טרם התקבלו, על כן המשרד אינו מאמץ בשלב זה את התסקיר שבוצע. 4. בתסקיר ההשפעה על הסביבה מוצגות שש חלופות למיקום המתקן. חלופות אלה נקבעו על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. החלופות הן: אשדוד, חדרה, קיסריה, דור דרום, דור צפון ומחצבת עין-איילה. חלופה של טיפול מלא בים עמדה על הפרק, אך המועצה הארצית החליטה, בניגוד לעמדת משרדי, שלא לבדוק אותה בתסקיר ההשפעה על הסביבה. לטעמנו נכון לבדוק חלופה זו, אך כאמור, הדבר נתון בידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 995, של חבר הכנסת משה גפני – לפרוטוקול. <995. הקמת מתקן לטיהור גז בארץ > חבר הכנסת משה גפני שאל את השר להגנת הסביבה ביום ד' בתמוז התש"ע (16 ביוני 2010): כידוע, נמצא גז טבעי לקידוח מול חופי ישראל בקידוחי "דלית" ו"תמר". אף שאת המתקנים לטיהור הגז מקימים בכל העולם רק בים, בקרוב תתקבל החלטה על מיקום המתקן על גבי הקרקע. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מדוע לא יוקם המתקן בים כפי שנהוג בעולם? 3. האם הסכנות בנושא ידועות? תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ככל שידוע לנו יש כמה מתקני טיפול בגז על הקרקע בעולם. לא ידוע לנו על מתקן לטיפול מלא בגז בים – על גבי אסדה או באופן אחר. 2. ההחלטה בדבר מיקום המתקן טרם התקבלה, אולם כל החלופות שנבחנות בתסקיר ההשפעה על הסביבה, כפי שנקבע על המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הן על הקרקע, כך שנכון לעכשיו ככל שלא יוחלט על בחינה של חלופה ימית לטיפול בגז לא תיתכן חלופה בים. יש לציין כי המשרד להגנת הסביבה תומך בבדיקה של אפשרות להפחתת לחץ וטיפול בגז על גבי אסדה בים. בתסקיר ההשפעה על הסביבה מוצגות שש חלופות למיקום המתקן. חלופות אלה נקבעו על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. החלופות הן: אשדוד, חדרה, קיסריה, דור דרום, דור צפון ומחצבת עין-איילה. חלופה של טיפול מלא בים עמדה על הפרק, אך המועצה הארצית החליטה, בניגוד לעמדת משרדי, שלא לבדוק אותה בתסקיר ההשפעה על הסביבה. לטעמנו נכון לבדוק חלופה זו, אך כאמור, הדבר נתון בידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. 3. המתקן האמור קולט חומרים מסוכנים בלחץ גבוה, ולכן נערך לכל החלופות המוצעות בדוח מרחקי הפרדה מחומרים מסוכנים. דוח זה הוכן על-פי הנחיות משרדי ומטרתו לוודא כי גם בעת כשל במתקן לא יהיה סיכון לחיי התושבים סביב. לדעת המשרד להגנת הסביבה, לאחר ההשלמות הנדרשות לדוח מרחקי ההפרדה, וככל שהתוכנית תיבנה בהתאם לממצאי הדוח והתסקיר, לא צפויים סיכונים לתושבים סביב המתקן. <היו"ר מגלי והבה:> אני מודה לאדוני השר ארדן, השר להגנת הסביבה. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ד בתמוז התש"ע, 6 ביולי 2010, בשעה 16:00. תודה לכם. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:07.