דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"ה / מושב שני / ישיבות קנ"ה–קנ"ז / א'–ג' באב התש"ע / 12–14 ביולי 2010 / 35 חוברת ל"ה ישיבה קנ"ה הישיבה המאה-וחמישים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, א' באב התש"ע (12 ביולי 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת; 7 2. המשך מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעות להקפאת ההריסה 7 יעקב אדרי (קדימה): 10 שר האוצר יובל שטייניץ: 16 חנין זועבי (בל"ד): 28 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 33 שלמה מולה (קדימה): 37 דוד רותם (ישראל ביתנו): 40 נסים זאב (ש"ס): 44 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 48 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 50 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 52 עפו אגבאריה (חד"ש): 55 חיים אורון (מרצ): 58 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 60 אופיר אקוניס (הליכוד): 62 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של השר לשעבר הרב יהודה עמיטל, זיכרונו לברכה 73 היו"ר ראובן ריבלין: 73 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 73 1. נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת; 73 2. המשך מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעות להקפאת ההריסה 74 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אריה לובה אליאב, זיכרונו לברכה 75 היו"ר ראובן ריבלין: 75 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 76 ציפי לבני (קדימה): 79 שר הביטחון אהוד ברק: 80 עמיר פרץ (העבודה): 82 שי חרמש (קדימה): 85 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 89 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 89 אלכס מילר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 89 הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 91 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 92 הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 93 ישראל חסון (בשם ועדת הכלכלה): 93 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 99 יריב לוין (הליכוד): 101 חנא סוייד (חד"ש): 104 דב חנין (חד"ש): 112 שלמה מולה (קדימה): 116 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 120 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 124 ישראל חסון (בשם ועדת הכלכלה): 138 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 138 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 138 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010 139 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 140 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010 142 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 142 הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 145 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 146 שי חרמש (קדימה): 150 הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 150 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 150 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 155 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 155 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010 156 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 156 שאילתות ותשובות 158 707, 830. מיגון מוסדות חינוך באשקלון 158 942. ידיעה על מתן היתרי כניסה כאמצעי גיוס 160 957. רכב רפואי לנכה צה"ל בעל משפחה ברוכת ילדים 160 1025. הריסת בית-כנסת בביתר-עילית 161 1048. קבורת סוהרים בבתי-קברות צבאיים 162 הצעת חוק הרעייה, התשס"ט–2009 164 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 164 הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010 166 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 167 שאילתות ותשובות 169 969. פיצוי לחקלאים על הפסדים 169 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010 170 שר המשפטים יעקב נאמן: 170 דב חנין (חד"ש): 173 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010 174 שר המשפטים יעקב נאמן: 174 דב חנין (חד"ש): 176 הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש"ע–2010 178 שר המשפטים יעקב נאמן: 179 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 180 שר המשפטים יעקב נאמן: 181 הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התש"ע–2010 183 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 184 הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 186 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 186 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 32 לתקנון הכנסת, הוספת פרק ראשון ופרק שני בחלק ד' וביטול סעיפים 159, 160 ו-169 188 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 188 הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010 189 יריב לוין (הליכוד): 190 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010 191 יריב לוין (הליכוד): 192 הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 35) (בחירות למוסדות הלשכה), התש"ע–2010 193 כרמל שאמה (הליכוד): 194 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9) (דחיית המועד לחובת הנגישות), התש"ע–2010 195 אילן גילאון (מרצ): 196 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010 197 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 197 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 199 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 199 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברותי וחברי חברי הכנסת – בעוד השרים עדיין לא הגיעו – היום יום שני, ראש חודש אב, א' באב התש"ע, 12 בחודש יולי 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת ואת ישיבות הכנסת לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מכתבי בדבר דיון בנטילת זכויות מחברת הכנסת חנין זועבי. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2510/18 וכלה בהצעת חוק פ/2524/18 – הצעת חוק שלילת שכר וגמלאות מחבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר בשל ביקור במדינת אויב (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק ירושלים רבתי, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אברהם דיכטר, דוד רותם, אברהם מיכאלי, זאב אלקין ויצחק וקנין; הצעת חוק להכרזה על התנועה האסלאמית הצפונית בישראל כהתאגדות אסורה, התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הפליית איש כוחות הביטחון), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, אלכס מילר ורוברט טיבייב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס רווח הון בקופות גמל וקרנות השתלמות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הגברת המשילות במינהל הציבורי, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין, דליה איציק, אברהם מיכאלי, זבולון אורלב, איתן כבל ורוברט אילטוב; הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, זאב אלקין, אברהם מיכאלי וחיים כץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – פטור לתעריפי מים ממס ערך מוסף), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רונית תירוש ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה למתמחים), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – חיזוק השקיפות השלטונית), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין, דליה איציק, אברהם מיכאלי, זבולון אורלב, איתן כבל ורוברט אילטוב; הצעת חוק ירושלים בירת ישראל (היבטים כלכליים) (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, אורי מקלב, זאב אלקין, אברהם מיכאלי, זבולון אורלב, רוברט אילטוב, משה גפני ונחמן שי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה על-ידי אזרחים בחוץ-לארץ), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יעקב כץ; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות תביעות שעניינן יחסי עבודה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק גיל פרישה (שינוי גיל הפרישה לעובדים בענף הבנייה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושאים: קריסת מערך מועדוניות היום של משרד החינוך, הצעתם של חברי הכנסת חיים אורון, אורלי לוי אבקסיס ועמיר פרץ; טיפול נקודתי בעיר נצרת-עילית, הצעתם של חברי הכנסת אורי אריאל, כרמל שאמה ומירי רגב; מפת הטבות המס והעדיפויות הלאומיות בישראל, הצעתם של חברי הכנסת טלב אלסאנע ודב חנין. החלטת ועדת הכנסת בדבר מועדי הכנסים במושב השלישי של הכנסת השמונה-עשרה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת;> <2. המשך מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעות להקפאת ההריסה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לצערי הרב, השר שצריך להשיב על הצעות האי-אמון אינו נוכח באולם. <יעקב אדרי (קדימה):> אולי ננהיג שמי שמביע אי-אמון גם ישיב. <רוני בר-און (קדימה):> זה תקדים – חד-פעמי. לא היה כדבר הזה בתולדות הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא דיברתי על תקדימים, אני ציינתי את העובדה לרגע זה. חבר הכנסת אדרי, אתה אמור לנמק את הצעת האי-אמון של קדימה. האם אתה מבקש שקודם יגיע השר? <רוני בר-און (קדימה):> להצביע מייד. להצביע מייד. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה יעזור? <רוני בר-און (קדימה):> תגיד אי-אמון בממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אז מה? <דליה איציק (קדימה):> תבקש שר. <רוני בר-און (קדימה):> לא יהיו 61, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אדרי, כל מה שאני שואל אותך, האם אתה תוכל להתחיל לדבר? אני לא אמנה את הדקות. <יעקב אדרי (קדימה):> לא. מכיוון שאין שר, אני מציע ישר לגשת להצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. הצבעת אי-אמון לא – גם זה אני יכול לעשות, אבל היא לא תעזור. השאלה שלי אם אתה רוצה שאני אעשה הפסקה ואנחנו נחכה לשר. <דליה איציק (קדימה):> כן. נו, יעקב. <יעקב אדרי (קדימה):> ראוי שיהיה שר במליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. כל מה ששאלתי אותך, אני נתתי לך את האפשרות. ובכן, רבותי, אני מכריז על הפסקה, בשלב זה לחמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 16:03 ונתחדשה בשעה 16:06.) <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אדוני סגן השר, השר יצחק כהן, נא להודיע למזכירות הממשלה כי הודעתי היום בישיבת הנשיאות: אם לא יהיה שר בשעה היעודה ובפתיחת הישיבה על מנת להשיב על הצעות האופוזיציה להביע אי-אמון בזמן, אני פשוט אדחה את הישיבה בשעה, ובאותו יום לא יובאו שום הצעות של הממשלה לדיון. תודה רבה. חבר הכנסת אדרי, בבקשה, נא לעלות. הדבר הוא בלתי מתקבל על הדעת, שאנחנו מתחילים ב-16:00, ואתם מגיעים כאילו הדבר היה תוכנית כבקשתך. אין תוכנית כבקשתך בכנסת, יש תקנון. אוקיי, הצעת אי-אמון בממשלה, של סיעת קדימה, המבקשת להביע אי-אמון בממשלה בשל: נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת. עד כאן הגדרת ההצעה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יעקב אדרי, בשם סיעת קדימה. כבוד שר האוצר נמצא כאן על מנת להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, שר האוצר מכובדי, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, כולנו יודעים שבפוליטיקה הכול אפשרי, או כפי שנאמר: נפלאות הן דרכי הפוליטיקה. המפלגות החברתיות, או לפחות אלה שחרתו על דגלן את הנושא החברתי, הפכו למפלגות בורגניות אשר אין להן שום קשר לנושאים החברתיים, ויתירה מכך, אין להן בושה גם להטיל גזירות פעם אחר פעם, וכמובן להטיל את הגזירות דווקא על הציבור שבחר בהן. אדוני היושב-ראש, אתה, אני, שר האוצר ועוד רבים מאתנו יודעים מי התומכים של הליכוד. הם באים מדימונה, משדרות, מנתיבות, אופקים, אור-עקיבא. <זאב בילסקי (קדימה):> רעננה. <יעקב אדרי (קדימה):> זה הציבור שבוחר בליכוד ומאמין תמיד – יש להם האמונה הבסיסית שהנה, הנושאים החברתיים הולכים להסתדר ויוקל להם. ומה לעשות, שדווקא בתקופת הליכוד הגזירות נוחתות האחת אחר השנייה. כל תקציב מביא "בשורות" יותר קשות, וכמובן, על זה כבר נאמר: רק הליכוד יכול. רבותי, אנחנו מסיימים – הולכים להביא תקציב חדש, כאשר בתקציב שיסתיים בעוד חודשים מספר, הדו-שנתי, שהיללו ושיבחו, אבל שכחו שמי שמשלם בסופו של דבר זה הציבור הפשוט. רק היום היה דיון על נושא המים – איפה היתה התייקרות בשנה אחת, התייקרות כל כך גבוהה? סגן השר, אתה זוכר דבר כזה? אני זוכר לאורך שנים עליות מתונות, מדודות, מתחשבות. מים זה מצרך בסיסי, והנה השנה, נדמה לי זה יגיע ל-50%. ומי כמובן צריך לשלם – אלה שיש להם, אז עוד 50 שקלים, עוד 100 שקלים, לא יקרה כלום. אבל מי משלם? האנשים הפשוטים, זה מעיק עליהם עוד יותר. אני שומע את הזעקה, מה לעשות. כל יום שאני נמצא בבית אני שומע את הדברים, וודאי גם אתם שומעים, קוראים, יודעים. אנחנו שומעים את הציבור, הם משלמים ביוקר על המים. כמובן, מה שמחכה לנו בשנים הקרובות, עוד פעם, בתקציב החדש – מי יכול לייקר את הדלק בזמן הקרוב? רק הליכוד יכול. באמת, אף-על-פי שבעניין הדלק אני רוצה להיות הגון ולומר שזה מותנה בתנאים אובייקטיביים, עליית מחירי הדלק בעולם. עדכון בתקציב המדינה ל-2011–2012 – יש גם עדכון קצבאות הילדים. מי מבקש לדחות? שוב – רק הליכוד יכול. מי מבקש להפחית בתקציב 1.5% מקצבאות הביטוח הלאומי? שוב – רק הליכוד מבקש. הנושא של המע"מ שהוסיפו בתקציב הקודם, זה כמובן אוטומטית מייקר הכול, ומי סובל מהעניין הזה? שוב, הצרכנים, העם הפשוט הוא זה שמשלם, כי אלה שיש להם, אז גם יש להם הזדמנות להוסיף, להרוויח מכל מיני כיוונים. אני רוצה לומר שבעניין הזה, רבותי, אדוני שר האוצר, אני יודע שכוונותיך טובות, אבל לאורך הדרך התוצאה היא שאנשים נפגעים, ודווקא השכבות החברתיות החלשות, בכל מיני תחומים. מובן שגם רוצים לקצץ בהיקף של 1.4 מיליארד שקל – ממה רוצים לקצץ? מהחינוך? מהרווחה? מהבריאות? רבותי, אני חושב, שר האוצר, אתה מנהל מאבק בקיצוץ תקציב הביטחון. אני באופן אישי תומך בזה; כמובן, צריך להפנות את הכסף הזה לחינוך ולנושאים מאוד חשובים. אני מאמין שהביטחון הראשוני של מדינת ישראל הוא החינוך, אבל מה לעשות, הכול הולך הפוך והתוצאות הן קשות. התוצאות של מערכת החינוך, כולנו מרגישים אותן – הנוער, האלכוהול, הסמים. רבותי, מי שקרוב לעניינים צריך להבין שהמצב הולך ומתדרדר, מי שחושב שאנחנו באיזה תקופה של פריחה – לא. נעשים מאמצים גדולים במערכת החינוך, אבל התוצאות – אם לא נשקיע, ולהשקיע זה תקציבים, אזי לא יהיה לנו; שלא נבוא בתלונות על התוצאות של מערכת החינוך – חייבים לתת תקציבים נוספים. ושוב, אני אומר את זה במלוא הצניעות כאיש שהוביל מערכת חינוך מאיפה שהיתה עד לאן שהיא הגיעה, זה פונקציה של תקציבים. כמובן, יש עוד דברים חוץ מזה, כוח הוראה משובח ועוד ועוד. אבל לקצץ, להוסיף לביטחון ולקצץ בחינוך, ברווחה, בבריאות, שוב, העם הפשוט הוא שייפגע. איפה המשנה החברתית? באמת, איפה הליכוד שדוגל – ומשנתו החברתית היא בכל זאת לצמצם פערים. אני כבר לא מדבר על מפלגת העבודה שלא נשאר ממנה לא מפלגה ולא עבודה, רק עבודה בעיניים. זה פשוט כך. לא הייתי פה, אבל שמעתי על ההצגה הזאת של עמיר פרץ שהביא הצעה בנושא העלאת שכר המינימום. אפשר היה לעשות את זה במדורג, אפשר היה לעשות את זה במתינות, אפשר להבין גם את צורכי הממשלה. אבל לגייס את כל העולם בשביל להפיל את זה – זה פשוט חבל. ומי עושה את זה? אני יכול להבין את הליכוד שמוביל איזה קו מסוים, אבל שמפלגת העבודה תתגייס נגד חבר שלה, זה גם מאוד נחמד. זה דבר שאני לא מכיר, לא מבין, לא יודע. אבל שוב, אמרתי כבר בהתחלה – נפלאות דרכי הפוליטיקה. מפלגת העבודה לא נשאר ממנה, היא פשוט נאחזת בכיסאות, או חלק ממנה, וחבל שזה כך, וחבל שזה כך כי בסופו של דבר הם גם פוגעים בתפיסה, במשנה החברתית שעוד היתה להם, שהם תמיד התהדרו בה, אבל לא נשאר ממנה כלום. אני קורא לך, אדוני שר האוצר, אני מאוד מקווה שמה שנכנס כתקציב מדינה דו-שנתי, מה שיצא לא יהיה כפי שהיה, כי בסופו של דבר, אנחנו יודעים שמחכים לנו עוד הרבה גזירות, עוד הרבה דברים שאנחנו נראה בהמשך בדיונים על התקציב, אבל התוצאה של התקציב הקודם היא שהפער הולך וגדל. ראיתי אתמול את שכר הבכירים, זאת פשוט בושה; ואתם גם מתנגדים לטפל בעניין הזה. לפחות הייתם עושים משהו ואומרים לציבור המסכן, את שכר הבכירים – ראיתי אתמול בשורה, בתמונות – 1.8 מיליון לחודש. אני בטוח שאתה לא היית מאפשר את זה, היית עושה משהו. אנחנו גם מבינים שיש מקומות – סקטורים מסוימים – שהשכר צריך להיות שכר בכירים, אבל 1.5 מיליון שקל לחודש? לזה צריך להסכים? אדוני שר האוצר, אתה צריך להסכים לזה? אני ראיתי אתמול ליד כל תמונה – 1.2 מיליון לחודש, 800,000 לחודש. אני לא רוצה להגיד את השמות, כולם מוכרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אדרי, אדוני, אני יודע מידיעה אישית שאתה היית שר. בזמן שלך המשכורות היו אותו דבר. לא קשור. <ציפי לבני (קדימה):> זה ממש לא. אז צריך להשאיר את העוולות? <יעקב אדרי (קדימה):> קודם כול, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הציבור לא – – – <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מקבל את ההערה שלך, זה תמיד התחיל מלמטה. אני זוכר היה פעם – מבנק לאומי, היה יושב-ראש הסוכנות – יפת. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – הוא לא היה בסוכנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא טוב שאצל שר האוצר הזה היה. <זאב בילסקי (קדימה):> ארנסט יפת. <יעקב אדרי (קדימה):> כן. הוא היה יושב-ראש הסוכנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא היה ראש בנק לאומי, לא היה לו זמן לזה. <יעקב אדרי (קדימה):> פרסמו אז את המשכורת שהיתה אז בממדים, וזה עשה הד בכל הארץ, סקנדל, וכל המדינה רעדה. היום כלום, זה עובר, חלף עם הרוח. אני ראיתי את זה אתמול, פשוט התפלצתי. אמרתי, איך ממשלה של הליכוד, של מפלגת העבודה, מאפשרת דבר כזה. אדוני שר האוצר, צריך אומץ בעניין הזה. אפשר למצוא את האיזונים הנכונים. הציעו גם פי-50 משכר המינימום. פי-50, אפשר להגיד אולי יותר, אבל לא להשאיר את זה כך, העם רואה את זה ואומר, מה קורה. <רוני בר-און (קדימה):> בגלל זה הם התנגדו להגדלת שכר המינימום. אתה יודע, זה היה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> ומצד שני, מתנגדים להעלאת שכר המינימום. מילא אתם לא רוצים לטפל בשכר הבכירים, לפחות תגידו, בואו נלך לשכר המינימום של העם הפשוט, מלמטה. אני גם לא הייתי מאפשר, שר האוצר, ואני לא דמגוג – לא הייתי מאפשר העלאת שכר השרים וחברי הכנסת עד שיהיה המסלול של שכר המינימום; זה היה נותן תדמית מאוד חיובית, ואני לא רוצה שוב להישמע כאחד מחברי הכנסת, אני מבין שגם חברי הכנסת הוסיפו להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד לא הוסיפו. <יעקב אדרי (קדימה):> עוד לא – יוסיפו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שאלה, בפעם הקודמת הכנסת ויתרה. היום, כמובן, בכל פעם שהיא מוותרת – היא מוותרת, שוכחים את כל אותה תקופה שלא עלה, וזה טייס אוטומטי. השאלה אם עכשיו עוד פעם אנחנו נבוא ונאמר שאנחנו מוותרים. מבחינתי אין בעיה. <יעקב אדרי (קדימה):> אני מאוד מבין. <רונית תירוש (קדימה):> זה לא קשור. תפסיק להתעסק – – – <יעקב אדרי (קדימה):> אני אמרתי, רבותי, תשימו לב לחלק השני של מה שאמרתי. <רונית תירוש (קדימה):> – – – אין קשר בין הדברים – – – כל חברי הכנסת לא נוסעים במחלקה ראשונה – – – צריכים להוריד להם משכורת, באמת יש גבול. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, עוד מעט חברי הכנסת ישלמו על – – – זה רעיון טוב, רק הם ייקחו את הכסף מבעלי ההון, אתם מבינים. <יעקב אדרי (קדימה):> זה נראה לא טוב כאשר לא רוצים להגביל את שכר הבכירים, לא רוצים לתקן את שכר המינימום, ומוסיפים לשרים. חברי הכנסת, מה לעשות, זה לא נראה טוב, לא נראה טוב. אתם שומעים כמוני את העם. ושוב, זה לא איזה דברים – אם היו עושים את זה במקביל, או שמתחילים במסלול של העלאת שכר המינימום, זה היה נראה טוב, כך צריך להיות, כך נותנים את הדוגמה. לא היה טוב בממשלה הקודמת, זה לא אומר שצריך להמשיך כך. מה לעשות, כך אני מרגיש, כך אני חש, כך צריך לומר. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שהדברים יתוקנו ולא ימשיכו ויגדילו את הפערים שהפכו להיות בלתי נסבלים, בלתי נעימים, בלתי מתקבלים על הדעת. אני מקווה שבכל זאת הליכוד שנחשב למפלגה חברתית, אולי יתקן את דרכיו. אני מסופק בעניין הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ישיב כבוד שר האוצר על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה. בבקשה, אדוני. אחריו תעלה חברת הכנסת חנין זועבי על מנת לנמק את הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. צריך לקרוא כבר לשר הפנים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מכובדי יושב-ראש הכנסת, מכובדי סגן השר, רבותי חברי הכנסת, ידידי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אדרי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כן, ראש העיר לשעבר, חבר הכנסת אדרי, שעשה באמת, צריך להגיד, נסים ונפלאות בתחום החינוך בעיר שלו. הממשלה הזו – – – <שלמה מולה (קדימה):> הבעיה שההישגים של העיר הזאת הלוא הולכים לטמיון בגלל הפערים החברתיים. זאת הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, לפני דקה חברך נימק אי-אמון. ביקשתי מהשר להשיב על האי-אמון. אם אתה רוצה, אני אתן לך עוד חמש דקות לדבר באי-אמון, ואז הוא ישיב. אבל לא יכול להיות. הוא עוד לא פתח את הפה; הוא עוד לא פתח את הפה. <נחמן שי (קדימה):> אנחנו חוזרים, הוא חוזר מדבריו. היושב-ראש, הוא חוזר מדבריו. הבנו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא עושה אקסטרפולציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. <רונית תירוש (קדימה):> – – – לפחות זוארץ לא אמרה. <אורית זוארץ (קדימה):> אני לא אמרתי כלום. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני בטוח שחבר הכנסת מולה יקשיב קשב רב לדברי. מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעולם כולו בשנים 2009–2010, ממשלות, ראשי ממשלות ושרי אוצר בעולם כולו, נאבקים במשבר כלכלי שלא היה דוגמתו זה 70 שנה. בתחילת 2009, כאשר נכנסתי לתפקידי, כאשר הממשלה החדשה הוקמה, התחזיות גם באוצר וגם בבנק ישראל דיברו על רמות אבטלה בלתי נמנעות – כבר כתוצאה מהדינמיקה של המשבר, הפיטורים, הירידה בצמיחה, הגירעונות – של בין 10% ל-15%. ואכן, בכל מדינות המערב, מארצות-הברית ועד אירופה, האבטלה היא בין 10% בארצות-הברית ל-20% בספרד, ובכל שאר המדינות, להוציא שתיים-שלוש יוצאות דופן, שיעורי האבטלה הם בין 10% ל-20%. הממשלה הכלכלית החברתית הזאת היא אחת הבודדות במערב – – – <יואל חסון (קדימה):> חברתית? זו ממשלה חברתית? <שר האוצר יובל שטייניץ:> זה לא סגנון, ולא צורה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לעת עתה הוא אמר כמה מלים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הממשלה – – – <יואל חסון (קדימה):> מה לא סגנון ולא רמה בזה – לקרוא קריאת ביניים? <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני לא נהגתי לקרוא קריאות ביניים כחבר כנסת, להוציא מקרים נדירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר. כבוד השר, אני אעיר לו אם צריך. <יואל חסון (קדימה):> אתה בתור שר בממשלה קורא קריאות ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הערתי לשר שזו היתה קריאה – – – <יואל חסון (קדימה):> בוא נשמור את זה, כי יום אחד גם אתה תצטרך אותה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אוקיי. בוא נגיד שצמצמתי בזה, אוקיי? זה מקובל עליך? <יואל חסון (קדימה):> הסכמתי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אוקיי. הממשלה הזו הצליחה במשימה כלכלית וחברתית אדירה בניגוד לתחזיות של בנק ישראל ושל האוצר, ושל רוב הכלכלנים במדינת ישראל. הממשלה הזאת היא אחת הבודדות במערב – שהצליחה לבלום את האבטלה על 8%, ולהוריד אותה. אדוני היושב-ראש, הנתון האחרון הוא 6.9%. <היו"ר ראובן ריבלין:> 7%. <היו"ר ראובן ריבלין:> 6.9% – הנתון הרשמי האחרון. <אורית זוארץ (קדימה):> על בסיס – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לפני המשבר היה 6.2%. זאת אומרת שהשינוי באבטלה בישראל, לפי הנתון הרשמי האחרון שפורסם, הוא פחות מ-1% מהרמה של לפני המשבר. בארצות-הברית היא יותר מכפולה, גם ברוב אירופה. ממשלה מהבודדות בעולם שהצליחו למנוע אבטלה של בין 10% ל-20% למרות המשבר. עליה הייתי רוצה להגיד בפרפראזה על דבריו של יעקב אדרי: אכן רק הליכוד יכול. אבל זה לא הליכוד לבד, זו ממשלה רחבה, זה שילוב ידיים עם ההסתדרות והמעסיקים שתרם לזה. <יואל חסון (קדימה):> טוב שלא אמרת ממשלת – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> זה תקציב דו-שנתי ראשון בהיסטוריה. <אורית זוארץ (קדימה):> על הבסיס הכלכלי שרוני בר-און השאיר – שר אוצר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> זה משק חזק וגמיש שעמד במשבר בכבוד. <מירי רגב (הליכוד):> שר אוצר הכי גרוע שהיה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> עכשיו – – – <קריאה:> מה קרה? <היו"ר ראובן ריבלין:> מה זה? מי קרא? מעתה אי-אפשר, חברת הכנסת הנכבדה ביותר. אי-אפשר לדבר בטלפון באולם, ואי-אפשר לקרוא קריאות ביניים מתא – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> כשמדברים על הישגים חברתיים, ועל שכבות חלשות, הדבר החשוב והראשון במעלה, והוא המשימה החשובה ביותר שלי כשר האוצר בתקופת המשבר הזה, הוא קודם כול, בראש ובראשונה – יש משימות נוספות, אני תיכף אמנה – לבלום ולצמצם את ממדי האבטלה. וזאת, אדוני היושב-ראש, עשינו ועודנו עושים, ובהצלחה בלתי מבוטלת בהשוואה ליתר המדינות בעולם המפותח. את זאת גם ידידי, חבר הכנסת יעקב אדרי, לא יכול להכחיש, בדיוק כמו שאני לא יכול להכחיש את הצלחתו כראש עיר בתחום החינוך, ובכלל. הוא יכול לנסות, אבל הוא לא יכול להכחיש את ההצלחה החד-משמעית של ממשלת נתניהו בבלימת האבטלה והורדתה מתחת לשיעורים באירופה ובמערב כולו – בארצות-הברית, ובמערב כולו. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, כשיעקב אדרי היה רץ, והייתי רץ אתו לזכות באמונם של אזרחי עירו שלא היו צריכים את העזרה שלנו – זאת האמת, לא היו צריכים – היו אומרים כבר: רק הליכוד יכול, ורק יעקב אדרי יכול. פשוט אני נזכר עכשיו. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> דרך אגב, אני מוכרח להגיד מלב אל לב, ידידי ויריבי הפוליטי מהאופוזיציה יעקב אדרי, היו ימים ששנינו אמרנו: רק הליכוד יכול. <אריה ביבי (קדימה):> אז הליכוד היה יכול. <שר האוצר יובל שטייניץ:> וישבנו ביחד – – <קריאה:> – – – <יעקב אדרי (קדימה):> עכשיו אני – – – כל שבוע. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ואני מתגעגע לימים האלה. אולי הם עוד יחזרו יום אחד. אולי גם יחזרו יום אחד. <אריה ביבי (קדימה):> צודק, אז הליכוד היה יכול. <מגלי והבה:> – – – אילו מצבנו המדיני היה אותו הדבר. אבל, לצערי הרב – – – <אריה ביבי (קדימה):> יעקב, אז הליכוד היה יכול. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אבל אתה יודע, אני רגיל לענות לעניין, וההצעה הזאת, ושמעתי את נאומו של חבר הכנסת אדרי, ואני עונה לעניין. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני השר, אז הליכוד היה יכול. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הוא גם יכול היום. ועכשיו, לעניין, שוב, הפערים והשכבות החלשות. אדוני היושב-ראש, ראשית, התקציב החדש המונח בפני הכנסת הוא תקציב מוטה חינוך, צמיחה, הקטנת פערים וטיפול בפריפריה. הוא תקציב שבו אנחנו מציעים ריסון – לא קיצוץ – ריסון בתוספות; ריסון בתוספות בתחום הביטחון כדי לחזק את החינוך, את ההשכלה הגבוהה, את הצמיחה, ולא לפגוע בשירותים לאזרחים בתחום הרווחה והבריאות ובתחומים נוספים. <אורית זוארץ (קדימה):> אולי תרסנו את מספר השרים, ואז יהיה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רוצה לפרט בקצרה מה נעשה ומה ייעשה. ואני מציע – תתאזרו בסבלנות. בקרוב יתפרסמו ודאי נתונים על 2009, ותרשו לי לנבא, אף שהנבואה אנחנו יודעים למי ניתנה; לא לנבא, לשער, לשער שיכול להיות שלמרות המשבר אנחנו נראה דווקא בתקופת הממשלה הזו בלימה של הגדלת הפערים, ואולי איזה תזוזה בכיוון השני, מגמה אולי של התחלה של צמצום פערים בחברה – התחלה. נמתין ונראה את הנתונים שיתפרסמו, אני מניח, בקרוב. גם אני סקרן. אולי הם יצביעו על בלימה של הגדלת הפערים, ודווקא על התחלה של הקטנת פערים, והקטנת ממדי העוני, אולי. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני שר האוצר, היום התכנסה שדולת הרשויות המקומיות המוניציפליות של כל – – – ריכוז גדול מכל הארץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> רגע, שנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מגלי, הוא הרגע – חבר הכנסת והבה – – – <מגלי והבה (קדימה):> לא, אם הוא מתאר את התיאורים האלה, אני אחשוב שאני חי בסרט אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. הוא אומר מה שהוא חושב. חבר הכנסת, אני מתחייב בפניך, ובפני כל אזרחי ישראל, שאף אחד לא חושב שאתה חושב כמוהו. <מגלי והבה (קדימה):> לא, לא. זה ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר מה שהוא חושב עכשיו. <מגלי והבה (קדימה):> אבל הוא היום קובע – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> מגלי, אבל אולי אני אתייחס לנקודה. ואם לא – תעלה את זה בסוף דברי. <מגלי והבה (קדימה):> בבקשה. השלטון המקומי – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, למרות המשבר הכלכלי, הממשלה הזו הגדילה באופן ניכר את קצבאות הקשישים במדינת ישראל, קצבאות הזיקנה, הגדלה משמעותית. ההגדלה הזו מסייעת לשכבות החלשות. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו הגדילה את הקצבאות לזקנים ולקשישים. היא הגדילה גם את הקצבאות לנכים ולנפגעי רדיפות הנאצים, לניצולי השואה. <אורית זוארץ (קדימה):> מתווה שקדימה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> היא הגדילה גם קצבאות ילדים. אדוני היושב-ראש, מה מתוכנן לנו בתקציב החדש? מה פירוש ההפניה הזאת שאמרתי – תקציב מוטה צמיחה, חינוך וטיפול בפערי שכר ופערים בחברה? בוא נראה מה מתוכנן בתקציב הזה. קודם כול, מערכת החינוך, שאתה אמרת בצדק שהיא המפתח לכול; בתקציב החדש, אדוני היושב-ראש, שמנו את החינוך בעדיפות גבוהה ביותר. אנחנו מתכוונים להוסיף לחינוך, להרחיב את תוכנית "אופק חדש", שר החינוך מוביל את זה ביד רמה, לשפר את מערכת החינוך, לעשות פיילוט של מחשוב בתחום החינוך, גם רעיון חדשני שמשרד החינוך ושר החינוך גדעון סער מובילים בסיוע של הממשלה ושלנו. לצאת עם תוכנית חומש להצלה ולהזנקה של ההשכלה הגבוהה בישראל, האוניברסיטאות והמכללות, והשבת עטרה ליושנה. היתה לנו פעם מערכת השכלה גבוהה – אוניברסיטאות – מפוארת בעולם. היא קצת הידרדרה בעשור האחרון. אנחנו מתכוונים לתת לה תנופה. זה חינוכי, זה כלכלי, אבל זה גם חברתי. טיפול בחינוך – מה שאתה עשית בעירך. אנחנו מתכוונים להרחיב ולעשות צעדים בכיוון דומה ברחבי הארץ. בתקציב החדש, אדוני היושב-ראש, תהיה תוספת בחינוך, תוספת ברפורמה, תוספת במשאבים להשכלה גבוהה. תקציב משרד הבריאות צפוי לכלול את המשך הרחבת סל הבריאות, נוסף על צעד היסטורי חברתי, שהוביל אותו, כנגד הרבה ביקורת והתנגדויות, אבל הוביל אותו, בהצלחה, בתעוזה, סגן שר הבריאות, סגן השר ליצמן. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל טיפולי שיניים לילדים – דרך אגב, בתמיכה ובגיבוי של האוצר. פעם ראשונה בהיסטוריה טיפולי שיניים לילדים במימון המדינה, במימון ביטוח הבריאות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, זה על חשבון סל הבריאות? <אורית זוארץ (קדימה):> זה על חשבון סל הבריאות, ומה גם שביטלתם את זה. אתה מתכוון להחזיר את הסכום שקוצץ? <שר האוצר יובל שטייניץ:> סל הבריאות, כפי שאמרתי, יגדל, ויגדל מעבר לתוספת הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת בשורה – כשזה יהיה. <אורית זוארץ (קדימה):> אתה מתכוון להחזיר את הסכום שקוצץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> כך הוא אומר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> התוכנית היא להשקיע בתקציב כ-150 מיליון ש"ח לטיפולי שיניים לילדים. אדוני היושב-ראש, אנחנו הצגנו את עיקרי המדיניות הכלכלית לעשור הקרוב – לחומש הקרוב לפחות. זאת מדיניות של צמיחה, של מנועי צמיחה, של היי-טק, תעשיות מתקדמות, תמיכה בתעשיות מסורתיות, אבל תוך כדי שמירה על כך שמעגל הצמיחה החדש לא ילווה בגידול הפערים אלא בהקטנת פערים. לצורך זה מוצע טיפול מיוחד בשתי האוכלוסיות שהעוני בהן נפוץ, לצערנו, וההשתתפות שלהן במעגל העבודה נמוכה. יש תת-השתתפות, או חוסר בהשתתפות, במעגל העבודה והיצירה והפרנסה בשתי אוכלוסיות בישראל, באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה הערבית, וזה בולט במיוחד בקרב גברים חרדים ובקרב נשים ערביות. אנחנו בתוכנית הכלכלית החדשה, ובתקציב, ובחוק ההסדרים, אנחנו כבר מציעים התחלה של טיפול נמרץ, שייצור מקומות תעסוקה וגם יקדם השכלה והכשרה מקצועית, כדי לשלב יותר ויותר חרדים ובני מיעוטים במעגל העבודה בישראל. זה ימנע עוני, זה יחזק אותם וגם יחזק אותנו ואת כלכלת ישראל. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתכוונים להביא לממשלה ולכנסת תוכנית לפריסת מס הכנסה שלילי ברחבי מדינת ישראל בתקציב הדו-שנתי 2012-2011. זאת בשורה חברתית – זה הקטנת פערים, זה תמיכה במשפחות חלשות, אבל תמיכה שמגדילה את התמריץ לעבוד, ולא מגדילה את האבטלה. זאת בשורה חברתית. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתכוונים להביא תוכנית מורחבת ומשופרת של "אורות לתעסוקה" ברחבי המדינה, שתסייע לעשרות אלפי מובטלים להשתלב במעגל העבודה – תוכנית משופרת שמתקנת פגמים שהתגלו בעבר. היתה הפקת לקחים, משרד התמ"ת בשיתוף אתנו מעבד עכשיו את התוכנית הזאת לפרטי פרטיה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתכוונים להוסיף סכום משמעותי למעונות לנשים עובדות, כדי לתמוך ביציאת נשים לעבודה. כל הדברים הללו, ועוד רבים אחרים, הייתי יכול לומר בפרפראזה: רק הליכוד יכול, אבל אני אומר: מדינת ישראל יכולה. עכשיו שים לב, חבר הכנסת אדרי: מה האצבע הביקורתית שאתה מפנה כלפינו? על קיצוצים. נכון, בתקציב יש גם התאמות והפחתות מאוד מדודות ושקולות. אבל אני רוצה להסב את תשומת לבך למה שקורה שם בחוץ, בעולם. בעולם כולו, אדוני היושב-ראש, בכל רחבי אירופה, שני מטרים מכאן, מיוון ועד בריטניה, מאיטליה ועד אירלנד, מגרמניה ועד ספרד – בכל רחבי אירופה, ראה את התקציבים שמוצעים שם, בעולם המערבי, קיצוצים דרמטיים בבשר החי: מורידים שכר, מורידים, לא מקפיאים, מורידים קצבאות, גם לקשישים וגם לילדים, חותכים בחינוך – בכל רחבי אירופה – בחינוך, בבריאות, בשירותי הבריאות, בתשתיות, ברווחה, בביטחון, בביטחון הפנים. בכל רחבי אירופה. בבריטניה הקיצוצים מגיעים ככל הנראה לקיצוץ flat של 25%. מעלים את גיל הפנסיה. והנה כאן, במדינת ישראל, על-ידי ממשלת ישראל, ממשלת נתניהו, אנחנו מגישים תקציב מדוד, מחושב, שקול – כי אנחנו לא נשתולל תקציבית, אבל תקציב שלא רק שאין בו קיצוץ, יש בו תוספת; יש בו תוספת, אדוני היושב-ראש, של כמעט 9 מיליארדים ב-2011 ו-7 מיליארדים ב-2012, יחד 16 מיליארד שקלים, לא כולל תוספת מחירים. מעבר למחירים. אדוני היושב-ראש, זאת תוספת משמעותית. רובה, חבר הכנסת אדרי, מכוון לחזק את החינוך, לחזק את ההשכלה, להגביר את התעסוקה, להילחם באבטלה, לתדלק את מנועי הצמיחה, לשפר את התחבורה לפריפריה, לשפר את הביטחון האישי של אזרחי ישראל, ועוד כהנה וכהנה. אדוני היושב-ראש, כששואלים מהם הביצועים של ממשלת נתניהו עד כה, והתוכניות של הממשלה לתקציב הדו-שנתי הבא, ומסתכלים על זה ביושר ובהגינות בפרספקטיבה של המשבר הכלכלי העולמי החמור ביותר זה 70 שנה – כשמשווים את ההישגים, וגם את התוכניות שלנו, לשאר העולם המפותח, אני יכול להגיד לך, מדינת ישראל יכולה להיות גאה, ממשלת נתניהו יכולה להיות גאה, אנחנו באוצר יכולים להיות גאים, ואתה, חבר הכנסת אדרי, יכול להיות גאה שרק הליכוד יכול, כי אתה היית חבר בכיר ונכבד בליכוד, ואני, וזאת תקוות הלב שלי, כמי שמאוד מעריך אותך – – – <זאב בילסקי (קדימה):> רגע, גם אני יכול? <שר האוצר יובל שטייניץ:> גם אתה יכול. אני מקווה עוד לראות את כולכם בחזרה בליכוד, ואז אני בטוח שתאמרו כמוני: רק הליכוד יכול. תודה רבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רק הליכוד לא יכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – עניתי לך בהומור. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אני יכול להמשיך את הישיבה, חבר הכנסת כץ? אני מאוד מודה לאדוני. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון אשר הוגשה על-ידי סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל וחד"ש בנושא: מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעה להקפאת ההריסה. תנמק את הצעת האי-אמון של הסיעות הנ"ל חברת הכנסת חנין זועבי. ישיב השר מרגי, בשם שר הפנים. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אין עיר ואין כפר ערבי שלא נבנים בהם בתים בלי רשיונות. ואין כמו המדיניות של הקרקעות, אי-אישור תוכניות מיתאר, אי-מתן רשיונות לבנות והריסת הבתים בשביל להעמיד אותנו על היחס של המדינה, של הכנסת, של הממשלה – אלינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת רותם, צאו לאכסדרה, למה להפריע לחברת כנסת כאשר היא אומרת את דבריה? <חנין זועבי (בל"ד):> בוואדי-עארה, בטייבה, בטירה, בנגב, ממש בימים אלה נהרסים עשרות בתים כמעט בכל יישוב ערבי. נניח עכשיו לסוגיית הקרקעות, שהיא סוגיה לאומית-אזרחית. ניתן, אדוני היושב-ראש, להתייחס לסוגיית קורת הגג במישור אחר, לא לאומי ואפילו לא אזרחי. הזכות לקורת גג היא אחת מזכויות האדם. זכויות אדם, יש להן זיקה ישירה לכבוד האדם. כאשר אתה מתעלם, אדוני היושב-ראש, מהזיקה הלאומית וההיסטורית שלי לקרקע אתה אולי מפר זכויות לאומיות, ועל זה יש ביני לבינך ויכוח אידיאולוגי. אבל כשאתה מתעלם מזכויות אדם אתה נמצא ברובד אחר לגמרי. זכויות אדם הן זכויות יותר בסיסיות מזכויות האזרח. מבחינה פוליטית הסוגיה של הריסת הבתים היא נגזרת – כן, היא נגזרת – מסוגיית הקרקע, אבל מבחינת חומרת ההפרה, הסוגיה של הריסת הבתים היא סוגיה הרבה יותר חמורה, ואינה נגזרת לוגית מהפרת הזכות שלי לבעלות על הקרקע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הריסת בתים של ערבים, כמובן, לא של יהודים. ליהודים זה מותר. <חנין זועבי (בל"ד):> זה לא מותר, אבל בדרך כלל אין תופעה של הריסת בתים ליהודים, אדוני היושב-ראש. יש תופעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק אם אני אבנה חצי מרפסת יבוא ויהרוס לי ראש העיר שלי, מה זה? <חנין זועבי (בל"ד):> אין תופעה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. <חנין זועבי (בל"ד):> – – של הריסת בתים לאזרחים היהודים. יש תופעה כזאת לאזרחים הערבים. <ישראל חסון (קדימה):> למה העובדות חשובות, אדוני היושב-ראש? <חנין זועבי (בל"ד):> זאת עובדה. <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו הרסנו כל בנייה בלתי חוקית מייד עם התבצעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ליברל גדול. חבר הכנסת בילסקי היה ראש עיר. אם הוא היה מעלים עין מאיזו בנייה בלתי חוקית, כל רעננה היתה הפקר, מה זה? <חנין זועבי (בל"ד):> אין שם הבעיה של אישור תוכניות מיתאר, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עניין אחר. <חנין זועבי (בל"ד):> זה לא עניין אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עניין אחר. <חנין זועבי (בל"ד):> בגלל אי-אישור תוכניות מיתאר, אין אפשרות לערבים לבנות עם היתרים ועם אישורי בנייה. זאת אותה סוגיה, זאת אותה בעיה, זו הנגזרת של הבעיה של אישור תוכניות מיתאר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא רוצה להפריע לך, אבל שר הפנים – אני אתן לך זמן, אל תדאגי – אומר: כל רשות מקומית ערבית במגזר הערבי אשר מבקשת לבנות לגובה, אנחנו נוציא לה מייד אישורי בנייה ותוכנית מיתאר כהרף עין. <חנין זועבי (בל"ד):> ב-48% מהכפרים והערים הערביים אין אישור לתוכניות מיתאר. אין תוכניות מיתאר ב-48% מהכפרים והערים הערביים. מצד שני, אדוני היושב-ראש – ואני חייבת לומר את זה – אנחנו לא רוצים להתנצל כל פעם על זה שירשנו אדמות; אנחנו לא רוצים להתנצל על העובדה שיש בבעלותנו אדמות. אנחנו בעלי אדמה. אני מסרבת שהמדינה תעניש אותי ולא תכיר בזכויות האדם שלי כי היא חושבת – והיא נחושה – על סכסוך לאומי אתי ועל תפיסתי בתור אויבת ולא זכאית לאדמה שלי. המדינה, אדוני היושב-ראש, מענישה אותי מכיוון שירשתי אדמות, ואתה אולי לא ירשת. אתה אולי קיבלת חינם. אני לא קיבלתי חינם אדמות מהמדינה. ממני רק לוקחים. אני אפרט שלוש סוגיות: בנגב, בוואדי-עארה ובדהמש. לאחר כמה שנים שבהן שרר שקט יחסי, ובתים לא נהרסו בנגב, התחדשה בסוף שנת 2001 מדיניות הריסת בתים בכל הכפרים – כמעט בכל הכפרים – הבלתי-מוכרים. בשנתיים האחרונות מתקיימת, אדוני היושב-ראש, הסלמה ניכרת: הוצאת צווי פינוי, הריסת בתים, השמדת יבולים ועקירת עצי פרי. כפר אחד נהרס 44 פעמים. בשנה האחרונה פתחה קרן קיימת מסע עוין נגד האוכלוסייה הערבית בנגב: נטעה שם אלפי עצים בשטח של עשרות אלפי דונמים, שרובם בבעלות ערבית, או שלגביהם, כמו שהמדינה אוהבת לטעון, קיימות תביעות, או יש סכסוך, או מחלוקת וסכסוך, בין האזרחים לבין המדינה. לא מדובר רק בבתים ללא רשיון – מדובר ביישובים שלמים ללא רשיון. הכפרים הלא-מוכרים בנגב מונים יותר מ-83,000 תושבים; התוכנית שם, אדוני היושב-ראש, היא להרוס כפרים שלמים, ולעשות טרנספר, אחר כך, לעשרות אלפי אזרחים. יישובים שקיימים מלפני קום המדינה, והמדינה החליטה שהיא לא מכירה בהם. הורסים בתים, מעלים אנשים למשאיות, למשאית שנייה מעלים את העדרים ובמשאית שלישית מעמיסים את כל השאר. בדהמש, ליד לוד וליד רמלה – שהיא לא חלק מלוד ולא חלק מרמלה, אלא באזור שיפוטה של המועצה האזורית עמק-לוד, ומונה 600 נפש, 70 בתי אב, יושבים גם שם על אדמותיהם הפרטיות, הרשומות על שמם בטאבו כחוק. הבתים קיימים גם הם עוד מלפני קום המדינה, אדוני היושב-ראש. ב-1948 האזור כולו הוגדר קרקע חקלאית. עם השנים התקבלו בקשותיהם של כל תושבי האזור להסבת ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים, להוציא את בקשותיהם של תושבי דהמש. כמעט כל תושבי האזור נענו, רק לא תושבי דהמש. הם עדיין מתדיינים בבתי-המשפט. במרשם האוכלוסין ובתעודות הזהות יש לכל 600 התושבים כתובת אחת משותפת – רמלה. למרות זאת, עיריית רמלה אינה רוצה להכיר בתושבי דהמש כתושבי העיר. ככה גם העיר לוד והמועצה האזורית עמק-לוד. בשנת 2007 הסכים בית-המשפט לעצור את צווי ההריסה של חלק מתושבי דהמש, בתנאי שיגישו לוועדת התכנון המחוזית תוכנית מיתאר לבינוי, שתסדיר את כל המבנים הקיימים בכפר. הוועדה – והנה, אדוני היושב-ראש, עוד פעם הבעיה של אי-אישור תוכנית המיתאר; הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לא אישרה את התוכנית של דהמש. הדיון בבית-המשפט בצווי הריסה של 14 בתים יתקיים מחר או מחרתיים, אחרי שהוועדה, כמו שאמרתי לך, דחתה את התוכנית. גם במשולש, אדוני היושב-ראש, יכולים לזהות לא רק את התופעה של הריסת הבתים, אלא איך הופכים מבצע, חבר הכנסת מולה, של הריסת בית, למבצע של אלימות משטרתית. מאות שוטרים הגיעו לאבטח את הריסת הבית בכפר עארה לפני ארבעה ימים. המשטרה גם ידעה לעצור שלושה בני-אדם, וגם אחרי ההריסה המשיכו כוחות משטרה גדולים להתייצב במקום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשנתיים האחרונות אנחנו עדים למתיחות גדולה לנוכח צווי ההריסה הרבים. בחלק מהמקרים מתנהל מאבק משפטי למנוע את ההריסה, ובחלק הוקמו ועדות עממיות שנאבקות מאבק ציבורי בניסיון למנוע את ביצוע צווי ההריסה. אנחנו נאבקים מול שיתוף פעולה של כל רשויות המדינה – רשויות התכנון עם משרד הפנים, עם קרן קיימת, עם המשטרה; כוחות גדולים ביותר של המשטרה, הנוהגים בברוטליות. מי במדינה לא משתתף, אדוני היושב-ראש, במבצע גירוש הערבים מאדמותיהם, ריכוזם והריסת הבתים שלהם? מי לא משתתף? אנחנו אפילו נאבקים מול חברי הכנסת. זה לא ייאמן כמה יזמו פה דיונים בוועדת הפנים לא לדון בזכויותיהם של הערבים, לא לדון בתופעה ולמחות נגד תופעת הריסת הבתים, אלא להיפך, על מנת לעורר את השאלה למה משרד הפנים לא הורס את הבתים של הערבים, למה לא מתבצעים צווי הריסת הבתים. זה הדבר הכי הזוי שנציגי פרלמנט יכולים לעשות – לבקש הריסת בתים של האזרחים. איפה שמעתם על דבר כזה בעולם? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך שלוש דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה, תודה רבה. אבל אני רוצה להגיד לכם שהמאבק על הקרקע גבר בשנים האחרונות, וככל שמאיימים על האזרח, האזרח נאחז יותר בזכויות שלו. יש משפחות צעירות הנוטשות כיום את העיירות וחוזרות לקרקעותיהן ולאדמותיהן. תגידו לי, חברי הכנסת, מה מסכן את הביטחון השפוי של המדינה יותר מאשר להפוך אזרחים לגורם עוין? מה מסכן ביטחון שפוי, לא הביטחון כפי שמשתמשים פה, במקום הזה; מה מסכן ביטחון שפוי יותר מאשר להפוך אזרחים לפולשים? יותר מאשר להפוך אזרחות ולהתייחס לאזרחות ככלי להחליש את האזרח ולהפוך את החיים של האזרח לעומס ולנטל? מה יותר מסוכן ממדינה שהחליפה את עצמה בבולדוזרים, במשטרה ובשב"כ וקוראים לנו להיות נאמנים? להיות נאמנים למה? אולי לבולדוזרים? אולי למשטרה? אולי לשב"כ? לסיום, אדוני היושב-ראש, אנחנו הצענו את הפתרון. חברי הכנסת פה הציעו עשרות פעמים את הפתרון. גם יש יוזמה מטעם ועדת המעקב העליונה, שאומרת: הקפאה מוחלטת של הריסת הבתים מול התחייבות הרשויות המקומיות הערביות למנוע בנייה בתקופת התהליך וכניסה למסלול של שנתיים לאישור תוכניות מיתאר לכל הרשויות. עוד הפעם, זו הבעיה, אדוני היושב-ראש, אישור תוכניות מיתאר. אני קוראת לממשלה להיענות ליוזמה הזאת. אני קוראת לחברי הכנסת גם כן להירתם ליוזמה הזאת ולהפסיק את היוזמה שלהם ליזום דיונים בוועדות הפנים תחת הכותרת: למה לא הורסים בתים לערבים? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. אני מזמין את השר יעקב מרגי על מנת שיבוא וישיב בשם שר הפנים על הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון להיום, מתוך 128 יישובים, לא כולל ערים מעורבות, 120 יישובים עברו או עוברים הליך תכנון מיתארי, מתוכם 90 תוכניות מיתאר מקומיות, בהובלה של משרד הפנים, ורוב התוכניות הנוספות בהובלה של הרשויות המקומיות עצמן. עד לסוף 2010 יושלם המהלך התכנוני ב-106 יישובים. מהלך זה כולל 88% מאוכלוסיית המגזר הערבי, כמיליון ו-280,000 נפש. התכנון נערך בשיתוף המנהיגות והציבור המקומי וניתן בו מענה מלא, איכותי ובר-קיימא על צורכי היישובים ותושביהם. לאחר שיסתיים תהליך התכנון המיתארי, מימוש התוכנית מחייב את הרשויות להקצות קרקעות לדרכים ולצורכי ציבור, ובעיקר למנוע בנייה בלתי חוקית המסכלת כל אפשרות לקידום התוכניות שיאושרו. אכיפה יעילה נגד הבנייה הבלתי-חוקית, על-ידי ראשי הרשויות ועל-ידי מוסדות המדינה, היא תנאי הכרחי למימוש של תוכניות המיתאר והשגת רווחה ואיכות חיים ביישובים במגזר הערבי. <חנין זועבי (בל"ד):> איך אפשר, אדוני השר, לפרוס נתונים שהם כל כך לא מדויקים? יש בינינו ויכוח על העובדות הכי בסיסיות. זו הסטטיסטיקה של הוועדות והסטטיסטיקה – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> חברת הכנסת חנין זועבי, מאחר שאני תושב הדרום, אחרי שאסיים את תגובת משרד הפנים, אומר לך מעדויות מה קורה בדרום בנושא בנייה ותוכניות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עכשיו עונה לך, הוא עכשיו עונה לך. <חנין זועבי (בל"ד):> הורסים כל יום. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> משרד הפנים השקיע עשרות מיליוני שקלים בתוכניות המיתאר למגזר הערבי. על המנהיגות של הציבור הערבי לפעול ליישומן של תוכניות המיתאר. חברת הכנסת חנין זועבי, על הדוכן הזה אני אמרתי שיחד עם יד קשה חייבות להיות תוכניות מיתאר למגזר הערבי. <חנין זועבי (בל"ד):> כמה כפרים יש לנו? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> סליחה, תני לי, תני לי. חייבים לאשר את תוכניות המיתאר ובד בבד לעשות אכיפה ביד קשה כלפי כל הפרת חוק ובנייה בלתי חוקית – כמו שאני לא מעז לבנות ליד הבית שלי מבנה לא חוקי. <חנין זועבי (בל"ד):> אבל אין – – – של תוכניות מיתאר. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני ישבתי פה בסבלנות, חברת הכנסת זועבי, והקשבתי קשב רב לעובדות שאת מביאה, כשאת אומרת שהעובדות לא נכונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, זה לא ילך כך. זה לא ילך ככה. עכשיו הוא עונה לך. הוא שמע מה שאת אמרת והוא עונה לך. היו לו כנראה הערות כשאת דיברת ועכשיו הוא עונה. או שהוא צודק או שהוא לא צודק. ודאי, אם הוא לא צודק, יביעו בו אי-אמון. את מפקפקת בכלל בזה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא עניין של אי-אמון. העניין אם באמת העובדות נכונות או לא. כבוד השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, שנינו חיים פה באיזה מאתיים השנים האחרונות. אני מודיע לך שלא פה נכונות ולא פה נכונות, וחלק פה נכון וחלק פה נכון. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני עוד לא ציינתי עובדות. חכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> והרבה חברים שלי מהמגזר הערבי מתלוננים על הפקרות גדולה בבנייה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם אני מתלונן על הפקרות – – – מי צריך לכפות את זה, הנכבדים או שלטון החוק? <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו כל דבר גורר דבר אחר וכל אחד נגוע באיזה דעות כאלה ואחרות. כרגע אנחנו בפרלמנט, אין לנו ברירה. לא אני אקבע אם השר דובר עובדות נכונות ולא הוא יקבע אם אני דובר דבר נכון, ולא שנינו אם חברת הכנסת חנין זועבי. היא דיברה ועכשיו הוא מדבר. מה עושים בכנסת? מצביעים. ודאי שאם היא צודקת על דעת רוב חברי הכנסת, מייד יפילו את הממשלה. זה עניין של עוד שעה מקסימום. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עוד לא ציינתי עובדות, רק הקראתי את תגובת משרד הפנים. עכשיו אני אדבר על העובדות. ישבתי כאן ושמעתי בקשב רב את התיאור שלך. אני לא בקי בצפון. אני מכיר את כל כבישי הארץ, את כל היישובים, מכיר את הבנייה. לומר לך – חריגות? לא תוכנית? לא בקי. בטייבה לא בקי. תאמיני לי שאני מכיר כמעט כל גבעה בנגב. במשך שני עשורים חרשתי את כביש באר-שבע–דימונה ומעבר לדימונה לכיוון הערבה וכן לכיוון ערד. בואי את, תגידי לי מה היישובים שהיו קיימים 200 שנה – אמרת פה על הדוכן – לא יישובים, לא 200 שנה ולא נעליים. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה לא מכיר את האנשים אפילו. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> סליחה. אזורים נידחים, גבעות טרשים שלא היו מאוכלסות ולא היו מיושבות נתפסות ונכבשות בבנייה בלתי חוקית. אני שוב אומר: היד הקשה צריכה לבוא ביחד עם אישור תוכניות, אבל לבוא ולומר פה עובדות, כשמציינים עובדות לא נכונות – אני הייתי מצפה ממך לעמוד פה ולומר עובדות מדויקות כשאת מצפה שמישהו ייתן לך עובדות. אני הקראתי מסמך של משרד ממשלתי וזה נכון. הבאתי פה בשבוע שעבר תשובה של שר הפנים על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת צרצור, ואני חוזר על זה היום. נכון להיום יש עבודה מסיבית במשרד הפנים ובאגפי התכנון להכין את תוכניות המיתאר ליישובים האלה. והנה, אני אומר לך, יהיו תוכניות המיתאר אשר יהיו, אם תימשך ההתפרעות של הבנייה הבלתי-חוקית, עם כל הכבוד לתוכנית מיתאר, הכביש לא ייסלל והכיכר לא תיבנה והמרפאה לא תיבנה והרחבות היישובים לא יהיו, כי הבנייה הבלתי-חוקית היא גורם מפריע. זה מה שרוצה לומר לך שר הפנים בתגובתו. השאלה אם באמת יש פה יד. אני חושב ששנים רבות המדינה גררה רגליים, מסכים אתך, אבל היום, כשיושבים על תוכניות המיתאר, אם לא תהיה אמירה ברורה מצד הנהגת המגזר הערבי וראשי היישובים שהולכת להיות יד קשה בד בבד עם אישור תוכניות המיתאר, לא נביא בשורה ולא נהיה אנשי בשורה ונראה את אותן תופעות שאנחנו רואים היום. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אני מודה לשר יעקב מרגי. אנחנו עוברים לדיון. מסגרת הדיון היא ארבע דקות, והדובר הראשון הוא חבר הכנסת שלמה מולה מסיעת קדימה. אחריו – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דודו רותם. כנראה זה קשור לנושא הגיור. שמנו אתכם ביחד היום. חבר הכנסת מולה, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, היה עצוב הבוקר לראות את ישראל ביתנו ואת נציגיהם מצביעים בהוראת ראש הממשלה יחד עם נציגי אגודת ישראל וש"ס. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך בקביעה חדה וברורה: ראש הממשלה ביבי נתניהו מחלק את העם היהודי. ראש הממשלה במסגרת הצעת החוק הזאת נותן מכה קשה ליחסי ישראל והתפוצות. ראש הממשלה, בהוראה שלו באמצעות ישראל ביתנו, אמר ואומר: אנחנו רוצים את הכסף שלכם, אנחנו רוצים שהם יפתחו את הדלתות אצל אובמה, אבל כאשר מדובר בהיותכם יהודים, ברצון שלכם להיות בקשר עם העם היהודי, אני בוש בכם, לא רוצה אתכם; כך אמר ראש הממשלה. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה ביבי, כמו שהוא אמר באוזניו של הרב כדורי, אמר מה שהוא אמר, היום הוא אמר בריש גלי: אני בוש, לא רוצה את יהדות התפוצות. אדוני היושב-ראש, לא יכול שמדינת ישראל, ביתו של העם היהודי כולו, באמצעות חקיקה יעדיפו מגזר מסוים. ועוד איך? יעדיפו מגזר מסוים במסווה של עזרה לעולים. אין בזה ואין בזה, אין שום קשר בין זה לזה. הקשר היחיד הוא שראש הממשלה מחלק את העם. ראש הממשלה רוצה למצוא חן בעיני השותפים הקואליציוניים שלו. זאת לא הנהגה, זאת לא מנהיגות. אדוני היושב-ראש, איך אפשר לבוא ולהגיד ליהדות התפוצות – אתם אינכם רצויים? ואכן כן, כשהוא מגיע לוועידת הנשיאים, לפדרציות, מבקש מיושב-ראש הסוכנות היהודית, מנתן שרנסקי, מבקש ממנו: תעזור לי ליצור קשר, אבל במקביל הוא נותן הוראה להצביע על הצעת חוק שפוגעת ביהדות התפוצות – ברפורמים, בקונסרבטיבים. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אתה יכול להתנדנד על הכיסא שלך, אבל זאת בדיוק האמת. תגידו את האמת בפרצוף. אתם אומרים לעם היהודי בתפוצות, בארצות-הברית, אנחנו רוצים אתכם שתהיו חברים באיפא"ק, אתם תהיו חברים בוועידת הנשיאים, אנחנו כן באים אליכם, הולכים לבתי-הכנסת שלכם, מסתובבים בין הארגונים, אומרים להם, תבואו לארץ, אבל כשאתם באים לכאן, אתם לא רצויים. לא רק זה, אתם משנים סטטוס-קוו. באיזה מקום זה נמצא היום? אתם נותנים מונופול לאורתודוקסיה. בסופו של דבר, מי שעבר גיור רפורמי לא יכול לעלות לארץ. דודו, אתה לא מתבייש? הסיעה שלך לא יכולה להתבייש? אדוני היושב-ראש, אני חושב שמי שמקל ראש במה שהיה היום בבוקר לא יודע על מה הוא מדבר. הרצל, כאשר רצה שתקום מדינה יהודית, הוא לא התכוון שתהיה מדינה חרדית, הוא רצה שכל האזרחים בה יהיו שווים, הוא רצה שיהיו פה 8 מיליוני יהודים, הוא רצה לתת שוויון מלא לערבים, אבל המפלגה הזאת של ישראל ביתנו, כל מה שאתם עושים, אתם בדיוק אנטיתזה לתפיסת העולם שלו, של הרצל. אתם פוגעים ביחסים בינינו לבין השכנים הערבים כאן. עכשיו הגיע הזמן, אתם מחלקים את העם היהודי. איזו בושה לכם, ישראל ביתנו, בשם הגיור. אף אחד לא אמר שלא נסייע להקל בגיור, אדרבה ואדרבה. אנחנו רוצים לעזור לכם, לסייע ברבני ערים, אבל תפסיקו את הקשר הגורדי הזה ביניכם לבין החרדים. דודו, אני מסתכל עליך, אני יודע שיש לך רצון טוב, אבל לא יעלה על הדעת שאתה תיתן יד לחלק את העם. אנחנו בבית הזה נילחם בחוק הזה, לא ניתן לכם לחלק את העם היהודי. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. <נסים זאב (ש"ס):> כשאתה צועק, לא מבינים אותך. מולה, לא מבינים אותך. שלמה מולה (קדימה): אתה לא רוצה להבין, אחרים מבינים מצוין. <היו"ר דני דנון:> הדובר הבא – חבר הכנסת דודו רותם מסיעת ישראל ביתנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין רשימה של דוברים, אדוני היושב-ראש. <יוחנן פלסנר (קדימה):> דווקא יושב-ראש הליכוד הלאומי אמור להבין את החשיבות של הקשר עם התפוצות. <היו"ר דני דנון:> ראשית, זה ליכוד עולמי, ואני אכן מבין את הקשר הזה היטב. <שלמה מולה (קדימה):> בגלל זה לא באת היום להצביע. <היו"ר דני דנון:> ביליתי רבות בנושא הזה יחד עם ידידי זאב בילסקי ושלמה מולה במושבנו בסוכנות היהודית לפני כמה שנים. חבר הכנסת דודו רותם, בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> בגלל זה הוא לא בא היום להצביע. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יכולת לבוא ולהצביע, אתה חבר בוועדת חוקה. הקול שלך היה חסר. אדוני היושב-ראש, הקול שלך היה חסר בוועדת החוקה היום. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני חושב, אדוני, שמגיעות לי שמונה דקות; ארבע דקות בגלל האי-אמון וארבע דקות להודעה אישית. <היו"ר דני דנון:> אני בטוח שתצליח בארבע דקות לשלב גם תשובה וגם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לו חשבתי שאנשי קדימה מבינים על מה הם מדברים, אז הייתי מקשיב להם, וגם הייתי אולי מתרגש מזה. חבר הכנסת מולה, במה אתם מאיימים עלינו? אתם תילחמו. אני רואה כמה אתם נמצאים פה בכנסת שאתם מסוגלים להילחם על משהו. אתם הרי לא מסוגלים להילחם על כלום חוץ מאשר על תקשורת, פופוליזם וניסיון ליצור כותרות. רבותי, תביאו בבקשה את חברת הכנסת ציפי לבני, שרת החוץ המהוללת, היא כבר דיברה היום על העניין של הגיור, על חוק הגיור. רבותי, תגידו לי, היא בכלל יודעת מה כתוב בחוק? הרי אין לה מושג על מה מדובר. <רחל אדטו (קדימה):> אנחנו בהשמצות אישיות עכשיו, חבר הכנסת רותם? <שלמה מולה (קדימה):> אולי תדבר על החוק? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חברת הכנסת אדטו, השם דודו רותם נשמע בנאומו של מולה יותר פעמים ממה שאני אמרתי ציפי לבני בינתיים, ואני אגיד עוד הרבה פעמים. אין בעיה, משום שאין לכם מה למכור – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> נגמרו לך הטיעונים, אז אתה עכשיו תוקף אחד-אחד מאנשי סיעת קדימה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין לכם מה למכור, קדימה, ולכן אתם מחפשים את הפופוליזם. בואו קודם כול נשים קלפים על השולחן: אתם מעדיפים את הרפורמים בארצות-הברית על פני האורתודוקסים החרדים במדינת ישראל, קודם כול, משום שאחרת השנאה שלכם לציבור הדתי בישראל לא היתה מגיעה לכאלה ממדים. <רחל אדטו (קדימה):> זה לא בסדר להגיע לזה. <שלמה מולה (קדימה):> גם שרנסקי אותו דבר כמונו? שמעת אותו, מה הוא אומר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שרנסקי נבחר לתפקידו על-ידי קואליציה של קדימה, העבודה והרפורמים בסוכנות היהודית. באמת, מה אנחנו, מטומטמים? אנחנו לא יודעים? הוא חייב לכם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גם הוא שונא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא חייב לכם. <שלמה מולה (קדימה):> גם הוא שונא יהודים כמונו? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בואו נעשה דבר פשוט, רבותי, על מה אתם באים בטענות? מה כתוב בהצעת החוק? שתהיה אחריות לרבנות הראשית בענייני גיור בישראל. מה רע ברבנות הראשית לישראל? הרי הרבנות הראשית של היום היא רבנות שרוצה, היא רוצה לעזור. הרב עמאר רוצה לעזור. הם כולם רוצים לסייע, הם כולם מתאמצים, ויש כאלה שמחבלים במאמצים שלהם. חבר'ה, זו לא המצאה שלי, אני מצטט את חבר הכנסת מולה על הדוכן הזה רק ביום רביעי. אז תחליטו, הרבנות הראשית מתאמצת, הרב עמאר מנסה לסייע, רק בתי-הדין הרבניים מפריעים לו, או שפתאום הרבנות הראשית מיום רביעי להיום הפכה להיות אויב העם? הבעיה הגדולה היא שאתם לא יודעים מה אתם רוצים. אתם הרי לא רוצים לסייע לעולים, אלא מה שקרה היום זה דבר נורא פשוט. אתם ניסיתם בשנה האחרונה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם להעביר חוקים שחשבתם שיפתרו את בעיית הגיור של העולים. עוד פעם ועוד פעם נלחמתם – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עוד פעם ועוד פעם הפרתם את ההבטחות שלכם לבוחרים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – ועוד פעם ועוד פעם נלחמתם כאריות ונפלתם כזבובים – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – שיקרתם ל-300,000 איש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – כי זה מה שאתם מסוגלים לעשות. והנה, ישראל ביתנו, העבירה את החוק שלה בקריאה ראשונה – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז אתה מביא אותו ביום רביעי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – וזה לא מוצא חן בעיניכם, משום שמה תגידו לעולים החדשים שטענתם שאתם מייצגים? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מביא את החוק ביום רביעי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין לכם מה לומר להם. רימיתם אותם, שיקרתם להם ואתם לא מביאים להם שום פתרון. אז עכשיו יש לכם פטנט חדש – – <רחל אדטו (קדימה):> אנחנו לא בתעמולת בחירות עכשיו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – אתם תתקפו את ישראל ביתנו שהצליחה להגיע להסדר גם עם הסיעות החרדיות, מה שאתם בחיים לא הייתם מצליחים. אתם רציתם, כמו שאמר לכם היום חבר הכנסת הרב גפני – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל ביבי אמר לך שהוא לא מרשה לך להביא את זה ביום רביעי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – אתם הרי הייתם מוכנים לתת להם יותר ממה שהם קיבלו מממשלת הליכוד, אבל הם לא היו מוכנים ללכת אתכם, כי אצלכם אין הגינות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> למה ביבי אמר לך שהוא לא ירשה לך להביא ביום רביעי למליאה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אז ביבי אמר. הוא אמר שהוא לא ירשה. רבותי, אני מתרגש מראש הממשלה בדיוק כמו מהגברת לבני. משניהם אני לא מתרגש. תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני חותם על הודעת הסיכום שלך. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס, בבקשה. חבר הכנסת דודו רותם, כרמל שאמה, אפשר לקיים את הדיון ביניכם בנושא הגיור בחוץ או בחדר הוועדה. תודה רבה, חבר הכנסת דודו רותם. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלמה המלך אומר: אל יתהלל חוגר כמפתח. עומד פה חבר הכנסת מולה, מומחה לענייני גיור, הוא מבין בדיוק את האסון של עם ישראל ושל העם היהודי בחוק הזה? זה החוק שימיט אסון? ראש הממשלה אומר ליהודי ארצות-הברית: לכו מפה, אנחנו לא רוצים אתכם. כמה הסתה, כמה דברי בלע, אפשר לומר בנשימה אחת? כמו עשרת בני המן. בנשימה אחת. שקר והבל ורעות רוח. אדוני היושב-ראש, מי שהמיט אסון אמיתי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> התחלפנו בינתיים. <נסים זאב (ש"ס):> שלום, אדוני היושב-ראש המכובד. המצב בארצות-הברית, ההתבוללות שקיימת באירופה, זו השואה שלנו היום, של הדור שלנו, ואם אתה לא מבין את זה, חבר הכנסת מולה, מה המשמעות לשמר ולשמור את העם היהודי, ואיך העם היהודי נשאר במשך אלפיים שנה בזכות זה שהוא לא התבולל – אז מה אתה רוצה, להביא את הרפורמים למדינת ישראל היום? <שלמה מולה (קדימה):> אין לך מונופול. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה גיור? מה זה גיור, גיור זה חוק או זה הלכה? <שלמה מולה (קדימה):> אין לך מונופול על היהדות. <נסים זאב (ש"ס):> בוודאי לא לאדם כמוך, שאין לו סמכות רבנית – – <שלמה מולה (קדימה):> כמוך בדיוק. <נסים זאב (ש"ס):> – – אין לך שום סמכות הלכתית, ולכפות על הרבנות הראשית לישראל – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת מולה, זה לא דו-שיח. אתה היית פה. <רחל אדטו (קדימה):> תוציאו את זה מהדיון האישי. <שלמה מולה (קדימה):> אני יהודי יותר טוב ממנו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת מולה, לא שואלים אותך עכשיו מי יותר יהודי. <שי חרמש (קדימה):> אתה בוודאי לא מתבקש לפסוק בעניין הזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני אפסוק בעניין הזה. אתם צריכים תמיד גוי שיפסוק בעניינים שלכם. <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לאן העם היהודי נעלם? איפה הוא? איפה המיליונים הרבים שהיו צריכים להיות בארצות-הברית ובאירופה? איפה הם? הם מתבוללים. אז עכשיו, מה אנחנו רוצים לעשות, לתת הנחות? לתת הקלות? מה זה, זה מסים? מה זה, זה תוכנית עבודה של משרד האוצר? ולכן, אדוני היושב-ראש, אני בעד להקל במסגרת ההלכה. להקים עוד בתי-דין. אבל אי-אפשר שכל הסודנים שהיום – מחר – באים לקבל פה עבודה, מחר כולם יהיו – למה לא? נקים להם גם בתי-דין ונגייר אותם. אנחנו צריכים פה להרבות, לעשות רוב יהודי. אני רוצה להתייחס גם לנושא השני, שנאמר פה על-ידי חברת הכנסת, על הריסת הבתים הבלתי-חוקיים. אדוני היושב-ראש, צריך להבין, איפה שאתה הולך בדרום ובצפון אתה רואה אלפי יחידות דיור. כל אחד מחליט את התכנון של עצמו, כל אחד בונה כיד המלך בצורה חופשית. בשביל מה תכנון? הוא מחליט איפה לבנות, על איזו קרקע לבנות, ואם אין קרקע פרטית, אפשר לבנות גם על קרקעות מדינה. הלוא המדינה בלאו הכי לא עושה כלום, אז מקסימום יכשירו את זה בידי הוועד. פשוט קטסטרופה. יכול להיות שאנחנו נישאר פה רוב יהודי, יכול להיות, אני מאמין שכן. אבל אנחנו נמצא את עצמנו – שרוב קרקעות המדינה ביד הערבים. זה עניין של כמה זמן. אני הייתי בוועדת החוץ והביטחון בשבוע שעבר. שמעתי מהקצין של הבסיס שהיינו בו. הוא אומר: אנחנו משלמים פעמיים או שלוש פעמים לפעמים על אותן קרקעות כדי להוציא את הבדואים משם. משלמים כסף מלא; כשמדובר באדמות מדינה, לא מדובר באדמות פרטיות. המדינה משלמת על אותן אדמות ששייכות לה פעם ראשונה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רק אל תסגיר את הקצין ואת המקום – סודות מדינה. <נסים זאב (ש"ס):> ודאי שלא. ודאי, זה סודות מדינה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נכון. <נסים זאב (ש"ס):> אבל מכיוון שלא גידרו בזמן, או גידרו ולא גידרו כמו שצריך, הם חזרו, אותם אנשים או אחרים, ושוב התיישבו על אותן קרקעות. ואמר לוועדה אותו קצין בכיר: אנחנו חייבים עכשיו לשלם פיצויים, ושוב את אותם כספים, חלק לאותם אנשים וחלק לאחרים שבאו ופלשו. כך אנחנו עובדים. חכמי חלם. איך אנחנו יכולים להתמודד עם הבעיה הזאת, וכאשר מקימים קול זעקה – באים להרוס לנו את הבתים שלנו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת זאב, נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני מסיים. צריך להבין שיש חוק במדינת ישראל, והחוק הוא לא חד-צדדי. אי-אפשר שכל צווי ההריסה – ב-80%–90% אנחנו רואים שמרפסת דואגים להרוס, ופה יש הפקרות שלמה, בונים פה בתים שלמים על קרקעות של המדינה, ואין פוצה פה ומצפצף. לכן הניסיון הזה לומר שהמדינה הורסת בתים, זה דבר שהוא רק כדי לזרוע ארס ולהסית את הציבור הערבי נגד ממשלת ישראל, דבר שאנחנו עדים שנעשה יום-יום פה, בכנסת ישראל, מאותם החברים היקרים שיש לנו פה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. כבוד הרב יעקב ליצמן, חבר הכנסת, בבקשה. לא טעיתי, רב, נכון? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> רב זה מי שלומד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה לומד כל הזמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן, מכל החברים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אומר את זה כרגע כחבר כנסת – אנחנו למודי ניסיון בקיצוצים בקצבאות ילדים, והנושא של הקצבאות כרגע שוב פתאום עולה – הקפאה לשנה. אנחנו לא יודעים מה זה הקפאה, מה זה שנה, הרי לצערנו התנסינו כבר בכל הדברים האלה, ופגעו בשכבות חלשות. לכן אני לא רואה אפשרות – ואני בטוח שגם חברי וגם סיעת ש"ס, יחד נעמוד על זה שזה לא יעבור. אני חושב שאסור להסכים לזה. אני רוצה לדבר, אדוני, על דבר אחר, על נושא הדיור. אני חייב לחזק את שר השיכון, אטיאס, הוא עושה עבודה טובה, אבל מפריעים – האוצר מפריע. וזה לא בעיה חרדית, רבותי. בעיית הדיור היא בעיה קשה של כל הזוגות הצעירים. לא משנה איפה תסתכלו על זה, הממשלה לא מעודדת דיור לזוגות צעירים. אם הייתי רואה שהממשלה אומרת: רבותי, אנחנו לא רוצים שתבואו – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> למה? הוא בונה את חריש עכשיו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן. לפי המצב שלי הוא בונה את חריש עשר שנים, ונראה לי שכבר יש לו תוכנית לבנות את זה עוד עשר שנים. אני יודע על חריש – לא מגזים לך – המון שנים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל לא היה לך שר שיכון כזה אופטימי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> נכון, בגלל זה אמרתי רק עשר שנים, כי אם היה שר שיכון אחר, זה היה לוקח 20 שנה. לצערי, מפריעים לשר. לשר יש רצון טוב, הוא באמת מביא פתרונות חדשים, ואני חייב לחזק אותו. זו הבעיה האקוטית – אנשים קונים דירות על נייר, עד שהם נכנסים, לוקחים משכנתה, נופלים. אני לא מדבר על הבנקים, אני לא מדבר על הריביות שמשלמים, גם אם היא ריבית נמוכה משלמים 20 שנה, ואחרי 20 שנה אפילו לא התחילו לשלם את המשכנתה. אחרי ש-20 שנה שילמו משכנתה חודש בחודש. הממשלה צריכה לתת. אין שום סיבה שבאזורי פיתוח לא תהיה קרקע בחינם ולא יהיה פיתוח בחינם. רבותי, מי שרוצה לגור בתל-אביב, בירושלים ואפילו בבני-ברק או בפתח-תקווה, שישלם את המחיר. אין לי שום בעיה. אבל מי שרוצה ללכת לפריפריה, למה? כמה עולה שם קרקע? הקרקע חינם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> צריך לעודד אותם ללכת לשם. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן. אז צריך לתת מענק, צריך לתת עוד דברים, צריך לבטל את המע"מ שם, אבל במקום זה צריך להתווכח על הפיתוח ולא נותנים. לדעתי, אחד המשברים הגדולים שיהיו בממשלה – אני לא מדבר דווקא פוליטית, גם משבר אמון בעם – יהיה על נושא הדיור. כל זמן שלא יבואו עם פתרון – וזה לא כל כך הרבה כסף. נכון, אפשר להגיד שמי שיש לו דירה ראשונה עד סכום x – לא צריך לתת למי שקונה דירה ב-5 מיליוני דולר או אפילו ב-5 מיליוני שקל. אבל מי שקונה בפריפריה – אפשר להגדיר את זה בפריפריה – שיקבל חזרה את המע"מ, שיקבל פטור ממע"מ, לא משנה מה, שיקבל פיתוח בחינם, שיקבל את הקרקע בחינם, ואז אולי זוגות צעירים יוכלו לעמוד בזה. זוג צעיר, גם מי שגמר את הצבא, ועכשיו התחתן, נו, אז מה, מה הוא הרוויח? אין לו שום דבר. הוא צריך דירה, מה הוא יעשה? הוא לוקח משכנתה. מה המשכנתה? הוא משלם הון תועפות כל חודש. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא נשאר אחר כך בלי דירה ועם החזרי משכנתה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן, ומי שמרוויח זה הבנקים. גם אם מישהו פושט רגל יש הוצאות שעורכי-דין מרוויחים. מעבר לכך אין שום דבר. אני קורא מכאן לממשלה וגם לאופוזיציה: אפשר להתאחד בנושא הזה, זה נוגע לכולנו. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לכבוד סגן השר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאחד הנושאים הכואבים הוא מה שקרוי בעיית התכנון והבנייה בדהמש. מדובר באנשים – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שם יש בנייה, אין תכנון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – והמדינה מתעמרת, מזניחה, מתעלמת מצרכים אנושיים תכנוניים. תוכנית שהוגשה לוועדה המחוזית על-ידי התושבים ומומחים, אנשי מקצוע, כדי להציג תוכנית חלופית, נדחתה. היא נדחתה בצורה בלתי סבירה על-ידי הוועדה המחוזית, ולכן המצב נשאר כפי שהוא. זה מצער, זה כואב, זה מקומם. רוצים לדחוק את האנשים האלה לפינה, לזווית, להודיע להם: אתם קיימים ולא קיימים, אתם לא נחשבים. יעלה על הדעת ששכונה או יישוב יהודי יסבלו מיחס כזה? לא יעלה על הדעת. זה לא קורה, זה גם לא יקרה. לכן הם מתקוממים, שואלים, מפגינים, ואפילו עושים משהו פרוגרסיבי – מעשי – מציגים תוכנית חלופית, שלא מתקבלת, כמו שעשו בסילואן; גם הציגו תוכנית חלופית על-ידי מהנדסים, אדריכלים ואנשי מקצוע, וגם היא נדחתה בצורה אוטומטית על-ידי עיריית מערב-ירושלים, ולכן – יש יד מכוונת. תכנון ובנייה זה משהו אידיאולוגי. הנקודה השנייה שאני רוצה לגעת בה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, זה נושא באקה–ג'ת. העברנו בקריאה טרומית את הנושא הזה לפני יותר משבוע, והיום התכנסה ועדת הפנים בראשות חבר הכנסת דוד אזולאי, לדון בהכנה לקריאה ראשונה בכל ההצעות שנתקבלו בקריאה טרומית. אני מקווה שעוד השבוע יוצבע כאן במליאה בקריאה הראשונה – הראשונה – שעד יום רביעי זה ייעשה; יושב-ראש הכנסת נענה לבקשה שהפנינו אליו כדי שזה יהיה ביום רביעי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעזרת השם. בעזרת השם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בעיקר בעזרת היושב-ראש במקרה זה, ובעזרת השם באופן כללי. מובן שאם יש הערכה תקציבית של יותר מ-5 מיליונים זה מחייב 50 חברי כנסת ויותר. לפני דקות התקבלה הערכה תקציבית של משרד האוצר. פעם הם אמרו שזה עולה 120 מיליון, עשרות מיליונים, ועכשיו ההערכה עמדה על 10 מיליוני שקל. זה אומנם יותר מ-5, ולכן זה עדיין מחייב – אם הממשלה לא תתמוך – 50. שוחחנו עם שר האוצר לפני שעה קלה, והוא גילה גישה חיובית. אני מקווה שהממשלה תודיע שהיא תומכת, כך שלא נצטרך את ה-50. על כל פנים, אם זה יבוא ביום רביעי, אני בטוח שנוכל לגייס 50, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, כדי שההצעה הזאת תעבור כבר השבוע בקריאה ראשונה, ובשבוע לאחר מכן, לפני היציאה לפגרה, נוכל לסיים את החוק הזה, אם ירצה השם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אינשאללה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, האיחוד הלאומי, בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הבטחתי שכל עוד תימשך חדירת המסתננים, אני בכל נאום שלי בכנסת אדבר על הדבר ואזכיר את זה לממשלה. אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה אישרו, ועדת השרים אישרה את הצעת החוק שהגשתי, עם חתימה של חברי כנסת נוספים, להקמת מכשול וגדר בדרום למנוע את ההסתננות של עשרות אלפי מסתננים מדי שנה ממצרים למדינת ישראל הריבונית, ללא אישור, ללא רשיון, וגרימת נזק כלכלי, דמוגרפי, חינוכי, תרבותי למדינת ישראל. לצערי הרב, שמעתי ששר האוצר הגיש ערר, והדבר הזה, צריך לדון עליו עכשיו. על כל פנים, אני חושב שההתעלמות של ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה נתניהו ואתו כל השרים, כמו בת יענה, שיודעים שמדי חודש נכנסים 1,200–1,500 מסתננים, והעיר תל-אביב והעיר אילת – כפי שמופיע ראש העיר, ואתם שומעים את התשדירים שלו; הוא מרגיש שהעיר שלו הפכה להיות, כמו שהוא מתאר אותה, סודן-ביץ' או אריתריאה-ביץ'. והעיר תל-אביב, אני אומר לכם מתוך שיחות עם ראש העיר ועם ראשי המחלקות – ואני מדבר אתם כמעט מדי יום – התחושה בעיר תל-אביב, בעיריית תל-אביב, קשה, קשה עד מאוד. שמחתי לשמוע שגם חבר הכנסת אחמד טיבי התבטא פה מעל במת הכנסת – הוא ישב אז כיושב-ראש – ואמר שהחוגים היאפיים והשמאלניים, אני לא זוכר בדיוק איך התבטאת, משהו מעין זה, מועלים בתפקידם ולא מתנהגים בדרך ישרה כלפי ציבורים ערביים רבים, שמפוטרים מהעבודה עקב כניסה של עבודה זולה של מסתננים שנכנסים ללא רשות וללא רשיון, ושוכרים אותם בגרושים לעבודה בכל האזורים, גם בתל-אביב, גם בראשון-לציון וגם בבתי-המלון. אני קורא מפה לחברי הכנסת, כמו שקרא ז'בוטינסקי בוורשה; אני אומר לכם שאנחנו נמצאים בבעיה הלאומית הקשה ביותר שמדינת ישראל התמודדה אתה במשך 60 השנה האחרונות. אם אנחנו לא נפתח את העיניים ולא נהיה ערניים ולא נפסיק את התופעה הזו, גם העיר תל-אביב תהפוך בתוך 12 שנה – בין שלוש שנים לעשר שנים, לעיר עם 250,000–300,000 מסתננים מאפריקה. ואם זה מה שאנחנו חפצים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה חושב שהגדר תמנע את זה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אמרתי שהגדר והמכשול זה פרט חשוב אבל קטן בתוכנית כוללת. אני טוען שהחולה הוא חולה במחלה קשה. יש זיהום קשה וצריך לעבוד על כל המכלול של הגוף. חבר הכנסת פלסנר, שאלת שאלה – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מקשיב. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ואני עונה לך, שהבעיה היא כוללת. צריך למנות שר. הכמות שנכנסת היום גדולה מכמות העולים שמגיעה למדינת ישראל – כ-15,000 בשנה – והעסק פרוץ ואף אחד לא מטפל ואין תקציב, לא לחולדאי ולא לראש עיר אחר. ממשלת ישראל לא מטפלת בנושא הזה. מתעלמת, כמו שהיא מתעלמת מהרבה דברים אחרים, ואנחנו יודעים את זה. אז שאתה תהיה ראש ממשלה, או שאני אהיה ראש ממשלה, או מישהו אחר – בינתיים העסק לא מתנהל. לכן אני קורא מפה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אולי הבן שלך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בעזרת השם. תראה, המטכ"ליסטים בסוף מגיעים לכל דבר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל יש מישהו שיחליף אותם בעבודה? מישהו שרוצה לעבוד? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יש שרוצים לעבוד. הם לוקחים עבודה של אנשים. אם מציעים למישהו שעובד – נניח ערבי מטייבה, בוא נגיד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הערבים רוצים לעבוד. היהודים – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רגע, רגע, יש גם יהודים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> היהודים רוצים לעבוד? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יש הרבה יהודים שהתרגלו – עובדים בשכר מינימום, נניח ב-4,000 או ב-5,000 שקל, ועכשיו הולכים ולוקחים עובד שמעסיקים אותו ב-2,000 שקל, כאשר אין לו רשיון עבודה, אסור להעסיק אותו, אך לא קונסים את המעביד שלו. מה אכפת לכל בתי-המלון להכניס עובדים שמשלמים להם מתחת לשולחן, שעובדים במחירי אפס, ואין מי שמקפיד ואין מי שמסייע. אני קורא מפה לחברי הכנסת ולחברי הבית להצטרף לשדולה שאנחנו הקמנו – שדולה למניעת הסתננות ולהסדרת הנושא, בראשותי, כרמל שאמה מהליכוד, סגן יושב-ראש הכנסת, וחבר הכנסת נחמן שי. ביום רביעי אנחנו מכנסים מסיבת עיתונאים גדולה, יהיו פה ראשי הערים – ראשי העיר אילת, ראשי העיר תל-אביב, יבואו כולם כדי למחות ולראות מה ניתן לעשות מתוך הבית הזה כדי להפסיק את התופעה הנוראה, המפחידה, הבלתי-אחראית הזו, שמדינה מאפשרת כניסה ללא רשיון של עשרות אלפי אנשים, שמשנים את כל המציאות הכלכלית, החברתית, הדמוגרפית של מדינת ישראל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מצטרף לשדולה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <רונית תירוש (קדימה):> זה אחרי הגדר. אחרי הקמת הגדר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא עושים – לא גדר ולא שום דבר – – – <רונית תירוש (קדימה):> כלום, כלום, אין מדיניות, אין כלום, אין אכיפה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, לרשותך ארבע דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר דיברו חברי על עניין הריסת הבתים ותוכניות המיתאר במגזר הערבי, במיוחד בדרום ובדהמש, וגם הזכירו את אזור המשולש. אדוני היושב-ראש, ברצוני רק להזכיר. היסטורית, המשולש – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת כץ, אני דאגתי שלא יפריעו לך כשהיית כאן. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> המשולש הקטן – שזה מאום-אל-פחם צפונה, עד כפר-קאסם דרומה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוא קטן אבל הוא איכותי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בהחלט. אני לא מתכוון למשולש הגדול שנכבש אחרי כן. – – – הוא, בהסכמי רודוס עבר לשליטת מדינת ישראל. ואני כל פעם תוהה מחדש כאשר פה באים ונואמים שערבים משתלטים על אדמות וקרקעות, וגוזלים קרקעות מדינה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ערבים שבאו מרוסיה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אני רק רוצה להזכיר לאנשים האלה שלמשל אום-אל-פחם, היו לה עד 20 במאי 1949 140,000 דונם. 140,000 דונם, ואחרי 20 במאי 1949 – לא 1948 – יש לה בסך הכול 25,000 דונם, שמתוכם גם איזה 2,000–3,000 דונם כבר נגזלו בתקופה האחרונה על-ידי היישוב מי-עמי, להרחיק מהכביש של מי-עמי 80 מטר של הבניינים באום-אל-פחם. אז האדמות האלה של 140,000 דונם, הן לא היו אדמות מדינה. אף-על-פי שנשארו רק 25,000 דונם, ואנשי אום-אל-פחם תרמו מעל 85% מהאדמות שלהם כקרקע ציבורית, אז מה שנשאר להם אפילו עד עכשיו לא מוכר כתוכנית מיתאר לאום-אל-פחם. אותו דבר לגבי ערערה, אותו דבר לגבי כפר-קרע, באקה, לכולם אותו דבר. ומה עוד? עכשיו באים ומכניסים לשם את העיר חריש. העיר חריש, לא מצאו מקום יותר מרווח בשביל להכניס 150,000 תושבים אלא לבוא ולהכניס את זה לשם. למשל, הכפר דאר-אל-חנון. כבוד השר אמר שהוא היה בנגב ולא ראה כפרים שהיו מלפני כן, ועכשיו צצו הכפרים האלה. אז דאר-אל-חנון קיימת כבר 150 שנה שם במקום, ועדיין הכפר הזה לא מוכר. וברגע שבאים לשים את העיר חריש שם, רוצים להוציא אותם, לטרנספר אותם משם, חבר הכנסת כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא ראש הממשלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה אמרת שכשאתה תהיה ראש ממשלה אתה תתנהג אחרת. אני מאוד מקווה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אכניס 300,000. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז מה קורה? תוכניות המיתאר, למשל בעיר אום-אל-פחם – משנת 1980 אין תוכנית מיתאר. ולא נכבדי הכפר אלא העירייה עושה מאבק גדול בשביל שתהיה לה תוכנית מיתאר, ועד עכשיו זה במגירות של משרד הפנים. וכשהבן-אדם רוצה לבנות – ודרך אגב, רוב הבניינים שאתם רואים מהכביש, וכולם באים ואומרים: אנחנו רואים בניינים, וכאלה בניינים מפוארים – בואו תיכנסו לבניינים האלה. בכל בניין גרות ארבע, חמש ושש משפחות. תבנו למעלה – כולם בונים למעלה. אתם יודעים כמה מותר לנו לבנות למעלה? ארבע קומות סך הכול, ומי שבונה יותר – הוא עושה בזה עבירה. אז באמת. זאת אומרת, זה כמו להגיד למישהו, תאכל כמה שאתה רוצה אבל אל תיגע בלחם. ומה אנחנו עושים? אנחנו רוצים תוכנית, אז אין. אנחנו רוצים שיהיה לנו רשיון, אז גם אין. 20 שנה אין, אבל מה, ברגע שהולכים לערכאות משפטיות ומתחילים לבקש את הרשיון, אתה נתקל בקיר אטום, אף אחד לא רוצה אפילו לשמוע אותך. וברגע שהעתירה שלך היתה בבית-משפט, למחרת כבר הרסו את הבית, כמו שהיה לפני ארבעה ימים בכפר ערערה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני הקשבתי קשב רב לנאום של יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין, כשהוא דיבר על תורתו של ז'בוטינסקי – פה הזכיר שלמה מולה את הרצל, אבל אני רוצה להזכיר דווקא את ז'בוטינסקי. הוא אמר דברים – אם באמת היו נוהגים באוכלוסייה הערבית, כלפי האוכלוסייה הערבית, כפי שציטט ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת, אני חושב שמזמן אנחנו היינו במצב הרבה יותר טוב ביחסים ובדו-קיום ובשלום במדינה הזו. לכן, אני פונה לאנשים, לחברים, למשרד הפנים, לחברי הכנסת, שבאמת יעשו את המקסימום כדי לא להתעמת עם האנשים אלא לתת להם פתרונות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, מרצ. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני יודע שהיתה איזו אי-הבנה בין השר בנימין בן-אליעזר לבין שר החוץ, אבל אני בכל זאת תוהה ושואל אותך, אדוני היושב-ראש – נדמה לי שאתה מקורב לפחות לאחד משני השרים האלה – למה המחיר של האי-הבנה הזו צריך להיות היום חוק גיור. אני מבין שצריך לפצות במשהו את ישראל ביתנו, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, ואז אמרו: יאללה, תשחקו עם חוק הגיור, נראה לאן תגיעו. אני שומע פה מחברי הכנסת – הסיעות החרדיות אומרות: עזוב, זה רק קריאה ראשונה, זה ימות שם. האחרים אומרים: לא, זה לא יעבור. ואני רואה אותך, פאינה, אני מעריך אותך מאוד, ואני רואה את החיוך. אז מה, מחלקים לכם סוכריות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אני בטוחה שזה יעבור, ואני גם בטוחה שזה יפתור הרבה בעיות. <חיים אורון (מרצ):> אוה. ואז מתחילה הבעיה הגדולה, שיש לי הרגשה שבמשבר הבא אתם תעבירו את זה. למה? כי ראש הממשלה הזה, מה שהוא יודע לעשות זה איכשהו להילחץ, אז הוא ייכנע. ואז אני שואל את חבר הכנסת גפני: תגיד, אתה מקבל את זה שכל רב עיר בכל מקום יגייר? והוא עושה לי תנועות כאלה. אתה תצביע בעד החוק בקריאה ראשונה? הוא אומר: לא יודע. אני מתרגם את המימיקה של גפני, שעומד לפני, אם מישהו מהציבור לא ראה. אז את מי אתם בדיוק מבלפים? אבל עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, ועם כל הכבוד, חברת הכנסת קירשנבאום, אלוהים אדירים, מדובר פה ממש בדיני נפשות. פעם אחת בדיני נפשות כי יש מצוקה אמיתית, שאנחנו שותפים לה, של מאות אלפים שבגלל הממסד הדתי בעייתם אינה נפתרת. אז אתם שולחים אותם לקיים אורח חיים חרדי? אני מכיר כמה מהם, רבים, את מכירה פי כמה וכמה יותר. הם הולכים לקיים אורח חיים חרדי? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> קודם כול, לא כתוב שם שהם מחויבים לקיים אורח חיים חרדי. שנית, אני אומרת לך שדווקא רב העיר הוא זה שמכיר את אורח החיים של המשפחה, ודווקא הכי מתאים שרב העיר יגייר אותם, ולא איזה מוסד שאף אחד בו לא מכיר אותם ולא את אורח החיים שלהם. <חיים אורון (מרצ):> סליחה, אין לי בעיה עם רב העיר, אבל אני מכיר מה זה אורח חיים דתי. אני מכיר את זה בעצמי, לא באופן אישי, על אנשים שעברו גיור ואמרו להם: אל תלכו לגור בקיבוץ, כי זה לא אורח חיים מתאים; כולל עולים מחבר המדינות. אז מה אתם מספרים סיפורים? זה מה שיהיה בסוף. ובעיקר, אתם נותנים יד לפתוח חזית עם רוב יהדות ארצות-הברית? אתם צריכים להיות הגורם – אתם – שייתן גושפנקה שיש רק גיור אחד, אורתודוקסי, בחוק של כנסת ישראל? אני יודע, אתם מגישים המון חוקים, שגורמים חיצוניים לא יתערבו במה שקורה בארץ. זה לא יפה, ייתנו כסף וכו' וכו'. איך קוראים למעורבות של הקהילה היהודית בארצות-הברית בעניינינו ובענייני ארצות-הברית? אז מה אתם בדיוק עושים? הכול בשביל מה? כדי שביבי יוכל להגיד ולא להתכוון להשלים את החקיקה; להגיד לכם: תשבו בשקט, קיבלתם חוק. או יותר גרוע, בפעם הבאה שיטלפנו לריגה, לשר החוץ, הוא יעשה עוד כיפוף ביד, וראש הממשלה יגיד לו: בסדר, גם שנייה ושלישית, ופתאום נקבל חקיקה שמעולם לא עברה כמותה בכנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <חיים אורון (מרצ):> קיבלתם כאילו יתרון ענק, שרבני ערים – אני כבר ראיתי איך כשהם רוצים, הם משתלטים על רבני ערים. אפילו את הגיורים של הרב דרוקמן הם פסלו. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> עכשיו לא יוכלו לפסול? <חיים אורון (מרצ):> לא יוכלו. איך הם יוכלו? מה לעשות, אני כבר למדתי שהשלטון שלהם על הרבנים יותר חזק מהשלטון שלכם. האמיני לי. העברתם כאילו ברית זוגיות. כאילו. כמה זמן אפשר לבלף את עצמכם? אותנו עזבו, אתם לא מבלפים. אנחנו יודעים שזה לא נכון. אבל את עצמכם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <חיים אורון (מרצ):> מה גם שזה על גבם של המון המון אנשים, שמבחינתם זה באמת דיני נפשות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ארבע דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סיעתי העלתה היום את נושא הריסת הבתים, והשאלה, בכלל, של הבנייה הקרויה בלתי חוקית. העניין הזה נדון בדרך כלל על זה שאזרחים בונים בית בלי לקבל רשיון, כביכול עבירה על החוק, והאזרח, או שהוא משלם קנסות גבוהים או שביתו נהרס או שהוא חי בתחושה שמחר-מחרתיים או שיבואו ויהרסו לו או שהוא יצטרך לשלם קנסות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אקוניס, אני אצטרך להגן עליך עוד מעט כאן, על הדוכן. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> התביעות בדרך כלל הן נגד האזרח. אני רוצה לשאול מה אחריות המדינה בנושא הזה. האם רשויות מדינה, שנמנעות במשך עשרות שנים מלספק ליישובים תוכניות מיתאר מתאימות לצורכיהן, צריכות לעמוד לדין? האם מישהו משלם על כך שתוכנית מיתאר של יישוב מסוים נמצאת 25 שנה בוועדה, כאשר החוק, כבוד היושב-ראש, אומר שבתוך שלוש שנים הם צריכים להביא את תוכנית המתאר לידי אישור סופי? מי משלם על כך? האם מישהו הועמד לדין? האם מישהו שילם קנסות על זה שהוא פגע באלפי אנשים, ואפילו בעשרות אלפי אנשים? אף אחד לא שואל אותו. אין דרך, אפילו חוקית, להעמיד לדין פקידים, רשויות, שישלמו קנסות, שאפילו יוטלו עליהם עונשים על כך שהם עיכבו תוכניות מיתאר ועל-ידי כך פגעו באלפי משפחות. מה שקורה – הנה, השבוע ביקרתי בביתו שנהרס, של האזרח מעארה-ערערה, נועמאן אבו-סאלם. ידוע, וכולם יודעים, שהאזור שבו בנוי הבית הוא בדיון בוועדה המחוזית, וכל המתכננים כמעט – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כבר עבר ועדה מקומית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עבר ועדה מקומית, זה נמצא בהליכי תכנון. וידוע שאו-טו-טו, אם לא בעוד שנה, בעוד שנתיים, זה יקבל רשיון. ובכל זאת הרסו. מה דינו של האזרח בנושא הזה? מה דינו של אותו פקיד, שמפני שהוא מעכב ומעכב וסוחב וסוחב, גורם להריסת ביתו של אדם אחר? אני חושב שצריך להעמיד את האחראים לדין ולא את האזרחים. יישוב שמספר התושבים שלו הוא 15,000 ותוכנית המיתאר מתאימה ל-5,000, מה יעשו שאר ה-10,000? כאן אני חושב צריך חקיקה שתטיל עונשים על האחראים ולא לבוא לאזרח בטענות. אני רוצה לסיים, ברשותך, בהצעה, שאנחנו אמרנו אותה ונחזור עליו שוב ושוב, עד שמישהו ישמע אותנו. כל ראשי הציבור הערבי מסכימים להצעה הבאה, והיא פשוטה, והיא הוגנת, והיא מאוזנת והיא ישימה. אנחנו מציעים להקפיא את כל צווי ההריסה. אנחנו, כלומר ראשי המועצות המקומיות כולם, מתחייבים שימנעו לתקופה של שנה או של שנתיים כל בנייה לא ברשיון. והסעיף הכי חשוב הוא סעיף 3: להיכנס למשא-ומתן אינטנסיבי עם ועדות של מומחים כדי לפתור את הבעיה הזאת סוף-סוף. יש פתרון ויש הסכמה בין המומחים, ש-98% מהבעיות ניתנות לפתרון. יישארו 2%, אנחנו נמצא דרך, הליך, איך לפתור אותן בסופו של דבר. אבל בואו נפתור את הבעיה הזאת בצורה כזאת. כבר היו ועדות, וכל ועדה שקמה, דרך אגב, אמרה – להכשיר אלפי בתים. אז למה להרוס אם אפשר להכשיר ואם אפשר לפתור את הבעיה? למה בכוח כשאפשר בהידברות? תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. להזכירך, לפני שלוש שנים ועדת הפנים והגנת הסביבה הציעה את ההצעה הזאת למשרד הפנים. <נסים זאב (ש"ס):> והוא לא קיבל? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ומשרד הפנים לא קיבל את ההצעה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה, אחרון הדוברים. עומדות לרשותך ארבע דקות נטו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, לפני שניגש לעניין האי-אמון, אני מבקש לעדכן את הכנסת באתגר שהציב לי חבר הכנסת אחמד טיבי, והוא ביקש שאני אודיע אותו גם מעל הדוכן, ואני מתכוון להודיע אותו. חבר הכנסת טיבי, אני לא מתכוון לקדם הצעות של חבר כנסת שמסייע למשט טרור. אתה הודית ביום – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> בוודאי. אתה הודעת, אדוני. אדוני, אתה הודעת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, זה דבר חסר תקדים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זה דבר חסר תקדים. יהיה תקדים. היה כבר תקדים שאתה מסייע לטרור. תתבייש לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איזה טרור? איזה טרור? תתבייש לך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מודיע שאני לא מקדם את הדבר הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה יושב-ראש ועדה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> תלך לקדם חוקים בלוב. תלך לקדם חוקים בלוב. <חיים כץ (הליכוד):> מה אתה רוצה? הוא עושה את עבודתו נאמנה, לאלה ששלחו אותו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תקדם איזה משט שאתה רוצה, לאן שאתה רוצה, ואל תאתגר אותנו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, זה דבר חמור מה שהוא אומר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אל תאתגר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה, כנסת של הליכוד? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה הגעת עד כאן. אתה הגעת עד כאן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זאת הסיעה שלך? ועדות של הליכוד? <אופיר אקוניס (הליכוד):> נטפל בזה בנפרד. בנוכחות שלך בכנסת נטפל בנפרד. יש דרכים לטפל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה, אתה מאיים עלי? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא מאיים, אני אומר לך. ביקשת ממני שאני אמסור הודעה. אתגרת אותי, מסרתי הודעה. ביקשת שאני אעשה את זה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שהציבור ידע שאתה מעכב – – – בשל דעות פוליטיות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה חשבת שאתה מאיים עלי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנחנו נשקול את – – – מה שאתה אומר מעל דוכן הכנסת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> עד כאן. יש גבולות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא יטפל בגלעד שליט, אבל. הוא יטפל בגלעד שליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רק רגע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, הוא רוצה לטפל בגלעד שליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אתה אל תגיד לי לא. עכשיו אני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא יטפל בגלעד שליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אני. רבותי, נא להפסיק את הצעקות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא יעשו פלסתר את הבית הזה, אדוני היושב-ראש. לא יעשו פלסתר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אקוניס. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, הוא יטפל בגלעד שליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי, שמעתי. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש גבול. הוא עושה כאן כבביתו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה לא מבין, הוא נציג ה"חמאס" פה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> התבלבלו היוצרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל הוא מטפל בגלעד שליט. הוא יושב פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת טיבי ביקש ממני, ואני אחזור על הודעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה תרשה לי. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. אתה נמצא כאן על הבמה כדובר סיעת הליכוד, ואתה יכול לומר כל מה שעולה על דעתך, ובלבד שלא תדבר בשם הכנסת כאחד מהאנשים המובילים איזה אורגן של הכנסת, וזה ועדת הכלכלה. זכותך לומר לחבר הכנסת טיבי כל דבר שהוא במסגרת הרשות הפרלמנטרית. עם זה, אני מודיע לך חד-משמעית, שלא יכול להיות מצב שבו יודיע יושב-ראש ועדה שהוא לא יקיים דיונים ולא יקדם הצעות חוק של חבר כנסת אשר פועל לפי דעתו שלא על-פי דעתו. אם חבר הכנסת אחמד טיבי עושה דבר שהוא פלילי, אני מזמין כל אזרח בישראל להתלונן עליו במשטרה ולבקש שיערכו נגדו חקירה. לא יכול להיות מצב – אני רק אומר לך, אני לא רוצה להתווכח אתך – לא יכול להיות מצב שבו יושב-ראש ועדה, יהיה מסיעה זו או מסיעה אחרת, יבוא ויאמר: אני לא אקיים את תפקידי כיושב-ראש ועדה בגלל עמדותיך המדיניות או הפוליטיות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד כאן. עכשיו תמשיך לדבר בתור חבר סיעת הליכוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אני רק אומר לך שאני לא הסתתרתי מאחורי שום מסכה, ואני אומר את האמת שלי, שכל הציבור ישמע שחבר הכנסת טיבי מעודד משט טרור שעושה דרכו עכשיו כדי לעשות פה איזה פיגועי טרור, כפי שעשה המשט. אתה יודע את זה, אתה יודע את זה, אתה מעודד את זה, אתה גאה בזה, אתה הולך ומדבר על זה בכל מקום ואתה רוצה להשתמש בנו – כְּמה? מה אתה חושב שאנחנו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה קשור לפיצוי טיסות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה חושב שאנחנו עובדים אצלך? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה קשור לפיצוי על עיכוב טיסות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> הכול אתה רוצה, גם לעודד טרור? הכול אתה רוצה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איזה טרור? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה מעודד טרור. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הלכתי – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> מה אני יכול לעשות שאתה מעודד טרור? מה אתה רוצה? לא אני מעודד את הטרור. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה מידת התיאום שהיתה פה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, מידת התיאום היתה אפסית. חבר הכנסת טיבי אתגר אותי ואני עמדתי באתגר, אני חושב בצורה טובה מאוד. לא הייתי אומר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה מנהל ועדה. <שלמה מולה (קדימה):> דבר אחד: הוועדה הזאת היא לא ועדה של הליכוד, היא ועדה של הכנסת, זאת הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, כל מה שאדוני רוצה לומר על דעתו, יאמר – שלא יאמר כיושב-ראש ועדה. תודה רבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אמרתי. הדבר נכתב וצולם והוקלט, ויכולים לעשות בו שימוש בטריפולי או במולדובה, בכל מקום. <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> עכשיו, אדוני, ברשותך אייחד את הזמן שלי, של תשובה על הצעות האי-אמון של האופוזיציה. אדוני, לפעמים גם אופוזיציה צריכה להגיד לממשלה ולעומד בראשה: כל הכבוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל ההפרעות אני נותן לך עוד שתי דקות, כמובן. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. זה כבר קרה כאן. על הדוכן הזה ממש עמדו ראשי אופוזיציה ואמרו לממשלה: כל הכבוד. כל הכבוד, ראש הממשלה, על ביקורך האחרון בארצות-הברית, על פגישתך עם נשיא ארצות-הברית ברק אובמה, על הגיבוי העצום שקיבלת, ולא רק מנשיא ארצות-הברית וממשלו, אלא גם על הדברים שאמר מזכ"ל האו"ם באן קי מון ורבים אחרים בנושא המשא-ומתן עם הפלסטינים. נכון, אדוני, שלסבב הזה קדם מאבק; מאבק גדול על דעת הקהל בארצות-הברית, באירופה, בקהילה הבין-לאומית. הם ניסו למצוא נוסחאות לחידוש המשא-ומתן בינינו לבין ישראל, בינינו לבין הפלסטינים, משא-ומתן שאנו קוראים לו מהיום הראשון להקמת הממשלה. אדוני, אני עמדתי על הדוכן הזה ב-31 במרס 2009 ואמרתי שאם הפלסטינים יוכיחו שהם מעוניינים בשלום-אמת עם ישראל, הם לא ימצאו דלת סגורה; שרק במשא-ומתן ישיר מגיעים להסכם, כפי שהגיעו מנחם בגין ואנואר סאדאת, יצחק רבין והמלך חוסיין. זה היה קשה, היו מאבקים, אמירות ציבוריות, לעתים נוקבות, ובסוף זה קרה. כל העולם הבין כעת שהבעיה באי-חידוש המשא-ומתן איננה בירושלים – היא ברמאללה. עכשיו, אדוני, אני מבקש לעדכן את חברי הכנסת, אלה שלא שמעו או שלא ראו או שהעדיפו לראות – חבר הכנסת חסון, באמת אותך לא שמעתי מגיב על הביקור בארצות-הברית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך לסיים. חבר הכנסת אקוניס, אתה צריך לסיים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא לא היה פה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הוא לא היה, הוא לא היה. הבנתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לנו סדר-יום ארוך. נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אבל היום אפשר באס.אם.אסים, אפשר באימיילים, יש אינטרנט, יודעים. – – – ולומר כאן, אדוני, ברשותך, לחברי הכנסת כמה אמירות שהשמיע נשיא ארצות-הברית בשבוע שעבר. נשיא ארצות-הברית – לא ראש הממשלה, לא חברי כנסת מהליכוד, לא אני – אומר כך: הם, הוא אומר עלינו, על הישראלים, רואים את העוינות מצד השכנים שמקיפים אותם באזור קשה מאוד. חברת הכנסת רוחמה אברהם, הנה אני מקריא, לשירותכם ולשירותו של חבר הכנסת חסון, את הדברים שאמר הנשיא אובמה. הוא אמר כך: הם רואים היסטוריה של ניסיונות לכונן שלום, שבה גם כאשר נעשו ויתורים לא הצליחו לגבש הסכם. הם – כלומר אנחנו, אדוני היושב-ראש, הישראלים – רואים טילים – מדהים, תשמע מי אומר את זה, נשיא ארצות-הברית ברק אובמה – שמשגרים מעזה או מאזורים שונים בלבנון, השר איתן, ואומרים לעצמם – כלומר אנחנו אומרים לנו – שהשנאה או ההיסטוריה כה מקובעות, שאין סיכוי שדבר ישתנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואמשיך, אדוני. אתמול ציינו 70 שנה לפטירתו של מנהיג ציוני דגול, זאב ז'בוטינסקי, שכתב את "על קיר הברזל". <היו"ר ראובן ריבלין:> חבריך לתנועה לא היו פה כשאנחנו קיימנו – חבריך לתנועה, מעטים מהם היו באולם כאשר קיימנו את האזכרה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני הייתי אתמול בהר-הרצל עם כמה מחברי, ואתה כמובן – אתך ועם ראש הממשלה ועם אחרים בהר-הרצל – זכרנו את פטירתו של ז'בוטינסקי, שכבר כתב ב-1923 את "על קיר הברזל". אבל תראה מה אומר נשיא ארצות-הברית; נשיא ארצות-הברית, לא אני: אני סבור שלא זו בלבד שמר נתניהו הוא פוליטיקאי חכם ומנוסה, העובדה שאין הוא נתפס כיונה מסייעת לו במובן מסוים, שכן יהיה על כל הסכם שלום שיעלה יפה לכלול הן את היונים והן את הנצים בשני הצדדים. אדוני, היו לי פה עוד הרבה ציטוטים מדבריו המדהימים של הנשיא אובמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הרבה קריאות ראשונות, אתה תצליח היום – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> רק לפני פחות משבוע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – עד 02:00–03:00. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני נדהם. כאשר היו פגישות אולי פחות טובות, האופוזיציה קפצה ורצה והגיבה, ועכשיו לא שמעו, לא ראו. לאן נעלמתם? לאן נעלמתם? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת אקוניס, תעזור לי. תודה רבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, נא לשבת. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של השר לשעבר הרב יהודה עמיטל, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> ביום שישי האחרון הלך מאתנו הרב יהודה עמיטל, מנהיג ומחנך, ממורי דרכה של הציונות הדתית בדור האחרון, מייסדה של תנועת מימד ושר לשעבר. הרב עמיטל שרד בילדותו את השואה ועלה לארץ-ישראל ללחום למען הקמתה בשורות "ההגנה" ואחר כך בצה"ל. הוא היה מקברניטי מסלול ההסדר והקים בגוש-עציון את אחת מישיבות הדגל של הציונות הדתית. את תלמידיו הוא חינך לקשור את גורלם בחייה של מדינת ישראל. בביטחונה, בכלכלתה ובמצוקותיה החברתיות והרוחניות. תורתו החינוכית וההגותית של הרב עמיטל היתה עמוקה ומורכבת, וניצבה על אדנים רבים ומגוונים. היתה זאת בעיקר תורה רלוונטית, אקטואלית, אמיתית ואנושית, ובשום פנים ואופן לא קלישאתית. משום כך נגע הרב עמיטל בקהלים רבים בחברה הישראלית ושימש מורה לרבים. הרב עמיטל ייזכר כלמדן נועז ומקורי, ובעל אנושיות ואומץ לב – מן הנעלבים ואינם עולבים, וכמי שחתר כל ימיו לחבר בין תורה לדרך ארץ, בין תורת ישראל למלכות ישראל. יהי זכרו ברוך. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת;> <2. המשך מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעות להקפאת ההריסה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, לפי מצוות החוק אנחנו חייבים להצביע על הצעות האי-אמון כפי שהוצגו בפני הכנסת ונערך בהן דיון לאחר ששרי הממשלה השיבו. לפנינו שתי הצעות אי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה היא של סיעת קדימה, בנושא המוגדר: נתניהו שוב בוחר לקצץ ולפגוע בשכבות החלשות כדי לממן את ממשלתו הבזבזנית והמנופחת; הצעת סיעת קדימה, כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת יעקב אדרי. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד האי-אמון, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 62 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 36 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. חבר הכנסת שאמה אומר שהצביע בטעות במקום מירי רגב. אני מציע לכל החברים לשבת במקומם ולא לטעות. אני לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל חברת הכנסת רגב לא היתה באולם. חבר הכנסת שאמה ישב לשמאלו של חבר הכנסת אקוניס, ולא לימינו. נא להיזהר, חברים. נאמר: חכמים היזהרו בהצבעתכם. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, כפי שהוצגה על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי, בנושא: המשך מדיניות הריסת הבתים והתעלמות הממשלה מההצעות להקפאת ההריסה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד הצעת האי-אמון, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 10 נגד – 65 נמנעים – 15 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 10, 65 מתנגדים, 15 נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון לא נתקבלה. אני מבקש את הקשבתכם, חברי הכנסת. <דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אריה לובה אליאב, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, רבותי השרים, משפחת אליאב, הרעיה טניה, הילדים צביקה, עפרה ואייל, הנכדים – יעל, איילת, איילה, טל, עופר, אדם ובן, הנין יאיר, בני משפחה וחברים, גבירותי ורבותי, מורי ורבותי חברי הכנסת, לפני שבועות אחדים הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר אריה לובה אליאב, והוא בן 89. לובה אליאב היה מגדולי החולמים, ועוד יותר מזה, מגדולי המגשימים. הוא היה איש רוח ומעשה גם יחד, שהטביע את חותמו על ההוויה הישראלית המתחדשת בשורה של תחומים. חייו של לובה היו בבואה נאמנה של קורות התנועה הציונית בדור האחרון, דור התקומה. בגיל 15 הצטרף לובה לשורות "ההגנה", ובמלחמת העולם השנייה התנדב ליחידת התותחנים של הצבא הבריטי. בימי טרום המדינה פיקד על ספינות מעפילים, ובהמשך הקדיש את עיקר מרצו לפעילות למען קליטת עלייה והתיישבות בנגב. בשנות ה-50 היה לובה ממנהיגי ההתיישבות בחבל-לכיש. הוא פיקד על הצלת יהודי פורט-סעיד, עמד בראש צוות ההקמה של העיר ערד, ולפני 23 שנים החל בהקמת הפרויקט המזוהה אתו ביותר: כפר-הנוער בניצנה. לובה לא משך ידיו גם מן השליחות הציבורית. בשנות ה-50 וה-60 שימש מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה; מהכנסת השישית, בשנת 1965, הוא כיהן במשך כמעט ארבע קדנציות, ובכנסת השתים-עשרה התמנה לסגן שר המסחר והתעשייה וסגן השר לקליטת העלייה. הנה, רבותי, לובה היה בכל מקום שהמפעל הציוני היה זקוק לו: בהתיישבות, בעלייה, בהנהגה, בחינוך, בחקלאות, בפוליטיקה וביחסי החוץ. לא היתה מטרה ציונית אחת שלא ניכרו בה טביעות אצבעותיו של איש דגול זה. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב לובה בספרו "עולם מלא" כך: "הרגשה של הבל הבלים לפתה אותי בחוזקה. אמרתי בלבי: לך לעסוק, כל עוד אתה מסוגל לכך, בעזרה ישירה ובלתי אמצעית לאנשים במצוקה, לסובלים". "לעסוק כל עוד אתה מסוגל", זאת היתה מגמת חייו של לובה והמנוע של אישיותו. לובה עסק לא כ"עוד עסקן"; הוא לא הפך את זה למקצוע, ומעולם לא רתם את פירות עסקנותו למאוויים אישיים. כאשר לובה עסק בצורכי ציבור, הוא עשה זאת "בגובה העיניים", בידיו ממש, בלי עוזרים ובלי מתווכים. הוא לא היה בררן, לא חשש לכבודו, ולא נרתע מלעסוק בבעיות הכאובות ביותר, כאותם תלמידי חכמים שלא חששו ללכלך ידיהם בדם שפיר ובדם שליה כדי לטהר אשה לבעלה. כך הוא התנדב לעבוד בלילות כסניטר, כפועל ניקיון בחדר המיון של בתי-חולים, ובימים שימש מורה מתנדב בבתי-סוהר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, בערי פיתוח. לצד תכונותיו ומעלותיו של לובה, כאדם וכיהודי, היה לובה עבורי, בראש ובראשונה, מופת לאיש אמת, אשר פיו ולבו חד הם; איש הדבק בעמדותיו ובעקרונותיו, בלי פשרות, ואינו חושש לשלם בעבורם מחיר אישי. אישיותו של לובה לא סבלה פשרנות. הוא היה יריב פוליטי קשה, המחזיק בעמדותיו, יהיה אשר יהיה. למרות הוויכוח האידיאולוגי ששרר בינינו עד מותו, באשר לדרכה של הציונות, ויכוח שהיה לעתים מר ונוקב, לא יכולתי שלא להעריץ את חוזק אמונתו, את עומק תודעתו ואת עוצמת אחיזתו בהשקפותיו. לובה ייזכר בדברי ימי ישראל כאיש חזון והגשמה, כאיש שהיה מאבני היסוד של הציונות בת-זמננו, ודרך חייו היא צוואתו לנו. יהי זכרו של איש נפלא זה ברוך. תזכו ותזכי להאריך ימים, טניה – וכל משפחתו. גאוותכם על לובה כמו גאוותנו. אני מזמין את ראש הממשלה לומר דברים לזכרו של לובה אליאב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ידידי יושב-ראש הכנסת, ידידי חברי הכנסת, משפחת אליאב היקרה, הרעיה טניה, בתו עפרה, בניו צביקה ואייל, הנכדים והנינים, והחברים, ומוקירי זכרו של לובה, ידידי יצחק מולכו שאינו מרבה לדבר – הוא עושה הרבה בשירות המדינה אבל הוא אינו מרבה לדבר – סיפר לי סיפור, ושאלתי אותו אם אני יכול להשתמש בשמו. הוא אמר: למען לובה, כן. הוא נזכר שבתחילת שנות ה-70 הוא יצא עם קבוצת סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בתקופת מלחמת ההתשה להתנדב בבניית שוחות ותעלות בקיבוץ מעוז-חיים בעמק בית-שאן. מייד עם הגעת הקבוצה לקיבוץ הם קיבלו לידם אתי חפירה ומעדרים, ופח גלי וברזלי זווית, והם התחילו בבניית תעלות, שוחות וביצורים. כעבור כמה שעות הופיע אדם בשנות ה-50 לחייו והצטרף אליהם ועזר להם בהתלהבות לחפור את התעלות בחום הנורא. הם שאלו אותו: מי אדוני? והוא אמר להם: שמי לובה אליאב, אני חבר כנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה. באתי לעזור ולהגיד לכם שחשוב מאוד שהגעתם לכאן. איציק מספר לי שבערב, כשהם כולם הלכו לישון, לובה היה יוצא לקיבוצים בסביבה והיה נותן שם הרצאות להעלות את המורל, ולמחרת בבוקר הוא היה מתייצב עם כולם בשעה הנקובה להמשך החפירות. וגם אחרי 40 שנה הוא נזכר איזה רושם אדיר הותיר לובה על הסטודנטים הצעירים שלא האמינו כיצד חבר כנסת ומזכיר מפלגה, חופר לצדם כאחד האדם. זוהי רק אחת מהסיבות הרבות שכנסת ישראל מתייחדת היום בכבוד וביקר עם זכרו של אחד מטובי בנינו, בני עמנו, מבחירי בניה ובוניה של מדינת ישראל. לובה האדם, היהודי, הציוני, איש המופת. כשמו כן הוא. הוא היה כולו לב. וטוב לבו ניכר בארשת פניו, בעיניו הקורנות – תמיד קרן מהן אור מיוחד – בחיוכו התמידי, באנושיותו ובנועם הליכותיו. הלל הזקן אמר: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". לובה היה איש גם כשהיו אנשים, וגם כשלא היו אנשים; כשהיו וכשלא היו. הוא היה איש לכל משימה לאומית. הוא מעולם לא נרתע משום אתגר ומשום סכנה. הוא לא פחד מכישלון, הוא לא נסוג ממכשול, ומעולם לא אמר נואש. היתה לו אמונה מוצקה בצדקת הציונות, ועם זאת, לא היה בו שמץ של פקפוק בכורח וביכולת לרקום גשרי ידידות ושלום עם שכנינו מסביב. בפרקים חשובים של חייו הוא היה איש פוליטי. הוא חבש את ספסלי הבית הזה. הוא עשה זאת כאדם תם וישר, ובר לבב, תוכו כברו. רבים מאלה ששירתו אתו פה במשכן במהלך השנים מספרים, סיפרו לי, ובוודאי שמעתם את זה גם אתם, ויש אולי מי שעדיין זוכר את לובה ממגע ישיר. הם כולם אומרים את אותו הדבר. יכולת לראות בו יריב תקיף, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, ובעת ובעונה אחת גם חבר נאמן ואיש סוד. יכולת בעת ובעונה אחת לחלוק עליו ולאהוב אותו. יכולת להתווכח אתו ולהתחבק אתו, יכולת להתנגד בחריפות לעמדותיו ובה בעת לאמץ אותו אל לבך. דבר אחד לא יכולת לעשות: לא יכולת שלא להעריך, לא יכולת שלא להאמין לו, וודאי שלא יכולת לנטור לו טינה על עמדותיו או לחשוד במניעיו. וזה דבר שליווה את לובה מנערותו, כי תולדות חייו הן בעצם פרקי הציונות: השירות ב"הגנה" וההתנדבות לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הפיקוד על ספינת מעפילים, ארגון חיל הים בצה"ל במלחמת העצמאות, קליטת העלייה ההמונית ומפעל הענקים של ההתיישבות אחרי קום המדינה, ובייחוד הקמת יישובי חבל-לכיש והעיר ערד. וכן, חילוצם, הצלתם והעלאתם של יהודי פורט-סעיד בעת מבצע "קדש", והשליחות הדיפלומטית למוסקבה כמסווה ליצירת הקשר עם יהודי ברית-המועצות. לובה פרץ הרבה תלמים. אבל הוא לא היה הולך בתלם. אחרי מלחמת ששת הימים הוא נתן ביטוי בספריו, במאמריו, בכלי התקשורת לרעיונות שחרגו מן הקונסנזוס. חלקם התקבלו, וחלקם עדיין נחשבים כלא ריאליים. יש ויכוחים שנמשכים. אבל הוא אישית אף פעם לא עורר התנגדות. הוא נפלט ללא טרוניה מן הזירה הפוליטית. אבל הוא המשיך. הוא המשיך בשליחות כמתנדב. בין השאר בהוראה בבית-הספר בקריית-שמונה, בבתי-הספר בשדרות ובמעלות. הוא לימד מבוגרים באור-עקיבא. הוא שימש אפילו כסניטר מתנדב בבית-חולים. הוא הקים את הקהילה החינוכית בניצנה, בחולות חלוצה, ועמד בראשה, ובה הטיף לערכים דמוקרטיים, וטיפח את מורשת הנגב. ועל תרומתו העצומה לחברה ולמדינה הוכתר לובה כחתן פרס ישראל. אני חושב שהיה בו משהו מיוחד שמבדיל אותו מאנשים מיוחדים שתרמו למדינה תרומה גדולה, וכשהם הוצאו החוצה נשארה בהם מרירות. ללובה לא היתה שום מרירות. לא היה בו גרם של מרירות, לפחות לא כזו שאני יכולתי להתרשם ממנה, ואחרים שהכירו אותו מקרוב אמרו לי אותו הדבר. לא היתה בו שום מרירות, שום טינה, שום טרוניה. שלוש מלים משיר השירים ממצות עבורי את לובה אליאב: תוכו רצוף אהבה. דפי ההיסטוריה של הציונות ומדינת ישראל יועידו ללובה אליאב מקום של כבוד. זכרו שמור בלב עמנו לעד בהוקרה והכרת תודה שאין להן שיעור. יהי זכרו ברוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לראש הממשלה. יושבת-ראש האופוזיציה – בבקשה, גברתי. ואחריה – שר הביטחון אהוד ברק. <ציפי לבני (קדימה):> תודה, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לובה בעיקר חסר בשל מה שהיה בחייו, בשל מה שסימל. ונדמה שבעיקר היום יש תחושה עמוקה וקשה לא רק כמה הוא חסר, אלא כמה אולי צריך גם בבית הזה אנשים כמוהו. אנחנו בני דורות אחרים, ואנשים כמוהו, אותם אנשים ישרי דרך, מלאי אמונה, שמוכנים לעמוד על אמונתם גם במחיר פוליטי כזה או אחר, גם במחיר של הליכה למדבר ממש, כפי שעשה, והכול מתוך אמונה עמוקה שזה מה שנכון, לא לו לעצמו אלא לבני עמו, לדור שבא אחריו – אני אומרת את זה כאן היום דווקא מתוך המקום שממנו אני באתי, אותה מחלוקת עמוקה שבין הארגונים שפעלו להקמת מדינת ישראל. ההבדלים שהיו אז, המחלוקת העמוקה עד כאב, המחלוקות הפוליטיות שהיו אחר כך, איך מיישמים את הציונות על פלגיה השונים. מחלוקת שחצתה את העם במשך הרבה מאוד שנים. אני חושבת שהתפקיד של התנועות הציוניות היום זה להבין שגם כשיש בינינו מחלוקת, שהיא מחלוקת שעוסקת בנושאים המדיניים, אנחנו משלמים מחיר קשה גם כלפי פנים בגלל חוסר הנכונות שלנו, או חוסר היכולת, לייצר את אותה הבנה, שדברים שהיו בעבר זרים לתנועה שממנה אני באתי הם הווייתה המלאה והשלֵמה של הציונות. אם מדובר על התיישבות, אם מדובר על ערכים ולא כאימוץ הדבר האחר, אלא כאותם ערכים ועקרונות שהיו גם חלק וצריכים להיות גם חלק מהתנועה שבה אני גדלתי, ואם ציינו אתמול את יום השנה לז'בוטינסקי, ואנחנו מציינים גם את אבות הציונות שהיו ביניהם מחלוקות – על זה אנחנו צריכים לנהל היום את המאבק בבית פנימה. את המאבק על מהי דמותה של הציונות העכשווית. מה זה אומר לכל אחד ואחד מאזרחי ישראל היום, לא רק בשל זיכרון העבר, אלא מה זה אומר היום. זו החובה של הבית הזה וזו החובה של המפלגות הציוניות, גם בתוך חילוקי הדעות על הדרך המדינית הנכונה אנחנו יכולים וצריכים לייצר לעצמנו את החזון הציוני החדש של המדינה היהודית והדמוקרטית, שהערכים האלה שלובים בה זה בזה, לא מתנגשים אחד עם האחר. מהי המשמעות של מדינה יהודית במובנה הלאומי, המשתף, המחבר בין העם היושב בציון לבין העם היהודי היושב בתפוצות – ואין כמו היום הזה כדי לסמל עד כמה אנחנו קרובים כמרחק נגיעה מפילוג בתחום הזה, ועד כמה אנחנו צריכים לייצר מעצמנו ולחבר את עצמנו מחדש לאותה זהות יהודית במובנה הלאומי, עם חילוקי דעות שיכולים להיות על היישום בהקשר הדתי שלה; עד כמה ההתיישבות באותם חלקים שאין עליהם מחלוקת פוליטית ומדינית היא חשובה כחלק מערכיה של מדינת ישראל. אנחנו חייבים להשכיל – הנהגת המדינה, ראשי התנועות הציוניות – לייצר את אותו מכנה משותף ולהיות נכונים לשלם את אותם מחירים שהם לפעמים מחירים פוליטיים כדי לשמור על הציונות במתכונתה האמיתית והנכונה באופן שמשמר את עתיד הדורות הבאים כאן. לובה אליאב היה בכל רמ"ח איבריו כזה. בעוד יש מי שמדבר על חינוך, אז הוא קם יום-יום לחנך למפגש, לגעת, לדבר, לעסוק עם בני-הנוער. בעוד מדברים, קצת בססמאות, על הנגב ועל מה צריך לעשות ועל התיישבות, אז הוא עשה את זה בחיי היום-יום שלו. הפער הזה שהוא השלים בחייו, שמייצר את אותו אמון של הציבור שיש הנהגה, ולא משנה אם היא כאן בבית הזה או הולכת למדבר או מחנכת בעצמה, אבל עושה את כל מה שהיא מדברת עליו בחיי היום-יום שלה, הדברים האלה הם שמחזקים את האמונה, אולי את החסך באנשים כמוהו בפוליטיקה בישראל. יהי זכרו ברוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני. אני מזמין את שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, ויסיים חבר הכנסת שי חרמש. <שר הביטחון אהוד ברק:> יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, טניה, צביקה, עפרה, אייל, נכדים ונינים, משפחת אליאב היקרה, חבריו של לובה שבאולם, לפני כחודש הלך לעולמו לובה אליאב, זיכרונו לברכה. אדם מיוחד, מנהיג מזן אחר, ומעל לכול מופת לחיים של משמעות, תוכן, דוגמה אישית סוחפת ומעשה רצוף שכולו בשירות המפעל הציוני ובשירות החברה בישראל. "כל מעשי בני-האדם בחלום יסודם, וגם אחריתם חלום היא", כתב בנימין זאב הרצל. אין כמו המלים הללו תואמות את לובה, כאילו נכתבו עליו ממש. לובה, מגדולי הלוחמים והחולמים של מעשה הבנייה הציונית, איש שידע לתרגם בעשר אצבעותיו וברוחו הנישאת אל על את החלום למציאות. מספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב" והקמת חיל הים, דרך הקמת חבל-לכיש והעיר ערד; מהמבצע המיוחד בפורט-סעיד והסיוע החקלאי בחבל קאזווין שבאירן; מהמאבק על מיזוג גלויות בחינוך – במעשים ולא בדיבורים – בנבטים ואור-עקיבא, בקריית-שמונה ובמעלות, אל אחינו ביהדות הדממה ומשם אל המאבק הפוליטי על דרכה של תנועת העבודה, מאבק לא קל כבר אז. משם אל המאבק על חלום השלום, מתוך אחריות ופיכחון, ואל המגע הישיר, הפיזי, עם הסבל האנושי ומצוקות החברה כסניטר בבית-חולים, יום אחרי יום, חודש אחרי חודש. ואל הניסיון הנוסף, כבר בבגרותו, להעיר מחדש את רוח החלוציות בפתחת ניצנה ובחלוציות. כל ניסיונו גם בספריו, מ"הספינה אולואה" ו"בין הפטיש והמגל" שקראנו כנערים, ועד דפי "ארץ הצבי" ו"תאומי צביה". איש אמיץ מאין כמותו, איש אמת שלא נרתע להיות לא פופולרי ולשלם מחיר אישי ופוליטי, שדרכו, בה הוא מאמין, לא נראתה נכונה אף בביתו הרעיוני שלו. מצפן רעיוני ומוסרי יציב שמורה את הכיוון גם כשמסביב הסערה. איש מרחיק ראות, כמעט נביא. מי מבין לוחמי מלחמת יום הכיפורים אינו זוכר את תחושת ההתפעמות כשקראנו שוב, בימים שמייד לאחריה, בעודנו קוברים את חברינו, את דברי הנבואה המצמררים שלו, "משל השחף", על העתיד לקרות, שנכתבו שבועות בודדים טרם פריצתה של המלחמה. מי יכחיש היום את פיכחונו, שנדמה בזמנו כחלום, כשכתב את "ארץ הצבי" על מהות הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים ועל הדרך הראויה לפתרונו. לובה החשיב יותר מכול את האמת, האמין בכוחה של רוח האדם, רוח עז, ובעיקר רוחו של הנוער וכוחה המעצב על החברה כולה. חף מכל ציניות ומכל שיקול אישי התהלך בינינו לובה כאיש מופת, איש עניו שאיננו מבקש דבר, רוחו הגדולה מסרבת לקבל או להשלים עם קטנוניות טבע האדם ועם חולשות אנוש מסביבו כמכשול לגיטימי להובלת החזון. איש שדרש מעצמו הכול וסלח בדרכו גם למי שפגעו בו. בערוב ימיו זכה לראות בהתגשמות חלומו בכפר-הנוער ניצנה, שם הלכה למעשה חזה במו עיניו בהפרחת השממה ובהעמדת דורות של צעירים שהתחנכו על ציונות, פלורליזם, אהבת הארץ, איכות הסביבה והחי שבתוכה. חברים, לובה אליאב הלך לעולמו, אך רוחו עמנו ומורשתו וקולו ברורים ובהירים כבראשונה, רלוונטיים היום עוד יותר מתמיד. בימים האלה אנו עוסקים בדרכים לפרוץ את מעגל המלחמה והאיבה ולהבטיח עידן טוב ובטוח יותר לבנינו ולנכדינו – עידן של שלום עם ביטחון. מי ייתן ויעלה הדבר בידינו. וגם כאן, דומני, נכון לסיים במלים מההקדמה לספרו האחרון של לובה, "תאומי צביה": "תאמרו, כל אלה חלומות באספמיה ומגדלים פורחים באוויר, אך כמה יפים הם חלומות אלו הניתנים להגשמה בידי אנוש, מול האלטרנטיבות של סיוטי לילה, שגם הם ניתנים להגשמה, ומסתיימים בקטל ובהפיכת כל האזור לתל חורבות". ואני מוסיף: והדבר גם, ואולי בעיקר, בידינו שלנו. יהי זכרו הברוך של לובה עמנו תמיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר הביטחון. אני מזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ על מנת שיאמר דברים לזכרו של אריה לובה אליאב. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, משפחת אליאב, חברי הכנסת, ספר ויקרא מזמן לנו שלוש פרשות רצופות: אחרי מות, קדושים ואמור. רצף זה יצר לנו את הפתגם העממי "אחרי מות קדושים אמור", שמשמעותו שאחרי המוות גם האדם הפשוט הופך לקדוש ולצדיק. לובה, מאז לכתך נערכים מפגשים ודיונים על עשייתך ומורשתך; לשם מגיעים מכריך, מקורביך, חבריך, וכולם מנסים להוסיף דבר או שניים עליך, על חייך, על חזונך, על עשייתך, כפי שנאמר: "אחרי מות קדושים אמור". אלא שאצלך הדברים נראים אחרת, בדיוק ההיפך. לא נמצאו המלים שיכולות לספר באמת את סיפור חייך. כי הרי כמה שננסה להעצים במלים את עשייתך, חזונך, אומץ לבך, לא יימצא הדובר שיצליח להעפיל אל האמת. כי כחושות תיראינה המלים, ואמירתן כקול ענות חלושה נוכח חזונך ועשייתך. לובה, איני יכול לשכוח את היום המיוחד באמצע שנות ה-80, אך נבחרתי לראשות המועצה בשדרות, והנה בישרו לי כי האגדה, איש החזון והערכים, בא לגור אתנו. אתה וטניה הפכתם חלק טבעי בשכונה שלנו; לא ידעת עד כמה הצעד הזה, שעבורך נראה מובן מאליו, תרם לגאווה המקומית של תושבי שדרות. אבל אני הייתי המרוויח העיקרי – הרווחתי רב ומורה, יועץ, מנחה, מבקר ומעודד. בעבותות נקשרנו אחד אל השני – אך בעיקר אני אליך. הרבה דברים אמרת לי, אך בפרספקטיבה ההיסטורית הדברים נראים עצומים מתמיד. אציין רק אחד מהם: ככה אמרת לי כבר אז. טרם נשמעו קולות הנפץ של ה"קסאמים" אמרת לי שבשורת השלום צריכה לצאת דווקא משדרות – לכם הכי דחוף, לכם אין זמן, אם עירכם לא תהפוך לעיר שלום, הזמן יהפוך אותה לעיר מריבה מדממת וכואבת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן על דוכן הכנסת וחושב על כך שכל אחד ואחת מאתנו כאשר הוא עומד כאן צריך לחשוב על כובד האחריות, מידת המחויבות, וייתכן שהדבר אינו פשוט כלל וכלל, כי התמונות הנחשפות כאן אל פני הציבור גורמות לעתים לכרסום ולפחיתות במעמדה של הכנסת. ואתה, לובה, מעולם לא זלזלת במעמדה של הכנסת. לא היית שייך לאלה שאמרו: הייתי שם, זה בזבוז זמן. רצית תמיד להיות כאן, אבל לא בכל מחיר. ידעת להעריך את משכן הדמוקרטיה, אבל רצית שכאשר אתה עומד כאן על הדוכן, מחויבותך תהיה רק לאמונותיך – לא למפלגות, לא לפשרות, אלא רק לעתידו של העם היושב בציון. לכן גם התנתקת מעטיניה הקדושים של מפא"י ההיסטורית רגע לפני שיכולת להפוך לאיש מספר אחת שם. הלכת למדבר הפוליטי לבשר בשורתך. חשת כי בביתך, במפלגתך, מסרבים להקשיב; ניסית לשכנע את לוי אשכול, את גולדה מאיר, ניסית למנוע את השקיעה אל חושך היהירות שהתרחש בעקבות ניצחוננו הצבאי המזהיר במלחמת ששת הימים. לובה, משפחתך, אשתך טניה, ילדיך צבי, עפרה ואייל, כלותיך אהובה ואיריס, חתנך יוסי, נכדיך איילת, טל, יעל, איילה, עופר, בן ואדם, ונינך יאיר – כולם כאן. כאשר אני מביט אליהם, אני, שכל הזמן הייתי ליד, על מפתן הדלת המשפחתית, הרווחתי כל כך הרבה. אני חושב עליהם ויודע איזה ירושה גדולה אתה משאיר להם; לא ירושה בכסף ובזהב, שליטה בחברות או שותפות בקונצרנים, אלא מלוא החופניים של ערכים ואמונות. טניה, המעפילה שהכרת על ספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב" שבתה את לבך מייד, ובחנייה באלג'יריה ירדת אל החוף, חוף פיליפ-ויל, וחזרת עם צמיד שהענקת לטניה. ומאז לא נפרדו דרכיכם. והיא אחריך, מגלי הים הסוערים אל ארץ לא זרועה. לובה, יש כל כך הרבה לזכור בך, אך את עיניך אי-אפשר לשכוח – עיניים כחולות וטובות מראה ששידרו רק טוב. איש לא ישכח את העיניים ששידרו נחישות ואמינות שסחפו אנשים אחריך: המעפילים על סיפון האונייה שעמידתך הזקופה על סיפונם נטעה בהם את האמונה כי יגיעו אל יעדם, העולים בחבלי הארץ הרבים שאתם בנית בהם מושבים, ערים ובתים, התלמידים הרבים בקריית-שמונה, באור-עקיבא ובשדרות, גם האסירים בבתי-הסוהר, שאותם לימדת וחינכת, החולים ששירתת כסניטר בבית-החולים, ואת השנים האחרונות הקדשת לחזון החדש של ניצנה. לובה, היית אתי באחד הצמתים החשובים בחיי; הבטתי בעיניך הטובות, והן היו יוקדות וחודרות, וכך אמרת לי: אל תיתן שישאבו אותך אל מחוזות הזעם. בוא, הצטרף אלי אל הקהילה החינוכית בניצנה. ואני הבטתי בך בהערצה ושאלתי את עצמי: מאין שאבת לך את זה הכוח, כוח ההתעלות, כוח האצילות, הכוח לסלוח? ומאז אני שם, מגיע לשם כמצוותך, עם כל האנשים הנהדרים, למקום קטן עם תפילה גדולה. לובה, רצה הגורל והיום הוא גם יום השנה הרביעי למלחמת לבנון השנייה. ב-12 ביולי 2006 ריבונותנו הופרה, הותקפנו בבתינו והגבנו בצורה נחרצת. גם לאחר ארבע שנים של שקט בצפון, מעולם לא חדלתי לחשוב על יחידות צה"ל שביצעו משימתן, לעתים בתנאי פתיחה קשים, אך חרף זאת עמדו במשימתן והשיגו יעדיהן. נפשי יוצאת אל המשפחות השכולות והפצועים הכואבים. ישנן מלחמות מוצלחות יותר ומוצלחות פחות, ישנן שמשיגות את כל היעדים הצבאיים, ישנן מלחמות המאדירות עצמן ביום שלאחר המלחמה, וישנן מלחמות שהשפעתן ניכרת רק שנים לאחר מכן. אך המבחן האמיתי של כל מלחמה ומלחמה הינו בשאלה של היום שאחרי: אילו דפוסי חשיבה יחלחלו לתוכנו? אילו שינויים תרבותיים תביא עלינו אותה מלחמה? איזה מרחב מדיני ייווצר, וכמה מפוכחים ואמיצים נהיה לנצל אותו כדי להגיע לפתרון המיוחל? כולם מכירים את משנתך על הצורך בפשרות כואבות כדי להשיג שלום באזור. רבים חושבים כי מה שהניע אותך באמת היה תחושת האשמה העצמית ויצר ההלקאה העצמית, אבל הדבר אינו מדויק כלל וכלל, כי כשהיה צריך, ידעת לומר לשכנינו הערבים עד כמה גדולה אשמתם באלימות המלווה את האזור. בפנייתך אל עמי ערב הפלסטינים, בספרך "ארץ הצבי", אמרת: "היתה מלחמה, היה הרג, עתה קמה מדינתנו. אתם הרגתם בנו במשך 80 שנה, וב-1948 קמתם עלינו להשמידנו. לא חסתם ולא חמלתם עלינו, נלחמתם בשרידים של עם עולה ובפליטי חרב ושואה. אנו גם יודעים את כובד האסון אשר ירד עליכם. עתה, הבה נשלים". לובה, בחודשים האחרונים נאבקת על בריאותך. הייתי לידך כל זמן שהתאפשר לי ובכל רגעיך החלשים תמיד היית חזק ממני. על כיסא הגלגלים ב"בית לוינשטיין" שוחחנו על הכול. עיניך הכחולות הביטו בי ושלחו אותי חזרה עם כוחות מחודשים. בביתך, בשיחה שבה רק הקשבת, עיניך הבוהקות החליפו את כל המלים והמסרים שרצית להעביר. וגם בימים הקשים ביותר, עת שכבת מחוסר הכרה בבית-החולים, כשרק צפצופי המכשירים מנפצים את דממת החדר, עמדתי יחד עם בנך אייל וקראתי בשמך פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שפקחת לשנייה אחת את עיניך הכחולות והיפות והן שידרו שוב באותה עוצמה את אהבת האדם שבך. בתקופה האחרונה, לפני שכלו מילותיך, חזרת ואמרת לטניה: אני את שלי עשיתי, אני לא חייב דבר לאיש ואיש לא חייב לי דבר. רק בפעם הזו חלקתי על דבריך. עמך ומדינתך חייבים לך הרבה. הרבה מאוד אנשים חייבים לך. מי האיש האמיץ שיבקש סליחתך ומי האמיץ שרק יודה בקוצר ראייתו? דווקא בימים אלה לכתך כה סמלי, כמגדלור שהאיר את נוף ארצנו ובלעדיו היא דלה ושוממת. הרבה יאמרו עליך כי אתה הגעת לארץ המובטחת, אך הארץ המובטחת שלך היא ארץ של צדק חברתי ושלום. גם אם הלכת, חסידים רבים לך ולתורתך, שיעשו הכול להגשים את חזונך, כי יום יבוא ואתו יבוא השקט על הארץ ויובטח עתידנו לדורות הבאים. ואסיים בכך שאחזור על הסיפור המרגש שסופר כבר מספר פעמים. בבוקר שבו הלכת מאתנו הגעתי אל ביתך ובנך צביקה שלף את אחד הפתקים שהשארת בארנקך. בכתב ידך העגול והמנוקד כציור נדיר רשמת פסוק מספר תהילים, שכולו תהייה ותקווה. וכך כתבת: "מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב. נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". כזה היית האיש בחייך, וגם אחרי מותך נישא כולנו תפילה כי יום יבוא והארץ המובטחת תהיה לארץ הצבי. יהי זכרך ברוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת שי חרמש לסיים את האזכרה לאריה לובה אליאב. <שי חרמש (קדימה):> טניה, צביקה, עפרה, אייל ומשפחת אליאב לדורותיה, מכובדי ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, יושב-ראש הכנסת והחברים, עומד אני ניצב כאן על בימת הכנסת, במקום שממנו קרא לא אחת לובה אליאב את חזון השלום שלו, מן הבימה שממנה לא היסס ללחום על דעותיו; בימה שעוררה לא אחת פולמוס רחב עבור אלה אשר ביקשו לעתים להוציאו – את מי שסימל יותר מכול את הציונות המתחדשת בארץ המובטחת – אל מחוץ למחנה, אל מחוץ לקונסנזוס הלאומי. עומד אני כאן בכנסת השמונה-עשרה פֶּה לרבים אשר עבורם היה לובה מורה דרך, מצפן, איש אשר לא ראה בשררה מטרה, איש אשר המרות היחידה שקיבל על עצמו היתה זו של מצפונו, והפוליטיקה, כמו פוליטיקה, גמלה לו על כך ביד קשה. לובה הוכיח כי כוח הרוח ותבונת הביצוע חזקים יותר ממשרה בכירה ככל שתהיה. האיש שלא זכה לחבוש ספסל שר בממשלות ישראל, וגם את כס הנשיא ראה ולא בא בו, הוא האיש שהטביע את דמותו, דעתו, חזונו בקרב דורות של תלמידים, חסידים אשר שתו בשקיקה את דבריו, ונאמנים להם יצאנו כולנו בעקבותיו לשטח לממש. לובה היה הרצליאני בתפיסת עולמו; המנהיג שיודע להפיק מתוך המצוקה, הכאב והצער את היצירה האמיתית. יש מי שהאמין שציונות בונים בכוחם של אלה שיש להם, שהמצוקה מאחוריהם. לובה, לעומתם, האמין באיסוף שברי החרס הנשבר ויציקתו מחדש למפעל משגשג. כך היה באוניית המעפילים "אולואה", שאחרי זה נקראה "חיים ארלוזורוב", שם פגש לראשונה את טניה, בחירת לבו, אם ילדיו, אשר היתה עמו במסירות אין קץ במסע הארוך מהים הבלטי ועד פאתי ניצנה בדרך סוערת מלאת חתחתים. כך היה בחבל-לכיש, במושב נבטים בנגב ובשנות ההתנדבות כסניטר בבתי-החולים, כמורה בקריית-שמונה ובשדרות, ובסופו המפעל המסיים והמרגש מכול, הקריה החינוכית בניצנה. כוחו של לובה לא היה בממסדים, נהפוך הוא. אלה היו עבורו מכשלה. מדינת ישראל היא מדינה שצריכה לבנות חברה, ובכך ראה לובה את שליחותו עד יומו האחרון. גדולתו היתה היכולת לייצר משנה סדורה; איש שהפך מלים למפת דרכים ובצעדו קדימה אמר: ממני תראו וכך תעשו. משנתו ידעה להכיר באחר, לפגוש אותו ולהכיל אותו. את תורתו שאב מהמקורות. לא מקרה הדבר שספריו האחרונים, "לב חדש ורוח חדשה" כמו גם "בואי בשלום", הם מחקר עשיר ומרשים של קטעי תנ"ך, ובראשם ספרי הנביאים, לצד פרקי אבות, דברי המהר"ל, מדרשים בעקבות חז"ל. עבורו, מימוש תורת ישראל הוא קודם כול בניית חברה צודקת, הדואגת לחלש ותומכת בגר היושב בתוכו, אנטיתזה למי שדבק בתורת ישראל ברוח מסע של כיבוש והשתלטות על עם זר. אדגיש ואומר, את "ישראל השלמה עם עצמה" העדיף תמיד לובה על פני "ארץ-ישראל השלמה". כמו כל נביא, גם לובה הקדים את דורו, ואת מה שחזה, צפה וזעק אך חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, למדנו כולנו על בשרנו, לדאבוננו, במחיר כבד מאוחר יותר. ועדיין לא חשב לובה כי מאוחר. אל יריבו האידיאולוגי הנמרץ ביותר אולי, אריק שרון, בחר להגיע לחוות-השקמים. התלוויתי אליו למעמד מיוחד זה עם ידידו הסופר א.ב. יהושע. בא אליו לובה ואמר לו באלה המלים: מלאך השרת נגע בך בקצה מקלו וקורא לך: קום, צא והושע את העם, הוצא אותו מן המערבולת של הכיבוש ובנה לנו מדינה יהודית ברוח חזון הנביאים. ימים יגידו, שימו לב, אם היו אלה הדברים אשר כיוונו לאחר מכן והוליכו את דרכו של אריק שרון במהלכיו המדיניים האחרונים. אודה ולא אבוש, הוקסמתי מהאיש אשר היה לי מורה בעיצוב תפיסתי הציונית. הוא היה לי מדריך שהוביל אותי לממש דרך זו. הוא היה לי חבר אשר בכל רגע של היסוס, משבר או התלבטות, הוא היה לצדי. לא הייתי לבד. בית אליאב בקרל נטר בתל-אביב היה בית מפגש לרבים רבים אשר חיפשו מענה ללבטיהם. לבטים במדינת ישראל מתחדשת, מתרגשת, מעט מבולבלת. ללובה לא היו לבטים, היתה לו דרך. מחיר מימושה לא היה מעולם על סדר-היום. זאת אימצנו אנו, תלמידיו, ונאמניו, נאמני החזון והמימוש. נכונים אנו כולנו, נאמניו, תלמידיו וחבריו, לשלם מחיר זה גם היום. לובה היה אדם אופטימי, שהאמין שהרשות נתונה. בידינו לבנות ובידינו להחריב. לא אחת נהג לצטט את שירו של שאול טשרניחובסקי: "שחקי, שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך". ובסיומו של יום חזר ואמר: "פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, פה נבנה ופה ניצור חיי זוהר, חיי אור". ביודעו שהבחירה בידינו לטוב ולרע, עשה לובה בספרו שימוש מושכל בסיפור של תאומי סיאם. "המושג "תאומי סיאם" משמש בהשאלה, מספר לובה, "לתיאור שתי ישויות או שני גופים המחוברים זה לזה בצורה לא טבעית, לרוב מפלצתית, ושההפרדה ביניהם איננה ניתנת לניתוח. שאלתי את עצמי", אומר לובה, "ועדיין אני שואל: האם נגזר עלינו, הישראלים והפלסטינים, 'להתאמץ' ולשפוך את דמנו ודמם ללא סוף? הלנצח תאכל חרב? האם אנו והם הולכים ונהפכים, ואולי כבר הפכנו, ל'תאומי סיאם' מפלצתיים ואומללים? האם עוד ניתן להפריד בינינו כדי שנהיה כשני 'תאומי צביה'? האם עלינו להמתין, כפי שנאמר בהמשך הפסוק משיר השירים: 'עד שיפוח היום ונסו הצללים', אותם צללים המכסים את שמינו ואת שמיהם ואולי ישותנו." אבקש לסיים בקטע שאולי לא זכה לפרסום רב, אבל אני נושא אותו אתי באמתחתי בכל דרכי הציבורית, קטע שהתפרסם בעיתון "דבר" במרס 1989, מעט לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה; מוסר השכל שראוי שכל מנהיג יישא בצקלונו, אמירה של "בל" לזחיחות הדעת, לשחצנות, לעיוורון וליוהרה להובילנו חלילה לאבדון. קטע קצר שבשבילי הוא בעצם סיפור הדרך כולה. הקטע נקרא "הגשר על הנהר קוואי": "קטר מוביל קרונות רכבת דוהרת על הפסים ומתקרב בחשכה לנהר קוואי. מעליו גשר הנטוי על פני התהום. נהג הקטר אינו יודע כי אין כבר גשר. כי הגשר פוצץ. כי עוד מעט קט והרכבת כולה תידרדר ותתרסק לתהום. קטר ישן, מוסק בפחם, ומספרו '1989', מוביל בלילה רכבת רבת קרונות. נהג הקטר עיוור. עיני עוזריו מלאות בעשן ופיח ואוזניהם אטומות. ובקרונות שגרה. קרון הרכבת המפואר מלא בסועדים הנהנים ממיטב מעדני המטבח כשמלצרים לבושי מדים צחורים ומכופתרי זהב אצים רצים למלא צלחותיהם ולמזוג בכוסותיהם יין ושיכר. בכמה מתאי השינה של המחלקה הראשונה נוחרים בעלי הון מזדקנים השוכבים על מצעים רכים. באחרים משתגלים זוגות צעירים היוצאים למסע תענוגות. בקרון המשמר, המפריד בין המחלקות, יושבים חיילים עייפים. ידיהם מחזיקות ברובים מכודנים. זיפי זקן ואבק מאפירים את פניהם. קרונות המחלקה השלישית מלאים באיכרים ופועלים קשי-יום היושבים או שוכבים על דרגשי עץ סדוקים ושבורים. באחד הקרונות משחקים בלהיטות בקלפים ומשחקי מזל. בקרון משמר נוסף עומדים שוטרים חבושי קסדות, רכונים על אלותיהם. אחרי קרון זה קרונות מלאים בצפיפות עבדים ואסירים מרותקים בשלשלאות. בסוף הרכבת משתקשקים כמה קרונות ריקים שיושביהם למזלם ירדו בתחנות אחרות. "ולאורך המסילה אין מי שידליק פנס אדום לפני שהקטר יגיע לתהום. הקטר שורק וצופר, שורק וצופר. הנהר העיוור מביט לתוך הלילה. ובנהר הזורם מתגלגלות אבני שלום, אבני טובה, אבני ברכה, אבני חיים, אבני חן, אבני חסד ואבני רחמים. מי יתחיל לבנות מהן את גשר התקווה, את גשר העתיד?" ואסיים ואומר, לא למשפחה, אלא לנו שיושבים פה, קברניטי העם שמקבלים את ההחלטות: מי ייתן וכל יושבי הבית הזה, על כל תורותיהם ודעותיהם, יפנימו את דבריו אלה של לובה ויאמצו במשותף את המחויבות למנהיגות אמת, ראייה מפוכחת ואחריות אישית לדרך שבה הם מובילים את העם במסע הלאומי המשותף לכולנו. ותהא זו צוואתו של לובה, שעליה כולנו מתחייבים. ויום יבוא ונזכה כולנו ללקט אבני שלום, אבני טובה, ברכה, חן וחסד ורחמים. מי ייתן. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת שי חרמש. טניה, הכנסת ביקשה לתת ולו מקצת הכבוד ללובה, כפי שהוא נתן לכנסת. יהי זכרו ברוך. עד כאן פרק האזכרה ללובה אליאב, אשר הלך מאתנו לפני כחודש ימים. הפסקה לדקה. (הישיבה נפסקה בשעה 18:54 ונתחדשה בשעה 18:55.) <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בישיבה לפי סדר-היום הקבוע. הודעה למזכירות הכנסת, לסגן המזכירה. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכירה. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 > [מס' מ/517; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 11275; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אין הסתייגויות כמובן. יציג לנו את הצעת החוק חבר הכנסת אלכס מילר, ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת מילר. <אלכס מילר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, שיזמה הממשלה. חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, תוקן בשנת 2008 והתווספו לו הוראות בנוגע לחינוך ממלכתי המשלב בתוכנית הלימודים שלו לימודי יהדות מוגברים. בין יתר ההוראות הנוגעות לחינוך הממלכתי המשלב הוסף לחוק סעיף 13א, ולפיו על שר החינוך להקים מועצה לחינוך ממלכתי משלב, אשר עמה הוא נדרש להתייעץ לצורך התקנת תקנות הנוגעות לחינוך כאמור וכן בנוגע לגיבוש תוכניות שעניינן חינוך משלב. נוסח הסעיף הקובע את הרכב המועצה לא מאפשר לשר החינוך שיקול דעת במינוי חברי המועצה, בשונה ממינויים של ועד החינוך והמועצה לחינוך ממלכתי-דתי, שלגביהם נתון לשר, מכוח חוק חינוך ממלכתי, שיקול דעת רחב וגמיש יותר לגבי הרכב הגופים ואופן מינוים. לפיכך מוצע לתקן את הוראת סעיף 13א האמור ולהתאים את מנגנון המינוי למנגנון הקיים לגבי מינוי הגופים האחרים כאמור, למעט אישור הממשלה, שלא נדרש לגבי מועצה זו. כמו כן, מוצע כי שר החינוך יהיה רשאי להאריך את תקופת הכהונה של המועצה היוצאת בשנה נוספת, מעבר לארבע השנים הקצובות לכהונתה, בהתקיים נסיבות מיוחדות, כדי למנוע מצב של היעדר גוף מכהן ועיכוב בפעולות שלגביהן יש להתייעץ עמה. מוצע שמועד תחילתן של ההוראות בעניין החינוך הממלכתי המשלב יהיה בתחילת שנת הלימודים התשע"ב, וזאת על מנת לאפשר למשרד החינוך להיערך להפעלתן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אלה שרוצים להצביע – אני מבקש שיתיישבו במקומותיהם. כפי שאמרתי, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–2 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שחוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, עבר ויופיע בהתאם לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אני מודה לך. חשבתי שהצבענו, אבל זה היה מהיר. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9. אם כך, אני קובע שהצעת החוק, כפי שהקראתי את שמה פעמיים, עברה בקריאה שלישית. אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת, בהצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע-2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה – כדי לאפשר למציגי חוק הרשות לפיתוח הנגב, כדי שלא נפיל אותו, נמתין למי שצריך להציג אותו. <הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 > [מס' מ/519; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 11280; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> נעבור להצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. כמובן, לחוק אין הסתייגויות, אם כך, אחרי ההצגה אנו מצביעים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה כלכלי נחתם הסכם, שלפיו תצטרף ישראל לארגון. חלק מתנאי הארגון להצטרפות מדינה אליו הוא קבלתן, בחוק פנימי, של זכויות יתר וחסינויות המגיעות לארגון. סעיפי ההסכם צורפו לחוק, והם הופכים להיות חוק במדינת ישראל. על-פי ההסכם, יהיו ל-OECD וגם לחברים בארגון הזה חסינויות כפי שיש לשגרירויות, לאנשי או"ם ולאנשי ארגונים בין-לאומיים. תנאי להצטרפות של ישראל היא קבלתו בכנסת של החוק המאשרר את הזכויות והחובות האלה. החוק הוגש לוועדת החוקה. ועדת החוקה דנה בו סעיף-סעיף, לרבות סעיפי ההסכם. החוק הזה ראוי – ראוי שישראל תאמץ אותו ותיתן את הזכויות האלה כדי שקבלתה לארגון תהיה שלמה ומושלמת. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–6 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010, עבר, ויפורסם בהתאם לחוק – סליחה, אני היום עובר בסיטונות, אז יש לנו הצבעה בקריאה שלישית, ואני מתנצל, ותודה לחבר הכנסת רותם. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> החוק עבר בקריאה שלישית – בעד היו 12, אין מתנגדים ואין נמנעים – כפי שהקראתי, ויפורסם בספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010> [מס' כ/286; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 5456; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו חוזרים להצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג לנו את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת ישראל חסון. בבקשה, אדוני. <ישראל חסון (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. את הצעת החוק הזו יזמנו עם חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת רותם, חבר הכנסת מילר, חבר הכנסת אלדד וחבר הכנסת אילטוב. המטרה, להסדיר את הקמתם של מיזמים חקלאיים תיירותיים משולבים בנגב, או כפי שכולם מכירים אותם, מדובר בהתיישבות יחידים, שבמסגרתה נעשה שימוש במקרקעין לצורכי חקלאות ותיירות במשולב, לרבות שימושים נלווים לשימושים אלה. הצעת החוק הזו מתייחסת הן למיזמים שיוקמו בעתיד והן, במסגרת הוראות המעבר, למיזמים שהוקמו בעבר. את חשיבות ההתיישבות בנגב קטונתי מלהציג, ואני סבור שדבר זה ידוע לכולם. יש מספר רב של החלטות ממשלה מאז הקמת המדינה ועד עצם היום הזה, וההצלחה בתחום הזה היא עדיין לא מספקת ולא משביעת רצון. אנחנו סברנו שבהקמתם של מיזמים חקלאיים תיירותיים משולבים יש כדי לתרום רבות לפיתוח ההתיישבות בנגב, ובכלל זה לפיתוח ענפי החקלאות והתיירות. התרומה של זה – לפיזור אוכלוסין; התרומה של זה – לפיתוח חקלאות שמותאמת לתנאים בנגב ולקידום התיירות; מושכת אליה אוכלוסייה ומעודדת תעסוקה, התיישבות וכל מה שאנחנו באמת מנסים ליצור הרבה שנים בנגב ללא הבדל של דת, גזע ומין. המטרה של הצעת החוק היא להכיר בהתיישבות הבודדים כצורת התיישבות לגיטימית, ולעגן בחקיקה ראשית את הליך הקמתם של מיזמים חקלאיים תיירותיים משולבים. מכוח חוק הרשות לפיתוח הנגב הוקמה הרשות לפיתוח הנגב, המוסמכת כיום, לפי סעיף 5 לחוק האמור, ליזום פעולות לפיתוחו הכלכלי והחברתי של הנגב, לתאם בין משרדי הממשלה, הרשויות והגופים העוסקים בפיתוח הנגב, ולמלא תפקידים נוספים כאמור באותו סעיף, והכול בהתאם למדיניותה הכלכלית של הממשלה. תפקיד נוסף המוטל כיום על הרשות מכוח הסעיף האמור הוא לעודד יוזמות כלכליות לפיתוח הנגב. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי במסגרת תפקידה זה הרשות תהיה מופקדת גם על עידוד מיזמים חקלאיים תיירותיים משולבים בנגב. כן מוצע לתקן את סעיף 6 לחוק, שעניינו סמכויות הרשות לפיתוח הנגב, ולהסמיך את הרשות לקבוע בכללים הוראות, תנאים ואמות מידה להכרה במיזם חקלאי-תיירותי משולב. לפי המוצע, כללים אלה יתייחסו, בין היתר, להיתכנות הכלכלית של המיזם ולקביעת השימושים במקרקעין שיוכרו כשימושים נלווים לשימוש במקרקעין לצורכי חקלאות ותיירות, ויהיו טעונים אישור השר לפיתוח הנגב והגליל וועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו גם מציעים להסמיך את הרשות לפיתוח הנגב להמליץ לרשות מקרקעי ישראל על הקצאת מקרקעין למיזם חקלאי תיירותי משולב, שיתקיימו בו הכללים כאמור. בהתאם למוצע, המלצת הרשות תהיה באישור השר לפיתוח הנגב והגליל, ותהיה תנאי להקצאת המקרקעין כאמור על-ידי רשות מקרקעי ישראל. עוד אנחנו מציעים לקבוע, כי בטרם ייתן השר את אישורו כאמור, יהיה עליו לקבל את המלצתה של ועדה בין-משרדית שתוקם, כפי שאפרט. מאחר שהליכי הקמתם של מיזמים חקלאיים-תיירותיים משולבים כרוכים במעורבות של משרדי ממשלה שונים הנוגעים בדבר, החליטה ועדת השרים לחקיקה לדרוש – ואנו החלטנו להיענות לכך – שהשר לפיתוח הנגב והגליל ימנה ועדה בין-משרדית שתורכב מחמישה נציגים ממשרדי הממשלה, ובראשה יעמוד נציג המשרד לפיתוח הנגב והגליל. חברים נוספים בוועדה יהיו נציגים מטעם משרדי המשפטים, החקלאות ופיתוח הכפר, התיירות והגנת הסביבה. אגב, הרכב הוועדה, בהתאם להחלטת הממשלה, לא כלל את נציגי משרדי התיירות והגנת הסביבה, ואנו החלטנו להוסיפם בשל החשיבות שראינו לייצוג ההיבטים התיירותיים והסביבתיים בין שיקולי הוועדה. ועדה זו תדון בכל בקשה להכרה במיזם חקלאי תיירותי משולב, ותמליץ לשר אם לאשר את המלצת הרשות לפיתוח הנגב בדבר הקצאת מקרקעין למיזם. חברי, כפי שהזכרתי, תכלית נוספת של הצעת החוק המונחת בפניכם היא הסדרת מעמדם של חלק מהמיזמים הקיימים כיום בנגב, שהוקמו לאורך שנים בתמיכה ובסיוע של רשויות המדינה, ובלבד שיפעלו כמיזמים חקלאיים תיירותיים משולבים, וכפוף לתנאים כמפורט בחוק המוצע. תכלית זו באה לידי ביטוי בהוראות המעבר המוצעות. בעברית הכי פשוטה – אנשים שנשלחו, אנשים שנתמכו, והיום היו תלויים. הוראות המעבר אמורות להסדיר. בטרם אציג את הוראות המעבר, אדוני היושב-ראש, ברצוני לציין כי בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והקריאה השלישית, קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיונים ממושכים ומעמיקים בטענות לעניין פגיעה לכאורה בעקרון השוויון וכיבוד שלטון החוק. הוועדה שמעה הערות מגופים שונים וכן קיבלה חוות דעת וניירות עמדה, לרבות חוות דעת משפטיות. כתוצאה מכך, ובעיקר בהתחשב בחוות דעתה ובהמלצותיה של היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, נעשו שינויים בהוראות המעבר, ואני סבור שהתוצאה הסופית היא מידתית ומשקפת איזון ראוי ונכון בין הרצון, ובנסיבות העניין החובה לתת מענה חוקי לאינטרס ההסתמכות של מי שפעלו בתנאים קשים בתמיכה ובסיוע של גורמים רשמיים של המדינה, לבין עקרון היסוד שהוא עקרון השוויון. ברצוני להזכיר בהקשר זה כי הצעת החוק, ובכלל זה הוראת המעבר, הוגשה על-ידי חברי כנסת השייכים לסיעות מהקואליציה והאופוזיציה כאחת, ומבטאת בכך את הקונסנזוס שליווה את ממשלות ישראל מאז הקמת המדינה, ולפיו לא רק שיש לקדם ולעודד ככל הניתן את ההתיישבות בנגב, אלא שגם ראוי ונכון לתת מעמד חוקי לחלק מאותן התיישבויות, שנסיבות הקמתן, התנהלותן והימצאותן על הקרקע היו חריגות ושונות מכל התיישבות אחרת המוכרת לנו. בהתאם להוראות המעבר, מי שניהל מיזם בנגב וקיבל אישור מאת השר לפיתוח הנגב והגליל, יהיה רשאי לפנות לרשות מקרקעי ישראל בבקשה להתקשר עמו בחוזה להקניית זכויות לגבי המקרקעין, לצורך ניהול אותו מיזם כמיזם חקלאי-תיירותי משולב. חשוב להדגיש – וכדאי לשים לב לזה, כי על זה התקיימו דיונים רבים – כי המקרקעין שבהם מדובר, הם רק המקרקעין שלגביהם נחתם במקור חוזה עם רשות מקרקעי ישראל לפני יום תחילתו של החוק המוצע לצורך ניהול מיזם, ולא שטחים נוספים שאליהם התפשטו אותן חוות, ככל שכך קרה, אם זה קרה, והשר לא ייתן אישורו אלא אם נוכח שאכן כך הדבר. השר יידרש גם להחליט אם המיזם האמור פעל – – – <היו"ר מגלי והבה:> יושב-ראש ועדת הכלכלה, ככה אתה אוהב שיפריעו לך כשאתה מנהל ישיבה? אנחנו שומעים אותך עד כאן. תואיל בבקשה לשבת ליד השר או ליד חבר הכנסת. שיהיה לך ערב נעים ושקט. תודה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תחשוב על זה – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא שמעתי, אבל ניתן לדובר להמשיך. בבקשה. <ישראל חסון (בשם ועדת הכלכלה):> רק מהמחשבה על זה בא לי להקים חוות בודדים, אופיר. מאחר שלוועדה הבין-משרדית, בהיותה מורכבת מנציגי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, יש ראייה רחבה ויכולת לבחון את מכלול ההיבטים הקשורים באישור המיזם, מוצע להסמיך אותה למסור לשר לפיתוח הנגב והגליל את המלצתה לגבי בקשה לאישור מיזם. לפיכך, אישור השר יינתן לפי המוצע רק לאחר שהתקבלה המלצת הוועדה הבין-משרדית. לעניין תמיכה וסיוע כאמור, מוצע להסמיך את הוועדה הבין-משרדית לקבוע אמות מידה להכרה בתמיכה ובסיוע שנתנו משרדי הממשלה ורשות מקרקעי ישראל, בהתחשב, בין היתר, באופי התמיכה והסיוע שניתנו, ובכלל זה אם ניתנו בכסף או בשווה-כסף, וכן בהתחשב בהמלצות לתמיכה ולסיוע שנתנו משרדי הממשלה. לפי המוצע, הוועדה תבחן, בין היתר, את קיום התנאים למתן האישור כאמור, ובכלל זה קיום אמות מידה להכרה בתמיכה וסיוע שקבעה, וכן את מידת ההיתכנות התכנונית של המיזם, כלומר אם צפוי שקיומו של המיזם יהיה אפשרי מבחינת דיני התכנון והבנייה. שיקול הדעת של הוועדה הבין-משרדית בבחינת בקשה להכרה במיזם לצורך מתן המלצתה יהיה רחב, כך שמעבר לשיקולים שמוצע לקבוע במפורש בחוק, היא תהיה רשאית לשקול שיקולים נוספים, כמו היקף וחומרת העבירות שביצע מגיש הבקשה לפי חוק התכנון והבנייה, הן בעת הקמת המיזם והן במהלך ניהולו. כדי לזרז את הליכי ההסדרה קבענו שיהיה אפשר להגיש בקשות לשר להכרה במיזם במשך שנה וחצי מכניסתו לתוקף של התיקון המוצע. מבקש שיקבל את אישור השר, יהיה זכאי להקניית זכויות לגבי המקרקעין שלגביהם נחתם בעבר חוזה עם רשות מקרקעי ישראל, ובלבד שהסדיר את תשלומיו לרשות בשל כל השימושים במקרקעין. לעניין הסדרת התשלומים קבענו שמדובר גם על מקרקעין שלגביהם לא נחתם חוזה עם הרשות לפני יום התחילה, כלומר גם שטחים שהמבקש עשה בהם שימוש אף בלא הרשאה לכך. זאת אומרת, אם הוא השתמש בשטחים שלא נחתם עליהם חוזה. הרציונל שעומד בבסיסן של הוראות המעבר הוא הכרה בציפיות ראויות להגנה ובאינטרס ההסתמכות של המתיישבים שהקימו את המיזמים הקיימים כיום בנגב. במלים פשוטות או במלים לא של בית-מרקחת – האנשים שעשו את זה הם אנשים שהסתמכו על רמיזה, על אמירה, על סיוע, על מתן מכל רשויות המדינה. ולפיכך, מדובר בקבוצה ייחודית ומצומצמת שהקימה יש מאין מפעל התיישבותי, שזכה לאורך שנים לסיוע של המדינה ושל כל הזרועות, פקידים בכירים ושרים וכו', ונתמך בכמה החלטות ממשלה שקבעו באופן חד-משמעי וברור שהתיישבות היחידים היא אמצעי למימוש מדיניות הממשלה לפיתוח הנגב ולשמירה על קרקעות המדינה בנגב, וכי יש להסדיר את מעמדן של חוות הבודדים הקיימות, לרבות בחקיקה. האלטרנטיבה היתה לקום ולנטוש את המיזמים, ולפיכך נדרשנו והחלטנו – בהתאם לרוח הגבית של החלטות הממשלה ושל הגופים השונים – החלטנו שאנחנו נגבה את הדבר הזה בחקיקה. אני חושב שחשוב לומר – במהלך דיוני הוועדה, הוראות המעבר, שהכנסת תמכה בהן בדיון המוקדם ובקריאה הראשונה, וכפי שאני בטוח שהיא תתמוך בהן גם בקריאה השנייה והשלישית, נועדו לתת מענה חוקי לסיטואציה ייחודית מאוד של הסתמכות לגיטימית על התנהלותן של רשויות המדינה, גם אם מבחינה משפטית לא היו אלה הבטחות שלטוניות מחייבות. ואפשר לומר שאם אלה היו הבטחות שלטוניות מחייבות, לא היה צריך את החוק הזה וזה היה נגמר גם בלי זה. הוועדה שקלה בכובד ראש את כל הטענות שמתייחסות לחוקתיות ההסדר המוצע, ולדעתה, גם בהתבסס על חוות-דעת משפטית ובכפוף לתיקונים רבים שהיא שילבה בנוסח הצעת החוק, אין מדובר בפגיעה בשוויון, ואף אם כן – הפגיעה אינה עולה כדי פגיעה בלתי חוקתית. אני רוצה לומר לכם – אנחנו אמרנו את זה לאורך כל הדיונים בוועדה ואני לקראת סיום – כל החברים שהשתתפו לא ראו סתירה בין הסדרת חוות הבודדים ובין הצורך להגיע להסדרה של התיישבות הבדואים בנגב, ואני חושב שלא רק שאין סתירה, הדברים האלה יכולים לתמוך זה בזה, וראוי ורצוי שזה ייתמך. הצעת החוק הזו, אני מקווה שהיא תתרום לפיתוח הנגב באמצעות הקמה של מיזמים ואישור של המיזמים הקודמים. ומכאן אני רוצה לומר הרבה תודה למי שעסק במלאכת ההכנה, לכל הצוות של ועדת הכלכלה ולצוות המשפטי ובראשו הגברת אתי בנדלר. ויותר מכול אני רוצה לשלוח מפה תודה והרבה הערכה לאותם אנשים שיושבים להם בחוות הבודדים, ואני מאוד מאוד מקווה שימשיכו, יצליחו ויפריחו לנו את הנגב. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. חברי חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, וראשון המסתייגים – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ההסתייגויות שלי לחוק הן מה שנקרא בלשון העם, הסתייגויות דיבור, וגם בהן – אף ש-25 דקות מוקצות להסתייגויות הללו – אינני מתכוון למצות את הזמן העומד לרשותי אלא לומר כמה דברים עקרוניים על החוק. כל מי שמסתובב בנגב בימים אלה ובשנים האחרונות, עד לתופעות של השתלטות פראית על אדמות הלאום, וחייב להיות מודאג מהתופעה שמה שבן-גוריון ראה בו את תקוות העם היהודי, הולך ונשמט מידינו, ומדינה חייבת לפעול כדי שנכסים מרכזיים כמו קרקע לא יישמטו מידיה. בלי להתלהם ובלי להשתמש במלים גבוהות, באמת לנגד עינינו ומתוך התעלמות של רשלנות פושעת של ממשלות ישראל לדורותיהן, התהליך הולך ומתקדם, ואין עוצר. וגם ניסיון קל, כמעט אבסורדי, של התיישבות יהודית בנגב, מול עוצמת ההשתלטות, דווקא על ההתיישבות הזו המכונה חוות בודדים, קם הכורת לעלות ולעשות סדר, בנימוקים משפטיים. וכבר שמענו יותר מפעם אחת שגם בסדום היה חוק. גם בסדום היה חוק, ומודדים את אותם מתיישבים ציונים בנגב במיטת סדום ובמידת סדום, ואתם ייקוב הדין את ההר ואתם – אם הם מנסים לגור על אותה קרקע שאושרה להם לפיתוח חקלאי או תיירותי – אותם מנסים להוריד; הם, שנשלחו על-ידי הממשלה, הם, שנשלחו במצוות האתוס הציוני, אותם רוצים להוריד. החוק הזה בא לעשות שני דברים, ואם יש לי הסתייגות מהותית אחת ממנו, שלא נכתבה אבל אני מבקש להשמיע אותה, היא – לא רק שהחוק הזה בא להסדיר את המצב הקיים של חוות הבודדים ולהכריז שהם חלוצים ציונים שעובדים על-פי החוק ועל-פי מצוות המדינה, ולא חלילה מי שעוברים על החוק, אלא לעתיד, שיש למדינת ישראל באמצעות גופי השליטה על הקרקעות שלה, לא רק האפשרות – לטעמי היה צריך להיות גם החובה – להקצות קרקעות נוספות בנגב למיזמים מהסוג הזה, מיזמים חקלאיים ותיירותיים, שבהם תיעצר פריעת החוק, שבהם תיעצר ההשתלטות הבלתי-מבוקרת על אדמות המדינה. התופעה שמתקיימת היום לנגד עינינו היא סוג של אבן בוחן לדמותה של מדינת ישראל: האם אנחנו רק מדברים על מדינת ישראל כמדינה יהודית, או באמת מתכוונים לעשות משהו בעניין הזה, אפילו מבחינת הרכב האוכלוסייה וסוג ההתיישבות, והחוקיות של ההתיישבות בנגב. חברי חברי הכנסת, אינני מתכוון להאריך. את ההסתייגויות עצמן אמשוך, הן כאמור הסתייגויות דיבור, אבל זהו חוק ציוני מובהק. אני קורא לכל חברי הכנסת המזהים את עצמם כחברי כנסת ציונים, לתמוך בו ככתבו וכלשונו. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני מבין, אדוני חבר הכנסת אלדד שאתה – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מושך את ההסתייגויות. <היו"ר מגלי והבה:> אתה מוריד את ההסתייגויות, וככה הפרק הזה בהסתייגויות שלך הסתיים. תודה. זה פשוט לפרוטוקול, חבר הכנסת אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> זה לטובת הציבור. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ – לא נמצא כאן, אז גם הסתייגויותיו יורדות. אני מזמין את חבר הכנסת יריב לוין, שנמצא כאן; בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> כמה מסתייגים עוד יש? <היו"ר מגלי והבה:> יש המון, אבל אני לא אומר את החשבון – אני לא רוצה לייאש את הצעירים. <יריב לוין (הליכוד):> יש לי, נדמה לי, שש דקות אבל אני מאמין שאסתפק בפחות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד המשנה לראש הממשלה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, לברך את מציעי החוק, את יוזמי החוק, בראשם את חבר הכנסת ישראל חסון. מדובר, כפי שאמר קודמי חבר הכנסת אלדד, בחוק ציוני ממדרגה ראשונה, בחוק שבעיני נוגע באחת הבעיות הקשות ביותר שאנחנו נדרשים להן בימים אלה, והיא המאבק על הקרקע. בשקט בשקט, ואמרתי זאת כמה פעמים, אנחנו פשוט מאבדים את המדינה, לאט אבל בטוח. בנייה בלתי חוקית בהיקפים עצומים, השתלטות על שטחים. תופעה שאנחנו רואים אותה בנגב, רואים אותה בירושלים, רואים אותה בגליל, תופעה שבינה לבין בעיות של מגורים ושל דיור כמובן אין שום קשר, אלא שכל תכליתה היא תכלית לאומנית, ברורה, של ניסיון להשתלט על קרקעות ולייצר בהן דה-פקטו, מציאות אחרת שלנו אסור להרשות אותה. צריך לזכור שהקרקע היא משאב יקר אבל היא גם משאב מוגבל מאוד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני, אפשר לשאול שאלה? אני קונה בית, זה מעשה לאומני? – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תטען טענות אינטליגנטיות לפחות. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זחאלקה, יש לך אחר כך זמן, כמעט הרבה זמן להסתייג. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מדבר על הזלזול באנשים. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה, לשמחתי אני לא זקוק לא לתעודות אינטליגנציה ולא לתעודות אחרות ממך. כשערבי בונה בית זה בוודאי בסדר. כשהוא עושה את זה על-פי דין ועם רשיון וכפי שצריך. וכאשר התנועה האסלאמית מממנת השתלטות של דונמים על גבי דונמים בנגב, כאשר אנשים באים ובונים חושה או בית ומשתלטים על שטח ממניעים לאומניים, אז צריך לומר את הדברים כפי שהם. רבותי, אנחנו נמצאים – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – אני חי שם, כנראה – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני מוכן להיענות לאתגר שלך – – – תבוא אתי ונעשה סיור. אני רק רוצה שתתחייב מראש שאתה אחר כך תעזור לי לפעול כדי שכל הבנייה הבלתי-חוקית הזאת תימחק. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אורון. <יריב לוין (הליכוד):> אני מבטיח לך, חבר הכנסת אורון, שאם תבוא אתי ובאמת תצטרף למהלך הזה, תגלה שנוכל – עד סוף הקדנציה תהיה לנו מספיק עבודה, כי היקף הבנייה הבלתי-חוקית וההשתלטות הלאומנית המכוונת על שטחים בנגב הוא עצום. היקף עצום. <קריאות:> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה רק מקשקש. אתה רק מקשקש קשקוש. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת אלסאנע, חבר הכנסת אלסאנע, נסעת פעם לערד? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן, אני כל יום שם. <יריב לוין (הליכוד):> אני יודע שאתה כל יום שם, תאמין לי. ולכן אני שואל, כי אני לפעמים חושב שאתה נוסע הביתה ואתה לא רואה מה קורה מימינך ומשמאלך. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, תודה. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת אלסאנע, אני לא חושב שאתה כזה תמים. אבל בוא אני אגלה לך סוד, גם אנחנו הפסקנו להיות תמימים. הפסקנו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל אסור להיות טיפשים. <יריב לוין (הליכוד):> הפסקנו להאמין שאתם בונים כי אין לכם איפה לגור. אתם בונים באופן בלתי חוקי משום שאתם לא מכירים במדינה ולא מכירים במוסדותיה, ואתם רואים במהלך הזה מהלך לאומני של גאולת קרקע, לשיטתכם, ואנחנו החלטנו לשים סוף לעניין הזה. הצעת החוק הזאת – החשובה הזאת – שמונחת כאן לפנינו, בוודאי לא תפתור את כל הבעיה, אבל היא מרכיב חשוב, היא צעד בכיוון הנכון. אני שוב אומר, אני מברך את היוזמים, ואני רוצה להבטיח לכם: עוד תהיינה הצעות רבות כאלה, חלקן כבר נמצא בתהליכי חקיקה. אנחנו נשים סוף למצב הבלתי-נסבל של השתוללות הבנייה הבלתי-חוקית וההשתלטות על הקרקעות. תודה. אני כמובן מסיר גם את ההסתייגויות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני חבר הכנסת, אני בין יוזמי החוק, אבל אני לא מקבל את החלק האחרון שלך. <היו"ר מגלי והבה:> יש לך רשות דיבור, חבר הכנסת מולה. הייתי רק מעיר לחבר הכנסת לוין, אל תשתמש ב"אתם", ואל תכליל. אם אתה רוצה להתייחס, אז יש כאלה ויש כאלה. תודה. אנחנו מדברים על קבוצת חד"ש. אני מזמין את ראשון המסתייגים, חבר הכנסת חנא סוייד. כשתגיע לפה אדוני – יגיד לי אם חברו לסיעה רוצה לדבר או שרק הוא רוצה לדבר. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש כמובן להבהיר ולנמק למה אני מתנגד לחוק הזה. סיעתי כמובן מתנגדת לחוק הזה, ובמיוחד על רקע הצורה שבה החוק הזה נתפס בציבור. הרי בדיונים עם חבר הכנסת מולה, עם חבר הכנסת חסון בוועדת הכלכלה – אני מזדמן לשם לעתים קרובות. בדיונים שם על הצעת החוק שלהם הם היו אומרים, למה אתה מתנגד לחוק הזה? החוק הזה בא להסדיר משהו, ואין לו שום נגיעה לעניין האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, ולהיפך, אל תתנגדו לזה, דווקא בסופו של דבר זה אמור וזה עלול לעזור לאותה אוכלוסייה להסדיר את מעמדה בנגב. אני טענתי מהרגע הראשון, שהקונספציה, התפיסה של החוק הזה היא בדיוק כפי שהציג אותה חבר הכנסת יריב לוין כאן. <שלמה מולה (קדימה):> חנא, זה לא מה שכתוב בחוק. <חנא סוייד (חד"ש):> הרי בחיים יש האמת ויש איך שדברים נתפסים. כנראה בחיים הציבוריים והפוליטיים הרבה פעמים התפיסה של הדברים יותר חשובה מהאמת שלהם. ההוכחה לכך היא שברגע הראשון שהנושא הזה עלה כאן, ראינו איך התייחסו חלק מחברי הכנסת למהות ולמטרות של החוק. <ישראל חסון (קדימה):> למה אתה מעדיף לשמוע אותו ולא אותנו? <חנא סוייד (חד"ש):> הוא הרוב, הוא הקואליציה. מהתגובות שאני שמעתי כאן, אני רואה שזאת הדעה השלטת. אני מאוד חושש שאנשים שמציגים את החוק הזה בצורה שאתה מציג אותו בפרהסיה, בחדרי-חדרים מציגים אותו בשיטה ובצורה אחרות. לכן אני מתנגד לחוק הזה, ואני הבהרתי ואני הולך להבהיר למה אני מתנגד לחוק הזה. אני רוצה לדון בחוק הזה בשני מישורים; אחד פרוספקטיבי, עם מבט לעתיד, ואחד ההתייחסות של החוק הזה במבט רטרוספקטיבי, אחורה. עכשיו, במבט העתידי, שצופה פני עתיד, אני אומר שאין לי בעיה עם החוק הזה; רוצה המדינה להסדיר סוג מסוים של פיתוח, של התיישבות, תבוא בידיים נקיות ותגיד: אנחנו רוצים לעודד אנשים לעבור לגור, אנחנו ניתן להם הטבות, ואנחנו נעודד, ואנחנו נקצה תקציבים, ואנחנו רוצים להשיג מטרה זו ואחרת, והכול טוב ויפה, ובלבד שהדבר ייעשה בצורה שוויונית, שתיתן הזדמנות שווה לכל אזרח במדינת ישראל, והיישום של החוק לא יהיה על-פי השתייכות אתנית, דתית או עדתית, או השתייכות כלשהי. לכך אינני מתנגד ואין לי בעיה. אני חושב שאילולא החלק הרטרוספקטיבי בחוק הזה, בכלל לא היה צריך את החוק הזה מנקודת המבט של יוזמי החוק. למה? כי אנחנו שמענו כאן שאנשים נשלחו לשם, חתמו על חוזים, קיבלו הטבות, ואין בעיה אתם בכלל; אז למה צריך חוק כזה? כי צריך לטפל במה שנעשה בפועל על-ידי אותם מתיישבים עד כה – וזה החלק הבעייתי. כלומר, החלק הרטרוספקטיבי, הכשרת חוות הבודדים שכבר הוקמו בנגב היא הבעייתית. למה היא בעייתית? דיבר כאן חבר הכנסת יריב לוין ואמר שיש בנייה לא חוקית, יש השתלטות על אדמות המדינה מטעם האוכלוסייה הבדואית, ויש, ויש, ויש עוד אלף ואחד דברים. אלו הטענות נגד האוכלוסייה הבדואית. אני רוצה לקבוע כאן מתוך ידיעה ודאית שכל העבירות וההאשמות שעלו בדיון כאן ויוחסו לאוכלוסייה הבדואית, נעשו גם על-ידי המתיישבים הבודדים תוך כדי רמיסת החוק. ולכן נוצר לכאורה הצורך בחוק כזה על מנת להוציא אותם נקיים מכל הדברים שהם עשו. אחרת, כפי שאמרתי, בכלל לא היה צריך חוק כזה. תוכניות התכנון והבנייה, תוכניות מיתאר ארציות ומחוזיות היו מכשירות והיו מאפשרות לכולם לבנות. יש תוכנית מיתאר מחוזית מיוחדת שנקראת "דרך היין" שהיתה מאפשרת, ועודנה מאפשרת, לכל אחד שרוצה להקים חוות בודדים, להקים חוות בודדים. אין בעיה עם זה. אלא מה? החוק הזה, כפי שאמרתי, וזה החלק הבעייתי בו, בא להכשיר ולהלבין ולתת לגיטימציה לעבירות מאותו סוג שנמנו כאן ונעשו על-ידי החוואים וכמה חברי כנסת טענו שרק האוכלוסייה הבדואית בנגב עושה אותן. הרקע ההיסטורי של הדבר הזה הוא באמת שהמדינה באיזה שלב מסוים, בסוף שנות ה-80, בהתחלת שנות ה-90, רצתה לעודד אנשים לעבור לגור בנגב, לתת להם הטבות, כאשר המטרה היא להתמודד עם מה שקראו: הגנת קרקע הלאום, ולהצר את צעדיה של האוכלוסייה הבדואית בנגב. זו המטרה המוצהרת שגם דיברו עליה בפני בג"ץ. בחוות דעת שניתנו לבג"ץ סביב העניין הזה נאמר שזו המטרה של הקמת חוות הבודדים. כלומר, יש פה מטרה להצר את צעדיה של האוכלוסייה הבדואית. לכן, זה מעורר את ההתנגדות של חבר הכנסת טלב אלסאנע שהוא חי שם כל יום, וזה בעצם מעורר התנגדות אצל כל האוכלוסייה הערבית, במיוחד הגרה בנגב, כי זה בא במוצהר להצר את צעדיה. אני רוצה להתייחס לטענה שיש כאן ציפיות סבירות, ראויות ולגיטימיות של החוואים. כלומר, אותם אנשים שבנו את חוות הבודדים שלהם בנגב, נאמר להם על-ידי רשויות המדינה השונות: בואו לנגב. חלק במוצהר, חלק בקריצת עין. נתנו להם עידוד, נתנו להם תקציבים – תבנו, תפתחו, תעשו מה שאתם רוצים. ולכן, כאילו האנשים האלו – בעלי חוות הבודדים – הוזמנו לשם, וניתנה להם מעין הבטחה שלטונית שהם יבנו ויגורו שם. אבל עד שלב מסוים המדינה ידעה להסתדר עם מה שהחוואים עשו – הכול היה בסדר מבחינתה. המדינה ראתה בשלב מסוים שאותם מתיישבים כבר עולים על הבריקדות, הם לא מסתפקים במה שניתן להם. מי שנתנו לו עשרה דונמים, הוא רוצה 100. מי שאמרו לו: תבנה איזה צריף, הוא בונה עכשיו בתי מגורים. וחשוב מאוד שכולם יֵדעו שהמדינה הגישה תביעות, תביעות נגד אותם חוואים, נגד אותם מתיישבים. הגישה תביעות אזרחיות ופליליות נגדם, כי הם עברו על החוק. זה הרקע האמיתי למה שקורה כאן. ולכן, כל הטענה הזו שלאנשים האלו יש ציפיות לגיטימיות, היא רק חצי אמת. נכון, הובטח להם, והם קיבלו מה שהובטח להם. אבל הם עוד רצו לקבל יותר ויותר, אולי פי כמה מהדברים שניתנו להם על-פי חוק. ולהשוואה, אני רוצה להשוות ולהזכיר את האוכלוסייה הבדואית שהעניין שלה כמובן עולה מייד בהקשר הזה. אותה אוכלוסייה בדואית שחיה במרחב הגיאוגרפי בין באר-שבע לערד. מישהו או אנשים חושבים שכל האוכלוסייה הזו, שכוללת את רוב היישובים הלא-מוכרים – בערך כ-100,000 תושבים ביישובים הלא-מוכרים – הם במקור היו בשטח הזה ובמקום הזה. וזו לא האמת. רק חלק מאותה אוכלוסייה חי במקור באותו מרחב גיאוגרפי. חלק הארי, חלק ניכר מאותה אוכלוסייה בדואית שגרה באזור הזה, הובאה על-ידי הממשלה בשנות ה-50. הם נעקרו מהאדמות שלהם המפוזרות בנגב, הובאו בצורה מסודרת לשטח הזה שנקרא אזור הסייג, או אזור ההסגר, על-ידי הממשלה. וזרקו אותם שם, ריכזו אותם שם, ואמרו להם: תחיו כאן. זה לא הבטחה שלטונית? אין לאותה אוכלוסייה שהובאה בצורה מסודרת על-ידי הממשלה זכות להסתמכות לבנות את העתיד שלה באותה שטח? באותה מידה שאפשר לטעון שהחוואים בעצם מדברים על הסתמכות עתידית, לאותה אוכלוסייה בדואית יש אותה סיבה, ואותם נתונים, לדבוק בקרקע שלהם איפה שהם נמצאים, ולפתח רצון, אפילו להחליט החלטה אסטרטגית שהם נשארים במקום הזה איפה שהובטח להם על-ידי הממשלה שהם יחיו שם, וימשיכו להתפתח שם. אז זה העניין של הציפיות הסבירות – שהחוק הזה כפי שהוסבר כאן, זה העמוד המרכזי של החוק הזה על מנת להצדיק אותו. באותה מידה אי-אפשר לשלול את ההסתמכות ואת הציפיות הסבירות והלגיטימיות של האוכלוסייה הבדואית לבנות ולקבל הכרה באותו שטח. אנחנו מדברים כאן, מדובר על שלטון החוק, כאילו הבדואים מתפרעים, בונים ללא היתרים, ואיפה שלטון החוק? החוק צריך לחול על כולם, לרבות על האוכלוסייה הבדואית, ובעיקרון אני מסכים לזה. בעיקרון אני מסכים לזה. אבל מי יכול להסביר את הסלקטיביות ואת הבררנות הזו בין לפעול ביד ימין על מנת למחול, ועל מנת להלבין את כל העבירות שהמתיישבים החוואים עשו, ומצד שני, להרוס לאוכלוסייה הבדואית כל יום את 40,000 המבנים האלו שדובר עליהם, או לרסס את המטעים שלהם בחומרי הדברה? איך אפשר לדבר על שלטון חוק, אם שלטון החוק הזה הוא לא עיוור – הוא עיוור במובן שהוא חל על כולם. ברגע שאתה מתחיל להעדיף אוכלוסייה מסוימת על פני אוכלוסייה אחרת, אי-אפשר בשום פנים ואופן להסכים לטיעון הזה שכאן מדובר בשלטון החוק. שלטון החוק צריך לחול על כולם, זה עיקרון בסיסי בזכויות אדם ובזכויות אזרח. שלטון החוק, עליונות החוק היא לגבי כולם, ולא יכול להיות שמדובר באופן סלקטיבי. הטענה של המדינה כלפי האוכלוסייה הבדואית, ודברים שאנחנו שמענו כאן שהאוכלוסייה הבדואית בנגב השתלטה ופלשה לקרקע. אני אומר, באותה מידה, אותם חוואים קיבלו דונם, השתלטו על עשרה. אז יש כאן פלישה, וזה כמובן דורש התייחסות שווה. אבל נניח, נניח שהאוכלוסייה הבדואית – ואני הסברתי איך האוכלוסייה הבדואית הגיעה לגור באותו אזור גיאוגרפי מסוים. הטענה, כפי שאמרתי, היא שהבדואים פלשו לקרקע, שהקרקע הזו לא רשומה על שמם, כאילו אם היה רישום של הקרקע, אם היה הסדר של הקרקעות של הבדואים בנגב, בעצם זה מבטיח את הזכויות שלהם. ואני מסתכל במקומות אחרים. האם רישום של קרקעות ביישובים הערביים ולאזרחים ערבים, האם הרישום הזה מנע את ההפקעות הנרחבות ביותר של קרקע ביישובים הערביים? זה בעצם טריק, אומרים: אילו הקרקעות היו רשומות. אבל בציפורי הקרקעות רשומות על שמות האנשים. האנשים חיים עכשיו בנצרת. האם עצם הרישום של הקרקעות בעצם מאפשר לאותם תושבים של ציפורי לטעון שהקרקע הזו שלהם או לחזור לקרקע שלהם? אם יש לך קרקע רשומה אז בעצם מפקיעים אותה. ואם אין לך קרקע רשומה אז אומרים לך: אתה פולש. אז מה הפתרון? אלו פתרונות בלתי אפשריים, לא הגיוניים. כל מה שתעשה, בסופו של דבר, זה כפוף לאיזו תוכנית של הפרחת השממה, מי שרוצה להפריח את השממה. מי יודע להפריח את השממה בנגב? מישהו שבא מנורבגיה או איש הנגב? איש הנגב מסוגל, יודע, יכול, מתאים יותר לפתח את הנגב מאשר מישהו שלא מכיר את הנגב, הוא רק עובר בו פעם פעמיים בחיים שלו. <ישראל חסון (קדימה):> למה הם לא פיתחו עד היום? <חנא סוייד (חד"ש):> לא פיתחו כי מונעים מהם. <ישראל חסון (קדימה):> מי? <חנא סוייד (חד"ש):> כי מונעים מהם, כי הורסים להם, כי כפי שאמרתי, מרססים להם את השדות שלהם. הרי אתה יודע את זה, למה אתה מתכחש לזה? אתה הכי הרבה יודע את זה. <ישראל חסון (קדימה):> אתה יודע שבדיוני הוועדה עלה שיש הסכמים של המינהל אתם גם לזריעה, גם למרעה וגם לעיבוד עונתי. הרי הכול קיים. <חנא סוייד (חד"ש):> אז אני אגיד לך, אולי אם הם ינצלו את הפתח הזה על מנת לנצל את החוק שלך, אולי לא שמת לב לזה טוב. <ישראל חסון (קדימה):> הלוואי. <חנא סוייד (חד"ש):> בסדר, נראה איך זה ייפתר. עם זה, אני רוצה להוסיף עוד משהו. מדובר בהצעת חוק על הקצאת קרקע לאותם חוואים, שכפי שאמרתי, מוסכם על כולם שהם עשו עבירות והשתלטו על קרקעות לא שלהם. הצעת החוק רוצה להקצות את הקרקע הזאת לאותם חוואים ללא מכרז. כתוב שחור על גבי לבן בהצעת החוק. כלומר, אותם אנשים יקבלו קרקע ללא מכרז. ואתה מסתכל ומנסה לבדוק בנוסחאות ובססמאות של צדק חלוקתי ושל שוויון בין אזרחים, למה אותם אנשים שעברו על החוק והשתלטו על הקרקע – למה שהקרקע שהשתלטו עליה תינתן להם בלי מכרז? בעיקרון אני לא יכול להגיד שאני מתנגד לבקשות החוואים ומסכים לדרישות הבדואים. מה שאני אומר – נקודת המוצא שלי: מה שאתה מאפשר לקבוצה הזאת תאפשר גם ובאותה מידה לקבוצה האחרת. בא חבר כנסת חסון ואומר, אני לא ממשלה, אני לא יכול לעשות את זה, אני רק מתחיל את זה, אולי היית מנסה להתחיל עם הבדואים שמשרתים בצבא. למה לא הואלת? למה לא ניסית על מנת לטשטש את העקבות של מעשי איפה ואיפה, להכניס קבוצה של האוכלוסייה הבדואית ולהגיד, בגלל קריטריונים כאלה ואחרים אני מכניס אותם והם ייהנו מהחוק הזה? <ישראל חסון (קדימה):> על-פי התפיסה שלך, מי שמאשר את חוק השיניים צריך אוטומטית לאשר את גם את בריאות הנפש. אחרת למה? עכשיו אני באמת לא מבין את זה. יש פה נציגים של אנשים שלכאורה מייצגים את האוכלוסייה הזו, אני אומר לכאורה, שלא הגישו הצעה. ניסיתם להגיש הצעה? <חנא סוייד (חד"ש):> אותם אנשים, שאתה טוען שלכאורה הם מייצגים את האוכלוסייה, הם יסבירו לך אחר כך שהם הגישו ועוד הגישו. לכאורה, הכול לכאורה בחוק הזה. <ישראל חסון (קדימה):> מתי? <חנא סוייד (חד"ש):> לפני הרבה זמן, אבל זה טיעון לא רציני, אני לא מדבר על זה, תעזוב. נניח שהם לא הגישו ואתה מנסה להגיש הצעת חוק אוניברסלית, שהיא למען הפרחת הנגב. אתה רוצה שהפרחת הנגב תהיה חד-גונית? מונו-אתנית? או שצריך לאפשר לכולם? <ישראל חסון (קדימה):> הצעת החוק הזאת מונעת ממישהו להשתתף בעסק הזה? <חיים אורון (מרצ):> בטח. <ישראל חסון (קדימה):> אתה טועה. ג'ומס, אתה טועה. <חיים אורון (מרצ):> אני יודע בדיוק. <ישראל חסון (קדימה):> אתה טועה, ולראיה, במכרז שיש ב"דרך היין" התקבל בדואי. <קריאה:> מה אתה מטעה את כל העולם? מה אתה חושב, שאנשים טיפשים? <חנא סוייד (חד"ש):> חבר הכנסת חסון, לענות לך על השאלה שלך, אם אתה רוצה תשובה, לפני שנכנסת אמרתי, במבט שצופה פני עתיד, ובמידה שרוצים להסדיר סוג מסוים של התיישבות בנגב, ובלבד שהוא שוויוני לכולם, אין לי בעיה עם זה. זה מה שאמרתי בראשית דברי. הבעיה עם הקטע שלדעתי הוא שחור, שהוא מפלה בהצעת החוק. כשאתה עומד עם הראש אחורה, כלומר שזה רטרוספקטיבי, שאתה רוצה להתייחס לקבוצת אוכלוסייה מסוימת ולהלבין את מעשיה, ולהראות שהיא עשתה הכול בסדר, אף-על-פי שעשתה המון עבירות, ולעומתה אוכלוסייה אחרת שחיה בצרה, עשתה עבירות על-פי החוק היבש ואתה מפקיר אותה. אתה אומר להם, יכול להיות שתיהנו מהחוק שאני עושה, אבל החוק הזה לא מכוון אליכם אלא מכוון להיטיב רק עם הקבוצה האחרת. לכן, לסיכום דברי אציין שני דברים: דבר ראשון, ראיתי את אותם אנשים שהיו מגיעים לדיונים על החוק הזה. לא ראיתי שהם אנשים מסכנים. אני התרשמתי כל כך שמנסחי החוק ניסו לתפור אותו, לפי מידותיהם, מה שנקרא personally tailored, חוק שתופרים אותו לפי הצרכים של זה ושל ההוא. זה דבר פסול, זה דבר שלא ייעשה. אבל בכל זאת, לא ראיתי שהם אנשים מסכנים, באמת, לא ראיתי שהם אנשים שמגיע להם הטבות. בחברה שוויונית, מי שמגיע לו הטבות זה הנצרך יותר. אתה לא יכול להביא אנשים שהם מה שנקרא "well off" ולהכביר עליהם ולתת עליהם עוד יותר ועוד יותר יתרונות. מי שמגיע לו קצת הטבה זה דווקא הנצרך יותר, דווקא השכבות החלשות ומה שנעשה בחוק הזה הוא ההיפך המוחלט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חנא סוייד (חד"ש):> בסיכומו של דבר, אני חושב שמדובר בחקיקה מאוד פרטנית. זה סיכול ממוקד, אולי ההיפך מסיכול, זאת הטבה ממוקדת לקבוצה מסוימת של אנשים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש לסיים. <חנא סוייד (חד"ש):> תראה, ניתנו לי 30 דקות, אני הורדתי עשר, בסדר, אני מסיים את דברי. אני חושב שזו הצעת חוק לא ראויה, זו הצעת חוק רעה שאי-אפשר ולא צריך לתמוך בה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד, יעלה חבר הכנסת דב חנין. <חיים אורון (מרצ):> הוא החוק, לא אתה. <ישראל חסון (קדימה):> למה לא הקשבת לחבר הכנסת סוייד? מה אומר לך חבר הכנסת סוייד? – פני העתיד. אני מסכים אתו, הוא בסדר. פני עבר – עם זה אני לא מסכים. זה מה שאומר לך חבר הכנסת סוייד. <חיים אורון (מרצ):> עזוב אותי מפני עבר, תאמין לי, אתמול טיפלתי בשבט שלם. <ישראל חסון (קדימה):> מה הקשר? <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חיים אורון, אני מבקש גם את תשומת לבך. רבותי המציעים, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת. <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת חנין, אנחנו מבקשים ממך זכויות אדם. <דב חנין (חד"ש):> כלומר? <ישראל חסון (קדימה):> ג'ומס צריך להגיע הביתה. <שי חרמש (קדימה):> תתחשב בנו. <דב חנין (חד"ש):> ההסתייגויות שלנו היו ארבע שעות ו-20 דקות. אנחנו מצטמצמים לעשר דקות כל אחד, אני חושב שאתם צריכים לשלוח לנו זרי פרחים. אני אתמצת, עמיתי חברי הכנסת, משהו לא טוב קורה בנגב, משהו לא טוב קורה בנגב. הדבר הזה, הלא-טוב שקורה בנגב, תחילתו – ואני אומר את דעתי, יכול להיות שהדברים אינם מוסכמים פה, אבל אני אומר את דעתי כפי שאני רואה את הדברים – במלחמה לא מוכרזת שכמה גורמים במדינת ישראל החליטו להכריז על האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. זו הבעיה. יש אוכלוסייה גדולה שלא זוכה לפתרונות לטווח הארוך. כפרים לא מוכרים שלא זוכים לשירותים, לא זוכים לפתרונות, לא קיימים מבחינה תכנונית, אי-אפשר לבנות בהם כי אין בהם תוכניות מיתאר. אין פתרונות חינוך, אין פתרונות בריאות. זה מצב בלתי נסבל. אני מבקר לא מעט בנגב, ואני פוגש את הנציגים של האוכלוסייה הערבית הבדואית, והם, בצדק, משתפים אותי בתחושות הקשות שלהם. אדוני היושב-ראש, יש כאלה שחושבים שזה תענוג גדול לבנות בית בלי היתר. אתה, אדוני היושב-ראש, בוודאי יודע, כשבן-אדם מגיע למצב הזה, שהוא בונה בית בלי היתר והוא יודע שיש סכנה שיהרסו לו את זה, זה הדבר האחרון שאנשים רוצים. אבל כאשר אין להם ברירה, כאשר אי-אפשר לבנות בהיתר, כאשר אין תוכניות מיתאר, כאשר אין דרך לפעול בערוץ מסודר ומוסדר, זה מה שקורה. אני האחרון שיאמר שהדבר הזה הוא טוב. כאשר אנשים בונים בלי היתרים ובלי תוכניות התוצאה היא באמת בנייה מפוזרת וקשה לתת שירותים וקשה לתת פתרונות. אני בהחלט שותף בתיאור הבעיה הזאת. אבל איך מתמודדים אתה? מתמודדים אתה על-ידי זה שמייצרים תוכניות, מאפשרים לאנשים לבנות בצורה חוקית, מאפשרים לאנשים לחיות, ואז רוב האנשים מעדיפים לחיות בצורה חוקית, בצורה מסודרת, להתפתח, להתנהל. לא זה מה שקורה היום. הצעת החוק הזו, כך אני שומע מפי חלק מהדוברים ששמעתי קודם, נועדה כאילו לתת תשובה מכיוון אחר לאותה בעיה של בנייה בלתי חוקית של אזרחים ערבים-בדואים. אומרים, בואו נפתור את הבעיה על-ידי זה שנאפשר השתלטות של יהודים על האדמה הזאת. נאפשר התיישבות יחידים והתיישבות בודדים וניתן את הקרקע להם, ואז לא יהיה אפשר לבנות שם. זו לא הדרך שמדינה יכולה להתנהל מול אזרחים. ואני רוצה לומר לכם שהפתרונות והאיזונים שישנם בהצעת החוק הזו אינם איזונים נכונים ואינם פתרונות נכונים. כי בסופו של דבר התיישבות בודדים איננה הדבר הנכון מבחינה סביבתית ומבחינה חברתית, ומדינת ישראל לא יכולה ולא צריכה לאפשר את הדבר הזה בהיקפים שבעצם הצעת החוק תייצר. כשאנחנו מדברים על הצד הסביבתי, כשאנחנו מדברים על מדינה שאין בה משאבי קרקע אין-סופיים, כל הכיוון הזה של פיזור משאבים ותשתיות בכל פינה ובכל מקום כדי למנוע ממישהו אחר כאילו להשתלט על הקרקע, זה כיוון הרסני, פוגע, מזיק. ומה שאתם בעצם טוענים כלפי האוכלוסייה הערבית-הבדואית אתם מציעים לעשות כמהלך של המדינה בהיקפים הרבה יותר גדולים. אני מוכן, חבר הכנסת חסון, יחד אתך, אם אתה רוצה, ניסע לנגב ונראה מה קורה שם. אני מסכים אתך שיש בעיה של בנייה בלתי חוקית, אבל הבנייה הבלתי-חוקית היא לא שסתם לוקח בן-אדם ובונה לו במרחק של קילומטרים לתוך המדבר. הבנייה הבלתי-חוקית – אנשים בונים בריכוזים שהם חיים בהם בצער רב, בלב רועד ובידיים רועדות, כי הם יודעים שיש סכנה של הריסה, והם מפחדים מזה וגם הורסים. הרי גם בפועל הורסים. אנשים נשארים בלי בית – זה לא התיישבות בודדים. התיישבות בודדים זה לקחת חלקת מדבר במרחק של קילומטרים, לייצר סביבה תשתיות – הדבר הזה מנוגד למדיניות התכנונית הכללית של מדינת ישראל, מנוגד לצורך להתנהל בצורה רציונלית במשאבי קרקע. וזו רק דוגמה, עמיתי חברי הכנסת, איך אותה מלחמה נוראה ומיותרת שהמדינה או גורמים במדינה הכריזו נגד האוכלוסייה הערבית-הבדואית בנגב – איך המלחמה הזו בסוף גורמת נזק לכולם, וקודם כול נזק לנגב, נזק לפיתוח הנגב. אגב, אני לא מתנגד באופן עקרוני לזה שיקימו איזה אורחן במדבר – – <ישראל חסון (קדימה):> אבל איך כל מה שאתה אומר קשור לחוק הזה? <דב חנין (חד"ש):> אתה רוצה – אני עכשיו – הוא לא מסתפק – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת ישראל חסון, הוא הציע לך הצעה אז תרים את הכפפה. <דב חנין (חד"ש):> אני מוכן להיענות לאתגר שלך. אני מוכן לקחת סעיף-סעיף ולבחון אותם. תשמע, מבחינה פורמלית אנחנו יכולים לדבר פה כמה שעות, אבל כיוון שלצערי אני יודע שאני לא אשכנע אותך – יש לי סיכוי מסוים אולי לשכנע את חבר הכנסת שי חרמש, אבל אני לא בטוח שזה יאפשר לי רוב בדיון הזה. לכן אני אומר את הדברים ברמה העקרונית, ואני לא נכנס לפירוט. אני יכול להיכנס אתך לפירוט ולהראות לך איך אתם מייצרים בחוק הזה איזונים לא נכונים שמאפשרים בעצם התיישבות בודדים בהיקפים ובמתכונת שפוגעת, ששוברת את האיזון הנכון בין השיקולים הסביבתיים והחברתיים הכלליים, ואתם בעצם מקדמים את אותה מטרה שאתם מאמינים בה, של ליישב את הנגב ביהודים כדי שלא תתאפשר התרחבות והתפשטות של ערבים-בדואים. זאת המציאות. אמר את זה גם בצורה גלויה פה חבר הכנסת אלדד. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהדרך הנכונה להתייחס לנגב היא דרך אחרת. הדרך הנכונה להתייחס לנגב חייבת להיות התייחסות שוויונית לכל אוכלוסיית הנגב. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל, כשהיא מדברת על הנגב, תתייחס למי שחי שם ותיתן לו תנאים ומעמד ושוויון והכרה. אני חושב שהשערורייה הזו של כפרים לא מוכרים שעשרות אלפים חיים בהם עד עצם היום הזה היא כתם – כתם על החברה הישראלית. זה דבר שלא ייתכן, לא יעלה על הדעת, לא אפשרי. ואת הדבר הזה אפשר וצריך לפתור באמצעות הכרה בכפרים האלה, באמצעות מתן הכשר למה שאפשר לתת לו הכשר, באמצעות תוכניות מיתאר – באמצעות תשובות אמיתיות לבעיות אמיתיות. מלחמה נגד האוכלוסייה הבדואית בנגב תוביל רק לבעיות נוספות. רק לבעיות נוספות. לכן אני מציע לכולנו לא לנופף בססמאות של הגנה על משאבי הקרקע של מדינת ישראל באמצעות בזבוז משאבי הקרקע של מדינת ישראל. אני מציע למי שדואג למשאבי הקרקע של מדינת ישראל לקדם תוכניות כוללות, שוויוניות, שייתנו מענה, פתרון וצדק לכל אוכלוסיית הנגב – יהודים וערבים כאחד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו ממשיכים בסדר המסתייגים. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה. אחריו כנראה יהיה ג'מאל זחאלקה, כי הוא היחידי מהסיעה שלו פה. אחריו – טלב אלסאנע, אם יישאר כאן. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דב, אני וישראל חסון ועוד חברים נוספים שיזמנו את הצעת החוק, אני רוצה להבהיר אולי בהזדמנות נוספת אחרי שידידי הטוב ישראל חסון פירט בפירוט רב את מהות החוק, אני רוצה להגיד דווקא לחברינו הערבים שקמו ודיברו כאן – אני רוצה לומר לכם במפורש: בהצעת החוק אין שום דבר שיש בו אפליה נגד אזרחים ערבים. אלא מה, אני רוצה לומר לכם יותר מזה: גם בדיונים שקיימנו בוועדה – ואני אומר לך, טלב, אני מסתכל עליך ואני אומר לך: ישראל וגם אני הודענו – אנחנו נהיה מוכנים להגיש הצעת חוק שסוף-סוף תעשה צדק גם עם אותם כפרים לא-מוכרים. לא יכול להיות בישראל של שנת 2010 יהיו כפרים בדואים לא-מוכרים. לא נורמלי, לא הגיוני. אני אומר לך בשמו ובשמי – אנחנו נהיה מוכנים יחד אתכם להגיש הצעת חוק. אנחנו נראה – – – <חיים אורון (מרצ):> אל תבטיח. אני אביא לך לחתום על חוקים שהגשתי פה עשר פעמים – – – <שלמה מולה (קדימה):> אין שום בעיה. <חיים אורון (מרצ):> והממשלה תפיל אותם. – – – אל תבטיח. <שלמה מולה (קדימה):> ג'ומס, לא הבטחתי לך שאנחנו נעביר את החוק. הבטחתי לך שניאבק על אותן זכויות של כפרים. אני רוצה שנדע על מה אנחנו מדברים: אותם מיזמים תיירותיים – רשות שלטונית אחת נתנה אישור למשך שנים. הרי הם לא התנהלו באיזה ואקום מסוים. כל פעם איזה פקיד מסוים בא ואמר להם, אנחנו רוצים. אני יודע, ג'ומס, גם את הבעייתיות החוקתית; חלק מהאנשים לכאורה לקחו את החוק לידיים וכן הלאה. הבעיה הזאת היתה מוכרת. אבל בכל מיזם שאנחנו בדקנו לא היה כמעט מיזם שרשות שלטונית לא נתנה הבטחה לקדם או לתת לו אישור. אז מה עשו אותם האנשים האלה שיושבים בנגב, וכל מה שהם רוצים שתהיה להם פרנסה? הם רוצים לפרנס את עצמם, ודווקא במקום לא שוקק תעשייה במיוחד. לכן אנחנו הגענו לחוק הזה. ואני דווקא חשבתי שבמסגרת הדיונים שהתקיימו על הצעות החוק שכל מי שיש לו להאיר לנו וגם להעיר לנו, יוסיף לנו אם יש עוד מקומות מעבר לאותה רשימה ארוכה קיימת, שיהיה אז מוכן גם לאפשר להם. כל מה שיכולנו להשתדל באמת – להגיע למצב שבו לא יהיה ריח של אפליה, ריח של איזו פגיעה בקבוצות אוכלוסייה אחרות. אנחנו השתדלנו לעשות את זה. לכן, שמע אותנו הרבה פעמים ידידנו, לא רק דב חנין, גם חנא. שמעת אותנו. אנחנו אמרנו וחזרנו. כל מה שכתוב בהצעת החוק לא תמצא מלה וחצי מלה שיש בה מן האפליה בהצעת החוק. עכשיו, הדבר הנוסף שאני רוצה לבוא ולהגיד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל באיזה חוק ייכתב שהחוק הזה בא להפלות? הרי יש מכבסת מלים. יש מכבסה של מלים. יש laundry שעובדת שעות נוספות פה. אנחנו למודי ניסיון. באיזה חוק נאמר שמפקיעים קרקע רק מערבים? <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו לא – – – על הקרקעות האלה. אני לא חושב שבחוק הזה – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שלמה מולה, אני מציע, תתייחס למה שאתה רוצה להגיד. אחר כך עולה לכאן חבר הכנסת זחאלקה, יביע מה שהוא רוצה, אחרת לא ננהל – – – <שלמה מולה (קדימה):> אם זחאלקה שואל אותי, אני רוצה לענות לו. <חיים אורון (מרצ):> עוד כמה יש? כמה דוברים? <היו"ר מגלי והבה:> טלב אלסאנע וחבר הכנסת זחאלקה. <שלמה מולה (קדימה):> אני רוצה לבוא ולהגיד – הנגב, יש בו הרבה מן השממה, ואני חושב שאנחנו, במאמץ משותף של כל אחד מאתנו, צריכים להפסיק את האכלוס של בין גדרה לחדרה. אני חושב שככל שנעבוד יותר קשה, נאפשר סיוע לתושבי הנגב או לאנשים שירצו לפתח את האזור, שבו תהיה גם תעסוקה, גם תיירות, זה כן אפשרי. הרי אתם יודעים שרובו של הנגב הוא שממה, אין בו שום התאכלסות, אין בו שום מקום עבודה. לכן אני חושב דווקא שהמיזמים האלה מייצרים לא רק תיירות, לא רק מקומות עבודה. אתה יודע מה, חנא, אני רוצה לומר לך – דווקא באותם המקומות האלה מי שעובדים זה אותם בדואים, שצריכים להביא פרנסה למשפחתם, אז למה לא? אני רוצה לסכם את הדברים שלי. השאלה הזאת של הכפרים הבדואיים הלא-מוכרים זה כתם לחברה הישראלית ולממשלות ישראל. <ישראל חסון (קדימה):> מה זה רלוונטי? <שלמה מולה (קדימה):> לכן אני בא ואומר שלשאלה הזאת אנחנו צריכים למצוא לה פתרון. אנחנו צריכים ליזום פעילות ציבורית משותפת ביחד של כל הבית הזה. נוכל לקדם. אבל בין זה לבין החוק הזה, זה אפילו לא מתקרב שום אפליה או פגיעה באוכלוסייה כזו או אחרת. לכן אני מקווה שהחוק יעבור בהסכמה של כולם. טוב לנגב, טוב לאותם מיזמים, טוב שסוף-סוף רשות שלטונית שהבטיחה לאותם יזמים, שהיא תפרע גם את ההבטחות שלה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אני מבין שאתה מסיר את ההסתייגויות? <שלמה מולה (קדימה):> כן, כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לך. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. הם האחרונים, ואחר כך עוברים להצבעה. שר החקלאות, אני מבין שאתה עושה מחסום לחבר הכנסת זחאלקה. <ישראל חסון (קדימה):> ג'מאל, לפי התפיסה שלכם, כשיגיעו לחוק להסדרת התיישבות הבדואים זה יהיה לא חוקי. זה נורא מעניין מה שאתם אומרים. <חנא סוייד (חד"ש):> שר החקלאות, ככל שמדובר במיזם חקלאי-תיירותי הוא לא שמע על זה. <ישראל חסון (קדימה):> אבל תודה שישבת עם נציגי המשרד שלו בכל דיוני הוועדות. <חנא סוייד (חד"ש):> הם לא היו. <ישראל חסון (קדימה):> ודאי שהיו. <חנא סוייד (חד"ש):> אני שאלתי כל הזמן: איפה נציגי משרד החקלאות? הם לא ישבו שם. <ישראל חסון (קדימה):> ודאי שהיה. היה מנהל מרחב הדרום. <חנא סוייד (חד"ש):> אז הוא לא מדווח לו. <ישראל חסון (קדימה):> אוה, זה סרט אחר. <היו"ר מגלי והבה:> חברים, תודה לכם על השיח הנכבד. עכשיו ברשות דיבור חבר הכנסת זחאלקה. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר בחוק עוקף חוק, מדובר בחוק עוקף תכנון, מדובר בחוק שבא להכשיר התיישבות שקמה בצורה בלתי חוקית, בניגוד לתכנון מקומי, מחוזי, ארצי, בניגוד לחוק חובת המכרזים ולתכלית לא ראויה. השטחים שמחזיקים בהם המתיישבים בשטחים האלה, הם לא לצורכי המשפחות שלהם אלא כדי לפגוע במשפחות אחרות. ההתיישבות קמה וקיבלה עידוד מגורמים שלטוניים, ואכן, צודקים חברי הכנסת שאמרו שגורמים שלטוניים עודדו אותם. <ישראל חסון (קדימה):> נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל עודדו אותם לא כדי לפתור בעיה שלהם, לא כדי לעזור למשפחות שלהם, אלא כדי להשתמש בהם לפגוע במשפחות אחרות. המשפחות האחרות האלה הן משפחות של האזרחים הערבים בנגב. זה חוק בלתי חוקתי, כי הוא נוגד את עקרון השוויון. לא תעזור כאן כל מכבסת המלים שיש בחוק הזה. אפילו המשפט המוזר שחברי הכנסת טוענים בהסבר לחוק שהחוק הזה לא יפגע בעקרון השוויון. נו, אז אמרתם. מישהו מאמין לזה? ראיתי כאן ושמענו בחודשים האחרונים גלגול עיניים למתקדמים, או – אפילו מישהו אומר לי: למתחילים, כי בסרט הזה כבר היינו כמה פעמים. האנשים האלה קיבלו שטחים, שהם לפעמים גדולים משטחים של יישובים שלמים. קיבלו סיוע, קיבלו עידוד בניגוד לחוק. אז מה, אם הרשויות עברו על החוק צריך להכשיר את השרץ הזה? האזרחים הערבים בנגב, לעומת זאת, וזה ההבדל – חבר הכנסת חסון מאתגר ואומר: אם מחר נבוא בהצעת חוק להכיר ביישובים הערביים בנגב – יש הבדל גדול. האזרחים הערבים בנגב לא השתלטו על קרקע לא להם. הם נולדו שם, יש להם תביעות על הקרקע הזאת, שקיימת עשרות שנים. יש יישובים שקיימים לפני קום מדינת ישראל, יש אנשים שהועברו מקרקע שלהם למקומות אחרים. יש שני מקרים: או שהיישוב קיים לפני קום מדינת ישראל, או שהיישוב הוא יישוב של אנשים שהועברו על-ידי המדינה ממקום אחר לאחר שהמדינה השתלטה על הקרקע שלהם. אז זה לא אותו הדבר. יש אנשים שסובלים עשרות שנים בגלל מדיניות של אפליה שצריך לתקן אותה, ויש אנשים שנשלחו כדי לקדם אפליה ואסור לתת להם זכויות יתר. החוק הזה מנוגד לעקרון השוויון, לא משרת שום מטרה, לא סביבתית ולא תכנונית. עלה כאן חבר הכנסת יריב לוין ועלה חבר הכנסת אלדד ועלו חברי כנסת אחרים ודיברו על התיישבות ועל השתלטות ועל זה ואני אומר: האם לא הגיע הזמן לאזרח? חבר הכנסת מולה, צריך לאזרח את התכנון. התכנון צריך להיות אזרחי, ולא לשרת מטרה שנועדה במפגיע, כמטרה, לפגוע באזרחים אחרים. ולא משנה מה כוונותיך, חבר הכנסת מולה, לא משנה. אני אומר לך, בחוק הזה ייעשה שימוש. לשונו מאפשרת פגיעה באזרחים אחרים. ואני קורא לכל חבר כנסת לא לגלגל עיניים. אני יכול להביא לך עשרות הצעות חוק שנעשה בהן שימוש. בעניין הזה הרי ידוע שחוק כזה יאפשר או ייעשה בו שימוש במטרה מוצהרת, שנאמרת, שנאמרה עשרות שנים. בכל העניין של ההתיישבות בנגב, מה נאמר פעם אחר פעם? שזה נועד לשמור על הקרקע, שזה נועד למנוע השתלטות של בדואים. אני לא יודע איזה השתלטות ואיזה התפשטות. <ישראל חסון (קדימה):> איפה זה כתוב? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> על ההתיישבות נאמר ככה, על חוות הבודדים נאמר ככה, שזו מטרתן כל הזמן. אני יכול להביא לך עשרות ציטוטים. <ישראל חסון (קדימה):> אני שואל אותך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עכשיו אתה בא ומיתמם: אני לא יודע שזאת המטרה שלהם, לא ידעתי זאת. <ישראל חסון (קדימה):> דרך אגב, הזכות לשמור את הקרקע קיימת רק לבדואים – אני לא מבין? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לאזרחים הבדואים יש קרקע משלהם, הם לא תובעים שום קרקע שהיא לא שלהם. הדבר האלמנטרי זה להכיר ביישובים האלה. ואם ככה, למה לא הופכים כל בית של אזרח בנגב להתיישבות יחידים? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אקוניס, עד שלמדתי את השם שלך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תינתן זכות להתיישבות לכל אזרח ערבי בנגב ביישוב. גם ככה ייעשה שוויון – כולם התיישבות בבודדים, וכל בית יהפוך להתיישבות בודדים. הרי אף אחד לא חושב לעשות את זה ככה. אפילו ביישוב שהוא מתוחם כיישוב, לא משתלט ולא משתרע על שטחים ענקיים, לא מכירים, והאי-שוויון והאפליה זועקים לשמים. החוק הזה, תהיה לשונו אשר תהיה, תהיה מכבסת המלים אשר תהיה, ייעשה בו שימוש שאי-אפשר לקרוא לו במלה אחרת חוץ מהמלה "גזעני", למען קבוצה מסוימת נגד קבוצה אחרת. זה לא בא רק לעזור לאותם אנשים, זה בא לפגוע באנשים אחרים, ועל כן צריך להתנגד לו, כי הוא לא חוקתי, הוא לא צודק והוא מנוגד לכל היגיון שבא לשרת את כלל האזרחים. אי-אפשר לתמוך בחוק – אפשר בוודאי – אבל אדם בעל מצפון לא יכול לבוא ולתמוך כאשר מצהירים כאן מעל במת הכנסת שהמטרה של החוק וייעשה שימוש בחוק כדי לפגוע בזכויותיהם של האזרחים. <שלמה מולה (קדימה):> אבל לא כתוב בחוק מה שאתה אומר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ציטטתי מה שאמר חבר הכנסת יריב לוין. <שלמה מולה (קדימה):> מה זה מעניין? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בינתיים הוא הממשלה, לא אתה, והוא יעשה שימוש בחוק. זה המצב. מה, נולדנו אתמול? אני מכיר חוקים שנאמרו או נכתבו בלשון נקייה: זכותו של שר האוצר להפקיע קרקע מכל אזרח. ומאיזה אזרחים הופקעה הקרקע? אתה יכולת אז לומר: זה לא נגד ערבים, זה נגד כל אזרח, זו זכות כלפי כל אזרח, אבל נעשה שימוש רק כלפי אזרחים ערבים. איך ידענו שזה ייעשה ככה? כי כל הזמן שמענו מנגינה של גאולת הקרקע, שמענו מנגינה של ערבים משתלטים, שמענו מנגינה וראינו, ולא מדובר בחלל ריק, אתה לא כותב את החוק הזה במאדים. עדיין לא הגיע אדם למאדים. אובמה אמר שהוא שולח חללית למאדים, אני לא יודע מתי זה יהיה, חללית מאוישת. אתה מחוקק חוק בתנאים של מדינת ישראל ובתנאים של מדיניות מסוימת כלפי האזרחים הערבים ובתנאים של מדיניות מסוימת וברורה כלפי האזרחים הערבים בנגב, אז ייעשה שימוש בו. לא תחול מהפכה במדיניות ממשלת ישראל בשנים הקרובות, ואז החוק הזה ייכנס לאותה מדיניות קיימת. ואתה נותן לממשלה כלי נוסף כדי לפגוע בזכויות הקניין של האזרחים הערבים בנגב. אי-אפשר להביא חוק כל כך לא מאוזן, כל כך מפלה, כל כך שקוף, כל כך לא צודק, כל כך פוגעני. זה לא חוק, זה חוק אנטי-חוקתי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע – אחרון המסתייגים. רק רציתי לשאול אותך, חבר הכנסת זחאלקה, אתה לא מוריד את ההסתייגויות ואתה מצביע עליהן, על ההסתייגויות שלכם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אחרון המסתייגים, ואחריו נעבור להצבעות. תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נקראת "הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב", אבל השם הזה הוא מאוד מטעה, כבוד היושב-ראש. זאת הצעת חוק של הקומבינות, זו הצעת חוק שמיועדת לשרת 50 עד 51 אנשים, ואין לי שום טענות כלפיהם, זכותם להיאבק למען העסקים שלהם, למען מקורות הפרנסה שלהם. יש לי טענות לאותם חברי כנסת שמתגייסים כדי להכשיר את העסקים האלה במסגרת חוק, כאשר מדברים על 51 אנשים. חוק למען 51 מתיישבים בודדים. ומצד שני, יש התעלמות מוחלטת, לא מ-51 ולא מ-50,001, מדובר על 100,000 תושבים ערבים שכל הפשע והחטא שלהם שהם לא יהודים. אז מותר להתעלם מהם, ואפילו לעלות על הדוכן הזה ובמצח נחושה להאשים אותם. הרי כולנו יודעים שמ-1948 אף אזרח ערבי לא יכול היה לעלות למדינת ישראל, אפילו אלה שגורשו לפני 48' לא הותר להם לחזור. אז סביר להניח שכל תושבי הנגב, חבר הכנסת ג'ומס, שנמצאים בנגב, היו בנגב מאז 1948. לא כל יום באים אנשים חדשים וכאילו מתיישבים חדשים. הם היו והמשיכו להיות, אלא שממשלות ישראל לא דאגו לפתור להם את בעיות ההתיישבות שלהם. מי שיצר את המציאות הזאת שיש יישובים לא-מוכרים זה לא התושבים הבדואים, זו מדינת ישראל. מי שיצר את המציאות הזאת שהיא עבריינית הם העבריינים שיצרו את המציאות ולא קורבן המציאות הזאת. כי מאז 1948 הוקמו יישובים מגוונים: קיבוצים, יישובים קהילתיים, עיירות פיתוח – אופקים, נתיבות, ערד – כל היישובים האלה הוקמו אחרי 1948, יותר מ-130 יישובים. ומצד שני, ליישובים הערביים אין אפשרות, או מרכזים אותם בשבעה יישובים, או, אפשרות שנייה – יישוב לא-מוכר. אני שואל אתכם ב"הן צדק", אם ביישובים הלא-מוכרים היו מתגוררים יהודים, הם היו לא-מוכרים עד היום? <דני דנון (הליכוד):> ביהודה ושומרון יש הרבה מקרים כאלה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני לא מדבר על יהודה ושומרון, אני מדבר על גבולות מדינת ישראל. זה שם, זה שטח כבוש, בוא נדבר על המציאות. תן לי יישוב יהודי אחד במדינת ישראל שהוא לא מוכר. אנחנו לא מדברים, חבר הכנסת דנון, על מתיישב בודד ערבי בנגב, שרוצה 1,000–2,000 דונם, אנחנו מדברים על יישוב שלם שיש בו 5,000 תושבים, כמו אל-פורעה ואחרים, שיש בהם אלפים. וחבר הכנסת יריב לוין עולה כאן וחושף את הבורות שלו בריש גלי, כלפי כל העולם, ומדבר על הבדואים שהשתלטו או פלשו. <יריב לוין (הליכוד):> מאחזים בלתי חוקיים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חבר הכנסת יריב לוין, אני רוצה לשאול אותך, האם יש לך אדמות בבעלות? למה לך מותר לקבל אדמות מהמינהל ולאזרחים הערבים אסור לקבל אדמות מהמינהל? למה אזרח ערבי שמקבל אדמות מהמינהל הוא פולש לאדמות המדינה? למה, המדינה הזאת היא בבעלות פרטית שלך? הוא לא אזרח המדינה? זו לא המדינה שלו? אדמות המדינה צריכות לשרת את כל אזרחי המדינה. <יריב לוין (הליכוד):> מותר לאזרח ערבי לקבל אדמות כמו כל אחד אחר, אתה יודע את זה טוב מאוד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למה המושג הזה "פולשים", משתמשים בו אך ורק נגד האוכלוסייה הערבית? <יריב לוין (הליכוד):> פלשתם לאדמות שלא שלכם בלי רשות ובלי אישור, כמו כל אחד שפולש לקרקע שלא שלו, זה הכול – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> רק קח קצת נתונים, אולי תלמד, אולי תשכיל. מאז 1948 הופקעו או נשדדו או נגנבו מהאוכלוסייה הערבית יותר מ-90% מאדמותיה, במושגים של רכישה לצורכי ציבור, ותמיד צורכי הציבור זה לא לציבור הערבי, או לכל מיני אמתלות שונות, או בדרכי חקיקה עקיפות – – <יריב לוין (הליכוד):> ומיהודים לא הופקעו לצורכי ציבור. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – או מפני שהן לא נרשמו, או מפני שזה שטחי אש. בדרך כלל מכריזים על זה שטחי אש – כאשר צריך אותו ליישובים הערביים, וכאשר צריך להקים מצפה בגליל או להקים יישוב יהודי בנגב זה מפסיק להיות שטחי אש. שטחי אש, אך ורק כאשר רוצים לגרש את הציבור הערבי או להפקיע ממנו את הזכות לחיות שם. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת אלסאנע, אנחנו ציונים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה זה ציונים – אז מותר לך לשדוד? מותר לך לגנוב? מותר לך לגרש? מה זה ציוני? זה תנועה שפועלת בניגוד לחוק? זה אנטי-דמוקרטית? פאשיסטית? מה זה ציוני? <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת לוין, הוא בזכות דיבור. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז אתה רוצה לומר: אני ציוני, מותר לי לעבור על החוק? אני ציוני, מותר לי לגרש? אני ציוני, מותר לי לעשות כל הפשעים והחטאים, ובשם הציונות הכול כשר. תעלה, תגיד: בשם הציונות הכול כשר. לי מותר להיות אנטי דמוקרטי, להיות גזען, אני מתגאה– – <ציון פיניאן (הליכוד):> אתה מרוצה עם מה שקורה עם הבדואים בנגב? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לחלוטין לא, אבל האוכלוסייה הבדואית בנגב היא קורבן של המציאות. <נסים זאב (ש"ס):> לא קורבן. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זאב, התעוררת? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתם מוזמנים על חשבוני כדי שתלמדו קצת על המציאות. <נסים זאב (ש"ס):> על מה אתה מדבר? אל תהיה תמים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתם צריכים להפנים שהאזרחים האלה, הם חיים שם, הם לא פלשו. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זאב. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הם לא הגיעו שלשום. הם הראשונים שהיו. המדינה הפקיעה והמדינה גירשה והמדינה לא מאפשרת להם לגור ביישובים שלהם או להקים ביישובים שלהם. <ציון פיניאן (הליכוד):> לפי המשרד לביטחון פנים, ב-2010 חלה עלייה של 87% בפגיעה בתשתיות המדינה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה זה קשור? כאשר מפקיעים מהילדים את הילדות שלהם, כאשר מפקיעים ממנו את האדמות שלו, כאשר לא נותנים לו שום תקווה, מה אתה מצפה ממנו? אם הילדים שלך, הורסים להם את הבית, מפקיעים מהם את הילדות, אז מה אתה מצפה מהם – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> המדיניות הזאת מגדלת אותם – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת פיניאן, תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – בצורה, לצערי הרב, שגם גורמת נזק למדינה. לכן זה גם מה שאמרו בוועדת-אור. מה שצריך להיות, במקום להגיד, 51 מתיישבים בודדים, נותנים להם יותר מ-80,000 דונם, היו יכולים לפתור עם 80,000 דונם את כל הבעיות של היישובים הלא-מוכרים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמה מהם הם ערבים מהנגב? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אף אחד. אפס. לכן החוק הזה הוא בניגוד לכללי הצדק החלוקתי, החוק הזה בניגוד לשוויון בפני החוק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני חבר כנסת, השתתפנו בדיונים. היועצת המשפטית – לא אני, חבר הכנסת לוין, עורך-דין לוין – היועצת המשפטי של הוועדה אומרת שהחוק הזה הוא בלתי חוקתי, כי בחוק הזה, ואני מצטט, כתוב, שעל אף הוראות כל דין, כלומר אם יש הוראת חוק הסותרת את החוק הזה, אז הוראת החוק הזאת גוברת, אם זה בתחום התכנון והבנייה ואו בתחום הקניין. למה אמרו את זה? כי 51 המתיישבים, שתפסו 81,000 דונם, קיבלו את השטח הזה ללא מכרז. כלומר, אפילו אם אתה רצית להתמודד, לא יכולת לקבל. והם גם כן, לא רק שמקבלים ללא מכרז, הם גם מקבלים את האישור בניגוד לתוכניות המיתאר המחוזיות. <שי חרמש (קדימה):> אמרת 81,000 דונם? 4,000 דונם לכל אחד? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> סך כל החוות של המתיישבים הבודדים הוא מעל 80,000, ואתה יודע, חבר הכנסת שי חרמש, אני שואל אותך, כמה קיבוצים יש לתושבים הערבים במדינת ישראל? כמה יישובים חקלאיים יש לתושבים האלה? כמה חוות של מתיישבים בודדים יש לערבים במדינת ישראל? כמה יישובים קהילתיים יש? ואני שואל אותך, למה, אם אתה עולה על אדמות המדינה, מותר לך, ולמה אם אזרח ערבי עולה על אדמות המדינה, הוא פולש? למה, יש לך טאבו? אין לך. אבל אתה אומר: זה אדמות שלי מפני שאני אזרח המדינה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ואני אומר: למה לא מתגייסים? אני באתי והצעתי לחבר הכנסת ישראל חסון, בוא נעשה סיור יחד. יצאנו, והצגתי לו את הנתונים בשטח. לא מדובר במתיישב אחד, לא שניים, לא עשרה ולא מאה. מדובר ב-100,000 תושבים, רבותי. לא יכול להיות ש-100,000 תושבים, כולם עבריינים. לכן אנחנו אומרים, אם אנחנו מסוגלים, חברי הכנסת, להסדיר ולהכשיר ולהכיר ב-51 חוות של מתיישבים בודדים, למה אי-אפשר להכיר ב-40 יישובים שיש בהם 100,000 תושבים? למה יישוב שיש בו 5,000, אי-אפשר להכשיר ולהכיר, ויישוב של מתיישב אחד מותר, מפני שזה יהודי ושם 5,000 שהם ערבים? האם זה השוויון? האם זה הדמוקרטיה? האם הדבר הזה מתקבל על הדעת? לכן, ההסדר הזה פגום משני טעמים: א. כי הוא סותר ונוגד את עקרון השוויון. לא יכול להיות שאנשים יקבלו הכול, בניגוד לזכות ההתמודדות השוויונית – לכל אחד יש הזכות להתמודד באופן שוויוני. והדבר השני, כי החוק הזה, אדוני היושב-ראש, החוק הזה מעניק סמכות רחבה מאוד לרשות פיתוח הנגב ולוועדה הבין-משרדית. הוא נותן לחתול לשמור על השמנת. החוק הזה לא קובע כללים, איך יעשו את ההקצאה, מה הפרמטרים, מי יכול לקבל, מי לא יכול לקבל. החוק אומר: את כל ההחלטה הזו אנחנו מעבירים לוועדה הבין-משרדית. היא תחליט. איפה הבקרה שלנו ככנסת? איפה הכללים? חקיקת משנה, שהיא החקיקה העיקרית, צריכה לקבוע את הכללים המהותיים. לכן יש להתנגד להצעת החוק הזאת ולדחות אותה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חברי חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף בהצבעה, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. קודם גם נצביע על ההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. לשם החוק אנו מצביעים – אין הסתייגויות לשם החוק, אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד שם החוק – 25 נגד – 5 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 25, נגד – 5, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע ששם החוק עבר בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. בסעיף 1 היו לנו הסתייגויות של חברי הכנסת אריה אלדד ושל חבר הכנסת יריב לוין, שהורידו את ההסתייגויות שלהם. מכיוון שעמיר פרץ לא נמצא כאן, לא מצביעים על ההסתייגויות שלהם. אנחנו מצביעים על ההסתייגויות של חברי הכנסת של חד"ש – חברי הכנסת ברכה, סוייד, דב חנין ואגבאריה. כמובן, בהתאם להסתייגויות אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 1. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד ההסתייגויות – 6, נגד – 27. אם כן, אני קובע שההסתייגות של חד"ש לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, מכיוון שלסעיף 1 ולסעיף 2 בעיקר, אין הסתייגויות, כיוון שחברי הכנסת שהיו רשומים להסתייגויות הורידו אותן, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה לסעיף 1 וסעיף 2 כהצעת הוועדה. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 26 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 26, נגד – 6, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 ו-2 עברו בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. לסעיף 3 יש הסתייגויות של חד"ש ושל חברי הכנסת טלב אלסאנע, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה. כיוון שלפי בקשת המסתייגים יש שתי הצעות נפרדות, נצביע קודם על ההסתייגות של סיעת חד"ש וחברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה לסעיף 3, כפי שקראתי. אנחנו עוברים להצבעה הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש ושל חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד ההסתייגות שהקראתי – 6, נגד – 25, אם כך, אני קובע שההסתייגות של חד"ש וחברי הכנסת שהקראתי לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות לסעיף 3 של חברי הכנסת טלב אלסאנע, חנין זועבי – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אפשר להוריד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אנחנו מורידים את כל ההסתייגויות. <היו"ר מגלי והבה:> מורידים רק את ההסתייגות או לכל הסעיף? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אפשר להוריד. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 3 כהצעת הוועדה. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 27 נגד – 6 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, נגד – 6. למען הפרוטוקול, חבר הכנסת זחאלקה, גם אתם הורדתם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אם כך, אנחנו קובעים שסעיף 3, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לסעיף 4. כיוון שחברי הכנסת אריה אלדד ושלמה מולה הורידו את ההסתייגויות שלהם, אנחנו מצביעים על סעיף 4 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 4 – 26 נגד – 6 נמנעים – אין סעיף 4 נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 26, נגד – 6, אם כך, אני קובע שסעיף 4, כהצעת הוועדה, עבר בקריאה שנייה. סעיף 5 – אני פונה לאלה שהסתייגו – סיעת חד"ש וחברי הכנסת טלב אלסאנע וג'מאל זחאלקה, להסיר או להצביע? <חנא סוייד (חד"ש):> להצביע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן, להסיר. <היו"ר מגלי והבה:> להצביע. אז אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף 5 כפי שהקראתי. בהתחלה של סיעת חד"ש וחברי הכנסת טלב אלסאנע, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה, על ההסתייגות הראשונה בלבד, ואחר נמשיך. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 26 נמנעים – אין הסתייגות (1) של קבוצת סיעת חד"ש ושל חברי הכנסת טלב אלסאנע, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 6, נגד – 26. אם כך, ההסתייגות הראשונה בסעיף 5 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2 לסעיף 5, כמובן של אותן סיעות וחברי הכנסת שהקראתי את שמותיהם. הצבעה. <קריאות:> הסתייגות? <היו"ר מגלי והבה:> אמרתי. חברים, או שאתם מאזינים לי או שאתם מפסידים. אמרתי שאנחנו מצביעים על הסתייגות. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 25 נמנעים – אין הסתייגות (2) של קבוצת סיעת חד"ש ושל חברי הכנסת טלב אלסאנע, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 2, נגד – 25. אם כך, ההסתייגות השנייה לסעיף 5 לא נתקבלה. אני רוצה להזכיר לאלה שמצביעים שאנחנו עוברים עכשיו להצביע בקריאה שנייה על הסתייגות מס' 3 לסעיף 5. <חנא סוייד (חד"ש):> מורידים. <היו"ר מגלי והבה:> אתם מורידים עד הסוף, אדוני, או רק 3? <חנא סוייד (חד"ש):> עד הסוף. <היו"ר מגלי והבה:> עד הסוף וגם לא לחלופין. אוקיי. הורדתם עד הסוף, כל ההסתייגות לסעיף 5, חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת טלב אלסאנע וחבר הכנסת זחאלקה? <קריאה:> כן, כן. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. מכיוון שגם לסעיף 6 אין הסתייגויות, מכיוון שחברי הכנסת שלמה מולה, אריה אלדד, עמיר פרץ – שלא נמצא כאן – ויריב לוין הורידו את ההסתייגויות, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיפים 5 ו-6 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה – 27 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, נגד – 6, אנחנו קובעים שסעיפים 5 ו-6, כהצעת הוועדה, עברו בקריאה שנייה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית על כל הצעת החוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 27 נגד – 6 נמנעים – אין חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, נגד – 6. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, עברה ותפורסם בספר החוקים של מדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, נאפשר לחבר הכנסת ישראל חסון, שרוצה להודות על החוק שעבר זה עתה בקריאה שלישית – בבקשה. <ישראל חסון (בשם ועדת הכלכלה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שאפשר לנו לנהל את הדבר הזה בצורה אינטנסיבית והקדיש שעות רבות מזמנה של ועדת הכלכלה לצורך קידום החוק הזה. למנהלת הוועדה – אני רוצה להודות לכם על השעות. ואחרונים חביבים הם הצוות המשפטי, ובראש ובראשונה, או אחרונה חביבה, הגברת אתי בנדלר. אני מקווה שעשינו מעשה טוב ושימשיכו להפריח לנו את השממה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה למזכירת הכנסת ולאחר מכן נמשיך בסדר-היום. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה), התש"ע–2010; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31), התש"ע–2010; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15) (צו כניסה למקום המשמש למגורים), התש"ע–2010. לקריאה ראשונה מטעם הכנסת: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010, של חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8) (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 3) (סמכות בענייני גיור), התש"ע–2010, של חבר הכנסת דוד רותם. תודה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010> [מס' מ/501; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 9782; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, אומנם קצת הפריע לנו. עכשיו אנחנו לא נפריע לו. אני מזמין אותו להציג הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010, הצעת חוק ממשלתית. סעיף 7 לפקודת מס הכנסה קובע כי לבקשת נישום רשאי מנהל רשות המסים להתיר לנישומים המנויים בסעיף תקופת שומה מיוחדת במקום התקופה הרגילה, שהיא מ-1 בינואר עד 31 בדצמבר. לפי החוק הקיים ניתן לקבוע תקופת שומה מיוחדת לגבי חברה ממשלתית וקרן להשקעות משותפות בנאמנות. בהצעת החוק שבפניכם מוצע לאפשר למנהל רשות המסים לקבוע תקופת שומה מיוחדת גם למוסד להשכלה גבוהה, משום שדוחותיו הכספיים של מוסד להשכלה גבוהה מוגשים למועצה להשכלה גבוהה ביחס לתקופה המתחילה ב-1 באוקטובר. הצעת החוק הממשלתית שהובאה בפני הוועדה ביקשה לקבוע שהמנהל יהיה רשאי לאפשר שומה מיוחדת למוסד ציבורי החייב על-פי דין להגיש דיווח על פעילותו, וההנחה היתה שזה יחול גם על מוסדות להשכלה גבוהה. אלא שבמהלך הדיונים בוועדה התברר כי הנוסח של מוסד ציבורי עלול להיות רחב מדי, ולא ברור על אילו מוסדות הוא עשוי לחול. התברר גם שנוסח זה לא חל על מוסדות להשכלה גבוהה. לכן הוועדה שינתה את הנוסח שהוצע על-ידי הממשלה וקבעה במפורש כי ניתן לקבוע תקופת שומה מיוחדת למוסד להשכלה גבוהה. לגבי תחילת ההצעה – לבקשת המוסדות להשכלה גבוהה אפשרנו בהצעה שבפניכם למוסד להשכלה גבוהה שטרם הגיש את דיווחיו לשנת 2009 לבקש שגם בשנה זו תחול לגביו תקופת שומה מיוחדת מ-1 באוקטובר 2009 עד 1 באוקטובר 2010, וגם בתקופה שבין 1 בינואר 2009 ועד 30 בספטמבר 2009. במהלך הדיונים בוועדה ביקשנו, חבר הכנסת חיים אורון ואני, שתיקבע הוראה כללית שלפיה מוסד ציבורי יגיש את כל דיווחיו השוטפים לכל רשויות המדינה במועד אחד ולגבי תקופה זהה. עם זאת, התברר כי קביעה כאמור טעונה דיונים ובירורים נוספים. לפיכך, ועל מנת שלא לעכב את החקיקה בנוגע למוסדות להשכלה גבוהה, החליטה הוועדה לאשר את נוסח ההצעה לגבי מוסדות להשכלה גבוהה, אך בכוונתנו להמשיך לעקוב ולפתור את הנושא של הדיווחים על-ידי מוסדות ציבור, בעזרת השם. להצעת החוק יש הסתייגות לדיבור בלבד. מגיש ההסתייגות לא כאן, אז אין הסתייגויות. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני. חברי חברי הכנסת, כיוון שאין לנו הסתייגויות להצעת החוק, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כמובן, הפרוטוקול מחייב, חבר הכנסת גפני, מכיוון שחבר הכנסת אורון לא פה, אז ההסתייגות שלו, אפילו לדיבור, לא תידון, ולכן נעבור להצבעה. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. ציין יושב-ראש הוועדה שההסתייגויות היו לדיבור, אז אין צורך להצביע עליהן. עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק כפי שקראתי אותה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–2 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010, התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, להצבעה בקריאה שלישית, אותה הצעת חוק. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 177), התש"ע–2010, התקבלה ותופיע בספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010 > [מס' מ/520; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 11281; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת חסון וחבר הכנסת רותם, לא מסובבים גב ליושב-ראש. אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג לנו את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק שיזמה הממשלה. אזרח ותיק מוגדר בחוק האזרחים הוותיקים כתושב ישראל שהגיע, לפי הרישום במרשם האוכלוסין, לגיל פרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה. מספר האזרחים הוותיקים במדינת ישראל הולך ועולה, לאור העלייה בתוחלת החיים, והמגמה היא ששיעור זה רק ילך ויגדל, בעזרת השם. לאזרחים הוותיקים יש צרכים המייחדים אותם משאר האוכלוסייה, וככאלה הם נדרשים למענה גם ברשויות המקומיות. מוצע לקבוע כי הסמכויות הנתונות בחוק האזרחים הוותיקים לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים יועברו לשר לענייני גמלאים, שיהיה מופקד על החוק. עוד מוצע לקבוע כי כל רשות מקומית תחויב למנות יועץ לענייני אזרחים ותיקים, אשר ייעץ לרשות המקומית בכל עניין הנוגע לאזרחים הוותיקים שבתחומה. הסדר דומה קיים כבר כיום בחקיקה המחייבת רשויות מקומיות למנות יועצת לקידום מעמד האשה. מוצע לקבוע כי היועץ יהיה עובד הרשות המקומית המכהן בה בפועל, שימלא את התפקיד נוסף על כל תפקיד אחר שלו באותה רשות. במילוי תפקידו זה הוא יהיה כפוף במישרין לראש הרשות המקומית. היועץ ייעץ לרשות המקומית, בין היתר, בעניינים הנוגעים להרחבה ולשיפור של שירותים לאזרחים ותיקים, לגיבוש מדיניותה של הרשות המקומית לשם קידום ענייני האזרחים הוותיקים בתחומה ולפעולות שיש לנקוט לשם טיפוח תודעה ציבורית לנושא. מוצע לקבוע כי לשם ביצוע תפקידו זה יהיה היועץ מוסמך לאסוף מידע ונתונים הנוגעים לענייני האזרחים הוותיקים שבתחום הרשות, יפעל לאיתור צורכיהם לשם הכנת תוכניות לקידום ענייניהם של הוותיקים, ישתף פעולה עם גורמים שונים הפועלים בתחום הרשות המקומית בנושא, יבחן את החלטות הרשות המקומית הנוגעות בנושא ויגיש חוות דעת בדבר ההשלכות של ההחלטות האלה. מוצע להטיל על היועץ מדי שנה לדווח למשרד לענייני גמלאים ולרשות המקומית על הפעולות שביצע במסגרת תפקידו, על מדיניות הרשות המקומית בענייני האזרחים הוותיקים ועל קידום עניינים אלה בתחום הרשות. דיווח כאמור יהיה פתוח לעיון הציבור. עוד מוצע, אדוני היושב-ראש, לקבוע חובה להזמין את היועץ לכל ישיבה של מועצת הרשות המקומית ושל כל ועדה מוועדותיה ולאפשר לו להביע את עמדתו לפני כל החלטה הנוגעת לענייני האזרחים הוותיקים ברשות המקומית. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו נאפשר לו להגיע למקום מושבו ונצביע על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010. כיוון שלא היו הסתייגויות להצעת החוק, נצביע בקריאה שנייה. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–4 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק האזרחים הוותיקים עברה בקריאה שנייה, ואדוני מרשה לי גם שנצביע בקריאה שלישית. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן. <מתן וילנאי (העבודה):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> נקלטת, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> מופיע, וגם פה מופיע. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק האזרחים הוותיקים. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית ויופיע בספר החוקים של מדינת ישראל. <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – דלק, צריך לנסוע. <היו"ר מגלי והבה:> מה אתה אומר, אדוני? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רק להודות. <היו"ר מגלי והבה:> להודות, ודאי, תמיד אפשר ותמיד רצוי. יושבי-ראש הוועדות בדרך כלל מוותרים אחד לשני. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לצוות ועדת הפנים – למנהלת הוועדה גברת יפה שפירא, למזכירת הוועדה שוש אזולאי, כמובן ליועצים המשפטיים ורד קירו וגלעד קרן, שבאמת טרחו ועשו על מנת לקדם את החוק הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010> [מס' כ/304; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8132; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, הצעת החוק, בבקשה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שיזם חבר הכנסת שי חרמש, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד–1994, נועד לקדם את התחרות במשק הדלק. תחרות במשק זה, כמו בכל ענף, מושגת בין היתר על-ידי עידוד מתחרים פוטנציאליים להיכנס לשוק והקטנת חסמי הכניסה. במקרה של משק הדלק הדבר נעשה באמצעות הקלת הקמתן של תחנות תדלוק נוספות וצמצום החסמים שחלק מהמתחרים בשוק הדלק נתקלים בהם, בעיקר במקטע השיווק. כדי להשיג את התכליות האמורות, בשנת 1998 התקבלו תיקונים שונים לחוק משק הדלק (קידום התחרות). בין היתר, במסגרת התיקון האמור הוסף סעיף 7, שעניינו תדלוק אוטומטי. הסעיף הזה מסמיך את שר התשתיות הלאומיות לקבוע כללים לעניין התקני תדלוק אוטומטיים והפעלתם, שיחולו על כל חברות הדלק. מדובר בהתקנים המוכרים לכולם בשמות הקשורים לחברה שבאמצעותה ניתן לתדלק בחברות השונות, כמו "פזומט" ו"דלקן". ואולם, אף שחלפו כבר 12 שנה מהתיקון האמור, כללים בנושא זה טרם הותקנו. אדוני היושב-ראש, אריאל שרון – שלאחר מכן היה שנים רבות ראש ממשלה בישראל, היה שר חוץ, הוא היה בתפקידים רבים – התקין את התקנות ב-1998, ותראה כמה זמן לוקח. הלחצים היו כבדים. חבר הכנסת חרמש ואני השתתפנו, אני ניהלתי את הישיבות, חבר הכנסת חרמש המציע. היינו נתונים ללחצים. כדאי גם להגיד את זה, כי כל הזמן מדברים פה על הלחצים הכבדים שמפעילים הטייקונים והחברות הגדולות במשק. כן, הם הפעילו לחצים; כן, הם הפעילו לוביסטים; כן, הם לא רצו שנקדם, וחבר הכנסת חרמש – הם גם לא חשבו שזה יגיע – – <שי חרמש (קדימה):> לא האמינו שזה יבוא. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – הם חשבו שזה יתפוגג, כפי שזה התפוגג מ-1998, וזה לא יגיע. זה מגיע, זה מגיע הערב, חבר הכנסת חרמש. אני חושב שזה הישג ענק. מטרתה של הצעת החוק היא להפוך את ההוראה הקבועה בסעיף 7 להוראה אפקטיבית ולקדם את התחרות בשוק הדלק. כידוע, העובדה שברכב מסוים מותקן התקן תדלוק אוטומטי של חברה אחת, גורמת לכך שבעל הרכב או הנהג יימנעו מתדלוק אצל חברה אחרת, דבר המהווה חסם משמעותי לתחרות. הצעת החוק מתמודדת עם חסם זה על-ידי מעבר להתקן תדלוק אוטומטי אוניברסלי, אחיד, ובלשון הצעת החוק "התקן תדלוק אוטומטי כללי". לפי המוצע, התקן זה יאפשר לצרכנים לרכוש דלק בכל חברת דלק שניתן לרכוש בה באמצעות התקן תדלוק אוטומטי, גם אם היא לא חברת הדלק שההתקן שייך לה או שהיא לא סיפקה אותו. לשם כך, מוצע להסמיך את שר התשתיות הלאומיות – ד"ר לנדאו לא נמצא כאן, אבל הוא יוסמך לקבוע כללים לעניין התקני תדלוק אוטומטיים אוניברסליים והפעלתם, שלפיהם התקן התדלוק יאפשר ללקוח לרכוש דלק בחברה א', אדוני היושב-ראש, גם אם ההתקן שייך לחברה ב', או ג' אגב, גם ג', או שחברה ב' היא שהתקינה אותו, ובלבד שהוא התקשר בחוזה עם חברה א'. כמו כן, בהתאם להצעת החוק, שר התשתיות יהיה רשאי לקבוע הוראות בעניין תנאים בנוגע לרכישת דלק, ובכלל זה, כפי שציינתי, התניית הרכישה בקיומו של חוזה בין חברת דלק לבין לקוח. נוסף על כך, כדי למזער את התלות שבין חברת דלק לבין לקוח שלה, הנובעת מכך שכשהלקוח מעוניין לעזוב את חברת הדלק ולעבור לחברה אחרת עליו להשיב לה את ההתקן, השר יהיה רשאי לקבוע הוראות בנוגע להקניית הבעלות ללקוח בהתקן תדלוק אוטומטי אוניברסלי השייך לחברת דלק שסיפקה אותו או שהותקן על-ידה בתום תקופה שיקבע. כדי לא להותיר את יישומו של ההסדר המוצע לרצונן הטוב של חברות הדלק, הצעת החוק מסמיכה את השר לקבוע בהוראות כאמור גם את המועד שלאחריו חברת דלק לא תהא רשאית למכור דלק באמצעות התקן תדלוק אוטומטי, אלא אם כן הוא התקן תדלוק אוטומטי אוניברסלי. כדי לוודא שכללים בעניין התקן תדלוק אוטומטי אוניברסלי יותקנו, ולא ניאלץ, אדוני היושב-ראש, להמתין עוד 12 שנים – זה הרי דבר בלתי מתקבל על הדעת שממשלה כבר קיבלה החלטה ולא מצליחה להוציא אותה אל הפועל למרות שהיא צרכנית מן המעלה הראשונה, והיא גם מעודדת, כמדיניות כל הממשלות מאז 1998, תחרות במשק הדלק, דבר בלתי מתקבל על הדעת – קבענו בהצעת החוק ששר התשתיות הלאומיות יביא לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת תקנות ראשונות בתוך שלושה חודשים מיום תחילתו של החוק המוצע, ובמקרה שהמשרד לא יספיק לגבש את התקנות האמורות בפרק הזמן שנקבע, יהיה השר רשאי, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להאריך את התקופה האמורה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים. אדוני, להצעת החוק החשובה הזאת, הצרכנית הזאת, לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב-ראש ועדת הכלכלה. אולי סוף-סוף תאחדו את תחנות הדלק בכלל. אז אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, בקריאה שנייה. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אדוני מרשה לי. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית והיא תועבר לספר החוקים של מדינת ישראל לאחר פרסומה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> גם המציע כמובן רשאי, אפילו על-פי התקנון, להודות. אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי, לגברת בנדלר, למר עצמון ולמר ימין – לייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה; למנהלת ועדת הכלכלה הגברת לאה ורון ולצוות של ועדת הכלכלה, שבאמת גם בעניין הזה, כמו בחוק הקודם, עבדו בצורה אינטנסיבית וקשה, ובסופו של דבר הגענו לזמן הזה. וכמובן גם ליועצי עורך-דין רן שטרית, עומר שכטר ושי חייק. אני מאוד מודה לכולכם על העבודה החשובה, וכמובן כמובן גם למציע של החוק הזה, שביחד קידמנו אותו במהירות וביעילות, חבר הכנסת חרמש. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> גם הוא יכול. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת. טוב, ניתן לך. <שי חרמש (קדימה):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד מלה שהיא כאילו מצוות אנשים מלומדה, כי זה טריוויאלי להגיד תודה ליושב-ראש – תודה ליושב-ראש, משום שהתהליך והמאבק והלחצים, עד הרגע האחרון, כולל תנועת שדלנים – כך זה נקרא, נכון? שדלנים יצאו ושדלנים באו וחברי כנסת מוזרים נכנסו וחברי כנסת מוזרים יצאו. אופיר, אם לא היית מחליט שזה משימה, זה לא היה עובר. ולכל הקשורים לרפורמות בתקשורת, בחיבורים, בקישוריות – אם רוצים, בסוף מגיעים, והגענו לפה. אני מאחל גם לחברי במערכות האחרות שנמצאות היום במציאות הזאת שיצליחו בדרך הזאת. ככל שיקדם כן ייטב. תודה רבה, ותודה, אופיר, אישית ממני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה רבה לך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שי חרמש. <הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [מס' כ/331; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 11051; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, הצעת חוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק להגנה על עדים, תיקון מס' 3, התש"ע–2010. ההצעה באה בעקבות בעיות שהתעוררו באשר לאופן אישור חקיקת משנה מכוח חוק להגנה על עדים, התשס"ט–2008. הצעת החוק היא יוזמה של ועדת הפנים והגנת הסביבה, בהתאם להחלטת ועדת הכנסת מיום ט"ז בכסלו התשמ"א, 24 בנובמבר 1980, המעוגנת בתקנון הכנסת, ומאפשרת לוועדת הכנסת ליזום חוקים שעניינם הכנסת. נוסח ההצעה תואם עם הגורמים הנוגעים בדבר במשרד לביטחון הפנים ובמשרד המשפטים. שני התיקונים הראשונים המוצעים בהצעת החוק הם בשני סעיפים שבהם נקבע כי חקיקת משנה בעניין המשטר והמשמעת ברשות להגנה על עדים ובעניין הוראות לעניין הזדהות מאבטח יובאו לאישור "ועדה מוועדות הכנסת שישיבותיה בעניין זה תהיינה חסויות". מאחר שהרשות להגנה על עדים מצויה בתחום ענייניה של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בהתאם לסעיף 97כ לתקנון הכנסת, ומאחר שממילא בסעיפים אחרים בחוק נקבע כי ועדה זו היא המוסמכת לעניין החוק, מוצע לתקן את הסעיפים האמורים ולקבוע בהם כי הוועדה שתוסמך לאשר הוראות שקבע השר תהיה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, וישיבותיה בעניין זה תהיינה חסויות. עם זאת, חברי הוועדה סברו כי נוכח העובדה שהחוק קובע שבהסדרים רגישים השמירה על סודיות פרטיהם חיונית, ייתכן כי במקרים מסוימים יידרש פורום מצומצם יותר לאישור חקיקת משנה מכוח החוק. סעיף 5 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, מאפשר אישור חקיקת משנה בוועדת משנה חסויה בכל ועדות הכנסת, אך רק בהקשרים של ביטחון המדינה, יחסי חוץ או קשרי מסחר בין-לאומיים שאינם רלוונטיים לענייננו. על כן מוצע, אדוני היושב-ראש, לקבוע בחוק להגנה על עדים הסדר דומה להסדר שבסעיף 5 לחוק הכנסת, תוך התאמה לנסיבות הרלוונטיות לסוגיות העולות בהצעת החוק. לפי ההצעה, יוסמך יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לקבוע, לאחר התייעצות עם יושב-ראש הכנסת, כי תקנות, צווים או כללים הטעונים אישור הוועדה לפי החוק, יאושרו על-ידי ועדת משנה של הוועדה שישיבותיה חסויות – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת הרב גפני, אתה רוצה לעבור לממשלה? רק תגיד לי. פשוט, מאוד אתה מפריע לחברך, לעמיתך. אתה רוצה לעבור לממשלה? <משה גפני (יהדות התורה):> בשום אופן לא. <היו"ר מגלי והבה:> אז בבקשה, אני מכיר את זה מדעותיך. <משה גפני (יהדות התורה):> ממשלה של הליכוד – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבר הכנסת גפני, מה האלטרנטיבה? <משה גפני (יהדות התורה):> זאת הבעיה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אדוני היושב-ראש, אם שוכנע כי טעמים של מניעת פגיעה בפעילות הרשות להגנה על עדים, הגנה על שלומו של אדם או מניעת פגיעה בתוכנית הגנה על עד מחייבים כי האישור או הדיון בקשר אליו יישמרו בסוד. בדומה להוראות סעיף 5 האמור, הקמת ועדת משנה חסויה לפי החוק תיעשה לאחר התייעצות עם יושב-ראש הכנסת, בוועדת המשנה יהיו לכל היותר חמישה חברים, ודין אישור שיינתן על-ידה יהיה כדין אישור שניתן על-ידי הוועדה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. נא לשבת. <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 3) (דיונים בחקיקת משנה), התש"ע–2010, בקריאה שנייה. הצבעה ידנית לפי בקשתו של חבר הכנסת פיניאן. מי שבעד – ירים את ידו. <נסים זאב (ש"ס):> זו הצעת חוק, אני לא יכול – – – <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו נפעיל אלקטרונית בגלל הפרוטוקול והפלט, כדי שחבר הכנסת אזולאי ידע מי הצביע נגדו. אפשר להצביע גם ידנית, אבל בואו נעבור לאלקטרונית, לפי בקשת הפרוטוקול. אנחנו נפעיל אלקטרונית, נדע מי הציע נגדו. בוא נעבור אלקטרונית לפי בקשת הפרוטוקול. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–3 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 12, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הגנה על עדים עברה בקריאה שנייה. אדוני מרשה לי להצביע בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק הגנה על עדים (תיקון מס' 3) (דיונים בחקיקת משנה), התש"ע–2010. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנה על עדים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנה על עדים (תיקון מס' 3) עברה בקריאה שלישית, ותופץ בהתאם לתקנות ולחוק בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים לפרק התודות. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היתה יוזמתה של היועצת המשפטית של ועדת הפנים, הגברת מירי פרנקל-שור, ביחד עם עידו בן-יצחק, והם באמת עשו עבודה יוצאת מן הכלל על מנת לקדם חקיקה שבעצם היתה חסרה בתקנון הכנסת. החקיקה הזאת מאפשרת לקיים ולהעביר הצעות חוק גם בוועדת המשנה של ועדת הפנים שהיא ועדה חסויה. אני רוצה להודות למירי פרנקל-שור, היועצת המשפטית של הוועדה, לעידו בן-יצחק, ליפה, מנהלת הוועדה, לגברת שוש אזולאי, מזכירת הוועדה, ולכל צוות הוועדה. תודה רבה; אני מודה לכם. עידו אפילו נשאר פה עד שעה כזאת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/516).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. קריאה ראשונה – מי שרוצה להירשם, כי אני סוגר את רשימת המתדיינים. אם לא יהיו, אנחנו נמשיך הלאה. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לאישור בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. עניינה הוא הארכה עד יום 31 בדצמבר 2011 של הוראת השעה המעגנת את תקופת שירות החובה לגברים, הסדיר, בצה"ל. ההוראה נחקקה בשנת 1995, והיא קובעת תקופת שירות סדיר נוסף בת שישה חודשים, והבקשה כרגע להוסיף את זה עד לדצמבר 2011, בעיקר עקב מצוקת כוח-אדם, שנובעת הן מצמצום במחזורי הגיוס והן מצמצום בעלייה לארץ, ומשפיעה כמובן על מחזורי הגיוס. כל הבקשה היא לאשר את ההצעה הזאת, להעביר אותה לקריאה שנייה ושלישית לאחר הכנה בוועדת חוץ וביטחון. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. סיימת? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כן. <היו"ר מגלי והבה:> נאפשר לך להגיע למקומך. כיוון ששני אנשים נרשמו להידיין – חבר הכנסת כץ וחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שלא נמצאים כאן, אנחנו קובעים שאנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים כפי שקבע סגן שר הביטחון – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/515).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010, גם היא לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010. בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 תוקן חוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות), והוסף לו פרק שעניינו מעבר חיילי שירות קבע חדשים להסדר של פנסיה צוברת לעומת פנסיה תקציבית שהיתה מקובלת עד אז. לאחר תיקון זה לחוק שירות הקבע, נחקק בשנת 2005 חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). בסעיף 20 לחוק קופות הגמל נקבע כי עובד זכאי להצטרף כעמית לקופת גמל, לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי, או להמשיך להיות עמית בקופת גמל כאמור, ורשאי לבחור מעת לעת כל קופת גמל המיועדת למטרה של קופה כפי שנקבע על-פי כל דין. בהצעת החוק שלפנינו נכללות ההתאמות הנדרשות בחוק שירות הקבע לגבי משרתים בשירות באופן שיהיה ברור כי גם משרתי קבע, כמו שאר העמיתים במדינה, יוכלו להחליט באיזה מוצר חיסכון פנסיוני יופקדו הכספים בגינם, ולא יחויבו להפקיד דווקא לקרן פנסיה מקיפה. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ותעביר אותה להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מתן וילנאי. נרשמו מתדיינים לחוק והם לא נמצאים כאן – חברי הכנסת יעקב כץ ומיכאל בן-ארי. אם כך, אנחנו נאפשר לסגן השר להגיע למקומו, ונעבור להצבעה בקריאה ראשונה, כמובן. אנחנו מצביעים על הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24) תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <קריאה:> לוועדת העבודה והרווחה? <היו"ר מגלי והבה:> כן – והבריאות. לפי בקשת סגן שר. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> כן, וזה גם חוק שירות הקבע וגמלאים. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו מזמינים את סגן שר הביטחון לשאילתות. ואני יודע שאדוני עדיין בכושר, אז נוריד אותך ונעלה אותך ולא נחסוך בהצבעות. כמובן, סגן השר ישיב על השאילתות כפי שמופיעות בסדר-היום שלנו. שאילתא מס' 707, של חבר הכנסת זבולון אורלב – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. שאילתא מס' 830, של חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <707, 830. מיגון מוסדות חינוך באשקלון> חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את שר הביטחון ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): נמסר לי כי בהנחיית שר הביטחון ביצע צה"ל מיפוי מיגון במוסדות החינוך, ולגבי אשקלון נמצא צורך במיגון 13 בתי-ספר וכן 18 גני-ילדים. עד כה מוגנו תשעה גני-ילדים. רצוני לשאול: 1. כמה בתי-ספר מוגנו? 2. מה הוא לוח הזמנים להשלמת המיגון? חבר הכנסת נחמן שי שאל את שר הביטחון ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): בכנסת הקודמת אישרה הממשלה את המלצות פיקוד העורף למיגון מוסדות החינוך באשקלון בעקבות נפילת "קסאמים" במבצע "עופרת יצוקה". תוכנית המיגון כללה הצבה של מיגוניות במוסדות חינוך. הממשלה הנוכחית עצרה את המימון ונמנע המשך מיגון מוסדות החינוך. רצוני לשאול: 1. מדוע הופסקה תוכנית מיגון בתי-הספר באשקלון? 2. מה ייעשה להמשך מימון תוכנית המיגון? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) ממשלת ישראל החליטה, כחלק מהמדיניות הכוללת באספקט המיגון, לדאוג לפתרונות מיגון ליישובים הקרובים לגבול עזה, שבהם נשקפת לתושבים סכנת חיים רציפה, ברורה ומיידית. על-פי החלטת ממשלה משנת 2004, מוגדרים יישובי עוטף-עזה כיישובים הממוקמים עד 7 ק"מ מגדר המערכת. ב-2 ביולי 2006 החליטה הממשלה למגן את כל הגנים ובתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים הממוקמים ביישובי עוטף-עזה. כעולה מהחלטת הממשלה, העיר אשקלון וערים נוספות אינן נכללות בתחום, ולכן לא מוגנו הגנים ובתי-הספר בצורה מסודרת. חשוב להדגיש כי למרות אמירות שונות המושמעות לעתים, מעולם לא ניתנה כל הבטחה שלטונית למיגון העיר אשקלון, וכל הצעדים שנעשו לטובת העיר ננקטו לפנים משורת הדין. בעקבות בג"ץ 1040/10 של עיריית אשקלון והחלטת בית-המשפט מיום 10 במאי 2010 נפגשתי עם ראש העיר וממלא-מקומו לשמוע את הסתייגויותיהם בנושא מיגון מוסדות החינוך, ולאחר מכן העליתי את הסוגיה לדיון בוועדת המיגון הבין-משרדית, בהשתתפות משרד הביטחון, פיקוד העורף, רשות חירום לאומית ונציגי הממשלה השונים. המלצת הוועדה היתה כי אין מקום להחריג את מוסדות החינוך באשקלון מהמדיניות כיום ולמגנם באופן פרטני. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 942, של חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <942. ידיעה על מתן היתרי כניסה כאמצעי גיוס> חבר הכנסת מסעוד גנאים שאל את שר הביטחון ביום י"ג בסיוון התש"ע (26 במאי 2010): פורסם ב"הארץ" ב-12 במאי 2010 שהשב"כ מנסה לגייס סטודנטים פלסטינים לרפואה מאוניברסיטת אל-קודס כתנאי לקבלת אישורי כניסה לירושלים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – למה מסרבים לחדש לסטודנטים אלה את אישורי הכניסה? 3. האם ידועים מקרים נוספים שבהם ניסה השב"כ לגייס פלסטינים כתנאי לקבלת אישורי כניסה? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) כניסתם לישראל של תושבי איו"ש שאוזכרו בכתבה שפורסמה ב"הארץ" ב-12 במאי 2010 נמנעה מטעמים ביטחוניים. חשוב לציין כי לתושבי איו"ש אין זכות מוקנית להיכנס למדינת ישראל, ומתן היתר כניסה מותנה, בין-השאר, בהיעדר מניעה ביטחונית. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 957, של חבר הכנסת חיים אמסלם – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <957. רכב רפואי לנכה צה"ל בעל משפחה ברוכת ילדים> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר הביטחון ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): נכה צה"ל זכאי לרכב רפואי של עד 1,600 סמ"ק. אין בכך פתרון לנכה בעל משפחה מרובת ילדים הנדרש לקחת את ילדיו לבית-הספר ולאירועים משפחתיים. רצוני לשאול: 1. מדוע לא מאושר רכב בהתאם לגודל המשפחה? 2. מה ייעשה בנושא? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הזכאות לרכב רפואי לנכה צה"ל נקבעת על-פי קריטריונים רפואיים. הרכב הרפואי נועד לשמש את הנכה ולהתאים למגבלותיו הרפואיות. גודל המשפחה אינו בבחינת קריטריון רלוונטי לצורך התאמת רכב רפואי מעבר לקבוצת הזכאות. במקרים חריגים, כאשר מגבלותיו של הנכה ומצבו הרפואי אינם מאפשרים להתאים עבורו רכב רפואי מקבוצת הזכאות, ועדת חריגים מוסמכת לאשר רכישת רכב רפואי מעבר לזכאותו. עוד אציין כי נכה צה"ל רשאי לרכוש רכב רפואי בהתאם לצרכים המשפחתיים שלו, גם אם הרכב הרפואי אינו בקבוצת הזכאות, וכן לקבל סיוע לרכישת רכב רפואי בהתאם למחיר הרכב היציג בקבוצת הזכאות שלו. אם בוחר הנכה לרכוש רכב שמחירו עולה על מחיר הרכב היציג שהוא זכאי לו, עליו לשאת בהפרש שבין עלות הרכב שבחר לבין הסיוע הניתן לו על-ידי אגף השיקום. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 1025, של חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <1025. הריסת בית-כנסת בביתר-עילית> חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר הביטחון ביום ד' בתמוז התש"ע (16 ביוני 2010): בית-הכנסת "שמחת יצחק" בביתר-עילית (חלקה 622620/211831) עומד בפני הריסה בשל בנייה במהלך ההקפאה, בניגוד לאמור בצו, המתיר בנייה של בתי-כנסת. רצוני לשאול: 1. מדוע ניתן לבניין צו הריסה? 2. מדוע לא ייפסקו ההליכים להריסתו? 3. כמה בתי-כנסת עומדים לפני הריסה בשל צו ההקפאה? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) המבנה הנדון נבנה והוצב באופן בלתי חוקי במקום שבו אין תב"ע מאושרת, ולכן החלה אכיפה כנגדו. מתאם הפעולות בשטחים הנחה להמשיך את הטיפול בסוגיה ברגישות הראויה על רקע ייעודו של המבנה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 1048, של חבר הכנסת אריה ביבי – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <1048. קבורת סוהרים בבתי-קברות צבאיים> חבר הכנסת אריה ביבי שאל את שר הביטחון ביום י"א בתמוז התש"ע (23 ביוני 2010): המועצה להנצחת החייל מתכוונת להמליץ לאשר קבורת סוהרים בבית-קברות צבאי רק במקרה של פעילות מבצעית. מדובר באפליה לעומת חיילים, שוטרים ואנשי שב"כ ומוסד. כמו כן, מדובר בתקדים לבידול בין שוטר לסוהר, שכן מעמדם זהה לחלוטין בחוק. רצוני לשאול: מה ייעשה בנדון? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) סוגיית הזכאים לקבורה בבתי-קברות צבאיים קבועה בחוק, אולם לאורך השנים נקבעו החלטות חדשות, וגם מי שאינם חיילים נקברו בבית-קברות צבאי. בימים אלו דנה המועצה להנצחה המייעצת לשר הביטחון בנושא רגיש זה והגישה את המלצותיה. חשוב לציין כי שינוי בהקשר זה מחייב תיקון חוק בתי-קברות צבאיים. <היו"ר מגלי והבה:> יש לי רק הערה, אדוני סגן שר הביטחון. שנינו נתקלנו בתופעה הזאת יותר מפעם אחת – אנשים מגישים שאילתות, יודעים על מועד התשובה ולא מופיעים כאן. ולכן, א. אני רוצה להודות לך, כי אני יודע איזה מאמץ אתה עושה באופן אישי לענות בזמן על השאילתות. מצד שני, הערה כנשיאות לחברי הכנסת שישימו לב, אחרת אין טעם בשאילתות ששואלים ולא נמצאים כדי לקבל תשובה. תודה, אדוני, על כל המאמצים. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מה, הוא ירד כבר? <היו"ר מגלי והבה:> כן, אם תגיע בזמן לא היו מורידים. אבל יש לך הצעת חוק, חבר הכנסת אורי אריאל. <הצעת חוק הרעייה, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/756/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק הרעָיה, התשס"ט–2009. <קריאה:> הרעִייה. <היו"ר מגלי והבה:> הרעִייה. מכיוון שאין ניקוד, אני קראתי את זה ככה, ואני מודה לך, אדוני השר. זו הצעת חוק הרעייה, של חבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל לנמק את הצעת החוק. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר החקלאות, נדמה לי שאין רמקול, אם לא אכפת לכם. <היו"ר מגלי והבה:> אין לו רמקול. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני אדבר בקול, וזה בסדר. אתם תתארגנו בינתיים. <היו"ר מגלי והבה:> בסדר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> הצעת החוק באה להסדיר את חלוקת הקרקעות לרעייה על-ידי הגופים הנוגעים בדבר, קרי, משרד החקלאות, מינהל מקרקעי ישראל ואחרים. אחת ממטרות החוק החשובות היא מתן כלים לפיקוח על-ידי הסיירת הירוקה ופקחים אחרים שיוכלו לא רק להגיד מה מותר ומה אסור, אלא גם לכפות ולהעניש במידת הצורך, ולהביא את השוק הזה – שהוא בסך הכול די פרוע היום, מחוסר סמכויות אכיפה. אני רוצה להודות לחברי שעסקו בעניין הזה והביאו את ההצעות: לחיים דיין, ראש ארגון מגדלי הבקר בישראל, לעורך-דין איציק בם, לנחי אייל מהפורום המשפטי, לבצלאל סמוטריץ מתנועת "רגבים" ולנוספים שעמלו והגישו את טיוטות החוק. אני רוצה להודות בסוף גם למשרד החקלאות, שהצליח בסוף להתחבר. אני מודיע מפה שהחוק שלי יאוחד עם החוק הממשלתי ויתואם, ובעזרת השם עוד השנה נביא חוק לתפארת מדינת ישראל, תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה, כיוון שיש גם הצעה של הממשלה, ונתייחס אליה בהמשך. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרעייה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרעייה, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אורי אריאל, תעבור להכנתה לקריאה ראשונה. זה טרומית, אורי אריאל? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, זו טרומית. אבל היא תאוחד עם הצעה של הממשלה – – – <היו"ר מגלי והבה:> תאוחד עם הצעת הממשלה, אז בסדר. ועדת הכלכלה, בהתאם לתקנון. תודה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תודה. <הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/522).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את שר החקלאות לנמק את הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010, קריאה ראשונה כמובן. בבקשה, אדוני שר החקלאות, חבר הכנסת שלום שמחון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרתו של החוק המוצע היא להסדיר רעייה של בעלי-חיים במקרקעי ציבור, לצורך שמירה על מקרקעי הציבור בכלל ועל השטחים הפתוחים והיערות בפרט. זאת, בין השאר כדי להבטיח שימוש בר-קיימא בשטחים וביערות ולקדם את שימור וקיום המגוון הביולוגי בהם, את כושר הייצור, כושר ההתחדשות, החיוניות שלהם, ואת היכולת לעשות בהם שימוש למטרות אקולוגיות, כלכליות וחברתיות. מדובר באחד החוקים הסביבתיים החשובים ביותר, המעגנים את מחויבות משרד החקלאות לשמירת השטחים הפתוחים. מאז הקמתה של מדינת ישראל, ועוד טרם הקמתה, רעו מגדלי בעלי-חיים את עדריהם במקרקעי ציבור. לפני הקמת המדינה הסדירה את נושא הרעייה פקודת הרועים (מתן רשיונות) מ-1946, ולאחר הקמת המדינה נוסף גם חוק להגנת הצומח (נזקי עזים), התש"י–1950. ברבות השנים לא התאימו שני דברי חקיקה אלו למצב אשר רווח במדינת ישראל בתחום המרעה והם הפכו לבלתי רלוונטיים. בתחילה הסתמכה הרעייה באופן בלעדי על המרעה הטבעי הצומח, והדבר גרם ברבות השנים לסחיפת הקרקע ולהידלדלות של הצומח הטבעי. בנוסף, קרקע לצורכי רעייה היתה, אז וכך גם היום, משאב מוגבל. במקביל, הדרישה לקבלת קרקע ציבורית לצורכי רעייה גברה, וחלק ממגדלי העדרים עברו בלית ברירה להשלמת הזנתם של בעלי-החיים במזון מוגש. בנוסף, במהלך השנים התחדד הצורך בשמירה על השטחים הפתוחים, הצורך של המדינה לפקח על הרעייה בשטחים האמורים והחשיבות שבעיגון הליך מסודר, הוגן ויעיל של הקצאת קרקע ציבורית לצורכי רעייה. החוק המוצע מבקש לקבוע מנגנון חדש לטיפול בהקצאת מקרקעי ציבור לצורכי רעייה אשר מתאפיין בשקיפות ויעילות, ובכך יקל על ציבור מגדלי בעלי-החיים. בהתאם למנגנון המוצע, בכל שנה תפורסם עד 30 בספטמבר רשימה של הגושים והחלקות הזמינים לרעייה. אדם המבקש לקבל היתר רעייה יגיש בקשה לוועדה למתן היתרי רעייה. הוועדה תבחן את הבקשות מצד אחד ואת היצע מקרקעי הציבור מצד שני ותחליט, על בסיס השיקולים הקבועים בחוק, בדבר הקצאות מקרקעי הציבור לרעייה. פועל יוצא של החלטות אלו יהיו היתרי רעייה אשר יינתנו בכל שנה לתקופות שתקבע ועדת ההיתרים. היתר הרעייה יקשור בין שלושה גורמים: מקבל הרשיון – המגדל, עדר בעלי-החיים שיזוהה ספציפית – גודל העדר, סוג בעלי החיים, וזהותם, ומשבצת קרקע מסוימת. החלטת הוועדה תתבסס על כמה קריטריונים הקבועים בהצעת החוק, ובעיקר על כושר הנשיאה של הקרקע בהתאם לבעלי-החיים שלגביהם מתבקש היתר הרעייה. במקביל, בהצעת החוק יינתנו לגורמים השלטוניים כלים יעילים לטיפול במפירי חוק. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות הזאת להודות לחבר הכנסת אורי אריאל על עקביות, עקשנות, שהתחילו בקדנציה הקודמת; אני יודע שלהעביר הצעת חוק מממשלתית לוקח הרבה מאוד זמן, אבל אני בטוח שעשינו פה עבודה מסודרת כדי שאתה תסיים אותה בוועדת הכלכלה של הכנסת במהירות וביעילות. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני שר החקלאות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010, התקבלה, והיא תועבר להכנתה בוועדת הכלכלה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני באמת יודע כמה מכתבים קיבלת וכמה תשובות היו במשך התקופה שאתה שר החקלאות, וטיפלת בנושא. שיהיה בהצלחה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> עכשיו הכול תלוי באורי אריאל. <היו"ר מגלי והבה:> מאה אחוז. טוב שעושים סדר. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> יש שאילתא לשר החקלאות, של חבר הכנסת יצחק וקנין. כנראה הוא צריך לבוא אליך למושב כדי לקבל את התשובה. הוא לא נמצא כאן, ואם כך נעביר את זה לפרוטוקול – שאילתא מס' 969. אם תפגוש אותו במושב תיתן לו את זה, או שתגיד לו שיבוא לקבל את התשובה. תודה, אדוני שר החקלאות. לציבור, כדי שיבינו שאנחנו מתבדחים – הם שכנים, וגם אני שכן שלהם. <969. פיצוי לחקלאים על הפסדים בגלל ירידת ערך היורו> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): לחקלאים המתפרנסים ממכירה בשוקי אירופה נגרמים הפסדים בשעה שערך היורו יורד, בעיקר בענף התבלינים והירקות, שם נאלצים לייצא לפעמים בהפסד, מכורח החוזים. רצוני לשאול: 1. האם יש גורם העוקב אחר ההתפתחויות? 2. האם משרדך יזם ביטוח מחירים? 3. האם יפוצו החקלאים שרשמו הפסדים? <תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החקלאות עוקב אחר ההתפתחויות. המרכז לסחר במשרד החקלאות עומד בקשר עם היצואנים ואומד את התיסוף הריאלי ואת הפגיעה ביצוא החקלאי הטרי, שמעל 60% ממנו מיוצא לגוש היורו. 2. לאחר התיסוף הקודם בתחילת שנות האלפיים, הבהיר משרד החקלאות לכלל החקלאים, שהכלי הנכון ביותר להתגוננות מפני תופעות של שינוי שערי מטבע הוא שימוש בביטוח שער. ישנה חשיבות רבה להתייחס לביטוחים אלו באופן דומה להתייחסות לכל שאר ההוצאות השוטפות הרגילות. נציין כי על-פי המידע הקיים במרכז לסחר חוץ, יש יצואנים/חקלאים שמבצעים גידורי שער באופן שוטף. 3. הירידה המשמעותית ביותר בשערי החליפין התרחשה בשלהי עונת היצוא הנוכחית, 2009/10. להערכת המשרד, אם תימשך המגמה עלולה להיות פגיעה משמעותית בפתיחת עונת היצוא הבאה, 2010/11. אם יהיה כך, המשרד ישקול את צעדיו. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/521).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, מר יעקב נאמן. בבקשה, אדוני שר המשפטים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סעיף 70 לחוק בתי-המשפט מאפשר לחשוד בעבירה לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום של שמו. במקרה כזה על בית-המשפט לבחון מה רב יותר – הנזק לחשוד או העניין הציבורי. דא עקא, שבמקרים רבים אין לחשוד הזדמנות לעשות זאת כלל – זה עתה נודע לו על החקירה, והוא מוצא את שמו בכלי התקשורת. מצב זה החמיר בעידן האינטרנט, שבו הדברים נעשים באופן מיידי. מצב זה מרוקן מתוכן במקרים רבים את האפשרות לבקש איסור פרסום ועלול לגרום נזק בלתי הפיך לחשוד. הנזק עשוי להיות חמור במיוחד כשמתברר לאחר חקירה ראשונה, כפי שקורה במקרים רבים, כי החשד נגד אותו אדם היה מוטעה. עצם הפרסום במקרים אלה עלול לגרום לו נזק רב, שהיה נמנע לו עלה בידו לדחות או למנוע פרסום מבעוד מועד. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין בתיק בבש"פ 4537/08, פלוני נ' מדינת ישראל ואחרים, וכך הוא אומר: "במחוזותינו חזקת החפות הופכת לא אחת לקליפה ריקה, כי האדם מורשע בתקשורת". אומנם סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, קובע כי אם פורסם באמצעי התקשורת שנפתחה נגד אדם חקירה פלילית או שהוגש נגדו כתב-אישום או שהורשע בעבירה, ולאחר מכן התקבלה החלטה לסגור את התיק, או שאותו אדם זוכה וכיוצא באלה, על כלי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית בהבלטה ראויה לפי דרישת אותו אדם. ואולם, גם אם הסעיף מיושם, הדבר נעשה בדיעבד, לאחר מעשה, כשהנזק כבר נגרם, וגם פרסום עדכני, אם נעשה, לא ישיב את הנעשה. כדי לצמצם מצבים מהסוג האמור ולאפשר לחשוד למצות את זכותו לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום שמו, מוצע לקבוע שככלל ייאסר פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב-אישום במשך 48 שעות מהמועד שבו הודע לו על דבר קיום חקירה נגדו, או עד שיתקיים דיון בעניינו, לפי המוקדם, כך שיהיה סיפק בידו, ככל שיהיה מעוניין בכך, לפנות אל בית-המשפט ולבקש איסור פרסום שמו. מוצע לקבוע חריגים לכלל במקרים המתאימים; ראשית, כאשר בית-המשפט מתיר פרסום לאור העניין הציבורי שבו; שנית, כאשר הפרסום חיוני או דחוף ופנייה אל בית-המשפט עלולה לעכבו באופן שיפגע במטרותיו, לרבות לצורך איתור חשוד או עדים, תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו וכיוצא באלה. דוגמה לכך היא מקרה שבו מדובר למשל בחשוד כעבריין מין, כאשר הפרסום עלול לעודד נפגעים נוספים להתלונן על פגיעות מצד אותו חשוד. דוגמה נוספת היא כאשר חשוד נמלט ויש צורך להזהיר את הציבור מפניו. במקרים אלו נדרש כי איסור הפרסום יהיה על-ידי קצין בכיר במשטרה, כמפורט בהצעה, או אישור עובד ציבור האחראי לתחום חקירות ומודיעין בגוף חוקר אחר, כגון במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. חריג שלישי הוא כאשר הפרסום נעשה לבקשתו האישית, בכתב, של החשוד או בהסכמתו האישית בכתב. עשויים להיות מקרים שבהם החשוד עצמו יהיה מעוניין בפרסום, אם מפני שהוא סבור שהדבר עשוי לסייע להגנתו ואם מטעם אחר. מובן כי במקרה כזה אין לכפות עליו איסור פרסום בניגוד לרצונו. עם זאת, וכדי לוודא שאכן הוא עצמו מעוניין בפרסום ולצמצם חשש שהדבר נעשה ללא גמירות דעת, הדבר צריך להיעשות, לפי המוצע, לבקשתו או בהסכמתו האישית בכתב, ולא די בהסכמה של עורך-דינו או בהסכמה בעל-פה. ההצעה מסדירה גם את סדרי הדין לעניין הגשת הבקשות השונות הקשורות לאיסור פרסום, הן לגבי חשודים והן לגבי איסורי פרסום אחרים המנויים בחוק בתי-המשפט, כגון איסור פרסום דיונים שנערכו בדלתיים סגורות, דיונים העוסקים בקטינים וכדומה. לאור חשיבות ההצעה אני מציע לתמוך בה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <היו"ר מגלי והבה:> אני מודה לשר המשפטים. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה מתדיינים. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת יעקב כץ. יש לך זכות – או שאתה מוותר? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא יודע – – – <היו"ר מגלי והבה:> אם אתה לא יודע, אז אני מעדיף שתוותר. <קריאה:> מוותר, מוותר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <קריאה:> מדברים אחריו, אדוני היושב-ראש? <היו"ר מגלי והבה:> לא, אני סגרתי את הרשימה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך ברעיון שעומד מאחורי ההצעה. אני חושב, אדוני שר המשפטים, שאכן חשוב מאוד להגן על זכויות הפרט של חשודים, ובפרט להגן על זכותם של חשודים לכבוד. מהזכות לכבוד נגזרות זכויות כמו הזכות לשם טוב, הזכות להליך הוגן. לכן, הצעת החוק הזאת בעיקרה נותנת ביטוי ממשי לעקרון חזקת החפות ולזכותו של חשוד שלא תיפגע זכותו לשם טוב לפני שתהיה לו הזדמנות הוגנת להתגונן מפני פגיעה זו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, למרות שיש לי כמה הערות שאני מקווה שבמסגרת הדיון בהצעת החוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט, תוכלנה לתקן כמה ליקויים שיש בחוק, לדעתי. הליקוי העיקרי, אדוני שר המשפטים, נמצא בכך שלפי ההצעה שלכם יש חלל בזמן שבו לכאורה לא חל האיסור. ישנה תקופה שבין מועד תחילת החקירה והתגבשות החשד אצל המשטרה לבין מועד מתן ההודעה לחשוד ובתקופה הזאת לכאורה לא חל האיסור. ברור שזה לחלוטין לא ראוי שחשדות נגד אדם יפורסמו ברבים עוד בטרם ניתנה לו הודעה על עצם קיומם. ההערה השנייה נוגעת לאפשרות שמצויה בסעיף 1(2)(א) סיפא, כמדומני, שמאפשר לבית-המשפט להתיר את פרסום שמו של אדם לאור העניין הציבורי שבפרסום. לא כל כך ברור ההליך השיפוטי שאליו הסעיף הזה מתייחס. צריך להבהיר שמדובר בדיון שצריך להיערך בנוכחות החשוד. צריך להגביל את האפשרות של החריג הזה לאותם מקרים חריגים מיוחדים, ובכל מקרה לאפשר גם לחשוד עצמו להשתתף בדיון בעניין הזה. יש עוד כמה הערות נקודתיות, אדוני היושב-ראש, ואני אביא אותן בפני הוועדה כאשר היא תדון בחוק בהמשך הדיון. <היו"ר מגלי והבה:> עדיף. תודה לחבר הכנסת דב חנין. מכיוון ששאר המתדיינים לא נמצאים כאן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/524).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את שר המשפטים מר יעקב נאמן. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – בבקשה, אדוני. הפעם לא ניתן לך לרדת ולעלות עם כל הצעות החוק, כי אני לא בטוח שיהיו מתדיינים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפניכם היא פרי המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי ודיני ראיות בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת ההצעה היא לקבוע באופן שונה איזון ראוי בין עקרון סופיות הדיון וסוגי העניינים שראוי שיתבררו בבית-המשפט העליון לבין מימוש הזכויות המהותיות של עצורים ונאשמים. על-פי נתוני הנהלת בתי-המשפט, בבית-המשפט העליון מתקיימים בסביבות 1,000 דיונים מדי שנה בנושא הארכות מעצר, וכ-600 דיונים בעררים על החלטות בתי-משפט מחוזיים בהחלטות הנוגעות למעצר, ומתוכם מעל 40% עררים בפעם השנייה. ההצעה מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, הקרוי "חוק המעצרים", באופן שיצמצם את מספר הדיונים המתקיימים בבית-המשפט העליון בענייני מעצרים בשתי דרכים עיקריות. הדרך האחת היא השוואת היקף זכות הערר של עצור על החלטות בעניין מעצרו לזכות הערר המוקנית לנאשם בהליך העיקרי. הכוונה היא להמיר את הזכות לערר שני, כפי שקובע סעיף 53 לחוק המעצרים, בבקשת רשות ערר שני על החלטות של בתי-משפט מחוזיים בערעור בעניין המעצר. הדרך השנייה היא צמצום הצורך בדיונים בהארכות מעצר בדרך של תיקון סעיף 62 בחוק המעצרים. באותן נסיבות שבהן ברור מראש כי פרק הזמן של 90 הימים לא יהיה בו די, ניתן יהיה להאריך את תקופת המעצר עד ל-150 יום, למשל במקרים שבהם מפאת מורכבות התיק, מספר הנאשמים או מספר העדים, סביר שלא ניתן יהיה לסיים את הדיון בתיק בפרק זמן של 90 ימים, כפי שמפורט בגוף ההצעה. בנוסף מבקשת ההצעה לקבוע סמכות לבית-המשפט הדן באישום, בכפוף לקיום עילת מעצר, מעצר גישור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, שיאפשר לבית-המשפט העליון לדון בבקשה לחידוש המעצר. זאת, במקרה שבו שוחרר נאשם שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים או לתקופה ארוכה יותר אך טרם נגזר דינו, והתובע הודיע על כוונתו לבקש את חידוש מעצרו בהתאם להוראות החוק. לאור המלצות ועדת השופטת נאור לעניין הצורך הקיים בהקלת העומס המוטל על בית-המשפט העליון ועל הפרקליטות בדיוני הארכות מעצרים ועררים שניים, ולאור האיזון שנעשה בהצעה במטרה למזער את הפגיעה בזכויותיהם של עצורים, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני שר המשפטים. רציתי לתת לך להמשיך לעמוד כאן, אבל אני רואה את חבר הכנסת דב חנין, שבכל מקרה רוצה להתייחס להצעת החוק. אנחנו נאפשר לו. <שר המשפטים יעקב נאמן:> בבקשה. <היו"ר מגלי והבה:> אין שום בעיה, ואנחנו מתקדמים. דב החרוץ. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, להבדיל מהחוק הקודם, שאני חשבתי שהוא חוק טוב, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק לא מוצלח. בשנת 1996 חוקקה הכנסת את חוק המעצרים כדי לתת ביטוי למהפכה החוקתית ולמעמד העילאי של הזכות לחירות בהליך הפלילי. אותו חוק ביקש להבטיח שהשימוש במעצר, שהוא אותו כלי קיצוני המאפשר שלילת חירותו של אדם עוד בטרם הוכחה אשמתו במשפט הוגן – השימוש במעצר לא יעלה על הנדרש באופן הכרחי. אבל, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו מסתכלים על הנתונים אנחנו רואים שהחוק לא השיג את מטרתו. בשנת 1998 היו 40,345 מעצרים, בשנת 2008 היו 58,000 מעצרים, עלייה ב-18,000 מעצרים. בשנת 1998 היו 6,800 מעצרים עד תום ההליכים ומעצרים עד מתן החלטה אחרת, בשנת 2008 המספר המקביל היה למעלה מפי שניים: 15,110. בתקופה הזאת לא חלה עלייה בפשיעה המדווחת ולפי הנתונים של משטרת ישראל יש דווקא מגמה הפוכה. בין השנים 1999 ו-2008 חלה ירידה משמעותית בשיעור הפשיעה ל-1,000 נפש. מה שהחוק הזה עושה, הוא מצמצם עוד יותר את הניסיון לצמצם את השימוש במעצר, הוא מונע מאותו עצור, שנהנה מחזקת החפות, את הזכות שעררו יידון בבית-המשפט העליון, ולכן החוק הזה איננו ראוי. אגב, אפשר היה למצוא פתרון הרבה יותר מתון ולאפשר, למשל, ערר לבית-המשפט העליון בצורה שקיימת היום בתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, שמאפשרת לבית-המשפט לקבוע שאם הערר – בתקנה שם כתוב, כמובן, "העתירה" – אם הערר איננו מראה על פניו עילה, בית-המשפט רשאי לדחות אותו על יסוד האמור בו ללא הזמנת העותר. זה היה יכול להיות פתרון מתון יותר ומידתי יותר לפתרון של חיסול מוחלט של הזכות לערר נוסף בפני בית-המשפט העליון. כמובן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך להתנגד גם לכך שמסמיכים את בית-המשפט העליון להאריך מעצר של אדם ששהה במעצר מעבר לתשעה חודשים בקשר למשפט שעודנו מתנהל. כאן מציעים להסמיך את בית-המשפט העליון להאריך את המעצר הנוסף ב-150 יום במקום ב-90 יום. אני מבין שיש עומס בבתי-המשפט; הדרך להתמודד עם העומס בבתי-המשפט איננה עוברת דרך החמרת מצבם של האסירים. החוק קובע שהליך פלילי צריך להתנהל יום-יום, ולא למשוך אותו. זו הדרך: ננהל הליכים יום-יום, לא נחזיק אנשים בכלא לנצח ולא נאפשר להאריך את המעצרים האלה עוד ועוד מעבר לכל מידה ולכל דין. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אין לנו עוד מתדיינים בהצעת החוק. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8). הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 2 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, לוועדה לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 2, נגד – 4. אם כך, הצעת החוק לא עברה. מה לעשות? אתה מכיר את החוק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> חברים, אני מבקש להתארגן, זה לא יכול להיות – – – <היו"ר מגלי והבה:> כמובן, אדוני שר המשפטים – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> חבר'ה, תעלו את זה מחר עוד פעם, לא קרה שום דבר. יישר כוח. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אחרי ועדה בראשות שופטת בית-המשפט העליון, שהגיעה למסקנות, וכל הבעיות – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מחר עוד פעם. אדוני שר המשפטים, גם מחר יום. הממשלה יכולה כל יום להעלות. <היו"ר מגלי והבה:> אתה – – – המוטל עליך. היו צריכים לדאוג שיהיו לך מספיק חברי כנסת פה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בניגוד לחבר כנסת, שעכשיו צריך לחכות שישה חודשים, הממשלה יכולה להגיש – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, תן לדמוקרטיה לעשות את שלה, במיוחד שיש לנו קואליציה דורסנית, אז לא נורא. <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – – יותר מבית-המשפט העליון. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני שר המשפטים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ואם אתה רוצה ששאר החוקים שלך יעברו – אני כיושב-ראש לא מתערב – אז תוודאו שיהיו לכם אנשים פה. <הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/525).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לשנות את מנגנון החובה של דרישת התחייבות ממדינה המבקשת עזרה משפטית בתחום החילוט ממדינת ישראל למנגנון של שיקול דעת. חוק העזרה המשפטית בין מדינות קובע מסגרת לעזרה משפטית בין מדינות. בבקשות עזרה משפטית הנוגעות לחילוט רכוש קובע החוק כי העזרה המשפטית תותנה במתן התחייבות של המדינה המבקשת לשפות את מדינת ישראל בשני מצבים: האחד, כאשר מתבקש סעד זמני בנוגע לחילוט רכוש, על מנת לשפות אם הרכוש לא יחולט בסופו של יום. השני, כתנאי להעברת הרכוש שחולט למדינה המבקשת לאחר צו חילוט סופי, למקרה שיבוטל צו החילוט. דרישת ההתחייבות מערימה קשיים על מתן עזרה משפטית, ובכך פוגעת הן במלחמה הבין-לאומית בפשיעה והן במעמדה של מדינת ישראל במסגרות בין-לאומיות שונות. יש מדינות רבות אשר הוראות הדין שלהן אינן מאפשרות להן מתן ההתחייבות. תיקון זה אינו פוגע או משנה אפשרות המדינה הזרה לשפות את מדינת ישראל במקרה של ביטול החילוט, ומדינת ישראל יכולה לתבוע נזקיה מהמדינה המבקשת. התיקון מבקש רק לבטל דרישת ההתחייבות הדווקנית. לפיכך, מוצע לתקן חוק זה, כך שניתן יהיה לוותר על דרישת ההתחייבות, אם הרשות המוסמכת מצאה כי אין צורך בדבר. תיקון זה תואם גם התחייבויותיה הבין-לאומית של המדינה כלפי מדינות אחרות בתחום שיתוף הפעולה במלחמה בפשיעה. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני יכול להישאר במקום מכיוון שלא נרשמו מתדיינים להצעת החוק. מי שרוצה להצביע, לשבת במקום. חברת הכנסת חוטובלי, אי-אפשר להביך שר משפטים יותר מפעם אחת. <שר המשפטים יעקב נאמן:> לא מביכים אותי, אדוני. זה פשוט עזרה לנאשמים. מה שנעשה כאן קודם זה עזרה לנאשמים. <היו"ר מגלי והבה:> אני לא אתווכח, אדוני, בנושא הדמוקרטיה, שכל צד יש לו הזכות לנצל אותה. אנחנו מצביעים, אם כך, על הצעת החוק בקריאה ראשונה. חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7), קריאה ראשונה – הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע כי הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 7) (פטור ממתן התחייבות), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/528).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים להצעת חוק שהיה לה פטור מחובת הנחה, כמובן – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג לנו את הצעת החוק כבוד שר המשפטים. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת התיקון המוצע בהצעת חוק זאת היא להאריך בשנה נוספת את תוקפו של החוק שנחקק כהוראת שעה בשנת 2007 ושתוקפו אמור לפוג ביום י"א באב תש"ע, 22 ביולי 2010. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשס"ז–2007, הוסיף לחוק סדר הדין הפלילי העיקרי אפשרות לערוך דיון בבית-המשפט בבקשה להארכת מעצרו של חשוד או לשחררו בערובה באמצעות היוועדות חזותית, מה שנקרא בלעז "וידיאו קונפרנס". בהוראת השעה נקבעו התנאים, שעיקרם היות החשוד בגיר, שטרם הוגש נגדו כתב-אישום, עליו להיות מיוצג בידי סניגור, יש לקבל הסכמתו לעריכת הדיון בדרך של היוועדות חזותית לאחר שניתנה לו הזדמנות סבירה להיפגש עם סניגורו פנים אל פנים ולהיוועץ בו. החוק נקבע כהוראת שעה לתקופה של שנה, ולאחר מכן הוארך עד ליום י"א באב התש"ע, 22 ביולי 2010, במטרה לבחון במהלך תקופה זו אם הדיונים המתנהלים באמצעות היוועדות חזותית מהווים תחליף ראוי לנוכחות פיזית של חשוד בדיון בבית-המשפט בבקשה להארכת מעצר או שחרור בערובה. במסגרת בחינה זו נערך במהלך תקופת יישום הוראת השעה מחקר מלווה, שבחן את ההליכים שבוצעו באמצעות היוועדות חזותית, ובכלל זה ההשפעה של קיום הדיונים בהיוועדות חזותית על תקינות ההליך ועל שמירת הזכויות המהותיות של החשוד במהלך הדיון בעניינו. דוח המחקר האחרון, מיום ט"ז באייר התש"ע, 30 באפריל 2010, הראה בעיקרו ממצאים חיוביים ושביעות רצון של העצורים שהשתתפו בו, זאת למרות השימוש המועט יחסית בהליך. מחודש ספטמבר 2007 נערכים דיוני הארכת מעצר ושחרור בערובה של חשודים בדרך של היוועדות חזותית, במסגרת יישומה של הוראת השעה, בבית-המשפט השלום בתל-אביב, ובו בלבד, כאשר החשודים נמצאים בבית המעצר באבו-כביר – זאת באופן ניסיוני, כדי לבחון יישום הוראת השעה הלכה למעשה. הצעת החוק הנוכחית להארכת הוראת השעה בשנה נוספת באה לצורך השלמת המחקר המלווה את היישום הניסיוני של הוראת השעה, וכן כדי לאפשר הרחבת יישום הוראת השעה למקומות נוספים. כל זאת על-פי החלטת שר המשפטים, בהסכמת השר לביטחון הפנים וועדת החוקה, חוק ומשפט, כך שניתן יהיה להרחיבו גם לאוכלוסייה נוספת, היא אוכלוסיית העצורים שהוגש נגדם כתב-אישום, בעיקר בדיונים שעניינם דחיית מועדים או דיונים בנושאים טכניים אחרים. עם השלמת המחקר המלווה ולאור ממצאיו יישקל המשך תוקפה של הוראת השעה, ובכלל זה תישקל האפשרות להביא לכנסת חקיקה שתקבע הסדר קבע – וכל זאת ייעשה, כמובן, בבוא העת, באמצעות תהליך הגשתה של הצעת חוק מפורטת. אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ובהעברתה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, בטרם יפוג תוקף הוראת השעה ביום י"א באב התש"ע, 22 ביולי 2010. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני שר המשפטים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, נגד – 1. אם כך, אנחנו קובעים שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התקבלה, והיא תועבר, כמובן, להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. להבדיל מהצעת החוק הקודמת שנפלה – אנחנו מדברים על (היוועדות חזותית) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. <הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/523).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום הארוך שלנו. אנחנו עוברים להצעת חוק התעבורה – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות. <היו"ר מגלי והבה:> אין, גברתי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני, אני אציג את החוק, גם את הרכבת. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי, אני שמח. הסתכלתי, לא ראיתי את הזה. אם כך, אני אחזור להצעה המקורית. זה שיתוף בין חברים. מה אתה אומר? <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> גם את הרכבת אני אציג. <היו"ר מגלי והבה:> מאה אחוז. הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התש"ע–2010 – יציג לנו את הצעת החוק שר החקלאות במקום סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, הצעת החוק המונחת לפניכם, חברי הכנסת, נועדה להסדיר את הכללים לרישוי ולפיקוח על מעונות-יום לפעוטות. הצעת החוק למעשה קובעת לראשונה בחקיקה הסדר מקיף לרישוי ולפיקוח על מעונות-יום המאכלסים לפחות שבעה פעוטות מגיל לידה עד גיל שלוש. ההצעה נועדה להחליף את ההסדר הקיים כיום, אשר נקבע בשנת 1965 ומאז לא שונה. ההסדר הקיים מתייחס למעונות-יום, למעונות לקשישים ולמעונות למוגבלים בשכלם כאחד ולא מבחין בין הצרכים הייחודיים של כל תחום ותחום. עם החלת מנגנון הרישוי על כל מעונות-היום, לרשות הציבור יעמדו יותר מעונות-יום מפוקחים ויותר נשים יוכלו לקחת חלק פעיל במעגל העבודה. כיום רק כ-1,650 מעונות-יום זוכים לפיקוח מכוח הסכם הפעלה מטעם משרד התמ"ת, בעוד שאר מעונות-היום לפעוטות, המוכרים על-פי רוב בשם "מעונות-יום פרטיים", לא מפוקחים כלל. הצעת החוק המונחת לפניכם מציעה להטיל חובת רישוי הן על מעונות-היום המוכרים למשרד התמ"ת והן על מעונות-היום הפרטיים שטרם זכו לפיקוח. כחברה מודרנית, המגינה על זכויות ילדיה לביטחונם ולשלמות גופם, וכמדינה המכירה בחשיבות שבחינוך, חלה עלינו החובה לספק לילדינו סביבה בטוחה. הצעת החוק מעגנת תפיסה זו בסעיף המטרה, הקובע כי יש להגן על שלומם, בטיחותם, זכויותיהם וכבודם של פעוטות באמצעות רישוי, פיקוח, הבטחת תנאים נאותים וסביבה טיפולית-חינוכית הולמת. על-פי הצעת החוק, כל מעון-יום לפעוטות אשר שוהים בו שבעה פעוטות ויותר יהיה חייב ברשיון, שיינתן מאת הממונה על האגף למעונות-היום במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הממונה יהיה בעל סמכות פיקוח ויסתייע במפקחים ממשלתיים ובגופי בדיקה לבחינת התקיימות התנאים למתן רשיון. במסגרת הצעת החוק, הוחלו הוראות אכיפה הן במישור הפלילי והן במישור המינהלי. נקבעו הוראות מעבר מפורטות, המחילות את החוק באופן מדורג על פני כעשר שנים, כדי למנוע פגיעה בחופש העיסוק של מעונות-היום הפועלים כיום ולאפשר לציבור העוסקים וההורים להיערך לרישוי ופיקוח. מכוח התפיסה כי הטיפול בפעוט בשנותיו הראשונות משפיע על התפתחותו ומתוך הכרה בחשיבות שבעידוד נשים רבות לקחת חלק במעגל התעסוקה, ישנה חשיבות לקיום מנגנון פיקוח איכותי ואחיד. מן הטעמים שצוינו, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ואני מבקש את תמיכתם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר שלום שמחון. אנחנו עוברים – נאפשר לו להגיע למקום – להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, קריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התש"ע–2010, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התש"ע–2010, עברה בקריאה הראשונה ותועבר לוועדה לזכויות הילד להכנתה לקריאה – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> הצעה אחרת: לוועדה לקידום מעמד האשה. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, ועדת הכנסת תקבע באיזו מהוועדות יידון החוק לקראת קריאה שנייה ולקריאה שלישית. אנחנו מזדרזים, חבר הכנסת שאמה. <הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/526).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר שלום שמחון, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המבוקש, שפורסם בתאריך 3 בנובמבר 2009, קובע כי בתקופה ממועד הפרסום ועד לתאריך 8 בספטמבר 2010, שבה תיערך תקופת הניסוי לבחינת ההפעלה של הרכבת הקלה בירושלים והכנתה להפעלה מסחרית, יחולו לעניין הרכבת הקלה הוראות פקודת התעבורה החלות לעניין רכב, למעט הוראות מסוימות בשינויים המחויבים והמפורטים בהוראת השעה. בפועל לא החלה תקופת הניסוי במועדה, ועל-פי החלטת הבוררים שבין המדינה והזכיין, צפויה תקופת הניסוי להתארך בכמה חודשים. הפעלה סדירה של הרכבת הקלה בירושלים תלויה בהצלחת תקופת הניסוי. לפיכך מוצע לתקן את הוראת השעה ולהאריך את תוקפה של תקופת הניסוי הקבועה בה עד ליום 7 באפריל 2011, ג' בניסן התשע"א. כמו כן, מוצע להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים להאריך בצו, באישור הכנסת, את תוקפה של תקופת הניסוי בתקופות נוספות, שלא יעלו על שישה חודשים בכל פעם ולא יותר מ-18 חודשים במצטבר, אם נוכח כי הדבר דרוש להשלמת הפעולות הנדרשות להפעלה בטוחה של הרכבת הקלה בירושלים. אני מבקש את תמיכתכם בחוק. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר שלום שמחון. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון) – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 32 לתקנון הכנסת, הוספת פרק ראשון ופרק שני בחלק ד' וביטול סעיפים 159, 160 ו-169> [נספחות.] <היו"ר מגלי והבה:> אנו עוברים לסעיף 24 בסדר-היום שלנו: הצבעה על הצעת ועדת הכנסת על-פי סעיף 151 לתקנון בדבר תיקון תקנון הכנסת, הכוללת תיקונים אלה: 1. תיקון סעיף 32; 2. הוספת פרק ראשון ופרק שני בחלק ד'; 3. ביטול סעיפים 159, 160 ו-169. יציג את התיקונים אלה, וזה הופך להיות חוק, חבר הכנסת לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם זו הפעם השישית הצעה של ועדת הכנסת לגיבוש נוסח חדש ועדכני של תקנון הכנסת. כידוע כאן לכולם, אנחנו מקיימים בוועדת הכנסת בשנה האחרונה תהליך מסודר של מעבר על התקנון סעיף-סעיף, תיקון התקנון וגיבוש תקנון חדש, שיתאים למציאות של ימינו, כאשר הדבר הזה נעשה, כמובן, בהשתתפות ועל דעת נציגי כל הסיעות ובהסכמה כללית רחבה ומלאה. במסגרת הזו אישרנו כבר חמישה חלקים, והיום אנחנו מביאים בפניכם חלק שעוסק בכלים הפרלמנטריים, ועניינו הבעת אי-אמון בממשלה, הבעת אמון בממשלה ודיון בהשתתפות ראש הממשלה לפי דרישת 40 חברי כנסת. הנוסח המונח בפניכם קובע חלק חדש בתקנון, שכותרתו "כלים פרלמנטריים", ובו ייכללו פרקים שונים העוסקים בתחום זה. הראשונים הם פרק האי-אמון ופרק הדיון בהשתתפות ראש הממשלה, המבוססים בעיקרם על סעיפי התקנון הקיימים. הסעיף העוסק בהבעת אמון בממשלה הופרד מהסעיף העוסק בהבעת אי-אמון, ונקבע כסעיף הצהרתי בלבד, וזה נוכח שינוי החוק שמחייב אי-אמון קונסטרוקטיבי – דבר שכמובן לא ניתן להשיג אותו בבקשה להבעת אמון. לאור העובדה שאנו מקפידים לאשר רק שינויים שיש לגביהם הסכמה, כל השינויים שהיו עד היום נכנסו לתוקף מיידי, כי היתה לגביהם הסכמה כללית שהם יחולו כבר מהכנסת הזו. עם זאת, הפעם יש חריג אחד: בדיון בהשתתפות ראש הממשלה, מה שנקרא דיון 40 חתימות, הושגה הסכמה על כך שלצד ראש הממשלה גם יושב-ראש האופוזיציה יהיה חייב להיות נוכח בדיון אך החובה הזו תחול למן הכנסת הבאה ואילך. להצעה המונחת בפניכם לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות שוב לצוות הוועדה, בראשותה של מנהלת הוועדה הגברת אתי בן-יוסף, לעורכת-הדין ארבל אסטרחן, לצוות שעובד אתי, ותודה מיוחדת מגיעה למנהלי הסיעות, ששותפים יחד אתנו לעבודה הזו ותורמים מניסיונם כדי לגבש תקנון מוסכם ומתאים. אני מבקש מהכנסת לאשר את נוסח התיקונים לתקנון, כפי שהם מובאים במסגרת חבילת התיקונים הזו. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב לוין – יריב לוין, לא יודע למה קראתי לך דב. זה מעניין. אדוני הגיע למקומו. אם כך, אנחנו נצביע על התקנות כפי שהקראת אותן. הצבעה מס' 35 בעד הצעת ועדת הכנסת – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 32 בתקנון הכנסת, להוספת פרק ראשון ופרק שני בחלק ד' ולביטול סעיפים 159, 160 ו-169 נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, התיקונים שהוצגו על-פי סעיף 151 לתקנון עברו והם מאושרים. <הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/335).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010, של חבר הכנסת יריב לוין – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק הזו, שתכליתה תיקון של כללי פרשנות חוזים. כידוע, מאז הלכת אפרופים, שנפסקה על-ידי בית-המשפט העליון, נוצרה אי-ודאות רבה בכל הקשור בעריכת חוזים ובפירוש שלהם, משעה שכללי הפרשנות, כפי שנקבעו שם – ויש אומרים כפי שפורשו לאחר מכן בפסקי-דין אחרים – הביאו בסופו של עניין למצב שבו רב המרחק בין הכוונה והפירוש המילולי של החוזה לבין כוונת הצדדים שמיוחסת לו בדיעבד. מצב זה פגע באופן משמעותי בביטחון של אנשים שמתקשרים בחוזים, מתקשרים בעסקאות, גרם לריבוי התדיינויות, גרם להרבה מאוד חילוקי דעות, וכבר כיום יש מגמה בפסיקת בית-המשפט העליון, בעיקר מצד שופטים שבאים מתוך הפרקטיקה הפרטית, לצמצם את ההלכה הזו. אני הצעתי במסגרת התיקון לחוק מהלך רחב מאוד שבא להעמיד את התוכן המילולי של החוזה במרכז, שמקדש את העיקרון של חופש החוזים במובן זה שצדדים יכולים לטעון לפרשנות כפי שהם רואים אותה אבל בית-המשפט כבול רק לטענות של הצדדים ואינו יכול לאכוף עליהם פרשנות שאיש מהם לא התכוון אליה – משום שהדבר הזה, בעיני, חותר תחת הרעיון הבסיסי של חוזה, שהוא דבר הסכמי שבא כתוצאה מרצון של שני צדדים להתקשר בהסכם. במהלך הדיונים שהיו בוועדת החוקה, חוק ומשפט בהכנת החוק לקריאה ראשונה, על מנת לנסות ולהגיע להסכמה סביב העניין הזה צומצם החוק המוצע באופן שכרגע הוא כולל שני אלמנטים מרכזיים: האחד, קביעה כי בית-המשפט יפרש את החוזה ככל הניתן בהתאם לפירוש שניתן לו על-ידי הצדדים ובאופן שיעלה בקנה אחד עם מהות החוזה. והתיקון השני, והוא תיקון חשוב: כאשר ישנם כמה פירושים אפשריים יועדף הפירוש שהוא לרעת מנסח החוזה, כי על מנסח החוזה מוטלת, מטבע הדברים, החובה לכתוב את הדברים בצורה ברורה. אגב, בדרך כלל מנסח החוזה הוא הצד החזק יותר בהתקשרות, ולכן, כמובן, לקביעה הזו יש גם משמעות חברתית חשובה מאוד. לכן, אני מבקש את תמיכת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני חושב שחוק החוזים, בשלב הזה לפחות, לא חל על דיני החוזים הבין-לאומיים ועל המשפט הבין-לאומי; הוא בשלב הזה חל בפרשנות חוזים, בוא נאמר, במונחים ארציים יותר. אבל אם אי-פעם יהיו הסכמי שלום שמישהו ירצה לדון בהם ויבקש את אכיפתם בדרך כזו או אחרת בבית-משפט אזרחי, יכול להיות שיידרשו אז גם לזה. תודה, ואני מבקש את תמיכת הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר על-פי התקנון לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/337).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010, של חברי הכנסת יריב לוין ומשה גפני – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין, וגם על כך נצביע. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מבטיח שזה האחרון, מבחינתי, להיום. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת בסוגיה שהיא בעיני סוגיה כבדת משקל, אף-על-פי שבראייה ראשונה היא נראית טכנית, והיא הסוגיה של הקמת ועדות משנה חסויות כאן בכנסת, דבר שנדרש לעתים מטעמים של ביטחון המדינה, יחסי חוץ ומטעמים אחרים. הנושא הזה של החיסיון, יש לו שני מרכיבים עיקריים: האחד, מתי ראוי ונכון שיהיה חיסיון; והשני, מהו משך הזמן שבו יוטל אותו חיסיון. אנחנו עוסקים כאן לא בדיונים חסויים ככלל, אלא כרגע רק בחיסיון של דיונים שנעשים במסגרת של ועדות משנה, שהן מוקמות כדרך כלל בדיוק לצורך הזה, על מנת שאפשר יהיה לקיים בפורום מצומצם וסגור דיונים בשאלות שיש קושי לקיימן במליאה הרחבה של הוועדה – שבה מטבע הדברים הסיכוי שהדברים ייוודעו אחר כך ברבים הוא גדול יותר. כמובן, כאשר אנחנו מדברים על חיסיון, יש צורך בזהירות רבה. החוק הזה מחדש חידוש חשוב – הוא בא ואומר שכאשר ועדות משנה חסויות דנות בעניין, החיסיון לא יעמוד לעולם ועד, אלא יהיה תמיד חיסיון מוגבל ותחום לאותו זמן שבו יש צורך. הדבר הזה הוא כמובן חשוב, משום שהוא מבטיח שמי שמשתתפים בדיונים האלה ידעו שבסופו של עניין תהיה שקיפות ותהיה ביקורת ציבורית, אבל כמובן הדבר הזה ייעשה במועד שבו לא תיפגע המטרה החיונית שלשמה הוטל החיסיון. החידוש השני הוא התאמת החוק למציאות הכלכלית המשתנה של ימינו. היום יש עניינים כלכליים משמעותיים שמחייבים דיון בפורום חסוי. הדוגמה הטובה ביותר היא כאשר המדינה מבקשת למכור מניות שהיא מחזיקה בתאגיד כלשהו, למשל בתאגיד בנקאי. ברור לגמרי שאם ייוודעו דבר המכירה או אפילו הכוונה למכור, הדבר הזה יכול לסכל באופן מיידי את העסקה, וכמובן גם להשפיע השפעה דרמטית על שוק ההון כולו. לכן ברור שדיון מן הסוג הזה חייב להיות דיון חסוי. מאידך, ברור גם שברגע שבוצעה העסקה, מאותו רגע לא רק שאין צורך בחיסיון, אלא שראוי, נכון ויש חובה שהדברים יפורסמו כדי שאפשר יהיה לבקר את שיקול דעתם של אותם חברי ועדה שנטלו חלק בתהליך. משכך, החוק הזה מאפשר להקים ועדת משנה חסויה לצורך דיון בעניין כלכלי משמעותי של המדינה. האפשרות הזאת מסויגת בשניים: האחד, בתחימת החיסיון עד לרגע שבו הצורך בו איננו, ואז הדברים יקבלו פומבי; התחימה השנייה היא שיש כאן קביעה של צורך – בחשש לפגיעה של ממש בעניין הכלכלי. כלומר, אין כאן איזה פתח שאפשר להחליט שרוצים לדון באיזה נושא כלכלי בחדרי-חדרים, אלא רק כאשר מדובר בעניין מובהק שמחייב את החיסיון, כפי שהדגמתי קודם, יינתן החיסיון וניתן יהיה לדון בנושא במסגרת ועדת משנה חסויה, כפי שמוצע כאן בחוק. אני מבקש את אישור הכנסת להצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. כיוון שאלה שנרשמו להתדיין לא נמצאים כאן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, נגד – 1. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30) (אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר על-פי התקנון לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 35) (בחירות למוסדות הלשכה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/333).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק קריאה ראשונה של חבר הכנסת כרמל שאמה. יציג את ההצעה חבר הכנסת שאמה. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברים – לא נשארו פה חברות, נכון? חברי הכנסת, חברי לכנסת, מזכירת הכנסת – דיברתי על החברות – הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, באה להסדיר עיוות הקיים בהרכב לשכת עורכי-הדין. שם, על-פי הבחירות, הנציגים נקבעים בלי קשר למספר החברים בכל מחוז ומחוז. כך, לדוגמה, מחוז צפון, שיש בו פחות מ-2,000 חברים, שולח לגוף המקבל את ההחלטות בלשכת עורכי-הדין אותו מספר נציגים בדיוק ששולח מחוז תל-אביב, שמספר עורכי-הדין בו הוא כמעט 30,000. הפרופורציה ברורה, העיוות ברור. הצעת החוק מביאה לכך שהייצוג יהיה יותר יחסי. לא יחסי באופן מוחלט, אבל מתקנת את רוב רובו של העיוות. אני מבקש מחברי הכנסת הנוכחים לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שאמה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 35) (בחירות למוסדות הלשכה), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 5, נגד – 2. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 35) (בחירות למוסדות הלשכה), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9) (דחיית המועד לחובת הנגישות), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/336).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9) (דחיית המועד לחובת הנגישות), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אעשה את זה בדחילו ורחימו משום שמדובר רק בדחיית מועדים. ולכן, בקיצור נמרץ: כדי לא להטיל גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה, ומתוך ראייה מפוכחת של העניינים של הנגישות, תיקון מס' 9 נותן ארכה נוספת למגזר הפרטי, של שלוש שנים, ולרשויות המקומיות – עד 2021. אני מבקש לתמוך בהצעה ואני אשחרר אתכם מנוכחותי. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה על הקיצור הנמרץ. אני מקווה שההצעה תעבור בגדול. תגיע למקומך, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9) (דחיית המועד לחובת הנגישות), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9) (דחיית המועד לחובת הנגישות), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/339).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הסעיף האחרון בסדר-היום: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אריה אלדד. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, יציג בקצרה. לפי התקנון, הצעה אחרונה, אחרי 21:00 אומרים: יציג בקצרה. <היו"ר מגלי והבה:> אני רוצה להגיד לך שאתה תאיים עליו שלא תצביע בעדו אם הוא יאריך ואז – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> לא, אין סיכוי. לא נגדו ולא נגד הצעתו. אין סיכוי. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, רק לקרוא את רשימת היוזמים של החוק ייקח רבע שעה. יש 37 חברי כנסת שהצטרפו להצעת החוק הזאת, מכל חלקי הבית. הצעת החוק באה לתקן עיוותים שנגרמו למגורשים מגוש-קטיף במהלך חמש השנים האחרונות, חלקם כבר במהלך חקיקת החוק, חלקם כיוון שהחוק לא ידע לחזות את הקשיים בשיקומם של אותם מפונים. גם ועדת החקירה הממלכתית, שפרסמה את מסקנותיה והמלצותיה אך לפני שבועות אחדים, עמדה על הצורך לערוך תיקונים ושינויים, בייחוד באשר לבעלי העסקים שהיו בגוש-קטיף ואשר נפגעו וטרם שוקמו כתוצאה מהעקירה שלהם מהגוש. החוק מורכב, מסובך, אבל עיקרו הרבה מאוד התאמות ושינויים טכניים פיננסיים בקצבאות המגיעות לאותם אנשים, לאותם בעלי עסקים שהעבירו את עסקיהם, שהם בתהליכי העברה, שמגיעות להם גמלאות שונות. אני קורא לחברי הבית לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, נגד – אין, ונמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2) (פיצוי לעסקים ולעובדים), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת הכספים. <דליה איציק (קדימה):> אריה, לאיזו ועדה? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כספים. <היו"ר מגלי והבה:> כספים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן המזכירה. כן, הודעה למזכירה. בעצם, המזכירה והיושבת-ראש. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה למזכירת הכנסת. היית הרבה זמן אתנו אז מתבלבלים קצת, אבל את מזכירת הכנסת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ב' באב התש"ע, 13 ביולי 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב. הישיבה ננעלה בשעה 22:33.