דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"ו / מושב שני / ישיבות קנ"ח–קנ"ט / ח', י' באב התש"ע / 19, 21 ביולי 2010 / 36 חוברת ל"ו ישיבה קנ"ח הישיבה המאה-וחמישים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ח' באב התש"ע (19 ביולי 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. נתניהו מחלק את העם; 9 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 9 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 9 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה 9 מאיר שטרית (קדימה): 9 ניצן הורוביץ (מרצ): 18 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 40 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 63 השר אבישי ברוורמן: 67 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 75 השר משולם נהרי: 81 נחמן שי (קדימה): 83 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 85 נסים זאב (ש"ס): 87 מאיר פרוש (יהדות התורה): 88 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 89 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 91 חנא סוייד (חד"ש): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 94 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 94 הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 94 1. נתניהו מחלק את העם; 95 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 95 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 95 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה 95 אילן גילאון (מרצ): 95 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 96 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 96 הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 97 1. נתניהו מחלק את העם; 97 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 97 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 97 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה 97 אורי אורבך (הבית היהודי): 97 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 99 הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 100 1. נתניהו מחלק את העם; 100 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 100 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 100 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה 100 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 100 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 102 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 102 הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 103 1. נתניהו מחלק את העם; 103 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 103 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 103 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה 103 יריב לוין (הליכוד): 103 השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 105 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 110 דליה איציק (קדימה): 111 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 111 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 112 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010 113 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 113 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 114 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 114 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> היום יום שני, ח' בחודש אב תש"ע, ערב תשעה באב, 19 בחודש יולי 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, כבוד השר, כבוד חבר הכנסת מאיר שטרית. כמעט ואמרתי: אדוני היושב-ראש, אדוני הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, שהיא ישיבת השבוע האחרון למושב הכנסת השני ולכנס הקיץ של המושב השני של הכנסת – שבוע שיהיה מקוצר עקב צום תשעה באב, והיום גם נצא ונסיים את ישיבות הכנסת מוקדם מהרגיל, בשעה 14:00. כך גם נפתח את ישיבת הכנסת ביום שני מוקדם מהרגיל, בשעה זו, על מנת לאפשר לאותם חברי כנסת המציינים את יום תשעה באב והצמים לקיים את מסורתם כראוי. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר תיקון טעות בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010. לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק פ/2525/18 וכלה בהצעת חוק פ/2581/18 – הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מירוץ הסמכויות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, עינת וילף, מאיר שטרית, אורית זוארץ ואורי אורבך; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – תנאים לקבלת פטור מטעמי הכרה דתית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, משה מטלון ומירי רגב; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור מטעמי הכרה לאומית ואמונה דתית), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – התקנת מעקה גג במבנה ציבור המיועד למתן שירותים לקטינים), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חלוקת הסכומים מכוח ההסכם המיוחד לגבי מקרקעי ישראל), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – עודפי תקציב), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – ניסויים בקופים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק שליחת יד בכספי לקוח (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אמנון כהן, רוברט אילטוב וציון פיניאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – מידע על איכות הסביבה והגברת השקיפות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, כרמל שאמה, משה גפני, זבולון אורלב, רחל אדטו, אורית זוארץ, ניצן הורוביץ ואיתן כבל; הצעת חוק אחריות אתר אינטרנט לתגובות הגולשים, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכות להתנגד להסדר טיעון), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכות להתנגד להסדר טיעון), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי, רונית תירוש, זבולון אורלב, אנסטסיה מיכאלי, משה מטלון ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – חבלה נפשית), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – השארת ילד ללא השגחה ראויה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דני דנון, רחל אדטו, אברהם דיכטר, דניאל בן-סימון, אמנון כהן ואורי אריאל; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית במקומות ציבוריים), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, רוברט אילטוב, דב חנין, זאב אלקין ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה והשתתפות בהחזרי משכנתה ברכישת דירה באזור פיתוח), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, אמנון כהן, אורי אריאל, אנסטסיה מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד הדגל), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס ויעקב אדרי; הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (קביעת הפרת חובת ביטוח כעבירה של ברירת משפט), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק התקנת מערכות סולריות לייצור חשמל (חובת רישוי), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ושי חרמש; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין וכרמל שאמה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הדגשת המחיר הכולל בפרסומות), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק החברות (תיקון – חובות על בתי-השקעות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אמנון כהן ופניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הפצת שידורי הטלוויזיה הלימודית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אלי אפללו, ציון פיניאן, ניצן הורוביץ ורוחמה אברהם-בלילא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מטבע השקל החדש (תיקון – עיגול סכומים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עיריות איתנות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרינה הבלתי-מייננת (תיקון – איסור הצבת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, כרמל שאמה, אברהם מיכאלי, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מינוי מנהל מוסד חינוך), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, זבולון אורלב ורונית תירוש; הצעת חוק שירות אזרחי-לאומי-קהילתי, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק ייצוג הולם של נשים בוועדות ברשויות המקומיות (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק רישום כתובת של הורים גרושים (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הפרשות לביטוח פנסיוני), התש"ע–2010, מאת חברות הכנסת ציפי חוטובלי ודליה איציק; הצעת חוק הספורט (תיקון – הקצאת כרטיסים לאוכלוסיות מיוחדות), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שכר עבור זמן מעבר), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב ושלמה מולה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זמינות שירותי טכנאי), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי; הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה, התש"ע–2010, מאת חברות הכנסת מרינה סולודקין ומירי רגב; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל ומערכות ישראל, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ואיתן כבל; הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל ומערכות ישראל, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דני דנון, עמיר פרץ, אברהם מיכאלי, שאול מופז ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הנקה ושאיבת חלב במקומות העבודה), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הנחה בתשלום אגרה בשל עבודות תשתית בכביש), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הנפט (תיקון – העלאת שיעור התגמולים ותחולת חוק חובת המכרזים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי-הדין הרבניים), התש"ע–2010, מאת חברות הכנסת אורית זוארץ ומרינה סולודקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – שיקולים לשחרורו של חולה נפש שביצע מעשי אלימות ומאושפז מכוח צו בית-משפט), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מירי רגב, אורי אריאל, אורית זוארץ, אורלי לוי אבקסיס וכרמל שאמה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת עינת וילף, חיים אורון, אמנון כהן, משה גפני, עמיר פרץ, מירי רגב, כרמל שאמה ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרן לחלוקת כספי הארנונה המשולמים בעד נכסים המוחזקים בידי גופים ציבוריים, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי, אורי אורבך, איתן כבל, ישראל חסון ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת שעות תורנות רצופות של מטפל), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור לרכוב על אופניים עם כיוון התנועה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הכללת רפואת שיניים מונעת בסל שירותי הבריאות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא, דוד אזולאי ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס כתרומה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, ציון פיניאן ורוחמה אברהם-בלילא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור ייצור, ייבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הפקרה אחרי פגיעה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – דוח חנייה במקום אסור), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: חשבונות מים מופרזים הנשלחים לאזרחים – הצעתם של חברי הכנסת רונית תירוש, דב חנין, ואורי מקלב; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: הלנת שכר לעובדי המועצה המקומית מג'ד-אל-כרום – הצעתם של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חיים אורון ואחמד טיבי; וכן מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: מפעלי הטקסטיל ופיטורים של מאות עובדי המפעלים – הצעתו של חבר הכנסת מגלי והבה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. נתניהו מחלק את העם; 2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור; 3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי; 4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפנינו ארבע הצעות אי-אמון, שבדרך כלל מוגשות ונשמעות על-פי גודלן של הסיעות המבקשות. הראשונה כמובן היא הצעת אי-אמון של קדימה. אבל תוקדם הצעת האי-אמון של מרצ, משום שהיא באותו נושא שדנה בו הצעת האי-אמון של קדימה. ולכן, אנחנו נשמע את הצעת האי-אמון של קדימה, את הצעת האי-אמון של מרצ יחד, ועליה ישיב השר אדלשטיין. לאחר מכן – הצעת רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, שיציג חבר הכנסת טלב אלסאנע, ולאחר מכן: אוזלת יד הממשלה, של חבר הכנסת יעקב כץ, ועליה ישיב השר וסגן ראש הממשלה אלי ישי. נתחיל בהצעת אי-אמון של קדימה, ואני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שינמק את הצעת קבוצת מרצ. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא – קצת מעליב לדבר אל כנסת ריקה לגמרי. וצודק היושב-ראש, יכולת להגיד: אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הייתי פה לבד. <מאיר שטרית (קדימה):> – – גברת הכנסת. האמת – כשנשארנו פה לבד חשבתי לרגע שאני אעלה ואגיד: אני מגיש הצעת אי-אמון, וארד, ואז יכול השר לעלות ולהגיד שהוא דוחה אותה, ונצביע. ואז זה היה נופל ונגמר הדיון, כי אז כל החוקים היו נופלים אחד אחרי השני לפי החוק. לא היה פה אחד. מי שלא נמצא – החוק יורד. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> האיכות קובעת, לא הכמות. <מאיר שטרית (קדימה):> כן, מאה אחוז. על-פי תקנון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אז הייתי צריך לצלצל כדי לאפשר חמש דקות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> להצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מגיש בשמה של סיעת קדימה את הצעת האי-אמון הזאת, שכותרתה: נתניהו מחלק את העם. הכוונה כשאנחנו מדברים על חלוקת העם – אחד הביטויים הקשים לכך זה התקציב האחרון שהממשלה אישרה, שהוא בעיני תקציב אכזרי, אכזרי ממש לחלשים; תקציב ללא שום בשורה; תקציב שבעצם ממשיך את המדיניות של קיפוח החלשים ומתן העדפה וצ'ופרים לחזקים ולעשירים. אני רוצה להביא דוגמאות אחדות. על-פי החוק, קצבאות האמהות החד-הורית לא עלו למרות דרישתו של שר הרווחה שיושב בממשלה הזאת, וממשיך לשבת. קצבאות הגמלאים לא שופרו, קצבאות הביטוח הלאומי לא עלו לקשישים לפי דרישתה של ש"ס. לעומת זאת, באותה נשימה הממשלה ממשיכה את הפחתות המס השנה בהיקף של 5 מיליארד שקל לאנשים החזקים – זה בעיקר העשירים והחברות. זה חסר היגיון, ואני מדבר על במה זו על כך כבר כמה וכמה פעמים. בניגוד להמלצות ה-OECD, בניגוד למצב התשלום של המס הישיר – ישראל נמצאת באחד המקומות התחתונים ב-OECD ברמת המס הישיר; הממשלה ממשיכה להפחית את המס מעבר לכל מדינות ה-OECD, כשאין לה כסף להגדיל את הקצבאות לאמהות חד-הוריות או את קצבאות הגמלאים, או קצבאות – שזה הרבה יותר זול מאשר 5 מיליארד שקל לשנה. לעומת זאת, הממשלה, באותה נשימה, למשל, מגבילה את תשלומי הביטוח הלאומי לאלה שמרוויחים 60,000 שקל ומעלה. אני לא מסוגל להבין את הדואליות הזאת בין צד אחד שדופק את החלשים וצד שני שמחזיק את עשירים. הממשלה באותה נשימה מחליטה שלא להפחית את מס ערך מוסף על-פי הבטחתו של ראש הממשלה ערב הבחירות, ומס ערך מוסף נשאר על אותה רמה, בניגוד לרעיון שהיה לממשלה הזאת בעצמה להפחית אותו בעוד 0.5% השנה. זה לא קורה. <רוני בר-און (קדימה):> לפי המלצות של ה-OECD – – – <מאיר שטרית (קדימה):> כן. הממשלה מעלה את מחירי הדלק, דבר שיוסיף לכל אדם ממוצע – לא לאלה שנוסעים הרבה – ובעיקר לאנשי הפריפריה, שהם יידפקו הכי חזק מזה. כי אנשי הפריפריה, שירותי התחבורה הציבורית שלהם הרבה יותר ירודים. מקומות העבודה שלהם לא נמצאים באזור שבו הם גרים, והם נאלצים להחזיק מכונית ולנסוע. בשבילם ההוצאה השנתית על דלק לבד תעלה עוד בכ-1,500 שקל לאדם. אין בזה שום היגיון. העלאת מסים על דלק וסיגריות – כל אלה מסים עקיפים שהם מסים רגרסיביים ודופקים את החלשים. אני לא מסוגל להבין את ההיגיון הזה. מה, כבר נפתרו כל בעיות המצוקה בארץ? העוני פס מן הארץ? דווקא דוח ה-OECD, אדוני היושב-ראש, אומר שישראל, ממדי העוני בה הם הגדולים ביותר בכל מדינות ה-OECD, וה-OECD ממליץ למדינה לעשות צעדים כדי למנוע עוני ולהקטין את ממדי העוני. אתה זוכר, עוד לפני שבועיים ניסיתי פה, יחד עם עמיר פרץ, בשתי הצעות חוק, להעלות את שכר המינימום כדי להביא לכך שמי שעובד לא יהיה עני. לצערי, הממשלה התנגדה לזה והפילה את שתי הצעות החוק הללו. הממשלה לא כל כך מזדרזת לפגוע בשכר המיליונים, בשוד של המיליונים שמנהלי חברות עושים על חשבונו של הציבור. בזה הממשלה לא ממהרת לגעת. אז אני שואל, לאן פניכם מועדות? לאן פני הממשלה מועדות? אני מוכרח להגיד לך, אני פשוט לא מסוגל להבין. הממשלה מאשרת תקציב לשנתיים קדימה כאילו שהיא מסוגלת לראות כבר שנתיים קדימה מה יהיו ביצועי המשק, מה יהיו הכנסות המדינה בעוד שנתיים. אגב, אין לזה תקדים בעולם, לתקציב דו-שנתי. התקציב הדו-שנתי – בפעם הראשונה שהממשלה עשתה אותו היה לו תירוץ, כי הממשלה נכנסה באמצע שנת תקציב, וזה היה הגיוני. היום זה ממש לא הגיוני. אדוני היושב-ראש, הנה אני מתרה מעל הבמה הזאת – אנחנו גם נשלם את המחיר כמו שהממשלה כבר מתחילה לשלם אותו. עובדה, הממשלה השנה נאלצת לקצץ בתקציבה, גם של השנה וגם של השנה הבאה, כדי לנסות לעמוד ביעד הגירעון. זאת אומרת, הממשלה כבר מתחילה לשלם את המחירים של חוסר הטיפול בתקציב. ודבר אחרון, אני אומר לך גם כיושב-ראש הכנסת, תקציב דו-שנתי פירושו מחיקה של הכנסת מהתהליך. אין פרלמנט בעולם שהיה מסכים לזה. אין שום פרלמנט בעולם שדן בתקציב דו-שנתי. אין שום חברה בעולם שעושה תקציב דו-שנתי. אז מה ההיגיון פה? אם הרעיון הוא לשלם כל מה שנדרש כדי לשמור על קיומה של הממשלה, אוקיי, בואו נקרא לילד בשמו. הממשלה רוצה להחזיק מעמד, הממשלה מוכנה לשלם כל מחיר לכל מפלגה, העיקר שישבו בשקט, ואתה רואה שגם זה לא מחזיק מעמד. הנה, אני רואה עכשיו את הבקיעים שמתחילים לקרות בין ישראל ביתנו לבין הליכוד, בין ש"ס לבין הליכוד על אותם עניינים שאני דן בהם בתקציב. העבודה – אני פשוט משתומם, משתומם על המפלגה שיושבת בממשלה, מפלגה סוציאליסטית, so called, ששכחה מזמן את האידיאולוגיה שלה, אבל עזוב את האידיאולוגיה. מישהו קרא לה מעל הבמה הזאת, שר החינוך דהיום קרא להם סמרטוטים. הם באמת סמרטוטים. הם לא רק סמרטוטים, אבא של הסמרטוט, סמרטוט רצפה יותר טוב, כי הם יושבים בממשלה, ולא רק שהם לא מסוגלים לקבל החלטה ביחד כמפלגה ולהתנגד לממשלה על תקציבים חברתיים פרופר, הם גם בינם לבין עצמם יורים אחד בשני. אז שר הרווחה בוכה ומיילל, אבל הוא עדיין נשאר בממשלה ומצביע נגד העלאת שכר המינימום, ושרים – כל אחד דואג ללטיפונדיה שלו. כל שר במפלגת העבודה – שר החקלאות מקבל את הכסף, הוא מוכן להצביע, משבח את תקציב המדינה פרופר. שרים אחרים בממשלה תוקפים את הממשלה. שרים מישראל ביתנו תוקפים את הממשלה: תקציב לא אחראי, תקציב לא לאומי, לא דואג לתשתיות וכן הלאה. שמענו את השרים מדברים. אדוני היושב-ראש, תראה, אפשר להחזיק ממשלה בצורה מלאכותית. אפשר, תמורת תשלום. איך אומרים? תמורת מחיר סמלי. אפשר להחזיק ממשלה בצורה מלאכותית והממשלה תחזיק מעמד עוד שנה, עוד חצי שנה, אבל היא תיפול בסוף, והשאלה בסוף הדרך, כשממשלה גומרת את תפקידה, היא: מה עשינו – מה הצלחנו להשיג בתקופת היותנו בממשלה? הנה, עוד מעט ימלאו שנתיים לכהונתו של ראש הממשלה נתניהו. עוד מעט, אנחנו מתקרבים, שנתיים, בסוף הפגרה. <רוני בר-און (קדימה):> בוא נקווה שזה לא יגיע לזה. <מאיר שטרית (קדימה):> בסדר, אנחנו מתקרבים לשנתיים. תשמע, מתקרבים לשנתיים, כמעט שתי שנות כהונה, ותראה מה קרה בשנתיים הללו או בזמן הזה – שנה וחצי עברה? בסדר. מה קרה בזמן הזה למדינת ישראל? המדינה הפכה להיות מדינה שכמעט מוחרמת בעולם, במצב שבו יש אלינו עוינות כמעט בכל מדינות העולם. אנשים בקושי מוכנים לשמוע אותנו. הרי מה נשתנה? לא שינינו עדיין דבר במדינה. ראש הממשלה מדבר לאחרונה על קידום תהליך השלום. אנחנו לא שם. אנחנו לא שם, לא בתהליך השלום. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אובמה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מאה אחוז, אנחנו יכולים להסתפק בשבחים של אובמה, אבל אנחנו לא שם. אני מציע לחבר הכנסת כצל'ה, תסתובב בפורומים בין-לאומיים, תראה את מצבה העגום של המדינה, כיצד עוינים אותנו שלא בצדק, ואין שום סיבה לכך, פרט לסיבה של אופן ההתנהלות של הממשלה. יש שר חוץ, שהוא מוחרם בכמעט חצי מדינות העולם, הוא פרסונה נון-גרטה, שאנשים לא מקבלים אותו. איך הוא יכול לייצג את ישראל ולדחוף תהליך שלום? אפילו בתוך הממשלה עצמה עכשיו, לפי מה שאני שומע, בין שר החוץ לראש הממשלה יש חוסר אמון ומשבר בגלל עקיפתו דרך שר התשתיות הלאומיות, בגלל ויכוחים על הדרך. הוא בא עם תוכניות מדיניות משלו בלי אישור הממשלה. הרי העסק לא עובד. אמר פעם מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שיש קלקולים בממשלה. הוא השתמש במלה "קלקולים" בשפה אלגנטית. אני אשתמש באותה מלה – יש קלקולים בממשלה, ואנחנו כבר רואים את התחלתם של הקלקולים הללו. ואני חושב שזה לא סוף טוב לסיים ממשלה ככה, ובעיקר לראש הממשלה נתניהו – ואני אומר לראש הממשלה: אתה כבר היית ראש ממשלה פעם אחת, בשביל מה חזרת להיות ראש ממשלה? בשביל עוד פעם להיות על כיסא ראש הממשלה? זה הכול? יש לך הזדמנות, ראש הממשלה, לעשות היסטוריה או להיות היסטוריה. דווקא כראש ממשלת ימין תהיה אמיץ. עזוב את הפוליטיקה, לך באמת על שלום, תיצור שלום במדינת ישראל, תייצב את המדינה, תביא אותה לחוף מבטחים, אז נוריד את הכובע ונגיד לך: תשמע, שאפו. והנה, אני אומר לך בשם קדימה: אם באמת תעשה שלום, אנחנו נתמוך בך גם בלי להיכנס לממשלה. אנחנו כאופוזיציה תומכים בשלום. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ואז כל הקלקולים ייגמרו. <רוני בר-און (קדימה):> נפלה לו הווי"ו, במקום לעשות היסטוריה הוא עושה היסטריה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תהפוך מימין לשמאל ואין קלקולים. <מאיר שטרית (קדימה):> כצל'ה, הקלקולים ייגמרו, תאמין לי. כשמדינת ישראל נמצאת בשלום, כל מצבנו הבין-לאומי והגיאו-פוליטי משתנה. גם הכלכלה תשתנה, גם היכולת שלנו לפעול בעולם תשתנה מכל בחינה שהיא. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אריק שרון – – – שמאל. <מאיר שטרית (קדימה):> אריק שרון, כן. בתקופת אריק שרון אכן הכלכלה פרחה, היה שקט ביטחוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> העיפו 10,000 איש מהבתים שלהם, היה נפלא. <מאיר שטרית (קדימה):> איפה מי? <אורי אורבך (הבית היהודי):> העיפו 10,000 איש מהבתים שלהם. <מאיר שטרית (קדימה):> אז מה? מה אתה מצפה שנעשה? שנישאר בעזה לנצח? לא היו צריכים להקים את עזה מההתחלה. ואגב, אורבך, אני אומר את זה היום, ותבדוק אותי ברקורד, אני אמרתי את זה אז. כשהתחילו להקים את היישובים בעזה הייתי נגד. <אורי אורבך (הבית היהודי):> זה שטעית – – – <מאיר שטרית (קדימה):> ההרפתקה של להקים את עזה עלתה למדינת ישראל בהערכה הכי זהירה 50 מיליארד שקל – לבנות, לתחזק ואחר כך פיצויים. תחשוב מה אפשר לעשות ב-50 מיליארד שקל לנגב או לגליל, אבל שם אנחנו משלמים מס שפתיים. תלך לנגב ולגליל, תראה את ההזנחה, את ההפקרות, את חוסר הטיפול של המדינה בזה. ב-50 מיליארד שקל אפשר לעשות רכבת מעופפת ב-300 קילומטר לשעה מאילת לתל-אביב, שתגיע בחצי שעה, במקום לבזבז את הכסף על השקעה בתחומים פלסטיניים ולמסור אותו לפלסטינים. ואותו דבר אתם ממשיכים לעשות עכשיו ביהודה ושומרון ובמקומות אחרים. חברים, יש גבול. אני מעדיף לקבל מדינה יותר קטנה בטריטוריה, אבל שחיה בשלום במדינה עם רוב יהודי, מאשר לסכן את קיומה של המדינה כמדינה יהודית. לא גודל הטריטוריה קובע, לא זה יקבע את עתיד המדינה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מה שיקבע את עתיד המדינה זה אם אנחנו נהיה באמת אור לגויים, אם יהיה פה שלום ואנחנו נוכל לתרום במדע, בחברה, בתרבות, בספורט ובכל התחומים האחרים. כשאתה רואה את תלמידי ישראל היום באולימפיאדה למתמטיקה נמצאים, אדוני היושב-ראש, במקום ה-53 – 53 – אחרי עשור שהיינו במקום 11, אתה שואל את עצמך: אנה פנינו מועדות? <רוני בר-און (קדימה):> כמה יש שם? 54? כמה יש שם? <מאיר שטרית (קדימה):> יש שם 60. אז אני שואל: אנה פנינו מועדות? מקום 53? ואת מי שלחו לשם? את התלמידים המצטיינים במדינת ישראל, לאולימפיאדה במתמטיקה; לא את החלשים, אז תאר לך איפה החלשים נמצאים. החלשים נמצאים במקום 100. אנחנו מפספסים בגדול את עתיד המדינה הזאת. העם הזה יכול להתקיים כאשר הוא מצטיין, כאשר הוא פוסע לפני כולם כמה צעדים קדימה, ולצערי הרב, המצב שאנחנו חיים בו משבש את סדרי העדיפויות שלנו ובוודאי של הממשלה. הממשלה ממשיכה בקו העקום הזה, להמשיך לשבש את סדרי העדיפויות. לכן, ראש הממשלה, אני קורא לך, אני קורא לך. יש לך עכשיו פגרה. תשב, תחשוב, כבר לא תהיה בכנסת כמה זמן. תחשוב, תשנה את הכיוון שלך, תתעשת, תלך לכיוון הנכון. היום אתה הולך עקום, וההליכה העקומה הזאת תוביל את הממשלה הזאת ליפול ממילא ולא תחזיק מעמד. ולכן אני מציע לך, תשנה כיוון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ב-1996 היו טענות נגד אוסלו. אתם לא הייתם פה, אבל כמה מהחברים אחרי זה, כשהתחלף השלטון, היו לשרים כאשר הם ביקרו את אוסלו בצורה כל כך חריפה. אדוני, השר אדלשטיין, אתה תשיב עכשיו גם להצעת האי-אמון מהטעם שסיעת קדימה הגישה הצעת אי-אמון על "מחלק את העם היהודי". היא ביקשה לשנות את הכותרת ואני אישרתי לה זאת, אבל, כמובן, ביום רביעי הודיעו לממשלה שמדובר בהצעה אחרת ולכן אתה משיב. אני בטוח שאתה יכול לענות גם על הנושאים הכלכליים, אם כי אני בטוח שאם היה מכוון ביום רביעי את הצעת האי-אמון שלו, היה עונה פה שר האוצר ולא השר אדלשטיין. אבל עכשיו נשמע גם את הצד האחר של אותו נושא. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא ציפינו שנתניהו יתקפל כל כך מהר – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – ידבר אחד שמבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך, חבר הכנסת בר-און. איך אתה יכול לומר דבר כזה? ביקר אותך חבר הכנסת שטרית קשות על כך שלא הסכמת לתמוך בחוק שכר המינימום. קיבלתי יחד אתך את כל הביקורת שלו בהבנה, לא בהסכמה. זה כשמבינים. <רוני בר-און (קדימה):> אני מציע – – – יש טישיו? יש טישיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. אוקיי, תודה רבה. חבר הכנסת הורוביץ ירצה את טענות קבוצת מרצ, סיעת מרצ, מדוע היא מבקשת להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה, אדוני. אני רוצה להתחיל במחאה על דבריו של הרב הראשי, שהתערב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הראשון-לציון, אתה מתכוון. <מאיר שטרית (קדימה):> הוא הכחיש את זה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הראשון-לציון, הרב הראשי, איזה תואר שיהיה לו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הוא הכחיש את זה. <רוני בר-און (קדימה):> מה זה הכחיש? שמענו בקולו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני שמעתי את דבריו ברדיו במו אוזני, בתחנת רדיו הנקראת "קול ברמה" – לפעמים אני גם כן מתראיין שם, זו תחנת רדיו חרדית – והוא אמר את הדברים, שמעתי את ההקלטה במו אוזני. <רוני בר-און (קדימה):> – – – גם ב"ברודקאסט". <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא יכול להיות שאדם שהוא פקיד, עובד ציבור שמקבל משכורת מהמדינה, ישתלח ויגיד בצורה כזאת מה כן צריך להיות בקואליציה ואיזה מפלגות צריכות לעזוב את הקואליציה. הוא לא נמצא במשרתו מטעם מפלגה כלשהי, ולא אמור לשמש שליח או איזשהו נציג של מפלגה. אני יודע שבפועל זה בדיוק העניין – שהוא כן שליח של מפלגה, הוא כן שליח של מחנה פוליטי – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא פוליטי – – – <רוני בר-און (קדימה):> ניצן, זה לא מה שהוא אמר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – התפקיד שלו פוליטי, כל הרבנות הזאת זה הרי דבר פוליטי. אם יש משהו – אדוני, לא בזה רציתי לעסוק, אבל אם יש דבר שמראה למה צריך להפריד את הדת מהמדינה, זה בדיוק הסוג הזה של ההתבטאויות. <רוני בר-און (קדימה):> הוא קרא לציבור ששומע לו, לחברי הכנסת החרדים, לפרוש מהממשלה, אם זה המצב – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז, אז אני מציע שגם הוא יכול לפרוש מתפקידו, וכאדם פרטי שיגיד מה שבא לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר, דרך אגב: כולנו נפרוש. זאת אומרת, אם לא יתקבל – כולנו. הוא דיבר מהמיית לבו. הוא חושב שהוא יצר מהפכה בכיוון אחר. אתן לך את הזמן, אל תהיה מודאג, נתחיל את הכול מעשר דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא בא להתפלמס פה על גישתו ההלכתית או דברים מהסוג הזה, אבל בפוליטיקה, בצורה כזאת הוא לא יכול להתערב, מה גם שמדובר בנושא רגיש מאין כמוהו שעליו אנחנו מדברים עכשיו. על מה אנחנו בעצם מדברים? בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך רק לציין שהראשון-לציון, הרב עמאר, לבו ופיו שווים. לבו ופיו שווים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מאוד בעד חופש הביטוי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר. הואיל והוא לא יכול לענות – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא רק שווים. גם מרוסנים. בהחלט מרוסנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה להזכיר שגם – – – <רוני בר-און (קדימה):> יש הרבה רבנים שלבם ופיהם שווים, אבל הם פורקי כל עול. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם אני משלם את משכורתו, הוא צריך לייצג גם אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ויכוח. ביקורתך, אני לא בא ואומר לך שחרגת מאיזשהו עניין פרלמנטרי, אני רק אומר לך – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הם בכלל כבר עושים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא חשב שהוא יקבל ביקורת לאו דווקא מ– – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> תראה, הרי זו תופעה הרבה יותר רחבה. הם עושים כבשלהם במוסדות שהם מוסדות ציבור, מוסדות ממשלה – אם זה מועצות דתיות או רבנויות ערים או הרבנות הראשית או בתי-הדין; זה איזושהי לטיפונדיה, נחלה פרטית של איזשהו מגזר מפלגתי מסוים, וכולנו הרי יודעים שזה העניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> נחזור לעשר דקות, ועכשיו תתחיל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> חברי חברי הכנסת, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל תהיה לרבנות הראשית אחריות, ולמעשה הסמכות הבלעדית בתחום הגיור, כך שייווצר מונופול אורתודוקסי בתחום הגיור, בניגוד לפסיקות עקביות של בית-המשפט העליון, וזה דבר שפוגע באופן אנוש בחופש הדת והמצפון במדינה. בפעם הראשונה מאז קום המדינה – דעו לכם שאנחנו עוסקים כאן בסוגיה היסטורית – בפעם הראשונה תהיה קביעה בחקיקה שגיור ייערך על-פי דין תורה ולאחר קבלת עול מצוות, וזאת בניגוד מוחלט לקביעת מיהו יהודי לצורך חוק השבות. ידעו תומכי ישראל ביתנו שהחוק שהם מביאים לכנסת יחייב אותם לנהל אורח חיים חרדי לאחר הגיור. צריך להגיד את הדברים בצורה הכי ברורה. אם הכנסת רוצה לחייב את המתגיירים בתוכנו באורח חיים חרדי, בבקשה, אבל כדאי שידעו, כי הם לא יודעים. כי מורחים אותם. כמו שמרחו אותם עם ברית הזוגיות, מורחים אותם עכשיו עם סוגיית הגיור. לא תהיה על-פי החוק הזה שום אפשרות של הכרה בגיור לא אורתודוקסי במדינת ישראל, ואף ייתכן שלא יוכר גיור לא אורתודוקסי שנערך בחוץ-לארץ לצורך חוק השבות. כאן במזנון מאחור יושבים ראשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. אני מציע לחברי חברי הכנסת: לכו, דברו אתם ותשמעו מה הם אומרים. הם הציונים הבולטים ביותר, הם התומכים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, ומדינת ישראל יורקת בפרצופם. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בחוץ-לארץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בחוץ-לארץ. כן, בחוץ-לארץ. אנחנו עם יהודי. אנחנו אומרים: התפוצות; רוממות התפוצות בגרוננו, כולנו עם אחד. אז הם יושבים פה, כדאי לדבר אתם ולשמוע מה הם אומרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, הציונים הגדולים ביותר זה חיים אורון ואתה – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אנחנו הישראלים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וחבר הכנסת גילאון, שנמצאים בארץ ויושבים בכנסת. הם רואים בציונות את – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> בחוץ-לארץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> באים אליהם, וכל חבר כנסת כאן היה אצלם וכל שר היה אצלם – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מציע לא לקבוע מי יותר ציוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> באים אליהם ומשנוררים מהם כסף לכל דבר ועניין, מבקשים שיעשו לובי לנתניהו אצל אובמה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – בדרכו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם יותר ציונים ממך? <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא אמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדם שיושב במקום אחר ולא עולה לארץ, הוא ציוני יותר ממך? הוא ציוני אולי, אתה יודע – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> צריך להיזהר מלחלק ציונים. כל אחד ציוני בדרכו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה בדיוק – פה מדובר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> כל אחד בדרכו, לא צריך לחלק ציונים. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, לא להגזים. לא להיות אורתודוקסים כל כך. לא להיות אורתודוקסים כל כך, שכל מי שמחזיק דגל ישראל הוא ציוני. הוא אוהד הציונות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, סליחה, אדוני, אבל אתה יודע, מי שרוממות העם היהודי – מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי על תפוצותיו. אתה יודע, באמת, זה פה דיבור, איזושהי פרפראזה כזאת, שהיא נחלה של חלקים רחבים פה בכנסת. צריך גם לתת לזה איזשהו תוקף. וכשאתה בא ויורק בפרצופם – ואת זה הם אומרים, לא אני – אז צריך להבין. הנה, אדוני השר, שר ההסברה והקשר עם התפוצות, הרי אתה יודע בדיוק שאם אני מגזים זה רק כלפי מטה; שהביטויים שנשמעים מהם – ובצדק נשמעים – הם חריפים ביותר, אולי אפילו חסרי תקדים. אז אם אנחנו רוצים לפגוע בהם, בבקשה, אבל כדאי שנבין – א. שאנחנו פוגעים בהם; ב. לשם מה אנחנו פוגעים בהם. אם ישראל ביתנו, תמורת הפגיעה הזאת ביהדות התפוצות היתה מקבלת משהו ממשי – נאמר, הקלות בגיור, כפי שהם אומרים לציבור ולבוחריהם – הייתי יכול לומר: ניחא, פגעו אבל קיבלו. פה גם פוגעים וגם נכנעים לממסד האורתודוקסי. אין שום הקלה בגיור על-פי החוק הזה. שום הקלה בגיור. אדוני, אני קראתי את זה לעומק, במשך חודש שלם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אני, ירושלמי, יכול ללכת לרב במקום שבו אני יודע שהוא מקל בגיור, אף-על-פי שאני ירושלמי והוא רב עירי, הוא רב ירושלמי – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – והוא מקפיד בגיור. אם אני יכול ללכת לרב של להב, שהוא לא מחמיר בגיור, בהחלט יש פה הקלה – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> ואז יכול לבוא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – יש פה מהפכה בגישה החרדית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה, זה לא נכון. סליחה, זה לא נכון – – <קריאות:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא נכון. יש סמכות ערעור לרבנות הראשית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – כי אתה נותן כאן לאותו – למשל לרב עמאר, שאת דבריו הנפלאים שמענו הבוקר – אתה נותן לו סמכות לפסול את ההחלטה הזאת. לא הקלת בשום דבר – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יכול לפסול ויכול לשלול סמכות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – כשאתה קובע עול מצוות, כשאתה קובע כהלכה, מה שנקרא, אורח חיים חרדי, אתה נותן לכל דיין את האפשרות לפסול גיור כזה. אתה לא מקל, אתה רק מכביד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא יהיה גיור אורתודוקסי אחד נוסף כתוצאה מזה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בניגוד לתכלית המוצהרת של החוק, בניגוד – – – <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ואם אני אבוא לרב בעפולה שהוא רב מקל, אבל אני אספר לו שאני גר בקיבוץ מרחביה, מעבר לגדר, הוא יגיד: שם אין אורח חיים דתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שאלה אם הסטטוס היהודי יכול להיקבע שלא על-פי ההלכה, וזאת שאלת מיהו יהודי, שהיא אתנו במשך כל הדורות. 3,800 שנה חי העם היהודי בגלל הסטטוס. יכולים לומר שהיום, הואיל ויש מדינת ישראל, לא צריך עוד סטטוס יהודי, יש "ישראלי". יכולים לומר זאת. יכולים לומר כל דבר. אבל אם אדם מאמין שהסטטוס, מקורו בהלכה, שמי שהוא יהודי נולד לאם יהודייה או גויר כהלכה, כאשר הוא אומר "כהלכה" יש לזה משמעות. אני מבין. דרך אגב, חוק השבות לא מתחשב. האזרחות לפי חוק השבות אינה מתחשבת בהלכה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה שיהיה ברור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני כמובן, כמובן – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, לא, מאה אחוז. אני רוצה פשוט שיהיה ברור. זה טוב שהדברים האלה מתלבנים. כי יש איזו אי-בהירות בציבור בקשר לעניין. בניגוד לתכלית המוצהרת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בתשעה באב, מחלוקת שמתקבלת היא מחלוקת לעניין, ולא על רב זה או אחר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה יודע, אני חייב להגיד איזשהו ציטוט לתשעה באב: לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. אתה רוצה להחמיר, אתה רוצה פה חומרות, אתה רוצה שמי שיהיה עם יהודי זה איזושהי קבוצה קטנה ומצומצמת שהרב גפני ייתן לה אישור? בבקשה. נלך על זה, כי זה מה שהחוק הזה עושה. וזהו. וזה לעניין תשעה באב. כדאי שנבין שבניגוד לתכלית המוצהרת של החוק, הרי על-פי הנוסח שעומד לפנינו, ניתן לפסול רבנים וייתכן שאף גיורים שנערכו על-ידם, אם לא הקפידו על התחייבות הגר לקבל עול מצוות כהלכה, וזה ינציח ביטול הגיורים בדיעבד. הרי יש לנו עכשיו תופעה מחרידה בארץ, שחיילים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> עובדה: בוטלו גיורים של הרב דרוקמן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, נכון. של הרב דרוקמן. הרב דרוקמן זה לא ניצן הורוביץ. הוא רב, אני לא רב, אני לא מתיימר לגייר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בעד הרב דרוקמן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – הוא רב, רב אורתודוקסי. אל תגידו שהוא לא אורתודוקסי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אולי בעיני – פה יש מי שהוא פחות נחשב בעיניו – בעיני הוא מאה אחוז אורתודוקסי – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ובא החוק, והרב עמאר, ואומר – הרב דרוקמן הוא בהחלט רב שמקובל על כולנו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> תהיה להם סמכות לבטל את המעמד – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא בא ואומר. יש כאלה שאומרים תרי"ג מצוות. מהו הסטטוס – שאלה רצינית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> היות שהעניין הוא לא נוגע בכלל, לא ליהדות ולא לערכים ולא לאמונה, זו פשוט פוליטיקה וספינים של יחסי ציבור, אז אולי כדאי שנדבר על זה, כי הרי זה פה לב העניין – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – כי אין פה שום עניין יהודי וערכי וכו' וכו'. זה הכול אחיזת עיניים. הסיפור פה הוא דיל שעושה ישראל ביתנו עם המפלגות החרדיות כדי להיות מסוגלת למכור לציבור שלה שהיא הולכת לקראתו. היא עשתה את זה עם הסיפור של ברית הזוגיות. ישראל ביתנו הבטיחה נישואין אזרחיים, אמרו ברית זוגיות, בסוף יצא משהו שהוא ברית לחסרי דת שמקשה עליהם – בדיוק כמו בגיור – מקשה עליהם את התהליך. איש לא ילך לסיפור כזה, ותמורת זאת שילמו מחיר שחיזק גם בסיפור של ברית הזוגיות את מעמד הרבנות ובית-הדין הרבני. אותו סיפור גם כאן. לכאורה, מוכרים לציבור הזה של העולים יוצאי חבר המדינות שמקלים עליהם בגיור. לא רק שלא מקלים עליהם בגיור, מקשים עליהם בגיור וגם פוגעים פגיעה קשה מאוד באחדות העם היהודי ובזרמים הלא-אורתודוקסיים. וזה, אני אומר, דיל שהוא באמת – אולי חושבים שהציבור מטומטם; אולי חושבים, אני לא יודע מה, שבתקשורת הרוסית אפשר יהיה לעוות את זה באיזו צורה, אז אותם אנשים לא ידעו. הם יודעים, והדיון הזה מתקיים בתקשורת הרוסית בצורה מאוד ברורה וחדה, והוא רק ילך ויעצים. אי-אפשר להתייחס לאנשים כמו אל מטומטמים – הם יודעים מה הם מקבלים, הם יודעים שהדבר הזה רק מקשה עליהם את ההליכים. הם יודעים שברית הזוגיות רק הקשתה עליהם, שעדיף לבן-אדם במצב של חסר דת לא להתחתן בכלל ולהיות במעמד של ידועים בציבור, מאשר לבוא להסדר המגוחך הזה של ברית זוגיות של חסרי דת – הם יודעים את זה. התרגיל הזה לא יצלח ולא ילך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מי שקובע מי חסר דת זה רק הרבנות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ודאי. הרבנות וגם בית-דין של עדה אחרת. זאת אומרת, אתה גם תצטרך ללכת לבית-הדין היווני בנצרת, או האורתודוקסי, או הפטריארך, כדי שיגיד שאתה לא קתולי, אורתודוקסי. זה איזה מין הליך שהיה צריך באמת דמיון מאוד יצירתי בשביל להביא אותו. חברים, הצעת החוק שמביאים בפנינו, עכשיו הסיעה מכונסת שם בחדר הישיבות של ועדת החוקה, חוק ומשפט, עם שר החוץ – – – <חיים אורון (מרצ):> לא, יש פה הודעה של ליברמן: מי שאומר שחוק הגיור מפלג, זו עמדה מבישה. כתוב פה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מציע, בכנסת ביום זה נמצאים ראשי היהדות הרפורמית וזרמים אחרים בארצות-הברית, כאן, היום, בכנסת. למשל, הרב דייוויד ספרסטיין, למשל אריק יופה, אנשים משכמם ומעלה. אני מציע, באמת, אפילו אפשר להגיד, דיני נפשות, באופן מסוים. דברו אתם, הקשיבו להם; אינכם רוצים להקשיב לי – הקשיבו להם. הם לא מפלגתיים, הם לא מייצגים כאן איזה אינטרס פוליטי. לכו, דברו אתם ותשמעו מה שהם אומרים. <קריאה:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה לומר לכם כך – – – <חיים אורון (מרצ):> תקשיב לאנשים שלא – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז לא להקשיב להם? <חיים אורון (מרצ):> אתה בדרך כלל מקשיב – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הצעת החוק שעומדת היום היא הגרועה והמחמירה ביותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני שמתי לב שחבר הכנסת אורון הפריע לך, ועכשיו אני רק רוצה לדעת. אני לא יכול להאריך לך את זה ביותר מעשר דקות, אז תגיד לי כמה אתה צריך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. עוד ממש שלוש דקות ואני אסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, אני נותן לך ארבע דקות. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה ארבע דקות, ואתה תסתפק בזה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אחר כך יגידו כל מיני דברים ויספרו כל מיני סיפורים. אז כדאי שנגיד את הדברים בצורה הכי מדויקת, ואני אומר את זה באחריות. הצעת החוק בנוסחה הזה היא הגרועה והמחמירה ביותר ברצף של הצעות החקיקה בנושא הגיור שיזם חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. היא מבטאת כניעה תמוהה – תמוהה – לממסד הרבני ולעסקני המפלגות החרדיות. אני אומר תמוהה, כי הוא לא באמת מקבל משהו בתמורה. ההצעה הזאת מיועדת להרחיב את סמכויות הרבנות הראשית ולפגוע בתנועות אחרות גדולות מאוד בעם היהודי, תוך שהיא מתיימרת ללא כיסוי להקל על גיור העולים, ולחסום את המגמה הזאת, שגם אני מתנגד לה, של פסילה בדיעבד של גיורים בשל אי-הקפדה על שמירת מצוות. בא אלי חייל – אספר סיפור אישי, זה אולי יסבר קצת את האוזן. החייל כבר משוחרר, יוצא ברית-המועצות, התגייר בצה"ל על-ידי בית-דין – גיור אורתודוקסי, לא אצל הרב יופה, אצל הרפורמים. התגייר בבית-דין, רצה להתחתן עם חברתו ברבנות באשקלון, ורב העיר אשקלון סירב לרשום את הנישואין כי לא הכיר בגיורו, גיור של בית-דין אורתודוקסי של חייל בצה"ל. זה מה שאנחנו רוצים, בבקשה, אבל שנגיד את האמת. נוסח הסעיף בהשוואה למה שעלה כאן בתחילת השנה, אדוני היושב-ראש, הוחמר. הוחמר. אחרי שדוד רותם אמר, באים להקל על הגיורים, אמרתי, נו, בטח החרדים יתנגדו. פתאום ראיתי גיוס, מגיעים חברי הכנסת החרדים. חברי הליכוד לא באו, אבל חברי הכנסת החרדים באו. אמרתי, יש catch – התמיכה הנלהבת הזאת של חברי הכנסת החרדים בהצעה הזאת גרמה לי לחשוד, ובדקתי את העניין. ואכן, נוסח הסעיף הוחמר בהשוואה לחודש מרס, ועכשיו נקבע בו שסמכות הרבנות הראשית לא תפגע בגיורים שנעשו על-ידי בתי-הדין המיוחדים, "שמונו מכוח החלטות הממשלה ובתי-הדין הרבניים הפועלים על-פי דין". בביקורו האחרון בארצות-הברית – הרי רותם נסע יחד עם סגן השר דני אילון, כמדומני – הוא הבטיח, שאין בסמכות הרבנות הראשית כדי לפגוע בסמכויות לעריכת גיור בישראל על-פי כל דין. זה נועד להבטיח המשך ההכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. ומה שעומד פה על הפרק זה דבר אחד ויחיד, אלה עתירות שעומדות בבג"ץ להכרה בגיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה בישראל – את זה רוצים למנוע באמצעות החוק. כל תכליתו של החוק הזה היא לחסום את האפשרות שבג"ץ יכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים – צריך להגיד את האמת. ותמורת הדבר הזה, שזה חוק עוקף בג"ץ בצורה הכי בוטה וברוטלית שלו, משלמים כאן מחיר שהוא בלתי נסבל בעיני. אני אפילו לא נכנס לתועלתנות המדינית הזאת שאנחנו מאבדים את התמיכה של יהודי ארצות-הברית מהבחינה של הלובי וכו'. זה הם אומרים, אני לא אומר. אני מתייחס לגופו של עניין, על מה שעושים כאן לאזרחי ישראל. לו היתה בהצעה הזאת, אני אומר לכם, משום הקלה לאזרחי ישראל שרוצים להתגייר, הייתי מוכן לבלוע הרבה צפרדעים. אבל גם להקשות עליהם, להעניק לרבנות סמכות בלעדית, לחסום את בג"ץ, לחסום זרמים אחרים שגם בארץ – גם בארץ יש לנו רפורמים וקונסרבטיבים, ואני רוצה לומר, גם יש עוד קבוצה, שנקראת חילונים, לפעמים כך נוטים לשכוח מאתנו, אבל גם אנחנו קיימים. אנחנו עדיין הרוב במדינה הזאת. תמורת כל הפגיעה הזאת להביא את הדבר המסכן זה? ועוד בשל מה? כדי שיוכלו למכור לציבור דובר הרוסית בישראל את הספין הזה שכאילו שהולכים לקראתם? מה חושבים, שהציבור הרוסי זה איזה עדר שלא מבין שום דבר? הם קוראים ומבינים בדיוק. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> זה – בדיוק ככה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הם מבינים בדיוק. אני רואה את הוויכוח שמתקיים בתקשורת הרוסית. אתם לא תצליחו לחסום את הוויכוח הזה, ולא תצליחו לחסום את האנשים מלהבין מה מדובר כאן. והם יבינו את זה, והם יגידו לכם את הדברים. לכם, שהצביעו לכם, הם יבואו אליכם בטענות שאתם מקשים עליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, תודה רבה. חבר הכנסת הורוביץ, אתה עומד על הבמה 19 דקות, זה כיסה את כל אותן הפרעות רבות שהפריעו לך. מאז שנות ה-50, כאשר מדינת ישראל עדיין נאבקה באמת על עצם קיומה – גם היום אנחנו עדיין לא סיימנו את המלאכה – הנושא שהסעיר ביותר את כנסת ישראל היה מיהו יהודי, ועוד פעם יחזור. <מאיר שטרית (קדימה):> היה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לגבי יהודים שהם אורתודוקסים, שכן ההלכה היא הבסיס ליהדות, הנושא הזה הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור. <חיים אורון (מרצ):> – – – הבעיה היא הצבועים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מובן שלא יאמרו לנו אנשים שאינם חווים את החוויה הישראלית מה אנחנו צריכים לעשות כאן, מה האיומים הקיימים לגבינו. יש פה שאלה רצינית שצריך לעסוק בה, בוודאי בערב תשעה באב, שהיא שאלה שמתקיימת, היא מחלוקת מתקיימת, היא מחלוקת אמיתית. אבל לא צריך מצד אחד – – – <חיים אורון (מרצ):> אתה מחלק את העם היהודי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה, אני לא מחלק, העם היהודי מחולק – – – מה אני מחלק? אני אמרתי מה אני מחלק? אני אמרתי – – – כנסת ישראל. חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה זה נוגע בכלל? <אריה ביבי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש עם יהודי ויש עם ישראל, הדת בישראל, מי שמחליטה זה הכנסת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל זה נושא שנוגע לעם היהודי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. לכן חבר הכנסת טלב אלסאנע בדרך כלל לא משתתף בהצבעה בעניין זה; יאמר, זה לא ענייני. חבר הכנסת גנאים לא משתתף בהצבעה בעניין הזה, כשם שהוא מצפה שאני לא אקבע לו מיהו מוסלמי. אבל לפחות שאנחנו – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – מהכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא בא ומדבר נגד העם היהודי, חלילה, אבל שלא יהיה אחד משכמו ומעלה, ואחר הוא – בכל זאת, הרב עמאר הוא אדם בעל זכויות רבות בארץ-ישראל ובמדינת ישראל ובעם היהודי. אני מזמין את כבוד השר אדלשטיין, שהוא קרוב הרבה יותר ממני לעמדות שהובעו כאן. יש מחלוקת בתוך הליכוד. למשל, בליכוד אנחנו משאירים חופש הצבעה בעניין זה. יש כאלה שמאמינים שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה ומי שגויר כהלכה – הלכה יש אחת. עכשיו, יכול לשמור מצוות, יכול לא לשמור. אני נולדתי יהודי. <חיים אורון (מרצ):> הלכה אין אחת. הלכה אין אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון, ברור לך דבר אחד, לשנינו, כיהודים שלא שומרים תרי"ג מצוות – – – רחמנא ליצלן, יהודים אתאיסטים, אנחנו לא יכולים להתכחש לעובדה שנושא הסטטוס הוא נושא שהוא נמצא – – – <חיים אורון (מרצ):> הלכה – אין אחת. אין – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מי אמר לך שאין הלכה אחת? – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר כהן, מה הצעקות? בשביל מה לצעוק ערב תשעה באב? מה קרה? הרב יצחק כהן, מה קרה? הוא קובע לפי דעתו. הוא קובע לפי דעתו. הוא יהודי כמוך, שניכם נולדתם לאמא יהודייה. עכשיו אני רק רוצה לומר לך: אני ואתה למדנו בבית-ספר שהוא לא בית-ספר חרדי, ולמדנו שהיהדות לעומת דתות אחרות אינה מיסיונרית. היא לא מבקשת שיצטרפו אליה. היא לא מפתה אדם או מבקשת מאדם להצטרף אליה. כל מי שרוצה להצטרף אליה, היהדות אומרת: אם אתה רוצה להצטרף אלי, חלות עליך מחויבויות כאלה ואחרות. היום יש לנו עם ישראלי, יש לנו עם ישראל – נותן את כל התשובות. מה קרה לכם, רבותי? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אשתדל שתמיד ילדי יוכלו להתחתן עם ילדיו של גפני. אבל סך הכול, הם מסכימים לנישואים אזרחיים. הם מסכימים לנישואים אזרחיים. <קריאה:> הם לא מסכימים לקבל את – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא. ודאי שלא. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – תרשה לי לחשוב מה שאתה חושב, אף-על-פי שאתה לא חושב ככה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול לומר מה שאני חושב, אף-על-פי שאני לא חושב כך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אני, יש לי אחריות לכל העם. <אילן גילאון (מרצ):> הוא צודק, הוא צודק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני מציע שבאמת, בתשעה באב, שהוא יום חשבון נפש, אני עכשיו – האם צריך לציין אותו בדרך שמציינים אותו או לא? זו שאלה אחרת. בכל זאת, העיר ירושלים אינה מושפלת עד שאול תחתייה, היא בכל זאת עיר פורחת ומשגשגת, בירתו של עם ישראל. מה קרה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – שהרב הראשי לישראל הוא גדול המפלגים בעם, בתשעה באב. אז למה אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוה, חבר הכנסת גילאון, אני בטוח שהרב הראשי בישראל לא יאמר עליך, אפילו אם הוא לא יחשוב כמוך, שאתה גדול המפלגים בעם. הוא מאמין באמונתו. הרב עמאר הוא באמת איש יקר ומנהיג דגול. יכול להיות שאתה חושב שהוא טועה – – – <אילן גילאון (מרצ):> יקר כיוון שהוא עולה הרבה כסף, זה נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור – הוא עולה הרבה פחות מתעשיות אחרות. אני מבקש מכבוד כולם לתת את הכבוד הראוי והמגיע לשר אדלשטיין, אשר עלה על מנת להשיב, בעיקר בנושא של פילוג העם היהודי; יכול גם להשיב בעניין פילוג העם. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמיתי השרים, אני ודאי, אדוני היושב-ראש, לא אתעלם מהצעת האי-אמון שהציג חבר הכנסת שטרית, אף שאתה צודק – בגלל שינוי נוסח כנראה היתה איזו אי-הבנה במזכירות הממשלה. ואתייחס – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חלוקה של עם ישראל לעשירים ועניים? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אדוני, חבר הכנסת שטרית, אני דווקא – אני שמעתי אותך לפני כמה ימים בכנסת. מכיוון שאנחנו הרבה שנים משרתים בבניין הזה, במשכן הזה, יחד, אני תמיד הערכתי את היכולות שלך, במיוחד בהתחשב ברקע שאתה גאה בו. היית ראש עיר פיתוח והפכת אותה למשהו באמת ראוי לציון לשבח. תמיד ידעתי שאתה ניצב כאן – גם בהיותך שר, ולפעמים גם כשלא היית חייב מבחינת התפקיד, "נובלס אובליז'" – מול כל מיני יוזמות פופוליסטיות ואמירות פופוליסטיות, ועמדת על שלך. לכן אני אגיד לך, בחברות – קצת מפתיע אותי. כי אתה הרי מבין שבנושא שנגעת בו – וגם שהעלית לפני כמה ימים, נגיד שכר מינימום – יש יותר מגישה אחת ויותר מחלופה אחת. אילו היתה הממשלה אומרת – והנושא עלה, גם בפורום שרי הליכוד וגם בישיבת הממשלה – אילו היתה אומרת הממשלה: למה, מה פתאום, לא צריך לטפל בעניים האלה, לא צריך שכר מינימום בכלל, ונתעלם מזה, אז אני מניח שלא אני ולא רבים מחברי היו בכלל תומכים בהצעה מסוג זה. אבל כשאומרת הממשלה: בואו קודם נבדוק את החלופה של מס הכנסה שלילי, ונראה מה השלכותיו, ונפעיל אותו בהדרגה בכל רחבי הארץ, אז אני מניח שזו חלופה ראויה, ודווקא מי שבא בידיים נקיות ואומר: באמת, יש כנראה לא מדע מדויק אלא ניסיונות לבדוק איך אתה עוזר יותר טוב לאוכלוסייה שידה אינה משגת, אז אני לא מבין על מה ההתלהמות. אותו דבר אפשר לומר, חבר הכנסת שטרית – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – למשפחה עם שלושה ילדים? 100 שקל. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תראה, עוד פעם, בדיוק לזה התכוונתי. אני גם בעד, אתה יודע, מכונית לכל פועל. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, אתה יודע למה 100 שקל? כי היתה הצעה – חבר הכנסת אורון ואני היינו בוועדת הכספים – של חבר הכנסת סילבן שלום, וההצעה היתה הרבה יותר מרחיבה. שר האוצר באותה העת התנגד, פשוט התנגד. התנגד בכל תוקף להצעת מס הכנסה שלילי. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אז לכן אני אומר, עוד פעם – לא נפתח כאן דיון. הדיון היה ארוך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז לא הגשת הצעת אי-אמון נגד – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> נגד שר האוצר, כן? <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> גם לא יכול, כי הוא היה שר באותה ממשלה. אז מבחינת הפרוצדורה, רק מבחינת הפרוצדורה. אבל אני אגיד לך, אדוני, חבר הכנסת שטרית, גם בשאר הדברים שנגעת בהם אפשר פה לנהל ויכוח כלכלי עמוק, אבל דבר אחד אין עליו עוררין: נקבעה תקרה לתקציב. יש ויכוחים איך מחלקים את זה. עשתה הממשלה צעד, אולי לא פופולרי, אבל בהחלט רציני ואמיץ, לגבי קיצוצים מסוימים, גם בתקציב הביטחון. תמיד ברגע האחרון הממשלות נבהלות מזה. אם אני לא טועה, אדוני היושב-ראש, הפעם האחרונה שמישהו עשה ונגע בזה, זה היה רבין המנוח. מאז, כל פעם נבהלים מהעניין הזה. תמיד אומרים: לא, לא, לא. יש צרכים ביטחוניים. ודאי שיש צרכים ביטחוניים, מי אני להתכחש לזה? אבל אני מאוד מקווה, באמת, שבאיזונים שאנחנו יצרנו, אנחנו נראה לא חלוקת העם, זה ודאי שלא, אבל נראה גם התקרבות מסוימת בין שכבות שונות מבחינה סוציו-אקונומית בכל מה שנוגע לחינוך ולרווחה ולתחומים נוספים. נגעת גם, חברי חבר הכנסת שטרית, בתחום המדיני. תראה, כאן – עוד פעם, אני לא רוצה לפתח דיון ארוך. אבל אני, כשאני שומע טיעונים מהסוג הזה, אני שואל את עצמי: כמה אפשר, באמת, כמה אפשר? ראש הממשלה, תהיה אמיץ, לך למהלך אמיץ. הילדים, שעליהם כתוב בכל העיתונים היום שקופצים מגג לגג בבניינים גבוהים מאוד, אמיצים. אין לי אומץ לקפוץ בין בניינים של שמונה קומות. הם מאוד אמיצים, אבל חכמים הם לא. ולכן, כל מיני מהלכים אמיצים, חבר הכנסת – דיברתם בדם לבכם ללכת למהלך אמיץ. הלכנו למהלך אמיץ. נפלנו בין שני בניינים פעם ופעם ופעם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אמיץ וחכם. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לא שמעתי את המלה חכם. כרגע, בנסיבות הקיימות, ללכת למהלך אמיץ זה ליפול בין שני בניינים של שמונה קומות. אם למהלך אמיץ כזה מתכוונים, אז תסלחו לי – אני בגאווה אומר שאני שייך לממשלה, שכולי תקווה, ואעשה כל שביכולתי, שלא תלך למהלך אמיץ מסוג זה של לקפוץ מן הגג. כבר קפצנו מספיק פעמים – ב-1993, ולפני חמש שנים בדיוק – – <חיים אורון (מרצ):> אפשר גם להתאבד בלקפוץ מגג. לא צריך שני בתים, גם בית אחד מספיק. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – הוציאו 10,000 איש מן הבית, היה נהדר, אבל מה שהוא לא הוסיף זה שעל כל איש שהוציאו מהבית קיבלנו גם "קסאם", כי ההצעה המסכמת זה ב-10,000 "קסאמים" – "קסאמים", "רקטות" – – – <קריאה:> דוח-גולדסטון, "עופרת יצוקה", משט לעזה, חנין זועבי – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> ולכן, אם רוצים ללכת על מהלכים אמיצים מסוג זה, אז כפי שאומרים במקומותינו: לא בבית-ספרנו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז נתניהו לא אמר אמת לאובמה בביקור האחרון? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני רוצה להתייחס יותר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, באמת לנושא של הצעת חוק הגיור וכל מה שקשור לכך. אתה תסלח לי, אדוני – אבל אתה ידוע כבעל חוש הומור – אם אני אפתח בנימה טיפה צינית בשבוע שחל בו תשעה באב. <היו"ר ראובן ריבלין:> ערב תשעה באב. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> שבוע שחל בו תשעה באב. כן, ערב תשעה באב. אז אני פתחתי הבוקר את העיתונים וגם זפזפתי בין תוכניות רדיו באוטו, וחשבתי: זהו, "משיח צייטן", ימות המשיח. ימות המשיח. כותרות ראשיות בעיתונים בנושא אחדות עם ישראל וגיור. חברים, חשבתי שזה לכבוד תשעה באב. מסתבר שלא, זה בעקבות שמועות על משבר קואליציוני. למה אני אומר את זה? ותאמינו לי שאני מתלוצץ – אמרתי את זה מעל הדוכן הזה יותר מפעם אחת – אני ציני ואני מתלוצץ רק כשמאוד כואב לי, על מנת לא להתחיל לבכות. מאוד כואב לי, כי בכנסת הקודמת הייתי יושב-ראש השדולה להסדרת נושא הגיור. מישהו פעם ראה באיזשהו עיתון כותרת בנושא גיור? מישהו דיבר על אחדות עם ישראל? אותם אנשים שבפעלתנות רבה משתתפים בדיונים האלה תרמו, ולו משהו, לכיוון זה או אחר? אולי לא היינו מגיעים לחקיקה, אולי לא היינו מגיעים למשבר, אילו מישהו היה מקשיב. לא, לכולם היה נוח, לכולם היו כותרות אחרות. נזכרנו. אז כנראה עוד לא "משיח צייטן", אדוני היושב-ראש, כנראה עדיין לא ימות המשיח. לגופו של עניין, אני רוצה להזכיר לכולנו, הצעת החוק של חבר הכנסת רותם, ביסודה נולדה מכוונות טובות וחשובות, והיא ביסודה הצעת חוק מבורכת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי, אדוני, לפני שהוא נכנס לנושא העם היהודי, הייתי מבקש, כבוד השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, לברך את המשלחת של חברי הפרלמנט של הודו, משלחת המייצגת את הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. אפשר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) כולם פרלמנטרים. חברת הכנסת אדטו ביקרה אצלם, והם משיבים ביקור גומלין כמשלחת. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, משכנה של הדמוקרטיה הישראלית, ולירושלים בירת ישראל. נציין כי למשלחת הפרלמנטרית נודעת חשיבות מיוחדת, בשל היותה הראשונה מסוגה המבקרת בישראל ובשל היות המשתתפים בה מסומנים כדור העתיד של ההנהגה של העם בהודו. ברוכים הבאים. Welcome to Israel, welcome to the Knesset, shrine of democracy, welcome to Jerusalem, the capital of Israel. בבקשה, אדוני. נא להמשיך. תודה רבה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני בוודאי מצטרף לברכות שלך בשם הממשלה. Welcome. אני אחזור על מה שפתחתי בו, אדוני היושב-ראש. אנחנו, בלהט הוויכוח, שכחנו שהצעת החוק של חבר הכנסת רותם ביסודה היא הצעת חוק שנולדה מכוונות טובות, נולדה מכך שבשונה מאחרים שהזכרתי בעילום שם לפני דקה, לחבר הכנסת רותם היה ברור שצריך לטפל בנושא הגיור. הוא מצא דרך מסוימת. לא מייד – אני חייב להגיד באופן אישי – לא מייד התלהבתי מן הדרך הזאת, היו לי שיחות רבות עם מציע ההצעה. השתכנעתי שיכול להיות שיש בהצעה הזאת ולו פתרון חלקי לבעיה הכואבת של אותם אלה שנמצאים אתנו בישראל. אמרו – אומנם ברוח שבועות ולא תשעה באב – אמרו "עמך עמי", אבל לא אמרו, או טרם אמרו, "אלוקייך אלוקי", וחשבתי שזה אולי אחד הכיוונים שצריך לבדוק. אני, דרך אגב, רוצה להתייחס גם לטענה שהצעת החוק רשומה בהסכמים הקואליציוניים. אני מודה, מתוודה וגאה בכך שהצעת החוק, או פרק גיור, מופיע גם בהסכמים הקואליציוניים. נמצאים כאן ההסכמים הקואליציוניים, כולל הצעת חוק הרבנות, שמוצע בה תיקון מסוים על-פי ההסכם הקואליציוני. חבר הכנסת רותם, ברוכים הבאים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא פה כל הזמן. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לא ראיתי אותו לפני זה, אני מתנצל. סעיף 42 בהסכמים הקואליציוניים, בפרק גיור, מתייחס לנושא של חוק הרבנות הראשית, מציע תיקון מסוים. עברתי על זה. לא סמכתי על דעתי, התייעצתי גם עם אנשים יודעי דבר יותר ממני. אין שום בעיה בהסכמים הקואליציוניים. הייתי תומך בשתי ידיים ועושה כמיטב יכולתי לשכנע את כל חברי בממשלה ובסיעה לתמוך בהצעת החוק על-פי ההסכם הקואליציוני. מה כן? כפי שקורה, הופיעו במהלך החקיקה, או לקראת החקיקה, תוספות – אני אוסיף: תוספות מיותרות בעיני – להצעת החוק המקורית. אחת, שדובר בה רבות, והיא תוספת של מתן אחריות לרבנות הראשית. שנייה, שבינתיים ירדה, חבר הכנסת רותם, בהצבעה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מה שהיה מכונה סעיף 3, שהתייחס למתן אזרחות על סמך הגיור – דרך אגב, ללא הבדל של גיור אורתודוקסי, רפורמי או קונסרבטיבי; על סמך גיור. אני יכול להבין, אני גם לא איתמם ואגיד: למה פתאום צריך את התוספות האלה? מי צריך את התוספות האלה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש עוד אלמנטים שהם – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> טוב, יש עוד אלמנטים שאפשר תמיד למצוא. אני רק אומר, בין – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – שהם משמעותיים, שהם משאירים את כל הסמכות בידיים של הרבנים הראשיים, גם כדבריו של גפני. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר שהצעת החוק המקורית עשתה מהלך, בעיני, חשוב ונכון. יתר על כן, אנחנו יכולים לפתוח ויכוח ארוך, אני יודע איפה אני עומד בוויכוח הזה, האם – דרך אגב, אני בוויכוח הזה מ-1995 – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה השתנה מהצעת החוק המקורית לנוסח שעכשיו נמצא? הרי גם במקורית יש אחריות – – – להצביע בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני חשבתי ששאלת מה השתנה מברית בין הבתרים להיום, אז אתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> גם זאת שאלה, אבל לא לדיון הזה. מה השתנה? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לדיון הזה, אני אגיד לך, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> הרי זה מרחיב את נושא הגיור. אני לא אוהב את זה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מאוד אוהב את זה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תקן אותי אם אני טועה, חבר הכנסת גפני, אתה מכיר אולי את החברים האלה, המכובדים האלה, סליחה, חלקם גם באמת חברי, יותר טוב ממני – רבני ערים, רבני יישובים, רבני מועצות אזוריות. אתה מכיר ביניהם הרבה רפורמים או קונסרבטיבים? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לא. גם אני לא. <משה גפני (יהדות התורה):> מה הבעיה? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אז אומנם מנהיגנו – יתקן אותי יושב-ראש הכנסת אם אני טועה במשהו בציטוט – מנחם בגין ז"ל אמר בזמנו: גם המובן מאליו צריך לפעמים להיאמר. אני מדייק? <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב שייאמר. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> טוב שייאמר. נכון. אבל לא תמיד. הוא לא אמר: תמיד טוב שייאמר המובן מאליו. לפעמים טוב שייאמר. זה לא המקרה, חבר הכנסת גפני. זה לא המקרה. הצעת החוק המקורית לא נתנה סמכות לרבנים רפורמים וקונסרבטיבים לגייר. היא לא נתנה, היא לא התייחסה לסוגיה הזאת. יש כאלה – דיבר כאן חבר הכנסת – – <משה גפני (יהדות התורה):> היא נתנה את האחריות. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – חבר הכנסת ניצן הורוביץ דיבר כאן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נתנה אחריות להלכה. אל תטעה. הוא צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא אוהב את החוק הזה, אבל אני לא מבין למה מתנגדים לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא עניין של אוהב. אני חושב שהוא התקדמות רבה, ממש מהפכה, דווקא בכיוון השני. אבל מה שהוא אומר נכון; היא לא נתנה סמכות לאיש, היא נתנה סמכות להלכה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> היא נתנה גם למוסד. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> דיבר כאן חבר הכנסת ניצן הורוביץ בהצעת האי-אמון על הזכות של הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים להיות שותפים ולגייר. אם אדוני היושב-ראש יפזר שם את ההתקהלות הזאת אני אשמח. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. הם כבר התפזרו עוד טרם הבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מבין למה ראש הממשלה מתנגד. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, לפני שקטעת אותי בקריאת ביניים אמרתי שיש ויכוח ארוך ומעניין. אני שותף לוויכוח הזה משנת 1995, כשרצנו בפעם הראשונה לכנסת, לבחירות שהיו ב-1996, וגם אלינו באו ואמרו: המשימה הראשונה שלכם כנציגי העולים זה לעזור לגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים בישראל. ואמרתי לא. ואמרתי "לא" לא מכיוון שאני יהודי שמשתדל להיות יהודי שומר מצוות. אמרתי "לא" כי אמרתי שהמשימה שלי היא לעזור לעולים, לא לזרם זה או אחר; לא לאורתודוקסי, לא לקונסרבטיבי ולא לרפורמי. המשימה שלי היא לעזור לעולים. למה עולים – אני קיוויתי כך, לצערי התבדיתי, כנראה כי לא הגענו לשום פריצת דרך בנושא – למה עולים ירצו להתגייר? להרגיש חלק מעם ישראל, מהחברה הישראלית ומהכול. <מרינה סולודקין (קדימה):> הם – – – אנחנו ניסינו. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> ואם אני רוצה למנוע או טרגדיה או אי-נעימות בעוד x שנים, שבחור ובחורה שגדלו יחד מגיל מעון ירצו להתחתן ופתאום המשפחה שלה או שלו יגידו: לא, לא מקובל, לא בשביל זה אנחנו בארץ – אז אני יכול למנוע את זה במאה אחוז בדרך המסוימת של גיור אורתודוקסי. בשאר המקרים – לפעמים כן ולפעמים לא. לכן, אין לי שום בעיה עם עצם העניין, ולכן בירכתי בזמנו על ועדת-נאמן, כשבסופו של דבר – אין מחלוקת, יש איזה רב-שיח, אבל בסופו של דבר התוצר הוא גיור כהלכה. לא רק שאין לי שום בעיה, אלא אני יכול רק לברך על זה. אבל אמרתי בתשובה על קריאת הביניים שלך: הצעת החוק לא שינתה את זה, אבל הניסיונות לשפר את העמדות, ובאותה הזדמנות חגיגית שאוסישקין מת גם להוסיף עוד כמה דברים ולזכות בכמה נקודות, גרם לנו לדבר נורא – העלה על הבריקדות את כל יהדות העולם. עכשיו, אפשר להתווכח: נכון, הם קראו את הצעת החוק או לא קראו את הצעת החוק. יש ביטוי טוב בלועזית – אנחנו לא מדברים לועזית מעל דוכן הכנסת – שהכול עניין של תפיסה או שהכול עניין של הבנה, perception בלועזית. אז אי-אפשר להתווכח עם זה. כך זה נתפס: מדינת ישראל לא רוצה להכיר במיליוני יהודים ברחבי העולם. מאוחר מדי לנסות לשנות את זה בהצעת החוק הספציפית הזאת בנוסח הנוכחי שלה. עכשיו, למה זה חשוב? העירו כאן כמה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה קרה בחוק הזה? אני צריך – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי לך מה קרה, ואתה הבנת בדיוק. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תאמין לי שאני לא מחלק פרסים או ציונים – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – אבל אתה ממש לא מאלה שלא מבינים. <חיים אורון (מרצ):> תגיד לו כמו שחבר הכנסת גדליה גל היה אומר: אני לא מטומטם כמו שאני נראה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> כן, בדיוק. <חיים אורון (מרצ):> זה גדליה גל, זה לא אני, אז אל תבנו על זה. אני לא מטומטם. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני שמח מאוד שאנשים במצב רוח טוב. אני פחות שמח שאנשים לא מודעים לכך שאי-אפשר להגיע לקהילה כלשהי – ודאי וודאי בארצות-הברית ובקנדה, אבל גם ברחבי העולם היהודי כולו – בלי לשבת שעות ולבלות שעות סביב הנושא הזה. זה לא מהיום ולא מהכותרת של אתמול בעיתון. זה לפחות בשנה האחרונה. לכן, עלתה כאן סוגיה מעניינת. <מרינה סולודקין (קדימה):> צודק – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, התייחסת לזה כמה פעמים. אמרת, ודיבר על זה גם חבר הכנסת אורבך – ואתם יודעים מה? כשמאוד מרגיזים אותי, חברי הרפורמים והקונסרבטיבים, אני לפעמים, ברגע של כעס, פולט אמירות מסוג זה. אבל זה כשמרגיזים אותי בפגישה אישית אתי בחדר סגור. אבל מעל דוכן הכנסת אני רוצה לומר דבר אחד: כשאני שומע שקודם יעלו לארץ ואחר כך יכריעו בשבילנו – זו עמדה מעניינת. אתם יודעים מה? אפשר לדון בה. אומר היושב-ראש: הכנסת מחליטה, הממשלה מחליטה. זו עמדה מאוד מנהיגותית. דרך אגב, היו קולות כאלה והיו תקופות כאלה בהיסטוריה שאמרו: או שהאנשים בגולה הדוויה הזאת עולים לארץ או שהם לא מעניינים אותנו – לא חלק מאתנו, לא חלק מן השיח, לא מעניינים אותנו. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הם מאוד מעניינים אותנו, ובעיני הם ציונים חשובים מאוד. יחד עם זה, את ההכרעות מקבלים בכנסת. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> את ההכרעות ודאי מקבלים בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום בעיה, אם למשל רוצים להכיר בזרם מסוים כזרם על-פי חוק, יבואו ויעלו לארץ וישפיעו. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר להם לבוא. אני רק אומר שכשאומרים ציונים דגולים, בכל זאת יושבים פה אנשים שמימשו את הציונות על-ידי עלייתם לארץ. <אילן גילאון (מרצ):> למה? למה? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> בכלל לא חשוב – – – <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, למה? לא מזמן אותה סיעה הציעה הצעה שקודם כול צריך לרדת מהארץ כדי להשפיע על הארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא הסכמתי עם אותה סיעה כשהיא אמרה. יש הרבה דברים שאני לא מסכים אתה כשהיא אומרת היום. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יחד עם זה, אני חושב שבאמת יש לך איזו זכות יתר על יהודי אחר לקבוע מה יהיה במדינת ישראל, כי אתה חבר הכנסת ונבחרת. זה הכול. זה כל מה שאמרתי. <חיים אורון (מרצ):> אבל, אדוני היושב-ראש, היה להם אז טיעון מצוין על אחדות העם. כשהם הציעו שיצביעו בלוס-אנג'לס, היה להם נאום קורע נשמות על אחדות העם. אני זוכר אותו עד עכשיו: איך אתה מעז? – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אורון ואדוני היושב-ראש, כל מה שאני מנסה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים אתך שעקביות היא צעד חשוב מאוד – עקביות היא טבע חשוב מאוד. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, כל מה שאני מנסה לומר הוא שקשה מאוד – ולא אגיד אי-אפשר, ודרך אגב, זה לא מוסיף לעקביות כשאנחנו מנסים להחזיק במקל בצורה כזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> זה אפשרי, אבל זה קצת קשה. חברים, אי-אפשר לבוא מלאי התפעלות, כולל אלי כשר ההסברה והתפוצות – חברים בבית הזה, עיתונאים, סתם עוברי אורח ברחוב – ולומר: איך זה יכול להיות? יהודי התפוצות לא תומכים בנו? הם לא מבינים? איך זה יכול להיות? ראית את הסקר? רק 4% מן היהודים בארצות-הברית לקחו בחשבון את הנושא הישראלי בבחירות. איך יכול להיות דבר כזה? מה קורה להם? איפה הם? אי-אפשר לשלב בין הגישה הזאת לבין הגישה שאומרת: לא נתחשב בדעתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים אתך במאה אחוז. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> יפה מאוד. לא אמרתי שיכריעו. אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להזכיר, אבל טוב, זה ערב תשעה באב ומותר להזכיר עוד נושא עצוב. לפני חמש שנים אתה, אני ועוד לא מעטים כמונו קיבלנו הכרעה של כנסת ישראל בנושא מאוד מאוד כאוב, כי אמרנו "דינא דמלכותא דינא" ואמרנו dura lex, sed lex, ואמרנו שזה מה שהכנסת קובעת והיא הריבון. וברור לגמרי שהכנסת קובעת. היא הריבון והיא הקובעת. אבל, חברים, על זה מתקיים הדיון. אני ואחרים מנסים למנוע את הקביעה הזאת של הכנסת, קביעה שתרחיק מאתנו מיליוני אנשים – צודקים או לא צודקים, אבל תרחיק אותם. קביעה שתגרום לכך שעכשיו – בעוד חודש וחצי, כי החגים מוקדמים – ב-1,400 קהילות יקומו רבנים קונסרבטיבים ורפורמים ועל מה הם ידברו? רק על הנושא הזה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> מה הבעיה? שיתגיירו – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> ואחר כך אנחנו עוד פעם נגיד: איפה הם? למה הם לא באים לישראל? למה הם לא תומכים בנו? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אין שום בעיה. הם יכולים להמשיך להתגייר שם בדיוק כמו שהם התגיירו עד עכשיו. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לכן, אדוני היושב-ראש, לסיכום, אני מציע לכולנו להיזהר זהירות יתירה בכל נושא של חקיקה כשקם קול צעקה כזה. אנחנו ניסינו, ואמרתי שקיימתי עשרות ומאות פגישות, ואני לא היחידי. ניסינו להסביר, ניסינו לשכנע, ואמרנו איפה שהיה צריך לומר שלא כצעקתה. אבל כרגע זה המצב. לסיכום, באמת צריך להתייחס, כי בכל זאת זה אי-אמון, ולא דיון אקדמי באוניברסיטה העברית, ואני חייב לומר ששמחתי לשמוע את ראש הממשלה אתמול, בסיום ישיבת הממשלה, מודיע חד-משמעית לשר המשפטים יעקב נאמן שהממשלה מסירה את תמיכתה מהצעת החוק בנוסח הנוכחי. מה כן? יבוא אלי, ובצדק, חבר הכנסת רותם, ויגיד לי: יולי, יחד חשבנו איך לעזור לעולים ואיך לפתור, אז עכשיו אתה אומר שאתה שמח שראש הממשלה מסיר את התמיכה? אז מה עושים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> תקלו עליהם. תקלו עליהם. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שהדרך לנושא הזה בכלל וגם לנושא הספציפי של נוסח החוק בפרט עוברת בהידברות. אמר ראש הממשלה, לפני איזה חודש או חודש וחצי, שהוא רוצה שידידנו, עמיתנו לשעבר, נתן שרנסקי, היום יושב-ראש הסוכנות היהודית, יוביל איזה שולחן עגול וינסה להגיע לפתרון. <זאב בילסקי (קדימה):> אני רק מציע לך, מניסיון, שגם השר יעקב נאמן ישב לידו. <יעקב אדרי (קדימה):> וגם הוא היה יושב-ראש הסוכנות. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> או, חבר הכנסת בילסקי, קודמו של היושב-ראש שרנסקי בתפקיד. אני רוצה לומר משהו – ואפרופו, אנחנו באי-אמון ולא בדיון תיאורטי: בממשלה הרעה הזאת שלא מתייחסת לאנשים ומחלקת את העם, בפעם הראשונה, כשבהתרעה של יומיים שרנסקי זימן דיון כזה במהלך חבר נאמנים וקבע את זה, אם אני לא טועה, בשעה 08:00 בבוקר או משהו כזה, ב"ענבל", שם מתקיימים כל הדיונים, כל ארבעת השרים מהממשלה שהוזמנו התייצבו – החמישי שהוזמן, המשנה לראש הממשלה, היה בחוץ-לארץ והתנצל מאוד – כולל יעקב נאמן, שר המשפטים, עבדך הנאמן, שר ההסברה והתפוצות, השר הרצוג שקדם לי בתפקיד שלי והשר בני בגין, שעוסק הרבה מאוד בנושא הזה. לכן, אני אומר שזו לא איזו אמירה: חבר'ה, המושב נגמר, בואו ונוריד את זה מהשולחן, ואחר כך אלוקים גדול. זו אמירה מהותית מאוד. יש כמה שרים בממשלה, ואני בטוח שיש גם חברי כנסת, שהנושא הזה קרוב להם גם כשאין כותרת ראשית ב"ידיעות", ב"מעריב" וב"הארץ". זה קרוב ללבם, גם כאשר הנושא מוזכר רק ב"ג'רוזלם פוסט" בעמוד 13. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> כבוד השר – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לכן אני אומר: זו דרך מאוד אמיתית. אני מציע לכנסת ללכת בדרך הזאת. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> בחוץ-לארץ יש סטטוס-קוו. החוק הזה לא נוגע בגיורים בחוץ-לארץ. זה לא נוגע לתפוצות. אז – – – לדון שם. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת קירשנבאום – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה ברור. ברור. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אבל זה לא נוגע בכלל לנושא של גיור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> החלטות הכנסת הן לא אקסטריטוריאליות. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> התייחסתי לנושא הזה, ואמרתי – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> הוא קובע שבחוץ-לארץ נשאר סטטוס-קוו, הוא לא נוגע לגיורים שנעשו – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני אמרתי את זה, ואני גם יודע – ומה לעשות, אני יודע שכמה חברים מהסיעה שלך, כולל יושב-ראש המפלגה, כולל סגן שר החוץ, כולל מציע ההצעה חבר הכנסת רותם, ישבו עם ראשי יהדות ארצות-הברית, לאו דווקא עם הרפורמים והקונסרבטיבים, וניסו להסביר להם את הדברים האלה, אבל מה לעשות, הם לא הבינו. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> הם יקבעו לנו במדינת ישראל איך אנחנו נעשה גיור במדינת ישראל? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> הם לא יקבעו, חבל לחזור על כל הדיון מההתחלה. <חיים אורון (מרצ):> פניה, אתם הצעתם זכות הצבעה ליורדים. אתם הצעתם זכות הצבעה ליורדים. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> מה קשור – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חבל לחזור על כל הדיון מההתחלה. אדוני היושב-ראש – – – <חיים אורון (מרצ):> היורדים בעוד חמש שנים יהיו כאלה. <אילן גילאון (מרצ):> זאת הבעיה, שלא מבינים מה קשור. <קריאה:> מה קרה למרצ? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חברים, אני מציע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני מציע לסיכום. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – גם אני הייתי פעם בפארסה הזאת. זאת אומרת, אני רציתי להסביר מדוע הבעיה הדמוגרפית לא קיימת. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הצעתי כחומד לצון וכמסביר שבעיה דמוגרפית לא קיימת כאשר אנחנו מדברים על שלמותה של ארץ-ישראל, אפשר לתת לכל היורדים להצביע. רק אני צריך לומר לך: היורדים לא מצביעים כאן או שם כי הם יהודים. הם מצביעים, היורדים, כי הם ישראלים. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> דרך אגב, זה לא מתן זכות להצביע. הזכות קיימת להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה אתה אומר לי? חיים, הם מצביעים כי הם ישראלים. אם חבר הכנסת סוייד ישמור על אזרחותו וירד חלילה מהארץ, דבר שאני לא מעלה על דעתי – שאני לא מעלה על דעתי, כי פה הוא נולד – אז הוא יוכל להצביע. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מתקשה בהגדרה מיהו יהודי. אני עוד יותר מתקשה בהגדרה מיהו ציוני. אני לא מתקשה בהגדרה מיהו ישראלי. ישראלי זה אזרח ישראל שחי פה – אני וחנא סוייד. בזה נגמר הסיפור. <היו"ר ראובן ריבלין:> במאה אחוז. <חיים אורון (מרצ):> כל האי-בהירויות האחרות, תשאיר אותן לטיפולים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חנא סוייד הוא נוצרי וטלב אלסאנע הוא מוסלמי. <חיים אורון (מרצ):> הוא ישראלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואתה ואני יהודים, וארבעתנו אזרחים ישראלים. <אילן גילאון (מרצ):> חנא סוייד הוא נוצרי רפורמי, אם אתה כבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי בעיה, כל אחד יגדיר את מה שהוא רוצה על אמונתו. <חיים אורון (מרצ):> הבאת לי ישראלים פתאום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תראה, אני יכול לומר, אחד הוא מוסלמי, אחד הוא נוצרי, אחד הוא יהודי, אחד הוא קומוניסט – – – <השר אבישי ברוורמן:> אוי ואבוי, אתה מערבב דברים שלא קשורים אחד לשני. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת לא היתה דת? השר, זאת לא היתה דת, הקומוניזם? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> היושב-ראש אומר את זה על מנת שאני אוכל להסכים אתו, כי היה לנו קצת ויכוח, אז בנושא הזה אני מאוד מסכים. חברי חברי הכנסת, לסיכום, ודאי שאני מציע לדחות את הצעות האי-אמון מטעם סיעת מרצ וסיעת קדימה. הנושא הזה – והמשפט הזה הוא לא משפט לפרוטוקול, המשפט הזה הוא מהותי – כל עוד אנחנו נעסוק בענייני גיור, ברגע שיש הזדמנות לנגח את הקואליציה או לנגח את הממשלה, ולא בימים כתיקונם, וישראל שרויים על אדמתם, אנחנו לא נתקדם לשום מקום, וכל עוד בנושא הזה אנחנו ננסה לנצל רוב כזה או רוב אחר להורדת ידיים לכיוון זה או אחר, ואני לא קובע כרגע לאיזה כיוון, טוב לעם ישראל לא יצא מזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר אדלשטיין. אני מבקש מחבר הכנסת טלב אלסאנע לבוא ולנמק את הצעת הסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בעניין מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי. ישיב השר אבישי ברוורמן, הנמצא אתנו כאן. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, הדיון שקדם לנושא שאני מעלה הוא הדיון שמתייחס לממד היהודי של המדינה, והיושב-ראש ציין בצדק את העניין של הישראליות. הדבר הזה, שהוא המשותף לנו, הוא שאנחנו אזרחי המדינה, אלא שבכל מה שנוגע למדיניות ממשלת ישראל הנושא הזה, הנושא של האזרחות, הגישה לאזרחים, האזרחים שהם לא יהודים, האזרחים הערבים, הוא כמעט לא קיים במסגרת דיון ענייני – גיבוש מדיניות איך הולכת ממשלת ישראל להתמודד, איך להתייחס, איך לטפל בסוגיה של האזרחים הערבים, שהם אזרחי המדינה. אולי בחוץ-לארץ אנחנו מוגדרים ישראלים, אבל בתוך ישראל אין ישראלים – יש יהודים, יש ערבים, ויש ממשלה שמטפלת אך ורק בנושאים שנוגעים ליהודים, ויכול להיות שהממשלה חושבת שהיא פתרה את הבעיה של האזרחים הערבים על-ידי זה שהיא מינתה שר לענייני ערבים – שר המיעוטים. אנחנו מבקשים שהממשלה תטפל באוכלוסייה הערבית, ולא, כבוד השר, על-ידי זה שמדי שבוע יוצאים טרקטורים להרוס במגזר הערבי – זה הטיפול, אלה הביקורים היחידים שאנו עדים להם – אלא בכל נושא ונושא אנחנו צריכים לדעת מה הכוונות של הממשלה. מה הממשלה הזאת הולכת לעשות בתחום של החינוך למשל. מדוע, כאשר אנחנו רואים את התוצאות הקשות של ההישגים בבחינות הבגרות, לא באים ואומרים: אנחנו מגדירים את החינוך במגזר הערבי כאזור עדיפות לאומית א', אנחנו הולכים להשקיע יותר שעות לימוד, אנחנו הולכים לתגמל את המורים, ובמיוחד בנגב. מה המדיניות של הממשלה הזאת בתחום של החינוך? אנחנו רואים שיש בעיה בקליטת אקדמאים, רואים שיש חסם שנקרא פסיכומטרי; איך פותרים את הבעיה הזאת, של הפסיכומטרי, כדי להגדיל את מספר הסטודנטים? רואים שיש בעיה בעניין התעסוקה – באופן חודשי, באופן מחזורי, מקבלים את הנתונים על האבטלה בקרב הציבור הערבי, ובאים בטענות שיש פערים שאי-אפשר לגשר עליהם, שנים, אבל מה הממשלה עושה כדי לגשר על הפערים האלה? איך מתמודדים עם האבטלה? איך מתמודדים עם העוני? זה לא גזירה משמים, רבותי. זאת תוצאה ממדיניות. כאשר אין אזורי תעשייה, אין אזורי תעסוקה, אין מקורות פרנסה, אין פיתוח פרויקטים בתחום התיירות, אין פרויקטים שמובילים לשינוי במציאות הסוציו-אקונומית, המצב הולך מדחי אל דחי, והפערים ילכו ויגדלו. אין מדיניות כדי להתמודד עם התופעה של העוני והאבטלה בקרב הציבור הערבי. העניין של משרד הפנים – מה המדיניות של הממשלה בתחום של משרד הפנים? אז אי-אפשר להגיד שאנחנו מקימים חריש, מקימים קציר, מקימים מצפים, מקימים יישובים – אבל מה עם הציבור הזה? הרי הוא גדל והולך. אומרים שעשו סערה והרעישו עולמות כי היתה הקפאה של ההתנחלויות לעשרה חודשים, כי יש גידול טבעי שם בהתנחלויות, בקרב המתנחלים. אין גידול טבעי בקרב הציבור הערבי? האם באמת זה 70 שנה המציאות לא משתנה? אי-אפשר לבוא ולומר, אנחנו הולכים לגבש באופן כללי, לפתור באופן כללי את הבעיה של תוכניות המיתאר? למה בכל פעם, אדוני השר – אני בטוח שפונים אליך בקשר לבית הזה ולבית ההוא, ואתה יודע, הרבה בתים, ובמקום לכבות שרפות, במקום לטפל באקמול, למה לא לעשות טיפול מקיף? פותרים את הבעיה על-ידי אישור תוכניות מיתאר ומאפשרים לאנשים לבנות על-פי היתרי בנייה. למה יש לנו תופעות של יישובים לא מוכרים בנגב? הרבה אנשים כאן לא יודעים איפה הנגב קיים, יודעים רק להסית נגד האוכלוסייה הערבית בנגב. אומרים כאילו הערבים בנגב ניצחו את המדינה, כאילו הם במלחמה עם מדינת ישראל. מישהו יכול לנצח – הרי מי המדינה? זה אני ואתה, המדינה. איך אני יכול לנצח את עצמי? הרי כולנו יודעים שתושבי הנגב היהודים לא באו – יש להם טאבו בנגב, אבל הם אזרחי המדינה, אלה אדמות מדינה, הם מקימים יישובים, מותר להם. למה הערבי, כאשר הוא בונה בית הוא פלש, הוא מסיג גבול? הרי הם היו קיימים שם לפני קום המדינה. איפה האנשים היו? הם גרו על הירח? הם גרו שם, הם חלק מהנגב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא כולם היו שם באותו מקום שהם נמצאים עכשיו. טלב, הרי אנחנו – חבר הכנסת אלסאנע – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כולם, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הרי יש אורח חיים, יש נדידה, אבל אף אחד לא היה שם בצורה שהוא נמצא היום. כל אחד היה במקום אחר. היום מקימים יישובים, בעשר השנים האחרונות, שלא היו שם לפני כן. הרי אנחנו שנינו חיים בארץ שלנו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני אגיד לך, אדוני. מבחינה מעשית, אנשים אלה, לפני קום המדינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך למצוא הסדר – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני אתן לך דוגמה. אני אתן לך דוגמה. באזור – סמוך לעזה, ובמרחבים של הנגב, במקום של קריית-גת, היו יישובים קיימים, היו כופח'ה, ומחארגה, ויישובים ערביים רבים באזור הנגב. וב-48' 90% – 90%, זה נתון, שיש היום 600,000 תושבי ירדן שהמקור שלהם מהנגב, שעברו מהנגב – אולצו, גורשו – ואז השטחים שלהם נרשמו על שם המדינה כנכסי נפקדים. הרבה יישובים שהיו קיימים, ממש, כבר לא קיימים יותר, וכל האוכלוסייה הזו, חלק ממנה הועבר לאזור שנקרא אזור הסייג, וחלק היה במקור באזור הסייג, ואז יש 13,000 שנותרו בנגב, רוכזו באזור הזה. המדינה מ-1948 עד 1968, במשך 20 שנה לא הכירה באף יישוב. כלומר, אנשים קיימים, אנשים מתגוררים, יש יישובים, אבל אין הכרה ביישובים. היישוב הערבי הראשון בנגב זה תל-שבע, ואחר כך הוקמה רהט, שהפכה להיות יישוב של 50,000 תושבים, ולאחר מכן, עם הסכם השלום עם מצרים העבירו אנשים מאזור שדה התעופה נבטים, ואז הקימו עוד שלושה יישובים, וזה כסייפה ושגב-שלום וערוער בנגב, ולאחר מכן בשנות ה-80 הכירו בעוד שני יישובים: חורה ולקיה. כלומר אנשים קיימים, אנשים נמצאים – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה צודק. חלקם גם משבט איזבארגה, משבט אל-עמור, שהועברו לקלנסואה ולטייבה ולוואדי-עארה וללוד. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שכונה שלמה ללא מיתאר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כלומר אנשים קיימים. זה לא שמקימים יישוב, אחר כך מאכלסים אותו. וזה לא אנשים שנחתו מהירח. אנשים חיו שם ואנשים התרבו ואנשים גדלו, והמדינה לא נתנה פתרון. ולבוא היום – פלשו והסיתו. מה, חסר למדינה אויבים? מה, המטרה שלנו להצמיח אנשים שגם ממורמרים? כאשר חוסמים את התעסוקה, כאשר חוסמים את הפרנסה, אנחנו מגדלים עבריינים. כאשר מונעים בנייה כדין, אנחנו מאלצים אנשים לבנות שלא כדין. מה בדיוק אנחנו רוצים מהאוכלוסייה הערבית? איך אנחנו רוצים מערכת יחסים בין המדינה לציבור הערבי? האם הממשלה הזאת מחויבת לאוכלוסייה הערבית? איך מתבטאת ההתחייבות הזאת? באיזו צורה אפשר להגיד: אנחנו מחויבים, אנחנו עושים. או מישהו מבין את המדיניות של הממשלה כלפי הציבור הערבי? זה, הכהניסט בן-ארי והחבורה שלו, שכל יום עולים על הדוכן הזה, והפכו את הבמה של הכנסת לעמדת הסתה. אחד מהציבור הערבי, אולי נדירים, מתוך מיליון וחצי, נלחמים נגד מדיניות הממשלה, נגד אפליה, נגד המדיניות של הכיבוש, אבל אף אחד הוא לא נגד המדינה. צריך לעשות הבחנה בין הממשלה ומדיניותה לבין המדינה והאזרחים שלה. אנחנו חלק מהמדינה, אנחנו רוצים להיות שייכים למדינה, אנחנו רוצים להשתלב במדינה, אנחנו רוצים לקחת את חלקנו גם בעשייה, כי אנחנו חלק מהחברה. אנחנו לא חלק מהציונות, אנחנו לא חלק מהתנועה הציונית. אבל, ריבונו של עולם, אני רוצה לשאול: באיזו מידה המדינה הזאת מחויבת ליהודים שנמצאים בכל העולם ולא מחויבת לאזרחים הערבים? מה זה עדיף? האם להיות שייך לעם היהודי או שייך לעם שנקרא אזרחים? האזרחות הזו, מה הנפקות שלה, מה המשמעות שלה? או שכל מי שצריך לקבל זכויות, צריך להתגייר – אם אתה מתגייר, אתה יהודי, אתה זכאי לזכויות. אם אתה לא יהודי, מכריזים עליך מלחמה. זו תפיסה שלא יכולה להתיישב עם תפיסת העולם של מדינה שמכבדת את כל אזרחיה ללא קשר לשייכות הדתית או הלאומית. אנחנו כל הזמן מדברים על מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל מה משאירים מהדמוקרטיה כאשר מנשלים את האזרח הערבי מכל זכויותיו? כאשר יש בתפיסה הישראלית, לצערנו, התייחסות כאילו כל ערבי הוא אויב, ממש. ההתייחסות, מי שצריך להיות מופקד על הציבור הערבי, מי שבא עם רקע ביטחוני, כי הערבים הם אויב, ואם אתה כל הזמן אומר להם: אתם אויבים, אויבים, אויבים, מה תקבל בסוף? אתה תקבל אויבים, כי אתה מעביר את המסר הזה בנאום, בדיבור, בהסתה מעל הדוכן הזה. במקום לראות את המצוקות שלהם, לראות את הצורך במתן פתרונות, אתה מאשים אותם. ועולים כאן על הדוכן אנשים שמאשימים את חברי הכנסת הערבים במצוקה של הציבור הערבי, כאילו הם השרים בממשלה. כאילו אנחנו יצרנו את הבעיה של היישובים הלא-מוכרים, אנחנו יצרנו את הבעיה של האבטלה, אנחנו יצרנו את הבעיה של העוני – לא הממשלה. גם אנחנו הקורבן וגם אנחנו הנאשם. עד לאן הדברים האלה מתגלגלים? את מי זה משרת? הגיע הזמן לשינוי מדיניות. זה אינטרס של הציבור הערבי, אבל לא פחות זה אינטרס של המדינה. זה לא פחות חשוב, דמוקרטיה, ודמוקרטיה – לא סמנטיקה. זה לא מלים, זה גם מעשים וגם מדיניות. המדיניות צריכה להגיד שאכן יש גישה דמוקרטית, ללא הבדל בין אזרח לאזרח. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. פשוט אנחנו ב-14:00 מסיימים את הישיבה. אני מזמין את כבוד השר אבישי ברוורמן להשיב להצעת האי-אמון של רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, ואני מבקש מסגנית היושב-ראש הנכבדה להחליף אותי. <השר אבישי ברוורמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אתן פה הערה אישית לגבי משפחת אלסאנע. <היו"ר ראובן ריבלין:> א-סאנע. הסמ"ך היא אות שמשית, לכן לא מבטאים את הלמ"ד. <השר אבישי ברוורמן:> אני לומד עכשיו ערבית מדוברת, אז בית סאנע כביר וחילו. בשבילי, ידידי חבר הכנסת טלב אלסאנע הוא הכבשה השחורה במשפחה. הוא לא למד באוניברסיטת בן-גוריון, ואולי בגלל זה הוא הגיע להיות חבר כנסת, ואני לא יודע אם זה טוב או לא טוב, אבל אני רוצה לתת שבח, כי באמת הבוגרים הנפלאים של משפחת אלסאנע הם מדהימים, ואני רוצה לציין שניים, כי אתייחס אליהם בדברים האלה גם לאחר מכן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אבל רק, אדוני כבוד השר, אם אפשר, מכיוון שאנחנו בלוחות זמנים מאוד-מאוד צפופים, לא להאריך בדיבור. <השר אבישי ברוורמן:> תקשיבי לי, אני מדבר, אענה על הדברים האלה בשקט – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני רק מבקשת להתחשב. אני מודה לך. <השר אבישי ברוורמן:> אני אהיה קצר, יום שלישי תשעה באב, לא מאריך בדברים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. <השר אבישי ברוורמן:> ואני מודה לך גם שאת נותנת כבוד גם לשרים וגם לחברי כנסת. אני מדבר קודם כול על אמל אלסאנע, שהיא היום הכוכבת, גמרה תואר שני, והיא מובילה בתנועה של שוויון וחברה שאין כמוה. אני מדבר על ד"ר ג'יהאד אלסאנע, שסיים, כשהתחלתי, בהצטיינות, מדעי המחשב, נסע לקורנל, סיים דוקטורט בהצטיינות, חזר לאוניברסיטת בן-גוריון, הוא בקרוב יקבל פרופסורה, הוא אחד האנשים שיובילו בעולם ב-computer graphics, ועכשיו הוא מוביל בית-ספר למצוינות, מיוחד, שהוא וחבריו הולכים להקים. למה אני אומר את זה – כי אני חסיד של הלל הזקן. אני לא חסיד של בית שמאי. אני בעד דקדוק, יש גם חלק משמאי שאני אוהב, אבל בבית הלל שאומר: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". האנשים האלה שציינתי הם במקרה קרובי משפחתך, גם אמל וגם ג'יהאד. מעבר לכשלים של ממשלות ישראל לדורותיהן, שאני מסכים, אציין אותם, ואגיד מה עושים. הם לקחו את הכלל של הלל, "אם אין אני לי, מי לי?" – יוזמה אישית, מנהיגות כבכל מצב. ופה אני בא גם לאחי בחברה הערבית. מדינת ישראל לא עשתה מה שהיתה צריכה לעשות ב-62 שנים. תמיד ציינתי לטובה את יצחק רבין, שהיה שונה לחלוטין, ואת התוצאות כבר הזכרתי בעבר, שרק 7% מערביי ישראל לא קיבלו את ישראל בצורה של מדינה שכזו. הממשלה הזאת מתחילה ללכת בדרכו של רבין בנושא הזה, אני מקווה שגם תלך בגבורה לשתי מדינות לשני עמים. אני אציין, אבל כמובן שהייתי רוצה לראות יותר, אבל אני גם רוצה לראות היום, ואני פונה בכל מקום שאני מסתובב בארץ, לאורכה ולרחבה, עם המנהיגות הצעירה, המשכילה, הערבית, הדרוזית, הבדואית, הצ'רקסית, ופה יושב חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שהוא גם כבר לא כל כך צעיר כמו שהיה בעבר, ואותו הדבר, קחו אחריות במקביל, למרות האפליה, למרות הדברים, כי יחד, לדעתי, אפשר לתקן. לגבי הנושא בכללותו, אתה יודע, חבר כנסת אלסאנע, שאין אדם שמבין יותר ממני את טעויותיה של ממשלת ישראל. אם היום דיברנו על טעות, שמדינת ישראל, שיש לה כל כך הרבה בעיות, פתאום מעלה את נושא מיהו יהודי, שפותח את ה"ניו-יורק טיימס" אתמול, וכל העולם לא מבין, האם המדינה הזאת מתפרקת לגורמים, אותו דבר מדינת ישראל חטאה ולא הבינה את חשיבות אזרחי ישראל הערבים כאזרחים שווי זכויות וכפוטנציאל – במקרה הזה אני מדבר כתועלתן – כפוטנציאל כלכלי אדיר, וכמובן, כמו שאמרת, כחלק, כגשר גם לשלום. אי-אפשר לתקן את העבר אלא אם כן אתה הולך במכונת הזמן, ואני לא בקי בדברים האלה; אפשר רק לפעול בהווה למען העתיד. אז זה על שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו – אמרנו. עכשיו הגיע הזמן שעם ישראל – ואני מדבר אל יהודי ישראל – יתחילו להיות חכמים וגם יהלכו בצדק שכתוב במגילת העצמאות, שבו לכל אזרח יהיו אותן זכויות לתשתית, חינוך ותעסוקה. כי לילדים שלי, שיש להם רבות, מגיע בדיוק כמו לילדים שלך; לילדים שלך באמת יש גם הרבה מאוד, אבל גם לילדים אחרים, שאין להם את זה. מה עשתה ממשלת ישראל כרגע? לא מספיק, אבל היא הולכת בכיוון והיא שינתה את ההתנהלות של ממשלות ישראל מאז רבין. דבר ראשון, אני חוזר ומונה – ואני אתייחס לנקודות החשובות שציינת במיוחד, חבר הכנסת אלסאנע – לגבי נושא החינוך וההשכלה ולגבי האוכלוסייה הבדואית בדרום, ואתה יודע כמה אני מרגיש חלק מתוכה. קודם כול אני חוזר, ואני אדבר גם על המעקב: אנחנו החלטנו, להבדיל מממשלות ישראל האחרות, שבשלב ראשון לא ניתן הצהרות של עשרות מיליארדים, שבסופו של דבר, אתה יודע, שום דבר לא מגיע למקום. אתה מכיר את זה מהנגב ואני מכיר את זה מהנגב בכלל ומהבדואים בפרט. אמרנו שנתחיל עם 13 יישובים שיש להם שלושה מאפיינים: יש בהם ראש עיר נבחר, לא ועדה קרואה; אני מעוניין שיהיה ראש עיר נבחר שמייצג את התושבים, לא ועדה קרואה; דבר שני – שיש להם מאסה קריטית של בין 20,000 – קרוב ל-30,000; דבר שלישי – שהניהול תקין, שאין להם הסדרי נושים. כתוצאה מכך, התוכנית הזאת שהובלנו, כמובן יחד ובגיבוי של ראש הממשלה, שר האוצר, המנכ"ל, השר בן-אליעזר וכל השרים, יצאה לדרך. איימן סייף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית, הבדואית והצ'רקסית, שראש הממשלה העביר לאחריותי, איש המעלה, מוביל; מנכ"ל משרד ראש הממשלה מוביל את כל נושא הפיקוח עם כל המשרדים. ומנצרת בצפון ועד רהט בדרום – לדרך. כסף יעבור, אבל לא בצורה שכסף עובר לראש רשות ונכנס לבור שחור, אלא הולך לתעסוקה, הולך לדיור, הולך לתחבורה ציבורית, ל"עיר ללא אלימות". אנחנו נחתוך אותם בביורוקרטיה, והכסף מתחיל ללכת. כאן יש לי שתי הערות ואני תיכף אוסיף אותן. בנוסף לזה, ראש הממשלה הטיל עלי, ואנחנו יוצאים עם תוכנית אסטרטגית לעשור הבא. חשוב שיהיה חזון למדינת ישראל. מדינת ישראל חסרת חזון ברוב התחומים שלה; הדחוף דוחה את החשוב, כמו שאמרת. אם העשור הקודם היה "העשור האבוד" למדינת ישראל ולאזרחי ישראל הערבים, אני מאמין, רוצה, ומוביל, שהעשור הבא יהיה עשור של פריצת דרך. ולכן נכין את התוכנית האסטרטגית הזאת. אני מדבר כרגע על דברים בשטח. קודם כול לגבי התעסוקה – אני חוזר מעל במת הכנסת, כי אתה רמזת – אזרחי ישראל היהודים לצערי אינם מכירים את בני דודם או את אחיהם הערבים. הם חושבים ברובם שכולם או גיס חמישי או קיצונים מוסלמים או ברמה או במנטליות שונה. ולא היא. לפי כל הסקרים של פרופסור סמי סמוחה, הרוב העצום של ערביי ישראל רוצה להיות חלק פה, רוצה להיות שותף, ורק אומר: פתחו את השער. האם יודעים אזרחי ישראל שתוך כמה שנים בודדות רוב הרוקחים בישראל, רוב הרוקחות בישראל, הם ערבים וערביות מצוינים? האם יודעים רוב היהודים בישראל שתוך כמה שנים רבע מהרופאים והרופאות בישראל הם ערבים וערביות מצוינים? לצערי, בנושא ההנדסה, בנושא המחשבים – שבו אני פתחתי את הדרך באוניברסיטת בן-גוריון, ואחרים – הבוגרים שלי, הבוגרים שלנו, הבוגרים בטכניון, אינם מוצאים תעסוקה, ואתייחס לזה. אז קודם כול, עכשיו, פרויקטים בתעסוקה. השר בן-אליעזר נמצא עכשיו בנצרת. יש כינוס של מכון היצוא לשינוי כל הדרך עם היצואנים הערבים. לא יכולתי להשתתף, מכיוון שכיבדתי אתכם בתגובה על הצעת האי-אמון. אבל אנחנו הולכים עכשיו יחדיו לפרוץ דרך בנושא התעסוקה, ונושא התעסוקה כולל את נושא ההיי-טק. אמרתי, ואני חוזר ואומר, שלא ייתכן שנוציא את מרכזי המחקר והפיתוח במדינת ישראל לבנגלור בהודו, משום שמחירו של התוכניתן ושל המהנדס בהודו זול יותר. והנה, לפי המדיניות שאנחנו מובילים – סובסידיה לפריפריה, סובסידיה לאזרח ישראל בן מיעוטים. העובדה שהוא נאמן למקום העבודה בשעה שבבנגלור מתחלפים כל יום, חדשות לבקרים, והאיכות הגבוהה – בינגו. ולכן היום יש פרויקטים. כבר לפני שבוע וחצי השתתפתי – זה חזון אחרית הימים. ידידנו שאוקי ח'טיב, שהיה ראש ועדת המעקב, הוא המנכ"ל של פארק בנצרת, יחד עם האיש המדהים הזה סטף ורטהיימר, ושם יוקמו חברות. במקביל, עם אנשי עסקים ערבים, אנחנו רצים ויוזמים, laissez faire, laissez passer. לגבי אנשים – אתם אמרתם ואני החריתי, ותיקנתי גם את ידידי שר האוצר והוא חזר בו מטעותו. אנחנו יודעים שאם מדינת ישראל רוצה להיות בת-קיימא מבחינה כלכלית, היא צריכה להשקיע יותר בחינוך והשכלה – אני שמח שתקציב הביטחון התעצם, אבל לא בצורה מוגזמת, למלחמה הבאה, אבל יש עוד צורך להוריד את הבזבוזים וציוד שלא רלוונטי – וכספים הועברו לחינוך, להשכלה ומקומות אחרים. הנשים הערביות – ההשתתפות שלהן בכוח העבודה היא רק 20%, ושל היהודיות 63%. האם זו בעיה תרבותית? לא, זו לא בעיה תרבותית. זה מעונות-יום, זה תחבורה ציבורית וזה פרויקטים. יחד עם שר התמ"ת וסגניתו אורית נוקד אנחנו מתקדמים, ונעשה את זה, כי יש את כל הפוטנציאל, ויש את המנהיגות, ויש את הכוח. לגבי קרן השקעות – אני פונה אליכם, חברי הכנסת: תובילו את זה, כי אני מדבר פה גם אל הקהל. הקרן שהוצאנו, קרן פרטית להשקעות, יהודית-ערבית, חביב חזאן, חמי פרס, ג'ימי לוי ואחרים – 180 מיליון; 80 מיליון כסף ציבורי ו-100 מיליון כסף פרטי. אני שומע כבר שהביקושים עולים, פרויקטים להיי-טק, ל-low-tech, לMo-tech. Mo-tech, אילן, זהMind-Oriented Technology . הכול, חוץ מדלא-ניידי. ייגמר זה, אני מוציא מייד דבר נוסף. אני בא לנקודה של חינוך, השכלה והבדואים – אני לא רוצה להפריע לאנשים עקב צום תשעה באב. לגבי החינוך וההשכלה, כרגע ישבנו שר החינוך, ראש המועצה, פרופסור טרכטנברג ידידי מהמל"ג, ותהיה תוכנית שכבר היתה צריכה להיות מאושרת באישור התקציב לתוספת גדולה מאוד להשכלה הגבוהה, לאחר שתי ממשלות – שרון–נתניהו, אולמרט–בר-און והירשזון – אשר לא דאגו באמת להשכלה הגבוהה. תהיה פה תוספת תקציב. אני דורש שבתוספת התקציב הזאת מיליארד שקל ילך על פני השנים הבאות לגידול קליטת האוכלוסייה של הסטודנטים הערבים, כדי שלא תהיה הג'רה של 7,000 או 9,000, חבר הכנסת מג'אדלה, שיעברו לג'נין, לירדן ולמקומות אחרים. אמרת שיש בעיות בפסיכומטרי, יש בעיות קליטה. אני פתרתי חלק מהדברים בבאר-שבע, כי אנשים שנכנסים, שעוקפים ועוזרים להם לעקוף את הקשיים, מצטיינים באותה מידה. אבל ברור שזו לא תחרות שווה. לכן מבחינתנו, כמשאב לאומי, הדבר הזה, כמו שאתה יודע חבר הכנסת טלב אלסאנע, עוכב, מכיוון שיושב-ראש התאחדות הסטודנטים לא חתם עדיין על ההסכם לגבי ההשכלה הגבוהה, ולכן הדיון לגבי כל תקציב ההשכלה הגבוהה יהיה באוגוסט. מלה על הדיור שהעלית ומלה לגבי הבדואים, ואני מסיים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד השר, אתה כבר 20 דקות – – – <השר אבישי ברוורמן:> זה נושא כל כך חשוב. אני מסכם בעוד שתי דקות. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נכון, אני בטוחה. אין לך עוד הרבה זמן. <השר משולם נהרי:> – – – <השר אבישי ברוורמן:> לגבי הדיור – תראי, אני גם לא מדבר הרבה בישיבות ממשלה, אני לא מדבר בכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> דבריך חשובים מאוד, אבל אני בטוחה שיהיו עוד זמנים שיהיה ניתן לפרט פירוט יתר כזה. שני משפטים לסיכום, בבקשה. <השר אבישי ברוורמן:> שתי נקודות על דיור לאוכלוסייה הבדואית. לגבי הדיור – אני מאמין באמונה שלמה שאין גוזרים גזירה על הציבור שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה. לצערי, היהודים אינם מבינים. גם לאותם ערבים שמשרתים בצבא, גם לדרוזים שמשרתים בצבא, שעשר שנים יש להם תוכניות מיתאר, וגם לאלה שאינם משרתים, אבל אני מתחיל דווקא קל וחומר, לאלה שמשרתים בצבא. עשר שנים מחכים לתוכנית מיתאר, 15 שנה לתוכנית פרטנית. וכשבונים, אומרים להם: למה בניתם. בתל-אביב הורסים, אבל בתל-אביב אתה יכול לבנות תוך חצי שנה, שנה. ולכן, אם אנחנו באמת הגונים, זה הדבר, ולכן העברנו עכשיו כספים לתכנון פרטני. צריך להעביר כמה שיותר במהירות, כדי שאפשר יהיה לבנות, ואז נעצור את הריסת הבתים, נכשיר מה שנעשה. להיות חכם ולהיות צודק. ואני מסיים באוכלוסייה הבדואית. אני מחכה להחלטת ראש הממשלה. אנחנו יודעים שעל השולחן – ואתה יודע היטב, ידידי חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה יודע, חבר הכנסת גנאים – הנושא הבדואי הוא נושא שחייב פתרון. ומישהו שאמר פה – אני לא יודע, ישב פה יושב-ראש הכנסת – היו רק 15,000 בדואים דרומיים ב-1948. זה לא סוד שגם חלק מאחד השבטים רצה להתגייר – בן-גוריון הסכים – אני מדבר פה על חוק הגיור – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לפי חוק הגיור – – – <השר אבישי ברוורמן:> לחוק הגיור הזה הוא לא הסכים, אבל הרב מימון פישמן התנגד. אני לא אכנס לוויכוח על הגיור, על זה כבר אמרתי, העליתי את הדיון, ובהזדמנות אחרת. רבותי, היום יש קרוב ל-200,000, אבל בצורה ברורה ביותר זו היתה אחריות ממשלת ישראל, שלא השקיעה ולא עשתה. זמן ההחלטה הגיע, וזמן ההחלטה – מבחינתי, אני מוכן להוביל עכשיו תוכנית כלכלית לפיתוח הנגב – אמרתי את זה לראש הממשלה, הכדור אצלו – במקביל להסדר הקרקעות, תוכנית כלכלית רצינית עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם אנשיו, כדי להתחיל להתקדם, כי ברגע שאתה מתחיל להתקדם לאותם מקומות ששם בפזורה אנשים מסתובבים עם ילדים – בלי חשמל, בלי מים, ביישובים מוכרים – אין דבר כזה לי כיהודי, שומו שמים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <השר אבישי ברוורמן:> ולכן, אני מעוניין להוביל את התוכנית הכלכלית הזאת עכשיו, הכדור אצל ראש הממשלה. למרות הכול, למרות הקשיים, אם תיקחו אחריות – גם חברי הכנסת הערבים – לא רק לבקר, לא רק להוציא כותרות, אלא לעבוד ביחד עם הכוח הקיים פה, בני ישמעאל ובני ישראל ביחד יבנו במדינה בת-קיימא. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני השר, על דבריך הארוכים והמפורטים. אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, וזה שוב בנושא אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כץ. <אילן גילאון (מרצ):> – – – תשעה באב. <קריאות:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הוא לא יוותר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, ערב תשעה באב ואני כבר אמרתי את רוב הדברים בפעמים קודמות, אבל אני חשבתי שצריך להצביע אי-אמון בממשלה משום שראש הממשלה, שמודע לבעיה של כניסת המהגרים חסרי הזהות המסתננים לגבול הדרום במשך השנה ושלושה חודשים, שנה וארבעה חודשים שהוא ראש ממשלה, ואני טוען פה באחריות מלאה, מעל בימת הכנסת, כיושב-ראש ועדה, שלא נעשה דבר, למרות ששי חרמש זוכר, יצאנו לסיור. הוועדה שאני עומד בראשותה, יצאנו לסיור בדרום, ראינו את הנתונים – – <שי חרמש (קדימה):> בינואר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בינואר. – – ושמענו את ההסברים של קציני הצבא וחיילי צה"ל והמפקדים באזור. נפגשנו עם ראשי ופרנסי עיריית אילת, וראינו שמדינת ישראל נפגעה במחלה זיהומית קשה מאוד של חדירה בלתי פוסקת של אנשים, ללא שליטה וללא אחריות. <נחמן שי (קדימה):> תוריד את המלה "זיהומית". <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא מתכוון לומר אנשים מזוהמים. <נחמן שי (קדימה):> תוריד את המלה "זיהומית". <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא, לא, תסלח לי, נחמן. <נחמן שי (קדימה):> על אנשים לא אומרים מזוהמים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נחמן. תסלח לי, אני לא מתכוון לאנשים, ואם זה מה שהבנתם, אז אני לוקח את הדברים בחזרה. אני מתכוון לומר שמצבנו הוא כמצב של חולה שיש בו פגיעה קשה וזיהומית, שגורמת לנו, למדינת ישראל, להיות במצב של סכנה. אילו היה ראש הממשלה פועל ועושה משהו בנדון, דיינו. אני אמרתי לראש הממשלה מספר פעמים, גם מעל במה זו, ואמרתי את זה במכתבים, וכתבנו את זה, וגם השדולה שהקימונו באה והתריעה והתריסה על נקודה זו. לא מספיקה גדר בדרום. לא מספיק מכשול בדרום. מי שטוען שרק גדר או מכשול יפתרו את הבעיה, הוא צודק שזה לא יפתור את הבעיה. הבעיה היא בעיה כוללת, היא בעיה שמצריכה טיפול באלה שמעסיקים, היא בעיה איך לטפל באלה שנמצאים, היא בעיה בבדואים שגונבים את הגבול משני הצדדים, ויש עוד הרבה-הרבה צדדים לבעיה הקשה הזו שמדינת ישראל נתקלת בה היום. עיריית אילת ופרנסיה, בוועדה שאנחנו יושבים בה ובישיבות חוזרות ונשנות, לפי נתונים שקיבלנו, קרוב ל-15% מתושבי אילת הם מהגרים, מסתננים שהגיעו שלא כחוק. 15%. בסיור שעשינו במקום היו כ-6%, נחמן שי. זה עלה תוך שנה ל-15%. בתל-אביב היום, 6% מתושבי תל-אביב הם מסתננים, יש מי שטוען שיותר. ואני טוען שתוך שנתיים, שלוש שנים, אנחנו נתקלים בבעיה שבאזור תל-אביב הכמות תגיע לכמות של 100,000 מהגרים ומסתננים; באזור אילת זה יגיע לפי הערכתם ל-25,000, 30,000. תושבי אילת. אין להם לאן לברוח. ולכן פניתי וביקשתי מראש הממשלה שימנה שר לעניין. גוף שיש לו הרבה ראשים – גם אם כל הראשים הם יפים – זו מפלצת, גברתי היושבת-ראש, משום שאף ראש לא מטפל, כל ראש מטיל את זה על הראש השני. שר הביטחון אומר שאין לו תקציב, והתקציב שניתן לו זה לדברים אחרים, ממילא הוא לא עושה את הגדר; ושר הפנים אומר, זה בעיה של שר המשטרה; ושר המשטרה אומר, זו בעיה של שר הביטחון. ונמצאנו באותו מצב כפי שהיינו לפני שנה וארבעה חודשים. והודעתו של ראש הממשלה מהיום בישיבת הממשלה, ובהודעות חוזרות ונשנות בפעמים קודמות, שזו הבעיה הקשה ביותר של מדינת ישראל, ואם אנחנו רוצים להתאבד אז נאפשר לדבר הזה להמשיך ולהיות, היא הודעה שאין אתה שום תכלית, משום שכל עוד הוא לא מינה מישהו משריו להיות עסוק בנושא הזה יום ולילה, הבעיה לא תיפתר. וחוסר היכולת של ראש הממשלה נתניהו להאציל סמכויות ולהגיד לאחד משריו – אם זה בוגי יעלון או דן מרידור או מישהו אחר משריו – זה עניינך, תבוא אלי עם תוכנית כוללת, ומרגע זה אתה תהיה בגדר "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו", אתה תהיה זה שנשאל אותך ואתה צריך לתת לנו את הפתרונות ואת התשובות לשאלות למה מדינת ישראל נמצאת בצרה הזו. אין לו תוכנית, לא שר, לא אחראי, וממילא המצב הזה, לצערי הרב, שניפגש פה באוקטובר – כשנחזור מהפגרה הארוכה; השנה הלוא אנחנו כל הזמן בפגרה, אבל שנמשיך בפגרה; כן, אנחנו עובדים כמה ימים, אבל שנמשיך בפגרה – נחזור מהפגרה לפגרה חלקית באוקטובר, אני יכול להבטיחכם נאמנה, באחריות מלאה, ששום דבר לא נעשה. אני אומר את זה עכשיו משום שכל עוד – – – <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת כץ, אולי מתגבש רעיון, אני רואה פה באינטרנט. השר ישי מציע פלוגת חיילים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה הוא מציע? <אילן גילאון (מרצ):> פלוגת חיילים שתשים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא מבין. <אילן גילאון (מרצ):> השר ישי מציע לקחת פלוגת חיילים – – <השר משולם נהרי:> זה באס.אם.אס. <אילן גילאון (מרצ):> – – אולי צלפים, אני לא יודע – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ישיב במקום השר אלי ישי, השר משולם, אז אנחנו נשמע תשובה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – עכשיו זה יותר מדויק. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אמרתי שהבעיה הקשה הזאת, בעיית ההסתננות לישראל, הבעיה של ההסתננות הבלתי-חוקית לישראל, שאנשים נכנסים ללא זהות וללא רשיון, היא בעיה כל כך קשה משום שהיא מציפה את ערינו, וזה לא יכול להיפתר על-ידי שליפה מהמותן של השר ישי, או שליפה מהמותן של שר הביטחון, או שליפה מהמותן של שר האוצר, או של שר המשטרה. אני אומר עוד פעם: גוף שיש לו הרבה ראשים, גם אם כל הראשים הם יפים, זו מפלצת. אי-אפשר להיות עם ארבעה-חמישה ראשים. והבעיה של ראש הממשלה, שנגדו אנחנו מציעים את הצעת האי-אמון, שהוא לא מסוגל, מסיבה כלשהי – אדרבה, אולי רוחמה, את הכרת אותו בעבר, תגידי לי, מה הסיבה – מה הסיבה שהוא רואה שנכנסים לארץ קרוב ל-20,000 אנשים בשנה, 15,000, 17,000, יותר מכמות העולים, והוא לא ממנה מישהו מסוים שייתן תוכנית כוללת איך פותרים את הבעיה? למה הדבר משול? לחולה שנמצא במצב קשה מאוד, והוא מביא מנתח שרק יפתח את הרגל. צריך להביא רופאים שיטפלו בלב ובכליות ובריאות. הבעיה צריכה טיפול כולל – היא צריכה טיפול במשפחות, היא צריכה טיפול בהאכלה שלהם, היא צריכה טיפול בהסדרת העבודה שלהם, היא צריכה טיפול במעסיקים שלהם, לקנוס אותם. היא צריכה טיפול כולל. מדוע הוא לא ממנה שר כשהוא רואה שמדינת ישראל נמצאת – כשהוא אומר – אם היא הולכת לקראת התאבדות. אני לא מבין את זה. וכל עוד הוא לא ממנה שר, אלא הוא רק מדבר על איזושהי גדר אוורירית, או איזה מכשול שיהיה גמור בעוד ארבע שנים, אנחנו נעמוד באותה צרה, והצרה תהיה יותר קשה. בתל-אביב עדיין לא יודעים את זה, כי זה רק 6%. אומנם שכונות שפירא ונווה-שאנן ושכונת התקווה כבר נכבשו, בתי-הספר נכבשים. ויש לי פה עוד טענה אחת, לשר החינוך – שאני לא רואה אותו לאחרונה – אבל שר החינוך צריך לדעת גם כן שהוא לא קיבל רשות לקחת את בתי-הספר החילוניים ולהפוך אותם לבתי-ספר – כבוד השר נהרי, אני גם רוצה שעל זה תיתן תשובה. שר החינוך לא קיבל רשות, לא מקבינט ולא מממשלת ישראל, שהחליטה להפוך את בתי-הספר החילוניים באזור תל-אביב לבתי-ספר מתבוללים. בבתי-הספר של ש"ס לא קולטים אותם. בממלכתי-דתי לא קולטים אותם, אבל בכל בתי-הספר החילוניים קולטים היום ילדי מסתננים – – <אילן גילאון (מרצ):> אין איסור כזה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ומדובר על מקומות שיש בהם כבר רוב אנשים שאינם יהודים. מי התיר לשר החינוך בממשלת ישראל להפוך את ילדינו – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אתה לא עונה לו. <אילן גילאון (מרצ):> אין איסור כזה, חבר הכנסת כץ. אין איסור כזה אפילו מדאורייתא. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אילן, יש הרבה יהודים – כבוד השר נהרי, ואני רוצה שתרשום לך את זה בפתק. האם אנחנו החלטנו בממשלת ישראל – אילן גילאון טוען שאין בזה איסור דאורייתא. אני טוען שמדינת ישראל חפצה שילדיה לא יתבוללו. אני לא יודע אם רוחמה רוצה שהילדים שלה יתחתנו עם גויים, אבל בהנחה שילדים יהודים לומדים עם ילדים גויים, ב-50%, 40% ו-60%, הסיכוי שיהיו נישואי תערובת – הם יהיו כמו באירופה, השר ברוורמן. אז מה אנחנו עשינו פה, במדינה שלנו? מי נתן רשות? שיבנו להם בתי-ספר. מי נתן רשות להתבוללות הזאת? גם לזה צריך תשובה, ואני מקווה שתהיה תשובה, ואני קורא לחברי הכנסת כולם להצביע אי-אמון בממשלה על הנקודה הזו. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. ישיב לחבר הכנסת כץ השר משולם נהרי, בבקשה; במקום השר אלי ישי. <אילן גילאון (מרצ):> תגיד רחמנא ליצלן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> רק, כבוד השר, אם אפשר, מכיוון שחבר הכנסת בילסקי מנסה למלא את מקומי, אז אני אודה לשר אם – – – <השר משולם נהרי:> אז שניים שמבקשים כבר קשה לסרב. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אכן מדובר בנושא כאוב וקשה – הבעיה של המסתננים שהציג כאן חבר הכנסת יעקב כץ. כידוע, הממשלה כבר יומיים מקדישה לנושא הזה, יומיים שלמים רק לנושא הזה, אך ורק לנושא הזה, ועדיין לא הסתיימו הדיונים. אני נאלצתי לעזוב את הדיונים ולבוא לכאן, וברגעים אלה עדיין מתקיימים דיונים וגם ביום ראשון הקרוב עתיד להתקיים דיון, השלמה של הדיון של היומיים האלה, בנושא הכאוב, הנושא של המסתננים. כולנו מודעים לכך, קוראים, שומעים, רואים, חשים את התופעה הקשה של הכניסה של עשרות אלפים. יש אומרים שזה כ-30,000, יש כאלה שאומרים יותר מדויק – 26,000, אבל כולם מסכימים שבשנים הקרובות זה הולך להיות קטסטרופה אמיתית. מפני שאין עצירה. מדובר על למעלה מ-1,000 מסתננים שנכנסים כל חודש. וזה הולך וצובר תאוצה. די לחשוב שבמצרים יש מיליון וחצי, בפוטנציאל שיכולים עוד – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – עוד 80 שנה. <השר משולם נהרי:> – – – שיכולים להגיע לכאן אם אנחנו לא נעשה – – – <נחמן שי (קדימה):> המצרים עושים משהו? <השר משולם נהרי:> המצרים גם מתמודדים, אבל אנחנו – אין לנו מדינה אחרת, כמו שאמר יעקב כץ. יש לנו מדינה אחת, זה קיומנו, זו המדינה היהודית שלנו, ואנחנו צריכים גם כן לדאוג למדינה שלנו. צריך ללכת לתל-אביב – – – <נחמן שי (קדימה):> מה עושים? אני שואל: מה עושים? <השר משולם נהרי:> צריך ללכת רק לתל-אביב – אני אגיע למה עושים. צריך ללכת רק לראות בתל-אביב את אזור התחנה המרכזית, שהוא כבר לא שייך לנו. צריך ללכת לאילת, כמו שהזכיר חבר הכנסת יעקב כץ, מדובר על כ-10%, כך הנתונים ששמענו היום, וערד. הם בטח לא הולכים להיות חסידי גור. אבל בערד כבר החיים בלתי נסבלים. ברגע שאין להם תשתיות, ברגע שלא מטפלים בהם, הם מגיעים לפשיעה, הם מגיעים לעבריינות, הם מגיעים לכל מיני דברים נוראיים. החיים הם בלתי נסבלים. מתקיים בנו מה שנקרא מחר באיכה, נדמה לי בפרק ד', בתחילתו: זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו. נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים. זה נורא ואיום. ולכן הממשלה מבינה את הסכנה הגדולה שיש בדבר, וגם שמענו מאנשי הצבא פתרונות חלקיים שהם כבר מבצעים אותם. זה לא מדויק כל כך שאומרים ששום דבר לא נעשה. כן נעשה. זה תהליכים. אנחנו יודעים איך זה הולך, אבל משתדלים לעשות את המקסימום, ויש גם תקציב לכך. קודם כול זו ההחלטה להקים את הגדר, ואין שום סחבת בנושא הזה. יש כוונה ממש לצאת מייד ולטפל בנושא הזה. הממשלה עוד לא קיבלה החלטות, אבל ההחלטות שהולכות להתקבל, שלכאורה היו צריכות להתקבל היום, הן אלה: א. לקבוע כי שר הפנים לא יעניק אשרה או רשיון ישיבה למבקש שהוא שוהה שלא כדין בטרם חלפה תקופת צינון אשר משכה ייקבע בחוק, ושבמהלכה הוא שהה מחוץ לישראל, אלא אם כן התקיימו נסיבות מיוחדות שיפורטו בתיקון לחוק; ב. להנחות את שר הביטחון להפיץ בתוך 14 ימים תזכיר לתיקוני החקיקה הדרושים בחוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008, כך שהחוק למניעת ההסתננות יהיה הסדר בלעדי ומקיף להתמודדות עם תופעות ההסתננות במדינת ישראל; ג. להקים צוות מצומצם בראשות מנהל רשות ההגירה, האוכלוסין ומעברי הגבול או נציגו ובהשתתפות נציגים ממשרד הביטחון, משרד החוץ ומשרד האוצר, נציג שר המשפטים ונציג היועץ המשפטי לממשלה, אשר יפעל למימוש צעדים אופרטיביים במישור המדיני. הצוות יגיש המלצותיו לראש הממשלה תוך 30 ימים מיום החלטת הממשלה; ד. להקים צוות מצומצם בראשות שר המשפטים ושר הפנים ובהשתתפות נציגים ממשרד הביטחון, משרד הפנים, המשרד לביטחון הפנים, משרד האוצר, נציג שר המשפטים, נציג היועץ המשפטי לממשלה ונציג שב"כ, אשר יציע לממשלה תוך 60 ימים פתרונות נוספים לבעיית המסתננים, לרבות תיקוני חקיקה נדרשים וצעדים אופרטיביים נוספים, כגון מרכזי המתנה והרחבת מקומות הכליאה הקיימים לטיפול בתופעת המסתננים. אגב, גם אם נרצה לקחת אותם ולסגור אותם, אין לך גם את התנאים. אנחנו בבעיה אמיתית. אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אנחנו בבעיה ממש אמיתית. אני מקווה שההחלטות, שכנראה אלה ההחלטות שהולכות להתקבל ביום ראשון, ויישומן, יביאו את השינוי המתבקש ואת עצירת ההסתננות לישראל במידת האפשר. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לאדוני על התשובה. ועכשיו אנחנו נפתח בדיון סיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <נחמן שי (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, יש קשר הדוק בין הנושאים שעולים פה היום במליאה והם לכאורה מפוזרים, אבל בסוף הם קשורים אחד לשני. כשאנחנו הצענו להציע אי-אמון בראש הממשלה על כך שהוא מפלג את העם התכוונו בהיבט החברתי, אבל גם, לא פחות מזה, בהיבט של היחסים בינינו לבין יהדות התפוצות. יש 13 מיליון יהודים בעולם. אנחנו מאבדים כל יום עשרות מהם בגלל התבוללות. זה תהליך שהוא בלתי ניתן לעצירה. קהילות קטנות נעלמות. קהילות של אלפי אנשים. אתן לכם דוגמה: יוון. פשוט, הקהילה נעלמת. הם לא יכולים להינשא אחד לשני, הם מנסים להתחבר לקהילות אחרות. הסיכויים הם קטנים. מקומות פשוט ננטשים. קחו את סלוניקי, למשל. עיר מפוארת. מ-60,000 איש לפני מלחמת העולם השנייה נשארו 800 היום. זה נעלם. וכן הלאה. המשימה של העם היהודי היא לשרוד, היא להתקיים. היא להתחבר איכשהו, בתוך עצמו לפחות, או לנסות לקרב אליו גם מי שאינם יהודים, וגם לעודד באיזשהו אופן ותנאים לגיור. לעודד גיור, כי אחרת אני לא יודע מה יהיה עתידו של העם היהודי. מותר לנו להיות מודאגים. אנחנו צריכים להיות מודאגים. אנחנו צריכים להיות מודאגים מגורלו של העם היהודי בכלל, ואנחנו צריכים להיות מודאגים מגורלה של המדינה הזאת, שאנחנו רוצים לשמור על האופי היהודי והדמוקרטי שלה. לכן הדברים שהעלה ידידי חבר הכנסת כץ, לגבי כניסתם של עשרות אלפי זרים דרך מצרים לישראל, שרק מיעוטם הם פליטים – הדבר הזה צריך להתברר – ורובם מהגרי עבודה, גם היא מאיימת על האופי היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל. המדינה הזאת צריכה להגן על עצמה, לכן הדברים האלה מתקשרים אחד לשני. אני רציתי לדבר על הסוגיה השנייה, אבל אני אעזוב את זה עכשיו, אני רוצה לדבר על הסוגיה הראשונה. יש פה מחדל חמור של ראש הממשלה, שלא נתן את דעתו, בראשית הדרך, שהחוק שדוד רותם מוביל, חוק הגיור, פוגע אנושות ברקמה של יחסי ישראל והתפוצות. פוגע אנושות. התגובה הנזעמת והנסערת שקיבלנו בימים האחרונים רק מוכיחה את זה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> במה זה פוגע? <נחמן שי (קדימה):> פוגע בזה שמקבעים את הגיור האורתודוקסי – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> רק בארץ. <נחמן שי (קדימה):> לא משנה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, חברת הכנסת קירשנבאום, את אמורה לדבר אחריו, אז ברשותך. <נחמן שי (קדימה):> אני אומר לך, אפשר לדבר על זה הרבה. אני מבין שלחבר הכנסת רותם – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יש לך כמה שניות. <נחמן שי (קדימה):> – – היו כוונות טובות. הדרך לגיהינום סלולה בכוונות טובות. לכן אני אומר לך שמה שנעשה פה בימים האחרונים הוא מחדל חמור, שמדינת ישראל תשלם עליו מחיר, ואני מצטער על כך, ואני חושב שבנושאים כאלה אנחנו פשוט פוגעים בייעוד שלנו ובאופי שלנו ובתפקיד של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פניה קירשנבאום, מוזמנת. בבקשה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אני אשתדל. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה תשתדלי, היום אנחנו נצטרך לעמוד בזמנים. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אוקיי, אז נתקדם. אמון בממשלה – אז מה זה אמון? התלבטתי היום, האם אנחנו אומרים שבעצם הממשלה מייצגת את האינטרס הציבורי. ואם אני צריכה לשקול במה באמת מתבטא האינטרס הציבורי של הממשלה, אז אני רוצה להתייחס לנושא התקציב – כשאני מסתכלת על הקיצוץ הדרמטי בתקציב של המשרד לביטחון פנים, האם הוא מבטא אינטרס ציבורי? האם קיצוץ בתוכניות של "עיר ללא אלימות", האם קיצוץ בתוכנית של שיטור קהילתי, האם הקפאת התקנים במשטרה ועצירת ההרחבה של המשטרה – זה מבטא את האינטרס הציבורי? רק אתמול בערב נרצחה אשה צעירה בת 20 מול עיני בנה בן השלוש. האם קיצוץ התקציב באמת עוזר לנו להתמודד עם אלימות בקהילה? אלימות במשפחה? אלימות בחברה בכלל? אתם יודעים מה? נעזוב אפילו את הביטחון האישי, שהוא כל כך חשוב – הבסיס של מדינת ישראל. בואו נסתכל מה קורה בתקציב של משרד הקליטה. אנחנו תמיד אומרים – אנחנו אוהבים את העלייה. האם אנחנו באותה מידה אוהבים גם את העולים? סך הכול, מדינת ישראל קמה על היותה מדינת עלייה. מה קורה עם העולים? אנחנו הבאנו – העלייה הזאת הביאה למדינת ישראל מהנדסים, רופאים, מדענים. האם הכניסה שלנו ל-OECD היתה הצטרפות של קסם, או על-ידי כך שישראל עלתה מדרגה בכל התחומים דווקא בעזרת העולים החדשים? אנחנו היום מקצצים בבשרנו; האם אנחנו מפנים את הגב לאותם עולים שכבר הגיעו לארץ, ושעדיין לא הגיעו, ואולי חושבים להגיע אל הארץ ואנחנו לא נוכל לסייע להם? אנחנו עוצרים תוכניות של מינהל הסטודנטים. אנחנו לא נותנים לעלייה הזאת להתקדם ולממש את עצמה במדינת ישראל. אני יכולה עכשיו להגיד שבעצם התקציב עבר בממשלה, ועוד יגיע לוועדת הכספים, ואני מבטיחה לכולם שאנחנו בוועדת הכספים נבדוק כל פסיק, כל נקודה, כל שורה וכל פסקה, אנחנו נדאג שהתקציב הזה יבטא את האינטרס הציבורי של מדינת ישראל. ומלה אחת, אם יש לי זמן, אני רוצה לחזור ולדבר על הגיור. אני לא מבינה מה כל הרעש הזה על הגיור של התפוצות. החוק הזה לא נוגע בגיור מחוץ-לארץ. וכמו שהוא היה, נשאר שם סטטוס-קוו, ואנחנו לא מתייחסים לזה. אם כל השיחה של הגיור מתבטאת בחברות הרפורמיות, הקונסרבטיביות והאחרות בחוץ-לארץ, החוק הזה לא נוגע להם, ואני לא מבינה מה הרעש סביב הסיפור. החוק הזה מביא רק יתרונות, שי, רק יתרונות. הוא לא מבטל גיורים בארץ שנעשו על-ידי רבנים – – – <אילן גילאון (מרצ):> ניסיתם לשנות את זה גם בחוץ-לארץ? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> הוא בעצם מעכב את התהליך. יש בארץ יותר מ-300,000 אנשים שרוצים להתגייר. הילדים שלהם משרתים בצבא, הם אזרחים נאמני מדינת ישראל, שלא מסוגלים לעבור את המחסום של בית-הדין הרבני, כיוון שיש שם קיר אטום שהשאלות שנשאלות – אני מבטיחה לכם שגם אתם, יהודים, לא יודעים לענות על השאלות האלה. יש פה רבני עיר שמלווים משפחות לאורך כל החיים שלהן, שיכולים להדריך, לתמוך במשפחות, להפוך אותם ליהודים למופת, אז אני לא מבינה למה את החוק הזה אנחנו צריכים לעצור, במקום באמת לעזור לאנשים שרוצים לחיות פה, שהם כבר חלק ממדינת ישראל, חלק מהנאמנים של מדינת ישראל, ואנחנו לא יכולים לעזור להם. אז אני מקווה שהממשלה תתעשת, ותשנה את התקציב שלה בהתאם לאינטרס הציבורי שהיא אמורה לייצג, ושהיא גם תייצג את העולים שרוצים להיות יהודים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע מאיפה כל הבלוף הזה, כאילו עומדים לגרום איזשהו קרע בעם היהודי, ויהודי התפוצות זועמים, כועסים. על מה ולמה? 60 שנה מדינת ישראל – למעלה מ-60 שנה – מי שקבע את נושא הגיור, כמו שקבע את נושא הנישואין והגירושין והגיטין, זה בית-הדין הרבני. כל החוק הזה נולד בעקבות הבג"ץ שמישהו בא והחליט שאולי כן להכיר בגיור הרפורמי במדינת ישראל. בא בג"ץ ואמר, בואו תקבעו אתם, הכנסת, המחוקק, תקבעו מה זה גיור. אז זה לא חוק עוקף בג"ץ, אלא בא בג"ץ לעקוף את המחוקק ולהורות לנו מה זה גיור. פתאום אותם אנשים, הם מבינים בהלכה, רוצים לקחת את הרבנות ולהפוך אותה לשבר כלי, שאין לו שום סמכויות, ובשיטת הסלאמי – לצערי הרב אנחנו רואים כרסום במעמדה של הרבנות הראשית לישראל. ישראל ביתנו, אחרי דיונים ארוכים וממושכים – ועשרות דיונים התקיימו – באו כדי להקל; לא להקל בהלכה, להקל בגיור. לאפשר לכל מי שרוצה באמת להתגייר, בכל עיר ועיר – לא שזה נוח לכולנו פה, למשל הרב גפני לא נוח לו החוק הזה, אבל בכל זאת הוא משלים אתו, אבל זה בעקבות הנכונות שלנו להגיע לאיזשהו הסדר שיהיה מקובל, גם שזה לא יפגע באמת ביהדות של עם ישראל. כל מי שחושב שקהילות כאלה ואחרות נמחקו – כמו חבר הכנסת נחמן שי – הזכרת שפתאום אנחנו רואים שקהילות נעלמות. למה הן נעלמות? תגיד לי, הבת של קלינטון הולכת להתחתן מחר עם יהודי, הבן שלה יהודי או לא יהודי? מחר הוא ילך לכנסייה, הוא יהודי? מישהו מערער על הסמכות של הרפורמים, מה שהם עושים בארצות-הברית ובאירופה? אנחנו מדברים פה על הסמכויות של הרבנות הראשית לישראל. אנחנו לא יכולים להיות רפורמים במדינת ישראל, אז אנחנו רוצים לפתור את הבעיה, ולא פותרים אותה בעקבות כך שאנחנו צריכים להתחקות וללכת אחרי מה שקורה בארצות-הברית. אם היהדות בארצות-הברית נעלמת, זה רק בגלל הבעיה של הרפורמים, שלאט לאט מוותרים, שלב אחרי שלב, על היהדות, ובעצם אנחנו מחקנו את היהדות מעל פני האדמה. לכן אנחנו צריכים פה להתחזק, לפחות בארץ-ישראל, ואני מקווה שהנושא הזה באמת לא יעורר מחלוקת מיותרת דווקא בערב תשעה באב, שבו האחדות היא מחויבת מצד כולנו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, אדוני סגן השר מאיר פרוש, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הגיור היא של חברי כנסת מישראל ביתנו, היא לא של יהדות התורה, וגם לא של מפלגת ש"ס. נאמר פה כאילו אנחנו מרוצים מאותה הצעת חוק, ואני חייב לומר שאנחנו לא מרוצים מהצעת החוק הזו. כי הגישה שלנו כיהדות התורה היא גישה הרבה הרבה יותר מחמירה. אנחנו לא חושבים שאם מישהו יקנה מקרר, או תנור אפייה, או מכונת כביסה מחברת ישראלית, זה מזכה אותו להיכנס לעם היהודי; ממש לא. על יהודי יש מטלות. יהודי חייב בשמירת תורה ומצוות. אנחנו גם לא חושבים שכל מי שמשרת בצבא – ויש לנו הערכה למי שעושה זאת – זכאי להיכלל ולהיות יהודי. כי אנחנו יודעים גם על דרוזים, הם באמת נאמנים. אנחנו יודעים על בדואים, אנחנו יודעים על עוד כל מיני מיעוטים, כמו הצ'רקסים, שמשרתים, אבל הם לא יהודים. זה לא אומר שאם מישהו עושה אקט – הוא יקנה כחול-לבן, או שהוא יעשה פעולות חיוביות אחרות – הוא זכאי להיכלל בעם היהודי. כדי להיות בתוך העם היהודי התורה מחייבת את היהודי לשמור תורה ומצוות. אלא מאי? אנחנו סברנו שאם הכותרת של החוק היא שהגיור הוא בסמכות הרבנות, לפחות ההכרזה היא הכרזה שאנחנו יכולים להסכים אתה. אנחנו מסכימים, אנחנו חושבים שהרבנים הם אלה שצריכים לקבוע, בדיוק כמו שאנחנו חושבים – ואני אומר זאת לך, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – גם כאשר אנחנו צריכים ללכת לרופא, אנחנו לא בודקים אם הרופא הזה הוא דתי, חרדי, לא דתי, לא שומר תורה ומצוות. הרופא הוא המומחה בנושא רפואה; כך לנושא ההלכה – הרבנים הם המומחים. למה לבוא ולהדביק את התואר מחלק את העם, מפלג את העם, לנתניהו? הוא רוצה לשנות? הרי אם מישהו מחזק את העמדה המסורתית שהרבנות היא זו שקובעת בנושא הלכה, מבחינתנו הוא לא מחלק, והוא לא מפלג. מי שרוצה לשנות הוא זה – כמו שחז"ל אומרים: מי שמשנה, ידו על התחתונה; מי שמשנה אולי הוא זה שמחלק. למה? אני מזכיר היסטוריה. כאשר בן-גוריון היה צריך להופיע בפני האומות המאוחדות ולומר שהוא הולך להקים בית לאומי לכל יהודי, ואז היהודים היו כאן בארץ כמו היום, אבל גם אז הם היו מאורגנים בארגונים שונים, מפלגות שונות. בן-גוריון היה צריך להופיע כאחד שמייצג את כל העם היהודי, ולומר: אני בונה בית לאומי לכל יהודי. מה הוא עשה, למשל עם הציבור החרדי? מה הוא עשה עם היהדות המאורגנת החרדית שהיתה אז באגודת ישראל? הוא חיבר את מסמך הסטטוס-קוו. ארבעה נושאים מוזכרים באותו מסמך. שניים מאותם נושאים – אחד מהם היה אישות, נישואין וגירושין, והשני הוא חינוך. מי שרוצה לשנות ממה שדובר אז, הוא זה שמחלק, הוא זה שמפלג. אנחנו יודעים שבג"ץ הוא זה שרוצה לשנות את מה שהיה אז. אם להכריז על מישהו שהוא מפלג, מישהו שהוא מחלק, אני הייתי מכריז: הבג"ץ מפלג את המדינה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לסגן השר. הדובר הבא חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת – ברוח כל האירועים של הימים האלה, תשעה באב וכו', וכאשר אני שומע וקראתי, אני אומר: ואללה, כל כך הרבה "נכבות". היו כל כך הרבה "נכבות" על היהודי: חורבן בית ראשון, שני, תשעה באב, בין המצרים, שבעה-עשר בתמוז, מה לא? ואנחנו הערבים, "נכבה" אחת. הרבה לא רוצים שנציין אותה ונבכה קצת עליה. האמת שאת כל המחשבות האלה חשבתי כאשר אני שומע בטלוויזיה, ברדיו, וקורא על כל הסדרה של חורבן בית-המקדש. אז, נו, "נכבה" אחת בשבילנו כעם הערבי פלסטיני מגיע לנו לפחות לציין עם כל ה"נכבות" הרבות שיש לעם היהודי. אבל לענייננו. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהאי-שוויון והאפליה זועקים לשמים כאשר באים לדון או לראות את מצבן של הרשויות הערביות. בשבת היתה ישיבה משותפת לוועד הארצי לרשויות הערביות עם חברי כנסת, ושם פרסו בפנינו את כל הבעיות שיש להם. והאמת – הבעיה העיקרית היא באי-שוויון. היום משרד הפנים, משרד האוצר, הממשלה רוצה מראש רשות רק להיות גובה, ורוצה שראשי הרשויות ייתנו את כל השירותים, יהיו הזרוע שלהם. אבל לא תומכים בהם. ההבדל והאי-שוויון נובעים מכך שלרשויות החזקות – ובעיקר במגזר היהודי – יש מקורות תמיכה, יש מקורות מימון, חוץ מהארנונה. יש אזורי תעשייה, יש פרויקטים, יש משרדי מממשלה. אבל הבעיה – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> – – – ניהול של ראש העיר? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תאמיני לי, חברת הכנסת, יש רשויות ערביות מנוהלות טוב טוב, וגם להן לא נותנים את מה שצריך. גם אני רוצה ניהול תקין. אני לא אומר שכולם שם צדיקים, שהכול מנוהל טוב – לא. אבל אני רוצה לשים את הפוקוס על התפקיד, ומה עושה הממשלה, מה עושה השלטון המרכזי שרואה ברשויות האלה כאילו הזרוע שלו. גברתי היושבת-ראש, מתוך השוואה שהיא פשוטה מאוד אנחנו רואים שהיתה מדיניות ממשלה, למשל, לרוקן את הערים הערביות ממשרדי הממשלה, או ממוסדות הציבור שמביאים להכנסות. למשל, כל מה שהיה בנצרת העבירו לנצרת-עילית. אזור תעשייה, למשל, בנצרת שהיא גדולה מנצרת-עילית פי-1.5 או פי-שניים, אזור התעשייה הוא 200 דונם. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אבל בנצרת-עילית, חברתי חברת הכנסת שמטוב, הוא 8,000 דונם. לנצרת-עילית – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אבל עכשיו – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברת הכנסת שמטוב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – אזור תעשייה, למרות שרוב אזור התעשייה הוא באזורים של כפרים ערביים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני רק מביא עוד דוגמה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לסיום. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בסח'נין, העיר שלי, היה שם סניף ביטוח לאומי, היתה אפילו לשכת תעסוקה. העבירו את כל זה לאזור התעשייה של משגב-תרדיון, כאילו שם הוא המרכז. אבל הערים הערביות הן פריפריה, הן לא מרכז. בסוף רוצים מהם את כל הדברים, ולא תומכים בהם, ולא נותנים להם את הדרוש. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת גנאים. הדובר הבא, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, היה יהודי אחד שפעם עמד על הדוכן – הדוכן הזה ממש – והכריז: אני הולך להכניס מכות רצח ליוסי, אני אשנה לו את הפרצוף. הוא ממש לא ייראה אותו הדבר. אמרו לו מהספסלים פה: נו, בסדר. תכניס לו כבר. אז הוא אמר: אתם לא תגידו לי מה לעשות. עמד פה ב-20 בינואר ראש הממשלה ואמר: אני הולך לבנות גדר. אנחנו נשנה את המדינה – הוא אמר – נחסום את גלי המסתננים, אנחנו נשנה את המדינה. חצי שנה עברה, לא הניחו לא קונצרטינה ולא אבן – כלום, נאדה. באנו, חברי יעקב כץ ואני, והגשנו הצעות חוק שאומרות לבנות גדר. באה הממשלה ואמרה: אתם לא תגידו לנו מה לעשות. הפילו את ההצעה בוועדת שרים לחקיקה. ולכן, מחר הקואליציה כולה תתגייס להצביע נגד מה שראש הממשלה הבטיח – שהגדר קום תקום. <שי חרמש (קדימה):> מחר צום יום כיפור. זה מחרתיים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מחרתיים. <זאב בילסקי (קדימה):> תשעה באב, לא יום כיפור. <שי חרמש (קדימה):> תשעה באב. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ובינתיים, באותן שעות שלא עושים כלום, לא קונצרטינה ולא אבן, מדברים – פקה-פקה – אבל לא עושים כלום, רק מפילים את הצעות החוק שמבקשות גדר. אלפי מסתננים חוצים את הגבול, מציפים את אילת, מציפים את תל-אביב – בעיה לאומית. מה צה"ל עושה באותן שעות? הפכו את צה"ל לחברת הסעות, גברתי היושבת-ראש. מסתננים חוצים את קו הגבול, יושבים על הכביש ומחכים להסעה. לפעמים הסיור מגיע רק כעבור ארבע שעות, זה בעיה. יבנו גדר, הם יחצו את הגדר, הגדר תהיה אינדיקטיבית, הם יחכו רק עשר דקות – יש שיפור משמעותי בשירות ההסעות של צה"ל. מה שאנחנו אומרים זה שאם הממשלה לא תודיע עכשיו איך היא באמת מתכוונת לעצור את גלי המסתננים, לא גדר תעזור ולא דיבורים יעזרו. צריך להציג תוכנית לאומית מלאה, שהממשלה עדיין לא הציגה. הבעיה הולכת ומעצימה, הולכת ומחריפה, ולכן הממשלה ראויה לאי-אמון. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, משופעת בניגודים ובוויכוחים ובמחלוקות פנימיות כמעט על כל דבר; על התקציב יש מחלוקת גדולה, על חוק הגיור יש מחלוקת גדולה, ואפשר למנות עוד הרבה נושאים שקיימים לגביהם חילוקי דעות – גם לגבי תהליך השלום וכל הדברים מסביב. רק בדבר אחד אין מחלוקת בין מרכיבי הממשלה הנוכחית, מרכיבי הקואליציה, והנושא הזה, שאין עליו מחלוקות, זה הנושא של האוכלוסייה הערבית, והשטף ההולך וגובר של חוקים, חוק אחרי חוק, שמגבילים את החופש ומגבילים את הדמוקרטיה ואת חופש הפעולה הפוליטי בקרב האוכלוסייה הערבית. היום התבשרנו שהממשלה אפילו חושבת להחיל את חוק נכסי נפקדים על ירושלים. המצאה מטאורית מיוחדת במינה. אנחנו יודעים שהממשלה מתכוונת להאריך את תוקף חוק האזרחות, כנראה בשבוע הזה, הארכה תוך כדי תיקון, כאשר התיקון הזה מדבר על כך שהשבועה למתאזרחים תוחלף ושכל אחד שמתאזרח צריך להישבע אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל לא זה הקטע הקריטי. הקטע הקריטי הוא הפגיעה הקשה ביותר באלפי משפחות ערביות החצויות, חלקן בתוך "הקו הירוק" וחלקן בשטחים הכבושים. התכחשות ליישובים שלמים, חוסר הכרה בהם, ההריסה הנמשכת של בתים בכל היישובים הערביים, חוק ה"נכבה", חוק הנאמנות – מה עוד אפשר למנות? חוקים שכמעט שלא שומעים שיש אפילו ויכוח פנימי בתוך הממשלה על הדברים האלו. גם אם בממשלה הזאת יש שר מיוחד, שר לענייני מיעוטים – רצו לקרוא לו לא שר לענייני ערבים, אלא שר לענייני מיעוטים. אני יודע שהוא מאוד מתעניין, השר, בפיתוח כלכלי, אני מאוד מקווה שזה יביא איזשהן תוצאות. בינתיים זה לא מביא שום תוצאה. אבל גם פיתוח כלכלי, אם הוא יבוא על חשבון הכבוד והאזרחות של האוכלוסייה הערבית, צריך לחשוב פעמיים על העניין הזה. לכן המהלכים של הממשלה הנוכחית וחוסר הדיון הציבורי האמיתי סביב הנושאים האלו, שנסבים סביב המעמד של האוכלוסייה הערבית, והכבוד, והחופש, וחופש הפעולה הפוליטי, הם אחד המחדלים הגדולים של הממשלה הנוכחית, ולכן הממשלה הזאת לא ראויה לשום אמון. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת החוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה; הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010; והצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010. תודה בשלב זה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. <הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו מחלק את העם;> <2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור;> <3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי;> <4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת גילאון. לרשותך שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים מרגי ומרידור, חברי חברי הכנסת, זה יום, גברתי – ערב תשעה באב – שיש לומר את הדברים בדחילו ורחימו, אבל מאוד קשה לעשות כך. קיימת דילמה, כמו שאומרים: אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. כאשר יוצא אדם, גדול הדור, מורם מעם כביכול, הראשון לציון, ובעצם קם ומוצא את הסיבה הפחות-נכונה כדי להוליך את צאן מרעיתו מחוץ לממשלה – שלא תביני אותי לא נכון, גברתי; אני תמיד חושב שאנשים צריכים להיפרד מהממשלה הזאת, אבל מן הסיבות הנכונות דווקא, ולא מן הסיבות הבלתי-נכונות. והיום, כאשר אנחנו מציינים את אותו יום של תשעה באב, ראוי שנציין אותו לא בפלגנות, אלא דווקא באחדות העם, ואיש באמונתו יחיה, וכל זרם ביהדות יתקיים. אנחנו חיים, גברתי, בתוך מציאות שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם, נדמה לי – אני לא יודע מה בדיוק קורה באירן, אבל נדמה לי שאפילו באירן זה לא קיים – שיש אפליה של יהודים, גברתי. ומי טוען לדברים האלה? גדול הדור, הראשון לציון, שטוען את טענותיו כמו האחרון לציון. הייתי רוצה להגיד "כבוד הרב", אבל מפאת דבריו אני לא אוכל להגיד שיש לי כבוד לדברים הפלגניים האלה. לא שמעתי את הראשון לציון בשום סוגיה אחרת עד כה – לא בנושא שחיתות, ולא בנושא אלימות, ולא בנושא ילדים רעבים, ולא בנושא השתלת מוח עצם לילדה שהיתה כל כך זקוקה לזה. במה מוצא הראשון לציון לצאת, גברתי? בעניין של הגיור. כאילו חס וחלילה, חס וחלילה וחס, שלא יתגנב מישהו מן הרשימות השחורות שקיימות ברבנות, גברתי. ותדעי לך שברשימות השחורות של הרבנות קיימים שם אנשים פצועי מלחמה, כרותי שופכה, אנשים אחרים, שחס וחלילה מישהו כזה לא יטמא את העם. אז אם זה מנהיג הדור והראשון לציון, אני בספק רב, גברתי, אם אני מוכן כיהודי להכיר באדם הזה כסמכות רבנית. ולכן אני אומר, אחד הדברים הרעים שקורים היום – ואני שמח, אגב, על עמדתו של ראש הממשלה; אני חושב שהאי-אמון מגיע על כך שיש גורמים בתוך הממשלה שהם בסופו של דבר, בהסחת דעת ובקש וגבבה, מנסים לרמות באופן עקבי את צאן מרעיתם, את הציבור שלהם, אותם מאות אלפי עולים שעלו מחבר המדינות למדינת ישראל. מה לעשות, מדינת ישראל שנפתחה על-פי עקרונות של נביאי ישראל, שהם ירמיהו וישעיהו ועמוס, אבל את הרבנות הראשית כמובן זה לא מעניין – שום דבר. משום שהמאבק האמיתי, גברתי, הוא בדיוק כמו המאבק שהיה בממלכת יהודה, המאבק בין הממסד הכוהני, הרבנות של היום, לבין הנביאים, שטענו את מה שהם טענו. לא מזמן היה ערב שבועות, לא כל כך מזמן. למדנו שם על רות המואבייה, על דרך הגיור שלה. אני לא יודע אם זה היה דרך גיור בקפיצה, או בריקוד, או בדרך אחרת; היא אמרה: עמי עמך, אלוהי אלוהייך, ושלום על ישראל. וכך אני חושב שזה צריך להיות גם היום. ואם אפשר היה אז לעשות את הדברים, מדוע היום אנחנו מחפשים רק את המפלג, רק את המפריד, ובמדינת ישראל אין זכות אמיתית לכל היהודים, כמו לכל האזרחים, לחיות בשוויון מלא? אני רואה את הדברים של הרב עמאר – זה מה שהוא אמר – בחומרה רבה ביותר, ואני חושב שגדול הדור וגדולי הדור אינם גדולי הדור, ושום דבר באמירות האלה איננו יהודי, משום מקום, ואני אומר את הדברים האלה כבן-חורין מול המורשת היהודית. זאת איננה יהדות. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת אורבך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> עד שהוא יעלה לדוכן, המשך הודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו עוד על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התש"ע–2010, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010; והצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6) (טיפול בידי פסיכולוג מומחה), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> עד כאן. <הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו מחלק את העם;> <2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור;> <3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי;> <4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת אורבך. לרשותך שלוש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש דברים טובים ונכונים בהצעה שהעלה חבר הכנסת דוד רותם; העובדה שהגיור צריך להיות כהלכה ושהרבנות היא זו שצריכה להיות הסמכות הקובעת בענייני הלכה ובענייני גיור והתוספת, החידוש, שרבני ערים יוסמכו גם הם לערוך גיורים – כל אלו דברים שראויים לברכה. מה שלא ראוי לברכה זה השעשוע שמקובל פה לפעמים, שנקרא: עצבן את הרפורמי. אני, כאדם שומר הלכה, לא חושב, ככל שבדקתי את זה, שהגיור הרפורמי הוא גיור, במובן שאני סבור, אבל זה לא הדיון כרגע. הכנסת לא קובעת בענייני הלכה בכל מקרה. גם אם הכנסת תקבע מחר דברים מאוד מוזרים שהופכים אדם ליהודי, זה לא מחייב את האדם שומר ההלכה. הוויכוח הוא במה המדינה מכירה מבחינת זכויות, מבחינת הדברים שיש להם משמעות סמלית. אני חושב שלעצבן רפורמים או קונסרבטיבים זה לא הדבר הדחוף ביותר שיש לנו לעשות היום, מכיוון שאין ויכוח אם הרפורמים או הקונסרבטיבים הם יהודים או לא יהודים. מדובר ברוב מניינה ובניינה של יהדות ארצות-הברית ואולי גם במקומות אחרים. הוויכוח הוא לא על היהדות שלהם, הוויכוח הוא על הגיור שלהם. ולכן, הרבה פעמים פה, ככה בחדא מחתא, כמו שאומרים בארמית, במכה אחת, כשאנחנו רוצים להעליב את הגיור של הרפורמים אנחנו מעליבים אותם עצמם. ואנחנו, כמדינת ישראל, זקוקים לעזרה שלהם ולתמיכה שלהם ולהזדהות שלהם, כי הרפורמים והקונסרבטיבים שאנחנו, האורתודוקסים, מתווכחים אתם ויכוח מר מאוד, ואנחנו חושבים שבחלק ממעשיהם יש סכנה לעם היהודי, הם יהודים טובים ואוהבי עמם. הלוואי שהם גם יעלו לארץ ואז הכוח הפוליטי שלהם, הם יוכלו לתרגם אותו לדברים שאני מתנגד להם מאוד. ולכן אני חושב שהתבונה הגדולה ביותר תהיה לא להכריע את זה כעת אלא למצות בעוד תקופה ובעוד זמן את הדיבור עם הרפורמים והקונסרבטיבים, כי יש צעדים בהצעת החוק המוצעת שהם מאוד טובים לגרים וגם אותם אנחנו רוצים. עזבו רגע את האורתודוקסים ואת הרפורמים והקונסרבטיבים. אנחנו רוצים גרי צדק. אנחנו רוצים להאיר פנים לאדם שחשקה נפשו להיות יהודי, לומר: עמך עמי ואלוהייך אלוהי. ואחרי שתיפתר הבעיה הזאת, ולהערכתי היא תיפתר באופן חלקי, בוודאי, אם רק ניתן לזה את הזמן, אני חושב שכל אלה בתוכנו שאומרים: עמך עמי, אלוהייך אלוהי והופס, נהיית יהודי, צריכים לדון גם לא רק במשמעות כיצד נהיים יהודים לפי ההלכה, אלא מה היא המשמעות של היהדות שלנו. על זה אנחנו לא דנים פה מספיק. זה לא מספיק לרצות להיות יהודי – כמו שאדם שלא רוצה להיות יהודי לא מפסיק להיות יהודי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום? <אורי אורבך (הבית היהודי):> ולכן, לסיום, אני חושב שצריך להמשיך ולדבר גם עם נציגי הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי. האורתודוקסים צריכים להמשיך ולהתעקש על העמדה, שהיא עמדה הלכתית; והכיוון הזה, שרבני ערים יוכלו בפיקוח ובסמכות הרבנות הראשית לגייר אנשים, הוא הדבר הנכון בסופו של דבר. רק לא צריך להחמיר במצווה של לעצבן אחינו מעבר לים, רפורמים וקונסרבטיבים, שהם טועים בעינינו, אבל עדיין אחינו הם. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים הודעת המשך לסגן מזכירת הכנסת עד אשר חבר הכנסת יעלה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, גברתי. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת מכתב ממזכירת הכנסת בדבר הודעה על דיון בכנסת בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה והארכת תוקף החוק), התש"ע–2010. תודה. <הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו מחלק את העם;> <2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור;> <3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי;> <4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, זו הצעת האי-אמון האחרונה במושב זה שאנחנו מצביעים עליה. למרות שכל שבוע הוגשו הצעות אי-אמון, לצערנו הממשלה לא נפלה ולא נמצא בכנסת הרוב הדרוש להפלתה. אני מקווה ומאחל שבמושב הבא הממשלה הזאת תיפול ותלך, כי היא הביאה אתה עם הקמתה רוח רעה, רוח רעה בכל תחום אפשרי. אפילו לא צריך ללכת רחוק ולסכם, מספיק, גברתי היושבת-ראש, לפתוח את העיתון של היום. מספיק לפתוח את העיתון של היום, וזה מה שעשיתי עכשיו. דפדפתי באחד העיתונים ומצאתי בעיתון של היום לפחות עשר סיבות מדוע צריך להצביע אי-אמון בממשלה. <זאב בילסקי (קדימה):> בגלל הגיור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זאת הסיבה האחרונה, בזה אני לא מתערב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> רק תשתדל לעשות את זה בדקה וחצי, ברשותך. אני אודה לך מאוד. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, היום הממשלה מחליטה על שינוי בחוק האזרחות. הרי חוק האזרחות במתכונתו הקיימת הביא סבל רב לעשרות אלפי אנשים, הרס משפחות, הפריד בעל מאשתו, אמא מהילדים שלה, ועכשיו מחמירים אותו עוד יותר. פלסטיני שחי בירושלים והוא נדרש או רוצה לקבל תושבות קבע, הוא צריך להצהיר אמונים לישראל כמדינה יהודית. זה דבר חסר תקדים, אין לזה אח ורע בעולם, שנכבש צריך להצהיר אמונים לכובש, ולא רק לכובש אלא לאידיאולוגיה שלו. ויש שם את סעיף הצינון, שמי שחי ומוגדר על-פי החוק הישראלי שוהה בלתי חוקי, הוא צריך ללכת להצטנן מספר שנים ואז לבקש אישור לשהות קבע. אבל מה? החוק אומר לו: אל תיכנס. תצא מהדלת הזאת, תחזור בדלת השנייה. הדלת השנייה סגורה. בעצם זה חוק של גירוש. אלפי ילדים בירושלים המזרחית, לפי הסטטיסטיקה של המועצה לשלום הילד מדובר ב-9,400 ילדים – הם בסכנת גירוש על-פי החוק הזה, שהוא חוק נגד ילדים. אפשר להגיד בין שאר התארים של הממשלה הזאת, שזו ממשלה נגד ילדים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משפט לסיום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יותר מכך, גברתי, הממשלה, ועדת השרים, תמכה כמעט בכל חוק גזעני. כל דבר נגד הערבים עובר בממשלה הזאת. לכן היא צריכה ללכת מן העולם. הרוח של הממשלה הזאת היא רוח של ליברמן, שצריך לנדות אותו כמו שעשו עם היידר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ואני חושב שהממשלה צריכה לשלם על כך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מקווה שבמושב הבא נצליח להפיל אותה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אחרון הדוברים – יעלה ויבוא חבר הכנסת יריב לוין. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> המשך הודעות לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, מזכיר הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו מחלק את העם;> <2. ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור;> <3. מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי;> <4. אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, אדוני, חבר הכנסת, שלוש דקות. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מסיימים היום מושב רצוף הצעות אי-אמון, לפעמים נדמה רצוף הצעות אי-אמון שמחפשים מתחת לפני האדמה מה לכתוב בהן. כאשר אני מסתכל על הצעות האי-אמון שהונחו בפנינו היום אני מגלה שלמרות שאנחנו ממש עם סיום דיוני התקציב, אין אי-אמון שנוגע לתקציב, לנושא כל כך מהותי, ולא במקרה, משום שאני חושב שאף אחד לא יכול לחלוק על כך שהתוכנית הכלכלית של הממשלה זכתה להצלחה עצומה ועיצבה את המשק והביאה אותנו למקום שמדינות רבות היו רוצות להיות בו. אין גם איזו אמירה אמיתית בנושאים המדיניים. פתאום כל ההצעות הקודמות – אזכיר לכם את הצעות האי-אמון שהוגשו כאן על יחסינו עם ארצות-הברית ועל הידרדרות מעמדה של ישראל בעולם וכן הלאה. הנה כי כן, גם הבעיות האלה נעלמו להן, ומסתבר שהמדיניות העקבית של הממשלה נושאת פירות אף בעיני חברי האופוזיציה, שאינם מוצאים מקום להעלות נושא כל כך חשוב באי-אמון האחרון של המושב. ואז, נשארנו עם כל מיני דברים שאפשר לומר שחלקם דברים חשובים וחלקם פחות, אבל בוודאי לא כאלה שיש בהם כדי להצדיק בקשה להפיל את הממשלה ולהחליף שלטון על הרקע שלהם. הדוגמה הראשונה היא כמובן סוגיית הגיור, שהיא אכן סוגיה כבדת משקל, אבל היא סוגיה שעדיין לא הוכרעה ועדיין נמצאת בדיון ועדיין נמצאת בבירור. נדמה לי שכל ראשי מפלגות הקואליציה שמעורבים בעניין כבר הביעו לא אחת את עמדתם האחראית בעניין הזה, את העובדה שצריך לנסות להגיע בנושא הזה להסכמה רחבה. משכך הם פני הדברים, נדמה לי שמדובר באי-אמון על ביצה שלא נולדה, או לפחות שאיננו יודעים את טיבה האמיתי. אם כן, נשארנו עם שתי הצעות אי-אמון אחרות משני צדי הקשת. אני מוכרח לומר לחברי הטובים בסיעת האיחוד הלאומי שהם אכן מעלים בעיה אמיתית, והיא סוגיית הטיפול בהגירה ובמסתננים, אבל גם כאן אני חושב שאין מקום לאי-אמון בממשלה, ולו מהטעם הפשוט שאנחנו מתבשרים שממש בימים אלה הממשלה משלימה מהלך של עבודה על חוק הגירה – צעד חיוני, צעד חשוב, צעד שאומנם היה צריך להיעשות מזמן, אבל הנה הוא נעשה עכשיו, אחרי עבודה מורכבת. נדמה לי שדווקא על הרקע הזה צריך לבוא ולומר לממשלה: אנחנו מברכים אתכם. אנחנו מחזקים את ידי העושים במלאכה. אנחנו מגבים את העשייה הזאת, ובוודאי לא סבורים שעל הרקע הזה יש מקום להפיל את הממשלה. נותרנו עם הצעת האי-אמון האחרונה שהוגשה על-ידי סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם–תע"ל, שעניינה המצב במגזר הערבי. אני שומע הרבה מאוד דברים שנאמרים כאן לא אחת לגבי תקציבים שמגיעים למגזר הערבי, טענות על קיפוח, אבל אני רוצה לומר לכם שוב, כפי שאמרתי כבר בפעמים קודמות: רבותי, אתם נציגי הציבור של המגזר הערבי, הגיע הזמן שתנסו לגייס כסף לטובת הציבור שלכם לפני שאתם באים בטענות לאחרים. כאשר גביית הארנונה ביישובים שלכם תהיה לא 100% אבל תהיה בנורמות ובסטנדרטים שקיימים ביישובים אחרים, מקבילים, במגזר היהודי, וכאשר במקום לנסוע ברחבי העולם לכל מיני כינוסים שכל תכליתם להשמיץ את מדינת ישראל אתם תיסעו, כפי שעושים ראשי ערים ונציגי ציבור ישראלים אחרים – ואתם יכולים ללמוד מחבר הכנסת בילסקי שנמצא כאן, והוא יכול לתת להם שיעור טוב איך נוסעים ומגייסים כסף ומביאים משאבים גם לעיר וגם למגזר ודואגים בדרך הזאת להשלים. כי אין מה לעשות, הקופה הציבורית לעולם לא תוכל להשלים את כל הצרכים של כולם. כאשר תעשו את זה ותראו שאכפת לכם, אתם, מהציבור שלכם – אני מאמין שאז גם אנחנו נהיה הרבה יותר קשובים לבקשות שלכם. אבל כאשר ביד אחת אתם מבקשים לקחת, מבקשים לקבל, וביד השנייה, לעומת היד הזאת שפתוחה לגרוף, אתם באים עם יד קמוצה של אגרוף שאותו אתם נועצים בפרצופה של המדינה פעם אחר פעם בכל פעם שאתם נמצאים בחו"ל – ולצערי גם כשאתם נמצאים כאן – משמיצים ותוקפים, מבקשים כסף מצד אחד ומבקשים שיחרימו את ישראל ואת כלכלתה מן הצד השני – אני חושב שזהו מוסר כפול, שזו צביעות ושזו דרך שאין שום סיכוי שתביא למגזר שלכם את התקציבים שאתם טוענים שהוא זקוק להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד):> על כן, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות גם הפעם הזאת את כל הצעות אי-האמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, לעלות ולסכם את הדיון בשם הממשלה. השר ברוורמן, אם הייתי רואה אותך הייתי נותן לך לעלות, כי בדיון התייחסו לאמירותיך. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל קיימה אתמול והיום שני דיונים רצופים בצורך לטפל בבעיית המסתננים ובבעיית השוהים הבלתי-חוקיים. הדיון היה ארוך וממושך, ובסופו של דבר התקבלו החלטות. המטרה המרכזית היא כמובן להציב את המכשול הפיזי בגבול ישראל–מצרים, ומעבר לכך – לייצר את האמצעים הנדרשים לשמירה יותר אפקטיבית על מעבר הגבול. אמר ראש הממשלה היום – ולדעתי, השר אהרונוביץ, לא נכחת באותו רגע – שלדעתו יש צורך להיערך גם על-ידי פלוגות נוספות – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> היית שם? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> היית. – – של משמר הגבול כדי להגיע למצב שבו השמירה והפיקוח על מעברי הגבול יהיו כמובן טובים יותר. הבעיה היא בעיה שהולכת ומחריפה, בעיה שלא טופלה בשנים האחרונות. המדיניות היתה מדיניות ליברלית מדי, אולי מדיניות הומנית, אבל כמובן מדיניות שעלולה לפגוע בעצם אופיה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. לפי התחזיות שנמסרו לנו, בשנים הקרובות מספרם של אותם מסתננים עלול להגיע למאות אלפים, לחצי מיליון, ובשלב יותר מאוחר אפילו למיליון. המספרים האלה הם כמובן מספרים שאינם אפשריים, מספרים שאינם מאפשרים לנו להמשיך ולקיים את המצב הקיים. לכן, ההחלטה שהתקבלה היא כמובן ההחלטה הנכונה. דבר זה כמובן תורם גם לאפשרות שמירה על אופיו של העם היהודי. מבחינתנו, העם היהודי, שחזר לארצו לאחר אלפיים שנה, צריך לשמור את מדינתו האחת והיחידה ולהגיע למצב שבו אנחנו בימים האלה נוכל לעשות הכול כדי לשמור על האחדות בין חלקי העם, אחדות שהיא נדרשת – אחדות בין העם היושב בציון ואחדות בין העם היושב מחוץ למדינת ישראל, הכול מתוך מטרה לשמור את המאחד. העם היהודי אינו גדול. העם היהודי הוא קטן. המחלוקות הן מחלוקות רבות. דווקא היום, ערב תשעה באב, עלינו כמובן לזכור מה בדיוק קרה רק לפני כאלפיים שנה, כאשר אנחנו – – – <רוני בר-און (קדימה):> אמרת את זה בממשלה? אמרת את זה בממשלה? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני אומר את זה בכנסת. <רוני בר-און (קדימה):> לא, בדיון האינטימי? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני אומר את זה בכנסת. <רוני בר-און (קדימה):> עזוב חוק הגירה וכאלה המצאות – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני אומר את זה בכנסת. בכל מקרה, חבר הכנסת רוני בר-און, המטרה היא לשמור את האחדות בתוך העם היהודי כולו. אני חושב שהדבר הזה נכון לכל עת, ובימים האלה שבעתיים. נמשיך ונעשה כל מאמץ כדי שהאחדות הזאת תישמר, יחד עם, כמובן, צורך במתן מענה לאותם עולים חדשים שהגיעו. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדחות את הצעות אי-האמון – הצעות האי-אמון שהן באמת אינן במקומן, ונועדו פעם נוספת, כמנהג קבוע, כריטואל קבוע, לנסות ולפגוע בממשלה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום. <רוני בר-און (קדימה):> – – – להשיב על הצעות אי-אמון שתכליתן לתמוך בממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. בפנינו ארבע הצעות אי-אמון. נא לשבת, כדי שלא תצטרכו לרוץ וחלילה לפגוע ברגליכם. אנחנו נצביע על ארבע הצעות אי-אמון. ההצעה הראשונה היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מאיר שטרית, שכותרתה: נתניהו מחלק את העם. על כך יש להצביע בהצבעת אי-אמון. מי בעד האי-אמון? מי נגד? רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 57 נמנעים – 2 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 29, נגד – 57, ונמנעים – 2. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, בנושא: מדיניות ממשלת נתניהו כלפי הציבור הערבי, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע בהצעת האי-אמון? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 60 נמנעים – 1 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, 60 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי, בנושא: אוזלת יד הממשלה מול כיבוש שכונות שלמות בתל-אביב וערים בארץ על-ידי עשרות אלפי מסתננים מאפריקה; הצעת סיעת האיחוד הלאומי, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יעקב כץ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – 60 נמנעים – 3 הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 26 בעד, 60 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי לא נתקבלה. ואנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה ליום זה, הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ, בנושא: ממשלת ישראל יוצרת קרע בעם היהודי בעקבות חקיקת חוק הגיור, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 61 נמנעים – 1 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 28, 61 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת מרצ לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, בעוד שש דקות תסתיים ישיבת הכנסת, ולכן סדר-היום משתנה. יש לנו שני נושאים שאנחנו יכולים לסיים אותם בשש דקות. שתי הודעות, אחת של ועדת הפנים ואחת של ועדת העבודה והרווחה. הראשונה – של ועדת העבודה והרווחה. אין זמן, יש הסתייגויות. ביום רביעי בבוקר זה עולה דבר ראשון, ב-11:00. הצעת חוק הביטוח הלאומי, קריאה שנייה ושלישית, יציגה יושב-ראש הוועדה, חיים כץ. בבקשה. כפי שהבטחת, מהר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), הצעת חוק ממשלתית. סעיף 1 לחוק המוצע – אזרח המקבל קצבת נכות או קצבת זיקנה, ויש לו ילדים הנכללים בהגדרת "ילד" לפי סעיף 238 לחוק והמזכים את הוריהם בתוספת קצבה בגינם – מקבלים את הקצבה עד הגיע הילד לגיל 22. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. רגע. כבוד יושב-ראש הוועדה, האופוזיציה לא מסכימה שחוק זה יעלה. אין לי שום בעיה. אנחנו הסכמנו – אז אני מבקש שביום רביעי זה יעלה על סדר-היום כדבר המובן מאליו. האם אתם מסכימים – חבר הכנסת אזולאי, חשבתי שאתם מעלים זאת על דעת – האם אתם מסכימים – אחרת נסיים את הישיבה עכשיו. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מי לא מסכים, האופוזיציה או הקואליציה? <היו"ר ראובן ריבלין:> הקואליציה מסכימה, האופוזיציה פתאום אמרה לי "לא". רבותי, אתם צריכים להבין, יושב-ראש הקואליציה בכל זאת נמצא גם בימי בין המצרים, גם בתשעת הימים וגם בשמחה גדולה שעתידה להגיע אחר-הצהריים בתשעה באב, והיא תחילת בשורת הגאולה, ויש לנו גם ברית מילה של הבן של חבר הכנסת יושב-ראש הקואליציה, ואנחנו מאחלים לו באמת מזל טוב רב. מחר ב-15:00, הוא ביקש ממני להזמין את כל חברי הכנסת לברית המילה ביישוב – בכפר-אלדד שליד נוקדים אשר בתקוע. בבקשה, חברת הכנסת איציק. בבקשה. <דליה איציק (קדימה):> אדוני היושב-ראש, היה אכן סיכום בין הקואליציה לבינינו, היה סיכום בינינו לבין חבר הכנסת אלקין שאכן ההצעה תעלה, ואני עומדת בסיכום הזה, רק לא היה סיכום שזה יהיה עכשיו, כרגע. לפי זה יש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין כרגע – יש לנו חמש דקות, גברתי. <דליה איציק (קדימה):> לכן צריך לעשות את זה ביום אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז ביום רביעי הוא יביא את זה. אין לי שום בעיה. האם אתם מסכימים שחבר הכנסת אזולאי יעלה את הצעתו? חבר הכנסת אזולאי, אם הם מסכימים, יש לך שלוש דקות. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בדיוק שתי דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> שתי דקות, רק תבקש את הסכמתם. אפללו, אין לי בעיה אתך, אין לי בעיה אתך. זה רק פיצול. הודעה על פיצול. מסכימים? לא מסכימים. טוב, תודה רבה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת זה על-פי שיקול דעתי. אני לא צריך הסכמה. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, להלן כמה הודעות מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות החוק הבאות לשם הכנתן לקריאה ראשונה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מניעת ביקורים), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת דני דנון וקבוצת חברי הכנסת – פ/735/18; הצעת חוק כליאתם של אסירים נדרשים, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת יריב לוין וקבוצת חברי הכנסת – פ/758/18; הצעת חוק שחרור שבויים וחטופים, התשס"ט–2009, של חברת הכנסת מרינה סולודקין – פ/829/18; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (הגבלת ביקור אסיר ביטחוני), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אריה אלדד – פ/2396/18; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש חוזר במי דלוחין – שימוש מושכל במשאבי הטבע), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת – פ/1558/18; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת – פ/1472/18. הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19) (הוראת שעה) (פטור מטעמי הכרה דתית), התש"ע–2010, מס' מ/472, תידון בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת החוץ והביטחון: חברי הכנסת זאב אלקין – יושב-ראש, זאב בילסקי, אריה אלדד, אורי מקלב ומשה מטלון. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: חברי הכנסת אברהם מיכאלי, ציפי חוטובלי, שלמה מולה, איתן כבל ודני דנון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לפני סיום הישיבה, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, לא הסכימו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע. <קריאה:> תשאל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא שואל עוד פעם. אמרו לי לא, אז לא, מה אני אעשה. מסכימה? <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אזולאי, הודעה על פיצול. יש צורך בהצבעה. אין צורך? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, אני מודה לך, גברתי יושבת-ראש סיעת קדימה. בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה, בישיבתה ביום ז' באב התש"ע, 18 ביולי 2010, להביא בפני הכנסת הצעה שהכנסת תרשה לדון ולהביא בפניה חלק מהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010, באופן שנושא החלת ההסדר המוצע גם בנוגע לקובלנה המוגשת נגד נבחרי רשות מקומית יובא בפני הכנסת בשלב מאוחר יותר. אני מבקש להעמיד את הפיצול הזה להצבעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010. מי בעד הפיצול? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הפנים אושרה לפי סעיף 121. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום – סליחה, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בנושא: השלכות החשיפה התקשורתית של הילדים שהוריהם שמשתתפים בתוכנית "סופר נני", הצעתה של חברת הכנסת אורית זוארץ. אשרור הסכם בדבר תיקון להסכם שנחתם בין ממשלת הרפובליקה של קרואטיה לבין ממשלת מדינת ישראל בדבר סחר ושיתוף פעולה כלכלי; אישור הסכם עם ממשלת הרפובליקה העממית של סין בדבר שיתוף פעולה בחדשנות טכנולוגית ובמחקר ופיתוח תעשייתי; ואשרור פרוטוקול להסכם האירופי–ים-תיכוני המכונן התאגדות בין הקהילות האירופיות והמדינות החברות בהן, מצד אחד, לבין מדינת ישראל מהצד האחר, בדבר התאמה וקבלת מוצרים תעשייתיים – CAA. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, י' באב תש"ע, 21 בחודש יולי 2010 למניינם, בשעה 11:00, כישיבה אחרונה במושב השני של הכנסת בתום כנס הקיץ של כנסת זו. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 14:04.