דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה קנ"ט הישיבה המאה-וחמישים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, י' באב התש"ע (21 ביולי 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 9 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 9 דיווח משלחת הכנסת לבונדסטאג בגרמניה 9 יעקב אדרי (קדימה): 10 אריה ביבי (קדימה): 11 בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 12 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 12 מוחמד ברכה (חד"ש): 15 חנא סוייד (חד"ש): 18 עפו אגבאריה (חד"ש): 20 חיים אורון (מרצ): 24 הודעת יושב-ראש הכנסת 29 היו"ר ראובן ריבלין: 29 בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 29 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 30 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 32 סעיד נפאע (בל"ד): 35 אברהם מיכאלי (ש"ס): 36 נסים זאב (ש"ס): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 41 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010 42 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 42 זבולון אורלב (הבית היהודי): 46 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 48 דוד רותם (ישראל ביתנו): 54 הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל ומצרים, התש"ע–2009 55 הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס"ט–2009 55 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 56 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 65 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 65 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 66 דב חנין (חד"ש): 67 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 72 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 72 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 73 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 73 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 73 דב חנין (חד"ש): 75 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010 79 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 79 הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010 85 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 85 מוחמד ברכה (חד"ש): 87 שר החינוך גדעון סער: 88 הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 89 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 90 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 93 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 94 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 96 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 96 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 101 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 103 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 104 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 105 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 106 הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 108 מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 108 זבולון אורלב (הבית היהודי): 110 החלטת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר תיקון טעות בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010 111 מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 111 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010 112 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 112 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010 115 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 115 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010 117 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 117 אילן גילאון (מרצ): 120 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 125 הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 126 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 126 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010 129 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 129 הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010 132 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 132 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010 135 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 141 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 142 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010 142 סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד: 142 אורי מקלב (יהדות התורה): 143 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010 144 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 144 הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 146 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 147 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010 147 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010 149 דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת): 149 אורי אורבך (הבית היהודי): 153 מוחמד ברכה (חד"ש): 155 דוד רותם (בשם הוועדה המשותפת): 156 דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת): 159 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010 160 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 160 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 165 מוחמד ברכה (חד"ש): 167 גאלב מג'אדלה (העבודה): 168 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 170 השר אבישי ברוורמן: 171 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010 172 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 172 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010 172 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010 173 שר המשפטים יעקב נאמן: 174 דב חנין (חד"ש): 181 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 188 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 191 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 194 שלמה מולה (קדימה): 196 נסים זאב (ש"ס): 197 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 200 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 200 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 201 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 201 הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה), התש"ע–2010 202 שר המשפטים יעקב נאמן: 202 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31), התש"ע–2010 203 שר המשפטים יעקב נאמן: 204 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 206 הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15) (צו כניסה למקום המשמש למגורים), התש"ע–2010 207 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 207 דב חנין (חד"ש): 208 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 208 הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010 210 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 210 דב חנין (חד"ש): 211 הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התש"ע–2010 213 סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד: 213 שאילתות דחופות 216 196. דוח עמותת "רגבים" 216 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 216 שר המשפטים יעקב נאמן: 217 הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010 217 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 218 הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009 219 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 220 הצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), התש"ע–2010 220 יעקב אדרי (קדימה): 220 הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009 221 שלמה מולה (קדימה): 221 נסים זאב (ש"ס): 222 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 223 הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8) (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התש"ע-2010 225 דוד רותם (ישראל ביתנו): 225 דב חנין (חד"ש): 226 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 229 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 229 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 229 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 230 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 233 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), התש"ע–2010 234 משה גפני (יהדות התורה): 235 שאילתות דחופות 237 197. תקציב לא מנוצל למפעל ההזנה 237 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 237 שר החינוך גדעון סער: 238 זבולון אורלב (הבית היהודי): 240 שר החינוך גדעון סער: 241 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 241 שר החינוך גדעון סער: 241 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010 242 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 243 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010 246 ליה שמטוב (בשם הוועדה המשותפת): 246 מרינה סולודקין (קדימה): 249 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010 250 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 250 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 253 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010 253 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 254 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 257 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 260 הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 262 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 263 אורי אורבך (הבית היהודי): 266 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010 267 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 267 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010 269 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 270 שי חרמש (קדימה): 272 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010 273 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 273 אילן גילאון (מרצ): 276 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010 277 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 277 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 280 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010 280 יריב לוין (הליכוד): 281 הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6) (טיפול בידי פסיכולוג מומחה), התש"ע–2010 283 משה מטלון (ישראל ביתנו): 283 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010 285 משה מטלון (ישראל ביתנו): 286 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010 287 איתן כבל (העבודה): 287 הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 289 משה מטלון (ישראל ביתנו): 289 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), התש"ע–2010 290 שלי יחימוביץ (העבודה): 291 הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 293 סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד: 293 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור), התש"ע–2010 295 עתניאל שנלר (קדימה): 295 הצעת ועדת הכנסת להוספת פרק שלישי בחלק ד' – שאילתות וביטול סעיפים 161–168 ולתיקון סעיף 25, הוספת פרק רביעי בחלק ד' – נאומים בני דקה וביטול סעיף 158 בתקנון הכנסת 297 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 297 שאילתות ותשובות 300 877. תמריץ על העסקת בני-נוער מהמגזר הבדואי 300 878. שכרם של עובדים בעלי צרכים מיוחדים 302 884. פגיעה במפעלים ובעסקים בגלל הקפאת הבנייה 304 924. ביטול הסיוע וההטבות למשתתפי "אורות לתעסוקה" 305 970. מחסור במשפחתונים בנווה-יעקב 306 1038, 1044. העסקת עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון 307 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> היום יום רביעי, י' באב תש"ע, 21 לחודש יולי 2010. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, ישיבה אחרונה לכנס הקיץ של המושב השני לפני יציאתה של הכנסת לפגרה עד לאחר החגים. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 132(א) לתקנון הכנסת החליטה הממשלה לחזור בה מהצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008. כמו כן הונחו – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010; הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 – שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <דיווח משלחת הכנסת לבונדסטאג בגרמניה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו נפתח הבוקר את הישיבה בדיווח של ראש משלחת הכנסת לבונדסטאג הגרמני – לשני הבתים. חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב אדרי, אני מזמין אותו לעלות על הבמה על מנת לדווח לכנסת, לפרוטוקול ולאזרחי ישראל באמצעות ערוץ-99, את כל קורות המשלחת שנשלחה, ששמעתי שהיתה לה עבודה מאוד מאוד מאומצת ופורייה. בבקשה, אדוני. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה כבר בראשית דברי להודות לך, אדוני היושב-ראש, על ההזדמנות שניתנה לי לדווח בשם המשלחת על ביקורנו בגרמניה מ-4 ועד 9 ביולי. אני חושב שהביקור, כפי שכבר אמרת, היה מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שיהיה לו גם המשך. משלחתנו מנתה חמישה חברים, וכאן המקום לציין אותם: חברת הכנסת עינת וילף, חברת הכנסת ליה שמטוב, חבר הכנסת אריה ביבי, היועץ המדיני של הכנסת מר דן אשבל ואנוכי. מובן שהגענו, אדוני היושב-ראש, בתקופה די מורכבת בגרמניה. זה היה בדיוק כמה ימים לאחר בחירת נשיא גרמניה, דבר שהיה לא פשוט. הדבר השני – האווירה בעקבות המשט, שגם זה היה – נכנסנו ישר לעניין הזה. וכמובן, אי-אפשר בלי לציין את המונדיאל, שגם הוא היה באותו שבוע, וגם זה השפיע על כל האווירה בגרמניה. אני רוצה לציין שזו היתה משלחת ראשונה של הכנסת זה כעשור לבונדסטאג. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שההחלטה שלך היתה מאוד חשובה, וגם להם היא היתה מאוד חשובה. כשהגיעה המשלחת של הכנסת לבונדסטאג, קבלת הפנים היתה יוצאת מן הכלל. ואני חושב שהם יצאו מגדרם על מנת להיענות לכל הבקשות ועל מנת שהביקור יהיה ממצה ומעניין. ישבנו עם הוועדות השונות בבונדסטאג: ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת השוק האירופי המשותף, הכספים. כמו כן, התקבלנו על-ידי נשיא הבונדסטאג, ואני חייב להגיד לך שהוא אוהד מובהק של ישראל. הוא דיבר בחום רב על מערכת הקשרים שלו, של גרמניה. קיימנו דיונים במשרד החוץ הגרמני, קיימנו דיונים עם הגוף שמטפל בנושא משלחות נוער ישראל–גרמניה, גוף מאוד מאוד חשוב עם תקציב גדול מאוד של ממשלת גרמניה. היה גם ביקור שהוא נוגע לנו, ביקור בוואנזה, שם קבעו הנאצים את "הפתרון הסופי". ביקרנו כמובן במחנה בוכנוואלד. גם זה היה ביקור מאוד חשוב מבחינתנו. לסיכום, אדוני היושב-ראש, יש חשיבות גדולה לביקורים של חברי הכנסת בגרמניה, ובכלל בארצות שונות, על מנת להסביר את עמדותיה של ישראל. אני חושב שכאשר שוחחנו עם חברי הבונדסטאג בוועדות השונות, העמדות שלנו נתקבלו ביתר הבנה. כמובן, היתה לנו עזרה רבה מהיועץ המדיני, שהאיר נושאים שונים ונקודות שונות בעניין הזה. אני חושב שעשינו – באמת, במלוא הצניעות – עבודה חשובה מאוד למדינת ישראל. אני רוצה כמובן להודות לחברי המשלחת – לעינת, לליה, לאריה ולדן אשבל – על העבודה המשותפת בקרב חברי הבונדסטאג. כמו כן, ברצוני להודות לשגריר ישראל בגרמניה, שליווה אותנו פעמיים, שלוש פעמים, וכמובן, ליועצת המדינית עידית, שהיתה אתנו לכל אורך המסע. תודה, אדוני, גם לצוות שלך, של קשרי חוץ, שבאמת עושים – זו פעם שנייה שאני מקבל את הסיוע שלהם – הכול על מנת שהכול יהיה טיפ-טופ, וכמובן הביקור, לא מעט בזכותם, היה מוצלח. שוב, אני חושב שגם ההזדמנות של להסביר את החשיבות של המשלחות שיוצאות מטעמך, מטעם הכנסת, לחוץ-לארץ – יש להן חשיבות גדולה מאוד להסברת עמדותיה של מדינת ישראל. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מודה גם לחבר הכנסת אריה ביבי. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מותר לי מלה? <<היו"ר ראובן ריבלין:>> מהצד , אם אתה רוצה, כי זה רק דיווח. אבל בהחלט אתן, עד שהכנסת תתארגן כאן. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מברך את אדרי, שהיה ראש המשלחת, ועשה את זה על הצד הטוב ביותר. אבל מעבר לכך, אני חושב שצריך להיות נוהג – וכך אני נהגתי במקומותי האחרים – שכל מי שיוצא במשלחת יעמוד שתיים-שלוש דקות על הדוכן ויגיד מה הוא עשה, כי אני מכיר משלחות שעשו ואני מכיר כאלה שלא עשו. <קריאה:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> אז כדאי שכל הכנסת תדע, אם היא שולחת אנשים, מה הם באמת עשו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, הכנסת מביאה בחשבון מי שעושה ומי שלא עושה, וכך היא ממשיכה אחר כך להתקדם בדרך שזה – – – <אריה ביבי (קדימה):> שיבוא ויגיד בדיוק, יעלה לבמה, כמו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר שקיבלתי, גם ממשרד החוץ וגם מהבונדסטאג הגרמני, תשבחות רבות ושבחים רבים למשלחת ולעבודתה, ואני מודיע לכם שכבר בינואר יהיה לכם הכבוד לארח את משלחת הגומלין מהבונדסטאג כאן בישראל, ואני מצפה, כמובן, שאתם תהיו הרוח המובילה בקבלתם כאן, כפי שנעשה בגרמניה. תודה רבה. <בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקש מהשר מרגי, המופיע כאן כשר הפנים, או כידו הארוכה, או כגרונו הרחוק של שר הפנים וסגן ראש הממשלה, להציג בשם הממשלה בקשה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). כמובן, צריך לאשר זאת בהצבעה, ולכן יתקיים דיון. החברים שנרשמו הם מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ וסעיד נפאע. בעוד שלוש דקות אני סוגר את הרשימה. בבקשה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הארכת הוראת שעה לחוק האזרחות והכניסה לישראל. ביום 6 באוגוסט 2003 נכנס החוק בנוסח המקורי לתוקפו. החוק נחקק בהתאם להחלטת הממשלה מיום 12 במאי 2002 בדבר הטיפול בשוהים הבלתי-חוקיים ובדבר מדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושבי הרשות הפלסטינית וזרים ממוצא פלסטיני. הרקע להחלטת הממשלה, ולאחר מכן – לחקיקת החוק הנדון, היה בחינת המציאות הביטחונית מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים, אשר הראתה מעורבות גוברת והולכת של פלסטינים תושבי האזור אשר ניצלו את מעמדם בישראל שהתקבל בעקבות הליכי איחוד משפחות עם ישראלים לשם מעורבות בפעילות טרור, ובכלל זה סיוע לביצוע פיגוע התאבדות. תעודות הזהות הישראליות אשר ניתנו לתושבי האזור לשעבר אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל והפכו אותם לאוכלוסייה מועדפת על ארגוני הטרור לביצוע פעילות עוינת בכלל ובשטח ישראל בפרט. תוקפו של החוק נקבע לשנה אחת, ועם סיומה הוארך תוקפו עוד כמה פעמים. בשנת 2005 תוקן החוק לראשונה, ובמסגרתו הורחבו החריגים המאפשרים מתן היתרי שהייה בישראל לאוכלוסיות בעלות סיכון ביטחוני מופחת. ב-2007, לאחר מתן פסק-הדין בבג"ץ ובעתירות הקשורות, תוקן החוק פעם נוספת, ובמסגרתו הוקמה ועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים לטיפול במקרים הומניטריים מיוחדים והוספה תוספת לחוק ובה רשימת המדינות שעליהן יחולו מגבלות החוק. נוסף על כך נקבע בסעיף 3ד לחוק כי שר הפנים רשאי, בהמלצת גורמי הביטחון, לקבוע כי במדינה, או באזור מסוים, מתבצעת פעילות שעלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה, וזאת במסגרת הפעלת שיקול הדעת בהיבט הביטחוני בכל הקשור לבקשות המוגשות על-פי החוק. עמדתם העדכנית של גורמי הביטחון היא כי אין לפי שעה שינוי בתנאים הבסיסיים אשר הביאו לחקיקתו של החוק, וכי מדינת ישראל נמצאת עדיין במצב של לחימה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת-עזה. אף שיש בחודשים האחרונים ירידה בהיקפי הטרור, קיימות באזורים אלה תשתיות טרור פעילות הזוכות לתמיכה ציבורית רחבה מצד האוכלוסייה, ומשכך לא חל שינוי לטובה במציאות הביטחונית שהיתה בסיס לחקיקתו של החוק בכל הקשור לכוונתם של ארגוני טרור לנצל את תושבי האזור או תושבי אזורי סיכון אחרים הנושאים תיעוד ישראלי, למעורבות בסיוע לביצוע פיגועי טרור. לפיכך, בשלב זה מוצע להאריך את תוקפו של החוק בשישה חודשים נוספים. טעם נוסף להארכת תוקף החוק בשישה חודשים נובע מהחלטת הממשלה אשר בהתאם לה הוקם צוות בראשות ראש הממשלה לגיבוש תזכיר חוק בנושא ההגירה לישראל. בהתאם להחלטת הממשלה, המדיניות שתגובש בתזכיר החוק תאפשר למדינת ישראל להגשים את האינטרסים הלאומיים שלה, את ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית ואת האתגרים הניצבים בפניה, תוך שמירה על זכויות האדם. כמו כן, בגיבוש תזכיר החוק תהיה התייחסות בין היתר לנושאים הבאים: הגירת בני משפחה, כניסת עובדים, כניסתם של מסתננים, פליטים ומבקשי מקלט לישראל ומתן המעמד לאלו שהוכרו כפליטים. בימים אלה אמורים עקרונות החוק המתגבש להיות מוצגים בפני הממשלה. חקיקה זו, אפשר שתחליף את הוראת השעה. בעניין רצועת-עזה, ב-19 בספטמבר 2007 קבע הקבינט המדיני-ביטחוני כי ארגון ה"חמאס" הוא ארגון טרור שהשתלט על רצועת-עזה והפך אותה לשטח עוין. ארגון זה נוקט פעילות עוינת נגד מדינת ישראל ואזרחיה ומהווה הכתובת האחראית לפעילות זו. לאור זאת הוחלט לאמץ את ההמלצות שהציגה מערכת הביטחון, ובכלל זה המשך הפעילות הצבאית והסיכולית נגד ארגוני הטרור. נוסף על כך יוטלו הגבלות נוספות על שלטון ה"חמאס" ותוטל מגבלה על תנועת אנשים מן הרצועה ואליה. לדעת גורמי הביטחון, עובר לקבלת החלטת הממשלה, האיום מפני כניסת תושבי רצועת-עזה לישראל התגבר משמעותית מאז יציאת צה"ל מרצועת-עזה, ולנוכח שליטת ה"חמאס" המלאה והאפקטיבית ברצועה כולה. לאור האמור לעיל החליטה הממשלה על הארכת הוראת השעה, וכעת היא מבקשת מהכנסת לאשר את החלטת הממשלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר מרגי. אנחנו פותחים בדיון. הרשימה סגורה, נתווספו לה כמה חברי כנסת, שהאחרון שבהם הוא חבר הכנסת נסים זאב; גם חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש להצטרף. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חמש דקות לכל אחד. זה נושא רציני. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדקלום של הסיבות להארכת הוראת השעה הופך להיות מעייף ומתיש וחסר כל היגיון. השר מרגי לא אשם, הוא קורא מה שכתבו לו, אבל הוא חלק מהממשלה שמביאה הצעת חוק כזאת שוב ושוב, והיות העניין הוראת שעה לא מקל במאומה, רק מאפשר תזכורת תדירה יותר לאותה תועבה חוקית – חוקתית – שנקראת חוק האזרחות, שאוסרת קבלת אזרחות של בן-זוג או בת-זוג של אזרח ישראל אם בן הזוג או בת הזוג הם מהשטחים הכבושים, מהגדה המערבית או מרצועת-עזה. בעצם אין תיאור אחר לחוק הזה אלא שזה חוק גזע, חוק שתפור על אנשים מסוימים, בעלי השתייכות לאומית מסוימת, והוא לא חוק ששואף אפילו לאוניברסליות או למינימום של מראית עין של כלליות. במרוצת השנים אמרנו דברים רבים על החוק הזה, גם בית-המשפט העליון, גם בג"ץ, אמר דברים כדרבונות בעניין הזה. ואם הממשלה היום חושבת על הגשת חוק שלם וכו' וכו', זה כאילו בהוראת בג"ץ, אבל בעצם מה שנתפר בתוך הממשלה עוד יותר גרוע מהמצב הנוכחי, עוד יותר גרוע מהוראת השעה. הוראת שעה תמיד היא הוראת שעה, יש בה משהו זמני, יש בה ערך של זמניות. כשמחילים אותם דברים ומרחיבים אותם בחוק קבוע, זה פשוט לדעתי מגמה לקבע בחוק – חוק גזעני מהמדרגה הראשונה. אין שום מקום בעולם שאתה מדבר על חוק כזה, שאנשים יכולים לתפוס על מה מדובר. גם העילה הביטחונית, שהיתה מופרכת מיסודה בזמנו, ב-2002, כשהעניין הזה יושם כהחלטת הממשלה – אגב, גם אז שר הפנים היה אלי ישי, ביוני 2002 – גם אז אומנם היה מתח ביטחוני, האינתיפאדה השנייה וכו' וכו', אבל בעצם המספרים והדוגמאות שנתנו היו דוגמאות מופרכות, אולי למעט מקרה אחד שאני לא בטוח שזה נכון; לא, אני בטוח שזה נכון, אבל אני זוכר מה הבעיה: האיש שהיה מעורב בפיגוע היה משת"פ, או ממשפחה של משת"פים; לא אנשים שבאו כדי לבנות משפחה כמו כל מיני אנשים נורמליים. לכן, העילה הביטחונית היתה מופרכת מיסודה, אבל על אחת כמה וכמה היום. אפילו השר מרגי, כשבא והציג את החוק, אומר שהנסיבות לא השתנו; אומנם חלה ירידה וכו' וכו' – איזה ירידה חלה, מה זאת אומרת? מה קורה עכשיו? איזה עילה ביטחונית שאוסרת על אנשים להתאהב ולבנות משפחה יחד, איש ואשה? האיסור היחיד – העילה היחידה לאיסור הזה היא היות האשה או האיש פלסטינים מהשטחים הכבושים. זה הסיבה היחידה. המדינה מכניסה את האף שלה בענייני משפחה, בענייני אהבה, בעניינים הבסיסיים ביותר, שהם ממלכתו הבלעדית של האדם באשר הוא אדם. ובאים כאן ומדקלמים שוב את הדברים. איזה עילה ביטחונית יש עכשיו, באמת. מי יכול להגיד שיש סיבה כלשהי. ועוד להזכיר את עזה? עזה תחת סגר, לא נכנסים לישראל ולא באים לישראל. על מה מדברים? ומדובר על שישה חודשים. האם יש כוונה, אדוני השר, בששת החודשים הקרובים, בימים הקרובים, לפתוח את המצור על עזה ולאפשר תנועה חופשית בין עזה לבין ישראל כך שהאפשרות שאנשים ייפגשו – איש ואשה – ויתאהבו ויחליטו להקים תא משפחתי – האם היא באה בחשבון בששת החודשים האלה? על מי אתם צוחקים? באים, מספרים פה סיפורים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לגבש את המדיניות – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה באת, אדוני, ועלית על הדוכן וביקשת הארכה של שישה חודשים. בששת החודשים הקרובים הממשלה מתכוונת לייצר תמורות מרחיקות לכת ביחסה לרצועת-עזה? הרי אנחנו יודעים ואנחנו רואים, בחייך, מה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – התחייבה לגבש מדיניות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לו עוד חצי דקה. חבר הכנסת ברכה הנכבד, אני נתתי מראש חמש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תודה. אני מסיים, אדוני, במסגרת הזמן. החוק הזה, רבותי, הוא חוק בלתי סביר לחלוטין. אין שום חברה נורמלית, מחוץ למחשבה ההזויה כאן, שיכולים לתפוס בה על מה מדובר – שהמדינה בחוק, בהוראת שעה, תקרא לה איך שתקרא, מתערבת בבחירתו של האדם את בן או בת זוגו. זה דבר שאין לו אח ורע. זה חוק גזע וזה חוק גזעני. מה אני אגיד – אז עוד פעם, עוד שישה חודשים אנחנו נחזור אולי לטפל במשהו הרבה יותר קשה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. דרך אגב, מדוע לא מבקשים הארכה לשנה? בית-המשפט קבע שהסבירות היא לחצי שנה, ולא לשנה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני לא יודע מה הסיבה, אבל אני יכול לומר לך שבאמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בשביל מה צריכה הכנסת כל חצי שנה? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> התקיים דיון בממשלה, וכנראה הולך להתגבש בתוך חצי שנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל באמת, כבוד שר המשפטים, צריך להגיע כל חצי שנה להביא את הנושא הזה? הנושא הזה טעון, הנושא הזה הוא במחלוקת, הנושא הזה – כל עוד הוא לא נגמר, צריך להיות אמיצים מספיק להביא את זה לשנה, בשביל מה להטריד את המערכת כל חצי שנה? אנחנו מוטרדים מספיק מהמצב. תודה רבה, אדוני. נא לקחת לתשומת לב. חבר הכנסת חנא סוייד – בבקשה, אדוני. חמש דקות עומדות גם לרשותך, בכוונה במקום שלוש דקות; היווה דוגמה ומופת חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, מה עוד לא נאמר על ההשפעות ועל האימפקט האנושי, ההומני של החוק הזה? אני מסתכל בפני חברי הכנסת שמרימים אצבעות ומצביעים בעד החוק הזה, ואני אומר לעצמי: האם באמת האנשים האלה שתומכים בחוק הזה רוצים למנוע מאמא לראות את הבנים והבנות שלה? באופן אישי, באופן הומני, האם מישהו באמת יכול לקחת על עצמו אחריות בהחלטה מודעת שהוא רוצה למנוע מבעל לפגוש את אשתו ומאבא לראות את הבנים ואת הבנות שלו? איך אפשר לטעון טענות על דמוקרטיה ועל הומניות ועל שלטון חוק ועל מודרניות באותה עת שחברי כנסת מרימים אצבע על מנת לתמוך בחוק אנטי-הומני, חוק גזעני מהסוג הזה? ועוד מאריכים אותו בעוד שישה חודשים ובעוד שנה כאילו הממשלה, יש לה זמן; היא יכולה לבלות בינתיים בפסקי זמן של חצי שנה ושל שנה כאשר היא יודעת שבפרק הזמן הזה היא עושה עוול, היא עושה חטא, היא פוגעת בזכויות הכי בסיסיות שקיימות בעולם – לא רק בעולם המודרני, אלא גם בעולם הפרימיטיבי. אני לא יודע, יכול להיות שאולי חברי כנסת יזדעקו יותר אם ימנעו מכלב לראות את הבנים ואת הגורים שלו; יכול להיות שחסידי זכויות האדם וזכויות החיות יזדעקו על כך יותר מאשר מזדעקים על החוק הזה. ההיבט השני של החוק הזה הוא ההיבט הדמוגרפי הגזעני. הרי אנחנו שמענו כל הזמן שהמניע והדחף מאחורי החוק הזה זה העניין הביטחוני. ואנחנו כל הזמן התרענו ואמרנו שזה לא נכון. זה לא העניין הביטחוני, זה העניין הדמוגרפי. עכשיו, מה מוכיח את הדבר הזה כרגע? מה שמוכיח את זה, שאנחנו שומעים בתקופה האחרונה יותר ויותר דיבור, יותר ויותר דיונים, שבמסגרת תיקון לחוק הזה רוצים להכריח את מי שרוצה לבקש אזרחות, מי שרוצה להתאזרח, להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מה לזה ולביטחון? הרי זה לבד כבר אומר שכאן לא מדובר באמת במשהו ביטחוני, כי מה הקשר בין לשמור על הביטחון מצד אחד ובין לחייב מישהו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מצד שני? זה לבד מראה שיש כאן תחבולה, יש כאן דיסאינפורמציה, יש כאן כוונות שהן לא הכוונות האמיתיות. ההתניה הזאת שבאה עכשיו בהקשר של החוק הזה בעצם מפענחת את הכול, מוסרת את הכול ואומרת שהכוונה האמיתית היא כוונה דמוגרפית לא מקובלת, גזענית. המטרה היא הכנעה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, של נישול האוכלוסייה הזאת מזכויותיה הבסיסיות לבחור בן-זוג או בת-זוג ולקיים חיי משפחה נורמליים ורגילים תחת המעטה הכוזב של ביטחון. לכן אני חושב שמדינה שבאמת מדברת על דמוקרטיה – נעזוב בצד את חילוקי הדעות הפוליטיים והמדיניים, הם קיימים וימשיכו להתקיים כל הזמן; אבל מי שרוצה לטעון בכל דיון שמתקיים כאן בכנסת בענייני חינוך, רווחה, שהוא בעד שכבות חלשות, בעד גישה הומנית לחיים, צריך להתבייש להרים ידו ולתמוך בחוק הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת סוייד, אני מנצל את היותך על הבמה לומר לך שיש בתנועה הציונית היום, כפי שהיא באה בכנסת, תנועה אדירה שאומרת: אנחנו צריכים לעזוב את יהודה ושומרון, למרות זכותנו, בגלל בעיה דמוגרפית. זאת אומרת, הם אומרים את זה בריש גלי. הפחד הדמוגרפי הוא עניין שמצדיק אפילו את חלוקתה של ירושלים. אני שמח מאוד לשמוע שאדוני חושב כמוני. <חנא סוייד (חד"ש):> זה, כמובן, לא קורה; הלוואי שזה יקרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אז העניין הדמוגרפי לא יהיה לצנינים בעיניך. כשמתחיל עניין דמוגרפי הוא ממשיך ומתפתח. זאת רק היתה שאלה, אני ניצלתי. <חנא סוייד (חד"ש):> לא יכולים לאחוז במקל בשני קצותיו – פעם רוצים דמוגרפי ופעם לא רוצים דמוגרפי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אותו דבר אני אומר – לא לך, כמובן, אני לא מעיר לך, אבל באמצעותך, כי יש פה איזה אבסורד. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. מי שלא נמצא היום – יש לנו 80 סעיפים על סדר-היום: 57 רשומים כבר, ואני יודע שעוד 23 בדרך. חבר הכנסת עפו אגבאריה – בבקשה, אדוני. אני מוכרח לציין את המנהלת של סיעת חד"ש. אין אצלה חוכמות, היא לא נרדמת לרגע אחד על משמרתה. אחרי חבר הכנסת אגבאריה – חבר הכנסת חיים אורון. ראיתי אותו פה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לתהייה שלך: מדוע להאריך רק בחצי שנה, למה לא בשנה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם זה צודק, למה לא לשנה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה לא לקדנציה? אני אפילו רוצה ללכת מעבר לזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קדנציה זה לא מידתי. קדנציה זה לא מידתי. אבל חצי שנה ושנה – אם זה למטרה ראויה זה מידתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל אם זה חוק שבאמת כל כך ישמור על הביטחון של מדינת ישראל למה לא לעשות חוק ולהגיד במפורש: אסור לערבים פלסטינים להתחתן אחד עם השני, וזהו? בכנסת הזאת הם יכולים להעביר את זה, הממשלה יכולה להעביר את זה. יש לה רוב כזה גדול וכזה ימני וכזה קיצוני מכל המפלגות המרכיבות את הקואליציה, שהיא באמת יכולה לעשות את זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כמה אפשר להתחזות ליהודי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אחר כך יאשימו אותו באונס. אז באמת, למה לא? אפשר לעשות את זה. אתה יודע מה, אפשר גם בנתב"ג לעשות את זה כשבא מישהו לשדה התעופה ואומרים לו: מאיפה אדוני? אז הוא אומר, ואם אתה מטייבה או משפרעם, אז תעמוד בצד. אז אני מציע להם לעשות מעבר אחד ויכתבו על זה בגדול: "לערבים". מה הבעיה? אז למה לא עושים את זה? באמת, זה כל כך הזוי, העניין הזה. אני מדבר על הדברים היומיומיים. תארו לעצמכם שכאשר מתחתנים – אשה, אולי בת דוד שלו, אולי בת משפחה שלו מהשטחים הכבושים, והיא נמצאת במדינת ישראל, ואין לה אפילו אפשרות לנוע ממקום למקום, אדוני היושב-ראש. למה? כי אין לה תעודת זהות, והיא כאילו שוהה בלתי חוקית, והיא אם לילדים. הילדים, אין להם זכות אפילו לטיפול רפואי. אנחנו בקדנציה הזאת טיפלנו בכמה מקרים כאלה שהילדים של הזוגות האלה אפילו לא מגיעים לטיפול רפואי, ואין להם לא ביטוח לאומי ולא קופת-חולים. אלה דברים – בלתי ייאמן איך מדינה שחרתה על דגלה את הדמוקרטיה תבוא ותגיד את הדברים האלה. בוא ותראה את זה לכל העולם, שיש ילדים אזרחי המדינה שאין להם – שאבא שלהם אזרח, או אמא שלהם אזרחית, אבל מכיוון שהוא פלסטיני או היא פלסטינית מהשטחים, הם לא זוכים להיות אזרחים שווים. לא מגיע להם טיפול רפואי. לא מגיע להם ביטוח לאומי. אפילו דמי לידה – אפילו דמי לידה – גם את זה מחייבים אותם לשלם לבתי-החולים. הידעתם את הדברים האלה? בגלל החוק הדרקוני הזה. אז איך יכול להיות – אנשים שבאמת מדברים על דמוקרטיה, ואומרים: אנחנו מדינה דמוקרטית, ומתגאים בעולם שהם מדינה דמוקרטית, ודברים כאלה, שהם ביסוד הדמוקרטיה, לא ממומשים? אני חושב שאם דבר כזה היה נעשה לאיזו משפחה יהודית בצרפת, או בגרמניה או באיטליה, אני לא חושב שהיו עוברים לסדר-היום – אולי לא רק של מדינת ישראל, אלא העולמי. לכן אני חושב שמוטב שחוקים כאלה – שאנשים בעלי שכל ישר לא ייתנו את ידם לדברים האלה. ואני פונה לשרים, שרי הממשלה, שבדרך כלל מדברים דברים אחרים – בחוץ הם מדברים דברים אחרים; לפני קמפיין הבחירות, כשבאים לבוחרים הערבים, הם מדברים אחרת, ופה הם מצביעים בעד כאלה דברים ש – נורא. אי-אפשר להגיד שדברים כאלה יכולים להיות ולהשתוות לאיזו מדינה דמוקרטית. אני רואה איך חברי כנסת נזעקים להגנת ילדי זרים, וזה מבורך וזה טוב. אז למה לא נזעקים לגבי הילדים האלה, שאין להם אפילו זכות לטיפול רפואי? אני חושב שזה רק מטעמי גזענות. והעניין הזה, שמחדירים את הדבר הזה לתחום הביטחוני, זה רק כיסוי לגזענות שהולכת ומתגברת במדינה הזאת, ויפה שעה אחת קודם שנתעורר ונעצור את זה, כי זה יפגע קודם בערבים, אבל אחר כך זה יפגע גם באנשים אחרים – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:> מכובדי, שלשום כל מדינת ישראל צפתה בתוכנית טלוויזיה על כך שילדים עם מום לב ומום אחר מרצועת-עזה מועברים לבתי-חולים בארץ. <עפו אגבאריה (חד"ש):> את זה אני יודע. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:> יפה. יפה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> את זה אני יודע, אבל תן את הזכויות – תן לילד שנולד פה שיוכל לקבל את הטיפול הרפואי. אני יכול גם להגיד לך שלעשות את הדברים שעושים – אני התעמתתי עם רופא אחד באחד מבתי-החולים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פואד, אנחנו בטוחים שאפילו לא צריכים להלל אותנו על זה, זה דבר מובן מאליו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – שהוא עשה את הדברים באופן מעולה ומצוין, אבל זה גם פוליטי – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:> צריך לאזן את התמונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הרי זה דבר מובן מאליו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – זה גם פוליטי, וגם מדעית זה טוב בשבילם. אני מתכוון: בשביל הרפואה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עושים לא רק בגללם. אנחנו עושים גם בגללנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אתה לא יכול לערב את שני הדברים כאותו הדבר – בין זכות של ילד – שנולד פה – לקבל פה טיפול רפואי וחיסונים לבין ניתוח לילד מעזה או כשנותנים לו את הטיפול הרפואי. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. גם לרשותו חמש דקות. רבותי, מהסעיף הבא אנחנו עוברים לשלוש דקות. אחרת – כבר עשינו חשבון שעד כניסת השבת, בעוד יומיים, לא נגמור את סדר-היום. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עפו, תן לי רגע לדבר עם השר. אדוני השר, אדוני השר, אתה השתמשת בצורך לאזן את התמונה, ואני מקבל שהתמונה הרבה יותר מאוזנת, אבל אני רוצה לאזן אותה בעוד היבט; אני באתי לדיון הזה אף-על-פי שאני צריך להיות בישיבה במקום אחר, כדי שלא יתקבל הרושם שהוויכוח הזה מתנהל רק בין חברינו חברי הכנסת הערבים לבינינו, היהודים. הוויכוח הזה הוא ויכוח שלנו, קודם כול, לפני הוויכוח שלהם. ואני, כל פעם שהחוק הזה עולה, אני אומר את הדברים האלה. הוא התחיל כהוראת שעה. הוא כל הזמן בהוראות שעה, כי אין לממשלה אומץ לבוא ולהגיד שאת העוולה הזאת, את הטירוף הזה, עושים בחוק. אגב, גם בית-המשפט – בעור שיניה ניצלה הממשלה מפסילת החוק, בגלל שופט אחד שאמר שהיות שזאת הוראת שעה, ישנו אותו אחר כך. הוא נתפס בזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עוצר. תעזור לי, כי שר המשפטים לא ידע להגיד לי; בית-המשפט קבע שאנחנו יכולים להאריך את זה רק לשישה חודשים? שנה זה לא מידתי? <חיים אורון (מרצ):> אני לא יודע להשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם זה למטרה ראויה, אז גם שנה מותר. <חיים אורון (מרצ):> לא. היה רוב בבית-המשפט שלא פסל את החוק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. <חיים אורון (מרצ):> – – אבל אחד משופטי הרוב פסל את החוק לגופו, אבל אמר: היות שזאת הוראת שעה, אני לא מבטל את החוק, כי אז היה נוצר רוב לפסילת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. מאה אחוז. בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> ואז, אני אומר לך, אדוני השר, כי אתה השר היחיד שיושב פה, ואני חושב שאתה גם קשוב לנימוקים הללו: אנחנו נאבקים מאבק אמיתי – אני נאבק – על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם אנחנו לוקחים את הנוסחה הזאת מעבר לגבול מסוים, אנחנו משמיטים את הקרקע מהזהות היהודית שלה – לא הדמוקרטית, כי אם היהודים משתמשים בכוח שלהם – כדי מה? כדי שיהיה חוק שמונע נישואים של אזרח ישראל? הוא יכול להביא פלסטינית מניו-יורק, הוא יכול להביא פלסטינית מפריס, הוא לא יכול להביא פלסטינית משכם ולהינשא לה. אז בהתחלה כשזה בא לפה היו השרים באים עם סטטיסטיקות, כמה מעשי חבלה היו מתוך משפחות שבהן ככה וככה. אני לא אומר שאין בעיות, ואני יודע שאנחנו לא חיים בשווייץ. אבל יש מעשים – אסור לעבור אותם. עכשיו, תראה מה ההמשך של החוק, ואני שמח שהממשלה נתקעה אתמול בדיונים שלה, כי עכשיו כבר אומרים: מי שמבקש אזרחות, הוא יישבע למדינה יהודית ודמוקרטית. יעני, זה בשביל למנוע זרים. הפליט, או המהגר, או מהגר העבודה, שמנסה לעבור ומוכן לסכן את חייו בגבול מצרים, הוא, כשישאלו אותו, אתה מוכן להישבע ל"יהודית ודמוקרטית"?, הוא יגיד: סליחה, לזה אני לא מוכן להישבע; רק למדינת ישראל. הרי זה עוד מהלך שכל תכליתו להכניס אצבע גסה לעיניים של הציבור הערבי ולסובב אותה. ולסובב אותה. ואז יבואו לפה חברי כנסת, מה שהם עושים כל שבוע, אדוני השר, ובעצם יגידו מעל הדוכן: אנחנו לא רוצים אתכם בכנסת. אנחנו לא רוצים אתכם פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה זה, ישיבה? כבוד שר האוצר, מה זה, ישיבה? יש לכם אכסדרה שם, לכו לשם ודברו. למה להפריע לחבר הכנסת אורון? הוא משתתף בדיון. בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> לכן, אדוני היושב-ראש, העניין של הוראת שעה לשישה חודשים הוא רק בבחינת חטא על פשע, וההימנעות מהדיון המהותי על השאלות האלה כל פעם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם אולי לא שמעתם מה אני אומר. הרי אם שר האוצר יעמוד על הדוכן ומישהו רק יעז לדבר מלה הוא ידרוש את כל תשומת הלב, ובצדק. בדרך כלל הוא ממקד תשומת לב בגלל יכולותיו – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני מתנצל. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אבל יש אנשים, כמו חיים אורון, שלא ממקדים כל כך הרבה תשומת לב, ובכל זאת הם רוצים שישמעו אותם. <חיים אורון (מרצ):> לא, בעיקר כששר האוצר הצליח היום למקד את כל תשומת הלב בעובדה שהוא לא בא לוועדה של הכנסת אפילו שהיו בחדר 70-60 איש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. שר האוצר נמצא פה בתור חבר כנסת ולא בתור – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> היה דיון קבינט ביטחוני והיה צריך להיות שעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. הוא לא ביקש שתשיב לו. כבוד שר האוצר, הוא לא ביקש שתשיב לו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד שר האוצר, אני התייחסתי אליך כחבר כנסת, ולא כשר האוצר, והוא לא יכול לשאול אותך שאלות. חבר הכנסת אורון, בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> האמן לי, אדוני היושב-ראש, אני הייתי – מה זה – סופר חנה בבלי מול מה שאמרו כמה מחבריו לסיעה על הדבר הזה, אבל עזוב, אני לא רוצה להתחרות. מה הערתי? הערתי שהיתה ועדה של הכנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בנושא של חנה בבלי אני מבטיח. <חיים אורון (מרצ):> כן, תאמין לי, מה שאמרתי פה עכשיו, לעומת מה ששם אמרו חברי כנסת. לכן, אדוני היושב-ראש, השאלה פה הרבה יותר מהותית. וזה עובר כל פעם בהארכת תוקף, ובהארכת תוקף ובהארכת תוקף. וזה גם – אוכפים החלטה מפורשת של בג"ץ, ועכשיו כבר כולם לא מסתירים את הנימוק העיקרי, כי הנימוק המקורי שבגללו בא החוק הזה למליאת הכנסת היה נימוק ביטחוני – זה מה שאמרו לנו, כי לא העזו להגיד, חוץ – אני מודה – משר הפנים, שתמיד אין לו בעיות; שר הפנים אמר, עזבו אותי מהדיון הביטחוני, אני רוצה למנוע נישואים של תושבי ישראל הערבים. לא רוצה שהם יעבירו לפה, כאילו בכך הוא מנע משהו. והטרגדיות שתראו פה מעל הדוכן – כל מי שקצת מוכן גם להיכנס למצוקות של קבוצות אחרות בחברה הישראלית – הן נוראיות. הן נוראיות. משפחות ששבע ושמונה ועשר שנים עם ילדים, לא מצליחים – בחוק. אין להם שום מוצא, חוץ מזה – ברוב המקרים זה הבעל – שהבעל יעזוב את הארץ. ואנחנו אומרים את זה בקלות, שאם אין לו בעיה, שיעזוב. כאילו – ציינו רק אתמול חמש שנים להתנתקות מעזה. שם רק הזיזו מהבית, עם כל הקושי – – <רוני בר-און (קדימה):> זה היום, לא התחילו בתשעה באב, היתה רגישות. <חיים אורון (מרצ):> היום. כן. כן. – – אבל פה אומרים לאנשים בלי בעיה: אתה רוצה לחיות אתה? רק שם. אין לזה אח ורע בשום מדינה בעולם. אפשר לבוא ולומר למישהו: אתה לא אזרח, אבל אי-אפשר לבוא לאדם ולומר לו: אתה אזרח, אבל הזכות האלמנטרית שלך למצוא בת-זוג מופקעת, בהוראות שעה של עוד חצי שנה ועוד חצי שנה ועוד חצי שנה, כשכבר כולם יודעים ואפילו לא מעזים לעלות לדוכן ולהגיד שהנימוק הוא ביטחוני, ואז בעצם הנימוק הגזעני מונח על השולחן בכל עוצמתו. ואני אומר לך את זה, השר פואד בן-אליעזר, כישראלי וכיהודי, לא כמגן פלסטינים: אתם משמיטים את הקרקע מהיכולת של אנשים כמוני להגן על מדינה יהודית ודמוקרטית, כי כל שבוע יש הוכחה נוספת שאנחנו משתמשים בדמוקרטיה, ברוב היהודי שלה, נגד חלקים בציבור. כל שבוע מחדש. גם מה שהיה פה בשבוע שעבר עם חברת כנסת. זה באותו חלק. אתם מוכרחים, דווקא מהמקום שבו אתם יושבים, אל תסתכלו על זה ככה מהצד. מה שהיה בכנסת בשבוע שעבר. זה תהליך שמתחיל כאילו עם מישהו רחוק. את האוטו שלך הפכו בשלב מסוים בכניסה לכנסת, או כמעט הפכו, בשלב מסוים. זה לא נעצר שם. כי הסכנה האמיתית שהם רואים היא לא בחנין זועבי. חנין זועבי לא מפחידה אף אחד. הם יודעים שכוחה מוגבל. גם אחמד טיבי לא מפחיד. הם יודעים שכוחו מוגבל. כשזה יגיע להתמודדות – חבר הכנסת טיבי לא נעלב ממה שאמרתי עכשיו. אני מקווה, לפחות. לא אמרתי את זה מתוך זלזול. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <חיים אורון (מרצ):> כשהם ירגישו שיש כוח שבולם אותם, הם ישתמשו באותם אמצעים, ויגידו: רגע אחד, מה פתאום? ולכן, צריך לעצור את הדבר הזה, וכל פעם שהוא עולה, צריך לעצור אותו מחדש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון. <הודעת יושב-ראש הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> ועד שהוא יגיע לבמה, אני מודיע לחברי הכנסת: הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט החליטה ביום י' באב התש"ע, היום, 21 ביולי 2010, לחדש את הדיונים בהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הוראת שעה), התש"ע–2010, מ/469 ו-כ/311, בעניין מכירת משקאות משכרים, בהתאם לסעיף 124 לתקנון הכנסת. הודעה זו היתה מחויבת להיות מטעמי, כמצוות התקנון. <בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003> <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אתה רשום, אתה פשוט לא ידעת, אתה במקום גילאון. אחרי זחאלקה יהיה סעיד נפאע, אלא אם כן הוא יתחלף עם אחמד טיבי, אין לי בעיה. נותרו לנו: זחאלקה עולה, אחריו – אחמד טיבי, סעיד נפאע, נסים זאב ואברהם מיכאלי. <דב חנין (חד"ש):> אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה, אדוני, קראתי בשמך ולא היית, וגם אם אתה בהחלט חביבו של יו"ר הכנסת כחבר כנסת, אני מחויב לקחת אותך כדוגמה, שמי שלא נמצא מאבד את מקומו, אלא אם כן היה מבקש להודיע שהוא מבקש לעבור לסוף. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. אני נותן לך חמש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת הטענות שנאמרו עם חקיקת הוראת השעה – שמדובר בהוראת שעה. זו לא היתה טענה משנית, אלא טענה עיקרית. הטענה העיקרית נאמרה בכנסת, היא נאמרה לציבור, היא נאמרה בחוץ-לארץ, בפני ארגוני זכויות אדם, ממשלות, ארגונים של האו"ם; היא נאמרה בבג"ץ, היא נאמרה בכל מקום, במקומות חשובים מאוד, לא בשיחות כדרך אגב, אלא בהדיפת הטענה שמדובר בחוק גזעני, בחוק חמור, בנזק לזכויות אדם וכל זה, נאמר שמדובר בהוראת שעה, ולכשיגיע החוק שהוא לא הוראת שעה, דברים רבים יתוקנו. ומה אנחנו רואים? ששנה אחר שנה אחר שנה מחדשים את הוראת השעה, ואף מחמירים את הוראות הוראת השעה. לא מביאים הקלות. אפילו ההקלה לכאורה, של ועדה הומניטרית לטיפול בעניינים הומניטריים, היא אחיזת עיניים גדולה. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך שזו ועדה סודית; אף אחד לא יודע איך ניגשים אליה. אפילו שאנחנו הגשנו שאילתות – איפה הוועדה, כיצד אפשר, מה הפרוצדורה – זו פרוצדורה סודית. ולמה העניין הזה כל כך חשוב? כי היתה החלטה של בג"ץ, שהחוק גורף, ובלתי אפשרי שלא להתחשב בעניינים הומניטריים, אז הקימו את הוועדה. אבל איך מישהו יודיע לנו? שיבוא שר ויסביר כיצד ניגשים לוועדה הזאת. הרי יש עניינים הומניטריים. מדובר בחוק בלתי אנושי, שמטבע הדברים הוא מייצר מקרים הומניטריים בסיטונות. אחד הסעיפים שקשה מאוד לתפוס, וזה המצאה של הכנסת, המצאה חסרת תקדים בעולם – שכתוב בחוק: יש ועדה הומניטרית, אבל יכול להיות שוועדה הומניטרית תהיה הומניטרית באמת, ואז הוסיפו סעיף שאומר – ככה כתוב בחוק, ואני מוכרח להתוודות, כל מי שאני אמרתי לו שככה כתוב בחוק לא האמין לי; פשוט, אנשים לא מאמינים – כתוב בחוק שלהיות נשוי ולהיות עם ילדים זה לא עניין הומניטרי. ככה כתוב. אז הקימו ועדה הומניטרית, רוקנו אותה מתוכנה, ככה שלא יהיו אנשים שפתאום ירגישו קצת חמלה אולי, אז למנוע חמלה יש סעיפים – נוגדני חמלה – שלהיות נשוי ועם ילדים זה לא עניין הומניטרי. להיפרד מאשה, להיפרד מהילדים, זה לא עניין הומניטרי. אז ככה, שמדובר בחוק, מעבר לכל דבר אחר, אדוני היושב-ראש, חוק בלתי אנושי. אבל יש עניין – ובזה אני אסיים – שהוא לא פחות חמור ממה שאמרתי, שזהו חוק רטרואקטיבי, חסר רחמים; זוג שנפגש והתחתן לפני חקיקת החוק, וידע שיש בפניו מסלול – המסלול המדורג, שהוא יכול לקבל וכו', בני הזוג, לפני החקיקה, לא ידעו שישונו כללי המשחק, גם עליהם חל החוק. גם עליהם. איזה מין חוק זה? איזה מין הוראת שעה זו? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב שלהגיד עליה גזענות, זו מחמאה גדולה מאוד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אחמד טיבי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה, נא לשבת. שב בכיסא שלך, תצעק על מי שאתה רוצה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו כל כך רעים, אז למה אתם רוצים לבוא לפה? למה? – – – לכו לארץ אחרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא תנהל את הבית הזה, ולא תקבע מתי מותר להתחיל ויכוחים. כרגע יש לנו סדר-יום ארוך. כל אחד יכול להירשם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רק אומר, אם זה כל כך רע פה, שילכו למקומות אחרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. את כולם – – – חבר הכנסת בן-ארי, קריאת ביניים הבנתי, מספיק. אני לא שמעתי אבל הבנתי. בבקשה. כבוד השר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אולי רק בטורקיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר ההצעה להוראת השעה הובאה לכאן, והיתה החלטת ממשלה, עמד כאן השר המקשר דאז מעל הדוכן הזה, השר גדעון עזרא, ואמר – השר גדעון עזרא עם הרקע הביטחוני שלו אמר: לא מדובר בסיבות ביטחוניות כי אם בסיבות דמוגרפיות נגד חוק השבות. השר המקשר עמד כאן, דיבר בשם הממשלה. גם שר הפנים דאז, שר הפנים הנצחי של מדינת ישראל, אלי ישי, אמר בדיוק אותו דבר, שמדובר בחוק שימנע את זכות השיבה. באה המדינה לאחר מכן, פנתה בתשובתה לבג"ץ, שינתה את הדברים כדי לסבן את בג"ץ, כי היא ידעה שהארגומנט הזה, הארגומנט הדמוגרפי במניעת חיים משותפים בארץ לבני-זוג נאהבים או שעומדים להינשא, לא יעמוד לה בבג"ץ, ואמרה כי מדובר בסיבות ביטחוניות. אדוני היושב-ראש, 25,000 הם איום ביטחוני. אגב, זר שיבוא מפלנטה אחרת יחשוב שעד עכשיו הדלת היתה פתוחה, חבר הכנסת צרצור, הדלת היתה פתוחה וכל פלסטיני שרצה להגיש בקשה היה מתקבל בחום. כנראה שכחו את מה שקרוי טופס האיקסים. מה זה טופס האיקסים? זה היה הליך מדורג של בקשת אחמ"ש – איחוד משפחות – של שני בני-זוג מטייבה ומטול-כרם, שעבר החמרה פעם אחר פעם, עד שאם הוא הגיש בקשה, היו מבקשים ממנו הוכחה שהוא נשוי – בהתחלה, חבר הכנסת אגבאריה, אחר כך מה ביקשו? תמונות מהחתונה בשמלת כלולות – לא סביר אבל ניחא. אחר כך מה ביקשו? הוכחת אולטרה-סאונד שיש היריון. ביקשו ממשרד הפנים – קיבלו. אתה חושב שמייד אחר כך יש אישור בטופס האיקסים? אחר כך חשמל, מים, מרכז חיים גם בתוך ישראל, ובכל זאת לא קיבלו, כי תמיד בסוף חמש השנים השב"כ יכול לומר: הוא מהווה סיכון ביטחוני. ולכן, מלכתחילה היה תהליך של גיהינום. על הגיהינום הוסיפו עכשיו ערכה שאומרת לא לעצם הגשת הבקשה. כלומר, רואים בסיפור אהבה פלסטיני משני עברי "הקו הירוק", בין גבר מטייבה לאשה מטול-כרם – אני למשל, אני כזה, מטייבה, ואשתי מטול-כרם – או כל פלסטיני מכל אזור כלשהו, איום על עצם קיומה של המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. תגיד, נישואין של פלסטינים מהווים איום על מדינה שיש לה דימונה? יש לה הכור? איזה חוסר ביטחון? אבל זה לא רק חוסר ביטחון, אדוני היושב-ראש. יש כאן אמירה מדירה, אדנותית, מפלה, ועכשיו מנסים להכניס בחוק חדש עוד אלמנט של לאלץ את הפלסטינים האלה לומר משהו בניגוד לזהותם, להשקפת עולמם. אגב, כל מדינה, בכל בקשה של קבלת שהות או אזרחות – כל מדינה מבקשת הצהרה. בישראל יש הצהרה של נאמנות למדינה ולחוקיה, למדינה. עכשיו מבקשים אמירה אידיאולוגית. אפילו בקונגו-ברזוויל זה לא קיים, אדוני. זה לא קיים בשום מקום, לא בעולם השלישי, לא בעולם המודרני, לא במערב. וכי למה? אבל זה קיים בחוק, יש חוק-יסוד במדינת ישראל – שם קיים. אנחנו תמיד מתווכחים נגד, אומרים שיש ניגוד בין היותה יהודית לדמוקרטית, אבל זה קיים בחוק-יסוד. למה לבקש משר החוץ של נורבגיה להכיר בזה? למה לבקש מהאפריקנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 7א אומר את זה, והאדם מצהיר אמונים לחוקי מדינת ישראל, מה הבעיה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז למה להביא את התוספת הזאת, שהיא בומבה בפנים? <היו"ר ראובן ריבלין:> רוצים להכניס בתוכך "נפש יהודי הומייה". מה אתה רוצה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אי-אפשר. 20% הם נפש, אבל לא יהודי, הם נפש ערבי, וגם היא הומייה. לכן יש כאן דורסנות של ממסד, של רוב שלא מתחשב ברגשות של האזרחים שלו, ורוצה מכשול אחר מכשול אחר מכשול. בסוף דברי – נשארה לי דקה – אני קראתי אתמול וגם היום על איזה פסק-דין בבית המשפט – חבר הכנסת נפאע, אתה משפטן – שפסקו אונס לערבי שהתחזה ליהודי וקיים יחסים עם אשה יהודייה בהסכמה. אגב, אני חושב שהמעשה שלו של להתחזות ליהודי הוא מעשה בזוי, לא ראוי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לצערו הרב קוראים לו דודו. גם הם קוראים לו דודו, הערבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> פסק-הדין אומר, שגם אם יבוא יהודי ויאמר למישהי שחפצה במוסלמי – הוא גם יהיה אשם באונס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם במקרה זה פסק-הדין הוא פסק-דין מחמיר, לא במקום, וטוב שיש ערכאה אחרת, טוב שפנו לבית-המשפט העליון. אבל נניח, אדוני, שבא אליה גבר יהודי שהוא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אף שגמרת את הזמן לעניין זה, אני מוסיף לך עוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל זה מעניין. – – – בא אליה גבר יהודי שעובד כנהג של השר פואד, כנהג של מישהו, ואמר לה: אני מהנדס היי-טק. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? אני עוזר, לא נהג. אני עוזרו הבכיר של פואד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עוזרו הבכיר של פואד. המלה הזאת – עוזרו הבכיר של פואד – יש בה סקס-אפיל, ומייד היא גורמת להתפתחות הקשר מעבר לרומנטי. האם בית-המשפט בישראל היה גוזר על היהודי הזה, שהוא נהג ועשה את עצמו לעוזר בכיר, או כתוצאה מההתחזות הזאת הקשר עבר מרומנטי אפלטוני לקשר גופני מיני – היו גוזרים עליו ומאשימים אותו עם תווית שהוא אנס? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה או שר אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מוחמד נפאע – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ויסיים חבר הכנסת נסים זאב. גם לרשותך, חבר הכנסת נפאע, חמש דקות. <סעיד נפאע (בל"ד):> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי דיברו ברמה הערכית, ברמה העקרונית בנושא הזה, אבל השאלה, אם גם כשבאים ליישם את החוק הזה הלכה למעשה לא מצביע הדבר על האי-רצינות – לא רק בביצוע החוק הזה אלא בעצם קיום החוק הזה והבקשה להאריכו? הרי שמענו מהשר מרגי, לפני כמה דקות, שב-2005 החוק הזה תוקן, והוקמה, כבוד היושב-ראש, ועדה לבדיקת מקרים הומניטריים כדי להתגבר על האיסור שישנו בחוק הזה. במקרה, ב-2008 אני פניתי אל שר הפנים בעניין סטודנט סורי שנשלח כדת וכדין ללמוד בסוריה, חזר, בינתיים כשהיה שם התאהב במישהי, התחתנו ויש להם ילד. חזר, ולא נתנו – לא לאשתו ולא לילדו לחזור, ואז מתברר – ויש לי את זה בכתובים משר הפנים – שגם שלוש שנים אחרי שתוקן החוק אין ועדה כזאת במשרד הפנים. לא קיימת ועדה כזאת במשרד הפנים, והשר שטרית אמר שהוא הולך להקים את הוועדה עד סוף השנה, ולפי מיטב ידיעתי אכן הוועדה הזאת קמה. אבל בכל אופן עדיין השאלה נשאלת. אני רוצה להניח לצורך הדיון שהדאגה לעניין הביטחוני היא אכן בעורפו של החוק הזה. אבל יש מקום בסופו של דבר לבדוק את האיזונים הנכונים ולשאול את השאלה הפשוטה, לדעתי: האם החוק הזה מטרתו להרתיע אנשים מלהתחתן, מלאהוב? האם מישהו בדק, סקר, אם אכן חוק כזה מנע מאנשים להתאהב ולהתחתן? לפי הפניות שאנחנו מקבלים, אני מניח, כל חברי חברי הכנסת הערבים, אולי מדי חודש יש פנייה כזאת שמבקשת לטפל באיחוד משפחות. מתברר שהחוק הזה לא אסר את האהבה ולא יכול לאסור את האהבה, גם במחיר של מסע התלאות שעוברים האנשים האלה כדי להתאחד. בסוף דברי אומר שנדמה לי שבאיזון הזה בין הדאגה לביטחון, או גם למצב הדמוגרפי, לבין הזכויות האנושיות, נרמסות כאן זכויות אנושיות אלמנטריות במחיר שלפי הערכתי הוא אובססיה מיותרת של פחד מהמקרים האלה של איחוד המשפחות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בקשת הממשלה בעניין הארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל היא כבר בקשה חוזרת, ואדוני היושב-ראש, הערת בצדק: למה מביאים את זה פעם בחצי שנה? אולי שיביאו את זה לתקופות ארוכות. אולי מבחינה חוקתית, אדוני היושב-ראש, זו לא הדרך הנכונה להביא המשכיות של חוק שנמצא עוד בהוראת שעה. אכן אולי הממשלה אמורה או צריכה לקבל החלטה עקרונית בעניין הזמניות הזאת, כי לא טוב לעשות חוק במשך כמה שנים בהוראת שעה. עם זאת, אדוני היושב-ראש, בממשלות שונות, וכבר במשך כמה קדנציות, החוק הזה מוארך בצו ובהוראת שעה, כי אני חושב שהממשלה עדיין מנסה להגיע למידתיות, כדי להגיע למצב שבאמת חוק האזרחות לא יהפוך לחוק בעניין כניסה לישראל, לחוק הזרים, כפי שחברים פה הציגו את ההסתייגויות שלהם לחוק. אבל מה לעשות? אנחנו צריכים עדיין לחשוש ולחשוב איך מגיעים לאותו איזון של ביטחון מדינת ישראל מול זכויות הפרט של אותם אנשים שמנסים להגיע בצורה חוקית כזאת או אחרת, או באמתלות כאלה ואחרות. לצערנו, לא תמיד אלה שאנחנו רוצים להכיר בזכויות שלהם מתחשבים בביטחון שלנו, של תושבי מדינת ישראל, ובהרבה מאוד מקרים שקרו בעבר החוק הזה נוצל, או הזכות הזאת נוצלה, על-ידי אנשים בשביל לפגוע בנו, בשביל לפגוע בתושבי מדינת ישראל. אנחנו רוצים בסך הכול לחיות בשלום, גם עם שכנינו ובוודאי גם עם תושבים שהם תושבים לגיטימיים של מדינת ישראל. לכן, ההתלבטות הזאת בין זכויות הפרט של אלה שרוצים במסגרת איחוד המשפחות או במסגרת זכויות אחרות שמגיעות להם להיכנס למדינת ישראל, לבין אי-פגיעה בביטחון מדינת ישראל – זו סוגיה שכנראה לא קל להכריע בה, והממשלה נאלצת מדי כמה זמן לבוא ולבקש מהכנסת להאריך את הסוגיה הזאת. אני חושב שצריכים ליצור אמון בין התושבים, האזרחים הערבים במדינת ישראל, לבין האזרחים האחרים במדינת ישראל, כדי שלא תהיה סטיגמה של חשד בכל בקשה שמוגשת שזה משהו נגד מדינת ישראל או נגד תושבי מדינת ישראל, ולהגיע לאותו אמון שאנחנו תמיד – לפחות רוב הבית הזה – שואף אליו, שאזרחים לגיטימיים במדינת ישראל יהיו להם זכויות מלאות, ולא להגיע אתם לעימותים בדברים של זכויות הפרט האלמנטריות שמגיעות להם. אחד הדברים האלה זה גם איחוד משפחות. אנחנו לא אומרים שאסור חלילה לתת להם, במסגרת איחוד משפחות, במסגרת החוק הלגיטימי שמדינת ישראל תחוקק אותו. עם זאת, כאשר נוצרים ויכוחים על נושא כזה או אחר, וחוסר האמון הזה שבסוף, לצערנו, בתקופה האחרונה מתרחב בין האזרחים הערבים במדינת ישראל לבין האזרחים היהודים או האחרים, זה גם גורם בסוף להיווצרות אותו חשש, אותו מצב של אי-ודאות, שאנחנו מנסים מצד אחד להתגבר עליו אבל מצד שני – מה לעשות? מציאות החיים כופה עלינו עדיין לחיות בחשש שתושבי מדינת ישראל עלולים להיפגע ממתן זכויות כאלה או אחרות לאזרחים שהם לא תושבי מדינת ישראל, ומנסים להגיע אלינו במסגרת איחוד משפחות או במסגרת זכויות אחרות שמגיעות להם כזכויות אלמנטריות לגיטימיות של תושבים מחוץ למדינת ישראל. לכן הבית הזה, אדוני היושב-ראש, הוא אחד המקומות שצריך לשפר בו את מערכת היחסים הזאת בין הנציגים שנמצאים פה בכנסת קודם כול, ומפה לשדר הלאה לתושבים, גם לאזרחים הערבים, גם לאזרחים במדינת ישראל, שהבית הזה מעודד לחיות פה בדו-קיום. מהבית הזה הדו-קיום יצא החוצה גם לאזרחים, והאזרחים יבינו שלא כל דבר שהם חושבים שמגיע להם, מדינת ישראל נגד, אלא זה צריך להיות על בסיס אמון, על בסיס התחשבות אחד בשני, ולא לגרום למצב שבסוף כאילו אנחנו התושבים היהודים של מדינת ישראל תמיד נגד התושבים הערבים של מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. אחרון הנואמים – חבר הכנסת נסים זאב. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. חמש דקות תמימות עומדות לרשותך. מהסעיף הבא אנחנו עוברים לשלוש דקות, אלא אם כן מדובר בדבר שהחוק מורה לי חמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ברמת העיקרון אני מסכים שאין פה הוראת שעה ולא צריך הוראת שעה כל עוד הרשות הפלסטינית נחשבת רשות עוינת. אפילו שיחות קרבה אי-אפשר לעשות אתה. אז מה אתם רוצים? לשנות את הדמוגרפיה? הדמוגרפיה היום מהווה איום על מדינת ישראל. זו סכנה ביטחונית מבחינתי, בראייה שלי. ערפאת אמר במפורש: אני אנצח את מדינת ישראל עם הרחם הפלסטינית. האשה הפלסטינית תביא הרבה ילדים ואז ניצור פה רוב. עכשיו, מה אנחנו כל כך דואגים לדמוקרטיה פתאום? בשם הדמוקרטיה אנחנו יכולים גם להתאבד, המדינה הזאת יכולה גם להתאבד, למה לא? אדוני היושב-ראש, אם הוא כל כך אוהב אותה – ופה לא חסכו לדבר על האהבה בין האשה הפלסטינית לבין המאהב המאוהב המתאהב הערבי הישראלי – מה קרה? אם הוא כל כך אוהב אותה, שילך אחריה באש ובמים, שילך אתה לג'נין, למקום שממנו היא באה. גם אתה, חבר הכנסת אחמד טיבי, בעצם זה שאתה מביא את אשתך לכאן, אתה בעצם בוגד בעם הפלסטיני. אתה היית צריך ללכת לשם. אני אומר לך, מבחינה אידיאולוגית אתם צריכים לתמוך בחוק הזה. למה? מבחינתכם, בראייה שלכם, כל מי שרוצה לבוא להתאזרח ולקבל אזרחות ישראלית, בוגדת בעמה ובמולדתה, בעם הפלסטיני וברשות הפלסטינית, ואתם הראשונים שצריכים למנוע זאת. למה אתם לא עושים את זה? למה אתם לא תומכים בחוק? אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות שלנו זה שאין חוק הגירה, ובאף מקום בעולם לא היו מאפשרים למדינת אויב – לא בארצות-הברית, לא בצרפת, לא באף מקום בעולם, חוץ ממדינת ישראל – לאפשר שילוב של נישואים בין מדינה שהיא עוינת למדינת – האזרחים שלה – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה רשות, רשות עוינת, סליחה. <חנא סוייד (חד"ש):> זה לא נישואים בין – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, בין בני-אדם. אנחנו מכירים את זה, הלוא ברור. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ישראל לא מתחתנת עם פלסטין. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא מתחתנת, ודאי שלא. אבל אותה אחת שבאה ממדינת אויב, צריך להיות ברור: אין לה מקום להתאזרח במדינה כשהיא באה ממדינת אויב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה עם גרמניה? <נסים זאב (ש"ס):> אלא אם כן, אם הוא רוצה, כל כך אוהב אותה, שילך אחריה. שילך לרשות הפלסטינית, שילך לאותה מדינה שממנה היא באה. יש פה בעצם שיבה פלסטינית זוחלת בחסות איחוד המשפחות. צריך לומר את האמת: הנושא הוא בנפשנו, לסכל את – אותם שמנסים למנוע את חלוקת הארץ. אין בשום מקום בעולם זכות הגירה בלתי מוגבלת, גם לא באמצעות נישואים. מדובר בהגירה מרשות עוינת, ועם כוונות עוינות מוצהרות וברורות, שלא יהיה לנו ספק בעניין הזה. ואם אנחנו מדינה שהיא חפצת חיים, אני מודיע לכם, אדוני היושב-ראש, מדובר פה במאבק קיומי ודמוגרפי אבל הוא קיומי למדינת ישראל. אנחנו שומרים על הבג"ץ כאילו מדובר פה באיזו כנסייה ליברלית שסמכויותיה עליונות ואין רשות למחוקק להרהר. אין לנו רשות לערער אחריה. מה קרה? המחוקק רשאי לחשוב אחרת מבג"ץ. למה אנחנו עומדים פה עם סטופר, עם אקדח לרקה? למה חצי שנה? לא ברור לי. מה, בעוד חצי שנה ישתנה משהו? מה, פתאום הרשות הפלסטינית תהיה חלק מהמדינות, באו"ם? מוכרת? אנחנו יודעים שזה ייקח עוד כמה שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם זה יקרה, נצמצם. זה עד שנה. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל לא שישה חודשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני גם אמרתי את זה. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא חושב שצריך לתת שישה חודשים. יש הוראות שעה של שנתיים ושלוש שנים. צריך לפחות עד סוף הקדנציה, ואני אומר את זה בכל הרצינות, כי אני לא רואה שגם בשנה הבאה – אנחנו נעמוד באותו מצב: אנחנו נצביע ושוב נשמע את אותן הטענות ואותם הגידופים כנגד מדינת ישראל, כמה היא אכזרית, כמה היא עוינת, כמה היא לא ליברלית וכמה היא לא אנושית. אז חבל, נוכל לצמצם את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. האם השר מרגי מבקש? האם שר הפנים מבקש להשיב על הדברים? אינו מבקש, אז אנחנו עוברים להצבעה. האם גברתי צלצלה? מזכירת הכנסת צלצלה. רבותי, נא לשבת במקומותיכם. אני מצביע על בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? רבותי נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הבקשה – 53 נגד – 13 נמנעים – אין בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, בעד – 53, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע שבקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, קיבלה את אישורה של הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הכרזה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, רבותי. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010> [מס' מ/510, פ/2405/18; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 10372; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, הצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק הממשלתית משלבת בתוכה חלק מהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב, ועניינה תשלום שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה לחיילים משוחררים. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להקים במסגרת קרן – – – <קריאה:> לא שומעים אותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא להגביר את הרמקול, רבותי הסדרנים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הצעת החוק הממשלתית – אם לא שמעו – משלבת בתוכה חלק מהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב, ועניינה תשלום שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה לחיילים משוחררים. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להקים, במסגרת הקרן לקליטת החייל המשוחרר לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, קרן חדשה: הקרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה לחיילים משוחררים. מטרת הקרן החדשה היא עידוד חיילים משוחררים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה באזורי סיוע, שהם אזורי עדיפות לאומית שתקבע הממשלה באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, באמצעות מימון השתתפות בשכר הלימוד באותם מוסדות; וכן עידוד חיילים משוחררים המתגוררים באזורי סיוע ללמוד לימודי השכלה גבוהה באמצעות תוכניות שונות, בין השאר באמצעות השתתפות בשכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה באמצעות מימון פעילויות להכנה והכשרה לקראת לימודים כאמור, לרבות הכנה והכשרה במסגרת מכינות קדם-אקדמיות במוסדות להשכלה גבוהה. עוד מוצע להסמיך את שר הביטחון, שר האוצר, שר החינוך, השר לפיתוח הנגב והגליל, בהתייעצות עם השר הממונה על ענייני השירות האזרחי-לאומי ובאישור ראש הממשלה – יותר קל כל הממשלה – ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע תקנות לביצוע מטרותיה של הקרן. תקנות אלה דרושות לצורך ביצוע ההסדר המוצע שבהצעת החוק וכניסתו של החוק המוצע לתוקף. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית, בראשות עורכת-הדין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, אדוני יושב-ראש הוועדה. יש הסתייגות שבה ביקש חבר הכנסת, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, איש ירושלים, אדם שבקי גם בענייני חינוך – ירושלים היום, שלא נכנסת למערכת הזאת, זה בבחינת איזו הרחקה של ירושלים ממרכז ההבנה שהיא המטרה. כי ירושלים לא נכללת בפריפריה. <רוני בר-און (קדימה):> היא לא? <היו"ר ראובן ריבלין:> היא לא בפריפריה. אז רק אם אתה יכול לומר לנו מה לעשות, כי אני צריך להצביע כמו שאתה אומר לי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גם כאן, במליאה, הבטיחו – – – חיילים משוחררים על הגרסה המלאה, כמו שהבטיחו בבחירות. <היו"ר ראובן ריבלין: > טוב, תיכף, תיכף נשמע, רק אני רוצה לשמוע ממנו. אני מצווה להצביע כמוהו, אני רוצה לדעת איך אני יכול להרים את ידי נגד ירושלים. אם הוא יסביר לי אני אשמח; אשמח לשמוע את ההסבר, לא אשמח להרים את ידי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, במסגרת התקנות יקבעו את כל הערים שייכללו בתוכנית הזאת, ואפשר להכניס את ירושלים. אתה יודע מי מאשר – כל ממשלת ישראל, ובסוף ראש הממשלה. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית, בראשות עורכת-הדין יהודית וסרמן, ובמיוחד לעורך-הדין זיו מגור, שפעלו לקידומה ולאישורה של הצעת החוק. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוותה, ולעוזרים הפרלמנטריים שלי, אבל אי-אפשר בלי עוזרת השר גילה גמליאל הבלתי-מתפשרת, שעמדה ודחפה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> סגנית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אה, סליחה. חוזר בי. היא עבדה וטרחה להיות סגנית שר, ואני אין לי שום כוונה לפגוע בה. גילה, אני רוצה להלל ולשבח את עבודתך, מסירותך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא כזה יום חג. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כל הפעילות שעשית לקדם את הצעת החוק הזאת – תבורכי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מהלל כאילו זה יום חג. זה יום של הפרת הבטחה מפורשת של הליכוד לשנת לימודים אקדמית לחיילים משוחררים. נעשה פה – – – כאילו זה יום חג. תתייחס להבטחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אני רואה שאתה בקי. למה לא הסתייגת? היית יכול לדבר. היית מסתייג, היית יכול לדבר. למה אתם שותקים? אני לא יכולתי להסתייג, אז אני שואל שאלה, אבל אתה יכולת להסתייג. למה לא – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני, במסגרת עבודתי בוועדה, כל צעד קטן שעוזרים לאנשים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא טכנית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – כל צעד קטן שעוזרים לאנשים, בשבילי זה צעד מבורך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל זה צעד קטן שבא במקום הגדול. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אבל, אתה יודע, הוא לא בא במקום. כשעושים סדק בקיר, אחר כך פורצים את הקיר. ובכל צעד שאתה עושה – ואללה נבורך. אני פונה אל חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הסתייגות אחת, שהיא מהותית – הסתייגותו של חבר הכנסת אורלב, בבקשה. ואם הממשלה תבקש להשיב עליה, הממשלה רשאית לפי תקנון הכנסת. סגנית השר, והיא סגנית במשרד ראש הממשלה, האמונה והעוסקת בנושא זה, היא שתשיב, בלי צורך שהשר יאמר לי שהיא משיבה במקומו, כי יש לה תפקיד מוגדר. בבקשה, חמש דקות עומדות לרשותך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין הרבה הזדמנויות שבהן כשאנחנו מרימים את ידינו אנחנו יכולים לפחות לא לגרום נזק לירושלים. אין לנו הרבה הזדמנויות לעזור לירושלים פה בהצבעות. אבל לעתים יש לנו הזדמנות לא לגרום נזק לירושלים. אם יתקבל החוק ולא יהיה ברור שירושלים היא בתוך החוק או בתוך החלטת הממשלה – ומייד אבהיר את הדבר הזה – פירושו של דבר שגרמנו נזק חמור מאוד לירושלים. פירושו של דבר שסטודנטים משוחררי צה"ל ובוגרות ובוגרי שירות לאומי לא ילמדו בירושלים, כיוון שאם הם מקבלים מלגת לימודים שהיא שוות ערך ל-10,000 שקלים – צריכים להיות אדם בעל מידות – אני לא יודע מה – או עשיר כקורח כדי לוותר על המלגה הזאת וללמוד בירושלים. יש למעלה מעשרה מוסדות אקדמיים בירושלים. הסטודנטים הם חלק מהעתיד של ירושלים. יש כאן הגירה שלילית של אוכלוסייה חזקה, טובה, שיכולה למלא גם את מקומות העבודה של ההיי-טק ושל התעשייה הגבוהה, וזה פשוט מעין מעשה פיגוע קשה בירושלים לוותר על האוכלוסייה הזאת, שהיא לא תלמד כאן. בנוסח החוק, כפי שהוא מנוסח כרגע, נאמר שההגדרה של אזורי רישום היא אזור עדיפות לאומית שעליו החליטה הממשלה לפי הוראות פרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית. הממשלה החליטה שהחוק הזה יוחל על הנגב והגליל, צריך לומר את זה בצורה ברורה. אבל יש בידי הממשלה סמכות, אדוני היושב-ראש, להחליט שהחוק הזה יחול גם על ירושלים, כי בחוק אין המלים נגב וגליל אלא רק אזור עדיפות שעליו החליטה הממשלה לפי פרק כ"ו. לכן, אין רצוני לריב עם השומר, אלא לאכול את הענבים. אם בתשובת הממשלה עכשיו – רבותי גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה – אני מצפה שנציגת הממשלה, סגנית השר, או מישהו אחר שיעלה מתוך הממשלה, יבוא ויודיע, על דעת ראש הממשלה – וחשוב שזה יהיה על דעת ראש הממשלה. כפי שפורסם היום, ראש הממשלה אמר בישיבה מיוחדת ליום ירושלים כהאי לישנא: לירושלים צריכה להיות עדיפות על פני כל עיר אחרת ומעמד מיוחד. כשתבואו ותבקשו העדפות למקומות אחרים בארץ, תזכרו ותדעו שירושלים לפני כולם. לכן, מורי ורבותי, לא עולה על הדעת שהחוק הראוי הזה, החוק המצוין הזה שיזמה סגנית השר גילה גמליאל, והיא ראויה לברכות על יוזמת החוק הזה – שהאוצר יתנגד לו. כי האוצר מבין לאן זה מוביל. אבל אוצר זה אוצר וכנסת זה כנסת. אי-אפשר לעבור על דבריו של ראש הממשלה. אנחנו לא מבקשים עדיפות לירושלים, לא מבקשים עדיפות לירושלים, אבל מבקשים שלא ייגרע חלקה של ירושלים. כי אם ייגרע חלקה של ירושלים, רבותי, כמו שאמרתי, זהו פיגוע חמור מאוד. לכן היתה לנו הידברות מוקדמת גם עם המציעה, סגנית השר, וגם עם יושב-ראש הקואליציה, ולפי מה שנמסר לי, בתשובת הממשלה ייאמר שעל דעת ראש הממשלה ובתמיכתה וביוזמתה של סגנית השר תיכלל גם ירושלים במסגרת החוק הזה, גם אם לא תתקבל ההסתייגות. ומאחר שאינני צריך לריב על יוקרות וכדומה, אם תתקבל הודעה כזאת ויהיה ברור בהתחייבות חד-משמעית – ואני מצפה שתהיה גם עם איזה לוח זמנים – אני מודיע שלא אדרוש הצבעה, כיוון שהתחייבות של הממשלה מעל הבמה הזאת, להבנתי, זאת התחייבות שהיא מחייבת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יותר מכך, חבר הכנסת אורלב, קבלת ההסתייגות יכולה להביא את הממשלה למשיכת החוק – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יכול להיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וזה דבר שאנחנו לא רוצים, הרי – להכות אחרים למען ירושלים. אני מודה לך על ההסתייגות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מודה לך על ההערה. יכול להיות שהממשלה תמשוך את החוק, אבל כידוע לך, יכול יושב-ראש הוועדה למשוך את החוק, לכנס את הוועדה מחדש ולחזור למליאה, וכבר היו דברים מעולם. אני מציע לא להלך אימים על המליאה. יש לממשלה מספיק אפשרויות, גם אם ההסתייגות עוברת, להביא את החוק מחדש ולהפיל. יש עוד הרבה אפשרויות, לא אלמן ישראל. אבל אני מציע לממשלה, ואני מציע לעמיתתי סגנית השר, להודיע כאן שהעיקרון שירושלים תיכלל הוא עיקרון שאנחנו מתחייבים עליו. דבר שני – שזה על דעת ראש הממשלה. אני לא אומר בהסכמת שר האוצר, אבל על דעת – יש ראש ממשלה ובהסכמת ראש הממשלה. יש ראש ממשלה בירושלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, תודה. אל תאמר לה מה היא צריכה לומר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אם כך ייאמר, אני אשקול לוותר על ההצבעה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת אורלב. הואיל ומדובר פה בתשובת ממשלה, ולא בתשובת הוועדה, אני מזמין את סגנית השר גמליאל לעלות על הבמה לומר את דברה בנושא הסתייגותו של חבר הכנסת אורלב, בהתאם לתקנון. על הבמה. התקנון מאפשר לך, גברתי. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, השרים והשרות, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שהציג כאן את החוק בצורה מהירה ביותר, עבודה ממש מצוינת, ועל זה אני גם אדבר בהמשך, בתודות. היום ניתנה זכות גדולה לכנסת ישראל להוביל חוק מהפכני, שבו ממשלת ישראל רואה את ההשכלה הגבוהה כמי שתיתן אפשרות לצעירים ולצעירות, חיילים משוחררים, חיילות, בוגרי ובוגרות השירות הלאומי והאזרחי, לקבל שנת לימודים אקדמית חינם. אני מאוד שמחה, כי מי שתורם למדינה יקבל מהמדינה. בנוסף, החוק המהפכני הזה יצמצם את הפערים בחברה הישראלית, כי הוא ייתן ליותר צעירים וצעירות נגישות להשכלה הגבוהה. אני רוצה לברך גם את חברי, את חבר הכנסת אילטוב ואת דודו רותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי סגנית השר, אני אתן לך זמן לברך. אני מבקש מגברתי לענות על ההסתייגות, כי זה שלב של תשובה על הסתייגות. אין כאן נאום חדש לקראת קריאה ראשונה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כן, אני יודעת, כבוד היושב-ראש. חיכיתי שראש הממשלה יהיה נוכח בהצהרה שאני מחזירה לחברי אורלב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם את רוצה, נעשה הפסקה. את רוצה שנעשה הפסקה? המליאה מתנהלת, אין פה הפסקות עד שיגיע מישהו. תעני בבקשה, גברתי, על ההסתייגות של חבר הכנסת אורלב. לאחר מכן, בתום ההצבעה, אשמח לתת לך לעלות ולהרחיב דברים כמה שאת רוצה. אנחנו נמצאים בשלב פרוצדורלי שהוא מהותי. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כולנו מבינים את החשיבות של בירתנו ירושלים, ואני וראש הממשלה – כל הדברים שאני אומרת כרגע הם על דעת ראש הממשלה – רואים בחיוב את עניין הוספת ירושלים לתוכנית של עזרה לחיילים משוחררים, ואני אפעל בעצה אחת עם ראש הממשלה ושר האוצר להוספת ירושלים לתוך המסגרת של התמיכה. תודה רבה ויום טוב. <יעקב אדרי (קדימה):> בואו נעשה את זה עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה מסיר את ההסתייגות, חבר הכנסת אורלב? <דליה איציק (קדימה):> למה לא עכשיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורלב, אדוני מסיר את ההסתייגות? אני צריך לדעת, חבר הכנסת אורלב – מסיר את ההסתייגות. רבותי, להצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12) אין הסתייגויות, שכן חבר הכנסת אורלב מסיר את ההסתייגות, ואין הסתייגות אחרת. לכן אנחנו נצביע על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, בקריאה שנייה במקשה אחת. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת שטרית, לשבת כדי להצביע. חבר הכנסת השר הרשקוביץ. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–4 – 74 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 74 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, עברה בקריאה השנייה. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אתה מבקש ממני להצביע בקריאה השלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אפשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי, חוק זה, שבו נמצאת אריאל אבל עדיין לא נמצאת ירושלים, ואריאל היא כינוי לירושלים, מוצבע בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 71 נגד – אין נמנעים – אין חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 71 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 12), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את יוזמת החוק, סגנית השר גילה גמליאל, לבוא ולומר עכשיו כל מה שעל לבה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אדוני ראש הממשלה, שרות ושרים, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני נרגשת לעמוד בפניכם בסיומו של תהליך ארוך ומפרך של כשנה וחצי, שכלל שלוש החלטות ממשלה ושני צוותים בין-משרדיים. החוק, שעבר גלגולים רבים ואושר היום בשעה טובה, מהווה בשורה של ממש לאלפי חיילות וחיילים משוחררים ובוגרות ובוגרי השירות הלאומי והאזרחי, וכמובן ליישובי אזור הסיוע, שיזכו לחיזוק משמעותי בדמות אלפי סטודנטים וסטודנטיות שיגיעו ללמוד בהם בעקבות החוק. היום, כנסת נכבדה, אישרנו חוק אשר יוביל למהפכה חיובית בהשכלה הגבוהה. הוא יצמצם באופן משמעותי את הפערים בחברה הישראלית ויאפשר להפוך את ההשכלה הגבוהה לנגישה יותר לכל צעיר וצעירה. החוק מוקיר ומעריך בפועל, במעשים ובנתינה, את אלה התורמים למדינה מזמנם, מכוחם ומשנותיהם הטובות ומעודד את השירות הצבאי, הלאומי והאזרחי. אני צופה שאלפים יזכו למענק זה. החוק הוא נדבך נוסף בתוכנית אסטרטגית שאני מקדמת מאז כניסתי לתפקיד, והוא נועד להפוך את הצעירים והצעירות במדינת ישראל למשאב לאומי באופן שיהוו נכס למדינה. אני מאמינה כי השקעה בקידום ההשכלה הגבוהה תצמצם באופן משמעותי את הפערים בחברה הישראלית, תקרב את הפריפריה למרכז ותחזקה ותבנה חברה יצרנית ולא נתמכת. כמו כל מהפכה, גם זאת נזקקה לידיים מסייעות רבות ולתמיכה מגורמים רבים. בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שסייע, עזר, ייעץ והכווין, ויחד עמי ויחד עם חברי הכנסת אילטוב ודודו רותם הביאו לאישור החוק הכל-כך חשוב הזה. ראשית, תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאלמלא נחישותו החוק הזה לא היה בא לעולם. תודה למנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי ולצוות משרדו; תודה מיוחדת לאבי כהן, שעשה עבודת קודש ועמד בראש הצוות הבין-משרדי; תודה לאמיר ברקן, הילה לנקרי מיוסט, שני שרביט, פרח לרנר ודנית אמיתי; תודה לצביקה האוזר, מזכיר הממשלה, לאתי ברנט ולליאור נתן; תודה לעורכת-דין שלומית ברנע פרגו וצוות הלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה; תודה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה מייק בלס ותודה לעורכת-הדין עדנה הראל. תודה לשר הביטחון אהוד ברק, אשר רתם את משרדו לטובת אישור החוק, לסגן השר מתן וילנאי, לעורך-דין אחז בן-ארי, לעורך-דין גל כהן ולעורכת-דין רות בר; תודה לחיים אומן, מנהל הקרן ביחידה להכוונת חיילים משוחררים, למיכה גולדמן ולערן גרוסברגר. תודה לשר האוצר יובל שטייניץ, שגייס ביחד אתנו את 80 מיליון השקלים הדרושים על מנת ליישם את החוק; תודה לאביעד שי, לג'קי ברקאי, לדני גלושנקוב ולעורכת-דין אפרת פרוקצ'יה; תודה לשר החינוך גדעון סער, שמתוך הכרתו במשמעות הגדולה של ההשכלה האקדמית ככלי מניע תמך בחוק. <שלמה מולה (קדימה):> מה זה הדבר הזה? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> תודה לקובי ילוביץ, לענת חיים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, כל כאחד לפי סגנונו. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – ולעורכת-דין יעל טור-כספא. תודה לשר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום על הקצאת המשאבים, ולשר המדע דניאל הרשקוביץ; תודה לשר המשפטים יעקב נאמן, שסייע רבות יחד עם צוותו לאישור החוק; תודה לעורך-דין גלעד סממה ולעורכת-דין אריאלה קלעי; תודה לכל שרי ושרות הממשלה. תודה לעמיתי חברי הכנסת דודו רותם ורוברט אילטוב על יוזמתם לחקיקה הפרטית לקידום חיילים משוחררים; תודה חמה מאוד ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ, שתמיד ניהל את הישיבות ללא דופי והכיר במשמעות של העברת החוק כבר במושב הזה, ובלעדיך לא היינו מצליחים להעלות את זה כבר עכשיו. תודה לווילמה מאור, מנהלת הוועדה, ולאיילת השחר; תודה מיוחדת ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, שנענה לבוא בכל פעם מחדש, כינס את ועדת הכנסת ותמך רבות לאורך כל הדרך, ותודה לאתי בן-יוסף, מנהלת הוועדה. כמו כן, אבקש להודות ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, וליושבי-ראש כל סיעות הקואליציה. תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ממלא את תפקידי, אני לא צריך תודה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – ולכל סיעת הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ממלא את תפקידי, אני לא – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני רוצה להודות לחברי חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. רבותי. חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. <רחל אדטו (קדימה):> יש מישהו מהליכוד שלא הוזכר? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – אופיר אקוניס, ציון פיניאן, דני דנון, ציפי חוטובלי ולכל חברי הכנסת וחברות הכנסת שתמכתם בחוק הזה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה עם תודה לחברי מרכז הליכוד? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני רוצה להודות תודה אישית ליועצת המקצועית שלי, עורכת-הדין רינת דנון, שליוותה את החוק ממש כמוני מתחילתו ועד היום. תודה לכל צוות לשכתי. אני רוצה לומר שהיו תודות רבות, מכיוון שהחוק הזה, במשך שנה וחצי, לאורך כל הדרך, לווה באנשים רבים ובנשים רבות וטובות. תודה רבה ויום טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגנית השר גמליאל. חבר הכנסת מולה, אתה יכול להביא את מרשם התושבים ולהודות לכל אזרחי מדינת ישראל. יכול להיות שזה יהיה גם יותר קצר. יוזמי החוק הם חבר הכנסת אילטוב וחבר הכנסת דודו רותם. דודו רותם יברך בשם יוזמי החוק. בבקשה. אני מבקש להזכיר את סגנית השר. מעבר לזה כולם קיבלו כבר תודות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לסגנית השר, שקידמה את החוק – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא שומעים. תגיד תודה גם לי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – אני מבקש להודות ל-74 חברי כנסת שתמכו, ולא אקרא בשם כולכם, אבל זה גם אנשי קדימה. אדוני היושב-ראש, רבותי, החוק הזה, שעבר היום, הוא רק חלק מהצעת חוק שהוגשה על-ידי חבר הכנסת אילטוב ואנוכי, שנותנת זכויות נוספות לחיילים. חיילים משוחררים מוכנים לתרום את נפשם למען המדינה, ומן הראוי שהמדינה תכיר בכך ותתמוך בהם. לצערי הרב, החוק הזה פוצל, משום שהממשלה רצתה לעסוק בנושא אחד, ואילו את החלק השני פיצלנו, וגם הוא יגיע לוועדה של חבר הכנסת כץ, ואדוני יזכור שהוא צריך לקבוע בהקדם את הדיון בחלק השני, שגם הוא נמצא אצלך, כדי להעביר אותו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת דודו רותם, בשם אלפי חיילים משוחררים. לפחות אנחנו שמחים שאחד משמותיה של ירושלים נכלל בחוק – שירושלים הלוא היא אריאל גם. אין. סיימנו. <הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל ומצרים, התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1874/18, חוב' ל"ה, עמ' 11889.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/407/18, חוב' ל"ה, עמ' 11892.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. על סדר-היום הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל ומצרים. כזכור, לפני שבוע העלו שני חברי הכנסת יעקב כץ ואריה אלדד – שהיה צמוד להצעתו של כץ – הצעת חוק3בדבר גדר הביטחון בין ישראל ומצרים. לא הצבענו לפני שבוע, מהטעם שהממשלה ביקשה לערער, ואכן ערערה, והיום היא מסכימה להצעת החוק. כדי שחברי הכנסת – שנדע בדיוק על מה אנחנו מצביעים, אני קובע שזה לא הצבעה בלבד, אלא אני מבקש מאחד מהשניים, חברי הכנסת כץ ואלדד – חבר הכנסת כץ היה היוזם – לבוא ולהסביר לנו בדיוק על מה אנחנו מצביעים. אני לא נותן לך עשר דקות ולא חמש דקות, אבל אני מבקש ממך לדבר לעניין ולהסביר לחברים על מה מצביעים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אני שמח מאוד היום – אנחנו שומעים בימים האחרונים שממשלת ישראל התכנסה בראשות ראש הממשלה – ואני מאמין לראש הממשלה ולשריו, שבאמת הבינו שהמצב קשה מאוד. הבעיה היא בעיה לאומית מספר אחת של מדינת ישראל, וצריך לטפל בעניין במהירות ובכל הכוח. אבל, לצערי הרב, אני בכוונה – והחלטתי כן להעלות את החוק הזה היום; נמצאים פה הרבה צוותי טלוויזיה, עם ישראל רואה, יש ערוץ הכנסת – אני לא מאמין לשר הביטחון. אני חושב שלשר הביטחון יש אג'נדה למשוך את העניין. הוא יכול היה בשנה ושלושה חודשים האחרונים להתחיל בעבודות הגדר; כבר היום היה אפשר למנות את השר לענייני ביטחון פנים שיטפל הוא בעניינים עם המג"בניקים ולהתחיל במניעת ההסתננות והכניסה, ולכן אני, לצערי הרב, לא סומך על שר הביטחון בנושא הזה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מבקש להצביע למרות סירוב הממשלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ואני חושב שהדבר הזה יימשך עוד הרבה זמן, הרבה מעבר לשנה הקרובה, ואני רוצה שעם ישראל יראה את המצביעים, כי ההצבעה שמית. ועוד שנה, כשיהיו לנו עוד 15,000 ועוד 18,000 מהגרי עבודה ומסתננים בתל-אביב ובאילת ובערד, והמצב יהיה קטסטרופלי, יקום כל חבר כנסת, יסתכל מול המצלמה ויגיד: למה לא הצבעתי עם כצל'ה על החוק שלו. לצערי הרב, שר הביטחון בשנה האחרונה היה עסוק – יש לי פה רשימה ארוכה של דברים שהוא היה עסוק – בהרס יישובים ביש"ע, ולא היה לו זמן להקדיש לבניין הגדר בדרום למניעת הצלת היהודים בארץ-ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, תודה רבה. נתתי לך רק כדי להסביר על מה מצביעים, לא להתחיל לתת ציונים לשרי הממשלה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, שכן הממשלה לא חזרה בה מסירובה לתמוך בחוק זה. האם יש בפנינו הבקשה להצבעה שמית? טוב. יותר מ-20 חברי כנסת הגישו לי בקשה להצבעה שמית, ונבצע, לגבי חוק זה, שהוא חוק גדר הביטחון בין ישראל ומצרים – אנחנו מצביעים קודם על הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב כץ. האם ההצבעה השמית היא בשני החוקים? רק לכץ. הבנתי. הצבעה שמית, הצעת חוק גדר הביטחון בין ישראל ומצרים, שהוגשה על-ידי חבר הכנסת יעקב כץ. נא לבצע את ההצבעה, גברתי מזכירת הכנסת. נא להפסיק את הדיבורים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – בעד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – אינו נוכח חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – בעד מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – בעד טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – נגד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – נגד מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – נגד רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – אינו נוכח דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – נגד דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד ישראל חסון – בעד שי חרמש – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד יעקב כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – נגד אלכס מילר – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד דן מרידור – אינו נוכח משולם נהרי – נגד אורית נוקד – נגד לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד <קריאות:> את נגד גדר הביטחון? את נגד גדר הביטחון? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – נגד כרמל שאמה – אינו נוכח <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, עכשיו יש הצבעה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, יש הצבעה עכשיו. אתם רוצים שנטעה בהצבעה? בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד <היו"ר ראובן ריבלין:> השר שמחון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – בעד רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר ראובן ריבלין:> נא להקריא פעם שנייה את שמות אותם חברי כנסת אשר לא השיבו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – נגד חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – נגד אלי אפללו – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – נגד <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי, לא צריך פרשנות. הוא אמר נגד, לא צריך פרשנות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אילן גילאון – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – אינו נוכח ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח מגלי והבה – אינו נוכח מתן וילנאי – נגד עינת וילף – אינה נוכחת אורית זוארץ – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אליהו ישי – נגד איתן כבל – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח דן מרידור – אינו נוכח סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח יוסי פלד – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח כרמל שאמה – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, מי מבין חברי הכנסת לא השיב ורוצה להצביע? השר אהרונוביץ, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> השר אהרונוביץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יצחק אהרונוביץ – נגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה לא רוצה להשתתף בהצבעה. האם יש עוד מישהו באולם אשר רוצה להצביע ולא אמר את דברו בעניין הצבעה זו? אין. נא להביא לי את תוצאות ההצבעה. לאחר מכן נעבור להצבעה אלקטרונית לגבי חוק דומה, והוא החוק שמוגש על-ידי חבר הכנסת אריה אלדד. נא לשבת במקומות, כי אנחנו מקיימים את ההצבעה מייד אחריה. מייד לאחר שאני אכריז על ההצבעה, נצביע על הצעתו של אריה אלדד. רבותי, אנחנו מתכוונים להצביע מייד לאחר ההצבעה, לאחר קביעת תוצאות ההצבעה, הכרזת תוצאות ההצבעה. ובכן, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק גדר הביטחון: בעד הצביעו 24 חברי כנסת, נגד – 53, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת יעקב כץ לא עברה. רבותי, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים של חבר הכנסת אריה אלדד. רבותי, נא לשבת במקומותיכם. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גדר הפרדה בין ישראל למצרים, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 22 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת אריה אלדד אף היא לא עברה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010 – שלגביה החליטה ועדת הכנסת לאשר מיזוג של שתי הצעות חוק – שהחזירה – יש בעיה כאן – הוועדה המשותפת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההודעה נסתיימה. תודה רבה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' מ/325; דברי הכנסת, חוב' ל"ד, עמ' 11476; נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (בריאות הנפש) – בקשת סיעת האיחוד הלאומי ובקשת סיעת חד"ש שלא להחיל דין רציפות על הצעה זו; התנגדות. יש לשתי הסיעות אפשרות להתנגד, עשר דקות כל אחת, ולאחר מכן נצביע על ההתנגדויות אם הן ידרשו להצביע עליהן. האיחוד הלאומי, מי מציג? חבר הכנסת אריה אלדד יעלה ויבוא. עשר דקות לרשותך, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך עשר דקות. אותו דבר לחבר הכנסת ברכה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, גברתי ורבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הרפורמה בתחום בריאות הנפש היא רפורמה חשובה מאוד, שהממשלה או הממשלות מנסות להעביר כבר זמן רב. כמעט שאין חילוקי דעות בקרב העוסקים בדבר על כך שאי-אפשר להפריד בין גוף ונפש בתחומי הרפואה, ונכון שמי שמטפל בגופו של אדם יעסוק גם בנפשו, וההפרדה של מסירת השירותים בתחום בריאות הנפש לידי משרד הבריאות ובתחום גופו של אדם לידי קופות-החולים היא הפרדה מלאכותית ואנכרוניסטית. ולפיכך, לא לגופה של הרפורמה אנחנו מתנגדים, ועליתי לדוכן לדבר לא מטעמים של רצון לזכות בזמן דיבור, אלא אני מבקש להעלות דאגה שהיתה בקרב רוב חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדיונים הקודמים בחוק הזה. אנו חוששים שמשרד האוצר ומשרד הבריאות מתכוונים להטיל על הקופות את האחריות לטיפול בנפגעי נפש בישראל בלי לצייד אותן בכלים המתאימים לכך, בבחינת תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו. העלויות של כל תחום בריאות הנפש האמורות להיות לקופות-החולים גדולות הרבה יותר ממה שמשרד האוצר מתכוון להעביר לטובת הקופות ברפורמה הזאת. האוצר רואה בכך עוד כלי ל"התייעלות" מערכת הבריאות. הוא יטיל את האחריות על הקופות בתקווה שהן כבר יסתדרו, הן ימצאו את המקורות. אבל הקופות לא יסתדרו, לא ימצאו את המקורות, מי שיסבול מכך יהיו נפגעי הנפש, חולי הנפש מהשכבות החלשות ביותר באוכלוסייה, הפגיעות ביותר, כאלה שגם כמעט שאינן מסוגלות להילחם על זכויותיהן. היכולת של קופות-החולים להתמודד עם כל תחום בריאות הנפש בקהילה, באשפוז, כפי שהיה קודם מוטל על משרד הבריאות, בלי לקבל את כל סל המשאבים שאמור להיות מוקצה להן לעניין הזה, היא יכולת קטנה ביותר, ולפיכך רק הן ייפגעו מכך. האוצר יוכל לחסוך כמה עשרות מיליונים, הגירעון של קופות-החולים עלול לגדול, הקופות יחפשו דרכים נוספות כדי לכסות על הגירעון הזה, יגלגלו שוב הוצאות נוספות על המבוטחים – גם בתחום בריאות הגוף, גם בתחום בריאות הנפש – ההשתתפות העצמית תגדל. זה חזונו של משרד האוצר בתחום הרפואה בכלל: להגדיל עוד יותר את ההשתתפות העצמית של המבוטחים כדי לשאת על גבם, מעבר למה שהם כבר משלמים לקופות-החולים, לשלם עוד ועוד ועוד עבור בריאות הנפש ובריאות הגוף. כבר היום ישראל נמצאת במקום מאוד לא מכובד בתחום ההשתתפות העצמית בשיעורי הביטוח בתחומי הבריאות. ההשתתפות בתרופות, ההשתתפות בביקורים אצל רופאים מומחים, ההשתתפות בביקורים בחדר מיון – כל ההשתתפויות הללו מביאות היום את המבוטחים לשלם יותר משליש מעלות ההוצאה הלאומית על בריאות עליהם בעצמם, כהשתתפות עצמית. כאשר יוטל גם תחום בריאות הנפש על קופות-החולים, בלי להעמיד לרשותן את התקציב המתאים לכך, אנחנו נקבל החמרה של כל התוספות הללו, החמרה של כל התופעות הללו, פגיעה נוספת בחולים – גם חולי הגוף, גם חולי הנפש. לפיכך אני קורא לחברי הכנסת לדחות את בקשת הממשלה להחיל דין רציפות עד שלא תתקן את נוסח החוק שהיא מקווה להעביר באופן כזה שיצוין בו במפורש מה הסכום שהיא מתכוונת להעביר לקופות-החולים על מנת לשאת בעול הטיפול הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יש מסתייג נוסף, חבר הכנסת דב חנין. גם לך עשר דקות לנמק את הבקשה שלא להחיל את דין הרציפות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק של הרפורמה בבריאות הנפש היא מהלך נוסף בדרך בעייתית, חמורה ומסוכנת של הפרטת מערכות הבריאות בישראל. אין ספק, עמיתי חברי הכנסת, קיימות בעיות אמיתיות במערכת בריאות הנפש. קיים פער עצום בין הצרכים והיכולות המקצועיות שקיימות במערכת, לבין אותה מצוקה עכשווית קשה של הרבה מאוד מטופלים ומטופלים פוטנציאליים, שצריכים טיפול אבל לא יכולים לקבל אותו. והסיבה למצוקה הזו, אדוני היושב-ראש, היא אותו תהליך של ייבוש שיטתי, מכוון, של המרפאות האמבולטוריות במסגרת התוכנית להפרטת השירות – ייבוש שיוצר מחסור תקציבי מאוד קשה, שהוא מחסור תקציבי מכוון לחלוטין. עמיתי חברי הכנסת, הרפורמה המדוברת בבריאות הנפש, שמעתה אני אקרא לה בשם היותר מדויק "הפרטת המערך הציבורי לבריאות הנפש", המהלך הזה נמצא על שולחן הממשלה והכנסת שנים רבות. יש הרבה האשמות למה הוא לא הצליח לעבור, אבל התשובה האמיתית – למה הוא לא הצליח לעבור – היא מאוד פשוטה: זה מהלך שמעורר התנגדות רחבה בקרב כל בעלי המקצועות הטיפוליים, בקרב העובדים במרכזים הקהילתיים לבריאות הנפש, בקרב הארגונים החברתיים, בקרב מטופלים שנדרשים לשירותי בריאות הנפש, בקרב ציבור הנכים, בקרב חברי הכנסת. ולכן, הודות להתנגדות הגדולה הזו, אותו מהלך ומאמץ להפרטת שירותי בריאות הנפש לא מצליח לעבור. יש בעיות רבות, עמיתי חברי הכנסת, במהלך המתוכנן. אני אנסה לסקור את הבעיות האלה אחת לאחת בקצרה, וכמובן לא אוכל לפרט, אבל אומר את הדברים ברמה העקרונית. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא שהמהלך הזה יפגע באוכלוסיות החלשות ביותר. ההפרטה הזו מפקיעה את המחויבות הממלכתית למתן טיפול נפשי לאוכלוסיות במצוקה נפשית. כך תיפגענה אוכלוסיות חלשות שלא תוכלנה לממן טיפול פרטי. הבעיה השנייה, עמיתי חברי הכנסת, היא שלפי הצעת החוק הממשלתית, סל הזכאות לשירותי בריאות נפש מצטמצם במידה ניכרת. סל הזכאות מצטמצם רק לבעלי אבחנה פסיכיאטרית, מוחרגות החוצה כל האוכלוסיות שאין עליהן תו פסיכיאטרי, ומצוקתן הנפשית קשורה באירועי חיים כמו יחסים בעייתיים במשפחה, טראומות למיניהן, כולל פגיעה מינית בילדות או בבגרות, מחלות, מצוקה כלכלית. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, מוחרגים, והאנשים האלה לא יהיו עוד זכאים לשירותי בריאות נפש. הבעיה השלישית, עמיתי חברי הכנסת – ההצעה כוללת צמצום מפליג בשעות הטיפול, כך שברוב המקרים הוא לא יוכל לענות על צורכי הטיפול. הגבלה דרסטית של מספר שעות הטיפול תפגע מאוד באפקטיביות שלו. בסופו של דבר היא תגרום גם להוצאות כספיות גבוהות בלי לקבל את התוצאות המקוות. הבעיה הרביעית, עמיתי חברי הכנסת, היא שתוכנית ההפרטה הזאת מבטלת את כל השעות הנלוות, כמו התייעצויות בצוות, פגישות עם בני משפחה בעת הצורך, מגע עם שירותים חברתיים משיקים, כמו שירותי רווחה, בתי-ספר, שירותי חירום, שירותים רפואיים, כולל שירותים פסיכיאטריים אחרים וכדומה, הנחוצים להצלחת הטיפול. עמיתי חברי הכנסת, המהלך הזה, הצמצום הזה בהוצאות על-ידי הפגיעה באיכות הטיפול ובהיקפו, בסופו של דבר יעלה הרבה יותר למדינה בהוצאות נלוות, כי הוא יגרור עלייה בפנייה לשירותי רווחה, לעלייה בצריכת סמים, לפשיעה, לסכסוכים ואלימות במשפחה וברחוב, וכמובן להרס מהלך הטיפול הנפשי בעתיד. כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, יביאו לפגיעה קשה בחוסן הנפשי של החברה, אבל גם לפגיעה כלכלית קשה. הבעיה החמישית ברפורמה המוצעת היא האילוץ להגברת השימוש בטיפול תרופתי. צמצום השעות המוקצות לטיפול לא יאפשר לקיים טיפול בשיחות, ויאלץ להגביר את השימוש בטיפול תרופתי על חשבון פסיכותרפיה. במקרים רבים, עמיתי חברי הכנסת, טיפול תרופתי איננו יעיל, ובכל מקרה הוא ירתיע רבים מעצם הפנייה לטיפול. הבעיה השישית, עמיתי חברי הכנסת, היא הגברת הסטיגמה. במסגרת ההפרטה המוצעת תהיה דרישת סף של אבחנה פסיכיאטרית כתנאי לעצם קבלת הטיפול הנפשי. זה, עמיתי חברי הכנסת, דווקא יגביר את הסטיגמה עבור אלה שכן יקבלו טיפול. הבעיה השביעית, עמיתי חברי הכנסת, היא הפגיעה בסודיות. המעבר לקופת-חולים כחברת ביטוח המנהלת התחשבנות כספית עם היזמים הפרטיים ועם משרד הבריאות, יביא להכלת התיק הפסיכיאטרי בתוך התיק הרפואי של הקופות, לזליגה של מידע אישי על מטופלים ללא כל הצדקה מקצועית ולפגיעה קשה בסודיות המטופלים. זה גם יפגע, אגב, באמון שלהם. זה עלול לפגוע באפקטיביות של הטיפול עקב החשש להיחשף באופן מלא וחופשי כנדרש בטיפולים פסיכיאטריים, ובמקרים רבים, עמיתי חברי הכנסת, זה ימנע כל פנייה לטיפול, גם כאשר הצורך הוא דוחק וחיוני. הבעיה השמינית במהלך ההפרטה זו הפגיעה ברמה המקצועית וחיסול ענפים שלמים בבריאות הנפש. ברפורמה המוצעת אין שום הקצאה לשמירה על הרמה המקצועית; אין מקום להשתלמויות וללמידה במסגרת צוותים בעלי התמחויות מיוחדות. הבעיה התשיעית, עמיתי חברי הכנסת, שלפי מהלך ההפרטה הזה, לא תתאפשר הכשרה מקצועית ראויה של דור המטפלים הבא. דור המטפלים הבא לא יכיר מצוקות רבות בשל הדרתן מזכאות לטיפול, ולא יקבל, על-פי הסל, את אותן שעות הכשרה והתמקצעות שקיימות היום. ביטול העבודה במסגרת תחנות ועבודת צוותים לא יאפשר למידה מעצם המגע היומיומי עם עובדים בכירים על-ידי למידה בדרך של modelling ובהתייעצויות שוטפות. הבעיה העשירית, עמיתי חברי הכנסת, שיש במהלך ההפרטה הזה, היא ההעדפה של אינטרסים כלכליים על חשבון איכות הטיפול. קופות-החולים היום פועלות כחברות ביטוח המשתמשות במיקור-חוץ כדי למקסם את הרווחים שלהן. לכן, המעבר לקופות-החולים הוא למעשה הפרטה שבה יינתן הטיפול על-ידי יזמים פרטיים בעלי אינטרס כלכלי. הבעיה האחת-עשרה שיש בהפרטה הזאת היא מתן טיפול על-ידי מטפלים חסרי ניסיון וידע מקצועי מספיק. העסקה של אנשי מקצוע בתנאים של עובדי קבלן במיקור-חוץ תביא לתחלופה גבוהה של מטפלים צעירים חסרי ידע וניסיון. לא תתאפשר התפתחות של השירות, ולא יתאפשר טיפול ברמה מקצועית גבוהה. מכאן לבעיה השתים-עשרה במערך ההפרטה הזאת, והיא בעיית האפליה: העשירים, כמובן, יוכלו להמשיך לקבל טיפולים פרטיים, שימשיכו להתקיים בשביל אוכלוסיות שמסוגלות לממן טיפול רפואי פרטי יקר. הבעיה השלוש-עשרה, עמיתי חברי הכנסת, היא העובדה שקופות-החולים אינן מתמחות בטיפול נפשי. טיפול נפשי שונה בדרישות המבניות שלו מטיפול גופני ודורש עירוב של מערכות רווחה, חינוך, ביטחון וכדומה, שאינן בתחום העיסוק של קופות-החולים. מודל העבודה בבריאות הנפש הוא בהכרח מודל משולב, והוא לא יכול לפעול בכפיפות למודל רפואי או ביטוחי. הבעיה הארבע-עשרה בהצעת ההפרטה היא שהחיסכון שהיא מציעה הוא חיסכון מדומה, אבל תהיה לעומתו פגיעה אמיתית באיכות וביעילות של הטיפול. ברור לחלוטין שכוונת האוצר היא לחסוך כסף. אני כבר אמרתי שלא יהיה כאן חיסכון בכסף, מכיוון שלטווח ארוך זה יעלה הרבה יותר כסף בשל החמרת מצב המטופלים, מעורבות של שירותי רווחה, ביטוח לאומי, הצורך בטיפול בסמים, אלימות בתוך המשפחה וכדומה, אבל מהצד השני אותו חיסכון תקציבי – צמצום של כוח אדם, צמצום של מקצועיות, צמצום של איכות השירות – כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, יהיו אמיתיים ביותר ויפגעו באופן מאוד קשה בחייהן ובבריאותן של הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. יש כאן, עמיתי חברי הכנסת, בזבוז של כספי ציבור לטובת קומץ בעלי אמצעים וכוח, ולא לטובת הציבור הנזקק. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת, אדוני, נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. הכסף הזה ילך לידי יזמים פרטיים כדי לבנות משהו גרוע במקום לתת את הכסף לשירות קיים, לחזק אותו, לתקצב אותו כמו שצריך, להפסיק את הדיאטה הרצחנית שלו. עמיתי חברי הכנסת, משפט אחרון: צריך ללמוד ממה שקורה בעולם. בעולם ניסו רפורמות כאלה, ובכל מקום שניסו ראו שבסופו של דבר הציבור משלם, זה עולה יותר כסף, הנפגעים נפגעים יותר, ואין בכך שום תועלת. אני מציע, עמיתי חברי הכנסת, מעבר לוויכוחים בין קואליציה לאופוזיציה, להתנגד להחלת דין רציפות על החוק הגרוע הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אריה אלדד, אני מבין שאתם עומדים על זה שנצביע. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – – הסתייגות. <היו"ר יצחק וקנין:> גם חבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, אני רוצה להגיד את סדרי ההצבעה. סדרי ההצבעה הם כאלה: מי שמצביע בעד – הוא בעד ההסתייגויות של חברי הכנסת אריה אלדד ודב חנין; מי שנגד הוא בעד החלת דין הרציפות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי – 6 נגד – 29 נמנעים – אין הצעת סיעת האיחוד הלאומי שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (בריאות הנפש), התשס"ז–2007, לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 29 נגד, שישה בעד. אם כן, רבותי, הסתייגותו של חבר הכנסת אריה אלדד לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה שנייה, על ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הצעת סיעת חד"ש – 7 נגד – 29 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (בריאות הנפש), התשס"ז–2007, לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, 29 נגד, שבעה בעד. רבותי, ההתנגדויות הוסרו והוחל דין הרציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 41) (בריאות הנפש), התשס"ז–2007. תודה. זה חוזר לאותה ועדה שממנה זה בא. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [מס' מ/528; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11789; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. סעיף 9: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> בינתיים, רבותי, הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. אני חוזרת על ההודעה הקודמת לגבי ההנחה לקריאה שנייה וקריאה שלישית של הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010 – שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט יציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, באה להאריך את האפשרות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. שי חרמש, אתה עם הגב אלינו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – את האפשרות לבצע מעצרי ימים, במקום על-ידי הבאת החשוד לבית-המשפט, באמצעות מערכת וידיאו וטלוויזיה. מסתבר שנערך מחקר שמוכיח שכ-70% מהאנשים שצריכים להסכים לכך, מסכימים לכך, ומאוד נהנים מהעובדה, משום שזה חוסך מהם את הטרחה להיות מועברים מתא מעצרם לתא מעצר ראשי ומתא מעצר ראשי לתא מעצר בבית-משפט, דבר שגורם להם טלטלה רבה. הצעת החוק במקורה ביקשה להאריך את הוראת השעה בשנה שלמה. אולם מכיוון שהבקשה הזאת הוגשה באיחור רב, ביום חמישי האחרון, וכדי להביע את מחאתה של הוועדה וכדי להכריח את הגורמים הממשלתיים לעסוק בנושא ברצינות, החלטנו להאריך את הוראת השעה אך ורק בשמונה חודשים, על מנת שהפיילוט ייגמר וכדי שאפשר יהיה לקיים דיון רציני בנושא הזה בהמשך. אני מודיע כאן, אדוני השר לביטחון הפנים: אם תבקשו להאריך את הנושא, כדאי שהדברים יובאו די בזמן ולא בדקה האחרונה. אם לא הייתי מכבד את אדוני, לא הייתי מקיים על זה היום דיון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה לך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דבר נוסף, היתה שם בקשה לאפשר גם הארכת מעצר עד תום ההליכים בדרך הזאת. אנחנו לא אישרנו את הסעיף הזה בשלב זה, כי זה דורש דיון עמוק ולא נתתם בידנו מספיק זמן לכך. אני מבקש לאשר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דודו רותם. רבותי, יש הסתייגויות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה. מי מכם מעוניין? חבר הכנסת דב חנין, לרשותך חמש דקות להסתייג. תהיה אפשרות גם לך, חבר הכנסת ברכה, אם תרצה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כל המנגנון הזה שמאפשר הארכות מעצר בלי נוכחות של העציר בדיון המשפטי, נוכחות פיזית, שהשופט יכול לראות אותו ויכול לשמוע אותו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני שר החינוך ויושב-ראש הקואליציה זאב אלקין, אתם עושים את זה מתחת לדוכן, אני שומע אתכם יותר מאשר אני שומע את הנואם. <דב חנין (חד"ש):> כל המנגנון הזה, שבו מאפשרים הארכות מעצר בלי שהעציר עצמו מובא בגופו לבית-המשפט, והשופט יכול להתרשם ממנו – דרך אגב הוא יכול להתרשם לא רק ממה שהוא אומר; לפעמים הוא יכול להתרשם ממצבו הגופני, מהאופן שבו הוא קם ויושב ועומד ומדבר. כל המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, הוא מהלך שפוגע פגיעה קשה ובלתי מידתית בעצירים ובסופו של דבר פוגע בזכויות האדם. אני מצטער שהממשלה, פעם אחר פעם, חוזרת ומבקשת את הארכת המנגנון הבעייתי הזה. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם, מדבר אליך הנואם. <דב חנין (חד"ש):> אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, אני רוצה להביע הערכה לעמדתך, שבעקבותיה קוצרה התקופה שהממשלה ביקשה, והוועדה בראשותך מאפשרת תקופה קצרה יותר. אני חושב שזה מהלך נכון. אני אפילו הייתי הולך רחוק יותר, כפי שאדוני יודע, ומסרב בכלל להארכה כזאת או מצמצם אותה לרמת המינימום. אבל אני חושב שהמסר שיצא היום מהוועדה הוא מסר חשוב, ואני מברך עליו, שאנחנו בכנסת לא מתכוונים להמשיך ולהאריך את הדבר הזה ללא בדיקה וללא דיון רציני. גם בקדנציה הקודמת קיימנו דיון בנושאים האלה. היו התלבטויות רבות מאוד בכנסת בסוגיות האלה. אני מכיר בהחלט גם את דעת גורמי המקצוע השונים שישנם והם הופיעו בפנינו גם בקדנציה הקודמת. אני חייב לומר שלא הצלחתי להשתכנע מכך שעציר שמשדרים אותו בטלוויזיה הוא כמו עציר שמגיע פיזית לבית-המשפט. זה לא אותו דבר, זו לא אותה התרשמות של השופט וזה גם לא אותו מצב של העציר. כאשר העציר עצמו, פיזית, יוצא לבית-המשפט, הוא יוצא מתוך העולם הזה של הכלא, הוא רואה שיש עוד רשויות במדינת ישראל, הוא יוצא מ"חסותם" של אותם גורמים שמחזיקים אותו. יש בזה משמעות ויש לזה חשיבות גדולה, ליכולת של העציר לצאת החוצה, אל מחוץ לכלא. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <דב חנין (חד"ש):> אז קודם כול, זו שאלה אחרת. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> זו זכות ולא – – – <דב חנין (חד"ש):> אז אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אדלשטיין, השר אדלשטיין – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – רק בהסכמה. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. אדוני השר, נדמה לי שלאדוני היה ניסיון כלשהו במקום כלשהו בצד השני, להבדיל, אבל בכל אופן אדוני יודע שכאשר אדם נמצא במאסר – ואני לא מדבר על אדוני, כמובן – אבל כאשר אדם נמצא במאסר, וגם אם המאסר הוא בידי רשויות, המשטרה, שמקפידות על כל הנורמות ועל כל ההליכים, הסכמתו היא לא תמיד הסכמה מלאה מדרך הטבע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, זה רק כשהוא מיוצג. הוא גם צריך להיות מיוצג וגם העורך-דין שלו צריך להסכים. <דב חנין (חד"ש):> בוודאי, בוודאי. אני אומר שגם הסכמתו היא לא תמיד הסכמה מלאה, וגם הסכמת עורך-דינו היא לא תמיד מספיקה, כי גם לעורך-הדין יש שיקולים משלו, לפעמים הוא רוצה לחסוך זמן. למה לא? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – רק בהארכות מעצר ולא בהוכחות. תגיד את כל הדברים האלה. <דב חנין (חד"ש):> כן, כן, אדוני השר, אנחנו מדברים רק על הארכת מעצר. התחלתי בזה. למען הפרוטוקול, אמרתי את זה כבר בתחילת הדברים. אנחנו לא מדברים, חס וחלילה, אם היינו מגיעים למצב שבו כל המשפטים היו מתנהלים בהתוועדות, "וידיאו קונפרנס" – אני מקווה שרעיון כזה לא נשקל, אדוני השר. אני חושש מהערתך... אני אומר שהארכות מעצר שנעשות בדרך הזאת הן הארכות מעצר, לטעמי, לקויות, בעייתיות, פוגעות בזכויות האסיר, פוגעות בזכויות האדם, ולכן אנחנו צריכים לשקול אותן לעומק הדברים. אני סמוך ובטוח שדיון כזה אכן ייערך בוועדת החוקה, חוק ומשפט בעתיד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ברכה, תרצה לנמק? תודה. עפו אגבאריה? אינו מעוניין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דב, אתה רוצה הצבעה? <דב חנין (חד"ש):> לא, אני מוותר על ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אין הסתייגויות לחוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מכיוון שכל ההסתייגויות הוסרו, הצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה, רבותי. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1 – 22 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 22 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע? קריאה שלישית. רבותי, הצעת חוק סדר הדין הפלילי – מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 25 נגד – 4 נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, 25 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010> [מס' מ/484; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7816; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף מס' 10, רבותי, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. חמש דקות לרשותך. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הוגשה על-ידי הממשלה. אדוני היושב-ראש, הרקע להצעת החוק הינו המלצות הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי בישראל, בראשותו של פרופסור זוהר גושן, אשר הוגשו עוד בשנת 2006 ליושב-ראש הרשות לניירות ערך, נדונו ארוכות בממשלה והוגשו כהצעת חוק ממשלתית בראשית שנת 2010. הצעת החוק הממשלתית עברה בקריאה ראשונה בחודש פברואר 2010, נדונה ארוכות בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, והיא מובאת כעת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. היסוד העיקרי בהצעה הוא הקמת מחלקה כלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, לפחות בשלב הראשון, שבה יכהנו שופטים בעלי מומחיות כלכלית, ואשר תדון בהליכים אזרחיים, מינהליים ופליליים בתחום התאגידים וניירות הערך. עניינים אלה הם עניינים סבוכים ודינמיים המחייבים ידע ומומחיות. הקמת מחלקה מקצועית ובעלת מומחיות מיוחדת כאמור, אמורה לייעל, לזרז ולשכלל את האכיפה הפלילית, המינהלית והאזרחית בתחומים אלה, להביא לפסיקה עקבית ואחידה יותר ולשפר את היציבות והוודאות בענפים כלכליים מרכזיים במשק. ההסדרים העיקריים מרוכזים בסימן חדש שמוצע להוסיף לחוק בתי-המשפט, שכותרתו: "מחלקה כלכלית". עוד כוללת ההצעה כמה הסדרים חדשים הנוגעים לכללי הסמכות ולערעורים בעניינים אלה, וכן תיקונים עקיפים בחוקים הרלוונטיים. יום התחילה המוצע הוא 15 בדצמבר 2010. ההסדרים החדשים לא יחולו על תיקים תלויים ועומדים אלא על תיקים חדשים בלבד, כלומר על תיקים שהוגשו לבית-המשפט מיום 15 בדצמבר 2010 ואילך. אפרט מעט על ההסדרים השונים שבהצעת החוק. ראשית כול, מוצע לקבוע כי עניינים כלכליים המוגדרים בחוק כרשימה סגורה של עניינים, יהיו בסמכות העניינית של בתי-המשפט המחוזיים. העניינים הכלכליים כוללים הליכים אזרחיים ופליליים לפי חוק ניירות ערך, חוק החברות, חוק השקעות משותפות בנאמנות וחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, תובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות וכן סכסוכים בין בעלי מניות הנוגעים לזכויותיהם או לחובותיהם ככאלה. גם ערעור על פסק בוררות, כשפסק הבוררות עוסק בסכסוך לפי אחד החוקים האלה, מוגדר עניין כלכלי. מרבית ההליכים לפי חוקים אלה נדונים גם היום בפני בתי-המשפט המחוזיים. השינויים העיקריים מבחינת כללי הסמכות העניינית הם בכל הנוגע להליכים אזרחיים לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ולהליכים הפליליים, אשר לפי המצב החוקי הקיים נדונים בפני בתי-משפט השלום. כמו כן ניתנה לשר המשפטים סמכות להוסיף עניינים לרשימת העניינים הכלכליים והעניינים הכלכליים-מינהליים, זאת בהסכמת נשיאת בית-המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט. נוסף על כך, כאמור, מוצע להקים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו מחלקה כלכלית. שופטי המחלקה הכלכלית ימונו לתקופה של ארבע שנים, שיהיה אפשר להאריכה בתקופות נוספות. המינוי ייעשה על-ידי נשיאת בית-המשפט העליון בהתייעצות עם נשיאי בתי-המשפט המחוזיים הנוגעים בדבר. שר המשפטים יקבע בצו, בהסכמת נשיאת בית-המשפט העליון, את המספר המקסימלי של השופטים שאפשר למנות למחלקה הכלכלית. המחלקה הכלכלית תהיה בעלת הסמכות הבלעדית לדון בעניינים כלכליים, אזרחיים ופליליים אם הם נמצאים בסמכות המקומית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ובעניינים הכלכליים-מינהליים כולם. כדי להבהיר, אציין לדוגמה כי עניין כלכלי אזרחי או פלילי שבסמכות המקומית של מחוז ירושלים יהיה אומנם בסמכות העניינית של בית-משפט מחוזי, אך לא יידון על-ידי שופטי המחלקה הכלכלית, שתוקם, לפחות בשלב ראשון, רק בתל-אביב, אלא על-ידי השופטים "הרגילים" של בית-המשפט המחוזי בירושלים. חשוב לי לציין כבר עתה שבכוונת הממשלה לאפשר בעתיד העברה של כל התיקים הכלכליים לבית-המשפט בתל-אביב, ללא התחשבות בכללי הסמכות המקומית. זאת באמצעות סעיף שהממשלה מבקשת לחוקק באמצעות חוק ההסדרים בפעם השנייה כבר, שכן ניסיון כזה נעשה כבר במסגרת חוק ההסדרים הקודם – אך נכשל. מכל מקום, בשלב זה לא הוכנס להצעת החוק סעיף המתגבר על כללי הסמכות המקומית בעניינים אזרחיים ופליליים. לגבי הקמת המחלקה הכלכלית בתל-אביב, כעת מונח לפניכם נוסח שמדבר על שתי גרסאות שזכו לקולות שקולים בוועדה: בגרסה הראשונה מוצע לקבוע בחוק מפורשות שתוקם מחלקה כלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, אך לצד זאת מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהסכמת נשיאת בית-המשפט העליון, להקים בעתיד מחלקות כלכליות נוספות בבתי-משפט מחוזיים אחרים, אם יהיה בכך צורך ואם תהיה לכך הצדקה. הצעה זאת עלתה בדיוני הוועדה וזכתה להתנגדות הממשלה. גרסה זו מקבלת את העמדה כי בשלב הראשון אפשר להקים מחלקה כלכלית ונכון להקים מחלקה כלכלית במחוז תל-אביב, לאור היקף התיקים הרלוונטיים והעובדה שממילא רובם המכריע מוגשים כיום לבית-המשפט בתל-אביב. עם זאת, ההצעה מאפשרת למערכת גמישות ושיקול דעת. ההצעה השנייה, שבה הממשלה תומכת – המחלקה הכלכלית מוקמת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו בלבד, ולא ניתנת לשר המשפטים סמכות להקים מחלקות כלכליות נוספות. המשמעות היא שעל מנת להקים מחלקה כלכלית נוספת בעתיד יהיה צורך לתקן את חוק בתי-המשפט בהליך חקיקה בכנסת. עמדת הממשלה היא שממילא אין כוונה להקים מחלקות כלכליות נוספות והמטרה היא לרכז סמכויות במחלקה הכלכלית בתל-אביב. כאמור, עמדת הממשלה היא לתמוך בגרסה השנייה, ושתי הגרסאות מונחות לפניכם. אני לא אפרט עוד פה מעבר לזה, ולכן אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כאשר אני מזכיר שתחילה צריך להכריע, אדוני היושב-ראש, בין הגרסאות המוצעות בסעיף 4 להצעת החוק לעניין הקמת המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. אני כבר מודה, מראש, ליושב-ראש ועדת החוקה, שקידם את החוק הזה, לצוות הוועדה, למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית עם הצוות הרחב שלה, ואני באמת חושב שזאת באמת מהפכה מבחינה משפטית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אם כן, רבותי – כן, אדוני שר המשפטים, רוצה להגיב? להסביר את הגרסאות. אוקיי, אני אתן את האפשרות. <זאב אלקין (הליכוד):> למה? למה? השתכנענו מיושב-ראש הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר מוותר? אם כן, רבותי, אני עובר להצעה על ההסתייגויות – שאין. רק רגע, רבותי, תנו לי. לשם החוק ולסעיפים 1–3 אין הסתייגויות, ואנחנו נצביע עליהם כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, שם החוק וסעיפים 1–3 נתקבלו כהצעת הוועדה – 17 בעד, מתנגד אחד ואין נמנעים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 4. לסעיף 4, רבותי, יש שתי גרסאות. אני אקריא את הגרסאות ואגיד איך תהיה ההצבעה. גרסה א': תוקם בחוק מחלקה כלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, וכמו כן, שר המשפטים יוסמך, בהסכמת נשיא בית-המשפט העליון, להקים מחלקות כלכליות בבתי-משפט מחוזיים נוספים. גרסה ב' אומרת: תוקם בחוק מחלקה כלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו בלבד. אם כן, מי שיצביע בעד, רבותי, הוא בעד גרסה א', ומי שמצביע נגד הוא בעד גרסה ב'. רבותי, מי בעד? מי נגד? רבותי. הצבעה מס' 11 בעד גרסה א' – אין בעד גרסה ב' – 20 נמנעים – אין גרסה ב' של סעיף 4 (סעיף 42ד המוצע) נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, 20 נגד, אין בעד ונמנעים אין. אם כן, התקבלה גרסה ב'. אנחנו ממשיכים ומצביעים על סעיף 4 על-פי הגרסה שנתקבלה, גרסה ב'. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 4, עם גרסה ב' שנתקבלה – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 4, עם גרסה ב' שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, סעיף 4 אושר, כולל גרסה ב'. רבותי, יש לנו סעיפים 5 עד 13, אין הסתייגויות, ואנחנו מצביעים על סעיפים אלה כהצעת הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה בעד סעיפים 5–13 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 5–13 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. רבותי, הסעיפים התקבלו כהצעת הוועדה. אני עובר להצבעה בקריאה שלישית, כולל הסעיף שהתקבל בגרסה ב'. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 23 נגד – 1 נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 23 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה, הודיתם כבר לכל מי שצריך להודות. <הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010> [מס' מ/527; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11474; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות חבר הכנסת זבולון אורלב. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים ובראשם שר החינוך, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, שיזמה הממשלה, וליתר דיוק יזם אותו שר החינוך גדעון סער. חוק השאלת ספרי לימוד, התשס"א–2000, נחקק אומנם בשנת 2000, אך מועד תחילתו נדחה מעת לעת והוא אמור להיכנס לתוקף בתחילת שנת הלימודים הקרובה הבאה עלינו לטובה, התשע"א. החוק קובע הוראות לעניין יישום תוכנית להשאלת ספרי לימוד בבתי-ספר. יצוין כי אף שהחוק טרם נכנס לתוקפו, משרד החינוך ארגן ומימן תוכנית להשאלת ספרי לימוד הפועלת כבר קרוב ל-20 שנה על סמך נוהל פנימי, והיום התוכנית כוללת כ-1,300 בתי-ספר, אדוני השר? <שר החינוך גדעון סער:> כן. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מטרותיו של החוק המוצע הן לתקן את חוק השאלת ספרי לימוד כדי להקל על הורים לתלמידים ומוסדות חינוך המבקשים להצטרף לתוכנית ההשאלה לפי החוק, וכן לאפשר את יישום הוראות החוק כבר בראשית שנת הלימודים הקרובה. כך, למשל, החוק הקיים קובע כי נדרשת הסכמה של כ-90% מהורי התלמידים במוסד חינוך על מנת שהמוסד יוכל להיכלל בתוכנית ההשאלה. מאחר שהדרישה של 90% העמידה קשיים בהצטרפות בתי-הספר לתוכנית מוצע להפחית את שיעור ההסכמה הנדרש ל-60% מהורי התלמידים. עוד מוצע להבהיר כי תנאי להצטרפות של תלמיד לתוכנית הוא הסכמת הוריו, אשר תינתן באופן שיקבע שר החינוך בתקנות. כיום קובע החוק כי השר יעמיד לרשות בית-הספר המצטרף לתוכנית סיוע תקציבי ראשוני חד-פעמי לצורך רכישת ספרי לימוד, שעומד על סדר גודל של כ-40,000 שקלים למוסד חינוכי שמצטרף. מאחר שבשל בלאי או החלפת תוכנית לימודים מתעורר מדי פעם הצורך להחליף ספרים, מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להעמיד לרשות בית-הספר סכומי סיוע נוספים מעת לעת, וזאת בתנאים ובמועדים שיקבע השר בתקנות. מוצע לקבוע עוד כי המנהל הכללי של משרד החינוך יפרסם לקראת כל שנת לימודים את מכסת בתי-הספר שניתן להכלילם בתוכנית באותה שנה, ואם עלה מספר בתי-הספר שביקשו להיכלל בתוכנית על אותה מכסה שנתית, יפרסם המנהל הכללי, באישור שר החינוך, את אמות המידה לתעדוף, להעדפה, של בתי-ספר שייכללו בתוכנית, ובהתאם לכך – אילו בתי ספר ייכללו בה באותה שנה ואילו לא ייכללו. בהמשך להוראה זו, מוצע למחוק את ההחלה בהדרגה שבחוק הקיים. כמו כן, מוצע להבהיר כי בתי-ספר שכבר כלולים בתוכנית ההשאלה מכוח הנוהל הקיים של משרד החינוך – לפי החוק יוסיפו להיכלל בה, וגם הם יהיו רשאים להגיש בקשות לקבלת סיוע תקציבי נוסף מהמדינה לצורך חידוש המלאי של ספרי הלימוד. ההסתייגויות שהוגשו הן הסתייגויות דיבור בלבד. אני מבקש מחברי הבית לאשר. אוסיף עוד משפט אחד: בית-ספר שנכנס לתוכנית ההשאלה, העלות להורים היא, בערך, 260 או 280 שקלים לשנה, על מנת שבנם יקבל את כל ספרי הלימוד, ואם הם צריכים לרכוש את זה לא במסגרת הרכישה, הסכום עלול להגיע עד 1,200 שקלים. לכן יש עניין גדול לקדם את החוק ולהביא אותו, להפעיל אותו כבר בשנת הלימודים. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כן. המנכ"ל או השר, מי השתתף בדיון אני כבר לא זוכר, הבהירו לנו שבמסגרת התקנות שיעשה השר, כמובן ייתנו העדפה לשיקולים סוציו-אקונומיים, שיקולים כלכליים, כדי לתת להם העדפה. תודה רבה לך, חבר הכנסת ברכה, שהזכרת לי את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת ברכה, יש לך הסתייגויות. אתה רוצה לנמק. דיבור – אין בעיה. לרשותך חמש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק היא הצעת חוק חשובה. שר החינוך, תקשיב לי רק למשפט אחד, כי אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק ולברך את יושב-ראש ועדת החינוך. אני חושב שנעשה צעד חשוב. האמירה שבאה בסוף דבריו של יושב-ראש ועדת החינוך בעניין כל מה שקשור לתעדוף בתקציבים על-ידי שר החינוך, שיילקח בחשבון או שאחד השיקולים יהיה העניין הסוציו-אקונומי של בתי-הספר או של התלמידים – אני חושב שחשוב שמשרד החינוך הסכים שזה ייכלל בתקנות. זה היה הנושא של ההסתייגות המהותית שהיתה לי, אבל כמובן הורדתי אותה אחרי שקיבלנו את ההתחייבות הזאת, שעמד כאן יושב-ראש ועדת החינוך והדגיש אותה שוב. אני רוצה רק לברך. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות. ההסתייגות היתה הסתייגות דיבור והוסרו כל ההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, רבותי, על הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–6 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 26, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, אדוני יושב-ראש הוועדה. הצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010 – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 5), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אדוני שר החינוך רוצה לומר כמה מלים לגבי הצעת החוק. <שר החינוך גדעון סער:> אני אהיה מאוד קצר, אדוני חבר הכנסת שטרית. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך, לחבר הכנסת אורלב, שכהרגלו הוא מאוד יעיל, והעובדה שהצלחנו להשלים את החקיקה היום, בלוח זמנים מאוד קצר, תאפשר את כניסת החוק לתוקף בעת תחילת שנת הלימודים, בעוד כ-40 יום; ובהזדמנות הזאת להודות גם ליועצת המשפטית של הוועדה, לעורכת-הדין מירב ישראלי, ליהודית, מנהלת הוועדה, ולכל צוות הוועדה. החוק הזה יעצים מפעל מאוד חשוב של השאלת ספרי לימוד, יקל על ציבור רחב של הורים לחסוך באופן משמעותי בהוצאות הכלכליות על ספרי לימוד. אני הנחיתי, גם בשנה הבאה, לשלש את התקציב למפעל ההשאלה, מקצת פחות מ-2 מיליון שקלים – 1.9, ל-5.5 מיליון שקלים, ההקצאה הישירה שלנו. אני מניח שהתוצאות יהיו התווספות של בתי-ספר לתוכנית, ולצד המהלכים מהסוג הזה – זה רק מהלך אחד רלוונטי; אני הנחיתי את המנכ"ל להתחיל להאיץ תוכנית להעלאת ספרי לימוד לרשת האינטרנט, כי בסופו של דבר פתרון לטווח הארוך, כמו שיודע יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, הוא ללכת לכיוון הזה. אז יש כל מיני בעיות – יש זכויות יוצרים, יש דברים אחרים, אבל בעזרת השם נתקדם בכיוון הזה, וזה העתיד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החינוך, השר גדעון סער. אם כן, רבותי, הצעה זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010> [מס' מ/526; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11791; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010. חבר הכנסת אופיר אקוניס יציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אין הסתייגויות להצעת חוק זאת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מקבל הוראות ממזכירות הכנסת לגבי סדר-היום. אדוני יושב-ראש הוועדה יציג את הצעת החוק. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. אני מוכרח להגיד לכם שאני גם קצת מצטער להציג אותה, מכיוון שזוהי בעצם, חברי, דחייה נוספת של ההפעלה של הרכבת הקלה בירושלים. קיימנו על כך דיון, הבטיחו לנו, גם הזכיין גם הממשלה, כולם, שב-8 בספטמבר 2010 – ב-8 בספטמבר, חבר הכנסת שטרית, אתה היית שר בממשלה, בטח עסקת בזה; ב-8 בספטמבר, עכשיו היתה אמורה להיות כבר הפעלה, או סוף הפיילוט, ולצערי, אנחנו מתבקשים להאריך את הדבר. אבל אנחנו כמובן רוצים לפעול לטובתם של תושבי ירושלים, ואם הדבר מצריך זאת, כך נעשה. חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית): בתקופה שתחילתה ביום 3 בנובמבר, עד 8 בספטמבר, כפי שאמרתי, שיועדה להיות תקופת הניסוי לבחינת הפעלתה של הרכבת המקומית בירושלים והכנתה להפעלה מסחרית, יחולו לעניין רכבת מקומית הוראות פקודות התעבורה החלות לעניין רכב, בשינויים מסוימים שנקבעו בחוק כאמור. חשוב לציין שבתקופת הניסוי לא מתבצעת הסעה של נוסעים ברכבת הקלה, וכפי שאמרתי, לצערי, גם תקופת הניסוי עצמה לא החלה במועדה, ובעקבות הליך בוררות מתמשך ומתמשך בין המדינה לבין מפעילי הפרויקט בירושלים בנוגע ללוח הזמנים לביצוע, תקופת הניסיון צפויה להתארך, שוב להתארך, כמה מצער. עכשיו אני אסביר. לפיכך, בהתאם להצעת החוק – השר לשעבר שטרית – שהגישה הממשלה, תוארך תקופת הניסוי. אני מציע שהדבר יירשם כאן, ותושבי ירושלים יחכו ל-7 באפריל 2011. זה התאריך החדש. הצעת החוק גם מאפשרת להאריך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> טוב שזה לא ה-1 באפריל. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זה לא ה-1 באפריל, זה ה-7 באפריל. אנחנו מבקשים להאריך את תוקף החוק, את תקופת הניסוי בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, בתקופה נוספת – בתקופות נוספות, בעצם – שכל אחת לא תעלה על שישה חודשים, ובלבד שסך כל תקופת ההארכה לא יעלה על 12 חודשים. אני מבקש לציין שבהצעת החוק המקורית הציעה הממשלה להסמיך את השר, באישור הכנסת, להאריך את תוקף הניסוי ב-18 חודשים. כלומר, היתה כאן אפשרות – אתה שומע, חבר הכנסת שטרית? היתה אפשרות להארכה נוספת. זה מדהים, בשנה וחצי. כלומר, כל הדבר הזה, אני, אדוני היושב-ראש, גם משתתף רבות בדיוני ועדת הכלכלה, ויושב כאן יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שגם מקבל לעתים לוועדתו כל מיני הצעות מוזרות, כלומר, רצו לתת את האפשרות להארכה בעוד שנה וחצי. זה דבר שלא ייאמן. <חיים כץ (הליכוד):> – – – להצביע עכשיו במליאת הכנסת. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> נכון, ולכן ביקשתי – – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – אנחנו נגיע לשנתיים – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, לא, פה זה כבר שנה, ואכן אני אומר לך, חבר הכנסת כץ: אנחנו הורדנו משנה וחצי לשנה אחת. <חיים כץ (הליכוד):> אז תמשיכו – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה יודע מה – – – אני בטוח שכולנו, חבר הכנסת כץ, שותפים לתקווה שלי שההליך הארוך של הקמת הרכבת המקומית בירושלים באמת יסתיים כפי שאמרת, יושב-ראש הוועדה, באפריל 2011, ותושבי הבירה והמבקרים הרבים בה יוכלו ליהנות משירותי תחבורה יעילים, מודרניים, חדשניים. נציגי הזכיין של פרויקט הרכבת המקומית הצהירו בוועדה שקיימים עיכובים נוספים מעבר לאלה שהבוררים התייחסו אליהם כשקבעו את המועד האמור. אני מקווה שלא יהיה פה צורך, אדוני היושב-ראש, להיות כאן שוב. אני קורא בהזדמנות הזאת למדינה ולזכיין של פרויקט הרכבת המקומית בירושלים לעשות כל מאמץ, אף-על-פי שזה ביטוי שהוא קצת מפחיד, "לעשות כל מאמץ", וכדי שהרכבת המקומית תפעל באופן מסחרי, שוב אני אומר, ב-7 באפריל 2011, וניתן יהיה ליהנות משירותיה, וסבלם של תושבי ירושלים, המתארך כבר כמעט עשר שנים, יגיע לקצו. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש את תמיכת כל חברי הכנסת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. ובהזדמנות הזאת, כמובן – להודות לכל צוות הוועדה, למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, לעורך-דין ניר ימין, לעוזרי. אנחנו העלינו את הדבר במהירות על סדר-היום כדי להקל על סבלם החמור של תושבי ירושלים. אני מקווה להביא גם קץ לסבל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה: הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 – מי בעד, מי נגד. הצבעה שנייה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–2 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעה זו עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, קריאה שלישית. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – 1 חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, הצעה זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010> [מס' מ/506; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 10376; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. בשנת 2005 החליטה הממשלה להעביר את האחריות לבתי-הכלא הביטחוניים מצה"ל לשירות בתי-הסוהר. עם העברת בתי-הכלא לשירות בתי-הסוהר לא היו בשירות די סוהרים כדי להפעיל גם את שלושת בתי-הכלא האלה, ולכן נקבע בהוראת שעה כי יהיה אפשר להציב בשירות בתי-הסוהר יוצאי צבא בתפקידים של אבטחה ושל ליווי אסירים בבתי-הסוהר הביטחוניים. בהמשך נקבע גם כי יהיה אפשר להציבם באגפים בבתי-הסוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, וכן בתפקידים של שירותי מינהלה הנוגעים לארגון כוח-אדם וטיפול בפרט המיועדים ליוצאי הצבא בלבד. עוד נקבע בהוראת השעה כי מספר יוצאי הצבא שישרתו בשירות בתי-הסוהר ייקבע בידי שר הביטחון, בהסכמת השר לביטחון פנים ובאישור הממשלה, וכן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כן נקבע כי ליוצאי צבא המשרתים במסגרת זו יש מעמד זהה לחיילי צה"ל בכל עניין, לרבות בכל הקשור לחוקים הנוגעים גם לחיילים משוחררים וגם לחוקי השיקום. נושא הצבת יוצאי צבא ביחידות שירות בתי-הסוהר נבחן על-ידי ועדה שהקים שר הביטחון. הוועדה הגישה רק לאחרונה לשר את ההמלצות שלה, וההמלצה בהקשר שלנו היא להמשיך להציב יוצאי צבא ביחידות שירות בתי-הסוהר בשנים הקרובות. שר הביטחון עתיד להביא את ההמלצה כאמור לאישור הממשלה. אבל למרות העובדה שההמלצה טרם אושרה, לאחר דיון בוועדה אנחנו מציעים להאריך את הוראת השעה עד ל-31 בדצמבר 2010, עד סוף השנה הנוכחית, כדי לאפשר לממשלה לדון בהמלצות הוועדה ולגבש את החלטתה בנושא. למען הסר ספק, אדוני היושב-ראש, מוצע לתקן בחוק קליטת חיילים משוחררים את ההגדרה "שירות סדיר" כך שתכלול גם שירות של יוצאי צבא בבתי-הסוהר. אין הסתייגויות להצעה. אני מבקש, לפיכך, מחברי הכנסת לאשר אותה גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שירות הביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010> [מס' מ/516; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11779; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני רוצה להמשיך בסדר-היום. אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני המליאה, שוב, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), שמובאת לפניכם לאחר דיון בוועדה. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב–2002, מעגן את הסמכות לכלוא איש כוח אויב שאינו שבוי מלחמה עד לתום פעולות האיבה בין מדינת ישראל לבין אותו כוח. מדובר במי שנטלו חלק בפעולות איבה נגד ישראל, אבל הם לא חיילים בצבא סדיר, או שהם חברים בארגוני טרור שפועלים נגד ישראל. החוק בא להבטיח גם תנאי כליאה הולמים וגם ביקורת שיפוטית תקופתית. ב-2008, אדוני היושב-ראש, תוקן החוק, נוספו לו הוראות שונות, ובמסגרת התיקון הזה הוחלפו חלק מהסעיפים ונוספו סעיפים חדשים. עקב כך, בשלושה סעיפים בנוסח הסופי של החוק נותרה הפניה למספר סעיף שאינו נכון. מאחר שלא היה אפשר לפעול בדרך של תיקון טעות לפי פקודת סדרי השלטון והמשפט, מוצע לתקן את ההפניות האמורות בהצעת חוק זו, ומשום כך הגענו למעמד הזה. אני מדגיש שבתי-המשפט הבינו כי ההפניות שגויות, ולמעשה פירשו את החוק כנדרש. לא נגרמו טעויות משפטיות, אבל למרות זאת מן הראוי, למען הסדר הטוב, לתקן בכל זאת את החוק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. יש הסתייגות אחת, רבותי, של חבר הכנסת אריה אלדד, אבל הוא איננו. אם כן, הסתייגות זו לא תידון. אנחנו מצביעים עכשיו. רבותי. אין הסתייגויות, אם כן, לחוק, מכיוון שהמסתייג איננו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק שירות ביטחון – – – <קריאה:> מרוב בלבול כבר הכול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> על תיקון מס' 4 כבר הצבענו – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> הוא הודיע "תיקון מס' 13", ואתה נימקת: כליאתם של – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני התכוונתי לפי הסדר שלי. אתה נימקת איזו הצעת חוק? <מאיר שטרית (קדימה):> תצביע על שניהם יחד. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, לא לא. 4 זה היה בסדר, הצבענו, זה היה בסדר. אני מציע כך, אדוני, בשביל הסדר הטוב: הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13) – זה מה שאני קראתי – ואני מציע שכבודו ינמק את 13, ואחרי כן נעבור להצעת החוק הבאה, מאחר שזה מה שהונח לפני. <קריאה:> אבל הוא נימק על – – – <קריאה:> כי הוא עשה עלי לחץ פיזי מתון. <היו"ר יצחק וקנין:> כן כן, אנחנו נמתין על מנת שהכול יעבוד בסדר, אחרת – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה המספרים, מה שמשנה זה המסרים. המסר ברור. <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – שיהיה מתח עד הדקה האחרונה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יריב, היום יושבי-ראש הוועדות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> צריך לשים לב – אני מעלה יושב-ראש ועדה, אני לא שם לב מה הוא מנמק בדיוק. אני קורא לו לפי הסעיף – – – והוא מנמק משהו אחר בכלל. <קריאות:> שיעלה וינמק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, רבותי, דקה אחת. אנחנו – דקה אחת – עושים סדר בדבר הזה, כיוון ששינו לנו פה את סדר-היום. זה גם גורם לאיזה בלבול קטן. כמה דקות – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה מה שרצה – – – להוכיח לנו שאנחנו לא יודעים על מה אנחנו מצביעים. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, זה כמעט קרה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מי שלא הבין, אמרתי את זה בהומור. אני רואה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, יעלה ויציג את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יציג אותה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על תיקון הטעות. חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), קובע למעשה כי – אני אקרא את הטקסט של תיקון סעיף 1. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – תיקון מס' 13. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> 13. <היו"ר יצחק וקנין:> 13, רבותי. מה שמופיע בלוח, זו הצעת החוק שמנומקת כרגע – 13. בסדר-היום – 15. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> על מס' 4 לא הצבענו. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבענו. תיקון מס' 4 הצבענו, ואושר. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> הצבענו ואישרנו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תיקון מס' 4 אושר, וזה בסדר גמור. זה הלך לפי סדר-היום. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> בחוק שירות ביטחון (הוראת שעה), התשנ"ה–1995, בסעיף 1, ברישא, במקום "עד יום כ' באב התש"ע (31 ביולי 2010)" יבוא "עד יום ה' בטבת התשע"ב (31 בדצמבר 2011). משמעות החוק, כפי שכולנו מכירים, היא שמדי תקופה אנחנו מתייצבים בפני הכנסת להאריך את שירות הביטחון של הצבא הסדיר, שעל-פי חוק הוא 30 חודש, אבל בהוראת שעה הוא מוארך בשישה חודשים נוספים. זה מאפשר לחיילי ישראל לשרת שלוש שנים. כפי שידוע, יש מחלוקת, היתה מחלוקת, נותרה מחלוקת, אם לקצר את השירות הסדיר בשישה חודשים על-פי המלצות ועדת בן-בסט. הממשלה בשעתה אישרה את הקיצור הזה, לאחר מכן באה מלחמת לבנון השנייה, מצבנו הביטחוני מאז לא השתנה לטובה, ומשום כך הממשלה והכנסת מדי שנה בשנה מאריכות את השירות הסדיר בשישה חודשים נוספים, וזאת בהוראת שעה. אבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. ישנה הסתייגות של חבר הכנסת אלדד. אדוני, אתה רוצה לנמק? בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ההסתייגות שלי היא במסגרת מה שנקרא הסתייגות דיבור, והדיבור הוא לגופו של חוק, אבל אין לי התנגדות לחוק. זה 40 שנה השירות בצה"ל בפועל הוא 36 חודש לגברים, ואף שזה נמשך כבר 40 שנה, כל שנה מאריכים את זה באופן פורמלי מ-30 ל-36 חודש. אם 40 שנה יש צורך בהוראת שעה, מה השעה? כמה זמן עבר כבר? למה 40 שנה צריך להאריך הוראות שעה? אני מבין שהאוצר, באותה נשימה שאנחנו מאריכים, רוצה בכלל לקצר את השירות, מטעמיו שלו. לעומת זאת, לאויבי ישראל יש תוכניות אחרות לגבינו והם לא מתכוונים לקצר את שירות החובה בצה"ל, כי המצב שלנו הוא לא כזה שאפשר לקצר את שירות החובה בצה"ל. חברי הכנסת, מה שאני מתכוון הוא, שאם שירות החובה הוא 36 חודש 40 שנה, ראוי שכך יהיה כתוב בחוק, ולא נאריך את זה כל פעם בהוראת שעה ולא נשים עצמנו לצחוק. ואם יום אחד נשמע את פעמי המשיח והשלום יתדפק בשער ולא יהיה צורך לא ב-36 חודש אלא רק בשישה חודשים, נקצר. <מאיר שטרית (קדימה):> למה לא עשיתם את זה בוועדה? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כי הוועדה לא הסכימה. אני הצעתי את הדבר בוועדה, ממש כך, אבל היה רוב מוצק בוועדה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> השעון התקלקל. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת אלדד, יהיה שלום, לא צריך צבא, לא צריך כלום. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת בן-ארי, תן לחברך להציע. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת שטרית, הלוא את הדבר הזה אמרתי גם בוועדה וגם הוועדה סברה – שנכון, אבל למה אני מפריע? ולכן הוועדה, ברוב מוצק, דחתה את הצעתי, כפי שיש לי הרגשה שגם המליאה הפעם לא תתייחס לגופו. אני בעד 36 חודש, אני חושב שזה משקף את הצרכים האמיתיים, אני רק מתנגד לפיקציות האלה של הוראות שעה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, כבודו מבקש שכן או שאתה מסיר את ההסתייגות? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מסיר. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, חבר הכנסת אלדד מסיר את הסתייגותו, ואין הסתייגויות להצעת החוק. רבותי, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? ההצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. הצבעה. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [מס' מ/487; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8806; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו חוזרים להצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <מאיר שטרית (קדימה):> כבר נימק. <היו"ר יצחק וקנין:> יגיד כמה מלים, למען הסדר הטוב, על מנת שלא יהיו אי-הבנות. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> חבר הכנסת שטרית, אומרים שכל המוסיף גורע. מצד שני, יש אומרים שכל המרבה הרי זה משובח. השאלה, מה נכון בין שתי האמרות האלה? והתשובה היא, הכול על דעת הזמן והמקום. אז הרבה זמן אין לי, אבל המקום מחייב שאני אומר בתמצית את הדברים מחדש. הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים – מדובר בהבהרה לתוספות שחוקקו בעבר, ב-2008. ההפניות שהופיעו בנוסח שהכנסת קיבלה מחייבות תיקון. לא היה אפשר לפעול בדרך של תיקון טעות על-פי פקודת סדרי שלטון ומשפט, ולכן אנחנו הבאנו, באמצעות החקיקה, להבהרת התמונה. אני מודה ליושב-ראש, ומבקש בהזדמנות הזאת להודות – על שלושת החוקים שהבאתי היום – לצוות המשפטי של ועדת החוץ והביטחון בראשות היועצת המשפטית מירי פרנקל-שור, הצוות שלה, עידו, ברק, וכל מי שסייע בידה לסייע בידינו. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי. רבותי, אין הסתייגויות להצעת חוק זו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. הצבעה. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–3 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעה זו עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק שמספרה פ/2582/18 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2615/18 – הצעת חוק הממשלה (תיקון – מניעת ניגוד עניינים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואיתן כבל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומת זיכוי ממס), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, ציון פיניאן ורוחמה אברהם-בלילא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – אי-ייחוד העילה והוספת סעדים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין, זבולון אורלב, אנסטסיה מיכאלי וישראל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הנחה בארנונה לעסק באזור עבודות בנייה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, איתן כבל, חיים אמסלם, מירי רגב ושלמה מולה; הצעת חוק המפלגות (תיקון – שימוש בתרומות למימון התמודדות בבחירות מקדימות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יואל חסון, זאב אלקין, דליה איציק, דניאל בן-סימון ואברהם מיכאלי; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור הקמת מקור פליטה טעון היתר בקרבת בית מגורים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת גאלב מג'אדלה, ניצן הורוביץ, דב חנין ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – גובה שכר המינימום), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הודעה לחייל המשוחרר (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין וחיים כץ; הצעת חוק להסדרת מבנה הפיקוח על השירותים הפיננסיים בישראל (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, עמיר פרץ ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסוף וטיפול במכשירים ובפסולת אלקטרוניים, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואורי אורבך; הצעת חוק שכר מינימום (תוכנית הפעימות החברתיות – הוראת שעה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק העלאת שארית יהודי אתיופיה, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קרן ייעודית לחינוך), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק יישום "תרבות של שלום" כבסיס למשא-ומתן במסגרת תהליך השלום עם הפלסטינים וארצות ערב, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (חובת איסוף סמי מרפא), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, רחל אדטו, איתן כבל, אריה אלדד, עפו אגבאריה, דניאל בן-סימון ומשה גפני; הצעת חוק להחלפת המונח מעביד וחובת שימוש במונח מעסיק (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי ורוברט אילטוב; הצעת חוק הצמדת שכר שוטרים וסוהרים לשכר משרתי קבע בצה"ל (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תכשירים משלשלים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת רחל אדטו ודני דנון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקפאת נקודות זיכוי בגין שירות צבאי בתקופת הלימודים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, יוחנן פלסנר, איתן כבל, אברהם מיכאלי וציון פיניאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכה חד-פעמית של כספי התגמולים בגיל פרישה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון – תקופת מתן רשיונות למונית בקו שירות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין, ציפי חוטובלי ואילן גילאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על משקאות, מוצרי מזון, תכשירים וטיפולים רפואיים ושיעור מס מופחת על צריכת תרבות, עיתונים וספרים, מכירה והתקנת מתקנים לצמצום צריכת האנרגיה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, ניצן הורוביץ וחיים אורון; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – עדכון שכר המינימום ביחס לעדכון שכר חברי הכנסת), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, אריה ביבי, אורית זוארץ, אברהם מיכאלי, מירי רגב ויעקב אדרי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביקורי בית לאנשים עם מוגבלות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – חובת גילוי על עסקת תיווך), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – נוהלי הוועדה המיוחדת בעקבות מסקנת ועדת החקירה הממלכתית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, זאב אלקין, אריה אלדד, דני דנון, זאב בילסקי ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (התוויית ויטמינים, מינרלים וברזל), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אורבך ורוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תנאים להחלפת תרופה, טיפול רפואי, מטפל, נותן שירותים או מוסד רפואי), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, רחל אדטו, אורי מקלב, חיים אורון ואחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לימודי יסוד במערכת החינוך, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, עינת וילף, מאיר שטרית ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – איסור העסקת ילדים בפרסום בוטה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דני דנון, זבולון אורלב, משה מטלון, אריה אלדד ועתניאל שנלר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, שלי יחימוביץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – סליקת כרטיסי חיוב), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, שאול מופז, אברהם דיכטר, איתן כבל ועמיר פרץ. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: כספי המע"מ הפלסטיניים, הצעתו של חבר הכנסת אורי אריאל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [מס' כ/333; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11530; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מבין שיציג אותה חבר הכנסת מאיר שטרית, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק של חבר הכנסת זבולון אורלב, הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), לקריאה שנייה וקריאה שלישית. החוק הזה בא בעצם לתקן את חוק האקדמיה הלאומית למדעים ולשפר את ההגדרות של התפקידים של האקדמיה למדעים, שלא היו מספיק ברורות. על-פי החוק המוצע, תפקידה של האקדמיה למדעים יהיה לייעץ לממשלה בסוגיות בעלות חשיבות לאומית בתחום המחקר והתכנון המדעי, לרבות מתן הערכות מצב לאומיות ביוזמת האקדמיה, ולהגיש דוחות וסקירות כאמור בסעיף 4ג, וכן לייעץ ולתת מידע למשרדי הממשלה לפי פנייתם, בהתאם להוראות סעיף 4ב. כמו כן – לטפח ולקדם פעילות מדעית, לרבות פעילות מדעית בין-תחומית ופעילות מדעית בתחומי דעת אחרים. כמו כן, החוק מתקן דבר נוסף וקובע שמשרד ממשלתי יהיה רשאי לפנות לאקדמיה, לבקש מהם ייעוץ או עבודת מחקר לצרכים שלו בתקציבו שלו. לצורך העניין הזה, רואים את העבודה הזאת לא כעבודה של קניית טובין אלא כהוצאה ממשלתית, ולכן במקרה כזה, כשמשרד ממשלתי כלשהו, בתקציב המחקר שלו, ירצה להשתמש באקדמיה לצורך המחקר, במקרים כאלה התקציב מאותו משרד יועבר העברה מסעיף לסעיף מאותו משרד למשרד המדע ולתקציב האקדמיה, והאקדמיה תוכל לבצע את העבודה בעצם ללא צורך בתהליך מכרז, כי זה חלק אינטגרלי ממה שנובע מתפקידה. אנחנו גם קובעים שהאקדמיה תכין דוח שנתי על פעולותיה וכן סקירה תלת-שנתית על מצב המדע והמחקר בישראל בהשוואה למצב המחקר והמדע בעולם. הסקירה יכולה להתייחס לתחומים מדעיים מסוימים, כפי שתחליט האקדמיה או כפי שתבקש הממשלה. הדוח השנתי והסקירה התלת-שנתית כאמור יוגשו לשר המדע והטכנולוגיה, לוועדת שרים לענייני מדע וטכנולוגיה ולוועדת הכנסת לענייני מדע וטכנולוגיה, והגופים האלה ידונו בדוחות האלה עם הגשתם. הרעיון הוא לקיים דיון בכל דוח כזה שיוגש, במטרה – כשהכול עומד במטרה לקדם את המדע בישראל ואת המחקר בישראל. אני רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב על היוזמה, ואני רוצה להגיד תודה גם לחברי צוות הוועדה שלי, ליועצים המשפטיים, לענת, מנהלת הוועדה, על העבודה בעניין הזה. החוק נגמר, לשמחתנו, בהסכמה מלאה בינינו לבין שר המדע ובין היוזם ובין האקדמיה למדעים, וכולם יבואו על הברכה. לחוק אין הסתייגויות, אדוני, ואני מבקש להעמיד אותו להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת מאיר שטרית. רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה: הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע-2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–2 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק זו עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות מוזמן לברך, איך אפשר לוותר עליך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתם שמים לב שזה תיקון מס' 2 לחוק שחוקק, נדמה לי בשנות ה-60. זה חוק בן 50 שנה, כלומר יש עדיין אבק רב שצריך לנער מעל החוק הזה. היו ניסיונות של יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ושלי, ולצערי הם לא כל כך צלחו. התיקון הזה הוא רק תיקון ראשוני, הוא לא מביא במלוא הצורך את מה שצריכים לתקן. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך על עבודתך המנוסה. אתה חבר הכנסת הכי ותיק פה, והוכחת את יכולתך להביא את כולם להסכמות, ואני מודה לך. אני גם מודה לשתי היועצות המשפטיות: לקריאה הראשונה הכינה את החוק עורכת-הדין נירה לאמעי, נאחל לה שתלד בבריאות שלמה; לחברתי, היועצת המשפטית הקבועה של ועדת החינוך, שהשאלנו אותה לוועדת המדע, עורכת-הדין מירב ישראלי, למנהלת הוועדה ענת לוי, וגם לפרופסור מנחם יערי, יושב-ראש האקדמיה הלאומית למדעים. אני מקווה שהתחלנו היום דרך, בצעד קטן, שתביא לידי כך שהאקדמיה הלאומית למדעים תוכל לתרום את תרומתה למדינת ישראל בתחום שהוא כל כך חשוב להמשך קיומה ולביסוסה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <החלטת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר תיקון טעות בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> החלטת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר תיקון טעות בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נפלה טעות סופר בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010. אני מבקש בזה להודיע לכנסת על התיקון של הטעויות הללו, שכולן טעויות סופר. התיקון הראשון בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010, הוא בסעיף 4, לעניין 14י המובא בו, בטעות נשאר הסימן "(יג)", ולכן צריך למחוק את הסימן "(יג)". התיקון השני הוא בסעיף 8(2), במקום "לענייני" צריך להיות "הוועדה לענייני" ובמקום "המדע" צריך להיות "ועדת המדע". תחילת תיקון הטעויות ביום תחילתו של החוק. אני מודיע לכנסת על התיקונים, ואני מבקש להצביע על התיקון. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, תודה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו של יושב-ראש הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההחלטה – 14 נגד – אין נמנעים –אין החלטת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר תיקון טעות בחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, מליאת הכנסת אישרה את הודעתו של יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010> [מס' כ/332; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 11532; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק פרטית שהיא פרי יוזמה משותפת של חברת הכנסת דליה איציק – וזו הזדמנות נוספת להודות לה על שיתוף הפעולה המצוין, גם בחוק הזה וגם בהרבה מאוד נושאים אחרים – של יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, ושלי. ההצעה נועדה לאפשר לאנשים המשמשים כחברים בוועדות קלפי להצביע בקלפי שבה הם משמשים כחברים, וזאת על מנת להקל עליהם לממש את זכות ההצבעה. כידוע, היום הכלל הוא כי אדם מצביע בקלפי שבה הוא רשום בסמוך למקום מגוריו. לכלל זה יש כמה חריגים המאפשרים הצבעה במעטפות כפולות למי שאינם יכולים להצביע בקלפי שבה הם רשומים, למשל חיילים, אנשים המוגבלים בניידות ואנשים המאושפזים בבתי-חולים. גם מזכיר ועדת קלפי רשאי להצביע היום במעטפה כפולה בקלפי שבה הוא משמש מזכיר, שכן הוא יושב בקלפי במשך כל יום הבחירות. בשונה ממנו, חברי ועדת הקלפי, נציגי המפלגות, יכולים להצביע כך רק אם יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית קבע כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר בשלהן נבצר מהם להצביע בקלפי באזור מגוריהם. מצב דברים זה יש בו כדי להקשות על חברי ועדות הקלפי לממש את זכותם להצביע, למשל אם מיקום הקלפי שבה הם משמשים חברים מרוחק ממקום מגוריהם או אם הם משמשים כחברי ועדת קלפי שעות ארוכות. במהלך הדיון שהתקיים בוועדת הכנסת בחוק הוחלט שאין לאפשר הצבעה של חברי ועדת הקלפי במעטפה כפולה באופן גורף אלא יש לקבוע לכך סייגים מסוימים, וזאת כדי למנוע פריצה רחבה מדי של כללי ההצבעה, לצמצם את החשש משימוש לרעה באפשרות זו ולמנוע עיכוב אפשרי בפרסום תוצאות הבחירות בשל הצורך לקיים ספירה של מעטפות כפולות רבות. לפיכך, בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לקבוע כי חבר ועדת קלפי יוכל להצביע בקלפי שבה הוא משמש חבר גם ללא צורך בקביעה של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, רק אם שימש חבר באותה קלפי שבה הוא מבקש להצביע לפחות שש שעות רצופות שבהן הקלפי פתוחה להצבעה. מזכיר ועדת הקלפי הוא זה שיוודא את התקיימותו של תנאי זה ואף יציין זאת בפרוטוקול ועדת הקלפי. ועדת הכנסת הגיעה למסקנה כי הנוסח המוצע יאזן בין מתן האפשרות לבוחרים רבים ככל הניתן לממש את זכותם להצביע ובין הצורך שלא לעכב את פרסום תוצאות הבחירות, לצד הרצון שלא לסטות מכללי ההצבעה המקובלים. להצעה לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אני כמובן אבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ואנצל כבר את ההזדמנות להודות לשותפי ליוזמה, חברת הכנסת איציק וחבר הכנסת אלקין, וכן לצוות הוועדה בראשותה של הגברת אתי בן-יוסף ולצוות המשפטי בראשותה של עורכת-הדין ארבל אסטרחן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות להצעת חוק זו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010 – הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד סעיף 1 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעה זו עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 58), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010> [מס' מ/512; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 11278; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי; סעיף 15 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה לא שיניים. תיקון מס' 120 זה לא שיניים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – אנחנו פשוט עלולים להצביע פה על דברים – – – מה שהכרזתי, על זה אתה תדבר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010, הצעת חוק ממשלתית. סעיף 238 לחוק קובע כי אזרח המקבל קצבת נכות או קצבת זיקנה, ויש לו ילדים, הם מזכים את הוריהם בתוספת קצבה בגינם, עד הגיע הילד או הילדים לגיל 22. מגבלת הגיל האמורה יוצרת מצבים כגון שירות סדיר, שיכול להימשך לאחר גיל 22, שבהם נפסקים תשלומי הקצבה. סעיף 1 לחוק המוצע מתקן את הרישא של פסקה (3) להגדרת "ילד" כך שההגדרה תכלול כל מי שמלאו לו 24 שנים, ובלבד שמתקיימים בו התנאים הקבועים בפסקה בהתאמה. מוצע למחוק את הוראת פסקה (5) להגדרה האמורה, אשר נכנסת בגדר הרחבת פסקה (3) כנוסחה המוצע ומתייתרת בשל כך. סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו גמלאות כפל, קובע כי לא תשולם תוספת לקצבתו של פלוני, בזכותו של אדם אחר המקבל קצבה לעצמו, או לשני בני-אדם או יותר, בזכות אדם אחד. אולם קורה לעתים כי זכאותו של אדם לקצבה מתבררת בדיעבד, לאחר ששולמה בעדו תוספת לקצבתו של אחר. לפיכך מוצע בסעיף 2 לתקן ולקבוע בסעיף 320 לחוק כי במקרה ששולמה בעד אדם תוספת לקצבה בעד תקופה מסוימת, ובדיעבד התברר שאותו אדם היה זכאי בעצמו לקצבה בעד אותה תקופה, יופחת מסכום הקצבה שתשולם לזכאי סכום תוספת הקצבה ששולמה בעדו, בעד אותה תקופה, ובלבד שמתקיימים שניים אלה: 1. בתקופה שבעדה שולמה התוספת התגורר הזכאי עם האדם ששולמה לו התוספת. תנאי זה נדרש כדי להבטיח שתוספת הקצבה אכן הועברה מהאדם שהתוספת שולמה לו לבן-זוגו המתגורר עמו וזכאי לקצבה בעד עצמו; 2. האדם שלו שולמה התוספת נפטר בטרם התבררה זכאותו של הזכאי לקצבה. תנאי זה נדרש שכן במקרה זה אין אפשרות לקזז מהנפטר את סכום התוספת ששולמה בעד בן-זוגו. עוד מוצע לקבוע כי על סכום תוספת הקצבה, אשר יופחת מהקצבה בנסיבות האמורות, יחולו הוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי החל על החזר גמלאות ששולמו בטעות או שלא כדין, ובין השאר המוסד יהיה רשאי לנכות את התוספת, בין בבת-אחת ובין בשיעורים, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית בראשות עורכת-הדין ג'ודי, יהודית, וסרמן, לעורך-הדין אלקנה אפרתי, לצוות הוועדה על עבודתם, למנהלת הוועדה הגברת וילמה מאור והבנות מעיין, אתי וענת, וכן לעוזרי הפרלמנטריים אילן ואיילת, שעזרו ופעלו בקידום הצעת החוק. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010 – מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה, רבותי. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 1–3 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010> [מס' מ/509; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 10582; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. פה כתוב תיקון מס' 50. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010, הצעת חוק ממשלתית. בשנת 1994 נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקבע ששירותי הבריאות שניתנים לאדם שזכאי לשירותי בריאות לפי החוק האמור יינתנו באופן שוויוני וללא קשר לרמת הכנסתו. בדיוני ההכנה להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1993 הוחלט שלא לכלול את תחום בריאות השן בהצעת החוק שתוגש לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת כעת בפני חברי הכנסת מהווה מהפכה בשירותי הבריאות הממלכתיים בישראל. בפעם הראשונה הוכנס תחום בריאות השן – בשלב זה לילדים עד גיל שמונה, כשאנחנו רואים באופק בתקציב הקרוב עד גיל 14 כבר – לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. כן נקבע שהשירותים שיינתנו בתחום בריאות השן יכול שיינתנו גם על-ידי תאגיד ייעודי, שהוא חברה לתועלת הציבור שלא למטרת רווח, כל זאת במטרה שלא לפרוץ עיקרון נוסף בחוק, שלפיו שירותי הבריאות שניתנים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי יינתנו על-ידי גוף שפועל ללא מטרות רווח. לפי הצעת החוק, אם כן, רק חברה לתועלת הציבור תהיה רשאית לבקש משר הבריאות ומשר האוצר כי יכירו בה כתאגיד ייעודי. חברה שתבקש הכרה כאמור תהיה חייבת להציג לשרים תקנון מוצע, פרטים בדבר הספקים שבאמצעותם היא מתכוונת לספק את שירותי רפואת השיניים, לרבות איכות השירותים, נגישותם, זמינותם, מי הם המחזיקים באמצעי השליטה בחברה, האמצעים הכספיים של החברה ושל בעלי השליטה בה וכן אמצעים כספיים של מי שקשור לחברה, ככל שהדבר נדרש לבחינת איתנותה הכספית ויציבותה הכלכלית של החברה. שינוי מהותי נוסף שהתקבל בוועדה הוא האיסור לתת היתר לפעול כתאגיד ייעודי למבטח כהגדרתו בחוק השירותים הפיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981. נוסף על כך אישרה הוועדה בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חובת הצטרפות אקטיבית של מבוטח, כל זאת כדי לחייב מבוטחים לבחור במודע, ומרצונם החופשי, ממי הם יקבלו את השירות של טיפולי השיניים. עוד נקבעה בהצעה הוראת מעבר שלפיה בתוך ארבעה חודשים, או בתוך תקופה ארוכה יותר, אם יבקשו זאת שר הבריאות ושר האוצר מהוועדה, יהיה על מבוטח לבחור אם הוא מקבל את השירותים הניתנים בתחום בריאות השן בקופה שבה הוא חבר או מהתאגיד הייעודי. אציין שלאורך הצעת החוק קיימת אפשרות, הצופה פני עתיד, ששירותים בתחום בריאות השן יינתנו לאוכלוסיות נוספות, כגון מי שהגיע לגיל פרישה. נכון, אדוני סגן השר? המטרה להכניס – בשורה התחתונה – בבריאות השן גם את הגמלאים, וגם את הנזקקים ואת כלל הציבור במדינת ישראל. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> גמלאים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם גמלאים וגם אנשים שהם לא גמלאים, כי אין להם פנסיה, אבל הם הגיעו לזיקנה. אין הגדרה של גמלאים, שמישהו לא ייבהל ויגיד – ואללה, אני לא גמלאי, אבל הגעתי ואני לא מקבל. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – נוסיף אותם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בהצעת החוק המונחת לפניכם נקבע גם שהוראות כל דין שחלות על קופת-חולים יחולו גם על התאגיד הייעודי, אלא אם נקבע במפורש אחרת, או בשינויים שייקבעו. ברצוני להדגיש שהוועדה היתה ערה לחששה של הסתדרות רופאי השיניים, שנציגיה השתתפו בדיונים, שפרנסתם של רופאי השיניים עלולה להיפגע. אני מאמין שהצעת החוק, כפי שהוכנה על-ידי הוועדה, תשכך את חששם האמור. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו היא אחת משתי הצעות חוק חשובות בתחום הבריאות שהוועדה הכינה בכנס זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית; קדם לה חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010. הן החוק והן הצעת חוק זו הגיעו לוועדה בזכות גישתו המעשית של סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, וברצוני לברך אותו על פעילותו למען שיפור מצב האזרחים במדינת ישראל. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית בראשות עורכת-הדין יהודית וסרמן, עורך-הדין אייל לב-ארי, עורך-הדין זיו מגור, עורך-הדין אלקנה אפרתי, לצוות הוועדה, על עבודתם – וילמה מאור, ענת, מעיין ואתי, ולצוות עוזרי, איילת ואילן, שפעלו לקידום הצעת החוק. אני פונה לחברי הכנסת בבקשה לאשר את הצעת החוק שאושרה בוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יש הסתייגויות, רבותי, של קבוצת מרצ. יציג את ההסתייגות של קבוצת מרצ חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות. עפו אגבאריה, גם לך יש הסתייגות. תרצה? אתה מוותר. אם כן, רבותי, הסתייגות של קבוצת מרצ – של כל הקבוצה, יציג אותה חבר הכנסת אילן גילאון. מוחמד ברכה – איננו, חנא סוייד – איננו, דב חנין – איננו, עפו אגבאריה – מוותר. אם כן, הסתייגות. הדובר היחיד יהיה חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – אותי. <אילן גילאון (מרצ):> חס ושלום. זה בדיוק מביך, כי אני חושב שזאת הפעם הראשונה שאני יוצא כאילו להעיר הסתייגויות ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. זה עוד לא יצא לנו, אידיאולוגית, אני גם לא חושב שבמקרה הזה יש איזה פער אידיאולוגי, אלא שבשם קבוצת חד"ש וחבר הכנסת עפו אגבאריה גם כן, ובשמי, בשם קבוצת מרצ, אני רוצה לרשום הערת אזהרה; לראיה, שלא הבאתי את ההסתייגויות ואני לא קורא מן הכתוב. קודם כול, דבר ראשון זה ברכות לסגן השר ליצמן. זה לא הולך ברגל שמישהו מוצא שהשן היא חלק בלתי נפרד מהבן-אדם ובריאות השן היא חלק בלתי נפרד מהבריאות הכללית. ובכלל, סל הבריאות, אדוני סגן השר, היה צריך להיות תמיד מלא עד גובה הדפנות שלו בלי שהוא יתמלא מחולייתו. משום מה יש אנשים שטועים – שכל מה שאנחנו מכניסים לתוך סל הבריאות אנחנו צריכים לקחת מתוך סל הבריאות עצמו. וזאת היא הטעות. ולכן, צריך להיות בסל הבריאות ביטוח שיניים. בכלל, אדוני סגן השר, בתוך סל הבריאות ובתוך סל התרופות צריכה להיות כל תרופה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכל טכנולוגיה, שאיננה מבחינה לא בין הארכת חיים, בין איכות חיים, לבין דברים אחרים. אף אחד לא אוכל לתאווה תרופות. והשן זה דבר מאוד חשוב, משום שאנחנו, אדוני היושב-ראש, נמצאים באחד המקומות האחרונים בעולם שאליו אנחנו מבקשים להשתייך בעולם המערבי, מבחינת בריאות השן. ובריאות השן יקרה מאוד, ובכלל, ההבחנה בין שן, לאוזן ולאף – יש בה בעיה קשה כשאנחנו מדברים על אותו אדם עצמו. הסכנה במה שאנחנו מייצרים כרגע, עם כל ההקלות שהיו בוועדת העבודה והרווחה, ואני חושב שהיו כמה הקלות וכמה נקודות, שאפשר לנשום לרווחה. למשל, התיקונים שאדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה העביר לגבי נושא של מי שרשאי להשתתף בתוך הביטוח. ובכל זאת אני רוצה כאן להתריע, גם בשמי וגם בשם חברי מחד"ש – בשם מרצ ובשם חברי מחד"ש – יש חשש אמיתי שבעצם, בדלת האחורית, אנחנו מקימים קופת-חולים חמישית, ולא זו בלבד שזאת קופת-חולים חמישית, היא גם ייעודית, כלומר זאת קופת-חולים כמו ג'יפ 4x4 – היא גם חמישית והיא גם ייעודית, והיא פותחת, למעשה, אדוני, ונותנת בסיס, בסופו של דבר, להתמחות בכל אחד מאיברי הגוף. ואם מחר בבוקר תיפתח קופת-חולים ייעודית לעניינים פרוקטולוגיים, אז אני אגיד לך – אדוני, לא נעים להגיד, אבל – זה באמת סיפור לא מוצלח, אבל הדבר הזה בהחלט עלול לקרות. אני תמיד בזמן האחרון – הרבה פעמים בזמן האחרון – נזקק לצטט את זאב ז'בוטינסקי. היתה פעם תקופה, אדוני השר, שלילדים קראו על שמות של רחובות, ועל שמות של חיות חזקות, ואני נזקק, אף שאני חניך "השומר הצעיר", וז'בוטינסקי, לא בכדי, מתחיל עם מרפא, מלבוש, מעון ומזון – בחמשת המ"מים שלו. ומרפא, צריך לומר באומץ, זה הדבר הראשון, מבחינה סטטיסטית, שבמדינה מתוקנת צריך לטפח אותו, וצריך לומר באומץ לב, כאנשים סטטיסטיים, שאנחנו צריכים למלא את הבור שלא מחולייתו, אלא ממקום אחר, ויש בעיות ביטחון, ויש בעיות של איום אירני, ואני מבין את כל זה, אבל הבעיה המרכזית שאתה קמים אנשים בבוקר היא "גלוקופאג''" ו"נורמיטן", בדרך כלל, במצבים של הכרוניקה הקלה יותר, במחלות. זאת החלוקה האמיתית. ולכן, בכל מה שקשור לנושא סל התרופות, בכלל חשבתי, אדוני היושב-ראש, שהיה אפשר ללכת לאיזה תקציב שהוא ייעודי – כל שנה הוא לוקח על עצמו משימה מסוימת. ואדוני, סגן השר, השנה המשימה היתה צריכה להיות למלא את סל התרופות עד גובה דופנותיו, להפעיל אותו באמצעות הקופות הקיימות – ואל תבין מזה שאני אומר משהו לזכותן של הקופות הקיימות או שאני שבע רצון לחלוטין, אם כי יש שיפור מסוים – באמצעות הקופות הקיימות, כרגע, לא באמצעות הקמת קופת-חולים חמישית, שאדוני בעצמו כמובן אומר שהוא מתנגד, אבל באופן הזה, שלפי דעתי אדוני נאנס לתיקון החקיקה הזה, כדי שיקבלו את העניין של הכנסת טיפול השיניים בתוך הסל, אנחנו מייצרים סכנה שלא במקומה. גם לגבי העוסקים ברפואת השיניים, יכולנו להביא פתרון בכך – יש שיטות רבות, שהיינו מחייבים את קופות-החולים באחוז מסוים לעבוד אתם, יש דרכים שונות, אני לא הייתי רוצה להציע כאן. ולכן אני רושם את כל ההערות שלנו, את ההסתייגויות שלנו, כהערת אזהרה מהותית לסכנה שהיום עומדת בחלל הבריאות במדינת ישראל – גם להקים קופת-חולים חמישית וגם לפתח תפיסת עולם של ייעודיות, של קופות-חולים שמתמחות, אנחנו יודעים, בסופו של דבר, שזה תמיד עובד לטובת מי שהמאה מצויה בכיסו. אני החלתי על עצמי את חמש הדקות, אני גם עומד בזה. זה הספיק כדי להעביר את הרעיון, ואני חושב שאנחנו נצטרך להצביע נגד החוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון, שבדך כלל אומר דברי חוכמה. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעות על ההסתייגויות. לשם החוק, רבותי, אין הסתייגויות. לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה, רבותי. זה קריאה שנייה, שיהיה ברור. הצבעה מס' 32 בעד שם החוק – 28 נגד – 2 נמנעים – 1 שם החוק נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, שני מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, שם החוק עובר, כהצעת הוועדה. רבותי, לסעיף 1. הסתייגויות של קבוצת מרצ – אילן גילאון, ניצן הורוביץ וחיים אורון – וחברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה – קבוצת סיעת חד"ש – לסעיף 1. רבותי, הסתייגות. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 23 נגד, תשעה בעד. אם כן, רבותי, ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה, רבותי. מי בעד סעיף 1 כהצעת הוועדה? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 34 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 26 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מורידים את ההסתייגויות. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, סעיף 1 עבר כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף – – – <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מורידים את כל ההסתייגויות. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם מורידים את כל ההסתייגויות לסעיפים 2, 3, 4, 5 – של מרצ. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים כרגע כהצעת הוועדה על סעיפים 2, 3, 4, 5, 6 ו-7, שאין עליהם הסתייגויות. רבותי, אם כן, גם 8. <חיים אורון (מרצ):> עד הסוף. <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, רבותי. גם סעיף 8, גם סעיף 9, גם סעיף 10. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הורידה את ההסתייגות שלה לסעיף 10, ולסעיפים 11 ו-13 אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו מצביעים על כל הסעיפים שקראתי כהצעת – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> עד 13. <היו"ר יצחק וקנין:> עד 13, כולל 13, כהצעת הוועדה, רבותי. מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 2–13 – 25 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 2–13 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 25 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הסעיפים אושרו כהצעת הוועדה. אדוני יושב-ראש הוועדה, נצביע בקריאה שלישית. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לקריאה השלישית. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 36 בעד החוק – 28 נגד – 7 נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן מבקש לברך על החוק. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, קודם כול, אני חייב תודה ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה, שעמלו קשות בשבועות האחרונים להעביר חוק שיהיה מוסכם על כולם, וזה דבר גדול. אני בטוח שהחוק הזה, אני גם מקווה, אנחנו נראה בחודשים הקרובים, ייתן תנופה גם לרופאים הכלליים. מדובר, נדמה לי, בכ-6,000 רופאים פרטיים, אם אני לא טועה, שעד היום טיפלו בשיניים, שהיה חשש שלא תהיה להם עבודה. החוק הזה מסדיר את זה, ואני מודה מאוד לכנסת שאישרה את החוק הזה. זה משתלב גם עם כל הנושא של השיניים, וגם על זה אני חייב ליושב-ראש תודה. בעזרת השם, גם לפי ההסכם עם משרדי האוצר והבריאות, אנחנו בתוך שלוש שנים כבר נגיע עד גיל 14. זה עוד לא 18, ואני בטוח – – – <חיים כץ (הליכוד):> אנחנו רוצים אחר כך – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> השלב הבא, אמרתי, אלה הגמלאים, זיקנה – כל אלה. זה צריך להיות השלב הבא, ואני בהחלט מוכן. אני גם מוכן לגבי הגמלאים, עם סגנית השר, לראות אם אפשר אולי לחפש פתרונות. אני כרגע ממש, בחדרי, מתעסק בזה, לחפש פתרונות אם נוכל. אולי גם בזה תהיה לנו איזה בשורה. בכל אופן, אני מודה לכנסת, ושוב לוועדת העבודה, ותודה רבה לכל העוסקים בדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. <הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [מס' מ/470; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 7434; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הנני מביא פה, למליאה, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית, שבה מוצע לתקן את החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר – אדוני היושב-ראש, מזל טוב שם, עושים מסיבה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. רבותי. חבר הכנסת אליעזר מוזס, אתה עושה הרבה רעש. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מוזמן לנאום? <היו"ר יצחק וקנין:> אם תרצה, תמיד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מברך את הרב ליצמן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה. אדוני ישב במקומו. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מקווה שהוא עם כיבוד. בהצעת החוק הממשלתית הזאת, אדוני היושב-ראש, מוצע לתקן את החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז–1996, אשר מסדיר את המנגנון להעברת אסירים בין ישראל למדינות אחרות. היום החוק מאפשר העברת אסירים בהתקיים הסכם בין המדינות, ובנוסף דרושה הסכמת האסיר והסכמת שתי המדינות המעורבות להעברתו של אסיר מסוים. כך, אזרח ישראלי המרצה מאסר במדינה זרה יוכל לשאת את עונשו בישראל, וכן אזרח של מדינה אחרת שמרצה עונש בישראל יוכל לשאת את עונשו במדינתו. אולם החוק היום מאפשר, אדוני היושב-ראש, למדינת ישראל לערוך הסכם להעברת אסירים רק עם מדינות, ולא עם גוף שאינו מדינה. לכן מוצע בתיקון הזה היום להרחיב את סמכותה של המדינה להתקשר בהסכם מיוחד להעברת אסירים, ולאפשר לה לערוך הסכם עם גוף אחר שאינו מדינה פורמלית אך מוסמך להרשיע ולהעניש עבריינים. גופים אלו יפורטו בתוספת, אשר נתונה לשינוי על-ידי שר המשפטים, בהסכמת שר החוץ ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט. כעת, בתיקון הנוכחי, מוצע להוסיף רק את האזור המינהלי המיוחד של הונג-קונג לתוספת החוק. הוראות דומות נמצאות בחוק ההסגרה, התשי"ד–1954, וכן בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח–1998. חברי חברי הכנסת, להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה. וכבר בהזדמנות הזאת אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, שקידם באמת את החוק הזה, למנהלת הוועדה דורית, ליועצת המשפטית אפרת חקאק ולכל צוות הוועדה. באמת אחרי התלבטויות והתדיינויות עם משרד החוץ בסוף נקבע מה שנקבע. היתה הצעה נוספת, שכרגע אני לא רוצה לחזור עליה, והיא הורדה מסדר-היום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לממלא-מקום יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה. הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה שנייה, רבותי. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–4 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. אפשר להצביע בקריאה השלישית? <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. כן. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 – הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 2005; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציגים את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010. הצעת החוק הזו נדונה בכנסת בקריאה הראשונה כחלק מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית – תיקוני חקיקה ל-2009 ו-2010 – והועברה לוועדת הכנסת. היא בעצם פוצלה מחוק ההסדרים. אנחנו מדברים על אכיפת חובת התשלום בנסיעה באוטובוס. ההסכמה בין הממשלה לכנסת היתה שהדבר לא יובא לקריאה השנייה והשלישית ביחד עם שאר סעיפי חוק ההתייעלות, ונקבע כי ועדת הכלכלה תדון בסעיף האמור בנפרד. אנחנו אכן דנו בוועדת הכלכלה בנפרד בסעיף הזה. מדובר, אדוני היושב-ראש, בעצם באותו קנס – קנס היסטורי שאמורים לשלם המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית, בקווי האוטובוס, שבעצם לא שילמו את דמי הנסיעה שלהם. אני תמיד אמרתי, אדוני, בוועדת הכלכלה – ואני חושב שהיית אתי בחלק מן הישיבות – שכאשר גוף מסוים נותן שירות, הוא גם צריך לקבל על כך כסף מהציבור, ואנחנו לא חושבים שהדבר יהיה נכון ונבון וגם הוגן, שמי שנותן את השירות, חברות האוטובוסים, בוא נאמר, לא יקבלו את התשלום מהציבור. ולכן, אדוני, אנחנו, לפי הצעת הממשלה, הצענו להקנות לנציג של בעל רשיון להפעלת קו שירות של אוטובוסים, שילבש מדים המזהים את תפקידו ויענוד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו, ושיוסמך לעניין זה לפי הוראות המפקח על התעבורה, את הסמכות לדרוש מנוסע באוטובוס להציג לפניו את כרטיס הנסיעה שלו ולמסור לו את כרטיסו. כדי שנציג בעל הרשיון יוכל לעשות שימוש בסמכותו ולמלא ביעילות את תפקידו, מוצע לקבוע שנוסע באוטובוס ציבורי שלא הציג את כרטיסו לפי דרישת נציג בעל הרשיון, כלומר המפעיל, יהיה חייב למסור את שמו ומענו לנציג בעל הרשיון לפי דרישתו, ובכל מקרה אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על קנס שבעצם גובהו לא יעלה – לא יעלה – על 180 שקלים. המפקח על התעבורה יקבע את התעריף המוגדל, בשיעורים שונים, בהתחשב בדמי הנסיעה שבשלה מושת התעריף המוגדל ובנסיבות אחרות. להצעת החוק הזאת, אדוני, לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אין הסתייגויות להצעת חוק זו. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010 – מי בעד, מי נגד? הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 1–2 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010 – קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 94), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> מישהו צריך להחליף אותך. אתה רוצה שאני אציג? <היו"ר יצחק וקנין:> או שמקלב יחליף אותי. <הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 2005; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב-ראש ועדת הכלכלה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אני, אדוני, ממלא את מקומך. אתה מקבל איזו – הייתי אומר, מתחיל להתמקצע בכל מה שקשור לתעופה האזרחית, לשינויים בחוקי התעופה האזרחית, ואני מודה לך, לפני שאני מתחיל בכלל, על הזמן שאתה מקדיש לעניין הזה כממלא-המקום שלי בוועדת הכלכלה בכל מה שקשור לחוקי רשות התעופה האזרחית, ובעיקר לדבר שנגיע אליו, חברים, כנראה רק במושב הבא, אבל אני כבר מודה מראש ליושב-ראש חבר הכנסת יצחק וקנין על חוק הטיס. אבל אנחנו עכשיו בחוק – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – במושב הבא. למה? שדה התעופה בן-גוריון לא נותן לנו לישון בלילה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה נכון, אבל זה לא בהכרח נוגע ישירות – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אצלכם הוא מנמיך, אצלנו – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> חבר הכנסת מיכאלי, זה לא בהכרח נוגע ישירות לשינוי חוק הטיס, שבעצם יחליף את פקודת המלך מ-1927. אנחנו בוודאי כולנו רוצים בזה, נכון? המלך הבריטי, הכוונה. הצעת החוק הזו – הצעת חוק התעופה האזרחית – הובאה במקור במסגרת סעיף 30 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, והיא פוצלה גם כן מחוק ההתייעלות והועברה לוועדת הכלכלה להכנה, כהצעת חוק נפרדת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. עניינה של הצעת החוק הוא בתקציב רת"א, רשות התעופה האזרחית, הפועלת מכוח חוק רשות התעופה האזרחית, 2005. הרשות הוקמה כרשות פנים-ממשלתית במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ותפקידה לרכז את הטיפול בענייני התעופה האזרחית, לרבות רישוי ופיקוח, והכול במטרה לעמוד בסטנדרטים הבין-לאומיים המחייבים בתחום זה, בעיקר בתחום בטיחות התעופה האזרחית. עם זאת, במהלך השנים שחלפו מאז קבלתו של החוק האמור, התפרסמו דוחות חמורים של ארגון התעופה האזרחית הבין-לאומי ושל מינהל התעופה הפדרלי האמריקני, ה-FAA, שהצביעו על הצורך בשינויים במעמדה ובאופן פעולתה של הרשות, לרבות חיזוק עצמאותה. בעקבות זאת הוקמה לפני כשנה וחצי ועדה בין-משרדית לחיזוק עצמאותה ויכולת תפקודה של הרשות, שהמליצה, בין היתר, על חיזוק עצמאותה התקציבית. תקציב הרשות, העומד כיום על 50 מיליון שקלים, מורכב מסכומים המועברים אליו מתקציב המדינה וכן מכספי אגרות שגובה הרשות לפי דיני הטיס. בהתאם לסעיף 9 לחוק כנוסחו היום, נקבע תקציב הרשות בחוק התקציב השנתי בתחום פעולה נפרד, במסגרת תקציב משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. הממונה על ניהול הסעיף התקציבי של המשרד האמור, לפי חוק יסודות התקציב, 1985, הוא שר התחבורה והבטיחות בדרכים. הצעת החוק הזו קובעת כי תקציב הרשות יוסיף אומנם להיות חלק מתקציב משרד התחבורה, אך מנהל הרשות יקבל לידיו כמה סמכויות לפי חוק יסודות התקציב, לגבי ניהול תקציב הרשות. נעשה את זה בקצרה: ראשית, מוצע לחייב את שר האוצר להיוועץ במנהל הרשות, נוסף על חובת ההתייעצות עם שר התחבורה, בכל הנוגע לקביעת סכום ההרשאה שמותר להתחייב בו ולניהול תוכנית בתחום הפעולה האמור שלגביה נקבע סכום הוצאה מותנית בהכנסה. שנית, מוצע לקבוע כי לעניין שינויים בתקציב הרשות ושימוש ברזרבות, יראו את מנהל הרשות כממונה על סעיף תקציב, שכן סמכויות אלה מוקנות כיום, לפי חוק יסודות התקציב, לשר התחבורה והבטיחות בדרכים או לממונה אחר על סעיף התקציב. כך, מנהל הרשות יהיה רשאי להציע לשר האוצר לערוך שינויים בתקציב הרשות, ובכלל זה העברת מספר המשרות בכל תוכנית, והכול בתנאים כמפורט בחוק יסודות התקציב. אדוני, אף-על-פי שיש, כפי שאמר וציין חבר הכנסת מיכאלי – שיצא בינתיים – עוד רבות בחוק רשות התעופה האזרחית הראשי, הוא חוק הטיס, אני מבקש מהכנסת לאשר בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בשלב הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעה ממשלתית. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> ודאי. בהחלט. אנחנו מודים כמובן לכל העושים במלאכה הזאת. קודם כול – אני לא יודע לאן הוא יצא – חבר הכנסת יצחק וקנין, שבאמת בכל ענייני רשות התעופה האזרחית וענייני הטיס, מנהל את ישיבות ועדת הכלכלה בצורה יסודית ועקבית, והייתי אומר מאוד מקצועית, הוא כמעט מתמקצע בדבר הזה; ולהנהלת הוועדה, למנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי ולכל העושים במלאכה. אני מבקש לאשר בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, וכאשר הוא יגיע למקומו אנחנו כמובן נצביע בקריאה שנייה, ולאחר מכן, אם יסכים, בקריאה שלישית, על הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010. נא לשבת במקומותיכם. יושב-ראש הוועדה הגיע למקומו. ובכן, אנחנו נצביע עכשיו בקריאה שנייה – מקשה אחת כי אין הסתייגויות – על הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 1 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, האם אדוני רוצה שאני אצביע בקריאה שלישית? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להצביע בקריאה שלישית, ולכן אנחנו נעבור להצביע על הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010, בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 42 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק רשות התעופה האזרחית (תיקון), הצעת הממשלה, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010> [מס' מ/476; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 7642; פ/412/18, "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1961; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא. אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה ולכן אנחנו דנים בה עכשיו. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה על מנת שירצה את השיקולים של הוועדה שביקשה להציע לכנסת לקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את החוק. האם יש הסתייגויות? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, אין הסתייגויות, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לחוק זה אין הסתייגויות. בבקשה. תודה רבה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב במליאה בחוקי הגנת הצרכן. אני חושב שהקדשנו את כנס הקיץ שמסתיים היום, אדוני, לחקיקה מהירה ולהתקנת תקנות בצורה, הייתי אומר, אגרסיבית, אבל אגרסיבית לחיוב, בכל מה שקשור לחוקים ולתקנות שמטרתם הגנת הצרכן בישראל. אנחנו בעניין הזה בהצעת חוק, אדוני, של חבר הכנסת אורי מקלב, שיזם אותה; חיברנו אותה, כזכור, בוועדת הכלכלה להצעת חוק ממשלתית. אני מודה בהזדמנות הזאת כמובן בראש ובראשונה למציע, חבר הכנסת מקלב. זאת הצעה שנועדה לקבוע הוראות מיוחדות לעניין עסקאות מתמשכות לשירותי רפואה. מדובר בעסקאות למתן שירות רפואי באופן מתמשך, בין לתקופה קצובה ובין לתקופה שאינה קצובה. החוק המוצע יחול על עסקאות למתן טיפול רפואי, לרבות טיפול פסיכולוגי, סיעודי או טיפול רפואי מונע, וכן למתן תמיכה רפואית כמו הסעה באמבולנס, הפעלת מוקדי טלפונים או לחצני מצוקה הנותנים מענה וטיפול בזמן חירום, וכן הספקת ציוד ומכשירים רפואיים. עם זאת, הצעת החוק אינה חלה על טיפול רפואי הניתן על-ידי קופות-חולים ומעונות או על טיפול רפואי הניתן במוסדות רפואיים. ציבור הצרכנים המתקשר בעסקאות מתמשכות לשירותי רפואה מורכב ברובו מחולים, אדוני, ומקשישים, ולפיכך מצוי לעתים קרובות בעמדת נחיתות מובהקת מול העוסקים. לא אחת קורה שההתקשרות מלווה בשיווק אגרסיבי, תוך ניצול מצוקתם של צרכנים אלה, ובקביעת תנאים בחוזה המקפחים את זכויותיהם, לרבות לעניין קנסות יציאה גבוהים. הביטוי הזה, אדוני, קנסות יציאה, יעלה על סדר-יומה של הכנסת הזאת, אני אומר לך בצורה ברורה, גם במושב הבא, גם בתחום הסלולרי, גם בתחום הכבלים והלוויין וגם בתחום הזה. כל הסיפור הזה – מכבסת המלים הזאת, אדוני, שקוראים לה קנסות יציאה – אלה דברים שצריכים להיות מטופלים על-ידינו, כי כנראה קנסות היציאה – כן, בהחלט, הדבר הזה חשוב, זאת באמת מכבסה יפה של מלים – קנס יציאה – כובלים את הצרכנים לאותן חברות ובעצם בולמים את התפתחות התחרות במשק החופשי הישראלי. אנחנו הצענו בהצעה הזאת, אדוני, להטיל על העוסקים בענף זה חובות מוגברות לעניין גילוי תנאי העסקה בטרם נחתם החוזה, וכן לקבוע הוראות מיוחדות לעניין משך ההתקשרות וביטול עסקאות אלה. יש לציין כי הבעיות שהתעוררו לגבי עסקאות מסוג זה לא קיבלו מענה מספיק בהוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, בנוסחו היום, לעניין עסקה לתקופה קצובה ולעניין עסקה מתמשכת, ומכאן הצורך בקביעת הוראות מיוחדות. בהתאם להצעת החוק, התקשרות בעסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה תהיה באמצעות חוזה בכתב בלבד. בעניין זה ברצוני להבהיר כי אין בכך כדי לאסור שיווק מרחוק, למשל באמצעות טלפון, ובלבד שהחוזה יהיה בכתב. נוסף על כך מוצע לחייב את העוסק למסור לצרכן, בנפרד מהחוזה ועד למועד חתימתו, טופס גילוי, שבו יפרט באופן ברור ובולט פרטים מהותיים לגבי העסקה. החוזה וטופס הגילוי ייכתבו בעברית או בשפה שבה נמסר לצרכן מידע לגבי העסקה, לרבות בעת פניית העוסק לצרכן לצורך שיווק העסקה. כאמור, עסקאות למתן שירות רפואי הן לעתים קרובות עסקאות לתקופות קצובות אך ממושכות. בהתאם לחוק כנוסחו היום, עסקאות מסוג זה שהן לתקופה קצובה מהוות חריג לכלל האוסר הארכה אוטומטית של ההתקשרות ללא הסכמתו המפורשת של הצרכן. אדוני, גם בסעיף הזה, בכל מיני עסקאות שאנחנו נתקלים בהן, גברתי סגנית שר התמ"ת – ראיתי שהשר יצא – הדבר הזה, שבו הגוף שנותן לך את השירות ממשיך אותו אוטומטית, והוא אומר לך, ואללה, לא ידעתי שאתה – זה מקובל, אגב, בהרבה מאוד תחומים אצלנו, וגם בתחום הזה. זה אומר – זהו, אתה עכשיו נכנסת אוטומטית לשלוש שנים נוספות – זה דבר שגם הוא יטופל בוועדת הכלכלה בצורה מאוד נקודתית במושב הבא. לעניין ביטול עסקאות מתמשכות לשירותי רפואה מוצע לקבוע כי צרכן המבטל את העסקה לא יחויב בדמי ביטול כלשהם, אף אם כבר החל לקבל שירות לפי העסקה, וזאת אם הביטול נעשה בתוך חודש – אנחנו קבענו 30 יום, חודש – מיום חתימת החוזה או מהיום שבו אישר הצרכן כי קיבל את הטופס, לפי המועד המאוחר ביניהם. אם הביטול נעשה לאחר אותם 30 יום, אך בטרם הגיע מועד סיום העסקה, לא יהיה העוסק רשאי לגבות דמי ביטול מהצרכן, אלא אם כן הדבר נקבע במפורש בחוזה. הצעת החוק מתייחסת כמובן גם לתוצאות ביטול העסקה, דהיינו החיובים החלים על כל אחד מהצדדים, וכן לאכיפה אזרחית ועונשית של הוראותיה. אדוני היושב-ראש, התיקון לחוק יחול, בשינויים, גם על עסקאות קיימות, כלומר עסקאות מתמשכות לשירותי רפואה שנעשו לפני יום התחילה, שכן חלק לא מבוטל מציבור הצרכנים שעליו הצעת החוק מבקשת להגן כבול כבר היום לעסקאות אלה. כך יהיה אפשר להשתחרר מחיוב בחוזה המטיל חיובים על משפחת הצרכן או על כל אדם אחר, לאחר פטירתו של הצרכן, ובלבד שתימסר לעוסק הודעה על פטירת הצרכן. נוסף על כך אנחנו מאחלים לכולם אריכות ימים. אני מבין שיש אריכות לא בזמן הדיבור, כי מסמנים לי פה. מאחלים אריכות ימים לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לשיקול דעתך לשמוע ליושב-ראש הקואליציה או לא. אני מודיע לך שאין הגבלה על יושב-ראש ועדה כאשר הוא מנסה לשכנע את חברי הכנסת מדוע צדקה הוועדה – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל החיבור הזה שבין אריכות הדיבור לאריכות הימים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לשיקולך. זה לשיקולך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – לאריכות, בלי אריכות ימים. <קריאה:> יש הקצבה של מלים. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> בכל מקרה, אנחנו מאחלים אריכות ימים לכולם, אבל בסוף, אדוני, כל אחד מגיע לסוף ימיו, והוא גם נפטר, ולא לסוף דבריו. <היו"ר ראובן ריבלין:> סגנית השר גמליאל כמעט בירכה כל אחד מתושבי ישראל על החוק שעבר. בהחלט זה היה דבר שהיה – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> דבר יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – משובב נפש. כמעט לא היה בן-אדם שלא קיבל את הכבוד הראוי לו – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אנחנו לא יורדים לסוף דבריך, אבל אנחנו רוצים להגיע אליהם. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מגיע, אדוני. השר ארדן, אני מייד מגיע לסיום – אתם עצרתם אותי בפטירת הצרכן. ובכן, אנחנו מאחלים לכולם אריכות ימים, אבל קורה, חבר הכנסת מקלב, שאנחנו מגיעים לסוף דרכנו גם בחיים, לא רק בדיבור. אנחנו לכן מציעים, כאמור, שהדברים יוכלו לבוא לידי ביטוי גם על-ידי משפחתו של הנפטר, אדוני, ובעצם לסיים את העסקה. חברי הכנסת, אני מקווה שהצעת החוק תביא לשיפור משמעותי במסחריות המאפיינת את התנהלותם של חלק מהעוסקים בענף שירותי הרפואה ולשמירה על זכויותיו של ציבור הצרכנים המתקשר בעסקאות מסוג זה, וראוי, בשל מאפייניו המיוחדים, להגנה מוגברת. אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מאחל אריכות ימים לכל צופינו ולכל בית ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן, כן יהי רצון. רבותי, להצעת חוק זו אין מסתייגים, ולכן נצביע עליה מקשה אחת בקריאה שנייה, ולאחר מכן, אם ייתן יושב-ראש הוועדה את אישורו – גם בקריאה שלישית. לאחר מכן – הודעה לסגן מזכירת הכנסת בעניין חוק שכמה מחברי הכנסת מחכים לו. בבקשה, רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 43 בעד סעיפים 1–5 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> קונסנזוס מלא בהצעת חוק זו: 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה – הצעת חוק של הממשלה ושל חבר הכנסת אורי מקלב. אדוני, יושב-ראש ועדת הכלכלה, האם להצביע בקריאה שלישית? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> היושב-ראש ביקש להצביע בקריאה שלישית, לכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23), בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 44 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 23) – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה תיקון מס' 28. אני מבקש. התיקון הוא מס' 28. <היו"ר ראובן ריבלין:> התיקון הוא תיקון מס' 28 וזאת טעות סופר. אני בא וקובע שהצעת החוק שעברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית היא הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28) וכך יהיה. תודה רבה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> לסגנית השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע הכול. תודה רבה לממשלה ותודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. תעלה סגנית השר אורית נוקד. תעלה ותבוא סגנית השר אורית נוקד ותברך על המוגמר, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. רק רגע, גברתי, תמתיני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מבקש להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 28), התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, סגנית השר. <סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה ואפילו גאה על התיקון לחוק שעבר כרגע. הוא מהווה חלק מסדרה של חוקים שהצלחנו להעביר במהלך המושב הזה והמושב שקדם לו, שמטרתם אחת: מתן הגנה אמיתית לאוכלוסיות צרכנים שסובלים באופן עקבי ומתמשך מפגיעה בזכויות שלהם, וחמור הרבה יותר מזה – מניצול החולשה שלהם והמצוקה שלהם. אני, כתפיסת עולם, מאמינה שצרכנות נכונה היא צרכנות שמושתתת על בהירות, שקיפות, הוגנות ונגישות, ואנחנו משתדלים באמת כאן, בעזרתם של חברי הכנסת, לממש את זה; יש עוד הרבה לפנינו, אבל אנחנו מתקדמים. אני רוצה להודות באופן מיוחד לחבר הכנסת מקלב על קידום הנושא, על פעילותו העניינית, המקצועית, שתורמת תרומה אמיתית ומשמעותית לציבור הצרכנים במדינת ישראל. מובן שאני מודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, על המחויבות, המקצועיות ושיתוף הפעולה. אני חייבת לציין שבמושב האחרון חבר הכנסת אקוניס נרתם לשורה ארוכה של יוזמות ובראשן התקנות להחזר כספי, שייכנסו כנראה בעוד כשלושה חודשים לתוקף. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> בעוד שלושה חודשים, לא כנראה. <סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> תודה נוספת מיוחדת למנהלת הוועדה, החברה לאה ורון, ולצוות המשפטי, עורכת-הדין אתי בנדלר ועורך-הדין תומר, שאני לא זוכרת את שם משפחתו. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> עורך-דין איתי עצמון. <סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> איתי. משרד התמ"ת ימשיך בשיתופי הפעולה האלה עם הכוחות הטובים שפועלים כאן בכנסת. תודה רבה לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האם מנהלת הוועדה לאה ורון והיועצת המשפטית הכללית לוועדה שמעו את הברכות שהן קיבלו? לאה ורון ואתי בנדלר? אם לא שמעתן, טוב שאני אומר את זה פעם נוספת כדי להסביר מי באמת עובד בכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מקלב יעלה ויבוא ויברך, כי מגיע לו, שכן הוא היוזם של חוק חשוב זה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת חוק זו היא נדבך חשוב בהגנה וביטחון לצרכנים. איך אמרתי בוועדה? שלא יהפכו לצרחנים. החוק מכוון בעיקרו לקשישים וחולים, אבל הוא פריצת דרך בהיקפו ובעמקותו להרחבה בהגנה וביטחון לחוקים צרכניים כלליים. בעיקר אני יכול להגיד זאת לאור שיתוף הפעולה המיוחד עם משרד התמ"ת, בהכוונתה של סגנית השר, חברת הכנסת אורית נוקד, שבאמת רואה את ההגנה על הצרכן כדרך, והיא מקפידה ודוחפת ואפשר להגיד שהדברים האלה הם נר לרגליה, ולכן אנחנו עדים לעוד חוק בשרשרת של חוקים שנעשו במושבים האלה, בכינוס הקודם ובכינוס הזה, לטובת הצרכנים. תודות מיוחדות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שאף שיש עומס גדול בוועדה, כשמגיעים לחוקים כאלה הוא מפנה מזמנו ונותן לזה את כל תשומת הלב במהירות ובמקצועיות. כמובן, למנהלת הוועדה, גברת לאה ורון, ולעורכת-הדין אתי בנדלר, שהיא היועצת המשפטית של הוועדה, ולעורך-הדין איתי עצמון מהלשכה המשפטית של הוועדה, ועורכת-הדין חנה טיירי ממשרד התמ"ת, שהיתה שותפה מלאה בכל החוק הזה. וכן יש לי מלה אחת לחברות הגדולות, הממוסדות, בתחום זה, על שיתוף הפעולה. אף שזה מגביל אותן, בכל אופן זה ממסד אותן והן יכולות לתת שירות טוב; זה בעצם חוסם בעיקר, מקשה על החברות הקיקיוניות והשרלטניות, שהן אולי חוגגות בתחום זה, ועכשיו זה עושה קצת סדר בעניין. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה בשם העם בישראל לחבר הכנסת אורי מקלב ולסגנית השר, אשר עמלו וטרחו והביאו לידי גמר חקיקה בנושא זה, וכמובן ליושב-ראש ועדת הכלכלה. עוד תהיה לנו הזדמנות. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010> [מס' מ/410; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ח', עמ' 993; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו משנים את סדר-היום. חוק בתי-המשפט יעלה עכשיו. אחריו – אנחנו משנים את סדר-היום ושני החוקים שיבואו לאחר מכן – אני מודיע לכולם, הם בקונסנזוס, משום שיש הסכמת ממשלה – זה חוק האלכוהול וחוק באקה–ג'ת. החוקים הבאים, נא להיערך, כל האנשים השומעים אותי בכל מקום שבו יהיו. כל הסיעות המעוניינות, נא להיערך להצבעה לעניין זה. אין מחלוקת משום שיש הסכמת ממשלה. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, מטרתו המרכזית היא להעביר חלק מן התיקים מהרכב של שלושה שופטים לדן יחיד. החוק הוא תוצאה של החלטות, מסקנות והמלצות של ועדת השופטת נאור, שמונתה על-ידי שר המשפטים, ואשר המליצה להעביר יותר תיקים בפני הרכב של שופט אחד במקום שלושה שופטים, וזאת על מנת להקל את העומס המוטל על בתי-המשפט ועל מנת שמשפטים יתקיימו בסדר זמן מהיר יותר ובסדר זמן סביר יותר. על-פי ההצעה המקורית היו יותר סעיפים בחוק הפלילי שביקשו להעביר אותם לדן יחיד. בדיון בוועדה, אותם סעיפים שעסקו בעבירות מין ובעבירות מין כלפי קטינים או חסויים הוסרו, משום שאנחנו בוועדה סברנו כי העבירות האלה הן כל כך בזויות, שראוי שהרכב של שלושה שופטים ידון בהן, ואם ימצא את הנאשם אשם, זה יהיה לפחות בחתימתם של שלושה שופטים כדי לבטא את שאט הנפש מעבירות מהסוג הזה. אני כבר בשלב זה רוצה להודות ליועץ המשפטי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה עושה נכון כי אתה זקן ומכיר – עולים פעם אחת במקום לעלות פעמיים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני צודק. זה שאני זקן זה נכון. חוץ מזה, גם קשה ללכת הלוך וחזור. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אמרתי זקן. אומרים: וקבל תפילתי כתפילת זקן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כתפילת זקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה כזקן – לא אמרתי לך: אתה זקן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה בסדר, אדוני, אני כבר זקן. זה בסדר. עברתי את גיל 60, מותר לי להיות זקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה כזקן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זקן זה לא גיל, הוא זה שקנה חוכמה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> השונאים שלי שלא יזדקנו, האוהבים שלי שיזדקנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל כתוב: וקולו נעים וערב בדעת עם הבריות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ומעורב בדעת עם הבריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> ומעורב, כן. מעורב בא מהמלה ערב. זאת אומרת בדעת עם הבריות. זאת אומרת, הוא לא חייב להיות מי-יודע-מה הקול שלו, העיקר שהבריות אוהבים אותו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה, שעסק בחוק הזה, עורך-הדין אלעזר שטרן, למנהלת הוועדה, לעוזרַי. תודה לשר המשפטים על הסכמתו להסרת אותם סעיפים שביקשנו. אני מבקש לאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/250; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' מ', עמ' 19504.] <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ומכיוון שכך, אני מבקש עוד דבר, אדוני, עוד לפני ההצבעה – להודיע שוועדת החוקה, חוק ומשפט החליטה להודיע לכנסת על רצונה להחיל רציפות על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת הארץ), התש"ז–2007, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת, מס' פ/2434/17. אני מבקש שהודעה זאת תירשם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני, תגיע למקומך ואז אנחנו נצביע. אין הסתייגויות להצעה זו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני, אין – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה פירוש? כל מי שמסתייג מוצא מהכנסת באופן אוטומטי על-ידי הרוב? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, הוא לא נכנס בכלל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חשבתי שיש איזה דבר חדש, שהרוב מוציא כל מי שמסתייג. זה בהחלט יכול להיות, רק אתה יודע, בהכירי את המזל שלך ושלי, אנחנו לא תמיד נהיה רוב ואז יוציאו אותנו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, זה לא עניין של רוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני צוחק, אני צוחק. כל הכבוד, אני יודע. בבקשה, חבר הכנסת רותם יושב. אנחנו מצביעים על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010. כן, חבר הכנסת רותם, כדי שלא תהיה איזו אי-הבנה, בקריאה שנייה, שכן אין לנו כל הסתייגויות. נא להצביע – מי בעד החוק בקריאה שנייה, מי נגד, מי נמנע. תודה רבה. הצבעה מס' 45 בעד סעיפים 1–5 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת רותם, יושב-ראש הוועדה, מבקש להצביע בקריאה שלישית. תודה רבה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, קריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 46 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ההצעה היא הצעה ממשלתית, שר המשפטים מרוצה, הוא לא רוצה לברך ולא רוצה להכביר מלים. <הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010> [מס' מ/469; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 6607; כ/311, חוב' כ"ב, עמ' 8523; חוב' כ"ג, עמ' 8985; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010, בסדר-היום המתחדש והמחודש. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. הצעת החוק היא הצעתה של ועדת הפנים של הכנסת. יעלה ויבוא יושב-ראש הוועדה דוד אזולאי. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם בשם הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו מהווה למעשה חלק מהצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע–2010, אשר אושרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ב-17 במרס השנה. באותה עת החליטה הכנסת להתיר לוועדה המשותפת להביא את הצעת החוק האמורה ללא התיקונים לחוק רישוי עסקים, ותיקונים אלה מובאים בפניכם כעת. כפי שאמרתי גם לפני אישור חלקה הראשון של ההצעה, תופעת השכרות, על השלכותיה, מהווה כיום את אחת הסכנות החמורות המאיימות על שלום הציבור והסדר הציבורי במדינת ישראל, והיא בעלת השפעה רבה על תופעות של אלימות, עבריינות ותאונות דרכים חמורות וקטלניות. מחקרים שנערכו בנושא צריכת משקאות משכרים מצביעים באופן ברור על הקשר שבין שימוש מופרז באלכוהול וההסתברות להתנהגות אלימה של המשתמש כלפי הסביבה. לאחרונה אנו עדים לדיווחים רבים על היקפיה הנרחבים של תופעת השכרות ובייחוד על חומרתה בקרב בני-נוער. על החשיבות הרבה שבמיגור תופעה זו יכולה ללמד העובדה שההצעה המונחת בפניכם היא מיזוג של הצעה ממשלתית והצעה פרטית, כאשר ההצעה הפרטית עצמה היא מיזוג של חמש הצעות חוק פרטיות שהוגשו ביוזמתם של חברי הכנסת יריב לוין, דוד רותם, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי, חיים כץ, אורי אורבך, מוחמד ברכה ומציעים נוספים שהצטרפו אליהם. אדוני היושב-ראש, בחלק של הצעת החוק המונח בפניכם כעת מוצע לתקן את חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, ולקבוע כי בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים לא ימכור אדם ולא יגיש ולא יספק משקה משכר מהשעה 23:00 ועד השעה 6:00 למחרת, וזאת במטרה לצמצם את האלימות הנלווית לא אחת לצריכת האלכוהול בשעות הלילה בעיקר בקרב בני-נוער אך גם בקרב האוכלוסייה הבוגרת. עם זאת, מוצע לסייג הגבלה זו כך שלא תחול על רשימת עסקים המנויה בתוספת המוצעת לגבי מכירה, הגשה ואספקה של משקאות משכרים לצורך צריכה במקום העסק בלבד, כגון מסעדות, פאבים וגני אירועים. בנוסף, מוצע כי כל עסק שבו נמכרים משקאות משכרים יהיה חייב להציב מודעה המפרטת את ההוראה האוסרת מכירת משקאות משכרים בשעות הלילה, וכן מודעה בדבר הנזקים האפשריים של צריכת משקאות משכרים אשר נוסחה ייקבע על-ידי שר הבריאות באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. עוד מוצע כי שר הפנים, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים, יהיה רשאי להכריז בצו על עבירה על סעיף זה כעל עבירת קנס. שיעורה של עבירת קנס כזאת, ככל שתיקבע, לא יפחת מ-9,000 שקלים חדשים. לבסוף, מוצע להסמיך קצין משטרה שדרגתו רב-פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה, לצוות על סגירה לאלתר של חצרים לתקופות מוגבלות של עד 15 ועד 30 ימים, אם קיים חשד סביר כי במקום התבצעה מכירה או הגשה של משקה משכר בשעות הלילה או התבצעה מכירה של משקה משכר לקטין. כל זאת, לאחר התראה שתינתן לבעל העסק. בשל מורכבות הסעיפים המוצעים והרצון לבחון את יעילותם במאבק בתופעת השכרות, מוצע לקבוע את הצעת החוק כהוראת שעה עד ליום 23 במרס 2013, שזהו גם המועד שבו אמור לפוג תוקפו של חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע–2010, כאמור לעיל. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זאת מוגשת בצירוף הסתייגות שלי, שאותה אנמק מייד, וכן הסתייגות דיבור. מעבר לכך, אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אדוני היושב-ראש, לסיום, אני רוצה להודות לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, וחבר הכנסת אורי אורבך, שהורידו את הסתייגותם בעניין אישור מכירת אלכוהול בתחנות הדלק במשך כל שעות היממה, הסתייגות שעברה בוועדה ורק לאחר הרוויזיה ירדה. לעניות דעתי, אם ההסתייגות הזאת היתה עוברת, זה פשוט היה מעכב את המשך החקיקה, ובכך שהם הסירו את ההסתייגות שלהם – אני מודה להם על שנתנו אור ירוק לקידום החקיקה החשובה הזאת, ובמיוחד בעונת הקיץ הבא עלינו לטובה. אני חושב שעשינו ומיצינו כל מה שאנחנו יכולים כדי לבלום את התופעה המסוכנת הזאת, שפוגעת בכל חלקה טובה במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת הפנים, שעוד יעלה ויבוא מייד לאחר מכן, כאשר נסיים את ההצבעה בחוק הבא. יש כאן שתי הסתייגויות, בהצעת חוק זאת: האחת היא הסתייגות של יושב-ראש הוועדה. אמרת שאתה מוותר עליה. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לא שאני מוותר – היה אמור להעלות ולהציג אותה דוד רותם, אז יש איזו טעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מתנצל בפני כולכם על הטעות שהיתה בוועדת הפנים, אבל אני לא יכול לשנות, כי אחרת יתהווה דבר בלתי אפשרי. אני יכול לתת רק למי שכתוב כמסתייג. אם אני אבוא ואומר שהיתה טעות, מה אני אעשה כשיבוא אלי אחר כך חבר הכנסת עפו אגבאריה – כי אני לא רוצה לומר זחאלקה – ויאמר לי: חביבי, בטעות לא שמו את שמי. אז מה אומר לו, שהוא צודק? אנחנו לא נשנה מהתקנון, חבר הכנסת רותם. מי שיעלה ויבוא זה חבר הכנסת אורי אורבך. תשמע, הדברים שמופיעים אצלי הם תורה בכתב שאי-אפשר לשנותה אלא בתורה שבכתב. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא ייתן לך להיות ממלא-מקום יושב-ראש הוועדה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הייתי יושב-ראש משותף של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היית יושב-ראש משותף – בוודאי אתה תעלה. אם אתה יושב-ראש משותף, נתת לי דרך. אבל לא יצביעו על ההסתייגות שלך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום בעיה. אתה יודע מה? כיושב-ראש משותף תשיב על ההסתייגות שלו מה שאתה רוצה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על ההסתייגות של אורבך יש שני מסתייגים? אה, חבר הכנסת מוחמד ברכה גם מסתייג. לא ידעתי, לא שמתי לב. חבר הכנסת אורבך מסתייג, ואחריו חבר הכנסת ברכה מסתייג, ואחריו יעלה ויבוא חבר הכנסת רותם כיושב-ראש משותף ויאמר מה שהוא רוצה. ישיב גם למסתייגים אם הוא רוצה. תודה רבה. בבקשה, כל אחד יש לו חמש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היו דיונים ארוכים ומעמיקים וחלקם אפילו פרועים בוועדה המשותפת. ראינו שיש מגזר אחד שעובד מאוד טוב במדינת ישראל – זה מגזר הלוביסטים. אבל גם הם פה ושם נחלו תבוסות יפות גם בחוק הזה, ופחות או יותר אין חריגות – החרגות, לא היין ולא הסוּפֶּרים ולא כל מי שהביא איש-איש וצקלונו בידו לאינטרס שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> מערכת לוביסטית, שתמנע מהכנסת לקבל החלטות בניגוד לטובת הציבור, תאלץ אותי מטעם ציבורי להכניס חוקים לחוק ההסדרים, תדעו את זה – לא מפני שהממשלה תבקש, אלא כי אני אומר שזה אינטרס הציבור שלא יכולים למנוע מחברי כנסת בהשפעות כאלה או אחרות; ילכו כולם לחוק ההסדרים, וכל מי שמאמין באמת שאותם לוביסטים צודקים, יצביע נגד החוק, או יציע הסתייגות וילך לבחירות אחרי זה. בוודאי כולם יצביעו בעדו, כי הוא שמע על כוחות כלכליים כאלה או אחרים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, לוביסטים זה בסדר גמור, אבל צריך לעשות את חוק הלוביסטים מהמקפצה. כל עוד לוביסטים זה רק בתוך הבריכה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לוביסט הוא דבר לגיטימי לחלוטין. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן, הוא לגיטימי לחלוטין, אבל גם את הדברים הלגיטימיים לחלוטין צריך לעשות בצורה כזאת שאנחנו לא נרגיש תחושת דחייה קשה מאוד, וגם צריך איזה היגיון בשיגעון, אבל זה מאחורינו. אני רוצה להעלות את ההסתייגות שלי, שאחר כך אני גם אסיר אותה, אבל אף שאני אסיר את ההסתייגות, נשאר – במקומות שהם חזקים מאוד, ההסתייגות חזקה מאוד, גם כשאתה מסיר אותה, נשאר איזה כתם או חור, אז אני רוצה לשתף אתכם. אנחנו רוצים שבתחנות הדלק תיאסר מכירת אלכוהול 24 שעות ביממה. לא כשאר הקיוסקים והמקומות שבהם החוק הממשלתי אוסר, אלא באופן מיוחד בתחנות הדלק, כפי שמקובל בכמה וכמה מדינות במערב. שם יהיה אסור לגמרי, לא משום שמשם, מהקנייה שם נגרמות יותר תאונות או לא – על זה אפשר להתווכח – אלא משום שתחנות אלכוהול בתחנות הדלק זה הסמל של ההפקרות. כי מי שקונה אלכוהול בתחנות דלק, זה בשביל תדלוק לדרך. היינו מוכנים אפילו לאיזה פשרה בהמשך, כשראינו שלא רוצים להחריג, כי יגישו בג"צים, למה בקיוסק הזה אפשר ובתחנה שליד, בתחנת הדלק, אסור. אמרנו, בתחנות הדלק הבין-עירוניות, שם יהיה אסור, ובעיר ההפקרות תימשך, וזה לא צלח, ובאמת, כפי שנאמר פה, לא רצינו לעכב את כל החוק בשל ההסתייגות הזאת, ובסופו של דבר דינן של תחנות הדלק יהיה כדין שאר המקומות. אבל תדעו לכם, כל פעם שתעברו בתחנות הדלק בשעות שמותר ואתם תראו אלכוהול, זה הסמל של ההפקרות. במקומות שבהם נוהגים ובכבישים הבין-עירוניים נוהגים מהר, אנשים שעוצרים לקנות בקבוקים במחירים לא זולים, הם השתיינים, משם תבוא הסכנה. לכן אני מניח שבהמשך החקיקה תתרחב גם לשם, עכשיו או אחרי שתיגמר הוראת השעה הזאת לשלוש שנים, ואני מקווה שבהמשך תהליך החקיקה יתווסף עוד משהו שמתוכנן להיווסף לחוקים האלה, זה כל נושא הפרסום שלא עסקנו בו עדיין. אבל יושבי-ראש הוועדה, חברי הכנסת דוד אזולאי ודוד רותם, שני הדָוִדים, יילחמו בגוליית הזה של פרסום האלכוהול שצריך לשים לו מחסום כמו ששמו לפרסום של ניקוטין, של טבק, של סיגריות. זאת המשימה הבאה, לדעתי, של הוועדה המשותפת. אני מקווה שהחוק החשוב מאוד הזה יעבור הפעם; הוא חלק מהמלחמה הכוללת בתופעת השכרות. יישר כוח גם לשר לביטחון פנים שהיה בהידברות קבועה. לא הסכמנו על הכול, אבל על הדרך ועל הכוונה בוודאי שהסכמנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. המסתייג הבא הוא יושב-ראש הוועדה למאבק ולמלחמה בסמים, וגם כמסתייג כחבר כנסת, חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני. גם לרשותך חמש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה, ואני מקווה שהיא תתרום ולו במעט ואולי אפילו יותר למאבק בתופעת האלימות והשכרות וההשתוללות ברחובות, במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, ובמיוחד בקרב בני-נוער. הצעת החוק הזאת נולדה אצלי לאחר דיונים בוועדה שאני עומד בראשה – הוועדה למאבק בנגע הסמים – כששמענו עדויות מסמרות שיער של בני-נוער, של תלמידים, על הזמינות של משקאות משכרים בכל מיני מקומות, ובמיוחד בשעות שרק הצריכה של האלכוהול מובילה למקומות מאוד חשוכים. אני גיליתי, אדוני היושב-ראש, במהלך הדיונים בוועדה – ולא שמתי לב – שהרשות למלחמה או למאבק בנגע הסמים היא הרשות למלחמה בנגע הסמים והאלכוהול, והוועדה היא ועדה למאבק בנגע הסמים. האלכוהול לא נמצא במנדט של הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה בהחלט יכול כל נושא כזה להביא לידי – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> ולכן, כשבאתי לטפל בזה בוועדה אמרו שזה בלתי אפשרי, זה לא נמצא במנדט של הוועדה, והוקמה הוועדה המשותפת שאני מברך על עבודתה, אגב. ואני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לכתוב לי מכתב מהוועדה, אני אדון על זה עם כל המחלקה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> בסדר – להרחיב את המנדט של הוועדה למאבק בנגע הסמים, לכלול גם כן עניין של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, בהחלט. לסיום, אני רוצה לומר שאני כמובן ער לכך שהנוסח שמובא להצבעה הוא הנוסח המוסכם ויש בו פשרות, כולל העניין של מכירת האלכוהול בתחנות דלק, שגם אני ויתרתי עליו. מה שנותר, גם כדי לחסוך זמן לישיבת הכנסת, שאני לא אצא בין המברכים אחרי ההצבעה, אני כבר עכשיו רוצה לברך, ולהודות לכל מי שעסק במלאכה בוועדה המשותפת. בעיקר אני רוצה להודות לאותם בני-נוער שהאירו את עינינו בוועדה למאבק בנגע הסמים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה, יושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים ובאלכוהול. רבותי, חבר הכנסת רותם כבר בדרכו לבמה, כמשיב; כיושב-ראש משותף הוא ישיב למסתייגים ויאמר בעצמו אם הוא מסתייג. <דוד רותם (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שתי ההסתייגויות הסתייגויות ראויות, שתי ההסתייגויות הסתייגויות נכונות. היה מקום לאסור מכירת אלכוהול בתחנות דלק 24 שעות ביממה. אני ראיתי לא מזמן סרטון בתוכנית טלוויזיה, שאדם נכנס לתחנת דלק ויש שם שלט – אלכוהול במחירים מוזלים: כוס וודקה 20 שקל, כוס עראק 17 שקל, וכך קונה אדם מכל דלק, כוס משקה, נכנס למכונית שלו וממשיך בנסיעה. הייתי מתעקש על ההסתייגות הזאת, אלא שנתברר לי שהדבר עשוי לעכב את יתרת חקיקת החוק, ועל-ידי כך לאפשר עוד ועוד מכירה של אלכוהול. מכירת אלכוהול, שתיית אלכוהול בעת נהיגה היא מכת מדינה שכאשר רוצים להילחם בה צריך להוריד את הכפפות ולהכות; אי-אפשר להיות עדין נפש במלחמה באלכוהול. אנחנו שומעים מדי יום כמעט על תאונת פגע וברח, ואז מסתבר שהנהג היה שתוי. אבל מה אנחנו רוצים ממנו? אנחנו אפשרנו לו בתחנת הדלק האחרונה שבה הוא תדלק לקנות כוס אלכוהול. אני רציתי שהחוק יחוקק עם הסעיף, ויהיה מי שילך לבית-המשפט העליון – בעלי התחנות ובעלי חנויות – ויטענו לאפליה; שבית-המשפט העליון יגיד שמותר למכור שם אלכוהול. העדפתי שידינו יהיו נקיות, ומישהו אחר יפתור את הבעיה הזאת, ואז ידיו לא יהיו נקיות. אבל מכיוון שהחוק הזה חשוב מדי – מה אתה מקנא שאני מדבר, אתה גם רוצה לדבר? הקנאה הזאת אני לא אוהב אותה. על כל פנים, החוק הזה חשוב מכדי שנעכב אותו, אבל אני יכול להבטיח לכם, חברי הכנסת, שחבר הכנסת אורבך וחבר הכנסת ברכה ואנוכי וחבר הכנסת אילטוב – אנחנו נגיש הצעה נוספת, שתעסוק במכירת אלכוהול בתחנות הדלק, ואני מקווה שמי שבאמת רוצה להילחם במכירת אלכוהול יתמוך בחוק הזה. לכן אני מציע להסיר את ההסתייגויות ולהעביר את החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, האם אדוני עומד על הסתייגותו? לא עומד. אתה מסיר אותה. חבר הכנסת אורי – אתה מסיר אותה. הכוונה היא כוונה ברורה. אמרתם את דברכם. אתם רוצים לשים ולהרחיב. תפסנו מרובה, לא תפסנו. נראה איך זה הולך. ובכן, אין הסתייגויות. יושבי-ראש הוועדה, אין הסתייגויות. אני עובר להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע – הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה). הצבעה מס' 47 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 32, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. כבוד יושב-ראש ועדת הפנים, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, האם להעביר את ההצעה לקריאה שלישית? <דוד רותם (בשם הוועדה המשותפת):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. נצביע על ההצעה בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע – בקריאה שלישית? הצבעה מס' 48 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26 – הוראת שעה) עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק באקה–ג'ת, בקשר לאיחוד הרשויות. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני מבקש להודות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, מילות תודה, בבקשה. מילות תודה לחוק הקודם, ולאחר מכן אתה בלאו הכי נשאר כדי להציג. אני מבקש מסגן יושב-ראש הכנסת אחמד טיבי להתכבד ולנהל את הישיבה בעניין באקה–ג'ת כסגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לשר לביטחון פנים, השר אהרונוביץ, שעבדנו יד ביד לאורך כל הדרך על הצעת החוק הזאת, מתוך הבנה עד כמה הנושא הזה חשוב. אני באמת מנצל את ההזדמנות הזאת להודות לך, לצוות שלך, שעבד ביחד עם הצוות של הוועדה, ובראשם עורך-דין גלעד קרן, שעשו הכול על מנת להביא חקיקה טובה, ראויה ומהירה ככל האפשר. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת יפה שפירא, ולגברת שוש אזולאי; עוד אתמול, בעיצומו של יום תשעה באב, נאלצנו לעשות איזה תיקון בעניין הדיוטי-פרי, מפני שהדבר הזה נעלם מעינינו, ולפי החוק לא היה אפשר למכור שם משקאות חריפים בין 23:00 ל-06:00, ועוד אתמול והיום עשינו את התיקון הזה. כמובן, אי-אפשר לפסוח על יושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש הנהלת הקואליציה, ששניהם עשו הכול על מנת להביא את החוק הזה לאישור עוד היום, לפני יציאתנו לפגרה, שנוכל להגיד – ואנחנו מקווים שהקיץ הזה יעבור בשלום, עם פחות אלכוהול; אני ריאלי, אי-אפשר להגיד בלי אלכוהול. אנחנו מאוד מקווים שהחוק הזה יסייע למשטרה לאכוף את החוק, למנוע הרבה אלכוהול, ובכך להימנע מתאונות דרכים, ונקווה בעזרת השם אך ורק לטוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010> [מס' כ/344; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11938; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יש הסתייגויות? <היו"ר אחמד טיבי:> אין הסתייגויות. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בשמונה הצעות חוק פרטיות, שיזמה קבוצה גדולה של חברי כנסת, ואשר אוחדו להצעת החוק המונחת בפניכם. ברצוני להזכיר לחברי הכנסת, כי הצעה זהה לפירוק האיחוד הונחה לקריאה שנייה בכנסת השבע-עשרה, יחד עם הצעות נוספות לביטול הרשות המאוחדת, עיריית עיר-הכרמל, ולביטול הרשות המאוחדת, עיריית שגור. שלוש הרשויות האמורות הוקמו בשנת 2003 לפי חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2), התשס"ג–2003. שתי ההצעות האחרות עברו בכנסת בקריאה שלישית, ואילו ההצעה לפירוק באקה–ג'ת נדחתה בקריאה השנייה. לדעת המציעים, איחוד הרשויות, שמטרתו המוצהרת היתה טובת התושבים, לא קידם את עניין תושבי היישובים שאוחדו ולא שיפר את מצבם. הוא אף החמיר את המשבר שבו נתונים היישובים האמורים ויצר בעיות חדשות ובלתי פתירות. המציעים סבורים כי משאלתם של תושבי היישובים היא להשיב את הגלגל לאחור ולכונן מחדש את המועצות המקומיות שהיו קיימות ביישובים אלה בעבר, ועל כן יזמו את הצעת החוק המונחת לפניכם. הצעות החוק קובעות כי ביום 1 בנובמבר 2010 יוקמו מחדש המועצות המקומיות שהיו קיימות ערב האיחוד ויוחל בהליך של ביטול העירייה המאוחדת. הבחירות למועצות המקומיות יתקיימו תשעה חודשים לאחר מכן, כאשר שר הפנים יכול להקדים או לדחות את המועד האמור ב-90 ימים, מה שנקרא להלן – תקופת המעבר. התקופה שעד ליום הבחירות היא תקופה רגישה, שבה יהיה צורך לנקוט צעדים רבים לשם ביטולה של העירייה המאוחדת והקמתן מחדש של המועצות המקומיות. מדובר בהליך מורכב ביותר, של ביטול רשות מקומית והפיכתה לכמה רשויות מקומיות חדשות. במסגרת הליך זה יש צורך להתחשב במגוון רחב של אינטרסים מתחרים, בראש ובראשונה האינטרס של התושבים בקבלת שירותי הרשות המקומית וברציפות השלטון המקומי, וכן האינטרס של עובדי הרשויות המקומיות אשר יש להבטיח מניעת פגיעה בזכויותיהם. לצד אלה יש להביא בחשבון, כמובן, את האינטרס של הנושים אשר הרשויות המקומיות חייבות כלפיהם, ויש להבטיח שלא ייפגעו במידה העולה על הנדרש. לבסוף, יש להביא בחשבון גם את האינטרס של המדינה בנושא זה, בעיקר בהיבט התקציבי והשלטוני. אדוני היושב-ראש, שר הפנים ימנה לכל אחת מהמועצות המקומיות חשב מלווה לתקופת המעבר האמורה, ועד לתום שישה חודשים לאחר מכן. לאחר התקופה האמורה, אם נוכח שר הפנים כי יש צורך בהמשך כהונתו של החשב המלווה וכי אין בסמכויות הנתונות לו כדי להבטיח את תפקודן התקין והיעיל של המועצות המקומיות – יוכל להאריך את כהונתו של החשב המלווה בחצי שנה נוספת ולהעניק לו, במהלך מחצית השנה האמורה, סמכויות נוספות. על-פי הצעת החוק, חובת שר הפנים היא לפעול, בכפוף להוראות הצעת החוק, לחלוקת נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה של הרשות המאוחדת בין המועצות המקומיות ולהסדרת כל עניין אחר הדרוש לשם ביטולה וכדי להבטיח את רציפות השלטון המקומי בתחומן של המועצות המקומיות. על מנת להגשים חובה זו, מוצע ששר הפנים יקבע הוראות לעניין חלוקת נכסים, זכויות, חובות והתחייבויות של הרשות המאוחדת, וכן יקבע הוראות לעניין תקציבן של הרשויות המקומיות. שר הפנים יקבע הוראות לעניין עובדי הרשות המאוחדת, ואולם מוצע כי הזכויות שהיו כדין לעובד רשות מאוחדת לפני ביטול האיחוד, יישמרו לו אם יהיה לעובד אחת מהמועצות המקומיות, ויראו אותן כזכויות הנובעות מעבודתו במועצה המקומית שאליה עבר כעובד. נקבעה הגנה בהצעת החוק שלפיה ההוראות הנוגעות לעובדי הרשות המאוחדת כפופות להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"­ה–1985, ולהוראות כל הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי החל עליהם. כמו כן, אם קיים בין מועצות מקומיות בתחומה של הרשות מאוחדת מיזם משותף, יעיל ופורה – מוצע לאפשר לשר הפנים לקבוע כי תפקיד, סמכות או תחום פעולה של הרשות המאוחדת ימשיכו להתבצע גם לאחר ביטול העירייה המאוחדת בשיתוף פעולה בין המועצות המקומיות שבתחומה. עוד מוצע לקבוע הוראות משלימות בכל הנוגע להגבלת קליטתם של עובדים חדשים והתקשרויות חדשות של העירייה המאוחדת ושל המועצות המקומיות המוקמות מחדש. כמו כן נקבעו הוראות שמטרתן להבטיח את רציפותם של חוקי עזר, צווים, רשיונות והיתרים אחרים שהיו בתוקף ערב ביטול האיחוד. כן נקבע כי לשר הפנים תהיה סמכות להעניק מענק הסתגלות לביטולה של הרשות המאוחדת וזאת בכפוף לסכום שייקבע לכך בחוק התקציב השנתי, בשנת הכספים 2011. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית לפי נוסח הוועדה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לאדוני. היות שאין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת). אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. רבותי, מי שבעד – בעד. הצבעה מס' 49 בעד סעיפים 1–18 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–18 נתקבלו. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 39, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה. חבר הכנסת מתן וילנאי וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס אומרים שלא הספיקו להצביע אבל הם תומכים. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 50 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 41, אין מתנגדים, אין נמנעים. בשעה טובה, מברוכ לתושבי באקה וג'ת. ברכות של יושב-ראש הוועדה, אחרי שהצעת החוק אושרה בקריאה שלישית. חבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש הוועדה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכל אלה שיזמו את החקיקה הזאת. אני חושב שהיום תיקנו עוול שנעשה ליישובים הללו, שבמקרה הם לא הצליחו להעביר את זה בקדנציה הקודמת. אני רוצה להודות לעורך-דין גלעד קרן, לגברת יפה שפירא, מנהלת הוועדה, לגברת שוש אזולאי, שעשו רבות כדי לקדם את החקיקה הזאת במהירות רבה. אני לא יכול לדלג על יושב-ראש הנהלת הקואליציה – אדוני, עמדת בלחצים כראוי וידעת לנווט את הדברים בחוכמה ובתבונה עד הלום, ועל כך אתה ראוי לשבח. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, שהיה אתי לאורך כל הדרך; תמיד כשביקשנו פטור מחובת הנחה, עשה זאת בחפץ לב, בכל הזדמנות, ועל כך אני מודה לו. כמובן, רבותי, אני רוצה להודות לכל אלה שגם הצביעו, גם הובילו, אבל מעל כולם אני חושב שהתושבים שהאיצו בנו ודחפו אותנו כדי לקדם את החקיקה הזאת, אנחנו מקבלים משכורת, הם עשו את זה בהתנדבות, ועל כך הם ראויים לכל שבח ויישר כוח. אדוני, אני חייב, חבר כנסת שמרגע כניסתו לכנסת, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שלא נח ולא שקט, לקח את זה כפרויקט לקדם את החקיקה הזאת, ועל כך הוא ראוי להערכה ביחד עם כולם. תודה רבה, אדוני. אני מודה לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. ינהל את הישיבה חבר הכנסת ריבלין, אבל אני מזמין את חבר הכנסת טיבי לברך, כאחד היוזמים. בבקשה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאשר את הזמנתו של היושב-ראש הקודם, חבר הכנסת טיבי, ונותן לו את האפשרות לדבר. ואחריו – חבר הכנסת מג'אדלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם אני רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל מי שירצה, ידבר, כל היוזמים של החוק. גם אדוני היה? אין שום בעיה. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גם אלה שתמכו ביוזמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון, לא נקיים עכשיו דיון של כל חברי הבית. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה. אדוני, לפי הדין, מותר לכל חבר כנסת יוזם לברך אחרי קריאה שנייה וקריאה שלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, זה נכון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, היום יש תיקון של עוול היסטורי. העוול הזה נגרם בקדנציה הקודמת לגבי באקה–ג'ת, כאשר שאר האיחודים בוטלו בהצבעה ובאקה–ג'ת, על חודו של קול שהיה חסר כדי לבטל את האיחוד – ההצעה נפלה אז. במשך חודשים ארוכים, גם תושבי באקה–ג'ת, נציגיהם, והוועד הציבורי והאנשים המסורים שביקרו כאן בכנסת כל הזמן והיה חשוב להם לפרק את האיחוד, שלא היה על דעת התושבים והיה איחוד כפוי שלא הוכיח את עצמו – הלחץ הציבורי הזה לצד היענות כל סיעות הבית וכל חברי הכנסת הניב פירות. לא היה קל בשבועות האחרונים, אדוני השר ברוורמן, ואתה ער לכך. רק בשבועות האחרונים המהלך קיבל תאוצה. לא היה קל מול האוצר שהערים קשיים, אבל תודות למאמץ של רבים, בסופו של דבר האוצר הסיר את ההתנגדות שלו, גם הודיע שההצעה היא לא הצעה תקציבית ולכן היה קל יותר להעביר אותה – בלי מחסום 50 חברי הכנסת. היום והלילה ניסה משרד הפנים להערים מכשול נוסף, להאריך את התקופה. בסוף, שיקול דעת נכון ומהלכים נכונים הביאו להחלטה שתחולת החוק תהיה ב-1 בנובמבר שנה זו ולא במאי שנה הבאה. יש לערוך ולקיים בחירות כמה שיותר מהר אחרי תחולת החוק, כי ראויים תושבי באקה–ג'ת, אדוני, שהם ינהלו את עצמם על-פי בחירות דמוקרטיות של אנשי באקה וג'ת ולא על-ידי פקידים ממונים שלא הוכיחו את עצמם, לא בבאקה–ג'ת, לא בא-שגור ולא בשום ועדה ממונה. כמו כן, לא בטייבה שמחכה ומצפה גם היא לבחירות. אני מבקש ממך, מעמיתיך, מחבריך, לעשות ככל האפשר כדי להביא לבחירות. אלה הם הרגעים שבהם חברי כנסת יוזמים יכולים להגיד שהם מרגישים גאווה על התוצאה הזאת. אני מרגיש מקרוב את השמחה, הסיפוק והנחת שיש אצל תושבי באקה וג'ת ולכן אני רוצה להודות ממש לכולם. השמות הוזכרו, בצדק, על-ידי חבר הכנסת דוד אזולאי, שגם לו מגיעה תודה; גם לחבר הכנסת יריב לוין, שקיים היום ישיבה שלא מן המניין, על-פי הוראת והנחיית יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ריבלין. אני מודה לכולם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת ברכה. הקודם היה תחת חסותו של היושב-ראש הקודם, יש תודות ויש הערות, הערות שהן חשובות. ואחריו – השר ברוורמן, כנציג הממשלה אשר ידה רב לה וידו רבה לו. אחריו יהיה מג'אדלה, והשר יסכם. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גם אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אחד מכל סיעה, חבר הכנסת אלסאנע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היוזמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם טלב אלסאנע היה יוזם, אבל יש לי 500 יוזמים פה. <יעקב אדרי (קדימה):> אני ליוויתי את החוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מצטער, אתה לא בין היוזמים. אף שהיית רוח חיה, אתה לא מבין היוזמים. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להצטרף לתודות שנאמרו כאן, ליושב-ראש ועדת הכנסת, ליושב-ראש ועדת הפנים, כמובן, ליושב-ראש הכנסת ולכל אלה שהצביעו. אבל עליתי רק לציין כי בשבילי אישית זו סגירת מעגל קטנה. אני הייתי הראשון שהגיש הצעה לפירוק האיחוד של באקה וג'ת והיום אנחנו יכולים לברך על המוגמר. אבל המעגל השני, ישבתי על כס היושב-ראש כשהיתה הצבעה על פירוק האיחוד של דאלית-אל-כרמל, עוספיא וא-שגור, שתיהן עברו. באקה–ג'ת לא עבר. 49 חברי כנסת הצביעו בעד מול אפס מתנגדים ונמנעים, והיינו זקוקים לקול אחד. זה השאיר טעם מר מאוד, גם בקרב חברי הכנסת היוזמים וגם בקרב התושבים, אבל העקביות, העקשנות החיובית של התושבים, של הוועד הציבורי של באקה וג'ת לפירוק האיחוד הביאו אותנו עד הלום. אני רוצה לברך את התושבים בבאקה-אל-ע'רביה וג'ת, ואני מקווה שעצם העובדה שהעניין חוזר לידיהם – שהם יבחרו ברשות שלהם, כל אחד ביישובו – אני חושב שזה מהלך דמוקרטי נכון. אני מברך שוב את כל אלה שעסקו במלאכה. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחד מהעושים במלאכה, חבר הכנסת מג'אדלה, סגן יושב-ראש הכנסת – בבקשה, אדוני. אחריו – השר יסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אתה. אתה צודק. סגן המזכירה לא אמר לי, אבל בוודאי הוא לא עשה זאת במזיד. כנראה לא ביקשת. מאה אחוז. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני שמח שהגענו לרגע הזה. להצלחה הזאת היו הרבה שותפים. אני, כיוזם הצעת החוק של הקואליציה, ואתי יזמו חברי הכנסת אורלב, גפני, אזולאי ואלקין, יושב-ראש הקואליציה – אני רוצה קודם כול להודות להם. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מהיוזמים. חבר הכנסת אלקין, גם אתה בין היוזמים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> נכון, הוא מהיוזמים. <זאב אלקין (הליכוד):> חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני רוצה לומר באופן הכי ברור, שללא תמיכת הממשלה והקואליציה לא יכולנו להגיע היום לרגע הטוב הזה. זאת עובדה. וללא הובלת השר אבישי ברוורמן, בסיעת העבודה בהתחלה ואחר כך מול הממשלה, כאשר הגיש גם את ההסתייגות לגבי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אסור לדבר מהמרפסת, השר לשעבר וחבר הכנסת היותר ותיק, רן כהן, מה עוד שאתה יכול להיות למטה ולהיכנס. פעם חבר כנסת, תמיד חבר כנסת. חברנו השיח' אברהים צרצור הוא חבר כנסת מהמניין, וגם הוא ביציע. יפה. מה שרואים משם לא רואים מכאן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> השר אבישי ברוורמן, עוד לפני שחזרתי לכנסת, הביא את זה לאישור בסיעת העבודה, ובהמשך – לתיאום עם הקואליציה. זו באמת הצעת חוק שהיתה חריגה כמעט מכל הבחינות – ישיבה חריגה של ועדת הפנים, ישיבה חריגה של ועדת הכנסת, קואליציה ששילבה ידיים עם האופוזיציה. זה כמעט לא קרה. בשלושת החודשים שאני כאן, לא ראיתי שזה קרה בשום הצעת חוק. זה בגלל דבר אחד, אדוני היושב-ראש: כולם מאוחדים בדעה שבקדנציה הקודמת נעשה עוול לתושבים בבאקה וג'ת. אני גם שמח – אני אומר את זה כאן ברור. אתם יודעים, אני לא מסתיר את דעתי, וגם אף פעם לא עשיתי חשבון לומר את דעתי – שהפעם שלושה חברים מישראל ביתנו הצטרפו להצבעה ותמכו בהצעת החוק, כאשר בפעם הקודמת הם הפילו אותה. הם הפילו אותה במתכוון. זה אומר שאנשים עושים חשבון נפש. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מפריע לי. <נסים זאב (ש"ס):> רק אני מפריע לך? – – – רק אני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני עוד אגיע להודות לש"ס. <נסים זאב (ש"ס):> רק אני מפריע לך, רק אני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני עוד אגיע להודות לש"ס – לשר הפנים וליושב-ראש ועדת הפנים. אז תקשיב, כי אלה החברים שלך. <נסים זאב (ש"ס):> כשתגיע לש"ס אני אקשיב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הנה אני מגיע. השר אלי ישי שינה את דעתו לטובה ותמך בהצעת החוק. וחבר הכנסת אזולאי, החבר שלך לסיעה, יושב-ראש ועדת הפנים, הוביל את זה באומץ לב, גם כשבממשלה לא תמיד ניתן לו אור ירוק. לכן, אני אומר שגם חברי מהסיעות הערביות, גם מהימין וגם מהממשלה, התאחדנו על דבר צודק. והנה, אני רואה את חבר הכנסת אורי אריאל מחייך. אני חושב שגם הוא הצביע – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מרוב שמחה. נגמר י' באב ומחצי היום אפשר לשמוח. אדוני היושב-ראש, לא הספקתי להתגלח. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכולם. זו שעת אמת. החזרנו לכנסת את הכבוד שלה, הממשלה תיקנה את הטעות שלה והאזרחים שלנו באו על סיפוקם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> גם אני יכול להודות לכולם? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היית יוזם, ברצון רב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני ליוויתי את העניין של איחוד באקה וג'ת מקרוב. משרדי ממוקם בבאקה, וגם לפני האיחוד ליוויתי את עניין ההתנגדויות לאיחוד וגם במהלכו. בכל השנים האלה היו רגעים של ייאוש, היו רגעים של תקווה. אני חושב שרגע המשבר היה באותה הצבעה אומללה שבה הצביעו 49. אני זוכר שהיושב-ראש, מר ריבלין, אמר אז שהוא לא מתנגד לאיחוד אבל הוא מתנגד לאיפה ואיפה, והגיב בחריפות על ההצבעה ההיא, שלא היתה צריכה להיות. חשוב שתוקן העוול ותוקנה הטעות. אני רוצה להזהיר, ולכן ביקשתי לעלות, שגם הטעויות שנעשו במהלך הפירוק במקומות אחרים, אסור לחזור עליהן. אפשר שהליך הפירוק ייתן תקווה ויתקן הרבה עוולות שקיימות. ראיתי איך נעשה העניין בשגור, איך נעשה העניין בעיר-הכרמל. צריך לתת תקווה לתושבים. בפירוק האיחוד לא נגמרו הבעיות. יש כאן התחלה חדשה שצריך לנצל אותה כדי לשקם את השלטון המקומי בשני היישובים. יש כוחות טובים וחזקים שם שאפשר לבנות עליהם, ולכן צריך לנצל את המצב הזה ואת העניין הזה כדי לגייס את כל התושבים לשיקום ופיתוח של השלטון המקומי בשני היישובים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר אבישי ברוורמן על מנת שיבוא ויאמר את דבריו. ידיו רב לו בהשגת הסכמת הממשלה. <השר אבישי ברוורמן:> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברתי השרה, חברי חברי הכנסת, פשוט לברך את תושבי באקה–ג'ת על המאמצים שלהם, על האמונה שלהם. הכנסת תיקנה היום, כמו שאמרו פה כולם, את העוול שנעשה בעבר. אני רוצה ללמד רק דבר אחד: ברגע שכולם עובדים ביחד, מתחברים ביחד, התוצאות ברורות. ופה ראיתם 41 מול אפס. כאשר לפני שנה הבטחנו שאנחנו נוביל את זה, הלכנו באמונה. חבר הכנסת, ידידי היקר, גאלב מג'אדלה, שהצטרף לאחר מכן וחזר לכנסת לאחר שהיה שר, הוביל ביד רמה, חברי הכנסת הערבים, ובמקביל – האחריות שהיתה מצד הממשלה. בהתחלה היתה התנגדות של שר האוצר. הסברנו לו, שכנענו אותו, הוא הוריד את התנגדותו, שכנענו את שר הפנים, וזה עבר בוועדת השרים לענייני חקיקה. מה שהיה פה הוא שיתוף פעולה נפלא בין חברי הכנסת מכל הסיעות, בין השרים – שר הפנים, שר האוצר ולאחרונה שר המשפטים. מה שאנחנו למדים מכאן הוא שאם עובדים בתבונה ובחיבור ביחד, אפשר לעשות את הדברים הנכונים. עכשיו כמובן המבחן. יודע את זה חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שהוא בן המקום, וגם אחרים, שזו תקופת מעבר שבה צריך לתקן חלק מהדברים, להתכונן, כדי שתבואנה הבחירות – כי אנחנו רוצים בכל מקום ראשי ערים ומועצות נבחרות שיהיו באמת מוכנים אחרי תקופת המעבר. אני מודה גם לך, אדוני היושב-ראש. הכנסת תיקנה את אותו עוול שהיה בהצבעה האחרונה, שבה לא הצביעו על הפירוק הזה. הכנסת התאחדה בנושא הזה. אני מברך את תושבי באקה–ג'ת ומודה לכל חברי הכנסת והשרים. הודיתי גם לך, השר נאמן, עוד לפני שנכנסת. תודה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר אבישי ברוורמן. פשוט בקדנציה הקודמת נפל דבר בכנסת שהוא דבר שבבחינת החוק מותר, אבל היה בהחלט כשעורה בעינה של הכנסת. אני, למשל, חשבתי שלא צריך לפרק את האיחוד בין דאלית-אל-כרמל לעוספיא. אבל כאשר נפל דבר והחליטו שמפרקים – כי רציתי לתת צ'אנס, חשבתי שהממשלה צריכה לסייע בהרבה לשתי הרשויות כאשר הן מתאחדות, שכן אי-אפשר לקיים את האיחוד בלי שמסייעים. כי שני גופים שהם חלשים – כאשר מחברים אותם ולא מסייעים בידם, רק יוצרים מצב של גוף עוד יותר חלש. מה שבאמת היה בעיני לדבר שהוא לא תקין מבחינת החברה בישראל זה שאנחנו מאשרים דבר שהקואליציה רוצה במשאלת לב הציבור, ולא מתקנים במקום שהאופוזיציה רוצה, או שאחת מקבוצות המיעוטים בכנסת כאן. לכן חשבתי שאחידות הדיון ואחידות ההצבעה הן דבר חשוב ביותר. נדמה לי שהיום כנסת ישראל תיקנה את אשר היה מעוות מאז אותו זמן. מי שהעלה זאת בצורה נחרצת הוא איש הקואליציה מג'אדלה, ואנחנו כולנו באמת עזרנו לו לתקן דבר שהיה בבחינת עוול פרלמנטרי. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/533).] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/539).] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/536).] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/538).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שחבר הכנסת מילר יחליף אותי, יש כעת שש הצעות חוק של שר המשפטים. ארבע מהן נוגעות לסדר הדין הפלילי. הן מאותו עניין ומאותו חוק. האמת היא שכל אחת מהן נוגעת לנושא אחר. אני מבקש כרגע לאחד את הדיון בארבעת הנושאים הנוגעים לחוק סדר הדין הפלילי, שהם ארבעת הסעיפים הבאים עלינו לטובה. אני מציע ששר המשפטים יעלה ויביא לפנינו את כל ארבעת החוקים. לאחר מכן יהיה דיון משולב בכולם. אני ער לכך, רבותי, שהדבר הזה ייתכן שמצריך את החלטתה של ועדת הכנסת בדיון משולב. אני מודיע לכם, חברי הכנסת – וכמובן יש הנחה שהיא חזקה שבחוק – שכל חברי הכנסת נמצאים כאשר הכנסת פועלת במליאה. אני שואל אתכם. אם יש אדם אחד שלא מסכים לדיון משולב – יקום ויאמר זאת כאן, שאם לא כן אני אחליט כרגע. <נסים זאב (ש"ס):> אני בעד לשלב את כל החוקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אל תשלב את כל החוקים. לא שילבתי את כל החוקים של משרד המשפטים. שילבתי את כל החוקים הנוגעים לסדר הדין הפלילי – סדר הדין הפלילי הוא מקשה אחת. חבר הכנסת מיכאלי, יש פה משפטנים רבים. אני אומר לכם, אני ער לכך, לכן אני שואל את כל המליאה. ובכן, אם אין מתנגדים, אני מזמין את השר נאמן לעלות ולבוא ולהרצות על כל ארבעת החוקים בסדר הדין הפלילי לפי סדרם, ולאחר מכן יתקיים דיון שבו יהיה שילוב. אם יהיה חבר כנסת שיבקש להתייחס לכל דבר בנפרד, יהיו לו שלוש דקות לכל דבר בנפרד, כדי לא לחסום את חברי הכנסת ביכולת הדיון. מובן שחבר הכנסת מילר, סגן היושב-ראש, כאשר הוא יבוא להצביע, הוא יצביע על כל חוק בנפרד. תודה רבה. אדוני שר המשפטים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני אדבר, ראשית, על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010. הצעת החוק שלפניכם, חברי הכנסת, היא פרי המלצת הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי ודיני ראיות, בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת ההצעה היא לקבוע באופן שונה איזון ראוי בין עקרון סופיות הדיון ושני העניינים שראוי שיתבררו בבית-המשפט העליון לבין מימוש הזכויות המהותיות של עצורים ונאשמים. על-פי נתוני הנהלת בתי-המשפט מתקיימים בבית-המשפט העליון בסביבות 1,000 דיונים מדי שנה בנושא הארכות מעצר וכ-600 דיונים בעררים על החלטות בתי-המשפט המחוזיים בהחלטות הנוגעות למעצר; מתוכם מעל 40% עוררים בפעם השנייה. ההצעה מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, הקרוי בקיצור חוק המעצרים, באופן שיצמצם את מספר הדיונים המתקיימים בבית-המשפט העליון בענייני מעצרים בשתי דרכים עיקריות. הדרך האחת היא השוואת היקף זכות הערר של עצור על החלטות בעניין מעצרו להיקף זכות הערר המוקנית לנאשם בהליך העיקרי. הכוונה היא להמיר זכות לערר שני, כפי שקובע סעיף 53 לחוק המעצרים, לבקשת רשות ערר שני על החלטות של בתי-משפט מחוזיים בערעור בעניין המעצר. הדרך השנייה היא צמצום הצורך בדיונים בהארכות מעצר בדרך של תיקון סעיף 62 בחוק המעצרים. באותן נסיבות שבהן ברור מראש כי פרק הזמן של 90 הימים לא יהיה בו די, ניתן יהיה להאריך את תקופת המעצר עד 150 יום; כך, למשל, במקרים שבהם מפאת מורכבות התיק, מספר הנאשמים ומספר העדים סביר שלא ניתן יהיה לסיים את העיון בתיק בפרק זמן של 90 ימים, כפי שמפורט בגוף ההצעה. בנוסף מבקשת ההצעה לקבוע סמכות לבית-המשפט הדן באישור בכפוף לקיום עילת מעצר, להורות על מעצר גישור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, שיאפשר לבית-המשפט העליון לדון בבקשה לחידוש המעצר. זאת, במקרה שבו שוחרר נאשם שהיה נתון במעצר לתקופה המצטברת כדי תשעה חודשים או תקופה ארוכה יותר אך טרם נגזר דינו, והתובע הודיע על כוונתו לבקש חידוש מעצרו בהתאם להוראות החוק. לאור המלצות ועדת השופטת נאור לעניין הצורך הקיים בהקלת העומס המוטל על בית-המשפט העליון ועל הפרקליטות בדיוני הארכות מעצרים ועררים שניים, ולאור האיזון שנעשה בהצעה במטרה למזער את הפגיעה בזכויותיהם של עצורים, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זה החוק הראשון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עניינה של הצעת החוק השנייה הוא תיקון חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו–2006. בהצעת החוק מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה הקיימת, ובמקביל לערוך בה כמה תיקונים מתבקשים עקב הלקחים שהופקו מהפעלתה של הוראת השעה ומהחלטתו של בית-המשפט העליון בתיק בש"פ 8823/07, פלוני נ' מדינת ישראל, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010, שהורה על בטלותו של סעיף 5 להוראת השעה – סעיף שאפשר, בכפוף לתנאים שפורטו בו, לקיים דיון על הארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון, וכן דיון בערר או בעיון חוזר בנוגע למעצרו, שלא בנוכחות העצור. ההוראות המיוחדות הכלולות במסגרת הוראת השעה נובעות מהצרכים הייחודיים של רשויות החקירה בבואן לחקור עצורים החשודים בעבירות ביטחון, עקב המאפיינים של חקירות מסוג זה. אותם נחקרים החשודים בעבירות ביטחון פועלים, על-פי רוב, מתוך מניעים אידיאולוגיים. ישנו קושי בשיתוף פעולה שלהם או של עדים פוטנציאליים בקידום החקירה, והם נעצרים במקרים רבים לאחר שהוכנו מראש לשיטות החקירה השונות ולהתמודדות עמן. כמו כן, לעתים קרובות, מטרת החקירה של עצורים החשודים בעבירות ביטחון היא למנוע ולסכל פיגועי טרור מתוכננים, ובכך להגן על חיי אדם. מאפיינים מיוחדים אלה מביאים לכך שפעולת החקירה של אותם עצורים הופכת למורכבת ביותר, ומחייבת מתן כלים מתאימים לגורמי החקירה, ועיקרם – אפשרות לקיומה של חקירה רציפה ללא הפסקות שעלולות להפריע למהלכה התקין של החקירה ולמנוע את השגת מטרתה של החקירה, שעיקרה, כאמור, סיכול ומניעה של פגיעה בחיי אדם. בפסק-דינו קבע בית-המשפט העליון, כי זכות היסוד של החשוד להיות נוכח בדיונים בנושא מעצרו היא חלק מהזכות להליך הוגן, והיא גוברת על השיקולים הנוגעים לצורכי החקירה כפי שעוגנו בהוראת השעה, ועל כן הורה על בטלותו של סעיף 5 להוראת השעה, שעניינו, כאמור, דיון נוסף לעניין הארכת מעצרו של העצור, ערר ועיון חוזר שלא בנוכחותו. בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט העליון תוקן הנוסח המוצע של החוק ונקבעו תנאים מחמירים ביותר לקביעת המקרים שבהם אפשר לקיים דיון שני בהארכת מעצר, בערר או בבקשה לעיון חוזר שלא בנוכחות העצור עצמו, וזאת ברוח העקרונות שהובאו בפסק-דינה של כבוד השופטת נאור ושופטים נוספים, תוך קביעת מנגנוני איזון המאפשרים לנהוג כך רק במקרים שבהם הדבר נחוץ לצורך סיכול פגיעה בחיי אדם, תוך הקפדה על עמידה במבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שפורשו על-ידי בית-המשפט העליון. יודגש כי מדובר רק בדיון שני, שמטרתו הארכת מעצר בימים ספורים בלבד, ובדיון הראשון החשוד נוכח בפני בית-המשפט. נוסף על כך, על-פי המוצע, תוקן סעיף 3 לחוק הקיים ונקבעו תנאים מחמירים יותר כתנאי להארכת פרק הזמן שבו העצור מוחזק במעצר לפני הבאתו בפני שופט, על-ידי העלאת הדרג המאשר את הארכת הזמן, וקביעת חובה לאישור של בית-המשפט בכל מקרה שמתעורר צורך להשהיית הבאת העצור בפני שופט לאחר 72 שעות, עד 96 שעות. נוסף על כך, נקבעו הגבלות מסוימות על הגשת ערר ובקשה לעיון חוזר בהליכי מעצר, במטרה לצמצם פגיעה בחקירה, בלי לפגוע בזכויותיו המהותיות של העצור. השינויים המוצעים בהצעת החוק הם על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ובתיאום עמו. לאחר דיונים לא מעטים, ולאחר שבחנו את נימוקי השופטים בפסק-הדין ואת הצורך החיוני של רשויות החקירה לפעול לסיכול פיגועי טרור, אנו סבורים שבהצעת החוק מוצע איזון ראוי בין זכותו החוקית של העצור להליך הוגן, הכוללת את זכותו להיות נוכח בעת דיון בעניינו, לרבות בהליכי מעצרו, לבין הזכות לחיים של הציבור, באשר השהיית הבאת העצור בפני שופט עקב החקירה נועדה למנוע סיכול פגיעה בחיי אדם. פרקי הזמן הקצרים שבהם הדבר מתאפשר, הדרג הבכיר המאשר, כמו גם העילות המכבידות שנקבעו בהצעה והאינטרס של מניעת סיכון לחיי אדם עקב ביצוע עבירת ביטחון, יש בהם, למיטב הבנתנו – במקרים שבהם כל אלה מתקיימים – כדי להצדיק במידה מסוימת פגיעה בזכות של העצור להיות נוכח בעת הדיון בעניינו בקשר עם הארכת מעצרו. יצוין כי ההסדרים המוצעים בהצעת החוק נכללים במסגרת הצעת חוק המאבק בטרור, התש"ע–2010, המקודמת בימים אלה. בהתאם לכך מוצע להאריך את הוראת השעה לתקופה של שנה נוספת, במטרה להשלים את הליכי החקיקה של החוק כולו עד אז. לאור האמור אני מציע לכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. החוק השלישי הוא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – חבילות, חבילות. <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), מבוססת בעיקרה – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> יש הסתייגויות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> זה לא עובד ככה. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, חלקכם לא הייתם כאן. יושב-ראש הכנסת פנה אל חברי הכנסת וביקש לאחד את ארבע הצעות החוק לדיון משולב. לא היה פה אף חבר כנסת שהסתייג מהנושא הזה. ההחלטה התקבלה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל יש לנו הסתייגויות רשומות. <היו"ר אלכס מילר:> סליחה, חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא מקשיב לי, אתה מתווכח אתי. <נסים זאב (ש"ס):> קריאה ראשונה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> קריאה ראשונה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רוצה – – – <היו"ר אלכס מילר:> כל חבר כנסת שרוצה להתייחס – אנחנו לא פותחים את הנושא הזה לדיון. כאשר היושב-ראש פנה אל חברי הכנסת, היתה הזדמנות להתנגד. אם תרצה – ואתה רשום לדיון – להתייחס לכל חוק בנפרד, מגיעות לך שלוש דקות על כל חוק, זאת אומרת תוכל לדבר 12 דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כמו במכירה סיטונית. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת אלדד – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – עוד חבילות. <שר המשפטים יעקב נאמן:> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (הסדר טיעון), התש"ע–2010, מבוססת על המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת הצעת החוק היא להסדיר בחקיקה שימוש בהסדרי הטיעון במערכת אכיפת החוק בישראל, כדי לעצב אמות מידה שקופות וברורות להפעלת הסדר זה ולהבהיר ככל האפשר עקרונות מנחים בעניין זה. העובדה שמרבית ההליכים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון מצדיקה הסדרתם בחקיקה. בשנת 1995 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19) (הסדרי טיעון), התשנ"ה–1995, אך הליכי החקיקה לא הושלמו. הצעת חוק זו מבוססת על הצעת החוק משנת 1995, תוך עשיית השינויים המתחייבים מפסיקה עקרונית שניתנה בשנים האחרונות, מתיקוני חקיקה, וכן מחשיבה מחודשת על ההיבטים השונים של הנושא. בהצעת החוק נעשה מאמץ לעצב הסדר המאפשר הפקת תועלות מהסדרי הטיעון תוך הצבת ערובות להבטחת הליך הוגן וראוי. איזון כזה נחוץ לאור הקשיים שמעוררים הסדרי הטיעון, לצד הבנת ההכרח שבהם. הצעת חוק זו יוצאת מנקודת ההנחה שלפיה נוכח היתרונות הטמונים בהסדרי הטיעון אפשר לראות בהם הכרח בל יגונה, אולם יש למתן את החסרונות שבהם באמצעות כללים ראויים. הצעת החוק מגדירה מהו הסדר טיעון וקובעת מהן החובות המוטלות על התובע בעריכת הסדר טיעון, וקובעת כי הסדר טיעון ייערך רק אם הוא עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. עוד קובעת הצעת החוק כיצד ייערך הסדר הטיעון, היא מגדירה מה תפקידו של בית-המשפט כאשר בא לפניו הסדר טיעון לעניין העונש, קובעת מתי יהיה אפשר לחזור מהסדר טיעון ועוד. נוסף על כך, הצעת החוק מתירה מעורבות של בית-המשפט בהסדרי טיעון בתנאים מסוימים במסגרת דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק. מוצע לעגן בחוק מעורבות של שופטים במשא-ומתן לקראת הסדרי טיעון ולמסד תהליכים בעלי פוטנציאל של יעילות, המתקיימים ממילא, אולם תוך הצבת גבולות ותנאים ברורים שנועדו לקדם אחידות, שקיפות והגינות. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעה זו בקריאה ראשונה. ההצעה הרביעית – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010, מבוססת בעיקרה על המלצות הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. מטרת הצעת החוק היא לייעל את ההליכים הפליליים בבתי-המשפט, בלי שקידום ייעול ההליך הפלילי ייעשה על חשבון זכותו של הנאשם להליך הוגן. הצעת החוק נועדה להביא לייעול ההליכים הפליליים על-ידי מתן כלים לבית-משפט להרחבת ההבנה שלו בתיק כבר בתחילת המשפט, ובכך לאפשר לבית-המשפט לנהל את הדיון ביעילות רבה יותר תוך הבנת הרלוונטיות של הראיות המובאות בפניו. ניהול ההליך תוך שימוש בכלים המוצעים יכול לתרום, בעיקר בתיקים מורכבים, לחיסכון בזמן דיון מיותר אשר מתבזבז על חקירות סרק של עדים. כלים אלה אמורים גם לסייע לבית-המשפט לברר באופן יעיל את הסכמת הצדדים על שאלות עובדתיות ומשפטיות ולקבילות ראיות, ולצמצם מחלוקות ביניהם בנושאים אלה. מטרה נוספת של הצעת החוק היא לשפר את יכולת מימוש זכות העיון של הנאשם בחומר חקירה ולקבוע מועדים להגשת תעודות חיסיון. גם במטרה זו יש, מעבר לקידום זכויות הנאשם בהליך הפלילי, כדי לייעל את ההליך ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי. הצעת החוק קובעת כי בית-המשפט יהיה רשאי לקיים דיון שמטרתו לבחון דרכים לייעול המשפט. לצורך כך מוצע לקבוע בחוק, בין היתר, כי בית-המשפט יהיה מוסמך להורות לתובע למסור רשימת ראיות שהוא מבקש לברר את הסכמת הנאשם לגביהן, ולהורות לנאשם למסור את הסכמתו או אי-הסכמתו להגשת הראיות אשר ברשימה האמורה, לצורך בחינת האפשרות לוותר על שמיעת ראיות מסוימות, ובכך למנוע את התארכות המשפט שלא לצורך. כמו כן, בית-המשפט יסביר לנאשם כי אם רצונו לטעון טענה כי עומדת לו הגנה מפני אחריות פלילית, עליו לעשות כן בתחילת המשפט, בשלב התשובה על האישום. בנוסף, על-פי הצעת החוק, ככלל, בית-המשפט לא ישאל את הנאשם מה תשובתו בנפרד לכל אחת מהעובדות הנטענות בכתב-האישום אם לא מצא שלנאשם התאפשר לעיין בכל חומר החקירה שהוא זכאי לעיין בו וכי לא מתקיימים הליכים בבתי-המשפט בעניין זכותו לקבלת חומר זה – זאת למעט חריגים מסוימים. כמו כן, כמענה על הצורך בהבהרת עמדת התביעה בתחילת המשפט, כך שיהיה בידי השופט מספיק מידע על מנת לנהל את הדיון ביעילות, מוצע לקבוע כי התביעה חייבת להקדים להבאת ראיות דברי פתיחה, ובכלל זה תפרט בפני בית-המשפט את הטענות שבכתב-האישום ותסקור את עיקרי הראיות שבדעתה להביא בפני בית-המשפט להוכחת הטענות האמורות. כיום התביעה בוחרת אם ברצונה לשאת דברי פתיחה. מוצע כי גם הסניגור יהיה רשאי לשאת דברי פתיחה לאחר דברי הפתיחה של התביעה, אם כי הוא לא יהיה חייב בכך. לשם כך מוצע להעתיק את המועד שבו ניתנת רשות לסניגור לשאת דברי פתיחה מתחילת פרשת ההגנה לשלב שלאחר דברי הפתיחה של התביעה, כדי שבפני בית-המשפט תיפרס תמונה מלאה על המהלך הצפוי של המשפט כבר בראשיתו. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה רבה לאדוני. יש לנו רשימת דוברים שנרשמו לדיון זה לקראת הקריאה הראשונה בארבעת החוקים. אני מקריא את הרשימה, ואם יש חברי כנסת נוספים שרוצים להצטרף, אנא עשו את זה עכשיו ואז אני אסגור את הרשימה: מוחמד ברכה, דב חנין, מיכאל בן-ארי, נסים זאב, אורי אריאל ואריה אלדד. יש חברי כנסת נוספים שרוצים להשתתף בדיון? אין. הרשימה סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנין, יש לך משלוש עד שבע דקות, זה לפי החלטת יושב-ראש הכנסת. <דב חנין (חד"ש):> משלוש עד 12 דקות. <היו"ר אלכס מילר:> שבע דקות, זה מה שאני קיבלתי. <דב חנין (חד"ש):> לא נכון. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אני מברך את המשלחת שהגיעה אלינו מגרמניה, מ"ספורט-יוגנד" – ברוכים הבאים לישראל. תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה, שארגן את המשלחת. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, לפני שאתחיל, יש לי 12 דקות, כי אני מתכוון להתייחס לכל אחד מהחוקים. אנא ברר את הדברים עם יושב-ראש הכנסת. <היו"ר אלכס מילר:> הדברים הובהרו, ואני קיבלתי הנחיה. <דב חנין (חד"ש):> לא, אני שמעתי את יושב-ראש הכנסת. הוא אמר: לכל חוק שלוש דקות. יש ארבעה חוקים. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> הוא לא מתכוון לשלול מאתנו את הזכות לדבר על כל אחד מהחוקים, ואני רוצה לדבר על כל אחד מהחוקים. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת חנין. אני ביררתי את זה עם יושב-ראש הכנסת, והוא אישר. <דב חנין (חד"ש):> אני חולק על הבירור הזה. <היו"ר אלכס מילר:> אז תפנה ליושב-ראש הכנסת אחרי שאתה יורד. <דב חנין (חד"ש):> הנה, אני פונה – אדוני סגן המזכיר, אני מבקש באופן רשמי לפנות ליושב-ראש הכנסת ולאפשר לי לדבר על כל אחד מהחוקים שלוש דקות. בסדר? <היו"ר אלכס מילר:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> אנא פנה ליושב-ראש הכנסת. <היו"ר אלכס מילר:> ומה שאנחנו מקבלים עכשיו, שבע דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני-היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אי-אפשר לדבר על כל אחד מהחוקים לחוד? מה זה דיון – – – <דב חנין (חד"ש):> זה מה שסוכם, אבל לפחות את מסגרת הזמן אי-אפשר לשלול. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> נכון. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו פה חבילת חוקים שהמשמעות שלה היא למעשה שינוי מרחיק לכת בשיטת המשפט הפלילי בישראל. אני שמעתי בקשב רב את דברי שר המשפטים, שאני מאוד מכבד, גם כמשפטן, ואני משוכנע, אדוני השר, שגם אתה יודע שלחוקים האלה שאתם הבאתם כחבילה היום בפנינו יש משמעות מצטברת מרחיקת לכת מבחינת המשפט הפלילי, ולצערי הגדול, המשמעות הזאת היא משמעות שלילית. המכנה המשותף של הנמקת ארבעת החוקים הוא היעילות, ואדוני שר המשפטים, אני בהחלט בעד יעילות. אני בעד להגביר את היעילות במערכת המשפט. יש צורך ביותר יעילות. כדי להגביר את היעילות במערכת המשפט אנחנו צריכים יותר שופטים, יותר תקנים, אנחנו צריכים שהמערכת תעבוד בצורה יותר נכונה, ויש גם מקום, אדוני השר, אני לגמרי מסכים, לשינויים מסוימים, שיבטלו הליכים מסורבלים, לא נכונים, לא נחוצים, לפעמים אפילו אנכרוניסטיים שנותרו במערכת המשפט שלנו כשריד מתקופות עבר. אבל, עמיתי חברי הכנסת, בשם היעילות אסור לנו להקריב זכויות בסיסיות של אסירים, של עצירים ושל נאשמים. בסופו של דבר ההליך הפלילי הוא לבו של המשפט. ההליך הפלילי הוא אותו תחום שבו המדינה מתייצבת מול האזרח באופן חזיתי בטענות קשות, שבו האזרח עלול לשלם בחירותו, ולכן ההליך הפלילי חייב להתנהל בצורה מאוד מאוד קפדנית, בצורה שבה אנחנו נבטיח שזכויותיו של הנאשם, זכויותיו של הנחקר, זכויותיו של העצור, זכויותיו של האסיר יישמרו בצורה הקפדנית ביותר. אני רוצה להתחיל, אדוני היושב-ראש, מהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9). ההצעה הזאת מציעה להקנות לנאשם זכות ערר אחת בלבד על כל ההחלטות המתקבלות בעניין מעצרו, וכן רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בעצם אנחנו שוללים מהעצורים את הזכות שקיימת להם היום לערעור שני, להגיע בערעור על המעצר שלהם לבית-המשפט העליון. אני רוצה להקדים ולומר שמעטים הם העצירים שבפועל משתמשים בזכות הזאת. לא רבים הם המקרים שבהם ערעור על מעצר מגיע לבית-המשפט העליון, מכיוון שלפעמים, עד שמגיע הערעור כבר העציר משתחרר, בטל העניין ובטל עמו גם הצורך לערער, וגם מכיוון שההליך עצמו הוא הליך מורכב, מסובך, מחייב עבודה משפטית. מעטים המקרים של עצירים שמערערים עד בית-המשפט העליון. אבל הזכות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא זכות חיונית. היכולת להגיע עד בית-המשפט העליון של מדינת ישראל לאדם – שאני מזכיר לכם: לא הורשע בדין. לא הורשע בדין, בסך הכול נעצר, נשללה ממנו חירותו, הזכות הבסיסית ביותר שלו, והוא מבקש להילחם על חירותו ולהגיע עם המלחמה הזאת עד בית-המשפט העליון של מדינת ישראל. שלילת הזכות הזאת היא לא החלטה טכנית, שלילת הזכות הזאת היא שאלה של מהות ועיקרון. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו לשלול את הזכות לערעור נוסף לבית המשפט-העליון. עוד שינוי שמוצע לנו בהצעה הוא שבית-המשפט יוכל להאריך את תקופת המעצר המרבית של נאשם טרם גזר-הדין, שעומדת היום על תשעה חודשים, לתקופות נוספות. גם היום זה קיים. כיום יש תקופות נוספות של 90 ימים, וההצעה היא להאריך את התקופות הנוספות האלה לתקופות של 150 ימים. אגב, אדוני השר, כפי שהיום יש 90 ימים וניתן להאריך את התקופה מפעם לפעם, לפי ההצעה שאתם מביאים, 150 ימים, גם את התקופה שלהם ניתן להאריך מדי פעם בפעם. בחילופי הדברים שהיו בינינו בעקבות נפילתה של ההצעה הזאת בשבוע שעבר, אני הבנתי ממך, אדוני השר, שדעתך היא ש-150 ימים, הארכה אחת – אולי מספיקה. אם זה היה המצב, אפשר היה אולי לדבר על זה. אבל כאן מציעים לנו, עמיתי חברי הכנסת, לאפשר, אחרי תשעה חודשים שבן-אדם עצור, לפני גזר-דין, הוא עוד לא אשם בשום דבר, להאריך את מעצרו הארכות מעצר נוספות, לא של 90 יום בכל פעם, אלא של 150 יום בכל פעם. למה? כדי לחסוך לבית-המשפט זמן לדון בהארכת מעצרו. אני, כמובן, בעד חיסכון בזמנו של בית-המשפט, ואני מעוניין שכולנו נחסוך בזמנו של בית-המשפט. אבל מה עם זמנו של האדם שיושב בכלא? הוא עדיין לא הורשע בשום דבר, והוא צריך לשבת 150 ימים, כאשר התקופה הזאת יכולה לשוב ולהתחדש מדי פעם? זה מין מצב שהדעת איננה יכולה לסבול אותו. עמיתי חברי הכנסת, החוק אומר שמרגע שהתחיל משפט פלילי, הוא צריך להתנהל מיום ליום. זה מה שצריך לעשות. אדוני שר המשפטים, זו צריכה להיות מטרת מערכת המשפט תחת הנהגתך בתחום הזה – ליצור מצב שבו בתי-המשפט יוכלו אכן לקיים דיונים בלי התמשכות מיותרת ובלי משיכת זמן מיותר, לא מצד התביעה ולא מצד ההגנה ולא מצד בית-המשפט, ושהדיון יתקיים מיום ליום, ושאדם, בסופו של דבר, ישב במאסר אחרי שהוא מורשע ולא ישב במעצר לשנים. לפי החוק הזה זה יכול להיות לשנים, מבלי שהוא הורשע בדין, רק מכיוון שבית-המשפט לא סיים לדון בתיקו. לכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, אני אומר את זה בצער, היא מוטעית ובעייתית. לא זו הדרך. אתם רוצים להקל על העומס בבתי-משפט? לא באמצעות ביטולם של דיונים, של עתירות ושל עררים של אנשים שלא הורשעו בדין ומבקשים להתנגד למעצרם. כאשר אנחנו סוגרים את דלתות בית-המשפט בפני אנשים כאלה, אנחנו לא מבצעים צעד של יעילות ושל ייעול – אנחנו מבצעים צעד של פגיעה משמעותית בצדק ובהיגיון. אדוני היושב-ראש, גם הצעת החוק השנייה, זו שעוסקת בעצור החשוד בעבירת ביטחון, היא הצעת חוק בעייתית. אני לא תומך ברעיון הזה שעבירות ביטחון מחייבות מערכת נפרדת של סדר דין פלילי. אני לא יודע במה עצורים בעבירות ביטחון שונים מרוצחים רגילים, במה שונה דינם מדין עברייני שחיתות בין-לאומיים כאלה או אחרים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כבר היום העצורים החשודים בעבירות ביטחון, יש להם סדר דין פלילי נפרד. אז גם היום אפשר, יש אמצעים, יש תעודות חיסיון, יש אפשרויות של דיונים שלא במעמד – יש כל הכלים הדרקוניים שאפשר להעלות על הדעת כדי לתת טיפול מיוחד, חריף יותר, נוקשה יותר, בעצורים החשודים בעבירות ביטחון. למה צריך עוד חוק? למה צריך עוד חוק, שמוסיף דרקוניות על הדרקוניות הקיימת, מוסיף החמרות על ההחמרות הקיימות? אדוני השר, אני הייתי מבקש לשמוע לא הנמקה כללית אלא הנמקה מעשית, שמסבירה לי מה הצורך האמיתי בדבר הזה. האם באמת רשויות התביעה והחקירה היום לא מסוגלות לבצע את תפקידן עם הסעיפים הקיימים היום בחוק הפלילי? אם זה היה המצב, היינו בוודאי צריכים לדון בזה בכנסת, כי הרי כולנו מעוניינים שגם עבירות ביטחון, כמו כל עבירה אחרת, תיחקרנה בצורה רצינית ומקיפה. אבל כאן מחמירים מבלי לנמק. אני מבין שההחמרה הזאת נועדה אולי לתת מענה מסוים או פתרון מסוים להחלטתו החשובה של בית-המשפט העליון בתיק פלוני נגד מדינת ישראל, שבו בית-המשפט העליון הורה לבטל את סעיף 5, שאִפשר לקיים דיון בהארכת מעצר של עצור בעבירת ביטחון וכן דיון בערר או בעיון חוזר בנוגע למעצרו שלא בנוכחות העציר. אני מבין שהחוק הזה הוא סוג של "מענה" לאותו פסק-דין של בית-המשפט העליון או לאותה החלטה של בית-המשפט העליון, שהיא החלטה חשובה. אבל, אני אומר שוב, בצער, עמיתי חברי הכנסת, מבלי להיכנס לפירוט – כי מסגרת הזמן לא מאפשרת לי – שהפתרון שאתם יוצרים פה הוא פתרון לא מאוזן, לא נכון, לא ראוי ולא תורם לזכויות האדם ולחוק הפלילי בישראל. אני אסיים בעניין חוק ייעול ההליכים הפליליים, שאני חושב שגם בו, אדוני השר, אני אומר בצער: אין איזון נכון של זכויות הנאשם. כללי המשפט הפלילי שאנחנו מכירים עוצבו במשך שנים, והם מבוססים על עיקרון אדברסרי, שאומר: לתביעה יש החלק שלה, להגנה יש החלק שלה. ההגנה בהחלט יכולה ליהנות מסוג מסוים של ערפל בשלב הראשוני של הדיון. היא לא מחויבת למסור את כל פרטי עמדותיה לפני שהתביעה מתכבדת למסור את פרטי עמדותיה ולפני שעדי התביעה נחקרים. כאן אתם משבשים לחלוטין את הסדר הזה. אתם מציעים שהסניגוריה תיאלץ לבצע איזשהו סוג של גילוי מוקדם. אני חושב שהדבר הזה פוגע בזכויות הנאשמים. אני חושב שהדבר הזה פוגע בסדר הדין הפלילי הנכון. אני חושב שבסופו של דבר הדבר הזה פוגע בשיטת המשפט שלנו. לכן, אדוני השר, משפט אחרון: אני הייתי מצפה שכיוון שהבעיה שאדוני השר מעלה היא בעיה אמיתית – יש אכן בעיות של דיונים שנמשכים, יש צורך ביותר יעילות במערכת המשפט, יש צורך ביותר שופטים – אני הייתי מצפה ומקווה שבנושאים האלה נמצא את המסגרת לדיון רציני. אני אומר בשמי לפחות, ואני משוכנע שגם בשמם של רבים נוספים שבאים מהעולם המשפטי ומכירים את הבעיות של מערכת המשפט הפלילי, שאנחנו מוכנים לעשות שינויים. אנחנו לא חושבים שכל מה שקיים הוא קדוש. אבל, מצד שני, חבל מאוד לשפוך את התינוק הבריא עם המים המלוכלכים. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כמה זמן? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא פחות מהקודם. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אתחיל בסיפור: יולי 2003 – נחטף ונרצח החייל אולג שייחט, השם ייקום דמו. נתפסו שלושה אזרחים מכפר-כנא, ואזכיר את שמותיהם, הם לא אלמונים: טארק נוג'ידאת, יוסף סבייח ושריף עיד. נתפסו שלושת האזרחים הללו, היו במעצר בחקירה נוקבת, כנראה גם ללא פגישה של עורך-דין, וכל הדברים האלה, שהולכים ומחמירים. אחד הבחורים הודה וגם האחרים, ואפילו שחזרו את הרצח. רק, כשלימדו אותם לשחזר את הרצח, מי ששחזר, לימדו אותו לשחזר שהוא ירה בבטן בזמן שהירוי היה ירוי בראשו, הנרצח היה ירוי בראשו. הבחורים קיבלו מאסר עולם – ודאי, רצח. אלא מה? למזלם, כעשרה חודשים לאחר מכן נתפסו הרוצחים האמיתיים. ואז, בשקט-בשקט נפתחה דלת בית-המאסר, ושלחו את האנשים הביתה. איך השמים לא נפלו באותו יום אני לא יודע. מישהו אמר לי: זה ערבים. אז מה? משפט מעוות. אדוני השר, אתה איש תורה. אתה יודע ש"מלך במשפט יעמיד ארץ". כשאין משפט, כשהמשפט מעוות – העולם לא קיים, לשמש אין סיבה לזרוח בבוקר. זו לא הפעם הראשונה שאני מביא את הסיפור הזה של הרצח של אולג שייחט, כי הוא מדיר שינה מעיני. אדוני השר, הם שחזרו את הרצח. הם שחזרו את הרצח. אתה חושב שבוצעו איזו בדיקה, איזה ניקוי אורוות? אני אומר לך: לא רק שלא; מערכת החוקים שאתה הבאת היום היא אותה מערכת חוקים שבאה מאותו בית-המדרש של לדכא את זכויות האזרח ולהעצים את הכוח כנגד זכויות האזרח, כנגד זכויות החשוד, שהוא זכאי עד שהוא לא הורשע. וכאן מעצימים ומעצימים. גם כך יש עוצמה אדירה, ובצדק יש עוצמה לחברה להגן על עצמה מפני פושעים, מפני רוצחים, ואין שום מחילה לפושעים ולרוצחים. עם זה, הסיפור הזה צריך לעמוד לנו לנגד העיניים. צריך להיות – ההוראה הראשונה של כל חוקר, של כל שוטר, לפני שהוא נכנס לחקירה – הסיפור הזה של רצח אולג שייחט, והם לא היחידים. והם לא היחידים. לפני שבוע חזר לביתו איתי זר, איש של עבודת כפיים. יש לו מפעל לבנייה ו-30 עובדים. הוא מפרנס את עצמו ומפרנס 30 משפחות. אבל אני חייב לדייק: הוא פרנס 30 משפחות עד לפני שמונה חודשים. ואז במסגרת עלילה – ואני אומר היום "עלילה" – הבחור נעצר. חודשים ישב בכלא "הדרים", ויש פה לפחות חמישה-שישה חברי כנסת שביקרו אותו. בחור ישר דרך ותמים. אני מכיר אותו משחר נעוריו בקרני-שומרון. במלחמת "עופרת יצוקה" היה בין ראשוני הלוחמים. גיבור אמיתי. שמונה חודשים, ואז לפרקליטות היה קצת קשה ללכת לאחור – שמו לו אזיקון על הרגל והשאירו אותו בבית חמיו וחמותו, כשהוא לא יכול לזוז מחדר לחדר. הוא חזר הביתה אחרי שמונה חודשים – אין מפעל, אין עובדים, איבד את רכושו. אבל מערכת חקיקה שנותנת עוצמה אדירה בידי כמה אנשים – אני אזכיר מקרים ואני אביא דוגמאות, שלא יהיה נדמה שאנחנו מדברים על איזה מין קרקע "כבול", קרקע שאי-אפשר לגדל בה. המציאות הולכת לנגד עינינו יום-יום, שהפרקליטות משתמשת בכוח לא לה. ואני אזכיר כאן את השם המפורש, שי ניצן, שלטעמי מוביל את כל המהלכים האלה. השנה אני נחרדתי להיות חשוף לכמה פרשיות קשות: ילדות שנעצרות ומופשטות. אמר לי פה השר לביטחון פנים: לא היה כזה דבר; אלא שבית-משפט הוכיח שהיה כזה דבר. הן הופשטו שלא כדין כדי לבצע חיפוש בגופן כדי להשפיל – לא היתה מטרה אחרת, אדוני השר; אף אחד לא חשד בילדות בנות 13–14 שהן מסתירות על גופן, לא סמים ולא כלי נשק. המטרה היתה להשפיל. ואני במקומך – הייתי מצפה, אחרי כזה דבר, כשר ולא כפקיד: אתה שר המשפטים, אתה לא אחרון הפקידים שלהם – לקרוא שם אנשים לסדר, להעמיד אותם לבירור. במקום זה אתה מביא לנו חבילה של העצמת הכוח. עוד עינוי דין – 90 יום, 150 יום. מערכת המשפט צריכה לברר את המשפט. אדם שיושב במעצר כי הוא חשוד, לפעמים יוצא זכאי. אני מכיר אנשים שיש להם 40 זיכויים, 42 זיכויים. הם נאלצים לבלות את ימיהם בבתי-המשפט, לכלות את ממונם ולכלות את זמנם, כי מישהו שם עליהם עין בפרקליטות. ואם אתה רוצה את המקרים, אביא אותם אליך. האם זה נראה לך סביר שאדם אחד, אחד, מקבל 42 זיכויים במדינה מתוקנת? האם יש דמוקרטיה בעולם שהיתה מקבלת את זה, שהיתה עוברת לסדר-היום? אתן לכם מקרה: יהודי בשם עמנואל גרטל – סליחה שאני מזכיר שמות כדי לאמת את דברי. הוא הואשם שהפגין מול ביתו של האלוף יאיר נוה. כתב-אישום, רדיפה שאין כדוגמתה, בסופו של דבר יצא זכאי בבית-המשפט. השופט נזף במשטרה, נזף בעצם בכתב-האישום. המקרים האלה חוזרים ונשנים. בנות, שוב, ילדות צעירות, הפגינו מול ביתו של אחד מאנשי הציבור. זה לא יפה, זה לא נעים, זה לא מכובד, אבל במדינת ישראל עדיין יש חופש הביטוי. במה עוסקת הפרקליטות? בדיכוי של חופש הביטוי, בניסיון להוציא כתב-אישום והרשעה בכל מחיר. וכשבית-משפט נוזף הם אומרים: היתה אי-הבנה. אי-הבנה? מי משלם על זה? אתם מקבלים משכורת, משלמים לכם ממיטב כספי האזרחים – אתם יכולים להרשות לעצמכם לומר אי-הבנה? מי אתם חושבים שטיפש – השופט בבית-המשפט העליון או האזרחים? סדרי העדיפויות שאנחנו נמצאים בהם מעידים, אדוני השר – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מרגיש שאני מפריע לך, חבר הכנסת זאב, אני מתנצל. <היו"ר דני דנון:> כמדומני, יש לך הניסיון הכי רב במושב הזה במליאה. אתה צריך לדעת שלא מדברים בפלאפון. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רוצה לחזור: אנחנו נמצאים היום חמש שנים לגירוש והעקירה מגוש-קטיף. בימים של ההתנגדות הלגיטימית, אדוני השר, מחאה ציבורית; מה רצו, שזה יעבור ככה? גירשו 10,000 איש מביתם, מסרו חבלי ארץ, הפקירו חייהם של מאות אלפי יהודים, גרמו לחטיפתו של שליט – ויהודים לא יפגינו? הייתי בא לבתי-המשפט ורואה ילדות, בנות 12–13, שהפרקליטות מבקשת בשבילן, אדוני השר, מעצר עד תום ההליכים. מעצר עד תום ההליכים על גרפיטי, על התקהלות אסורה, על חסימת כבישים. מעצר לקטינות עד תום ההליכים. איפה אנחנו נמצאים, בסדום? איפה אנחנו נמצאים, בברית-המועצות של לפני כך וכך שנים, שבה אי-אפשר לפתוח ולדבר? יש לי הרושם המר, אדוני השר, שמערכת החוקים הזאת, טוב לה שלא הובאה משהובאה, ועכשיו, משהובאה, היה טוב לקבור אותה במקום שאף אחד לא יראה ולא יציץ ולא יראה את העליבות של הבית הזה, שהוא מביא מערכת כזאת של חוקים. היה ראוי שאתה בעצמך תדחה אותם על הסף. למערכת המשפט ולפרקליטות יש הרבה מה לבדוק את עצמן. אנחנו חשופים בשנים האחרונות לא להצלחות אדירות של הפרקליטות – לכישלונות חוזרים ונשנים פעם אחר פעם. רק היום היה איזה משהו בוועדה לביקורת המדינה ובעקבות זה החלטה לבקר את הפרקליטות. ואתה בא לכאן היום ומביא ערימה של חוקים כדי להעצים את כוחם של מי שזקוקים לבדק-בית, מי שזקוקים לניקוי אורוות. מי יסבול? האזרח הפשוט. אותו טארק נוג'ידאת, ששחזר רצח שהוא לא שמע עליו לפני כן. הוא שחזר את הרצח, אתם מבינים? אני לא מספר סיפור. מישהו ניקה את האורוות? אני שואל את זה כל פעם מחדש: מישהו ניקה את האורוות? אתם מתארים לעצמכם שיכול להיות שבבתי-הסוהר בישראל יושבים אנשים חפים מפשע, על דברים שהם לא עשו, והפרקליטות לא אומרת: אני אעשה בדק-בית, אני אפטר, אני אגיש כתבי-אישום נגד מי שבידה ראיות? אנחנו יודעים, בוועדת החוקה, חוק ומשפט: יותר חסינות לשוטרים, יותר הגנה על שוטרים. שוטר צריך להיות יותר קפדן מאחרים בשמירה על החוק. הם יפשיטו ילדות, הן יעברו חוויית אונס, ואחר כך יבוא מישהו מהפרקליטות ויגיד: אני נותן להם חסינות? האם הדברים האלו עולים על הדעת במדינה מתוקנת? אדוני השר, הדברים קשים, כואבים. אינך אחרון הפקידים, אתה שר. אתה שר המשפטים, אתה אמור לנקות את האורוות האלה. ולכן אני מבקש ממך: קח, משוך את החוקים האלה, תצניע אותם, לא במקום של גניזה כדי לא לטמא את המקום – במקום אחר. כדי שלא נבוש ולא ניכלם מעוד מקרים כאלה כפי שהבאתי. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר המשפטים, מדוע בחרת להיות זה שמביא את השינוי הכל-כך דרמטי בחוק הפלילי, ועוד להקריא את זה, ארבעה חוקים ביחד, ולהעביר את זה בצורה – הייתי אומר, שיש בה קלון? למה אתה צריך להיות שותף לזה? אני מבין, יושב-ראש הכנסת מנסה לחסוך פה זמן, לא הבנתי בדיוק למה. אבל למה אתה צריך להיות שותף לזה? רק אתה, כנראה, יודע, אני לא מבין. כל חוק היה מחייב פה דיון בפני עצמו, דיון ארוך ורציני. אבל בחרת, עשית. אני כמוך וכמו אחרים פה אומר שלוש פעמים ביום: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". <שר המשפטים יעקב נאמן:> אשיבה שופטייך. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אשיבה שופטי כבראשונה? <שר המשפטים יעקב נאמן:> שופטייך. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> עכשיו, כשאתה אומר את זה, למה אתה מתכוון? תראה, אני לא מחכה לתשובה, ואני לא באתי להביך אותך פה. אני יושב אתך בוועדה למינוי שופטים; הוועדה היא בראשותך, מינינו כ-100 שופטים – הישג יפה, בניהולך. אני חושב, ככל שאני יכול להעיד, והדיונים הם סגורים ואני לא מתכוון לפרט, הם ברובם המוחלט דיונים ענייניים. ואז אנחנו מוסיפים: "והסר ממנו יגון ואנחה". כידוע לך, וגם לשאר חברי הבית, אין עוד ברכות בשמונה-עשרה שמבקשים להסיר יגון ואנחה. אולי זה כי מישהו ידע מה יקרה במערכת המשפט והפרקליטות שלנו, ועל כן כבר אז הכניס את המשפט הזה? הרי זו מערכת יותר מבעייתית, ומי כמוך יודע את זה, ולא דווקא מהשנה הזאת, שאתה שר המשפטים. אתה נוכחת בזה גם כשר המשפטים בפעם הקודמת, גם כפרקליט, גם כעורך-דין מצטיין, מוביל בתחום עורכי-הדין במדינת ישראל, ואתה, מניסיונך, תעמוד פה ותשכנע אותנו שראוי לתת לפרקליטות ולאחרים עוד כוח? זה מה שצריך? מה, אנחנו אחראים רק לזמן של השופטים? אין זמן של הנאשמים? אין זמן של האסורים? של החשודים? רק מערכת המשפט? אדרבה, שר המשפטים יוסיף 100 תקנים ויוריד את העומס. אני חושב שתהיה לך פה תמיכה מקיר אל קיר. אבל אתה מציע דבר הפוך לגמרי: כדי לחסוך בזמנם, ולמען יעילות מערכת המשפט, אתה מציע לפגוע בזכויותיהם של הנאשמים – החשודים, לא הנאשמים; סליחה, חשודים. עכשיו, נניח שהיתה מח"ש רצינית, וזה גם כפוף אליך, אז אומרים: בסדר, השוטרים, אולי, הפרקליטים לא בסדר, אבל יש מערכת שמבקרת אותם. אתה יודע שזה לא כך. אתה בעצמך מתלונן שזה לא כך, ואני אומר דברים שכתבת ואמרת. אתה גם נותן כוח לפרקליטות מול החשודים, גם אין פיקוח על הפרקליטות ועל המשטרה ואיש הישר בעיניו יעשה, ואתה רוצה להגביר את כוחם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא סומך על ועדת החוקה שהיא תדע – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני אגיד לך על מי אני לא סומך. עד היום אני זוכר שהיה מושג כזה, "קו 300", ואני לא מתכוון למנות את כל הדברים שהיו בגדר עלילות דם מתוכננות, על-ידי גוף רציני בסך הכול, שעושה עבודה חשובה בדרך כלל. אבל מי שחושב שאם כל הזמן ייתנו לו עוד סמכויות ועוד כוח וכשבאים אליו בטענה הוא אומר, יש לו גיבוי, יש לו אליבי, הכול בגיבוי של הפרקליטות – אבישי רביב בגיבוי של הפרקליטות, "קו 300" בגיבוי של הפרקליטות, הכול עם הפרקליטות. ואתה רוצה לתת להם עוד כוח, מכובדי שר המשפטים? הפכתם את הפרקליטות, יחד עם השב"כ ואחרים, לגופים שהם גם חוקרים, הם גם מאשימים ובסוף הם גם שופטים. אתה יודע איך אני יודע? אדוני שר המשפטים, הם אומרים לי את זה. אומר לי בכיר במערכת הביטחון: ביצהר יש השתוללות. אני אומר לו: בסדר, תעצרו את מי שצריך. אתה יודע מה התוצאה? התוצאה שכל אשה, כל נער ונערה עם רשיון שיוצאים מהיישוב וחוזרים ליישוב, המשטרה עוצרת, בהנחיית גורמי ביטחון בכירים מאוד, עוצרת אותם לבדוק את הווישרים, וכן הלאה וכן הלאה. התעללות. ואתה נותן לזה עוד כוח? חסר להם כוח? והכול – יעילות, מלים כאלה. בשם החוקים האלה מתעללים באזרחים אחרי זה, ואתם צריכים להגיש את זה? חסר כוח לפרקליטות? זאת הבעיה שלנו? אני אענה לך על מי אני לא סומך, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: על אלה שלפני חמש שנים, היום הזה לפני חמש שנים, עשו לוחמה פסיכולוגית מכוערת, מנואצת, כלפי מתיישבי גוש-קטיף. העלילו עליהם שהם מכינים מחתרת, העלילו עליהם שהם אוגרים כלי-נשק. הכול, דרך אגב, מכובדי שר המשפטים, אדוני השר יעלון, הכול היה באישור הפרקליטות גם אז. והכול בשם זה שהם ימנעו את המחתרת. לא נסרט, לא נסרט חייל אחד. לא נסרט שוטר אחד, אבל מי המציא את עלילת החומצה בכפר-דרום? כוחות הביטחון. מכובדי השר, יש נאשמים עוד מהמקרה החמור הזה? הכול באישור הפרקליטות, שאתה רוצה לתת לה עוד כוח. איפה נשמע הדבר הזה, שבמדינה כמו מדינת ישראל, מדינת היהודים, המדינה, הפרקליטות, כוחות הביטחון מעלילים על אזרחים, על קהילות שלמות, כבר לא על אדם אחד. זה בכלל הולך בסיטונות. על קהילות שלמות, על כל גוש-קטיף, על כל צפון השומרון. ואתה רוצה לתת להם עוד כוח? ואתה חושב שמפה תבוא הישועה, חמש שנים לגירוש? ושיתקיים בנו "והסר ממנו יגון ואנחה". תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. הדובר הבא – חבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מבקש להתייחס לחוקים לגופם אני מבקש להתייחס לחבילה לגופה. יש בכך משום פגיעה אמיתית בכבוד הכנסת בדרך שמגישים חוקים שיש בהם שינויים מהותיים בסדר הדין הפלילי. התחושה היא, בין השורות, שחברי הכנסת ממילא לא יודעים על מה הם מצביעים, אז מה אכפת לנו למכור חבילה של ארבעה חוקים, חמישה חוקים? הלוא בפעם הבאה יציעו לנו להצביע על עמוד 4 בסדר-היום ולא משנה מה יש בו. ממילא אלה קואליציה, אלה אופוזיציה. קואליציה מחויבת במשמעת, האופוזיציה מחויבת בחוסר משמעת, וממילא לא יודעים על מה מצביעים. זה מה שנובע מנוסח הצעות החוק המהותיות הללו, ואדוני שר המשפטים, אתה היית הראשון שצריך להתעקש לא לקבל את הצעת היושב-ראש ולא לדון בזה כחבילה אחת. אם אתה מעניק איזו חשיבות לחוקים שאתה מביא, כל אחד צריך לעמוד בפני עצמו ולהידון בפני עצמו ולהיות מוצבע בפני עצמו. <היו"ר דני דנון:> ההצבעה תהיה בנפרד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ההצבעה תהיה בנפרד אחרי שהדיון הפך להיות סלט, שקשוקה, מישמש. מדברים על הכול. בעצם לא מדברים על כלום. <נסים זאב (ש"ס):> שקשוקה זה דבר טעים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> שקשוקה היא מאכל טעים, השאלה מי מאכיל אותה ומי אוכל אותה. שיטת השקשוקה, לא יצא לה שם לתהילה במחוזותינו. הדיון, באמת, קשה לו להיות דיון ענייני כשזה דיון בחבילה אחת. ארבעה חוקים הבאת בפנינו, על אחד מהם אני יכול להצביע בעד, יכול לתמוך, אבל באמת לא לכבודך ולא לכבוד הבית הזה שיטת הדיון בחוקים בסיטונות, גם אם זה היום האחרון של המושב. אם המערכת שאתה מופקד עליה ובא להגן עליה היתה מערכת מתוקנת באמת, לא היינו משתתפים היום בדיון בוועדה לביקורת המדינה על ממצאי המבקר ביחס להאזנות הסתר. היה שם מי שהיה שר משפטים לפניך, חיים רמון, שניסה להפוך את הדיון שם בוועדה לתחליף לדיון בבית-המשפט, ולהשיג איזה זיכוי ציבורי במקום שהוא לא רוצה להתמודד בו, בבית-משפט, לערער ולקבל זיכוי משפטי. אבל הדברים שהביא מבקר המדינה על הפרקליטות והמשטרה הם חמורים ביותר. הוויכוח היה אם זו היתה תקלה משמעותית או תקלה רבתי, אבל זה לא סריטה – מה שאמר פרקליט המדינה לפני יומיים באיזה כנס. לא מדובר בסריטה, מדובר בתקלות משמעותיות. עכשיו, אם המערכת הזאת סובלת מתקלות משמעותיות ויש על כך אישור פורמלי של מבקר המדינה, אם אכן המערכת הזאת סובלת מתקלות קשות כאלה, מדוע אנחנו מביאים בפניהם עכשיו אמצעים דרקוניים עוד יותר כדי שלא יהיה אפשר להיאבק בתקלות שלהם? כדי שלא יהיה אפשר לתקן אותן בזמן אמיתי? הלוא החוק שהבאת בפנינו היום מדבר על הארכות מעצר, תשעה חודשים ועוד תשעה חודשים, עד אין סוף. רק לפני שבועיים שאלתי אותך כאן על פסיקה של בית-משפט בתל-אביב, כמדומני, שבה פסקה השופטת 2.2 מיליוני שקלים פיצויים לאדם שנעצר על לא עוול בכפו, שתפרו לו תיק, שישב חודשים ארוכים. היא פסקה לו פיצויים. שאלתי אותך: מה קרה למי שעשה את זה? אמרת שהפרקליטות החליטה לערער. הלוא הפרקליטות בוודאי תחליט לערער, כי היא תחליט לערער את עצמה למוות, עד שהמסכן הזה, שהתאנו לו, תפרו לו תיקים, רדפו אותו, עד שיימאס לו, עד שיעברו שנים, עד שהוא לא יוכל למצות כבר את הצדק. הפרקליטות תמיד תגן על עצמה. ועכשיו אנחנו מתכוונים לתת בידה כלים נוספים לרדוף אזרחים בלא אפשרות להגן על עצמם. וחוק אחד בא לדבר בשם הביטחון. כי הרי ברגע שאומרים "ביטחון" כולנו עוברים לדום כי מדובר, כמובן, בביטחון המדינה, ומה יקר לנו יותר מביטחון המדינה? ובשם חוקי הביטחון הללו עכשיו רוצים לקחת עצירים בעבירות ביטחוניות ולהקשות עוד יותר על היכולת שלהם להתגונן? עזאת נאפסו, אנחנו זוכרים? שכחנו את עזאת נאפסו? תפרו תיק בשם הביטחון לבן-אדם, ישב שנים בכלא. אנחנו רוצים להקל ולייצר עוד עזאת נאפסו? לפני שלושה ימים שמענו בשולי פרשת פרלמן – אדם שחשוד ברצח ערבים, אבל שמענו באוזנינו מדובב מטעם השב"כ בשם דדה מציע לו לרצוח את שיח' ראאד סלאח. עכשיו, לא ב"בשבע" ולא ב"מקור ראשון", אלא בעמוד הראשון של "הארץ" היתה כותרת: "ריח שמפניה באוויר". מערכת שיודעת ככה לתפור תיקים, כך לייצר פרובוקציות, אנחנו מחפשים איך לתת להם כלים נוספים לדבר הזה, ועוד למכור לנו את הכול בעסקת חבילה של ארבעה חוקים, שאין בין אחד לשני דבר? אדוני היושב-ראש, לא ראוי לכנסת, לא ההליך, וגם לא המהות. ואני קורא לחברי להתנגד לשלושה מתוך ארבעת החוקים שהוצעו לנו. החוק היחיד שאני יכול לתמוך בו הוא החוק שעוסק בעסקת טיעון. לכל השאר, אקרא לכולם להתנגד. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. הדובר הבא – חבר הכנסת שלמה מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, כנראה החוק יעבור, כי יש לו רוב בקואליציה. אני רוצה לפנות אליך, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: אני מבקש ממך שהחוק יהיה אצלך, תעצור את החוק, ואני מקווה שאתה לא תקדם אותו. מי שקרא את החוק ומי שיודע במדינת ישראל שחוק הוא חוק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – לא התכוונו להמשיך לפגוע בחירותו של האדם. לא התכוונו שלפרקליטות ולמשטרה יהיה כל הזמן שבעולם כדי להגיש כתב-אישום. אני חושב שמי שבמעצר, נכון, טוב שיהיה, אבל אני לא חושב שבצורה מופרזת. איך אפשר, איך יעלה על הדעת שעכשיו, במקום 90 ימים, יבקשו עוד חודשיים נוספים, יהיו 150 ימים. אם יתברר אחרי 150 ימים שהאיש הזה נעצר לשווא, מי מחזיר את כבודו? האם דינו של אותו אדם שנעצר בגלל הפגנה מסוימת ודינו של רוצח, שהמשטרה לא השלימה את הליכי החקירה, דומים? איך אפשר, ואפילו לא חשבתם לעשות איזו דיפרנציאציה? אני ממש לא מבין. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית אבל היא לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית שנותנת דיקטטורה למערכת המשפט ואכיפת החוק. אדרבה ואדרבה. אם רוצים, בבקשה, שייתנו יותר תקציבים, תיתנו יותר שופטים, תנו יותר חוקרים, אז זה בסדר, תדאגו לזכויות האדם. אני אומר לכם, זה לא בכדי שההתנגדות העיקשת מגיעה דווקא מהקצוות: מהימין של בן-ארי ומהשמאל של דב חנין. אני חושב שההתייחסות הזאת למעצר של האדם, שזה לפגוע בזכויותיו, זכויות בסיסיות, חירותו – צריך להיזהר כמה שאפשר. אבל מה שמוצע כאן, באמת, זה מדיר שינה. לא רק זה, באים ואומרים: אוקיי, אבל זכות ערעור תינתן לו רק פעם אחת, בלבד. מה, בן-אדם שרוצה להגיד: נגרם לי עוול, אני רוצה שמערכת המשפט תעשה עמי צדק, אני רוצה להגיע לכל הערכאות האפשריות, יבואו ויגידו לו: אנחנו נותנים לך רק פעם אחת בלבד? למה? כי הכנסת חוקקה חוק? אני חושב שזה לא נכון. אדוני שר המשפטים, אתה משפטן דגול, אני חושב שחינכת הרבה מאוד אנשים כמשפטן. אני מתפלא עליך, אפילו, איך הצעת החוק הזאת מגיעה דווקא דרכך. הייתי מצפה ממך, שר המשפטים, גם אם הפרקליטות, גם אם המשטרה רוצה עוד, שאתה תבוא ותגיד: זה לא יהיה. אבל זה לא מה שאנחנו רואים. לכן, אדוני שר המשפטים, תחשבו על זה פעם נוספת. אם כי, אני חושב שאם לא יהיה שינוי, בוועדת חוקה, חוק ומשפט לדעתי אסור לקדם את החוק. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. הדובר האחרון, כמיטב המסורת, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. ואחריו, נעבור להצבעה בנפרד. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין דן יחידי, רק הקדוש-ברוך-הוא, ואנחנו רואים יותר ויותר שמערכת המשפט הולכת למצב של משלושה לדן יחיד. ולא זו בלבד – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה לא החוק הזה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא החוק הזה, אבל אני רוצה לומר איך אנחנו לאט לאט מידרדרים במערכת המשפט, כי כל יום בא פה חוק חדש שפוגע בזכויות החירות, בזכויות הפרט. כשאנחנו אומרים "שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" – לעשות צדק צריך בשלושה, צריך שיהיו שלושה דיינים. אז זה כבר נמנע. באים ואומרים: אין כוח אדם, אין מספיק שופטים בישראל, ולכן צריך – בדיונים כל כך משמעותיים אנחנו כבר הולכים מדרגה אחת אחורה. אדוני השר, אני רוצה לומר לך שלאחרונה ליוויתי – סיפור קטן, רק כדי להמחיש לך מה המשמעות כשאין אפשרות לעתור לבית-המשפט העליון. האשימו ארבעה נערים בגרפיטי בישיבה מסוימת ברכסים, שהם אולי פגעו באיזה מסגד סמוך, שקוראים לזה אבטין. זה ידוע לך. עצרו ארבעה נערים, ואני אומר לך, אני מכיר אותם אישית: בחורים שהם רחוקים מכל עניין כזה. אבל אני יודע בדיוק איך הגיעו אליהם, למה הגיעו אליהם, ואיך השב"כ, בסופו של דבר, הגיע למסקנה כי הם הכי דומיננטיים בישיבה. ולכן – שאל: מי הכי דומיננטי? אמרו: א', ב', ג', ד'. אבל הם לא דומיננטיים במובן השלילי – במובן החיובי. הם דומיננטיים בחברה, בלימוד, בעשייה, בכל דבר שקשור לחסד. אבל מפה ועד להפוך אותם לעבריינים פליליים? ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, מה שלא מקובל עלי, וגם לזה הכנסת אסור לה להסכים: איך יכול להיות שבא עורך-דין של אותם בחורי חמד, אני קורא להם, ואומר: אני רוצה לדעת מהם החשדות? על מה זה מתבסס? מהו חומר הראיות שיש בידכם? אין שום תשובה. הכול חסוי, הכול סודי, אי-אפשר לדעת, גם העורך-דין שמייצג אותם אסור לו לדעת, ודאי לא הם. אני רוצה לומר לכם, בסופו של דבר – אני אומר לך איך הם השתחררו. אני אמרתי להם: תלכו לבית-המשפט העליון, תערערו שם, אתם תראו שהפרקליטות תתקפל, וכך זה היה, כי לא היה להם שום בסיס, שום אמת בכל המעצר הזה. זה מעצרי שווא. אז אם יש 1,600 דיונים בהארכת מעצר, בשביל זה צריכים לשנות את כל מערכת המשפט? יכול להיות שאני אצביע בעד, כי אני בקואליציה, אבל אני אומר לך שזה נוגד את מצפוני. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תתבצע בנפרד על החוק הראשון שאנחנו מצביעים עליו – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 51 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 24, נגד – 3, נמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה בחוק השני, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 52 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, לועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 26, נגד – 5, נמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 53 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 31 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה בחוק האחרון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 54 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66) (ייעול ההליכים הפליליים), התש"ע–2010, לועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 27 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר דני דנון:> לפני שנמשיך בסדר-היום, הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד המשנה לראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות לסדר-היום, כדלקמן: ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: דוח-איילנד על אירועי המשט, הצעות חברי הכנסת אברהים צרצור ודניאל בן-סימון. ועדת הכלכלה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון, אשר הוסבה מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הפצת שידורי הערוץ הייעודי בשפה הערבית במזרח התיכון), התש"ע–2010, הצעת חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת, פ/2375. כמו כן, ועדת הכנסת קבעה כי ועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תדון בהצעת החוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010 (מ/505). הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט, חברי הכנסת זבולון אורלב – יושב-ראש, ציון פיניאן, אלכס מילר ורונית תירוש; מטעם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברי הכנסת ליה שמטוב, אברהם מיכאלי, מרינה סולודקין ודניאל בן-סימון. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר דני דנון:> הודעה לסגן המזכירה, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בנושא: הדלפות מחדרי החקירות ופרסום פרטים המזהים קורבנות עבירות מין, הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/529).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה). אני מזמין את שר המשפטים מר יעקב נאמן להציג את הצעת החוק. בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה), התש"ע–2010. במסגרת הצעת החוק שבפניכם מוצעים שני תיקונים בסעיף 52א לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א–1961, אשר בחלקיו הנוגעים לענייננו קובע כיום כי "חברותו של חבר הלשכה שנתמנה שופט או דיין של בית-דין דתי נפסקת כל עוד הוא משמש בכהונתו". שני התיקונים המוצעים באים להסדיר את הנושא הזה, מה קורה בהפסקת כהונתם או כדיין או כשופט או כרשם. התיקון הזה הוא תיקון טכני גרידא, ואני מבקש מחברי הכנסת להעבירו בקריאה ראשונה, לאשר אותו בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, אדוני שר המשפטים. נרשמו לדיון שלושה דוברים – חברי הכנסת דב חנין, אורי אריאל ונסים זאב. אם יש דוברים נוספים – אם לא, אני נועל את הרשימה. הרשימה ננעלה. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> מוותר. <נסים זאב (ש"ס):> אני גם מוותר, אפילו שלא נרשמתי. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב. אתה רשום פה קבוע. חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 36). הצבעה מס' 55 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 36) (הפסקת חברות של בעלי סמכות שפיטה וחידושה), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוקה ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/530).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> הצעת החוק הבאה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31). אני מזמין את שר המשפטים להציג את הצעת החוק, בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי סעיף 68א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, שר המשפטים מוסמך, על סמך המלצותיה של ועדה ממליצה שבראשה שופט בדימוס, לקבוע רשימה של אנשים אשר יהיו חוקרי ההוצאה לפועל ויהיו מוסמכים לערוך בדיקה בדבר יכולת החייב בהוצאה לפועל. חוקר ההוצאה לפועל פועל מטעם רשם ההוצאה לפועל ובהתאם להוראותיו, וחובה עליו על-פי החוק להגיש לרשם דין-וחשבון על הממצאים והתוצאות של הבדיקה שערך. על סמך הבדיקה רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת כל צו כאילו הוא ערך את הבדיקה. הרשם רשאי כמובן לעיין מחדש בדין-וחשבון ולערוך בדיקה נוספת. תוצאת ההמלצה, כאשר מתקיימת בדיקה, היא שבסוף התהליך רשם ההוצאה לפועל נותן צו חיוב בתשלומים לחייב בהתאם ליכולתו. לאחרונה יזמנו מהלך שיקדם מינוי חוקרי הוצאה לפועל, כדי להקל מהעומס הכבד בלשכות ההוצאה לפועל ובעיכוב המצטבר שיש בניהול חקירות יכולת, הן לצורך ייעול הגבייה מצד אחד והן מתוך הבנה שככל שהחייב מסדיר את חובותיו ונכנס למסלול תשלומים, יש בכך כדי להקל על החייב עצמו בפירעון חובו. סעיף 69יב לחוק, עניינו צו הבאה, והוא מסמיך את רשם ההוצאה לפועל להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם אחר, אם החייב לא התייצב לבירור או לחקירת יכולת. לאור העובדה שהוריתי לקדם את נושא מינוי חוקרי הוצאה לפועל, מוצע לבצע התאמה בהוראות סעיף 69יב לחוק, באופן שרשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך להוציא צו הבאה גם נגד חייב שלא התייצב לבדיקה בפני חוקר ההוצאה לפועל, על מנת לקדם את תהליך הבדיקה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר המשפטים. נרשמו לדיון חברי הכנסת חנין, אריאל, כץ וזאב. אם אין דוברים נוספים, אני נועל את רשימת הדוברים. חבר הכנסת דב חנין מוותר. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תוותר, אורי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אל תוותר, אורי, אל תוותר. <היו"ר דני דנון:> כמו שאני מכיר את אורי אריאל, הוא לא מהמוותרים. לרשותך שלוש דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני ותרן גדול, הייתי מוותר לולא עמד השר מרגי על כך שאני אדבר. החוק הזה, כמו ארבעת החוקים שהובאו הנה בשיטת השקשוקה, גם הוא חוק שנועד לתת עוד כוח למערכת. אני מכיר את השינוי – הייתי אומר כמעט מהפכה, מכובדי שר המשפטים – שעשיתם בהוצאה לפועל, ובדין ובצדק, יען כי ההוצאה לפועל הגיעה לקריסה מוחלטת, עם תיקים בהיקפים של מיליארדי שקלים, שאנשים לא סומכים על המערכת, פונים לשוק האפור ולדברים אחרים שמקומם לא יכיר במדינה מתוקנת כמו ישראל. עם זאת, הניסיון לתת עוד ועוד כוח למערכת הזאת, בטעות יסודו, וגם שם יש אנשים שפונים אליהם מהמערכות הממסדיות ופועלים ומקשים עליהם את חייהם שלא כדין. לתת לאנשים שאתה תסמיך כוח לחקור, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מאיזה בית-מדרש זה בדיוק הגיע? איפה הגבול של הדברים האלה? עכשיו כל רשות ממלכתית תבקש רשות לחקור. לא מספיק רשויות המס, עכשיו הוצאה לפועל. מה הלאה? איפה הדבר הזה אמור להיעצר? הדברים האלה, לצערי הרב, לא מתאימים. כמו החוקים הקודמים שהגשת, תוכל להעביר גם את החוק הזה. אגיד לך משפט אחד לסיום: לא על זה תהיה תפארתך. יש דברים הרבה יותר טובים שעשית, חוקקת – אבל לא על אלה. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת כץ אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31). הצבעה מס' 56 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 31), התש"ע–2010, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 17, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לוועדת הכלכלה. <היו"ר דני דנון:> אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת להכריע בסוגיה. ועדת הכנסת תכריע בסוגיה הזאת. <הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15) (צו כניסה למקום המשמש למגורים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/531).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15) (צו כניסה למקום המשמש למגורים). אני מזמין את שר הפנים. השר מרגי יציג את הצעת החוק. בבקשה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת חוק עובדים זרים (צו כניסה למקום המשמש למגורים), התש"ע–2010. הצעת החוק הנוכחית נקבעה בהתאם להחלטת הממשלה מיום ט' בשבט התש"ע, 24 בינואר 2010, אשר קבעה תוכנית כוללת להגברת האכיפה כלפי מי שמעסיק עובדים זרים שלא כדין, במטרה למגר תופעה פסולה זו. כיום המפקחים המבצעים פיקוח לפי חוק עובדים זרים אינם רשאים להיכנס באופן עצמאי לבתים פרטיים שבהם מועסקים עובדים זרים שלא כדין. מצב זה פוגע באכיפה הפלילית כלפי אותם מעסיקים. ההצעה הנוכחית תאפשר למפקחים ברשות ההגירה במשרד הפנים, וכן למפקחים במשרד התמ"ת, האוכפים את הוראות חוק עובדים זרים כלפי מעסיקים, לקבל צו מבית-משפט שיאפשר להם להיכנס לבית פרטי לצורך אכיפה פלילית של הוראות החוק. התיקון המוצע יאפשר את הגברת הפיקוח על מי שמעסיק עובד זר שלא כדין בבית פרטי, במטרה לצמצם ולמגר תופעה זו. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר מרגי. נרשמו שני דוברים, חברי הכנסת חנין ואריאל. אם אין דוברים נוספים, אני נועל את הרשימה. הרשימה נעולה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו מאפשרת לגורמים נוספים להיכנס למקומות מגורים או לחצרות פרטיות כדי לוודא שלא מתבצעת עבירה או פגיעה בהוראות חוקים בעניינים של עובדים זרים. עמיתי חברי הכנסת, ככל שמדובר בכניסה למקומות כדי לוודא שזכויותיהם של עובדים נשמרות, אני מצדד בכך. אני חושב שצריך להגן על עובדים, גם על עובדים זרים, מפני פגיעות ומפני הפרות של חוקי עבודה, ולכן זה דבר נכון ודבר ראוי. החשש שלי, עמיתי חברי הכנסת, הוא מכך שהצעת החוק הזאת תשמש גם כלי נוסף לציד-אדם, לאותו מרדף שמתבצע אחרי אנשים שכבר נמצאים בישראל היום, מרדף שמתבצע בצורה בעייתית, פוגענית. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה, בניסוח הנוכחי שלו, איננו ראוי ואיננו מתאים. צריך להבחין בין הגנה על זכויות האדם לבין פגיעה בזכויות האדם. הגנה על זכויות האדם לפעמים מאפשרת כניסה למקומות המשמשים למגורים או להעסקה. פגיעה בזכויות האדם איננה צריכה להצדיק לא כניסה ולא חדירה למקומות מגורים או לחצרים פרטיים. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה, ככלל, הוא ראוי. יחד עם זאת צריך להביא בחשבון את הערתו של חבר הכנסת דב חנין והערות נוספות שמן הסתם יעלו במסגרת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. החוק הוא נכון. היה לנו מקרה של שר בכיר מאוד בממשל הישראלי, הייתי אומר בכיר מאוד מאוד, שהסתבר שבביתו עבדה עובדת כזאת. היו לנו מקרים עם אנשים אחרים בתחומים של – – – <קריאה:> שר מהקבינט. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> היות שאומרים שיש הרבה בכירים וזה עלול להטיל חשד בשר הרצוג או באחרים, חס וחלילה, השר הזה, ראשי התיבות של שמו הם א"ב, לא א"א אלא א"ב, ובזה תם הניחוש ואף אחד לא יחשדו בו לחינם. עם זאת, אני פונה לשר הפנים, כמו גם לשר התמ"ת ולאחרים, ומסב את תשומת לבם, שהמכונה הרשות הפלסטינית הודיעה שמ-1 בינואר 2011 לא תהיה כניסת פועלים פלסטינים למה שקרוי ההתנחלויות, ההתיישבות ביהודה ושומרון. מדובר על אלפי פועלים. אני לא מצר על זה, אני הייתי מעודד אותם לא לבוא לעבוד אצלנו, כי אנחנו יכולים לוותר עליהם. עם זאת, אני פונה לשרים הנוגעים בדבר ולראש הממשלה להיערך לכך מבעוד מועד, מדובר על עוד כשלושה חודשים או קצת יותר, ארבעה חודשים, ולדאוג שיהיו מספיק עובדים הנקראים עובדים זרים, למלא את מקומם. שהם ילכו לעבוד בכוויית ובכל מקום בעולם, ולא יישארו פה עמנו. אני אברך על זה ואודה להם. אבל צריך להיערך למציאות הזאת שהם כופים עלינו בגדר טרור כלכלי, ולתת תשובות לחקלאים בבקעת-הירדן כמו גם למעסיקים האחרים. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15). הצבעה מס' 57 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15) (צו כניסה למקום המשמש למגורים), התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 15 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/537).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שאני עומד להציג הוא לא חוק חדש אלא תיקונים לחוק הג"א מ-1951. אנחנו במשרד הביטחון, כבר כמה שנים, עוסקים בארגון החזית האזרחית של מדינת ישראל, מה שנהוג לקרוא אצלנו עורף מדינת ישראל. מצאנו שהתשתית החוקית לפעולה בחזית האזרחית היא לא מספיק חזקה, היא נשענת כרגע על כמה החלטות ממשלה ועל חוק הג"א מ-1951, אשר בו אנחנו עוסקים כרגע. כאשר למדנו את החוק מצאנו שיש בו דברים טובים מאוד ונכונים מאוד, שהאבות המייסדים שלנו קבעו, והם דברים שכוחם, גם לאחר כמה דורות, הוא ברור וחזק. אבל באותה עת עצמה יש הרבה מאוד דברים שהם מיושנים, שהם לא מתאימים למציאות של שנת 2010, כשלושה דורות או שני דורות לאחר שהחוק הזה נכתב. אני מביא כאן סט של תיקונים לחוק, על מנת להתאים אותו למציאות של קיץ 2010 ולמציאות של השנים הקרובות קדימה, ועל כך אני מבקש הצבעה – להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון על מנת שתדון בזה ותכין את זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני חייב להדגיש שני דברים. האחד, יש מחלוקת קשה בינינו לבין משרד הפנים בסוגיית האחריות למקלוט. זה מופיע בחוק. הבטחתי לשר הפנים שהדבר הזה יעלה לדיון בוועדה ושם ננסה להגיע לדרך הראויה, על מנת, מצד אחד לחוקק את זה, ומצד שני, לא להכביד הכבדת יתר על השלטון המקומי שתפקידו רב לו בנושא החזית האזרחית, אבל אנחנו חייבים לסייע לו בעניין הזה. והדבר השני, אנחנו נביא, אני מקווה, בפתיחת מושב הכנסת הבא, חוק עורף, וחוק העורף החדש יעשה סדר כללי בכל הגופים הפועלים בחזית האזרחית, משולב עם חוק הג"א מעודכן, שיהוו תשתית חוקית ראויה להתמודדות בחזית האזרחית שלנו. אני מבקש לתמוך בחוק הזה ולהעביר אותו לוועדת החוץ והביטחון על מנת להכין אותו לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה רבה לכם. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. נרשמו לדיון שני דוברים, חברי הכנסת חנין ואריאל. אם אין דוברים נוספים אני נועל את הרשימה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, אני עליתי לדבר כאן על החוק כדי לדבר על השאלה של העורף וההתגוננות האזרחית במבט יותר רחב. אדוני סגן השר, אני רוצה לברך אותך על הרצון והנכונות וההחלטה לגבש חוק עורף כללי שיוכל להסדיר בצורה יותר כוללת את השאלה של ההגנה על המרחב האזרחי הישראלי גם במצבי חירום. אני רוצה לומר, עמיתי חברי הכנסת, שהשאלה הזאת איננה רק של הסדרה חוקית. הסדרה חוקית היא חשובה, אבל לא פחות חשובה המדיניות, והמדיניות איננה רק מדיניות של מערכת הביטחון. המדיניות צריכה לשקול שאלות רציניות ואמיתיות, שצריך לבחון אותן ועדיף לבחון אותן מוקדם מאשר מאוחר. אני אתן דוגמה של נושא אחד שאנחנו עתידים לבדוק אותו גם בסיור של הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות של הכנסת ביום ראשון הקרוב, וזה נושא החומרים המסוכנים. יש אצלנו לא מעט ריכוזי חומרים מסוכנים בישראל, ולעתים ריכוזים כאלה נמצאים גם בקרבה, אפילו בקרבה מאוד גדולה, לריכוזים גדולים של אוכלוסייה אזרחית. לא נכון להתייחס לשאלה כזאת רק ברגע שחס וחלילה נגיע לימי חירום, ואז נחשוב שאיכשהו, בדרך פלא, נוכל למצוא פתרון באותם רגעים או באותן שעות או באותם ימים שבהם אותו אסון יתרחש עלינו ואולי יתגלגל גם לפגיעה בחומרים ובמפעלים המסוכנים. עמיתי חברי הכנסת, במקרה הזה נדרשת לדעתי מדיניות כוללת עם מבט מאוד אחראי ושקול. והגישה הכוללת צריכה להיות שלא נכון לקיים מפעלים מסוכנים וריכוזים של חומרים מסוכנים בקרבה לאוכלוסיות גדולות. אנחנו אף פעם לא נוכל לדעת מראש בביטחון מספיק מתי ייווצר סיכון. כאשר ייווצר סיכון לא נוכל לפנות את החומרים האלה במהירות המתאימה. מתוך הניסיון אנחנו גם יודעים שלפעמים הפינוי של החומרים המסוכנים, בשעת הסכנה, דווקא מחריף את הסכנה; עדיף לא לגעת בהם ולהשאיר אותם מרוכזים מאשר להתחיל לשנע אותם בכבישים, בדרכים ובצינורות. לכן, עמיתי חברי הכנסת, הסוגיה הזאת היא סוגיה שמחייבת דיון כולל, רציני ואחראי. אדוני היושב-ראש, אני כמובן מתייחס לאפשרות של סכנת מלחמה, אבל סכנת מלחמה איננה הסכנה היחידה האפשרית, יכולה להיות גם סכנה של רעידת אדמה, או אפילו תקלה, חס וחלילה. מדינת ישראל היא מדינה קטנה ומאוד מאוד צפופה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מה שקיים במקומות אחרים, בארצות שהן הרבה יותר גדולות, הרבה יותר מרווחות מבחינת השטח והרבה פחות צפופות מבחינת האוכלוסייה. ולכן יש צורך לחשוב. השאלה הזאת איננה יכולה להיות רק באחריות מערכת הביטחון. יש צורך לחשוב במבט כולל מה אנחנו באמת צריכים בישראל. האם את כל המפעלים וכל החומרים המסוכנים שקיימים אצלנו אנחנו באמת צריכים? מה שאנחנו באמת צריכים – האם אנחנו צריכים להחזיק אותו בקרבה לריכוזי אוכלוסייה גדולים או שיש חלופות? אני ער לכך שהשאלות שאני שואל הן שאלות שיש להן משמעות כספית, אבל עלולה להיות משמעות כספית הרבה יותר קשה והרבה יותר מסוכנת אם לא נטפל בהן עכשיו מראש. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה; מוותר. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010. הצבעה מס' 58 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. <הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/535).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, חברת הכנסת אורית נוקד. בבקשה. <סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק המועצה הישראלית לצרכנות קובע בסעיף 4 כי תקציב המועצה ייקבע בסעיף תקציבי נפרד כהגדרתו בחוק תקציב שנתי. סעיף זה נועד לעגן את מעמדה התקציבי העצמאי של המועצה הישראלית לצרכנות. בסעיף 8 לחוק נקבעה הוראת שעה שלפיה סעיף 4 לחוק יעמוד בתוקף רק עד 31 בדצמבר 2010, וזאת מתוך כוונה למצוא עד לתאריך זה את הדרך להבטיח את עצמאותה התקציבית של המועצה. בתקופת הוראת השעה קיים משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה דיונים עם משרד המשפטים ומשרד האוצר, שבמסגרתם נבחנו האמצעים להבטחת עצמאותה התקציבית של המועצה. עם מיצוי בחינת הדברים, הוחלט כי סעיף 4 לחוק הוא החלופה המועדפת. בהצעת החוק שלפנינו מוצע לבטל את סעיף 8 לחוק, שמגביל את תוקפו של סעיף 4, ובכך להפוך את סעיף 4 לחוק להוראת קבע. צעד זה חיוני לשם שמירת עצמאותה התפקודית של המועצה לצרכנות כגוף הייצוגי של הצרכנים בישראל. חוק המועצה לצרכנות קובע כי השיקול היחיד שיעמוד לנגד עיני המועצה הוא טובת הצרכנים. מול המועצה ניצבים במאבק זה אינטרסים עסקיים כבדי משקל ועתירי ממון. הממשלה והכנסת כבר קבעו כי קיים אינטרס ממלכתי בחיזוק הקול הצרכני במאבק הזה, וזאת כמובן באמצעות הבטחת כוח ההתמודדות המקצועי והעצמאי של המועצה לצרכנות. התיקון לחוק יקנה למועצה יכולת זו, וממנה ייהנה כלל הציבור בישראל. אני אודה לכם אם תתמכו בהצעה. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לסגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה חברת הכנסת אורית נוקד. נרשמו לדיון חברי הכנסת חנין ואריאל. אם אין עוד דוברים, הרשימה נעולה. חבר הכנסת חנין – אינו נמצא. חבר הכנסת אריאל – מוותר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המועצה לצרכנות (תיקון). בנושא הצרכנות נראה לי שכולם יהיו בעד. הצבעה מס' 59 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. יושב-ראש הקואליציה, אתה בחוץ, ויש רוב מקיר לקיר. <זאב אלקין (הליכוד):> למה אני בחוץ? הצבעתי. <ציון פיניאן (הליכוד):> הוא היה שובר שוויון. <היו"ר דני דנון:> הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצעת חוק הדיור המוגן. יש כאן הצעת חוק ממשלתית והצעות חוק פרטיות. נתחיל בהצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010. השר לשירותים חברתיים נמצא? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> זה לא הסדר. לפי סדר-היום אני צריך לדבר. <היו"ר דני דנון:> אם השר נמצא, אנחנו נתחיל בשר. אם לא – אנחנו נתחיל במציעים. <יעקב אדרי (קדימה):> לא, מה הבעיה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין בעיה, תן לו לדבר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> סדר-היום הוא אחר. <יעקב אדרי (קדימה):> אורי – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תן לו, יהיה בסדר. סמוך על חבר הכנסת דני דנון, סגן יושב-ראש הכנסת. <היו"ר דני דנון:> אוקיי. חבר הכנסת אריאל, אני מבטיח לך שאתה תשוב לדוכן, אבל לא כעת. <שאילתות דחופות> <היו"ר דני דנון:> כרגע ניתן לשר המשפטים להשיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת אריה אלדד. לאחר מכן השר יישאר אתנו במליאה ויעלה ראשון. בבקשה, אדוני שר המשפטים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> סדר-היום הוא אחר. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. הכנסנו שאילתא אחת כי המתנו לשר שייכנס למליאה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל חוק יישום תוכנית ההתנתקות קודם. <היו"ר דני דנון:> בבקשה, חבר הכנסת אלדד. <196. דוח עמותת "רגבים"> <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> שאילתא לשר המשפטים. עמותת "רגבים" פרסמה מחקר שהשווה החלטות בג"ץ בתשובה לעתירות מן הימין ומן השמאל. לטענתם קיימת הטיה בוטה נגד עתירות שהוגשו על-ידי גופי ימין. ברצוני לשאול: 1. האם ממצאי המחקר נכונים? 2. האם ייזום משרד המשפטים בדיקה אובייקטיבית של הנושא? <שר המשפטים יעקב נאמן:> אז כך, חבר הכנסת ד"ר אריה אלדד, לשאילתא שלך: עמותת "רגבים" לא העבירה אלי את המחקר שלה. אתמול עוזרי הוציא את זה מהאינטרנט והעביר את זה להנהלת בתי-המשפט, לקבל את ההתייחסות שלהם. מייד כשאקבל את ההתייחסות של הנהלת בתי-המשפט, אביא אותה לידיעתך. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני השר. הממצאים של עמותת "רגבים" אמרו שכאשר ארגוני שמאל הולכים לבג"ץ כדי לבקש צווי הריסה נגד בתי יהודים הם ממתינים 25 יום בממוצע לתשובת בית-המשפט; כאשר ארגוני ימין מגישים עתירות, הם ממתינים 88 ימים. צווי ביניים הוצאו ב-90% מהמקרים של העתירות במקרה של פניות מארגוני השמאל, ואף לא במקרה אחד של עתירות מארגוני הימין. עד הדיון הראשון בבג"ץ לגופה של עתירה המתינו ארגוני השמאל 177 יום; לעומת זאת, ארגוני הימין המתינו 389 ימים. הנשיאה בייניש ישבה ב-57% מהעתירות של השמאל ואף לא בעתירה אחת של הימין. אני אשמח מאוד, אדוני שר המשפטים, אם תבקש מהנהלת בתי-המשפט תשובות על כל אחד ואחד מהפריטים הללו ככתבו וכלשונו. תודה רבה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אכן, כמבוקש ייעשה. כפי שהערתי, כבר אתמול ביקשנו מהנהלת בתי-המשפט תגובה על הדוח הזה. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר המשפטים. <הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/534).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אני מזמין את השר לשירותים חברתיים, השר יצחק בוז'י הרצוג, להציג את הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010, לקריאה ראשונה. אחריו, מהמקום, המציעים בקריאה טרומית, ואחר כך נעבור לדיון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבד בזאת להציג את הצעת החוק הממשלתית בנושא הדיור המוגן, התש"ע–2010, לקריאה ראשונה. ברצוני לציין שאחרי יציגו שלוש הצעות חוק טרומיות – לקריאה טרומית – שעוסקות בנושא. הצעות החוק האלה, בהתחייבות של המציעים, תהיינה מתואמות וצמודות להצעת החוק הממשלתית, ותקודמנה בהתאם. מדובר בהצעת החוק של חבר הכנסת אורי אריאל, בהצעת החוק של חבר הכנסת גדעון עזרא ובהצעת החוק של חברי הכנסת יעקב אדרי וציון פיניאן. אני מאוד גאה שלאחר תהליך ארוך אני מציג את החוק לפניכם היום. הדיור המוגן הוא מסגרת מגורים שהתפתחה בשנים האחרונות, המיועדת לאוכלוסיית הזקנים המעוניינים לנהל אורח חיים עצמאי; דהיינו, זה שונה מבתי-אבות. מדובר בסביבת מגורים מוגנת ובטוחה על-פי בחירתם. אופי המגורים המוצע במסגרות אלה עונה על צרכיה של האוכלוסייה המבקשת בשלב זה של חייה לעזוב את דירת המגורים ולעבור למסגרת שתספק שירותים שונים ותהיה עבורם גם מסגרת חברתית מוגנת. היקף שוק הדיור המוגן בישראל גדל מאוד בשנים האחרונות, כמו גם הניסיון שנצבר במהלך שנות הפעילות של שוק זה, ופניות מרובות של דיירים הביאו להכרה בצורך להסדיר תחום זה בעיקר לנוכח חוסר השוויון בין כוחם של מפעילי הדיור המוגן מחד גיסא ושל הדיירים מאידך גיסא. כולנו מכירים מתקנים ומסגרות כאלה; הם צומחים כפטריות לאחר הגשם, ונוצרו בשל כך פערים בין הצדדים, שהביאו לכך שדיירים מצאו את עצמם נתונים לניצול בעת הכניסה למסגרת המגורים ובמהלך תקופת השהייה בה, ונמצא כי חלק מההסכמים מקפחים, וכן כי חלק מהכספים שניתנו כחלק מההתקשרות על-ידי הדיירים במטרה שישמשו לטובתם שימשו למטרות אחרות. מצב זה דורש התערבות, על-ידי יצירת מנגנונים שונים, בין היתר כאלה שיחייבו שקיפות בהסכמים, הבטחת הכספים המופקדים על-ידי הדייר בעת כניסתו לדיור המוגן, שכן מדובר בפיקדון שלעתים הוא כל חסכונו של האדם, מערכת רישוי לאותם מקומות המבקשים להיות דיור מוגן וקביעת מנגנוני פיקוח ואכיפה, וכל זאת תוך שמירה על איזון ראוי בין ההתערבות הנדרשת לבין החובה לאפשר חופש עיסוק והתנהלות חופשית של כוחות השוק. מטרת החוק המוצע להסדיר תחום זה של מערכת היחסים בין דיירי הדיור המוגן ובין בעליו של בית הדיור המוגן, בהתחשב בשיקולים האמורים לעיל, ועל כן יש חשיבות רבה בהעברת הצעת החוק היום בקריאה ראשונה, ובהצמדת יתר הצעות החוק להצעה זו. אציין כי ההצעה היא מפורטת ורחבה. היא עוסקת בנושאים מנושאים שונים: חובת רישוי פרטנית, אופן הגשת הבקשה לרשיון הפעלה ומינוי ממונה על הרשיונות במשרד הרווחה באמצעות המנהל הכללי, תנאים לרשיון הפעלה ופירוט התנאים הללו, דאגה לשלום הדיירים ובטיחותם, אמנה בין הדיירים למפעיל, אופן – התהליך לקבלת האישור והפיקוח על האישורים, וכמובן נושאים נוספים, שאני אפרט, שנוגעים בפעילות, תחולה, הביטחונות הניתנים בגין הפיקדון – יש פירוט מלא לגבי הביטחונות, וכמובן מחלקה סיעודית, התנאים למחלקה סיעודית, הפיקוח על המחלקה הסיעודית, וכל כיוצא בזה, בבית דיור מוגן מעל גודל מסוים. החוק רחב, מקיף וממצה מאוד, לאחר עבודה מאוד מאוד קשה ומורכבת שהובילה המחלקה המשפטית של משרדי, בראשות עורכת-הדין רינת וייגלר, בהתייעצות עם משרד המשפטים, עורך-הדין דן אורן וגורמים שונים. בכלל זה אני בעצם מאשר שגם קיימנו דיאלוג עם ארגון דיירי הדיור המוגן, עם ארגון בתי-האבות בישראל, מנגד, ועם המשרד לענייני גמלאים, ואני גם מאשר שלאחר הקריאה הראשונה היום נמשיך ונקיים דיאלוג, שיח ענייני, בין משרדי הממשלה השונים, במיוחד עם המשרד לענייני גמלאים, שאתו נתאם דברים מסוימים בהמשך הדרך; עם ארגון בתי-האבות, שאתו נקיים דיאלוג לקבלת הערות נוספות, עם עמותת הדיירים, במטרה לתת מענה רחב, הולם וטוב, ממצה וסביר, לציבור הדיירים המוגנים והציבור העתידי של בתי הדיור המוגן. אני מאוד מודה לכם ומצפה לתמיכתכם. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים. <הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1867/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר דני דנון:> ההצעות המוצמדות של חברי הכנסת אורי אריאל, יעקב אדרי ושלמה מולה – בבקשה, יש לכם דקה מהמקום. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לעמותת דיירי הדיור המוגן, שהם יוזמי החוק. צריך להגיד להם תודה, כי השוק הזה, כפי שציין השר, הולך ומתרחב, וראוי שייעשה בו סדר, מה שלא ממש קיים היום, ולעתים – בלי הכללות, אבל לעתים – מנוצל לרעה. החוק הזה בא להסדיר את כל הדברים ולהביא את אותם אנשים, בדרך כלל מבוגרים, קשישים, שצריכים את ההגנה הזאת, את הדיור הזה, לקבל את השירות המיטבי, גם מבחינת השירותים הניתנים להם בבית הזה, גם מבחינת כספם, שמושקע בבית הזה, איך הוא ינוהל, לאיזה מטרות הוא ילך, שתהיה להם הגנה על-ידי חוק שהכנסת תחוקק בעזרת השם במהירות. אני הסכמתי לתאם את החוק הזה עם הממשלה, וכך אעשה, בתקווה שהממשלה תהיה פה זרז, ולא לעיכוב. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. <הצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2191/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת יעקב אדרי, בבקשה. מהמקום. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, השר, חברי חברי הכנסת, ציין השר – אני חושב שהוא עשה נכון גם כשהוא מעלה הצעת חוק מאוד מאוד חשובה, ואני שמעתי ממנו שזאת הצעה מאוד מקיפה, כי הנושא, באמת, שלא היתה אליו מודעות לפני הרבה שנים, תפס היום יריעה רחבה מאוד, והרבה מאוד מהקשישים כמובן משתמשים בדיור מוגן. חברי, וכמובן חברי ציון פיניאן ואנוכי, התמקדנו בנושא של הערבות, וגם בזה השר נגע. בנושא של הערבות, הקשישים – לא תמיד – הם הכוח החלש, אם אפשר להגדיר ככה את העניין, הם החלק החלש בכל הנושא הזה של הדיור. נכנסים, וכמובן מחתימים אותם על כל מיני הסכמים, והנושא של הפיקדון – נותנים 1,000 שקל היום, לדוגמה, כפיקדון, אחרי עשר שנים הם מחזירים, וזה כמובן בערכים – הוא כבר איבד מערכו. אני חושב שהדברים האלה, צריך לעגן אותם בחקיקה, ואני בטוח שהשר והצוות שלו, יחד אתנו, נעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אני כמובן, ציון ואני נקדם את הצעת החוק בתיאום מלא עם המשרד ועם השר, ואני מקווה שיצא מתחת ידינו חוק טוב לטובת הקשישים. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אדרי. <הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1911/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול רציתי להודות לך, אדוני השר, על יוזמת הצעת החוק, הצעת חוק ממשלתית ראויה, ואכן הסיכום מקובל, גם על חבר הכנסת גדעון עזרא וגם עלי, לקדם את הצעת החוק בתיאום עם הממשלה. הצעת החוק מקורה בעצם – היא באה באמת להגיע לאיזה הסדר ממשלתי, חוקתי, בעיקר להגן על אותם קשישים שלפעמים אפילו מוכרים את דירותיהם, מגיעים לדיור מוגן, ולא היתה תשובה מה קורה חס וחלילה אם הדיור המוגן היה פושט רגל. הקשישים האלה היו נשארים ללא שום רכוש. ולא רק זה, אני גם חושב – במסגרת הצעת החוק, אני מקווה שגם בדיון שיהיה, ייקבע סל שירותים שהקשישים צריכים לקבל – עובדים סוציאליים, שירותי בריאות, ניקיון, וכן הלאה, לעשות את זה בצורה מסודרת, כדי שהקשישים, שהם הסבים והסבתות שלנו, אלה שבנו את המדינה ונתנו לחברה, יחיו חיים שלווים וטובים. לכן, אדוני השר, אני מודה לך; אני וגם חבר הכנסת גדעון עזרא נקדם את הצעת החוק בתיאום עם המשרד שלך. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת שלמה מולה. אדוני השר, תשובת השר – אתה לא חייב. אתה תומך בהצעות? <קריאה:> – – – <היו"ר דני דנון:> אם כך, לדיון נרשם חבר הכנסת נסים זאב. מהמקום, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה על הצעות החוק לפי הסדר המופיע. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני אדבר קצר: אחד הסעיפים הכי חשובים שיש בחוק הזה זה לאפשר לאותו זקן שהות ולבחון את עצמו אם המקום באמת מתאים לו; לאפשר כמה חודשים. אני הייתי מציע לפחות חצי שנה. אם אנחנו כל כך נלחמנו בכנסת הזאת לאפשר אחרי 30 יום להחזיר בגד שאדם קנה, והוא יכול להתחרט, אז על אחת כמה וכמה כשאדם משקיע את ביתו. אני רוצה לומר לך: כל אדם מוגן כזה כבר נתן והפקיד את רכושו ואת ביתו ואת כל מה שיש לו, את כל ההון שיש לו, מתוך אמון ולפעמים מתוך תמימות, והוא מסכים לכל התנאים בלי שידע אפילו על מה חתם. לכן, החוק הזה בא לתת הגנה לאותם דיירים. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מציע שתגיע לוועדה שתדון בחוק הזה ותעביר את ההצעות האלה בתוך הוועדה. בבקשה, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אני מברך את כל הדוברים וכל המציעים. אני רוצה לומר שאנחנו לוקחים פה תחום כלכלי שלא היה מכוסה באף מקום ועושים בו הסדרה. טוב שזה על דעת כל סיעות הבית, וזה הישג חשוב מאוד ובשורה גדולה להרבה מאוד דיירים בדיור מוגן ברחבי הארץ. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה, אדוני השר. אנחנו מצביעים לפי הסדר המקורי של הצעות החוק. ראשית, הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009, של חבר הכנסת אורי אריאל. הצבעה מס' 60 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), של חברי הכנסת יעקב אדרי וציון פיניאן. הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009, של חברי הכנסת גדעון עזרא ושלמה מולה. הצבעה מס' 62 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2009, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 25 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 63 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 25, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני רוצה לברך את כל הפועלים בנושא חשוב זה. <הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8) (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התש"ע-2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/341).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8). יציג חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. לאחר מכן, הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8) (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), היא הצעת חוק שבעצם הוגשה פעמיים. זו הצעת חוק של חבר הכנסת רוברט אילטוב ושלי וקבוצת חברי כנסת שהוגשה, והוגשה הצעה אחרת של חברי הכנסת ישראל חסון ושי חרמש וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק באה לקבוע כי העברת זכות במקרקעין ביישוב קהילתי שהוא אגודה שיתופית טעונה אישור של ועדת קבלה ביישוב, למעט במקרה של קרקע שעברה, או של זכות שעברה בירושה. ההצעה קובעת את הרכבה של ועדת הקבלה: שני נציגי היישוב, שני נציגי התנועה שאליה משתייך היישוב, נציג הסוכנות היהודית ונציג המועצה האזורית. כמו כן, אנחנו מציעים לקבוע כי סירוב לאשר חברות יינתן בכתב ובאופן מנומק, וניתן יהיה להשיג עליו לוועדת השגה, שגם הרכבה נקבע בהצעה, והיא מורכבת מנציגים של שרים שונים. ההצעה קובעת כי ניתן לפסול מועמד בשל העובדות הבאות: הוא קטין, הוא נעדר יכולת כלכלית, אין לו כוונה לקבוע את מרכז חייו ביישוב, הוא אינו מתאים לקיום חיי חברה וקהילה על-פי חוות דעת מקצועית, אינו מתאים למרקם החיים הקהילתי ביישוב, הוא אינו עומד בתנאי או במאפיין מיוחד לקבלה הקבוע בתקנון האגודה. ועדת הקבלה מחויבת לשקול את גודל היישוב, אופיו וחוסן האוכלוסייה שבו, ובשום מקרה אסור לה לפסול מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות. ההצעה הזאת באה תוך כדי כך שהבאנו בחשבון את פסיקת בית-המשפט בכל הנושא של ועדות קבלה ועשינו את האיזון המתאים, תוך ביקורת ופיקוח הן של משרד המשפטים והן של היועצים המשפטיים. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת דוד רותם. נרשמו לדיון הדוברים: חברי הכנסת חרמש, אריאל, מטלון, וקנין, חנין וזחאלקה. בואו נראה אם הם עדיין מעוניינים לדבר. חרמש – אינו נמצא, אריאל – אינו נמצא, חבר הכנסת מוץ מטלון – מוותר, חבר הכנסת וקנין – מוותר, חנין – בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היתה מושא של ויכוחים רבים ועבודה רבה שנעשתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. היא עברה, אכן, שינויים, ואני רוצה לציין את השינויים האלה, אדוני יושב-ראש הוועדה, כי הצעות החוק שהגיעו לוועדה היו הרבה יותר מרחיקות לכת מאשר הצעת החוק שהוועדה הוציאה מתחת ידיה. אני רוצה לברך על השינויים שנעשו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שמעתי אותך בוועדה – – – <דב חנין (חד"ש):> אני קודם כול שמח ששמעתם אותי בוועדה, ושבכמה דברים אפילו השתכנעתם. עם זאת, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם ממה אני מודאג, ככל שמדובר בהצעת החוק הזאת: בעצם הצעת החוק נותנת לגיטימציה למנגנון של ועדת קבלה ביישובים, וקובעת ומגדירה את ההרכב של ועדת הקבלה הזאת, את הפרוצדורה של הפעולה שלה ואת העילות שעל-ידיהן היא יכולה לפסול מועמדים. אני שמעתי את דברי יושב-ראש הוועדה ואכן, גם הדברים מופיעים בהצעת החוק כפי שהיא מובאת בפנינו, שהוועדה לא תוכל לפסול מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כמו שאנחנו מכירים את חיי המעשה, לא צריך להגיד את הדברים האלה בצורה גלויה, ולהגיד בהחלטות ועדת הקבלה: אנחנו לא קיבלנו את המועמד הזה רק מכיוון שהוא שייך לעדה האתיופית, או רק מכיוון שהוא שייך לעם הערבי, או רק מכיוון שהוא שייך לקבוצה חברתית שאנחנו איננו חפצים ביקרה. בפועל, עמיתי חברי הכנסת, ועדות קבלה תמיד יודעות לעטוף את ההחלטות שלהן במגוון של עטיפות רכות ונעימות למראה, כולל, למשל, אותו סעיף כללי שמאפשר לוועדות הקבלה לפעול באופן מאוד מרחיק לכת למניעת כניסתם של מועמדים חדשים ליישוב, אותו סעיף שאומר: חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב, שיש יסוד להניח שיהיה בו כדי לפגוע במרקם זה. המרקם החברתי-התרבותי, עמיתי חברי הכנסת, זוהי נוסחה רכה ונוחה, שמאחוריה מסתתרת אפשרות לחסום כניסה באופן מאוד דרסטי ודרקוני של אנשים שאינם נראים מתאימים לחברי ועדת הקבלה. מה הסכנה הגדולה שיש בכיוון הזה, עמיתי חברי הכנסת? הסכנה הגדולה שאני רואה בכיוון הזה היא הרבה יותר גדולה ממה שקורה ביישוב קהילתי כזה או אחר, והיא הסכנה של פירוק החברה הישראלית למרכיבים קטנים ונקודתיים, שכל מרכיב ישאף למונופולין ולהתבדלות מוחלטת באותו קטע של המרקם החברתי או הקהילתי שיתאפשר לו. הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא הרסני לכל חברה, אבל צריך לומר גם שהדבר הזה פוגע במיוחד, תמיד פוגע במיוחד, בקבוצות המוחלשות בחברה – – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. יאמרו ויגידו לי, מה הבעיה? אז לא יתקבלו אולי ערבים ליישוב קהילתי שבו המרקם החברתי-התרבותי של היישוב הוא אחר, אז הם יתקבלו ליישובים אחרים – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> או הפוך – לא ייכנסו יהודים, ישאירו ערבים. <דב חנין (חד"ש):> או הפוך. אני לא חסיד לא של זה ולא של זה, אלא שבמציאות, חבר הכנסת שנלר ידידי – – – <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת חנין, משפט אחרון בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> המציאות היא שאין כל כך הרבה יהודים שמתדפקים על דלתותיהם של יישובים ערביים. אני בעד, אגב, שיהודים יוכלו לגור ביישובים ערביים, אין לי שום בעיה עם זה, אני רק אומר: אין כל כך הרבה יהודים שמתדפקים על הדלתות האלה, מכיוון שהמצב החברתי-הכלכלי של היישובים האלה הרבה הרבה יותר גרוע משל היישובים היהודיים. אפשר לראות את היישובים הקהילתיים בגוש משגב לעומת היישובים הערביים שנמצאים ממש סמוך להם, ולראות איזה הבדלים עצומים יש בין שני סוגי היישובים. יש בהחלט ערבים שגם כדי לשפר את איכות החיים שלהם רוצים לעבור לאותם יישובים קהילתיים ולגור בהם, ולמה לא? סך הכול היישובים האלה יושבים על קרקעות ציבוריות ואין שום סיבה לא לאפשר לערבים לגור ביישובים האלה. בתי-משפט קבעו שצריך לאפשר לערבים לגור ביישובים האלה. לכן, עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר דני דנון:> לסיום. <דב חנין (חד"ש):> – – אני אומר, כמשפט מסכם: הצעת החוק הזאת מאפשרת בפועל מנגנונים של חסימה גם על בסיס לאומי, אתני, עדתי, למרות האמירה המאוד-יפה שזה לא יהיה הטעם היחיד לפסילה. זה ייעטף יפה, ייארז יפה, אבל התוכן של זה, עמיתי חברי הכנסת, יהיה מאוד מכוער. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת זחאלקה – אינו נמצא. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8). הצבעה מס' 64 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האגודות השיתופיות (מס' 8) (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> 19 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר דני דנון:> הודעת סגן המזכירה – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: פרויקטים תחבורתיים מעוכבים במדינת ישראל, הצעתם של חברי הכנסת ישראל חסון וגדעון עזרא. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [מס' כ/339; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11795; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר דני דנון:> הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, פינוי היישובים מגוש-קטיף היה שנוי מאוד במחלוקת, אך בלי להיכנס למחלוקת אם היה צריך לעשות את זה או לא היה צריך לעשות את זה – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אין מחלוקת, לא היה צריך לעשות את זה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מעבר למחלוקת הזאת שהיתה בכנסת – מה זאת אומרת, לא היה צריך? הממשלה עשתה, הממשלה שאתם הייתם חברים בה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אנחנו היינו חברים בה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אתם הייתם חברים בממשלה שקיבלה את ההחלטה הזאת. אני הצבעתי נגד גם כשהייתי בקואליציה – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – אבל אתם הייתם בקואליציה, וישראל ביתנו היתה בקואליציה, והמפד"ל היתה בקואליציה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתה טועה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אנחנו וש"ס היינו באופוזיציה. זאת היתה ממשלת שינוי, ואני לא נכנס לעניין הזה. אין בכלל ספק שהמדינה כשלה בנושא הזה. האזרחים שהיו בגוש-קטיף עלו לשם על-פי החלטות הממשלה, הוציאו אותם משם בבת-אחת ולא פיצו אותם כמו שצריך, וכולנו מאוחדים בדעה שצריך לסיים את הדבר הזה, שהמדינה צריכה לפצות את תושבי היישובים. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חברי כנסת רבים – חברי הכנסת זאב אלקין, אריה אלדד, רוברט אילטוב, זבולון אורלב, אמנון כהן, זאב בילסקי וחברי כנסת רבים נוספים, ואני בתוכם. הצעת חוק זו הוכנה בוועדת הכספים. אנחנו ביקשנו, בוועדה, לסיים את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כבר במושב הנוכחי, כדי שיוכלו ליישם את הצעת החוק הזאת, והגענו לנוסח מוסכם ומתואם גם עם הממשלה. היום אנחנו מביאים את ההצעה להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בדיוק במועד שבו מלאו חמש שנים להתנתקות. אני סבור שהצעה זו היא צעד נוסף לקראת עשיית צדק עם המפונים, בייחוד לאור העובדה שהיא מיישמת את ההבנות ואת ההסכמות שגובשו בשיתוף עם המפונים בגוש-קטיף ועל דעתם. בעקבות דוח הביניים של ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש-קטיף וצפון השומרון, נחתם ביום 6 בינואר 2010 מסמך עקרונות עם ועד מפוני גוש-קטיף ונציגי בעלי העסקים. בדוח הסופי של ועדת החקירה מיום 6 ביוני 2010 המליצה הוועדה כי המדינה תפעל ליישם את ההבנות שהושגו בינואר. בהסכם העקרונות נקבעו שני מסלולים חלופיים ועוד שני מסלולים חלופיים לפיצוי בעלי העסקים המפונים. ההצעה מעגנת את המסלולים הללו כך שבעל עסק רשאי לבחור במסלול של קבלת דמי הסתגלות עבור תקופה נוספת על התקופה שהוא כבר קיבל, או במסלול של הורדת התקרה להפחתת השכר במסגרת חישוב הפיצויים. כמו כן, הוא זכאי לבחור במסלול נוסף מהשניים: מענקים לעסק ממשיך או תשלום חודשי קבוע למי שגילו 55 ומעלה, לבעלי עסקים ושכירים, מה שהוגדר בחוק "קצבת התאמה". נוסף על כך, במסגרת הצעת החוק מוצע להאריך את המועד האחרון לביצוע השקעות שעשויות להיות מוכרות לצורך קבלת המענק עד ליום 31 בדצמבר 2008, במקום עד תום 12 חודשים מיום הפינוי. עוד קבענו כי ראש הממשלה ושר האוצר יאריכו את המועד האמור בכללים, בהתחשב בסיבות לעיכוב הנובעות מהמתנה להסדרת מגורי הקבע, במעבר של העסק ממקום זמני למקום קבוע וכן במועד שבו ועדת הזכאות החליטה על הפיצוי המגיע לעסק. עוד מוצע לאפשר שהוצאותיו של עסק שהעתיק את פעילותו יהיו מוכרות בלי שיהיה צורך עוד בסיווג ההוצאה על-ידי ועדת הזכאות. לפי ההצעה, המועד האחרון להגשת תביעות או לחישוב מחדש לעניין דמי הסתגלות ורווח תפעולי הוא שנה מיום תחילת החוק; ולגבי קצבת ההתאמה והתיקון הנוגע להוצאות העתקה, המועד האחרון להגשת תביעה או חישוב מחדש הוא שלוש שנים מיום תחילת החוק. אנחנו רצינו להחיל את החוק גם על בעלי העסקים מארז, אבל הממשלה הודיעה שהיא מתנגדת לכך בגלל מספרם הגדול. אני ביקשתי, ובוועדה ביקשנו כולנו, מהממשלה שאם אכן יתברר, כפי שנציג בעלי העסקים מארז טען, שמדובר על מספר מצומצם, ולא כפי שהממשלה אמרה – הממשלה דיברה על יותר מ-150 בעלי עסקים, והם מדברים על בין 30 ל-40 – אנחנו ביקשנו מנציגי הממשלה לעשות מאמץ, אף שזה לא בחוק, להגיע גם אתם להסדר, מכיוון שמדובר בבעלי עסקים בארז, שגם הם נפגעו מההתנתקות. בעניין זה הוגשה גם הסתייגות מטעמו של חבר הכנסת חיים אורון, שהיא גם הסתייגות תקציבית. הממשלה הודיעה בוועדה שהיא מתנגדת להסתייגות הזאת, והיא הסתייגות תקציבית. יתר ההסתייגות שלפניכם הן הסתייגויות לדיבור בלבד. הצעת חוק זו היא הצעה חשובה, שבאה לסייע ולהיטיב את מצבם של בעלי העסקים המפונים. ההצעה מעגנת הסכמות בדבר מסלולי פיצוי חלופיים נוספים שבהחלט מגיעים לבעלי העסקים המפונים. לפיכך אבקשכם לאשר את הנוסח המוצע בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לך, חבר הכנסת גפני. אנחנו ציינו חמש שנים להתנתקות, אני מקווה שבעוד חמש שנים לא נעסוק בתיקון החוק הזה. <שי חרמש (קדימה):> – – – <היו"ר דני דנון:> מקווה מאוד שלא. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר דני דנון:> יש שני מסתייגים לנוסח שהציג יושב-ראש הוועדה. חבר הכנסת אורון – אינו נמצא. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום, ממש היום הזה, למחרת תשעה באב – חמש שנים להתנתקות. היום הכנסת מתקנת מקצת מהעוול שנגרם באותו יום. שוב מסתבר לנו שעסק שלוקח לטרקטור חמש דקות להרוס, המדינה לא מצליחה להקים ולשקם גם במשך חמש שנים. אנחנו מפצים היום את אותם בעלי עסקים מגוש-קטיף שלעולם לא יצליחו להשתקם, ואנחנו באים לתקן במשהו את העוול הקשה שנגרם להם. החוק הזה הוא גם סוג של בקשת סליחה של המדינה. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת אלדד. אני מבין שאת ההסתייגות אפשר למשוך. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כלשון הוועדה; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), כלשון הוועדה. הצבעה מס' 65 בעד סעיפים 1–15 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–15 נתקבלו. <היו"ר דני דנון:> בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אפשר לעבור לקריאה שלישית? אנחנו עוברים לקריאה שלישית. כלשון הוועדה. הצבעה מס' 66 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר דני דנון:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), התש"ע–2010> [מס' כ/330; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 10633, חוב' ל"ה, עמ' 11815; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר דני דנון:> נמשיך בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה עם השאילתות? <היו"ר דני דנון:> מייד נתחיל עם השאילתות; קראנו לשר. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18) (בתי-קברות שאינם משמשים למטרות רווח), התש"ע, הצעת חוק פרטית שיזמנו חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת אורי מקלב ואנוכי. אני רוצה להקדים ולומר – אני אעשה את זה בקצרה – אנחנו התחייבנו, גם חבר הכנסת דוד אזולאי, גם חבר הכנסת אורי מקלב וגם אני, לשני דברים. התחייבנו קודם כול – כפי שכפו עלינו – להסכמה עם הממשלה; אבל היה דבר נוסף: אנחנו הודענו במליאת הכנסת, בקריאה הטרומית, שלא נעביר את זה אלא בהסכמה עם האופוזיציה, על מנת שנגיע להסכמה על מה כן ומה לא, ואני שמח שהגענו להסכמות בוועדה. הצעת החוק קובעת פטור מלא מארנונה לבתי-עלמין לפי הסדר שמייד אפרט. מכל מקום, וכפי שהתחייבתי, הצעת החוק קודמה בהסכמה עם חברי האופוזיציה והקואליציה כאחד. במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2003 – האמת היא שאני אדלג על כל זה, כדי לחסוך זמן. מדובר על הצעת חוק שעד היום היה בחוק ההסדרים של שנת 2003, היו חייבים לשלם ארנונה בשיעור של שליש. ממי לשלם את הארנונה הזאת, מאלה שקבורים? מהמשפחות שלהם? ממי ישלמו את הארנונה? והתברר במהלך הדיונים בוועדה שאין בעצם רשות מקומית שגובה את זה; יש שתי רשויות מקומיות – מזה גם נולד החוק. אני ביקשתי בוועדה להגיע להסכמה בין השלטון המקומי לבין החברות קדישא, ולא קידמתי את החוק עד שזה אכן נעשה. והגיעה אכן הסכמה בין השלטון המקומי, כפי שהוא הודיע בוועדה, יחד עם אותם ראשי רשויות, יחד עם החברות קדישא, ולכן, היות שלא הסכימו להחיל את החוק הזה רטרואקטיבית, ואני חושב שגם היתה בעיה מבחינה משפטית, פיצלנו את החוק, ומה שמובא לכאן, למליאת הכנסת, זה הצעת חוק שמדברת אך ורק על בתי-קברות שאינם משמשים למטרות רווח, ורק לצורך העניין הזה. לא מדובר על רטרואקטיביות, אלא מדובר רק מכאן ואילך. נשארה על שולחן הוועדה הצעת החוק הרטרואקטיבית, שגם אותה לא נעביר – אני מקווה שלא נצטרך להעביר בכלל, בגלל ההסכמות שהושגו עם מרכז השלטון המקומי. אם ההסכמות האלה יופרו, נמשיך לדון בעניין הזה בוועדת הכספים, אבל שוב, ההתחייבות של מציעי החוק, של כולנו, היא שהכול ייעשה בהסכמה. לכן אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת החוק הזאת, שהיא חיונית, חשובה וטובה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. נתיר לך לחזור למקומך. נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18). אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה. הצבעה מס' 67 בעד סעיף 1 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר דני דנון:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אפשר להמשיך לקריאה שלישית? אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 68 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר דני דנון:> 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית ותירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. <שאילתות דחופות> <היו"ר דני דנון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: שאילתות דחופות. אני מזמין את שר החינוך גדעון סער להשיב על השאילתות. בבקשה. חברת הכנסת רוחמה אברהם, בבקשה. <197. תקציב לא מנוצל למפעל ההזנה> <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, 16.5 מיליון שקל מתקציב חוק ההזנה בבתי-הספר יורדים לטמיון עקב כמות פחותה של מוזנים – כיום 135,000 תלמידים, במקום 150,000 תלמידים, מקבלים את הארוחה החמה. שרי החינוך והרווחה לא מאפשרים כניסה של רשויות נוספות לפרויקט. רצוני לשאול: 1. מדוע לא מתאפשרת כניסה של רשויות חדשות לחוק ההזנה במקום אלו שלא מעוניינות בכך? 2. מה נעשה עם הכסף העודף? <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני רוצה להעיר שלפי מיטב ידיעתי, הנתון התקציבי שהצגת, חברת הכנסת אברהם, הוא לא נכון; נכון שאין לנו עדיין נתונים מסכמים של עלויות מפעל ההזנה לשנה הזאת, שהסתיימה לפני כשלושה שבועות. עם זאת, ההערכה היא שהתקציב הלא-מנוצל יהיה פחות מ-10 מיליוני שקלים מתוך 110 מיליון שקלים שהוקצו לטובת מפעל ההזנה בשנת הלימודים תש"ע. אי-ניצול התקציב במלואו נובע משתי סיבות: האחת, רשויות שלא מעוניינות לשאת בחלקן בתקצוב ההזנה והן מנסות או פועלות למנוע את הפעלתו בתחומן, והשנייה, הורים שאינם מעוניינים בנושא. לגבי הרשויות המקומיות, כפי שאת יודעת, כמי שיזמה בשעתו את החוק, וחקיקת החוק על כל שלביה זכורה לי היטב, וגם החוק הוא חוק חשוב, חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה–2005, מכוחו בעצם פועל מפעל ההזנה, ובמסגרתו זכאים לארוחה יומית תלמידים ביישובים, בשכונות ובמוסדות חינוך שבהם חל חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה בהתאם להחלטה של שר החינוך, בהסכמת שר האוצר, לעניין אוכלוסיית התלמידים הזכאית. רשות מקומית שבתחום שיפוטה מצוי מוסד חינוך שתלמידיו זכאים לארוחה יומית מכוח החוק, אחראית להפעלת החוק כלפי התלמידים הזכאים בתחומה, וכן מחויבת להשתתף במימון ההזנה בשיעורים שייקבעו בהתאם לדרגה הכלכלית-חברתית שלה. שיעור ההשתתפות נקבע על-ידי שר החינוך, בהסכמת שרי האוצר והפנים. על-פי החוק, שר החינוך, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, רשאי לקבוע שיעורי השתתפות מיוחדים לרשויות מקומיות שמתקיימות לגביהן נסיבות מיוחדות, לרבות מצב כלכלי מיוחד. בהתאם לכך, רשות שבתחום שיפוטה קיימים מוסדות חינוך שתלמידיהם נכללו באוכלוסייה הזכאית על-ידי שר החינוך, בהסכמת שר האוצר, מחויבת לפי החוק לספק הזנה לתלמידים הזכאים, ואינה יכולה להתנער מהחובה הזאת. כלומר, רשויות שמסרבות לקחת חלק במפעל ההזנה בעצם פועלות בניגוד לחובה הסטטוטורית שיש להן כלפי התלמידים הזכאים. לכן במקרים מסוימים אנחנו פועלים לאכוף את יישום מפעל ההזנה כלפי כלל האוכלוסייה הזכאית, על אף התנגדות של רשויות. היו לנו כמה מקרים, היה לנו מקרה כזה בקריית-גת השנה, ואנחנו כפינו בעצם את ביצוע החוק. עם זאת, המשרד מודע לקשייהן של רשויות מסוימות במימון חלקן במפעל ההזנה. לפיכך, בשנים עברו נקבעו שיעורי השתתפות מיוחדים לצורך מתן הנחות ליישובים שלהם מצב כלכלי מיוחד. לעתיד לבוא פועל המשרד להקטין את שיעור ההשתתפות של רשויות באשכולות הנמוכים, 1–4, על מנת להקל על כלל הרשויות באשכולות הללו מלכתחילה, בלי להידרש לשיעורי ההשתתפות המיוחדים. באשר להורים שאינם מעוניינים, משרד החינוך אינו יכול לחייב תלמיד שאינו מעוניין בהזנה, ומצד שני אי-אפשר לגרוע תקציב בשל כך, כי תלמיד גם יכול לאורך שנת הלימודים לשנות את דעתו. הוא נכלל באוכלוסייה הזכאית והוא יהיה זכאי, ואתה לא תמיד יכול לדעת מראש באילו תלמידים מדובר, באילו רשויות מדובר, מי יכול לחזור בו וכו'. לשאלה הראשונה – מאחר שהזכאות להזנה היא של התלמידים, ולא של הרשות, אין מקום לגריעת יישוב זה או אחר, גם אם אינו מעוניין להשתתף במפעל ההזנה. אני חייב לומר שבמסגרת ביקורים ברשויות אני מקבל בקשות של ראשי רשויות שרוצות לצאת מהמפעל, ואנחנו לא הסכמנו לפתוח את הרשימה, כי התפיסה שלנו היא שהזכות היא של התלמיד שנכלל באוכלוסייה המוזנת מול חובה חוקית של הרשות, ולא בזכות או בפריווילגיה שהרשות המקומית מקבלת מאתנו על-פי חלקנו בתקצוב של העניין. לכן, במקרה של רשויות סרבניות המשרד פועל לאכוף את יישום מפעל ההזנה. כמו כן, בסיכום בין משרד החינוך למשרד האוצר נקבע כי אם משרד החינוך יודיע כי יישוב יוצא מתוכנית ההזנה ולא צפוי שיחזור בו, יאשר משרד האוצר מעבר ליישוב הבא בתור. מהלך כזה כמעט בלתי אפשרי, כי יש יישובים שהביעו בתחילה התנגדות ליישום החוק במחוזם, ולאחר פעולת אכיפה ושכנוע חזרו בהם. לסיכום אוסיף כי חוק ההזנה מיושם בהדרגה ובקצב התקדמות שנקבע בהתאם למיקום הרשות במדד הלמ"ס. החוק בנוי כך שהוא מוחל קודם על הרשויות החלשות ואחר כך על שאר הרשויות שקיים בהן יום חינוך ארוך. השנה הוספנו למשל את אבו-בסמה, שמאגדת את היישובים הבדואיים בפזורה, שהיתה רשות מקומית המדורגת למ"ס 1, שלא היתה בחוק, וזה תקציב משמעותי, גם ליום חינוך ארוך וגם למפעל ההזנה. לשאלה השנייה – התקציב העודף, אם נשאר, עומד לרשות התוכנית לשנה העוקבת, ואם אינו מנוצל גם אז, לאוצר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא שמעתי את הסוף. <שר החינוך גדעון סער:> התקציב העודף עובר לרשות התוכנית לשנה העוקבת, ואם גם בשנה העוקבת הוא לא ינוצל, הוא מוחזר לאוצר. <היו"ר דני דנון:> האם יש שאלה נוספת, חברת הכנסת רוחמה אברהם? לא. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק רציתי להשלים. ביום שני אישרה ועדת החינוך את המחירים – את התעריפים שתלמידים צריכים לשלם עבור ההזנה, ובעניין הזה, ביוזמת השר, יש שיפור. כלומר – – – <שר החינוך גדעון סער:> חברת הכנסת אברהם, יושב-ראש ועדת החינוך מעדכן שיש שיפור. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יש שיפור, שאישרנו אותו, אבל זאת בקשה של המשרד, ובקשות כאלה תמיד נעים – לעומת השנה שעברה, עלה גובה ההכנסה עד שתלמיד צריך לשלם, כלומר, אם בשנה שעברה מ-1,301 ש"ח היו צריכים להתחיל לשלם, השנה העלו את הרף ב-10% או ב-15%. זה מכניס אוכלוסיות נוספות שישלמו מחירים מאוד מאוד נמוכים, וזה בהחלט שיפור שראוי לברך עליו. אולי זה יהיה אחד השכנועים, שאותם תלמידים, באותן רשויות שלא רוצות להיכנס, מפני שהאוכלוסייה לא רוצה לשלם, זה ייתן להם מוטיבציה יותר גבוהה להיכנס למפעל ההזנה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מודה ליושב-ראש ועדת החינוך על הערתו החשובה. <היו"ר דני דנון:> שאלה נוספת לחברת הכנסת רוחמה אברהם. בבקשה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נכון שוויתרתי על זכותי לשאול שאלה נוספת, אבל מכיוון שיושב-ראש ועדת החינוך אמר שיש שיפור, אני אומר גם לכלל הציבור, ולך, אדוני השר – אני אספר על הצעת החוק שאני הנחתי, ואני מקווה שכאשר היא תובא לכנסת כבוד יושב-ראש ועדת החינוך לא יתנגד לה, וזה להחיל את הצעת חוק ארוחה חמה על כל תלמידי ישראל – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> את מתכוונת – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – כולל המוכר שאינו רשמי. אני מודעת לקשיים שיש גם לראשי הרשויות וגם למשרד החינוך לאשר את התקציב הזה, אבל מכיוון שהוכח שבאותם בתי-ספר שמוחל בהם חוק ההזנה – ואני אפרגן לך, אדוני השר, על עצם העברתו המקורית; עזרת לי מאוד אז, והיו מלחמות לא קלות להחיל את זה על כלל התלמידים – אבל אני אומר את זה, שבאותם בתי-הספר, ואתה יודע, האלימות פחתה, כושר הריכוז עלה, ההישגים עלו, אז זה אומר דבר אחד, שמפעל ההזנה, למרות הקשיים שבו ולמרות חוסר הרצון של אותם ראשי רשויות אולי להחיל אותו, הוא מפעל מצליח, ויש להחיל אותו על כלל תלמידי ישראל. אני אשמח באמת אם במושב הבא אנחנו נצליח להעביר יחד את החוק החשוב הזה. אני מודה לך, אדוני השר. <שר החינוך גדעון סער:> רק מאחר שלישיבות מליאת הכנסת נערך פרוטוקול, אני רוצה להעיר – מאחר שאני מכיר את הצעת החוק החדשה של חברת הכנסת רוחמה אברהם ושל – נדמה לי – חבר הכנסת ציון פיניאן – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ושל מקלב ושל אמנון כהן. <שר החינוך גדעון סער:> בלי לפגוע באחרים, תמיד אתה זוכר קודם את חברי סיעתך. לפחות ככה זה בסיעה שלנו. אני מכיר את הצעת החוק. כפי שאת זוכרת מהדוגמה שנתת קודם, כי אז אנחנו היינו באותה סיעה, יהיה יותר ריאליסטי לצפות להתקדמות מדודה מאשר ליישום של הצעת החוק שאתם הגשתם, שמכפילה, לדעתי, פי-תשעה בערך את העלות התקציבית של החוק – גם מבחינת הפריסה הגילית, גם מבחינת החדירה למוכר שאינו רשמי, גם מבחינת ניתוק הזיקה ליום חינוך ארוך, וכל זה יחד מגיע לסכומים – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני אהיה מוכנה ללכת אתך בהדרגה. נתפשר. <שר החינוך גדעון סער:> לא, אני תמיד שמח לסכומים תוספתיים בתקציב משרדי, אבל רק לפני שבוע הגעתי לסיכום עם משרד האוצר לשנתיים הבאות, ואני בדרך כלל עומד בסיכומים. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, אדוני שר החינוך חבר הכנסת גדעון סער. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010> [מס' כ/337; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11793; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר דני דנון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חברי חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) לקריאה שנייה ושלישית. מדובר בהצעת חוק פרטית שהיא פרי יוזמה משותפת של יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני ושלי בעקבות פניות ושיחות שהיו לנו עם שר האוצר ועם אנשי משרד האוצר. ההצעה באה לתקן הוראות שקיימות היום בחוק הכנסת בעניין דיון בוועדת משנה חסויה, והדיון הזה, כפי שאתם בוודאי יודעים, בא להחליף החלטות של הוועדה במליאתה במקרים מתאימים. כיום דיון כזה אפשרי רק מטעמים של ביטחון המדינה, יחסי החוץ או קשרי מסחר בין-לאומיים, אולם מאז שנחקק החוק התברר כי אין די בעילות שנקבעו בו מלכתחילה, ובעיקר משום שההתפתחויות הכלכליות מחייבות שינויים באופן הדיון בעניינים כלכליים, שלעתים מחייבים שמירת סודיות. לפיכך באה הצעת החוק לקבוע כי ועדת הכספים תוכל למנות ועדת משנה חסויה אשר תהיה מוסמכת לאשר נושאים שלפי החוק צריכים להיות מאושרים על-ידי ועדת הכספים במליאתה המלאה, וזאת כאשר יושב-ראש הוועדה, לאחר התייעצות עם יושב-ראש הכנסת, קבע כי טעמים מיוחדים של חשש לפגיעה של ממש בעניין כלכלי משמעותי של המדינה מחייבים כי האישור או הדיון בקשר אליו יישמרו בסוד. במקביל תימחק העילה הנוגעת לקשרי מסחר בין-לאומיים לגבי יתר הוועדות. הצעת החוק קובעת איזונים שונים, למשל בניסוח העילה בצורה מצמצמת מאוד וכן בקביעה כי ועדת המשנה תהיה בת חמישה חברים לפחות, חלקם מהאופוזיציה. ההצעה מוסיפה ומסייגת שבמקרים שבהם עוברת סמכות האישור לוועדת משנה של ועדת הכספים, הישיבה תהיה חסויה לתקופה הקצרה ביותר המתחייבת מאופי העניין, וזאת כדי לצמצם את הפגיעה בעקרון פומביות הישיבות. אני רוצה להדגיש כאן שבניגוד למה שהיה נהוג עד היום, שכאשר ישיבות הן חסויות אז הן חסויות לעולם ועד, כאן קבענו כלל חדש, שאני מקווה שיורחב גם לגבי ישיבות חסויות אחרות, ולפיו החיסיון קיים כל עוד צריכים אותו. במקרה המובהק הזה של ועדת המשנה החסויה הזאת, בדרך כלל מרגע שאושרה העסקה, למשל של מכירת מניות בנק – ברגע שהיא אושרה והדבר פורסם, לא רק שאין שום סיבה להשאיר את הפרוטוקול חסוי או את דבר קיום הדיון חסוי, אלא ההיפך הוא הנכון: יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה שהדברים ייחשפו, וחשוב שמי שדן ומשתתף בדיונים האלה ידע שהם אומנם חסויים בשעתם אבל יהיו גלויים מייד לאחר קבלת ההחלטה ופרסומה. עוד אני מבקש להבהיר שההצעה מוסיפה הוראה ברורה שקובעת כי כאשר הישיבות הן חסויות אין לפרסם דברים שנאמרו בהן, הוראה שקיימת אומנם בדברי חקיקה אחרים אבל לא היתה כאן, והיא בעצם מבהירה את מהותו של החיסיון ואת תחולתו. הצעת החוק עברה כמה שינויים בעקבות הערות של חברים בוועדה, הן אחרי הדיון המוקדם והן אחרי הקריאה הראשונה. לאור העובדה שהערות אלו הוכללו בנוסח המוסכם שמונח בפניכם, לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש להעיר שאגב הדיון בהצעת החוק הזאת התברר שכל סוגיית החיסיון של הדיונים בכנסת איננה מוסדרת בצורה מובנית ומלאה, ואנחנו נשתדל להידרש לכך, אני מקווה שכבר במהלך כנס החורף וננסה לייצר הסדרה מלאה וכוללת. אבל ראינו לנכון כרגע להציע את ההצעה המצומצמת הזאת על מנת לתת מענה לצורך המיידי שישנו במנגנון הזה של ועדת משנה חסויה בוועדת הכספים. לאור זאת אני מבקש שהכנסת תאשר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק בנוסח שאישרה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצבעה. מכיוון שאין הסתייגויות להצעת החוק, עוברים להצבעה בקריאה שנייה – כלשון הוועדה. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010. הצבעה מס' 69 בעד סעיפים 1–2 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר דני דנון:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם ניתן להמשיך לקריאה שלישית? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> בבקשה. <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית של הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010. הצבעה מס' 70 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר דני דנון:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28), התש"ע–2010 עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, דברי תודה קצרים. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, שהיה שותף אתי ביוזמה הזאת; להודות לצוות המשפטי, כמובן ליועצת המשפטית של הוועדה עורכת-הדין ארבל אסטרחן; לכל אנשי המחלקה המשפטית, שהיא נועצה בהם ונעזרה בהם כדי לגבש את ההצעה הזאת; כמובן לצוות הוועדה, לאתי בן-יוסף והצוות שעובד אתה, ולצוות העוזרים הפרלמנטריים שלי, על כל העזרה בקידום ההצעה הזאת. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת לוין. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010> [מס' כ/318; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8856; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת ליה שמטוב, יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, להציג את הצעת החוק. <ליה שמטוב (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אני מתכבדת להציג בפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010, שעניינה העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי. חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, מחייב בעל רשיון כללי לשידורי כבלים להעביר את שידוריו של מי שהוענק לו רשיון מיוחד לשידורי כבלים, ובכלל זה משדר ערוץ ייעודי. סעיף 6לד(ב) לחוק מאפשר לבעל רשיון כללי לשידורי כבלים לדרוש מבעל רשיון מיוחד תשלום עבור העברת השידורים. סעיף 6נה(ב) לחוק מאפשר לבעל רשיון לשידורי לוויין לדרוש ממפיק ערוץ עצמאי, לרבות משדר ערוץ ייעודי, תשלום בעד העברת שידוריו. יש להדגיש, כי חובת העברת שידורים חלה גם על שידורי הערוצים הפתוחים לציבור: שידורי רשות השידור, ערוץ-1 וערוץ-33, הערוצים המסחריים, ערוץ-2 וערוץ-10 וערוץ הכנסת, ערוץ-99. אבל לגבי ערוצים אלה לא קבועה בחוק חובת תשלום עבור העברתם. הערוצים הייעודיים ממלאים תפקיד ציבורי חשוב, כיוון שהם משודרים בשפה זרה מסוימת, פונים למגזרי אוכלוסייה מסוימים או שהם מוקדשים בעיקר לנושא אחד. לכן, יש מחלוקת אם ראוי להחיל עליהם חובת תשלום או לפטור אותם ממנה. זאת ועוד, ככל שמדובר בערוץ בשפה הרוסית, ערוץ-9, נמסר לוועדה שהוא נמצא מאז הקמתו בהפסדים כבדים ואין ביכולתו לעמוד בתשלום הסכומים הנדרשים ממנו כדמי מעבר. כדי להקל על הערוצים הייעודיים למלא את תפקידם כאמור, החליטה הוועדה המשותפת שיש להשוותם לערוצים הפתוחים לציבור ולפטור אותם מתשלום עבור העברת שידוריהם בשידורי הכבלים ובשידורי הלוויין, וכך למנוע אפליה בינם ובין הערוצים הפתוחים לציבור. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בחוק. הסתייגות של חבר הכנסת אלקין – אין. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת ליה שמטוב. מכיוון שחבר הכנסת אלקין הוריד את ההסתייגות, אנחנו נאפשר ואפשרי לעבור להצבעה, ובתנאי שחברת הכנסת תגיע למקומה. אנחנו נפעיל את ההצבעה לקריאה שנייה. תודה. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 1–2 – 17 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 17, נגד – 1, ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010, אושרה בקריאה שנייה. אם כך, נעבור לקריאה שלישית. הצבעה מס' 72 בעד החוק – 15 נגד – 1 נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה גם בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מילות תודה כבר נאמרו בהתחלה, אז אנחנו נעבור – – – <ליה שמטוב (בשם הוועדה המשותפת):> אני רוצה להודות. אפשר מהמקום? אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להודות ליוזמי החוק, חברי הכנסת רוברט אילטוב, זאב אלקין, מרינה סולודקין, אלכס מילר, משה מטלון – מוץ, חמד עמאר, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, ליה שמטוב, ליושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס, וגם לצוות המשפטי ולצוות הוועדות המשותפות וגם לעוזרים הפרלמנטריים. תודה. <רוברט טיבייב (קדימה):> גם לאחמד טיבי צריך להודות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לקח זמן לחוקק את החוק הזה. אנחנו נלחמנו בוועדה המשותפת של ועדות הכלכלה והעלייה והקליטה, והיה מאוד מאוד קשה. היו התקפות חזיתיות על ערוצים קהילתיים, ואנחנו מההתחלה אמרנו שזה לא שאנחנו נלחמים רק על ערוץ-9 כערוץ הרוסי; אנחנו נלחמים על ערוצים קהילתיים, שזה ערוץ-9, ערוץ ערבי שיהיה, ובעזרת השם גם ערוץ באמהרית, אם הציבור ירצה את הערוץ הזה. אני רוצה לומר שבלי העזרה של יושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס לא יכולנו להצליח, ואני רוצה להודות לחברי הכנסת אקוניס וליה שמטוב וגם ליושב-ראש הקואליציה זאב אלקין. תודה רבה לכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. תודה רבה לכל היוזמים ולכל המציעים. גם אנחנו מצטרפים להודעה, אבל כדי למנוע אי-בהירות, אני חוזר על כך שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44), התש"ע–2010, אושרה בקריאה שלישית. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010> [מס' כ-316; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8858; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010. יושב-ראש ועדת העבודה, חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. ללא הסתייגויות. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לפני הכנסת את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010, הצעת חוק של כמעט כל אותם חברים מהחוק הקודם; כמעט. יש לנו פה – רוברט אילטוב, משה מוץ מטלון, חמד עמאר, ליה שמטוב, ופתאום לקחתם מישהו אחר – זאב אלקין. אלקין, חוק של ישראל ביתנו, איך התחברת? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו מספחים לאט-לאט את חברי הכנסת. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – שגם לחברי כנסת מהליכוד מותר לעסוק בעניינים חברתיים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אנחנו מביאים את החוק הזה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק האזרחים הוותיקים קובע הטבות שונות לאזרח ותיק, כגון הנחה באגרת טלוויזיה והנחה בדמי נסיעה בתחבורה הציבורית. עוד קובע החוק הטבות נוספות לאזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, למשל פטור מארנונה בתנאים הקבועים בחוק, הנחה במחיר התרופות, וכן הטבות לפי קודים והטבות הניתנות על-ידי גוף ציבורי לפי הסכם או נוהג לאזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה כאמור. לפי סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], מי שקיבל קצבת נכות לפני שהחל להיות זכאי לקצבת זיקנה, זכאי לגמלה נוספת לנכה בשיעור ההפרש שבין קצבת הזיקנה שהוא זכאי לה לבין קצבת הנכות שהיה זכאי לה עד שהחל להיות זכאי לקצבת הזיקנה. במקרים רבים, קבלת הגמלה הנוספת לנכה כאמור שוללת את זכאותם של מקבליה לקבל גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ועמה נשללת גם זכאותם לקבל את אותן הטבות נוספות לפי חוק האזרחים הוותיקים שניתנות לאזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, כאמור. כל זאת חרף העובדה שרמת ההכנסה של אותם אזרחים המקבלים את הגמלה הנוספת לנכה דומה לרמת ההכנסה של אזרחים ותיקים הזכאים לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע שגם אזרח ותיק שמקבל את הגמלה הנוספת לנכה לפי סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי יהיה זכאי להטבות לפי כל דין ולפי חוק הביטוח הלאומי ולהטבות נוספות הניתנות על-ידי גוף ציבורי לפי הסכם או נוהג, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר לענייני גמלאים באישור שר האוצר ובאישור השר שההטבה היא בתחום האחריות של משרדו. בדרך כלל אנחנו מסתכלים עכשיו – אנחנו צריכים אישורים של כל ממשלת ישראל על כל הטבה. כל הטבה – אנחנו צריכים לפנות אל השר הזה, אל השר ההוא, אל השר הזה, אל ראש הממשלה ואחר כך לוועדה, ובאישור ועדת העבודה והרווחה, ובלבד שאותו אזרח ותיק עמד באמות מידה שקבע השר לענייני גמלאים, באישור שר האוצר. אם שכחנו – יש גם שר האוצר. הן אמות המידה, הן ההטבות והן התקנות שיותקנו לפי התיקון המוצע, יחייבו את אישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. ברצוני להודות לצוות המשפטי של הוועדה בראשות ג'ודי וסרמן, ובמיוחד לעורך-דין אייל לב-ארי, לצוות הוועדה, למנהלת וילמה מאור, אתי, מעיין וענת. כמו כן – לעוזרי הפרלמנטרים איילת השחר ואילן. מאחר שלהצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אני פונה אל חברי הכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אם כך, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010. בבקשה. הצבעה מס' 73 בעד סעיפים 1–2 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 התקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן, אני קובע שההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית, יושב-ראש הוועדה, בהסכמתך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בהסכמתי המלאה. הצבעה מס' 74 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכל העוסקים בכך. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חשוב ביותר, ועוד בקדנציה הקודמת רצינו לקדם את ההצעה. אני רוצה קודם כול לברך את יושב-ראש הוועדה, חיים כץ, שבאמת בזמן קצר העביר את ההצעה, ותודה מיוחדת ליושב-ראש סיעת הליכוד, לחבר הכנסת זאב אלקין, שקידם את ההצעה. שאלתי אותו: זאב, מתי אנחנו כבר נראה את ההצבעה? ואז הוא אמר: אני מבטיח לך, לפני הפגרה. ובאמת זה היה לפני הפגרה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני הבטחתי, הוא קיים. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> לחברי הכנסת שהיו יוזמי החוק ולעוזרים שלי. אני רוצה גם להודות לעמותת "חזית הכבוד", לאברהם שרנופולסקי ולאלכסנדר ברמן, שעזרו לקדם את החוק. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010> [מס' כ/328; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 10630; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אחר דברי התודה החמים האלה נוכל לעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה. אין הסתייגות, מייד אחר כך נוכל לעבור להצבעה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, שיזמו חבר הכנסת אלכס מילר ואנוכי, וכן חברי הכנסת דניאל בן-סימון, דני דנון, שנמצא כאן – קודם הוא היה – ורונית תירוש, ביחד עם קבוצה נוספת של חברי הכנסת. מטרתה של הצעת החוק לאסור העסקת בני נוער הלומדים בכיתות י"א וי"ב בשעות הלימודים. חוק לימוד חובה (תיקון מס' 29) החיל את חובת הלימוד גם על כיתות י"א-י"ב; היתה לי הזכות להיות אחד מיוזמי החוק הזה, שנועד למנוע נשירה של בני נוער מבתי-ספר בכיתות י"א-י"ב. יצוין כי חוק זה מוחל בהדרגה ברחבי הארץ, ובשנת הלימודים תשע"א הוא יורחב, אך כאמור הוא לא התייחס לאפשרות של העסקתם של בני-הנוער הלומדים בכיתות אלה, והחוק המוצע בא להשלימו בנקודה זו. לפי סעיף 2(ב) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג–1953, רק ילד שמלאו לו 15 שנים וטרם מלאו לו 16 שנים, וחל עליו לימוד חובה, לא יועסק, בין בשעות הלימודים ובין בשעות אחרות, אלא בנסיבות המנויות בחוק, והן, בין היתר: הילד עובד כחניך, כמשמעותו בחוק החניכות – אני בקושי שומע את עצמי. <היו"ר אורי מקלב:> חברי הכנסת, המציעים, גם המציעים, אנחנו לא יכולים לשמוע את חבר הכנסת זבולון אורלב. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אני כבר לא שומע את עצמי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו מתלהבים מההצבעה הקודמת. <היו"ר אורי מקלב:> זה כבר על חשבון התודות של אחר כך. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אנסטסיה, את מהידידים או – – – <היו"ר אורי מקלב:> בעדך. בעדך. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כאמור, הסיבות שמנויות בחוק – רק הן מתירות לעבוד מחוץ לשעות הלימודים או בשעות הלימודים: הילד עובד כחניך, כמשמעותו בחוק החניכות, או שהוא פטור מלימוד חובה, או שהשלים את חובת לימודיו. הסעיף אינו מסדיר, כידוע, את העסקתם של בני-נוער שמלאו להם 16 שנים ואשר לומדים בכיתות י"א וי"ב. על כן, מוצע לתקן את סעיף 2 לחוק האמור ולאסור העסקת בני-נוער שלומדים בכיתות י"א-י"ב וחל עליהם חוק לימוד חובה רק בשעות הלימודים, אלא אם כן התקיימו הנסיבות המתירות העסקת ילד כאמור, כמו שציינתי קודם. התיקון נועד להבטיח כי בני-נוער לא ייעדרו מהלימודים בשל עבודה ולמנוע את נשירתם בפועל, וכן להרתיע מעסיקים מלדרוש כי בני-נוער יעבדו בשעות הלימודים, שכן העסקתם בשעות אלה תהיה עבירה פלילית. בפני הוועדה היו עדויות מחרידות על כך שהורים ומעסיקים מנצלים בני-נוער לעבודה גם בשעות לימודים. על מנת שהמעסיקים ידעו בבירור מהן שעות העבודה של הילד המועסק ולצורך אכיפת איסור ההעסקה בשעות הלימודים – או יותר נכון מהן שעות הלימודים שבהן הילד צריך להיות בבית-הספר – מוצע כי יהיה על המעסיק לקבל הודעה של מוסד החינוך שבו לומד הנער ומפורטות בה שעות הלימודים שלו. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יהיה רשאי, בהסכמת שר החינוך, לקבוע הוראות לעניין ההודעה, לרבות מי מוסמך לתתה, פרטיה, צורתה, דרכי מסירתה והחזקתה. מוצע כי גם הפרתה של הוראה זו תהיה בגדר עבירה פלילית. לסיום, התיקון המוצע מבקש ליצור איזון ולהגן על הזכות לחינוך של בני-נוער שמלאו להם 16 שנים, להבטיח את קיום חובת הלימוד ולמנוע נשירה – ומדינת ישראל, לפחות בתחום הזה, מצטיינת, והיא בצמרת העולמית בשיעורי למידה ומניעת נשירה – אך זאת מתוך הכרה באפשרות לצאת לעבודה בגילים האלה שלא בשעת הלימודים; ולא בשעת הלימודים, חשוב לעבוד גם בשעות החופשה של הקיץ. לפיכך, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מאחר שחבר הכנסת אלכס מילר, שהוא ראש וראשון ליוזמי החוק ואני רק אחריו, נאלץ לצאת לפגישה עם שר אוקראיני – שר החינוך או שר אחר מאוקראינה – אני רוצה להודות גם בשמי וגם בשמו. קודם כול, ליוזם החוק, חבר הכנסת אלכס מילר, וגם להודות למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין מירב ישראלי, שבלעדיה כאמור אין חוקי חינוך, ולרכזת הבכירה של הוועדה רבקה וידר, וגם למזכירה לאה גופר ולעוזרי הנאמנים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. מכיוון שחבר הכנסת אלכס מילר לא נמצא כאן כדי להודות לך, אז אני מודה לך, גם יושב-ראש הוועדה וגם יוזם של החוק. אם כך, אנחנו נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד סעיפים 1–7 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> 14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ולכן אני קובע שהצעת חוק זו הועברה בקריאה שנייה. ברשותך, יושב-ראש הוועדה, נעבור מייד לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 76 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, עברה גם היא בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. דברי תודה? <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – – <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [מס' כ/321; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8991; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כבר נאמר, נוכל לעבור להצעה הבאה, שגם אותה יציג חבר הכנסת זבולון אורלב – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, ללא הסתייגויות – קריאה שנייה וקריאה שלישית. <חיים כץ (הליכוד):> לא הצביעו שלישית. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> הצביעו שלישית. <היו"ר אורי מקלב:> הצביעו, הצביעו. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט)> אפילו שאלו אותי אם אני מוכן להצביע בקריאה שלישית. <חיים כץ (הליכוד):> – – – <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> הוא לא אמר שהתחילה ההצבעה, זה נכון. <עתניאל שנלר (קדימה):> הצביעו יותר מאשר בשנייה. <היו"ר אורי מקלב:> אני אמרתי: הצבעה. אמרתי. <חיים כץ (הליכוד):> אמרת הצבעה, ואני מחכה ללחוץ. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני חבר הכנסת כץ, כנראה אתה לחיץ. <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא לחיץ. <חיים כץ (הליכוד):> מה זה לחיץ. יש לי סיבה טובה, דרך אגב. <היו"ר אורי מקלב:> אני חושב שהצבעת בשתיהן. מרוב חוקים, מרוב חוקים שהוא מציג – – – <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אגב, אתה יכול ללחוץ על המסך – – – <איתן כבל (העבודה):> חיים, אתה הצבעת בשלישית בוודאות. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ, אתה יכול ללחוץ על המסך ולראות שהצבעת. ככה מדווחים. <חיים כץ (הליכוד):> יש לי פה הצעה מוכנה של מישהו, קוראים לו אילן גילאון, ואני – תאמין לי, כץ – – – <היו"ר אורי מקלב:> – – – יש עוד הרבה עבודה פה. תודה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר המשנה לראש הממשלה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, שיזמו, שוב, חבר הכנסת אלכס מילר – שכאמור איננו כאן ויצא למשימה פרלמנטרית אחרת – יחד עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ ועם קבוצה של חברי הכנסת. חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, קובע מגוון זכויות לסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסדות דומים המוגדרים בו. בין הזכויות: איסור אפליה בקבלה למוסד של השכלה גבוהה ובתנאי הקבלה, הזכות לחופש ביטוי ולחופש התארגנות, זכות בחירה של תחום הלימודים וזכויות המוקנות לסטודנט במהלך לימודיו בנושאי בחינות ועבודות, השעיית לימודים, זכות טיעון וערעור בהליכים משמעתיים והתאמות לסטודנטים המשרתים במילואים. מטרת החוק המוצע היא להחיל את הזכויות האמורות, או את חלקן, בהתאמה, גם על תלמידי מוסדות על-תיכוניים לאמנות שהם אינם מוסדות אקדמיים, לרבות בתי-ספר לקולנוע, לתיאטרון, למשחק, למחול, לאמנות פלסטית, למוזיקה, לצילום ולכתיבה יוצרת. מוצע לקבוע כי מוסד שמתקיימים בו לימודים בתחומי אמנות שונים כפי שפירטתי ועומדים בתנאים של היקף לימודים ומספר תלמידים מסוים, יוגדר "מוסד" שהוראות חוק זכויות הסטודנט חלות עליו. החוק המוצע מבחין בעניין זה בין מוסדות שבהם לומדים מעל 200 תלמידים, שלגביהם יחולו, ככלל, כל הוראות חוק זכויות הסטודנט, לבין מוסדות שבהם בין 70 ל-200 תלמידים, שלגביהם יחול רק חלק מהוראות החוק. כמו כן מוצע לאפשר לשר לקבוע כי גם מוסד שאינו עומד בכל התנאים המנויים בחוק ייכנס להגדרת "מוסד" ויחולו עליו הוראות חוק זכויות הסטודנט. בנוסף, מאחר שאופיים המיוחד והמגוון של המוסדות לאמנות עשוי לחייב שינויים בהחלת חלק מהוראות חוק זכויות הסטודנט לגביהם, מוצע לאפשר לשר התרבות והספורט, או לשרת התרבות והספורט במקרה שלנו, להחריג מוסדות מעין אלה, או סוגים שלהם, מתחולת הוראות סעיפים 7–22 לחוק, כולן או חלקן. כלומר, יש הוראות בחוק זכויות הסטודנט שאי-אפשר לקיים, למשל בסוגיה של ערעור – שבערעור ישב נציג הסטודנטים. כשבכל המוסד יש 70 סטודנטים, זה לא מעשי. עוד מוצע כי הסמכות לעניין ביצוע חוק זכויות הסטודנט לעניין המוסדות העל-תיכוניים לאמנות תהיה של שר התרבות והספורט, שמשרדו אף תומך בחלק מהם, ולא של שר החינוך, שהוא המופקד על ביצוע החוק באופן כללי. הבנתם? אף שעל החוק מופקד שר החינוך, בחלק של החוק הזה יש הסכמה בין השרים – תתפלאו – ששרת התרבות והספורט תהיה מופקדת. אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני כבר מבקש להודות, ראשית, ליוזמים חברי הכנסת אלכס מילר וניצן הורוביץ, יחד עם יתר חברי הכנסת, וכן ליהודית גידלי, מנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין מירב ישראלי, לרכזת הבכירה רבקה וידר ולמזכירת הוועדה לאה גופר ולעוזרי הנאמנים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אם כך, נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. בבקשה. הצבעה מס' 77 בעד סעיפים 1–4 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שההצעה אושרה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך, נעבור לקריאה שלישית. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. חבר הכנסת כץ, הצבעה. <חיים כץ (הליכוד):> תודה על התזכורת. <קריאה:> חיים, עכשיו יש לך מטפלת צמודה. <חיים כץ (הליכוד):> אבל הוא לא נראה לי כמו מטפלת. אתה יכול להגיד מטפל. הצבעה מס' 78 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, הועברה ואושרה בקריאה שלישית, וגם היא תעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010> [מס' כ/312; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8876; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת החוק הבאה, שגם אותה יציג חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך: הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. <קריאה:> מה קרה היום? השתלטת על – – – <היו"ר אורי מקלב:> אין הסתייגויות. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אצלי אין הסתייגויות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי המשנה לראש הממשלה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית – המכונה בלעז האקדמיה ללשון העברית – (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שיזם חבר הכנסת אורי אורבך, חבר סיעתי, שחוק זה הוא עדיין מפירות ביכוריו. נדמה לי, אם אינני טועה, זה החוק השלישי. תבורך על כך. <היו"ר אורי מקלב:> שלושה חוקים זה ודאי כבר חזקה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט)> לחבר כנסת חדש זו תוצאה יפה מאוד. <היו"ר אורי מקלב:> זה כבר המשך, זו חזקה להמשך. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> האקדמיה ללשון העברית הוקמה לפי חוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג–1953 – שימו לב שמ-1953 זה תיקון מס' 4, זה לא חוק שתוקן הרבה – ותפקידה הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה. החלטות האקדמיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח ותעתיק שהתפרסמו ברשומות מחייבות את מוסדות החינוך והמדע וכן את מוסדות המדינה. האקדמיה קבעה את משכנה בקריית האוניברסיטה העברית בירושלים, בגבעת-רם. על-פי סעיף 11 לחוק, הוצאות האקדמיה יכוסו מאוצר המדינה ויהיו כלולות בתקציב המדינה. מוצע לקבוע כי האקדמיה תהיה פטורה ממסים בהתאם להוראות סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה וסעיף 39(6) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א–1961, וכי כל נכסיה יהיו פטורים מכל אגרה, ארנונה או תשלום חובה אחר המשתלמים לרשות מקומית, למעט לעניין נכסים המשמשים למטרות מסחריות. הוראות דומות קבועות לעניין רשויות ותאגידים אחרים שהוקמו בחוק, כגון חוק דוד בן-גוריון, התשל"ז–1976, חוק יד יצחק בן-צבי, התשכ"ט–1969, וחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, התשי"ג–1953. כלומר, אנחנו משווים את מעמדה של האקדמיה לזה של כל יתר התאגידים על-פי חוק שהם מוסדות תרבות. ההסתייגות שהוגשה להצעה זו היא הסתייגות דיבור בלבד, ואין הסתייגות מהותית; היא של אורי אורבך, אבל אתה תוכל לוותר על ההסתייגות, או שתרצה לומר את דבריך דברי הברכה לאחר מכן. <היו"ר אורי מקלב:> ניתן לך להגיד את זה בדברי הברכה לאחר ההצבעה. נקצר את הזמן. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כן. נתתי לו טיפ של חבר כנסת ותיק, שכדאי שהוא יגיש הסתייגות דיבור, שמא יש זמן לדבר. לא ידענו שזה יגיע ביום האחרון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אבל הוא מוותר עליה. אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ושוב – לברך את חבר הכנסת אורי אורבך על החוק הזה, שהוא חשוב, וכן להודות למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית עורכת-הדין מירב ישראלי, לרכזת הבכירה של הוועדה רבקה וידר ולמזכירת הוועדה לאה גופר. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, תודה רבה על סדרת החוקים, ועל החוק הזה במיוחד. ברשותכם, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. חברים, בבקשה. הצבעה מס' 79 בעד סעיפים 1–2 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <חיים כץ (הליכוד):> אני הצבעתי. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן אני קובע שההצעה הועברה ואושרה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, ברשותך, נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 80 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, אושרה והועברה גם בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, מהמקום. היית יכול יותר מדקה, אבל זו לא סיבה לצמצם בזמנך. אנחנו נחבר את שני הדברים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חן-חן לעמיתי חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש הוועדה, שעזר לי להעביר את החוק הזה ביעילות ובמסירות. תודה גם לשרת התרבות והספורט לימור לבנת. תודה מיוחדת לקמץ, לפתח, לחולם המלא, לחולם החסר, לשורוק, לקובוץ, ולא נשכח בהזדמנות זו גם את הצירה שעמד לצדנו, ואולי האקדמיה תוותר לנו על המפיק – אני חושב שכבר אין בו צורך ממש, אבל אנחנו לא נעשה את זה בחקיקה. חן-חן. <אילן גילאון (מרצ):> שכחת אותיות – – – בג"ד כפ"ת – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010> [מס' כ/320; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8877, חוב' זו, עמ' 12246; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010, שיזמו חברי הכנסת גדעון עזרא ורוני בר-און, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע כי נדרשת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה בעת הגשת קובלנה פרטית פלילית נגד עובד המדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו. בפסק-דין אבו סוכון נ' מדינת ישראל ואח', שניתן ביום 20 באוגוסט 2009, נדונה השאלה אם הסעיף האמור חל גם על עובדי הרשויות המקומיות, אף שאינם עובדי המדינה. סעיף 342 לפקודת העיריות קובע כי הוראות סעיף 18 לפקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1947, יחולו על פקידי העירייה ועובדיה כאילו הם עובדי מדינה. סעיף 18 לפקודת השיפוט קבע כי פתיחתם של הליכים פליליים נגד פקידי ממשלה טעונה אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. לאחר ביטולה של פקודת השיפוט קבע היועץ המשפטי לממשלה, בהנחיה מס' 4.3021, כי ניתן לראות את סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי כגלגולו של סעיף 18 לפקודת השיפוט, ולכן הוא חל גם על עובדי עירייה. ואולם, בית-המשפט העליון דחה עמדה זו וקבע כי קיימים הבדלים מהותיים בין סעיפים אלו. נוכח האמור לעיל, אדוני היושב-ראש, מוצע לתקן את סעיף 342 לפקודה ולקבוע בו כי לעניין סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי יראו את פקידי העירייה ועובדיה כעובדי מדינה. כמו כן, מוצע לתקן את פקודת המועצות המקומיות כך שההסדר המוצע יחול גם על עובדי מועצות מקומיות. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית דנה ועדת הפנים והגנת הסביבה באפשרות להרחיב את ההסדר המחייב את אישורו המוקדם של היועץ המשפטי לממשלה בעת הגשת קובלנה פרטית פלילית גם על קובלנות המוגשות נגד נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. מכיוון שהממשלה עדיין לא גיבשה את עמדתה בעניין זה, החליטה הכנסת, על-פי בקשת הוועדה, לפצל את הנושא הזה מהצעת החוק ולאפשר להביאו בשלב מאוחר יותר. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה, אדוני היושב-ראש. כדי להיות יותר יעילים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את צוות הוועדה, את מנהלת הוועדה גברת יפה שפירא, את שוש אזולאי, מזכירת הוועדה, ואת גלעד קרן, היועץ המשפטי של הוועדה, שעמלו על הכנת החוק הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד סעיפים 1–2 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 82 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שחוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120), התש"ע–2010, אושר והועבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. איתן כבל, אתה היחיד מהיוזמים של הצעת חוק זו שנמצא פה, אז אני מעביר בשמך את תודתך ליוזמים ולכל אלה שעסוקים בזה. חוץ ממך יש שישה יוזמים של החוק, אבל רק אתה נמצא. <איתן כבל (העבודה):> תודה. <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010> [מס' כ/217; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5267; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים, בהסכמת חבר הכנסת חיים כץ, להצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אני מודה לך על הוויתור לטובת הצעת חוק שלי. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, שיזם חבר הכנסת שי חרמש, נתקבלה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה, במרס 2008, אך לא הגיעה לכלל מיצוי בשל בעיות משפטיות ופרקטיות שהתגלו במהלך הישיבות שקיימה ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין, כפי שאפרט בהמשך. בכנסת השמונה-עשרה ביקשה הוועדה להחיל על הצעת החוק דין רציפות, והיא חזרה לדיון בוועדת הפנים. חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה מסדיר את ההכרזה על אתרים לאומיים שהם אתרים בעלי חשיבות לאומית והיסטורית בהתפתחות היישוב בארץ ואת הטיפול בהם. לפי סעיף 41(ג) לחוק רשאי השר להגנת הסביבה להטיל ניהול של אתר לאומי על רשות מקומית שבתחומה הוא נמצא. עד היום הכריז שר הפנים, לפי סעיף 38 לחוק, על 19 אתרים כאתרים לאומיים, אולם מכיוון שרבים מהם אינם נשמרים ומטופלים כראוי, או אינם מטופלים כלל, מוצע בהצעת חוק זו לאפשר את ניהולו של אתר לאומי על גופים ציבוריים נוספים, כדי לשפר את ניהולם ואת החזקתם של האתרים הלאומיים. כאמור, במהלך דיוני הוועדה התעוררו שאלות משפטיות כבדות משקל, והעיקרית שבהן היתה כיצד ניתן למנוע פגיעה בזכות הקניין של בעלי וחוכרי הקרקע שבתחומה נמצא אתר לאומי. לאחר דיונים רבים החליטה הוועדה לקבוע כי השר יוכל לתת היתר לניהול אתר לאומי לגופים כאמור רק לאחר שמצא כי אין מניעה לתת היתר כאמור בשל הזכויות לגבי המקרקעין שהאתר הלאומי נמצא בהם, כלומר, במקרים שבהם הקרקע היא בבעלות פרטית יהיה צורך להגיע להסדר כלשהו עם בעלי הזכויות בקרקע. עוד מוצע בהצעת החוק כי השר יוכל לתת היתר לניהול אתר לאומי לתאגיד שהתאגד בישראל, שאינו פועל למטרות רווח, ובין מטרותיו שימור מבנים ואתרים בעלי חשיבות לאומית היסטורית בהתפתחות היישוב בארץ, ובהתקיים תנאים אחדים. כדי להבטיח בחירה הוגנת ושוויונית של גופים כאמור, מוצע כי בחירתם תיעשה בהליך פומבי של בחינת כמה הצעות. הגופים שיגישו הצעה כאמור יציעו תוכנית לניהול אתר, ובה יפרטו, בין היתר, את תוכניתם לשימור, לשיקום ולתחזוקה של האתר הלאומי ואת המקורות הכספיים למימון פעולה זו. בהצעת החוק הוראות נוספות, בין היתר לעניין הגבלת תוקפו של ההיתר, ביטולו או פקיעת תוקפו ולעניין תפקידיו של בעל ההיתר. לשם פיקוח יעיל על פעילות בעל ההיתר בניהול האתר הלאומי מוצע כי השר יוכל להסמיך מנהל לעניין אתרים לאומיים, ויוקנו לו סמכויות פיקוח מינהליות, כגון הסמכות לתת צו הפסקת פגיעה או צו הפסקה מינהלי. עוד מוצע כי מי שמנהל אתר לאומי יגיש לשר, אחת לשנה, דין-וחשבון על פעולותיו, וכן יהיה עליו למסור לשר מסמכים ומידע על פעולותיו כל אימת שיידרש לעשות כן. לבסוף מוצע כי בעל ההיתר יהיה רשאי לגבות דמי כניסה לאתר, על-פי קביעת השר, והשר יהיה רשאי לקבוע שיעורים שונים, פטורים לסוגים של מבקרים או הגבלות שונות על גביית דמי הכניסה. בכל מקרה, ההכנסות מדמי הכניסה ישמשו את בעל ההיתר לאחזקה ולפיתוח של האתר הלאומי בלבד, ולא למטרה אחרת. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש שהכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה גלעד קרן, שליווה את הנושא הזה. זאת ההזדמנות לברך את היועץ המשפטי שיצא בשליחות לחוץ-לארץ, את תומר רוזנר, שאף-על-פי שאינו כאן כבודו כאן, וזו ההזדמנות שלי לברך אותו ולאחל לו הצלחה בשליחותו בארצות-הברית. באמת, יועץ משפטי שעשה עבודה נפלאה, עבודה מצוינת, וכל החוקים שהעברנו היום – גם הוא היתה לו טביעת אצבע בכל החוקים. רבותי, אני מודה להם בשמכם. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. גם אנחנו מצטרפים לדברי הברכה. אנחנו גם מודים לך, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. באין הסתייגויות, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד סעיפים 1–2 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו התקבלה בקריאה שנייה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אפשר לעבור לקריאה שלישית? בבקשה, הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 84 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 8), התש"ע–2010, אושרה ועברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. דברי תודה. בבקשה, אם אפשר לפתוח לחבר הכנסת שי חרמש את המיקרופון. <שי חרמש (קדימה):> חוק קטן עם חשיבות גדולה לשימור אתרי מורשת. חבל שלהעביר דבר כזה טריוויאלי לקח ארבע שנים וחצי, עם המון הגבלות משפטיות שאפשר היה לפתור אותן מזמן. בינתיים הטיח מתקלף והאבנים נופלות. תודה לחברי הכנסת זבולון אורלב, איתן כבל, משה גפני וחיים אורון ולכל שדולת שימור אתרים, שזוכה היום לרוח גבית חזקה מאוד מהממשלה בתקציבי המורשת, ולחבר הכנסת דוד אזולאי, שעבר ועקף והתגבר על כל הקשיים המשפטיים. תודה לגלעד וליפה שפירא. אני רוצה לומר מלה אחת למי שאיננו חבר כנסת, וגם לא יהיה חבר כנסת, מהבמה הזאת: תודה בשם כולנו ליוסי פלדמן, איש שמפעל חייו הוא שימור אתרים במדינת ישראל. אני מאחל לו בשם כולנו בריאות טובה, אריכות ימים, ושיזכה לממש את החוק הזה כמה שיותר מהר. תודה רבה לכולכם. <היו"ר אורי מקלב:> נראה שלהציע הצעת חוק כאן במדינה זו גם סגולה לאריכות ימים. זה לוקח ארבע שנים, החוק הפך כאן לשמורת טבע כמעט. אנחנו מודים לך, אדוני היוזם. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010> [מס' כ/336; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 11795; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, נעבור לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שיציג את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, הצעת חוק של חבר הכנסת אילן גילאון, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אנחנו באווירה אופטימית, סוף המושב, מריחים את היציאה לחופש, מברכים את כולם, אבל אני רוצה להגיד משהו. חבר הכנסת אילן גילאון, במסגרת עבודתו בכנסת ישראל, עומד בראש תת-ועדה בנושא נגישות. הבן-אדם מקדיש עשרות שעות בדיונים קבועים, פעם, פעמיים בשבוע, ויורד לפרטים ועושה עבודה ברוכה לציבור האנשים שכל כך נזקקים במדינת ישראל. אז אני, אילן גילאון, מתכבד לעמוד פה על הבמה ולהציג את הצעת החוק שלך, של אילן גילאון – לא ויעקב ומשה וזה; של אילן גילאון. אני, כוועדה, בתודות, מודה לך על כל מה שאתה עושה, בעבודת הוועדה, לאלה שצריכים כל כך את הנגישות. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה–2005, הוסיף את פרק ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998. הפרק האמור דן בהתאמות נגישות שונות במקום ציבורי ובשירות הציבורי, כפי שהם מוגדרים בחוק. בנוסף, נקבעה בפרק האמור חובת הגשת תקנות לוועדת העבודה והרווחה עד ליום 1 במאי 2006, וכן שהתאמות הנגישות שייקבעו בתקנות יבוצעו במלואן לא יאוחר מ-1 בנובמבר 2018. שתבינו על מה אנחנו מדברים – על תהליך מסודר שמצריך המון פעילות, הן של עיריות והן של גורמים שלטוניים לעניין רשות ציבורית, ולא יאוחר מיום 1 בנובמבר 2012 לעניין המגזר הפרטי. דהיינו, מסגרת של 12 שנים לרשות ציבורית ושש שנים למגזר הפרטי. מלאכת התקנת התקנות התבררה כלא פשוטה כלל ועיקר, ואישור התקנות הראשונות שעוסקות בהנגשת מקומות או שירותים, כגון אתרים או שירותי בזק, החלה רק בשנת 2008, שנתיים לאחר המועד שקבעה הכנסת. כך, למשל, הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בתקנות הדנות במקום ציבורי קיים החל בסוף דצמבר 2009, והדיון בתקנות הדנות בהנגשת שירות ציבורי החל בתחילת נובמבר 2009, לאחר שהתקנות הוגשו שנית לאישור הוועדה ביולי 2009. התקנות האלה הן העיקריות והמקיפות ביותר שהוגשו עד כה לוועדה. במהלך הדיונים בתקנות האמורות ציינו כלל המשתתפים, ובעיקר נציגי המגזר הפרטי, את העובדה שהזמן שנותר להם לבצע את התאמות הנגישות כקבוע בחוק התקצר בחצי. טענה מוצדקת זו חייבה תיקון חקיקה, ולאחר שנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא נרתמה ליזום הצעת חוק ממשלתית בעניין, יזם אילן גילאון, יושב-ראש ועדת המשנה לעניין התקנות, חוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אציין שהכנסת התירה לוועדה להביא בפניה חלק מהצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה, כך שבהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לתקן את סעיף 19ט לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שדן בתקנות נגישות לעניין מקום ציבורי. בהצעת החוק מוצע לדחות את המועד לקיום חובת הנגישות למגזר הפרטי בשלוש שנים – פרק הזמן שחלף עד להגשת התקנות לאישור הוועדה. עוד מוצע בהצעת החוק המונחת בפניכם שדחיית המועדים תחול על רשות ציבורית המנויה בתוספת השלישית עד לתאריך הנקוב לצדה. בשלב זה מוצע לדחות את מועד קיום חובת הנגישות שחל על הרשויות המקומיות עד ליום 1 בנובמבר 2021. אמרנו את זה ואנחנו מדגישים את זה עוד פעם. היום בדיון רצו משרד הפנים או שר הפנים לאשר רק לגבי הרשויות המבוססות, והרשויות החלשות – שלא יעשו. זאת אומרת, אלה שנזקקים, נכים בשדרות ובירוחם – מה לעשות, לא תהיה להם נגישות, לא יוכלו להגיע לראש העיר. אנחנו אישרנו בוועדה את התקנות כמות שהן, ואנחנו מצפים לראות את שר הפנים – אם הוא חותם על התקנות או לא חותם על התקנות – אומר: יש אנשים שצריכים את זה בתל-אביב, ברמת-גן, בחיפה, הם יהיו בסדר, אבל בפריפריה שיסבלו קצת. אני רוצה עוד פעם להודות לחבר הכנסת אילן גילאון על ניהול הדיונים בוועדת המשנה, על קידום החקיקה, ולעוזריו הפרלמנטריים. כמו כן – לעורך-דין אייל לב-ארי מהלשכה המשפטית של הוועדה, לצוות הוועדה – וילמה מאור, ענת, אתי ומעיין – ולכל העוסקים במלאכה, שעשו פה עבודת קודש. אני פונה אל חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק שאושרה בוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. באין הסתייגויות, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 85 בעד סעיפים 1–2 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. ברשותך, אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אפשר לעבור לקריאה שלישית? אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 86 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010, אושרה גם בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, קודם כול תודה רבה ליושב-ראש שלי, שנתן לי כל כך הרבה מחמאות, אבל האמת היא שהוא מינה אותי לתפקיד הזה, ועל כך אני אסיר תודה. עשיתי את מלאכתי ככל שיכולתי. תודה רבה לחברים שלי בוועדה – לאורלי לוי אבקסיס, למוץ מטלון, לשלי יחימוביץ, לעפו אגבאריה – שבהחלט נתנו לנו כל הזמן רוח גבית, אף שהנושא הוא סיזיפי וקשה. הפכנו שם פחות או יותר למשפחה. כמובן – לווילמה מנהלת הוועדה, לאייל לב-ארי, לג'ודי. אחרת זה לא היה הולך. אני רוצה גם להודות תודה מיוחדת לאנשים שאנחנו בכלל לא מכירים כאן, לכל אותו שולחן עגול שהפך לחטיבת הנגישות בישראל. גמרנו אומר שבתוך עשר שנים נצליח ביחד, כל חברי הכנסת, עם הוועדה שלנו, להנגיש את מדינת ישראל, משום שהנגישות היא בעצם השפה החדשה ל-100 השנים הבאות. היא קובעת את המקום של הפרט ואת האחריות של הכלל, ואין דבר יותר טוב מנגישות. אז כל המנגיש הרי זה משובח. תודה רבה, חיבוק חם לכולם, ואנחנו נמשיך הלאה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. אנחנו מודים לך גם בשם כל חברי הכנסת על עבודתך הנאמנה והמסורה. אנחנו יודעים שאתה עובד למען אנשים עם מוגבלות. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010> [מס' כ/330; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 11048; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010, קריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010, הצעת חוק של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס – הצעת חוק ראשונה, שנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה. זה קצת מתמיה, בגלל הפעילות הרבה, שאת באה ועוסקת ועושה, וזה בוועדה הראשונה, אבל אני מקווה שהסנונית הזאת מבשרת את בוא כל הלהקה. הצעת החוק הזאת משותפת גם לציפי חוטובלי, שגם לה זו הצעת חוק ראשונה בוועדה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ועדת העבודה והרווחה חוקקה כבר כ-50 חוקים בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. שותפים גם חבר הכנסת זבולון אורלב וחבר הכנסת אלכס מילר, אבל לגביהם, כמחוקקים מובילים, זו לא הצעה ראשונה, וגם לא בוועדה. אני מביא את ההצעה הזאת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. סעיף 30 לפקודת הרוקחים קובע חובת סימון כלים ואריזות המכילים תרופות. לפי הסעיף האמור, הותקנו תקנות שבהן קבועות הוראות בדבר החובה לסמן סימונים נוספים על גבי אריזת התרופות. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה להקל את זיהוי מטרת השימוש של התרופות ובכך להגן על בריאות הציבור מפני שימוש לא נכון בהן בשל היעדר מידע. לפיכך מוצע בהצעת החוק לקבוע כי על אריזת תרופה המסופקת בלא מרשם, אם היא נמכרת בידי רוקח, יסומנו באופן ברור וקריא בעברית גם שם התכשיר, מטרת השימוש בתכשיר, תוויות הזהירות וכן המלים "יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש". בנוסף נקבע בהצעה כי יש לציין את שם התכשיר ואת המלים "יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש" גם בשפות ערבית, אנגלית ורוסית, וכן לסמן על אריזת התרופה את המרכיב הפעיל, חובה הקבועה היום בתקנות. במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הוחלט שהחוק ייכנס לתוקפו ב-1 באוגוסט 2012, כדי שהצרכנים והיבואנים יוכלו להיערך בהתאם להוראות הקבועות בהצעה המונחת בפניכם. ברצוני לציין שגם פה אמרו היבואנים והמפעילים: תראה, יש תרופות שאנחנו מסמנים אותן כל עשר שנים וכבר יש כאלה שסימנו, אז בואו תוותרו לנו. כדי שלא תהיה אנדרלמוסיה, קבענו שבתוך שנתיים, עד 1 באוגוסט 2012, כולם, אבל כולם, יסמנו את הסימונים הנדרשים על גבי הקופסאות. עוד פעם, ברצוני להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על מעורבותה בנושא וקידום הנושא בוועדה, לצוות הלשכה המשפטית בראשות ג'ודי וסרמן ולכל צוות עורכי-הדין, לווילמה מאור ולכל העובדות בוועדה. אני פונה אל חברי הכנסת – הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות – לאשר את ההצעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, שוב, ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. כמו שאמרת, באין הסתייגות, נוכל לעבור מייד להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 87 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו עברה בקריאה שנייה. ברשותך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אפשר לעבור לקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בשמחה. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, חברים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 88 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס 17), התש"ע–2010, עברה גם בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שכמו שהוא הבטיח שהחוק הזה יעבור בקריאה שלישית לפני תום המושב; הוא הבטיח בשמו – הוא גם קיים. אז באמת תודות. אני חייבת להגיד שהצעת החוק הזאת עברה בהסכמה, וגם התחשבנו בצורה כזאת או אחרת בתעשיינים וכדומה. אבל הצעת החוק הזאת לא היתה עוברת ללא הצוות המקצועי והמשפטי של הוועדה בראשות הגברת ג'ודי וסרמן. אני רוצה להגיד תודה רבה לגברת יעקובית ישפה ולאדון אלקנה אפרתי. אני רוצה להודות גם לגברת נילי דיקמן, רחל גוטמן ואילנה צינס ממשרד הבריאות, וכמובן – למנהלת הוועדה שלנו הגברת וילמה מאור ולעוזרות שלי אדוה ונטע. תודה רבה גם ליוזמים יחד אתי – ציפי חוטובלי, אלכס מילר וזבולון אורלב. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה גם בשמנו לכל היוזמים ולכל המציעים. <הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/340).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010, של חבר הכנסת יריב לוין – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני חבר הכנסת יריב לוין. זה שהגעת בלי נייר – סימן שזה לא ייקח הרבה זמן. <יריב לוין (הליכוד):> לא, לא, זה סימן שאני יודע על מה אני רוצה לדבר, אבל הרמז היה ברור. אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד המשנה לראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת בפניכם יש לה תכלית כפולה, והיא באה לטפל בסוגיה שלא מרבים לטפל בה, אבל נדמה לי שהיא מטרידה לא מעט אנשים, והיא סוגיית מינוי הדירקטורים בחברות הממשלתיות. הצעת החוק הזאת באה לומר שיש אפשרות למנות בחברות האלה לא רק דירקטורים מתוך קבוצה מסוימת של מקצועות, בעיקר מתחומים שנוגעים לכלכלה, לכספים ולמשפטים, אלא היא באה להרחיב ולפתוח את שורות החברות הממשלתיות לדירקטורים שהם בעלי תואר שני ושלישי גם במקצועות אחרים, בפרט, כמובן, במקצועות מדעי הרוח. ההיגיון בעניין הזה הוא היגיון כפול. מצד אחד, אנחנו עדים בשנים האחרונות להידרדרות נמשכת במעמד הציבורי של הרבה מאוד מקצועות אקדמיים חשובים – שוב, בפרט בתחום מדעי הרוח. משום מה נדמה לאנשים שלימודים של תלמוד, לדוגמה, הם פחות טובים מאשר מקצועות אחרים. אבל המגמה הזאת והתדמית הזאת הן במידה לא מבוטלת גם יציר כפינו על-ידי כך שבכל מיני תחומים, כמו בחברות הממשלתיות, אנחנו באים ואומרים שמי שרוצה להיות דירקטור – אם הוא למד את הדברים האלה, אין לו מקום בחברות האלה. אני סבור שהנזק שאנחנו גורמים באופן הזה ללימוד של המקצועות החשובים האלה הוא נזק עצום, והמטרה של הצעת החוק הזאת היא לתקן את העניין הזה ולשדר מסר ברור: המקצועות האלה יפים, טובים וחשובים לא פחות מאחרים, ומי שהצליח ללמוד אותם ולהגיע לתואר שני ושלישי בהם, יש לו בוודאי מה לתרום בכל חברה, בוודאי בחברות הממשלתיות. הצד השני של העניין הוא גיוון הרכב הדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, שרבות מהן, מעבר לצד הכלכלי או המשפטי של הניהול שלהן, יש להן גם מטרות ציבוריות שלשמן הן הוקמו, ונדמה לי שגם כאן, ראייה שונה, רחבה יותר, גיוון של ההשקפות ושל הדעות, הם חשובים. הצעת החוק כפי שהיא מונחת בפניכם טעונה ותתוקן עוד תיקונים לא מעטים לפני שתובא לקריאות השנייה והשלישית. בין היתר הוספה בשלב של ההכנה לקריאה ראשונה תוספת שקובעת שבמסגרת הרכב הדירקטוריון יהיה גם מומחה שהוא בעל מיומנות מיוחדת בחשבונאות, פיננסים וכן הלאה. הדבר הזה יש בו בהחלט היגיון, אבל לטעמי גם הוא טעון שני סייגים חשובים. האחד – ודאי שהדבר הזה לא צריך להיות חסם בפני מינויים כל עוד לא התמלאה מכסת הדירקטורים פחות אותו מקום שמיועד לאדם בעל כישורים כאלה. כשלעצמי אני סבור שהגיע הזמן גם לבחון בהזדמנות הזאת את כל שאלת משמעותן של הזיקות השונות בחקיקה הקיימת ולבחון האם אדם שהוא בעל כל הכישורים האלה יכול לענות – או כישוריו יכולים לגבור – על הזיקות האלה, על מנת לייצר גם בעניין הזה איזה איזון נכון ולמנוע את המציאות שקיימת היום, שאנשים בורחים מהעשייה הציבורית פן ידבק בהם הכתם שימנע מהם אחר כך, גם אם הם בעלי כישורים מיוחדים ויוצאי דופן, למצוא את עצמם נושאים בתפקידים כאלה ואחרים, והדוגמה של החברות הממשלתיות היא דוגמה טובה. על כן אני מבקש את אישור הכנסת להצעה בקריאה הראשונה, מתוך הבנה שנצטרך להעמיק ולשנות דברים לא מעטים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. באין דוברים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – הצבעה. הצבעה מס' 89 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 27) (כשירות לכהונה כדירקטור), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6) (טיפול בידי פסיכולוג מומחה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/346).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו ניגש להצעת חוק של חבר הכנסת משה מוץ מטלון, שהיא הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6) (טיפול בידי פסיכולוג מומחה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, נכבדי השר לעניינים אסטרטגיים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני שמח שאנחנו מעלים את הצעת החוק החשובה הזאת לקריאה ראשונה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת כץ, שעזר וסייע להביא את ההצעה הזאת לקריאה ראשונה היום. חוק חשוב, כשלנגד עינינו המטופלים, ומדובר באלפי מטופלים בכל רחבי הארץ, בוודאי באזורי העימות, שזקוקים, מצפים ומייחלים לחקיקה, שכמובן תיעשה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ונסדיר את כל הדברים. אני רוצה לציין כי בדברי ההסבר המצורפים כאן נפלה טעות בניסוח, כנראה בתום לב או מתוך חופזה ומהירות להעביר את הצעת החוק הזאת. אדוני היושב-ראש, סעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977, קובע כי "לא ייתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג קליני, ולא ייתן פסיכולוג קליני טיפול כאמור למי שיש לסבלו רקע אורגני או חשד ברקע אורגני, אלא לאחר שרופא בדק אותו בסמוך לתחילת הטיפול וקבע את הטיפול הרפואי הדרוש לו". סעיף זה, אדוני היושב-ראש, נועד להבטיח כי רק מי שהוכשרו והתמחו במתן טיפול פסיכותרפי יוכלו לתת טיפול זה. בשנים שחלפו מאז חקיקת החוק נוספו כאמור למקצוע הפסיכולוגיה תחומי מומחיות חדשים, שהוכרו ומנויים בתוספת לחוק, המתמקדים בטיפול באוכלוסיות מוגדרות, כגון ילדים, חולים ונכים. הגם שמומחים אלה נדרשים בתקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה) להכשרה בטיפול פסיכולוגי בתחום התמחותם, הם אינם רשאים לעסוק בפסיכותרפיה בתחום התמחותם, אף שהחוק אינו מבחין כלל ועיקר בין שני המושגים – טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה – משום שחד הם. אם כך, מוצע להבהיר ולקבוע כי פסיכולוג רשאי להציע ולתת שירות הדורש מומחיות, מיומנות או הכשרה מוכרת רק אם אכן רכש מומחיות, מיומנות או הכשרה כאמור. <היו"ר אורי מקלב:> אין רמקולים. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> משפט אחרון. <קריאה:> אפשר – – – מראש את כל העובדים שנשארו – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> כך יוכל כל פסיכולוג לתת את השירות המלא והמיטבי בתחום שבו התמחה והוכשר. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אין לנו הצבעה אלקטרונית. אנחנו נעבור להצבעה ידנית. <קריאה:> הוא יכול לא לרדת, תשאיר אותו, זאת הצבעה ידנית. <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6), קריאה ראשונה – מי בעד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6) (טיפול בידי פסיכולוג מומחה), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> ההצעה אושרה פה-אחד, אין מתנגדים ואין נמנעים. נקבע שהיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <קריאה:> – – – ההיסטוריים. <היו"ר אורי מקלב:> – – – בצורה אחרת. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/346).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010. חבר הכנסת משה מוץ מטלון – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים). צורכיהם המיוחדים – ודיברנו על זה קודם לכן בהצעת חוק הקודמת – של אנשים עם נכות טופלו בחקיקה. בין היתר הוכרה זכותם להסדרי חנייה לכלי הרכב שבשימושם. כך, למשל, חוק החנייה לנכים קובע כי נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה במקום שהחנייה אסורה בו בתנאים המפורטים, ויש כהנה וכהנה תנאים. יתירה מזו, רשויות תמרור מקומיות מסוימות מגבילות לעתים את השעות שבהן מוקצה מקום חנייה למי שניתן לו תג נכה לשעות העבודה המקובלות. מצב זה פוגע לא אחת ביכולתו של אדם עם נכות לנהל חיי שגרה סבירים, לרבות האפשרות להגיע למקומות בילוי בשעות הפנאי. בהצגה הטרומית, אדוני היושב-ראש, הצגנו מצב עגום, שבמקומות בילוי, במרכזי קניות, במרכזי תרבות, בקניונים או סמוך להם אין מקומות חנייה לנכים בשעות הערב. עד שעה מסוימת אדם מוגבל, וכאילו משעה מסוימת הוא קם על רגליו, רץ ומפזז. לפיכך, הצעת החוק מציעה לאסור ככלל על רשות תמרור מקומית להגביל את שעות החנייה של מי שניתן לו תג נכה במקום שהקצתה לחניית נכים. כמובן, יהיו סייגים כאלה ואחרים, שאנחנו גם בדיון המקדים, לקראת הקריאה הראשונה, קיבלנו. אני משער שהנושאים האלה יבואו על פתרונם בצורה הטובה ביותר, ולאחר הפגרה אנחנו נתיישב ונכין את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. גם כאן אני מבקש להודות לחבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שראה חשיבות רבה בתיקון העוול הזה ודאג וביקש להביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה עוד טרם יציאתנו לפגרת הקיץ. אני חוזר ומבקש, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעה ולהעבירה בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון. אנחנו נוכל לעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010. מי בעד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) (סייגים להגבלת שעות חנייה של נכים), התש"ע–2010, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/338).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. החוק אומר את הדבר הזה: מוצע לאסור שיווק של תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים. המנהל הכללי של משרד הבריאות יקבע כללים להכרה בחלופות מאושרות לניסויים אלו, בין היתר על בסיס חלופות שאושרו בידי ארגונים בין-לאומיים, לרבות האיחוד האירופי. כמו כן, אם קיים חשש ממשי בנוגע לבטיחות התמרוק ולפגיעה בבריאות המשתמשים ללא עריכת ניסוי בבעלי-חיים, רשאי המנהל הכללי של משרד הבריאות להתיר את שיווק התמרוק אף אם נערך בתהליך ייצורו ניסוי בבעלי-חיים בתנאים מסוימים. יש שתי גרסאות המוצעות בשלב זה לעניין איסור השיווק: הגרסה הראשונה מציעה לאסור את השיווק אם הניסוי נערך בחלוף 90 יום מהיום שבו המנהל הכללי של משרד הבריאות הכיר בשיטת בדיקה חלופית, ואילו הגרסה השנייה מציעה כי אין לשווק מוצר שבמהלך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים אם ישנה חלופה לניסוי מיום תחילתו של חוק זה, אך עד יום 1 בינואר 2015, ואם לא נקבעה חלופה מאושרת לניסוי, יינתן היתר לשיווק תמרוק שכזה. כדי להקל על הדיונים ולהשאיר את העניין יותר פתוח, הצגנו בפני המליאה שתי גרסאות, ובהכנה לקריאה שנייה ושלישית נעלה אותן להצבעה בפני הוועדה, ואז נביא את זה למליאה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. נעבור להצבעה ידנית על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18) (איסור שיווק תמרוק שבתהליך ייצורו נערך ניסוי בבעלי-חיים), התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה פה-אחד, והיא תעבור להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה לכולם. <הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/343).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010. חבר הכנסת משה מוץ מטלון, בבקשה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010. בהצעת החוק המתפרסמת בזה מוצע לעגן בחקיקה חובת דיווח של משרד הביטחון על פעילות האגפים העוסקים בטיפול בנכים ובמשפחות השכולות. היוזמה להצעת החוק עלתה בדיוני צוות הבדיקה של ועדת החוץ והביטחון לבחינת תפקוד אגף השיקום ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון בראשות חבר הכנסת חסון, בהשתתפותי ובהשתתפות חברים נוספים. חודשים רבים עבדנו, פגשנו הן בני משפחות והן נכים, את אנשי האגפים, והגענו למסקנה שללא דיווח חד-משמעי חד-שנתי של השר ודו-שנתי של ראשי האגפים על תוכניות העבודה, על התקציב, על דרך הפעולה ועל ניצול התקציב ומימוש תוכנית העבודה, יקרו דברים רעים שאנחנו עדים לכך שהם קרו בשנים האחרונות לאגף השיקום. ראשי אגפי השיקום ידווחו לוועדת החוץ והביטחון שישה חודשים לאחר כל דיווח בתחילת כל שנה על העמידה ביעדי האגפים, יישום תוכניות העבודה ומימוש תקציב בתקופה שחלפה מאז הדיווח, וכן על כל עניין הקשור באגפי השיקום לתוכנית העבודה העתידית. אני מתכבד, בשמי ובשם יושב-ראש הוועדה, בשמי ובשם חברי ועדת חוץ וביטחון וחברים נוספים ויושבי-ראש ועדות הכנסת כמו חבר הכנסת יריב לוין ואחרים, שתמכו בחוק, להביאו לקריאה ראשונה ומבקש מהכנסת להצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה מוץ מטלון. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה עברה בקריאה ראשונה פה אחד, ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/345).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זאת מוגשת יחד עם חברי חברי הכנסת יריב לוין ונחמן שי. אקדים ואומר שאומנם חבר הכנסת לוין רשום שני בהצעת החוק הזאת, אבל הוא הרוח החיה מאחוריה והוביל את המהלכים מול משרד התחבורה. גם עוזרי הפרלמנטרי עמית בן-צור, שהיום אני נפרדת ממנו בצער רב אחרי ארבע וחצי שנות עבודה משותפות, עומד מאחורי החוק הזה ומאחורי קידומו באמצעות משא-ומתן אינטנסיבי עם המשרדים השונים – אני מנצלת את ההזדמנות הזאת להודות לו. מדובר בעוזר הפרלמנטרי הטוב ביותר שיש, שותף אידיאולוגי וביצועי לדרך, יד ימיני. אני נפרדת ממנו בצער, אך בשמחה בשבילו, כי הוא מקבל תפקיד משמעותי, ואני אצטרך להמשיך להוביל את הצעת החוק הזאת בלעדיו. על-פי הצעת החוק, יוקם מאגר מידע ארצי שירכז את מכלול המידע הנוגע לפעילות התחבורה הציבורית על כל סוגיה וינגיש את המידע הזה לציבור הרחב, הן בבית והן ברחוב, באופן שישים קץ לבלבול ששורר היום, כך שיתרחב ויתייעל השימוש בתחבורה הציבורית. נכון להיום, אני רוצה לציין, אדם יורד מהרכבת ולא יודע לאיזה אוטובוס לעלות כדי שיביא אותו למחוז חפצו. במידה רבה הדבר הזה קרה בגלל הפרטת הקווים ובגלל – חזר החשמל? <היו"ר אורי מקלב:> ויהי קול. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לכבוד החוק שלנו, יריב. אני מודה שחשדתי ביושב-ראש הקואליציה שהוא עומד מאחורי הפסקת החשמל הזאת, אבל הוא הרגיע אותי שלא. על כל פנים, היום שורר בלבול כזה, שאדם לא רק שאינו יודע על איזה אוטובוס לעלות, אלא אינו יודע לאן להתקשר כדי לדעת מהו האוטובוס שייקח אותו למחוז חפצו. כיוון שיש כבר כמה וכמה מפעילים, אין יד אחידה מכוונת, והאנדרלמוסיה גדולה ביותר. הדבר הזה, כאמור, קורה בגלל העברת קווי השירות למפעילים שונים. זה יצר לציבור קושי גדול מאוד בקבלת מידע ובתכנון נסיעה מוסדר. הצעת החוק הזאת תביא להקמתו של מאגר מידע ארצי אחד של כל התחבורה הציבורית – הרכבות, הרכבת הקלה, מערך האוטובוסים וכן הלאה – שיופעל באמצעים מאוד מאוד משוכללים ועל-פי קריטריון אחיד לכל מפעילי השירות. המידע יסופק ללא תשלום באמצעות הטלפון, האינטרנט, מערכות מידע אלקטרוניות, ויופיע – זה אחד החידושים בהצעת החוק הזאת – על צגים דינמיים בתחנות האיסוף. כלומר, בתחנת האוטובוס יהיה צג דיגיטלי שיאמר לנוסעים מתי מגיע האוטובוס הבא. התחבורה הציבורית היא שירות שניתן בעיקר לאנשים עניים, לבני מעמד הביניים, לחיילים, לאנשים צעירים, לסטודנטים, וכאן אנחנו מנגישים את השירות הזה, הופכים אותו זמין, בהיר, ברור יותר. כך אנחנו מקווים שגם השימוש ברכב הפרטי יפחת, כיוון שהתחבורה הציבורית תהיה נוחה יותר לשימוש. בשולי הדברים, אבל לא באמת בשוליהם, אני רוצה להביע צער על הפרטת הקווים. כאן אני מייצגת את עמדתי בלבד ולא את עמדתו של חבר הכנסת יריב לוין. ההפרטה הזאת נעשית בלי לבדוק באמת אם כשחברה פרטית מפעילה קו תחבורה ציבורית היא נותנת שירות יותר טוב. בפועל היא נותנת שירות יותר רע. הרי אי-אפשר לחסוך במחירו של אוטובוס; אוטובוס עולה 1.2 מיליון שקלים. אז איפה חוסכים? חוסכים בשכרו של הנהג, שמרוויח היום – נאמר 28 שקלים בשעה. כך מרוויח נהג ותיק של "דן". אחרי הפרטת קוו הוא ישתכר 20.70 בקו המופרט. כך יושג החיסכון. גם ההפסקות לצורך הליכה לשירותים לנהגים מקוצצות. השירות נעשה גרוע יותר, וכך, מכל ההפרטה האובססיבית הזאת של כל מה שזז, הציבור יוצא נפסד. אנחנו כאן מנסים בכל זאת לשים איזה סדר בכאוס, כדי שלפחות השירות לציבור לא ייפגע. עוד אומר שעל-פי הצעת החוק ישולטו בשילוט דיגיטלי לפחות 200 תחנות בשנה, ושהצעת החוק הזאת נעשית בברכתו ובשיתוף פעולה מלא של שר התחבורה ישראל כץ, ואני מודה לו על כך. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה, גם כן ידנית – ההצבעה האלקטרונית עדיין לא עובדת. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2328/18; "דברי הכנסת", חוברת ל"א, עמ' 10654.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור, אם כך, להצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ – תשובה והצבעה. סגנית השר, חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה, תשובה, ואחר כך נעבור מייד להצבעה. בבקשה, סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. <סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה מסמיך את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לקבוע הוראות לעניין התניית אישורים הניתנים מכוח החוק בקיום הוראות שכר מינימום. כוחן של ההוראות שנקבעו על-ידי השר יפה רק לאחר שהן מאושרות על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. בנוסף, החוק לעידוד השקעות הון מסמיך את שר התמ"ת, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתנות מתן אישור לתוכנית השקעות בקיום הוראות שכר מינימום. הצעת החוק מציעה ליצור הסדר שלפיו יותנו המענקים המוענקים מכוח החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה והמענקים מכוח חוק עידוד השקעות הון בקיום חוקי עבודה, בהתאם לכללים שיקבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. על-פי הצעת החוק, ההסדר המוצע יחליף את ההסדר הקיים היום, המתנה את הסיוע על-פי חוקים אלה בעמידה בשכר מינימום ובאישור כללים אלו על-ידי ועדת הכלכלה. ההצעה למעשה מרחיבה את התנאים שבהם צריכה לעמוד חברה המבקשת סיוע מהמדינה לפי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה ועידוד השקעות הון בכל הקשור ליישום חוקי העבודה בישראל. הגם שקיום הוראות דיני עבודה חשוב, הרי שחשיבות הנושא והשפעותיו האפשריות על מפעלים וחברות מצריך בחינה יסודית של ההשלכות האפשריות של מניעת מתן מענקים ומצריך קבלת עמדה של ארגונים יציגים, כמו ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. לכן, עמדת הממשלה היא כי יש לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לתיאום הנוסח. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת סגנית השר אורית נוקד. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו נמשיך בהצבעה ידנית. הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה לכולם. <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2489; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים להצעה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש לנו הצעה אחת. – – – שלושה חודשים – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, יש לנו עוד הצעת חוק, הצעה טרומית – הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור), התש"ע–2010, של חברי הכנסת עתניאל שנלר וחיים כץ. בבקשה, חבר הכנסת עתניאל שנלר. באין תשובת השר, נעבור מייד אחריו להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ודאי, כי השר תומך בשתי ידיים. <עתניאל שנלר (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שלפנינו הוא חוק שיזמנו אני וחבר הכנסת חיים כץ. מטרתו של החוק הזה היא להחריג את התעשיות הביטחוניות הממשלתיות – תע"ש, רפא"ל, התעשייה האווירית – מהגדרת הקופה הציבורית, על מנת לאפשר להן לעמוד ביעדים העצומים שיש לתעשיות הביטחוניות במדינת ישראל. הסיפור, בשביל לעשות אותו פשוט ביותר: היום, על-פי החוק, ברגע שאדם עובד כעובד מדינה – לצורך העניין הוא היה בצה"ל או עבד במערכת הביטחון – ופרש או מגיעה לו קצבה, הרי אם הוא חוזר לעבוד באחת מהמערכות הממשלתיות, הקצבה נחשבת לעניין שכרו. הדבר יוצר מצב מדהים, שעליו מצביע מבקר המדינה. הדבר יוצר מצב שהיום, מי שהיה במערכת ביטחונית ורוצה לעזוב, לטובת העניין, נגיד לרפא"ל, לייצור, נאמר, "כיפת הברזל", הוא לא יכול להשתלב ברפא"ל אם השכר שלו, הקצבה שלו תינזק מכך. לכן הוא ילך לחברות פרטיות. לתעשייה האווירית או לתע"ש – אותו דבר, הוא ילך לחברות פרטיות. הדרך היחידה שבה הוא יכול לעבוד בתעשיות הביטחוניות היא בעצם כיועץ חיצוני או כעובד חברת כוח-אדם. את הדבר הזה צריך לעצור על מנת לאפשר לכל אחד ואחד שמשתחרר לנצל את הידע שרכש, את הניסיון העצום שיש לו, ולתרום הלאה לביטחון המדינה אחרי שהוא רכש את הידע הגדול במהלך אותן שנים שבהן הוא עבד במערכת הביטחון. החוק שלנו מבקש להחריג את אותן תעשיות ביטחוניות ממשלתיות על מנת שלא ייחשב לו נושא הקצבה לעניין הקופה הציבורית, ובכך מאפשר לכל הפורשים ממערכת הביטחון להשתלב הלאה במערכות התעשייה הביטחונית. אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה הטרומית, ואני רוצה להודות מאוד דווקא כאן לחבר הכנסת כץ על השותפות בניווט החוק עד כאן. עוד יש לך דרך ארוכה מאוד כיושב-ראש הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה של משתכר מקופת הציבור), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – רוב נגד – מיעוט נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אני קובע שהצעת חוק זו הועברה ואושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה לכם, לכולכם. <הצעת ועדת הכנסת להוספת פרק שלישי בחלק ד' – שאילתות וביטול סעיפים 161–168 ולתיקון סעיף 25, הוספת פרק רביעי בחלק ד' – נאומים בני דקה וביטול סעיף 158 בתקנון הכנסת> [נספחות.] <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת ועדת הכנסת, על-פי סעיף 151 לתקנון, לתיקון תקנון הכנסת, הכוללת תיקונים שונים. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין יגיד לנו מה התיקונים שמוצע לנו להצביע עליהם. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברוח הדברים שאמרת קודם, הפעם באתי עם חבילה של דפים, אדוני, אבל אני מבטיח לא להקריא את כולם, אז אנחנו נתקזז עם ההסדר של הפעם הקודמת. אני מתכבד להציג בפניכם בפעם השביעית שתי הצעות נוספות לתיקונים בתקנון הכנסת שהכינה ועדת הכנסת במסגרת התהליך שאנחנו מקיימים כאן של גיבוש מחדש של נוסח חדש ועדכני לתקנון. הוועדה דנה בנושא הזה באופן שוטף ואנחנו, כפי שהחלטנו, מביאים את הצעות התיקון פרק-פרק במטרה להשלים את כתיבתו מחדש של התקנון כולו. אני יכול לומר שעם אישור התיקונים האלה אנחנו נשלים כבר כ-40% מהוראות התקנון בעדכון מחדש בהסכמה כללית רחבה. ההצעות שמובאות בפניכם מצריכות שתי הצבעות נפרדות, כל תיקון בנפרד, אבל אני אציג אותן ביחד על מנת לחסוך זמן. התיקונים המובאים היום מוסדרים במסגרת חלק חדש שכבר אישרנו, שכותרתו: כלים פרלמנטריים, והתיקונים האלה עוסקים בפרק השאילתות ובסעיף הנוגע לנאומים בני דקה. רוב ההוראות בנושא השאילתות אינן מעוגנות כיום בתקנון אלא מוסדרות בכל מיני החלטות של ועדת הכנסת, שחלקן, אגב, כבר לא בתוקף למרות שממשיכים לפעול על-פיהן. לפיכך, אנחנו ערכנו הסדרה ברורה בתוך מסגרת התקנון של כל נושא השאילתות בפרק שיוחד לכך בנפרד. הפרק מפרט את סוגי השאילתות, הרגילות, הדחופות והישירות, את דרך הגשתן ואת המכסות, וזאת בהסתמך על ההחלטות הקיימות כיום. עם זאת, הפרק הזה כולל כמה שינויים משמעותיים. אני לא אעמוד על כולם, אבל לשניים מהם אני חושב שמתחייבת כאן התייחסות. קיימת בעיה, שכולנו מודעים לה, שבמקרים רבים מאוד חברי כנסת אינם נוכחים בעת שניתנת תשובת השר על שאילתא, ומאידך גיסא – בעיה שהיא תמונת ראי של העניין הזה – שאילתות רבות מוגשות לשרים ואינן נענות במועד עד כדי הפיכתן לפעמים לבלתי רלוונטיות במועד שבו התשובה ניתנת. אנחנו קבענו הסדר שמטרתו באמת לעשות סדר בעניין הזה. מצד אחד נקבע שחבר כנסת שאיננו נוכח במליאה בעת מתן התשובה, השאילתא שלו פשוט תימחק ולא תועבר לפרוטוקול. מאידך גיסא נקבע ששר שאיננו עונה במועד על שאילתא רגילה – לבקשת חבר הכנסת השאילתא שלו תהפוך לשאילתא דחופה ותידון מייד בשבוע שלאחר מכן ביום רביעי, במתכונת של שאילתא דחופה, כולל שאלות של חברי כנסת נוספים. מובן שהדבר הזה גם מחייב הוראות שהכנסנו, שמבטיחות מתן הודעה מוקדמת לחברי הכנסת על מועדי השאילתות, כדי שמי שרוצה למשוך את השאילתא כי הוא לא יכול להימצא במליאה ביום או בשעה שאמורה להינתן התשובה יוכל לעשות זאת מבעוד מועד. נדמה לי שהדבר הזה יחזיר את המוסד החשוב הזה של שאילתא, שהוא כלי מרכזי בפיקוח על עבודת הממשלה, באמת למקום הרבה יותר משמעותי, ויאפשר דיון הרבה יותר ענייני. אגב, הכנסנו הוראה שגם שאילתא רגילה תיקרא על-ידי חבר הכנסת, ולא כפי שזה היום, על מנת שמי שצופה בנו בערוץ-99 או מי שאחר כך מבקש לעקוב אחרי הדברים, כולל חברי הכנסת שנמצאים כאן במליאה, ידע במה מדובר ומהן השאלות המקבלות תשובה. לעניין הסעיף העוסק בנאומים בני דקה – בעיקרון הוא מבוסס על ההוראות הקיימות תוך התאמתן לפרקטיקה הנוהגת. נמחקה הוראה שמגבילה את נאומים בני דקה לשלושים דקות באופן שבעצם יאפשר לכל חבר הכנסת שנוכח במליאה בתחילתה ביום שלישי, או בכל מועד אחר שבו יהיו נאומים בני דקה, להירשם ולנאום, וזאת נוכח ההצלחה של הכלי הזה, שרבים מאתנו משתמשים בו ומעלים באמצעותו נושאים שעל סדר-היום. שוב אני מדגיש, כפי שאנו נוהגים בוועדת הכנסת, גם שתי ההצעות שבפניכם התקבלו בהסכמה כללית, מקיר לקיר, על דעת כולם, ועל כן אני מבקש מהכנסת לאשר אותן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות שוב לצוות הוועדה בראשותה של אתי בן-יוסף, לנועה, שחזרה אלינו מחופשת הלידה ומסייעת ותורמת גם היא, כמובן, לעבודת הוועדה, וליועצת המשפטית ארבל אסטרחן ולצוות שלה, שמלווים את כל העבודה הזאת. תודה מיוחדת למנהלי הסיעות, שהם שותפים מלאים מניסיונם ומהידע שלהם בכל התהליך הזה, ליועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגנה נאזם בדר, וגם לעורך-דין סהר פינטו, שמלווה ותורם רבות לישיבות ולעבודה הזאת. נדמה לי שהעבודה הזאת, המשותפת, של כולם – הצוות המינהלי, הצוות של הסיעות, חברי הכנסת והצוות של הוועדה – באמת מביאה אותנו עד כאן לפחות לתוצאות משמעותיות ולהתקדמות בעניין שלא התקדם במשך עשרות שנים. תודה אחרונה, עם סיום המושב, באמת לצוות של העוזרים שמלווה אותי, ללילך, לרועי ולמיכל. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה גם לך. אנחנו מודים לך על החידושים המרעננים שאתה מכניס בעבודת הכנסת על-ידי התיקונים בתקנון הכנסת, שבוודאי יוסיפו חיות ורלוונטיות בדברים שאמרת. אנחנו מקיימים שתי הצבעות נפרדות: הצבעה ראשונה היא הצבעה על הצעת ועדת הכנסת על-פי סעיף 151 לתקנון בדבר תיקון תקנון הכנסת, הכוללת תיקונים אלה: 1. הוספת פרק שלישי בחלק ד' – שאילתות; 2. ביטול הסעיפים 161–168. הצבעה ידנית עדיין. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד הצעת ועדת הכנסת – רוב נגד – מיעוט נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להוספת פרק שלישי בחלק ד' – שאילתות וביטול סעיפים 161–168 בתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – רוב, נגד – מיעוט, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שתקנות אלה אושרו. אנחנו נעבור להצבעה השנייה שהיא על הצעת ועדת הכנסת, על-פי סעיף 151 לתקנון, לתיקון תקנון הכנסת הכוללת תיקונים אלה: 1. תיקון סעיף 25; 2. הוספת פרק רביעי בחלק ד' – נאומים בני דקה; 3. ביטול סעיף 158. מי בעד? הצבעה בעד הצעת ועדת הכנסת – רוב נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 25, הוספת פרק רביעי בחלק ד' – נאומים בני דקה וביטול סעיף 158 בתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> אין מתנגדים. אם כך, אני קובע שגם הצעות התיקון האלה בתקנון אושרו. אנחנו נבקש מיושב-ראש הכנסת רובי ריבלין – את הסיום של המושב, של כנס הקיץ הזה, נעביר אליו. לפני כן יש עוד שאילתות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש. <שאילתות ותשובות > <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עכשיו בסעיף השאילתות. אני מזמין את סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לעלות על הבימה ולענות על שאילתות אם החברים נמצאים. אם לא – יועברו לפרוטוקול כמצוות התקנון. ובכן, כבוד סגנית השר תשיב על שאילתא מס' 877 בנושא: תמריץ על העסקת בני-נוער, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח; לפרוטוקול. <877. תמריץ על העסקת בני-נוער מהמגזר הבדואי> חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): כמה בתי-עסק, בתי-מלאכה ומפעלים קולטים תלמידים מבתי-הספר הטכנולוגיים במגזר הבדואי בדרום כדי להכשיר אותם ולהקטין את שיעור האבטלה. רצוני לשאול: 1. האם יש כוונה לתגמל אותם? 2. האם יקבלו סיוע כלשהו? 3. מה ייעשה בעניין? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) משרד התמ"ת משקיע משאבים רבים בהכשרה מקצועית של בני-נוער מהמגזר הבדואי בדרום. בין היתר מפעיל המשרד מרכזי הכשרה בבתי-הספר "עמל רהט", "עמל ערערה" ובחורה. נוסף על פעילות המשרד כיום, המשרד מתכנן לפתוח בית-ספר נוסף לאוכלוסיית הפזורה הבדואית בשנת הלימודים תשע"א במועצה האזורית אבו-בסמה. כל בני הנוער שמשתתפים במסלול החניכות של בתי-הספר הטכנולוגיים שבפיקוח המשרד משתכרים בשכר שאינו נמוך משכר המינימום וזכויותיהם הסוציאליות נשמרות. אף שמעסיקים לא מקבלים באופן אוטומטי תמריץ על העסקת בני-נוער מהמגזר הבדואי, משרד התמ"ת העמיד כמה מסלולים לרשות ציבור המעסיקים, וכולם מוזמנים להגיש את מועמדותם לקבלת סיוע. אחד המסלולים באגף להכשרה מקצועית נקרא OJT – On the Job Training – ובאמצעותו האגף מאפשר לכל מעסיק המעוניין לקלוט עובדים חדשים לקבל סיוע בתמורה לכך שיכשיר את העובדים שגויסו לשורותיו. האגף להכשרה מקצועית נותן סכום של 3,000 ש"ח לחודש על כל חונך, ועל כל עובד יקבל המעסיק סכום של 1,000 ש"ח לחודש. מסלול נוסף הוא "כיתה במפעל". במסלול זה כל מפעל המעוניין להפעיל – הוא בעצמו או באמצעות מוסד עיוני – קורס באחד ממקצועות האגף או בתוכנית ייחודית למפעלו, יקבל את מימון הקורס במלואו, בתנאי שהמפעל יתחייב לקלוט 75% מבוגרי הקורס. נוסף על המסלולים שעומדים כיום לרשות ציבור המעסיקים, האגף להכשרה ולפיתוח כוח-אדם במשרדי שוקד בימים אלה על עדכון חוק החניכות כך שמעסיקים יתומרצו גם במסלולים נוספים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתא מס' 878, של חבר הכנסת אורי אורבך, בעניין שכרם של בעלי צרכים מיוחדים – אינו נוכח; לפרוטוקול. <878. שכרם של עובדים בעלי צרכים מיוחדים> חבר הכנסת אורי אורבך שאל את ראש הממשלה ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): ב-14 במרס 2010 התפרסם ריאיון של נערים בעלי צרכים מיוחדים עמך. במהלך הריאיון הוצגו בפניך נתונים על השכר המביך שמקבלים בעלי צרכים מיוחדים עבור עבודתם. מאחר שהנתונים היו חדשים עבורך, ביקשת ללמוד אותם. רצוני לשאול: מה תעשה לטובת אנשים אלו, אשר שכרם החודשי לא עולה לעתים על עשרות שקלים בחודש? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) השאילתא שהעלית, חבר הכנסת אורבך, הוגשה לראש הממשלה בעקבות ריאיון שהעניק, ובהמשך הועברה אל משרד התמ"ת. חשוב מאוד להבחין בין סוגי העבודות שבהם מועסקים בעלי הצרכים המיוחדים על מנת שניתן יהיה לייחס את הדברים למשרד הממשלתי המתאים. לטובת העניין אני אציג, ברשותך, את ההבדלים. בעלי צרכים מיוחדים עובדים במגוון עבודות, חלקן בשכר נמוך ובלי שמתקיימים יחסי עובד–מעביד. המסגרות הללו אינן באחריות המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה שבמשרד התמ"ת, אלא באחריות משרד הרווחה ומשרד הבריאות, ולכן אינני יכולה להתייחס לאותן מסגרות. האחריות שהוטלה על המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות היא לטפל בשילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה שאיננו מוגן ומתקיימים בו יחסי עובד–מעביד. במסגרות אלו נקבע השכר נקבע בהתאם ליכולת העבודה של העובד. ראוי להדגיש שפערי השכר בין עובדים במפעלים מוגנים לבין עובדים בשוק החופשי יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש. המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה פועל במלוא המרץ לניוד אנשים מתעסוקה מוגנת אל שוק העבודה הרגיל ולשיפור שכרם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות בתוך מקום עבודתם. כדי לנייד אנשים בעלי צרכים מיוחדים מהמערכות המוגנות אל שוק העבודה הרגיל מפעיל המטה תקנות לשכר מינימום מותאם, ובמסגרתן יכולים אנשים עם מוגבלות בשתי רמות יכולת העבודה הנמוכות ביותר להשתלב בעבודה בשוק החופשי בלי שיתקיימו יחסי עובד–מעביד, אך על-פי הנחיות המופיעות בחוק – חוק המשתקמים. כדי לשפר את שכרם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות, אנו מגינים עליהם בעזרת אבחוני שכר המינימום המבטיחים תשלום שכר הוגן וראוי, ומפעילים תוכנית לשדרוג יכולותיהם של פרטים בעלי צרכים מיוחדים במקום העבודה בעזרת התקנות להשתתפות במימון התאמות במקום העבודה. במסגרת זו מקבל המעסיק מענקים לקליטה, שילוב ושדרוג עובדים בעלי מוגבלות. זאת ועוד, ועדה בין-משרדית המליצה לאחרונה על שינויים בתקנות השתתפות המדינה במימון ההתאמות כדי לאפשר למעסיקים שימוש מיטבי בתקנות. כלי נוסף שמפעיל התמ"ת הוא השתתפות בשכר העובדים במשך 30 חודשים, וכן מימון של התאמות במקום העבודה. על-פי המתוכנן, המסלול יופעל במטרה לאפשר את קליטתם של עד 500 עובדים בסכום כולל של 15 מיליון ש"ח. המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות במשרד התמ"ת רואה חשיבות מרבית בניסיון לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים בשוק העבודה הרגיל לצד עובדים שאינם עם מוגבלות, ורק במקרים חריגים – לשלבם במערכות המוגנות. אני מאמינה שזוהי הדרך הנכונה לסייע לאנשים עם מוגבלויות לשפר את מצבם ולמצות את יכולתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתא מס' 884, של חבר הכנסת דוד אזולאי, בנושא: פגיעה במפעלים ובעסקים בגלל ההקפאה – אינו נוכח; לפרוטוקול. <884. פגיעה במפעלים ובעסקים בגלל הקפאת הבנייה> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): מפעלים ביהודה ושומרון טוענים כי נפגעו בגלל הקפאת הבנייה ומאיימים בהעתקת הפעילות מברקן שבשומרון לסין. רצוני לשאול: 1. מה היא עמדת משרדך בנושא? 2. האם נפגעו מפעלים עקב החלטת הממשלה? 3. מה ייעשה למנוע סגירת מפעלים, העתקתם לחוץ-לארץ ופיטורי עובדים? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת אחראי לעידוד פעילות כלכלית, וכן להקמה ולפיתוח של מפעלים מכוח חוק עידוד השקעות הון. מסלול התמיכה המרכזי במרכז ההשקעות הוא מסלול המענקים, שתקציבו בשנתיים האחרונות עמד על 400 מיליון ש"ח – זאת לאחר קיצוצים משמעותיים בתקציב מרכז ההשקעות בשנים שקדמו ל-2009. נוסף על מסלול המענקים פועלים מסלולים מינהליים מכוח החלטות ממשלה, דוגמת מסלול התעסוקה, התומך בהעסקת עובדים בפריפריה, בדגש על העסקת חרדים ובני מיעוטים, ומסלול מחולל שינוי, שנועד לעודד הקמה והעתקה של מפעלים גדולים מאוד מהמרכז לאזורי פיתוח א'. 2. לא ידוע לנו על מפעלים שנפגעו כתוצאה מהקפאת הבנייה באזור התעשייה ברקן, אך כיוון שאזור התעשייה ברקן נמצא באזור פיתוח א', המפעלים שנמצאים באזור זה זוכים לתמיכה רציפה של מרכז ההשקעות לאורך השנים. לדוגמה, בשנים 2008–2010 תמך מרכז ההשקעות בחמישה מפעלים הנמצאים באזור תעשייה זה, ובהם "אסטרון עבודות הנדסיות", "מגה פרינט", "אימי דיפנס", "הארגז", "טכנופח תעשיות מתכת" ו"אי.אר.פי.סי – מוצרי גומי ישראליים". סכום ההשקעה המאושרת במפעלים האלה עומד על כ-47 מיליון ש"ח וסכום המענקים שאושרו למפעלים אלה הוא כ-10 מיליוני ש"ח. מרכז ההשקעות שבמשרד התמ"ת ממשיך וימשיך לתמוך בתעשייה ישראלית בפריפריה, ובכלל זה באזור התעשייה ברקן.  <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתא מס' 924, של חבר הכנסת נחמן שי, בנושא: ביטול הסיוע וההטבות למשתתפי "אורות לתעסוקה" – אינו נוכח; לפרוטוקול. <924. ביטול הסיוע וההטבות למשתתפי "אורות לתעסוקה"> חבר הכנסת נחמן שי שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום ו' בסיוון התש"ע (19 במאי 2010): השבוע הוחלט לבטל את ההטבות למשתתפי תוכנית "אורות לתעסוקה", שנועדה לתמוך בכ-5,000 מובטלים, לסייע להם ולשלבם במעגל התעסוקה. הפסקת הסיוע וביטול ההטבות שעמדו לרשותם באופן מיידי עשויים לגרום להחרפת מצבם. רצוני לשאול: 1. מה הן הסיבות להחלטה? 2. מה ייעשה כדי שמשתתפי התוכנית לא ייפגעו? 3. האם יש תוכנית חלופית שתסייע להגברת התעסוקה של משתתפי תוכנית זו? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. תוכנית "אורות לתעסוקה" נועדה לסייע למשתתפיה להשתלב במעגל העבודה. התוכנית התבססה על התחייבות המדינה להשקיע משאבים שיאפשרו התאמת תוכנית אישית לסיוע ולהכשרת כל משתתף ולאספקת שירותים תומכי-עבודה. עם החלטת הכנסת להביא לסיום התוכנית הופסקו כל הפעילויות הקשורות בה, לרבות השמות המשתתפים, התאמת התוכניות האישיות והשירותים תומכי העבודה שניתנו במסגרתה. 2. כדי למזער את הפגיעה במשתתפי התוכנית הופנו אלו למצות את זכויותיהם, ככל אזרחי ישראל, במסגרות האחרות הקיימות, כגון סבסוד מעונות, הטבות לנשים חד-הוריות, שירותי הרווחה וכדומה. 3. כידוע, משרד התמ"ת תמך בתוכנית "אורות לתעסוקה" והאמין שהיא נותנת את המענה הנכון לאוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה ומובטלים שנמצאים זמן רב מחוץ לשוק העבודה. עם זאת, משרדי מכבד את הכרעת כנסת ישראל אשר החליטה לסיים את התוכנית, והשר בן-אליעזר הנחה את ראשי המשרד לפעול בשיתוף פעולה עם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה להכנת חלופה לתוכנית אשר תיתן מענה הולם ותתמודד עם הקשיים שאפיינו את התוכנית הקודמת. אני מקווה שבזמן הקרוב תוצג תוכנית חדשה ויינתן לציבור מענה הולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתא מס' 970, של חבר הכנסת אמנון כהן, בנושא: מחסור במשפחתונים בנווה-יעקב – אינו נוכח; לפרוטוקול. <970. מחסור במשפחתונים בנווה-יעקב> חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום כ' בסיוון התש"ע (2 ביוני 2010): בשכונת נווה-יעקב בירושלים יש מחסור במשפחתונים. כיום פועלים כ-16 משפחתונים, ועשרות אמהות העומדות בקריטריונים נענו בשלילה עקב היעדר תקנים ונאלצו לנטוש את עבודתן. רצוני לשאול: 1. מה הם הקריטריונים לאישור משפחתונים? 2. מדוע חרף הביקוש הגדול לא מאושרים בנווה-יעקב משפחתונים נוספים? 3. מה ייעשה לטיפול בעניין זה? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 3-1. משרד התמ"ת, בהובלת השר, הציב לעצמו כמטרה ראשונה במעלה להביא לבלימת האבטלה, ליצור יותר מקומות עבודה ולעודד יותר נשים לצאת ולעבוד. כחלק ממדיניות משרד התמ"ת, המשרד פועל לפתיחת מסגרות טיפול לילדים על מנת לשרת את כל חלקי האוכלוסייה הישראלית בכל רחבי הארץ. האחריות לפתיחת משפחתונים בירושלים, לרבות בשכונת נווה-יעקב, מצויה בידי אגף הרווחה בעיריית ירושלים, המתאם את הדברים עם האגף למעונות-יום. על-פי הצרכים להרחבה שהגיש אגף הרווחה למשרד התמ"ת אושרה עד כה מכסה של 15 משפחתונים, ונוסף על כך יוקצו עוד כ-50 משפחתונים להרחבה בשכונות השונות בעיר. למען הסר ספק אדגיש כי אין כל בעיה של הקצאת תקנים למשפחתונים, ומשרד התמ"ת משלם לעירייה עבור הפעלה של כל משפחתון ומשפחתון שנפתח בתיאום עם המשרד.   <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתות של חבר הכנסת חיים אורון ושל חבר הכנסת יצחק וקנין, שאילתות 1038 ו-1044, בנושא: עובדות ניקיון באוניברסיטת בן-גוריון – תשובה אחת יש לשני השואלים. אינם נוכחים – לפרוטוקול. <1038, 1044. העסקת עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון> חבר הכנסת חיים אורון שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום י"א בתמוז התש"ע (23 ביוני 2010): אוניברסיטת בן-גוריון מעסיקה עובדות ניקיון באמצעות חברות שירותים. רצוני לשאול: 1. מה היא עמדת המשרד בעניין העסקה של עובדי ניקיון כעובדי קבלן? 2. מה הם הנהלים לגבי העסקת עובדי ניקיון? 3. מה נעשה כדי לוודא שהעובדות מועסקות כדין? 4. האם נקבעו נהלים למניעת פגיעה בזכויות העובדים? אבקש לקבלם. חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום י"א בתמוז התש"ע (23 ביוני 2010): עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון הן עובדות קבלן, ולא קיבלו זכויות סוציאליות במשך 15 שנה בגלל החוזים שבין האוניברסיטה לקבלנים. כבר ארבע שנים מתנהל מאבק למען העסקתן כעובדות האוניברסיטה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לבדיקת הנושא? <תשובת סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) לפני כמה שבועות התייחסתי לנושא במסגרת הצעה דחופה לסדר-היום שהעלה חבר הכנסת אדרי, אך אשמח להשיב שוב לגופו של עניין על השאילתות. משרד התמ"ת, באמצעות מינהל האכיפה וההסדרה, אחראי לאכיפה הפלילית של חוקי העבודה. עבודת אגף האכיפה במינהל נעשית הן באמצעות טיפול בתלונות והן באמצעות אכיפה יזומה. לאורך השנים נפגעות זכויות העובדים, ובמיוחד העובדים המאורגנים פחות. לנוכח עובדה זו הושם בשנים האחרונות דגש על אכיפה במגזרים אלה, ובהם בתחום השמירה והניקיון. מדיניות המשרד להקצות משאבים לטובת ההגנה על זכויות העובדים מצאה ביטוי גם בדיוני התקציב האחרונים, ואני שמחה לבשר על גידול של 31% בתקני האגף לאכיפת זכויות עובדים, דהיינו כ-48 תקנים חדשים. חשוב להדגיש שלא בכל מקום שבו העובדים אינם זוכים לקבל את מלוא זכויותיהם או שהסכם שנחתם מולם לא מכובד יש למשרד התמ"ת סמכות. נציגי מינהל האכיפה ביקרו באוניברסיטה במסגרת פעילותנו היזומה ובדקו את השמירה על זכויות עובדי חברות הניקיון באוניברסיטה במישור הפלילי, המצוי בתחום סמכות משרד התמ"ת. מאחר שמדובר בהליכים פליליים, אנו מנועים מלהעביר כל מידע על חקירות אלו. בנושאים האזרחיים, אשר להבנתי נמצאים במרכז מאבקן של עובדות הניקיון, כמו מעמד עובדות הניקיון כעובדות האוניברסיטה או כעובדות קבלן, אין למשרד התמ"ת כל סמכות, ולכן המשרד מנוע מלהתערב בהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לסגנית השר על הימצאותה כאן בשעה מאוחרת זו. אני מודה לה. כמצוות החוק, העניינים יועברו לפרוטוקול, וכל המבקש לעיין בהם יוכל למצוא אותם בפרוטוקול הכנסת של ישיבה זו. האם יש עוד שאילתות? – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שאילתא דחופה שהשר לא הגיע ואין שר משיב במקומו, כי השר נהרי אמר לנו שהוא עומד להגיע. אם אדוני רוצה שאני אביא את סגן ראש הממשלה לכאן, השאילתא לשר הפנים? – השר לביטחון פנים היה פה כל היום, זאת האמת. אני אעביר את השאילתא. קודם כול אעביר לו שאילתא על מנת שיחזיר לך תשובה מלאה, וכן אני אשמור. ביום שבו תכונס הכנסת אני אזמין את השר להשיב על שאילתא זו, אם עדיין תהיה רלוונטית. על כל פנים, שאילתות בעל-פה דחופות הן סעיף ראשון בסדר-היום. בגלל היום המיוחד וסדר-היום המיוחד, שבו גם ליושב-ראש הקואליציה היה מה לומר, שכן גם הוא היה צריך לנצח על התזמורת של המערכת כולה כדי שתבוא ותבחן בעד מי הממשלה מוכנה, במי הממשלה מוכנה לתמוך ולא – דבר שלא מחייב כמובן את הכנסת, אבל בסופו של דבר משפיע. לכן אני רואה בזה – השר אהרונוביץ מקפיד קלה כחמורה על עבודת הכנסת ועל כבודה של הכנסת. לא היתה פעם שהוא לא בא על מנת להשיב על שאילתות, ולכן אנחנו מבינים שהדבר נובע מכך ששאילתא דחופה הועברה מתחילת היום לשלהי היום או למוצאי היום. אני מבטיח לך שהשאילתא שלך תיענה בצורה הברורה ביותר, בצורה ישירה, וגם תפורסם, אם יהיה צורך. תודה רבה. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו לפני ההכרזה על יציאתנו לפגרה. סיום המושב השני של הכנסת הזאת, וכנס הקיץ לפני סיומו. אני רוצה באמת, בשם כולכם, בכנס זה – כנס קיץ זה, שהיה סוער, והמושב כולו, שהיה סוער מצד אחד, עם מחלוקות רבות, ומצד האחר גם היום ראינו יום חקיקה מלא, שבו הזרעים והשתילים ששתלו חברי הכנסת במשך השנה האחרונה, ואולי השנה וחצי, באו לידי קציר ואסיף היום בשורה רבה של חוקים אשר נתקבלו, ואשר חלקם נוגע באמת לחיי היום-יום שלנו. אני בשמכם מבקש, אדוני המשנה לממשלה וחברי חברי הכנסת, להודות קודם כול למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לסגן מזכירת הכנסת נאזם באדר ולצוות מזכירות הכנסת; ליועץ המשפטי לכנסת, עורך-דין איל ינון, ליועצים המשפטיים ולצוותי הלשכות המשפטיות השונות והצוות כולו; למנהלי ומנהלות ועדות הכנסת וצוותי ועדות הכנסת, אשר בלעדיהם לא יכולה היתה לפעול כל עבודת ההכנה לרגעים שבהם אנחנו מריעים כאן בסיכומו של יום ובסופה של עבודה מה יהיה החוק שייכנס לספר החוקים ומה לא, מהם הדברים שיהיה פיקוח על הממשלה ומהם אלה שנקל עליה. כל הדברים האלה לא יכולים היו להיעשות ולא היו נעשים בלי כל צוותי הוועדות. אני מבקש להודות למחלקת קשרי החוץ בראשות מירה רצאבי והשגריר דן אשבל; לצוות מחלקת הפרוטוקולים; לשלמה לוי וצוות מחלקת הדפוס; לאנשי משמר הכנסת ובראשם קצין הכנסת, שהוא ממלא-מקום קצין הכנסת, יוסף גריף; ליחידת סדרני הכנסת וכל צוות המליאה; לצוות עובדי המשק והתחזוקה; לחברנו ד"ר יצחק ליפשיץ ולאחיות המרפאה – ורפואה שלמה נאחל כולנו לחנה, האחות המסורה; לצוות עובדי המשק והתחזוקה; לעובדי מזנון הכנסת; לעובדת המסורה של מליאת הכנסת, שירה, אשר בלעדיה לא היינו יכולים להשיב נפש ולהתכונן בכל פעם למאבק ולדיון רציני כזה או אחר במליאה. שירה, תודה לך באמת, מכל חברות וחברי הכנסת, כולל השרים, אשר כולם יודעים עד כמה את מסורה; לצוות המחשוב ובני שיינין; לצוות ערוץ הכנסת – אתם הפרוטוקול המצולם, אבל יחד עם זה אתם אשר מביאים את דברה של הכנסת ואת עבודתה של הכנסת לכל בית בישראל; לצוות מינהל הכנסת ולצוות לשכת יושב-ראש הכנסת. לבסוף – למנכ"ל הכנסת, אשר אפילו ברגע זה, כאשר קרתה תקלה, הוא הוזעק וגם נתן טיפול חירום, אבל עם זה אנחנו בטוחים שהוא גם יעסוק ויעשה שהכנסת לא יהיו בה הפתעות של תקלות כלשהן, שכן בשנה וחצי הראשונות נתנו לו את האפשרויות לראות איפה יכולה להיות תקלה, ולכן הוא יוכל למנוע אותה מראש. אם יתקשה בגלל ניסיונו שאינו רב, יש לנו פה כמה רמטכ"לים שיודעים גם מה זה קלקולים, וכולם יוכלו לייעץ לך. הם רובם יושבים לשולחן הממשלה. חלקם גם יושבים לשולחנות האופוזיציה, וזאת גדולתה של הדמוקרטיה בישראל. אם שכחתי את עובדי מזנון הכנסת, אם שכחתי מישהו מאותם אנשים אשר עמלים ועובדים כל כך – פעם נוספת לסדרנים בכלל, למשמר, שהשנה היו לו תפקידים לא פשוטים פה בתוך המליאה עצמה, דבר שלא ידענו קודם, חריפות כזאת בהתנהלות והתנהגות, שהם מחויבים גם בכבוד חברי הכנסת אבל גם בסדר של הכנסת ובכבוד הכנסת כולה, ופעמים הדברים באים לידי מצב שבו הסדרן לא יודע, איש המשמר, מתי הוא צריך לכבד את חבר הכנסת ומתי הוא צריך לכבד את הכנסת. אני מקווה שלעולם לא נעמוד במצב שבו יהיה קונפליקט בין כיבוד חבר הכנסת לכיבוד הכנסת, כי אם נגיע לימים כאלה – אוי לה ואבוי לה לכנסת ואוי לה ואבוי לה לדמוקרטיה. אני מודה לכולכם. אדוני הדוקטור, אני לא משאיר לך נפגעים היום. כולנו נתפנה בכוחות עצמנו. תמה ישיבה זו, תם המושב השני של הכנסת, תם כנס הקיץ ותם סדר-היום היום. המושב השלישי של הכנסת והישיבה הבאה, הרשמית, ייפתחו ביום שני, ג' בחשוון תשע"א, 11 בחודש אוקטובר 2010 למניינם, בשעה 16:00. רבותי, ישיבה זו נעולה. חופשה נעימה לכולכם. אל תשכחו שגם בחופשה אתם שליחי ציבור. אדוני המשנה לראש הממשלה, תודה לממשלה. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:01.