דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה ל"ט הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ז בשבט התשפ"ג (8 בפברואר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 שאילתות דחופות 6 13. גרירת רגליים של משרד המשפטים בפעילות נגד הסתה לאומנית חמורה 7 אריאל קלנר (הליכוד): 7 שר המשפטים יריב לוין: 7 12. ארבעה מקרי רצח בסוף השבוע 10 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 10 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 10 נאור שירי (יש עתיד): 12 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 12 הצהרת אמונים של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות 17 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 17 נאומי בכורה של חברי הכנסת 18 דן אילוז (הליכוד): 18 שר המשפטים יריב לוין: 23 משה סעדה (הליכוד): 25 היו"ר אמיר אוחנה: 29 הצעות לסדר-היום 31 פקיעת הוראת השעה לזכאות לכפל קצבאות 31 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 32 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 33 ינון אזולאי (ש"ס): 34 אפרת רייטן מרום (העבודה): 35 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 36 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 38 שר העבודה יואב בן צור: 39 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 42 הצעות לסדר-היום 42 פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה–אוקראינה 42 זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 42 משה שמעון רוט (יהדות התורה): 44 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 45 גלעד קריב (העבודה): 46 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 47 הצעות לסדר-היום 49 היערכות המדינה לרעידות אדמה 49 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 49 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 50 משה טור פז (יש עתיד): 53 משה סולומון (הציונות הדתית): 54 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 56 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 61 עודד פורר (ישראל ביתנו): 62 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 66 גלעד קריב (העבודה): 70 הודעת ועדת הכנסת 76 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 76 חילופים בוועדות הכנסת 76 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 76 הודעת ועדת הכנסת 77 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 77 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023 78 צביקה פוגל (הוועדה לביטחון לאומי): 78 נאור שירי (יש עתיד): 81 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 89 שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 91 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 111 מיקי לוי (יש עתיד): 114 מירב בן ארי (יש עתיד): 117 מאיר כהן (יש עתיד): 121 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 123 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 125 שרון ניר (ישראל ביתנו): 129 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 130 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023 130 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 130 אורנה ברביבאי (יש עתיד): 133 אפרת רייטן מרום (העבודה): 137 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 140 שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: 144 הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023 149 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 150 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 151 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 167 רם בן ברק (יש עתיד): 169 עודד פורר (ישראל ביתנו): 178 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 186 אלעזר שטרן (יש עתיד): 189 רון כץ (יש עתיד): 191 דבי ביטון (יש עתיד): 195 גלעד קריב (העבודה): 196 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 205 הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023 209 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 210 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 211 יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): 216 משה טור פז (יש עתיד): 220 משה סעדה (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 229 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג–2023 232 אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): 232 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 233 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 236 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 241 זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 246 הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב 263 טלי גוטליב (הליכוד): 263 החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 266 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 271 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום י"ז בשבט התשפ"ג, 8 בפברואר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי; הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסעיף הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות. אתמול היה לנו מחסור בשרים; עכשיו אני רואה שיש לנו מחסור בשואלים, כי השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת קלנר. היכן הוא? רץ. טוב, נמתין דקה קלה. סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, איתך הסליחה. חבר הכנסת – כך אני שומע – רץ בדרכו לכאן. הגיע. אם כך, הסעיף הראשון כאמור הוא שאילתות דחופות. השאילתה הדחופה הראשונה היא של חבר הכנסת אריאל קלנר – שיתבקש מעתה ואילך להיות כאן בזמן פתיחת המליאה, בזמן שיש לו שאילתה – לסגן ראש הממשלה ושר המשפטים, בנושא: גרירת רגליים של משרד המשפטים בפעילות נגד הסתה לאומנית חמורה. אני מזמין לדוכן את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת קלנר. << שאילתה >> 13. גרירת רגליים של משרד המשפטים בפעילות נגד הסתה לאומנית חמורה << שאילתה >> << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני השר, ראשית, התנצלות על העיכוב. רצתי מוועדת חוקה כשבדיוק הייתי בזכות דיבור. לשאילתה עצמה: ביום שישי האחרון פרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד על עבירות הסתה חמורות שביצע המופתי לשעבר של ירושלים, עכרמה סברי – אני מקווה שאני מבטא את שמו נכון. ארגון "לביא" הגיש תלונות מפורטות בשנה האחרונה למשטרה. נראה שהדברים תקועים ונגררים במשרדך. רצוני לשאול: מדוע טיפול במסית לאלימות לאומנית חמורה לא מקבל טיפול ראוי ודחוף כמתבקש? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, שר המשפטים. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבר הכנסת קלנר, חברות וחברי הכנסת, להלן ההתייחסות שקיבלתי מפרקליטות המדינה לאמור בשאילתה, ההתייחסות הזו נסמכת על התייחסותו של מר אלון אלטמן, המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים. בשנתיים האחרונות הועברו למשטרת ישראל וללשכת המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים כמה פניות בעניינו של עכרמה סברי, המופתי של ירושלים בדימוס, ובמסגרתן התבקשה פתיחת חקירה פלילית כנגד המופתי בגין מעשים שביצע ואשר עולים לכאורה לכדי עבירות פליליות. בתמצית נבהיר כי הפניות האמורות עסקו בשני נושאים עיקריים: מעשים שביצע לכאורה המופתי, אשר נטען כי הם עולים לכדי מגע עם סוכן חוץ – עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז–1977; פרסומים והתבטאויות של המופתי העולים לכאורה לכדי עבירת ביטוי – הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין ועבירות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור מכוח סעיף 24 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016. הואיל והחשדות לביצוען של עבירות מגע עם סוכן חוץ אינן מצריכות אישור מקדים לפתיחה בחקירה מצד הפרקליטות והדבר מצוי בסמכות משטרת ישראל, שכותבה לפניות האמורות, לא היה מקום להתערבות כלשהי מצד הפרקליטות. ביחס לפניות שנטען בהן לחשד לביצוען של עבירות ביטוי אשר מצריכות אישור מקדים של הפרקליטות, מנגנון הטיפול במקרים כאלה הוא כזה שככלל, הפרקליטות נכנסת לתמונה רק לאחר בחינה ראשונית של הדברים ובדיקת המידע והעשרתו על ידי משטרת ישראל. לאחר שהמשטרה משלימה את התהליך אצלה, מועברת פנייה לפרקליטות לשם קבלת אישור. משכך, ולמעלה מן הצורך, פניות שעניינן חשד לעבירות ביטוי מצידו של המופתי, נבחנו על ידי הפרקליטות, ולאחר בחינת הדברים הן הועברו למשטרת ישראל לשם עיבוי התשתית הראייתית הנדרשת לשם קבלת החלטה. יצוין כי נוכח חשיבות הדברים הועברו על ידי הפרקליטות למשטרת ישראל מספר רב של תזכורות שבמסגרתן התבקשה המשטרה לפעול ולקדם את הדברים. במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2022 הועברו ממשטרת ישראל ללשכת המשנה לתפקידים מיוחדים בקשות לאישור חקירה ביחס לשני עניינים חדשים שבהם נראה, לכאורה, המופתי כשהוא מבקר ונושא דברים בסוכת אבלים שהוקמה בג'נין ובמחנה הפליטים שועפאט. בג'נין נצפה האחרון נושא דברים לזכרם של הרוצחים והמחבלים ראאד חאזם, מבצע הפיגוע בדיזנגוף שבו נרצחו שלושה בני אדם, ועבד חאזם, מבוקש שנהרג בחילופי אש עם כוחות הביטחון; בשועפאט הוא נצפה נושא דברים לזכרו של המחבל עודאי תמימי, אשר ביצע פיגוע במחסום שועפאט שבמהלכו נהרגה החיילת נועה לזר, זכרה לברכה, ובהמשך ניסה לבצע פיגוע נוסף. בביקורים האמורים נשא המופתי דברים אשר העלו חשד לביצוע עבירות של הסתה לטרור. נוכח זאת, ולאחר בחינת החומרים, בתאריך 19 בדצמבר 2022 אישר המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים, פתיחה בחקירה פלילית כנגד המופתי בגין הסתה לטרור – עבירה לפי סעיף 24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, וזאת ביחס לשני האירועים שפורטו לעיל. במקביל הועבר אישור בעניין הזה בכתב למשטרת ישראל. ביום 11 בינואר 2023, לאחר שהמופתי נחקר ושוחרר, הועבר התיק ממשטרת ישראל לפרקליטות מחוז ירושלים – פלילי לשם קבלת החלטה בעניין. בעניין הזה יובהר כי למרות עומס העבודה – שקיים, אגב, באופן מיוחד במחוז הזה, שמטפל בין היתר בעבירות ההסתה והפרות הסדר באזור ירושלים וסביבתה – ביקש פרקליט המדינה באופן ברור לתעדף את הטיפול בתיק הזה ולהעביר בעניינו בהקדם המלצה לפרקליטות המדינה. יובהר כי מטבע הדברים הדבר לוקח זמן, אבל בעקבות פנייה חוזרת שלי, לאחר שקיבלתי את כל ההתייחסות המפורטת הזו, נאמר לי שהצפי הוא שעד חודש אפריל יושלם הטיפול, ובהתאם לתוצאתו, כמובן, אם כך יוחלט, יוגש כתב אישום. אני מקווה שאכן תהיה עמידה בלוח הזמנים הזה. הפרקליטות רואה חשיבות רבה באכיפה נוקשה ובלתי מתפשרת של עבירות ההסתה לטרור, ואני בוודאי רואה בעניין הזה נדבך מדיניות חשוב שצריך לתת לו עדיפות. המדיניות היא שכאשר יש תשתית ראייתית, מאושרת פתיחה בחקירות על ידי המשטרה בטווחי זמן קצרים, ואני חייב לומר שלפחות מהנתונים שישנם כאן, גם המשטרה באופן יחסי נרתמה לעניין וקידמה את הנושא. תזמון החקירות נמצא, כמובן, באחריות המשטרה, ואני באמת מקווה שעד תחילת אפריל אנחנו נראה תשובה והחלטה ברורה בנושא הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת קלנר, בבקשה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה על ההתייחסות המפורטת. אם גם מהכתבה וגם מהדברים שציינת עולה שמדובר במסית סדרתי לרצח לאומני, לתעמולה אנטישמית מהסוג השפל ביותר – התלבטתי אם להגיש את השאילתה לך או לשר לביטחון לאומי; אני לא תמיד יודע אם אלה בעיות ביורוקרטיות שגרמו לעיכובים עד עכשיו או אולי איזושהי השקפת עולם שהתערבבה שם, סלחנית כזאת או אחרת. בכל מקרה, מתוך המנהיגות הרבה שבה אתה גם מוביל נושאים אחרים בתחומי הרפורמה המשפטית, אני מבקש ומאמין ומעריך שתוביל גם כאן את הדברים הנדרשים כדי שנוכל לפעול באופן אפקטיבי ואקטיבי כנגד מסיתים קיצוניים כדוגמת השייח' הזה, השייח' סברי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ואני מבין שיש גם שאלה נוספת לחברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב? או שהשאלה הנוספת של אריאל קלנר כבר ענתה? אין צורך? אז בבקשה, השר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> תודה רבה, חבר הכנסת קלנר. אני בהחלט מתרשם כמוך שמדובר באירוע שהוא אירוע סדרתי, והוא בוודאי מחייב טיפול בעדיפות. נדמה לי שלפחות בחודשים האחרונים, להתרשמותי, הדבר הזה קיבל את העדיפות הדרושה והתהליך הזה התקדם. שוב, אני כמובן לא אחראי למשטרה, אבל הרושם שלי שגם בהיבט של טיפול המשטרה נדמה לי שהנושא הזה קיבל עדיפות גבוהה יותר והטיפול בו הואץ. אני בהחלט אמשיך לעקוב אחרי העניין הזה. אני מקווה שלא ניפגש פה לאחר חג הפסח עם שאלה מה קרה ולמה לא נעשו דברים, אלא שהדבר הזה באמת יטופל עד תומו, והמאבק בטרור יהיה לא רק סיסמה אלא גם ביצוע בשטח. בכל אופן, להבנתי, הדברים אכן נמצאים בסדר העדיפויות ומטופלים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. אני מודה לך מאוד. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, לשר לביטחון לאומי, בנושא: מקרי הרצח בסוף השבוע בחברה הערבית. אני מזמין את השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר לדוכן. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אנא תפוס את מקומך. בבקשה. << שאילתה >> 12. ארבעה מקרי רצח בסוף השבוע << שאילתה >> << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע האחרון נרצחו ארבעה צעירים ובחודש האחרון נרצחו שישה צעירים וילד בנצרת. ביום שני הצטרף עוד נרצח, צעיר בטובא-זנגרייה, והיום – אישה בלוד. מדובר במכת מדינה. הפשיעה מרימה ראש מחדש והביטחון האישי של האזרחים הערבים בפרט ובכלל בשפל חסר תקדים. רצוני לשאול: 1. מה גרם לעלייה החדה במקרי הרצח בסוף השבוע? 2. האם נעצרו חשודים? אם לא – מדוע? 3. מה תוכנית המשרד לעצור את הרצח הבא? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> תודה רבה. בחודש דצמבר נרצחו בעיר נצרת שלושה אזרחים, ובהם גם פעוט. בחודש ינואר נרצח אזרח אחד. בחודש פברואר, שרק התחיל, נרצחו שני אזרחים בעיר נצרת. ככל הנראה, מדובר בסכסוך בין ארגוני פשיעה, ואירוע רודף אירוע, פשע רודף פשע. שישה נרצחים ביותר מחודשיים בעיר אחת זה מצב בלתי נסבל. חייבים, חייבים לשים לזה סוף. מנגד, רק בתחנת המשטרה בנצרת יש מחסור של 21 שוטרים, שלא לדבר על אלפי שוטרים שחסרים בכל רחבי הארץ. שאלת אם נעצרו חשודים. יש על החקירה צו איסור פרסום, אני לא אוכל לפרט. אני כן יכול להגיד שהאירועים הללו שמנית נחקרים בלהב, נחקרים ביחידות המיוחדות של המשטרה וגם במחוז צפון. לגבי התוכנית לעצור את הרצח הבא ובעצם את גל הפשיעה – וגם הטרור, צריך לומר – שמתרחש וגועש, כמו שציינתי, בשנים האחרונות הפשיעה מתעצמת בחברה הערבית ובכלל, אבל היא גובה מחירים כבדים בחיי אדם ואזרחים תמימים נרצחים, ואפילו פעוטות, כמו שראינו לפני חודשיים. פשיעה זו מתאפיינת בפרוטקשן, בעבירות אמל"ח, במשפחות פשע ובכל מיני אירועים אחרים שכולנו מכירים. אגב משפחות פשע, אני רוצה להגיד שאפו למשטרת ישראל על המבצע הכל-כך חשוב של מעצרים במשפחת הפשע של אבו לטיף. זה חשוב, זה צעד נכון. ראיתי את מכוניות היוקרה שהחרימו להם, קיבלתי דיווח. שוב, גם שם החקירה – עדיין לא כל הפרטים ידועים, אבל המשטרה עובדת נכון. מצד שני, אם לא יהיה משמר לאומי, אם לא נוכל להעלות את המשכורות של השוטרים, אם לא נביא עוד אלפי שוטרים לשטח, זה לא ייפסק. אני אמרתי היום – אני חוזר מהמבצע הזה, הלכתי להגיד תודה רבה ויישר כוח לשוטרים, אבל אמרתי להם מצד אחד יישר כוח עצום, ומצד שני, שלא נשלה את עצמנו – צריך תקציבים, צריך לנהל מלחמת חורמה, צריך להקים כאן משמר לאומי, צריך להזרים אלפי שוטרים כחולים לתחנות כדי לטפל בפשיעה הקלאסית. דבר אחד נוסף ואולי אחרון אני רוצה להגיד דווקא לך: אני כן הייתי מצפה שנציגי הציבור במגזר הערבי ישמיעו את קולם, יגידו את הדברים. יצא לי להיפגש עם כמה נציגי ציבור מהרשויות המקומיות, וכל מי שנפגשתי איתו אמר לי: אבל שיהיה בשקט, שאף אחד לא ידע על הפגישה. כששאלתי למה, הבנתי שהם מפחדים. אסור לפחד מהפשע. אסור לפחד מהטרור. ואני יודע שאם אני אצליח להוציא את הנשקים מטובא-זנגרייה ומנצרת ומאום אל-פחם, כמובן החברה היהודית תרוויח מזה בגדול, כי בסוף הנשקים האלה מופנים גם כלפי יהודים, אבל אני גם חושב על הילד בן השלוש ועל הילדה בת השמונה בטובא-זנגרייה ובאום אל-פחם. לא מגיע להם לחיות בעולם, במדינה, בכפר, בבית, שיש בו נשקים. זה מאמץ של כולנו, זה אתגר של כולנו. אני מצפה שכל מי שנמצאים כאן בבית הזה מכל הקצוות יירתמו לנושא הכל-כך חשוב הזה. ובקיצור, תוכנית קיימת. אגב, תוך כדי גם להעביר כאן חוקים שמחמירים את הענישה, גם בעבירות של פרוטקשן, גם בעבירות של ירי – זה בקרוב יובא לכאן, ואני מקווה שאתם תצביעו בעד, אבל גם צריך את התקציב הזה, בעזרת השם, התקציב הקרוב, כדי שנעביר כאן משמר לאומי ונוסיף כוח לשוטרים להתמודד עם הפשע הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלות נוספות יש לחברי הכנסת נאור שירי וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. נאור שירי, בבקשה. רגע, אם חבר הכנסת חוג'יראת רוצה אז הוא יתחיל. אתה רוצה שאלה נוספת? בבקשה. ניקח את השאלות ברצף והשר ישיב במרוכז. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יש לי שאלה שמורכבת משני סעיפים: א. בממשלה הקודמת התקבלה החלטת ממשלה שמספרה 549, תוכנית מפורטת למיגור הפשיעה בחברה הערבית. איך כבוד השר מתכוון לפעול ליישום התוכנית? ב. ברצח האחרון בנצרת הרוצחים התחזו לשוטרי בילוש. מה אתם עושים כדי שהאזרח השומר חוק יפתח את ביתו לשוטר ללא פחד והיסוס? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת נאור שירי. אחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, אני רוצה לשאול – קודם כול לברך את ההמשך של החלטות הממשלה הקודמת להקמה ותקצוב של המשמר הלאומי. הייתי שמח אם גם ימשיכו את התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית שריכז סגן השר לשעבר יואב סגלוביץ'. השאלה שלי היא בנוגע לשיטור העירוני. אתמול היה גם דיון בוועדה לביטחון לאומי שעסק בין היתר בהארכת הוראת השעה. אני רוצה לשאול בבקשה אם יש כוונה, בטח בתקציב המדינה הקרוב, להרחיב את הפרויקט של השיטור העירוני, שכפי שהוכח, בטח ובטח בכל מקום שיש נוכחות משטרתית, בטח יחד עם כוחות השלטון המקומי, כוחות הפיקוח המקומי, זה גם תורם להורדת עבירות איכות החיים יחד עם הגברת הביטחון האישי של תושבי ותושבות מדינת ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> צוהריים טובים לכולם. מבצעים והצהרות, ובינתיים הרצח נמשך. גם אחרי שההצעה הוגשה נרצח שלשום עוד בחור מטובא-זנגרייה, בן 23. שמעתי כאן שני דברים. דרושים תקציבים. אני חוזרת על השאלה של אחי ד"ר יאסר: ישנה תוכנית סדורה, כתובה. מה איתה, עם המשך? יש לה גם תקציבים. והדבר השני – בדברי השר שמעתי על הפחד של ראשי רשויות. השאלה שלי לכבודך ולמשרד: מה אתם עושים? זה פחד לגיטימי. הם לא יכולים להגן על עצמם ולא על התושבים. האחריות היא על המשרד שלך. השאלה – מה התוכנית? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת. השר, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> טוב, אז אני אשיב על כל השאלות. קודם כול, נשאלתי כאן על עניין הממשלה הקודמת ומיגור הפשיעה. זה כנראה לא הצליח, עובדה שפשע גרר פשע. הגענו בשנה הקודמת למספרי שיא. בחודש דצמבר, אני מזכיר לכם, אני לא הייתי השר לביטחון לאומי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל בשנה האחרונה דווקא הייתה ירידה בפשיעה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני חייב להגיד לכם, אני חייב להגיד לכם, אני לא – רגע, דקה, דקה, דקה. חשוב לי להגיד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הייתה ירידה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא בא כאן להטיל אחריות על מישהו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא נכון. אני לא בא, אני לא בא – תנו רק לסיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, השר כרגע ברשות דיבור. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תנו לי לסיים. אני לא בא להטיל אחריות כרגע על מישהו כזה או על מישהו אחר, על הממשלה הקודמת או הממשלה שלפני זה. כולם כולם כולם היו שם. אני נכנסתי לתפקיד שלי לפני חודש, כמו שאתם יודעים. אני לא יודע מי ציפה כאן שבתוך חודש לא יהיה פשע. צר לי. יכול להיות, מה שנקרא – צריך להבין, מי שמדבר כך, את מפת הפשיעה, את המצוקות, גם את הקשיים של משטרת ישראל, את התקציבים החסרים, את כוח האדם החסר וכן הלאה וכן הלאה. אני אומר דבר פשוט: מה שהממשלה הקודמת עשתה טוב אנחנו ממשיכים. יש לדוגמה עניין המסלול הבטוח. כל שבוע הייתה ישיבה עם כל מיני פורומים נרחבים, לא רק מהמשטרה – מרשות המיסים, שב"כ, פרקליטות. אני ממשיך את זה; כל שבוע אני ממשיך את הנושא של המסלול הבטוח. מצד שני, אני חייב לומר לכם שהממשלה הקודמת היא לא מודל, בעיניי, איך להתנהג עם בעיות הפשיעה. אתה מדבר שהפשע ירד? איזה פשע ירד? על מה אתה מדבר – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> של הרוצחים שם, בחברה הערבית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – על עשרות אלפי כלי נשק, על עשרות אלפי כלי נשק – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את זה השב"כ אומר, לא אני. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, אבל תיקח את הנתון הנכון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תיקח את הנתון הנכון. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כלי הנשק שיש היום ברחוב, בשנה האחרונה, של הממשלה הקודמת, במשמרת של הממשלה הקודמת, רק גדלו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש יותר ויותר כלי נשק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה ירד ב-16%. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – פעם ראשונה – – – ב-16%. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש יותר ויותר כלי נשק לא חוקיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, רשות הדיבור, גם אם זה לא נוח לשמוע, היא כרגע של השר. בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא פונה אליי. הוא פנה אליי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני אומר, את הדברים הטובים, בסדר, ניקח, אבל לצערי היו יותר מדי דברים לא טובים שצריך לתקן אותם, ואנחנו, בעזרת השם, מתכוונים לתקן. כן, זה לא לוקח חודש, כן, צריך לעבוד קשה קשה, אבל בעבודה נחושה ועקבית זה אפשרי. דבר שני – לגבי השיטור העירוני, כן, חבר הכנסת שירי, יש כוונה להרחיב אותו, להגדיל אותו. זה מודל חשוב, אבל אני רוצה להגיד לך, השיטור העירוני חשוב, אבל בעיניי, המאסות של משמר לאומי – חשוב לא פחות, אפילו יותר, כי בסוף בסוף בסוף, הניידת שמגיעה ונותנת מענה בערערה או בטובא-זנגרייה לא מספיקה לזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> צריך משמר לאומי. צריך משמר לאומי שייתן מענה. כן, יש שיטור עירוני בכל הרשויות. אנחנו נגדיל את זה. מה זה בכל הרשויות? אנחנו ננסה להגדיל את זה. גם אצל יהודים, גם ערבים, גם אצל דרוזים, אנחנו ננסה להגדיל את זה. אבל אני אומר שוב, מבחינתי זה לא המענה לבד, אלא צריך שיהיה כאן משמר לאומי. דבר אחרון – לגבי העניין של הפחד שהזכרת, חברת הכנסת, אני רוצה להגיד לך, אני קודם כול אמרתי שאני מצפה גם מכם ומכל האנשים בציבור הערבי להשמיע את קולכם. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא שופט אף אחד, אבל אני כן רוצה שגם אתם כאן כנבחרי ציבור תשמיעו את קולכם וכן תצביעו בעד הצעות שאנחנו מביאים. אני הולך להחמיר לעשר שנות מאסר עבירת פרוטקשן ועונש מינימום של שלוש שנות מאסר; אנחנו הולכים להחמיר את העניין של ירי בחתונות. אני רוצה שגם אתם תשמיעו את קולכם. בסוף זה לא רק אתגר שלי, גם אתם אמורים להיות שם ולתמוך בזה ולומר את הדברים שלכם. נקודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר לביטחון לאומי. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור כעת להצהרת האמונים של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ג, 7 בפברואר 2023, בא במקומו חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תקום ותצהיר: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. בבקשה, אדוני. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> מתחייב אני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בהצלחה גדולה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בהצלחה, ידידיה. << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו כעת נזכה לשמוע את נאומי הבכורה של חבר הכנסת אילוז, ואחריו – חבר הכנסת סעדה. לאחר מכן יברך את חבר הכנסת אילוז שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יריב לוין. את חבר הכנסת סעדה אברך אני, אז אני מבקש ממי שאמור להחליף אותי שיחליף אותי בשלב זה. בבקשה, חבר הכנסת דן אילוז. אנא תפוס את מקומך. נקדם בברכה, כמובן, את בני המשפחה ואת החברים שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים, כנסת נכבדה, העובדה שאני עומד כאן היום היא לא מובנת מאליה. העובדה שכולנו נמצאים כאן היום היא לא מובנת מאליה. נולדתי וגדלתי רחוק מכאן, בקהילה היהודית-מרוקאית במונטריאול שבקנדה. מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי על מדינת ישראל, על ירושלים ועל שיבת ציון הפרטית שלי. הרגשתי בליבי את חלומם של דורות שחלמו לחזור לארץ. כנער דחפתי את חבריי ללימודים בבית הספר היהודי שבו למדתי לפעילות פרו-ישראלית. כסטודנט הובלתי ארגונים שלחמו נגד הדה-לגיטימציה של ישראל. לאחר שסיימתי את לימודי המשפטים באוניברסיטת מקגיל, שהיא, ברוך השם, אחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, כל הדלתות היו פתוחות בפניי, ואני בחרתי בדרך של השיבה לציון. עזבתי את כל מה שהכרתי – עזבתי משפחה וחברים, עזבתי את השפה ואת התרבות שהכרתי, עזבתי קריירה מובטחת – ועליתי לארץ, לירושלים. בזמן שכל חבריי ללימודים התחילו ללבוש חליפות ולעבוד במשרדי עורכי הדין הגדולים בניו יורק, אני עליתי על מדים והתגייסתי לצה"ל, וזו הייתה זכות אדירה בעבורי. באותו הרגע שעליתי לארץ התחייבתי שאת כל חיי אקדיש למען מדינת ישראל, וזה בדיוק מה שעשיתי עד היום, בשירות הציבורי, כחבר מועצת העיר ירושלים ובמגזר השלישי. זה מה שאני מתכוון להמשיך לעשות גם כאן כחבר כנסת. הסיפור שלי הוא לא ייחודי לי. הוא לא רק הסיפור שלי, הוא הסיפור של כל אחד מאיתנו. זהו סיפורו של חלום ענק, החלום הפרוע ביותר שידע העם היהודי לחלום, שיהודים מכל קצוות תבל חלמו עליו במשך אלפיים שנה, ממרוקו ועד תימן, מאנגליה ועד פרס, מארצות הברית ועד צרפת. זהו החלום שבעקבותיו משפחתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה עלתה לארץ במבצע משה, עם עוד אלפים מאחינו האתיופים תוך סכנת חיים אמיתית – הכול, כדי לחזור לירושלים, ירוסלם, ולארץ ישראל, שהייתה חלומה של כול קהילת ביתא ישראל. זהו החלום שחלמו אבותיו של חבר הכנסת ינון אזולאי, שאביו, דוד, עזב בגיל תשע את מקנס, עיר הרבנים הגדולה של מרוקו, כדי להגשים את חלום אבותיו. ביניהם היה גם החיד"א הקדוש, שאחרי שנאלץ לעזוב את הארץ בשליחות, חווה געגוע אין-סופי, המשיך לקרוא לעצמו "איש ירושלים" ונהג בתפילותיו לבקש שהם ייענו בזכות ארץ ישראל. זהו גם החלום שחלם חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין מהגולג הסובייטי שאליו נשלח בעקבות פעילותו הציונית. בעודו מסורב עלייה, סירב לוותר על החלום לחזור למדינת ישראל. זהו הסיפור של החלום שמחבר בין כולנו. לכל אחד במדינת ישראל יש את סיפור שיבת ציון הפרטי שלו, ולכולנו כעם יש את הסיפור המשותף הגדול הזה. בכל רחבי העולם חלמנו את החלום הגדול הזה במשך אלפי שנים וחיכינו שיתגשם, עד שבא האיש הגדול בנימין זאב הרצל, זיכרונו לברכה, ואמר לנו שלחלום חלומות גדולים זה טוב, זה חשוב, אבל זה לא מספיק: "אם תרצו, אין זו אגדה, ואם לא תרצו, אז הינה הדבר שספרתי לכם הוא אגדה ונשאר רק אגדה". לא מספיק רק לחלום, אנחנו מחויבים גם להגשים את החלומות שלנו. מאז היום שבו נכתב המשפט הזה, עברנו מעם שיודע לחלום חלומות גדולים, לעם שגם יודע להגשים את אותם חלומות. כמה חלומות כבר הגשמנו. כל חלום שהגשמנו הוליד חלום חדש, שאפתני עוד יותר. חלמנו לקבל הכרה בין-לאומית על הזכויות שלנו על ארץ ישראל, ואכן, בהצהרת בלפור ולאחר מכן בוועידת סן-רמו קיבלנו את אותה הכרה היסטורית. לאחר מכן חלמנו להקים מדינה יהודית ריבונית, ואכן הקמנו אותה, כשבאופן חסר תקדים בכל ההיסטוריה האנושית, עם חזר לשלוט על ארצו אחרי גלות ארוכה בת אלפיים שנה. לאחר מכן חלמנו לקבץ גלויות ולהחזיר את עם ישראל לארצו, ואכן קלטנו עלייה כמעט מכל מדינה על הגלובוס. לאחר מכן חלמנו לשחרר את ירושלים ויהודה ושומרון, חבלי הארץ עם הקשר ההיסטורי העמוק ביותר לעם שלנו, ואכן, במלחמת ששת הימים הצלחנו לשחרר את ירושלים, את יהודה ושומרון, ולחזור ללב-ליבה של ארץ ישראל. ולא הפסקנו לחלום. חלמנו לפתח במדינת ישראל כלכלה חזקה ומשגשגת, ואכן, פיתחנו כלכלה דינמית, חזקה, עם תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם, עם יזמות וצמיחה. לפני קצת יותר מעשור, כשאני עליתי ארצה, זה היה ויתור ענק גם מבחינה כלכלית; כיום חבריי בחו"ל רוצים לעלות לארץ בגלל ההזדמנויות המדהימות שיש כאן, במדינת ישראל. לאחר מכן – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, זהו נאום בכורה, אני מבקש לכבד את המעמד. תודה. חבר הכנסת רוטמן, לא עכשיו. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חלמנו לעשות שלום עם העולם הערבי, וגם שם הצלחנו להגשים את החלומות שלנו. זה התחיל עם שלום קר יותר עם מצרים ועם ירדן, והמשיך עם שלום חם, חם מאוד, בהסכמי אברהם. כל חלום שחלמנו היה נחשב בעיני רוב האנושות כחסר סיכוי, כהזיה, חלום בלתי אפשרי, אבל אנחנו, עם מגשימי החלומות, לא הפסקנו לחלום ולא הפסקנו להגשים את החלומות שלנו. וחברים, אנחנו רק מתחילים. יש לנו עוד הרבה חלומות לנסח ולהגשים. אני חולם על מדינת ישראל פחות יקרה, שבה אנשים שעובדים קשה יוכלו להתקיים בכבוד, אחרי שנטפל ביוקר המחיה. אני חולם שהורים שעובדים קשה לא ירגישו צביטה בלב כשהילדים שלהם יבקשו מהם לקנות צעצוע בזמן שמיטב כספם מושקע בהוצאות בסיסיות. שיהיה ברור, התשובה היחידה ליוקר המחיה היא הורדת חסמים; התשובה היחידה היא שוק חופשי. לא עוד פתרונות רגעיים, שעושים יותר נזק מתועלת; לא עוד מיסים חונקים. כמו שהשוק החופשי הביא את כלכלת ישראל לצמיחה מטאורית, כך השוק החופשי יאפשר לכל הישראלים ליהנות מפירות אותה צמיחה. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה יזם החולם להקים עסק כדי להתפרנס בכבוד, לא ירגיש שהמדינה עושה הכול כדי לפגוע בשאיפותיו. הביורוקרטיה והרגולציה בישראל הורגות חלומות של יזמים צעירים שרוצים לבנות עסק קטן, ולא חשוב אם מדובר במסעדה, בחברה טכנולוגית או באומן עצמאי. עסקים קטנים לא מבקשים הטבות מיוחדות מהמדינה אלא רק דבר אחד: שהמדינה תפסיק להפריע; שהמדינה תאפשר להם להצליח. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבטוחה מספיק בזכותנו על ארצנו כדי שסוף-סוף נחיל ריבונות על יהודה ושומרון. אני חולם על הרגע שבו אנשים יגורו ביהודה ושומרון גם בגלל איכות החיים שהאזור מציע ולא רק בגלל אידיאולוגיה. אסור להשלים עם המצב שבו יהודי חייב להיות חלוץ כדי לחיות כדי לחיות בביטחון בארצו. זה אמור להיות הדבר הכי טבעי שיש. בטח שאסור להשלים עם המצב הקיים, שבו במגוון יישובים אין חיבור נורמלי לחשמל ומים ואין כבישים תקינים באזור כולו. ברוך השם, היום יש לנו ממשלת ימין חזקה והומוגנית שבה יש קונסנזוס בנושא הזה. חובתנו לקדם את נושא הריבונות. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה ילד יוכל להתגאות בשורשיו, ולא חשוב אם הוא אשכנזי, ספרדי, אתיופי, תימני או מכל עדה אחרת. כשאני עליתי לארץ נדהמתי מהיחס המזלזל שקיים בחלקים של החברה הישראלית כלפי התרבות שעליה גדלתי, תרבות יהודי מרוקו. כן, אני יהודי מרוקאי גאה. גדלתי בבית שבו ידענו שאבא שלי, רחמים, שיושב פה היום, בא מפס, העיר עם האוניברסיטה העתיקה בעולם, עיר עם תרבות יהודית עשירה, העיר שבה התגורר הרמב"ם. אימא שלי, חנינא מזל, שגם נמצאת פה היום, "אמאמא דיאלי לחנינה דיאלי", באה מסאפי, עיר חוף מדהימה ומהערים המובילות בעולם בתחום הקרמיקה. הכרתי תרבות יהודית-מרוקאית מלאה בעושר תרבותי – שירה ופיוט, ציור ואמנות והרבה מאוד חוכמה, מתלמידי חכמים גדולים לצד פילוסופים אדירים. לצערי, כשהגעתי לארץ, פגשתי חברה שלא יודעת להעריך את העושר התרבותי הזה. ומה שנכון לתרבות יהודי מרוקו, נכון גם לכל התרבויות היהודיות שהגיעו לארץ עם קיבוץ הגלויות. כולנו, אשכנזים וספרדים כאחד, יהודים כולנו, מפסידים כשאנחנו לא נחשפים לעושר המלא שיש בכל מסורת בישראל. כן, הציונות שלי לא יכולה להיות שלמה אם לא אדע מיהו גיבור ישראל פרדה אקלום האתיופי, או אם לא אלמד מהו "מבצע חתונה", שהתרחש בברית המועצות לשעבר. היהדות שלי לא תהיה שלמה אם לא אלמד את תורתם של רבי יוסף משאש או של רבי אליהו בן אמוזג. התרבות שלי תהיה פחות עשירה אם לא אכיר את הניגונים של חסידות מודז'יץ או את הפיוטים של רבי שלום שבזי ושל רבי דוד בוזגלו. לצערי, כור ההיתוך ושלילת הגולה גרמו לרבים לזלזל בשורשים שלהם, כדי לבנות ישראלי חדש, יהודי חדש, אבל זו הייתה טעות. במקום להתנתק מהשורשים שלנו, עלינו להתחבר אליהם. חיבור לזהויות השונות שהגיעו לארץ מביא איתו עושר תרבותי שיכול להיות היסוד לתרבות ישראלית מדהימה וייחודית, שלא מנסה לחקות תרבויות אחרות, לא, חס וחלילה, מתוך ראייה מרקסיסטית של פוליטיקת זהויות ומאבקים בין מעמדות, אלא מתוך חיבור חזק מאוד למסורות של כולנו, מתוך מסורתיות; לא מתוך רצון לפרק את הזהות הלאומית שלנו, אלא להפך – מתוך גאווה יהודית עמוקה. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה יהודים לא מפחדים להתהלך בשום חלק מהמדינה, ולא חשוב אם מדובר בלוד, רמלה, אום אל-פחם, בנגב ובגליל, בשכונות רבות בירושלים או בשכם וחברון. המצב האנטישמי הזה שבו יהודים מפחדים להסתובב חופשיים בארצם חייב להיגמר. לא נשתוק עוד, וגם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה עם ישראל קובע את עתידו בעצמו באמת. הדמוקרטיה הישראלית היא אחד הניסים הגדולים ביותר של הציונות. בפעם הראשונה בהיסטוריה עם ישראל יכול לקבוע את עתידו בעצמו; לא מלך, לא מיעוט בעם ישראל, עם ישראל בעצמו, בקלפי. דבר זה לא היה קיים אפילו בתקופת דוד המלך. אבל מאז המהפכה החוקתית, הדבר האדיר הזה הוגבל קשות, עד שהוא הופך עם הזמן לכמעט חסר משמעות. אנחנו נחזיר את השלטון לעם, וגם את החלום הזה נגשים. למרות כל מה שהשגנו כמדינה עד היום, אנחנו ממשיכים לחלום ולהגשים. הימים הטובים ביותר שלנו כמדינה עוד לפנינו, אבל זה יקרה רק אם אנחנו נעמוד ביחד. לצערי, יש אנשים שמנסים לחלק אותנו לקטגוריות שונות – ספרדים נגד אשכנזים, דתיים נגד חילונים, ימנים נגד שמאלנים. הם מסתכלים על עם ישראל כאוסף של קבוצות, שבטים. הם קוראים למזרחים צ'חצ'חים ומנשקי קמעות; לאשכנזים – מתנשאים; לחרדים – חשוכים; לחילונים – עגלה ריקה; למתנחלים – משיחיים; לימנים – פשיסטים; לשמאלנים – בוגדים. בזמן שהם מנסים לפלג אותנו, אני רואה את עם ישראל כעם אחד ומאוחד, ימנים ושמאלנים שנלחמים כתף אל כתף במלחמות ישראל וגם חולמים על שלום, כל אחד בדרך שלו; אשכנזים וספרדים ששולחים את הילדים שלהם לאותם בתי ספר ורוצים שהם יקבלו חינוך איכותי; דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים שקונים באותו סופר וחולמים על היום שבו המחירים יהיו סבירים יותר. השנה קמה ממשלת ימין חזקה בישראל. הממשלה הזאת תקדם תפיסת עולם ברורה וימנית, שלא נתבלבל, אבל היא תעשה את זה למען כל אזרחי מדינת ישראל כולם. כשנוריד מחירים בסופר נוריד אותם לכולם. גם הורה שמצביע למחנה הממלכתי יוכל לנשום עמוק יותר כשהוא מסיים את החודש בלי מינוס בבנק. כשנחזיר את הביטחון לכל חלקי מדינת ישראל, גם בעל עסק שהצביע מרצ ישמח שהוא כבר לא צריך לשלם פרוטקשן. כשנחיל ריבונות, גם מצביעי יש עתיד שגרים באזור גוש דן ייהנו מהעובדה שאין רקטות, שיוצאות מיהודה ושומרון כמו שהן יוצאות מעזה. כשנעמיק ונעשיר את התרבות הישראלית, גם מצביעי מפלגת העבודה ייהנו מתרבות עשירה יותר, שלא מנסה לחקות את אירופה אלא בטוחה בעצמה כתרבות ישראלית ייחודית. כשנחסל את הביורוקרטיה המיותרת, גם יזם שהצביע לאופוזיציה ייהנה מהיכולת לממש את חלומו ולהקים עסק בקלות. יש לנו אג'נדה, יש לנו דרך, אבל כשניישם את המדיניות שלנו ניישם אותה לטובת כולם. לא הייתי כאן היום ללא הוריי, כבר ציינתי, נינה ורחמים, שנמצאים כאן היום, שהאמינו בי, נתנו לי את הכלים להצליח וחינכו אותי כבר מקנדה לאהבת ארץ ישראל ולציונות עמוקה. תודה לכם, לאחיותיי, שגם הן כאן היום, ולכל המשפחה שלי, כולל הלל, האחיין החמוד שלי, שנמצא כאן היום. (אומר בצרפתית: תודה, אבא ואימא, על כל מה שנתתם לי. בזכותכם אני כאן היום.) אשתי היקרה, בת אל, האדם החשוב ביותר בחיי, שתמכה בי, האמינה בי, עזרה לי, ותמיד הייתה זמינה לחיזוקים והתייעצויות – בת אל, אני אוהב אותך וכל כך שמח שאת תמיד לצידי. הגעתי לכאן בזכות אמון גדול. קיבלתי תמיכה רחבה, ואני לא אוכל להודות לכל מי שתמך בי, אבל יש בכל זאת שתי קבוצות שלהן אני חייב להודות במיוחד: הליברלים בליכוד – ואמיר פה היום – הקבוצה הכלכלית הגדולה ביותר בליכוד, שמפיצה את בשורת השוק החופשי במפלגה, בשורה שאני מחויב אליה לחלוטין, וגם קבוצת "מלוכדים", המקדמת את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, נושא שכאמור גם הוא מרכזי עבורי. בכלל, התרגשתי מאוד בזמן הפריימריז כשכל הקבוצות האידיאולוגיות בליכוד תמכו בי, מועמד חדש, ואני רואה בזה מסר ברור למשימה שלי בכנסת – להביא לכאן שיח ערכי ואידיאולוגי. תודה גם לתנועת התעוררות בירושלים, שנתנה לי את ההזדמנות הראשונה שלי לפעול כנבחר ציבור. אמשיך לעבוד למען ירושלים גם מהכנסת. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים". היינו כחולמים – מהיום אנחנו מגשימים, ביחד. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן, אפשר למחוא מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים) חברי הכנסת, מייד יעלה לברך סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין. אנא תפסו את מקומותיכם, גם השרים. כבוד השר בן צור, אנא. יברך כעת סגן ראש הממשלה ושר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת. ידידי היקר חבר הכנסת דן אילוז, קודם כול ברכות גדולות. אני חייב להגיד לך שהנאום שלך היה לא רק תיאור של מה שאתה עברת באופן אישי והמסע שאתה עשית. אני חושב שהיה בו משהו הרבה יותר גדול מזה – הוא היה תזכורת ענקית לכולנו איזו זכות יש לנו ועד כמה זה לא מובן מאליו שאנחנו נמצאים כאן, בארץ הזו, בבית הזה, במדינה שלנו. אני חושב שאתה תיארת את הדברים בצורה הכי ברורה, דרך המסע המדהים הזה שאתה והמשפחה שלך עברתם לאורך השנים, ממש מסע חובק עולם מהשורשים במרוקו ועד לקנדה, שם נולדת. ובסוף, אחרי כל המסע הארוך הזה, הפנים כל הזמן למקום אחד – לירושלים, שאליה הגעת. וזכית בגיל מאוד מאוד צעיר, אגב, להגיע לדבר שמעטים זוכים לו ולהיות חבר במועצת העיר של בירת ישראל, דבר שהוא הגשמה של חלום דורות שחלמו אבותיך לאורך שנים ארוכות בגלות הארוכה הזאת. אני חושב, דן, שמעבר לחזון הגדול שביטאת בנאום שלך, צריך להיות אדם מאוד מיוחד ועם יכולות מאוד יוצאות דופן כדי לעשות את המסע שעשית ולקבל את ההחלטות שקיבלת. אתה הזכרת כאן בדרך אגב את האופן שבו גייסת את חבריך לפעילות ציונית עוד בקנדה, ומי שמכיר ויודע כמה זה קשה במציאות שישנה, לצערי, בלא מעט מקומות בעולם, כמה זה במידה רבה נגד הזרם של אנשים שאומרים: בסדר, אני יהודי, אבל אני, איך אומרים, באתי לכאן ללמוד, באתי לקיים כאן חיים, אני לא רוצה לבלוט יותר מדי, אני לא רוצה להכניס את עצמי לכל מיני מאבקים – אתה קורצת מחומר אחר, מחומר של אנשים שלא מנסים להסתכל על מה שקורה, אלא מחומר של אלה שמעצבים את מה שקורה. ואני חושב שהאש האדירה הזאת שבוערת בך – אגב, אני חושב שיש בך שילוב מדהים של אש ענקית כזאת ושל מתינות ורוגע ויכולת להעביר את המסרים בדרך מחבקת, ואני חושב שזה הצירוף הנכון והטוב ביותר, שמאפשר באמת לפתוח את הלבבות ולכן גם להגיע ולהביא בסוף לתוצאות הרבה יותר משמעותיות. אני חושב שעם האש הזאת עשית וגייסת, ואז עמדת – אני לא חושב שזאת דילמה, עמדת בפני מה שבעיני רוב האנשים הוא מובן מאליו. סיימת לימודים, ואז מתחילים לבנות קריירה, ואתה אומר לעצמך: אני אבנה קריירה, אני אקים משפחה, יבוא יום ואני אגשים גם את החלום הציוני ואולי אעלה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. אצלך בכלל לא הייתה שאלה, זה היה הפוך. הקריירה היא רק אמצעי, לא המטרה; הלימודים הם חשובים, אבל הם לא העיקר. אצלך העיקר הוא לדאוג לעם ישראל, לדאוג לארץ ישראל ולעשות את זה לא מרחוק, אלא מכאן; לעשות את זה לא באמירות אלא בוויתורים אישיים מאוד קשים ולא פשוטים. היום, כשאתה יושב כאן, אני חושב שאתה יכול להגיד לעצמך בגאווה גדולה שלא רק חלמת כמו שתיארת אלא העזת, היית מוכן לסכן המון, ולכן אתה יושב כאן בזכות גדולה ואחרי הקרבה לא פשוטה ועם מנדט וזכות מוסרית עוצמתית לעשות את הדברים שאתה מאמין בהם, שהצגת בצורה כל כך בהירה וברורה בנאום שלך. אני רוצה להגיד גם להורים שלך, רחמים ונינה מזל: ילד כזה לא מגיע סתם כך. אני חושב שאת הבית הערכי שבו הוא גדל לא צריך לדמיין, הוא כל כך בולט ועולה מכל שורה בנאום של דן ומדרך ההתנהלות שלו ומהמסע המופלא הזה שהוא עשה. וזכינו שגם אתם, כל המשפחה, הגעתם לכאן בעקבות החלוץ. אני חושב שהתמיכה והגיבוי והדרך שבה אתם חינכתם אותו עומדים היום לזכותו ונותנים לו באמת את הכלים לעשות את העשייה הציבורית יוצאת הדופן שהוא עושה. אני רוצה לומר גם לבת אל: מזלך לפחות שאת מוזיקאית, אז תהיה לך אפשרות להעביר את כל השעות הרבות שדן לא יהיה בבית, וזה הולך להיות המצב הקבוע, הרבה יותר גרוע אפילו ממה שהיה עכשיו, אז לפחות יש לך איזשהו פתרון בעניין הזה. אני מאחל לך ומאחל לדן עוד הרבה הרבה שנים שהוא ייעדר מהבית וימשיך לעשות את העשייה הציונית המופלאה הזאת שהוא כל כך מאמין בה, ושהוא יטביע כאן חותם גדול, אין לי בכלל ספק. אני רוצה להגיד לך, דן, עוד דבר בנימה אישית: אנחנו הכרנו לפני לא מעט שנים, כאשר בתקופה מסוימת הייתה לי הזכות לעבוד איתך ביחד כאן בכנסת. גם אני הייתי עוזר פרלמנטרי, והגעתי בסופו של דבר אחרי לא מעט שנים לכאן. לך זה לקח הרבה פחות זמן ממה שזה לקח לי. אבל אני חושב שכבר אז אפשר היה לראות שאתה קורצת מחומר מיוחד – את הנחישות, הלהיטות, ובעיקר דבר אחד שהוא הדבר ששבה את ליבי אצלך מהרגע הראשון, והוא לא מילה גסה: יש לך אידיאולוגיה, ובשביל האידיאולוגיה הזאת אתה מוכן להקריב, על האידיאולוגיה הזאת אתה מוכן להיאבק, בשביל האידיאולוגיה הזאת הגעת לכאן. קיבלת אמון יוצא דופן בפריימריז ארציים, דבר שהוא לא מובן מאליו בכלל, ואני משוכנע שאתה תהיה בבית הזה פה לא רק לעולים שכבר כאן אלא גם לעולים שיבואו, ולא רק לישראלים ששותפים לדרך שלך ולאמונה שלך אלא לכל אזרחי ישראל. אני חושב שהרגישות שלך וההבנה שלך עד כמה חשוב שיהיו לנו כאן חיים קודם כול, אבל גם איכות חיים ויכולת לבנות ולהתפתח, אני חושב שההבנה הזאת והמשימה הזאת שלקחת על עצמך הן כל כך ברורות, חזקות ועוצמתיות, ואני בטוח שהן גם יבואו לידי ביטוי. אני באמת מאחל לך הצלחה גדולה, מאחל לך שאחוזי ההצלחה שלך במימוש החלומות העצומים שלך ימשיכו להיות גבוהים כאלה. בהצלחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר לוין. וכעת נעבור לנאום הבכורה של חבר הכנסת משה סעדה. לאחר הנאום יברך אותו יושב-ראש הכנסת, כלומר אני. נקדם בברכה כמובן את בני המשפחה ואת החברים שנמצאים כאן ביציע: ברוכים הבאים. לאחר הנאום יהיה מותר למחוא מחיאות כפיים. בבקשה, חבר הכנסת משה סעדה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> "אוחילה לאל אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון". אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת ומעל כולם משפחתי היקרה, בליל יום הכיפורים לפני כשלוש שנים, בשעת פתיחת ההיכל של תפילת כל נדרי, ראיתי לנגד עיניי את שמו של אבי, הרב נסים סעדה, זכרו לברכה, חרוט על ארון הקודש. אבי נפטר ממחלה קשה בגיל 48, אך הוא זכה לממש בחייו הקצרים את שליחותו הציבורית. באותו רגע שאלתי את עצמי: האם אני מבצע את שליחותי בעולם? האם אין זה מחובתי לספר לציבור על מערכת שאיבדה את מצפונה, על מערכת שמעוותת את הדין, על מערכת שפועלת מתוך שיקולים זרים ופסולים? גדלתי בעולם של חיבורים. הוריי התגוררו והכירו בבית שאן. אבי עלה מתוניס, התחנך בישיבת פורת יוסף בירושלים וכיהן כרב במושב רמות מאיר והאזור. אימי האהובה והיקרה מלכה סעדה, שנמצאת פה היום לצידי, עלתה ממרוקו, ולמדה הוראה בסמינר אור החיים בבני ברק. בילדותי וימי נעוריי התגוררנו במושב שאינו דתי, ושם פעל אבי בשליחות של חיבור בין אנשים לזהותם היהודית, לחיבור אנשים באשר הם. אני עצמי חייתי בעולם של ניגודים: בשעות הבוקר התחנכתי בתלמוד תורה חרדי, בשעות אחר הצוהריים הייתי חניך בתנועת הנוער העובד והלומד. כשהגעתי לגיל מצוות, החלטתי על דעת עצמי ללכת וללמוד בישיבה של הציונות הדתית, בישיבת שעלבים, שם התחנכתי לאור חזון הרואה את מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. מתוך אותה שאיפה לחבר בין העולמות, שעליה גדלתי בבית הוריה, פעלתי כל ימיי לחיבורים. במקום מגוריי במזכרת בתיה הקמת את קהילת יש"י – יחד שבטי ישראל, קהילה המחברת בין בני כל העדות ומשמשת בית לדתיים, למסורתיים וחילונים, כי אנשים אחים אנחנו. מתוך רצון עז להביא לידי ביטוי את הערכים שעליהם גדלתי ולפעול לעשיית צדק, פניתי ללימודי משפטים, ואחריהם הצטרפתי כפרקליט למחלקה לחקירות שוטרים. הכרתי שם אנשים נפלאים – חילונים, דתיים, יהודים וכאלה שאינם, בעלי דעות מימין או משמאל, מכל חלקי העם הנפלא שלנו. מכולם למדתי ערכים של אמת, שלום וצדק. העולם הערכי שבו פגשתי התחבר והתמזג עם העולם הדתי התורני שעליו גדלתי. במח"ש פעלנו על בסיס אותם ערכים. גם כאשר נדרש מאיתנו לא אחת לשחות נגד הזרם, גם כאשר נאלצנו להגיש כתבי אישום נגד בכירים מאוד במערכת, העיקרון היה אחד: הכול שווים בפני החוק, זוטר ובכיר כאחד. זכיתי לשרת את הציבור בפרקליטות למעלה משני עשורים, מיום היותי מתמחה צעיר, אב לילד מתוק בן שנה, ועד התמנותי לסגן ממלא מקום מנהל המחלקה, כאשר אני אב לחמישה. ואותו פעוט, אוריאל, שיושב כאן בקהל, גדל והיה לאב בעצמו, הפך אותי לסבא לשני נכדים מקסימים; השלישי, אגב, בדרך, בשעה טובה. מאבקי למען עשיית הצדק החל מימיי הראשונים בתפקיד. כבר בהיותי פרקליט צעיר טיפלתי מטעם המחלקה באירועי אוקטובר 2000. שופט בית המשפט העליון תיאודור אור המליץ לחקור קציני משטרה בכירים בחקירה פלילית ולהגיש נגדם כתבי אישום, קצינים שהגנו על אזרחי ישראל והשיבו את הסדר והמשילות על כנם במהלך הפרעות. כל המערכת גיבתה את השופט אור, שהרי מי יחלוק על שופט בית משפט עליון? חבריי ואני ניצבנו אז אל מול המערכת, מעטים מול רבים, והתנגדנו. פעלנו בכל כוחנו להביא צדק. בסוף עמדתנו גברה – אף כתב אישום לא הוגש נגד איש משטרה. גם בהמשך דרכי במח"ש המשכתי לרדוף צדק ולשחות נגד הזרם, לא משנה אם היה מדובר בפרקליטת מחוז תל אביב רות דוד, בקציני משטרה בכירים או באנשי תקשורת מוכרים שהיו מעורבים בפרשיות שחיתות חמורות וחסרות תקדים. כבר לפני עשור הקדמנו את תנועת MeToo העולמית כאשר נאבקנו ללא מורא בתרבות ארגונית פסולה של פגיעות והטרדות מיניות מצד בכירים במשטרה בפקודות זוטרות ומוחלשות. לא נשאנו פנים לאיש, ניהלנו חקירות מורכבות והגשנו כתבי אישום נגד הסגל הבכיר ביותר במה שכונה לימים "פרשיית הניצבים". אך בתקופת המפכ"ל אלשיך, פרקליט המדינה ניצן והיועמ"ש מנדלבליט, חל מפנה חריף: צמרת הפרקליטות חברה לצמרת המשטרה, ויחד הם מנעו חקירות בכירים. כך מצאתי את עצמי, לתדהמתי, מול מערכת אי-צדק שמעוותת את הדין ופועלת משיקולים זרים ופסולים. בתקופתי נחקרו והועמדו לדין כמה וכמה ניצבים במשטרה, כולל סמפכ"ל המשטרה, חלקם על עבירות מין, אבל החל משנת 2018 מנעו מאיתנו לחקור בכירים, ולא הוגשו כתבי אישום נגד בכירי המשטרה. לו הדבר היה מלמד על ניקיונה של המערכת, לא היה מאושר ממני, אך דוח המבקר שפורסם לאחרונה חשף כי אחת מכל ארבע נשים, שוטרות חובה, נפגעת מינית בעבודתה. המהפכה שיצרנו נבלמה על ידי בכירי המערכת. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת: מי יגן על השוטרות הצעירות? צמרת מערכת אכיפת החוק בישראל בחרה במודע לסרס את המחלקה לחקירות שוטרים, את הגוף היחיד שבכוחו להבטיח שבכירים במשטרה לא ינצלו את כוחם לרעה, וכל זאת עבור מה שהם ראו כאינטרס של המדינה. כמו שהתבטא אז אחד מבכירי מערכת אכיפת החוק, אם לא הבכיר שבהם – ואני מצטט: אומנם המפכ"ל התנהל באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של מדינה שצריך לשקול. ואני ממשיך בציטוט: להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. ודי לחכימא ברמיזא. והתקשורת ידעה על כל העוולות ונאלמה דום. כל זה, אתם יודעים למה, חבריי חברי הכנסת? בשביל אותו אינטרס, אינטרס של המדינה. שתי פרשיות חמורות שאירעו בשנים האחרונות זעזעו את המדינה. באחת מהן יעקוב אבו אלקעיאן ז"ל, תושב אום אל-חיראן, נורה למוות על ידי איש משטרה, והאחרת – כתוצאה מפגיעת רכב משטרתי נהרג הנער אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, תושב היישוב בת עין. עיוותי דין חמורים נגרמו לשתי המשפחות, שאיבדו את היקר להן מכול. התרעתי על כך בפני המערכת בזמן אמת. זעקתי את מה שלמדתי בבית אבא בפרקליטות עצמה, שאדם הוא אדם באשר הוא אדם, ואין הבדל בין דם לדם. אך בכיריה בחרו במודע לעוות את הדין משיקולים זרים ופסולים. שר המשפטים דאז, יושב-ראש הכנסת דהיום אמיר אוחנה, ששמע על התנהלות ראשי המערכת, הקים ועדת בדיקה ממשלתית להתנהלות מח"ש, אך כמובן, חברי הכנסת, שגם ועדה זו, שהייתה אמורה לחשוף את ההתנהלות הפסולה של צמרת הפרקליטות והמשטרה, נחסמה באופן לא מפתיע על ידי בכירי המערכת ובגיבוי מלא של בית המשפט העליון. מח"ש היום אינה אותה מחלקה רודפת צדק שבה גדלתי. מח"ש היום מעניקה חסינות לבכירים במשטרה מצד אחד, ומצד שני מפקירה את השוטרים בשטח, את לוחמי מג"ב הזוטרים. אציין כדוגמה את השוטרים בשער שכם שהרגו מחבל שניסה לשסף את גרונו של יהודי חרדי בטבורה של ירושלים, עיר בירתנו – מייד לאחר האירוע מצאו את עצמם השוטרים נחקרים תחת אזהרה בחשד לגרימת מותו של המחבל. מח"ש היום חזקה על חלשים. במאבקי כנגד מגמה פסולה זו מצאתי את עצמי כמעט לבדי, חשוף לאיומים מצד בכירי המערכת שנקטו נורמות עברייניות כלפיי באופן אישי וכלפי אנשיי. באותם ימים של אובדן דרך, שבהם נאבקה בי המערכת בין השאר באמצעות הצעות פרישה מפתות, התקשר אליי אחד מבכירי הפרקליטות ואמר לי: משה, תסתכל על אשתך נעמי ועל הילדים שלך ותפרוש. השבתי לו שדווקא כאשר אני מביט בנעמי אשתי ובילדיי, אני רוצה שהם ידעו שאני מבצע את שליחותי ואת חובתי לחברה הישראלית, שאני הולך להישאר במערכת כדי להיאבק על ערכיי. בהזדמנות זו כאן מעל דוכן הכנסת אני שב ומישיר מבט אליכם, ילדיי האהובים, ורוצה להודות לכם. אוריאל, רועי, נועה, שני, עמיחי – מודה לכם על שעמדתם לצידי בימים לא קלים. וכמובן, אלייך, נעמי, אהבת נעוריי, רעיה ואם למופת – נעמי, אני רוצה להודות לך על שותפות מלאה לאורך כל הדרך, ועל כך שבאומץ רב שימשת לי לקול באותם ימים שנמנע ממני להשמיע את קולי. מה ששלי – שלך הוא. במגילת העצמאות נקבע כי מדינת ישראל תהיה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. דברי הנביאים מלאים בתוכחות על עיוותי דין, על הטיית משפט, על עוול כלפי החלש ועל מוסר מעוות. מערכת המבקשת להעניק משפט צדק היא קודם כול מערכת שדואגת ושמה לנגד עיניה את נפגעי העבירה וממצה את הדין עד תום עם הנאשמים. כך למשל אנו שומעים חדשות לבקרים על עונשים מקילים הנובעים מרחמנות על אכזרים ומתוך מוסר מעוות. רק לאחרונה – אני אתן דוגמה – בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עונש מקל על עבריין מין שביצע עבירת מין חמורה בילדה בת עשר במיטתה. למרות הפגיעה הקשה בילדה ובמשפחתה, בית המשפט העדיף את האינטרס של עבריין המין, וגזר עליו עונש מקל של חמש שנות מאסר בלבד. בגזר הדין נכתב – אני מצטט: לא ניתן להתעלם משיקולי שיקומו של הנאשם, מהמוטיבציה שהוא מביע להשלמת השכלתו, משאיפותיו לקיום אורח חיים נורמטיבי. זו לא טעות. במקום להסתכל על הקורבן ומשפחתו, בית המשפט מתחשב בפוגע; במקום לגמול לרשע כרשעתו, בית המשפט מנהל שיח על זכויות נאשמים; במקום לנקוט עמדה מחמירה ומרתיעה, בית המשפט מסרס את החוק ופוגע בביטחון הציבור. את המצב הזה אנו מבקשים לשנות. "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" – על פי התורה, ירושת הארץ וקיומנו כאומה ריבונית בארצה תלויים בעשיית הצדק. יותר מכל איום אחר, הדבר המאיים ביותר על קיומנו כאן הוא הריקבון הפנימי. חברה המתנהלת ללא ערכים של אמת, צדק ושלום לא תאריך ימים. היסודות והעוגנים הרוחניים שלנו הם שיבטיחו את קיומנו, והם-הם שצריכים להוביל אותנו בדרכנו לכונן כאן חברת מופת כפי שקבעו נביאינו. לכן מתוך העולם הערכי שבו גדלתי ושעליו חונכתי, בכוונתי לשאת בדיוק את הדגלים הללו. בעזרת השם, אפעל להשיב את האמת והצדק למערכות אכיפת החוק. אין אנשים שהם מעל לחוק, ואין אזורים במדינה שהם מחוץ לחוק. מערכת אכיפת החוק חייבת לאפשר את קיומה של ביקורת בלתי תלויה ואפקטיבית על המשטרה, על הפרקליטות ועל בתי המשפט. המאבק שלנו, ושלי, הוא על דמותה ועל ערכיה של מדינת ישראל. לפני כמה חודשים היו מי שחשבו עליי לרעה וקיוו לראות אותי מחוץ למערכת הציבורית, אך הקדוש ברוך הוא חשב עליי לטובה, והינה אני ניצב כאן היום בכנסת ישראל כמחוקק במסגרת תנועת הליכוד המפוארת בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו. רבים בציבור מברכים אותי על האומץ שלי לצאת נגד המערכת. אני מודה על התמיכה, ומבקש רק לדייק – אני לא נגד המערכת, אני בעדה. אני בעד שהפרקליטות ומערכת המשפט תהיינה רודפות צדק ושואפות לאמת. "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו", כתב הרב קוק, "לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה". שינויים הכרחיים למימוש ולחיזוק ערכים אלה ייעשו, אני משוכנע בכך, אומנם בזהירות, באחריות ומתוך ראייה כוללת של כל חלקי העם – כי כאמור, תמיד צריך לזכור כי אנשים אחים אנחנו – אך הם ייעשו, כי השינוי נדרש והכרחי. ביום הבחירות עליתי להתפלל על קברו של אבי ז"ל. הרכנתי ראשי והישרתי מבט אל הפסוק שנחרט על מצבתו: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". זוהי תמצית הנהגתו של אבי וחינוכה של אימי, כפי שיעידו על כך אחיי היקרים, הנמצאים כאן איתי היום. תפילתי הייתה ועודנה שאצליח למלא את תפקידי כחבר בכנסת ישראל מתוך קיום צוואתו של אבי: ללכת בדרכי נועם ובנתיבות שלום. בשם ה' נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. אפשר למחוא מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים) חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. הפעם אני מבקש לברך את חבר הכנסת סעדה. אני אעשה זאת מכאן. אני אעשה זאת מכאן, ברשותכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד למשפחה. איזו נחת יש לכם. << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> משפחת סעדה היקרה, חברות וחברי הכנסת, משה סעדה היה המועמד הטבעי והמתאים ביותר להיות ראש מח"ש. על הדבר הזה הייתה הסכמה רחבה מאוד. רבים מהעובדים והמנהלים במח"ש אף כתבו מכתב בזמנו למי שהיה פרקליט המדינה, שי ניצן, וביקשו ממנו שמי שהיה עד אז ממלא מקום של ראש מח"ש – אורי כרמל, ראש מח"ש הקודם – גם יתמנה לתפקיד. הוחלט אחרת. קצת אחרי שאני נכנסתי לתפקידי כשר המשפטים אירע אירוע הירי בסלומון טקה, שהסעיר, שלא לומר הבעיר, את מדינת ישראל: מחאות רבות, הפגנות רבות. באותה עת רציתי לשמוע מהציבור. שמעתי רבים מהמנהיגים ומהארגונים של יוצאי אתיופיה על המצוקות והבעיות. אחד הדברים שחזר על עצמו כחוט השני – חוסר אמון בולט ומובהק במחלקה לחקירות שוטרים. הבנתי שצריך לעשות מעשה. אנחנו צריכים לתת תשובה לציבור, וכך – הזכרת זאת, משה – החלטתי על הקמת ועדת הבדיקה הממשלתית למח"ש. הכול כחוק – סעיף 8א, אם זיכרוני אינו מטעני, לחוק הממשלה. המערכת – אם אפשר לקרוא לה כך, לגוף הזה שבראשו עמד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט – עמדה על הרגליים האחוריות לבלום זאת. אני הבאתי את הנושא לישיבת ממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט משך מלפני השרים את חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים שאפשרה את הקמת ועדת הבדיקה – למרות שהיה מדובר בממשלת מעבר, כי הייתה ברורה גם הדחיפות וגם החשיבות של הנושא הזה – והניח תחתיה חוות דעת משלו שממשלת מעבר לא יכולה להקים ועדת בדיקה ממשלתית. שאלתי אותו בישיבת הממשלה: מכוח איזה חוק ממשלת מעבר לא יכולה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לנושא כה חשוב, חיוני ודחוף? התשובה שלו הייתה: אין חוק שאוסר על זה, אבל יש לי חוות דעת. ומכוח איזה חוק, שאלתי אותו, אנחנו מצווים להתחשב בחוות דעתך ולקבל אותה כאילו הייתה תורה למשה מסיני? השאלה הפתיעה אותו, אבל התשובה לא הפתיעה אותי: גם לזה אין חוק, אבל גם לזה יש לי חוות דעת. זה, רבותיי, איננו שלטון החוק, זהו שלטון המשפטנים. זה מה שניסו במשך שנים כה רבות להנחיל פה במדינת ישראל תחת אצטלה של שלטון החוק. אנחנו תמיד פעלנו כחוק, גם בהחלטות האלה. אז קרה דבר חסר תקדים, שלא קרה עד אז בתולדות המדינה – בוודאי אתה זוכר, משה. אמרתי ליועץ המשפטי: אני מביא את הנושא להצבעה, חרף חוות דעתך שיש מניעה לעשות זאת. ובפעם הראשונה – למיטב ידיעתי, ככל שהצלחתי לבדוק – מקום המדינה ועד לאותו רגע, ממשלת ישראל קיבלה החלטה בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אולי בכך היא שברה את התפיסה שדבר כזה איננו אפשרי. אני מקווה, אולי מאמין, שאם תמצא ממשלת ישראל לנכון, היא תחזור על הדבר הזה שוב. בכל אופן, כמובן שהוועדה קמה בראשות שופט, ובהשתתפות שני פרופסורים, ואף החלה לשבת על סדרי עבודתה. הגיש מי שהגיש עתירה לבית המשפט העליון, נתן היועץ את חוות דעתו – שצריך להקפיא את עבודת הוועדה – וכמובן שבית המשפט העליון הקפיא את עבודת הוועדה. בינתיים התחלפו ממשלות, התחלפו שרי המשפטים, ושרי המשפטים שבאו לאחר מכן מסרו לבית המשפט העליון שהמחלקה לחקירות שופטים לא צריכה ועדת בדיקה. כנראה שהכול בסדר, אולי אפילו עד היום. אני בטוח שהשר לוין, שר המשפטים, יודע היטב שגם שם יש בעיה. אני בטוח שחלק מהדברים שהוא יטפל בהם זה גם התחלואים הרבים שיש במחלקה לחקירות שוטרים. אבל אני רוצה לחזור אליך, משה. אתה פעלת לכל אורך הדרך ביושר, בצדק, במקצועיות. על כך מסכימים כל מי שהצדק הוא נר לרגלם וראו אותך בפעילות ושמעו אותך. היו מי שהאשימו אותך – כן, אני זוכר כותרות מפוצצות: חשד בפרקליטות, משה סעדה בקשר עם השר אוחנה. כן, איזה חשד נורא. משה סעדה מדליף חומרים לשר אוחנה, משל השר הוא המודיעין האיראני והמידעים הם תוכניות צבאיות של צבא ההגנה לישראל. כן, זו ההאשמה החמורה שהואשמת בה. אני הבעתי בצורה פומבית וגם בצורה לא פומבית את הרצון שלי שאתה תיכנס לחיים הציבוריים. אמרתי שאני מאוד רוצה לראות אותך בחיים הציבוריים, ואפילו רוצה לראות אותך בליכוד. מאוד שמחתי על ההחלטה של מי שהיה אז יושב-ראש הליכוד וראש האופוזיציה בנימין נתניהו – והיום ברוך השם הוא גם ראש הממשלה – לשבץ אותך ברשימה, אבל מכאן ואילך אתה צריך להמשיך לעבוד קשה כדי לזכות באמון המתפקדים. אני רואה איך אתה עובד קשה. אני רואה אותך בוועדה, בוועדות, אבל בעיקר בוועדת חוקה, חוק ומשפט, הקרובה לליבך. אני רואה אותך נאבק, כמו שתמיד נאבקת, על הצדק, על היושר, על האמת, על האידיאולוגיה, על הדברים שאנחנו כאן נאבקים עליהם, ואני רואה כבר שבעזרת השם, אם תמשיך כך, אתה תיהנה מאמון גדול מאוד גם של המתפקדים, גם של הציבור הישראלי. אני רוצה רק לבקש סליחה מבני המשפחה שלך. אתם תצטרכו לסלוח לנו שאנחנו נרצה את משה עוד הרבה הרבה שנים איתנו כאן בכנסת ובחיים הציבוריים, ובמידה רבה זה בא גם על חשבון בני המשפחה. אני רוצה להודות לך, משה, שזיכית אותי בכבוד הזה לברך אותך, ולאחל – בלי מחיאות כפיים, תודה רבה, תודה, בלי מחיאות כפיים – לאחל לך הצלחה גדולה מאוד. תודה רבה, משה סעדה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, בסוף הם יצאו מברכים. רצו לקלל – יצאו מברכים, הרווחנו אותו בכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> פקיעת הוראת השעה לזכאות לכפל קצבאות << הלסי >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איפה חבר הכנסת בוסו? נמצא כאן? אם כן, נעבור להמשך סדר-היום. הסעיף הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. נתחיל עם הצעות דחופות בנושא: פקיעת הוראת השעה לזכאות לכפל קצבאות. ראשון המציעים, חבר הכנסת ינון אזולאי, איתנו? במקומו – חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. לרשות המציע עד שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברכותיי. אני חייב לומר שמתברר, אף שאנחנו לא בעד פריימריז, אנחנו בעד מועצת גדולי התורה, שאפשר לבחור חברי כנסת גם בפריימריז וגם לא בפריימריז, כי היו שני חברי כנסת משני הצדדים שהם דוגמאות טובות, גם דן אילוז וגם משה סעדה, אז ברכותיי להם ולאדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שההצעה לסדר-היום הזו מבטאת את תיאטרון האבסורד. אני אשתמש דווקא במקורות זרים, מהמאמר של ביני אשכנזי בוואלה, שמתאר בצורה מאוד מאוד ציורית את תיאטרון האבסורד. אדוני השר, אתה יודע, אני פנסיונר של עיריית ביתר עילית, ואני היום חבר הכנסת, ואני מקבל משכורת מהכנסת ומקבל פנסיה מעיריית ביתר עילית. יש פה הרבה חברי כנסת שהם פנסיונרים מכל מיני מערכות ציבוריות שעוד נמצאים בפנסיה התקציבית, כמו מצה"ל וממקומות אחרים; מקבלים פנסיה ממקום אחד, צריכים לתאם מס, ומשכורת ממקום שני. אבל ראה זה פלא, אם אדם מקבל קצבת נכות והוא מקבל שכר באיזשהו מקום, זה בסדר, כי אין קשר בין קצבת הנכות – קצבת הנכות היא לא על הכנסה מועטת – ולכן הוא מקבל שכר ומקבל קצבה. אבל אם חלילה הוא פוטר מהעבודה והוא צריך לקבל אבטלה, אז זהו, הוא לא יכול לקבל אבטלה. הרי האבטלה היא על הנושא של התעסוקה שלו. למה? כי הוא יותר חלש? כי אין לו ועד יותר חזק? כי אין לו שר ביטחון שיילחם בממשלה על הפנסיה שלו, או שר פנים שיילחם בממשלה על הפנסיה שלו? הרי זה תיאטרון אבסורד. ואני חייב לציין עוד – אתה יודע, מלאך רע יענה אמן בעל כורחו – את שר האוצר הקודם, שלפחות המשיך את הוראת השעה בעוד שנה, אני אומר ומתוודה. אבל היום אני חושב שחובת השעה היא את הדבר הזה – זה תיאטרון אבסורד אמיתי. הרי לא יכול להיות שאדם שמקבל קצבה מאיזו סיבה, איזו סיבה שהיא – יש לו ילד נכה בבית והוא מקבל קצבה – אבטלה הוא לא יכול לקבל. אומרים לו: תקשיב, תחליט, או את הילד הנכה או את האבטלה. למה? איזה היגיון יש בזה? אף אחד לא אמר לי להפסיק לקבל פנסיה כי התחלתי לעבוד בכנסת; אף אחד לא אמר לאלוף בצה"ל שיצא לעבוד בשירות הציבורי: אדוני, תפסיק לקבל פנסיה מהצבא, כי הלכת לשירות הציבורי ותחליט את הגבוה מהם, איזה אתה לוקח. מה אשם אותו אדם חלש, או חזק, זה בכלל לא משנה, שיש לו איזושהי סיבה לקצבה, שהוא אמור להחליט בין שניהם? הרי אין בזה היגיון, אין לזה שום הסבר. את הוראת השעה הזאת חייבים, חובה – וכמו שאמרתי, יש שרים שדואגים לפנסיונרים של מקומות אחרים. אדוני שר העבודה, אתם צריכים לדאוג בממשלה להמשיך את אותה הוראת שעה שהתחילה בקורונה. היא הייתה נכונה בקורונה – אני רואה בינתיים שינון חזר לאולם – אותה הוראת שעה חייבת להימשך. זה המינימום של היושרה הציבורית שלנו כמערכת ציבורית. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, ולאחר מכן לפי הסדר. בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה ימים עומדת לפוג הוראת השעה שמאפשרת לזכאים לקבל מה שנקרא כפל קצבאות, דבר שעלול לפגוע בכ-12,000 זכאים, משמע, 12,000 משפחות מהחלשות ביותר עלולות להיפגע ולמצוא את עצמן במצב קשה, אשר ידרדר אותן לעוני ומצוקות אמיתיות. המדינה צריכה לדעת לתמוך דווקא במשפחות אלו ולא להפך. מה שעומד לקרות הוא חסר כל היגיון ואפילו גובל באטימות. הסקטור הכי חלש ומוחלש סופג מכה אנושה מהמדינה – אנשים ומשפחות קשי יום שאין להם דרך אחרת להתקיים. זה עוול נוראי שיש לתקן באופן מיידי, ללא דיחוי, וכולנו כאן צריכים להתגייס ולהירתם לפתרון הסוגיה. הגדרת דמי אבטלה כקצבה היא טעות מיסודה. צריך כאן שינוי פשוט אשר יפתור לאלתר את כל הבעיות ולמנוע פגיעה במשפחות. כבוד היושב-ראש, המצוקות וקשיי החיים של התושבים הבדואים בנגב רבים וקשים מאוד בתקופה האחרונה. בקיץ ובחורף מתמודדים האזרחים הבדואים עם כל העוולות אשר משיתה עליהם המדינה. מסע ההרס של בתי האזרחים הבדואים בנגב נמשך גם בימים החורפיים אלה. היום מבצעת המדינה הריסות ביישוב ביר הדאג', בתזמון כל כך לא אנושי, חסר כל רגישות. המדינה מעמיקה את הפגיעה בתושבים הבדואים בנגב. בשבוע האחרון בוצעו הריסות ביישובים אלסייד, חורה ודחיה. שוב ושוב המדינה, באמצעות זרועות השלטון השונות, בוחרת להשאיר את אזרחיה בלי קורת גג בחורף, בתנאים קשים. הריסת בתי אזרחים היא דבר מעוות. המדינה משאריה ילדים, מבוגרים, נשים, בחורף ובקור לחסדי השמיים. כאב הלב שנגרם לכל בן אנוש ממקרים אלה הוא בלתי נסבל. לא מאחל לאף אחד את זה, אבל רק מי שחווה את זה על בשרו יכול להבין. (אומר בערבית: מי שהיד שלו באש – לא כמו מי שהיד שלו במים.) הזעקה של כולנו היא אחת: מספיק, עד כאן. רוצים לחיות בתנאים שווים, עם עתיד לילדינו. מה יגיד הורה לבן שלו במצב כזה? מישהו יכול לדמיין לעצמו בכלל שיחה שכזאת? אטימות לא יכולה להיות מדיניות בשום מקום בעולם מתוקן. כמה פעמים נזעק את הזעקה הזו עד שייפסק הדבר? לכן, הכרה עכשיו ביישובים הבדואיים, הפסקת ההריסות, תוכניות בנייה בקידום ובשיתוף התושבים, זה צו השעה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. כעת – חבר הכנסת ינון אזולאי, מציע ההצעה, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אוריאל בוסו, אדוני השר – גילוי נאות, היית גם מורה שלי, אז שכולם ידעו. אני מקווה שגם תיענה לבקשתי בגלל שהיית מורה שלי, לפחות, אתה יודע. זה לא יהיה ניגוד עניינים, אני מבטיח לך שלא תגיע למצב של ניגוד עניינים בעניין. תראו, ההצעה לסדר-היום שביקשתי להעלות, ואני שמח שגם חבריי הצטרפו – אני חייב להגיד שגם בכנסת הקודמת, ביחד עם חברתי אפרת רייטן, הובלנו את זה ביחד, היא כיושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה – דבר שמאוד הציק לה. ניסינו וגם הגשנו חוק, גם עכשיו החוק כבר נמצא, וביקשנו, כי הדבר שהיה בקורונה – אמרנו שיש 40,000, ואף על פי כן הממשלה הבינה שיש פה משהו לא הגיוני וצריך לתקן. עכשיו, כשיש אולי 12,000, אין שום סיבה לפגוע, כי בסופו של דבר זה פוגע בחלש. מה הוא בא לבקש? אדם שנזרק ממעגל העבודה, מקבל אבטלה, יש לו קצבה, זה לא מישהו שעכשיו בא ועושה פה איזשהו סיבוב. אפילו גם אם הוא ירצה לעשות תיאום מס, הרי הוא לא יצטרך לעשות שום דבר, לא ייקחו לו על זה כלום. אנחנו כמדינה חייבים לגעת דווקא בחלשים האלה, לגעת במובן החיובי ולא במובן השלילי. אם אנחנו רוצים, הרי יש כאלה קצבאות, יש כאלה הרי שכן, גם אבטלה, יש קצבאות שכן עושים להם את הכפל הזה. וזה לא כפל. הסיפור שאנחנו קוראים לזה כפל, אני חושב שזו טעות מיסודה. לא יכול להיות שבן אדם באבטלה ואומרים לו: תשמע, יש לך גם קצבה, אז יהיה כפל. זה לא כפל קצבאות, כי אבטלה זה לא קצבה. אבטלה – יכול להיות שמחר הוא יחזור, ותאמינו לי שאדם שלא עובד היה מת לחזור, הוא רוצה לחזור. זה שהיום הוא לא בעבודה, בשבילו – אין לו למה לקום בבוקר, אין לו למי לקום בבוקר. הוא יודע שהוא לא יכול להסתכל לילדים שלו בעיניים ולהגיד להם – הילד מבקש ממתק: אני לא יכול לתת לך. יכול להיות שזה גם אדם יותר מבוגר שאולי ילדים קטנים אין לו והוא רוצה לתת לנכדים, יכול להיות שהוא רוצה תנור חימום לבית שלו, אני לא יודע מה הוא רוצה. ואז אנחנו אומרים: תראה, יש לך קצבה שאתה מקבל אותה אז אנחנו נוריד לך את דמי האבטלה. למה? אם הייתי עובד אז תורידו לי, זה בסדר, זה בזכות, מגיע שיורידו לי, אבל אם אני לא עובד אז בסופו של דבר, בשורה התחתונה, עם כל הרצון שלנו לעזור – ואנחנו רוצים לעזור לכולם – אנחנו קודם כול פוגעים פה בחלש. והתפקיד שלנו, ואני אומר התפקיד שלנו – אנחנו כתנועת ש"ס, הרב בן צור, אתה יודע כמה אנחנו נלחמים כל יום וכמה בהסכמים הקואליציוניים שלנו נלחמנו – אני חושב שבעניין הזה, אני בטוח גם שאתה כשר העבודה – שאגב, זו ההזדמנות גם לברך אותך מעל בימת הכנסת, שיהיה בהצלחה ושלא תצא תקלה מתחת ידך, והכי חשוב, שיצאו רק מעשים טובים בעזרת השם ובגדול. אני בטוח שתיתן לנו היום בשורה, ואני רוצה להיות אופטימי. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי, המציעה הבאה – הסדר השתנה – אפרת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אדוני השר, שלום, בהצלחה וברכות לתפקיד. אני רוצה גם לברך את ידידי חבר הכנסת ינון אזולאי על הרבה דברים טובים שאתה עושה כאן. זה אחד מהם, באמת. אני שמחה ומרגישה גאווה לעשות איתך את הדברים למען הציבור, למען החברה, למען אוכלוסייה חלשה. זה פשוט כיף לעשות איתך את הדברים האלה ביחד, אז תודה רבה. וכן, התחלנו, כמו שאמר חבר הכנסת ינון אזולאי, בשנה שעברה, כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, שני דברים, לדעתי גם בשני הצטרפת אליי. אחד עבר. אנחנו ביטלנו שוב הוראת שעה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפרת, בש"ס, כשמפלגות אחרות מפרגנות לחברי כנסת על דברים חברתיים זה לא פוגע בפריימריז. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא פוגע בפריימריז, להפך. אתה יודע שיש הרבה דברים משותפים בעניינים החברתיים למפלגת העבודה ולש"ס. ביטלנו יחד את הוראת השעה שקבעה קיזוז למי שנמצא בדמי אבטלה ומעוניין לעשות הכשרה מקצועית כדי שיוכל להתקדם בחיים ולצאת ממעגל האבטלה. הייתה הוראת שעה לתקופת הקורונה שביטלה את הקיזוז, אבל קודם לכן המדיניות של מדינת ישראל הייתה לקזז. אם אפשר לקזז לאנשים המסכנים והחלשים, לקחת להם, כי אין להם לובי חזק שיעשה להם פה בכנסת בלגן וצעקות, אז בואו ניקח את זה. הצלחנו ביחד, הפכנו את זה להוראת קבע, הוצאנו את החוק הנורא הזה מספר החוקים, ומי שהיום נמצא באבטלה יכול לעשות הכשרה מקצועית בלי שלוקחים לו את הכסף. אותו הדבר פה. לא יכול להיות שאנחנו מקזזים דמי קיום מדמי אבטלה, ונזכיר, כמו שאמרת נכון: דמי אבטלה בעצם מחליפים את השכר. זו לא קצבה, זו לא קצבה, זה סתם לקרוא לזה כפל קצבאות. זה לא נכון, זו הטעיה ציבורית. הם מקבלים שכר שהוא גם נמוך יותר ממה שהם היו מקבלים לתקופה מסוימת, כדי לנשום, פשוט לנשום כמה חודשים. אני שמחה מאוד שאנחנו עושים את זה גם עכשיו. אני אספר לכם שבתקופת הקדנציה שלנו –אספר את זה לך, לשר, כשתלך לדבר עם משרד האוצר – משרד האוצר הסכים, עוד כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה ובאתי אליו עם הצעת החוק הזו, הוא הסכים להכניס את זה לתקציב בשנה שעברה, לפני שהכנסת התפרקה. היו לי איתם כבר דיונים. הם נתנו לי הסכמה שבעל פה שבתקציב הבא, שאמור היה להיות ביוני, זה ייכנס לספר החוקים והם יקבלו את זה. העלות של זה היא פחות מ-100 מיליון שקלים. זה יהיה אוויר לנשימה לכל כך הרבה אנשים שזקוקים לזה. תלך עם הדברים שאני אומרת למשרד האוצר ותדע שזה מה – ואפשר להעביר את זה, אני חותמת לך. אז אני מקווה שנעשה את המצוות האלה ביחד. זה חשוב לחוסן החברתי של המדינה. אני אומר עוד מילה טובה לחברה האזרחית, ובראשם למטה לקידום תעסוקתי, לטלי ניר ולכל כך הרבה אנשים שפשוט התחייבו בחיים שלהם להיות חלק מעמותות שמקדמות את הטוב ומקדמות עבור אותם אנשים קטנים – לא אקרא להם "קטנים"; אותם אנשים אולי מוחלשים, חלשים, והם הפה שלהם. אני ממש מודה לכל האנשים היקרים האלה. ביחד אנחנו נמשיך לעשות דברים טובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. המציע הבא הוא חבר הכנסת איימן עודה, ולאחר מכן – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. לבקשתך, הסדר שונה. איימן, אני מקווה שלא הבאת את הדף של הריסת הבתים. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, בסדר. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לזעוק את זעקתו של מנהל בית הספר היסודי אל ראשידיה שבלוד, ששמו אמין אל-גמאל. אתמול ביקרתי אצלו בעקבות זה שכנופיה ירתה על רגלו והוא לא היה יכול להגיע לבית הספר. הסיפור לא התחיל לפני ארבעה ימים, ב-5 בפברואר, אלא הוא מתמשך זה שנתיים, והמשטרה לא עושה מאומה, כלום. הכנופיה שמה רימון הלם על המכונית שלו ב-4 במרץ 2022, הם ירו על המכונית של בן דודו, לפני כשבועיים ירו על המכונית של אחיו, והיום, או לפני ארבעה ימים, ירו עליו. אני רוצה לשאול: איפה המשטרה? זה לא סיפור של יום אחד אלא סיפור שמתמשך כבר שנתיים, רדיפה מטעם הכנופיה נגד מנהל בית הספר היסודי אל-ראשידיה שבלוד. איפה המשטרה? ואיך אפשר להאמין שהמשטרה אכן תיאבק נגד ארגוני הפשע המאורגן ותצליח כשהיא מפקירה מנהל בית ספר יסודי? מה הלקח שהחברה כולה מקבלת ככלל, ושתלמידי בית הספר היסודי מקבלים מהתנהלות המשטרה בפרט? דיברו על כך שאין אוסף ראיות ושאנשים לא מדברים. אספו את כל המצלמות שהיו בשכונה, מנהל בית הספר דיבר על הכול, ואמר בדיוק את כל מה שהוא יודע – ואין אשמים. אין אשמים. אני מאשים את המשטרה בהפקרת האוכלוסייה הערבית מתוך ידיעה וכוונה תחילה. היא צריכה להוכיח אחרת, והיא אף פעם לא הוכיחה אחרת. לגבי ההצעה לסדר-היום, אני רוצה לשאול את כל האנשים: איפה הכסף? אני זוכר שכשיאיר לפיד התחיל בפוליטיקה, היה לו מאמר שהכותרת שלו הייתה "איפה הכסף?" ואני רוצה להגיד לכם: איפה הכסף? אם 32% מהכסף מועברים למה שנקרא ביטחון – ללכת למדיניות של שלום זה כסף למוחלשים, זה כסף לעניים, זה כסף לצדק חברתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנשים שמפגינים בתל אביב, זה למען בית המשפט – צודקים; זה לחופש הביטוי – צודקים; אקדמיה – צודקים; אנחנו חלק מזה. אבל מה עם הצדק החברתי? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל אם אנשים ממעמד ביניים מפגינים, אז מבחינתם צדק חברתי זה דבר שלא ממש נוגע אליהם. לכן, חברים, דמוקרטיה אמיתית זה שלום וצדק חברתי וגם חופש ביטוי ואקדמיה ובית משפט – כל הדברים ביחד. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. המציעה האחרונה להצעה הזאת היא חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, חשבתי שאולי זו מתיחה או בדיחה, אבל זה לא 1 באפריל ואפילו לא פורים. איך ייתכן בכלל שמדובר בהוראת שעה שמוארכת כבר פעם שנייה? מדוע זו הוראת שעה בכלל? מדובר בהוראה שמאפשרת תשלום אבטלה לזכאים לקצבת קיום. לא מדובר כאן בהתעשרות, לא מדובר בחיסכון – אסור לחסוך – מדובר במשפחות שעלולות להידרדר לעוני. למשפחות שעליהן אני מדברת אין כרית ביטחון בבנק, כלום. כל שקל שנכנס לחשבון, יש לו משמעות. אם לא יתבצע תיקון חקיקה מהיר שמאריך את הוראת השעה הזאת, המשפחות ימצאו את עצמן בפני שוקת שבורה. דמי אבטלה הם לא קצבה. כל אדם שמפוטר מעבודתו צריך סכום בסיסי עד שימצא פתרון חדש, עבודה חדשה. אז מי שמקבל קצבת קיום לא יוכל לקבל דמי אבטלה? איפה ההיגיון? אומנם אנחנו לא בתקופת המגפה, שבה אנשים רבים פוטרו מעבודתם ואז נוסחה הוראת השעה הזו, אבל לצערי, עוד רחוק היום שבו אנשים יתאוששו לחלוטין כלכלית. מדובר באוכלוסייה הכי נזקקת והכי זקוקה לכסף המועט הזה. בינתיים ממשלת ישראל נמצאת במרוץ מטורף להפיכה שלטונית והרס המערכת המשפטית. בחודשי קיומה היא זנחה את הדברים שבאמת חשובים לחברה הישראלית, את החיים עצמם. כרגיל, השכבות החלשות נמצאות הרחק בתחתית סדר העדיפויות. אדוני השר, השר יואב בן צור, אני מבקשת ממך: אל תאפשר שהמצב הזה יימשך. אימהות יחידניות עניות, קשישים חסרי מקור פרנסה, משפחות עניות – קצבאות הביטוח הלאומי הן לא הון עתק, הן המעט שבמעט כדי להתקיים בהישרדות. אנו חברה שצריכה לתמוך במוחלשים באמת, לא בבעלי כוח ושררה שהפכו עצמם למסכנים ולקורבנות. אני דורשת כי ממשלת ישראל והביטוח הלאומי יטפלו בנושא הזה בדחיפות באופן הגיוני. יש לתת לחלשים בחברה שלנו את האפשרות לחיות בכבוד, למי שאין ביכולתם לעבוד ושנפלו קורבן לנסיבות הקורונה ותנאי התעסוקה. יש לתת להם קצבאות לפי המצב ולא לפי חישוב קר ולא אנושי. רבי אליעזר אמר: "המרחם על אכזרים – מתאכזר על רחמנים". זכרו זאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. כעת ישיב על ההצעה הדחופה שר העבודה, השר יואב בן צור. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, המציעים, חברי הכנסת, דמי אבטלה ניתנים כקצבה מחליפת שכר עקב פיטורים או הפסקת עבודה. בעבר, ההתייחסות לדמי אבטלה הייתה כמו לשכר במנגנון הקיזוזים מקצבאות הביטוח הלאומי: קצבת אזרח ותיק, שאירים, נכות כללית, הבטחת הכנסה ועוד. בתחילת שנות האלפיים השתנה החוק כך שלצורך חישוב הזכאות לקצבה דמי אבטלה הובאו במלואם, ולעיתים שללו לחלוטין את הזכאות לקצבאות. במהלך תקופת משבר הקורונה, ולאור היקפי שיעורי האבטלה ופריסת רשת ביטוח האבטלה באופן נרחב על מבוטחים שלא היו זכאים לה קודם, עלה הצורך להסדיר אף את הזכאות של מי שהיה זכאי לגמלה נוספת לדמי אבטלה, וזאת כדי לצמצם את הפגיעה במבוטחים אלה בנקודת משבר זו. משכך, נקבעו במסגרת הוראות שעה שונות כי יראו את דמי האבטלה כהכנסה מעבודה או ממשלח יד לעניין קצבאות נכות כללית, אזרח ותיק, שאירים, הבטחת הכנסה ומזונות, ובהתאם לכך יקוזזו קצבאות אלה בדומה לקיזוז של שכר עבודה, ולא יהיה קיזוז של שקל מול שקל, כפי שנעשה כאשר יש זכאות לשתי גמלאות במקביל. מבחן הכנסות מקל זה, משמעותו הגדלת הקצבאות בסכומים ניכרים של מי שזכאים לאבטלה ולאחת מהגמלאות האחרות. לאור הניסיון בתקופת הוראת השעה, שעומדת לפקוע, ולאור הצורך הקיים במתן מענה סוציאלי, כאמור, אנחנו מתכוונים לתקן את החוק בהוראת קבע אשר תסדיר מבחן הכנסות מקל זה. בתיקון המוצע יהיה כדי לסייע ולהקל על מבוטח אשר איבד את מטה לחמו, אשר זכאותו לגמלה נוספת לא תיפגע או ששיעורה יישאר דומה לזה שהיה קודם להפסקת העבודה. יצוין כי לאור תקופת הבחירות, ובהתאם לסעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הוראת השעה הוארכה עד ליום 15 בפברואר 2023, לכן אנחנו במהלך חקיקה ראשית פרסמנו השבוע תזכיר חוק על מנת לקדם בדחיפות את התיקון המוצע לעיל ולהבטיח את רציפות ההוראות המקלות. אני רוצה לומר שבפברואר אף אחד לא ייפגע, וגם במרץ אף אחד לא ייפגע, כיוון שבמהלך חודש מרץ אנחנו נסיים את חקיקת החוק כהוראת קבע ולא כהוראת שעה, ובא לציון גואל ושלום על ישראל ויהיה לכולם ברכה והצלחה וקצבאות טובות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> טוב שיש ש"ס בממשלה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. לפני שאתה יורד מהדוכן, חברי הכנסת, אני חושב שקיבלנו כאן תשובה מאוד ברורה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – ומפורטת. זאת אומרת שגם אין צורך להביא את זה לדיון בוועדה או להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> עבודה ורווחה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אדוני השר, קודם כול, אנחנו מודים לך על התשובה המפורטת, על המענה. אני חושב שזו אחת מההצעות החשובות ביותר שהיו בימים האחרונים כאן בכלל במליאת הכנסת, נושא מאוד חשוב, מאין כמותו. לכן, אנחנו נעשה הצבעה, ברשותכם, שאתם מעוניינים שהנושא הזה יידון בוועדת העבודה והרווחה. השר מתנגד? השר לא מתנגד. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> לא, לא מתנגד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי. הצבעה, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בואו נעביר כבר את הרפורמה המשפטית – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – בכזאת רוח אנחנו – – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אתה רואה, איזה יופי זה, הסכמה רחבה. זה מה שצריך במדינת ישראל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא צריך לחכות לשר שהוא ירד, כי הוא לא חבר כנסת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום תידון בוועדת העבודה והרווחה. רבותיי, נעבור להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה. המציע הראשון להצעה הזו הוא חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בינתיים, עד שהוא יגיע – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הבריאות. עוד אבקש להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משחדל חבר הכנסת יואל רזבוזוב לכהן בכנסת ביום י' בשבט התשפ"ג, 1 בפברואר 2023, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה–אוקראינה << הלסי >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רבותיי, נעבור להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה. המציע הראשון להצעה הזו הוא חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. אדוני המציע, בבקשה. << דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת ולחברי נשיאות הכנסת על אישור הדיון הזה של ההצעה הדחופה לסדר-היום לגבי הפגיעה בבתי כנסת באוקראינה בעקבות המלחמה ומצבה של הקהילה היהודית. לפעמים פוחדים לגעת בנושאים רגישים, ואני חושב שלא יעלה על הדעת שכנסת ישראל תעמוד מן הצד מול מה שקורה שם, וטוב מאוד שהתחיל הדיון הזה. מה שעורר אותי להציע לחבריי להצטרף אליי לדיון הזה זה אירוע שהתרחש לפני כמה ימים, והוא רק אחד מני רבים, אבל הוא היה מאוד רגשי בשבילי, אדוני היושב-ראש – של פגיעה של טיל רוסי בבית כנסת עתיק בעיר האוקראינית גולייפול. כך קרה. במקום הזה, שם נולד וגדל סבי, זיכרונו לברכה – סבא-רבא שלי ז"ל נרצח שם בזמן מלחמת האזרחים באוקראינה. מן הסתם שניהם התפללו בבית הכנסת הזה. לראות את התמונות של בית הכנסת עם ההריסות בעקבות הטיל הרוסי זה משהו – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כואב הלב. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שלא יכולתי לעבור עליו ככה בשקט, גם כיהודי וכמובן גם כאיש ציבור. אבל זה לא האירוע היחיד. אני אמנה פה, אדוני שר התפוצות – אתה תענה על זה, אז כדאי שתשמע – זו לא רק פגיעה בבית הכנסת הזה אלא פגיעה והרס של שני בתי כנסת במריופול בזמן הקרבות הקשים שהיו שם; פגיעות של רקטות בבאבי יאר בקייב, מקום שמזוהה כמובן עם השואה; פגיעה של רקטה, של טיל רוסי, בדרוביצקי יאר; פגיעה של טילים – לא אחד ולא שניים – בבית הכנסת היהודי ברקבצי בקייב – בבתי הקברות, סליחה, בבית הקברות היהודי ברקבצי בקייב; פגיעות של טילים בבתי הקברות היהודיים בבילה צרקווה וגלוחוב; פגיעה של טיל בחרקוב בישיבה ששימשה גם כבית הכנסת, ועוד ועוד, אפשר להמשיך לצערי את הרשימה העצובה הזאת. במלחמה הארורה שפוגעת ולמעשה לוקחת את החיים של לא מעט אזרחים באוקראינה והורסת את אוקראינה, הקהילה היהודית לא נשארת בצד. כמובן, היו יהודים שנהרגו בקרבות, נפצעו, נאלצו לעזוב את בתיהם. כל המבנה, אדוני שר התפוצות – ופה למעשה זה עומד לפתחכם – המבנה הקהילתי הרגיל נהרס במידה רבה. אנשי הקהילה ומנהיגי הקהילה מנסים לעשות מה שהם יכולים. שוחחתי עם חלקם לפני הדיון הזה, והם מאוד מברכים עליו. אבל אני חושב – ובזה אני רוצה לסיים, אדוני השר – שהממשלה ומדינת ישראל לא יכולים לעמוד מנגד. פגיעה בבית כנסת בכל מקום אחר בעולם מייד הייתה גורמת לתגובה של מדינת ישראל. כאן שתקנו, לא הגבנו, לא אמרנו שום דבר כמדינה באופן רשמי. אני מניתי פה רק רשימה חלקית של הפגיעות האלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הקהילה נדרשת לסיוע שלכם, אדוני השר, של משרד התפוצות. אגב, בממשלה הקודמת ניסה שר התפוצות הקודם לקדם כל מיני פעילויות, העביר כסף. זה מאוד חשוב. המלחמה לא נגמרה. להפך, היא מתעצמת ומתחזקת. זו אולי הקהילה היהודית שנמצאת כרגע במצוקה הכי גדולה בתוך העולם היהודי, קהילה ענקית של מאות אלפי יהודים. לכן אני פונה ומבקש, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, א. שנמשיך לקיים את הדיון הזה לאחר מכן בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, כי זה המקום, האכסניה הנכונה, להיכנס כבר לעובי הקורה מה צריך ומה אפשר לעשות. אפשר להזמין נציגי קהילה וראשי קהילה. אבל מה שהכי חשוב, אדוני שר התפוצות – זה הזמן שלך להרים את קולך גם כנציג רשמי של הממשלה, גם לפעול בסיוע תקציבי וגם כדי שהקהילה תרגיש שמדינת היהודים לא עומדת בצד כשהורסים בתי כנסת והורסים בתי קברות יהודיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. המציע הבא, חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מבקש מחברי הכנסת להשתדל לעמוד בלוח הזמנים. סדר-היום צפוף וארוך. חבר הכנסת משה רוט בדרך כלל עומד בכך. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> משה שמעון רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה, היושב-ראש. חברי הכנסת, שר התפוצות, היום חבר הכנסת יואל אדלשטיין היה אמור להיות כדי להציג את הדברים. אני שולח לו מפה רפואה שלמה, ודווקא חסר לי שהוא לא פה, כי הוא היה מציג את זה יותר טוב ממני, וגם היה מציג את זה מההיבט האישי והנקודתי שלו, אבל אני אשתדל לעמוד במקום גדולים. בפרשת השבוע אנחנו קוראים "ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל אומרים: כאיש אחד בלב אחד, ולכן הנושא הזה – אני לא מאוקראינה, ובדרך הטבע, בחיים לא אהיה שם, אין לי שום רצון להיות שם, אבל מאז שאנחנו עומדים, מאז שאנחנו עמדנו, מאז שעמדו רגלינו על הר סיני, אנחנו כמו גוף אחד. אם כואב לרגל, כואב לכל הגוף; כואב באצבע, כואב לכל הגוף. אם יש יהודים באוקראינה שצריכים את עזרתנו, את תמיכתנו, אז אנחנו צריכים לתת להם את זה, ואנחנו ניתן להם את זה. אם מישהו מכם מתעורר באמצע הלילה בבהלה ולא יודע למה, זה בגלל שנפל טיל באוקראינה ונהרסו ונהרגו יהודים, ועכשיו אין להם את הצרכים שהם צריכים. ולכן אני פונה אליך, שר התפוצות, ואני פונה באמת גם לשר החוץ אפילו ובכלל לכל מדינת ישראל: כשאנחנו שומעים כאלה דברים, שומעים שנהרס בית כנסת באוקראינה – זו לא רק הנקודה שנהרס בית כנסת; נהרסים חיים של יהודים. אנחנו צריכים לעמוד לצידם. זה התפקיד שלנו ואת זה אנחנו צריכים לעשות. כל עוד יש יהודי באוקראינה, הוא הדאגה שלנו כמו בכל מקום. בכל מקום שיושבים יהודים, מדינת ישראל צריכה לעמוד לצידם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה רוט. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התפוצות, בשבועות הראשונים של המלחמה הארורה הזאת הרבה פעמים שאלו אותי בתקשורת: באיזה צד אתה? היכן נולדת? אז תמיד עניתי שאני נולדתי במדינה שהשם שלה היה ברית המועצות; רוסיה ואוקראינה היו חלק מאותה מדינה אחת. ואני זוכר שבתחילת שנות התשעים, כשברית המועצות התחילה להתפרק – או התפרקה בעצם – הרעיון עצמו של עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה היה נשמע הזוי. לצערי, בעוד כשבועיים אנחנו נציין שנה ראשונה למלחמה הארורה הזאת. לפני כמה ימים הכוחות הרוסיים פגעו בבית הכנסת ההיסטורי שנבנה לפני 113 שנה בדרום המדינה במחוז זפוריז'יה. למרבה המזל, בית הכנסת לא היה בשימוש, ולכן איש לא נפגע, אבל זה רק מקרה אחד מני רבים של פגיעות והפצצות במקומות שיש להם ערך רב מאוד לעם היהודי, לקהילה היהודית באוקראינה ולמדינת ישראל. על פי הנתונים של הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה, מתוך 180 קהילות יהודיות ברחבי המדינה, כ-27 נמצאות היום תחת הכיבוש הרוסי. לפחות 70 יהודים נהרגו מתחילת המלחמה; כ-400 יהודים נפצעו. לצערי, אני בטוח שהנתונים האלה חלקיים בלבד. למרות שאין נתונים רשמיים מדויקים על מספר היהודים באוקראינה, נכון לפברואר בשנה שעברה ההערכה היא שהיו באוקראינה בין 360,000 ל-400,000 יהודים – מספר עצום לכל הדעות. אני חייב להגיד שמדינת ישראל חוותה על בשרה את סכנת הגלות, ותפקידנו היום, כמדינה חזקה ועצמאית, לדאוג כי השערים של מדינת ישראל יהיו קודם כול פתוחים לעולים ולעולות מכל המדינות ללא תנאי. בהקשר הזה, כמובן, יש דאגה רבה בקהילות לגבי האפשרות של שינוי חוק השבות. אסור היום לממשלה החדשה להביט מהצד. חובתנו המוסרית היא לגלות תעוזה ואמפתיה כלפי היהודים אשר נמצאים באוקראינה בזמן המלחמה ולפעול מיידית. אנחנו חייבים למצוא פתרונות הולמים ופרקטיים כדי לסייע במהירות האפשרית לקהילה היהודית באוקראינה. אין ספק שזה נמצא לפתחך, אדוני שר התפוצות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אחרון המציעים בהצעה זו – חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשבח אותך ולהודות לך על המאמץ הגדול שאתה הובלת בוועדת הבריאות מול משרד הבריאות בנוגע לחקיקת הקורונה. הדברים עוד בוודאי ידוברו במליאה, אבל אני לא יודע אם תשב אז על כס היושב-ראש, אז אני מבקש לחזק את ידיך. חבריי וחברותיי, אני לא אחזור על דברי קודמיי. אני כמובן מצטרף אליהם. תודה לחבר הכנסת זאב אלקין, שהוביל את ההצעה החשובה והדחופה הזאת לסדר-היום. אני מבקש רק לומר את הדברים האלה: כולנו מכירים את הרגישות הגיאו-פוליטית והביטחונית שאנחנו מצויים בה במשולש היחסים בין מדינת ישראל, אוקראינה ורוסיה. הדברים נאמרו, הדברים ידועים. מדינת ישראל חייבת לשקול בכובד ראש שיקולים שנוגעים לביטחון שלה ושל אזרחיה לחופש הפעולה של צה"ל. אבל העניין הזה, אסור לו שיטשטש את האמירה העקרונית והמוסרית שבקונפליקט הצבאי, במלחמה הקשה הזאת יש צד אחד שהותקף וצד שני שהוא צד תוקף. מדינת ישראל צריכה, בהתאם לאינטרסים שלה, להפגין את התמיכה שלה בעם האוקראיני בכלל, ובוודאי בקהילה היהודית האוקראינית – בלי, כמובן, לזנוח את החובה שלנו גם כלפי הקהילה היהודית ברוסיה, שגם היא מתמודדת עם אתגרים גדולים. בצדק דיבר חבר הכנסת אלקין על הפגיעה במבני בתי הכנסת, והדבר צורם וכואב מאוד, אבל הדבר רק מהווה תזכורת כואבת לעובדה שעשרות אלפי משפחות יהודיות חיות באוקראינה. לנו יש תפקיד מאוד גדול בגיבוש תוכנית סיוע פורמלית ומתמשכת לקהילה הזאת. אני מקווה שבעוד פחות מדקה נשמע מכבוד השר על מהלכים ברורים לגיבוש תוכנית שיש בה כמה נדבכים: גם סיוע חומרי, גם סיוע קהילתי, גם מאמץ מרוכז להביא בני נוער יהודים וצאצאי משפחות יהודיות מאוקראינה לארץ במסגרת תוכנית נעל"ה, במסגרת מחנות קיץ. ממש צריך להיות פה חמ"ל ותוכנית פעולה מאוד ברורה מול הקהילה היהודית באוקראינה. אני קורא לך, היושב-ראש, או דרכך ליושב-ראש הכנסת, אדוני, לחדש את משלחות ההזדהות של הכנסת עם יהדות אוקראינה, עם העם האוקראיני. כבר הרבה זמן שחברי הבית הזה לא ביקרו באוקראינה. המפגש הישיר בינינו לבין המנהיגות היהודית האוקראינית וחברי הקהילות חשוב מאוד. וכמובן, לסיום אצטרף לדבריו של חבר הכנסת בליאק, שאם היינו צריכים תזכורת לכך שזאת ממש לא השעה והעת הנכונה לעסוק בצמצומו של חוק השבות, אז המראות הקשים מאוקראינה הם התזכורת הראויה הזאת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות השר עמיחי שיקלי להשיב על ההצעה הדחופה. מי שלא הקשיב לחבר הכנסת קריב – הוא מבקש, כנראה, שכל מציעי ההצעה ייסעו לבקר באוקראינה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא זה היה הכיוון שביקשת? שיראו – – – מקרוב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> טוב. אדוני השר, בבקשה. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על העלאת הנושא לדיון במליאה. אכן, לפני כמה שבועות נפגע בית הכנסת העתיק בגולייפל שבחבל זפוריז'יה, ובחודש מרץ נפגע גם בניין ישיבה בעיר חרקוב. כידוע, הלחימה באוקראינה לא פסקה, והיא מוסיפה לגבות מחירים בנפש וברכוש, לרבות פגיעה במוסדות יהודיים, חלקם בעלי ערך היסטורי משמעותי. המבנה של אותו בית כנסת הוא בן למעלה מ-100 שנה. כמובן, אנחנו מצירים על כך, ומגנים את הפגיעה במוסדות דתיים, שאין להם שום קשר ללחימה. באוקראינה חיים כיום – יש הערכות שונות – בין 170,000 ל-200,000 יהודים, מרביתם בערים הגדולות. במהלך השנה האחרונה עלו כ-15,000 עולים מכוח חוק השבות מאוקראינה. חזרה לנושא הלחימה: נכון לרגע זה עיקר הלחימה מרוכז בחלק המזרחי, אבל המלחמה נותנת את אותותיה גם בחלקים האחרים, בעיקר בשל משבר כלכלי חמור, וגם בעיות חריפות של אספקת חשמל ותנאים נוספים. יש שורה של ארגונים שפועלים במרחב: הג'וינט, ארגון הפדרציה FJCU, ארגון הצלה, ארגון לב אחד, כמו גם יוזמות נוספות, כמו של הרב משה אסטמן ואחרים, שפועלים במרחב. משרד התפוצות בשנה האחרונה הקצה סיוע הומניטרי של כ-10 מיליון שקלים, בעיקר בשלבים הראשונים של הלחימה. בימים אלה ממש ביקשנו מכמה ארגונים להעביר דוחות מסודרים על פעילותם וללמוד את הנעשה בשטח, כדי שאפשר יהיה לגבש תוכנית איך לסייע בצורה אפקטיבית לכל יהודי שנמצא במצוקה באוקראינה. עד כאן תשובתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לשר. חברי הכנסת, הקשבתם. האם יש מישהו שרוצה לומר דקה משהו מהצד או שמבחינתכם התשובה מספקת? << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני הצעתי להעביר לדיון בוועדת – – – כדי להזמין מנהיגי קהילה ולשמוע מה צריך – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי. אז אנחנו נעשה הצבעה ונעביר את זה – אדוני השר מתנגד לכך? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> לא. ממש לא. אני בעד הדיון שמתקיים כרגע, ואני גם בעד לעשות דיון בוועדה. אני חושב שהדיון הזה חשוב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה על כך שהנושא יעבור לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. בבקשה, הצבעה. תודה לשר. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה הדחופה הזו תידון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> היערכות המדינה לרעידות אדמה << הלסי >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כך נעבור להצעות דחופות בנושא: היערכות המדינה לרעידות אדמה – עד כמה רלוונטי הפעם. ראשון המציעים הוא חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא של רעידות אדמה – אני מעלה את זה לסדר-היום לנוכח רעידת האדמה הקשה ומה שקרה אצל שכנינו בסוריה ובדרום טורקיה. גם בארץ חווינו בימים האחרונים כמה רעידות, חלשות יחסית. בשנה האחרונה פורסם דוח על מבנים מסוכנים הקובע כי בישראל קיימים למעלה מ-600,000 מבנים בסכנת קריסה אם תהיה כאן רעידת אדמה חזקה. בחישוב קטן, אם כל בניין בעצם מאוכלס בבן אדם אחד, אז יש 600,000 נפשות אשר במקרה של רעידת אדמה חזקה גורלם לא ידוע. אף שמדובר בדיני נפשות, נושא זה נדחק מסדר-יומם של הגורמים האמונים על הטיפול בסוגיה. משרד מבקר המדינה עורך ביקורת על ההיערכות לרעידות אדמה ברשויות המקומיות השוכנות לאורך השבר הסורי-אפריקאי ולפיכך נשקפת להן סכנה גדולה יותר. לצערי, המבקר מתייחס לרשויות יהודיות תוך התעלמות מוחלטת מהרשויות הערביות, הקרובות יותר לשבר הסורי ובעלות סיכון רב יותר. כמו כן, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, או כמו שקוראים לה תמ"א 38, נועדה לטפל בבעיות אלו. באזורי הפריפריה הקרובים לקווי השבר ומועדים לרעידות אדמה, תמ"א 38 כמעט שאינה מיושמת. יותר גרוע מזה – מתוך 4,398 פרויקטים של תמ"א 38 שבוצעו לחיזוק מבנים מפני קריסה ברחבי הארץ, אפס פרויקטים בוצעו בערים וביישובים ערביים. היעדר טיפול במבנים אלו עלול להיות בגדר פצצה מתקתקת. אני סבור כי הסרת האיום והבטחת בטיחותם של המבנים מחייבות התגייסות ממשלתית מלאה, בשיתוף פעולה עם הגורמים המקצועיים. אולי זו הדקה ה-90 לבצע את ההיערכות הראויה כדי למנוע אסון בסדר גודל כמו שקרה בדרום טורקיה. במקום להמתין לוועדת חקירה לאחר רעידת אדמה הרסנית, על הממשלה לפעול למוכנות בפני האסון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. המציע הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מציע באמת – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא נאומים בני דקה ולא מהצד. מציע אמיתי, אכן. אני גם מודה לך על היוזמה לדיון בוועדת הבריאות בנושא האלימות נגד צוותי הרפואה, שהתקיים היום בזכות ההצעה הדחופה שלך לסדר-היום. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני וחבר הכנסת בצלאל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה וחבר הכנסת בצלאל, אכן. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין דבר יותר אקטואלי מהצעה דחופה לסדר-היום בנושא רעידות אדמה. ההצעה הזאת הוגשה בעקבות האסון הנורא שפוקד השבוע את סוריה וטורקיה. אלפי הרוגים והמספר עולה, פצועים והמספר עולה, עקורים והמספר עולה, מבנים שממשיכים ליפול; ימים ארוכים שבהם מתמודדים עם הזוועות, אובדן הביטחון, הפגיעה בגוף ובנפש וחילוץ הלכודים. מכאן אני שולח שוב החלמה מהירה לפצועים, ניחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אלפים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אלפי משפחות – גם בסוריה, גם בטורקיה – והצלחה לצוותי החילוץ הרבים שעובדים בשטח להצלת הלכודים. אני גם רוצה להודות לכל מי ששלח צוותי חילוץ מרחבי העולם. צוותי החילוץ הגיעו בעיקר לטורקיה, אגב, ופחות לסוריה. יש מוסר כפול של העולם. סוריה ידועת האסונות, המלחמות והמוות הנורא – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כמדומני, מדינת ישראל פנתה ונענתה בסירוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מדבר יותר על המערב, ארצות הברית, ששלחו לכאן ולא לשם, ולא על ישראל. נדמה לי שאלג'יריה שלחה ראשונה צוותים גם לסוריה גם לטורקיה, אבל תודה לכולם. רעידות אדמה הן תופעה – הן לא אסון בפני עצמו, אלא תופעת טבע שכיחה על פני כדור הארץ. מה שהופך אותה לאסון המוני רבתי מתמשך הוא בני אדם, אנחנו, כשאנחנו בונים, נערכים, או יותר נכון לא נערכים נכון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הבחנה נפלאה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בהיעדר אפשרות למנוע או לחזות רעידות אדמה, האפשרות לצמצם נזקים העלולים להיגרם בעקבותיהן היא בהיערכות נכונה לאסון, מוכנות, תקצוב הרשויות השונות, יהודיות וערביות, הגברת מוגנות וחינוך האוכלוסייה למקרה של אסון. בזמן שמומחים סבורים שהתרחשות של רעידת אדמה חזקה היא ודאית, המוכנות אליה היא כמעט אפסית, וזה מקומם. זו לא שאלה של אם תהיה פה רעידת אדמה אלא מתי תהיה, איפה ובאיזו עוצמה וחומרה והתרסקות. בדוח הביקורת על השלטון המקומי שפרסם משרד מבקר המדינה ביולי האחרון, שהוזכר גם בפנייה שהגיעה אליי מאיגוד המהנדסים – מכובדי היושב-ראש בוסו – עולה תמונה מדאיגה של טיפול לקוי, שבמסגרתו אין גוף ממשלתי המתכלל את הטיפול באיום, אין הוראות ומנגנונים לטיפול במבנים, ובמרבית הרשויות המקומיות, יהודיות וערביות, לא נעשות בדיקות יזומות למבנים, וכך גם מבנים שנמצאים מסוכנים אינם מטופלים. מומחים מזהירים מפני הרס מוחלט וסכנה מיידית שמאיימת עלינו. ההערכות מדברות על אפשרות ל-16,000 הרוגים, רבבות פצועים ו-300,000 אתרי הרס. כמה אנחנו מוכנים לרעידת אדמה? בשתי מילים: לא מוכנים. לפי המרכז הישראלי למיפוי, 36,000 דירות צפויות להיהרס כתוצאה מרעידת אדמה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואני רוצה להדגיש גם את התייחסות היושב-ראש לדוח המבקר מ-2018. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מתקיים דיון בנושא הזה בשבוע הבא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, בדיוק. הוא כתב: בין עשרות הערים שהן בסכנה גבוהה מאוד: בית שאן, טבריה, צפת, קצרין, קריית שמונה, חצור הגלילית, ראש פינה, עפולה, מגדל העמק ואילת. מי שקורא את הדוח הזה חושב שהרשויות הערביות מוכנות והיהודיות לא. לא. התוצאה הזאת והמסקנה הזאת מדלגות מעל הרשויות הערביות, ויש כאן איפה ואיפה. זה לא תקין. זה חמור. האי-מוכנות קיימת גם שם וגם כאן. המוכנות, ההיערכות, התקציבים, הסקירות, עיוורות לסכנות של היישובים הערביים בחברה הערבית. חייבים להיות מוכנים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי על ההצעה הדחופה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. תשתדלו לעמוד בלוח הזמנים, חברים. אבל ההבחנה שאמרת, שזה לא אסון טבע אלא תופעת טבע – אי-היערכות היא אסון. בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 7,000 הרוגים, 29,000 מבנים הרוסים, 500,000 עקורים, אובדן תוצר של מיליארדים והוצאות שיקום של עשרות מיליארדים. לא, אינני מתאר את האסון בטורקיה אלא את הצפוי לנו כאן, בישראל. בתוך הנתונים האלה אזכיר במיוחד צפי או עובדה: כ-1,600 ממבני החינוך בישראל, למעלה מרבע, אינם תקינים ואינם מוכנים לרעידות אדמה. המספרים האלה הם מספרים ענקיים. אבל פה אדבר מניסיוני על בית ספר אחד. ניהלתי תיכון בעמק המעיינות, מבנה שנבנה בשנות החמישים. הוא בקיבוץ שדה אליהו, ולידו העיר בית שאן. כל מבני החינוך נבנו סמוך לראשית ימי המדינה. אף אחד מהם לא עומד בתקן חדש של רעידות אדמה. אם הארץ תרעד – לא "אם", "כש", כמו שאמר חבר הכנסת טיבי – כשהארץ תרעד, די בבית ספר אחד, אחד, שייפול בזמן שהתלמידים נמצאים בו. מאות ילדים הרוגים, זה מה שצפוי לנו. התכנסנו כאן ברגע זה כי פעמון האזעקה הגיע מטורקיה. אציין גם ברמה האישית שאחד מבני משפחתי הקרובים נמצא במשלחת לטורקיה. די לשמוע את טון הדיבור כדי להבין עד כמה האסון שם מטלטל וקשה. אני אבקש, וגם אגיד את זה אחר כך, שנוסף לדיון הכללי בנושא רעידות האדמה יתקיים דיון ממוקד בוועדת החינוך בנושא רעידות האדמה, כי סוגיית ההיערכות של מבני החינוך היא סוגיה רגישה במיוחד, כפי שהדגמתי. גני הילדים, בתי הספר בישראל, כמו כל מבני הציבור שבהם לומד דור העתיד, חייבים לקבל טיפול – שלא ניתן היום – טיפול אסטרטגי נגד רעידות אדמה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טור פז. ח"כ משה סלומון, בבקשה. אם הם יוכלו ללמוד בבתי ספר אחרי רעידת אדמה קשה זה כבר פריבילגיה. אנחנו קודם כול צריכים שיהיה להם מקום ללון ולדור – אבל בהחלט חשוב. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע שגם מבנה נייד שילד לומד בו הוא אחד מהרגישים לרעידות אדמה. ילד שנמצא בקרוון, הקרוון ייפול עליו, זה כמעט בטוח. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל כשהוא בקרוון אין מה שייפול מעל. זה פחות מסוכן מבניין. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא בטוח. קראתי סקירה של אדריכלית העיר בית שמש, והיא דיברה על זה שמבנים ניידים זה מסוכן. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ביום ראשון בלילה, בשעה 03:17, האדמה רעדה, רעידה בעוצמה של 7.7. את התוצאות כולנו יודעים: אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, הרס וחורבן. משלחות צה"ל, פיקוד העורף, רפואה ועוד, כבר נמצאות בשטח ומסייעות לטורקים בהתמודדות, אבל נשאלת השאלה מה איתנו. אנחנו מוכנים למצב כזה? אני, סגן אלוף במילואים, פיקדתי על גדוד חילוץ בפיקוד העורף. אני יודע איך מתמודדים עם הרס וחורבן, איך מחלצים ומצילים חיים. אבל הדרך להתמודד עם אסונות טבע היא לא צוותי החילוץ או המענה הרפואי והתגובה שאחרי. הדרך הנכונה להתמודדות מתחילה היום, לפני שהרעידה תגיע, וכנראה היא תגיע, לפי ההיסטוריה: חיזוק מבנים, בתי חולים בפריפריה, מוכנות של משטרת ישראל וארגוני החירום זו הדרך להגיע מוכנים לרעידת האדמה, שלצערנו אנחנו יודעים שתגיע. השתתפתי השבוע בדיון בנוגע להתחדשות עירונית, פרויקט שאחת מטרותיו הייתה מוכנות לרעידת אדמה, וכמובן אירועי טילים, שאנחנו יודעים שיגיעו על העורף. הינה דוגמה למספרים שקיבלנו באותה ועדה שהשתתפתי בה: בבית שאן, טבריה, עפולה וקריית שמונה, שיושבות כולן על השבר הסורי-אפריקאי, טופלו משנת 2005, אדוני היושב-ראש, עד שנת 2021, בסך הכול 59 בניינים בכל הערים האלה; בתל אביב בלבד טופלו בזמן הזה 777 בניינים. בשנת 2021 טופלו שני בניינים בטבריה ואחד בקריית שמונה; בינתיים בתל אביב טופלו באותו זמן 124 בניינים, יותר ממה שטופלו באזור השבר הסורי-אפריקאי בשש השנים האחרונות. אז כן, הקרקע שווה יותר, המחיר של הדירות שווה יותר, אבל גם חיי האדם במרכז שווים יותר? הכתובת על הקיר, נורת אזהרה, דגל אדום – את כל המילים האלה שמענו ונשמע בעוד ועוד דוחות מבקר, ובינתיים כלום לא נעשה. מדינת ישראל צועדת קדימה; צינור קצא"א מוביל נפט בזכות הסכמי אברהם, מאגרי הגז מאירים את המדינה, ואני מברך על כך. אבל האם אנחנו מוכנים לרעידת האדמה, שכנראה תגיע, לצערנו? צינורות נפט, מאגרי גז, בתי זיקוק, כולם בקרבת אוכלוסייה, ערים ויישובים. שוב, הכתובת על הקיר. האם יש מי שקורא אותה? גם לי יש אחריות. את הנושא העליתי לסדר-היום בגלל מה שקרה השבוע, לא כשגרה. אני מתכוון לקחת את הנושא, עם הידע והניסיון שיש לי, ולהוביל אותו בכנסת הקרובה יחד איתכם, חבריי חברי הכנסת, בוועדות ובמליאה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני קורא לכם, חברי וחברות הכנסת: תצטרפו אליי. מכאן אני רק רוצה לומר תודה לישראלים היקרים שנמצאים כרגע בטורקיה. שמרו על עצמכם והצילו חיים ככל שתוכלו. לא להתייאש, בכל זמן שעובר אפשר עוד להציל חיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. ישיב על ההצעה שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. רעידת אדמה בישראל איננה שאלה של האם אלא שאלה של מתי. הסיבה לכך נעוצה במקומה הגיאוגרפי באחד מהמקומות המועדים ביותר לפורענות, השבר הסורי-אפריקאי. ההיסטוריה מראה כי בכל 100 שנים בממוצע מתרחשת באזורנו רעידת אדמה חזקה. האחרונה התרחשה בשנת 1927, לפני 96 שנים. ההערכה היא כי רעידה גדולה צפויה בקרוב. בין האזורים בסיכון גבוה נמצאים הגליל המזרחי והעמקים. מבחינת אירועי רעידות האדמה ברחבי העולם עולה כי ללמידה ולהיערכות המקדימה של המדינה יש השפעה גדולה על מספר הנפגעים. היערכות מקדימה אפקטיבית לאירוע בסדר גודל שכזה מחייבת הירתמות של כלל משרדי הממשלה, כל משרד בתחומי אחריותו. בשנים האחרונות קידמה רשות החירום הלאומית, יחד עם משרדי הממשלה האחרים, שורת צעדים לקידום המוכנות. בין הדוגמאות הבולטות – תרגילים לאומיים בהשתתפות משרדי הממשלה, משטרת ישראל, פיקוד העורף, כבאות והצלה ומד"א. כמו כן, קמפיין הסברה לציבור הרחב בנושא ההיערכות הנדרשת מצד הפרט בעת רעידת אדמה והפיכת מערך ההתרעה לרעידות אדמה למבצעי וחיבורו לצופרי פיקוד העורף וגם לאפליקציית ההתרעה. כך, בעת רעידת אדמה יוכלו גם הצופרים וגם האפליקציה להתריע לכלל הציבור בישראל. במהלך שנת 2023, בעזרת השם, יתקיים תרגיל רב-מערכתי שיעסוק במוכנות הלאומית להתמודדות עם רעידות אדמה. בתרגיל ישתתפו הרשויות המקומיות, כוחות הביטחון וכלל משרדי הממשלה, כאמור. בימים הקרובים צפוי גם להתקיים דיון בראשות ראש המל"ל, שבמסגרתו ייבחנו הצעדים המיידיים וארוכי טווח שנדרש לעשות לטובת היערכות משרדי הממשלה השונים. כמו כן, צפויה לקום ועדת שרים לענייני עורף וחירום שתעסוק גם בקידום ההיערכות המדינתית לרעידות אדמה. בימים הקרובים תובא על ידי שר הביטחון הצעת החלטה לאישור הממשלה בנוגע להקמת ועדת שרים הזו שעליה דיברתי. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רגע, שנייה, השר, לפני שאתה יורד. קודם כול, אנחנו מודים לך על התשובה המפורטת. אזרחי ישראל צופים בנו. הם נמצאים בסוג של חרדה, אפרופו מה שאמרת, שזאת לא שאלה של האם אלא שאלה של מתי. סטטיסטית זה פעם ב-100 שנה. אנחנו שם. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה שהיה בצפת וכו'. ההצעה הזאת מאוד מאוד חשובה. אני מאמין שהיא גם תידון בוועדה, לבקשת המציעים. חשוב – הקמת ועדת שרים ושולחנות עגולים. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> חשוב שזה ייעשה במהירות וביעילות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חשוב שייעשה. תרגיע אותם. שזה ייעשה במהירות, בדיונים תכופים. אנחנו בכנסת יכולים רק לפקח ולבקש, אבל באמת אנחנו רוצים להיות רגועים. אנחנו סומכים עליכם שתעשו את העבודה. טרם השר יורד מהדוכן, מבחינתכם – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – אני מציע לחינוך. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ועדת פנים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> יש פה שני נושאים שונים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא אומר ועדת חינוך, אולי גם. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אני חושב שגם וגם. אלה שני דיונים שונים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא. אבל הבט, אם אתה אומר ככה אז זה ירד לוועדת הכנסת. בסוף זה יידון בוועדה אחת, אלא אם כן יחליטו להקים ועדה משותפת. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> פנים, פנים. משה, פנים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ועדת הפנים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אולי ועדה משותפת? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל הנושא החשוב כרגע בוועדת הפנים. זה היערכות של הרשויות, נושא תכנון. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> מה הקשר? 1,600 מבנים לא מוכנים. אני הגשתי על חינוך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי, אם כך, נעבור להצבעה. תודה רבה, השר, אתה יכול לרדת. אז אנחנו נעביר את זה מקסימום לוועדת הכנסת. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – שני דיונים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אין שניים. בסוף זה יצטרך להידון בוועדה אחת. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לעשות שניים, בשתי ועדות? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ועדת הכנסת תחליט על אחת מהן. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא לשניים? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אי-אפשר. אז מה תגיד? נעביר לפנים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפשר להציע ועדה משותפת, אבל אני אומר שאם ככה, צריך ועדה משותפת, גם של ועדת הבריאות, כי מה עם ההיערכות של בתי חולים וקופות חולים? אין לזה סוף. זה נישה. אני חושב שוועדת הפנים מתכללת גם את נושא החינוך, כי זה נושא של רשויות ונושא של תכנון. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אני חושב שנושא החינוך ראוי לדיון בפני עצמו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא, אבל אני רוצה להסביר: גם החינוך חונה תחת הרשויות, תחת תחזוקת מבנים, תחת יציבות. בסוף זו הנקודה. אם ככה, צריך גם ועדה משותפת לוועדת הבריאות – מה עם בתי החולים? צריך ועדה של בריאות הנפש, וצריך של בתי הסוהר – מה עם – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אני אסביר למה זה שונה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, אבל כרגע אנחנו מדברים במקרו, חבר הכנסת טור פז. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אדוני היושב-ראש, משרד החינוך זה המשרד היחיד בישראל, היחיד, שבונה ציבורית. כל השאר, אין להם כסף, בונים מתרומות. בריאות בונה מתרומות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משרד החינוך בונה, אין ספק, זו נקודה חשובה, אבל בסוף הרשות צריכה להיות ערוכה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי שמתחזק את הבניינים זה הרשות המקומית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפשר ועדה משותפת לאחר מכן, כשתגיעו להסכמה. השאלה היא אם אתה רוצה ועדת הכנסת, כי כולם רוצים פה ועדת הפנים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אני אוותר לפנים, ואני אבקש דיון נוסף בחינוך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כך, נעבור להצבעה, חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כך, שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעה דחופה זו תידון, על פי בקשת החברים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. תודה רבה. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק << נושא >> [מס' מ/1542, מ/1542, מ/1541; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 31.] << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, רבותיי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: התנגדויות של כמה סיעות להחלת דין רציפות בשלוש הצעת חוק: הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2022; הצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לנמק התנגדויות מטעם סיעת יש עתיד – הוא לא נמצא; אם כך, הדובר הבא – מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן לנמק את ההתנגדות – היא לא נמצאת. מטעם ישראל ביתנו, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. הבנתי שאתם מפצלים, עשר דקות אתה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עשר דקות אני – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי בהמשך. בבקשה תעלה, אדוני. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, הרעש מאוד – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן, כן. אני פעם אחת רוצה להגיד למנהלות הסיעות, מנהלי הסיעות והמזכירות, כשנמצאים כאן למעלה, הרעש הוא הרבה יותר ממה שנראה לכם, ויעיד על זה הנואם. לכן כשאני מבקש שקט – כן, חבר הכנסת מישרקי, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה לא עזר. אתה יודע, הבקשה שלך לא עזרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס דווקא לפרסום שפורסם אתמול, שמדבר על החלטת בג"ץ לא לאפשר לכם את ארבעת החודשים של הדחייה שביקשתם בפינוי של ח'אן אל-אחמר, אלא רק חודשיים. עכשיו אני אומר: בג"ץ אומר לממשלה, השר פרוש – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני לרשותך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> טוב שבאת. באת בזמן בדיוק. אני יודע שאתה הרי בעד פינוי ח'אן אל-אחמר, אני מניח. אומר בג"ץ לממשלה: הדחיינות שלכם, פעם אחר פעם אחר פעם, שאתם באים אלינו, כבר לא מקובלת. אנחנו נותנים לכם ארכה של עוד חודשיים מקסימום, ולאחר מכן אתם חייבים לפנות, כי מדובר בהשתלטות בלתי חוקית של פלסטינים על קרקע שממשלת ישראל אמרה שהיא רוצה לפנות. במשך כל כך הרבה שנים שוב ושוב דוחים את זה. התקווה היא שבאמת בג"ץ יכריח אתכם; אחרי שהוא כבר התיר לכם לפנות, שבג"ץ יכריח אתכם לפנות. אבל מה עושה הממשלה? מחפשת כל דרך לברוח. עכשיו, אני מתחיל כבר לחשוב מחשבה קונספירטיבית, אדוני היושב-ראש: יכול להיות שאתם רוצים לבטל את בג"ץ כדי שהוא לא יכול להכריח אתכם לפנות את ח'אן אל-אחמר? עד כדי כך אתם הולכים? עד כדי כך אתם כבר את כל הסיפור הזה הופכים לבדיחה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אשתדל להישאר ממלכתי בכובעי כיושב-ראש. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הדבר המדהים והיפה ביותר הוא לקרוא את ההסכמים הקואליציוניים שלכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפרופו ממלכתי, רק תשאל למה בעבר בג"ץ נתן ארבעה חודשים, כשאתם ביקשתם, ולנו נתן שמונה שבועות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך שוב, התקווה שלי היא דווקא כשאני קורא את ההסכמים הקואליציוניים. למה? כי נלחמתם חודשיים כדי להקים את הממשלה הזאת עם הסכמים קואליציוניים מפורטים מאוד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז יכול להיות שבג"ץ קרא את ההסכמים הקואליציוניים? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, השר סמוטריץ' החזיק – הרי אתם רציתם מהר מאוד להקים את הממשלה. ש"ס קיבלה בהסכמים הקואליציוניים כבר מראש את כל הדברים. הרי אתם כבר הייתם סגורים מראש, קיבלתם carte blanche, מה שנקרא. אבל השר סמוטריץ' ניהל משא ומתן עיקש חודשיים. בין היתר, הוא דרש להיות זה שיעבור על התשובות שיינתנו לבג"ץ בכל מה שנוגע ליהודה ושומרון. הוא גם אמור להיות השר הממונה על יהודה ושומרון כשר במשרד הביטחון. היה קשה מאוד לשכנע. הוא הצליח לשכנע וחתמו על הסכמים קואליציוניים. רק מה? מייד אחרי שנחתמו ההסכמים הקואליציוניים – חודש עבר מהקמת הממשלה, חודש – וכבר ראש הממשלה נתניהו קיפל את סמוטריץ'. היה כלא היה. מגישים תשובה לבג"ץ שלא מקובלת על בצלאל סמוטריץ'. בכלל הוא לא עובר עליה. אני לא מדבר על הסמכויות ביהודה ושומרון שלא עברו, וכמובן, הדחייה בפינוי של ח'אן אל-אחמר. אגב, לא ראיתי את הממשלה מתאמצת לדחות כל כך כשהיה צריך לפנות את המאחז אור חיים. מאחז אור חיים – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אפשר לשאול משהו? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, בבקשה, אפשר לנהל את זה כדיון. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> מה עשתה הממשלה ב-18 חודש – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, רק אם הוא הסכים, כי זה הזמן שלו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ההבדל בין – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> שאתם הייתם כבולים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, ההבדל בין הממשלה הקודמת לממשלה הזו, ולזו שעוד הייתה לפניה – אני אתן לך, כי אנחנו הרי ישבנו בממשלת ימין מלא מלא, דומה לשלכם, רק שאנחנו גם היינו חברים בה – הייתה מחויבות. שר הביטחון אז היה אביגדור ליברמן, והוא נתן הוראה לכוחות. אז הרמטכ"ל היה גדי איזנקוט, גם הוא פה בכנסת, ויכול להעיד. קיבלו הוראה, הכוחות היו ערוכים לפינוי ח'אן אל-אחמר, אתה יודע אחרי מה, השר פרוש? אחרי שגם התקבל היתר מבג"ץ, אחרי כל העתירות שהגישו כנגד הפינוי, הכוחות בשטח. מה עשה ראש הממשלה דאז נתניהו? בהוראה כתובה בכתב לשר הביטחון הוא הורה לו לעצור את הכוחות. אחר כך עזבנו את הממשלה. הממשלה הקודמת הייתה ממשלה טובה. היא לא הייתה ימין מלא, היא הייתה ממשלת אחדות. בתוך הממשלה הזו היה מגוון רחב של קולות. לא התיימרנו. ידענו שאנחנו לא מקבלים את כל תאוותנו בידנו. אבל המדהים הוא שבממשלה הקודמת, שגם מרצ ישבה בה, באה הממשלה שלכם ומיישמת את אותה המדיניות. זאת אומרת, גם סמוטריץ' וגם בן גביר וגם פרוש מיישמים את המדיניות של תמר זנדברג, אפילו שמרצ כבר לא עברו את אחוז החסימה. ולכן אני חייב לומר שבאמת הייתה תקווה, כי אמרתי: עכשיו בג"ץ יכריח אתכם לפנות את ח'אן אל-אחמר. אבל כנראה שאתם מנסים לבטל את בג"ץ לפני שיגיע המועד שאתם תהיו חייבים לפנות את ח'אן אל-אחמר, ואז גם לא תצטרכו, כי בג"ץ כבר לא יוכל להורות לכם. אז אני מסתכל על דברים אחרים שאולי הממשלה הזאת הייתה יכולה לעשות – אולי המאבק בביטחון האישי. אני אנצל את הזמן הקצר שנותר לי – אני מקווה שהוא יספיק, כי יש פה רשימה ארוכה – רק לספר לך, השר פרוש, אני לא יודע אם שמעת, מה קרה בשבוע האחרון במדינת ישראל. אז בשבוע האחרון, ב-30 בינואר, נער כבן 14 נפצע בקטטה במוסד חינוכי בצפון הארץ. באותו היום היה ניסיון שוד עם נשק חם בבני ברק. החשוד, שנמלט, דרס שלושה אנשים. למוחרת אלמונים פתחו בירי, ירי, על בניין המועצה בלקיה, ובאותו היום תושב אשדוד נעצר בחשד לשוד ותקיפת אדם מבוגר. באותו יום גם קיבלנו דיווח על שני פצועים, אנוש וקשה, באירוע אלימות. ב-1 בפברואר נער כבן 13 נעצר בעקבות קטטה עם קטינים נוספים ודקירת נער עם מוגבלות. באותו היום שני גברים, בני 48 ו-32, נפצעו באורח בינוני באירוע אלימות בעיר בת ים. וגם ב-1 בפברואר – תיעוד ברשתות החברתיות של אלימות בין תלמידות בבית ספר באשדוד. למוחרת: אלימות באשקלון – גבר כבן 30 נדקר. אירוע אלימות בתיכון באילת – תלמיד בית ספר התעמת פיזית עם שוטרים, וחיסול כפול של שני אחים, בני 28 ו-31, גם הוא היה ב-2 בפברואר. ב-3 בפברואר פרצו לבית של אישה כבת 30 בגדרה ואנסו אותה. הדבר הזה עובר כאילו דבר לא קרה. למרות כל האזהרות, אגב, ולמרות שידעו שהיו שם אנשים שהסתובבו, כולל פריצות שהיו באזור הזה בתקופה שלפני כן. גבר בן 26 נורה למוות באום אל-פחם ב-3 בפברואר. צעיר בשנות העשרים לחייו נורה למוות בג'יסר א-זרקא, ובאותו היום גבר בן 23 נפצע באורח בינוני עם פציעה חודרת באירוע אלימות. באותו יום גם תקפו רופאה ואחות בבית חולים שמיר על ידי זוג הורים. ב-4 בפברואר גבר כבן 30 נהרג מירי בקריית ים. ב-5 בפברואר צעיר בן 21 תקף באלימות צוות רפואי בביקורופא בתל אביב. ב-5 בפברואר מנהל בית ספר בלוד נורה ונפצע. באותו היום דווח על גבר כבן 35 שנפצע באורח בינוני באירוע אלימות בשוהם. ב-5 בפברואר גם דווח על גבר כבן 50 שנפצע באירוע אלימות עם דקירות בלוד. ב-6 בפברואר מטען חבלה שהוטמן ברכב התפוצץ בנהריה, ובאותו היום גבר בן 27 נורה באירוע אלימות בעכו. את כל הרשימה הזאת – השר וסרלאוף, אני לא יודע אם שמעת את כולה, אבל אני אעביר לך אותה, שבוע אחרי שבוע של אירועי אלימות משתוללים ברחובות. ואז אתה אומר: מה עושה הממשלה, ששמה את זה על סדר-היום שלה באופן מאוד ברור בהקמתה? הרי גם כאן התעכבנו עם חקיקה שאתם דרשתם להעביר לפני הקמת הממשלה כדי שנפתור את הבעיות האלה. אז אני מסתכל מה סדר-היום שלנו כאן בכנסת, במה אנחנו עוסקים בכנסת ואת מה אנחנו רוצים לקדם בכנסת כדי להילחם בתופעה הזאת. אין שום קשר, שום קשר, לחקיקה שאתם מעסיקים בה את הבניין הזה, את חברות וחברי הכנסת, את עובדי הכנסת, את משמר הכנסת, לילות כימים – מסביב לשעון אנחנו כאן; שום קשר בין החקיקה שאתם מביאים לבין כל מה שהקראתי כאן, לא הרצון שלכם להשתלט על הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שכפופה לרשות המבצעת, לא הרצון שלכם לייצר פה הצעות חוק שיתאימו אישית לחברי כנסת שהסתבכו בפלילים כדי לאפשר להם לכהן כשרים. את כל זה אתם מקדמים בקצב סופר-מהיר – למה? כדי להחמיר ענישה עם החשוד שנתפס באונס בגדרה? לא. החוק שאנחנו נעסוק בו בשבוע הבא, חברות הכנסת ניר ומלינובסקי, יהיה החוק החשוב שיעסוק באיך הממשלה תוכל למנות שר שבית המשפט קבע שהוא לא יכול להיות שר בגלל שהוא הורשע בפלילים. בזה נעסוק, לא בהחמרת ענישה, לא באיסוף כלי נשק ולא במלחמה בפשיעה. ולכן אני מציע לכם, לסיכום: רבותיי השרים, תסתכלו טוב-טוב מה הבטחתם לפני ומה סדר-היום של הממשלה שלכם אחרי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. המסתייגת הבאה, המתנגדת – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה שיושב פה עכשיו באולם, יושב-ראש הקואליציה. אני אדבר אליך, חבר הכנסת כץ, כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא פה תמיד. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. הוא, לפחות. הוא לא מחפש קיזוזים, אגב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> גם כשהייתי באופוזיציה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון. תראו, יש פה שיח מצד הקואליציה הנוכחית ושר המשפטים וחבר הכנסת שמחה רוטמן וח"כים מהליכוד ומפלגות אחרות של הקואליציה הנוכחית על כמה הוועדה לבחירת שופטים היא לא מאוזנת, היא לא מבטאה את רצון העם, עד כמה יש שם פגמים. בגדול, כל הסיפור הוא מאוד פשוט: מי יהיה נשיא בית המשפט העליון שיקבע הרכב לערעורים של בנימין נתניהו. זו המסכה שכרגע אני מורידה פה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפשר משהו, ביניים? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בתוספת זמן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תעיר, תעיר, שיהיה מעניין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היא הייתה יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים. אני חושב שעשו פה העתק של קופי-פייסט מהוועדה למינוי שופטים לוועדה למינוי דיינים. שתיהן ועדות סטטוטוריות במדינת ישראל, אחת לאחת, ורצו להוסיף – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוועדה לבחירת דיינים לא דנה על התיקים של ראש הממשלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הבנתי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו עדיין לא במשפט – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא, קודם כול מבחינת ההרכב – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לי פתרון. בואו נבטל את הפטנט הזה שבתי דין רבניים מקבילים לבתי המשפט, ואז לא נצטרך – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, כאן יש בתי משפט, זה פשוט בתי דין רבניים, מה זאת אומרת? מדינה יהודית. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו עדיין לא – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חשבתי שזה מה שאתה רוצה – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אנחנו עדיין לא מתנהלים לפי ההלכה. אז לדיינים יש – כשבנימין נתניהו ירצה להתגרש הוא יצטרך את הדיינים. בינתיים לא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני לא אמרתי לבטל את בתי המשפט, כמו שאתה לא רוצה לבטל את הדיינים, אבל אמרתי שמבחינת המעמד, מעמדו של נשיא בית הדין הגדול חופף למעמד – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם הוא ירצה להתגרש, הוא יצטרך את הדיינים, וכנראה שם יהיה שינוי בהרכב הוועדות, בסדר? כרגע אנחנו דנים על התיקים הפליליים שלו. אבל אני אמשיך – – – << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> יוליה, את מסלפת את הדברים שהוא אמר. זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, אל תפריעו לי, אל תפריעו לי, אני צריכה את – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תהיה לך עוד דקה. בבקשה. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> הוא אמר – – – השוואה בין שני הנשיאים – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היה פה געוואלד שלם: הוועדה לבחירת שופטים, מה רשאים השופטים, לא בסדר, מנותקים מהעם. אתמול בדיון בוועדה הנחתי הצעה – אמרתי: אוקיי, אתם כל הזמן מדברים על כך שהאופוזיציה לא עניינית. הינה הצעתי, שלי: יש היום בהרכב הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים שני נציגי לשכת עורכי הדין. אני בדעה שללשכת עורכי הדין לא צריכים להיות נציגים בוועדה, אבל הם כן יכולים להיות משקיפים, כי יש להם מה לומר, יש להם פרספקטיבה, יש להם נגיעה למערכת, חד-משמעית. אז אמרתי, בואו במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין נכניס שני דיקנים של פקולטות למשפטים, אחד מאוניברסיטה ואחד ממכללה, כל פעם לשנה, ברוטציה, בהגרלה עיוורת, שאף אחד לא יוכל לדעת מי יהיה אותו דיקן. הגיוני מאוד. אלה אנשים עם רקע, אנשים עם ניסיון, אנשים שיש להם מה לומר, בלי שליטה פוליטית, בהגרלה עיוורת, בכל פעם לשנה. זה ייתן גיוון, זה ייתן שקיפות, זה ייתן מקצוענות, זה ייתן את כל מה שאתם צעקתם שאין כרגע בוועדה לבחירת שופטים. דיברתי על זה אתמול בוועדה, וכמובן לא זכיתי לשום תשובה מיושב-ראש הוועדה, חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן. היום שלחתי לו מכתב רשמי, גם לו וגם לשר המשפטים. זה על השולחן. אתם רוצים שיח אמיתי? תוכיחו לנו שכל השינוי כרגע הוא לא פוליטי, תוכיחו לנו שאתם לא דואגים רק לבנימין נתניהו, תוכיחו לנו שאתם באמת פועלים בתום לב ולא בזדון. אני מקווה מאוד שאני אזכה לתשובה, אבל משהו אומר לי שלצערי זה לא יקרה. אז אתה יודע, היושב-ראש, יש כזה זמר במסכה, אז אתם קואליציה בהסוואה. אז אני מורידה פה את המסכות האלה. יש לכם הצעה על השולחן לתיקון אמיתי, ענייני, מהותי, מקצועי, במקום הדברים שכרגע אתם מביאים לסדר-היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. התייעצת עם אהרן ברק לפני ההצעה שהגשת? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין לי היכרות עם אהרן ברק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כלומר, למה לא מתייעצים איתי? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מתייעצת עם עצמי, גם לא עם בעלי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם תחליט לנצל את מרב הדקות, 15 דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חשבתי לבקש תוספת זמן. טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צוהריים טובים, אני אבקש להקדיש את 15 הדקות שעומדות לרשותי לתופעת הצביעות, שדומה שהופכת להיות – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 15 דקות לא יספיקו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה נכון, אבל זו התחלה, יש לי עוד נאומים היום. דומה שהצביעות הופכת להיות במהירות סימן ההיכר של ממשלת נתניהו השישית. ממשלה של צבועים. אנחנו מכירים מהגמרא את מאמרו של ינאי המלך לרעייתו, המלכה שלומציון, כאשר הוא היה כבר על ערש דווי: "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין", תתייראי בראש ובראשונה מן הצבועים, "העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס". ומבט נוקב בהתנהלותה של הממשלה ובהתנהלות הקואליציה בשבועות האחרונים מלמד עד כמה כל העשייה שלהן נגועה בצביעות. והצביעות הראשונה באה לידי ביטוי בבקשה, הייתי אומר, הכמעט-חצופה של הממשלה ושל הקואליציה להחיל דין רציפות על שלוש ההצעות שקודמו על ידי הקואליציה הקודמת ועל ידי הממשלה הקודמת. והסיבה היחידה שאותן הצעות לא הגיעו אל קו הגמר היא ההתנהגות הסקטוריאלית, הלא-ממלכתית, הלא-עניינית, של סיעות הקואליציה הנוכחיות, שעד לאחרונה היו סיעות האופוזיציה. וצריכים אזרחי ישראל לדעת שבניגוד גמור לדרכה של האופוזיציה היום – אופוזיציה שיודעת להילחם, כפי שראינו הבוקר גם בוועדת החוקה, וגם בוועדת הכנסת. אופוזיציה תקיפה ולוחמנית, אבל גם אופוזיציה שיודעת להגן על האינטרסים של אזרחי ישראל. וכאשר צריך לתמוך, או לא להתנגד, אנחנו יודעים לסייע במהלכים שמטרתם להיטיב עם אזרחי ישראל. התכונה היסודית הזו לא הייתה תכונתה של האופוזיציה הקודמת, לאורך כל הכהונה של הכנסת הקודמת. בעצם, האופוזיציה בדרכה הקודמת, בדרכה להילחם עם הקואליציה, הכריזה על כל עניין שהוא קרב איתנים לא רק על הממשלה הקודמת, אלא בראש ובראשונה על אזרחי ישראל. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: אם הצעת החוק לפסיקת ריבית והצמדה הייתה כל כך טובה, מדוע בצביעותכם מנעתם את אישורה בכנסת הקודמת? ואם הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2021, הייתה כל כך טובה שאתם רוצים להחיל עליה דין רציפות, מדוע לא סייעתם לנו להביא אותה לקו הגמר? האם החייבים, האם האנשים שנמצאים במצב של חדלות פירעון, האם הם לא היו ראויים לסיוע שלכם כשישבתם על ספסלי האופוזיציה? האם ילדים שהוריהם לא מצליחים לפרנס אותם בכבוד בגלל שהם מתמודדים עם תיקי הוצאה לפועל – האם הילדים האלה לא היו יקרים בעיניכם כאשר הייתם חברי אופוזיציה? רק עכשיו אתם נזכרים לטפל בחקיקה הזאת, כאשר אתם הצבתם פעם אחר פעם מכשולים לקידום החקיקה הזו. האם את הרשות הלאומית לביטחון קהילתי לא היה ראוי להקים כבר לפני שנה? או רק כאשר איתמר בן גביר מכהן כשר לביטחון הלאומי, אז ראוי לדבר גם על הביטחון הקהילתי? איתמר בן גביר, שביחד איתכם מנע את הקמת הרשות לביטחון קהילתי – דבר שכל הבית כאן היה צריך להצביע בעדו – הוא יטיף לנו מוסר בענייני חוסן לאומי וביטחון הפנים? לכן, אנחנו לא נצביע נגד ההצעה להחיל דין רציפות, כי אנחנו, להבדיל מכם, חברי הקואליציה ושרי הממשלה הנוכחיים, אנחנו לא צבועים. אנחנו לא נגד אזרחי מדינת ישראל כפי שאתם הייתם. אבל הצביעות הנוראה הזו לא מסתיימת רק בנושא הזה; הצביעות שלכם באה לידי ביטוי גם בנושאים שאתם בוחרים לעסוק בהם. הבחירות התקיימו ב-1 בנובמבר. הכנסת הושבעה ב-15 בנובמבר. שלושה חודשים ימלאו לכהונת הכנסת הזו בשבוע הבא, ומה עשיתם למען אזרחי ישראל, לעזאזל? שלושה חודשים של כנסת מתפקדת – מה עשיתם למען האזרח הקטן? איזו בשורה הבאתם לו? הצביעות הזו שלכם זועקת לשמיים. כאשר מסתכלים על קמפיין הבחירות של ראש הממשלה המכהן, נזכרים בהבטחותיו באותן הופעות ברחבי הארץ מן האוטובוס, מתוך האוטובוס המשוריין, וכשמשווים את ההבטחות הללו לדברים שבהם עסוקה הממשלה הנוכחית, מבינים עד כמה הצביעות גדולה, ולא רק הצביעות, אלא גם כאן יש התעלמות דרמטית מצרכיו של האזרח הקטן. יום אחרי יום במליאה הזו, אנחנו מתעסקים עם העברת סמכויות ממשרד למשרד, עם המצאת משרדים מופרכים, עם קריעת אגפים מתוך המשרד הטבעי להם והעברתם כאתנן פוליטי מושחת לשר אחר. ממנים כאן שני שרים לאותו משרד, בלי הגדרת סמכויות, בניגוד להוראות חוק-היסוד שאתם התעקשתם לתקן במהירות – בוקה ומבולקה שלטונית ומשטרית שכמוה מדינת ישראל לא ידעה. והינה, אתמול בערב התבשרנו על עוד שר שני במשרד: חבר הכנסת דודי אמסלם, לא מספיק להיות השר לפיתוח אזורי, לא מספיק להיות השר המקשר עם הכנסת, הוא גם צריך להיות השר השני בתוך משרד המשפטים. יריב לוין יהיה שר הגוג, ודודי אמסלם יהיה שר המגוג; יריב לוין יהיה שר הסדום, ודודי אמסלם יהיה שר העמורה; יריב לוין יהיה שר הבוקה, ודודי אמסלם שר המבולקה. זה מה שיש לכם לעשות עם אזרחי ישראל. חוק אחד נורמלי למען האזרח הקטן עוד לא השלמתם. יש לכם רוב, 64, אתם גם לא מהססים להפעיל את סעיף 98; יכולתם כבר להעביר פה 40 חוקים למען אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חבל שלא. חבל שלא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> צוהריים טובים, חברת הכנסת גוטליב. ברוכה הבאה. ברוכה הבאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרת בדיוק את מה שאמרת שלשום – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ברוכה הבאה, גב' גוטליב, ברוכה הבאה. תמשיכי, זה יוסיף לי זמן דיבור, הכול בסדר. אני מודה לך על קריאות הביניים. את חוט המחשבה הזה לא תצליחי לקטוע לי. דבר אחד לא עשיתם למען אזרחי מדינת ישראל, אלה רק למען ביצור השלטון שלכם. איפה ההבטחה לחינוך מגיל לידה עד שלוש? מעונות היום קורסים. אפילו את החתימה על עדכוני התמחור ואת הגדלת הסבסוד להורים אתם לא מצליחים לעשות. איזה בשורה הבאתם למיליון ו-200,000 גמלאים שקורסים תחת יוקר המחיה? האם תיקנתם את ההצמדה של הקצבה שלהם מהמדד לשכר הממוצע, כפי שקורה עם קצבת הנכות? הרי אצלנו הייתם מקבלים תמיכה. סליחה, אנחנו, בניגוד אליכם, כבר אמרתי, לא היינו מתנגדים. אבל אתם ממשלה וקואליציה של צבועים, שעוסקים בכיס של עצמם ובעניינים של עצמם ובמעמד של עצמם ובסמכויות של עצמם ובכותרות של עצמם – רק לא בעניינו של האזרח הישראלי הקטן. וכמובן, גולת הכותרת של הצביעות שלכם קשורה ברפורמת ההרס המשפטית. אוי, כמה שאתם יודעים לשחק עם נתוני העומס בבתי המשפט. אוי, כמה שאתם יודעים להציג בדרך קורעת לב כיצד האזרח הקטן לא מקבל פסק דין במשך שנים, כיצד טחנות הצדק טוחנות לאט מדי. את ההצגה הזאת אתם יודעים לעשות היטב, כולכם. אבל מה הקשר, לעזאזל, בין תוכנית ההרס שלכם לבין שיפור המצב במערכת המשפט? כיצד האזרח הקטן שזקוק לסעד משפטי יקבל את יומו בצורה יותר טובה בבית המשפט? הגדלתם את תקני השופטים? הרחבתם את מסלולי הפשרה והגישור? הקמתם ערכאה רביעית בין בתי המשפט המחוזיים לבית המשפט העליון? הקלתם בתהליכי ההוצאה לפועל? כלום. זה אפילו לא מופיע בתוכניות שלכם. תעברו על הנאום, על נאום הפתיחה, נאומו של שר המשפטים במסיבת העיתונאים הידועה; תעיינו בדבריו של יו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת רוטמן כאשר הוא התמנה לתפקיד הרם והחשוב – לא תמצאו שם מילה אחת, מילה אחת, על שיפור יכולתו של האזרח המוחלש לקבל סעד בבתי המשפט. זה לא מעניין אתכם. מה שמעניין אתכם זה לתת חסינות לאריה דרעי. מה שמעניין אתכם זה להעצים את הדורסנות של הממשלה שלכם. אפס בשורות לאזרח הישראלי יש ברפורמה המשפטית הנוראית שאתם מקדמים עלינו. ואוי, כמה גדולה הצביעות שלכם כשאתם נושאים את שמה של הכנסת לשווא, כאילו הרפורמה הזאת נועדה לחזק את הכנסת מול הרשות השופטת. כל הרפורמה שלכם מיועדת להעצים את כוחה של הממשלה ולהחליש את כוחה של הרשות השופטת, אבל גם את כוחה של הכנסת. רק היום חבר הכנסת רוטמן הסביר מדוע זה הגיוני שבהיעדר נציג של האופוזיציה עדיין הוועדה תוכל לפעול בקוורום. התכנסו חמשת נציגי הממשלה והקואליציה, והם יכולים למנות שופטים לבית המשפט העליון. לא עשיתם דבר כדי לחזק את מעמדה של הכנסת. להפך, התוכניות שלכם מדברות על החלשת כוחה של הכנסת, למשל בנושא החקיקה הפרטית דורשת התקציב. וגם העובדה המבישה שעד עכשיו לא אפשרתם התחלת חקיקה פרטית, תוך מתיחת גבולות התקנון ככל יכולתכם – גם הדבר הזה מעיד על הצביעות שלכם ועל העובדה שהאזרח הישראלי לא מעניין אתכם אלא רק השררה. והצביעות נמשכת. טוענים מעל כל במה שאתם רוצים בהידברות, אבל רגע אחרי שנשיא המדינה קורא להקפאת החקיקה לשבועיים, שר המשפטים השחצן, שמתהדר בממלכתיות, אבל אין לו בושה לבייש את מוסד הנשיאות ואת מעמדו, שנייה אחרי אומר: אף לא דקה אחת. ואתם מדברים על הידברות? הרי כל מי שמסתכל על מה שקורה באולם ועדת החוקה יודע שפניה של הקואליציה הזאת לדריסה ולא להידברות; לכיפוף ידיים ולא לגיבוש הסכמות רחבות. ממשלה כוחנית שמתחפשת לממשלה שמעוניינת בהידברות. ממשלה שדואגת לעצמה ולשריה, שמתחפשת בצביעותה לממשלה שאכפת לה מהאזרח. ממשלה שמדברת על משילות, אבל שוברת את השירות הציבורי במדינת ישראל, מרסקת אותו לחתיכות קטנות, מונעת משילות אמיתית. ממשלה שדוחפת את המילים "ביטחון לאומי", "חוסן לאומי", בכל מקום, אבל לא מציגה שום מהלך אמיתי אחד למען חיזוק הביטחון של אזרחי ישראל מאשר עיסוק בפיתות, בלאפות ובמיטות קומתיים בבתי הסוהר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בקיצור, ממשלה של צבועים. ואנחנו אומרים לכם: רואים לכם את הצביעות ואת החולשה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. אני מבין שהקואליציה מוותרת על תשובת שר. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נקיים עכשיו שלוש הצבעות על כל אחת מהצעות החוק. מי שמצביע בעד – הוא בעד החלטת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק. מי שמצביע נגד – הוא נגד החלטת הממשלה. נתחיל עם הצבעה ראשונה, על הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההחלטה להחיל דין רציפות על הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022, התקבלה, והיא תחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. נעבור להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2022. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רבותיי, לאחר ההצבעות יש הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, עם הצבעה. אם כן, 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההחלטה להחיל דין רציפות על הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. שוב, אני קובע שהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים) התקבלה ותעבור להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אם כן, רבותיי, נעבור להצבעה על חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 37 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021, נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, 37 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה להחיל דין רציפות התקבלה. הצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2) התקבלה, ותעבור לוועדת הכנסת לשם קביעת ועדה מטפלת. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש כאן הודעה, בבקשה, ליושב-ראש ועדת הכנסת, שדורשת הצבעה. ברשותכם, תמתינו. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השרים, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת הבריאות תדון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת אברהם בצלאל ואחמד טיבי בנושא: תקיפת הצוותים הרפואיים בבתי החולים. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >>אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):<< דובר >> הודעה שנייה – אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת ש"ס. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי יכהן כחבר בוועדות הבאות: בוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת יוסף טייב; בוועדה לביטחון לאומי – במקום חבר הכנסת משה ארבל; בוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול – במקום חבר הכנסת אברהם בצלאל; בוועדה המיוחדת לזכויות הילד – במקום חבר הכנסת יוסף טייב. חבר הכנסת ארז מלול יכהן כחבר בוועדות הבאות: בוועדה המיוחדת לעובדים זרים – במקום חבר הכנסת יונתן משריקי; בוועדה המיוחדת לענייני צעירים – במקום חבר הכנסת אוריאל בוסו; בוועדה למיזמים ציבוריים – במקום הפנוי לסיעה. כמו כן, בוועדת העבודה והרווחה, במקום חבר הכנסת אוריאל בוסו יכהן חבר הכנסת יונתן מישרקי, ובוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יכהנו חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול במקומות הפנויים לסיעה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >>אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):<< דובר >> הודעה נוספת: הכנסת החליטה בישיבתה ביום ט"ז בשבט התשפ"ב, 7 בפברואר 2023, להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 8), התשפ"ג–2023, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת החוץ והביטחון, לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> טוב. על ההודעה האחרונה של יושב-ראש ועדת הכנסת דרושה הצבעה. רק נאמר להם על מה ההצבעה. על איזו הודעה זה? על העברה מוועדה לוועדה. אם כך נעבור להצבעה, הצבעה אלקטרונית, כמובן. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 8), התשפ"ג–2023, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, רבותיי חברי הכנסת, 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהודעת יושב-ראש ועדת הכנסת להעברת הדיון מוועדה לוועדה התקבלה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' מ/1595; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 34; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל, להציג את הנושא. אתה כנראה לא מוגבל בזמן. אני לא מאמין שתנצל את מרב השעות עד הלילה. << דובר >> צביקה פוגל (הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אין סיכוי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ברשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, שיזמה הממשלה. אדוני, בשנת 2017 ניתנה פסיקת בית המשפט – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, מזכירי הסיעות, זה מפריע מאוד מאוד לנואם. בבקשה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> אני חוזר שנית, אדוני. בשנת 2017 ניתנה פסיקת בית המשפט העליון בעניין הצפיפות בבתי הסוהר שבה נקבע כי מרחב המחיה לאסיר בתאו צריך לעמוד על 4.5 מטר רבוע לפחות. הממשלה נקטה כמה צעדים ליישום הפסיקה בתחומים של בינוי, הרחבת השימוש בחלופות מעצר וחלופות מאסר, וכן הרחבת השחרורים המינהליים, שבהם עוסקת הצעת חוק זו. השחרור המינהלי, ככלי לריווח מקומות הכליאה, מעוגן בפקודת בתי הסוהר מאז 1990. החוק מסמיך את נציב בתי הסוהר לשחרר אסירים לפני תום תקופת מאסרם לתקופות הקבועות בחוק. בשנת 2018, כחלק מהצעדים שנקטה הממשלה ליישום פסיקת בג"ץ, תוקנה פקודת בתי הסוהר, ונקבעו בה תקופות שחרור מינהלי מורחבות כהוראת שעה לשלוש שנים. הוראת שעה זו הוחלה על כלל האסירים למעט על האסירים הביטחוניים, שלגביהם נותרו על כנן תקופות השחרור המינהלי הרגילות. בשנת 2021 הוארכה הוראת השעה בתקופה נוספת, וכן צומצמה תחולתה ביחס לעברייני מין, אלימות חמורה ואלימות במשפחה. הוראת השעה, אדוני, עתידה לפקוע ב-15 בפברואר. בדיון שקיימנו חברי הוועדה – בדיון הראשון שלי כיושב-ראש הוועדה – סברנו כי השחרור המינהלי, ועל אחת כמה וכמה השחרור המינהלי המורחב, אינו פתרון מוצלח, שכן הוא מביא לשחרורם המוקדם של אסירים בלי שהובאו בחשבון האיזונים שנקבעו במתן גזר הדין, למשל נסיבות העבירה עצמה, נסיבותיו האישיות של העבריין, ולא פחות חשוב – ההשלכות על נפגע העבירה, ובלי שהובאו בחשבון שיקולים כגון הליכי שיקום שעבר האסיר. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמספר הכלואים גדל באופן משמעותי במהלך השנה האחרונה, בין היתר בעקבות פעילות האכיפה במסגרת מבצע "מסלול בטוח" נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית ובמסגרת מבצע שובר גלים באזור יהודה ושומרון. כתוצאה מכך, למרות הצעדים שננקטו לשם בניית אגפים חדשים ופיתוח חלופות מעצר ומאסר, מצוקת המקום בבתי הסוהר בשנה האחרונה רק החמירה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנסיבות אלה השתכנעה הוועדה בראשותי כי אין מנוס מהארכת הוראת השעה לתקופה נוספת של כחצי שנה, עד 31 ביולי 2023. במהלך תקופה זו תיבחן האפשרות להחריג מהוראותיה אוכלוסיות נוספות של אסירים שהורשעו בפשיעה חמורה. במקביל, הוועדה לביטחון לאומי תעקוב אחר קידום המהלכים למציאת חלופות מאסר ומעצר ואחר התקדמות הבינוי של אגפים ומתקנים חדשים. במסגרת הארכת הוראת השעה, ערכנו גם כמה תיקונים בהסדר. התיקון הראשון מסמיך את נציב בתי הסוהר לעכב את השחרור המינהלי של אסיר ב-24 שעות לשם מתן הודעה לנפגע העבירה. סוגיה זו עלתה בדיוני הוועדה בעבר, לאור מקרים שבהם נפגעי עבירה הופתעו משחרורו המוקדם של אסיר, והדבר גרם להם למצוקה. במיוחד בולט הדבר ביחס לנפגעים ולנפגעות עבירות מין ואלימות במשפחה, או במקרים אחרים שבהם הפוגע חוזר לסביבתו של נפגע העבירה. יצוין, אדוני, כי נציגי שב"ס והמשטרה דיווחו לוועדה כי מערכת נפגעי עבירה – מה שאנחנו מכירים בראשי התיבות מנ"ע – שבה מתעדכנים נפגעי העבירה בשלבים השונים בהליך הפלילי, תיידע את נפגעי העבירה בשחרור המינהלי שבועיים לפני השחרור. מנגנון עיכוב השחרור נועד למקרים שבהם חל שינוי במועד זה או במקרים שבהם נפגע העבירה יבקש זאת והנציב ישתכנע שיש צורך בכך. בכל מקרה, הוועדה תעקוב אחר יישום ההסדר, ואם יתברר שיש צורך בכך, נתקן גם את זה בהמשך. עניינו של התיקון השני הוא העלאת תקן הכליאה מ-14,100 ל-14,500 כלואים. תקן הכליאה הוא המספר שאם מצבת הכלואים מגיעה אליו, ניתן לבצע שחרורים מינהליים. בפועל, אדוני – וגם זאת חשוב לומר – מספר הכלואים כיום גבוה בהרבה ועומד על כ-15,600 כלואים. לא נראה שהוא ירד בתקופה הקרובה מתחת ל-14,500 או בעתיד הנראה לעין. משמעות הדבר היא שגם בתקן הגבוה יותר יימשכו השחרורים המינהליים. עם זאת, התקן החדש יחייב את שב"ס להמשיך בפעולותיו לממש את ההנחיות בדבר מרחב המחיה הנדרש לכל אסיר. התיקון האחרון נוגע לחיילים המרצים את עונשם בבתי הסוהר של שירות בתי הסוהר. ככלל, מדובר בחיילים שבתי הדין הצבאיים גזרו עליהם עונש של למעלה משנת מאסר. מדובר בכ-15 חיילים בשנה. הצעת החוק מבהירה כי כל הבחנה שיש בחוק בין אסירים שעברו ועדת שחרורים לבין אסירים שלא עברו ועדת שחרורים תחול בהתאמה גם לגבי חיילים שעברו או שלא עברו ועדה לעיון בעונש לפי חוק השיפוט הצבאי. כאמור, אדוני, כנסת נכבדה, הוועדה אינה שבעת רצון מההסדר של שחרור מינהלי מורחב, אך היא תמשיך לעקוב ולפקח אחר יישום יתר הפתרונות לצפיפות בבתי הסוהר כדי שנוכל לוותר עליו בעתיד. לאור כל זאת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל. להצעה זו, לחוק הזה, הוגשו הסתייגויות. נעבור להנמקת ההסתייגויות בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. ראשון המסתייגים המנמקים חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, צוהריים טובים גם לאורחים. האמת שיצא לי לדבר לא מעט, אבל בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה, אז מלבד צביקה, שרגיל לשמוע אותי, נחמד לראות גם אורחים. אני פחות אדבר על הצעת החוק, או שאני אדבר על הצעת החוק, אבל אנסה לעשות את זה מכמה כיוונים שונים. קודם כול, איזו אתנחתה קומית-ספורטיבית. אני לא יודע שמעתם – אמרתי "ספורט", סימון; חבר הכנסת דוידסון סימון, אמרתי "ספורט", אז אתה אמור להקשיב. אז היום בלילה – אני לא יודע אם שמעת – לברון ג'יימס שבר את השיא של – סבבה. עכשיו, התפרסמה תמונה, ראית את זה? בסל שהוא זרק, אתה רואה את כל הקהל; היו שם כמה מאות, וכולם – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אתה מתכנן את זה כי אתה אוהב את הממשק בינינו. תכף אגיע גם אליך, אדוני היו"ר. הקדשתי גם לך בכמה דקות האלה איזה "פק", אבל לא משנה. אתה רואה את הסל שהוא קולע, ושנייה לפני הוא ב-jump shot – סליחה אם אני לא במינוח הנכון – וכולם עם הטלפונים. כולם. זאת אומרת, היה שם אולי אחד שהקיפו אותו בעיגול – יכול להיות שניים, שלושה, שכולם מצלמים את הרגע. עכשיו, אני אומר, בהיותי יושב ורואה את התמונה הזאת – זה עצוב. אנשים הפכו היום למכונת לייקים, נכון? הרי למה הם מצלמים את זה? אני הראשון שאעלה – אקבל לייקים. הרי בטח בטכנולוגיה היום – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, תראה את הרגע. אתה גם יכול להגיע אחרי זה חזרה לבית – שנייה, מקליטים והכול. היום הכול מוקלט, ותראה את זה עוד 10,000 פעמים, בטח מזוויות הרבה הרבה יותר טובות. אתה כבר במשחק, קנית כרטיס – תשחרר שנייה את המצלמה. למה אני אומר לייקים? << קריאה >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש מצב. היה שם עוד בחור, סבא – הוא היחיד, אגב, שלא צילם. הוא היה שונה בנוף, לא רק בגלל שהוא לא צילם אלא גם בגלל מה שנקרא "זרקה שיבה בשערו". ולאן זה מביא אותי ולמה השיח הזה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא לכל הסבים יש שיבה כל כך – כל השיער. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, שיבה זה דבר מבורך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, נותן כבוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה אותך, יש לך פאסון בשיבה, אבל לאן זה מוביל אותי? לעולם הלייקים. אני חושב שאם אפשר לסכם את שלושת החודשים האחרונים – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לייקים, לייק – יודע מה זה לייק? אהבתי? לייקים; יש כאלה שאומרים "לייקות", לא יודע. ולמה אני מציין את זה? כי אני חושב שאנחנו באיזשהו עולם שזה כל מה שמעניין. ולמה אנחנו חווים את זה? הרי היום, מה שמאוד מאוד מאפיין את שלושת החודשים האחרונים זה שלפני שאנחנו בכלל שומעים מה הולכים לעשות, אנחנו רואים את הפרסום של זה בטוויטר. ניקח לדוגמה את המהפכה המשפטית, את הרפורמה המשפטית – ברור שאני מניח שאנסח את זה שונה מכם, לפחות משני חברי הכנסת והשר שנמצא פה – איפה שמענו על זה לראשונה? במסיבת עיתונאים, נכון? לא בא השר ואמר: זו משנתי. אנחנו יודעים שזו משנתך, אבל הינה, אני פורס את זה בפניכם, חבריי חברי הכנסת, לדיון. לא, אין דיון מעמיק – יש קודם כול לייקים. נכון? זה מה שמאפיין. איפה עוד אנחנו פוגשים את זה? בעולמות הפחות-נעימים של הלאפות, נכון? זה כאילו מוצע, אבל זה שם. נגיד שעכשיו רוצים להוציא את אספקת הבצק מבתי הסוהר, אז איפה אנחנו שומעים על זה? בציוץ בטוויטר. עכשיו, מה מקבל השר לביטחון לאומי בטוויטר? הוא מקבל את זה בהפוכה, כי הוא מצלם את הלאפות, ומה הוא מקבל? קיבלת עוגות. הוצאת לנו את התנור? הינה, בבקשה, יש לנו טאבון שעשינו במו ידינו. ותראו בסוף – בטח שיו"ר הוועדה לביטחון לאומי נמצא פה, ואני בטוח שהנושא הזה חשוב לך – תראו במה אנחנו מתעסקים. הרי לא התעסקנו – ואני אחזור שנייה גם למסיבת העיתונאים של מפכ"ל המשטרה, שעשה בשיתוף עם השר-מפכ"ל, השר לביטחון לאומי, שהיה נורא נורא דחוף לשנות את השם. אגב, שינוי שם – ודיברתי על זה בעבר – שינוי שם למשרד ממשלתי אולי נשמע לנו קצת כמו איזו פרוצדורה שולית, אבל היא עולה מיליוני שקלים, מיליוני שקלים הולכים להמצאות שאנחנו נוכחים בהן פה. וגם כבוד השר שנמצא פה – גם אתה שותף לבזבוז כסף הזה עם ההמצאה של המשרד לחוסן לאומי; לא הספיק "המשרד לנגב ולפריפריה" – היה צריך להוסיף: לחוסן הלאומי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא, לא, אנחנו חוסכים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא חוסך שינוי שם של משרד. הפרוצדורה לשינוי השם עולה כמעט 2 מיליון שקלים. אתה מודע לזה? יש מלא כסף במדינת ישראל – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אתה יודע מה זה החוסן הלאומי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, מה זה החוסן הלאומי? אני זורם איתך, בבקשה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הבמה שלך. אם אתה לא יודע, אל תגיד שלא צריך את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה יודע מה אני טוען? שגם אם אתה רוצה לדאוג לחוסנה הלאומי של מדינת ישראל בואכה 75 שנה, אחרי שבאמת – איך הסתדרנו בלי משרד לחוסן לאומי, שגם אם אתה רוצה לדאוג לזה, אתה יכול לעשות את זה בלי לשנות את השם. אתה יכול לדאוג לחוסנה הלאומי של מדינת ישראל בלי שיהיה קריטי להוסיף "והחוסן הלאומי". למה אני אומר את זה? אני לא חושב שאתה לא דואג לחוסן הלאומי של מדינת ישראל, ואני חושב שכל שר או כל חבר כנסת שתורם למדינת ישראל, או כל בן אדם, דואג לחוסן הלאומי של מדינת ישראל, נכון? אני אומר שהפרוצדורות, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בפרקטיקה של הפרוצדורות – אתה עם החוסן הלאומי; סליחה, כבודו. יושב השר עמיחי שיקלי, שרוצה את המאבק באנטישמיות, ומשנה את שם המשרד. אתה רוצה להיאבק באנטישמיות? עזוב שיש משרד החוץ, עזוב שיש הסברה, עזוב שיש תעמולה – אני שם את זה בצד, את הטירוף המינהלי, שגם דיבר עליו חבר הכנסת קריב. למה דחוף לכם לשנות את השם? סתם אתם זורקים מיליוני שקלים, סתם, על כלום. עלה לפה השר המקשר לשעבר – יש לנו שר מקשר חדש – והשר המקשר לשעבר מקריא הודעה שלמה. אני עשיתי את החישוב, וזה יוצא 6.5 מיליון שקלים סתם, על ניירת. אבל בסדר – הייתי בלייקים. אז בסדר? סגרנו את הפינה? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, ככה הממשלה הזאת מתנהלת. אנחנו מקבלים את ההודעות בטוויטר, בלייקים – זה מה שמעניין אותנו, הכותרות האלה. וזה חוזר להיום בבוקר, כשאנחנו יושבים בוועדת הכנסת ורוצים לעסוק בחקיקה מאוד מאוד ספציפית, שעוסקת במשטרת ישראל. הוועדה לביטחון לאומי – גורעים ממנה סעיפים שעוסקים במשטרת ישראל. אני לא מצליח להבין למה, ודווקא במקרה – למה אמרתי לך שטוב שאתה פה? כי אתה היום בוועדת הבריאות. עוסקים באלימות. הייתה הצעה לסדר-היום – אני מניח שאתה יודע – שבה עוסקים באלימות שמתרחשת בבתי החולים. לפני שנה בערך החליטה משטרת ישראל שעל מנת להיאבק בתופעה הבזויה הזו, הבזויה, שמרביצים, ותוקפים אנשי ונשות רפואה – – – << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – אתה מחויב לקרוא בשם גם אם הם לא נמצאים – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – – << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אוקיי. אם לא, אני מתנצלת. הם פשוט אמרו לי עכשיו שבגלל זה – שאמרת שאולי לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דווקא חבר הכנסת בוסו – בדיוק. דווקא עליו, בחודש האחרון – הוא דאג להקריא את כולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> המומחיות שלי זה לקרוא למי – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. מה זה מומחיות? היית עכשיו בעננים. אמרת, הינה. אז שוב, ננסה לחזור – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אומר לך לגבי הדיון היום – הבנתי שאתה מדבר על הביטחון הלאומי, ואגב, זה מתואם גם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני יודע שזה תואם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל אני אומר, זה לא רק בהיבט של השיטור – זה אלימות בקהילה, במרפאות. היו כל מנהלי בתי החולים והיו נציגי המשרד לביטחון לאומי. היה דיון מאוד מאוד חשוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אני אומר את זה? בכנות – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה לא לגרוע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שאתה לא רוצה לגרוע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה אלימות ברפואה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני הצעתי זה ועדה משותפת, כי – אתה צודק – יש לזה בהחלט את האספקט של אנשי המקצוע, הרופאים, אלה שחווים את זה ביום-יום, יש לזה אספקטים בנושאים בריאותיים, אבל בטח ובטח יש לזה גם אספקטים של אכיפה. לא רק שם חסרה משטרה – חסרה משטרה בכל נקודה במדינת ישראל. אנחנו יודעים את זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הודעתי על שולחן עגול, וכמובן נפעל בתחומים האלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה רציתי שזה יהיה בוועדה? כי אני חבר בוועדה, והיה לי נורא חשוב להיות בזה. ואז אמרתי: טוב, זה מרגיש כאילו כל מה שאנחנו עושים – אני לא אגיד "אנחנו", כי אני לא שותף לעשייה, אני תוצר נלווה של זה – כל מה שאנחנו עושים זה להתעסק כל היום בפרוצדורות, בתפקידים כאלה, בשינוי של שם המשרדים, בגריעה ובטכניקות כאלה שזה ילך לוועדה הזאת וההוא ילך לוועדה הזאת, ואני מרגיש שאין פה שום דבר מהותי. בדברים המהותיים – אגב, גם תיקון לחוק הזה שאנחנו מתעסקים בו – מה זה בעצם רציפות שלטונית? הרי בסוף החוקים האלה – כמו הוויזה, כמו החוק שאנחנו עכשיו מדברים עליו, כמו החקיקה שאושרה פה – הם בדיוק החוקים שהיו פה בפעם הקודמת. זאת אומרת, שלושה חודשים ואין שום דבר חדש תחת השמש. מילא שאין שום דבר חדש תחת השמש – כי יש חשיבות ברציפות שלטונית, ובטח ובטח בחוקים שהם בהסכמה, בקונסנזוס, אבל בשנה וחצי האחרונות בניתם קריירה מתקיפה של אותה ממשלה, ואתם מעבירים בדיוק עכשיו את החקיקה. פתאום היה נורא נורא דחוף היום בוועדת הכנסת לבצע את החקיקה של הוויזות לארצות הברית. זה נורא דחוף, זה עד סוף מרץ. פתאום נזכרנו בחשיבות ובדחיפות. במה אנחנו שונים מכם? שאנחנו מצביעים בעד, או שאנחנו זורמים עם זה. אפילו היום עלה השר לביטחון לאומי, אגב שינוי שם – תדע לך, מאז ששינו את השם של המשרד, עשו סקר, והרגשת הביטחון האישי של תושבות ותושבי מדינת ישראל ברקיע; אפשר לפרוש. אגב, שינויי שם מיותרים לגמרי, אבל נניח שאני זורם עם זה. היום עלה השר, והוא ענה על שאילתה בנוגע לאלימות בחברה הערבית, והיום, אם אני לא טועה – ארבע מקרי רצח בסוף שבוע אחד, והוא ענה על שאילתה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ארבעה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארבעה, סליחה. עברית היא הצד החלש שלי, אבל אני אשתפר, ותודה על התיקון, אדוני השר. הוא עלה ודיבר על החשיבות הגדולה נורא שיש למשמר הלאומי. לא זכור לי שהשר הגה את הרעיון, אבל מילא. אפס פרגון היה לממשלה הקודמת. חיזוק העלאת שכר השוטרים והשוטרות – לא זכור לי שזו רפורמה שלך. ומה עוד היה? דיברתי איתו גם על השיטור העירוני וכו' וכו', וגם דיברתי איתך, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי. אני אומר שוב: הדברים המשמעותיים שהוצגו לנו במסיבת העיתונאים – ותודה רבה שהגעתי לזה, כי לפני שקטעת אותי הייתי שם – גם מסיבת העיתונאים בנוגע לרפורמה, או להישגים, או לדבר החדש שמביאים לשולחן בנוגע לביטחון הלאומי, גם זה copy-paste של הממשלה הקודמת. הוא אפילו דיבר על "מסלול בטוח", שהגה, להזכירכם, וריכז את השולחן העגול שאיגד פעם ראשונה בדיוק את כל רשויות השלטון שאמורות לטפל, ולמגר את הפשיעה בחברה הערבית, שמשפיעה על כולנו, ובראש ובראשונה על החברה הערבית, פעם ראשונה שאיגדו את זה – גם את זה אתם ממשיכים, זאת אומרת, שום דבר חדש. שלושה חודשים כלום. מה כן? שמות, משרדים חדשים. שום נושא מהותי. דבר אחרון לסיום – ופה אני מתחבר גם לנושא שחשוב גם לך, היושב-ראש, חבר הכנסת בוסו, וזה נושא הגיל הרך. היום היה כינוס – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רציתי להשתתף – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – אבל הייתי יושב-ראש ועדה ולא יכולתי לבוא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. פעם ראשונה שהצלחתי להגיע היום לדיון. הייתי שם חמש דקות, כי בכל זאת לא בטוח שתהיה דמוקרטיה בישראל, אבל גם החינוך לגיל הרך, איכשהו צריך לסייע לו. אתה ריכזת דיון בשיתוף חבר הכנסת רון כץ ונעמה לזימי, ופעם ראשונה שאני באתי לשם, ואמרתי: יש איזה דיון במהות, בחיים שלנו. פעם ראשונה שהצלחתי להגיע לדיון ולדבר על המשבר בגיל הרך, שנוגע בכולנו. אין פה שום עשייה, שום חקיקה שמגיעה לשולחן הכנסת, שעוסקת ביום-יום. ביוקר המחיה – מה עשיתם ביוקר המחיה? הייתם אמורים להציג בהסכמים הקואליציוניים שלכם, בתוך 30 ימים מכינונה של הממשלה. אתם אמרתם את זה, לא אני, לא אני ניסחתי את זה. הייתם אמורים להציג תוכנית מקיפה למלחמה במשבר הדיור. איפה זה? איפה התוכנית המקיפה שלכם לאחת התחלואות הכי גדולות וההוצאות הכי גדולות של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל? איפה זה? איפה זה? למה אנחנו לא מתעסקים בזה? במה אתם כן מתעסקים – משפט אחרון שלי – בניגוד מוחלט לממשלה הקודמת? אתם לקחתם את הנושא שהכי משסע ומפריד את החברה הישראלית – לקחתם את הנושא הזה ואמרתם: זה הדבר הראשון על שולחננו. בזה אנחנו נקרע אתכם. נקרע את העם על זה. לא באתם ואמרתם – בניגוד מוחלט לממשלה הקודמת, שאמרה: יש דברים שאנחנו לא מסכימים. במובן הזה היא הייתה ממשלה היסטורית, שבאה ולקחה את קצוות הפוליטיקה הישראלית, שמה אותם ביחד ואמרה: בואו נתעסק שנייה במה שאנחנו מסכימים. הפוך לגמרי. באתם עם הדבר הכי כואב במדינת ישראל, כאילו חסרים לנו שסעים – באמת תודה רבה שהבאתם לעוד התנגשות – את זה אנחנו שמים על השולחן שלנו. זה הדבר היחיד ששלושה חודשים אנחנו מתעסקים בו. זה מה שהכנסת עושה. אין שום בעיה במדינת ישראל. יש כבר חדר מיון קדמי בקריית שמונה? מיגרנו את הפשיעה בחברה הישראלית? הכול בסדר. במי נשאר לטפל? בבית המשפט. בואו נקרע עוד קצת את מדינת ישראל. באמת תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כנסת נכבדה, האמת, רציתי לדבר על כמה וכמה נושאים, אבל אני מתפתה לתת כמה טיפים לממשלה הקיימת היום, לממשלת ימין מלא מלא מלא, שכנראה אין לה דבר חוץ מאג'נדה אחת עד עכשיו. האג'נדה הזאת לא כוללת לשרת את הציבור אלא לשרת את עצמה. הממשלה – האג'נדה האמיתית שלה היא לשרת את עצמה, לשרת את השרים הקיימים בה ולהחריב את היסודות של מה שנשאר מהדמוקרטיה במדינה. אז אני רוצה לתת כמה מהדברים שבאמת מעניינים את הציבור, והיינו רוצים לראות את הממשלה מתייחסת אליהם ועושה איתם משהו. היום התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על חוק שקידמתי. בדצמבר 2021 חוקקנו תיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה. התיקון מחייב את בתי המשפט, את השופטים, שכאשר הם מוציאים צווי ההגנה לנשים מאוימות, לנשים שנמצאות תחת אלימות, או לכל אדם, כאשר השופט מוציא צו הגנה, הוא מבקש תזכיר, חוות דעת, על כמה האדם שנגדו הוצא הצו הוא בר-טיפול, ומחייב אותו ושולח אותו לטיפול. החוק עבר בדצמבר 2021. כולנו – כולל אותי, ואני הייתי כל כך שמחה שהצלחתי להעביר. דובר על החוק הזה כחוק פורץ דרך, כי בפעם הראשונה לא רק מדברים על ענישה ולא רק מדברים על הגנה על נשים, אלא מדברים על טיפול אמיתי כדי למנוע את מקרי האלימות הבאים. במאבק אמיתי הצלחנו להוציא 6 מיליון יתומים שיוקצו ליישום החוק הזה, כולל 30 מתקנים מחויבים, עם עובדים סוציאליים, שישבו ליד בתי המשפט וייתנו את התזכירים שהשופטים צריכים כדי לפסוק בעניין הטיפול. ביוני 2022 החוק היה צריך להיכנס לתוקף. למה שישה חודשים? כי אמרו ממשרד הרווחה שקשה להם לגייס את כוח האדם הרצוי, הכוח המקצועי, ושניתן להם שישה חודשים. נתנו להם שישה חודשים, הגיעו יום לפני כניסת התוקף של החוק, וביקשו הארכה של עוד חודשיים כדי להתכונן ליישום החוק. לאחר דיון – הייתי אז יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה – הסכמנו לתת להם חודשיים, ואמרנו להם: אתם חייבים להיות מוכנים. אממה, בין לבין יצאנו לפגרת בחירות, כאשר אף אחד לא בודק מה קורה בעניין. הגענו לקדנציה הזו, ואני מגלה שבמקום שהחוק ייכנס לתוקף ואכן יתחילו בכל העניין של הטיפולים, מאוגוסט עד עכשיו החוק לא מיושם. רשות ממשלתית, משרד ממשלתי עובר על החוק בזה שהוא לא מיישם חוק שבית המחוקקים חוקק. לפני שבוע התקיים דיון בנושא הזה ובאו ואמרו שהם מתקשים – הם לא מצליחים לגייס, אין להם מתווה איך ליישם את זה, הרשויות המקומיות לא מסכימות לתת יד לזה. אז נתנו להם שבוע כדי לחזור עם מתווה ברור. היום התקיים הדיון, ומה המתווה שהם הגיעו איתו? לקנות את השירות ממקור חיצוני, כלומר להביא איזו חברה שמפעילה עובדים סוציאליים שתעסוק בנושא הזה. התקציב שהוקצה בשנה שעברה – לא קיבלנו תשובה אם השתמשו בו לדבר אחר, 6 מיליון שקלים. חבר הכנסת עודד פורר היה אז יושב-ראש הוועדה, כשחוקקנו את החוק הזה – חוק טיפול בגברים אלימים. עד הרגע הזה לא נערכו במשרד ליישם את החוק, לאחר שמונה חודשים מאז שהחוק היה אמור להיכנס לתוקף. לא קיבלנו תשובה מה עשו עם התקציב. לא קיבלנו תשובה איך יגייסו את האנשים, כמה זמן. הם טענו שבתוך חודשיים וחצי – כולנו יודעים שזה לא נכון. אני מנצלת את ההזדמנות שבה אני נמצאת על הדוכן ופונה – אומנם השר לשירותים חברתיים, מרגי, לא נמצא פה, אבל אני פונה אליו ומבקשת את התערבותו המהירה. חוק זה אמור להציל נפשות ואמורים ליישם אותו מיידית, אחרת – אני לא רוצה להגזים, אבל כל אישה שתסבול מאלימות, כל אישה שיפרו את צו ההגנה נגדה והיא תהיה בסכנת חיים, היא באחריות ובאשמת כל אלה שלא יישמו את החוק. ואם כבר מדברים על עוד משימות, ואני שמחה שיושב-ראש ועדת – זה נקרא בט"פ עכשיו, בט"ל, או מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בל"מ. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יושב-ראש ועדת בל"מ. אנחנו העברנו בקדנציה הקודמת, לאחר מאבק שאני התחלתי אותו לפחות ב-2015, את הצעת חוק האזיק האלקטרוני, שאמורה להגן על נשים בסכנה מאוד מאוד גבוהה. העברנו אותו ביום האחרון של הכנסת העשרים-וארבע. אני פונה אליך: רוצים לשרת את הציבור? רוצים להציל חיים? בואו נשלב ידיים, ובמקום להביא – אתה יודע מה, לא במקום. נוסף לכל החוקים שאתם רוצים להחיל עליהם דין רציפות, אני מאוד מקווה בשבוע הבא תגיע למליאה החלת דין רציפות על חוק האזיק האלקטרוני. סוף-סוף נעשה משהו שבאמת יגן על הנשים. התוכניות כבר מוכנות, המתווה ליישום קיים, פיילוטים נעשו, חוקקנו את זה בטרומית שלוש פעמים. הצעת החוק שלי עברה שלוש פעמים, וסוף-סוף אפשר להתחיל ליישם אותו ולהציל נפשות. אני פונה אליך ומבקשת: שים את זה על סדר-יומה של הכנסת, תפנה לשר, תעשה מה שנדרש, ואנחנו, תאמין לי, לא נתנגד. אנחנו נתמוך ואנחנו נרצה ליישם את זה. יש עוד כמה וכמה הצעות שהממשלה כן יכולה לעסוק בהן והיא תביא טוב לציבור, ואנחנו נמשיך להציע ביום הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל. << דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >> צוהריים טובים, חברי הכנסת, השר אקוניס, חבריי לאופוזיציה, אנשי קואליציה. ממש לפני כמה ימים ראינו את שר המשטרה מר בן גביר יושב, פותח שולחן עם לאפות ולחמים ומכריז בפני כולם: אין יותר לאפות בבתי הכלא למחבלים. קודם כול, אני חייבת לציין שבתקופה שבה אנחנו חיים, כשאנחנו רואים פיגועים, רצח ורקטות וטפטופי ירי על העוטף, מה שמעניין את שר המשטרה זה פיתה ולאפה. נחמד מאוד. אבל נניח שזה היה בסדר. מה שמעניין את כבוד השר זה רעש וצלצולים, פיתות, לאפות, והינה, היום מתפרסמת כתבה של העיתונאי לירן לוי ב-ynet, ואני חייבת לקרוא לכם את הכתבה הזו, כדי שתבינו את סיפור הלאפות של שר המשטרה בן גביר. הכותרת: "אין פיתות? תאכלו עוגות: תמונות בלעדיות מחיי המחבלים בבתי הכלא". זה לאחר שהשר בן גביר ביקר בתוך בית הכלא, דפק על השולחן והודיע להם בצורה רשמית: קייטנה לא תהיה פה יותר. והינה, אנחנו מגלים – אני רוצה להראות לכם, יש פה תמונה של בקלאוות שלא היו מביישות – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוריד את הדף. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> סליחה, אתה צודק. אני לא יכולה להראות לכם, אתם מוזמנים לעשות גוגל על בקלאוות, שלא היו מביישות שום מאפייה במדינת ישראל. וכך כותב העיתונאי: "אין פיתה – תאכלו עוגות: ההנחיה שהעביר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לשב"ס, שלפיה יש לסגור מאפיות פיתות בבתי הסוהר נפחא וקציעות, לא מרשימה במיוחד את המחבלים שכלואים שם". תדהמה. "תמונות בלעדיות שהגיעו לידי ynet וידיעות אחרונות מתוך האגפים הביטחוניים מציגות את התנאים הטובים שלהם זוכים האסירים – לפחות בהיבט הקולינרי. התמונות מתוך האגפים הביטחוניים בשב"ס ממחישות למעשה את התנאים המפליגים שהמחבלים ממשיכים לקבל גם בימים אלה בכלא" תחת השר בן גביר, "על אף הבטחותיו של בן גביר לעשות סוף לחגיגה. לפני כחודש וחצי הוא צייץ בטוויטר: 'ביקרתי אתמול בכלא נפחא בעקבות בניית תאים חדשים כדי לוודא שמי שרצח יהודים לא יקבל תנאים טובים יותר מהקיים. אמשיך לטפל בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים, תוך מגמה להפסיק את המדיניות שהייתה עד היום'". נהדר. אז איך הם פתחו מאפיית עוגות בתוך אותו בית כלא? אני אשמח לשמוע את דעתך, אדוני היושב-ראש ואטורי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ואטורי, את האל"ף לא שומעים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם תשמחי לשמוע, אז בואי נשמע את דעתו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כדאי, שירי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אשמח לדעת מה אתה חושב על תנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הייתי בחילוץ בפיקוד העורף, ומדי פעם היינו מגיעים לכלא. שמרנו שם. זה הזוי לפעמים – עומדים שלוש שעות, קונטיינר 12 מטר שהגיע מאירופה של ממתקים, מורידים, אנחנו נשארים עם האוכל הצבאי, והם מבשלים. יש להם טבחים שלהם, מקבלים פינוקים. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הזוי, הזוי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חושב שכן. פיתות, עם כל הצחוק שבדבר, פיתות צריך להוריד. צריך להוריד עוד דברים. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה צריך להוריד? בואו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להוריד, להוריד את הפינוקים. זה לא נופש, זה כלא. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא רק זה. עוד מעט אני אסיים את הכתבה ואני אדבר על זה – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הם מקבלים את זה מוכן וזה עולה יותר כסף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא משנה, לא משנה. עונש. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה ההבדל? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – – על איך שבעצם לא דואגים לכך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה עונש, זה העניין. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הרי הם מקבלים עכשיו פיתות ממאפיות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שיקבלו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני חושב שיש ניסיון לומר שהכול כלאם פאדי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לחלוטין. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם עובדים עלינו – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להמשיך עם אותה כתבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דברי עברית או עיראקית. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להמשיך עם אותה כתבה. "מתברר, כאמור, שהמחבלים הכלואים בישראל נהנים משירותים לא רעים – והם כנראה מסתדרים בלי פיתה 'תוצרת בית' בתפריט. בין היתר הם מקבלים קופסאות שימורים, פירות וירקות טריים, בשר ועופות, חומרי גלם להכנת עוגות ומאפים וכן דבש של יד מרדכי. בנוסף עומדת לרשותם מכונה להכנת קוביות קרח". מי היה מדמיין? תקשיב, יצא לי לעשות סיורים אפילו בבתי כלא באוסטרליה. אתה יודע, יצא לי לטייל במקומות כמו תאילנד והודו. בתי כלא רגילים – מי היה חולם על מכונה להכנת קוביות קרח? ופה מדובר על כלא ביטחוני. "האסירים בנו גם טאבון מאולתר להכנת לאפות ומתקן שבו אפשר להכין גליל שווארמה. אם יישאר להם עוד כוח אחרי הארוחה, עומד לרשותם שולחן פינג-פונג. תנאים כאלה אסירים ישראלים לא יקבלו כנראה לעולם". יש כאן עוד שלל תמונות שאני לא יכולה להציג בפניכם, חברי הכנסת, אבל אתם מוזמנים להיכנס לאתר ולהסתכל. "בכניסה לכל אגף אפשר למצוא מכונה להכנת קוביות קרח כדי שחלילה לא ישתו מים בטמפרטורת החדר. יש להם גם מקפיאים גדולים שבהם הם מאחסנים כמויות של עוף, בשר ודגים, שכמובן מגיעים טריים" ולא קפואים. "יש להם באגף גם מתקני כושר ושולחנות פינג-פונג". אז אחרי כל זה, מדברים על סגירה של מאפיות? הרי זאת בדיחה לעומת מה שהאסירים הביטחוניים מקבלים. אסיר פלילי רק יכול לחלום על מה שמחבל מקבל בשב"ס. וזה בדיוק מה שאתה אמרת, אדוני היושב-בראש ואטורי. על יחסי הכוחות בכלא אמר הסוהר: "סוהרים לא מפחדים מהם, אין לסוהר שום כוח עליהם. אי-אפשר לדבר איתם, הכול מתנהל מול דובר האגף. במקרים רבים מפקדים לא מגבים את הסוהרים. אם למשל מגיע ארגז תפוחים ויש בו אחד רקוב בטעות, הם מוציאים את כל הסחורה החוצה מהאגף ודורשים סחורה חדשה וטרייה. נותנים להם מה שהם רוצים רק כדי שיהיה שקט. אז יש שקט, אבל זה מה שפוגע בסוף בהרתעה. זה הופך אותנו לבדיחה", כשאותם מחבלים נכנסים לכלא. בעקבות הפרסום צייץ בן גביר בטוויטר, בואו נשמע: ידיעות, אתם צודקים. על זה בדיוק אני מדבר שנתיים, והתחלתי ליישם בחודש האחרון. רוצחי ילדינו חיים בתנאי פינוק בלתי נסבלים. אני אשנה את זה. נקיים גם דוח בנושא, ועדה בנושא. אני דורש מהממשלה לאמץ. יהיה פה סדר, נעשה סוף להפקרות. והינה, הינה, מגיע אותו חוק שעליו אנחנו מדברים היום, ובעקבותיו גם בן גביר הגיע לאותו כלא, על בניית תאים נוספים, הרחבת שטחי המחיה. פתאום הוא ממשיך באותה מגמה שנעשתה לפניו, במקום להפוך שולחנות ולהתחיל לדבר ברצינות. ואני שואלת אתכם, חברי הקואליציה: אתם הבטחתם שלמחבלים לא תהיה קייטנה. כמה שרים נסעו לכמה שליחויות בכל מיני מדינות – באמירויות, בהודו, בדרום אמריקה, אפילו בארצות הברית. אני מזמינה אתכם להיכנס לבית כלא בהודו. אתם יודעים מה? אל תיכנסו. יש ספר נהדר שנקרא "שאנטראם". אני לא יודעת אם חלקכם קראתם אותו. מספרים שם סיפור מעט מבדח, שמתאר בתיאור מדויק את התנאים של אותו אסיר שהיה בכלא ההודי ואיך התייחסו אליו. בואו, זה לא איזה כלא ביטחוני, לא אנשים שרצחו, שרצחו בשם גזענות, מחבלים שמקדשים מטרה ולא אכפת להם לרצוח ילדים, נשים וטף; אסירים רגילים, חלקם אפילו עברו עבירות מס. התנאים שלהם בכלא הם שינה בתא צפוף, אוקיי? בטח אין להם שטח מחיה. מזל אם יש להם מזרן בתא הכלא. כלים בטח אין להם. מי מדבר על אוכל ועל מה שיש להם בתוך האוכל? איזה חרקים הוא מתאר שם. שמיכות מלאות בפשפשים וחרקים, ובכל בוקר הם אוספים את אותם עכברושים, ג'וקים, פשפשים מעצמם. אלה התנאים בכלא. אם אנחנו רוצים שאותם פלסטינים ארורים, מחבלים, לא ירצו לשבת בכלא, אז אל תעשו את זה קייטנה. הינה, השר הבטיח ויצא עם וידיאו ואמר: פה לא יהיו לאפות. והינה, הינה, הם חוגגים עם עוגות במאפייה. לעניין הצעת החוק הזאת, עצוב מאוד לראות שזאת הצעת החוק הראשונה שהשר בן גביר מביא לשולחן הכנסת. במקום לקבוע תנאים חדשים ומה התנאים של אסיר ביטחוני, מה מותר ומה אסור באמת, להתחיל להוציא משחקים – כדורי פינג-פונג, שולחנות פינג-פונג וכל מיני דברים כאלה – הוא בא והוא מאפשר בינוי יותר רחב ותנאים יותר נחמדים לכל אותם אסירים ביטחוניים. עכשיו, גבירותיי ורבותיי, אני רוצה לפנות לנושא קצת שונה. אנחנו עודכנו שהממשלה הנוכחית ביקשה דחייה נוספת לעניין פינוי ח'אן אל-אחמר. זה דבר שאותי מאוד מאוד הצחיק. עזבו, מה זה מצחיק? זה עצוב, פשוט עצוב, וזאת פשוט בדיחה נוראית, מה שקורה כרגע. הקמפיין הבלתי-פוסק שחברי הקואליציה הנוכחית עשו לעניין ח'אן אל-אחמר – אגב, כשהם היו באופוזיציית נתניהו, הציונות הדתית – בצלאל סמוטריץ' פעם אחר פעם עלה לכאן, אל בימת הכנסת, ודיבר על כך, בשנה הנוכחית, חברי הליכוד, ועדיין עכשיו באים ומספרים לנו ומסבירים לנו למה צריך לפנות את ח'אן אל-אחמר. אני לא מסוגלת לתאר לכם אילו מילים, אילו כינויים ואילו גידופים אנחנו קיבלנו כאן במליאה וברחובות בנושא הספציפי הזה. והינה, הינה, הממשלה הנוכחית, באותה היד, בלי למצמץ פעמיים, מבקשת דחייה לפינוי ח'אן אל-אחמר. הייתי צריכה לשפשף את העיניים. אני אולי אשלח מפה מסר ברור לשר בן גביר, שהתבטא בצורה אחרת לחלוטין: בן גביר, אם מחזיקים אותך בן ערובה, תמצמץ – נעזור. בוא נראה מה קרה פה. לכן, אני רוצה לקרוא בפניכם את הנאום הבא: אני חושבת שההחלטה היום בעניין ח'אן אל-אחמר, ההתקפלות של נתניהו ושל כל ממשלת ישראל, היא יריקה בפרצוף של שלטון החוק. כל השנים סיפרו לנו שבג"ץ לא מאפשר לאכוף נגד ערבים; שבג"ץ לא מאפשר פינוי של ערבים. והינה, עכשיו בג"ץ נתן את הצו. השופט יצחק עמית קבע מפורשות שלא יאפשר אפילו דחייה של הפינוי בגלל שיבקשו, אולי, להמשיך את הלימודים בבית ספר, זכויות התלמידים וכן הלאה. והוא אמר: אני מבין שעשיתם שם תרגיל וסתם הכנסתם לשם תלמידים. אפילו אז נתניהו בא ומתקפל, ולמעשה יוצא המרצע מן השק. ממשלת ישראל בועטת בבוחרים שלה, ממשלת ישראל יורקת בפרצוף של שלטון החוק. אני קוראת מכאן לשר המשפטים יריב לוין, שהוא אמון על אכיפת שלטון החוק: זו ההזדמנות, זו השעה, זה הרגע שבו מפלגת הציונות הדתית צריכה לצאת ולפרוש מממשלת נתניהו. אם לא ברגע הזה, אז מתי, חברים? מתי? אחרי כל ההתקפלות מול חמאס? אחרי כל הביזיון בעזה? בטח שבשבוע האחרון באה ממשלת ישראל ואמרה למעשה שהיא מפחדת, לא רק מול חמאס, אלא גם מול כמה עשרות ערבים מח'אן אל-אחמר, שאיימו ודיברו על מהומה. בן גביר, צריך לפרוש מממשלת ישראל. זה צו השעה. ואני רוצה לספר לכם, חברים יקרים: את המילים האלה לא אני כתבתי, אני חייבת להודות. את המילים האלה, בשינוי השמות של השרים ושינוי שם המפלגה, כתב הוא בעצמו, השר בן גביר, ממש לפני כמה שנים. השר בן גביר עושה מעצמו צחוק. הפך את עצמו ללאפה מצחקקת ומרקדת בזמן שהוא דיבר לליבם של אזרחי ישראל במשך כמה שנים. זה היה הנאום שלו, נאום מדויק, רק לפני כמה שנים, והינה הוא בא ועושה את ההפך הגמור. הדבר הזה הוא פשוט ביזיון. זה בלתי ייאמן. ואני חייבת לומר דבר נוסף. בשנים האחרונות אנחנו שומעים בקרב התקשורת ובקרב הציבור ירידה משמעותית באמון הציבור בנבחריו, מאוד מאוד משמעותי. אני אומרת לכם, זה מכרסם ביכולת שלנו כנבחרי ציבור לא רק למשול, אלא באמת להוות דוגמה אישית לדור הצעיר ולאזרחי ישראל. אחת הסיבות העיקריות לשאלה למה הדבר הזה קורה היא קודם כול ולפני הכול משום שפוליטיקאים משקרים במצח נחושה. פוליטיקאים משקרים. במשך שנתיים, שנתיים, עמדו פה אנשים וסיפרו סיפורי סבתא. שלחו סיסמאות, תעמולה שקרית, הבטיחו הבטחות, הבטחות שנגעו לליבם של אזרחים במדינת ישראל, והינה, יום אחרי זה, ככה, בלי למצמץ, הם רומסים והופכים לחלוטין את כל מה שהם אמרו, את כל מה שנאמר, את כל ההבטחות שלהם. אז אם לבן גביר היו את הביצים לבוא ולקרוא לאילת שקד להתפטר בגלל שלא פינו את ח'אן אל-אחמר, ובגלל שביקשו הארכה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לדבר יפה. דברי יפה. לא יפה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> סליחה, מה אמרתי שלא היה? אני מתנצלת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את יודעת. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. אני קראתי פה, מעל הבמה הזו, למישהו מחברי הכנסת כאן "בוגדים", "נוכלים", "רוצחים"? אני קראתי להם ככה? כי אני אומרת לך, ואטורי, כשאני ישבתי כאן בכיסא הזה בקואליציה, ואחד אחרי השני עמדו פה על הבמה וקראו לנו "רוצחים", "שמאלנים", "בוגדים", "עוכרי ישראל" – זה לדבר בצורה לא נאותה, זה מדבר על הסתה. אני אומרת את המציאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת מילה לא יפה – אמרת מילה מינית, אמרת "ביצים" – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, כן. אתה אומר לי שכשאדם פה עומד על הדוכן הזה וקורא לראש ממשלה "רוצח", "רוצח", ככה הוא קרא לו – אני אומרת שלבן גביר אין ביצים, ואתה אומר לי שאני מדברת בצורה לא נאותה? איפה הייתם כשגינו אותנו בכל מיני שמות גנאי מטורפים, כשגרמו להסתה, כשגרמו לציבור שלם לקרוא למנהיגים, לנו, לנבחרי הציבור, "בוגדים", ויורקים עלינו כשאנחנו הולכים ברחוב? עם כל הכבוד, אתה לא תעיר לי על איך שאני מדברת. יש לנו את הזכות המלאה לומר הכול מעל הבמה, בטח אחרי איך שאתם דיברתם במשך שנה שלמה. אנחנו ספגנו אחר כך את הקריאות האלה ברחוב. בוא, מה בן גביר עשה בשירות הצבאי שלו? אני הייתי לוחמת קרבית במג"ב. אני ראיתי את הדברים האלה יום-יום מול העיניים. החברים שלי עדיין משרתים בכלא, עדיין משרתים בשב"ס, עדיין משרתים במג"ב ובמשטרה. אני יודעת מה המצוקה היום-יומית שלהם, כל יום. אז אם אני אומרת שאין לו ביצים לעמוד מאחורי מה שהוא הבטיח ממש לפני שנה, זה לא לדבר לא יפה, זה לומר את האמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא מכבד אותך, שרן. באמת. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יכול לחשוב ככה, אבל אל תעיר לי. זכותי לומר פה מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זכותי להעיר. כן, אני מנהל את הישיבה. כן. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. לא זכותך לבוא ולהעיר לי, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, בטח שזכותי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. לא חרגתי ממילות התקנון, עם כל הכבוד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שרן, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בואו, אל תבואו ותגידו לי מה לא מכובד, כי ההסתה שלכם והקריאות שלכם, איך שאתם קראתם לנו במשך שלמה, זה היה מכובד? זה היה מכובד? בואו, אל תעשו לי פה הצגות על מה מכובד ומה לא. לקרוא לנו "בוגדים", "רוצחים"? כן, זה היה מאוד מכובד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תמשיכי, תמשיכי. יש – – – במילים האלה? את יכולה להמשיך. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היה ראוי שתגידו את זה לפני שנה. היה ראוי שתבואו ותעמדו לפני הדור הצעיר במדינת ישראל, שאתם נותנים לו דוגמה אישית כשהוא שומע אתכם צועקים לנו "בוגדים". אנשים ששירתו במלחמות, אנשים ששירתו בצה"ל, רמטכ"לים, כשהם הולכים להתפלל בכותל אחר כך, קוראים להם "בוגדים". מאיפה הם למדו את זה אם לא מכם? ואתם עוד מעיזים, מעיזים, לבוא ולהגיד לי איך לדבר. שבו בשקט. ועכשיו, כשהחזרנו את השקט, אני רוצה לקרוא ציוץ נוסף שכתב השר בן גביר ממש לא מזמן, ממש לפני כמה חודשים. יו"ר עוצמה יהודית חבר הכנסת בן גביר הגיב על בקשת הדחייה הנוספת של המדינה בפינוי ח'אן אל-אחמר. דברי בן גביר: "אין גבול לביזיון ולחרפה. אחרי שבית המשפט העליון הסביר לממשלה שחייבים לפנות את ח'אן אל-אחמר, הממשלה מצפצפת על ההחלטה ועושה כל שביכולתה כדי ללמד שאין שלטון חוק בישראל". ואלו מדבריו של אותו שר שהבטיח כהבטחת בחירות שח'אן אל-אחמר יפונה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> העיקר שאין פיתות. זה הכי חשוב. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ברור, ברור. כדאי שהוא ילך וימשיך לעשות את אותן תחרויות פיתות. זה הרבה יותר נוח מאשר ללכת אזרחי ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מעניין אם בח'אן אל-אחמר מותר להכין פיתות. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נדמה לי שעדיין מותר להכין שם פיתות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק לאפות. שם זה לא פיתות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אולי כשיפנו את הטאבונים מח'אן אל-אחמר וישאירו את – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. הם אחר כך בונים טאבונים מאולתרים, כי יש להם מספיק ציוד באותו בית כלא כדי להכין כל מיני טאבונים מאולתרים, אז זה לא משנה. ואם לא יהיה להם טאבונים, אז כמו שאנחנו רואים בכתבות, הם מכינים את העוגות עם מגשים, חמגשיות שלמות שיוצאות אליהם. אז באמת גבר-גבר אותו שר שיודע לדבר גבוהה-גבוהה, אבל בסוף, כשהוא צריך לדבר במעשים, הוא לא יודע לעשות כלום. ואני אולי אדבר על משהו שהוא אולי גם פחות נעים, אם כבר העלו את הנושא קודם על דיבור נאות, אולי על יחס נאות. הצעת החוק שלי, שלא מזמן, ממש לפני כמה חודשים, עברה בוועדת חינוך, מדברת על פיטורים של מורים. אני ביקשתי מהיושב-ראש הנוכחי של ועדת החינוך, וכמובן מהממשלה הנוכחית, לבוא ולהחיל דין רציפות על החוק החשוב הזה. וחשוב לי לומר, זה לא עניין של ימין או שמאל, הנושא הזה, זה עניין של מוגנות וביטחון לתלמידי ישראל בבתי ספר. אני אסביר לכם את המצב היום. בואו נדבר על תקיפות מיניות, באמת. בבתי ספר יש תקיפות מיניות. אנחנו יכולים לעצום את העיניים עד מחר. יש אלימות מינית, יש תקיפות מיניות, יש הטרדות. אתם יודעים שכאשר מוגשת תלונה אמיתית, גם אם יש הוכחה על מורה שהטריד מינית, שתקף מינית, תלמיד או תלמידה, משרד החינוך לא יכול לפטר אותו? אתם יודעים את זה? תנסו לדמיין את הילד שלכם, את הילד הקטן שלכם, וחס ושלום אני לא מאחלת את זה לאף אחד, ושאותו ילד היה חוזר הביתה ומספר להורים על תקיפה נוראית שעבר בבית הספר על ידי המורה – וכמה אומץ צריך אותו ילד כדי לבוא ולספר קודם כול להורים שלו – וההורים בחשש רב הולכים ומספרים לבית הספר, למנהלת, ליועצת, לרשויות, לכל מי שצריך, במטרה לעשות צדק ולנסות להתחיל איזשהו תהליך שיקום. משום שאנחנו רואים פעם אחר פעם שלכל אדם, וזה לא משנה אם הוא גבר, אם היא אישה שעוברת תקיפה מינית, החיים משתנים לחלוטין, לכל החיים. תמיד הם יצטרכו להתמודד עם זה, תמיד הם יצטרכו לעבור שיקום, תמיד תהיה איזושהי פוסט-טראומה שתלווה אותם לאורך כל החיים. ובמצב הזה שהילד שנייה צריך לחבק אותו ולסייע לו לעבור שיקום, הדבר הכי חשוב זה הסביבה הקרובה אליו – בני המשפחה, אבל גם החברים, המסגרת החברתית שלו. ובתוך המסגרת החברתית הזו, במציאות היום של מדינת ישראל, הילד לפעמים לא יכול לחזור לבית הספר ולמסגרת החברתית. אתם יודעים למה? כי משרד החינוך לא יכול לפטר את אותו מורה שתקף את התלמיד. אין לו את הכלים לעשות את זה. לפעמים יכולות לעבור שנים, שנים שלמות, לפני שהם יהיו מסוגלים לפטר את אותו מורה תוקף. זה אומר שלאותו ילד קטן ולהורים שמתמודדים עם משהו בלתי אפשרי בתוך הדבר הזה – השרה, אני מבקשת, נהוג לא לדבר כאן בתוך המליאה. אדוני היושב בראש, יש שרים שמדברים פה בטלפון. זה בדרך כלל לא נהוג וזה לא ראוי. ראוי להקשיב לדברי המציע או לדברי המסתייג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השרה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לכן – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נראה לי שהיא במבוכה מקודם, מהמילה שאמרת, אז היא שמה אוזניות. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה מה שמטריד אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור. זה לא יפה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואותם ילדים שתקפו אותם מינית בבית הספר ולא יכולים לפטר את המורים שלהם, זה לא מטריד אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את חושבת? למה, מה הקשר? ברור שזה מטריד אותי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כי אם זה היה מטריד אותך, היית מסייע לי להעביר מיידית את הצעת החוק הזאת, שהיא כבר מוכנה. היא כבר מוכנה, צריך רק לאשר אותה בוועדת החינוך. אתה יודע שכל יום, כל יום שאנחנו לא מעבירים את הצעת החוק הזו, יש עוד ילדים שעלולים להיפגע מזה, יש עוד ילדים שחוזרים לאותה מסגרת של בית הספר, שרואים את אותו מורה. האופציה האחרת היא פשוט לא להגיע לבית הספר. ומה עם מסגרת התמיכה הבית-ספרית? ומה עם המסגרת החברתית שהם כל כך זקוקים לה, מסגרת התמיכה הנפשית הזו? איך זה יכול להיות שעל זה לא נלחמים? תגיד לי, אתם מביאים לפה חוק אחרי חוק, אבל את הדבר הבסיסי הזה שאני אומרת לך – כל הרשויות שהגיעו לשולחן הוועדה שלי, כשדנו באותה הצעת החוק, אמרו בצורה גורפת: אנחנו צריכים את החוק הזה. אנחנו מבינים שיש לקונה, יש פה פער אדיר בלתי נתפס. לא יכול להיות שאם מורה תקף מינית ילד, הילד יורחק, הוא לא יוכל לחזור לבית הספר והמורה יחזור כאילו כלום לא קרה. וזה עדיין קורה יום-יום במשמרת שלכם. אנחנו התחלנו – והינה, אני אומרת לך, אנחנו מוותרים על הקרדיט. קחו את החוק הזה. הוא יושב בתוך ועדת החינוך. יושב-ראש ועדת החינוך יכול פשוט להוציא אותו מהבוידעם ולהעביר אותו, וההצלחה האדירה הזו תהיה על שמו, רק תעשו את זה. תאמין לי, זה הרבה יותר דחוף מכל דבר שאתם מביאים היום, ואם אתם הייתם מביאים את החוק הזה היום, אנחנו היינו איתכם במאה אחוז, אנחנו היינו מגבים אתכם בעניין הזה. הצעת החוק הזו – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תראי, יש לי הרבה שיתופי פעולה. אני משתדל לא לענות לך, כי אז את מוציאה את זה לפרובוקציה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה מוציאה את זה לפרובוקציה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, את רוצה תשובה. את רוצה תשובה? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אענה לך, בכבוד. יש פה חברי כנסת מהאופוזיציה שבאו אלי עם חוקים רציניים. הצטרפתי אליהם, אנחנו מגישים את זה ביחד, יש שיתופי פעולה. ממך לא שמעתי כלום חוץ מהצווחות פה, לנסות לעשות פרופגנדה על הגב שלנו. מה שאת רוצה, תגידי בסוף הישיבה, אני חותם לך, ורצים ביחד, בסדר? מה שקשור לילדים, לחיילי צה"ל, איפה שצריך – אני משתתף. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז קודם כול אני שמחה לשמוע, אבל חשוב שתבין – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל אל תגידי בשיחה אישית איתי "ביצים", כי זה לא מתאים, לא מתאים לדבר ככה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל חשוב, חשוב שתבין: הרי אתה כחבר כנסת עדיין לא יכולת עד עכשיו להגיש הצעות חוק פרטיות. למה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הגשתי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, משום שהממשלה לא התירה לכם לבוא ולהעלות אותן עדיין לוועדת שרים לענייני חקיקה אלא רק ביום ראשון הקרוב. בינתיים עברו כמעט חודשיים, ובהן גם בלי שאתה כחבר כנסת תיקח את הצעת החוק הזו ותעלה אותה, חבר הכנסת יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, יכול היה כבר להעלות אותה ולהעביר אותה, ובחודשיים האלה, כשלמעשה הן היו נזקפות לכבודו, לא לכבודי, יכולנו לעצור את הביזיון המוחלט הזה. אז הינה, עכשיו אתה מודע לעניין הזה, ואני אשמח שתצטרף אליי לבקש מאותו חבר כנסת, יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת טייב, לבוא ולהעלות את זה במהירות האפשרית, כדי שנוכל לעבוד ביחד ולהעביר את זה ביחד. הוא לא צריך לחכות לוועדת שרים, כפי שאתה נאלצת להמתין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נראה לי שהוא חושש שתגידי לו מילים גסות, זאת הבעיה. יכול להיות, לא? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לזה נתפסת. תאמין לי, אם אני הייתי חוששת – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תביאי, אין בעיה. מה שקשור לילדים אנחנו מוכנים להעביר. זה לא קשור. אף אחד לא עושה לך דווקא. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ואטורי, קודם כול גם כיושב-ראש, אתה יודע, באמת נהוג לא להגיב לכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ביקשת תגובה, אני מכבד אותך. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני עונה לך. אם כבר, תאמין לי שעדיף שתחשוש אתה מהערות כאלה מאשר הערות שקוראות לנו נבחרי הציבור "רוצחים", "בוגדים", שאחר כך גוררות שלל הסתה ברחוב – עליך, אוקיי? תאמין לי שאתה מפחד מזה הרבה פחות, אוקיי? תאמין לי. אז אני אשמח להפחיד אותך עם כמה מילים שאולי הן בוטות מאשר מילות הסתה, שממש קוראות לך בצורה מפורשת "רוצח". תאמין לי, זה הרבה יותר נעים. אז לעניין החוק הזה, שהוא חוק חשוב מאין כמוהו, אני אשמח, אדוני היושב בראש, שגם אתה תפנה במכתב ליושב-ראש הוועדה ותבקש ממנו להעלות אותה על סדר-יום ועדת החינוך ממש בשבוע הזה. ועכשיו לעניין ממשלת הימין-עלק שקמה לה. אנחנו שמענו ממש לא מזמן, ממש לא מזמן, על בקשת האמריקנים לעצירת הבנייה, והינה, אותה ממשלת ימין על מלא מסכמת מאחורי גבם של חלק מחברי הקואליציה על עצירה כזאת. אני אומרת לכם, מהנתונים שאנחנו קיבלנו בשנה האחרונה, בממשלה שאתם קראתם לה "ממשלת שמאל", "ממשלת בוגדים", איך לא קראתם לה, "נוכלים", מיליון שמות גנאי, היה שיא של התחלות בנייה, היה שיא של אישורים באזורי יהודה ושומרון. אז בואו נדבר פעם אחת על מילים ופעם אחת על מעשים. ובזמן שנותר לי, חשוב לי לגעת בנושא שעכשיו נמצא בכותרות יום אחרי יום, וזה בעצם ההפיכה המשפטית של נתניהו שהוא מקדם כרגע בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יש לי המון דברים לומר, טובים ורעים, אבל אני חייבת לומר שמתחילת הדרך קראנו להושטת יד. בני גנץ, עם המון אומץ ולמרות לא מעט לחץ, נעמד ואמר: חבר'ה, רפורמה כזאת נדרשת, נכון. בואו נעביר אותה בהידברות, יחד. ואתם יודעים מה? זה היה הדבר הנכון לעשות – לא להשאיר את ידו תלויה באוויר, לא לזרוק איזה אצבע משולשת, אלא לבוא באומץ ולהגיד: אנחנו יודעים שנדרש תיקון, וכדי לעשות תיקון באחד מיסודות הדמוקרטיה הישראלית – וכן, נדרש לזה אומץ – היה ראוי להעביר את זה בצורה של קונסנזוס, בצורה שיש עליה הסכמה רחבה, לא באיזה ממשלה קיצונית שהחליטה להכריז מלחמה על מערכת המשפט במדינת ישראל. כי אני אומר לכם בכנות – הינה, אני, ונמצאים כאן גם חברי עודד פורר ועוד חברים רבים ונוספים; אגב, גם שר המשפטים לשעבר גדעון סער – ניסינו להעביר הצעות חוק מאוד מאוד דומות. אנחנו תומכים ברפורמה במערכת המשפט, אבל לא בצורה שבה זה מנוהל היום, לא בצורה של הכרזת מלחמה, לא בצורה כזאת שאמורה לא לעשות את התיקונים הנדרשים בשמרנות, ולראות שכל צעד הוא אמיתי והוא מתקן עוולות באמת כבדות שנמצאות בתוך המערכת הזו, אלא הניסיון היחיד הוא ניסיון להכפיף את מערכת המשפט ואת מדינת ישראל למרותו של ראש ממשלה. ואני אומרת לכם, זה לא משנה מיהו ראש ממשלה, לא מעניין אותי אם זה נתניהו או דרעי או לפיד או בנט או בן גביר, או לא משנה מי יהיה גם בעוד עשר או 20 שנים. להכפיף את כל מערכות הדמוקרטיה הישראלית, את כל הכוח של הטנק הזה שנקרא מדינה, תחת מרותו של אדם אחד, זה דבר מסוכן. יותר מזה, אתם רוצים תיקונים? גם אנחנו רוצים. במקום להפחיד בהכרזת מלחמה על מחצית מאזרחי ישראל, אם לא יותר, ראוי היה להושיט יד ולתקן את חוק-יסוד: החקיקה בצורה עניינית, בצורה רצינית, בצורה שתיטיב עם אזרחי ישראל ולא תשסה אותם אחד בשני. הרי לא מתקנים קיצוניות אחת בקיצוניות שנייה. אתם מבינים שבסוף הדבר הזה יהפוך למחלוקת. במקום להעביר את זה יחד, בצורה משותפת, בצורה שבה לא תבוא ממשלה נוספת לאחר מכן ותגיד – כבוד השרה, עם כל הכבוד, אנחנו במליאת הכנסת, בנאומים. זה לא מכובד ולא ראוי לדבר בטלפון בזמן שיש כאן נואמים ובזמן שאנחנו מקיימים כאן דיון. עם כל הכבוד, אפשר לשבת שם ביציע, זו פינה יותר שקטה, עם אקוסטיקה שונה, ולא במרכז המליאה. את יכולה לעשות את הטלפון שלך משם, אם הדיון הזה לא מעניין אותך בכלל, בבקשה. אני מבקשת תוספת של דקה על הדבר הזה, כי זו גם הייתה שיחה שלפני כן, בכל זאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חצי דקה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חשוב לכבד גם את המוסדות. אני יודעת שלאורך החודש-חודשיים האחרונים אתם שוברים כל מוסכמה וכל נורמה תרבותית שהייתה פה. אתם יודעים, תיכנסו לבית המחוקקים האנגלי – מעט מאוד מבוסס על חוק, הכול מבוסס על תרבות פוליטית, על נורמות, על כבוד של אחד לשני. אז גם פה בכנסת ראוי לכבד את מעט התרבות הפוליטית שיש לנו בפרלמנט הישראלי. זה לא מתקרב לאותה תרבות פוליטית, תרבות הדיון בפרלמנט האנגלי. אני אחזור לדבריי בעניין הרפורמה המשפטית. אתם רוצים רפורמה משפטית, אתם רוצים לתקן בלי להבעית מעל למחצית מאזרחי ישראל? בואו, הושיטו יד, קחו את אותה הצעה של הנשיא, שהיא הצעה הגיונית, היא הצעה טובה. בואו ננסה ונגיע להסכמות כדי לתקן את הדברים שנדרשים, כדי לתקן עוולות. יש פה לא מעט חברי כנסת שיצעדו יחד איתכם כדי לתקן את אותם הדברים. אנחנו לא ניתן יד לכיפוף מערכת המשפט למרותו של אדם אחד, אבל ישנם תיקונים נדרשים חשובים שגם אני בעצמי הגשתי הצעות חוק בעניינם, וזה הדבר הראוי לעשות. נסו לדמיין את הכנסת ביום שלמוחרת, ביום שיש רפורמה משפטית שעוברת עם מעל ל-75 אצבעות של חברי כנסת, בהסכמה רחבה, בקונסנזוס. אני רוצה להזכיר לכם את הסכמי אוסלו, שעברו ככה, עלא פאדי, בדוחק, בכיפופי ידיים – איזו תוצאה נוראית הייתה להסכמים האלה. עכשיו תדמיינו את אותה הצעה של ההפיכה המשפטית הזאת של נתניהו כשהיא עוברת תוך כדי כיפופי ידיים, ברוב דחוק, ואיך זה נראה בעיני הציבור, ותנסו לדמיין – כבוד השרה, התאים הם שם, לא בתוך המליאה, עם כל הכבוד. זה פשוט, אתה יודע, זה לא ראוי ששר בממשלת ישראל ישב ותוך כדי דיון ידבר ככה בטלפון ובזום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתיים לך הזמן. בזמן שתלכי אני אשתיק אותה, בסדר? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבינה, אבל בשביל זה גם ביקשתי תוספת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, אל תדאגי, אני עושה את העבודה שלי, לא ביקשתי שתעזרי לי. אני מבקש לסיים. תודה רבה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חלק מתפקידך כיושב-ראש הכנסת הוא לשמור על אותם כללים מינוריים שיש במליאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יודע. השרה גלית דיסטל, בבקשה לא לדבר במליאה, בסדר? לסיים. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> יש לי פשוט משהו ממש דחוף. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין בעיה, תיכנסי לתא, לא ישמעו אותך. תיכנסי לתוך התא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את יכולה לשבת שם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא גם יכולה ללכת למשרד. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, לכי למשרד ותעשי את זה משם, תביאי שר אחר שיחליף אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה, זה בסדר גמור. אני יודע שאתם רוצים שלא יהיה פה שר, אבל זה בסדר. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל זה לא רק שיהיה פה שר, זה שר שיקשיב לדיון הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה. את לא מנהלת את הדיון, אני מנהל אותו, ואני מבקש – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, אז בבקשה לשמור על הכללים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מטפל בזה. נגמר לך הזמן כבר לפני דקה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקשת להוסיף לי דקה על הדבר הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוספתי לך חצי דקה כמו שהבטחתי. סיימת. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, בסדר גמור. תודה רבה לכם, חבריי חברי הכנסת. אני מקווה שתלמדו מזה, ואני מאוד מקווה שנוכל, שאולי נצליח להעביר תיקון אמיתי בהסכמה רחבה, בקונסנזוס, משום שמה שאתם מנסים לעשות היום – הכרזת המלחמה הזו היא פשוט לא ראויה, היא פוצעת אותנו, היא חותכת את העם לשניים ומייצרת המון כעס, שנאה, הסתה, ואפילו נגררת לאלימות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידי, 38 דקות לא הספיקו לך? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, האמת היא שאני יכולה גם שלוש שעות. אני אשמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בפעם אחרת. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. לכל מי ששואל אותי, יש שלוש שעות לאופוזיציה שהם חילקו ביניהם לפי הסכם בוועדת הכנסת. אני רוצה למסור הודעה לא רשמית: לאור החמרה במצבו של קצין הצנחנים שנפצע בפיגוע בעיר דוד לפני שבוע, ולבקשת נציגי המשפחה, אנחנו מארגנים מבצע אחדות בכנסת. הכוונה היא לארגן ישיבה מיוחדת שבה ישתתפו חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה באחדות, וכדאי להצטרף, למי שרוצה. עוד סימן לאחדות. בישיבה הזאת כל חבר כנסת ידבר במשך דקה. עקב הדחיפות המפגש יתקיים ממש היום בשעה 16:00 באולם נגב. מי שרוצה להשתתף – נא לדבר עם חבר הכנסת מתן כהנא, תודה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אגע ככה בכמה נושאים, אני ארפרף עליהם. נתחיל בהצגת חוק-היסוד: השפיטה, לפחות מה שמגיע חלקים-חלקים, טיפין-טיפין, לוועדת החוקה. נתחיל בבחירת השופטים. ההצעה שמוצעת היא למעשה שנשיא בית המשפט העליון – יהיו שני שופטים שיצאו לקצבה שמי שיקבע אותם הוא שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. רק לא הוסיפו פסקה אחת – שכנראה גם זה ישתנה, כי תהיה גם אפשרות בהמשך הדרך למנות נשיא בית המשפט עליון מבחוץ, וגם יבטלו את כלל הסניוריטי. כלומר, גם אותם שניים שכאילו בהסכמה – נשים עליהם סימן שאלה. לאחר מכן – שר המשפטים ועוד שני שרים ושלושה חברי כנסת, רק אחד מהאופוזיציה. הטיעון שמסתובב מאחורי האירוע הזה – ואני רוצה לדבר על הטיעון עצמו, של המציע ושל הממשלה; יריב לוין עוד לא שם משהו על השולחן, אבל של המציע – הטיעון הוא כזה: חשוב מאוד שהריבון, כלומר הכנסת, יבחר את השופטים. מדוע? כדי שיהיה גם ייצוג לדעות השונות במדינת ישראל, כי יש תת-ייצוג לחלק מהחברות האלה. בואו נלך על ההיגיון הזה. לפי ההיגיון הזה – אם זה ההיגיון ולא עובדים עלינו – המשמעות היא שצריך לקחת את הכנסת, לראות כמה חלקים יש באופוזיציה, כמה בקואליציה, ולתת כמובן עדיפות לחברי הקואליציה, ואז יהיה משהו כמו, אם צריכים להיות שם תשעה, אז בואו נגיד ארבעה וחמישה. הגיוני, אם זה הטיעון, אבל זה לא הטיעון. המשמעות היא שמי שיבחר שופטים במדינת ישראל זה לא הריבון, זה הכנסת, הקואליציה בכנסת. לא הכנסת – הקואליציה. עכשיו, מאחר שאנחנו יודעים כיצד זה מתנהל, זה גם לא הקואליציה, זה הממשלה. בסופו של דבר ראש הממשלה, שמנהל את משפטו בימים אלה – מרמה, שוחד והפרת אמונים – יבחר את שופטי ישראל. עכשיו, מדברים, כולם מדברים על בית המשפט העליון. ההצעה הזאת מדברת על בחירות שופטים לכל הערכאות – שלום, מחוזי, עליון, תעבורה – ועוד אומרים לנו שיהיו שיקולים נקיים של פוליטיקאים, כי פוליטיקאים הם אנשים נקיים, כולנו. גם אני פוליטיקאי. מספרים שיש בעיה באמון של הציבור בבית המשפט העליון, אבל מה לעשות שהאמון בבית המשפט העליון הוא גבוה בערך פי שבעה ממה שהם, לצערי, סומכים עלינו. אז איפה הטיעון הזה נמצא? הטיעון הזה נמצא בפח, אבל באיזה פח הוא נמצא? הוא נמצא במקום שבא ואומר: לנו יש את הכוח, ככה אנחנו רוצים – ככה יהיה ולא אחרת. שופטים ממונים על ידי הפוליטיקאים. ואז עוברים לסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, שבא ואומר: מי שבידו הסמכות – ואני מצטט – שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון, לא יידרש במישרין או בעקיפין לשאלות בדבר תוקפו של חוק-יסוד ולא יהיה תוקף להחלטה שהתקבלה בעניין כאמור. עכשיו, אם היה מגיע מישהו מהחלל החיצון שלא מכיר את מדינת ישראל, הוא היה אומר: וואו, חוק-יסוד, ואללה, זה כנראה משהו רציני. אז הסתכלתי מה הולך לקרות לנו בזמן הקרוב, וגיליתי חוק-יסוד, תיקון לחוק-יסוד, חוק דרעי 2 – חוק-יסוד: דרעי 2, שיאפשר למנות – בכל תנאי, דרך אגב; בכל מקרה, כי זה חוק-יסוד – את מי שרק רוצים להיות שר במדינת ישראל. בואו נתרגם את זה עכשיו ונשכח לרגע משמו של דרעי – כי הוא לא נמצא בחלל, וזה משהו שהוא לא אישי, זה כללי, זה חוק-יסוד, עלק – ונחשוב מי יכול להיות שר במדינת ישראל אחרי התיקון. אז בואו נסכים על זה שלא יכול להיות בן אדם שלא עברה תקופת ההתיישנות. אני רוצה להזכיר לכולם שההתיישנות זה לא בחוק-יסוד, אבל בואו נניח שכן. מה היינו אומרים אם היו ממנים באיזושהי ממשלה עתידית שר שהורשע באונס? אנס בממשלה. אנס. מה הבעיה? או ראש ארגון פשיעה שהורשע בדין, נדון ועברה תקופת ההתיישנות, אבל אין בעיה. החיים הציבוריים שלנו מכילים הכול: אנסים, פושעים והכול, ובלבד שעברה תקופת ההתיישנות. ויותר מזה – אסור לאף אחד להתערב, כי זה חוק-יסוד. נו, באמת, זה חוק-יסוד? חוק-יסוד: דרעי – בשבוע הבא יהיו פה דיונים עליו. חוק-יסוד: דרעי? חוק-יסוד במדינת ישראל? נכון שעברנו את ט"ו בשבט, אבל זה לא אומר שמותר לכנסת ישראל כאן, במקום הזה, לכל ה-120, לשים על שולחן הכנסת חוקים מושחתים בהגדרה. זה לא שיש שחיתות במדינת ישראל, אלא הבית הזה מחוקק חוקים שעוקפים את הבסיס של הבית הזה – של יושרה, של לעשות למען הציבור. אז כן, לפי הצעות החוק שהממשלה הזו והכנסת והזו מציעות, גם אנס יכול להיות שר, ואולי עוד יהיו כאלה. הכול יכול להיות. אם הם יהיו טובים לביטחון מדינת ישראל, כמו ששמעתי את אחת ההגדרות – אפשר הכול. אין גבולות לשום דבר. אין גבול לשום דבר. אין גבול לכלום. זה רק מה שקורה במה שאנחנו רואים למעלה, אבל יש עוד כמה חוקים. אנחנו נמצאים בעונת הנטיעות, אז באמת יש פה חברי כנסת חרוצים שנוטעים ללא הרף חוקים, ואתה מסתכל ואומר: מי יסכים לשבת תחת הצל של צמרתם? מי? איזה אזרח יסכים לשבת במקום הזה? יהיו לנו כאן חוקים שקשורים לתאגיד השידור הציבורי – יש לנו כאן שר באמת ללא ספק חרוץ. הוא כבר למד את כל הנושאים. הוא יודע ששם הבעיה. זה – דבר אחד. יש לנו את חבר הכנסת ביסמוט, שבאמת הדבר הראשון שהוא שם על השולחן זה כיצד בטעות לא יקליטו מישהו. הוא שכח כמה הוא ניזון מההקלטות האלה בתפקידיו הקודמים, אבל הכול למען הציבור, למען ניקיון הדעת, למען היושרה. לא דובים ולא יער. אתמול ראיתי עוד הצעת חוק של חבר כנסת מהקואליציה, שפותר את הבעיה של חברי הכנסת בנושא התרומות, שאם, חס וחלילה, מישהו הסתבך באיזושהי עבירה פלילית, הוא לא יהיה אומלל ומסכן והוא יוכל לאסוף כסף מהציבור. יש לי חדשות בשביל מציע החוק: מי שנקלע לצרה משפטית או רפואית, רחמנא ליצלן, לא עלינו, יכול לפנות לוועדת האתיקה. זה נכון שהוא לא יכול לפנות בבעיות של אישום פלילי, נכון, הבית הזה הוא לא בית מחסה לעבריינים, גם אם תרצו לעשות אותו כזה וגם אם חלקכם כאלה. אני רוצה לחזור למשהו שדובר עליו רבות ולדבר בשתי מילים על ביטחון המדינה. אתם אומרים: ימין על מלא, מלא מלא – במה? אגיד לכם שני דברים. דיברתי בתחילת הדרך על בית המשפט העליון ועל מינוי השופטים. בכל מקום שטריבונלים ובתי דין בין-לאומיים רצו לתבוע את מדינת ישראל, מה שהגן הוא דבר אחד: ההבנה שיש מערכת משפט בלתי תלויה בפוליטיקאים. שם הסתתרתם מאחורי כנפי מערכת המשפט שאתם מנאצים אותה עכשיו כל יום וכל שעה. מה תעשו מחר? מה תעשו מחר? אז זה לא באמת ממשלה של ימין על מלא מלא, זו ממשלה שהולכת להפקיר את חיילי צה"ל, שירות הביטחון הכללי, המוסד ומשטרת ישראל, והיא עושה את זה בריש גלי, והיא עושה את זה בלי חשבון לדבר וכלום. הראשונים שצריכים לדעת את הדברים האלה אלה אנשים שאמורים לשבת פה בשולחן הממשלה. אני רק אגיד כמה מהם: שר הביטחון יואב גלנט, השר אבי דיכטר, בוודאי ראש הממשלה בנימין נתניהו – מה, את זה אתם לא יודעים? אני יודע שאתם יודעים. אני יודע באיזה דיונים אתם הייתם עם המחלקות הבין-לאומיות במשרד המשפטים כאשר היו תביעות כאלה או אחרות. בחלק מהמקרים גם אני הייתי שם – מזדמן, אבל הייתי שם – וראיתי את הדאגה הגדולה למי שהמדינה הזאת שולחת לעשות בשמה ובעבורה פעילות בכל מקום. ומה יהיה בדיני המלחמה? ומה יהיה באירוע המלחמתי הבא? מי זה שיגן? מי זה שיעמוד כחיץ ויגיד: כן, אנחנו במדינת ישראל מנהלים מערכת משפטית נקייה, עצמאית, בלתי תלויה? מי זה יהיה? האם זה יהיה יריב לוין? מי יעמוד שם? האם שמחה רוטמן? לכן, אני חוזר ואומר: מה שאתם עושים בתיקון חוק-יסוד: השפיטה, זה לא רק קעקוע של המוסדות הבסיסיים של מדינת ישראל והערכים שלה. כמה אתם מפקירים את הלוחמים, את החיילים, ומשאירים אותם לבד, רק בגלל דבר אחד – שאתם מסובכים עד ראשכם בעבירות פליליות, ודקה אחת לא מעניינים אתכם לא הציבור, לא החיילים, לא השוטרים, לא השב"כ ולא המוסד. רק אתם במרכז. אנחנו לא ניתן לכם לעשות את זה. נהיה בכל מקום – נהיה ברחוב, נהיה בכנסת, נהיה בוועדות; נסביר לציבור מדוע אתם חבורה של אנשים שבאמת מדינת ישראל לא מעניינת אותה. לכן, בשבוע הבא, כשיעלה פה חוק דרעי, אתם תקראו לו חוק-יסוד, וכשתקראו לו חוק-יסוד אני אגיד לכם מה אנחנו נעשה. אנחנו נגיד לכם: לא רק שזה לא חוק-יסוד, גם אם תשימו כותרת – זו בושה לכם, עליכם ועל פרצופכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיקי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> עשית קורס באוניברסיטה. אולי הם לא הבינו אותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פשוט אין קהל, אז אני רוצה אולי דווקא לשאול אותך. בפתח דבריי, אני רוצה לצטט, מה שנקרא: "המשפט הבלתי-תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה". מי לדעתך, אדוני, אמר את זה? הינה, תדבר על חשבוני. מי לדעת, אמר: בנפול בית המשפט, המבצר האחרון של חירות האדם בימינו, "אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה"? מי אמר את זה? ליכודניקים, מי אמר את זה? מי שאמר את המשפטים החכמים האלה הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה לשעבר זכרו לברכה מנחם בגין. הוא דיבר על בית המשפט העליון, על העוצמה שלו, על כך שאנחנו, האזרחים, צריכים לשים את מבטחנו בבית המשפט העליון, כי הוא המגן האחרון של אזרחי מדינת ישראל. השררה של השלטון – ופוליטיקה מתהפכת, פעם זה אלה ופעם זה אלה – השררה של השלטון נתונה היום לצד הזה, שהולך לעשות מהפכה משטרית. מי שיסבול קודם לכן אלה אזרחי מדינת ישראל, בכל התחומים. לא יהיה מי שיגן עליהם. לא יהיה מי שיגן עליכם. זה יפגע בכם כלכלית, זה יפגע בדורות הבאים, זה יפגע בחובות מדינת ישראל, ואתם והילדים שלכם תצטרכו לשלם אותם. ולכן אני אגיד עוד פעם ועוד פעם: "המשפט הבלתי-תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו – – – בנפול מבצר המשפט אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה". ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה. השארנו לכם כלכלה מעולה. השארנו לכם עודפי גבייה. אין על זה ויכוח, כי עם מספרים קשה להתווכח; אפשר להוציא משפטים, אפשר להוציא מילים, אבל עם מספרים אי-אפשר להתווכח. הוצאנו את המדינה הזו מהקורונה. ביטלנו את נושא הסגרים – הממשלה הקודמת – ואפשרנו לעובדים לצאת לעבודה, ובכך הבאנו לפריחתה המחודשת של הכלכלה במדינת ישראל, שהיא כלכלה חזקה, הרביעית בעוצמתה ב-OECD. על זה אין ויכוח. אבל תראו מה אתם עושים – הופכים את הכול. אבטלה בנתונים נמוכים ביותר – נהפוך הוא: קשה להשיג היום עובדים במדינת ישראל בכל סוג ובכל שטח. ירד היחס של חוב–תוצר. הדבר הזה מקטין את הריבית שישראל משלמת על החוב ומשאיר יותר כסף להוצאה ציבורית. ברגע שהמשק ייכנס למיתון, נצטרך לשלם ריביות גבוהות יותר, ההוצאה הציבורית תקטן, ואתם, תושבי מדינת ישראל, תזכו לפחות שירותים. ההתנהלות של הממשלה הקודמת הייתה התנהלות פיסקלית מאוד מאוד אחראית. הירושה שהממשלה הקודמת השאירה לכם – תאמינו לי, רק יכולתם לחלום עליה. יכול ראש הממשלה הנוכחי להגיד איזה מילה טובה. כלום ושום דבר. שנה וחצי של כלכלה חזקה. הוצאנו את הכלכלה מהמיתון, פתרנו את בעיות הקורונה, כל העובדים יצאו החוצה כי ביטלנו את הסגרים. כל יום של סגר עולה מיליארדי שקלים. אבל אתם לא השכלתם להבין את זה כלל וכלל. השארנו עודף תקציבי – מזה שנים רבות. רק ארבע מדינות בעולם נותרו עם עודף תקציבי גבוה מזה של ישראל; ישראל במקום החמישי מבחינת עודף תקציבי בעולם. מה אתם עושים עכשיו בכסף? כל מיני הסכמים, כל מיני סידורים, כל מיני מתחת, כל מיני מעל. חוסר אחריות בהתנהלות הכלכלית. עכשיו, אני אומר את זה כי הולך להיות יותר גרוע בעקבות המהפכה המשטרית שלכם. אתם בדרך להרוס הכול, כי ההפיכה המשטרית שבפתח – אין בכלל ויכוח שהיא תרסק את הכלכלה. אין ויכוח שהיא תרסק את הכלכלה הישראלית. זה כמו איזה גל צונאמי ענק כזה שמתקרב לחופי מדינת ישראל ומאיים לכסות את כולנו. כל הפעמונים, כל האזעקות – כל ראשי המשק בארץ, וחלקם גם בעולם, כלכלנים בעלי שם, מזהירים. 310 כלכלנים ישראלים חתמו על מכתב שמזהיר מפני ההשלכות של המהפכה המשטרית, מזהיר את מדינת ישראל: תהיה פגיעה. עכשיו, זה לא אני. קטונתי. פרופ' יוג'ין קנדל, שהיה לי הכבוד להכיר אותו כסגן שר האוצר, שהיה יועצו של בנימין נתניהו, הוא ועוד 300 כלכלנים, שלושה ראשי בנק ישראל, נגידים, מזהירים אתכם ואומרים לכם: תיזהרו, אתם מובילים את ישראל אל פי פחת מבחינה כלכלית. נגיד בנק ישראל, שאף אחד לא יכול לחשוד בו – אדוני יודע מי בחר בנגיד בנק ישראל? ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר בו לפני שלוש שנים לעמוד בראש הבנק המרכזי של מדינת ישראל. כשהוא מגיע מכנס כלכלנים בדבוס, הוא מגיע לראש הממשלה ומזהיר אותו בעקבות שיחות שהוא קיים עם כלכלנים בעלי שם ועם ראשי בנקים בעולם מפני השלכות של המהפכה המשטרית. אני שומע שנתניהו מצלצל לכל העולם כל יום, כל יום מבקש: תשיגו לי. מנסה למצוא איזה כלכלן אחד – אחד, חבר הכנסת עבאס, אחד, שיבוא איזה כלכלן, לא איזה כלכלן בעל שם; כלכלן מהשורה. לא מוצא כלכלן אחד שיבוא ויתמוך בצעדים שהוא מוביל. אלה צעדים בעייתיים, בעייתיים מאוד, שיסיגו את כלכלת מדינת ישראל לאחור למספר רב של שנים. בכירי הכלכלנים – הרי אי-אפשר להאשים אותם שהם גורמים לכך שיהיה נזק לכלכלת ישראל. ואגב, כמו שאתם אומרים שהאופוזיציה היא אשר גורמת לנזק לכלכלת ישראל – אותם כלכלנים בכירים בארץ ובעולם לא צריכים את האופוזיציה. באופוזיציה יש כלכלנים מקסימום עם תואר ראשון, שני – לא, גם אין תואר שני; כולם עם תואר ראשון מקסימום. אבל כל הכלכלנים בעלי השם באים אליו ואומרים לו את מה שהם יודעים. ואי-אפשר לחשוד בנתניהו שהוא לא מבין, רק שהוא חלש והוא שבוי – הוא שבוי בידי שר המשפטים, הוא שבוי בידי סמוטריץ', הוא שבוי בידי בן גביר, ואין לו את היכולת, כי הוא חלש. הוא מבין את הנזק לכלכלת מדינת ישראל. מכיוון שהוא מראה חולשה בסיסית, הצד השני פשוט מנצל את זה. חד וחלק. ולכן אני אומר לך, אדוני, לא רק כלכלנים – ראשי הבנקים במדינת ישראל. מגיע לכאן שר החוץ של ארצות הברית ומזהיר. עכשיו, יכולים להגיד לנו על ביקורו של ראש הממשלה בצרפת – הרי למוחרת הביקור נדמה לי שהעיתון לה מונד, שהוא השופר של הנשיא מקרון, פרסם מה היה בדיוק בישיבה. אז ראש הממשלה יכול לספר לנו על החברות, על הנחמדות, אבל מה לעשות שהעיתון אומר: נשיא צרפת מודאג מאוד מהמהלכים הנוראים, האנטי-דמוקרטיים, שיביאו לפגיעה בכלכלת מדינת ישראל ובהערכה למדינת ישראל בעולם לגבי סמכותו של בית המשפט העליון וניקיון הכפיים של מערכת המשפט הישראלית. וכל זה למה? כי בצד הזה יושבים כמה אנשים שיש נגדם כתבי אישום. עמד במסיבת העיתונאים, נדמה לי, שר המשפטים ואמר – נפלט לו, מה לעשות – שהמשפטים או כתבי אישום נגד נתניהו בהחלט היוו זרז למהפכה המשטרית. נפלט לו, לשר המשפטים. התגלתה ערוותו, מה לעשות? חברות דירוג האשראי כבר מוציאות אזהרות, חבר הכנסת עבאס, ובוחנות את המצב הכלכלי במדינת ישראל. חברות הייטק נוטשות. מה, אני אומר למנכ"ל הייטק לנטוש? אני אומר להם: תישארו, אנחנו צריכים אתכם. אבל מכיוון שהם מנהלים חברות כלכליות – סטרטאפ ניישן, מקום שני בעולם, מדינת ישראל – מה לעשות, אותן חברות סטרטאפ רוצות גם רווחים בשביל ההשקעה שלהן. הם נוטשים את ישראל, הם מעבירים את הכספים לחוץ לארץ, מעבר לים. חברות כמו פאפאיה גלובל, Verbit, Wiz, Skai – חברות יוניקורן שהובילו את הקטר של הכלכלה הישראלית מוציאות את כספיהן מישראל, מוציאות את קרנות הון הסיכון מישראל. ועוד יש להם חוצפה להאשים את האופוזיציה, כאילו האופוזיציה אומרת להם להוציא את הכספים מישראל או את קרנות הון הסיכון. הינה, מעל דוכן זה אני אומר, אני מתחנן לאותן חברות: בנפשנו הדבר. עתיד ילדינו בארץ הזו, עתידנו בארץ הזו, ששבנו אליה לאחר אלפיים שנות גלות. תישארו במדינת ישראל. אנחנו זקוקים לכם. הלו, האם מישהו שומע? לא. מכיוון שהם, קודם כול, יש להם אינטרסים כלכליים, והם צריכים להראות למשקיעים שלהם רווחים. ובמצב הקיים, אם מחר ממשלה תחליט לעשות משהו, אין בית משפט עליון שיגן עליהם, כי בחוק ההתגברות אתם עושים הכול, הכול הפוך. אם זה לא מספיק, אפילו במשרד האוצר תפסו אומץ. הפקידים וראשי משרד האוצר, שהם לא פוליטיקאים, מזהירים מפני הבאות בקולות ברורים, ובדיון שנעשה שם – דיון בכלל מקצועי, לא פוליטי, עם אנשיו של ראש הממשלה – הזהירה הכלכלנית הראשית באוצר מפני ההשפעה של המהפכה המשטרית על התחזיות של הכנסת. אז זה כבר לא טפטוף. וגם הזהירו אותה, ניסו להשתיק אותה, עד שקם היועץ המשפטי במשרד האוצר ואמר: סליחה, זה תפקידה להגיד בדיוק מה מצפה לנו, מה היא חוזה לגבי כלכלת מדינת ישראל. זה כבר לא טפטוף, זה גשם, גשם שיהפוך למבול, שיטביע את הספינה הבאמת כל כך טובה של הכלכלה הישראלית. ואם אתם לא תתעוררו ולא תעצרו את הטירוף שלכם, אנחנו, ילדינו, נכדינו, נשלם על העניין הזה. והדבר הזה של ההפיכה המשטרית יביא גם לקץ השלטון הזה, שלא יהיו לכם אי-הבנות. הציבור בחוץ, וגם בוחרי ליכוד, יודע בדיוק מה המשמעויות לגבי החיים שלו, ואני שומע אותם. 67% אינם מרוצים מהמהלכים האלה. זה ייגמר במיתון, באבטלה חריפה ובבריחת מוחות שיפרקו את הכלכלה הישראלית. איפה העיסוק ביוקר המחיה? ביוקר הדיור? איפה מיגור הפשיעה, משרד החינוך, בתי חולים? כלום ושום דבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, החוק שמוצע היום הוא חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר. מכיוון שכולם דיברו על הכול, רק לא על בתי הסוהר, אז אני רוצה דווקא ברבע שעה שלי לדבר על החוק וגם לדבר על שב"ס, מכיוון שלצערי, בשנה-שנתיים האחרונות שב"ס הופך לאיזשהו כלי חבטה וכלי אגרוף של המדינה, אז רק כמה נתונים. קודם כול, החוק הזה מדבר על תקן כליאה של 14,500 אסירים ואסירות. החוק הזה לא עומד במה שבג"ץ קבע. בג"ץ קבע שמרחב המחיה של כל אסיר יהיה 4.5 מטרים. אי-אפשר, לפחות בנתונים כיום, לעמוד בזה, כי בתי הכלא מפוצצים, הם מלאים. אם במאי 2020 קבעו את תקן הכליאה על 4.5 מטר, אולי בשנת 2027 יעמדו בזה, וגם לא בטוח, לנוכח המצוקה האמיתית במתקני הכליאה. יש קטע אצל אסירים ואסירות שמכיוון שזה קצה הרצף, הם לא מעניינים, לא מעניינים אף אחד. לא באמת מתעסקים בהם, והדבר האחרון שמטריד את האזרח זה מרחב המחיה של אסיר. אבל בסוף, אנחנו מדינה דמוקרטית, אנחנו מדינה שצריכה לתת תנאים, וגם בסוף, אדוני היושב-ראש, לפעמים, לפעמים זה גם קורה במשפחות טובות שאדם נורמטיבי מוצא את עצמו בכלא בתת-תנאים; הוא מוצא את עצמו אפילו עצור בתת-תנאים. אגב, זה לא רק ראשי העיריות, שעליהם אנחנו שומעים, כי זה יוצא לתקשורת שיש לו פתאום שמיכה עם סקביאס ופשפשים; זה גם אדם מן היישוב, אדם נורמטיבי, שפתאום מוצא את עצמו עצור. ולכן, הרבה פעמים כשמדברים על אסירים ואסירות, אומרים: טוב, מה, זה לא קשור אלינו. אבל אגב, גם אני מכירה אישית – אני מניחה שגם אתה מכיר, מניחה שאחרים מכירים – אנשים שהם נורמטיביים ומצאו את עצמם בתת-תנאים. ולכן, החוק שאנחנו מביאים פה היום הוא פלסטר, כי מה הוא אומר בעצם, למי שלא מבין? הוא מאריך בעוד חצי שנה, אוקיי? הוא אומר: בסדר, אנחנו לא מספיקים, רק נכנסנו לעניינים. יש לנו חצי שנה. העניין הוא שהשר המיועד מתעסק כל היום בביטחוניים, הוא לא מתעסק בפליליים. אני לא אומרת, בביטחוניים צריך לטפל, וגם אני התעסקתי בזה בוועדה שלי, אבל האסירים הפליליים – יהודים, ערבים, חילונים, דתיים – זה המדינה שלנו. מישהו צריך לתת להם תנאים. אני יודעת שזה כאילו הכי פחות חשוב, אבל מדובר הרבה פעמים – נכון, יש גם אנשים שהם לא נורמטיביים, ומדובר באנשים שמגיע להם העונש המרבי, זה ברור. אבל אם אנחנו עכשיו מביאים פלסטר – אגב, לדעתי אישרנו את החוק בוועדה עד יוני – מתישהו השר צריך להיכנס לאירוע, ומתישהו השר צריך להבין שבסוף, גם לאסיר הפלילי – ולאסירה; אגב, צריך לומר שבנווה תרצה התנאים – יחסית יש הרבה יותר מרחב, ומן הסתם יש פחות אסירות מאסירים. צריך להיכנס לזה וצריך להבין איך אנחנו הולכים לעשות את זה. תשמעו, הדרך לטפל היא פשוט לפתוח עוד בתי כלא, כי אנחנו רוצים לעצור ואנחנו רוצים שאנשים שהם לא נורמטיביים, שאנשים שגונבים ושודדים, יהיו בכלא, אבל אתה צריך גם לתת מתקן כליאה ראוי. מה החוק הזה בעצם אומר? החוק הזה גם מאריך בכמה חודשים – ואני מאוד מקווה שהשר ייכנס, אבל אני אגיד לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש: החוק הזה גם מאפשר את השחרור המינהלי. לא יודעת אם אתה מכיר אותו. מה זה שחרור מינהלי? שחרור מינהלי אומר: אין מקום. נכון? אין מקום, אז נוריד לו כמה חודשים. זה עוד יותר חמור בעיניי, כי אם כבר – הרי אנחנו כל הזמן אומרים שיש עונשים מקילים ובתי המשפט לא מחמירים ואנשים גונבים ושודדים ולא מקבלים עונש – הולכים למעצר בית, הולכים לעבודות שירות. פה השופט כבר הכניס אותו לכלא, כבר אמר: אתה צריך לשבת עכשיו שנה, שנתיים. ומה עושה השחרור המינהלי שאנחנו מאשרים פה בחוק הזה? הוא אומר: נכון, אבל אין מקום, אז בשלושה-ארבעה חודשים שלך אני אוציא אותך החוצה לחברה, ויכול להיות שתגנוב עוד פעם ותשדוד עוד פעם. מזל, מזל לפחות שבנושא של עבירות מין והעבירות בתוך המשפחה לא אפשרנו לתת שחרור מינהלי, כי תחשוב מה זה לתת מינהלי בעבירות מין. אתה תחזיר עכשיו פדופיל? אוי ואבוי. מה, תחזיר עכשיו מישהו שהיכה את אשתו וילדיו רק כי אין לך מקום בכלא? איפה נשמע דבר כזה במדינה מתוקנת? אנחנו, שכל היום באים ומלינים על למה בעצם בית המשפט לא מחריף צעדים נגד עבריינים – אז דווקא כשהוא החריף ונתן עונש, אנחנו אומרים לו: רגע, רגע, אתה יודע מה? אין מקום, אז צא מהכלא. אנחנו צריכים את המקום הזה בכלא. וזה החוק. הרבה פעמים אנחנו נכנסים למליאה ואנחנו אומרים: רגע, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להספיק. אז נכון, נאריך בעוד חצי שנה, אבל כל חבר כנסת שיושב בבית הזה, וזה לא משנה אם זה קואליציה או אופוזיציה, צריך לוודא שהשר המיועד – הוא כבר שר לביטחון לאומי, הוא כבר לא מיועד – עוסק בנושא האסירים הפליליים ונותן להם איזשהו מענה. אני יודעת שזה לא מעניין אותו, כי הוא כל היום מתעסק בפיתות ולאפות ואם יהיו להם פירות או יהיו להם ירקות, לאסירים הביטחוניים בכלא קציעות, אם הם ישנים באוהל, אם הם ישנים במיטה. יש כאן אלפי אסירים פליליים שאף אחד לא סופר אותם, וצריך לזכור את זה. לא שאני אומרת – יש מי שצריך להיות ויהיה בכלא, אבל 1. אתה לא יכול לקצר שהות בכלא אחרי שהוא נענש; 2. אם הכנסת אותו לכלא, זה בסדר – עוד פעם אני אומרת, זה בסדר וזה לגיטימי כמו בכל מדינה דמוקרטית – אבל שגם יהיו לו מרחב מחיה ותנאים. לצערי, את השר אנחנו לא שומעים מדבר. הוא לא מדבר. הוא עסוק עכשיו בלבנה ופיתות. נראה לי שהנקודה הזאת הובהרה. עוד משהו שאני חייבת להגיד על שב"ס. בסוף, היום יש 33 מתקני כליאה ויש תשעה מתקני מעצר, ועכשיו החליטו, בעוד חוק שהגיע, שגם את החיילים ואת החיילות יוציאו. זאת אומרת, זאת המדינה היחידה בעולם שאסירים ביטחוניים שנכנסים לכלא בגלל פעילות של צה"ל, באים לשב"ס ואומרים להם: עכשיו הבאנו לכם אסירים ביטחוניים מיהודה ושומרון – אתם תטפלו בהם. אז באו שב"ס אז ואמרו: לא, תביאו לנו חיילים וחיילות. אז הביאו חיילים וחיילות, קרוב ל-600, ועכשיו יש החלטה של השר, כמובן, להוציא – כי זה ביטחוניים, הרי פליליים לא מעניינים אותו – להוציא את 600 החיילים והחיילות. עמדתי פה במליאה ושאלתי אותו: רגע, אבל מי יהיה במקום החיילים והחיילות? מי ישמור על האסירים הביטחוניים? מי ישמור עליהם? הוא לא יודע. יהיה תקציב, אבל איך יהיה תקציב בתוך חצי שנה? אין תקציב בתוך חצי שנה. אז גם אתה לא מתעסק עם האסירים הפליליים וגם מהביטחוניים אתה מוציא את זה, כי חשוב לך להוציא את החיילים ואת החיילות, שזה אירוע בפני עצמו. הרי אם יש סביבה שמטרידה מינית אז מה, נוציא את המוטרדות או שנטפל במטרידים? למה בעצם הוא רוצה להוציא את החיילות משב"ס? כי הוא אומר: הסביבה, ושולחים להן הערות וזה. לא יודעת. אני הייתי בצבא, שלחו לי הערות, וחלקן היו לא נעימות. אז מה, הוציאו את החיילים? הוציאו את החיילות? לא. טיפלנו במטרידים. אז גם כאן, שני דברים לא ברורים לי: גם להוציא את החיילים ואת החיילות, ולהגיד: אוקיי, אנחנו רוצים להוציא אותם, כי זו סביבה לא בטוחה, במקום לטפל בסביבה הלא-בטוחה, וגם, מי יחליף אותם? מי יהיו הסוהרים והסוהרות? האם לשר יש פתרון? אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, לא שמעתי שום פתרון. כל מה שאני שומעת זה סיסמאות ריקות מתוכן, סיסמאות שאין להן שום אחיזה במציאות. אני אומנם סיימתי את תפקידי כיושבת-ראש הוועדה לביטחון הפנים – זאת היה לי שנה מרתקת וחשובה – אבל אני אמשיך, 1. להגן על הסוהרים והסוהרות של שב"ס, שהרבה פעמים אין להם מי שידבר, כי זה לא מעניין, כי זה לא פופולרי; 2. לבדוק שהחוק הזה, שאישרנו אותו רק לכמה חודשים, יהיה חייב בדין המשכיות, כי יש לנו גם שחרור מינהלי שאנחנו משחררים עבריינים וגם יש לנו אסירים ואסירות שחייבים לתת להם תנאים בסיסיים. אדוני יושב-ראש הוועדה, טוב שבאת. אדוני יושב-ראש הוועדה, מה שאני אמרתי זה, 1. שזה חוק זמני שיצטרך המשך דיונים בוועדה, ואתה יודע את זה בעצמך; 2. הנושא של השחרור המינהלי ככלי שמשחרר עבריינים בגלל הצפיפות בבתי הכלא; הדבר השלישי שדיברתי איתך עליו, והוספתי אותו פה, זה מי יחליף את חיילות וחיילי שב"ס בביטחוניים. אני חושבת שיש לך אחריות עצומה מצד אחד לפקח על עבודת הממשלה ולמצוא פתרונות למנהלים ולסוהרים והסוהרות, ומצד שני גם לשמור על שב"ס, כי אין שב"ס אחר. אי-אפשר להביא סוהרים וסוהרות מתאילנד. אין עובדים זרים, אין דבר כזה. יש לנו סוהרים וסוהרות, וצריך לחזק אותם, ובמקום שהם טועים – לבקר אותם, ואם הם מטרידים, חלילה, לסלק אותם, אבל לגבות אותם ולהיות שם, כי כל האירוע הזה של ביטחוניים גם משפיע ויכול בסוף גם לסכן חיים של סוהרים וסוהרות, לכן אנחנו עוד יותר צריכים לשמור עליהם. אני אגיד עוד משהו באמת בשלוש הדקות האחרונות שנותרו לי: יש כלא חדש שמדברים עליו כבר שלוש שנים. הוא נקרא כלא מגידו החדש. הוא כבר תוקצב לתכנון, שזה לדעתי בשקט 15 מיליון שקל. בכלא מגידו החדש לא אמור להיות הסוהר עם המפתחות ולא אמורים לכתוב במחברת, אמורים לכתוב בטאבלט או בלפטופ. הסוהר אמור לפתוח בלחיצת כפתור ולא עם הרשרוש של המפתחות. היית פעם בכלא? כותבים בכתב יד, אדוני היושב-ראש. תכף יו"ר הוועדה יתכבד בעצמו – ילך עם הוועדה, יראה בעצמו ויבין איפה נמצא שב"ס. לכתוב בחוברת, כמו שהיו רושמים פעם, כשהיינו תלמידים, מי הגיע לבית ספר – ככה כותבים, והוא הולך עם הצרור. אתה כל הזמן רואה בסרטים איך שולפים את הצרור. מה יהיה? למה? כלא מגידו החדש אמור להיות ממוחשב, טכנולוגי, סביבתי, אגב, כמו שיש פה בכנסת, שגם זה חשוב, ואפילו תוקצב כבר לתכנון. אני אומרת לך, תקצבנו את זה. עוד אחת מהמשימות היא להקים מתקן כליאה מתקדם, חדש, הולם, ואגב, לא תאמינו – כשמתקן הכליאה הזה יוקם, כל הדבר הזה של מרחב מחיה, של שחרור מינהלי, של תנאים, כל זה עדיין יהיה, כמובן, בתוך המתקן הכליאה, אבל כל זה יהיה לפחות בצורה שכך צריכה להתנהל המדינה. אני לא יודעת כבר איך להגיד, איך אומת הסטרטאפ הזאת כשלה בדבר הכי בסיסי, שזה פשוט לשמור על הציבור מהאסירים והאסירות. אני מניחה שאדוני יושב-ראש הוועדה מכיר את הנושאים. התחלנו את מגידו – תמשיך את זה גם אצלך. תוודא שהממשלה הוציאה את התוכנית לתכנון כלא מגידו, כי השלב הבא במאסר ובתנאי מאסר זה כלא מגידו. תודה רבה, אדוני. תגיד שגם דיברתי רק על שב"ס. זה נדיר פה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש לך עוד שתי דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נראה לי שמאיר כהן כאן. זה בסדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, גברתי סגנית המזכיר, נראה לי, אדוני, שחלק מהיושבים כאן, ובמיוחד אלה שההלכה היא נר לרגלם, שכחו את המאמר האלמותי, את המשנה הנהדרת "לא בשמיים היא". מר בוסו, הקשב נא. אולי יותר מכל דבר הסיפור היפהפה הזה מגדיר לנו את מעמדו של הציבור ואת זכות קיומו של המיעוט וגבולות הסמכות של הרוב מול המיעוט. 64 מנדטים, אכן זה רוב בכנסת, אבל זה לא הרוב המוחלט של העם, בוודאי ובוודאי לא. אני שומע את זה מחלק מחברי הכנסת. ריבוי המוצאים החוצה מחוץ לוועדת החוקה, חבר הכנסת מיקי לוי, על ידי חבר הכנסת רוטמן והתנהגותו מעידים על כך שהוא לא משכיל להבין שקיומו של המיעוט, כפי שהוא מכנה זאת, והמחויבות לתת לאנשים להשמיע את קולם, זהו בירור האמת האמיתי, ואין דרך טובה מזו לברר את האמת. זה נמנע בישיבות ועדת החוקה. אני הלכתי לשם בבוקר, הסתכלתי ולא האמנתי, חבר הכנסת מיקי לוי: אנשים נושמים – הם מקבלים קריאה ראשונה, קריאה שנייה, מוצאים. אנשים שמעולם לא הוצאו, שמדברים בהיגיון ומדברים בשקט ומדברים לאט, מוֹצְאִים את עצמם מוּצָאִים. אני רוצה רק לספר, ברשותך – אתה בטח מכיר את זה – את הסיפור של תנורו של עכנאי. זה סיפור יפה: "באותו יום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי" – יש ויכוח בין התלמידים לבין רבם על תנור מסוים, והרב פוסק ואומר להם: זאת ההלכה, והוא אומר: "אם ההלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, אמרו לו" – התלמידים אומרים לו – "אין מביאים ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם ההלכה כמותי אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם, אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים". אפילו שהמורה שהחליט אמר: "ההלכה כמותי, אני הוא הצודק", גם כשהוא מביא ראיות של ניסים ושל שינוי פני הטבע אומרים לו התלמידים: "אתה טועה, ההלכה כמותנו". ובסוף הוא אומר, שימו לב: "חזר ואמר להם אם ההלכה כמותי, מן השמיים יוכיחו". אתה זוכר את זה, כבודו? "מן השמיים יוכיחו". "יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהיה לך כמותו בכל מקום? עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמיים היא". גם אם יוצאת בת קול, לא בשמיים היא. "כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד. בפיך ובלבבך לעשותו". מה הפירוש, לא בשמיים היא? "אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: אחרי רבים להטות". רְאו בתוך ההלכה איזה דיון מכובד. גם אם המורה, גם אם זה שחשב שהוא צודק ובת-קול יצאה לענות לו, שמר על זה שבכל זאת יהיה דיון, יהיה דיון תקין שבו מקשיבים גם למיעוט. צריך להיות ברור לכולנו, אדוני היושב-ראש, שגם לרוב יש הגבלות. זה קיים בכל הדמוקרטיות. האם מישהו חושב שניתן לשתוק כשבאמצעות תהליך דמוקרטי מישהו ינסה לבטל את הדמוקרטיה? לא ישתקו. בשום מקום לא ישתקו. למדינה דמוקרטית יש עקרונות-על. סוף הסיפור בתנורו של עכנאי נגמר בהלכה שכבר נכתבה בהר סיני. רבותיי, ההלכה כבר נאמרה במגילת העצמאות, ושום רוב לא ישנה את הדמוקרטיה ואת עקרון הדמוקרטיה, כי יש לנו מאיפה לשאוב את זה. אני פונה לחבריי מהקואליציה: מדינת ישראל התאפיינה בדמוקרטיה חזקה. אנחנו גאים בצבא שלנו, גאים במדינה שלנו וגאים בדמוקרטיה שלנו. מי מאיתנו לא נסע לחו"ל וריאותיו התמלאו בגאווה כשדיברו על הדמוקרטיה הישראלית, שהיא היחידה במזרח התיכון? מי מאיתנו לא חש את הגאווה הזאת? אני פונה לשמחה, יושב-ראש הוועדה, שיש לי כבוד אליו. אכן "אחרי רבים להטות". אתה צודק. אנחנו מקבלים את תוצאות הבחירות, לא חולקים עליהן. אך אתה, בוועדת החוקה, פוגע פגיעה אנושה בזכות המיעוט, בזכותם של חברי הכנסת לדבר ובבירור האמיתי שחייב להיות. חובה להתדיין בשקט ובנועם, לתת את מלוא הזכויות לחברי הכנסת לדבר, לשאול שאלות, לפתוח דיון מעמיק ונוקב בסוגיה שמשנה את פני המשטר. זאת הדמוקרטיה האמיתית. לפני שמשנים את החוק והופכים אותנו למדינה לא דמוקרטית, הדרך שבה אתה מנהל היא רמיזה עבה מאוד למה שיקרה במדינת ישראל אם חלילה הדבר הזה יעבור. דע לך שכל עוד אינך משתף את חברי הכנסת מהאופוזיציה בדיון יסודי ומעמיק, אין להחלטה הזאת שום תוקף. העמדה של הרוב לא יכולה להתגבש ללא שמיעה מדוקדקת ועניינית של המיעוט. הֱיֵה סובלני; תקשיב לאנשים; אל תוציא אותם החוצה, זה פשוט לא הוגן. אני פה בכנסת הזאת הרבה מאוד שנים, אני לא זוכר מציאות שבה כל חצי דקה מוּצא מישהו; מציאות שבה יושב-ראש הוועדה פונה ליועץ המשפטי ומלבין את פניו. למה? ושאר היועצים המשפטיים יושבים ולא מדברים, ולא קמים והולכים. אנחנו נעמוד על הזכויות של כולם, כי זה התפקיד שלנו. נשמור על אחדותה של המדינה הזאת. ואני רוצה לבקש – אני שומע את זה כאן: מי שלא חושב כמונו – כמו שפנינו אינם שווים כך דעותינו אינן שוות. מי שלא חושב כמונו הוא לא בוגד. ראיתי אנשים על הדוכן הזה שמלמטה צועקים להם: חרפה, אתם בוגדים. היו זהירים בכבודם של האנשים האלה. "חביב אדם שנברא בצלם" – המשנה של רבי עקיבא. שתהיה נר לרגלי אנשים. "חביב אדם שנברא בצלם", ורק אחרי זה חביבין ישראל. ככל שאנחנו נשים דגש על הדברים האלה, גם הוויכוחים הכי נוקבים יקבלו צידוק, כי הוויכוח התקיים בצורה מדוקדקת, בצורה הגונה, ללא כעסים, כשיושב-ראש הוועדה מחויב בכבודם של כל חברי הכנסת. לא יכול להיות שמי שנושם וזה לא על פי רצונו, עף החוצה. אני רוצה לסיים. הרוב חייב לשמור על כללי המשחק הדמוקרטיים. הרפורמה הזאת שאתה, יושב-ראש ועדת החוקה, והחברים שלך עמלים עליה, פוגעת בזכויות. אתם יודעים את זה. אל תהפכו את זכות הרוב שקיבלתם לזכות של עריצות. מותר שיהיה רוב, ואנחנו מקבלים את תוצאות הבחירות, לא חולקים עליהן, אבל בין הרוב לבין להפוך את הרוב לעריצות – את זה אנחנו לא ניתן. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, אני הקשבתי היטב למאיר והופתעתי עוד פעם מהנאיביות ומהגישה הזאת: בואו נהיה חברים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ממלכתי. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה לא ממלכתי, זה – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> חברים לא הצעתי להיות, אבל הוגנים הצעתי להיות. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני נמצא בבית הזה, אני חושב, כמעט הכי הרבה שנים, אבל אני עוד לא ראיתי קואליציה כזאת דורסנית, כזאת בוטה, כזאת ברוטלית. ההתנהלות באותם חוקים של נתניהו ולוין זה דבר חסר תקדים. חוקים שנוגעים לעתידה של מדינת ישראל מעבירים בכוח, בלי להקשיב לאף אחד. לכן הקריאה שלי לכל חבריי באופוזיציה, לכל ראשי המפלגות, היא להחרים את ההצבעות פה במליאה. זה לא יכול להיות. בצורה כזאת מעבירים חוקים גורליים? זו שבירת כללי המשחק, ואם שוברים את כללי המשחק אז שוברים משני הצדדים. צריך להתדיין ולמשוך את הזמן, גם בוועדות וגם במליאה, אבל אסור שפה במליאה החוקים האלה יהיו רשומים על שמה של כנסת ישראל. הם יכולים להיות רשומים אך ורק על שמם של נתניהו, דרעי ולוין. אסור לנו פה להצביע. בעצם ההצבעה, גם כשאתה מתנגד, אתה נותן לגיטימציה למהלך, ואסור שאנחנו ניתן לגיטימציה למהלך הזה. ולכן אני קורא, כשהחוקים האלה יבואו לכאן, למליאה, להצבעה, לא להצביע. לא להיות פה במליאה. אני גם קורא לראשי המפלגות – ואני שוחחתי גם עם יושב-ראש יש עתיד, ראש האופוזיציה: בואו ביום שני, כל ראשי האופוזיציה, נעשה פה בכנסת ישיבה משותפת; נתריע מפני פגיעה אנושה במשחק המקובל פה, במסורת של הכנסת. הרי מדברים כל הזמן על רוב. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לצטט שמאלני אחד שבטח כל חברי הליכוד של היום, מבחינתם הוא שמאל. קוראים לו זאב ז'בוטינסקי. והוא, אגב, התייחס מאוד יפה – היה לו שם מאמר על ההשקפה על בעיות המדינה והחברה. אני אקרא רק קטע קצר, כמה קטעים, ממאמריו של ז'בוטינסקי: "שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. תמצית החירות היא השאיפה לכך, שאיש לא ייאלץ להיכנע למה שמצפונו מתנגד לו, אפילו נתמכת קביעה זו על ידי הרוב – – – במדינה אידיאלית מן הדין שהפשרה בין הרוב למיעוט תהיה מקובלת בחזקת נוהג קבע". זה בדיוק ההפך ממה שמתנהל פה, כל הדיון הזה על החקיקה המטורללת הזאת, שאין לה שום אחיזה. אגב, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי שדיברת קצת על החוקה, שיש לנו חוקה. אין לנו חוקה. ואגב, הראשון שדיבר על החוקה, בדיוק לפני 73 שנה, היה מנחם בגין. היה העיתון "חרות". אני מציע לך פה בכנסת, בספרייה, לראות את עיתון "חרות" מ-8 בפברואר 1950. שם בגין מדבר על החוקה, על הצורך בחוקה. הראשון שהציע בכנסת ישראל הצעה לחוקה היה לא אחר מאשר יוחנן בדר. עד עכשיו אפשר למצוא בארכיון הכנסת הצעת חוקה של יוחנן בדר, שמבוססת על הפרדה בין דת למדינה, אדוני היושב-ראש, ויוחנן בדר היה אחד מהוגי הדעות הגדולים שהיו לתנועה הלאומית. אבל לא רק שאתם לא מקשיבים לחברי כנסת – אתם גם לא ערים לתמרורי האזהרה. כל מה שקורה בכלכלה זה דבר פשוט בלתי מתקבל על הדעת. אני מציע שניקח ברצינות את זה ש-11 חתני פרס נובל אומרים ומזהירים שהכלכלה עלולה להיפגע מכל המהלכים שבסך הכול נועדו להציל באופן אישי שני אנשים, את דרעי ואת נתניהו; בגלל המהלכים האישיים של שני האישים, הולכים למוטט את כלכלת ישראל. ואלה בטח ובטח אנשים שמבינים דבר או שניים – 11 זוכי פרס נובל בכלכלה. לא ראיתי זוכה פרס נובל בכלכלה אחד שתומך במהלכים האלה. גם כשאני רואה את הצמרת הכלכלית העולמית, הגופים הכי יוקרתיים, הכי מוערכים – JPMorgan, S&P, HSBC, ברקליס – כולם מזהירים מפני מפולת כלכלית. אתם מתעלמים. אתם לא קשובים. גם כשאתם מנסים להדביק את התוויות: מי זה השמאלנים האלו? אביחי מנדלבליט? הרי הוא בית"רי מלידה. נתניהו מינה אותו פעמיים, פעם אחת למזכיר ממשלה ופעם שנייה ליועץ משפטי לממשלה. מי זה יעקב פרנקל? נתניהו נלחם למנות אותו לנגיד בנק ישראל, והוא נחשב לאחד האוטוריטות בכל העולם, לא רק בישראל. הוא היה איש מאוד קרוב לראש הממשלה. יוג'ין קנדל – הוא עמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה, היה יועצו הכלכלי של ראש הממשלה נתניהו. אז גם אותו הפכתם לשמאלני? כולם שמאלנים. אני אומר לכם שאין לכם שום קשר לא לימין, לא לתנועה לאומית. בסך הכול הפכתם לתנועה פופוליסטית בנוסח פרון. אין לכם שום זיקה לימין אמיתי. ולכן אנחנו מזהירים אתכם: אתם פשוט פוגעים פה במדינה שלמה; אתם פוגעים פה במסורת של הכנסת; אתם פוגעים פה בכל אזרחי ישראל, שעלולים להיפגע מכל ההשלכות הכלכליות של החקיקה שלכם. ואני עוד פעם קורא גם לחבריי באופוזיציה – ויושב פה ראש מפלגה ויושב פה יושב-ראש הכנסת לשעבר: אסור לנו לקחת חלק בהצבעה על החוקים האלה. אנחנו לא נהיה. שהחוקים האלה יהיו רשומים על שמות האנשים האלה ולא על שם כנסת ישראל. אני מקווה שביום שני כל ראשי מפלגות יוכלו לכנס מסיבת עיתונאים ולהגיד את דברם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר היה דיון, או בעצם שאילתה, בנושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. מוזר מאוד שהשר לביטחון לאומי לא מכיר את הנתונים של משטרת ישראל, כשהוא מופקד על המשטרה, ושאכן הייתה ירידה של 15% בפרמטרים השונים, במיוחד בפרמטר של רצח. בשאר הפרמטרים בהחלט הייתה ירידה משמעותית יותר, ולפחות בפרמטר הכי קשה, שהוא מקרי הרצח, אכן ב-2022 הייתה ירידה של 15%, ויכול להיות שלולא הבחירות וההתעסקות עם הבחירות, היינו יכולים להשיג תוצאה יותר טובה. ולכן האתגר שעומד עכשיו בפני הממשלה ובפני השר שמופקד על הנושא הזה הוא בהחלט להמשיך את מגמת הירידה ולא לחזור לעקומה שמדי שנה עולה בכל הפרמטרים, לאורך כמעט עשור שלם. אדוני היושב-ראש, כל שנה הייתה עלייה תלולה באחוזי הרצח והפגיעות השונות, הפיזיות, והפגיעות ברכוש, פרוטקשן, ועוד כל מיני פרמטרים שמגדירים את התופעה הזאת של פשיעה ואלימות. ולכן, בהחלט אנחנו מצפים להמשך מאמץ בתחום הזה. זה בעצם מבחן שבו מהר מאוד אנחנו נצליח להבחין אם יש באמת המשך של מגמת הירידה או שהעקומה מתהפכת וחוזרים למגמת עלייה. הנושא השני שמונח, כמובן, על שולחננו בוועדת החוקה, חוק ומשפט ועל שולחן הכנסת הוא הרפורמה או המהפכה המשפטית. היום כמובן הונחה על שולחן הוועדה גרסה אחרונה של החוק. יושב-ראש הוועדה צמצם את הצעת החוק לשני נושאים: הרכב הוועדה שבוחרת את השופטים, וכמובן, הנושא של סמכות בית המשפט העליון להתערב במידה זו או אחרת בחוקי-היסוד ולא בחוקים באופן כללי. בקשר לנושא הראשון, אדוני היושב-ראש, עלתה טענה במסגרת הוועדה ובאופן כללי על חוסר ייצוג הולם של קבוצות שונות בחברה הישראלית, ובעצם לא רק על עניין של ימין ושמאל, שמרנים ואקטיביסטים, אלא גם על ייצוג הולם של קבוצות שונות בחברה הישראלית בבית המשפט העליון. אם ההצעות המונחות על השולחן באות לתקן את העיוות בייצוג ההולם בבית המשפט העליון, או במערכת המשפט באופן כללי, אז אני לא בטוח שאם אנחנו נפקיד את הנושא הזה בידי פוליטיקאים נצליח להשיג את התוצאה. אנחנו כבר למודי ניסיון שפוליטיקאים בדרך כלל נוטים למנות, לבחור באנשים הקרובים אליהם, גם מבחינת הדעות, גם מבחינת ההשתייכות המפלגתית או השבטית, בוא נקרא לזה, ולאו דווקא בהתאם לשיקול מקצועי ולשיקול נקי משיקולים זרים. אנחנו, החברה הערבית, רק לאחרונה זכינו לראות שופט בבית המשפט העליון. ובהחלט, כאשר אתה חושב על הנושא הזה ורואה שאכן יש שופט – למרות שאם אנחנו מסתכלים על מספרים, אנחנו צריכים לראות שני שופטים או שלושה שופטים ואפילו יותר, אבל זה בהחלט משפיע לטובה על האווירה הכללית ועל המגמה שלנו, שבהחלט אנחנו רוצים להשתלב ולהיות משפיעים ולקחת אחריות גם על נושאים שמעבר לנושא החברה הערבית. אבל את היעד הזה אי-אפשר להשיג בשינוי שבו הרשות המבצעת, שר המשפטים והממשלה, שולטים לחלוטין בנושא של בחירת שופטים. אנחנו לא שמענו על כוונות. ב-2009 עד 2012 הממשלה אז קבעה יעדים, למשל, בנושא של ייצוג הולם של החברה הערבית בשירות המדינה. אכן, לאחר ההחלטה הזאת, בעצם בהחלטה הזאת הפוליטיקאים הגבילו את עצמם בנושא הזה. לכן, אנחנו ראינו עלייה מסוימת, הגם שלא הגענו ליעדים, אבל בהחלט ראינו עלייה מסוימת בייצוג, בגיוון התעסוקתי ובייצוג ההולם של האזרחים הערבים בתוך שירות המדינה, למרות שזה לא בדרגים הגבוהים אלה בדרגים הנמוכים. לכן, גם כאן אני חושב שאת המודל הזה צריך להעתיק למערכת המשפט עצמה. לא לוותר על אמות המידה המקצועיות, הערכיות והראויות לבחירת השופטים; אני חושב שבהחלט מכל מגזר, בכל חברה אנחנו נמצא אנשים ראויים להיות שופטים, רשמים, גם בבתי משפט השלום, המחוזי וכל הערכאות המשפטית, כולל בבית המשפט העליון. לכן, אם באמת יש כוונה לגוון את ההרכב, לא רק בבית משפט העליון אלא במערכת המשפט עצמה, הדרך היא לא להפקיד את זה בידי גורם אחד. צריכים לחלק את זה ולקבוע כללים ברורים שחלים על בחירת שופטים בערכאות השונות. כך אפשר להשיג ייצוג הולם לא רק לחברה הערבית. בשנה האחרונה ניסינו לקדם חוק שמתייחס גם לחברה הערבית, גם למגזר החרדי, גם לבעלי מוגבלויות, גם לנשים, גם לעולים. אלה כל הגזרים שצריכים פקטור כדי לקדם אותם. בשלב הזה, בהחלט ראוי לפעול בכלי שהוא יעיל, שיבטיח את השינוי הזה, ולא רק להשתמש בטיעון הזה כדי להביא לשינוי, שבו למעשה הרשות או הממשלה מצליחה לשלוט במערכת המשפט ובבית המשפט העליון, בדומה למצב שיש לנו כאן בכנסת. אף אחד מחברי הכנסת, כולל אלו שבקואליציה ושהיו באופוזיציה ואלו שנמצאים באופוזיציה והיו בקואליציה – כולם יודעים שהכנסת כפופה ב-95%, ואפילו יותר, להחלטות הממשלה ולהחלטות ועדות השרים, וכמעט אין לחברי הכנסת שיקול דעת עצמאי בהחלטות או בהצבעות שהם מצביעים וביוזמות שהם מנסים לקדם. זה לא אומר שאין דעות שונות; יש להם דעות, יש להם עמדות, אבל הם לא מביאים את זה לידי ביטוי בעשייה הפרלמנטרית שלהם. לכן, אם רוצים להעתיק את המודל הזה של היחס בין הממשלה לכנסת, בין הממשלה לרשות השופטת, אנחנו בהחלט נאבד את המטרה שלשמה יש מערכת משפט – שיהיה צדק, הוגנות, הגנה על זכויות הפרט, על זכויות מיעוטים ועל זכויות האזרחים באופן כללי, ולא רק למגזרים כאלה ואחרים. בהקשר השני, אדוני היושב-ראש, כאשר גם מציעים שלבית המשפט העליון ולמערכת המשפט לא תהיה יכולת להפעיל ביקורת שיפוטית על החוקים באופן כללי ועל חוקי-היסוד באופן פרטני, כאן יש רצון להשתמש בחוקי-היסוד מעבר לתכליתם הראויה והנורמטיבית. חוקי-היסוד באו כדי להיות תשתית ועוגן להתנהלות המדינה, להתנהלות החברה, מין כללים מוסכמים, במידה כזאת או אחרת – לא תמיד מוסכמים על כולם – כדי שההתנהלות וניהול המאבקים השונים, הפוליטיים והחברתיים, יהיו בהתאם לעקרונות ולערכים משותפים לכל חלקי החברה, ואפילו עולמיים ואוניברסליים. הגישה שאנחנו רואים – שנציגי הממשלה בהחלט רוצים להשתמש בכלי הזה גם כדי להעביר החלטות ונורמות חדשות דרך חקיקת חוקי-יסוד. במקום שיהיו לנו – אני חושב שהיום יש 12 חוקי-יסוד, אם אני לא טועה, אבל בטח יהיו לנו עוד 20 ו-30 חוקי-יסוד. רוב החוקים בכנסת יהפכו לחוקי-יסוד כדי לעקוף את הביקורת השיפוטית, למרות שבג"ץ קיבל את חוקי-היסוד. העמדה שאנחנו מבינים, שיש להם ביקורת על עצם בחירת הנושא – האם הנושא הזה הוא בהחלט ראוי להיות חוק-יסוד או שמשתמשים בכותרת? למעשה, כל חוק שנחקק בכנסת, אפשר לשים את הכותרת הזאת שהוא חוק-יסוד, כי אין מסלול מיוחד או נורמות מיוחדות לחקיקת חוקי-יסוד, ולכן אפשר להשתמש בכותרת הזאת, ואז למנוע ביקורת שיפוטית נגד החוקים שמתקבלים כאן בכנסת. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמן הראוי – למרות שבימים האחרונים אנחנו ראינו, כמובן, שהם לא מצהירים שהם חוזרים בהם מהכוונות לקדם רפורמה משפטית מרחיקת לכת ובשלבים, שלב ראשון ושלב שני, אבל הנסיגה הזאת שעשה יושב-ראש הוועדה בשני נושאים מתוך המאגר השלם של ההצעות שיש להם בתחום המשפט היא צעד נכון, אבל לא מספיק. בהקשר הזה, אני חושב שמן הראוי להפסיק את קידום החקיקה ולשבת ולהתחיל לחשוב מה צריך לתקן במערכת המשפט ואיך אפשר לקדם את התיקונים האלה. בהחלט כולם מסכימים שהיום יש אתגר שיש לו קדימות מבחינת מתן פתרונות, והוא העומס שאנחנו רואים במערכת המשפט, שמביא למצב אבסורדי שבו שופטים צריכים להתמודד עם כמות עצומה של תיקים. הינה, יש לממשלה הזדמנות – היא עומדת לפני אישור או גיבוש תקציב המדינה לשנים 2023 ו-2024, אז אנחנו מצפים לראות שהממשלה מכפילה, לא פחות מזה, את התקינה במערכת המשפט. אם אנחנו שואלים את אזרחי המדינה: מה אתם מצפים עכשיו שהממשלה תקדם? גם מומחים וגם אזרחים מן השורה יגידו שהקדימות והעדיפות היא בהחלט לתת מענה לעומס ולאי-היכולת של מערכת המשפט לעמוד בפני הכמות העצומה של תיקים שהיא צריכה לנהל, וזה יוצר עינוי דין. אני מפסיק כאן. כמובן שאנחנו כחברה הערבית לוקחים חלק. יש לנו דעה גם על העמדה הכללית בהקשר לרפורמה או למהפכה המשפטית. כמובן שיש לנו את ההיבט של מה יהיו ההשלכות המיוחדות על החברה הערבית, ואת זה אני אעלה בהזדמנות אחרת. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התעוררנו הבוקר לבוקר שחור, פשוט שחור, שבו התבשרנו על עוד רצח של אישה, לידר סויסה; נרצחה בלוד. אני חושבת שכל יום כזה שבו נרצחת אישה צריך להרעיד את הבית הזה ולהרעיד את המדינה כולה. האירוע הוא אירוע ביזארי. הקורבן, לידר סויסה, הייתה בדרך לבצע טיפולי פוריות, ובמקום להביא חיים, כל החלומות שלה נגדעו באחת ונלקחו ממנה החיים. השכן, שהוא לא אחר מאשר רוצח מתועב, החליט לחסל אותה. תופעת האלימות כנגד נשים, אדוני היושב-ראש, ובכלל חוסר הביטחון ברחוב הישראלי, תחושת הביטחון האישי שלוקה בחסר, זה דבר שהוא מטלטל בסדר גודל. זה קורה לא רק בצפון ובדרום, זו תחושת ביטחון – או חוסר ביטחון, יותר נכון לומר – ברחוב כולו ובארץ כולה. כל פעם שקורה מקרה כזה, אני מרגישה שזו תופעה שהולכת ומתרחבת וגואה וחולשת על כל חלקי הארץ. מדובר בתופעה חמורה מאין כמוה. עכשיו גם ההזדמנות למסור תנחומים למשפחה. זה מצטרף גם למה שקרה בסוף שבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, למקרה האונס המזעזע שהתרחש בסוף שבוע שעבר בגדרה על ידי חלאת המין האנושי מהפזורה הבדואית – אונס מתועב של אנס שהחליט לצאת למסע רצח של נשמה של אישה, פרץ לביתה, כפת אותה ואנס אותה כשילדיה בבית, לעיני ילדיה, ותוך כדי הוא איים עליה שהוא יהרוג אותה אם היא תפצה את הפה. חברים, זו תופעה חמורה מאין כמוה. זה מצטרף לתופעת האלימות בדרכים, בכבישים, לאלימות בבתי חולים, לאלימות בבתי ספר. יש תחושת חוסר ביטחון כללית במדינת ישראל. לצערי, הראשונים לשלם את המחיר במקרים כאלה הם בדרך כלל נשים וילדים, ואני אומרת שצריך לעשות כל שלאל ידנו לטפל בתופעת היעדר המשילות והביטחון האישי הלוקה בחסר. אני הגשתי שתי הצעות חוק חשובות, גם כדי להגביר את ההרתעה, לחזק את האכיפה, והכי חשוב – לגבות מחיר מפושעים מוגי לב, רוצחים. הצעת חוק אחת שהגשתי נוגעת לחוק ההתיישנות, כך שייקבע שאין דבר כזה התיישנות במקרה אונס. מי שביצע אונס צריך וראוי שישלם את המחיר. מי שחילל את הגוף ואת הנשמה של אישה, אסור שיימלט מהדין. גם אם היא תגיש תלונה בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, לא משנה מתי – מי שעשה מעשה נפשע כזה, אונס של אישה, צריך לשלם את המחיר. הצעת חוק נוספת שהגשתי היא הצעת חוק שעוסקת באלימות במשפחה. זה בעצם פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, כך שבאמצעות איזוק אלקטרוני, אדוני היושב-ראש, ניתן יהיה לעקוב אחרי כאלה שהם תחת צווי הגנה ועלולים לפגוע בנשים, בבנות הזוג, בנשותיהם וכן הלאה. אני חושבת שבאמת צריך לקרוא מכאן לשר בן גביר – שאני לא רואה אותו – השר לביטחון לאומי. קודם ראיתי את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, אבל גם הוא לא כאן. באמת, צריך לקרוא לכל באי-הבית הזה, גם אופוזיציה, גם קואליציה, ולהגיד דבר אחד: אלימות כלפי נשים, אלימות במשפחה ואלימות בכלל, על כל האופנים שלה – צריך שבאמת לכולנו תכאב הבטן ואף הרבה מעבר לזה. אין פה פוזיציה. יש בקצה אנשים. אלה חיי אדם. יש כאן כאב בטן, ואנחנו כולנו צריכים לעסוק בזה ביתר שאת. אני חושבת שאת הצעות חוק האלה צריך לקדם, לקדם מהר, כי באמת מה שעוסק בסוף בנושא הגנה על נשים ועל ילדים ובכלל, במניעת אלימות, צריך לקבל פה קדימות בבית. אני קוראת לשר לביטחון הפנים פה – לביטחון לאומי – לעסוק בנושא הזה ולהביא אותנו למקום שבאמת נתקדם כבר ונתחיל לטפל במה שקורה בפשיעה ההולכת וגואה ברחוב. נפסיק רק לברבר את הברבורים שברברנו בתקופת כל הקמפיין ונעבור כבר למעשים, כי כבר כלו כל הקיצין. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 35), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >>הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני אנצל את הזמן שיש לי, שמונה דקות, לדבר בשפה הערבית אל האוכלוסייה הערבית על המצב הפוליטי ואיך אנחנו צריכים להתנהג. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחים והאחיות אשר שומעים אותי דרך המסכים, ברור מה המצב הפוליטי בישראל. אנחנו מול ממשלה פשיסטית מצד אחד, ומהצד השני יש מולנו אופוזיציה אשר רוצה להיאבק ברחובות ובפרלמנט – בשביל מה? בשביל בית המשפט העליון, בשביל המשטרה, בשביל הפרקליטות, בשביל התקשורת, בשביל חופש הביטוי, בשביל הממשלה העמוקה. העמדה שלנו על הממשלה הפשיסטית הזאת ברורה, ובתמורה, כשאנחנו אומרים לאופוזיציה הזאת שהבסיס של הדמוקרטיה הוא השלום, השוויון, הצדק החברתי, הם אומרים: אנחנו לא רוצים לדבר על העניינים האלה; אנחנו רוצים לדבר רק על בית המשפט העליון, רק על הפרקליטות, רק על המשטרה. אני אומר לכם, לטובתנו כמיעוט אזרחי שבית המשפט העליון יהיה דמוקרטי יותר. אנחנו חלק מהמאבק הזה. אנחנו רוצים יותר את בית המשפט הדמוקרטי, כלומר אם יהיה שופט דמוקרטי נוסף או שופט פשיסט נוסף – הדבר הזה חשוב לנו. נכון שבית המשפט העליון לא היה צודק איתנו בעניינים המרכזיים, זה נכון, ובכל זאת, המאבק המצטבר על בית משפט טוב יותר ולא גרוע יותר זה דבר שחשוב לנו. אך ככל שהמאבק יהיה לצורך החזרת ישראל חצי שנה אחורה או לשנת 2000 או לשנת 1985 או לשנות השלטון הצבאי – זה לא העניין שלנו. מחובתנו לנצל את המשבר הזה ולומר שאי-אפשר לפתור אותו ללא התייחסות לנושאים המרכזיים. למה אני אומר את הדברים האלה? תסתכלו על האופוזיציה, שרוצה לשנות את הממשלה הזאת. איך האופוזיציה הזאת תביא 61 חברי כנסת? שמישהו יגיד לי איך אפשר שהיא תגיע ל-61 חברי כנסת. זה נעשה ברור שללא המשקל של האזרחים הערבים אי-אפשר להחליף את הימין. אי-אפשר. זה נעשה ברור. עכשיו הם רוצים את הערבים, אך בתור חיילי רזרבה למאבקים שלהם, בתור אנשים שמתעניינים בעניינים הכלכליים ולא מתעניינים בעניינים הכלליים. במילים אחרות, הם רוצים אותנו כחיילים רזרביים או כנתינים, לא כאזרחים. אנחנו צריכים לומר להם בבירור שאנחנו מוכנים לשים את המשקל הגדול שלנו. אנחנו 20% מהאזרחים. אנחנו מוכנים לשים את המשקל הגדול הזה גם לטובת בית המשפט, גם האקדמיה, גם חופש הביטוי – זה לטובתנו – אולם בתוך כך גם את נושאי השלום, השוויון והצדק החברתי. השאלה היא, מי צריך לחזור בו, אנחנו או יאיר לפיד? אנחנו או גנץ? אנחנו או מרב מיכאלי? מי שנעשה לו עוול צריך לחזור בו או שמי שעשה את העוול צריך לחזור בו? העשיר המבוסס צריך לחזור בו או זה שסובל? אנחנו עם הגב לקיר. אנחנו מי שסובלים, אנחנו מי שנעשה להם עוול. אסור שמי שסובל יחזור בו; אסור שהאדם שנעשה לו עוול יחזור בו. שמי שעשה את העוול יחזור בו; שמי שמבוסס יחזור בו. זו המשוואה, ואנחנו מסתכלים להם בעיניים ואומרים להם: בלעדינו אתם לא תוכלו. בלעדינו אי-אפשר לנצח את הימין. כדי שנהיה חלק פעיל, נושא סיום הכיבוש, נושא השוויון ונושא הצדק החברתי צריכים להיות מרכזיים. תראו את עניין הצדק החברתי, למשל. הם מגיעים ממעמד הביניים, מתל אביב, הם מבוססים. הם אומרים מה הם רוצים בעניין הזה של הצדק החברתי? ואת הדבר הזה – למי הם אומרים? הם אומרים אותו לעם שבו שני שלישים מהילדים חיים מתחת לקו העוני, שיש בו כפרים לא מוכרים, שיש בו אנשים שחיים רק מהביטוח לאומי. אז אנחנו צריכים לשתוק ולהיות חיילים רזרביים אצלם או שאנחנו צריכים להתעקש על הזכויות שלנו? אני אמרתי צדק חברתי. טוב, הצדק החברתי לא קשור לעניין הכיבוש? הרי יותר משליש מהתקציב של ישראל הולך להתנחלויות ולמה שנקרא "ביטחון". הנושאים האלה לא קשורים? כשאנחנו מדברים על שוויון לאזרחים הערבים, האם אפשר להגיע לשוויון מלא כאשר המאבק הלאומי נמשך והכיבוש נמשך והמאבק לשלום נמשך? אלו נושאים שקשורים אחד לשני, ולא רק הנושאים האלה – עניין הפשיזם. מאיפה מגיע בן גביר, לא מקריית ארבע? זאת אומרת מהכיבוש. סמוטריץ', מאיפה מגיע, לא מבית אל, זאת אומרת התנחלות ליד רמאללה? כלומר הכיבוש. נכון שהכיבוש הוא שהחמיר והעביר את הפשיזם אל תוך גבולות מדינת ישראל? אם כך, האמרה שלנו נכונה, אנחנו חושבים נכון. מדוע מי שחושב נכון הוא שצריך לחזור בו? מי צריך לחזור בו, אנחנו או המבוססים? מי שנעשה לו עוול או מי שעשה את העוול? אני אומר לבני עמנו שמחובתנו להשתתף בתנועות המחאה, ובעוצמה, אך עם העקרונות שלנו, עם הזהות שלנו, עם תווי הפנים שלנו. יש מי שיגידו: אנחנו לא רוצים להשתתף בכלל; יש מי שאומרים: אני שחוק, שחוק, אני רוצה ללכת, חשובים לי התקציבים, אחי. כמובן, הם לא מגיעים בסוף, זאת אומרת, הם מסובבים אותם והולכים. יש מי שרוצים להגיד שיש משבר, משבר אמיתי, וזו הזדמנות שלנו. נסתכל עליהם בעוצמה ונגיד להם: בלעדינו אתם לא תוכלו. בלעדינו אתם לא תוכלו. אנחנו כוח, כוח משפיע שאי-אפשר בלעדיו. לפיכך, במשבר הזה עלינו להיכנס לעומקו של המאבק, להרים את קולנו ברמה ובעוצמה בעבור הנושאים שלנו, שהם בתוך העניין הפוליטי. אני אומר לכם, אנחנו לא רק צודקים, אנחנו גם בעלי דעה משכנעת, זאת אומרת, כשאני מדבר איתם פנים מול פנים אין להם מה לומר מלבד להגיד לי: כן, אתה צודק, אבל לא עכשיו. למי אתם אומרים לא עכשיו, לילד שגר בכפר לא מוכר – אתה, שגר בתל אביב ונוח לך? אתה שגר בתל אביב ונוח לך אומר לילד שגר בכפר לא מוכר: עכשיו זה לא העניין שלך, יש עדיפות לעניין שלנו? הדרישה שלנו צודקת. עלינו להיות בעלי אומץ, עוצמה וביטחון, ותהיו בטוחים שבתוך כמה חודשים הקו שלנו ייטמע – –) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (– – והוא יהיה מרכזי יותר. תודה רבה. תודה רבה.) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמר הזמן, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. שוכרן. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, יפה שנתת לו לדבר בלי הפרעות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דיברו היום בצרפתית, דיברו פה בעיראקית. חלק אני מבין. אני לא אמרתי שלא, אמרתי שאולי יש צורך לתרגם. אבל גם ככה האולם ריק, אז אף אחד לא הבין מה הוא אמר. אם הוא נהנה, בבקשה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר >> צוהריים טובים, כבוד היושב-ראש, מי שנמצא כאן – מעט מאוד אנשים – שלום, חברת הכנסת רייטן. אני אנסה להסביר לאזרחים ממה אנחנו כל כך מוטרדים, שלא לומר חרדים, מהרפורמה הזאת. זה נראה לצופה מהצד – ויש מי שרוצה שזה ייראה ככה – שזה איזה עימות בין פוליטיקאים, בין ימין לשמאל, בין מי שיש לו גישה יותר שמרנית לגבי מערכת המשפט לבין גישה יותר ליברלית. לפעמים נראה, אולי נדמה, שזה ויכוח שנשאר בין כותלי הבית הזה. אז אני רוצה להסביר, לנסות לתת דוגמאות על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ההפיכה המשפטית, שתגרום לשינוי שיטת המשטר בישראל. אני לוקחת לדוגמה את החיילים המשרתים בצה"ל – זה נכון לחיילי חובה, קבע ובמובן מסוים גם לחיילי מילואים שעושים שירות במקומות מסוימים בצבא – ואני רוצה לומר להם, למפקדים שלהם, על כל מה שחייל עדיין מייצג במדינת ישראל: הרפורמה הזאת – התכלית שלה היא אמירה מאוד פשוטה: פוליטיקאים מפקירים את חיילי צה"ל רק בשל הצורך שלהם להבטיח את מקומם הפוליטי והצורך שלהם להגן על עצמם מאימת הדין. זה נכון לגבי נתניהו, זה נכון לגבי דרעי, שבג"ץ פסק לגביו. איך עושים את זה? אם יש חוק במדינת ישראל, אנחנו נבנה מערכת חוקים שתשים אותנו, הפוליטיקאים, מעל החוק. זאת הרי תכלית הרפורמה – אחרת, למה צריך לשנות? יש חוק, יש רשויות, יש את בית המשפט, מערכת המשפט כולה, יש את הממשלה ויש את הכנסת. מה הבהילות הזאת ללכת ולשנות ולפרק את כל מה שהיה כאן? היא נועדה לתכלית אחת: היא נועדה לשנות את האפשרות של מי שעומד למשפט ממש בימים אלה במקביל, או מי שנקבע לגביו פסק דין שהוא לא יכול להיות שר. מה זה משנה? נשנה את המציאות, נקבע חוקים אחרים ונצא לדרך. למה אני אומרת שזה יפגע בחיילים? משום שחיילים שמבצעים את השירות שלהם במורכבות, באתגרים – אני יכולה להגיד לכם אחרי עשרות שנים של שירות בצבא – תמיד ידעו להסתכל למעלה, בטח במדינה שיש בה את צבא העם, שזה הלגיטימיות של כל צבא, בוודאי במדינה דמוקרטית; ידעו להסתכל למעלה ולהגיד: יש מי שידאג לנו – המפקדים שלנו, הפרקליטות, חברי הכנסת, הממשלה. ולראשונה אולי מאז הקמת הצבא, אולי מהקמת המדינה, יש פה סיטואציה לא נורמלית שבה חייל יצא לשליחות, למשימה, ובהיעדרה של מערכת משפט עצמאית, לא יהיה מי שיגן עליו. העובדה שחייליים יכולים להרגיש היום בטוחים, להרגיש שהם מוגנים, שהם יכולים לטוס לחו"ל ולחזור, היא מתוך החוזק גם של מערכת המשפט הצבאית, הפרקליטות, וגם של מערכת המשפט הישראלית כולה. בנסיבות האלה, חייל יכול למצוא את עצמו חשוף עד כדי כך שהוא לא יוכל לטוס לחוץ לארץ, כי ברגע שהוא יצא מהמטוס יגידו לו: אתה פושע מלחמה. אנחנו רואים את ה-BDS, אנחנו רואים את המגמות בעולם, אנחנו רואים את האנטישמיות. מה, לא יהיה מי שיעשה את זה? אתם חושבים שזה יישאר כך? והטיעון הבולט ביותר יהיה: בישראל אין מערכת משפט עצמאית. ומאחר שהיא לא עצמאית ואנחנו לא יודעים להגיד שהיא פועלת על פי הדין הבין-לאומי ושהיא כפופה לחוקים בין-לאומיים – אם זה לא קורה, למה שמישהו יאמין לנו? כאשר נגיד: כדור הרג בשגגה אדם אחר, או כאשר הייתה פעילות מבצעית שחשבנו שהיא הגנה על המדינה, חיילים יהיו חשופים. עכשיו תגידו לי: חייל זה עניין של ימין או שמאל? חיילים מתגייסים לצבא על פי מה שהם שמו בקלפי? הם מתגייסים לצבא כדי להגן על כולנו. מעולם לא היה לי מושג מה היו הדעות הפוליטיות של החיילים. אני שואלת את ההורים, את האזרחים, את כל מי שעיניו בראשו ורוצה להמשיך לוודא שתהיה פה מדינה ששומרת על אזרחיה ושהיכולת גופי הביטחון לפעול תהיה עם מקסימום ביטחון: אתם מתעלמים מזה? אתם לא מבינים את המשמעות של הפגיעה האנושה ביכולת של צה"ל או של מערכות הביטחון לפעול? אז אם אתם לא מאמינים או אם אתם חושבים שזה לא ישפיע, אני יכולה להגיד לכם שאם העצמאות של מערכת המשפטית תיפגע, הטיעון הכי חזק שלנו כלפי העולם ייעלם, והדרך להעמדה לדין בהאג תהיה מאוד מאוד קצרה. היועמ"שית, שמנסים להקטין אותה ומנסים לדחוק אותה, היועצת המשפטית לממשלה – אגב, היא לא היחידה; כל מערך היועצים המשפטיים עומדים היום והם קבוצת סיכון, מערך היועצים המשפטיים במדינת ישראל, משום שאם אתה יועץ משפטי, אתה בחזקת חשוד. אנחנו נמנה אך ורק יועץ משפטי שהדעות הפוליטיות שלו – זה מה שאומרת לנו הקואליציה – הן תואמות את האג'נדה שלנו, שהיועץ המשפטי מוכן להתייחס לחוק כהמלצה, ושהוא יסביר לאנשים שרוצים להימלט מהחוק איך אפשר להתחמק מהחוק הכי טוב. לא יועץ משפטי שחלילה יסביר וינחה ויפעל ברוח החוק, אלא יועץ משפטי שיסביר לשר, לחבר הכנסת העבריין, יסביר לו איך ולמה אפשר להתחמק: בוא, אני אלמד אותך כמה טריקים שמאפשרים להתחמק. אז אותה יועצת משפטית מוצאת את עצמה במתקפה שלוחת רסן, מוצאת את עצמה מחויבת להגיד את הדבר המובן מאליו, וחלק מהדברים שהיא אומרת אפשר למצוא גם בטקסט שהיא כותבת: "מערכת המשפט הישראלית היוותה עד כה חומת מגן" – זה מה שהיועצת המשפטית לממשלה אומרת – "חומת מגן משפטית שהגנה על מעמדה של מדינת ישראל". היא לא פגעה במדינה – היא הגנה, ובכלל זה, אני אומרת לכם, גם על מערכת הביטחון ועל המשרתים. יכולתה של המדינה להדוף תהליכים נשענה בעיקר על האמון שלו זוכה המערכת המשפטית הישראלית, הנובע קודם כול מעצמאותה. אז מה עושים עכשיו? יש נקודת חוזק מאוד משמעותית במדינה. אומרים: בואו נפרק אותה. היא חזקה מדי; היא תשפיע על היכולת של אנשים מסוימים לעמוד מעל החוק. אז אם מערכת המשפט מפריעה, בואו נחסל אותה, וזה בדיוק מה שנעשה. אני יושבת בוועדה של רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ואני רואה את ההתנהלות – אתם יודעים מה? "ההתנהלות" זה להגיד את המילה הגבוהה – את ההצגה, את הפארסה, של יושב-ראש ועדה שמנהל הצגה בכאילו-דיון. אני חושבת שאם מישהו ייקח על עצמו – חבר הכנסת נאור, אם תיקח על עצמך, אתה הצעיר בחבורה, אתה הנמרץ בינינו, לבדוק כמה פעמים חבר הכנסת רוטמן קרא לסדר וכמה פעמים הוא הוציא, בעיקר חברי כנסת מהאופוזיציה, זה ברור – בעיקר אותנו, כי בקואליציה יכולים לדבר כמה שהם רוצים. ובעיניי, לדעתי, הוא שבר את שיא הכנסת בכל ימיה, בכל ימי הוועדה הזאת, ולא רק זה – הוא גם גרם להפחתה ולזילות בערך של הכנסת, של הבית הזה, ובוודאי בוועדת החוקה, שתמיד הייתה ועדה ששמה את החוק על ראש שמחתה ויצרה לכולנו הבנה כמה החוק הוא דבר מאוד בסיסי בכל תחומי החיים שלנו. אז במקום להתגאות במערכת המשפט שלנו ולראות בה נכס משמעותי, דורסים אותה. ממנים אדם שמראש בא עם אג'נדה. איך הוא קרא לספר שלו, "מפלגת בג"ץ"? אגב, מישהו צריך לבדוק את ניגוד העניינים הזה, שהוא כותב ספר עם אג'נדה מאוד ברורה לגבי מקומו של בג"ץ, ובמקביל מנהל ועדה שמריצה חוקים באופן דורסני כדי להגיע ליעדים שהוא הציב לעצמו. אני משוכנעת שהוא לא עובד מטעם עצמו. אין לי ספק שהוא עובד אצל ראש הממשלה, שגם הוא מנוגד עניינים ושהוא גם הונחה לא לעסוק בזה. כשאומר ראש הממשלה: אני לא עוסק ברפורמה המשפטית, אתם יודעים, אין ילד שלא מבין את המשמעות – שהשליחים שלו עושים את זה בשבילו. אז כשאני מדברת על החיילים, על פגיעה בחיילים והמשמעות של ביטול מערכת המשפט שמגינה עליהם בארץ ובעולם, אני אומרת לעצמי: אולי זה נשמט מהם; אולי הם לא בדיוק הבינו את המשמעות, את ההשלכה. אז אם חשבתי ככה, ב-30 בינואר התבטא חבר כנסת – אני לא אגיד את שמו, כדי לא לבזות אותו; אני אומר שהוא כמובן שייך למפלגות הקואליציה – והוא אמר, אני מצטטת אותו: אנחנו במלחמה. אם התוצאה תהיה שחייל משוחרר לא יוכל לטוס לכמה מדינות, אז יש מחיר, וזה מחיר סביר. אני שואלת את אותו חבר כנסת: תגיד לי, אדוני, מי שמך? אני לא יודעת אם שירת בצבא או לא שירת בצבא, אבל מי שמך לקבוע מהו המחיר שחייל ישלם? חייל מוכן לחרף את נפשו וללכת לכל משימה שישלחו אותו ולתרום, את כל מה שיש לו להביא לשירות הצבאי, מתוך הבנה שהוא משרת את מדינת ישראל. חייל לא נשלח למשימה כדי שאתה תגיד שהמחיר של זה הוא שתפגע בו, ביכולת להגן עליו משפטית, ואם זה המחיר צריך לשלם, לא נורא. אני אומרת לכם, נורא גם נורא. אני גם אומרת את זה בידיעה שלא מעט צעירים, למשל, הסתכלו על בן גביר והאמינו להבטחות הסרק שלו, שהוא יגן והוא ישמור, תוך כדי זה שהוא מנפנף באקדח והוא עומד מולם וכו' וכו'. אתם זוכרים את מראה האימים הזה. אני אומרת לכם, תסתכלו עם עיניים פקוחות. אתם אנשים נבונים. איך יכול להיות שהקואליציה הזאת, הממשלה הזאת, עושה כל פעולה כדי לא להגן על השומרים במדינת ישראל? חבר הכנסת מיקי, אתה היית שנים רבות בארגון – באמת בידך נטרלת מחבלים ועשית כל פעולות להגן. נראה לך סביר – אתה, הבן שלך, משפחתך – שיגידו לך: מחר בבוקר אתה עומד למשפט? נדמה לי, אפילו ברמה האישית היה לך איזה סיפור, שבג"ץ ידע להגן עליך, כשסיכלת פיגוע שיכול היה לפגוע באנשים. תאר לך שעכשיו – זה לא משהו דמיוני – נגיד, אתה עכשיו כמה שנים אחורה, אותו תרחיש בדיוק, אתה פועל מתוך הבנת חשיבות המשימה ונותן פקודות, ובסופו של יום אומרים לך: בוא'נה, בג"ץ לא שומר עליך. אין בג"ץ. ובתביעה כזאת או אחרת שתוגש, החשיבות של בג"ץ לא קיימת בכלל. הינה, אתה יכול למצוא את עצמך – חס וחלילה, חייל אחר, קצין אחר, שוטר אחר, בנסיבות מחמירות כאלה ואחרות, הוא לבד, אין לו ההגנה. אז מי שרצה עוד דוגמאות לזה, אתם זוכרים שהיו גם בכירים שעצרו אותם במטוס ואמרו להם: אל תרדו. לדעתי, גם אולמרט, גם ציפי לבני – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> דורון. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – גם דורון אלמוג, אמרו להם: זוכרים לכם פעולות שעשיתם בעבר בצבא. מי הגן עליהם? ומי חושב שזה יהיה רק לגבי בכירים? מה, היום, ברשתות החברתיות, בטכנולוגיות וכו', לא ידעו מי היה חייל? מה, בקלי-קלות. המשמעות של הפגיעה היא אקוטית, היא דרמטית. אני אומרת לאותם חבר'ה שרצים – לרוטמן, ללוין, לראש הממשלה – ששועטים קדימה לדרוס את מערכת המשפט: תגידו, אתם לא מבינים שאתם פוגעים בחיילים, בכוחות הביטחון, במי שמגן עליכם, במי שמאפשר למדינת ישראל להיות מדינה ששומרת על אזרחיה? מה אנחנו שווים בלי מערכת הביטחון? עוד לא דיברתי על היבטים כלכליים ואחרים. לזה אני אמצא זמן. אני רוצה לסיים בזה שבתחושה שלי ושל אזרחים רבים, כאלה שיוצאים לרחובות וכאלה שלא מבינים מה קורה פה, אין לכם כבוד לכלום. אין לכם כבוד לא לצבא, לא למערכת הביטחון; אין לכם כבוד לאזרחים שמצפים מכם שתשמרו על הזכויות שלהם. זה פשוט הולך ונגמר. פעם פוליטיקאים – לא משנה איפה הם היו בצד הפוליטי, בכל הקשת הפוליטית – ידעו שהם נבחרי ציבור כדי להגן ולשמור ולהבטיח את רווחתם ואיכות חייהם של אזרחיהם. נגמר. אין לכם כבוד אליהם, משום שהכבוד היחידי שיש לכם הוא לעצמכם ולהישרדות שלכם. אין לכם כבוד לאקדמיה. אין לכם כבוד למערכת המשפט. אני רואה את זה. מעיפים אנשים, לא שואלים. בן אדם יושב, אומר את משנתו, עושה פרופסורה על תחום מסוים – מי מקשיב לו בכלל? אין לכם לכבוד לגורמים המקצועיים, לעובדי ציבור במשרדי הממשלה. הייתי עד לא מזמן שרת הכלכלה והתעשייה – תאמינו לי, משרד, בכל תחום שהוא, מקצועי, אחד-אחד. אתם מתעלמים מהם. אתם מתעלמים מהיועצים המשפטיים במשרדים הממשלתיים כי אתם רוצים פוליטיקאים בתפקיד היועצים המשפטיים. אתם מתעלמים מזכויות נשים. הוועדה למינוי שופטים מדברת על זה שכמעט שאין נשים. למה? נשים פחות טובות? 50% מהאוכלוסייה – הן לא יכולות לתרום משהו? לא יכולות להוות מודל? לא יכולות להוות מקור השראה? כל גבר בהכרח, במיוחד אם הוא בקואליציה, הוא יותר טוב מכל אישה אחרת? השתגעתם? קחו את כל הדברים האלה ביחד ותראו שאתם נוסעים לכיוונים רעים מאוד, שיפגעו במדינה, שיפגעו בזהות שלנו, שיפגעו במורשת, בהיסטוריה ובכל מה שעשו כאן לפנינו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, כמה יש לי? 12 דקות. ראשית, אני רוצה לומר כמה דברים על רעידת האדמה שהייתה בטורקיה, שהממדים שלה רק הולכים וגדלים, ממדי האסון הזוועתי הזה בטורקיה. זה אסון בסדר גודל באמת היסטורי, לצערנו. אגיד כמה דברים, חלקם גם קשורים אלינו: א. לראות את התמונות המזוויעות של הילדים הקטנים שעדיין נמצאים שם בין ההריסות וקוראים לעזרה, ושומעים את הבכי שלהם – באמת, זה פשוט תמונות איומות ונוראות. וצריך לומר באמת שאפו לצוותים הישראליים, שמייד היו ראשונים שיצאו לעזור ולסייע, עם המומחיות, עם החוכמה והתבונה וטוב הלב שלהם. אני יודעת שהיום כבר הצליחו לחלץ כמה אנשים, ואני מקווה שיהיו עוד בשורות טובות ושאפשר יהיה לחלץ ולעשות טוב גם בטורקיה השכנה. ממש בימים אלה מוקמת בחזרה קבוצת הידידות הפרלמנטרית בין שתי המדינות, אחרי הרבה מאוד שנים שהיה נתק בין הפרלמנט לכנסת הישראלית. אני מודה ליו"ר הכנסת, שמינה אותי ואת חבר הכנסת שלום דנינו לעמוד בראש המשלחת וראש הקבוצה הפרלמנטרית של ידידות ישראל-טורקיה. עבורי, גם ברמה האישית, כמי שחצי ממשפחתה הגיעה מטורקיה, יש לזה חשיבות אישית גדולה. ואני רוצה לקשר את זה גם לדברים שקורים פה, בישראל. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל ממש לפני רגעים הייתה עוד רעידת אדמה פה, בישראל, אומנם קטנה, אבל הייתה פה עוד רעידה, לדעתי זו השנייה או השלישית, אולי אפילו הרביעית, בימים האחרונים, שהורגשה כאן, בארץ. שימו לב למומחים שמתריעים כבר כמה וכמה שנים שרעידת האדמה בישראל תקרה, וזה עניין של זמן; זה עניין של אולי ימים, חודשים או שנים, אבל היא תקרה. ולראות את האסונות האלה עכשיו בעולם ואצל שכנותינו בלי שנעשים ממש עכשיו, ברגעים אלה, כל הצעדים הדרושים כדי לחזק את הבניינים, שאנחנו יודעים שכבר עלולים לקרוס וליפול פה אצלנו במדינה – אנחנו יודעים שזה יקרה. יש דגל אדום מתנפנף וסימני אזהרה ברורים שהאסון הזה עלול לקרות אצלנו. תהיה כאן ועדת חקירה, יהיה פה אסון, ויהיו אנשים שימותו בגלל מחדלים ובגלל ממשלות שלא קמו בזמן ועשו את מה שצריך לעשות באמת, באחריות גדולה ובמנהיגות גדולה, כדי לשמור על שלום הציבור ואזרחי מדינת ישראל. אני מקווה מאוד שיושבים ברגע זה, עכשיו, במשרדי הממשלה הרלוונטיים אנשים מומחים ואנשים שמקדמים בצעדי ענק את ההכנה לימים האלה שיקרו. אני אקשר את זה גם לעבודה שלנו במסגרת הקואליציה הקודמת. אני הצלחתי לקדם ולאשר שני חוקים ותקנות שצפו פני עתיד, שהסתכלו קדימה, בהחלט, על אסונות אזרחיים קולוסליים כאלה. האחד מהם היה לקדם בוועדת העבודה והרווחה, אחרי שנים ארוכות, ולהגיע לכדי אישור תקנות של פינוי אוכלוסייה עם מגבלות, אנשים עם מוגבלויות, בשעת חירום. זאת הייתה עבודה מטורפת של כלל משרדי הממשלה – של הביטחון, של התחבורה, של הבריאות, של הרווחה – ויחד איתנו ועם כל היועצים המשפטיים, כדי להתקין תקנות שכל האמצעים – לא רק האמצעים – שכוחות ההצלה והחילוץ ידעו איך להגיע לאנשים עם מוגבלויות ולאיזה מוגבלות ואיזה מענה לתת לאותם אנשים, איך לחלץ אותם, איך לפנות אותם, לאן ואיזה מענה לתת. זו הייתה חקיקה פורצת דרך, ואני מברכת כמובן את הקואליציה הקודמת ואת הממשלה ואת כל המשרדים והפקידים האחראים שעשו את זה. והחוק השני – שרק קודם, אבל קודם בקריאה טרומית ועבר קריאה ראשונה – היה גם הוא חוק מכונן ופורץ דרך, שנכתב בדם. הוא נכתב אחרי אסונות אזרחיים גדולים שהתרחשו כאן, במדינת ישראל, וזה חוק שקובע את הדרך לסיוע לנפגעים באסונות אזרחיים, כמו אסון צפית, כמו אסון מירון, כמו אסון ורסאי, שבהם לא רק הנפגעים היו צריכים את העזרה אלא גם המשפחות שלהם. ואנחנו הצלחנו לשנות את התפיסה הנזיקית של משרד המשפטים ומשרד האוצר ולתת מענה שיהיה הרבה יותר מיידי עבור כל אותם אנשים שמתמודדים עם האסון והטרגדיה הגדולה ביותר בחייהם, לרבות להקים ולמנות גורם אחראי, גורם מתכלל, כדי שיהיה מפקד הסיוע שיוכל לסייע לאותם אנשים. אני רק חושבת שאותה עמדה שאני אימצתי בתקופה של הקואליציה הקודמת, ששמתי לנגד עיניי גם את טובת האזרחים וגם אחריות לגבי העתיד – ולא רק לגבי דברים שקורים כאן מחר בבוקר אלא עתיד שהוא רחוק יותר, רחוק טווח – אני חושבת שבשביל זה צריכה להיות כאן כנסת ישראל; לא רק לעסוק בכאן ועכשיו, אלא באחריות שהיא כוללת, אחריות שיש בה לא רק פוליטיקה אלא מנהיגות ואחריות. בזה אנחנו צריכים להתאחד ובדברים האלה אנחנו צריכים לעמוד ביחד. ואם נדבר על האחריות ונדבר על הסכמה כוללת ונקשיב למומחים, אי-אפשר שלא לקשר את זה גם למה שקורה בימים האלה כאן בכנסת, בוועדת החוקה, ולמה שקשור בכל מה שנוגע לשם הבדוי "הרפורמה המשפטית", אבל כולם, יותר ויותר אזרחים במדינת ישראל, מבינים שמדובר כאן במעשה שהוא הפיכה משטרית, שמתחיל באמת ביום ראשון, אם בוועדת השרים לענייני חקיקה, שבה מתחיל הבליץ כדי לתת שם אישור לכמה חוקים, ולמוחרת ביום שני בוועדת החוקה ובוועדת הכנסת. וזה לא חוקים שצריך להתעלם מהם, לא ברמה הדמוקרטית והליברלית אבל גם לא ברמת הביטחון. אני יודעת שהמילה "ביטחון" היא מילה יותר מובנת ומאחדת את כל הציבור ואת כל האזרחים במדינת ישראל. כאשר אני פותחת את המחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, של ה-INSS, שהתפרסם ממש בימים האחרונים, שמדבר על עצמאות בתי המשפט והביטחון הלאומי בישראל – אני רוצה להקריא לכם את הסיכום וההמלצות, כי הוא מתייחס ומנתח את ההשלכות של התוכנית להרס הדמוקרטיה ושל החלשת בתי המשפט לאפס על הביטחון של כולנו. אז כן, הם כותבים כך: "זכותה של הממשלה להציע רפורמות הנוגעות למערכת היחסים בין הרשויות ובהחלט יש תחומים בהם יש מקום לבחון מחדש את האיזונים הקיימים. כך למשל ניתן להצביע על הקמת מערך ביקורת על הפרקליטות, על יצירת תקנים נוספים לערכאות הדיוניות כדי להקל על העומס והתמשכות ההליכים המשפטיים, על העברת הסמכות להגיש כתבי אישום כנגד הממשלה וחבריה מידי היועצת המשפטית לממשלה לפרקליט המדינה או לוועדה בלתי תלויה, על כינון חוק-יסוד: החקיקה תוך הסדרה וקיבוע של כללי המשחק החוקתיים ובפרט הסדרת השאלות כיצד מחוקקים חוקי-יסוד ובאילו תנאים תיערך הביקורת השיפוטית ועל צמצום השימוש בעילת הסבירות – – – עם זאת, רפורמות יש לבצע באופן שמתקן חוסר איזון, ככל שהוא קיים, מבלי לייצר חוסר איזון חדש. "מתן כוח בלתי מוגבל לממשלה ופגיעה בעצמאות בתי המשפט ובמקצועיותם יערערו את המשטר הדמוקרטי במדינה, ובכך ייפגע הביטחון הלאומי של המדינה – – – הן במישור הפנימי והן בהיבט החיצוני. במישור הפנימי, בשל השפעות שליליות אפשריות על מהותה של המדינה, על תפקוד כוחות הביטחון כלפי פנים וכלפי חוץ, על כלכלת המדינה ויציבותה ועל תחושת הסולידריות והחוסן הלאומי. במישור החיצוני, בשל ההשפעות השליליות האפשריות על יחסי החוץ של המדינה, ובפרט מול ארצות הברית, בעלת בריתה החשובה, ועל מעמדה בזירה הבין-לאומית וכן בשל החשש לאובדן יתרון חשוב, הגלום בקיומה של מערכת משפטית הנהנית מיוקרה בין-לאומית ומעוצמה מול השלטון במדינה, המשמש את ישראל במערכה המשפטית והמדינית המתנהלת נגדה בזירה הבין-לאומית. "מעבר לכך, יש להיזהר זהירות יתרה מהפרת האיזון העדין בין הרכיב היהודי-לאומי לרכיב הדמוקרטי-ליברלי במהותה של מדינת ישראל, כפי שעוגן במגילת העצמאות. שימור איזון זה הוא הבסיס החיוני לשימור הסולידריות החברתית, שהוא מרכיב חיוני בחוסן הלאומי. מראשית קיומה של המדינה היא מתמודדת עם הצורך לאזן בין הערכים האלה, ובמסגרת זו התפתחו הסדרים אשר מבקשים לתת מענה לערכים משני הכיוונים. כך, יש היבטים דתיים הנכפים על מי שאינו דתי, למשל בתחום הנישואים והגירושים וההגבלות הקיימות ביום השבת במרחב הציבורי, ובהיבטים הדמוקרטיים-ליברליים שאינם מקובלים על חלק ניכר מהציבור הדתי-אורתודוקסי, כגון זכויות להט"ב. החשש הוא שהסרת הרְסָנים עלולה להוביל לערעור קיצוני באיזון תוך מתן משקל יתר לערכים הלאומיים-דתיים על חשבון הערכים הדמוקרטיים-ליברליים. תוצאה כזו תהווה סטייה מהעקרונות שהונחו במגילת העצמאות אשר יצרו נוסחה שהשכילה לאחד בין ציבורים בעלי תפיסות עולם שונות, ולעתים מנוגדות, לכדי עם אחד. מהלך כזה עלול להוביל במורד הדרך לשסעים בלתי ניתנים לאיחוי, לפירוקה של החברה הישראלית, לערעור החוסן הלאומי, ובסופו של דבר לגניזתו של החזון הציוני". אני אסיים במילים האלה עם תקווה, גם שלי: אני מאוד מקווה שמי שאוחז במושכות השלטון במדינה והמדינה וביטחונה יקרים לליבו יעשה עכשיו את כל המאמץ לעצור את הקטר הזה, לעצור את זה ולהגיע להידברות כמו שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, לפני שנתיים וחצי, כאשר היינו באופוזיציה, בתקופת הקורונה, באחד הנאומים כאן מהדוכן התרעתי על אנשים צעירים שמחפשים בית חדש בחוץ לארץ. אני מזכיר לכולנו: זאת הייתה תקופה קשה, והמדינה לא העריכה נכון כיצד צריך לסייע להרבה משפחות, לבעלי עסקים, לאנשים שפשוט ביום אחד נשארו ללא עסק וללא כל סיוע. אני חייב להגיד שבחודשים האחרונים, מאז הקמת הממשלה, מאז הבחירות, לצערי השיח הזה שוב חזר לחיינו. אני פוגש לא מעט אנשים שבשיחות סלון של ערב שישי, בשיחות בעבודה, מתריעים ומביעים דאגה לעתידה של מדינת ישראל. אלה לא אנשים שיש להם חשבונות בבנקים בחוץ לארץ, אלה לא אנשים שטסים במחלקת עסקים; אלה אנשים, מה שנקרא בשפה העממית "מעמד הביניים", אנשים שנושאים בנטל, אנשים שמשלמים את המיסים, אנשים שמשרתים והולכים לעשות מילואים בכל פעם שהמדינה קוראת להם. האנשים האלה לעולם לא התעניינו בפוליטיקה כפי שהם מתעניינים היום. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתשליט פה סדר, כי יש פה רעש גדול ואני לא שומע את עצמי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. אבל אני שומע אתכם מדברים, ויש רעש באולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לשמור על שקט. תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> האנשים האלה, אדוני היושב-ראש, לא התייחסו לוויכוחים הפוליטיים בבית הזה, והם היו הרוב שלא תמיד מתעניין בפוליטיקה. תמיד יש פלח קטן שמבין ויודע וזה מעניין אותו, אבל רוב האנשים לא מדברים כל יום על פוליטיקה. מה שקורה היום הוא שאותם אנשים מסתכלים בחרדה על המתרחש בבית הזה. ואם אתם תצאו עכשיו לרחוב ותשאלו בצורה אקראית עשרה אנשים ותשאלו אם אתם יודעים מהו הרכב הוועדה לבחירת שופטים במדינת ישראל, תשעה מעשרה לא ידעו להגיד, לא את השמות וגם לא את ההרכב. אבל מה כן? חלק מהאנשים ידעו לדקלם את המסר שבמשך שנה, שנה וחצי, הקואליציה היום, האופוזיציה דאז, הכניסה לראש של האנשים במכונת ההסתה שלכם – שהשופטים בוחרים את עצמם. זה מה שהם ידעו להגיד, כי אתם כל הזמן משדרים את מסר ההסתה הזה. הם דואגים והם חרדים ממה שקורה פה בבית הזה. ולכן צריך להתייחס לדאגה הזאת וצריך להתייחס גם לקול שלהם. מה הקול שלהם? איפה בדיוק הוא מיוצג בממשלה, בממשלה אנטי-ציונית שלא מתייחסת לשוויון בנטל, שלא מתייחסת לשירות בצה"ל, שלא מתייחסת לכלכלה חופשית? מה שמעניין אתכם, את הממשלה, זה כיצד לעשות את ממשלת המילוט לעבריינים בעבר, אולי גם לעבריינים בעתיד. רבותיי, אני מסתכל על הממשלה הזאת ואני שואל את עצמי למה יש לנו פה שינוי שלא היה בעבר. אדוני היושב-ראש, השינוי – שבחרו במשרדים בזוגות, שמו שרים בזוגות. משרד הביטחון – זוג שרים; משרד המשפטים – זוג של שרים; משרד החינוך – זוג של שרים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה כמו תיבת נח, כמו בתנ"ך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאני בא להגיד. אתם בדיוק בסיפור של תיבת נח. כמו שתיבת נח באה להימלט מהמבול הגדול ולברוח – אז לאן אתם בורחים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם שמים בכל משרד שני שרים, כי כל שר לא סומך על השר השני. זה כל כך מדהים. זאת ממשלת מילוט, בדיוק כמו שתיבת נח הייתה תיבה למילוט מהמבול הגדול. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> היא הצילה, הצילה בסוף. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אומר לכם, תסתכלו על עצמכם, תסתכלו על הבושה הזאת. אנשים לא מבינים למה במשרד הביטחון צריך שני שרים. למה? עזוב את העניין שיש משרדים גדולים ששם יש סגן שר ושר. מה זו הבושה הזאת? שני שרי משפטים או שר במשרד המשפטים. מתי היה דבר כזה? יש לך מושג במשפטים. מתי דבר כזה היה? במשרד המשפטים מעולם לא היה כזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא. זה לא קשור. אתם תופרים, תופרים, רק שלא יהיה פתאום מצב שמישהו יקום ולא יצביע. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – שני שרים במשרד האוצר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה לפני ליברמן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא. שני שרים במשרד האוצר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לפני ליברמן. תסתכל, אזולאי. מי כמוך יודע את ההיסטוריה של מדינת ישראל והכנסת. לפני חמד עמאר היו שרים במשרד האוצר – דרך אגב, לא בממשלות שלנו. אדוני, אני מסיים בכמה משפטים. הממשלה שלכם, לא רק שהיא ממשלה אנטי-ציונית, היא גם פוגעת בציונות, היא פוגעת בשוויון בנטל, היא פוגעת בזכויות של מיעוטים, היא פוגעת בכל מה שקשור למעמד הביניים. אותם זוגות שהזכרתי, הם חרדים למצב, חרדים לעתידה של המדינה, ולצערי חזרנו לשיח של חיפוש בית אחר, כפי שנאמתי פה לפני שנתיים וחצי בתקופת הקורונה. תעשו הכול בשביל שהאנשים האלה לא יחפשו בית אחר. כאשר הם ימצאו בית אחר, יהיה מאוחר, ולא תוכלו להחזיר אותם למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה (הליכוד): << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סובה. תעלה לסכם השרה גלית דיסטל אטבריאן. בבקשה. בבקשה, השרה. << דובר >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אחד הדברים שאני שמה לב אליהם זה הטרמינולוגיה שמתנגדי הרפורמה משתמשים בה. הם משתמשים בטרמינולוגיה הזאת דרך השליחים שלהם בערוצי המיינסטרים; הם משתמשים בטרמינולוגיה הזאת דרך השליחים שלהם בתקשורת הכתובה; הם משתמשים בטרמינולוגיה דרך השליחים שלהם שניכסו לעצמם מקום בכל מוקדי הכוח בישראל – תרבות, אקדמיה, הייטקיסטים וכן הלאה. הטרמינולוגיה שלהם היא שאנחנו נמצאים כרגע בתוך הפיכה משפטית. אז אני רוצה לתקן את גבולות הזמן. המהפכה האמיתית התרחשה בשנת 1995; אז ישראל עברה מהפכה משטרית אנטי-דמוקרטית על ידי אהרן ברק. מה שאהרן ברק עשה זה לקחת את ימי האבל האיומים והנוראים שישראל הייתה שרויה בהם מייד לאחר רצח רבין, כשכל הישראלים עסוקים בטראומה המדממת שפשוט קרעה אותנו מבפנים של רצח ראש ממשלה. בזמן הזה, כשלאף אחד לא היה קשב וכשלאף אחד לא הייתה שום פיסה של תשומת לב לשום דבר שקורה מעבר לרצח פוליטי איום ונורא בתוך מדינת ישראל, אהרן ברק – במחשכים, במחטף, בלי שאף אחד שם לב, בלי שאף אחד יכול היה לשים לב לשום דבר שקורה, על דעת עצמו, ללא סמכות, ללא דיונים, ללא הפגנות, ללא הסכמות, ללא שיח, ללא שקיפות, ללא קשב של אף אחד – פשוט החליט לבלוע את שתי הרשויות, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ולהגדיל את כוחה של הרשות השופטת. האיזון בין הרשויות – וזה מה שאנשים לא מבינים – האיזון בין הרשויות הוא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של דמוקרטיה, ממש לצד עקרון הכרעת הרוב ועקרון זכויות המיעוט. העיקרון השלישי שעומד שם הוא איזון בין הרשויות. את האיזון הזה, בהפיכה משטרית ומשפטית, עשה אהרן ברק בלי שאף אחד מאיתנו שם לב, בשנת 1995. אז כשאומרים לנו היום שהרפורמה הזו היא הפיכה משטרית, התשובה היא שזה לא נכון. הרפורמה היום, רפורמת חיזוק הדמוקרטיה של יריב לוין, היא רפורמה שבאה לתקן את ההפיכה המשטרית והמשפטית שהתרחשה על ידי בן אדם אחד בשנת 1995. ולמה הרפורמה המשפטית שהתרחשה בשנת 1995 היא כל כך אנטי-דמוקרטית? מכיוון שהיא הפרה את האיזונים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, רבותיי, נעבור להצבעה על הצעת החוק. אנא תפסו את מקומותיכם. להצעה הוגשו הסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו שטה, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר. אם כן, נתחיל בהסתייגויות לסעיף 1. ההסתייגות הראשונה, הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות מס' 1 – הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שישה בעד, 47 נגד. אני קובע שההסתייגות נפלה. היות שזו ההסתייגות היחידה לסעיף 1, אנחנו נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, שבעה נגד. אם כן, אני קובע כי סעיף 1 עבר. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות מס' 2 – הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חמישה בעד, 49 נגד. אני קובע כי ההסתייגות נפלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חמישה בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות נפלה. נעבור להסתייגות מס' 3, הצבעה – הסתייגות מס' 4. אני מתקן ומתחיל את ההצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חמישה בעד. 50 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו נפלה. מכיוון שלסעיף 3 אין הסתייגויות, נצביע כעת על סעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד. שבעה נגד. אני קובע כי הנוסח עבר גם בסעיפים אלו. כעת נעבור להסתייגויות לסעיף 4, הסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חמישה בעד, 50 נגד. ההסתייגות נפלה. נעבור להסתייגות לחלופין, הסתייגות מס' 6 – הצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסתייגות 5 – – – הוא אמר 6. הצבעה מס' 15 << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לחלופין. אמרתי 6 לחלופין. אני מפסיק את ההצבעה. אנחנו מצביעים עכשיו על 5 לחלופין. זה מס' 6 בטופס הצהוב. שוב, הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 5 לחלופין לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חמישה בעד, 50 נגד. גם לחלופין נפל. כעת נצביע על הסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שישה בעד, 50 נגד. אם כן, אני קובע כי גם הסתייגות זו נפלה. משהוסרו כל ההסתייגויות, נצביע כעת על החוק בכללותו, כנוסח הוועדה, בקריאה השלישית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על סעיף 4? על סעיף 4, כנוסח הוועדה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה– 51 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, 51 בעד, שבעה נגד. גם סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר. וכעת נצביע על החוק בכללותו בקריאה השלישית, משהוסרו כל ההסתייגויות. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 50 נגד – 7 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, שבעה נגד. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' מ/1591; דברי הכנסת, חוב' י', ישיבה 28; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור כעת להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. מייד חבר הכנסת רוטמן ימצא את הדפים הנכונים ויעלה להציג את הצעת החוק. אדוני חבר הכנסת רוטמן, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023. במסגרת התיקון שערכה הכנסת לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הורחבו סוגי החובות שהמרכז לגביית חובות מוסמך לגבות – גם קנסות שיש לשלמם לקופת ועדה מקומית לתכנון ובנייה או לקופה של רשות מקומית. מטרת התיקון לאפשר לרשויות השלטון המקומי שמעוניינות בכך לבצע את הגבייה באמצעות המנגנון של המרכז לגביית קנסות. אם קנס הועבר לגבייה באמצעות המרכז לגביית קנסות, לא ניתן יהיה לגבות אותו באמצעות פקודת המיסים (גבייה), שזאת אחת הדרכים שבהן משתמשות הרשויות המקומיות הללו. ההסדר נחקק מלכתחילה כהוראת שעה לתקופה של ארבע שנים כדי לאפשר לבחון את היעילות של ההסדר. הוראת השעה הסתיימה בסוף דצמבר 2022, והוארכה עקב פיזור הכנסת עד שלושה חודשים מתחילת תקופת הכהונה של הכנסת העשרים-וחמש. למרות שהוראת השעה הייתה בתוקף כמה שנים, ההיערכות לקחה זמן, והשימוש במרכז בפועל לצורך גביית התשלומים לרשויות המקומיות החל רק בשנת 2022. לכן מוצע כאן להאריך את הוראת השעה בארבע שנים נוספות, כי לא היה זמן מספיק לבחון את יישומה. בנוסף, מוצע להעניק לשר המשפטים סמכות להאריך, בהסכמת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, את הוראת השעה בשנתיים נוספות, כדי שבפעם הבאה לא יהיה צורך בחקיקה לטובת הארכת הוראת השעה. מוצע לקבוע כי בתקופת התוקף של הוראת השעה אפשר יהיה גם לגבות תשלום או פיצוי בקשר לתיק שנסגר בהסדר מותנה לפי סעיף 67ג(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, בעבור רשות מקומית או ועדה מקומית באמצעות רשות האכיפה והגבייה, שתעביר את הסכומים לקופת הרשות המקומית או הוועדה המקומית שבעבורה הן גבו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. לפני שאבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה, אני רוצה להודות לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי לוועדה על הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית למליאה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. אנחנו נעבור להנמקת ההסתייגויות בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים שבכנסת יש הרבה מאוד אנשים מעניינים, חברויות חוצות מפלגות. באופן אישי אני משתדלת להכיר ולהתחבר לאנשים על פי אופיים האישי ולא דעותיהם. אבל אנחנו עוברים ימים מאוד קשים בכנסת, ולצערי הם משתקפים בחברה בישראל. אנחנו גם חווים מפח נפש גדול, אדוני היושב-ראש, ואני מדברת על התחושה שנמצאת אצלנו, חברי האופוזיציה, בנושא שבעיניי הוא בכלל לא פוליטי, לא צריך ואסור שיהיה קשור לימין ושמאל. הדבר הזה קורע את העם ומפלג את העם, וברשותך, אני רוצה לפרוס קצת את הביקורת הגדולה שיש לי על מה שמתרחש ומתחולל בימים האלה בין כותלי הבית החשוב הזה. בסוף אנחנו חוזרים לעסוק ביסודות של המדינה הזאת. מדינת ישראל הוקמה כבית לעם היהודי, כבית מפלט לעם היהודי אחרי רדיפה אכזרית, אחרי ניסיון השמדה, אחרי גזענות, בהיותו מיעוט נרדף, ובעצם זה הפתרון – בעצם הקימו בית לעם היהודי שתכליתו היא חירות ומדינה יהודית ודמוקרטית. מנחם בגין, זיכרונו לברכה, דיבר הרבה על החירות הזאת, שבבסיס המדינה עומדת חירות לכל אזרח. אולי בגלל זה חלק מחברי הכנסת שיוצאים מחבר העמים או מממשלות או ממדינות קומוניסטיות, שלקחו מהם את החירות הזאת, מדברים הרבה על האלמנט הזה, שהולך להיפגע כל כך קשה בהפיכה המשטרית. אתה יודע, אחרי כל כך הרבה שעות בוועדת החוקה, הייתי רוצה לנסות ולפרוס את תפיסת עולמי הכוללת, למה הצעת החוק הזאת, הרפורמה הזאת שהממשלה מקדמת, היא כל כך כל כך קטלנית למדינת ישראל ולזהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית בצורה ברורה. קודם כול, נדבר על העובדה שהחקיקה הזאת, אין בה דבר דבור על אופניו. החקיקה שאנחנו חווים לא מבטאת תפיסת עולם. היא לא אומרת: יש רשות שופטת במדינת ישראל, יש רשות מחוקקת במדינת ישראל, יש רשות מבצעת במדינת ישראל, ואנחנו באים לסדר ולדייק את היחס ביניהן. אני מוכנה לקבל את זה שיש ביקורת על גבולות הייעוץ המשפטי; אני מוכנה לקבל את זה שיש ביקורת על גבולות כוחם של בתי המשפט. אני לא מוכנה לקבל את זה שאין גבול שמייצרים לכוח של הרשות המבצעת, דהיינו לממשלה, דהיינו לרוב רגעי שהיום הוא כזה ומחר הוא הפוך. תוצאות הבחירות במדינת ישראל במשך השנים ובכל מקום יכולות להתהפך לחלוטין. אין שלטון דמוקרטי כשלטון רפובליקני. בעצם, כשאנחנו מסתכלים לתוך ישראל פנימה, המצב עוד יותר חמור – אין לנו חוקה מסודרת. כל מה שיש לנו זה חוקי-יסוד, ואדוני היושב-ראש יודע בדיוק כמוני שמי שהוביל את חקיקתם היה הליכוד – חבר הכנסת דן מרידור, חבר הכנסת אוריאל לין, חבר הכנסת מיכאל איתן ועוד רבים ואחרים, שקידמו בהסכמה רחבה, ביחד עם ארבע מפלגות דתיות וחרדיות, חקיקת חוקי-יסוד במדינת ישראל: הזכות לעיסוק, הזכות לקניין, הזכות לפרטיות, הזכות לשוויון ועוד דברים שברורים לכולנו נוסחו בתוך חוקי-יסוד, כהכנה לחוקה, כאשר הם אמורים להיות עם תוקף מיוחד, שעומד בבסיס קיומנו. כדי לפגוע ביסודות האלה צריך חוק שמתגבר עליהם, אבל במידה שלא עולה על הדרוש ולתכלית ראויה, כי מדובר כאן בעיצוב דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כלומר, אי-אפשר לדרוס זכויות. כל כך הרבה מדברים פה על שלטון הרוב, שלטון הרוב, שלטון הרוב – על שלטון העם, סליחה, ושלטון הרוב. לא. דמוקרטיה היא שלטון העם, לא רק הרוב. פעם הרוב הוא כזה, פעם הרוב אחר, ואנחנו חייבים לדאוג לזכויות היסוד ולחירות. אז מה אמרנו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אגב, הזכרת אותם. זה מה שהם התכוונו באמת. הם לא חשבו שמישהו ייקח את חוקי-היסוד התמימים האלה ויהפוך אותם למנגנון שלטוני של בית המשפט העליון לביטול חוקי כנסת ולדיכוי המיעוט החרדי והאחרים, בעיקר בענייני דת ומדינה, בשם אותם חוקי-יסוד נעלים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא כל כך מסכימה איתך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני אומר עובדות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מכירה פסיקה של בית משפט שהכריחה מועצה מקומית לבנות מקווה לציבור הדתי שלו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אוקיי, זה מקרה אחד. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ומה שעושים עכשיו – חוק-יסוד: מינוי שרים עם הרשעות פליליות – הוא בעיניי הרבה יותר חמור, ובהחלט שלא לזה הכוונה. אבל אני אסביר את דבריי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני ממשיך, לא אפריע לך. רק רציתי לדייק את הדבר הזה, שלא רצו לתת להם כוח לבטל חוקי כנסת. רצו לאפשר באמת לכנסת ולבית המשפט לתת זכויות אדם, חוקי-יסוד שיפעלו על פיהם, אבל לא שתהיה דיקטטורה משפטית במקום פרלמנט. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם בג"ץ – – – אז אולי נחשוב – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה משנה? הם כולם יהיו חברי מרכז ליכוד עד אז. מה זה משנה, שר התקשורת, באיזה מקווה הם יטבלו? אבל עזוב, אני רוצה לחזור לדיון ובאמת לדבר לגופם של דברים. כי מרוב צעקות וטיעונים שקצובים בזמן, אני מרגישה שליותר מחצי מהעם יש כאן הזדמנות להשמיע את קולו בצורה קוהרנטית ואמיתית שאיננה ממקום פוליטי. אז בואו נחזור לשיטה הישראלית. בקיצור, יש לנו חוקי-יסוד, עם תהליך שלא הבשיל להשלמת החוקה, וכרגע אין בעצם הגבלה – מהם חוקי-היסוד, איפה ינוחו אותן זכויות יסוד שלנו במדינת ישראל שיגנו על המיעוטים ויהיה להן מעמד מיוחד, אין חוקה, אין הפרדת רשויות מיטבית, כי כמו שאדוני היושב-ראש יודע, הכנסת מאוד חלשה, כי היא למעשה נשלטת על ידי ממשלה – ברגע שיש ממשלה, יש רוב מובנה בכנסת שלא מאפשר לה להיות בעצם הרשות שמפקחת על הממשלה – ואין הגדרת חוק-יסוד. כל המומחים ששמענו בוועדת חוקה, כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, אמרו: אתם רוצים להסדיר את היחסים הללו בין הרשות השופטת למחוקקת? אין בעיה, אבל תטפלו בשני צידי המטבע: מצד אחד תחוקקו חוק-יסוד: חקיקה, שיגיד מהו חוק-יסוד, שייצר חוק שהוא מאוד מאוד משמעותי ומיוחד, שאי-אפשר לבטל אותו ככה סתם, שאי-אפשר להעביר אותו ככה סתם. נכון שזה לא הוסדר, אבל בואו נסדיר את זה, בואו ניתן לחוקי-היסוד את המעמד שראוי להם, ונבטיח שהם גם אכסניה ראויה לחקיקות אמיתיות, שמבטאות את ערכי היסוד – של המיעוט, של זכות יסוד העיסוק, הקניין, השוויון, להגן על מיעוטים, וכל הדברים האלה של חופש ביטוי וכן הלאה וכן הלאה. ואז, מהצד השני, אם אכן תהיה הסדרה כזאת שלא יהיה abuse לחוקי-יסוד, אז גם אפשר לדון בזה שבתי משפט במדינת ישראל לא יוכלו לפסול את החוקים האלה. ואז יש כאן איזה היגיון מסדר של איזון בין הרשויות: מצד אחד הכנסת לא תשתמש בחוק-יסוד בצורה קיצונית, מניפולטיבית ובאמת באמת עבריינית, ומצד שני בתי המשפט יתייחסו לזה בקדושה הראויה, כחוקים שבאמת מבטאים את הבסיס של הקיום של מדינת ישראל. עכשיו, מה אנחנו עושים פה? בואו נראה על מה בדיוק הבוקר דנו ועל מה כל כך התרגזתי בוועדת החוקה. באה הממשלה הנוכחית ואומרת: אני מסרבת לדון בחוק-יסוד: חקיקה. אני מסרבת להחליט מהו חוק-יסוד. חוק-יסוד זה כל דבר שאנחנו, תסלחו לי על הביטוי, תוקעים בו את המילה "יסוד". חוק-יסוד: תאגיד השידור; חוק-יסוד – אם זו ממשלה ימנית – לימוד תורה חובה, ואם זה ממשלה שמאלנית – חוק-יסוד: גיוס חובה החל ממחר בבוקר. ובעצם החוק אומר: כל מי שבידו סמכות שפיטה, בתי משפט, לרבות בית משפט עליון, לא יידרש במישרין או בעקיפין לשאלה בדבר תוקפו של חוק-יסוד ולא יהיה תוקף להחלטה שהתקבלה בעניין. והינה, אדוני היושב-ראש, יש משפט שאומר bad cases make bad law. אנחנו כרגע, לצערי, חיים וחווים את הדבר הזה בכנסת הזו. הרי קיבלנו הדגמה חיה. בעצם מה עושה הממשלה? מייצרת חוק שהוא לא באמת חוק-יסוד שראוי להגנה מפני בית המשפט בצורה גורפת כי הוא מבטא בעצם את עקרונות היסוד של המדינה, הוא מעין חוקה, ואומרת: כל חוק שיש בו את המילה "יסוד" – אני קובעת שאי-אפשר לנגוע בו בכלל. ועכשיו, בוא נדמיין ממשלה שהחרדים אינם חלק ממנה, כן? אני רוצה לעשות איתך תרגיל חשיבתי, ואומרת: חוק-יסוד: גיוס חובה. ממחר בבוקר אנחנו שולחים את המשטרה לגייס את כל החרדים בכפייה. נתפס בעיניך שאין שום יכולת לייצר ביקורת על החוק הזה? הרי אני בכוונה לוקחת את הדבר הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל זה מה שדורית בייניש עשתה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ועכשיו אני אתן לך עוד דוגמה מהסוג העוד-יותר שפל – חוק פרסונלי. חוקי-היסוד של מדינת ישראל יהפכו, פשוט רק בגלל שהם מייצרים חסינות מביקורת, עיר מקלט למקרים של עבריינות. כבר קיבלנו הדגמה לזה בחוק שבימים אלה ממש הוגש והונח וצפוי להידון במקביל בוועדת החוקה, בוועדת הכנסת – חוק-יסוד: דרעי. הכותרת של חוק-היסוד: בית משפט עליון לא יתערב במינויים. למה? ככה. כי ברגע שאמרנו את המילה "יסוד", הדבר הזה הפך למשהו מיוחד. ואני רוצה להזכיר לך שלא הגבלנו – בשונה, למשל, מהמלצות שנעשו בעניין הזה בממשלת הליכוד. שר המשפטים דאז נאמן עשה עבודה בנושא, הייתה ועדת נאמן, והיו לו כמה המלצות. הוא המליץ שלמשל חוק-יסוד: חקיקה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >>אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):<< דובר_המשך >> כן, אבל זה ממשלת ליכוד, וזה לא קשור לממשלת ליכוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון, בחייך. את לא מבינה – – – באמת, זה ממש דמגוגיה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> זה סתם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> וזה לא קשור לממשלת ליכוד, זה הדבר הנכון לעשות. חוק-יסוד במדינת ישראל – ראוי שאם אנחנו נותנים לו מעמד מיוחד, שאנחנו נשלוט על הדברים שייכנסו אליו, שהם דברים שהם הסכמה רחבה, שיהיה רוב של 65 חברי כנסת בחקיקה שלו, שיהיו כמה חודשים הפרש בין הקריאה האחרונה לקריאה הרביעית, שהוא יבטא קונסנזוס של העם, ערכים מוגנים מפני ביקורת שיפוטית ובכלל. ומה אנחנו רואים? חוק-יסוד: דרעי. בעוד כמה שבועות או חודשים, אני לא אתפלא אם יגיע לשולחננו חוק-יסוד: חסינות לראש הממשלה, חוק-יסוד: תאגיד השידור, שתוך יום, נגיד, מפטרים מאות עובדים. אין תקומה לדבר הזה, אין יכולת לעשות שום ביקורת. ועוד כהנה וכהנה. ובאמת אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אני בתחושה מאוד מאוד קשה, תחושה מאוד מאוד קשה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כי מישהו יוצר אצלך את התחושה. יש תעמולה סובייטית בתקשורת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני בכלל לא בתעמולה, אם אני יכולה לדבר בצניעות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כולנו קורבנות תעמולה סובייטית היום. כל התחושה – וזו תחושה אמיתית, אני מבין את זה – של אנשים שחושבים שהינה, הדמוקרטיה נגמרת, זה פשוט לא נכון. מה שאמרת, חוק דרעי זה תגובה על הדיקטטורה של השופטים, שהחליטו שעל עבירה שאפשר לגמור את זה ברשות המיסים, הם פוסלים שר. מי מינה אותם לפסול שרים? אבל כן, אני – תמשיכי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו ברמה האישית. אני לא חיה מתעמולה, אני חיה מהנוסחים הכתובים ומהניסיון האישי המקצועי שאני מביאה איתי. אני הייתי יועצת משפטית בממשלה, במדינה. רוב הקריירה שלי הייתי עורכת דין ברשות להגבלים עסקיים, הייתי יועצת משפטית של רשות החשמל, ואחרי זה גם עמדתי בראשה, כלומר הייתי רגולטור, מה שנקרא, הפקידות. בנוסף, גם הייתי מתמחה בבית המשפט העליון במדינת ישראל. אחרי כן, מהצד השני, נהייתי שרה בממשלה, פוליטיקאית. אני יושבת בממשלה ואני אומרת לך: לא קל לעבוד עם ייעוץ משפטי ולא קל לעבוד עם פקידות. אבל מה הפתרון? לרסק מערכת שבסוף המבנה שלה אולי טעון תיקון אבל הוא איננו טעון ריסוק? ומחיר הטעות הוא נוראי, ואני אסביר לך למה – כי מה שמכונה כאן רפורמה משפטית, והוא בעצם בעיניי הפיכה שחיתותית, מרסק את אלמנטי שלטון החוק בכל הרבדים שלהם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אין שלטון חוק, יש שלטון של דיקטטורה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מדברת על מי שאחראי. אתה לא תאמין, אבל בוועדת החוקה אנחנו מגיעים למחוזות כל כך הזויים, שאני צריכה לתפוס לעצמי את הראש. יו"ר הוועדה שואל שאלות שבעיניי ועדות כנסת לא אמורות – לא יכירן. הוא אומר: למה בכלל שיהיה יועץ משפטי שיפרש את החוק? אלה השאלות בוועדה. למה אדוני הולך לרופא? למה כשיש לאדוני שאלה במס הוא הולך ליועץ מס? למה כשיש לאדוני בעיה חשבונאית הוא הולך לרואה חשבון? כי יש מקצוע שנקרא משפטים, ויש פקולטה למשפטים, וחזקה שליועצים משפטיים ובתי משפט יהיה איזה מעמד נוסף בפרשנות החוק. ככה זה בכל העולם, אבל אנחנו פתאום, כמו בקן הקוקייה, מנהלים דיונים שפשוט נשרפות לי האוזניים. עכשיו אני רוצה להסביר לך למה אמרתי שיש פה ריסוק בכל השכבות, כל כך עמוק ויסודי. אתמול שמענו פרופסורית בהרווארד שאמרה כאלה דברי טעם, שאמרה לרוטמן: אני רוצה להזהיר אותך מהריסוק הזה. תתחיל מתון, תבדוק פסקת התגברות מתונה – תכף נגיע גם לזה. היא אומרת לו: הרי מה קרה בארצות הברית שאתם כל כך מתהדרים בה? הפכו את מינוי השופטים לפוליטי. ועוד היא הוסיפה ואמרה שאצלנו השיטה תהיה עוד יותר אגרסיבית ופוליטית. היא אמרה: אמון העם האמריקני בשופטי בית המשפט האמריקני קרס. אני צריכה לספר לך שהם הוציאו פסקי דין שמונעים מאישה את הזכות על גופה כשהיא נכנסת להיריון? אני לא איכנס איתך לשיח פה בנושא הזה, כי אני מבינה את אמונותיך ואני מכבדת אותן, אבל הגיעו שם לכאלה מחוזות הזויים, כי פשוט השופטים נהיו פוליטיים. עכשיו אני רוצה למנות בפניך את האלמנטים של ההפיכה. פעם אחת יש את חוק היועמ"שים, שהונח בצד, ברוך השם, אולי קצת ירגיעו אותו. הוא בעיניי – אתה יודע מה? לא הכי חמור, אבל יש פה מה לומר: שר יביא יועמ"ש, שר יקבל ייצוג. עזוב, הסעיף ששם מפריע לי מאוד מאוד הוא סעיף מפורש שאומר: חוות הדעת המשפטית שיקבל השר לא מחייבת אותו, היא רק בגדר עצה, והיא לא תשפיע על שינוי מצבו. אתה יודע מה? אני קוראת את הסעיף הזה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כשהיית יועצת משפטית, היית כופה על הממונים עלייך מה לעשות? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, ממש לא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היית אומרת: זה חוקי, זה לא חוקי, וזהו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל אני לא מדברת איתך על מצבים כאלה. כל שר יודע שבסוף, גם אם יועץ משפטי מייעץ לו משהו, בסוף הוא מגיע לשלב שהוא אומר לו: רגע, זה לא חוקי? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז הוא לא יעשה את זה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואז אי-אפשר אפילו לספור על שתי אצבעות את המקרים שיועץ משפטי עוצר אותך על לא חוקי. ולכן, מקל וחומר אני אומרת, אם כבר בא יועמ"ש ואומר דבר כזה, באיזה עולם זה יהיה לא מחייב? באיזה עולם? הרי מה יש לשר ביצועי? יש לו תקציבים ויש לו סמכויות. אז תאר לך שאני כשרת החדשנות הייתי מחליטה במקרה – מקרה דמיוני, שפשוט איזשהו שר פה הורשע על זה – לוקחת סכום נכבד ומעבירה אותו לעמותה של אחי. אם יבוא יועמ"ש ויאמר לי: לא לא לא, זה פלילי, זה אסור – העצה שלו, לא יעלה על הדעת שלא תהיה מחייבת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, היא הצעה טובה, ואדם חכם לא יעשה את זה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, היא לא עצה טובה, היא החוק, והחוק במדינת ישראל מחייב את כולם, בדיוק כפי שלפי אמונתך ההלכה מחייבת את כולם, כולל את הרב הכי גדול, כולל את האדמו"ר הכי צדיק. אף אחד לא מעל להלכה, ובשבילנו במדינה דמוקרטית יש חוקים, חוקים במדינה שהיא מדינה של האזרחים שלה, נכון? יש חוקים שמחייבים את כולם. אדם כגדול, כמו שאמרו שופטי בית המשפט העליון: כולם מרכינים את ראשם בפני הדין. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל גם השופטים צריכים להרכין את ראשם בפני הדין והחוק. הם לא יכולים לבטל חוקים ולמרוד בחוקים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חד-משמעית, חד-משמעית. עכשיו בוא נדבר על האלמנט הנוסף – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אצל אריה דרעי הם בזו לחוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם בזו – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מסכימה, אבל אני לא רוצה לקטוע את רצף הדיון שלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם בזו – – – הם בזו – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני ממש לא מסכימה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושבת, כל הטלת הרפש הזו בשופטים בתיק דרעי היא פשוט מקוממת בעיניי. במקום שיקום איזה צדיק בסדום ויפנה אל האדם ויגיד לו: למה אתה לא יכול להתאפק? פעם שלישית? אולי פשוט תפסיק לעשות את הדברים האלה ואל תעמיד אותנו בבושה כזאת, ששופטי בית משפט עליון צריכים להתעסק עם כל העניינים האלה. עכשיו נמשיך לאלמנט השני ברפורמה המשפטית, והוא האלמנט של ריסוק בתי המשפט, אדוני היושב-ראש. כאן מדובר במשהו שהוא פשוט בעיניי, באמת, אדוני היושב-ראש, בלתי ניתן להכלה. משנים את ההרכב של הוועדה למינוי שופטים כך שהשליטה המלאה בה – הינה שר האנרגיה והתשתיות, ובקרוב שר החוץ – בעצם לוקחים את הוועדה למינוי שופטים והופכים אותה לפוליטית בשליטת ממשלה; לא תגיד פוליטית בשליטת נבחרי הציבור, קצת אופוזיציה או קואליציה באופן אמיתי, שיש ביניהם איזה היזון חוזר, אלא בונים ועדה של – כמה? תשעה או 11, אני רוצה לבדוק – תשעה חברים, כאשר שבעה מתוכם בשליטת הממשלה. ולא רק זה אלא שקובעים קוורום מינימלי של חמישה חברים, ואין שם הגבלות על טיב הקוורום, כלומר תיאורטית חמישה נציגי ממשלה, שרים ושופטים בדימוס, שהם מינו או לא, כן מינו, חברי כנסת – מאותה קואליציה יושבים חמישה, אין אף שופט בחדר, וממנים שופטים למערכת המשפט הישראלית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> באיזה מדינה זה קורה? יש מדינה שזה לא קורה כך? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו, היושב-ראש, כל המומחים אמרו שכל החבילה כולה היא מודל שאין אותו בשום מדינה. החבילה היא כולה, אתה לא יכול לפרק אותה לחלקים. אנחנו מצביעים על כולה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אפשר לבדוק. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, ואני רוצה גם לחזק ולחדד לך נקודה" זה יחול עד רמת שופט בבית משפט לתעבורה ושופט בבית משפט שלום. תאר לך. בעיניי, שוב, זה לא עניין פוליטי – היום זה הליכוד, מחר, לא יודעת, ממשלת המחנה הממלכתי. למה אני, כשאני מגיעה לבית משפט, אמורה בכלל להתעניין באיזו ממשלה מינו את השופט הזה? מה זה יעשה לשופטים? בוא נוסיף חטא על פשע, והחוק הזה גם קובע שימוע לשופטי העליון בוועדת החוקה בכנסת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה רע? בסנאט זה קורה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לשאול אותך, היושב-ראש, אילו שאלות אנחנו נשאל את השופטים האלה, המועמדים לשפיטה: האם אתה שומר מצוות? מה שואלים בשימוע כזה – האם אתה ימני? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אם הוא שומר מצוות, הוא לא יתקדם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האם אתה שמאלני? האם אתה מאמין בזכות לפרטיות? האם אתה בעד זכויות פרט? איזה שופטים אנחנו נקבל? שופטים יותר מקצועיים וטובים או שופטים פחות טובים? מה זה יעשה לכל המערכת אם אפקט הצינון, מה שנקרא – אני קוראת לזה אפקט השחיתות – האם שופטים יעזו להשפיע, לטבוע חותם, להסתכן כדי לעשות צדק כשהם יודעים שזה המנגנון שהם יהיו תלויים בו? אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, לא. ואני לא רוצה להיות במערכת כזאת שבה כשאני הולכת לבית משפט לתעבורה, אני צריכה לבדוק אם זה שופט שמונה במחנה הממלכתי או שהוא מונה בתקופת הליכוד ולעשות את הבדיקות הללו. ועדיין, עם כל הביקורת והצעקות על הרשות השופטת שלנו, עדיין האמון של הציבור בה הוא כפול מפי שניים מהאמון בפוליטיקאים, אז לא הבנתי את הרעיון לחרבש ולהרוס רק את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תרשי לי להטיל ספק גם בזה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ועכשיו אני רוצה להגיש ולהציג פה עוד אלמנט. הרי אתה יודע שמדינת ישראל נאבקת בעולם מול אויביה בבית הדין בהאג בדברים אמיתיים. הרי יש אישומים פרסונליים על בני גנץ כרמטכ"ל, על גדי איזנקוט כרמטכ"ל, אישומים פרסונליים נגד אנשים שייצגו, הגנו על הארץ הזו. כל המשפטיזציה של המשפט בעולם – בעולם – הרשות הפלסטינית קיבלה את הזכות להיות צד בהליכים נגד מדינת ישראל, בהליכים שרק לאחרונה הורחבו. יש דוקטרינה משפטית שמגינה עלינו בהרבה מאוד מקרים, והיא המעמד העצמאי והיוקרתי שיש לבית המשפט העליון שלנו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אין שום מעמד בעולם לבית המשפט הישראלי, והעובדות שהבאת מוכיחות את זה, שכן מזמינים אותם למשפט הבין-לאומי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חולקת עליך. אני חולקת עליך. עובדה שיש לנו בית משפט עליון – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אף אחד לא מאמין בהם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שמצד אחד מגן על סיכולים ומגן על מדינת ישראל. ההחלטות האלה לחקור או לא לחקור אלו החלטות שיש בהן הרבה מאוד מן הפוליטיזציה של הגורמים הבין-לאומיים, אבל הטיעונים המשפטיים – יש כאן דוקטרינה שברגע שאתה מראה רשות משפטית עצמאית, שופטת, יש לנו איזשהו יתרון מאוד משמעותי, ואנחנו הולכים לאבד אותו. ועכשיו בוא נדבר על האלמנט השלישי שיש – איך אני קוראת לזה – בהפיכה שחיתותית, כן? הרסנו את הייעוץ המשפטי, הרסנו את בתי המשפט; בוא נדבר – על מי יחול החוק ומי צריך בכלל לפעול על פי חוק. יש לנו את הסעיף שאומר שכל חוק שכותרתו והמילה בתוכו היא "יסוד" הוא חסין, והתחלתי להגיד לך למה הדבר הזה הוא קיצוני בצורה בלתי רגילה. אם יש משהו שלמדתי בתקופה הלא-ארוכה שאתה יודע שאני נמצאת בפוליטיקה, זה שפעם אתה בקואליציה ופעם אתה באופוזיציה, וחס ושלום שנגיע ליום שירחיבו את השימוש הזה בחוקי-היסוד כנגד חס וחלילה אוכלוסיות אחרות, אדוני היושב-ראש, שאתה נמנה עימן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה הוכח. 70 שנה בית המשפט לא הגן על האוכלוסייה החרדית והיה בראש היוצרים את הכאוס הזה, כולל הפסיקה של בייניש שצריך לקחת חיילים מתוך הישיבות בכוח ולהביא למלחמה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל לא זה הפתרון. להפך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר, על זה אפשר לדבר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מתעקשת לשכנע אותך שהסעיף הזה שכתוב בו שכל בית משפט לא יידרש לשאלת תוקפו של חוק-יסוד בלי שמצמצמים – מה זה חוק-יסוד, ואומרים שזה כל עוד לוקחים נייר וכותבים בכותרתו את המילה "יסוד" – מחר אפשר לגמרי חוק-יסוד: גיוס בתחולה מלאה ולאף אחד לא יהיה שום פתרון. אי-אפשר להתעלם ממה שאני אומרת. עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד חוק שכתוב שיתעמר באזרח ויפגע בכלכלה בצורה שאף אחד עדיין לא מבין, וזה ביטול עילת הסבירות. תראה איזה סעיף קטן מסתתר בו, עולם ומלואו של פגיעה בוודאות העסקית לסקטור העסקי במדינת ישראל: מי שבידו סמכות שפיטה, לרבות בית משפט עליון, לא ידון ולא ייתן צו נגד הממשלה, ראש הממשלה, שר משריה או נבחר ציבור – כן, ראשי עיריות – כפי שייקבע בחוק בעניין סבירות החלטתם. על פניו, אדוני היושב-ראש, מה עמד מאחורי זה? הרצון שלא יתערבו בנושאים מדיניים, בהחלטות הרות גורל ברמה הפוליטית שמשקפות תפיסת עולם של ממשלה. אבל מה בפועל כתוב פה? לשרים במדינת ישראל יש סמכויות ביצועיות אדירות. יושב כאן בשולחן הממשלה שר האנרגיה. אני מכירה היטב את עבודתו כיו"ר רשות החשמל. שר האנרגיה מאשר רישיונות חשמל, שר האנרגיה קובע כללים, שר האנרגיה קובע תוכניות פיתוח – יש לו סמכויות אדירות, מעבר לחברותו בממשלה. בואו נעבור לשר התקשורת. שר התקשורת נותן רישיונות תקשורת. שר הפנים נותן או שולל אזרחות או תושבות. שר אוצר – בכלל עולם ומלואו. ראש עירייה – נותן רישיון עסק, לא נותן רישיון עסק. שרה להגנת סביבה וגם שר אנרגיה – מאריכים זיכיון לחברת משאבי טבע, לא מאריכים זיכיון לחברת משאבי טבע. תחת הסעיף הזה מחר בבוקר קם לו ראש עירייה, מחליט לא לאשר רישיון עסק – כי לא יודעת מה, הוא שמאלני מדי לטעמו, הוא חילוני מדי לטעמו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, זה בלתי חוקי, זה בלתי חוקי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שנייה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא לא יכול למנוע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא תחול עילת הסבירות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל הוא לא יכול למנוע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האזרח, החברה העסקית לא יכולה לעתור לבית המשפט ולומר: מה זה ההשתהות הזאת, שלא נותנים לי רישיון עסק? זה לא סביר. מה זה סבירות, אדוני היושב-ראש? זה להראות שעשית process נכון וששקלת את כל השיקולים הרלוונטיים ואת כל הדברים העניינים ביושרה ואיזנת ביניהם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על פי החוק, על פי החוק, נכון? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. בית המשפט מדגיש: אני לא מחליף את שיקול דעתו של השר, אני לא מחליף את שיקול דעתו של ראש העירייה, אני רק רוצה לראות שהם נתנו משקל ראוי לכל השיקולים ולא פספסו משהו לא הגיוני. עכשיו אתם שולחים את חברות הענק האלה ואת האזרחים – גן עדן לשחיתות. אומרים לי בוועדה: מה אכפת לך? הוא יוכל לתבוע בעילת אפליה, הוא יוכל להגיד שראש העיר עבר עבירת שוחד, שהוא גנב. אבל את מי זה מעניין? למי יש זמן עכשיו לנהל הליך פלילי שהוא בכלל לא בסמכות האזרח, על שוחד? ומאיפה הכלים לאדם להוכיח שיקולים פסולים או אפליה? הרי מי שמפלה ושוקל שיקולים פסולים לא מרים טלפון לאזרח או לחברה ואומר לו: הלו, תקשיבו, אני שוקל שיקולים פסולים, הינה ההוכחה שלכם, תקליטו אותי. עילת הסבירות משמשת כלי לאזרח ולסקטור העסקי. אני עסקתי בהחלטות ברשות החשמל, החלטות כלכליות. עילת הסבירות הנחתה אותנו בלהראות ששקלנו את כל השיקולים, בלהראות שעשינו – שיקול זר – ואנחנו ניוותר עם דברים מאוד מאוד מצומצמים. כמובן, הסעיף האחרון, שבא ואומר שכנסת ישראל, ברוב פוליטי רגעי של 61, שהם הממשלה, תבטל כל חוק – סליחה, כל פסק דין. אני אגיד לך יותר מזה: מראש, מראש, אם הם בכלל יקומו חמים בבוקר, הם אפילו לא יחכו לפסק דין. יבוא בית המשפט ויגיד: אני רק מוציא צו ביניים, אני רוצה הבהרה בעתירה – לא, הכנסת תשב לפני שיש פסק דין, לפני שיש הנמקה, לפני שלמדו במה מדובר, ובום, יפסלו את זה בפסקת התגברות. אני אפילו רוצה להישמע יותר בוטה ולהגיד לך שאחרי שלמדתי לעומק את פאר היצירה המזעזע הזה, שהוא לא מקצועי ולא כלום – אין בו כלום חוץ משחיתות, כלום; אין בו מודל שמקובל בעולם, אין בו איזון בין רשויות. תאמין לי, בצדק, ציון לא תיפדה פה. יותר מתאימים הפסוקים האחרים בספר ישעיהו, על "שריך גנבים וסוררים". אז עכשיו, כשאני אומרת לך בכנות, אחרי שהסברתי לך את החבילה המפוארת הזו, באמת באמת אין בכלל צורך בפסקת התגברות, אין בכלל צורך בסעיף הזה, כי לא נשאר כלום שאפשר להתגבר עליו. אם בעצם כל חוק שכותבים בו את המילה "יסוד" הפך לעיר מקלט לכל ממשלה, כשרה כעבריינית, למה צריך בכלל את פסקת ההתגברות? אם אי-אפשר לדון בסבירות בכלל – נגד ראשי עיריות, נגד שרים, נגד ממשלה – יצרנו בממשלה הזו דין אחד לציבור הרחב ודין אחר לממשלה. כי הרי מה זה אומר? אם אי-אפשר לתקוף לבית משפט, והאזרח לא יכול להגיד שזה לא סביר מה שעשו לו, אז זה גם אומר ממילא שעל הרשויות האלה לא חלה חובת הסבירות. במה, הם חבים במשהו שבכלל אי-אפשר לאכוף אותו? ומכאן הדרך לתהום מוסרית – היא ממש גדולה. אני כבר עייפה מלהגיד את השלייקעס על השלייקעס, והוא שאם בית המשפט כבר רוצה לבטל חוק – וכידוע, כפי שהסברתי לך, אין לו בכלל מה לבטל, כי כל מה שיהיה מושחת או בעייתי או לא דמוקרטי, יוסיפו בכותרתו את המילה "יסוד", ובית המשפט לא יכול לנגוע בו. אבל גם אם הוא מצא איזה חוק, רחמנא ליצלן, הוא צריך לכנס הרכב מלא של 15 שופטים, שאני רוצה להזכיר לך שהם ימונו על ידי הממשלה, אחרי שיעשו להם בדיקה מה דעותיהם הפוליטיות, וברוב של 12, 13 מתוך 15. ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אין בזה כבר צורך, כי מבית המשפט ומשלטון החוק במדינת ישראל לא יישאר כלום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כבר לא נשאר כלום. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כבר אין אמון בקרב הציבור כלפי בית המשפט. אפשר להבין את זה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו. כל כך קל להרוס, כל כך קשה לבנות. אנשים, מאות אלפים יוצאים לרחובות עם דגלי ישראל לא סתם. אל תבוזו להם. אל יהא לבכם קהה בהם. הם מדברים מדם ליבם. אני אומרת לך שהימים פה קשים לי מאוד, קשים לי מאוד, אולי כי זה נוגע ברקורד המקצועי שלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כמו שהיה קשה לנו בממשלה הקודמת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה לא דומה, זה לא דומה. מה שניסיתי להסביר לך הוא שהחקיקה הזו תפגע היום באלמוני ומחר בפלמוני. היא פוגעת בזכויות האזרח במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא יעלה על הדעת שאת זה עושים במרוץ ולא בהסכמה רחבה. כמו שאדוני יודע, את חוקי-היסוד של מדינת ישראל עשו בשיתוף פעולה עם ארבע מפלגות דתיות וחרדיות במדינת ישראל, ואמר לנו עו"ד אוריאל לין, חבר כנסת בליכוד ולשעבר יושב-ראש ועדת החוקה: אנחנו עשינו הכול ביחד עם המפלגות הדתיות, וידענו שבכל דבר שהוא שנוי במחלוקת אי-אפשר לעשות מהלך כזה בהסכמה רחבה. אז אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש: זה באמת אמיתי לעשות כזה שינוי בכזה בליץ, בטלאי על טלאי על טלאי, כשכל כך הרבה כלכלנים אמרו שזה לא תקין, וכל כך הרבה משפטנים אמרו שזה לא תקין, ומהעולם מתריעים, ובאמת לא נמצא איש מקצוע בעל שיעור קומה אחד, אחד, שתומך בזה? אני שוב מפצירה מפה, גם בשר המשפטים, שאני מאוד מעריכה אותו ברמה האישית ומחבבת, ואני חושבת שלכן עוד יותר קשים לי הימים האלה, וגם ביו"ר ועדת החוקה: פשוט תקשיבו להערות הללו, כי אחרת לא יהיה אפשר לתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. אחרי חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה לציין רק שבישיבה ההיא – ותשאלו את חיים רמון, שישב שם, וגם רבים אחרים – היה מדובר במפורש שזה לא ינוצל למתן כוח לבתי המשפט לבטל חוקים. דובר על זה עשר פעמים. דיברו על חוקי-יסוד, שזה יהיה מנחה, אבל לא שבית המשפט יוכל לנצל אותם להשתלט על הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת בליאק. כמה יש לך? עשר דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר האנרגיה, אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, שהיה פעם בישראל האזרח המודאג? כן, פעם היה בישראל אזרח מודאג. אז קראו לו בנימין נתניהו, והשנה הייתה 2001. נתניהו היה מחוץ לפוליטיקה, מפני ששנה וחצי לפני הוא הובס בבחירות, והיה מאוד מודאג מהמהלכים של הממשלה דאז. חלפו 22 שנה, נתניהו היום הוא ראש הממשלה, ובמקום אזרח מודאג אחד יש לנו מיליוני אזרחים מודאגים – מודאגים מדורסנות הקואליציה, מהברדק בממשלה, מעתיד המדינה ומוסדותיה, מכוונת הקואליציה לפגוע בזכויות הפרט. הם מודאגים בצדק רב. להבדיל מהרבה מאוד תחומים בחיים – ויושב פה שר אוצר לשעבר – שבהם ניתן לשקר לפחות בחלק מהזמן, הכלכלה לא סובלת שקרים. לחוקי הכלכלה יש אפס סבלנות לרמאות, ואנו רואים את זה היטב בשבועות האחרונים. זה התחיל מאמירות בודדות, והופך בימים האחרונים לצונאמי של אזהרות: נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, מכתב של כמעט 300 הכלכלנים הבכירים בישראל, פנייה של 55 הכלכלנים הבכירים בעולם, כולל 11 זוכי פרס נובל לכלכלה, חברת הדירוג Standard and Poor’s, בנק ההשקעות J.P. Morgan, הבנק הרביעי בעולם HSBC ועוד הרבה גופים מתריעים על ההשלכות החמורות של הרפורמה. לא, זו לא באמת רפורמה – זו הפיכה. גם ענף ההייטק הישראלי מסרב היום לשתוק, ובצדק – אותו הענף, שאחראי ל-25% ממס הכנסה שמשולם לאוצר המדינה, אותו הענף ש-90% מההשקעות בו הן השקעות זרות. ענקית הסייבר WIZ וחברות טכנולוגיות נוספות הודיעו בימים האחרונים כי לאור ההתפתחויות, הן מוציאות את החשבונות שלהן מישראל. אגב, השווי של WIZ הוא לא פחות מ-6 מיליארד דולר. מנהלי הבנקים הגדולים מזהים מגמה של משיכת כספים על ידי האזרחים. זו מגמה שמסכנת את היציבות הפיסקלית של מדינת ישראל – אגב, היציבות שהושגה על ידי הממשלה הקודמת, הממשלה שלנו, בשנה האחרונה. אחרי שהליכוד השאיר לנו בור תקציבי של 200 מיליארד שקל, הצלחנו לייצב את הספינה. קיבלתם מאיתנו כלכלה צומחת עם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל עם יחס חוב–תוצר בירידה היסטורית. כל זה עכשיו עלול להימחק. עכשיו צריך להבין את הסיבות לסכנה ולתגובה החריפה של המשקיעים ושל המגזר העסקי. מדינת ישראל היא מדינה ללא חוקה, ללא שני בתי פרלמנט, ללא זכות וטו לנשיא על החוקים. בעצם, הדבר היחיד שיכול היום להבטיח את זכות הקניין, את זכויות המשקיעים, הערובה שלהם ליציבות חוקתית ועסקית, הוא בית המשפט העליון. מי שפוגע היום בבית המשפט העליון, מי שמסית נגד השופטים, נגד היועצת המשפטית לממשלה, מי שרוצה להפוך את הוועדה למינוי שופטים לסניף של הליכוד, מחרב את מערכת האיזונים והבלמים בשיטה הפוליטית הישראלית. אני שואל אתכם, איזה משקיע סביר ירצה להיכנס למערבולת הזאת? מה עוד צריך לקרות שיגרום לקואליציה לעצור, להתעשת, לחשוב שנית ואולי בעצם לראשונה? היכן האחריות הלאומית שלכם, הפטריוטיות, אהבת הארץ? אחרי שבמשך שלוש וחצי שנים סירבתם לאשר את תקציב המדינה, מתוך האינטרס הפוליטי הצר של נתניהו – ובכך גרמתם נזק לא יתואר לקופת המדינה – היום שוב מה שמפריד בין הצמיחה הכלכלית לבין חוסר היציבות ופגיעה ברמת החיים זה האינטרס הצר של פוליטיקאים שהסתבכו בפלילים, בנימין נתניהו ואריה דרעי. עכשיו, ברור מדוע אתם רוצים לבטל את עילת הסבירות, כי שכשפוליטיקאים מושחתים ממנים שופטים, זה לא סביר, וכשעבריין סדרתי מתמנה לשר, זה לא סביר, כשקואליציה יכולה לפגוע בזכויות יסוד ברוב מקרי ,זה לא סביר ולא יהיה סביר בשום מדינה דמוקרטית. בדיוני ועדת החוקה, שמתנהלים אגב בצורה ביזיונית, נאמר על ידי היועץ המשפטי לוועדה כי יש רק מדינה אחת, אחת, בעולם שבה בית המשפט רשאי לבטל חוק בהצבעה פה אחד של כל השופטים. אתם יודעים איזו מדינה זאת? סלבדור – מדינה עם אחוז הרציחות הגבוה בעולם. זה הניסיון הבין-לאומי שהקואליציה מציעה לנו לאמץ. עכשיו, תגידו לי: אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? אני רוצה לומר תודה, תודה גדולה לאזרחי ישראל שלא מוכנים לעמוד מנגד, שלא מוכנים לשתוק, שיוצאים להפגנות, לצעדות, שנלחמים ברשת, שייקחו חלק בשביתה בשבוע הבא ויתייצבו למחאה הגדולה מול משכן הכנסת. אתם הגיבורים של האירוע. אנחנו בשבועות קריטיים שבהם הדמוקרטיה הישראלית נלחמת על חייה. אנחנו ביחד. האופוזיציה בכנסת, בוועדות, במליאה, בכל אותם הלילות שבהם אנחנו כאן מנהלים את הקרבות שלנו מול הקואליציה, וכפי שראיתם הבוקר, גם מצליחים. מאות אלפים ברחובות. הייתי בשבועות האחרונים בתל אביב, בחיפה, בנס ציונה, בכפר סבא, ובמוצאי שבת אני אהיה במודיעין. מאות אלפי אזרחים שמדי מוצאי שבת יוצאים לרחובות בכל מזג אוויר זה מחזה מרשים שמעיד על החוסן של החברה האזרחית שלנו. המגזר העסקי, על כל הרבדים השונים שלו – ואנחנו רואים את זה יותר ויותר בימים האחרונים – ארגוני עובדים, הגילדות המקצועיות ובראשן עורכי הדין, שמשתתפים באופן פעיל במחאה, סטודנטים ותלמידים, קצינים ואלופים, וראינו היום את הצעדה המרשימה של המילואימניקים – כולנו יחד היום, חזית אחת מאוחדת למען ישראל יהודית ודמוקרטית. חברים יקרים, דיקטטורות חיות מפחד, אבל אנחנו לא מפחדים. אנחנו לא מתכוונים לוותר לעולם. אנחנו יחד נגן על הבית שלנו מול ממשלה דורסנית וחסרת אחריות לאומית. ההפיכה המשפטית של הליכוד והשותפים שלו לא תעבור. יחד נשמור על אחדות העם – הנכס הכי חשוב שלנו, שגם הוא עלול היום לרדת לטמיון – ונשמור על ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש. אני מתנצל על הצרידות שתקפה אותי. אני רוצה להשמיע את דבריו של שחר יאורי, אביו של עמית יאורי, זיכרונו לברכה, שנהרג בצוק איתן, שנאמרו הבוקר בשיירת המחאה הענקית שיצאה מלטרון ובה לוחמים רבים ובהם משפחות שכולות שמוחים נגד ההפיכה המשפטית והפגיעה האנושה בדמוקרטיה. אני מצטט: אנחנו לא נשב וניכנע, אנחנו לא נקבל קריאות כמו "שמאלני בוגד" ו"אשכנזי מלוכלך". חובשי המגבעות לא ישלחו את הבן שלי להילחם כשהם בכלל משתמטים. זה לא יקרה. אני את שלי כבר תרמתי, גם באופן אישי, וגם עמית שילם את המחיר הגבוה ביותר שניתן. וכל זה למה, בשביל שיקראו לי "שמאלני בוגד"? למה, שראש ממשלה נאשם יתעסק בתיקים אישיים, בקמצנות וברדיפת בצע, בהתחמקויות, וינסה לסובב את כל המדינה הזאת בשביל לחמוק ממשפט? לחמוק מבית כלא? שישב בבית כלא. היה לנו כבר ראש ממשלה שישב בכלא – התגונן, הורשע וישב, לא ניסה להרוס את כל המדינה. סוף ציטוט. אני קורא את הדברים הקשים שאמר האב כשהוא צועד בגשם עם תמונת בנו לכיוון בית המשפט העליון בירושלים, להביע את זעקתו מול ההפיכה השלטונית שאתם מטילים עלינו. בית המשפט העליון הוא-הוא מגן החיילים, הוא-הוא המגן של המפקדים שלנו, מגן בפני תביעות נגדנו בעולם ומאפשר לנו, בגלל יוקרתו, בגלל עצמאותו, שבתי משפט בכל העולם יצאו מתוך הנחה שמה שעובר את בית המשפט שלנו הוא חוקי וסביר. אחרי ההפיכה שלכם – אני יודע שזה לא מעניין חלק גדול מחברי הקואליציה, שבניהם ובנותיהם לא משרתים בצבא, ולכן זה לא נוגע אליהם, אבל אנחנו, מי שנושאים בנטל, מי שמשרתים, לא נהיה מוכנים – כמו שאמר אביו של עמית יאורי, זיכרונו לברכה – שגם תשלחו אותנו להילחם בשבילכם וגם תמנעו מאיתנו לצאת מהארץ. זה לא יקרה. אתם חיים בסרט. תראו לאיזה מצב הגענו, שאב שכול נושא את תמונת בנו, עולה לירושלים בגשם, ושר משפטים אטום, יחד עם תאומו ראש ועדת החוקה, אטומים לחלוטין לרחשי הציבור ומובילים אותנו בעיניים פתוחות אל פי התהום. מכל בחינה שהיא הרפורמה הזאת מחרבת אותנו. היא מחרבת את הכלכלה, היא מחרבת את החברה, היא מפלגת, היא משסעת, והיא תוביל לשסע שמי יודע אם נצליח לצאת ממנו. בא נשיא המדינה, האיש שהכי בקונסנזוס, שנבחר על ידי הכנסת כולה, אופוזיציה וקואליציה, חרדים וחילונים, ואומר לכם: בואו נשב ביחד. תעצרו את החקיקה. בואו נישב ונגיע להסכמות – לא על הרפורמה הזאת, אלא על איך באמת לתקן ולייעל מערכת משפטית. אבל אתם לא עוצרים. אתם מוכנים לשפוך מיליארדים על ישיבות, לשפוך מיליארדים על התנחלויות הזויות, על מאחזים הזויים, ואתם לא מוצאים את הכסף להגדיל את מספר השופטים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בזכות הישיבות אתה חי פה בארץ הזאת, אז קצת כבוד. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא מוצאים את הכסף להגדיל את מספר השופטים, לפתוח עוד בתי משפט. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אין לכם שום זכות מוסרית אחרת לשבת בפלסטין הכבושה, לשיטת הערבים. רק בגלל שזה ארץ הקודש, ארץ ישראל, ששם לומדים תורה ומקיימים מצוות וחיים חיים יהודיים, אנחנו יכולים להילחם על הארץ הזאת. אז קצת כבוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נשמח שתצטרפו למלחמה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על זה אנחנו נדבר. לא כשאני פה. אני אסביר לך בדיוק מה אני חושב על העניין הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני יכול להסביר לך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אבל לא כשאני יושב פה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול לחזור לדבר, אדוני? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, כן, בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא מוצאים את הכסף בשביל לשפר את מערכת המשפט ואכיפת החוק. אתם רוצים לחרב. למה? כי אתם לא אוהבים את הדמוקרטיה הישראלית? אתם רוצים משהו אחר? אתם רוצים לחיות במדינה שבה השלטון יעשה ככל העולה על רוחו? אתם רוצים למנוע מצב שמישהו אחרי יהיה בשלטון אי פעם. זו דמוקרטיה בכאילו. זו דמוקרטיה דמיקולו. אבל אנחנו לא פולנים ואנחנו לא הונגרים. אנחנו עמוד השדרה של המדינה הזאת, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. ככל שאתם תתעקשו, אנחנו נתעקש יותר; ככל שתמשיכו, אנחנו נמשיך יותר, ואנחנו נמשיך ונעצים, ואנחנו נסגור את המשק אם צריך. לא נהסס לעשות כל דבר חוקי בשביל להבהיר לכם שהמדינה הזאת היא של כולנו. לא שלכם ולא שלנו – של כולנו. הדברים צריכים להיות בהסכמה. הם לא יכולים להיות לא בהסכמה. דבר נוסף, מאחר שיש לי עוד זמן – הרבה זמן אפילו – אני רוצה להוסיף ולהגיד עוד כמה דברים. אני רוצה לצטט לכם עוד מישהו – את מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלנו, הנוכחי, אני מקווה לא להרבה זמן. אני מצטט: "אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה. אני מבקש שתראו לי רודנות אחת, חברה לא דמוקרטית אחת, שבה קיימת מערכת משפט חזקה ועצמאית. אין דבר כזה. בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה, ההבדל בין המדינות שבהן יש זכויות על הנייר לבין מדינות שבהן יש זכויות בפועל, ההבדל הזה הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית. וזוהי הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית. רק בחודשיים האחרונים גנזתי כל חוק שאיים לפגוע בעצמאות המערכת, מהניסיון לקיים שימועים לשופטים בכנסת, דרך הגבלת עתירות לבתי המשפט, ועד לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אני אמשיך לפעול ככה, ובכל פעם שיגיע לשולחני חוק שעלול לפגוע בעצמאות בתי המשפט בישראל, אנחנו נוריד אותו". אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: מה השתנה? מה קרה? מה קרה בשלוש שנים האלה ששינה את דעתו ב-180 מעלות? יש לך תשובה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על מה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה בנימין נתניהו – מה שהקראתי זה מה שבנימין נתניהו אמר לפני שלוש או ארבע שנים. מה קרה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני לא יודע מה קרה, אבל אני יכול להגיד לך מה לא קרה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שלושה כתבי אישום: שוחד, מרמה והפרת אמונים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה לא קשור למשפט שלו, כי זה לא יעזור לו. כל המהפכה הזאת לא תעזור לו במשפט, ולכן זה לא קשור. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב את המשפט. אז מה קרה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> פשוט העם מאס בדיקטטורה משפטית שרומסת את הדמוקרטיה ואת הפרלמנט והופכת אותנו כמו דומה בקרמלין. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע שזה לא נכון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני יודע שזה כן נכון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע שזה לא נכון. אתה יודע שבית המשפט הוא לא – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הם מבטלים חוקים, שהעם הגיע להסדרים – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה העם? מי זה העם? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת הנבחרים, כולל האופוזיציה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אתה חושב – אתייחס למגזר שאתה שייך אליו, למגזר החרדי, ואתה יודע, אני הייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, וחוק הגיוס היה אצלי, ואני חושב שנהגתי בהגינות ובכבוד, מתוך הבנה אמיתית לצורך שיהיו לומדי ישיבות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הינה, אתה הדוגמה. אתה לא איש חרדי, ואתה איש צבא ותיק, ואתה כן הבנת שדברים כאלה צריך לעשות, ואילו בית המשפט – הגב' בייניש פסלה את כל ההסדרים שעשו מימי בן-גוריון ואת הסמכות של שר הביטחון להגיע להסדרים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושב שאתה צודק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו עובדה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך גם למה: היא פסלה מפני שזה היה הכול או כלום, כי אני לא חושב שצריך לתת פטור מלא לאנשי ישיבות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אתה הדוגמה, שישבת בהסדרים וניסית להגיע להבנות. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישבתי, וגם אני, כשבאתי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ובית המשפט חותך כמו "גְזֹרו", כמו במשפט שלמה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אני, כשבאתי לראשי הקהילה החרדית, בכנסת ולא בכנסת, ואמרתי להם: בואו נעשה מתווה שבו נקים גדודים חרדים בלבד, שיוקדש להם לפחות שש, שבע שעות ביום ללמוד תורה, והם יעשו בסך הכול חמש, שש שעות ביום שמירה. קו התפר היה אז מאוד – אמרתי: הינה, החרדים יכולים להיות אחראים לקו התפר. הם יהיו עם הרבנים שלהם ועם המורים שלהם, והם ינהלו אורח חיים חרדי, והאוכל יהיה גלאט כשר, והכול יהיה בסדר, הם לא יתערבבו ולא יהיו שם בנות. בואו נלך על מתווה כזה. הם לא הסכימו בשום פנים ואופן. אמרו לי: לא. בחדרי-חדרים, כמובן בלי להזכיר שמות, אמרו לי: תקשיב, זה לא רעיון כל כך רע, אבל אתה מבין, אנחנו לא יכולים לתמוך בו מול הציבור שלנו. יש לנו שליחות. זאת אומרת, כן אפשר, בית המשפט צודק. לא יכול להיות מצב שבו כל הנטל הביטחוני מונח על כתפיים, ואתם אומרים: זה חשוב ללמוד. גם אני חושב שחשוב ללמוד, אבל לא רק ללמוד. אני גם אגיד לך, יש לי טענות לא רק אליכם, יש לי גם טענות לציונות הדתית, שחושבת שהיא הלפיד בראש המחנה. גם הם מצאו לעצמם איזשהו סידור פוליטי נוח כזה, שהם עושים חצי שירות, חצי לימודים. למה? מה קרה? מה קרה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני חושב שהם החיילים הכי מסורים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלקם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חלקם. אצל כל אחד זה חלקם, לא כולם. אי-אפשר לעשות הכללות על אף אחד. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבטיח לך שהילדים של ישראל כץ והילדים שלי חיילים לא פחות טובים מהם, לא פחות טובים. לי יש שלושה ילדים, שלושתם היו לוחמים, קצינים, אחת רופאה גדודית של גדוד שריון, אחד מפקד צוות ביחידה מובחרת. גם מי שהוא לא בציונות הדתית. הם לא ביקשו לעצמם הנחות, הם לא ביקשו לעצמם טובות. הבן שלי הלך כמעט שנה וארבעה חודשים להתנדב בכפר נוער לילדים בסיכון לפני הצבא, ואחרי זה עשה שירות צבאי מלא, כולל קורס קצינים, כולל קבע. הוא לא ביקש שיוותרו לו על משהו. מה הבעיה? כל בחור ישיבה שרוצה להמשיך עוד שנה, שנה וחצי ללמוד, ילך, ילמד שנה, שנה וחצי, אחרי זה יעשה שירות מלא. למה צריך לקצר לו חצי? למה? בגלל שיש להם כוח פוליטי בכנסת? זה נראה לך סביר? אני אומר לך, זה לא סביר. וגם החרדים, הגישה של הכול או כלום היא גישה לא טובה, כי היה אפשר לייצר מסגרות מתאימות לשירות והיינו יכולים לחיות באמת כעם אחד, כשאחד מכבד את השני וכולם תורמים. אני אומר לך מידע שיש מחסור אדיר בחיילים. החיילים נשחקים. זה פוגע באימונים ופוגע במוכנות של צה"ל. הם נשחקים לאורך קו התפר, הם נשחקים בשמירה על היאחזויות באזורים מאוד מאוד קשים, ואי-אפשר להפקיר את ההיאחזויות האלה, חייבים לשמור עליהן. אתה יודע, אני אספר לך סיפור. הבת שלי, כשהיא הייתה בצבא, הלכה לשמור על יישובים ביהודה ושומרון. יש להם שבועות כאלה של שמירה. אני הלכתי לבקר אותה שם. אתה שומר על איזושהי היאחזות, שומרת בחורה ישראלית, חילונית, על היאחזות, כשיש שם בנות בנות גילה שלא משרתות בצה"ל. הן לא משרתות ואנחנו שומרים עליהם. זה נראה לך סביר? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לכן צריך לבטל את גיוס החובה. יש מספיק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אין דבר כזה. אין דבר כזה. אני אומר לך, אנחנו חזקים רק בגלל גיוס החובה. אם לא היה גיוס חובה, הילדים שלי לא היו מתגייסים. אז מי היה מתגייס? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נראה לי שלפי החינוך שנתת להם הם היו ראשונים להתגייס. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושב. אני חושב שאם הייתה להם אפשרות ללכת ללמוד בגיל 18 רפואה או ללכת לחמש שנים לצבא, אולי היו בוחרים אחרת – אולי כן, אולי לא. הכוח הצבאי שלנו הוא חזק בגלל שכולם מתגייסים, והצבא, יש לו את הפריבילגיה לקחת את האנשים הכי טובים. לצערי הרב – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני חושב שנמשיך את השיח בוועדת חוץ וביטחון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לנו הרבה דברים לעשות, גם בוועדה שלך, אדוני, ועדת הרווחה שאתה אחראי עליה. יש לנו חובה גדולה – כמו שאמרתי לך ואתה הסכמת איתי, לשמחתי – לדאוג להלומי הנפש, כי מצבם היה יכול להיות יותר טוב אם היינו מטפלים בהם כראוי, וזו חובתנו. מי מדבר אחריי? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אחריך? אל תדאג, הבמה לא תישאר ריקה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני רק רוצה לראות שהם נמצאים. נמצאים. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה לעדכן אותך שכבר דיברתי איתם בעניין שלך. אנחנו נעשה ישיבה על זה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב מאוד. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כתוב אצלנו בגמרא – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לפי הצער – השכר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כמה שהצטערת יותר בשביל לעשות מעשה טוב, ככה אתה מקבל יותר שכר, הבנת? כמה שעכשיו נראה לך קשה יותר, ככה אתה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני יושב פה במליאה ושומע את הנאומים. שמעתי אותך מדבר מדם ליבך, רם, בגרון ניחר, ואני מסתכל – יש את התמונה של הרצל פה מביט עלינו – ונזכרתי בשיר שכתב יענקל'ה רוטבליט על בנימין זאב: "תשטוף את העפר מהעיניים / בנימין זאב – – –" << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> האם כך חלמת? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> "תשטוף את העפר מהעיניים, / שים יד על הלב, / ותגיד לי: ככה ראית? ככה חזית?" אני שואל אותך, השר ישראל כץ – אתה נמצא בפוליטיקה, אתה נמצא בעשייה הציבורית כבר עשרות שנים. << קריאה >> שר האנרגיה ישראל כץ: << קריאה >> שיר של רבקה מיכאלי – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני שואל אותך: ככה ראית? אתה, כמי שנמצא בפוליטיקה, נמצא בעשייה הציבורית – ככה אתם רוצים לראות את ההתנהלות במדינת ישראל? את הדיון על החוקה של מדינת ישראל, על המבנה בין הרשויות, בין הרשות השופטת, המבצעת והמחוקקת? ככה? לשים טיוטה של חוק ולהגיד כזה ראה וקדש, אין על מה לדבר בכלל? ל-14 יום ביקש נשיא המדינה שתעצרו את החקיקה כדי שיהיה שיח אמיתי. לא. דוהרים במלוא המרץ. ולמה? כי באמת מעניינת אתכם מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? תסלח לי, אדוני היושב-ראש, תסלח לי, אדוני השר, הרי כולנו יודעים למה אתם דוהרים. לכולם ברור. אתם דוהרים כי יש נושאים שהם בליבת הקיום של הממשלה הזאת. אתם צריכים לסדר את החוק של אריה דרעי, ואתם יודעים שאתם לא יכולים לסדר את החוק הזה בלי לבטל את בית המשפט, אז דוהרים, אז רצים קדימה. אתם צריכים לפתור את הבעיה של חוק הגיוס, כי אתם צריכים לענות לבג"ץ על חוק הגיוס. איך תסבירו לבג"ץ למה חצי מהעם ישרת וחצי מהעם ילמד תורה? איך תסבירו את זה? איך תסבירו לילדים בגיל 18 שמתגייסים למה החברים שלהם לא עושים את זה? אתם לא יכולים להסביר את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק בביטול גיוס החובה. לא יעזור. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם לא יכולים להסביר את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אי-אפשר לכפות על אנשים, לא על חילונים ולא על חרדים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ביטול גיוס החובה יכול להתאים במדינה אחרת, לא במדינת ישראל. ועדיין, אם אתה רוצה לבטל את גיוס החובה, זה דיון אחר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה לא רוצה לבטל את גיוס החובה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני כן רוצה, אני הגשתי הצעת חוק. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה רוצה שהילדות שלי ילכו לצבא, שהילדים האחרים ילכו לצבא, אבל הילדים שלך לא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, בפירוש לא. הגשתי הצעת חוק. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זאת המשמעות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יכול מחר לחוקק אותו. כי אני באמת חושב שמדינה דמוקרטית – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מאמין בביטול גיוס. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – לא יכולה לקבל חיילי כפייה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מאמין בביטול גיוס החובה, וזה לא חיילי כפייה. זאת זכות גדולה, זאת זכות גדולה לשרת בצבא ההגנה לישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אז מי שיש לו את הזכות, ירצה את הזכות, ילך לשם ויקבל שכר הגון, מלא, לא לנצל אותו. תמשיך, לא מפריע יותר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לסבא של אימא שלי לא הייתה זכות לשרת בצה"ל, הוא נרצח באושוויץ. פה היו אנשים שהייתה להם זכות לשרת עוד לפני שהיה צה"ל. גם אבא שלך שירת, לחם במחתרות. זכות גדולה, לא חובה. זאת חובה שהיא חובה מכוח הזכות. צריך להבין את האירוע הזה ועל מה אנחנו נלחמים כאן. אי-אפשר שלא להסתכל 80 שנה אחורה, למלחמת העולם השנייה. אי-אפשר להסתכל ולהתעלם מזה. כולם אומרים שהייתה שואה ואז בגלל זה הצלחנו להקים את מדינת ישראל. זה לא הסיפור. העלייה הראשונה והעליות התחילו כאן עוד קודם והתחילו לבנות את המדינה. התנועה הציונית יצאה לדרך עוד הרבה קודם. דבר אחד בטוח ועליו אין ויכוח: אם ב-1939 וב-1940 וב-1941 הייתה קיימת מדינת ישראל, לא הייתה מתרחשת שואת היהודים. לא הייתה מתרחשת. זה לא היה קורה. לכן, השירות הצבאי הוא זכות גדולה, אבל כדי שאתם תוכלו לבטל לחלק, שלא יהיו חייבים לשרת בצבא, ורק אחרים ילכו לסכן את עצמם – אתם דוהרים. אתם דוהרים והורסים פה כל חלקה טובה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. היא לא מדינה דתית, היא לא מדינה הלכתית, היא מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. אמר השופט חיים כהן, זיכרונו לברכה, שגם היה שר משפטים, היה גם תלמיד ישיבה בצעירותו, שבחוקי-היסוד המחוקק מקדים יהודית לדמוקרטית ואומר מדינה יהודית ודמוקרטית, ללמדנו שהמדינה היא מדינה יהודית, ובלבד שתהיה דמוקרטית. היא לא יכולה להתקיים כמדינה יהודית אם היא לא דמוקרטית, כי ערכי הדמוקרטיה חקוקים על ליבה מיום היוולדה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא גם הציע מחנות ריכוז לחרדים במדינת ישראל, אותו חיים כהן. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וקיומה הלכה ולמעשה הכרחי למדינה אשר שואפת לתפוס מקום של כבוד בין המדינות הנאורות. אז מה תרצו לחוקק מייד אחרי שתבטלו את בג"ץ ואת בתי המשפט? מעבר לזה שזה יאפשר לכם שוב לא לפנות את ח'אן אל-אחמר – כי בית המשפט אמר: תוך חודשיים תפנו – אז אתם צריכים לבטל מהר מהר, כדי שלא תהיו חייבים לפנות, הרי אתם לא באמת רוצים לפנות את ההתנחלות הפלסטינית הבלתי-חוקית הזאת, תרצו לעשות ולהרחיב את בתי הדין הרבניים, ותהיה פה מערכת משפט מקבילה, ותרצו לכפות עוד ועוד הלכות על הציבור, ותרצו להכפיף את הרב הצבאי הראשי. הרי זה בהסכמים הקואליציוניים שלכם. הרב הצבאי הראשי, שהוא קודם כול חייל, יהיה כפוף לרבנות הראשית – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מאז קום המדינה זה היה כך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – למי שבכלל לא שירת יום אחד מימיו בצה"ל. הוא יהיה המפקד של החייל הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מאז קום המדינה הרב הצבאי כפוף לרבנות הראשית. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הרב הצבאי הראשי הוא קודם כול כפוף לרמטכ"ל – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נכון, אבל גם לרבנות הראשית. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מהבחינה ההלכתית, כרב, כמי שנותן הדרכה רוחנית וכו' – יש לו את ההלכה. במובנים האלה, כשאנחנו מדברים על אותה כפייה – אתה יודע, אתם כופים היום גם על מי שלא יכול להינשא – אין לו פתרון; הוא לא יכול להתחתן במדינת ישראל כי אין נישואים אזרחיים. הכפייה הזאת ללכת לרבנות מובילה הרבה מאוד יהודים שיכולים להתחתן ברבנות – וזה כואב לי – יכולים להתחתן כדת משה וישראל, לא לרצות להתחתן ברבנות. עכשיו תראה את האבסורד: ברית מילה – בחקיקה אין חובה במדינת ישראל. רוב מכריע של היהודים מלים את בניהם ועושים ברית מילה בלי חיוב – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> עדיין, עדיין. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הרבה יותר, חבר הכנסת שטרן, מאלה שילכו להתחתן ברבנות, שאתה מחייב בחוק. אז מה תרצו? תרצו לחוקק ולאכוף עוד יותר בעוצמה את זה שאם מישהו מחתן שלא במסגרת הרבנות – תהפכו את זה לעבירה פלילית. ואני אומר לך שוב: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, היא הבית הלאומי לעם היהודי, היא לא מדינה דתית. אדוני היושב בראש, אדוני השר, העובדה שאתם חיים בשלום וישנים בשקט כשהורים שכולים, כשלוחמות ולוחמים בשירות סדיר ובמילואים זועקים – הם צועקים לכם, הם אומרים לכם: חברים, תעצרו, כי אתם לא מבינים מה אתם עושים פה. כי ברגע שהרשות המבצעת שולטת על הרשות השופטת ושולטת על הרשות המחוקקת, יש לנו רשות אחת. אנחנו תפאורה בתוך האירוע הזה. זאת פשוט אטימות הלב וקשיות הלב. מעבר לכל רצון שלכם, גם אם אתם הכי מאמינים בעולם ברפורמה הזאת – והאמן לי, אני חסיד של רפורמה משפטית עמוקה מאוד. אני חושב שצריכים לעשות פה שינויי עומק בכל התחום הזה. אבל בשום שלב אני לא חושב שהממשלה צריכה לשלוט בבתי המשפט, וששופט שלום, כשירצה להיות שופט מחוזי, ושופט מחוזי, כשירצה להיות שופט עליון, יסתכל למעלה ויגיד: רגע, מה השרים חושבים? אני רוצה להיות כדמותם. המחיר הכלכלי שישראל תשלם – זועקים לכם אנשים; אין להם אינטרס פוליטי, הם לא יושבים פה. הם לא רוצים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על המחיר הכלכלי תדבר בנאום הבא. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים. תן לי עוד כמה שניות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נושא רחב, הכלכלי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הם אומרים לכם: את המחיר הזה אתם לא יכולים להשית, וגם לא יהיה מי שישלם בסוף – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כי את החגיגות האלה, לעשות על חשבון מישהו אחר זה נורא נחמד, אבל אומרים לכם האנשים: לא ניתן לכם לעשות על חשבוננו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, חמש דקות. אגב, את כל המשבר הכלכלי אתם יוצרים באופן מודע, והעם לא ישכח את זה. אם תצליחו באמת לקלקל את הכלכלה הישראלית, כולם יזכרו מי עשה את זה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה שיפה זה שלכם אין אחריות לכלום. קיבלתם מדינה עם עודף תקציבי – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – אחרי ששיקרתם – – – ואחוזי אבטלה עצומים. בחודש אחד הצלחתם להבריח מפה משקיעים, קרנות. הכלכלה בצלילה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מי הבריח אותם? ה-BDS הישראלי הבריח אותם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו אופוזיציה, אנחנו לא הממשלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אוקיי, מי הבריח אותם? ה-BDS הישראלי, בעברית, מבריח, ולא רק מבריח – מעודד, מגייס בריחה של כסף מישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – כשאתה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה מכיר מדינה כזאת שאזרחים יעזו לעשות חרם בתוך המדינה ולשכנע משקיעים לא להשקיע במדינה? קוראים לזה סבוטז'. תשאל את הבוס מה זה סבוטז'. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מכיר ועד – במקרה היום יושב-ראש הוועד הזה הוא שר בממשלה, שאסר לקנות בקבוקים מזכוכית שמייצרים בפניציה בירוחם, כי התנור עובד 24/7, ודרש מקוקה קולה ומיקבים: תייבאו את הבקבוקים האלה מטורקיה, והמפעל הזה כמעט נסגר. זה חרם. זה מה שאתם עשיתם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> או-אה. ואת המיליארדים שאתם עכשיו גורמים שיוציאו אתה משווה לבקבוקים. תודה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתחילו לנהל את המדינה. אתם הממשלה, אתם לא באופוזיציה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לכו לעבוד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. עודד, יש לך זכות דיבור כמה שאתה רוצה פה, ואנחנו נגן על זכותך להגיד כל מה שאתה רוצה. עכשיו אנחנו נותנים את הזכות ליוראי להב הרצנו. יש לך 15 דקות מלאות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ישראל כץ, אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית, במדינה יהודית ודמוקרטית. התנועה הציונית, אדוני היושב-ראש, תמיד הייתה דמוקרטית, האמינה בדמוקרטיה, יישמה דמוקרטיה. מגילת העצמאות שלנו מבססת את יסודות המדינה על ערכים דמוקרטיים ויהודיים ששזורים זה בזה. "מדינת ישראל – – – תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל אזרחיה. תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות." אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית, ואני חושש שהמדינה שלי הולכת ונגמרת. התחושה, השר כץ, היא שממשלת נתניהו – עליתם למתקפה אגרסיבית, פרועה, בלתי נשלטת ובלתי נסלחת נגד הדמוקרטיה, אבל גם נגדנו באופן הכי אישי שרק אפשר. אתם רוצים למחוק אותנו, את המשפחות שלנו. הנוכחות שלנו במרחב הציבורי היא בלתי נסבלת עבורכם. נבחר ציבור שפועל במשרד ראש הממשלה, בשליחות ראש הממשלה, באישורו, קורא לילדים שלנו בעלי נטיות הפוכות, מצהיר שישלח אותם לטיפולי המרה. אותו סגן שר אמר גם שהוא יבטל ניתוחים לטרנסג'נדרים. חתמתם על הסכמים שלפיהם בתי עסק – ישראל כץ – במדינת ישראל, בתי מלון, מרפאות, יוכלו לומר לאנשים בכניסה: אתם לא רצויים כאן. במדינת היהודים יגידו לנו: אתם לא רצויים כאן. ראש הממשלה בנימין נתניהו העביר את המפתחות לעשירית מתוכני החינוך במערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל לידיו של הפוליטיקאי הכי הומופוב, הכי גזען, הכי מסוכן ואלים במדינת ישראל. קריטריונים חדשים ועמומים שמניחים את הקרקע להסרת תכנים ליברליים ולהט"ביים מתוכנית הלימודים של הילדים והילדות שלנו הונחו. שר המורשת של מדינת ישראל – אתה יודע מי זה, השר כץ? שר המורשת, שיושב פה לצידך בשולחן הממשלה, כתב מדריך שכותרתו "טרור להט"בי – קווים לדמותו ודרכים להיאבק בו". במדריך שר המורשת קורא לנו "אסון חברתי". הפתרון של השר, אגב, הוא מאוד פשוט: לומר בפה מלא וברור – ואני מצטט מהמדריך שהוא כתב: יחסים חד-מיניים זה רע, נקודה, זה אסור. זה ההפך מיהדות. זה לא טבעי, זה לא נורמלי, זה לא בריא. זה רע. מבחינתו אבא ואבא זה לא משפחה, והוא אומר את זה בגאווה. המשפחה שצפריר, בן זוגי, ואני רוצים להקים כאן, במדינת ישראל, במדינה היחידה שיש לנו, המדינה היחידה שאנחנו רוצים וגאים לכנות אותה בית – המשפחה שלי לא תוגדר כאן משפחה, לשיטתכם. זאת המורשת של שר המורשת של מדינת ישראל. זאת המורשת של ממשלת נתניהו. רק בג"ץ עומד בפני הרמיסה הזאת שלנו ושל הזכויות שלנו. זוהי חומת המגן היחידה שנותרה מפני הממשלה הזו ותוכניותיה. ההפיכה המשטרית הזאת היא הכי אישית שיש, נגדנו, נגדי ונגד הקהילה שלי. אני אומר את זה כי רק במדינות דמוקרטית יש לחברות וחברי הלהט"ב זכויות. למה אני עומד פה יום אחרי יום ומודאג עד עמקי נשמתי? כי אני רואה מה נאלצים לעבור חברות וחברי הקהילה הגאה במדינות שהדמוקרטיה ניטלה מהן, שהפכו בתום הפיכה משטרית למדינות לא דמוקרטיות – את רמיסת כבודם, את הזכויות שנלקחו מהם, את רוחות ההסתה שמנשבות כנגדם ואת הממשלות שמלבות את אותה ההסתה; את הנוער הלהט"בי שיושב בין כותלי בתי הספר וחש לא בטוח; את האלימות, את העלייה באובדנות, ובעיקר את חוסר האונים. אין להם כתובת, אין להם היום מי שייתן להם מענה או סעד לפניות שלהם. חומת המגן שלהם מוּטטה זה מכבר. השר כץ, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל בפולין של היום עסקים פרטיים רשאים להפלות להט"בים בכניסה. תקציבי ממשלה שם מופנים לבתי דפוס שמייצרים סטיקרים שמודבקים על בתי עסק: אזורים ללא להט"בים. בהונגריה ביטלו את ההכרה בטרנסג'נדרים ואסרו עליהם לשנות את מינם במסמכים רשמיים. נכון להיום, בהונגריה אין טרנסים. בשתי המדינות הללו חסמו כל פרצה אפשרית שתאפשר ללהט"בים להפוך להיות הורים, ופוליטיקאים בכירים אומרים בפה מלא, שם וגם פה, שלהט"בים אינם אנשים – מדובר באידיאולוגיה; יש צורך להגן על הילדים מפני כפייה להט"בית. בשנה שעברה אושר שם חוק שמעניק לשלטון אפשרות לבטל פעילויות חינוכיות הנוגעות לערכים ליברליים, ללהט"ב ולזכויות אדם – מה שכאן מכנים "פרוגרסיבי ומטורלל". אגב, בשתי המדינות, בפולין ובהונגריה, בית המשפט החוקתי והעליון הוחלש דרמטית על ידי הממשלה. הוא אינו עצמאי ואינו מסוגל להגן על הנפגעים. ברוסיה, ב-2013, פוטין עוד הצהיר שהיא לא מדינה הומופובית. היום למבוגרים ברוסיה אסור לדבר על להט"ביות, כי עבר חוק שאוסר על כך. חברות וחברי הכנסת, אנחנו בעיצומה של מהפכה משטרית. לא מדובר בעוד הצעה לא טובה. לא מדובר ברפורמה שבאה לתקן. חבילת החקיקה שמובילים נתניהו ולוין מכוונת להשיג שליטה מוחלטת בכל מוקדי הכוח במדינה באמצעות השתלטות של הממשלה על מערכת המשפט. המשמעות היא ריסוק מערכת האיזונים והבלמים שעליה מבוססת הדמוקרטיה הישראלית באופן שיעניק לממשלה כוח בלתי מוגבל לעשות כל מה שעולה על רוחה, ואין אף אחד שיוכל לעצור אותם. ישראל תחדל מלהיות מדינה דמוקרטית. ההפיכה המשטרית תשנה ללא הכר את דמותה ואת ערכיה של מדינת ישראל, ויהיו לה השפעות ישירות וקשות על החיים של כולנו. אבל אתה יודע, השר כץ, הדבר הראשון שייעלם מכאן הוא החופש – החופש להיות והחופש של כל אחת ואחד מאיתנו ליצור, לחגוג, לחלום. חיים במדינה לא דמוקרטית אינם כוללים הגנה על מיעוטים ועל זכויות אדם, על חופש הדת, על חופש הביטוי, על הזכות לפרטיות, הזכות לביטחון. הם אינם כוללים שוויון בפני החוק או חלוקה שוויונית של משאבים. הם לא כוללים שלטון חוק והם לא כוללים מאבק בשחיתות. אבל אולי החלק הכי עצוב הוא שבמדינה לא דמוקרטית, לאדם שמרגיש שהשלטון עשה לו עוול פשוט אין כתובת לפנות אליה. עברתי על החקיקה, על חבילת החקיקה ההרסנית שלכם, ושאלה אחת נותרה ללא מענה, השר כץ, ואני באופן כן מבקש שאולי אתה תוכל להשיב לי. שאלה אחת נותרה באמת ללא מענה: אחרי ההפיכה המשטרית, אחרי שהחקיקה הזו תעבור, איזה בלם אחד – בלם אחד – יישאר על הממשלה שיכול להבטיח שהיא לא תשתמש בכוח שלה לרעה ולא תרמוס זכויות? השר כץ, איזה בלם יישאר על הכוח שלכם? איזה בלם? ולו אחד. אתה שותק. אני מבין שגם אתה לא יודע לענות על זה. מי מבטיח, השר כץ, שלא יאסרו על הומואים להפוך להיות הורים? שלא ימנעו מלסביות טיפולים רפואיים? מי יבטיח שלא יפלו טרנסים במקומות עבודה? שלא יפלו להט"בים בהשכרת דירות? מי מבטיח, אדוני השר, שמצעדי הגאווה ברחבי ישראל לא יבוטלו? אני מרגיש שלי לא יהיה מקום במדינת ישראל אחרי ההפיכה המשטרית. למעשה, אני מרגיש שלאף אחד שלא נראה או חושב כמוכם לא יהיה מקום במדינת ישראל. נתניהו קורע לגזרים את מגילת העצמאות, מפר ביד גסה את ההבטחות של האבות המייסדים. הוא שובר במו ידיו את החוזה היסודי שקיים בין האזרחים לבין המדינה שלהם. הוא מבקש להחליף ערכים קדושים של חירות, של צדק ושל שלום בערכים של כוח, של כסף, של כבוד, וכמובן של שחיתות. אני שב ואומר: ניצחתם בבחירות, איש אינו מטיל בכך ספק, אבל זה לא אומר, אדוני השר, שיש לכם מנדט לבצע הפיכה משטרית, לבטל את הדמוקרטיה הישראלית. אתם עושים את זה בהליך בזק, באופן חד-צדדי, והכי חמור – התהליך הזה מובל על ידי חבורה עבריינית שרוצה להתגבר על הבעיות המשפטיות שלה באמצעות השתלטות והרס מערכת המשפט שלנו. זהו תהליך לא לגיטימי שמבוצע בחוסר סמכות מוחלט. זה הזמן למחאה ציבורית רחבת היקף שטרם נראתה בישראל. זה הזמן של כל ישראלי וכל ישראלית שרוצים לגדל את הילדים שלהם ולחיות במדינה יהודית ודמוקרטית להשמיע את קולם ולמחות בכל הכוח ובכל הזירות שהחוק מאפשר לנו. סטודנטים, מורים, הייטקיסטים, רופאים, עורכי דין, תלמידים, איגודי עובדים, עובדים סוציאליים, עצמאים, רואי חשבון – כולנו, כולנו יוצאים מהבתים שלנו ביום שני הקרוב ומגיעים לבירת ישראל, לירושלים, להיאבק על הדמוקרטיה שלנו, על העתיד שלנו בארץ הזאת. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. אנחנו חייבים את זה למי שעדיין נמצאים בארון. אנחנו חייבים את זה לבני ובנות הדורות הבאים. אנחנו חייבים את זה לדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן. עשר דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> למה אני אופטימי ולמה אני לא אופטימי, אדוני השר, כנסת נכבדה? למה אני אופטימי? אני שאלתי כמה פעמים חברי כנסת חרדים: למה אתם רוצים לבטל את המס על מיצים ממותקים? זה פוגע באוכלוסיות של כולנו. זה פוגע בעיקר בילדים שלכם. לכו למרפאות בבני ברק, לכו למעייני הישועה, לכו לתל השומר, לכו למרכז רבין, ותסתכלו כמה חרדים יותר חולים בסוכרת ולמי יותר קוטעים איברים, ובכלל בחברה הישראלית. וכאילו אמירותיי, אמירותינו, נפלו על אוזניים אטומות. כאילו הממשלה הקודמת, שלנו, חיפשה איך להיות נגד חרדים. שר האוצר לשעבר, שיושב כאן, השר כץ, שהיה גם שר התחבורה, ועשה הרבה תפקידים באופן מעורר כבוד, יודע שמס כזה לא שולפים מהשרוול. הוא יודע כמו שיודע כל רופא וכל חבר כנסת חרדי שהמס הזה נועד לטובת החרדים. אבל זאת הייתה הבטחת בחירות. אז למה אני אופטימי? כיוון ששמעתי שגם השר דרעי – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא שר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. ואולי אפילו שר האוצר סמוטריץ' הגיעו למסקנה שיכול להיות שבאמת ישנה חשיבות בריאותית ממדרגה ראשונה למס על מיצים ממותקים, גם לאוכלוסייה החרדית וגם לאזרחי ישראל כולם, ועובדה שהמס הזה טרם בוטל, ואני מקווה שהוא גם לא יבוטל. אבל למה אני פסימי? למה אני באמת לא ישן טוב בלילה או לא ישן בכלל בלילה? אני כמעט יכול להבין את הקריאות העצובות האלה, של המשפטנים טועים, והכלכלנים, מה הם יודעים, והלוחמים, המילואימניקים והמפקדים הבכירים, מי הם שיגידו לנו? וההייטקיסטים שמוציאים את הכסף מכאן, הם סתם, אין להם אהבת הארץ, הם לא הגנו על הצוואה הזאת, הם לא החליטו להקים את העסקים שלהם דווקא כאן, הסטודנטים הם שמאלנים, ראשי ממשלות בעולם הם קורבנות של ה-BDS, גם נשיא ארצות הברית, גם שר החוץ של ארצות הברית, גם נשיא צרפת. עשרות אלפי האזרחים שיוצאים כל מוצאי שבת, ולא רק שם, להילחם על המדינה הם סתם פרובוקטורים. שר המשפטים, שככה מעיף את נשיא המדינה, בשנייה אחת – לא נעצור אפילו לשנייה – רק הוא ציוני אדוק, יחד עם ראש הממשלה, שיש לו את הבעיות שלו. ומה אומרים לנו? אל תדאגו, תהיה פשרה. תנו לזה לעבור בקריאה ראשונה ואחרי זה נדבר על שינויים. נגיד שנאמין, נגיד שאפשר להאמין להם, נגיד, אבל אני אגיד משהו. מה אתם חושבים, שהילדים של הלוחמים האלה, של המשפטנים האלה, של ההייטקיסטים האלה, של אלפי האזרחים האלה שברחובות, לא נוצרת אצלם תובנה שהולכת ונבנית מיום ליום שאולי זה לא המקום שלהם באמת? אני אומר את זה בכאב גדול. כשאתם תחליטו ותגיעו למסקנה שהפוגרום המשפטי הזה באמת אין לו מקום, אז בשנייה אחת הם יחליטו: מדינה נהדרת? הלוואי. כשתחליטו לעשות פשרות ולשנות סעיפים, גם אם מהותיים, מה הם יגידו: הינה, סוף-סוף חזרנו אל הארץ? לא. חברי, ידידי השר כץ, את זה לא מתקנים בשנייה. זו תובנה שנצרבת. אותם חיילים משוחררים שנמצאים ברחובות, אותם הורים לילדים שמתגייסים אתמול, היום, מחר, אלה שאין להם תשובות טובות לילדים שלהם מה קורה לדמוקרטיה כאן, אלה שהילדים שלהם לא יהיו מוכרחים להישאר פה – האם אנחנו נצליח להשאיר אותם כאן בשנייה? אני אומר כבר שנים מעל הדוכן הזה: כן, מדינת ישראל היא יהודית-דמוקרטית, אבל כשהאנשים שלא מניפים דגל המדינה אצלם בישיבות, שלא חוגגים את יום העצמאות, לא בהר הרצל ולא בשום מקום אחר, שרוצים לקבוע לי מי זה יהודי ומי לא, שלא משתתפים איתי בשוק העבודה כמו שצריך, גם לא בממוצע במשק, הם אלה שקובעים לי ולנו מה זאת יהדות – דרך אגב, וחלקם, כמו זה שיושב לשמאלי, קורא לי יהודון. יהודונים אנחנו, שמעת, השר כץ? פה, פה, בכנסת ישראל – יהודונים. הם אלה שיקבעו לנו מה זה יהדות, ואחרי זה רוצים שהם יהיו גאים ביהדותם, שהם יישארו במדינה יהודית דמוקרטית. אני אומר לכם בכאב גדול, לי יהיה קשה ללכת לפגוש את אותם בני נוער במכינות, ואחרי המכינות את אותם סטודנטים, ולהגיד להם למה אחרי שלקחנו להם את היהדות, למה אחרי שלקחנו להם את הדמוקרטיה, הם עדיין צריכים להיות גאים ביהודית ודמוקרטית; הם עדיין צריכים לחנך את הילדים שלהם כמו שאני מאמין, כמו שאני רוצה שיחנכו, כדור שני לניצולי שואה ולא רק, שזה המקום היחיד שבו צריכים לחיות יהודים. גם כשהם חיים במקומות אחרים הם אחים שלנו, אבל הבית האולטימטיבי הוא כאן, גם כאשר אלה לוקחים לנו את היהדות, וגם כאשר עכשיו הממשלה הזאת רוצה לקחת לנו את הדמוקרטיה. אנחנו יודעים שעם כל אחד לחוד אי-אפשר לקיים את מדינת ישראל אלא רק עם שניהם יחד, ובוודאי שאי-אפשר לקיים אותה כשאת שניהם לוקחים מאיתנו. ולכן אני חושב שהאטימות הזאת, כשאנחנו יושבים ימים ולילות, כאן ובוועדות, מחזירה אותנו לפרשת השבוע. מה אומר יתרו למשה מהצד, לגדול המנהיגים, למי שהנהיג את ישראל ברוח הקודש, למי שנחשב עד היום לגדול המנהיגים? מה אומר לו יתרו? "נָבֹל תִּבֹּל גם אתה גם העם הזה אשר עִמָּך כי כָבֵד ממך הדבר לא תוכל עֲשֹׂהוּ לבדך". אפילו משה רבנו נקרא לשיתוף, נקרא להנהיג, ובמקרה הזה נקרא לשפוט עם רבים אחרים. גם משה רבנו הענק היה צריך מישהו מהצד. אתם רוצים? חוכמה בגויים תאמין, גם מישהו לא יהודי שיבוא ויגיד לו – אולי כמו שאומרים לנתניהו היום נשיא ארצות הברית ונשיא צרפת: "נָבֹל תִּבֹּל גם אתה גם העם הזה אשר עמך". אני קורא לראש הממשלה: אל תפיל את זה על שר המשפטים. רק אתה. זאת המשמרת שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל מיארה אמרה שהוא מנוע. מיארה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתאושש. תסתכל לא רק על עצמך אלא על העם כולו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זמנך תם. נא לרדת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מיארה התערבה לו. מיארה התערבה לו, היועמ"שית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול התרחשה רעידת אדמה בירושלים. רעידת אדמה נוספת תקרה ביום שני בכנסת, בזמן ההצבעה על המהפכה החוקתית. זוהי זעקת אמת. אנחנו בפתחה של מהפכה משטרית. אם לא נעצור אותם, המדינה שלנו באמת תלך לאיבוד. הם רוצים לבטל את האופוזיציה. זה מתחיל בהשתקה בוועדות ועלול להסתיים בביטול אוכלוסיות שלמות שלא תואמות את השקפת עולמם. הם שואפים לסדר מדיני חדש: החזק גובר על החלש, הגבר, כמובן, יכול יותר מאישה והרוב קובע. אבל מה הוא קובע? הוא קובע את הפסקת ההשקעות בישראל. אנחנו מכירים את הדוח החמור של בית ההשקעות J.P. Morgan. הרוב קובע להכיל את הרקטות – אתם מוזמנים לשאול את תושבי הדרום. הם גם קובעים את החולשה מול הטרור – הממשלה סופגת – ובפשע. הם מנסים להוביל את המדינה לקטסטרופה שממנה לא נוכל לקום. רפובליקת בננות אמיתית. כאן, בבית הזה, קמה חבורה קיצונית שהחליטה לקחת את אזרחי ישראל בשבי. למה? רק לשם הצלת אדם חלש אחד. אני קורא מפה לבנימין נתניהו: כך לא מבקשים חנינה. תנו לי לחדש למי שעדיין לא הבין: הציבור וטובתו ממש לא מעניינת אותם. הם בשלהם, הם משחקים בפיתות ובפנקייקים – אפשר לשאול את אלמוג – ומתעלמים ממאות אלפי האנשים שיוצאים בכל שבוע לרחובות בשביל לבקש ולדרוש להשאיר את המדינה דמוקרטית. אתם, חבריי חברי הקואליציה, מבטלים דעות של ציבור שאומנם לא בחר בכם, אבל חלק מהאחריות שלכם היא לדאוג גם לו. יכול להיות שאתם צריכים שיעור בדמוקרטיה, שיעור שכל תלמיד במדינת ישראל שניגש לבגרות מחויב לעבור, אבל הינה, אני פה בשביל להעביר לכם שיעור מזורז. דמוקרטיה היא שיטת ממשל עתיקה שבה רצון העם מוביל את דרך השלטון. הדמוקרטיה שמה במרכזה את זכויות האדם, לדוגמה, חופש הביטוי. הדמוקרטיה היא אולי שלטון הרוב, אבל אותו רוב חייב להגן על המיעוט. הדמוקרטיה מגינה ונותנת מקום לכל אזרח ללא הבדלי דת, גזע, מין או מעמד כלכלי. ומה אתם עושים? אתם שוכחים את השיעור החשוב ביותר, שכל תלמיד במדינה מכיר – אתם שוכחים להגן על החלש; אתם שוכחים לשמוע דעה אחרת. אתם לא חייבים להסכים לדעה, אבל אתם כן חייבים להקשיב. דורות על גבי דורות צמחו כאן על ערכי הדמוקרטיה. דורות על גבי דורות חינכו לדמוקרטיה. ואתם? אתם לא דנים, אתם לא שומעים ולא עושים. אתם בשלכם, רק אתם יודעים, רק אתם צודקים וכל אדם אחר – קולו לא יישמע בבית הזה. ציבור שלם מרגיש מוזנח. 50% במדינת ישראל יוצאים בכל מוצ"ש – וזה הולך וגובר – ואין להם קול. אתם מתעלמים מהם. מחקתם אותם. יגדל כאן דור, באשמתכם, שלא יצמח על ערכים של מדינה דמוקרטית יותר, דור שאתם תקרעו מהעם הזה. צעירים רבים יעזבו את המדינה, ואלה שיישארו כאן יישארו כי אין להם ברירה אחרת. המדינה שתחגוג השנה 75 שנים מאבדת את זהותה, וזה קורה במשמרת שלכם. היהדות, שבנויה כולה על שיח והקשבה, עלולה לאבד את זהותה, וזה במשמרת שלכם. אל תסכימו איתנו, מותר לכם. מותר לחלוק, מותר לדבר, אבל תעשו את המינימום – תעשו את המינימום ותקשיבו לציבור שיוצא לרחוב וזועק את כאבו. אל תבטלו אותו. בחקיקת הבזק שלכם, שנעשית ללא דיון וללא קבלת ביקורת, אתם תובילו לפילוג ושסע בעם. הציבור לוקח מכולם דוגמה, הציבור לוקח מכם דוגמה. הדוגמה היחידה שהציבור צריך להבין זה ששיח לא צריך להתקיים. למה? המקום הזה, שאני מאוד גאה להיות חלק ממנו, הוא לא גן המשחקים של נתניהו. אני רוצה להאמין שעוד נותר בכם שביב של כבוד כלפי הבית הזה. אל תבטלו אותנו. אל תבטלו מאות אלפי אנשים שמבקשים לעצור את הטירוף. אתם השתגעתם? שיקום האחד שבאמת מאמין בכל ליבו שהמהפכה הזו תועיל לישראל – תגן על מיעוטים, תשמור על הדמוקרטיה, תקדם את הכלכלה, תעזור לענפים, תעזור לאדם אחד ששמו הוא לא בנימין נתניהו. גם אותו אדם שקם, אם יש כזה – אתם הולכים לישון בלילה בשקט? אתם לא מפחדים שהמהפכה תשמיד את הדמוקרטיה הישראלית? שנשים יחזרו שנות אור אחורה? שהנוער והצעירים שלנו יעזבו את המדינה? שהם יחפשו מדינה דמוקרטית לחיות בה? שיעור האזרחות של כולנו היום הוא החשוב ביותר שאפשר לעבור. הכוח אצלכם, הכוח למנוע מהמדינה הזו לרדת לתהום שמעולם לא היינו בה. אל תשתמשו בכוח שלכם לרעה. בשיעור האזרחות הזה שכל אחד מאיתנו למד יש דבר חשוב: כשהרוב מנצל את כוחו לרעה, זו אינה דמוקרטיה, זו עריצות הרוב. נתניהו, לך אני אומר: לא ישכחו לך את זה. מהמורשת המפוארת שאתה בונה לעצמך במשך דורות, במשך הרבה מאוד זמן יזכרו לך דבר אחד – יזכרו לך את הרס הדמוקרטיה, את הרס מדינת ישראל, את הרס הכלכלה, והחמור ביותר – את קרע העם שלנו. בגללך, תחת שלטונך, מדינת ישראל תעבור מעם מלוכד, מעם שתמיד ידע להתגבש, לשבטים-שבטים. מדינת ישראל תהפוך מבירת ההייטק למדינה חלשה ומנודה. אני רוצה לומר לך, זו לא הדרך לבקש חנינה. הדרך הזו של להשמיד את שלטון החוק במדינת ישראל לא התחילה היום. במשך שנים מנסים להחליש את הפרקליטות, מחלישים את המשטרה, ואת התוצאות כולנו מרגישים בביטחון האישי שלנו בכל יום. השיטה החדשה עוברת למהירות מוגברת, ועכשיו לא מספיק להחליש את המשטרה, לא מספיק לבטל את חוות הדעת של היועצים המשפטיים – עכשיו נאשם בפלילים רוצה לקבוע מי יהיה השופט. תארו לעצמכם באילו עוד מדינות יכול להיות מצב שנאשם קובע מי השופט שלו. לא רק שהוא קובע מי השופט שלו, הוא גם שיוכל להחליט אם הוא יקודם, מה היו התנאים שלו. לא רחוק היום שאנחנו נעבור למדינה אחרת – המדינה הראשונה לאחר התפרקות ברית המועצות שביקשה להיות דמוקרטיה, שחוקקה חוקים מאוד דומים. היא חוקקה חוקים שאוסרים על כלי התקשורת להיות חופשיים; היא חוקקה חוקים שהופכים את מערכת המשפט לחלשה ונתונה בידי השלטון; היא חוקקה חוקים שהופכים את הפקידים לתלויים לחלוטין בממשל. אותה מדינה היא המדינה שאבי נולד בה. המדינה הזו עם 27% אינפלציה; מדינה שאף אחד באיחוד האירופי כבר לא מקנא בה; מדינה שהרסה את עצמה מבפנים; מדינה, דרך אגב, שאישרה את אותם חוקים הזויים במחאה של האופוזיציה, שם החליטו לא להגיע, במחאה של האופוזיציה, ושם העבירו את כל החקיקה הזאת – מאוד דומה לחקיקת בזק ההיא. וכמו פה, גם היום מחפשים כל דקה פנויה להריץ את הוועדה, שאף אחד לא שומע בה שום דעה אחרת חוץ מהדעה שהכתיבו מראש. והדעה הזו בסופו של דבר, כמו בכל צ'ק ליסט, צריכה להגיע ל-v האחרון – שמעתי, שמעתי, שמעתי, שמעתי, אבל לא הקשבתי, כי באתי מראש עם משימה. המשימה הזאת לא ניתנת סתם. המשימה הזאת ניתנה לאדם מאוד ספציפי בשביל דבר אחד: לקיים הפיכה משטרית במדינת ישראל; בשביל שאדם אחד יוכל לישון טוב יותר בלילה, כי הוא יידע שכתבי האישום שלו כבר לא רלוונטיים, אבל שאר אזרחי מדינת ישראל כבר לא יישנו טוב בלילה. אני קורא מפה לחבריי בקואליציה האחראיים, הממלכתיים וההגונים – ואני יודע שיש כאלה: איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? איך אתם מסבירים לשכנים שלכם, שלא שומעים אתכם? איך אתם מסבירים למשפחות שלכם? איך אתם מסתכלים לילדים שלכם בעיניים ויודעים שבקולות שלכם מדינת ישראל תהפוך למדינה פחות דמוקרטית? אני לא רוצה להישמע כמו אלה שמפחידים סתם, אבל פה יש נתונים. אנחנו רואים מה קרה בהונגריה; אנחנו רואים מה קרה בפולין; אנחנו רואים גם מה קרה בברזיל לכלכלה – כל אזרח ישראלי ישלם הרבה יותר כסף בסוף החודש. ברגע שההשקעות הזרות ימשיכו לצאת – והם יוצאים מפה בקצב מסחרר – כל אזרח ישראלי ישלם יותר. ברגע שהעולם יבין שמדינת ישראל היא מדינה שלא רוצים לעשות איתה עסקים, כל אזרח ישלם יותר. ברגע שהצעירים המבריקים שלנו יבינו שאין להם מה לחפש יותר במדינה הזאת, כל אזרח ישלם יותר. והכי חמור – ברגע שלא נהיה מלוכדים כמו שעם ישראל ידע במשך דורות להיות מלוכד, גם האויבים שלנו ידעו את זה. אני באמת באמת קורא לכל מי שיש לו קצת הגינות בסיסית. הכיסא הזה הוא נוח, אבל זה לא הדבר החשוב והעיקרי. הדבר החשוב והעיקרי הוא שנשלחתם לפה בשביל לשמור על מדינת ישראל, לא בשביל לשמור על משמעת קואליציונית ולא בשביל לשבת על כיסא נוח. אתם פה בשביל לעזור למדינת ישראל. ההיסטוריה לא תשכח לאף אחד שישב בבית הזה ולא עצר את מה שקורה פה. בעוד זמן קצר, כשמדינת ישראל תהיה בנקודה שכבר לא יהיה אפשר לתקן את מה שעושים פה, הם יסתכלו עליכם, הם יסתכלו על כל אחד שיושב פה וישאלו: איפה היית? ישאלו את בועז ביסמוט: איפה היית? ישאלו את טלי: איפה היית? ישאלו כל אחד שיושב פה. ישאלו את גילה גמליאל וישאלו את דוד ביטן וישאלו את כולם: למה לא עצרתם את זה? למה נתתם למדינת ישראל להפוך למדינה נחשלת, מדינה חלשה? איך לקחתם את בירת ההייטק של העולם, את הכלכלה הרביעית בחוזקה בעולם, והרסתם אותה, והשארתם פה מדינה חלשה שאף אחד כבר לא רוצה לגור בה? תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אדוני, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כ-14 שנים במסגרת עבודתי כעורכת דין ייצגתי נשים וגברים בהליכי גירושין ובאלימות במשפחה. בפתח דבריי אציין שאיני מצדדת באפליה בין המינים. באלימות באשר היא, האחד כלפי השני, ייתן את הדין הצד האלים. עוד במסגרת עבודתי, לא אחת נחשפתי לגברים אלימים, ולצערי, הסטטיסטיקה מראה שהם הצד הפוגע. חלקם ציינו בפניי כי האלימות נבעה מתרבות שאליה גדלו, מאהבתם לאישה בלי להבחין שאהבה זו עלולה להיות קטלנית. לשיטתי, אדם שסובל מהפרעה כלשהי, יש מקום לספק לו כלים מתאימים וטיפוליים, לצד הענישה על פי החוק, כדי שיוכל לחזור לחיים תקינים. ליוויתי נשים שחיו תחת פחד מבן זוגן, אך חששו להגיש בקשות לצו הגנה מתוך חשש לחייהן או מתוך חשש להרוס את התא המשפחתי. חלקן אף שילמו בפגיעה גופנית חמורה. כך, למשל, באחד הימים קיבלתי שיחת טלפון ב-05:00 מלקוחה שייצגתי בהליך גירושין. זעקות השבר שנשמעו מעבר לקו – הוא רוצח אותי, הוא ירצח אותי, בואי – מהדהדות בראשי עד עצם היום הזה. כך מצאתי את עצמי בביתה של האישה, שכל גופה מכוסה חבלות ופניה מכוסים בדם. אציין שבגינה הוגשה בקשה לצו הגנה בטרם הפגיעה. בתום צו ההגנה, ועל פי החלטת בית המשפט, לא חודש הצו. הבעל שב לביתו, והאירוע קרה כשבוע לאחר חזרתו. יוער כי בכל התקופה הזו הקפידה האישה ללון בחדר נפרד כשהיא נועלת את הדלת. הבעל ניצל את יציאתה לשירותים והחל לחבוט בה עם מחבט טניס. אבהיר כי לא אחת ייצגתי גם גברים שניתן כנגדם צו הגנה, ולאחר בירור העובדות ולאחר שהוכח כי הצו הוגש בחוסר תום לב, נסגר ההליך כנגדם. בטרם אמשיך את דבריי, ברצוני להביע את סלידתי מניצול כל הליך משפטי בחוסר תום לב, לרבות בניכור הורי, ותוך שימוש בקטינים כקלף מיקוח בהליך גירושין. היום הצטרפתי – אני שמחה שחברת הכנסת גוטליב פה, חשוב לי שתהיי פה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא אהיה פה אחרי מה שאמרת – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. טוב שלא תהיי פה, כי את בושה לנשות ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום הצטרפתי לישיבת הוועדה למעמד האישה והשוויון המגדרי בנושא האלימות במשפחה. הזדעזעתי לשמוע את דברי חברתי חברת הכנסת גוטליב, שהיא, כדרכה, נוהגת לבקר את בתי המשפט, כולל את בית משפט לענייני משפחה. היא הגדילה לעשות במהלך הדיון והטיחה האשמה כלפי ארגוני הנשים. היא מטיחה והיא מאשימה אותם שהם מסוגלים – שהם מחרבים בתים, והאשימה נשים שהן מנצלות לרעה את צו ההגנה. עוד פנתה חברת הכנסת גוטליב בשאלה, שעליה היא דורשת תשובה: מה מקרי הרצח בשנת 2022? באילו ממקרי הרצח הוצא צו והרצח נעשה תוך כדי הפרת הצו? חברת הכנסת גוטליב, השאלה המתבקשת – כמה נשים ניצלו בעקבות צו הגנה. איך יעלה על הדעת שאת מטילה ספק בנשים שמבקשות להגן על חייהן מפני אלימות? יש לי חדשות בשבילך: גם כשגברים מקללים או משפילים הם מהווים סכנה, כי זה מתחיל בקללה וממשיך בדחיפה, מכות ורצח. אני פונה לכל מי שחשה בסכנה לגשת ולהגיש בקשה לצו הגנה. אסיים עם דבריה של מזכירת ארצות הברית לשעבר הגב' מדלן אולברייט: ישנו מקום מיוחד בגיהינום לנשים שאינן עוזרות לנשים. תודה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עליזה נכבדה, בנאומי האחרון כאן, מעל הדוכן, לפני כמה שעות, דיברתי על מידת הצביעות שמאפיינת את הממשלה החדשה ואת הקואליציה החדשה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לדבר על מידת החוצפה שמאפיינת את הקואליציה ואת הממשלה. במקור התכוונתי להזכיר רק שני מופעי חוצפה, אבל אז שמעתי את דברי היו"ר הנכבד לחבר הכנסת פורר על כך שהוא מציע פטור כללי מגיוס, כי במדינה דמוקרטית לא כופים שירות צבאי. נו, אין גבול לחוצפה. פתאום לא מדובר במדינה יהודית ודמוקרטית שמגינה על חייה ועל חיי תושביה – פתאום מדובר רק במדינה דמוקרטית שלא צריכה לכפות שירות צבאי על אזרחיה. כפי שחברת כנסת מהליכוד אמרה היום, קודם משילות ורק לאחר מכן ביטחון, גם היושב-ראש הנכבד אומר: קודם פטור לאנשי שלומנו מהגנה על גבולות הארץ – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אל תדבר בשמי, כי אז אני אצטרך להוריד אותך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, את זה אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני כן יכול. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אתה לא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם אתה תפגע ביושב-ראש – יושב פה יושב-ראש לשעבר – יש לי סמכות להוריד אותך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני אתייחס לדברי היושב-ראש כפי שאני רוצה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לי סמכות להוריד אותך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין לך סמכות להוריד אותי – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ואני אומר שהדברים שלך בנושא השירות הצבאי היו חוצפה, ואתה יכול לבקש למסור הודעה אישית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אל תנסה אותי, אבל אתה לא פוגע בי, כי אתה אדם בזוי, והכול לפי המבייש והמתבייש. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אם אני אצטרך להוריד אותך, יורידו אותך בכוח. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חוצפה של היושב-ראש, שבשביל הפטור והצדקת הפטור לאנשי שלומנו, מדבר על כך שאפשר לוותר על הגנה על גבולות המדינה. כנראה אדוני היושב-ראש אינו יודע ש-60% מסד"כ צבא הגנה לישראל מושקע היום בשטחים, שאמלא גיוס החיילות לגדודים המעורבים – דבר שאתם, כמובן, מתנגדים אליו – לא היה ניתן להגן על הגבול עם ירדן בבקעה ולא על הגבול עם מצרים. כל זה נעלם מעיני היושב-ראש בדרכו להגן על הפטור הגורף לתלמידי ישיבות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אפשר לדעת מה אתה עשית בצבא? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני הייתי קצין, שירתי במשך חמש שנים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הצבא שאתה נמצא בו, אסור לאף אחד ללכת אליו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שירתי בחרמון, שירתי בערי הגליל, שירתי במפקדה. אם כבר שאלת, אולי אדוני יאמר מה הוא עשה בשירות הצבאי שלו? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אגיד לך מה עשיתי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> למדת תורה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני נלחם נגד אויבים שרוצים לעקור את תורת ישראל, ואני עושה את זה בדרך דמוקרטית – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני כנראה אצטרך לבקש גם הודעה אישית אחרי ההצבעה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – ונגד אלה שעושים הכול כדי לחולל מלחמת ישראל במדינת ישראל על ידי הבג"ץ, שעובד בשירותו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי. תוסיף לי בבקשה זמן. שמעתי. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו מכירים אותך ויודעים את ההיסטוריה שלך. 30 שנה אתה רודף את הציבור החרדי ואת העם היהודי ומבזה את הכותל המערבי ומוציא את דיבת הכותל המערבי רעה בעולם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מבין? תוסיף לי זמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני עוצר, כדי שלא יהיו לך תירוצים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כבר חצי דקה אתה חייב לי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אקבע את זה. אתה בא לכותל המערבי לבזות את המקום הקדוש ביותר ולהוציא דיבת הארץ רעה, שהמקום המאחד את העם היהודי זה המקום של המחלוקת, ואתה המסית הראשי, מקביל למסית בהר הבית, איך קוראים לו, סברי. אתה מסית את כל העולם כולו נגד קדושת הכותל המערבי, ויש לך חוצפה לדבר על גיוס חובה למישהו שישרת איפה שאתה משרת? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא ייאמן. אתה מבין? סיימת, אדוני? אני יכול להמשיך? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עכשיו אני אתן לך להמשיך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז על חשבון הזמן שלי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אם אתה תמשיך לדבר עליי, אני פשוט מוריד אותך. אני לא פה בשביל שאתה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני, תקשיב, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. יש פה יועץ משפטי. היועץ המשפטי יאמר לך שהתקנון – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> התקנון קובע שאם הוא פוגע ביושב-ראש, הוא יכול להוריד אותו, נכון? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני פוגע ביושב-ראש כשאני מדבר על כך שדבריך הם דברים לא ראויים? בזה שאני מתנגד לדבריך אני פוגע? אתה ניצלת את כיסא היושב-ראש כדי להעיר לחבר הכנסת פורר, אז אני מגיב. מכיוון שאדוני התעניין היכן אני שירתי, ואני, מתוך הכבוד שלי ליושב-ראש, סיפרתי לו היכן שירתי בצבא, אולי אדוני ישתף את אזרחי ישראל גם בשירותו הצבאי למען הגנת גבולות המדינה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עד לרגע זה, בגיל כמעט 68, אני חייל בהגנה על ארץ הקודש מפני האויבים מבחוץ ומבפנים הרוצים לקעקע את קדושת ארץ ישראל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יישר כוחך על השירות המסור שלך, ועדיין נחזור ונאמר: בחרת שלא לשרת בצבא ההגנה לישראל או במסלולים החלופיים. אבל אחרי שדיברנו על דבריו של היושב-ראש, אחזור לענייני השעה. שמעתי היום את חבר הכנסת רוטמן אומר בשידור בגל"צ שראש האופוזיציה מקדם את מסע ה-BDS. איזו חוצפה. אם יש מתנה לארגוני ה-BDS זה רפורמת ההרס שאתם מובילים נגד מערכת המשפט. אם יש רוח גבית לכל אלו שטוענים שמדינה יהודית ודמוקרטית היא אוקסימורון, הרי זה המהלכים שלכם להפיכת שופטי ישראל לשפוטים ולגריסת ההגנה החוקתית על זכויות האדם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם פוגעים – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו פוגעים בכלכלה הישראלית? תאמרו, אבדה לכם הבושה? חוצפנים. אנחנו פוגעים בכלכלה הישראלית? טלו קורה מבין עיניכם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> טול קורה מבין עיניך. טול קורה מבין עיניך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואם לא די בכך, שמעתי גם את שרת ההסברה והתעמולה אומרת שהכסף שמוציא מאות אלפי ישראלים מסורים ואכפתיים – אפרופו כאלה שכן משרתים בצבא – אל הרחובות במאבק על דמותה של מדינת ישראל זה כסף איראני. שמעתם? שרת ההסברה והתעמולה, איזה חוצפה יש לך. אין לך בושה? כסף איראני. אתם כולכם בובות של מיליארדים אמריקאים אנונימיים שממנים את פורום קהלת – מיליארדים שעוינים את מדינת הרווחה, מיליארדים שעוינים את ביטוח הבריאות הממלכתי, מיליארדים אנונימיים שעוינים את החינוך הציבורי. ואת, שרת ההסברה והתעמולה, תטיפי לנו מוסר על המימון? אין לך בושה? אין לך חוצפה? יש לך חוצפה, אבל אין לך בושה. ואם כבר הזכרתי את שרת ההסברה, אז את שלוש הדקות האחרונות אנצל לעניין שניצב על סדר-יומנו. שמונה חוקים הקואליציה מבקשת להאריך, חלקם באים היום לדיון והצבעה ויתרתם בשבוע הבא. איזה חוק ממשלת נתניהו לא מאריכה? את חוק הדיור הציבורי, חוק שכבר 20 שנים מאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירה שהם גרים בה במשך עשרות שנים, כדי לתת להם משהו שיהיה להם ביד להוריש לילדים. את החוק הזה ממשלת נתניהו, ממשלת הליכוד וש"ס, מסרבת להאריך, בלי לתת מסלול אחר לטובת דיירי הדיור הציבורי. פורום קהלת כבר אמרנו? בובות ומריונטות של פורום קהלת כולכם, בובות ומריונטות של אנשים שעוינים את דיירי הדיור הציבורי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> השבוע אמרה לי שרת ההסברה והתעמולה: אתם מדכאים את הפריפריה כבר שבעה עשורים. ארבעה עשורים מתוך השבעה הם בשלטון, אבל אנחנו מדכאים את הפריפריה כבר שבעה עשורים. ואיפה את, כשממשלתך לא מאריכה את חוק הדיור הציבורי? איפה איל הנדל"ן מקיסריה? איפה שר השיכון, שעל פי השמועות גם הוא איל נדל"ן לא כזה קטן? איפה אתם? איך אתם לא מתביישים לעמוד מול 50,000 משפחות בדיור הציבורי ולומר להן שאתם גוזלים מידיהן את הזכות לרכוש את ביתן, להיות בעלות נכס במדינת ישראל? כדרך אגב, כמובן, לא אתם חוקקתם את החוק. זו יוזמה של חבר הכנסת רן כהן ממפלגת הפריבילגים – הוא זה שדאג לדיור הציבור, ואתם משמידים את חוק הדיור הציבורי. ואתם מדברים עלינו? אין לכם בושה? אין לכם חוצפה? חודשיים של ממשלה ועוד לא עשיתם דבר אחד למען האזרח הישראלי הפשוט. ממשלה של צבועים, קואליציה של חוצפנים. אפס בשורות למען אזרחי ישראל. עוד שר במשרד המשפטים – זה מה שיש לכם לעשות, נכון? בשביל לפתור את הבעיות שלכם בתוך הליכוד. איזו בשורה אתה מביא, שר המשפטים, לאזרחי ישראל? הוספת תקני שיפוט? הרחבת מסלולי גישור ופשרה? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> בשורה ענקית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הקמת את הערכאה רביעית בין בתי המשפט המחוזיים לבין בית המשפט העליון? דאגת שחוק השיקום הכלכלי יצא לדרך? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> – – – הרפורמה, תראה איזו בשורה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טיפלת – – – האלימות הכלכלית, שחבריך במפלגה חסמו? איזו רפורמה אתה עושה למען האזרח הפשוט, זה שאתם מתיימרים לייצג, אזרחי הפריפריה? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> איך אתה ישן בלילה כשהממשלה שלך לא מאריכה את חוק הדיור הציבורי? תסביר לי, חבר הכנסת, השר יריב לוין. לא אכפת לך מ-50,000 משפחות בדיור הציבורי, שאתם לוקחים מהן את הזכות שהייתה לחבריהם ב-20 השנים האחרונות? תתביישו לכם. ממשלה של צבועים. ממשלה של חוצפנים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סיימת. תם זמנך. תרד, בבקשה. אני רוצה להזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להשיב למסתייגים. שמחה, בבקשה. אחת הסיבות שאין לציבור אמון בבג"ץ זה האיש הזה, גלעד קריב, שהשתמש בבג"ץ ושבג"ץ עבד בשירותו עשרות שנים. אין לציבור אמון בבג"ץ בגלל שבג"ץ עבד אצל גלעד קריב וחבריו ופגע בכל הערכים הקדושים למדינת ישראל, לארץ הקודש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי מאמין לפוליטיקאים? מי מאמין לבית הזה, תגיד? מה הסיבה שאף אחד לא מאמין בפוליטיקאים? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> זה בגלל התעמולה שלכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זאת סיבה אחרת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש סיבה – – – בוא נדבר על זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נכון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לעצמכם. אף אחד לא מאמין לכם. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> רק בגלל התעמולה השקרית שלכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> טוב. רבותיי, רבותיי, אחרי ששמעתם את כל ההנמקות של חברי חבר הכנסת גלעד קריב, שבוודאי שכנעו אתכם להתנגד לכל ההסתייגויות שהוצעו על ידי האופוזיציה, אני קורא לכם להתנגד להסתייגויות ולאשר את החוק כנוסח הוועדה. תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נאום. זה נאום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. אם כן, אנחנו ניגשים להצבעה. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה). קודם אנחנו מצביעים על ההסתייגויות. יש הסתייגויות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא שומעים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא שומעים? אז נא להגביר את הרמקול ונא להנמיך את הדציבלים, אז ישמעו אותי. אנחנו ניגשים להצבעה על ההסתייגויות. המסתייגים שלא נמצאים – אנחנו לא נצביע על ההסתייגויות שלהם. קבוצת סיעת העבודה איננה, אז אנחנו לא מצביעים; חבר הכנסת אחמד טיבי לא נמצא, גם לא נצביע; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן גם היא הסתייגה – לא נצביע; חבר הכנסת עופר כסיף איננו, ולכן לא נצביע; קבוצת ישראל ביתנו לא נמצאת, ולא נצביע על ההסתייגויות שלהם; חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נצביע על ההסתייגות שלה, כי היא לא נמצאת; חבר הכנסת גדעון סער לא נמצא, ולא נצביע גם על ההסתייגויות שלו; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לא נמצאת, ולכן לא נצביע על ההסתייגויות שלה; גם חבר הכנסת זאב אלקין איננו, ולכן לא נצביע. לכן הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1, ואנחנו ניגש להצבעה בקריאה שנייה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 1 – 34 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 34 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף מס' 1 התקבל, ואנחנו עוברים לסעיף 2. לפני זה ההסתייגויות – בעצם הסרת הסתייגויות. חברי הכנסת זאב אלקין, קארין אלהרר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שהגישו הסתייגויות, אינם נמצאים. לכן אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 2 – 34 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, התוצאה: 34 בעד, מתנגד אחד, ולכן סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להסתייגויות אחרי סעיף 2, וכנ"ל, החברים לא נמצאים, אף אחד מהם לא נמצא, לכן ההסתייגויות מוסרות. אנחנו הולכים להצביע בקריאה השלישית. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 34 נגד – 1 נמנעים – אין << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא חוקי, מה שעשית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תיגש למשפטנים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היה צריך להקריא את השמות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הקראתי את כל השמות בהתחלה, ומי שלא היה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> צריך לחזור להצבעה. צריך לחזור להצבעה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מי פה? לא. אין לו – רגע, אתה היית פה בזמן? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי פה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לאחר סעיף 2 או בכל הזמן? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לאחר סעיף 2. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לאחר סעיף 2. אז אני חוזר. אנחנו מקבלים את ההערה של יושב-ראש הכנסת לשעבר, כי הוא היה פה בצד ולא שמנו לב שהוא פה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הוא לא שם לב. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא לא שם לב, אבל עכשיו הוא פה. ובכן, להסתייגויות של יש עתיד יש נציג אחד, יושב-ראש הכנסת לשעבר מיקי לוי. אני רוצה לשאול אותך: האם אתה רוצה להצביע על הסתייגויות 34 ו-35? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מוותר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מסיר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז היות שחבר הכנסת לוי הסיר, אנחנו לא מצביעים על זה. חבר הכנסת יוסף עטאונה איננו, ולכן על ההסתייגויות שלו אנחנו לא מצביעים. אנחנו חוזרים להצביע שוב בקריאה השלישית על החוק כולו, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 34 נגד – 1 נמנעים – אין חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 34 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות התקבל בקריאה השנייה והשלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' מ/1592; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 31; נספחות]. (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נעבור להצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין שוב את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש –תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023. לפני כשנתיים חוקקה הכנסת הוראת שעה שהסמיכה את רשם ההוצאה לפועל להחליט באופן יזום על איחוד תיקים של חייב. ביסוד הוראת השעה עמדה ההבנה שלעיתים הרשם, שרואה את מכלול התיקים של החייב, יכול לזהות במהלך דיון בצו תשלומים בתיק מסוים שקיימת הצדקה לבצע איחוד של כלל תיקי החייב כדי שהחייב יוכל להסדיר את מכלול חובותיו. אומנם החייב יכול להגיש בקשה לאיחוד תיקים, אך חייבים רבים אינם מודעים לזכותם זו, לאופן המימוש שלה או לכך שאינם יכולים לעמוד בתנאי הסף הקיימים של איחוד התיקים, שלפיהם נדרש החייב לשלם תשלום חודשי של 3% מסכום החוב כתנאי להגשת הבקשה וכתנאי לכך שרשם ההוצאה לפועל יוכל לדון בה. מטרת הסמכת הרשם הייתה להעניק לרשם כלי נוסף בניהול התיק עם גמישות רחבה יותר למתן הוראות אשר יביאו להסדרת התשלום בתיקי החייב. ההוראה האמורה נקבעה כהוראת שעה לשנתיים במטרה שבמהלכן ייבחן אופן יישום ההוראה. הנתונים שעלו מבחינת יישום הוראת השעה לימדו כי סמכות זו של הרשם חשובה למיצוי זכויות החייבים ולהגדלת השיעור של תיקי האיחוד והסדרת התשלום של חובות בשיעורים, ועל כן ההצעה היא להפוך הוראה זו להוראת קבע. במקביל להפיכת ההוראה להוראת קבע סברה הוועדה כי יש לערוך תיקונים שונים בהסדר. הוועדה סברה שיש לשנות את המעמד שניתן לחייב ביחס לסמכות הרשם ליזום איחוד תיקים. למעשה, הוראת השעה קבעה שהחייב צריך להביע התנגדות אקטיבית לאיחוד התיקים, בעוד שאנחנו בוועדה החלטנו שנדרשת הסכמה פוזיטיבית של החייב כדי למנוע מצב שבו יאוחדו תיקי חייב ללא בקשה שלו וללא שניתנה לו הזדמנות לדעת את אשר לפניו ולהסכים לכך. כמובן שאיחוד תיקים כולל בתוכו לעיתים גם הפעלת הגבלות מסוימות על החייב, ובראשן ההגבלה לצאת מהארץ, ולכן החלטה שכזאת מחייבת, מבחינת הוועדה, הסכמה אקטיבית. שנית, הוועדה סברה שיש מקום לשנות את הסדר הקבע לגבי איחוד תיקים כדי לא לייצר אנומליה בחוק, שחייב שמגיש איחוד תיקים יהיה מחויב לעמוד בסטנדרט של 3%, ולעומת זאת, חייב שמבקש צו תשלומים רגיל לא יהיה חייב לעמוד באותו סטנדרט, ובכך למעשה תיווצר אנומליה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. כמובן, גם כאן תודה לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, ואפילו לחברי האופוזיציה, שהסכימו לתיקונים אלו ובחלקם אף דרשו אותם – תודה רבה – וכמובן, לחברי הקואליציה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. נעבור להנמקת ההסתייגויות בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. ראשון הדוברים – מיכאל מרדכי ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – חברת הכנסת גוטליב, למה לא באת לוועדת הנגב והגליל היום? ועדת הנגב והגליל, היה לנו היום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הייתי בוועדה למעמד האישה, ואמרתי – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. רק רציתי את הקשב שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – אמרתי שאני אחזור על – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש לי עשר דקות, מה יש לכם, אתם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, רגע, תן לי רק להשיב לך: הייתי בוועדה לקידום מעמד האישה ואמרתי שם שאתם, כגברים וכאבות, זכותכם זהה לי בהורות, אז הפכתי להיות הבושה לנשות ישראל. זה מה שנורא, הטרור של הפמיניזם הרדיקלי. טרוריסטיות. << דובר_המשך >>מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):<< דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם שהיום הייתה ישיבה בוועדה לקידום ופיתוח הנגב והגליל. קרוב ל-60 – היושב-ראש, תנו לי. לא היית איתנו, אז תקשיבי. את תאהבי את זה, תאמיני לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד מקשיבה לך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. היום כינסנו את הוועדה לקידום ופיתוח הנגב והגליל. כ-60 חברי כנסת היו שם מכל הבית ומכל הסיעות. כיבדו אותנו בנוכחותם השרים – השר קרעי, השר וסרלאוף, השרה אורית סטרוק, השר מרגי. הגיעו 300 משתתפים – ראשי רשויות, ראשי עמותות, יזמים. קיימנו דיון של שעתיים. היו צריכים לסגור את הישיבה בגלל המליאה, אבל נשארו שם עוד שעה – כמה רעש. רגע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, אני מבקש שקט. לא שומעים את הנואם. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עליזה, אני מבקש שקט. מותר לי? את הכי טובה פה, אני אוהב אותך, אבל שקט, בבקשה. שקט, זה כל מה שביקשתי. הדיונים בוועדת נגב-גליל חיממו את הלב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הדיונים והנושאים שעלו היו משמעותיים, החל מהדברים הגדולים של הנגב והגליל – לסלול את כביש שש לצפון, להביא רכבת לקריית שמונה, להביא את נבטים כשדה תעופה נוסף, ועוד דברים כאילו קטנים אבל משמעותיים. למשל, השכלה אקדמית – יש מכללה להוראה בנגב, מכללת קיי, ומשום מה, הוות"ת והמל"ג מתמהמהים ולא נותנים להם הכרה אקדמית, לתת תואר אקדמי. אנחנו רוצים שבנגב תהיה מצוינות. תוכניות מסוימות של הממשלה מתבצעות והן טובות, ותוכניות אחרות לא מתקיימות בכל מעגלי החיים. אבל היה שם עוד דבר מיוחד היום, בדיון של הנגב והגליל – מעבר ליכולת של אופוזיציה וקואליציה להגיד: אנחנו ביחד על נושאים מוסכמים, הייתה שם הרוח של אנשי נגב, שאומרים: חברים, אנחנו לא מתביישים להיות אנשי הנגב והגליל. הפסקנו לבכות שאנחנו מהנגב והגליל. אנחנו אוהבים את הנגב והגליל. אנחנו גאים בקהילות שלנו, אנחנו גידלנו שם ילדים, זה הבית שלנו. מה אנחנו כן עושים? אנחנו דורשים מממשלת ישראל לעשות את המעשים הנכונים. והממשלה הולכת לקראת תקציב, ואני כבר פרגנתי לשרת התחבורה מירי רגב, שתיקנה את הרפורמה בתחבורה הציבורית ונתנה עדיפות לפריפריה, והורידה חזרה את המחירים, ועוד התחייבה להוזיל גם את הרכבת ואת החיבור של באר שבע לתל אביב. למה זה צריך לעלות פי שלושה מאוטובוס? מינוי לרכבת עולה פי שלושה מאוטובוס. אז זה תיקון ראשון, ראוי. אנחנו נביא שר, שר לוועדה הזאת, ונוודא שהם עושים את המעשה הנכון לנגב ולגליל. השר וסרלאוף כיבד אותנו בנוכחותו, היה שם קרוב לשעתיים, קשוב, לומד. זה די מרשים שבשבועות הספורים שהוא בתפקיד הוא פגש עשרות ראשי ערים. הוא מדבר על פרויקטים מחוללי שינוי גם בתוך רשות מקומית אחת, גם באשכול רשויות, גם בשותפות בין מועצה אזורית לעירייה, כי הגיע הזמן שנחבר את המועצות האזוריות והעיריות לעבודה במיזמים משותפים וגם במיזמים גדולים מחוללי שינוי בנגב ובגליל. אבל השינוי בנגב ובגליל לא יתרחש כי מישהו חושב כל פעם עם השפה – בוא נביא מתיישבים חדשים לנגב ולגליל. השפה הזאת הפסיקה להיות בלעדית והפסיקה להיות מעניינת. הנגב והגליל צריכים להיות טובים ומזמינים ואיכותיים למי שכבר חי בנגב ובגליל. אם הם יהיו טובים ואיכותיים למי שחי בנגב ובגליל, נפתח את הדלת להתיישבות והגעה של אנשים חדשים. אם לא נצמצם פערים ולא נגרור בנייה של בית חולים נוסף – והיה לי את הכבוד להגיש בג"ץ נגד המדינה על אי-שוויון בבריאות בנגב כראש עיר, ובעקבותיו בונים בית חולים, אבל צריך כבר לראות את בית החולים הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איפה? איפה בונים? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בונים אותו מזרחית לבאר שבע, באזור של נבטים, בצומת עוקף באר שבע, אבל הוא צריך להיבנות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – לא, לא צומת שרה, ליד פארק הנחל המרכזי. הוא עכשיו בקידום. יש אדמה, יש תכנון, אבל זה לוקח שנים, ובסוף תושבי הנגב תלויים בבית חולים אחד, והוא לא אשם. בית החולים הזה סוחב על גבו את כולם. עכשיו, עוד נקודה חשובה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מקווה בשבילך שזה לא ייקח כל כך הרבה זמן כמו בית החולים באשדוד, שנלחמנו עליו שנים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> באשדוד המדינה התנגדה; אמרה שהיא תעשה את זה פרטי ובסוף הלאימה אותו. פה לפחות המדינה, בבג"ץ, אמרה: אני אקים בית חולים. היא עוד לא החליטה על אופן ההפעלה, כי יש פה שאלה אם למשל ייתנו אותו גם לקופת חולים כללית – יש לזה יתרון כיתרון הגודל, וכללית מוטמעת בנגב ובגליל. מצד אחד, יש לה 70% מהמרפאות בנגב ובית חולים, כמעט בלעדיות. למה זה קרה? כי כללית הסכימה ללכת למקומות הקשים – למעברות, לקיבוצים, למושבים, לפני חוק בריאות ממלכתי, ומאז זה התקבע שהכללית הלכה גם לאוכלוסיות מוחלשות. אבל השאלה מי יפעיל את בתי החולים, איזה רמת הפעלה ואם לייצר תחרות גם מול הכללית זאת שאלה שלא הוכרעה. אם נקים בית חולים, נשפר את הבריאות – כי הערים הן ערים טובות. כשאתה שואל מה חסר בנגב ובגליל, לא חסרים אנשים טובים, לא חסרה רוח יזמית. שלום דנינו, המשפחה שלו זה בני הנגב, והם נשארו בנגב, והם יזמים, ומכלום. בכל מקום אתה רואה את זה. בירוחם, בן ירוחם הקים חממה, לא בכספי המדינה, בעוונותינו, בכספי תורמים, ויש לו חברות ששוות כבר מיליארד דולר, שמייצאות לעולם. בני הנגב ובנות הנגב זה אנשי מופת. העמותות האידיאליסטיות שנמצאות בנגב הן מאנשי מופת. ראשי הרשויות בנגב הוכיחו שהם הטובים במדינה. ראינו אותם בצוק איתן, בעלות השחר, בשומר החומות, ראינו אותם בקורונה, ראינו מה זה ראשי רשויות. הוועדה באה ואומרת איך מחוללים שינוי בנגב ובגליל: שותפות בין-מגזרית – ממשלה, מעשה נכון, רשות מקומית שיש לה מנהיג טוב, שאפשר לעבוד איתה, עמותות מקומיות, מגזר עסקי וגם עסקים חברתיים, שזה נושא חדש – איך לקחת מיזם שהוא עסקי אבל בסוף הוא למטרה טובה לציבור. זה תחום חדש שאנחנו רוצים גם אותו לקדם. בקיצור, זיהינו גם פערים. למשל בני הנגב ובני הגליל לא נגישים למודיעין. 75% מהמודיעין האיכותי, שאחרי זה מספק לך עבודה בהייטק, זה אשכולות 7, 8, 9 ו-10, זה ערים מאוד מאוד מסוימות במרכז. אני בירוחם עשיתי בקטנה, מאפס ל-10, 20 ילדים שהלכו למודיעין איכותי. אבל קוראים להם למיון בתל אביב בשעה 08:00 – אין אוטובוס שייקח אותו למיון ב-08:00. אז מה רוצים, שהילד מירוחם ייקח בית מלון בתל אביב? הילד של העולים שאין להם כסף, הוא ייקח בית מלון לישון בתל אביב כדי להתמיין למודיעין? הצבא מבין את זה קצת יותר. אני במשרד הביטחון דרשתי שכל תיכון בנגב יקבל תוכנית הכנה למודיעין – שפות ערבית ופרסית, סייבר, תכנות, כל דבר שייתן כלי לילד, שהבסיס ייבנה. ואנחנו הכרענו, מודיעין לנגב. זאת החלטה של בני גנץ, שר הביטחון. בניגוד להתנגדויות, הוא קיבל החלטה והעלה את הטרקטורים מול עומר, בלקיה, ושם תקום קריית המודיעין, וזה יהיה בתוך שש שנים. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> זאת החלטה אמיצה וגדולה מאוד, ועל זה מגיעות לגנץ כל המדליות וכל הכבוד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. ולכן אני בא ואומר: אנחנו, אנשי הנגב והגליל, אוהבים אותם. אף אחד לא יסביר לנו שהחיים לא טובים שם – הם קצרים מדי, תוחלת החיים שם פחות שלוש שנים. פעם אמרתי סלוגן: בואו לחיות חיים קצרים ויפים בנגב. אבל אנחנו לא רוצים שהם יהיו קצרים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למה קצרים? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כי תוחלת החיים בממוצע שם נמוכה בשלוש-ארבע שנים מבמרכז הארץ. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שלחתי את הבן שלי לשם. נכד שלישי בדרך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו נשמור עליו, סעדה, אל תדאג. אבל הבן שלך ורבים אחרים באים לנגב כי הנגב מאיר פנים והוא טוב, ואנחנו, תפקידנו בממשלה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יש חינוך איכותי בזכותך בירוחם, ברצינות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה, סעדה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ההסתה ועל השיח האלים שאנחנו חווים ושומעים ביתר שאת, בתקופה האחרונה בעיקר. ואני מוכרחה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שקצת צרם לי כאשר ראש הממשלה היה כאן, ויצא לי לדבר על זה גם ביום שני, ופשוט התקרבן על ההסתה שהייתה נגדו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – תגידי, גברת המחנכת, לא משנה לך שאחד כמו יאיר לפיד, ראש הממשלה שלך, אמר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מבקש לא – הערת ביניים. זהו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גברתי אשת החינוך, על מה את מדברת – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זהו. הערת הביניים נגמרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה. בסדר, סליחה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> צריך לקחת כמה שנים עד שלומדים מה זו הערת ביניים. אני אוסיף לך דקה. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. ואני מוכרחה לומר שלא התרשמתי מההתקרבנות מהסיבה הפשוטה, ואני אתן כאן כמה דוגמאות למקרים שבהם לצערי הרב לא שמענו את ראש הממשלה עומד ומגנה. כשהבן שלו אמר שאנשי הפרקליטות והמשטרה בוגדים, והזמין להיכנס לספר החוקים לראות מה עושים לבוגדים, ואמר בסוגריים: לא כלא, אני לא זוכרת שנתניהו עמד וגינה באופן נחרץ את האמירות הקשות האלה. הוא גם לא גינה באופן נמרץ כששמענו את פעיל הליכוד שאמר שצריך לנטרל את היועמ"שית. הוא גם לא גינה באופן נחרץ כאשר היו הטרדות ואיומים על התובעת ליאת בן ארי, ולא רק עליה אלא גם על הבן שלה ועל המשפחה שלה, עד כדי כך שהיה צריך להגן עליהם. הוא לא היה שם, הוא לא גינה. הוא גם לא גינה כאשר הייתה התמונה של בנט בכאפיה ליד תמונה דומה של רבין. הוא גם לא גינה בנחרצות כאשר היו קללות ודברי נאצה כלפי אשתו של חבר הכנסת אלקין ובתו בת החמש, שהייתה צריכה לשמוע איך אומרים לאימא: בוגדת, גויה, רוסייה מסריחה. במקום זה הוא לא הפסיק להסית בעצמו. הוא אמר בישיבת הסיעה שלו: אל תפחדו להיכנס בהם, הם ממשלה מסוכנת. והם באמת לא פחדו להיכנס בנו כממשלה. ראינו את הגינויים ברחוב, ראינו את האמירה של נתניהו על ממשלת האחים המוסלמים רצה כמו אש בשדה קוצים. אנחנו האחים המוסלמים? אני, חבר הכנסת סער, חבר הכנסת אלקין, חברת הכנסת שרן השכל, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו? אנחנו ממשלת האחים המוסלמים, נתמכים על ידי טרור? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ובני בגין. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ובני בגין. ואף אחד לא קם כאן וגינה בצורה נחרצת את האמירות הקשות האלה על ממשלה מסוכנת, שאגב, הגיבה בהרבה יותר כוח על כל ירי ועל כל פעילות עוינת כלפי ישראל מאשר הממשלה הנוכחית. הוא גם אמר לשרים בליכוד: תהיו גברים, תתקפו את התקשורת. ואכן אנחנו רואים שהייתה תקיפה של כתבים מערוץ 13, תקיפה של כאן 11. ואגב, האמירה הזאת לא הייתה עכשיו, היא עוד מ-2015, זאת אומרת, אנחנו מדברים על הסתה ופילוג שהולכים ומתמשכים כל כך הרבה זמן, ואני יכולה לתת פה עוד הרבה מאוד דוגמאות. באף אחד מהמקרים הקשים שאנחנו חווים – אגב, סיפרתי גם על ההסתה המרושעת והנבזית שאני עברתי באופן אישי – לא שמענו את נתניהו קם ומגנה. להפך, ראינו אותו מסית, מפלג, גורם לשיסוי, ואנחנו חווים היום את הקרע הכל-כך עמוק בחברה שלנו, וכולנו נפגעים, אדוני היושב-ראש, כל המגזרים. זה בסוף מתהפך על כולם. זה חילונים, וזה חרדים, וזה יהודים וערבים, וזה כולם כולם שמשלמים מחיר על פילוג והסתה שמתרחשים כאן במשך כל כך הרבה זמן על ידי ראש הממשלה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – עד כמה? עד כמה? << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לקחת אותך מכאן להיום ב-16:00, למפגש שערך חבר הכנסת מתן כהנא, יוזמה של המשפחה של הקצין נדב חיים, ואני רוצה גם מכאן לשלוח לו רפואה שלמה. אני מוכרחה לומר לך שזה היה מפגש שונה ממה שאנחנו מכירים כאן. ישבנו חברי כנסת, אופוזיציה וקואליציה, ראינו את האנשים שעומדים מאחורי דמות "הפוליטיקאי", והיה שם שיח אחר לגמרי, של פרגון ושל חמלה ושל הכלה, של בני אדם. ואתה יודע לאן זה זרק אותי? זה זרק אותי לכנסת העשרים. אני אפילו שיתפתי את חבר הכנסת ביסמוט. בכנסת העשרים הייתה כאן אווירה אחרת לגמרי, של עבודה משותפת של אופוזיציה וקואליציה. לפעמים אני יושבת ומנסה לזכור מי מכל השותפים שהיו לי בכנסת העשרים היה שייך לאן, כי הגבולות כמעט היטשטשו. נלחמנו ביחד למען הגיל הרך, נלחמנו ביחד למען הגליל, למען הבריאות בגליל, למען אוניברסיטה בגליל – תוכנית הגליל שהייתה כאן; ילדים אלרגיים; ילדים נפגעי עבירה. היינו כאן בכנסת, והתחרות שהייתה בין החברים שישבו כאן במליאה הייתה מי עושה יותר למען הציבור. זאת הייתה האווירה וככה התנהלנו. גם בוועדות – רצנו מוועדה לוועדה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו הייתה הממשלה המשותפת? << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה היה לפני. זו הייתה הכנסת הראשונה שלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אה, כשכחלון היה. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כנסת ארוכה, כשכחלון היה כאן שר אוצר. אני אומרת לכם, צריך לראות את החוויה. אני חושבת ששום מילה שאני אגיד כאן לא תמחיש את האווירה שהייתה. נכון שזו גם הייתה ממשלה או כנסת ארוכה, של ארבע שנים, אבל רצנו מוועדה לוועדה, יהודים וערבים, שמאל וימין, מכל המפלגות, באמת מכל קצות הבית, ועבדנו יחד למען הציבור. והוויכוחים שהיו כאן יכלו להיות ויכוחים על קרדיטים, על מי עשה יותר, מי נלחם ראשון. זה השיח שהיה. והיום – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אמרו אז: תהיו כחלונים. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, זה עוד היה לפני כן. אפשר לחדד את זה גם עכשיו ולחדש את הקריאה להיות כחלונים – קצת יותר חברתי, קצת יותר למען הציבור. והיום, מה אנחנו רואים כאן, אדוני היושב-ראש? אנחנו רואים כאן כנסת שבמשך חודשיים נלחמת בעיקר בשביל עצמה, בשביל החוקים הפרסונליים של הממשלה. אם לא הולך למנות שר בצורה אחת, אז אנחנו ננסה בכוח בצורה אחרת, וזה לא משנה מי פוסל את זה ואם זה לגיטימי או לא לגיטימי. או חבר כנסת שאומר: אנחנו צריכים כנסת שתעשה מה שהיא רוצה. מה זה כנסת שתעשה מה שהיא רוצה? הרי בסופו של דבר אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים להבטיח את השמירה על זכויות האזרחים. וגם צריך לדעת כל נבחר ציבור, ולא משנה מהיכן הוא מגיע, שבסוף הדבר הזה, ההפקרות הזו יכולה להתהפך עליו, כי היום אלה בשלטון – ואנחנו כבר ראינו את זה גם בשנים האחרונות – ומחר אחרים בשלטון. ואני לא רוצה שלאף אחד מיושבי הבית הזה, לא מכאן ולא מכאן, תהיה האפשרות לעשות מה שהוא רוצה, כי בסוף אנחנו נמצאים כאן בשביל הציבור. אנחנו נמצאים כאן כדי לראות את כל עם ישראל. אנחנו נמצאים כאן כדי לעשות את מה שנכון למען החברה הישראלית, ולא למען שר כזה או אחר או חבר כנסת כזה או אחר. ולצערי הרב, התחושה שלי בכל בוקר כשאני מגיעה לכאן, שאני באה בשביל זה – פעם אחת להדוף את הצונאמי הזה שאנחנו חווים כאן, של ההפיכה המשטרית, ופעם שנייה כדי שהכנסת שוב תעבוד בשביל אנשים מאוד מסוימים בבית ולא בשביל הציבור הרחב שלנו. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, עשר דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עוד מעט, החוק הבא – אנחנו נצביע על איזשהו סעיף בחוק מס הכנסה, ומס הכנסה ראוי לרייטינג קצת יותר מוצלח ממה שיש לו בציבור היום. כשרוצים לדבר על משהו בגינוי, אומרים: זה מס הכנסה. אבל האמת היא שמס הכנסה הוא אחד המיסים היותר-צודקים, והלוואי שכל ההתנהלות שלנו מבחינה כלכלית, ואולי גם חברתית, הייתה בנויה כמו מס הכנסה. כי מס הכנסה הוא בסך הכול מס צודק, מס דיפרנציאלי, שמעביר מעשירים לעניים. אולי לא מספיק, אולי לא תמיד, אולי יש מקום למדרגות נוספות במס הזה. לפני בערך שמונה או תשע שנים הכנסנו תקצוב דיפרנציאלי במשרד החינוך – הייתה לי הזכות לשבת אז בהנהלת המשרד כשתקצוב בתי ספר בחינוך הרשמי עבר מתקצוב רגיל לכולם לתקצוב דיפרנציאלי. לצערי הרב, זה נעצר בכיתה ט'. אני מזמין את שר החינוך להרחיב את התקצוב הדיפרנציאלי גם לכיתות י' עד י"ב. יש בזה צדק רב. אבל הימים האלה הם ימים הזויים, אני חושב. בתנ"ך כתוב: "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". אנחנו לא רוצים מלך, יש לנו ראש ממשלה, אבל לצערנו, גם הוא חלש. אז בואו נשנה תפיסה. קודם כול – תשלום מס. בואו נדבר על זה שתשלום מס הוא אות כבוד. לא צריך להעלים מיסים, צריך לשלם מיסים. עבדת קשה, אתה עובד קשה, ואתה משלם את מה שמוטל עליך. מי לא משלם היום מיסים בישראל? אלה שאין להם. מה אין להם? לאו דווקא הכנסות; אין להם כלים, אין להם חכה. מהם היום הכלים? מהי החכה היום? החכה היום בנויה בצורה מאוד מובהקת מלימודי ליבה, מיכולת תעסוקה. איפה נמצא הפער הגדול ביותר בלימודי הליבה? לצערנו הרב, במגזר החרדי, בעיקר אצל הגברים, ובמגזר הערבי. אני אייחד את דבריי כאן למגזר החרדי. כמה נתונים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני חושב שאתה טועה כשאתה מקשר בין זה שלחרדים אין פרנסה, כי לא מקבלים אותם במקומות עבודה, לבין ליבה או לא ליבה. המדינה הייתה 60 שנה בלי ליבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין שר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, אין שר? אין שר? היה פה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עשו לינקג' שכולם רעבים בגלל שאין ליבה. רעבים בגלל שחוסמים בפניהם את מקומות העבודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אנחנו רעבים כי אין שר במליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כשאין שר במליאה אתה יכול להמשיך לדבר כמה שאתה רוצה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, תעצור לו את הזמן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נפסיק שנייה, נחכה לשר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה לא צריך להפסיק, אתה יכול להמשיך. אני אפסיק לך את השעון, אם אתה רוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתמול יו"ר הכנסת הוציא את הכנסת להפסקה של שלוש שעות בגלל זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תמשיך לדבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כנראה שאין מספיק שרים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שהוא יעשה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יכול להמשיך לדבר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היא שיש 33 שרים, אפשר – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> טלי, את לא רוצה להיות שרה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, פתחת בו – בוא נדבר על זה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> את לא רוצה להיות שרה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רוצה להיות כאן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, יש שר. אחד מ-33 השרים נמצאים כאן. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להוציא לכם את העין – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> היא מוציאה לנו את העין. אני מבטיח לך קמיע של האופוזיציה בסוף המושב הזה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, כמה נתונים, ברשותך; גם לחבר הכנסת אייכלר. הנשים החרדיות בישראל עובדות היום – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – פיליבסטר נהדר. את שווה 15 ח"כים באופוזיציה ביכולת שלך לעשות פיליבסטר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יוראי, אני רוצה להסביר לך משהו. אני יכולה לישון פה בשמחה, טוב לי פה – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, תני לי, ברשותך. 85% מהנשים החרדיות עובדות היום, אבל רף ההכנסה שלהן, חבר הכנסת אייכלר, הוא 60%. כלומר, גם מקום עבודה – ויש הרבה, כאמור, מעל האחוז היחסי שלהן לעומת נשים לא חרדיות, אבל רף ההכנסה שלהן הוא 60%. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי מנצלים אותן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברים – נכון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברים חרדים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אבסורד, זה נורא. זה ממקום מבזה ומשפיל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הן עושות עבודה מדהימה ומקבלות 60% שכר. אין לתאר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יודע את זה יותר טוב מכולם. הרי לא נותנים להן משרות שבהן מרוויחים הרבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הם צריכים להיות חוטבי עצים ושואבי מים גם במערכת החינוך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו גברים חרדים. גברים חרדים עובדים בסביבות ה-50%, זה נע בין 48% ל-52%. אצל חלק מהם, חלק גדול מהם, זו בחירה, ואצל חלק זה אילוץ. אבל גם אלו שעובדים מרוויחים רק 60% ממקביליהם. חלק – נקרא לזה אפליה, אבל חלק זה מחוסר בכישורים. בוא נעמיק שנייה בזה. קודם כול, אני כבר מזמן הגשתי כאן הצעה לביטול הפסיכומטרי, כי אני חושב שהיום – כולנו יודעים, יש לנו נתונים ברורים על זה, שהמתאם הגדול ביותר לציון פסיכומטרי הוא גובה ההכנסה של ההורים, כלומר, ככל שההורים מרוויחים יותר, ציון הפסיכומטרי של הילדים הוא גבוה יותר. עוד הערה בעניין הזה: אנחנו היום יודעים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איך אתה מסביר את זה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההורים קונים לילדים שלהם קורסי הכנה, ולכן הפסיכומטרי היום הוא מנבא קטן מאוד להצלחה של ילד. אני חושב שמן הראוי לבטל אותו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בזמן המבחן. אבל מי שלא עושה בגרות, הוא יכול להיות עם פסיכומטרי גבוה מאוד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאוד מאוד קשה. אי-אפשר במתמטיקה בלי, אי-אפשר ידע כללי. מאוד קשה. כאן אני אציין שכל הפערים – והיום יש לנו נתונים ברורים על זה – הם כבר בגיל שלוש, כלומר כשאתה רואה ילד בגיל שלוש, אתה יכול לנבא במידה רבה את ההצלחה או האי-הצלחה שלו, כי זה מתבטא באוצר המילים שלו. ילד מרקע מוחלש – 300 מילים; ילד מרקע חזק – 1,200 מילים. פער של פי ארבעה בגיל שלוש. ולכן, למרות שבירכתי על הרצון העקרוני של ראש הממשלה להכניס חינוך מלידה, לצערי הרב זה לא קרה עכשיו; אני מקווה שזה יקרה לפחות חלקית, כי אני אומר כאן, הפערים החברתיים בתחום ההשכלה מתחילים בלידה, אם לא קודם. בואו נדבר קצת על אקדמיה. הורים ללא השכלה – יש מתאם ישיר לסיכוי של הילדים שלהם להשתלב ולהגיע לאקדמיה. כלומר, כל שנת השכלה נוספת בהשכלת ההורים מעלה את סיכויי בוגר התיכון ב-20%, ובפסיכומטרי – בעשר נקודות. כלומר, ככל שהשכלת ההורים גבוהה יותר, הישגי הנבחנים גבוהים יותר. שוב, אנחנו רואים שיש כאן מתאם ברור בין רקע לבין תוצאות. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> הפרמטרים שאתה מודד בהם את החרדים, הם לא הפרמטרים שהם משייכים לעצמם – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צודק. בעוד שנייה אני אזכיר כמה דברים שעשיתי בעניין הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני ויאיר לפיד, אין לנו תעודת בגרות. אז מה? הפסיכומטרי שלנו – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת שניכם הגעתם רחוק. ועם זאת, צריך לומר שיש מתאם ישיר – להבדיל מהפסיכומטרי, יש מתאם ישיר בין תעודת בגרות לבין השתכרות. יש גם מתאם ישיר בין חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית לבין השתכרות, וזאת לא אפליה, אלה פשוט כישורים בסיסיים שנדרשים היום. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> העדה החרדית, לתרבותם, הם מוותרים על כל השכר שכאילו חסר להם, כי הם לא צריכים ללכת לקניונים ולמסעדות ולרכבים. הם מסתפקים במה שיש. יש מושג שנקרא תרבות של עוני, מה שאתה לא רואה אצל הקהילות החרדיות – אתה רואה עושר תרבותי. לעומת זאת, אצל הרבה קהילות ברמת השתכרות גבוהה אתה רואה עוני תרבותי. זאת אומרת, גם פה צריך – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכים, אבל אתה רואה, בכוונה – היות שחבר הכנסת אייכלר ואני עוסקים בנושאים האלה הרבה שנים, הוא בוודאי לפניי, אבל עסקתי בהם גם באופן מקצועי – בכוונה אני מתמקד באלה שיוצאים לעבוד, אלה שבוחרים לעבוד אבל ההשכלה שלהם מאפשרת להיות, נגיד, מאבטחים או קופאים באושר עד, והם לא יכולים להתקבל ללימודי הנדסאי, כי מה לעשות, הם לא יודעים אנגלית, וקשה לך מאוד להשלים, וכנ"ל לגבי לימודי בסיס במתמטיקה. אני לא איכנס למתווה בעלז, שהייתי מעורב בו בדרך כזאת או אחרת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כדאי שתתייחס גם למה שאמר פה מיכאל ביטון קודם, שאנשי הנגב, ילדי הנגב, לא מגיעים למודיעין ולהייטק ולכל זה בשעה שילדים מהמרכז מגיעים לשם. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אני אתייחס פה לעוד כמה מתאמים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – 30 שנים אתם בשלטון. למה לא טיפלתם בזה? איזה קטע. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש מתאם שלילי בין השכלה לפשיעה, לצערנו הרב, כלומר, רק 6.6% ממי שהורשעו בעבירות פליליות הם בעלי תעודות בגרות. וכאן החברה החרדית היא לגמרי מחוץ לסטטיסטיקות האלה. אלה סטטיסטיקות רחבות. ל-48.5% מהאוכלוסייה הישראלית יש בגרות. מי שהורשע בפלילים – 6%, ותחשבו מהר – פי שמונה. 55% ממי שהורשעו בעבירות פליליות לא סיימו 12 שנות לימוד, וזאת תופעה די נדירה היום, לא לסיים 12 שנות לימוד וכו'. כלומר, המאבק נגד נשירה של התלמידים הוא לא רק מאבק על הדאגה להם, לא רק על ה-well being שלהם, אלא גם על השמירה שלהם מחוץ לבית הסוהר. נשירה מבתי הספר – אני רוצה לומר פה מילה טובה למשרד החינוך. מי שמכיר אותי, ישבתי בהנהלת משרד החינוך חמש שנים, ויש לי גם הרבה ביקורת. אבל למרות שנות הקורונה ולמרות שבשנת 2020 נשרו מבתי הספר בישראל בצורה פורמלית כמעט 10,000 תלמידים – במובן הסטטיסטי מדובר על קצת יותר מ-1% מהילדים במערכת החינוך בגילם. בכלל, נתוני הנשירה הרשמיים בישראל נמצאים בירידה. הפער הוא שהנשירה הסמויה לא רק שלא קטנה, אלא גדלה. עוד נקודה היא בעיית המוביליות בישראל. בקום המדינה ובעשורים שאחרי כן, ישראל הייתה מדינה צעירה עם הרבה מאוד הגירה, ולכן היא הובילה במוביליות חברתית בעולם, כלומר אדם, ללא קשר לרקע שלו, יכול היה לצאת משם ולהגיע רחוק. בשנת 2020, במדדי המוביליות החברתית ישראל נמצאת במקום ה-33 בעולם, כלומר היא נכשלת בצמצום פערים. רציתי לגעת פה בעוד כמה נקודות, אבל בגלל קוצר הזמן אני לא אגיד. אני רק רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כי שנינו נוגעים בדבר ישירות: טענה על הסכם יששכר וזבולון – שווה שנדבר עליו פעם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בהזדמנות אחרת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אני חושב שהוא דורש את שני הצדדים. אתגר נושא לימוד התורה והקצבאות – שווה שנדבר עליו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נדבר על זה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> פרשת יתרו – שרי מאות, שרי אלפים – נשאיר לזמן אחר, וגם את אתגר האיש השמן והרזה, שהזכיר ראש הממשלה. אני אעצור כאן בגלל קוצר הזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בגלל קוצר הזמן. ועוד דבר – היות שהסירו את רשימת הנואמים הבאה, אני מזמין כבר את נציג ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת משה סעדה, שיסכם את הדיון. משה סעדה. << דובר >> משה סעדה (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני, התחלתי בנאום פתיחה היום, אני רוצה גם נאום סיום. מה שתגידו לי. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> נאום בכורה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זאת החלטה שלכם. << דובר_המשך >> משה סעדה (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> רציתי לדבר, בצלאל, על פרשת יתרו. הרפורמה המשפטית הראשונה, תחשבו על זה, זאת פרשת יתרו. יתרו בא למשה ואומר לו "נָבֹל תִּבֹּל", גם אתה וגם כל העם אשר איתך. אבל בניגוד לרפורמה שלנו, משה רבנו, לא היה לו אגו ולא הייתה לו שום בעיה לעשות את הרפורמה. הוא לקח את זה על עצמו ושינה את כל מערכת המשפט ממערכת משפט שתלויה באיש אחד למערכת משפט שמורכבת משרי אלפים, שרי עשרות, שרי מאות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אין שר במליאה, תעצרו את האירוע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יושב-ראש הקואליציה רוצה לגשת להצבעה? כן. תודה רבה לחבר הכנסת משה סעדה. אנחנו ניגש להצבעה. הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2). ניגש קודם להסתייגויות. קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. לפני סעיף 1 יש הסתייגויות של חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו, ולכן אנחנו לא נצביע; חבר הכנסת איימן עודה איננו ולא נצביע; כל ההסתייגויות שלפני סעיף 1 – חברי הכנסת מתן כהנא ושרן מרים השכל גם הם לא נמצאים. אנחנו מסירים את ההסתייגויות שלפני סעיף 1. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ואורית פרקש הכהן אינן, ואנחנו מסירים את ההסתייגות; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון איננו, ולכן ההסתייגות יורדת; חבר הכנסת זאב אלקין איננו, ההסתייגות יורדת; קבוצת סיעת העבודה איננה, ולכן ההסתייגות יורדת; קבוצת סיעת ישראל ביתנו איננה, ולכן ההסתייגות יורדת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה איננו, ולכן ההסתייגות יורדת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין איננה, וההסתייגות יורדת; אחמד טיבי איננו, וההסתייגות יורדת; עאידה תומא סלימאן איננה, וההסתייגות יורדת; עופר כסיף איננו, וההסתייגות יורדת. ולכן אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 24 בעד סעיף 1 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן, סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה השנייה. לגבי סעיף 2, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. לכן אנחנו נצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 2 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. יש לנו הסתייגויות לאחר סעיף 2, של סיעת יש עתיד. אתה נמצא פה. משה טור פז מודיע שהם מסירים את ההסתייגויות. חבר הכנסת יוסף עטאונה איננו, ולכן אנחנו מסירים את ההסתייגות. אנחנו הולכים להצבעה בקריאה השלישית על כל החוק כולו. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר משה ישראל אייכלר: << יור >> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה), התשפ"ג, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' מ/1594; דברי הכנסת, חוב' זו, ישיבה 37; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נמשיך עם הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל להציג את הצעת החוק. << דובר >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג–2023. בחוק ההסדרים שנחקק בכנסת בשנת 2013 נוסף סעיף 141א לפקודת מס הכנסה, הקובע, בהוראת שעה, חובת דיווח של חלפני כספים לרשות המיסים. על פי הסעיף האמור, על חלפן כספים לדווח למנהל רשות המיסים על ביצוע פעולה בסכום של 50,000 שקלים ומעלה, ולהעביר לו זיהוי של מי שעימו התקשר כדי לבצע פעולה כאמור או של מי שנהנה מאותה פעולה. המידע המתקבל אצל מנהל רשות המיסים מוזן למאגר מידע ייעודי ונפרד של רשות המיסים, והוא יכול לשמש בעלי תפקידים שנקבעו באותו סעיף ובתקנות שהותקנו לפיו לצורך גביית מס וחקירת עבירות על חוקי המס, והכול בהתאם לתנאים שהוגדרו בחוק ובתקנות. הסעיף נקבע כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים מיום תחילתן של תקנות שהותקנו על ידי שר האוצר מכוח הסעיף האמור. בפועל, התקנות והסעיף לחוק נכנסו לתוקף רק לקראת סוף שנת 2019, ואמורים היו לפקוע לקראת סוף שנת 2022, אך הוארכו על ידי סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, עקב קיומן של הבחירות לכנסת העשרים-וחמש. על פי הניסיון שנצבר מיום תחילתו של ההסדר, לדוחות שמוגשות למנהל רשות המיסים על ידי חלפני כספים ישנה תרומה משמעותית ליעילות האכיפה של רשות המיסים בתחום ההון השחור, ועל כן אנו מציעים להפוך הסדר זה להסדר קבע. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש, חבריי, שתידחו את ההסתייגויות, ובואו נאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית במהרה בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. לרשותך עשר דקות. שקט בבקשה באולם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר אופיר סופר, כשעליתי ארצה ללא הורים, גרתי בפנימייה בקרית טבעון. היינו ארבע בנות בחדר צנוע. השירותים והמקלחת היו משותפים ונמצאו בסוף המסדרון של הבניין. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת מזרסקי, שנייה. חבריי היקרים, תנו בבקשה לדוברת לדבר. ספסלי האופוזיציה, בבקשה. תודה. את יכולה להמשיך. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בחודשי החורף חיממנו את החורף באמצעות תנור ספירלה; כבר לא משתמשים בתנורים כאלה היום. כשהלכנו להתקלח או כשיצאנו לשירותים באמצע הלילה, כמובן לא התלבשנו במעילים, והרבה חניכים התקררו, והיו כאלה שחלו. היו כאלה שהחלימו מהר והיו כאלה שחלו בצורה רצינית. גם אני חליתי קשה. עלה לי חום גבוה מאוד, והאקמול שנתנו לנו במרפאה בשכונה משום מה לא עזר. הזמינו תור לרופא מומחה, אך התור היה כעבור חודש וחצי, ובחיפה. באיזשהו שלב באמצע הלילה פינו אותי באמבולנס לבית חולים בחיפה. הייתי ארבעה חודשים בארץ, עולה חדשה חדשה. עברית טרם למדתי. היה מספיק ידע למלא טופס עם פרטים אישיים ולספר בכמה משפטים על עצמי, אך לא מעבר לכך. זה מה שהספקתי ללמוד במהלך שלושה חודשים שלמדתי באולפן. בבית החולים אשפזו אותי בחדר עם שלושה אנשים, שמו לי אינפוזיה ויצאו. הייתי באי-ודאות מוחלטת. בבוקר הגיעה האחות ולא הבנתי ממנה כלום חוץ מזה שאסור לי לשתות תה. כשאנחנו חולים, באופן אוטומטי אנחנו נמשכים לשתות משהו חמים ונעים. האחות ממש הקפידה לא לתת לי לשתות תה חם. לקראת הערב הופיעה אחות שידעה את השפה הרוסית. גם היא עלתה ארצה, בשנות השבעים, ממולדובה. אני כל כך שמחתי שמישהי יכולה להסביר לי מה קורה, איזו אבחנה יש לי, מה הטיפול וכמה זמן אני צריכה להיות שם. הייתי בסך הכול בת 17. לא ביקשתי שיחות ארוכות ומקצועיות עם רופא, בסך הכול רציתי שמישהו ירגיע אותי ויוציא אותי מהאי-ודאות. לא היו אז טלפונים ניידים, וגם לא היה לי כל כך למי להתקשר. כעבור יומיים הגיעה לבקר נוגה, אם הבית מהפנימייה. נוגה לא ידעה רוסית. היא ניסתה להראות לי שהיא דואגת לי. כשהיא דיברה עם הרופא היא הסבירה לי שאני אצטרך להישאר עוד כמה ימים בבית חולים, אבל אף אחד לא היה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נא לאפשר לדוברת לדבר. חבר הכנסת טל, אתה צריך להקשיב פעמיים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> משה, איפה כל החברים שלך? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תשאל אותם. כן, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם היא לא מדברת על הרפורמה המשפטית – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במצב בריאותי קשה, גם לא כל כך קיבלתי לא הסבר ולא מידע, ולאף אחד לא היה אכפת מה קורה לי באמת. קשה לתאר במילים מה הרגשתי באותו שבוע שהייתי בבית החולים ואיזו חוויה הייתה לי. היא בלתי נשכחת עד היום, וחלפו כבר 29 שנים. מה הרגשתי? קודם כול געגועים, אי-ודאות, הרגשה שאני זרה, ורצון לדבר, פשוט לדבר בשפת האם שלי; לדבר כדי להביע את עצמי, לשתף, לשאול, לברר, לשמוע. ולא היה את מי לשמוע, לא הבנתי כלום. אני פשוט בכיתי, בכיתי כל יום. לא היו לי לא ספר ולא עיתון. הייתי פשוט בודדה. רק במשמרת אחת, כל יומיים, הייתה מגיעה אחות שידעה רוסית ויכולתי להחליף איתה כמה משפטים. ככה עברו שבעה ימים. זה לא מעט כאשר אנחנו סובלים וכואבים. בתחילת שנות התשעים הרופאים שהגיעו בגל העלייה הגדול עדיין למדו, וטרם מילאו משרות במרכזים רפואיים, בבתי חולים ובמרפאות בקהילה. עברו הרבה שנים עד שבמדינה שלנו התחילו לחשוב ולהתחשב באיכות ובהנגשת השירותים הרפואיים למטופל. פתאום לעולם הרפואה נכנסה מילה חדשה, "שירות", ובעקבותיה מושג חדש, "חוויית המטופל", בדומה לחוויית הלקוח בעולם העסקי. בשנת 2012, כאשר התחלתי לעבוד בשירותי בריאות בקהילה, כבר בשנה הראשונה יצא לי להתכונן ולעבור ביקורת של משרד הבריאות. התברר שאחת הדרישות של המשרד: נגישות השירות בשפה של רוב המטופלים שמקבלים שירות באותו מרכז רפואי. אני ניהלתי שני מרכזים רפואיים בכרמיאל, היכן ש-38% מהאוכלוסייה דוברי רוסית. נוסף לכך, היות שסניף קופת החולים הכי גדול היה באזור הגליל, הרבה לקוחות ומטופלים היו מגיעים מהכפרים והיישובים מסביב, ורובם דוברי השפה הערבית. כשהתחלתי לעבוד, כל השלטים והמודעות שפורסמו במרפאה היו בעברית בלבד. מהר מהר התחלתי לתקן את המצב ולשכפל את כל הפרסומים בשלוש שפות: עברית, ערבית ורוסית. אבל יש הרבה מעבר לפרסום מידע בשפות. הכי חשוב זה מה הדרך שלנו להנגיש את השירות הרפואי שיהיה מובן לכל המטופלים. אז נודע לי על המוקד ושיש אפשרות לקבל סיוע בתרגום בעל פה ממוקד התרגום הרפואי של משרד הבריאות. פשוט מתקשרים 5144*. המוקד הרפואי הטלפוני פועל לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע שלכל התושבים בישראל זכות לקבל שירותי בריאות ללא קשר לרקע שלהם, ולפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 07/2011, שעוסק בהתאמה והנגשה תרבותית ולשונית, שחייבים להנגיש שירות בכל השפות במערכת הבריאות. השירות ניתן בבתי חולים ממשלתיים ובלשכות משרד הבריאות, וכן בקופות החולים ובתי חולים שחתמו על הסכם קבלת השירות ממשרד הבריאות. ניסיתי להתקשר, ונכון, יש שירות כזה. בזמן הביקור אצל רופא או אצל אחות, ניתן לחייג למוקד ולקבל תרגום בזמן אמת, תרגום סימולטני. מעניין לציין שבנתב השיחות חסרה ההפניה לשלוחה לדובר אנגלית; ככל הנראה לוקחים בחשבון וכמובן מאליו שהצוותים הרפואיים כולם יודעים אנגלית, והמצב לא השתנה עד היום. דרך אגב, שלחתי שאילתה לשר הבריאות בנדון. השירות הוא חשוב מאוד, ולא קשור רק לחוויית הלקוח, אלא אמור ממש להציל חיים ולמנוע טעויות בתחום ואי-הבנה בתחומים הרפואיים. איכות התרגום ברמה מקצועית היא הכרחית. לתרגום לא מקצועי עלולות להיות השלכות רפואיות וסכנה לחיים של המטופלים. החל משנת 2011 מוסדות הבריאות בארץ מחויבים לשמור על הזכויות האוניברסליות של כל המטופלים לקבל שירות רפואי נאות וסביר בשפה המובנת להם, תוך כדי שמירה על הפרטיות והסודיות הרפואית בנוגע למצבם הבריאותי. האם החוזר הזה מיושם? האם בכל מרכז רפואי יש מתורגמנים שמדברים בשפות שונות ויכולים לסייע למטופלים? לצערנו לא. הגשתי הצעת חוק כדי להסדיר שירות של מתורגמן רפואי מקצועי במוסדות רפואה בשלוש השפות הנפוצות בארץ: ערבית, רוסית ואמהרית. מתורגמן יספק שירות תרגום רפואי מסודר בבית חולים, ובכך יסייע לשמור על זכויות החולה לקבל טיפול רפואי מקצועי, תוך הבנת הדברים והסכמה לטיפול. נוסף על כך, המתורגמן יעזור בתרגום של כל מסמך רפואי חשוב, לרבות הטפסים הדרושים והחתימה של המטופל. על המתורגמן יחולו כל החובות החלות על נותן שירות רפואי בבתי חולים או בכל מוסד רפואי. אני מתכוונת להמשיך לפעול למען צמצום הפערים בבריאות. חוסר תרגום בעיניי הוא פער משמעותי שעלול לגרום נזק לבריאות האדם בשל אי-הבנה של השפה. מי שירצה להצטרף להצעתי מחברי הכנסת היקרים – אני אשמח, ואודה גם לשרים שמאשרים את החקיקה הפרטית אם שתקדמו את הצעת החוק הנ"ל. לסיכום, אני רוצה לאחל לכולם בריאות. העיקר הבריאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לשאת תפילה יחד עם יושבי הבית הזה להחלמתו המהירה של קצין הצנחנים נדב חיים, אשר מנע בגופו פיגוע גדול אף יותר בעיר דוד לפני כשבועיים, ולומר גם תודה למשפחתו, שסיפקה לנו כמה רגעים של אחדות כאן, בבית הזה, ולהודות גם לחבר הכנסת מתן כהנא. זה היה אירוע מעורר השראה, והוא מלמד אותנו שלעיתים אנחנו צריכים לעצור הכול ולחפש את העין הטובה, למרות חילוקי הדעות. לצד זה ובמעבר חד, אני רוצה גם להרכין ראש לזכרה של לידר סויסה, זכרה לברכה, אישה צעירה, בת 33, שנרצחה הבוקר בצאתה מביתה בעת שניסתה להביא חיים לעולם. חייה נגדעו באכזריות על ידי מתמודד נפש, כך נאמר. אחותה קורל מספרת שהייתה האחות הטובה בעולם, הילדה הטובה בעולם. לצערי, אנו עדים לעוד מקרה שבו הכתובת הייתה על הקיר. לידר ושכנים נוספים התלוננו שהם חשים בסכנה, אך זה לא עזר כדי למנוע את הרצח הזה. כולי תפילה שבשנת 2023 לא נצטרך לעמוד אל מול מספרים מזעזעים של רצח נשים. בשנה החולפת כ-27 נשים נרצחו על רקע מגדרי. התקווה שלי היא שהשנה הזאת לא נצטרך, כמו שאמרתי, לעמוד אל מול מספרים כל כך קשים. כל אישה היא עולם ומלואו. אני קצת לא אשת בשורות בנאום הנוכחי, אבל בסיפור הזה אני רוצה לבקש את הקשב שלכם. ביום חמישי הייתה התוכנית עובדה. היה תחקיר מאוד מאוד נוקב וקשה על הרצח של הנער יואל להנגהל מבני המנשה. מי שלא צפה, אני מזמינה אותו לצפות בתחקיר, בתחקיר מטלטל. אני לא הפסקתי לבכות. ילד שעלה לישראל בתקופה שאני הייתי שרת העלייה והקליטה, והגיע עם משפחתו עם כמיהה עזה למדינת ישראל, לארץ ישראל. קהילה מופלאה. אתן מפריעות לי. עליזה, באמת, סליחה. סליחה, הנהלת הליכוד. יש גבול, יש גבול. יש גבול. אתן לא קוראות לי משם ומעירות הערות. אני לא מוכנה לדבר הזה. אני מכבדת אתכן – תכבדו. אני מדברת פה על רצח של נער מבני המנשה, קהילה מדהימה, שלצערי עושים איתה את אותן טעויות שעשו עם יוצאי אתיופיה, עם יהדות אתיופיה. מדובר על קהילה כל כך קטנה – כ-5,000 איש שנמצאים בארץ, והיתר נמצאים בהודו, קהילה שמגיעה לכאן עם אהבת הארץ, עם אהבת עם ישראל, ולצערי נתקלת כאן גם בחלקים הפחות – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לצערי, הקהילה הזאת נתקלת כאן, בתוך החברה הישראלית, גם בחלקים הפחות-יפים שלנו כחברה. מי שראה את התחקיר רואה שלושה ילדים צעירים, שלושה צעירים שאין להם למי להרים טלפון כשהם מותקפים באכזריות. קוראים להם במילות גנאי: צ'יינה צ'יינה, תאילנדים; קופצים עליהם חבורה של 30 ילדים – לצערי, גם הם ילדים – באלות, בסכינים, בברזלים. לצד יואל שנרצח הייתה גם חברתו הדסה. ברגע המזוקק הזה שהם מזמינים משטרה, השוטרים, במקום להגן עליהם, מגיעים, מסתלבטים עליהם ואומרים להם: לא קרה כלום, שטויות, יואל רק פצוע; הוא עדיין לא במתקפה רצחנית. ובחלק הזה, במקום שהמשטרה תעשה פעולה, כשהיא רואה את יואל פצוע – או לקחת אותו או לברר מי אלה שפגעו בו או לפזר שם את המסיבה, לפזר את האירוע – אותו שוטר מסתיר שהבת שלו נמצאת באירוע של הילדים שפגעו בהם, מסתיר שהבת שלו נמצאת, מנסה להרגיע את הרוחות, לא נותן מענה, לא נותן מזור ופשוט עוזב את הזירה. אחרי עשר דקות, רבע שעה, יואל נרצח באכזריות לעיני החברה שלו הדסה ולעיני חברו צפיר. צפיר לאורך כל האירוע מתקשר לאדם אחד צדיק, שמציל את כבודה של החברה הישראלית, רון המפקד. צפיר הוא חייל, אין לו למי להתקשר. לשלושת הילדים האלה מבני המנשה לא היה למי להתקשר, כי ההורים שלהם לא מבינים עברית והשוטרים צוחקים עליהם. ההורים שלהם לא מקושרים, הם לא מכירים אף אחד שיכול לקפוץ לזירת האירוע, ובטח ובטח, לצערנו, הם לא ילדים שיש להם את הגב החזק בשביל שהם יבינו בכלל מי יכול להושיע אותם מהסיטואציה. והוא מתקשר לרון המפקד ואומר לו: המפקד, המפקד, יש פה ילדים שתוקפים אותנו. ורון כל הזמן איתו בטלפון, מנסה להדריך אותו, מנסה להרגיע אותו, וגם זה לא עוזר. ברור שזה לא עוזר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם מגיע לשם. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רון גם לא יכול לדמיין את עוצמת האירוע, אבל אתם יודעים מה? הוא היה האבא והאימא של הצעירים האלה ברגע האמת. בזמן ששוטרים וילדים שיש להם גב פוגעים בהם, מי שהיה שם בשביל יואל, זכרו לברכה, הדסה וצפיר, היה רון המפקד. ביום שישי התקשרתי אליו להגיד לו תודה. אישית, זה לוקח אותי אחורנית, למקרים שאנחנו, יוצאי אתיופיה, נתקלנו בהם. ואני שואלת את עצמי: לא למדנו כלום? כלום לא למדנו? לא למדנו להסתכל על החלש, לא למדנו להסתכל על הקהילות שזקוקות לנו. טטיאנה, חברת הכנסת מזרסקי, דיברה קודם על כך שעולים חדשים לא יכולים לקבל מענה בקווים הטלפוניים בשירותי הבריאות כמו במדינה מתוקנת, שמבינה שזו מדינה של עולים חדשים. בתקופת הקורונה אני יכולה להגיד לכם שבדקתי את כל הקווים לסיוע נפשי. הושבתי את הצוות שלי לבדוק, כי מפורסם שעונים, ואף אחד לא ענה בשום שפה. ודווקא בתקופת הקורונה הייתה מצוקה נפשית מאוד מאוד מאוד קשה. נאלצנו להקים במשרד העלייה והקליטה – מי השר שנמצא פה? לדעתי שר הקליטה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השרה סטרוק. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני קודם כול רוצה להודות גם לשרה סטרוק. באמת הייתה לנו שיחה על הסיפור של הדסה, שהיא היום בת שירות לאומי, שנכנסה למצוקה מאוד מאוד גדולה, ופניתי לשרה שגם היא תפגוש אותה, כי אסור לנו להרפות. אני רק אסיים ואומר שהקמנו מערך בסוף בתוך משרד העלייה והקליטה שנותן שירותי בריאות. שאלתי קודם אם לא למדנו כלום. עזבו שאנחנו, יוצאי אתיופיה, יצאנו לרחובות בגלל אלימות משטרתית קשה ובוטה. 23,000 תיקים נפתחו לצעירים יוצאי אתיופיה, 23,000 תיקים; אנחנו קהילה שמונה 150,000–160,000 איש. אם אנחנו מנכים את הקשישים והנשים, אתם מבינים שזה לוקח אותנו לסדר גודל של כל צעיר שני או שלישי שנפתח נגדו תיק. יצאנו ב-2015, יצאנו ב-2019, אחרי 30, 40 שנה שאנחנו נמצאים בארץ. אני לא רוצה שקהילת בני המנשה ייתקלו שוב במסכת עינויים עד שהם יצטרכו שהדור השני יגדל ויתקן את העוולות בכאב ובזעם. אנחנו צריכים לתקן, אנחנו, הבית הזה. גם אם אין פה אף אחד בין 120 חברי הכנסת שהוא ממוצא של בני המנשה, אנחנו צריכים לדאוג להקצות להם תקציבים ולקלוט אותם. מי שהולך ופוגש אותם – אתם לא מאמינים. ההורים של יואל, כשבאתי בשבעה, מה אמרו לי? אנחנו יודעים שזה לא הפנים של עם ישראל, אנחנו יודעים שזה לא הפנים של עם ישראל. והם היו רק עשרה חודשים, והם איבדו את כל עולמם עם יואל, את כל עולמם, אחרי תקופה קצרה שהם בארץ. הם לא שאלו את עצמם: למה היינו צריכים לבוא לפה? חבל שהגענו. זו לא הייתה השפה. השפה הייתה אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל. זו השפה של קהילת בני המנשה. דווקא בגלל שזו קהילה קטנה, יש לנו את הכוח והמסוגלות לתת להם ולהעניק להם חוגים מסובסדים. היה פה קודם שר הקליטה, ואני בטוחה שהוא רואה את זה עין בעין איתי. אני אקים פה את השדולה למען בני המנשה, כדי שלא יעשו את אותה טעות עם בני מנשה כמו שעשו עם יהודי אתיופיה, ולצערי, עד היום אנחנו נאלצים לטפל מול יהודי אתיופיה. אני באמת רוצה לשלוח מפה חיזוקים לקהילה הנהדרת הזאת ולומר להם: אתם אחים ואחיות שלנו. זה לא משנה אם אתם מלוכסני עיניים ואנחנו שחורים ואחרים באו מאשכנז ואחרים הגיעו ממדינות מוסלמיות. אתם האחים שלנו, בני ובנות המנשה. הכנסת לא תפקיר אתכםף הממשלה – אנחנו נדאג שלא תפקיר אתכם – ובכל מה שאנחנו צריכים לעזור אנחנו נסייע. לצד זה אני גם קוראת לרשויות החוק והאכיפה לא להרפות, לא להרפות בשום פנים באופן מלהגיע לחקר האמת בתיק הזה. מצער אותי שמי שמעורבים בתיק זה שוטרים שחלקם, אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, שוטרים שתרמו והיו בפעילויות מבצעיות, אבל כשזה הגיע לרגע שהם היו צריכים לבחור בין הילדה שלהם לבין הילדים האלה, במקום לראות את כולם כילדים – ונמצא פה חבר הכנסת סעדה, והוא יודע; הוא הרי בא ממח"ש, והוא יודע כמה העוולות הכי קשות זה מול הילדים והצעירים שאין להם גב. << קריאה >> השרה למשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז כדאי שתצפי. << קריאה >> השרה למשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אני צפיתי. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז כדאי שתדברי, גם תבדקי. אני בודקת. תאמיני לי. תאמיני לי, השרה סטרוק, בדקתי. << קריאה >> השרה למשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> את לא יכולה – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדקתי, הוא התקשר תשע פעמים. תקשיבי, אז כדאי שתעקבי אחרי הפרשה. אני עוקבת לפניי ולפנים, ולא גוזרת את דינו של אף אחד. השוטר לא מכחיש את זה שהוא התקשר תשע פעמים לנאשם בדקירה לאחר האירוע. יש צילום של האירוע. את יודעת מה, גם אם אני לא לוקחת את הראיות בתיק, אני עורכת דין – צילום שהוא רואה אותו פצוע, הוא רואה את הילד פצוע. אני אומרת לך, שוטר שמגיע לאירוע כשיש קטטה בין צעירים, והוא רואה צעיר שפצעו אותו, אמור לפנות אותו או לפנות את החבר'ה. מצולם שהוא אומר להם בהסתחבקות כזאת, בהסתלבטות. זה הורג אנשים. כשאנשים לא מבצעים את התפקיד שלהם כהלכה זה רוצח אנשים, וגזענות יכולה לרצוח, את זה אני יודעת מהעובדות גם על בשרי. גזענות רוצחת, ואני לא אקבל שום הטפה מאף אדם שלא חווה גזענות. שום הטפה. אנחנו צריכים להתעורר, לא אחרי שקורה משהו, לא אחרי שמישהו נרצח, שקהילה יוצאת לרחובות. אנחנו צריכים לדעת להיות עם יד על הדופק. אני יודעת. בסוף, אני אגיד לכם, אני הגעתי לבית הזה כדי להיאבק באפליה וגזענות, אחרת אני לא הייתי פה. אין הנחתום מעיד על עיסתו – אני אישה מספיק מוכשרת, עורכת דין, עיתונאית לשעבר, יודעת לעשות הרבה דברים בחוץ, הייתי דירקטורית. שלא תחשבו שזה נעלם מהעולם, זה לא נעלם, ואנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו: האם אנחנו מייצגים את האנשים שמתפקדים עבורנו, רק את האנשים שמצביעים לנו, או את האנשים שהם יותר חזקים, את הלוביסטים, את החברות האלה, שבסוף יעזרו לנו פוליטית להתקדם? לא. אנחנו נצטרך להשקיע זמן, כל אחד מאיתנו, גם באנשים – ואין לי פריימריז במפלגה, אין לי – איך אנחנו מקדמים את האנשים שצריכים אותנו בבית הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת תמנו. דיברת מדם ליבך. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש. שלום לחבריי המתמידים בנשף. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוא נראה, בוא נראה. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> – – – 979. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ענק, ענק. אם יש את נפשכם לדעת את מקורה או לפחות את מיקומה של השכינה, בבקשה, היא נמצאת שם, ממתינה לכם. לא כל אחד מאיתנו – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא בטוח שכולם הבינו פה את הבדיחה, חבר הכנסת שוסטר. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו לא בדיחה. יש כאן יכולת זיכרון פנומנלית. אתם יודעים, לכל אחד מאיתנו יש כישורים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא לכל אחד מאיתנו. לי אין. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שמישהו בעולם הזה כמה שיהיו לו. אני, מכיוון שהזיכרון שלי הוא לא מהמשוכללים, אז אני מלא פליאה. יישר כוח. מדויק לגמרי. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> תבחן אותו על מסכת ברכות, לא על טלפון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא, זה חלק מהעניין. אני, ברשותכם, רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על כמה נושאים לקראת המשימות התקציביות שעומדות בפנינו. הממשלה, אני מבין, תדון בסוגיה במהלך השבועות הקרובים, ולאחר מכן הכנסת, גם בתקציב וגם בחוק ההסדרים. אני אגע בנושאים שמעניינים אותי במיוחד בבית הזה, ואולי בהזדמנות הזאת אשמח לאסוף סיוע ולארגן שיתופיות, שיתוף חוצה מפלגות, קואליציה–אופוזיציה. אולי הנושא הראשון שאני רוצה לעסוק בו זה נושא שאדוני היושב-ראש, יחד עם משה סולומון, עסקנו בו, ועם שרון ניר, וזה נושא המילואים. אנחנו יו"רים משותפים של נושא המילואים. הצטרפו אלינו חברים נוספים – חבר הכנסת פוגל, אתה תהיה איתנו בשבוע הבא, וחברים אחרים. תראו, סוגיית המילואים, יש לה הקשרים מבצעיים, כמובן, אבל יש לה גם הקשרים חברתיים יוצאי דופן. אנחנו מצד אחד עברנו תקופה ארוכה, אולי 50 שנה, מאז שלהקת חיל הים, לדעתי, שרה "רק בישראל", ואחד מהמשפטים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> "כל העם במילואים". << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק. הייתי אומר שהשיר הזה הוא שיר שהנציח במילים ובחרוזים את נפשו של העם, בטח ב-1969-1968 או משהו כזה, לפני למעלה מ-50 שנה. באמת אחד מהביטויים המאוד-מאוד ייחודיים, שמסמלים את המרחק מאז, 50 ומשהו שנים, הוא "כל העם במילואים – רק בישראל". כלומר, האתוס של צבא העם, של העובדה שיש לנו צבא סדיר קטן יחסית – עד ששת הימים זה היה בכלל שירות של שנתיים, והיינו מדינה קטנה, והצבא הסדיר היה יחסית קטן – איך אני זוכר, אגב, כמה? זה היה שנתיים וחצי. גם על זה יש שיר מעניין. אדוני היושב-ראש, אתה יודע באיזה שיר מופיע כמה זמן אורך שירות צבאי לגברים? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תמיד שרים "שלוש שנים", למרות שזה כבר מזמן לא נכון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. אגיד לך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אה, שנתיים וחצי. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק. יש שיר שנקרא "לילה ראשון בלי אימא", ואז, מה הוא אומר? "אל אלוהים, עוד שנתיים וחצי, שנתיים וחצי ועבר רק יום". אגב, אחת הדרכים הטובות – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן, אתה עוד לא נולדת כששרו את זה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היה דבר כזה. אחת הדרכים היפות להעביר את תחושת הקושי, את הזמן שעובר וכו', היא לחלק את פרקי הזמן הארוכים, אתם יודעים, מארוחת 10:00 לארוחת הצוהריים. אחרי עשרה ימים בטירונות עשיתי חשבון שעברתי, לא להאמין – וזה היה כבר שלוש שנים סדיר – אחוז שלם מהשירות הצבאי, אחרי עשרה ימים. זה בערך 1,000 ימים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה הוא שירת? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היה לו משעמם בשמירות אז הוא חישב איזה אחוז. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> איפה שירת, בנח"ל? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נח"ל מוצנח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גדוד 50. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גדוד 50 המפואר. בכל מקרה, עברנו מרחק אדיר מאז, והמרחק הזה, או השינויים שעברנו – ואלה הסברים שונים, ולא כאן המקום לפרטם. אבל בשורה התחתונה אנחנו מזהים מספרים – אני לא רוצה להגיד מצמררים; הם עובדות והם תוצר של החלטות שלנו בסופו של דבר, ואנחנו קרובים מאוד למצב שבו לא יותר מ-50% מהמחזור מתגייס ומסיים מסלול של שלוש שנים או כמה שמשרתים, 32 חודש, כ-35%-37%. לענייננו, למילואים מגיעים – תלוי מה סופרים, אבל אפקטיבית, אמיתי, לא יותר מ-5%-6% אנשים שעושים יותר מכמה ימים בודדים בשנה. נשאלת שאלה גדולה: כיצד אנחנו מחזקים את החברות והחברים? אגב, חברות וחברים, צעירות וצעירים, וחלקם לא ממש צעירים – אני לא היחיד, אבל עד לפני ארבע שנים הייתי במילואים – ואחד מכל חמישה משרתי מילואים הוא אישה. כך נמסר לי היום, והמידע הזה הוא מידע מרנין, בעיניי. יש תחושה מאוד כבדה בקרב משרתי המילואים. הם בתחושה שלעיתים הצבא לא מייחס להם מספיק חשיבות, לא מכשיר אותם מספיק ברצינות, לא מעמיד להם את התנאים, את הלוגיסטיקה ואת המוכנות המבצעית, וזה, כמובן, משליך על תחושת המחויבות. במקרים רבים, הסביבה ההיקפית – המשפחה, העובדים והחברים – שואלת אותם: מה בעצם אתם עושים שם? למה בעצם אתם מבצעים את המהלך היוצא-דופן הזה כשרק אחד מכל 20 ישראלים מבצע אפילו את חלקו? הדבר משליך על המוטיבציה של חברים להתגייס. זה יכול להגיע למצב שבו יש פלוגות עם היקף גדול מאוד על הנייר רק כדי שבעת פקודה באמת יגיע מי שיגיע. את כל זה אנחנו מוכרחים לשנות. את זה אנחנו צריכים לשנות על ידי שינוי משמעותי ביחס של הצבא. יש רצון כזה, יש הצהרה על זה ויש חשיבות, בוודאי מבצעית, לכוח הרציני, המיומן, של המילואימניקים. יש צורך לקיים מעטפת רווחה או תגמולים למיניהם, ואת זה אנחנו צריכים לעשות על ידי כך שקודם כול ניישם – הבית הזה, תפקידו בין השאר לפקח, ויש מקום לפקח. אתם יודעים, בנושא הרפורמה – ואנחנו ברפורמה משפטית – אנחנו אומרים שבעצם יש רק רשות אחת, וזה נכון. לממשלה יש רוב מוגדר, מטבע הדברים, אבל לבית הזה יש אפשרות, מקיר לקיר, לשבת ולדרוש את יישום ההחלטה שנדמה לי שהתקבלה במאי או ביוני בשנה קודמת. היה לי הכבוד לרכז את ועדת השרים, או יותר נכון את ועדת המנכ"לים. שר הביטחון עומד בראש ועדת השרים למילואים. יש החלטה, נדמה לי, 1411, שצריכה לעסוק. בגלל בעיית התקציב, יש קושי ליישם את חלקה. אז הינה, זו דוגמה לנושא שצריך לעסוק בו. אבל, רק כדי לסבר את האוזן שלכם, של מאזיניי הנאמנים, התוכנית כולה היא לא יותר מ-30 מיליון שקל – תארו לכם, עם היקפי המיליארדים שעוסקים במילואים. אנשי האוצר לא ששו, בלשון המעטה, לאפשר למשרדי ממשלה שרצו להיות חלק מהמהלך – ואפילו מתקציבם, לא בתקציב תוספתי – להקצות למען רווחתם ולמען הוקרתם של אנשי ונשות המילואים. לא הסכימו כי זה משליך לרוחב ולאורך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. הסתיים זמנך. עשר דקות תמו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם כן, אני אסיים ואומר שהמשימה שלנו היא לקיים את ההחלטה הקודמת, והמשימה המיידית של הממשלה – ובכך אני פונה למזכירות הממשלה, לראש הממשלה – היא להקים בהקדם את ועדת השרים לנושא המילואים, ושר הביטחון יעמוד בראשה, ולהכין תוכנית. אנחנו נעזור ככל יכולתנו בנושא הזה. משפט אחרון – כדי שנוכל להתווכח ויכוחים חריפים על הנושאים שעומדים לדיון ומוכרים וידועים, וכדי לא לקרוע את העם שלנו, את הציבוריות, אנחנו מוכרחים – הייתי אומר לשם שמיים, או לשם הקרקע המשותפת שלנו והצורך בשמירה על הבית המשותף בלי לקרוע אותו בוויכוחים הקשים – לשתף פעולה בנושאים שאין עליהם ויכוח, הנושאים הקונסנזואליים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מודה לך מאוד, ואני עובר לנושא השני. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אין בעיה. בפעם הבאה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת שוסטר, תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אלקין, איפה כל החברים שלך? למה הם הולכים לישון מוקדם? הבטחתם לנו אופוזיציה לוחמנית. לפיד בבית, גנץ בבית. << דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> איפה הם? איפה סער? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, דווקא החברים שלי מהמחנה הממלכתי כולם דיברו את המכסה שלנו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> איפה הם? איפה גנץ? איפה הם? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כי הם דיברו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אלקין, הלכו לישון. למה? כמה אפשר לישון? איפה גנץ? גנץ לא מגיע למליאה בכלל. בושה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה. חבר הכנסת סעדה, תן בבקשה לחבר הכנסת אלקין לדבר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם מדברים על אופוזיציה לוחמנית. אתם לא נמצאים פה – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה צריך להוסיף לי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אעצור את הזמן. בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם בבית ישנים כל הזמן. לפיד – לא רואים אותו בכלל. גנץ לא נמצא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא בפריז. הוא בפריז עם הסכם הגז. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה זה? מה זה? הבטחתם לציבור אופוזיציה לוחמנית – תוכיחו את עצמכם. רוצים אופוזיציה במדינת ישראל. זה חלק מהדמוקרטיה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> במקום זה אתם הולכים הביתה, עושים הונאה לבוחרים שלכם – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ומשאירים אותנו פה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – שהצביעו לכם, שהשקיעו והגיעו לבחירות, ואתם לא באים. גנץ, אייכה, גנץ? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, אתה יכול להמשיך, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא. זו בושה. בושה. מדינת ישראל משלמת כסף לאנשים שלא טורחים להגיע להקשיב לכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משה – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מצליח להמשיך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני לא רוצה לקרוא אותך. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, אבל תקשיב, הם לא טורחים להגיע להקשיב לכם. זה לא מכבד אתכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בסדר, אבל עכשיו תורו. אם אתה רוצה, תבקש לעלות לדבר ותקבל זמן. היית מקבל זמן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני אעלה – – – אולי יורידו אותי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, אם היית נשאר היום לכל הדיון בוועדת הכנסת על סדרי – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הלכתי לוועדת החוקה. קראו לי. אתה יודע שאני נשאר – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבין. אני לא בא אליך בטענות, אני רק אומר לך מה פספסת, חבר הכנסת סעדה, היות ששאלת. חבר הכנסת סעדה, שאלת – אני מנסה לענות לך. אני שמתי בצד את מה שהתכוונתי לדבר עליו, אני תכף אגיע לזה, אבל אני מכבד אותך ומתייחס ברצינות להערותיך. אז חלק מהדיון היום בוועדת הכנסת על סדרי הדיון בחקיקה הזאת – בגלל שהחלטתם בצורה דרקונית להפעיל סעיף 98, חלק ממה שעושים במצב כזה, וזה היה גם הסיכום ונכנס פנימה, שבאופוזיציה לא מדברים כל המסתייגים אלא כל סיעה מחלקת את הזמן שיש לה לפי המכסה בין כמה דוברים שהיא בוחרת, והם מדברים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על מה אתם מסתייגים? אתם בעד החוק. אבל זה סתם. עם ישראל – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולכן – אני מסביר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תני בבקשה לדובר. בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם מצביעים בעד החוק. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, אני מסביר. זו פרוצדורה מקובלת בכנסת בכזה מצב, ולכן סיעת המחנה הממלכתי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וואו, מרתק. אבל הציבור כבר קץ בו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אי-אפשר ככה, אני לא מצליח לענות לך. סיעת המחנה הממלכתי קיבלה את המכסה שלה של הדקות, חילקה אותה בין אותם חברי כנסת, וכל אחד דיבר בחוק אחר. למשל, עכשיו הגיע תורי למשבצת שהקציבו לי. כל חברי סיעת המחנה הממלכתי – את כל הזמן שהיה להם דיברו. אני לא יכול לקחת את הזמן של יש עתיד, כי הוא זמן שלהם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אבל אתם לא מתנגדים לחוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם לא מתנגדים לחוק. מה, זה בושה להסכים, אדון אלקין? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שנייה, טלי. אני אומר ברצינות, אם אתה מתנגד לחוק, אני מכבד את האמירות שלך, אבל אתם בעד החוק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה בסדר איתך, הדובר? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני בסדר. אתה יכול אפילו לא לעצור לי את השעון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בסדר גמור. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זאב, תן לי להסביר רק משהו. זה שאתם לא מתנגדים לחוק זה חלק מהמשחק של האופוזיציה. היינו עושים את זה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הינה, אני למדתי מחבר הכנסת ינון אזולאי, מהטובים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, אבל דבר אחד אני לא מבין. כשאנחנו עושים את זה במשחק של אופוזיציה, אתה צודק. למה? כי אז אתה מושך זמן, ולמוחרת יכול להיות שלא תהיה ועדה. פה המשחק הוא בעצם – גם ככה אין ועדה, אז זה בסדר גמור, אז אפשר להפסיק את זה ולקצר, ויכול להיות שזאת גם החשיבה שלכם – לקצר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אזולאי, אני אענה לך גם על זה. היות שהייתי גם בכובע של יו"ר קואליציה, אז אני יודע לראות גם את הצד השני של המטבע. אם לא יהיו לנו זמן וכוחות לדבר בחקיקה, מה שתעשו – ואני לא מגלה פה סודות, כי חבר הכנסת אופיר כץ מנוסה מספיק לדעת את זה בלעדיי – במקום להביא ארבעה חוקים ממשלתיים בכזה ערב, תביאו שמונה, תביאו עשרה, תביאו 12. ואנחנו – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לכן סגרנו – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה לא משנה, לעתיד אני מדבר. ולכן אנחנו למדנו מכם דווקא שיעור טוב שלימדתם אותנו, שאם אנחנו לא רוצים שחוקים רעים יעברו, גם בחוקים שאולי אנחנו מחליטים לא להתנגד או אפילו לתמוך, אנחנו נמצה את זמן הדיבור שלנו, כדי שבסוף, כשתביאו חוקים רעים, לא יהיה זמן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני אפילו לא מתקזז, זה בסדר. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר גמור. לכן בדיוק את הטקטיקה שהפעלתם – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל מר אלקין, סדר-היום – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני מצדיע לאופוזיציה. ככה צריך להיות, אבל כולם. כולם. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק. אנחנו פה. סיעת המחנה הממלכתי בכל החוקים מילאה את הזמן שלה. יותר מזה היא לא יכולה, כי זה גודלה, והיא לא יכולה לעשות את זה במקום הסיעות האחרות. לכן, אם יש לכם שאלות בהקשר הזה – לא אליי אלא לסיעות האחרות. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> חבר הכנסת אלקין, איפה סיעת יש עתיד? אין עתיד שם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת אלקין, אתה מוזמן להמשיך. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני קטונתי, קטונתי מלייצג אותם כאן. יושב-ראש הישיבה נמצא כאן. הוא מחזיק את הגחלת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא הגיוני שהאופוזיציה – באמת אני אומר. אני מסתכל ימינה ושמאלה, מדינת ישראל תדע שהאופוזיציה לא באה לעבוד. המנהיגים שלכם – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני מאחל לך שיום אחד תשב באופוזיציה ותנהל את הדברים לפחות טוב כמו חבר הכנסת אלקין. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, אני לא אשב. לא, אין לי טענה לאלקין, שנמצא, ואליך. אבל מצלמות, תסתכלו על האופוזיציה – אין אף אחד. האופוזיציה הזאת לא באה לעבוד – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני בכל זאת עוצר לך את הזמן, כי חבר הכנסת סעדה – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה לא מפריע, אתה לא חייב לעצור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני ממשיך. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – היא בבית, שותה קפה בבית קפה כזה או אחר, ויש פה קואליציה שעובדת קשה. ידע עם ישראל וישפוט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, אני גאה שנפל – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – 21:45 – – – אני לא קונה את זה. שישאירו אותי עד 02:00 – – – הם כאילו עושים לנו – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה. לא, אי-אפשר, אני אפילו לא יכול להגיב לו, כי הוא עם הגב אליי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, בבקשה, עכשיו אתה כבר מדבר עם אחרים. שב בבקשה, וחבר הכנסת אלקין ימשיך. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם כבר עברנו למתכונת שאלות ותשובות – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למה לא, זה שו"ת, ושו"ת זה משהו יותר טוב. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אז אני אגיד לך. קודם כול אני גאה שנפל בחלקי להיות בין האחרונים המחזיקים את לפיד האופוזיציה היום בערב, יחד עם חבר הכנסת קינלי טור פז. זו זכות גדולה מאוד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה מחזיק את לפיד או את לפיד האופוזיציה? את מי אתה מחזיק? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זאת זכות גדולה מאוד, ואין לי בעיה עם זה. אני בהחלט שמח. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אלקין, אני יכול לעזור לך להחזיק את זה אם זה כבד. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לפיד, תגיד אבוקה, תגיד משואה. לפיד זה לא טוב. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עכשיו לגבי הצעתך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להציע לך משהו. לגבי הצעתך שאנחנו נפיק מזה לקחים, ובכל הערבים האחרים נישאר את כל הלילה, אני מציע לך לתאם את העמדה הזאת עם יושב-ראש הקואליציה ועם מנהלת סיעת הליכוד. לא בטוח שהם כל כך ישמחו להצעה הזאת של ייעול שאתה הצעת. אבל אני בהחלט אמסור – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני לא חושש. אתם לא מסוגלים להישאר – – – אלקין, ב-20:00 אתם לא מסוגלים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת. חבר הכנסת סעדה, אנא תן – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שיבואו לפה – – – לא מסוגלים לעבוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם אתה רוצה רשות דיבור, זה בסדר, אפשר להירשם לחוק הבא. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עוד מעט יהיה דיון אישי, ואפשר לדבר שם. עוד מעט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הם פחדנים – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קודם כול, חבר הכנסת סעדה, עוד מעט יבוא החוק הבא – לא חוק אלא פיצול של חוק – ואם תרצה לדבר שם בדיון האישי, אתה בהחלט מוזמן, ותוכל להביע את כל מה שאתה רוצה מעל דוכן הכנסת. הזכות הזאת שמורה לך בסעיף הבא שעל סדר-היום, בהחלט תוכל לעשות את זה. אבל אני בהחלט אעביר – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, תוציא אותו, הוא מפריע. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, בבקשה, חברים. אני רואה שחבר הכנסת אלקין בינתיים רק מדבר איתכם. הוא בא עם דפים שלמים לדבר עליהם. מהיכרותי איתו יש לו הרבה מה להגיד. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אם כבר חבר הכנסת אלקין – בואו נשוחח על זה. איפה ראש האופוזיציה? כמה מטרנה אפשר לצרוך? תורידו את התמ"ל. תעזרו לנו – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, אני לוקח על עצמי להעביר את הביקורת של חבריך לקואליציה לאנשי סיעת יש עתיד, שאתם מבקשים מהם להיות הרבה יותר נוכחים בשעות הלילה ולא לוותר בשום פנים ואופן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא לוותר. לא לוותר. עם ישראל שילם לכם כסף. בואו לעבוד. אלקין, בואו לעבוד. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בישיבה הקרובה של ראשי סיעות האופוזיציה אני לוקח על עצמי להעביר את הביקורת שלכם ואת הבקשה שלכם שהדיונים יתקיימו פה לאורך הלילות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מעדיף לא להתייחס, כחבר הסיעה. אני יושב כאן, זה בסדר. תמשיך. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ברור. אתה עושה את זה בממלכתיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה ממלכתי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קינלי – אחד מהאנשים הכי ממלכתיים שאני מכיר. אין מה להגיד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תמשיך בבקשה, חבר הכנסת אלקין. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האמת שנשאר לי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה. משה, חבר הכנסת משה סעדה, אתה פשוט מפריע להמשך הדברים של חבר הכנסת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני – – – אותו. הוא צריך להודות לי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מצוין. עכשיו תן לו בבקשה לדבר. כן. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני שמח. אומנם אני התכוונתי לדבר על הדברים האחרים שמטרידים אותי, כי מאז שבפעם האחרונה דיברתי פה על הנושאים השונים שקשורים להתיישבות, התפרסמו כל מיני פרסומים שכן מטרידים את מנוחתי, על הסכמות לצמצום הבנייה ביהודה ושומרון ודברים נוספים, אבל כמעט שלא נשאר לי זמן לנושא זה. אנחנו הקדשנו את הזמן לנושאים הפרלמנטריים החשובים, וגם זה לפעמים חשוב, אבל בכל זאת, אי-אפשר פטור ללא – חבר הכנסת סעדה, זה – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, אני רואה שאני ממש מפריע לדיון הפנימי הער בתוך סיעת הליכוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת אילוז, אתם עדיין מפריעים לדובר. מספיק. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה דברים שרציתי להגיד דווקא על תהליך החקיקה של החוק הזה, ובכלל כל מה שקורה פה בכנסת. הרי זה חוק בנושא מס הכנסה, לפחות פעם אחרונה שבדקתי. אז שאלתי את עצמי: למה חבר הכנסת גפני הוא לא זה שהציג אותו פה מעל הדוכן? והתשובה היא: כי באופן מפתיע ועדת הכספים לא דנה בחוק הזה. אחד מהדברים הכי בסיסיים בפעילות של ועדת הכספים זה דיון על סוגיות המיסוי ועל הפעילות של רשות המיסים. עכשיו, התברר שרשות המיסים מעכשיו זה מיזם ציבורי. איך זה בדיוק קרה, ומה הקשר בין המטרו לרשות המיסים? לאלוהים פתרונים. אבל זה כנראה גורלה של רשות המיסים בממשלה הזאת. כי אני מייד נזכרתי, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה וחבריי חברי הכנסת, מייד נזכרתי בהחלטת ממשלה אחרת שעברה לא מזמן ודנו עליה כאן, על הקמת משרד ההסברה. אני גיליתי שם לתדהמתי ש-50% מהתקציב ומהתקנים שהמשרד הזה היה אמור לקבל היו צריכים לבוא מרשות המיסים. שאלתי את עצמי: מה בדיוק הקשר בין רשות המיסים להסברה, והאם היא מילאה את כל תפקידיה? או שאולי יש צורך לעשות הסברה בקרב אזרחי מדינת ישראל על הנושא של המיסוי, ולשם זה קם למעשה משרד הסברה? כי לפעמים, כשיש אזרח שלפעמים הוא גם חבר כנסת, ויש לו בעיות בדיווח על המיסים, אחר כך יש בעיות למנות אותו לכל מיני תפקידים, יכולים להיווצר קשיים מסוגים שונים. התברר שרשות המיסים – זה כנראה גורלה בממשלה הזאת, היא הולכת לכל פקק כשצריך תקנים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זמנך תם. אתה מבקש שאוסיף לך עוד זמן, חבר הכנסת, או אתה מסיים? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אני מסיים. משפט סיכום. מתברר שכשצריך, לוקחים משם תקציבים ותקנים בשביל משרד ההסברה, וכשצריך לטפל ברשות המיסים בחקיקה, משום מה הופכים אותה למיזם תחבורתי או משהו מהסוג הזה, ומעבירים את החקיקה הזאת לוועדה שאין לה שום עניין. זה רק מראה, לצערי, עד כמה הכול התבלגן כאן בכנסת. ולמה עושים את זה? כי עוסקים בדברים – בסופו של דבר זה פוקק את הוועדות, רפורמות למיניהן או שינויי שיטת משטר, ואז יש ועדות שצריכות לטפל בנושאים שלהם. העברנו היום חוק שמטפל בזכויות אזרח לוועדת חוץ וביטחון, שלא מניה ולא מקצתה, זה לא תפקידה. כל ההתנהלות הזאת נובעת למעשה מאיזשהו חטא קדמון – להעסיק את הכנסת בדברים הלא-נכונים. והיום אנחנו רואים דוגמה נוספת מהסוג הזה בחוק שכרגע אנחנו הולכים להצביע עליו בקריאה שנייה ושלישית, שלא עבר במקום הנכון ולא נדון על ידי חברי הוועדה הנכונה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אלקין. תם סדר הדוברים. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה אוהד טל לסכם את הדיון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא צריך – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יושב-ראש הוועדה מוותר, אז אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על ההסתייגויות לפי סדר ועל הסעיף כנוסח הוועדה. אז יש לנו קודם כול הסתייגויות לפני סעיף 1 של קבוצת העבודה. יש כאן מישהו מהקבוצה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> סליחה. אני אקרא את הקבוצות. קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון. זו קבוצת יש עתיד. קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר. קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. לפני סעיף 1 יש לנו הסתייגויות של קבוצת סיעת העבודה. לאור העובדה שאין נציג, ההסתייגויות הוסרו, כל ההסתייגויות הוסרו. לסעיף 1, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, הוגשו הסתייגויות. אין כאן נציג. כל ההסתייגויות הוסרו, כולל לחלופין. קבוצת יש עתיד – אני מסיר גם כן. כל ההסתייגויות הוסרו. לסעיף 1 הוסרו כלל ההסתייגויות והלחלופין, לסעיף 2 אין הסתייגויות. לפיכך, אנחנו נצביע על סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–2 – 22 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 22, נגד – אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור עכשיו לקריאה שלישית – הצבעה כנוסח הוועדה, קריאה שלישית. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 23 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 23, נגד – אחד, אין נמנעים. אני קובע שחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 263), התשפ"ג–2023, התקבל בקריאה שנייה ושלישית, וייכנס לספר החוקים. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפני שנעבור הלאה בסדר-היום, חברת הכנסת טלי גוטליב ביקשה הודעה אישית. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> טלי, כולם עולים אחר כך להודעה אישית. אומרים: טלי מונעת מאיתנו – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> מאיזה מפלגה היא? שאני אזכור רק. חברים יקרים, יש טרור פה בכנסת, טרור נשי פמיניסטי. עומדת כאן חברת כנסת דבי ביטון, שהעזה לומר היום שאני בושה לנשות ישראל, לא פחות ולא יותר. ואתם יודעים למה הטרוריסטית חברת הכנסת דבי ביטון אומרת את זה? כי היום בוועדה לקידום מעמד האישה אמרתי שאני לא אתן יד לניצול של נשים את ההליכים בבית משפט לענייני משפחה לקידום אינטרסים אישיים תוך פגיעה בגברים, קטגורית, ובזכויות אבות, קטגורית. אז מבחינת דבי ביטון, מותר לה להגיד שאני בושה לנשות ישראל. יש לי חדשות לגב' עו"ד חברת הכנסת דבי ביטון. עד שלא תתנצלי בפניי אני לא אקדים לך שלום, אבל ממילא את לא צריכה לומר שלום ואת לא זקוקה לו. למי שאני אומר תמיד שלום זה למי שאני מחויבת לו, ואני מחויבת לטובת עם ישראל, ובכלל זה אני מחויבת לאבות ישראל בהליכי גירושים שמשלמים מחיר נוראי של רמיסת זכויות תוך פגיעה אנושה בילדי ישראל. ואני אומרת לכם: אני לא אתן יד לפגיעה קטגורית בגברים. אני לא אסכים לקטלוגם של גברים כשקרנים וכאלימים רק כי הם גברים. ואם זה הופך אותי לאישה הבזויה או השנואה בישראל, לו יהי כן, ובלבד שאני אהיה נאמנה לצו מצפוני. טרור פמיניסטי לא מזיז לי. לא אתן לזה להזיז אותי מהדרך שהתוויתי והבטחתי לאזרחי מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת גוטליב, תודה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתם יודעים בכלל על מה היה הדיון – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תפחדו ממנה. אל תפחדו ממנה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – טרור פמיניסטי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בושה. כי החברה שלך אמרה שאני בושה לנשות ישראל. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – רצח של ילדים והיא – – – טרור פמיניסטי על רצח נשים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה הקשר? מה הקשר – – – רצח נשים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אולי תתאפסי על עצמך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חברה שלך – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, אנחנו רוצים לעבור לנושא האחרון בסדר-היום. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> היא מדברת פה שטויות. יש רצח של נשים. אנחנו מדברים על רצח נשים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לך מושג על מה – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – מה זה קשור? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פנינה, אין הודעה אישית – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה קשור? מה זה קשור? << נושא >> הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 [נספחות.] << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת – את תצטרכי להמתין, חברת הכנסת תמנו – הנושא האחרון על סדר-היום: הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – זה לא קשור בכלל – – – את באת לדיון שלי, וזה היה על רצח נשים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברות הכנסת תמנו וגוטליב, נא להמשיך את זה בחוץ. אתן מפריעות לסדר-היום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, חברת הכנסת גוטליב, אתן מפריעות לסדר-היום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את יודעת מה דבי, החברה שלך, אמרה עליי פה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז את מציירת את זה כאילו אנחנו מנסים לפגוע באבות, וזה לא בסדר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת תמנו. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, זה דיון שאני יזמתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר – – – את החברה שלך – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> די כבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, חברת הכנסת גוטליב, אם אתן רוצות להמשיך את הצעקות בחוץ, כך ייטב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אעשה מה שאני רוצה. מה שאני רוצה אני אעשה פה, וארגוני הנשים יכולים לחפש אותי – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> די כבר. נשים נרצחות – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, אני רואה שאת זועקת מדם ליבך. אני מבקש להפסיק. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את, תבואי תראי – – – יש נשים שנרצחות. תבואי תראי, תסתכלי בעיניים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, אני קורא אותך לסדר. חברת הכנסת תמנו, קריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את בחיים שלך לא – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא קשור למה שאני אומרת – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, אל תיאלצי אותי להוציא אותך, בבקשה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – יאללה, זה מעצבן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חוצפה שכזאת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – לא מפחידות אותי. הפמיניסטיות הרדיקליות לא מפחידות אותי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> על חשבון – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אנא, אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת תמנו, קראתי אותך בקריאה שלישית. נא לצאת. חברת הכנסת גוטליב, אני לא רוצה להוציא אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא קראתי, היא קוראת לי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> גיבורה על דמן של נשים – – – (חברת הכנסת פנינה תמנו יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הדברים. בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מכובדי השר ומכובדתי השרה – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (היו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> – – אני מתכבד להציג בפני הכנסת את דבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, ועל פי הצעת הוועדה לביטחון לאומי, לאחר דיון שקיימנו, אנחנו ממליצים לכנסת להחליט לפי סעיף 84 לתקנון הכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 12 להצעת החוק וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. כמה דברי הסבר; אני אשמח מאוד אם תקשיבו, כי השקענו בזה קצת מאמץ. ביתנו הוא מבצרנו. מיסוד מערך השיטור העירוני טומן בחובו פוטנציאל רב להעצמת תחושת הביטחון האישית. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה כבר ביום כ"ט בסיוון התשפ"ב, 28 ביוני 2022, והועברה לוועדה לביטחון לאומי. על הצעת חוק זו הוחל דין רציפות ביום י' בשבט התשפ"ג, 1 בפברואר 2023. חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בבקשה תני לחבר הכנסת פוגל, יו"ר הוועדה, להציג את הדברים. חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> טלי, תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גוטליב, בבקשה, את לא שמה לב, אבל הקול שלך חזק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, סליחה. חבר הכנסת פוגל, סליחה. סליחה, אדוני היו"ר. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (כהוראת שעה), התשע"א–2011, מסדיר את מערך האכיפה העירוני המשולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידות פיקוח עירוניות ייעודיות אשר פועלות להרתעה, מניעה ואכיפה בתחום עבירות איכות החיים, האלימות והתנהגות אנטי-חברתית. החוק נחקק כהוראת שעה, והיא הוארכה במהלך השנים. הצעת החוק עמדה בתוקפה עד ליום א' בתמוז התשפ"ב, 30 ביוני 2022, אך לאור התפזרות הכנסת הוארך תוקפה עד ליום כ"ד בשבט התשפ"ג, 15 בפברואר 2023, בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת. מטרתה העיקרית של הצעת החוק – וזה החלק החשוב – היא להסדיר את מערך השיטור העירוני בהוראת קבע, תוך שינוי ההסדרים מאלה המעוגנים כיום בחוק. אולם לאור השינוי בהסדרים שמציעה הממשלה בהצעת החוק ומורכבותם, לא תספיק הוועדה בראשותי לדון בסעיפים המוצעים ולהשלים את הליכי החקיקה עד ליום פקיעת הוראת השעה. לאור האמור החליטה הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מן ההצעה יכלול את סעיף 12 להצעת החוק, שעניינו הפיכת הוראת השעה להוראת קבע, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. בהתאם להחלטת הוועדה, סעיף 12 להצעת החוק יתוקן כך שהחוק ימשיך לעמוד בתוקפו עד ליום י"א בתמוז התשפ"ג, 30 ביוני 2023, ובמהלך תקופה זו תדון הוועדה ביתר הסעיפים ובעיגונם בהוראת הקבע. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים עכשיו לדיון האישי. אני אקרא את רשימת הדוברים. חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נמצא; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נמצא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נמצאת; חבר הכנסת משה גפני – אינו נמצא; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נמצא; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – חברת הכנסת גוטליב, האם את מבקשת לממש את זכות הדיבור? את מוותרת. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. אם כך, אין דוברים. חבר הכנסת פוגל, יש לך מה להוסיף לסיכום הדיון? אין. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הוועדה לביטחון לאומי. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד הצעת הוועדה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, נגד – אחד, אין נמנעים. אני קובע שהחלטת הוועדה לביטחון לאומי התקבלה. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ב בשבט התשפ"ג, 13 בפברואר 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:44. << סיום >>