דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ג
ישיבה קצ"ט
הישיבה המאה-ותשעים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, כ"ח בטבת התשע"א (4 בינואר 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 4
גדעון עזרא (קדימה): 4
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 5
אופיר אקוניס (הליכוד): 6
יואל חסון (קדימה): 8
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 11
זאב בילסקי (קדימה): 13
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 13
רוברט טיבייב (קדימה): 14
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 15
נחמן שי (קדימה): 17
דוד רותם (ישראל ביתנו): 20
דב חנין (חד"ש): 22
יוחנן פלסנר (קדימה): 23
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 24
אריה ביבי (קדימה): 24
רחל אדטו (קדימה): 26
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 27
מאיר שטרית (קדימה): 28
כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 28
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 29
מאיר שטרית (קדימה): 33
דני דנון (הליכוד): 41
דוד רותם (ישראל ביתנו): 48
שאול מופז (קדימה): 54
נסים זאב (ש"ס): 67
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 73
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 76
דב חנין (חד"ש): 79
אורי אורבך (הבית היהודי): 81
חנין זועבי (בל"ד): 83
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 87
אברהם דיכטר (קדימה): 102
ציפי חוטובלי (הליכוד): 106
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 113
ציפי לבני (קדימה): 118
הצעת ועדת הכנסת להוספת פרק חמישי בחלק ד', לביטול פרק חמישי וסעיף 111, לתיקון סעיפים 106א ו-112 ולהוספת סעיף 171 לתקנון הכנסת 157
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 157
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 159
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 159
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ח בטבת תשע"א, 4 בינואר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת גנאים, אני מצטער שאני מעיר לך, אבל לפי תקנון הכנסת אין ליושב-ראש הישיבה אפילו שיקול דעת כשמישהו מדבר בטלפון. אני מקל, כי פעמים רבות אנחנו יושבים פה שעות ארוכות, אבל תחוסו על התקנון.
כמובן, היום יום שלישי, ולכן נתחיל בנאומים בני דקה. ראשון הדוברים, שיח' אברהים צרצור, חבר הכנסת. כל שאר הרוצים לדבר – נא להצביע כדי שתהיה לי את היכולת לאתר. חבר הכנסת צרצור – ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא, אם הוא רוצה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, רק 12 קילומטר מפרידים בין המדשאות, קירות השיש, לוח שיעורים על מסכי פלזמה, מגרשי כדורגל, אולמות ספורט מפוארים, תחנת רדיו שבה משדרים התלמידים, תקציב של 14 מיליון שקל בשנה ושיעור זכאות לא פחות מ-80% בבית-ספר תיכון "עומר", לבין בית-ספר מקיף "שגב שלום" – כיתות צפופות בקרוונים בלי מזגנים, שיעור זכאות 40%; על אולם ספורט, כבוד היושב-ראש, אפילו לא חולמים. כך מנציחה מערכת החינוך הישראלית את האי-שוויון. שיעור באי-שוויון: מדינה אחת – שתי מערכות חינוך. חבל מאוד. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת גדעון עזרא – בבקשה, אדוני. בפעם הקודמת היית בין האחרונים. אחריו – חבר הכנסת אלדד. אתה רואה שאני זוכר כל פעם מי היה ראשון ומי היה אחרון.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לחזק את ידיו של השר לביטחון פנים ברצונו למנות אדם מתאים והולם לתפקיד נציב הכיבוי במדינת ישראל. נדמה לי שעם ישראל לא יודע את ההיסטוריה המאוד-מרשימה של ניצב שב"ס לשעבר, יעקב גנות, שכל עשייתו היתה לטובת מדינת ישראל ובכל מה שהוא נגע הוא עשה את הבלתי-אפשרי. אני קורא לכל מי שרק מכיר את יעקב לעשות הכול על מנת לעודד את השר לביטחון פנים להמשיך במשימה למנות אותו לנציב הכבאות. אני חושב – מנכ"ל משרד הפנים ואולי נציב הכבאות. תודה רבה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
מנכ"ל המשרד לביטחון פנים – אני מצטרף לבקשתך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אקוניס.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בסוף השבוע שמענו על מותה של מפגינה בבילעין כתוצאה משאיפת גז. גם אני הבעתי את צערי על אובדן חיי אדם. מסתבר שככל הנראה אנחנו עדים לעוד הפקה מתוצרת "פאליווד", שמייצרת סרטי תעמולה ובשעת הדחק הכול כשר, גם שימוש בנפטרים.
ככל שאנחנו למדים מהודעות דובר צה"ל, ייתכן שהיא בכלל לא היתה בהפגנה, וייתכן שהיא סבלה ממחלה ממארת, כי אנשים בריאים, לא סתם עושים להם CT ראש כמה שבועות לפני שהם שואפים גז מדמיע, אם בכלל.
זה רק צריך ללמד אותנו דבר אחד: שאותם גורמי שמאל שבאים להכפיש את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה, כמו שנעשה במקרה הילד מוחמד א-דורה, כמו שנעשה במקרה המפגין הכפות מבילעין – אותם אלה שקופצים במהירות להעליל עלילות דם על חיילי צה"ל, שימתינו קצת עד שתתברר התמונה כולה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אקוניס, ואחריו – את חבר הכנסת יואל חסון.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
תודה, אדוני. כמעט המשך טבעי לדבריו של חבר הכנסת אלדד – בשנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, בכל יום שישי בצהריים מתכנסת חבורה פרועה, אלימה ואגרסיבית מול תוואי הגדר בבילעין ובנעלין. החבורה הזאת מגיעה לשם כדי לפגוע בחיילי צה"ל ולהרוס את גדר הביטחון, שמטרתה להגן על אזרחי ישראל מפני כניסתם של מחבלים מתאבדים לשטחי המדינה.
אדוני, ביום שישי האחרון העלילו הפלסטינים עלילת דם על חיילי צה"ל והאשימו שהצעירה ג'והאר אבו רחמה נפגעה משאיפת עשן ונהרגה בעקבות האירוע. אדוני, אני רוצה לשתף אותך ואת הכנסת בדיווח קצר של כלי התקשורת אתמול: על-פי תחקיר צה"ל, הפלסטינית שמתה בבית-החולים ברמאללה ביום שישי כלל לא השתתפה בהפגנה אלא שהתה בבית-החולים, שם נפטרה ממחלת סרטן הדם. אדוני, מדובר בעלילת דם פלסטינית נוספת, הדומה במהותה לעלילת הדם סביב מותו כביכול של הילד מוחמד א-דורה לפני כמה שנים.
לצערי, אדוני – אני אומר את זה בצער – אתמול קיבלה נשיאות – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – הכנסת, בניגוד לעמדתי, החלטה שצריך לדון בדבר הזה – עוד לפני שנודע תחקיר צה"ל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני סיים את זמנו. יש לך מקום לערער על החלטת הנשיאות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בהחלט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי מקום להתפטר כאשר אתה חושב שהיא לא ראויה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בהחלט. לא, אני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, סיימת את דבריך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני רק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, אדוני. סיימת את הדקה. זאת דקה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אם אפשר לשלוח לחיילי צה"ל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה דקה, אני אתן לך עוד פעם לדבר אם נגיע ל-16:30.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אם אפשר לשלוח פשוט – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לכבות את הרמקול.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
פשוט ברכה של חזקו ואמצו לחיילי צה"ל, זה הכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, דברי הפעם מופנים אליך. אני קראתי את ההודעה לעיתונות שיצאה, על כך שאתה למעשה טענת שהוועדה לביקורת המדינה הטילה דופי באיש מקצוע ועשתה שימוש פסול במבקר המדינה. אתה כתבת שהכנסת הרחיקה לכת בהתייחסות להמלצות ששינסקי, וכתבת עוד כך וכך דברים.
אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר, אני מאוד מאוכזב. אני מאוד מאוכזב ממך, אדוני היושב-ראש, שלא בדקת ולא קראת ולא ביקשת לדעת בדיוק מה היתה החלטת הוועדה לביקורת המדינה; ואני רוצה שתשמע אותה.
שום קשר לוועדת-ששינסקי – בוודאי, אדוני, שום קשר לפרופסור ששינסקי. הוועדה קבעה ככה: הוועדה מבקשת חוות דעת מבקר המדינה לפי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה, ברוב קולות בנושא – שים לב, אדוני היושב-ראש – תהליך קבלת ההחלטות בעניין משק הגז וההשלכות הכלכליות והאסטרטגיות על אוצר המדינה בכלל ומשק הגז בפרט. הוועדה מבקשת מהמבקר לבדוק את הליך קבלת ההחלטות לפני הקמת ועדת-ששינסקי והאם התקיים סנכרון בין העמדה המקצועית של משרד התשתיות ועמדת האוצר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
תן לי, בבקשה, אדוני. הוועדה מבקשת – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא.
<יואל חסון (קדימה):>
– – מהמבקר לבדוק גם את הליך קבלת ההחלטות של הדרג הפקידותי, ולא רק של הדרג הנבחר. כמו כן מבקשת הוועדה מהמבקר לבדוק אם כתוצאה מהתנהלות זו נגרמה פגיעה בתגמולים שהיתה אמורה המדינה לקבל עקב רכישת הגז ממצרים.
אדוני היושב-ראש, ההחלטות שהתקבלו בוועדה לביקורת המדינה היו בדיוק על מה שבסמכות הוועדה לביקורת המדינה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<יואל חסון (קדימה):>
– – בעניין תהליך קבלת החלטות על מנת לבדוק התנהלות של דרג נבחר ודרג פקידותי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<יואל חסון (קדימה):>
לכן, אדוני, לדעתי הערותיך היו לא במקום והן לא ייצגו – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה נאומים בני דקה, לא בירור עם יושב-ראש הכנסת.
<יואל חסון (קדימה):>
– – את מה שקרה בדיון, אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד שיש לי אליך, ויש לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע, יש לי אותו כבוד אליך, ואני עומד מאחורי כל מלה שאמרתי, משום שהפרסומים בעיתון הטילו דופי בבן-אדם, בהתאם לרוח שנשבה פה בכנסת, לא על-ידך. בהתאם לרוח שנשבה פה בכנסת ושהפריחה כל מיני האשמות כלפי דוח – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני, אתה מסתמך על פרסומים בעיתון?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא, לא. נדמה לי, אדוני יושב-ראש הוועדה, שאנחנו זלגנו מוועדה לוועדה בצורה שבה שכל אחד רואה עצמו חופשי להשתמש בכל אותם נושאים שעומדים על סדר-היום ויוצרים כותרות. אני באמת גם מוכרח לומר שהתייעצתי, זאת אומרת דיברתי גם עם הנוגעים בדבר. נדמה לי שלהזמין או להעביר נושא לחקירת מבקר המדינה, הוא דבר – – –
<יואל חסון (קדימה):>
לבדיקה, זאת בדיקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לבדיקה. זה דבר שיש בו, מה שנקרא בשפה המשפטית, בלטינית "אינואנדו", שהוא איזו רמיזה. אני בהחלט מוכן – אנחנו נעשה, דרך אגב, בשבוע הבא; לא בשבוע הבא, אפילו היום או מחר, בירור בכל הנושא הזה. תודה רבה.
ציינתי כבר את הבא אחריו? חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע, פרשת בא. אנחנו בפרשה הזאת כמעט מגיעים לשיא של אותה פרשה של גאולת עם ישראל מן המצר המצרי. בין המפגש הראשון של משה ואהרן עם פרעה למפגש האחרון ישנה כברת דרך ארוכה, חינוכית-ערכית, שלומד פרעה ולומד העולם. במפגש הראשון אומר פרעה, כשמבקש משה "שלח את עמי ויעבדֻני", הוא אומר: "מי ה' – – – לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". בתהליך ארוך, בתהליך כואב, מבחינתם של המצרים, הם לומדים שיש הקדוש-ברוך-הוא בעולם.
הפרשה שלנו, פרשת בא, מתחילה באותה אמירה ברורה: "ויאמר ה' אל משה: בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו – – – למען שִתִי אֹתֹתי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים – – – וידעתם כי אני ה'".
לדעת את ה' בעולם זה לסלק את הכפירה. הכפירה מביאה למציאות של אין דין ואין דיין. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, להתאכזר, לעשוק, לפגוע. וכשיש הקדוש-ברוך-הוא בעולם, במקום שבו אין יראת אלוקים, אומר אברהם אבינו: אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. במקום שיש יראת אלוקים, אז אדם יודע שיש דין ויש דיין. גאולת מצרים חייבת לצאת לאור היום, חייבת לצאת ללא פחד, חייבת לצאת בצורה שבה יראו שהקדוש-ברוך-הוא הוא השולט בעולם.
ולכן, אני אסיים, לכן אומר הקדוש-ברוך-הוא ומצווה דרך משה: ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בוקר. גם אם יבוא פרעה באמצע הלילה ויגיד: קומו, צאו מתוך עמי, עם ישראל יוצאים אך ורק ביד רמה ובצהרי היום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מבקש, באמת, גם כשאומרים דברי תורה, לנסות להסתפק בדקה. חבר הכנסת בן-ארי, אנחנו מזמינים אותך להיות בין הכותבים הראשונים ב"חכימא" – חברי כנסת שידברו כל אחד בתורו על פרשת השבוע. אני מזמין את כל אחד ואחד מחברי הכנסת, היהודים והערבים. כי בהגות תמיד יש אפשרות – חבר הכנסת גנאים כבר עשה את זה, היה פעם בחוג התנ"ך אפילו, והדברים הם מאוד מעניינים.
חבר הכנסת גנאים, בבקשה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, כדאי להיות בחוג הזה של התנ"ך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום בערב, אני מזמין את כולם.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לצערי יש לי סידורים אחרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין אונס.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
בגלל זה. אחרת הייתי בא.
אדוני היושב-ראש, אתמול או היום בבוקר עוד בית נהרס בוואדי-עארה באזור אום-אל-פחם, הבית של מאג'ד אבו-ג'רור, שהשווי שלו הוא כ-3 מיליון שקל. הבית הזה רחוק מהבתים של הכפר רק כמה מטרים.
לצערי הרב, הסוגיה הזאת, אפשר לפתור אותה בדרך יותר קלה, יותר אנושית. היא צריכה תכנון, הכללה, אישור והרחבת תוכניות מיתאר בשטחי שיפוט. לא בהריסה, לא בבולדוזרים. ההריסה רק תעמיק את הבעיה והטרגדיה, כי הריסת בית זה הריסת חיים, אדוני היושב-ראש.
אני חושב שיש פתרון, אפשר אחרת, אבל כנראה יש פוליטיקאים ויש שרים שבשבילם משתלם יותר להרוס. להצטלם ליד בולדוזר – הצילום הזה נותן לו כנראה יותר אלקטורים ויותר אהדה ברחוב היהודי. רק חבל, כי זה על חשבון העמקת הקרע בין האוכלוסייה הערבית לבין המדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת גנאים, אם בירושלים, ברחוב יפה-נוף, שאני גר בו, בנוף-הרים, יבנו בית בלי רשיון, יהרסו אותו, אני מודיע לך. לא חשוב מי יבנה אותו, יהרסו אותו. גם באום-אל-פחם, שהיא עיר מסודרת, אני הייתי בה, כאשר בונים בלי רשיון – יש לך בעיה אחרת והיא בעיה של חוסר התכנון, אבל לא יכולים כשאין תכנון לבוא ולבנות בית. זה יכול להיות גם על חשבונה של החברה כולה ושל העיר כולה. אנחנו חיים באותה מדינה שחוק התכנון והבנייה קיים בה. דרך אגב, עיריית אום-אל-פחם לא היתה בין התובעים להרוס את הבית?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא. למיטב ידיעתי לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רק אומר, יש לנו בעיה עם התכנון, אבל כמובן אי-אפשר שכל אחד יעשה חוק לעצמו. חבר הכנסת בילסקי – בבקשה, אדוני.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להתייחס להערה של חבר הכנסת צרצור לגבי שגב-שלום. לא רק שאין שם היכל ספורט ובית-ספר – יש שם מתנ"ס, חדש לגמרי, אבל מי שמימן אותו, משרד השיכון, מימן רק עד לקירות, אפילו לא שולחן וכיסא, אז אי-אפשר להפעיל את המתנ"ס והוא עומד שם. לפי דעתי בעוד שנתיים, שלוש, יצטרכו להביא כסף רק כדי לשפץ את מה שהם עשו.
דבר שני, לידידי גדעון עזרא. אני רוצה להצטרף לקריאה שלך, חבר הכנסת גדעון עזרא, ולתמוך. באמת, אדם שנתן הרבה מאוד למדינת ישראל, שהצליח בכל התפקידים שעשה – גנות. לאחל לו הצלחה רבה בתפקיד המכובד של המנכ"ל במשרד לביטחון פנים.
דבר אחרון, אדוני: אתמול היה טקס בחיפה לילד אלעד ריבן, ילד בן 16, שבאומץ לב נלחם בלהבות ולא יכול להן. הטקס היה מאוד מכובד. ההצעה של ראש הממשלה לקרוא לטייסת הכיבוי, שתבוא ותהיה בארץ, על שם אלעד, "טייסת אלעד", היא הצעה מאוד מאוד יפה ומאוד מאוד מכובדת.
אני מקווה שבבתי-הספר ילמדו את המורשת של ילד, שהוא בן יחיד להוריו, צביה ואמיל, אנשים שהם לבד; הילד היחידי שלהם, "בנך יחידך", ששלחו אותו להתנדב כדי לכבות אש, והוא לא חזר הביתה. רוח ההתנדבות הזאת, המנהיגות הזאת, של הילד הנפלא הזה מחיפה, חניך מצטיין בכל מה שהוא עשה, שתהיה למורשת, וילמדו את המעשה שלו בבתי-הספר. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בילסקי. חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – חבר הכנסת טיבייב.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני רציתי רק לחזור, כפי שהבטחתי כמה פעמים ליושב-ראש, ולהזכיר את הבעיה המרכזית שמדינת ישראל עומדת בפניה. אתמול הובאו אלי הנתונים בוועדה של בעיית העובדים הזרים: בשנה האחרונה נכנסו למעלה מ-14,000 מסתננים – נכנסו ונתפסו והועברו דרך כלא "קציעות" ולאחר מכן פוזרו בכל הארץ, כבוד היושב-ראש, ועוד 20% לא נתפסו. אנחנו מדברים על 17,000–18,000 מסתננים שנכנסו.
אני פשוט, כולם רואים את הסאגה של מפלגת העבודה, שהיא עומדת לעזוב. אני מציע שיעזבו יום אחד לפני כן, כדי שנוכל למנות לא את בּוּגי, את בּוֹגי, להיות שר ביטחון. להערכתי הוא יודע מה צריך לעשות. אני חושב שהדבר הזה, שהבעיה הזאת תיפתר מכאן ולהבא.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת טיבייב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחרון – חבר הכנסת נחמן שי.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, רק בשבוע שעבר עבר התקציב המביש הדו-שנתי שראש הממשלה העביר, והנה אנחנו רואים כבר את התוצאות. אני רוצה להפנות את תשומת הלב של חברי לעובדה כי תקציב סבסוד התרופות קוצץ. רק 40 תרופות חדשות מתוך 430 שהוצגו בפני הוועדה התווספו לסל התרופות ולסל הבריאות, כאשר בהתחלה דובר על 80 תרופות. המצב נוצר כאשר תקציב קופות-החולים גם הוא קוצץ, ועומד רק על 300 מיליון שקל. כך, צמצום התרופות בסל של השנה הפך את סל התרופות לנמוך ביותר שהיה למדינה בחמש השנים האחרונות.
חברים, שימו לב, הקיצוץ של ממשלת נתניהו מוביל את המדינה לתהום שממנה קשה מאוד יהיה לחזור. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. יש לנו עדיין תשע דקות עד 16:30, שאז אנחנו נזמין את ראש הממשלה.
<נחמן שי (קדימה):>
אז אפשר עוד פעם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין – אפשר. עד 16:30 אני אתן לאנשים שיהיו נוכחים באולם גם סיבובים אחרים, אם לא יהיו. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תושבי הכפר בילעין נאבקים על אדמותיהם, שהופקעו שלא כדין. בית-המשפט הגבוה לצדק החליט שצריך לפרק ולהרחיק את החומה שנבנתה בניגוד לחוק הבין-לאומי, וכך קבע בית-הדין הבין-לאומי בהאג. הם יצאו להפגין ולמחות, והיא נהרגה על אדמתה, בגין מחאה לגיטימית וצודקת. צה"ל – זה לא מקרה ראשון שמוחים נהרגים, מרייצ'ל קורי ועד מוחמד א-דורה, ועוד הרבה, מאות ילדים שנהרגו ללא עוול בכפם. זהו פשע, וצריך לומר: יכול להיות שהרגו את ג'והאר אבו רחמה, אבל אי-אפשר להרוג את הרצון של עם שלם לחיות בחירות ובעצמאות במדינה עצמאית. זו זכותו המלאה והלגיטימית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, רק יש מחלוקת, גם לגבי א-דורה, וגם בעניין זה. אתה אמרת – אנחנו מצפים לגרסה – אפילו חבר הכנסת אלדד אתמול בהחלט הצטער וגם הביע פליאה על היווצרות מצב שבו הלכה לעולמה אותה מפגינה. אבל מתברר היום – לא כעובדה, כגרסה – שייתכן מאוד שהדברים הם כמו הגרסה של א-דורה, כי גרסת א-דורה, שהוכחה מעל לכל ספק, היא גרסה שהעניין הזה לא היה כפי שצויר וצוין.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש יודע שלפעמים יש צורך במישהו שבמקרה מתעד כדי להוכיח – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, היה חבר הכנסת אקוניס, הוא קובע עובדות. עכשיו אתה קובע עובדות. אולי העובדות שלו נכונות, אולי העובדות שאתה אומר נכונות. לעת עתה יש בירור – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – מזמן גרסות דובר צה"ל איבדו את אמינותן. אפילו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה זה "איבדו את אמינותן"? אתה יודע, כן איבדו את אמינותן, לא איבדו את אמינותן, אני יש לי הרבה חברים שאיבדו את אמינותם, אבל – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אבל הם בממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם לפעמים אומרים אמת, אתה יודע.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפעמים הם אומרים אמת.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, למשל, נתת את הדוגמה שהיא משווה את המנוחה בבילעין לא-דורה. זו לא דוגמה טובה. לא דוגמה טובה, לא דוגמה טובה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת רותם, אתה תקבל את ההזדמנות שלך לשאת את דבריך. נא לשבת, נא לשבת. גם המשנה לראש הממשלה, אם ירצה, יוכל להתייחס לנושא זה. אם ירצה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – בעצמם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, נא לשבת.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לשבת, חבר הכנסת אקוניס, נא לשבת, ולשבת במקום. אי-אפשר. הוא, אם ירצה, יוכל לדבר. הוא, אם ירצה, יוכל לדבר. בבקשה. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת רותם.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האירוע של א-דורה העסיק אותי במשך השנים, והוא בא לידי ביטוי, בין היתר, בעבודת הדוקטורט שלי. יושב פה רמטכ"ל לשעבר. לפי כל העדויות, ישראל לא הרגה את מוחמד א-דורה. יש על זה עבודות מאוד רציניות, ואני אוכל – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<נחמן שי (קדימה):>
לא, אני רק אומר את זה, כי אני רוצה – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא להפריע בקריאות ביניים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<נחמן שי (קדימה):>
ממש לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<נחמן שי (קדימה):>
לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אני לא אומר שלא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה קיבלת זכות דיבור, איש לא הפריע לך.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זה "הרצחת וגם ירשת".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
איש לא – – –
<נחמן שי (קדימה):>
לא, אני מוכן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש בעלילות – בעלילות שונות יש רצחת וגם ירשת. זה נכון.
<נחמן שי (קדימה):>
אני מוכן – צה"ל טעה באותה תקופה, הוא הזדרז לקחת אחריות, שלושה ימים אחרי שזה קרה, והשר יעלון יודע בדיוק למה הכוונה. זה לא אנחנו. ואפשר לדבר, ואני אשמח להציג לך את כל הממצאים. היו אירועים אחרים שצה"ל אחראי להם. א-דורה – לא.
רציתי להוסיף – כבר זמני כמעט עבר, אבל עוד שלושה משפטים, אדוני היושב-ראש, לגבי השביתה של עובדי משרד החוץ. אני חושב שאנחנו לא מבינים את המשמעות שלה. אם הם היו עובדי איסוף אשפה, זה כבר מזמן היה נגמר. יש נזק מצטבר וכבד בשביתה של אנשי משרד החוץ. הבטיחו להם ולא קיימו. הם עומדים היום במקום שהם מקבלים משכורות מאוד נמוכות, הם זכאים למשכורות סבירות והוגנות, ומעבר לזה, הם היום החיילים שלנו, משום שהם נלחמים את המלחמה שכולם מדברים עליה, על הדה-לגיטימציה. זו המלחמה שלהם וצריך לסייע להם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת רותם, בבקשה. גם לך עומדת דקה במלואה, ואם המשנה לראש הממשלה יבקש, אני אבקש ממנו לעלות לענות על אחד מהדברים שנאמרו – רק אם ירצה – ואנחנו מצפים, ב-16:30, לראש הממשלה, על מנת שנתחיל את הדיון ב-40 חתימות. בבקשה, חבר הכנסת רותם.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול, בחלק מהנימוקים להצעת אי-אמון, השתמש חבר הכנסת דב חנין במנוחה מבילעין. היום חוזר חבר הכנסת טלב אלסאנע על פרשת א-דורה, על פרשת בילעין – אדוני היושב-ראש, כן יש קשר ישיר בין הדברים האלה. אלה שתי דוגמאות מצוינות, כי אנחנו צריכים להבין שהפלסטינים מחפשים – ונציגיהם בבניין הזה מחפשים – להשמיץ את מדינת ישראל ואת חייליה. הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שנכניס לנו טוב טוב לראש: מי שלא נאמן למדינה הזאת לא צריך להיות כאן. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה יקרה מחר אם, חבר הכנסת רותם, יחליט מישהו – לא אני, בוודאי, אבל מישהו אחר – יחליט שאתה לא נאמן למדינה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אז גם אני לא אהיה כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוחריך בחרו בך. מה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אז גם אני לא אהיה כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אתה תהיה כאן, כי אתה נאמן למדינה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל אחד לפי דרכו, וכל אחד לפי – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, נאמנות לא תלויה בדרך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה. אתה תקבע – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אי-אפשר להשמיץ את החיילים ולהגיד: זו דרך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה תקבע – תשמע, אם חיילים עשו דבר שאסור, אנחנו לא משמיצים; אנחנו בעצמנו מגלים את הכול.
חבר הכנסת רותם, אני מתפלא, באמת, איך כל דור המייסדים ו-100 שנה של ציונות, התקיימו לפני שאתה הגעת. פשוט לא יכול להבין את זה, איך החזקנו מעמד בכל זאת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא מבין איך אתה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהתייחסות לדבריו של חבר הכנסת רותם, אני בהחלט בעד חקירה, שתמצה עד תום את הפרשה של מותה של גברת אבו רחמה. אני בעד חקירה אמיתית, מקיפה, שתבדוק את הדברים ותביא אותם לידיעת הציבור.
על דבר אחד אי-אפשר להתווכח: ככל שאנחנו מדברים על הכפר בילעין – דבר אחד הוא עובדה שאי-אפשר להתווכח עליה – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
שהם טרוריסטים.
<דב חנין (חד"ש):>
– – והיא העובדה שבית-המשפט העליון החליט, כבר לפני שלוש שנים, להזיז את תוואי הגדר מהמקום שבו היא נמצאת. עד היום הממשלה, שר הביטחון אהוד ברק, איש מפלגת העבודה, לא מבצע את פסק-הדין של בית-המשפט העליון, וההפגנות ממשיכות שם. בכל יום שישי נפצעים אנשים, ולמרבה הצער גם נהרגים אנשים.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתייחס להצעה אחרת שבאה מבית-מדרשה של מפלגתו של חבר הכנסת רותם, והיא ההצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית שתבחן ארגונים שלטעמם אינם מספיק נאמנים ואינם מספיק ראויים. אני למדתי, אדוני היושב-ראש, בספרי ההיסטוריה, שב-2 במאי 1957, במדינת ויסקונסין, הלך לעולמו הסנטור לשעבר ג'ו מקארתי, שהתפטר מהסנאט שנה קודם לכן – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<דב חנין (חד"ש):>
– – אבל אצלנו יש כאלה שרוצים להחיות אותו, ולייצר אצלנו ועדת מקארתי חדשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, גם הליכוד וגם בוועדת השרים לענייני חקיקה התנגדו בכל תוקף להעלאת נושא זה על-ידי חבר הכנסת דנון, ואני מתפלא שהיום מאפשרים עניין זה. גם דנון יעלה, כמובן. כל אחד יצביע – הפוליטיקאים אינם חוקרים פוליטיקאים לגבי נאמנותם ולגבי יכולותיהם לבצע את הדמוקרטיה. ועדת חקירה פרלמנטרית יכולה להיות על דבר שהפוליטיקה לא קשורה אליו. זה בית-דין של פוליטיקאים על פוליטיקאים, זו מיוריזציה.
חבר הכנסת פלסנר, בבקשה. המשנה לראש הממשלה לא רוצה להתייחס – הבנתי זאת מייד. אני עכשיו נותן – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אורי אריאל, קראתי לך, אבל כמובן אתן לך. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני חושב שראינו היום דוגמה למשהו, לתרומה אמיתית, ציבורית, שהכנסת יכולה לתרום לתהליך עבודת הממשלה, והייתי מצפה ומקווה שנראה הרבה יותר דוגמאות כאלה, ולא כנסת שמהווה בעצם חותמת גומי, גם לטעויות של הממשלה. אני מתייחס להצעה – שבמקור היתה בחוק ההסדרים ופוצלה ממנו, והגיעה היום לוועדת הכספים – לביטול הפטור ממס על מלגות לסטודנטים ממקורות חיצוניים. הובאה הצעה גורפת, שגויה, בעייתית, שהטילה מס על מלגות לסטודנטים, לחוקרים. לא היה בה היגיון. היא פגעה ביעד שלנו למנוע את בריחת המוחות. היא היתה הצעה מאוד בעייתית. חברי הכנסת התארגנו בעניין הזה. בראשות הרב גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. היום הנושא הזה הוסדר, וחזרנו למטרה המקורית שהיתה רק למנוע תשלום של משכורות באמצעות מעבידים ולקרוא להן מלגות, וכל היתר בוטל. אני רוצה לברך על כך, ולקרוא לחברי הקואליציה שיהיו הרבה יותר ערניים, ויבינו שניתן לשנות החלטות שגויות של הממשלה, ואנחנו לא חייבים להיות חותמת גומי. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, ואם ראש הממשלה עדיין לא ייכנס – גם חבר הכנסת ביבי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, 25 שנים יושב יונתן פולארד, אזרח ישראלי, מרגל ישראלי, לפי הכרזת ראש הממשלה מר נתניהו, שעזר מאוד לישראל, והוא עדיין שם, ללא קצבה, ללא יציאה, ללא חופשות. מצבו הבריאותי מידרדר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ללא קצבת דינו תגיד. ללא קצבה זה יכול – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
תודה.
אני פונה אל ראש הממשלה, אל ממשלת ישראל, אחרי שלפני כשבועיים קיבל ראש הממשלה החלטה – בעקבות פנייתה של אסתר פולארד והשדולה למען פולארד בכנסת, ופועלו של יושב-ראש הכנסת בעניין הזה – להוציא מכתב. אדוני ראש הממשלה, אחרי שבועיים הגיע הזמן. אנא תוציא את פולארד. המבחן האמיתי הוא לא במכתב, אבל המכתב הוא חשוב מאוד. המבחן האמיתי הוא שנראה את פולארד פה בכנסת, בארץ-ישראל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ביבי, בבקשה.
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על שני שחקנים, כל אחד בתחום אחר, וכל אחד הביא כבוד למדינת ישראל. שניהם נפטרו השבוע. האחד – אבי כהן, זיכרונו לברכה. אני זוכר אותו כשחקן כדורגל, הן ב"מכבי תל-אביב" והן כקפטן נבחרת ישראל, וגם בליברפול, והוא הביא כבוד גדול למדינת ישראל.
השחקן השני הוא בתחום אחר – יוסף שילוח. יוסף שילוח היה שחקן שגדלנו עליו, והוא בעצם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שחקן תיאטרון ושחקן קולנוע.
<אריה ביבי (קדימה):>
תיאטרון – דקה, דקה. היה שחקן תיאטרון ושחקן סרטים. הוא בעצם השתתף ב-80 סרטים. שניהם הביאו כבוד גדול למדינת ישראל.
יהא זכרם ברוך. זו הדקה שלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ביבי. רבותי, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו ממתינים לראש הממשלה, ואני אזמין, ברגע שייכנס ראש הממשלה, את חבר הכנסת מאיר שטרית לבוא ולהרצות בפנינו את הצעתם של 40 חברי הכנסת לזמן את ראש הממשלה, ולדון בנושא שאני אקריא אותו מייד כאשר ראש הממשלה ייכנס.
<רחל אדטו (קדימה):>
אתה מחפש מישהו לנאומים בני דקה? יש לי מה להגיד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, בבקשה. יש לנו נאומים בני דקה. חברת הכנסת אדטו, בבקשה. עד שראש הממשלה ייכנס, כל מי שרוצה לומר דבר, רשאי לומר זאת.
אה, זחאלקה מנמק? אמר לי מאיר שטרית שהוא מנמק.
<קריאה:>
– – – ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, לא הבנתי בכלל על מה – לא, אני בכלל דיברתי עם עוד אדם מסיעת קדימה, והוא אמר לי שהם מנמקים את ההצעה. אם זחאלקה מנמק את ההצעה, זה סיפור אחר לגמרי. כי אני הבטחתי הבטחות לחברי קדימה שאני אאפשר להם לפצל. חשבתי שהם המנמקים את ההצעה. חבר הכנסת זחאלקה, בוודאי. חברת הכנסת רחל אדטו – בבקשה, גברתי.
<רחל אדטו (קדימה):>
לפני כמה דקות הגעתי מאשקלון. הייתי שם בטקס של פתיחת מרפאה מונגשת לנכים – מרפאה ראשונה. במקרה קופת-חולים "מכבי", אבל זה לא רלוונטי. מה שחשוב היה לי להבהיר כאן זה שכשמדברים על פערים בין פריפריה למרכז ברפואה, בבריאות של המרכז אל מול בריאות הפריפריה, גם דברים קטנים שנעשים מתוך מחשבה יכולים לצמצם את הפער, והבאתי רק דוגמה אחת קטנה. אומרים שרופאים, אין להם תקשורת עם החולים שלהם. ראיתי שם מצב שבו יש טלפון אחד עם שתי שפופרות, והרופא שהוא דובר רוסית מסוגל לנהל תקשורת ישירה עם החולה שדובר אמהרית, באמצעות זה שכל אחד מדבר בשפופרת שלו, ובאמצע יש מרכז תרגום שמתרגם. לא יודעת אפילו איפה הם יושבים, אבל אחד מדבר ברוסית, השני עונה לו באמהרית, ואחד מבין את השני.
ולכן, לא צריך הרבה כדי לצמצם רווחים. זה לא הכול רק כסף, צריך גם חשיבה, צריך גם רצון, צריך גם חזון. ולכן, אני חשבתי שזה יפה להציג את זה כאן, וגם את הרעיון שהנגישו מרפאה מיוחדת לכל הנכויות, ולא רק על כיסאות גלגלים: חירשים, עיוורים, קשי שמיעה, מבוגרים, סיעודיים. כולם יכולים למצוא את עצמם בדרך הזאת, להיכנס בכיסא הגלגלים ולדבר. ולכן, זה ראוי לציון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני גם רוצה להודות לך בשם הכנסת שבכל פעם שיש כינוס כלשהו שבו משתתפים חברי הכנסת, בדרך כלל חברי הכנסת זה את, ובאמת תבואי על הברכה.
רבותי חברי הכנסת, האם יש מישהו שעוד רוצה לומר איזה דבר בנאומים בני דקה? גברתי מזכירת הכנסת, נא לזמן את – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט, אני בטוח. אני גם אמרתי להם שזה יהיה בין 16:30 ל-16:40, ואנחנו יכולים לקבל. אינני רוצה להכריז על הפסקה. בבקשה, אתה רוצה לומר משהו בנאומים בני דקה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כן, כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, זכותך המלאה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום בוועדה לשלום הילד ולזכויות הילד הוגש בפנינו הדוח השנתי של המועצה לזכויות הילד – דוח עב כרס, עבודה רבה. עלה הנושא שלדעתי הכנסת צריכה לעסוק בו, נושא עקרוני – האם הגשת דוח סטטיסטי מקיף כזה הוא מתפקידה של עמותה של המגזר השלישי, של החברה האזרחית, או של המדינה?
אני חושב שהגיע הזמן שדוח כזה ועניין כזה לא יישאר בסקטור הפרטי. זה נושא חשוב מדי. לא שהם – הם עושים עבודה מעולה, אבל המשאבים שלהם מטבע הדברים מוגבלים, וגם הנגישות היא לא אותה נגישות כמו לגוף ממשלתי שיכול לעשות את זה. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה לא תפקיר שטחים חיוניים שהם לכלל האזרחים ולטובת החברה לידי גורמים פרטיים, עם כל ההערכה הגדולה מאוד שיש לנו. אני חושב שגוף כמו המועצה לשלום הילד יכול להשקיע את משאביו גם במעשים אחרים, ולא בהגשת דוח סטטיסטי, שהוא מתפקידה של המדינה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מאיר שטרית.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת ההשלכות הרציניות והחמורות בעיני של העלאת מחיר הדלק לאחרונה, כתוצאה מצו של שר האוצר שאושר בכנסת, היא העלאת מחירי התחבורה הציבורית. זה אנטיתזה למדיניות התחבורתית במדינת ישראל לעודד אנשים לעבור מתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית. במקום להוריד את המחירים בתחבורה הציבורית – כי מי נוסע בתחבורה הציבורית? זה האנשים העניים דווקא, החלשים יותר, שאין להם רכב פרטי. במקום להוריד את המחירים בתחבורה הציבורית, ולעודד אנשים לנסוע בתחבורה ציבורית, ולהעביר אנשים מרכבים פרטיים לתחבורה ציבורית, אני אומר בצער שהממשלה הולכת ההיפך. אני לא מבין את המדיניות הזאת, אני לא מבין למה מישהו מסכים להעלאת מחירי התחבורה הציבורית, שזה עוד פעם להתנכל לאוכלוסיות חלשות, ואני אומר זאת בצער.
אני קורא לממשלה ולשר האוצר ולשר התחבורה להוריד את מחירי התחבורה הציבורית. ממילא ההכנסות של הממשלה ממסים – גם השנה, 2010, שנגמרה – היו בעודף גדול. אפשר בזה לסבסד תחבורה ציבורית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. ראש הממשלה נכנס לאולם המליאה, ואני מקדם אותו בברכה, ואני גם מודה לו על כך שעמד בהבטחתו שדיונים על-פי הזמנת 40 חברי הכנסת יתקיימו מדי פעם בפעם גם ביום שלישי. אני מודה לו על כך. מודה לו על כך. תודה רבה.
<כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי>
[לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, 40 חברי כנסת חתמו על מנת לדרוש, בלשון התקנון, מראש הממשלה לבוא ולהביא את עמדתו בעניין כישלון ממשלת נתניהו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי, כבקשתם של 40 חברי הכנסת ובניסוחם. את נימוקי 40 חברי הכנסת יציג לפנינו חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו יוכלו חברי הסיעות השונות, על-פי גודלן, להשתמש בזמן העומד לרשותם, והרשימה מונחת בידי. חבר הכנסת זחאלקה, לרשותך עשר דקות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הזמנת את ראש הממשלה – "אדוני ראש הממשלה".
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – אדוני ראש הממשלה, בוודאי, אבל הוא חבר כנסת, אז ככה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל פה הזמנת אותו בתור ראש ממשלה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
נכון, נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא חייב להיות חבר כנסת, כי הוא – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד ראש הממשלה, מכובדי היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, חברי וחברות הכנסת, בדיון ב-40 חתימות נקבצים כל גורמי האופוזיציה, חותמים על בקשה לדיון בנוכחותו של ראש הממשלה. המטרה היא כפולה: גם להשמיע – שהוא ישמע, וגם לשמוע ממנו. בעצם ניתנת כאן הזדמנות לראש הממשלה להציג את תוואי מדיניותו ולענות על העניינים שמעלים חברי הכנסת. זו לא הצהרת אי-אמון, כלומר זו לא הצבעת אי-אמון, אלא דיון ענייני בעניינים חשובים, ואין ספק שבתקופה האחרונה קרו דברים חשובים מאוד שחברי כנסת רוצים להתייחס אליהם. אני אתייחס אליהם, ומטבע הדברים אני אתמקד בעניינים שעלו בהצעה מתוך הדברים המקובלים, במסגרת המקובלת של עמדת האופוזיציה בכללותה נגד הממשלה הנוכחית.
אני אתחיל בנושא החברתי-הכלכלי דווקא. כבוד היושב-ראש, תרשה לי להתייחס לעניין עקרוני, שיש לו השפעות אסטרטגיות ארוכות טווח, ומשהו שלדעתי נוגע ללב לבה של המדיניות הכלכלית שמנהיג מר ביבי נתניהו בקדנציה הנוכחית שלו ובקדנציה הקודמת שלו כשר אוצר. יש שאמרו שמר ביבי נתניהו הוא תאצ'ריסט. הוא לא התנער מההאשמה הזאת, אף-על-פי שבחוגי השמאל לפחות זה גובל בקללה. להגיד למישהו – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
קללה. בשמאל זה קללה. בעולם כולו ולא רק בארץ.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
להגיד על מישהו שהוא תאצ'ריסט.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אה, תאצ'ריסט.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כן. אני חושב שמר ביבי נתניהו דווקא רואה את זה בעין חיובית; כלומר, הוא שמח להיות במועדון עם מרגרט תאצ'ר. אין ספק שהתרעומת בכל העולם על המדיניות שהנהיגה מרגרט תאצ'ר היא על המחיר החברתי הכבד מנשוא של הגשמת תוכניותיה הכלכליות-חברתיות: הרס במערכת של הביטחון הסוציאלי ושל השירותים החברתיים; נסיגה של המדינה מענייני הבריאות והחינוך ועניינים אחרים; ניסיון למגר את האיגודים המקצועיים ואת זכות השביתה והתאגדות של העובדים.
אבל לפחות דבר אחד עמד לזכותה – למקטרגים על מרגרט תאצ'ר. כל הזמן נטען שהיא הגנה על המעמד הבינוני דווקא, ולא על העשירון העליון, שהיא הרחיבה את המעמד הבינוני והגדילה את הכנסותיו של המעמד הבינוני. למרות הביקורת החריפה שלי על המדיניות והתנגדותי הטוטלית למדיניות של גברת תאצ'ר בזמנו ולמה שמסמל התאצ'ריזם, אין ספק שזה היה נכון. זה דווקא היה הסוד. אם תאצ'ר היא כל כך גרועה, למה בחרו בה שוב? למה בחרו בה שוב ושוב? דווקא מכיוון שהיה מעמד בינוני שהתרחב ונהנה מהפירות של המדיניות והמעמד הנמוך פשוט אכל אותה בחזק.
אנחנו רואים ומנסים להשוות מה עשה מר ביבי נתניהו דווקא למעמד הבינוני. לפי הדוחות האחרונים שהתפרסמו, דוח "מרכז אדוה" למשל, מר נתניהו, בגלל המדיניות שלך, הצטמצם המעמד הבינוני ב-7%. חלקו בעוגת ההכנסות קטן ב-7.3%. הכסף שהצטמצם עלה למעלה, לעשירונים העליונים, ולא ירד למטה לעשירונים התחתונים. האנשים ירדו למטה, למעמד הנמוך. כלומר, היה תהליך שבו הכסף עלה למעלה והאנשים ירדו למטה, למעמד הנמוך, עם הכנסות נמוכות יותר. כלומר, הוא תאצ'ריסט שהרס גם את המעמד הבינוני. הדבר החיובי היחיד שהיה במדיניות של מרגרט תאצ'ר אין לביבי נתניהו. אם תימשך המדיניות הנוכחית, המעמד הבינוני יצא ניזוק יותר ויותר. זה מסביר, זו דרך אחרת להציג את הגדלת הפערים החברתיים.
יכול להגיד מר נתניהו: אני רק שנתיים; לא הספקתי לעשות; זה לא רק אני; זה העשור האחרון. אבל בעשור האחרון ביבי נתניהו היה נותן הטון במדיניות הכלכלית, ובמיוחד אותה תוכנית הבראה כלכלית מ-2003, שבעיני היא ראויה לשמצה, משום שנעשה בה תרגיל גדול לנצל משבר כלכלי כדי להעביר רפורמות מרחיקות לכת לטובת העשירים.
הרס המעמד הבינוני הוא הרסני לכלכלה, בסופו של דבר, ולחברה – מדרדר אנשים למעמדות נמוכים ומעלה את הכסף לעשירון העליון. ככה אנחנו רואים בעשור האחרון – ובעיקר בתקופתו של נתניהו כשר אוצר או כשר-על, שר אוצר על, כראש ממשלה האחראי על המדיניות הכלכלית בוודאי – את הצטמצמות המעמד הבינוני.
דבר אחר, שגם הוא אסטרטגי. אנחנו רואים את המשך המגמה של העלאת המסים העקיפים הרגרסיביים והקטנת המסים הישירים הפרוגרסיביים. כל תלמיד מתחיל בכלכלה אומר לך שזה לטובת העשירים, תהיה הדמגוגיה הכלכלית אשר תהיה. ובכלל יש אינפלציה – אומנם האינפלציה נמוכה, אבל יש אינפלציה בדיבורים.
הממשלה עושה אלף ואחד צעדים ומצליחה לשווק צעד אחד או שניים לאחיזת עיניים. מס הכנסה שלילי קיבל משקל בפרופגנדה של הממשלה פי-עשרה מדברים אחרים, לא פחות חשובים ובעלי משקל, כמו למשל העלאת הבלו, העלאת המס הישיר על הדלק ועל דברים אחרים, וזה פוגע בעיקר – פגיעתו היחסית גדולה יותר ככל שההכנסה קטנה יותר. הרי כל ילד יודע את זה.
ולכן נמשכת כאן מדיניות – לא רוצים להקטין את ההכנסה ממסים, אז מה עושים? מורידים מסים ישירים ומעלים מסים עקיפים. אני תיארתי זאת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני נותן לך דקה נוספת לסכם את דבריך, אז אני מציע שאדוני יתחיל לסכם. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מאה אחוז. אני חושב, כבוד היושב-ראש, שמדובר באדם מסוכן מבחינה כלכלית-חברתית, שגורם נזק לחברה, ואנחנו לא מתרשמים מהנתונים הכלכליים, כי בסופו של דבר זה דומה לכך שהניתוח הצליח והחולה מת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, את קולך, אם אני שומע עד פה – אין לי ברירה, אני יכול רק לקרוא לך לסדר. אבל – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
סודות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – הסודות שלכם נשמעים בקול רם עד פה, וזה לא הקול שלך שאני שומע, אז האורחים במליאה חייבים להיזהר יותר. אני אתן לך את הדקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גם בעניין המדיני – ראש הממשלה דיבר על שתי מדינות, אמר את שתי המלים המפורשות. זה שכלול של עמדתו הישנה: מדינה מינוס, אוטונומיה פלוס, מדינת חסות, אנדורה, שהיתה בקדנציה הקודמת שלו. הוא שכלל את זה – אמר שתי מלים, אבל לא יותר מזה. פשוט, מה שהוא עושה עכשיו הוא לחסל את האפשרות של פתרון שתי מדינות, והוא עוד ילך בהלוויה לאחר חיסול הפתרון הזה, שכולם כאן וכל העולם רוצים בו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני חושב שהדבר הכי טוב שיכול לעשות מר ביבי נתניהו הוא להתפטר, כי במדיניותו הנוכחית רק אדמה חרוכה תישאר אחריו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר שטרית.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – אפשר לקבל מיקרופון? כי אני לא רוצה לצעוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי, ודאי. המיקרופון שלך חזק מאוד.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אני מדבר בשקט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
להגביר מיקרופון, כי חבר הכנסת שטרית מבקש לדבר בשקט.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני ראש הממשלה, למרות שזה ייראה לך מוזר – ראש הממשלה, אני צריך את אוזנך. אני מבקש שתקשיב לי כמה דקות, כי אני באמת מדבר אתך – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אתה מקבל את אוזני, אבל לא תמיד את עיני.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אני צריך הקשבה. אני צריך הקשבה. תקשיב לי כמה דקות.
<דליה איציק (קדימה):>
זה נורא מעליב. למה – – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
ראש הממשלה, למרות שזה ייראה לך מוזר, ואף-על-פי שאנחנו חלוקים בנושא המדיני, אני מבקש לדבר אתך היום כידיד, כי, ביבי, אתה ראש הממשלה שלי כמו של יתר אזרחי המדינה. ובתור שכזה עליך מוטלת האחריות הגדולה ביותר לנווט את הספינה הזאת, הנקראת "ישראל", לחוף מבטחים.
עוד מעט יחלפו שנתיים מאז תחילת כהונתך הנוכחית. אם אנחנו בוחנים את מצבנו בתחומים שונים, הרי שהתמונה לא ורודה כלל, ההיפך הוא הנכון. אנחנו רואים חשרת עננים שמתגבשת באופק ומעמידה את הספינה הזאת בסכנה.
אין איש חולק על זה שאתה פטריוט ישראלי ורוצה בטובת המדינה. גם איש לא מאשים אותך בחוסר יכולת לקבל החלטות, גם כשלא כולם מסכימים עמך. ראה מרכז הליכוד – המעבר משיטת בחירות במרכז לפריימריס, כשהלכת נגד כל המגמה במרכז הליכוד והעברת את ההחלטה לעבור לפריימריס; היציאה מחברון; חתימה על הסכם-וואי בתנאים של אי-ודאות פוליטית, כשידעת שהממשלה תיפול – אני אמרתי לך את זה אז, כי הייתי ראש הקואליציה שלך; משרד האוצר ב-2003 ו-2004, כשהיינו ביחד. קיבלת החלטות מאוד קשות, שרוב הציבור לא אהב, אבל חשבת שזה נכון למדינה וקיבלת. אין איש חולק גם על היותך משכיל ואינטליגנט ויודע ספר. ולכן, אני שואל את עצמי ואותך, אדוני ראש הממשלה וידידי ביבי – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
לאן זה מוביל, כל המחמאות האלה?
<מאיר שטרית (קדימה):>
זו שיחת אמת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה "חברים מספרים על הליכוד".
<מאיר שטרית (קדימה):>
כן.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אולי הוא מודיע שהוא חוזר אלינו.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים, אל תפריעו. אנחנו מוגבלים בזמן.
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו מוגבלים בזמן. אני מבקש לא להפריע, כי כל דקה שתיגרע מהנואם, אני אתן לו. בבקשה.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אם הוא מוכן לחזור – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא להפריע. לא להפריע. רבותי, אנחנו מוגבלים בזמן. בבקשה, מאיר, אני אתן לך כבר עוד דקה.
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אלקין, אני בתור יושב-ראש קואליציה לא הייתי מפריע ליושב-ראש. בבקשה.
<מאיר שטרית (קדימה):>
לכן אני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, ואת עצמי: האם באמת אינך רואה את חשרת העננים המתגבשים, או שאתה לא רוצה לראות? אני משוכנע שאתה, כמוני, רואה את הבעיות. ולכן, השאלה המתבקשת הבאה היא, מה מונע ממך לנקוט את הצעדים הנכונים כמתבקש?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר ארדן, השר ארדן, שומעים אותך.
<מאיר שטרית (קדימה):>
בתחום המדיני ישראל מבודדת היום בעולם. אנחנו מגיעים בעצם למבוי סתום, ומתגבשת קואליציה הולכת וגדלה בעולם להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67'. לא שזה רציני, אבל זה מצביע על מגמה בעולם נגד ישראל.
תמיד אמרתי שמתקיים בישראל פרדוקס שנקרא "נצי השלום ויוני המלחמה". רק נצים יכולים לעשות שלום בקונסנזוס לאומי. ניתנה לך הזדמנות שנייה לעשות היסטוריה ולכונן שלום בר-קיימא עם העולם הערבי, אם רק תחליט תחילה עם עצמך שזה מה שאתה רוצה. אני אומר לך בשם קדימה: אם תעשה זאת באמת, אני בטוח שיהיה לך רוב בכנסת, כי קדימה תתמוך בך כדי לעשות שלום, וכך גם רוב חברי האופוזיציה, חרף ההתנגדות הצפויה בתוך מפלגתך. כך שאם תרצה – אין זו באמת אגדה.
<שר התקשורת משה כחלון:>
– – – התנגדות – – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
אל תפריע לי בבקשה. אין זו באמת אגדה.
<קריאות:>
– – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני, אפשר שלא יפריעו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שר התקשורת, אסור לו. אני מכיר את זה בעצמי. שר התקשורת, אסור לו לקרוא קריאות ביניים, כי זו כניסה לרשת. אסור. יבקשו ממך דמי קישוריות בשביל זה.
<שר התקשורת משה כחלון:>
אתם טוענים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע.
<מאיר שטרית (קדימה):>
– – – כך שאם תרצה אין זו באמת אגדה, ותוכל להעביר הסכם שלום – –
<אריה ביבי (קדימה):>
שלח לו את זה ב-אס.אם.אס.
<מאיר שטרית (קדימה):>
– – על דעת רוב העם ורוב הבית הזה.
ראש הממשלה נדרש לקבל החלטות, ואיני מסוגל להבין מדוע אתה מתמהמה. כן, אני יודע את הסיכונים הפוליטיים לשרידותה של הממשלה אם תלך בדרך השלום, אבל אם היית נוהג כמנהיג, היית צריך לפטר את שר החוץ על דבריו בעצרת האו"ם. ראה את פרשת פרס–מודעי; פרס פיטר את מודעי כשר אוצר על זה שהוא אמר שהוא ראש ממשלה מעופף. לצערי הרב אתה נראה כמי שמיישם את מה שהוא אומר – מה שליברמן אומר.
לא שר הביטחון צריך לדבר בשמך באמריקה. אתה מכיר את אמריקה יותר טוב ממנו, וגם האנגלית שלך טובה יותר משלו. אתה צריך להיות נושא הדגל והבשורה שיקדם את השלום. אתה אינך זקוק לאמריקנים או למתווכים אם באמת בכוונתך לעשות שלום.
מונחת לה כאבן שאין לה הופכין היוזמה הערבית לשלום, אשר באותו מחיר שממילא נידרש לשלם לפלסטינים ניתן לקבל שלום עם כל מדינות האסלאם, שאישרו את היוזמה הזאת ארבע פעמים. קבל את היוזמה הזאת כבסיס וקרא להם למשא-ומתן, וכל העולם יתמוך בך.
אתה אמרת שלשום שאתה מוכן לשבת עם אבו מאזן בארבע עיניים עד שיצא עשן לבן, והוא הגיב אתמול שאם תפסיק את הבנייה בהתנחלויות, הוא מוכן. תודיע שאתה מקפיא את הבנייה לחודש, לא יקרה שום אסון, ושב אתו יום-יום, עד שיצא עשן לבן או שיתברר לך שאתה לא יכול להגיע להסכם שלום.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
איפה? בתל-אביב?
<מאיר שטרית (קדימה):>
אתה גם יכול להציג עמדה אם הגעת למסקנה הזאת – שאולי תהיה פופולרית במפלגה שלך או במקומות אחרים – שאתם מתנגדים לפשרות הנדרשות, ולהפסיק את תהליך השלום במתכוון, לא בהבאתו למבוי סתום. ראה יצחק שמיר; היתה לו עמדה ברורה, הציבור ידע איפה הוא עומד, וגם אם לא הסכימו אתו, ידעו בדיוק את עמדתו. אתה רשאי גם לעשות את זה, אני לא אומר לך מה לעשות כראש ממשלה. אני אומר לך: תחליט. תחליט לאיפה אתה רוצה ללכת.
ביבי, הגיע הזמן, ואני אומר לך את זה כידיד, שתחליט עם עצמך ותאמר זאת בקול לציבור ותפעל בהתאם. מנהיגים צריכים לקבל החלטות גם באי-ודאות פוליטית. ראה מנחם בגין בהסכם השלום עם מצרים, יצחק רבין בהסכם אוסלו, שרון עם ההתנתקות.
אני חושב שאתה יכול עדיין להתנער ולהסיר מעל ידיך את הכבלים הפוליטיים והאחרים ולעשות מעשה. אתה נקטת ב-2003–2004, בהיותנו באוצר, דימוי שהספינה עומדת להתנגש בקרחון, אם אתה זוכר, וצריך מספיק זמן מראש להתחיל בהטיית הספינה כדי להימנע מהתנגשות בקרחון. הספינה הזאת שאתה מנווט, ישראל, היא בדרך להתנגשות בקרחון, ואינני יודע אם עדיין ניתן למנוע לחלוטין את ההתנגשות, אבל ניתן לצמצם אותה. ניתן לנסות להתחיל לסובב את ההגה לכיוון הנכון. זה בתחום המדיני.
בתחום הכלכלי-החברתי, ממדי העוני הרי מרקיעים שחקים: שליש מהציבור מתחת לקו העוני. הפערים החברתיים הולכים ומתרחבים. ושני הפרמטרים האלה עלו בתקופת הכהונה של הממשלה הזאת, בגלל מדיניות המיסוי, שבעיני היא לא נכונה. אני שואל: להיכן, לאן נעלם ביבי שדרש להעביר אנשים מקצבאות לעבודה, שדרש להרזות את השמן ולתת יותר כוח לרזה? אתה העלית את הקצבאות, הגדלת את ההוצאות של הסקטור הציבורי. אתה משלם לכל דכפין כדי לשמר את הקואליציה. לאן נעלם ביבי הרפורמטור?
תלמידי ישראל מדורגים האחרונים, בעולם, ב-OECD, בכל הפרמטרים של המבחנים הבין-לאומיים. במקום האחרון, עם פער של שתי ספרות מהמקום הלפני אחרון. צמיחתה של ישראל מפגרת לאורך זמן אחרי הצמיחה הקבועה של המדינות המפותחות. באותו זמן יש עלייה דרמטית קבועה בתשלומי ההעברה. אתה יודע מה היתה התקופה, ביבי, שבה היתה ירידה בעניין הזה והיתה צמיחה בעבודה – ירידה בהכנסות המועברות? בתקופה שלך באוצר. ב-2003, 2004 ו-2005 ראינו את השינוי הזה. מאז, זה משתנה לרעה. עוד מעט החלק שנושא בעול לא יוכל לשאת יותר בעול, והדבר הזה יביא להתפוצצות חברתית. פעולותיך לא מעודדות אנשים לעבוד, לצערי, היום. להיפך, הן מעודדות יציאה ממעגל העבודה ומעבר לתמיכות. ואם המגמה לא תיעצר, אגב, על-פי דוח טאוב, עד שנת 2040 נגיע למצב שבו 78% מתלמידי בתי-הספר יהיו חרדים או ערבים ורק 14% יישארו בחינוך הממלכתי. זו המדינה שאתה רוצה לראות, ביבי? אני בטוח שלא, אני אומר לך, כי אני משוכנע שזה לא מה שאתה רוצה לראות. אבל אנחנו בדרך לשם ושום דבר לא עוצר את זה.
בתחום הממשל – ביבי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני נותן לך עוד דקה לסכם.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אני כבר מסיים, אדוני. בתחום הממשל, אני שואל לאן נעלם ביבי שהלך נגד הזרם, שהחליט נגד מרכז הליכוד והצביע בכנסת, ובאצבע שלו לבד העביר שינוי בשיטת הממשל ושינה את שיטת הבחירות לראש הממשלה לבחירות אישיות. לאן? לאן נעלם ביבי שהיה נערץ בארץ ובעולם כולו?
המהות איננה בהישארות בשלטון, כי אם אינך מסוגל להוביל את המדינה הזאת לחוף מבטחים לא כדאי להישאר בשלטון. בשביל מה הצרות האלה? ממילא – אם אתה לא רואה את זה – הקואליציה שלך נראית לי מתפוררת. זה רק עניין של זמן. אני מקווה שאתה רואה זאת, ולכן אין לך מה להפסיד. אני מציע לך: קום ופעל. אני מבקש ממך כידיד, ביבי.
פעם ציפי אמרה לך: תהיה גבר, תתקפל. אני אומר לך: תהיה גבר, אל תתקפל. כדברי זאב ז'בוטינסקי: "הפקר דם ונפש/ למען ההוד הנסתר// למות או לכבוש את ההר". אני אומר לך: אם אתה תרצה ותחליט, אתה מסוגל. אף אחד לא יכול להסביר מדוע אתה לא עושה את זה. אני רוצה לעמוד ולהסביר שאתה כן עושה את זה. אז יש לך הזדמנות, לפני שהקואליציה הזו תתפורר ותתפרק, לעשות שינוי אמיתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. הבא אחריו – חבר הכנסת דני דנון, ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם.
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, פשוט אני רוצה לברך את אדוני ראש הממשלה על ההחלטה האמיצה שלך, שאף ראש ממשלה לא קיבל עד היום, לשלוח מכתב לנשיא האמריקני ברק אובמה ולבקש את שחרורו המיידי של יונתן פולארד. זו החלטה אמיצה, מתבקשת, מיידית. אני מבקש, וכולי תפילה שהנשיא האמריקני ברק אובמה יגלה חמלה כלפי יונתן פולארד וייענה לבקשה – לא של ראש הממשלה, אלא בקשה של העם בישראל, בקשה חוצת-מפלגות, לשחרר את יונתן פולארד בהקדם המיידי, להתחשב במצבו הבריאותי, שנוכל להביא אותו חזרה לישראל.
שמעתי בקשב רב את דברי חברי חבר הכנסת מאיר שטרית. אני חייב לומר לחברי ממפלגת קדימה: אתם כל פעם באים עם אותם דברים, וזו לא ביקורת אמיתית. אפשר לבקר, אבל אי-אפשר לבקר כל הזמן וכל דבר. הניסיונות שלכם לבקר את השרפה בכרמל, אולי תבקרו גם את הגילוי של הגז במאגרי "לווייתן" ו"תמר" – – –
<דליה איציק (קדימה):>
אנחנו עובדים על זה.
<דני דנון (הליכוד):>
עובדים על זה. זה יהיה בשבוע הבא. יהיו 40 חתימות – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אפס לרעידות האדמה. אפס.
<דני דנון (הליכוד):>
יהיו 40 חתימות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. חבר הכנסת דנון, אנחנו צריכים לשמור על הזמן.
<רוני בר-און (קדימה):>
לא התקרבנו – – –
<דני דנון (הליכוד):>
הרצון שלכם לבקר הוא לא מושכל ולא מועיל. תבחרו נושאים מסוימים, תתמקדו בהם, ואני אקריא לכם את הדברים שאתם אומרים בעצמכם.
<יואל חסון (קדימה):>
בפעם הבאה נביא ציטוטים מה דעתך על ראש הממשלה.
<דני דנון (הליכוד):>
אני אשמח מאוד. אני, חבר כנסת יואל חסון, אם מדברים על ציטוטים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אני לא אוכל לקחת מהזמן שלכם, כי יש לכם – – –
<דני דנון (הליכוד):>
אם מדברים על ציטוטים, חבר הכנסת חסון – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
תעשו סדר בליכוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, ברגע זה מי שקורא קריאות ביניים אני אקרא לו לסדר. אין לנו זמן.
<דני דנון (הליכוד):>
אם מדברים על ציטוטים, אדוני היושב-ראש – אני אענה לחברי הכנסת חסון ושטרית. יש לי ציטוטים של חבר הכנסת שטרית, שדיבר לפני דקה, מה הוא אומר על מפלגת קדימה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני מקריא ציטוטים של הדובר לפני: קדימה היא היום המפלגה הכי מושחתת מבין המפלגות הגדולות – –
<קריאות:>
או, או.
<דני דנון (הליכוד):>
– – אומר חבר הכנסת שטרית.
<שלמה מולה (קדימה):>
התחלת? התחלת?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מולה.
<יואל חסון (קדימה):>
אז הוא אמר. זה אומר שזה נכון?
<דני דנון (הליכוד):>
המפלגה שהתיימרה לסמל פוליטיקה אחרת – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אי-אפשר לייקר את הלחם ולהוזיל את הביסקוויטים.
<דני דנון (הליכוד):>
– – הוא מצטט בלעג את הסלוגן של ציפי לבני – היא היום גרועה יותר מהליכוד ומהעבודה. בשביל זה עזבתי את הליכוד, בשביל השקר והבלוף הזה? הוא שואל, רטורית.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אמר דנון, שקידם את חוק הג'ובים.
<דני דנון (הליכוד):>
את הדברים האלו לא אני כתבתי. אמר אותם חברי חבר הכנסת מאיר שטרית, ואתם יכולים לשאול אותו פה. הוא יושב לפניכם, עדות חיה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ, מאיר שטרית לא התכוון אליך. למה אתה – – –
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגעת נושא-נושא בביקורת של חברי באופוזיציה. הם רוצים בנושא דת ומדינה לזרוע – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אני מציע לכם להוזיל את הלחם ולייקר את הביסקוויטים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי, חבר הכנסת ביבי, הוא מדבר מה שהוא רוצה לומר, לא מה שאתם רוצים לשמוע. הוא רוצה מה שהוא רוצה לומר. מאיר אמר מה שהוא רוצה, מלמעלה.
<אריה ביבי (קדימה):>
אנשים אין להם כסף לאכול לחם, מה – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה עם חוק הג'ובים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, הוא יעמוד פה על הבמה עד שהוא ידבר שבע דקות נטו, כמו שדיבר מאיר שטרית, כמו שידבר מייד אחרי רותם חבר הכנסת מופז, ולאחריו גם חבר הכנסת דיכטר. אני לא אתן לכם להפריע, לא אתן לכם. בבקשה, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
אני בדרך כלל משאיר לכותבי הפרוטוקול את הנאומים והציטוטים, אני יכול להשאיר את זה גם לכם, אם זה כל כך מסעיר אתכם, חברי.
אבל בצורה עניינית, נושא דת ומדינה, שאתם אוהבים לתקוף ולהסית בו, אני אמשיך ואזכיר לכם מדי שבוע: תפנו לחבר הכנסת ליצמן, תסתכלו בפתק שהוא מחזיק בתיק שלו ותראו שכתוב בו מה הבטחתם אתם למפלגות הדתיות. ובפתק הזה כתוב – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
למה אתם מטרפדים את ראש הממשלה בתהליך המדיני?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, חברת הכנסת זוארץ, את רוצה שאני אקרא לך לסדר כשחבר הכנסת דנון פה? חכי שראש הממשלה יבוא.
<דני דנון (הליכוד):>
בפתק הזה כתוב על קצבת האברך שהסכמתם לשלם, שהיא גבוהה מקצבת האברך שמשולמת היום; כתוב על ההקצבות לתלמידי ישיבות. לכן, לפני שאתם מסיתים ואומרים שכסף הולך לתלמידי ישיבה במקום – הולך, לא מגיע לסטודנטים – תסתכלו פנימה, תסתכלו פנימה.
ובנושא הכלכלי, אתם תקפתם את התקציב בשבוע שעבר, אבל אי-אפשר להתווכח עם הנתונים של הצמיחה. נכון, גם לשר לשעבר רוני בר-און יש חלק בזה, אבל אי-אפשר לבוא ולומר שההצלחות לא שייכות לממשלה הקיימת, הכישלונות כן שייכים. בפועל הכלכלה מצליחה.
אבל הנושא החשוב והמסעיר ביותר במדינתנו זה הנושא המדיני. אתמול ישבתי בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולפי פרסומים שונים – עימות בין יו"ר האופוזיציה לראש הממשלה על הנושאים המדיניים ועל נושא זיכרון. אז נכון, לא נמצאת פה יו"ר האופוזיציה, שאמרה שמרכז הליכוד החליט נגד מדינה פלסטינית. אני הייתי שם וגם היא היתה שם, והיא אמרה בו – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אז למה אתה מטרפד אותו?
<דני דנון (הליכוד):>
סליחה?
<אורית זוארץ (קדימה):>
למה אתה מטרפד את ראש הממשלה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, את באמת חושבת שאת בת יחידה כאן? אני אומר לך כבר ארבע פעמים, את לא רוצה לשמוע לי. מה אני אומר אחר כך, כשאני אוציא אותך? איך אני אסביר את זה לאזרחי ישראל? מספיק.
<דני דנון (הליכוד):>
להזכיר ליו"ר אופוזיציה, שאחרי שהתקבלה ההחלטה במרכז הליכוד בנושא מדינה פלסטינית היא לא קמה ואמרה: זו לא מפלגתי, זו לא דרכי, זה לא ביתי. היא בחרה לשוב ולהתמודד ולקבל את התמיכה של אותו מרכז ליכוד, שאני גאה להיות חבר בו וגאה שהוא החליט כמו שהוא החליט.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל היא לא שם. עזבה אתכם.
<דני דנון (הליכוד):>
אני בא ואומר: היום לבוא ולומר שיש בעיות זיכרון – שוב, תסתכלו פנימה אצלכם לפני שאתם תוקפים אותנו.
<אריה ביבי (קדימה):>
– – – את מרכז הליכוד?
<דני דנון (הליכוד):>
אני רוצה להזכיר לכם ולומר לכם כשאתם באים ואומרים: אין תהליך מדיני. ספרתם כמה ראשי ממשלות הנהיגו את מדינת ישראל מאז 1993 עד היום? שישה ראשי ממשלות, ובכללם שמעון פרס, אריאל שרון, אהוד אולמרט. למה הם לא הביאו את ההישג המדיני? מה קרה אז? הרי ברור לנו שהאשמה היא לא בראש הממשלה, האשמה היא לא בליכוד; האשמה היא שאין שותף, והרצון שלכם לבוא ולייצר שותף דמיוני לא מקובל.
אני מזמין אתכם לבוא אתי לניצן, לאתר הקרווילות, ולהסתכל בפנים של המפונים מגוש-קטיף וצפון השומרון ולראות מה קורה כשמנסים לייצר מציאות מדומה. אנחנו היום באים ואומרים בצורה ברורה: זה לא קשור למחיר. אני חולק על דרכו של ראש הממשלה לגבי הקפאת הבנייה, שהוא אישר אותה, ואמר את זה בצורה פומבית, בניגוד לעמדתי ולעמדת חברים רבים בליכוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני נותן לך עוד דקה לסכם.
<דני דנון (הליכוד):>
ראש הממשלה הקפיא את הבנייה. האם זה הביא את הפלסטינים? האם אתם חושבים שאם יבוא מנהיג ויגיד: מוכן אני, רוצה אני – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מוסיף לך דקה.
<דני דנון (הליכוד):>
– – מוותר אני, יהיה פה שלום? זה לא יקרה. ממשלת נתניהו רוצה שלום וחותרת לשלום, אך היא מבינה שצריך שותף אמיתי על מנת לקיים תהליך שלום, והניסיונות שלכם לבוא ולהאשים אותנו באי-קיום תהליך – אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולומר לכם: לפני כל התקפה, תסתכלו ביומנים שלכם מה אתם עשיתם לפני שנתיים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת דנון, כמו גם כל חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ביציע האורחים יש לנו קבוצה של עולים מאתיופיה הגרים היום בנתיבות, ואנחנו מברכים אתכם בברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל ולכנסת ישראל. ברוכים תהיו.
לא למחוא כפיים, אפילו לא מולה. חבר הכנסת דוד רותם, שמונה דקות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני לא יכול להתגאות בזה שאנחנו חברים כבר ממרכז הליכוד, אני גם לא יכול להתגאות בזה שישבנו יחד באוצר, ואני גם לא יכול להתגאות בזה שתמכנו יחד בהתנתקות. אין לי את כל זה, מה אני יכול לעשות?
אבל אני שמעתי פעם אמרה מאוד חכמה: ישמרני אלוהים מחברי, כי עם שונאי אני אסתדר לבד. שמעתי את חבר הכנסת מאיר שטרית, חברך, נותן לך מתכון מדויק להתאבדות. תסמוך על קדימה, הם יהיו אתך כשאתה תלך בדרך שהם רוצים שתלך. הם יפילו אותך שעתיים אחר כך, משום שלא אכפת להם מתהליך שלום, לא אכפת להם ממשא-ומתן, הכורסה שאתה יושב עליה נורא מעניינת אותם ונורא חשובה להם, והם נורא היו רוצים כבר לשבת מסביב לשולחן הזה; לא חשוב כמה הוא גדול, לא חשוב כמה הוא קטן. הם לא יקטינו את השולחן, את זה אני יכול להבטיח לך. גם אני רוצה, ודאי שאני רוצה, אבל אני לא נותן לו עצות כאלה. אני לא נותן לו עצות להתאבד.
עכשיו, בוא נראה, אדוני ראש הממשלה, מה הם מציעים לך: תנהל משא-ומתן על שתי מדינות, ואז מה יקרה? יש לך פרטנר לשתי מדינות? הרי אתה צריך ללמוד. יש כלל שאומר שהחכם לומד משגיאות של אחרים והטיפש לא לומד אפילו מהשגיאות של עצמו. אז אנחנו יודעים מה עשתה קדימה – התנתקות נהדרת. חבר הכנסת שטרית, היתה התנתקות מעולה מגוש-קטיף.
<מאיר שטרית (קדימה):>
חבל שלא עשו אותה 20 שנה קודם.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבל שלא עשו אותה 20 שנה קודם – מה קיבלת בתמורה להתנתקות? אדוני, שדרות לא מעניינת אותך. ה"קסאמים" שנפלו שם במשך שנים – מה זה חשוב?
<מאיר שטרית (קדימה):>
קודם לא היו?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
באותה כמות לא, משום שהם היו רחוקים יותר והיית שם עם צה"ל. זו חוכמה גדולה לתת לראש הממשלה עצות.
בוא ניתן לך עוד דבר: אילו היית ראש הממשלה היית מפטר את השר ליברמן אחרי נאומו בעצרת האו"ם. בוודאי. למה? כי השר ליברמן אומר את הדברים הנכונים, שלא מוצאים חן בעיניך. אז יש לך שיטה דמוקרטית נהדרת: בואו נפטר אותו.
<מאיר שטרית (קדימה):>
הוא שר החוץ, הוא חייב ללכת בקו. ראש הממשלה החליט – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
סליחה, האם הממשלה החליטה משהו אחר? ראש הממשלה החליט – זו דעתו של ראש הממשלה.
<מאיר שטרית (קדימה):>
ראש הממשלה החליט. זה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ראש הממשלה החליט – זו דעתו של ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אל תשאל אותם שאלות כדי שלא יפריעו לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ממשלת ישראל עוד לא החליטה על זה. עכשיו בוא נלך הלאה. אתה ממליץ לו על הקפאה. אדוני ראש הממשלה, אתה יכול לספר לנו אולי כמה מכרזים הוצאו לבנייה באזור יהודה ושומרון מאז שאתה ראש ממשלה? הרי זה שאין הקפאה זה אחד מהבלופים שקדימה מושכת אותך ואתה הולך אתם. עכשיו, לא בעצם בעיה שלך, אלא שיושב פה שר ביטחון – שאותו אני מבטיח לך אף אחד לא יבקש שתפטר – שפועל בניגוד להחלטות ממשלה.
<קריאה:>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ברוורמן רוצה לפטר אותו? ברוורמן רוצה. הוא לא יגיד לראש הממשלה: תפטר אותו. הוא רוצה לפטר אותו. כאשר אומרים לך: יש הקפאה ואתה אשם בזה – אדוני ראש הממשלה, אתה לא אשם בהקפאה; מי שאשם בהקפאה זה שר הביטחון שלך, שנוהג בחוסר אחריות, בניגוד להחלטות ממשלה, בניגוד להחלטות של הכנסת – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
ואתם תומכים. למה לא?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – ועושה מה שהוא רוצה. זו הבעיה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
ואתם תומכים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
שר החוץ עושה מה שהוא חושב שנכון לעשות.
<אורית זוארץ (קדימה):>
שר חוץ, מזל.
<קריאה:>
למה אתם יושבים בממשלה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
למה אנחנו יושבים בממשלה? אני אגיד לך למה. קודם כול, כי טוב לשבת בממשלה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
תשובה מצוינת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
די, הוא לא שואל כל רגע מה את חושבת. הוא אומר מה הוא חושב.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הרי אם היינו יכולים לעשות ממשלה עם קדימה, הייתם מאוד שמחים. אני רוצה להזכיר לכם, אחרי הבחירות אתם נתתם לנו תשובות חיוביות על כל הדרישות שלנו. ואז מה היה קורה? אתם חושבים שהשר ליברמן היה מתיישר אתכם? אתם הייתם מפטרים אותו? כשאתם הייתם יושבים פה, לא הייתם מזיזים אף אחד.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אתם הייתם מסכימים גם שליברמן יהיה שופט בית-המשפט העליון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רוצה לענות לו?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני לא רוצה לענות לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא רוצה. נא לא להפריע.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה נכון, אבל אני לא אענה לך.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
כי אין לך מה לענות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב, רבותי, אי-אפשר – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת טיבייב, בוא אני אגיד לך. אין לי מה לענות? יש לי מה לענות. אילו זה היה תלוי בכם, הייתם מוכנים שאני אהיה שופט בבית-המשפט העליון, אפילו אני.
<זאב בילסקי (קדימה):>
בשום פנים ואופן.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אתה אומר בשום פנים ואופן לא. אדוני, בשביל לשבת מסביב לשולחן הזה הייתם מוכנים למכור את ארץ-ישראל, את מדינת ישראל, את הנאמנות, את הכול – –
<קריאות:>
הו, הו, הו – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – רק כדי לשבת מסביב לשולחן הזה. זה בסדר – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
נו, באמת, אתה רואה את שאול מופז – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לכן, אדוני ראש הממשלה, יש לי עצה אליך: אל תקשיב לעצות של קדימה, כי ביום המבחן, אני מבטיח לך, הם לא יהיו שם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת שאול מופז לבוא ולומר את דבריו.
<קריאה:>
רותם, קצת הגזמת – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אנחנו מוכנים להחזיר את הכול?
<אורית זוארץ (קדימה):>
אתם הקפאתם את הכול, פעם ראשונה באנושות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, כרגע מדבר חבר הכנסת מופז. חבר הכנסת רותם, עם כל הכבוד, אדוני, יושב-ראש ועדת חוקה, אני לא מתחיל את דבריו של מופז עד אשר חבר הכנסת רותם לא יאפשר לחברי קדימה. בבקשה, אדוני.
<שאול מופז (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני לא נוהג כל יום לדבר מעל הבמה המכובדת הזאת. אני רוצה לפנות אל ראש הממשלה, ואני מקווה שהוא קשוב לי. אתמול הופעת בוועדת חוץ וביטחון של כנסת ישראל, ובשבילך אני בוש ונכלם.
אתה יודע, אנחנו בני אותו גיל כמעט. הספקנו לעשות כמה דברים בחיים. אנחנו מבינים משמעותה של אחריות, מה אומרת אחריות לביטחון ישראל, למדינת ישראל, לחיי אדם. ואני רוצה לומר לך שדבריך אתמול בפני מליאת ועדת החוץ והביטחון של כנסת ישראל היו חסרי אחריות.
<רונית תירוש (קדימה):>
וואו.
<דני דנון (הליכוד):>
זה לא ישיבות סגורות בוועדה הזאת?
<שאול מופז (קדימה):>
ביקשתי את התייחסותך לנושא המדיני, כיצד אתה מתכוון לממש את חזונך בנושא שתי מדינות לשני עמים, ומייד העברת זאת למגרש הפלסטיני. הם אשמים, הם מקשיחים את עמדותיהם, אין נכונות בצד הפלסטיני – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – הם לא שינו את עמדותיהם. ומה אתך? הוספת שאתה שינית את עמדתך – –
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
אין איסור לצטט – – –?
<שאול מופז (קדימה):>
– – מלבד טעות בזיכרון על דברים – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
– – –
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אלה ישיבות סגורות – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
תן לו לדבר – – –
<שאול מופז (קדימה):>
כל מה שנאמר כאן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא יכול להעיר ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, תעיר לו על זה ועדת הכנסת. בדרך כלל – – –
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
אבל יש איסור – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני שמעתי, השר – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
איזה סוד מדיני-ביטחוני הוא מגלה כאן? שמה, שאין לראש הממשלה עמדה?
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, לצערי הרב גם אתמול היו כמה שהתייחסו לוועדת חוץ וביטחון. אני אפנה את תשומת לבו. לחבר הכנסת מופז יש עוד כמה זכויות, אבל אני אפנה את תשומת לבו כחבר כנסת. כבוד יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, הנוהג – שאני לא אומר לך שהוא מקוים, זה לא מנהג, זה נוהג – שלא אומרים דברים שנאמרו בוועדת חוץ וביטחון, אבל – – –
<יואל חסון (קדימה):>
זה היה בתקשורת – – –
<שאול מופז (קדימה):>
כל מה שאני אומר – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כלומר, היום בעיתון היה כתוב – – –
<שאול מופז (קדימה):>
סליחה רגע – – –
<קריאות:>
– – –
<רוני בר-און (קדימה):>
איש לא יגיד – – – ביטחון – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
איש לא יגיד – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אני אמרתי את זה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – נוהלי הכנסת – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, חבר הכנסת בר-און.
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר אדלשטיין, קודם כול אני אומר לך מה – חבר הכנסת אדלשטיין, אני אומר לך משהו מהכנסת ולא מוועדת חוץ וביטחון: שרים לא קוראים קריאות ביניים.
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
נכון – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, גם אתה רוצה לעזור, בר-און רוצה לעזור. תאמינו לי, אני אשמור – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אנשי ראש הממשלה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, מה הדבר הזה? אני הפניתי את תשומת לבך, אדוני. בדרך כלל היום חברי כנסת – למשל בר-און היה אומר: קראתי היום בבוקר בעיתון מה שהיה אתמול בוועדת חוץ וביטחון.
<נחמן שי (קדימה):>
– – – הביתה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני חושב שיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון יכול באחריות שלו להגיד מה שהוא חושב שאפשר להגיד.
<דליה איציק (קדימה):>
– – – מה זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה חושב דברים, שאם היית יושב פה ומישהו אחר היה אומר אותם, היית אומר מה שאני אומר, ובזה נגמר עניין. אדוני, יש לי מלוא ההערכה והכבוד אל אדוני, אנחנו מכירים משכבר הימים. הפניתי את תשומת לבך, זה זמנך ואתה תמשיך. אני עצרתי את השעון. בבקשה.
<שאול מופז (קדימה):>
אני רוצה להפנות את תשומת לבם של כל אלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע מהצד הזה, כי אני צריך לשמור.
<שאול מופז (קדימה):>
אני רוצה להפנות את תשומת לבם של כל אלה שהעירו על הדברים שאני אומר, שתוך כדי הדיון בוועדת חוץ וביטחון כל הדברים הללו הוצאו החוצה, ולא אני הוצאתי אותם.
<קריאה:>
נכון.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
על-ידי דוברי ראש הממשלה.
<שאול מופז (קדימה):>
אני רוצה להמשיך את דברי.
<רוני בר-און (קדימה):>
מי שמאשר את ההודעה לתקשורת זה יושב-ראש הוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני עכשיו – אני מודיע לכם: כל דקה שאתם גוזלים ממנו, זה יילקח ממנו. אולי אתם רוצים את זה אבל אני אומר, יילקח. מודיע לכם. אני מפעיל את השעון.
<שאול מופז (קדימה):>
ובכן, משפניתי לראש הממשלה וביקשתי את ההתייחסות לנושא המדיני, מייד זה עבר למגרש הפלסטיני: הם מקשיחים את עמדותיהם, אין נכונות בצד הפלסטיני, הם לא שינו את עמדותיהם. ומה עם ראש הממשלה? ראש הממשלה אמר: אני שיניתי את עמדותי, מלבד איזו טעות בזיכרון על דברים שאמר בשנת 2002.
כיום, ב-2010, ראש הממשלה, אתה מוכן שתקום מדינה פלסטינית, אמרת את זה גם בוועדת חוץ וביטחון ומעל כל במה. השאלה שלי, מה אתה עושה על מנת לקדם את התהליך, לאן – לאן אתה והממשלה שאתה עומד בראשה לוקחים אותנו. אתה גם אמרת שאתה ממתין למצרים ולאמריקנים למשא-ומתן עקיף בנושא הליבה. אתה באמת מאמין שתהיה התקדמות כאשר המצרים והאמריקנים יובילו משא-ומתן עקיף על נושא הליבה?
אתה היום הראשון למקבלי ההחלטות, ואני שואל שאלה, בתום הדברים ששמעתי אתמול, שאותי באופן אישי מאוד מאוד מדאיגים: מהי הדרך שבה אתה מוביל את העם הזה, באיזה נתיב אתה צועד, לאיזה מארב אתה מוביל, מוליך את ישראל?
אתה רוצה לקרב אותנו לעוד מלחמה? הרי ברור לכולנו שההתחמשות וההתכוננות – גם אצל ה"חמאס", גם אצל ה"חיזבאללה", גם אצל הסורים – זו התכוננות למערכה הבאה. אנחנו ננצח בה, רק אני חושב, ואני גם מאמין, שחלילה, אם היא תקרה, מחירה יהיה גדול מאוד וקשה מכל המלחמות הקודמות.
ואני שואל: האם לזה אנחנו מכוונים. יש לך הזדמנות היסטורית. שר ההיסטוריה הפקיד בידיך את ההזדמנות הזאת, למנוע את המלחמה הבאה ולהוביל להסכם אזורי שתחילתו הסכם עם הפלסטינים. תמנע את המלחמה הבאה. לכולנו יש בנים שמשרתים בצה"ל, לכולנו יש שכנים, אבות, אמהות, ששואלים האם אנחנו, האם כנסת ישראל, וודאי האם ממשלת ישראל מתנהלת באחריות.
וכפי שאני מביט בשנתיים האחרונות על חוסר התהליך המדיני, על העובדה שאני נוכחתי לדעת שאין לך מפה, אין לך פנס שמאיר את הדרך, אין לך מושג היכן נמצא היעד, אתה צועד באפלה, וחלילה, מוביל אותנו למצב שאנחנו עלולים להיקלע למלחמה הבאה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
כבר אמרת את זה ארבע פעמים.
<שאול מופז (קדימה):>
ואני חשבתי – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השרה לבנת, הזמן שלו עובר, הוא יכול לחזור על המשפט עשר פעמים בזמן העומד לרשותו.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שתי מלחמות הם עשו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש מהשרים לא לקרוא קריאות ביניים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אולי תפנימי – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אי-אפשר לבוא להיות צנזורה על מה שהוא מדבר. נגיד שאחד רוצה לחזור על משפט או על מלה כל שבע הדקות שעומדות לרשותו. אנחנו יכולים למנוע – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
יפה שהיא יודעת לספור עד ארבע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אני מודיע לכם.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק. אני מבקש. בבקשה, אדוני.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודיע לך. כשהוא ירד מהבמה, הוא לא יטען נגדי.
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא ידבר אתנו, זה יותר טוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. כן, אני מבין. יכול להיות שיש כאלה שלא רוצים שהוא ידבר. אני נותן לכל חבר כנסת את הזכות שלו לדבר.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אמרתי עלייך. מה אכפת לך שהוא מדבר. אכפת לך אם חוטובלי תדבר, אבל לא הוא. הוא מקדימה.
<שאול מופז (קדימה):>
ואני חשבתי לתומי שאתה יודע לנווט. טייסים מכנים את התופעה הזו "ורטיגו". אצלנו ביבשה קוראים לזה "אובדן דרך". ואם אדוני ראש הממשלה איבד את הקשר עם המציאות ואם אין ביכולתך להוביל וליזום ולמנוע מלחמה, ואני חוזר שוב – למנוע מלחמה – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שתי מלחמות עשיתם – – –
<דליה איציק (קדימה):>
בגלל זה לכם יש שקט – – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – ולהשיג שלום למען אזרחי מדינת ישראל, תניח את המפתחות.
<דליה איציק (קדימה):>
בגלל זה לכם יש שקט, כי אתם – – –
<שאול מופז (קדימה):>
אי-אפשר לקבל את המפתחות של המדינה ולהוביל אותה למציאות – –
<דני דנון (הליכוד):>
אין מי שייקח אותם – – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – שהיא הרת סכנות. ומי שלא מסוגל להוביל לדרך שבה יש תקווה ובה יש משא-ומתן עם שכנינו – שיניח את המפתחות. תן למי שיכולים להוביל את מדינת ישראל לביטחון, לחוסן ולעתיד טוב יותר, את ההגה של המדינה. זה כבר לא עניין של אגו, זה צו השעה, רגע אחד לפני שיהיה מאוחר מדי.
אתה יודע שאני הכנתי תוכנית – אני גם הצגתי לך אותה – אני חושב שהיא מקובלת על מרבית הפרלמנטים ועל מרבית המנהיגים שאתם נפגשתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, אני נותן לך עוד דקה כדי שתסכם את דבריך.
<שאול מופז (קדימה):>
אני חושב שאפשר, על בסיס התוכנית הזאת – תקרא לה בשמך, תוסיף עליה, תשנה אותה – אבל תתקדם אתה, ודבר עם הסורים. בזבזת שנתיים, אין לנו יותר זמן. או שתקבל החלטה על תהליך אמיתי, נכון, מתוך אמון הציבור והעולם, או שתניח את המפתחות.
אדוני ראש הממשלה, מכל שיחותי אני התרשמתי שלא מאמינים לך – לא האמריקנים ולא המצרים, לא הירדנים, לא אזרחי ישראל – ואני חושב שהגיע הזמן שהמנהיגות במדינת ישראל, פיה ולבה יהיו שווים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחבר הכנסת שאול מופז. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בשם – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זאב? בכבוד, חבר הכנסת זאב. אני מבקש מממלא-מקום היושב-ראש, יצחק וקנין, לבוא ולהחליף אותי, ואני אדריך אותו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תמיד כשאני עולה לדבר כולם בורחים. למה אתם בורחים, שבו פה עוד כמה דקות, תשמעו קצת דברי תורה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל בפסוק בישעיה: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר; הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבֹנים". עוד לא ראיתי פה מישהו שלא יודע להטיף מוסר כמה הוא היה חכם, וכמה הוא היה מנהל את המשא-ומתן עם אבו מאזן. ריבונו של עולם, שלוש שנים הייתם במשא-ומתן האווילי הזה עם אבו מאזן.
<שלמה מולה (קדימה):>
גם אתם אתנו.
<נסים זאב (ש"ס):>
מי הוביל את הממשלה? קדימה, אריק שרון. מה הוא לא נתן לפלסטינים? מה הוא לא נתן להם?
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
שכב על הגדר: תיקחו מה שאתם רוצים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני רוצה להגיד לכם משהו. אני לא אאפשר לכם אפילו פעם אחת להעיר. מי שיעיר, אני אקרא לו פעם ראשונה, פעם שנייה, ואוציא אותו בחוץ. חבל לכם על הזמן. אל תנהלו פה דבר שהוא בלתי אפשרי. רק כשעולה מישהו אחר, שזה לא מוצא חן בעיניכם, אתם מפריעים. אני לא אאפשר זאת, חד וחלק.
<רוני בר-און (קדימה):>
אין להוציא בחוץ, יש להוציא החוצה. להוציא בחוץ זה ברחוב הקבלן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אוציא אותם בחוץ. אוקיי, אוקיי. בסדר גמור. מאה אחוז.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – קדימה, אני פונה אליכם. היתה לכם הזדמנות, במקום כל פעם וכל שבוע לעלות על הבמה הזאת ולקונן ולומר את הקינה הקבועה שלכם על חורבן הבית ועל חורבן המדינה ועל אובדן הדרך.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני קורא לך, יואל חסון, פעם ראשונה.
<נסים זאב (ש"ס):>
הלוא "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב".
<יואל חסון (קדימה):>
מה זה?
<נסים זאב (ש"ס):>
ראש הממשלה הושיט לה את השרביט, אמר לה: תיקחי, בואי תהיי שותפה אתי. אז מה אתם רוצים?
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה חי בישראל או – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מולה, פעם ראשונה אני קורא אותך.
<יואל חסון (קדימה):>
מה זה פעם ראשונה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני לא אאפשר. עמד פה מאיר שטרית, דיבר עשר דקות, אף אחד לא צייץ באולם. לא יכול להיות מצב כזה שאתם חושבים שמותר לכם הכול פה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה עושה פרובוקציה בכוונה.
<נסים זאב (ש"ס):>
תגידו לי מתי – – –
<יואל חסון (קדימה):>
מגיע לנו לא פחות ממה שמגיע לכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, זו פעם שנייה שאני קורא אותך. פעם שנייה אני קורא אותך.
<יואל חסון (קדימה):>
מה זה אתה קורא אותי לסדר? על מה?
<נסים זאב (ש"ס):>
אין צורך. אין צורך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני קורא לך פעם שלישית. צא בחוץ.
<רוני בר-און (קדימה):>
צא החוצה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תוציאו אותו בחוץ.
<נסים זאב (ש"ס):>
אין צורך, אנחנו עדיין בעידן הסילבסטר, אנחנו לא סיימנו.
<דני דנון (הליכוד):>
סילבסטר זה לא חג יהודי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<נסים זאב (ש"ס):>
יש פה איזה מין אווירה כזאת.
<יואל חסון (קדימה):>
אני לא מבין, מה זה, ראש הממשלה נואם עכשיו?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה תצא בחוץ. שם תפריע, תשתה קפה, תירגע, תיכנס עוד פעם.
<יואל חסון (קדימה):>
לראש הממשלה מותר לקרוא קריאות ביניים ולחבר הכנסת זאב אי-אפשר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
ידידי היקר, אני לא אאפשר את מה שאתם עושים פה. זה בלתי אפשרי.
<יואל חסון (קדימה):>
מה בלתי אפשרי?
<היו"ר יצחק וקנין:>
בלתי אפשרי.
<יואל חסון (קדימה):>
קשה לך להבין מה זה דמוקרטיה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
הדמוקרטיה היא לא חד-סטרית, הדמוקרטיה.
<יואל חסון (קדימה):>
לא עשינו כלום. קשה לך להבין מה זה אופוזיציה? מה זה דמוקרטיה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תצא בחוץ. רבותי הסדרנים, תוציאו אותו בחוץ.
(חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.)
<נחמן שי (קדימה):>
אי-אפשר ככה להתחיל את הישיבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חייבים אנחנו להכיר – באמת, אני לא האיש שיודע להחניף לאנשים, אבל ראש הממשלה עומד בסיטואציה שממשלות קודמות לא היו, ביכולת העמידה שלו ובתנאים שהוא נמצא בהם. צריך לומר את האמת. העולם הוא יותר עוין, נכון. לא בגלל המדיניות של ישראל. תגידו לי, מה שקורה בעירק, מה שקורה בכלל במדינות ערב, באפגניסטן, בכל מקום – יש הקצנה אסלאמית, ויש לזה השפעה לא רק על המזרח התיכון. על העולם כולו. מישהו חשב לפני כמה שנים שעזה תיהפך להיות מדינה טרוריסטית, עם היכולות שיש לה, או ש"חיזבאללה" יהיה ביכולות שלו? ושאירן תהיה בעצם המובילה של אותן שלוחות? אף אחד לא חלם על זה. יש כאן מציאות קשה מאוד במזרח התיכון, שהשתנתה.
אנחנו לא יכולים להתנתק מהנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל ושל עם ישראל ושל מורשת ישראל במשך אלפי שנים, לתת את זה ללא כלום, ללא תמורה. מה אנחנו מקבלים בתמורה לשלום? מי ערב? אנחנו מבקשים ערבויות אמריקניות. למה? אם כל כך היינו בטוחים בעצמנו שהשלום הוא שלום אמת, למה צריך בכלל ערבויות אמריקניות? הרי יש לנו פרטנר לשלום. אנחנו יודעים שהכול זמני והכול חולף והכול שקרי. אז צריך לגלות פה אחריות וגם מנהיגות.
ולנושא שעליו החברים פה מדברים. היושב-ראש הקודם אמר: איך יכול להיות שמדליפים מוועדת החוץ והביטחון נושאים כל כך חשובים, סודיים? אני רוצה לומר לכם שהדבר הסודי ביותר, שדיברתי ושאלתי את ראש הממשלה לגבי הנרגילה, שאבו מאזן אמר לו שהוא מוכן לשבת אתו עד שיצא עשן לבן – גם זה הודלף החוצה. אז מה לעשות? אז יכול להיות שישנן ציפיות מהצד השני שאנחנו נלך במהלך חד-צדדי, נעשה את הכול, אבל הצד השני לא מוכן כרגע לקבל, הוא לא בשל לקבל.
הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו, מכיוון שהזמן מאוד מצומצם – אני רוצה להעיר, אדוני ראש הממשלה. מעניין מאוד שהנגיד פישר פתאום נהפך להיות איש פוליטי. ב"ניוזוויק" בשבוע שעבר אמר וניסה להסביר את ההישגים הנמוכים של מערכת החינוך, ומצא אשם. מי האשם? יש לנו מערכות חינוך נפרדות לחרדים. יש להם מערכת חינוך משלהם, והיא לא טובה, וזה לא יחזיק מעמד, וזה הדבר החמור ביותר. הוא אומר: אנחנו לא יכולים לסבול גידול מתמיד באוכלוסייה שלא עובדת. השינוי יבוא בדרך כלשהי – בעימות חברתי, עימות פוליטי או באופן מוסכם ובונה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תסיים. משפט אחרון.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כאשר נגיד בנק ישראל, שאחראי לכלכלת ישראל, שמנווט את כלכלת ישראל, מדבר על אותן פרוטות שהאברכים מקבלים, ולא מתייחס לנזקים העצומים שיש לנו בחברה הישראלית בגלל האלימות, בגלל הסמים, בגלל כל מה שקורה במדינה הזאת, והוא נהיה שותף פוליטי זול – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה תקדים שלא היה. האיש הזה הוא מקצועי – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון, חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – ואני מציע לו ומבקש ממנו להישאר באמת מקצוען, ולא להפוך לאיש פוליטי זול.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות. אני רואה שהוא איננו. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע, לרשותך שלוש דקות. אני מראש נותן לך ארבע דקות.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים – אדוני ראש הממשלה, הרבה אני שומע כאן: איך אתה יכול להצליח כאשר קודמיך – ברק, אולמרט – ניסו ולא הצליחו? אז אני אומר שהמבחן שלך הוא להצליח איפה שנכשלו האחרים. לא חוכמה להיכשל איפה שנכשלו, אלא החוכמה היא דווקא להצליח איפה שהם נכשלו. אילו מנחם בגין, זיכרונו לברכה, היה אומר: הרי קודמי לא קידמו שלום, אז אני לא יכול, אז תאר לעצמך איפה אנחנו היינו היום.
אלא שהשאלה היא, כבוד ראש הממשלה, מי כאן הוא באמת ראש הממשלה. הרבה חושבים שיש כאן יותר מראש ממשלה אחד, יש כאן יותר ממדיניות אחת. האם ראש הממשלה הוא שר החוץ ליברמן, או אולי אלי ישי, או אולי אהוד ברק? כי יש לנו מדיניות שמשתנה על-פי מרכיבי הקואליציה הנוכחית.
<שלמה מולה (קדימה):>
אהוד ברק לא ראש ממשלה, אתה יכול להיות רגוע.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הוא מציג את עצמו כאילו.
<שלמה מולה (קדימה):>
כאילו, כאילו.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הוא מקדם ביטחון. הוא עלה התאנה של מדיניות הממשלה.
אבל כאשר אנחנו רואים את שר החוץ, שהוא הורס כל חלקה טובה אפשרית במדיניות החוץ – הוא מכריז מלחמה נגד טורקיה ולא יודע נגד מי, ואפילו גם נגד הדמוקרטיה הישראלית – השאלה הנשאלת מהי מידת המחויבות שלך, כבוד ראש הממשלה, לדמוקרטיה. אתה, במהלך השנה האחרונה, חזרת אין-ספור פעמים על המלה "מדינה יהודית", אבל לא הדגשת "מדינה דמוקרטית". מידת המחויבות שלך לדמוקרטיה, לשוויון זכויות, לזכויות שוות לכלל האזרחים – האם אתה ראש ממשלה לחלק מהאוכלוסייה? האם אתה ראש ממשלה לכלל האוכלוסייה? מהי מדיניות הממשלה שלך לגבי האוכלוסייה הערבית? האם המדיניות היא אך ורק הריסה ועוד הריסה, כמו שאנו רואים בוואדי-עארה בצפון או באל-עראקיב בנגב, או שיש מדיניות אחרת, מדיניות של סגירת פערים, מדיניות של קליטת אקדמאים, מדיניות של הקצאת תקציבים לרשויות מקומיות, מדיניות אחרת שמגשימה את השוויון שהוא מהותה של הדמוקרטיה? ולא רק לדבר על מדינה יהודית ועל-ידי זה גם ללבות את היצרים, ובצורה עקיפה לעודד את החקיקה האנטי-דמוקרטית, החקיקה המסוכנת שמובילה הממשלה, ובמיוחד מפלגת ישראל ביתנו. החקיקה הזאת היא לא נגד האזרחים הערבים; החקיקה הזאת היא נגד הדמוקרטיה.
מדברים על לה-פן ומדברים על היידר. לדעתי השותפים הקואליציוניים של הממשלה הזו הם לאין-ערוך קיצוניים יותר מהיידר ומביישים את הממשלה שהם יושבים בה.
השאלה הנשאלת, מדוע, למרות הרצון שלך כביכול לקדם משא-ומתן, המשא-ומתן לא מתקדם. אני אגיד לך, אדוני ראש הממשלה, מדוע. כי פשוט מאוד הפלסטינים וכל העולם שואל את עצמו: אם ראש הממשלה בישראל לא מצליח לקבל החלטה פשוטה, עלובה, של הקפאת בנייה לכמה חודשים, הוא באמת מסוגל לקבל החלטות מרחיקות לכת של פינוי התנחלויות? ולכן, מאחר שהם רואים שבדברים הבסיסיים, הפשוטים, אי-אפשר לקבל החלטות, אתה שפוט – מימינך נמצא השר יעלון, משמאלך נמצא השר בני בגין – אז כנראה הם – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני רואה שהשר בגין נמצא לשמאלי.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הוא ישב לפני כמה דקות.
<השר זאב בנימין בגין:>
עכשיו שניניו לימין ראש הממשלה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
בסדר. אני באמת חושב, חבר הכנסת השר – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
עכשיו, וכל הזמן, שנינו לימין ראש הממשלה, בכל המובנים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אז תיקנת אותי. אז אתה נותן לי את התקווה שראש הממשלה לשמאלך, וראש הממשלה יכול להביא למדיניות אחרת. ואני בתוך לבי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבקש לסיים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
רוצה לומר, ראש הממשלה, אם ובמידה שתוביל החלטה לקידום השלום, לדעתי כל האופוזיציה – לא תהיה לשלום אופוזיציה, אלא היא תתמוך בתהליך השלום. כי האווירה הקיימת היא או שתי מדינות או מדינה אחת דו-לאומית. אין אפשרות אחרת. לדעתי הגיע הזמן לקבל את ההכרעה הזו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, ועוד דקה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חשבתי שרק לאויב יש עוד דקה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, חבר הכנסת בן-ארי. אני נותן ארבע דקות, שלא תיגרר ליותר מזה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, שמעתי פה קודם את הדברים של חבר הכנסת שאול מופז והרהרתי לעצמי שאין בושה, אין טיפת בושה, גם אין שום הפקת לקחים. קדימה, בגלגוליה השונים, כליכוד, ופעם מישהו שהיה רמטכ"ל, עשו כל מיני תהליכים מדיניים, אדוני היושב-ראש. נטשו את לבנון וחגגו. גירשו יהודים מביתם ואמרו: אנחנו מתנתקים, עשינו פה תהליך היסטורי. לצערי גם ראש הממשלה היה שותף לזה, לאותו תהליך היסטורי. והוא מעז לומר כאן: אתה חייב למנוע את המלחמה הבאה – בזמן שהם הביאו עלינו, לא אחת – שתי מלחמות, אדוני היושב-ראש; שתי מלחמות עקובות מדם הביאו עלינו עם התהליכים המדיניים שלהם. הם, ברוב חוצפתם, עוד מעזים להראות את הפרצוף שלהם במדינת ישראל וללכת ברחוב, שהקימו פה מדינת "חמאס", שעוד אף אחד לא נוגע בה ואף אחד לא מדבר עליה, ואומרים לו לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, תקים מדינת "חמאס" נוספת. למה אתה לא הולך לתהליך מדיני? רוץ על זה.
לצערי, אדוני ראש הממשלה, אבל גם שמעתי אותך אתמול בוועדת חוץ וביטחון, וגיליתי שאתה מתקנא בקדימה ואתה מתחרה עם יושבת-ראש האופוזיציה מי היה הראשון שאמר שצריכה לקום פה מדינה פלסטינית. עשו פה עכשיו דיון על מדינות העולם שמכירות במדינה פלסטינית. אדוני ראש הממשלה, אתה הבאת את זה עלינו במו פיך. אתה אמרת "מדינה פלסטינית", אז למה שנשיא פלוני ונשיא אלמוני לא יגיד? אם אתה בעצמך אמרת "מדינה פלסטינית". כמעט שהייתי אומר: אם בארזים נפלה שלהבת, אלא שאני לא מאמין בזה. אבל אם במנהיג העם היהודי בארצו נפלה שלהבת, מה יגידו אלה, כשהנציגים הדיפלומטיים שלך רצים בעולם ואומרים: אנחנו רוצים שלום, אנחנו מוכנים לוותר?
ומולם – ואני אומר את זה פעם עשירית, ואני אומר את זה פעם מאה – עומד האויב, שאין לו ולא כלום עם הארץ הזאת. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע קצת היסטוריה. לא רק שלא היתה פה אף פעם מדינה ערבית או פלסטינית; מעולם, אדוני ראש הממשלה, בטריטוריה הזאת, בארץ שלנו, לא היתה מדינה אחרת. ואתה במו ידיך הולך להקים פה איזה מין סוג של שקר שאין לו רגליים, משתף פעולה עם מהלך של רמייה, של אותה תרמית ערבית שמספרת לעולם כל היום סיפורים.
לפני כמה זמן נאם פה איזה חבר כנסת מהאויב ואמר: אנחנו צאצאים של היבוסים. שאלתי אותו: אדוני, אולי אתה יודע מלה אחת ביבוסית? איזה מנהג יבוסי אתם שומרים אצלכם בבית? אבל הם לא מתבלבלים. הם גם עכשיו אומרים שישו היה השהיד הפלסטיני הראשון. כן, לא מספיק שהרומאים רצחו אותו, כולם רוצחים אותו כל פעם מחדש, את ישו. ישו היה הפלסטיני השהיד – זה הם מצטטים בשמו של ערפאת. שלא לדבר על מריה הבתולה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי, תשתדל לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הבתולה מריה, אשת האהבה והשלום, שייכת לאומה הפלסטינית. אדוני ראש הממשלה, אתה בתוך התהליך הזה הולך יד ביד עם השקר. אתה יודע, כבר כשהיינו ילדים אמרו לנו: לשקר אין רגליים. זה שאתה נופל פעם אחר פעם, זה מכיוון שאיבדת את הדרך. הדברים החמורים שאמרת אתמול על קריאה מחודשת. קריאה מחודשת, ואתה יודע על מה אני מדבר, זה אומר שאין ערך ואין אמת ואין חסד. או כמו שאמר פה ראש ממשלה לפניך: דברים שרואים מכאן לא רואים משם. זה בדיוק מה שאמרת, רק אמרת את זה במלים אחרות, את אותם דברים. הדרך הזאת מובילה אותך ומובילה אותנו למקום נורא ואיום, שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. ואם קטון אתה בעיניך, ראש ממשלת ישראל אתה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת בן-ארי. יעלה חבר הכנסת דב חנין.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
האם אפשר לצאת להפסקה של דקתיים?
<היו"ר יצחק וקנין:>
דקתיים כן.
<השר זאב בנימין בגין:>
זה אולי ייתן אפשרות, אדוני היושב-ראש, אפשרות לתיקון הבא. 28 חברי קדימה היו בין 40 החותמים המבקשים את הדיון הזה. שניים מצויים באולם. לפני שמונה דקות היה אחד. האם אפשר בזמן ההפסקה לבקש מחברי קדימה – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אאפשר לראש הממשלה לצאת לשתי דקות. אני אאפשר לדב חנין לדבר. מהרגע שראש הממשלה יחזור, שלוש דקות. אוקיי. דב חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה לנצל את הזמן שראש הממשלה איננו נמצא אתנו כדי לפנות אליכם, עמיתי השרים, עמיתי חברי הכנסת, בדאגה סביב אותה פרשה שמתגלגלת היום כבר אל שולחנה של הכנסת, ואני מתכוון לסוגיית העלאת הכנסות המדינה ממשאבי הגז שהתגלו ליד חופינו.
עמיתי חברי הכנסת, הסוגיה הזו היא סוגיה בעלת משמעות גדולה ומרחיקת לכת. כולנו בעד גז טבעי ישראלי, כולנו בעד שהמשק הישראלי יעבור לגז. יש לזה גם נימוקים סביבתיים, גם נימוקים כלכליים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, ההכנסות והרווחים מהגז הזה חייבים להגיע קודם כול לציבור הישראלי. אף אחד לא מתווכח על כך שמר תשובה וחבריו, שהפכו לסופר-מיליארדרים בעקבות גילוי הגז, יישארו סופר-מיליארדרים. בכל מקרה ההכנסות הצפויות להם מהמאגרים העצומים האלה הן מיליארדים רבים של דולרים. לא רק מר תשובה, אלא גם בניו, נכדיו וניניו – כל אלה יהיו מיליארדרים. השאלה היא מה יהיה עם הציבור הישראלי.
האם גם הציבור הישראלי ייהנה מהמשאב העצום הזה שהתגלה ליד חופינו? האם אנחנו נוכל להשקיע את הכספים האלה לטווח ארוך בקרן לאומית שתשקיע ברווחה, בחינוך, בבריאות, בהגנת הסביבה? זו השאלה, עמיתי חברי הכנסת, ואני חייב לומר לכם בצער, שכפי שהדברים מתנהלים עכשיו בכנסת, יש לי חשש גדול שהתמונה בסופו של דבר תהיה תמונה מאוד עגומה. תשובה בכל מקרה יהיה מיליארדר, אבל הוא יהיה עוד יותר מיליארדר ממה שהוא היה יכול להיות בנסיבות אחרות, צודקות יותר. הציבור הישראלי לא יקבל את מה שמגיע לו, וישראל תישאר בתחתית הליגה העולמית בחלקה של המדינה, חלקה של החברה, במשאבי טבע. זה נכון לגבי גז. הנה, חוזר אלינו ראש הממשלה ואני אסיים את הנושא הזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אז מרגע זה, חבר הכנסת חנין, שלוש דקות יש לך.
<דב חנין (חד"ש):>
אני אעבור לדברים שרציתי לומר לראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ראש הממשלה נכבדי, אתה נושא באחריות היסטורית מאוד חמורה ומאוד קשה, וממנה אתה לא תינקה. אדוני ראש הממשלה, אתה הצלחת להחניק לחלוטין את תהליך השלום. אתה מסרב בעקביות ליוזמת השלום הערבית, אתה מסרב להושטת היד הסורית, כך אני שומע ומבין. אני מבין, אדוני ראש הממשלה, שאפילו אתה לא מסכים לקבל את ההצעות הפלסטיניות שמבקשים להציע לך – עמדות פלסטיניות לגבי נושאי הליבה. אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, שאם אתה חושב שאתה מרוויח זמן, אתה טועה טעות גדולה. ישראל לא מרוויחה זמן, ישראל מפסידה זמן, כי אנחנו ממש נמצאים במירוץ נגד הזמן.
אדוני ראש הממשלה, אני יודע שאתה גם דובר וגם קורא היטב את השפה האנגלית, ואני רוצה להמליץ בפניך לקרוא את כתבת השער שהתפרסמה השבוע ב"אקונומיסט", כתבה מדאיגה ומצערת שמסמנת, לדעתי, תמונה ריאלית. המזרח התיכון, אומרת הכתבה, הולך ומתקרב למלחמה אזורית חדשה, מלחמה נוראה ומסוכנת, וזה קורה בגלל שאין תהליכים מדיניים, אין התקדמות לשלום, וכאשר אין התקדמות לשלום ישנה הידרדרות, ישנה סכנה של אסקלציה וישנה סכנה של מלחמה. המלחמה הזאת איננה גזירת גורל. אפשר למנוע אותה.
אדוני ראש הממשלה, אתה מוביל את העם הזה למלחמה. המלחמה הזאת תהיה אסון לעורף הישראלי. וגם כאן, אדוני ראש הממשלה, ממשלתך לא עושה את מה שמתבקש ומה שנדרש. אתם לא מטפלים בריכוזים של חומרים מסוכנים, אתם לא מטפלים כראוי במפעלים מסוכנים, אתם בעצם מפקירים את אזרחי ישראל למצבים איומים ונוראים, שלידם גם השרפה הקשה שהיתה בכרמל בסופו של דבר רק תחוויר.
ואדוני ראש הממשלה, במקביל לסכנה של המלחמה, הממשלה בראשותך פועלת באופן עקבי לצמצומו של המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית ולפגיעה בו. הצעות חוק והצעות לסדר שנעשות בתמיכת הממשלה עולות בכנסת מדי שבוע, והן אחר כך מתגלגלות לרבנים, לרבניות, להסתות, להפגנות רחוב ולפעולות אלימות. ההמצאה החדשה, אדוני, שתובא – כך אני חושש – לכנסת כבר מחר, היא להקים ועדת חקירה פרלמנטרית נגד ארגוני השמאל. זה ממש מודל של החזרה לחיים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
טוב. תשתדל לסיים.
<דב חנין (חד"ש):>
– – של הסנטור המנוח ג'וזף מקארתי. כולנו חשבנו שהוא הלך לעולמו ב-2 במאי 1957, מסתבר שיש כאלה בישראל שרוצים להחזיר אותו לחיים. תחיית המתים הזו היא מסוכנת מאוד, היא חמורה מאוד, היא מדאיגה מאוד, היא מאיימת על הדמוקרטיה המעטה שנותרה בחברה הזאת, והדברים האלה הם באחריות ממשלתך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, מדברים כאן הרבה על מצוקת הדיור. גם בדיונים על התקציב עסקנו בכך. אני חושב שההסתכלות שלנו על מצוקת הדיור היא הסתכלות צרה וקטנה מדי. אנחנו אומרים: אין דירות, ולאנשים ולזוגות הצעירים אין היכן לגור. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על הבעיה החמורה הזאת באופן הרבה יותר מקיף ומשמעותי, משום שההשלכה של המחסור בדירות היא השלכה על שורה שלמה של תחומים שמתפרצים כאן חדשות לבקרים.
עכשיו הארץ רעשה כולה על פסק ההלכה של הרבנים. אני לא אכנס לעניין עצמו, אבל ממה נובע פסק ההלכה הזה? הוא מתחיל מכך שיש מחסור בדירות. אז אזרחים ערבים בגליל עוברים לגור ביישובים יהודיים, בלי איזה כוונות זדון גדולות, ואז מתעוררים כל מיני פחדים, וחששות, מוצדקים ולא מוצדקים. העולים החדשים, שמגיעים בזרימה אטית מדי – גם להם תהיה מצוקה, כי אין דירות. המסתננים שמגיעים מכאן או משם, ולצדם העובדים הלא-חוקיים, שבאו כחוק ונשארו שלא כחוק – גם הם תופסים הרבה דירות.
כשיש מחסור בדירות – כמו, אגב, מחסור במים – זה משליך על כל עניין ועל כל נושא שבמחלוקת. כשיש מצוקה, כשיש מחסור, אז השנאות מתעוררות, והאיבה, והסיבות להאשים קבוצה אחרת. גם בסכסוכים בין דתיים לחילונים, כשאנחנו רואים בשכונות חילוניות בירושלים שפוחדים, חוששים מחדירה חרדית, או מכניסה של דתיים סתם, זה נובע לא מאיזה כוונות השתלטות של קבוצה דתית, או של ארגונים וקבוצות חרדיות שרוצים להיכנס לתוך מקומות חילוניים. אין להם איפה לגור. כשאין איפה לגור, באופן טבעי מגיעים לשכונות הסמוכות, לשכונות הזולות יותר, ואז שוב מתעוררים הפחדים והחששות.
הוא הדבר לגבי כל סוגיה מהותית. היא איננה סוגיה שאפשר לדון בה רק לגופו של עניין, לפתור איזה בעיה מיוחדת, אלא ההשלכות הן השלכות רוחב והשלכות עומק שמשנות את החברה הישראלית. מצוקת הדיור – כל מי שיסתכל על כל הסכסוכים הפנים-ישראליים שיש בשנים האחרונות יראה שזה מגיע לנקודה הזאת, שאין מספיק דירות.
עכשיו, אפשר להתקין תקנות, להוריד פה מיסוי ושם לשחרר כמה דירות להשקעה, אבל הבעיה האמיתית היא שלא בונים מספיק דירות. ואם בזה הממשלה לא תטפל מייד ובאופן דרסטי ודרמטי, כל הסכסוכים האחרים שאנחנו מכירים יתעוררו וישובו אלינו במשנה תוקף, ואנחנו לא נשייך אותם בכלל לדיור. אנחנו נחשוב שזו גזענות, וזו הסתה, וזו שנאת חרדים, וכאן רדיפת מסתננים ומלחמה בפליטים, וכל הסכסוכים האחרים, כשהכול מגיע לאותו שורש שבו הממשלה צריכה לטפל.
ולכן אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, השרים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
צודק הדובר, לחלוטין.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ירושלים. ירושלים – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – ויושב-ראש הכנסת – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – את שר השיכון לא לבנות בירושלים – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – ועוד אני מוסיף, ככוכבית: וכמובן, סוגיה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא להפריע לדובר, חבר הכנסת כץ. תאפשר לו לסיים, אין לנו זמן.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
ועל כל אלה נוסף, כמובן – אם אתה מוסיף על כל אלה את עניין ההקפאה, שמחריפה את הסוגיה. כי אם יש הקפאה, זאת אומרת שלא בונים בהרבה מקומות ביהודה ושומרון ובירושלים, וודאי שזה מוסיף שמן של איבה ומשטמה על מדורת המחסור בדיור. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – סגן שר הבריאות, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן.
<שלמה מולה (קדימה):>
למה? זה אברהם דיכטר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחריה. הוא פשוט החליף.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, לדבר על כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי זה אולי לתת הנחות לממשלה הזאת. כל חוקר, כל היסטוריון אחר כך, כל אזרח שהצליח להיחלץ ממעגל הדמגוגיה או ממסע ההפרדה של הממשלה הזאת, יכול לזהות שעומדת בפנינו ממשלה מסוכנת, ולא ממשלה נכשלת – לא ממשלה כושלת; ממשלה המסוכנת לאזרח, המסוכנת לעתיד של החברה האזרחית, מסוכנת לביטחון האישי של כל אדם ואדם במדינה הזאת; ממשלה שבתקופת כהונתה ותחת חסותה הפכה הגזענות ל"מיינסטרים", לתרבות, לתרבות פוליטית, לתרבות גלויה שלא מתביישת בעצמה ושלא מחפשת תירוצים. הממשלה הזאת מסוכנת לכל האזרחים. ממשלה שבתקופת כהונתה ותחת כנפיה נהפכת הססמה "שנאה לערבים" למוטו מרכזי של חקיקה. ממשלה שבחסותה יצאו רבנים, מנהלי בתי-ספר, חברי כנסת מהקואליציה – ואפילו מהאופוזיציה – בכל מיני הצהרות והחלטות, ופתחו בתחרות מי משפיל יותר את הערבים ומי מתנכל להם יותר.
אדוני ראש הממשלה, אתה הופתעת, או לא הסכמת, או לא קיבלת את מכתב הרבנים, נכון? אבל זו הממשלה שלך שהעבירה חוק ועדות הקבלה, שאוסר על הערבים לגור ביישובים הקהילתיים, אז אני לא מבינה למה אתה מופתע, אני לא מבינה למה סירבת בדיוק. אתה לא מקבל את מכתב הרבנים, אבל את חוק הנאמנות אתה כן מקבל; את חוק ה"נכבה" אתה כן מקבל; את האיסור על תלמידי בתי-ספר לדבר ערבית בתוך הכיתות אתה כן מקבל, ושר החינוך כן מקבל; את ההחלטה לחנוק את תרשיחא, לסגור את כל הכניסות אליה ביישובים יהודיים, אתה כן מקבל; את ההחלטה שהמשרד שלך הוציא לפני שלושה חודשים שכופה על ועדת התכנון לחזור בה מלהכיר בשני יישובים ערביים בנגב אתה כן מקבל; לתת עדיפות למשרתי הצבא במעונות, במלגות, בקבלה לאוניברסיטאות, אתה כן מקבל; להרוס בתים אתה כן מקבל.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה הכול – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, חבר הכנסת דוד רותם, תאפשר לה לסיים את דבריה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
לחסום את ההתפתחות של הכפרים והערים במשולש ובגליל באמצעות בניית יישובים יהודיים אתה כן מקבל.
<דני דנון (הליכוד):>
בשביל זה הוא – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אז אנא, תקבל גם את מכתב הרבנים. רק בשביל היושר האישי שלך אתה חייב לקבל את מכתב הרבנים. אתה לא יכול לצאת נגד המכתב הזה.
הממשלה הזאת מסוכנת ליהודים. הרי לא כל היהודים, לא כל האזרחים היהודים גזענים. יש כאלה שפשוט נסחפים עם האווירה, עם שיכרון הכוח. שיכרון הכוח סוחף אותם. הם פשוט נהנים מהאופוריה של הכוחנות. יש חברי כנסת שקטים שלא שומעים אותם בדרך כלל, וכמוהם אזרחים פשוטים שפשוט נסחפים עם האווירה.
הממשלה הזאת, אבל גם ממשלות לפניה, לא נתנה לאזרחים את הכלים הנדרשים על מנת לעצור ולעמוד בפני סכנת הגזענות. מסורת של דמוקרטיה שתעמוד בפני הגזענות ההזויה אף פעם לא היתה פה. ומה יעשה האזרח היהודי שמשהו בתולדות החיים שלו הצליח לחלץ אותו מהאווירה הזאת? מצבו אפילו יותר גרוע ממצבם של האזרחים הערבים.
<קריאה:>
– – – שאת דואגת – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הוא מנודה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אבקש, חברת הכנסת זועבי, משפט אחרון. משפט אחרון – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כן, אני מסיימת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – כיוון שנתתי לך דקה יותר – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
תודה. הוא מנודה. האזרח היהודי שמאמין בדמוקרטיה ובערכי האדם, ובשוויון אזרחי, הוא מנודה בחברה שלו. הוא חסר יכולת, הוא מחפש פינה שתקלוט אותו. הוא זועם, הוא יותר מתוסכל; מחכה להפגנה אולי, שתספוג חלק מהתסכול ומהזעם שלו, ואנחנו לא מקנאים בו. האזרח הערבי לעומתו, העומד בשיא הגאווה ובשיא העוצמה שלו מול ההסתה ומול הגזענות, נהפך לגיבור בחברה שלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<חנין זועבי (בל"ד):>
החברה שלו מגבה אותו.
אדוני ראש הממשלה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבקש – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני מסיימת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
את לא מסיימת.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש – אני מסיימת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני יכולתי לתת שלוש, ואז – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני מסיימת. גזענות ושנאה – –
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – היא תשובה לחוסר מעש אמיתי. היא גיבוי מתאים להרס ולחוסר מעש אמיתי. המעש היחידי הוא שוויון זכויות, והוא הכרה בזכויותיהם של הפלסטינים משני צדי "הקו הירוק". הממשלה הזאת לא כושלת, הממשלה הזאת מסוכנת גם לערבים, אבל גם ליהודים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, ואחריו – חבר הכנסת אבי דיכטר. לרשותך ארבע דקות.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, בדרך כלל אני אף פעם לא מתערב בנושאים מדיניים. אני פשוט לא מבין. לאחרונה התחלתי קצת להבין בבריאות, אבל במדיני – לגמרי לא מבין.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
משהו על ירושלים, ירושלים. על – – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אתה יודע מה, חבר הכנסת כץ? אני נענה לבקשתך. גם את זה אני אזכיר, אוקיי?
אדוני ראש הממשלה, אני אשמח אם תקשיב לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שטרית.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני ראש הממשלה, אני אשמח אם תקשיב לי דקה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
גם אני – – –
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
מה?
<קריאה:>
"ביקור חולים".
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
"ביקור חולים" – אם היושב-ראש ייתן לי כמה דקות, אני – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אוקיי, אז אני גם בזה לא מבין. אני אגיד לך רק – יש לי בעיה, קושי בהבנה, אדוני ראש הממשלה. הייתי שמח מאוד אם תפתור לי אותה.
היתה ממשלת ברק – ואני מדבר אתך כבן-אדם שלא מבין במדיני. היתה ממשלת ברק. אהוד ברק בסוף הקדנציה שלו נסע לארצות-הברית, ועם הנשיא קלינטון, הוא הגיע להסכם. הוא הציע, אם אני לא טועה, להחזיר 93%.
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
הוא הציע.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
הציע.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
הוא הציע, אוקיי. לא הגיע להסכם – עוד יותר טוב, יפה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אם אפשר לתקן – לא להחזיר אלא למסור.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
למסור.
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
רבותי, אני אמרתי לך, אני לא מבין מדיני.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – גם בזה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
גם בזה, גם בזה, חבר הכנסת בר-און. אני אסביר לך מי מבין יותר טוב.
<רוני בר-און (קדימה):>
גם בזה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
גם בזה. ומה שקורה כאן – הציעו 93%, הערבים סירבו, נכון? באה ממשלת שרון, עשתה התנתקות – לא עזר כלום, נהיה רק יותר גרוע, "קסאמים".
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
בא אולמרט, הציע כבר לנהל משא-ומתן על ירושלים.
<קריאה:>
צדיקים מלאכתם נעשית על-ידי אחרים.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני מזכיר את ירושלים. הציע גם לדבר על ירושלים. הוא הציע לאבו מאזן ככה וככה. גם לו סירבו. מה יש לראש ממשלת ישראל היום להציע שלא הוצע עד היום ושסירבו לקבל?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תל-אביב, תל-אביב, תל-אביב.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני ראש הממשלה, מה יש לך היום לנסוע לארצות-הברית ולהציע – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – את חיפה, את רמלה, את לוד – – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – מה שעד היום שלוש ממשלות ישראל הציעו – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – כל אחד בדרכו שלו, והערבים סירבו לקבל?
<רוני בר-און (קדימה):>
100 מיליון לחרדים.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני אשמח מאוד, אדוני, ואני חייב להגיד לך שאתה רצית לתת לי פי-שניים.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני לא.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
איך זה?
<רוני בר-און (קדימה):>
אני לא.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אתה, אתה, אתה, אתה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני לא דיברתי אתך מעולם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און. רבותי, אל תנהלו דו-שיח ביניכם.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אתה היית המיועד להיות שר אוצר אצל לבני, ואתם הצעתם לי יותר. אצל ממשלת לבני הייתי צריך לקבל יותר כסף לאברך ממה שאני מקבל היום. אל תספרו לי סיפורים.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
היית צריך להיות. רק אם אתה אומר לי שלא היית מקיים הסכם קואליציוני. זה הדבר היחיד – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
ודאי שלא – – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
ודאי שלא? אז אסור לחתום אתך על שום הסכם. פשוט שקרנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אל תגיד לי את זה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה אומר לא אמת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני אומר אמת. אני מוכן להיבדק במכונת אמת על כל מלה שאני אומר כאן.
<רוני בר-און (קדימה):>
לא היה לך ולא נברא. אתה אומר לא אמת. – – – מעולם לא – – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אתם הצעתם לאברך כולל יותר – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
שקר, שקר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
יש לי את – – – אני מוכן להראות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און.
<רוני בר-און (קדימה):>
תראה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
יש את – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און. סגן השר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – – אתם פשוט – אתם פשוט משחקים בגלל שאנחנו בממשלה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
לא יעזור לך.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – אבל מי אתה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
או שאתה אומר לי שלא היית מוכן – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – לכסות את ההסכם הקואליציוני, או שאתה אומר לי – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה אומר – – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני אומר לך, אני מוכן להיבדק – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה אומר לא אמת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – במכונת אמת אם אני אומר כל מלה אמת.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
כל מלה אמת, מה שאני אומר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר, ר' יעקב, זמנך תם.
<רוני בר-און (קדימה):>
רק תראה את הפתק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זמנך תם.
<קריאות:>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
ליצמן, אתם – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר, תגיד משפט אחרון, תגיד משפט אחרון. רבותי, אני לא אאפשר את זה.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בר-און, אתה חייב להפריע לדיונים? אתה חייב להפריע? אתה מתחיל אתו, ואחרי זה הוא עונה לך, ואחרי זה אתה מתפלא שמישהו תוקף אותך?
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
בסדר, אבל אתה מתחיל. אתה זרקת 100 מיליון, והוא היה צריך לענות לך. סגן השר, משפט אחרון.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
משפט אחרון. אני אפילו לא התחלתי לדבר, אדוני.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אבל ארבע דקות.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – פתק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כבר עברו מעל חמש דקות.
<רוני בר-און (קדימה):>
יש לך פתק?
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אם אתה רוצה בדווקא, אני אפרסם את זה גם – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר, רבי יעקב, סגן השר.
<רוני בר-און (קדימה):>
תפרסם, כן. אני רוצה, דווקא תפרסם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגן השר, תגיד משפט אחרון. אני חייב לסיים את דבריך.
<דני דנון (הליכוד):>
תראה לו את הפתק, סגן השר. תשתיק אותו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת דני דנון, אתה אל תוסיף אש למדורה, תעשה לי טובה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, ארבע הדקות שלו הסתיימו מזמן.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
לא התחלתי לדבר, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה לא ענייני. אל תנהל ויכוח עם אף אחד.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבקש משפט אחרון וזהו זה. רבותי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת כץ.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני, יש בימים אלו מחסור גדול במיטות אשפוז. קודם כול, הגעתי להסכם עם הממשלה על תוספת של כ-1,000 מיטות בשנים הבאות, וזה הישג, ברוך השם, גדול מאוד, ואני מברך את האוצר.
<רחל אדטו (קדימה):>
– – – חמש שנים.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אבל המחסור הזה הוא עשר שנים.
<רוני בר-און (קדימה):>
מיתות, בתי"ו ולא בטי"ת.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
עשר שנים היתה הקפאה במיטות. עשר שנים לא הוסיפו מיטות לבתי-חולים, ורופאים.
<מאיר שטרית (קדימה):>
כולם בריאים.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני שמח מאוד. האם גם בזה ממשלת נתניהו אשמה, או שעשר שנים זה כמה ממשלות?
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
גם בזה. גם בזה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני לא אאפשר להפריע לו.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני ראש הממשלה, הדבר האחרון הוא נושא הדיור. גם בזה היתה הקפאה כל השנים. אבל, אדוני ראש הממשלה, בעיית הדיור היא היום של ציבור הזוגות הצעירים, של כל הזוגות הצעירים בארץ, ואני אומר לכם שזו הבעיה וזה כישלון ממשלות ישראל לשעבר – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
– – גם כלכלי, גם חברתי, וגם כמובן צפיפות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. יעלה חבר הכנסת אבי דיכטר. לרשותך שבע דקות. אחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי, וגם לך שבע דקות.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אדוני ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, רבותי השרים, רגע אחרי שאתה ראש הממשלה ואתם השרים וחברי הקואליציה הורדתם את ידכם האחת לאחר שהצבעתם בעד התקציב לשנתיים הבאות, הנחתם בידכם השנייה סדרת מכות כלכליות על תושבי ישראל בנוסח: אני אנבט, כלומר אוריד נבוט; אני אנפט, כלומר אעלה את מחירי הנפט; ואני אראה לכם, אזרחי מדינת ישראל, מאיפה הדג הממשלתי משמין.
אדוני ראש הממשלה, הפעם האחרונה שליטר דלק עלה 7 שקלים היתה ביולי 2008, אלא שאז מחיר חבית נפט היה 150 דולר. היום מחיר החבית 90 דולר, אך החלטתם ללמד את העם לקח ולגבות ממנו 7.27 שקלים לליטר. והעם, אדוני ראש הממשלה, שואל בשפתו הפשוטה: למה? מה קרה? מי מת? נדמה, ראש הממשלה, שהחלטתם לעשות עוד סיבוב על האזרח. הרי 60% ממחיר הדלק הם מסים, כלומר כסף מזוקק שנכנס לכיס הממשלה. אפילו לא השארתם כבר אוקטן בדלק. הכול שם מסים. אפילו את הפרות ברפת אצלנו כבר לא חולבים כפי שאתם חולבים את האזרח. חבר הכנסת יעלון יכול להעיד על כך. ועוד מעט גם תבקשו מהאזרחים לעשות "מווו" כמו בפרסומות.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
איך?
<דליה איציק (קדימה):>
איך? מה? חבר הכנסת דיכטר, לא שמענו.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
המסים הנוספים שהטלתם על ליטרת הדלק של האזרח יכניסו לקופתכם 1.3 מיליארד שקל, ואת ההכנסה הזו תצרפו ל-11 מיליארד שקל שנכנסו בשנת 2010 לקופת המדינה ממסים בלתי צפויים בגין צמיחה של פי-4.5 מהצמיחה החזויה. השאלה, ראש הממשלה: למה הציבור לא זכאי ולמה הציבור אינו ראוי ליהנות מצמיחה שכזו? מדוע הציבור שותף רק בקיצוצים ותמיד בעל-כורחו?
אם היו כמה אזרחים שחשבו ברצינות לעבור ולנסוע בתחבורה ציבורית, הסברתם להם שאל להם לעשות כן. איך הסברתם? פשוט הודעתם להם שאתם מייקרים את הנסיעה באוטובוס בתוך הערים ב-10% בתוך חצי שנה, וב-7% באופן מיידי, אדוני ראש הממשלה.
אגב, אדוני היושב-ראש, אם חשב מישהו שאין לממשלה זמן וקשב לנושאים החברתיים מאחר שהיא שקועה עמוק בתהליכים המדיניים, ובכן, חשוב שידע שהמציאות שם, בתחום המדיני והביטחוני, קשה ומדכאת שבעתיים מהתחום החברתי.
שנת 2010 הוכרזה כשנה שקטה בזכות ירי של רק 130 רקטות ופצצות מרגמה מעזה לעבר ישראל – אדוני ראש הממשלה, רקטה בכל שלושה ימים, בעצם יומיים ומשהו רק. הרקטות, ששוגרו מעזה לעבר אופקים, נתיבות, שדרות, אשקלון והקיבוצים והמושבים שביניהן – בערים אלה לומדים היום, אדוני ראש הממשלה, למעלה מ-10,000 תלמידים בעשרות בתי-ספר וגני-ילדים שאותם הגדירה מערכת הביטחון כמוסדות שבהם רמת המיגון היא אפס. אדוני ראש הממשלה, האם ידעת שישנם היום ילדים בבתי-ספר באשקלון, באופקים ובנתיבות – השר מרידור, האם אתה יודע שהיום באשקלון, בנתיבות ובאופקים לומדים ילדים שבהישמע אזעקה הם נכנסים אל מתחת לשולחן, אדוני ראש הממשלה, מניחים ידיים על הראש ואומרים תהילים? 30 מיליון שקל נדרשים כדי להציב להם מיגוניות, רחמנא ליצלן, קוביות בטון וגלילי בטון, כדי שיהיה לאותם ילדים לאן לרוץ בהישמע אזעקה בגין ירי של טילים.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – של ברוורמן ושל יעלון.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
ראינו שאין לכם חמלה על נהגים שנדרשים לתדלק את רכבם בסכומים מופקעים. הבנו, אדוני ראש הממשלה, שלא אכפת לכם מאזרחים שחייבים להשתמש בתחבורה הציבורית ולשלם מחירים הולכים ומאמירים. אבל, למען השם, גם את הילדים אתם מפקירים? איך זה שאין לכם התבונה לקחת 30 מיליון שקל, בין אם מתוך ה-11 מיליארד, המן הזה שירד מהשמים בשנה שעברה, או על חשבון המיליארד פלוס בגין המסים על הדלק שהטלתם, או מכל מקור תקציבי אחר? ותחסכו מכולנו, אדוני ראש הממשלה, את המשפט המצמרר של ילדי כיתה י"ב בתיכון באשקלון, שתיארו בפני את ההווי שהם מנהלים מתחת לשולחנות, בעת שהם שוהים מתחת לשולחנות בהישמע האזעקה על ירי רקטות, כפי שאמרו לי: אנחנו, חבר הכנסת דיכטר, צוחקים, פוחדים ומתביישים.
אדוני ראש הממשלה, הייתכן שכמעט שנתיים אחרי שהקמת את הממשלה המנופחת הזו, שמהווה יחד עם סגניה שליש מבית-המחוקקים הזה, אין לכם, אין לך, שום כיוון מדיני מסתמן באופק? כל העולם עסוק בהיכן יהיו האולימפיאדות הבאות והמונדיאלים הבאים, ואצלנו בממשלה, ואתה בראשה, עוסקים במשחקי התחמקות מהדבר החשוב ביותר למדינת ישראל ולעם ישראל – האופק המדיני.
האמת היא שהייתי משוכנע שבהגיעך בפעם השנייה לכס המלכות הישראלי תקבע כיוון ותפגין כוונה באשר לתהליכים המדיניים עם שכנינו, אבל כלום. פתחת במשנה סדורה למה שתי מדינות זה רע. נשיא ארצות-הברית הסביר לך בקהיר שאין לך ברירה. רצת לבר-אילן, וכמי שכפאו שד אמרת בקולך: שתי מדינות לשני עמים. אחר כך הסברת שהפלסטינית תהיה בעצם מדינה מינוס. אז מה הפלא שאתה מתקשה לשכנע שאכן זה הכיוון שבחרת?
אדוני ראש הממשלה, יש לך הזדמנות, כאן והיום, לתקן טעות – ואני אומר לך, יושב-ראש הכנסת – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תשתדל לסיים בדקה הקרובה.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
– – לתקן טעות שעשית ביוני 2009, כשהעדפת את הצהרתך על שתי מדינות לומר לא כאן, בפני חברי הכנסת, אלא במקום אחר. אדוני ראש הממשלה, אני מזמין אותך לומר כאן והיום, כאן מעל הדוכן הזה, לחברי הכנסת ולכולי עלמא ששתי מדינות לשני עמים זה הפתרון היחיד בנמצא כדי להביא תהליך של שלום עם הפלסטינים לכדי סיום – בלי משחקי לשון של מדינה מינוס ובלי פטנטים אחרים. אגב, יש מדינות בעולם שהוגבלו בתחום הצבאי, הן מדינות לכל דבר, בלי מינוס ושאר ירקות – אותם ירקות, אותם שאר ירקות שבעצם מונעים את בניית האמון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
שנייה. אדוני ראש הממשלה, אמון זה, שצריך להיות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הזמן הסתיים.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אמון זה, שצריך היית לבנות בשנתיים שאתה עומד בראש המדינה; אמון זה של האזרחים בך שאכן אתה מתכוון להוביל לעתיד טוב יותר; אמון של מנהיגי האזור שיש להם פרטנר שאתו ניתן לנהל משא-ומתן אמיתי, גם אם קשוח, אבל מתוך ידיעה שאתה מתכוון לסיים את הסכסוכים בחזיתות השונות.
אמון בכך שנוצרה הזדמנות פז ללכת בתהליך אזורי עם מדינות ערב על בסיס אינטרס משותף שיצרה אירן. כן, אדוני ראש הממשלה, אותה אירן שמשקיעה את כולה בבניית נשק גרעיני, בנתה בכך, שלא מדעת, אולי אפילו שלא מרצון, אינטרס משותף לישראל, למצרים, לערב-הסעודית, לירדן, לסוריה ולמדינות ערב אחרות. את זה לא צריך למצוא במסמכי "ויקיליקס", את זה ניתן לזהות בכל ממשל שנמצא סביבנו. אז איך זה שכבר שנתיים אינך מבחין בכך?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, אני ממש מבקש ממך לסיים. תגיד משפט אחרון.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אין זו קהות חושים, אדוני ראש הממשלה, אין לך ולממשלתך כל עניין להוציא את העגלה מהבוץ שבו היא תקועה כבר שנים. אלא שלבוץ הזה, אדוני ראש הממשלה, ואתה מומחה לבוץ, יש תכונה רעה – כשהוא מתקשה, העגלה נשארת יצוקה בתוכו, וכדי לחלצה, צריך לפרק את העגלה לחלקים. בקטע הזה שבו העגלה מתפרקת לחלקים, שם, אדוני ראש הממשלה, אתה וממשלתך נמצאים. אל תכה בסוסים, גם אל תלחש להם, ראש הממשלה. זה לא הסוסים, זו העגלה. העגלה לא עשתה את שלה, העגלה צריכה ללכת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ואחריה יעלה ראש הממשלה. לרשותך שבע דקות.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, לפני שאני אתחיל בדברים שתכננתי לומר, הקשבתי קשב רב לחבר הכנסת אבי דיכטר. חבר הכנסת דיכטר, אני בדרך כלל מעריכה אותך מאוד, אבל מאיפה התעוזה של הצביעות האיומה הזאת, לדבר על היעדר מיגוניות באשקלון בלי להזכיר איך הגענו לבעיה הזאת, בלי להזכיר איך הגענו למציאות שבה אשקלון הפכה להיות בטווח הטילים.
<רונית תירוש (קדימה):>
זה ישנה את הביטחון של הילדים?
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אז בוא אני אזכיר לך דברים שאמרת, דברים שאמרת רק בשבוע שעבר.
<רונית תירוש (קדימה):>
אנחנו יודעים מאיפה זה בא, אבל הילדים מופקרים.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אומר חבר הכנסת דיכטר ברגע של הארה: לאחרונה סוגיית עזה היא הסוגיה המרכזית שאסור להתעלם ממנה – –
<יואל חסון (קדימה):>
ראש הממשלה שלך תמך בזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יואל. יואל. יואל – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – עזה היא מורסה שצריך לפוצץ אותה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – אני רוצה שתבין, עמד פה אבי דיכטר – למה אני כועס? כשאני מנהל את הישיבה אף אחד לא הפריע לו, אפילו במלה אחת. עולה מישהי אחרת, מהאופוזיציה – – –
<דליה איציק (קדימה):>
הוא אמר דברי טעם. הוא אמר דברי טעם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני לא מוכן שהישיבה תתנהל בצורה כזאת, שאתם לא תאפשרו למישהו אחר להגיד משהו שנוגד את דעתכם. לא יכול להיות מצב כזה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
יש הארה אצל קדימה – עזה היא מורסה שצריך לפוצץ אותה, או על-ידי המדינות הערביות, שיחזירו לעזה את הרשות הפלסטינית, או שישראל תצטרך למוטט את תשתית הטרור ברצועת-עזה במהלך שיימשך שנים.
חברים, כמה צביעות, כמה צביעות. אתם שהובלתם – אולי זו המורשת היחידה שהותרתם אחריכם – את החרבת חבל-עזה, את סילוק היהודים מחבל-עזה; אתם, שבגללכם אשקלון נמצאת היום בטווח הטילים – אתם מדברים היום על מיגוניות? רק קצת הגינות ויושרה – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
את יודעת, כבר שנתיים עברו מאז.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – אבל נראה לי – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – שיושרה והגינות זה לא הצד החזק של האופוזיציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הזמן שלנו – הזמן מצומצם. יש היום גם חוג תנ"ך.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לפנות אליך ולומר – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לקרוא קריאות ביניים.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – מה מביא את חברי האופוזיציה, פעם אחר פעם, לטעון את אותן טענות, שהאמת, אני חייבת לומר, כמי ששומעת אותן מדי חודש בחודשו, קצת משעממות אותנו, חברי הקואליציה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אתם פוגעים בו מבפנים.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
מה שמוביל אותם לשאת פעם אחר פעם את אותם דברים זו העובדה שקשה להם לראות ממשלה יציבה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
יציבה?
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
תשמעו, הממשלה הזאת היא אחת הממשלות הכי יציבות שהיו כאן בשנים האחרונות. הממשלה הזאת העבירה תקציב דו-שנתי ללא קשיים וללא משברים. אדוני ראש הממשלה, אני מברכת אותך על העובדה שהמשק הישראלי נמצא היום בצמיחה של 4%, יותר מכל כלכלה אחרת במערב, והצפי לשנת 2011 הוא צמיחה של 4.5%. האבטלה צומצמה, נוצרו יותר מ-100,000 מקומות עבודה חדשים. יש אפילו – – –
<דליה איציק (קדימה):>
ממשלה עם חוקה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
יש אפילו מנהיגות אזרחית – –
<דליה איציק (קדימה):>
ממשלה עם חוקה. אין לך מה להגיד על זה?
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – שלא נראתה בזמנכם, כשהשביתות כאן חגגו. אפילו שביתות אין כאן. אין לכם אפילו שביתות להתרעם עליהן.
<קריאות:>
– – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
ואני חושבת שבהיעדר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – – בהיעדר כמעט עילה אמיתית ומשמעותית, מה נותר לאופוזיציה, אם לא העניין המדיני? ובכן, העניין המדיני. בואו נדבר קצת על העניין המדיני.
אדוני ראש הממשלה, מדי שבוע יוצאת יושבת-ראש האופוזיציה בקריאה, קריאה נרגשת, אפילו הייתי אומרת: לך למשא-ומתן מדיני. ואני שואלת, האם 17 שנים של משא-ומתן הביאו אתן איזו בשורה מדינית? כאילו השנים שבהן היא שירתה במשרד החוץ הביאו אתן איזו פריצת דרך בתהליך שלום. ויותר מזה, עם מי אנחנו צריכים לנהל תהליך מדיני? עם סאיב עריקאת, שאומר שבלי זכות שיבה ל-7 מיליון פלסטינים אין פתרון לסכסוך? רגע, אולי עם אבו מאזן, כי שמעתי שיש כאן יוזמה של חבר הכנסת נחמן שי לקיים פגישה חגיגית עם אבו מאזן ביום ראשון.
חברים, חברי קדימה, מה נשאר לכם למכור שלא מכרתם בקדנציה הקודמת? מה תמכרו לו? תמכרו לו את ירושלים כבירת פלסטין?
<אורית זוארץ (קדימה):>
אתם הקפאתם את ירושלים.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אולי תתקפלו בעניין זכות השיבה? הרי זה הדבר היחיד שנשאר. זה הדבר היחיד שנשאר.
<נחמן שי (קדימה):>
אנחנו רוצים לייצג את ראש הממשלה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
חברים, אני כבר לא מדברת על היעדר ממלכתיות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – הליכוד פשט את הרגל. הליכוד פשט את הרגל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, תנו לה לסיים. רבותי, ביקשו מראש הממשלה לדבר. אי-אפשר להעמיד אותו פה שעתיים במקום שעה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
והדבר החשוב מכול, מה נשאר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תנו לו. באנו לשמוע אותו.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
מה נשאר מהציונות של קדימה אם אפילו הקו האדום העקרוני ביותר שנקבע על-ידי ראש הממשלה, והוא הכרה במדינה יהודית – אפילו אותו מחקתם? אתם לא רוצים יותר הכרה במדינה יהודית, זה ממש לא חשוב לכם.
חברים, אם היתה בכם טיפת יושרה, הייתם פועלים בשיתוף פעולה עם הממשלה לגינוי הטרור המדיני הפלסטיני; הייתם עסוקים בגינוי הרשות שמחרימה תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון ומסיתה חברות ישראליות לקחת חלק בחרם הזה; הייתם פועלים למניעת הדה-לגיטימציה של הפלסטינים בכל מה שנוגע לפעולות הגנה של חיילי צבא-ההגנה לישראל, כולל בשבוע האחרון, כשראינו את מסע התעמולה הפלסטיני נמשך, אותה מפגינה בבילעין שמסתבר שכלל לא היתה בהפגנה. מעניין מאוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש סברה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
יש סברה כזאת. אנחנו חייבים לומר שאנחנו נמצאים בחלק ממסע הסתה של דה-לגיטימציה כללית של מדינת ישראל. הדה-לגיטימציה הזאת היתה גם בפרשת משט ה"מרמרה" וגם ב"עופרת יצוקה". הייתם צריכים לשלב ידיים באופן אחראי כדי להיאבק בתופעות החמורות האלה, אבל אתם עדיין עסוקים בהלקאה עצמית – תמיד מדינת ישראל היא האשמה.
אתם יודעים, בפרשות שלנו מדברים על גילוי המנהיגות של משה רבנו. אתם יודעים מתי משה רבנו הופך למנהיג? הוא הופך למנהיג ברגע אחד, ברגע שבו הוא יודע להבחין מי הטובים ומי הרעים. כשהוא מפריד בין אותו איש מצרי שמכה איש עברי וכשהוא יודע להפריד בין שני עברים נצים ואומר לאחד מהם: רשע, למה תכה רעך? אתם שוכחים מי הרשעים ומי הטובים בסיפור הזה. אתם באופן אוטומטי מצטרפים לאותה חזית שמייצגת דה-לגיטימציה של מדינת ישראל, ולכן אתם לא ראויים להנהגה.
כשאנחנו שומעים כאן מדי שבוע, וגם אני מניחה, אדוני ראש הממשלה, אתה בטח תשמע את זה גם בקרוב: אתה מעדיף את השותפים הטבעיים שלך על פני משא-ומתן. ובכן, כן, זה נכון, אנחנו מעדיפים שמירה על העקרונות שלנו על פני, לא משא-ומתן, אלא על פני כניעה לרשות הפלסטינית, כפי שאתם הובלתם בתקופה שאתם הייתם בשלטון. ובדיוק מהסיבה הזאת נבחרנו להנהגה ובדיוק מהסיבה הזאת אתם יושבים היום על ספסלי האופוזיציה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחברת הכנסת חוטובלי. נא לצלצל, כי אני עומד להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לבוא להשיב על דרישתם של חברי הכנסת, 40 במספר, לבוא ולומר את דברו. אני מזמין את ראש הממשלה, ואחריו תבוא ותעלה ראש האופוזיציה. לא תהיה כל סבלנות וסובלנות לאיזו קריאת ביניים, לא כלפי ראש הממשלה ולא כלפי ראש האופוזיציה. כבוד שר החוץ. כבוד שר החוץ, ראש הממשלה נמצא. אני לא יכול לבקש מבר-און, כי זה לא יעזור, אבל אני מבקש ממך. בבקשה. בבקשה, רבותי. אדוני ראש הממשלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, ידידי חברי הכנסת, הדיון הזה, בעקבות 40 חתימות, בדרך כלל מלווה, אפילו מתמקד, בחילוקי דעות בינינו. ואני מבטיח לכם שבהמשך דברי אני אתייחס לכמה וכמה מן הדברים שאתם העליתם בדיון הזה. אבל הפעם אני מבקש לפתוח את דברי בדבר שמאחד את כולנו – את כולנו, את חברי הכנסת ואת העם כולו – ועניין זה הוא שחרורו של יונתן פולארד.
ב-7 בינואר 2002, כמעט לפני תשע שנים, נסעתי לכלא "בוטנר". הכלא הזה הוא בצפון-קרוליינה, ונסעתי לשם על מנת לבקר את יונתן פולארד. נכנסתי למתחם הכלא, והובילו אותי למעין פינת קפה. המתנתי בסבלנות לפגישה, וכעבור זמן מה נכנס יונתן פולארד בליווי שומר, שהיה אתנו במהלך כל הפגישה. לחצנו ידיים בחום, הוא התיישב לידי והתחלנו לדבר. אני רוצה להזכיר לכם שבשלב הזה יונתן כבר ישב בכלא למעלה מ-16 שנים. אני ציפיתי למצוא אדם מריר, אדם כועס, נטוש, מתוסכל, אבל זה לא מה שמצאתי. מצאתי אדם נבון, אני מרשה לעצמי לומר אפילו מבריק, אדם רגוע, מפוכח. יונתן דיבר בשיקול דעת, ברצינות, הוא שמר על איפוק מרבי.
שאלתי אותו איך זה לחיות בכלא. הוא סיפר לי מה זה לחיות בכלא, בתנאי הכליאה המיוחדים שלו, יום אחר יום, שנה אחר שנה, יותר מ-16 שנים, כ-6,000 ימים. ידידי, מאז חלפו עוד תשע שנים ויונתן יושב בכלא יותר מ-9,000 ימים. אני חייב להגיד שהוא סיפר לי על מצבו בצורה מאוד עניינית, ללא רחמים עצמיים. שאלתי אותו כמה שאלות ספציפיות על תנאי כליאתו והוא אמר – הוא אמר זה בצורה לקונית – הוא אמר: זה לא קל. ראיתי לפני יהודי חם, יהודי גאה וציוני אמיתי. אין לי ספק שהחוסן הפנימי שלו, ותכונות יוצאות דופן, הם שאפשרו לו להחזיק מעמד בחצי היובל שהוא יושב שם כלוא – רבע מאה – להחזיק מעמד, לשמור על יציבותו הנפשית.
אני אמרתי לו באותה עת: אני מתחייב בפניך, יונתן, שמדינת ישראל, ואני אישית גם כן, נעשה כל מה שניתן כדי להחזיר אותך למשפחתך, להחזיר אותך לעמך, להביא אותך חזרה לישראל. זה נכון, במהלך השנים פעלו ראשי ממשלה, פעלו שרים, פעלו גם רבים מכם, לקדם את שחרורו של יונתן פולארד. לצערנו, הפעולות הללו עד היום לא נחלו הצלחה.
בקיץ 1995 פנה ראש הממשלה יצחק רבין לנשיא קלינטון וביקש ממנו לחון את יונתן פולארד כבקשה הומניטרית. בינואר 1996 העניק שר הפנים דאז, חיים רמון, אזרחות ישראלית ליונתן, לאחר החלטה שקיבל קודמו, שר הפנים אהוד ברק, בנובמבר 1995. כשנכנסתי אני לתפקיד ראש הממשלה, באמצע שנת 1996, ביקשתי משרי הממשלה לשלב במהלך ביקוריהם בארצות-הברית ביקורים בכלא, לבקר את יונתן פולארד בפומבי. כמה וכמה מהאנשים שיושבים כאן היום, שהיו אז חברי הממשלה, עשו זאת. אני רואה אותך מהנהן, יולי אדלשטיין. אתה עשית זאת. לימור לבנת, את עשית זאת; יעקב נאמן, מיקי איתן, אלי ישי – גם הם עשו זאת. אני גם ביקשתי מנציגים רשמיים של הממשלה, מהיועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, ממזכיר הממשלה דני נוה, גם מהם לבקר אותו בכלא, וגם הם עשו זאת.
ב-11 במאי 1998 הודיעה הממשלה בראשותי הודעה רשמית. אני קורא לכם אותה: "יונתן פולארד היה סוכן ישראל שטופל על-ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת, הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו והיא מוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".
לקראת ועידת וואי, בספטמבר 1998, ביקשתי מהנשיא קלינטון שישחרר את יונתן פולארד במסגרת ההסכם שעמדנו לעשות עם הפלסטינים. על בסיס השיחות הללו היה לי יסוד, אפילו יסוד מוצק, להאמין שיונתן יחזור אתי לישראל. לצערי, וגם לצערכם, הדבר לא התממש, והסיבות ידועות.
ראשי הממשלה שבאו אחרי, ברק, שרון, אולמרט, כולם ביקשו מנשיאי ארצות-הברית – ביקשו מהנשיא קלינטון, ביקשו מהנשיא בוש – לשחרר את יונתן, וכך פעלו גם נשיאי ישראל. הייתי אז מאוחר יותר ראש האופוזיציה. נפגשתי עם הנשיא בוש במהלך ביקורו בירושלים, וביקשתי ממנו לשחרר את יונתן פולארד. כתבתי לו גם מכתב בקשה רשמי לקראת סיום הקדנציה שלו, של בוש.
כשנבחרתי פעם שנייה לראשות הממשלה העליתי את הנושא בביקור הראשון שלי בוושינגטון, בשיחה עם הנשיא אובמה, ומאז יצא לי להעלות את הנושא פעמים רבות עם אנשי ממשלו, כולל בחודשים האחרונים. וגם אתם, ידידי חברי הכנסת, גם אתם לא חסכתם מאמצים במהלך השנים להביא לשחרורו של יונתן, כולל במכתב ששלחתם רק לאחרונה, מכתב ששלחתם לנשיא אובמה בחתימת כמעט כל חברי הבית – 109 חברי הכנסת. אז אני יכול לומר היום שממשלות ישראל, כנסות ישראל, אנחנו כולנו ניסינו וניסינו וניסינו, ולא הצלחנו.
לפני שבועיים קיבלתי מכתב מהכלא, מיונתן, שמבקש ממני לפנות באופן גלוי – אני מדגיש, גלוי – כראש ממשלת ישראל, לנשיא ארצות-הברית ולבקש באופן רשמי וגלוי את שחרורו. אני שמעתי מרבים מכם במהלך הזמן האחרון שאתם תומכים בבקשה הזאת. חשבתי על כך ואני יודע שגם אתם הרהרתם בזה לא מעט. אני מאמין שאחרי 25 שנה שיונתן יושב בכלא, לאחר 15 שנים של מאמצים שלא צלחו להוציאו – החלטתי שצריך להיענות לבקשה הזאת, ושנכון לעשות זאת בגלוי, כאן, מעל במת הכנסת בירושלים, בצעד שמייצג ומאחד את כל חלקי העם.
אני מבקש לקרוא באוזניכם את המכתב ששלחתי לנשיא אובמה בעניינו של יונתן – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
בתקווה שכבר קיבל אותו – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
הוא קיבל אותו. "כבוד הנשיא, בשם העם בישראל אני פונה אליך בבקשת חנינה עבור יונתן פולארד. בזמן מעצרו פעל יונתן כסוכן של ממשלת ישראל. אף-על-פי שישראל בשום אופן לא כיוונה את מאמציה המודיעיניים נגד ארצות-הברית, היא פעלה באופן שגוי ובלתי מקובל לחלוטין. הן מר פולארד והן ממשלות ישראל הביעו פעמים רבות חרטה על פעולות אלה. ישראל תמשיך לדבוק בהתחייבותה שמעשים כאלה לא יישנו לעולם.
"כפי שאתה יודע, אדוני הנשיא, העליתי את עניין שחרורו של יונתן פולארד פעמים רבות בדיוני עם ממשלך ועם ממשלים קודמים. שורה של ראשי ממשלה ונשיאים ישראלים ביקשו אף הם מקודמיך לתת חנינה עבור מר פולארד.
"לאור העובדה שיונתן פולארד נמצא בכלא כבר 25 שנה, אני סבור שבקשת חנינה חדשה היא ראויה בהחלט. אני יודע שפקידים אמריקנים בכירים לשעבר שבקיאים בנושא, שותפים להשקפה הזאת, כמו גם חברי קונגרס רבים.
"למיטב הבנתנו, יונתן פולארד ריצה עונש ארוך יותר מכל אדם אחר שהורשע בעבירות דומות, ואף יותר מתקופת המאסר שדרשה התביעה במסגרת הסדר הטיעון שלו. יונתן שילם מחיר כבד על פעולותיו, ומצבו הבריאותי הידרדר משמעותית.
"אני יודע שארצות-הברית היא מדינה המושתתת על הגינות, על צדק ועל רחמים, ומכל הטעמים הללו אני מבקש, במלוא ההערכה כלפיך, שתשקול בחיוב בקשת חנינה זו. עם ישראל תמיד יהיה אסיר תודה לך."
<דליה איציק (קדימה):>
בהזדמנות הזאת תביא גם את גלעד שליט.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה עם גלעד שליט?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
עד כאן לשון המכתב. אני יודע שהוא משקף את תחושת הלב של כולנו. חברי הכנסת, בשם העם כולו אני מבקש לשלוח מכאן, ממשכן הכנסת בירושלים, מסר ליונתן פולארד: יונתן, החזקת מעמד 25 שנה, תמשיך להיות חזק. כל העם מחזק אותך, כל העם מחכה לך, ובעזרת השם תהיה אתנו כאן בקרוב.
אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שנאפשר אולי ליושבת-ראש האופוזיציה להגיב על הדברים הללו, ואם יהיה רצון של חברי הכנסת, אני אשמח להגיב גם על הדברים האחרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני מחליט מה הוא רוצה לומר, על זה מצביעים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה לא מגיב על שום דבר אחר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, ראש הממשלה, מצביעים על מה שהוא אמר, זה הכול. הוא רוצה – כל אחד אחר כך יביע דעתו בהצבעה. אין לי סמכות לומר לו מה לומר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
טוב, אני אמשיך, אני אמשיך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, אדוני, אדוני יחליט ויכריע, לא צריך לשאול את חברי האופוזיציה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
כרצונכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלא אם כן היא תבוא ותביע – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני ראש הממשלה, יישר כוח על המעשה הזה. פעם ראשונה שאני שומעת ראש ממשלה מעל הדוכן הזה מדבר – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
תודה רבה.
<קריאה:>
הנה קול שפוי.
<מגלי והבה (קדימה):>
מדבר על קולות שפויים? מה עם גלעד שליט?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, רבותי, רבותי, למה לעורר – רבותי, על הנושא שראש הממשלה דיבר אין מחלוקת, ועל הנושא של גלעד שליט אין מחלוקת. אנחנו רק יודעים שעמנו כולו, כולו, על כל ממשלותיו – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם גברתי רוצה לומר משפט מהצד וראש הממשלה מסכים, בבקשה.
<ציפי לבני (קדימה):>
מאחר שראש הממשלה מצא את הדבר אולי האחרון שנשאר בקונסנזוס בבית הזה ובחברה הישראלית, את יונתן פולארד, לא היו ספקות בלבו של אף אחד כאן – אותם ספקות שניסה ראש הממשלה לעורר כשהוא פנה אלי – לא אהפוך את יונתן פולארד לעניין פוליטי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
להיפך, ראש הממשלה אמר – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
מסורה תמיכתנו בכל מאמץ לשחרורו של יונתן פולארד, שלי כראש האופוזיציה ושל כל חברי קדימה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. נדמה לי אבל שראש הממשלה – ישבתי פה כמוך – לא אמר דבר בהתרסה בעניין זה. הוא אמר: אולי ראש האופוזיציה רוצה להתייחס לזה ולהסתפק – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
ראש האופוזיציה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי את זה, אבל הוא לא אמר – אני לא נותן פרשנויות, מה שהוא אמר, הוא אמר: אולי היא רוצה להתייחס לעניין זה, שיש עליו קונסנזוס, ואחרי זה, אם ירצו, נמשיך את הדיון. זה מה שאמר ראש הממשלה. מי שרוצה, יפנה לפרוטוקול, ואני מפסיק. תודה רבה, גברתי ראש האופוזיציה. חבר הכנסת בר-און, אין לך פה שום זכויות יתר. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, נא להמשיך.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אדוני היושב-ראש, הטבת לפרש נכונה את כוונתי. אנחנו עומדים בדיון בעקבות 40 חתימות, שהוא מיוחד בזה שהוא מסכם שנה. אנחנו סיימנו את השנה האזרחית לפני כמה ימים, ואני מתכוון גם להתייחס לדברים שהתרחשו מאז הדיון הקודם, אבל לאור העובדה שמדובר בסיום שנה, אני מסכם כמה דברים שאנחנו יודעים אותם בסיכום, כי קיבלנו קודם כול את נתוני הלמ"ס.
בסוף שנה זו כלכלת ישראל צמחה ב-4.5%. זה יותר מכל מדינה אחרת במועדון הכלכלות האקסקלוסיבי. ישראל מובילה את מדינות ה-OECD בצמיחה. יצרנו למעלה מ-100,000 מקומות עבודה, קרוב יותר ל-120,000 מקומות עבודה – מספר מדהים. התיירות עמדה השנה על 3 מיליון וחצי תיירים – שיא של כל הזמנים. הצטרפנו ל-OECD. עשינו רפורמה בחינוך העל-יסודי ובהשכלה הגבוהה. הקצינו לזה – ואני חייב להגיד שהשר גדעון סער, שר החינוך, הוביל כאן מהלך חשוב מאוד – 7.5 מיליארד שקל בתוכנית רב-שנתית.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
והפרת הבטחות לסטודנטים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו השקנו את התוכנית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא משיב לך עכשיו, אתה לא מתריס עכשיו. הוא משיב, חבר הכנסת פלסנר.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה לא לחרדים, למה אתה צועק?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נסים זאב, מה קרה? אתה חייב – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הבטחת שנת לימודים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עכשיו ראש הממשלה משיב לכם, אין שאלות ביניים. זה הכול. לאחר מכן אותו דבר ייאמר כשראש האופוזיציה תהיה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו השקנו תוכנית להשבת מדענים עולים, להקמת מרכזי מצוינות – ארבעה נפתחים השנה. אנחנו נתנו שנת לימודים חינם לחיילים משוחררים בפריפריה. אנחנו התחלנו בפרויקט – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הבטחת לכולם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
באר-שבע זה פריפריה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו התחלנו להקים, ונסיים בקרוב, את המכשול הקרקעי – קודם כול הקונצרטינות ואחר כך המכשול הקרקעי – בגבול הדרום, כדי לעצור את ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה לישראל. אנחנו הכנסנו טיפול של רפואת שיניים חינם לילדים, לסל התרופות. אני מברך את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן על היוזמה הברוכה הזאת.
<רחל אדטו (קדימה):>
סל התרופות הכי קטן בחמש שנים האחרונות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו התחלנו בהקמת בית-ספר לרפואה בצפת, וידידי סילבן שלום, אתה פועל רבות בזה. אנחנו השקנו את תוכנית "נתיבי ישראל", תוכנית התחבורה לפיתוח וחיבור הגליל והנגב למרכז; פתחנו את מנהרות הכרמל. אנחנו השקנו את תוכנית "תמר" להעצמת תשתיות המורשת הלאומית, ואנחנו משקמים – כבר השקענו למעלה מ-70 מיליון שקלים. תוכנית מרהיבה, אדירה, גם של אתרים ארכיאולוגיים מהתקופה הקדומה של עמנו וגם אתרי הציונות, תוכנית חינוכית, מורשתית יוצאת מן הכלל.
אנחנו החלטנו על הקמת מערך השיטור העירוני; אנחנו גיבשנו תוכנית לאומית להפחתת גזי החממה; אנחנו החלטנו להעלות לארץ את שארית קהילת הפלאשמורה. אנחנו מבצעים, מחוללים – יחד עם שר התקשורת משה כחלון – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – מזכיר הממשלה – – – אתה ראש הממשלה – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – מהפכה בשוק הסלולרי – הכנסת מתחרה רביעי בשוק וגם אפשרות לחמישי, הפחתה משמעותית בקנסות, היציאה של המשתתפים והפחתת דמי הקישוריות; אנחנו העברנו כאן את חוק משאל העם, שדיברו עליו במשך שנים.
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
מאז הדיון הקודם אנחנו העברנו, בניצוחו של שר האוצר יובל שטייניץ, תקציב דו-שנתי שני. כשהעברנו את הראשון, אמרו: נו, זה חד-פעמי, זה לא יקרה. העברנו תקציב דו-שנתי – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתם אמרתם שזה חד-פעמי.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ברוב עצום – –
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא אמר שזה חד-פעמי. אנחנו אמרנו?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ברוב של למעלה מ-30 חברי כנסת. אנחנו העברנו חוק עידוד השקעות שמעניק עדיפות להקמת חברות מתקדמות בפריפריה. אנחנו הנהגנו לראשונה מס הכנסה שלילי בכל רחבי הארץ.
<רוני בר-און (קדימה):>
זה גם סילבן – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
נחתם הסכם עם ארגון המורים העל-יסודיים להשקת רפורמה "עוז לתמורה", דבר חשוב מאין כמוהו לקדם כאן שינוי – –
<רוני בר-און (קדימה):>
חוק מס הכנסה שלילי זה גם ידידי סילבן.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – כשהתלמיד והמורה במרכז.
אנחנו עברנו אסון כבד. אתמול הייתי באזכרה מרגשת מאוד לאלעד ריבן, זיכרונו לברכה – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתה מנעת חקירה אמיתית של האסון הזה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ופגשתי שם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון.
<יואל חסון (קדימה):>
– – אתה מנעת חקירה אמיתית של האסון הזה. אתה באופן אישי – – – שלא נדע את האמת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – זה הכול.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
פגשתי שם את ראשי הרשויות – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
פגשתי שם את ראשי הרשויות מהרשויות שחובקות את הכרמל ושוכנות עליו. אני הבטחתי להם שעבודת השיקום תהיה מהירה, שנחתוך בגרזנים בכבלי הביורוקרטיה, והם באו אלי – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אפשר עם ה"סופר-טנקר".
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
סופר גרזן. הם באו אלי והם אמרו לי: אדוני ראש הממשלה – –
<רוני בר-און (קדימה):>
לא כל כך מהר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אנחנו, אין לנו טענה אחת. אנחנו עוד לא נתקלנו במהירות שיקום כזאת. הם שיבחו את כל המשרדים ואת ההתגייסות ואת הדרך שבה קיצרתם – אני אומר את זה לידידי השרים – קיצרתם את התהליכים.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה עם השיקום של קדימה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו נביא לממשלה ביום ראשון הקרוב את ההחלטה על טייסת הכיבוי, על רשות הכבאות, על התקצוב – גם של כל זה וגם את ההחלטות – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ובגלל זה לא העברתם תקציב – – – אין תקציב – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אתה בדרך החוצה. חברת הכנסת זוארץ, עוד רגע – – –
<יואל חסון (קדימה):>
הוא אמר שעוד תשעה ימים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – על רעידת האדמה.
<יואל חסון (קדימה):>
איפה הכבאים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
עכשיו אני מבקש להתייחס לנושא המדיני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
איפה מפלגת העבודה? אין אף חבר כנסת ממפלגת העבודה – – –
<קריאות:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חברי העלו את הנושא – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ. רבותי, הזמנתם את ראש הממשלה לומר את דברו, לא לקרוא קריאות ביניים. רבותי, אני מודיע לכם, מי שקורא עכשיו את קריאת הביניים, והוזהר פעמיים, הוא בחוץ. הסדרנים, נא להתכונן.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
איפה מפלגת העבודה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
הבוקר נפגשתי עם נציג הקוורטט, טוני בלייר; מחר אני אפגש במצרים – –
<יואל חסון (קדימה):>
פגישות, פגישות – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – עם הנשיא מובארק; ביום שישי אפגש עם דניס רוס, ובהמשך, באמצע החודש, יגיעו הנה נציגים אמריקנים נוספים. לפני שעה קלה צלצלתי ליושב-ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מסרתי לו את תנחומי על פטירת אחיו והבעתי את תקוותי שאנחנו נקדם יחד את אותו שלום שאתם הרביתם לדבר עליו.
עכשיו, אני שמעתי אתכם. שמעתי בקשב רב את חברי לאופוזיציה, חברי האופוזיציה. שמעתי את מי שדיברו בפנים מאירות, בכבוד, כמו ידידי חבר הכנסת שטרית, שמעתי גם אחרים, שתיכף אתייחס אליהם. ואנשי, שמעתי מכם שאתם תתמכו במהלכי השלום כשאני אביא אותם, ועכשיו – – –
<קריאות:>
נכון – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
בניגוד לחברי הליכוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ. הוא עכשיו עונה לכם, אין צורך לשמוע את הערותיכם.
<יואל חסון (קדימה):>
אין צורך בדרמות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ואנחנו עוד נחזור לזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מספר לי על דרמות, חבר הכנסת יואל חסון?
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מספר לי על דרמות?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו עוד נחזור לזה, אבל שמעתי גם את חבר הכנסת מופז. חבר הכנסת מופז אמר לי: אדוני – הוא לא השתמש במינוח כזה – הוא אמר לי: אתה חייב – כך הוא אמר – להסיק את המסקנות ולתת את המפתחות.
<קריאה:>
נכון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
טוב, אני חשבתי, אני אשקול את זה – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
קדימה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אבל למי אוכל לתת את המפתחות?
<קריאות:>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
למי שמוכן לקחת אחריות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
מן הסתם, לראש מפלגתו, לראש האופוזיציה.
<קריאות:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אבל, חבר הכנסת מופז – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
די, די, רבותי. לא להפריע.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חבר הכנסת מופז, אתה יודע, אנחנו חיים בעידן האינטרנט, אז מה לעשות, אני רציתי לראות אם אתה מוכן, שהיא – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה וה"סופר-טנקר" – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – – ראויה להנהיג, ואתה אומר: היא איננה ראויה להנהיג, היא איננה יכולה להיות ראש ממשלה. אמרת – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. עד כאן קריאות ביניים. כשראש הממשלה אומר – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – מה שסילבן שלום אומר עליך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אמרת – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ב-5 בינואר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מולה, גם לך אני קורא פעם שנייה, אחרת לא תירגע.
<יואל חסון (קדימה):>
איזה לחץ.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה זה.
<רוני בר-און (קדימה):>
מה עם סטפן? סטפן.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חבר'ה, חבר'ה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה לא מפתח של תחיית המתים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נסים זאב, מה הבעיה? חבר הכנסת נסים זאב, מה קרה?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<יואל חסון (קדימה):>
אתה לקראת הסוף – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
מה אתם בלחץ? תקשיבו. מה יש, תמיד – – –
<קריאות:>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
שיניח את המפתחות, אנחנו מסתדרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אתה לא יכול יותר. זאת כבר התפרעות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אדוני היושב-ראש, אני לא זקוק כאן לעזרתך, ואני מודה לך עליה.
<נחמן שי (קדימה):>
המפתחות בפנים, סע לשלום.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני ישבתי פה במשך קרוב לשעתיים, שמעתי אתכם אחד לאחד. אתם יצאתם מהאולם, אני לא יוצא מהאולם. אתם אומרים דברים כאלה ואחרים, אני שומע – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, לא להעיר הערות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – תתרגלו לזה שאתם יושבים באולם.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אבל למה הפניקה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קורא לך. אני אומר לך, זה פשוט בלתי אפשרי, בלתי נסבל. ממש גן-ילדים, אי-אפשר לנהל ככה גן.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אבל – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – קדימה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם שנייה, ואני לא אהסס, תדע את זה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אבל אתה, אדוני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יהיה בסדר, ראש הממשלה – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אתה לא תמנע ממני להגיע לחלק הכי חשוב בנאומי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, בלי כל ספק. אבל ברגע שאתה עוררת – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
לא יכול להיות דבר כזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוררת רגשות, אתה צודק.
<רוני בר-און (קדימה):>
סטפן.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
דבר שהוא מובן מאליו. יש חופש ביטוי ורשות הביטוי. ובכן, חבר הכנסת מופז, אמרת ב-5 בינואר של השנה הזאת – לא לפני הרבה זמן – אמרת לראש מפלגתך – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה מ"גוגל".
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – שהיא גורמת נזקים למדינת ישראל. אמרת ב-21 בינואר שלבני מגיבה בצורה היסטרית ופחדנית. אמרת – –
<נחמן שי (קדימה):>
התחילה מערכת – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – נתת לה קצת קרדיט, אמרת: לבני נחמדה אבל אין לה יכולת לקבל החלטות קשות.
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – ראש ממשלת ישראל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אני מבין את התרגשותכם. ההתרגשות נסתיימה. ראש הממשלה יכול לדבר, שמעתי רבים מחברי הכנסת מתריסים כלפיו, והוא יושב ושומע. לפעמים הוא רוצה לצעוק ולזעוק, הוא לא יכול.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה שרים שלו אמרו עליו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קורא לך לסדר פעם שלישית. להוציא את זוארץ.
<אורית זוארץ (קדימה):>
פעם שנייה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
להוציא את זוארץ. בבקשה. בבקשה. רבותי, עכשיו זה הולך – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה אומר בוגי?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי הסדרנים. איפה הסדרניות? אין לנו סדרנית פה?
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה הם אומרים?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מבקש שרק נשים יוציאו אותה.
(חברת הכנסת אורית זוארץ יוצאת מאולם המליאה.)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב, באמת אתה הופך את הכנסת למושב לצים – פשוט למושב לצים. אדוני, בבקשה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אמרת לפעילי קדימה בקריית-שמונה – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – – ממשלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ומי הייתם רוצים שיחליט לגבי השאלות המשמעותיות שעומדות על סדר-היום של האזור הזה? אני יכול – היא לא יכולה. והוספת: במי בוחרים? במנהיג חזק שמסוגל לקבל את ההחלטות הנכונות ולהוביל את ישראל והאזור בדרך הנכונה – –
<דליה איציק (קדימה):>
אז מה אתה רוצה בזה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – או במנהיג חלש שאין לו הניסיון והיכולת לקבל את ההחלטות האלה? מקורבי לבני הגיבו: מצער לראות כיצד מופז מגיב למצבו.
<יואל חסון (קדימה):>
בושה. בושה. בושה.
<שלמה מולה (קדימה):>
בושה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ובכן, שמעתי את דבריך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קריאת ביניים מותרת. מספיק. מספיק.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב.
<רוני בר-און (קדימה):>
מילא שהיועץ המשפטי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<יואל חסון (קדימה):>
איזו רכילות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
שמעתי את דבריך – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – חבר הכנסת מופז – – –
<יואל חסון (קדימה):>
תשאיר את המפתחות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אני קורא לסדר פעם שלישית. להוציא את חבר הכנסת חסון.
<יואל חסון (קדימה):>
לא היתה שלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שלישית, כן. היתה שנייה פעמיים ולא פעם. להוציא את חבר הכנסת חסון. הוא משווע. הוא משווע.
<יואל חסון (קדימה):>
תשאיר את המפתחות על הדוכן – אנחנו נסתדר אתם. תסמוך עלינו. יגיע – – – בחירות. אתה מפחד, אדוני ראש הממשלה – – –
(חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. אתה, שרצית להקים ועדת חקירה כאשר לא היה דוח של מבקר המדינה, ומתריס כלפי השולחן הזה איך סירב ראש הממשלה להקים ועדת חקירה. הרי בכלל לא יכולת להקים ועדת חקירה. החוק אומר שהוועדה יכולה להקים ועדת חקירה אם יש דוח של מבקר המדינה. תשמע ממני.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
היה דוח על מערך הכבאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא היה דוח.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדוח – תשאלו. תשאל את מבקר המדינה. הוא ייתן לך תשובה מלאה. אני מודיע לך: הדוח הזה לא היה דוח ביקורת על השרפה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לא על הכשל האחרון של נתניהו – – –. על השנים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבל. למה אתם בזמן האחרון פה הופכים – כל אחד לוקח ספר ומלמד אותי מה זה הכנסת. אם לפחות היה מקריא מהספר במדויק, אין בעיה. אבל יש כאלה שהתמחו להקריא דברים שהם לא מדויקים.
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
צריך לעשות "גוגל" על ראש הממשלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אז חבר הכנסת מופז, אני מבקש לדעת: היא מתאימה או לא מתאימה?
<קריאות:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חזרת מזה, או שהיא עדיין לא מתאימה?
<מגלי והבה (קדימה):>
תשאל את סילבן. תשאל את סילבן.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
באמת – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה ליברמן חושב על זה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אתה מדבר על החלטות – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
תחליט: היא מתאימה או לא מתאימה, ותודיע לנו. אנחנו מצפים לתשובתך.
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אדוני היושב-ראש, אני חושב שבזה אני מסכם את הדיון הזה בעקבות 40 החתימות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לאדוני. עכשיו אני פונה לצד האחר: לא אסבול שום הפרעה לראש האופוזיציה האומרת את דברה על-פי החוק שכנסת זו חוקקה, המאפשר לראש האופוזיציה להשיב על כל דבר שעולה בדעתה לאחר שראש הממשלה דיבר, והיא תדבר ולא אתם.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, מה ההתייחסות של ראש הממשלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני מתנצל שעד עכשיו לא קראתי לך לסדר. אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמעתי. ראש הממשלה עונה על מה שהוא רוצה. אתה תצביע איך שאתה רוצה.
<דליה איציק (קדימה):>
אולי תגיד מה שרובי ריבלין אומר עליו, ודן מרידור אומר עליו – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
לא. את יודעת מה, דליה? – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<רוני בר-און (קדימה):>
ודאי, משל הכלב, משל סטפן.
<ציפי לבני (קדימה):>
לא, רבותי. דליה, שתינו יודעות, כולם כאן יודעים, מתי מפלגה אחת לוקחת ציטוטים פנימיים של אחד נגד השני במפלגה אחרת. זה נעשה בקמפיין בחירות. רבותי, אנחנו לפני בחירות. נשאר לכנסת רק לקבוע את התאריך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זה האס.אם.אס. של – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זה האס.אם.אס. – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<ציפי לבני (קדימה):>
הבשורה הטובה היא שגם בתוך המחלוקות בינינו – שאול, אני מקווה שלא אכעיס אותך אם אומר שיש דבר אחד שבטוח אנחנו מסכימים עליו וזה שנתניהו לא מתאים ושנינו לא מאמינים לו.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
בגלל זה את יושבת-ראש האופוזיציה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
בוקר טוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי, היא אומרת מה שהיא רוצה ולא מה שאת רוצה לשמוע.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד סגן השר, אני לא יכול – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סגן השר.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
הם מ-פ-ח-דים.
<רונית תירוש (קדימה):>
זה נשמע טוב ברוסית.
<ציפי לבני (קדימה):>
בדמוקרטיה מזמינים את ראש הממשלה כדי לדווח על פעולותיו, פעולות ממשלתו, ולשטוח את חזונו. אבל ביום המיוחד הזה אני רוצה לפתוח דווקא בראש ממשלה אחר, אריק שרון, שהיום לפני חמש שנים נפרד מאתנו – נפרד ונשאר, ולכן אין ימי אזכרה רשמיים. יש תקווה שאולי גם אם אצל חלק מאתנו היא נחלשת עם הזמן, המשפחה, הבנים, לא מרפים, לא מהתקווה ולא מאריק. וגם אם זו איננה אזכרה, אני לא יכולה להימנע מלהיזכר ולהזכיר את אריק שרון דווקא כמשל להתנהלות ראש ממשלה.
אתם מבינים, כי אריק שרון היה ראש הממשלה, שכשהוא ישב כאן על כיסא ראש הממשלה, אחרים הזיעו בחוץ. זה היה ראש ממשלה שפיטר שרים שלא אפשרו לו להעביר החלטה מדינית או שלא תמכו בתקציב כי הוא לא הסכים לתת להם יותר ממה שהוא חשב שצריך. אם מדברים על ציטוטים, זה ראש הממשלה שאמר עליך, ראש הממשלה: הוא לחיץ. כן. אריק שרון היה גם המנהיג שעמד מול מרכז הליכוד ההומה והסואן ואמר: אני לא אתן ידי להחלטה שאומרת "לא תקום מדינה פלסטינית בין הים לירדן" – החלטה שאותה הוביל בנימין נתניהו בהתלהבות אין קץ מול מרכז ליכוד סואן, וכששרון ביקש: אולי לא נצביע היום על זה; בכל זאת, גם יש עולם מבחוץ, ותנו לי להוביל – נתניהו התעקש על ההצבעה. "לא תקום מדינה פלסטינית בין הים לירדן", אותה התלהבות שחסרה כל כך היום בטקסטים כשאתה מדבר על הנושא המדיני. וקריאות נואשות לחלל האוויר, לאבו מאזן, לבוא לחדר, הן לא תוכנית מדינית, ומנהיג חזק לא קורא אלא עושה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ומה שרון אמר עלייך?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס.
<ציפי לבני (קדימה):>
עכשיו, החלק המדהים הוא – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
שאת היסטרית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – שאת היסטרית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אולי אתה מתלהב, אבל אתה נמצא תחת אזהרה שנייה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מודה לך.
<ציפי לבני (קדימה):>
גם אני שמעתי את ההתרפקות אמש בוועדת חוץ וביטחון – זה לא משהו סודי – על העבר. בכלל, מסתבר שכל הזמן רצית שלום, מדינה פלסטינית. אז התמיהה היא לא, כמאמר שרון, כבר בין ידך הימנית לידך השמאלית, אלא איזו יד, באיזה יום, באיזו שנה ולאיזו מטרה.
מאיר, אתה יודע, הזכרת גם את ההתנהלות, כי המטרה אצלו תמיד זה להגיע לשלטון ולהיות שם. גם כשדיברת על ההתלהבות הרגעית שהיתה לו בעניין הבחירה הישירה, זה היה פשוט להגיע לשלטון, כי אז הוא חשב, אתם מבינים? שהוא הנכס והמפלגה זה הנטל. היום הוא כלוא בממשלה – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
אם זה לא היה – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
– – שאותה הוא הקים, שבה יש התחייבות שלו לשנות את השיטה בלי הסכמה של השותף הטבעי – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – – היסטוריה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אלקין, היא מדברת. – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
– – שלא רוצה לשנות, כי יש לו כוח על ראשי ממשלה חלשים. למה לשנות?
אז, ב-1995, נתניהו התנגד נחרצות לאוסלו. אחר כך, ב-1996, כשהוא ביקש להיבחר לראש ממשלה והבין מהסקרים שצריך לומר משהו, אז הוא תמך. ואחר כך, ב-2002, כדי להיבחר מול שרון בליכוד, הוא התנגד נחרצות. ועד הבחירות בשנת 2008 – –
<יריב לוין (הליכוד):>
ומה את אמרת? ומה את אמרת?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש ועדת הכנסת.
<יריב לוין (הליכוד):>
זה לא – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
– – כדי להיבחר, אמר שבעצם אין צורך בהסדר מדיני – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היא לא פה בשביל לענות מה שאתה רוצה לשאול אותה.
<ציפי לבני (קדימה):>
– – ומספיק שלום כלכלי וקצת ביטחוני. ועמד כאן על הדוכן ואמר בקולו את אותו סיכום שהיה עם השותפים הטבעיים: אני לא אדבר על ירושלים – וכל זה כדי להיבחר, או, לא נבחרת אלא להרכיב ממשלה דרך הגוש הנבחר. ועכשיו המטרה היא לומר את מה שצריך – יש כאן מינון מדויק – כדי להשאיר את מפלגת העבודה בממשלה, ולהיכנס לחדר, ושם לא לעשות את מה שצריך, כדי להיבחר שוב על-ידי הימין לממשלה הבאה.
<קריאה:>
מה – – – מפלגת העבודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש מכם לא לדבר עם חברי הליכוד, כדי שאני לא אצטרך לנזוף בהם. אתם רוצים לדבר כמה שאתם רוצים כשראש מפלגתכם מדברת מעל הבמה? תפריעו. אני לא אעיר לכם. אבל אל תעוררו לי עכשיו את הצד האחר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתם אומרים – – – אופוזיציה.
<ציפי לבני (קדימה):>
והמטרה עכשיו היא להיכנס לחדר כדי להאשים את הצד השני בכישלון הצפוי, כי גם את זה כבר שמענו עוד טרם התחיל המשא-ומתן. וכשראש ממשלה, לא מאמינים לו, זאת אמורה להיות בעיה עבורו, אבל נתניהו, מזה שלא מאמינים לו בעצם שורד. כי כשהימין לא מאמין למה שהוא אומר, ככה הוא נשאר בשלטון. אבל הבעיה היא שכשהעולם לא מאמין לראש ממשלת ישראל, מי משלם את המחיר? זאת מדינת ישראל. זה אנחנו כולנו. ובעוד במדינות העולם מדינה אחר מדינה טורקת את הדלת בפניך, מדינה אחר מדינה מעלה, לצערי, את דגל המדינה הפלסטיני. ואני אומרת לצערי, כי אני מאמינה במשא-ומתן, וזה דבר לא טוב שקורה למדינת ישראל, ומדינה פלסטינית – לא במחיר הנזק הזה למדינת ישראל.
אבל לא מאמינים לך. וכשאני מסתכלת על ההתנהלות שלך, אני לא יכולה להימלט מלהיזכר במישהו שנכנס לחנות, וכשהוא יוצא ממנה, אחר כך המוכר, בעל החנות, שם שלט מאחור לשאר המוכרים: אל תיתנו לאיש הזה קרדיט יותר. יש מקומות שיש אנשים שלא מוכרים להם, בהקפה בטח שלא. כי קודם אתה מסכים שיצאו אנשים מטעמך, כאילו – אנשים טובים, דרך אגב, שמאמינים שאולי אתה בנוי להחלטות. הם יוצאים ממך מרוצים, כי אתה אומר: זה בסדר, אתם יכולים ללכת לדבר על אותן עמדות, שהם חולקים אתך. אתה אומר: אין בעיה, תציגו את עמדותיכם, והם נכנסים, ונוסעים, למצרים ולמקומות אחרים ולארצות-הברית, נכנסים, בודקים, מדברים, סוגרים עסקה, בטוחים שיש להם ייפוי כוח ממך, חוזרים לארץ, ואז אתה יושב ומקשיב, מקיים דיונים, אבל לא מחליט במקרה הטוב, או אומר שזה לא על דעתך במקרה הרע. מתחמק מהכרעה. יותר אי-אפשר כבר לחזור ולעשות את הסיבוב הבלתי-נגמר הזה, כי הפסיקו להאמין לך, השליחים חוזרים מיובשים, אנחנו מתייבשים.
חלק מהשליחים עדיין, מתוך רצון טוב, מאמינים. יש מי שהתקווה משבשת אצלו קצת את שיקול הדעת ואת ראיית המציאות. זה לא משנה אם זו התקווה להישאר בתפקיד של שר, או אם מדובר בתקווה כנה ואמיתית.
יש כאלה שאומרים לי: הרי זה לא יכול להיות, הרי הוא בוודאי רוצה להשאיר חותם. הרי הוא רוצה להישאר בספרי ההיסטוריה כמי שעשה משהו. הרי הוא בוודאי רוצה לקבל פרס נובל לשלום, או איזה קרדיט בין-לאומי.
<איוב קרא (הליכוד):>
שטיח אדום.
<ציפי לבני (קדימה):>
ואני חושבת, דרך אגב, שראש ממשלה ומנהיג לא צריך לעשות מעשה בשביל לקבל פרס.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<ציפי לבני (קדימה):>
אני לא חושבת שמנהיג צריך לעשות מעשה כדי ששמו יירשם בעמוד כלשהו בספר ההיסטוריה, אלא הוא צריך לעשות את המעשה מתוך אמונה כנה שזה הדבר הנכון לעתיד עמו, בעיקר כששלום עם הפלסטינים הוא באופן אמיתי קשה ומכיל סיכונים, הוא עלול להוביל לקרע בעם, אלא אם כן תתחיל לומר את האמת לעם היום. יש בו גם סיכונים ביטחוניים, וההיסטוריה שופטת, תמיד, על מעשה, ולא תמיד שופטת על הימנעות ממנו.
זאת הבחירה שעומדת היום ואין בלתה: בין חזון ארץ-ישראל השלמה ויישובם של יהודים בכל חלקיה של הארץ הזאת, לבין חזון המדינה היהודית והדמוקרטית, שניתן להגשמה, בשמירה על הביטחון, בסיום התביעות, גם אם קשה הדרך וגם אם יהיו סימני שאלה בסיום.
אבל שוב שמעתי גם אתמול, יחד עם חברי – הטקטיקה הישנה-חדשה: זה לא אני, זה הם. קודם כול הם, הפלסטינים; אחר כך הם, הממשלות הקודמות. אנחנו בקדימה לא ניתן לך לגרום לייאוש ולהרמת ידיים. ולפני שאתה משכנע אחרים, שזה כולם חוץ ממך, אז כפי שאמרתי לך: יש מקומות שבהם כשבודקים מה קרה, בודקים את התוצאות לפי נתונים קבועים ולפי משתנים. הפלסטינים אותם פלסטינים, אלה שהיו אתנו בחדר המשא-ומתן, העולם אותו עולם שתמך במשא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים, לא התערב, לא כפה על ישראל דבר, לא לחץ. השתנה דבר אחד מאז אותו משא-ומתן שניהלתי, מתוך אחריות לאומית: השתנתה ממשלה בישראל.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<ציפי לבני (קדימה):>
אני מניחה שתגיד שהשתנה גם הממשל בארצות-הברית. יש איזו נטייה אצלך להאשים אותם, שם, מעבר לים, אבל בסך הכול אובמה ממשיך את חזון הנשיא בוש בהקשר של שתי מדינות לאום, אז שום דבר מבחינת החזון הרי לא השתנה.
<דני דנון (הליכוד):>
אז למה לא הבאת שלום, למה לא הבאת שלום? – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
מה קרה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, היא לא בשעת שאלות.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב, אל תעזור לי להרגיע אותו.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, אתה רוצה שאני אקרא לך לסדר? אתה איש גדול כבר.
<ציפי לבני (קדימה):>
ואז הפתרון, כשאין בעצם שום דבר, ויש קיפאון – אבל אני טועה במשהו. זה לא שיש קיפאון. יש הידרדרות במצבה של מדינת ישראל, כי יש דה-לגיטימציה הולכת וגוברת נגד מדינת ישראל והקיום שלה כמדינה יהודית. ואז, בדרך כלל, אתה זורק לחלל החדר את המלה אחדות. זה חשוב עכשיו שנהיה כולנו ביחד נגד. זה אף פעם לא בעד מה, אלא נגד מה. אנחנו מגדירים את עצמנו, לפי תורתך, לפי האיומים שסביבנו, לא לפי מה שאנחנו צריכים לעשות. ואני לא יכולה להפסיק לשאול: אחדות סביב מה? בתוך תהליך הדה-לגיטימציה הזה, סביב נאומי שר החוץ ששופך שמן למדורת הדה-לגיטימציה, בשתיקתך המבישה? סביב נאומי השלום של שר הביטחון, שמייד אתה שם לחוכא ואטלולא, כי אתה מודיע: זו עמדתו, זו לא עמדת הממשלה? אחדות סביב הוואקום, הריק הנורא, שאתה מייצר סביבך? אחדות סביב אותה רוח רעה ששוטפת את מדינת ישראל, שנאת האחר והזר? ידנו לא תהיה במעל הזה. אחדות סביב אי-עשייה, מחדל, כלום, לשבת שם רק כדי לשבת שם?
<איוב קרא (הליכוד):>
היתה רוטציה – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
אחדות סביב מדינת הלכה שבה מקור הסמכות הוא התורה, והפרשן הוא הרב, ולא השופט? לכל אלה לא ניתן את ידנו. מדינת ישראל ניצבת בפני הכרעות. בשביל זה צריך מנהיגות עם שיעור קומה. לא רק הכרעה בתחום המדיני, גם בבית פנימה, וכשהאזרח מסתכל למעלה, הוא רואה רק דבר אחד: חלל, ריק, במקום שאמור לשבת ראש הממשלה, וכל דאלים גבר, כל מי שמפעיל כוח מקבל, וזה יורד למטה, וכל אזרח שואל את עצמו: האם עכשיו, כדי להשיג משהו במדינה הזאת, הוא צריך להפעיל כוח, אם אין לו נציגים שעושים את זה עבורו בממשלה.
האווירה היא בעצם סיום ימיה של הממשלה. שמעתי את נאומך. התחלנו את הקמפיין. נראה שהממשלה הזאת מוחזקת, מונשמת, בלי מטרה, ולא צריך לא רב ולא רופא בשביל לקבוע את זה. הבעיה היא שבינתיים ישראל מידרדרת בהיעדר הנהגה, והמטרה היא לא להציל את הממשלה, אלא להציל את המדינה במחיר חייה של הממשלה.
אתה יודע, יש משהו שמלווה אותי, איזה טקסט שז'בוטינסקי כתב, ואני חושבת עליו הרבה כשאני מסתכלת עליך, ואני אומר אותו עכשיו, אחרי הדברים שאמרת כאן, המופע הזה שלך, האחרון. ודיברנו על ספרי ההיסטוריה. ואני אסיים בציטוט של ז'בוטינסקי, שכתב: "בנינו ישתוממו, כשיקראו פעם את הביוגרפיה האמיתית של אותם ה'מנהיגים' האישיים – – – ישתוממו כשיתגלה שהרבה מהם – ולעתים קרובות ביותר – היו בעצם לא יותר מסמרטוטי כותנה רכים בידי סביבתם המקרית". ואידך זיל גמור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לראש האופוזיציה. רבותי, אנחנו צלצלנו ואנחנו עוברים להצבעה, בהתאם לתקנון, על הודעת ראש הממשלה, ואנחנו מצביעים בעד הודעת ראש הממשלה או נגד הודעת ראש הממשלה. רבותי, נא לשבת, אנחנו מצביעים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל למה היא אומרת שאני סמרטוט? למה אדוני לא מוחה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, היא ציטטה. אני לא יודע למה אתה מתכוון שזה אליך. היא ציטטה מכתבים, מה אתה יכול לעשות?
<נסים זאב (ש"ס):>
היא הסתכלה עלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היא הסתכלה עליך, בסדר, היא הסתכלה עליך. אני יכול להרגיע אותך, היא לא הסתכלה עליך.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הודעת ראש הממשלה, מי בעד הודעת ראש הממשלה ומי נגדה, בעקבות הזמנתם של 40 חברי כנסת את ראש הממשלה באמירה: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, כפי שנומק על-ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחר דיון ולאחר שמיעת ראש הממשלה וראש האופוזיציה? נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
<יואל חסון (קדימה):>
זה היה ציטוט, זה לא היה הודעה. זה היה ציטוטים. לא היתה שום הודעה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, יש רגעים שבהם מדברים, יש כאלה – אחר כך מכנסים עיתונאים ואומרים להם מה רוצים.
הצבעה מס' 2
בעד הודעת ראש הממשלה – 43
נגד – 25
נמנעים – 1
הודעת ראש הממשלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
43 בעד הודעת ראש הממשלה, 25 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהודעת ראש הממשלה נתקבלה.
<הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת>
[נספחות.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת להביא תיקונים בתקנון המצריכים הצבעה. הם הונחו על שולחן הכנסת ב-20 בדצמבר 2010. אדוני יושב-ראש הוועדה, נא לבוא ולהצביע. בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעה נוספת לתיקון תקנון הכנסת, שהכינה ועדת הכנסת במסגרת גיבושו של נוסח חדש ועדכני לתקנון.
כפי שמסרתי לכנסת כמה פעמים בעבר, ועדת הכנסת דנה בפרקי התקנון באופן שוטף ומביאה לאישור הכנסת את הצעותיה פרק-פרק, במטרה להשלים את כתיבתו מחדש של התקנון.
הפרק המונח בפניכם נכלל בחלק העוסק בכלים פרלמנטריים, והוא עוסק בהצעות לסדר-היום ובדיונים מהירים, בהתבסס על הסעיפים בתקנון העוסקים כיום בנושאים אלה כמו גם על החלטות ועדת הכנסת שניתנו במשך השנים ועל הנוהג והנוהל המקובלים.
הפרק מסדיר את דרך הגשתה של הצעה לסדר-היום והבאתה לאישורו של יושב-ראש הכנסת, ומפרט את סדרי הדיון ודרך ההצבעה, עניין שהיום מוסדר גם בתקנון וגם בהחלטות שונות המופיעות כהערות שוליים בקובץ התקנון. סעיף נוסף עוסק בהצעות דחופות לסדר-היום, וגם הוא מחליף הוראות דומות הקיימות היום בתקנון ובהחלטות.
הוראה חדשה שמוצע להוסיף קובעת כי כאשר מוגשות הצעה דחופה לסדר-היום והצעה לדיון מהיר באותו נושא, תחליט הנשיאות החלטה אחת לגבי שתי הבקשות, כך ששתיהן יאושרו כהצעה דחופה או כהצעה לדיון מהיר או לא יאושרו כלל. יודגש כי הנשיאות פועלת בדרך כזו כבר היום, ומוצע כעת לעגנה, תוך התייחסות לסוגיות שהיא מעלה, למשל מניעת האפשרות שהצעה דחופה תוגש על-ידי שני חברי כנסת מאותה סיעה.
דוגמה נוספת לנושא שמתקיים בפועל אך אינו מעוגן בתקנון הוא האפשרות לפנות לוועדת הכנסת בבקשה שתשנה את זהות הוועדה שאליה הועברה ההצעה לסדר-היום, והוראה דומה מעניקה סמכות לוועדת הכנסת לגבי שינוי זהות הוועדה שאליה עבר דיון מהיר.
חשוב להדגיש כי גם תיקון זה, כמו קודמיו, אושר בוועדת הכנסת בהסכמה כללית, ואני מבקש בהזדמנות זו להודות שוב לכל העוסקים במלאכה. לצוות הוועדה בראשותה של אתי בן-יוסף ומרכזת הוועדה נועה בירן-דדון, ליועצת המשפטית ארבל אסטרחן, שעמלה על המשימה הזו, וכמובן למנהלות הסיעות ולכל מי שהשתתף והקפיד להשתתף בדיונים ולתרום מניסיונו.
ההצעה הונחה על שולחן הכנסת לשם קבלת השגות. אדוני היושב-ראש, לא הוגשו השגות, ולפיכך אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת ועדת הכנסת בנוסח המובא בפניכם. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. כשאדוני יגיע למקומו אנחנו נצביע. לפחות שיושב-ראש הוועדה יצביע על ההחלטות של הוועדה שלו.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
בהחלט. אבל אני ציפיתי שיהיו הרבה חברי כנסת. מי כמוך יודע מה חשיבות שינוי התקנון.
אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. כמובן, ההצבעה היא על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת על תיקון התקנון.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
זה לא על ההודעה, אלא על הצעת ההחלטה.
<היו"ר מגלי והבה:>
על הצעת ההחלטה לתיקון התקנון. עכשיו אנחנו יותר רגועים.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת ועדת הכנסת – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להוספת פרק חמישי בחלק ד', לביטול פרק חמישי וסעיף 111,
לתיקון סעיפים 106א ו-112 ולהוספת סעיף 171 לתקנון הכנסת נתקבלה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה שהציג לפנינו יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מגלי והבה:>
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 11), התשע"א–2011; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 14) (ייצוג בני שני המינים בדירקטוריון חברה ציבורית), התשע"א–2011.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים בנושאים: דוח בנק ישראל בנוגע לתקצוב שעות בבתי-הספר, הצעתו של חבר הכנסת מוחמד ברכה; החלטת משרד החינוך לתת עדיפות בהעסקת מורים ערבים למועמדים שהתנדבו בשירות הלאומי, הצעתם של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים ומוחמד ברכה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה למזכירת הכנסת.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ט בטבת התשע"א, 5 בינואר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה לכם.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:27.>