דברי הכנסת

דברי הכנסת יח / מושב שלישי / ישיבות רי"ב–רי"ד / ג'–ה' באדר א' התשע"א / 7–9 בפברואר 2011 / 18 חוברת י"ח ישיבה רי"ב הישיבה המאתיים-ושתים-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ג' באדר א' התשע"א (7 בפברואר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה; 6 2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל; 6 3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים 6 יעקב אדרי (קדימה): 7 שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: 12 איתן כבל (העבודה): 25 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 30 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 40 סגן שר האוצר יצחק כהן: 47 מרינה סולודקין (קדימה): 51 דוד רותם (ישראל ביתנו): 53 נסים זאב (ש"ס): 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 62 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 63 1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה; 63 2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל; 63 3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים 63 שלי יחימוביץ (העבודה): 63 עינת וילף (העצמאות): 64 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 65 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 74 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 77 חנא סוייד (חד"ש): 79 חיים אורון (מרצ): 82 אורי אורבך (הבית היהודי): 83 דני דנון (הליכוד): 84 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד באי ועידת המדיניות השנייה של ה-EFI – European Friends of Israel 88 היו"ר ראובן ריבלין: 88 הצהרת אמונים של חבר הכנסת ישראל אייכלר 89 ישראל אייכלר: 90 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 92 1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה; 92 2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל; 92 3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים 92 הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011 93 רוני בר-און (קדימה): 94 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011 99 אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה): 100 יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 110 נחמן שי (קדימה): 113 נסים זאב (ש"ס): 116 שר התקשורת משה כחלון: 131 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011 133 שר החינוך גדעון סער: 134 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011 135 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 136 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), התשע"א–2011 138 שר הפנים אליהו ישי: 138 הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א–2011 140 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 140 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011 144 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 145 נסים זאב (ש"ס): 146 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 148 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011 149 יריב לוין (הליכוד): 150 שאילתות ותשובות 152 1145. רשלנות רפואית של רופאים 152 נסים זאב (ש"ס): 152 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 153 1151. עלייה במספר הילדים שנפגעו בתאונות בחודשים יולי–אוגוסט 153 יריב לוין (הליכוד): 154 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 154 1297. קבלת מכשירי הנשמה בקופות-החולים 156 אורי מקלב (יהדות התורה): 156 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 156 1353. איכות מי-השתייה בישראל 157 איתן כבל (העבודה): 157 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 158 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברי הכנסת הנכבדים, היום יום שני, ג' בחודש אדר א' התשע"א, 7 בחודש פברואר 2011 למניינם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2916/18 וכלה בהצעת חוק פ/2938/18 – הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הגנה על חושפי מעשי שחיתות), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה למוסדות ציבוריים המקבלים תרומה מישות מדינית זרה), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת פניה קירשנבאום; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – זכאות יהודי נלצ'יק), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת שי חרמש ואופיר אקוניס; הצעת חוק יום העלייה, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, יעקב כץ, זאב אלקין, ליה שמטוב ואברהם מיכאלי; הצעת חוק התקנת רשת אינטרנט אלחוטית בבניינים ממשלתיים וציבוריים, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת דליה איציק וכרמל שאמה; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ועדת האתיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יואל חסון, רוברט אילטוב ואריה אלדד; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הכרזה על גורמים עוינים ואיסור על כניסתם לישראל), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין ויעקב אדרי; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – אישור המעביד על סיום העבודה), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העלאת שיעור ההנחה בתרופות לניצולי שואה), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם של בני העדה הדרוזית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, יריב לוין ואלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (עילה לפירוק חברה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, אברהם מיכאלי ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הארכת חופשת לידה בתשלום (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל, אורית זוארץ וחיים אורון; הצעת חוק משאל עם על הסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית, התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות תביעות שעניינן עבירות מין), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק-יסוד: מבקר המדינה (תיקון – חסינות המבקר), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – הארכת תקופת הצינון לעובדי משרד האוצר), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, ניצן הורוביץ וחיים אורון; הצעת חוק העונשין (תיקון – אחריות הורים), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בוים וזאב בילסקי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – המועד לתשלום תגמולי הביטוח), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על ציבור ועל רשויות המדינה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, ציון פיניאן ועתניאל שנלר; הצעת חוק מרשם תורמי מח עצם, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת גאורגיה בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות ממסים בזיקה למסים על הכנסה. מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות הצעות לסדר-היום בנושא: היערכותה של ישראל לרעידת אדמה – של חברי הכנסת זבולון אורלב, עפו אגבאריה, מיכאל בן-ארי, אורלי לוי אבקסיס, נחמן שי ואברהים צרצור; מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות הצעות לסדר-היום בנושא: האם מדינת ישראל מוכנה לאסון הבא לרבות רעידות אדמה? – של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחמד טיבי, גאלב מג'אדלה ורוחמה אברהם-בלילא. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה;> <2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל;> <3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים> <היו"ר ראובן ריבלין:> שלוש הצעות אי-אמון הוגשו השבוע, על-ידי סיעות קדימה, העבודה ומרצ, בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. ההצעה הראשונה היא הצעתה של סיעת קדימה, שאותה ינמק חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב אדרי, וכותרתה: נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה. חבר הכנסת אדרי – בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות תמימות. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי שר השיכון, חברי חברי הכנסת, האמת היא שהתלבטתי באיזה נושא להתחיל, עם כל הגזירות, עם כל הבעיות הקשות שרודפות אותנו יום-יום. יום-יום נושא הדלק, נושא כל מוצרי היסוד, מחירי התחבורה, הדלק, המים – אין דבר שלא עולה ומתייקר, יום-יום. ואני לא מופתע: גם בדרך לפה הספיקו לעדכן אותי מה קורה בישיבת סיעת הליכוד. ושמה, ראש הממשלה ושר האוצר חוטפים מכולם; מחברים בליכוד, שלא נמצאים פה כרגע. שמעתי גם דברים לא פשוטים, כי הזעקה עולה מהשטח. עד לאן הגענו? כל יום גזירות. ומי? מהקואליציה הכי חברתית שהיתה אי-פעם. ככה, לפחות, הם מתיימרים. <שלמה מולה (קדימה):> על הנייר. <יעקב אדרי (קדימה):> הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו. לא נשארו, לא חמלה, לא רחמנות, כלום. אני שמח ששר השיכון פה, כי לפני שלושה חודשים עליתי לכאן ודיברתי בנושא הדיור. וכבר אז הזהרתי – אם אדוני היושב-ראש זוכר, זה היה בדיוק יום אחרי מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר האוצר, שבה הם הודיעו על צעדים בנושא: ללכת לקראת הנושא של הדיור, איך להנמיך, איך להוזיל. ואני אמרתי שזאת סתם קוסמטיקה, שאין בזה כלום. ומה לעשות, אדוני שר השיכון, צדקתי גם צדקתי. לא קרה כלום. בינתיים מה שקרה זה שהכול הולך ומתייקר. נושא הדיור – כולל הבוקר. שמענו את השמאי הממשלתי הבוקר מודיע על ההתייקרויות, שלא מפסיקות, של הדיור. זה הולך ומטפס. אין שום בשורה. כי לא עשו צעדים. אמרו: אנחנו נביא צעדים משלימים – איפה הצעדים האלה? הביאו עוד גזירות ועוד גזירות, בתחומים אחרים. אבל בנושא הדיור, אמרו שהולכים לקראת העניין הזה – "נציף את המדינה בקרקעות". אני – – – <דליה איציק (קדימה):> המרפסת. המרפסת. <יעקב אדרי (קדימה):> אני ממש מצטער להגיד לך, אדוני היושב-ראש: זה פשוט כאב-לב לשמוע את הזוגות הצעירים, מכל המגזרים. הזוגות הצעירים מהעשירונים העליונים והתחתונים, הדתיים, הערבים – כולם. פשוט כאב-לב לשמוע. מי יכול היום, איזה זוג צעיר יכול לחלום על דירה? זה פשוט הפך להיות איזה חלום, משהו שנראה אולי כחלום-עתיד, אולי משהו שאולי אולי אי-פעם יתגשם, אם יזכו בלוטו או בפיס, או שההורים ייתנו איזו ירושה טובה. ואני באמת יושב – מה לעשות, אני, מותר לי להגיד שבאתי משם. אני שומע את האנשים. וזה פשוט איום ונורא, כי אנשים מאבדים תקווה. מילא כשאתה אומר, כשאתה נותן איזו פרספקטיבה, אתה אומר: התקופה קשה, אנחנו נעבור את זה, אבל אני, בתוך שנה, שנתיים, שלוש שנים, מדביק את הפער. אז האשמתם את הממשלה הקודמת, יופי. עוד כמה זמן אפשר להאשים אותנו? גם ההאשמה היא לא נכונה, מי שצדק – כי המחירים האלה לא היו. ההתייקרויות האלה לא היו. היו התייקרויות, אבל בצורה סבירה – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – יש עוד יותר הכנסות ממה שחלמו, לא מאשימים את הממשלה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> – – בצורה נכונה. וחברת הכנסת רונית תירוש, בשבוע שעבר, נגעה בכמה נושאים. <רונית תירוש (קדימה):> – – – מיליארד יותר ממס הכנסה. <יעקב אדרי (קדימה):> כן, ושמענו – שר האוצר – חבל לי שהוא לא פה – התגאה שיש 12 מיליארד שקל יתרות. כלכלה טובה. אז מה? אי-אפשר לתת יותר לנושאים שהם חשובים? שהם חשובים לכל זוג? אותו צעיר שהולך לצבא, אותה צעירה – – – <רוני בר-און (קדימה):> אם הוא היה שם יעד גירעון, לא של 5.5%, של 10%, והיה גומר ב-3%, היו לו 50 מיליארד יתרות. <יעקב אדרי (קדימה):> נכון. אז מה עכשיו? <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יעקב אדרי (קדימה):> מה שהפך להיות היום הדבר הכי חשוב, זה להגיד: כמה בסוף השארתי בקופה. זה חשוב, זו הקופה הציבורית, אבל בינתיים החולה מת. מה עושים עם זה? אני גם שמעתי, שר השיכון, בהגינותו, אמר שהולכים – מי שזוכר את החוק של וקנין, שהחתים את כולם; כולנו חתמנו על זה – הוא אמר שהולך להיות פתרון. אני אומר לך, אדוני שר השיכון, לא הולך להיות שום פתרון. אני אומר לך, הם מדברים – אני שומע את פקידי האוצר – על איזה פיילוט בכמה יישובים: שניים בצפון, שניים בדרום. ואחרי שנתיים-שלוש, כשנבדוק את הפיילוט, אז נראה אם נלך לנושא משכנתאות. הם עובדים בעיניים – לא רוצה, לא נעים לי להגיד – עליך, כי אתה מספיק חכם בשביל שלא יעשו את זה, אבל זה פשוט ככה. הם מדברים על פיילוט וזהו, וככה מורחים את העניינים. ופה הבטיחו, כאשר אתם העליתם את זה בממשלה, כתנאי לאישור התקציב, אמרו לכם: אנחנו ניתן משכנתאות לזוגות צעירים. הבל ורעות רוח, זה מה שאני יכול להגיד לך. לא ייתנו כלום. ייתנו מה שאמרתי לך, כי אני שומע אותם. אני מדבר אתם. ואדוני היושב-ראש, שוב, אמרתי לך, הנתונים מהבוקר הם פשוט מפחידים. זה אומר שמה שאנחנו מזהירים פעם אחר פעם, זה מה שקורה. מחירי הדיור לא הולכים לרדת, מה לעשות. אני מסתמך על השמאי הממשלתי, והסביר לי שר השיכון מה שהסביר לי, אבל בסדר, הוא השמאי הממשלתי, זה לא איזה אדם פרטי שהוציא נתונים החוצה. אני מאמין לו כשזה טוב; כשזה לא טוב, לא נאמין לו? לא הולך. הוא השמאי הממשלתי וצריך לקבל את הדברים שלו. מה אני אגיד לכם, אני לפחות מתעודד, למרות כל הקשיים. מה לעשות שנמאסתם, מה לעשות שהגעתם לכולם לפה – אז הצלחתם לאחד את ההסתדרות, את המעסיקים ואת השלטון המקומי, וברור לי שכולם יתאחדו, ביחד. אתמול הם התכנסו ונתנו עכשיו שבועיים-שלושה לממשלה – או שאתם תשמעו את זעקת העם. ואני שמח שחברי הכנסת אמרו עכשיו בסיעת הליכוד את הדברים לראש הממשלה, ולשר האוצר שישב שם, ואמרו לו דברים קשים; אני לא רוצה להגיד שמות, אולי זה יצא החוצה, אני מעדיף לא לצטט. אמרו: אדוני, הבחירות לא בקיסריה. אמרו את זה עכשיו בישיבת סיעת הליכוד. מותר לי להגיד שהבחירות הן באור-עקיבא ובכל המקומות, זה מתאים. <נחמן שי (קדימה):> נכון, באור-עקיבא. <יעקב אדרי (קדימה):> הצליחו לאחד את כל הגופים במדינה נגד הממשלה, נגד הגזירות, והגזירות הן קשות. ואני אומר שוב, אני מקווה שהגופים האלה שהתאחדו – והכנסת כמובן תאמר את דברה ותפסיק את החגיגה הזאת. ולכם אני אומר, בעיקר המפלגות החברתיות – ידידי שר השיכון, שאני מאוד מכבד ומעריך, אתם מפלגה חברתית, ריבונו של עולם, אתם יודעים להשיג דברים, תדפקו על השולחן ותגידו: עד כאן. אתם יודעים לעשות את זה בכל מיני תחומים, תעשו את זה גם בנושא הדיור. זה חשוב לך, זה חשוב לבוחרים שלך, זה חשוב לכולם; לכולם. אז אני מצפה מכם, כי אתם מפלגה חברתית, ככה אתם אומרים יום-יום, שתעשו את זה. אדוני היושב-ראש, בכל זאת אנחנו באנו מאותו בית, ומה לעשות, אני נתלה באילן גבוה מאוד, בגין, זיכרונו לברכה – הוא לא היה נותן שדבר כזה יהיה. אני ככה מאמין, שכולם לא אכפת להם. ושוב אמרתי, יצא לי להסביר, כולל לראש הממשלה, ואני לא רוצה לומר מעבר לזה – להסביר את המצוקות, כי אני שומע את האנשים בצד השני. המצוקות הן קשות וחייבים לגמור עם העניין הזה. ואם לא, אני מאמין שהציבור – ובעוד שבועיים-שלושה ישביתו את כל המשק, אבל לפני זה, בדקה התשעים, יתיישבו כולם ויגידו: הנה, מצאנו פתרון, אקמול או עוד משהו. אני מאוד מקווה, גם אתה, גם הרב גפני, שבוועדת הכספים יכול להעלות הרבה מאוד נושאים חברתיים – הוא מאוד משתדל, אבל לפעמים – ובאמת, הרב גפני, טוב לי שאתה פה, אמרתי את הדברים כי אתה פה – הרב גפני מאוד מאוד משתדל, ואני יכול להעיד כאחד שיושב אתו הרבה מאוד, אבל גם הוא קרוע, וכמה אפשר לקרוע אותו? אני רואה איך הוא מתייסר, הוא לא יכול והוא אומר את זה. הוא אומר את הדברים לחברי ועדת הכספים: קשה לי עם זה, אני לא יכול, אבל לוחצים ולוחצים, ובסוף – אבל, הרב גפני, בסופו של דבר, גם הבוחרים שלך הם אנשים פשוטים, פשוטי העם, והם זועקים. אני מתאר לי שאתה פוגש אותם בבית-הכנסת והם חובטים בך, לא רק בסוכות, כל השנה, ובצדק הם יעשו את זה. בך, בי. אני, כאופוזיציה, יושב עם אנשים, הם אומרים לי: יעקב, מה אתם עושים? איפה האופוזיציה? גם אלינו יש טענות. אנחנו משתדלים, אנחנו עושים, אבל מה לעשות, יש ממשלה בישראל. ושוב אני אומר, אני אופטימי, כי הצלחתם לאחד את כולם, את כולם. זה גם קואליציה, גם אופוזיציה. אני לא מאמין שהרב גפני ייתן לעוד גזירות לעבור תחת ידו. אני מאמין שלא. הנה, הוא מסכים עם כל מלה שאני אומר. אי-אפשר. נושא המים – גם אומרים, הממשלה הקודמת טעתה. נו, יופי. טעתה – תתקנו. <רוני בר-און (קדימה):> אל תגיד אי-אפשר, הכול אפשר. <יעקב אדרי (קדימה):> תתקנו. <רוני בר-און (קדימה):> יעבירו, יעבירו. יביאו ויעבירו. <יעקב אדרי (קדימה):> אומרים, שוב, שזה הממשלה. בסדר, טעינו. תתקנו, בבקשה. מודים. יופי, יש לכם הזדמנות לתקן. המים התייקרו בכמעט 60%, 70%, תוסיפו מע"מ וכל מיני פטנטים, ובסוף יגידו: יש לנו 12 מיליארד שקל יתרה בקופה. אז מה עשינו בזה? והחולה מת ואנשים זועקים. ושוב, אדוני היושב-ראש, אתה יודע מאיפה אני בא, אני שומע את האנשים פשוטי העם. וכבר אמרתי את הדוגמה הזאת בפעם שעברה, אדוני שר השיכון, אם מגרש של 400 מטר באור-עקיבא עולה 200,000 דולר, הכול משובש. הכול משובש. הזוג הצעיר בחיים לא יגיע לזה. לקנות את המגרש, לא בנייה. והדירות, איזה מחירים. איך אפשר? אני מאוד מקווה שתקשיבו ותאזינו לעם. אדוני שר השיכון, זה בידך, ואתה יודע לעשות את העבודה, ראיתי כמה דברים טובים שעשית. הפעם תעמוד על הרגליים האחוריות, אל תיתן יותר שימשיכו לשטות בכולנו. אתה אדם חכם, תדפוק על השולחן ותגיד: עד כאן; אחרת אתה תאבד את האמון של הציבור שלך וגם של העם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת, השר לשעבר, יעקב אדרי. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון, השר אריאל אטיאס, להשיב את תשובת הממשלה על הצעת אי-אמון זו. האם אתם מבקשים הפסקה בסיעת קדימה או שאתם רוצים לשמוע את תשובתו של – חבר הכנסת אדרי, אפשר להשמיע את תשובתו של השר? <רוני בר-און (קדימה):> קצת התרגשות. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן מצוקת הדיור, עליית מחירי הדירות היא בעיה שמטרידה את כל אזרחי ישראל וכל בית בישראל: מי שיש לו דירה, מטרידה אותו על ילדיו, ומי שאין לו דירה, מטריד אותו מה יהיה אתו. הנושא הזה, הממשלה התחילה לטפל בו בכניסתי לתפקידי בהקמת הממשלה. אני רוצה לתת לך קצת מספרים, כדי שנדע מאיפה זה נובע, ואחרי זה מה צריך לעשות ולמה זה לוקח זמן. המחסור בהיצע הקרקעות נמשך על פני עשור. כשיש מחסור בהיצע, הביקושים עולים. כשהם עולים, המחירים עולים. זה דבר פשוט, וזה לא דבר שקשור, לא לממשלה הזאת ולא לקודמת ולא לזאת שקדמה לה. ואני הייתי גם בממשלה הקודמת, אז אני לשם שינוי לא אתקוף את הממשלה הקודמת. מה שאני רוצה להגיד לך, שבעשר השנים האחרונות מלאי זמין לתכנון שיצא לשוק עד 2009 – בממוצע 15,000 בשנה, כשצריכים 40,000 בשנה לגידול טבעי. השוק הפרטי תרם את ה-15,000 שלו בממוצע, הממשלה 15,000, ונולדנו עם מחסור של 10,000 יחידות דיור על פני עשר שנים. הדבר הזה מייד משפיע. ב-2008 התחיל המשבר הכלכלי, בארצות-הברית היתה עצירה של השווקים, לפחות חצי שנה, בעולם הזה של הדירות. כשראינו שברוך השם זה פסח על המדינה פה, בגדול, מעבר לדברים קטנים או זעזועי משנה, התחילו עליות מחירים. תוסיף לזה את הריבית הנמוכה ביותר שידעה ישראל מעולם, 0.5% ריבית, שהיתה פה תקופה לא מבוטלת – הדבר הזה היה כמו דלק על מחירי הדירות. אותם נתונים שהזכרת גם דרך השמאי וגם דרך הלמ"ס וגם דרך מינהל הכנסות המדינה באוצר, ההגדלה של המשקיעים עלתה מ-15% בשוק ל-30%. אם אנחנו מדברים במספרים חלוטים, מתוך 100,000 יחידות דיור, 102,000 עסקאות שהיו בממוצע, 30,000 היו של משקיעים, 15,000 דירות נוספות על פני מה שהיה ב-2008. מה אנחנו מקבלים כאן? תמהיל שמייצר עליות מחירים – מחסור בהיצע, מצד אחד, וריבית נמוכה שמכניסה משקיעים פנימה, והמשקיעים קונים את הדירות שהכי מתאימות לזוגים צעירים. פשוט קונים וגרים, לא נכנסים להשקעות של יחידות דיור שצריך לבנות אחרי שנתיים-שלוש. זה בשביל שתקבל את המושגים, ואתה יודע אותם, שוחחנו על זה לא מעט, וזו לא פעם ראשונה שאני עומד ומסביר את הנושא הזה. מה נעשה. הדבר הראשון, להגדיל את היצע הקרקעות. מאחר שזה לא מאפייה, שעושים כמה משמרות אחרי פסח ונהיות לנו יחידות דיור, וצריך יחידות דיור מתוכננות עם אישורים סטטוטוריים והסכמים עם ראשי הרשויות, לוקח יותר זמן לייצר. למרות זאת, אני נותן לך מספרים: בשנת 2010 סיימנו את היקף השיווקים והעסקאות המאושרות ב-34,000 יחידות דיור, למעלה מכפול. זה לא דבר של מה בכך. מדובר בעלייה דרמטית בהיקפי השיווק. זה לא משפיע מייד, אבל זה בוודאי משנה את התמונה. במקביל אנחנו מתמודדים, עדיין, עם ריבית נמוכה. בנק ישראל ניסה לסייע בדרך שלו – הוא לא יודע לייצר יחידות דיור חדשות, הוא לא יודע להשפיע על ההיצע, הוא יודע, אבל, לנסות למתן את הביקושים של המשקיעים. אני לא יודע להגיד מה זה עשה, אני יודע לתת לך במספרים – אותה למ"ס, שמשתמשים בנתונים שלה – שיש ירידה של 6% בהיקפי העסקאות של המשקיעים. מה זה עשה בהיצע? בסוף 2010 היינו עם 66,800 יחידות דיור בבנייה פעילה, בשלבים כאלה ואחרים; ההיקף הגדול ביותר בשמונה השנים האחרונות. והשיווקים שנעשו ב-2010 – זה ההיקף הגדול ביותר בעשור האחרון. זה לא דבר של מה בכך, קשה מאוד לייצר את זה, ואנחנו מתמודדים עם בעיות תכנון. יש שתי רפורמות שהממשלה הזאת עושה. הן תקועות, אני לא מנסה לטייח כאן שום דבר – הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל לא התקדמה, נכון לרגע זה, בגלל איזה סעיף שמופיע בחוק, שעד שלא יהיה הסכם קיבוצי לא מתקדם שום דבר. נעשים מאמצים, אני מקווה שהדבר הזה ייפתר. ויש רפורמה בתכנון, שהיא – – – <רוני בר-און (קדימה):> אתה אומר לנו שהרפורמה היא רק בגלל ההסכם הקיבוצי שהתחיל במינהל מקרקעי ישראל? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> התשובה היא כן. התשובה היא כן. <רוני בר-און (קדימה):> שנתיים? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> לא. שנתיים מאז הקמת הממשלה. הרפורמה עברה בערך חצי שנה אחרי. <רוני בר-און (קדימה):> שנה וחצי. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> זה גם הרבה זמן, מאוד, כי לא עשו הסדר עם ההסתדרות – – – <רוני בר-און (קדימה):> יש שולחן עגול והכול בסדר. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> עגול, ומרובע, מה זה חשוב? בשורה התחתונה עדיין אין לנו את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרפורמה עברה ביולי 2009. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> כן, שנה וחצי. למרות זאת, במאמצים עילאיים, באמת, מעבר לסביר, גם של עובדי משרד הבינוי והשיכון וגם של מינהל מקרקעי ישראל, 34,000 יחידות דיור בעסקאות מאושרות זה היקפים מאוד גדולים שלא ידענו כמותם בעשור האחרון. זה לא מספיק. צריך יותר. מאמצים נעשים. אין לנו כלים שהיו בשנות העלייה הגדולה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> אולי כדאי לעשות אותם, ול"לים. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אז תזמין לפה את שר המשפטים, ושיסביר למה הם לא מסכימים שיהיו ול"לים. התקופה השתנתה, בית-המשפט העליון תקף את זה אז בחריפות ופסל את זה, אז נעבור הליך של חקיקה שייקח עוד שנתיים, ורק שלא יכניסו לנו גם שם את ההסתדרות, אז בכלל יהיה – אתה יודע, אנחנו נקבל עוד חוק שלא ממומש. זאת לא המטרה. <יעקב אדרי (קדימה):> ראש הממשלה תומך בזה, עד כמה שאני יודע. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> הערה חשובה, כי נשאלתי על זה, ואני בעצמי חפרתי על זה – הכלים שהיו לממשלה בשנות ה-90 – אין היום; המדינה השתנתה לבלי הכר, בכל הפרמטרים. למרות זאת, הוול"לים שהיו – רק כדי לקבל מושג – המדינה נתנה פיצויים של 50% לקרקע חקלאית; יש לך דונם אדמה, אתה מקבל 50% מהשווי החדש. אם יבנו פה עכשיו – רק שתדע מה שילמת בעבר, אם אתה חקלאי, היית משלם 16.90 שקלים לדונם לשנה, זה אומר אפס כסף – ואתה עכשיו מקבל, לפי השווי החדש, 50% כסף מייד, ועושים לך תוכניות מקוצרות בהליכים מאוד אגרסיביים, שלא היו בעבר. כנראה, לפחות לפי תפיסת העולם של משרד המשפטים, שמתנגד לזה בחריפות – אני באופן אישי ניסיתי לטפל בזה, אז היו זמנים שונים, 30,000 עולים בחודש יורדים מהמטוסים וצריכים לשכן אותם מייד, זה לא תיירים שבאים והולכים. <רוני בר-און (קדימה):> אז תביאו עולים. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אתה אומר, למה לעולים מגיע ולוותיקים לא מגיע? גם אני שאלתי את השאלה הזאת: מה, רק לעולים מגיע לקבל יחידות דיור? <רוני בר-און (קדימה):> לא, תביאו עולים. <יעקב אדרי (קדימה):> אתה מבין, העולים – טיפלו בהם טוב. אלה שגרים פה, ומשרתים בצבא, ועושים שירות למדינה – לא נטפל בהם עכשיו. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני שאלתי את אותן שאלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם יתחילו עכשיו לשחרר קרקעות, ויתחילו בתכנון, אז לפחות בממשלה, עוד שנתיים, יהיה. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואם ימשיכו לדבר – שאי-אפשר ול"ל – הוול"ל, אני אומר לכם, הוול"ל הוא מאוד מאוד בעייתי. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אין יושב-ראש לוועדה המחוזית מחוז מרכז כבר שישה חודשים. אין מתכנן מחוז. הלוא השר יודע את זה. וכל הכבוד לשר על 34,000 יחידות דיור, אבל אם ועדה מחוזית מגדרה עד חדרה לא מתפקדת, איך אתה רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוועדה לא מתפקדת כי אין יושב-ראש? הוועדה לא מתכנסת כי אין יושב-ראש? אין ממלא-מקום? <זאב בילסקי (קדימה):> אין יושב-ראש, אין מתכנן מחוז, היועצת המשפטית לא מספיקה שום דבר. מה, בחייך, אנחנו לא יודעים את זה? <רוני בר-און (קדימה):> לקחו אותו משנה למנכ"ל. <זאב בילסקי (קדימה):> מה, אנחנו לא יודעים את זה? זאת ועדה שצריכה להעביר את כל מה שהוא מייצר, מישהו צריך לשים חותמת. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני רוצה להזכיר לך גם בעניין הקרקעות, מעבר לוול"לים, כפי שאמר גם היושב-ראש, היתה בעיה עם זה, ומשרד המשפטים התנגד לזה גם ברמת הפיצוי. ואני אתייחס לזה עכשיו. בעבר, אמרתי, נתנו 50%, באו לחקלאים, שחררו אדמות, מגיעים לכאן עולים, משימה לאומית, צריך מייד. אנחנו נתקענו עם 18,000 יחידות דיור מתוכננות, תב"ע מאושרת, אפשר לשווק אותה מייד. בג"ץ "הקשת המזרחית", לפני תשע שנים, הלכו לבית-משפט, לא לתת את הפיצויים שהמינהל רצה לתת בזמנו ופסלו את זה. באנו עם הצעה חדשה, והיא עברה כבר, והיא מתבצעת. לא כמו הרפורמה שמחכים למישהו – לא מחכים לאף אחד. 18,000 יחידות דיור בתב"ע מאושרת, 12,000 מהן חדרה–גדרה. אנחנו נתנו את הפיצויים הבאים: 20% מהייזום של הקרקע אתה מקבל כחקלאי על דונם. אם היו לך 1,000 דירות, בתוכנית החדשה אתה מקבל 200 דירות בתשלום מלא, כדי שזה יהיה פיצוי לא בלתי סביר, או בשפה – מידתי, ודבר נוסף, 50% תוספת על דונם. והכי חשוב, שזה לא עבר בשום ממשלה, וזה עבר בממשלה הזאת – וגם את הדברים האלה צריכים לחדד – חוק סילוק פולשים. מי שמקבל את ההצעה הזאת, מוטב. מי שלא מקבל אותה, אנחנו נפנה אותו בלי שנצטרך בית-משפט. <רוני בר-און (קדימה):> כמה פיניתם עד היום? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> החוק הזה עבר בחוק ההסדרים עכשיו. <רוני בר-און (קדימה):> כמה פיניתם? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אנחנו לא מפנים בתוך שבוע. הגיעו מכתבי השבה לכל האנשים, הציעו להם את ההצעות, ועכשיו זה בתהליך. אני מציע שתבחן אותנו בעוד שלושה חודשים. <רוני בר-און (קדימה):> תן לנו לוח זמנים – כמה זמן נתתם להם להתפנות מרצון ותוך כמה זמן תפנו אותם. מתי תוכל להגיד שהרכבת יצאה לדרך – על הפרויקט הזה? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> קודם כול אני אומר לך מה יוצא לדרך, מתוך ה-12,000 האלה. כבר, חקלאים שהיו בתוך העסקה הזאת, פנו ואמרו, אוקיי, אנחנו רוצים. יצאו מכרזים כאלה בשבוע הקרוב, של מאות יחידות דיור, כבר מההצעות החדשות האלה, ומכתבי השבה יצאו לדרך, ובמחצית השנה הזאת אני אבוא לכאן פעם נוספת, אתם בטח תגישו על זה הצעת אי-אמון, ואני אסביר לך – אני אענה לך בדיוק איפה אנחנו אוחזים, באותו שלב, אבל זה תהליכים שלוקחים יותר זמן. לא היה לנו הכלי הזה עד היום, יש לנו אותו היום, התחלנו לבצע אותו, ייקח כמה חודשים עד שנראה לאן זה הולך. <רוני בר-און (קדימה):> עד אז תשב ליד איתן כבל. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> ככה אתה מאחל לי? <רוני בר-און (קדימה):> לא, זה טוב. אני לא מאחל לך מה שאני לא מאחל לי. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> לא לא, בסדר. עכשיו אני רוצה להגיד שני דברים על ראשי רשויות ותמריצים; דברים שנעשים בפועל. אנחנו רוצים לתת תמריצים לקבלנים, שאחרי שזוכים במכרזים, שיבנו בצורה יותר מהירה – יש הביורוקרטיה עד שמוציאים היתרי בנייה, זו רפורמה נפרדת, שנמצאת בוועדת הפנים, ואני כבר המלצתי – אומנם דעתי עדיין לא התקבלה – לפצל את הרישוי מהתכנון, כדי שהסאגה הזאת, שלוקח שנה להוציא היתר בנייה מרשות מקומית – זה לא מהממשלה הזאת – מרשות מקומית לוקח שנה להוציא היתר בנייה, אחרי שהיזם קיבל את הקרקע, שילם עליה טבין ותקילין, הריבית דופקת בבנק, האזרח בסוף ישלם את זה – שנה עד שהוא עולה על טרקטור. <רוני בר-און (קדימה):> זה ראש הממשלה הבטיח, בלי קשר להסכם שכר במינהל מקרקעי ישראל. אנחנו עשינו את זה ב-2006, איפה זה הלך לאיבוד? איפה זה טבע בים? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> מה שקורה כרגע זה שהרפורמה נמצאת בהליכים – – <רוני בר-און (קדימה):> אה, אריאל, אין קשר להסכם שכר. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> – – ואני מקווה שהדבר הזה גם יזוז. אני רוצה להגיד לכם – – – <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברגע שאתה רוצה הגנה, תאמר לי. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> בסך הכול אני – א. אני מודה לך; ב. נראה לי שאנחנו מסתדרים בינתיים. בינתיים אנחנו מסתדרים, אני גם אעשה את זה קצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני אומר דבר אחד: אתם יודעים שהעולם הזה של הבנייה זה נושאת מטוסים ענקית, וזה לא החלטה ככה וזה מתחיל לזוז. אלה תהליכים, אתה צריך לתקוף אותם מכל הכיוונים, אתה צריך לתאם על כל מכרז עם משרד התחבורה, עם משרד התשתיות, עם משרד הבריאות, עם הרשות המקומית; ועם משרד האוצר, שאותו שכחנו, עוד לא דיברנו עליו. משרד האוצר זה המנוף הגדול ביותר שיכול לשחרר, ויכול, אם הוא רוצה, לעכב. עכשיו אני מגיע לסבסוד משכנתאות, שזה הנושא, כפי שאמרנו. דיברנו אז על צעד משלים. סבסוד משכנתאות לא מייצר יחידות דיור נוספות, אבל הוא עושה צעד משלים – פעם ראשונה, של פיזור אוכלוסייה, נותן תמריצים לזוגות צעירים ויכול לחזק את הפריפריה. אנחנו הגשנו הצעה, דיברתי על זה פה כמה פעמים. חלק מהצד הזה לעג לי על זה, אמר שזה לא יצליח ולא יצא מזה כלום ולא יסכימו. ואני מסכים שצריך היה להיאבק על זה הרבה וצריך היה למצוא את העיתוי ללחוץ בצורה כזאת שאנשים שהתנגדו – עדיין מתנגדים – יסכימו לזה על-כורחם; לא שמישהו השתכנע כרגע וחושב שזה כן ישים לעשות את זה. אני רוצה להזכיר לכם מושגים. מינהל מקרקעי ישראל הכניס בשנת 2010 למעלה מ-6 מיליארד שקלים למשרד האוצר – היקפים שהמדינה לא ידעה בעשור האחרון – בעקבות גידול שיווק הקרקעות. <יעקב אדרי (קדימה):> למה שהוא לא ימשיך ככה? זה כסף. איזה אבסורד זה. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני מסכים עם זה. אני רק רוצה שתדע שבסוף אתה הרי לא מציע לבטל את חוק חובת המכרזים. הקרקע זה משאב מוגבל, אתה עושה מכרז. מי שמציע את המחירים הגבוהים זה הקבלנים. זה לא המדינה אומרת: מי ששם חצי מיליון שקל מקבל. יש מחיר מינימום, תמיד, תמיד, תמיד; בטח בשנתיים האחרונות, רוב המכרזים באזורי הביקוש – יצא לפעמים 200% מעל מה שהשמאי ביקש, שהקבלנים לקחו. <יעקב אדרי (קדימה):> אבל מי משלם את זה בסוף? הזוג הצעיר משלם את זה בסוף. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אין ספק, רק אני אומר שבסוף, כשאתה חי בעולם של משאב מוגבל, שזה קרקע, ובעולם של תחרות ושל מכרזים, בסוף, אם אתה אומר: מי שהציע את המחיר הגבוה ביותר לקרקע לקח, ואתה לא מחלק את זה בהגרלות, אז המחירים בלחצים כלפי מעלה כשיש מחסור בהיצע. מה אנחנו אומרים במקביל? בוא נעשה סבסוד משכנתאות בפריפריה, כל אזור עדיפות לאומית א', כל זוג צעיר מכל המגזרים שקונה דירה ראשונה בחייו, משרד הבינוי והשיכון יסבסד במקומו 140,000 שקל. הוא יקבל מענק של 140,000 שקל, רק לא בצ'ק אחד, כי זה מעמיס על תקציב המדינה. אנחנו משלמים 800 שקל בחודש במקומו של כל זוג צעיר שקונה דירה ראשונה בחייו בבנייה רוויה, לא בצמודי קרקע אלא בבניינים משותפים, בבנייה בקומות. החוק הזה עבר בקריאה טרומית. יש לנו ויכוח קטן אם זה מגיע לוועדת הכספים או לוועדת הפנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק של יצחק וקנין? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> כן. זה יגיע בסוף לוועדת הפנים. <יעקב אדרי (קדימה):> ועדת הפנים? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> בוועדת הפנים, כי אנחנו לא רוצים שיעשו לנו סיבובים בעניין הזה. <יעקב אדרי (קדימה):> אין בעיה – – – לתמוך, העיקר – – – <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> ובמקביל – אני מסכים עם מה שאמרת בעולם הזה של הפיילוט. משרד האוצר אומר: אנחנו לא רוצים שהדבר יעבור בחוק שיהיה מעתה ועד עולם. לשנות אותו יהיה מאוד קשה. אנחנו לא בטוחים שהחוכמה נמצאת רק במקום אחד, אולי זה לא יצליח. ולכן ההצעה שלנו, אומרים משרד האוצר, בוא נעשה פיילוט. עכשיו, על מה הוויכוח? על היקף הפיילוט. אתה תראה, בסופו של דבר, כפי שאמרתי לך שבעזרת השם החוק הזה יתקדם ואף אחד לא האמין שהממשלה תתמוך בו, הפיילוט יהיה ברוחב כזה, שרובכם תגידו שזה לא פיילוט בכלל; בסדר? הוויכוח הוא על הרוחב, כי אנחנו הרי לא רוצים להפלות אף מגזר, וכשיהיה פיילוט אז יהיו בפיילוט הזה יישובים ערביים ודרוזיים ובדואיים, וכל המגזרים ייהנו מהדבר הזה. הוא יהיה ברוחב כזה שהוא יהיה מספיק גדול ומסיבי כדי שהוא ישפיע באמת, ולא רק יעשה ניסיונות. הזוגות הצעירים שנאנקים תחת עול המשכנתאות לא צריכים להיות חלק מהניסיונות, לא של משרד האוצר ולא של אף אחד אחר, איך לטפל בבעיה הזאת. דבר נוסף שחייבים להדגיש אותו – צריך יותר. הממשלה נתנה אישורים ל-4,000 עובדים פלסטינים לעבודות רטובות, שכן יש מחסור בידיים עובדות בבנייה. בדרך כלל יש התנגדות של משרד האוצר. דווקא בתקופתך, שר האוצר לשעבר בר-און, היה שחרור יותר נדיב של עובדים זרים או ידיים עובדות, נקרא לזה. יש פה יותר מדיניות של לסגור את היד בנושא הזה, בעיקר, בעיקר, אני חייב להדגיש לכם, שבנק ישראל טוען שזה פוגע בעובדים הישראלים. למיטב העבודות שיש לנו במשרד הבינוי והשיכון אין עובדים ישראלים בהיקפים שיכולים להשביע, בטח להיצע הקרקעות שאני מדבר עליו, שיכולים לעבוד בעבודות רטובות, אף-על-פי שמשלמים להם משכורות מאוד גבוהות. הדבר הכי נכון לעשות, לפחות לפי תפיסתי – לשחרר יותר עובדים פלסטינים. הם לא גרים כאן, הם לא נשארים כאן, הם לא מתחתנים כאן. הם עובדים והולכים חזרה לביתם. הדבר הזה גם מתאים לנו מול השכנים שלנו. אני חושב שככל שימשיכו עם זה ונמשיך עם הגדלת היצע הקרקעות, במקביל לסבסוד המשכנתאות – אני משוכנע שאנחנו ננצח בדבר הזה. <רוני בר-און (קדימה):> הצענו לכם בעבר – – – עמלה על הקבלנים, שקונים עבודה פלסטינית בזול, ובכסף הזה לטפל בבעיית העובדים הזרים או בבעיית האבטלה. למה לא הולכים לכיוון הזה? אתה תיתן כוח עבודה זול של פלסטינים, אתה הורס – – – <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> כן, אבל היום אין עובדים ישראלים שמוכנים לעבוד בעבודות רטובות. <רוני בר-און (קדימה):> אבל אף פעם לא יהיו. זה פרי הבאושים של 40 השנה האחרונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, אתה רוצה להיפגש עם חבר הכנסת בר-און? נשמח מאוד לסדר לכם פגישה. הוא שאל שאלה, אבל הוא לא יכול לתת הרצאה. אתה רוצה להשיב לו, תשיב לו. <רוני בר-און (קדימה):> לא, אני מבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין, אבל זה לא דו-שיח שאתה, ברגע שאתה רוצה לנהל, אתה מנהל אותו. <רוני בר-און (קדימה):> כולם בכנס הרצלייה ממילא. ממילא כולם בכנס הרצלייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, האם אדוני סיים? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני סיימתי ואני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, שאותה ינמק חבר הכנסת איתן כבל, וישיב עליה השר גלעד ארדן, בנושא: התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני שמח שנכנסת, אדוני השר. סליחה, גברתי, חברת הכנסת. אני שמח שאדוני השר נכנס ואני עוד יותר שמח שאדוני השר הולך להשיב לי. זאת אומרת, זה יהיה מאוד מעניין לשמוע את תשובתו של השר, חברי וידידי השר ארדן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מבלי לפגוע בכבודו של השר ארדן, אדוני, ויכולתו רבה לו, אני באמת חשבתי לאור הנושא המאוד רגיש בעיני הציבור, שמי שצריך לענות על הצעת האי-אמון הוא שר הביטחון, כמובן במגבלות הקיימות, ולהשלים לאחר מכן בוועדת משנה. אבל בהחלט חשבתי, וכך גם הבעתי את דעתי בפני ראש הממשלה – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני צודק. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שטוב היה אם שר הביטחון, לעניין זה, שהשר ארדן לא היה כמו רבים אחרים מעורה בכל הפרטים, אני חושב שהוא היה צריך לענות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אבל גם שם הוא לא הופיע. <רוני בר-און (קדימה):> גם ראש הממשלה לא מעורה בכל – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אם ראש הממשלה היה כאן והיו כאן חברי מהליכוד – אבל אתה כאן, אז אני אשאל אותך את מה ששאלתי אותך במזנון בשבוע שעבר: נו, אדוני השר, נהנים? נהנים מהעובדה שקיבלתם את החיזוק העצום והגדול של אהוד ברק? ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הנושא הקודם, הנושא החברתי-כלכלי, אומרים: יש ממשלה שהיא אטומה, לא עושה דבר, ואני לא רוצה להרחיב, כי זה היה הדיון הקודם. אבל בנושאים הנוגעים לביטחון מדינת ישראל אומרים שהממשלה הזו, אין עליה. הצמד המדהים אהוד ובנימין נתניהו מהסיירת יודעים לדבר בקודים בעיניים על ביטחונה של מדינת ישראל. ואני פותח ואומר לכם שהדברים שאני רוצה לומר עכשיו אין להם קשר באמת לא לעניין גלנט, שזה סיפור נורא בפני עצמו, האופן שבו מינו אותו והאופן שבו זרקו אותו. אינני אפילו רוצה לעסוק בפרשה המביכה של מינוי רמטכ"ל לשבועיים; לחודשיים, סליחה. אני אפילו לא רוצה לעסוק באותה פרשה סתומה, כפי שהגדיר אותה שר הביטחון כשאמר לגבי אשכנזי. אני לא רוצה לעסוק בזה, חברי חברי הכנסת. אני רוצה לעסוק בעניין אחד, אותו עניין של אהוד ברק, בנימין נתניהו, ביטחונה של מדינת ישראל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תגיד לי – – – <איתן כבל (העבודה):> עשה לי טובה, תעשה לי טובה, אנחנו לא בוועדה שלך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לפני שבועיים – – – <איתן כבל (העבודה):> בבקשה, אנחנו לא בוועדה שלך. אני מציע שננמיך מעוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, הוא רוצה שלא יפריעו לו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> שוב, הוא אמר אותו דבר גם לפני שבועיים, לפני חודשיים ושנתיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מבקש שלא יפריעו לו. בזה נגמר העניין. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת דוד רותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת יחימוביץ, לא כדאי שתעזרי, כי אז – – – <איתן כבל (העבודה):> כן. בפעם הבאה, אם הוא יאמר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> לגופו של עניין אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, חשבתי לעצמי – סליחה, מה עוד אני יכול לומר על אהוד ברק שלא נאמר, שלא חבטו בו, שלא אמרנו עליו, כל אותן מלים שהוא זכה להן בצדק? אבל, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על העובדה – האם באמת אנחנו יכולים לישון בשקט כשאהוד ברק הוא שר הביטחון? כי גם אני, באותם ימים גדולים ונמהרים של אותה תחושה של התעלות – היתה תמיד אותה שאלה, מה נאמר על אהוד ברק? ואמרנו: נכון, הוא כזה והוא כזה, אבל הוא מר ביטחון. הוא ייתן לנו לישון בשקט, והאם יש משהו, חברי חברי הכנסת, יותר חשוב לאמהות במדינת ישראל מאשר שלום ילדיהן? אין. <קריאה:> גם לעבוד – – – <איתן כבל (העבודה):> בוודאי, גם לעבוד. ותמיד נזכרנו באותה תמונה יפהפייה של אהוד ברק כמו מלאך בלבן על הכנף של "סבנה" – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> סחבק. <איתן כבל (העבודה):> – – תמונה שלעולם לא נשכח אותה, והיא מלווה אותנו באותם לילות קשים שבהם אנחנו חושבים מה עם ביטחונה של מדינת ישראל. וכשאנחנו רואים אל מול עינינו את התמונה של אהוד ברק בלבן, אנחנו נהיים רגועים. יש מי ששומר עלינו. <רוני בר-און (קדימה):> יש מי שיקבל טלפון בשלוש בלילה – – – <איתן כבל (העבודה):> חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, זה נראה כמו איזה קטע מתוך סטנד-אפ, אבל, חברי חברי הכנסת, אלה החיים שלנו. אלה החיים שלנו, זה לא צחוק. אי-אפשר לעשות בשאלות האלה צחוק. מדובר בתפקיד החשוב ביותר במערכת של מדינת ישראל, וראשון לה רק ראש הממשלה. אני אומר לכם שאתם לא יכולים לישון בשקט. אבל מעבר לכך, ואני פונה אליך, השר ארדן. אני מאוד מעריך, ויותר מזה, תרשה לי, הוא חבר שלי – מותר לי להגיד מה שאני רוצה. אני באמת מעריך אותו על העבודה שהוא עושה. יחד עם זאת, אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, כל העניין מונח לפתחו של ראש הממשלה, הוא לא יכול להתחמק מכך. הרי במה דברים אמורים? האם ראש ממשלה יכול במשך שבועות לעמוד מנגד כשהפארסה הזאת מתחוללת אל נגד עיניו? <רוני בר-און (קדימה):> הוא אמר אתמול "חדל אש". <איתן כבל (העבודה):> האם ראש הממשלה במשך שבועות יכול לתת לשר הביטחון שלו לתעתע בו? האם הוא לא יודע שהוא כבר לא פקוד שלו, הוא ראש הממשלה שלו? <מרינה סולודקין (קדימה):> לפטר את שר הביטחון. <איתן כבל (העבודה):> האם לראש הממשלה עדיין לא עברה יראת החי"רניק מהמפקד שלו? אני מציע לו שיתעשת. הוא עשה את זה אומנם מאוחר, אבל טוב לפחות שהתעשת עם הפארסה הזאת, של למנות רק מתוך אמוציות. הרי ממה נפשך? אם מישהו סבור היה שהרמטכ"ל איננו ראוי, היה צריך לפטר אותו כבר באוגוסט, כמו שכתב אחד הפרשנים. ואם שר הביטחון לא עשה זאת, זה להוסיף חטא על פשע. ואם הוא התאפק עד היום, אדוני היושב-ראש, והשאיר אותו בתפקידו, יכול היה להשאיר אותו עוד חודשיים בתפקיד ולתת למערכת באמת לפעול, עד כמה שניתן, כסדרה, ואנחנו יודעים במה דברים אמורים. ולכן, מי שצריך לתת את הדין לא פחות משר הביטחון הוא ראש הממשלה. אני אומר זאת באמת לא ממקום פוליטי, כי יש נקודות שבהן יש הסכמה, ובוודאי בכל מה שנוגע אלי, הסכמה שהנושאים האלה הם מעל למחלוקת פוליטית, וכמעט תמיד, כשהגיעו נושאים שקשורים לביטחון, ובוודאי – ויושב כאן חבר הכנסת רוני בר-און שיודע שבתוך ועדות המשנה אין אופוזיציה, אין קואליציה. אנחנו מנסים לעשות את המיטב כדי שבאמת נדע שהציבור במדינת ישראל יודע שהוא יכול לישון בשקט. חברי חברי הכנסת, אני אומר לכם, לא רק בגלל הצעת האי-אמון הראשונה שנוגעת לנושאים החברתיים – הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה. גם באותם נושאים שהיא נישאה בהם על נס במשך תקופה ארוכה – אופן ההתנהלות בנושאים האלה מעורר שאלות ותהיות ותמיהות גדולות, ובעצם ההתנהלות של עשרת הימים האחרונים אמרה באופן מפורש: הצמד נתניהו וברק רע לביטחונה של מדינת ישראל. אני אומר פה דברים קשים, אבל אם בדבר הזה, הכל-כך רגיש, לא היתה להם היכולת לחשב את צעדיהם בחוכמה, קל וחומר באותם דברים שדורשים מחשבה עוד יותר עמוקה ושיקול דעת אולי אפילו יותר מעמיק. ולכן, לסיום, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזור לסטיקר שבשנת 1999 היה אחד הסטיקרים שהוביל אותו אהוד ברק, וחברי ליאור רוטברט הסב את תשומת לבי לעניין הזה. הסטיקר אמר את הדבר הבא: למען עתיד ילדינו – ברק. אני אומר לכם היום, לסיום: למען עתיד ילדינו, לכו הביתה, ברק ונתניהו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מברך את תלמידי בית-הספר "רבין" מאילת ואת תלמידי בית-הספר הבפטיסטי מנצרת על בואם לכנסת. לא מוחאים כפיים. ברוכים הבאים לכנסת ולירושלים. ישיב השר גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון שהוגשה על-ידי סיעת העבודה החדשה, כשהנושא, כפי שהם הגדירו אותו, סיעות העבודה ומרצ, הוא: התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל. חברי חבר הכנסת איתן כבל, שההערכה בינינו היא באמת הדדית – רק אתמול הוא העביר חוק חשוב בתמיכת הממשלה, והוא עושה פעילות רבה, והוא אחד האנשים היחידים שאני מכיר בפוליטיקה הישראלית שמוכן גם לוותר על תפקיד שר כשהוא חושב שממשלה איננה מתפקדת כראוי, והוא גם הוכיח את זה. אבל נזכרתי בכל הנסיבות ההיסטוריות שלך, ידידי חבר הכנסת כבל, ושל התפטרותך, כשקראתי היום או אתמול את מאמרו של יעקב אחימאיר בעיתון "ישראל היום", שבו הוא מביע צער רב שהכנסת הופכת מגוף שאמור לפקח ולבקר את הממשלה – ויש מה לבקר, אנחנו לא חפים מטעויות – ולנסות ולתקן את דרכיה או את התהליכים שבהם היא מקבלת החלטות או את עצם ההחלטות גופא, ומתעסקת הרבה הרבה יותר מדי בעניינים האישיים עצמם; כי עם כל הכבוד לעניינים האישיים עצמם, הם לא המהות, הם לא לב העניין. הרי אם אני הייתי רוצה לעסוק עכשיו בעניינים האישיים, הייתי אומר חזרה, אדוני היושב-ראש, לסיעת העבודה. סיעת העבודה, כשהצטרפה לממשלתו של אולמרט, תמכה במינויו של עמיר פרץ לשר הביטחון – ויחד עם זאת – ולא היתה ביקורת על זה, על מינויו של דן חלוץ, המתפקד החדש לקדימה, לרמטכ"ל צה"ל. <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נו, אז גם אני יכול להתחיל עכשיו ברמה האישית לבחון את שיקול הדעת שהפעילה סיעת העבודה, כולל ידידי חבר הכנסת כבל, שהצטרף אז כשר. דרך אגב, כשהוא נוכח איך הצמד הזה בראשותו של אולמרט מנהלים את מלחמת לבנון השנייה, הוא עשה מעשה הירואי – האמת? אני מצדיע לאיתן כבל ברמה האישית – הוא התפטר מתפקידו. אבל לא כך נהגה כל סיעת העבודה, שהיום רוצה להביע אי-אמון בממשלה על התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל. לו אני הייתי היום חבר כנסת, ואז הייתי חבר כנסת, וכתוצאה מהמינוי הכושל של דן חלוץ לרמטכ"ל – כך לפחות קבעה ועדת-וינוגרד לגבי תפקודו והוא התפטר – הגשתי הצעת חוק שביקשה שבהליך מינוי הרמטכ"ל תהיה ועדת איתור מקצועית שמורכבת מאלופים לשעבר. אתם יכולים להיכנס למחשב הכנסת ולבחון. זאת פעילות אופוזיציונית רצינית, שבוחנת איפה הבעיה בתהליך עצמו ולא רק בעניינים האישיים והרכילויות, וזה לא אוהב את זה וזה כן אוהב את זה. בסופו של דבר, אם אנשים בוחנים ביושר מה היה הדבר הכושל ביותר כאן, בכל תהליך המינוי הזה, אני מצטער לומר, וזה לא פופולרי לומר, כי כולנו אומרים שלטון החוק, עוברים לדום ומצדיעים, מה שכשל כאן אלה שומרי הסף. מה לעשות. אז אפשר לומר שלא היו להם כלים, וזה נכון, ואפשר לומר שממשלות בשנים האחרונות מקימות ועדות ועוד ועוד בדיקה, אבל לוועדות הבדיקה האלה אין באמת כלים לבדוק את המינויים. הרי כאן היתה ועדת-טירקל, בראשות שופט עליון, יש משרד היועץ המשפטי לממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שופט בית-משפט עליון. שופט עליון יש אחד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שופט בית-משפט עליון לשעבר; ויש היועץ המשפטי לממשלה, יחד עם המשנים שלו. בחר שר הביטחון אהוד ברק את האלוף גלנט. אני לא חושב שמישהו כאן חולק על כישוריו של גלנט, על ניסיונו, על יכולתו לשמש כרמטכ"ל מצוין לצבא-ההגנה של ישראל. הבחירה הזאת נעשתה ואושרה על-ידי הממשלה, חברי איתן כבל, כבר לפני חצי שנה. <נחמן שי (קדימה):> שתהיה חפיפה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואז כל הגורמים שהיו צריכים לבדוק, כל שומרי הסף, אישרו את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. והנה, לקראת כניסתו של האלוף גלנט לכהונת רמטכ"ל, פתאום נתגלו גילויים חדשים. יכול להיות שהעיתוי הוא מקרי, יכול להיות שהוא לא מקרי, ודאי שזה לא רלוונטי. מי שקורא את הדוח של היועץ המשפטי לממשלה, שקובע בסופו של דבר שיש קשיים משפטיים משמעותיים במינוי, מבין שלראש הממשלה ולשר הביטחון, לאחר דוח כזה, לא נותרה ברירה. עד כאן אני עדיין לא מצליח להבין איפה הבעיה הכל-כך עזה לגבי אותו אדם – וכולכם הצטלמתם בתשדיר הידוע, ברגע האמת – פתאום הפך ברק להיות בעיניך – ואני אפילו מוחה על הביטוי הזה, כי אני חושב שרבים מכאן ומהצופים ביחד לא עשו ולא יעשו למען ביטחונה של מדינת ישראל – ואני חלוק עם שר הביטחון על רבות מעמדותיו, תאמין לי, ואני יכול לומר לך ביושר שאני גם חלוק עליו על ההחלטה או על הרצון שלו שלא להאריך את כהונתו של גבי אשכנזי כאחד המוצאים מהמצב שאליו נקלענו מפני שהמערכת המשפטית לא זיהתה את הבעייתיות של המינוי של גלנט לרמטכ"ל כבר ברגע האמת. <ישראל חסון (קדימה):> גלעד, זה הדיון על ההתנהלות. לא על הבחירה או לא בחירה. זה ההתנהלות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכל הכבוד, חברי – שגם אותו אני מעריך – ההתנהלות בהליך בחירת הרמטכ"ל ובבחירת הרמטכ"ל הקבוע החדש, שאני מקווה שעד ליום 14 בפברואר גם הוא לא יתגלו לגביו גילויים חדשים והוא יוכל בשעה טובה ומוצלחת – – <נחמן שי (קדימה):> אפילו אתה צוחק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – בעזרת השם להיכנס. טוב, זו לא המטרה של הצעת האי-אמון. <ישראל חסון (קדימה):> אמן, אמן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני יכול לומר את כל עמדותי בתהליכים שקורים במדינת ישראל ומי באמת שולט ומנהל את המדינה ואת מאבקי הכוח בין מערכת המשפט למערכת הממשל. אני יודע שבעניין הזה גם אתם לא סבורים רחוק ממני – בעניין הזה: היום אין סדר והפרדת רשויות מלאה בין הממשלה לבין מערכת המשפט. אבל בכל הכבוד, גם אם אני חלוק על שר הביטחון בחשיבה שלו, שבגלל העימות האישי בינו לבין גבי אשכנזי לא ניתן היה להאריך את כהונתו של גבי אשכנזי בעוד כמה שבועות קצרים, כדי למנות מינוי קבוע, מפה ועד להפוך את זה לאיזה אסון לאומי-ביטחוני, אני חושב שהמרחק הוא רב מאוד. ולא רק שהוא רב מאוד, נעשה פה שימוש פוליטי שמעולם לא נעשה בעבר. תראו, הגידופים והתארים שאנשים היום – גם בתקשורת, ולצערי גם בכנסת – מעזים להדביק לשר הביטחון, אני, בימים שהוא עשה את הדברים שחשבתי שהם הסכנות הכי גדולות לעתידה של ישראל, בקמפ-דייוויד, לא הרשיתי לדבר כך לא עליו ולא על אריק שרון; וחלקתי עליו בעניין ההתנתקות. אם בבית הזה יהיה איזה כבוד – אפשר להגיד דברים קשים מאוד, אבל בצורה קצת פחות מבזה. בכל הכבוד, הציבור – כמו שהיושב-ראש אומר – רואה את כולנו ושופט. ואם אנחנו מדברים בקללות, זה לא נותן לו כלים יותר טובים לשפוט. <נחמן שי (קדימה):> אני רוצה לשאול אותך שאלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תן לי להשלים את כל הטיעונים, יכול להיות שיהיו לך עוד שאלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי, חברת הכנסת סולודקין תאמר לך שישבו פה 12 אנשים במלחמה שלגבי מהלכיה כולם הסכימו, אבל גם כשהיה על מהלכיה ויכוח גדול מאוד בציבור, מלה אחת לא אמרנו על רמטכ"ל צה"ל. <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה ישבת שם – – – <ישראל חסון (קדימה):> לא, לא, אבל לא זה הדיון. היושב-ראש, לא זה הדיון. אני חושב שהשר ארדן נגע – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, הזכרתי ונגעתי בפתיחת דברי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אמרתי כלום. אני אמרתי לך? <נחמן שי (קדימה):> השאלה היא למה הדברים לא נבדקו מראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, נו, מה אתה רוצה שהוא יגיד לך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז יש לכם הצעת אי-אמון בוועדת-טירקל? <היו"ר ראובן ריבלין:> הרי בגלל זה אתה מגיש הצעת אי-אמון. הוא ענה לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מסביר שוב, אולי לא הסברתי את זה טוב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ייתכן שאם הוא היה, הוא היה נוהג אחרת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – המינוי, ואני מזכיר את העובדות – המינוי של האלוף גלנט נעשה לפני חצי שנה. איש לא חלק על כישוריו, איש לא חלק על ניסיונו, איש לא חלק על יכולותיו, אלא להיפך. לאחר כמה חודשים, ובעקבות פרסומים עיתונאיים ובג"ץ שהוגש, נעשתה בדיקה נוספת, מקיפה יותר, מעבר לבדיקות של ועדת-טירקל, של הפקידים הבכירים במשרד היועץ המשפטי לממשלה, שבחנו את העניין, ולצערנו הרב רק עובר למועד שחרורו של הרמטכ"ל הנוכחי, שיהיה בעוד כשבוע, פרסם היועץ המשפטי לממשלה דוח שכל מי שקורא אותו מבין שגם אם הממשלה או ראש הממשלה ושר הביטחון יתעקשו על המינוי של האלוף גלנט, אנחנו נידונים לתקופה ארוכה מאוד של חוסר ודאות אם בג"ץ יפסול או לא יפסול את המינוי של האלוף גלנט. ואני יכול להעריך, ממה שקראתי בדוח הזה, שבג"ץ היה נוטה לפסול את המינוי. הדיון כרגע אינו אם בג"ץ צריך להתערב או לא צריך, אם צריך שהיועץ המשפטי לממשלה יכתוב דוחות על עניינים סובייקטיביים, כמו סבירות, או שהוא לא צריך לכתוב, אם ראיות מינהליות – כי עדיין לא ניתנה כמובן לגלנט הזכות להוכיח את חפותו בבית-משפט – אם ראיות מינהליות שבאופן מקרי באו בעיתוי מסוים מוחקות היסטוריה צבאית ושיקולים מדיניים-צבאיים עכשוויים; זה לא הדיון כרגע. הדיון הוא השיקולים של שר הביטחון וראש הממשלה. ובסיטואציה שלהם, בשאלה אם להתעקש על המינוי של האלוף גלנט ולהיות חשופים לכך שאולי המינוי הזה – בסבירות די גבוהה – ייפסל בבג"ץ, או לוותר על המינוי ולהכריע על מועמד ראוי אחר, אני חושב שנתקבלה ההחלטה הנכונה והראויה. תאמרו לי שבין האלטרנטיבה למנות כרמטכ"ל בפועל את יאיר נוה, לבין האלטרנטיבה להאריך לשבועיים-שלושה-ארבעה את כהונתו של גבי אשכנזי, בעניין הזה היתה עמדה לא טובה של שר הביטחון – אני לא האיש שאתווכח אתכם כי לי יש עמדה שונה. אבל בהחלט אפשר להבין גם בעניין הזה ששר ביטחון חושב שבחוסר התפקוד בינו לבין רמטכ"ל, אולי עדיף שימונה מישהו עם ניסיון לפרק זמן קצר. מה שאני מנסה לומר, חברי, בעיקר מהאופוזיציה, שפעולות כאלה ויחסים אישיים בין שר ביטחון לרמטכ"ל תמיד היו בעבר, כמו שהיושב-ראש אמר, אבל אני לא זוכר שהכנסת נכנסה עד כדי כך בעובי הקורה של היחסים וזרקה אבנים וגידופים נגד אחד מהצדדים, כי היא חשבה שזה לא ראוי ולא נכון. סליחה, חבר הכנסת חסון, אחד המתמודדים על תפקיד יושב-ראש קדימה קיצר את כהונתו של הרמטכ"ל בוגי יעלון באופן חסר תקדים, כיוון שבוגי יעלון התנגד להתנתקות; אותה התנתקות שגם מר מופז התנגד לה עד שהוא קיבל פקודה מלשכת שרון להפסיק להתנגד לה, ואז הוא לא רק הפסיק להתנגד לה, הוא אפילו זרק את הרמטכ"ל יעלון מהצבא באופן חסר תקדים. אני לא זוכר אז את כל הדיונים והקללות והנאצות נגד חבר הכנסת מופז דהיום, שר הביטחון דאז, בעניין הזה, כמו שאני לא זוכר זאת כשהוא קיצר את כהונתו של סגן הרמטכ"ל עוזי דיין, ביום אחד, ובפני קהל רב אפילו אמר שבגלל חוסר האמון ביניהם הוא לא יכול יותר להמשיך לעבוד אתו. לכן הוא האחרון שיכול לדבר על שיקולי אגו אישיים; אני אומר את זה פשוט כי ראיתי שהוא פרסם הודעה בעניין החמור – שמתערבבים כאן שיקולי אגו אישיים. אני חושב, בכל הכבוד, שתפקידה של הכנסת – בטח תפקידה של ועדת חוץ וביטחון – זה להיכנס בעובי הקורה, לא רק לרכילויות, ומי אוהב את מי – – <ישראל חסון (קדימה):> גלעד – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ומי אוהב את מי יותר או פחות – – <ישראל חסון (קדימה):> גלעד – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מה הבעיות בתהליך. יש בעיות בתהליך. הבעיות הן שלשומרי הסף לא נותנים מספיק כלים לבדוק; הבעיות הן שאין בישראל דבר כזה של שיהוי, או של "איחרו את המועד", ואפשר להעלות טענות נגד אדם גם אחרי שנים, שאין סופיוּת לדיון הזה; הבעיות הן בכך שבאמת אין שקיפות בכל התהליך – זה בעיני, פה אני מייצג את עמדתי בלבד – של בחירת רמטכ"ל. אני, כל מינוי אצלי במשרד צריך או מכרז או ועדת איתור, אבל ניצבים במשטרה ואלופים במטכ"ל, ורמטכ"ל, זה מינויים אישיים של המופקדים על המערכת. אני אמרתי את זה בעבר ואף יזמתי הצעות חוק כדי לתקן את זה. לדעתי, אם הכנסת רוצה לתרום תרומה מכרעת באמת לתיקון עתידי של התהליך – ושוב, זה לא דבר חדש, ציינתי פה את המקרים של המינוי של דן חלוץ במקום בוגי, ומקרים נוספים – אז אפשר לעסוק בשולי וברכילות ובמאבקים האישיים, ואפשר לעסוק במהות עצמה ובמערכת. <חיים אורון (מרצ):> איך אתה מגדיר – – – בממשלה? – – <ישראל חסון (קדימה):> יש הבדל גדול – – – <חיים אורון (מרצ):> – – עיסוק בשולי או במהות? <ישראל חסון (קדימה):> השר ארדן – – – <חיים אורון (מרצ):> זה מה שכתוב בעיתונים, לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חברי – שאני גם מעריך אותו מאוד – הוותיק, שאני לומד ממנו המון, אני נכחתי אתמול בישיבת הממשלה. כידוע לך, התקשורת מאוד מעוניינת לשקף את כל מה שקורה; לפעמים העורך בלילה – בגלל חוסר מקום – משאיר חלקים שלא בדיוק משקפים. היה אתמול דיון מעמיק וענייני בבעיות. חלק מהדברים שאמרתי, אמרתי גם אתמול, וגם היועץ המשפטי לממשלה התייחס לכך בהרחבה, ושר המשפטים, והיה דיון מערכתי. דרך אגב, חלק מהחברים הביעו עמדה – בצורה פתוחה ושקופה וישירה – שהם חשבו – עוד פעם, וזה הטפל ולא העיקר – שלשבועות הבודדים עד להחלטה על רמטכ"ל קבוע, היה אפשר להאריך את כהונתו של גבי אשכנזי. אז בעניין הזה יש מחלוקת. הרי איש מאתנו לא באמת יודע, במרקם היחסים האישיים בין שר הביטחון לרמטכ"ל, מה קורה שם, מה יודעים, עד איפה רמת חוסר האמון. מפה ועד לקחת את הנושא הזה לקללות, לגידופים, לחורבנה של המדינה – עם כל הכבוד, לא קרה כאן שום דבר. התמנה האלוף גלנט, היה חצי שנה מועמד, מערכת המשפט גילתה עליו דברים שלפני כן היא לא הצליחה לגלות עליו, ולכן התקלה, ככל שהיתה, היתה לצערי הרב בכך שלא נעשתה בדיקה מספיק מעמיקה, או לא היו מספיק כלי בדיקה לשומרי הסף בעניין הזה. כשראש הממשלה ושר הביטחון קראו את הדוח המשפטי של היועץ הם לא התעקשו, ולא המשיכו הלאה, וקיבלו החלטה מושכלת לחתוך ולהחזיר את השקט והיציבות למערכת הביטחון, בחרו במועמד נוסף, שגם לגביו אין מחלוקת שהוא ראוי והוא מנוסה ויש לו הידע והניסיון, בשונה מרמטכ"לים קודמים שסיעת העבודה תמכה בשילוב שלהם, יחד עם שר ביטחון שגם לו אין שום ניסיון, ואת התוצאות ראינו במלחמת לבנון השנייה, שהביאה להתפטרותו של השר לשעבר כבל. אז בואו, אל תדכאו את הציבור; יש כאן הנהגה אחראית, יש כאן ממשלה שלא מפחדת גם לתקן החלטות קודמות, אם המערכת המשפטית מסבה את תשומת לבה לתקלות, וכך בדיוק צריכה לנהוג מנהיגות אחראית. וכן, תדע – עדיין – כל אם עברייה שהיא יכולה לישון בשקט, חברי חבר הכנסת איתן כבל, כיוון שגם היום אנחנו נבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון, ובעזרת השם כך היא תפעל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> זה שתדחו לא ייתן להם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר גלעד ארדן. אני מזמין את חבר הכנסת זחאלקה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה ירחיק את חזרתכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – להביא בפני הכנסת את הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל, שכותרתה: העלאה נוספת של מחירי הדלק והמים. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב כבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, שאתמול, או בשבוע שעבר, זכה לסיים את חוק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מתי, היום? <היו"ר ראובן ריבלין:> היום כבר מניחים אותו על שולחן הכנסת. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עשר דקות תמימות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נדמה לי שזה היה שחקן ממשפחת ריבלין, שטען שיש קשר בין – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גשם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – בין הליכוד ובין מפלס הכינרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <דני דנון (הליכוד):> אתה יכול לחזור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא גם צדק. הוא צדק. <ציון פיניאן (הליכוד):> הכינרת עלתה ב-15 סנטימטר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמובן מאחלים לו החלמה, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ספי ריבלין אמר שגם בזה הממשלה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בזמן הליכוד עולה מפלס הכינרת, זו היתה טענתו. <היו"ר ראובן ריבלין:> עובדה. <דני דנון (הליכוד):> בעזרת השם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עוד יעלה, הנה, עלתה השבוע בקרוב ל-15 סנטימטר. <דני דנון (הליכוד):> מתפללים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מזל שיש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמובן אף אחד לא ערער, ישבו שם כל ראשי הליכוד בזמנו, אף אחד לא אמר שזה לא מדויק, הם אהבו את ההערה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם לא הספיקו כי הם כל כך צחקו, עד היום הם צוחקים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. הם מאוד אהבו את ההערה הזאת, אבל אנחנו – אני לא רוצה כאן להאשים את הליכוד בעונה השחונה, במחסור בגשם ובבצורת שבה כולנו נתונים, אבל אני כן יכול להאשים, וצריך להאשים, את הליכוד ואת ממשלת הליכוד במכה ובגזירה שהם המיטו על כלל האזרחים בנושא מחירי המים, שעלו בצורה תלולה, מוגזמת, לא מוצדקת. כשמצמידים אליה את העלייה במחיר הדלק, ואת העלייה הצפויה במחיר הלחם ואת העלייה במחיר מוצרי החלב, מצטיירת תמונה מאוד עגומה למצבה של משפחה – לא נאמר ממוצעת, אבל פחות מממוצעת – ממוצעת ופחות. כל מי שנכנס היום לחנות ירקות ומסתכל על מחירי הפירות, רואה ונזכר במצב שהיה לפני שנתיים או שלוש שנים. ואני רואה – אני לא רוצה לדבר על עצמי, אבל אני רואה הרבה משפחות שהיו רגילות לחזור הביתה עם סל פירות מגוון, היום חוזרות הביתה עם סל פירות שיש בו את אותם פירות שיש בהם, נגיד, הנחה מיוחדת; אם יש תפוחים – אבל אגסים זה כבר פעם בעונה, ענבים – אין מה לדבר, המחירים הם גבוהים מאוד. עכשיו, התפיסה, בקשר למים, אני חושב שזה נושא שאסור להרפות ממנו. אני דיברתי על זה לפני שבועיים, ולפני שלושה שבועות, ואני אדבר על זה היום ונדבר על זה מחר, כי זה מצב שצריך לתקן אותו. ונתחיל בכך שהתפיסה הבסיסית בקשר למים צריכה להשתנות. מים הם לא עוד תוצר. הם לא עוד תוצר, שמחילים עליו רק את חוקי הכלכלה – בלי כלכלה אי-אפשר, אבל התפיסה היסודית צריכה להיות שאחרי שמותר לכל אדם לנשום אוויר, ואוויר נקי – השר לאיכות הסביבה נמצא כאן – זכותו של כל אדם לצרוך מים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוי כל הצמא, כך כתוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – למים. תורה משולה למים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כאייל תערוג אל נחלי מים. נדמה לי שזה מתהילים. אם כן, ככה צריך שהמים יהיו זמינים לכל אזרח ואזרחית במחיר סביר שיכול לעמוד בו כל אדם. התפיסה הזאת, אם מתחילים בה בצורה כזאת, תביא לרפורמה משמעותית בכל העניין של מחירי מים. הטענות ששמענו וקראנו בקשר לעניין תאגידי המים והרפורמה האנטי-חברתית שנעשתה בנושא הזה, הן מוצדקות. כולם יודעים, וזה לא סוד, שיש בצורת, יש מחסור במים. אין מחלוקת על כך שצריך לחסוך במים, ואין מחלוקת על כך שהיתה בעייתיות מסוימת בניהול עניין המים ברשויות מקומיות רבות או ברוב הרשויות המקומיות. אבל זה לא הפתרון. זאת דמגוגיה בגרוש להגיד: אלה הבעיות, ולכן צריך ככה. יש חלופות, זו לא הדרך היחידה. זה לא דטרמיניזם. זה לא משוואה מתמטית ש-a+b=c, או נותן c, משוואה כימית. זה לא ככה. אפשר לטפל באותן בעיות בצורה שונה לגמרי. וזה מה שדרוש. באה התפיסה של משק מים סגור, כלומר הממשלה לא צריכה להשקיע אגורה אחת במים. זה לא קדוש. מי אמר שזה קדוש שהממשלה לא צריכה להשקיע? הממשלה צריכה לדאוג לכך שסל מים בסיסי יהיה זמין במחיר סביר לכל אזרח, ואחר כך להתחיל להפעיל את השיקולים הכלכליים. קודם כול להפעיל את השיקול החברתי האנושי הבסיסי של מים זמינים במחיר סביר. וזה לא המצב. הרפורמה הֵרעה. המחיר הבסיסי של מים עלה מאוד. פעם היה שר חקלאות, נדמה לי, שנתן עצה איך לחסוך במים – לחיסכון במים, מקלחת בשניים. זה היה רפול. הממונה על רשות המים החדש, יש גם לו פתרונות. אני שמעתי אותו ברדיו בריאיון ארוך נותן עצות כיצד להתקלח, והוא מעיד על עצמו ואומר, אני הייתי מתקלח עשר דקות, רבע שעה – היום אני מצליח לגמור מקלחת בארבע דקות. והוא אומר על עצמו ככה בצניעות שמעוררת תשומת לב; הוא אומר, אם אני מצליח בארבע דקות – כל אחד יכול בארבע דקות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זחאלקה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז תחוקק חוק שמקלחת זה ארבע דקות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – קוראים לזה "ניקוי יבש". <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> "ניקוי יבש", בדיוק. אבל ברצינות: מה יש לתאגידי המים להשיב לכל האזרחים שבצדק כועסים, זועמים, מאשימים את תאגידי המים בעליית המחירים? אז איך אומרים – הם שברו את שתיקתם בריאיון ב"דה מרקר" לפני שבועיים, ומר ישראל עינב, נדמה לי שהוא מנהל מינהל המים והביוב העירוני ברשות המים, כלומר הוא הממונה על תאגידי המים, האשים את העיריות ואת השלטון המקומי – איך אומרים – בקמפיין מתוזמר – המצאה לשונית – בקמפיין מתוזמר נגד תאגידי המים, שלקחו מהם, כאילו זה ריב של ילדים: אנחנו לקחנו מהם את עניין משק המים והביוב, והם כועסים עלינו. ומה הטענה המוחצת שלו? העיריות הרוויחו הרבה מהעניין הזה של ניהול משק המים, ולכן הן כועסות. ומה אתה מרוויח? נגיד, עירייה מסוימת הרוויחה, כבוד היושב-ראש, 10 מיליון שקל כאשר מחיר המים היה 4 שקלים – כמה מרוויח התאגיד? <היו"ר ראובן ריבלין:> הבעיה היתה שעיריות גובות את תשלום המים מהאזרחים ולא משלמות לנציבות המים. זאת היתה בעיה חמורה ביותר, ואנחנו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז אפשר לחייב אותן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לחייב, אבל הן פושטות רגל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הטענה שלהם לא היתה הטענה הזאת; הטענה היא שהן לא משקיעות בתשתיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם זה, ודאי שהן לא – תשתיות הן ארציות, איך יכולים? יכולים רק את החיבור למקום. הבעיה היא – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – תשתיות בתוך העיר בגלל העניין הזה של הפחת של המים. אם הבעיה היתה שהעיריות לא השקיעו, כבוד היושב-ראש – לכן זאת הטענה העיקרית שלי – היה פחת גבוה, והיו תשתיות רעועות גם בערים הגדולות, גם ביישובים הערביים, בהרבה מקומות, אבל אפשר למצוא פתרון גם לבעיה הזאת – לחייב את העיריות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי ספק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – לחייב את העיריות לטפל בתשתיות מהרווח של המים. אפשר לעשות זאת. אני אביא לך דוגמה: הנה, יש התארגנות של אזרחים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה זמן אתה צריך עוד? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רק בחצי דקה אני אעביר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש התארגנות של אזרחים בעיר תמרה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, שתי דקות, בבקשה. אבל לא יותר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – הם שלחו לי טבלה על המצב לפני התאגיד ואחרי התאגיד. זה דוגמה מייצגת. אני יודע שיש בהרבה ערים וכפרים, גם יהודיים וגם ערביים, התארגנויות של אזרחים – מעין מרד של אזרחים, מעין ניסיון של אזרחים להיחלץ מהעניין הזה של תאגידי המים שמשיתים עליהם העלאות בלתי סבירות לחלוטין, מעבר לכל פרופורציה. ככה כותבים תושבי הוועד הציבורי בתמרה: לפני התאגידים המחיר היה 3.8 שקל, אחרי התאגידים – 8.6 שקלים – יותר מפי-שניים. הכמות הבסיסית לתושב בחודשיים היתה 8 קוב; הכמות הבסיסית לתושב בחודשיים אחרי התאגיד זה 5 קוב. כלומר, גם העלו את המחיר וגם הקטינו את הכמות הבסיסית. לפעמים משתמשים ב-2.5 קוב לחודש. זה אותו דבר בסופו של דבר. המחיר של כמות של שימוש עודף מעבר לכמות הבסיסית, היה 4.5 שקלים; היום – 13 שקל. הגבייה היתה בעירייה – הגבייה היום היא דרך חברות גבייה שמשיתות קנסות. כלומר אתה לא שילמת דמי גבייה, ועכשיו אתה משלם דמי גבייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כנ"ל גם בהיטל ביוב שגדל ב-60%–70%. בקיצור, כבוד היושב-ראש, אני חושב שחברי הכנסת צריכים להתאחד בפעולה משותפת כדי לסייע לאזרחים. האזרחים כולם קוראים לכל חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – לפעול למען הורדת מחירי המים והחזרתם למצב הקודם. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, לעלות ולהביא את נימוקי הממשלה, מדוע היא חושבת שאין צורך להצביע אי-אמון בממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, המדיניות הממשלתית, שרושמת הישגים גדולים ככלכלה יציבה וחזקה, גם בקנה מידה בין-לאומי, מחייבת לבצע התאמות בהכנסות המדינה ממסים עקיפים בתקציב 2011–2012. סך 3.8 מיליארד ש"ח מתוך התאמות אלה הם השינוי במס על הדלק. אגב, זה אושר בממשלה, וזה אושר בכנסת, בוועדת הכנסת ופה במליאה כולם הצביעו שלוש קריאות – הקואליציה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, להבדיל מהעלאת מס ערך מוסף, העלאה מקבילה של אחוז סכום כזה, שידוע כמס עקיף רגרסיבי הפוגע בשכבות החלשות, המחקר העולמי מראה שהעלאת הבלו אינה משפיעה באופן מהותי על האי-שוויון. על כן בחרה הממשלה בחלופה זו, הכוללת העלאת הבלו על הבנזין והסולר ב-20 אגורות לליטר בכל אחת משנות התקציב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה יודע שהיא לא משפיעה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא נבדק, אדוני סגן השר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה אומר דבר שהוא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אומר בהשוואה למע"מ – למס ערך מוסף. <שלי יחימוביץ (העבודה):> האוצר אפילו לא טען בוועדת כספים שהדבר הזה נבדק, הם רק אמרו: אנחנו צריכים את הכסף. זה מה שהם אמרו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, העלאת המס, שזה מס רגרסיבי שכן פוגע ישירות בשכבות החלשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם הבלו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם הבלו, כן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חלופה זו, ג'מאל, נבחרה בעבר גם על-ידי הממשלה הקודמת, שחבריה מציעים כעת אי-אמון, שיצביעו ודאי בעד האי-אמון. היא העלתה בתקופת כהונתה את המס על הבנזין ב-16 אגורות לליטר, ואת המס על הסולר ב-1.06 אגורות; הממשלה הקודמת. אגב, מיסוי הדלק הוא עיקרון מקובל ונפוץ בעולם עקב ההשפעות החיצוניות השליליות של הנסיעה ברכב פרטי על המשק והחברה, שהעיקריות בהן הן זיהום אוויר, תאונות דרכים, גודש בכבישים. במדינות לא מעטות מעלים את מחיר הדלק משיקולים של איכות הסביבה. המגמה בישראל בשנים האחרונות היא הפחתת מסי הקנייה על כלי רכב, כדי לאפשר רכישת כלי רכב חדשים, בטיחותיים יותר ומזהמים פחות. מס הקנייה האפקטיבי ירד בחמש השנים האחרונות מ-89% ל-66%. במקביל קיימת מגמה להעלאת הבלו, זה נכון, אך תוך השקעה מסיבית בפיתוח תחבורה ציבורית ובמערכות הסעת המונים במטרופולינים – רכבות. גם יושבים כרגע על המדוכה לחפש עוד הקלות על השכבות החלשות. ציינת את נושא מחירי המים – אגב, הממשלה מסבסדת, ג'מאל, את הרוב המוחלט של העלאת מחירי הדלק לתחבורה הציבורית, אשר בה עושות שימוש בעיקר השכבות החלשות. מחירי התחבורה הציבורית מוצמדים למדד המחירים לצרכן ולא למדד מחירי הסולר, כך שהעלאת הבלו בתחבורה ציבורית ממומנת ברובה המוחלט על-ידי סובסידיה ממשלתית עמוקה, שצפוי שתעמוד בשנת 2011 על יותר מ-3 מיליארד שקלים. תעריך את זה, אתה מעריך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כל העולם מסבסד את התחבורה הציבורית, זאת לא המצאה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 3 מיליארד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מדיניות הממשלה תואמת את המלצות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה לא חדש, הממשלה הזאת – כלומר, אתה תגיד לי: אנחנו מסבסדים יותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, הוא משיב לך. הוא משיב. זה לא דיון בוועדה. אני חושב שבוועדה תוכלו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא פנה אלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מאשים אותך, אני רק אני אומר לך – זה לא הדיון, והוא יכול לומר לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מדיניות הממשלה, התואמת את המלצות ועדת החקירה הממלכתית למשק המים שמונתה על-ידי הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, היא כי כדי לייעל את השימוש במים, שהוא משאב בעל חשיבות כה רבה להמשך קיומה ולצמיחתה של מדינת ישראל, על תעריפי המים לשקף את מלוא עלותם לצרכנים השונים. מדיניות זו הביאה לחיסכון משמעותי במים בשנה האחרונה. מדיניות הממשלה, כאמור, הן להגדלת היצע המים והן לריסון הביקושים, היא אשר מביאה לכך שאף-על-פי שאנו נמצאים בשנים אלה במשבר המים החמור ביותר שידעה המדינה, כל צרכני הבית ממשיכים לקבל אספקת מים סדירה, ברוך השם. יחד עם זאת יש לציין כי בחצי השנה הראשונה לא היתה עלייה במחירי המים – בחצי השנה האחרונה, סליחה. אשר על כן, אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה גם לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לשר יצחק כהן, סגן שר האוצר. רבותי, אנחנו נתחיל את הדיון הכללי בנושא, שהוא דיון משולב. ראשונה תעלה ותבוא חברת הכנסת מרינה סולודקין, מסיעת קדימה, ולה שלוש דקות. נצטרך להקפיד על הזמן היום, משום שיש לנו אורחים מכל הפרלמנטים האירופיים, אשר היו בכנסת במשך כל היום, ואנחנו נקבל אותם כאן, וגם נצטרך להשביע את חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. אחרי חברת הכנסת סולודקין – אלכס מילר או מי מטעמו. חבר הכנסת רותם, בבקשה. אתה מוסמך לומר בשמו? בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערנו אין היום בישראל משרד כלכלה, לכן אין תכנון לטווח הבינוני ולטווח הארוך. ההשפעה של היעדר זה ניכרת בכל תחומי החיים. למשל בתחום החינוך כבר יש לנו כיתות עם יותר מ-40 תלמידים. בתי-ספר רבים נמצאים במבנים שלא מתאימים לכך, או אפילו בקרוונים. קשישה חולה שוכבת בפרוזדור לא רק בבית-החולים בנהרייה, אלא בבתי-החולים בכל רחבי הארץ. ולא רק קשישים שוכבים בפרוזדור, אדרבה, אנשים מתים באמבולנסים כי לא הצליחו להגיע בזמן לבית-החולים, ובאותו הזמן הממשלות בולמות מכרז להקמת בית-חולים באשדוד, בניגוד לחוק שאושר בכנסת, כאן, לפני עשר שנים, בתקופת ממשלת שרון הראשונה. באותה קטגוריה, של אי-רצון להשקיע את כספי המדינה בפיתוח תשתיות אזרחיות, נכלל גם אי-רצון להשקיע בדיור הציבורי. חייבים להביא בחשבון שהמדינה מקבלת מדי שנה אלפי עולים חדשים, מקבלת עולים בכל הגילים, כולל גמלאים ואנשים בגיל טרום-פנסיה, שלעולם – לעולם, אני מדגישה – לא יצליחו לרכוש דיור בשוק החופשי. מכיוון שהם לא מסוגלים לרכוש דיור מצד אחד, ומהצד השני הממשלה לא רוצה להשקיע בדיור הציבורי, נאלצים האנשים האלה לשכור דירות בשוק החופשי של הדיור. מכיוון ש-60,000 אזרחים עומדים בתור לקבלת דיור ציבורי ובינתיים שוכרים דירות, מחירי השכירות עלו לשמים ומשכו כלפי מעלה גם את מחירי הדירות למכירה, והיום מספר הולך וגדל של זוגות צעירים לא מסוגלים, לצערי הרב, לרכוש אפילו דירה צנועה ביותר. כל התוכניות לבניית דיור ציבורי הופסקו לאחר היעלמותה של מפלגת ישראל בעלייה אחרי הבחירות של 2003. בשנת 2003 תוכנן להשקיע בדיור הציבורי 157 מיליון שקל. מ-2004 ואילך נרשמים בסעיף זה מדי שנה רק מיליון שקל. לו היו ממשיכים לבנות ולרכוש דיור ציבורי ברמה של – אפילו של – תחילת שנות האלפיים, לא היו מחירי השכירות ומחירי הדירות למכירה מגיעים היום לרמה פנטסטית. המדיניות בתחום הדיור שהציגה קדימה במצע החדש שלה כוללת בניית הוסטלים לאוכלוסיית הקשישים, השכרת דירות על-ידי המדינה לזוגות צעירים ולאוכלוסיות נזקקות, עם אופציה של רכישת הדירות אחרי כמה שנות שכירות, ובנייה לגובה בממדים גדולים. מדיניות זאת תואמת לא רק את צרכיה העכשוויים של מדינה בת 7 מיליון תושבים, אלא גם את צרכיה העתידיים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו סיימנו את הזמן, אבל אני אתן לך – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – בהתחשב בתחזית המנבאת שבעוד כ-20 שנה תגיע אוכלוסיית ישראל, בלי עין הרע, ל-12 מיליון נפש. ממשלה, שבדומה לממשלה הנוכחית, לא יודעת לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר של אזרחי המדינה, כגון דיור, דלק, מזון ומים – לממשלה כזאת, לפי דעתי, אין זכות קיום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <מרינה סולודקין (קדימה):> ואני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, להצביע בעד האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת דוד רותם, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. תשתדל לעמוד בלוח הזמנים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני אעמוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, יופי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אם לא יפריעו לי אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה, אף אחד לא יפריע לך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לענייני הקבורה האזרחית, אני מוכרח לומר ששמעתי את חבר הכנסת אדרי איך הוא תוקף את כל העולם, את הליכוד, את ש"ס, את ישראל ביתנו. אבל לצערי הרב, לאנשי קדימה יש שיטה מאוד מעניינת. הם לא יודעים שצריך להסתכל במראה ולראות את הפרצוף האמיתי. <אריה ביבי (קדימה):> המראה, היא שייכת לכולם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> המראה שייכת לכולם, וכשקדימה מסתכלת במראה היא רואה חיקוי עלוב של ישראל ביתנו. <רחל אדטו (קדימה):> – – – קשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אז קודם כול, אני מבקש מכם לשמור בזהירות רבה על ההתנהלות ועל הדיבורים שלכם, משום שכל דבר שעושה ישראל ביתנו אתם מחקים את זה אחר כך, ובואו נתחיל. <קריאה:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> הלוואי שיכולתי להגיד אותו הדבר עליכם. אבל – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, אתה לא יכול להגיד אותו הדבר עלינו כי אנחנו לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, עכשיו אנחנו ניכנס לשבע דקות, אתם מבינים, חברים? תנו – – – לומר מה שהוא רצה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חברים, חברי חברי הכנסת – – – <אריה ביבי (קדימה):> אבל הוא רצה לעשות את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, חבר הכנסת ביבי, אתה לא שומע את חבריך? אני שמעתי אותך לפני שבוע בהתפעמות. לא חסכת ביקורת. הוא אומר את מה שהוא רוצה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רבותי היקרים, הציעה ישראל ביתנו הקמה של ועדת חקירה לבדוק ארגונים הפועלים כנגד המדינה, ומה לא עשתה קדימה? טענה: דמוקרטיה וחופש הביטוי, וחופש ההתנהלות, והכול. אז הלכתי ובדקתי קצת בארכיון הכנסת, ואני רוצה להפנות אתכם, חברי קדימה, להצעת חוק פ/2456/18 של חברי הכנסת רונית תירוש, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, מרינה סולודקין, עתניאל שנלר, אברהם דיכטר, יואל חסון, יעקב אדרי וגדעון עזרא. ובמה עוסקת הצעת החוק? הצעת חוק העמותות (סייגים לרישום ופעילות עמותה): "לא תירשם עמותה אם שוכנע הרשם כי העמותה תהיה מעורבת או תמסור לגורמים זרים מידע בעניין תביעות משפטיות המתנהלות בערכאות הפועלות מחוץ לישראל כנגד בכירים בממשל בישראל, או קצינים בצבא, בגין פשעי מלחמה". <רחל אדטו (קדימה):> יפה מאוד. אבל זה לא ועדת חקירה. יפה מאוד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> סליחה, זה הרבה יותר גרוע. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, חברת הכנסת אדטו. יש לנו האורחים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ועדת החקירה – – –. אתם רוצים לחוקק חוק אם בעתיד היא תפעל כך. וכל זה למה? משום שאתם רוצים – בכירים בממשל בישראל, כי ציפי לבני לא יכולה לנסוע לכמה מדינות בעולם. אז הדמוקרטיה נעלמת כשציפי לבני בבעיה. עכשיו, חשבתי שאולי בזה זה נגמר, אז מצאתי עוד הצעת חוק, פ/2523/18 – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הזמן הסתיים. אני אתן לך עוד דקה על ההפרעות שהיו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), של מרינה סולודקין. <אריה ביבי (קדימה):> אל תסתכל, לא נפריע לך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> וגם הצעת החוק הזאת, במה היא עוסקת? באותן נשים מוסלמיות שמכסות את הפנים – דמוקרטים. עכשיו, רבותי, ציפי לבני – – <קריאה:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> אל תפריעי לו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מזל ש"ויקיליקס" זה גם מדליף דברים. – – על מה היא רצתה לדבר? על חילופי שטחים ואוכלוסייה. אז כשישראל ביתנו מציעה את זה, זה הופך להיות אנטי-דמוקרטי; כשאתם מציעים את זה מתחת לשולחן זה הופך להיות הדמוקרטי ביותר, הדבר הכי חשוב. רבותי, בואו תלמדו. לא תצליחו, לא בגיור הצבאי, שבו אתם מעתיקים את החוקים של ישראל ביתנו – בחוק ברית הזוגיות אתם גרמתם נזק שעכשיו שישה חודשים אי-אפשר להעלות את החוק הזה. <נינו אבסדזה (קדימה):> אנחנו גרמנו נזק? <קריאה:> לא, לא. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם גרמתם נזק משום שהעליתם את זה – – – כשידעתם שאין לכם רוב. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הזמן תם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא יעזור לכם כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. הזמן תם. תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – פופוליסטים. <קריאות:> – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> אתם מכניסים – – – שנים רבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אבסדזה, תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – הרבה יותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הזמן תם. חבר הכנסת נסים זאב – אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני הבטיח לי שלא יפריעו לי. לא הפסיקו להפריע לי, ואדוני לא הגן עלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוה, באמת. אוקיי, אז אתה תגיש נגדי תלונה לוועדת האתיקה שתוקם על-ידי חבריך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יש לי עוד חצי דקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוספתי לך דקה מלאה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מעניין שסיעה שמבקרת בחריפות רבה, וזה תפקידה, לא מסוגלת לשמוע ולו ביקורת אחת. מה קרה? הוא – דעתו. הוא לא אמר את דעתךְ. הוא אומר את דעתו. לא – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – תפריעו לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה היה עושה ברכה פה? כבר 20 שנה רק שומע ביקורת. מה אתם רוצים? חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות, אחי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש כאן שלושה נושאים חשובים. אני רוצה להתרכז בנושא האמצעי. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, פרשת גלנט דומה לפרשת פרה אדומה. בפרשת פרה אדומה כתוב: אשר לא עלה עליה עול. ברגע שעלה עליה עול וצמחו בה שתי שערות שחורות, הפרה הזאת פסולה. תתארו לכם מה צריך להיות רמטכ"ל? אשר לא עלה עליו עול, נקי מכל רבב, שחלילה וחס אפילו הפרה האדומה לידו, היא הרבה יותר מחמירה ממנו – צריכים להחמיר. שלמה המלך – מה אמר על הפרשה הזו? אמר: כל זו ניסיתי בחוכמה. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק מי ימצאנו. רבותי, אני רוצה לומר לכם פירוש של רבי סעדיה גאון. הוא אומר: אף-על-פי שאדם יכול להגיע למדרגה גבוהה, ונמצא בדרגה כזו, אל לו לסמוך על חוכמתו משום שהיא עלולה לגרום לו לסטות מהדרך הישרה. ורק כאשר החוכמה מלווה באמונה תמימה, בערכים, אז היא יכולה להועיל ולסייע לו להגיע לאמת. אני רוצה להעביר קצת ביקורת על שר הביטחון כאשר הוא בא ואומר: לאחר בדיקה מעמיקה החלטתי שהרמטכ"ל אשכנזי לא יכול להמשיך אפילו יום אחד נוסף. כמה מעמיקה? לאיזה עומק הוא ירד? אני רוצה לומר לכם – התחושה של הציבור שהעומק הזה היה מלווה בשנאה תהומית שאין לה שום הסבר בעולם. אני מהקואליציה, אבל אני רוצה לומר לכם שבנושא הזה אני מאוד מבקר אותו, כי לא יכול להיות ששר הביטחון יפגע בתדמיתה של הממשלה, ובתדמיתו של ראש הממשלה שלכל אורך הדרך הוא נכנע לו. ותראו – בשבוע שעבר היתה ישיבה של ועדת החוץ והביטחון, ואמרתי: מדוע צריך 60 יום? מספיק עשרה ימים מקסימום כדי להחליט מי יהיה רמטכ"ל. הרי מדובר באותם אלופים. הרי מדובר באותם אנשים שכבר באו לפני שר הביטחון. הוא מכיר אותם, זה לא אנשים חדשים מקרוב באו. מה הצורך כל כך – – – <היו"ר אורי מקלב:> להביא גם מבחוץ. אפשר גם להביא מבחוץ. <נסים זאב (ש"ס):> מה? <היו"ר אורי מקלב:> אפשר גם להביא מבחוץ רמטכ"ל. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר. אבל אני אומר, לא היה צורך. יש מספיק אלופים בצה"ל שמוכרים, שמערכת הביטחון מכירה אותם ותומכת בהם. ולכן, אני חושב שהמהלך האחרון היה נכון וחכם במהירות שלו, ובהחלטה שלו. עכשיו – רק דבר נוסף – – – <היו"ר אורי מקלב:> רק משפט לסיום. <נסים זאב (ש"ס):> כן, דקה לסיום כי נתנו – – – <היו"ר אורי מקלב:> לא, לא דקה, לא דקה. משפט לסיום. <נסים זאב (ש"ס):> לא, נתנו ארבע דקות פה כולם. <היו"ר אורי מקלב:> לא, קיבלת מה שהיושב-ראש הקודם נתן לך. אני לא חייבתי את השעון. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר – בנושא המדיני שכולם מדברים עליו, צריך לזכור שהיו שני ניסיונות רציניים ביותר עם הפלסטינים במשך המשא-ומתן, ומדינת ישראל כמעט נתנה את הכול, כולל שכונות בירושלים. עכשיו, אין ויכוח על השלום, אדוני היושב-ראש, שהוא שלום חיוני, שהוא נכס אסטרטגי. השאלה היא אם אנחנו צריכים להכריז על כניעה מראש, כאשר אנחנו באים ומוותרים, ומודיעים על ויתור, על חלקים מיהודה ושומרון – האם זה מונע את ההתעצמות של ה"חמאס", שחותרת להשמדתה של מדינת ישראל? ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מה שקורה היום במצרים – אנחנו צריכים פשוט לעצור את עצמנו ולחשוב, באמת, היכן פניהן של מדינות ערב לשלום, והאם השלום שנחתם עד כה יש לו בסיס איתן כדי להמשיך הלאה ולעשות עוד חוזים, שבסופו של דבר יישארו רק על הנייר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> ולפני כן – הודעה למזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 126), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לוח תיקונים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011; לוח התיקונים להסתייגויות להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011; לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 4) (תיקון) (דחיית תחילה לעניין מכל משקה אלכוהולי), התשע"א–2011; לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10) (גמול והחזר הוצאות לחברי המליאה), התשע"א–2011. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה;> <2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל;> <3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים> <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – זאת הצעת האי-אמון הראשונה בחיי, אגב. אני כמעט חמש שנים חברת הכנסת, וזאת הפעם הראשונה שנפלה לידי הזכות להיות באופוזיציה. לשמחתי, יש לציין. אדוני היושב-ראש, המזרח התיכון בוער, שאלות כלכליות משמעותיות עומדות על הפרק, ואנחנו נאלצים להתעסק בפירות הבאושים של התנהלותו של שר הביטחון. צריך לומר שבסופו של דבר התוצאה טובה, זכינו ברמטכ"ל, בני גנץ, שהוא האיש הנכון ביותר לעת הזאת. הוא ניחן בניקיון כפיים; המקצועיות שלו מובנת מאליה ואינה מוטלת בספק; גם המזג שלו הוא המזג הדרוש כדי להכניס קצת מרפא בבוקה והמבולקה הזאת, שהשתררה בגלל התנהלותו של שר הביטחון; הוא ניחן במנהיגות הנדרשת. אנחנו יכולים גם, בהזדמנות זאת, להודות מעומק לבנו על השירות שהעניק לנו הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, ולהתנצל בפניו – לפחות אני מרגישה צורך לעשות זאת – על הדרך הכל-כך לא נעימה וכל כך לא ראויה שבה הוא סיים את כהונתו, כמובן לא בשל תפקודו שלו, חלילה, אלא שוב, בשל אותה התנהלות תמוהה ומגונה. אני חייבת לומר, אף שזאת הצעת אי-אמון בממשלה, שאני רוצה לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שהשכיל, באיחור מסוים אומנם, להפסיק את מחול השדים הזה. היה עדיף שזה היה קורה קודם, כמובן, אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. ויחד עם זאת, נרשמה לו לראש הממשלה הערת אזהרה מפני שותפו, שר הביטחון; הערת אזהרה הקוראת לו שלא לאפשר לו לגרור אותו שוב ושוב לסיטואציות כל כך כל כך בעייתיות, המסבות נזק כל כך גדול, במקרה הזה לצה"ל, וכפועל יוצא גם לחברה הישראלית, וכפועל יוצא, מטבע הדברים, גם לביטחון ישראל. כמו מידס, עם מגע יד הזהב, שכל דבר שהוא היה נוגע בו היה הופך לזהב, כך שר הביטחון, כל דבר שהוא נוגע בו הופך לעפר ואפר. זאת מין תכונה שכזאת, שככל הנראה אין לו שליטה עליה. עכשיו, אני מוכנה – אני לא מוכנה לקבל, לבי כואב כמובן – כשהדברים האלה נעשים כלפי מפלגת העבודה, שהוא עשה כל שהיה ביכולתו כדי לרוקן אותה מתוכן, לפגוע בה ולפרק אותה. מדובר במפלגה פוליטית, חשובה, אבל זאת מפלגה שיכולה לקום מעפרה, מתברר, ולקבל חיים חדשים. אבל כל הדברים הרעים האלה, שהוא עשה במפלגת העבודה – הרכילויות, ה"הפרד ומשול", היצרים האישיים, התככנות, האגוצנטריות – את כל הדברים האלה, שעשית למפלגת העבודה, אנא, לא לצה"ל – לא לצה"ל ולא למי שעומד בראשו. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. בגלל האירוע אנחנו קצת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש. פתחתי בדברי בברכה לרמטכ"ל החדש, ואכן צריך לומר לסיום: אין רע בלי טוב. ניסית לפגוע במפלגת העבודה, והנה אחרי שהלכת היא קמה לה והתעוררה תקווה לשיקום. יצרת כאוס בצה"ל, הרווחנו רמטכ"ל מצוין. כנראה יש לנו החוסן הפנימי שמציל אותנו מנזקיך, ולו הייתי שומרת מצוות, אדוני היושב-ראש, הייתי אומרת: בעזרת השם תבוא גם גאולה לכל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> אם יש המצווה שאומרים "בעזרת השם", זה כבר נקרא ששומרים על מצוות. תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. בבקשה, גברתי. <עינת וילף (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שרים, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך את חברינו מהאיחוד האירופי, שבאמת עשו מאמץ נדיר והופיעו כאן היום בהמוניהם להביע סולידריות ותמיכה במדינת ישראל. אני רוצה להתייחס להצעת האי-אמון בנושא תהליך מינוי הרמטכ"ל. הדבר שמטריד אותי בכל מה שקרה בתהליך הזה זה שבעצם זה כבר שיא של תקופה ארוכה שבה נותנים לתקשורת, שנוהגת הרבה פעמים באלימות – ואולי נגיד בסוגריים, היתה פעם תקופה שלכל מפלגה היה עיתון, אבל לפחות ידענו איזה עיתון שייך לאיזו מפלגה; היום המצב דומה, רק אף אחד לא מספר את זה. אז אולי נחזור לתקופה שהדברים היו ברורים וידענו – אבל יש התנהגות אלימה מצד התקשורת, ומנגד כניסה של יועצים משפטיים, שבשם המשפט גם לוקחים לעצמם את הזכות לדבר על ערכים ועל מוסר, אבל הזכות הזאת קיימת לכל איש, ומי שיש לו ההכשרה המשפטית אין לו הזכות העודפת לדבר בשם המוסר והערכים על כל איש אחר. עכשיו, המצב הזה כרגע נוח למי שמרוצים מהקמפיין שנוהל ומהכיוון שהוא לקח. אבל יום אחד זה לא יהיה נוח, ואז מה נגיד? ולכן צריך שנחזור וניקח לנו, כחברי הכנסת, כשרים, כממשלה, את הזכות גם לטעון לערכים, למוסר ולשיקולים שהם מעבר לכך. אחד הדברים שתמיד אהבתי בישראל זה שחלקנו לא היה עם הפוריטניות האמריקנית, שבסופו של דבר כולנו מכירים אותה כצביעות. לא היה חלקנו עם אלה שחושבים שאם מישהו בוגד, בחייו האישיים, הוא יעשה כך גם למדינה. הבנו את חוסר מושלמותם של אנשים, הבנו שאנשים הם אף פעם לא מושלמים, וכך הם נוהגים בכל דבר. וקצת לחזור מהפוריטניות הזאת, קצת לחזור מהצדקנות הזאת, קצת לחזור לפרופורציות. כי, כמו שאמרתי, כרגע זה נוח לצד מסוים, אבל יום אחד זה לא יהיה נוח. ולכן, מה שחשוב זה שניקח, כאנשים פוליטיים, את הזכות לעצמנו להגיד: שמענו, יש שיקולים, אבל אנחנו רואים את התמונה הכוללת ומכריעים אחרת, ואיננו מקבלים – יועצים משפטיים יגידו את מה שיש להם להגיד, אבל אנחנו אלה שנגיד בסופו של דבר מהי התמונה הכוללת. ההחלטה לא תהיה בידיהם. ואת התהליך הזה אנחנו חייבים לתקן. כחברי הכנסת, כפוליטיקאים, נדמה שהפנמנו את מה שנאמר במשך השנים בתקשורת: אתם לא יכולים לדבר על מוסר, אתם לא יכולים לדבר על ערכים. אין שום סיבה שלא נדבר על זה, אין שום סיבה שלא נגיד: אנחנו רשאים לדבר על זה, לראות את התמונה הכוללת ולהכריע הכרעות שלדעתנו נכונות למדינת ישראל. זה הדבר המטריד בפרשה הזאת, וזה הלקח שכולנו צריכים לקחת ממנה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אני אומר מראש, חבר הכנסת אחמד טיבי: אנחנו קצת מדייקים בזמנים בגלל האורחים ובגלל ציון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אל תתחייב, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו דנים בהצעת אי-אמון על מדיניותו הכושלת של ראש הממשלה וממשלתו. אני מקווה שיש תרגום סימולטני לחברי הפרלמנט האירופי שמתארחים כאן ביציע הכבוד. אני רואה שכמה מהם, אדוני, שמים את האוזניות, אבל אני לא יודע אם יש תרגום. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מקווה שלא. <היו"ר אורי מקלב:> נראה אם יצחקו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא צודק, הוא צודק. הוא לא רוצה שישמעו אותי. <היו"ר אורי מקלב:> בוא נראה. הוא דווקא היה צריך להגיד: תגיד איזה בדיחה, נראה אם יצחקו. כך היה מתאים לו יותר להגיד. <נחמן שי (קדימה):> ותגיד להם באיזה channel. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי. אנחנו מתחילים מהתחלה, כי הכול היה נושא פרוצדורלי. אני רוצה להציג בפני הציבור, אבל בעיקר בפני האורחים, חברי הפרלמנט האירופי, את המציאות של להיות אזרח ערבי במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מכם יודעים ש-20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל הם ערבים. מדובר באוכלוסייה ילידה – indigenous people – שהיתה כאן מאז ומתמיד. האוכלוסייה הזאת, המהווה 20% מהאוכלוסייה, סובלת מיחס מפלה של רשויות החוק ושל הממשלה, בכל התחומים. <שלמה מולה (קדימה):> – – – לא רק לערבים, לא רק לאתיופים – – – <זאב בילסקי (קדימה):> זה אי-אמון בממשלה. ככה אתה פוגע בי. <עינת וילף (העצמאות):> אנחנו היינו פה. <קריאה:> הוא נותן אי-אמון למדינה עכשיו. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לתרגם את המחאות שהיו כאן לאורחים, שידעו למה כעסו עלי, גם מימין, גם משמאל. הם כעסו עלי כי אמרתי לכם שאנחנו סובלים, שיש יחס מפלה. הם רוצים שאני אציג בפניכם, על מנת שתמשיכו לתמוך במדיניותה של כל ממשלה – כי זו ממשלת ישראל, והרי אתם פרו-ישראלים מובהקים – בכל מדיניות. למשל, ש-7,000 חדרי לימוד חסרים בבתי-הספר הערביים; למשל, ש-3% מהקרקעות הפרטיות הם בידי ערבים – פעם הן היו 80%; למשל, שרק פחות מ-7% מהעובדים בשירות הציבורי, הם ערבים; למשל, שחוק הקצאה שוויונית של קרקע – אדמות, לאזרחים – במדינה המכנה עצמה בחוק-יסוד כמדינה דמוקרטית, נופל פעם אחר פעם. כתוב: הקצאה שוויונית של קרקע. כלומר שלי ולחבר הכנסת נחמן שי, או לי ולחברת הכנסת עינת וילף יהיה יחס שווה בהקצאה של קרקע – המדינה מתנגדת לעיקרון הזה של שוויון – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – כי יש יחס עדיף לאזרח אם הוא יהודי על אזרח שהוא ערבי. ולכן, כולכם, שבאים ממדינות שמקדשות ערכים של שוויון, של דמוקרטיה, נדמה לי – אני לא יודע אם הקשבתם או שמעתם היום דוברים ערבים – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני לא יודע אם שמעתם דוברים ערבים. כי היום שמעתם את ליברמן, שרוצה לטרנספר 20% מהאוכלוסייה; שמעתם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שמעתם את ראש הממשלה, שמעתם את יושב-ראש האופוזיציה, אבל לא שמעתם את נציגי הציבור הערבי וראשי המפלגות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך, אדוני, עוד דקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> "עלא חסאבי", אבל לא יותר. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ואני – הם לא נותנים לי לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, רבותי. רבותי, דקה. חברי הכנסת, יש לו דקה, נא לא להפריע, והוא יסיים בדיוק בדקה. בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך דקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. אני אמשיך לומר שאני תובע שוויון, וחלק מהמתלהמים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – מהמתלהמים כאן, ימשיכו להתנגד, רק בשל העובדה שאני קורא ותובע להיות שווה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה מביך. האמת היא שהקריאה הזאת שלי מביכה אותם, כי אתם שומעים. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הם רוצים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להפריע. תנו לו לסיים. אחר כך יאמרו שלא נותנים לדבר. אחר כך אומרים שלא נותנים לדבר. תנו לו לדבר, הוא יסיים בדיוק בזמן. בבקשה, אדוני. <קריאות:> אבל כבר עשר דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להפריע. חבר הכנסת, יש לך עוד זמן לדבר אחריו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כפי שאתם רואים, רבותי חברי הפרלמנט, לא קל להיות ערבי במדינת ישראל, אבל בעיקר לא קל להיות חבר כנסת ערבי, במיוחד כאשר יש בכנסת הזאת נציגים של ארגון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שהוכרז כארגון טרור – הם נכנסו לכנסת בשיטות דמוקרטיות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים, נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – ויש נציגים של מפלגה שעונה על ההגדרה של פאשיזם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה אמרת לי דקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי לא שמת לב, כבר עברו דקה וחצי גם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה לא – הם לא נותנים לי לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא משפט אחרון, חבר הכנסת טיבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, מספיק. אתה חי מזה שמקפחים אותו והוא חי מזה שמקפחים אותך. כולכם פה מתעשרים אחד מהשני. בבקשה, אני מבקש מהחברים לא להפריע. משפטים אחרונים, בבקשה, אדוני. <חיים אורון (מרצ):> אני מוחה על ההשוואה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אני לא אומר – כל אחד חי מקריאות הביניים של השני. רבותי, בדמוקרטיה הישראלית כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה, על-פי השקפת עולמו ובהתאם לחוק. וחבר הכנסת אחמד טיבי לא סטה כהוא-זה מדברים שהוא אומר פה בכל ימות השנה. נא לסיים, חבר הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך לחזור בך מההאשמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חוזר בי. גמרנו, אני חוזר בי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. תודה רבה. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – ולומר, שלמרות המצב שתיארתי, שבו יש יחס מפלה, אנחנו רוצים להמשיך לחיות פה על בסיס של שוויון ושיתוף פעולה, גם עם אוכלוסיית הרוב, שהיא היא המקפחת אותנו, אבל בלי לוותר כהוא-זה על הזכות שלנו להיאבק כדי להיות אזרחים שווים, בני מיעוט – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – לאומי אחר, ערבי, פלסטיני, שחי פה, במולדתו, בארצו, וממשיך להיאבק כדי לעצב את ערכי הדמוקרטיה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שיש אנשים שרוצים לחסל אותה. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה. בבקשה, יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אורי אריאל – אני מבקש מהחברים לא להפריע לו, ואני מבקש ממך לעמוד בשלוש הדקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מי יפריע לי? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – קיפוח, הערבים מדברים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, יש לי יתרון מסוים, שאני תמיד – לא תמיד, פעמים רבות – באי-אמון, אני אחרי טיבי. היות שהוא מדבר בדרך כלל בין עשר דקות לרבע שעה, אז כבודו מאפשר גם לי, וקובע שאחרי זה יחזור הסדר. בכל אופן, אני אצטמצם. חברי הפרלמנט המכובדים שאתנו, יש לכם הזדמנות טובה לראות מהי דמוקרטיה. עולה חבר כנסת ערבי לדבר, בראותו אתכם הוא מייד מתמלא עוז וכוח, והוא מדבר אליכם, ועכשיו הוא גם רוצה להפריע לי, והכול בשם הדמוקרטיה, כי – זה נכון, בישראל יש דמוקרטיה. תארו לכם עכשיו, חברי הכנסת מהפרלמנטים, שחבר הכנסת אורי אריאל – זה שמי, נעים להכיר – היה הולך לרמאללה, ורוצה לדבר שם בפרלמנט; הרי הייתי חוזר בתוך ארון קבורה, חס וחלילה. אבל פה, ברוך השם, בזכות מדינת ישראל, ובזכות היושב-ראש, ובזכות עוד 119 חברי כנסת, חבר הכנסת טיבי בדמוקרטיה הישראלית יכול להשתלח ולקלל את כולם, ואנחנו ממשיכים בסדר-היום. ועכשיו נדבר – למה אין לנו אמון בראש הממשלה ובממשלה. אז – השר יעלון, אתה יודע למה אין לנו אמון? כי אתם לא בונים בירושלים. אתה יודע למה אין לנו אמון? כי אפילו אתה, ואפילו השר וילנאי, יליד ירושלים, נצר למשפחה ירושלמית מפוארת – אפילו לא אומרים על זה מלה. עכשיו, אני יודע שזה כואב לכם, אני לא מתחרה אתכם בדאגה לירושלים, כי אני חושב שדאגתכם היא מלאה, אבל אתם לא נותנים לזה ביטוי, אתם מסתתרים, אתם נעלמים, כל מיני דברים, חוץ מלהגיד לראש הממשלה: תבנה בירושלים. אז היום היה דיון במועצה, בעירייה, על 20 יחידות דיור, שומו שמים. יש איזה מקום במדינות הפרלמנטים שלכם שליהודים אסור לבנות? אם אתם שומעים – יש תרגום – ומישהו מכם שמע שאצלו לא נותנים לבנות, אם הוא יכול להרים את היד, אני לא יודע אם זה פרלמנטרי, היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא לא. היושב-ראש לא מרשה. טוב. אני עונה את התשובה. כידוע, אין מצב כזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה לעשות משאל עַם עִם כל אירופה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> כן. כן, אני רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יותר. אדוני. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני אגיד לך מה למדתי מחבר הכנסת שריד: כשאני שואל שאלות, אני בדרך כלל יודע גם את התשובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. ובכל זאת אנחנו נחליט בעצמנו. כולנו כאן, 120 חברי הכנסת, וברוך השם אנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו למקומות אחרים, אנחנו בונים את חיינו פה מתוך הרצון שלנו ומתוך העקרונות שלנו והמוסר שלנו. בלי השוואה. לא צריך להשוות למקומות אחרים, כי אנחנו לא בונים בהשוואה למקומות אחרים, אלא המוסר שלנו נבנה על-פי המוסר שלנו. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לצערי, אדוני היושב-ראש, אני חולק עליך. אני לא חייב לחלוק, אני חולק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, תקשיב. – – כי אנחנו צריכים להיות אור לגויים. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד יותר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> במובן הזה אנחנו היינו צריכים להראות שאנחנו מאפשרים לכולם לבנות. דרך אגב, כן, גם לערבים. אבל אצלנו ראש הממשלה והממשלה – ליהודים הוא עושה תנאים ועושה הגבלות, ולערבים הוא יכול לאפשר לבנות. הממשלה הזאת הפסיקה למשול. איך אני יודע? אני מסתכל על כמות השביתות, על ההתנהלות, איש ברעהו אוחזים ומטלטלים, ולכן אני חושב שראוי שהכנסת הזאת תצביע אי-אמון בראש הממשלה ובממשלה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יעקב ליצמן, האם אתה רוצה לדבר? ומייד אחריו – חבר הכנסת סוייד. פשוט, חבר הכנסת ליצמן איחר, ואחמד טיבי עלה לפניו, אז אנחנו נותנים לו. רבותי, אנחנו לפעמים רבים האחד עם השני, אבל נכבד את אורחינו כדי לקיים גם את האפשרות לקבל את פניהם כאשר ראש הממשלה ייכנס. תודה רבה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הפרלמנט האירופים, קודם כול אני רוצה לברך את חברנו החדש, חבר הכנסת ישראל אייכלר, שנכנס היום לתפקיד. אני בטוח שהוא יעשה את התפקיד הכי טוב, הוא יודע איך לעבוד, איך לעשות את זה. אני לא יודע, הוא נשבע אמונים כבר? <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד לא. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> עוד לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד מעט. עוד מעט. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אז אני רוצה לברך אותו על כך שהוא נכנס עוד מעט כחבר כנסת ושהוא יצליח בתפקידו. אדוני היושב-ראש, מצאתי לנכון דווקא להגיב קצת על דברי חבר הכנסת אחמד טיבי, ולחיוב. אני חושב – הנה, אני סגן שר הבריאות, אחראי למערכת הבריאות בארץ; אני חושב שאתם, כנציגי הערבים, אני לא שמעתי שיש לכם טענות אלי שאני מקפח את המגזר הערבי, עם כל הכבוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא דיברתי על השרים באופן אישי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אוקיי. זאת אומרת, יש מצב שאפשר לעבוד טוב, אפשר לעזור לכולם. יש בכלל מצב שצריך לתקן, בפריפריה – חייבים לתקן, בכל המקומות. יש מגזרים, אני לא אומר – יש לתקן גם בדיור. המצב מאוד קשה, אבל תיקחו אותי כדוגמה, שאני משתדל. אגב, אני סגן שר של ראש הממשלה, אתם יודעים שהוא שר הבריאות. אז עם כל הכבוד, שר הבריאות גם רוצה לעזור לכם. אז הנה, שימו לב שאפשר גם לעזור. אבל אני רוצה לנגוע באיזה דבר אחד שמאוד – דווקא מפריע לי, ביום הזה; אחד הנושאים כאן, האי-אמון בעניין הדיור. רבותי, לא יעזור לאף אחד, זו הבעיה הקריטית לזוגות צעירים, ולא משנה – דתיים, לא-דתיים, חרדים, ערבים; כולם. זו הבעיה. ואם הממשלה לא תשים לב, ולא תיתן את כל כובד המשקל – ואני אומר את זה לשר האוצר – ולא יעזרו לפחות באזורי הפריפריה, במקומות רחוקים, להחזיר מענקים ולעזור לזוגות צעירים, רבותי, המצב יחמיר ויגרום לתסיסה בקרב הציבור. אני רוצה רק להעיר דבר אחד בקשר לדמוקרטיה, בקצרה. יש לי עוד רבע דקה. היום יש בארץ תסיסה גדולה על מחירי הנפט, הדלק, המים, אבל אין מהומות, אין מהפכות; לא הופכים, זה הדמוקרטיה. נכון שמארגנים מחאה, וצריך למחות – אני חושב שזה יקר מדי – אבל בכל אופן אנחנו הולכים עם הכול בצורה דמוקרטית. הבטחתי לשמור על המסגרת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר ליצמן, שנקרא משום מה "סגן שר". אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. אנחנו ממתינים לכניסתו של ראש הממשלה כדי לברך את אורחינו הרבים מאירופה בברכת ברוכים הבאים לכנסת ישראל. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, גם אני, ברשות היושב-ראש, מברך את האורחים מאירופה. בראשית דברי אני רוצה להזכיר שיש כאן חברי כנסת יהודים שחושבים שהם עושים טובה לאזרחים הערבים שהם נותנים להם את ההזדמנות לדבר; שכשיש דמוקרטיה במדינה, זאת טובה מהרוב היהודי. אני רוצה כאן להדגיש, בפני חברי הבית ובפני כל האורחים מאירופה, שהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל היא מלח הארץ, הם התושבים המקוריים של הארץ הזאת, ולא יכול להיות שמישהו שבא אתמול, או שלשום, או לפני 100 שנה אפילו, יטיף לנו מוסר ויגיד לנו שהוא נותן לנו דמוקרטיה. הדמוקרטיה והזכות שלנו היא בזכות היותנו אזרחים במדינה הזאת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> ואנשים כמוך – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא אזרחים. <חנא סוייד (חד"ש):> – – הם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חנא סוייד (חד"ש):> ואני רוצה להגיד לך, לפני האורחים, שיש אזרחים יהודים שכבוד להם לשתף פעולה עם אזרחים ערבים, בדמוקרטיה אמיתית, אבל לא מחרחרי מלחמה כמוך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי שמדבר על מחרחרי מלחמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי. <חנא סוייד (חד"ש):> ואני אגיד לך שאורחים יהודים יכולים ללכת לרמאללה. לפני פחות מחודש היתה משלחת שביקרה אצל הנשיא הפלסטיני – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <חנא סוייד (חד"ש):> – – והם דיברו שם מה שהם רוצים, אבל לדבר ברמאללה ככובש, את זה אף אחד לא מקבל. זה לא דמוקרטיה. ואם מדברים על האוכלוסייה הערבית, צריך לדעת, בהקשר הכלכלי והחברתי, שהוא הנושא של האי-אמון היום, 50% מהאוכלוסייה הערבית, שעושים לה טובה בעניין הדמוקרטיה – 50% חיים מתחת לקו העוני. רק לפני שבועיים הרבנים במדינת ישראל הוציאו צו הלכה שרוצה לאסור על ערבים לגור בערים יהודיות ובשכנות עם ערבים. לא רק זה, רוב האדמות של האוכלוסייה הערבית הופקעו על-ידי ממשלות ישראל השונות. אז כשרוצים לדבר על דמוקרטיה צריך לדייק בדברים, יש כאן דמוקרטיה שאפשר לבטא דעות – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה במסגרת ההפקרות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לו עוד חצי דקה, אני מבקש. אני שומע אותו היטב, הוא לא אומר שום דבר שהוא לא עולה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, אדוני. נא לסיים. <חנא סוייד (חד"ש):> על-פי שיטתך, חבר הכנסת, אני מבין, אני לא צריך לדבר כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אל תענה לו. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <חנא סוייד (חד"ש):> אנחנו עומדים כאן לא כדי לסכסך אלא כדי ליצור חברה אזרחית שתהיה שוויונית גם ליהודים וגם לערבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. האם ראש הממשלה נכנס? האם אורחים נוספים מאירופה, שהיו צריכים להיות במליאה, עתידים להגיע? אוקיי. תודה רבה. מייד נקדם את פניהם. חבר הכנסת חיים אורון. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים מהפרלמנט האירופי ומפרלמנטים אירופיים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי שלא יתקבל פה הרושם כאילו הוויכוח מתנהל בין חברי הכנסת היהודים לחברי הכנסת הערבים בכנסת. קיים ויכוח כזה, אבל לא פחות, אורחים נכבדים, קיים ויכוח חריף מאוד בתוך הציבור היהודי. אני, עם חברי בכנסת הזאת, מייצגים את התפיסה שאומרת ששלום בינינו לבין הפלסטינים הוא האינטרס הישראלי הציוני היהודי הכי גדול שיש. אני חושב שהאינטרס שלנו הוא שתהיה מדינה פלסטינית בגבולות 67'. אני חושב שהאינטרס שלנו, שבירושלים תהיינה שתי בירות. כך אני מבין את האינטרס שלנו כיהודי, כישראלי וכציוני. האינטרס שלנו, שנחיה זה בצד זה, שתי מדינות לשני עמים עם הכרה הדדית כחלק ממהלך של הסכם שלום כולל בינינו ובין ארצות ערב, בינינו ובין סוריה, בינינו ובין לבנון, וכך גם לחזק את הסכמי השלום שיש לנו כבר גם עם ירדן וגם עם מצרים. אל תקבלו רושם מוטעה, הוויכוח הוא לא כמו שהיה בדקות האחרונות, רק בין יהודים ובין אזרחי ישראל הפלסטינים תושבי ישראל, שצריכים להיות שווים לנו. הוויכוח העמוק יותר, החריף יותר, שמחלק את הבית הזה, וזאת הדמוקרטיה, וזה כוחנו, שהוויכוח הזה מתנהל גם ביני ובין ידידי יושב-ראש הכנסת, גם ביני ובין חלקים בבית הזה. ואנחנו חושבים שאנחנו מייצגים את האינטרס הישראלי הנכון ביותר, וחלקים אחרים בבית הזה חושבים שהם מציגים את האינטרס כפי שהם מבינים אותו. אבל אנחנו יודעים בביטחון גמור – ואני מקווה שבכך אנחנו שותפים – החישוק של המחלוקת הזאת, זו הדמוקרטיה. יש סכנה לדמוקרטיה במזרח התיכון, יש מאבק על דמוקרטיה במזרח התיכון. יש גם ניסיונות לערער את הדמוקרטיה במדינת ישראל. אבל אני בטוח שהרוב הגדול בבית הזה, מעבר למחלוקות, יעשה הכול כדי שהמחלוקת הזאת, שהיא מאוד קשה, שהיא מאוד כואבת לכל השותפים לה, תתנהל בכלים דמוקרטיים, תוכרע באופן דמוקרטי ותגיע להכרעה, אני מקווה בקווים שאני סרטטתי. אני יודע שאחרים מחכים לפתרון בקווים אחרים. זה כוחנו, גם בו צריך להשקיע הרבה מאמצים – שהוא לא ייגרע. ואני מקווה שאתם תתחברו כל אחד לעמדות שאולי מוצאות חן בעיניו, אבל תעזרו לנו לקיים דמוקרטיה במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דני דנון. בבקשה, אדוני. In Israeli politics we have two sides, the right side and the wrong side, but everyone believes that he is on the right side. בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידינו האורחים, ברוכים הבאים, כל פעם אני מתפעל מחדש איך אנחנו מתפעלים מעצמנו שיש לנו דמוקרטיה. וכשבאים אלינו אורחים מבחוץ, אנחנו אומרים להם, תראו איזה יופי, ערבים מדברים, יהודים מדברים, אח, איזה חופש. בארץ אחרת היו הורגים אותנו אם אנחנו היינו מדברים, אנחנו היהודים. אני לא מתפעל מזה, אנחנו דמוקרטיה, זה מובן מאליו, כולם רשאים לדבר. ויש לנו ויכוח בין יהודים ליהודים ובין יהודים לערבים. ואני שמח שהדמוקרטיה בישראל היא עדיין מובנת מאליה, שלא כמו בארצות האזור. וזה חושבים גם יהודים וגם ערבים. ואפילו תושבים ערבים בארצות השכנות שלנו לא ממש מתפעלים מהשלטון הקיים שם, וזה הוויכוח. אבל אני רוצה לשתף אתכם, כמובן רבותי הקבועים אבל גם האורחים, בוויכוח אחר שיש כאן בארץ, בתוך הבית הזה כבר שנים הרבה, ואני חושב שהוא הולך ומתעצם, על מעורבות היתר של מערכת המשפט, מה שנקרא בפינו משפטיציה, שאוכלת בנו בכל פה. לאחרונה ראינו את זה בפרשת הרמטכ"ל שלא מונה. כי אצלנו הכול שפיט, מביצי כינים ועד קרני ראמים; מחריגת בנייה קטנה או גדולה ועד מינוי של בכיר; מהחלטה של הכנסת ועד סגירת מרפסת, כולם אצים ורצים כמו יהודים טובים לבקש את יומם בבית-המשפט. זאת תרבות שכוונתה טובה אבל היא מביאה עלינו מחדל אחרי מחדל, טעות אחר טעות, וסופה שתביא עלינו אסון. כי כשבית-המשפט נענה לדורשיו, הדבר מביא עוד דורשים ועוד בעלי עניין, והציבור מפסיק לקבל ולהאמין להחלטותיה של ממשלה ורוצה שהשופטים יקבעו לו כל דבר. אם שופט התמנה לראש ועדה לבחירת מלכת יופי, סימן שהבחירה נכונה. ועוד מעט תוכניות הריאליטי בטלוויזיה – זה יהיה בראשות שופט, כי השופטים יודעים הכול. הם שופטים, זה סימן שהם נקיים. זה נובע מחוסר אמון מסוים שיש לאנשים רבים, כולל בבית הזה, אלינו עצמנו, לאנשים שאינם שופטים. והרי רוב הסוגיות הן לא סוגיות משפטיות, הן סוגיות של שיקול דעת, של טעם טוב, של הבנה. לא כל דבר צריך להביא בפני שופטים ופרקליטים. גם כאן בכנסת, לא מזמן, שמענו את חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת בעניין ועדות החקירה, שזה דיון קשה שיש כאן. והוא הוסיף על חוות הדעת המשפטית גם איזה אמירה מוסרית. הריני להודיע לכם, יועצים משפטיים ושופטים – יועצים משפטיים לממשלה ולכנסת לא אחראים למוסר ולאמירות ערכיות ומוסריות, הם אחראים לחוק, לייעוץ משפטי לממשלה, לתביעה כללית. מוסר הוא נחלתו של כל אדם בעל נפש ובעל מוסר. המחשבה של אזרחים רבים, ששופטים יקבעו לנו הכול, בסופו של דבר מסכנת את הדמוקרטיה שלנו. לכן, תנו לאנשים שאינם שופטים לשפוט, לשקול ולהחליט, ולא לרוץ, על כל סוגיה קטנה ועל כל מינוי בכיר או זוטר, אל השופט. אין שם חוכמה ומוסר יותר מאשר במקומות אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת דני דנון, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור לברכה לאורחים, ולאחר מכן נשביע את חבר הכנסת אייכלר, ולאחר מכן נעבור להצבעה בנושאי האי-אמון שהוגשו על-ידי שלוש קבוצות בכנסת. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חברי פרלמנט מאירופה, ראשית אני רוצה להודות לכם על שהגעתם, להודות לכם על התמיכה, וגם לבקש מכם לבוא אולי כל שבוע לכנסת כי את האנרגיות שאתם רואים פה היום ואת הלהט של הדוברים לא רואים כל שבוע. יש לכם חלק גדול באנרגיות שאתם רואים פה היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פשוט לא מספיק בכנסת. הוא כנראה רואה הרבה יותר. אין שבוע שאין פה סערה כזאת. לא היתה שום סערה שהיא מעבר לסערות הרגילות. <דני דנון (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, אני שומע אתכם, ואני חייב להודות, אני מסכים עם חלק מהדברים שאתם אומרים, דברים נכונים בנושא המים, בנושא המסים; דברים שאנחנו מדברים בסיעת הליכוד. אבל כשאני קורא כל שבוע מחדש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר להם מי שר האוצר לשעבר. <דני דנון (הליכוד):> – – חשיפה חדשה של ראש הממשלה אולמרט, אני אומר לכם, הכול מתגמד. הכול מתגמד. <שלמה מולה (קדימה):> – – – הוא רצה להביא שלום. <דני דנון (הליכוד):> כל התחלואים וכל הבעיות שיש לנו, לממשלה ולקואליציה, הכול מתגמד כשאני קורא כל שבוע חשיפה חדשה, שבה נחשפים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם כשהוא אומר שאתה צודק אתה קורא לו קריאות ביניים? <שלמה מולה (קדימה):> לא, הוא לא אמר – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – שבה נחשפים כולנו לנכונות של ראש ממשלת ישראל לוותר על ירושלים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה לוותר. <דני דנון (הליכוד):> – – לנכונות של ראש ממשלת ישראל מטעם ממשלת קדימה לעגן את המעמד של הכותל המערבי. <נינו אבסדזה (קדימה):> אנחנו לא – – – בירושלים. <דני דנון (הליכוד):> וכשהוא נשאל מה יקרה עם הכותל, הוא אומר: נפתור את זה. ואני אומר פה לחברי הפרלמנט האירופים ולידידינו הטובים בעולם: אני לא רוצה שאף אחד יעמוד בכותל המערבי ויבדוק יהודי שבא להתפלל. זה קרה כבר, היינו בסרט הזה בעבר, שלא הרשו ליהודים לתקוע בשופרות בכותל המערבי, שלא הרשו להם להתפלל. ולכן, גם כשיש צדק בדבריכם וגם כשיש צדק בטענות שלכם, אני קורא את הדברים של ראש הממשלה אולמרט ואני מזדעזע. ולכם אני רק יכול להציע עצה, להציע עצה אחת – שאם יש עוד דברים שממשלת קדימה היתה מוכנה לעשות, אתם צריכים לדרוש מראש הממשלה לשעבר אולמרט לחשוף אותם היום, שפעם אחת ולתמיד נדע בדיוק מה הוא הסכים, למה הסכימה יושבת-ראש האופוזיציה, כי לכם, אם כל שבוע נפתח את העיתון ונקרא כל פעם מחדש, לא תהיה תקומה ולא תהיה תשועה. משפט אחרון בנושא המים והדלק – נכון, יש בעיה, צריך לבטל את תאגידי המים, אבל בואו ניזכר באמת מי הקים את תאגידי המים. תאגידי המים לא הוקמו בזמן הממשלה הנוכחית. תאגידי המים הוקמו בשנת 2001, בזמן ממשלת שרון. <שלמה מולה (קדימה):> ממשלת הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא סיים את זמנו, נא לתת לו – – – <דני דנון (הליכוד):> באותה ממשלה – – – קדימה, בהם שר המשפטים מאיר שטרית – – <שלמה מולה (קדימה):> ממשלת הליכוד. <דני דנון (הליכוד):> – – בהם שרים שיושבים פה ותמכו בכך. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר ומסיים: אנחנו נעשה תיקונים. אנחנו נעשה תיקונים בנושא הדלק. ראש הממשלה הביע עמדה בנושא. נעשה תיקונים בתאגידי המים. אבל הכול מתגמד כשאנחנו קוראים מה אולמרט תכנן לנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דני דנון. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד באי ועידת המדיניות השנייה של ה-EFI – European Friends of Israel> <היו"ר ראובן ריבלין:> מכובדי ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. רבותי – נא לשבת. אנחנו מבקשים לקבל את פניהם – חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת מוזס, נא לשבת. רבותי, תנו כבוד לאורחים. נא לשבת. אדוני ראש הממשלה, ראשי האופוזיציה, שרים וחברי כנסת, יושב-ראש ועידת המדיניות השנייה של חברי פרלמנט מאירופה ידידי ישראל, EFI, מר גונאר הוקמארק; סגן ראש ממשלת סלובקיה, שר התחבורה, הדואר והטלקומוניקציה, מר יאן פיגל; ראש ממשלת ספרד לשעבר, מר חוסה מריה אסנר; ראש ממשלת סלובניה לשעבר מר אלוש פטרלה; ראש ממשלת הונגריה לשעבר, מר פטר מדג'ייסי, שרים וחברי פרלמנט בהווה ובעבר, ידידי ישראל מאירופה. חברי הכנסת, יש לנו הכבוד לארח כאן היום משלחת גדולה של חברי פרלמנטים מרחבי אירופה, כולם ידידי ישראל, המאוגדים תחת ארגון ה-EFI, European Friends of Israel, ידידי ישראל באירופה, אשר מקיימים בימים אלו, כאן בארץ, את כנס המדיניות השני של הארגון. מכובדי האורחים – חבר הכנסת אופיר אקוניס – ברוכים הבאים לישראל, ברוכים הבאים לירושלים, בירתה הנצחית של ישראל, וברוכים הבאים לכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלי. ארגון ה-EFI, מהבולטים בארגונים הפרלמנטריים באירופה, מונה מעל ל-1,000 חברים ממדינות האיחוד האירופי ומהפרלמנט האירופי. בכנס המתקיים כאן היום בארץ נוטלים חלק 400 משתתפים, המאוחדים באהדתם לישראל ורואים את קידום היחסים עם ישראל כמטרה ראשונה בחשיבותה, שאין חולק על חיוניותה לשיפור מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית. חברי הכנסת, הבוקר ודאי כבר נפגשתם בדיונים הרבים והמשותפים שקיימנו כאן יחד עם אורחינו בשמונה ועדות שונות, שעסקו במגוון גדול של נושאים, מהם ביטחוניים ומדיניים, מהם חברתיים וחוקתיים. בכולם נמצאו שיתוף פעולה פורה ושפה משותפת בין עמיתינו מאירופה לבין חברי הכנסת. שיתוף פעולה זה עם עמיתיהם ועמיתיה של ישראל ואוהדיה באירופה מבטא נאמנה את ההערכה העמוקה שאנחנו רוחשים לכם. מכובדינו, יקירינו, חברינו, מעטות הן המדינות, אם בכלל, הזוכות לקבוצת תמיכה פרלמנטרית כל כך גדולה מחוץ לגבולותיה. בשם חברי וחברותי, חברי וחברות הכנסת, ובשם העם בישראל כולו אני מבקש להודות לכם מקרב לב על תמיכתכם הבלתי-מסויגת בישראל, על פעילותכם הנמרצת לקידום ענייניה ועל האהדה שאתם מפגינים כלפיה בכל הזדמנות. איננו רואים זאת כדבר מובן מאליו. יש בנו הערכה עמוקה לנכונותכם להביע עמדות פרו-ישראליות גם כשלעתים הדבר עומד בניגוד להלכי רוח. נדמה לי שייחודה וחיוניותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ובמיוחד במזרח התיכון מתחדדים עוד יותר על רקע האירועים האחרונים, ששטפו את מדינות ערב בימים האחרונים, ועל כך, רבותי, עוד נרחיב את הדיבור במעמד החגיגי לאחר ישיבה זו. אני משוכנע בתרומתם של ביקור זה ושל חיבור בלתי אמצעי זה להעמקת יחסינו ולהעמקת ההבנה על אודות אתגריה של ישראל, על מכלול עמדותיהן והסתייגויותיהן של קבוצות כאלה ואחרות בישראל. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset, the Parliament of Israel, shrine of democracy.. תודה רבה. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, נא לשבת. האורחים מוזמנים להמשיך ולראות חוויותיו של הפרלמנט בישראל על כל הדבש ועל כל העוקץ. אנחנו חווים זאת. There is never a dull moment in Israel, especially in our political life. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת ישראל אייכלר> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חבר כנסת חדש מצטרף אלינו. לאחר התפטרותו של חבר הכנסת וסגן שר החינוך מאיר פרוש, הצטרף אלינו אתמול, בשעה 12:00, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אשר כדי שיוכל להצביע בהצבעת האי-אמון, שמייד נקיים אותה, לאחר השבעתו, אני מזמין אותו לעלות לדוכן כדי להצהיר הצהרת אמונים. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. נאפשר לו גם לברך ברכה קצרה. אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת מאיר פרוש, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, ב' באדר א' התשע"א, 6 בחודש פברואר 2011 למניינם, בא במקומו חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר מסיעת יהדות התורה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין אותך, חבר הכנסת אייכלר, לעלות לדוכן. חבר הכנסת אייכלר, אני אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב "מתחייב אני". ובכן, זה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מתחייב אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת המתחדש, חבר הכנסת שזו לו כבר הפעם השנייה; הוא חוזר אלינו. הבמה לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה לך, אדוני היושב-ראש ראובן ריבלין, אבן יקרה שחוצבה מאבני הגזית של היישוב הישן והחדש של ירושלים, עירנו האהובה; אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת והאורחים המכובדים חברי הפרלמנטים מאירופה, מודה אני לה' אלוקי ישראל אשר הנחני בדרך אמת וזיכה אותי לשוב לכאן להשמיע קול תורה ואמונה ברמה. אהיה כאן לפה למאות אלפי תינוקות של בית-רבן ותלמידי הישיבות והכוללים, רבנן ותלמידיהון ההוגים בתורה ימים ולילות, עפר אני תחת כפות רגליהם. בעזרת השם אנסה לייצג אותם בחרדת קודש ואפעל לטובת כל אזרח במדינת ישראל. אין מקרה בעולם כלל. אלוקי ישראל זימן היום לכאן מאות חברי פרלמנטים בעולם, כדי שאספר להם כי הנינים של אבא שלי והנכדים שלי הם דור שביעי בירושלים. אל תאמינו למכחישי היישוב היהודי שיאמרו לכם שהיהודים הם כובשים בירושלים ופולשים זרים בארץ-ישראל. סבא-רבא שלי חי בחברון עד מלחמת העולם הראשונה. אחת מסבותי טמונה בשכם. חיינו בשלום עם השכנים הערבים, ומי ייתן ונזכה לחזור אל מחוזות השלום עם כל צאצאי אברהם אבינו. יושבים כאן הורי היקרים, שיחיו, אבי, הרב מנשה אייכלר, איש תורה ואמונה, משמש בקודש אצל רבי שמעון בר יוחאי במירון זה יובל שנים. אבא שלי הוא בעל עיטור לוחמי המדינה, על כל המשתמע מכך. הוא התנדב בכל מלחמות ישראל לחילוץ חללים ופצועים מתוך האש. הרב מנשה אייכלר הוא הסבא-רבא של הצעירים החרדים אנשי זק"א ומתנדבי ארגוני ההצלה. כבר ב-1948 הוא פינה פצועים וחללים בפיצוץ הנורא ברחוב בן-יהודה בירושלים. הוא הגיע עם הצנחנים הבוכים אל מול אבני הכותל המערבי ביום שחרור ירושלים. במלחמת יום הכיפורים אבא חצה את התעלה, ואחר כך עלה לרמת-הגולן, עם קבוצת החרדים אנשי כבוד המת שפינו חללים בחרדת קודש. אני אומר זאת כאן, כדי שידע כל אזרח בישראל כי איש לא יצליח להכחיש את תרומת הציבור שלנו לכל אדם הזקוק לעזרה בעת צרה ומצוקה. ואציין כאן את ידידי ורעי הרב אלימלך פירר, שנינו מבית-מדרשו של כבוד ישועת האדמו"ר מבעלז שליט"א. אלף עימותים וארגוני הסתה לא יצליחו לכבות את האהבה שאנחנו אוהבים את הארץ הזאת ואת כל תושביה. נשמת ישראל מחברת קרובים ורחוקים יחד. באתי לכאן בלב פתוח אל כל אדם אשר רוצה לעשות את הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם, אך אלחם בכל כוחי נגד הלגיטימיות של האיבה שמשתוללת נגד החרדים לדבר ה'. אסיים בתפילה לאלוקי מרום, שיפרוס סוכת שלום עלינו וגם בעתיד ישרור השלום בארצנו – והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים. תודה רבה לכולכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. תודה רבה למשפחת אייכלר. ברכות. רבותי, שלוש הצעות אי-אמון לפנינו – אני נותן לכל חברי הכנסת אפשרות לברך את חבר הכנסת ישראל אייכלר, המחדש ימיו כקדם, וביתר שאת וביתר און. נא לשבת. תודה רבה. כבוד ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אייכלר, אני מבקש ממך לשבת על מקומך, ואז אתה לא תהיה מוקד לעלייה לרגל כאן בתוך – – – חבר הכנסת אייכלר. הסדרנים, נא לקחת את חבר הכנסת אייכלר למקומו. אייכלר, כשהיית רק בעיתון היית שומע הרבה יותר טוב. עכשיו, כחבר הכנסת, מייד אתה מתקשה בשמיעה. רבותי, נא לשבת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה;> <2. התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל;> <3. ההעלאה הנוספת של מחירי הדלק והמים> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, והראשונה שבהן היא הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, שכותרתה: נתניהו ממשיך להפקיר את הציבור בישראל ומתעלם ממצוקת הדיור החריפה שהוא הוביל אליה – נימק אותה חבר הכנסת יעקב אדרי. רבותי, נא לשבת, אני הולך להצביע. מי שיאמר שהוא לא שמע, לא ראה – אני הולך להצביע. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 44 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא להפריע בזמן ההצבעה. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יעקב אדרי, לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, שנימק חבר הכנסת איתן כבל, וכותרתה: התנהלותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בפרשת מינוי הרמטכ"ל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 44 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ לא נתקבלה. הצעת האי-אמון האחרונה העומדת על סדר-היום היא הצעתן של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בכותרת: העלאה נוספת של מחירי הדלק והמים, שנומקה על-ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לא נתקבלה. תודה רבה. <הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/368).] <(קריאה ראשונה) > <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לפינוי שדות מוקשים. אנחנו הסכמנו – אני מזמין את חבר הכנסת רוני בר-און להציג את ההצעה לקריאה ראשונה. הילד שנמצא מאחורי הזכוכית קם כרגע. הסדרנים שם, אם אפשר להכניס אותו לאולם, ליציע האורחים. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, שרי הממשלה, יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציעים היום את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011. ישראל היא ארץ זרועת מוקשים. בשטח הריבוני של מדינת ישראל, וגם מחוץ לשטח הזה, טמונים מוקשים רבים. חלקם, צריך לומר מייד, עודם חיוניים להגנה על ביטחון המדינה, אבל מאידך, אלה שאינם מבצעיים עוד, או אלה – – – <היו"ר מגלי והבה:> רק רגע. רק רגע. חברי חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף בדיון ובהצבעה, ישב במקומו. מי שלא רוצה – מוזמן ללכת לאן שיש היום אירועים. נא לשבת. המליאה היתה עד עכשיו כאילו מלאה. נא לשבת. נא לשבת. אני לא אמשיך את הדיון. חכה, חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת אלי אפללו, שב. נא לשבת. גם העוזרים, אם לא רוצים שנוציא החוצה – כל העוזרים, מה המהומה שם? לא יכול להיות, אנחנו כל הזמן מתבזים מההתנהגות של חלק מהאנשים פה. <רוני בר-און (קדימה):> חלק מהמוקשים הטמונים באדמת ישראל עודם חיוניים להגנה על ביטחון המדינה, אבל מאידך גיסא, אלה שאינם מוקשים מבצעיים עוד, או כאלה שנסחפו, חצי מיליון מהם פזורים בשטח ומהווים מפגע בטיחותי חמור, מסכנים חיי אדם, ועד היום לא נעשו פעולות של ממש כדי לפנות אותם. המוקשים – וזאת לדעת, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת – מנטרלים כ-33,000 קילומטר רבוע משטח המדינה. דוח מבקר המדינה משנת 1999 דיבר על מאות אחדות של שדות מוקשים שאינם חיוניים, כאלה המהווים סיכון, כאלה המונעים פיתוח ועיבוד קרקעות. הדוח דיבר על כך שאין מדיניות ברורה לפינוי וליוזמה בעניין הזה, והדוח קבע כי ראוי לקיים או לקדם מאמץ ממלכתי לפינוי שדות המוקשים. היום, באיחור אופנתי קל, של 12 שנה, אנחנו מבקשים לתקן את המעוות. הצעת החוק באה בעקבות כמה מקרים קשים, של פגיעות גוף קשות מאוד באזרחים, בעיקר מטיילים תמימים, בהם כמה מקרים מעציבים ממש, שקרו בשנה האחרונה. המקרה הבולט בהם הוא של הנער דניאל יובל; איפה הוא, הוא נמצא כאן? <היו"ר מגלי והבה:> הוא אמור להיות כאן עם המשפחה שלו. <רוני בר-און (קדימה):> הוא לא למעלה. מכל מקום, המקרה של דניאל יובל, נער בן 12, שממש אתמול לפני שנה איבד את רגלו, כאשר רגלו נקטעה מתחת לברך – הוא עשה שיקום מופלא, כולנו ראינו ושמענו, אבל עדיין חובה עלינו למנוע את המקרה הבא. נמצא כאן אתנו באולם, אומנם מאחורי מסך הזכוכית, מר ג'רי ווייט, שהגיע לארץ לצורך לימודים, ולפני כ-30 שנה, ברמת-הגולן, עלה על מוקש. גם רגלו שלו נקטעה, ומאז הוא הקדיש את חייו לפינוי מוקשים לא מבצעיים בכל רחבי תבל. על כך, יחד עם הארגונים שעבדו לצדו, הוא זכה ב-1997 בפרס נובל. בהצעת החוק אנחנו מציעים כי לצורך הסדרת פינוי מוקשים לא מבצעיים תוקם רשות במשרד הביטחון – הרשות לפינוי מוקשים. כן, אומרים לי שעכשיו דניאל נכנס. דניאל יושב אתנו במליאה. זה דניאל יובל, שלפני שנה, שנה ויום בדיוק, איבד את רגלו מתחת לברך. האסון שקרה לו, שממנו הוא משתקם בצורה מעוררת השתאות, אדוני היושב-ראש – הוא מזמין אותנו גם למשחק סטנגה במסדרונות הכנסת, אני גם בטוח שהוא ינצח אותנו. אבל למרות השיקום המופלא שהוא עשה, אני חושב שלנו, כחברה, יש לפחות כלפיו, וכלפי אלה שסבלו כמוהו, כמו ג'רי ווייט, שם למעלה, זוכה פרס נובל על פועלו, חובה מבחינתנו להסדיר ככל האפשר, כדי שמקרים כאלה לא יישנו. אנחנו מציעים בחוק להקים רשות במשרד הביטחון, הרשות לפינוי מוקשים, שבין תפקידיה יהיה הכנת תוכנית שנתית ורב-שנתית לפינוי מוקשים. תפקידה יהיה גם לקבוע מפרט לאומי לפינוי מוקשים, שיהיה תואם ככל האפשר את אמות המידה הבין-לאומיות שנקבעו לפינוי מוקשים, והכול כדי שיהיה אפשר להבטיח את חיי האדם ואת בריאותם, אבל גם לאפשר פיתוח תיירותי וחקלאי, גם לצורכי בנייה, גם לצורכי בניית והנחת תשתיות, לצורכי הרחבת יישובים קיימים והקמת חדשים, וגם הגנה על הסביבה. איך נעשה את זה? נעשה את זה גם בסיוע גורמים בין-לאומיים, שמביעים התעניינות מובהקת וחשובה לסייע, לתרום כספים – זה עולה הרבה מאוד כסף, הפרויקט הזה, ונצטרך לגייס הרבה מאוד כסף, ולצורך כך אנחנו נקים במסגרת החוק קרן, כדי שיהיה אפשר לקבל את התרומות. אנחנו מציעים את הקרן לפינוי שדה מוקשים, שתסדיר את נושא התרומות והפיקוח עליהן, וזאת כדי לסייע בגיוס התרומות. אבל גם כדי לסייע בגיוס התרומות וכדי להבטיח את התקציב ההולם לפעילות הרשות הסכימה המדינה להעמיד לטובת הפרויקט הזה תקציב של 27 מיליון שקלים, כך גם נקבע בחוק. לצד הרשות תוקם ועדה מייעצת, היא זו שתחווה את דעתה בפני השר על התוכניות של הרשות, תעקוב אחרי ביצוע התוכניות. הוועדה תאפשר בחינה מגוונת של השיקולים הקשורים בפינוי שדות המוקשים ותבחן את סדרי העדיפויות לפינוי. לאחר שיקבל את התוכניות מהרשות, לאחר שיבחן את חוות-הדעת של הוועדה המייעצת, יאשר שר הביטחון את התוכניות. בנוסף, אנחנו מציעים לקבוע כי הפינוי יבוצע בידי חברות שמתמחות בתחום, בהתאם למפרט שתקבע הרשות. לצד כל חברה מפנה תפעל גם חברה נוספת, היא זו שתבצע את תהליך הבקרה. שדות המוקשים הם כיום שטח צבאי סגור, והצבא יאפשר למפעילים ולמפקחים להיכנס לשטח לצורך הפינוי. רק אחרי שהרשות וידאה כי השטח פנוי ממוקשים, היא תפנה למפקד הצבאי בבקשה לבטל את צו הסגירה שחל על השטח. עם ביטול צו הסגירה, יהא השטח ראוי לשימוש אזרחי בטוח. אחת הסיבות שגרמו לעיכוב בפינוי מוקשים עד כאן, היתה חשש מתביעות פליליות כנגד מי שמעורבים בפינוי. אנחנו מציעים לקבוע כי עובדי משרד הביטחון או חיילים שעוסקים בפינוי, לא יישאו בשום אחריות פלילית בשל מעשה שביצעו על-פי חוק זה. בשלב ההכנה לקריאה השנייה והשלישית תבחן הוועדה גם את נושא האחריות הפלילית של המפעיל, של החברה המפקחת ושל העובדים, תוך סיוגה של האחריות בחזקה המשפטית שלפיה פעולה בהתאם להוראות החוק תהווה הגנה מפני אחריות פלילית שכזאת. אני מקווה שנצליח להשלים במהרה את תהליך החקיקה, שאחריו ניכנס במרץ רב לפרויקט הפינוי עצמו, כשכל תכליתו של תהליך החקיקה היא לאפשר את תהליך הפינוי, ושלא נחווה עוד אובדן חיים או פגיעה בגוף, והמדינה בסוף היום – גם אם תשקיע – תצא נשכרת מתוספת של שטחים רבים שיוכשרו לשימושים אזרחיים מגוונים. אני מבקש – אף שאני יודע שמודים רק בקריאה השנייה והשלישית – יש שתיים-שלוש תודות שאני מבקש להביע אותן כעת בקצרה. תודה ראשונה לחבר הכנסת לשעבר – ליתר דיוק, חבר הכנסת בחופשה כפויה – חבר הכנסת צחי הנגבי, שהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שהוא זה שיזם את החוק הזה. צריך לזכור שעל החוק הזה חתומים 73 חברי כנסת מבין 80 שזכאים ורשאים לחתום על הצעות חוק פרטיות, וזה מספר שיא, דומני, בתולדות הכנסת. על כך ראוי צחי הנגבי לברכה. אני גם מודה לו על זה שהוא ביקש ממני להמשיך להוביל את החוק הזה, כפי שאני מודה גם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת שאול מופז, שגם הוא אפשר את העניין הזה. אני מבקש להודות ליועצי ראש הממשלה – כשאני אומר יועצים, אני מתכוון לא רק גברים אלא גם נשים – וגם לראש הממשלה עצמו, שחילץ אתמול את החוק הזה מסוג של – איך נקרא לזה – אי-הבנה בין חלק ממשרדי הממשלה, ועל כך תודה ליועצי ראש הממשלה ולראש הממשלה עצמו. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הנכון, הצודק, החוק הזה שיפאר את מדינת ישראל ואת ספר החוקים הישראלי, פה-אחד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת רוני בר-און על ההצגה הטובה והמעניינת. לחוק הזה – שמובא לקריאה ראשונה, דרך אגב – לא נרשמו מתדיינים. אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו ישר נעבור להצבעה. מי שרוצה להצביע, שישב במקומו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש להוסיף את הצבעתי. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 58, אני מוסיף את הצבעתו של יושב-ראש הכנסת, שהוא הודיע עליה לפני קריאת התוצאות ולפני ההצבעה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני לא הספקתי להגיע. <היו"ר מגלי והבה:> לא הספקת, אני לא אשנה את התוצאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני היושב-ראש – – – להצביע עם היד כי כנראה אני נרשמתי כמצביע כי נדלקה הנורה. <היו"ר מגלי והבה:> לא, אדוני. אני פה במקום שלי – – –. אני גם קובע שחבר הכנסת דודו רותם תומך בחוק, אבל אני לא משנה את התוצאה. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת חוץ וביטחון להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חברי חברי הכנסת, תודה. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011> [מס' מ/532; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 11870; מושב שלישי, חוב' י"א, עמ' 14679; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת החוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שגם היה יושב-ראש ועדת הכלכלה. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> נכון. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, אדוני. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011. אדוני, ראשיתה של הצעת החוק בפרק י"ב בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009. בהצעת חוק ההתייעלות האמורה הוצע לבצע שלוש רפורמות שונות הקשורות לתחום השידורים המסחריים והשידורים הרב-ערוציים: מעבר משיטה של זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לשיטה של רשיונות בשידורים אלה; קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רשיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רשיון לשידורי לוויין, מה שכונה "החבילה הצרה"; ומתן אפשרות לבעלי רשיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת. ועדת הכלכלה, לאחר דיונים רציניים, יסודיים ביותר, ובחינת ההשלכות של כל אחת מהרפורמות המוצעות, החליטה לפצל את החלק בהצעת החוק שנוגע לחבילה הצרה ולאפשרות של בעלי הרשיונות בטלוויזיה הרב-ערוצית לכלול פרסומת בשידוריהם, ולהביא לקריאה השנייה והשלישית, בשלב ראשון, רק את החלק הנוגע למעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות. לצערי, בעקבות החלטה זו – כזכור, אדוני היושב-ראש – משך שר האוצר ב-24 במאי 2010 את הצעת החוק כולה, וזאת אף שהוועדה השקיעה בהכנת הצעת החוק, עד למשיכתה על-ידי הממשלה, 16 דיונים וכ-50 שעות של דיוני ועדה. לאחר משיכת הצעת החוק על-ידי הממשלה, וכפי שהודעתי לשר האוצר, הנחתי, ביחד עם חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, הצעת חוק פרטית שעניינה מעבר משיטה של זיכיונות לרשיונות בטלוויזיה המסחרית. כשבועיים לאחר מכן, ב-13 ביולי 2010, פרסמה הממשלה הצעת חוק שעניינה מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה בלבד. החוק המוצע, אם כן, בא לשנות את שיטת ההסדרה בתחום השידורים המסחריים, במטרה לעודד פלורליזם בשוק הטלוויזיה המסחרית באמצעות עידוד כניסה של שחקנים חדשים לשוק זה. בהתאם להצעת החוק, לא יוענקו עוד מספר מוגבל של זיכיונות בהליך מכרזי לשידורי טלוויזיה מסחריים, ובמקומם, אדוני, יוענקו רשיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לכל דורש שיעמוד בתנאי הסף הקבועים בהצעת החוק. שינוי שיטת ההסדרה בהתאם להצעת החוק יסיר שתי מגבלות המוטלות על פעילותם של הערוצים המסחריים. הראשונה – בהתאם לחוק הרשות השנייה, התש"ן–1990, השידורים המסחריים משודרים כיום באמצעות שלושה בעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחרית במסגרת שני ערוצים בלבד, הידועים כערוץ-2 וערוץ-10. המגבלה השנייה – התקופה שבה כל גורם מורשה לשדר בהתאם לחוק הרשות השנייה. כך, הזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ-2 מוגבל לעשר שנים, תקופה המסתיימת באוקטובר 2015, וזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ-10 הוגבל לשמונה שנים, שהוארכו לאחרונה בשנתיים נוספות, המסתיימות בינואר 2012, וקיימת אפשרות, בתנאים הקבועים בחוק, להאריך את התקופה בשנתיים נוספות, עד ינואר 2014. השינוי האמור מתאפשר עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה ספרתית, דיגיטלית, המאפשרת ניצול תדרים באופן יעיל יותר לעומת הטכנולוגיה האנלוגית. אם אינני טועה, אדוני היושב-ראש, בסוף חודש מרס תופסק השיטה האנלוגית. הפסקת השידור האנלוגי, כאמור, שצפויה בחודשים הקרובים – אמרתי, עד סוף חודש מרס – תביא לפינוי תדרים, כך שמגבלת התדרים תחדל מלהיות מגבלה לגבי מספר הערוצים המשדרים שידורים מסחריים, ותאפשר הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל, וכפועל יוצא מכך גורמים משדרים נוספים יוכלו להשתלב בתחום שידורי הטלוויזיה המסחרית. בהתאם להצעת החוק, מועד המעבר מזיכיונות לרשיונות – אנחנו נצביע על זה בקריאה השנייה והשלישית – הוא 1 בינואר 2013, אדוני, אלא אם כן שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר, ולאחר התייעצות עם מועצת הרשות השנייה, דחה את המועד למועד אחר, ובלבד שמועד זה לא יהיה מאוחר מיום 1 בינואר 2014. ואולם חשוב לציין שהזכייניות רשאיות לעבור לרשיונות במועד המעבר, אבל אינן חייבות לעשות כן, והן יכולות להמשיך להחזיק בזיכיון שלהן עד תום התקופה ב-2015. בהתאם לחוק הקיים, הזיכיון בערוץ-2 פג ב-31 באוקטובר 2015, ובערוץ-10, אדוני, ביום 27 בינואר 2012, עם אפשרות הארכה בשנתיים נוספות. לעניין שינוי שיטת ההסדרה מוצע לקבוע כי תקופת תוקפו של רשיון לשידורי טלוויזיה תהיה 15 שנים, וכי למועצה תינתן סמכות להאריך את תוקפו של הרשיון ב-15 שנים נוספות בכל פעם, אם בעל הרשיון קיים בתקופת הרשיון את הוראות חוק הרשות השנייה, כללי המועצה ותנאי רשיונו. נוסף על כך החליטה ועדת הכלכלה לקבוע מפורשות כי במהלך תקופת תוקפו של רשיון תקיים המועצה הליכי בדיקה – הן הליך בדיקה שנתי והן הליך בדיקה אחת לארבע שנים. נקבעו הוראות לעניין התוצאות של הליכי הבדיקה, ובכלל זה נקבע שאם מצאה המועצה שבעל רשיון לשידורי טלוויזיה לא קיים את הוראות החוק, הכללים או תנאי הרשיון, שעניינם תוכן השידורים, ולא תיקן את ההפרה בתוך תקופה שקבעה המועצה, ואשר לא תעלה על שנה, יפקע רשיונו. כדי להקל על כניסת מתחרים חדשים לשוק ולמנוע ככל האפשר מצב שבו לחלק מהשחקנים הוותיקים יהיה יתרון משמעותי על פני שחקנים אחרים, לרבות שחקנים פוטנציאליים, בשל הרגלי צפייה, החליט שר התקשורת להציע לוועדה באחד מדיוניה, כי לאחר המעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות, לא יהיה אפשר יותר להשתמש באפיקים 10 ו-22, והם יחזרו לשימוש חברות הכבלים והלוויין. הוועדה קיבלה הצעה זו ועיגנה אותה בנוסח הצעת החוק. בהתאם למוצע, השר, בהתייעצות עם מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין, יהיה רשאי להורות על רשימה של חמישה אפיקים רצופים שבהם ישדרו חברות הכבלים והלוויין את שידוריהם של בעלי רשיון לשידורי טלוויזיה. כן מוצע כי במקרה שבו נוכחו המועצות שיש צורך בקביעה של אפיקים נוספים לשידורי בעלי הרשיונות, הן יורו על אפיק נוסף או על רשימת אפיקים נוספת – עוקבים, ככל האפשר, לרשימת האפיקים הראשונה. כמו כן, בהפעלת סמכות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין לקבוע מיקום אפיק שבו ישדר בעל רשיון כללי לשידורי כבלים או בעל רשיון לשידורי לוויין נקבעו הגבלות שונות – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> כן, חבר הכנסת בר-און, האם נותר לי עוד הרבה – זה יחסית – הודות ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה – עוד נוסח מקוצר. זה חוק שעבדנו עליו שנה וחצי. אדוני, זה מעבר היסטורי שאתה בוודאי יכול להשוות אותו רק למעבר, חבר הכנסת דיכטר, שחוקק בבית הזה, של בעצם פתיחת הטלוויזיה שלנו מערוץ אחד ממלכתי לערוץ-2, שאתה מכיר אותו ודאי, ואפילו, אם אינני טועה, ראיתי אותך מופיע בו מדי פעם. זה דבר חשוב. זה חוק היסטורי ברמה הזאת, לא פחות ולא יותר. ובכן, אדוני, כפי שאמרתי, בהפעלת סמכות המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע מיקום אפיק – – <רוני בר-און (קדימה):> מתי – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אתה שומר על חוש הומור בשעה יחסית מאוחרת. <רוני בר-און (קדימה):> מה נשאר לנו? <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> זה נכון. למה לך לבכות? תהיה אופטימי, אל תבכה. גם אנחנו בכינו שלוש שנים. כל אחד בוכה את הזמן שלו. – – נקבעו הגבלות שונות לגבי אפשרויות השימוש באפיקים 10 ו-22, והכול למשך שלוש שנים מהמועד שבו לא נותרו עוד בעלי זיכיונות באפיקים 10 ו-22, לפי העניין. מעבר לכך, השר רשאי להורות למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין כי במהלך אותן שלוש שנים המועצה לא תאפשר לבעל רשיון לשידורי כבלים או לוויין לשדר באפיקים 10 או 22 שידורים של ערוץ כלשהו. כמו כן – אדוני, כאן אנחנו מגיעים, אני חושב, לבשורה חברתית – זה לא ייאמן, גם בחוק הזה, גם בחוק התקשורת, יש בשורה חברתית. אנחנו – בהתאם להצעת החוק יורחב מערך השידור הספרתי המכונה "עידן +", או DTT, כך שישמש גם להפצה וקליטה של שידורי בעלי הרשיון לשידורי טלוויזיה. אתמול, בישיבת הממשלה, התקבלה החלטה שהרעיון שלה, אדוני, הבסיס לרעיון שלה, הוא לא לקיים את החבילה הצרה, ובעצם להרחיב את מספר הערוצים. אתה מכיר את "עידן +", את המערכת הזאת – ממיר במחיר חד-פעמי של – אני ראיתי 189 שקלים, זה המחיר הנמוך ביותר שאני ראיתי – אחרים אמרו שיש ב-200, וגם אם יש ב-250 – הממיר הוא במחיר של קנייה של פעם אחת, כלומר אתה משלם ורואה חמישה ערוצים; חמישה ערוצים כרגע. אני מברך את הממשלה על החלטתה אתמול להרחיב את מערך שידורי "עידן +". אגב, זה רעיון – אתה זוכר ודאי, שר התקשורת – שהועלה על-ידי, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, כזכור לך, בעת הדיונים בשנה שעברה על החוק הזה, שאנחנו מחוקקים היום. בהקשר זה חשוב לציין שבהצעת החוק הממשלתית הוצע להוסיף גם את הערוץ הייעודי בשפה הערבית לרשימת ה-DTT, ואולם לאור העובדה שבעת הדיונים בוועדה עלו הצעות להוסיף ערוצים נוספים למערך הזה, ובין היתר ערוץ-9 – ערוץ ייעודי המשדר בשפה הרוסית – וערוץ-23, הטלוויזיה החינוכית או הלימודית, כפי שהוא קרוי, החליטה הוועדה, באישור הכנסת, לפצל את ההוראות הנוגעות בהוספת הערוץ הייעודי בשפה הערבית לאחר ששר התקשורת הודיע שיקים ועדה לבחינת הערוצים הנוספים שיופצו במערך הספרתי. אדוני היושב-ראש, שר התקשורת הביא אתמול לישיבת הממשלה – זאת ההצעה, בעצם זאת הוועדה – סיימה, והיא ממליצה להרחיב בין 12 ל-18 ערוצים בממיר הדיגיטלי – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> כן, שר החינוך, זה חוק מאוד ארוך. <שר החינוך גדעון סער:> אין צל של ספק – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> היום עוד ארוך. <שר החינוך גדעון סער:> – – – עם זאת יש עוד מחויבויות. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אני אעלה את בקשתו המיוחדת של שר החינוך, על בסיס חברי וגם על בסיס פרלמנטרי, ואני אשתדל לקצר ולסיים, אדוני, בעוד שלוש דקות, אם זה בסדר. תודה. ובכן, כפי שאמרתי, בהצעת החוק שהביאה הממשלה הוצע שעלויות ההקמה לצורך קליטתם והפצתם של שידורי בעלי הרשיון עד למועד המעבר מזיכיונות לרשיונות, וכן עלויות הקמה שהוצאו החל במועד המעבר ואילך לצורך קליטתם והפצתם של כלל השידורים במערך השידורים הספרתי, ימומנו בחלוקה שווה בין כל הגופים ששידוריהם יופצו באותו מערך, למעט רשות השידור. הוועדה לא קיבלה הצעה זו, והחליטה שמנגנון המימון להרחבת מערך ה-DTT יהיה אותו מנגנון שמשמש כיום, בהתאם לחוק, למימון העלות הכרוכה בהקמת מערך השידור הספרתי, דהיינו העלות תמומן על-ידי בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה באמצעות קיזוז מכספי התמלוגים שהם חבים בהם. אני רוצה לומר, גם לשר החינוך וגם לחברי הכנסת, שבמסגרת הצעת החוק ניתנו גם הטבות לא מבוטלות לזכייניות הקיימות בערוץ השני. אחת ההטבות העיקריות שניתנו לבעלות הזיכיון הקיימות בערוץ השני היא האפשרות להחזיק במשותף בחברת החדשות של ערוץ-2 גם לאחר שיהפכו מבעלות זיכיון לבעלות רשיון, דהיינו הן ימשיכו להחזיק במשותף בחברת חדשות אחת, אף שכל אחת מהן תהיה בעלת רשיון לשדר בערוץ נפרד שבעה ימים בשבוע, וזאת לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים מיום תחילת תוקפם של הרשיונות לשידורי טלוויזיה. בהצעת החוק נקבעו כמובן הוראות ותנאים להחזקה המשותפת האמורה. גם ערוץ-10, אדוני, אנחנו נדלג לערוץ-10, להטבה שניתנה להם, הטבה נוספת שניתנה, ופה אני כבר מדבר על חברת "ישראל 10". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא הבנתי. יהיו חייבים – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> בוודאי, שיטת הרשיון – לא תהיה יותר שיטת הזיכיון שמחלקת, בערוץ השני, בין שתי חברות. אתה זוכר שבעבר היו שלוש חברות – "טלעד", "קשת" ו"רשת". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זאת אומרת שאתם מתירים – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, עכשיו אתה לא בוועדת הכלכלה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – לחלל שבת קודש. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, יכולת לבוא להשתתף בכל הדיונים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הייתי בדיונים האלה. <היו"ר מגלי והבה:> אז היית ותשמע את ההסברים עכשיו. תודה. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני, אני רק אענה לחבר הכנסת בן-ארי. ההחלטה על שידורי טלוויזיה בשישי בערב ובשבת, אם אינני טועה, התקבלה בממשלתה של הגברת גולדה מאיר, עליה השלום, ומאז אף ממשלה, גם הממשלה הקרובה ביותר לציבור החרדי, לא שינתה את ההחלטה הזאת. כמו שאנחנו מכבדים את הציבור הדתי, אני מבקש שהציבור הדתי יכבד את הציבור החילוני שצופה בשידורי טלוויזיה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – חובה, חובה, חובה. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אני אומר לך, זה באמת שאלה מעניינת, אין לי עליה תשובה. שאלה מעניינת. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אקוניס, תתמקד בהצגת החוק ולא בהסברים לחבר הכנסת בן-ארי כרגע. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> חברי חברי הכנסת, התחלתי לספר, ובזה אגיע לסיום, שהטבה נוספת ניתנה לחברת "ישראל 10", והיא ההוראה שלפיה אם "קשת" ו"רשת" ימשיכו להחזיק בזיכיון בערוץ-2 לאחר מועד המעבר, יהיה שר התקשורת רשאי להתיר לחברת "ישראל 10" להמשיך לשדר באפיק 10 גם כבעלת רשיון, בניגוד להוראה הכללית שלגביה הרחבתי לעיל, שלפיה בעלי הרשיונות לא יוכלו לשדר באפיקים 10 ו-22. חברי חברי הכנסת, ועדת הכלכלה ישבה שעות רבות וקיימה דיונים ארוכים ביותר על הצעת החוק, ואני סבור שהיא מבטאת איזונים עדינים שמטרתם בראש ובראשונה פתיחת שידורי הטלוויזיה המסחרית לתחרות, בשאיפה להביא לפלורליזם בשיח הציבורי במדינת ישראל. עם זאת, האמת צריכה להיאמר: המעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות גורר הפחתה משמעותית במחויבויות – בתחום התוכן – של בעלי רשיון לעומת אלה של בעלי זיכיון. ההנחה שעמדה בבסיס הצעת החוק היא שאומנם ההשקעה של כל בעל רשיון בתוכניות איכותיות תהיה פחותה מזו של כל בעל זיכיון, מאחר שיחול לגביו המינימום הקבוע, ולא המחויבויות שהוא נטל על עצמו כדי לזכות במכרז, אבל יהיו מספיק בעלי רשיונות, כך אני מקווה, כדי לגשר על אותו פער. חברי, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, לרבות לוח התיקונים, ולדחות את ההסתייגויות, למעט זו של שר התקשורת. את הסתייגותו של שר התקשורת אני מבקש מחברי הכנסת לקבל. אדוני, אני חושב שחייבים – ואני אומר את זה באמת, בצורה – – – <שלמה מולה (קדימה):> מה עם ההסתייגויות – – – האופוזיציה? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת מולה. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> חבר הכנסת מולה, אני מייד אסיים. <היו"ר מגלי והבה:> תהיה מתואם עם שר התקשורת. שר התקשורת הסיר את ההסתייגות שלו, וגם כך הוא לא ידבר, וגם לא נצביע עליה, אז תבדוק את העניין. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> יפה. ובכן, אין – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> ובכן, אין הסתייגויות בכלל אצלך. <היו"ר מגלי והבה:> לא, יש הסתייגויות, רק שר התקשורת – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> יש הסתייגויות. שר התקשורת. אדוני, לפני שנצביע על ההסתייגויות ולאחר מכן על החוק בקריאה שנייה ושלישית – אני מסיים, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אני האחרון שיגרום לך לגרום תקרית דיפלומטית. <שר החינוך גדעון סער:> – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> אתה בוודאי גם רעב חוץ מזה שאתה רוצה – – – <ישראל חסון (קדימה):> אופיר – – – <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> חברים, אם אינני טועה, מנהלת הוועדה – לא היתה ועדה בכנסת שעבדה כל כך הרבה זמן על חוק אחד, בכנסת השמונה-עשרה כמובן, ולכן אני חושב שיהיה נכון, צודק והגון ואתה יודע מה, גם אנושי ביותר, אדוני – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, לא הייתי יוצא בהכרזות, הכנסת מלאה ועדות, גם דיונים. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> לא, ברור, ודאי. <היו"ר מגלי והבה:> אז אל תחלק ציונים כרגע. בוא תסיים את ההצגה של החוק, ואני מודה לך. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> עובדתית. אני רוצה להגיד את הדבר האנושי ביותר לפני שאנחנו מצביעים, ברשותך; להודות לכמה אנשים שעבדו על החוק הזה, אדוני שר התקשורת, בוודאי גם אתה מצטרף לתודות לשר התקשורת שליווה את רוב השעות הארוכות בוועדה. קודם כול נתחיל בכנסת – היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה אתי בנדלר, והצוות, ובראשותו ניר ימין, שעבד שעות רבות אתה; מנהלת הוועדה לאה ורון, וצוות הוועדה, דקלה, עידית ומירב; לעוזרי הטובים, שעבדו גם כן שעות ארוכות, בראשם עורכי-הדין רן שטרית, עומר שכטר ושי חייק; לצוות משרד התקשורת, אדוני, נגה רובינשטיין, היועצת המשפטית, עורכות-הדין שריל קמפינסקי וטל רוזנפלד, והמתמחה חגית ברוק; ממשרד המשפטים – לעורכת-הדין דנה נויפלד; ובאמת, לכל עובדי הכנסת שהיו על החקיקה הזאת, אדוני, כמעט הייתי אומר לכל אורכה של הקדנציה עד כה. אני מודה לך. אני מודה לכם על הסבלנות. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אקוניס. חברי חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת הוגשו כמה הסתייגויות. המסתייגים שיהיו כאן וירצו לדבר על ההסתייגויות שלהם – אנחנו נשמע אותם. אלה שלא יהיו כאן – אנחנו לא נשמע אותם ולא נצביע על ההסתייגויות שלהם. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את יוליה שמאלוב-ברקוביץ – לא נמצאת. יש לך הסתייגויות, את רוצה לדבר עליהן? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> כן, קצת, טיפה. <היו"ר מגלי והבה:> טיפה, אז בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת חיים אורון, ושר התקשורת מסיר את ההסתייגות שלו. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> 40 דקות אני אצטרך. <רוני בר-און (קדימה):> כן, 40 דקות. הם ילכו הביתה ואנחנו נעביר את ההסתייגויות. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, אני מסכימה עם חבר הכנסת אופיר אקוניס שהצעת החוק הזאת, ישבנו עליה שעות וימים, ואפשר להגיד לפעמים גם לילות, וגם ימי חמישי, וגם ימי ראשון. אבל, לצערי הרב, יש כמה דברים – לי מאוד קשה לחיות עם הצעת החוק הזאת. אני מקווה שההסתייגויות שלי יתקבלו, ואם לא, יהיה לי מאוד קשה להצביע בעד, אפילו שהשקעתי הרבה מאוד שעות מזמני בכנסת בהצעת החוק הזאת. ההסתייגות הראשונה שלי בעצם שואלת מדוע אנחנו מגישים היום הצעת חוק כשהכניסה לתוקף של הצעת החוק הזאת יכולה להיות בעוד שלוש שנים; ואז אני שואלת, למה היום? במדינת ישראל שלוש שנים זה נצח. אני לא יודעת מה יכול לקרות פה בעוד חצי שנה, בעוד שנה; למה צריך להעביר הצעת חוק שלפיה יש לשר אפשרות לדחות את מועד תחילתו של החוק עד 2013? ב-2013 הם יכולים להחליט שזה לא מספיק טוב, זה יהיה ב-2014, ב-2014 זה לא יהיה מספיק טוב, זה יהיה ב-2015, ואני שואלת: למה, למה צריך היום להגיש את הצעת החוק הזאת? יש לכם מה להגיד לי? יש לכם הסתייגות להסתייגות שלי? הדבר הנוסף, אני מקווה שאתם תצביעו בעד ההסתייגות, כי אז יהיה לי קשה מאוד להצביע בעד החוק הזה – – – מאוד חשוב כאן. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> כל הסיעה שלך הסתלקה. <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, אני מציע שתתייחסי להסתייגות. אל תנהלי עכשיו משא-ומתן עם שר התקשורת. בבקשה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אתה צודק. אבל חשבתי שכך שומעים אותי יותר טוב, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה היית פעם בכיסא הזה. עדיין. בבקשה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> בפסקה (4), בהגדרה של "מועד המעבר", הוסיפו את המלים "או מועד". אני ביקשתי למחוק את המלים "או מועד", כי זה אומר בעצם – מתי שיחליט השר, החוק הזה יבוא לידי ביטוי. אם השר יחליט שזה לא מתאים, אז בעצם נחכה לחוק הזה עוד שלוש שנים. אז זאת ההסתייגות הראשונה שלי. רוב ההסתייגויות שלי מדברות על כך – הסתייגות נוספת, ואני מאוד רוצה שאדוני השר יקבל את ההסתייגות שלי – על רצף הערוצים הישראליים שאני מאמינה שצריכים להיות עבור כל בית בישראל, מ-1 עד 10, כל ערוצי ה-broadcast, ערוצים ישראליים, ואת ההגדרה של ערוצים ישראליים לא בעיה לקבוע ולהחליט. ולכן, אני מבקשת, אדוני השר, שתקבל את ההסתייגות שלי – אדוני השר? – – <היו"ר מגלי והבה:> בסדר, הוא מקשיב לך. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – שתקבל את ההסתייגות שלי ותצביע בעד להפוך את רצף הערוצים הישראליים מ-1 עד 10. אני חושבת שאני כך פותרת את הבעיה שאפשר להוציא למכרז את 2, אפשר להוציא למכרז את 10. כי הרי רצינו לפתוח את השוק, נכון? רצינו לפתוח תחרות. ואם יש חברות חדשות שרוצות להגיש מכרז לקבלת רשיון לשידור טלוויזיה, יכולים בעצם להגיש את הבקשה להיות בערוץ-2 או בערוץ-10. ולכן, במקום לקפוץ, פתאום לעשות אי-ודאות גם בכבלים ובלוויין, שאנחנו מחליטים להגיע ולומר שהרצף יהיה איפה שיחליט השר – ארבעה ערוצים. ואם יהיו עשרה ערוצים כאלה שהגיעו למסקנה שהם רוצים להיות ערוצי broadcast בישראל? אני מבקשת להצביע על ההסתייגויות שלי, ואם לא, יהיה לי קשה להצביע על הצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי שיש לו שלוש הסתייגויות. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> כמה הסתייגויות יש? <היו"ר מגלי והבה:> יש עוד – – – <נחמן שי (קדימה):> אני החזרתי חמש דקות. <היו"ר מגלי והבה:> – – – בעצם מסתייג אחרון, הרב חבר הכנסת נסים זאב. <נחמן שי (קדימה):> תמורת הורדת מחירי הדלק, אני מוכן לוותר על ההסתייגויות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, די ברור שבהצבעה שתבוא אחרי ההסתייגויות האלה, החוק יעבור, וההסתייגויות תידחנה. אבל זה לא מונע ממני לומר כמה מלים על החוק הזה שהכנסת החליטה לחוקק, ולהצביע על בעיות עקרוניות שיכול להיות שהיום אנחנו לא רואים אותן, אבל הן תעלינה בעתיד, ותהיינה משמעותיות, ואז אולי בשביל הרקורד ההיסטורי הזה כדאי להעיר אותן היום. היתה כוונה לעשות רפורמה בשוק התקשורת במדינת ישראל. אין רפורמה. כל מי שמדבר במונחים של רפורמה, טועה טעות מרה. הדבר היחיד, היחיד, שקורה היום זה שבעלי הזיכיונות קיבלו מתנה נפלאה. הם הופכים להיות בעלי רשיונות, והרשיונות האלה יתחדשו אחת ל-15 שנה, שזה הרבה מאוד זמן. אני מעז לחשוב שרובנו הגדול לא נהיה פה במקום הזה כדי ללוות את התהליך הזה בעתיד, ואני לא יודע בכלל איפה נהיה. זאת אומרת שמי שהיה עד עכשיו זקוק אחת לכמה שנים להתייצב בפני הרשות השנייה, שהיא הגוף שמעניק את הזיכיונות, ולהתאמץ ולעבוד קשה, יכול להירגע. נקודת המפגש שלו עם הרשות, עם הגוף הרגולטורי, תיקח הרבה זמן, והפיקוח במהותו כמובן ייחלש. המפסיד העיקרי מהרפורמה הזאת – אני אומר את זה בוודאות מלאה – הוא צופה או צופָה בטלוויזיה שיקבלו טלוויזיה פחות טובה. הטלוויזיה שתצא אחרי הרפורמה הזאת תהיה פחות טובה. למה? מפני שבעלי הרשיונות החדשים יוכלו לשדר באופן משוחרר מפחד שמא הזיכיון – או בעתיד הרשיון – יילקח מהם. מובן שיש נקודות מפגש כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר, החשש הזה שהיה אחד הכוחות המובילים והחשובים בשידור לא יתקיים עוד. היו עוד מרכיבים ברפורמה והם נזנחו בדרך מסיבות שאי-אפשר היה כנראה לעמוד בלחצים, או שזה לא היה מספיק חשוב, או שהיו עוד סיבות נסתרות מהעין – עובדה ששר האוצר החליט למשוך את כל המרכיבים האחרים, ונשארנו רק עם השינוי האחד והיחיד הזה. המחשבה השנייה שהיתה שם, או השלישית, שאולי יצטרפו עוד גופים משדרים, ונקבל כמה וכמה בעלי רשיונות, נראית לי היום רחוקה מתמיד. לא ברור בכלל עד כמה השוק הזה הוא רווחי, עד כמה לבעלי הון כדאי לסכן את הונם. השעשוע הזה ששמו טלוויזיה הוא שעשוע יקר מאוד, ובעלי הון מטבעם, וכפי שאני מכיר אותם, אינם מזדרזים להפסיד כסף אם הם לא צריכים. העובדה הכי משכנעת למה הרפורמה הזאת היא כבר לא רפורמה, מתייחסת לתאריך ההפעלה שלה, כפי שהצביעה עמיתתי, חברתי, חברת הכנסת שמאלוב, שתאריך ההפעלה הוא בינואר 13', והם יכולים אפילו להגיע לינואר 14'. אז מה המהירות? למה לעשות את זה עכשיו? אם היתה לזה משמעות מעשית, זה היה צריך לצאת לדרך מייד. העובדה שניתנת להם ארכה כל כך ארוכה, ארכת זמן, אומרת שבעצם זה לא בוער לאף אחד. קודם כול, בואו נעשה את זה עכשיו. הם כבר הולכים עם המתנה הזו בכיס, הם כבר יודעים שהם בטוחים בקבלת הרשיון בבוא הזמן. תהיה איזו בעיה של השלמת התחייבויות – גם בזה ידנו רכה – ואחר כך כבר נראה איך אנחנו משדרים במדינת ישראל. אני יכול לקבוע בוודאות שהצופים בטלוויזיה בישראל לא יצאו נשכרים מהמהלך הזה. חבל, כי זו היתה נקודת זמן שבה אפשר היה לעשות שינוי, צריך היה לעשות שינוי. השוק היה בשל לשינוי, ונקודת החסד הזאת חלפה מבלי שהדבר הזה יתרחש. בין לבין כמובן שיש פה אותה בעיה חברתית שאנחנו מכירים גם מתחומי חיים אחרים במדינת ישראל. לא תמיד מחברים אצלנו אחת לאחת ומקבלים שתיים. אז אני אומר שהתוצאה היא שבעלי ההון, האנשים שמחזיקים היום ברשיונות, יהיו עם עוד קצת הון בכיס, ואילו הצופים – הם לא מאבדים את כספם במקרה הזה – אבל אלה, כפי שאמרתי קודם, יוצאים נפסדים. הרצון להאיץ את החוק הזה, ולעשות אותו בכל מקום, גרם לכל מיני פתרונות גרועים. אחד מהם, למשל, נוגע לשידורי החדשות. יש לנו כרגע שתי חברות שמשדרות חדשות, אחת בערוץ-10 ואחת בערוץ-2. ערוץ-10 בכלל השתחרר ויצא לדרך. ערוץ-2 נשאר במצב מאוד מאוד מוזר שחברת החדשות שלו תשדר בעצם, עשויה לשדר בעצם, אצל שני בעלי רשיון. זו תופעה שאני לא מכיר אותה. אני לא מבין איך היא תתרחש. שני בעלי הרשיון האלה אמורים להתחרות האחד עם השני. זה כל תכלית העניין – ליצור תחרות בשוק. אבל מפני שאנחנו יהודים טובים ורחמנים, אז הסכמנו, בסופו של דבר, לאפשר את השידור מאותה חברת חדשות אצל שני בעלי רשיון. זה יהיה בניגוד מוחלט גם לרוח החוק הזה. הרוח של החוק, לכאורה, היתה רוח של ריבוי גורמים משדרים, ושל תחרות. קראו לזה פעם פלורליזם בדיונים שלנו. בשיטה הזאת של חברת חדשות אחת שמשרתת שני בעלי רשיונות, אנחנו לא מקבלים פלורליזם. אנחנו מקבלים כוחות חזקים ובודדים שיהיו בעלי-בית וישדרו ככל שיהיה להם כוח, וזה רק יחזק אותם. אבל זה יחליש את התחרות בשוק הזה. הדברים הנוספים שרציתי לומר גם לגבי השידור החדש ששמענו עליו, השידור הדיגיטלי בשיטה של קופסה שאפשר יהיה לרכוש ולקבל כרגע x ערוצים, ובעתיד x פלוס עוד כמה ערוצים. גם כאן הרעיון הבסיסי הוא לכאורה רעיון יפה שנעמיד לרשות צופי הטלוויזיה בישראל x ערוצים – אני לא יודע את מספרם המדויק כרגע – שבהם הם יוכלו לצפות באופן חופשי, ולא ישלמו כל תשלום. במקום האנטנה יהיה להם מכשיר שיקלוט את כל הערוצים האלה בשיטה הדיגיטלית. זה יפה כשלעצמו. אבל זה לא מביא בחשבון – וכאן שוב הפעם אנחנו רואים את הראייה קצרת הטווח, ולא את הראייה ארוכת הטווח – זה לא מביא בחשבון את הפלטפורמות הרב-ערוציות במדינת ישראל, את הכבלים והלוויין שכרגע מתבססים על דמי מנוי. אבל מאוד ייתכן שכתוצאה מהשינוי בשיטת השידורים ייפגעו החברות האלה – "הוט" ו-yes – ואז בשיטת הטלאי על טלאי, שזה מה שמאפיין כרגע את הרפורמה הזאת, יצטרך מישהו לפצות אותן, או שהוא ימצא את עצמו לפתע עם חברות שהולכות ומפסידות כתוצאה משינוי שהמדינה עשתה; לא מפני שהם נעשו פחות טובים, לא מפני שהם לא יודעים להתחרות, לא מפני שהם מציעים פחות תוכניות, אלא מפני שפתאום נתח גדול של צופים יעבור לשידור החינמי, ומי שירצה בכל זאת להתחבר ללוויין או לכבלים יצטרך לשלם. וברור לכם שבהרבה בתי-אב בישראל אנשים יעשו את ההחלטה – יתנתקו מהכבלים והלוויין. אני לא צריך להגן על החברות האלה, הן חברות מבוססות בסך הכול. אבל אין ספק שהשינוי הזה יקרין על ההכנסות שלהן, על המעמד הכספי שלהן. ומי שרואה את צורכי המשק, צריך להסתכל גם על עצמו. יפה שראש הממשלה דיבר אתמול במונחים של מונופולים ודואופולים, וכן הלאה. אז אני מציע לו להסתכל על כמה מערכות חיים במדינת ישראל, ולהתחיל את השינוי הגדול. פה הוא לא יכול להמציא חברות חדשות. ולכן, מה שהוא עושה יהיה פגיעה לשווא בחברות האלה. אני לא רואה בזה כל טעם. אני רואה בזה רק פגיעה שלא ברצון. לסיכומו של דבר, חברי חברי הכנסת, רציתי להעיר כמה הערות בשולי השינוי הזה. אני יודע שהשר עבד קשה כדי להעביר אותו, ואני מכבד אותו על המאמצים שהוא עשה, ואני בטוח בכנות כוונותיו. כנ"ל גם ידידי חבר הכנסת אקוניס, אבל אני חושש מאוד שהכוונות הטובות האלה לא ישרתו בסופו של דבר את שוק התקשורת במדינת ישראל. לא נראה את זה מחר, לא נראה את זה מחרתיים, נראה את זה לאורך זמן. וכאשר זה יקרה, נזכור את הערב הזה, שבו עשתה הכנסת טעות ואישרה את החוק. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אחרון הרשומים להסתייגויות – חבר הכנסת נסים זאב. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. נא לצלצל, כי יכול להיות שחבר הכנסת זאב לא ינצל את כל הזמן העומד לרשותו. בבקשה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> שתי דקות. אני כבר הבטחתי לשר שאני ממש אקצר, ואני רוצה לקצר. אדוני היושב-ראש, עיקרה של הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בא בעצם לחולל שינוי מהפכני, לדעתי, מעבר מזיכיונות לרשיונות, ובמקום שאנחנו נראה בעלי זיכיונות, יבואו יותר מורשים – יהיו יותר מורשים לשידורים, כמובן תחת פיקוחה של אותה מועצה שתבחן כיצד ואיך מילא בעל רשיון לשידורי טלוויזיה את המחויבות שלו. בעצם, הייתי אומר, זה מעין הפרטה שמתחוללת במדינת ישראל, דבר שלא היה בעבר, ואני חושב שהוא דבר מבורך. השאלה היא אם באמת יהיה שינוי מהותי בתכנים, במסרים, במה שרוצים לשדר לעם ישראל, לנוער שלנו. אנחנו רואים את "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים", אז אחד ישדר "האח הגדול", "האח הקטן", "האב הזקן" ו"האב הצעיר", השאלה היא איזה מסרים, איזה תכנים, למה אנחנו רוצים לחנך את ילדי ישראל, מעבר לפרסומות – מעבר לפרסומות, שהתחרות שם תהיה באמת לכל מי שיותר חד בפרסומת, הוא יכול אולי להרוויח יותר, וזה תחרות, זה העניין של המסחר. אני רק רוצה לומר לגבי סעיף 1, שבו אני הסתייגתי – היו לי ארבע הסתייגויות, אבל הסכמתי להוריד אותן, לאור בקשת השר, ולכן רק אקריא בפניכם את הסעיף, בחצי דקה: לגבי סעיף 45, בפסקה (3), אחרי סעיף קטן (ד) המוצע, יבוא: הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בעל רשיון חדש כהגדרתו בסעיף 62ג(א2), בשנתיים הראשונות, החל במועד תחילת תוקפו של הרשיון; בעל רשיון כאמור לא יהיה חייב להוציא את ההוצאה כאמור בסעיף 62ג למימון התפעול השוטף של חברת החדשות הקבועה לגביו בסעיף 3 לתוספת השנייה, או את ההוצאה לרכישה של שידורי חדשות הקבועה לגביו בסעיף 4 לתוספת השנייה, לפי העניין, בתקופה האמורה. דהיינו, אי-אפשר שאנחנו מצד אחד נאפשר, אדוני היושב-ראש, הפרטה, ואנחנו נאמר שזה פתוח לכל מי שרוצה, ומאידך גיסא אנחנו רואים את המגבלה של דרישה כספית, שאדם צריך להיות בעל חברה, עם יכולת כספית גבוהה של 100 מיליון שקלים, שהוא לא יוכל לעמוד בזה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה הקראת את ההסתייגות שלך לפי הנוסח הישן, וקיבלנו לוח תיקונים להסתייגות בנוסח חדש. אני מניח שבהסתייגות שלך אתה רוצה שנצביע על לוח התיקונים, על הנוסח החדש. <נסים זאב (ש"ס):> על הנוסח החדש, בוודאי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. זה חשוב. <נסים זאב (ש"ס):> בסעיף הזה אנחנו בעצם באנו ואמרנו, והשר הסכים, שבעצם סעיף 45 – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> כן, אבל הוא הקריא את הישן, ואנחנו מדברים – – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, לפי הנוסח החדש. פשוט לא קיבלתי את זה, ולכן אני הקראתי את זה. לכן אני מדבר עכשיו בתורה שבעל-פה. <היו"ר מגלי והבה:> העיקר שהנקודה ברורה. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אני רק רוצה לחדד – בדיוק בנקודה שלא כתובה פה, שבעצם אנחנו באים לפטור אותו, את בעל החברה, מ-100 מיליון שקלים, שזה כאילו כתנאי להיותו – ומאפשרים לו להיות בחברה הזאת, שכך יוכל באמת, לפחות בשנתיים הראשונות, להשתתף בתחרות הזאת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על ההסתייגויות, ולאחר מכן על החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נא לשבת, אנחנו מתחילים את ההצבעות. בבקשה. יש יותר מדי רעשים במליאה הזאת. חברי חברי הכנסת, על שם החוק אנחנו לא נצביע, כי אין הסתייגויות. לסעיף 1, ההצעה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אנחנו מצביעים. חברת הכנסת ברקוביץ, את בהצבעה שלך; את רוצה להצביע עליה או לא? את עומדת פה ואת רוצה להצביע שם. כן. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההסתייגות, כמובן? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – 29. אם כך, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, להסתייגותו של נחמן שי, גם כן לסעיף 1. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – 29. אם כך, גם הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לא מתקבלת. חברי חברי הכנסת, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה, מסעיף 1 – – <קריאה:> כהצעת הוועדה. <היו"ר מגלי והבה:> כהצעת החוק, בוודאי. אל תפריעו, אני מכיר את התורה. תודה לכם. – – עד סעיף 11, כולל, בקריאה שנייה. מצביעים כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–11, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 1–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 29, נגד – 7. אם כך, אני קובע שבקריאה שנייה, סעיפים 1–11, כולל, כהצעת הוועדה, התקבלו. חברי חברי הכנסת, לסעיף 12 – חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו מצביעים על ההסתייגות שלך או שאתה מסיר? <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. חוץ מסעיף אחד באמצע. <היו"ר מגלי והבה:> אין באמצע. או מסיר או מצביעים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, יש סעיף אחד שהוא רוצה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הוא יודע לייצג את עצמו. אני שואל אותך בפעם השנייה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. <היו"ר מגלי והבה:> מסיר? אוקיי. חברת הכנסת יוליה שמאלוב, לסעיף 12 – מצביעים? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – 28. אם כך, הסתייגותה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, כיוון שלסעיפים 13–16 אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים כמקשה אחת מסעיף 12 עד סעיף 16, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 12–16, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 12–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 30, נגד – 6. אם כך, אני קובע שסעיפים 12–16, כהצעת הוועדה, עברו בקריאה שנייה. לסעיף 17 – חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אנחנו מצביעים – יש הסתייגות – כמובן, על ההסתייגות. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 31 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 17 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – 31. ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 17 לא התקבלה. חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת נסים זאב, סעיף 18 – אתה מסיר? <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה. אם כך, סעיף 33 – יש עליו הסתייגות של חבר הכנסת אורון, והוא לא נמצא כאן. אנחנו לא מצביעים עליה, כאילו לא קיים. לכן, אני מצביע, אתכם, מסעיף 17 עד סעיף 44 כולל, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 17–44, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 17–44, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 30, נגד – 6. אם כך, אני קובע, חברי חברי הכנסת, שסעיפים 17–44, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 45, וכמובן, לפי לוח התיקונים, ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב; אנחנו מצביעים עליה? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 45, לפי לוח התיקונים, של חבר הכנסת נסים זאב. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 7 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב לסעיף 45 נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, למה את מפריעה? נא לשבת. <מירי רגב (הליכוד):> – – – מפריע לך. אי-אפשר לנשום פה. <היו"ר מגלי והבה:> את יכולה להיות בשקט, חברת הכנסת המכובדת? זה בית-המחוקקים של מדינת ישראל. <קריאה:> אין על זה ויכוח. <מירי רגב (הליכוד):> אנחנו מסכימים אתך בזה – – – <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 30, נגד – 7. אם כך, אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב התקבלה. חברי חברי הכנסת, מכיוון שעד סעיף 51 אין הסתייגויות, אנחנו עכשיו מצביעים כהצעת הוועדה, כולל ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב, מסעיף 45 עד 51 כולל – כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 45–51, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 25 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 45–51, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 25, נגד – 6, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק כפי שהקראתי, כולל ההסתייגות, מסעיפים 45 עד 51 כולל, התקבלה. לסעיף 52 יש הסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב. אתה מסיר, אדוני? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> יש לנו הסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52. חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – 28. אם כך, הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52 לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה שנייה מסעיף 52 עד סעיף 67, שאין עליהם הסתייגויות, כהצעת הוועדה. קריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 52–67, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 52–67, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 29. נגד – 6. אם כך, אני קובע שסעיפים 52–67, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. חברי חברי הכנסת, אנחנו בסעיף 68. חבר הכנסת נחמן שי, מצביעים על ההסתייגות שלך. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 68 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 6, נגד – 27. אם כך, הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 68 לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה, מסעיף 68 עד סעיף 80, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 68–79, כהצעת הוועדה – 27 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 68–79, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, נגד – 5. ההצבעה הזאת מסעיף 68 עד סעיף 79 היא הצבעה תקינה ומאושרת. לסעיף 80, כמובן, יש הסתייגות של חבר הכנסת, או בעצם של השר, משה כחלון. אנחנו חייבים לשאול אותו, והוא מסיר. <שר התקשורת משה כחלון:> מסיר, מסיר. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו מורידים את ההסתייגות של השר משה כחלון, ונצביע רק על ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80. כמובן שנצביע אחרי התוצאה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, נגד – 25. אם כך, ההסתייגות של חברת הכנסת ברקוביץ לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 80, כמובן, על ההסתייגות לחלופין. שימו לב לזה. עוד פעם. זו הסתייגות לחלופין של חברת הכנסת ברקוביץ. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, נגד – 28. אם כך, אני קובע שגם ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת ברקוביץ לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עכשיו מצביעים – נחזור על הצבעה בקריאה שנייה מסעיף 80 עד 146 כולל, כהצעת הוועדה. קריאה שנייה. נא לא להפריע. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 80–146, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 80–146, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 29, נגד – 5. אם כך אני קובע, שסעיפים 80–146, כולל, התקבלו כהצעת הוועדה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על כל החוק כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני עושה את ההצבעה הזאת בקריאה שנייה בשביל להסיר ספק. יש פה יושבי-ראש ותיקים, אז הם מהנהנים בראש. תודה, השר. אנחנו נעשה, בשביל להסיר ספק – כהצעת הוועדה. <קריאה:> איזו קריאה זאת? <יריב לוין (הליכוד):> לא "כהצעת הוועדה". <היו"ר מגלי והבה:> כהצעת הוועדה בקריאה שנייה, כולל ההסתייגות. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> מה שהתקבל – התקבל. <השר מיכאל איתן:> כולל הסתייגות בקריאה שלישית. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> כולל ההסתייגות, אדוני היושב-ראש. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא, עכשיו להחזיר את זה לוועדה. אי-אפשר להצביע על שלישית אם מחזירים את זה לוועדה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת החוק התקבלה, כולל ההסתייגות, בקריאה השנייה. אני רציתי לוודא. אומרים לי: גם זה טוב וגם זה טוב. אנחנו נעבור, אם כך – חבר הכנסת אופיר אקוניס, אתה מרשה לי לעבור להצבעה בקריאה שלישית? <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> כן. אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק, כולל לוח התיקונים, כולל הכול, כפי שהציגה הוועדה ועם ההסתייגות כפי שהתקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 28 נגד – 7 נמנעים – אין חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 28, נגד – 7. אם כך, הצעת החוק התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. השר כחלון ביקש לברך. אני מזמין אותך, אדוני, לברך ולהודות, ועם הסבלנות שלנו הכול עובר. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני רוצה בכמה משפטים להודות לכם ולהדגיש שהיום יצאה לדרך רפורמה משמעותית, רפורמה שהחלה בזמנו – המתווה נקבע בזמנו של חבר הכנסת השר אריאל אטיאס, כשר התקשורת. זה נכון, מי שבנה את הבית זה אריאל, מי שחנך אותו זה אנחנו. ואריאל, אתה יודע, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לפעמים חשוב מי חונך, לא מי בונה. הרי מי שבנה את הבית זה שלמה, אבל מי שחנך אותו זה דוד; אז אני באמת מודה לך. <השר משולם נהרי:> ההיפך. <שר התקשורת משה כחלון:> מי בנה? מה שתגיד, אני לא מתווכח. <השר משולם נהרי:> שלמה בנה, דוד לא בנה, לא חנך. זה נקרא על שמו, כי הוא – – – <שר התקשורת משה כחלון:> מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא, לא, לא. מה שכתוב בתהילים. תשמע, אפילו ש"ס לא ישנו את התהילים, מה שמופיע – מופיע. שר התקשורת, אני מבקש. חבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב פה שר, והוא מכובד, ואתה סגן יושב-ראש. זה מפריע. אתם לא ישבתם פה, אתה ישבת. זה מפריע. תודה. <שר התקשורת משה כחלון:> אני רוצה לומר לכם שיצאה היום לדרך רפורמה שנבנתה לפני שנים מספר, עובדה על-ידינו, על-ידי משרד התקשורת יחד עם ועדת הכלכלה, ואני לא אכביר מלים למרות ההערות מצד האופוזיציה, אבל זה בסדר, זה תפקידם. מדובר ברפורמה שתשנה את משטר השידורים במדינת ישראל, תיתן אופק לזכייניות, תאפשר להכניס מפעילים נוספים, וכפי שאמרתי, זה נבנה בעמל רב. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, בשתי דקות להודות לחלק גדול שהודו להם, ואם לא, אני אשלים, ובזה אני אסיים. מהמשרד שלנו – עורכת-הדין נגה רובינשטיין, עורכת-הדין שריל קמפינסקי, עורכת-הדין טל רוזנפלד, חגית ברוק; ממשרד המשפטים, שעזרו לנו מאוד – לעורכת-הדין דנה נויפלד; ממשרד האוצר – לידידינו ערן פולק ויהודה סבן; מהרשות השנייה – למנשה סמירה והצוות שלו, גם בשם אופיר אקוניס, ששכח לציין אתכם, אבל הוא ביקש לציין. ועדת הכלכלה כמובן, שאני עדיין לא מצליח להתנתק מכם, מה אני אעשה, מרגיש בן-בית שם כל הזמן – אתי בנדלר, לאה ורון, ניר ימין וכל חברי ועדת הכלכלה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, תזכיר מי הגיש את החוק ראשון. <שר התקשורת משה כחלון:> מי שהגיש את החוק ראשון זה חבר הכנסת איתן כבל ומי שהגיש את החוק אחרון זה אני, ואני שמח שהוא עבר. גם חברי ועדת הכלכלה שבאמת לקחו חלק פעיל – אופיר אקוניס, כמובן, רוברט אילטוב, שהיו לנו קצת חילוקי דעות אבל הדברים הסתדרו, כרמל שאמה, יוליה ברקוביץ, שהיתה מאוד מאוד פעילה, וחבר הכנסת נחמן שי. <אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):> מה עם ש"ס? <שר התקשורת משה כחלון:> ש"ס תמיד בלבנו. אני באמת מודה לכולם. אני מודה לך על שאפשרת לי לברך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר התקשורת. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/561).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר החינוך. בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רציתי לפרט את הצעת החוק הזאת, שהיא הצעת חוק חשובה, אבל כפי שתואר ממתינה לי שרת חוץ נכבדה, ולכן אני אתמצת את זה בדקה-שתיים. הצעת החוק הזאת עושה שני דברים: היא מתקצבת מתקציב משרד החינוך מנהלי יחידות נוער ברשויות מקומיות באופן דיפרנציאלי, לפי מצב סוציו-אקונומי, והמשמעות היא שרשויות חלשות, שאין להן היום הפונקציה הזאת, יכולות להרים את כל הנושא של יחידות נוער, שאלה היחידות שמתפעלות את החינוך הבלתי-פורמלי. ועל החינוך הבלתי-פורמלי והחשיבות שלו ליצירת תרבות פנאי אלטרנטיבית להתמודדות עם תופעות של אלימות ואלכוהול אני לא צריך לפרט, זה יותר חשוב מכל קמפיין פרסומי. הדבר השני שכלול בהצעת החוק הוא הקמה או מעמד סטטוטורי למועצות נוער ותלמידים רשותיות, שבין היתר ייעצו לראש הרשות בנושא של בני-נוער. בסך הכול, הצעת חוק שאני יכול לומר שהיא הצעה חברתית, שהיא נותנת כלי בעיקר לרשויות חלשות, שהיא מחזקת את הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי – העיסוק בה התחיל למעשה בקדנציה קודמת, זה לא הבשיל, ואנחנו, בברכת מרכז השלטון המקומי, ואני רוצה לציין את ראש העיר אריאל רון נחמן שעומד בראש מחלקת הנוער במרכז השלטון המקומי, שהוא מאוד דחף את החקיקה הזאת, וגם את פורום מנהלי יחידות הנוער – שהחקיקה הזאת מאוד חשובה. אני מבקש מהמליאה לתמוך בחוק בקריאה הראשונה ולהעבירו לדיון בוועדת החינוך להכנה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר החינוך. חברי חברי הכנסת, לקריאה הראשונה לא נרשמו מתדיינים, ולכן אני קובע שהצעת החוק – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת, היית פעם סגן יושב-ראש, ואתה יושב-ראש ועדה מכובדת ואתה יודע שצריך להירשם בזמן. לא יכול להיות שבאים ומצביעים ורוצים לדבר. אני רואה, דרך אגב, בהתפרקות של חלק מחברי הכנסת שמפריעים ומרעישים – – – <שר החינוך גדעון סער:> אתה היית סגן שר – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא, אדוני. ישבת פעם בכיסא פה, אני רוצה שנצביע, אבל מי שמפריע, זה מפריע לך ומפריע לכל הבית הזה. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011> [מס' כ/353; "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' 14203; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011. את הצעת החוק יציג חבר הכנסת דוד אזולאי. ההצעה מובאת לקריאה שנייה ושלישית, ויציג אותה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, אשר יזמו חברי הכנסת גדעון עזרא ויוחנן פלסנר, ואליהם הצטרפו חברי כנסת נוספים, נועדה להגביר את מעורבותן של הרשויות המקומיות במאבק למיגור האלימות, נוכח מגמת העלייה במספר אירועי הפשיעה בכלל ומעשי האלימות בפרט. בשל אופיה הייחודי של כל רשות מקומית, מוצע כי בכל רשות מקומית תבחר המועצה ועדה למיגור האלימות, אשר בראשה יעמוד ראש הרשות או סגנו. בוועדה יהיו חברים כל אנשי המקצוע הנוגעים בעניין, ובכלל זה נציגי המשטרה ומנהלי אגפים רלוונטיים ברשות, כגון מנהל אגף הפיקוח, מנהל אגף החינוך ומנהל אגף הרווחה. הרכב זה של הוועדה יסייע בהתמודדות עם התופעה, מתוך ראייה חברתית רחבה ותוך בחינת ההיבטים שלה בתחומי החינוך, הרווחה והאכיפה. מוצע לקבוע כי הוועדה תאסוף ותנתח את הנתונים הנוגעים במעשי האלימות בתחום הרשות המקומית, תבחן את התוכניות הקיימות להתמודדות עם מעשים אלה ותגבש תוכניות חדשות. הוועדה אף תגיש לאישור מועצת הרשות המקומית את תוכניותיה ותעקוב אחר ביצוע התוכניות המאושרות. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אדוני היושב-ראש, אנצל את הזמן, דקה נוספת, פשוט להודות לאלה שעמלו וסייעו בהכנת החוק הזה: בראש ובראשונה ליוזמי החוק, ידידי חבר הכנסת גדעון עזרא, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, שיזמו את החוק הזה, חוק מבורך שמוסיף עוד נדבך במניעת האלימות בשלטון המקומי. כמו כן אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה גלעד קרן, ולמתמחה הראל עמית, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל. כמו כן – למנהלת הוועדה יפה שפירא, לשוש אזולאי ולכל צוות העובדים, שמקדישים מזמנם כדי לקדם חוקים אלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אזולאי. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כמובן – בהתחלה בקריאה שנייה, ואם יושב-ראש הוועדה יאשר, נעבור לקריאה שלישית. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–2 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 25, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מאשר לי, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 22 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 22, מתנגד אחד. אם כך, אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122) עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/564).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא, סעיף מס' 9 בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה שר הפנים, חבר הכנסת אלי ישי. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק חשובה מאוד במסגרת המאמצים של ממשלת ישראל, ומשרדי – בחלק מהדברים הוא כמובן תופס מרכזיות רבה בכל הקשור לרעידות אדמה. בתהליך תמ"א 38 מצאנו לנכון להביא הצעת חוק שתפטור פטור מלא ממס שבח כדי לעודד ולתמרץ אנשים לפעול ולעשות מה שהם יכולים לעשות בכל הקשור לחיזוק מבנים. אנחנו מכינים שורה ארוכה של הצעות לפטורים, מול התנגדויות של שכנים, וארנונה, ועוד שורה ארוכה של דברים, אבל זה יבוא במסגרת של תקנות. כרגע, החוק המוצע הוא היטל השבחה, פטור מלא מתשלום היטל השבחה, כך שזה עוד דבר שייתן עידוד, ויחזק, ויתמרץ את האזרחים הרבים. אני גם מנצל את ההזדמנות לקרוא לאזרחי מדינת ישראל לפעול – לנצל את ההזדמנות הזאת, לנצל את העיתוי ואת התקופה, גם לחזק את הבית שלהם מפני רעידות אדמה, כי זה הדבר החשוב והנכון ביותר נוכח הסכנות הצפויות, על-פי ההערכות, ונקווה שלא יקרו, ובמקביל למה שהממשלה, שהמדינה מחויבת לעשות ועושה. אגב, בכל מקרה בסוף תהיה ועדת חקירה ממלכתית, בסוף, זה לא משנה מה יהיה ומה לא יהיה, אבל חשוב מאוד שכל אחד ואחד יעשה מאמצים אדירים בהגנה שלו על הבית שלו, על המקום הכי חשוב לו, הבית שלו, מפני רעידת אדמה. לכן אנחנו עושים מאמצים אדירים להקל על האזרחים. אדוני היושב-ראש, מתן הפטור המלא מהיטל השבחה מונע, במידה רבה, דילמה של אזרחים שיודעים שיש להם הוצאות רבות, היתרים, אדריכל, רשיונות, כל הדבר הזה כולל הוצאות רבות, גם היטלי השבחה והיטלים נוספים. ככל שנקל יותר על האזרחים כך יהיה משתלם יותר לאזרחים לבצע את זה. בראש ובראשונה מדובר בהצלת חיי אדם, ובמצב כזה כדאי להקדים את המאוחר ולעשות מה שמוטל עלינו במסגרת הסיוע של הממשלה. אני מבקש את אישור הכנסת להצעת החוק בקריאה ראשונה. חבר הכנסת דוד אזולאי, אתה יושב-ראש הוועדה, אני מבקש לזרז את הנושא, אני מבקש שזה יעבור בהליך מזורז לקראת קריאה שנייה ושלישית, לפטור את כל מי שיחזק את המבנה שלו מהיטל השבחה במסגרת תמ"א 38. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר הפנים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים, אם כך, להצבעה בקריאה ראשונה. <נסים זאב (ש"ס):> מה אתי? אני רוצה לדבר, דקה אחת. <היו"ר מגלי והבה:> אני לא יושב-ראש הסיעה שלך, וגם לא השר שהציג. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה) – אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 96) (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/562).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת. בבקשה. השרה, כמובן, והיא חברת הכנסת לפני שהיא שרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הוא אמר: שרת הספורט, חברת הכנסת לימור לבנת. זה בסדר גמור. <היו"ר מגלי והבה:> אני הצגתי כמו שצריך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כן, אמרתי, נכון. לגמרי. <היו"ר מגלי והבה:> נכון? אפילו לא החסרתי מלה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, לא, לגמרי בסדר. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא היום לקריאה ראשונה את הצעת תיקון מס' 6 לחוק הספורט, ולמעשה אני הייתי קוראת לו, אולי, חוק הספורט, או תיקון מס' 6, לטוהר המידות, אף שלא כך כתוב בכותרת שלו. אני רוצה להסביר לחברי הכנסת במה מדובר. חוק הספורט מ-1988 קובע הסדרים שונים בתחום הספורט, ובכלל זה הוראות לעניין חיוב בתעודות הסמכה, בדיקות רפואיות, איסור שימוש בתכשירים ממריצים, ביטוח, בטיחות, ייצוג הולם, תקנונים, מוסדות שיפוט פנימיים, העברת ספורטאים, ובין השאר גם הוראות לעניין התאחדויות ספורט, איגודי ספורט ועוד כהנה וכהנה. התיקון המוצע היום, שאני מביאה בפניכם, בא להבטיח את התנהלותם התקינה, האתית והשוויונית של גופי הספורט, מכיוון שמדובר בגופים שהם בעלי מונופול על הפעילות בענפי הספורט השונים שלפעילותם נלווה אופי ציבורי, ושחלקם, כמובן, מקבלים גם תמיכה וסכומים ניכרים מכספי ציבור וצריך להבטיח את עמידתם בדרישות המינהל התקין, שקיפות ושמירה על טוהר המידות. ובכן, אנחנו מציעים כאן בסעיף 10, שקובע בחוק המקורי הוראות לעניין התקנת תקנונים בידי התאחדות או איגוד, ובין השאר מחייב את גופי הספורט להתקין תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים, שכר ותשלומים, אנחנו מציעים כאן לקבוע במפורש שהתקנונים יסדירו גם את פעילותם של מוסדות השיפוט הפנימיים בגופי הספורט, לקבוע את סדרי הדין שלפיהם ידונו וגם לקבוע כללי אתיקה מקצועית למאמנים, למדריכי ספורט, לספורטאים ולנושאי משרה בגופי הספורט. אני חוזרת ואומרת, כל נושא, למעשה, הסדרת פעילות מוסדות השיפוט הפנימיים – מייד אני אומר על כך עוד מלה – ואת סדרי הדין, כל עניין כללי האתיקה המקצועית למאמנים, מדריכי ספורט, ספורטאים ועיגון קוד אתי וכללי אתיקה כחלק מהתקנון של גופי הספורט. כמובן, מדובר כאן מעבר לכך גם בדרישות כשירות לכהונה של שופטים. אני קוראת כאן, לראשונה אנחנו קובעים כאן: "לא ימונה לשופט בהתאחדות או באיגוד ולא יכהן בתפקיד כאמור מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקיד זה". זה כמובן ייקבע על-ידי הלשכה המשפטית במשרד הספורט, וכאן כתוב: "לדעת מי שהשר הסמיכו לכך מבין עובדי משרדו". הפרשנות המשפטית לזה על-פי משרד המשפטים היא, כמובן, על-ידי הלשכה המשפטית. מעבר לכך, אני רוצה להוסיף. סעיף 11 לחוק מכיר בזכותם של גופי הספורט. אגב, אין בכך משום הגבלה. חשוב לומר את זאת. אין כאן משום התערבות בניהולם של ארגוני הספורט ואיגודי הספורט השונים. אין כאן שום התערבות בכך והחוק לגמרי מעניק חופש מינוי מוחלט, אלא ששוב, אני חוזרת ואומרת, יש כאן להקפיד על טוהר המידות, ובזה אנחנו עוסקים היום. סעיף 11 לחוק המקורי מכיר בזכותם של גופי הספורט להסדיר את ענייני המשמעת והשיפוט הפנימיים שלהם באופן פנימי לחלוטין. אנחנו באים ומוסיפים היום ש"לא ימונה לחבר מוסד שיפוט פנימי ולא יכהן בתפקיד כאמור, מי שהורשע בעבירה", שוב, "שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקיד זה". היום, בארגוני הספורט, באיגודי הספורט, בהתאחדויות יש בדרך כלל שתי ערכאות שיפוט. שתי ערכאות השיפוט הללו אנחנו רוצים להבטיח שלא יכהן בהן אדם שהורשע באחת מהעבירות כפי שייקבע. אני מייד אתן עוד איזשהו פירוט מסוים לגבי הנקודה הזאת. אנחנו רואים בזה חשיבות. דמותו של חבר מוסד שיפוט פנימי היא בעלת משקל משמעותי בקרב העוסקים בספורט, שכן הוא הגורם בעל הסמכות לדון, להחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת האיגוד או ההתאחדות וחלק בלתי נפרד מהבטחת קיומו של מינהל תקין והבטחת אמון הציבור העוסק בספורט. לכן זה מחייב את בחינת מינוים של חברי מוסד השיפוט כדי לוודא שהמינוי ראוי מן הבחינה של טוהר המידות. מעבר לכך, בסעיף קטן (ד) – יש כאן גם סעיף שנוגע למניעת ניגוד עניינים – בסעיף קטן (ד) אנחנו קובעים כאן ש"בראש מותב של מוסד שיפוט פנימי עליון" – כאמור, יש שני מוסדות שיפוט ברוב האיגודים – ובכן, "בראש מותב של מוסד שיפוט פנימי עליון יכהן מי שהיה שופט כהגדרתו לסעיף 1(א) לחוק-יסוד: השפיטה, ויצא לקצבה או פרש". זאת, שוב, על מנת להבטיח את טוהר המידות, את ניקיון הכפיים, ולהבטיח שכל אחד מהאיגודים אכן ינהג כך וכל ספורטאי, ספורטאית יוכלו למצוא שייעשה להם דין צדק בתוך האיגודים עצמם. וכולנו, אני מניחה, יודעים שברוב המקומות אולי זה עשוי בצורה נכונה, בחלק מהמקומות – כולנו קוראים עיתונים ומכירים את הדברים – אכן צריך לוודא שהדברים ייעשו בניקיון כפיים ובטוהר מידות מוחלט. מכובדי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להבהיר. בחוק שמונח לפניכם ישנו סעיף נוסף, סעיף קטן (ה). בסעיף הזה כתוב כך: "החלטה סופית של מוסד שיפוט פנימי עליון ניתנת לערעור לפני בית-משפט מחוזי בדן יחיד, אם ניתנה לכך רשות מאת נשיא בית-המשפט המחוזי או מאת שופט אחר של בית-המשפט המחוזי שנשיאו קבע לכך". הסעיף הזה הוא סעיף שאומנם, מצד אחד כבר יש לכך תקדים בפסק-דין דן טורטן, שבו בית-המשפט המחוזי אכן קבע, פסק ודן בנושא שעמד בפניו. מצד שני, סעיף כזה יכול לסבך אותנו בפני האיגודים הבין-לאומיים. ולכן אני מודיעה היום כאן, על דוכן הכנסת, שהסעיף הזה, סעיף קטן (ה), אני אבקש להסיר אותו מהצעת החוק שאני מביאה כאן היום. אני אודיע את זה גם, כמובן, בוועדה. הוא מיותר. ממילא בפועל זה דבר שאי-אפשר למנוע מבתי-משפט מחוזיים, אבל אני אינני רוצה שהוא יהיה כאן. ההערה הזאת, אנחנו קיבלנו אותה לאחר שהחוק הזה כבר עבר בוועדת שרים לחקיקה, אבל אני מקבלת את ההערה הזאת שקיבלנו מהאיגודים ולכן אני אבקש להסיר זאת מהחוק, כמובן, בוועדה, ברגע שזה יגיע לוועדה. ויש כאן שורה נוספת, שמופיעה בחוק המקורי, שמתייחסת אף היא בעצם לאותו עניין. בסעיף 11 בחוק המקורי כתוב ש"החלטות הכרעת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן בפני בית-משפט". זה נוגד את הפסיקה הקיימת. אני מניחה שבוועדה אנחנו נוכל למצוא את הניסוחים הנכונים כך שמצד אחד לא ינגדו את הפסיקה הקיימת ומצד שני, לא יעמידו, כמובן, אותנו, את המדינה כולה, את האיגודים בפני מצב בלתי אפשרי בפני האיגודים הבין-לאומיים. תחילתו של החוק המוצע ביום כ"ה באדר א' תשע"א, 1 במרס 2011, כדי לאפשר לגופי הספורט להיערך בהתאם, ובכלל זה להתאים את התקנונים שלהם לדרישות החוק המוצע. עם זאת, בכל מה שנוגע לדרישות החוק המוצע בנוגע לכשירות המינוי ולכהונה של שופטים בתחום הספורט ושל חברי מוסדות השיפוט הפנימיים אנחנו מציעים לקבוע מועד תחילה מאוחר יותר, יום ו' בטבת תשע"ב, 1 בינואר 2012, כדי לאפשר היערכות והתאמה לדרישות הכשירות המוצעות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר כאן בשינוי מאוד משמעותי בחוק שיביא לשינוי דרמטי בכל מה שנוגע לטוהר המידות בספורט בישראל. זהו שינוי מבורך, נחוץ, דרוש. מדברים עליו שנים רבות, ואני מאוד גאה להביא אותו כאן היום. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשרת התרבות והספורט, וכמובן, נאפשר לה להגיע למקומה. כיוון שלא נמצאים כאן מתדיינים שנרשמו להצעת החוק בקריאה ראשונה, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע כי הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החינוך, הספורט – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> והתרבות. <היו"ר מגלי והבה:> – – והתרבות. ודאי. אף אחד לא יכול לשכוח את התרבות. כמובן. זה עובר לוועדה להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/563).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 8 בסדר-היום שלנו היום הוא: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק, במקום שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, ממלא-מקום ראש הממשלה, חבר הכנסת יעלון. <קריאה:> משנה. <היו"ר מגלי והבה:> משנה? משנה. אוקיי. אם העליתי אותו בדרגה – הוא פעם העלה אותי, אז זה בסדר. בבקשה, אדוני. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם הממשלה אני מעלה לאישור הכנסת את הצעת החוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011. מטרתה לקבוע את התשתית המשפטית הנדרשת להפעלתה של הרכבת המקומית, הרכבת הקלה. התיקונים המוצעים בפקודת מסילות הברזל כוללים קביעת חובת רישוי לשם הפעלת מסילת ברזל מקומית, הנהיגה ברכבת המקומית, הוראות לעניין הפעלתה התקינה והבטוחה ופיקוח על מפעיליה. עוד מנויים בהצעה כמה שינויים בהוראות שונות בפקודת מסילות הברזל הנוגעות במסילת הברזל הארצית – שינויים אשר נועדו בעיקרם להתאים את הוראות הפקודה למצב הקיים, שבו רשות הנמלים והרכבות, אשר הפעילה את מסילת הברזל הארצית בעבר, אינה קיימת עוד, ובהתאמה הועברו מרבית הסמכויות שהיו נתונות לרשות, כגוף ממשלתי, למנהל שמונה בידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים. מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין שימוש בכרטיס חכם, שהוא כרטיס שעל גביו שבב מחשב המיועד לתשלום בעד נסיעה ברכבת באופן ממוכן; מוצע להחליף את שיעורי הקנסות הקבועים בסעיף 61א1 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. מוצע למחוק מהפקודה מונחים העוסקים בתחבורה שאינם מעניינה של הפקודה. הממשלה החליטה לאשר את הצעת החוק. אשר על כן אבקש לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> תודה למשנה לראש הממשלה על הצעת החוק. נרשמו לדיון בקריאה הראשונה, להתדיינות על הצעת החוק, חברי כנסת, ובהם חבר כנסת נסים זאב, שנמצא כאן; אלא אם אתה מוותר, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא מוותר; אז בבקשה. כמובן, אחריו חבר הכנסת אורי אריאל – אלא אם כן הוא מוותר – מאלה שנמצאים כאן. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר הפנים ביקש ממני לוותר ולא לדבר, אבל אני בכל זאת רוצה לנצל את שלוש הדקות כדי להתייחס גם לנושא הקודם, שהוא חשוב לא פחות. אני רוצה להתייחס קודם כול להצעת חוק התכנון והבנייה (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), שזה תמ"א 38. למעשה, אחד המוקשים, הייתי אומר, הגדולים ביותר, של התכנון, שבעצם הוא לא בא לידי ביטוי מעשי, ואי-אפשר לקדם תוכניות, זה הנושא של היטל ההשבחה. מה שקורה בפועל, כאשר יש תוספות בנייה – כי אף קבלן לא יסכים לתוספת בנייה שלא תהיה משמעותית לפחות בשתי קומות – אני אומר לכם – כדי להגיע למצב של רווח, ושזה ישתלם לו לחזק את הבניין כולו. למשל, אם יש בניין של ארבע או חמש קומות, ואתה אומר לו, לך תחזק, החיזוק הזה מחייב הוצאה גדולה. ברוב המקרים, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הדיירים גם מבקשים תוספת והרחבה. זאת אומרת, מעבר לחיזוק עצמו, של המבנה, כל אחד רוצה מרפסת, רוצה אולי חדר נוסף, ומבקש את הרווחה שלו, ולכן הקבלן בעצם נסוג מכל התוכנית הזאת, והיא נשארת תוכנית על הנייר. לכן, הנושא של פטור ממס השבחה הוא חיוני. אבל עוד שתי נקודות מאוד חשובות בנושא הזה – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני מקווה שאדוני יהיה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית – – <נסים זאב (ש"ס):> כן כן, אבל זה חשוב – – – <היו"ר מגלי והבה:> – – וגם אתה שייך לאותה מפלגה, שתוכל להשפיע, ואני אתך במה שאתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבין, אבל אנחנו חייבים לדבר מעל במת הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> לפרוטוקול זה מצוין, וחשוב שנשמע את זה. אני רק מחזק אותך – – – <נסים זאב (ש"ס):> הנושא הכי חשוב, אדוני היושב-ראש, זה נושא התקן של חנייה. כי מה קורה – הרי היום לכל דירה צריך שיהיה תקן לחנייה אחת. תאר לך שאנחנו נמצאים במרכז העיר, ואתה נותן תוספת של שתי קומות שזה מינימום תוספת של ארבע דירות. כדי לחזק את הבניין הקיים אתה צריך לסגור את החנייה הקיימת, כי מדובר פה בבנייה על עמודים. אז אם אתה סוגר חנייה, מאיפה אתה יוצר חניות נוספות? לכן, הדרישה והבקשה הן שתהיה חנייה אחת לשלוש דירות, ולא חנייה לכל דירה. כי אם יעמדו בתקן של חנייה לכל דירה, אני אומר לך, שוב תמ"א 38 תישאר תקועה. דבר נוסף מאוד חשוב, הנושא של הקלה בשימור. לא יכול להיות שבניינים ישנים, יבקשו את השימור שלהם במאת האחוזים. צריך לעשות פה הקלה, כי אחרת אותם יזמים לא יכולים להתגבר על הבעיה הזו, כי זה מחייב אותם לבוא בדיוק באותה צורה, באותם עיגולים, באותן קשתות, באותו חומר, אפילו, הייתי אומר ברמה של אבן ישנה כאשר זה לא בנמצא. רק משפט אחד. אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – הנושא של מסילת הברזל. הקטסטרופה שהולכת בירושלים באמת מחייבת את החוק הזה. אני מקווה, אדוני השר, שבאמת ההפעלה תהיה ראויה ותהיה תקינה, כי – אני אומר לך, מה שאני רואה יום-יום, ואני חש את זה יום-יום, ואני רואה את הניסיונות שנעשים יום-יום – מסילות הברזל לא נמצאות בקרקע. אני אומר לך, כל יום אנחנו שומעים שאיזה חלק ממסילת הברזל צף על פני השטח. מדוע? למה? אנחנו לא יודעים. וגם, הייתי אומר, הצמתים המסוכנים ביותר, שאתה רואה את זה – – – <היו"ר מגלי והבה:> על הרכבת הקלה? <נסים זאב (ש"ס):> על הרכבת הקלה של היום – שזה החוק. כשאתה נמצא בצומת שמיועד לתחבורה ציבורית או אפילו פרטית, ופתאום רכבת קלה צריכה לחצות ולחתוך אותך, אני אומר לך שהסיכונים שם הם רבים. לכן צריך לעשות את זה במשנה זהירות. אני מקווה שהצעת החוק באמת תענה על הדרישות הביטחוניות והבטיחותיות שמחייבות את המהלך הזה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת נסים זאב, מה שרצית, בהצעה אחת דיברת על שני נושאים, וזה חשוב מאוד. אני מודה לך. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לבקשת חבר הכנסת פיניאן, אני אקצר מאוד. הצעת החוק ראויה. ברשותכם, אני רוצה לומר שלושה משפטים על הידיעה שקיבלתי עכשיו, שהוצא צו מעצר נגד הרב דב ליאור, רבה של קריית-ארבע, מרא דאתרא של קריית-ארבע. עכשיו, אתם יכולים לשער בנפשכם איזה פושע, חס וחלילה, הוא הרב ליאור. במה עסקינן? במה מדובר? בהסכמה, מה שנקרא, שרב נותן למחבר ספר ואומר, אני מסכים לדבריו, אני מכבד אותו – לא זוכר בדיוק מה כתוב שם – על ספר שהפרקליטות חושבת שהוא דבר הסתה. עכשיו, הרי הוא חתום, הוא לא אומר שהוא לא כתב. אין שאלה. אבל הם רוצים לחקור אותו. הוא אמר: מה יש לחקור? הנה זה הספר, זה המכתב שלי, אני חתום. בזה תם העניין. לא, אם לא תבוא לתחנת המשטרה לחקירה – נעצור אותך, נביא אותך בכוח לחקירה. אני חושב ואני מצפה שחברי הכנסת שיש להם קצת כבוד עצמי ויש להם הערכה לרבנות, גם אם לא תמיד מסכימים, ימחו בפני השר אהרונוביץ, בפני שר המשפטים נאמן, על הדרך הזאת. אפשר לעשות כל דבר גם בדרכים אחרות. זה לא ראוי, זה לא יאה, ואני מקווה מאוד שהחרפה הזאת לא תקרה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/366).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011 – קריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת יריב לוין, שהוא גם מציע החוק. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד המשנה לראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011. בתיקון שנחקק בחוק-יסוד: הכנסת, בשנת 2001, תוקן סעיף 42א לחוק-היסוד, ונקבע כי חברותו בכנסת של חבר הכנסת שהורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון תיפסק ביום שפסק-הדין נעשה סופי. אותו תיקון שנעשה אז ביטל תנאי נוסף להפסקת הכהונה בכנסת, ולפיו חבר הכנסת שהורשע בעבירה כאמור, נידון לעונש מאסר בפועל. כאשר ביצעו אז את אותו תיקון בחוק-היסוד, לא ביצעו את ההתאמות הנדרשות בחוק הכנסת, כאשר סעיף 7 לחוק הכנסת נשאר בנוסחו כפי שהיה לפני התיקון. לפיכך מוצעת כאן שורה של תיקונים שתכליתם התאמה של חוק הכנסת להוראות של חוק-היסוד, מבלי שיש בהם כדי לקבוע נורמות חדשות כלשהן. במסגרת הזאת, מוצע לבטל את סעיף 7(ב) לחוק הכנסת שקובע שהכנסת רשאית בהחלטת רוב חבריה להעביר מכהונתו את יושב-ראש הכנסת או סגן יושב-ראש הכנסת מחמת שהורשע במהלך כהונתה של אותה כנסת בפסק-דין סופי בעבירה פלילית, וקבע בית-המשפט שיש עם העבירה קלון. הכנסת רשאית, כך כתוב היום בחוק, להחליט כאמור כאשר הוראות סעיף 42א לחוק-יסוד: הכנסת אינן חלות לגבי יושב-ראש הכנסת או אותו סגן ליושב-ראש הכנסת. המצב הקיים בהוראה זו, שלפיו יכול חבר כנסת להמשיך לכהן גם אם הורשע בפסק-דין סופי בעבירה שיש עמה קלון, אינו אפשרי עוד בעקבות התיקון שנעשה בשנת 2001, ולכן ראוי גם למחוק את ההוראה הזאת מחוק הכנסת. כמו כן, מוצע לשנות בהתאם את כותרת השוליים של סעיף 7 לחוק הכנסת ולבצע את ההתאמות הנדרשות בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) שבו. בנוסף, אנחנו מבקשים לבצע תיקון טכני בסעיף 8 לחוק הכנסת, תיקון שהוא יותר נוגע לסדר הדברים, באופן שתבוטל החזרה להוראה הקבועה כבר בסעיף 7(ו) לחוק, וזאת על-ידי הפניה אליה באמצעות סעיף 8(ד) לחוק. לפיכך, אני אבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – למה, ביקשתי להירשם. <היו"ר מגלי והבה:> לא, אני נורא מצטער, חבר הכנסת בן-ארי. אני נורא מצטער. תלמדו את תקנון הכנסת, תלמדו מתי נרשמים לדבר בהצעה לסדר-היום או בהצעת חוק ובאיזה זמנים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה הבעיה בתקנון? <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי, תקרא אותו ותלמד. אני לא מאשר לך, תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק, כפי שהציג חבר הכנסת יריב לוין. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 32) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכנסת להשלמה והכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: שאילתות לסגן שר הבריאות. אני מזמין את סגן שר הבריאות. בבקשה, אדוני. שאילתא 1145 של חבר הכנסת נסים זאב: רשלנות רפואית של רופאים. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, לקרוא את השאילתא כפי שמופיעה. <1145. רשלנות רפואית של רופאים> <נסים זאב (ש"ס):> אדוני סגן השר, בעקבות הפרסומים ביום י"ט בחשוון התשע"א, 27 באוקטובר 2010, על רשלנות רפואית של רופאים, דוגמת מות התינוק ואמו בבית-החולים "יוספטל" באחרונה – ברצוני לשאול: 1. כמה תלונות על רשלנות רפואית הגיעו למשרד הבריאות בשנים 2007, 2008 ו-2009? 2. כמה מתוך התלונות נמצאו מוצדקות? 3. כמה רופאים הושעו בכל שנה משנים אלה? 4. לכמה זמן הושעה כל רופא, אם בכלל? <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נסים זאב, 1. מספר התלונות על רשלנות רפואית שהגיעו למשרד הבריאות לפי שנים: 2007 – 985; 2008 – 910; 2009 – 880. 2. מספר התלונות שנמצאו מוצדקות לפי שנים: 2007 – 130; 2008 – 108; 2009 – 160. 3. רשימת הרופאים שהושעו בכל שנה: 2007 – 13; 2008 – 9; 2009 – 10. 4. משך הזמן שהושעה כל רופא לפי שנים – עכשיו אני אתן רשימה, אדוני חבר הכנסת, בראשי תיבות כמובן, בלי להגיד שמות. אני מפרט: משך הזמן שהושעה כל רופא לפי שנים: בשנת 2007 – א. פרופסור מ"כ – התליה לחודשיים; ב. פרופסור צב"ר – התליה לשנתיים וחצי; ג. ד"ר ד"ש – התליה לשלוש שנים; ד. ד"ר נ"ג – התליה לשישה חודשים; ה. ד"ר ש"ר – התליה ל-18 חודשים; ו. ד"ר א"ק – התליה לחודשיים; ז. ד"ר צ"ר – התליה לשלושה חודשים; ח. ד"ר א"ש – התליה לחצי שנה – אתה רוצה שאני אפרט את כולם או שאני אעביר לך? <נסים זאב (ש"ס):> אין צורך. אני לא מכיר מי זה נ' ומי זה ד'. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. אז אני אגיד לך את הסיכום: ב-2007 סך הכול 11 התליות ושני ביטולי רשיון; ב-2008 – תשע התליות רשיון; ב-2009 – שמונה התליות ושני ביטולי רשיון. אני אעביר את השמות לפרוטוקול הכנסת. בסדר? <נסים זאב (ש"ס):> אני אסתפק בזה, תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן השר על התשובה, וגם לחבר הכנסת נסים זאב. שאילתא 1151 של חבר הכנסת יריב לוין: עלייה במספר הילדים שנפגעו בתאונות בחודשים יולי-אוגוסט. בבקשה. <1151. עלייה במספר הילדים שנפגעו בתאונות בחודשים יולי–אוגוסט> <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, על-פי נתונים שנמסרו על-ידי ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, חלה עלייה מדאיגה במספר הילדים שנהרגו כתוצאה מתאונות בחודשים יוני עד אוגוסט 2010. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מקיים מעקב אחר נתוני הפגיעה של ילדים? 2. אילו פעולות ננקטו לקידום תוכנית לאומית לבטיחות ילדים? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תשובה לחבר הכנסת יריב לוין: 1. משרדנו אינו עוקב באופן ישיר אחרי נתוני היפגעות של ילדים. עם זאת, נתוני היפגעות ילדים נאספים על-ידי ארגון "בטרם", אשר פעילותו מתוקצבת באופן ישיר כמיזם משותף של המשרד, במאבק למניעת היפגעות ילדים. כמו כן, נתוני היפגעות של כל האוכלוסייה – ולא רק של ילדים – נאספים במסגרת רישום הטראומה הארצי, האוסף נתונים באופן אקטיבי ופרטני מבתי-החולים הכלליים, שם מאושפזים פצועים עקב היפגעות, על סוגיה השונים. 2. התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים גובשה והוצגה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ויועצים שונים, ונתבקש תקציב ייעודי לשם כך. בימים אלה אנו עוסקים בגיבוש החלטת ממשלה בנושא. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה, אדוני סגן השר. נדמה לי שישנה הסכמה על הצורך בתוכנית בתחום הזה; אני חושב שאפשר לברך את ארגון "בטרם" על הפעילות החשובה שהוא עושה, אבל המהלך והדברים שנעשים אתו ובאמצעותו לא יכולים להחליף את הצורך בתוכנית הזו. ולכן, מעבר לתשובה העקרונית בדבר הרצון והתמיכה של הממשלה בנושא, והעובדה הברורה שהדבר כמובן מחייב תקצוב, הייתי מבקש לדעת האם ישנו איזה לוח זמנים מוחשי ומתי נוכל לברך על המוגמר ולראות את התוכנית – גם אם התוכנית עצמה תיבנה באופן מדורג שיתחשב כמובן באילוצי התקציב. תודה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> קודם כול, אנחנו מאוד מחשיבים את הפעילות של ארגון "בטרם". אני חושב שהם עושים ממש עבודת קודש. אנחנו משתדלים להעביר כרגע החלטת ממשלה על כל הפעילות שלהם. להגיד לך כרגע לוח זמנים קשה לי, אבל אני בהחלט חושב ואשתדל לדחוף את העניין כמה שיותר מהר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן השר. אנחנו ממשיכים לשאילתא 1171 של חבר הכנסת חיים אמסלם – שלא נמצא כאן; שאילתא 1224 של חבר הכנסת גדעון עזרא – לא נמצא כאן; שאילתא 1262 של חבר הכנסת רוברט טיבייב – לא נמצא כאן; שאילתא 1287 של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – גם כן לא נמצא כאן. אתם שמים לב שאני אפילו לא אומר "לפרוטוקול" – אדוני מכיר את הסעיף החדש בתקנון שעשה יושב-ראש ועדת הכנסת, והוא שחברי כנסת שמגישים שאילתות ולא נמצאים ולא קיימים, אז יש להם בעיה עם השאילתא הזאת. <איתן כבל (העבודה):> צריכים להודיע מראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה על התיקון. מי שמודיע מראש. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש חברי כנסת בתוך הרשימה שביקשו את התשובה. <היו"ר מגלי והבה:> אז חשוב מאוד שאלה שביקשו – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מעביר את זה לפרוטוקול? <היו"ר מגלי והבה:> מאה אחוז. לכן אני מציין את זה. שאילתא 1297, חבר הכנסת אורי מקלב – שנמצא פה – בבקשה, אדוני. <1297. קבלת מכשירי הנשמה בקופות-החולים> <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הבריאות, ב-21 באוקטובר 2010 פסק מלפעול מכשיר הנשמה הצמוד לחולה ALS קשה. כשפנה החולה ל"שירותי בריאות כללית" כדי לקבל מכשיר חלופי, נאמר לו שאין מכשיר כזה במחוז ירושלים ושעליו להמתין יום נוסף. הוא נאלץ בשל כך להתאשפז בבית-חולים עקב מצוקה נשימתית קשה. רצוני לשאול: 1. האם אין חובת החזקת מכשיר חלופי זמין? 2. מה ייעשה לקביעת נהלים חדשים במקרים דומים? תודה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. תשובות על שאלות 1 ו-2: מהבירור שנערך עם הגורמים הרלוונטיים בקופות-החולים עולה כי הקופות נתנו דעתן למצבים של תקלות במכשירי הנשמה בבית החולה, לרבות תקלות חשמל ותקלות טכניות. ככלל, קיימות חלופות שירות קהילתיות הנותנות מענה ופתרונות מיידיים הנדרשים למונשמי הבית, בהיבטי הטיפול השונים. עם זאת, ייתכנו מקרים בודדים וחריגים שבהם הטיפול הנקודתי אינו ניתן בפרקי זמן סבירים. מטבע הדברים, במקרים כאלו ההנחיה למטופל ולמשפחתו היא לפנות בדחיפות למחלקה לרפואה דחופה בבית-חולים כללי על מנת להמשיך הנשמה עד להסדרת מכשיר ההנשמה בבית המטופל. אבל מעבר לתשובה הרשמית, אני רוצה להגיד שאני חושב שבהחלט צריך לבדוק עוד פעם את הכללים, את הנהלים, לראות אם אין מקום – באמת כדי שלא יקרה עוד פעם סיפור כזה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני השר – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אבדוק. <היו"ר מגלי והבה:> מסתפק, או שאלה נוספת? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. שאילתא 1344 – חבר הכנסת כרמל שאמה לא נמצא כאן. שאילתא 1352 של חברת הכנסת מירי רגב – גם לא נמצאת כאן. שאילתא 1353, של חבר הכנסת איתן כבל, שאכן נמצא כאן: איכות מי השתייה בישראל. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל. <1353. איכות מי-השתייה בישראל> <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן השר, בלשכתי התקבלה פנייה אודות איכותם הירודה של מי השתייה בישראל. רצוני לשאול: 1. כיצד מפקח משרדך על איכות מי השתייה המגיעים לבית הצרכן? 2. אילו פעולות מבצע משרדך על מנת להבטיח כי מי השתייה בבית הצרכן יעמדו בתקן הקבוע? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איתן כבל, 1. משרד הבריאות מפקח על איכות מי השתייה בישראל מכוח פקודת בריאות העם ותקנות איכותם התברואית של מי השתייה. בהתאם לתקנות, נעשות מדי שנה במעבדות מוכרות עשרות אלפי בדיקות מיקרוביאליות ואלפי בדיקות לפרמטרים כימיים. משרד הבריאות מפקח על הכנת תוכניות הדיגום ועל ביצוע הדיגום. המעבדות וספקי המים מחויבים לדווח מייד על כל חריגה באיכות המים המסופקים. במקרים אלה המשרד מנחה את הציבור והספקים לגבי הפעילות שיש לנקוט, ובמקרים חמורים נפסלים המים לשתייה ומקור המים נסגר. משרד הבריאות מפרסם דוח שנתי על תוצאות הבדיקות ברשתות האספקה ובמקורות המים. הדוחות נמצאים באתר האינטרנט של המשרד. 2. מקורות מי השתייה הטבעיים – מי תהום, מעיינות, הכינרת וכו' – מחד גיסא, והמים המותפלים מאידך גיסא, עוברים טיפולים שונים הכוללים חיטוי, סינון, אוסמוזה הפוכה וטיפולים נוספים כדי שיעמדו באיכות הנדרשת בתקנות. בנוסף, כל חומרי החיטוי, החומרים המשמשים לטיפול במים וכל החומרים הבאים במגע עם המים, כמו צנרת, אביזרים, חומרי ציפוי וצבעים ועוד, חייבים לעמוד בתקן ישראלי המבטיח שלא יגרמו לזיהום המים במערכות. יש תקנות נוספות בנושאי בנייה ומיגון בריכות מי-שתייה, מניעת זרימה חוזרת במערכות מי-שתייה ותנאים תברואיים לקידוח מי-שתייה, שיוצרות מערכות נוספות של חסמים וכללים הבאים להבטיח שמי השתייה יעמדו בתקנים. משרדנו מנחה, מפקח ואוכף עמידה בתקנות הנ"ל, ואני יכול להרגיע אותך, אדוני חבר הכנסת איתן כבל, שנאמר לי שהמים בירושלים במיוחד הם מים מיוחדים, טובים. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אומר את זה גם באשר לכל הארץ, אבל אמרו לי שבירושלים זה מיוחד. <איתן כבל (העבודה):> אדוני סגן השר, חברים, אני קודם כול משתדל להיות רגוע כל הזמן, עם כל הקשיים, אבל – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם במקרים אחרים, בנושאים אחרים. <איתן כבל (העבודה):> אני מוכרח לומר לך שגם התפרסמה כתבה של אביב לביא בקשר לאיכות המים בבתי-החולים ובמוסדות ציבור. אבל אני לא מדבר על מוקדי המים המרכזיים. מסתבר כנראה שבמעבר בין מה שנקרא ראש השטח אל הבניינים יש בעיה שקיימת בעיקר בגלל צינורות ישנים ובניינים ישנים. הרי אני מבין, אדוני סגן השר, שיש בעיה אמיתית וגדולה להתחיל לפתוח את כל העניין הזה, אבל מישהו צריך לתת את התשובות. כי בסך הכול הכללי, אני מניח שבמקומות הגדולים, במאגרי המים, יש מענה. הבעיה – וזאת השאלה המרכזית שלי – היא לא שם אלא בחיבור אל בתי הצרכנים. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה פשוט להסביר לך. אני מקבל המון דוחות – אני לא עוקב אחרי הדוחות, אני לא אשקר לך – אבל אני מקבל ואני יודע שעושים, וגם הרבה הפסקות, כולל – וציינתי את זה בתשובה שלי – לגבי צנרת וחיבורים. ציינתי את זה בתשובה. אנחנו כן בודקים את זה, וכפי שידוע לי, המצב טוב. אם יש לך מקום ספציפי שאתה רוצה לבדוק, אני מזמין אותך להעביר לי את הבעיה ואני אבדוק את זה פרטנית. <איתן כבל (העבודה):> תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן השר. רק לגבי הפרוטוקול, אלה שלא נכחו מחברי הכנסת והגישו שאילתא – הם יכולים לקבל את זה בכתב, אם פנו אליך. לפרוטוקול אנחנו לא מעבירים אף תשובה לאף חבר כנסת שלא נכח. זה לפי התקנון החדש. <איתן כבל (העבודה):> מי שלא ביקש מראש. <היו"ר מגלי והבה:> כן, נכון, אני הדגשתי את זה. אני מודה לך, אדוני סגן השר, על התשובות ועל הסבלנות. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ד' באדר א' התשע"א, 8 בפברואר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:50.>