דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ט
ישיבה רט"ז
הישיבה המאתיים-ושש-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"א באדר א' התשע"א (15 בפברואר 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
אורי אורבך (הבית היהודי): 4
זאב בילסקי (קדימה): 7
סעיד נפאע (בל"ד): 8
יריב לוין (הליכוד): 8
גאלב מג'אדלה (העבודה): 10
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 12
ניצן הורוביץ (מרצ): 13
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 14
נינו אבסדזה (קדימה): 15
עפו אגבאריה (חד"ש): 16
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 16
עמיר פרץ (העבודה): 17
רוברט טיבייב (קדימה): 17
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 18
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 22
דניאל בן-סימון (העבודה): 24
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 25
נחמן שי (קדימה): 26
שלי יחימוביץ (העבודה): 27
יוחנן פלסנר (קדימה): 27
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 29
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 32
אברהם מיכאלי (ש"ס): 32
אורית זוארץ (קדימה): 33
דב חנין (חד"ש): 34
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 35
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 37
שעת שאלות 39
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 39
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב: 40
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 42
אורית זוארץ (קדימה): 44
אברהם מיכאלי (ש"ס): 46
ניצן הורוביץ (מרצ): 49
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 53
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 54
יוחנן פלסנר (קדימה): 57
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011 64
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 64
הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2) (עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע), התשע"א–2011 68
יריב לוין (הליכוד): 69
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 70
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 72
סעיד נפאע (בל"ד): 73
שלי יחימוביץ (העבודה): 74
הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 4) (תיקון) (דחיית תחילה לעניין מכל משקה אלכוהולי), התשע"א–2011 75
יצחק וקנין (ש"ס): 76
חילופי גברי בוועדות הכנסת 77
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 77
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4) (חברות הרב הצבאי הראשי במועצה), התשע"א–2011 78
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 78
דוד רותם (ישראל ביתנו): 80
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 83
עתניאל שנלר (קדימה): 84
איתן כבל (העבודה): 86
נסים זאב (ש"ס): 88
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, בהיעדר שר, היום יום שלישי, י"א באדר א' תשע"א, 15 בחודש פברואר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
באין הודעה למזכירת הכנסת, אנחנו נפתח בסעיף הראשון, שביום שלישי הוא נאומים בני דקה. ראשון הדוברים יהיה אורי אורבך, כל השאר יצביעו ונקבע בהתאם לסדר. נא להצביע – מי שרוצה כמובן להשתתף. ראשון הדוברים – אורי אורבך. רבותי, חברים, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתפרסמה לאחרונה הסכמה של הרב דב ליאור לאיזה ספר "תורת מלך". זה עורר מהומה. אנשי רוח, סופרים ונספחיהם קראו להדיחו, לפטרו, לחקור אותו, כמובן הוצא לו גם צו מעצר על עצם ההסכמה, והתעוררה מהומה רבתי.
והנה, אתמול התקיים פה דיון אחר סוער על זכויותיו של חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה. ופה, חלק מאותם אנשים שכעסו כל כך על הרב דב ליאור וקראו לפטר אותו ולהדיח אותו, התייצבו כאריות נגד הפגיעה בזכויותיו המוקנות של חבר כנסת לשעבר וקראו לשמור על זכויותיו, ולא נחה דעתם עד שאמרו שזו פגיעה בדמוקרטיה והתנכלות למיעוט הערבי.
אז אני שואל – אפילו לא רוצה להשתמש שוב במלה "צביעות" או לא צביעות – אני רוצה לנוד לאוטומטיות של התגובה של אנשים רבים שבמום שהם מטילים באחר, הם פוסלים בעצם במומם שלהם. מה שהם קוראים לו "גזענות" ומה שהם קוראים לו "אוטומטיות" – בחנו נא את עצמכם ותראו איך כשרב אמר את דעתו – אני, אגב, אנוכי הקטון מתנגד לה ולא חושב שצריך לתת הסכמה לכל ספר, אבל מי שואל אותי – איך אותו הם תוקפים ישר וקוראים לשלול את כל זכויותיו, ואילו חבר כנסת שחשוד בחשדות הגרועים ביותר שיש בחשדות, עליו הם קופצים ישר להגן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רק רוצה להפנות את תשומת לבך, חבר הכנסת אורבך, שאם המשטרה היתה עוצרת את חבר הכנסת בשארה – כל החוק מאוד מסודר בעניין זה, לא צריך שום תיקונים, אם היתה עוצרת. רק היא בחרה לא לעצור אותו. היא בחרה לא לחקור אותו ולא להכריז עליו אפילו כעבריין נמלט. דרך אגב, אני מכיר את יושב-ראש – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
הוא בחר לא לחזור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא נתבקש לחקירה. הרי אנחנו – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
הוא סתם, בהתנדבות, לא חוזר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא רוצה לחזור. שיכריזו עליו עבריין נמלט.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני, הוא התבקש לחקירה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא התבקש? יש לך?
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – יש מכתב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
על כל פנים, בזמן שהפניתי את תשומת לבם של השלטונות – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – הוא מחייב גם להגיע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אמרו לי מה שאמרו לי – –
<יריב לוין (הליכוד):>
אני אומר לך שהמכתב כתוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אני אומר לך. אם – דרך אגב, מי שהוא עבריין נמלט, או שהוא נידון, אני לא בטוח שצריך לפגוע לו בפנסיה, אבל צריך להכניס אותו לבית-הסוהר.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אבל לפטר רב על זה שהוא כתב מכתב, זה כן אפשר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא על זה. יש – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
זאת גם פגיעה בזכויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש דוגמאות אחרות של אנשים במסגדים, אנשי דת במסגדים שאומרים דבר. האם זה חופש דיבור או שזאת הסתה? גם זאת שאלה, אתה מבין? לפעמים מה שרואים מפה לא רואים מפה ולא רואים מפה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
גם אותם לא צריך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רק אומר לך, אפילו חבר כנסת שבעט במדינת ישראל, לא צריך לאפשר לו לפגוע באמונות שלנו. רק אני אומר, אם יושב-ראש ועדת הכנסת אומר שהוא קיבל, שהוא נקרא לחקירה, ולא בא, מקובלת עלי דעתו, זה בהחלט דבר. רק אני לא בטוח שאין לזה פתרונות – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אולי הרב דב ליאור היה צריך לברוח לחוץ-לארץ, ואז ממילא לא היו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלה הם דברים – לא יכול אדם לירוק לפרצופה של המדינה, ואחר כך לבקש עוד שאנחנו נזליף עליו כל מיני בשמים.
רבותי, חבר הכנסת הראשון, אורי אורבך, היה. חבר הכנסת בילסקי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע.
<זאב בילסקי (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר מלה אחת על תאגידי המים, ואני מקווה שמחר כל חברי הכנסת בבית הזה יתמכו בהצעת החוק שלי כדי שיִפטרו את אותן רשויות שלא צריך להקים בהן תאגידי מים והקימו תאגידים ומבזבזים כספי ציבור.
הייתי רוצה לשאול, אולי יש פה מישהו שיכול להחכים אותי: תוך כדי הקמת תאגידי המים הכניסו בפנים עוד 16%, שהם מע"מ על המים. לפני כן לא היה מע"מ על מים, ופתאום עולים מחירי המים ב-16%. אני לא זוכר שום דיון שמישהו נתן את דעתו על כך שמחירי המים עולים ב-16%. אני זוכר את הדיון על פירות וירקות. היו פה קרבות ובסוף זה ירד. על יהלומים אין מע"מ. להטיל מע"מ על מצרך בסיסי כמו מים, 16%?
לכן אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שמחר חברי הכנסת ילכו יחד אתי, נצביע ונתחיל להזיז את העניין הזה של תאגידי מים – להעביר אותם מן העולם – ונחזיר את המים להיות מוצר בסיסי ויסודי במדינת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בילסקי. סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת לוין.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
תודה.
כבוד היושב-ראש, למדנו בשבועות האחרונים שה"פייסבוק" התחיל להוריד משטרים, אבל קשה היה להגיע עד כדי כך שמפטרים עובדים על-ידי ה"פייסבוק", חבר הכנסת עמיר פרץ. לכן ראיתי לנכון לקרוא את המכתב שנשלח אלינו, חברי ועדת העבודה והרווחה. כמה משפטים: ברצוני להביא לידיעתכם נושא הקשור לחוקי העבודה בעניין אופן ביצוע הליך פיטורים של עובד. לצערי חוויתי באפריל 2010 פיטורים משפילים וחסרי תקדים בארצנו, פיטורים באמצעות הרשת החברתית, "פייסבוק". חשוב לי שנושא זה יועלה בדיונכם, או לפחות שכל חברי הוועדה ייחשפו לסיפור זה, סוגיית הפיטורים ב"פייסבוק". תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת – – –
<סעיד נפאע (בל"ד):>
– – – זה מבקר, נדמה לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת סעיד נפאע. עכשיו אנחנו מעבירים את רשות הדיבור לחבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – לחבר הכנסת מג'אדלה. נא לפתוח מיקרופון.
<יריב לוין (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, התבשרנו כי ממשלת ישראל קיבלה סוף-סוף החלטה לתקצב ולקדם פרויקט מיוחד של חיזוק הרשויות הדרוזיות והקצבה של מאות מיליוני שקלים לטובת הרשויות האלה. אני רוצה לברך את הממשלה: סוף כל סוף צעד נכון בכיוון הנכון של חיזוק אלה שתורמים למדינה ואלה שנאמנים למדינה, ולא של התרפסות בפני אלה שכל הזמן פועלים כנגד המדינה ואינם תורמים לה.
אני רוצה להזכיר שכאן, על הדוכן, תקפתי בשעתו את אותה תוכנית שהזרימה מאות מיליוני שקלים דווקא לכיסיהן של רשויות שבראשן עומדים ראשי רשויות שמזוהים עם התנועה האסלאמית. אמרתי אז שזו היתה שגיאה גדולה, ושראוי לתת ולתגמל את הציבור הדרוזי על תרומתו העצומה למדינה, ואני שמח שכך נעשה.
אני חושב שגם הצעד הזה מצטרף לשורה חשובה של צעדים שעושה הממשלה, שעשתה הכנסת, כולל אתמול, שמחזירים את המדינה למקום שבו מי שנותן למדינה – מקבל ממנה, ומי שפוגע בה – בא על עונשו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
יריב, עוד לא נעשה כלום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, תורך.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זה עוד על הנייר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, תורך לדבר. אתה מוזמן לדבר – הנה, אתה רואה, אתה לא צריך לקרוא לו קריאת ביניים. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
חבר הכנסת יריב לוין, אנחנו היינו במהדורה קודמת. זה היומן של הסרט: לערבים 800 מיליון לחמש שנים. אומרים 800 מיליון, רק שכחו להגיד "חמש שנים". זה הבדל קטן, אתה מבין? וזה בינתיים על הנייר. בינתיים חמד יכול להסתובב עם זה בשפרעם, שמח, צוהל, אבל זה בינתיים על הנייר. כשיראו את הכסף, את הגרוש הראשון, תגיד לי.
אדוני היושב-ראש, אני רציתי ליידע את כנסת ישראל ואת כבודו שיש יישוב שנקרא ברטעה, זה שרצו לחלק אותו. החלק המערבי שלנו – 4,322 איש. אין בו דואר של ישראל. צריך לנסוע 6 ו-5 קילומטר בשביל לשלוח דואר. ומביאים להם דואר בחבילה, ומישהו מחלק את זה לפי מצב רוחו. בא לו לחלק, לא בא לו לחלק. יש צו ממס הכנסה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מספר מה שהיה לפני 40, 50 שנה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא, אני מספר מאתמול – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבוקר, הבוקר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – בערב. מאתמול בערב, מכוס קפה ששתיתי שם אתמול בערב, הוזמנתי לשם. 4,322 או 4,323 תושבים בלי דואר; וזה אחרי שהפריטו את הדואר, אחרי שראש הממשלה, שר האוצר בעבר, הפריט לנו את הדואר והביא לנו דואר טוב, יעיל, מצוין, זמין בכל מקום בישראל. אתה מעלה בדעתך קיבוץ, 340 תושבים, שאין להם דואר? או איזה מושב? בלי שום קשר שעכשיו, גם המושבים יש להם שר וגם הקיבוצים יש להם שר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדואר חייב בשירות אוניברסלי. הוא חייב, מחויב לפי החוק, בשירות אוניברסלי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
הנה, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין נקודה בארץ שבה יש אזרח ישראלי ולא יגיע דואר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
הנה אני מחדש לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תשלח לשר התקשורת מכתב.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אמרתי להם: להערכתי, רק הכנסת תעזור לכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא הממשלה ולא המשרד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין אותך לשאילתא מיוחדת לשר בעניין זה. אני רוצה לראות – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – במקום שבו אין שירות אוניברסלי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תודה רבה. ואני מחזיר לך בהזמנה לבקר בכפר הזה. על דעת ראש המועצה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כשאני אגמור את כל התחייבויותי האחרות, אני גם אגיע לשם. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – הורוביץ. ניצן הורוביץ אחריו.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים היה בחיפה פסטיבל קירוב לבבות. הגיע זמר, זמר ראפ ערבי, שר באנגלית שיר לאמור: אני ערבי גאה, אני מחבל מתאבד, אני ארצח את אמא שלך ואני ארצח את אחותך. הייתי סבור שהדברים עולים כדי הסתה. פניתי בעניין הזה ליועץ המשפטי לממשלה. עברו כמה חודשים, קיבלתי תשובה: חשבנו הרבה, לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה נגד המארגנים. גם אני לא חשבתי שצריך לפתוח בחקירה נגד המארגנים.
מעשה שטן: באותו שבוע איזה פרובוקטור מטעם עצמו או מטעם אחרים העלה ל-YouTube סרטון שבו הוא ממליץ להרוג את שי ניצן, מבכירי הפרקליטות. כתבתי להם: תראו, פה עצרתם מייד, הכנסתם מייד, הגשתם כתב-אישום מייד, אבל נגד זמר – לא נגד המארגנים, נגד הזמר שכך אמר, לא תעשו?
תקשיבו טוב. קיבלתי שלשום מכתב שאומר: חשבנו עוד פעם, התייעצנו עם שי ניצן והחלטנו לחקור. מה זה מלמד אותנו? לפעמים שווה להתעקש. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת. אתה התעקשת גם בעניין משרד הביטחון, ואני מודיע לך שהתעקשותך זוכה למענה הראוי. אני מודיע לך. טוב להתעקש. כן. ברגע שזה נכון, טוב להתעקש. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה עושה כאן, ככה – זה מוסיף לעניין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פרץ, האם הוא לא חבר ברביעייה, מג'אדלה?
<עמיר פרץ (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נו, אם ביטלתם, אז אני מייד נותן לך. בסדר.
<עמיר פרץ (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת הורוביץ. אני נותן. אני מחלק. כן.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה לברך על מהפך מחשבתי שמתחולל בימים האלה לנגד עינינו, והוא תוצאה של הרבה עבודה במשך שנים, והוא מהפך בתחום התחבורה. הוא מכוון לפתרונות של אוטובוסים רבי-קיבולת, אוטובוסי-מטרו, כתחליף לרכבת הקלה, שהיא הדבר הכי כבד בעולם. לאחר שנים שבהן מדינת ישראל – הן בירושלים והן בתכנון הקו היחיד, "הקו האדום", בתל-אביב – שקעה לתוך תהומות של הוצאות כספיות אדירות וקשיי ביצוע פשוט בלתי אפשריים, מסתמנת החלטה על אוטובוסים, מה שנקרא:BRT – Bus Rapid Transit , אוטובוסים מערכתיים רבי-קיבולת, אוטובוסי-מטרו, שיש להם אותם ביצועים כמו לרכבת קלה או לרכבת תחתית, רק הם עולים אחוז קטן ממה שעולה רכבת קלה והם מהירים מאוד לביצוע.
היום ראיתי – ואני מכיר את התוכניות האלה – שמשרד התחבורה הולך לקדם כמה קווי BRT באזור גוש-דן. אני חושב שזה דבר נכון, זה מתאים לתנאי הארץ, וזה ניתן לביצוע בצורה מהירה ונותן פתרון תחבורתי אמיתי וטוב, וטוב שכך אנחנו עושים. כאמור, כבר שנים אנחנו מדברים, אולי זה סוף סוף יקרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת אבסדזה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שוב היתה היום כמעט תאונה בירושלים עקב הרכבת הקלה; דווח שאשה כמעט נדרסה. רק לפני שבוע, במסגרת הזאת, ביקשתי כאן שיחליטו על הקמת גדר יפה לאורך תוואי הרכבת הקלה, לפחות לשנתיים הראשונות להפעלתה. ואין קול ואין קשב.
האם אני צריך להגיש הצעת חוק-יסוד לעניין הזה? הצעת חוק רגילה? ואולי לכתוב חוקה, שתחייב הצלת נפש אחת מישראל – וכבר יש לנו חוקה, וחז"ל אומרים שם: כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. אני פונה מכאן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סנהדרין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
במסכת סנהדרין. אני פונה מכאן לשר התחבורה ולראש עיריית ירושלים לדרוש חד-משמעית, לפני הפעלת הרכבת החדשה להקים גדר הצלה לאורך תוואי הרכבת, ולשנן באוזני חברת "סיטיפס": כל המציל נפש אחת, כאילו הציל רכבת שלמה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. האם אני כבר הכרזתי על הבא אחריו? – עוד רגע. חנין, אתה לא נרשמת בכלל. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, לא. הכרזת על מישהי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה. כבר הודעתי על חברת הכנסת אבסדזה. אני אומר מי יהיה אחרי אבסדזה: חבר הכנסת עפו אגבאריה אחרי אבסדזה. אחרי זה נחזור לישראל ביתנו.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, הנושא שאני רוצה להעלות בשניות האלה הוא נורא רגשי מבחינתי, אבל הוא עדיין בעל חשיבות רבה גם מבחינה מדינית, אז אני ארשה לעצמי לדבר על זה. הוא רגשי בשבילי, מכיוון שאני קמה כל בוקר, ולפני שאני עושה את הדרך לפה, דבר ראשון שאני רואה זו תמונה ענקית של גיא חבר. אני גרה באותו יישוב. אני רואה כל בוקר תמונה של חייל צה"ל שנעדר מאז 1997, וכתוב שם: עד מתי?
היום התחדשו החיפושים אחרי גיא חבר, ואני עומדת כאן כדי לבקש: לפני כמה דקות דיברתי עם אמא שלו. וכמובן, זה טוב שאנחנו מחפשים למחרת היום שיש לנו בו רמטכ"ל חדש; צה"ל נכנס ומחפש תמיד, כל השנים האלה. אבל בקשה – מכולכם, מכולנו, מהממשלה שלנו – לעשות גם משהו במישור המדיני. לחפש את גיא שנעלם, נעדר – כל ילד בבית-הספר שלנו שחוזר הביתה, ומדברים יום אחד על גיא, יום אחד בשנה, הוא בוכה. אז אם ילדים בוכים, גם אנחנו, הגדולים, יכולים להתייחס ועוד יותר לבכות ולחפש אותו. וכמובן, לא רק את גיא. כמובן, את כל הנעדרים של צה"ל.
וזה המקום להגיד, כמובן – להחזיר את גלעד שליט. אני לא מזכירה את המלה "מחיר", כי לדעתי זה לא מוסרי. אי-אפשר לדבר על מחירים כשיש חייל ישראלי שהוא לא בבית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אותו דין על מג'די חלבי, גם כן, שגם הוא נעלם בתוך שטחי ישראל ולא יודעים את מקום הימצאו. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. ואחריו – עמיר פרץ.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כעשר שנים נפתח בית-ספר בכפר-קרע. וזה היה בדיוק אחרי האינתיפאדה. בית-הספר, קראו לו "יד ביד – גשר על הוואדי". בבית-הספר הזה למדו כ-150 תלמידים, כמחציתם יהודים וכמחציתם ערבים. זה היה באמת פרויקט מעולה ומצוין, וזה כמובן נוגד חלק מהעמדות שעכשיו נאמרו פה.
אבל לצערי הרב, אם ניקח בחשבון שזה היה אחרי האינתיפאדה השנייה, וזה היה כל כך מוצלח – המעמד של בית-הספר הזה הולך ומתכרסם בזמן האחרון. לצערי הרב היום מספר התלמידים היהודים עומד על 23, והשאר הם ילדים ערבים.
אני חושב, מה היה יכול לגרום לזה שהילדים האלה יעזבו, כאשר הם באו מרצונם במצב הרבה יותר קשה. המחשבה הראשונה היא הממשלה הימנית הגזענית, שמחוקקת את החוקים הגזעניים שנותנים את האפשרות לרחוב לחשוב אחרת. הדבר השני – אולי גם האלימות, שהרבה דיברנו עליה, שהולכת ומתגברת. הדבר השלישי זה מה שעושה משרד הפנים, שרוצה להכניס עיר כמו חריש, וזה נתן את האותות של הגזענות באזור הזה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו – חבר הכנסת טיבייב.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, היום מתקיים טקס יום העבודה בקו הגז שעבר באדמות ג'למי ומנסורה, בנוכחות ראש הממשלה. מצד שני, מתקיימת שביתה בשני היישובים עוספיא ודאליה, שהם בעלי הקרקעות שם. השביתה היא כי עד עכשיו לא הצליחו להגיע להסדר עם בעלי הקרקעות. למרות כל ההחלטות שהיו ודיברו על הסכם עם בעלי הקרקעות, עד עכשיו אין שום החלטה ואין שום הסכם שבוצע. לכן, אני קורא למשרדי הממשלה ולראש הממשלה שנמצא היום בטקס לגמור עם בעלי הקרקעות – לבוא ולסכם אתם ולתת את מה שמגיע להם. בסך הכול הם מבקשים דונם תמורת דונם אדמה, חקלאי, באותו אזור, באותו מחיר. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת עמיר פרץ. אחריו – חבר הכנסת טיבייב. קודם שאתה תדבר, אני אקבל בברכה את האורח שלנו. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הייתי רוצה לנסות ולהעלות למודעות – שקיימת מאוד בקרב חברי הכנסת – את התמודדות העובדים הסוציאליים היום במדינת ישראל. מדובר באוכלוסייה שבאמת נמצאת בחזית החברתית הכי חשובה מבחינתנו. למעשה, הם אלה שסופגים עבורנו את כל מה שעשינו ואת כל מה שלא עשינו. אם חוקקנו חוק – הם צריכים ליישם את זה, ואם לא חוקקנו – הם צריכים לספוג. למעשה, הם השליחים הכי חשובים שלנו.
אינני בקי בנבכי המשא-ומתן. אני אינני יודע לומר פרט זה או פרט אחר. אני רק יכול לומר לכם שאין מחזה עצוב יותר מזה שעובד סוציאלי יכול לומר לך: לפעמים אני לא יודע מי צריך לטפל במי – האם אני מטפל באותו מקרה סוציאלי שמגיע אלי, או שעוד מעט אני הופך למקרה סוציאלי בעצמי. האנשים האלה צריכים לשמור על ארשת פנים של אנשים חזקים כדי לשדר לפונה אליהם שהם באמת מסוגלים לסייע לו. אני חושב שהזעקה הזאת של העובדים הסוציאליים צריכה לצאת מכאן בקריאה חד-משמעית של תמיכה באותה קבוצה, שבאמת עושה עבודת קודש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רוצה לציין שהנשיאות החליטה להעלות על סדר-היום, כלומר לאפשר הצעות לסדר-יום בנושא זה שהוגשו על-ידי כמה חברים ותישמענה מחר, וכמובן שגם שר הרווחה או שר האוצר ישיבו בהתאם להחלטת הממשלה. תודה רבה. חבר הכנסת טיבייב.
רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכך שביציע האזרחים נמצא מאסטר באמנות לחימה שהוא שגריר כבוד של יפן בישראל, וגם מועמד לפרסים בין-לאומיים. חבר הכנסת טיבייב, בבקשה, נאום בן דקה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו עדים לקטל ולעבירות חמורות בכבישים. האם ידעתם שבמהלך סוף השבוע נעצרו יותר מ-60 נהגים שנהגו בזמן שהיו שיכורים? יום שלישי – הרוג אחד בן 24 ושישה פצועים; יום חמישי – הולך רגל בן 50 נפצע קשה; ביום שישי נהרג קשיש בן 70, ובן 40 נפצע קשה; ביום שבת ילד בן שבע נפצע קשה; ביום ראשון הולך רגל בן 60 נפצע קשה; ביום שני נהרג גבר בן 30; ביום שלישי – הרוג בן 25 וחמישה פצועים, הולך רגל בן 75 בתאונה אחרת, והולך רגל בן 79 נפצע בעוד תאונה. מקום המדינה נהרגו 30,957 אזרחי מדינת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. הלוואי שזה ייפסק. אני עוד לא הכרזתי, נכון? נציג רע"ם-תע"ל, מסעוד, אתה ממליץ על חבר הכנסת אחמד טיבי, כי אתה רשום לפניו?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
בסדר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אחמד טיבי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, אצל היהודים יש seniority.
<קריאה:>
לפי הגיל.
<קריאה:>
ועוד איך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אצל היהודים יש seniority. בבקשה. זה לא דבר רע. seniority זה לא דבר רע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מפרגן למסעוד גנאים תמיד. ל"לפרגן" אין תרגום מדויק בערבית, אבל יש מלה הכי קרובה שהיא: יַע'בֵּט. זה הכי קרוב.
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים, באירוע פלילי, נהרג, נרצח, בחור מירושלים המזרחית בשם חוסאם רוויידי, כשיצא בשעות לילה יחד עם חברו, באחד מרחובותיה של ירושלים. הוא נדקר על-ידי אנשים שהיו שתויים. הם נעצרו על-ידי המשטרה. מאז, כבר שישה ימים, המשפחה מבקשת דבר אחד – את הגופה, כדי לקבור אותו בשכונה במזרח-ירושלים, בירושלים המזרחית. לא תאמינו, חלק מכם יאמין: המשטרה מסרבת. עד לרגע זה הגופה לא נמסרה למשפחה, כי המשטרה אומרת: תפנו לבית-משפט. מוזר, תמוה. תאר לעצמך שזה מצב הפוך. כל מזלו הרע של הבחור הזה הוא שהיה במקרה במקום לא נכון שבו היו אנשים שתויים ודקרו אותו ודקרו את החבר שלו והוא נהרג ומת. לקבור אותו – זה מה שמבקשת משפחתו של חוסאם רוויידי, והמשטרה הפקיעה את הגופה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
החוק מחייב צו בית-משפט? חבר הכנסת חנין, אני – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
המשטרה רוצה לקבוע איך יקברו אותו. היא רוצה לקבוע למשפחה איפה לקבור את הבן שלה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נתיחה? נתיחה יכולה לבקש המשטרה, לא צריכה משפחה. אפשר – את הסכמת המשפחה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
משטרה או צו בית-משפט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברור.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אז – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מעניין. צריך לשאול את – תכתוב מכתב.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
המשטרה לא רוצה שהוא ייקבר במקום x בתוך ירושלים המזרחית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה עניין אחר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה זה עניין של המשטרה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. זה לא עניינה של המשטרה איפה הוא ייקבר או לא ייקבר. בזה אני לא מתערב. אתה אמרת שעד היום לא נתנו. מה הסיבה? אני לא יודע – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זו הסיבה, זו הסיבה. אומרים להם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
המשפחה יכולה לקבור את מתה – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שבמדינתנו המשפחה יכולה לקבור את מתה בכל מקום שהיא תבחר, ובלבד שהוא מקום חוקי. לא באים וקוברים במקום – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יכול להיות שבאזורים שנכבשו ב-67' זה לא ככה, אדוני?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו הרבה כיבושים במשך כל תולדות ההיסטוריה. אני לא – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – – 67'.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא יודע. אני לא בקי בפרטים, אז אני לא יכול לענות לך. אני לא השר המשיב לעניין זה. זו שאלה מעניינת מאוד. אתה סתמת יותר ממה שגילית. זאת אומרת, מה שאתה טענת בנאום שלך הוא שהוא נרצח, ואין ויכוח, וגם הם נמצאים במעצר, ואני מתאר לעצמי שברצח הם יהיו עד תום ההליכים, ושהמשטרה לא נותנת את הגופה לשם קבורה. לא אמרת מה הסיבה. אני לא יודע. יכול להיות שהסיבה נכונה, ויכול להיות שהיא לא נכונה.
חבר הכנסת כצל'ה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי, אם יהיה פה. זוארץ לא נרשמה – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר שאיננו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר נמצא פה. השר מיסז'ניקוב.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אתה לא יודע – מבכירי הפוליטיקאים בארץ.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בעזרת השם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפי המפה הפוליטית הוא מבכירי הפוליטיקאים בארץ.
<קריאה:>
סיכול – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סיכול – – –? לא, אני רק גיליתי את האמת. לא אמרתי. בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ראשית, מחאה, לצערנו הרב שבועית, על מעשיו של שר הביטחון, שגם השבוע, גם היום, הרס והחריב שכונה ברמת-מגרון. כדרכו בקודש מדי שבוע, בנושא הזה הוא מצטיין, ואני מוחה על כך. בעזרת השם, יבואו ימים שנבנה ונקים בכל המקומות האלה ערים גדולות ובצורות.
רציתי להגיד ליושב-ראש שאתמול, כשדיברה פה חברת הכנסת רוחמה אברהם והזכירה את העיתונאי תומס פרידמן, אני רציתי רק לומר שכבוד היושב-ראש מקפיד לומר, וחוזר ואומר, שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית.
לפני שנתיים התקיימו בחירות במדינת ישראל, נבחרה פה ממשלה באופן דמוקרטי, כאשר הנושא המרכזי שהצביעו עליו האנשים, ציפי או ביבי, היה בדיוק על הנקודה: מדינה אחת לשני עמים או שתי מדינות לשני עמים. ועל זה ראש הממשלה נבחר וקיבל רוב דמוקרטי, ואתה, כבוד היושב-ראש, ואני, הצבענו למפלגות דומות, אחיות, על המצע הזה. והלך ראש הממשלה והכריז: שתי מדינות לשני עמים.
אומר תומס פרידמן בעיתון שלו – וכל שבוע, בטורו, מכפיש את מדינת ישראל – שהיא צריכה להתקפל לפי הרעיונות של תומס פרידמן. אבל יש פה דמוקרטיה, יש פה שלטון הציבור. ראשי הממשלה ונציגי הציבור צריכים לכבד את הרצון של הבוחרים שלהם. ואם הבוחרים החליטו שהם לא רוצים שתי מדינות לשני עמים, צריך לכבד את הדמוקרטיה הישראלית. ומי שלא מכובד, אסור שיכבדו אותו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
למיטב ידיעתי, תומס פרידמן לא הצביע לכנסת. בארצות-הברית מותר לו לומר את דעתו, אנחנו לא חייבים לקבל אותה. חבר הכנסת כץ, אני רוצה לומר לך, פעמים אני נותן עצות לאמריקנים, הם חייבים לשמוע אותן? נותן להם עצות.
<אורית זוארץ (קדימה):>
זה רק משקף מה חושבים עלינו בתפוצות; מינורי, לא חשוב...
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ רצה לומר מה שהוא רוצה, לא מה שאת רוצה. תאמיני לי שהוא הבין את זה היטב. רבותי, האם קראתי כבר לבא אחריו? חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להכות על חטא על אי-הבנה אחת. כשמונה שר החוץ בזמנו לשרת כשר החוץ, חשבתי שזה מינוי פיקטיבי. אי-אפשר למנות אדם שהמלה "שלום" לא שגורה בפיו לאיש שממונה על הדיפלומטיה הישראלית. אמרתי, לראש הממשלה יש הומור, מקאברי אומנם, אבל יש הומור. והיום מתברר לי שזה מינוי עוד יותר גאוני ממה שחשבתי, שהדמות הפיקטיבית האמיתית היא בעצם ראש הממשלה; שבעצם לא הבנו שראש הממשלה, בבואו למנות, הוא מינה בעצם את הבוס שלו. והבדיחה שמתהלכת בימים האלה מול פני עולם: יש רשות מחוקקת שאתה עומד בראשה, יש רשות שופטת שהגברת בייניש עומדת בראשה, מי עומד בראש המדינה?
לכן אני מכה על חטא, כי נטיתי לזלזל במינוי הפיקטיבי הזה, עד שגיליתי שהפיקציה האמיתית היא ראש הממשלה. ולכן אני אומר, במקום כצל'ה למשל: אם נרצה לעשות שלום, איך הוא יעמוד על הנכסים של מדינת ישראל? הרי בחולשתו הוא ייתן את הכול. ואם הוא לא ירצה לעשות שלום, איך אפשר לסמוך עליו בגלל חולשתו? זאת אומרת, חולשתו הזאת צריכה להדאיג את כולנו.
ועכשיו שאנחנו יודעים מי זה בעל הבית האמיתי, לא שאני מאושר מזה, אני רוצה לאחל בהצלחה לישראל ביתנו. מעכשיו אני אתייחס אליכם כמי שבעצם מנהלים את המדינה הזאת, אף שלא קיבלתם מנדט. גם חבר הכנסת טיבי צריך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה עם ברק?
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
עם ברק, כמובן. – – – לדבר עליו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, זו תופעה שדורשת תיקון קונסטיטוציוני, ששר החוץ הוא בעצם ראש המדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אף-על-פי שנגעת במפלגה חשובה, אתה לא יכול לדבר יותר מדקה וחצי. תודה רבה. אבל השר רמז לי שאתה יכול להמשיך לדבר, אז לא היסיתי אותך. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, זו שערורייה שלא נותנים את הגופה של אותו צעיר שנרצח, ואין חולקים על כך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה המחלוקת עם המשטרה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
המחלוקת היא שהמשטרה רוצה לקבוע למשפחה היכן לקבור אותו. הם לא רוצים שהוא ייקבר בבית-קברות מסוים בירושלים המזרחית. אומרים: אתם לא תקברו אותו שם, אתם תקברו איפה שהמשטרה תחליט. זה העניין. לא מוצא חן בעיניכם, תפנו לבית-משפט – זה מה שאומרים להם. זו התעללות. הם עושים את זה בחשכה, חושבים שאפשר לעשות הכול, שזה לא יעלה. אני חושב שזה לא רק עניין של חברי הכנסת הערבים, אני חושב שכל חבר כנסת – אני לא רוצה לדבר על אנטיגונה, על אותו צדק קדמון, לא צדק של מדינה, שהאחיות של הנרצח רצו לקבור אותו אף-על-פי שהמלך החליט לא לקבור אותו.
זה דבר שאפילו לא נוגע לחוק. ומה גם שבאסלאם צריך למהר. כבוד היושב-ראש, באסלאם אסור לעכב גופה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם בירושלים יהודים לא מלינים גופה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גם מוסלמים. זה דבר חשוב מאוד. לכן אני קורא לכל חברי הכנסת להפעיל לחץ על המשטרה כדי לפתור את הבושה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מחר, אם יהיו שאילתות בעל-פה לשר לביטחון פנים, אאפשר לך שאלה נוספת. אנחנו גם נכין אותו לעניין זה. בעיני זה נשמע קצת מוזר. תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פונה לבית הזה להפסיק את ההתעללות בשירות החוץ של מדינת ישראל. לא רק שתנאי השירות, כפי שרק לאחרונה הודגש, הם גרועים ואינם מפצים נכונה את הקבוצה הזאת של האנשים שעומדים היום בקו הראשון של הלחימה בדה-לגיטימציה ומקיימים ומקדמים את ענייני החוץ של ישראל, אלא שעכשיו מתנהל דיון פומבי ומביש על איוש שניים מהתפקידים הבכירים בשירות החוץ, השגריר באו"ם והשגריר בלונדון. במקום שראש הממשלה ושר החוץ יתכנסו בחדר ויסכמו ביניהם ויגידו את מה שהם רוצים על המועמדים, כפי שנהוג לומר כשעומדים לבחור אותם – במקום זה, זה מתנהל בראש חוצות ובכותרות ראשיות של העיתונים. זה מעליב ופוגע באנשים שלא לצורך.
ורק לאחרונה עברנו מרחץ פומבי כזה, דומה, גם על המועמד לרמטכ"לות, שיכול להיות שהוא כן היה צריך להיות ויכול להיות שלא, אבל אפשר היה לחסוך ממנו את כל הבושה הגדולה הזאת. וכך גם לגבי תפקידים ציבוריים אחרים. אז גם במערכת הזאת יש כמה כללים ויש כמה עקרונות ובסוף יש גם כבוד האדם. אנשים מתאימים או לא מתאימים, אבל צריך לשמור את כבודם בסוף התהליך הזה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת שתוקם ועדת חקירה לאלתר, לבדוק איך קרה שמונה לתפקיד הרמטכ"ל אדם טוב, בר לבב, שיודע את תפקידו, לא הלך רכיל, בנפול יריביו לא שמח, לא דבק בו רבב, לא פלש לאדמות, גם לוחם ואיש צבא משובח. והנה, מינוי טוב של הממשלה הזאת. איך הדבר הזה קרה? אין זו אלא שרצף של החלטות כושלות ושגויות וחמורות, עם ליקוי מאורות חמור, הביאו לתאונה הזאת, שמונה אדם טוב בסופו של יום.
יכול להיות שהגענו לאותו מצב כאוטי של שיבוש כל כך טוטלי של מינהל תקין, של ערכים, של האופן שבו ממנים אנשים, עד שמתוך הכאוס נולדה לפתע תקווה חדשה, שהנה עלינו על דרך טובה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זו דרכה של סאטירה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. סליחה, אמרתי קודם לחבר הכנסת פלסנר, בבקשה. אחריו – אורלי אבקסיס.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהיום הכנסת, משום מה – המירוץ הזה כלפי מטה בכל מה שנוגע לפגיעה, גם בזכויות אזרח, גם בחירויות הדמוקרטיות, גם בדימוי שלנו כדמוקרטיה – ודווקא עכשיו, לאור מה שקורה באזור, אנחנו יודעים שזה אולי הנכס – גם המהותי אבל גם ההסברתי וגם המדיני – אולי החשוב ביותר שלנו: היותנו מדינה דמוקרטית, עם דמוקרטיה חיונית, עם חברה אזרחית תוססת. במקום לחזק את הנכס הזה, לדעת להכיל את הוויכוחים בתוכנו, מביאים עכשיו חוק, עבר בוועדת החוקה, שהמשמעות שלו היא שכל אזרח ישראלי ששם ב"פייסבוק" איזושהי הודעה: אני קורא למחאה כזאת או אחרת, זה יכול להתפרש כאילו סייע במקביל או בעקיפין לקריאות של חרם כנגד מדינת ישראל. אפשר לצאת נגד, להחרים אותו ולקנוס אותו, וזו אפילו עבירה פלילית.
חברים, ביישוב דעת, בואו נפסיק עם המירוץ הזה, בואו נפסיק עם המירוץ הזה בין שתי מפלגות הימין מי יותר קיצוני, מי יותר הזוי, מי מצליח לקושש קולות ימניים יותר בהצלחה. ובואו נדאג קצת לדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, פעם, בילדותי, היינו משחקים ג'ולים, אברה-קדברה, היינו הולכים לסרטים, היינו קוראים ספרים. היום, אני לא יודע איך אנשים עובדים ואיך ילדים הולכים לבית-ספר עם ה"פייסבוק". כולם ב"פייסבוק". אני לא מסוגל להגיע אליו מבחינת ידיעותי הטכניות, אבל כולם ב"פייסבוק". השבוע הייתי בגימנסיה "הרצלייה", באמת תלמידים שיודעים מה הולך בארצם, מה בחברתם, ומאוד ערניים, אבל רוב הזמן אני שומע: "ראיתי בפייסבוק". מתי – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, זה כלי, זה לא מהות. זה כלי שיכול לאפשר לך לראות מה הנכדים שלך עשו ביום שבת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין ספק שזה כלי – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה כלי שמאפשר יותר תקשורת, ואפשר לנצל אותו לכאן ואפשר לנצל אותו לכאן, אבל בטוח שאסור להשתעבד לו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש אנשים שמפחדים שהם מפסידים משהו כאשר הם לא משתמשים בכלי, ואז זה הופך למהות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל בוא לא נהפוך את ה"פייסבוק" לכלי שיכול להביא אותך לכלא בגלל איזה מירוץ שנועד לצרכים פוליטיים ופוגע באינטרסים של מדינת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. חשוב מאוד הדבר שאמרת. "פייסבוק" צריך לשמש ככלי ולא כמהות ולא כמטרה. חבר הכנסת, אני נותן לך חופשי לדבר, כי אתה קופחת על-ידי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
תודה, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היית הראשון שהגיע ואתה מדבר כמעט אחרון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, אדוני היושב-ראש, באווירה הזאת, אני מבקש לממש את זכות השיבה שלי למקום הראשון שהיה, כי בפריסה החדשה של חברי הכנסת, העבירו אותי אחורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם חבריך מהגוש – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אז אם אפשר לממש את זכות השיבה הזאת, אולי בסוף יהיה איזה פתרון צודק לזכות השיבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בתור יושב-ראש הכנסת, זו זכות השיבה היחידה שאני מסכים לה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
היחידה. אני מקווה שזאת תהיה הקדמה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודיע לך. גברתי מזכירת הכנסת, על דעת אברהים צרצור, ועל דעת מוחמד ברכה, ועל דעת זחאלקה, אפשר להעביר את חבר הכנסת מסעוד גנאים לשבת על-יד טלב אלסאנע, במקום שהוא ריק.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני מתנגד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מתנגד? הוא לא עובר. אתה רוצה שהוא ישב על-ידך. אם אחד מתנגד, לא יהיה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
בסדר, נתייעץ עם החברים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם תביא לי את הסכמת החברים, אין לי בעיה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, האמת היא שהעיתונאי תומס פרידמן העז לכתוב מאמר ביקורת על מדינת ישראל, על ממשלת ישראל ועל העמדה שלה על כל המהפכה במצרים, ואמר שהבית הלבן נגעל מהעמדה הזאת. חברנו יעקב כץ, כצל'ה – שאתמול הודה בגילוי לב שהוא אוהב אותי, אני לא יודע למה, אולי בגלל ה"ולנטיין", או יום האהבה; זה טוב, אני מעריך את זה – כתב מאמר קצר נגד תומס פרידמן. למה? הוא אומר לו: יהודי גלותי, בגטו, לא רוצה שהדרך הזאת מהגטו לגלות תתממש, וכל הדברים האלה. בגלל שתומס פרידמן העז לכתוב ביקורת על ממשלת ישראל.
אז אני אומר ככה: תחילה, גלות, גטו, זו לא גיאוגרפיה, זה לא דבר חיצוני, זה דבר שבנפש, זו מנטליות. אפילו אם אתה חושב גיאוגרפית שאתה בגאולה, אתה יכול להיות גם בגטו. ואם בגטו לתומס פרידמן לא כל כך טוב, מעניין למה רוב העם היהודי בחר להישאר בגטו הזה מחוץ לארץ הגאולה? והעיקר, לא תמיד הדרך היא מגטו לגאולה. לפעמים, והרבה פעמים – מהגטו לגטו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני אבקש לשמור את הנאום שלך הזה. בהזדמנות אחרת, כשיביע תומס פרידמן את דעתו, אני רוצה לשמוע את דעתך. בהזדמנות אחרת, שלא יאמר את הדברים שאמר. אתה יודע, תבוא היום לחוג התנ"ך על המלאכים העולים ויורדים, תשמע מה זה אומה שהיא אוניברסלית ואין לה קרקע.
<יריב לוין (הליכוד):>
אני מציע דווקא למנות את חבר הכנסת גנאים לשליח עלייה. אני חושב – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אולי אתם לא יודעים, הוא אזרח ישראל שנבחר לכנסת. הוא יכול להביע את דעתו פה בצורה חופשית לגמרי.
רבותי, נותרו לנו שלושה חברים אשר הצטרפו לרשימת הדוברים. הראשונה היא אורלי אבקסיס לוי, כמובן; חבר הכנסת מיכאלי – יש לנו ארבעה – חבר הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת זוארץ וחבר הכנסת בן-ארי. אה, גם אתם? לא ראיתי אתכם. רבותי, אנחנו כבר ב-16:45 והשר ממתין פה, אבל אנחנו נשמע את כולכם. חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת אלסאנע.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חוזרת כעת מכנס באר-שבע לשלום הילד, עניין שבמסורת משנה לשנה. גם השנה, שוב, אנחנו נחשפים לתמונה, לפעמים מאוד עגומה, של מצב הנוער. אומנם בדיון שערכנו היום במסגרת הוועדה לזכויות הילד על התאבדויות בקרב ילדים ובני-נוער שמענו לפחות על ירידה כלשהי בשנים האחרונות, אולם שוב נכנסנו לאיזו לקונה שאנחנו לא מתמודדים אתה כראוי, וזה שומר הסף במסגרות הפורמליות.
בבתי-הספר – ואני חושבת שזו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, אבל זה צף היום בדיון בצורה כזאת שאי-אפשר להתעלם ממנה, וזה המחסור ביועצות חינוכיות ובאחיות בית-ספר, שהן לפעמים הכתובת הנכונה לזהות את המצוקות של הילד בנקודה הקריטית, האמיתית, בחיים האמיתיים, תוך הדינמיקה מול הילדים האחרים. זו העין שיודעת לסמן ולגלות את האותות בטרם יש היפגעות. עכשיו עלינו להחזיר לתוך המערכת את האחיות ואת היועצות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס לוי. חבר הכנסת מיכאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת זוארץ.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מעלה היום כאן את חברינו בניצן. בעקבות הכתבה שקראתי היום, לבי אתם על כך שהכלא הזה שנקרא "כלא ניצן", שעדיין המגורשים מגוש-קטיף חיים שם, והם סובלים, אדוני היושב-ראש, בצורה שקשה לנו, כאזרחים רגילים במדינה, שכל אחד מאתנו חי במקום אחר – כמה שהתושבים האלה לא רק סבלו במשך שנים, הם כנראה ממשיכים לסבול. המעברה הזאת שהתפתחה שם בניצן, אדוני היושב-ראש, הביאה אתמול או שלשום לכך שזוג נכנס לאיזו קרווילה ואיים אפילו בהתאבדות. עד כדי כך. המצוקות שלהם הן מצוקות מתמשכות.
לא רק המבוגרים סובלים שם, אדוני היושב-ראש, גם בני-הנוער.
לצערנו כבר שמענו את התלונות האלה כמה וכמה פעמים בוועדת כנסת, שחברי אורי אריאל מוביל אותה כרגע. בעצם התלונות האלה נמשכות, אדוני היושב-ראש, והמדינה, הממשלה, צריכה להתגייס כדי למצוא כבר את הפתרון המזורז, כדי לפנות את האנשים האלה משם. אסור שהמעברה הזאת תישאר שם, כי המעברה הזאת היתה זמנית, ולצערנו כבר הפכה כמעט לקבע. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. כן, צריך להביא סוף לפרשה הזאת. חברת הכנסת זוארץ, ואחריה – דב חנין.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הבוקר שמעתי ריאיון ברדיו שבו חבר ליכוד קורא להלאים את היישוב נווה-אטי"ב, להחזיר אותו למדינה ולאפשר לרשות הגנים להפעיל אותו. היו שם האשמות קשות על 35 משפחות חלוציות, שחיות בנווה-אטי"ב וקיבלו על עצמן להפעיל את האתר הזה. לא שמעתי שם פנייה לביקורת על הסכומים שנגבים בכניסה, אלא האשמות קשות על גזל והתעשרות על חשבון האזרחים שמגיעים להר החרמון.
אני מתביישת. אני חושבת שאנחנו חייבים לאזרחי רמת-הגולן בכלל ונווה-אטי"ב בפרט הרבה מאוד על הזכות שניתנת לנו להיות כאן בבית הזה ולחיות במרכז הארץ בשלום. אין ספק שתפקידם שם הוא מעבר להפעלת האתר, הוא חשוב מאוד – הציונות – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
גם קריית-שמונה – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – ולכן הרגשתי מבוישת שחבר כנסת מהליכוד, שטוען שמטרתו לשמור על ארץ-ישראל, פועל בצורה מחפירה כזאת כלפי 35 משפחות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, דברייך ברורים לחלוטין. חבר הכנסת חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש, לאירוע קשה שהתרחש היום בוועדת החוקה. ועדת החוקה כונסה היום בצהריים לדון בהכנה לקריאה ראשונה של חוק החרם – חוק מורכב ועקרוני, מעלה שורה ארוכה של בעיות עקרוניות ומשפטיות.
יש לחוק הזה השלכות מרחיקות לכת על חירויות היסוד, ואנחנו שמענו בדיון הסתייגויות קשות של נציגי משרד המשפטים, של נציגי משרד החוץ, של נציגי משרד התעשייה, המסחר והתיירות, של נציגי התעשיינים – כל אלה הצביעו בפני יוזמי החוק על הנזקים הצפויים מהחוק הזה לאינטרסים שונים של מדינת ישראל. היועצת המשפטית של הוועדה הביעה את דעתה שבסוגיה של חוק כל כך מורכב וכל כך עקרוני, ראוי לקיים דיון מקיף ורציני לפני הקריאה הראשונה.
יושב-ראש הוועדה היה נחוש להצביע ולהעביר את החוק, לסיים את הדיון בוועדה ולהצביע עליו כדי שהוא יועבר למליאה.
אדוני היושב-ראש, אני מיציתי את זכותי כחבר הכנסת והתחלתי להציע הצעות, אכן רבות, מגוונות וחלופיות, לנוסח. זו זכותי כחבר הכנסת. היושב-ראש חשש שאנחנו נגיע לשעה 16:00 ולא נוכל לקיים את ההצבעה, ולכן – ממש לכן – הוא שלל ממני את זכות הדיבור בעת ההכנה לקריאה הראשונה.
חברי האופוזיציה כמובן לא יכלו להשלים עם המצב הזה ולכן כולנו קמנו ויצאנו מהישיבה. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הוא שבירה של כללי משחק. אפשר להעביר חוקים ואפשר לנצל רוב, אבל צריך לפחות לשמור על מתכונת של דיון שבו לפחות אפשר להביע את דעתך. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הפררוגטיבה של יושבי-הראש כמובן תמיד כפופה לתקנון. גם, הוא יכול למנוע פיליבסטר. אבל אם הדברים הם דברים לגופו של עניין עומדות בפניך כל האפשרויות הקבועות בתקנון הכנסת. נדמה לי שיושב-ראש ועדת הכנסת הוא האינסטנציה שבפניה אפשר להביא את הנושא הזה ולברר אותו. חבר הכנסת חנין, האינסטנציה היא לא יושב-ראש הכנסת אלא יושב-ראש ועדת הכנסת. כמדומני, אני לא בטוח, אני לא בטוח – – –
<דב חנין (חד"ש):>
נדמה לי, אדוני, שאין אינסטנציה. לי נדמה שאין אינסטנציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש ועדת הכנסת. אני לא טעיתי. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שואל את עצמי, שואל אתכם, איך יכול להיות שדווקא מכל מדינות העולם, מדינת ישראל היא אשר מביעה אכזבה על השינוי שמתחולל בעולם הערבי, ולא מברכת ולא תומכת בשינויים שהעמים מובילים, כאשר הדבר הבסיסי הוא שצריך דווקא לעודד את התופעה שהעמים ישמיעו את קולם והם ייתנו את המנדט למי שישלוט בהם. ואנו רואים את זה בעין שלילית, וכאילו זה לא טוב, וכאילו העמדות שלנו נגזרות מהאינטרסים שלנו. זו ההערה הראשונה.
ההערה השנייה, כבוד היושב-ראש: לאחרונה, בבורסה של מצרים חשבו שתהיה קריסה של המניות, אז סגרו את הבורסה. והמניות של הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אורון, אתה מפריע לאלסאנע.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – והמניות של הכנסת לדעתי בשבועות האחרונים הן בירידה תלולה, כאשר יש חקיקה סדרתית שמטרתה לכרסם בעקרונות יסוד דמוקרטיים, מדי שבוע – אתמול היה חוק של בשארה, חוק אינדיבידואלי לאדם אחד; לא חל על כל האזרחים, תפרו אותו תפירה מכל הבחינות, רק נשאר להגיד: זה השם שלו, אבל כולנו יודעים ואומרים כאילו זה בשם שלטון החוק.
וזה רטרואקטיבי וזה בניגוד לחזקה של – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מציע, כשהמניות בירידה, לסגור.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אני חושב שני דברים: או לשלוט בעניינים – כי מה שקורה בוועדת החוקה, בלתי נסבל. היום היה דיון, אז יושב-ראש ועדת החוקה אומר: מה אתם רוצים דיון עכשיו, אנחנו נקיים דיון – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – בקריאה שנייה, לקראת קריאה שנייה ושלישית. האם אין משמעות לקריאה הראשונה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה לא הצעה לסדר-היום.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
האם לא צריך לקיים דיון ענייני בקריאה ראשונה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
או לבטל קריאה ראשונה בכלל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברגע שדיברת ואמרת את הדברים, הם היו ברורים. דרך אגב, אני לא ראיתי עמדה רשמית של מדינת ישראל שאומרת שדבר העם אינו חשוב. להיפך, נדמה לי שרוב אזרחי ישראל, וממשלתה, חושבים שדמוקרטיה זה דבר טוב.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לא, ממשלתה לא חשבה ככה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אומר לך שכך חושבים – אני מכיר את השרים בממשלת ישראל, כך הם חושבים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
ככה אתה חושב. אתה חושב ככה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם הם חושבים ככה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – לא הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם הם חושבים ככה. הם מפחדים שהתוצאה לא תהיה דמוקרטיה, זה מה שהם אומרים. אבל אני מברך כל עם שחושב שהוא צריך דמוקרטיה, אני חושב שזה דבר חשוב ביותר.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הם לא מנסים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו לא דנים. פה זה נאומים בני דקה, זה לא הצעות לסדר-היום. חבר הכנסת בן-ארי, אחרון הדוברים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו, פרשת כי תשא, ובמרכזה חטא העגל, החטא הקשה, של עודה בבית חמיה. עם ישראל נמצאים בזמן של מתן תורה, ובוגדים והולכים, אומרים "אלה אלהיך ישראל" אל פסל מזהב, על עגל מזהב, והתוצאה היא שהקדוש-ברוך-הוא אומר למשה רבנו, הוא אומר לו: "לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".
הוא אומר למשה, אחרי שמשה מנסה להתרצות ולהתפייס: אתה יודע מה, תמשיכו בדרך לארץ-ישראל, אתה תנחה אותם. משה לא מקבל את הדבר הזה והוא אומר לקדוש-ברוך-הוא, אחרי שהקדוש-ברוך-הוא אומר לו שוב: "פני ילכו והנִחֹתי לך" – אני לא יכול אתכם, אתם בגדתם – אומר משה לקדוש-ברוך-הוא: אם אין פניך הולכים עמנו אל תעלנו מזה. אם הקדוש-ברוך-הוא לא אתי, אני לא רוצה ללכת לשום מקום, כי ההבדל בינינו לבין אומות עולם: "ונפלינו" – ונפלינו, ונבדלנו – "אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", בלכתך עמנו.
יהודי תמיד אמר: "גם כי אלך בגיא צלמות" – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
"לא אירא רע".
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – "לא אירא רע כי אתה עמדי". ידע שתמיד הקדוש-ברוך-הוא אתו, גם בצלמוות. ואמר אחד מגדולי האדמו"רים בפסוק הזה: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא – אבל הרבה פעמים רע כי אתה עמדי, שמשפילים את היהודים – אם זה היה בגטאות, אם זה היה באינקוויזיציה – רע, כי כשמשפילים את היהודים משפילים את הקדוש-ברוך-הוא, ששפלותם של ישראל חילול שמו היא.
ואנחנו מתפללים שההבטחה הזאת של הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו – שהולך אתנו – תמשיך ללכת אתנו לא בגיא צלמוות אלא בדרכים טובות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בפרשה זאת החלו תולדות החטא. כתוב: וישכימו בבוקר. כשאומרים וישכם אברהם בבוקר – זה לעשות מצוות; ויעלו עולות, שכל העולה עולה לקדוש-ברוך-הוא; ויזבחו זבחים, זה כבר חצי-חצי, חצי אוכלים, חצי – ויחלו לשחק. כן, זה גם "ווארט". תודה רבה לכל המשתתפים.
<שעת שאלות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לי הכבוד להזמין את שר התיירות לעלות לבמה על מנת להשיב לשעת שאלות, שהן לא מעטות, מצד חברי כנסת לא מעטים, וראשון השואלים הוא חבר הכנסת אריה אלדד, שאני מזכיר לו שהערב יש חוג התנ"ך. בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני זוכר, אבל היום אני סוגר איזה מעגל והולך לדבר ב"בית האזרח" ברמת-גן, מקום שאבא שלי היה מדבר בו שנים רבות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה מאוד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אז היום תרשום לי חיסור בחוג התנ"ך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה. אוקיי.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני שר התיירות, מה תוכניות המשרד להצלת מלונות ים-המלח ומה יהיו מקורות המימון לתוכנית? ושאלה שנייה: האם משרדך מפרסם בחוץ-לארץ גם אתרי מורשת ביהודה ובשומרון? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
"השומרוני הטוב".
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני אתחיל מהשאלה הראשונה, פרויקט הגנות ים-המלח. בהתאם להחלטות הממשלה, פועל משרד התיירות – באמצעות החברה הממשלתית להגנות ים-המלח – להלן: חל"י – לביצוע פתרון להגנות הביניים הנדרשות וביצוע בחינה של חלופות שונות לפתרון ארוך טווח לעליית מפלס בריכה מס' 5, הנגרמת כתוצאה מפעילות מפעלי ים-המלח.
פרויקט הגנות ים-המלח הינו אחד הפרויקטים ההנדסיים והתכנוניים המורכבים ביותר בארץ כיום, המבוצע באזור שהוא מהרגישים, המיוחדים והייחודיים בעולם. הפרויקט כולל עשרות רבות של מרכיבים, שיקולים, נתונים רלוונטיים בנושאים רב-תחומיים, ובכללם מרכיבים רבים ומשמעותיים המאופיינים באי-ודאות.
לצורך קידום פתרון קבע ארוך-טווח בראייה לאומית רחבה, חובה לקיים תהליך של בחינה ולימוד מקצועי ושיטתי, שיתייחס וייתן מענה ראוי לכל מאפייני הפרויקט והאזור הייחודיים, ובכלל זה שיקולי סביבה ונוף, לוחות זמנים, היבטים כלכליים, גיאולוגיים, וצורכי הגורמים הפועלים באזור.
המשרד נמצא עתה בשלבים הסופיים של בחינת החלופות השונות, כאשר על הפרק שלוש חלופות: קציר מלח מלא, לגונה ושינוי אזורי – התחדשות אזורית. בקרוב יגיש המשרד את המלצתו לממשלה.
נושא מקורות המימון הינו באחריות משרד האוצר, שכן גם הפרויקט הזול ביותר מבין הפרויקטים האלה הינו בהיקף כספי של חמש פעמים תקציבו הכולל של משרדי.
אני רק רוצה להוסיף לגבי השאלה הראשונה, חבר הכנסת אלדד, שבסיום תשובותי לשאילתות עומד לזכותי לדבר על כמה נושאים שאני בוחר. אני הייתי רוצה קצת להרחיב ולחלוק את מחשבותי על הנושא של הגנת ים-המלח, אז אם תמתין לסוף דברי, אולי נשלים גם את הסיפור הזה.
לגבי פרסום בחו"ל של אתרי מורשת ביו"ש – הפרסום בחו"ל הינו לרוב כללי ו/או תדמיתי, ועושה שימוש בעוגנים המוכרים העיקריים, ובעיקר בירושלים, שזה עוגן תיירותי מספר אחת של מדינת ישראל. על-פי רוב המשרד לא מפרסם ולא מתייחס לאתרים ספציפיים אלא לחבלי ארץ ועיר, אבל אוסיף ואומר שבאזור הזה שאתה מתייחס אליו מושקעים כספים לא מעטים ממשרד התיירות. אנחנו עשינו את זה גם בעת ההקפאה, אנחנו נמשיך לעשות את זה גם עכשיו, כשאין הקפאה, ואותם אתרים, שאנחנו משקיעים בהם כספים רבים – אני חושב שהם מאוד מאוד חשובים לקהילות רבות וחשובות כמו האוונגליסטים, כמו קהילות יהודיות, וכך הלאה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד. בוודאי אתה תשאל אותו את אותם דברים שהוא רוצה להרחיב עליהם מאוחר יותר.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
השאלה ביחס למלונות ים-המלח היתה – אני חשבתי שכבר גיבשתם אחת מתוך שלוש החלופות שהוצגו כבר לפני כשנה, אבל גם אם עוד לא הגעתם לתשובה אילו מהן, האם אינכם סבורים שעל מפעלי ים-המלח עצמם, ששותפים ביצירת הבעיה, בעצם העלאת מפלס-המלח על-ידי אידוי המים בבריכות האידוי הללו – האם לא צריך להשית גם עליהם את העלויות הנדרשות כדי לפתור את הבעיה של הצפת המלונות?
ובאשר לאתרי התיירות ביהודה ושומרון, האם פרסום של אתרים שיש בהם יכולת משיכה גדולה של תיירות – והזכרת אותם, אתרי צליינות דתיים כמו אתר הטבילה בירדן, או אתרים שיש להם חשיבות ארכיאולוגית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
"השומרוני הטוב" היום, ששופץ על-ידי השר מיסז'ניקוב – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
"השומרוני הטוב" הוא מוזיאון פסיפסים, לא ראיתי כמותו בעולם, ויש פה בתי-כנסת וכנסיות, ודברים שיכולים – האם להצביע על אותם אתרים כדי למשוך תיירים שאולי אינם מודעים להם לא יכול להרבות במידה רבה את מספר התיירים שמגיעים לארץ?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אני אחזור על התשובה על השאלה השנייה: אני לא מפרסם ספציפית אתרים מסוימים מתוך מכלול של אתרים שקיימים בארץ. יש לנו ברוך השם מוצר תיירותי מגוון ועשיר, ולקח קצת זמן גם לי להכיר אותו, אגב, וללמד את אותם tour operators ברחבי העולם – משווקים שמשווקים את מדינת ישראל – כדי שהם לא יטעו וידעו את המוצר התיירותי. אני חושב, מהניסיון שצברתי בשנתיים שאני מנהל את המשרד ועומד בראש משרד התיירות, שפרסום ספציפי של האתרים האלה לא תורם. הרבה יותר חשוב זה להשקיע בהם.
אתה ציינת פה, אדוני היושב-ראש, את ירדנית. אני יכול להזכיר את קאסר אל-יהוד, אני יכול להזכיר את הרודיון, אני יכול להזכיר משהו שיכול להיות שמעטים מחברי הכנסת יודעים, אבל מתחת לשכונת מגורים באריאל יש מערת נטיפים מהמדהימות שראיתי ברחבי העולם, וגם בה אנחנו משקיעים. יש הרבה מאוד מוצרים תיירותיים ברחבי יהודה ושומרון שמשרד התיירות משקיע בהם. אנחנו לא הקפאנו את ההשקעה בהם גם בעת ההקפאה, ואני אומר לך, חבר הכנסת אלדד: הכי טוב מה שנקרא לא לעורר את המתים בחו"ל אבל להמשיך ולשווק את המוצרים שלנו בארץ לאלה שמגיעים אלינו, בגלל המוצר התיירותי הכי חשוב לנו, שזה ירושלים, בירת ישראל.
לגבי ים-המלח, כיוון שאני באמת רוצה להרחיב על הנושא הזה, אחרי שאני אענה על כל השאילתות אני אתייחס לזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, יש עוד שאלה, או שאדוני מסתפק בזה? תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור לשאול את שאלותיו. בבקשה, אדוני.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, יש לי שלוש שאלות. שאלה אחת: מה הוא חלקו של המגזר הערבי בתקציב המשרד בשנת 2011, ומה הם עיקר הפרויקטים שמתכוון המשרד לבצע באותו מגזר? שאלה שנייה: בתשובה על שאילתא רגילה שהפניתי לכבוד השר לפני כשנה, הבטחת להקצות כספים לשיפוץ מקומות קדושים למוסלמים שנחשבים בין היתר גם לאטרקציה תיירותית, כמו המסגדים בטבריה. לצערי הרב, בבדיקה שעשיתי התברר שלא נעשה דבר בנושא. ברצוני לשאול – למה? שאלה שלישית: מהו מספר הפקידים הערבים במשרד התיירות, והאם יש בכוונת השר והמשרד לבצע תוכנית לאפליה מתקנת בנושא? תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, כבוד השר.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
חבר הכנסת צרצור, קודם כול, תודה על השאלות. פעילות משרד התיירות במגזר הערבי – במסגרת תוכניות משרד התיירות בשנת 2011 במגזר הערבי – תשתיות תיירותיות ציבוריות – מבוצעים בימים אלה: א. המשך הפיתוח בעיר נצרת, כאשר המשרד מסיים בימים אלה פרויקט בהיקף של כ-7 מיליון שקל באזור סובב-קזנובה, שזה אזור פיתוח תיירותי בלב העיר נצרת. כמו כן בכוונת המשרד להמשיך בשנת 2011 את הפיתוח במרכז העיר, לעודד יזמים לפתיחת עסקים תיירותיים על-ידי הכשרה מקצועית, ייעוץ כלכלי ומתן מענקים; ב. קידום תשתיות תיירותיות ציבוריות בעיר עכו בהיקף כ-10 מיליון שקל, בכלל זה חאן א-שווארדה, השוק הלבן, השוק הטורקי, תאורה, שילוט ועוד; ג. כפר-כנא – שיקום ופיתוח מתחם הכנסיות בגובה של 2.5 מיליון שקל; ד. שפרעם – בשנת 2011 בכוונת המשרד להתחיל להשקיע בפיתוח תשתיות בגרעין הכפר שפרעם באמצעות איגום תקציב מכמה משרדי ממשלה. היקף הפרויקט המתוכנן – 8 מיליון שקל; ה. גוש-חלב – הסדרת הכניסה לכפר ולמסלולים נבחרים בגובה של 1.8 מיליון שקל; ו. מעיליא – טיפול בכיכר ליד הכנסייה בגובה של 1.75 מיליון שקל; ז. המשרד משקיע ב-2010–2011 כ-2 מיליון שקל לפיתוח דרך-הבשורה, אשר מתחילה בהר הקפיצה ומסתיימת בצפון הכינרת; ח. שבילי אופניים – המשרד משקיע כ-1.5 מיליון שקל בשבילי אופניים בסביבת היישובים נעורה–תמרה–טייבה.
ממשלת ישראל השקיעה תקציבים ניכרים לקראת ביקור האפיפיור – זה היה במאי 2009 – ובפיתוח נצרת בכלל והר הקפיצה בפרט. כמו כן הושקעו תקציבים ניכרים ביותר בעיר לקראת שנת 2000, בהיקף של מאות מיליונים, כאשר חלקו של משרד התיירות היה 115 מיליון שקל.
בנוסף פועל המשרד בתחום של הכשרות מקצועיות לתיירנים ויזמים במגזר הערבי, וכן בהיבט השיווקי במסגרת שיווק מרחבים אזוריים, הכוללים בתוכם גם את המגזר הערבי – שיווק לתיירות פנים – ושימוש בעיר נצרת כעוגן שיווקי, שזה שיווק לתיירות הנכנסת. המשרד תומך בעסקים קטנים במסגרת מערך הייעוץ של חממות תיירות, ולשם כך אף הוקמה לאחרונה חממת תיירות בעיר נצרת, אשר מקבלת תמיכה מהמשרד.
אני גם רוצה להוסיף שני פרויקטים, שבהחלטת ממשלה משרד התיירות הוא אחד המובילים במימון הפרויקטים האלה: הפרויקט של עידוד ותגבור של משרד המיעוטים בגובה של 800 מיליון שקל, שכמובן ידוע לך – המשרד שלי שם שם סכום כסף לא מבוטל. ופרויקט נוסף שרק עכשיו, ביום ראשון האחרון, התקבל על-ידי הממשלה, לתגבור ועידוד המגזרים הדרוזי והצ'רקסי – בגובה של 360 מיליון שקל. אני חייב להגיד שאני כנראה קלעתי לדעת טובים וחכמים ממני, כי אני, יחד עם חבר הכנסת חמד עמאר שיושב פה, התחלתי להוביל את הפרויקט לעידוד המגזר הדרוזי עוד לפני החלטת הממשלה, וראיתי שיש שאלה של חבר הכנסת חמד עמאר, ואני ארחיב על זה.
לגבי השאלה השנייה – אני חושב שעניתי לך גם בשנה שעברה, שהנושא של המקומות הקדושים במגזר המוסלמי או אצל המוסלמים, שזה נושא המקומות של העדות הלא-יהודיות, הוא בתחום טיפולו השוטף של משרד הפנים. הוא לא נמצא בתחום טיפולו של משרד התיירות. קיים תקציב ייעודי במשרד הפנים – ואנחנו בדקנו את זה – לטיפול בנושאים האלה.
לגבי השאלה השלישית – בהתאם להחלטות הממשלה והנחיות הנציבות, משרד התיירות קולט עובדים ממגזרי המיעוטים בהתאם לתנאים הייעודיים להם. משרד התיירות הגיע למלוא מכסת העובדים מהמגזרים בהתאם להחלטת הממשלה והנציבות. סך הכול במשרד התיירות מועסקים 195 עובדים, מתוכם 13 עובדים מהמגזר הלא-יהודי, ושני עובדים נוספים מהמגזר הלא-יהודי אמורים להתווסף במהלך החודשים הקרובים. שיעור בני המיעוטים יעמוד על 7%. בנוסף, המשרד מעסיק שישה סטודנטים מהמגזר הלא-יהודי.
ראוי לציין כי לא די בכך, אלא שאני נותן עדיפות לעובדי משרד מקרב אוכלוסיית המיעוטים ולאחרונה אף מונו שני דירקטורים בחברות ותאגידים מטעם המשרד: מדאח חסאן, שהוא גם אחד מ-12 הצוערים החדשים של משרד התיירות, וואאל כיוף. תודה רבה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
מסתפק.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מסתפק, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת אורית זוארץ. גברתי הנכבדה, בבקשה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, שאלתי מתייחסת למאבק שלנו בסחר בנשים. כיושבת-ראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים סיירנו עם הוועדה לפני כמה חודשים בעיר אילת. בביקור נחשפנו לתעשיית מין פעילה, כאשר בתי-המלון משכירים חדרים ולמעשה משמשים כבתי-בושת לכל דבר. המצב הקיים הופך את בתי-המלון לשותפים פעילים לתעשיית הזנות והסחר בנשים. מתברר כי התופעה רווחת בבתי-מלון ברחבי הארץ. ברצוני לשאול, ברמת האכיפה, מה עושה משרדך על מנת לטפל בתופעה? מה נעשה במסגרת משרדך לשינוי המצב הקיים ולמיגור התופעה ברמה של מניעה? וכיצד מפקח משרדך, או יפקח בעתיד, ודואג לשמירה על ייעוד בתי-המלון בכלל ובעיר אילת בפרט?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה רבה, חברת הכנסת זוארץ. משרד התיירות פנה בעבר לבתי-מלון על מנת שיהיו מודעים לבעיה. המשרד מתואם עם משרדי הממשלה האחרים לטיפול במיגור הבעיה, ואולם לא ניתן למנוע שירותי בתי-מלון לכל דורש, וזאת בהתאם לחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000. נושא זה, של איסור אפליה מהווה עיקרון חשוב בחברה חופשית, והמשרד עושה כל שיכול למיגור התופעה של סחר בנשים מצד אחד, וזאת מבלי לפגוע ולהפלות, ולפקח על מתן השירותים. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה, שאלה נוספת, חברת הכנסת זוארץ.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השר, כשאתה אומר: פנה לבתי-המלון – אודה אם תרחיב. מה זאת אומרת "פנה"? הוצאתם מכתב למנכ"לים, למנהלי בתי-המלון, לקב"טים? מדובר פה בתופעה שחוזרת על עצמה, ובתופעה של נשים שהן ידועות כנערות ליווי, נשים שנותנות שירותי מין, שמגיעות באופן קבוע לאותם בתי-מלון. כלומר, זו לא אורחת מזדמנת אלא מישהי קבועה שהצוות במלון כבר מכיר אותה, והם יודעים בדיוק למה היא מגיעה לשם, כשהסרסור שמביא אותה עומד בלובי ומחכה. קודם כול, כשאתה אומר "פנה" למה אתה מתכוון? אנחנו מדברים על תופעות של ניצול קבוע של נשים לזנות בבתי-מלון מסוימים.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
"פנה" זה אומר בדיוק מה שאת ציינת בדוגמאות שלך: אנחנו גם כתבנו מכתבים, אנחנו גם דיברנו באופן אישי עם קב"טים של בתי-מלון. הסבנו תשומת לב לתופעה, והכול נתמך בעדויות שקיימות אצלנו במשרד. יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות.
אני גם לא מסכים עם הקביעה שלך שכל מי שנכנס לבית-מלון כבר מוכר כאילו הוא עוסק במקצוע כזה או אחר או בא לשם לצורך כזה או אחר. אני לא מכיר אחד שרק על סמך ראייה או על סמך ההרגשה הפנימית שלו יכול להבחין בתופעות כאלה ואחרות.
אתן לך דוגמה טרייה. בשבוע שעבר השתתפתי בביטול ויזות באוקראינה, והרבה מאוד מגורמי הממשל התנגדו למהלך הזה כיוון שחשבו שזה יביא תופעות שליליות לארץ. והנה, אני מגיע במוצאי-שבת ואני טס לארץ, חוזר, ובמושב לפני יושבת אשה בגיל ה-20, יפהפייה מדהימה, שאני בטוח שמישהו מאותם המתנגדים היה אומר לי שבדיוק עכשיו נפרץ המחסום והאשה הזאת באה בגלל אותן תופעות שהם ציינו, ואני חושב שהיא באה כתיירת. מה לעשות? נראית טוב. זה מה שנקרא: הראייה שלי סובייקטיבית, כמו הראייה הסובייקטיבית של אותם גורמי ממשל. אי-אפשר להוכיח, בדיוק כמו שאי-אפשר להוכיח בשביל מה באה פרסונה כזאת או אחרת לעסוק בבית-מלון או להתארח בבית-מלון או לשבת ולשתות קפה בבית-מלון.
אבל התרענו. אמרנו: אנחנו ערים לתופעה הזאת ואנחנו גם עוקבים אחרי התופעה הזאת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אדוני חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, תודה, אדוני השר, לפני יותר משנה התקיים בלשכתך דיון מקיף, עם כל ראשי הסיעות החרדיות בכנסת, בעניין תיירות פנים לסקטור החרדי-דתי. אבקש לשאול את כבוד השר: האם חלה התקדמות בעניין? מהן הפעולות שנוקט משרדך על מנת לפתח את תשתיות תיירות הפנים לסקטור החרדי? מתי, להערכתך, נוכל לבשר לציבור החרדי-דתי על הכשרת אזורי תיירות ההולמים את ההווי החרדי-דתי?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי. אתה היית עד לכך שאותה ישיבה במשרד שלי היתה מאוד מעניינת, כי כמו שהגדירו כמה מחברי הכנסת והשרים שהשתתפו באותה ישיבה, זה היה המקום היחידי והנושא היחידי שאיחד את כל הזרמים והפלגים במגזר הדתי. זה מה שנקרא, לכבוד הוא לי.
לעצם השאלה שלך. בעקבות הפגישה, שנערכה ביוזמתי, ביצע המשרד שורה של פגישות וסקרים להבנת צורכי השוק הזה, וכתוצאה מכך המשרד מבצע מאז מהלכים בתחומים הבאים: א. נכתבה חוברת המבהירה ומפרטת את צרכיו של התייר החרדי בישראל מבחינת מוצר, מסלול ושירותים מיוחדים. החוברת מוכנה, מצויה בשלב הדפוס ותישלח לתיירנים באזורים הרלוונטיים; ב. הכשרת תיירנים בתחום המגזר החרדי: התקיים קורס לתיירנים בצפון שבו שולב נושא צורכי התייר החרדי, ואנחנו משלבים נושא זה בקורסים לתיירנים בכל הקונטקסטים המתאימים; ג. אנחנו מצויים במגעים עם גורמים במגזר לפתיחת קורס למורים ומורות דרך חרדים – קורסים בנפרד, כמובן, למורי הדרך ולמורות הדרך.
בנוסף, במסגרת תוכנית העבודה של האגף לעידוד תיירות פנים הוקצה לראשונה תקציב מיוחד לשיווק תיירות פנים בקרב המגזר החרדי בישראל, לטובת פרסום בערוצי מדיה המיועדים לקהל זה. תקציב זה יכלול את הפעילות הבאה: א. קמפיין פרסומי נרחב בתוכנית רדיו ואתרי אינטרנט הפונים למגזר החרדי, שהתחיל ביוני 2010; ב. הופקו חמישה מוספי תיירות בעיתונים המובילים במגזר החרדי, ובהם מסלולי טיול, מידע על אטרקציות תיירותיות, פארקים לאומיים ומידע שימושי לטיולים בארץ, בשילוב תכנים מתאימים לקהל הקוראים הייחודי לכל עיתון, לדוגמה: בעקבות מסעו של הרב קוק. דוגמה אחרת: טיולים על-פי נחלות שבטי ישראל ועוד. המוספים הופקו על-ידי העיתונים המובילים במגזר החרדי: "יום ליום", "יתד נאמן", "משפחה", "המודיע" ו"המבשר". העתק מוספי תיירות הועברו ללשכתך בחודש יולי 2010, חבר הכנסת מיכאלי; ג. בנוסף, הרחיב משרד התיירות את פעילותו לעידוד תיירות פנים בערוץ התיירות של אתר האינטרנט החרדי המוביל, "בחדרי חרדים", המהווה עמוד הבית של 85% מכלל גולשי האינטרנט החרדים. המדור הציג כתבות וסרטוני וידיאו בנושאי טיולים ונופש והמלצות לפעילויות פנאי ותרבות, לצד מידע משלים כגון כשרות האתרים, סוגי פעילויות, הפעלות למשפחות ועוד; ד. ברדיו "קול חי" החרדי עלתה לשידור פינת תיירות שבועית שבה מיודעים המאזינים באירועים, אטרקציות והצעות למסלולי טיול, בשילוב ראיונות עם מורי דרך ותיירנים מכל הארץ. הפינה משודרת פעמיים בשבוע במשך 26 שבועות רצופים; ה. בנוסף, הופקה פינת תיירות שבועית נוספת ברדיו "קול ברמה", הפונה לקהל חרדי, אשר תשודר פעם בשבוע במשך 30 שבועות; ו. פורסמו "סטריפים" בעלוני השבת "מצב הרוח" ו"גילוי הדעת"; ז. כמו כן, אנחנו מסייעים במימון פרסום לקהל זה במסגרת שיתופי פעולה שלנו עם עמותות תיירות אזוריות, המפרסמות במהלך כל השנה גם במדיה המיועדת למגזר החרדי. בכוונתנו לצאת בגל נוסף של פרסום במתכונת דומה, כמו שיצאנו בשנת 2010.
פעילות בתחום תשתיות תיירות – משרד התיירות השקיע מתקציבי תשתיות לטובת תיירות במגזר החרדי כמפורט להלן: א. ביצוע דרך המילוט במתחם קבר הרשב"י במסגרת היערכות לאירועי ל"ג בעומר; ב. תכנון של ביצוע כפר תיירות ביישוב האור-הגנוז, וכשיושלם התכנון יחל גם הביצוע; ג. ביצוע עבודות במערת אליהו; ד. שבילים ב"נתיבי צדיקים", וביצוע שבילים ביערות קק"ל בשיתוף קק"ל באזורים שבהם קיימים קברי צדיקים; ה. משרד התיירות כלל לראשונה את הר-מירון במסגרת האזורים אשר יזכו לעדיפות במסגרת מענקים אשר נותן המשרד לבניית בתי-מלון, ואנו ממתינים במשרד ליזמים.
חבר הכנסת מיכאלי, נשלח אליך, כמו שאמרתי, גם בחודש נובמבר 2010 דוח שמסכם את פעילות המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, שמסונף למשרד התיירות – דוח פעילות שיפוץ ושדרוג 2010. דוח זה מסכם וממצה את הדגשים שנתתי על שיפוץ ושדרוג מסיבי של האתרים הקדושים שנמצאים בכל רחבי הארץ, והוא מפרט כל אתר ואתר וכל פעילות שנתבצעה.
לסיום, אני סבור שמעולם משרד התיירות לא היה נכון ופתוח יותר, ומעולם לא בוצעו פעילויות בהיקפים רחבים כל כך לעידוד ולפיתוח תחום התיירות החרדית, והמשרד בראשותי ימשיך לבצע פעילויות אלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת מיכאלי, שאלה נוספת.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה, אדוני השר, באמת, לא רק על תשובתך המפורטת. אני חושב – צריך לברך אותך על היוזמות הברוכות שיזמת במשרד מאז שנכנסת לתפקיד, וביצעת באמת כמה פרויקטים שאולי משרד התיירות עד עכשיו לא חשב שיש להתייחס אליהם. באמת, אותם פרויקטים שאתה הזכרת כאן וכתבתם בחוברות שהוצאתם – אין ספק שמדובר פה, אדוני השר, בציבור שמגביל את עצמו מלהסתובב בכל מקום. ולכן אותם ימי חופשה, או אותם חגים שבהם הם יוצאים לטייל – הם רוצים למצוא את עצמם בסביבה שהיא מתאימה להם.
לכן, כשאלה או כהבהרה למה שאדוני השר אמר, האם באמת את אותם אתרים שמוקמים, שהם באמת אתרים תיירותיים – אני מתאר לעצמי גם מבחינת הציבור הכללי – האם האתרים האלה אכן יוכשרו לכך שאותו ציבור לא ירגיש לא נוח להיות באותו אתר יחד עם הילדים הקטנים שגם הם מופיעים שם?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
לא כל אתר תיירותי יכול להיות מותאם לכל האוכלוסיות – לפי טעמים או נהגים של אותן אוכלוסיות. אני לא יכול להבטיח שכל מלון בישראל יהיה "גלאט כשר". מה שאני יכול להבטיח, שכמו שזה נהוג היום, כל מלון יהיה כשר. מצד שני, כמו שאין פרסום אחיד בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות לכל המגזרים ולכל האוכלוסיות, ובשביל להגיע למגזר החרדי יש פרסומים ייעודיים וייחודיים במדיה שפונה למגזר החרדי – ואני מתמקצע בזה; כמו שידוע לך, הייתי מנהל שיווק, בין היתר, של המגזר החרדי ב"שירותי בריאות כללית" לא מעט שנים – אז ככה גם אותם מוצרים תיירותיים שאנחנו מפתחים לכלל המגזר, אנחנו משתדלים לפתח במקביל בשביל להתאים אותם למגזרים, א. שנמצאים בארץ, אני מתכוון לחרדים; ב. לאלה שאנחנו חפצים להביא מחוץ-לארץ. ואם אנחנו באמת מפתחים תשתיות במערות צדיקים, במקומות שמיועדים לצדיקים, או שאנחנו פותחים מלון, או מכשירים מלון "גלאט כשר" בצפת או במקומות אחרים, אנחנו גם עושים שיווק ממוקד לאותן אוכלוסיות שגרות בברוקלין, באנטוורפן, בגרמניה וכך הלאה, על מנת שיגיעו לארץ וייהנו מאותו מוצר משובח וייעודי, ושהם יוכלו ליהנות ממנו בלי להרגיש שמפלים אותם לרעה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, קודם כול, אני מברך אותך על ביטול הוויזות מאוקראינה. אני חושב שזה דבר חשוב. גם הצעד שהיה עם רוסיה – בוודאי שגם זה. אנשים לא מבינים, אבל זה צעד נכון לעשות דווקא מבחינת סחר בנשים. ואני גם מברך אותך על כך שאתה עונה בכזאת רצינות וחשיבות על שאלות כאן בכנסת.
יש לי כמה שאלות. השאלה הראשונה היא לגבי חבל עדולם ופצלי השמן. בימים אלה מקודם השלב הראשון של הפרויקט להפקת דלקים מפצלי שמן בחבל עדולם. לצורך הקמת המיזם מתוכננים שינויים מרחיקי לכת באופי האזור, והם עלולים כמובן להשפיע לרעה גם על התיירות בחבל עדולם. החבל הזה בחלקו הגדול מועמד להיות מוכרז כ"מרחב ביוספרי" וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, דבר שמעיד על חשיבותו הרבה מבחינה סביבתית, היסטורית. זאת, בנוסף על היותו מוקד למטיילים ורוכבי אופניים, בשל המרחבים הפתוחים ואתרי מורשת חשובים שיש בו.
האם, אדוני השר, נבחנו ההשלכות האפשריות של הפרויקט הזה, הן בשלב הפיילוט והן בשלב ההפקה המסחרית, על התיירות בשפלת יהודה בכלל ובחבל עדולם בפרט? כיצד נערך משרד התיירות להתמודד עם הפגיעה הצפויה בתיירות המפותחת באזור? האם משרד התיירות שותף לתהליך קידום ההכרזה על חבל עדולם כאתר מורשת עולמית? אם כן – איך זה מתיישב עם הפרויקט הזה? האם לנוכח הפגיעה הצפויה בתיירות מתכוון משרד התיירות לדרוש כי המיזם יחויב בהכנת תוכנית מפורטת ותסקיר השפעה על הסביבה כבר בשלב הפיילוט? תודה. יש לי עוד כמה שאלות – אחת-אחת, אחר כך.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה, חבר הכנסת הורוביץ. על-פי זה שכשאני עומד על הדוכן אני עונה לך על שאילתות באופן קבוע, אני מבין שאתה מתעניין בתיירות, ותבורך על כך. אתה גם מוביל בהצלחה רבה את השדולה להגנות ים-המלח ולטיפול בכל האזור הזה, וגם שם אתה עושה עבודה יפה מאוד.
לפני שאני אתחיל להקריא לך את התשובה שלי על השאלה הראשונה, אני חייב להגיד לך: כל גילוי או כל ניסיון לגלות משאב טבע במדינת ישראל – אני כאזרח מברך עליו. זה כמובן עוד לפני שאנחנו צריכים לדבר על הנושא הסביבתי וכך הלאה. קודם כול, מדינת ישראל לא משופעת, לצערי, במשאבי טבע, וכל גילוי כזה מנתק, או מנסה לנתק, את התלות שלנו במשאבי טבע של מדינות האחרות, חלקן מדינות שכנות, שאנחנו מאז ומעולם תלויים בהן. אנחנו ראינו איך גילוי גז יכול לפתור את הבעיה שלנו לשנים הבאות, איך ניתוק קו הגז הראה לנו עד כמה הגילוי הזה חשוב, ועד כמה ישנם גורמים שמנסים כבר להילחם על אותו עור הדוב שעוד לא ניצוד, והמבין יבין.
עכשיו לעצם השאלה שלך. הסוגיה שבנדון הוצגה לי, בפני המשרד, לראשונה לפני כשנה. במסגרת הבדיקות שערכנו המשרד העריך כי היקף הפעילות במסגרת שלב הפיילוט לא יצדיק התערבות של המשרד. עם זאת, עמדת המשרד היתה שיש לדון באופן ביצוע הפיילוט, ובאילו תנאים יינתנו ליזם זכויות ההפקה אם הפיילוט יתקדם לשלב מסחרי.
לאחרונה נודע לנו כי בעקבות דיונים שונים שהתקיימו הועלתה אפשרות שהפרויקט יתקדם באופן אוטומטי לשלב המסחרי, ואף ללא צורך בתוכנית סטטוטורית. במקרה זה המשמעות היא שלא יהיה תסקיר השפעה על הסביבה, ולא ניתן יהיה להבטיח את האינטרס התיירותי במרחב.
ברור כי אם תהיה תגלית מסחרית, היקף הפעילות צפוי לגדול באופן משמעותי, ואכן להיות בעל השלכות שונות, לרבות השפעות על התיירות.
משרד התיירות בעמדה שהשלב המסחרי של הפרויקט חייב מבחינה מהותית בהכנת תוכנית ובאישורה על-ידי מוסדות התכנון. יתירה מכך, הנושא מחייב תסקיר השפעה על הסביבה אשר יבחן, בין היתר, את ההשלכות של הפרויקט על התיירות. תסקיר ההשפעה על הסביבה יהיה ממצה מבחינת משרד התיירות אם יענה להנחיות המשרד ביחס לבדיקות שיש לבצע בהקשר זה. רק לאחר קבלת תסקיר כזה יוכל המשרד להעריך את היקף ההשפעות על התיירות במרחב ולהיערך אליהן. אם יוחלט לקדם את המיזם ללא צורך בתוכנית, משרד התיירות יתנגד לפרויקט, לרבות בשלב הפיילוט שלו, בכל פורום אפשרי.
אבקש לציין כי משרד התיירות הוזמן רק לחלק מהישיבות בעניין זה אשר התקיימו בכנסת, ונודע לו באופן מקרי כי דיונים בנושא נמשכו בלי שזומן אליהם.
חבל עדולם עצמו אינו מועמד להכרה כאתר מורשת עולמית. התיק שהוגש לאונסק"ו לצורך הכרה כאתר מורשת עולמית הוא בנושא "ארץ המערות", הכולל בעיקר את אזור בית-גוברין ומקבצי מערות מסביב. הגבול הצפוני של אזור ההכרה הוא באזור גבעת-ישעיהו. למיטב ידיעתי, זה גובל בחבל עדולם מדרום.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת הורוביץ, שאלה נוספת.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
תודה, אדוני. עכשיו באמת לנושא העיקרי, ואני יודע, אדוני, שאתה עוסק בזה וברצינות, וזה באמת נושא קשה, והתייחס חברי חבר הכנסת אריה אלדד לעניין, וזה סיפור ים-המלח.
בישיבת הוועדה לביקורת המדינה מתאריך 23 בינואר, לפני חודש, הצהיר מנכ"ל משרדך כי משרד התיירות ביקש מוועדת השרים לענייני חברה וכלכלה להעביר למשרד אחר את האחריות שניתנה לו למעקב ולמציאת פתרונות בסוגיות הקשורות במרחב ים-המלח, בראש ובראשונה ירידת המפלס, בעיית הבולענים וכו'. אדוני, האם הדבר נכון? האם זו גם העמדה שלך? מה הם הנימוקים? ומיהו המשרד הממשלתי שלדעתך צריך להיות אחראי לטיפול במכלול התופעות הסביבתיות ותוצאותיהן במרחב ים-המלח? אמרת שאתה מתכוון להרחיב בנושא, אז זאת באמת השאלה, איך פותרים את הסוגיה הזאת.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
בתאריך 3 בינואר 2011 קיבל הקבינט החברתי-כלכלי החלטה באשר להמשך ביצוע מחקר בנושא אי-יציבות הקרקע על-ידי מכון גיאולוגי אשר במשרד התשתיות. עוד קבעה ההחלטה כי ועדת העורכים של צוות תמ"א 13 תלווה את עבודתו של המכון, וכך עבר ליווי עבודת המחקר בלבד ממשרד התיירות לאחריות משרד התשתיות ומינהל התכנון במשרד הפנים. אני מדגיש: רק עבודת המחקר. החשיבה מאחורי המהלך הזה היא שהכתובת לנושאים האלה היא של מינהל התכנון כגורם תכנוני, שמן הראוי שיהיה אמון על נושא אישורי בנייה.
סוגיה נוספת היא קביעת תקני בנייה בסוגיית הבולענים. למשרד התיירות אין יכולת מתאימה להתמודדות עם השאלות האלה. פרקטית, החלטת ממשלה זו רוקנה מתוכן את אחריות המשרד לתופעה, הנובעת בעיקרה מירידת המפלס של ים-המלח בגלל הקטנת הזרמת המים לירדן הדרומי – נושא שבתחום אחריות של משרד התשתיות והמשרד לשיתוף פעולה אזורי, כאחראי על קידום תעלת הימים.
עמדת משרד התיירות היא כי סוגיית הבולענים אינה סוגיה שבתחום היתרון היחסי של המשרד, שכן אין לו השפעה לא על ירידת המפלס, לא על החלטות לגבי בנייה באזורי בולענים ולא על תקני בנייה באזורי בולענים. משרד התיירות אינו אחראי יותר על שום היבט שנוגע לנושא הבולענים.
אני חושב, כפי שאמרתי, שהנושא צריך לעבור למשרד התשתיות ולמשרד הפנים, אבל בגיבוי ובליווי מלמעלה של משרד ראש הממשלה.
בכל זאת, אני יודע שמה שמעניין זה המחשבות לגבי ירידת המפלס בחוף הדרומי, ואני מציע שאחרי שאסיים את חלק ג' של השאילתא שלך, ועוד שאילתא של חבר כנסת, אני אתחלק אתכם במחשבות שלי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עוד שאלה של חבר הכנסת הורוביץ.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
תודה, אדוני השר. סוגיית קציר המלח זו השאלה שהכי מטרידה אותנו.
ברשותך, אדוני, אעבור לשאלה האחרונה, כי זה ממש עניין אקטואלי של הימים האחרונים: פורסם שהחברה לפיתוח מזרח-ירושלים, שמשרד התיירות מחזיק בה ברוב השליטה, ביטלה ברגע האחרון פסטיבל מוזיקלי שתוכנן להתקיים בבתי-כנסת ובכנסיות בעיר העתיקה בירושלים. עוד דווח, שהסיבה לביטול היא לחץ של גורמים חרדיים, שמבקשים למנוע כניסה של יהודים לכנסיות. האם הדבר מתיישב עם עמדת משרדך ועם הכוונות לעידוד התיירות בעיר העתיקה, והאם תפעל לשנות את ההחלטה ולמנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אני מצטער שהתשובה שלי תהיה קצרה הפעם, אבל אין מה לעשות, תבין מעצם התשובה: העיר ירושלים היא אורגן תיירות של מדינת ישראל, ובלבה העיר העתיקה. משרד התיירות מקדם את התיירות לירושלים בהיקפי תקציב של מאות מיליוני שקלים לאורך השנים, בכל היבטי הפעילות של המשרד: פיתוח תשתיות תיירות ציבוריות, השקעות בבניית בתי-מלון ובהרחבתם, שיווק, אירועים ועוד. מבירור שערכנו – האירוע שאליו אתה מתייחס אינו קשור לחברה לפיתוח מזרח-ירושלים, שהיא זרוע ביצוע של משרד התיירות, אלא קשור לרשות לפיתוח ירושלים, הרל"י, לכן מומלץ לפנות בנושא הזה אליהם. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
שאילתא לאדוני השר: סמוך לאזור התעשייה של העיר אריאל מצוי אתר ארכיאולוגי בשם חורבת-כורכוש. מדובר במערכת קברים מעוטרת ומפוארת מימי הבית השני, מהיפות שבשמורות שיש בארץ. היות שהאתר סמוך לאזור התעשייה של ברקן, אם איני טועה, ניתן להסדיר אליו גישה בקלות יחסית. מדוע לא נכלל האתר באתרי התיירות הרשמיים של המשרד – והכשרתו כאתר? תודה רבה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה, חבר הכנסת בן-ארי. ראשית, לא קיימת במשרד התיירות הגדרה של אתר תיירות רשמי ואין בידי המשרד רשימה של אתרי תיירות רשמיים. משרד התיירות מפתח תשתיות תיירות ציבוריות בהתאם לקריטריונים ברורים של בחינת פרויקטים ייעודיים לפיתוח, וכמובן, מגדיר את המוצר התיירותי. המשרד בוחן אפשרות להשקעה בתשתית תיירות ציבורית כאשר זו מוגשת אליו בצורה מסודרת למטרה זו על-ידי גורם האחראי על האתר, וכאשר ישנו גורם שניתן להעביר לתחזוקתו את התשתיות שפותחו.
האתר חורבת-כורכוש אינו מוכר במשרד התיירות. אם תוגש למשרד בקשה מסודרת על-ידי אותו גורם שאחר כך יהיה אמון על התחזוקה של אותו אתר, כמובן נבחן את ההצעה הזאת. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עוד שאלה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני השר, קודם כול, תודה על הנכונות. עד כמה שאני יודע, העיר אריאל ביקשה, אבל אשמח לבדוק את זה, ושהם יהיו אתך בקשר בהתאם להצהרה שהצהרת כאן. תודה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
חבר הכנסת בן-ארי, אגיד לך יותר מזה: ערכתי סיור תיירותי באריאל בהשתתפות ראש העיר וכך הלאה. ציינתי את זה – פשוט כנראה לא היית באולם – ציינתי שגיליתי שם מערת נטיפים מהמדהימות ביותר בעולם שראיתי פעם. אני מכיר את המוצר התיירותי של אריאל. אף אחד לא חשף אותי בפני המוצר הזה. לכן אני פונה אליך שתפנה אולי לראש עיריית אריאל, שיפנה אלי להכיר באתר הזה ולעשות שם משהו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת חמד עמאר.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אילו פרויקטים ייחודיים נמצאים על הפרק במשרד התיירות לפיתוח ענף התיירות במגזר הדרוזי? שאלה שנייה: איך רואה שר התיירות את עתידה וחשיבותה של התיירות במגזר הדרוזי?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, נגעת בסוגיה שעומדת כאחת מסוגיות הליבה של משרד התיירות לשנת 2011, ושמגובשות יחד אתך בימים אלה.
ענף התיירות במגזר הדרוזי: האגף לתיירות כפרית במשרד התיירות מסייע בהקמת יחידות אירוח כפרי, וזאת על-פי תוכנית רב-שנתית, 2007–2010, המבוססת על החלטת ממשלה מס' 412 בדבר פיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. כמו כן, האגף מסייע בליווי מקצועי תיירותי ליזמים המעוניינים להקים עסקים קטנים ובינוניים בתיירות.
סיוע במסגרת מענקים מינהליים: בתוכנית הסיוע עד שנת 2010 הוקמו כ-2,077 יחידות אירוח על-ידי 57 יזמים. במסגרת הסיוע הנ"ל הוגשו מאות בקשות, הן נבחנו ונבדקו על-ידי מהנדסים שהועסקו למטרה זו, והמשרד אישר פרויקטים ומענקים בהיקף של כ-7 מיליון שקל. סיוע נוסף יביא בשנים הבאות לתוספת של כ-60 יחידות אירוח כל שנה, ולקראת שנת 2014 מספר היחידות החדשות יעמדו על כ-500 יחידות אירוח.
במסגרת חממות תיירות המופעלות על-ידי אגף תיירות כפרית ובשיתוף המט"ים הוקצו 4,445 שעות ייעוץ ל-118 יזמים דרוזים וצ'רקסים במסגרת תוכנית הסיוע הנ"ל.
פיתוח תשתיות תיירותיות ביישובים: כאמור, משרד התיירות עורר גידול בביקוש למוצר התיירותי הדרוזי, ולפיכך נוצר צורך לא רק בהגדלת היקף המענקים להקמת צימרים אלא בפיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות במסגרת היישובים. ההיערכות המיידית נוגעת לשיפור התשתיות ליישובים, ובכלל זה הקמת מערך שילוט ליישובים, דבר שיגרום להצלחת העסקים התיירותיים ביישובים הללו. בשנים 2007–2010 הושקעו בתשתיות תיירותיות במגזר הדרוזי כ-20 מיליון שקל.
במהלך השנים האחרונות פעל משרד התיירות לפיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות במגזר הדרוזי, ולהלן דוגמאות: עין-אל-אסד – הסדרת מרכז היישוב; ריחנייה – הסדרת מרכז היישוב; דאלית-אל-כרמל – פיתוח מרכז הכפר והמעיין העתיק; עוספיא – פיתוח מרכז הכפר והמעיין; בית-ג'ן – פיתוח המשטח למצנחי רחיפה, פיתוח מרכז הכפר, טיילת לאורך המצוק; פקיעין – פיתוח גרעין הכפר, שיקום בית-הבד – לא חב"ד, אלא בית-הבד; קבר יתרו – פיתוח המתחם. מקומות קדושים – נבי איליה; חורפיש – תכנון מבואות לכפר, תכנון בית המורשת הדרוזית, תכנון פרויקטים במגזר הדרוזי ושילוט.
פעילות המשרד במסגרת שיווק פנים: הקמת ועדת היגוי למיתוג התיירות הדרוזית והצ'רקסית, במטרה לקדם את התיירות בכפרים הדרוזיים והצ'רקסיים בישראל ולהופכם למותג מוביל למשיכת תיירות פנים ונכנסת לגליל; קיום כמה סיורים לימודיים למאות מחליטנים ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים בכרמל ובגליל; חשיפת המוצר הדרוזי בעמוד הבית של אתר האינטרנט השיווקי של משרד התיירות; הפקה של כתבות מערכתיות בנושא הדרוזי, שתורגמו לעברית והועלו לאתר האינטרנט של המשרד; עריכת קמפיין תדמיתי ארצי לעידוד תיירות לכפרים הדרוזיים, בהתמקדות על פרסום בטלוויזיה. היו שני גלי פרסום במהלך 2010, בסך כולל של למעלה מחצי מיליון שקל ובגיבוי פרסומי באתרי אינטרנט מובילים ובעיתונות ארצית; הקמת ביתן מיוחד לדרוזים וצ'רקסים במסגרת יריד תיירות בין-לאומי בתל-אביב, ה-IMTM, שהתקיים בשבוע שעבר; הפקת חומרים בעברית ובאנגלית לשימוש בכנסים ובירידים בחוץ-לארץ; קידום פרויקט "הבתים הפתוחים" כמוצר מוביל של המיתוג; הפקת חוברת כללית של כל היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים; הפקת מפות לכל יישוב ויישוב.
בשנה הנוכחית ולשנים הבאות הנחיתי את המשרד להוסיף ולהגביר את חשיפת המוצר התיירותי הדרוזי, כך שיתחיל לפעול גם למול התיירות הנכנסת, כלומר תיירים מחוץ-לארץ. לפיכך, יש צורך לעשות פעולות התאמה נרחבות הן ברמה התשתיתית, הן ברמה השיווקית והן בתחום הכשרת כוח-אדם.
עוד מתוכנן השנה שדרוג אתר האינטרנט. עוד אושר לאחרונה קמפיין פרסום בטלוויזיה ובאינטרנט באמצעות הלשכה לפרסום הממשלתית, בסך הכול – מיליון שקל. תרגום אתר האינטרנט לאנגלית, ליווי של חברת יחסי ציבור לכל הפעילות המתוכננת בסיוע ובליווי של נציגי משרד התיירות, פעילות לקידום מכירות – תוכנית לסיוע ומימון חלקי בהפקת אירועים בכפרים דרוזיים וצ'רקסיים במהלך השנה.
פעילות בתחום הכשרה מקצועית – הכשרת כוח-אדם מהווה בסיס להצלחת מוצר תיירותי, על כן יש צורך בהקמת תשתית אנושית במגוון מקצועות תיירותיים.
המשרד פועל להכשרת כוח-אדם באזורי המגזר – בימים אלה סיימו 25 דרוזים וצ'רקסים קורס ייחודי למורי דרך המתמחים בהצגת המוצר הדרוזי, והם מצויים בשלבי בחינת הרישוי. כן אנחנו עורכים פעילויות השתלמויות לתיירנים וליזמים במגזר.
התקיים קורס ליזמים, צימריסטים בעיקר – לבעלי צימרים ולמי שמעוניין לבנות צימר באזור הצפון. הקורס התקיים במלון במעלות. כן הפעלנו קורס "נשים עושות תיירות" בבית-ג'ן, שבו נשים דרוזיות למדו לעשות תיירות ממלאכת ידן, שבה הן מומחיות, ולמכור אותה לתיירים ולמבקרים. הקורס נחל הצלחה. דרך אגב, אני ראיתי במו עיני את הנשים מבית-ג'ן באותו יריד בין-לאומי תיירותי שציינתי, שהתקיים בתל-אביב בשבוע שעבר, אפילו הצטלמתי אתן. הן עושות שם דברים מדהימים בידיהן.
ידנו נטויה ככל שניתן יהיה לארגן ולהפעיל קורסים ליזמים ולתיירנים באזורים אלה. בימים אלה נמצא בהכנה קורס לתיירנים בבית-ג'ן וקורס נוסף בחורפיש. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. עוד שאלה, חבר הכנסת חמד עמאר? תודה רבה. האמת היא שהשם של עמיתך לסיעה הוא חמד עמאר, לא חמד עאמֶר. מ"ם לפני אל"ף.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
"שַׁדֶה".
<היו"ר אחמד טיבי:>
"שַׁדֶה". עם "שַׁדֶה". אוקיי. חבר הכנסת פלָסנר.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
פלֶסנר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
פלֶסנר, כן.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אמרת פלָסנר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
צודק.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
גם לי מותר לתקן, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תיקו. אמרתי תיקו. לגיטימי לחלוטין. אבל הוא לא מהסיעה שלי, אדוני, זה ההבדל.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
נכון. גם לא משלי.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
עמאר.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כמובן תודה על ההתייחסויות הרציניות, ואני שמח שהדיון הזה מתקיים.
ממשלת ישראל עתידה להחליט בקרוב מהו הפתרון הרצוי לבעיית עליית המפלס וסכנת הצפת המלונות בים-המלח. אחת החלופות היא הריסת המלונות במיקומם הנוכחי והעתקתם למקום חלופי. בחירה בחלופה זו עתידה לפגוע קשות בתיירות באזור, בסביבה ובעובדי התיירות מערד ודימונה וכמובן מיישובים נוספים. האם משרדך גיבש פתרון וחלופה לסוגיית הצפת המלונות בים-המלח? מדוע פתרון קציר המלח לא מוצג בממשלה ונבחן ברצינות כהצעה אלטרנטיבית? הזזת המלונות יכולה להימשך זמן רב ותפגע קשות בענף התיירות. כיצד מתיישבת חלופה זו עם מועמדותו של ים-המלח לאחד משבעת פלאי תבל והיותו מוקד מרכזי לתיירות? ואני מוסיף כאן שסוגיית קציר המלח תחזור ותעסיק אותנו בעתיד אם לא נפתור אותה כעת. תודה רבה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אני מציע, אדוני היושב-ראש, שאני לא אקריא את התשובה המלומדת של המשרד שלי לחבר הכנסת פלסנר. אני יכול להציג לו הרבה מאוד נתונים, על-פי המסמך שמשתרע שם על שלושה עמודים, מה החברה להגנות ים-המלח, חל"י, עשתה במהלך שש השנים האחרונות, מה היא בדקה, באיזה כלים היא השתמשה. היא התייחסה ברצינות רבה לכל האופציות, ולמעשה האופציות האלה נולדו בעקבות העבודה הרצינית שעשתה החברה להגנות ים-המלח. אני שם את זה בצד, ואני מנצל, אדוני היושב-ראש, את הזכות שלי להעלות כמה סוגיות כרצוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בהחלט.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
הסוגיה מספר אחת זו סוגיית ירידת מפלס ים-המלח בחלק הדרומי ואותן אופציות או אותה אופציה שאני צריך להעלות בהקדם לממשלת ישראל.
ואני, חברי, כבר אומר שאני לא מחווה כאן שום דעה; לא נותן לכם שום דעה שלי, כי היא עדיין לא גובשה במאת האחוזים, אלא רק מתחלק אתכם באותן מחשבות שלי ובאותם רעיונות שגם גלגלתי עם כל הגורמים שנמצאים באזור, וכמובן יש להם אינטרס לכאן או לכאן.
אתה צודק, חבר הכנסת פלסנר, שיש פה איזו דילמה מאוד מאוד קשה. מצד אחד, מדובר באזור שנמצא עכשיו בתחרות שבעת פלאי עולם. דרך אגב, הכנסנו אותו לשם יחד עם הפלסטינים והירדנים; נדרשו שלוש חתימות והשגנו את זה במשא-ומתן לא פשוט, והיום יש לנו סיכוי להתמודד על הכללתו בשבעת פלאי עולם, בתחרות שתסתיים ב-11 בנובמבר 2011. אם אנחנו נהיה בין שבעת האחרונים, רבותי, בלשון העם, שיחקנו אותה. ראינו מה עשתה תחרות שבעת פלאי עולם – לאיך זה נקרא?
<סעיד נפאע (בל"ד):>
פטרה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
לפטרה, סליחה. לפטרה. עקבה מעסיקה אותי בירדן ולא פטרה, אבל מה שזה עשה לפטרה. ראינו מה זה עשה לגלפגוס, ראינו מה זה עשה לעוד מקומות שזכו להיות בשבעת פלאי עולם, איך התיירות, מה שנקרא צמחה שם.
אני מזכיר לכם שבמסגרת התחרות אנחנו נחשפים למיליארד איש שרואים אותנו; הם רואים לא רק את ים-המלח, הם רואים את כל מדינת ישראל, וזה כלי מצוין לשפר גם את התדמית של מדינת ישראל, שהיא לא מהמשופרות ביותר ברחבי העולם.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אם נזכה, אולי יישנו באוהלים, או משהו כזה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
שמה?
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אולי יישנו באוהלים, אם לא יהיו המלונות, אם נזכה – – –
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
מאה אחוז. זה המקום הכי נמוך בעולם, ואני משווק אותו בתור אחד מפלאי עולם כבר עכשיו, עוד לפני שהוא זכה בתחרות. כשאני מדבר, בכל הסיורים שלי ברחבי העולם, אני מציין את המקום הזה כמקום מדהים, כמקום של פלא עולמי, המקום הכי נמוך, מקום עם תכונות רפואיות וכך הלאה וכך הלאה.
איך זה מתיישב עם כך שהמקום הזה שומם, לא מתחדש כבר עשרות שנים, שהמקום, כמו שהוא נראה היום, בעיקר החלק הדרומי שלו, זו פשוט בושה וחרפה, לא רק לתיירות של מדינת ישראל – בסך הכול התיירות לא שייכת לסבתא שלי ולא שייכת למשפחה שלי, זה שייך לכולנו, זה שייך לעם הזה; זה פשוט מביש איך המקום הזה, שאנחנו משווקים אותו כאחד משבעת פלאי עולם, נראה.
עכשיו אני אומר לכם: אם אתם עושים עכשיו סיור, ואתם רואים שהמלונות בים-המלח מלאים, אתם מגבשים רושם מוטעה, שזה בגלל – א. שהם ברמה טובה; ב. כי המקום הזה מושך אנשים. לא ולא. שנת 2010 היתה שנת שיא מבחינה תיירותית – הגיעו כ-3.5 מיליון איש. יש היום מחסור אדיר בבתי-מלון – גם על זה התכוונתי לדבר, לא יודע אם יהיה לי זמן – ולכן אנשים שרצו ללון בירושלים, בתל-אביב וכך הלאה, הופנו על-ידינו גם לאשקלון וגם לאזור ים-המלח.
חוץ מזה, תודה רבה לעופר עיני, שבמקום להסיע את ועדי העובדים לבולגריה, לטורקיה וכך הלאה, מעדיף מוצר כחול-לבן ומסיע אותם לים-המלח. אני אומר את זה בלי צחוק. ועדי עובדים ממלאים היום את מלונות ים-המלח. זו תיירות פנים, אבל גם זה חשוב. אין מה לעשות בים-המלח לתיירות הנכנסת בצורה ייעודית, אלא אם כן אתה רוצה קצת ספא, קצת מרפא וכך הלאה וכך הלאה. אין שם שום אטרקציות. "מקדונלד'ס", שזו האטרקציה העיקרית שם בעין-בוקק, נסגר ב-22:00, וגם "ארומה". אני בעצמי צוחק, אבל אני גם בוכה, כי אלה האטרקציות היחידות. מה לעשות?
אני כל הזמן נזכר שבמערכת הבחירות – וכולכם השתתפתם בה – בשנת 2009, לנו עם כמה מבכירי המפלגה שלנו במלון "קרלטון" שם, בים-המלח. ב-22:00 אני שם על עצמי בגד יפה ואני הולך. שואלים אותי: לאן בדיוק אתה הולך, ולאן בדיוק אתה רוצה לצאת באזור הזה? ואז הבנתי שאין לאן לצאת. אז חזרתי לחדר, או, אני לא יודע, למסעדה שם, בים-המלח.
חבר'ה, יש לנו – ואני עוד פעם אומר לכם: אני חולק עכשיו אתכם את רגשות שלי והמחשבות שלי, ולא נותן לכם פתרון. יש היום הזדמנות יוצאת דופן לחדש את האזור הזה, פשוט הזדמנות בלתי חוזרת. אני, דרך אגב, עשיתי ניסיון. ניסיתי למשוך כמה מהיזמים לפתוח שם רשת מסעדות, כמו שיש בתל-אביב, כמו שיש בירושלים, ומאוד פופולריות פה. אף אחד לא הסכים. אף אחד לא הסכים. משהו צריך לפרוץ את מעגל הקסמים הזה.
אגב, עוד דבר, עוד נדבך חשוב: בפעם האחרונה שהוקמו שם בתי-מלון – אני כבר לא זוכר, לדעתי זה היה לפני 25 שנה – אז, נתנו ליזמים תמריצים בגובה של 38%. כל יזם שרצה להשקיע בבית-מלון בים-המלח קיבל 38% מימון ממשלתי. אתם יודעים כמה מקבל היום יזם שרוצה להקים מלון בים-המלח? תנו ניחוש. אפס. למה? כי האזור הזה הפסיק להיות מוגדר כאזור עדיפות לאומית – על-ידי משרד האוצר, אגב; על-ידי משרד האוצר. יש לי דיונים סוערים עם משרד האוצר להכליל גם את אזור ים-המלח וגם את אילת, שלבושתנו לא מוגדרים כאזורי עדיפות לאומית, ואני לא יכול לתת תמריץ ליזמים להקים שם בתי-מלון, וגם אטרקציות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אם תפתח את האזור, אולי לא תצטרך לתת תמריץ.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
הו, עכשיו אני אומר: לנו יש עכשיו הזדמנות שלא תחזור בדור הזה, גם לא תחזור בדור הבא, בכסף ציבורי – וגם בכסף של "מפעלי ים-המלח" – לחדש את האזור הזה. מה זה אומר לחדש? לבנות בתי-מלון חדישים יותר, מרווחים יותר, מותאמים לסטנדרטים בין-לאומיים; למשוך אולי מותגים בין-לאומיים, שאנחנו כמעט לגמרי לא מושכים בארץ; לפתח שם מסחר, לפתח שם קניונים, לפתח שם אטרקציות. פשוט לפרוץ את מעגל הקסמים הזה. יש כמה כלים. נכון שאף אחד מאתנו לא מאמין שמאפס מענק שאני יכול לתת ליזמים אני יכול מייד להגיע ל-38%. דיינו אם נצליח להכניס את זה לאזור עדיפות לאומית, ואני אוכל לתת מה שאני נותן היום בירושלים, בצפון ובדרום, בגובה של 20%. דיינו. אבל איכשהו צריך לתת תקווה לאזור הזה ולהתחיל לפתח את זה.
עכשיו, נגיד שאני עושה מעשה שכולם מצפים ממני לעשות, ומכריז על קציר מלא של מלח. אני כבר אומר לכם: אני יוצא גיבור של כל האנשים – לא גיבור, כי זה מה שכאילו מצופה ממני לעשות. אני אגיד לכם יותר מזה: "מפעלי ים-המלח" יממנו, אני אומר, את חלק הארי של הקציר המלא, ויכול להיות שאפילו 100%, אם האוצר יהיה מספיק אגרסיבי ומספיק תקיף כדי לדרוש מהם לעשות פעילות. בסופו של דבר, בגלל העלייה של המפלס הזה – הם אחראים. הם אחראים לזה. מצד שני, אני גם לא יכול להפסיק את העבודה שלהם, כי הם נותנים פרנסה להמון המון אנשים שמועסקים שם ומתפרנסים מזה. הם גם קיבלו זיכיון כחוק, והם עובדים כחוק. אבל הם ישלמו על הקציר המלא.
מי ירוויח מזה? יכול להיות שהאזור – מה שנקרא המפלס ירד. לא מייד. אחרי שבע–תשע שנים. שבע–תשע שנים – רק אז קציר מלא של מלח יהיה אפקטיבי. בינתיים, האזור הזה – ינועו שם משאיות ומסועים, וכל מיני דברים שיצטרכו להוציא כמות אדירה של מלח. כמות אדירה של מלח. בכל מקרה, התיירות תיפגע שם. והכי חשוב – לא יהיה שום חידוש, לא בבתי-מלון, לא במסחר, לא בתיירות, לא בשום דבר. כי הקציר המלא ימומן על-ידי "מפעלי ים-המלח", והאוצר יגיד: גמרנו, בחרתם אופציה. לא שמים יותר גרוש על ההתחדשות האזורית.
מצד שני, אם אני מחליט על האופציה של התחדשות אזורית, על העתקת בתי-מלון – אני קורא לזה התחדשות אזורית. יש כאלה שכל הזמן מנסים להכניס אותי – שזה הרס בתי-מלון, וכך הלאה. אני רוצה להיות ברור: לא יהיה הרס בתי-מלון לפני שאנחנו בונים בתי-מלון חדשים בקו השני של החוף. לא יהיה, להיפך. ברגע שייבנו בתי-מלון בקו השני של החוף – שישה בתי-מלון – ונספק הגנות – גם באותו פרק זמן שהם ייבנו – נספק גם פתרון לקו הראשון של החוף, גם שם ייבנו בתי-מלון, וננסה למשוך לשם מותגים בין-לאומיים, כי כבר יהיו הגנות וכבר יהיה מספיק ביטחון שהאזור הזה יהיה מוגן בפני עליית המפלס. שאותם "מפעלי ים-המלח" ימשיכו – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אדוני השר, בקטע הזה של ים המלח יש רצועה שבשטח C, על-פי ההסכמים, והפלסטינים – – –
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
זה אזור צפון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן. והפלסטינים מבקשים להקים שם בתי-מלון ורצועה תיירותית. מה עמדתך בנושא זה? אני יודע מה עמדת ראש הממשלה, אבל מה עמדתך?
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אני בעד. אני בעד כל שיתוף עם הרשות הפלסטינית בתחום התיירותי-כלכלי, וגם בתחומים אחרים. אני גם חושב – ואני הכרזתי על זה בכנס ה-OECD שהיה בירושלים – שאם יש משהו שסביבו אנחנו יכולים לבנות אמון בסיסי עם הרשות הפלסטינית, זה נושאים תיירותיים וכלכליים. אם אני, אדוני היושב-ראש, מביא לפה מחר עוד שלושה תיירים, ושניים מהם מבקרים ברשות הפלסטינית. זה win-win.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לצערי הרב, הממשלה שבה אתה חבר, כבר שנה מסרבת לאשר לרשות הפלסטינית להקים שם אזור תיירותי.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
לא. השאלה היא אם אתה מדבר על פרויקט ייחודי של הרשות הפלסטינית, או שזה בסופו של דבר יהיה יזם משותף שלנו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, פרויקט ייחודי של הרשות הפלסטינית.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תראה, ברגע שאתה נותן לרשות הפלסטינית להקים שם פרויקט ייחודי שלהם, זה כאילו שאתה מכריז שזה שטח שלהם. בסופו של דבר יש מחלוקת למי שייך השטח הזה; ואל תגרור אותי פה לנושאים פוליטיים, אני פה רק בנושאים כלכליים. אבל כל פרויקט משותף עם הרשות הפלסטינית – כמו שיש לנו פרויקט משותף של מעבר חופשי ובטוח של צליינים מירושלים לבית-לחם, שאני מבצע – אז דיינו. אני מברך על זה.
אני מגיע שוב לסיפור של האזור הדרומי, שהוא לא במחלוקת. אני חושב שברגע שאנחנו משחררים את האוצר – שיושב על הכסף – מחובה לדאוג לאזור הזה כך או כך, ולשים שם סכומים לא מבוטלים, אנחנו נחטא לאמת המוסרית שלנו ולאמת המקצועית שלנו. לא יהיה יותר סיכוי, לא בדור הזה ולא בדורות הבאים, לקחת כסף ציבורי שמקצה משרד האוצר ולעשות שם משהו. ולכן אני מחפש, חבר הכנסת הורוביץ – ואתה עוסק הרבה בעניין הזה – אני מחפש פתרון ביניים. אני חושב שאפשר למצוא אלטרנטיבה מספיק טובה גם כדי לעשות קציר מלח מהיר יותר מאשר יתרחש אם אני אבחר באופציה של העתקת בתי-מלון – כי אז אני מסכים אתך, שהקציר בכל מקרה יתרחש, אבל הוא יתרחש סביב שנת 2030, כשהם יקבלו זיכיון נוסף או חידוש זיכיון – אז אפשר, אולי, לעשות קציר הרבה יותר מהיר, במימון של "מפעלי ים-המלח", שהם אחראים לסיפור הזה של עליית המפלס, אבל מצד שני ליצור קרן ממשלתית לחידוש אזורי, שיהיה שם מספיק כסף כדי שנוכל לטפל באזור הזה, להעתיק בתי-מלון וגם לבנות בתי-מלון חדשים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
איך עושים זאת? יש לנו כלים. אני אציע דברים. אני שוב אומר: אני לא נותן פה דעה שלי על הסוגיה המאוד מאוד כבדה. אני ממשיך בדיונים פרטניים עם הגופים הסביבתיים, עם הגופים המלונאיים, עם הגופים הפיננסיים, כולל "מפעלי ים-המלח". הדיונים האלה קדחתניים ומרתוניים. אני מאוד מקווה שתוך פרק זמן מאוד מאוד קצר – אני גם לא רוצה למרוח את זה, אני גם לא רוצה להצטייר כאילו אני לא החלטי, ואני לא צריך להקים פה ועדות כאלה ואחרות כדי לדחות דברים. אני כן אקבל החלטה, אבל תנו לי עוד קצת זמן כדי שאנחנו נהיה מספיק מקצועיים ומספיק יסודיים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אדוני השר, אני מודה לך על שהואלת לענות בצורה מעמיקה לשאלות חברי הכנסת.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מאחל לך בהצלחה.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011>
[מס' כ/366; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 16982; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אדוני, הפעם הצעה טכנית לגמרי, שלא תוכל למנות אותה ברשימת הישגי כמו שעשית אתמול – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתמול מניתי, כן.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – אבל במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת הכנסת אני חושב שגם את החובות האלה צריך לקיים כדי שהדברים יהיו מסודרים.
אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק כוללת תיקונים טכניים, שמטרתם התאמת חוק הכנסת להוראות חוק-יסוד: הכנסת.
חוק-יסוד: הכנסת תוקן בשנת 2001, ונקבע בו כי חבר הכנסת שהורשע בפסק-דין סופי בעבירה שיש עמה קלון, תופסק כהונתו בכנסת. תיקון זה השמיט את הדרישה לעונש מאסר בפועל כתנאי מצטבר לצורך הפסקת הכהונה של חבר הכנסת. אלא שכאשר עשו אז את התיקון, לא תיקנו את סעיף 7 לחוק הכנסת, שנשאר בנוסחו הקודם, וכתוצאה מכך הוא איננו מתיישב עם הוראות חוק-היסוד, משום שהוא קובע כי הכנסת רשאית להעביר מכהונתו את יושב-ראש הכנסת או סגן ליושב-ראש אם הורשע בפסק-דין סופי בעבירה שיש עמה קלון – מצב, כאמור, שלא יכול כבר לקרות, משום שכאשר חבר כנסת, לרבות יושב-ראש או סגנו, שנקלע למצב הזה, אוטומטית כהונתו מסתיימת, ולכן אין צורך בהליך נפרד ביחס לכהונתו בנשיאות.
משכך המצב מוצע, כמובן, למחוק את ההוראה הזאת ולבצע כמה התאמות ניסוחיות שנדרשו בהקשר הזה, ובכך להבטיח את העובדה שבחוק הכנסת לא תהיה הוראה שעל פניה איננה מתיישבת עם ההסדר שקבוע בחוק-יסוד: הכנסת.
מטבע הדברים גם לא הוגשו הסתייגויות להצעה הזאת, ואני מבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין דוברים.
אנחנו עוברים להצבעה, כי אין הסתייגויות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אנחנו, כמובן, מצביעים על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011. נא להצביע בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה, יעני ועדת הכנסת.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 3
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ההצעה התקבלה פה אחד. שלושה תמכו, אין מתנגדים ואין נמנעים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 3
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הכנסת (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, נתקבל.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
ברוב ערבי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בִּאל צַ'בְּט. זה בניגוד להשקפת העולם של חבר הכנסת לוין.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
יש הצעות שלא צריך לעשות להן גיוס. זה, אין לי בעיות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עכשיו יש פיפטי-פיפטי.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
לא הספקתי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אילטוב, זה עבר ברוב יהודי – סליחה, ברוב ערבי. זה עבר ברוב ערבי.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אגב, זה לא עבר ברוב ערבי, כי הוא דרוזי. אתה יודע שיש – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא. הוא ערבי. תשאל אותו. הוא ערבי.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
יש מחלוקת גם בזה.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
שלא תגיד – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אלה הם מהמקור של הערבים. מקור.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – –
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, שלא תגיד שאין פה שוויון הזדמנויות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 3, אין מתנגדים ואין נמנעים. שוב, עברה ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כהצעת הוועדה. תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין.
<הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2) (עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/364).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2), קריאה ראשונה. ההצעה היא של חבר הכנסת יריב לוין. יציג אותה יריב לוין. תפאדל, יריב לוין.
<איתן כבל (העבודה):>
זה היום של יריב לוין.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עד שהוא מביא הצעה נורמלית...
<איתן כבל (העבודה):>
לך תדע. לא קראת את האותיות הקטנות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חכה, נראה איפה כתוב הסעיף "למעט בני מיעוטים". כן.
<יריב לוין (הליכוד):>
חבר הכנסת טיבי, אתה עושה ממני מה שאני לא אהיה ולא יכול להיות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אבל, איתן, בשונה ממך – וזה היתרון שלו – הוא אוהד "הפועל", ואתה אוהד "מכבי".
<יריב לוין (הליכוד):>
זה נכון.
<איתן כבל (העבודה):>
תראה איך ככה – טוב.
<יריב לוין (הליכוד):>
זה נכון.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה הראשונה את הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2) (עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע), התשע"א–2011, הצעת חוק שהיא פרי יוזמה משותפת שלי ושל חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
הצעת החוק נועדה להרחיב את ההגנה הניתנת לציבור מפני עברייני מין על-ידי החלת החוק גם על מי שהורשע בביצוע עבירות של פרסום והצגת תועבה ובה דמותו של קטין, או שנעברו בקטין, ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע.
צריך להבין שבמציאות של מדרג עבירות המין ישנן עבירות מסוימות, הקלות יותר, שאינן מחייבות במציאות של היום את הכנסתו של מי שהורשע בהן לתוך המסגרת של המעקב שקבועה בחוק ההגנה. אנחנו למדים שהרבה פעמים העבירות האלה, אם אפשר לכנות זאת כך, הן המבוא לעבירות החמורות יותר, ובהחלט יכול להיות שאם אנחנו נעשה כאן את השינוי ונרחיב את הסל של המקרים שנכנסים תחת ההוראות של חוק ההגנה, נוכל לייצר את אותה מניעה שתמנע אחר כך את ההידרדרות במורד העבירות למקום שבו תגענה העבירות החמורות, ונוכל לעצור ולטפל באותם עבריינים כבר בשלב המקדמי, כאשר הם ביצעו עבירות שהן עבירות קלות יותר מאלה שהם עלולים לבצע בהמשך.
על כן, מוצע כי במסגרת הערכת המסוכנות שנערכת לפי החוק למי שהורשע בביצוע עבירת מין, לא תיבחן רק רמת הסיכון הנשקפת ממנו לביצוע עבירת מין נוספת של החזקת חומר תועבה – זאת, מאחר שהסכנה הנשקפת מביצוע העבירה הזאת היא נמוכה – אלא ההתייחסות תהיה, כמובן, לסיכון שהעבירה הזאת תהיה מבוא להידרדרות לעבירות חמורות יותר. לכן, אני חושב שהדבר הזה, בהחלט, מבחינה מניעתית, הוא בעל חשיבות.
מעבר לכך, מוצע להוסיף להגדרת "עבירת מין" בחוק את העבירה של התעללות מינית בקטין או בחסר ישע, שוב, מתוך אותו היגיון שגם הרשעה בעבירה כזו מצביעה על הסיכון הנשקף מאותו עבריין לבצע עבירות מין נוספות. על כן, שוב, כפי שדובר בנושא של פרסומים והצגת פרסומי תועבה, נכון יהיה להכניס אותו לתוך מסגרת הפיקוח והמגבלות, ובדרך הזאת, כך אנחנו מקווים, למנוע את הידרדרותו לביצוע עבירות חמורות יותר.
אני, כמובן, מבקש להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על העבודה המשותפת שלה עמי בהצעת החוק הזאת, ולהודות למר יצחק קדמן, שהביא בפנינו את הנושא ודחף וסייע בקידום ההצעה הזאת, וכמובן ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם. אני מקווה שיעלה בידנו לאשר היום את ההצעה הזאת בקריאה הראשונה, וכפועל יוצא – להמשיך ולסיים את החקיקה הזו, בתקווה שהיא אכן תגביר את ביטחון הציבור בכלל ותמנע את הסיכון הגדול שבהידרדרות של מי שכבר הורשע בעבירת מין מן הסוגים שפירטתי כאן לביצוען של עבירות חמורות ונוספות. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. הרשימה נעולה, סגורה הרמטית.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סיפר לי חבר, שהוא היה נוכח באיזה שיחה, ואיש אחד שאל איזו נערה: את רואה "האח הגדול"? היא ענתה לו: לא, הוא כל הזמן בישיבה. זה אולי פתיחה לשינוי תרבותי שנמצא בחלקים מסוימים בקרב הציבור, אבל אנחנו שומעים שהתוכנית – ותיכף אני ארחיב עליה קצת – שנקראת "האח הגדול", יש לה טירוף רייטינג שאין כדוגמתו. השבוע נחשפנו לעורך של התוכנית. העורך זה הרציונל, זה המוביל, זה המוציא והמביא. ולימדו אותנו חכמינו, שאדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו; לא איפה שהוא מתכנן, לא איפה שהוא מחושב, אלא איפה שמחליק לו. והאיש, נפתח לו המיקרופון, והוא התבטא בצורה שמציירת את הציור כולו ונותנת את התמונה המלאה. הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין.
המתחסדים של אותו ערוץ שלחו אותו לכמה ימי חופשה. איפה כל הארגונים, קודם כול ארגוני הנשים? לא ראיתי את ההפגנות מול הערוץ השני, לסגור את התוכנית הנאלחה הזאת. אני לא רואה את כל המגינים מפני העבריינים. איפה אתם? עבריין הוא לא רק זה שפוגע ספציפית, אלא זה שמנחה נורמות של אשה כחפץ, בעליבות, בגסות, בנאלחות. וכל זה – הורים יקרים שרואים אותי עכשיו, יש לכם מכשיר בבית, יש לכם מכשיר כזה שקוראים לו טלוויזיה, ויש בו עברייני מין. יש שם עברייני מין שפוגעים בילדים שלכם עכשיו או בשעה אחרת.
ולכן אני מציע, יכולה להיות חקיקה רבה, אבל, הורים יקרים, שדואגים לשלום ילדם – קחו את הטלוויזיה שאתם רואים בה עכשיו אותי, תסתכלו החוצה דרך החלון שאין אף אחד למטה, תזרקו אותה החוצה. אני מבטיח לכם איכות חיים שאין כדוגמתה. לנו בבית מעולם לא היתה טלוויזיה ולא היינו זקוקים לה לבייביסיטר – ואני מגדל כמה ילדים בבית.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
כמה?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חסדי השם יתברך, שמונה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
התחלה טובה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בן פורת יוסף. ברכת השם בבריאות ובנחת.
מה שאני רוצה לומר, כשאנחנו מדברים על חקיקה, הורים יקרים – ואני מדבר פה מעל במת הכנסת: קחו אחריות מפני עברייני המין האלה, שמנצלים את הסף הנמוך, והטלוויזיה המתחסדת שולחת אותו רק לכמה ימי חופשה במקום לסגור את התוכנית ולתבוע אותו על הפשע הזה שלו, על כל התוכנית הזאת. כדי להציל את ילדינו עלינו לעשות את תפקידנו. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מציעת החוק, יחד עם חבר הכנסת יריב לוין, כמובן.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ושותפי להצעת החוק הזאת חבר הכנסת יריב לוין, יחד הצענו לתקן ולסתום איזו לקונה בחוק שלא לוקחת בחשבון את העניין של עברייני מין כרשימה סגורה, שעד היום לא נכלל בה מי שביצע עבירה של פרסום והצגת תועבה שבה מופיע קטין, מי שפרסם פרסום ובו דמותו של קטין, מי שהשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, וכן התעללות מינית בקטין. אלה עבירות שאינן כלולות בחוק היום.
יכול להיות שדווקא היום, כאשר הפדופיליה ברשת הפכה להיות תופעה שיש למגרה, יש בידינו הזדמנות וכלים שיסייעו לסגור את הפרצה המסוכנת הזאת, תוך הרחבת ההגדרה של עבריין מין באופן שיכלול גם את מי שפרסם פרסומי תועבה שבהם קטינים.
אני רוצה להזכיר לכולם את המקרה של האחים קורידו. אחד מהם הורשע בעבר בצילום ילדים עירומים על חוף הים והשתמש בתמונות האלה לסיפוק איזשהו צורך סטייתי שלו. אבל כמה שנראה הכי טבעי שבעולם שתהיה לו הערכת מסוכנות כאשר הוא מסיים לרצות עונשו, ויהיה איזה פיקוח כאשר הוא חוזר לקהילה, היום בחוק זה לא מופיע.
אני באמת גם רוצה להגיד תודה לדודו רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שעזר בהכנת החוק הזה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
את לא חייבת.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)>
אני לא חייבת, אני רוצה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם היא רוצה, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)>
רוצה אני לציין, מאחר שבוועדה הבינו את החשיבות של הרחבת הגדרתם של אותם עבריינים כדי למנוע הישנות – הרי זה לא חדש. בעלי סוג עבריינות שכזה, הם עבריינים שחוזרים על אותה עבירה בדרך כזאת או אחרת.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש? גם אצלנו בהלכה הנושאים האלה עלו, ולא פעם אחת. גם המסורת היהודית מצביעה על כך שמי שעבר עבירה פעם אחת, גדל הסיכון שיחטא פעם נוספת. מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה – מדרש תהילים מזמור א'. הרמב"ן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13, הדגיש את החשש מהישנות הפשיעה והחמרתה בכל פעם שעבריין שב ועובר עליה. וגדולה במיוחד העבירה שקשורה במין. וכאשר אנחנו מחברים בין מין לילדים, זו סכנה חברתית שאחריות מוטלת עלינו למגר אותה. וכאן אנחנו לא רק נמגר – אנחנו נוכל לפקח על אותם עבריינים שחוזרים, גם אם כאילו שילמו את חובם לחברה. אמצעי הפיקוח צריכים שיהיו ראויים כדי למנוע פגיעה נוספת על כל נזקיה והשלכותיה.
אני מקווה, אדוני דודו רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהחוק הזה יגיע מהר גם לקריאה שנייה ושלישית. אני רק רוצה לציין שהיוזמה הזאת היא לא רק יוזמה שלי ושל חבר הכנסת יריב לוין אלא גם של המועצה לשלום הילד, שהיום גם מקיימת את כנס באר-שבע לשלום הילד. אין ראוי מכך שביום זה אנחנו נאשר את הצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לייחד דקה מהזמן המוקצב לי – שמעתי אותך היום, חבר הכנסת לוין, שבירכת על החלטת הממשלה מאתמול. אני רוצה להזכיר לך שהחלטה כזאת קיבלה ממשלה בראשות הליכוד ב-1987, מספרה היה 373, ועצם העובדה שאנחנו צריכים לקבל עוד החלטה היום, אחרי 25 שנים, אומרת דורשני. הממשלה הקודמת קיבלה החלטה של הקצבת 470 מיליון שקלים רק לפני שנים מעטות, ואני תקווה שהחלטה זו יהיה גורלה שונה משל ההחלטות הקודמות.
לעניין החוק – בשבוע שעבר או לפני שבועיים התקיים כאן דיון – נכח כאן גם חבר הכנסת רותם – בשאילתא לשר החינוך, לגבי אי-אכיפת הנהלים של העסקת עברייני מין במוסדות החינוך או במוסדות שמאכלסים אנשים עם מוגבלויות. עלתה השאלה האם אכן הנהלים האלה חלים גם במקרים אחרים או מוחלים במקרים אחרים, או האיסור מוחל גם על אחרים. מבדיקה שעשיתי התברר שלמעשה ישנה לקונה רצינית בנושא הזה, כי הגנה על קורבנות התעללויות מיניות – יש אחדות דעים שהיא חשובה מאוד.
אני לא הצלחתי להבין למה באיסור העסקה של עברייני מין, אסור להעסיק עבריין מין שהוא בן 18 ויום, אבל למעשה מותר, על-פי חוק, להעסיק עבריין מין שהוא בן 18 פחות יום. הגשתי הצעת חוק בנושא הזה, ואני תקווה שתתמכו בהצעת החוק, כי בדרך כלל – את יודעת, הצעות חוק שאנחנו מגישים, גם בנושאים שכאלה, משום מה אוטומטית מסומן ה"וי" אנטי בוועדה לענייני חקיקה. אני באמת תקווה שאכן תתמכו בבוא הזמן. אני מוכן גם להראות לכם את זה קודם לכן. היום הכנתי אותה להגשה, ואני מוכן לעכב את זה כדי שתצטרפו להצעה הזאת, כדי לכסות על הלקונה הקיימת בחוק הזה. בזה, חבר הכנסת רותם, נדמה לי שנוכל פחות או יותר להשלים את רשת ההגנה על קורבנות עבירות המין. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת נפאע. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לברך את יוזמי החוק, חברת הכנסת אורלי לוי וחבר הכנסת יריב לוין, וגם את מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הבלתי-נלאה לטובה, יש לציין.
החוק שלכם מאוד חשוב, כיוון שהוא נכנס לאזור שאין נוגעים בו, לכאורה אזור שהוא רחוק מהעין, והוא לא מתייחס למעשה עבירת המין בקטין עצמו, אלא לפורנוגרפיה שמופקת מאותה עבירת מין. יש לנו נטייה, בעולם המערבי, הגלובלי, להפריד בין שתי העבירות האלה ולראות בפורנוגרפיה משהו ערטילאי שלא נוגע אלינו ישירות, והוא בכלל נעשה במקום רחוק ואחר, ולכן לא מדובר בכלל בעבירת מין, אלא בסוג של עוד תוכן אינטרנטי.
השיבוש התודעתי הזה מגיע לידי כך שיש המדברים על פורנוגרפיה במסגרת חופש הביטוי או זכותו של הציבור לצרוך ערוצי פורנוגרפיה כאלה או אחרים, וזה שיבוש מוחלט, כי מאחורי כל פרסום פורנוגרפי יש קטין שנפגע בעבירת מין, קטין אמיתי שנפגע על-ידי מבוגר באופן אמיתי, והוא קורבן נוראי גם של הפגיעה, ואחר כך פגיעתו גם מופצת ברבים. ההפצה הפומבית הזאת, הפיכת הפגיעה בילד עצמו לפורנוגרפיה שמופצת ברבים, הופכת את העבירה הנוראה – אולי באמת הנוראה מכול, שהיא אולי לא הורגת, אבל היא הורגת את נפשו של הילד – הופכת את העבירה הזאת ללגיטימית, לחומר שמותר לצרוך לכאורה במסגרת חופש הביטוי.
יש איזה כשל מוסרי במחשבה שאסור לנו להתערב בעניינים האלה, כי כל אדם יכול לצרוך מה שהוא רוצה לפי בחירתו. לא. ההפרדה הזאת היא מלאכותית, והיא הפרדה שבמידה רבה נובעת מהתפיסה שלנו את עצמנו כצרכנים בלבד, ולא כאזרחים מוסריים, עם אחריות מוסרית לאחרים. כאן אנחנו לא צרכנים; כאן הפורנוגרפיה כמוה כמעשה האלימות המינית עצמו. החוק שלכם מתייחס לסוגיה המורכבת הזאת ומצעיד אותנו צעד אחד קדימה לקראת מיגור התופעה הזאת, ואני מברכת את שניכם על כך. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מברך גם אותך.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה ראשונה – עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 2) (עבירות של פרסום והצגת תועבה ושל התעללות מינית בקטין או בחסר ישע), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ובכן, בעד – 10, אין נמנעים, אין מתנגדים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה לכם, רבותי.
<הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 4) (תיקון)
(דחיית תחילה לעניין מכל משקה אלכוהולי), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/368).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום, והיא הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 4) (תיקון) (דחיית תחילה לעניין מכל משקה אלכוהולי), של חבר הכנסת יצחק וקנין – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר פה – כבר אמרתי את זה בקריאה הטרומית – בתיקון טכני בלבד. לפני כשנה, בדיון על התוספת של 5 אגורות ל-25 האגורות שלוקחים כפיקדון על מכלי משקה, הוגדל הסכום מ-25 אגורות ל-30 אגורות. מאחר שהוועדה אז לא נתנה את דעתה על פרק הזמן הרצוי דווקא למשקה אלכוהול, החליטה הוועדה לתת פרק זמן של שנה. מאחר שמדובר במכלי משקה שהתפוגה שלהם עד כשלוש שנים, היה צורך להאריך בעוד כחצי שנה. באותה תקופה פנה אלי שר החקלאות וביקש ממני את הגשת הצעת החוק, מאחר שהתוקף של הצעת החוק הוא ב-8 בפברואר. זאת אומרת, אם לא היינו מעבירים את החוק הזה, החוק היה נכנס לתוקף, ואז על המדפים היו נשארים מכלי משקה, בקבוקים, עם תווית של 25 אגורות. הדבר הזה נותן עוד חצי שנה בלבד, וכבר אמרנו בקריאה הטרומית שלא תהיה הארכה נוספת עד לתאריך שיינקב בחוק – שישה חודשים נוספים, ואז אוטומטית תתבטל ההוראה הזאת וכל היצרנים וכל הספקים יהיו חייבים להטביע את ה-30 אגורות. בפועל, כבר היום משלמים 30 אגורות, רק שעל התווית שיש על הבקבוק עדיין כתוב 25 אגורות. כדי לא להוסיף עלויות על היצרנים ועל המשווקים, הוחלט להאריך את זה בעוד חצי שנה.
לכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. מדובר בחצי שנה נוספת, ואני אודה לחברי הכנסת על האישור. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת יעקב כץ – לא נמצא. חבר הכנסת בן-ארי – מוותר. חבר הכנסת אריאל – מוותר.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 4) (תיקון)
(דחיית תחילה לעניין מכל משקה אלכוהולי), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הכלכלה, לרבות תמיכתו הנחרצת של חבר הכנסת אורי מקלב בהצעת חוק זו.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת יריב לוין, הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת יהדות התורה – בוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רשיון מפעיל וכרטיס חכם), התשע"א–2010, מ/541: מטעם ועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, שהתמנה לסגן שר, יכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת לוין.
<הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4) (חברות הרב הצבאי הראשי במועצה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/369).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לסעיף האחרון: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4) (חברות הרב הצבאי הראשי במועצה), של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים – אין פה, היושב-ראש?
<היו"ר אחמד טיבי:>
הם ביקשו רשות לצאת לחמש דקות ואישרתי להם. בבקשה, אדוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4) (חברות הרב הצבאי הראשי במועצה) באה לשדרג, לשנות את מעמדו של הרבצ"ר – הרב הראשי הצבאי – ממעמד של משקיף במועצת הרבנות הראשית למעמד של חבר ברבנות הראשית.
הרב הצבאי הראשי עומד בראש הרבנות הצבאית, האחראית לשירותי הדת בצה"ל. יש לו השפעה רבה על מאות אלפי חיילים. היות שמדובר גם על הסדיר וגם על המילואים, בזמן חירום זה יכול להגיע עד כדי מיליון ויותר אנשים. בשל גודלה של המערכת הזאת ותפקידיה המגוונים של הרבנות הצבאית, בין היתר היא עוסקת בפעילות בנושא הגיור – שחבר הכנסת רותם עוסק בזה השכם והערב, לא נח לרגע – ובנושא השגחת הכשרות ודברים רבים נוספים; נוכח המציאות הזאת וכדי לשפר את התיאום ואת האינטגרציה ואת האחדות הנדרשים בין הרבנות הצבאית הראשית לבין הרבנות הראשית לישראל, מוצע לקבוע כי הרב הצבאי הראשי יהיה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נוסף על מה שהוא כבר נמצא בו – הוא נמצא בגוף הבוחר של הרבנים הראשיים. זהו גוף של כ-150 אנשים, שמורכב מראשי ערים, רבנים ואחרים, נציגי ציבור, והוא חבר בגוף הבוחר.
החוק הזה כמובן מוצע על דעתם של הרבנים הראשיים, קרי הרבנות הראשית. לא הייתי מעז להתחיל בחקיקה כזאת בלי אישורם, וכמובן התייעצתי גם עם הרב הצבאי הראשי בצה"ל, כדי לקבל את עמדתם. כולם, ללא הסתייגות, הסכימו ותמכו בהצעת החוק הזאת.
העלה את זה לדיון אזרח. אני מבקש לומר מלה על התופעה, ואני פונה מכאן לאזרחי ישראל בכלל. רבים מהחוקים העולים פה בכנסת ומגיעים גם עד גמר הדיון וקריאה שלישית, קרי מקבלים מעמד של חוק בישראל, הם פרי המצאתם, פרי חזונם של אזרחים מהשורה ולא מהשורה, כאלה ואחרים, שמעבירים לנו, לכלל חברי הבית – במקרה הזה עורך-דין ברק ממושב חמד, שהרעיון עלה בראשו והוא זה שהעביר לי את ההצעה.
ואני רוצה לשבח אותו, ושאזרחים אחרים יראו בזה דוגמה ויעבירו לחברי הכנסת, לא חשוב עכשיו מאיזו מפלגה, הצעות חוק בכל התחומים. כל הכתובות של כל חברי הכנסת נמצאות באתר הכנסת, ומי שלא יודע את זה, ישלח פשוט לכנסת, ירושלים, וזה מגיע. אני אישית נעזר באזרחים רבים וזו הזדמנות להודות להם על הפעולה הזאת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אגב, חבר הכנסת אורי אריאל, יש אתר באינטרנט שקוראים לו "כנסת שנייה", נדמה לי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
שמציעים שם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
שמציעים שם. כל האזרחים מציעים הצעות חוק. אני אחד מחברי הכנסת החברים באתר הזה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
גם אני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
גם אתה. יש – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
תודה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אפשר לשאול שאלה, חבר הכנסת אריאל?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
ברשות היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מרשה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
השאלה שלי היא כזאת: אם החוק הזה יתקבל, האם גם הגיור הצבאי יהיה מקובל עליך? והדבר השני, האם כל הרבנים שהם חברים במועצת הרבנות הראשית צריכים אישור בכתב מאת המועצה שהם רבנים בישראל?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
השאלה השנייה, אני לא יודע. על השאלה הראשונה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
למה אתה מפלה את הרב הצבאי הראשי לרעה? אתה דורש ממנו אישור שאתה לא דורש מאחרים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני יכול, ברשותך, לענות לך. ראשית, על עניין הגיורים – אני חושב שהגיורים שנעשים בצה"ל הם גיורים – לא הייתי אומר את זה פה מעל הבמה אבל נוכח שאלתך – בביתי מתארחים מעת לעת, קרי בשבתות מסוימות, שני חיילים בוגרי תוכנית נעל"ה, נוער עולה ללא הורים, מברית-המועצות, שאינם יהודים בהגדרה, והם נמצאים בקורס גיור של צה"ל. ואני שמח ומודה לאשתי היקרה שהסכימה – לא הסכימה, רצתה להיות שותפה בדבר הזה – כי העול מוטל בעיקר עליה. גם עלי. זה עול חיובי, אני עושה זאת בשמחה. זו הזדמנות להגיד גם לחברים אחרים, אזרחים בכלל, גם חברי כנסת, להיות שותפים במפעל הזה. אני רואה בו בהחלט ברכה. אבל אני לא רב, אני לא אומר את זה כסמכות רבנית. מבחינתי הגיורים שנעשים בצה"ל הם גיורים. ככה אמרו לי רבנינו, ככה אמרו לי אחרים, ואני מקבל את זה כפשוטו, אני לא פוסק הלכה בעניין.
אני רוצה עוד פעם להזכיר את הרב יצחק לוי, לשעבר – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – לא רוצה שתפלה אותו לרעה. תמחק את זה שיש בידו אישור, תכתוב: בידו אישור כמו לכל חבר אחר.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
טוב. דודו, מי כמוך יודע שהקריאה הזו היא קריאה ראשונה. החוק יחזור לוועדה, וכבודו מוזמן להציע את כל ההערות הטובות שיש לו, כמו גם חברי הכנסת האחרים, כמובן – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בוועדת הפנים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
בוועדת הפנים, להשתתף בדיון. אני פתוח להערות. אין פה שום דבר סגור, נעול, שאני לא יכול לשמוע. אדרבה, בואו נטייב את החוק הזה, נביא אותו לדבר יותר טוב. אני אשמע אותך כמו את כל אחד אחר בקשב רב.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים בזה, אדוני. היה תיקון, דרך אגב, שהעלה אותו בפני השר נהרי, וגם הרב הראשי, הרב עמאר, שאמר: רגע, מי ממנה את הרב הצבאי הראשי לצה"ל? אמרתי לו: הרמטכ"ל, מה השאלה, ברור. הוא אומר: רגע, הוא יכול למנות גם מישהו שאיננו רב? אמרתי לו: שמע, זו שאלה טובה, אבל באמת לא כתוב בשום מקום שלא. הוא יכול לקחת מישהו, פלוני-אלמוני, להגיד לו: אתה נושא בתואר הרב הצבאי הראשי. לכן, ובזה אני מסיים, הכנסנו תיקון שאומר: הרב הצבאי הראשי, ובלבד שבידו אישור בכתב מאת המועצה – מועצה זה המועצה של הרבנות הראשית – שהוא רב בישראל, ועל-ידי כך לפחות נתרחק מכך שיהיה מצב שממונה מישהו שהוא לא רב, או שהוא מה שקרוי רב רפורמי או כל מיני שמות אחרים, ובמקום להרבות אחדות ניצור פירוד. זו לא כוונתנו.
אני מודה לכם ומבקש את הצבעתכם בקריאה הראשונה – לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
<נסים זאב (ש"ס):>
"ארי עלה מבבל" – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מועצה, כלשונה, אמורה להיות קבוצה של אנשים שבה מתייעצים זה עם זה, המזינה מידע, חוות-דעת, רגשות, וגם מקבלת. ואני חושב שהחוק הזה שהעלה ידידי, מכובדי חבר הכנסת אורי אריאל, עמיתי לסיעה, הוא חוק נדרש, הוא מתבקש, במיוחד כשיש הסכמה של כל הצדדים, ואני מברך על כך.
אבל אני רוצה בהזדמנות – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אתה אומר "כל הצדדים", למי אתה מתכוון?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
גם של צה"ל וגם של הרבנות, הכול נעשה בהסכמה ומתוך הבנה, ורואים בזה דבר מבורך, אז אנחנו – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הסכמה בין מי למי? מי זה הצדדים פה, אני לא מבין. הרבנות הראשית היא שלי, לא של אלה שיושבים בה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
סליחה. סליחה. ובכל זאת, יש שם קבוצה של אנשים שיש להם דעה מסוימת והתייעצו אתם. אבל אני באמת רוצה לדבר בעניין נוסף, לא פחות חשוב, שעולה מן השטח.
השבוע שמענו על הוזלת מחירי הדלק. משום מה, כשעשו הוזלה של מחירי הדלק כללו אך ורק את הבנזין; הסולר מחוץ לתמונה. ואני אספר לכם, אני חושב שאני פה, כמו המשפחה שלי, כמו משפחות רבות – אנחנו מייצגים משפחה שאצלה הרכב המשפחתי זה לא רכב עם חמישה מקומות. אני לא אומר שרכב משפחתי עם חמישה מקומות זה לא רכב משפחתי, אבל בשבילי רכב של חמישה מקומות או רכב שנותנים פה בכנסת – רכבים גדולים של שבעה מקומות – הם קומץ שלא משביע לדוגמה את משפחת בן-ארי.
מחזיקים רכב גדול, בדרך כלל גם מיושן, כי למי יש כסף לקנות רכב מסחרי חדש? וצריכת הדלק היא צריכה של סולר. ואני אומר לכם, אני יודע, לפני תשע שנים ליטר סולר עלה שקל אחד, ומלפני פחות מתשע שנים ועד היום הוא עלה ב-700%. מי נפגע מזה? זה לא משפחות עניות אלא משפחות שנושאות בנטל של משפחות גדולות. יש לו יותר פעמים לקחת את הילד לבית-הספר, יותר פעמים לקחת את הילד לרופא שיניים, ואם הוא מרשה לעצמו לקחת לחוגים, הוא צריך לקחת לחוגים. לא מדובר במותרות. וכאן – התעלמות מוחלטת דווקא מהציבור שנזקק להנחה.
משום מה הקול הקורא שלי פה כרגע הוא לשום מקום, לשולחן הממשלה, אבל היה ראוי להתחשב במי שנזקק לזה באמת ולא להגדיל את הגזירות על המשפחות שנושאות בנטל של פרנסה של משפחה גדולה, אלא גם בהן להתחשב ולתת להן את ההקלה הראויה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת עתניאל שנלר.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת אורי אריאל על הצעת החוק הראויה והחשובה מאוד, ואני שמח שבעתיים שאני חלק מהיוזמים שלה. בעיני מעמד של חבר במועצת הרבנות, מעמדו של הרב הראשי כחבר במועצת הרבנות, זה חלק מהניסיון להחזיר את מועצת הרבנות לתפיסה הממלכתית – שהם שייכים לכולם ולא רק לחלק מהציבור. היכולת לקחת את המכנה המשותף של כולם, את צבא-הגנה לישראל ואת הסמכות הרוחנית העליונה, היהודית הרוחנית העליונה בו, לשים במועצת הרבנות הראשית – זה חלק מהתפיסה הממלכתית, הממלכתיות של מועצת הרבנות, ועל כך אסור לוותר, גם אם יש לנו ביקורת כזו או אחרת על התנהלות מועצת הרבנות, חלקים ממנה או אחרים, בתוכה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אם מועצת הרבנות הראשית לא תרצה לתת לאדם מסוים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת רותם, יכולת לבקש לדבר. חבר הכנסת רותם, אל תנצל את רוחב לבי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני תמיד עושה את זה.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. הערה שנייה – אני רוצה להבהיר מה תפקידו של הרב הצבאי; גם כן, 50 שניות. תפקיד הרב הצבאי הראשי איננו לפסוק הלכות. איננו רק לפסוק הלכות. הוא לא מי שצריך לפסוק, או רק לפסוק, בנושא שבת או התנהלות בזמן מלחמה וכו'. תפקידו גם בתחום החיזוק הרוחני, החינוכי, הדוגמה האישית – יוצאים לקרב, בא הכוהן ומדבר: כל אשר מפחד, רך לבבו – הוא צריך לחזק את הציבור, הוא צריך לחזק את החיילים – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
למתן את הגזענות.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אה, עזוב, עזוב, למה פוליטיקה? אני לא מדבר על הקאדים, אני מדבר על הרב הצבאי הראשי. אני מדבר עכשיו על הרב הצבאי הראשי ואתה מפריע לי במעט הזמן שיש לי לומר את דברי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כבוד הרב – – – הוא דמות יחידה – – –
<עתניאל שנלר (קדימה):>
ואני רוצה לומר שהדמויות למופת שהיו בעת האחרונה, גם הרב אבי רונצקי וגם הרב הנוכחי הרב רפי פרץ, הן דמויות מוסריות ממעלה ראשונה. ממעלה ראשונה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
נכון, ולכן צריך – – – את הקטע הזה – – –
<קריאות:>
– – –
<עתניאל שנלר (קדימה):>
ולכן צריך הרב הצבאי הראשי להיות במועצת הרבנות.
והערה שלישית ואחרונה, לשאלה של חבר הכנסת רותם באשר לגיור: לא יהיו שני גיורים במדינת ישראל – אורי, אתה מפריע לי. לא יכול להיות גיור של חיילים שהוא פחות טוב לכאורה, וגיור של אחרים, שהוא יותר טוב. לא. מי שהוא יהודי, הוא יהודי. ואני קורא כאן, מעל הבמה הזו, לכל הציבור, לכל הבית הזה, להתאחד כנגד ניסיונות שייעשו השבוע בהפגנות רחוב לעשות הפרדה בין חיילים מתגיירים לבין כל השאר. כל הבית הזה צריך לעמוד מאחורי הקביעה של הרב עובדיה יוסף והראשון לציון הרב עמאר באשר לפסיקת ההלכה שלהם שהגיורים בצבא הם גיורים לכל דבר ועניין. וכל הבית חייב להתאחד מאחורי הפסיקה הזו, ואי-אפשר לנסות ולומר – לא, יש יהודים יותר ויהודים פחות. לכן הרב הצבאי הראשי צריך להיות חבר מועצת הרבנות הראשית. תודה לך, חבר הכנסת אורי אריאל, חוק חשוב וראוי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת איתן כבל.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
חבר הכנסת שנלר, הרב הראשי הוא גם דוגמה לחיקוי. הוא גם דוגמה לחיקוי ודוגמה למוסריות, ולכן הוא צריך להשמיע את קולו כשיש גזענות. הוא צריך למתן בחברה את האלימות, את הגזענות, כמו שאני תובע את זה מהשיח'. גם מהשיח'.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
מה שהוא יגיד צריך להיות מאוד זהיר. הוא לא יכול להגיד כל דבר.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
<קריאות:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא מדבר על גזענות? – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
יש אנשים שאני לא מתייחס אליהם, מתחת לכבודי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – – חבר הכנסת מג'אדלה, תודה רבה.
<איתן כבל (העבודה):>
חבר הכנסת אריאל, אני חושב שהחוק הוא ראוי, הוא חוק טוב, הוא חוק נכון. העלה חבר הכנסת דוד רותם איזו שאלה שצריך לבחון אותה ולבדוק אותה, אבל בפירוש כן, אני יכול לומר שהחוק נכון – האמת שזה די מפתיע שעד היום זה לא עלה. בכל זאת, צאן מרעיתו – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זה עלה ונדחה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
בסופו של עניין, הרבנות הראשית, שאמורה לספק בעיקר שירותי דת לכל הציבור במדינת ישראל – אני רוצה להזכיר: הרב הצבאי הראשי נותן שירות לקהל הגדול ביותר והמרוכז ביותר שקיים. ולכן אני עליתי כאן רק כדי לומר לך יישר כוח על ההצעה. כפי שגם סיכמתי עם חבר הכנסת דודו רותם, אנחנו נבחן את העניין, ואם זה נדרש ויש צורך להביא תיקון אז נתקן את העניין הזה, כי באמת, שלא נמצא את עצמנו מתכוונים לטוב ומייצרים בעיה אחרת. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת איתן כבל. יחתום באופן מפתיע את רשימת הדוברים חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הרבנות הראשית בישראל בעצם מכניסה לאותה מועצה את הרב הצבאי הראשי, שזה תקדים – זה לא היה עד כה. גם כשהיה הרב הצבאי הראשי מופיע מדי פעם במועצת הרבנות הראשית לישראל, הוא היה מופיע בתור משקיף אבל לא בתור אחד מאלה שהיו נמנים ויש להם זכות הצבעה או זכות להציע רעיונות שעליהם המועצה היתה דנה. המועצה היא לא פוליטית, דוד רותם, ידידי חבר הכנסת; המועצה מורכבת מגדולי ישראל, מרבנים ראשיים. אם ניקח את הרב יהודה דרעי, שהוא רב ראשי של באר-שבע – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
המושג "גדולי ישראל", מה זה גדולי ישראל?
<נסים זאב (ש"ס):>
בראשות המועצה יושבים שני הרבנים הראשיים בישראל, כן, ידוע לך או לא? יושבים הרב עמאר והרב מצגר. זה ידוע לך. יושבים רבנים ראשיים בישראל. רבני ערים – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
גדולי ישראל – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
נסים, אתה יכול להסכים, אנחנו יכולים להסכים שאחד מגדולי ישראל הוא זה שיושב לשמאלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אין ספק, אבל הוא פוליטיקאי, ולצערי הרב החיבור ביניהם זה בדיוק מה שעושה את הקצר, מה לעשות. אז צריך להיזהר שלא יתחשמל מהחיבור הזה. דוד, דוד רותם, ידידי, אני אומר לך: אתה בעצם בא ואומר: מדוע יהיה צורך, זה עדיין לא חוקק – ואני אומר לך, חבר הכנסת אריאל, שלא יהיה לך ספק שבלי אותו תנאי שאותו רב ראשי צבאי ראשי תהיה לו כשירות להיות רב ראשי לעיר ומוסמך מטעם הרבנות הראשית לישראל כרב עיר, החוק הזה לא יכול לעבור; שלא יהיה ספק. ואם עד היום זה לא היה, אז אני רוצה לומר לך שעד היום בחוק לא היה מצב שבית-המשפט חייב להביא בחקיקה את הסמכות של בתי-הדין הרבניים הצבאיים – עד היום לא היה דבר כזה בחקיקה. זה היה דבר שהתנהל כאילו בתיאום עם הרבנות הראשית לישראל, בהסכמת הרבנות הראשית לישראל. אבל ברגע שאתה נותן אוטונומיה לרבנות הראשית הצבאית, אתה חייב במקביל שזה יהיה במעמד רבני שמחייב שאותו שעומד בראש הפירמידה, תהיה לו לפחות כשירות לרב ראשי של עיר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בתנאי שלכל הרבנים האחרים תהיה אותה כשירות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אין ספק. אני מסכים אתך ואני מודיע לך: גם מי שלא רב בפועל, רב עיר, הרי שיש לו סמכות לרב עיר, ויושבים שם תלמידי חכמים גדולים, ולכן אני חושב שזה מצד אחד כבוד גדול לרב צבאי ראשי להיות באותה מועצה, ומאידך גיסא, כמה שיהיה בתיאום – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, זה כבוד גדול למועצת הרבנות – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת רותם, אני לא קורא אותך לסדר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה חושש מהשתלטות של הרבנות הראשית על הרבנות הצבאית. אני אומר לך, לא זה העניין. מכיוון שאנחנו לא עוסקים בדיני כשרות, באיסור והיתר, אנחנו מדברים בעניינים שקשורים לבתי-הדין, אני חושב שככל שיהיה תיאום ביניהם ככה כל הנושא של הגיור יהיה פחות שנוי במחלוקת. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מודה לך באופן אישי על כך – תראו איזה ג'נטלמן יש לנו פה, היושב-ראש שלנו. למרות שאתמול אמרתי עליו מה שאמרתי, וחשבתי שהוא ירחיק אותי מהכנסת, לפחות כמה ימים לא ייתן לי לדבר, הוא לא ניצל את זה – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תתנצל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשמע מה שמג'אדלה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא לא ניצל את זה, אני מודיע לכם. ובכל זאת, למרות שלא נרשמתי, הוא נתן לי את הזכות לדבר. תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשמע מה שאומר מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תתנצל. אם טעית תתנצל.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא טעיתי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
טעית, טעית.
<נסים זאב (ש"ס):>
כשהוא יחזור בו, אני אחזור בי. הוא קילל את הרב כהנא, ולכן אני חושב שמה שאמרתי לו זה דברים לעניין. הוא קילל גם את הבן שלו, שגם נרצח. על זה היה הכעס שלי. לא יכול להיות דבר כזה, שמעל במת הכנסת יעמוד חבר כנסת ויקלל אדם שנרצח, יהודי ששירת את הפרלמנט הזה, לא משנה דעותיו.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כבוד הרב, אחד הוצא מחוץ לחוק ואחד מכהן על-פי חוק. זה ההבדל העצום.
<היו"ר אחמד טיבי:>
טוב. מה שאמרתי היה דעתי הפוליטית על האיש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אם אתה רוצה שאשיב לו, אני מוכן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, לא, אל תשיב לו.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא ביקשתי תשובה.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
נעלה את זה למועצת הרבנות?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ביקשתי שתהיה אמיץ, תאזור כוח ותתנצל ותגיד: טעיתי.
<נסים זאב (ש"ס):>
כשאחמד טיבי נותן לי לדבר אני תמיד מדבר. אני לא מוגבל.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא שאלתי אותך אם הוא נותן לך או לא נותן לך. איש ציבור צריך לדעת להתנצל אם הוא טועה. זה הבעיה שלך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ובכן, היתה לך הזדמנות אבל פספסת – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
פספסת אותה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4)
(חברות הרב הצבאי הראשי במועצה), התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 11, אין מתנגדים, נמנע אחד. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, מחר, י"ב באדר א' התשע"א, 16 בפברואר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:53.>