דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"א
ישיבה רכ"ב
הישיבה המאתיים-ועשרים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, כ"ה באדר א' התשע"א (1 במרס 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
גאלב מג'אדלה (העבודה): 5
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 8
רוברט טיבייב (קדימה): 8
יריב לוין (הליכוד): 9
אברהם מיכאלי (ש"ס): 9
דב חנין (חד"ש): 10
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 11
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 12
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 12
איתן כבל (העבודה): 13
סעיד נפאע (בל"ד): 13
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 14
מוחמד ברכה (חד"ש): 17
רונית תירוש (קדימה): 18
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 18
עפו אגבאריה (חד"ש): 19
יוחנן פלסנר (קדימה): 20
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 21
גאלב מג'אדלה (העבודה): 22
שעת שאלות 27
דב חנין (חד"ש): 27
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 27
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 33
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 39
סעיד נפאע (בל"ד): 45
יוחנן פלסנר (קדימה): 47
ציפי חוטובלי (הליכוד): 51
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 57
חנין זועבי (בל"ד): 61
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 21) (הוספת סימון בשפה הרוסית), התשע"א–2011 66
רוברט טיבייב (קדימה): 67
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 70
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 73
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6) (איסור הצבת מכונות מכירה), התשע"א–2011 76
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 77
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 85
נסים זאב (ש"ס): 86
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 88
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת – בהיעדר שר – היום, יום שלישי, כ"ה באדר א' התשע"א, 1 במרס 2011 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
גברתי מזכירת הכנסת, הודעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 97) (הריסת מבנה לא חוקי על חשבון המקים), התשע"א–2011, של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת.
כמו כן אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת מגלי והבה מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק איסור הטלת חרם, התש"ע–2010, פ/2505/18; וכי חבר הכנסת אורי אורבך מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הגבלת זכות המנהל הכללי להיבחר), התשע"א–2010, פ/2667/18. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, כל מי שרוצה להשתתף בנאומים בני דקה, נא יתכבד להצביע. ראשון הדוברים – השר לשעבר, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, הוא ראשון הדוברים. כל מי שרוצה יצביע, ואנחנו נמשיך אחר כך ונתקדם.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, לא רציתי להפתיע אותך פעם נוספת, אדוני היושב-ראש, אבל אין לי ברירה. אתה יודע שהיישוב אום-אל-פחם – בוודאי הבוקר שמעת, ברשת ב', את ההיסטוריה של היישוב הזה. במקרה דיברו עליו, היסטורית, לא מעט דקות ברשת ב' הבוקר.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, 45,000 תושבים מקבלים שירותים של משרד הפנים בשוטף, יום-יום, בעפולה. אתה מעלה בדעתך דבר כזה? אתה מעלה בדעתך דבר כזה? האם כבוד השרה מודעת לכך שיישוב בישראל, 45,000 תושבים, בשוטף, אין לו שירותים של משרד הפנים יום-יום?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל ואדי-עארה צריך ללכת – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
וכל האזרחים באום-אל-פחם וסביבתה זה 70,000 – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל ואדי-עארה צריכים ללכת, כל ואדי-עירון.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא. ואדי-עארה הולכים לחדרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, חלק לחדרה. כן.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
החלק השני – אום-אל-פחם, זלפה, סאלם, מוסמוס, מושרייפה, ביאדה – הולכים לעפולה. 70,000 אזרחי המדינה נוסעים לקבל שירות של משרד הפנים בעפולה. במקום להביא את השירות לאזרחים, 70,000 אזרחים הולכים לעפולה. כמה בזבוז זמן, כסף, משאבים, אדוני היושב-ראש, יש לאזרחי המדינה האלה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. חברת הכנסת פניה קירשנבאום, ואחריה – חבר הכנסת – למה? אבל גנאים היה בפעם האחרונה אחרון. הוא צריך להיות ראשון. בסיעות הערביות וחד"ש – איך אמר אתמול? כן, בבקשה.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, היום אני רוצה לדבר קצת על הצביעות – צביעות של חברי כנסת ישראלים שרק לפני פחות משנה ביקרו אצל הרודן קדאפי והרעיפו עליו שבחים, ואילו היום הם משתפי פעולה מהסוג העלוב ביותר, עם הרודן שמפציץ את אזרחיו ממטוסי קרב, מן האוויר. לפתע חברי הכנסת האלה, שרצו כל בוקר להתלונן בפני מועצת הביטחון של האו"ם כשאולמרט או שרון הגנו על ילדי הגן בכפר-עזה ובשדרות מפגיעת ה"קסאמים", כבר לא פוצים את הפה. לפתע הם שכחו את בית-הדין הבין-לאומי בהאג שאליו רצו על מנת להתלונן כשישראל הגנה על עצמה לאחר רצח דורית אינסו בת השנתיים בשדרות. לפתע הם הפכו לכבשים תמימות. ממש שתיקת כבשים.
רצח עם בלוב? אזרחים שנורים כשהם כפותים? איפה את, חנין זועבי? יש מצור ומחסור בלחם בבנגאזי, למה את לא מארגנת משט סיוע? למה בסמטאות בנצרת לא אוספים בגדים ומזון לנצורים ולרעבים בטריפולי? למה אתם לא מאיימים שתרדפו את קציני צבא לוב שמשתתפים בהרג המונים בבתי-משפט בבריטניה?
אנחנו הפרלמנט היחידי בעולם שיש בו חברים שמוכנים לסלוח על כל דבר – על דיכוי, פגיעה בזכויות אדם ואפילו רצח. היחידים שלא תסכימו לסלוח להם הם מי שיגידו לכם שהם אוהבים את מדינתכם ורוצים בטובתה.
חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סליחה, חברת הכנסת קירשנבאום, אני פשוט לא רציתי להפריע לך, כי את פעם ראשונה, נדמה לי, משתתפת בנאומים בני דקה. נאומים בני דקה – – –
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
הם דקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן. מטבע הדברים. דקה ועשר שניות אנחנו – אני הבנתי, רצית להשלים. אבל כרגע את נכנסת כבר ממש להצעה לסדר-יום, שיכול להיות שהיא ראויה. אני רק מבקש שאת תסיימי.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
אני אסיים ואני אבקש את זה גם כהצעה לסדר-היום, כי אני חושבת שבאמת הגיע הזמן לדבר. אני רק אומרת שהגיע הזמן להפסיק את הצביעות הזאת. כי כשאנחנו פה, בינינו נמצאים אנשים שלא מרגישים את עצמם כחלק ממדינת ישראל, וכל מי שתומך במדינת ישראל – הם לא מקבלים אותו. תודה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני מסכים אתה שאת הצביעות צריך להפסיק. זאת הצביעות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אולי אתה לא יודע, אבל בנאומים בני דקה אין – אתה רוצה, עוד מעט תעלה, תענה לה. הנה, אני יודע גם תמיד לשלב – כשאני נותן פה, מייד אני נותן שם, וחבר הכנסת גנאים ידע גם להתייחס לעניין הזה. חבר הכנסת גנאים, תורך. אחריו – חבר הכנסת טיבייב.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אנחנו בנאום בן דקה ולא בנושא של תשובות, לכן, עם צביעות וצביעות – אני מקווה שהבוס של ישראל ביתנו יגנה את הדיקטטור בבלרוס, החבר שלו שם.
אדוני היושב-ראש, לעניין החשוב ביותר: אנחנו היינו עדים לפני יומיים לרצח נשים. אנחנו כולנו מגנים את זה. זה מעשה ברברי ונפשע, ואין כל סיבה שבעולם מצדיקה את ההרג ואת הרצח. אין כבוד ברצח. יש כאלה – שמעתי את תשובת המשטרה, שוטר, שאומר: אנחנו לא יכולים להצמיד שוטר לכל אשה מאוימת. אני גם חושב שהבעיה היא לא באכיפה ולא בענישה; הבעיה היא בחינוך. אני חושב שעלינו לחזור לחנך לקדושתו של האדם, אם זה גבר או אשה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת לוין. פשוט אין מהליכוד, אז אני מקדים אותך, למרות שלא הצבעת.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כמו כל שבוע, אני שוב מביא לכם את הנתונים על מצב ההרוגים והפצועים בכבישים. גם סוף השבוע הזה לא היה רגוע. יותר מ-60 נהגים שיכורים הורדו מהכבישים – זה רק בצפון. טווח הגילים של אלו שנתפסו הוא מ-25 עד 30.
אני מתחיל את הרשימה: יום שלישי – ארבעה פצועים ורוכב אופנוע בן 60 נפצע; יום רביעי – רוכב אופנוע בן 30 נהרג, ונהג בן 60 נתפס כאשר הוא נוהג כבר 24 שנים ללא רשיון; יום שישי – רוכב אופנוע בן 25 נהרג, וחמישה בני-אדם נפצעו בתאונות נוספות; יום שבת – בן 28 נפצע קשה בתאונות ושני שוטרים נפצעו; יום ראשון – שלושה בני-אדם נפצעו; יום שלישי – ארבעה בני-אדם נפצעו.
מקום המדינה נהרגו יותר מ-31,000 אזרחי מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת לוין. אחריו – חבר הכנסת מיכאלי מש"ס, ועוד מעט יגיע גם תורה של חברת הכנסת מיכאלי.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להקריא כאן נאום בן דקה שכתב לי אזרח בשם צבי גלברד, פעיל בוועדה למניעת מסתננים ושב"חים. הוא כותב כך: "המחדל הארוך בו מסתננים פולשים לישראל עדיין נמשך. הם זורמים בהמוניהם לשכונות דרום תל-אביב, פרדס-כץ, אשדוד ואילת. עוול גדול נגרם לאזרחים רבים בישראל, שמוצאים עצמם מנושלים מעבודתם או מביתם. מי נתן רשות להפוך את השכונות הללו למחנות פליטים? אם המסתננים הם מבקשים מקלט, תנו להם 'מקלט לילה'. הקימו עבורם מחנה פליטים בו ישהו עד להשבתם אל מולדתם. אנו קוראים לממשלה לא להמתין עד לסיום בניית הגדר בדרום, אלא ליישם כבר עכשיו את ההחלטות שקיבלה: הקמת מתקן שהייה, איסור העסקת מסתננים והשבת המסתננים אל מולדתם. אנו קוראים לממשלה לפעול בנחישות, לפני שנחזה באסון לאומי-חברתי".
אני רוצה לומר שיצא המקרה שהשרה לקליטת העלייה, השרה לנדבר, נמצאת כאן כנציגת הממשלה. אני רוצה לומר לגברתי: אנא, אנחנו רוצים לקלוט עולים, ולא לקלוט את אותם מהגרי עבודה. אני חושב שהממשלה עושה; עשתה הרבה בעניין הזה, ועדיין לא מספיק. אני חושב שאסור להרפות, וצריך ליצור מצב שישראל לא תהפוך ליעד אטרקטיבי על-ידי גירושם של המסתננים שנמצאים כאן ומניעת כניסתם של מסתננים חדשים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי מש"ס. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, העובדים הסוציאליים הודיעו שהם מתכוננים לצאת לשביתה ביום ראשון הקרוב. מדובר על קרוב ל-10,000 עובדים שעלולים לפתוח בשביתה ללא הגבלת זמן, והם דורשים תוספת שכר. אני יודע שהאוצר, נכון לעכשיו, לא מסכים לתוספת שהם דורשים, אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים להעריך ולהוקיר את העובדים הסוציאליים על העבודה הקשה שהם מבצעים. הם טוענים ששכרם לא עודכן כבר כמעט 17 שנים. אני יודע מהניסיון שלנו שהשביתות האלה נפתחות ובסוף מי שיסבול מכך יהיו אותם אזרחים שזקוקים לשירותים האלה מדי יום. אני מברך את חברנו, חבר הכנסת חיים כץ, שיזם דיון בוועדת העבודה והרווחה בסוגיה הזאת כבר מחר, כדי לנסות לפשר ולגשר.
אני רק מבקש מהאוצר, על מנת למנוע סבל מהאזרחים, לגלות כבר עכשיו נכונות בסוגיה הזאת ולבוא לקראתם כבר בתחילת הדרך, על מנת שלא נאריך את השביתה, כמו שעשו בכמה מגזרים – חודש-חודשיים – ובסוף הגיעו לפתרון. אז לגלות כבר נכונות כלפיהם, בתחילת הדרך, ולא להתעקש כבר עכשיו לא לדבר אתם ולא לתת את התוספת שהם מבקשים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי או כץ.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אני מסכים לכל מילותיו של חברי, חבר הכנסת מיכאלי, בעניין מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים. השתתפתי יחד עם חברי, חבר הכנסת ברכה, בהפגנת העובדות הסוציאליות מול משרד האוצר הבוקר. אי-אפשר שעובדת סוציאלית תקבל שכר בסיס של 2,400 שקל. אי-אפשר שעובדת סוציאלית תצטרך לצאת לעבודה נוספת – שנייה, שלישית ורביעית – כדי להתפרנס בצורה ראויה. אנחנו שולחים את העובדות הסוציאליות לזירה החברתית המורכבת והמוזנחת שלנו; לפחות ניתן להן תנאים הולמים.
אדוני היושב-ראש, היום בערב אני משתתף בהפגנה חשובה נוספת – של תושבי שכונות דרום תל-אביב ותושבי יפו, שמפגינים ביחד מול חברת "חלמיש" כנגד ההתעללות של אותה חברת דיור ציבורי בדיירי הדיור הציבורי. אי-אפשר שדיירי הדיור הציבורי יהיו נתונים למסכת של השפלות, למסכת של פגיעות. הם המטרה של חברות הדיור הציבורי, וחברות הדיור הציבורי צריכות להתגייס כדי להיענות לצרכים שלהם, להתמודד עם הקשיים שלהם, ולא להילחם בהם באופן קבוע. אני חושב שהפגנה כזאת של תושבי שכונות דרום תל-אביב ותושבים מיפו, יהודים וערבים ביחד, היא מסר חשוב מאוד של שותפות חברתית ומאבק למען צדק חברתי. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השבת פרשת פקודי, שבה מושלמת מלאכת המשכן, ובה כתוב "וירא משה את כל המלאכה – – – ויברך אתם משה". אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם השם אלוקינו עליכם.
אני רוצה היום להעלות את זכרו של רב-סרן גלעד זר – גלעד זר שנולד בקיבוץ בארות-יצחק והיה מפקד בנח"ל, רב-סרן, מפקד ההגנה המרחבית בשומרון, ונרצח על ציר גלעד – אחד מהמקומות שמזכירים את שמו של מי שהיה גם קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון, שסירב ללכת עם אפוד מגן למרות שהוא נפגע בפיגוע אחד. הוא אמר: אם אני הולך עם אפוד מגן, מה יגידו כל הילדים שלא מסתובבים כאן עם אפודי מגן? אני אגן על ביטחונם בזה שאני אסתובב כמו שאני מסתובב. לצערנו הרב, חודש וחצי אחרי הפיגוע הראשון, שהוא התאושש ממנו, הוא נורה ובווידוא הריגה ירו בו בחזה ובראש. למעלה מעשרה כדורים פגעו בו.
ליד המקום שבו הוא נרצח הוקם על-ידי אחיו איתי היישוב חוות-גלעד, על אדמות פרטיות של משפחת זר, וכן הוקמה רמת-גלעד, על אדמות פרטיות של משה זר. זוהי הנצחת שמו של אותו גיבור. אני מברך אותם: שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם השם אלוקינו עליכם – כפי שבירך משה רבנו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. אחריו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אחריה – איתן כבל.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, מליאת הכנסת אישרה אתמול בקריאה ראשונה את הצעת החוק הנוגעת להמלצות הוועדה לבחינת הכנסות המדינה מתגליות גז ונפט. למען האמת, אנו, הערבים, נמצאים במלכוד. מצד אחד, אנו בעד העיקרון שאוצרות טבע הם נכס ציבורי ואין לתת לטייקונים להשתלט על אוצרות אלה. אבל כשחוזרים למציאות, נשאלת השאלה האם אנו, הערבים, מקבלים את החלק שלנו מאוצרות אלה. לצערי הרב, העובדות מדברות בעד עצמן, והתשובה היא: לא. כדוגמה – ואני מקצר – היום נפגשנו עם פורום התרבות הערבית, והם חשפו בפנינו עובדות מסמרות שיער שאינן זרות לנו. מתוך 580 מיליון ש"ח, שזה התקציב הכולל של משרד התרבות, מקבלים הערבים רק 12 מיליון – כ-2% בלבד מכלל התקציב. כבוד היושב-ראש, כנראה לא ישנה מבחינתנו אם אוצרות הטבע יישארו בשליטת המדינה או יעברו לשליטת הטייקונים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אני פגשתי אותם, ואני חושב שצריך לקיים דיון רציני ביותר על חלוקת המשאבים, ואני גם מזמין את השרה ואת יושב-ראש ועדת הכספים כדי לראות איך צריכים להתחיל לטפל. אני אשמח אם כולם יטפלו בנושא הזה. השאלה: איך מתחלקים 2% – האם זה בווליום? אבל הדבר נראה בעיני מוזר לחלוטין. היה לנו שר תרבות שהיה אזרח ישראלי ערבי, ובאמת גם הוא יכול אולי לעזור לנו להסביר את האסימטריה במספרים שמובאים לפנינו. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת איתן כבל.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, עצוב לראות מה קרה לחגי ישראל. יום העצמאות הפך ליום הלכלוך הלאומי, ליום שאחריו אתרי הנופש נראים כמו מזבלות. עכשיו אנחנו מתקרבים לפורים, וזה חג חומרי הנפץ במשחקים מסוכנים. בשנים האחרונות סיפק פורים לא מעט אסונות, שרפות, קטיעות איברים, פצועים, ילדים שהפכו למגמגמים, וזה עוד לפני שמדברים על אי-הנעימות הרבה שנגרמת לציבור הרחב משמיעת קולות נפץ מבהילים ברחובותינו. חג פורים הפך מ"חג גדול לילדים" לימים מטרידים של פיצוצים ליד הבית.
אני קוראת למשטרה, לשר לביטחון פנים, לשר החינוך, למורים, למנהלי בתי-הספר, לראשי רשויות מקומיות, לפקחים, למפיצי ומוכרי אותם נפצים וחומרי נפץ, ובעיקר להורים – גלו אחריות, אל תהיו אדישים לתופעה. עשרות ילדים כבר נפגעו, וכל אחד מילדינו יכול להיות הילד הבא. אנא, עשו הכול כדי שפורים המתקרב יחזור להיות חג של תמימות ושמחה פשוטה, ולא חג של טרור רך ומשחק באש. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. כל אלה שקודם הצביעו הם הראשונים.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לדבר על שביתת העובדים הסוציאליים. זאת קבוצה שהיא לא מהחזקות מבחינת ההתארגנות במשק הישראלי, ובדרך כלל אנחנו יודעים מה עולה בגורלן של קבוצות שאין להן היכולת להוריד שלטר, או אפילו, כמו הפרקליטים, שאומנם לא נחשבים לקבוצה חזקה בשירות הציבורי במדינת ישראל – למרות זאת ראינו את כל אותם עניינים שבסוף גרמו לממשלה לשבת אתם למשא-ומתן.
אני יודע שזה נשמע כמו איזה סוג של קלישאה; פעם אחר פעם אנחנו חוזרים על כך שהתנאים בפתיחה ידועים מראש, מתנהלת שביתה, ובסופו של עניין יסכימו עם מה שדובר בהתחלה, בתיקונים קלים. הסבל הוא נורא, הסבל הוא גדול, העובדים הסוציאליים גם כך, בנקודת הפתיחה, לא בדיוק זוכים לתהילה ולשכר שהם ראויים להם. אני פונה מעל בימת הכנסת אלינו, חברי הכנסת, לא לוותר בעניין הזה ולקרוא לאוצר להגיע להסכם כמה שיותר מהר. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת כץ, יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, היום התבשרנו שבית-המשפט העליון פסל את החברה שזכתה במתן שירותי בריאות לתלמיד, בין היתר בשל אי-העמדת כוח-אדם מיומן כדי לטפל בתלמידים. על-פי תצהיר שהוגש, כפי שפורסם על-ידי משרד הבריאות, משרד הבריאות אומר שהוא שוקל את האפשרות לבטל את ההפרטה ולהחזיר את האחיות, כפי שהיה נהוג קודם לכן. אגב, גם בית-המשפט העליון המליץ, או שאל את השאלה המתבקשת, אם באמת אנחנו צריכים להפריט את השירות הזה.
אני חושב שבריאות התלמידים, אין מחלוקת שהיא חשובה לכולם, וכנראה זה תוצאת מכת ההפרטה שאנחנו עדים לה בכל תחום ותחום. שאלתי היא: האם בסופו של דבר הכנסת תיתן יד להמשך הפרטת השירות החשוב הזה? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כפי שאמר אתמול שר החינוך, אחות בבית-ספר זה הרבה יותר מאחות רפואית; זה מוסד. חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – חבר הכנסת ברכה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בעקבות המשך הוראותיו של ראש הממשלה – להרס יישובים ולירי על תושבים יהודים בכלי נשק ארוכים, חציית קווים אדומים שלא ראינו כמותם גם על-ידי הגרועים שנלחמו בנו, והעובדה שראש הממשלה היום מייצג את השמאל הרדיקלי בבית הזה, לא את האנשים שבחרו בו, בהקפאתו את ירושלים, כבוד היושב-ראש, את עיר הבירה – ואתה כל כך אוהב לומר "אני ירושלמי" – ולפני שנתיים נתן הוראה שלא לבנות בית אחד בירושלים, וכמובן במעלה-אדומים, באפרת, בקרני-שומרון, בביתר וכדומה – אני מבקש לקרוא פה הודעה שאומרת כך:
הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר אירועי הירי על מתיישבי חוות-גלעד. ביום שני, כ"ד באדר א' התשע"א, 28 בפברואר, הרסו כוחות הביטחון שני מבנים בחוות-גלעד שבשומרון. את המשימה ביצעו כוחות רבים של משטרה ומשמר הגבול. במהלך הפינוי ולאחריו הופעלה אלימות רבה כלפי מתיישבי המקום ואזרחים שבאו למחות ולהתנגד להריסת הבתים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לטענת התושבים, וכפי שעולה מן הסרטונים שפורסמו באינטרנט, לאחר שנהרסו והוחרבו המבנים בוצע לעבר התושבים, מטווח קצר של מטר לכל היותר, ירי מנשק ארוך של כדורי מתכת מצופים בפלסטיק. לדבריהם, הירי בוצע במטרה לפגוע, ולא מתוך כוונה להגן על כוחות הביטחון – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – מה גם שהירי בוצע לאחר שהמבנים כבר הוחרבו עד היסוד.
מהמשטרה נמסר שהירי היה של כדורי פלסטיק בלבד, ובוצע לצרכים מבצעיים. פה ההצעה שלנו: ירי כלפי אזרחים בכל נסיבה שהיא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה לא הצעה, זה נאום בן דקה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני רק קורא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רוצה להציע ועדת חקירה פרלמנטרית? אתה רוצה שנצביע מייד אחרי כן?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לכן – אי-לכך, אנו החתומים מטה – ואני הולך להחתים את חברי הכנסת – מבקשים להקים ועדה פרלמנטרית שתחקור את הנושא. זו ועדה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע להגיש תלונה למשטרה, השר אהרונוביץ יבוא לשם, והיא תחקור את זה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
השר אהרונוביץ כבר הודיע שיש לו מספיק כוחות משימה להרוס ולגרש עוד אלפי מתיישבים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה עניין אחר. אז אל תצביע בעדו.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – ובזה הוא מתעסק. ואני רק באתי לומר שאני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מתכוון להגיש הצעה. זאת אומרת – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני שואל אם מותר לי, מבחינת החוק, הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דקה, מותר לך לומר מה שתרצה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לא לא, מותר לי להחתים חברי כנסת על הרצון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל דבר שעולה על דעתך – אתה יכול להחתים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אז את זה אני רוצה לעשות. חברי הכנסת יחתמו, וכולם יחליטו. כולנו אוהבים את הצבא – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – כולנו אוהבים את אנשי הביטחון, אבל אנחנו אוהבים גם את ארץ-ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כצל'ה, רק יש דבר אחד שאני לא יכול לאפשר, שבנאום בן דקה אתה תעלה הצעה לסדר-היום להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, כי עוד רגע ברכה יעלה, והוא ירצה לדבר על דבר אחר, ואני אחרי דקה ועשר שניות אומר לו: זמנך עבר. מה יהיה?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הנה, אני סיימתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ברכה – בבקשה, אדוני. פשוט, אני מבקש מכם לעזור לי בניהול נאומים בני דקה. נאומים בני דקה זה לא הצעות לסדר-היום. חבר הכנסת ברכה, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת רונית תירוש.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול נערך מבחן הסטאז', הממשלתי, של בוגרי הרפואה, והיום היה מבול של תלונות של אלה שניגשו לבחינה, גם יהודים, גם ערבים. בדרך כלל הערבים סבלו מהעניין הזה, אבל הפעם יש שוויון, ברוך השם, לכולם; המבחן לא היה קשור במאומה עם מה שלמדו, היה משהו מעולם אחר, כאילו היתה כוונה להכשיל את כל מי שניגש לבחינה. וזה דווקא בימים שמדברים על מחסור ברופאים, על הצורך בתגבור מערכת החינוך. המבחן הזה הפך מזמן לפארסה שאין לה שום קשר עם כישורים ועם יכולת בתחום הרפואה, ועל כן אני פונה לסגן שר הבריאות, שאינו כאן, שיעיין מחדש בכל המתכונת הזו, של הבחינה, ובמיוחד בבחינה שהיתה אתמול, ב-28 בחודש. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רק שלא יאמרו שאנחנו פוגעים בחופש האקדמי. חברת הכנסת תירוש – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. ואם הוא לא נוכח – אז חבר הכנסת טיבי.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כמדי יום שלישי אני מציינת, היום – 1,710 ימים לשביו של גלעד שליט, ושוב, אנחנו מקווים שבכל זאת בימים אלו כן נעשים מאמצים מאחורי הקלעים להחזירו לחיק משפחתו ולמולדתו.
רציתי להתייחס במהירות לשני דברים. כאשה, על רקע רצח שתי נשים השבוע, ובכלל על רקע העלייה בנושא הזה, של רציחות, כאשר בעלים מרגישים שהאשה היא קניינם שלהם ועושים בה כעולה על רוחם, ולא חושבים לרגע גם מה יקרה, מעבר לטרגדיה, לילדים, שבן-רגע נגזלת אמם, וגם הם, בין אם הם מתאבדים או לחלופין נמצאים מאחורי סורג ובריח.
הדבר השני, ברוח יותר חיובית ואופטימית, אני רוצה לברך את בית-ספר "רוגוזין" בתל-אביב, בית-ספר שמטפל בילדי עובדים זרים, שזכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי, הדוקומנטרי, הזר – זכה במקום הראשון. ואני רוצה לקוות שגם בהזדמנות הזאת, למרות המדיניות של הממשלה – שאני לא חולקת עליה – אולי יתייחסו לילדים שכבר נמצאים כאן במין הוראת מעבר ויעשו מעשה של חמלה עמם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת אחמד טיבי, אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, אחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חמד עמאר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי חבר הכנסת ברכה דיבר על מבחן הסטאז', ולכן אני אדבר על נושא אחר, שדנו בו אתמול בוועדת כלכלה, והוא אזור התעשייה בטייבה. השם "אזור תעשייה בטייבה" הוא שם מגלומני, כאילו יש אזור תעשייה בטייבה; יש כמה בתי-מלאכה, עובדים שם 1,200 איש. כבר שנים רבות, באזור מאושר, מתוכנן, אין תשתיות, וכבר יותר משמונה-תשעה חודשים אין "בזק", אין קווי "בזק", כי ארון סעף נשרף, ומאז משום מה לא מצליחים לפתור את הבעיה של ארון סעף של "בזק" שנשרף, וכל בתי-המלאכה הם ללא קשר – לא טלפון קווי, לא אינטרנט. איך אפשר לקיים אזור תעשייה ככה?
בתוך אזור התעשייה, אדוני, הכבישים מתאימים לקונגו-ברזוויל, למרות שדווחתי שבקונגו-ברזוויל יש כבישים טובים. בתוך אזור התעשייה בטייבה זה משהו מימי הביניים. גם כביש הגישה, שבאחריות משרד התחבורה – בניגוד לכביש בתוך האזור, שבאחריות התמ"ת – גם שם יש עיכובים. לכן פניתי אל שר התחבורה. בזמנו נפגשתי עם השר בנימין בן-אליעזר, כיום עם השר שמחון, ובימים הקרובים יושב-ראש ועדת הכלכלה יבקר יחד אתי במקום כדי להיפגש עם אנשי המלאכה ולראות איך אפשר לפתור את זה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בכל מה שקשור ל"בזק" אני מוכן מחר יחד אתך לטלפן למנכ"ל "בזק". לא יכול להיות ש"בזק" לא ייתן שירות אוניברסלי. זו חובתו על-פי חוק הבזק. עכשיו חבר הכנסת עפו אגבאריה, ובעדין – חבר הכנסת פלסנר, ובעד-בעד – חבר הכנסת חמד עמאר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אני היום הבנתי מדוע חבר הכנסת כרמל שאמה הוסיף לשם המשפחה שלו "הכהן", ואני חושב גם לעשות משהו דומה. היום, בכניסתי לנמל התעופה, בשער, כמובן, הביטחון שואלים: מאיפה באים? קודם שאלו: מה השם? היום: מאיפה באים? אמרתי: מירושלים. הוא הסתכל ככה, אמר לי: תן לי תעודה מזהה. נתתי תעודת חבר הכנסת. אומר: אני רוצה עוד תעודה, כדי לאמת את זה. אם היו קוראים לי משה מיכאלי, נניח – אז ככה הבנתי מדוע חבר הכנסת כרמל שאמה, שהוא נראה מזרחי וגם אני נראה ככה; אז בשביל זה צריך, ובטוח אם היה שם אחר לא היו עושים דבר כזה.
אני מקווה מאוד, גם מהשר לביטחון פנים, שאת הדברים האלה, במדינת ישראל, אם יש תעודת חברי כנסת – כמה חברי כנסת כבר יש? 120 בסך הכול. ודבר כזה, לבוא כל פעם, וזה לא פעם ראשונה. אומנם היה לי משהו דומה בכניסה לג'נין, אבל אמרתי: שם אולי אני אבין את זה. אבל בנמל התעופה בן-גוריון לעשות דבר כזה? סליחה, אז אולי אני אחליף לא ל"הכהן", לדבר שיהיה – תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לגבי שמות, אני מציע לך לאחוז בשם עפו אגבאריה. שם מכובד. דבר שני, קודם כול, כולם רוצים שלכולנו יהיה ביטחון. בכל פעם כששואלים אותי מאיפה אני, ובלבד ששומרים על ביטחוני – ברוכים יהיו. אבל אני מבקש ממך לשלוח לי מכתב מיידי על מה שקרה. לא יכול להיות שחבר כנסת יגיש תעודת חבר הכנסת, ומישהו במדינה הזאת יבוא ויאמר לו: תביא לי תעודה שמזהה אותך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לאמת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבל על הזמן. גם השר לביטחון פנים יעמוד קלה כחמורה, ואם זה שוטר, ודאי שהנהלת שדות התעופה. תעודה של חבר הכנסת, צריך לכבד אותה. הוא צריך לדעת שאתה חבר הכנסת; זה לא תפקידך לומר לו. בזה נגמר העניין. שלח לי מכתב. חבר הכנסת פלסנר – בבקשה, אדוני.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. השבוע התבשרנו שמדינת ישראל היא השלישית בעולם בהתייקרות דירות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים, אני אעצור. חבר הכנסת מג'אדלה, אתה תשיב בשם הממשלה על העניין שחבר הכנסת צרצור העלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני אשיב לך – לא בשם הממשלה. חס וחלילה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בשם אדם שהיה בממשלה. בבקשה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל – השלישית בעולם בהתייקרות דירות. ראינו אתמול את שר האוצר עומד כאן, ובאמת היוזמה של ועדת-ששינסקי והחוק שנבע מכך – אני חושב שזו היוזמה האמיתית המשמעותית הראשונה שאפשר לרשום אותה כהישג של שר האוצר. אבל צריך לזכור, הציבור הרחב – גם לפי כל התחזיות של הוועדה עצמה יש עוד הרבה מאוד השקעות הון בנושא של משאבי הנפט, לכן ההכנסות הראשונות יהיו בערך בעוד עשר שנים. זה חוק חשוב, זו יוזמה חשובה, צריך להעביר את המסים האלה לציבור הישראלי, אבל יש לנו פצצת זמן חברתית אמיתית מתקתקת – סוגיית הדיור.
היחיד שמתייחס לזה עד היום בגורמים הממשלתיים זה פישר, הנגיד. מה הוא עושה כדי להתמודד? משתמש בכלי האחד שיש לו: העלאת הריבית. המשמעות היא שמי שכבר משלם משכנתאות – היום המשכנתה עולה במאות אם לא באלפי שקלים. הנושא הופך להרבה יותר יקר. פוגעים רק בצד הביקוש, לא מייצרים עוד היצעים, לא פותרים את הבעיה לעשרות-אלפי זוגות צעירים מיואשים. עומד שר האוצר ואומר: זה ייקח שנתיים, ולא מתייחס לבעיה הזאת.
אדוני היושב-ראש, יש כאן פצצת זמן חברתית, והיא לא קשורה לסדר-היום התקשורתי ולעובדה שמדי פעם מתייחסים ומדי פעם לא. אם לא ניתן פתרון שורש של הגדלה משמעותית של ההיצעים בעשרות-אלפי יחידות דיור, כפי שכבר נעשה במדינת ישראל, הנושא הזה יתפוצץ, והגיע הזמן ששר האוצר יתעורר ויפסיק לעסוק רק בסוגיה אחת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת חמד עמאר – אחרון הדוברים, ולאחר מכן נזמין את השר לביטחון פנים לשעת שאלות שרבות השאלות בה. בבקשה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, בסוף השבוע נפגשתי עם מנהלי המתנ"סים במגזר הדרוזי, והסבירו לי על המצב הקשה של המתנ"סים במגזר הדרוזי. הופתעתי שנסגרו עד עכשיו מתנ"סים ביישובים בית-ג'ן, דאלית אל-כרמל, עוספיא, פקיעין, ירכא וחורפיש. זה אומר שכמעט בכל היישובים אין מתנ"סים היום, ועכשיו מרחפת סכנת סגירה גם על המתנ"ס של יאנוח–ג'ת. בדקתי את הנושא – מה העלות הכספית של הפעלת המתנ"סים בחזרה. מסתבר שזה 11 מיליון שקל שמשרד החינוך אמור למצוא ולפתור להם את הבעיה כדי לחזור ולפתוח את המתנ"סים.
כולם יודעים מה החשיבות של פעילות המתנ"סים, של פעילות בשעות הפנאי לילדים, ליישוב, לכולם. לכן, אני קורא לשר החינוך למצוא את התקציב הזה ולפתוח שוב את כל המתנ"סים ביישובים הדרוזיים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. השר לשעבר מג'אדלה רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת אברהים צרצור בכל מה שקשור לחלוקת כספי התרבות במדינת ישראל בין היישוב הערבי לבין שאר הארץ.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
האמת, אדוני היושב-ראש, אני משיב לך, כי שאלת אותי והפנית אלי את השאלה, לפי תקנון הכנסת, אם כי נבצר ממני להיות כאן – הייתי בחדרי, והקשבתי לך קשב רב.
אני מודה לך על השאלה. למען ההגינות, אחלק את תשובתי לשני חלקים. זה לא סוד שמאז עזבתי את המשרד, העמותות של התרבות הערבית במצוקה. זה לא סוד. הם נתנו לזה ביטוי היום. אני יודע את זה כבר הרבה זמן. אחלק את התשובה לשניים, למען האמת וההגינות: חלק מזה תלוי במדיניות השר. כפי שאתה יודע – היית שר – שר קובע מדיניות, כמו שאני קבעתי מדיניות לתקן עיוותים מתמשכים שנים רבות ביחס לתקציבים ליישוב הערבי והחרדי, וראו את זה הלכה למעשה, וזה נתן ביטוי תקציבי. יש גם מדיניות ממשלה. אולי חלק לא נעים לשמוע. ראש הממשלה אולמרט, בשנתיים שהייתי שר, נתן 95 מיליון שקל ליישוב הערבי לתרבות, ספורט ומדע. זה נתן להם מקפצה נוספת של תוספת אדירה שחשו בה והרגישו בה, והיה להם כמעט טוב. עכשיו זה הלך. 95 מיליון שקל אינם, ומדיניות השר שנתנה להם פעם נוספת נפח נוסף תקציבי איננה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא נתן את זה מבסיס תקציב?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא, לא בבסיס. זו היתה תוספת תקציב בהתאם למדיניות הממשלה, והתוספת השנייה – מדיניות שר. כרגע, לשאלתך, אנחנו זקוקים לשני דברים: מדיניות השרה, תיקון עיוותים, אפליה לטובה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אפליה מתקנת.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
מצד אחד, ומצד שני – תוספת של מדיניות ממשלה, כפי שהיתה, למשל – ואני מאוד שמח – לפני כמה ימים תוספת ליישוב הדרוזי, 680 מיליון שקל לארבע שנים לאוכלוסייה, פחות משביעית מהאוכלוסייה הערבית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה, חבר הכנסת מג'אדלה. פשוט תסביר לי האם המשרד – משרד התרבות והספורט – מחויב בקריטריונים כשהוא מחלק את הכספים?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
בוודאי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז איך זה רק 2% עוברים למוסדות תרבות במגזר הערבי? פשוט מבחינת התחשיבים. אני לא מבין, הרי זה עומד גם לפיקוח בית-המשפט בכל שאלה שבה צריכים לחלק בצורה שוויונית. אני היום שמעתי, כמו חבר הכנסת אברהים צרצור, והתפלאתי, אבל אמרתי: נשאל אותך, משום שהיית שם. אני מבין שבפעם הקודמת, גם 95 המיליון שקיבלת באדיבותה של הממשלה בראשות אולמרט – גם חילקת אותם לפי קריטריונים, אין אפשרות אחרת.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ובכן, אני אומר לך את העובדות. עד שבאתי למשרד, החלוקה של התקנה הערבית לתרבות הערבית חולקה בדרך-לא-דרך. לקח לי שנה תמימה, בלחץ אדיר – אני אומר את זה והדברים מוקלטים ומתועדים – בלחץ אדיר על משרד המשפטים כדי להכניס קריטריונים, כדי שיהיה הדבר שוויוני, ויש קריטריונים. עכשיו מספרים לי, לפני כמה חודשים, שמישהו דאג שהקריטריונים האלה יבוטלו כדי לחזור לחגיגה הקודמת.
לשאלתך, ביושר, המשרד הזה מנוהל על-פי תקנות תמיכה, והוא סגור, הרמטי. רק תוספת תקציב יכולה לעזור לתרבות הערבית. כלומר, אם אתה בודק את התקנה הערבית לתרבות הערבית – 9 מיליון – כבר 20 שנה לא זזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קיבלת 95 מיליון. אני באופן תיאורטי שואל: איך אתה מחלק את זה בתרבות הערבית? מהם הקריטריונים?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
עשינו את זה לפי קריטריונים. לכן אמרתי לך – בלחץ אדיר על משרד המשפטים. במקום לעזור לי לעשות תקנות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נקיים דיון מיוחד, וגם את יושב-ראש ועדת הכספים – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני כבר רוצה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – כדי להתחיל לברר ברמה העקרונית נושאים – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני קלעתי לדעתך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין אזרחים כאלה ואזרחים אחרים במדינת ישראל.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני אגיד לך יותר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
למרות שיש רבים שרוצים שיהיו כאלה ואחרים; פה – וְשם. כל אזרחי מדינת ישראל הם אזרחי מדינת ישראל.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני קלעתי לדעתך, למרות שלא דיברנו. אני לקחתי את הצוות שבא אלי, יותר מתשעה אנשים, ליושב-ראש ועדת הכספים, גפני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב עשית.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
הצגנו בפניו את הבעיה. עכשיו, אני אומר לך את זה ביושר, זה נושא שמחייב דיון, ופה תרשה לי נימה – איפה שיש תרבות, כבוד היושב-ראש, מכובדי השר והשרה, איפה שיש תרבות, כמעט נעלמת הגזענות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברור.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
איפה שיש תרבות, כמעט נעלמת האלימות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש גם תרבות – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
צריך להיות אינטרס למדינה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש גם תרבות גזענית, אבל אני בהחלט מסכים אתך שככל – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זה שני דברים שונים, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה צודק.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לכן שמנו דגש על התרבות, כדי להתמודד עם הגזענות ועם האלימות בחברה הערבית. צריך להיות לממשלה אינטרס גדול ללכת ולתגבר את התרבות הערבית כדי להילחם באלימות ובגזענות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, ניטשה נחשב לתרבות, בזמנו? אתה רואה.
<דב חנין (חד"ש):>
ניטשה זו שאלה בלתי צפויה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השאלה היום, בדיעבד. אני מאוד מודה לכל חברי הכנסת שלקחו חלק בנאומים בני דקה.
<שעת שאלות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את כבוד השר לביטחון פנים להשיב על שאלות רבות של חברי כנסת. יעלה על הדוכן ויבוא. ראשון השואלים יהיה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו אמורה לשאול חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואם לא – חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. בבקשה, חבר הכנסת חנין, אתה יכול לשאול את זה מפוצל, יכול לשאול את הכול יחד – איך שאתה רוצה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שאלותי עוסקות כולן בנושא אחד, והוא הנושא של איסוף כלי-נשק בלתי מורשים באוכלוסייה הערבית. ריבוי כלי-הנשק הבלתי-מורשים באוכלוסייה הערבית הפך לסכנה חברתית קשה. פניות חוזרות ונשנות של מנהיגי הציבור הערבי, חברי כנסת, ראשי רשויות מקומיות, לקדם מהלך כולל ומהיר של איסוף כל כלי-הנשק הבלתי-מורשים באוכלוסייה הערבית לא הובילו עד כה לאימוצה של תוכנית שכזאת.
שאלותי הן: 1. מה בדעת משרדך לעשות בתחום זה? 2. האם ננקטים צעדים לתיאום המהלכים שמשרדך מתכנן עם ראשי הציבור הערבי? 3. מהם לוחות הזמנים המתוכננים? 4. כמה תיקי חקירה נפתחו בשנתיים האחרונות בגין החזקת נשק שלא כחוק באוכלוסייה הערבית? 5. מה עלה בגורלם של תיקי החקירה האלה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה יכול לשאול שאלות נוספות, אגב – בלי להפריע לשר, אבל אגב תשובתו, כאשר הוא עושה פאוזה. זו שעת שאלות לשר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, הנושא הזה עולה מדי פעם, אני גם משיב את תשובתי מהדוכן. הפעם ריכזתי את כל השאלות ואני אנסה להשיב, ואם יהיו בקשות או שאלות נוספות אני אשתדל להשיב.
החזקת נשק בלתי-חוקי בקרב בני המגזר הערבי היא תופעה חמורה ומדאיגה. השימוש בנשק כולל גם אירועי ירי מנשק קל, השלכת רימונים והנחת מטעני חבלה. התרחבות השימוש באמצעי לחימה בתחומי המגזר הלא-יהודי מגבירה את רמת האלימות בתחומי המגזר, בדגש על אלימות חמורה.
על-פי נתוני המשטרה, ב-38% מכלל תיקי האלימות החמורה – רצח, ניסיון לרצח, תקיפה חמורה – מעורבים בני המגזר הערבי, נתון הגבוה מחלקם באוכלוסייה, שהוא 20%. אירועי שימוש באמצעי לחימה בולטים במחוזות, בעיקר בצפון ובמרכז.
לנוכח זאת, במסגרת מסמך מדיניות השר שהורדתי כבר עם כניסתי לתפקיד – חידשתי את זה גם לשנים 2011–2012 – הוגדר על-ידי כיעד מרכזי המאבק בתופעת ההחזקה והשימוש האסור בנשק בלתי חוקי, תוך הפעלה של כל הכלים המבצעיים, המודיעיניים והמשפטיים המגוונים.
ראשית, בתקציב המשרד לשנתיים הקרובות הוגדרה עדיפות לטיפול במגזר הערבי באכיפה ובמתן שירות, על-ידי הקמת נקודות משטרה ביישובים, וגיוס של 400 בני מיעוטים; 200 מתוכם כבר גויסו, ונשארו עוד 200. לקחתי כסף מיוחד, ושמתי כדי לגייס את האנשים, את בני המיעוטים.
כמו כן, במסגרת "עיר ללא אלימות", אחד הפרויקטים הגדולים שיש במשרד, ניתנה העדפה ליישובים הערביים, כך שבשנת 2010 הגענו ל-21 רשויות לא יהודיות ושלוש ערים מעורבות. במסגרת אגף מציל"ה למניעת פשיעה נוספו עוד 16 ערים, רשויות חדשות במגזר הלא-יהודי. כל זה מעבר לקריטריונים, שלא עמדו בהם כל היישובים שהזכרתי פה.
במבצע "יריית פתיחה", מבצע שאנחנו עורכים כרגע באמצעות המשטרה, שנערך בשנת 2010, ניתן דגש על הבאתם לדין של עבריינים העושים שימוש באמצעי לחימה לא חוקיים. המבצע מתמקד בהקמת שלושה כוחות משימה ייעודיים בני למעלה מ-100 שוטרים – זה יכול לנוע בין 50 ל-100, אני לא רוצה לסגור את המספר שיפעלו בעיקר ביישובים. כנראה שניים מהם יהיו בצפון, אחד יהיה במרכז. הדברים האלה מתגבשים כבר בימים אלה באוצר.
המבצעים הללו הביאו לעליות משמעותיות בכל הפרמטרים של האכיפה המשטרתית נגד התופעה. כך, למשל – ושאלת על מספרים – עלייה של 25% בפתיחת תיקים בתחום אמצעי הלחימה; 25% לעומת שנה קודמת. עלייה בתיקים זה אכיפת יתר.
שנית, הטיפול באמצעי לחימה נקבע כיעד ארגוני במשטרת ישראל, לא רק על-ידי, אלא גם על-ידי המפקח הכללי. כנגזרת בוצעו פעילויות מבצעיות מודיעיניות רבות בשילוב כוחות משימה שיובילו לתוצאות משמעותיות. בשנתיים האחרונות נערכו כמה מבצעים יזומים למאבק בתופעת האלימות באמצעי לחימה לא חוקיים. במבצע שנקרא "ניקוי כלים" נעצרו מעל 600 חשודים שהחזיקו אמצעי לחימה לא חוקיים; נתפסו מעל 500 אקדחים, 200 רובי סער, מעל 80,000 כדורים, יותר מ-80 מחסניות, עשרות רימוני רסס, רימונים מכל סוג, 150 מטעני חבלה. ואני יכול לתת לכם גם שמות של מקלעים כבדים וכל מיני דברים.
להגיד לך, חבר הכנסת חנין, שהמספרים האלה זועקים? הם זועקים. להגיד לך אם המספרים האלה, לעומת מה שקיים היום, הם אחוזים נמוכים מדי – אני לא ארפה, ונמשיך לטפל בתופעה. אפשר לצמצם את התופעה, אי-אפשר למגר אותה לחלוטין, היא מסוכנת, מביאה לנפגעים בקרב בני המיעוטים שחיים שם, חפים מפשע, וצריך לטפל בזה. גם השנה אני אמשיך לעקוב אחרי הדברים האלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני השר, על תשובתך. אני חייב לומר לך, שבכל ביקור שלי ביישוב ערבי – ואני מבקר הרבה ביישובים ערביים – אחת השאלות הראשונות שאני נשאל: מה עושים עם הנושא הזה של כלי הנשק? זה בא מכל הכיוונים. אנשים אומרים, אנחנו רוצים להיות ציבור בלי כלי נשק, אנחנו לא רוצים כמות כזאת של כלי נשק שמסתובבים פה. והם מסתובבים לפעמים אצל גורמים עברייניים ומסוכנים, ואנשים מרגישים פשוט פחד, וזה מגיע מכל מקום.
אדוני מדבר על חקירה, אבל חלק מהאירועים האלה הם הרי אירועים פומביים; מתרחשת חתונה עם מאות רבות של משתתפים, זה לא איזה החזקת נשק סודית שאנשים מתביישים ומחזיקים את הנשק בבית. מגיעים אנשים ויורים באירוע שנוכחים בו מאות אנשים. אני מניח שזה לא צריך להיות מאוד מסובך לחקור את הדבר הזה ולפעול נגדו בצורה מאוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, אנשים שבאים לחתונה עם נשק ברשיון יכולים לירות באוויר?
<דב חנין (חד"ש):>
גם זו בעיה. בוודאי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, אין, אין – אין מצב. אסור לירות בשטח בנוי. חד וברור שזה לא חוקי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברור, ברור.
<דב חנין (חד"ש):>
בכל מקרה זו עבירה, אם זו החזקת נשק, אם זה ירייה בשטח בנוי.
אדוני, נקודה אחרונה שאני רוצה להוסיף בהקשר הזה היא הנושא של שיתוף פעולה עם הנהגת הציבור הערבי. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, מתוך הרבה שיחות שהיו לי, גם עם ראשי רשויות מקומיות, גם עם חברי הכנסת שחלקם יושבים פה, וכולם מסורים לעניין הזה ומוכנים לסייע במערכה הזאת – יש אפשרות, אדוני השר, להוביל קמפיין ציבורי שאומר לאנשים: בושה להיות עם כלי נשק. הכבוד שלך זה להיות בלי נשק. זה הכבוד האמיתי. זה דבר שאפשר לעשות בשיתוף פעולה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, לפני שאנחנו פונים לשר לביטחון פנים – מה שנקרא פעם שר המשטרה – אם ברחוב נוף-הרים בירושלים היה לי שכן שמתחיל לירות בלילה בכל פעם שהבת שלו עושה גיהוק בשמחה, אני הייתי מודיע למשטרה שהוא יורה.
<דב חנין (חד"ש):>
מודיעים למשטרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פונים?
<דב חנין (חד"ש):>
המנהיגים אומרים את זה, חברי הכנסת שנמצאים פה אומרים את זה; אני שמח שאנחנו גם משודרים, כדי שהציבור ידע. וזו עמדתה של הנהגת האוכלוסייה הערבית, חברי הכנסת, ראשי הרשויות – לא רוצים נשק; רוצים להיות נקיים מכלי נשק. אבל התחושה הקשה היא שלפעמים המשטרה קצת ויתרה, וזה כאילו אזור שלא מתעסקים בזה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
למה ויתרה?
<דב חנין (חד"ש):>
אני לא יודע, לכן אנחנו נמצאים בשעת שאלות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם יש לנו איזושהי תלונה של אזרח מקומי שבמקומו ירו והוא מסר למשטרה את השם והמשטרה לא טיפלה בזה?
<חנין זועבי (בל"ד):>
כן.
<דב חנין (חד"ש):>
יש תלונות כאלה, אדוני היושב-ראש.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת חנין, תיזהרו בלשונכם, אני אומר את זה באחריות. אם יש תלונות כאלה, שהמשטרה לא טיפלה, תעבירו את זה אלי, לא צריך לחכות לשעת שאלות. זה לגבי אלה שלא טופלו, שאני לא מכיר אותן, אני שומע עליהן כרגע ממך ומחבר הכנסת חנין. אם יש כאלה, תעבירו את זה אלי, אני נמצא פה יום-יום.
לגבי הנושא. הנושא הוא הרבה יותר מורכב ממה שאפשר לדבר עליו בכמה דקות. התופעה היא תופעה מסוכנת, חמורה, שצריך להוקיע אותה, ואני שמח שחברי הכנסת, ואתה ביניהם, מדברים עליה ומדברים אתי; ישבנו גם בשיחות אישיות. תנסה לסייע לנו. אני שומע את זה גם מראשי היישובים, מההנהגה המקומית. לצפות שיהיה שיתוף פעולה מראשי הציבור הערבי? אני לא מצפה, ואני מכיר אותם. חבר הכנסת חנין, שמעתי אותך בקשב רב, אני לא מצפה. כשאני בא ואני אומר, רבותי, אל תמתיקו סוד באוזני, אל תבואו ותיתנו לי פתקים מי יורה, אבל אתם וההנהגה המקומית יודעים בדיוק איפה יש ומה יש ומה עשיתם. רבותי, אתה מכיר את הסיפור היפה או את התמונה היפה של שלושת הקופים.
אני אומר, רבותי, יש הצהרות – ויש מעשים; במעשים המשטרה נמצאת לבד, והיא צריכה לאתר כל נשק חוקי. יש גם נשק חוקי שפג תוקפו, והוא כבר לא חוקי. גם שם צריך לאסוף. יש כאלה שמחזיקים נשק חוקי, וגם הם יורים, וגם שם זה חמור מאוד. יש הרבה נשק שצריך לטפל בו – אמרתי, מאחר שזה יעד של השר ויעד של המפכ"ל, נמשיך לעקוב אחריו. הכמויות שציינתי הן כמויות חמורות; כשאנחנו מדברים פה על 200 רובי סער, או 80,000 כדורים, או 150 מטענים, זה טיפה בים. צריך לעשות.
דבר שני, אני העברתי – וזה גם עבר גם פה בכנסת לפני כמה ימים – את כל הנושא של כלי ירייה העברתי ממשרד הפנים אלי למשרד, כדי שיהיה לי פיקוח טוב יותר. כשזה היה במשרד הפנים הם נתנו את האישורים, לא היה לי פיקוח, לא ידעתי, לא היו לי הרשימות איפה הנשק נמצא. בימים האחרונים זה עבר אלי, נתחיל לטפל בזה, נהדק את הקשר.
כל הנושא של הנשק, אני גם ביקשתי מהיועץ המשפטי שיבחן את זה, בעבר זה היה, זה נהוג גם בצה"ל, חבר הכנסת דב חנין, שנותנים מחילה או נותנים אפשרות להחזיר נשק, מי שמחזיק נשק, ולא יפתחו נגדו תיקים פליליים; שיבוא ויחזיר לתחנה, כמו שעשינו מבצעי החזרת נשק עם הצבא. ביקשתי מהיועץ המשפטי, פניתי אליו, ואני מקווה שתהיה תשובה. אם ייתנו לי את האפשרות הזאת נפתח אפשרות כזאת בכל תחנה, נודיע את זה בציבור: כל מי שמחזיק נשק, שיבוא, לא ייפתח תיק פלילי – כדי לאסוף את הכלים האלה.
יש פה כמה דברים, הנושא הוא באמת מורכב, נמשיך לעקוב אחריו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוד שאלה? חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אני קודם כול מודה לך, אדוני השר, על תשובותיך, ואנחנו – כמובן גם אני, בוודאי גם חברי כנסת אחרים – נשמח באמת לעמוד אתך בקשר כדי לסייע ולשתף פעולה במובן הציבורי, במובן של לקרוא לציבור, לפעול יחד, להשמיע את הקריאה הזאת, יחד עם הנהגת הציבור הערבי, ראשי העיריות, ראשי הרשויות המקומיות וכדומה. אני חושב שזה קונסנזוס בהנהגה של האוכלוסייה הערבית ובגורמים השונים שמייצגים אותה.
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שלי יחימוביץ לצערה לא יכולה להשתתף בדיון – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לי אין בעיה, אם אדוני רוצה לשאול את השאלה שלה, אבל אני מציע שקודם, הואיל ואמרתי שאחריו חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור, אז הוא ישאל, ואחרי זה אתה תשאל בשם שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אברהים צרצור, שאלתך.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני החלטתי באמת לעשות את החיים קלים לכבוד השר, היות שכבוד השר נענה בחיוב לבקשתי להיפגש אתו, גם עם נציב שב"ס, לדיון מעמיק בכל הסוגיות הקשורות לאסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל. אכן הפגישה הזאת התקיימה בסוף החודש שעבר, והשתתפו בה אתי גם חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת טלב אלסאנע; יחד עם כבוד השר, הצוות שלו, גם נציב שירות בתי-הסוהר והצוות שלו. היה דיון מעמיק שארך כשעתיים. הנושא נמצא עכשיו בצנרת של כל הצדדים, הסוגיות נבדקות לעומק, ולכן בשלב זה אני מעדיף לוותר על השאלות שלי, היות שהנושא עכשיו בטיפול ואנחנו בקשר עם משרדו ולשכתו של כבוד השר. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השאלות התייחסו לנושאי האסירים הביטחוניים אזרחי ישראל. אם אדוני רוצה להתייחס – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא. אני מאשר כל מלה. חברי הכנסת צרצור וחנין היו אצלי וישבנו לדיון מאוד מעמיק. ישבנו, ואת רוב הדברים – יש דברים שאני לא יכול לענות להם, אבל יש הרבה דברים שאני אעזור להם. הבטחתי, והנציב ישב לידי. היה דיון מאוד מעניין ומאוד פורה. הבטחתי ואנחנו נמשיך לעמוד בקשר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לשר על תשובתו. חבר הכנסת חנין, אדוני יציג את שאלתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בשם יחימוביץ, ואחריך – מסעוד גנאים.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, שלוש שאלות ביקשה לשאול חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שלצערה לא יכולה להיות אתנו, ואני שואל אותן לא רק ברמה הפורמלית בשמה, אלא מתוך הזדהות מוחלטת עם כל מלה בשאלות שלה.
השאלה הראשונה מתחילה בהצעת חוק שחברת הכנסת שלי יחימוביץ הגישה יחד עם חברי הכנסת דוד אזולאי, חיים כץ ושלמה מולה, לאפשר לשוטרי משטרת ישראל את זכות ההתארגנות, כמובן אם ירצו בכך. הזכות הזאת תהיה מוגבלת לעומת עובדים רגילים ותובא בה בחשבון העובדה שמדובר במשטרה. השאלות של חברת הכנסת יחימוביץ בהקשר זה הן: האם בכוונתך לתמוך במתן אפשרות התארגנות כזאת? האם נוכח השכר הנמוך של השוטרים אינך רואה בכך את אחד הפתרונות? ומדוע בעצם לא יתארגנו שוטרי ישראל שעה שעמיתיהם בעולם מאורגנים? זאת קבוצת השאלות הראשונה שחברת הכנסת יחימוביץ מבקשת להעלות.
קבוצת השאלות השנייה היא: האם הסתיימה העברת בית-הכלא בבאר-שבע, אשר נבנה בידי אנשי העסקים לבייב וקוזניצקי, לידי שירות בתי-הסוהר בהתאם להחלטת בג"ץ? אם כן, כיצד היית מסכם את ההעברה? האם היא התנהלה בלא קשיים והאם הכלא מתפקד עכשיו כהלכה?
וקבוצת השאלות השלישית: במסגרת הפרטת מרכז ההדרכה של המשטרה, זכיינים פרטיים ואנשי עסקים הפועלים למטרות רווח ידריכו ויכשירו את שוטרי משטרת ישראל בשלל קורסים, כולל תחומי ליבה, חקירות, מודיעין ופיקוד. השאלות הן: מדוע מהלך כל כך דרמטי, המזכיר את בניית הכלא הפרטי שנפסלה בבג"ץ, לא מובא כחקיקה ראשית אלא מתבצע בידי פקידי האוצר והמשרד לביטחון פנים? האם אתה מודע לפוטנציאל ההשחתה בכך ששוטר יהיה תלוי פעמים רבות בחייו בגורם פרטי לצורך ציונים ותעודות, וכן בעצם חשיפת כל שדרת המשטרה לגורם פרטי? האם לאחר השלב הראשון, שבו יופרטו 40% מהקורסים, צפויה גם הפרטה נוספת? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה על שאלותיך. כבוד השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, אני אענה לחבר הכנסת דב חנין, ואני מקווה שחברת הכנסת שלי יחימוביץ צופה בנו כרגע, כך שזה יעבור אליה. היא עסוקה כנראה כרגע. כנסת ישראל קבעה כי לשוטרים ולסוהרים לא תינתן זכות ההתארגנות, בין היתר על רקע הנסיבות המיוחדות השוררות במדינת ישראל ואופי והיקף המשימות הביטחוניות המוטלות על גופי ביטחון הפנים. שלילת זכות ההתארגנות לוותה בקביעת מנגנון הצמדה של שכר השוטרים והסוהרים לשכר משרתי הקבע בצה"ל. יש לציין כי עם השנים נוצרו עיוותים במנגנון ההצמדה הזה. מאז כניסתי לתפקיד אני פועל לשיפור השכר של השוטרים והסוהרים, בעיקר בשנות שירותם הראשונות.
אני אגיד מעבר לכך; גם פה אני מתבטא לעתים קרובות בנושא השכר לשוטרים בשנים הראשונות ולקצינים הזוטרים. המשכורת שהם מקבלים היא משכורת זעומה – בין 4,000 ל-5,000 שקל. זאת לא משכורת שמאפשרת לפרנס משפחה ולדאוג לצרכים, ולכן – אני מודע – יש לנו עזיבות של שוטרים, וקשה מאוד להחזיק את השוטרים במשכורות האלה. מאז כניסתי לתפקיד אני מקיים מספר רב של פגישות עם האוצר. האוצר דורש ממני, כדי לתגמל את אותם שוטרים וקצינים, דרישות לא אחראיות, שאני דוחה אותן. הדרישות הן: ביטול ההצמדה לצה"ל והתנתקות מהגמלאים. ואני אמרתי שאני לא אתן למהלך הזה להתקיים. כל עוד צה"ל, שירות הביטחון הכללי והמוסד לא מתנתקים, גם אני לא אתנתק. יש שלבי ביניים, שאנחנו דנים עליהם כרגע. יש צוות שעובד ומנסה לתת את הפתרונות.
אני אומר את זה באחריות רבה, כמו שאמרתי את זה לשר האוצר, לאנשי משרדו, לראש הממשלה ובישיבות הממשלה: העוול שעושים לשוטרים ולסוהרים בשכר ובכסף שנותנים להם, רבותי, זה דבר שזועק מכל מקום. אני אמשיך להיאבק, אני אמשיך להילחם, אני לא ארים ידיים עד שהעוול הזה יתוקן והשוטרים והסוהרים יקבלו את כספם, המגיע להם בחוק. אני כבר לא מדבר על שעות הפעילות, על הסיכון בפעילות. פשוט, אנחנו גורמים להם עוול, ואני כשר הממונה אמשיך להילחם עד שהם יקבלו את שכרם. זה לגבי הנקודה הראשונה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. ברשותך, אדוני השר, לגבי הנקודה הראשונה. יש דבר שמוסכם בכנסת, שלא יתקיימו שביתות בכנסת. הדבר לא בא באיזשהו חיקוק או איזושהי הוראה שבלעדיה אין, כפי שהדבר נעשה בצה"ל ובמשטרה, המופקדים על הגנת שלום הציבור. מה יקרה אם פתאום בכנסת יתחילו להתקיים הפגנות או בכנסת יתחילו לעשות שביתות? ייתכן מאוד שכנסת ישראל – כי הדבר יכול לחבל בדמוקרטיה. יכולות גם להיות שביתות יזומות, והכנסת מכוונת לשרת את הדמוקרטיה כולה, כי פעמים יכול להיות מצב שבו לא ירצו שאתה תדבר, ויקימו שביתה פה, והדבר יהיה הרבה יותר קל מאשר שאתה תעשה שביתה. אלה דברים שאנחנו צריכים לשקול אותם ברמה של הדמוקרטיה. מדברים על דמוקרטיה מתגוננת. קודם כול הדמוקרטיה צריכה לפעול, ופעמים בנושאים שבהם השביתה יכולה לפגוע בעצם קיומה של המערכת – הוא דבר שהוא מוסכמה שבלעדיה אין. אני אומר, בכנסת אין הסכם חתום וכתוב שאסור לקיים שביתה, אבל הדבר מובן מאליו – מובן מאליו, ואוי לנו אם יהיה מצב שמישהו יוכל לכוון שביתות ברגע שהוא רוצה אותן.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, שאלתה של חברת הכנסת יחימוביץ לא היתה על שביתה של שוטרים אלא על זכות ההתארגנות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זכות ההתארגנות.
<דב חנין (חד"ש):>
זכות ההתארגנות זה – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אז אני הסברתי – חבר הכנסת חנין, אני מקבל לחלוטין את דברי היושב-ראש. אין אפשרות כזאת, הדברים האלה גם מעוגנים בכנסת, ואין זכות כזאת, ואני חושב שבצדק. כרגע אני בא מביקור במפקדת שירות כיבוי האש, שעבר אלי. יש שם סיפור לא פשוט, ואנחנו צריכים לקבל החלטות לגביהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון מאוד. דוגמה מצוינת.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ישבתי עם הוועדים שם, והם דורשים את זכות ההתארגנות, דבר שבהחלטת הממשלה השאירו עדיין למשא-ומתן ביני ובינם מול ההסתדרות. אנחנו עדיין לא סגורים, אבל יש שם בעיה לא פשוטה, כולל אם יוצאים, אם מותר לשבות ומתי מותר לשבות. הדברים האלה עדיין נמצאים בעבודה; בחקיקה.
לגבי יתר השאלות, חבר הכנסת דב חנין, לגבי בית-הסוהר "אלה", אותו בית-כלא מופרט לשעבר, הרי שבהתאם להחלטת בג"ץ הושלמה העברתו לשירות בתי-הסוהר, ואכלוסו החל לפני כמה חודשים, בשיתוף פעולה בין השב"ס לבין קבלן ההקמה. כלומר, כל הכלא הזה הועבר, בשלמותו, לאחריות שירות בתי-הסוהר, והקבלן וכל מי שהקים את זה יצא, וכבר כמה חודשים אנחנו מפעילים את בית-הכלא באמצעות שירות בתי-הסוהר.
לשאלתך השלישית לגבי מרכז ההדרכה בבית-שמש, במסגרת המכרז נעשתה חלוקה מובהקת וברורה בין סמכויות הזכיין ובין הסמכויות הניתנות למשטרה. מהשאלה הבנתי שיש פה כנראה אי-הבנה, שהזכיין, יהיו לו זכויות, למשל להדריך או לעשות כל מיני פעולות שלא במסגרת החלק המקצועי, כך שהמשטרה אמונה באופן בלעדי על הדרכת החניכים בתחומי הליבה המשטרתיים, לרבות מקצועות הסיור, החקירות, המודיעין, התנועה, ועוד כהנה וכהנה. כלומר מקצועות הליבה תמיד יישארו בידי המשטרה.
יש לציין כי תקינות הליך הקמת הפעולה והפעלת התחזוקה של מרכז ההדרכה אושרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר קבע כי אין צורך בחקיקה על מנת לבצע את הפרויקט. כלומר, זאת קביעתו, ולכן אנחנו עשינו את ההפרדה כבר בשלב ההקמה. תודה.
<דב חנין (חד"ש):>
יש עוד נקודה חשובה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, בבקשה, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני כמובן שמעתי את תשובותיך. אדוני אומר, אם כך, שכל תחומי הליבה – חקירות, מודיעין, פיקוד – כולם אך ורק בידי המערכת המשטרתית, ולא על-ידי הזכיינים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
נכון מאוד.
<דב חנין (חד"ש):>
זו תשובה חשובה מאוד. האם אתם שוקלים בעתיד איזה מהלך של הפרטה נוספת של קורסים, או שמה שקיים היום זה הדבר שממנו לא תהיה עלייה נוספת או ירידה נוספת?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא תהיה עלייה נוספת ולא נפריט את מקצועות הליבה. אין צורך, וזה גם לא נכון בעיני. מה שאפשר לתת – לדוגמה, סתם ניקח את נושא הספורט. לא מפריע לי שבתחום החינוך הגופני ייתנו מדריכי חינוך גופני או מדריכי קליעה. אני באמת לא נכנס – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בכל נושאי הליבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הליבה תמשיך להיות בידי המשטרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, גם בשמה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני ישאל את שאלותיו והשר יענה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, השאלה הראשונה גם היא על העניין של האלימות. אקרא אותה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
איך שאתה רוצה. אין פה חובה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
בסדר גמור. לצערנו, תופעת האלימות ותופעת כלי הנשק הלא-חוקיים מקבלת תאוצה בתקופה האחרונה במגזר הערבי. מהם ממדי התופעה ומה עושה המשטרה על מנת למגר תופעות אלו?
השאלה השנייה: מהם היישובים שנכללו עד כה בפרויקט "עיר ללא אלימות"? האם יש הערכת מצב להצלחות ולכישלונות של הפרויקט, ומהם היישובים שיתווספו לפרויקט בשנתיים הבאות?
השאלה השלישית: עד היום, אבטחת מוסדות חינוך הינה כנגד אירוע פח"ע – פעילות חבלנית עוינת – ולא כנגד אלימות, דבר שמתבטא בכך שכל בתי-הספר הערביים לא מאובטחים כיום. בהתייחסות כבודך בישיבה המשותפת של ועדת הפנים וועדת החינוך שנערכה בעניין אבטחת מוסדות חינוך ביישובים הערביים, ציינת שישנה עבודת מטה בשיתוף משרד החינוך ומשטרת ישראל על מנת לבחון את הסוגיה ולהמליץ בהתאם. האם התקבלו החלטות בעניין והאם מתכוון משרדך לאבטח את בתי-הספר הערביים? תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, כבוד השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מסעוד גנאים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ע'נאים. ע'נאים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ע'נאים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מה כתוב אצלך שכותבים שם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי היהודים חושבים – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בוא, תסתכל קדימה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע, זו טעות שלנו. אני חושב שצריך לכתוב ג'נאים – או ברי"ש או עם גימ"ל.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני לא טעיתי, אני מסתכל רק – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא, לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה צודק במאה אחוז.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת מסעוד ע'נאים. תשובתי תהיה קצת ארוכה, ברשותך. חלק מהתשובה נתתי כבר לחבר הכנסת חנין, אז אני אנסה לא לחזור על עצמי, על מה שנתתי, אבל יש בשאלות כמה דברים שאתה ביקשת עליהם תשובות.
האלימות בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט מהווה תחום עיסוק מרכזי, ודיברנו על זה. הנושא של כמה רבדים של אלימות – של פשע, של אירועים – שאני רוצה להציג אותו, כדי שתדעו מבחינת האחוזים איפה אתם נמצאים; שכנסת ישראל תדע. 80% – 80% מאירועי הירי מתרחשים במגזר הערבי. כלומר, כמה יורים בסך הכול בארץ – 80% זה במגזר הערבי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
הכוונה היא 80% – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
80% מאירועי הירי מתרחשים בתוך המגזר הערבי או שבני מיעוטים מעורבים בזה. זה המון, זו כמות אדירה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
זה כולל גם שמחות, כבוד השר?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כן.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
יש כל כך הרבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כן, בהחלט. 51% ממקרי הרצח מתרחשים במגזר הערבי, כשאני מדבר על כך שהמגזר הערבי מהווה 20.2% מכלל אזרחי מדינת ישראל; 48% מההצתות מתרחשות במגזר הערבי – 48%; 52% ממקרי השוד בנסיבות מחמירות בישראל מתרחשים במגזר הערבי; הרוב המוחלט של ראשי הערים המאוימים בישראל הם מהמגזר הערבי.
כדי להתמודד עם האלימות במגזר הערבי בוצעו כמה פעולות שדיברתי עליהן – על גיוסים, על מתן עדיפות ב"עיר ללא אלימות", במסגרת מציל"ה, ואני ארחיב על זה בכמה משפטים, וכמובן, הפניית כוחות משימה שדיברתי עליהם – 200 בצפון, 100 במרכז. עכשיו אני בונה כוחות קבועים יותר שייכנסו ויהיו יותר בפעולות האלה שקיימות. הזכרתי את המספרים האלה. הם מספרים קשים שצריך לטפל בהם, אין לי שום ספק. הדברים האלה – מהמספרים או מהאחוזים האלה הם צפים מייד למעלה.
לגבי החיפושים והנשק הלא-חוקי – דיברתי. "עיר ללא אלימות" – הזכרתי שהוספתי רשויות נוספות שלא עמדו בקריטריונים כדי לתגבר את הנושא של צמצום האלימות באותן ערים. התוכנית די מוצלחת, ואני מלווה את התוכנית הזאת.
במענה לשאלתך על אלימות במוסדות החינוך הערביים, הרי שהחלטת ממשלה מס' 5719 משנת 1995 הטילה על משטרת ישראל את האחריות הכוללת לאבטחת מוסדות חינוך כנגד איומי פח"ע. בהמשך להחלטת הממשלה החלה הצבת מאבטחים ושומרים בהתאם לשיקולים המבצעיים של משטרת ישראל, עם משרד החינוך. בעקבות פגישתי עם שר החינוך – ואתה ציטטת את זה נכון, ודיברנו על זה – סוכם על הקמת צוות בראשות מנכ"לי המשרדים אשר ידון בשינויים בקריטריונים להצבת השומרים. צריך לציין את זה – אני ושר החינוך רואים עין בעין את הנושא שכל מי שנמצא למטרות פח"ע היום – בעיני לא פחות הנושא של אלימות בבתי-הספר וסיוע להנהלת בית-הספר בתחום האלימות, לתת את הדגש הזה. ולכן, כשאומרים לי: לגבי פח"ע לא צריך במגזר הערבי, אני אומר: רבותי, האלימות קיימת, ולכן צריך לשים שם שומרים, ואם צריך – לשים שערים, ואם צריך – לשים גדרות.
הצוות של המנכ"לים קיים כמה מפגשים. בין היתר נבחנו מתן הסמכויות הנוספות הנדרשות כדי לטפל באלימות בבתי-הספר, קריטריונים הנדרשים לגיוס והכשרת כוח-אדם אשר יעסוק במשימה הזו, ובין היתר עלתה הצעה לגייס מתנדבי שירות לאומי לשם כך.
יש לציין כי בדיונים אלו הוסכם כי מניעת האלימות הינה בתחום משרד החינוך. הצוות ממשיך את פעולתו, ואני מקווה שיסיים אותה. יש לזה גם משמעות תקציבית, אין לי שום ספק, אבל בהחלט הסוגיה הזאת – אנחנו שמנו אותה, ויחד, שני השרים, ננסה לתת לה את הפתרון ואת המענה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ע'נאים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה מסעוד הרועה. ע'נאים זה מהמלה "ע'אנם"?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
זה משלל.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
זה שלל, שלל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי. יפה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה, מאה אחוז. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה, אדוני, נא לשאול את השר.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר, בלי להתנער מאחריותנו כחברה, אחוז קורבנות תאונות הדרכים במגזר הערבי הוא כפול מהאחוז שלהם באוכלוסייה. האם משרד כבודו למד את הסוגיה, סיבותיה ודרכי הטיפול בה? האם המשרד עושה מעשה בנדון?
ניידות רבות של המשטרה, ובמיוחד מתנדבים, תופסים כמעט כל צומת של כל כפר ערבי בצפון, עד כדי כך שישנה הרגשה שמדובר ב"מחלקת גבייה", ולא כדי להילחם בתאונות שמקומן לא בצמתים. לפי איזה קוד פועלות ניידות המתנדבים?
סימוני כבישים הם מעין "הוראות חוקיות". לא אחת, ועם כל סימון חדש בכבישים, מוצא הנהג שינויים – במיוחד הדברים אמורים לגבי פסי הפרדה, ולא אחת ללא כל היגיון. האם למשטרה מעמד בעניין, או שכל מנהל במע"צ עושה לפי שיקול דעתו? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אדוני, כבוד השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סעיד נפאע, המגזר הלא-יהודי, דיברנו, הוא יותר מ-20% מכלל האוכלוסייה, 15% מאוכלוסיית הנהגים בישראל, והמגזר הזה היה מעורב ב-36% מהתאונות הקטלניות בשנת 2010. התופעה ידועה, מנותחת ומטופלת באכיפה מוגברת וממוקדת וגם בהסברה, במטרה ליצור שינוי חיובי בתרבות הנהיגה.
ב-2011 נקבעו שני יעדים מרכזיים: צמצום הקטל בדרכים במגזר הלא-יהודי וצמצום הקטל בקרב הולכי הרגל בכלל הארץ. אלה שני יעדים שהציבו באגף התנועה. כמות הניידות שפרוסות סמוך לכפרים בצפון היא תוצאה ישירה של פעילות האכיפה המוגברת מול ריבוי התאונות במגזר. הפריסה נעשית לאחר הערכת מצב, ניתוח התאונות והסיבות להתרחשותן, ולכן – מיקום הניידות נועד לאכיפה, ויחד עם זה להשפיע על תרבות נהיגה שתתרום לצמצום הקטל בדרכים.
סימון ושילוט – סימון ושילוט כבישים אינם חלק מהסדרי התנועה בדרך כלל, אך חוקיותם מוסדרת בלוח התמרורים ובתקנות התעבורה. משרד התחבורה הוא רשות התִמרור המרכזית, אשר מנחה את הרשויות המקומיות לגבי ההצבה, ההתקנה של התמרורים, ומשטרת ישראל היא גורם מייעץ בלבד. כלומר, מי שמחליט זה משרד התחבורה. לגבי כבישים בין-עירוניים, החברה הלאומית לדרכים – מע"צ לשעבר – היא רשות התִמרור המקומית, והיא האחראית לכך. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת נפאע, יש לך שאלה נוספת? בבקשה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
טוב, כבוד השר, לא סתם פתחתי את השאלה שלי, הראשונה, בלי להתנער מאחריותנו כחברה. אני ער לכך שגם אנחנו צריכים לעשות מעשה בנושא הזה, ולא סתם האחוז הוא אכן כזה. אבל בכל אופן, לגבי שאלתי השנייה, אומנם היא ברורה, אבל אני מחדד אותה אולי. יש דוגמאות כל כך ברורות, ממש – ניידות יושבות על צמתים, אני יכול להזכיר לך אלף ואחד צמתים כאלה, וכל תפקידן מתמקד בלעצור נהגים. אני מבין שיש צורך בבדיקה, בדיקת רשיונות וכל הדברים האלה, אבל במקום להשקיע את כל המאמץ הזה בלשבת בצומת ורק לבדוק את הדברים האלה, אם היו, סתם, נוסעים כמה קילומטרים דרומה או צפונה מאותה נקודה שהם יושבים בה, אני מניח שהיו יכולים למנוע – כי העבירות בדרך כלל, וכבודו יודע את זה טוב מאוד – אתה יודע, לא רואים שיש משטרה, כבר קילומטר מאחוריה, עושים מה שיכולים. אני לא יודע אם אין מקום באמת שהמאמץ הזה, במקום לשבת בצמתים, כמה שעות, אז באמת העבודה תהיה יותר תוך כדי סיורים בכבישים ולא ישיבה בצמתים. תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אנסה. רק באמת אני מבין, אני גם נוסע בצפון, חבר הכנסת נפאע יודע שאני איש הצפון, ואתה בטח מדבר בעיקר על צומת סאג'ור וצומת ראמה שם למטה, שהם ממתינים שם. אני אקח את זה לתשומת לבי, אני אטפל בזה, ואני אדבר עם ראש אגף התנועה. יש לזה יתרון גם – איך אומרים – גם ביקורת, ומסמכים, וכל מה שציינת, ויש גם נושא של ניידת שנוסעת על הכבישים. לפעמים צריכים לעשות גם את זה וגם את זה, אבל אני יודע על מה אתה מדבר ואני אתייחס לזה. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כבוד השר, אנחנו לא ננהל את המשטרה בשוטף, אבל לפעמים יש צומת שאם השוטר לוקח יוזמה, אתן לך דוגמה: בצד הזה עומס שלושה קילומטרים, בצד הזה מעט מאוד מכוניות. זה בגלל העיתוי, השעה, אנשים חוזרים מהעבודה. אז אם השוטר לוקח יוזמה, נותן איפה שיש עומס ופקק איזה שלושה קילומטרים קצת יותר, מסייע לרמזור, חוסך לאנשים הרבה זמן. וזה עכשיו בא על פתרונו בצומת המוביל וסומך, בדרך כלל. תודה רבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ברור.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת יוחנן פלסנר, מה, בוער לך? אתה רוצה להקדים את תורך? אני רציתי להעיר לך קודם כול לא לדבר בפלאפון – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה צודק. אני לא הייתי בסדר, אבל זה אבא שלי – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
– – ואחרי זה רציתי לשאול אותך אם אתה רוצה להקדים את התור שלך לפני חברת הכנסת חוטובלי.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אני אשמח.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, במהלך הדיונים על תקציב משרדך הוצגו נתונים המשקפים את מצבה של ישראל ביחס לעולם בכל הקשור למספר השוטרים בישראל האוכפים והמגינים על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה. היחס שהוצג, על-פי מה שאני זוכר מהתיעוד שהוצג לנו, הוא 3.14 שוטרים לכל 1,000 אזרחים, וזה נחשב מקום יחסית נמוך בהשוואה למדינות OECD אחרות. כמו כן עלתה בדיון האפשרות – ואני אשמח לשמוע ממך לאן זה מתקדם – שמסלול שח"ם, שמספק אלפי שוטרים מדי שנה מתוך המסגרת של המיועדים לשירות ביטחון, יבוטל, וכך עלול לקטון עוד יותר היקף כוח-האדם של המשטרה. ברצוני לשאול כיצד משרדך מתכוון לטפל בנושא ולהביא לשיפור מצבת כוח-האדם בארגון. כמובן אני לא אציין פה, אבל היו דיבורים, בזמנו, על 10,000 שוטרים נוספים, שהוצגו כאבטחות, וכן הלאה. תודה רבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, מאחר שאתה מכיר את המספרים אני אנסה רק לחדד אותם ולהבהיר את הדברים. יחס השוטרים בישראל הוא אכן 3.14 שוטרים ל-1,000 תושבים, כאשר הממוצע במדינות ה-OECD הוא 3.26. לפי נתונים אלה חסרים כ-900 שוטרים. אז דיברנו על מספרים הרבה יותר גדולים, אבל לפי הנתונים של הממוצע, כדי לעמוד בממוצע המקובל בארגון המדינות המתפתחות.
באשר למסלול – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
3.14 כולל מג"ב?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
3,14 כולל מג"ב. כולל הכול. כל השוטרים. עכשיו צריך לראות – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – – משימות ביטחוניות – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אתה צודק. צריך לראות את אלה שעובדים ת"פ צה"ל, צריך לראות את אלה שעובדים למעשה על עוטף-ירושלים, קרוב ל-1,000 לוחמים. ימ"מ. יש הרבה יחידות מיוחדות, הסמויים וכל הדברים האלה. אני מדבר על סך הכול. בהחלט, אין פה ויכוח, אני, מבחינתי, את דעתי אתה מכיר.
באשר למסלול שירות חיילי חובה במשטרת ישראל, מסלול שח"ם, הרי שוועדה בראשות המשנה ליועץ המשפטי במשרד הביטחון אכן המליצה על צמצום הדרגתי של השח"ם. אתה חבר, נדמה לי, בוועדת החוץ והביטחון, כך שבשנת 2014 יבוטל שירות חיילים במשטרה, ואילו במשמר הגבול יצומצם מספרם בשליש. מכיוון שכיום משרתים במשטרה כ-1,800 שוטרי חובה, מתוך תקן של 2,100, הרי כל קיצוץ בכוח-האדם יגרור משמעויות כבדות של צמצום הפעילות המשטרתית.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אומר, כיום משרתים 1,800 שוטרי חובה – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
בנקודת זמן.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בנקודת זמן. – – מתוך תקן של 2,100. כלומר, כבר לתקן הקיים יש פחות 300. אני אומר על זה עוד כמה משפטים לאחר מכן. בהחלטת הממשלה בחודש דצמבר 2010, שאושרה לאחר מכן בוועדת החוץ והביטחון, שאתה חבר בה, נקבע כי ההחלטה בנושא תידחה בחצי שנה, ובכוונתי לעשות כל שיידרש כדי למנוע את הקיצוץ האמור.
מעבר לדברים, אני אומר לך, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ולחברי, אני קיימתי כמה פגישות, גם עם שר הביטחון, גם עם אנשי משרדו, גם הבאתי את זה לידיעת ראש הממשלה: כל קיצוץ בכוח-האדם, בשוטרי החובה, זו פגיעה אנושה במשטרת ישראל, ביכולת שלה למלא את משימותיה. אני ביקשתי לדחות את זה בשנתיים. ההבטחות היו שידחו בשנה. בסוף פניתי גם ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאול מופז, והוא ביקש, איך אומרים – שאני אלך ואנסה לצמצם את התקופות. נדון בזה. חבל כל חצי שנה לדון. צריך לקבל החלטה.
דרך אגב, לגבי השב"ס – שירות בתי-הסוהר – התקבלה החלטה לשנתיים. למה? כי שם לא רוצים לפגוע, יש הבטחה של אותם סוהרי חובה לגבי האסירים הביטחוניים.
לגבי פגיעה בשוטרי משטר הגבול בשליש ובשוטרי החובה שנמצאים בניידות – זאת פגיעה אנושה, קשה. אני ביקשתי להוריד את זה מסדר-היום.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כמה זה אומר השליש במספר?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
של מג"ב? שוטרי חובה ומג"ב – אין לי את זה פה, אבל בסביבות 3,000, 4,000, אולי 5,000 שוטרים בחובה שקיימים היום. פגיעה בשליש? בוא נאמר, 1,000 ואפילו 2,000 שוטרי חובה. אלה מספרים איומים, אלה מספרים של ביטחון המדינה, של לחימה בעבריינות, בפשע, באלימות. המספרים האלה – שר הביטחון מציג את זה שפשוט המספרים שמתגייסים לצבא הם נמוכים יותר, ולכן יש קושי למלא את המכסות בצבא. אני אומר, ביטחון חוץ הוא חשוב; ביטחון פנים הוא לא פחות חשוב. צמצום בכוח-אדם זה מכה אנושה, ואני אשמח, יוחנן ידידי, אם תסייע לי כדי להאריך את התקופות האלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, שאלה נוספת, חבר הכנסת פלסנר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני השר, אני מודה לך על התשובה הכנה והמלאה בנתונים. מה שהיה על הפרק עד לא מזמן היה לא מניעת הצמצום, אלא שכשאתה נכנסת למשרד – ואני מכיר את העמדות שלך – אתה דיברת על הרחבה. כי גם במספר הקודם אנחנו יודעים על 3.14. כשאתה מוריד מזה את המג"ב, שעסוק בביטחון, זה משאיר מעט יחסית. כדי להרחיב יש שני דברים: האחד – צריך באמת יותר תקנים; השני – צריך תקנים איכותיים, כי כמו שאני מבין מפרסומים, קשה לאייש את המשרות של שוטרים מתחילים, מכיוון שהתנאים הם באמת כמעט שכר מינימום, ודורשים 12 שעות. האם אתה יכול להגיד לי כמה תקנים פנויים יש היום וכמה לא מאיישים, והאם מתכוונים להוסיף? האם יש בכוונתך להוסיף עוד תקנים? תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת פלסנר, אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה. אני אומר את זה באמת בהערכה רבה על הדאגה. אני אגיד מעבר לכך. אני מאוד התרעמתי וגם הצבעתי נגד בממשלה על ה-flat האחרון, שחלקו הוא גם בכוח-אדם – לא רק בכוח-אדם אלא גם בטכנולוגיות ובפיתוח. אי-אפשר לדבר בכפל לשון. זה כפל לשון. אני אמרתי את זה בישיבת הממשלה. כל מה שאני אומר פה אמרתי ליד שולחן הממשלה. זה כפל לשון. מצד אחד צריך לדאוג לתגבור המשטרה, לביטחון הפנים, שתהיה תחושת אחריות ושתהיה באמת, בכל הנושא של פשע ואלימות, ולתת ביטחון אישי לכל האזרחים, ומצד שני – ללכת. הדברים האלה נאמרו, ולצערי לא תמיד אני מקבל אוזן קשבת, ואני אמשיך להילחם.
אבל אני אומר, לגבי השכר, אמרתי פה בראשית דברי שהמשכורת היא לא משכורת. היא משכורת של בין 4,000 ל-5,000 שקלים, וככה לא ניתן להחזיק שוטרים בשנים הראשונות שלהם בשירות. נמשיך להיאבק. האוצר מפעיל נגדי סנקציות ודורש דרישות שהן לא מקובלות עלי – אני אומר את זה בעדינות רבה – ולכן אני אמשיך להיאבק מול האוצר כדי להעלות את השכר של השוטרים ושל הסוהרים ולא להתנתק מהצבא, מההצמדה לצבא, ולא להתנתק מהגמלאים בדברים שהאוצר דורש ממני.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כמה משרות יש שלא מאוישות?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מגיע לזה, אני מגיע. כרגע, מאחר שאני פתחתי בכמה תוכניות – אחת מהן זה השיטור העירוני שאתה מכיר, ונוספו שם 150 משרות. הדבר השני הוא אותם אזורים שיש שם התנהגות מופקרת של תושבים, של שימוש באלימות ובפשע; גם שם אני הולך לחזק את האוכלוסייה. אנחנו מדברים כרגע – נכון לסוף השבוע שעבר, יש לי 1,500 תקנים לגיוס למחר בבוקר. להגיד לך שמחר בבוקר הם רצים להתגייס? עדיין לא. הגיוס הוא גיוס אטי. אם, כמובן, נשפר את השכר, הגיוס יהיה הרבה יותר מהיר, אבל כרגע, מבחינת תקנים לגיוס, מחר בבוקר יש לי קרוב ל-1,500 שאפשר לגייס ולתת מענה, וזה מספר גדול. זה מספר גדול. חלק מהקשיים זה הנושא של השכר ותנאי השירות שדיברתי עליהם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה, כבוד השר. חוזרים לסדר-היום, כאשר דילגנו על חברת הכנסת חוטובלי, שמדברת בטלפון כרגע. את רוצה שנעבור בסדר-היום עוד אחד עד שתסיימי? בבקשה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני השר, מדיונים שונים שהתנהלו בוועדות הכנסת השונות, בעיקר בוועדה לקידום מעמד האשה, שעקבה אחרי הנושא הזה, עולה כי לעתים קרובות שוטרים מתקשים להפנים או לזכור את ההגבלות החלות על סמכויות המשטרה כלפי עצורים בכל הנוגע לסמכויות מעצר, עיכוב, חיפוש וכו'. הדגש הוא על חיפוש בגופן של עצורות, לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה, מדובר במקרים שבהם עצורות, נערות צעירות, אפילו קטינות, נאלצו לעמוד בפני תהליך משפיל של הורדת בגדים, כשלא היה שום חשש שהן מסתירות כלים מסוכנים או סמים. למרות זאת הן נאלצו לעמוד בפני המצב המביך הזה. התוצאה היא מקרים רבים של פגיעה בזכויות העצורים, בהיקף של מכת מדינה.
אבקש לברר מהי עמדת השר לגבי כל אחד מהפתרונות הבאים: האחד – דף מידע לעציר המבהיר את זכויותיו וחובותיו שיחולק לכל אדם עם מעצרו; השני – מצגת הדרכה לכלל השוטרים שבה יונחו ויתורגלו השוטרים כיצד להפעיל שיקול דעת ומידתיות במקרים השונים; השלישי – הנחיה לצרף לכל תיק מעצרים דיווח על אופן מימוש זכויות העצור להיוועץ עם עורך-דין.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, כבוד השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת חוטובלי, קיימנו דיון, נדמה לי, לפני כמה חודשים, אצלך בוועדה. דיברנו על חלק מהדברים. אני אנסה למקד את הדברים בשאלות.
ראשית, אבקש להבהיר כי המקרים שהוצגו בפני חברת הכנסת חוטובלי הם מקרים נקודתיים שאין בהם כדי להעיד על תופעה או על מכת מדינה. כמו כן, בחלק מהמקרים השוטרים פעלו כדין – אני אומר, בחלק מהמקרים – במסגרת סמכותם.
בעניין חלוקת דף מידע לעצור המבהיר את זכויותיו וחובותיו, בהקשר הזה יש לציין כי כבר כיום תלויים במתקני המעצר שלטים בשפות שונות ובהן פירוט על זכויותיו של העצור. כמו כן, במהלך חקירת העצור הוא מיודע על זכויותיו, זכויות מסוימות, כפי שמתחייב על-פי החוק. נראה כי די באמצעים אלה לצורך יידוע העצור על זכויותיו, ואין צורך להוסיף על כך דפי מידע המחולקים באופן אישי לכל עצור ועצור.
לגבי מצגת ההדרכה לכל השוטרים, הרי שסוגיית החיפושים הינה רק אחד מנושאי ההדרכה המועברים לסוהרים במגזר היהודי של שירות בתי-הסוהר ולכלל השוטרים. שוטרים עוברים הכשרות, הדרכות רחבות היקף, בכל הקשור לסמכויות המוקנות להם על-פי חוק, לרבות חיפוש ומעצר תוך שמירה מקסימלית על זכויות העצורים. על כן, נראה כי מתייתר הצורך בהקמת מערך הדרכה נוסף.
לגבי זכות היוועצות עם עורך-דין, הרי שהנושא נמצא על סדר-יומה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא להפריע. אני לא מרשה, לא להפריע.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני לא מרשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אז מה?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני לא מרשה. אתה לא מכיר את התקנון של הכנסת?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני רוצה להעיר הערה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, לא, אם אני לא מרשה אז אתה לא יכול. בבקשה, אדוני השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לגבי זכות ההיוועצות עם עורך-דין, הרי שהנושא נמצא על סדר-היום המקצועי של המשטרה, הפרקליטות, משרד המשפטים, ונדון כיום בוועדת-נאור, שאת מכירה, וחברים בה גם נציגים מלשכת עורכי-הדין, מהסניגוריה הציבורית ומהאקדמיה. הם כרגע יושבים ומגבשים את כל הנושא של היוועצות עם עורך-דין. אני מקווה שהוועדה תסיים, ואז נראה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה. שאלה נוספת לגברתי, חברת הכנסת חוטובלי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני לא מרשה באמצע הדברים. תבין, יש תקנון בכנסת, זה לא בסטה פה, זה לא שוק. אתה לא מבין?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה מדבר על בסטות?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, גברתי, שאלה נוספת. כשיסיים השר את התשובה אני אאפשר לך, לא באמצע.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך על האירועים בחוות-גלעד אתמול. אתמול עמדנו בפני תמונות קשות ומזעזעות של ירי – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
זאת שאלה נוספת.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
כן, זאת השאלה הנוספת. – – אומנם מדובר בכדורי פלסטיק – בציבור המתיישבים שם בחוות-גלעד. מאחר שמדובר באירוע קיצוני, שהתוצאות שלו היו קשות, רציתי לשאול: קודם כול, באילו נסיבות ובאיזה אופן מותר להשתמש בנשק? ירו שם על אנשים. הדבר השני, מי החליט למעשה על – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ירו כדורי גומי.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אני רוצה לשמוע מהשר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, תדייקי. עוד מעט הציבור שומע ירו, ירו יריות.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אני רוצה לשמוע מהשר, אם יורשה לי. אני רוצה לשמוע מהשר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
באילו נסיבות מותר להשתמש בנשק כזה, ומי נתן את ההנחיה שבפינוי הזה צריך להשתמש בנשק כזה? והתוצאות הקשות, כמובן, שראינו לנגד עינינו, הן מצערות מכדי שדברים כאלה יישנו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה. בבקשה, אדוני השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי חברת הכנסת ציפי חוטובלי, גם אני ראיתי את התמונות וגם אני נחשפתי לעדויות. ביקשתי מהמפקח הכללי של המשטרה לבצע תחקיר על כל מה שקרה. הדברים האלה יבוצעו, ואני מקווה שעד מחר, אולי מחרתיים, יסתיים התחקיר. כל הנושא של הפעלה של כדורי צבע בעת פיזור – מבחינת החוק הוא מותר. השאלה היא אם היה צורך. הדברים האלה ייבדקו. מי נתן את ההוראה – צריך לזכור שהכוחות פעלו גם במסגרת האחריות הצבאית שם, בגזרה. זו לא אחריות של המשטרה. הכוח המשטרתי פעל שם ת"פ הצבא. הנושא הזה ייבדק – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
דקה, דקה. תני לי רק להשלים. מאחר שמחר – אני יודע, כבר קיבלתי שאילתות דחופות למחר בבוקר, נדמה לי בשעה 11:00 פלוס – אני מקווה שיהיו לי רוב התשובות לגבי התחקיר, ואני אוכל להתייחס אליהן בהרחבה ואחרי בדיקה. כל תשובה לא אחראית ולא מושלמת – זה לא יהיה אחראי מצדי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. אדוני השר, באופן חריג – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בדרך כלל בשעת שאלות אין אפשרות – עד כמה שאני יודע, אדוני היושב-ראש – לשאול שאלה נוספת למישהו אחר. יתקן אותי סגן המזכיר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, לא. אתה צודק. אמרתי: באופן חריג.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לי אין בעיה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אמרתי באופן חריג, כדי שהוא לא יפרש את זה כהתנהגות כלפיו, באופן אישי. אני מציע שנאפשר לו. בבקשה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לכולם יש? גם לי יש איזו שאלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא. לא לשמאלנים, רק לימין הקיצוני.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה על הנדיבות של אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתמול היו חסימות כבישים בירושלים, נעצרו קטינות, וגברתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, אני מעדכן אותך: שוב הופשטו בנות בתחנות משטרה. נעשתה בדיקה בהפשטה של ילד, קטין, ברחובה של עיר. מה ייעשה כדי שהדברים האלה לא יישנו? עשינו דיונים שוב ושוב בוועדות, ועל זה אמר החכם במשלי: ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו. איך אנחנו מפסיקים את הדבר הנורא הזה?
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
איך מפסיקים חסימות כבישים?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – אתם הפגנתם בעדם. הפשיטו אותם – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
סיימת?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לשבת. בבקשה, אדוני השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני רוצה להבהיר לגבי חסימות הכבישים בירושלים. אני אומר את זה בצורה אחראית: לא נאפשר חסימות צירים על-ידי פורעי חוק. לא יעזור לאף אחד – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אבל להפשיט אותם?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
– – וכל מי שצריך להיעצר – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
להפשיט אותם זה עבירה על החוק – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
סליחה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה יכול לצעוק כמה שאתה רוצה. אתה יודע שאני לא מתרגש מזה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אדוני השר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מה הקשר בין השאלה לתשובה? שאלתי למה הפשיטו אותם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שאלת שאלה, השר עונה לך. אתה רוצה עכשיו שאני אפעל על-פי התקנון? שאלת באופן חריג, השר עונה לך. אל תפריע לשר. לא, אל תפריע. אני לא קורא קריאה ראשונה ושנייה. אני מקבל החלטות מהר מאוד. בבקשה, אדוני השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כל מי שיחסום צירים בצורה לא חוקית ייעצר, ייחקר, ואם צריך – ייכלא. לא נאפשר הפרות חוק, לא בירושלים ולא בכל מקום אחר בארץ – -
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה צודק – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
– – ואף אחד לא ייטול את החוק לידיו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה צודק. שאלתי על הפשטות.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה, אני אענה מה שאני רוצה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אה, הבנתי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ולכן אני אומר: הדברים האלה, עצם זה שכולם או רובם הגיעו לבית-המשפט, חלקם גם עצורים – אנחנו נמשיך ולא נאפשר. לגבי הבדיקה, לגבי ההפשטות שחבר הכנסת מדבר עליהן – הנושאים האלה ייבדקו. אני לא יודע, אני רק אומר: חסימות צירים זה הפרת חוק, והפרת חוק לא נאפשר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אופנוען אחד לא עצרתם. אופנוען אחד. רק ילדים קטינים. אופנוענים – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
איפה הסדרנים? עוד הפרעה – אני מבקש להוציא אותו. מה, מה קורה לך? מה זה, יש לך תקנון מיוחד?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – לפרלמנט.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
פרלמנט לפי תקנון. אחרון השואלים – חברת הכנסת חנין זועבי. הוא מזמין תשובה לפי רצונו.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אם אתה שואל אותי, אני לא הייתי נותן לו לשאול, אבל אתה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אבל יצאנו בסוף שנינו בסדר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בסדר גמור.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אלאא דאהר, תושבת העיר חיפה, נרצחה לפני חודש על-ידי אלמוני בעת ביקורה בעיר רמלה. אחרי הרצח נעצר חשוד מהעיר והוגדר כחשוד מרכזי. אחרי כמה ימים שוחרר אותו חשוד מרכזי. אלאא דאהר התלוננה במאי 2010 על איומים ברצח, אך המשטרה סגרה את תיק התלונה מחוסר עניין לציבור. ברצוני לשאול: מה אירע עד עכשיו בתוצאות החקירה? מדוע לא טופלה תלונתה של המנוחה משנת 2010? תיקי רצח רבים של נשים במגזר הערבי נותרים ללא פענוח. מהו הקושי בפענוח תיקים מסוג זה? האם יש למשרד לביטחון פנים תוכנית להגברת המאמצים לפענוח תיקים אלה של רצח נשים ערביות? מהו מספר התיקים של רצח במגזר הערבי שנסגרו בלי להגיע לתוצאות? תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה, חברת הכנסת. בבקשה, כבוד השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת חנין זועבי. באשר לשאלתך הראשונה, החקירה נמצאת בעיצומה, ולכן לא ניתן למסור בשלב זה פרטים בנושא זה מעל בימת הכנסת.
תופעת האלימות – הרחבתי בנושא לחברי חברי הכנסת, ואני חושב שכל משפט מיותר פה. אמרתי שלמעלה מ-50% ממקרי הרצח מתרחשים במגזר הערבי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
ומה על הטיפול? על החקירות? – – – מה הקושי?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עוד מעט. אני מגיע לזה, אני מגיע לזה. דיברנו על מעל ל-50%. ב-2010, 71 מקרים מתוך 140 – מעל 50%.
באשר למקרים כנגד נשים ששאלת: בשנת 2010 נרצחו 31 נשים, מתוכן 19 על-ידי בן-הזוג. במגזר הערבי אירעו 13 מקרים של רצח, מתוכם שמונה מקרים על-ידי בן-הזוג. יש לציין כי אירועי הרצח שנמצאים כרגע בטיפול הם אירועי רצח לא מפוענחים, שאינם נסגרים אלא מצויים תמיד בחקירה מתמדת. כלומר: תיק רצח לא נסגר גם אם עבר זמנו או שהוא מלפני כמה שנים.
כדי להתמודד עם האלימות במגזר הערבי בוצעו כמה פעולות שמטרתן הורדת רמת הפשיעה וחיזוק הנוכחות והבולטות, וגם על זה הרחבתי ליתר חברי הכנסת. התוכנית מתאפיינת בריכוז מאמץ במוקדים עיקריים על-ידי הקמת כוחות משימה משטרתיים.
לגבי האלימות – יש לי פה טבלה מסודרת. ברשותך, חבל להקריא אותה פה. אני אתן לך אותה: כלל התלונות על אלימות במשפחה, תלונות במגזר הערבי, נגד ערביות, נגד יהודיות; כמה אחוז סגירה, כמה – יש לי פה טבלה די ארוכה. אני אתן את זה, אשאיר את זה פה, ותראי את זה. יש פה נתונים מאוד מעניינים, אבל כרגע להעביר את זה בכנסת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אבל, אדוני השר, במקרה הזה – שאלה נוספת?
<חנין זועבי (בל"ד):>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני השר, אנחנו כנציגי ציבור, העבודה שלנו, התרומה שלנו היא קודם כול בהעלאת מודעות ובמעקב, גם אחרי תיקי הרצח האלה. יש לנו קושי של שקיפות החקירה. אני יודעת שבמהלך החקירה לא מוסרים מידע למשפחה ולא מוסרים מידע לאף אחד. אבל בכל זאת, יש תיקים שלא נסגרים, והם נותרים פתוחים יותר – ותתקן אותי אם אני טועה – נותרים פתוחים יותר משבע, שמונה שנים. לא ייתכן שכאשר אנחנו רוצים אינפורמציה, אומרים: התיק פתוח ועוד לא נסגר, אז אנחנו לא יכולים לשאול. אבל התיק פתוח לתקופה שהיא לא מסויגת, ולא שמים קץ, מתי אפשר?
האם למשל בחקירה שנמשכת יותר מחמש שנים אי-אפשר לקבל שום מידע? וכמו שאני יודעת, ושלחתי כמה מכתבים בנושא הזה, אנחנו לא מקבלים תשובות גם מכבודך. אז איך אפשר לעשות את החקירה, אחרי תקופה מסוימת, ליותר שקופה? איך אפשר לקבל נתונים על תוצאות ביניים, למשל, של החקירה? איך אפשר לתת מידע למשפחות שמודאגות מהמקרים האלה, בלי לשבש את החקירה וגם בלי להשפיע על החקירה? איך אפשר – אנחנו, כנציגי הציבור – לעקוב אחרי הדבר? תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חברת הכנסת חנין, אני, ברשותך – הרי ציינת ואני פתחתי ואמרתי: חומר מתוך תיקי חקירה אנחנו לא מוסרים ולא נהוג למסור. עדכונים – אנחנו מעדכנים. משפחה שרוצה, או חברת הכנסת שרוצה עדכון לגבי מצב התיק, בצורה – לא בפרטי התיק, אלא באופן כללי – אפשר למסור. אם יש לךְ תיקים מסוימים שאת רוצה לדעת עליהם, תפני אלי. אני לפחות יודע שבכל בקשה שאת פונה אלי את מקבלת גם תשובות. ככה שלבוא ולהגיד: אני לא מקבלת תשובות – בואי נדייק בדברים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ממני את מקבלת את התשובות שביקשת, ואם יש בקשה כזאת או אחרת שלא קיבלת, אני אתייחס אליה.
לגבי תיקים שלא נסגרים, אמרתי שתיקי רצח לא נסגרים, ולכן לפעמים זה לוקח שנה, לפעמים זה לוקח חודש ולפעמים זה לוקח חמש שנים ואולי יותר. יש לנו תיקי רצח לא מפוענחים גם מעל עשר שנים ואולי יותר. הדברים האלה הם תיקים שלא נסגרים, ולא שמים את זה במדף. מדי פעם אנחנו מנערים אותם, המשטרה מנערת אותם ומחליפה צוותי חקירה כדי לראות אם יש חומר כזה או אחר שנכנס. התיקים האלה, אנחנו קוראים להם תיקים חיים, שתמיד נמצאים בעבודה. תיקי רצח תמיד נמצאים בעבודה.
לגבי הנושא שחשוב לךְ לדעת – חשבתי למסור לך את זה באופן אישי – לגבי תלונות של אלימות במשפחה; אני מסתכל על הטבלה שנה מול שנה, ויש לנו שנת 2009 מול שנת 2010. אחוז הסגירות ששם זה – האם זה מוצדק או לא מוצדק לסגור תיק של אלימות במשפחה – דווקא אני מסתכל בסך הכול הכללי, 2009 מול 2010: ב-2009 היו 60% סגירות בסך הכול, ובשנת 2010 היו 42%. אבל מה שיותר חשוב הוא שהתלונות על אלימות במשפחה במגזר הערבי – 38%, כלומר אחוז סגירות נמוך יותר במגזר הערבי. אני רואה את הדברים דווקא לחיוב, שסוגרים פחות תיקים אצלכם.
מעבר לזה, אני אומר: סגירת תיקים מחוסר ראיות – ציינתי פה שיש פחות שיתוף פעולה מצד המשפחה, הסביבה, בגביית העדויות; פחות פניות לטיפול רפואי. יש פה כמה דברים שאת בטח מכירה במגזר שאת מייצגת. יש פה דברים – אני אומר שבסך הכול התיקים האלה מלוּוים על-ידִי ומלוּוים על-ידי המשטרה. אם תרצי פרטים נוספים, אני אמסור את זה בהמשך.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אדוני השר, המקרה שנשאלת עליו, לגבי המנוחה אלאא דאהר, היה פרסום בעיתון, ואני לא זוכר כרגע איזה, "ידיעות" או "הארץ", שהיא הגישה שתי תלונות. שני קצינים לא פעלו כשורה והולכים להדיח אותם. אתה זוכר פרסום כזה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני לא. קשה לזכור פרטים על הדחה של קצינים. אם אתה רוצה שאני אתייחס, אני אומר לגבי התיק עצמו – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
התיק, כן. המנוחה אלאא דאהר, שנרצחה ברמלה והיא תושבת חיפה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
היה תחקיר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אבדוק לך את זה. לגבי הקצינים אני לא מעודכן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הוגשו – היא הגישה שתי תלונות. לא טופלו כהלכה. כנראה אם היו מטופלות היו מונעים את הרצח. לכן, המשטרה ראתה את זה באופן חמור, והיתה אפילו הערכה שהקצינים יודחו.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני לא יודע. אני אבדוק לך את זה. אני אתן לך תשובה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אותו מקרה שנשאלת עליו – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אבדוק את זה. אני פשוט לא מעודכן. אני אבדוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני זוכר את זה. זה היה או ב"הארץ" או ב"ידיעות".
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מאה אחוז. אני אבדוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אבדוק לך. תביא את הכתבה – אני אשמח מאוד. אבל אם לא, אני אבדוק את זה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. תודה רבה לאדוני השר.
<הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 21)
(הוספת סימון בשפה הרוסית), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/371).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נעבור להמשך סדר-היום שלנו: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 21) (הוספת סימון בשפה הרוסית), התשע"א–2011, של חבר הכנסת רוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. מעניין. למה לא להוסיף גם בערבית?
<רוברט טיבייב (קדימה):>
יש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש בערבית?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אז אתה קלעת לדעת חכמים אני רואה. חבר הכנסת טיבייב, בבקשה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אתה במצב טוב, כנראה אתה לא מקבל תרופות.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני, חס וחלילה, אני משתמש בפעילות גופנית, זה יותר טוב מתרופות.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
זה באמת הכי טוב.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון, רוברט? אנחנו עוסקים בפעילות גופנית כדי לא להגיע לתרופות.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אתם יחד עם החבר'ה של ישראל ביתנו. ככה אני מבין את זה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עם ראש הסיעה.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
המדע והספורט. בבקשה, אדוני.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה להודות – בשבילי הצעת החוק היתה איזשהו סימן, בדיקה איך מערכות בכנסת עובדות, ופה אני ממש רוצה להגיד תודה גם לפאינה קירשנבאום, גם לזאב אלקין, גם לאברהם מיכאלי, וכמובן לרחל אדטו, שהצטרפו להצעת החוק הזאת, הצעת חוק מאוד חשובה, והגיע הזמן שהכנסת תעשה את התיקון ותקבל את הצעת החוק.
בגדול, על מה מדובר? מטרת החוק היא להקל על אותה אוכלוסייה של דוברי רוסית, שמטבע הדברים, מסיבות כאלה ואחרות, יש להם בעיה לקרוא עברית, ואפילו לדבר עברית. ויש אוכלוסייה מאוד מבוגרת שמשתמשת בתרופות, וכמו שאנחנו יודעים, תרופות זה דבר שמציל חיים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
התרופה היא הדבר היחיד שיכול לעזור לחולה במחלה, וחייב להיעשות בה שימוש יומיומי ולתת לו ביטחון. איפה הבעיה? הבעיה היא שפעמים רבות קופות-החולים משנות את התרופות על-פי המלאי שלהן. אין מה לעשות, זו המערכת, ככה זה עובד, ולפעמים החולים לא מצליחים לעקוב אחרי כל השינויים האלה. האריזות משתנות, גודל התרופות משתנה, הצבע משתנה, וזה מבלבל את החולים.
מאיפה נולדה באמת הצעת החוק? יום אחד אני בא לאמא שלי, ועל השולחן יש ערימה של תרופות, וחלק לא קטן מהן, דרך אגב, פג תוקפן. כמו שאנחנו מכירים, אנשים מבוגרים שומרים כל דבר ודבר. והיא מחפשת משהו, ואני אפילו לא הבנתי מה היא מחפשת. באמת על השולחן היו המון תרופות, מסוגים שונים. ניסיתי לעזור לה, ואיכשהו הצלחתי, אבל חשבתי לעצמי, איך אדם מבוגר יכול להתמודד עם הבעיה הזאת. כמו שאנחנו יודעים, אנשים כאלה הם חלק גדול במדינת ישראל, ובאמת צריך לעזור להם. החולה חייב לדעת לפחות מה הוא מקבל, למה התרופה הזאת מיועדת, מתי אסור להשתמש בה, איך היא תשפיע, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.
ועוד דבר מאוד חשוב, שבאמת רציתי להגיד, גם ליושב-ראש הוועדה, חיים כץ, שלקח את הצעת החוק באמת ברצינות, ואני לצערי הרב איחרתי לישיבה הראשונה, אבל הוא העביר את זה במלוא הכוח.
<דליה איציק (קדימה):>
לא שומעים.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אני כמעט סיימתי כבר. כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בקדימה יש תרבות דיבור בשקט.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
נכון. מפלגה מאופקת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון. מתורבתת גם.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
תרבותית, כן? אתה משחק כדורגל עם חברי ישראל ביתנו. אנחנו משחקים כדורסל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אפילו ההתייעצות שלהם היא בקול רם.
<קריאה:>
– – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אז בסופו של דבר, אין פה מה להוסיף. אני מאוד מקווה שהצעת החוק הזאת תעבור גם קריאה שנייה ושלישית, ואנחנו נחכה לזה בבתי-מרקחת.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
– – – שנייה ושלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
בזמן האחרון אני ממש מקבל המון המון מכתבים והמון תגובות, ואנשים מחכים לחוק הזה. תודה רבה.
<דליה איציק (קדימה):>
כל הכבוד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. נרשמו לזכות דיבור בקריאה הראשונה – חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, החוק הזה הוא חוק ראוי. אני מברך את חברי הכנסת שמגישים אותו. אנחנו נצביע בעדו, ובזה נביא תיקון לעלייה מאוד – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כל הסיעה שלך או רק אתה?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מקווה שכל סיעתי, כל מי שנמצא פה. יש לנו מישהו שלא נמצא, הוא במקום אחר לגמרי, ומי שנמצא יצביע בעד החוק.
החוק הזה ראוי, כי יש רבים וטובים שהם דוברי השפה הזאת – לעתים רק השפה הזאת, בגלל גילם. קשה להם. ואנחנו, שמאמינים שיגיעו בערך עוד חצי מיליון, בוודאי צריכים להיערך גם לזה – יושבת פה שרת הקליטה, היא בוודאי עוסקת בזה – וכך נביא תיקון מסוים ועזרה לאנשים ונכבד אותם. אשריכם שעשיתם את החוק הזה. אני אצביע בעדו.
אני רוצה במשך דקה לדבר על מה שקרה בחוות-גלעד. שם לא דיברו בכלל. אנשים שהם מדברים – זה יכול להיות בעברית, זה יכול להיות בערבית, זה יכול להיות ברוסית, זה יכול להיות באמהרית, זה יכול להיות בכל שפה, יש הרבה שפות – אז הם מדברים. אבל כשבאים שוטרים ב-04:15 – זה לילה, זה לא בוקר – בחשכה, ולא מדברים עם האזרחים אלא מרביצים ויורים, שזה בכלל חידוש שלא היה כדוגמתו מאז הגיע השר אהרונוביץ. מכובדי ידידי חבר הכנסת אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, מאז שהגיע השר המכובד, השר לביטחון פנים, יש חידושים; אני לא יכול להגיד חידושים מרעננים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש סדר מאז שהגיע.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
יורים. יורים באנשים, באזרחים. זה לא היה ב"מרמרה" אתמול, זה לא היה בעזה, זה לא היה בשכם. זה היה איפה שנמצאים אזרחים ישראלים שמשרתים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
במה ירו שם? גומי, אבל לא יריות.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
לא, לא, ירי גומי וירי של – אני לא יודע את השם של זה. לא משנה, משהו אחר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
צבעוני. משהו צבעוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני חושב ואומר ודורש שזה ייפסק. לא יורים על אזרחים, ולא חשוב מה זה. גם לא מרביצים. יורים? זה הסגנון החדש שהבאתם, או שהשר הביא, או מי הביא את זה?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כל האזרחים אתה מתכוון, אורי?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני אמרתי: אזרחים. אצלי אין "כל האזרחים". אזרחים זה אזרחים זה אזרחים. מה ההבדל? מה, אתה חושב שאם בנגב באיזה כפר בדואי או בגליל הורסים בית אפשר לירות? מאיפה זה בא? זה לא היה. זו שערורייה. אבל אני לא רוצה לדון כל כך על מה שהיה אתמול. אני מבקש גם מכם, גם מהשרה, גם מחברי האופוזיציה – בעניין הזה אין שום הבדל, אין פשוט הבדל. לא יורים באזרחים ולא משתוללים ולא מתפרעים.
אם מישהו היה אומר: טוב, פעם ראשונה היתה תקלה, עד היום זה היה בסדר – מכובדי, זה לא בסדר. זה פשוט, הייתי אומר, כמעט איבוד שליטה של הדרג המיניסטריאלי האזרחי, כולל הדרג הבכיר ביותר במשטרת ישראל, ובידינו, בידי כולנו, כל אחד במקומו, לשים לזה קץ. צריך שיהיה סדר, צריך משטרה, צריך אפילו משטרה חזקה. יש לנו הרבה בעיות. לא צריך כדורי "מרמרה" ולא צריך משטרה מופרעת ומתפרעת. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי. כבוד חברת הכנסת קירשנבאום, אבקש ממך לא להשתמש בפלאפון. מעירים לי שרואים אותך עם פלאפון, אזרחים שולחים אס.אם.אס.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
עכשיו? ישירות לטלפון שלך?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עכשיו, ישר לטלפון שלי: נא לעשות סדר במליאה, לא מדברים בפלאפון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה שוב להודות לך על הנדיבות שאפשרת לי קודם לשאול שאלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשות אדוני.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת רוברט טיבייב, היוזמה החקיקתית שלך נכונה והולמת. אנחנו מדינה קולטת עלייה, בברכה, בשמחה, בחיבוק אוהב, את ציבור עולי ברית-המועצות לשעבר, חבר המדינות, ואני חושב שהחקיקה שלך היא סוג של אמירה שהיא חיבוק. אנחנו אוהבים אתכם. אנחנו לא אונסים אתכם שבן-יום תדברו עברית. מדובר במבוגרים שקשה להם לקלוט את השפה. אני זוכר את הורי, את הקושי בעלייה ארצה, ואני חושב שהיוזמה שלך היא מבורכת ויפה.
אבל אני רוצה להציע לשר לביטחון פנים הצעה ברוח הדברים של חבר הכנסת רוברט טיבייב. אתמול הייתי בחוות-גלעד וראיתי את ההתפרעויות הקשות של אנשי היס"מ והפגיעה שלהם באנשים, וגם גיליתי שם את המחסנית של הכדורים שאתה מכנה אותם כדורי צבע, ושם כתוב באנגלית – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, לא, לא. לא אני מכנה אותם.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בסדר, מי שכינה אותם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
השר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
השר. השר מכנה אותם כדורי צבע. קודם כול, שיהיה ברור: מדובר בירי מנשק חם. ירי מנשק חם. זה צריך להיות הבסיס של הדבר. על המחסנית כתוב שהכדורים האלה, בפגיעה בצוואר או בראש, יכולים להרוג. זאת אומרת, מדובר בנשק קטלני. וכשאני הגעתי למקום – אומנם הגעתי באיחור, האירוע התחיל ב-04:30 והגעתי לשם רק ב-07:00 – ופגשתי את הנפגעים, ראיתי אותם פגועים בגבם, בשכם. לא רחוק, קצת היו מתכופפים, פגיעה בעורק בראש – היו מחסלים.
אני רוצה להציב אתגר לשר לביטחון פנים. דובר המשטרה, שזה דובר שלו, וההצטקצקות של הלשון: אני אבדוק, אני אבדוק. איך יכול להיות שהיה כזה דבר והשר לביטחון פנים לא יודע? הוא לא מאשר כזאת. לא, זה לא עליית מדרגה, זה שבירת כלים. הוא לא יודע? מה, הוא ישן? הוא לא יודע כזה דבר שלקחו נשק כדי להשתמש נגד אזרחים? הדבר הזה דורש ועדת חקירה בפני עצמה.
אבל הדברים, אדוני היושב-ראש, הם חמורים ביותר, בגלל שהדובר של המשטרה אמר שאנשים שם זרקו אבנים, ואנשים שם אחזו דוקרנים. וכיוון שכשאני הייתי ראיתי שעל כל שני שוטרים היה צלם משטרה, אנחנו מבקשים מהמשטרה, כדי שאנחנו נאמת את דבריכם: אנא הראו לנו את התמונות של זריקות האבנים, הראו לנו את התמונות של כלי הנשק החם שמצאתם. הערתם את האנשים מהשינה ויריתם בהם. הרי זה מה שהיה.
כשאני הגעתי לשם ראיתי איך מתנהגים אלי, בלי שעשיתי שום דבר. אני ראיתי איך מתנהגים אלי, ואומר לי קצין: אני לא נותן לך זכות חסינות, אני שומר על ביטחונך – והודף אותי ודוחף אותי, מישהו בשם ניצן כינר, ומתגאה בזה עוד. אני מראה לו את חוק החסינות – לא עוזר לי שום דבר. זאת היתה ההתנהגות שהיתה שם.
ולצערי, השר לביטחון פנים, שואלים אותו בחיטים, הוא עונה בשעורים. אני שואל אותו למה מפשיטים בנות, הוא אומר: אנחנו לא ניתן שיהיו חסימות כבישים. אני מברך שלא יהיו חסימות כבישים, לא של אופנוענים, לא של סטודנטים, לא של מובטלים ולא של מתנחלים; שלא יהיו חסימות כבישים. אבל אי-אפשר לעצור את אלה כן ואת אלה לא. ואם כן, איך אפשר לעבור על החוק?
לכן אני מציע – אני רוצה לקחת פה יוזמה – לרכוש, בגלל שהמשטרה פורעת חוק, לצערי, בינתיים, לרכוש – משפט אחרון – לתושבי המאחזים ותושבי ההתיישבות שמאוימים, לרכוש להם אפודי מגן וקסדות, עד שנדע שמפסיקים להשתמש בירי חי נגד אזרחים יהודים. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. אפשר לגייס את התורם הזה – איך קוראים לו?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אנחנו נגייס את מי שצריך. אין ברירה, צריך להגן על חיי הילדים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מוסקוביץ?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אין בעיה, מוסקוביץ. קרן פורד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אז מה, הוא לא יכול לתרום לכם מגינים?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כן, כן, אנחנו בודקים את זה אתו. עכשיו אני קיבלתי טלפון.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני רק רוצה שתזכור שכשיירו גם באזרחים אחרים, אתה תעמוד על הרגליים האחוריות שלך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה תשמע אותי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כן. אני לא שמעתי אותך באוקטובר 2000. כשאני הקמתי זעקה על עמונה בתור ראש ועדת הפנים, ונתתי למשטרה מה שהם לא שמעו בחיים שלהם – לא שמעתי אותך במקביל כשנרצחו 13 אזרחים באוקטובר 2000.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
במקום שיש פגיעה בזכויות אזרח, אני פה ראשון. על רוצחי שחאדה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אבל אתה יודע מה אמרתי לחברים שלך? אמרתי להם: תראו מה ההבדל, אני, ראש ועדת הפנים, מקיים דיון על עמונה, ואומר למשטרה מה שצריכים לשמוע, ואני רוצה שתהיה לכם זעקה דומה כאשר חלילה זה יקרה לציבור אחר, לא רק למתנחלים. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 21) (הוספת סימון בשפה הרוסית), התשע"א–2011. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 21) (הוספת סימון בשפה הרוסית), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 13, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עוברת להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מבין שאין מתנגדים, אז זה מתקבל.
<הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6)
(איסור הצבת מכונות מכירה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/370).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסעיף הבא הוא הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6) (איסור הצבת מכונות מכירה), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. נא להציג את הצעת החוק. סליחה, מה ההתקהלות הזאת? אנחנו לא סיימנו את סדר-היום, מה הצהלה הזאת?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מצטרף לאיחולים לחבר הכנסת רוברט טיבייב ולחברים האחרים שהגישו את החוק הקודם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מברכים אותו.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
כן. אנחנו מברכים ומקווים שעוד במושב הזה החוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית. זה חוק מצוין ופשוט, לא צריך להתעכב הרבה זמן; להעביר אותו.
הצעת החוק שאני מביא בפניכם, חברי חברי הכנסת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כשאתה אומר "טבק" אתה מתכוון לסיגריות?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני כבר מסביר. כן.
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6) (איסור הצבת מכונות מכירה) – יש פה חברים, חברים שלי אישית, שאני רואה אותם מעשנים – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מעשנים כבד.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מעשנים כבד. אני מסכים להגדרה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
רוברט, זה לא יפה, אתה נותן גב לכבוד חבר הכנסת אריאל.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני אגיד לך מה אמר על הגב הזה שר הבינוי והשיכון דאז, אריאל שרון, שפתאום שם לב שהוא הפנה את גבו לחבר הכנסת רביץ, זיכרונו לברכה, זכר צדיק לברכה; הסתובב חזרה אליו ואמר לו: סליחה, הרב רביץ, סליחה שהפניתי את גבי אליך. ואז אומר לו הרב רביץ בניחותא: פרח יפה מכל צדדיו. אז אני אומר לידידי חבר הכנסת אילטוב: פרח יפה מכל צדדיו. בסדר?
עכשיו, נחזור לענייננו. אני עישנתי סדר גודל של 30 שנה יותר מקופסת סיגריות ליום, זה משהו כמו, נניח, 30 סיגריות ביום, פחות שבתות, חגים מסוימים. כל אחד שרוצה יעשה בביתו את החשבון כמה סיגריות זה, כמה כסף זה, ולא נמשיך הלאה – כמה רע יש בדבר הזה. עשיתי את החשבון, זה יצא משהו כמו 150,000 שקל, אולי יותר – – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אבל זה מרגיע.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זה פשוט – זה לא מרגיע, זה לא עוזר, זה רק מסוכן לבריאות. זה הכול. וכבר משרד הבריאות, בחוק, מחייב את חברות הסיגריות לכתוב על כל קופסה שהעישון הוא מזיק, והוא לא בריא, וכן הלאה וכן הלאה.
בחוק כתוב שאסור למכור לנערים, פחות מגיל 18, סיגריות. וזה חוק נכון, כמו שהכנסת עשתה לגבי אלכוהול, לגבי עוד דברים, ברוך השם, אנחנו מרחיקים את הנגישות, את היכולת, ודאי לנוער, וגם למבוגרים במידה מסוימת. דא עקא שמכונות לממכר סיגריות לא יודעות להבחין בין בוגר לצעיר, לנער, לילד קטן אפילו. כל מי שיש לו כמה שקלים יכול לגשת למכונה, להכניס את המטבעות ולקבל את הרעל הזה ישר, ולעשן.
אני רוצה להיות ברור ולומר שהכוונה היא לא רק למנוע מבני ה-18 את העניין, אלא גם להרחיק את הנגישות של סיגריות למבוגרים. אני אומר לכם כאדם שעישן, אני מכיר את זה גם מחברי – ברגע שיש קופסה לידך, אתה מעשן יותר. ככל שזה מתרחק ממך, אני לא אומר שאתה לא מעשן, אתה מעשן פחות. זה ברור. לכן, הצעת החוק היא לא רק לגבי נערים או קטינים מתחת לגיל 18; החוק אומר שלא תהיינה מכונות בכלל.
יש בחוק הזה משום פגיעה באנשים שזו פרנסתם, ואני, ודאי הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע באנשים שזו פרנסתם, ואנחנו יושבים עם האנשים הטובים האלה, אנשים עובדים, אנשים שעומדים בכל החוקים, וזה משלח יד לגיטימי – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש להם איחוד? משהו? ארגון?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – וחוקי. יש להם ארגון בהתאחדות התעשיינים, זו סקציה, חטיבה שלהם. הם אומרים שזה מעסיק כ-1,000 בעלי משפחות.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת רותם, אולי תשב במקומך הנכון כדי לאפשר – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה המקום הנכון. אדוני ילמד את המפה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, יש התייעצות קדחתנית של סיעת ישראל ביתנו, אני מכבד את זה, אנא מכם, מאחורי המליאה יש קפה וכורסאות.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
לא, אבל אנחנו רוצים להצביע על החוק של אורי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אז תמתינו בסבלנות.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, שם יש עכשיו התייעצות סיעתית של המעשנים על השפעות החוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הבנתי. הם באו להפריע לך.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
בכל אופן, אלה שמתפרנסים מהעבודה הזאת, הצעת החוק שלנו תפגע קשה בפרנסתם, ואני נמצא בהידברות מתמדת עם נציגיהם, כולל אתמול בלילה, ישבנו פה ושמעתי את הקשיים שבהם מדובר. אני רוצה מאוד להתחשב בהם, ואני מוכן לשמוע כל עצה שתעזור בעניין הזה.
פניתי למנכ"ל משרד התעשייה ומסחר, התמ"ת, מר שרון קדמי, בניסיון למצוא מסלולי עבודה ומסלולי הכשרה חליפיים, שיוכלו לעזור לאותם אנשים שזו פרנסתם, ואני ודאי רוצה לעזור להם, ואני אשמח לשמוע מכל חבר כנסת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כמה הם?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הם טוענים שבסך הכול, כולל מסביב, יש כ-1,000 מפרנסים שחיים מהענף הזה, וזה הרבה מאוד. אבל גם אם היו רק 100, או עשרה, או אחד, ראוי ודאי שנשתדל עבורו.
בכל מקרה, הוועדה, בראשות חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, כבר נקטה איזשהו צעד ואמרה שהחוק לא יחול לפני 1 בינואר 2013, כעין הוראת מעבר, לתת להם זמן להתארגן. היו גם דעות אחרות, ויכול להיות שהן יעלו פעם נוספת לקראת ההכנה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תן להם מכונות שתייה קרה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זה עלה; עוזרי, זיו מאור, העלה את ההצעה הזאת, אבל הדברים צריכים להיבדק באופן מלא. לא הייתי רוצה עכשיו לזרוק פה הצעות שלא נבדקו עד הסוף. בכל אופן, גם לגבי התחולה, יכול להיות שצריך להאריך את זה קצת יותר כדי לתת להם אפשרות להחזיר את ההשקעות ואת ההלוואות שהם לקחו. כל הדברים האלה בבדיקה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כמה עולה מכונה כזאת?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מכונה כזאת – עוד פעם, הכול לטענתם, הרבה אלפי שקלים. הזיכיונות הם לזמן ארוך. למשל, הם אמרו שברכבת היה עכשיו מכרז, והזיכיון הוא לחמש שנים, כי יש אנשים שקונים במיוחד בשביל זה מכונות, וההחזר של ההלוואה שבה הם הולכים לרכוש הוא לזמן רב – עד שמקבלים הכנסות. אני אומר את זה בשמם, אני סומך עליהם בסך הכול.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מה עם החברה שמספקת להם את המכונות האלה?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
החברה שמספקת היא לא הבעיה, היא מספקת בכל העולם, עכשיו יש לה שוק אחד פחות.
בעניין הזה יש לומר שאנחנו מצטרפים לקבוצת ארצות גדולה מאוד שהולכת בכיוון הזה, של מניעת עישון, פגיעה באזרחים, כולל באזרחים שהם עצמם לא מעשנים אבל הם מעשנים פסיביים. אנחנו ודאי לא נגד אדם – במקומו, בביתו, יעשה מה שהוא רוצה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
איפה אני אקנה את הסיגריות?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני אפנה את חבר הכנסת רותם ואת שאר חבריו – שעדיין מעשנים, כי הם ודאי בהקדם יעשו תשובה ויפסיקו עם המנהג הנלוז הזה. עד אז בחנויות מסוימות עדיין אפשר למצוא את המקלות הארוכים שעליהם אמר אחד המשוררים – בקצה אחד – וזה לא אישי כמובן – בקצה אחד יש אש – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זהו, חבר הכנסת רותם אמר את זה, אני יכול לחזור על זה עכשיו: בקצה אחד יש אש, ובקצה השני יש טיפש. זה חבר הכנסת רותם אמר, אז אני רק מצטט את הדברים בשם אומרם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מקווים שתפסיק עם העישון.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
במקום לחוקק חוקים – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
קשה בגיל כזה, אני יודע.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, לא קשה. במקום לחוקק חוקים – לא תקנו, לא תעשנו פה ולא תעשנו שם, היו מנסים לחוקק חוק שייתנו סיוע בהפסקת העישון. לא כל אחד הוא כמו חבר הכנסת אריאל שמהיום למחר הפסיק לעשן. הוא, יש לו אופי, אבל לא לכל אחד יש אופי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
האם חבר הכנסת רותם מוכן להרחיב בנושא האופי החיובי של חבר הכנסת אריאל?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
או לקבל את זה בכתב.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
מספיק בשביל זה נאומים של דקה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אתה רואה, ידידי אורבך כבר צמצם את העניין, סידר אותו ליום שלישי הבא ב-16:00 – חצי שעה, יש דקה לכל אחד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, כבוד חבר הכנסת, נא לסיים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים, אני מסיים ואומר שישראל בעניין הזה מצטרפת למדינות רבות בעולם. עשינו מחקר השוואתי, הממ"מ של הכנסת עשה את המחקר הזה. ברוב המדינות זו הדרך, זה המסלול, זה הכיוון. יש מדינות שמחמירות כבר הרבה יותר, יש כאלה כמונו, יש קצת אחרינו. זו המגמה העולמית – כדי להאריך את חיי אזרחי מדינת ישראל, ואכן, תוחלת החיים עולה במדינת ישראל, מסיבות רבות, אבל גם מהסיבה הזאת, והעישון הוא אחד הגורמים הראשונים במעלה שגורמים למחלות. אני חושב שחובתנו כמחוקקים להוריד את זה ולשנות את המנהגים הללו – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אבל לא אמרת, לא התייחסת להגבלת הפרסומת.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני לא התייחסתי, זה לא החוק הזה. עכשיו, אם ידידי – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מה זה לא החוק הזה?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אם ידידי חבר הכנסת רותם יציע הצעת חוק לעודד – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כתוב: הגבלת הפרסומת והשיווק.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
כן, אבל יש תיקון מס' 6, צריך לקרוא את כל החוק. החוק כולו נקרא: הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק – זו הכותרת הראשית של החוק – (תיקון מס' 6) (איסור הצבת מכונות מכירה). זה עניינו של החוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אה, בסדר.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
בכל מקרה אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד החוק. זה יעבור חזרה לוועדת הכלכלה, ואנחנו עוד נדון שם עם המפיצים של הסיגריות במכונות על האפשרויות השונות. אני מקווה שנגיע להסכמות עד כמה שזה אפשר, כי זה פוגע באמון, אבל נשתדל להגיע להסכמות. אם לכם, חברי הכנסת, או לכם, האזרחים, יש הצעות בעניין הזה, אני אשמח לשמוע. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי נרשם לדיבור, ואחריו, עמדה אחרת – איפה נרשם? הוא לא רשום. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמיתי חבר הכנסת אורי אריאל, חשבתי שבאו גם אליך כמה ראשי מחלקות אונקולוגיות בתלונה שבעקבות החוק שלך יצומצמו התקנים במחלקות האונקולוגיות, ואולי בגלל זה לא כדאי לחוקק את החוק. אני הייתי מוצא להם פרנסה אחרת, פרנסה מכובדת, ומחיל את החוק הזה לא היום, אלא אתמול.
כמי שעסק בחינוך של בני-נוער, במיוחד בגיל תיכון, במשך שנים ארוכות – למעלה מ-20 שנה – אני אומר לכם שאחד הדברים החשובים שאנחנו עושים פה היום זה הדבר הזה: אנחנו מונעים את הפיתוי. בני-נוער הרבה פעמים נמצאים בעניין של ניסיון וטעייה. הם בודקים דברים, וככל שהדבר יותר מזדמן הם מנסים אותו יותר. זה גיל של הפיתוי.
החוק של חבר הכנסת אריאל לא מונע את כל המעשנים למיניהם, שאנחנו רואים אותם הן פה במשכן, הן במקומות אחרים, שמצטופפים להם בכל מיני חדרים כדי שיוכלו לשאוף לריאותיהם את הרעל המזיק הזה. אנחנו מדברים על כך שבני-נוער, לא תהיה להם הנגישות הזאת.
אני רוצה לתת כאן סוג של הצעה לנו או לאנשי חינוך שכרגע מביטים בנו. אחד הדברים שהייתי עוסק בהם עם ילדים, עם נערים, זה איך אנחנו מקבלים החלטות בחיים. הייתי לוקח אותם אלי, כמעט תלמיד-תלמיד, והדבר הקבוע – הייתי מראה להם איך אני מחליט אם אני מעשן או לא מעשן. לוקח דף ומחלק את הדף לשניים: בעד לעשן, נגד לעשן. אמרתי להם: בחיים יש הרבה דברים שתיתקלו בהם, שתתלבטו בהם. זו הדרך להחליט. ככה לימדתי אותם, לכתוב: בעד – מעמד חברתי, יש רגעים של כיף; נגד – לכתוב את הדברים, בסופו של דבר לעשות את המחיר – גם של העלות של קופסת סיגריות, קופסה ביום, קופסה וחצי ביום, כמה זה יעלה לי בשנה, מה יכולתי לעשות בזה במשך שנה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביחד עם החקיקה – והחקיקה חשובה, ועל זה בית-המחוקקים – אנחנו צריכים לתת אל לבנו גם את העניין החינוכי. ופה אני לא יודע אם ראוי להשתמש במלה ערכי. אנחנו מדברים על חינוך אנושי. אנחנו מדברים על כך שעישון הסיגריות חד וחלק מביא בסופו של דבר לכך שאנחנו צריכים לפתוח עוד מחלקות אונקולוגיות, לעוד חולי סרטן ריאות, לעוד אנשים שמזיקים, לא לעצמם, אלא מזיקים לכל סביבתם, לילדיהם, למשפחתם.
לכן צריכים לבער מן השורש את התופעה הזאת – עזבו מכוערת או לא מכוערת, זה עניין שיפוטי. יש מי שחושב שזה גברי או נשי או אני לא יודע מה, להכניס את הדבר הזה לפה. אבל יש פה משהו מזיק, וצריכה להיות פה אמירה מאוד ברורה. אני מברך את חבר הכנסת אורי אריאל, ואני משער שליד חדרך עומדים כרגע כמה ראשי מחלקות אונקולוגיות. תיתן להם בבקשה את אותה תשובה שתיתן לחבר'ה המעשנים: אנחנו רוצים למגר את העישון, יש מי שישלם את המחיר, ועדיף שהם ישלמו את המחיר מאשר שזה יהיה בחיי אדם. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת נסים זאב, כבוד הרב, אנחנו רשמנו אותו לפנים משורת הדין.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
נסים זאב לא צריך להירשם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תקנון מיוחד. בבקשה, שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בהחלט תומך בחוק. אני חושב שהוא חשוב, אין ספק. הייתי יושב-ראש הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול, והנושא של עישון סיגריות עלה בכמה דיונים. אני רוצה לומר לך שהסיכוי להיגמל מסמים הוא הרבה יותר גדול מאשר הסיכוי להיגמל מסיגריות, והתמותה מסיגריות היא באחוזים הרבה יותר גבוהים, דהיינו, אנחנו מדברים כמעט על 10,000 אנשים כל שנה, אנשים שמתים מאותן מחלות שהן עקב עישון, וזה דבר שהוא בדוק.
הבעיה של המעשנים – בדרך כלל מי שלא מעשן בגיל צעיר לא נתפס לעניין בגיל מבוגר יותר; הוא כבר עובר, כמו שאומרים, את גיל הטיפש-עשרה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אתה מדבר מתוך ניסיון?
<נסים זאב (ש"ס):>
לא ניסיון אישי, אני אומר לך כחבר – יושב-ראש ועדה, והייתי חבר ועדה הרבה שנים. קיימנו דיונים רבים בעניין הזה, והעניין של הסיגריות הוא רעה חולה שצריך למגר אותה. אבל מה שקורה בעצם זה שמצד אחד אנחנו רואים פרסומת בנושא, למשל ב"פייסבוק" או במקומות שהייתי אומר שבצורה עקיפה כן מדרבנים את בני-הנוער, בכל מיני שיטות של שיווק עקיף, הייתי קורא לזה, ומתוחכם, ובני-הנוער בדרך כלל אוהבים לגלוש, וכשגולשים – כל מה שאתה רוצה אתה רואה שם.
לכן אני חושב, העניין של לאסור, כמו שאדוני היושב-ראש נגע בעניין, איסור של סוג של פרסום של טבק – ישיר או עקיף, מבחינתי זה אותו הדבר. למשל בבריטניה ארגוני הבריאות התריעו שחברות הסיגריות פונות לצעירים ב"פייסבוק" וב-YouTube, והם באמת משפיעים רבות, ואין להם אפשרות לפקח על העניין הזה.
אני רוצה רק לומר שיש פה איזה מצב אבסורדי: מצד אחד אנחנו רוצים להגביל את העישון ואנחנו אומרים שקטין לא יכול לעשן, אבל מוצאים לו כל מיני אלטרנטיבות. זה בדיוק כמו חוק החזיר, ואני קודם שאלתי: יש איסור למשל לגדל חזירים, אבל מותר לאכול חזיר, מותר למכור חזיר, אין בעיה. אז תגיד לי, איך מוכרים חזיר, בשר חזיר, אם לא מגדלים אותו? מה, הוא גדל על העצים? הוא יורד מאיזשהו מקום? הרי ברור שאם מגדלים אז גם מוכרים אותו. אותו דבר בעניין הסיגריות. כשאתה מפרסם, כשאתה מאפשר את המכירה החופשית, אז זה לא משנה אם זה דרך מכונה או דרך חנות.
אנחנו צריכים לעצור את המשחית הזה, ואני רק יכול לומר כעצה, ששאל חבר הכנסת אריאל: אולי אפשר לאפשר את אותן מכונות כאשר יש פיקוח בסמוך לחנות, בסמוך – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה לאדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רק רוצה לומר לתועלת העניין. – – – בסמוך למקום מגורים, שמי שנמצא ליד המכונה הזאת יתחייב שהוא יפקח ויסתכל ויראה, כמו שהוא מוכר בחנות. כי אם בחנות מותר לך למכור למבוגרים, אותו הדבר במכונה, אבל שהמכונה הזאת, יהיה עליה פיקוח ולא משהו מופקר ברשות הרבים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6)
(איסור הצבת מכונות מכירה), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 8, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6) תעבור לדיון בוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הודעה לכבוד ממלא-מקום מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, כ"ו באדר א' התשע"א, 2 במרס 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:32.