דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ב / מושב שלישי / ישיבות רכ"ד–רכ"ו / א'–ג' באדר ב' התשע"א / 7–9 במרס 2011 / 22 חוברת כ"ב ישיבה רכ"ד הישיבה המאתיים-ועשרים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, א' באדר ב' התשע"א (7 במרס 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות; 7 2. הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון; 7 3. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות על רקע השינויים המתרחשים באזור 7 אלי אפללו (קדימה): 7 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 שלי יחימוביץ (העבודה): 18 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 21 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 25 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 38 אריה ביבי (קדימה): 41 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 42 נסים זאב (ש"ס): 43 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 44 הצעות סיעות קדימה, העבודה-מרצ, רע"ם-תע"ל-חד"ש-בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 45 1. עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות; 45 2. הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון; 45 3. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות של הדבר על רקע השינויים המתרחשים באזור 45 עמיר פרץ (העבודה): 45 משה גפני (יהדות התורה): 48 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 51 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 53 מוחמד ברכה (חד"ש): 54 אילן גילאון (מרצ): 56 אורי אורבך (הבית היהודי): 58 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 59 עינת וילף (העצמאות): 61 איוב קרא (הליכוד): 62 שר התקשורת משה כחלון: 64 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 70 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 70 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011 70 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 70 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011 74 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 75 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011 79 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 80 החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים 82 מאיר שטרית (קדימה): 82 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 99 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 101 מאיר שטרית (קדימה): 105 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 107 מאיר שטרית (קדימה): 109 הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011 111 זאב אלקין (הליכוד): 112 דליה איציק (קדימה): 116 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 118 חנא סוייד (חד"ש): 121 דב חנין (חד"ש): 123 עפו אגבאריה (חד"ש): 127 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 128 חנין זועבי (בל"ד): 129 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 132 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 134 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 137 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 140 חיים אורון (מרצ): 143 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 144 עתניאל שנלר (קדימה): 145 יריב לוין (הליכוד): 147 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 149 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 150 הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011 150 אופיר אקוניס (הליכוד): 151 נינו אבסדזה (קדימה): 152 נסים זאב (ש"ס): 154 איתן כבל (העבודה): 156 איוב קרא (הליכוד): 158 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 160 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (ביטול אזרחות בשל הרשעה בעבירה), התשע"א–2011 161 דוד רותם (ישראל ביתנו): 162 חנא סוייד (חד"ש): 167 חנין זועבי (בל"ד): 170 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 172 חיים אורון (מרצ): 175 נסים זאב (ש"ס): 177 יריב לוין (הליכוד): 183 שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: 185 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011 191 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 192 עתניאל שנלר (קדימה): 194 הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15) (סייג להיטל על העסקת עובד זר), התשע"א–2011 195 חיים כץ (הליכוד): 195 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר הנכבד, חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, ראש חודש אדר ב', א' באדר ב' התשע"א, 7 בחודש מרס 2011 למניינם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. משנכנס אדר מרבים בשמחה. אנחנו נמשיך ברצינות לעבוד גם בעניינינו. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 31), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע”א–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11) (רשות בין-לאומית לחיפוש ולבחינה מקדימה), התשע”א–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 27) (ניכויים בעד פעילות רווחה), התשע”א–2011, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ויצחק וקנין; הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15) (סייג להיטל על העסקת עובד זר), התשע”א–2011, של חבר הכנסת חיים כץ. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3023/18 וכלה בהצעת חוק פ/3044/18 – הצעת חוק מענק מיוחד לעידוד הנגב והגליל (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק פיצויים לחיילי צה"ל נפגעי נחל הקישון, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, אריה אלדד, יוחנן פלסנר, נסים זאב, משה גפני, דב חנין, איתן כבל, מירי רגב, יריב לוין וחיים כץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) (תיקון – קבלת מסמכים בשפה רשמית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ליה שמטוב, חמד עמאר, דב חנין, גאלב מג'אדלה, דוד רותם, טלב אלסאנע ואברהם מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפת הסדר הציבורי – סמכויות פקחים), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הפחתת רמת הקרינה הסלולרית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית ושלמה מולה; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – חובת מינוי עורך-דין לאחראי על קטין), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק העמותות (תיקון – סייג לרישום עמותה), התשע”א–2011, מאת חברות הכנסת מירי רגב ואנסטסיה מיכאלי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב ורונית תירוש; הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת שיעור מס הבלו), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, יעקב כץ, רונית תירוש ודני דנון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (הפקדות בקרן השתלמות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אמנון כהן, ציון פיניאן, זבולון אורלב ומשה גפני; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, מרינה סולודקין, שלמה מולה ואורית זוארץ; הצעת חוק חסינות רבנים, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מיכאל בן-ארי, אברהם מיכאלי, אורי אריאל, ציפי חוטובלי וישראל אייכלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת קרן לחלוקת הכנסות המדינה ממשאבי טבע מתכלים לטובת החינוך, הבריאות והרווחה, התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק הקמת קרן לחלוקת הכנסות המדינה ממס הבלו, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, נינו אבסדזה, דב חנין, רוחמה אברהם-בלילא וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור מארנונה לעסק של נכה שאין ממנו הכנסות באותה שנה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה מטלון, יוחנן פלסנר ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הסכמת רשות הכבאות להכרזה על יער שמור), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לקטינים), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מירי רגב, אורי אריאל ויעקב אדרי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הפחתת כאב בעת מתן טיפול רפואי לקטין), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני), התשע”א–2011, מאת חברות הכנסת רוחמה אברהם-בלילא וליה שמטוב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-זוג), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, זאב בילסקי, חיים אורון, עמיר פרץ, יואל חסון, נחמן שי, ניצן הורוביץ, אורית זוארץ, מירי רגב ויריב לוין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב השכר הממוצע השעתי), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בנושא: מענקי דיור למשפחות עולים מאתיופיה המותנים ברכישת דירות במקומות מסוימים, הצעתו של חבר הכנסת ישראל חסון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות;> <2. הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון;> <3. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות על רקע השינויים המתרחשים באזור> <היו"ר ראובן ריבלין:> בפנינו, כמקובל בימי שני – ועל-פי החוק כאשר מוגשות הצעות אי-אמון הן הראשונות על סדר-היום; ובפנינו שלוש הצעות אי-אמון. בפנינו הצעות של סיעת קדימה, סיעות העבודה ומרצ וסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה. הנושא הראשון שיעלה על סדר-יומנו הוא הצעת האי-אמון אשר מוגשת על-ידי סיעת קדימה, בכותרת: עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות. ינמק הצעה זו חבר הכנסת אלי אפללו. בבקשה, אדוני, יעלה ויבוא. ישיב השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, באנו היום לנסות להעיר את תשומת-לבה של הממשלה הזאת. מדיניות המס של הממשלה הזאת כוללת הורדת נטל המס מצד אחד – אבל מסים עקיפים בעצם זה הנטל הגדול שקיים היום במדינת ישראל. המדיניות שלהם בשביל הורדת המס צריכה בעצם לעזור בנושאים חברתיים, אבל זה בדיוק הפוך. אם אנחנו רואים מה שקורה היום בכל הנושאים, אנחנו לוקחים דוגמאות, אדוני היושב-ראש – מי נפגע מכך קודם כול? אז אנחנו נראה מהדוגמאות ונבין מי נפגע. העלאת מחיר המים שאנחנו מדברים עליה, שבעצם הממשלה הזאת אמרה שהכינרת מתרוקנת, מצד אחד; מצד שני, אמרה: בואו נעלה את מחיר המים, נקים תאגידים כדי להעלות את מחיר המים. בשביל מה, מה היתה המטרה? המטרה העיקרית היתה להקים בעצם מכונים להתפלת מים. אז מה קרה? זה לא קרה. התפלת המים, אני רואה את זה רק בססמאות, ומצד שני, המחירים האלה גדלו בצורה משמעותית. אבל באותה עת מה אתם עושים? אתם גם לוקחים לקופת המדינה במס ערך מוסף – על האזרח, נוסף על ההעלאה הבלתי-נסבלת, גם בזה אתם לוקחים. בשביל מה אתם צריכים מס ערך מוסף? יש איזה משפחה מרובת-ילדים שיכולה להתקזז ממע"מ? מה עשיתם לעסקים ולתעשייה ולמלונאות? להם לא העליתם את המחיר, ואתם נותנים להם אפשרות להתקזז מהמע"מ, אבל למשפחות, אלה שבאמת נפגעות, וזה בעיקר השכבות החלשות, שחלק מכם פה לפני הבחירות אמרתם בססמאות – וכולנו כבר אמרנו שאולי ראש הממשלה הנוכחי השתנה מאז שהיה ראש הממשלה בפעם הקודמת. הוא אמר: אני אטפל בגזירות ואני אשנה אותן. אבל מה לעשות? כשהוא מגיע לכיסא הוא שוכח שאת מה שהוא הבטיח הוא צריך לקיים, ואני אזכיר לכם. ואני אזכיר לך, אדוני סגן שר האוצר שיושב כאן – תשמע טוב, זה דגל שאומר – דווקא המשפחות מרובות הילדים, שאתה תיאורטית צריך לייצג אותן, אלו הנפגעות העיקריות כי הם צורכי המים הכי גדולים. אנחנו נדבר על המדיניות של הדלק. העליתם את מחיר הדלק, נבהלתם שהיו קצת צעקות, אמרתם: מהר, אנחנו נוריד קצת ונשנה את זה בסובסידיות בקווי התחבורה הציבורית – ניתן להם "חופשי חודשי" במחיר מוזל מסובסד. אז אני אומר לך: אולי אתה לא רואה, אולי אתה לא חי בתוך עמך, מי משתמש ב"חופשי חודשי"? רק אלה שצריכים כל החודש. בן-אדם שלא משתמש בזה, המשפחה שצריכה פעם בשבוע לנסוע לקופת-חולים או ללכת לעשות קניות בשוק, אלה לא יכולים לנצל את ה"חופשי חודשי" הזה. זה עולה להם פי-שניים, זה יותר יקר. אז למה להעלות את המחירים לאלה? בשביל מי, שיהיה עוד דבר אחד שיגידו בססמאות: אנחנו נתנו לכם, אנחנו סבסדנו? וזה כל פעם מחדש איזה תרגיל של האוצר כדי לנסות לטשטש, אבל מה, בדיוק הפוך. התושבים לא טיפשים. אתם דיברתם עכשיו – הארנונה הולכת ומתייקרת. ראש הממשלה, לפני מערכת הבחירות, ישב עם השלטון המקומי, אמר שמענקי האיזון יוחזרו ואז השלטון המקומי לא יצטרך להעלות ארנונה לאזרחים. אז בוא תראה איזה עלייה במחיר הארנונה, ושוב מי נפגע? הרי אחד שיש לו כסף – לא מחיר המים, לא מחיר הדלק ולא מחיר הארנונה יפריעו לו. דווקא אלה שנפגעים הכי קשה זה אלה שנצרכים, השכבות החלשות והמסכנים האחרים. אנחנו מגיעים לנושא הבא, שזה חשמל. עכשיו אנחנו מתבשרים שהעליתם, ומעלים, את מחיר החשמל. תגידו לי שזה כורח המציאות, חייבים להעלות את מחיר החשמל, אבל תעשו את זה באופן דיפרנציאלי; אלו שזקוקים, אלו שלא יכולים לשלם – למה אלו ישלמו? וזה קהל היעד שלו, של ראש הממשלה. זה כל הזמן – הוא בא לשם ואומר – אני זוכר, לפני מערכות הבחירות – באו, צעקו לו: ביבי, מלך ישראל. אז בא ביבי, ואין מלך. אנחנו ממשיכים. תראה, העליתם את שכר המינימום. אני מברך על כך. באמת, עשיתם דבר טוב, ואני שמח שעופר עיני סוף כל סוף לחץ כדי שזה יהיה, וכל הכבוד. אבל מה? לנזקקים, האוכלוסייה הכי חלשה, שזה הנכים – מה עשיתם? העליתם את השכר של העובדים הזרים – באופן טבעי, את שכר המינימום. אבל את מה שמגיע להם מהביטוח הלאומי לא העליתם. שום דבר. לא ביטוח לאומי, הקצבאות, ולא את ההשתתפות שלהם, לנכים. יושבים פה, בחוץ, הנכים, ומתקוממים. מה אתם עושים, כאילו אתם נמצאים במקום אחר? לפני כמה ימים הגמלאים, או הפנסיונרים, היו פה בהפגנה שבאה וצעקה שמי שנפגע הכי קשה זה הם. כל אחד מהם אומר שזה הם שנפגעו. אתה יודע למה? כי גם הם נפגעו. בדיוק אותו דבר; הגמלאות שלהם לא עלו, ומצד שני סל התרופות עלה. ועכשיו אתם מעלים ב-15%. דרך אגב, שני-שלישים מהגמלאים גרים היום בדירות של "עמידר". 15% – את הדירות של "עמידר". מי גר בדירות של "עמידר"? אני רוצה לדעת; אלו שדווקא הכי נזקקים לדירות, שנתמכים, הם מקבלים דירות של "עמידר". להם אתם הולכים עכשיו להעלות 15% בדירוג שלהם, של "עמידר"? למה? אתם עיוורים? אתם לא רואים את המציאות? אתם מנותקים ממה שקורה כשאתם עולים לשלטון. אני לא אגיד לכם שיש עוד – מלא דברים, אחד-אחד פה, אבל אני אומר לכם, אדוני סגן השר, אתה מייצג את ש"ס. על הדגל שלכם חרות הנושא החברתי, שבו כולנו רוצים אותו דבר, אבל אני חושב, התחלתי להגיע למסקנה, שהמצב הזה דווקא מחזק אתכם, שאנשים יהפכו להיות יותר מסכנים, כדי שאולי תתחזקו, ואתם, לפני הבחירות, תצעקו: מה פתאום נעלה את המחיר של הלחם? מה פתאום נעשה את הדברים האלה? – זה ססמאות. תתחברו, תראו באמת מה המדינה צריכה. ולסיום אני אומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל וסיעת הליכוד לא הפסיקה להפריע לך, אני נותן לך עוד שתי דקות. אל תגיד לי "לסיום". יש לך עוד שתי דקות. <אלי אפללו (קדימה):> תודה רבה. אז אם אתה נותן לי, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד – הסתכלתי על השעון, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שתי דקות. <אלי אפללו (קדימה):> אני שמח, אדוני. תודה. יש פה ליכוד בכלל? אין ליכוד. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש נהנה מכל רגע. <היו"ר ראובן ריבלין:> שלא תהיה שום אי-הבנה – יש לך שתי דקות. <נסים זאב (ש"ס):> – – – חמש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, אנחנו נותנים לו שתי דקות. בדיוק כמידת ההפרעה כך מידת ההארכה. בבקשה. <אלי אפללו (קדימה):> אתם מדברים – וחוזרים – לציבור שאתם אמורים לייצג. כואב לי להגיד לכם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> אני מדבר אליך. כן. אתה יושב בממשלה הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> אתם שותפים לממשלה הזאת, הממשלה הכי גרועה שיכולה להיות לשכבות החלשות. ואתם נותנים יד לזה. <נסים זאב (ש"ס):> היינו כבר בממשלה גרועה. <אלי אפללו (קדימה):> כן, ואנחנו רואים באיזה ממשלה. אני רואה. אתם הבטחתם שתילחמו בכל הגזירות האלה, אבל לצערי הרב לא. אין גזירות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה גזירות? <אלי אפללו (קדימה):> תמשיכו להתנהג כבת-יענה, שרואה את הסכנה אבל חופרת – את הראש באדמה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ישיב לו. מייד כשהוא מסיים אתה עולה. <אלי אפללו (קדימה):> – – כאילו הכול טוב במדינה שלנו, אנחנו נמצאים בשווייץ, אין לנו בעיות, הממשלה הכי טובה, האנשים לא מסכנים. אין כזה דבר. תמשיכו לראות את זה, אבל בבחירות אתה תראה מה תהיה התוצאה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו. אני מזמין את כבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, לעלות ולהשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון. בבקשה, כבוד השר. חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר לסגן השר להשיב על הצעת אי-האמון. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלי אפללו יקירי, מדיניות המסים של הממשלה הנוכחית היתה חלק ממכלול הצעדים שננקטו בעת המשבר הכלכלי העולמי שישראל צלחה, ברוך השם, בצורה טובה ממרבית מדינות העולם המערבי, ואין לבחון אותה במנותק מעובדה זו. הממשלה נכנסה לתפקידה בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי – אולי שכחת – אקלים של חוסר ודאות וחשש מהתרסקות של מערכות כלכליות במדינה, מחברות שלא היו יכולות לפרוע את התחייבויותיהן ועד לחשש מאבטלה גואה ואובדן מקור פרנסה למשפחות רבות. טרם פרוץ המשבר, בעת שהוכן במשרד האוצר התקציב לשנת 2009, עמדה תחזית הכנסות המדינה ממסים על יותר מ-200 מיליארד ש"ח. בעת שהוכן התקציב, במרס 2009, עם כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה – – – <ישראל חסון (קדימה):> אתה מדבר מהר, לא מבינים אותך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאני אתחיל מההתחלה? <אורית זוארץ (קדימה):> לא מבינות. סגן השר, אנחנו לא מבינות. לא שומעות ולא מבינות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, הם מתקשים בהבנה, הם מבקשים שאדוני ידבר יותר לאט. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, שמענו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להתחיל מההתחלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> איך שאתה רוצה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני אתחיל: מדיניות המסים של הממשלה הנוכחית היתה חלק ממכלול הצעדים שננקטו בעת המשבר הכלכלי העולמי בישראל – – – <ישראל חסון (קדימה):> את ההתחלה הבנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תחליטו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, חברים – חברים, מותר לפעמים קצת להתבדח, אבל לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך השם, ישראל צלחה אותו בצורה טובה ממרבית מדינות העולם המערבי, ואין לבחון אותה במנותק מעובדה זו. הממשלה נכנסה לתפקידה בשיאו של משבר כלכלי עולמי, אקלים של חוסר ודאות וחשש מהתרסקות של מערכות כלכליות במדינה, מחברות שלא היו יכולות לפרוע את חובותיהן ועד לחשש מאבטלה גואה ואובדן מקור פרנסה למשפחות רבות. גברת זוארץ – בשבילך, לאן את הולכת? טרם פרוץ המשבר, בעת שהוכן במשרד האוצר התקציב לשנת 2009, עמדה תחזית ההכנסות ממסים על יותר מ-200 מיליארד ש"ח, ובעת שהוכן התקציב, במרס 2009, עם כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה, עמדה תחזית הכנסות המדינה ממסים על כ-170 מיליארד ש"ח; נפילה צפויה של יותר מ-30 מיליארד ש"ח, אשר עמדה – ועמה היינו צריכים להתמודד. לצד המשבר בגביית המסים, גדל שיעור האבטלה וגבר החשש לגירעון העולה על 6%, שיעור המתקרב לטווח מסוכן שעלול היה להביא לפגיעה קשה בחוסנו של המשק הישראלי. מכיוון שהפחתת הוצאות הממשלה לא היתה רצויה, לא היה מנוס מהעלאת מסים לתקופת ביניים בדרך שתאפשר את המשך פעילותה התקינה של הממשלה. המשבר חייב את משרד האוצר להפעיל מדיניות מס בעלת שני יעדים מרכזיים: עידוד הצמיחה ושמירה על משמעת פיסקלית. הממשלה בחרה להתמודד עם המשבר באופן אמיץ והמדיניות הביאה לכך ששיעורי האבטלה חזרו לממדים טרום המשבר והמשק חזר, ברוך השם, לצמיחה גבוהה. תוצאות אלה הושגו בזכות מדיניות נכונה ואחריות תקציבית. עד כאן הכול בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אני פשוט רציתי יחד עם כל חברינו לקבל בברכה משלחת פרלמנטרית מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הפלמית מבלגיה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל.Welcome to the Knesset, the Israeli parliament, shrine of democracy. Welcome to Jerusalem, welcome to Israel. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הממשלה נקטה שורה של צעדי מיסוי המצמצמים את האי-שוויון: א. הוקדמה הפחתה של 0.5% מע"מ בשל עודף הכנסות ביחס לתחזית. לשכבות החלשות – הורחבה התוכנית למס הכנסה שלילי לכל הארץ. החל בשנת 2011 תחול פריסה ארצית של מענק מס הכנסה שלילי – מי שנמצא מתחת לסף המס יהיה לו תמריץ לעבוד ויקבל גמול על שכרו. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – 2011? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ ויושב-ראש ההסתדרות עופר עיני סיכמו לפני ימים מספר, כפי שציין ובירך על זה חבר הכנסת אפללו, על העלאת שכר המינימום במשק מ-3,850 ל-4,300 שקלים. העלאת שכר המינימום תחול הן על עובדי המגזר הפרטי והן על עובדי המגזר הציבורי המקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום. העלאת שכר המינימום תתבצע בשתי פעימות, כך שהחל מחודש יולי 2011 – – <אלי אפללו (קדימה):> מה עם ביטוח לאומי לזקנים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – יעמוד שכר המינימום על 4,100 שקלים, ומאוקטובר 2012 יעמוד שכר המינימום על 4,300 שקלים. <אלי אפללו (קדימה):> מה עם הזקנים והנזקקים, ביטוח הלאומי לא משלם להם – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – 2012, אולי הם יחיו עד 2012. <אלי אפללו (קדימה):> לנזקקים אין – – – איזה מס זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הופחת שיעור מס הכנסה למעמד הביניים. תוקן החוק לעידוד השקעות הון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, אולי אתה לא שם לב. הוא עכשיו מנסה להשיב לך על מה שאתה קודם אמרת. הוא ישב, השתדל מאוד לשבת בשקט; כאשר הוא לא ישב בשקט, מייד נתתי לך הזדמנות להשמיע את דברך עוד פעם. עכשיו הוא עונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברי היקר אפללו, תוקן החוק לעידוד השקעות הון באופן המגדיל ב-70% את חלקה של הפריפריה בהטבות המס. אני יודע שאתה היית שר וסגן שר, מאוד רצית את החוק הזה. הועלו שיעורי מס רכישה על דירות להשקעה והועלתה תקרת הפטור לרכישת דירה יחידה על-ידי זוגות צעירים, ועוד צעדים ועוד ועוד, כולל הצעדים שאתה ציינת לגבי התחבורה הציבורית והסבסוד. אני חושב, אדוני, ששכנעתי אותך, ותמשוך את ההצעה שלך ללא הצבעה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אולי תסביר לצופי ישראל. היום שמענו שוועדת השרים – או אתמול – לענייני חקיקה דחתה את הצעת החוק של חבר הכנסת חיים אורון בנושא אי-הפעלת הטייס האוטומטי, כאשר לא הוקמה ועדה הדוחה את תשלום ביטוח לאומי לאזרחי ישראל אשר חסכו בזיעת אפיהם, וידעו בגיל 20, 30, 40, 50, שבבואה של אזרחית לבוא ולהגיע לגיל 62, אם תרצה תוכל להמשיך עד גיל 67, אבל אם לא – מגיע לה הביטוח הלאומי והיא תוכל לפרוש. פשוט הציעו להשאיר את המצב, ואף שלא הוקמה ועדה – כל עוד לא תחליט ועדה שאכן צריך לעבור, להשאיר את המצב כמות שהוא, כדי לאפשר לאזרחי ישראל לקבל את מה שמגיע להם, וזה הביטוח הלאומי שלהם. רבות מנשות ישראל היום בנות 67 הן צעירות ויצירתיות ובעלות יכולות. אני אומר לכם, אני כל יום ישן עם סבתא, אבל אני אומר לכם בצורה הברורה ביותר, הדבר הזה לא ברור לנו, מדוע לא תיתן הכנסת דעתה לנושא – ולא רק מפני שחבר הכנסת אורון מביא את זה, כי יש לו שותפים, נדמה לי חבר הכנסת כץ וחברת הכנסת יחימוביץ, אני לא יודע מי היו היזמים. אבל הציבור רוצה לדעת, פשוט להבין. היום דחו ל-2011, אלא אם כן ועדה תגיד אחרת. אף אחד באוצר לא עורר את הממשלה להקים ועדה, משום שברור שהדבר היחידי הוא אינטרס תקציבי שבו חוסכים ממון גדול למדינת ישראל בכך שדוחים את תשלום הפנסיה. דרך אגב, אני אומר לך שרוב נשות ישראל שעובדות מבקשות להמשיך לעבוד. אבל מדוע תימנע מהן האפשרות לקבל את הדבר שהן חסכו בעמל כפיהן כל ימיהן? אם אדוני יכול להתייחס לזה. אני אצביע אמון בממשלה, אני כבר מודיע לך, תהיה תשובתך אשר תהיה. אבל באמת מעניין את הציבור, כי היום שאלו אותי רבים מאזרחי ישראל מדוע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סוגיה מאוד מעניינת. אין לי ספק שהחוק של חיים אורון יובא לפה ביום רביעי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא לא יובא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אם יביאו את זה כהצעה לסדר-היום, היא תידון בוועדה של חיים כץ. נוכל שם להתייחס ביתר עמקות לעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לאדוני. אני חושב שהנושא הזה צריך – אני מאוד מודה. כמובן ההצבעה תהיה לאחר הדיון המשותף. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, שכותרתה: הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ. ישיב כבוד השר אהרונוביץ, שהוא גם היום השר התורן, ובשעה דקה ל-16:00 כבר היה פה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> היא המועמדת לראשות ממשלה מטעם העבודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מטעם העבודה מי המועמד, חיים אורון נדמה לי, כך כתבו לי. לא, אני מודיע לך, שהמועמדת לתפקיד ראש הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. זאת אומרת, במידה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה מנוגד למה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, יש בפניך אתגר. אם האי-אמון שלה יתקבל, היא תיקרא על-ידי הנשיא מחר, עוד בטרם נבחרה להיות יושבת-ראש העבודה, להרכיב את הממשלה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני בטוחה שזה יניע את כל חברי סיעת קדימה להצביע בהרכב מלא בעד האי-אמון, בגלל התקווה אני מתכוונת. <נחמן שי (קדימה):> בגלל העצמאות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד המשפטים הקשים והחמורים ביותר בדוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות היה ציטוט מפיו של שר האוצר יובל שטייניץ בעת דיון על תקציבי הכבאות עוד טרם האסון, ואז הוא אמר שם: קיבלתם מספיק – אני לא מצטטת במדויק, אבל זאת רוח הדברים. קיבלתם מספיק כסף, לא תקבלו יותר גרוש עד שתעשו רפורמה. קיבלתם די והותר. אז מסכם את הדיון ראש הממשלה, שאף הוא נכח שם, ואומר בגוף שלישי על עצמו: הנושא עוד לא בשל לדיון אצל ראש הממשלה. זה בדוח מבקר המדינה על שירותי הכיבוי. שעה שהכבאים זעקו הצילו, אף אחד אחר, אגב, מלבד הכבאים, לא התריע שמדובר באסון שמתרגש עלינו. והם ידעו, והם התריעו והם זעקו, והם נקטו עיצומים. זה לא חלילה שהם לא הלכו לכבות שרפות, אבל הם נקטו עיצומים כמיטב יכולתם הדלה, ניסו למנוע קיום אירועים פומביים ולא נתנו אישורים של כיבוי אש – דבר שגם הוא לא צלח בידם. על כל פנים, הם היו היחידים שהתריעו, ושר האוצר וראש הממשלה אמרו – הנושא עוד לא בשל לדיון אצל ראש הממשלה, ולא תקבלו יותר גרוש. מה השתנה מאז? דבר לא השתנה מאז, דבר וחצי דבר. ושוב, אמרו לי כבאים שיצאו היום מהדיון בוועדה לביקורת המדינה: דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. מה מכל ההבטחות נשאר לנו? אתם יודעים ש-81 כבאים בתחנות כיבוי ברחבי הארץ צפויים לפיטורין מכיוון שהמדינה לא העבירה תקציב לתשלום משכורות? הדבר הזה בכלל יעלה על הדעת אחרי האסון, לא לפניו? ושוב אנחנו חוזרים לרפורמה, ושוב אנחנו חוזרים להתניית העברת תקציבים ברפורמה. מה הקשר בין רפורמה לבין כבאית בת 30 שנה שמקרטעת במעלה ההר ולא יכולה לעלות? מה הקשר בין רפורמה ובין העובדה ש-81 כבאים בתחנות כיבוי צפויים לפיטורין עכשיו כיוון שלא הועברו תקציבים? הרי בסופו של דבר יש לנו מדינה להנהיג, ויש לנו שירותי כיבוי להחיות ולהציל אותם. הרי לא הכול נאומים, נאום בר-אילן 1, ונאום בר-אילן 2, ונאום הכבאות מס' 1, ונאום הכבאות מס' 2. בסוף צריך מערך כיבוי שמכבה שרפות בלי פנטזיות על מטוסים גדולים בשמים שיכבו הכול. והיום בוועדה לביקורת המדינה שוב שמענו את סיפורו של ראש הממשלה על איך הוא ישב ואכל ארוחת צהריים עם פפנדראו, וראה דלקה, ובא מטוס, והוא ראה את המטוס מכבה את הדלקה, ופפנדראו סיפר לו שככה מכבים דלקות. ואז הוא אמר: רעיון מעולה, וחשב על רכישת טייסת. וגם היום מטוסים גדולים חולפים כל הזמן בראשו של ראש הממשלה, ומכבים שרפות ענק, ומן הסתם גם הוא בכנפי דמיונו וחזונו נמצא על המטוסים האלה. מספיק עם החלומות המטופשים האלה. שרפה מכבים עם בני-אדם, לא עם מטוסים דמיוניים וטייסת שכבר נתת לה שם אבל עוד לא עשית דבר וחצי דבר כדי שהיא תקום ותקרום עור וגידים. למה לחלום חלומות גדולים בהקיץ כשכבאית אחת בעוספיא עם שני כבאים היתה מונעת את אסון הכרמל? למה ללכת כל כך רחוק? עכשיו, מה – שוב – המנוע מאחורי אותה רפורמה – ההתעקשות על רפורמה שהמיטה עלינו את אסון הכרמל? מה האובססיה הזאת לרפורמה? ואני בעד רפורמה, ואני בעד שינוי הארגון במערך הכבאות, אבל – אגב, שום שינוי ארגוני לא יהפוך כבאית בת 30 לכבאית בת שנה; שום שינוי ארגוני לא יהפוך חליפת כיבוי שהיא כבר לא בתוקף – כיוון שפג תוקפן אחרי חמש שנים – לחליפת כיבוי שכבאי יכול להיכנס אתה בביטחון לחייו לתוך להבות בוערות, ושום רפורמה לא תמציא כבאים אם אין משכורות לשלם לכבאים. בסופו של דבר, שרפה מכבים עם בני-אדם. ומי יהיה הקורבן של הרפורמה הזאת? בראש ובראשונה הכבאים. אותם אנשים טובים, חרוצים, אמיצים, שמעולם לא העלו על דעתם שלא ללכת לכבות שרפה – גם אם היה כבאי אחד בתחנה, והיה ברור שצריך עשרה כדי לכבות דלקה. גם אם הם נכנסו – וחירפו נפשם – אל תוך הלהבות, בלי ציוד מתאים, בלי כבאי מסייע, כי רק כבאי אחד בכבאית. מי ישלם את מחיר הרפורמה? רק הם. בשבוע שעבר הוצגה מצגת בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ובה הובאו עיקרי הרפורמה. בניית טבלאות שכר חדשות – זה אחד הדברים. למה? מה קרה? הרי רק לפני שישה חודשים נחתם הסכם עם הכבאים ועם נציגיהם, ואני שמעתי את הממונה על השכר באוצר משבח במו-פיו ובשידור את יושב-ראש ארגון הכבאים יואב גדסי, ואומר שהיה עם מי לדבר שם, והגיעו להסכם טוב, הסכם מחייב. מובן שהוא השתמש בזה כדי להשמיץ ארגוני עובדים אחרים, אבל הוא הביא את הארגון הזה לדוגמה ולמופת לארגון שאפשר לדבר אתו ולהגיע אתו להסכם. אז מה יש לכם לבנות טבלאות שכר חדשות? ומה האובססיה הזאת עם זכות ההתארגנות של הכבאים? מתי לאחרונה שבתו כבאים? מתי הם לא הלכו לכבות דלקה כי לא היו תקנים? אגב, מעולם הם לא שבתו בגלל תנאי שכר. הם תמיד נקטו עיצומים כיוון שהם התריעו מפני אסון, וגם אז הם לא העלו על דעתם שלא ללכת לכבות דלקה. אז מה האובססיה הזאת לשלול מהם את זכות ההתארגנות? מה הם עשו אתה עד היום? במה הם הזיקו למדינה? פעם אחת מאז קום המדינה האם שבתו כבאים? מעולם לא. אין שום מדינה בעולם שהכבאים בה לא מאוגדים באיגוד מקצועי. ולא סתם, אלא שהאיגודים המקצועיים והוועדים של הכבאים הם הכי חזקים תמיד, בכל המדינות. זה גם מגן על הארגון, זה גם הופך את העובדים לעובדים חזקים יותר, שמקבלים הכשרות טובות יותר, ולא לאבק אדם שנרמס במחיר רפורמה שבסופו של דבר פוגעת בבני-אדם – בכבאים. אני מציעה לראש הממשלה לרדת מהפנטזיות של מטוסים גדולים-גדולים, ולדאוג לשירותי הכיבוי ולאנשים שמתפעלים אותם, הכבאים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מזמין את השר יצחק אהרונוביץ לעלות ולהשיב על הצעת אי-אמון זו, של סיעות העבודה ומרצ, מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני השר לביטחון פנים, שכל מערכת הכבאות הועברה לסמכות משרדך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מגיע מדיון מאוד מעניין, מקצועי, סוער, בוועדה לביקורת המדינה. על רוב הדברים שחברת הכנסת יחימוביץ דיברה דיברתי, התייחסתי שם – כולל ראש הממשלה, כולל מנכ"ל המשרד, ועוד אנשי מקצוע. אני אנסה באמת לתמצת את עיקרי הדברים כדי להראות איפה אנחנו נמצאים כרגע. ב-9 בינואר 2011 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על העברת האחריות בנושא כיבוי האש במדינת ישראל ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים, ונוסף על כך הוטלה עלי המשימה – ברמה הלאומית: הקמת מערך כבאות ארצי. עלינו לזכור שההחלטה הזאת התקבלה אומנם בעקבות אסון הכרמל, אך היא נסמכת על עבודות והחלטות שהתקבלו בעבר: א. מסקנות שלוש ועדות בדיקה: לפידות – 1995, גינוסר – 1998, צפת – 2007; ב. שתי החלטות ממשלה: 3484 משנת 2008 ו-1904 מיולי 2010; ג. אסון הכרמל, ב-2 בדצמבר 2010. דוח מבקר המדינה שפורסם בדצמבר 2010 למעשה שם לנו את הדברים בצורה ברורה, חדה, שאינה משתמעת – והמבקר עדיין לא סיים את עבודתו. לאור זאת, במשרד לביטחון הפנים מתבצעת עבודת מטה אל מול כל הגורמים הרלוונטיים כדי להקים את מערך הכבאות הארצי שיקבל תקציב המתאים לצרכים הנוכחיים ויוכל לפעול ביעילות ובעת הצורך . אני רוצה לומר מעל הדוכן: זה לא ייקח יום ולא יומיים. זה ייקח חודשים, ואני מקווה שמספר מועט של חודשים. אני קיבלתי את המערך במצב לא פשוט. יש שם אנשים מצוינים, שחירפו את נפשם גם באסון הכרמל, אבל הייתי גם באירועים קודמים. אני רק יכול להצדיע להם. הבעיה היא לא בכבאים, הבעיה היא בארגון, במינהלת, ובהחלטות שהיו קודם שלא מומשו, והקראתי אותן. בתפיסת העולם שאני מכיר, המבנה הארגוני של מערך הכבאות החדש יהיה שונה מיסודו וידמה לזה של משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר – מטה ארצי, מחוזות, תחנות, תחנות משנה, כך שתהיה הייררכיה מלמעלה עד למטה; מוטת השליטה מלמעלה עד למטה. לאור זאת נעשו כמה תהליכים, שאנחנו פועלים – ואני פועל במקביל: 1. לעשות כמה פעולות מיידיות כדי להיות ערוך לקראת האירוע הבא; ואני לא יודע – זה יכול להיות בבניין בוער, בניין רב-קומות, זה יכול להיות בחורשה, זה יכול להיות כל אסון כזה או אחר במדינת ישראל. לכן אני הנחיתי, קודם כול, להכין מייד את כל מה שיש, לארגן אותו, את כל מה שצריך, לעשות רכש מיידי בכל מה שאפשר, בקיצורי דרך, ואלה דברים מיידיים שנעשו, ואני אפרט, כי יש התהליך היותר-ארוך, שייקח כמה חודשים; אני מקווה לסיים את זה ב-2011. אלה שני דברים נפרדים, אבל הם מתחברים בסוף לדבר אחד. בתחום כוח-האדם – תקני כוח-אדם הועברו ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים. נקבע מבנה ארגוני בתיאום מלא עם נציבות שירות המדינה. המבנה יכלול מטה ארצי פיקודי בעל אחריות לגיוס, הכשרה, ביצוע משימות בראייה הלאומית. למטה יוכפפו מפקדות שטח כפי שהסברתי, גבולות גזרה כפי שקיימים היום גם במשטרה, וגם בפיקוד העורף. כמו כן סוכמה תוספת תקנים עם אגף התקציבים במשרד האוצר. עד מחצית 2011 נקלוט בין 300 ל-500 כבאים, לוחמי אש חדשים שיוכשרו בבית-הספר לכבאות בראשון-לציון. הייתי יכול לקלוט אותם אתמול בבוקר. אני לא יכול. צריך לצאת קול קורא, צריך לאפיין את הכבאי העתידי, ובעיקר להכין את ציודו ואת מערך בית-הספר. ביקרתי במערך בית-הספר, המערך לא מתאים היום לקליטה, להכשרה. צריך לארגן אותו מחדש. כבר כיום רצים קרוב ל-100 לוחמים שעושים את ההכשרה הבסיסית, כדי לקלוט כמות נוספת. בית-הספר לא ערוך לכך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני השר, מה עם – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לגבי ההערה – דקה, חברת הכנסת יחימוביץ. דקה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> 81 הכבאים – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה הסעיף הבא, הסעיף הבא בדיוק. לגבי ה-81, יש האומרים 94 כבאים, ששמעתי, קראתי בתקשורת, שעומדים להיות מפוטרים, אני חוזר ואומר – מה שאמרתי בוועדה, אני אומר מעל הדוכן: אף כבאי לא יפוטר. את כולם נקלוט במערך החדש של התקנים החדשים, ואנחנו נכשיר אותם וניתן להם, והם יקבלו את שכרם, וכל מה שלא קיבלו עד היום יקבלו ממחר. כך שאין כרגע שום כוונה לפטר אנשים. ההיפך, אנחנו רוצים לגייס אנשים. אני אומר גם מעל במה זו: לא תהיה בעיה תקציבית. כל מה שהועבר, הועבר, והסיכום שלי עם ראש הממשלה, שהוא התחייב עליו גם היום בוועדה, שאם נגמור את הכסף שמוקצה לנו, יינתנו כספים נוספים, כך שלא תהיה בעיה לא לכוח-אדם, לא לרכש. העסק פשוט יעבוד. רק מבחינת לוח זמנים, אנחנו צריכים לנהל במקביל כמה דברים, וזה לוקח יותר זמן. דבר נוסף, יוקם מרכז ניהול ושליטה, שתפקידו ריכוז שרשרת הפיקוד מרמת הנציבות הארצית – דיברנו על המטה הארצי, זה יהיה בראשון-לציון – ועד לרמת השטח. אגף מבצעים, מרכז שליטה, פיקוח, כל מה שקשור לזה. הרפורמה היא רחבה ומקיפה, כדי להעניק ללוחמי האש את כל הנדרש לביצוע משימתם העילאית – הצלת חיים. יש לזכור כי אל מול הסכנה בעבודתם של הכבאים יש צורך בציוד נלווה תואם, ולפני הכול – בהכשרה. בית-הספר לכבאות והצלה אינו עונה על הדרישות, ולבטח שלא על הציפיות. רק בשבוע שעבר ביקרתי שם. המצב לא טוב. עקב חשיבות הנושא, מתבצעת בימים אלו התאמה לצרכים המבצעיים, החל מבנייה ושיפוץ, כתיבת תורת הדרכה, הכשרה. למעשה, להתחיל מאפס ולהמשיך, במקביל, לשגר את הכבאים לשטח, כדי למלא את השורות. אני עושה ואעשה כל הנדרש כדי לצמצם את טווח הזמן בהשלמת הפערים. הציוד והרכש – ישנם עדיין חוסרים רבים, אך לא נרפה ונמשיך לרכוש. מנכ"ל המשרד יעקב גנות, שהוא מנכ"ל באמת משכמו ומעלה, שעושה עבודה מצוינת, פועל ללא לאות בנושא, ובמקביל פניתי לשר הפנים שימשיך לבצע את ההזמנות שהוא ביצע כבר ברכש הראשון מאותם 100 מיליון. גם כבאיות יצאו לדרך. ההזמנה יצאה לדרך. לא תמיד המפעל בבית-אלפא יכול לעמוד בדרישות שלנו. אנחנו גם נפנה כנראה למקומות אחרים, למפעלים אחרים בארץ ובחו"ל. וכל זאת עד גמר המהלך, והמהלך החקיקתי הוא הרבה יותר מורחב, מבחינת לוח-זמנים ייקח הרבה יותר זמן. אבל כל הנושא הזה של זכויות עובדים, נושא ההתאגדות – הדברים עדיין לא סגורים. עדיין יש משאים-ומתנים גם עם הוועדים, גם עם ההסתדרות. הדברים האלה, אני מקווה שייסגרו בשבועות הקרובים כדי למצוא את המכנה המשותף; מצד אחד לשמור על זכויות הכבאים, ומצד שני לראות באמת שהמערך הזה עובד בצורה של שליטה מלמעלה למטה. עד היום הוזמנו כבר 28 כבאיות. המכרז לרכש חליפות יפורסם. חברת הכנסת יחימוביץ מדברת על חליפה לחמש שנים. אני, בביקור שלי, מצאתי חליפה של עשר שנים, שפג תוקפה. הדברים מסכנים את חייהם של הכבאים. אני מסכים לחלוטין עם מה שאמרת, גם הדברים האלה. אי-אפשר לשלוח כבאי עם חליפה שפג תוקפה לפני חמש-שבע שנים. זו הפקרות שאי-אפשר – לא לומר מעבר לכך. גובשה רכישת כבאיות נוספות. סך הכול התקציב של כל הרכש של הציוד והכבאיות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני אומר: אי-אפשר. ראינו שאפשר. אדוני אומר: אסור שיישלח. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ברור. אתה מבין את כוונתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הפרוטוקול, אבל, לפעמים לא מבין. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לנו כאנשי ציבור, ואני כשר ממונה, אני חושב שזה לא נכון לשלוח אותם. הם יעשו מה שהם צריכים. הם עשו את זה גם בעבר, הם ימשיכו לעשות את זה עד שנרכוש עבורם, אבל אנחנו צריכים לדאוג לחייהם. לסיכום, הגוף החדש שיוקם יהיה ארגון עם גאוות יחידה, שיפעל באומץ ונחישות על-פי נהלים ברורים, וכל זה כדי למנוע, לכבות שרפות שפרצו, כדי להציל חיי אדם. אני אומר, רבותי, נכון שאנחנו מדברים בחיי אדם ובהצלת נפשות, אבל המשרד לקח את זה. המשימה מספר אחת במשרד אצלי, שאני התוויתי אותה ואני מוביל אותה יחד עם המנכ"ל, זה הנושא של הקמת מערך הכבאות על הרגליים, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר אהרונוביץ, אשר עוד יחזור ויעלה על מנת להשיב על הצעת אי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בכותרת: מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות על רקע השינויים המתרחשים באזור. ינמק הצעת אי-אמון זו חבר הכנסת טלב אלסאנע, וישיב השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת אי-אמון זו מוגשת בשם הסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד. השר לביטחון הפנים, מועמדנו לראשות הממשלה, חבר הכנסת טיבי, זה אחד הנימוקים שישכנעו את חברי הכנסת, כי אני רואה שיש סיכוי היום. לאור הנוכחות במליאה, יש סיכוי להצעת האי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הצעת האי-אמון מתקבלת, מי ייקרא לנשיא? <נסים זאב (ש"ס):> הוא לוקח את זה מאוד ברצינות, שתדע לך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הכול ברצינות, חבר הכנסת נסים זאב. אדוני היושב-ראש, השר לביטחון פנים ציין ודיבר באריכות על השרפה שהיתה בכרמל, וניתן מענה, ולו חלקי, אבל ניתן מענה וכיוון של מתן מענה. אני רוצה להתייחס לשרפה מסוג אחר, שהשלכותיה הן הרבה יותר מרחיקות לכת; שרפה על רקע מצוקה חברתית, על רקע מצוקה כלכלית, על רקע חקיקה שגורמת לשחיקה קשה וחמורה מאוד בדמוקרטיה הישראלית. מי שאחראים לשרפה הזאת הם לא ילדים בעוספיא או במקום אחר, היא הממשלה בעצמה. אדוני היושב-ראש, ציפיתי שמי שיענה על הצעת האי-אמון שמתייחסת למצוקות כלכליות וחברתיות של האוכלוסייה הערבית הוא ראש הממשלה, שאמור להוביל מדיניות מקיפה, מערכתית, להתמודד באופן אמיתי עם הבעיות הקשות. אבל אני מופתע שמי שעונה מטעם הממשלה הוא השר לביטחון פנים. האם בכל מקרה שהציבור הערבי יוצא, כאשר מדובר בראשי רשויות, אז שולחים את המשטרה להתמודד? או כאשר יש בעיה של יישובים לא-מוכרים, אז המשטרה צריכה לטפל? וכאשר אנחנו מעלים הצעה בנושא בכנסת, גם השר לביטחון פנים צריך לענות? הבעיה שלנו איננה עם המשרד לביטחון פנים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לכבוד ייחשב לי להשיב בשם השר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בשם הממשלה כן, אבל לא במסגרת התפקיד של השר לענייני המשטרה. כי אנחנו לא רוצים שהמשטרה תטפל בסוגיות של הציבור הערבי. אנחנו רוצים שהממשלה תטפל בסוגיות האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק במאה אחוז, ולכן אומר לך השר יצחק אהרונוביץ, שהוא שר בממשלה, שהוא משיב בשם הממשלה ולא כשר לביטחון פנים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אין מה לעשות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כי אנחנו – יש לנו איזו רגישות בעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק במאה אחוז. הוא רק השר התורן היום. הוא גם אינטליגנטי, אני מוכרח לומר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אנחנו בתקופה האחרונה עדים לתופעות, לשינויים מרחיקי לכת באזור שלנו במזרח התיכון, וזה החל מצעיר תוניסאי שהצית את עצמו, מוחמד בועזיזי, על רקע מצוקה קשה, שהחרימו לו את מקור פרנסתו ולא השאירו לו את הסיכוי לחיות בכבוד; ולא רק על רקע המצוקה הכלכלית, גם על רקע השחיתות, גם על רקע של פערים כלכליים, גם על רקע של אטימות, וגם על רקע של דיכוי זכויות בסיסיות. האם התופעות האלה, שגרמו למה שאנו עדים לו בתוניסיה, במצרים – האם התופעות האלה קיימות כאן, באזורנו? האם אנחנו לא נשמע, אם המדיניות הזאת תימשך, שאנשים יגיעו לכאן, אולי מול הכנסת או בחצר של הכנסת, בקריאות "אל-שַעְבּ יֻרִיד אִסְקַאט אל-נִטַ'אם" – קריאות להפיל את התפיסה? לא האנשים, לא האיש, ראש הממשלה, אלא תפיסת העולם הזו, כשהממשלות משתנות אבל התפיסה הזו ממשיכה לשלוט – תפיסה שמתעלמת מהאזרח, לא מציבה את האזרח בראש מעייניה. ואם אנחנו רוצים לדבר על השחיתות, מה שנקרא "אל-פסאד", הרי מרוב שחיתויות כבר לא מסוגלים להבחין, אדוני היושב-ראש, במושחתים. יש לנו נשיא לשעבר שמורשע, יש לנו ראש ממשלה לשעבר בחקירה, יש לנו יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לשעבר, יש לנו שר חוץ מכהן ששורה ארוכה של חשדות מרחפת, וכעומק החקירה של המשטרה, עומק החקיקה הפסולה. ארגון השקיפות הבין-לאומי מפרסם מדי שנה את מדד השקיפות הבין-לאומית שנותן ערך מספרי של רמת השחיתות הפוליטית – מ-10 עד 1, כאשר 10 זה הרמה הנמוכה ו-1 זה המדינה שהיא פחות מושחתת. בהקשר הזה מדינת ישראל נמצאת במקום ה-30 מתוך 178 מדינות בדירוג של 6. הנושא הנוסף הוא הפערים הכלכליים בישראל, שעוברים שיאים גם בהשוואה למצב במדינות מפותחות במערב. דוח העוני שאנחנו עדים לו וכל פעם מופתעים מחדש קובע, אדוני היושב-ראש, שכ-300,000 שכירים אשר אף שהם מועסקים ומשולבים בשוק העבודה הם לא מסוגלים להיחלץ ממעגל העוני. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי הפערים בחלוקת ההכנסות, היחס הוא 1:12. לפי דוח העוני, בישראל חיות 345,000 משפחות עניות – 1.7 מיליון נפשות. 53% מכלל המשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, שהוא קו חוסר הבושה של הממשלה, וזה פי-שניים מהמצב בקרב המשפחות היהודיות. אין זה מקרי שאם אתה ערבי הסיכון שתהיה עני הוא גדול יותר; אם אתה ערבי הסיכון שתהיה מובטל גדול יותר; הסיכון שאתה תהיה נחשל או ממודר גדול יותר. אנחנו רוצים לתפוס מקום ראשון, רבותי, לא בעוני, אלא בהישגים, בתעסוקה, ולא בתחומים השליליים שהם כביכול, לדעתי, לא גזירה מהשמים אלא גזירה של מדיניות מעוותת של הממשלה. בתחום החינוך, שהוא המפתח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שתתחיל בתחום של החינוך, ודאי תשמח לדעת שביציע האורחים יושבים תלמידים מבית-ספר מקיף חורפיש. ברוכים הבאים לכנסת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אהלן וסהלן. בתחום החינוך, אדוני היושב-ראש, שכולנו יודעים שהוא המפתח לעתיד שוויוני, קיימים פערים עצומים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית, דבר המתבטא במחסור קשה בכיתות, מחסור באנשי מקצוע, כגון קציני ביקור סדיר, יועצים חינוכיים ופסיכולוגים. בתחום החקיקה שגורמת לכרסום בדמוקרטיה – רק על סדר-היום של הכנסת היום, רבותי, יש שני חוקים שהם הכי גזעניים שיכולים להיות: חוק אחד הוא שמי שמורשע בפלילים שוללים ממנו את האזרחות. האזרחות, רבותי, זה לא פרס; זה לא פרס שמחלקים אותו ולא עניין של פרס על התנהגות – אתה מתנהג טוב, אנחנו מרוצים ממך ונותנים לך את הפרס הזה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – עכשיו, ואומר דברים שהם לא-אמת. אדוני יודע את זה. אדוני יודע – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אם אתה מתבייש בחוקים שאתה מזוהה אתם כל יום מדי בוקר וערב, אולי פעם אחת תפסיק עם החקיקה הגזענית הפסולה הזו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה תיכנס לספר השיאים של גינס בהצעות החוק שאתה יזמת במסגרת תפקידך כיושב-ראש ועדת החוקה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה תיכנס לשיאי גינס – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. כבוד הנואם, חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני יודע מה זה דבר גזעני. אם ייאמר שיהודי שיואשם בעבירה תבוטל אזרחותו, זה גזעני. למה יהודי ולא ערבי? פה כתוב שכל אזרח שיורשע בהרשעה כזו או אחרת, תבוטל אזרחותו. הדבר הזה שווה לכל נפש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות שצריך חוק כזה, יכול להיות שלא צריך חוק כזה. אבל אין פה חוק גזעני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה בא ואומר שהוא מכוּון רק – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא זאת כוונת המחוקק – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חבר הכנסת דוד רותם, אתה יזמת את החוק של ועדות הקבלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא פה, לא – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – אתה יזמת את החוק של ה"נכבה", ואתה יזמת שורה של חוקים פסולים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני גאה בזה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – שהם בושה וחרפה למדינת ישראל ולכל מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית. וגם אני מצטט את שני החוקים שהיום הם על סדר-יום הכנסת. אז אני רוצה לציין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך את הזמן. האם אדוני מבקש להביע אי-אמון בממשלה או בחבר הכנסת רותם? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> שניהם כאחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שניהם כאחד, אבל אז חבר הכנסת רותם יצטרך להשיב. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – אני מוכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה מזמין את חבר הכנסת רותם להשיב, כי בעוד רגע הוא יבוא ויאמר: הוא דיבר אלי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לא, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> דבר על מה שאתה רוצה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לגבי חוק האזרחות, רבותי, מדובר על ביטול אזרחות בשל הרשעה בעבירה. אנחנו יודעים שבגין עבירה מענישים, שולחים למאסר בפועל, קנס כספי – הכול. אבל עניין של אזרחות זה דבר שהוא מהותי, זה דבר שהוא חוקתי, ממנו נגזרות כל הזכויות של רווחה, בריאות. להעניש אדם על עבירה כלשהי – אני אפילו לא מוכן לשלול את אזרחותו של יגאל עמיר, ועל-פי החוק שאתה יוזם אי-אפשר לשלול את אזרחותו של יגאל עמיר, כי אתה לא מגדיר את המעשה כהרשעה בעבירה נגד ביטחון המדינה. אתה לא שולל – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> האם החוק שלך שולל את אזרחותו של יגאל עמיר? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בעקבות בגידה וטרור. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> האם החוק שלך שולל את אזרחותו של יגאל עמיר? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שכן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למה אתה לא עונה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> שאלתי אותו אם זה לא שולל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שכן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> שולל על התבטאויות, על מעשים שאנחנו יודעים למה הכוונה. החוק הנוסף, אדוני היושב-ראש – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – זה עניין של חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם. כאשר אומרים "מדינת ישראל" זה לא רק גבולותיה ב-67'; מדינת ישראל זה גם הגדה המערבית לצורך החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך עוד שלוש דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מאה אחוז, תודה רבה. לכן גם מי שקורא לחרם על מוצרים שנעשו בגזלה של אדמות פלסטינים ונעשו בניגוד לחוק הבין-לאומי, מתוך מחויבות לחוק הבין-לאומי – גם אותו מענישים על-פי החוק הזה. זה החוק שמספח את הגדה. לצורך העניין הוא מספח את הגדה המערבית והופך אותה לחלק ממדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך חוק בשביל זה, יש לנו את סעיף 11 לחוק סדרי שלטון ומשפט. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא מדינת ישראל, לא ירושלים – את כל הגדה הוא מספח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא את כל הגדה. אני אומר לך שכתוב בחוק – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז שיספח. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – סדרי השלטון והמשפט שהממשלה בישראל הבאה במקום הנציב העליון רשאית להחיל את החוק כפי שהיה נתון בידי הנציב העליון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל לא החילו. אבל לא החילו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי לך שהחילו? למשל, על ירושלים החילו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> נכון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז לא צריך חוק, היא יכולה היום, היא יכולה היום לעשות את זה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> המדינה בחוק הזה מחילה בצורה עקיפה, לא בצורה ישירה. היא מספחת את השטחים, היא לא מספחת את האנשים. אז רוצים – תספחו את כל הגדה, כולל אנשים בגדה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך חוק בשביל זה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – וגם את השטחים של הגדה. אבל יותר מזה, אנשים שבאים ואומרים, אנחנו נגד הכיבוש, הכיבוש הוא בלתי חוקי על-פי החוק הבין-לאומי, אנחנו רוצים למחות נגד הכיבוש – אומרים להם, לא, בעצם המחאה הזו אתה כבר עובר עבירה. אם אתה בא ואומר, אני לא רוצה לקנות ירקות שמגדלים חקלאים בהתנחלויות – לא, אתה חייב לקנות, ואם אתה לא קונה, אתה מחרים. זה דבר שהוא פסול. ואז אומרים לנו, כל הדיכוי הזה בא תחת הססמה של חוק. לא כל דבר שמכניסים אותו תחת כותרת "חוק" הופך להיות חוקתי. הדברים האלה הם אוסף של דברים פסולים, אנטי-דמוקרטיים. לכן כל הדברים יחד, אדוני היושב-ראש, גם השחיתות, הפערים הכלכליים, גם העוני, גם האבטלה, גם השחיקה בערכים הדמוקרטיים מובילים את מדינת ישראל למצב גרוע מאוד. לא בכדי, אדוני היושב-ראש, לאחרונה פורסם סקר מקיף של ה-BBC שמלמד כי ישראל נתפסת כמדינה בעלת ההשפעה השלילית ביותר. צריך להודות שקיימת מדינה כמו אירן וקיימת מדינה כמו צפון-קוריאה כדי שישראל תתפוס את המקום הרביעי. בסוף יש ישראל, פקיסטן, צפון-קוריאה ואירן – אלה ארבע המדינות שתופסות את המקום בעל ההשפעה הכי שלילית. היינו צריכים לשאול את עצמנו, למה? לא מספיק שאנחנו נסתכל על עצמנו, אנחנו צריכים גם להתייחס לשאלה איך אנחנו נתפסים בעיני אחרים, ולמה אנחנו נתפסים בעיני אחרים בצורה הזו. האם מקרי שכל העולם, ממש כל העולם – יש להם סיבה. אולי אנחנו טועים? אפשר להוליך את האנשים שולל חלק מהזמן ואפשר להוליך חלק מהאנשים שולל כל הזמן, אבל אי-אפשר להוליך את כל האנשים שולל כל הזמן. לכן, לדעתי, הסקר הזה גם נותן ציון לממשלה, איך היא נתפסת בעיני העולם, ואיך היא נתפסת בעיני אזרחיה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – וכנראה, יום יבוא – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – העם יצא, ידרוש זכויותיו, ידרוש את החלוקה הנכונה של ההכנסות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – ולהיות שותף אמיתי גם בקבלת החלטות. דמוקרטיה זה לא רק להשפיע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אתה מתחיל לתת נאום מחדש? תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לכן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מביע אי-אמון בממשלה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לכן, אין לנו, אי לכך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אי לכך, אתה מבקש להביע אי-אמון בממשלה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> להסרת ספק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אני אומר את זה בצורה ברורה. כי זמנך תם. אני אומר במקומך. לא רק שתם, אלא קיבלת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את השר יצחק אהרונוביץ להשיב בשם הממשלה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> עוד מעט נצא. נפקיר ביחד את העיר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בכל זאת, הוא היה משכנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש סיכוי שתהיה ראש הממשלה, אל תדאג. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה תהיה ראש הממשלה שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אם טיבי יהיה ראש הממשלה הערב, זה אתה אשם. בבקשה, כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיב על הצעת האי-אמון בשם שר התמ"ת שלום שמחון. בראשית הדברים אבקש לומר כי הממשלה רואה בבני מגזר המיעוטים אזרחים שווי זכויות שזכאים לכל סיוע שמשרדי הממשלה השונים מציעים. נוסף על כך מוקצים תקציבים נוספים ומיושמות תוכניות ייחודיות למגזר. במסגרת התוכניות גובשה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של 13 יישובים מרכזיים במגזר המיעוטים, ערביים, דרוזיים, בדואיים, שתבוצע בשנים 2010–2014. היקף התקציב 778.5 מיליון. בתחום התעשייה, המסחר והתעסוקה התוכנית מתמקדת בכמה דברים: הראשון שבהם הרחבת אזורי תעשייה ושיפור אזורי תעשייה קיימים; דבר שני, הקמת מרכזי תעסוקה; דבר שלישי, בחינת חסמי ההשקעות במגזר; קידום הקמת חברות כלכליות לאזורי התעשייה; חידוש מרכזי מסחר; הסבה מקצועית לאקדמאים; קידום תוכניות חדשות והרחבת תוכניות קיימות לייזום עסקים קטנים ובינוניים. בתחום השיכון – התוכנית קובעת מימון תוכניות מפורטות בקרקע מינהל וקרקע פרטית, סבסוד פיתוח הקרקע גם במינהל וגם קרקע פרטית. בתחום התחבורה הציבורית – התוכנית קובעת כי יוקמו קווי תחבורה ציבוריים, כולל שיקום תשתיות נדרש, הקמת חניונים ומתקנים נדרשים. בתחום ביטחון הפנים – כבר אמרתי מעל במה זו – הוחלט על תגבור נוכחות משטרתית ושיפור הקשר בין האזרח למשטרה. בתחום התיירות – הוחלט על פיתוח תשתיות תיירותיות, אתרי תיירות, עידוד עסקים ויזמות בתחום התיירות, השבחת הון אנושי בתיירות וכן הלאה. עבור האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית גובשה תוכנית שמיועדת לביצוע בשנים 2011–2014. היקף התקציב – 681 מיליון. התוכנית כוללת הגברת הפעילות הפדגוגית, הקמת מרכזי תעסוקה, שיקום שכונות, שיקום כבישים, שיקום תשתיות עירוניות, השקעה בתשתיות תיירותיות, שיפוץ והקמת מבני דת, הקמת מוסדות ציבור ורווחה וסבסוד פיתוח – לחיילים משוחררים. משרד התמ"ת ישקיע במסגרת התוכנית הזאת בשנת 2011 בתחומי הפעילות האלה: פיתוח אזורי תעשייה – 5.4 מיליון; עידוד עסקים קטנים ובינוניים – 1.5 מיליון; הקמת מרכזי הכשרה והכוונה תעסוקתית – 4 מיליון. תעסוקה – קידום תעסוקה בקרב מגזר המיעוטים הוא מרכזי וחשוב. הממשלה אימצה את המלצות דוח ועדת-אקשטיין להעלות את שיעור התעסוקה של נשים ערביות מ-22% כיום ל-42% בשנת 2020 ושל גברים ערבים מ-70% כיום ל-78% בשנת 2020. עמידה ביעדים אלו הכרחית להגדלת שיעור התעסוקה הכללי במשק ולהגברת השוויון באוכלוסייה. מעבר לכך, משרד התמ"ת מפעיל כלים מגוונים בקרב מגזר המיעוטים. הראשון שבהם – המטה לפיתוח הנגב והגליל – הוא מטה ייעודי אשר יוזם תוכניות חדשות למשיכת השקעות ועידוד הקמת עסקים על-ידי פיתוח תוכניות חומש למגזר הבדואי בהיקף של מאות מיליונים; הדבר השני, הרחבת מרכזי תעסוקה לבדואים; הדבר השלישי, הפעלת תוכנית רשות מקדמת תעסוקה בסך מיליון שקל; דבר נוסף, פיתוח מיזמים משותפים עם גופי תעסוקה והכשרה ובשיתוף האגף להכשרה מקצועית בסכום של 5.5 מיליון; שילוב האוכלוסייה הבדואית במעבר מחנות צה"ל לנגב. מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת מפעיל מסלול תעסוקה המסבסד שכר של עובדים חדשים בתעשייה ובשירותים, במתן עדיפות לאוכלוסיית המיעוטים. בשנת 2010 אושרו בקשות ל-64 חברות, בהיקף של 55 מיליון, שהביאו לתוספת של 1,026 משרות חדשות. בשנת 2011 מתוכננים אישורים ל-30 חברות, בהיקף של 30 מיליון, שיביאו לתוספת של 550 משרות נוספות. מרכז ההשקעות מעודד הקמה והרחבה של מפעלים, מבנים לתעשייה, מלונות ומפעלי תיירות על-ידי מתן מעמד של מפעל מאושר לתוכנית ההשקעות. בשנים 2009–2010 אושרו שש בקשות לחברות ממגזר המיעוטים, בהיקף השקעה של 35 מיליון, 7 מיליון מהם מענקי מדינה, ותוספת של עוד 210 מועסקים. המדען הראשי במשרד – בשנת 2010 אושרו השקעות בתוכניות מחקר ופיתוח בהיקף של 10 מיליון. הכשרה מקצועית – משרד התמ"ת מפעיל תוכניות ייחודיות למגזר, שיסתכמו ב-150 מיליון; תוכנית ייחודית להנדסאים בדואים, שילמדו בה 38 סטודנטים; 25 סדנאות להכנה לעבודה והעצמה אישית ל-450 נשים בענפי לימוד מגוונים: מטפלות, מינהל, מכינות, צורפות, ספרות ועוד. פיתוח אזורי תעשייה – בשנת 2010 השקיע משרד התמ"ת באזורי תעשייה במגזר המיעוטים 38 מיליון ש"ח ב-22 אזורי תעשייה ביישובים מוסלמיים, דרוזיים, נוצריים ובדואיים. הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מפעילה תוכניות וכלים תומכים לעידוד יזמות עסקית במגזר המיעוטים: 1. קרן הלוואות לעידוד יזמות של נשים בהיקף של 21 מיליון; קרן הלוואות לעידוד יזמות של בדואים בהיקף של 10 מיליון. מעונות, משפחתונים וצהרונים – מסגרות המשמשות כלי תומך לעידוד יציאה של נשים לעבודה. בשנת הלימודים תש"ע שהו במעונות ובמשפחתונים במגזר המיעוטים 4,270 ילדים ופעוטות. המשרד סייע במימון בסך 32 מיליון. בצהרונים שהו כ-3,820 ילדים ופעוטות. המשרד סייע במימון של 13 מיליון. בשנת 2011 מתוכננת תוספת של 100 מיליון לצהרונים לבדואים בעלות 4 מיליון. לסיכום, הממשלה רואה באזרחיה בני מגזר המיעוטים אזרחים שווי זכויות ומפעילה כלים רבים לשילובם בפעילות הכלכלית שבמדינת ישראל. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר לביטחון פנים. אנחנו ממשיכים בדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אריה ביבי מסיעת קדימה, ואחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ניצב בדימוס איציק, אני רוצה לומר לך שאתה פה דיברת, ואני, כאילו, בסרט הזה אני לא נמצא, כי אני מסתובב בכפרים ואני רואה את הדברים. יכול להיות שאתם עושים בסמוי? יכול להיות. אני בעצם עומד כאן ומביע אי-אמון בממשלה. בעצם מי שהביע אי-אמון זה לא סיעת קדימה, זה לא האופוזיציה, זה העם שהביע אי-אמון בממשלה. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, זעקת העם עולה, ועולה כל יום. כל יום אנחנו עדים לשביתות, כל יום אנחנו עדים להעלאות של מסים, קמים בבוקר ואנחנו מתעוררים עם כל מיני גזירות למיניהן. ובוא נתחיל מהצפון; אתה מסתכל על היישובים הדרוזיים, ואתה אומר: ריבונו של עולם, זאת באמת מדינת ישראל? אתה מסתכל על הכפרים הערביים, ועוד פעם, אין כפר ערבי שהייתי בו ואין כפר דרוזי שלא היו טענות, וטענות רציניות ואמיתיות; לא טענות כאלה של: אנחנו נותנים 5 מיליון לזה ו-4 מיליון לזה. תאמין לי, לא רואים אותם בשטח. אני לא ראיתי את זה בשטח. ונרד הלאה, ואז אתה רואה את כרמיאל. גם שם הזעקה גדולה. ונצרת ועכו, ולאן שאתה מסתובב. אני לא יודע היכן שרי הליכוד מסתובבים. אני מסתובב די הרבה, ואני מכיר את עמי, ואני אומר: היכן אתם? היכן המספרים שאתם מדברים עליהם? מה קרה? לכן אני חושב שהבעת האי-אמון, זה לא של האופוזיציה, זה לא של קדימה, אלא של העם. העם הזה, שבחר בליכוד, כי הוא בחר וחשב – הוא לא בחר בליכוד כמפלגה הגדולה, היינו 28 ולכם 27, אבל אוקיי. האג'נדה שלכם היתה על רווחה, על חמלה, על אזורי המצוקה. ומה קיבלנו? קיבלנו ליכוד מתנשא, קיבלנו קואליציה שהיא קואליציה מתנשאת, קואליציה שלא רואה את העם עין בעין, קואליציה שמסתכלת על העם ממגדלי השן, קואליציה – אני חייב לסיים בעמוס הנביא. עמוס הנביא, אם אתם זוכרים, הרב זאב, מה עמוס הנביא אמר על פרות הבשן, אתה זוכר? פרות הבשן העושקות דלים, הרוצצות אביונים, האומרות הביאו ונשתה. זה מה שאתם כל הזמן חושבים ועל זה אתם כל הזמן בודקים, איך אפשר לשבת עוד בשררה. רבותי, המקום שלכם לא בקואליציה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה ביבי. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת ליה שמטוב מסיעת ישראל ביתנו. אחריה – חבר הכנסת נסים זאב. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באי-אמון שהגישו סיעות האופוזיציה השבוע עולות סתירות עם המציאות. אתם טוענים: לקחי השרפה בכרמל לא נלמדו, וזאת אף-על-פי ששמעתם בדיוק כמוני, וגם השר לביטחון פנים דיבר על 330 מיליון השקלים שהעבירו לתקציב השוטף ולפיתוח מערך הכבאות, שהופקד בידי המשרד לביטחון פנים, וזה רק ההתחלה. נכון, הדרך עוד ארוכה, אבל צריך להבין שצריך להכין את המדינה לכל מצב חירום לאומי כגון שרפת ענק או רעידת אדמה קטלנית. אבל אנחנו שמענו היום את הנתונים, ואנחנו באמת עושים. ואתם מדברים, ומדברים על כך שהממשלה הנוכחית היא לא חברתית. אבל גם זה לא נכון, וכדוגמה לכך – הרפורמה שמתכנן שר הרווחה החדש למען הקשישים הזקוקים לשעות סיעוד מביטוח הלאומי. התחלתי לטפל בנושא הזה לאחר שקיבלתי עשרות פניות מהקשישים שנפגעו מהבדיקה המשפילה שמתנהלת כיום. מייד פניתי לשר הנכנס, משה כחלון, והוא הבטיח כי זה יהיה הנושא הראשון שהוא יטפל בו, ומתוכננת רפורמה מקיפה, שתביא לשינוי שיטת הבדיקה. בכוונתו לעשות כך שהקשישים מעל גיל 80 יצטרכו, כדי לקבל שעות סיעוד, רק אישור מהרופא המטפל. אני חושבת שזה מעשה טוב, כי אנחנו יודעים מה קורה עם הקשישים בשנים האחרונות. ברור לי כי מספסלי האופוזיציה העשייה שלנו, הובלת המדינה לעתיד טוב, מעצבנת את מי שהיו שרים בעבר ומי שהיו יושבי-ראש הוועדות, שלצערי, רק הציתו את השרפות, ואנחנו עכשיו בלמעלה משנתיים, באמצעות החקיקה המקורית, באמצעות התקציב המאוזן, מנסים לכבות את השרפה. אתם מדברים על העלאת המסים שגורמת לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות. נכון, אף אחד לא אוהב לשלם מסים, עליות המחירים – תושבי המדינה לא אוהבים, ובשל כך גם נשמעו הקריאות בתקשורת לצאת ולשרוף את הרחובות, כמו בפריס. אני הקשבתי לתקשורת, יצאתי לרחובות עם מטפי כיבוי, ומה אני רואה – החנויות מלאות בקונים, המסעדות – להזמין מקום צריך כמה ימים מראש, וגם עליית מחירי הדלק, מתברר, לא מרתיעה את הישראלים מריח הניילונים של המכוניות החדשות; רק בחודש פברואר נמכרו יותר מ-18,000 רכבים חדשים, וזה עלייה של 22% ביחס לפברואר אשתקד. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. יש כאלה המדברים על מדיניות אפליה וקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים. עכשיו שמענו מהשר לביטחון פנים, שדיבר מטעם הממשלה, על מה שעושים במגזר הערבי. אבל לצערי, לא יודעים להעריך את זה, ויכול להיות שאם היו נוסעים למדינות הערביות השכנות, יכול להיות ששם היו זוכים לסדנת חינוך. במדינת ישראל, סמל לנאורות ודמוקרטיה, חיים, לצערנו, אנשים המבקשים לכלותנו, ולהם אגיד, כמו שאמרתי בעבר: הסיוט שלכם הוא החלום של אזרחי המדינה הנאמנים. הממשלה היא יהודית, ערכית, שדואגת לאזרחיה ושומרת על ערכיה. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת ליה שמטוב. הדובר הבא הוא חבר הכנסת נסים זאב מש"ס. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, משפט אחד על פרות הבשן של אריה ביבי. אני רוצה להזכיר לו שיש פרות מסוג אחר, של פרעה, שם כתוב: ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה. ושם כתוב: ולא נודע כי באו אל קרבנה – שבע הפרות שהיו רעות, דקות, בלעו שבע פרות שמנות, ונשארו אותו דבר. וזה היה הסימן שבאות שנות רעב. רבותי, מה, אנחנו לא מסתכלים סביבנו? לא רואים מה קורה בעולם? כל מה שמתחולל פה במדינת ישראל, כל השינויים זה אשמת מדינת ישראל? לא מעניינת אתכם המגמה, מגמת ההתעצמות של ה"חמאס" הצבאי ברצועת-עזה? הברחות ואמצעי לחימה איכותיים מסיני דרך מנהרות רפיח, אלה הדברים שצריכים להדאיג אותנו, שבמרחב סיני הולכת ומתעצבת החצר האחורית של רצועת-עזה, כמויות אמצעי הלחימה שמרוכזות שם. בגזרת ירושלים, אני רוצה להזכיר לכם, יש עלייה במספר אירועי הטרור, פיגועי ירי, יש זריקת אבנים, השלכת בקבוקי תבערה. מכיוון שאנחנו מדברים על ירושלים, אני רוצה להזכיר שהיום, אדוני, חודש טוב ומבורך, אנחנו בראש חודש אדר, משנכנס אדר מרבים בשמחה, אבל אסור לנו לשכוח את שמונת הנרצחים, הילדים שהיו בישיבת "מרכז הרב", שהיום מלאו שלוש שנים לרציחתם – על-ידי מי? תושב ירושלים משכונת אבו-תור בא ורצח אותם כשהם יושבים ולומדים תורה. אז תראו את השנאה שקיימת נגד מדינת ישראל, נגד העם היהודי. זה מה שצריך להדאיג אותנו. כל שבוע מעלים פה חרס, עוד הצעת אי-אמון, עוד נושא. אני רוצה לומר: אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. אני רוצה להזכיר לכולם, כשמדברים על הנושא המרכזי, שזה בעיית עליית המחירים, למשל אספקת הדלק מלוב – מה שקורה באירופה, שאירופה כולה תלויה היום במה שקורה במדינות ערב. אי-אפשר להתעלם מכך שהיום אי-אפשר לסמוך שאספקת הדלק תהיה סדירה. מישהו יכול להתחייב מה יקרה מחר? רק לפני יומיים חשבנו על מערכת שונה במקום אספקת גז, איך לייצר חשמל. אנחנו לא רואים את השינויים סביבנו? מה אנחנו, עיוורים? אז אני רוצה לומר, שאנחנו צריכים באמת להתמקד, אדוני היושב-ראש, בדברים המהותיים שעם ישראל מחובר להם. אני חושב שכולנו נמצאים בדאגה מול האויב המרכזי שלנו, ואנחנו לא צריכים להפוך את עצמנו לאויבים ולהילחם איש באחיו. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת עמיר פרץ מהעבודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר דני דנון:> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 16), התשע"א–2010. ההחלטה האמורה טעונה אישור הכנסת. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה. <הצעות סיעות קדימה, העבודה-מרצ, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות;> <2. הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון;> <3. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות על רקע השינויים המתרחשים באזור> <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, לעתים, כשאתה נמצא במליאת הכנסת, יש כאן חברי כנסת שהיו כאן ברגעים מאוד חשובים, מאוד משמעותיים. היו ימים שבהם חשנו שמשהו עומד להתרחש. יש כאלה שהסכימו, יש כאלה שהתנגדו, אבל ידעת שמתקיימים ויכוחים על תפיסות עולם מחודדות, ברורות, שאנשים מוכנים לשלם בעתידם כדי להגשים את תפיסת עולמם. אבל מה קורה היום? אנחנו שומעים – יש מה שנקרא תוכניות בשלבים; בטח היושב-ראש מכיר יותר את כל העניינים, כי הוא יותר מקורב – בר-אילן א', בר-אילן ב'. בסדר. אתה שואל, ראש ממשלה צריך שלושה חודשים כדי להחליט איזה תוכנית מדינית הוא הולך למכור עכשיו לקונגרס האמריקני? ומה אתנו, אדוני ראש הממשלה, לנו אין זכות לדעת? לא תבוא, תופיע כאן באומץ? מה הפחדנות שלך? אתה מחכה שיעמדו חברי קונגרס וימחאו לך כפיים – נו, אז מה? אז מה? תגיד: הרווחנו זמן? <היו"ר דני דנון:> אולי הוא עוד יבוא לכאן. <עמיר פרץ (העבודה):> הלוואי, זו מגמתי בנאום. אני מקווה, ראש הממשלה, שאת ההודעה שלך על פתרון שאתה מציע לעובדים הסוציאליים אתה לא מתכוון לעשות במדינה אחרת, אולי בלונדון או מקום אחר. מה קרה, אדוני ראש הממשלה? בקושי הסכמת לבוא ולהופיע בוועדה לביקורת המדינה. <ישראל חסון (קדימה):> עמיר – – – <עמיר פרץ (העבודה):> אני לא יכול להרשות לך. רק היושב-ראש יכול להרשות לך לדבר. <היו"ר דני דנון:> אני יכול להרשות לך – שאלה, אבל על חשבון – – – <עמיר פרץ (העבודה):> למה על חשבוני, אדוני? גם נדיב וגם על חשבוני? זה טוב. זה רק הליכוד יכול. מה זה הדבר הזה? לא, חביבי, אני אסיים – תשאל. אני חושב שמה שמתרחש היום, שיש לנו ראש ממשלה, באמת, אני לא רוצה להיכנס לעניינים – חלילה – שיישמעו פרסונליים, אבל הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, תבין, גם אם אין לך תשובות, האומץ להופיע בפני הציבור זה כלל יסוד למנהיגות. ואתה מתחמק. אין תוכנית מדינית, הכול עומד. אין תוכניות חברתיות. עובדים סוציאליים מחפשים את העובד הסוציאלי שיטפל בהם. אין תעודת עניות יותר גדולה למתרחש במדינת ישראל מאשר הקבוצה הנפלאה הזאת, של עובדים סוציאליים, שצריכים היום להתחנן על שכרם ועל כבודם. ואני מקווה, אדוני ראש הממשלה, שתדע להחזיר בזמן את כבודם של אותם עובדים, אבל אנא ממך, אל תלך לארצות-הברית כדי להסביר להם מה עתידנו. גם כבודנו חשוב, בוא הנה באומץ ותגיד לנו אם יש לך תוכנית מדינית או שהכול רק להרוויח זמן. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת עמיר פרץ. הדובר הבא – חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אולי היושב-ראש יודע מה התוכנית המדינית ובגלל זה הוא רגוע? <היו"ר דני דנון:> אני שאלתי את ראש הממשלה לפני שעתיים לגבי התוכנית המדינית, חבר הכנסת חסון, והוא אמר שכרגע הוא מגבש את הדברים, ושלא נאמין לכל מה שאנחנו קוראים בעיתונים. אני מציע שלא נאמין. <עמיר פרץ (העבודה):> אבל אולי תעזור לו, זה ייקח לו פחות זמן. <ישראל חסון (קדימה):> זאת אומרת, עוד אין לו. <היו"ר דני דנון:> אבל אני מזכיר לחבר הכנסת פרץ שפה זה המקום לומר את הדברים. <עמיר פרץ (העבודה):> אם תעזור לו זה ייקח לו פחות זמן. <ישראל חסון (קדימה):> בגלל זה, אם היית נותן לי לא על חשבון הזמן שלו, היינו אומרים במיוחד את הדברים. <היו"ר דני דנון:> אתם מוזמנים להצטרף לליכוד אם אתם רוצים לעזור לראש הממשלה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, יש הרבה מאוד בעיות חברתיות שמטרידות, ומפריעות ומציקות לחברה בישראל. יש פערי המעמדות, יש השביתה של העובדים הסוציאליים, יש העלאת מחירי הדלק, העלאות של מוצרים בסיסיים שחלקם הגדול – או: חלקם לא תלוי בהחלטות הממשלה אלא במה שקורה בעולם, אבל מעל הכול, מעל הכול, הבעיה הלאומית הקשה ביותר זה מצוקת הדיור. הבעיה הקשה ביותר, שזוג צעיר, או משפחה, אינם יכולים להגיע לקורת גג, והמציאות שמחירי הדירות נוסקים, דירה שלפני שנתיים עלתה מחיר מסוים היום היא עולה כפול, וזוג צעיר או משפחה אינם יכולים להגיע לדירה בשום מקרה, זאת בעיית הבעיות, פצצה חברתית מתקתקת שיכולה להרוס את החברה. אם אנחנו נסיים את הקדנציה הזאת – ואת זה אני אומר קואליציה ואופוזיציה כאחד, בוודאי חברי הקואליציה, בוודאי השרים בממשלה – אם אנחנו נסיים את הקדנציה הזאת ומצוקת הדיור לא תיפתר, אנחנו, א. נשלם את המחיר – חוץ, כמובן, מיהדות התורה, כי יש לה חמישה מנדטים וזהו, אבל כל האחרים ישלמו את המחיר. לצערי הרב זה המצב. הלוואי שהיו מתחשבים במה שאנחנו עובדים, חברי סיעת יהדות התורה, יכול להיות שהיינו מקבלים יותר מנדטים. אבל לא מתחשבים בזה. אבל המצוקה הזאת היא מצוקה שיכולה לפוצץ את החברה בישראל. שמעתי שראש הממשלה הקים ועדה לאומית כדי לטפל בביורוקרטיה הקשה של מצוקת הדיור. יש כמה חלקים למצוקה הזאת: א. החלק הראשון הוא כמובן הביורוקרטיה. המציאות הזאת, שעד שאדם יכול לבנות דירה, עד שהוא יכול להגיע לדירה, מבחינת הפרוצדורה של היתרי בנייה וכל מה שנקבע לעניין הזה, זה פשוט כמו מדינת עולם שלישי. הדבר הנוסף זה שהמדינה מספסרת בקרקעות. היא בעלת הקרקעות הגדולה ביותר, היא מוציאה את הקרקעות טיפין-טיפין ויוצרת עלייה במחירים. המציאות הזאת שבה המדינה לחלוטין, כבר עשר שנים – בעיקר מ-2003 – יצאה מכל הנושא הזה, לא במענקי מקום, לא בהלוואות, לא במשכנתאות, היא לא נמצאת בעניין הזה, גם בעידוד התושבים ללכת לפריפריה, מכל העניין הזה היא יצאה, אומרת הממשלה שאפשר לקנות דירה ב"מגדלי אקירוב" או במרכז תל-אביב, למי שיש לו הכסף לכך. מי שאין לו הכסף, לא יכול לרכוש דירות. אני צריך לסיים – – – <היו"ר דני דנון:> משפט אחרון. <משה גפני (יהדות התורה):> ברשותך, אדוני, לא שמתי לב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, את המשפט האחרון לא הבנתי. לא רצית שיבינו אז אמרת אותו בשקט? <זאב בילסקי (קדימה):> מכיוון שהפריעו לו תן עוד דקה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. גאלב, אמרתי – ואתה מסכים אתי, הרי דיברנו על זה כמה פעמים – שבעיית הדיור היא הבעיה שמאפילה על כל הבעיות האחרות, ויש בעיות. אמרתי עובדים סוציאליים, והעלאת מחירי הדלק, מחירי היסוד, הכול בסדר. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אמרתי – ובזה אני מסיים – שאני לא יכול שלא לגעת בעניין של הציבור החרדי. אני אומר תמיד שכשטוב לציבור הכללי, טוב גם לציבור החרדי; כשרע לציבור הכללי, לציבור החרדי רע שבעתיים, בגלל כמה סיבות. עם הסיבה העיקרית אני מסיים. אין ציבור אחד במדינת ישראל שיכולים בלי תגובה להגיד – שהציבור הערבי לא ירכוש דירות בעיר שלי, או עולים מאתיופיה לא יקנו דירות בשכונה שלי. אין דבר כזה שזה יעבור בלי תגובה, תהיה מלחמת עולם. יש רק ציבור אחד שיכולים להגיד "הוא לא יקנה דירות בעיר שלי", כמו שקרה בקריית-מלאכי עכשיו. ראש העיר מלכה אמר בישיבת מועצת העיר: כל עוד אני ראש עיר, חרדים לא יבואו לכאן. וזה לא לטיפול המשטרה. אל תסתכל עלי. אמר לי היועץ המשפטי לממשלה, בתשובה אחרי חודשיים, שזו בעיה חינוכית. תאר לעצמך, השר אהרונוביץ, שהיו אומרים את זה על ערבים, שהיו אומרים את זה על עולים חדשים. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אומרים, אומרים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא היה עוזר, לערבים זה לא היה עוזר, רק היו מדברים. אבל מדברים לפחות, עלינו אפילו לא מדברים. <היו"ר דני דנון:> הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי, מסיעת רע"ם-תע"ל – בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> דרך אגב, משה, למגזר הערבי יש מה שנקרא "לבני המקום בלבד". במגזר הערבי 100% המכרזים בדרום ו-90% מהמכרזים בצפון זה לבני המקום בלבד. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת טיבי, האם חברת הכנסת חוטובלי מונעת ממך להגיע לדוכן? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – ההשתלטות – – – <היו"ר דני דנון:> אם צריך אני יכול לקרוא לסדרנים, חבר הכנסת טיבי. אחמד, הסדרנים מוכנים פה לכל קריאה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – איסור נגיעה – – – <היו"ר דני דנון:> בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, חברי טלב אלסאנע היטיב לבטא את עמדת הסיעה בנימוק האי-אמון. ברשותך, אני רוצה לדבר על נושאים אחרים, מעניין לעניין באותו עניין. היום הייתי בבית-המשפט העליון, חברי מוחמד ברכה ואני, יחד עם – – – <היו"ר דני דנון:> הבנתי שיש פשרה שתהיה התנצלות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תן לי לומר את הדברים ואני אענה על שאלתך, אדוני היושב-ראש. במשפט, בעתירה, בערעור של כמה חיילים – חיילי כיבוש – שאומרים שהם שירתו בג'נין בזמן ההתקפה על מחנה הפליטים, והם רודפים – נדמה לי כבר תשע שנים – את מוחמד בכרי, יוצר, במאי, על הסרט "ג'נין ג'נין". אני ער לעובדה שבית-המשפט, בערכאה נמוכה יותר, החליט מה שהחליט. יש לי מה לומר על ההחלטה הזאת, אבל קשה לי להשתחרר מהרושם שיש כאן רדיפה. רוצים – – – נראה לך שאת ההפגנה שם אפשר לפזר? <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת מג'אדלה וחבר הכנסת והבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ג'יבּוּ להם קהווה. <היו"ר דני דנון:> אתם מפריעים לנו ואני בטוח שזה לא מכוון נגד חבר הכנסת טיבי. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, תודה. – – – ציד מכשפות נגד הבמאי מוחמד בכרי, וניסיון באמצעות הפחדתו לעשות מין טרור מחשבתי, למנוע מיוצרים למתוח ביקורת, ליצור יצירות, שירים, סיפורים, ספרים, מאמרים. מה המחזה המתחולל מול עינינו? חיילי כיבוש שביצעו, על-פי כל כלל של חוק בין-לאומי, פשעים המוגדרים כפשעי מלחמה, מציגים את עצמם כקורבן, ואת במאי הסרט כמי שתקף אותם, כאיש שאותו צריך לתקוף. היש יותר צביעות מזו? האמת היא שהישראלים באופן כללי הם בעלי תפקיד הקורבן המקצוענים ביותר שיש בעולם. זה הפך להיות מקצוע – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שבו לא רק שרודפים אחרי יוצר ואמן – ומי שרודף אחרי יוצר של סרט, סופו גם לשרוף ספרים, למשל. לא ירחק היום ואולי יתחילו לשרוף ספרים שלא מוצאים חן בעיניהם. אגב, בניגוד לשאלה שממנה השתמע – מוחמד בכרי לא התנצל או לא יתנצל. הוא אמר בצורה מפורשת ביותר בפנים, בחוץ, למעלה, למטה, שבחיים שלו הוא לא יתנצל. בדרך כלל אני נוטה לומר שמי שמבצע פשעים רצוי שיתנצל. אם לא – צריך להעמיד אותו לדין. כך לגבי חיילי כיבוש, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אריה אלדד מסיעת האיחוד הלאומי. ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני ממש שמח שנגזר עליך להשיב היום, כי האי-אמון השבועי שלי בממשלה הוא בגללך. אתה מופקד על המשרד לביטחון פנים ועל משטרת ישראל, ולצערי אני חש שאתה נותן גיבוי לתרבות השקר שפשתה במשטרה. אתמול היה דיון בוועדת משנה בבית הזה בנושא האירועים בחוות-גלעד. זומן מפקד המרחב לדווח לוועדה. הוא לא הגיע. היחיד שיכול לאשר לקצין משטרה לא להופיע, זה השר לביטחון פנים, אבל אז הוא חייב להופיע במקומו. למרות זאת, הקצין לא הגיע. הגיע קצין אחר בדרגת תת-ניצב, שהוא התמנה להיות הקצין הבודק מטעם המשטרה של האירועים בחוות-גלעד. הוא נתן את הדיווח שלו לוועדה, כשאני נזהר מאוד להגיד, לפחות על חלק מהדברים, אם הוא שיקר ביודעין לכנסת או שהתחקיר שהוא עשה התבסס על השקרים ששיקרו לו פקודיו. אבל בדבר אחד אני יודע שהוא שיקר. תת-ניצב במדים שבא לכנסת שיקר ביודעין. שאלנו אותו הרבה שאלות – – <ישראל חסון (קדימה):> אז מה אם הוא שיקר? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – שאלנו אותו כמה כדורים נורו, מה הנשק, מה הטווח שנורו, מי נתן את ההוראות לירי. על השאלות האלה, ברובן, הוא השיב: התחקיר לא הסתיים, עדיין אינני יכול למסור תשובה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> זה לא שקר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> רבע שעה אחרי שהסתיים הדיון, התפרסמה בתקשורת הודעה מטעם מפכ"ל המשטרה בעקבות התחקיר שנמסר לו. התחקיר היה בידיו והתחקיר הסתיים. התחקיר נמסר למפכ"ל המשטרה ובכל זאת תת-ניצב במדים בא ומשקר במצח נחושה לכנסת, ואומר: לא הסתיים התחקיר, אין לי פרטים. ולכן, אני טוען שאתה נותן גיבוי לארגון שתרבות השקר הפכה להיות עמוד השדרה שלו. לפני שנים הדבר הזה נגע בשירותי הביטחון הכללי של מדינת ישראל, עד פרשת קו 300, ואז ניקו את הארגון הזה מתרבות השקר. הגיע הזמן שתעשה את זה במשטרה. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. הדובר הבא – חבר הכנסת מוחמד ברכה מסיעת חד"ש, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, שלשום ביקרתי עם חברי בהנהגת הציבור הערבי, ועדת המעקב, בעיר לוד, וביקרנו באוהל המחאה שמוקם על הריסות בתיהם של משפחת אבו-עיד. שבעת הבתים של המשפחה נהרסו לפני כמה שבועות. לפני כמה ימים באו בחסות המשטרה ופגעו בתשתיות של מבנים יבילים שרצו להקים על מנת שיתאכסנו בהם, כי אין להם מקום אחר. יש פה שתי סוגיות קשות. הסוגיה הראשונה היא הזכות לדיור והזכות לבנות בית על קרקע פרטית, ואני חושב שהמדינה והממשלה אינן ממלאות את תפקידן, בלשון המעטה, אלא ממלאות את תפקידן בהפוך על הפוך. במקום להבטיח דיור, הן יוצרות הריסות. והבוקר, אדוני היושב-ראש, נהרס כפר אל-עראקיב בדרום בנגב, ליד רהט, בפעם ה-23, בחסות המשטרה, תוך שימוש בכוח ברוטלי. הממשלה הזו מצטיירת בפני הציבור הערבי כממשלת החרבת הבתים – חֻכּוּמַת חַ'רַאבּ אל-בֻּיוּת. חבר הכנסת גפני לפני דיבר על הדיור ועל בעיית הדיור ומצוקת הדיור. כאן, הציבור הערבי, יש לו זכויות לדרוש דיור מהממשלה, אבל לפחות גם כשהממשלה אינה ממלאת את תפקידה בעניין הזה, והוא מקים את בתיו על אדמתו הפרטית, המדיניות היחידה שנוקטת הממשלה היא מדיניות של החרבת בתים. זו ממשלה מסוכנת לחיי האזרח – אני משכתי את העניין על מנת שתתפנו מהשיחה, אדוני היושב-ראש, כדי שהשר יקשיב, השר אהרונוביץ. המשטרה אינה צריכה למלא תפקיד של התקפה על ציבור אומלל שמחריבים את בתיו. באותו מעשה הריסה לפני כמה ימים בלוד, השוטרים באו רעולי-פנים – כנראה הם יודעים שהם עושים עבירה, ואז הם מסתירים את פניהם – שברו יד לאשה, פגעו ברגל של תלמיד קטן, והשתמשו בברוטליות בלתי מרוסנת לחלוטין כנגד התושבים. אותו מחזה חוזר על עצמו מדי כמה ימים באל-עראקיב. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הממשלה, יש לה שתי זרועות, שתי זרועות אכזריות, ברוטליות, אלימות – זרוע הורסת בית, וזרוע אחרת מכה באנשים. ממשלה כזו – ולו רק בגלל הסיבה הזו – אינה זכאית לשום אמון. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון מסיעת מרצ. חבר הכנסת ברכה, גם בחוות-גלעד הגיעו אנשי הביטחון רעולי-פנים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני בעד – – – אזרחים – – – <היו"ר דני דנון:> וללא תגים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – בשום פנים ואופן – לא בחוות-גלעד ולא באל-עראקיב. אני חושב שהקיום שלהם שם הוא בלתי חוקי, אבל אסור לפגוע בהם – – – <היו"ר דני דנון:> בהחלט. בהחלט. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבותי השרים, קשה להיות יושב-ראש הישיבה בימים אלה, מפאת השעמום, אדוני – על המסים ועל השרפות ועל קיפוח הרשויות הערביות – ולמעשה אנחנו כמו "נחום תקום", אדוני היושב-ראש, דנים כל הזמן באותו נושא. אותו דיון, וגם כמעט אותו אי-אמון, וזה נורא משעמם, ולכן צר לי עליך שאתה עומד באותה ישיבה שבוע אחרי שבוע. <היו"ר דני דנון:> אנחנו מתחלפים, זה בסדר. <אילן גילאון (מרצ):> כן, גם זה לא מספיק. והדיון הוא לא זה. הדיון הוא מקור העניינים – מנוע חיפוש, שהוא מנוע חיפוש אחד – של חוסר אחריות, של הפקרות, של חוסר רצון לנהל עניינים, של רצון להעביר זמן, של המצאת שם רע לחלטורה. פעם הייתי אומר שזה מוסר של האינסטלטורים, אבל, אדוני, האינסטלטורים היום יש להם מוסר עבודה הרבה יותר טוב והבטחה שלהם היא הרבה יותר הבטחה. לממשלה במדינת ישראל נותר רק החריץ מכל הסיפור הזה, ולא יותר. ואנחנו מדברים במצב כאילו היינו חיים בהולוגרמה. הרי בשם היעילות הזאת שמדינת ישראל מתבקשת לנהוג בה, שממשלת ישראל באופן קפיטליסטי מטיפה לה, אנחנו מפריטים את עצמנו לדעת. אני עוד מתפלא איך אף אחד עוד לא העלה את הרעיון של להפריט גם את שירותי הכבאות, כי זה יעבוד יותר טוב. בשם היעילות הזאת אנחנו אפילו לא מצליחים באופן יעיל לספק את השירותים שהאזרחים האלה משלמים עליהם, בשום תחום מתחומי חיינו. הבוקר, אדוני, הייתי בוועדת החינוך בדיון על התרסקות והתמוטטות מדרשת שדה-בוקר. ולמה? כי מדינת ישראל – הרי כל אזרח שהיה מגיע ממדינת "נורמליה" לכאן, היה חושב שמדרשת שדה-בוקר היא בכל זאת דבר ממלכתי, באחריותה של מדינת ישראל ובאחריות משרד החינוך של מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל, שמוציאה את כל העבודות שלה ל-outsourcing, מנסה לקנות מיזמים ומקבלנים יד שנייה שירותים שהיא בעצמה לא היתה מוכנה לספק אותם במחיר שהיא מוכנה לשלם. ולכן, כאשר אנחנו מדברים על הנושא של המסים שממוטט אנשים, אני מדבר אליך כאדם שאוהב מאוד מסים, אבל מסים הגונים, הוגנים, ישירים, שהם על הכנסות. ובמדרגות מס גבוהות אפשר לקחת גם 70% וגם 80% מסים, אבל כאשר אנחנו נותנים מסים עקיפים – שדווקא הם המכשיר בידינו לנהל חברה, כמו על דלק לדוגמה, ומצד שני לא נותנים שום תמורה, אנחנו לוקחים מס ערך מוסף על מים במדינת ישראל, שלא נדבר על אוכל. נמאס לי, אדוני, ובדקה האחרונה אני אומר לך – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. <אילן גילאון (מרצ):> – – הטיעון הדלוח והשחוק והחלוט, שהרבה מאוד אנשים קונים מכוניות, וכביכול אנחנו כאן צריכים להשוות את עצמנו למדינות אחרות באזור כאשר אנחנו מדברים על זכויות של אנשים, זה לא מה שהתיימרנו לעשות. בשם היעילות הזאת, שאני לא מעריך אותה כערך ראשון, אנחנו מקיימים מדינה שהולכת ומידרדרת כל הזמן מבחינת שירותיה – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – ומבחינת חלוקת המשאבים שבתוכה. והיות שאני מאמין שמדינה צריכה לשרת את אזרחיה גם ולא רק אותה, המציאות הזאת מחברת את שלושת הנושאים גם יחד לאותו חיבור. לכן, על ממשלת ישראל לעשות דבר אחד: להפריט את עצמה; לא משום שהיא שונה מהממשלה שקדמה לה, אלא משום שבשנתיים האחרונות היא לא הצליחה לשנות כיוון. תפריט את עצמה, אולי זה יהיה יעיל יותר. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אורבך מסיעת הבית היהודי – מפד"ל החדשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לאור ההצלחה, בקרוב נאום בר-אילן 2. במאי, בקונגרס, אולי ביוני או ביולי – כמו שאומר השיר – ראש הממשלה צריך להרוויח עוד קצת זמן, אז צריך להכין איזה נאום, ובנאום צריך שיהיה קצת בשר, ואם לא בשר אז קצת עצמות. משהו שתופס, משהו שיעניין, משהו שאפשר אחריו להגיד, לדבר ולהרצות ולהתווכח על היוזמה החדשה, המחודשת, המתחדשת, המשודרגת של ראש הממשלה, שבה מציעים לפלסטינים 2%, 5%, עוד איזו כברת ארץ; שלא יצא מזה שום דבר, לשמחתי, כמו שלא יצא שום דבר, חוץ מכמה נזקים מדיניים, מנאום בר-אילן 1. ואני סבור שראש הממשלה צריך להחליט, מדי פעם, להגיד את מה שהוא חושב באמת, ולא רק איך לרצות לרגע, במסגרת הסכם השלום שאנחנו חותמים כל הזמן עם ארצות-הברית של אמריקה, לנסות כל הזמן להרגיע אותם לעוד איזשהו פרק זמן. כי אנחנו רואים כבר הרבה שנים – ועוד יותר, במשנה תוקף, בשנתיים האחרונות – שתהליך השלום זה מין מולך כזה. האש כל הזמן בוערת, וצריך לזרוק כל הזמן עוד כמה זרדים כדי שזה ימשיך לבעור. לא יוצא מזה שום דבר, אבל צריך להאכיל את המולך הרעב הזה בזרדים חדשים. אז זה נאום בר אילן 1 – אלו זרדים גדולים, אחר כך באה ההקפאה לעשרה חודשים – הנה, עוד כמה זרדים, אחר כך הדיבורים על הקפאה 2, לעוד שלושה חודשים, והנה הרווחנו עוד כמה חודשים. לא יותר פשוט להגיד את האמת? – שאין כאן מקום לשתי מדינות לשני עמים, ולא תהיה כאן מדינה פלסטינית, גם אם כולם אומרים: נו, אז מה התכלית, אז מה הפתרון? כאילו שמציעים לנו כאן איזה שי נפלא לחגים, דבר שבלעדיו מי יודע אנה אנו נלך. צריך למצוא פתרונות קטנים, של יום חול, של יום חולין, של יום-יום. קצת לפליטים, קצת אוטונומיה, מעט מגבלות, וגבולות של הרשות הפלסטינית, שלצערנו כבר קיימת, קצת הטבות כלכליות, פה ושם הרעות כלכליות – לפי העניין. לא תקום כאן עוד מדינה. מנסים למכור לנו את הסחורה הקלוקלת הזאת כבר יותר מדי שנים, וראש הממשלה מדלג לו מאבן לאבן בתוך השלולית, לא כדי להגיע למשהו, אלא כדי להתקדם. אבל זו התקדמות של אופני כושר; עושים את הפעולה כמו באופניים, אבל לא מתקדמים לשום מקום. ולכן אני אומר לראש הממשלה – רק להגיד את האמת: אנחנו לא רוצים לוותר על חלקים מארץ-ישראל, אנחנו לא מאמינים שיש כאן מקום לעוד מדינה, לצד ישראל, בין הירדן לבין הים, ולכן, הבה נעשה הסכמים – הסכמי ביניים, הסכמים מוגבלים מאוד, דברים – מעשים – חד-צדדיים, לטובת האזור ובעיקר לטובת מדינת ישראל, ולא לדבר גבוהה גבוהה ובעצם לדעת שלא יצא מזה שום דבר. לא נאום בר אילן 1 הועיל, לא נאום בר אילן 2, לא במאי תבוא התשועה, וגם לא ביוני, ביולי או באוגוסט. רק להגיד אמת. משם תבוא הגאולה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מסיעת בל"ד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעות האי-אמון היום עוסקות בנושאים חשובים: מדיניות המיסוי שמדרדרת את מעמד הביניים – את מעמדו של מעמד הביניים, מדיניות האפליה כלפי הציבור הערבי, ובכלל – המדיניות החברתית של הממשלה, שבעצם בימים אלה אנחנו עדים לפירות שלה, בצורת השביתה של העובדים הסוציאליים, שמצבם אינו אחריותה של הממשלה הנוכחית אומנם, אבל בוודאי אחריותו של העומד בראשה, שבעשור האחרון הוא המעצב העיקרי של המדיניות הכלכלית, גם בקדנציה הקודמת שלו, כשר האוצר, וגם ברוח ובהשראה של משנתו הניאו-ליברלית הקיצונית על מדיניות הממשלה בכלל. אחד הדברים שאנחנו מעלים שוב ושוב – ואני חושב שאסור להרפות בנושא הזה, ואני מקווה שיהיו לכך תוצאות בסופו של דבר – זה חוסר האיזון המשווע בין מסים ישירים ומסים עקיפים. כאשר המסים העקיפים, בצורת מע"מ על מים, כאשר לפני כן לא היה מע"מ על מים – הטלת מע"מ על מים העלתה את מחיר המים ב-17%. זה לא פגע כהוא-זה במעמד הגבוה, אלא רק במעמד הבינוני ובמעמד הנמוך; במעמדות הנמוכים. אם נוסיף לכך את הבלו על הדלק – – <היו"ר דני דנון:> סליחה, חבר הכנסת שי חרמש, חבר הכנסת אדרי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שהממדים שלו – – <היו"ר דני דנון:> סליחה, בבקשה. אני מבקש מספסלי סיעת קדימה או להישאר בתוך המליאה בשקט או לצאת החוצה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שהממדים שלו – – <רוני בר-און (קדימה):> אין לך בעיה עם סיעת הליכוד. הכול שקט. נקי. <היו"ר דני דנון:> שקט. שקט. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – הגיעו לממדים מפלצתיים. <היו"ר דני דנון:> הוספתי לך דקה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הממשלה טענה שההעלאה האחרונה היא בגלל העלאת מחירים – העלאת מחירי הדלק בעולם בעקבות מה שקורה בלוב ובמקומות אחרים. הממשלה היתה יכולה לספוג את זה. היא לא היתה חייבת להעלות את המחיר. רק לפני שלוש שנים, כבוד היושב-ראש, עלה מחיר חבית נפט ליותר מ-150 דולר, ומחיר הדלק עלה בהתאם. אחר כך היתה ירידה גדולה מאוד במחירי הדלק, וירידה מתונה מאוד – מתונה מאוד – במחיר הדלק לצרכן. מה קרה כאן? הם ביקשו מהציבור שיספוג את הירידה. כלומר הממשלה העלתה את המחיר, אבל לא הורידה אותו אלא בממדים קטנים ביותר – – <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אפילו שמחיר הנפט ירד בצורה דרמטית. מה קרה כאן? אני חושב שאי-אפשר לעשות יו-יו, מורידים את מחיר הדלק ליום אחד ואחר כך, אחרי יומיים, מעלים אותו שוב. אפילו אם היתה עלייה במחיר, הממשלה היתה חייבת – בקיצור, אני רוצה להגיד שהכנסת חייבת לחייב את הממשלה לבטל את המע"מ על המים, להקטין את המסים הישירים, ולהתאים – לעשות התאמות נכונות – למסים העקיפים. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סליחה, הפוך: להקטין את המסים העקיפים ולהתאים את המסים הישירים. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת סגן השר איוב קרא. <עינת וילף (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השרים, חברי חברי הכנסת, הלוואי שזה היה כל כך פשוט כך שאם היתה קצת ירידה במסים הפרוגרסיביים הנה היה יורד העול מהמעמד הבינוני, ובכך שלום על ישראל. הבעיה המרכזית – ואם יש מקום לביקורת היא דווקא מהכיוון ההפוך: בסופו של דבר הנטל העיקרי על המעמד הבינוני הוא נטל של ריכוזיות, הוא נטל של מחירים גבוהים שנובעים מהיעדר תחרותיות, הוא נטל שנובע בין השאר מחוסר הנכונות להיאבק בסקטורים חזקים כדי להעביר רפורמה בנמלים, ולכן החשיבות המרכזית היא דווקא למאבק לפתיחת השוק הישראלי לתחרות בנושאים מרכזיים – כמו מלט, כמו דלקים, למשל – כניסה של דלקים אלטרנטיביים באופן שיאפשר באמת להוריד את מחיר הדלק, ולא במיסוי פה ושם; לאפשר בתחומים כמו הסלולרי, שכאן הממשלה כן עושה עבודה חשובה לאפשר לתחרותיות להיות גדולה יותר ולפיכך להביא להורדת מחירים. אלה הדברים שמשפיעים – הכניסה לתחום האינטרנט המהיר, של חברת החשמל, אלה הדברים החשובים. רק ככה, לאט לאט, אפשר להתחיל להביא לכך שמעמד הביניים יזכה להשתמש בכסף שיש לו כדי להעלות משמעותית את רמת החיים שלו. ומדינת ישראל, אם תשכיל להגיע למצב של תחרותיות הרבה יותר גבוהה בנמלים, במלט, בסלולרי, בכבלים, בסופרמרקטים, בכל הדברים שבאמת משפיעים על איכות החיים שלנו, נוכל לראות שהמעמד הבינוני נמצא במקום הרבה יותר טוב. זה הסיכוי היחיד שלנו, ולא משחק זה או אחר עם המע"מ. אפשר לשחק עם אחוז פה או שם, אבל השינוי הדרמטי בעתידו של המעמד הבינוני יבוא אך ורק מהגברת התחרותיות. זה לפעמים לא דבר שאנחנו רוצים לדבר עליו – יש יותר מדי אינטרסים. הורדת הריכוזיות, הגברת התחרותיות, לפעמים להיאבק בסקטורים שלמען עצמם שומרים על כך שלא יהיו רפורמות חשובות, וזה יעזור למעמד הביניים בישראל. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת איוב קרא, סיעת הליכוד. בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יוצא מישיבה מאוד חשובה עם ראש הממשלה, שבה בעצם התחלנו לתכנן ולעשות הכול כדי לפתור את בעיית הדיור לזוגות הצעירים. זה דרך לא פשוטה, זה דרך לא קלה, אבל על-פי הדברים ששמענו מראש הממשלה, והדיון שהיה, אולי סוף-סוף יש בשורה לצעירים, לפריפריה, ולכל מי שיש לו בעיה להגיע להקים משפחה בישראל, בלי ביורוקרטיה, בלי בעצם להצטרך כל חייו להחזיר כספים. תוכנית חדשה, כולנו צריכים להתייצב כאיש אחד כדי להביא לבשורה הזאת. אמש הייתי בביקור בערב-אל-עראמשה, בגבול הצפון, בדקתי את מוכנות האזור למקרה שחס וחלילה יהיה מצב חירום ומלחמה, אדוני היושב-ראש, ומאחר שהייתי בשירות צבאי באזור הזה, ראיתי כמה ממשלת ישראל השקיעה ביישובים שבקו העימות, בלי להבדיל בין יישוב לא-יהודי ליהודי. בערב-אל-עראמשה התגלה לי שליד כל בית בעצם מדינת ישראל השקיעה במקלט קטן, ועוד תשעה מקלטים גדולים, ובעצם בשעת-חירום יכולים בהחלט תושבי המקום להיות בטוחים שם, וזה דבר שיצאתי מרוצה מאוד ממנו. אני כולי תקווה שערב-אל-עראמשה, ששייך למועצה האזורית מטה-אשר, יוכל להיות דוגמה לשאר הכפרים בלויאליות, בדרך, וגם – יש לנו הרבה דברים שצריך לעשות במישור החברתי-כלכלי. חזרתי לפני שבוע מהיישוב כסייפה, ואנחנו מסייעים היום ליישוב הזה בהקמת חווה חקלאית ראשונה במגזר הבדואי בדרום, חווה חקלאית שיהיו בה הרבה דברים חדשים מבחינת אטרקציה תיירותית חקלאית משולבת שתוכל להביא פרנסה לתושבי כסייפה. אנחנו עושים הרבה למען הדבר הזה. אני חושב שהדברים שעשינו בתקופה האחרונה – ממשלת ישראל החליטה להקים כמה מרכזי להב"ה – כמה מרכזי להב"ה – מדובר במרכזים של מחשבים, אוסף של 150 מחשבים לשכבות חלשות, אשר בעצם נותנים מענה של תרגול, של הבנת המחשב הבסיסית, דבר שלא היה במגזר. אני שמח שבסח'נין, במע'אר, בניגוד לכל אלה שמטיפים, שני פרויקטים כבר יצאו לדרך; בדרך – עוד כמה פרויקטים, ואני מקווה שבסופו של דבר כל המגזר הערבי יוכל ליהנות מהמרכזים הללו. הבאנו להחלטה בממשלה שבכל בתי-החולים בצפון – מלב"ן, צפת ופורייה, ייהנו, דרך המשרד שלי, ממכשירי MRI פעם ראשונה, לאחר שהיו במצב קשה, שאנשים חיכו לתורים שלושה חודשים, אדוני היושב-ראש, ולפעמים כמה חודשים, ואפילו יותר, כדי לזכות בצילום של MRI, ומשרד הבריאות יחד אתנו פתר את הבעיה הזאת לצורך מתן שירות בגליל, לכל תושבי הגליל. אני חושב שהממשלה, שרק לפני כמה ימים הביאה תוכנית של 680 מיליון שקל בלי לצאת להפגנות, בלי לעשות איזשהן פרובוקציות פוליטיות, מתוך הוקרה לעדה הדרוזית – 680 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש, זכתה העדה הדרוזית. יש כאלה שמחלקים אותם, עושים אותם מינורי. רק לפני שנה היו גם עוד 350 מיליון לצורך כיסוי גירעונות ועוד – עוספיא, דאליה ומע'אר, מקבלים מהתוכנית של ברוורמן עוד 200 מיליון. המשמעות – מיליארד וכ-300 מיליון שקל, הממשלה הזאת גיבתה את המגזר הכי חשוב הזה בלי להצטרך להפגנה או לאיזה מענות וטענות וכו'. אני גאה שאני נמצא בממשלה שבלי הפגנות, בלי דברים, באה ומחבקת מגזר כל כך חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם בעוספיא. <איוב קרא (הליכוד):> עוספיא – הכנסנו אותה מכיוון שראינו צורך, שבתוכנית של ברוורמן יש הרבה חסרים, גיבינו אותה ואת דאליה ומע'אר בעוד 30 מיליון כדי שיהיה שילוב בין שתי התוכניות. לכן אני גאה על ממשלה שעושה ולא רק מדברת. אני גאה על ראש ממשלה שעושה ולא מדבר, ושאנשים ימשיכו לצייץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא. אני מזמין את השר משה כחלון לסכם בשם הממשלה. אתה מסכם כשר, לא כשר הרווחה. <שר התקשורת משה כחלון:> אבל תן לי לומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול לדבר – מה שאתה רוצה. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מייד לאחר סיום דבריו של השר כחלון אנחנו עוברים להצבעות. בבקשה, אדוני. <שר התקשורת משה כחלון:> – – אני מתכבד לסכם בשם הממשלה. ראשית אני אגע בשביתת העובדים הסוציאליים. חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, 15,000 עובדים סוציאליים שובתים כרגע. <היו"ר ראובן ריבלין:> מחר יש הצעות לסדר-היום שכולם ידברו ואדוני ישיב. <שר התקשורת משה כחלון:> כן. לפני שלוש או ארבע שעות הסתיים סבב שיחות. לצערי לא סוכמו דברים, אבל היתה התקדמות. לגבי השכר היתה התקדמות טובה. יש לנו בעיה עם נושא צו הרחבה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת: כשאנחנו מדברים על צו הרחבה, אנחנו מדברים על עובדים סוציאליים שעובדים בעמותות, עמותות פרטיות. לצערי, עמותות עם שמות מפוצצים. אני לא רוצה מעל בימת הכנסת להגיד את שמותיהן. אבל עמותות שכולנו מכבדים, וכולנו מעריכים, וחלק גם תורמים להן. העמותות האלה נחשבות עמותות פרטיות, מן הסתם – הן לא ממשלתיות – מעסיקות עובדים סוציאליים בתנאי שכר מעליבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בתנאי רעב, בתנאי רעב. <שר התקשורת משה כחלון:> בתנאי רעב, אמר יושב-ראש הכנסת. בתנאים לא תנאים. חשוב לי לציין שהעובדים הסוציאליים שעובדים בשירות המדינה ובמגזר הציבורי, ברשויות המקומיות – אני לא אומר ואני לא רוצה להיתפס למספר המצומצם שמשתכר 10,000 או 15,000 שקלים – אבל המשכורות בשירות המדינה, ואני גאה על כך, ואני שמח, אני מעולם לא דגלתי בזה שאנשים יעבדו חודש ישלם וישתכרו שכר מינימום, גם לא כשזה 4,300 וגם לא 4,500. כל חיי דגלתי בזה שאדם יצא בבוקר לעבודה עם חיוך, יתפרנס יפה, ברמת שכר של 10,000, 12,000; יבוא הביתה עם חיוך, יוכל גם לספק את הצרכים של המשפחה שלו, ולא בשכר מינימום או בתנאים מחפירים. ולצערי, יש לא מעט עובדים סוציאליים שעובדים בתנאים האלה. אבל הבעיה הגדולה, אדוני היושב-ראש – נושא של צו הרחבה. כשמדברים על צו הרחבה, חשוב לי לציין שרק פעם אחת היה צו הרחבה, אדוני היושב-ראש, וזה היה בשנת 1974. מאז לא היה שום צו הרחבה. וכל חבר כנסת מהאופוזיציה או מהקואליציה שמדבר ומתראיין כמעט 40 שנה, כמעט 38 שנים – לא היה צו הרחבה. הפעם האחרונה שהיה צו הרחבה במשק היתה בשנת 1974, וזה היה לגבי האחיות. אז כל מי שמדבר ואומר: למה אתם לא נותנים צו הרחבה, ולמה הממשלה לא נותנת צו הרחבה? כי עד היום אין צווי הרחבה; לא היו. אבל זה לא אומר, אדוני היושב-ראש, שלא צריך לפתור. לדעתי, ניתן לפתור את זה בדרכים אחרות. מה שחשוב זה לא הכותרת, מה שחשוב זה לא השם. חשוב שעמותות פרטיות ישלמו שכר הוגן לעובדים הסוציאליים, ולא ינצלו אותם. לכן, אדוני היושב-ראש, חשוב לי לציין שיש התקדמות. אני מאוד מאוד מקווה שתוך יום-יומיים יימצא פתרון לנושא צו ההרחבה לעמותות הפרטיות, ופה נוכל באמת לסיים. הנה, סגן שר האוצר יצחק כהן שהוא ממונה על המשא-ומתן מטעם האוצר – – – <קריאה:> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> מנכ"ל – ישב אתם היום, וגם דיווח לנו שהיתה התקדמות, כפי שאמרתי. גם מנכ"ל משרדי מר נחום איצקוביץ היה שם, עורך-הדין אבי ניסנקורן, אודי ניסן, הממונה על התקציבים – אנשים מאוד רציניים, אדוני היושב-ראש, עם כוונות מאוד טובות. זה כמעט נדיר שמשא-ומתן מהסוג הזה – כולם מסכימים, כולם דוהרים לאותו כיוון. כולם מסכימים שצריך לשפר את השכר שלהם, כולם מסכימים שצריך להטיב אתם, ואנחנו גם רואים את זה בהסכם השכר במשק. הקבוצה היחידה שהחריגו אותה מעבר ל-7.25% זה הם – זאת אומרת שהבינו את הצורך ואת החיוניות של הקבוצה הזאת, בקבוצה החשובה הזאת, ואנחנו נמצאים במקום הזה. הדבר השני שהוסכם זה הנושא הדיפרנציאלי. אני לא צריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה משיב לעניין. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <רחל אדטו (קדימה):> די, גמרנו, קיבלת הוראה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סוף סוף אתה משיב לעניין, אז – – – <שר התקשורת משה כחלון:> הדבר השני שיש הסכמה גם אצל איגוד העובדים הסוציאליים וגם בקרב הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תגיד לי, ההצעה של האוצר לתת להם 15% תוספת, זה כולל את ה-7.5% או לא כולל? <שר התקשורת משה כחלון:> כן, ודאי. אבל אנחנו במספרים אחרים, אדוני היושב-ראש, אז הייתי מבקש לא להיכנס. אנחנו במספרים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <שר התקשורת משה כחלון:> כן, זה כולל את ה-7.25% – ההסכם שמקבלים כל עובדי המגזר הציבורי. שני דברים, כפי שאמרתי, מקובלים: 1. שצריך לשפר להם את השכר; 2. שזה צריך להיות באופן דיפרנציאלי. החלשים, בעלי השכר הנמוך יקבלו יותר, בעלי השכר הגבוה יקבלו פחות. ייווצר פה סוג של שוויון, סוג של צמצום פערים. ואני חייב לומר שגם העובדים הסוציאליים – האיגוד מקבל את זה, ורואה את זה בעין יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נקווה שמחר כאשר הכנסת תדון בהצעה לסדר-היום, השר כבר יהיה במצב שיוכל לסכם. <שר התקשורת משה כחלון:> אמן. אולי יהיו לנו גם בשורות. אבל יש התקדמות. עדיין אין בשורות. אלה הדברים שאני יכול לדווח, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר. אני מאוד מודה לשר כחלון שלא הופיע כאן כשר הרווחה או כשר התקשורת, אבל מסר אינפורמציה בידיעתו כשר הרווחה. רבותי, נא לשבת. לפנינו שלוש הצעות אי-אמון של הסיעות השונות. הצעת אי-האמון הראשונה שעליה נצביע היא הצעתה של סיעת קדימה בכותרת: עול המסים של נתניהו גורם לקריסת מעמד הביניים והשכבות החלשות, כפי שנומק על-ידי חבר הכנסת אלי אפללו. רבותי, מי בעד אי-האמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 – בעד, 52 – נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון לא נתקבלה. לא מפריעים בזמן ההצבעה. אנחנו עוברים להצעת אי-האמון של – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להפריע לי. אני עכשיו מקריא את הצעת אי-האמון של סיעות מרצ והעבודה, כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בנושא: הכשל המתמשך בטיפול במערך הכבאות גם אחרי האסון. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 – בעד, 52 – נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעת סיעות העבודה ומרצ לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-האמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, שאם תתקבל יוזמן היום חבר הכנסת אחמד טיבי לנשיא המדינה. נא להצביע. מי בעד? הנושא כמובן נומק על-ידי טלב אלסאנע, וכותרתו: מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי המגזר הערבי בכל התחומים והשלכותיה הקשות על רקע השינויים המתרחשים באזור. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. לא מפריעים. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 – בעד, 57 – נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד לא נתקבלה אף היא. תודה רבה. אנחנו עוברים וממשיכים בסדר-היום, כשעל הסדר עומדת הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, אשר הוכנה על-ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה, או מי מטעמו, לבוא ולהציג את הצעת החוק. ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית תתקיים מייד אחרי הצגת החוק, מהטעם שאין הסתייגויות לחוק זה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011> [מס' מ/496; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8807; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> עולה ובא אל דוכן הנואמים יושב-ראש ועדת החוקה להציג את חוק החברות (תיקון מס' 16). מייד לאחר ההצגה נצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה, ואם יותר לי – גם בקריאה שלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011. מטרת הצעת חוק זו היא לעגן בחוק החברות עקרונות של ממשל תאגידי, שעניינם יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על אופן ניהולן של חברות. מאז פברואר 2000, שבו נכנס לתוקף חוק החברות החדש, הכולל – כבר היום – הוראות רבות הנוגעות בממשל התאגידי, נבחן יישומם של עקרונות הממשל התאגידי בישראל והצורך בעדכון נוכח ההתפתחויות בארץ ובעולם. בעקבות המלצות של הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי בישראל, בראשותו של פרופסור זוהר גושן, הוכנה הצעת החוק הכוללת תיקונים הנדרשים לצורך ייעול הממשל התאגידי בישראל והתאמתו למציאות הישראלית ולעקרונות הנהוגים בתחום זה בעולם. הצעת החוק כוללת מגוון רחב של נושאים, ואציין את המרכזיים שבהם. 1. הוראות מומלצות של ממשל תאגידי – הצעת החוק מוסיפה לחוק תוספת ובה מפורטת רשימת נורמות מומלצות של ממשל תאגידי, שאימוצן הוא וולונטרי, על-פי המוצע. חברה ציבורית לא תהיה חייבת לאמץ את הוראות הממשל התאגידי, אך היא תידרש לציין, במסגרת הדוח השנתי שלה לציבור, אם אימצה את ההוראות האמורות. כך תיווצר שקיפות לגבי מנגנוני קבלת ההחלטות בחברה. ההוראות המומלצות עוסקות במגוון רחב של נושאים, בין היתר: הוראות לעניין הכשרת הדירקטורים בחברה, אופן מינוי דירקטורים חיצוניים, שיעור הדירקטורים הבלתי-תלויים בחברה וגיוון מגדרי של הדירקטוריון. במהלך הדיונים בהצעת החוק אישרה מליאת הכנסת הצעת חוק ממשלתית, שיזמה סגנית השר גילה גמליאל, ואשר לפיה היא עוסקת בייצוג נשים בדירקטוריונים. הוועדה שילבה את הוראות הצעת החוק של סגנית השר גילה גמליאל לתוך הוראות החוק, ואני מבקש כבר בשלב זה להודות לחברת הכנסת גילה גמליאל, סגנית השר, על המאמצים שהיא עשתה ועל הצעת החוק הנפלאה שהיא הביאה, ששולבה בהצעת החוק הנוכחית. 2. מעמדם של דירקטורים חיצוניים – מוצע להחמיר את כללי הרוב הדרוש למינוי דירקטורים חיצוניים על-ידי האספה הכללית, באופן שהרוב שיידרש מבין בעלי מניות המיעוט יגדל. במקביל מוצע להגדיל את משך הכהונה האפשרית של דירקטור חיצוני ולקבוע את כללי הרוב הנדרשים לכך בהחלטה באספה הכללית. כמו כן מוצע להחמיר את הגדרת ה"זיקה" האסורה על דירקטור חיצוני ולהרחיב את האיסור על מינוי והעסקה של דירקטור חיצוני על-ידי החברה או בעל שליטה בה. 3. מעמדה של ועדת הביקורת – כדי לחזק את ההגנה על בעלי מניות המיעוט, הצעת החוק מבקשת לבצר את מעמדה של ועדת הביקורת, בין היתר על-ידי שינוי הרכב ועדת הביקורת כך שיכיל רוב של דירקטורים בלתי תלויים, הרחבה משמעותית של תפקידי ועדת הביקורת וקביעת איסור על בעלי עניין להשתתף באופן קבוע בישיבות הוועדה. 4. עיצומים כספיים – כדי להגביר את האכיפה האזרחית של דיני החברות, הצעת החוק מציעה להסמיך את רשות ניירות ערך להטיל עיצומים כספיים בגין אי-מילוי הוראות החוק, הנוגעים, בעיקרם, בפעילותה התקינה של החברה ובאיוש תפקידים שונים בה. נוסף על האמור יש בהצעת החוק תיקונים לנושאים רבים נוספים בחוק החברות, כגון: הגדרת תפקיד הדירקטור, הסדרת היחסים בין יושב-ראש הדירקטוריון ומנכ"ל החברה, החמרת הכללים לעניין עסקאות חריגות ועסקאות עם בעלי שליטה, הקלת האפשרות להגיש תביעה נגזרת והוראות לעניין הצעות רכש של חברות. עם כל הכבוד, מדובר בהצעת חוק מאוד חשובה, שתיטיב ותייעל את מנגנוני קבלת ההחלטות בחברות הציבוריות בישראל ותחזק את ההגנה על כספם של חלק לא מבוטל מאזרחי ישראל, המושקע בחברות הציבוריות באמצעות גופי ההשקעה המוסדיים כגון קרנות הפנסיה והביטוח. הצעת החוק מקדמת את המשק הישראלי, את שוק החברות, את הבורסה הישראלית בכמה דרגות קדימה. להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. אני מבקש להודות כבר בשלב הזה לעורך-הדין אלעזר שטרן, היועץ המשפטי של הוועדה, לדורית ואג, מנהלת הוועדה, לצוות העוזרים שלי, ולמשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט, על עבודה נפלאה שהם עשו בוועדה בהכנת החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט על הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. באמת חוק חשוב. אני ממתין עד אשר יגיע יושב-ראש הוועדה למקומו, כדי לאפשר לו להצביע. רבותי, נא לשבת. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, קריאה שנייה – מקשה אחת, שכן אין לחוק זה הסתייגויות, לפי הצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–49 – 39 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–49 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 39, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת – – – <קריאה:> מי הצביע נגד? <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר בגין הצביע נגד משום מה. כבוד השר בגין, אדוני הצביע נגד חוק החברות ביודעין או בטעות? <השר זאב בנימין בגין:> לא ביודעין, בטעות איומה. אני מתנצל עליה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בטעות. השר בגין אומר שהצביע נגד חוק החברות בטעות. אני לא משנה את ההצבעה. בעד – 39, אחד נגד, אין נמנעים. השר בגין אומר שטעה בהצבעה. יחד עם זה אינני משנה, אבל הוא יכול לשבת ולתקן את הצבעתו. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה – – <השר זאב בנימין בגין:> יש לי הרגל כזה, אדוני, להצביע נגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד יהיו לנו הרבה הזדמנויות, נראה לי. – – כבוד חבר הכנסת רותם, האם אדוני, כיושב-ראש הוועדה, מבקש שאנחנו נצביע בקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בהחלט כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011 – מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק החברות (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 12842, חוב' ה', עמ' 13413, חוב' י"א, עמ' 14767; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק – האם חבר הכנסת אזולאי נמצא באולם, או יש מי מטעמו שיציג בפנינו את חוק הגנים הלאומיים? יושב-ראש ועדת הפנים מוסמך. הוא מתפלל. הואיל והוא מתפלל, ואין אנחנו מפריעים לאנשים בתפילתם, אני מציע שחבר הכנסת גפני, אשר כבר אחרי התפילה אני מקווה, ואם לא, לפני התפילה, יבוא ויציג את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70) לקריאה שנייה ושלישית. אין להצעת חוק זו הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> יש. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> של אורלב. אני לא יודע אם הוא עומד עליהן. <היו"ר ראובן ריבלין:> הורידו אותן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הורידו אותן. אז אין הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. תודה רבה. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011. הצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה כחלק מהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012. לאחר שהוועדה קיימה שני דיונים בהצעה במסגרת חוק ההסדרים, מצאנו שמדובר בעניין מורכב, ולפיכך ביקשנו מהכנסת לפצל את פרק ייעול הליכי הרישום מהצעת חוק ההסדרים כך שנוכל להמשיך לדון בהסדר המוצע באופן יסודי, וכך אכן עשינו. מטרת ההצעה המובאת בפניכם, לפי עמדת הממשלה, היא לייעל את הליכי הרישום של עסקאות נדל"ן. ההצעה נולדה לאחר שנמצא בדוח עשיית עסקים העולמי, שהליכי הרישום בישראל מסורבלים. אף-על-פי-כן, ההצעה לא מטפלת ברישום עצמו, אלא בתשלום מס שבח ובהליכי השומה לגביו. על-פי ההצעה תקום חובת ניכוי מס במקור של תשלום מס שבח על הקונה. כיום מוטל תשלום מס השבח על המוכר. לפי ההצעה, לאחר שהקונה יעביר 40% מהתמורה למוכר הוא יחויב להעביר לרשות המסים תשלום על חשבון מס השבח שהמוכר חייב בו, מתוך התמורה שהיה עליו להעביר למוכר. רשות המסים תראה בתשלום זה כאילו שולם על-ידי המוכר על חשבון המס בו הוא חייב. בהצעת החוק המקורית ביקשה הממשלה לקבוע כי חובת תשלום מס שבח ומס רכישה תקום כבר לאחר שהקונה העביר למוכר 30% מהתמורה, וזאת במקום 50% מהתמורה, כפי שמופיע היום בחוק. לבסוף החליטה הוועדה כי לגבי מס שבח יוקדם המועד למועד שבו הועברה 40% מהתמורה – זאת פשרה שהוועדה עשתה – בעוד שלגבי מס הרכישה לא יהיה שינוי והחובה תקום רק לאחר שיועברו 50% מהתמורה. בנוסף, לפי הצעת החוק המקורית, חובת המקדמה היתה אמורה לחול ביחס לכל נכס שהוא. הוועדה קבעה לצורך הקלה על ציבור הקונים, שחובת המקדמה לא תחול ביחס לדירות מגורים שפטורות מתשלום מס שבח. על רכישת דירות מגורים פטורות לא חלה חובת התשלום. כמו כן גובה המקדמה שאותה דרשה רשות המסים בהצעה המקורית היה 15% מהתמורה. הוועדה סברה כי מדובר במקדמה גבוהה מדי ביחס לשיעור מס השבח הממוצע, ולכן הוחלט כי לגבי נכסים שיום הרכישה שלהם מיום כ"א בחשוון התשס"ב, 7 בנובמבר 2001 ואילך, יהיה שיעור המקדמה 7.5% מהתמורה בלבד. לגבי נכסים שנרכשו במועד מוקדם יותר יישאר שיעור מקדמה של 15% כיוון שלגביהם קיימים שיעורי מס שבח גבוהים יותר. בנוסף קבעה ועדת הכספים אפשרות למוכר או לרוכש לבקש את הפחתת סכום המקדמה, כך שהמנהל ייתן תשובה בבקשת ההפחתה בתוך זמן קצר יחד עם הודעתו בדבר סכום המס. ועדת הכספים קבעה במהלך הדיונים כי במצב שבו עסקת המכר לא הושלמה והחזקה בנכס לא הועברה לקונה בשל נסיבות התלויות במוכר בלבד, יהיה רשאי הקונה לבקש כי סכום המקדמה יוחזר לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף כוללת ההצעה הוראות שונות בדבר קיצור הליכי השומה, ובין השאר קביעה של מסלול הצהרה אחיד של שומה עצמית בתוך 40 יום מיום ביצוע העסקה. כמו כן ההצעה קובעת קנסות וקיצורי מועדים שתכליתם יצירת מצב בו הקונה יהיה זכאי לקבל אישור רישום נכס במועד מוקדם. אציין כי הוועדה קיימה דיונים ארוכים בהצעה זו והתלבטה רבות אם היא אכן תשיג את תכליתה ותביא לקיצור הליכי הרישום. בסופו של דבר ימים יגידו, אדוני היושב-ראש, אם גישת הממשלה ורשות המסים נכונה ואכן יהיה בהצעה זו משום ייעול ההליכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> איך הצלחת להעביר את זה בלי הסתייגויות? באמת, מעניין. שיניתם – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שינינו בוועדה. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר גם לחברי הכנסת: אני כמו חברים בוועדה – מתלבט. החוק הזה בא לייעל את הליכי הרישום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תמיד אפשר לשנות אותו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מתלבט אם זה אכן ישיג את מטרתו. אני אמרתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך מעקב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא נראה חטא או עוון ברשות המסים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נקבע עוד חצי שנה מעקב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אחרי תקופה – ויגידו, החוק לא השיג את מטרתו וצריך לשנות אותו. אבל מכיוון שאין הסתייגויות לחוק הזה אני מבקש את אישור מליאת הכנסת בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת הכספים על הפירוט ועל הצגת החוק שהוא חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), שעבר תיקונים בוועדה עצמה, והנוסח המובא על-ידי הוועדה הינו הנוסח אשר הוגש במקור על-ידי הממשלה, ולכן גם אין הסתייגויות. היו הסתייגויות של חבר הכנסת אורלב אשר חזר בו מרצונו לנמקן, ולכן הוא חוזר בו מההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע בקריאה שנייה – כהצעת הוועדה. מי בעד, מי נגד חוק מיסוי מקרקעין? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–25 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב ראש הוועדה, לקרוא בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נא להצביע בקריאה שלישית. הצעת חוק המיסוי – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011> [מס' מ/565; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 17242; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אזולאי, אנחנו דחינו את הצעת החוק שלך מפאת כבוד התפילה וכבודך. אנחנו מזמינים אותך לעלות על מנת להציג את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, לקריאה שנייה. ולאחר מכן נצביע גם בקריאה שלישית, כי אין הסתייגויות לחוק זה. נא להציגו. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההתחשבות. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה – להלן: החוק – מקים את הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים שהיא תאגיד ציבורי. החוק קובע כי לרשות תהיה מליאה בת 19 חברים ובהם נציגי הממשלה, נציגים מקרב מוסדות מדעיים, נציגי ציבור ונציגי השלטון המקומי. יושב-ראש המליאה מתמנה על-ידי השר להגנת הסביבה, מבין חבריה. המליאה אחראית לקביעת מדיניות הרשות, התוויית קווי פעולתה, קביעת תוכניות העבודה שלה, אישור תקציבה ועוד. בשל ההיקף והמגוון של תפקידי המליאה והזמן והמאמץ הנדרשים מחבריה לשם ביצועם כיאות, מוצע להסמיך את השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר האוצר, לקבוע תקנות לעניין תשלום גמול והחזר הוצאות לחברי המליאה וליושב-ראש המליאה אשר אינם מכהנים במליאה מתוקף תפקידם בגוף אחר ועל כן אינם מתוגמלים על כהונתם במליאה ממקור אחר. כדי לאפשר תשלום גמול והחזר הוצאות באופן מיידי מוצע לקבוע כי עד שיותקנו תקנות ראשונות או עד חצי שנה, לפי המוקדם, יהיה השר להגנת הסביבה רשאי, בהסכמת שר האוצר, לאשר את הגמול והחזר ההוצאות שיאושרו. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת הפנים על הצגת הצעת החוק המאפשרת לנו לגשת להצבעה עליה מקשה אחת בקריאה שנייה. ובכן, נא לשבת, רבותי, כל מי שרוצה להשתתף בהצבעה. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, בקריאה שנייה – מקשה אחת. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 37 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 37, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת דוד אזולאי, אדוני יושב-ראש הוועדה, האם לקרוא בקריאה שלישית? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10) – גמול והחזר הוצאות לחברי המליאה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – 1 חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 35, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חברי חברי הכנסת: בקשת חברי הכנסת מאיר שטרית ואורי אריאל לבטל את הצווים הבאים: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשע"א–2010; וצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13), התשע"א–2010. חבר הכנסת מאיר שטרית, אדוני, לרשותך חמש דקות תמימות על מנת להתנגד, ולאחריך – לחבר הכנסת אורי אריאל. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אם מותר לי להציע משהו לסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> הסעיף הבא בסדר-היום, אחריו זה גם כן צו המכס והפטורים שמביאים אותו להצבעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מבקש להתנגד גם לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יכול על שלושה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – לדבר עשר דקות, אדבר על שלושתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. אם זה שני סעיפים נפרדים אתה יכול לדבר עשר דקות. אני מקבל. חבר הכנסת אורי אריאל גם מתנגד לזה או רק אדוני? <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא יודע, אבל אני מתנגד לזה. הוא לא ראה את הצו, הוא הונח רק היום. השני הונח רק היום על שולחן הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. אני סוגר את הרשימה. לאדוני עשר דקות. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים פעם נוספת את מדיניות הממשלה להעלאת מסים עקיפים. נכון שמדובר פה לכאורה בשני התיקונים הקטנים שהוגשו על העלאת המס על שיני שום. לכאורה מה זה חשוב שיני שום? אבל אני שואל: למה להעלות את המס על שיני שום? מי מת? מה קרה? השום הוא בריא, הוא אנטיביוטיקה טבעית. אנשים משתמשים בשום. למה להעלות את המחירים של שיני שום לציבור? מי משתמש בשום? כל עקרת בית שאני מכיר. מה את צוחקת, דליה? <רונית תירוש (קדימה):> תשאל אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא רק מועיל, זה גם טעים. זה לא רק מביא מזל, זה לא רק מביא מזל, זה מאוד טעים. <דליה איציק (קדימה):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> גם קונים שום למזל, אז – שמים בכיס. למה להעלות את מחיר המזל? אני לא מבין. <שי חרמש (קדימה):> מאיר, שחקני כדורגל שמים את זה בגרב. <מאיר שטרית (קדימה):> שמים בכיס, זה מה שאמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מכיר שחקני כדורגל שמרגע שיש להם רגל של ארנבת בכיס לא מאמינים באמונות טפלות. <מאיר שטרית (קדימה):> לא מאמינים בשום. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> שום זה רק פריט אחד. אני בכוונה מדבר – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> על כל שן שום – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא, על כל שיני השום יחד – מעלים את המס. עכשיו, מה ההיגיון בהעלאת המס? ניסיתי לשאול, אדוני היושב-ראש, להבין מה ההיגיון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתחיל להפעיל את הראש. <מאיר שטרית (קדימה):> – – בהעלאת המס על שיני שום. מה ההיגיון? הסתבר ככה, שמאחר שבזמנו הביאו שום, כי היה חסר שום בארץ, אז ייבאו את השום לארץ, והורידו מעליו את המכס, כדי להקל על הציבור. ומסתבר שהחליטו חקלאים בישראל להיכנס לגידול שום – ברוכים הבאים, אדרבה ואדרבה, הלוואי שיגדלו שומים בארץ, ובצלים, וכל הארץ תימלא שום ובצל – אז עכשיו, כשהחקלאים רוצים להיכנס לייצר שום, אומרים: אנחנו רוצים להגן על הייצור הזה, לכן בוא נעלה את המכס. <שי חרמש (קדימה):> מה פסול בזה? <מאיר שטרית (קדימה):> לא פסול. אני מציע קודם לחכות ולראות שנייצר שום ישראלי. <שי חרמש (קדימה):> מייצרים. כבר מייצרים. <מאיר שטרית (קדימה):> ואחרי שנראה כמות גדולה מאוד של שום ישראלי בשוק, ונראה באמת שהוא מתחרה, אז יש היגיון לבדוק את האופציה אם באמת שווה לבטל את המכס על השום. הרי השום הישראלי שימכרו, הוא לא יהיה יותר זול מהשום המיובא, זה ברור. בדרך כלל מביאים פירות וירקות כשיש חוסר, כדי לאזן את המחירים בשוק. ראינו את העליות, אדוני, של האינפלציה, מהעלאת המחירים של הירקות והפירות. בגלל החוסר בארץ נאלצו להביא עגבניות ופלפלים לתקופה מסוימת, או תפוחים, כדי להקטין את המחירים בשוק. זה הגיוני, ואני לא חושב שזה נכון. יותר חמור בעיני, חבר הכנסת גפני, זה ההיטל החדש שהנחתם על שולחן הכנסת. אנחנו חוזרים לסיפור הזה מחדש. אדוני, מעלים – תקשיב טוב – מעלים את המכס על כל סוגי הדגים הכשרים בישראל. מעלים את המכס על דגי לוקוס, מולית, פלמודה, אנטיאס וסרגוס, מעלים את המכס בצורה משמעותית. לעומת זאת, אדוני, בצו הזה – אני קורא בצו הזה שסרטנים, דג החרב, סרטן הסלע, חסילונים, פטורים ממכס. <שי חרמש (קדימה):> ממילא אי-אפשר לייבא את זה, אתה יודע. <מאיר שטרית (קדימה):> מה זה משנה? פטורים ממכס. אני שואל, למה לא מביאים? לא מייבאים לובסטרים? <שי חרמש (קדימה):> מאיר, הרי אי-אפשר לייבא את זה. <מאיר שטרית (קדימה):> לא מביאים לובסטרים? מייבאים ועוד איך לובסטרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי הם באים עד השולחן בהליכה, בגלל זה לא – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מייבאים, אדוני, את כל הלובסטרים, מייבאים את כל השרצים, שרצי הים, וחיות רעות – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה בעצמך אומר שהם זוחלים. <מאיר שטרית (קדימה):> אני נגד זה. <נסים זאב (ש"ס):> הם זוחלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, הם מגיעים בהליכה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת נסים זאב, תגיד לי אתה – – <שי חרמש (קדימה):> כשעוד אתה היית שר האוצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, מספיק. <מאיר שטרית (קדימה):> – – אדם שלא אוכל שרצים ולא אוכל טרף, אני שואל אותך, מה ההיגיון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שואל שאלה רצינית. <מאיר שטרית (קדימה):> – – להעלות את מחיר הדגים הכשרים לעם ישראל ערב פסח, כשדג הוא חלק מרכזי בענף או בשוק, ובאותו זמן אנחנו פוטרים ממכס את כל השרצים למיניהם? מה ההיגיון? <היו"ר ראובן ריבלין:> כי כל השרצים האלה, ממילא איש לא קונה אותם. <מאיר שטרית (קדימה):> למה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> איש לא אוכל אותם. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מזמין אותך למסעדת "אידי" באשדוד, תראה אם אוכלים או לא אוכלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא מאמין. אני לא מאמין. <מאיר שטרית (קדימה):> אוכלים הרבה מאוד שרצים שם. מסעדות דגים. כל מאכלי דגים אוכלים ועוד איך, שרצים, בכמויות עצומות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אנחנו אוכלים. <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא סובל את זה, אני לא נוגע בזה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – אבל אוכלים. למה לא אוכלים? בכמויות עצומות. אתה טועה, אדוני היושב-ראש, אולי אתה לא אוכל, אבל אוכלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בטוח שלא. <מאיר שטרית (קדימה):> תאמין לי, יש כאלה שחושבים שמה שכשר – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מאיר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> יש כאלה שחושבים שמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, חבר הכנסת שטרית, אני רוצה לומר לך שעניין זה הובא בפני יושב-ראש הוועדה, ועדת הכספים – – <מאיר שטרית (קדימה):> ו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבר הכנסת ליצמן, בזמנו – – <מאיר שטרית (קדימה):> ו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וניסו לעשות לו – נו, אנחנו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> ו – אדוני – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו פשוט התעלמנו מהאפשרות. <מאיר שטרית (קדימה):> – – אם מישהו טוען שלא מייבאים לארץ את זה, אני כופר בזאת. אני קובע, אדוני, לא רק שמייבאים, מייבאים כמויות גדולות מאוד. יש כאלה שאומרים: יש הבדל – יש כשר, ויש טעים. אני לא מסכים אתם. אני חושב שכשר זה טעים. בעיני. בעיני אחרים השרצים הטמאים, הם בעיניהם טעימים. אני שואל: למה? למה לפטור ממס? ויותר חשוב – כואב לי – למה להעלות מס על הדגים? למה? מה קרה? <שי חרמש (קדימה):> למה להעלות מס? <מאיר שטרית (קדימה):> למה להעלות מס על הדגים? מביאים דגים מחוץ-לארץ, תנו לאנשים לאכול, תורידו את מחיר הבשר, את המחיר הדגים. אין סיבה בעולם. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשהעליתי זאת בפעם שעברה, לא רציתם לשמוע. הטילו על בשר בקר מס של 190%. למה? למה 190% מס? מי מת? למה? ואני אומר לך, אדוני, אני מבין את הצורך של החקלאים לגדל בקר בארץ, אני בעדם. אני תומך – שיהיה ברור, חבר הכנסת שי חרמש. אני בעד גידול בקר לבשר בארץ, אני בעד שהחקלאים יתפסו את השטחים הפתוחים באמצעות הבקר, אני בעד לסבסד ישירות את החקלאים, כדי שיהיה כדאי להם לגדל בקר, אבל הכמות שהם מספקים היא קטנה ביותר לעומת יבוא הבשר. היבוא הוא הרוב, ועל הרוב הזה, הציבור מוענש, הוא משלם 190% מכס על בשר מיובא. למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך. <מאיר שטרית (קדימה):> אני שואל: מה ההיגיון בזה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי את ההיגיון. יכול להיות שהממשלה – – <מאיר שטרית (קדימה):> מה ההיגיון? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – רוצה לעודד לאכול כשר. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מדבר על בשר כשר, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. אז כדי לעודד לאכול בשר כשר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מעלים את המכס? <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי שתאכל תוצרת הארץ. לעומת זאת, אלה שרוצים לגדל בארץ דברים לא כשרים, פותחים את הייבוא, ועל-ידי כך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני מדבר – – – <השר מיכאל איתן:> בישראל יש – – – של משגיחי כשרות. <מאיר שטרית (קדימה):> כן, אדוני. <השר מיכאל איתן:> – – – אפשר לקנות את הבשר. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני מדבר על בשר מיובא כשר, אני חלילה לא מדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. ברור. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – למה עליו מוטל מכס 190%? <היו"ר ראובן ריבלין:> רוצים לעודד תוצרת הארץ. רוצים לעודד תוצרת הארץ. <מאיר שטרית (קדימה):> למה מטילים מכס 190%, אם כך? אדרבה, תוריד את המכס, יאכלו הרבה יותר בשר. אדוני, תגיד מה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מכס, לא. אתה לא משלם על תוצרת ישראל. <מאיר שטרית (קדימה):> בטח שאתה משלם. על היבוא אתה משלם. <היו"ר ראובן ריבלין:> על היבוא. <מאיר שטרית (קדימה):> זה רוב הבשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> רוצים לעודד – – – <מאיר שטרית (קדימה):> רוב הבשר הכשר מיובא לארץ. 90% מיובא לארץ. אני שואל: למה להעלות מכס ל-190%? תגיד לי, אתה יודע מה דוחף את האנשים לאכול חזיר? אני אענה לך, אדוני. אתה יודע מה דוחף אותם? <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה. <מאיר שטרית (קדימה):> זה הרבה יותר זול, כי זה לא כשר. יותר זול לאכול טרפה ויותר שווה לאכול חזיר, כי זה עולה גרושים. אין עליו מכס, על כל השרצים האלה אין מכס. אני לא מבין למה צריך להטיל מכס של 190% על בשר. למה? למה להעניש את הציבור שאוכל בשר? רבים כאלה. ואני רציני עכשיו, זה לא צחוק. הבאתי שורה של נושאים שמראים לך שכל השרצים, כל הפיגולים, כל הקרביים הפנימיים של חיות – הכול פטור ממכס. כל הבשר הכשר, הכול עם מכס, עשרות אחוזים. למה? תורידו את המכס הזה. אז האוצר יפסיד עוד כמה עשרות מיליוני שקלים. אגב, הצו הזה, שמביאים בפנינו, מגדיל את הכנסות הממשלה ב-15 מיליון שקל. אני שואל: שווה בגלל זה להעניש את הציבור? מה קרה לכם? הממשלה הזאת הרי בעצם מתעמרת ממילא בחלשים – העלו את מחיר המים, את מחיר הדלק, את כל המסים העקיפים, בעוד שצריך לעשות ההיפך, ומורידים מס הכנסה לעשירים. למה? תעשו את ההיפך, תורידו את המסים העקיפים – את המכס, את מס ערך מוסף, את מה שדופק את החלשים, ותשאירו את מס הכנסה בגודלו. אנחנו ממילא, אדוני היושב-ראש – על-פי נתוני ה-OECD, ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים בכל מדינות ה-OECD בנטל המס הישיר, כלומר במס הכנסה. לעומת זאת, במס העקיף, אדוני, ישראל מקום ראשון במדינות ה-OECD במס העקיף. מקום ראשון. פירושו, אנחנו יוצרים מדיניות שדופקת את החלשים, כי כידוע מס רגרסיבי דופק את החלש, ובמס ישיר אנחנו גן-עדן לעשירים. אני חושב, אדוני, שזאת מדיניות חברתית עקומה, שלא נותנת תשובה לחלשים. עכשיו תוסיפו לזה שכל דבר קטן שרוצים לקנות, עוד מכס ועוד מכס – הפעם זה שיני שום, עכשיו דגים למיניהם, על כל הדגים הכשרים מעלים את המכס ב-16%. למה? מה קרה? מה קרה? למה? להגן על מישהו שמגדל שלושה דגים בבריכה? אני לא מבין את ההיגיון הזה. ואם רוצים להגן על חקלאים שמגדלים דגים, אהלן וסהלן, אני בעד לסבסד אותם ישירות, להגיד: אתם – המכס הזה שווה כך וכך כסף, אני נותן לכם את הכסף הזה ביד, זה יותר זול, יותר זול לי – שי – כלכלית – יותר זול לי לסבסד את החקלאי, יותר זול לי, מאשר להעניש את כל עם ישראל בגין הדבר הזה, שאני מגן על 10% מהייצור של בשר, אני מעניש 90% מהבשר במכס 190%. זה חסר היגיון לחלוטין. <שי חרמש (קדימה):> מאיר, אפשר רגע לענות לך? <מאיר שטרית (קדימה):> בטח. <שי חרמש (קדימה):> היית שר האוצר, והיית חתום בדיוק על הצו הזה, כשר האוצר. היית יכול לעשות את זה, למה לא עשית את זה? <היו"ר ראובן ריבלין:> החליפו אותו. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני חבר הכנסת חרמש, הייתי שר האוצר תקופה קצרה, חצי שנה – – <שי חרמש (קדימה):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני אענה לך. – – ב-1999. אני לא בטוח שחתמתי על צו כזה. אני לא – בדרך כלל לא – חותם על שום דבר שאני לא קורא, ואני לא קראתי צו כזה אף פעם עד שראיתי בכנסת. <שי חרמש (קדימה):> זה אותו צו. <מאיר שטרית (קדימה):> ואני אומר לך, גם אם עשיתי אני טעות, אז מה? צריך להמשיך אותה כל החיים? אז אני – מודה ועוזב ירוחם. אז מה, אם אני טעיתי צריך להמשיך את זה? אני למדתי, אם לא קראתי את הצו זו טעות שלי. והנה עכשיו, אני רואה את הצו, ואני חושב שהוא עקום, ואין סיבה לא לתקן אותו. אין סיבה. וחבר הכנסת גפני, שהוא יושב-ראש ועדת הכספים, תאמין לי, אני מתפלא עליך, אתה בחור דתי, איך אתה נותן יד לאיוולת הזאת? איך? איך? איך? שומו שמים, איך? איך? אתה בעצם בלי כוונה, אני בטוח שבלי כוונה, חבר הכנסת גפני, אתה מעודד את עם ישראל לאכול טרף. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): _ _ _ מאיר שטרית (קדימה):> פשוט, אשרי המאמין; אני לא מאמין בזה, לא מאמין. חבר הכנסת גפני, הגיע הזמן שתעשה תיקון פעם אחת. אתה יודע מה – חבר הכנסת גפני, תחזיר את הצו לוועדת הכספים, תזמין אותי לדיון, אני אבוא לדיון, נעבור סעיף סעיף, אני ואתה. אם אני לא משכנע אותך, תחזור לפה, נשים יד על השולחן ונצביע בעד. איך זה? ואם אני משכנע אותך, תלך אתי. בוא ננסה. פעם אחת. תנסה אותי. אני לא בלתי הגיוני. לא רוצה לעשות שום מחטף כלכלי. אני דואג לציבור החלש. גם בציבור שלכם. אתם אוכלים בשר הרי. כולם. יש כאלה אוכלים חלב. אנחנו אוכלים רק בשר. רק בשר. אין סיבה שיענישו את הציבור במחירים כל כך כבדים. אין סיבה. אפשר להקל על הציבור הרחב בכסף קטן. אם, חבר הכנסת גפני, תסכים לתיקון הזה, אני מוכן לבוא לוועדת הכספים, לשבת אתך כמה זמן שדרוש, עם אנשי האוצר, אגב, ואנשי משרד החקלאות, והחקלאים, ונגיע לפתרון טוב לכולם, כי אני מאמין שאפשר לפתור את הבעיה של החקלאים יחסית בכסף קטן, ולהפסיק את העונש הקולקטיבי של הציבור על-ידי העלאת מכסים בצורה כל כך מטורפת על מאכלים בסיסיים, שהיום, אגב, חבר הכנסת גפני, אני לא יודע אם שמעת קודם, מה שדוחף את האנשים לאכול טרף זה מחיר הבשר הטרף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חלילה. <מאיר שטרית (קדימה):> קילו בשר חזיר עולה פחות מחצי מקילו בשר בקר כשר. אין בזה שום היגיון. תורידו את המכס. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר שטרית. <נסים זאב (ש"ס):> מי שדוחף לאכול חזיר זה החינוך הקלוקל, התרבות המזופתת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא זעק לחברה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה צודק, זה גם זה וגם זה. אל תקלו ראש במחירים. בעולם כולו מעודדים לאכול כשר – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב, קול זעקתך נשמע. חבר הכנסת אורי אריאל יעלה ויבוא לנמק את התנגדותו לצווים, ולאחר מכן נצביע על שני הצווים הראשונים בנפרד ועל הצו השלישי בנפרד. זה שלוש הצבעות. השלישי – הוא כבר דיבר. אנחנו דנו בצורה משולבת על שלושת הצווים, מאיר שטרית מיצה את דבריו, ועכשיו עומדות חמש דקות לרשותו של חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית, ניסה היושב-ראש להגן כמנהג – בלהט כמנהג רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מלמד זכות על ישראל, ואתה הוכחת לו שזה לא נכון. תן לו להגן על עם ישראל. הוא לא רואה אנשים שאוכלים טרפות. אתה יודע מה, גם אני לא, ואני בטוח שלא אוכלים. כי איך יכול להיות שיהודים טובים יאכלו דברים ש – יש על זה פרק שלם בתורה הקדושה שלנו, שמסביר מה מותר ומה אסור לאכול. עכשיו, אומרים חכמים דבר מאוד חשוב; אומרים: אל תאמר אי אפשי; אי אפשי – אינני יכול, אינני רוצה. אמור: אפשי ואפשי – אני רוצה ורוצה לאכול, אבל הקדוש-ברוך-הוא אסר. אל תמצא תירוצים: זה לא כשר, זה לא בריא, זה מלוכלך; לא, תאמר את האמת הפשוטה, שהקדוש-ברוך-הוא אסר, ואנחנו לא מבינים. מה לעשות, אנחנו לא מבינים את כל מעשי הבריאה. אבל אני מבקש משר האוצר – שר האוצר, אם אפשר, שתי שניות, אחרי זה תמשיך – מכובדי שר האוצר, למה אתה, בתור יהודי טוב, צריך להגיש את כל השרצים האלה? זה מתאים לליכוד? לדרכו המסורתית? זה מתאים לך? זה מתאים לבית אבא? אני לא מכיר את הוריך. מה, בשביל מה אתם צריכים להיות חתומים על זה? יש איזו סיבה טובה? חבר הכנסת חיים כץ – אני לא פונה ליושב-ראש, אני יודע את דעתו, והוא גם לא בא ממפלגה; הוא מעל. מה יש לכם שאתם צריכים להצביע בעד זה עכשיו? <חיים כץ (הליכוד):> בעד מה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יש מישהו שלמרות כל הצעקות – אני לא יודע בדיוק מה קורה, כי לא הצלחתי לעקוב, זאת האמת, אבל אני סומך עליו. חבר הכנסת גפני, אני לא מאמין, חברי הכנסת שטרית ואחרים, אני לא מאמין שנתן את ידו לזה, וגם לא באיזה קומבינה. אני מקווה. אז הוא יסביר, אני אקשיב, ואם יהיה לי משהו, אז תאפשר לי להגיד לך משפט. אבל אני עובד עם חבר הכנסת גפני לא מעט, בוועדת הכספים, ואני לא יכול להאמין שאתה נותן את ידך – אני בטוח שאתה תיכף תסביר וזה יהיה בסדר גמור אפילו. אבל אני מתפלא על ידידי השר יצחק כהן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת זאב, אני יודע: יש לך הרבה דברים להגיד, תבוא תגיד. לך להירשם. עכשיו אתה תקשיב, אני אדבר. יש לי רמקול ולא שומעים את הצעקות שלך. אני רק מתפלא על השר יצחק כהן. איך אתה יכול בשם האוצר – לא אתה אישית, זה לא עניין אישי – להגיש צו כזה לאישור הכנסת? אבל אני בטוח שגם אתה דואג שזה לא יהיה ככה. אני לא יודע בדיוק את ההסבר, אבל אני משוכנע שאתה לא רוצה שיהיו שרצים, גם אם זה מכניס לקופת המדינה 15 מיליון שקל. <מאיר שטרית (קדימה):> שרצים פטורים. זה מהדגים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אין לי שום ספק, גם אותך אני מכיר זמן רב – לא לא לא לא, תקשיב, אני לא יכול להאמין שחבר הכנסת הרב יצחק כהן, השר, נתן את ידו לזה. זה לא עולה על הדעת. עכשיו תראו, יוצאי מצרים התגעגעו לשומים, נכון? לבצלים. מה לנו ולעניין הזה? זאת היתה תקלה. היה להם רגע קשה, אז הם אמרו: נזכרנו במצרים. אז מה, אתם מציעים לנו לחזור מצרימה? אני רוצה להציע לכנסת בכלל, ליושב-ראש ועדת הכספים, לשר האוצר ולסגן שר האוצר בפרט, שהכלל יהיה כזה: כל מה שכשר – מעודדים אותו, וכל מה שלא כשר – לא מטפלים בו בכלל. להיפך, צריך לשים עליו איסור מוחלט, אין – ובא לציון גואל. נעשה דבר טוב ערב חג הפורים, ולא נאפשר את הדברים. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בדבר אחד קצת שונה. יש דבר אחד שלא צריך להטיל עליו מכסים, לא כאלה ולא כאלה, וזה הבנייה בירושלים. עד מתי, אדוני ראש הממשלה, עד מתי, מכובדי שר הבינוי והשיכון, עד מתי תתעללו בירושלים? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. ישיב יושב-ראש ועדת הכספים, אם הוא רוצה. כן, הוא רוצה. לאחר מכן נעבור להצבעה על שלושת הצווים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, השרים, אני מבקש – אני אעשה את זה בקצרה, אבל אני מבקש לעשות סדר בדברים שמובאים לאישור מליאת הכנסת. יש שני צווים שאנחנו נדרשים לאשר – שני הצווים הראשונים, שזה צו תעריף המכס, זה הנושא של אבקת חלב והנושא של שיני שום. אנחנו נדרשים לאשר את הצווים. הדבר השלישי – אנחנו לא נדרשים לאשר את הצו, אנחנו נדרשים לאשר את החלטת ועדת הכספים – חבר הכנסת שטרית – שמבטלת את הצו. מבטלת. אני אסביר למה הכוונה. שלא תהיה אי-הבנה, תאמין לי, קיבלתי את המוסר מכם ופעלתי בהתאם. <מאיר שטרית (קדימה):> אתם מנסים לעקוף את הכנסת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכול בהתאם לתקנון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ממש לא. להיפך. לפי מה שאמרת אתה לא צריך דיון, להיפך – נבטל, זה מה שביקשת, לבטל את הצו הזה, כל זה שמונח עם השרימפסים ועל הבשר הטרף. אנחנו הולכים לבטל את זה עכשיו. אתה נדרש לבטל את הצו הזה. משרד האוצר עשה צו, וכל חברי ועדת הכספים אמרנו: למה? מה קרה? אנחנו זכרנו את הנאום שלך מהשנה שעברה, ואמרנו: לא בא בחשבון, ודרשנו לבטל את זה. הובא הצו לוועדת הכספים, פה-אחד ביטלנו את הצו, והמליאה נדרשת לבטל את הצו. המליאה נדרשת לבטל את הצו. אחרי שחברי קדימה הטיפו לי מוסר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת גפני, תקרא את דברי ההסבר לצו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> דברי ההסבר לא רלוונטיים. מה שאנחנו מבקשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם ההצבעה היא על ביטול הצו? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ביטול הצו. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מקריא מתוך הצו: אשר על כן, לבקשת משרד החקלאות, מוצע בצו אשר פורסם במסגרת מק"ח 1630, להעלות את המכס על דגי אמנון ל-15 שקלים לקילוגרם וכן על דגי לוקוס, מולית וכו'. מעלים את המכס. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> יפה. חבר הכנסת מאיר שטרית, אני אומר, הרי יש יבואנים ויש מגדלים ויש הכול, ואני אומר באופן המוסמך, אני אומר למליאת הכנסת: המליאה נדרשת לבטל את הצו שהכינה רשות המסים, שהכין משרד האוצר. ההצבעה של החברים במליאת הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שטרית, תעזור לי, אני לא רוצה לשים בפניך מכשול. למיטב הבנתי – והיא לא הבנה מוחלטת, יכול להיות שאני טועה – בשני הצווים הראשונים אנחנו מתבקשים לאשר. הצו השלישי – אתה מבקש מאתנו לבטל. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לאשר את החלטת ועדת הכספים לבטל. <היו"ר ראובן ריבלין:> לאשר את החלטת ועדת הכספים המבטלת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, השלישי מבטל את השני? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, זה שלושה צווים שונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה דיברת על הצו השלישי? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> על השלישי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. אז הוא מבקש לבטל. הצו השלישי – מבקשת ועדת הכספים מהמליאה לבטל את הצו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני, יושב-ראש הכנסת, אני גם אפרט. הצו הראשון שהמליאה נדרשת אליו, זה הנושא של אבקת חלב. <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי היועצת המשפטית הביאה לי החלטה בדבר ביטול צו לפי חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש”ט–1949. <מאיר שטרית (קדימה):> זה שינוי תעריף. <היו"ר ראובן ריבלין:> החלטה בדבר ביטול. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל שינוי תעריף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז מבקשת הוועדה מאתנו, כפי שהונח על שולחנכם – וזה הונח רק היום – לבטל את הצו הזה. ובא לציון גואל. מה אתה רוצה? תראה, הוועדה מבלי ששמעה אותך, כיוונה לדעת גדולים והסכימה אתך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> היא שמעה אותו בשנה שעברה. <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא נכון, אדוני. אדוני, מותר לי? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת שטרית. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, בזמן שחבר הכנסת גפני מדבר, תקרא את דברי ההסבר לצו השלישי ואת כל טענותי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב כך: בהתאם לסעיף 2(א) לחוק מסי מכס ובלו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני מדבר על דברי ההסבר, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אתה רוצה ללכת לדברי ההסבר? <מאיר שטרית (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> איפה דברי ההסבר? <מאיר שטרית (קדימה):> תקרא את דברי ההסבר, סעיף ב': אשר על כן, לבקשת משרד החקלאות, מוצע בצו אשר פורסם במסגרת מק"ח 1630, להעלות את המכס על דגי אמנון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שטרית, פה מסבירים לכל חברי הכנסת מה הם הולכים לבטל. קודם היה צו שזו היתה משמעותו. הדבר שאנחנו מצביעים עליו ברגע זה הוא החלטת ועדת הכספים לבטל את הצו שכל כך הילל ושיבח אותו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אחראי לךָ, לפי המלצת היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שאנחנו מצביעים על ביטול הצו – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ובא לציון גואל, משום שהם כיוונו מבלי שהם ידעו לדעתך. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לומר לך דבר אחרון, בזה אפסיק: אני חולק על דעתכם. מה שכתוב פה זה הטלת מכס, הגדלת המכס על דגים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מצביעים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתם מצביעים על מה שאתם רוצים, אבל נבדוק את זה לאחר מכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מצביעים לפי הנחיית היועצת המשפטית. אנחנו מצביעים במפורש על החלטת ועדת הכספים לבטל את הצו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית, היתה הצבעה בוועדת הכספים על ביטול הצו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שולח אליך את היועצת המשפטית, שגית, היא תבוא אליך ותסביר לך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> היתה הצבעה פה אחד, וזה מה שאנחנו מבקשים ממליאת הכנסת. עכשיו אני אגיד לך, איפה אתה כאופוזיציה תצטרך לעבוד. התפרסם עוד צו שעוד לא הגיע לוועדת הכספים, שמעלה את המכס על דגי אמנון. זה לא כאן. יש צו שפרסמה רשות המסים – כדי להגן על הדייגים בעמק בית-שאן. וזה יבוא לדיון בוועדת הכספים; זה עוד לא הגיע. שם הטיעון של משרד החקלאות ושל רשות המסים, זה מה שאמרת, להגן על החקלאות המקומית. ואתה צודק. זה לא כאן, כאן אנחנו מבטלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> היועצת מחכה לך על מנת להסביר לך. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל הוא מדבר אלי, אני לא יכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. נא לסיים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לכן, לגבי הדיון הזה, וזה אתה תצטרך להסתדר בתוך הסיעה שלך, למשל עם חבר הכנסת שי חרמש, תצטרך להסתדר אתו בעניין הזה; הוא רוצה להגן על החקלאים, ויש רבים שאומרים: הצרכנים יצטרכו לשלם יותר כסף. זה נכון, זה לא הדיון. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – ואני מסיים – את שני הצווים הראשונים אני מבקש לאשר, ואני לא נכנס להסבר. על אבקת חלב זה העלאה קטנה מאוד, זה היה רק לשנה אחת. ההבדל בין שיני שום לראשי שום – שיני שום זה אנשים עשירים, המכס על זה הוא לא כל כך מענייננו. בהחלטה השלישית אני מבקש לבטל את הצו שפרסמה רשות המסים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור, אתה מבקש להצביע על ביטול הצו. תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים לשלוש הצבעות, כל אחת נפרדת. אבל השתיים הראשונות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני מבקש משהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תקשה עלי מעבר למידה הדרושה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על שלושת הצווים, אבל הם מחולקים לשניים. שני הצווים הראשונים הם צווים שהממשלה מבקשת מהכנסת לאשר אותם, וגם להם התנגדו החברים המציעים. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מבקש משהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני מבקש להפנות את תשומת לבך לשורה האחרונה בדברי ההסבר על הצו הזה, צו 3. תסתכל בשורה האחרונות, כתוב: בנסיבות המפורטות לעיל, גם צו זה הינו צו העלאה. תוספת הכנסות משוערת – כ-15 מיליון שקלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מה שהממשלה מציגה. חבר הכנסת שטרית, אני חשבתי שאני קשה בהבנה, אני אומר לך שמה שאתה מקריא זה הצו שהממשלה הגישה, ועל זה ביקשה ועדת הכספים של הכנסת להודיע, שהיא מבטלת את כל דברי השבח וההלל של הממשלה והיא חוזרת בה מהצו. זה הכול, חבל על הזמן, אנחנו מצביעים. אני מודיע לפרוטוקול, קודם כול נלך אחד אחד, שני הצווים הראשונים. הצו הראשון הוא הצו המדבר על – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני רק מודיע, מאחר שהיועצת המשפטית מודיעה שבעצם ביטלו את הצו שמובא בפנינו, אז למה צריך להביא את זה לכנסת? <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי לדעת האם אתה רוצה לבטל או לא רוצה לבטל. חבר הכנסת שטרית, יש גם היגיון משפטי במה שאומרים לך. זה הצו כפי שהוגש על-ידי הממשלה ואת הצו הזה מבקשת הכנסת לבטל. <מאיר שטרית (קדימה):> ומה יבוא במקום? כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> כלום. נו, מה, הצו מבוטל. מה יבוא במקום? יבוא משיח בן דוד. מה יבוא? <מאיר שטרית (קדימה):> מחר אני יכול להביא דגים בלי מס. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין. ובכן, אנחנו עוברים לשני הצווים הראשונים. הצו הראשון שעליו אנחנו מצביעים הוא צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי שמצביע הוא בעד הצו. מי שנגד, הוא נגד הצו. הצבעה מס' 10 בעד ההחלטה – 45 נגד – 3 נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר אישור צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 45 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), נתקבל על-ידי מליאת הכנסת. אנחנו עוברים לצו הבא, שגם הוא הצו על-פי בקשת הממשלה, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי שבעד – בעד הצו. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההחלטה – 47 נגד – 2 נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר אישור צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 47 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13) עבר את מליאת הכנסת ואושר. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה – מי שבעד, הוא בעד ביטול הצו. זאת אומרת, מי שבעד – הוא בעד החלטת הוועדה לבטל את הצו. מי שנגד, הוא בעד השארת הצו על כנו. נא להצביע. מי בעד החלטת ועדת הכספים? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההחלטה – 49 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר ביטול צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 16), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 49 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחלטת ועדת הכספים בנושא צו תעריף המכס והפטורים (תיקו מס' 16), אשר ביקשה לבטלו – בוטל באישור הכנסת. תודה רבה. <הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/373).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו ממשיכים. יעלה ויבוא מחליפי. הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011, הצעת חוק של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלקין, יעלה ויבוא. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג כאן חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, לקראת אישורו לקריאה ראשונה. מדובר בהצעת החוק שהיא למעשה גלגול של הצעת חוק טרומית שסביבה התגבשו כמעט כל ראשי הוועדות בכנסת, רוב גדול של ראשי סיעות ורוב חברי נשיאות הכנסת, שבאה לתת מענה לקמפיינים של החרם נגד מדינת ישראל. לאחר שהצעת החוק אושרה בקריאה הטרומית ברוב גדול במליאת הכנסת, היא עברה דיון שבעקבותיו היא שונתה מאוד במהלך הדיונים בוועדת החוקה. אני אתעכב על המבנה הנוכחי של הצעת החוק. למעשה היום הצעת החוק בנויה משני מרכיבים עיקריים: 1. הצעת החוק מגדירה את מי שמוביל קמפיין חרם על מדינת ישראל, לא משנה איזה סוג חרם – כלכלי, תרבותי או אקדמי – כעוולה אזרחית. כתוצאה מזה, מי שנפגע מהקמפיין הזה רשאי לפנות לבית-המשפט ולדרוש, במידה שנגרם לו נזק ובית-משפט יחליט שכתוצאה מקמפיין החרם הזה נגרם לו נזק, הוא יכול לדרוש ממי שגורם לו נזק פיצויים. זה למעשה החלק העיקרי של הצעת החוק. לצערי, בתקופה האחרונה אנחנו עדים לקמפיינים הולכים ומתגברים להחרמת מדינת ישראל, שיוצאים דווקא מתוכנו, מקרב גופים כאלה או אחרים או אנשים כאלה ואחרים בתוך מדינת ישראל. החלק השני של הצעת החוק הזאת מדבר על האפשרות, במידה שבית-המשפט יראה את זה לנכון, לפסוק פיצוי גם בלי הוכחה של גובה הנזק, כפי שמקובל גם בעבירות אחרות. החלק השלישי של הצעת החוק הוא למעשה סעיף שמכונה "סעיף רוואבי". הוא נולד כתוצאה מהמציאות שבה נתקלנו שחברות ישראליות מוכנות לקבל תכתיב של חרם, במקרה הזה של הרשות הפלסטינית, וחתמו על חוזים עם הרשות הפלסטינית שלפיהם הם מחויבים לא להעסיק ולא לרכוש מוצרים מאזורים של יהודה ושומרון. לפי הצעת החוק הזאת, לפי הסעיף הזה – שהציע אותו בוועדה חברי חבר הכנסת אריה אלדד, והוא אושר על-ידי הוועדה גם בתמיכת הממשלה – שר האוצר יהיה רשאי לקבוע בתקנות כללים שמונעים מהחברות האלה אפשרות לגשת למכרזים ממשלתיים. החברות הישראליות יצטרכו להחליט – מי שמוכן לקבל תכתיב של החרם ומוכן להחרים או את מדינת ישראל או אזור מסוים בתוך מדינת ישראל – אם לוותר על מכרז ממשלתי. אלה שלושת המרכיבים העיקריים של הצעת החוק בגרסה המובאת לקריאה הראשונה. בדברי ההסבר כתוב שהוועדה ציינה שבהמשך תהליך החקיקה, לקראת קריאה שנייה ושלישית, היא תדון בסוגיות שהיו בהצעת החוק בקריאה הטרומית, אבל ירדו ממנה, לדוגמה הסוגיה אם יוזמת החרם תוגדר גם כאיסור פלילי. נכון לעכשיו זה לא נמצא בהצעת החוק, נמצא רק עניין של פיצויים לפי החלטת בית-המשפט. למעשה ועדת החוקה תדון גם בהרחבה של "סעיף רוואבי", שמדבר לא רק על יוזמה של החרם, אלא שבשונה מסעיפים קודמים הוא מדבר על השתתפות בחרם, על החברות שנכנעו לחרם גם אם לא יזמו אותו. לקראת הקריאה השנייה והשלישית ועדת חוקה תדון על הרחבת הסעיף הזה על סמך המודל של החוק האמריקני. כאן אני רוצה קצת להרחיב, חברי חברי הכנסת. לא רבים יודעים שבארצות-הברית קיים חוק, וזה לא סוד שהשדולה היהודית שם הובילה אותו בזמנו, בשנות ה-70. קיים חוק נגד חברות או ראשי חברות שנכנעים לחרם נגד מדינת ישראל; לא רק יוזמים אותו, אלא במידה שחברה אמריקנית תקבל תכתיב של חרם – אז זה היה רלוונטי בעיקר בגלל קמפיינים בארצות ערב שדרשו מחברות אמריקניות, כתנאי לכניסה לשוק שלהן, לוותר על הפעילות במדינת ישראל או שקשורה למדינת ישראל. במידה שחברה אמריקנית תסכים להיכנע לדרישה מהסוג הזה – מאוד דומה לאותן חברות ישראליות כפי שראינו במקרה של רוואבי – לפי החוק האמריקני – שוב, מעטים יודעים את זה – החברה הזאת צפויה, וכך גם ראש החברה באופן אישי, פרסונלי, גם לקנס מאוד כבד, זה יכול להגיע למיליוני דולרים, וגם לאחריות פלילית, עד חמש שנים בכלא. יש דוגמאות שונות למה בדיוק נכנעים, באילו נסיבות. יש גם שוני בחקיקה במדינות שונות בארצות-הברית. מלבד חקיקה פדרלית בנושא הזה, יש מספר מדינות שיש שם חקיקה יותר הדוקה, במדינות הספציפיות האלה, והכול מכוון נגד קמפיינים של חרם, לא על ארצות-הברית – יש גם על ארצות-הברית, אבל מה שמעניין הוא שזה על מדינה ידידותית לארצות-הברית, כאשר הכוונה היתה למדינת ישראל. החוק הזה בתוקף עד היום. זאת אומרת שהיום אנחנו במצב אבסורדי. בואו נתאר לעצמנו אזרח ישראל פונה לאזרח אמריקני שעומד בראש חברה כלכלית מסוימת וקורא לו להחרים את מדינת ישראל מכל מיני סיבות, כי הוא לא מסכים עם המדיניות של מדינת ישראל, למשל זה יכול להיות בנושא של יהודה ושומרון ויכול להיות בנושאים אחרים. אם אותו אזרח אמריקני ייענה לקריאתו של האזרח הישראלי, הוא צפוי לעונשים מאוד כבדים, עד חמש שנים בכלא. <חיים אורון (מרצ):> גם אם האזרח הישראלי יקרא לו להחרים את אירן? <זאב אלקין (הליכוד):> לי לא ידוע, ג'ומס, שאירן מוגדרת כמדינה ידידותית לארצות-הברית. במידה שהיא תקבל הגדרה רשמית בארצות-הברית כמדינה ידידותית, אז התשובה היא כן. <חיים אורון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> יכול להיות שיבואו ימות המשיח. פעם היה כך שגם אירן היתה מדינה ידידותית לארצות-הברית. היום לא נראה לי שזה המצב. <חיים אורון (מרצ):> אולי היום לא ומחר כן. <זאב אלקין (הליכוד):> היום זה לא המצב. יכול להיות שאם ישתנה המשטר באירן, בוודאי שכן, כי החוק הזה מגן על כל ידידות ארצות-הברית. לכולנו ברור מי היתה המדינה שבגללה החוק הזה נחקק ומה היתה המדינה שפעלה כדי שהחוק הזה ייחקק. אבל בואו תארו לעצמכם לאיזה אבסורד אנחנו מגיעים. האזרח הישראלי או הגוף הישראלי שקרא להחרים את מדינת ישראל, אי-אפשר – אם החוק הזה לא עובר – אפילו לתבוע בבית-המשפט פיצויים על נזק. שוב, זו לא קביעה של החוק, זה לא קנסות, בית-המשפט יצטרך להחליט. אבל את זה אי-אפשר לעשות. האזרח האמריקני, רק על זה שהוא נענה לפנייתו של אותו אזרח ישראלי, יכול להיכנס לכלא עד חמש שנים. זה מצב נורמלי? זה מצב הגיוני? יש לנו איזו זכות מוסרית לבוא לאותו אזרח אמריקני ולבוא לארצות-הברית ולהגיד: תגנו עלינו, אנחנו לא מגינים על עצמנו? <חיים אורון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> תגנו עלינו, תיזמו את החוק. בזמנו, בשנות ה-70, כשהיתה היוזמה הזאת, אף אחד לא העלה על דעתו שהקריאות לחרם על מדינת ישראל יבואו מפה. אבל כולכם רואים מה קורה כאן, ובוודאי מה קורה כאן בשנים האחרונות. יש יותר ויותר קריאות להחרים את האקדמיה הישראלית, את הכלכלה הישראלית, למעשה את התרבות הישראלית. לאחרונה פסטיבל אילת – זה לא פסטיבל אריאל, זה לא היכל התרבות באריאל, זה הפסטיבל באילת שקראו להחרים אותו. יותר ויותר יוצאות קריאות כאלה מתוכנו. כך אנחנו מגיעים למצב אבסורדי ומבקשים מאחרים מה שאנחנו לא מבקשים מעצמנו. זה לא יכול להימשך כך, ולכן למעשה נולדה אותה יוזמת חקיקה. זה נכון שהיא מגיעה לכאן בגרסה הרבה יותר מרוככת מכפי שהיא היתה בקריאה הטרומית, ואז כמעט כל חברי הבית למעשה התאחדו סביב היוזמה הזאת. לכן אני ממש לא מבין, ואני מאוד-מאוד מקווה שעוד לא מאוחר ואני אצליח לשכנע את חברתי חברת הכנסת דליה איציק, שיחד אתי, יד ביד, הובלת את הצעת החוק ועזרת לי להעביר אותה בוועדת שרים כשהיא היתה עם הרבה יותר שיניים ממה שהיא עכשיו; הרבה יותר. היא כללה אז גם את החרם התרבותי וגם את החרם האקדמי וגם את החרם הכלכלי. את יכולה לראות מה כתוב בהצעת החוק הטרומית. היו עוד חברים רבים מסיעת קדימה שאז הצטרפו אליה. ולאחר שהצעת החוק, כתוצאה ממשא-ומתן עם משרד המשפטים, שיש לו היבטים משלו – וקיבלתי את דעתם, לפחות בשלב הזה של החקיקה, כשאמרו, תשימו הצדה את האיסור הפלילי, בואו תסמיכו את בית-המשפט להחליט במקרה של נזק מה הפיצוי על גובה הנזק; אבל דווקא כשזה מגיע כך, פתאום אני שומע שחברים מקדימה רוצים להתנגד להצעת החוק הזאת. אני מאוד מאוד מופתע מכך. אני פונה אליכם: עוד לא מאוחר. זאת הצעת חוק הגיונית מאוד, חשובה מאוד למדינת ישראל, כדי שתאפשר לנו לפחות להמשיך לבקש – אגב, לא רק מארצות-הברית; גם בגרמניה יש משהו דומה שמגן עלינו, לא רק בארצות-הברית. אבל באיזה היגיון אנחנו יכולים לבקש מהם לעשות לאזרחים שלהם משהו הרבה יותר חמור ממה שאנחנו לא מוכנים לבקש מהאזרחים שלנו? צריך להיות פה איזשהו מדרג – לפי ההיגיון צריך להיות מדרג הפוך – לפי ההיגיון צריך להיות מדרג הפוך, אבל בוודאי ובוודאי לא יכול להיות מדרג מהסגנון הזה, שאצלנו לא קורה שום דבר, ואזרח אמריקני ייכנס חמש שנים לכלא רק כי הוא הסכים להיענות לפנייתו של אותו אזרח ישראלי. ולכן אני קורא למליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה ולתת כאן מענה לבעיה שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות, של קמפיינים של חרם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <דליה איציק (קדימה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> את יוזמת? יוזמים אותה. בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני פה, היושב-ראש. <דליה איציק (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, טענת יפה, באמת יפה, חבר הכנסת זאב אלקין, ואני גם מסכימה אתך, בהיותי שרת התעשייה והמסחר, אני נגד מוחלט – חבר הכנסת אורון – בלי להתנצל, בלי כמעט, בלי על יד, בלי בערך. חרם, כל הדברים האלה – במשא-ומתן. רק במשא-ומתן. ולכן אני נגד הדבר הזה. ממשלה צריכה למשול. ממשלה צריכה להגיד – אני לא רוצה אתכם במקום הזה – היא צריכה לדעת שהיא מוציאה אותם מהמקום הזה. ולא בצורה הזאת. אני נורא מצטערת, אני חושבת שיש הרבה היגיון בדבר הזה. זה לא קשור לא לשמאל ולא לימין ולא נגד ערבים ולא בעד ערבים. ומותר פעם אחת להתרומם לשאלות שהן קצת מעבר לשמאל וימין. אבל, חבר הכנסת אלקין, אני – לא לזה התכוון המשורר. מה, אם מחר אני – אזרח פרטי – מחרימה, אתה רוצה להכניס אותי ולהתחיל להעביר אותי – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לא. <דליה איציק (קדימה):> לא לזה התכוון המשורר. <זאב אלקין (הליכוד):> תקראי את החוק, זה לא – – – <דליה איציק (קדימה):> אתה גם אמרת לי, חבר הכנסת אלקין. אני הערתי לך בזמן אמת. אני גם מסכימה אתך בעיקרון, אבל אתה אמרת לי בזמן אמת: זה עוד ישתנה, ואנחנו נשנה את זה במשך – – – אני לא אצביע עכשיו. אני לא אצביע נגד, ואני גם לא מגייסת, אני כבר אומרת לך. חברים שלי יעשו מה שהם מבינים, והיתה החלטה על זה, ומרביתם מצביעים נגד, אני מניחה, אם הם יהיו כאן. אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אני חוזרת – אני גם פרסמתי כמה מאמרים בעניין הזה, ואני אמשיך לפרסם – אני לא מתנצלת, אני אומרת לך את זה בצורה הכי ברורה. אני חושבת שלקחתם את זה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אני מצדיע לך על כך. <דליה איציק (קדימה):> חבר הכנסת אלקין, אני מרגישה שלקחתם את זה יותר מדי רחוק. תקשיב גם למה שחבר הכנסת אורון אמר לך. מרוב חוקים, מרוב דברים – לא צריך, גם ככה המצב מסובך, ולא מוכרחים לסבך אותו יותר. רצית להגיד פה אמירה שהיא נבונה והיא נכונה והיא צודקת – אני מצטרפת אליה; אני לא יכולה בשום אופן להצטרף להצעת החוק כפי שהיא כתובה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל. שלוש דקות, אדוני. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יכולים לסדר את המנוע הזה פעם שזה יעלה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אוטומטית? אה, יותר מהר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, נראה לי ש – חבר הכנסת אלקין, יושב-ראש הקואליציה, החוק הזה ראוי ונצביע בעדו, אבל בכל זאת אני רוצה לשאול שאלה על חרם אחר. מה אתה היית מציע – אולי שלא בחקיקה – לעשות נגד החרם על הבנייה במעלה-אדומים? <חיים אורון (מרצ):> זה בתוך החוק. אזרח שתומך בחרם במעלה-אדומים, תבע אותו לדין – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתה יודע מה, עכשיו יש לי עוד סיבה להיות בעד החוק. <חיים אורון (מרצ):> כבר עכשיו. עכשיו – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> עכשיו, נניח, אני שואל את חבר הכנסת, סגן שר החוץ דני אילון: מה אתה עושה נגד מי שמחרים את הבנייה אצל מפוני גוש-קטיף מנצרים שיושבים באריאל? מה אתה מציע? <חיים אורון (מרצ):> בית-משפט. אותי – – – יאללה – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> או נניח, אני יכול לשאול את ידידי יושב-ראש סיעת ש"ס, מיכאלי: מה אתה חושב היה כדאי לעשות על מי שמחרים את ביתר ומודיעין-עילית? יושבים שם יהודים טובים, רבבות עם בית ישראל, יהודים כשרים, והממשלה מחרימה אותם; שר הבינוי לא משווק קרקעות, שר הפנים לא מתכנן, שר האוצר – סגן שר האוצר לא יכול לעזור להם, לא כי לא רוצים, אבל מחרימים. אז – מה היית עושה? או נניח, מה תעשה אם מחרימים את עמנואל? או נניח, הייתי רוצה לשאול את חבר הכנסת רותם – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: ממשלה שלמה, כולל שר החוץ, כולל השר לביטחון פנים, כולל שר התיירות, כולל שרת העלייה והקליטה, שיושבת אתנו פה – לא מאפשרת לבנות בעיר הקודש אפרת. עושה חרם. חרם רשׂמי. לא יוצאת יחידת דיור אחת, לא מגרשי ספורט. ואתם מחרישים? יש חרם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה הייתי עושה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, מה תעשה. לא מה הייתי עושה. עכשיו, זה מול עינינו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה לא החוק הזה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> זה לא החוק הזה. היית מחוקק חוק מיוחד, נכון? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא – – – שאתה תחוקק. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הנה, הנה החוק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני רוצה להודות לחבר הכנסת רותם על עמדתו הנחושה בעד בנייה באפרת, בקריית-ארבע ובכל מקום. <קריאה:> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתם הולכים סחור-סחור, ורק הליכוד יכול. למעשה, הליכוד זה כמעט מקרה אבוד, או אולי זה כבר מקרה אבוד, והגיע הזמן ש – או שתעשו שינוי מהבסיס, או שפשוט תלכו הביתה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. תודה רבה. <חיים אורון (מרצ):> לפי החוק – – – חרם על מעלה-אדומים נגד החוק? <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חיים אורון, זה לא שעת שאלות. תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו בוודאי מתנגדים לחוק הזה. אנחנו חושבים שזה חוק שבא לעגן – או להגן על הכיבוש. זה חוק לא ראוי, זה חוק שבא במסגרת השרשרת האין-סופית של חוקים שמבקשים להכריע ויכוחים אידיאולוגיים וערכיים על-ידי ניצול רוב פרלמנטרי בתקופה מסוימת. זה בקצרה התכלית של החוק הזה. יש רוב לימין הקיצוני שמאמין בחרם, בכוח, ורוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לעגן את הכיבוש הישראלי של השטחים הכבושים. אני רק רוצה בקצרה להגיב על הדאגה של יושב-ראש הקואליציה לאותו אזרח אמריקני; אותו אזרח אמריקני, כאילו שהוא בבעיה בלי החוק הזה, וחבר הכנסת אלקין רוצה להגן עליו. אני רוצה להגיד כאן שאותו אזרח אמריקני, או חברה אמריקנית, יש אלף ואחד חוקים בארצות-הברית שמונעים מחברות להשתתף או להפיק רווחים מכיבוש או מתפיסת שטחים בכוח בכל רחבי העולם. לכן כל הדאגה הזאת לאותו אזרח אמריקני היא לא במקומה והיא מאוד צינית. כפי שאמרתי, אני חושב שהחוק הזה, הוא לא יציל את כלכלת ישראל. הוא לא יפגע. קודם כול, אין כל כך פגיעה, בגלל החרם, בכלכלת ישראל, אבל מצד שני, החוק הזה מהווה פגיעה קשה מאוד בחופש הביטוי, כי אנחנו מדברים כאן – וכבר נאמר כאן שזה יכול להיות ציד מכשפות; בעצם מי שרוצה להגיד שהוא באופן פרסונלי לא רוצה לקנות איזשהו מוצר מסוים שמיוצר בשטחים הכבושים, או בכל מקום אחר, מכל סיבה אידיאולוגית אחרת, החוק הזה יכול לתפוס אותו ויכול לגרום לו בעיה על חופש הביטוי שלו ועל הרצון שלו ועל ההחלטה החופשית שלו. לכן זה חוק מסוכן. זה חוק שאי-אפשר לדעת איך הוא יתפתח, והיישום שלו, איך הוא יתפתח, כי יכול להיות שיבוא איזה שר משפטים, או ממשלה אפילו יותר גרועה מהממשלה הנוכחית – אם יש אפשרות למצוא ממשלה כזו – והיא תוכל לעשות ניצול מאוד ציני ומסוכן, ומקארתיסטי, בחוק הזה. לכן אני אומר שאנחנו מתנגדים בתוקף לחוק הזה. הוא מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי. אין מקום לחוקים כאלו, במיוחד שאנחנו רואים שאדון יושב-ראש הקואליציה תומך בחוקים שבעצם מהווים חרם מעשי על האזרחים הערבים. למשל, לקנות בתים ודירות ביישובים מסוימים, או שהוא בכלל לא מדבר ולא יוצא נגד חרם שמכריזים רבנים על אזרחים ערבים – לקנות בתים, או אפילו לשכור בתים, בערים. לכן, יש כאן דיספרופורציה, יש כאן אי-שוויון, יש כאן גזענות שצריך לגנות אותה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <חנא סוייד (חד"ש):> – – ולכן צריך להתנגד לחוק הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. לפני שאני סוגר את הרשימה – יש מישהו שמעוניין? <איתן כבל (העבודה):> כן, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> איתן כבל. טוב. הרשימה של הדוברים נעולה. אל-אח' עפו אגבאריה. <איתן כבל (העבודה):> רק אתה קורא לו? <היו"ר אחמד טיבי:> אה. אל-מונאדי דב חנין, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מוחה. מה זה "אל-אח'"? ומה אני? <היו"ר אחמד טיבי:> אישרַחוּ לה. גם אתה, מה? אִנתי מונאדי. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בהסכמה מלאה לכל דבריו של חברי, חבר הכנסת הד"ר חנא סוייד. לא אחזור על הדברים האלה, אני מסכים לכל מלה שהוא אמר. אני רוצה להפנות אתכם, עמיתי חברי הכנסת, לעוקץ פוליטי מאוד דרמטי שנמצא בחוק הזה. לטעמי זה העוקץ הפוליטי העיקרי של הצעת החוק הזו. העוקץ הפוליטי העיקרי של החוק לא נמצא בכלל בסוגיית החרם. העוקץ לא נמצא בסוגיית החרם, כי החרם אפילו בכלל לא מוגדר בחוק הזה. החוק הרי אוסר חרם בלי להגדיר בכלל מה זה חרם. הסוגיה העיקרית נמצאת במקום אחר, והיא ההגנה על ההתנחלויות ועל מוצרי ההתנחלויות. הזיהוי המוחלט של ההתנחלויות עם ישראל. זה נמצא, עמיתי חברי הכנסת, בהגדרה של מה שנחשב כחרם על מדינת ישראל. חרם על מדינת ישראל כולל גם כל הימנעות מקשר עם אדם או גורם, מחמת זיקתו לאזור הנמצא בשליטתה של ישראל. זאת אומרת: אדם או גורם שקשור לשטחים הכבושים, בשפה עברית פשוטה ורגילה. עמיתי חברי הכנסת, אולי אתם לא יודעים את זה, אבל כל תוצרת ישראלית שמיוצאת היום לחוץ-לארץ משתתפת, וחייבת להשתתף, בסימון מוצרי התנחלויות. לא יכולה להיות תוצרת ישראלית על מדפי "מרקס אנד ספנסר" בלונדון אם יש חשש שהיא מיוצרת בהתנחלויות. ולכן, התעשיינים בישראל שותפים בסימון של מוצרי התנחלויות, אם הם רוצים בכלל לשווק את המוצרים שלהם בחוץ-לארץ. קראתי השבוע שזה הסיוט הכי גדול של התעשיינים, ש"מרקס אנד ספנסר" יפסיקו להסתבך עם הסוגיה הזו – מה מייצרים איפה. במקום לבחון מפות יחליטו שהם פשוט לא רוצים להסתבך; יגידו: במקום להסתבך, לא רוצים בכלל שום תוצרת מישראל. זה אינטרס של התעשיינים שההבחנה הזו, בין מוצרי ההתנחלויות לבין מה שמיוצר בתוך ישראל, תישמר. ולכן, לא במקרה נציגי התעשיינים הביעו, בוועדת החוקה של הכנסת, התנגדות חד-משמעית להצעת החוק הזו. אגב, התנגדו להצעת החוק הזאת משרד המשפטים, משרד התמ"ת ומשרד החוץ – יש עדיין משרד כזה; ונציגיו הגיעו לוועדת החוקה של הכנסת להתנגד להצעה הזו. ההצעה בעצם מציעה לנו להחרים את המחרימים. אבל כאשר מחרימי ההתנחלויות הם כל העולם, ההצעה היא בעצם להחרים את כל העולם: מדינת ישראל הגדולה תחרים את כל העולם הקטן. בעצם, הצעת החוק הזו, בעצמה, מייצרת מנגנון מאוד אפקטיבי ומאוד חזק לקידום חרם על ישראל ועל תוצרת ישראלית בעולם. עמיתי חברי הכנסת, אבל, כמובן, האפקט העיקרי של הצעת החוק הזו הוא בהשתקה והפחדה של מחרימי ההתנחלויות בתוך ישראל. וכיוון שקולם לא נשמע עד עכשיו בדיון, אני רוצה להביא בפניכם קטע קצר שכתב אדם קלר, דובר תנועת "גוש שלום". והוא כתב כך: "מאז קום המדינה מטילה הרבנות הראשית חרם על מסעדות וחנויות המוכרות מזון לא כשר. שוב ושוב מתפרסמות מודעות ובהן שמות וכתובות של בתי-העסק המוחרמים. כדי לעשות זאת מופעל מנגנון גדול ומסועף של עובדים במשרות מלאות, שמשכורתם מגיעה מכספי משלמי המסים. מדוע פועלת הרבנות כך? משום שבמדינת ישראל חי ציבור של אזרחים דתיים, שמבחינתם הכשרות היא עניין מהותי, ולכן הם מעוניינים בקיומו של כלב שמירה שיפקח ויודיע להם היכן נמכר מזון לא כשר. הרבנים רואים במכירת מזון לא כשר תופעה הפוגעת בדמותה של מדינת ישראל כפי שהיו רוצים לראות אותה, ומבחינתם, זו זכותם וחובתם להילחם בתופעה הזאת. "מאז 1997 קוראת תנועת 'גוש שלום'" – שכותב שורות אלה, אותו אדם קלר, משמש כדוברה – "לחרם נגד מוצרים המיוצרים בהתנחלויות שהקימה המדינה בשטחים הכבושים, תוך הפרת החוק הבין-לאומי. אנו מפרסמים את רשימת המוצרים המיוצרים בהתנחלויות, וקוראים לציבור להימנע מלרכוש מוצרים אלה. 'גוש שלום' אינה מקבלת אגורה מכספי משלם המסים, וגם לא משום ממשלה זרה. המנגנון שלנו מורכב מעובדת אחת במשרה חלקית וממתנדבים. מדוע אנחנו עושים זאת? מכיוון שבמדינת ישראל יש ציבור של שוחרי שלום, אשר ההתנגדות לכיבוש ולהתנחלויות היא מבחינתם עיקרון מהותי. הם אינם רוצים לסייע לתופעה שלה הם מתנגדים, ולכן הם מעוניינים בקיומו של כלב שמירה שיפקח ויודיע להם מהם המוצרים שמהם הם רוצים להימנע. <היו"ר אחמד טיבי:> כמה זמן אתה צריך עוד? <דב חנין (חד"ש):> עוד חצי דקה, דקה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> גם שתיים. <דב חנין (חד"ש):> "אנו, ב'גוש שלום' ובארגונים נוספים השותפים למאבק, רואים בכיבוש של עם אחר ובגזלת אדמתו, בהקמת התנחלויות ובביטול האפשרות לעתיד של שלום, תופעה שלילית, הפוגעת בדמותה של ישראל כפי שהיינו רוצים לראותה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> "מבחינתנו זו זכותנו וחובתנו להילחם בתופעה זו." את הקולות האלה, עמיתי חברי הכנסת, רוצים פה להשתיק בכוח. זה שימוש לרעה בכוחו של הרוב הפרלמנטרי, כדי לדרוס אנשים כמו אנשי "גוש שלום". בעתיד גם ידרסו, חבר הכנסת נסים זאב, את החרם שלך, על מוצרים לא כשרים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> כאשר אין גבולות לכוחו של הרוב – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <דב חנין (חד"ש):> כאשר אין גבולות לכוחו של הרוב, אין גם שום זכויות למיעוט – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> – – וכאשר אין זכויות למיעוט, אין דמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> ד"ר אגבאריה. <קריאה:> מי אחריו? <היו"ר אחמד טיבי:> ג'מאל זחאלקה. <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> (אומר דברים בשפה הרוסית). טוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שכשבאים ומציעים איזה חוק כזה, שנראה לי הזוי, אז אני לא יודע מי עושה באמת את החרם. האם השטחים הכבושים באמת יכולים לייבא ויכולים לייצא את כל התוצרת שלהם? אז מי עושה את החרם האמיתי? זו הרי אחיזת עיניים לבוא ולהגיד שהעולם הולך ומחרים את התוצרת של ישראל. זה שקר אחד גדול. אפילו תיכנסו לשטחים הכבושים, שזה בגדה המערבית, ואז תראו: רוב החנויות שיש שם, זה תוצרת ישראל. על מה החרם צריך להיות ועל מה האנשים באמת מוחים? וזה מה שאתם לא רוצים להבין, או שאתם מבינים, אבל אתם רוצים לעשות, כמו תמיד, מהזבוב – פיל. (אומר דברים בשפה הרוסית), כצל'ה. אז באמת הולכים לעשות דבר כזה, ולהראות לעולם שכאילו הולכים ומחרימים את מדינת ישראל – עוד פעם אותו התקליט השחוק, אנטישמיות: כולם לא אוהבים אותנו וכולם נגד מדינת ישראל. אבל האמת היא לא כזאת. יש התנחלויות בלתי חוקיות על אדמה שהיא בלתי חוקית, שהיא לא שייכת למדינת ישראל. אם היא שייכת למדינת ישראל, למה מדינת ישראל לא מכריזה על הגדה המערבית ורצועת-עזה שטח ישראל ומחילה את הריבונות שם? למה עד עכשיו אף אחד לא מכיר אפילו בירושלים כבירתה של מדינת ישראל? אז תפסיקו להפחיד את העם. יש התנחלויות, שהם מייצרים דברים. בשביל שהעולם ימחיש לכם שאנחנו לא מסכימים עם ההתנחלויות האלה, מחרימים את התוצרת שלהם. והאמת היא שאתם מחרימים את התוצרת של הרשות הפלסטינית. יש הרבה מוצרים מהרשות הפלסטינית שיכולים להימכר בתוך מדינת ישראל? לא. אתם נותנים להם אפילו להעביר את היבול שלהם לירדן, כמו יבול הזיתים, או שהמתנחלים הולכים וכורתים את הזיתים שלהם, בשביל שלא יהיה יבול ובשביל שלא יהיה שמן זית בסוף – בושה, לבוא ולהגיד שבאמת מי שמחרים אנחנו צריכים להחרים אותו. דבר כזה, באמת, זה רק יכול להיות ברוב כזה דורסני, בממשלה כזאת קיצונית, שהיא רק גורמת נזק, לא רק לערבים, היא גם גורמת נזק למדינת ישראל. אני חושב שאתם צריכים להתעורר, ולא ללכת עם ה"עליהום", שכאילו כל העולם נגדכם. לא כל העולם נגדכם. הגיע הזמן להיות קצת הגיוניים, לדעת שיש מציאות אחרת; יש מציאות אחרת גם במזרח התיכון וגם בעולם. תזכרו, רק לפני שבועיים מדינה אחת תמכה בכם וכל המדינות מתוך 15 – מועצת הביטחון – לא תמכו בכם. נגדכם. תתעוררו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק לאיסור קריאה להטלת חרם היא הצעת חוק שמכינה – מצטרפת להצעות חוק אחרות ומשלימה את הפסיפס המקארתיסטי שנוצר כאן בכנסת. היא מניחה את אבני היסוד לפעילות מקארתיסטית של גופים שונים, בהם ועדות שנמצאות בכנסת. הפגיעה בחופש הביטוי בהצעה הזאת היא פגיעה חמורה מאוד, ואנחנו בתקופה האחרונה נדרשנו ושמענו את דעותיהם המלומדות של יועצים משפטיים שדיברו על האפקט המצנן של חופש הביטוי. לא צריך להיות כתוב במפורש בחוק ש – יש כאן הגבלה של חופש הביטוי. ההגבלה היא לא רק בדברים שנאמרים בחוק, אלא בהשפעה הכללית, ואלה הלכות שמקובלות בתפיסות משפטיות, גם בית-המשפט העליון בארץ וגם דעותיהם של מרבית המשפטנים. אנשים פשוט מאוד יימנעו מלהגיד דברים, שמא הם יהיו צפויים לעונש בגלל חוק כזה. הם יימנעו לא רק מהקריאה המפורשת והישירה להטלת חרם, אלא גם מדברים שקרובים לכך. ואני יכול לראות דוגמאות רבות – נגיד, ממשלת צ'ילה קונה חצציות לפיזור הפגנות מישראל, ואני יוצא בגינוי לממשלת צ'ילה על השימוש בכלי משחית ואומר: אסור לצ'ילה לקנות חצציות לפיזור הפגנות. אני בעצם – או מי שעושה זאת הוא בעצם – קורא לחרם וצפוי לעונש. החוק מנוסח כך שהוא מכוון נגד הציבור הערבי ונגד השמאל. רבנים שקוראים להחרמת ערבים – זה לא עובד עליהם. קבוצות דתיות שקוראות להחרמת חברות מסיבות אלה או אחרות – זה לא חל עליהן. זה חל רק על – הוא נוסח בצורה כזאת – הוא חל רק על כל מה שקשור לכיבוש, ומה שקשור להתנגדות. כלומר, אני לא רואה את הגורמים הימניים, שהם בעד הכיבוש, שיקראו להחרמת מוצרים של הכיבוש. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני, כבוד היושב-ראש, רוצה להגיד דבר אחד: אנחנו נקרא ונמשיך לקרוא להחרמת תוצרים של ההתנחלויות. יגידו שאתה קורא לעבירה על החוק? אני אומר: לא, אני מממש את זכותי לפעילות פוליטית ולחופש ביטוי, שהיא, מבחינה חוקתית, יש לה מעמד מעל לחקיקה של זאב אלקין ושאר גמדים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. לאחר מכן – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום התפרסם סקר מקיף של ה-BBC, והוא מראה שישראל נתפסת כמדינה בעלת ההשפעה השלילית ביותר על העולם. כמו שיכולים כולנו לראות, היא ממוקמת בתחתית הטבלה. להגיד את האמת, אנחנו לא יכולים להאשים רק את הכנסת הזאת ורק את החקיקה הגזענית בכנסת הזאת, וגם לא רק את הממשלה הזאת, כי סקר העמדות העולמי של ה-BBC נערך מדי שנה מאז 2005, ובאופן כמעט קבוע ישראל ממוקמת בו במקום נמוך באופן שצריך להדאיג את החברים כאן יותר מאשר הטלות החרם. כן, אתם צריכים לדאוג, אבל אולי מדברים אחרים. המיקום השלילי של ישראל הוא התשובה הטבעית, אפילו המוסרית, שמגיעה למדיניות הכיבוש, והדיכוי, וההסתה. ותאמינו לי שהעולם לא צריך עמותות, ולא צריך אזרחים ישראלים שקוראים לחרם. מספיקה ההחלטה של אתמול בנוגע לשער המוגרבים, או החלטה של לפני חודשיים להרוס את בניין המופתי בירושלים, או ההחלטה להרוס אלפי בתים בסילואן, או החלטה להרוס אלפי בתים בשיח'-ג'ראח, או ההחלטה לגרש את אנשי הפרלמנט הפלסטיני מירושלים, או ההחלטה להתנקש ולהרוג 13 פלסטינים במבצע התנקשות, או ההחלטה להפציץ את עזה, או ההחלטה להרוג בלילה אחד תשעה פלסטינים; מספיק זה, לא צריכים להחרים, לא צריכים קריאות של אזרחים ישראלים להחרים מוצרים של ההתנחלויות. אתם באמת לא חושבים שמעשי ידי הממשלה והצבא הם הקריאה הכי משכנעת להטלת חרם על ישראל? אתם באמת לא מבינים שהמדיניות של ישראל היא קריאת החרם הכי חזקה, הכי משכנעת? זה לא מאוד מטומטם לחשוב – זה לא כל כך מאוד מטומטם לחשוב שעל-ידי השתקת מצפונם של עמותות ושל אזרחים העולם יפסיק לחשוב על אמצעים להטלת עונש על ישראל? זה באמת מטומטם, לא רק גזעני. זה מטומטם. ואתם יודעים למה דווקא עכשיו מציעים להעניש את אלה שקוראים לחרם, חוץ מהסיבה שאנחנו נמצאים בכנסת הכי גזענית? הסיבה השנייה היא שהקריאות לחרם הולכות ומתרבות, והולכות ומתעצמות, ומכיוון שיש יותר היענות לקריאות החרם האלה. ואני רוצה לשאול אתכם מה יותר חשוב לחברי הכנסת שאמורים להנהיג חברה שהעולם מציב אותה בתור החברה הכי מסוכנת בעולם; מה יותר חשוב – – <נסים זאב (ש"ס):> את מסוכנת, את הסכנה שלנו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב. <חנין זועבי (בל"ד):> – – להשתיק את העולם – אתה יכול להגיד את זה בפני כולם. אתה יכול להגיד לאזרחים הבריטים בבריטניה וצרפת למה אתם חושבים – – – תשאל אותם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב, נא לאפשר לדוברת להמשיך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> הסקר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נסים זאב, אני לא קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <נסים זאב (ש"ס):> תודה, אדוני. מותר לדבר, מדינה דמוקרטית. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תמשיכי בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אם האזרחים האלה והעמותות שקוראים לחרם הם בוגדים, הם סתם קבוצה של שונאים, אז למה נתקלים כל שנה ביותר ויותר אקדמאים נכבדים בבריטניה, בצרפת, בקנדה, ואפילו בארצות-הברית, הידידה של ישראל, שנענים בחיוב לקריאות החרם? למה ישנם בעולם אמנים, מרצים, סופרים וחברות שלא מחכות לקריאת חרם מישראל, ומתחילים מעצמם חרם? הם יכולים להתחיל בעצמם את החרם. מדברים באירופה על מדיניות האפרטהייד של ישראל. לא צריכים באמת לחכות לעמותות ישראליות על מנת לפתוח את עיני העולם לגדר ההפרדה הגזענית, למשל. ומי צריך עמותות, ומי צריך אזרחים שיקראו לחרם על ישראל כאשר ישנו צה"ל שיורה בפלסטינים, כאשר יש משטרה שמרביצה באכזריות לאזרחים, כאשר יש בולדוזרים שהורסים בתים, כאשר מגרשים פלסטינים מהבתים שלהם בגדה המערבית ובירושלים? <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> באמת לא צריכים לא אזרחים ישראלים להטיל חרם או לקרוא לחרם, ולא צריכים עמותות ישראליות, אתם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כמה זמן? <חנין זועבי (בל"ד):> ופה אני מסיימת, משפט סיום. אתם, חברי הכנסת, אתם עושים מעל ומעבר. אתם האמצעי הכי מוצלח לשכנע את העולם בהטלת חרם על ישראל. רואים כמה אפשר לסמוך עליכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בשפה הערבית: אתה תקבל את המכסה שלה.) בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – תקבלו אותנו בזרועות פתוחות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברים, (אומר בשפה הערבית: חבר'ה, מה קורה? אנחנו מדברים). – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לאפשר לחבר כנסת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד פעם עוד חוק. אבל הפעם החידוש פה הוא הגיוס של האזרחים. הם מעודדים את האזרחים לתבוע את אלה שבאמת מנסים להביע את דעתם, את מחאתם, דרך כלי החרם. עכשיו, חבר הכנסת אלקין, אולי הוא רוצה להעניש את כל אלה שלא מצטרפים לשדולתו, שדולת ארץ-ישראל. כל מי שלא מאמין במפעל ההתנחלויות, כל אלה שלא מאמינים שבאמת הגדה המערבית היא שטח פלסטיני ערבי כבוש, אז הוא צריך להיענש. לא יודע – יש אמרה אולי בתורה: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". נסים, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, נכון? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כן. אז קראתי שהלל הזקן אמר שזו כל התורה. הוא פירש את "ואהבת לרעך כמוך", נכון? אז פירש אותה באמרה הזו. אז כוונתי היא שישראל רוצה להחרים כל מדינה, כל מפלגה, כל תנועה שהיא חשה שהיא מאיימת עליה או שהיא נגדה. אבל היא לא רוצה שהפלסטינים, יעזו אלה הפלסטינים שבונים את העיר רוואבי, לדרוש תנאים מכל חברה, שלא להתעסק עם ההתנחלויות, כי מפעל ההתנחלויות פוסל את שאיפתו של העם הפלסטיני להקמת מדינתו ולשחרור השטחים הכבושים. אז זכותם, זכותם לדרוש את הדברים האלה, וגם זכותו של האזרח או זכותה של החברה לקבל את התנאים האלה. למה לכפות עליהם את תנאי שדולת ארץ-ישראל השלמה? תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מאוד מודה לך, אוסתאד' מסעוד גנאים. אח' טלב אלסאנע. אל-יום יומַכּ יא אבו – – – <קריאה:> – – – <קריאה:> – – – הוא תרם את זה לטלב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רוצים לשמוע את טלב. אני מבקש. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סלאם עליכום. <קריאה:> רוצים לשמוע אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> סלאם עליכום – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> סידאתי סאדתי, מסאא אל-ח'יר. <קריאה:> – – – ערבית – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מה שמעניין שבהצעת החוק, בעצם מה הם רוצים, מה הם מציעים? <היו"ר אחמד טיבי:> מי שמרגיש זר יכול ללכת לשתות קפה מאחורי המליאה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. אני חושב שזו שפה רשמית. אני חושב שהגיע הזמן גם לדבר. זה חלק מהזהות. <היו"ר אחמד טיבי:> רק מי שמרגיש זרות פתאום, יכול לשתות קפה מאחורי המליאה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בפרלמנט הלובי, בפרלמנט הלובי. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה שמעניין, שאלה שקוראים, זאת אומרת, טוענים שמי שהם מחרימים אותם, הם קוראים לא רק להחרים, אלא להעניש. זאת אומרת, הם מבקשים להחרים את המחרימים. וכבר נאמר: הפוסל במומו פוסל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כל הפוסל. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כל הפוסל, במומו פוסל. <היו"ר אחמד טיבי:> במומו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. העניין הוא שלא באים בטענות נגד מדינת ישראל, רבותי. הבעיה שלכם עם כל העולם, לא רק אתנו, היא עם הכיבוש שלכם. וכל העולם לא מוכן לקבל את הלגיטימציה של הכיבוש. כל העולם לא מוכן להשלים עם ההתנחלויות, עם השליטה בעם אחר. ומה שאתם מנסים כאן לעשות הוא לקשור בין ההתנחלויות לבין מדינת ישראל. אילו לא היה כיבוש, אף אחד לא היה מחרים. ואילו לא היה כיבוש, השאלה הזו והסוגיה הזאת לא היתה מועלית. ואתם באים ורוצים לתת הכשר למפעל הזה, להתנחלויות שאף אחד בעולם לא מוכן לקבל אותן. ואני שואל את עצמי, האם אנחנו צריכים באמת להתנגד להצעות החוק התמוהות והמוזרות? אני חושב שהגיע הזמן לומר לעצמנו שבדיוק ההצעות האלה חושפות את הפרצוף האמיתי של הכנסת. זה הפרצוף שלה, זו היא. למה לנו לייפות אותה? למה להגיד שאנחנו מופתעים? זו המציאות. והעולם לא מוכן להשלים, ולכן רואים את התוצאות ביחס של מדינות העולם האחרות למדינת ישראל. ומה שמעניין, רבותי חברי הכנסת, זה שאתם כאן משמיעים קריאה, למשל, צריך להחרים את טורקיה. להחרים את טורקיה – זה מותר, זה לגיטימי. להחרים את אירן. למה חרם נגד אירן הוא ממש כשר כאשר אירן לא שמעתי שהיא כבשה שטחים של מדינות אחרות? יש בעיה שם – כל מיני, שני איים – לנסיכויות המפרץ. אבל מדינת ישראל כובשת, והיא קוראת נגד החרם. אבל החרם נגד אירן – דוחפים את העולם, מועצת הביטחון, לקבל החלטות ולהחרים. למה החרם שם כשר וכאן פסול? והדבר הנוסף – הרי גנדי, אחד הדברים שדגל בהם הוא מאבק פסיבי, מאבק לא אלים. ואחת השיטות היא החרם נגד מוצרים של השלטון הקולוניאליסטי הבריטי. <היו"ר אחמד טיבי:> כמה אדוני צריך עוד? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חצי דקה ואני מסיים. ולכן, אי-אפשר להגיד להם, לנכבש, לנשלט: אתה צריך לשתף פעולה ולתמוך בכלכלה של הכובש והמדכא – אי-אפשר. אי-אפשר להגיד להם: אתם צריכים לצרוך, "ראס בין ענכום", אתם צריכים לצרוך את המוצרים, ולהשתמש במוצרים שנוצרו על אדמותיכם שנגזלו בניגוד לרצונכם. זה דבר חסר היגיון. ואם נלך למצב שחרם אסור, מאבק פסיבי אסור, ומאבק אקטיבי נגד הכיבוש אסור, אז מה נותר כדי להביע את המחאה של אלה שמתנגדים לכיבוש? העולם לא מוכן להשלים עם תופעות פסולות, תופעות הסותרות את החוק הבין-לאומי; עם התופעה שמישהו מרשה לעצמו לשלוט ולדכא ולגזול אדמות, ולשדוד אדמות של אחרים. ולכן הוא יעביר את המסר הזה בצורה הברורה, גם אקטיבית וגם פסיבית. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב ראש – – – כמה הוא מדבר? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> וחרם הוא הצורה הכי לגיטימית המותרת בעניין. לכן, אני חושב, חבר הכנסת איתן כבל, שכולנו צריכים להגיד שהפתרון הוא לא בהחרמת המוצרים של ההתנחלויות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הפתרון הוא בהסרת ההתנחלויות, פירוק ההתנחלויות, וסיום הכיבוש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ. הגיע תורך, כי חבר הכנסת אחמד טיבי מנהל את הישיבה, ואין מי שיחליף אותו בשלב זה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני ממש מודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו יודעים שחרמות זה דבר רע. איך אומרים בערבית – חראם עליך? <היו"ר אחמד טיבי:> עליכ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, חראם עליכ. חרם זה דבר שלילי. <יריב לוין (הליכוד):> בערבית לא אומרים. עושים. <היו"ר אחמד טיבי:> הלוואי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אנחנו נגד חרמות נגד יהודים, ואנחנו גם מתנגדים לחרמות על ערבים. הראיה, שביישובים שלנו יש מאות אלפי יהודים, ועובדים הרבה מתושבי יהודה ושומרון הערבים, מתפרנסים בכבוד בבנייה אצלנו. הם בונים עכשיו הרבה אצלנו, מאז שב-26 בספטמבר ההקפאה הסתיימה, לפחות מילולית – ראש הממשלה ממשיך להקפיא, ממשיך להחרים, במה שתלוי בו, הוא ושר הביטחון, אבל לפחות ביישובים שלנו, המרוחקים, ברוך השם, הערבים תושבי יהודה ושומרון נותנים יד ונוטלים חלק בבניינם של יישובים רבים, בתים רבים, ערים גדולות, מתפרנסים, מביאים לחם הביתה, מביאים חלב הביתה, מביאים פירות הביתה, מביאים ירקות הביתה, עובדים בברקן, עובדים ביישובים, מתפרנסים. כי אנחנו, היהודים, לא מחרימים. אנחנו בעד יחסים של שלום, ולכן אנחנו כל הזמן קוראים, באמת כמו שחיים אורון היה רוצה שזה יהיה, מדינה אחת לתושביה היהודים של מדינת ישראל ולעולים החדשים שבאים מחוץ-לארץ ושבים אליה, מאמריקה בהמוניהם, מאנגליה, מרוסיה, מאוקראינה, מאתיופיה ומכל המקומות. וברוך השם, אנחנו בעד לתת גם לערבים תושבי יהודה ושומרון את האפשרות למי שיקבל עליו עול מלכות מדינת ישראל, עול מלכות דרך ארץ, יקבלו עליהם את כל החובות של מדינת ישראל ואת הזכויות של מדינת ישראל ויוכלו ולהצביע לפרלמנט הישראלי. ואני כבר אמרתי פעם לחבר הכנסת אחמד טיבי, שבמקום שיהיו לנו עשרה אחמד טיבי יהיו לנו 20 אחמד טיבי, אז מה רע באחמד טיבי? עכשיו ממש הרגשנו כמו בפרלמנט בלוב. מדברים חופשי, גלוי, אף אחד לא מפחד, פה אין מכונות ירייה, פה לא זורקים רימונים, פה לא הורגים, פה יש חופש דיבור. איפה אתם בעולם יכולים לקבל מקום שאין בו חרמות? רק במדינת ישראל. מדינת ישראל היא כל כך לא מחרימה. לצערנו הרב, את היהודים קצת מחרימים. לצערנו הרב, ראש ממשלת ישראל – טוב, אנחנו כבר פרסמנו שהליכוד זה מקרה אבוד, לצערנו הרב, היושב-ראש אקוניס. הליכוד זה מקרה אבוד, כי הוא מחרים את הבנייה בירושלים, הוא לא בונה באפרת; אני יודע שזה כואב לך וזה מציק לך – באופן אישי. <היו"ר אופיר אקוניס:> ללא ספק. אבל אתה יודע, חבר הכנסת כץ, אני תמיד זוכר מי הביא את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אתם? לא. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא, אני הייתי עוזר של אריק שרון. בשנים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מצוין. אז מצוין. אז לא צריך כל הזמן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – כשאריק שרון היה אריק שרון, בנינו הרבה, כולנו יחד. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב מאוד. מצוין. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ואנחנו מייחלים ליום שנתניהו יחזור להיות כמו אחיו יוני, זיכרונו לברכה, וכמו אבא, שייבדל לחיים ארוכים, יידבק למורשת של אבותיו ויחזור ויאשר בנייה בירושלים עיר הבירה שלנו, באפרת עיר הקודש, מעלה-אדומים עיר הקודש, קרני-שומרון עיר הקודש, ביתר עיר הקודש, תל-ציון, קריית-ספר; רק שיאשר בנייה ליהודים. אני אומר, אנחנו נגד חרמות, אנחנו לא אוהבים להיות מוחרמים. היהודים סבלו שנים רבות מחרמות בחוץ-לארץ – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. תודה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ולכן אנחנו ניתן יד, בעזרת השם, לחוק הזה, ואנחנו מקווים שיושב-ראש הקואליציה אלקין ילך מחיל אל חיל וידאג שהחרמות על יהודה ושומרון, על היהודים ביהודה ושומרון, ייפסקו. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו נחזור לסדר; חבר הכנסת חיים אורון אחר כך. בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שואל את עצמי מי הציבור ומי המדינה שהבון-טון שלה זה להחרים. מי החרים את טורקיה באופן קולקטיבי בתגובה פבלובית על מעשה פוליטי, כי פתאום לא אוהבים את העמדות של הטורקים? הישראלים. ממשלה וציבור. האמת היא שהממשלה קצת זוחלת על ארבע כדי להתקבל שוב אצל הטורקים, אבל הציבור החרים. הוא כבר – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> יש מאות אלפים שמבלים שם. מי מחרים אותם? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, יש חרם. "הכול כלול" עבר לבולגריה, נדמה לי. נדמה לי. <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני, אני לא חושב שזה בגלל חרם, אני חושב שהם הרגישו לא רצויים אולי. זה לא חרם מאורגן. אני הייתי בטורקיה ב-1997 – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה חרם קולקטיבי ישראלי. לא נוסעים לטורקיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני הייתי שם ב-1997, היה בסדר גמור. אבל זה היה מזמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא. לכן אני אומר, זה חרם על רקע פוליטי. כאשר הם היו בקשרים טובים עם ישראל, תמרונים משותפים, עמדות פוליטיות שנוחות, אז נהרו באלפיהם, הישראלים. כשהעמדות הפוליטיות המדיניות השתנו, יש חרם. ספונטני. מי החרים את הציבור הערבי וחנויות ומסחר ביישובים הערביים אחרי הפגנות 2000? יהודים. זה מנהג – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> כי הם פחדו להיכנס לשם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא פחדו. לא לא לא. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני פחדתי להסתובב שם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אל תזלזל בישראלים. אתה, אל תזלזל בישראלים ואל תגיד כי הם פחדו. זו החלטה מודעת, להחרים ולהעניש. ולכן, מי שהוא היוצר של הסגנון ושל השיטה, שלא יטיל רפש באחרים ועכשיו יחוקק חוק שעושה סמטוחה מכל הנושא. אתה יודע מה, אני אומנם עקרונית מתנגד לחוק, אבל יהיו הרבה תסבוכות בעקבות החוק הזה, ואני לא כל כך עצוב מהתסבוכות האלה, ואתם תראו מה יקרה. לא בכדי משרד החוץ התנגד. לא בכדי משרד החוץ התנגד – כי זה יגרום לאיזו מצוקה, מבוכה, לישראלים, למשרד החוץ, למדינת ישראל, בחוץ. אלה הן הפנים האמיתיות של ישראל כיום, הכנסת הזאת, החוקים האלה. אגב, מי שגם מחרים באופן – תקראו מאמרים גם על שחקנים שנחשבים לפרו-פלסטינים, שחקנים אמריקנים, אירופים. אתם לא אוהבים אותם בגלל העמדות שלהם, בגלל השקפת העולם שלהם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יש לנו מספיק בישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן – ולכן. עמדה שנוקט מאן דהוא נגד הכיבוש תוביל לסנקציה על-פי חוק. אז אני מודיע לך שאני אמשיך ל – מה, תיארת לעצמך שאחד מאתנו, אנחנו נשנה את דעתנו לגבי החרם על ההתנחלויות? צריך להגביר את החרם על ההתנחלויות. המטרה היא לסלק אותן ולפרק אותן – ובעיקר צריך להחרים, בהחלט, להחרים כל מוצר של התנחלויות. ויש כאלה שבשל ההתנחלויות האלה לא רוצים שום מגע עם מי שאפילו תומך במדיניות של ההתנחלויות; לא רק תוצרת של ההתנחלויות, אלא מי שמזוהה עם המדיניות הזאת של התנחלות ותמיכה בסיפוח. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מודה לך. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מאז שהחוק הזה עבר בקריאה טרומית אני תוהה מה יש פה יותר, פחדנות או צביעות. פחדנות למה? ממה כל כך מפחדים? מה קרה? מישהו קרא להחרים את הפסטיבל באילת, לפי דעתי אמירה לחלוטין לא הגיונית, לא רוצה לתת לה שמות אחרים. היה פסטיבל יוצא מן הכלל. יש לי אפילו הרגשה שמנהלי הפסטיבל שילמו כסף, ועל-ידי זה סוף-סוף ידענו שיש פסטיבל למוזיקה קאמרית באילת. אבל – אלוהים אדירים, מה יקרה אם מישהו יציע להחרים? ואני יודע שטיפוח ההרגשה שהעולם כולו נגדנו הוא סממן מרכזי בדיון הזה. אבל מי מפתח את זה, אדוני היושב-ראש? מי שחושב שהחרם הוא כלי לא רק לגיטימי, הוא סופר-לגיטימי; למשל בנושא אירן, למשל בנושא דרום-אפריקה, ובנושאים אחרים. אז ממה נפשך? חרם שאני עושה אותו הוא כשר למהדרין. ובכל זאת אם זה בחלק ממדינת ישראל, אם הציבור החרדי מטיל חרם על שני מפעלים שנמצאים בגליל ופוגעים בתעסוקה באזור במדינת ישראל, לפי החוק צריך להעמיד אותם לדין? הם פוגעים במדינת ישראל. אלה מפעלים חוקיים, מעסיקים אנשים. מה קרה? מה עובר עליכם? מסביר יושב-ראש הקואליציה – הוא, אגב, מומחה לכול – מה נגיד לאמריקנים? בא נציג משרד החוץ ואומר: אל תגידו לאמריקנים, זוזו הצדה, אתם עושים שטויות; הוא לא אמר את המלה "שטויות", אבל בלשון דיפלומטית הוא אמר יותר מזה. מדינת ישראל לא צריכה את החוק הזה. נזקו גדול לאין שיעור מתועלתו. אני אומר מאוד בגלוי: גם חרמות שאני מתנגד להם – ויש חרמות רבים שאני מתנגד להם – חרם הוא כלי לגיטימי. אתם משתמשים בו הכי הרבה, יוזכר פה. הקריאות "אל תבואו לעוספיא", "אל תבואו לאום-אל-פחם". ההישג שהצלחנו למנוע מיהודים לבוא לכפרים ערביים אחרי מהומות אוקטובר 2000. אני התנגדתי לזה בכל נפשי. כעסתי על זה, דיברתי נגד זה. לפי החוק הזה, יעמידו הרי למשפט או לא יעמידו, הרי אתם יודעים שלא יעמידו – יעמידו רק צד אחד. לא יעמידו את מי שקורא לחרם על מוצרים או על רשתות שיווק או על ציבורים מסוימים. אבל כל הפרנויה הזאת שעולה מהחוקים הללו, גם מהחוק הבא שנדון בו עוד מעט. ממה אתם כל כך פוחדים? במקום לעשות את הדבר המתבקש – להתמודד עם מה שהעולם כולו אומר כלפינו; כבר שמעתי את זה היום משני שרים בכירים, יעני כבר השביעייה לא מאוחדת. שניים, האחד דן מרידור והשני אהוד ברק, אמרו: תבינו, זאת לא רק שנאת יהודים, זה לא רק דה-לגיטימציה – זאת תשובה למה שאנחנו לא עושים. הם לא בדיוק ממרצ. אז במקום להתמודד עם הדבר הזה, אתם כל שבוע תבואו בהצעה חדשה שנובעת מהרבה צביעות, מהרבה פחדנות, והערבוב של שתיהן יוצר חוקים מהסוג הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם לא הייתי חושש להקשות על הקצרניות הייתי פותח את דברי במלים "צה-צה-צה-צה" או בתרגום לעברית יידישאית: "אוי אוי אוי אוי אוי". אוי אוי אוי אוי אוי. כוס המים הזאת, לדעתי, לא נועדה רק לגרון ניחר של הנואמים פה, אלא בעיקר כדי למנוע התייבשות של אלה שמזילים על הדוכן הזה דמעות תנין, וכדי שלא יתייבשו וימותו שמו פה כוס מים. שתי כוסות מים משום ריבוי התנינים. מי רוצה להטיל חרם על ישראל? אויבי ישראל, שונאי ישראל. כל אלה שרוצים לראות בחורבננו – אותם אני מבין, אין לי אליהם טענות. אבל יש מתוכנו משרתיהם של אותם אויבי ישראל, אנשים מעוותי נפש, אנשים נגועים בשנאה עצמית חולנית, שרוצים להטיל חרם על האקדמיה שהם שותים ממימיה. קוראים להחרים את מוסדות המחקר שאת המענקים שלהם הם שותים כדי לעשות דוקטורטים ופרופסורות. הם מעוותים, הם צבועים. לו הצביעות היתה מחלה אורתופדית, הם כל החיים בגבס. אבל הצביעות היא, כנראה, לא מחלה קטלנית כי הם אתנו, והם בחיים. וכשאנחנו באים וגם באמצעות החוק הזה אומרים, עד כאן, הפאשיזם הערבי שבא להחרים תוצרת יהודית לא יעבור, הם – דווקא הם בצביעותם – "הפוסל במומו פוסל", אמר מישהו קודם – הם צועקים "פאשיזם". הם צועקים "חופש ביטוי"; להחרים יהודים זה חופש ביטוי. פעם לשרוף יהודים היה גם חופש ביטוי. הכול מותר – הכול בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה והליברליזם. ומי שבא ואומר להם "עד כאן", זה כבר לא בסדר. עוד הערה אחת קצרה: אני גאה בחוק הזה, אני גאה בחלקי בחוק הזה. אני מצטער על מה שקוצץ ממנו בחולשת דעת של אלה שדנו בכך, אבל נצליח לחזק אותו בהמשך. ויותר מכול אני גאה בתרומה ובתוספת של החוק בסעיף 3 שלו, שהוא "סעיף רוואבי", שאומר שזה בסדר גמור מצדם של בוני רוואבי לדרוש שחברות לא יקנו תוצרת מיישובים יהודיים ביהודה ובשומרון. אבל חברה יהודית, חברה ישראלית שנכנעת לדרישות שונאות ישראל הללו, תצטרך להחליט את הכסף של מי היא רוצה – את הכסף של בוני רוואבי או את הכסף של מדינת ישראל. מי שנכנע לחוקים הללו, חוקים גזעניים, לא יוכל לגשת למכרזים מטעם מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת עתניאל שנלר. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בוא נסיר טיפה את המעטפת. יש ויכוח גדול לגבי עתיד יהודה ושומרון והעתיד המדיני. המאבק הרך לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל הוא מאבק נגד מדינת ישראל. הוא איננו מאבק נגד ההתנחלויות או נגד דברים אחרים. זה מאבק נגד מדינת ישראל. זה מאבק נגד כלכלת ישראל. ואני שואל את אותם מתנגדים עקרונית, מה זה קשור איפה המפעל נמצא לטובת חרם על מפעל? הרי זה באחריות מדינת ישראל. לכאורה ה"כובש" או מי שנמצא באזורים הללו – זה מדינת ישראל, זה נכון בתל-אביב, זה נכון בכל מקום – כאן זה על-פי החוק הבין-לאומי, כאן יש ויכוח. אבל בעצם מחרימים את מדינת ישראל. ואני שואל: איפה הפטריוטים למדינת ישראל? לא חשוב עכשיו מה הפתרון המדיני – איפה הפטריוטיות? צריכים לפחד להגן, מאבק על לגיטימיות מדינת ישראל? מה זה הרפיון הזה? לא, לא, אני מגן על מדינת ישראל רק בקטע אחר. לא, זה מה זה? זה אוויר? ולכן כל מי שהוא באמת פטריוט למדינה צריך להגן על מדינת ישראל בלי קשר לוויכוח המדיני. ואני רוצה להגיד לכם, כמתנחל, כחלק מתורם לקושי שצריך לפתור אותו: את הקושי הזה של סוגיית ההתנחלויות, כמו שאר הסוגיות – של הפליטים, ירושלים – נפתור בדרך המדינית. אז, יתכבדו נא, בבקשה, נציגי אלה שרוצים לראות עצמם מייצגי הרשות הפלסטינית בבניין הזה ויעזרו לאבו מאזן לחזור לשולחן הדיונים – אדרבה; ונפתור את הבעיות כמו שפותרים בעיות. ולא נדבר על מונחים של חרמות וגידופים. וזה בסדר. לכן, אני פונה אליכם: במקום לפעול נגד המדינה שלכם, במקום לפעול נגד הפטריוטיות הישראלית, תעזרו למי שצריך לנהל משא-ומתן לבוא לנהל משא-ומתן וימצאו פתרון. ועוד הערה אחת למציע החוק: זה מסוג החוקים שאסור שהוא ייפול או יעלה שלא בקונסנזוס. ואני אומר את זה למציע החוק. החוק אולי הוא טוב, אולי הוא פחות טוב, אינני יודע. זה חוק שצריך לאחד את רוב מרכיבי הבית הזה; כל מי שהוא לפחות פטריוט למדינה שלו, שנושא את תעודת הזהות שלו, צריך להיות שותף להגנה על המדינה שלו. ועשו שינויים קטנים שלא מאפשרים לחלק מהבית הזה, בעיקר החלק הזה, לתמוך בחוק – וזה חבל. ואני חושב: אם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית יגיעו, אולי למשהו בתוכן פחות מושלם לדידי אלה שרוצים את החוק אבל לדבר שיכול לאחד את רוב הבית הזה, זה כוחו של החוק הזה, ולא בדיוק מה הורידו, מה הוסיפו. בזה אני פונה אל מציע החוק: תנסו להגיע להסכמה שהחוק הזה יקבל את רוב חברי הבית. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ולהסכים לחרם. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני לא שמעתי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הסכמה כזאת שנוריד את הפרטים כדי – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> לא לא, לא לא. לא הצעתי להסכים לחרם, כי בעיני זו מהות החוק. הצעתי ליצור קונסנזוס שזה יהיה כוחו של האנטי-חרם. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת יריב לוין, המכונה יושב-ראש ועדת כלכלה. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יושב-ראש ועדת הכנסת, סליחה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חוק מתון הבאנו היום בפני מליאת הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> כל הכבוד. <יריב לוין (הליכוד):> – – וחסד גדול עשינו, נדמה לי, גם עם מתנגדיו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמה מלקות רצית להציע? כמה מלקות? <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה, יש עוד פתרונות חוץ ממלקות, אבל הכיוון הוא נכון. הכיוון הוא נכון. מי שמחרים את מדינתו, מי שפועל מתוך מדינתו כדי לפגוע בה, מי שעושה את זה כשהוא יודע שהוא משתף פעולה עם המרים שבאויבי ישראל, למטרה שהיא לא רק החרם הנקודתי אלא היא חיסול המדינה כולה, רבותי, בעיני, העונש שמגיע לו הוא בכלל בתחום הפלילי. <היו"ר אחמד טיבי:> מי שמחרים תוצרת התנחלויות – – <יריב לוין (הליכוד):> כן, אני אומר לך יותר מזה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – הוא מחסל את המדינה? <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני אומר לך יותר מזה: אתה יודע, לעמוד כאן על הדוכן הזה, כאשר הרצל נמצא מצד ימין ודגל ישראל מצד שמאל, והלשכה והרכב והמשכורת מגיעים מכיסיהם של משלמי המסים הישראלים – לעמוד כאן ולקרוא להחרים את ישראל ולהחרים ישראלים ולהחרים סחורות ישראליות, ולנסוע – בתואר שלך, כחבר הכנסת זחאלקה – להודו כדי לקרוא להם לא לרכוש מוצרים מהתעשיות הביטחוניות הישראליות, בואו אני אגיד לכם את האמת: מעבר לכל דבר זה אפילו עלוב. אפילו עלוב. אני חושב שאם יבוא יום והתקוות הגדולות שלכם תתגשמנה באמת, אתם תצטרכו להסביר איך בכלל נהניתם מכל הטוב הזה כאשר אחיכם המסכנים נאנקים בעזה ובמקומות אחרים. נכון, חברת הכנסת זועבי? כל כך מסכנים הם, ואת יושבת כאן בעודם שם סובלים. אבל, רבותי, אנחנו, כפי שאמרתי כאן כמה פעמים, הפסקנו להיות פראיירים, הפסקנו לאפשר לכל דכפין לבוא, להשמיץ את מדינת ישראל, להחרים את טובי בניה, להכתיב מבחוץ עם מי הוא כן יסחר, עם מי הוא לא יסחר, איפה אנחנו נגור, איפה אנחנו לא נגור. והפטנט הזה, שראשיתו, אני חושב, כמעט כראשית ימי המדינה, שתחילתו עוד בימי משרד החרם, שיושב, נדמה לי, עד היום בסוריה – הדבר הזה יהיה לו סוף, ואנשים יצטרכו להחליט: האם הם אזרחים נאמנים למדינתם, האם הם רוצים לפעול מתוך מדינת ישראל למען מדינת ישראל, האם הם רוצים לנהל כאן, בפנים, בתוך הבית, את הוויכוח, כל אחד על-פי דרכו ואמונתו, וזה כמובן לגיטימי, או שהם רוצים להיות חיל חלוץ, כוח חנית, מוצב קדמי, של כל הכוחות האלה שפועלים מבחוץ כדי לפגוע במדינת ישראל, להחרים אותה, לבודד אותה ולנסות לפגוע בלגיטימיות שלה. את זה לא נרשה, והחוק הזה הוא בהחלט צעד ראשון חשוב, במובן הזה שהוא קובע את הנורמה שהדבר הזה הוא אסור, שמי שנפגע מהדבר הזה זכאי לפיצוי, ושהפיצוי הוא פיצוי נכבד. אבל אני אומר לכם: אין ספק שמוטלת עלינו החובה להשלים את החוק הזה, אבל לא להסתפק בו, להביא את הדברים לידי כך שמי שיעשה דברים מן הסוג הזה, יבוא על העונש המגיע לו, והעונש הזה מצוי בתחום הפלילי. לא מלקות, חבר הכנסת זחאלקה, כי אנחנו בכל זאת מדינה דמוקרטית – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד):> – – וחברה שיש לה סטנדרטים אחרים, אבל כן, כמה שנים בבית-הסוהר, למי שרוצה לחסל את מדינתו מבפנים – – <היו"ר אחמד טיבי:> כמה זמן אתה רוצה? <יריב לוין (הליכוד):> – – זה עונש סביר לחלוטין. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – של אסירי ה"חמאס". <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תודה. הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. תודה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי חברת הכנסת דליה איציק ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011, שבמקור היא הצעת חוק פרטית 2505/18. וכן אני מבקש להודיע, ברשות היושב-ראש, כי הונחו היום על שולחן הכנסת: מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיונים מהירים בנושאים: הרוויזיה בתמרורי הדרכים פוגעת בחניית נכים, הצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון; אספקת מים לכפרים אלחיראן ותל-עראד, הצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי; ואזור התעשייה בטייבה, הצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011> (קריאה ראשונה) [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/373).] <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אופיר אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה, שאני אחד מיוזמיו, הוא חוק צודק, חוק מוסרי, חוק לאומי. <היו"ר אחמד טיבי:> שכחת להגיד מידתי. כולם אומרים "מידתי". <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני גם אוסיף שהוא מידתי. <היו"ר אחמד טיבי:> אה, מאוד מאוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> המטרה היא אחת. יש מטרה אחת, אדוני – להגן על מדינת ישראל ואזרחיה מפני חרמות המוטלים עליה. מה יותר פשוט ובסיסי מהדבר הזה? ואם בארצות-הברית קיים חוק דומה שמגן על מדינות ידידות שלה, על צד שלישי, מחרם, מה לנו כי נלין? ובכל פעם שמגיע חוק מהסוג הזה, הוא ביטוי מובהק לדמוקרטיה מתגוננת, והיא צריכה להתגונן, אדוני היושב-ראש, מפני ניסיונות מכוערים, שמנסים כל הזמן לכרסם ולכרסם ולכרסם בדמוקרטיה הישראלית ובדמוקרטיה היהודית, בשם הדמוקרטיה ובשם חופש הביטוי. ועכשיו אני שומע כאן דיון, אני מוכרח להגיד, מרתק, של כמה? שעה בערך, שעה וחצי, של כל אלה האומרים שהם כמובן בעד חופש הביטוי ובעד חופש המחשבה, אבל הם כמובן תומכים בחרם על מוצרים מיהודה ושומרון. אדוני, אלה הן בעיני שיטות נלוזות. יש ויכוח פוליטי, פוליטי, על הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון. אני בוויכוח הפוליטי הזה, כך נולדתי, כנראה, תומך בנוכחות הישראלית ובהתיישבות היהודית ובתעשייה ביהודה ושומרון. ואגב, אני מוכרח להגיד לכם, באזור התעשייה ברקן נהנים מן התעשייה הזאת גם פלסטינים שבאים לעבוד. יוצאים בבוקר למקום העבודה, חוזרים בערב לכפר שלהם. נהנים. ואז, כשיש ויכוח פוליטי, מחרימים. מזכיר נשכחות. חרם על יהודים הוא דבר מזכיר נשכחות. אני לא רוצה להרחיב ולהסביר מתי וממי זה בא. ותמיד אומרים: מקארתיזם – יש פה כבר מלים קבועות לנאומים – פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בדמוקרטיה. מי פוגע בדמוקרטיה? מי מקארתיסט? אתם זוכרים את חרם האמנים על אריאל? בושה ורפיון שכל. אלה הם חסידי הדמוקרטיה? אלה הם מחריבי הדמוקרטיה. ובאלה הקוראים לחרם ומעודדים חרם, בהם ניאבק בכלים דמוקרטיים, גם באמצעות החוק הצודק והנכון הזה, ואני מקווה שהוא יעבור פה בשעה הקרובה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים ד'יב – איננו. נינו. חברת הכנסת נינו אבסדזה. <נינו אבסדזה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חוק לא צודק, לא מוסרי ולא לאומי. <היו"ר אחמד טיבי:> לא מידתי. גם לא מידתי. <נינו אבסדזה (קדימה):> ולא – מידתי הוא לא אמר. אני מנסה מאוד לשמור על הציטוט המדויק – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, הוא אמר. הוא אמר מידתי, הוא אמר מידתי. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – כדי שהוא לא יגיד שדבריו הוצאו מהקשרם. לא לאומי – אני חוזרת למלה האחרונה שאמרת. תראה, אני פטריוטית, ועקרונית נגד כל חרם על מדינת ישראל, אבל אין מונופול על פטריוטיות, לא לשמאל ולא לימין ובוודאי לא לימין הקיצוני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני בחיים לא אומר את זה. <נינו אבסדזה (קדימה):> אתם שמחוקקים, הקואליציה, את החוקים המקארתיסטיים והבולשביקיים – אני נורא מצטערת, שאלת, וניסיתי לענות בקצרה. אני נגד חרם, אבל הבעיה היא שלקחתם את החוק הזה למקומות רחוקים, קטסטרופליים, מקארתיסטיים ובולשביקיים. הפכתם אותו לעוד חוליה בשרשרת של חוקים של סתימת פיות ופחד קטסטרופלי. שים לב, חבר הכנסת אקוניס, כמה פעמים רק במהלך הדיון הזה הוזכרו המלים "שיתוף פעולה עם האויב"; כלומר, ממחר בבוקר, אחרי שהחוק הזה יתקיים, כל אזרחי מדינת ישראל – שוב, וזה רק חוליה בשרשרת – אמורים לרוץ ולחפש מי האויב. ויתחילו באקדמיה הבריטית, ואחרי זה יבואו לערבים, ואחרי זה יבואו לשמאלנים, ואחרי זה למרכז, ואחרי זה מי שלא מספיק ימין קיצוני, גם הוא בסוף יהיה אויב העם. לי יש שאלה תמימה, כנראה משום שאני מעט מאוד זמן בפוליטיקה אני שואלת דברים תמימים ואנושיים: תגידו לי, אם מחר, חס וחלילה, מבחינת הקואליציה שלך, תקום או תחליט הממשלה הנוכחית – חס וחלילה, במירכאות – שהיא רוצה לעשות סוג של שלום בגבולות כלשהם. איך זה ייקרא? זה יהיה חרם? יכול להיות. אז כל ממשלת ישראל יהיו עבריינים שעברו על החוק, ומה נעשה עם הממשלה הזאת? שאלה תמימה, אבל כעיתונאית לשעבר וכמחוקקת היום, אני לא יודעת מה זה חרם. אין לי מושג עד כמה רחוק אפשר לקחת את זה, ואני לא רוצה לפחד כל רגע פחד מוות שכל דבר קטן, כל אזרח במדינה הזאת יכול להבין כחרם. ודאי אני לא רוצה לראות את מדינת ישראל שעוברת על החוקים. ברשותכם, אסיים בבדיחה נורא פופולרית בברית-המועצות. נפגשים שני נשיאים, של ברית-המועצות וארצות-הברית. אומר האמריקני לרוסי: אני ממדינה דמוקרטית, אצלי אפשר להביא, להגיד שאתה מחרים את נשיא אמריקה. הרוסי אומר: שמע, גם אני ממדינה דמוקרטית, אין בעיה לצאת לכיכר האדומה, ולהגיד שגם אתה מחרים את נשיא אמריקה. לדבר – נורא יפה. צריך לעשות משהו כדי שלא נצטרך לרוץ ולחפש חרם על מחרימים. עפו, איך אמרת? עושים פיל מזבוב. זה הרבה יותר גרוע; אנחנו חושבים שאנחנו הפיל היחידי וכולם מסביב הם זבובים, ואנחנו יכולים להחרים ולהחרים. אדוני, צריך לעשות משהו, לא להחרים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב, אני החלטתי שאתה מדבר לפי התור, והפעם לא תדבר אחרון. <איתן כבל (העבודה):> שתדע לך, זה סימנים לביאת המשיח ביהדות. <היו"ר אחמד טיבי:> נראה איזה סימני גמילה יהיו לך על הדוכן. <איתן כבל (העבודה):> זכות גדולה, נסים, יש לך. אתה מסמן את ביאת המשיח. <היו"ר אחמד טיבי:> דבריו יישמעו בכל תור. אני גם אוסיף לו. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איתן כבל בהצעת החוק שלו הטיל חרם על מי שעוקר את הציפורניים של החתול אפילו. אז מי שמזיק למדינת ישראל, מי שרוצה להרוס את מדינת ישראל, לקעקע את המדינה הזאת – הוא אומר: שלוש שנים, מי שעוקר ציפורניים של חתולה. תבינו, כמה כואב לו על החתולה הזאת. לא כואב לכם על מה שעושים לנו? איפה אתם? התורה אומרת: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את אנשי עירם לאמור – כשבני הבליעל יוצאים מתוכנו, זה לא החרם בבריטניה. "אֹיבי איש, אנשי ביתו" – כשהאויב הוא מתוך הבית, אנחנו באמת צריכים להחרים אותו. על מה אנחנו מדברים? מדברים על חברות שאוכלות, מתעשרות מתוך מדינת ישראל, ממני וממך; מהקניות שאנחנו קונים. והם יכתיבו לנו ולממשלה הזאת איזה מוצרים לקנות, למי למכור ולמי לא למכור. יש לנו מספיק אויבים, אדוני היושב-ראש. יש לנו, ברוך השם, הליגה הערבית, יש לנו חרם על האקדמיה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הליגה הערבית הציעה לכם שלום. אתם לא רציתם. לא התייחסתם. <נסים זאב (ש"ס):> כן. ראינו את ה"עיד אל-סלאם". אני רוצה לומר לכם, אתם לא מבינים למה כל החרמות האלה באים מבריטניה: הפלסטינים כבר מזמן כבשו את בריטניה. זה עניין של זמן, ועוד מעט אנחנו נראה את "הג'יהאד האסלאמי" בלונדון, עניין של עשר, 15 שנה. בריטניה היא כבר לא מדינה אירופית. זה רק בנדמה לי. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהם לא יודעים איך לאכול את הסם הזה כרגע. האיחוד האירופי, שהגיע לפה לפני כמה שבועות, בא פה לעשות חשבון נפש, ללמוד ממדינת ישראל איך אנחנו מתמודדים עם כל העולם הערבי סביבנו ועם כל האויבים בתוכנו, ואיך – 20% של ערביי ארץ-ישראל, ואנחנו באמת מרגישים בכל זאת חזקים. זה לא כי אנחנו דמוקרטים. לא בגלל זה. אתם מנצלים את הדמוקרטיה כדי להרוס ולקעקע את האושיות של מדינת ישראל. אתם מנסים להרוס את המדינה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> כמה זמן אתה צריך עוד? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא צריך בכלל זמן. אני ממשיך בלי זמן. <היו"ר אחמד טיבי:> סיימת. <נסים זאב (ש"ס):> ראיתי שנתת לאחרים כל כך הרבה זמן, בשפע, בטוב לב כזה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מגלה נדיבות. כמה זמן אתה צריך? עוד חצי דקה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק רוצה להזכיר לכם את ההיסטוריה. באפריל 2002, לאחר "חומת מגן", בבריטניה הוחלט לשים חרם על המוצרים הישראליים. למה? כי מדינת ישראל היתה צריכה להתגונן, בתקופה הכי קשה שלה, עם האויב הכי – המר והנמהר, יאסר ערפאת, כשעשו פה טבח של אזרחים, ולישראל לא היתה אפשרות להתגונן, והיא יצאה למלחמת "חומת מגן". וההחלטה היתה מאוד קשה, וכמה חללים מתוך צה"ל נפלו, ובכל זאת ראינו את העוינות, את השנאה נגד מדינת ישראל. ואתם פה יושבים בבית הזה כדי ללבות את האש. אז לפחות אני מצפה מכם: אתם מצהירים נאמנה למדינת ישראל – אל תצהירו, לפחות אל תשקרו. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת איתן כבל. נשארו עוד שני דוברים אחרי איתן כבל, והם: סגן השר איוב קרא ואל-וזיר גלעד ארדן. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו שוב אמורים פה להתמודד עם הצעת חוק, חברי חברי הכנסת, שהיא באמת באה ממקום של פחדנות – אני מנסה להזכיר לנו כל הזמן שיש לנו מדינה משלנו ואנחנו לא זקוקים כל הזמן לחוקק חוקים, להגן על עצמנו מפני מה? ממה כל הזמן – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> לא, אני אומר את זה: ממה נפשך? אין לי ספק שמי שינסה לפגוע בנו, הרי מי ייתן לו את היד לעשות זאת? אין לזה שום קשר בכלל. העניין הוא, אני רוצה להזכיר לחברי חברי הכנסת, כולל היושב-ראש של ועדת חוקה דוד רותם, דרך אגב, שלא אהב את השינויים, שאני הייתי – הצעת החוק המקורית היתה דרקונית לאין שיעור מזו המונחת לפנינו היום, והצעת החוק כפי שהביא אותה זאב אלקין, חבר הכנסת אלקין, אחרי שהגשנו רוויזיה ניתנה לו אפשרות להציג הצעת חוק שונה לחלוטין, כי אפילו הוא הבין שהצעת החוק המקורית שהונחה על-ידו ועל-ידי השאר החברים היא לא הגיונית, היא לא עושה שכל. ובסופו של עניין הוצגה פשרה, שלכאורה היא יצאה פשרה טובה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת: אני, בוודאי, במתכונת כפי שזה מובא היום, אצביע נגד, אלא אם כן נמצא את עצמנו לקראת קריאה שנייה ושלישית מביאים הצעת חוק שבאמת באמת מנסה להתמודד רק עם מי שבאמת מנסה לפגוע במדינת ישראל. כי נכון להיום, אם אני קורא למאן דהוא לא לסייר בשטחי יהודה ושומרון, כיוון שמדובר, לשיטתי, לתפיסתי, בשטח כבוש, אני יכול למצוא את עצמי כמי שעובר על החוק. נכון לרגע זה, כל מה שנוגע לשטחים, כל אמירה הנוגעת לשטחים, על-פי החוק הנוכחי, יש פרשנות שתקבע שאני מדבר נגד החוק. והרי האם לזה התכוון המחוקק? לא לזאת הכוונה. לא לזאת הכוונה. אני לא מבקש להתחרות עם אף אחד על אהבת הארץ. אני כבר מזמן הרמתי ידיים בתחרות הזאת. אוקיי. יש מי שחושב שהוא דואג ואוהב את הארץ הזאת יותר מהאחרים, יבושם לו. אני לא בתחרות הזאת. אבל יחד עם זאת, אינני יכול לתמוך בהצעת חוק שמחר בעצם פוגעת בשיח הדמוקרטי. השאלה אם שחקנים רוצים לשחק בתיאטרון באריאל, נכון או לא נכון – זה שיח לגיטימי. אני נגד מי שמבקש להחרים, אבל זה שיח לגיטימי, למען השם. והמשמעות היא שמי שמתנגד יעבור על החוק. <מירי רגב (הליכוד):> מה לגיטימי בזה שמי שמקבל משכורת מהמדינה מחרים? כשהוא לא יקבל מאתנו משכורת, אז זה לגיטימי. <איתן כבל (העבודה):> חברת הכנסת מירי רגב, זה שיח לגיטימי לחלוטין. אני מתנגד לו, אבל זה שיח לגיטימי. <היו"ר אחמד טיבי:> משפט סיום. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. אני חוזר ואומר: אנחנו, אני לפחות, אתנגד להצעת החוק הזאת. במידה שיסתבר באמת, שהחוק הוא לא חוק של רדיפה וחוק שמנהל איזה סוג של פחדנות של מי שחושב שהמדינה הזאת עוד לא קמה – אז זה אולי גם בקריאה שנייה ושלישית לא תהיה ברירה אלא להתנגד. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. נאאב אל-וזיר איוב קרא, שלוש דקות. <קריאה:> אפשר לקבל תרגום? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מתחיל לדבר ביידיש. <היו"ר אחמד טיבי:> סגן השר איוב קרא, ושלושה רבעים מכם – הבנתם. שלוש דקות. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ד"ר עפו אגבאריה, בספר איוב, אנחנו היום נמצאים בספר ההחרמות, שלצערי לא צריך להיות קיים בלקסיקון של מדינת ישראל כלפי כל ציבור שהוא, וזה מפריע לי, מפריע לי מאוד, מכיוון שיש דברים שאפשר לספר ויש דברים שאי-אפשר לספר. אבל גם במצב שאנחנו נמצאים בו היום, של לוחמה – זאת אומרת, מצב של אי-קשר עם מדינות מסוימות באזור, אני יכול להתוודות שהיתה לי זכות גדולה: למרות ההחרמות כביכול, אנחנו במדינת ישראל ידענו בתקופה האחרונה לעשות הכול, מבחינה הומנית, כדי להביא לכאן אנשים ממדינות שבעצם אין לנו קשרים דיפלומטיים אתן, וגם אין לנו קשר ישיר אתן. חשבנו: טוב נעשה לסייע לאנשים במצוקה בריאותית כדי שיעברו כאן ניתוחים למיניהם, והם חזרו למשפחותיהם ולארצם בריאים ושלמים. לא עשינו חשבון מה מקורו או מה כיוון החשיבה של אותו גורם. לא חשבנו לרגע שצריך לעשות את החשבון הזה. אדם, בשר ודם, וחשוב לסייע לו. עשינו הכול כדי לקדם את התיירות הבריאותית, עם ארצות רבות כרגע, וזה מתעצם מיום ליום. אני חושב שזה נובע מהרגש האנושי והדמוקרטי שיש במדינה הזאת, שיש לי זכות להימנות כאזרח מהשורה בשורותיה; כאשר מנגד אני רואה לנגד עיני איך טובחים באנשים, לצערי הרב, ברוב המדינות בסביבה. אנחנו גם עשינו – אפילו ברמת-הגולן – משהו גלוי. כל שנה כמעט, למרות הקשרים המסובכים שם, כמדינה וכממשלה גדלנו, מ-2,000 טונות של תפוחים ב-2005, למצב שהשנה 12,000 טונות תפוחים עברו לסוריה, אדוני היושב-ראש. לכן, ההחרמות למיניהן וכל הפרובוקציות למיניהן לא צריכות להיות במשטר דמוקרטי. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איוב קרא (הליכוד):> כדאי, אדוני היושב-ראש, להוריד את כל החרמות הללו מסדר-יומו של הבית הזה, מהאופוזיציה ומהקואליציה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. השר גלעד ארדן נועל את רשימת הדוברים. <נסים זאב (ש"ס):> גלעד, תרחם עלינו, שתי דקות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> איפה יושב-ראש הקואליציה? אם יושב-ראש הקואליציה יגיד לי שהוא השתכנע לא למשוך את החוק שלו אלא להצביע עליו, למעשה אין לי מה לסכם. אתה משוכנע? עוד דקה? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שכל מגוון הדעות לגבי הצעת החוק הזאת הושמעו כאן. אין ספק שצריך עוד לשפר ולתקן חלק מהסעיפים בהצעה כדי להבהיר בדיוק על מי יחולו העוולות הנזיקיות שמופיעות בה ועל מי לא. כי בסופו של דבר, אנחנו באמת רוצים, לא שכל קריאה בעלמא שאין לה שום השפעה – תהיה פה איזושהי רדיפה ופגיעה בחופש הביטוי. בכל זאת, הממשלה סבורה שיש צורך לאזן בין חופש הביטוי של אזרחי המדינה לבין הרצון שלנו כדמוקרטיה מתגוננת לשמור על האינטרסים הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל, מעמדה בעולם, כלכלתה, איכות החיים של תושביה. כדי להגן על האינטרסים הללו, אותם גופים, אותם ארגונים שבעצם פועלים פעילות שיש לה משמעות לא מבוטלת – אבל לא רק משמעות ציבורית אלא גם סיכוי גדול לכך, או סיכוי סביר לכך שזה גם יפגע באותם אינטרסים של מדינת ישראל שאני ציינתי – אנחנו מעוניינים למנוע את התופעה הזאת ככל שניתן. לכן הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק, לאשר אותה בקריאה הראשונה ולהעביר אותה להמשך דיון מפורט כדי לשפר את הסעיפים שנדרשים להבהרה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה על הדברים הנוקבים של השר ארדן. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לצרף את כל חברי הסיעה שלי. אני במקומם, אני כמו שבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מקוזז? בעד חוק החרם – 32, נגד – 12, אין נמנעים. מי לא הספיק? איתן כבל, אתה הספקת? <איתן כבל (העבודה):> אני הצבעתי. אני אומר שאני מבקש לצרף את הסיעה. <היו"ר אחמד טיבי:> אה, בשם הסיעה, סיעה ידועה. אגב, זו הסיעה שהדיחה אותנו מהתואר "הסיעה השנייה בגודלה באופוזיציה". הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת החוקה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לכם. <הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (ביטול אזרחות בשל הרשעה בעבירה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/366).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (ביטול אזרחות בשל הרשעה בעבירה), של חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב – קריאה ראשונה. בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש לך עד עשר דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – בהצעת החוק מוצע להרחיב את האפשרות של שלילת אזרחות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לפזר את ההפגנה. <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – אייכלר הצביע נגד וזה עבר במליאה. איך זה יכול להיות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש פה דבר מאוד מעניין. <היו"ר אחמד טיבי:> אייכלר הצביע נגד. אה, טלב (אומר בשפה הערבית: אתה יושב במקום של אייכלר). <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בטעות. <היו"ר אחמד טיבי:> האמת היא שחבר הכנסת טלב אלסאנע יושב במקום ישראל אייכלר ובטעות הצביע נגד. נא לרשום את טלב אלסאנע כנגד, ואת אייכלר כלא נמצא. אין ספק שמדובר בצעד מגלומני – להצביע במקום אייכלר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> העמדה של טלב אלסאנע היתה ונשארה נגד. תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> אבל, אנחנו גאים בבלש אלקין. <היו"ר אחמד טיבי:> אלקין מיטיב למלא את תפקידו. זו מזכירת הכנסת. הדברים האלה נובעים מהשינויים שהיו לאחרונה בסדר הישיבה. טלב אלסאנע ישב פעם שם. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בשפה הערבית: במצרית אומרים: את הדברים האלה תשלחו לו בשמו). את זה תגיד בחקירה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. בהצעת החוק אנחנו מבקשים להרחיב את האפשרות של שלילת אזרחות, ולהסמיך בית-משפט שהרשיע אדם בעבירות – תקשיב, חבר הכנסת טלב אלסאנע – של טרור, פגיעה בריבונות, גרם מלחמה, סיוע לאויב במלחמה, שירות בכוחות אויב, ריגול או ריגול חמור – שבית-המשפט יוכל לשלול את אזרחותו לבקשת שר הפנים ובאישור היועץ המשפטי לממשלה. רבותי, האמנה הבין-לאומית בדבר צמצום אזרחות קובעת מערכת שתכליתה להפחית למינימום את המצבים שאדם יימצא מחוסר אזרחות. יחד עם זה, בצד העיקרון הכללי, יש סייגים. אחד הסייגים החשובים אומר שכאשר אדם, בניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי המדינה, עשה אחד מאלה: נתן שירותים למדינה אחרת, נהג בדרך המזיקה מאוד לאינטרסים החיוניים של המדינה או סיפק הוכחה ברורה להחלטתו להתכחש לנאמנותו כלפי המדינה, ניתן לשלול ממנו אזרחות. רבותי, בהצעת החוק הוספה הוראה אחת שלא היתה במקור, והיא אומרת שאם האדם ייוותר חסר כל אזרחות, יינתן לו רשיון לישיבת קבע בישראל. פירושו של דבר, אנחנו לא מגרשים את האיש, אלא אומרים לו שמדינה היא שותפות, ואם אתה פועל נגד השותפות, אתה לא יכול להיות חבר בה. ולכן אין פה לא פגיעה בדמוקרטיה, לא פגיעה באזרחות, אלא בדיוק בהתאם להוראות של האמנה הבין-לאומית, אנחנו מבקשים לחוקק את החוק בישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני המציע, לגבי רוצחי ילדים, אנסים וכדומה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני, אנחנו לא מדברים על רוצחים, אנחנו מדברים על סעיפים שמופיעים באמנה הבין-לאומית. אין באמנה הבין-לאומית סעיף שאומר: סייג לשלילת אזרחות זה רצח ילדים. <היו"ר אחמד טיבי:> רצח ראש ממשלה למשל? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם זה לא מופיע באמנה הבין-לאומית. <היו"ר אחמד טיבי:> לא מופיע, לא מופיע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> דקדקתי פה באמנה הבין-לאומית, כדי שהחוק הזה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> איזו אמנה זו, אדוני? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה ה- – Convention of the Reduction of Statelessnessהאמנה הבין-לאומית בדבר צמצום חוסר אזרחות. משום שבסופו של דבר אי-אפשר להיות שותף בחברה ולא להיות נאמן לה. כמו שאנחנו אומרים: האזרחות תלויה גם בנאמנות. זה לא דבר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> רוצח ראש ממשלה נאמן לחברה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אילו היה מופיע באמנה הבין-לאומית, הייתי מכניס גם אותו, אבל אני לא מבין מה הקשר בין ביטול אזרחות של רוצח ראש ממשלה לבין בגידה במדינה. זה לא אותו דבר. <היו"ר אחמד טיבי:> אה. <חיים אורון (מרצ):> זה דרגה פחות. <היו"ר אחמד טיבי:> שמעתם? רק תשמעו. אוקיי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לכן, אני מבקש לאשר את החוק בקריאה ראשונה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת אורי אריאל, אם הוא רוצה; ההיסוס אומר: לא. חבר הכנסת חנא סוייד. אמרו לי שאחד מכל סיעה ידבר. טלב אלסאנע ידבר בשם רע"ם-תע"ל וזחאלקה בשם בל"ד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חנין זועבי. <היו"ר אחמד טיבי:> חנין זועבי – בל"ד, זחאלקה מוותר. זו החלטה של הסיעות. <השר מיכאל איתן:> דיון אישי, אבל סיעתי. <היו"ר אחמד טיבי:> כן, אבל זו החלטה עצמונית. <השר מיכאל איתן:> כך גם הכנסת ממשיכה לנשום באופן עצמוני. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, צריך להגיש פה חוק לשלול את האזרחות של מי שלא ויתר. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי, זה קרוב. תפאדל, חנא סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, האמת היא שאני רוצה להתחיל ולהרכין את ראשי מול הכבוד הגדול שנתן חבר הכנסת רותם לאמנות בין-לאומיות. <היו"ר אחמד טיבי:> מרשים, מרשים. <חנא סוייד (חד"ש):> איזו דבקות, איזה כבוד – – <היו"ר אחמד טיבי:> מרשים. <חנא סוייד (חד"ש):> – – מלה במלה, אות באות. זה ממש – – <היו"ר אחמד טיבי:> מרשים. <חנא סוייד (חד"ש):> – – מרשים. <היו"ר אחמד טיבי:> בִּאלצַ'פט. <חנא סוייד (חד"ש):> אני חושב שטוב יעשה חבר הכנסת, גם סיעתו, גם הכנסת, אם תיצמד באמת לאמנות בין-לאומיות – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת רותם, שמעת את ההמלצה של חנא סוייד? <חנא סוייד (חד"ש):> – – בדבר זכויות אדם, בדבר זכויות אזרח, בדבר החלטות של מועצת הביטחון, בדבר כיבוש, בדבר כל הדברים שהזירה והמוסדות הבין-לאומיים מדברים עליהם, שממשלות ישראל, ובמיוחד הממשלה הנוכחית מצפצפת עליהם. לכן ממש נדיר הכבוד הזה שניתן כאן לאמנה הבין-לאומית. אני רוצה להגיד שהדיון הזה לא צריך להתקיים תחת העננה של מה אתם רוצים לעשות עם מישהו שריגל נגד המדינה. אז אני אומר: אוקיי, מי שריגל נגד המדינה נענש על-פי חוק. אבל זה שכל שני וחמישי באים להזכיר כאן שאזרחות זה כאילו מתנה, זו טובה שמישהו נותן לאזרחים בכלל, והכוונה כאן היא ברורה ביותר, היא כלפי האזרחים הערבים, אף-על-פי שזה לא נאמר כאן – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה רק האזרחים הערבים – – – טרוריסטים – – – <חנא סוייד (חד"ש):> לא נאמר כאן. תבין מה שאני אומר, תעזוב אותי. תראה, אתה מבין בדיוק את הלוגיקה שאני מדבר עליה. אני אומר שלא טוב שהדיון הזה יתקיים תחת העננה שאני רוצה להגן על מישהו שריגל נגד המדינה. זו לא נקודת המוצא. מי שמתחיל ככה, הוא מטעה את כולם. אז אני אומר, מצד שני לא יכול להיות שכל שני וחמישי – אזרחות, אזרחות, אזרחות. זה לא יכול להיות ככה. האזרחות שאני מקבל כאזרח במדינה היא לא מתנה מאף אחד, היא זכות בסיסית שלי. אי-אפשר לפצל ביני לבין האזרחות שלי. אם אני עושה משהו לא טוב, אם אני עובר על החוק, יש חוקים. אבל לקשור כל דבר עם האזרחות, עם עצם הקיום שלי והדבקות שלי במולדת שלי, איפה שאני חי, זה דבר שהוא אנטי-דמוקרטי, זה אנטי-חופש, ובוודאי ובוודאי לא לכך התכוונו באמנה שנאמר כאן שכאילו רוצים לכבד אותה מלה במלה, אות באות. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <חנא סוייד (חד"ש):> אני מציין את זה במיוחד, במקום או במדינה שרוצה להצטייר שהיא נאות המדבר של הדמוקרטיה במזרח התיכון. אני מאוד שמח שההתפתחויות במזרח התיכון לאט-לאט יראו שזה לא המצב. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <חנא סוייד (חד"ש):> עד עכשיו, לרוע המזל היו משטרים בעולם הערבי, משטרים של רודנות, שנתנו כאילו, ועזרו לכך שמדינה שהיא כובשת והיא נגד הזכויות הבסיסיות של חלק מהאזרחים שלה תצטייר כנאות מדבר. אני מציין שהחוקים האלה רק מוכיחים את ההיפך: שכאן מדובר במשטר לא פחות רודני מכל המשטרים שנופלים, ואי-אפשר לחלום שמשטר רודני שלוחם באזרחים שלו, או לפחות בחלק גדול מהם, ימשיך כל הזמן לטעון שהוא נאות המדבר של הדמוקרטיה במזרח התיכון. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, הוא ויתר. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בית-המשפט העליון האמריקני קבע כי שלילת האזרחות היא אכזרית יותר מעונש מוות. אבל זה לא יעזור פה, בכנסת גם לא היו מתנגדים לעונש מוות. אז מה נגיד? נגיד שהצעת החוק, המבקשת לערער על האזרחות כזכות יסוד, מנוגדת לאמנת האו"ם? גם, אז מה? מה נגיד? שיוזמי החוק אינם טורחים להסתיר את העוינות שלהם, יוזם החוק העיקרי אינו טורח להסתיר את העוינות שלו כלפי האזרחים הערבים? גם, אז מה? הם יגידו שאנחנו אויבים. מה נגיד? שיוזם החוק הוא אחד היוזמים המובילים של רשימת החוקים הגזעניים? הוא יתגאה בכך. נגיד שהאזרחות אינה רק זכות פוליטית כי אם זכות בסיסית? זכות אדם בסיסית? גם המלים "זכויות אדם" הן מילות גנאי בכנסת הזאת. אנחנו לא נגיד את זה. נציע דילמה אחרת. הדילמה היא שהערבים – שאליהם מיועד החוק, ואנחנו מבינים אחד את השני – כמעט שאינם אזרחים. לפני שתשללו, ותחשבו לשלול את האזרחות שלהם, שלנו, אנחנו כמעט איננו אזרחים. ועל מנת לשלול אזרחות, צריכים קודם כול לתת אזרחות. הערבים פה הם אזרחים על תנאי, שלעולם לא יוכיחו את הנאמנות שלהם כי הם לעולם לא יהיו פטריוטים ציונים. אז אולי בגלל זה כל כך קל להסיר את האזרחות שלנו. כי מדובר מלכתחילה באזרחות חלשה, באזרחות רופפת. ולמה לשלול, אבל למה לשלול את האזרחות שלנו בחוק? למה הפאדיחה הזאת, הסקנדל הזה? למה אתם צריכים אותו? הרי המדינה והשלטונות שוללים את האזרחות שלנו כמעט כל יום. הבולדוזרים של משרד הפנים שוללים את האזרחות שלנו כמעט כל יום. הפקעת זכויות האזרח שלנו היא גם כן צורה של שלילת אזרחות שהיא נעשית כל יום. בכל זאת, חוק זה הוא חוק מסוכן. גם לאור המציאות העגומה הזאת, המדכאת הזאת, החוק הזה הוא חוק מסוכן. כבר אמרו שהכנסת הופכת את האזרחות מזכות אדם לכלי של מאבק פוליטי, וכבר נאמר שהכנסת הופכת את החוקים מכלי לשמירת זכויות לכלי של מאבק פוליטי. המלה הראשונה והאחרונה נתונה לשב"כ בחוק הזה. בית-המשפט צריך רק להשתכנע ש"האזרח עשה מעשה של הפרת אמונים למדינה". מי משכנע את בית-המשפט? השב"כ. האם זו משימה קשה? האם קשה שהשב"כ ישכנע את בית-המשפט של מדינה שמרגישה שהיא מאוימת כל הזמן? מדינה וחברה שמטפחות את הפחד, הופכות את הפחד לאידיאולוגיה. אפילו לא צריכים את השב"כ. חברי הכנסת הם יותר אינטליגנטים, הם משתכנעים בכוחות עצמם שעצם קיומו של הערבי הוא קיום מאיים. כבר אמרו, ואני מצטטת, ש"השוני העיקרי בין הצעת החוק של חבר הכנסת רותם" – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> כן, אני מסיימת. – – "ובין המצב החוקי הקיים הוא בכך שההצעה מבקשת להוסיף כלי למשפט הפלילי נגד חשוד בעבירות טרור, באמצעות שלילת אזרחותו, כעונש נוסף, במסגרת ההליך הפלילי נגדו". חברי חברי הכנסת, משפט סיום. קודם כול צריכים להבין אזרחות מהי, ואז אפשר לדבר על שלילת אזרחות. ורק אז, כאשר מבינים באמת אזרחות מהי, אפילו לא מעלים על הדעת לשלול אותה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע. שד חאלכ. <איתן כבל (העבודה):> אני מבקש – – – אדוני היושב-ראש, אל תיתן לו פריווילגיה של אח. <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. זה הנאום השלישי או הרביעי שלו היום. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הוא – – – אבל מצביע כאייכלר. <היו"ר אחמד טיבי:> כאייכלר. צריך להתרגל, אגב. הוא לא התרגל לעובדה שיש כבר שני אייכלרים בכנסת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה שכן טוב, והוא גם שכן חדש – תפס מקום שהיה פנוי. לא שמתי לב ששינו, צריכים להודיע לנו. בכל זאת, זה כבוד גדול לאייכלר להצביע נגד החוק הזה. אני רוצה לציין, כבוד היושב-ראש, כאשר מדי פעם מעלים את הסוגיה של אזרחות, אלה שרוממות האזרחות בגרונם, בזכות מה הם קיבלו את האזרחות? הרי מעולם הם לא היו שייכים לכאן, הם לא היו כאן. באיזו זכות הם מתחילים לדבר על האזרחות? הרי אנחנו מקבלים את האזרחות מעצם היותנו, כאן נולדנו, וההורים שלנו כאן, וכאן נמשיך. ולכן, דבר כזה, העובדה ההיסטורית הזו, אי-אפשר בשום חוק לשנות אותה – – <יריב לוין (הליכוד):> הרי הבדואים הם שבטים נודדים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – לא זכות, חבר הכנסת יריב לוין, שקיבלנו אותה בחסד או טובה, או שמישהו חיכה לנו בשדה התעופה, ואמר: הו, אתם אזרחים. <יריב לוין (הליכוד):> זה המדד? – – – אזרחות – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אנחנו נולדנו אזרחים כי אנחנו נולדנו כאן. כי אנחנו שייכים לכאן – – <יריב לוין (הליכוד):> פה? אתם שבטים נודדים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – לאדמות האלה, להרים האלה, לגבעות האלה. כאן, זו עובדה היסטורית. ולכן, יש כאלה שיש להם תמיד תחושה – כאילו משליכים את התחושה של חוסר השייכות גם לאחרים. אני יודע, בחוק העונשין – ואתה יודע, בתור עורך-דין – על עבירות מענישים. לא כורתים לאדם את האוזן, לא כורתים לו את הראש. מענישים – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה בסעודיה. זה בסעודיה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – כדי להעביר מסר. אבל כאשר באים ושוללים את האזרחות, שהיא חלק ממהותו של האדם, חלק מהשייכות שלו, חלק מהזיקה שלו למדינה ולמקום – זה יותר חמור מלכרות לו את היד. ולכן, זה דבר שאיננו קשור לעונש. עונש מענישים כאשר באים ואומרים: יש עבירה ויש עונש. הוא מרצה את העונש, הוא חוזר לחברה. אדם ששללת ממנו את האזרחות, אחרי שסיים לרצות את עונשו, מה יהיה? אתה מעניש אותו לכל החיים. ומהזכות החוקתית הזו נגזרות זכויות נוספות – מה שקשור לבחירות ולהצבעה ולבחור ולהיבחר, וכל מיני. ולכן, השאלה הנשאלת: מה התכלית של סוגיית האזרחות? הרי זה איננו עונש. המטרה היא לעשות דה-לגיטימציה אזרחית לאזרחותה של האוכלוסייה הערבית, ולהעביר מסר חינוכי שהם לא אזרחים, וסוג העבירות שבהן אנחנו דנים זה עבירות פוליטיות. מה זה טרור במציאות הקיימת? זה דבר פוליטי, זה דעה. כי לא מענישים את עמי פופר, שירה בשבעה עובדים פלסטינים. הרוצח יגאל עמיר, שרצח ראש ממשלה על רקע דעות פוליטיות – ראש ממשלה – החוק הזה לא חל עליו. הוא חל על מי שהביע עמדה שהוא בעד כיבוש, תומך במאבק הפלסטינים נגד הכיבוש, אז זה תמיכה בטרור. ולכן, זה חוק פוליטי, חוק אנטי-חוקתי, חוק בלתי חוקתי בעליל. ולכן, לדעתי – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – אני מאמין שהיועץ המשפטי של הוועדה – גם הוא יודע שהחוק הזה דינו להיפסל. לכן, החוק הזה, גם אם תעבירו אותו, הוא יישאר פסול, יישאר בלתי חוקתי, לא יעזור לכם כלום. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אף-על-פי שאני ויתרתי על זכות הדיבור, אני רוצה להסביר לכם מה ההבדל בין "אזרחות" בעברית ל"מוואטנה" בערבית. "אזרחות" היא מ"אזרח"; "מוואטנה" היא מהשורש "ווטן", שזה מולדת. תראה מה ההבדל ומה הקשר הגורדי בין ה"מוואטנה" ל"ווטן", ולכן הקשר הוא למולדת יותר מאשר למדינה, הוא לארץ ולמולדת יותר מאשר למדינה. יכול להיות שבגלל זה אתם רוצים לשלול את האזרחות. חבר הכנסת יעקב כץ – ויתר. חבר הכנסת חיים אורון. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת כץ ויתר. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה שעוד לא הצלחתי להשתחרר מההתרגשות ממידת הדבקות של מציעי החוק – – <היו"ר אחמד טיבי:> בהחלט, בהחלט. <חיים אורון (מרצ):> – – באמנה בין-לאומית שאני מודה שאני לא בדיוק מכיר אותה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מרשים, מרשים. זה היה מרשים. <חיים אורון (מרצ):> אני לא בדיוק מכיר אותה, ואני לא מכיר אותה על כל חלקיה. אני רק מבין שהכותרת שלה זה איך מצמצמים את הפגיעה באזרחות. אז אני מבין – אני לא רוצה להתייחס לאמנה שאני לא מכיר אותה, אבל אני מודה, חברי ישראל ביתנו, אני לא מפסיק להתרגש מהנאמנות הזאת לאמנות בין-לאומיות. אבל למה אני צריך להיות דבק באמנות בין-לאומיות? בואו נהיה דבקים בעצמנו. כפי שנאמר פה על-ידי חלק מקודמי, האזרחות היא לא סוג של זכויות שאנחנו מעניקים למישהו; עד כדי כך שאמרנו: כאשר אתה דורך על אדמת הארץ, יהודי, לפי חוק השבות, קיבלת אזרחות – לא יום יותר מאוחר, לא דקה יותר מאוחר. לא כמו שמקובל בארצות העולם – בהתחלה ככה ואחר כך ככה, ותהליכים שלמים. אגב, בהבדל ממישהו אחר. אנחנו בעצם אמרנו: המשמעות של הזיקה לכאן היא הזהות המוחלטת. – – – הפתעתי אותך כאן עם העדפה מאוד מאוד גדולה, שאני תומך בה: בני העם היהודי. עכשיו, בהבל פה – ומסבירים לי כל הזמן: תשמע, זה לא חוק נגד ערבים. אנחנו נעשה את זה גם לטרוריסט יהודי. וכאשר נשאל פה המציע אם רוצח ראש ממשלה הוא לא טרוריסט, הוא אומר: לא. זאת אומרת – מה אתם בדיוק אומרים? מישהו שיזרוק בקבוק מולוטוב, על-פי ההגדרה הוא טרוריסט, לבטח אם הוא זרק אותו על יהודי – קל וחומר הוא טרוריסט, ניקח לו את האזרחות. ורוצח ראש ממשלה הוא לא. כי מה? תסבירו, כי מה? חוץ מזה, אני מודה ומתוודה: הקוד המוסרי שלי לא יצר רצף שעבירות נוראיות – שאני מגנה אותן ונאבק בהן וכו' וכו' – כנגד המדינה, הן סקאלה נפרדת. רוצח ארבעת ילדיו הוא לא. אה. כי זה לא כתוב באמנה הבין-לאומית. נדאג שיתקנו את האמנה הבין-לאומית. הוא יישאר אזרח. אגב, גם לא לוקחים לו את הפנסיה. איש רם מעלה, אונס שתי נשים בכוח – הוא לא. אבל מי שטלפן למישהו בזמן מלחמה – הוא כן. אני מודה ומתוודה: הסקאלה שלי הרבה יותר מורכבת. ולכן, בסקאלה שלי, האזרחות היא לא אחד מכלי הענישה. אתם הפכתם את האזרחות כעוד אחד – יש עונש קנס, ומאסר, ונטילת אזרחות. היא לא כלי ענישה. וכל המנגנון הכאילו-משפטי שהכנסת תיתן לבית-המשפט להשתמש בו – מאיפה זה בא? מה, אתם מחפשים עוד ועוד נושאים? ממה אתם פוחדים, לכל השדים והרוחות? <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> – – – אתה לא רואה שבנאומים בלי הגבלת זמן מדברים היום? <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותךְ לסדר בגלל הסגנון שלךְ. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> אתה לא יכול לקרוא אותי לסדר. תסתכל על השעון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותךְ לסדר פעם שנייה. אז מה אם את שרה? מה, את יכולה להטיף לי מוסר? אל תעירי לי. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני לא מבין – אני מבין מצוין, ולכן אני נגד. כל שבוע עם סיפור חדש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת – נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> לא יוצא לך מהגרון, השם שלי. – – – כמעט נחנק. <חיים אורון (מרצ):> מה שנכנס לגרון לא יוצא. <היו"ר אחמד טיבי:> שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מתקרבים לפרשת "זכור אשר עשה לך עמלק". ועל עמלק כתוב: לא תשכח. <חיים אורון (מרצ):> מי עמלק? <נסים זאב (ש"ס):> ולכן אנחנו צריכים לדעת, כדי להילחם בעמלקי הזה שבכל דור – בכל דור יש לנו את אותם הטרוריסטים, את אותם שרוצים להשמיד את מדינת ישראל. אם אנחנו נשב בחיבוק ידיים ולא נעשה מעשה, אז באמת אנחנו מפקירים את מדינת ישראל. על מה מדברים פה בכלל? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – של ההיסטוריה – מה שאתה עושה. <נסים זאב (ש"ס):> תאמין לי, אני רוצה לומר לך: יש כאן נקודה מאוד חשובה שאף אחד לא חשב עליה. כשאנחנו מדברים על שלילת אזרחות, תגיד לי עכשיו: אמיר מח'ול, שנשלח על-ידי ה"חיזבאללה", למשל, לרגל – איזה זכות יש לו להיות ישראלי? למה ש"חיזבאללה" לא ייתנו לו את האזרחות שלהם? אותו מרגל סורי שפועל לטובת סוריה – שייתנו לו את האזרחות. אף אחד לא מונע מאותה מדינת אויב לעזור לאויב שיקבל את האזרחות שלו. אם הוא כל כך נאמן לאויב, שהאויב יעזור לו גם בתעודת הזהות וגם באזרחות שלו. אין שום בעיה עם זה. אבל דבר נוסף אני רוצה לומר – ואני ראיתי את זה בהצעת החוק, וכולם מתעלמים מזה משום מה: הרי אם אין לו אזרחות, באמת, במדינת ישראל – נאמר שבית-המשפט קבע לשלול לו את האזרחות – זה לא גירוש עדיין, ואת זה אף אחד לא אומר. זאת אומרת: הוא יכול להישאר תושב מדינת ישראל. ואני רוצה לומר לכם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז בשביל מה, בשביל מה לשלול אזרחות בכלל? <נסים זאב (ש"ס):> בגלל שאין לו זכות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה החוק של רותם. הוא רוצה לקבל – – – <נסים זאב (ש"ס):> כטרוריסט – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה כל העניין. רוצה לקבל עצם. – – – <נסים זאב (ש"ס):> תגיד לי, היום, היום האזכרה של שמונה הנרצחים שנרצחו, ילדים, בישיבה שלהם, ב"מרכז הרב". היום, בראש חודש, נרצחו שמונה תלמידים מ"מרכז הרב", בישיבה, על-ידי טרוריסט – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – ירושלמי. היתה לו אזרחות ישראלית. <היו"ר אחמד טיבי:> כל מי שרצח ילדים צריך לשלול לו את האזרחות? <נסים זאב (ש"ס):> מי שרוצח כדי לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל – שילך לכל הרוחות. אין מקומו במדינת ישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> מי שרוצח ילדים? <נסים זאב (ש"ס):> גם אם הוא ישראלי-יהודי. כן. <היו"ר אחמד טיבי:> עמי פופר? <נסים זאב (ש"ס):> שילך לכל הרוחות. <היו"ר אחמד טיבי:> עמי פופר. <נסים זאב (ש"ס):> מי שפוגע במדינת ישראל, ופוגע – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עמי פופר. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רוצה להגיד שמות. <היו"ר אחמד טיבי:> אה. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מכיר שמות, לא יודע מה הוא עשה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא יודע מה הוא עשה, עמי פופר? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע איזו כוונה היתה לו. בית-משפט יחליט. <היו"ר אחמד טיבי:> החליט כבר, בית-משפט. <נסים זאב (ש"ס):> אם הוא כיוון, אותו טרוריסט, לפגוע במדינת ישראל – פה החוק הוא שווה לכולם. אפילו קדאפי לא יקבל אותו, תאמין לי. אפילו קדאפי היום מצהיר שהוא נגד טרור, הוא נגד "אל-קאעידה". <כרמל שאמה (הליכוד):> גם עמי פופר – – – תגיד לו את זה. מה, אתה מתבייש להגיד שעמי פופר – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מתבייש. אני לא רוצה לומר שם כזה או אחר. כל מי שפוגע במדינת ישראל, ומתוך מטרה לפגוע בה, וזה לא משנה אם זה רצח ערבי או רצח יהודים. <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> בוודאי, אני אמרתי את זה. אבל למה להיכנס לשמות כרגע? ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה סיימת. <נסים זאב (ש"ס):> אני סיימתי ואני כבר מסיים. – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה מעניין. <נסים זאב (ש"ס):> האחריות שלנו כלפי אזרחי מדינת ישראל – לא מבקשים להיות נאמנים, כי כל הנאמנות פה היא בלוף. אבל להיות בוגדים ולקבל אזרחות, שהיא נאמנות למדינת ישראל, את זה צריכים לעקור מן השורש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת יריב לוין, ההזדמנות שלך לבטא את משנתך, שוב. <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אחרון הדוברים בהצעה הזאת. <כרמל שאמה (הליכוד):> משנתו הסדורה. <היו"ר אחמד טיבי:> כן. מאוד סדורה. הוא יגיד לך שזה פחות מדי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יריב, במלה. <היו"ר אחמד טיבי:> במידה. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, כן, אזרחות זו פריווילגיה. כן. להיות אזרח של מדינה ולקבל את הגנתה, ולקבל שורה שלמה של זכויות שאתה זכאי להן מכוח האזרחות הזאת, זו פריווילגיה. ולא בכדי. כאשר שואלים את אותו ציבור שבחר גם בכם, חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת סוייד, מה תרצו לעשות ביום שתקום מדינה פלסטינית, אם תקום – האם תרצו שאתם, הבית שלכם, היישוב שלכם, יהיו חלק מאותה מדינה? לא, לא. אתם רוצים להישאר אזרחי ישראל, לא במקרה, אז בואו לא ניתמם. עכשיו אני אומר עוד דבר אחד. חברת הכנסת זועבי, שמעתי את הנאום שלך על ה"אין אזרחות". זה היה די מגוחך, כשיושב כאן על כס היושב-ראש חבר הכנסת טיבי, ואת עומדת כאן לצדו ונואמת ואומרת את כל אשר על לבך – אבל אין לכם אזרחות, ואין זכויות ואין כלום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני אגיד לך מה אין לכם, אין לכם נאמנות בסיסית למדינה שאתם נהנים ממנה כל כך, ואת הדבר הזה צריך לתקן. עכשיו אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אורון. הדוגמאות שלך הן בהחלט שובות לב, אבל אני חושב שההבדל הוא הבדל ברור. העבירות שבהן מדובר והן נכללות במסגרת החוק הזה – אני בהחלט שותף לדעתך שלא איזו אמנה בין-לאומית היא שצריכה להכתיב לנו את הדרך, אם כי זה לא מקרה שהאמנה נוגעת דווקא לתחומים האלה; אלה עבירות שיש להן נגיעה ישירה לחובה שלך להיות נאמן לאותה מדינה שנותנת לך את האזרחות. ויש קשר – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – ממשלה – – – <יריב לוין (הליכוד):> לא, בדיוק לא. העבירות שאתה מנית, שהן כולן מהתחום הפלילי, אם אפשר לקרוא לו, במירכאות, "החמור מאוד", אבל עדיין התחום הפלילי הרגיל, הן עבירות שאין להן קשר לזהות שלך כאזרח של המדינה. יש בהן עבירות חמורות מאוד, אני מסכים, אין בכלל ויכוח. העונש עליהן צריך להיות חמור. אבל הקשר, הקשר בל-יינתק, בין העובדה שאדם מצד אחד מקבל מהמדינה אזרחות עם כל הזכויות שנלוות לה, ומצד שני בוגד ברגל גסה באותן חובות נאמנות מינימליות שיש לו כלפי המדינה, הקשר הזה הוא קשר ברור, כל אחד רואה אותו. לכן, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא טוב, החוק הזה נכון, החוק הזה הוא במקומו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <קריאות:> – – – <יריב לוין (הליכוד):> והחוק הזה הוא חלק מסדר שאנחנו עושים כאן כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית אמיתית, מדינה של חופש ביטוי ושוויון זכויות, אבל מדינה שמגינה על עצמה ושאזרחיה חבים בנאמנות לה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אחרון הדוברים – מותר לשר להתערב בנושא, חבר הכנסת השר לנדאו, הוא ביקש. אין ספק שהנושא של אזרחות הוא נושא חשוב לאנשי הימין. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אורון, ג'ומס: רוצח ראש ממשלה, בעבורו, ואולי בעבורו בלבד, צריך שייפסק, על-פי חוק המדינה, פסק-דין מוות. שאלת האזרחות כאן מיותרת. בכל דרך שבה ישראל צריכה להראות, להביע, את שאט הנפש שלה, את התיעוב, את השלילה הגמורה של כל מי שמרים יד על הדמוקרטיה בישראל במעשה כה קיצוני – יש לזה רק דרך אחת והיא פסק-דין מוות. לכן, השאלה שאתה העלית, מה דינו, תישלל אזרחותו, לא תישלל אזרחותו – כך צריך לפעול. <מירי רגב (הליכוד):> למה – – – לבטל חסינות של חברי כנסת – – – <קריאה:> – – – בירייה. <קריאה:> מתי – – – את עונש המוות? אדוני, מתי? <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני חושב, חבר הכנסת אורון, הדוגמה שהבאת לגבי זכותו בחוק השבות, זכותו של כל יהודי באשר הוא יהודי, לעלות לישראל, ראשית צמיחת גאולתנו – איך פתאום נשלול את אזרחותו? <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> מי שרוצה להיות יהודי, לחיות במדינת יהודים, לעשות לבניינה, לראות בה את ביתו, לקשור את גורלו בגורלה – זה מקומו. אבל כל מי שמבקש לעלות, בין שהוא יהודי ובין שהוא לא יהודי, במטרה להביא להריסתה, אין לו שום מקום במדינה הזאת. אגב, גם יהודי שמבקש לעלות – – – <חיים אורון (מרצ):> זה לא הנושא. <אילן גילאון (מרצ):> מה יהיה עם מי – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אתה העלית את זה, ולכן זו התשובה שאתה מקבל. עכשיו, גם יהודי שבפלילים קשור, ישראל יכולה שלא לקבל אותו. אני אולי אקצר ואומר את הדבר הבא. <נסים זאב (ש"ס):> – – – רוצים להצביע – – – <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> שמה? <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני הולך. אני הולך. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> גם מי שאיננו יהודי יכול להיות גם אזרח, בלי שום בעיה, בוודאי. <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אז אני מודה לך על התיקון. בלי ספק בכלל. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להדגיש: – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, אני מציע לכל מי שממהר – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – אזרחות עניינה זכויות ועניינה גם חובות. ומי שמבקש להיות אזרח כשהוא מנצל את אזרחותו כדי לקעקע את יסודותיה של המדינה שבה הוא חי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני הולך. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לאפשר לשר להמשיך. יש לך עוד שבע דקות. תמשיך. מי שלא רוצה – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – – אותו שופט. והשאלה האחרונה, אני מבקש לשאול את חברת הכנסת זועבי – – <היו"ר אחמד טיבי:> מותר לו להמשיך. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ומי שהם פה מבקשים להפוך את המדינה הזאת למדינה שהיא על הכוונת: – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – למה אתם רוצים להיות אזרחי ישראל? אם אתם פלסטינים, אתם רוצים להרוס אותה, אם כל מה שאתם עושים כאן, את ודומייך, זה כדי להביא להריסתה – מה את כל כך נתלית באזרחות שלך? את מן הראשונים שהיית צריכה לבוא ולומר: גט כריתות, אינני מכירה בכם, אני רוצה ללכת. תודה, אדוני היושב-ראש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תתבייש לך – – – מלפניך, מלפני המשפחה שלך. תתבייש לך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עוד השקפת עולם על אזרחות מבית-המדרש של הימין. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. נא להצביע. מי שבעד, הוא בעד שלילת אזרחות. <נסים זאב (ש"ס):> בעד הדמוקרטיה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10) (ביטול אזרחות בשל הרשעה בעבירה), התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 26, מתנגדים – 12, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הצעת החוק של חבר הכנסת דוד רותם להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאה:> ועדת הפנים. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הפנים. זה חריג. לא. הוא, בדרך כלל – – – <קריאה:> – – – קריאה ראשונה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני רוצה ועדת הפנים – ועדת הפנים. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת פנים. אמרנו: ועדת הפנים. מה? <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה אמרת? אמרתי "לוועדת החוקה", כי הוא תמיד לוקח את כל החוקים, גם כשהם מדברים על מחיר ביצים וכבשים. <קריאה:> מחיר ביצים זה כלכלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הפעם הוא מחזיר את זה לאיפה שצריך – לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לכם. <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011> [מס' כ/360; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 16243; נספחות.] <(קריאה שנייה וקריאה שלישית)> <היו"ר אחמד טיבי:> הנושא הבא – חבר הכנסת חיים כץ. <מירי רגב (הליכוד):> לא מעניין – – – חוק כזה, חוק אחר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא חדש: הצעת חוק שירות הקבע (גמלאות) (תיקון מס' 25), קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת כץ. <קריאה:> – – – סדר-היום. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה קצר וחשוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נהנה בשעות האלה לעמוד פה ולעזור לאזרחי מדינת ישראל. אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. סעיף 33 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות), התשמ"ה–1985, קובע כי מי שזכאי לקצבת פרישה במסגרת פנסיה תקציבית, מקבל משכורת מאוצר המדינה או ממקור אחר שנקבע כקופה ציבורית – עשויה קצבתו להיות מופחתת בהתאם לתנאים הקבועים באותו סעיף. התפיסה המונחת על בסיס הוראה זו היא שקצבת הפרישה בפנסיה תקציבית מהווה תחליף ההכנסה ובקביעת גובה תחליף הכנסה זה ניתן להתחשב בהכנסות אחרות שמקורן באוצר המדינה. הפחתת הקצבה עקב קבלת הכנסה מקופה ציבורית גורמת לא פעם לפורשי צה"ל הזכאים לקצבה לעבוד כיועצים במקום להיקלט כעובדים מהשורה, כדי שיוכלו ליהנות ממלוא הקצבה לצד המשכורת. היחידות הכפופות למשרד ראש הממשלה והתעשיות הביטחוניות הממשלתיות זקוקות לידע הייחודי ולניסיון של פורשי צה"ל. ואולם, הן נאלצות להעסיקם בתור יועצים, ובכך לא נהנות מהיכולות הניהוליות שלהם ומשילוב אינטגרלי שלהם בתוך המערכת. כדי למנוע את הפגיעה בגופים האמורים ולהרחיב את אופק ההשתלבות בהם לפורשי שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל, מוצע לקבוע כי ההוראות בעניין הפחתת הגמלה לא יחולו לגבי פורשי צה"ל הזכאים לקצבת פרישה שעברו לעבוד ביחידות סמך ביטחוניות או בתעשיות הביטחוניות הממשלתיות האמורות. ברצוני להודות לחבר הכנסת עתניאל שנלר שיזם את הצעת החוק וטרח להביא אותה כמה שיותר מהר, לעורכת-הדין נועה בן-שבת, היועצת המשפטית של הוועדה, לצוות הוועדה בראשות המנהלת וילמה מאור, שעדיין נשארת פה, לבנות מעיין, אתי וענת שעזרו ופעלו בקידום הצעת החוק, ולעוזרי הפרלמנטרים איילת השחר ואילן מרסיאנו. אני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, יש לך הסתייגות, הסתייגות דיבור. בבקשה, חבר הכנסת. <קריאה:> לא, לא. אחר כך – – – להצביע. <עתניאל שנלר (קדימה):> תצביע, ואז אני אברך. תצביע, ואז אני אברך. <היו"ר אורי מקלב:> אבל אתה מוריד את ההסתייגות. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני מוריד את ההסתייגות. נצביע ונברך. <היו"ר אורי מקלב:> יפה. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. תודה רבה. אנחנו, אם כך, עוברים מייד להצבעה על הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011; לקריאה שנייה, לפי נוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–2 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25) התקבלה בקריאה שנייה. אם כך, נעבור לקריאה שלישית, ברשותך, היושב-ראש. בבקשה. הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 25), התשע"א–2011, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ואם כך, החוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אם כך, אנחנו נאפשר לחבר הכנסת עתניאל שנלר להגיד כמה מילות ברכה. תודה. <עתניאל שנלר (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לומר תודה רבה למבקר המדינה, שבדוח שלו ראה שזו לקונה, ומתוך העניין אנחנו תיקנו את החוק. אני רוצה לומר תודה לכל חברי הכנסת. ישנם כאן 18 חברי כנסת שהצביעו בעד – סימן ח"י, סימן שהחוק הזה, יש לו משמעות גדולה. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ – עבודה יוצאת מן הכלל, כך מנהלים ועדה, למצוא את האיזון בין כלל האינטרסים הכלכליים של המדינה לאינטרסים של עובדים, לצורכי הביטחון של ישראל. צריך אמנות בניהול הוועדה. חבר הכנסת כץ, אני ממש מודה לך. וכן למנהלת הוועדה, ליועץ המשפטי ולכל החבורה שהיתה שם. ואני רוצה עוד תודה אחת – תודה לכל פורשי צה"ל שבמקום ללכת לשוק הפרטי, או לנסוע לחוץ-לארץ, מבינים שהידע שצה"ל ועם ישראל נתן להם, ראוי שיישאר בארץ, הם הולכים ועובדים בתע"ש, ברפא"ל, בתעשייה האווירית, בשב"כ, במוסד, במטה לביטחון לאומי ובכל שאר הגופים הרלוונטיים. תודה לפורשי צה"ל, תודה לכנסת שזיכתה אותנו לשמר את הידע הביטחוני לדורות הבאים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, נותן התודות. תודה רבה לחבר הכנסת עתניאל שנלר על הצעת חוק זו. <הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15) (סייג להיטל על העסקת עובד זר), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/375).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, נעבור להצעת החוק הבאה והאחרונה בסדר-היום: הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15). יציג את החוק חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה. בבקשה. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודש מרס 2010 נחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת ניו-זילנד הסכם שמטרתו לאפשר לצעירים בני 18–30 משתי המדינות לטייל ולעבוד במדינה האחרת במשך שנה אחת באופן חופשי, כאשר זמן ההעסקה המקסימלי אצל כל מעסיק יהיה שלושה חודשים. ההסכם האמור יאפשר לצעירים ישראלים הנוסעים לטיול בן כמה חודשים בניו-זילנד ובמדינות השכנות לה לאחר השירות הצבאי, או לאחר הלימודים, לעבוד במדינה זו תקופה קצרה. כמתחייב מהוראות תקנון עבודת הממשלה, בחודש מאי 2010 הועבר ההסכם למזכירות הכנסת והועמד לעיונם של חברי הכנסת למשך שבועיים. יישום ההסכם, הכרוך בהדדיות בינינו לבין ניו-זילנד, מחייב במקרה שלנו מתן פטור מאגרות והיטלים הקבועים בחוק למעסיקים בישראל שיבחרו להעסיק מטיילים צעירים מניו-זילנד. ולכן, על מנת שניתן יהיה ליישם את ההסכם, יש צורך בתיקון חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנים 2003 ו-2004), התשס"ג–2003. בחוק האמור נקבע ככלל כי מעסיק של עובד זר חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של העובד שהוא מעסיק. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לפטור מתשלום ההיטל מעסיקים של עובדים זרים שאשרת העבודה שלהם הונפקה בהתאם להסכם חופשת עבודה בין מדינת ישראל למדינה אחרת, דוגמת ההסכם עם ממשלת ניו-זילנד. במסגרת זו מוצע להסמיך את שר האוצר, בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים בהצעת החוק, לקבוע בצו על אילו הסכמי חופשת עבודה יחול הפטור. כך ניתן יהיה ליישם את ההסכם שנחתם מול ממשלת ניו-זילנד, ובעתיד אף ליישם הסכמים דומים, אם ייחתמו, עם מדינות נוספות. הצעת החוק קיבלה את תמיכת כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה. באין נרשמים להצעת חוק זו, אנחנו נעבור מייד להצבעה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15) (סייג להיטל על העסקת עובד זר), התשע"א–2011. בבקשה, חברים, הצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 15) (סייג להיטל על העסקת עובד זר), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זו קריאה שנייה ושלישית? <קריאה:> לא, ראשונה. בשבוע הבאה שנייה ושלישית. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו התקבלה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, ב' באדר ב' התשע"א, 8 במרס 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:38.>