דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ה / מושב שלישי / ישיבות רל"ב–רל"ד / כ"ב–כ"ד באדר ב' התשע"א / 28–30 במרס 2011 / 25 חוברת כ"ה ישיבה רל"ב הישיבה המאתיים-ושלושים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ב באדר ב' התשע"א (28 במרס 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 15:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 6 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו; 8 2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית; 8 3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה 8 רוברט טיבייב (קדימה): 8 ניצן הורוביץ (מרצ): 11 מוחמד ברכה (חד"ש): 18 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 21 חנא סוייד (חד"ש): 30 אורית זוארץ (קדימה): 40 דוד רותם (ישראל ביתנו): 44 נסים זאב (ש"ס): 46 גאלב מג'אדלה (העבודה): 48 אורי מקלב (יהדות התורה): 49 עינת וילף (העצמאות): 51 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 52 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 54 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 54 1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו; 54 2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית; 54 3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה 54 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 54 עפו אגבאריה (חד"ש): 56 אילן גילאון (מרצ): 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 61 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 62 1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו; 62 2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית; 62 3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה 62 אורי אורבך (הבית היהודי): 62 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 64 אופיר אקוניס (הליכוד): 67 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 73 הצהרת אמונים של חברת הכנסת זהבה גלאון 74 זהבה גלאון (מרצ): 74 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 78 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 79 1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו; 79 2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית; 79 3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה 79 הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד 81 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 81 הצעת חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011 82 כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה): 82 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 88 הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 95 דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 95 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 97 משה גפני (יהדות התורה): 103 אורי מקלב (יהדות התורה): 112 שלמה מולה (קדימה): 114 דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 118 ציון פיניאן (הליכוד): 125 אופיר אקוניס (הליכוד): 125 יעקב אדרי (קדימה): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 126 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 126 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011 127 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 127 ניצן הורוביץ (מרצ): 128 חנא סוייד (חד"ש): 138 דב חנין (חד"ש): 142 עפו אגבאריה (חד"ש): 145 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 153 חנין זועבי (בל"ד): 155 מוחמד ברכה (חד"ש): 158 שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: 165 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 178 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 109), התשע"א–2011 179 ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 179 אורית זוארץ (קדימה): 183 דב חנין (חד"ש): 184 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5), התשע"א–2011 188 סגן שר האוצר יצחק כהן: 188 הצעת ועדת הכנסת בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה 191 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 191 חילופי גברי בוועדות הכנסת 197 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 198 הצעת חוק מניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א–2011 198 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 198 דב חנין (חד"ש): 202 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 205 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 206 הצעת חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011 207 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 207 דב חנין (חד"ש): 210 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011 214 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 215 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 219 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011 219 מירי רגב (בשם ועדת החוץ והביטחון): 220 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 223 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011 223 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 223 ניצן הורוביץ (מרצ): 224 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי ורבותי חברי הכנסת, כבוד השר יצחק כהן, היום יום שני, כ"ב באדר ב' התשע"א, 28 בחודש מרס 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למשנה למזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 15), התשע”א–2011, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3104/18 וכלה בהצעת חוק פ/3133/18 – הצעת חוק רשות מזון מרכזית, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת חיים כץ, רחל אדטו, עפו אגבאריה, חיים אמסלם, אריה ביבי, אילן גילאון, שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס, משה מטלון, סעיד נפאע ואריה אלדד; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – קטין שצורך משקה משכר), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין וזבולון אורלב; הצעת חוק הממשלה (תיקון – דיווח שר בדבר אי-התקנת תקנות במועד), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק מתן שירות טלפוני חינם בגופים ציבוריים, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סליקה סלולרית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ וכרמל שאמה; הצעת חוק לעידוד הנקה ושמירה על אופן הזנת תינוקות, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת דניאל בן-סימון, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, דב חנין, נחמן שי, מגלי והבה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נהג מלווה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ויעקב אדרי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לעידוד הצמיחה לעסקים קטנים ובינוניים, התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק תעריף מים ארצי שווה והנחה לנזקקים (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החלת עבירת הפקרה אחרי פגיעה על נוסע ברכב), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה מטלון ואורית זוארץ; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – השקעת תשלומי דייר ציבורי), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא ואיתן כבל; הצעת חוק ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, כרמל שאמה ודוד רותם; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חנייה בחניונים), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב ודוד אזולאי; הצעת חוק תעריף מים מופחת בשל מצב רפואי (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת נינו אבסדזה, דב חנין, מירי רגב וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סיכום שנתי בעסקה מתמשכת), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יריב לוין וכרמל שאמה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועד החזר ופיצוי בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יריב לוין וכרמל שאמה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום דמי ביטוח לאומי לסטודנט ללימודי רפואה במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת רחל אדטו; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (טיפול בפסולת רפואית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רחל אדטו, דב חנין, ניצן הורוביץ, גדעון עזרא ואחמד טיבי; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור כעובד הוראה), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – רשימות מועמדים משותפות), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, דוד אזולאי, יריב לוין, פניה קירשנבאום, זבולון אורלב, אברהם מיכאלי, דוד רותם, יוחנן פלסנר, איתן כבל, אופיר אקוניס, אמנון כהן ואורי אריאל; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – זכאות לקרקע חקלאית חלופית), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, זבולון אורלב, משה גפני ואברהם מיכאלי; הצעת חוק השמות (תיקון – שם העלול לגרום נזק לקטין), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב ומירי רגב; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום על-פי פסק-דין), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, איתן כבל, פניה קירשנבאום וזבולון אורלב; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות (תיקון – אישור המעביד על סיום העבודה), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הרשות לטיפול בחללים וזיהוי קורבנות אסון, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי, זבולון אורלב, אמנון כהן, משה גפני, עתניאל שנלר, אנסטסיה מיכאלי, אורי מקלב, דני דנון, שאול מופז, זאב אלקין וציפי חוטובלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הרשות הלאומית לזכויות ניצולי השואה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת. כמו כן, אבקש להודיעכם כי עם פטירתו של חבר הכנסת זאב בוים, ביום י"ב באדר ב' התשע"א, 18 במרס 2011, הצעות חוק שמספרן פ/1853/18, פ/1854/18 ו-1956/18 שהוגשו מטעמו כמציע יחיד, הורדו מסדר-היום. כמו כן נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עוד הונחו מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות דיון מהיר בנושא: צוות עורך-דין שי ניצן, הצעתו של חבר הכנסת יעקב כץ. כמו כן, הונח לוח תיקונים להצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע”א–2011, ולוח תיקונים להצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3), התשע”א–2011. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו;> <2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית;> <3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו מתחילים, כמובן, בהצעות אי-אמון. היום יש לנו הצעות אי-אמון של סיעות קדימה, מרצ והעבודה; וחד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. על שלושתן ישיב השר ארדן. האם אדוני מבקש להשיב על כולן יחד או על כל אחת בנפרד? על כולן יחד. ראשונת ההצעות להביע אי-אמון בממשלה היא הצעת סיעת קדימה, שכותרתה: שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו. חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה, אדוני ינמק את הצעת האי-אמון. אחריו יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ על מנת לנמק את הצעת האי-אמון של מרצ. עשר דקות תמימות עומדות לרשותך. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני פונה אליך, כביכול מולי יושב ראש הממשלה, ואתה יודע שאני מאוד מחבב אותך באופן אישי, אבל תספוג את כל הביקורת עכשיו – אין לך ברירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מכיר את השר. יש לו כתפיים רחבות. <רוברט טיבייב (קדימה):> נראה אותו עכשיו. מדינת ישראל מעולם לא היתה, אדוני השר, במצב מבודד מהסביבה כפי שהיא בזמן האחרון. אנחנו בקיפאון מדיני, שמביא את המדינה לבידוד. אנחנו מנותקים אפילו מאלו שהיו פעם חברים. מדינת ישראל ותושביה עומדים בפני צומת דרכים, אומנם היסטורי, אבל מאוד מסוכן – הכרזת מדינה פלסטינית, עם עיר הבירה ירושלים, בספטמבר הקרוב באו"ם; זה מה שעושה קיפאון מדיני, בידוד וניתוק. אנחנו עומדים בפני מצב שבו הרשות תכריז על מדינה פלסטינית עם רוב באו"ם בספטמבר הקרוב. ומה, אדוני ראש הממשלה, תעשה אז? תגרום לפריצת מלחמה באזור רק כדי להסלים את המצב, להפנות את תשומת לב האזרחים שוב לנושא הביטחון ובכך להציל את עצמך? מה עם תוכנית מדינית שתבלום את ההכרזה באו"ם? הולכת לקום דה-פקטו מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, כאשר יש תומכים באו"ם – כל מדינות ערב, אסיה, דרום-אמריקה, אירלנד. ומה הממשלה עושה על מנת למנוע את חורבן מדינת ישראל? שר החוץ ליברמן, אחרי ביקור בדרום-אמריקה, אמר שחשוב להשקיע ביחסים ובהסברה שם. מסכים אתו במיליון אחוז. רק הבעיה שהם לא כל כך השתכנעו והכריזו על תמיכה במדינה הפלסטינית שתקום. הממשלה הזאת הביאה את שיא האנטישמיות. הגענו לבידוד בין-לאומי מהגדולים ביותר, ישראל מוחרמת מכל הכיוונים – קיימת החרמה אקדמית, החרמת סחורות, החרמת מוסדות, החרמת ארגונים. מדינת ישראל בהרבה תחומים מאבדת לגיטימציה בעולם. אפילו היחסים עם החברים הטובים ביותר – ארצות-הברית – כבר לא מה שהיו פעם, ומשם הדרך לתהום חלקה וקצרה. אנחנו מבודדים, אדוני ראש הממשלה, פשוט מבודדים. ובתחום הכלכלי, כנראה ראש הממשלה קצת מתבלבל; אתה רק ממשיך להתמודד עם המשבר הכלכלי, אתה לא המצאת את התוכנית ליציאה ממנו. אני רוצה להזכיר לך, כי הממשלה הקודמת עמדה היטב מול המשבר הכלכלי הקשה, אז מותר לפעמים לומר תודה לשרים בממשלות הקודמות, גם אם מדובר בשר האוצר של קדימה, רוני בר-און ידידי. תודה שעמדת איתן מול המשבר הכלכלי העולמי בלי להרוג את מעמד הביניים, בלי להעלות את מחירי הדלק, בלי להעלות את מחירי הלחם והמים. עמדת בכבוד ובצנע – מושג שהממשלה של היום לא יודעת מה זה. כלכלת ראש ממשלת נתניהו מצליחה לגרום למדינה להתעשר, אבל מחסלת בדרך לעושר את מעמד הביניים, את החלשים ואת הצעירים. כמה עולה לעם הפשוט הקואליציה שלך? בעלות הזאת היינו יכולים לפתור רבע מהבעיות החברתיות של המדינה. אבל מה עדיף – לקנות שקט קואליציוני עם הרבה שרים, סגנים ויושבי-ראש ועדות, או לבנות דיור ציבורי, או להשקיע בשכונות מצוקה? התשובה על-פי ראש הממשלה ברורה – אתה מעדיף קואליציה שמנה ותושבים רזים. ראש הממשלה הנכבד, שכחת לרגע את אלו שתמכו בך, אלו שהענישו אותך בעבר ואלו שעוד יענישו אותך בעתיד. אלו השכנים שלי באופקים, בנגב ובגליל. הם אלו שהעלו אותך למעלה, והם אלו שיפילו אותך חזרה לבית בקיסריה. אומרים שאתה משתמש בבית בקיסריה כצימר בסוף השבוע. אז מה משותף ביני לבינך – המשותף ביני ובינך, שאתה חוזר לצימר בקיסריה, ואני חוזר ל"צימר" באופקים. הבית שאני גר בו בנוי מעץ, והוא מעדן לטרמיטים. אבל מה, אפילו צימר כזה הזוגות הצעירים לא יכולים להרשות לעצמם. במדינה יש בעלי עסקים שמרוויחים פי-300, פי-500, פי-700 מהעובדים שלהם. ומה הפתרון שלך למצב? אז הורדת את מס החברות ב-18%, אז מה? זה אמור לפתור את בעיית השכר של עובד באופקים? על חשבון מי אתה עושה את ההורדה? על חשבון זוג צעיר, ששירת בצבא, שהשקיע את מיטב כספו בלימודים באקדמיה, שרוצה ומנסה לצאת ממעגל העוני – הוא מחוסל בשביל לקדם את האינטרסים של בעלי ההון. ואני חייב להתייחס לנושא תאונות הדרכים – לקחתי על עצמי את היוזמה ובכל יום שלישי, אדוני היושב-ראש, אני מקריא את נתוני תאונות הדרכים. מאז קום המדינה נהרגו בתאונות הדרכים 30,975 מתושבי מדינת ישראל. ומה הממשלה הזאת עושה כדי למנוע את זה, אדוני היושב-ראש? שום דבר, כלום. שנת 2010 היתה שנה של עלייה של 11% בתאונות הדרכים ובהרוגים בתאונות הדרכים, והממשלה, שוב, לא עושה שום דבר, רק תולה שלטים של שר התחבורה וראש הממשלה. ומתחת לשלטים נהרגים אנשים. חבל שלא נמצא פה שר הביטחון אהוד ברק, אבל אני מקווה מאוד שהוא שומע אותנו. אני רוצה לפנות גם אליו: מר ברק, מה יש לך לחפש בממשלה הזאת? מה לך ולממשלה הזאת? כל כיוון שאתה לא מסתכל אליו אתה רואה ממשלה שמביאה רק לקיפאון. בשנה הראשונה אמרת, בואו ניכנס למשא-ומתן; בשנה השנייה אמרת, יהיה בסדר, שכנעתי את ביבי להיות מתון. אבל מה עכשיו? אני אגיד לך, אדוני שר הביטחון, מה עכשיו. תגיד: נכשלתי; תגיד: הבנתי שאין אפשרות עם הממשלה הזאת; אבל בעיקר תגיד, שהממשלה הזאת מובילה לחורבן ואני לא רוצה להיות שותף לזה. אבל לממשלת נתניהו יש הישג חסר תקדים בכל הזמנים של צה"ל ומשרד הביטחון, האתגרים היו כל כך גדולים, כמו אירן, "חיזבאללה", "חמאס" ומהפכות במדינות ערב, שראש הממשלה הצליח למנות ארבעה רמטכ"לים: הרמטכ"ל הקיים, הרמטכ"ל הנכנס, הרמטכ"ל הזמני והרמטכ"ל המחליף. זה הישג של הממשלה. לסיכום אני רוצה להגיד: מדינת ישראל צריכה אישיות אנושית, אישיות מעורבת בכל שכבות המדינה, אישיות שלא תשכח שמדובר באנשים, בשכבות החלשות ובעולים חדשים. אבל משום מה אתה תמיד תהפוך את המצוקות והקשיים של המדינה לעוד מסיבת עיתונאים מפוארת. אני פונה לראש הממשלה מעל במה זו, למען העם היהודי, למען מדינת ישראל: די, די עם השלטון הזה. אתה בעצמך מבין שחלון הזמן שלך נגמר, אתה בקצה, עשית די. פשוט תכריז על מועד בחירות מוסכם. בוא נחזור לעם, ננסה להציל את ה"ספטמבר" ולא נביא גזירה שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד בה, כי אחרת, אתה כנראה תפסיד את הבחירות הקרובות, אבל אנחנו עלולים לאבד את המדינה שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. כאמור, השר ארדן ישיב על כל הצעות האי-אמון במקשה אחת. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ להעלות את הצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה בנושא שכותרתו: הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית – כדברי הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עשר דקות תמימות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאז קמה הממשלה הזאת, וביתר שאת בחודשים האחרונים, היא והקואליציה שלה בכנסת מקדמות חקיקה שאין לה מקום במדינה דמוקרטית, וודאי שאין לה מקום במדינה יהודית ודמוקרטית. כי מי שחושב שבשם היהדות, בשם קיומה של ישראל כמדינה יהודית, הוא רשאי או אמור אפילו לקדם חקיקה כזאת – גזענית, מפלה, אנטי-דמוקרטית – הוא אינו מבין בכלל את מהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והורס את בסיס קיומה, את בסיס קיומנו. ומי שעושה זאת גורם לכך שישראל לא תוכל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית ויוצר קרע נורא בחברה הישראלית, קרע שאין לו כפרה. מדובר בשורה ארוכה של הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות, פרטיות וממשלתיות, שנחתו על הכנסת הזאת, חלקן כבר עבר ונכנס לספר החוקים. מדובר בחוק ועדות האפליה, חוק ועדות הסלקציה, שוועדות קבלה ליישובים רשאיות לדחות מועמדים שאינם מתאימים להשקפת היסוד של היישוב או למרקם החברתי-תרבותי. חוק העמותות – חובת גילוי – חוק שמטרתו לעשות דה-לגיטימציה ולפגוע בפעילויות של ארגונים מסוימים בלבד, ממקום מאוד מסוים במפה הפוליטית. חוק ה"נכבה" כפי שהוא מכונה, ששולל מימון ציבורי ממוסדות מסוימים, שגם בגרסתו המצומצמת אחרי התיקונים, מדובר בחקיקה שפוגעת קשה בחופש הביטוי. חוק שלילת אזרחות, כמדומני עולה מחר להצבעה בקריאה שלישית כאן במליאה – – – <קריאה:> היום. <ניצן הורוביץ (מרצ):> היום. וחוק הכבילה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר, לא עומדים עם הגב לדובר, תשב ליד חברת הכנסת תירוש ותיהנה מהאכסניה של קדימה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> חוק הכבילה – כבילת עובדים זרים למעביד לתחום ואזור גיאוגרפי, שגם הוא עולה כמדומני מחר. אלה החוקים העיקריים, יש עוד, והם מטילים על הבית הזה כתם בל יימחה, דווקא משום שכאן יש דגל ישראל עם מגן-דוד, וכאן, אדוני היושב-ראש, יש תמונה של בנימין זאב הרצל. והחוקים האלה הם מתועבים במיוחד, כי נעשה בהם שימוש בזוי בצביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוק ועדות האפליה במיוחד, הרי התקבל כדי לעקוף את בג"ץ קעדאן. אני רוצה לספר כאן מעט על אותו בג"ץ קעדאן כדי שכולנו נבין מה עומד כאן על הפרק ומה הממשלה האנטי-דמוקרטית הזאת רוצה להרוס. באותו פסק-דין שניתן, בשנת 2000 נדמה לי, קבע בית-המשפט העליון, שדווקא מפני שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, היא חייבת לקדש את ערך השוויון. ואני אצטט את משפט המפתח של אהרן ברק מתוך אותו פסק-דין: "מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא מתבקש כלל שהמדינה תנהג באפליה בין אזרחיה – – – המדינה, מדינת היהודים היא; המשטר המתקיים בה הוא משטר דמוקרטי נאור שמעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא-יהודים. – – – אין אפוא כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא, שוויון הזכויות בין כל בני-אדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא, נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". פסק-הדין מסביר שהשוויון הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל, וכל רשות בישראל – ובראשן המדינה כמובן על רשויותיה ועובדיה – חייבת לנהוג בשוויון בין הפרטים השונים במדינה. כך מתבקש מהאופי היהודי והדמוקרטי שלה, כך נגזר מעקרון שלטון החוק. והביטוי לכך כמובן מתחיל במגילת העצמאות, בהכרזת העצמאות שקובעת: מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. והמדינה חייבת לכבד את הזכות הבסיסית הזאת של כל פרט לשוויון. איך אמר את זה השופט חשין, תחילת התחילות. והוא מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי, הוא חיוני להסכמה החברתית שמונחת ביסוד המבנה החברתי שלנו והוא עקרון יסוד חוקתי. לכן, אדוני היושב-ראש, אותם חוקים שעברו ועוד יעברו, לצערי, אני לא חושב שיעמדו במבחן בג"ץ, במבחן עקרונות היסוד החוקתיים הללו. נכתב בפסק-דין קעדאן, שהשוויון הוא ערך יסוד בכל חברה דמוקרטית, משום שהפרט, כל אדם בחברה שנושא בחלקו בבניית החברה, יודע שגם אחרים עושים כמוהו. והוא מתבסס על שיקולים של צדק והגינות. מי שמבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך הזה לקיים שוויון חיוני לחברה ולהסכמה חברתית שעליה בנוי כל דבר במדינה הזאת. השוויון שומר על השלטון מפני שרירות. כתב אהרן ברק: "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". השופט ברק, באותו פסק-דין, מצטט מדברי השופט חשין ואומר שבית-המשפט רגיש במיוחד לטענת האפליה. ואנחנו תמיד – בית-המשפט – נשמע לטענה כזאת, כי היא בתשתית התשתיות. עקרון איסור האפליה יסודו בצורך העמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו, כבני אדם, שלא יפלו אותנו לרעה, שנזכה לשוויון. איך הוא אומר? "מאלוה ממעל ולמצער מן האדם – – – אפליה מוליכה אל תחושה של קיפוח ותסכול, תחושת קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה. ובבוא קנאה תאבד תבונה". והוא כותב: "נכונים אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו – השווה לנו – כמותנו ועמנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו – השווה לנו – את שאנו לא נקבל". ולכן "שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה של מדינת ישראל הוא ממהותה ומאופיה של מדינת ישראל". והחובה הזאת כמובן משתרעת על כל פעולותיה של המדינה. היא חלה גם לעניין הקצאת מקרקעי המדינה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, ולכן התקבל בג"ץ קעדאן ביחס לקציר-חריש ומשפחת קעדאן שרצתה להתיישב באותו מקום. השוויון הוא מושג מורכב וההיקף של השוויון שנוי במחלוקת, אבל הכול מסכימים, ובוודאי במדינת ישראל שלנו, שהשוויון אוסר טיפול שונה מטעמי דת או לאום. האיסור הזה מופיע כמובן באמנות הבין-לאומיות והוא מקובל במרבית החוקות ובהכרזת העצמאות שלנו. בית-המשפט העליון שלנו, כאן בירושלים, קבע – מפי השופט שמגר – ש"הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי לאום או מטעמי דת, הוא עקרון יסוד חוקתי ששלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן". אדוני היושב-ראש, למה בתור יהודים במדינה יהודית, ואני אפילו אומר בתור ציוני, הערך הזה חשוב במיוחד? כי אנחנו, כיהודים, אולי יותר מכל עם בהיסטוריה, סבלנו על גופנו ובמשפחותינו – ואני יכול לומר גם במשפחתי שלי והורי ממש – אפליה ורדיפה ונגיסה על בסיס אמונה, ומוצא, וצבע עור, ומשלח-יד, ואזור מגורים. אנחנו עצמנו. וכתוב באותו פסק-דין – מצטטים את השופט ברנזון שאומר: "כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, קורבנות היינו לאומות העולם שבתוכן ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של רדיפות ואפליות רק בגלל היותנו יהודים" – והציטוט כמובן ממגילת אסתר – "'שדתיהם שונות מכל עם'. ממי שחוו על בשרם ניסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק-עמוק להכרתנו ולתודעתנו הלאומית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים הנלוזות של הגויים" – כותב כאן ברנזון – "ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל" – אלה סמלי העצמאות שלנו, הבית הזה הוא הרי סמל הסמלים – "עלינו להיזהר ולהישמר מכל צל של אפליה ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל אדם לא-יהודי שומר חוק שנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו, לפי דתו ואמונתו" ודרכיו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה הוא התכוון ברנזון? למה הוא התכוון ב"גלינו מארצנו"? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני אגיד לך למה הוא התכוון, כי הוא כתב את זה בצורה הכי ברורה, חבר הכנסת רותם: "שנאת זרים" – הוא כתב – "קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא אוון בכפו. עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון בין כל בני-האדם בזכויות ובחובות". אתה בוודאי מכיר את בג"ץ ברגר. אני בטוח שאתה מכיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאל רותם בגלל מה גלינו. אז אני אומר לך שגם נאמר "בגלל חטאינו גלינו מארצנו". <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אבל זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו – מהם חטאינו? זה כל אחד הרי מפרש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גלינו מארצנו, אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלת, אז אני רק עונה לך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, לא, היא נשארה ארצנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי אתה מפקפק בזה שזאת ארצנו, כי אתה רוצה חוקים שיוכיחו שזאת ארצנו. אני לא צריך הוכחה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לי ברור כשמש שזאת ארצנו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מתכוון לחוק שאדוני אמר שזה חוק ציוני וראוי. <רוני בר-און (קדימה):> על הוויכוח הזה בינם אמר בג"ץ "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב". <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שאדוני לא ישכח, אדוני אמר שזה חוק ציוני – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> תשמע, חבר הכנסת רותם, לפני 20 שנה נחקק פה בבית הזה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למזלנו, שענקים נמצאים פה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – כאשר דן מרידור היה שר משפטים בממשלת ימין, נחקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואני רוצה לסכם, זה חצי דקה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך דקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. תודה רבה לך, אדוני. מדינת ישראל קמה על סמך זכותו האוניברסלית של העם היהודי להגדרה עצמית בארצו, היא ארץ-ישראל. ושיבתו של העם היהודי למולדתו נגזרת – – – <רוני בר-און (קדימה):> על זה לא היה קונסנזוס בבית-המשפט העליון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל מבחינתי זה – – – <רוני בר-און (קדימה):> מבחינתך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני אקריא לך: שיבתו של העם היהודי למולדתו נגזרת מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד. מערכיה אלה של מדינת ישראל, מכל אחד מהם בנפרד ומהשתלבותם, מתבקשות מספר מסקנות – 1. שהעברית תהיה שפתה העיקרית של המדינה, החגים וכו', והמורשת. אך מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל, אדוני חבר הכנסת דודו רותם, שהמדינה תנהג באפליה בין אזרחיה. יהודים ולא-יהודים הם אזרחים שווי זכויות וחובות במדינת ישראל. ואני אחזור על משפט המפתח: "המדינה, מדינת היהודים היא; המשטר המתקיים בה הוא משטר דמוקרטי נאור שמעניק זכויות לכלל האזרחים". וכשאתה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, מחבל בעקרון היסוד הזה, אתה שומט את הקרקע מתחת לקיומה של ישראל כמדינה יהודית בראש ובראשונה, וזו הפגיעה העיקרית שאתה פוגע. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. כאמור, השר ארדן ישיב על כל הנושאים יחד. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה להביא את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, שכותרתה: מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. גם לרשות אדוני עומדות עשר דקות מלאות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנורמה הקיימת היא שחוקים נחקקים על מנת לייצר מערכת של איזונים, ובעיקר על מנת לווסת את הכוח ולצמצם את הרודנות של הרוב ולשמור את הזכויות של המיעוט, אם מיעוט לאומי, חברתי, פוליטי וכו'. מה שקורה בכנסת הזאת, ולא רק בכנסת הזאת, למרבה הצער, הוא מצב שהזיות גזעניות של חברי הכנסת הופכות למחרת היום לחוקים בבית הזה, חלקם כדי לבטא סדר-יום מעוות ולא שוויוני, חלקם כדי לבטא חוסר ביטחון עצמי, כאילו הרוב, שאוחז במושכות הפוליטיקה והכלכלה וההחלטה הפוליטית הריבונית, כאילו הוא לא בטוח בעצמו; וחלק לקידום מכירות פוליטי, על מנת להאדיר את שמה של מפלגה זו או אחרת או של חבר כנסת זה או אחר בעידן הפריימריס או השיקולים הפנימיים בכל מפלגה ומפלגה. אני, אדוני היושב-ראש, עשיתי ספירת מלאי של הכנסת הזאת שאתה עומד בראשה. התמונה מאוד-מאוד עגומה. התמונה מבהילה, הייתי אומר. סך הכול החוקים שהתקבלו בקריאה הסופית, בקריאה השלישית, ושהתקבלו בקריאה הראשונה ושהתקבלו בקריאה הטרומית, יכול לחבר ספר חוקים שלא היה מבייש שום משטר אנטי-דמוקרטי, והייתי אומר פאשיסטי. הדבר הראשון – ממשיכים מדי שנה באותה הארכה של התקנה בעניין חוק האזרחות, שמונע – איך אומרים – – <חנא סוייד (חד"ש):> איחוד משפחות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – איחוד משפחות. חוקים שהתקבלו בקריאה שלישית בכנסת הזאת – זה חוק הקרקעות, שנותן למדינה אפשרות למכור אדמות שהופקעו ולא נוצלו עד חודש יולי 2009, שזה בעצם למכור למרבה במחיר את האדמות שהופקעו מערבים; 2. חוק החוות הפרטיות, של חלוקת האדמות שהופקעו מתושבי הנגב הערבים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, לחוק הקרקעות היתה התנגדות רבה גם מצד יהודים, אני מוכרח לומר, אם כי אני לא שולל את מה שאתה אומר, אבל היו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני, ההפקעה המסיבית העיקרית נעשתה מידי ערבים. החוק השלישי, חוק משאל עם; החוק הרביעי, החוק שנותן לבתי-משפט להאריך את מעצרו של אסיר פלסטיני בלי שיופיע בבית-המשפט; 5. החוק של גזלת פיצויים או זכויות של חבר כנסת, מ-12 בפברואר 2011; 6. חוק ה"נכבה"; חוק ועדות הקבלה וחוק כבילת עובדים זרים למעביד. אלה שמונה חוקים שהתקבלו בקריאה סופית, שלישית. חוקים שהתקבלו בקריאה ראשונה – חוק שמאפשר ביטול אזרחות של אזרחים בתנאים מסוימים, דבר שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם – אזרחות היא לא פריווילגיה, ועל-פי האמנות הבין-לאומיות אדם זכאי לאזרחות, זאת אומרת, זה חלק מזכויות היסוד שלו כאדם. החוק השני שהתקבל בקריאה ראשונה זה החוק של הטלת עונשים על אלה שקוראים לחרם על מוצרי התנחלויות או מוצרים ישראליים. זה פשוט רדיפה פוליטית של אנשים שיש להם השקפה פוליטית. דבר שלישי – החוק שהתקבל בשבוע שעבר, של מימון הריסת הבית על-ידי בעל הבית ההרוס. שני חוקים שהתקבלו בקריאה טרומית – החוק שמטיל עונש מאסר של שנה לכל מי שקורא לא להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. החוק השני, שנותן עדיפות לעבודה בשירות המדינה ליוצאי צבא, בעצם להוציא מהכלל 20% מהאוכלוסייה. נוסף על כך, אדוני, יש חוק שהוא חוק הנאמנות, שעוד לא ירד לסדר-היום, ויש מפלגה שעדיין חולמת או רוצה לקדם אותו. ויש שלוש ההחלטות של הכנסת, שהן לדעתי החלטות מבישות – ההחלטה על הקמת ועדת חקירה או ועדת הרדיפה של העמותות, ועדת החקירה נגד מכירת אדמות לערבים, שעדיין לא המשיכו באישורה, והדבר השלישי הוא להפקיע זכויות של חברת הכנסת חנין זועבי. המאגר הזה הוא מאגר מביך מאוד, אדוני היושב-ראש, והוא פשוט צריך להדאיג לא רק אותי. אני אדם שמייצג אוכלוסייה, גם יהודית וגם ערבית, אדם שיש לו השקפת עולם מאוד ברורה, אבל אני חושב שדווקא מתנגדי הפוליטיים, הם צריכים להיות מודאגים מהמאסה הזאת של חקיקה אנטי-דמוקרטית וגזענית. זה מוביל את מדינת ישראל, שגם אינה מקדמת שלום, ונראית בעולם כמדינה שהיא סרבנית שלום – זה גם מקדם את התמונה המכוערת של מדינת ישראל בעולם כמדינה מצורעת שנגועה בגזענות ממארת. אני באמת לא יכול לחדור לראשם של חברי הכנסת והמפלגות שתורמים לשק הצרעות הזה. לא יכול. באמת. אבל יש לי מין הרגשה, מאוד קשה, שבזמן שמדברים – שהם רוצים להציע לפלסטינים מדינה עם גבולות זמניים, נדמה לי שאלה מתייחסים למדינת ישראל כמדינה זמנית. כי אלה חוקים שהם בניגוד לחוקי הטבע; אלה חוקים שהם לא בני-חיים; אלה חוקים שבאים להחזיר תקופות שחורות מההיסטוריה הקרובה והיותר-רחוקה של האנושות. אני יכול לומר כאן, יש חוקים שאני לא אוכל למלא, לא מצפונית ולא פוליטית ולא עקרונית; שאני לא אוכל למלא. אני אומַר מראש: בתור אדם ששייך לבית-המחוקקים, שחייב לכבד חוקים, אני אהיה מוכן לשאת בעונש ובנטל. למשל, אנחנו דיברנו ארוכות, בשבוע שעבר, על חוק ה"נכבה". אי-אפשר לכבד את החוק הזה. אי-אפשר לכבד את החוק הזה, ואני אקרא לאנשים – אם יחוקק החוק של לשלם תמורת הריסת הבית, אני אקרא לאנשים שלא רק נחרב ביתם אלא גם יצטרכו לשלם את מחיר הריסת הבית, אני אקרא להם לא לשלם, ולשאת בעונש. אני לא יודע אם כל אחד יכול לשאת בעונש או יהיה מוכן לשאת בעונש, אבל חלק מהמשחק הדמוקרטי הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא גם לווסת את ההתנגדות לחוקים האלה. אנחנו מנהלים כאן התנגדות פוליטית, דמוקרטית, לגיטימית, אבל הרוב שמרים יד בעד החוקים האלה – הוא לא צריך – אני לא מבקש שיקשיב לי, למה שאני אומר, כי אני נמצא בהשקפת עולם אחרת, אבל אתה – אתם, מעצמכם, ממערכת השיקול שלכם, ממערכת הדאגות כביכול שלכם – לאן אתם מובילים את המדינה? לאיזה חרפה אתם מובילים את המקום הזה ואת המדינה הזאת? נדמה לי – אדם נורמלי ושפוי צריך לחשב את זה אחרת; לא איך למצוא את הפרצה בדבריו של מוחמד ברכה או חבר כנסת ערבי אחר כדי לזרוק מין הברקה גזענית שכמה חולי נפש ימחאו לו כפיים עליה. זה לא העניין. תעשו את זה – גם היום, גם בעוד שבוע, בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד שנתיים; אבל אתם, כשאתם מסתכלים בראי על עצמכם, כשאתם אומרים: בנינו מדינה – איזה מדינה אתם בונים? מדינה מפוחדת, עם רוב מפוחד, מדינה שקברניטיה ופטריוטיה מתייחסים אליה כמדינה זמנית. הרי אלה פשוט חוקים שלא מובילים לחיים; מובילים להתנגשות, מובילים לבידוד, מובילים לכך שהמקום הזה ייחשב מצורע בכל העולם, גם בגלל העניין הפוליטי וגם בגלל העניין הדמוקרטי. מה, שאני אקרא לכם לדאוג למדינה יותר משאתם דואגים לה? תעשו מה שאתם רוצים. אני, כאופוזיציה לממשלה ולרוב הפרלמנטרי, אני אומר: אם היה לי פעם קשה להוכיח – ונדמה לי שחבר הכנסת חנא סוייד אמר את זה באחד הנאומים שלו, שלפעמים היו שואלים אותנו אם יש חוקים – כשאנחנו מדברים על אפליה, אם יש חוקים שמדברים על ערבים ספציפית. אז פעם היה לנו קשה להגיד את זה. היתה אפליה בכל תחומי החיים, ועדיין קיימת אפליה בכל תחומי החיים. עכשיו יש חוקים שהם בעלי גוון וצבע לאומי. העוני – יש לו צבע לאומי; האבטלה – יש לה צבע לאומי; המצוקה – יש לה צבע לאומי; החוקים – יש להם צבע לאומי, במובן של גזעני. לאן תובילו את החרפה הזאת? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את השר המקשר, השר גלעד ארדן, לבוא ולהביע את עמדת הממשלה על שלוש הצעות האי-אמון – גם הצעת קדימה, גם הצעת מרצ-העבודה וגם הצעת חד"ש-בל"ד-רע"ם-תע"ל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת הדברים אני מבקש להתייחס לשתי הצעות האי-אמון שהוגשו בנושא – לכאורה – של חקיקה מפלה, לטענת המציעים – חקיקה גזענית. אני חושב שהטענה הזאת אין לה על מה לסמוך. הממשלה, גם ראש הממשלה חושבים – חברי הממשלה חושבים, ראש הממשלה חושב בהחלט – אני לא אתחיל להצהיר כאן הצהרות של מחויבות למובן מאליו, אף שאדוני היושב-ראש תמיד מצטט את האמרה שגם המובן מאליו טוב שייאמר. אבל אני לא חושב שמישהו באמת מאמין שלממשלה, לכנסת ככנסת, לראש הממשלה, יש איזו מחשבה שיש ציבור במדינת ישראל שלגביו אפשר לעשות ולחוקק דברים שאי-אפשר לגבי האחרים. אני חושב שהמציאות בשנתיים האחרונות היא בדיוק הפוכה. אנחנו מאשרים בממשלה כל הזמן תוכניות שמטרתן לצמצם את הפערים שלצערי קיימים, בהרבה מאוד מובנים, בין ההשקעות שהושקעו – בלי כרגע להסביר מדוע ומה הנסיבות שגרמו לכך ומי צודק ומי לא צודק. ודאי שבמדינה דמוקרטית מתוקנת כל אזרח צריך לקבל בדיוק את אותן זכויות וצריך שהממשלה תשקיע בו בהתחשב במצבו, את מה שצריך להשקיע בו. אין ספק שיישובים רבים במגזר הלא-יהודי עדיין סובלים מפיגור עצום בהשקעות, בתשתיות, בחינוך, בהגנת סביבה. זאת הסיבה שראש הממשלה קידם ומקדם החלטות שהמשמעויות התקציביות שלהן, גם בשנים של משבר כלכלי שצריך להיחלץ ממנו, כפי שאמר חבר הכנסת טיבייב, הן הגדלה של כמעט למעלה ממיליארד וחצי שקלים ביישובים הערביים, ביישובים הדרוזיים, ביישובים הבדואיים. אני מקווה שבקרוב יבואו עוד החלטות שיוכיחו פעם נוספת את המחויבות של הממשלה לקדם מדיניות של צמצום פערים בין מגזרים במדינת ישראל. לגבי החקיקה שעוברת בכנסת, יש בהחלט שתי דוגמאות בולטות, ואני רוצה דווקא לגעת בהן אולי קצת יותר בפירוט, כדי להראות שהטענות על חקיקה גזענית – כמובן צריך לזכור שחקיקה היא פרי ידה של הכנסת כולה. לא מדובר הרי בחקיקה ממשלתית, אבל בכל זאת אני אתייחס, כיוון שעמדת הממשלה לגבי החוקים היתה ידועה. אני אסביר את עמדת הממשלה בעיקר לגבי שני החוקים המרכזיים שהוצגו כאן: התיקון לחוק יסודות התקציב, הידוע כחוק ה"נכבה", והתיקון לפקודת האגודות השיתופיות, שידוע בכינויו "חוק ועדות קבלה". תיקון מס' 40 לחוק יסודות התקציב, שעניינו הפחתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שתיהן הצעות חוק שלא היו ביוזמת הממשלה אלא באו מיוזמת חברי הכנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן. תיקון מס' 40 לחוק יסודות התקציב, שעניינו הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה, עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ב-22 במרס 2011, ט"ז באדר ב' התשע"א. החוק קובע – כי בשונה אולי מהדימוי שנוצר לו, חשוב להסביר בדיוק מה קובע החוק; החוק קובע שניתן יהיה להפחית סכומים מסוימים מהמימון שהמדינה התכוונה להעביר לגופים מסוימים המתוקצבים או נתמכים על-ידה, זאת אם יתברר כי גופים אלה הוציאו הוצאה המיועדת לאחת מהפעולות הנוגדות את עקרונות המדינה כפי שהן מנויות בחוק. הוצאות אלה נחשבות הוצאות שהן במהותן שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל ומעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה. שוב, לא מדובר בפגיעה בקניינו של כל מי שעבר על העקרונות הללו, אלא מדובר על שיקול דעת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בקריאה שנייה ושלישית, זה כמו שהצגת את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם תרצה שאני אגן על כל הליכי החקיקה ועל כל תג ועל כל קריאת ביניים, אז אני כבר מודיע שלא אוכל לעשות זאת. אני אוכל להתייחס רק לנוסח שאושר, כי הטענה היא איזה חוקים הכנסת מאשרת. אני מתייחס לטענה של המציעים. לא מדובר כאן בפגיעה בקניינם של אלה שעשו את כל אחד מהמעשים החמורים שציינתי, אלא בהפעלת שיקול דעת של המדינה על כספים שהיא רצתה לקחת מכספי הציבור ולתת לאותם גופים. אז החוק למעשה נועד להוסיף כלים למדינה להגנה על עקרונות היסוד שלה שעוגנו. בכך מתווסף לכלים כמו סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, המונע מרשימה או מאדם התמודדות לכנסת אם יש במטרותיהם או במעשיהם, ולו במשתמע, פגיעה בעקרונות המדינה, וכן דברי חקיקה נוספים. לא אפרט, אבל רק אצטט את פסק-דין ירדור, שבית-המשפט העליון אמר בו על זכות ההתגוננות של החברה המאורגנת במדינה וכלים להגנה על קיום המדינה – בית-המשפט מפרט שם את החשיבות של שמירה על אותה זכות התגוננות. יש להדגיש כי החוק אינו אוסר על קיום הפעולות האלה, אף כי חלקן אכן אסורות מכוח היותן עבירות לפי חוק העונשין או לפי חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה. כל שהחוק מבקש הוא למנוע מהמדינה לתמוך בקיומן של פעולות אלה באמצעות מימון המדינה וכספי ציבור. לפיכך התיקון נקבע במקומו הראוי לו בחוק יסודות התקציב, המסדיר את דרך הוצאת תקציב המדינה והכולל בין היתר הוראות למניעת ניצולו שלא כדין. יש גם לשים לב כי החוק מתייחס רק לפעולות הנוגדות במהותן את עקרונות המדינה הנזכרים ולא שתוצר הלוואי או העקיף שלהן הוא זה שפוגע. נוסח החוק נקבע בקפדנות והוא יוצר במידת האפשר איזון בין הרצון לשמור על עקרונות המדינה ובין שמירה על זכויות הפרט. בין עקרונות המדינה שאליהם מתייחס החוק מצוי קיומה של המדינה כמדינת לאום יהודית ואי-ציון יום הקמתה כיום אבל, שמשמעותו הוא אבל על קיומה. המחוקק קבע כי עקרונות אלה נמצאים בכפיפה אחת עם עקרונות אחרים, כמו שלילת גזענות ואלימות או שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה. בחוק נקבעו מנגנונים שמטרתם הבטחת הפעלתו בזהירות הנדרשת ובמקרים המתאימים. לדוגמה אפשר לציין שההחלטה על הפחתת התקצוב לא תתקבל על-ידי אדם או גורם אחד אלא רק על-ידי שר האוצר, בהסכמת השר הממונה על סעיף התקציב, וגם זאת לאחר שהתקבלו המלצת צוות מקצועי בין-משרדי וחוות דעת משפטית. החוק גם קובע מנגנון ערעור באמצעות פנייה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. גם לאחר קבלת ההחלטה על ההפחתה קובע החוק כי היא תיעשה באופן מרוסן אשר מחד גיסא יהיה בו כדי להרתיע ומאידך גיסא לא יגרור תוצאות חריפות מדי. להגשמת איזון זה נקבע כי הפחתה לפי החוק לא תעלה על פי-שלושה מההוצאה לפעילות הפסולה או ממחצית הסכומים שיש להעבירם לאותו גוף, לפי הנמוך מביניהם. את כל זה אתה עשית, חבר הכנסת רותם? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכך יש כדי להסיר חששות שעלו בדבר קריסת גופים, רחמנא ליצלן, או פגיעה חמורה בצרכני פעילותם. מובן כי גוף אשר יפריז בהוצאות עבור פעולות הנוגדות את עקרונות המדינה ייפגע באופן חמור יותר. זה כמובן יחסית לסכום שהוא יקבל. דומה כי לגבי גוף כזה אכן ראוי שתעלה התהייה האם על הציבור להמשיך לממן את פעולותיו אלה. מדובר אפוא בחוק מאוזן הבא להגן על עקרונות יסודיים הנוגעים למהותה וקיומה של המדינה וגם להגן על הקופה הציבורית ועל השימוש בכספי הציבור. באשר לחוק השני שנדון כאן בהרחבה, הידוע בכינויו "חוק ועדות קבלה", שהוא בעצם תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות – קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר שאם יש למי מסיעות האופוזיציה השגות על החוק, אז בין היתר ראוי שבהגינות יציינו שבין היוזמים המרכזיים של החוק היו חברי כנסת מכובדים מאוד מסיעת האופוזיציה הראשית: סיעת קדימה, חבר הכנסת חרמש וחבר הכנסת חסון. <היו"ר ראובן ריבלין:> ישראל חסון. לא, אמרת "חסון" – יש שניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבר הכנסת ישראל חסון. לא נשלול את הקרדיט ממי שמגיע לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> או להיפך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מניח שחבר הכנסת חסון מאוד גאה בהצעת החוק שהוא העביר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ישראל חסון, בוודאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – כיוון שישראל חסון כיהן כיושב-ראש השדולה בכנסת הקודמת, דומני, להתיישבות, לעידוד ההתיישבות בגליל ובנגב, ובמסגרת זו הוא הגה את הרעיון של החוק. אני השתתפתי בחלק מהדיונים, היו שם ראשי מועצות רבים מאוד, מכל רחבי מדינת ישראל. אבל שוב, צריך להזכיר, זה לא חוק ממשלתי, וזה אפילו לא חוק שמוביליו הם חברי קואליציה בלבד. לגופו של עניין, הצעת חוק זו, שהיא פרי של דיונים מקיפים ומעמיקים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שנמשכו חודשים ארוכים, נועדה להסדיר את פעילותן של ועדות קבלה ליישובים קהילתיים קטנים, המונים לכל היותר 400 בתי-אב, ובכלל זה הרחבות קהילתיות של קיבוצים, מושבים שיתופיים, מושבי עובדים וכפרים שיתופיים. יישובים כאלה מתאפיינים בקיום אורח חיים קהילתי כפרי המבוסס על לכידות חברתית ותרבותית. מימוש מאפיינים אלה מצדיק הפעלת מנגנון של מיון מועמדים בקבלה למגורים ביישובים אלה כל עוד לא הגיעו לגודל ולחוסן המאפשר להם לעמוד על רגליהם. התיקון המוצע מבקש לאזן בין הזכות למימוש עצמי בקהילה, זכות שהוכרה גם בפסיקת בית-המשפט, לבין הזכויות לכבוד ולשוויון הן בקביעת אמות מידה לשיקול הדעת של ועדת הקבלה והן בקביעת הרכב הוועדה והליך שיבטיח הפעלה מידתית של אמות המידה האלה תוך קיום ביקורת שיפוטית על ההחלטות של ועדות הקבלה. לפי הצעת החוק, ועדת קבלה ביישוב קהילתי תהיה רשאית לסרב לקבל מועמדים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – החוק כבר עבר בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר. כן, הוא מקבל את הפרשנות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות שמי שהכין לי את התשובה טעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכול ברור. הוא הכין את זה בטרם עת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא הכין את זה כאילו אתה מדבר בהצגת החוק – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות שהוא עשה copy-paste ולא עשה הגהה על עצמו? לפי החוק, ועדת קבלה ביישוב קהילתי תהא רשאית לסרב לקבל מועמדים ליישוב על בסיס שיקולים של חוסר התאמה לחיי חברה בקהילה בכלל, חשש לפגיעה במרקם החברתי-תרבותי של היישוב הספציפי בפרט, או בשל מאפיינים ייחודיים מובהקים של היישוב. הקניית סמכות לוועדות קבלה שלא לקבל מועמדים בשל עילות אלו נועדה לאפשר לאנשי היישוב לממש את זכותם לחיות בקהילה בעלת מרקם חברתי תרבותי מסוים, התואם את אורח החיים שבו בחרו, כל עוד היישוב הוא בהקמה או קטן ורמת הערבות ההדדית שבין תושביו גבוהה. לאחר שהתבסס היישוב לא ייבדקו עוד קריטריונים אלו. לא זו אף זו, לפי הצעת יושב-ראש הכנסת הסכימה הוועדה לקבוע שיהיה מדובר רק ביישובים בגליל ובנגב, ומאחר שהיישובים רחוקים ממרכז הארץ אפשר לסבור שהנימוק בדבר הערבות ההדדית והתלות שבין התושבים אף מתחזק. איננו מתעלמים – הממשלה לא התעלמה – מהחששות בדבר פסילה לא ראויה של אנשים, אך חשש כזה לא יכול למנוע טיפול של הכנסת בנושא קשה אך הכרחי תוך מתן מענה למצב שבו נמנע פיתוח של יישובים בשל חששם שלא יוכלו לבנות את היישוב ולחזקו. גם המינהל הכיר בצורך הלגיטימי ובזכות לקהילתיות, וקבע החלטות בעניין זה, שאינן שונות באופן משמעותי ממה שנקבע בחוק. וכמובן, אי-אפשר בלי להתייחס גם למענה לאותם חששות לגיטימיים שהועלו, והמענה הזה אכן מצא את תשובתו – החששות האלו מצאו את מענם – בהסדרים שהחוק קובע. שוב, כפי שאמרתי, התקיימו דיונים רבים ונקבעו הסדרים שמטרתם להפיג כל חשש ולמזער את הפגיעה בכבודם של אנשים, תוך שמירה על הקצאת מקרקעין שעומדת באמות מידה של שוויון: 1. נקבע במפורש בחוק כי ועדת הקבלה לא תורשה לסרב לקבל מועמד מטעמים של גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות וטעמים מפלים נוספים – על מנת לומר במפורש את המובן מאליו ולמנוע פירוש לא נכון של החוק. שוב – אני מדגיש: נקבע במפורש בחוק שוועדות הקבלה, אסור להן לסרב לקבל מועמד מטעמים של גזע, דת, מין, לאום וכו'; 2. נקבע כי ועדות הקבלה, כשהן שוקלות את העילות, תיתנה דעתן על גודלו של היישוב, ותקו, חוסנו ואופי האוכלוסייה בו. כלומר, גם ליישובים שהחוק חל עליהם אסור להפעיל איזה טייס אוטומטי, אלא צריך להפעיל שיקול דעת וכמובן גם לנמק את ההחלטה; 3. נקבע הרכב מאוזן של ועדת קבלה שיכלול גורמים בעלי היכרות עם היישוב הקהילתי מצד אחד וגורמים בעלי אוריינטציה ציבורית וכללית מצד שני; 4. נקבעה ועדת השגות שתורכב מנציגי ציבור העוסקים בכל ההיבטים הרלוונטיים לנושא, שאין בה נציגות ליישוב, צריך להדגיש, ועליה תהיה כמובן ביקורת שיפוטית; 5. כפי שציינתי, נקבעה חובת הנמקה להחלטות. כיוון שעלה כאן גם התיקון לחוק האזרחות שאמור לעבור, בעזרת השם, היום, שעוסק בשלילת אזרחות עקב הרשעה בעבירת טרור או עבירת ביטחון חמורה, אתייחס גם אליו. מדובר בתיקון שמאפשר לבית-המשפט למעשה – לבית-המשפט, כן – לשלול אזרחותו של אדם שהורשע בעבירות טרור או עבירות ביטחון חמורות שמטרתן פגיעה בריבונות וביטחון המדינה, כגון פגיעה בריבונות המדינה, גרם מלחמה, סיוע לאויב במלחמה, שירות בכוחות האויב, ריגול, ריגול חמור. שלילת האזרחות, כפי שאמרתי, היא בשיקול דעת של בית-המשפט, ורק לאחר שביקש זאת שר הפנים. עוד יצוין כי סמכות זו יכולה להיות מופעלת אך ורק אם אותו אדם לא ייוותר חסר אזרחות. אם ייוותר האדם חסר אזרחות, יובטח לו רשיון לישיבת קבע בישראל, הכול כפי שיורה בית-המשפט. ושוב, זו דוגמה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי שמי שהורשע קודם יצטרך לבלות מאסר עולם, כי אשמת בגידה, כמו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> השר לא יכול לבקש את ביטול הסרת האזרחות של היועץ המשפטי לממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, כי בית-המשפט הוא זה שקובע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה גם אם לא היית כותב, גם ככה היועץ המשפטי לממשלה היה עוצר את שר הפנים אם הוא חושב שהבקשה אינה ראויה, כי כפי שידוע, חוץ משרי הממשלה וראש הממשלה, לכל עם ישראל מגיע ייצוג בבית-המשפט, אבל שרים וראש ממשלה מגיע להם ייצוג רק אם היועץ המשפטי לממשלה מסכים לכך. אם לא, אין להם עמידה – אין להם זכות עמידה משלהם בבית-המשפט. זה בג"ץ פנחסי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יכולים להתפטר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה נכון, אם הוא ירצה להתפטר, אף שהוא לא יוכל להגיש בקשה להסרת אזרחות של אף אחד, אולי של עצמו הוא יוכל לבקש, אבל לא של אחרים. בכל מקרה, גם החקיקה הזאת היא חקיקה במסגרת הדמוקרטיה המתגוננת, בשונה ממה שציין כאן חבר הכנסת ברכה, מכיוון שאני חוקקתי חוק דומה בכנסת הקודמת, שאושר בוועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס, שחזקה גם עליו שהוא דקדק בשוויוניות ובדמוקרטיזציה של יוזמות חקיקה. אז הוצג מצע רחב מאוד של מדינות דמוקרטיות נאורות מערביות שבמסגרת זכותן להתגונן מפני אלו שמבקשים לחסל אותן, כמדינות דמוקרטיות, גם שם נחקקו חוקים שמאפשרים הליך של שלילת אזרחות, כמובן במקרים חריגים מאוד, קיצוניים מאוד, ואחרי הפעלת שיקול דעת משפטי, יחד עם שיקול הדעת המיניסטריאלי. אבל לומר שישראל היא ייחודית בחקיקה הזאת, ואיך נישא את הבושה, אז – לא רק שלא נישא את הבושה, כי אין בושה, מדינת ישראל יש לה הרבה מאוד במה להתגאות – על השוויוניות שבה, על זה שהיא עומדת על כך ומתעקשת שיישמר חופש הביטוי – וזכויות שוויוניות שלה, גם אם אלו שמתלוננים על אותו חוסר שוויון משמיצים אותה בכל רחבי העולם, נוהגים נגדה במוסר כפול, טוענים נגדה מה שהם לעולם לא טוענים נגד מנהיגים שבימים אלה ממש רוצחים מוסלמים ברחבי העולם, אבל – עוד פעם – אני לא רוצה לחזור עכשיו וללבות את כל הדיון הזה, זה מיותר, ואני חושב שהציבור מבין היטב ויודע מהי האמת לגבי המדיניות, שאין בעניין הזה שינוי אפילו איזה ממשלה שולטת במדינת ישראל. <זאב בילסקי (קדימה):> זה נאום שכל כך מתאים לשגריר ישראל באו"ם, תאמין לי – – – <נחמן שי (קדימה):> זה לא אבוד, עוד יש סיכוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני רוצה להיות השר לאיכות הסביבה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני יכול להבטיח לך שאם תצטרפו לקואליציה, אני אעמוד על כך שאחד מכם יקבל את התפקיד הזה בזמן הקרוב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> נראה אותך פועל למען זה. <חנא סוייד (חד"ש):> בינתיים, אדוני השר, מי שמספק לך עבודה זה חבר הכנסת דודו רותם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה עבודה שזה בסדר. אני הסברתי אותה כרגע. <חנא סוייד (חד"ש):> – – – את ההופעה הזאת – – – <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, עכשיו לגבי הצעת האי-אמון של סיעת קדימה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הופעה מרשימה לכל הדעות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, לגבי הצעת האי-אמון של סיעת קדימה – אז אנחנו בעצם מתקרבים. בשבוע הקרוב בעזרת השם ימלאו שנתיים לכהונת הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ביום שישי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ביום שישי, נכון – 31 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ב-1 באפריל. <אורית זוארץ (קדימה):> ב-1 באפריל. יום שכולו שקר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, הממשלה הושבעה ב-31 במרס בסביבות 21:00, בערב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, אז בסדר גמור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וכיוון שאנחנו עדיין לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפי התאריך העברי כבר עברנו ליום הבא, כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל בעברי אין 1 באפריל, בעברי זה תאריך עברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – 31 במרס, יום החמישי הקרוב. <אורית זוארץ (קדימה):> אם זה לא היה – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – לא להשביע את הממשלה ב-1 באפריל. <אורית זוארץ (קדימה):> אם זה לא היה עצוב, אז זו היתה בדיחה רעה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב. בכל אופן, אנחנו פחות מאמינים בשטויות האלה ויותר מאמינים בעשייה. זה נכון שחברי קדימה שבוע אחר שבוע בהרגלם הרע, כאילו מספיק לעמוד כאן על הדוכן, לדקלם אמירות שקריות, בין היתר גם עם גוון של ביזוי אישי כלפי ראש הממשלה, אז הם חושבים שבכך תבוא ישועתם. אז, לא. מכאן לא תבוא ישועתכם. זה נכון שאפשר לבוא ולהתחיל עוד פעם כמו שעשה ידידי חבר הכנסת טיבייב, שבאופן אישי אני מעריך אותו, אבל אני לא בטוח שהוא, ולא רק הוא, אני לא בטוח שאתם בכלל מפעילים את כל שיקול הדעת העצמאי כשאתם באים, ובמקום לעסוק במהות מתעסקים איפה ראש הממשלה מבלה את סוף השבוע שלו, וכמה זה שווה או לא שווה. לצורך העניין, שוב, אם אני הייתי רוצה לרדת לרמה הזו, הייתי גם אני יכול להתחיל לעסוק בשווי הקרקע של הבית של יושבת-ראש האופוזיציה, ואיפה היא מבלה, ואיפה היא לא מבלה. זה לא הסגנון שהכנסת אמורה לעסוק בו, ולא בטיעונים האלו תשכנעו את הציבור לתת בכם אמון. ולכן, אני יכול להתייחס כאן רק להישגים הרבים של הממשלה. אני יכול לסקור אותם ביעף, ולהתייחס לחלק מהטענות של חבר הכנסת טיבייב. אז אפשר לציין – דיבר גם על הנושא המדיני, וגם על הנושא הכלכלי. אז בנושא הכלכלי אני יכול להזכיר שלמשק נוספו 110,000 מקומות עבודה, ואנחנו נמצאים היום במצב שבו קצב צמיחת התוצר בישראל היה גבוה יותר מכל המדינות החברות ב-OECD. הירידה באבטלה הביאה לכך שאחוז האבטלה בישראל הוא בין הנמוכים היום. שיעור האבטלה הוא בין הנמוכים מכל מדינות ה-OECD. אם לדבר על התיירות – למדינת ישראל שיא של כל הזמנים, 3.5 מיליון תיירים, כשהכנסות המדינה מתיירות רק השנה 33 מיליארד שקלים חדשים. הגירעון הממשלתי קטן באופן משמעותי גם ביחס לממוצע של מדינות ה-OECD. אני יכול להמשיך ולהרחיב לגבי העלייה ברמת החיים במדינת ישראל בשנתיים האחרונות. <נחמן שי (קדימה):> מה עם העובדים הסוציאליים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תראה, חבר הכנסת שי, לגבי כל פירוט שאני אתן כאן, אין ספק שאתה בסוף תוכל להגיד: אוקיי, כל זה הבנו; מה עכשיו לגבי משהו שעוד לא הוסדר? וכיוון שזה טיעון שאני בטוח שאתה מבין שיש בו מן הדמגוגיה, אני אוכל לומר לך גם טיעון שיש בו מן הדמגוגיה, שאבן שזרק טיפש לבור – אלף חכמים לא מתקנים בשנתיים. לא מתקנים. לוקח להם לפעמים ארבע שנים. במקרה הזה, יכול להיות שזה ייקח ארבע שנים ושמונה חודשים. ולכן, כשהממשלה הקודמת הותירה את העובדים הסוציאליים בשכר מאוד נמוך – הרי ירשנו את העובדים הסוציאליים. הממשלה הנוכחית, אני מודיע, לא קיבלה החלטה להפחית את שכר העובדים הסוציאליים. <נחמן שי (קדימה):> נכון, אתה צודק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, היא קיבלה מצב נתון מממשלת קדימה עם ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ ציפי לבני, שמעולם, מעולם – ואני פה שמונה שנים בכנסת – לא שמעתי אמירות שלה, לא על שכר העובדים הסוציאליים, לא על שכר המורים, בטח לא על מחירי הדלק, לא על מחירי הדיור. היא בשמונה השנים עד שהיא הגיעה לשנתיים האחרונות לא קיבלה מכתבים מאנשים שרוצים לעזוב את הארץ בגלל מחירי הדיור. כל האידיאולוגיות החברתיות-הכלכליות האלו התפתחו אצלה בשנתיים האחרונות. אני מוכן לקבל ביקורת לגיטימית מחברת הכנסת יחימוביץ, מחבר הכנסת עמיר פרץ – אנשים שיש להם משנה סדורה, נאבקים עליה שנים ארוכות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בקדנציה הקודמת, אדוני השר, ועדת הכספים היא שעזרה למצוקות מקומיות בנושאים מסוימים, והממשלה בתמיכתו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בסדר. אני מוכן לקבל מחבר הכנסת לשעבר חיים אורון ביקורת בנושאים החברתיים. הם האנשים שעסקו בכך, שהקדישו לכך חשיבה, זמן, מרץ. חברת הכנסת לבני? לא ידענו את כל זה, לא ידענו בכלל שזה מעניין אותה. <אורית זוארץ (קדימה):> למה? כשהיא היתה שרת – – – בוא, אל – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם היינו יודעים, אם היינו יודעים, יכול להיות שהיא גם היתה מעלה את הנושא הזה. אולי כשהיתה לה קצת יותר השפעה כממלאת-מקום ראש הממשלה. אז נותנים לנו מצב נתון של משבר כלכלי עולמי שמאיים להגיע למדינת ישראל, מותירים – שר האוצר לשעבר בר-און הותיר את זה במצב של עימות בין הממשלה לבין המעסיקים לבין ההסתדרות. נו, אז נכנסה ממשלה, עשתה שני תקציבים דו-שנתיים, ייצבה את המשק, הביאה עסקת חבילה היסטורית בין המעסיקים לבין העובדים. בשנתיים האחרונות כל הזמן יש תהליך. מעלים קצבאות ילדים, מעלים קצבאות קשישים, מגדילים את סל התרופות, בונים גדר ביטחון בדרום, מגדילים את תקציב הביטחון. מה לא עושים? אבל לחבר הכנסת שי זה לא מספיק, בצדק. תפקידו הוא לפקח ולבקר את פעילות הממשלה, וזה בסדר גמור. ואני מקווה שלאט לאט אנחנו נצליח לתקן את כל הנזקים והטעויות שממשלת קדימה הקודמת הותירה כאן במדינת ישראל. זה לא ייקח לנו רק שנה או שנתיים. אנחנו מתקדמים. כפי שאמרתי, משקיעים בכך הרבה מאוד זמן ומשאבים. אני יכול גם להזכיר את הגברת התחרות בסלולר, מחשוב כיתות הלימוד, הרחבת רפורמת "אופק חדש", הגדלת מספר שעות הלימוד של מקצועות הליבה, שיפוץ ושימור של אתרי מורשת, הוספת 7.5 מיליארד שקלים להשכלה הגבוהה, הפחתת תשלומי שכר הלימוד לתואר ראשון, לימודים חינם לשנת הלימודים הראשונה לחיילים משוחררים בפריפריה – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – לבאר-שבע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – השקעה חסרת תקדים של כ-30 מיליארד שקלים בתוכנית לחיבור הנגב והגליל למרכז ברכבות מהירות וכבישים. בנושא שלי – אישור של תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה בלמעלה מ-2 מיליארד שקלים, הקמה של שלושה פארקים מטרופוליניים ברחבי הארץ, חיבור הגז הטבעי למפרץ חיפה – דבר שיוביל שם לעשרות אחוזים של הפחתה בזיהום האוויר, ועוד המון המון פעולות. וגם את הנזק האדיר שעשתה ממשלת קדימה שהקפיאה את כל התכנון של הדיור באזור המרכז, ובכך גרמה לא רק לעליית מחירים באזור המרכז, אלא התוצאה של השרשור של המחסור הזה היא גם עליית מחירים דרמטית באזורי הפריפריה, גם את זה אנחנו נתקן. וראש הממשלה משקיע אישית זמן, שוב חסר תקדים, ולא יושבת-ראש האופוזיציה עסקה בזה בעבר, ולא ראש הממשלה הקודם מטעמכם, ולא אף אחד מאלה שכיהנו בעבר מטעם קדימה כשרים בממשלה שהותירה כאן חורבן ונזקים שייקח לנו לפחות ארבע שנים ושמונה חודשים לתקן אותם. דבר אחרון שאני רוצה לומר זה לגבי ה-so called בידוד מדיני. אתם יכולים, שוב, להמשיך כהרגלכם ולהטיל פעם אחר פעם את האחריות לאי-הגעה להסכם שלום עם הרשות הפלסטינית על כתפיה של הממשלה הנוכחית, וכמובן כתוצאת לוואי של העובדה שאין הסכם שלום שמסיים את הסכסוך, אז אתם תולים גם את ה-so called בידוד של מדינת ישראל בממשלה הנוכחית. וגם אני אחזור פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע, ואזכיר את כל אותן הנחות עבודה שקדימה, שראשיה הם אלו שיזמו את תוכנית ההתנתקות, הנסיגה החד-צדדית, סיפרו לנו שזה דבר שיניע תהליכים, יראה את רצינות הכוונות של ממשלות ישראל להגיע להסכמי שלום, וכמובן גם יאפשר לממשלת ישראל, אם יירו מאותם שטחים שאנחנו נפנה על תושבי ישראל – תהיה לנו לגיטימציה בין-לאומית להגיב ולעשות כמיטב יכולתנו כדי לפגוע באותם ארגוני טרור. אז טוב, ההנחה הזו, כפי שכולם יודעים, נסתרה. לא רק שזה לא קידם את התהליך המדיני, אלא שזה גרם בעקיפין לכך שה"חמאס" הצליח להשתלט על הרצועה, ויש היום פילוג שלא מאפשר למעשה הגעה להסכם מדיני שמייצג את כל העם הפלסטיני, וירי הטילים והטרור שיוצא משטח הרצועה לא רק שלא פחת אלא התגבר. ולא רק שכל הדברים הגרועים הללו קרו בגלל יוזמות קדימה ומי שהובילה את מדיניות ממשלת ישראל אז, הגברת לבני, אלא שגם באשר לבידוד או להחלטות מדיניות קשות, פעם ראשונה שבתי-משפט אירופיים העזו לקבל או להוציא צווי מעצר כנגד אלופים בצה"ל או קצינים בכירים, ואפילו כנגד יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת לבני – זה קרה בעקבות פעולות הגנה שממשלת ישראל נקטה כדי להתגונן מהתוצאות של אותו גירוש חד-צדדי שקדימה והגברת לבני יזמו. אז מי שמדבר על תוצאות מדיניות ועל בידוד ועל פעולות בין-לאומיות שננקטות כנגד מדינת ישראל – ושוב נזכיר שבעקבות מבצע "עופרת יצוקה", המוצדק, שאליו יצאנו בעקבות התוצאות של ההתנתקות שהגברת לבני היתה בין יוזמיה, כבר אז הרשות הפלסטינית, בעקבות "עופרת יצוקה", ניתקה כל מגע עם ממשלת ישראל, ואף פעלה בזירה הבין-לאומית באופן מאוד נרחב כדי שיתקבלו החלטות קשות נגד ממשלת ישראל. ואם אני זוכר נכון, ואני חושב שהציבור זוכר זאת היטב, דוח-גולדסטון, שהוא אולי המסמך, אפשר לומר, הקשה ביותר נגד מדיניות של ממשלה ישראלית כלשהי – דוח-גולדסטון לא נולד בגלל החלטות או פעולות של ממשלת הליכוד בראשות נתניהו, אלא בגלל ההחלטות והמדיניות של ממשלת ישראל בראשות קדימה, כשציפי לבני היתה ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. היום, כאשר ראש הממשלה, מעל כל במה ובכל הזדמנות, מנסה להחזיר את הרשות הפלסטינית אל שולחן הדיונים, כאשר גם אתם יודעים את האמת, שאבו מאזן מציב היום תנאים שמעולם לא הוצבו בעבר – הקפאת בנייה מוחלטת, כולל בירושלים ובכל מקום אחר, כתנאי לא להסכם שלום, כתנאי לחזרה לשולחן המשא-ומתן – הדבר הטבעי, הדבר הממלכתי, הדבר המתבקש, הדבר המצופה מהגברת לבני כיושבת-ראש אופוזיציה, לצערי לא אחראית, אבל אם היא היתה אחראית, היה להצטרף לקריאתו של ראש הממשלה ולומר לנשיא אובמה, לומר לקוורטט, לומר לראשי האיחוד האירופי: דעו לכם, מי שאחראי לאי-קיומו של משא-ומתן זה אבו מאזן, וצריך להתמקד בלחץ עליו. אם יהיה משא-ומתן ויהיו עמדות שאבו מאזן יציג ואתם תחשבו שצריך לאמץ אותן ולחתום הסכם שלום, ויבוא ראש הממשלה ויגיד: לא, אני לא מוכן לאמץ את העמדות האלו, אז תוכלו לעשות את כל מסע הדה-לגיטימציה וההכפשה וההאשמה שאתם עושים היום לראש הממשלה ולממשלה. אבל מה שאתם עושים היום זה פשוט לאחז את עיני הציבור ולהוליך שולל, כי ראש הממשלה מטעמכם, אולמרט, הוא זה שאמר שהסיבה האמיתית לכך שלא הושג הסכם שלום עם הפלסטינים זה לא התירוץ המטופש הזה, כאילו הגיעו הבחירות. הסיבה האמיתית היא שהיו פערים, וגם הגברת לבני יודעת את זה, והפערים היו ברורים. קוראים לפערים הללו מעלה-אדומים, אריאל, גוש-עציון, פסגת-זאב, הר-חומה, גילה. אלו המקומות שאפילו הגברת לבני ומר אולמרט עוד לא הסכימו לוותר עליהם. ראיתי שעל העיר העתיקה כבר אולמרט, בשמכם, הסכים לוותר, הרכיב איזו ועדה שאין בה אפילו רוב למדינות מערביות. אבל המקומות הללו הם אלו שעיכבו את אותו הסכם מדיני מלהיחתם, ולא מועד הבחירות ולא שום דבר אחר. לכן היום, אם אתם רוצים להאשים את ראש הממשלה ואת הממשלה בכך שאין הסכם מדיני, תגידו לעם את האמת. תגידו לו אחת מן השתיים – זה המשפט האחרון, חברת הכנסת בראשי – תגידו לציבור את האמת שלכם. והאמת יכולה להיות רק אחת משתי אלטרנטיבות: או שהגברת לבני יודעת לעשות איזה הוקוס – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד השר, תרשה לי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה המשפט האחרון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, תרשה לי. דווקא במשפט האחרון. אני לא רוצה להביע את עמדתי על הדברים שנאמרו כאן, אבל מן הראוי – מדובר כאן בכנסת ישראל, וגם הגברת לבני היא חברת כנסת. אז עם כל הכבוד, ואם יורשה לי להעיר לך, כאשר אתה פונה אל הגברת, כאן, בבית הזה, היא גם חברת כנסת. אז ברשותך. אתה מקפיד. כמי שמקפיד על מי שקורא לביבי נתניהו ביבי, אז כאחד המקפידים אני מבקשת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> א. אני לא מקפיד על מי שקורא לביבי נתניהו ביבי, אני מקפיד שיקראו לו ראש הממשלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יפה. מן הראוי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וב. גברתי אולי הצטרפה לדיון קצת מאוחר, אבל אני קורא עשרות פעמים ליושבת-ראש האופוזיציה בשמה ובתוארה המלא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אז מן הראוי בפעם הזו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות שפעם ב-50 פעם ששמה מוזכר בנאומי – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, זה לא פעם ב-50 פעם, זה היה לא מעט פעמים בנאומך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – נשמט התואר מהתחילית של שמה – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אז אנא הקפד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ועל כך אני ממש מתנצל התנצלות עמוקה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וטוב שאת טורחת לחנך אותי. אין לי ספק שאת גם מחנכת באותה מידה את סיעת קדימה, שמקפידה מאוד בכבודו של ראש הממשלה ובצורה שהיא מתבטאת כלפיו. יישר כוחך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולפיכך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מתנצל אלף אלפי התנצלויות. אך אחזור למשפטי האחרון. יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת לבני, צריכה לחדול מלשקר לציבור, והיא צריכה לומר לו את האמת. והאמת שלה יכולה להיות רק אחת משתי אלטרנטיבות: או שלגברת לבני, חברת הכנסת, יושבת-ראש האופוזיציה, יש איזה קונץ, פטנט חדש, שהיא יודעת היום – וכדאי שהיא תספר את זה – שהיא יודעת היום להביא את אבו מאזן – מה תוארו? שאני לא אקפח אותו. יושב-ראש הרשות הפלסטינית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יושב-ראש הרשות. <אורית זוארץ (קדימה):> הראיס. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מחמוד עבאס. היא יודעת להביא אותו – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא. פה אתה לא מחויב. אתה יודע, פה, לגביו, אין כללים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, אין. אוקיי. – – – יודעת להביא אותו לחתום על הסכם שלום שיסיים את הסכסוך, והוא מוכן כבר לוותר על מעלה-אדומים, על גבעת-זאב, על גוש-עציון, על אריאל. יכול להיות שבמפגשים שחבר הכנסת לשעבר, שר לשעבר, נשיא מועצת קדימה חיים רמון – יכול להיות שבמפגשים שהוא מקיים בשמה, יכול להיות שהוא כבר יודע את זה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז אם הוא יודע את זה, חבל לעכב את השלום המיוחל בכמה שנים. כדאי שחברת הכנסת לבני כבר תאמר את האמת שלה לציבור. או – וזו האלטרנטיבה הגרועה יותר, כי זה מוכיח שיש כאן שקר; שקר שגם פוגע במעמדה של מדינת ישראל בעולם – או שחברת הכנסת לבני החליטה כבר בתוכה פנימה, כפי שלפעמים, דרך אגב, חבר הכנסת שטרית אומר כאן באומץ, שהיא מוכנה לוותר. היא כבר נכנעה, ומוכנה לוותר גם על אריאל, גם על גוש-עציון, גם על שכונות בירושלים, הכול כדי לקבל פיסת נייר חתומה עם הפלסטינים. אם זו עמדתה, ראוי שהיא תעלה לכאן באומץ, על הדוכן, ותאמר זאת לאזרחי מדינת ישראל. עד שהיא לא תעשה את זה, כל ההאשמות שלה הן חוסר אחריות, הן חוסר ממלכתיות, והן גם פוגעות באינטרס של מדינת ישראל בעולם, והן אלה שתורמות – אני לא מכיר בשום בידוד שיש, אבל אם מישהו טוען לבידוד, אז אלו הצעדים שיכולים לקדם בידוד, כי כאשר חברי כנסת – וחברת כנסת נכבדת כמו הגברת לבני מפילה את האחריות לאי-הגעה להסכם שלום על כתפי הממשלה, אפילו שלא נלחמים בטרור בצד הפלסטיני, אפילו שיש הסתה, אפילו שהיא יודעת מה העמדות – היא זו שגורמת לפעולות של בידוד נגד מדינת ישראל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולכן יש לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, כבוד השר. אנחנו פותחים בדיון של הצעות האי-אמון. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה. אחריה – דוד רותם. חבר הכנסת נסים זאב, איך אתה לא חותם את הדיון היום? לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, צר לי, כבוד השר גלעד ארדן, ראש הממשלה מבזה את עצמו, הוא לא צריך עזרה, והתשתית הכלכלית שממשלת קדימה השאירה לממשלת נתניהו היתה הגורם המרכזי, בעצם, שבזכותו הצלחנו לייצב את הכלכלה הישראלית בשנים 2009 ו-2010, אחרי הטלטלה בעולם, כי כולנו יודעים שכלכלה זהו תחום שאנחנו בוחנים אותו על ציר של זמן, זה לא מהיום להיום, מהרגע להרגע. ולכן צריך להודות על האמת ולהודות גם למר רוני בר-און, שר האוצר לשעבר, על התשתית האיתנה שהוא השאיר לממשלתכם, ולכן גם היה לכם הרבה יותר קל להתנהל עם התוכניות שהוא השאיר, אז בוא – איך אומרים – כבוד השר, התאהבת בפיליבסטר של עצמך. המציאות – אנחנו נמצאים היום, 2011, שנתיים מיום הקמתה של ממשלת נתניהו, העובדים הסוציאליים עדיין שובתים, הרופאים בפתח, במדינת ישראל יש מיליון ו-600,000 אנשים עניים, מהם 780,000 ילדים עניים, אבל הדבר לא ממש מפריע למר נהנתניהו. כן, זו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, היא אמרה "מר נתניהו". <אורית זוארץ (קדימה):> אמרתי "נהנתניהו", לא אמרתי "נתניהו". – – – שנתיים לממשלת נהנתניהו הראשון – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> היא לא אמרה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, הוא ראש ממשלה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – הסבב השני של המשפחה המלכותית. אזרחי מדינת ישראל מתארגנים לקראת חג הפסח ודואגים איך גומרים את החודש, איך עוברים את החג, אבל אותם זה לא מדאיג. מר נהנתניהו מתכנן יעד נוסף, והדבר העצוב ביותר זה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, כנראה איבדת את השמיעה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הרי אתה לא היית רוצה שהיא תקרא לו "ראש הממשלה נהנתניהו", נכון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> האם אינך שומעת כשהיא קוראת לו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה רוצה שאם כבר מבטאת את שמו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – מה, את – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אבל, כבוד השר, אולי הגיע הזמן שבאמת אם אתה מאזין – סליחה, חברת הכנסת – אם אתה מאזין בקשב רב, מן הראוי שתקשיב לכל הנאמר, ולא רק למה שאתה רוצה לשמוע. היא אומרת "ממשלת נהנתניהו", אוקיי? והיא לא אומרת ראש הממשלה נתניהו. אם היא היתה אומרת "ביבי", או "נתניהו" בלבד, מובן שהיא היתה זוכה גם להערה, אוקיי? ומן הראוי – כדאי שתקשיב. <אורית זוארץ (קדימה):> אמרתי "ראש ממשלת נהנתניהו", מה אמרתי? 39 שרים וסגני שרים, ישיבות ממשלה בין שר הביטחון וראש הממשלה מתנהלות בנתב"ג – כך אנחנו נראים. מר נהנתניהו, כן, ביבי-טורס, לא בוחל בשום אמצעי ודואג שיהיה כבר מישהו שינקה, ואת ההוצאות אחריו יכסה. אזרחי מדינת ישראל, ככה זה נראה, וחשוב ששנתיים אחרי כינון הממשלה נדע, ונחשוף, ונרים את המסך, ונראה מיהו האדם שמנהל את המדינה, מיהו האדם שבגללו כך נראית כלכלת מדינת ישראל וכך נראה גם התהליך המדיני, וכך נראה הקשר בין הון ושלטון; נסיעות במחלקה הראשונה, מלונות מפוארים, סוויטות יוקרתיות, ארוחות במסעדות מפוארות, מטוס פרטי צמוד, שירותי כביסה וניקוי יבש, נהגים, מלווים ואפילו סדנאות משחק. כך נראות עשרות נסיעות לחו"ל של מר נהנתניהו, כן, ראש הממשלה שלנו, בתקופה שהוא משמש גם כחבר כנסת וגם כשר האוצר, יו"ר האופוזיציה ומועמד לראשות הממשלה. המשותף לכולם הוא הקשר בין הון לשלטון, קשר שאי-אפשר לנתק. נהנתניהו לא משלם שקל עבורם – לא פותח את הארנק, לא מגהץ את כרטיס האשראי. את כל הנסיעות מממנים החבר'ה, החברים. יש שם רשימה עם כוכביות, שתי כוכביות, כמה הוא עשיר, כמה הוא תורם, כמה הוא נותן. אנשי עסקים פרטיים, נדבנים עשירים. בזמן שראש הממשלה מר נהנתניהו כיהן כשר האוצר, הוביל רפורמות כלכליות, שינה את מבנה המשק במדינת ישראל. ואני שואלת את עצמי: מתי יום הפקודה, מתי יום הדין, ומתי נצטרך כולנו לשלם? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום? <אורית זוארץ (קדימה):> זו לא רק הנהנתנות, אלא קיימת כאן עבירה בוטה על תקנון האתיקה המחמיר של חברי הכנסת. עבירות בגין טובות הנאה ומיסוי, ניגוד עניינים – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משפט לסיום. <אורית זוארץ (קדימה):> – – אולי אף יותר מזה – – <זאב בילסקי (קדימה):> השר הפריע לה. <אורית זוארץ (קדימה):> אבל הפריעו לי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, את כבר שתי דקות מעבר לזמן המוקצה. <אורית זוארץ (קדימה):> – – סוגיות שקשורות להצהרה על קבלת שווי ערך כספי ומיסוי. ולסיכום, עכשיו ברור לכולם מדוע ראש ממשלת ישראל, מר נהנתניהו, מוכן לשלם כל מחיר בתוכנית ההישרדות שלו בכל תחומי החיים פרט לערוץ החיים הטובים. השאלה היא למה אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל צריכים לשלם את המחיר של הכשל הזה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. אני מודה לך, חברת הכנסת זוארץ. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דודו רותם, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. לרשות אדוני שלוש דקות. באופן רשמי שלוש דקות. בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> גברתי היושבת-ראש – ואתה רוצה עוד שאני אקצה לך זמן מעבר? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, כמה צביעות יש בשמאל הישראלי. אני רוצה לקרוא לכם קטע, ואני רוצה לראות אתכם מנחשים מי אמר אותו: "יש כאלה שיטענו שאנחנו גזענים או אנטישמים, ושלכל אחד יש זכות לגור איפה שהוא רוצה. זה לא נכון" – חבר הכנסת הורוביץ, אתה מועמד להרכיב את הממשלה, כדאי שתשמע – "כי השתלטות שכזו משנה את צביון השכונה, מפחיתה את ערך הדירות, מחזירה בתשובה נערים חילונים ועלולה לסגור רחובות שלמים בשבת ומרכזי בילוי בשישי בערב". חברי הכנסת מן השמאל הישראלי, מי אמר את הקטע הזה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גפני השתמש בזה כבר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי אמר את הקטע הזה? חבר הכנסת ניצן הורוביץ, המועמד להרכיב את הממשלה מטעמכם, כאשר הוא דיבר על כניסת אנשים דתיים לרמת-אביב. אתם מבינים את זה? ואתם רוצים לבוא ולדבר על חוק ועדות קבלה. זו אצלכם חקיקה גזענית. למה? "כל אחד יש לו הזכות לגור איפה שהוא רוצה – זה לא נכון", כך אומר המועמד להרכיב את הממשלה, ניצן הורוביץ. אז אתם לא רק גזענים. אם אנחנו גזענים, אתם אנטישמים, וזה הרבה יותר גרוע, משום שאתם לא מדברים על כניסה שמשנה את הצביון, אלא אתם לא רוצים לראות יהודי דתי לידכם. אז אל תדברו על דברים אחרים. עכשיו, רבותי, בואו נלך ונעבור על החוקים שעליהם אתם בוכים. כאשר בג"ץ קבע שהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, אסור להן לממן פעילות נגד ההתנתקות, שתקתם, כי זה היה לכם נוח. בא חבר הכנסת אלכס מילר, הגדול מכולם, ואומר: רבותי, אתם יכולים לחגוג את האסון שלכם 360 יום בשנה, אבל אם אתם רוצים לחגוג את זה דווקא ביום העצמאות, אתם לא בוכים על איזה אסון שקרה לכם, אתם בוכים על ההקמה של מדינת ישראל. זה לא ציונות, זה לא דמוקרטי, זה לא שום דבר. זה התבטלות, אפסיות, וזה מה שאתם. עכשיו, רבותי, אני רוצה להגיד לכם דבר נוסף. מה הבעיה שלכם עם חוק ועדות קבלה? לערבים מותר להיות ערבים, לחרדים מותר להיות חרדים, אבל יהודי חייב לבחור, או שהוא אזרח, או שהוא דמוקרט, או שהוא פאשיסט. רבותי, כל התיאוריות שלכם נולדו במאה ה-18, בינתיים העולם התקדם, בינתיים העולם למד שמותר לאדם להיות אינדיבידואל, בעל תרבות מסוימת ובעל רצון לקדם את התרבות שלו. קדמה היא לא ביטול ומחיקת הזהות הייחודית, אלא יצירת תנאים לטיפוח התרבות הייחודית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לצערי הרב, יושב-ראש הכנסת לא נמצא כאן, אבל יושב-ראש הכנסת פנה אל מציעי החוק וביקש שאנחנו נסכים לשני תיקונים. דבר ראשון, שהחוק יחול בגליל ובנגב, ודבר שני, שהוא יחול על יישובים עד 400 משפחות, ויושב-ראש הכנסת, שאותו ודאי לא תאשימו בחוסר דמוקרטיות, התחייב שהוא יצביע בעד החוק, כי זה חוק ראוי, זה חוק ציוני, זה חוק שרוצה לייהד את מדינת ישראל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לסיום, אנחנו לא מתביישים בזה שאנחנו רוצים לראות במדינת ישראל מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית, ואין בחוקים אלה לא אפליה ולא גזענות. ולכן, עם כל הרצון לראות את ניצן הורוביץ כראש ממשלה, הוא יחכה עוד כמה שנים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת רותם. הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, שמעתי את יושב-ראש הכנסת אומר היום שהרוב בכנסת כופה את דעתו על המיעוט. אני רוצה להבין, בכל חקיקה יש רוב ומיעוט, ו-60 שנה, קצת יותר, הכנסת הזאת מתנהלת כאשר מי שמוביל את החקיקה זו הקואליציה. מה כופה הרוב על המיעוט? בכל חקיקה תאמר שהרוב כופה את דעתו על המיעוט. בעיני מי הוא רוצה למצוא חן? אני באמת אומר שאני רואה את העניין הזה, שאמירה כזאת היא רק מחזקת, כאילו הכנסת מחוקקת חוקים גזעניים ונותנת יותר אמביציה לשונאי ישראל, בפרט כשזה יוצא מיושב-ראש הכנסת. עכשיו אני רוצה לומר, אנחנו לא מודאגים מהשנאה המתעצמת של האויבים שלנו – חובטים, משמיצים, מחרפים, מגדפים; דברי בלע, אש וגופרית יוצאים מפיהם ומגרונם גם של חברי כנסת. אני רוצה לומר, מי ששמע בשבוע שעבר את אחמד טיבי משווה את מדינת ישראל לנאציזם, בשעות הלילה המאוחרות – אני רוצה להבין לאיזה מין הפקרות הגענו, לאיזה מין שנאת ישראל. אז אנחנו באמת עוסקים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, באמת כבר איבדנו את הקו הזה שאנחנו צריכים להיות באמת מדינה שצריכה לגונן על עצמה, ואנחנו באמת צריכים את ההגנה מפני המיעוט. צריך לזכור שהטרור הוא גם מיעוט, אבל הוא משתלט על העולם. אנחנו באמת שוכחים את מה שקורה סביבנו רק בשבועיים האחרונים – הטבח באיתמר, עשרות רבות של טילים לעבר מדינת ישראל, הפיגוע בירושלים, אנחנו רואים את הרצון להחזיר את האינתיפאדה לתוך תחומי מדינת ישראל. זה לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו פה, כאילו יש איזה דברים גזעניים. אני רוצה באמת להתייחס ממש במשפט, במלים, כי אין פה הזמן. אני רוצה להזכיר לכולם שבארצות-הברית יש ועדות קבלה לבתים משותפים, וגם במערב-אירופה, וכל מי שרוצה להיכנס לאיזו דירה, צריך לקבל את הסכמת השכנים. אף אחד לא רואה בזה שום גזענות. מעניין, רק פה יודעים לעמוד מעל הבמה ולהשמיץ. שבועת נאמנות למדינה ברוב ארצות המערב, גם בארצות-הברית – כל אזרח חדש חייב להישבע אמונים. ענישה על בגידה והפרת אמונים – דברים שקיימים ברוב המדינות הדמוקרטיות. אני לא מבין למה אנחנו הופכים את זה פה להסתה. מכיוון שהזמן פה הסתיים מבחינת היכולת שלי להמשיך לדבר, אני רק רוצה להזכיר במשפט אחד לקדימה: תמיד צריך לזכור שיש כאן יישובים, עשרות רבות במספר, שיושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת – אני רוצה להזכיר את שמה כחברת כנסת שחלילה וחס פה מישהו לא ייפגע – היא הגיעה לאיזה שלב שהיה פה ויתור גורף על רוב היישובים במדינת ישראל, למעט ממש יישובים מרכזיים, ובכל זאת, אולמרט התחנן לאבו מאזן: תעשה טובה, הנה העט, בוא ותחתום. הוא לא רצה לחתום. אין לי הזמן להקריא פה איזה סוג של ויתורים היו פה, שהיתה פה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בפעם הבאה. אני בטוחה – – – <נסים זאב (ש"ס):> נכון. היתה פה החמצה רבה, ולכן כל מי שיש לו הצעה נוספת ואולי אדיבה יותר, אדרבה, שיציע אותה, ואולי בכל זאת נעשה ניסיון נוסף. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. יעלה ויבוא סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו – סגן יושב-ראש הכנסת אורי מקלב. שאני אקריא עוד? <עפו אגבאריה (חד"ש):> רשימה – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> רשימת דוברים – אין. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אין רשימת דוברים. מזכיר הכנסת, אין רשימת דוברים? מטופל ברגעים אלה. לרשות אדוני שלוש דקות. בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, שזה עתה נכנס, והשרה, עמיתי חברי הכנסת, תראו איך החוקים האלה חלחלו בחברה הישראלית ולאיזה נורמות אנחנו הגענו. ואני שואל אתכם, הוותיקים כאן: אנחנו את האווירה הזאת בשנים האחרונות חווים – חווינו את החוקים מסוג זה, את האווירה הזאת רק בשנים האחרונות. לא היה דבר כזה בישראל, לא שמענו את זה, לא מנבחרי הציבור, לא בחקיקה, לא בנאומים, לא בהפגנות שהיו לאחרונה ביפו וגם לא במערכת הכלכלית העסקית, וזה החמור מכול. תראו לאן הגענו, תראו לאן הבאתם את החברה הישראלית. רשת "ארומה" בתל-אביב אוסרת על העובדים הערבים לדבר בערבית. הם מחקים אתכם, הם הולכים בעקבותיכם. עכשיו, אני שואל את דודו רותם: מה תגיד לנכדים שלך? איך תחנך אותם? מה תסביר להם? איך תסתכל להם בעיניים? חוקים, האחד אחרי השני מעסיקים את הכנסת בפגיעה בשמה. תשאלו את יושב-ראש הכנסת כמה מכתבים הוא קיבל מכל העולם נגד החוקים הגזעניים האלה. תגידו לי, אם זה היה קורה לכם בחוץ-לארץ, איזה זעקת אלוהים היתה קמה. כשמנעו משרנסקי לעלות לכאן, אני זוכר את ההפגנה בכיכר מלכי-ישראל, בצדק. אתם לא חושבים שישיבו לכם בעולם באותה מטבע כפי שאתם נוהגים כאן באוכלוסיית המדינה שנמצאת לפני המדינה כמיעוט? אתם לא חושבים שזה יחזור כבומרנג נגדכם? יזכירו לכם את זה בעולם בכל מקום. אני רוצה להגיד את הסיום. טוב שחברת כנסת אחת מישראל ביתנו נמצאת כאן. איזה מין מפלגה זאת שבונה את כל תפיסת העולם שלה על הסתה נגד מיעוט? חבר הכנסת גפני, אמרו לי, בתורה יש איזשהו פסוק שאומר: מי שכל חייו מסית ומסית, אז הוא כלום. יש כזה דבר, פסוק בתורה. אתה מוכן למצוא לי אותו? אתם בונים את כל התורה שלכם על הסתה נגד אוכלוסייה – 20% מאוכלוסיית המדינה. איזה מין מפלגה זאת? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איזה מין מפלגה זאת? זאת תפיסת העולם שלכם? זאת התורה שלכם, להסית נגד אוכלוסיית המדינה? לאן אתם רוצים להגיע? ולסיום, אמרתי לראש הממשלה בשבוע שעבר – הוא תובע מאבו מאזן לחנך את העם שלו לשלום, ואמרתי לו: זו תביעה צודקת, אבל מתי הוא יחנך לשלום את שר החוץ שלו, שאמר לנו באו"ם: בעוד 30 שנה נגיע לשלום – שר החוץ, שצריך לפתוח דלתות, סוגר דלתות. מתי הוא יחנך אותו לשלום? תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף, חבר הכנסת מסעוד גנאים; יש לכם כבר רשימת הדוברים? לרשותך, אדוני הסגן, שלוש דקות. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, שרים אין פה, אבל בכל אופן, חברי חברי הכנסת – בסדר, לא, אנחנו נסתדר גם בלעדיהם. אל תתאמץ, לא נראה לי שיש הבדל גדול. <ישראל חסון (קדימה):> לא שומעים אותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אומר ששרים אין פה, אבל הוא עושה מאמץ – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> עד אשר השר לא ייכנס לא אגביל אותך בזמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אוקיי, אז אנצל זאת. הממשלה מבקשת אמון מהכנסת – יכול להיות שבכינוס הזה זה האמון האחרון – ואני כן מבקש את תשומת לב הממשלה, ואת ההתערבות שלה, בכך שעשרות משפחות נאלצו, לפני שבוע, לפלוש לדירות שלהן, שהן באמצע בנייה, במודיעין-עילית, לאחר שחברה הבונה, "נאות הפסגה", הכריזה בבורסה על הפסקת העסקתו של המנכ"ל ועל כך שהיא לא נכנסת להתחייבויות חדשות. משום כך גם הבנק ביקש כונס נכסים, והשלב הבא היה – מיידית – שעשרות משפחות, על מיטלטליהן ועם ילדיהן, נכנסו לתוך דירות שלא נגמרו, חלקן בלי חלונות, אין בהן חיבור של מים, אין בהן חיבור של ביוב, אין בהן חשמל, וכך הם גרים גם בקור וגם בימים החמים, כי כולם חרדים למה שהם קנו והשקיעו ממיטב כספם לעתידם. החברה הבונה מטילה את רוב האשמה בממשלה משני היבטים – קודם כול מההיבט המעשי, בכך שהיא אשמה בכך שהחברה נכנסה לקשיים, וזאת לאחר ששילמה עשרות מיליונים על קניית הקרקע מהמדינה, לאחר ששילמה 80 מיליון על פיתוח, השקיעה 80 מיליון בפיתוח, ולאחר שהיו תביעות נוספות של מינהל מקרקעי ישראל, ושילמו תוספת של כסף, שילמו חודש לאחר שההקפאה נכנסה לתוקף – החברה שילמה, אמרה: מכיוון שיש לנו ממשלה אחראית ורצינית אנחנו נשלם את זה, כדי שלא יהיה עיכוב, ולאחר שהופשרה ההקפאה, והסכמי הפיתוח לא היו בתוקף, המדינה עד רגע זה לא חתמה עם החברה על הסכמי פיתוח, מסיבות כאלה, מסיבות אחרות, ולרוב סיבות שהם לא אומרים – לא החברה ולא התושבים. אני באמת גם לא נכנס – אם המחויבות הזאת – אם המדינה אשמה או לא, אבל ודאי שהממשלה, שהיא הריבונית, שהיא עכשיו נוגעת בעניין, ובעקבות ההקפאה נגרמים נזקים ממשיים, ואני לא נכנס להיבט המדיני בכלל, אבל כשמדינה מקבלת החלטות, גם אם החלטות שהיו החלטות הכרחיות מבחינה מדינית, מבחינה ביטחונית, אבל לאחר מכן לא יכול להיות שמבחינת התחייבות מול האזרח, הנזקים שנעשו בעקבות כך, מבחינה קניינית – אנשים שיש להם – לא תפצה אותם, לא תשלם את מה שצריך – לא פיצוי; את מה שצריך לשלם – וכשהמדינה גם לא מודיעה: אנחנו לא רוצים לשלם, שהמדינה תבוא ותגיד: אנחנו לא משלמים, אנחנו לא מרגישים מחויבות, אנחנו לא חייבים, אנחנו ממשיכים את ההקפאה, ואני מדגיש שוב, אני לא נכנס לזה מבחינה מדינית, מה מכריח את המדינה לעשות, אבל כשהמדינה ככה נוהגת, צריכה להגיד את זה, צריכה להציף את זה, ולא לגרום למחזות המבישים האלה, הקשים האלה, של משפחות שנמצאות, על המיטלטלין שלהן, על הילדים שלהן, בתת-תנאים בתוך דירות לא גמורות. ממשלה שלא יכולה לעמוד בדברים האלה, שלא נושאת באחריות לדברים כאלה, ומה שיגורנו בא באמת – זו החברה, למשל, שהיא ניזוקה הכי הרבה מבחינת ההקפאה, בגלל סדר הגודל של הבנייה שלה, ואנחנו אמרנו את זה, וחזרנו ואמרנו שזה מה שיהיה, והנה זה קורה, שחברה פושטת את הרגל, ובסופו של דבר המחזות האלה, של אנשים שנכנסים, עשרות משפחות שנכנסות לבתים לא גמורים. ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד. גם אם הממשלה בכלל לא היתה קשורה, ואני אומר את זה לממשלה, ואני אומר את זה לנו: אנשים – לא מדברים כאן בפשיטת רגל רגילה שקבלן הונה את הדיירים שלו; לא מדובר פה בפשיטת רגל, שחברה אומרת שהיא חדלת פירעון סתם, וגם לא מדובר באנשים שלא עשו ערבות מכר – אנשים שהתנהגו כאזרחים ישרים והתנהלו כפי שהמדינה מכריחה אותם, אומרת להם – מנחה אותם – לעשות ערבות מכר, כיום נמצאים במצב – גם אם עשו ערבות מכר, וגם אם כל כספם מבוטח כאילו בבנקים, המצב הוא שיש כונס נכסים, והם עשויים לעמוד בפני מצב – אני מסיים, משפט אחרון – שכונס הנכסים או הבנק, בכל אופן, דורש שימכרו את הדירות שלהם, מכיוון שמחירן בשוק יהיה הרבה יותר ממה שהם השקיעו, כולל ההצמדות, והם ימצאו את עצמם – לאחר חוק מכר שהיה אמור להבטיח את הדירות היחידות שיש להם, שהם השקיעו ועובדים על כך, ולקחו על זה התחייבויות – הם ימצאו את עצמם מהר מאוד ללא שום נכס, ללא שום ביטחון, מכיוון שגם אם אחרי חוק המכר – לכן אנחנו חייבים ציבורית וממשלתית לעמוד מאחורי דברים כאלה, לא לתת למצב שמדינת ישראל, מכל הסיבות שבעולם – ודאי אם אנחנו אשמים, ודאי אם זה בעקבות הקפאה, אבל גם ודאי אם לא – שיהיה מצב שאנשים יקנו נכס והדבר שהכי רוצים – ביטחון – וימצאו את עצמם נכנסים לבתים לא גמורים. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה לך, אדוני. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, גברתי. לרשותך שלוש דקות. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושבת-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, הדיון כאן מזכיר לי סצנה שהיתה בזמנו בסדרת הטלוויזיה "פולישוק", שבה המפלגה דמוית שינוי והמפלגה דמוית ש"ס החליטו יחד להעלות איזו הצעת חוק שתעזור לשתיהן, כדי ששתיהן יוכלו לריב האחת עם השנייה, ולהרוויח בוחרים בשני הצדדים – כל אחד אל מול בוחריו. הדיון בהצעות החוק בין ישראל ביתנו לבין חלק ממפלגות השמאל מזכיר לי משהו מהסצנה הזאת – מעלים דברים שכל אחד יכול עכשיו ללכת לציבור הבוחרים ולהראות: אתם רואים – אנחנו נלחמים. השפיות, האמת, המהות – זה לא חשוב. למה אני מתכוונת? בסופו של דבר, כשמסתכלים על החוקים שמדברים עליהם – על גל חקיקה גזענית בכנסת, אין שום דיון בניואנסים, אין שום התייחסות למהות של החוק, שמים באריזה אחת את נושא ועדות החקירה, שזה באמת קשקוש מוחלט, ולכן גם התנגדנו ודאגנו שזה ייפול, יחד עם, למשל, נושא ועדות הקבלה, שזה דבר שקיים בהרבה מקומות, שהתבקש על-ידי חברי ההתיישבות העובדת, ושחברי מפלגת העבודה הצביעו – נשארו בלילה – הצביעו כאיש אחד נגד ההתיישבות העובדת, שאותה הם מתיימרים לייצג. ולמשל, החוק שמכונה חוק ה"נכבה". ודנו כאן על סתימת פיות, וקץ הדמוקרטיה, ומה סך הכול החוק אמר – שמדינת ישראל לא תממן גוף רשמי שמבקש לציין את יום העצמאות כיום אבל. אפשר להתווכח אם כן רוצים את החוק או לא רוצים את החוק, אבל בין מה שכתוב לבין הדיונים שהתנהלו עליו אין דבר וחצי דבר. אז נכון שבשני הקצוות – אם ישראל ביתנו והימין הקיצוני ואם אנשים בשמאל הקיצוני – נוח להציג את השני כשטן. זה עוזר לכל אחד אצלו, אבל להתייחס למהות, לחוקים, למה שכתוב בהם, להציע גם אלטרנטיבה אמיתית ושפויה ליחסים שלנו פה בין המיעוט היהודי, בין המיעוט הערבי לרוב היהודי – אגב, הטעות הזאת, אמר לי פעם מישהו, ערבי ישראלי, שאחת הבעיות ביחסי רוב ומיעוט במדינת ישראל, שהיהודים הם רוב מספרי אבל בראש שלהם הם מיעוט, והערבים הם מיעוט מספרי אבל בראש שלהם הם הרוב. אבל מה שבטוח – שאנחנו זקוקים לדיון פחות מתלהם, הרבה יותר שפוי, לגבי סוג היחסים הנדרשים בינינו, בין היהודים לבין הערבים במדינת ישראל. ברור שבראש ובראשונה נדרשת כאן תפיסה שמדברת על כך שכולם שותפים לחברה בישראל, מבלי להתנצל על כך שמדינת ישראל היא מדינה ציונית וביתו הלאומי של העם היהודי ושיש לנו זכות על הארץ הזאת. יחד עם כך שקוראים לכולם להיות שותפים ביצירה הייחודית הזאת. ובעיקר, בעיקר, צריך לחזור לשיח שלא מדבר אך ורק על זכויות, אלא על חובות וזכויות. אף חברה בריאה לא יכולה להיבנות על כך שיש קבוצות בתוכה שטוענות אך ורק לזכויות, אם לצורך העניין זה מיעוט חרדי ואם מיעוט ערבי. חברה שפויה בריאה בנויה אך ורק על זה שיש חובות וזכויות שוות לכולם. וכדי שנוכל לבנות את החברה הזאת, קצת פחות התלהמות וקצת יותר שפיות שמסתכלת על המהות של חלק מהחוקים שנחקקים אל מול הכותרות שלהם יעזרו לכולנו ליצור משהו הרבה יותר בריא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חברת הכנסת וילף. יעלה ויבוא הדובר חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה; אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון; אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך, חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, את צונאמי החוקים שננעל בהם מושב הכנסת, שהם מבית-מדרשה של מפלגת ליברמן, שהיא אולי אימצה לה את התוכנית של קדאפי, שרוצה לרדוף כל חלקה שזז בה ערבי או דמוקרטיה או חירות – היא רודפת, מסתערת על כל "בית, בית, זנגה זנגה, שיבר שיבר", לא רוצה להשאיר שום חלקה טובה במדינה הזאת. אז כל הכבוד, יאללה, לזנגה הבאה. גברתי היושבת-ראש, אם הקברניט של הבית הזה ומי שמכתיב את יומו הוא מר ליברמן, אז זו שאלה של זמן, טביעתה של ספינה כזאת. אני רוצה להזכיר לכולם שבעוד יומיים נציין את יום האדמה, שקרה ב-30 במרס 1976. ביום הזה נכשלה מדינת ישראל במבחן, נכשלה הדמוקרטיה במבחן, מול אנשים שהשתמשו בזכותם לשבות, להפגין, בגלל הפקעת אלפי דונמים. מה הדמוקרטיה הפעילה מול ציבור כזה? הפעילה נשק חם. אלוף פיקוד הצפון בזמנו, רפאל איתן, אמר: אני אעלה על סח'נין בטנקים. ביום הזה נהרגו, היו שישה חללים, עשרות פצועים. זו אותה מנטליות שרוצה היום להפקיע את הנרטיב שלי. מי שלא רוצה ולא מכיר, לא בהכרח שיאמץ, אני לא מבקש ממנו שיהפוך לפטריוט פלסטיני, כמו שאני לא רוצה להיות ציוני יהודי. אבל לפחות שיכבד, שיכיר, שייתן את החופש לבטא את זה. מי שלא מכיר ומי שפוסל את הנרטיב שלי, הוא רוצה לפסול אותי. ההרוגים האלה, את החללים האלה שנהרגו בסח'נין, עראבה, כפר-כנא, בשנת 1976, אף אחד לא חקר את נסיבות הריגתם. לכן אני קורא היום – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> וטייבה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> וטייבה, בטח. בסוף אני אקרא את שמות כולם. מכאן אני קורא לראש הממשלה, אם אתה רוצה לעשות צדק, אפילו רטרואקטיבי, תעשה ועדת חקירה. משום ההתעלמות והסירוב לחקור מה שקרה בשנת 1976, נתנו את האות לכוחות הביטחון שהם מעל החוק ושהם יכולים להשתמש בנשק חי כנגד אנשים שעמדו מול ביתם. לכן לזכרם, אני אגיד את שמות החללים האלה מסח'נין: חדיג'ה שואהנה, ח'דר ח'לאילה, רג'א אבו-ריא. בטייבה: ראפת זוהיירי. מכפר-כנא: מוחסן טאהא. מעראבה: ח'יר יאסין. אני מקווה שראש הממשלה לפחות ישקול ברצינות את חקירת הנסיבות שהביאו להריגתם של האנשים האלה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים, הודעה למזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החשמל (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, המשנה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו;> <2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית;> <3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, שמעתי קודם את השר המקשר מלמד סניגוריה על ממשלת נתניהו ומקריא רשימת מכולת ארוכה-ארוכה של כל מיני פעולות חשובות שעשתה הממשלה. ישבתי בצד ואמרתי, אוי ואבוי אם לא היתה רשימת המכולת הזאת, הם עשו תקשוב ומחשבים בבתי-הספר, הם נתנו עוד כך וכך שעות. אבל השאלה – בשביל מה נבחרה הממשלה הזאת ואיך היא עומדת במבחנים שניצבים לקראתה? זה ההבדל, גברתי היושבת-ראש, בין מנהיג לבין מנכ"ל. מנכ"ל מטפל ביום-יום ויכול להיות שבטיפול ביום-יום היינו נותנים להם ציון שבין 7 ל-8; מי שרוצה לתת 9, אני לא אריב אתו. אבל השאלה היא, איך עומדים במבחנים ואיך עומדים במשימה המרכזית של ממשלת הליכוד, ואיך ראש ממשלה עומד במילתו. יש כאלה שאומרים שיש להם שתי ידיים שמאליות. אבל כשאני מסתכל על ראש הממשלה שלנו נתניהו, אני מתחיל לחשוש שאולי אין ידיים בכלל. יום אחד הוא יכול לעמוד בפני אנגלה מרקל מגרמניה ולהתגאות כראש ממשלת הליכוד ולומר לה: אני ראש הממשלה שבנה הכי מעט ביהודה ושומרון. הוא היה יכול לומר בקלות, לא בניתי. וכמה ימים לאחר מכן – לבוא בפני ילדה בת 12, שהזוועה הנוראית מכול היתה לעיניה שעות אחדות קודם, שראתה את האבא ואת האמא שלה ואת אחותה הקטנה בת ארבעה חודשים, ואת אחיה בן הארבע ועוד אחד בן שמונה טבוחים, לעמוד מולה ולומר – אחרי שהוא אמר לאנגלה מרקל, אני בונה הכי פחות – הוא עומד מולה ואומר, הם רוצחים, אנחנו בונים. איזהו נתניהו פה ואיזה נתניהו פה? בונים או לא בונים? צריך להחליט. חבל שהשר ארדן לא נמצא כאן, אולי היה עונה לי תשובה על השאלה הזאת. מה ההבדל, באמת. תצטרכו לרוץ למערכת בחירות, הליכוד וקדימה, ותצטרכו לשבת ביניכם ולהחליט מה באמת ההבדל ביניכם. כי אחרת הציבור יהיה מבולבל נורא – מה ההבדל בין הליכוד לקדימה. אז זה ניהל קצת יותר וזה נתן קצת יותר לשם, אבל בעניינים האמיתיים, המהותיים של מנהיגות, אני לא רואה שום הבדל. וברשותך, משפט אחד על מה שהיה השבוע. ראש הממשלה מתהדר שהיה לנו שקט בדרום, כי כל פעם שהם עשו משהו, אנחנו הכינו אותם. ואנחנו עוברים, ואנחנו יותר ויותר מתוודעים למה שעושה לנו ה"חמאס". כשאני שואל את גורמי הביטחון מה המטרה שלהם, הם מתקשים להגיד לי תשובה. אדרבה, שיבוא שר הביטחון או – אין לו כבר סגן – מישהו אחר ויגיד לי מה המטרה של ה"חמאס". ואני אומר לכם, המטרה שלהם היא בדיוק ההתנהלות של נתניהו: להתמגן לדעת, לרעוד מפחד ולמוטט אותנו כלכלית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי שקבע השבוע – – – גברתי היושבת-ראש, ממש משפט אחרון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משפט אחרון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי שקבע השבוע את הכללים, לצערי הרב, זו הכנופיה הזאת של ה"חמאס", כי אין מנהיג בישראל. הם קבעו את הפסקת האש: אם לא תתקפו אותנו, לא נתקוף. והם אמרו את המלה האחרונה. ואיפה ראש הממשלה? אף אחד לא יודע. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת בן-ארי. יעלה ויבוא חבר הכנסת עפו אגבאריה. בינתיים תרשו לי לברך את האורחים של חברת הכנסת הישנה-חדשה, אם אפשר לומר, ברוכים הבאים. אין ספק שאנחנו מחזירים לשורותינו את אחת מחברות הכנסת שאני באופן אישי מאוד מעריכה, חברת הכנסת זהבה גלאון. כן, בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. לרשותך שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המבול של החקיקה הגזענית בכנסת הזאת, לדעתי, יכול היה להתאים לספר גינס. כנראה רצו כל כך לחוקק כדי להתאים את עצמם לספר גינס, אז בחקיקה גזענית – את החקיקה הזאת שאנחנו רואים כל יום, פעם בשבוע לפחות, ולא כמו שרצה השר ארדן להראות לנו, שזה כאילו לא חקיקה גזענית, אלה בסך הכול חוקים לטובת מדינת ישראל, והם לכל האזרחים, כאילו החוק של ועדות הקבלה, אם נבוא אני או חבר הכנסת שלמה מולה, אז הוא יתקבל לאבן-יהודה או למקום אחר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד השר מתן וילנאי, כבוד השר, שומעים אתכם עד כאן. מן הסתם אתה לא רוצה שכל הדיון שלכם יישמע, אז – או שתדברו בשקט או מאחורי הקלעים, כי זה מאוד מפריע. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז מדוע השקר הזה? למי הם משקרים, לעצמם? הממשלה, למי משקרת – לעם, או לעצמה, או למי? דבר שני שאני רוצה להתייחס אליו – מדוע עכשיו החקיקה הזאת, הגזענית, אחרי 60 שנה לקיום מדינת ישראל? האם המחוקקים הקודמים, הממשלות הקודמות של מדינת ישראל, לא ידעו את הדברים האלה? לא היו ערבים? מדוע הם לא חשבו באותה צורה שחושבת מפלגת ליברמן וגוררת את המפלגה האידיאולוגית, הליכוד, לחקיקה כזאת גזענית? זה מתוך פופוליזם, או מתוך זה שבאמת הופיעו בתוך המפלגה הזאת, מפלגת הליכוד, חוגים אופורטוניסטיים, פופוליסטיים, שהם באמת גזעניים, והם חברו, פשוט, לעוד מפלגה שהיא – בתוך תוכה, ובמבנה, ובהרכב, ובשם שלה, היא מפלגה גזענית. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – את האויב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם בשם. רגע, אני רק רוצה לשרוך את הנעליים, שאתה דיברת. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שכל החקיקה הזאת לא פוגעת רק בערבים. נכון, אנחנו כבר רגילים שמחוקקים נגדנו כל מיני חוקים, ובגלל חוק ה"נכבה" אנחנו לא נפסיק ללמד את הילדים שלנו על ה"נכבה", ובגלל הכספים האלה, שאולי יגיעו לאיזה בית-ספר או לאיזו עירייה, לא נפסיק ללמד את הילדים שלנו שבאמת אנחנו חיינו פה ושהשורשים שלנו פה. לא בגלל זה. אבל עצם העובדה שמחוקקים דברים פה, תראו מה קורה ברחוב הישראלי, מה מפלס הגזענות ברחוב, איך הוא גדל פי-שלושה, פי-ארבעה, פי-חמישה. ההתקפות הגזעניות – ולא רק נגד הערבים, גם נגד המזרחיים, גם נגד האתיופים וגם נגד העובדים הזרים – תקראו את הדוח ותראו עד כמה זה עלה, כל המתקפות הגזעניות. מדוע? כי הם מקבלים רוח גבית – האנשים האלה ברחוב, או הרבנים, או הרבניות – מקבלים מחברי כנסת ומשרים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – וכאשר שר או חבר כנסת מתבטא בצורה כזאת בוטה, כזאת גזענית, מעל במת הכנסת, אז כל רב של כל עיר יכול להרשות לעצמו, והתוצאה היא – לשרוף מכוניות ולדקור סטודנטים שלומדים במכללה בצפת. לכן אני חושב שעל ממשלת ישראל לחשוב פעמיים אם באמת צריך להקים את בית-הספר לרפואה החמישי בצפת. אם היא כזאת עיר גזענית, אין מקום להקים את זה שם, אלא במקום אחר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה. תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. <אלי אפללו (קדימה):> למה אתה אומר עיר גזענית, כי יש שם רב? <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, בגלל זה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, הוא סיים לדבר. חבר הכנסת עפו אגבאריה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> רגע – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, תסביר לו לבד אחר כך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי יש חברי כנסת ושרים גזענים שמחפים על הרבנים, והרבנים לא נענשו. <אלי אפללו (קדימה):> מה הקשר? באום-אל-פחם לא היו אנשים שהיו קיצונים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אילן גילאון, נא לעלות. תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם לא היו רבנים. <אלי אפללו (קדימה):> לא היו אנשי דת שהתבטאו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא רבנים, זה לא – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ועכשיו שקט, כי עכשיו חבר הכנסת גילאון עומד לדבר. בבקשה, לרשות אדוני שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי, תודה, היום בסיעה הקטנה שלנו זה יום חג, אנחנו קולטים את חברתנו זהבה גלאון, והיא במהרה תגלה, זהבה, שמאז שהיא נעדרה, בתקופה שהיא נעדרה, לא השתנו דברים, ואם השתנו, גברתי, לא לטובה השתנו. רוח רעה, בעיקר, מאפיינת את הממשלה הזאת, וכל אי-אמון עולה פה שר על תקן של שעון קוקייה, ומסביר איך הממשלה הנוכחית היא ממשיכתה של ממשלה הקודמת. רוח רעה, בעיקר, גברתי, משום שיש הרבה רוח וצלצולים מצד אחד, ולעומת זה היא רעה, משום שההחלטות הן רעות. אני עוקב זה כמעט חודש אחר המאבק של העובדים, יותר נכון לומר העובדות הסוציאליות; המאבק הזה כמשל הוא לדמותה של מדינת ישראל היום. הציבור הטוב, הנאמן, החלוץ, המקריב, נמצא בדיוק במקום שהוא לא היה צריך להיות בו. הציבור שמאפיין יותר מכול את מדינת ישראל שרצינו, ולא את זו שקיבלנו. וכיצד מתעמרים בתמימים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יש שם דיון מאוד נוקב עם סגנית השר. אולי תשתפי את כולנו? אנחנו שומעים אותך עד כאן. <אילן גילאון (מרצ):> סגנית השר, אבל בראש השולחן, אני רואה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת דניאל בן-סימון, תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> המאבק של העובדים הסוציאליים הוא כמשל למדינת ישראל היום. אני מסתכל באיזה קלות ממקשים כאן כל ערך במדינת ישראל, את מגילת העצמאות – צפיתי בבוס של חבר הכנסת דודו רותם, שהוא עוקב אחרי החקיקות שמתנהלות כאן לשביעות רצונו, כמביט נירון על רומא, כיצד הוא שורף אותה, על רקע חולשה וחוסר רצון מצד ראש הממשלה להתמודד – לא עם שועל החוץ שלו, שאגב, אנחנו מחוקקים כאן הרבה מאוד חקיקה כדי להגן על ביטחון מדינת ישראל, אבל אין מישהו שממקש את ביטחון מדינת ישראל יותר משר החוץ שלה וסיעתו; קבוצה חושבת שככל שאתה יותר מפיץ שנאה ומשטמה וגזענות, כך אתה יותר פטריוט, גברתי. ומי שלא מוכן להתמודד עם זה זה ראש הממשלה ביבי נתניהו. הוא מפחד לקבל את ההחלטות. יש לו שועל החוץ ויש לו שועל הפנים, ובחסות החשכה אלי ישי מקבל החלטות – בחסות החשכה שיש לנו. ולכן, גברתי, נראה שהפתרון הוא לא בתוך הבית הזה, אלא בפנייה מחודשת אל הציבור הישראלי, כדי לבנות לעצמו אמנה. אני מאוד מקווה שהשמאל יתאחד ויחזיר את מדינת ישראל לערכים הבסיסיים שלשמם היא קמה, כי אחרת – איך אומרים – במקום שיש אפילו אדם אחד שצריך להחליט בין פרוסה לתרופה, הציונות לא שווה כלום. בינתיים אין שום הוכחה – לא ביותר שיכון, לא ביותר עבודה, לא ביותר בריאות, לא ביותר אף אחד מן המ"מים של ז'בוטינסקי אפילו, אז אנה אנחנו הולכים ומה אנחנו כאן עושים. ולכן האי-אמון לא משתנה, הוא בעצם באותו עניין תמיד. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אורבך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים הודעה נוספת למזכיר הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"א–2011. אני מסתפק בזה בשלב זה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו;> <2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית;> <3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, חבר הכנסת אורבך, שלוש דקות. בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, מישהו פעם אמר לי שאוהדי כדורגל שצועקים את הקריאה המגונה "מוות לערבים" – הם לא מתכוונים להגיד "מוות לערבים", הם מתכוונים לעצבן שמאלנים. ואני מודה שלפעמים חלק מהחוקים שאנחנו עדים להם פה נועדו – זה לא חוקים לשימוש באמת; חלק מהחוקים האלה – חלק – הם חוקים שהיה אפשר להסתדר גם בלעדיהם, והסתדרנו בלעדיהם, והם נועדו פה מצד אחד להרוויח כמה קולות, מצד שני אלה שמתנגדים, גם הם מרוויחים את הקולות. זה מין בארטר כזה בין מפלגות קצה. אבל לפעמים צריך לשאול גם למה שמאלנים – סליחה על המלה הכוללת – למה הם כל כך מעצבנים את הימנים, או אפילו אפשר לומר את רוב הציבור. הנה דוגמה מהשבוע לדבר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה אפילו לא מעצבן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אבל הרי אתה מייד עולה לדבר, נכון? אז אם יהיה לך משהו לומר, הוא ישמע זאת, אני בטוחה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – מעצבנים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אנסה לנתח לא למה ערבים מעצבנים – למה השמאלנים מעצבנים. השבוע, פרשת ענת קם, היא עומדת לפני גזר-הדין שלה, והנה אני רואה שיש יחצן שמייחצן את הגברת, וכמו היידי בת ההרים, הרועה הקטנה מן הגיא, מה היא בסך הכול עשתה? היא איזה נערה תמימה שלקחה כמה מסמכים, לא התכוונה בכלל, היא לא ידעה. שואל אותה אפילו הכתב בעיתון: האם הרגשת שאת עושה משהו גדול? והיחצן מוכר אותה אחר כך לערוצים אחרים – בטלוויזיה, בעיתונים. למה ענת קם עשתה את מה שהיא עשתה? היא עשתה את זה על רקע פוליטי, גם אם היא מתכחשת לזה עכשיו. היא פעלה באווירה שאומרת שהכיבוש זה דבר נורא ואיום, וכשהכיבוש זה דבר נורא ואיום, אז אם עוברים על החוק זה במסגרת מלחמה בדבר שהוא נורא ואיום, ולכן זה לא כל כך נורא. כלומר, היא מתחרטת כמובן על מה שהיא עשתה, היא לא היתה צריכה לעשות את זה – שגיתי, חטאתי, עוויתי, המלה "פשעתי" לא, היא מוגזמת. באווירה שבה שלטון מדינת ישראל ביהודה ושומרון זה דבר פסול כל כך, יש אנשים שלוקחים את זה צעד יותר רחוק. יש מתפרעים בבילעין כבר שנים מדי שבוע, שזה נראה להם בסדר. בזמנו, הפגישות עם אנשי אש"ף היו פגישות שהיו אסורות על-פי החוק, אבל היתה הנחת שמאלנים – זה מותר, זה לא כל כך נורא, זה לא באמת, זה התנגדות לחוקים פוליטיים. וכשהתקשורת משתפת עם זה פעולה כי זה סיפור אנושי מאוד טוב, זה מעצבן ימנים. זה לא מעצבן רק ימנים, זה מעצבן פה את הרוב. וכששדרן כדורגל מוצלח מאוד ופופולרי מקדיש את השידור לנערה הזאת, לעלמה הזאת, שיושבת בבית, "נעבעך", מסכנה, במעצר בית, וצופה בכדורגל, ולבו יוצא אליה – כי היא צופה כדורגל והוא משדר כדורגל – אז למה לא להקדיש. והוא לא התכוון לאיזה דבר רע, אבל גם הוא משדר באווירה שאומרת: יש עבירות שאין עמן קלון. זה במסגרת המבצע הזה, הנחה לשמאלנים. העבירות שאנחנו בשמאל עושים הן לא כל כך נוראות. הפשעים של אחרים אלו פשעים, חטאים גדולים. הימין הוא מסוכן. אנחנו בסך הכול אזרחים תמימים שפה ושם נכשלים. ובאותה אווירה, אגב, אותו שדרן מושעה ל-48 שעות שבהן הוא ממילא לא משדר, כי זה לא באמת – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – כי זה לא באמת. כי זה לא רציני. ואם אתם שואלים – אני מסיים במה שפתחתי – אז למה שמאלנים מעצבנים את הימנים, או למה שמאלנים מעצבנים את הרוב – בגלל ההנחה שהם עושים לעצמם, כי העבירות שלהם הן לא חמורות כל כך, והם יכולים לפרגן לאיזה עבריינית, והיא בסך הכול נערה תמימה, ואתם קדושים, השמאלנים, ואתם טהורים, וכל מה שאתם עושים לשם שמים, ורק האחרים – הימנים, הזולת – הם פושעים ועבריינים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <קריאה:> נכון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. נא לצלצל. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, שנתיים לממשלת נתניהו; בשנתיים האלה הממשלה הזאת היתה ממשלת כישלון, חוץ מעניין אחד, שהיתה לה בו הצלחה מסחררת. היא רשמה שיא חדש בחקיקה אנטי-דמוקרטית, חקיקה נגד הציבור הערבי, חקיקה שלפחות חלק ממנה עומד בקריטריונים של גזענות כפי שהם מוגדרים על-ידי האנושות הנאורה. מה שהצליחה הממשלה הזאת לעשות בשנתיים לקח לממשלות אחרות שנים רבות לעשות. אומנם היא לא המציאה את הגלגל, היא לא המציאה את הגזענות ואת הגישות העוינות כלפי הציבור הערבי – התשתית לגישות האלה ולמדיניות הזאת הונחה כבר בשנות ה-50 וה-60, על-ידי מפלגת העבודה, על-ידי מפא"י, הן שוכללו אחר כך, אבל הממשלה הזאת – אנחנו חשבנו: חלאס, מספיק; יש מספיק חקיקה – היתה מספיק חקיקה לקחת את האדמות שלנו, מספיק חקיקה כדי למנוע מאתנו לבנות, מספיק חקיקה להגבלת זכויות אדם, והנה, כל שבוע אנחנו מתבשרים שיש עוד המצאה חדשה, יש מוח קודח בממשלה הזאת שכל יום ממציא חוק חדש. אני מודה שלא העליתי בדעתי שיהיה חוק מיוחד, שייקרא חוק ה"נכבה". לא חשבתי. אם מישהו חשב – גאון הדור שהמציא את הדבר הזה – איך אומרים – מגיע לו צל"ג, או צל"ש, צל"ג – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> צל"ש או טר"ש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – צל"ג מיוחד. ומחר יבוא עוד חבר כנסת, ימציא עוד חוק – אתה, אסור לך להגיד את המלה האחרת. או נגיד, אסור לציין למשל שמות של יישובים שנהרסו – לחבר הכנסת ברכה יהיה אסור להגיד שמשפחתו באה מספוריא – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – יהיה חוק כזה. מחר יבוא. ואני רואה – מסימני פשיטת הרגל, מסימני פשיטת הרגל האידיאולוגית, המוסרית, הפוליטית, זה דווקא חקיקה כזאת. אני זוכר את אותו יום שבו הוציאו – בזמן הכיבוש, בזמן שהצבא הישראלי היה עדיין בעזה – הוציאו חוק שאסור למכונית פלסטינית לעקוף רכב ישראלי. היה צו אלוף פיקוד כזה – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה לעשות שאתם יורים על אנשים. יורים על אנשים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ואמרנו: זה לא יכול להימשך ככה, ופרצה האינתיפאדה הראשונה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתם רוצחים אנשים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תן לו משפט לסיום, בבקשה. נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> להזכיר לכם – אמרנו: חלאס, זה נגמר. שלושה חודשים אחר כך פרצה האינתיפאדה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם כאן – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – איך אומרים – אפילו לשיטתכם, הגזמתם. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גדשתם את הסאה. ואני חושב שזה יחזור כבומרנג, כי כיום, בעולם, המלים: "ישראל מדינה דמוקרטית", יש אחריהן סימן שאלה, ולא סימן קריאה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. נא לצלצל שוב. <רוני בר-און (קדימה):> זכור תמיד את החמאה על הראש. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גם אתה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> לא שלך כמובן. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גברתי, תודה, חברי חברי הכנסת, בעוד ארבעה ימים ימלאו שנתיים להקמת הממשלה בראשות הליכוד, ובעוד ארבעה ימים, גברתי, תהיה לציבור כולו הזדמנות נוספת לראות כיצד מנוהלים ענייני הביטחון – – – <רוני בר-און (קדימה):> בראשות הליכוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בראשות הליכוד. נורא קשה להבין את זה, אבל זה בראשות הליכוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה מוכן למנות את ההבטחות של המדינה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> בוודאי, חבר הכנסת, אם תאזין בסבלנות במשך שלוש דקות, אתה תשמע. ובכן, תהיה הזדמנות, גברתי, לציבור כולו לראות כיצד מנוהלים ענייני הביטחון, הכלכלה והחברה, החינוך, התחבורה, הגנת הסביבה, ובקיצור, כיצד מדינת ישראל מנוהלת בשנתיים האחרונות. לא בדיבורים, גברתי, לא בססמאות ריקות מתוכן שמוכתבות במשרדי פרסום – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> באיזה מחלקה, רגילה או ביזנס? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – אלא בשורה של מעשים אמיתיים, חבר הכנסת זחאלקה. ובכן, בראש ובראשונה, גברתי, הממשלה הזאת שינתה באופן יסודי את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. במקום תרבות הנסיגות, שיח ההתכנסות ושלל תגובות מהוססות של הממשלה בראשות קדימה, שאם בכלל הגיבה על ירי רציף של רקטות ופצמ"רים, אנחנו רואים שינוי יסודי, תגובה מיידית, לא מתרפסת ולא מתנצלת, בכל ניסיון של ה"חמאס" או "הג'יהאד האסלאמי" ברצועת-עזה לבחון את יכולותיה או את כוח העמידה של ממשלת ישראל, כוחה הצבאי או כוח העמידה של אזרחיה. המדיניות הזאת, גברתי, גם הוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה. על-פי רוב – על-פי רוב, בשנתיים האלה שרר שקט ביטחוני, כמה שיכול להיות שקט שכזה בשכונה הבעייתית, חבר הכנסת בר-און, שבה אנחנו חיים. <רוני בר-און (קדימה): – – –> <אופיר אקוניס (הליכוד):> גברתי, החקיקה הכלכלית-חברתית בשנתיים האחרונות שוברת כל שיא חיובי, והביאה לשורה של החלטות חברתיות אמיתיות – אמיתיות, לא מזויפות ולא ריקות כמו בממשלה הקודמת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברים, אפשר קצת שקט? כבוד השרים. כבוד השר שמחון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> השר שלום, האבטלה ירדה – אתה ודאי יודע את זה, אתה גם היית שר האוצר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד השר שמחון, אתה יכול גם לשבת ליד שר הביטחון. אני מודה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> שר הביטחון והשר שמחון, אתם יודעים שהאבטלה היא בשיא שלילי – – – <רוני בר-און (קדימה):> שקר, זה היה 5.9%. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני שר העבודה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> סלח לי, חבר הכנסת בר-און – חבר הכנסת בר-און, האבטלה היא בשיא שלילי, כלומר בשיא חיובי – 6.1%. <רוני בר-און (קדימה):> היה 5.9% כמעט בכל 2008. <אופיר אקוניס (הליכוד):> המשמעות של ההישג הזה היא אדירה. יותר ישראלים מצטרפים למעגל העבודה. זה חברתי. אדוני היושב-ראש, 120,000 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך שלוש דקות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. 120,000 ישראלים הצטרפו למעגל העבודה בשנתיים האלה. זה הישג חברתי בראש ובראשונה. <רוני בר-און (קדימה):> מעגל העבודה בעיניים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת בר-און, אתה יכול לפרגן להצלחה. אני לא יודע אם זה כואב לך, אבל – מאה אחוז. זה קשה, אבל אפשרי. תאמין לי. <רוני בר-און (קדימה):> זה היה 5.9%, לא עשיתם כלום, תאמין לי. <אופיר אקוניס (הליכוד):> השקעות שיא, אדוני, בחינוך, ותוספת של יותר מ-7 מיליון שקל למערכת ההשכלה הגבוהה. פרויקט מחשוב בתי-ספר בנגב ובגליל. השר שלום, אני מבין שאתה, יש לך יש אחריות למחשוב של בתי-הספר בנגב ובגליל בעלות 2 מיליארד שקל ומעלה. זה דבר חברתי, חבר הכנסת בר-און? <רוני בר-און (קדימה):> הספסלים, הספסלים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת בר-און, זה דבר חברתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הוא צריך לסיים, אז לא להפריע. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, המהפך הסלולרי שהוביל שר התקשורת, והיה לי הכבוד, כיושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, לסייע לו – אני חושב שאת תוצאותיו אזרחי ישראל מרגישים כבר היום. העובדה שאזרחי ישראל, חבר הכנסת שי, משלמים פחות בחשבון הטלפון הסלולרי שלהם, חוסכים אלפי שקלים בשנה, זה חברתי. השקעה אדירה, אדוני, שמוביל שר התחבורה ישראל כץ בתוכנית "נתיבי ישראל", שתוקצבה ב-28.5 מיליארד שקל. זה כלכלי, אדוני, אבל זה גם חברתי. רכבת לנתיבות, רכבת לאופקים, רכבת לשדרות, רכבת מהירה לבאר-שבע, לכרמיאל, לבית-שאן, חיבור הפריפריה, זה לא חברתי – זה סופר-חברתי. השקעה במערך ה-DTT והרחבת הנגישות של ערוצי הטלוויזיה המרכזיים לכל אזרחי ישראל, על-ידי תשלום חד-פעמי – פעם אחת 200 שקלים או 300 שקלים – המשמעות היא חיסכון של אלפי שקלים בשנה. זה דבר חברתי. אדוני, אני רוצה להזכיר לחברי בקדימה, במיוחד לחברת הכנסת אדטו, שאיננה נמצאת כאן, שמרבה לעסוק בענייני בריאות. תוספת של 1,000 מיטות לבתי-החולים – – – <רוני בר-און (קדימה):> בכמה שנים? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כל פעם מוסיפים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת פלסנר, כמה מיטות הוסיפה הממשלה שאתה תמכת בה? כמה מיטות? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מוסיף את אותן מיטות כל פעם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אפס מיטות. אדוני, אני מסיים. השקעה של מיליארד ורבע שקלים בהקמת גדר ביטחון בגבול מצרים, זה סופר, סופר, סופר – סופר-חברתי. אדוני, המסתננים ממצרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. <אופיר אקוניס (הליכוד):> משפט אחרון, ברשותך. המסתננים מגבול מצרים פוגעים בראש ובראשונה בשכבות החלשות של החברה הישראלית, כאשר גוזלים את מקומות העבודה שלהם וגם גרים בריכוזי האוכלוסין שבהם הם גרים. ובכן, אדוני, אני מסיים, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה כבר סיימת, עכשיו אתה רוצה לומר את המשפט האחרון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש מי שלא עושה כלום ומדבר הרבה – זאת קדימה והגברת לבני. יש מי שעושה הרבה, הרבה מאוד, ומדבר מעט. אבל הציבור, אדוני, יודע את האמת. זוהי ממשלה עתירת הישגים, ובהתחשב באלטרנטיבה הנבובה, הצווחנית, החלולה שמציגה קדימה – והגברת לבני – זה הישג עוד יותר גדול. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אם זאת היתה הבעיה של הכנסת, היינו מתגברים על כל הבעיות. כבוד השר ארדן – רבותי, השר ארדן מסיים את דבריו בתוך כמה דקות, ואנחנו יושבים להצבעה. הוא צריך לענות על כל הדיון. כבוד השר ארדן. נא להתארגן להצבעה, כי כשהוא מסיים, מייד אנחנו עוברים להצבעה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בעצם רוצה לסכם את הדיון בשלוש הצעות האי-אמון שהוגשו לכנסת. לגבי שתי הצעות האי-אמון על לכאורה חקיקה מפלה, אני חושב שמעבר לדברים שנאמרו כאן, אני הצגתי בפרוטרוט את העמדות של הממשלה, את כל התיקונים והסייגים שהוכנסו להצעות החוק במגמה שמצד אחד – גם יוכלו לשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ויחד עם זאת יצמצמו כל פגיעה אפשרית בזכויות הפרט. ציינתי, כמובן, את העמדה של ראש הממשלה והממשלה, שמקדמת את צמצום הפערים בין מגזרים באוכלוסייה, בתוכו גם הצמצום בפיגור בתשתיות במגזר הלא-יהודי, ואת החלטות הממשלה. ואשר לטענות החוזרות ונשנות של סיעת קדימה, הצגתי כמובן את האבסורד ואת הצביעות שבאותן טענות. לכן, אין טעם להאריך, ולסיכום אני מבקש מהכנסת לדחות את שלוש הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מקדמים בברכה את ידידי מרצ בארצות-הברית הנמצאים ביציע האורחים, את אחינו בני העדה האתיופית הנמצאים כאן אתנו באולם. <הצהרת אמונים של חברת הכנסת זהבה גלאון> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, כנסת ישראל ביום כינונה, כל כנסת וכנסת מונה 120 חברים, ואם התפנה מקום שיש לו מחליף – הרי שאנחנו מחויבים במתן אפשרות לכל חברי הכנסת להצביע. ובכן, רבותי חברי הכנסת, כדי שנוכל לגשת להצבעה צריך שכל חברי הכנסת יהיו בעלי כושר הצבעה. אני מתכבד להודיע לכנסת, על-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת חיים אורון, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, י"ט באדר ב' התשע"א, 25 במרס 2011, בשעה 10:05, באה במקומו, או חזרה למקומה בכנסת, חברת הכנסת זהבה גלאון מסיעת מרצ. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את זהבה גלאון לעלות לדוכן. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה; שכן החל מיום שישי בשעה 10:05 היית לחברת כנסת. אני מבקש ממך, חברת הכנסת גלאון, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואת תשיבי: מתחייבת אני. וזה נוסח ההצהרה – אדוני שר האוצר, אני זוכר את היום שבו אתה הושבעת והיית נרגש גם אם זאת היתה הפעם השנייה – "אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <זהבה גלאון (מרצ):> מתחייבת אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת גלאון, בבקשה, זכות הדיבור לשלוש דקות עומדת לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לחברי חיים אורון, ג'ומס, על המחווה האצילית שמאפשרת לי לעמוד כאן היום. אני חייבת להודות שנאמתי על הדוכן הזה אולי מאות פעמים בעשור שבו כיהנתי כחברת כנסת. אני מודה, אדוני היושב-ראש, אני קצת מתרגשת היום, לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל אני מתרגשת, אולי בגלל התחושה שמלווה אותי, אולי אני משתמשת במלה גדולה – תחושת שליחות. אני חוזרת לכנסת מתוך תחושת שליחות – להיאבק למען דמוקרטיה מתוקנת, דמוקרטיה מהותית ומדינת רווחה, כשהעיקרון הבסיסי שמנחה אותי הוא ערך השוויון, אותו שוויון שהובטח במגילת העצמאות – מדינת ישראל תקיים שוויון מדיני וחברתי גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. אדוני היושב-ראש, אני מכבדת את הכנסת, דווקא בשל כך בחרתי היום בנאום ההשבעה שלי להזהיר מפני הרוח הרעה שיוצאת מהבית הזה. אני מתכוונת ליוזמות החקיקה המפלות, לוועדות חקירה, להתבטאויות גזעניות, לרוח רעה שהופכת להוריקן של פשעי אלימות, גזענות ושנאה. הרוח שנושבת מירושלים, חברי חברי הכנסת, הופכת בצפת למכתבי רבנים נגד ערבים ומכתבים נגד מערכת המשפט ובעד אנס מורשע. הרוח שיוצאת מירושלים הופכת בשטחים לפוגרומים תחת הכותרת המכובסת "תג מחיר". אדוני היושב-ראש, אני יודעת שאתה התרעת לא אחת – ושמעתי אותך גם היום – מפני עריצות הרוב של הכנסת. בעיני, כנסת ישראל צריכה להיות בית-הכנסת של הדמוקרטיה, מדינת הדמוקרטיה. ואני עוקבת אחרי הכנסת הזו בשנתיים האחרונות, ואני חוששת וחרדה שהכנסת הזו הופכת לאיום אסטרטגי על הדמוקרטיה. איום אסטרטגי – אני יודעת שזה קשה לחלק מהאנשים, ואני לא אומרת את זה מעמדה של פרשנית פוליטית; אני אומרת את זה היום מעמדה של חברת הכנסת. אדוני, בשנתיים שלא הייתי כאן היה לי זמן לחשוב, היה לי זמן לחשבון נפש גם לגבי המחנה שאני שייכת אליו, לגבי המחנה הפוליטי שלי, וגם לנסות להבין למה הקואליציה הזו נזקקת לחוקים שהמטרה שלהם להשתיק יריבים פוליטיים; השתקה של ביקורת, השתקה של אזרחים, ניסיון לאסור מחאה. בעיקר היה לי זמן לחשוב, אדוני היושב-ראש, איך משנים את המגמה הזו. השימוש הזה בנשק אסור, בנשק לא קונבנציונלי, נגד יריבים פוליטיים, בשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים, נובע בעיני מחוסר הנכונות להשלים עם התרסקות חזון ארץ-ישראל השלמה. אני מסתכלת על הבידוד המדיני, על הדה-לגיטימציה שעושים למדינת ישראל, ואני אומרת: זה קורה בגלל המשך הכיבוש, והמשך הכיבוש הוא גם נטל כלכלי שפוגע בביטחון החברתי. חברי חברי הכנסת, אין גם דמוקרטיה וגם כיבוש, אבל במקום לוותר על הכיבוש מוותרים כאן על הדמוקרטיה, עוצרים מפגינים רוכבי אופניים בתל-אביב, עוצרים מפגינים בסילואן ובשיח'-ג'ראח, הורסים בתים, מצפצפים על פסיקות בג"ץ, אוסרים בחקיקה על חופש הביטוי – – – <נסים זאב (ש"ס):> גם מי שרוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא מפריעים. חבר הכנסת זאב, אתה חושב שלי אין מה לומר? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אין מפריעים. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – שיח'-ג'ראח. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אין מפריעים. חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <נסים זאב (ש"ס):> חברת הכנסת באה להישבע ואומרת דברי שטנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם שלישית – להוציא אותו. צא. אתם לא שומעים מה אני אומר לכם. אין קוראים קריאות ביניים. חבר הכנסת נסים זאב, אתה חושב שאני לא חושב שאין עם כובש בארצו? זאת זכותה לומר מה שהיא חושבת. בבקשה. (חבר הכנסת נסים זאב יוצא מאולם המליאה.) <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הכנסת הזו אסרה בחקיקה על חופש הביטוי, רודפים פליטים מבקשי מקלט ומהגרי עבודה ומסיתים נגד החברה האזרחית. המכנה המשותף של כל אלה הוא רמיסת ערך השוויון. רשת הביטחון הסוציאלי כבר פרומה ורופפת, מחסלים את מעמד הביניים, מגדילים את מספר העניים, פוגעים בשירותים החברתיים. ומה קורה עם העובדים הסוציאליים, למה מפקירים את העובדים הסוציאליים? זאת התוצאה הבלתי-נמנעת של שעבוד כל משאבי המדינה לכיבוש שגם הורס אותנו מוסרית וגם מרושש אותנו כלכלית. ובמקום לטפל בזה מכריזים על עונת ציד – צדים ערבים ושמאלנים, אמנים ואנשי אקדמיה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> צדים את האנשים האלה במקום להציג כאן חזון של ישראליות, חזון של תקווה ושותפות, של פרויקט ישראלי, חזון של כן לאחריות הדדית, כן לשינוי סדרי עדיפויות. עוסקים בסכסכנות בין קבוצות, בהפרדה, בהסתה ובהתחפרות בדעות קדומות. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לסיום, שגם אם יצליחו בכנסת הזו לחוקק בקדנציה הזו את כל החוקים האנטי-דמוקרטיים, אלה חוקים לא לגיטימיים. הם לא ירתיעו אותנו. כמו שכתבו בזמנו פעילי ארגון "סולידריות" בפולין: "גם אם החורף קשה לא יוכלו למנוע את בואו של האביב". תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כמובן שבמשטר דמוקרטי, רבותי חברי הכנסת מכל הסיעות, לא יכול להיות שתהיה עריצות הרוב, כמו גם לא יכול להיות שתהיה עריצות המיעוט. תודה רבה, וכך נבין כולנו טוב מאוד זה את זה. רבותי, נא לשבת. להכניס את חבר הכנסת נסים זאב על מנת שיוכל להצביע. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, אנחנו חייבים לעבור להצבעה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת בינתיים. אנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת גלאון, אני מבקש ממך לשבת על מקומך. אנחנו עוברים להצבעה. אתם לא מבינים מה אני מדבר. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, הודעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון מס' 10), התשע"א–2011; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), התשע"א–2011; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשע"א–2011; הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4) (התאמות עקב טיפולי פוריות, היריון, לידה, אימוץ או קבלת ילד כהורה מיועד או כהורה במשפחת אומנה), התשע"א–2011; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"א–2011. הסכם עם ממשלת גרמניה בדבר עבודה בשכר לבני משפחה של המשלחת הדיפלומטית או הנציגות הקונסולרית המקצועית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו;> <2. הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית;> <3. מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעות על הצעות האי-אמון. ההצעה הראשונה שאנחנו נצביע עליה היא הצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה, בנושא: שנתיים לממשלת הכישלון של נתניהו, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת טיבייב. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 60 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו נעבור להצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה – השר כחלון, אני להם לא יכול להעיר, אבל לפחות אתה אל תפריע לי – הפגיעה השיטתית בדמוקרטיה, החקיקה הגזענית והעמקת האפליה, מתוך פוליטיקה זולה, צינית והרסנית, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל זה נכון, אז למה נגד? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להפריע בזמן ההצבעה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. 38 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות מרצ-העבודה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, לא נתקבלה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא: מתקפת החקיקה הגזענית בחסות הממשלה ובתמיכתה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 15 נגד – 62 נמנעים – 12 הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 בעד, 62 נגד, 12 נמנעים. אני קובע שהצעתן של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה, לא נתקבלה. <הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה על החלטתה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות החירום הלאומית ממשרד הביטחון למשרד להגנת העורף. יביא את הנושא השר להגנת העורף, השר מתן וילנאי. בבקשה, אדוני. רבותי, אין צורך בהצבעה. ההחלטה תיכנס לתוקפה עם הודעת השר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, בחודשיים האחרונים, עוסק בבניית משרד להגנת העורף כחלק ממערכת הביטחון שלנו. כשלב ראשון אני אקרא את ההודעה הזאת של הממשלה, על העברת שטח פעולה ממשרד הביטחון למשרד להגנת העורף. בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה, אני מבקש להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות החירום הלאומית ממשרד הביטחון למשרד להגנת העורף. זהו שלב ראשון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, תרשה לחברת הכנסת לצעוק כמה שהיא רוצה, וכשהיא תסיים אתה תוכל להמשיך לדבר. בבקשה. פשוט לא יכול להיות דבר כזה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> זהו שלב ראשון בהקמת המשרד, ונמשיך עם השלבים הנוספים בחודשים הקרובים. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, ההחלטה נכנסת לתוקפה עם מסירת ההודעה. <הצעת חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011> [מס' מ/405; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ז, עמ' 2302; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. ובכן, הצעת חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011. לפני ההצבעה יש הודעה מטעם השרה אורית נוקד. יבוא ויעלה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, יבוא, יעלה ויציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. להצעה זו הסתייגויות, והדוברים בהסתייגויות הם חבר הכנסת ישראל חסון, שר המשפטים נאמן, אם יהיה פה, ושר התמ"ת שלום שמחון. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011. מדובר בהצעת חוק ממשלתית, שהדיונים בה החלו עוד בכנסת השבע-עשרה, ובכנסת הנוכחית הוחל עליה דין רציפות. ענף החלב הוא ענף חקלאי רב-חשיבות. בשנת 2009 לבדה יוצרו בישראל יותר מ-1.17 מיליארד ליטרים של חלב, בערך כספי של 2.4 מיליארד שקלים. משק החלב הישראלי הוא מהמתקדמים, האיכותיים והמצליחים ביותר בעולם, והוא אחד משני ענפי החקלאות היחידים בארץ שנותרו כענפים מתוכננים, על כלל היבטיהם – ייצור על-פי מכסות, מעורבות ממשלתית בוויסות כמויות חומרי הגלם, פיקוח על מחירים וכיוצא בזה, וזאת עקב כמה מאפיינים ייחודיים: ראשית, החלב הגולמי משמש לייצור מזון בסיסי. הוא מוצר מתכלה המתקלקל במהירות ויש צורך לעבדו בתוך זמן קצר. שנית, אין אפשרות לשווק חלב ומוצרי חלב לצרכן בלא פסטור ועיבוד תעשייתי במחלבה. שלישית, ייצור חלב במשק החקלאי ועיבודו במחלבות הם תהליך עתיר הון וטכנולוגיה, ורוב ההשקעה בתשתיות ובמתקנים אינה ניתנת להסבה לשימושים חלופיים, מה שמחייב תכנון לטווח ארוך, לצורך הבטחת אספקה שוטפת של מוצרי חלב לצרכנים. רביעית, תנודתיות קיצונית בייצור החלב בין עונות השנה, והעובדה שהמחלבות בישראל אינן פועלות בשבתות ובחגים, גורמות לייצור עודפי חלב ניכרים בחורף ולעודפי ביקוש בקיץ, ולתנודתיות חריפה בייצור החלב גם על בסיס שבועי. מציאת שימושים לעודפי הייצור, כגון ייבוש לאבקה או חיבוץ לחמאה, הכרחית לוויסות הכמויות והמחירים בענף, תוך הבטחת אספקה שוטפת של מוצרי חלב למשקי הבית בישראל. לבסוף, חשוב להזכיר שהתכנון וההסדרה של הענף מאפשרים לשמר את הפריסה ההתיישבותית ולחזקה, באמצעות הגנה על משקי החלב הפעילים ויצירת עוגן כלכלי להתיישבות בפריפריה. כיום תכנון משק החלב מתבסס על הסדרה נורמטיבית לוקה בחסר, והוא נשען בעיקר על חוק תכנון משק החלב בישראל, התשנ"ב–1992, שמסדיר רק חלק קטן מהנושאים, על צו פיקוח מצרכים ושירותים (ייצור חלב), התשכ"ז–1967, אשר קובע הוראות שונות בעניין חלוקת מכסות חלב. כמו רוב צווי הפיקוח הישנים, הכנסת מעוניינת לבטלו ולבסס במקומו הסדרים בחקיקה עדכנית. החוק המוצע מבקש לעגן בחקיקה מודרנית, כוללת ומקיפה את הסמכויות הנדרשות לצורך תכנון והסדרה של משק החלב, וזאת בכמה נושאים עיקריים: ראשית, תכנון משק החלב, ובתוכו הסדרת הייצור והשיווק, ומנגנון קביעת המחירים. החוק המוצע קובע כי שיווק חלב ומוצריו בישראל יהיה מייצור מקומי בלבד, או מייבוא שהותר על-ידי שר התמ"ת, כפוף להוראות כל אמנה בין-לאומית שמדינת ישראל חתומה עליה, או לפי כל דין. לעניין זה עומדת בפניכם הסתייגותו של חבר הכנסת ישראל חסון, המבקש למחוק את המלים: "לפי כל דין". בדיונים בוועדה התנגדו נציגי הממשלה, ובעיקר האוצר והתמ"ת, למחיקת מלים אלה, שכן בפועל, גם היום, מתבצע ייבוא של מוצרי חלב לפי צו יבוא חופשי, התשס"ט–2008, דהיינו, שלא באמצעות התרת ייבוא על-ידי שר התמ"ת, וביטוי זה מעגן פרקטיקה הנוהגת למעשה. זאת ועוד, ביטול אפשרות זו עלול לפגוע לא רק בתושבי ישראל, אלא גם בהסכמי סחר בין-לאומיים שמדינת ישראל חתומה עליהם. הוועדה החליטה לאשר את הסעיף כפי שהוצע, ואני קורא לכם להצביע נגד הסתייגות זו. נוסף על כך מוצע כי שר החקלאות יקבע את היקף ייצור החלב המקומי הכולל בכל שנה. ועדת המכסות, שחבריה יהיו מנכ"ל מועצת החלב ושני נציגים של שר החקלאות, תחלק את היקף הייצור הכולל למכסות ייצור חלב לכל יצרן. נוסף על כך מוצע להקנות לשר סמכות לקבוע בתקנות, בהתייעצות עם מועצת החלב ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, הסדרים רבים נוספים להסדרת הייצור והשיווק בענף. לעניין זה אציין כי הועלה חשש שהחוק, אם יתקבל, יסגור למעשה את הכניסה לענף זה ליצרנים חדשים, ובעיקר ינציח מכסות נמוכות ביותר ליצרנים קטנים. כדי להפיג חששות אלה הצהיר שר החקלאות ופיתוח הכפר היוצא בפני הוועדה כי היקף מכסת המינימום במשק משפחתי תהיה 500,000 ליטר, ובהתאמה במשק השיתופי, והקצאת מכסות המינימום החדשות תושלמנה, ככל שתוגדל המכסה הכללית בשני הסקטורים האמורים, בתוך שנתיים עד שלוש. השר חזר על התחייבות זו גם במכתבו אלי מיום 22 בדצמבר 2010. הצעת החוק מסדירה גם את מנגנון הפיקוח על המחירים במשק החלב בכלל ועל מחיר המטרה בפרט. מחיר המטרה הוא המחיר המזערי שהמחלבות משלמות ליצרן בעבור ליטר חלב גולמי. עד היום מחיר המטרה נקבע בשיטת חישוב של העלות הממוצעת לייצור ליטר חלב והתבסס על הסכמות רבות שנים בין הגורמים השונים בענף ובהתאם להבנות עם הממשלה. עתה מוצע כי שר החקלאות ושר האוצר יקבעו בצו את מחיר המטרה לפי הסדרים הקבועים בחוק פיקוח על מחיר מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996, בכמה שינויים, וללא צורך באישור הממשלה. בהצעת החוק הממשלתית, כפי שעברה בקריאה ראשונה, הוצע שהדרך החדשה לקביעת מחיר המטרה תיכנס לתוקפה שש שנים לאחר תחילתו של החוק, ובתקופת מעבר זו יישאר מחיר המטרה כפי שנקבע בפרסום האחרון שהוציא משרד החקלאות ערב כניסת החוק המוצע לתוקף, וכפוף לנוהל עדכון שיקבעו שר האוצר ושר החקלאות בתקנות, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולפי נוהל ההתחשבנות שהיה נהוג עד לתחילתו של החוק. במהלך הדיון בוועדה, ולאור בקשות היצרנים להאריך את תקופת המעבר לעשר שנים ואף יותר, החליטה הוועדה שתקופת המעבר תהיה שמונה שנים. הנושא השני הוא קביעת מעמדה של מועצת החלב. התכנון בענף החלב מיושם ומבוצע זה שנים על-ידי מנהל מכסות, תוך הישענות על תשתית המידע וכוח-האדם של מועצת החלב, שהיא חברה פרטית שחברים בה נציגי הממשלה, יצרני החלב, המחלבות והצרכנים. לאורך השנים מינו שרי החקלאות, בדרך כלל, את המנהל הכללי של מועצת החלב לתפקיד מנהל המכסות, והוא חילק, כזרועו הארוכה של השר – של שר החקלאות – את מכסות הייצור בהתאם למכסה השנתית. במקביל המועצה מווסתת את עודפי החלב העונתיים והשנתיים באמצעות קביעת מחירים דיפרנציאליים בעבור חלב גולמי ליצרנים וקביעת מנגנוני שיווק בארץ ובחו"ל של עודפי החלב, פועלת לשיפור וקידום הרמה המקצועית של משק החלב הישראלי בדרך של מימון פעילות מחקר ופיתוח והדרכה, ועוסקת בפעילות הסברתית וחינוכית שנועדה לעודד צריכת חלב ומוצריו. מועצת החלב הוקמה כמועצה מייעצת בשנת 1956, ובשנת 1966 אוגדה כחברה מוגבלת בערבות חבריה, על-פי החלטת ועדת השרים לענייני כלכלה, כדי לבצע את מדיניות הממשלה בתחום החלב. הצעת החוק משאירה את מעמדה של מועצת החלב כחברה פרטית, אך מעניקה לה סמכויות בחוק, קובעת את מטרותיה ותפקידיה ומבססת מערכת של פיקוח ובקרה על פעילותה. בהצעת החוק מפורטות, בין היתר, הוראות לעניין שינוי מסמכי היסוד של המועצה, לעניין פירוק המועצה, מינוי בעלי תפקידים והעובדים במועצה, החלת חובות מסוימות על המועצה כחברה ממשלתית וחובות מסוימות כחברה לתועלת הציבור, וכן לעניין תקציבה וסמכותה לגבות היטלים. בדיונים בוועדה עלו חילוקי דעות רבים בין הגורמים השונים בענף לגבי ההצעה לאסור על בעלי התפקידים ועל הנציגים במועצת החלב לפעול כאשר הם נמצאים בניגוד עניינים, משום שמבנה הייצוג במועצה בנוי כך שהוא אמור להביא בחשבון את האינטרסים של אותם מגזרים או גופים. בסופו של דבר התקבלה בוועדה ההחלטה לאפשר לחבר להביא בחשבון עניינים של המגזר ששלח אותו, בסייגים ובתנאים מסוימים. החלטה זו של הוועדה, המובאת בהצעת החוק, היא לדעתי החלטה מאוזנת שמובאים בה בחשבון האינטרס הציבורי שביסוד האיסור על ניגוד עניינים מחד גיסא, והאינטרסים של הגופים השונים במשק החלב מאידך גיסא. בהתאם להצעתו של חבר הכנסת אילטוב, נוספה במהלך הדיונים הוראה המאפשרת לדירקטור שיש לו או לגורם שמינה אותו עניין אישי מעבר לעניין המגזרי שאותו הוא מייצג להשתתף בדיון באותו נושא, אך לא להצביע. שר המשפטים ושר התמ"ת, שאליו העבירה הממשלה את סמכויות שר החקלאות לעניין משק החלב, הגישו הסתייגות, המציעה למחוק את ההוראה האמורה. אני קורא לכם לקבל הסתייגות זו, שכן הוראה זאת היא חריגה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הסתייגותם של שר המשפטים ושר התמ"ת. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> ושר התמ"ת. – – הוראה חריגה מכל הכללים המוכרים לנו בעניין ניגודי עניינים. נוסף על כך, וכפי שהצגתי קודם בנאומי, מדובר כאן בחברה פרטית שקיבלה בחוק זה סמכויות שלטוניות, לרבות קביעת מכסות וקבלת היטלים. לכן יש להקפיד במקרה זה הקפדה יתירה בשמירה על נורמות ראויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד יושב-ראש הוועדה, אם אתה ממליץ בפנינו לקבל את ההסתייגות, מדוע זה לא הוכנס לגוף החוק כהחלטת וועדה? ההסתייגות באה אחרי – – –? <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> כנראה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. אוקיי. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> הנושא השלישי שבו עוסקת הצעת החוק נוגע ביצירת יכולת אכיפה להוראות החוק, על-ידי הגדרת שורה של מעשים המבוצעים בניגוד להוראות החוק המהותיות כעבירות פליליות וקביעת קנסות בצדם. מוצע אף להטיל אחריות פלילית מסוימת גם על נושאי משרה בתאגיד. נוסף על כך, כדי לאפשר פיקוח על ביצוע הוראות החוק המוצע ואכיפתן, נכללים בהצעת החוק הסדרים לעניין מינוי מפקחים של משרד החקלאות והסמכתם במגוון סמכויות. בהצעת החוק נכללו הוראות מעבר והוראות שונות, שאת חלקן הזכרתי, ומטרתן להקל את החלת החוק על משק קיים ומתפקד היטב ולמזער עד כמה שאפשר טלטולים, זעזועים, או חלילה פגיעה בפרנסת הרפתנים או המחלבות. אני סבור שהצעת חוק זו תתרום להתפתחות טובה של משק החלב בישראל, ואני מבקש מכם להצביע בעד הסתייגותם של השרים ולקבל את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בתום הדברים, אדוני היושב-ראש, הכתובים מראש, כמובן, אני רוצה לומר שני דברים. אחד – יצא לי במסגרת תפקידי לסייר אצל כמה רפתנים, ואני חושב שבהזדמנות זו, במסגרת הסכמות שהושגו לאחר החקיקה, אנחנו מתקנים איזשהו סוג של עוול היסטורי שנתקלתי בו כלפי הרפתנים הקטנים במושבים, ולכן אני חושב שההסכמות שהגיעו אליהן אחרי זה כל הגורמים הן הסכמות מבורכות. מעבר לכך מגיעה תודה רבה גם לשר החקלאות היוצא ולשר התמ"ת הנכנס, שללא ההתערבות הישירה שלו וההכוונה שלו לא היינו מגיעים להשלמת החקיקה, וכמובן לצוות הוועדה המסור, בראשות מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, והיועצת המשפטית, עורכת-הדין אתי בנדלר, ושאר העובדים בצוות הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> המשנה ליועץ המשפטי. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת. וכמובן יושב-ראש ועדת הכלכלה הקודם, שניהל את מרבית הדיונים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ועוזרי, עוזרי המכובדים, המסורים והיקרים. אנחנו מגיעים באמת עם בשורה לרפתנים, למשק החלב. אני מאחל מכאן הצלחה למשרד החקלאות ולשרה המכהנת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. תעמוד רק עוד שנייה. אני לא מבין, השר מסתייג על גרסת הוועדה כאשר הוא היה יכול להביא בקריאה הראשונה את החוק עם ההסתייגות שלו. אני לא מבין מה קרה פה, האם בגלל שהשתנו השרים? מה קרה? <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> נפלאת הסתייגות השר מבינתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות מצוינת. ההסתייגות מצוינת, אבל למה היא לא היתה בהתחלה? אני מאוד מודה על הפירוט, באמת על הפירוט ועל הסדר בהצגת החוק לתפארת הכנסת. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. חבר הכנסת ישראל חסון השתכנע מדברי יושב-ראש הוועדה. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאמה, חבר הכנסת ישראל חסון השתכנע מדבריך – הוא מסיר את הסתייגותו. אני מזמין את השר לנמק את הסתייגותו. זה המקרה היחידי שבו שר מוגבל בזמן הדיבור שלו, שכן הוא מדבר כמסתייג ועומדות לרשותו חמש דקות. אם הוא מסתייג גם בשם שר המשפטים, יש לו עשר דקות. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אפשר לצלצל? נעשה את זה יותר קצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לצלצל? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לצלצל כי השר, כנראה, יסתפק בהרבה פחות. בבקשה. לצלצל. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> ההסתייגות של שר המשפטים ושלי היא לסעיף 36 – בסעיף קטן (ה), סימון פסקה (1) וכן פסקה (2) – יימחקו. ההסתייגות נוגעת לתהליך עבודה במועצת החלב, שקשור לייבוש החלב, ואני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני לא יודע אם זה מקובל – להניח חוות דעת משפטית שהנושא של ייבוש החלב לא נכלל במסגרת ניגוד העניינים הצפוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין דבר כזה, רק לוועדה אתה יכול. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> מאה אחוז. מכתב על כך יועבר לוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תעביר ליועצת המשפטית של הוועדה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חוות דעת של משרד המשפטים תועבר לוועדה, והיא מסדירה את הכללים לניגוד עניינים. אחרי דין ודברים ממושך עם חבר הכנסת רוברט אילטוב, שהעלה טענה צודקת, על כך שמתחרים יכולים לנצל את העובדה שמישהו לא יכול להשתתף בדיון, וחוות הדעת, על-פי הצעה של יושב-ראש הכנסת, תועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק צריך להיות בטוח שמה שאני עושה הוא ברמה החוקית ואני לא בטוח שלא מזכירת הכנסת ולא אני – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אם יש צורך אני אקרא את זה פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, המשנה ליועץ המשפטי והיועצת המשפטית של הוועדה, אני רוצה לשאול אותך אם יכול השר, במסגרת ההסתייגות – כמובן שהוא לא יכול להעביר לי נייר, הוא יכול להקריא אותו – אבל האם הוא יכול להעביר לוועדה את חוות הדעת המשפטית התומכת בהסתייגות שלו והיא תוכנס לתיק הוועדה מבלי לשנות את החוק אלא על-פי ההסתייגות? לא, הוא לא יכול. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אוקיי, אז על כל פנים, ההסתייגות תתקבל, קרוב לוודאי. ההסתייגות תתקבל קרוב לוודאי. <היו"ר ראובן ריבלין:> את נושא חוות הדעת לא אוכל להבטיח לך שאכן הוועדה תקבל, לכן שאלתי. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> בסדר גמור. אז אני מקריא את חוות הדעת, אוקיי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להמשיך. תודה רבה. אדוני, אנחנו נצביע על ההסתייגות ונראה. אם היא תתקבל, הרי אין צורך יותר בהסתייגות. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> בסדר גמור. אנחנו בעד ההסתייגות, וחוות הדעת היא רשת ביטחון נוספת למצב – – – <קריאה:> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב ראש, אני רוצה להסביר. <היו"ר ראובן ריבלין:> שומע, שומע. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חוות הדעת של משרד החקלאות, שמגובה על-ידי משרד המשפטים, היא רשת ביטחון נוספת שבנושא ייבוש החלב הנושא של ניגוד עניינים מוסדר על-פי הכללים ולא ייחשב כניגוד עניינים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> זה אני אומר לפרוטוקול. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמור את זה אצלך. במידה שיהיה בג"ץ לגבי עניין זה, תגיש את – תראה, הוועדה העבירה לנו נוסח. כרגע יש המלצה של יושב-ראש הוועדה לאמץ את ההסתייגות שלך. אם תאמץ ותהיה איזושהי טענה, תוכלו להביא את – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני רק רוצה כדי להבהיר שאין בסיס של ממש בקביעה שטיפול בנושא הייבוש ייחשב כניגוד עניינים. אין בעובדה שחברה כלשהי מחזיקה במתקן ייבוש שבאמצעותו מבצעת המועצה ויסות חלב – כשלעצמה כדי להפוך אותה לבעלת עניין אישי מעבר לעניין המגזרי. זאת משום שייבוש חלב מהווה חלק אינטגרלי מהממשק הענפי כולו. הדבר השני – יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה, וחבר הכנסת אקוניס, אני רוצה להודות לכם. על-פי מה שנמסר לי על-ידי אותה ועדה שהוקמה במסגרת ועדת הכלכלה, במסגרת ההסכמות, ההמלצה למועצת החלב – אני אומר את זה גם ליושב-ראש הקודם וגם ליושב-ראש הנוכחי – ההמלצה מיטיבה מעבר למה שסוכם בוועדת הכלכלה, והכוונה היא שזה לא יעמוד על 500,000 ליטר מכסת מינימום אלא על 550,000 ליטר. אני רוצה להודות לכם. אני רוצה להודות לשרת החקלאות, שבשמה אני מגיש את הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שניגוד העניינים שלך יסתיים מהר, כדי שאני אוכל להחזיר לך את התיק הזה, כי בעיני הוא לא קיים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להביא לתשומת לבכם – השרה, שרת החקלאות ופיתוח הכפר, מודיעה לכנסת לקראת ההצבעה הצפויה היום בקריאה השנייה והשלישית על הצעת החוק – חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011 – "אבקש להודיע כי לחוק עשויה להיות השפעה מסוימת על קיבוץ שפיים, שבו אני חברה. לפיכך לא אשתתף בדיון על הצעת החוק אלא רק בהצבעה. אודה לך אם תביא הודעתי זו לידיעת הכנסת לפני תחילת הדיון בהצעת החוק. תודה רבה". גברתי, לא השתתפת בדיון למרות שאת שרת החקלאות, אבל את יכולה להצביע לפי חוות הדעת המשפטית ולפי רצונך. אין אפשרות למנוע חבר כנסת שהוא גם שר או חבר כנסת מלהצביע, על אחריותו כמובן בכל מה שקשור לניגוד אינטרסים. נדמה לי שניגוד האינטרסים לא קיים כאן. תודה רבה. יש ניגוד אינטרסים לכאורה, למראית עין. טוב, תודה רבה. כי משק החלב נוגע גם להרבה קיבוצים אחרים. אם היה מדובר באיזושהי הטבה שניתנת לקיבוץ שפיים גופו בחוק, כמובן שלא היית יכולה להצביע. הואיל ומדובר על כל המגזר, כמובן שאין שום ניגוד אינטרסים ברמה זאת. זה כאילו היינו אומרים שבכל דבר הנוגע לקיבוצים את לא יכולה להצביע. הדבר הוא הזוי, כמובן. רבותי, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. ובכן, רק רגע. ובכן, ככה – לשם החוק ולסעיפים 1 ו-2 לפי נוסח הוועדה אין מתנגדים. <זאב אלקין (הליכוד):> גם לסעיפים 3, 4, 5. <היו"ר ראובן ריבלין:> וגם סעיף 3, אתה צודק. לשם החוק ולסעיפים 1–35 ועד בכלל אין הסתייגויות. נצביע לפי נוסח הוועדה. רבותי, נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–35 – 51 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–35 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד. אפילו אם זה היה סעיף תקציבי, אפילו אם היה מדובר פה בחוק תקציבי היה עובר. נגד – אין, נמנע אחד. אני קובע ששם החוק וסעיפים 1–35 ועד בכלל נתקבלו כהצעת הוועדה. לסעיף 36 קיימת הסתייגות, ואני מצביע על ההסתייגות אשר נתבקשה על-ידי הממשלה. נא להצביע מי בעד ההסתייגות לסעיף 36 ומי נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 50 נגד – אין נמנעים – 1 ההסתייגות של שר המשפטים ושל שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לסעיף 36 נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע שההסתייגות לסעיף 36 של השרים, שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה, נתקבלה על-ידי הכנסת, ולכן הדבר מחייב שינוי בספרור המספרים של סעיף 36 וסעיפי המשנה שלו. לידיעת הוועדה. ולכן, אני קובע שאנחנו נצביע עכשיו על סעיף 36 כהצעת הוועדה ובקבלת ההסתייגות. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 36, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 50 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 36, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. אני קובע שסעיף 36 על ההסתייגות שנתקבלה אומץ על-ידי מליאת הכנסת בקריאה שנייה. רבותי, לסעיפים 37–46, ועד בכלל, אין הסתייגויות, ולכן נצביע על הצעת הוועדה בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 37–46 – 48 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 37–46 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 48 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שסעיפים 37–46, ועד בכלל, נתקבלו לפי נוסח הוועדה. רבותי, תמה ההצבעה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, נתקבלה הסתייגות, האם אדוני מבקש שנצביע על הצעת החוק עם ההסתייגות בקריאה שלישית? <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת החוק, כנוסח הוועדה, ובהתקבל ההסתייגות לגבי סעיף 36 – אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 50 נגד – אין נמנעים – 2 חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שחוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, נתקבל בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [מס' כ/358; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 16042; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות חבר הכנסת דני דנון לבוא ולהציג את הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, נציגי הנהגת העדה האתיופית שנמצאים אתנו, ערב טוב, אני שמח מאוד להציג בפני הכנסת הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת ציון פיניאן, אופיר אקוניס ויעקב אדרי, ואני מברך אתכם על היוזמה המבורכת הזאת. מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, שנועדה לסייע לבני העדה האתיופית להשתלב בחברה הישראלית. קהילת יוצאי אתיופיה כבר זכתה להכרה כקבוצה הזכאית להעדפה מתקנת במסגרת סעיף 15א לחוק שירות המדינה, אבל זה לא מספיק. חברי היקרים, מטרת החוק היא להקל את ההשתלבות של יוצאי אתיופיה במשרות ראויות ובכירות – ואני רוצה לשים את הדגש במלים "משרות ראויות ובכירות", כי בדיונים שערכנו בוועדה ראינו שיש ייצוג ליוצאי אתיופיה במגזר הציבורי, אבל הייצוג הזה לא מספיק, לא מהבחינה הכמותית וגם לא מבחינת המשרות שבהן יוצאי אתיופיה מחזיקים. ועם כל הכבוד – וכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל עם כל הכבוד לעבודות של שמירה וניקיון, הגיע הזמן שבמדינת ישראל, בשנת 2011, יהיו יוצאי אתיופיה גם מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, גם סמנכ"לים, גם יועצים משפטיים, מנהלי מחלקות, וישתלבו בכל העמדות הבכירות. והצעת החוק החשובה הזאת, שאנחנו מעבירים היום, תשבור את תקרת הזכוכית שמונעת את ההשתלבות של יוצאי אתיופיה. היום יש בשירות המדינה סמנכ"ל אחד – ואני מברך את שרת הקליטה, שנמצאת אתנו, ומשרדה – סמנכ"ל אחד מוכשר ביותר, אבל למה יש רק סמנכ"ל אחד ולא עשרות סמנכ"לים יוצאי אתיופיה בכל משרדי הממשלה? בהצעת החוק נקבע כי בין יתר האמצעים השונים שאפשר לנקוט כדי להשיג ייצוג הולם יהיה ייעוד משרות לעובדים יוצאי אתיופיה. אני רוצה לומר מלה: כל מי שיתקבל לעבודה יהיה חייב לעמוד בקריטריונים, יהיה חייב לעמוד בתנאי הסף, ויש עשרות ומאות יוצאי אתיופיה שלא צריכים עזרה. יש להם הנתונים האלה, יש להם ההשכלה, יש להם הניסיון, אבל הם צריכים שנפתח להם את הדלת, וזה מה שאנחנו עושים היום. מדובר בהתקדמות משמעותית, ואני מברך את חברי ועדת העלייה והקליטה שדנו בנושא הזה וקידמו אותו היום. חברי חברי הכנסת, יש כמה הסתייגויות לחוק הזה, וחלק מההסתייגויות – אני מסכים אתן, ואני אפילו שותף לחלק מההסתייגויות, אבל הברירה שעמדה בפני חברי הוועדה היתה – מכיוון שההסתייגויות הגיעו בשלב מאוד מאוחר של החקיקה – לעכב את החוק הזה, להחזירו לדיונים נוספים, לפנות לגופים הנוספים שצריך להחיל עליהם את החוק הזה; ואני אומר זאת בצורה ברורה: צריך להחיל אותו גם על הסוכנות היהודית, וגם על ההסתדרות הציונית העולמית – – <יעקב אדרי (קדימה):> קק"ל. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> – – וגם על קק"ל. צריך לעשות את זה, אבל האופציה שעמדה בפנינו, בפני חברי הוועדה, היא לעכב את החקיקה, או להתקדם. ולכן אני אומר לחברי חברי הוועדה, שהגישו את ההסתייגויות – וגם אני הגשתי אותן: צריך בסופו של דבר להעביר את החוק הזה היום, לומר לבני העדה האתיופית: אנחנו מצדיעים לכם, אנחנו מעריכים אתכם, אנחנו מתכוונים לסייע לכם לשבור את תקרת הזכוכית, ובעזרת השם, תיקונים נוספים, שיצטרכו להיעשות, אנחנו נמשיך ונעשה. <השר מיכאל איתן:> בעזרת השם, שנגיע ליום שהחוק הזה יהיה מיותר. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> בעזרת השם. זה בוודאי. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה דנה גורדון, ליועצת המשפטית מירב תורג'מן, לצוות הוועדה, ציפי ודולי, ובייחוד לאותם פעילים ומנהיגים יוצאי העדה, שהגיעו לכל הדיונים ודחפו אותנו לקדם את החקיקה – יש לכם חלק חשוב בחוק הזה שאנחנו מעבירים היום. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. רבותי, לחוק הזה יש כמה מסתייגים. המסתייג הראשון – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אדוני, לך יש שלוש הסתייגויות, שזה 15 דקות. אז – אם אתה מסכים לצמצם את הזמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מקווה שלא יהיה לי מה לומר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אם – – – תתמוך, אנחנו מייד נצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. רשות הדיבור. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך את בני העדה האתיופית על ההישג, ואני רוצה לומר שאנחנו נתמוך בחוק למען שילוב בני העדה האתיופית בייצוג הולם בכל מגזר, הפרטי והציבורי, וגם בהמשך, כל דבר שיביא לשוויון בין קבוצות אוכלוסייה שונות בארץ הזאת, אנחנו נתמוך בו. אבל ישנו ציבור אחד שלא עלה לארץ ב-20 השנה האחרונות, ולא ב-50 השנה האחרונות, אלא ב-150 השנה האחרונות, ואולי אפילו יותר, וזה הציבור החרדי, שבכל הדורות עלה לארץ-ישראל, והצליח לעלות לארץ-ישראל, וגם היום יש אלפי יהודים מארצות הרווחה, חרדים, שעולים לארץ-ישראל, ויש חסמים ביורוקרטיים מתוכננים שמונעים מהם לקבל משרות במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, ואנחנו דורשים שיהיה גם להם ייצוג הולם. כמו שיש לנשים, כמו שיש חוק ייצוג הולם לערבים, כמו שיש חוק ייצוג הולם לבני העדה האתיופית, צריך להיות חוק ייצוג הולם לבני הציבור החרדי. לכאורה, במדינה מתוקנת לא היו צריכים בכלל חוקים כאלה; במדינה דמוקרטית כל אזרח היה צריך להתקבל לעבודה לפי הכישורים שלו, ולא לפי התארים שלו, ולכן אני גם הצעתי בוועדה שלא ייכתב לגבי בני העדה האתיופית לפי התארים, אלא לפי הכישורים, ואני שמח – ואני מברך את היושב-ראש ואת חבר הכנסת מולה – שכתוב שם לפי הכישורים, ולא לפי התארים. כל הסיפור הזה, שצריך לתת תארים אקדמיים שאינם רלוונטיים לתפקידים שאנשים נבחרים, זה נועד לחסום ציבורים שלמים ממנגנוני שלטון, של אוכלוסייה מסוימת, אליטה שרוצה לשלוט בעם ולשאוב את כספם, ולא לתת להם להתפרנס. זאת מזימה שבמדינה דמוקרטית צריך להתנגד לה בכל תוקף. תואר אקדמי חשוב מאוד לגבי תפקיד מסוים, למשל רופא שרוצה להיות רופא, מובן מאליו שהוא צריך תואר אקדמי ברפואה. חשמלאי שרוצה לעבוד בחשמלאות צריך תואר בחשמלאות. אבל תסבירו לי למה מזכירה בכנסת, שמוציאה מכרז – ואני לוקח את הכנסת כדוגמה, כי היא הדוגמה הכי טובה, כי הכנסת דווקא היום היא המוסד הכי משלב של מגזרים שונים – למה צריך להיות תואר אקדמי בשביל להיות מזכירה בכנסת? היא צריכה לדעת מזכירות – תואר במזכירות. וככה זה עובר כחוט השני. כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה כבר שנים מנסחים את הקריטריונים ואת המכרזים – דרישה: תואר ראשון, תואר שני, כדי למנוע מאנשים שאין להם התארים האלה להתמודד בשוויוניות על המכרזים האלה. זה עוול נוראי, שאסור להסכים לו, בפרט שאחד היעדים שקבעה הממשלה באין- ספור החלטות הוא לפתוח את שוק התעסוקה לציבור החרדי. אנשים הבינו את העוול שבקיפוח ואפליה במקומות עבודה נגד בעלי חזות חרדית, שכל פשעם, שהם מבקשים לשמור על אורח חיים חרדי, וזאת זכותם הדמוקרטית המלאה, על-פי מגילת העצמאות, שמעניקה חופש דת לכל העמים, כולל העם היהודי. מצד אחד, מנהלים מסע הסתה נגד היהדות הנאמנה, כאילו האנשים שלהם לא רוצים לעבוד, הם רוצים להתפרנס מכספי הציבור; וזאת הסתה שמתוקצבת וממומנת על-ידי גורמים מתבוללים מארצות-הברית, ומעורב כאן כסף זר, בקמפיין הזה נגד החרדים שלא רוצים לעבוד, גם של האיחוד האירופי, גם של ה-CIA. שימו לב לכל אותן העמותות שמנהלות את הקמפיינים נגד החרדים, מי תמצאו – את אותן קרנות שמממנים אותן מאותם גורמים. הם רואים ביהודים הדתיים והלאומיים והחרדים סכנה לשלום העולם – אני מדבר על ה-CIA ועל האיחוד האירופי, שמממן את אותן קרנות שמדברים עליהן. מכונים שלמים יושבים ומפרסמים בעיתונים נתונים ארסיים, כאילו ילדי החרדים והחרד"לים הם סכנה דמוגרפית למדינה; לא יהיה מי שיפרנס אותם, המדינה תפשוט רגל, למה? כי נולדים יותר מדי ילדים. אני הייתי רוצה לראות מישהו שיעז לכתוב שיש יותר מדי ילדים ערבים בארץ הזאת, ואני נגד מי שיכתוב דבר כזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> דיברו על זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> דיברו על זה, אבל אנחנו מתנגדים לדבר הזה. להגיד על ילדים יהודים בארץ-ישראל, שבאו פליטי שואה ובאו מארצות המזרח, ואלה שנמצאים פה ביישוב הישן במשך מאות שנים, שהם סכנה כלכלית למדינה, וישנם עיתונים –- אגב, זה אותם עיתונים שכתבו נגד אובמה, על זה שהוא תקף את קדאפי, הם כתבו בשבוע שעבר שזאת צביעות שתוקפים את קדאפי ולא תוקפים מדינות כיבוש אחרות, בסוגריים – ואני מוסיף בסוגריים – מדינת ישראל, לזה הם מתכוונים. אותם עיתונים מנהלים קמפיינים במשך שנים, שהילד החרדי עולה 17,000 לחודש על זה שהוא הולך במדרכה ועל זה שהוא נושם אוויר, וכך נוצר מצב שכשמגיע יהודי חרדי למקום עבודה, ויש לי עובדות, של אנשי היי-טק שהצליחו, והיה מכרז, והם ניגשו למכרז – ברגע שראו שהם יהודים בעלי זקנים ופאות, אמרו: לא, זה לא בשבילכם; וזה במגזר הפרטי, שלא לדבר בשירות הציבורי, שהוא לגמרי חסום. אמר פה היושב-ראש, חבר הכנסת דנון, ובצדק, שצריך לאפשר לעדה האתיופית לשבור את תקרת הזכוכית שמונעת מהם להתקדם בעבודה. לגבי החרדים, אין תקרת זכוכית; יש תקרה של בטון. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> מה זה קשור לחוק הזה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אמרתי לך: אין לי שום בעיה שיהיה חוק נפרד. לדעתי, בכלל צריך חוק לכל קבוצות האוכלוסייה, שלא תהיה אפליה, והייתי עושה אפילו עבירה פלילית מאפליית אדם, אם זה מהעדה הרוסית ואם זה מהעדה הדרוזית ואם זה מהעדה הערבית ואם זה מהעדה החרדית – לא משנה. הרי כל המדינה הזאת מורכבת ממהגרים או כאלה שנמצאים פה – קבוצות אוכלוסיות שונות; אין פה אוכלוסייה אחת זהה. אז כל הגאווה וכל הגדולה של מדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית, שמאפשרת לכל אחד את זכות הבחירה – אגב, גם את זה כבר רוצים לשלול. אני יודע, חברי הכנסת, שאתם לא אשמים. אני יודע שמי שאשם בזה, זה אותה תקשורת, שממומנת ומקבלת שוחד מאותם גורמים – שוחד כספי שמקבלים עיתונאים על-ידי סיורים לאותן קהילות, שהן עוינות את החרדים, ומממנים אותם כדי להסית נגד החרדים ונגד בתי-הדין הרבניים ונגד כל קשר בין הדת היהודית למדינת ישראל. ואלה שלא משלמים שוחד כספי, נותנים שוחד אחר, של פרסום. ואני רוצה להזהיר את עצמנו, לא להכליל את כל העיתונאים, לכן הדגשתי: את אותה תקשורת, ולא כל התקשורת, כי ישנם עיתונאים ישרים, שאומרים לי שאין להם ברירה – אם הם רוצים להגיע לעמודים הראשונים, אם הם רוצים לרכוש רייטינג, הם חייבים לצאת נגד החרדים, כי אם הם לא יצאו נגד החרדים הם ימצאו את עצמם בעמודים 17 ו-18. וזה לא נכון, כי העם לא רוצה את ההסתה הזאת. אני מסתובב בין אנשים חילונים. אנשים לא רוצים את ההסתה הזאת, לא קונים את הדבר הזה. <שלמה מולה (קדימה):> אני מציע לך להציע הצעת חוק שמגדירה את האוכלוסייה החרדית. אנחנו נתמודד אתה. החוק הזה לא בדיוק קשור – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מקבל את הצעתך, חבר הכנסת מולה, ואנחנו נעשה את זה – אני הגשתי עכשיו הצעת חוק, שיכירו בהשכלה התורנית כהשכלה אקדמית, שאינה רלוונטית לתפקיד. כלומר, אם אדם רוצה להיות רב, כמובן שזה רלוונטי, ואם הוא רוצה להיות בעל מקצוע אחר, הוא צריך ללמוד את המקצוע. אבל באותם תפקידים שאין צורך במומחיות ספציפית אקדמית, השכלה תורנית צריכה להיות שוות ערך להשכלה אחרת, שאיננה אקטואלית לגבי התפקיד הזה. ואני חושב שהשר שעוסק הרבה בענייני מדע והטכנולוגיה, מבין את זה. <שלמה מולה (קדימה):> לכן התיקון צריך לבוא בחוק המכרזים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הגשנו את התיקון הזה בחוק המכרזים, ואני מקווה שבמושב הקיץ הכנסת תעביר את זה, כי כשהייתי בכנסת בפעם הקודמת והצעתי הצעה שלא יצטרכו בכלל תואר אקדמי, כי זה במקום שאין בו צורך בתואר אקדמי, בא שר האוצר נתניהו וביקש להוריד את זה, אבל אמר שעדיף שנכיר גם בהשכלה התורנית, כי גם ראש הממשלה מבין שללמוד כמה מסכתות בגמרא זה לא פחות חשוב מאשר ללמוד איזושהי חוכמה, למשל על השפעת קרני התיש על קרני השמש. אם מישהו יעשה דוקטורט על הדבר הזה אי שם במזרח הרחוק, שם בנפאל, הוא יקבל תואר אקדמי, אבל אני רוצה שיכירו, לפחות אפילו אם לא היתה כאן מדינת היהודים – סתם מדינה דמוקרטית, שיכירו שלימוד תורה זה דבר לא פחות מקדם ומשכיל מאשר לימוד אחר. ולכן אני אומר, מצד אחד, חוסמים כל דרך, מצד שני, אומרים: צאו לעבוד. ואיך אמרו שם במצרים? תבן לא ניתן לנו ולבנים אומרים לנו עשו. אני מאוד מקווה שחברי, חברי הכנסת הרב גפני והרב מקלב, שהשתתפו בהסתייגות שלי, יצליחו לשכנע את הכנסת, אם לא לקבל את ההסתייגות לחוק הזה, לפחות להכין דעת קהל, שיהיה חוק לייצוג הולם לציבור החרדי. ופה אני רוצה לענות לשאלה שאומרים לנו – היושב-ראש, הרב וקנין, אומרים: מיהו חרדי? עוד לא יודעים מיהו חרדי. והאמת היא, מיהו חרדי – לדעתי, מי שמזהה את עצמו ומגדיר את עצמו חרדי. כמו שאומרים, מיהו יהודי – יש לנו הלכה שקובעת. אבל מיהו חרדי – אין הלכה שקובעת מיהו חרדי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יש פסק-דין שקובע מיהו חרדי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה פסק-הדין אומר, יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רותם? <היו"ר יצחק וקנין:> הרב אייכלר, אתה לא חייב לנצל את כל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני רוצה לשמוע – אולי יש הגדרה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יש שם הגדרה, שאומרת שחרדי – – – הוא לא דתי והוא לא זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מציע ככה, היות שהציבור החרדי מאוד מתרחב, וכבר יש היום ציבור לאומי גדול שמגדיר את עצמו כחרדי, אז בוא לא נקבע עכשיו מיהו חרדי. אני מקבל את ההגדרה, שמי שמגדיר את עצמו כחרדי, הוא חרדי, אלא אם כן הוא לא שומר תורה ומצוות, כמובן. הוא לא יכול להיות חרדי שעובר על כל התורה כולה – ולהגיד שהוא חרדי. <השר מיכאל איתן:> יש חרדי בשביל לקבל ויש חרדי בשביל לתת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אומר השר איתן, שיש חרדים בשביל לתת, ואני מקבל את זה, כי תראו, בכל ארגוני המתנדבים, בכל אירוע בארץ, אם תראו מי האנשים שמגיעים, אז או שזה אנשים מקבלי משכורת כמו עובדים סוציאליים, שוטרים, כל מיני אנשי מד"א, שכולם עובדים במשכורת, ומצד שני, יש מתנדבים. במתנדבים, החרדים והדתיים תופסים מקום ראשון; אני לא אומר שרק הם, יש גם מתנדבים שאינם חרדים, אבל בלתת למדינה ולעם, הציבור החרדי עומד בראש ארגוני ההתנדבות. <השר מיכאל איתן:> יש גם צבא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בעניין הזה אנחנו נדבר כאן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בצבא השם גם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בעניין הזה אנחנו נדבר כאן – תשאיר משהו לפעם אחרת. <השר מיכאל איתן:> כשאתה אומר את החלוקה, צבא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני יכול לומר את זה, אבל אני לא רוצה עכשיו לומר, כי אני לא רוצה לפתוח דיון נוסף לעוד שעתיים. אז אני מודה לכם על ההקשבה, ואני מברך את העדה האתיופית. אנחנו נתמוך בחוק שלכם, אבל אנחנו דורשים שלא תהיה אפליה גם כלפי הציבור החרדי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. המסתייג השני, יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. יש לו רבע שעה, אבל אני מקווה שהוא יתחשב בנו. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מבקש לברך את חברי חבר הכנסת ציון פיניאן וחברי יעקב אדרי ואופיר אקוניס על הצעת החוק החשובה הזאת, הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי. הצעת חוק חשובה; כפי שאמר הרב אייכלר, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מבקש לנמק את ההסתייגות של חבר הכנסת אייכלר, של חבר הכנסת מקלב ושלי, ואני רוצה להקריא מהחוק שני סעיפים מאוד חשובים, מאוד משמעותיים. סעיף 50א(ב)(2): "הוראה בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים, לעניין משרה או קבוצת משרות או לעניין דרגה או קבוצת דרגות שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתיקבע בה". אני רוצה להסביר לחברי הכנסת מה הסעיף הזה אומר. הסעיף אומר שאם יש חברה ממשלתית שיש בה משרה, ולמשרה הזאת צריך תואר שני בכלכלה, ויש שני מועמדים, מועמד אחד שהוא בן העדה האתיופית, שיש לו תואר שני בכלכלה, ונבחנו כישוריו, וכישוריו טובים ומתאימים למשרה הזאת, ויש מישהו אחר, שהוא איננו בן העדה האתיופית, אבל כישוריהם דומים, לאחר קבלת החוק הזה יש להעדיף את בן העדה האתיופית שיש לו תואר שני בכלכלה. בסעיף הבא: "הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה בחברה הממשלתית" – "הוראות סעיף זה יחולו על חברה ממשלתית המעסיקה יותר מ-50 עובדים". החוק הזה חל על חברה ממשלתית שמעסיקה יותר מ-50 עובדים, כי בחברה יותר קטנה אין אפשרות להחיל את החוק הזה, והוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה, כלומר הכול ייקבע לפי הכישורים השווים. עכשיו אני רוצה לומר לכנסת: סיעת יהדות התורה, בכל הצעות החוק שעניינן היה שילוב קבוצות שונות באוכלוסייה, למשל – החוק קובע שיש להעדיף אשה על גבר אם לשניהם יש אותם כישורים. אנחנו תמכנו בחוק הזה. בחוק החברות הממשלתיות, אם יש שני מועמדים, ערבי, דרוזי או צ'רקסי, וכישוריו שווים לכישורים של מישהו שהוא יהודי, יש להעדיף את הערבי, את הדרוזי או את הצ'רקסי. אותו דבר – החוקים מדברים גם על קבוצות נוספות באוכלוסייה. אנחנו תמכנו בכל החוקים האלה, עד שיום אחד חטפנו – אנחנו, נציגי הציבור החרדי, ש – אתם החרדים מהווים פצצת זמן מתקתקת, כי אתם לא משתלבים בעבודה. פרזיטים, לא רוצים לעבוד, חיים על חשבון הקופה הציבורית, משתמטים מעבודה. ואז התחלנו לעשות חשבון נפש, למה אומרים לנו את זה. ומאז, אנחנו, בכל חוק להעדפה מתקנת שמגיע, אנחנו דורשים לשלב גם חרדים. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת למה אנחנו מבקשים את התמיכה שלכם בהסתייגות שלנו. מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שבחברה ממשלתית, כשנדרשים כישורים של תואר שני בכלכלה, אז – אם יהיה חרדי ומישהו שאיננו חרדי, ולשניהם יש תואר שני בכלכלה, הם שניהם בוגרי אוניברסיטה שלמדו כלכלה וקיבלו תואר שני, שיעדיפו את החרדי, מכיוון שזה היעד הלאומי של מדינת ישראל, לשלב חרדים בעבודה. <רונית תירוש (קדימה):> אני בעד. אם יהיה מצב כזה, אני בעד. <משה גפני (יהדות התורה):> זה מה שאנחנו מציעים. ההסתייגות שלנו אומרת דבר אחד, הסעיף שהקראתי – עליו אנחנו אומרים – – <שלמה מולה (קדימה):> איך, מה אתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> – – שאם יש צורך במשרה שנדרש לה למשל תואר שני בכלכלה, ואם יש חרדי שכישוריו דומים, הוא למד תואר שני בכלכלה ויש לו תואר מהאוניברסיטה, ומולו עומד מישהו שהוא איננו חרדי וגם לו יש תואר שני בכלכלה, וכישוריהם נבדקו – לא פריווילגיה לחרדי, אנחנו לא אומרים בהסתייגות שלנו שאם מישהו למד בישיבה, מכיוון שהוא למד בישיבה צריך לקבל אותו לעבודה. לא. <שלמה מולה (קדימה):> אתה צודק, אבל לא בחוק הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת מולה, היות שאני כבר ותיק בכנסת אני יכול להגיד לך שכל הזמן אומרים לנו את זה. כל הזמן. עכשיו, יתירה מכך, כשאני בא לוועדת החוקה, או לוועדת הפנים – לא בקדנציה שלך, חבר הכנסת רותם – ואני אומר: צריך להכניס חרדי, הרי זה היעד הלאומי – – <שלמה מולה (קדימה):> בוא ניזום יחד בחוק אחר. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, בסדר, ליזום. – – אומר משרד המשפטים: אין הגדרה של חרדי; אין הגדרה כזאת. למה, החרדי זה לא דת, זה לא גזע, זה לא מין. אין הגדרה של חרדי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה כן דת. זה הדת הכי רחוקה – – – <שלמה מולה (קדימה):> נעשה חוק נפרד. <משה גפני (יהדות התורה):> עכשיו, לא הבנתי את האמירה הזאת של משרד המשפטים – כבר שנים רבות. אם אין הגדרה של חרדי, איך יודעים שהחרדים לא משתלבים בעבודה? איך יודעים את זה? על זה מדברים כל הזמן. יש החלטות ממשלה לשלב חרדים בעבודה. מדברים פה במליאת הכנסת, חברי הכנסת: צריך לשלב חרדים בעבודה; החרדים לא רוצים לעבוד. אנחנו מייצגים את הציבור החרדי, ואנחנו אומרים, החרדים רוצים להשתלב בעבודה. ואנחנו לא מבקשים פריווילגיה בהסתייגות. אנחנו אומרים: רק מי שיש לו התארים הנדרשים על-פי החוק למשרה הזאת. לא שהוא למד בישיבה, לא שהוא תלמיד חכם, לא – אותו הדבר. <דני דנון (הליכוד):> זה לא המקום פה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אומרים לי את זה כל הזמן, חבר הכנסת דנון. היה חוק של חבר הכנסת אחמד טיבי. <דני דנון (הליכוד):> בוא נקרא לחוק למגזר החרדי. <שלמה מולה (קדימה):> הרב גפני, אני אומר לך, אם אתה מגיש הצעת חוק שכזאת, אני אומר לך כאן, הנה כל החברים היושבים כאן, אנחנו נתמוך, אבל לא בחוק הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו, אומרת הגמרא. יש בחוק שהועבר בוועדת הפנים והוכן לקריאה שנייה ושלישית, והיה כתוב בדברי ההסבר – על חוק הרשויות המקומיות, היתה תוספת בדברי ההסבר, שבקריאה השנייה והשלישית נכניס גם את החרדים, ובסופו של דבר לא העבירו את החוק כי משרד המשפטים התנגד עד לרגע זה. אין לנו יכולת להגיש הצעת חוק מכיוון שהיא לא עוברת את משרד המשפטים. אם לא נצליח היום – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> איך זו עברה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא עברה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, איך זו עברה? <משה גפני (יהדות התורה):> אה, בגלל שזאת הסתייגות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, אני יודע שיש הסתייגות. אני אגיד לך את האמת, גם משרד המשפטים לא התלהב יותר מדי מההצעה הזאת, והנה היא עברה. למה? נאבקנו. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת אופיר אקוניס, אתה יודע – כמה ניסינו, כמה פעמים ניסינו. זה פשוט צביעות של משרד המשפטים להצביע נגד הסתייגות כזאת, כי מטיפים לנו מוסר. אנחנו אומרים פה: עובר החוק של בני העדה האתיופית, אנחנו תומכים בחוק הזה. החוק עובר, אז כמו שיש בחוק החברות הממשלתיות, עכשיו, אחרי שהחוק יאושר, תהיה העדפה מתקנת לבני העדה האתיופית, כמו שקיים בחוק החברות הממשלתיות, יש העדפה לערבים, לדרוזים, לצ'רקסים, לנשים, לאנשים עם מוגבלות, כל מה שמנוי בחוק הזה, בכל החוקים האלה – אז יהיה גם חרדים. עכשיו, מה יקרה? אחת מהשתיים – איך אמרה חברת הכנסת רונית תירוש? – אם יהיה חרדי כזה, החוק יחול לגביו. לא יהיה חרדי כזה, החוק לא יחול לגביו. מה קרה? אנחנו אומרים לכם: יש. שאלתי בדיון בוועדת הכספים על משרד החקלאות מספר פעמים – 700 עובדים במכון וולקני; רונית, 700 עובדים במכון וולקני. שאלתי: כמה חרדים? הרי יש חרדים עם תארים, עם הכול, בנושא של החקלאות. במכון וולקני, חרדית אחת בחצי משרה, והתברר לי גם שהיא לא חרדית, היא דתית לאומית. <שלמה מולה (קדימה):> אה. <משה גפני (יהדות התורה):> מתוך 700. <עתניאל שנלר (קדימה):> זה לא אסון גדול, זה בסדר, אפשר לחיות עם זה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא נורא, לא נורא, העיקר שהיא לא עם כיפה סרוגה. על כל פנים, במכון וולקני אין חרדי אחד מתוך 700 עובדים. היום היה דיון על תקציב הרשות לניירות ערך. הגיעו אנשי הרשות לניירות ערך ושאלתי אותם, בתקציב, כמה עובדים יש להם. אז הם אמרו: יש לנו 193 עובדים קבועים, עוד 24 עובדים נוספים. לא חשוב, הגענו לסביבות 240 עובדים. שאלתי אותם כמה חרדים. רשות לניירות ערך – אני יודע וגם אתם יודעים שיש סטודנטים חרדים ויש חרדים עם תארים והכול. כמה חרדים יש ברשות לניירות ערך? הם הסתכלו אחד על השני במבוכה והבטיחו לי לתת תשובה. התשובה תהיה שאולי יש אחד. אולי, לא בטוח. <רחל אדטו (קדימה):> למה? <משה גפני (יהדות התורה):> למה? או-ו-ו, זה דיון בפני עצמו. הבאתי לשר האוצר קלסר כזה עב כרס עם אנשים חרדים עם תארים – תואר ראשון, ותואר שני, ודוקטור – רשימה ארוכה של גברים ונשים חרדים. אמרתי לו: תשלב אותם. אתה העברת החלטות ממשלה על שילוב חרדים בעבודה. הנה, אני נציג הציבור החרדי, הנה אנשים חרדים, תבדוק את הכישורים שלהם, תשלב אותם. מה התשובה שקיבלתי? מה? תנחשי. לא קיבלתי תשובה. 700 עובדים במכון וולקני, אחד לא חרדי? <יואל חסון (קדימה):> איך אתה, יושב-ראש ועדת הכספים, לא קיבלת תשובה משר האוצר? <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע. <יואל חסון (קדימה):> לא הגיוני בעיני. <משה גפני (יהדות התורה):> הגיוני. <יואל חסון (קדימה):> לא הגיוני. <משה גפני (יהדות התורה):> הגיוני. <יואל חסון (קדימה):> לא הגיוני. <משה גפני (יהדות התורה):> הגיוני. <יואל חסון (קדימה):> לא הגיוני. <משה גפני (יהדות התורה):> הגיוני. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הלילה ארוך, ואם נתחיל להפריע לא יסתיימו הדברים. אני מבקש לסיים את הדברים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני חייב לסיים, ואני אומר לכם – מולה, תשמע, אין לי את כל הזמן שבעולם, אני חייב לסיים. אני רוצה שתדע, ואני אומר את זה לכל אחד ואחת מחברי הכנסת, אנחנו תומכים בחוק הזה. אנחנו סבורים שצריך לשלב את בני העדה האתיופית. אין דיון לגבי העניין הזה. אנחנו מבקשים מכם, מכל חברי הכנסת, אין סתירה לעניין הזה, אין בעיה עם העניין הזה, אנחנו לא מבקשים פריווילגיה, אנחנו מבקשים שתהיו – כל חברי הכנסת – נאמנים למה שאתם אומרים. אתם אומרים שהחרדים לא רוצים לעבוד, לא רוצים להשתלב בחיי החברה הכלכלית וכל העשייה במדינת ישראל? אנחנו אומרים לכם: שקר. אנחנו, מייצגים את הציבור החרדי, רוצים להשתלב. אבל מכיוון שהנתונים מראים שלא משלבים חרדים – הבאתי כמה דוגמאות ואני יכול להביא עוד הרבה דוגמאות – שתהיה העדפה מתקנת. אין סתירה לחוק. אנחנו מבקשים מכם שלא תהיו אחד בפה ואחד בלב. אתם אומרים שהחרדים צריכים להשתלב בעבודה? אהלן וסהלן, גם אנחנו מעוניינים. יש אפשרות שמי שמצביע בעד ההסתייגות שלנו הוא נאמן למה שהוא אומר ומשלב חרדים בעבודה, ומי שמצביע נגד – או שהוא מפחד מאלקין או שהוא לא נאמן לדבריו. <יואל חסון (קדימה):> אני מאמין שהוא מפחד מאלקין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב. יש עוד שני מסתייגים. <רונית תירוש (קדימה):> בנוסף עוד שניים? <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת שלמה מולה אחריו, ואחריו – דני דנון, האחרון. הוא הוריד את ההסתייגויות, זאת אומרת נשאר לנו המסתייג האחרון, שלמה מולה. <יואל חסון (קדימה):> למה דווקא שלמה מולה אחרון, כי הוא אתיופי? <היו"ר יצחק וקנין:> לפי הסדר. אתה יודע מה? שאלת שאלה טובה. הוא רצה לשנות את הסדר ואני לא הסכמתי, כדי שלא יהיה פתחון פה אחרי כן בהסתייגויות לחוק הבא. תאמין לי שאני יודע מה עשיתי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה באמת צודק. חשבתי שאולי לא מן הראוי שיהיה כאן מצעד של אנשים שמרגישים שקיימת בהם אפליה ויעלו אחד אחרי השני. בסך הכול, אני לא אנצל את כל הזמן שעומד לרשותי. דבר שני, אמרתי לעצמי, נו, אנשים שסובלים מאפליה, אז בוא נרגיש אתם ביחד, שיש כמה מסתייגים, ועוד הסתייגות ועוד הסתייגות, וכמה אנשים כבר חסרי סבלנות. נו, מה יגידו אלה שסובלים לאורך תקופה ולאורך כל הזמן מאפליה, כאלה שלא מקבלים אותם לעבודה? אז דבר ראשון, אני באמת רוצה לברך את העדה האתיופית שהגיעה ליום הזה. חוקק חוק שמתקן את האפליה ויש שוויון זכויות. מי כמונו מרגישים מה זה תיקון חוק כזה. השבע לא יכול להרגיש את הרעב, הרעב יכול להרגיש את מי שרעב. אנחנו מרגישים את השמחה שלכם ביום הזה, שבאמת יהיה שוויון זכויות. המסר שיש כאן, גם באופן המעשי וגם באופן הערכי. אבל אנחנו יודעים – ולכל מי שאומר שכאן זה לא המקום לתקן אפליה קיימת, אפליה מובנית נגד ציבור חרדי שבא להתקבל לעבודה, אנחנו כן מבקשים, אדוני חבר הכנסת שלמה מולה, אני מבקש שתהיה לי אפשרות להיקרא חרדי אתיופי. אני רוצה להיות חרדי אתיופי. עד היום הזה היו כמה מגזרים שהיו מופלים – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אם הוא היה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה רעיון טוב דווקא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני רוצה להיות יהודי חרדי אתיופי – אז אני יודע שאני לא מופלה. כשהצביעו על הנשים, תמכנו בזה, אבל לא יכולתי להגיד – מה יכולתי להגיד, שאני רוצה להיות אשה? <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> יש אפליה מובנית אצל הערבים ומתקנים את החוק הזה, אבל לא יכולתי להגיד שאני רוצה להתפלל להיות כזה. אני משהו אחר. אבל עכשיו אני כן יכול להתפלל להיות יהודי אתיופי. המגזר היחיד שנשאר ממגזרים רבים שהיתה בהם אפליה, הוא המגזר החרדי. אנחנו מבליטים את זה באופן אמיתי. כפי שאמר חבר הכנסת גפני, לא מדובר בדרישות לכאלה שאומרים שהם לא למדו והם רוצים לנצל לימוד אחר, לימוד ערכי, בשביל תואר. אנשים שיש להם תואר ובאים להתקבל לעבודה, שולחים קורות חיים למפעל היי-טק ומראים מה הם למדו, את התעודות שלהם, את הניסיון שיש להם, אומרים להם בטלפון: בואו עכשיו, אנחנו בדיוק מחפשים את האדם הזה, אתה האדם המתאים לנו. הם מגיעים למקום: סליחה, אנחנו כבר הסתדרנו, צריך לבוא עוד פעם. עוד לא דיברו אתו בכלל, אבל ראו את הלבוש שלו, את המראה שלו, ומייד אומרים: לא. אלה מעשים שבכל יום. יהודים חרדים רבים יודעים שהם לא יכולים לכתוב "בסייעתא דשמיא" בתחילת קורות החיים, בגלל שאם יש זיהוי של יהודי חרדי, אז בכלל לא מתייחסים אליהם. האפליה הזאת קיימת וגם לא מנסים להסתיר אותה. אנחנו חושבים שצריכה להיות מחאה. מה שאכפת לנו וכואב לנו זה התנגדות הממשלה. איך ממשלה שמצד אחד אומרת שרוצים לשלב חרדים, מצד שני מתנגדת עכשיו להסתייגויות האלה? למה הממשלה מתנגדת להסתייגות הזאת? למה הממשלה מתנגדת בכזה להט לצרף את זה? תנו מסר, תגידו: אנחנו נגיש הצעה, אבל גם זה לא אומרים לנו. הדבר הזה, שהוא דבר שנמשך, ולא מסתירים אותו, ונמשך לאורך זמן, יחד עם הצביעות הגדולה הזאת, שלא מוכנים כשאנחנו מבקשים לתקן – על זה המחאה שלנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה אחרון המסתייגים, חבר הכנסת שלמה מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ציבור יוצאי אתיופיה שנמצא ביציעים, ברוכים הבאים. איפה אלקין? רציתי רק להגיד לו שאם מבין כל ה-30 שרים שר אחד יתפטר, או שישלחו אותו ל"בונדס" או משהו כזה, שידע שמי שייכנס הוא אדמסו אללי, שנמצא שם ביציע, שהוא יועץ ראש הממשלה לענייני עולי אתיופיה. אני מציע לכם שיחד עם העברת החוק, תחשבו גם על זה. <דני דנון (הליכוד):> אצלכם מתחלפים כל הזמן, חבר הכנסת מולה, כל הזמן יש תחלופה בקדימה. <שלמה מולה (קדימה):> אני מציע לכם שהחיזוק המשמעותי יהיה כשאללי יגיע לכאן והוא יהיה הכוח העולה המשמעותי ביותר. זו עצה טובה לכם. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת דני דנון, אני לא מאחל לך תחלופות כמו שלנו. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מאוד חשובה וצריך להעביר אותה. אני מקווה שנעביר אותה יחד עם כל ההסתייגויות. אני רוצה רק לומר, שעצם קיום הדיון הזה בחוק הוא במידה רבה תעודת עניות לנו, לחברה הישראלית. לא היה צריך חוק כדי לקדם אנשים. בחברה נורמלית כל אדם, ללא קשר לצבע עורו או להיותו בעל זקן או לא, או למוצאו הערבי או לא, מתקבל לכל מקום עבודה על-פי כישוריו, בלי שיזדקק לחוק. אבל אנחנו הגענו למצב שבו אחרי 30 שנה שיוצאי אתיופיה נמצאים כאן, אחרי שיש יותר מ-7,000 אקדמאים יוצאי אתיופיה, ואחרי שממשלות ישראל מדי שנה – כל הממשלות – העבירו החלטת מחליטים לשלב את עולי אתיופיה במשרות הציבוריות, ללא חוק, הנה לכם, שום דבר לא עבר. ואני מוכרח להודות כאן דווקא לשר מיקי איתן, שגם הוא ניסה לקדם איזושהי יוזמת חקיקה כדי שעולי אתיופיה יוכלו להשתלב במגזר הציבורי. במבחן המעשה הדבר הזה לא צלח. ולכן אני חושב שחברי הכנסת ציון פיניאן ויעקב אדרי, כשיזמו את החקיקה, וגם בראשית הדרך, כששאלו אותי, ואני יודע שגם – – <ציון פיניאן (הליכוד):> אופיר אקוניס. <שלמה מולה (קדימה):> – – אופיר אקוניס בין היוזמים שלה, אמרתי: רבותי, זה חשוב, בואו נקדם, ואני משבח את יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה דני דנון שקידם אותה בצורה מהירה ככל האפשר. למה? אני רוצה לומר לכם – בממשלה הזאת, בכנסת הזאת, אנחנו ניסינו להעביר הרבה מאוד חוקים. למשל שילוב עולי אתיופיה בדירקטוריונים, כי הרי אין כמעט עולה אחד מאתיופיה חבר בדירקטוריון, אפילו בחברות הממשלתיות. אנחנו ניסינו להעביר את חוק שילוב עולי אתיופיה הקייסים במוסדות המדינה – גם זה לא צלח. ניסינו להעביר גם את החוק של, מה שנקרא, בית מורשת יהדות אתיופיה, של זבולון אורלב, וכ-80 חברי הכנסת חתומים עליו – הוא תקוע אי-שם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו ניסינו גם להעביר חוק לייצר שידור בשפה האמהרית, רק בשבוע שעבר החוק נדחה. יחד עם זאת, הצעת החוק הזאת כן מבשילה ומגיעה. אני רוצה דווקא היום גם לשבח על העברתו להכנה לקריאה שנייה ושלישית של החוק המכונה חוק הסלקציה – נגד סלקציה בכניסה למקומות ציבוריים ומועדונים, שאופיר אקוניס התחיל וכרמל שאמה השלים. הצעת החוק הזאת היא שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ. כל הדבר הזה באמת, כל החקיקות האלה באו בעצם רק לומר דבר אחד ברור; השילוב של עולי אתיופיה, יש בו משהו מאוד מקולקל, משהו לא טוב, שצריך לתקן אותו, ואנחנו כן מתקנים. בהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש – דיברנו גם בוועדת העלייה והקליטה, ניסיתי לשכנע את החברים להכניס שלוש הסתייגויות מאוד מהותיות בעיני. אחת ההסתייגויות המהותיות, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אני דווקא רוצה שחברי הקואליציה יהיו מאוד קשובים – בין החברות הממשלתיות, כולן ייכנסו לחקיקה, אבל השותפים לחברה כלשהי – אם הממשלה, למשל, היא חברה היום – הממשלה שותפה לבנק לאומי למשל, יש לה חזקה של 20%, מה שאנחנו אומרים: בחלק היחסי שהמדינה מחזיקה, החוק הזה כן יחול. כרגע יש התנגדות. דהיינו, על-פי המחקרים שאנחנו עשינו, יותר מ-80% החברות הממשלתיות שהממשלה שותפה בהן, החוק הזה לא יחול עליהן. אז מה עשינו? חוקקנו חוק אך ורק לשרת 20% מהחברות הממשלתיות שהמדינה שותפה בהן? אני חושב שההסתייגות הזאת היא הסתייגות מהותית. ההסתייגות הנוספת שאני מבקש שאנחנו נעביר ונצביע עליה בעצם – הסתייגות שקשורה לרשויות המקומיות. הרי ברשויות המקומיות, אנחנו יודעים – יש הרבה חברות-בנות של הרשויות המקומיות. אני רוצה לציין למשל אחת מהן כדוגמה – מה שנקרא היום תאגידי המים. הרי במדינת ישראל היום יש עשרות תאגידי מים. הבעלים של אותם תאגידים הם הרשויות המקומיות. זאת אומרת, על-פי החוק הזה, עולי אתיופיה לא יכולים להתקבל באותם תאגידים. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם חוקקנו חוק, למה לא להשלים את החוק כולו, שכולנו נהיה שבעי-רצון? או בעמותות שקשורות לרשויות המקומיות. הרי היום המדיניות היא מדיניות של הפרטה. אם מפריטים, הרשות המקומית היא הבעלים של אותן חברות, היא שולטת באותן חברות, ועולי אתיופיה נמצאים באותם אזורים, מה הבעיה? דרך אגב, אינני בא ואומר, ואני חושב שגם החוק לא אומר, שאדם שהוא לא כשרוני, לא מתאים, לא הולם את אותו התפקיד המוצע – אף אחד לא מבקש שהוא יגיע לאותם מקומות תעסוקה. ולכן, החקיקה היא מאוד ברורה. הדבר השלישי – ההסתייגות הנוספת שאני מבקש שאנחנו נצביע עליה, אדוני היושב-ראש – המוסדות הלאומיים. אני יודע שבפועל המוסדות הלאומיים, כמו ההסתדרות הציונית העולמית, קרן קיימת, הסוכנות היהודית שממנה אני בא – גם עכשיו, למשל בסוכנות היהודית יש יותר מ-300 עובדים בפועל. אבל מה הבעיה שלנו עם אותם 300 עובדים? כמה עובדים בכירים יש? זאת אומרת, בצורה כזאת או אחרת, אם אנחנו רוצים שילוב עולי אתיופיה בחברה הישראלית, לא רק שהם יישארו כאלה ש – אתה יודע – מעבירים ניירות משולחן לשולחן. כל עבודה מכבדת את מי שבא לעבוד בה, אין לי בעיה, ובשמחה רבה, אבל אם אנחנו רוצים שיגיעו למקומות בכירים, שגם יהיו דוגמה אישית וגם הצעירים שיסתכלו עליהם יבואו ויגידו: השמים הם הגבול, כל נער ונערה יוצאי אתיופיה יכולים להגיע רחוק, המשמעות של זה – צריך ללכת לתקן את החוק הזה או לאפשר את קיומו של החוק כפי שהוא, שיכול לבוא לידי ביטוי – הרבה צעירים יוצאי אתיופיה יכולים להשתלב בו, אני חוזר ואומר: עם כישורים – דרך אגב, לא קשרים בקו"ף, אלא בכ"ף – שיוכלו להגיע בעלי כישורים. דרך אגב, אנחנו בדיון – חבר הכנסת אופיר, אתה זוכר – שקיימנו, ביקשנו מאיזה רשויות שיאמרו לנו כמה יוצאי אתיופיה בכירים יש. בקושי הצלחנו למצוא אחד; לפי דעתי מנהל אגף או איזה מישהו סמנכ"ל באיזה מקום. ואז מישהו ציין: יש גם חבר כנסת אחד עולה מאתיופיה. נו. נו, באמת, האם זה העניין? זאת אומרת, הגישה שלנו צריכה להיות גישה פתוחה, שבאה ונותנת מענה מושלם והולם. אני יודע, בדרך כלל הממשלה מתנגדת, האוצר מתנגד. כל התיקונים שאנחנו מצביעים עליהם, מבקשים להציע להצביע עליהם – דרך אגב, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אתה יודע שזה לא חוק תקציבי. אין פה תקציב למדינה. אם זה לא עולה גרוש מתקציב המדינה, אז מה ההתנגדות? אז בואו נשלים את החקיקה בצורה הטובה ביותר, כולנו נצא נשכרים. אני, אין לי עניין לתקוע את החוק. יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אני אומר לך – אנחנו היום נעביר את החוק, אבל אני אומר, בואו נלך בגישה יותר חיובית, חגיגית יותר, שבאים ואומרים, אפשר לקבל את ההסתייגויות. ההסתייגויות הן לא קנטרניות. בדרך כלל, כאופוזיציה, אתה יודע, אנשים מגישים הסתייגויות קנטרניות כאלה. זה לא העניין. זה באמת לא הסתייגויות של קנטרנות, אלא הסתייגויות שיש בהן עניין מהותי מאוד. הדבר הנוסף, היה לנו ויכוח בדיון שהיה, באמת – העניין של מי מדווח, איך מדווחים, מי מפקח על הדיווחים וכן הלאה. היה לנו ויכוח, אני מקווה שגם הבעיה הזאת תמצא את פתרונה. מאחר שיש לי עוד חמש דקות אני רוצה לענות לרב גפני. אתה יודע, הרב גפני, אני מבין את המצוקה של האוכלוסייה החרדית. דווקא באגף הזה, שמטיף כל הזמן – החרדים יצאו לעולם העבודה – קשה לנו מאוד להתנגד להסתייגות שלך, ואני אומר לך, מאוד קשה – גם שלך וגם של הרב אייכלר. אלא מה? אני חושב שבאמת, ההסתייגות שלכם, היא צריכה לעבור דרך חוק המכרזים, לא דווקא בחוק הזה. אני אומר לך, הרב גפני – הנה, אני מוכן להתנדב, בשם הסיעה שלי, להגיש הצעת חוק שיהיה דיון במושב הבא. נתמוך בו – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא יעבור. <שלמה מולה (קדימה):> רק שנייה. – – נתמוך בו מכאן עד הסוף, בלי לוותר. אי-אפשר כל הזמן רק לבקר את האוכלוסייה החרדית, שלא עובדים. צריך גם לייצר כלים. אבל החוק הזה לא קשור לזה. אני אומר לך, אדוני הרב גפני, אני יודע, אנחנו יודעים, כשיש משרה כלשהי – עולה מאתיופיה, חרדי, ערבי ומישהו אחר, שלא מזוהה בשלוש האוכלוסיות – שלוש האוכלוסיות לא מתקבלות. האחר מתקבל. אני חש גם את הבושה הזאת שלכם, בדיוק כמו עולי אתיופיה. האפליה הזאת קיימת, זה ברור. צריך להילחם בה בחירוף נפש, אבל אני חושב, לא במסגרת הצעת החוק – לא בהסתייגות הזאת. אני רוצה לתמוך, אבל לא בטוח שאנחנו נותנים מענה הולם, ברור, שאין עליו ויכוח, לאוכלוסייה החרדית. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך – אלקין, ציון, גם יעקב, אני משבח אתכם על היוזמה, ואני מציע – רק – לקבל את ההסתייגויות האלה. ברגע שאנחנו מקבלים את ההסתייגויות, החוק הוא מושלם, החוק הוא נכון, אני חושב, וכולנו נצא נשכרים; גם העלייה מאתיופיה – אני מקווה שבסופו של דבר, כעבור מספר שנים לא רבות, יוצאי אתיופיה לא יזדקקו לחוק אלא ישתלבו לפי יכולתם וכשרונם, ומדינת ישראל תיהנה מכישוריהם של עולי אתיופיה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יסכם את הדיון בהסתייגויות חבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אחריו – אנחנו מצביעים. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נאלץ להמליץ לחברי לדחות את ההסתייגויות למרות שיש בהן צדק רב. ראשית, חברי חבר הכנסת מולה, אתה יודע מה האויב של הטוב מאוד – זה המצוין. יש פה הצעת חוק טובה מאוד שבאה להקל על יוצאי אתיופיה. ההסתייגויות שלך, נכון, הן הופכות את החוק למצוין, אבל הניסיון שלנו להפוך את החוק הזה למצוין היו מעכבות את החוק הזה, ועוד מספר חוקים רבים שאתה בעצמך יודע, היו נתקעים במערכת הביורוקרטית. לכן, אני בא ואומר, אנחנו נעשה זאת. דיברתי עם יו"ר הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית והקק"ל זה גוף דו-מהותי בעיקרו, שחייב להחיל עליו את הכללים שאנחנו מחילים על המגזר הציבורי. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להסיר את ההסתייגות ולהצביע בעד החוק. חברי חברי הכנסת החרדים. על מה אתם מלינים? חבר הכנסת גפני, זה לא המקום ולא השעה. הדברים שאתה אומר נכונים. אני מוכן לחתום על הצעת חוק אתך בנושא הזה. אבל לבוא ולנצל חוק שנוגע ליוצאי אתיופיה, להיכנס בדלת האחורית ולבוא ולהגיד: עכשיו בוא נכניס את המגזר החרדי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אנחנו תומכים בחוק. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> ההסתייגות שלכם היא לא במקום הנכון. אי-אפשר בחוק שנוגע למגזר של יוצאי העדה האתיופית להכניס את המגזר החרדי. אני מסכים אתכם. היום יש בכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית אחת, לא לחקר ארגוני השמאל ולא לחקר מימון של ממשלות; יש היום ועדת חקירה פרלמנטרית אחת לבדוק את המגזר הערבי ואת הייצוג שלו במגזר הציבורי. לכן אתם צודקים בטענות שלכם, אבל המקום הנכון זה בתיקוני חקיקה. תמצאו פה חברים מקדימה, חברים מהליכוד, שילכו אתכם יד ביד. לכן, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לחברי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דני דנון. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. רבותי, לשם החוק, חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה, רבותי, הצבעה – לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 נגד, שמונה בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 57 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, שם החוק נתקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 1 הסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר ומשה גפני. להצביע על ההסתייגות? ובכן, מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 33 נמנעים – 12 ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 נגד, שמונה בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת שלמה מולה, אתה מושך את ההסתייגות או משאיר אותה? <שלמה מולה (קדימה):> הצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה על ההסתייגות לסעיף 1 של חבר הכנסת שלמה מולה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 39 נמנעים – 3 ההסתייגות הראשונה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 נגד, 21 בעד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. ישנה הסתייגות נוספת של חבר הכנסת דני דנון שמשך את ההסתייגות וחבר הכנסת שלמה מולה. ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של שלמה מולה בלבד. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אלקין, אמרת שאתה בעד ההסתייגות של מולה. מה קרה? חבל שלא עשינו דילים עם החרדים, עשינו שטות. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 נגד, 21 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אם כן, רבותי, כל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו. מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. רבותי, עדיין לא סיימנו את החוק וגם לא מוחאים כפיים, תודה. לסעיף 2, רבותי, יש הסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב. מי בעד? ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 35 נמנעים – 7 ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 2, לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 נגד – – – חבר הכנסת גפני, אני באמצע ההצבעות, אתה מפריע. 35 נגד, ארבעה בעד, שבעה נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה. להצביע. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 37 נמנעים – 3 ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד, 37 נגד, שלושה נמנעים. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. רבותי, לסעיף 2 אין הסתייגויות, כל ההסתייגויות הוסרו. אני מצביע על סעיפים 2, 3 ו-4 כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה – 61 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <משה גפני (יהדות התורה):> יהדות התורה מצביעה בעד האתיופים, לא צבועים כמו האחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני, אנחנו באמצע ההצבעה. חבר הכנסת גפני, זה מפריע להצבעה. רבותי. בעד – 61, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, רבותי, סעיפים 2, 3 ו-4 נתקבלו כהצעת הוועדה. יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת החוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – קריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 60 נגד – אין נמנעים – אין חוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יושב-ראש הוועדה, רוצה להודות? אופיר, או ציון. אני אאפשר לחבר הכנסת ציון פיניאן מיוזמי הצעת החוק להודות. <ציון פיניאן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי יוצאי ועולי אתיופיה, אנחנו שותפים היום לתחילתה של מהפכה חברתית; החוק להרחבת ייצוג הולם לבני העדה האתיופית הינו אור בקצה המנהרה לכל הקהילה, והוא מתקן אפליה ועוולה שנמשכת זה שנות דור. החוק ישפר את תדמית הקהילה בעינם ובעיני עם ישראל וירים את קרנם בקרבנו. קבענו מנגנוני פיקוח ליישומו של חוק זה. אני תקווה שבעוד שנה נראה את ניצני החוק בשילובם של בני העדה בתפקידים בכירים בשירות הציבורי והמוניציפלי. ברצוני להודות לחברי, לחבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, שעשה הכול כדי לזרז את החוק, לחברי היוזמים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, יישר כוח, לחברי יעקב אדרי, שעמד אתנו ותכנן ועשה את הכול, לאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שיחד אתנו קידמו את יוזמת החוק – תודה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ציון פיניאן. אני אאפשר גם לחבר הכנסת אופיר אקוניס להודות, כמציע – כאחד המציעים את הצעת החוק. בבקשה לקצר כמה שאפשר כדי שנוכל להמשיך בסדר-היום. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה שאפשרת לי. אדוני, זהו ערב חשוב לבני העדה האתיופית, ותרשה לי לומר – גם לי, גם לחבר הכנסת פיניאן ולחבר הכנסת אדרי, שלושתנו יזמנו את החוק הזה. אדוני, אני חושב שהכנסת אישרה הערב את אחד החוקים החברתיים ביותר שעברו בכנסת הזאת, בכנסת השמונה-עשרה; אתה יודע מה, אולי מאז קבע מנחם בגין, זכרו לברכה, את עליית יהודי אתיופיה כמדיניות, הייתי אומר בעיקר בקדנציה השנייה של כהונתו, ואחריו המשיך – אני חושב שכדאי לשלוח איחולי החלמה ליצחק שמיר, שהיה מהמנהיגים הבולטים, אדוני, שהביאו לכאן את מרבית עולי אתיופיה. אני חושב, אדוני, שאנחנו, בעזרת החוק הזה, נפרוץ את תקרת הזכוכית של בני העדה האתיופית. הם מטובי אנשינו, אדוני, מטובי לוחמינו. אני חושב שעשינו פה היום דבר אדיר, שיפרוץ דרך לבני העדה האתיופית – כמעט 130,000 במספר – לחלקם כמובן, להשתלב במערכת הציבורית הממשלתית ברמה הגבוהה ביותר. אני רוצה שוב להודות, גם לחבר הכנסת אדרי, לחבר הכנסת פיניאן, ידידי הטוב, ולכל מי שעזר לנו להעביר את החוק הזה, ליושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת דנון, שבאמת מאז שאמר שהוא מבצע את הדבר הזה במהירות, ואני יודע גם כיו"ר ועדה – תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. האחרון, אני אאפשר גם לך דקה כדי להודות. חבר הכנסת יעקב אדרי, בבקשה. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לברכות, קודם כול לחברי לחוק – אופיר אקוניס וציון פיניאן, ידידי, שעשינו את המלאכה יחד. כמובן, חשוב לנו שנושא העדה האתיופית יהיה כל הזמן על שולחן הכנסת, ונתקן מה שצריך לתקן. מובן שיושב-ראש הוועדה, דני דנון, גם נרתם לעניין, ואני מודה לך גם על הרצון לסיים את זה מהר. אני מאוד מקווה שההסתייגות של ידידי שלמה מולה תתקבל בסופו של דבר, אבל טוב לקבל כבר מה שיש, ולנסות להמשיך הלאה, ושהתיקון הזה יחול גם על קק"ל, על הסוכנות, כי זה מאוד חשוב. אני שוב רוצה להודות לכולם, וגם לך, אדוני היושב-ראש, ולכל חברי חברי הכנסת שתמכו בחוק הזה. תודה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אדרי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם לנשים (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, שהועברה מהוועדה לקידום מעמד האשה; וכן הצעת חוק הטיס, התשע"א–2011, שהועברה מוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011> [מס' כ/366; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 17995; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 11 לחוק האזרחות, התשי"ב–1952, קובע בין היתר כי בית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, כגון מעשה טרור, בגידה או ריגול חמור. בהצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב, מוצע להרחיב את האפשרות של שלילת האזרחות ולהסמיך גם בית-משפט שהרשיע אדם בעבירות של מעשה טרור, פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה, גרם מלחמה, סיוע לאויב במלחמה, שירות בכוחות האויב, ריגול או ריגול חמור, לשלול את אזרחותו הישראלית, נוסף על כל עונש. בדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה הוחלט להוסיף להצעה כמה סייגים אשר יצמצמו את הסכנה של שימוש לרעה בסעיף. כך, למשל, מוצע כי בית-המשפט כאמור יהיה מוסמך לשלול את האזרחות רק לבקשתו של שר הפנים, וכי בקשה זו של שר הפנים תוגש רק בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. הסדר דומה קבוע היום בסעיף 11 לחוק, בנוגע לשלילת האזרחות על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים כאמור. עוד מוצע לקבוע, בדומה להסדר הקבוע בסעיף 11, כי ביטול האזרחות כאמור יתאפשר רק אם האדם שאזרחותו הישראלית תבוטל לא ייוותר חסר אזרחות עקב כך. עם זאת, יראו מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל כמי שלא ייוותר חסר אזרחות. ביטול האזרחות יהיה מהיום שאין אפשרות לערער עוד על פסק-הדין, או ממועד מאוחר יותר שיקבע בית-המשפט. ברצוני לציין כי בדיוני הוועדה הביע נציג השב"כ את התנגדות השב"כ לתיקון המוצע וטען כי אין בו צורך מבחינה ביטחונית, אך הוועדה החליטה לקבל את ההצעה על אף התנגדות זו. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש מחברי הכנסת לדחות הסתייגויות אלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע לכם על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. להצעת חוק זו יש כמה מסתייגים. המסתייג הראשון – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, שוב אנחנו נמצאים כאן, בשעת לילה, מול חוק חסר ערך, פוגעני, מיותר. יושב-ראש הוועדה ציין שאפילו השב"כ התנגד לחוק הזה ואמר שהוא מיותר. הוא מגיע מאותו מקום שמגיעים החוקים האחרים, כדי להסית, כדי לסכסך, כדי לפגוע. צר לי על העניין הזה, אבל הסיפור איננו נפסק. לגופו של עניין, מהות ההצעה כאן היא להפוך את שלילת האזרחות, שהיא סנקציה מאוד חמורה, שלכל הדעות צריך להפעיל אותה מאוד במשורה, מסנקציה מינהלית בלבד, כפי שקיים היום, שמופעלת בהליך מינהלי ייעודי, גם לסנקציה פלילית שמוטלת על-ידי בתי-משפט במסגרת גזר-דין. המצב הקיים, של שלילת אזרחות ככלי מינהלי, עונה על הצורך הנדיר שמתעורר, להוקיע מעשה בגידה חמור שביצע אזרח ישראלי שאיננו נמצא בגבולות המדינה ועל כן אי-אפשר למצות אתו את הדין הפלילי. אבל במקרים שבהם מתנהל הליך פלילי והאיש עומד לדין ונידון לעונשי מאסר ארוכים, אי-אפשר להבין ואי-אפשר לקבל את ההצעה הזאת, של שלילת האזרחות, משום שכבר כיום יש לבתי-המשפט כלים משמעותיים להביע גינוי והוקעה של המעשה החמור, כולל אות הקלון שבהרשעה, כולל הטלת מאסר ממושך. והדברים ברוח הזו – אני רוצה להזכיר – נאמרו על-ידי בית-המשפט העליון בעת דחיית העתירה לשלילת האזרחות של יגאל עמיר. היתה עתירה לשלול את האזרחות של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה. בג"ץ דחה ואמר שיש מספיק כלים, ויש עונש חמור מספיק. אם כן, מה מהות ותכלית השינוי שמבקשים לעשות כאן? התכלית היא כמו בחוקים אחרים, אותה תכלית בדיוק, להפנות כלפי האוכלוסייה הערבית עוד אווירה של איום, ועוד עניין של הסתה שמגיעה מאותה סיעה שמציעה את רוב ההצעות האלה כאן. חברי חברי הכנסת, קשה להעלות על הדעת שבית-משפט ינקוט צעד כזה כלפי מורשע יהודי בעבירה של בגידה או ריגול. לעומת זאת, שלילת אזרחות של מורשע ערבי איננה דמיונית כלל, וזאת הבעיה. חברים, אמר כבר נציג השב"כ בוועדה שאין צורך בתיקון הזה, והם מתנגדים לו. ואני אדגיש כאן שלשינוי הזה אין השפעה – הוא לא משפיע על תחושת הביטחון הכללית של הציבור היהודי. אבל הוא נועד, וזו מטרתו, לערער את ביטחונם של האזרחים הערבים בזכותם היסודית לאזרחות, ולערער את מעמדם כאזרחים מבחינת כלל הציבור. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ניצן – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל אתה, חבר הכנסת מוץ, אתה מעניש אותו. הוא נכנס ל-15 ו-20 שנה מאסר בבית-כלא. אתה לא שולח אותו לפיקניק. אתה עושה כאן עונש נוסף. עכשיו, יש לנו כבר שורה של הצעות שמגמתן דה-לגיטימציה של הערבים בישראל כאזרחים, וזה עוד חוק שהולך בדיוק בנתיב הזה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, כן. זו המטרה, ואני חושב שפה אתם אפילו לא הכחשתם את זה בדיונים בוועדה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> קודם כול, טוב שאתה הודית בזה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא הודיתי בזה, אתם אמרתם את זה, וכולל מה שאמרתם ממש לפני חמש דקות. והמצב הוא מצב אבסורדי. <דני דנון (הליכוד):> זה לא ערבים, זה מחבלים. – – – על מחבלים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, נכון. אנשים שהורשעו על-ידי בית-משפט בעבירות חמורות ונגזר עליהם עונש כבד ביותר. <דני דנון (הליכוד):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> נכון, ופה, ופה – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – את כל ערביי ישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ודאי שלא. <דני דנון (הליכוד):> – – – אותם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ודאי שלא. אתה מכניס אותם. נוצר מצב אבסורדי בסיפור הזה, שהשב"כ שהוא הגוף שאמון על השמירה, על האינטרסים הביטחוניים, הוא זה שצריך לרסן את הכנסת והממשלה ולהצביע על הסכנות הטמונות בתיקון החוק הזה. תקראו את עמדת השב"כ כפי שהובאה בוועדה. הדברים הם בפרוטוקול – מאוד ברורים, וזה מה שאתם עושים כאן היום. בעקבות עמדת השב"כ, חברות וחברים, אי-אפשר להסתתר עוד מאחורי הצדקה ביטחונית כביכול שיש פה בתכלית החוק הזה, לדבריכם, ובהיעדר תכלית רציונלית לחוק – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אם השב"כ היה תומך, היית מצביע בעד החוק? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז, סליחה, אז הדברים היו נראים אחרת. אבל אתה צריך לשאול את עצמך, למה אתה תומך בחוק, בחוק שהשב"כ אומר שהוא מזיק ופוגעני? תשאל את עצמך. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לא להפריע לדובר. לא להפריע לו, במיוחד לא בעמידה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אני שואל בישיבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לכן, אין תועלת בהצעת החוק הזאת, אין בה שום טעם אמיתי, והיא נועדה ללבות את האווירה שאתם מבקשים ללבות, ולהראות כמה אתם נאמנים ופטריוטים, וכמה אתם יוצאים נגד כל מיני בוגדים ואנשים אחרים. אני רוצה להגיד לכם, חברי חברי הכנסת, שמדובר כאן בזכויות יסוד, ולכם, היד שלכם ככה קלה על ההדק לפסול את הזכויות האלה. וזכויות היסוד כולן שואבות את המשמעות המעשית מקיומה של תשתית שמאפשרת אותה, וממסגרת שבתוכה מתממשות הזכויות ומקבלות תוכן. והמסגרת הזאת היא אזרחות, אזרחות. אזרחות היא לא איזשהו משהו שאתה לוקח ושולל כלאחר יד, כי ביטול אזרחות שולל מן האדם את האפשרות לזכות להגנה על כל אותן זכויות שדורשות במפורש או במשתמע מסגרת חברתית שתספק אותן. משום כך, הזכות לאזרחות שהיא זכות בסיסית ביותר הוכרה במשפט הבין-לאומי, והיא מחייבת כל מדינה, והיא מחייבת גם את המדינה שלנו, מדינת ישראל. אני רוצה להדגיש בפני הכנסת שלפי חוק האזרחות הקיים היום – נדמה לי שזה חוק האזרחות 1952, מדובר כבר ב-60 שנה – יש אפשרות, וגם בעיני היא כבר מרחיקת לכת היום, לבטל אזרחות. יש סמכות לבטל אזרחות מטעמים של הפרת אמונים. אולי אתם לא יודעים, זה קיים בחוק הישראלי. יש אפשרות לבטל אזרחות של ילדים כתוצאה מכך. יש קיום הליך משפטי שלא בנוכחות האדם שאת אזרחותו מבקשים לבטל, על יסוד ראיות חסויות. כל הדברים האלה כבר מופיעים בחוק הישראלי 60 שנה. ואכן, בוטלה אזרחות במספר מקרים על-פי הסמכות הנוכחית. מה שכאן מבקשים זה בנוסף – להעניק לבית-משפט סמכות בנוסף לעונש המאסר, ואין לזה מקבילה במדינות נאורות אחרות. איש אינו חולק, וגם אני לא חולק, שרשויות המדינה זכאיות, ואפילו חייבות, לפעול נגד כל אדם שפוגע בביטחון המדינה ובביטחון האזרחים. אבל אני רוצה להגיד לכם, ואני אומר את זה מתוך אחריות, שלרשויות הביטחון ולרשויות אכיפת החוק במדינת ישראל יש אמצעי אכיפה רבים וחמורים פחות משלילת אזרחות, ועדיין הם אפקטיביים מאוד. בשנת 1996, 1996, הובאה בפני בג"ץ – אני חושב שזה היה בג"ץ אלרואי – הדרישה אל שר הפנים לבטל את האזרחות של יגאל עמיר. והעותרת טענה באותו בג"ץ שיש לחייב את שר הפנים לבטל – – – מי היה שר הפנים ב-1996? זאת היתה, אני חושב, כבר ממשלת נתניהו. <היו"ר יצחק וקנין:> או מאיר שטרית, או רוני בר-און. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – לחייב את שר הפנים לבטל את אזרחותו של יגאל עמיר מן הטעם שביטול האזרחות – ככה אמרו בעתירה – ביטול האזרחות נדרש כדי, כמו שאתם כאילו אומרים היום, להביע הסתייגות נחרצת של החברה מן המעשה הנורא של רצח ראש הממשלה. ובית-המשפט העליון פסק שהחברה המאורגנת מביעה הסתייגות וסלידה מן הרצח בדרכים אחרות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ב-1996, כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> השר סויסה. <היו"ר יצחק וקנין:> ב-2006 הוא אמר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ב-1996. <היו"ר יצחק וקנין:> ב-1996 – סויסה. היה אליהו סויסה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה? <היו"ר יצחק וקנין:> השר סויסה היה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> השר סויסה. בית-המשפט פסק באותו מקרה שהחברה המאורגנת מביעה הסתייגות וסלידה מן הרצח בדרכים אחרות. וכידוע לכולכם, יגאל עמיר יושב בבית-הסוהר והוא מחזיק באזרחותו הישראלית. אני רוצה להביא דוגמה ממקום אחר, מארצות-הברית. ב-1958 עוד היה בחוק האמריקני סעיף שמתיר לבטל אזרחות של אדם משום הפרת אמונים, ובית-המשפט העליון האמריקני קבע בשנת 1958 שהסעיף הזה בחוק שלהם מנוגד לחוקה האמריקנית משום שהוא מטיל עונש אכזרי ובלתי רגיל. וכך כתב בית-המשפט העליון האמריקני – פסק: אזרחות היא לא רשיון שפוקע בגין התנהגות בלתי ראויה, וביטול אזרחות בנסיבות כאלה איננו אלא ענישה פרימיטיבית ואכזרית – פסק-הדין Trops v. Dulles. הפילוסופית חנה ארנדט תיארה את העניין הזה של ביטול אזרחות באופן דומה בספרה "יסודות הטוטליטריות", והיא אמרה שביטול אזרחות, נוסף על פגיעתו האנושה בזכויות האדם, כמוהו כחזרה לחיי פרא ולתקופת אנשי המערות. תקשיב טוב, חבר הכנסת דוד רותם: כמוהו כחזרה לחיי פרא ולתקופת אנשי המערות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי אמר את זה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> הפילוסופית חנה ארנדט. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> או. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, מוטב שתקשיב כי אלה דברים שראויים להישמע. עכשיו, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת רותם – אני אמרתי לך את זה גם בוועדה. אין לנו כאן בארץ מצב שבו אנשים שהועמדו לדין והורשעו בעבירות החמורות – של טרור, ריגול, בגידה, עבירות שעליהן חל העניין – אחרי ההרשעה פשוט חוזרים לביתם וממשיכים בחייהם. האנשים האלה נכנסים לכלא, מקבלים עונש מאוד משמעותי, מאוד קשה, וטוב שכך. אלה עבירות חמורות, ומי שעובר עליהן ומורשע על-ידי בית-משפט צריך להיענש במלוא החומרה. אבל זה כבר המצב. אתה מציע כאן בעצם עונש נוסף, של שלילת אזרחות, שהוא דבר בלתי ראוי. הוא דבר בלתי ראוי. ואני אומר לכם כאן, שעצם הדיון הזה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> על-פי החוק, מי ישלול את האזרחות? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא חושב שצריך לשלול אזרחות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני שואל על-פי החוק. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה הרי יודע שבחוק הנוכחי יש לשר הפנים סמכות לשלול אזרחות, וכבר נשללה אזרחות במדינת ישראל במקרים חמורים שמצדיקים זאת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> על-פי החוק, למי הסמכות להורות על שלילת אזרחות? <ניצן הורוביץ (מרצ):> לבית-המשפט. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ואתה לא סומך עליו שאם זה לא ראוי? הרי מוטב – יביאו לו את חנה ארנדט. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא חושב שצריך לשלול אזרחות כעונש נוסף לעונש שכבר הוטל בהליך פלילי מסוים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי שלא סומך על בתי-המשפט – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא רוצה לתת לבית-המשפט את הסמכות הזאת. אני לא חושב שאזרחות זה דבר שאתה לוקח ושולל בצורה כזאת. כן, גם על-ידי בית-משפט ועל-ידי שופט בישראל. עצם הדיון בסמכות לבטל אזרחות לא נועד לקדם את ביטחון המדינה – אני אומר את זה כאן בצורה נחרצת – לא נועד לקדם את ביטחון המדינה. אתם לא תקדמו את ביטחון המדינה במילימטר עם ההצעה הזאת, אלא אתם מבקשים להעביר מסר משפיל ומפלה, שלפיו אזרחותם של אנשים כאן איננה ברורה מאליה. עכשיו, הכנסתם, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, תיקון בהצעת החוק, שמי שבגלל ביטול האזרחות יישאר משולל אזרחות, יוענק לו רשיון לשהיית קבע במדינת ישראל; אני חושב שזה הניסוח. אבל השארתם חזקה שם – שחזקה שמי שנמצא מחוץ לגבולות המדינה, שיש לו אזרחות אחרת. הדברים נובעים מתוך הכלל במשפט הבין-לאומי, שאסור להשאיר בן-אדם בלי אזרחות. אבל החזקה הזאת לא עומדת – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין כלל כזה במשפט הבין-לאומי. אתה יודע היטב שהאמנה הבין-לאומית קבעה במפורש באיזה מקרים אפשר לשלול אזרחות גם אם הוא נשאר חסר אזרחות לחלוטין. אבל היועץ המשפטי של הוועדה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אני אומר לך. אבל זה כבר קיים בחוק הישראלי. בשביל זה אני אומר לך שהחוק שאתה מציע הוא מיותר, כי בחוק שלנו כבר יש. לא טוב לי עם מה שיש היום בחוק, כי לדעתי הסעיפים הם פוגעניים. אבל הם כבר קיימים. אתה רוצה להוסיף כאן דבר נוסף, שהוא איננו ראוי, איננו נחוץ, וגם סותר את החוק הבין-לאומי. מדוע? כי קבעתם חזקה שמי שנשאר מחוץ לגבולות המדינה, חזקה שיש לו אזרחות נוספת. החזקה הזאת איננה עומדת, כי יכול להיות שתישלל האזרחות, הוא יהיה מחוץ למדינה, ולא תהיה לו אזרחות אחרת, וכך הוא יישאר משולל אזרחות. לכן גם בעניין הזה אנחנו הגשנו הסתייגות ספציפית, והיא הסתייגות עניינית והסתייגות ראויה. אדוני היושב-ראש, אני לא אנצל פה את כל הזמן סתם בשביל לדבר מעל הדוכן, אני רוצה לדבר לעניין, ואני חושב שלנוכח החוק שכבר קיים במדינת ישראל, ולנוכח התכלית שעומדת בבסיס החוק הפלילי, לנוכח עמדת שירותי הביטחון בחוק הזה, ובעיקר לנוכח הצורך שלנו לשמור על רקמה ישראלית ולגרום לכך שאזרחי המדינה הזאת כולם יחיו כאן יחד, בשלום ובביטחון, הצעת החוק הזאת היא בלתי ראויה. ושוב, לו היתה הצעת החוק הזאת מגיעה לבדה, וזה מה שהיה ועל זה היה הדיון היום, ניחא; היה אפשר להתווכח. הבעיה היא שזאת עוד חוליה בשרשרת של הצעות חוק שמגיעות בעיקר מסיעת ישראל ביתנו ומטרתן לזרוע פה בחברה הישראלית ריב, מדנים ושסעים, וצר לי על כך. צר לי שבימים האלה, ערב אחר ערב אנחנו עומדים כאן, קומץ חברי כנסת, בשעות מאוחרות, ומנסים להדוף או להתמודד עם ההצעות האלה, הפוגעניות, הלא-ראויות, שגורמות לנו להתבייש במדינה שלנו, ואנחנו רוצים להתגאות במדינה שלנו. אנחנו אוהבים את מדינת ישראל, וחבל לי שכאן, בכנסת, מביאים הצעות כאלה. הן לא תורמות שום דבר – שום דבר – לא לביטחון המדינה, לא לדמוקרטיה הישראלית, ובטח לא לערכים של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> לרשותך עשר דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> – – ראשית כול, אני רוצה להדגיש שהדיון הזה איננו מתקיים בוואקום חוקי. כולם יודעים שיש מספיק חוקים במדינת ישראל – בספר החוקים – כבר קיימים – שיכולים להוות כלי להענשת אנשים שעשו את המעשים הלא- חוקיים המצוינים בחוק המוצע בפנינו. לא חסרים חוקים כאלו, ונכון, החוק הזה, כפי שאמרתי, איננו בא לרפא דבר שאין כלים אחרים להתמודד אתם בעניינו. החוק הזה הוא חוק לא מידתי, מאחר שהפגיעה שהוא גורם לזכויות הבסיסיות של האדם היא מעל ומעבר לרווח שיצמח ממנו, כפי שמדברים כאן, במישור של ההרתעה. אין קשר. התרומה להרתעה תהיה מינורית מאוד, אבל הפגיעה בזכויות האדם תהיה מקסימלית ובלתי נסבלת. אני אומר שדווקא במדינת ישראל חייבים להיות מאוד זהירים בעניין מניפולציות בעניין האזרחות. אין מדינה אחרת בעולם שלאחוז כל כך גבוה מאזרחיה יש אזרחות אחרת במדינה אחרת בעולם, כמו שיש במדינת ישראל. ולכן המשחק הזה עם האזרחות הוא מסוכן, וטוב תעשה הממשלה אם תעשה חושבים, שהדבר הזה לא כדאי, כי זה יכול לפתוח תיבת פנדורה בכל רחבי העולם, וכל מדינה תתחיל לחוקק חוקים ולעשות מניפולציות – גם – בעניין האזרחות, כפי שמנסים לעשות כאן. חברים, אני רוצה כאן להזכיר לכם – אני זוכר את התדהמה של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה כשהחוק הזה נדון בוועדה. הוא נמנע מההצבעה, הוא לא תמך בחוק הזה. על-פי חוות הדעת שנאמרו בדיון, על-ידי השב"כ ועל-ידי גורמים אחרים, לנוכח הדיון הכולל שהיה, יושב-ראש ועדת הפנים נמנע מלאשר את החוק הזה ומלתמוך בחוק הזה. אני מבין שבסופו של דבר יש לו מחויבות פוליטית, קואליציונית, ולכן הוא חייב לעמוד כאן ולהגיד מה שהוא אמר, אבל אני ראיתי את התדהמה שהיתה בפניו, שאפפה אותו, ושהוא נמנע מההצבעה בוועדה. אני חושב שאנחנו מתנגדים לחוק הזה מכיוון שאנחנו רואים שהחוק הזה מצטרף למעגל – לכמות הגדולה, לשטף – של חוקים אנטי-דמוקרטיים שישראל ביתנו מציפה בהם את הבית הזה. חוקים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-ערביים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תסביר לנו למה אנטי-ערביים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תסביר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> את העבירות האלה עוברים רק ערבים. <חנא סוייד (חד"ש):> אמרתי, זה מצטרף לחוקים שהמטרה שלהם לפגוע באזרחים ערבים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תגיד, למה אנטי-ערבים? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא חושב שאתה יש לך איזה – – – בשביל הערבים. רק בגלל זה. <חנא סוייד (חד"ש):> גם אזרח ערבי, דרך אגב – גם אזרח ערבי – שמפסיד או מוותר על האזרחות שלו – אני מכיר אזרחים ערבים שהיו באירופה, שהיו בגרמניה, ומסיבות פרסונליות רצו להתקדם שם, וכדי להתקדם שם אמרו להם: אתם צריכים לוותר על האזרחות הישראלית. הם לא בגדו, הם אזרחים, לא עשו שום טעות, שום דבר נגד המדינה, אבל בשביל להתקדם בגרמניה – דוגמאות שאני יודע עליהן, יכול להיות שיש דוגמאות במקומות אחרים – אז הם ויתרו על האזרחות שלהם. עכשיו, כשהם מבקשים לקבל את האזרחות הישראלית שלהם בחזרה, הם לא נענים. זורקים אותם מכל המדרגות. לכן אני אומר שזה מצטרף לחוקים שמחפשים בכל דרך לא דרך להיפטר ולהילחם דמוגרפית נגד האוכלוסייה הערבית, כי גם אזרחים, כפי שאמרתי, אזרחים ערבים שלא עושים שום דבר, אפילו מהללים את המדינה, לא מצליחים לקבל את האזרחות שלהם בחזרה. כאן מדברים על אימוץ נורמות בין-לאומיות בחוק הזה. אני כאן רק רוצה להזכיר מקרה שנקרא Afroyim v. Rusk בשנת 1967 בארצות-הברית, בפני בית-המשפט העליון בארצות-הברית. Afroyim זה אפרים, זה אזרח יהודי אמריקני, שנולד בפולין, גלה לאמריקה, קיבל את האזרחות בארצות-הברית, ואחר כך בא לארץ, הצביע כאן, ורצו לשלול ממנו את האזרחות האמריקנית. זה מקרה ידוע, Afroyim v. Rusk. בית-המשפט העליון בארצות-הברית אמר: לא יכול להיות – גם אם הוא הצביע בישראל, גם אם הוא התגייס לצבא שהוא לא הצבא של ארצות-הברית, מכיוון שהוא לא התכוון לוותר על האזרחות שלו באופן מפורש – אומר: אני עושה את המעשה הזה על מנת לוותר על האזרחות שלי – מכיוון שאין אמירה מפורשת כזאת, אסור לשלול לו את האזרחות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה, אתה משווה את זה – – – לטרור? על מה אתה מדבר? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם. <חנא סוייד (חד"ש):> כאשר מדברים על נורמות בין-לאומיות צריך לזכור שזה פועל בכל הכיוונים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – אתה משווה – – – לבגידה? <חנא סוייד (חד"ש):> ועוד פעם, מה שציינו במיוחד ב- Afroyim v. Ruskבארצות-הברית, שהאזרחות מעוגנת בחוקה, היא זכות חוקתית שאי-אפשר לפגוע בה. לא יכול להיות שפוליטיקאים פופוליסטים ינצלו איזשהו רוב פוליטי מזדמן ויתחילו לחוקק חוקים שיפגעו באזרחות. זאת זכות חוקתית שאסור לפגוע בה. אסור לקונגרס לחוקק חוקים שפוגעים באזרחות בארצות-הברית, אם מדברים על השוואות בין-לאומיות. אני רוצה להגיד לכם, מכיוון שאני דיברתי על האזרחים הערבים, אני רוצה להגיד לכם, אזרחות בערבית היא מהמלה מוואטנה. מוואטנה זה ווטן, זה מולדת. אזרחות היא לא פריווילגיה, היא זכות בסיסית, היא מולדת, היא השתייכות שלך למולדת. לכן אני לא יכול להבין את הדבר הזה – על מה אתם מדברים? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אם אתה פוגע במולדת – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אני לא פוגע. יש לך מספיק חוקים – ולכל החוליגנים יש מספיק חוקים – אם אני עובר עבירה, מה לעשות לי, ומי שעובר עבירה לא מלטפים אותו. הרי כולנו יודעים מה עושים לו. לכן, זה סיפורים, מה שאתם אומרים. אני אומר רק שאזרחות זה מולדת. אם אתה שולל ממני את האזרחות שלי, אתה שולל ממני את עצם היותי בן המולדת שלי. אני אומר לכם, בתפיסה שלנו אזרחות היא תכונה. תכונה. דודו רותם, אתה לא יכול – זה גנים, זה דם, זה נשמה. אתה לא יכול לקחת את זה. אתה לא יכול בשום פנים. תחוקק חוק כזה וחוק אחר. אנחנו מדברים כאן על תכונה, שגם לא אתה ולא ישראל ביתנו וכל הקואליציה לא יכולה. היא בעצם מדמיינת מצב שהיא כן יכולה לשלול את זה מהאזרחים. האזרחים דווקא עומדים על הזכות שלהם, כי – אני אמרתי – זה הדם, זה הגנים, זה ההשתייכות, זה הנשמה, זה המים, זה האוויר, ועל זה – אף אחד לא יכול לשלול את זה מאתנו. ודבר אחרון אני רוצה להגיד: בארצות-הברית היתה תנועה כמו ישראל ביתנו, שמחפשת כל תומך בזכויות אדם וזכויות אזרח. התנועה הזו היא התנועה המקארתיסטית, והמעשים המקארתיסטיים. אני אומר לכם, כשהמקארתיזם בארצות-הברית התחיל להתנגש עם הצבא ועם הביטחון, התחסלו המקארתיסטים בארצות-הברית. זה נגמר. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <חנא סוייד (חד"ש):> ואני אומר, מכיוון שהזכירו כאן כבר את העניין שהשב"כ בישראל מתנגד לחוק הזה – כמובן, אני לא רוצה להכניס את עצמי לשאלה אילו השב"כ הסכים או לא הסכים. גם אם השב"כ היה מסכים אני לא הייתי מסכים לחוק הזה, אבל אני אומר שזה התחלת הירידה והתבוסה של ישראל ביתנו. אני מאוד מקווה שמה שקרה בארצות-הברית, שכשהמקארתיזם התנגש עם הביטחון ועם הצבא זה הביא את סופו, אני מאוד מקווה שההתנגשות עם הביטחון כאן גם כן תביא את הסוף לחוקים האלה שאתם מביאים לנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. דרך אגב, חבר הכנסת עפו אגבאריה, בהסתייגויות לא רושמים את רשימת המסתייגים בתוך – – – מכיוון שזה נרשם בתוך החוק עצמו, אלא כל אחד שיסתייג לפי מספר ההסתייגויות שלו. על-פי זה נותנים לו גם את הזמן. אדוני יכול – לרשותך עשר דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא את חוק האזרחות (תיקון מס' 10), ואני שואל אותי ואתכם: למה צריך את התיקון הזה? למה צריך את התיקון הזה? מה בא התיקון הזה לתקן? אולי הענישה בעבירות ביטחוניות לא מספיקה? אין טענה כזאת. הענישה בעבירות ביטחוניות בישראל היא ענישה חמורה, בתי-המשפט פוסקים גזרי-דין ארוכים ומשמעותיים. אין טענה שהענישה בעבירות ביטחון בישראל איננה מספקת. אולי החוק הזה בא לפתור איזשהו צורך במנגנונים לשלילת אזרחות? גם זה, עמיתי חברי הכנסת, לא נכון. יש במדינת ישראל היום, בלי החוק הזה, מנגנונים מינהליים של שלילת אזרחות במצבים מסוימים. אולי שיקולי ביטחון אחרים? גם כאן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו למדים מתוך הדיון שהתקיים בוועדה שאפילו שירות הביטחון הכללי לא מצא טעם, צורך ומשמעות בקידומו של החוק הזה. אז למה מביאים את החוק הזה בפנינו? עמיתי חברי הכנסת, התשובה היא מאוד מאוד פשוטה: החוק הזה הוא חלק ממהלך פוליטי כולל, והמהלך הפוליטי הכולל הזה מכוון להוביל לשינוי בדמותה של האזרחות. במקום אזרחות שהיא אוניברסלית, כללית, שייכת לכל אדם שחי בארץ הזאת, אזרחות שהיא אזרחות מותנית – זאת היתה ססמת הבחירות של ישראל ביתנו, ואותה רוצים כאן לקדם. הססמה היתה: אזרחות מותנית בנאמנות, ואת זה מתחילים לקדם בחוקים כמו החוק הזה. הרעיון המרכזי של החוק הזה איננו המנגנונים הפרטיקולריים שלו; במנגנונים הפרטיקולריים של החוק – בצד האופרטיבי של החוק הזה – לא נמצא העוקץ האמיתי שלו. העוקץ האמיתי של החוק נמצא במישור הסמלי, במישור הסימבולי, באמירה: אזרחות במדינת ישראל היא אזרחות מותנית – היא לא אזרחות טבעית, היא לא אזרחות אוניברסלית, היא לא אזרחות ששייכת לכל אזרח באשר הוא. היא אזרחות שמותנית בהתנהגות. וכפי שאומרת הבדיחה המפורסמת ובעלת הזקן על ג'ורג' ברנרד שו: אם מסכימים על העיקרון, מה שנותר להתמקח עליו זה רק המחיר. ואם מסכימים על העיקרון שאומר שהאזרחות הופכת להיות אזרחות מותנית, מה שנותר לדיון הוא רק הפרטים. אז איזה סעיף עבירה, והיום יש פה שורה של עבירות, שהן מפעילות את מנגנון שלילת האזרחות. אם נקבל את העיקרון הזה, מחר אפשר יהיה להוסיף לאותה רשימה עבירות נוספות ולקדם את התפיסה שאזרחות ניתנת לשלילה בגין מעשיו של בן-האדם כאזרח. חברות וחברים, עבירות פליליות נושאות עונשים פליליים, ואת העונשים הפליליים האלה אנשים נושאים כאזרחים. האזרחות איננה נעצרת בשערי הכלא, גם בכלא יושבים אזרחים. מה שהחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, עושה, הוא שינוי בנורמה הבסיסית הזאת, כשהדרך להתמודד עם עבירות פליליות היא בענישה פלילית, לא בשלילת האזרחות שהיא התשתית המשותפת לכולנו כאנשים שחיים במדינה שרוצה להיות מודרנית ודמוקרטית. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, חברי ואני נתנגד לחוק הזה. אנחנו נתנגד לחוק הזה, מכיוון שאנחנו רואים בחוק הזה חלק מאותו מהלך פוליטי של הפיכת האזרחות לאזרחות מותנית. אנחנו נתנגד לחוק הזה, מכיוון שאנחנו יודעים לזהות ברשימת סעיפי העבירה שהחוק הזה מפרט, לא רק את הסעיפים שנמצאים, אלא גם את הסעיפים שאינם נמצאים. אנחנו יכולים לזהות בחוק הזה את המנגנון שיכול לשלול אזרחות מערבים, אבל לא ישלול אזרחות מיגאל עמיר, שרצח ראש ממשלה בישראל. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> הגשתי הצעת חוק כזאת, והיא נדחתה על-ידי ועדת השרים לחקיקה. <דב חנין (חד"ש):> ולא במקרה, ולא במקרה, חבר הכנסת מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ואני חושב שגם בית-המשפט העליון שגה בעניינו של יגאל עמיר. יגאל עמיר, אין מקומו בחברה הישראלית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – זה סתם. <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת מטלון, הערתך בדיוק מפנה אותנו לנקודה. לא במקרה ועדת השרים התנגדה. ולמה ועדת השרים תמכה בחוק הזה? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> סיבות פוליטיות. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, אם אנחנו רוצים ללכת עם העיקרון הזה של שלילת אזרחות למי שעושה מעשים חמורים, בואו, אני אתן לכם דוגמה של בן-אדם שרק לאחרונה כולנו הזדעזענו לקרוא על מעשיו, לפי בית-המשפט; אדם שהיה, לא פחות ולא יותר, נשיא מדינת ישראל והורשע בעבירות של אונס. יש משהו יותר מזעזע מזה? למה לא מציעים לשלול את אזרחותו? למה לא מציעים לשלול את אזרחותו של אדם שרוצח ילדים? למה לא מציעים לשלול את אזרחותו של אדם שפוגע בחברה באופן אחר? הרי הרשימה פה היא רשימה מסומנת מראש, והסימון נועד לקדם את המהלך הכללי. הסימון הזה הוא לא מקרי, הסימון הזה הוא חלק מאותו מהלך פוליטי שאומר: אזרחות במדינת ישראל תלויה פוליטית, אזרחות במדינת ישראל איננה מובטחת, אזרחות במדינת ישראל קשורה לנאמנות, אזרחות במדינת ישראל בסופו של דבר מחייבת התחייבות למצע הפוליטי של ישראל ביתנו. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא חלק מההידרדרות האנטי-דמוקרטית שמאפיינת לצערי את הכנסת הנוכחית. אני קורא לכם, לכן, חברי הכנסת, להצביע נגד החוק הרע הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לזכותך עשר דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עוד פעם תוהה מדוע צריך היה לחוקק עוד חוק בשורת החוקים הגזעניים מבית היוצר של מפלגת ליברמן, כאשר החוק האוריגינלי על האזרחות חוקק בשנת 1952? כולנו יודעים את התוכן של החוק הזה, למרות שאנחנו לא מסכימים עם מספר פסקאות בו, אבל זה כבר קיים. לא יכולנו לשנות אותו, ואנחנו יודעים שגם החוק ההוא, גם הוא בעצם מופנה לרוב נגד הערבים ולא נגד היהודים, כי היהודים יכולים מכוח חוק השבות לקבל את האזרחות בכל שלב שהם ירצו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> החוק הזה מתאים לכנסת הזאת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני עדיין מדבר על החוק הראשון שחוקק ב-1952. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה הסיר והמכסה שלו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בשביל מה צריך עוד חוק מבית-היוצר של ליברמן, ואני לא יודע אם באמת הוא שייך לעניין הזה או לא. כנראה צריך להסביר להם שאזרחות זה לא רק תעודת זהות, אזרחות של אנשים זה השתייכות למקום, לעיר, לכפר, להרים, לעשבים, לעקוב ולחוביזה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ליברמן, לאיזה מקום הוא שייך? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם לא יודעים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה להבין. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מפריע לחבר שלך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל בשבילם זה משהו אחר. להיות היום פה, מחר אזרח שם. ואת זה אנחנו יודעים, שבמפלגת ליברמן יש אנשים שיש להם אזרחות פה, אבל יש להם מגורים במינסק, בבלרוס, ואת זה אנחנו יודעים. זה לא משנה באמת אם אנחנו – תעודת הזהות, שהם חושבים שזו האזרחות, אז אני חושב שהם טועים ומטעים את האנשים. אנחנו, האזרחות שלנו כילידים, אנחנו נולדנו פה, אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לי שזה לא המקום שלך, לא האזרחות שלך, לא האדמה שלך, לא הבית שלך. כי כל הדברים האלה שרוצים להחיל עלינו, באיזושהי כותרת, שעברו עבירות מסוימות, אז בטוח העבירות האלה, שעכשיו כאילו אתם רוצים לחדש אותן, אתם באים עם הצעה שהיא חוק קיים – לשפר אותו בצורה כזאת. אז בשביל מה? בשביל מה היה צריך לשפר את החוק? אתם צריכים להופיע בציבור באופן פופוליסטי, המפלגה הזאת, שכאילו היא הכי ציונית, הכי שומרת על צביונה היהודי של מדינת ישראל, למרות שאני לא כל כך בטוח שהמפלגה הזאת, האנשים שבראשה, הם באמת כל כך יהודים וציונים כמו שהם מנסים לצייר את עצמם. אם המהלך הוא כזה פופוליסטי, והמהלך הוא בשביל להביא את הדברים לידי ביטוי בבחירות הבאות, שהקיצונים שבימין ייתנו את האמון שלהם רק במפלגה הזאת בגלל שהיא הכי קיצונית, נגד כל האוכלוסיות, אולי לא רק הערביות – אני בטוח שגם נגד האתיופים יהיה להם מה להגיד, ואת זה אנחנו ראינו, ויהיה להם גם נגד חרדים, ואנחנו גם את זה ראינו. זה אומנם לשכבות האלה לא יגיע עד כדי שלילת אזרחות, אבל כשמדובר במטרה שהיא האוכלוסייה הערבית, זה כן יגיע לידי ביטול האזרחות, וזאת המטרה שרוצים להרוויח מהחוק הזה. ברגע שהמפלגה הזאת אפילו לא דרשה – מה יותר מעשה נורא מלרצוח ראש ממשלה? זה לא מעשה שהוא נגד הממשלה. כאשר הממשלה חשבה שאולי באיזשהו כיוון היא תתקדם לכיוון האוכלוסייה הערבית או לשלום או להידברות עם הפלסטינים, אז באו חוגים בימין, אלה שעמדו ואלה שישבו ואלה שהפגינו על המרפסות ואלה שפסקו פסיקות של "פולסא דנורא", ורצחו ראש ממשלה, ואנחנו רואים שאפילו מי שלחץ על ההדק, הוא יושב ונותנים לו גם את האפשרות להתייחד עם אשתו ולהתחתן ולהוליד ילדים – ולא לשלול את אזרחותו. כאשר מדובר באזרח ערבי, עושים את זה פי כמה וכמה יותר גרוע. אין יותר מזה כדי להוכיח שזה מופנה כלפי אזרחים ערבים. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> צריך לשלול לו את האזרחות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אתה אומר, אבל אתה יודע שזה לא יתקיים. אתה יודע שאם אתה אומר את הדברים האלה – זה רק מס שפתיים, בשביל שיגידו בעיתונות: הוא אמר את זה. אבל למען האמת – לא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תן לנו לעבוד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכן, אני אומר שחוק כזה לא יכול לחול על ילידים – על אנשים שנולדו, הם והמשפחות שלהם, והסבים והפרה-פרה-פרה דדושקה, שהיו פה, אז לא יכולים להגיד לילידים: אם אתם עליתם ואם באתם ואם אתם נמצאים פה או לא. אני רוצה להזכיר שרוב העם היהודי הוא הרי לא פה; רוב העם היהודי במדינות חוץ-לארץ, ומחזיקים גם באזרחות מדינת ישראל ובעוד אזרחות אחרת, ולא במקרה רוב המשפחות מחזיקות "שגרירים" שלהן בקנדה, בארצות-הברית, באוסטרליה, שיודעים: אתה יודע מה? אז יהיה לנו עוד איזשהו מקום שנוכל להגיע אליו אם וכאשר נצטרך עוד איזושהי אזרחות. בשבילנו זה כמעט לא קיים. אנחנו, האזרחות שלנו, ההשתייכות שלנו היא לאדמה הזאת, אנחנו וסבינו וכל אלה שהיו פה. אז אתם לא יכולים לערער את המצב החוקי, החוקתי שלנו במדינה הזאת, למרות החוק הפופוליסטי שאתם מקווים וחושבים שהוא יעבור. אבל זה כתם שחור לדמוקרטיה, זה כתם למדינת ישראל. ותדעו לכם שבחוץ-לארץ, כשיתחילו לדבר על זה, ואנחנו נדבר על זה, ואני אומר את זה בגלוי, ואנחנו נדבר על זה בכל העולם: איזה חוק גזעני, תתארו לעצמכם שבמדינת ישראל חוקק החוק הזה. אם היה מחוקק חוק כזה, למשל ברוסיה – אני לא רוצה להגיד בגרמניה, כי זה קצת רגיש, אבל אם היה ברוסיה מחוקק חוק כזה, מה הייתם אומרים? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אם – – – ביטחון המדינה, מה היינו אומרים? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> לא היינו מגיעים שם למצב הזה. כאן אנחנו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז למה הייתם מגיעים? אני רואה שהגעת, בתור שיקסע אפילו, אבל הגעת לכאן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> היא היהודייה הכי כשרה פה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו לא יכולים להמשיך ככה. אנחנו צריכים תרגום. אנחנו לא מבינים מה קורה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – הכי טובה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> מה זה שיקסע? <קריאה:> אל תשאלי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <קריאה:> עפו – – – <קריאה:> זה גויה. <קריאה:> אל תעני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, לרשותך עשר דקות. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, הסתיים התור שלך. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> לא, אבל זה לא ייתכן שמעל במת הכנסת חבר הכנסת מעליב חברת כנסת, ואומר "שיקסע". מה זה שיקסע? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני לא יכול להגן עלייך, כי לא הבנתי מה הוא אמר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני לא יכול להגן עלייך כי לא הבנתי מה הוא אמר. אני לא מבין רוסית. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אז מה זה שיקסע, סליחה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה זה? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אני – – – <קריאה:> שיקסע זה גויה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גויה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה התרגום? גויה? חבר הכנסת עפו אגבאריה, מה עשית? מה זה? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – התנצלות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – עכשיו. – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> היא היהודייה הכי כשרה והכי – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אתה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה, אני מבקש, דברו בשפה שנבין. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אני לא יודעת מה זה שיקסע, אני חושבת שזה פוגע, ולא יכולים ככה להגיד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מבינים אותך ומזדהים אתך. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אני מבקשת התנצלות עכשיו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בכתב או בעל-פה? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> בעל-פה. אני מבקשת התנצלות עכשיו, ואני – – – <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא פוגעני. זה מחמאה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – אני מבקשת – לא שיקסע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> את צודקת במאה אחוז. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא – – – זה לא רע, מה שאמרתי – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – אני מבקשת התנצלות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא פוגע, זה לא פוגעני זה מחמאה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אפשר להמשיך? חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני שמעתי את חבר הכנסת ניצן הורוביץ מצטט מספרה הענק של חנה ארנדט, ספר שהוא יצירת מופת, "יסודות הטוטליטריזם", ששלילת אזרחות כמוה שהחזרת בני-אדם לתקופה הפראית, לתקופת המערות. אני, כבוד היושב-ראש, מכיר לפחות שני מאמרים של חנה ארנדט שהתייחסו לאזרחותם של הפלסטינים במדינה היהודית, והם נכתבו לפני שקמה מדינה בכלל. בשנת 1942 היא כתבה את מאמרה הראשון בעקבות ועידת בילטמור של הקונגרס הציוני, שהחליטה על הקמת commonwealth יהודי בפלסטין, והיא שאלה אותם, את ההנהגה הציונית, את השאלה הבאה: מה אתם מציעים לתושבי הארץ הפלסטינים כאשר אתם רוצים להקים commonwealth יהודי – commonwealth, זה מדינה תחת הכתר הבריטי, כמו אוסטרליה וקנדה כיום, שאין להן נשיא ואין להן מלך, תחת הכתר הבריטי. מה אם מציעים להם בעצם? אתם מציעים להם או שיעזבו את הארץ, או שיסכימו לאזרחות דרגה ב'. היא כתבה על זה ב-1942 – לפני שקמה מדינת ישראל. מאמר אחר שלה, שהתייחס לרעיון של הקמת מדינה יהודית בפלסטין – היא שאלה את השאלה: מה אתם מציעים לפלסטינים – או לחיות בארץ חסרי אזרחות או לא לחיות בה בכלל, כי איך תקימו מדינה יהודית בארץ שיש בה כל כך הרבה פלסטינים? המאמרים האלה של חנה ארנדט, שהם – אני ממליץ על קריאתם, יש בהם הרבה מן הנבואה, במיוחד בתקופה שהם נכתבו, כי הם עסקו בניתוח פוליטי ולוגי של האובססיה להקים מדינה יהודית ולכפות את האופי היהודי על ארץ שיש בה רוב ערבי פלסטיני. והיא הסיקה את המסקנה שזה לא יכול להיות עם אזרחות לפלסטינים. זה המסקנה הראשונה שלה. אנחנו יודעים מה היה ב-1948 – היה גירוש ונכפה ממשל צבאי על הפלסטינים אזרחי ישראל, שהיו אזרחי ישראל אחר כך, ואנחנו, או יותר נכון אבותינו ואמותינו, סבינו וסבותינו, לא בחרו באזרחות הישראלית. היא היתה תוצאה של המלחמה, נכפתה עליהם כחלק מהטרגיה הפלסטינית, שהעם הפלסטיני חולק לכל כך הרבה חלקים, ואנחנו הסכמנו לחיות בתוך מדינת ישראל כאזרחים, ותבענו אזרחות מלאה. שנים רבות ניסיתם לכפות עלינו את המודל של אזרח נאמן וערבי גאה. כמובן, הגאווה היא גאווה נבובה – אוהב לבנה וחומוס ולרכוב על סוסים, אבל מה זה אזרח נאמן בתפיסה שלכם? אזרח נאמן הוא אזרח שמוותר על זכויותיו. ברגע שאני תובע את זכויותי, בעיניכם אני אזרח לא נאמן. דרך אגב, לא אתם המצאתם את הסיפור הזה; זה היה יגאל אלון, שבכל שנה, ביום העצמאות, דאג לתת את הנאום שלו בגינוסר: ערבי גאה ואזרח נאמן. הוא המציא אותו. המפלגה של ז'ירינובסקי, המפלגה הימנית שנמצאת כאן בכנסת, המפלגה הפאשיסטית, באה ומחוקקת חוקים שלמרבה הפלא מהגרים באים כאן להגיד לתושבי הארץ המקוריים: אין לכם זכויות. אני מדבר על מהגרים טריים. יש גבול. יש גבול לחוצפה הגזענית. האזרחות, בראי החוק הבין-לאומי היא דבר שאסור לגעת בו. הקביעה של החוק הבין-לאומי היא חד-משמעית: אסור שאדם ייוותר ללא אזרחות. ולא במקרה, גם על העבירות החמורות ביותר, אדוני היושב-ראש, כאשר מוציאים אדם להורג בארצות-הברית, לא שוללים את אזרחותו. שלילת אזרחות היא במקרים קיצוניים ביותר, ממש, פעם ב-50 שנה. ועכשיו באה המפלגה שהמציאה את הגלגל הגזעני החדש והתחילה להכניס לספר החוקים חוק קטן פה, חוק קטן שם, כדי להכשיר את העניין של שלילת האזרחות. מטרת המחוקקים זה לא החוק הזה; דרך אגב, הם אומרים את זה, הם מצהירים ואפילו מכניסים גם את החוק הזה תחת הכותרת: בלי נאמנות אין אזרחות. והקשר בין אזרחות ונאמנות הוא קשר בל יינתק. עכשיו, אם ננתח את עניין הנאמנות, איך אומרים, על-פי השכל הישר, ניתוח פוליטי, נורמלי, הרי היא יכולה להיות נאמנות רגשית, כאשר מדמים את המדינה למשפחה. ואז חברי המשפחה חייבים בנאמנות למשפחתם. אבל אנחנו חיים במדינה מנוכרת מאזרחיה; בוודאי כאשר היא מגדירה את עצמה כמדינת העם היהודי ומדינה יהודית, האזרחים הערבים אינם חלק מהמשפחה. אתה לא יכול לבוא למישהו ולהגיד לו: אתה לא חלק מהמשפחה אבל אתה חייב להיות נאמן למשפחה. יש גבול. זה אפילו לא תעלול. המסד האחר שאני יכול לחשוב עליו של נאמנות, זה האמנה החברתית מבית-מדרשו של ז'אן ז'אק רוסו, כאשר יש הנתלים בכך שבמקרים קיצוניים ביותר, חלק מהתיאורטיקנים של האמנה הזאת אומרים, איך אומרים, באחרית הימים אפשר לשלול אזרחות של אדם אחד או שניים מתוך מיליארד. אבל מנגד עומדים שיקולים כבדים ביותר, הרים וסלעים, לא נוצות, נגד שלילת אזרחות. אתה לא יכול לבוא בחקיקה ששוללת אזרחות, ולהצהיר שבכוונתך זה צעד ראשון ולהמשיך את זה עוד ועוד, ולטעון שאתה דמוקרטיה מתגוננת, כפי שאתם טוענים. לטענה הזאת אין יסוד, כי אני מחזיר אתכם אל ספרי ההיסטוריה, לקרוא מה זה ומה המקור של דמוקרטיה מתגוננת. המקור, אדוני היושב-ראש, של המושג, של המחשבה הזאת של דמוקרטיה מתגוננת, הוא הגנה על מיעוטים מפני טרוניות של הרוב. זה המסד של העניין הזה, שלא תהיה דמוקרטיה שבה אפשר על-ידי הרוב לחנוק את המיעוט. אתם באים, ובקריצת עין לחוק – למה רק על ערבים, חבר הכנסת רותם, בחייך, הרי אתה אומר את זה לכל אחד ברחוב, הרי אתה קורץ עין לכולם; אתה בכלל הבאת את החוק הזה כי הוא עלול או יכול לתת פופולריות זולה ברחוב על-ידי כך שאתה פוגע באזרחותם של ערבים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני כבר רואה את החוק הזה מככב בתעמולת הבחירות של ישראל ביתנו: הנה, פגענו בערבים. ביג דיל. יש לך טילים, יש לך מדינה, יש לך כוח, אבל אתה לא צודק, אנחנו צודקים. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברת הכנסת חנין זועבי. ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבר אמרו ש"זהה את הגזען" הוא משחק שלרוב מפסידים בו. יש מגמה פאשיסטית ברורה, אבל זו כבר הקומה השנייה. הקומה הראשונה נבנתה במשך 60 שנה של קום המדינה, ומה שמתרחש היום, אני לא חושבת שצריך להפתיע אף אחד מאתנו. הוא לא יכול להשאיר את כולם כאילו קורבן הגזענות. ובקלות בלתי נסבלת, חלקים גדולים, לא רק הימין, חלקים גדולים מכל קשת המפה הפוליטית, פוטרים את עצמם מהאשמה. מישהו כבר בנה את התשתית, גם הנפשית, גם הערכית, גם הפוליטית, לפאשיזם של הימין. מישהו כבר הסכים לאזרחות סוג ב'. זו כבר הקומה הראשונה שהכינה את התשתית לשלילת האזרחות סוג ב'. האם מישהו פה, חבר הכנסת הורוביץ, חושב שאפשר לקפוץ מדמוקרטיה לפאשיזם בבת אחת? קפיצה אחת מדמוקרטיה לפאשיזם? בכנסת הזאת חוקקו חמישה חוקים על האדמה, נוגעים לאדמה, שהמטרה שלהם היא או השתלטות על האדמות שהופקעו מהערבים כאשר לא נעשה בהן שימוש, או חוק של האפרטהייד, נוסח חוק ועדות הקבלה. חוקים אלה של האדמה, וגם חוק האפרטהייד, הם לא פרי דמיונו של הימין הקיצוני – הוא דווקא ייצורה של מפלגת האופוזיציה, שמהווה את מרכז המפה הפוליטית בישראל. חוק האזרחות הוא עוד חוק. לא מקבוצת חוקי האדמה, הכי מסוכנים, אלא מקבוצת חוקי הנאמנות. אז תראו, יש פה גם חלוקת תפקידים בכנסת הזאת. החוקים הגזעניים, צריכים להגיד, לא כולם פרי הדמיון והעשייה הפוליטית של הימין. יש חלוקת תפקידים. יש חוקים שמדברים על חלוקת המשאבים של המדינה, בעיקר המשאב הכי עיקרי, שהוא האדמה. ויש החלק השני של החוקים האלה, שהם החוקים שנוגעים בנאמנות או באזרחות. רק היום קראנו שהמדינה הגיעה להסדר עם הקיבוצים. לאחר הקפאה ארוכה חידש מינהל מקרקעי ישראל את מתן אישורי הבנייה לקיבוצים. זה באותו זמן שהערבים ילידי הארץ מציינים את יום האדמה. למה עוד לא נחקק חוק נגד יום האדמה? בזמן שאנחנו מציינים את יום האדמה, בצל צווי הריסה של אלפי בתים, בצל הריסה ממושכת בנגב, בלוד, באל-עראקיב, בצל התכנון של העיר חריש, יש הסכם של המדינה עם הקיבוצים. אז אל תגידו שהגזענות התחילה היום. אולי חוקים טיפשיים – טיפשיים, אבל מסוכנים – כמו חוקי הנאמנות, כמו חוק ה"נכבה", הם אכן פרי יצירתם של הימין. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כצל'ה, מה שרצית הערב קרה, ואתה גם מפריע? <חנין זועבי (בל"ד):> אבל חוקים כאלה הם בכלל אינם חריגים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עשית קמפיין והשגת את המטרה, לא נגלה על מה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> דווקא היה לי נחמד פה. <חנין זועבי (בל"ד):> חוקים כאלה בכלל אינם חריגים ביחס לספר החוקים בישראל, שבו נחקקו 23 חוקים נגד הערבים לפני ממשלת נתניהו. כיצד מנהל בית-הספר בתל-אביב, הליברלי, שאסר על תלמידיו לדבר ערבית בינם לבין עצמם, חורג מחוק החינוך, שמחק את ההיסטוריה ואת הקיום ואת התרבות הערבית? כיצד ההחלטה של בתי-הקפה "ארומה" בתל-אביב לא לתת לעובדים לדבר בערבית – דרך אגב, תודה שמעסיקים ערבים – כיצד בתי-הקפה האלה חורגים מהמהות של חוק החינוך להתנכל להיסטוריה, לתרבות ולשפה הערבית? כיצד חוק ה"נכבה" חורג מחוק החינוך – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה השאלה, מוץ? רגע, יש לו שאלה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> כיצד מסעדה בחיפה לא נותנת לחיילים במדים להיכנס? – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני חושב שהציבור נתן לו תשובה. אתה מכיר את התשובה. בניגוד ל"ארומה", שעוד לא קיבלו תשובה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> זה לא מצדיק את "ארומה". <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, אני לא מעוניינת לנהל משא-ומתן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו צריכים להיות זהירים כאשר משתמשים במונח "גזענות", שלא ייעשה שימוש במונח הזה בכוונה להפוך את הגזענות הישנה, שליוותה אותנו במשך 60 שנה ושהכינה את הקרקע לגזענות היום, לנורמלית ולטבעית יותר. גם כאשר אומרים זאת, עלינו להכיר שאנחנו עדים לתקופה פאשיסטית, שבה המדינה הופכת למדינה כמעט טוטליטרית, שבה האידיאולוגיה של הרוב היא האידיאולוגיה של המדינה, היא האידיאולוגיה של האזרחים, רוב כמיעוט, ערבים כיהודים, חילונים כדתיים, ימנים אפילו כמרכז וכמעט כשמאל. צריכים גם כן לתהות, כאשר מדברים על חוק האזרחות, לתהות ולשאול אם יש עוד מישהו בכנסת שחושב שהערבים חיכו למדינת ישראל על מנת להסדיר את האזרחות שלהם ולהסדיר את היחס שלהם ואת הקשר שלהם עם המולדת הזאת. יש מישהו בכנסת שחושב זאת? המדינה העניקה את האזרחות הזאת ואנחנו קיבלנו את האזרחות שלנו ברצינות, אבל מסתבר שהמדינה היא זו שלא לוקחת את האזרחות שלה ברצינות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחרון הדוברים. ואחריו – ישיב השר עוזי לנדאו. בבקשה. עשר דקות לאדוני. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעת הצגת האי-אמון היום התייחסתי גם לחוק הזה בכמה מלים – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> לא שומעים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לאט-לאט. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה כמו דיזל, מתחמם לאט-לאט. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לאט-לאט, הכול יהיה בסדר. התייחסתי לחוק הזה בעת הצגת האי-אמון היום. בעצם החוק הזה יכול להשתלב באותה מסכת של חוקים שהכנסת השמונה-עשרה חוקקה מאז כינונה. מניתי היום מעל הדוכן 15 חוקים ושלוש החלטות של הכנסת, שבעצם יכולים להוות תשתית ראויה ביותר – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה יהיה, כצל'ה? לא נהוג להוציא אנשים בשעת לילה מאוחרת. בוא נשמור על אווירה אינטימית. תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> המקבץ של החוקים שיצאו מתחת ידיה של הכנסת הזאת יכול להוות תשתית טובה וראויה להגדרה של מדינת ישראל שצועדת בצעדי ענק לכיוון הפאשיזם. יכול להיות שמרוב שהשתמשנו במלה הזאת זה כבר לא מרגש אף אחד, ואנשים מתחילים אפילו להתייחס לעצמם: נו, אז מה? אז אומרים שאתה פאשיסט או שהמפלגה פאשיסטית. ואז בסדר, יש מין השלמה. אני טוען, אדוני היושב-ראש, שהמפלגות והאנשים שמובילים את החקיקה הזאת בעקביות היסטרית חולנית, בעצם מובילים את ישראל לחרקירי. לא אני אציע להם, אבל יכול להיות שהם יצטרכו להסתכל קצת בראי של פרצופם וקצת בראי של ההיסטוריה, ולדעת לאן הם מובילים. בהצעת החוק מצוינים סוגי עבירות שבגללן אפשר לשלול אזרחות. לכל העבירות האלה יש עונשים הקבועים כבר בחוק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ועכשיו יהיה עוד חוק. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שנייה, שנייה, בטח, מה, אתה באורגזמה עכשיו. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> באמת, נו, איזו הגזמה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בטח, זו אורגזמה של גזענים. נו, באמת. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אתה בכנסת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אורגזמה של גזענים. מה את מתערבת בעניין הזה? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – יש גבול מסוים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה הגבול? מה, את קובעת את הגבול? מה הגבול? מזמן חציתם את כל הגבולות עם החוקים האלה. מזמן נגמרו המלים כדי לתאר את החוקים האלה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אז אולי תרד? <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, אני מציע שאולי אתה תרד. למה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה זאת אומרת לרדת? למה? למה לרדת? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> כי נגמרו המלים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אז יש יצירתיות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תפאדל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כשמדברים על ש"הרשיע אדם בעבירות של מעשי טרור, פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה, גרם מלחמה, סייע לאויב במלחמה, שירת בכוחות האויב" וכו' וכו' – אלה עבירות בהחלט חמורות לפי כל דין, בכל מקום, לגבי כל מדינה, ויש מערכת ענישה שקיימת בכל מדינה. במדינת ישראל עדיין אין עונש מיתה או הוצאה להורג, במקומות אחרים יש, אבל לא הגיעו לאן שהגיעו כאן בעניין של שלילת האזרחות. האזרחות בחברה המודרנית היא תווי הפנים של ההתחברות לציוויליזציה. זאת אומרת, כאילו, אני מתאר לי שהמרחק משלילת האזרחות לקביעת עונשים של לגדוע איברים של אנשים, המרחק הוא קרוב מאוד והוא מצומצם מאוד. אתה יכול להעניש אדם על מעשה בעונש החמור ביותר שקבוע בחוק, אבל לשלול ממנו את תווי פניו, את שייכותו לחברה האנושית, גם אם הוא עשה מעשה שבעיניך הוא פסול ולא אנושי – לאן אתם הולכים, לאן אתם מובילים? זה פשוט מטורף לחלוטין. אני לא בטוח שמישהו, לא תופס – אבל בעצם זה ניסיון להוביל את מדינת ישראל למקום שהיה תפוס על-ידי מדינה אחרת עד לפני כמה שנים, ואני מתכוון לדרום-אפריקה. הימין במדינת ישראל מצעיד את המדינה בצעדים בטוחים, בטוחים, לאותה משבצת של מדינה מצורעת, מבודדת, מעוררת סלידה, ואז יש חוצפה למישהו לבוא ולדבר שזה בשם הדמוקרטיה. מה דמוקרטיה? הדמוקרטיה במדינת ישראל נגמרה ב-1967, בעת שמדינת ישראל החליטה להיות מדינה כובשת של עם שלם. אין דמוקרטיה וכיבוש, המושג הזה אינו קיים, זה לא יכול ללכת ביחד. אבל עוד לפני כן הדמוקרטיה בישראל קרטעה, על-ידי הטלת הממשל הצבאי על האזרחים הערבים, על-ידי הפקעת קרקעותיהם, על-ידי שלילת זכויותיהם לאורך שנים. אין עזות מצח – אתה יכול למצוא בכל מקום בעולם – שמדינה מדברת על עצמה כמדינה דמוקרטית והיא מקיימת משטר של הפרדה גזעית בתוכה ומקיימת משטר של כיבוש בשטחים שנכבשו ב-1967. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> שוחררו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין דבר כזה, פשוט זה לא יכול להיות. כל כיבוס המלים – באמת, מה. דמוקרטיה, בסדר, אז יש דמוקרטיה פרלמנטרית. הדמוקרטיה הזו מתחילה בזה שיש זכות הצבעה לכל האזרחים ושכולם יכולים להיות מיוצגים בכנסת על-פי סף מסוים של אחוז החסימה. אבל אחרי זה שום דבר שקורה כאן אינו מתקשר לדמוקרטיה. שום דבר. השוליים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אגבאריה, אתה לא בתור עכשיו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> (אומר בערבית: בחיי, עם כאלה ידידים, אני לא יודע מה אתה רוצה.) <חנא סוייד (חד"ש):> (אומר בערבית: – – – אצל היהודים.) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> (אומר בערבית: אתה ברוטוס?) <חנא סוייד (חד"ש):> (אומר בערבית: בנוגע למתן עדות?) <מוחמד ברכה (חד"ש):> מחרתיים האוכלוסייה הערבית, אזרחי מדינת ישראל הערבים מציינים את יום האדמה ה-35, אדוני היושב-ראש, שהיה אחד הביטויים של מאבקה של האוכלוסייה הערבית לשוויון זכויות בכל מה שקשור ללעמוד ולמחות נגד הפקעת קרקעות. מדינת ישראל הדמוקרטית דאז החליטה שמי שיפקד על דיכוי ההפגנות באזור סח'נין, ערבה ודיר-חנא – זה היה קאא'ד אל-מנטקה אל-שמאליה. שו אקולה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מפקד המחוז הצפוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, מִש אל-מחוז הצפוני. בצבא, לא במשטרה. <חנא סוייד (חד"ש):> מפקד פיקוד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אלוף פיקוד הצפון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אלוף פיקוד הצפון, קראו לו אז רפאל איתן – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הרמטכ"ל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – הוא שניצח על דיכוי הפגנות של אזרחים שבאו למחות נגד הפקעת קרקעותיהם עם טנקים. בשם הדמוקרטיה נהרגו, נרצחו, שישה אזרחים ערבים – שלושה בסח'נין, אחד בערבה, אחד בכפר-כנא ואחד בטייבה במשולש. שישה אזרחים, בשם הדמוקרטיה. וכאן מביאים את חתיכת החוק הזה, ובשם הדמוקרטיה כביכול, באים כדי להציע לשלול אזרחות. נו, אז בסדר. זה יתחיל עכשיו, אחר כך יתחילו כל מיני תיקונים לחוק של הרחבות וצו הרחבה וצו צמצום, ואתה לא יודע לאן אתה תגיע, אבל אתה תגיע בהחלט לאותו מקום שהחבורה ההזויה של הגזענים שיושבים בבית הזה מובילה אליו, והוא אותה משבצת של דרום-אפריקה, אבל עם שיפורים כחול-לבן. זאת אומרת, יכולים אפילו לעבור את משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה – אם זה על-ידי הגדר בגדה המערבית והמשך הכיבוש וההתנחלויות, ואם זה על-ידי חוקים מסריחים כגון אלה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. כבוד השר עוזי לנדאו ישיב להצעות. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ברוך הבא, כבוד הרב, ברוך הבא. <נסים זאב (ש"ס):> תודה רבה שאתה מכבד אותי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו שמחים שהגעת בזמן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אתה מקבל אותי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כמעט השר לא יכול להתחיל להשיב לפני שאתה יושב. <נסים זאב (ש"ס):> אף אחד לא ידע שהגעתי עד שאתה לא אמרת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> באמת, צריך לברך אותך. לא מגיעה לך ברכה? אתה רב. אתה רב בישראל, צריך לברך אותך. בבקשה, אדוני השר. <נסים זאב (ש"ס):> אני עכשיו – – – ידעתי שאתה מברך אותי – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, אנחנו היינו עדים בשעה האחרונה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> השר ארדן, השר עוזי לנדאו מרגיש לא טוב שאתם מפריעים לו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> צודק. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, אנחנו היינו עדים בשעה האחרונה ל"קליפ" השבועי, שבו מופיעה להקה, הפעם בהרכב חסר, זאת הלהקה שלא מפסיקה לדבר על גזענות ועל פאשיזם ועל אפרטהייד. ראינו כאן את חנין זועבי וזחאלקה ואגבאריה וחבר הכנסת ברכה. בדרך כלל משתתפים אתם במופע הזה גם חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחמד טיבי לא מוותר, איפה הם הערב? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הנה, טלב אלסאנע נמצא כאן. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני רוצה לומר – אני עוד זוכר את הביקורים של חלקכם בדמוקרטיות הגדולות של מועמר קדאפי – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אין דמוקרטיה – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – – ואצל הדמוקרטיה הגדולה של חאפז אל-אסד – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כיבוש של עם אחר זה לא דמוקרטיה. כשיש כיבוש זה לא דמוקרטיה. אין דמוקרטיה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ושל בשאר אל-אסד – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כשיש דיכוי זה לא דמוקרטיה – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> כדאי רק שתגידו כאן בעד איזה דמוקרטים אתם היום – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גירוש – – – גירוש עם שלם – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – בעד הדמוקרטים של ביזרטה או בעד הדמוקרטים של טריפולי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גירוש – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> כדאי שתאמרו אם אתם היום בעד הדמוקרטים של בשאר אסד – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לא להפריע, חבר הכנסת טלב אלסאנע. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – או בעד הדמוקרטים של דרעה – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נתן לך מחמאה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – אבל אתם באים לכאן היום ומלמדים אותנו מה זה דמוקרטיה. אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע – אתה בא למדינות, מדבר בשבח הלובים ומדבר בשבח הסורים ומדבר בשבח הפלסטינים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בשם העמים, לא בשם המנהיגים. יש הבדל בין עם ומנהיג. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני רוצה לומר לך – בשבח העמים, בהחלט. בשבח העם המצרי – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה יהיה? <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – אתה יודע שבכל המקומות האלה מפלים נוצרים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> איפה? <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אתה תראה שבמצרים רודפים את הקופטים והורגים בהם. אני רוצה לחדד את זיכרונך, לרענן אותו – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – שלכם. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – באף מדינה ערבית מאלה שאתה נוסע לשם – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – אין זכויות שוות לנוצרים, הם נחשבים אזרחים ממדרגה שנייה – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ונכון שלא פוגעים שם כל כך ביהודים, כי לא נותרו שם יהודים. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> לא נותרו שם יהודים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – מסגדים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> במסע הזה שמענו כאן את חברת הכנסת חנין זועבי – – <קריאות:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם מישהו יפריע לשר לנדאו, אני קורא לו פעם ראשונה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – מדברת על חוק ה"נכבה" כדוגמה לחלק מן החוקים הגזעניים שיש כאן. אני אומר לך, חברת הכנסת חנין זועבי, לא היית כאן בדיון הקודם על חוק ה"נכבה". מהי ה"נכבה"? מדוע מתכנסים ערבים ומדברים בשבח ה"נכבה"? לדבר על אסון 1948. מהו האסון האמיתי בעיניכם? הוא התקווה שהיתה לכם לקום על מדינת ישראל קודם שקמה, להרוס, לאבד, להשמיד, לרצוח כל מי שישנו כאן, בסגנון הפוגרומים שלכם, עם סכינים, עם גרזנים, עם מרעישים. זה סגנון הרצח של איתמר וזה סגנון הרצח של הפצצה שהתפוצצה רק בשבוע שעבר בתחנת האוטובוס שמול "בנייני האומה". אתם הובסתם, והאסון האמיתי שאת ושכמותך מדברים עליו, האסון האמיתי הוא שלא הצלחתם להרוג ולהשמיד את המדינה היהודית. ההתכנסויות שאתם מתכנסים נועדו לרענן את התקווה הזאת, שתעשו זאת בעתיד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה יודע – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני אומר גם לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע: ה"נכבה" האמיתית של 1948 היתה ליהודי עירק, שחיו עם העם העירקי מאות שנים בשלום. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למה אתה משכתב את ההיסטוריה? איפה נהרגו יהודים? <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> יום בהיר קם השלטון העירקי ומגרש אותם בחוסר כול. ה"נכבה" האמיתית היא של יהודי 1956 במצרים, שסולקו מאלכסנדריה בחוסר כול. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם לא היו בנגב הזה, הם היו באירופה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ה"נכבה" האמיתית היא של העם היהודי בכל מדינות העולם, בוודאי במדינות ערב, שנרדף ומסולק על היותו יהודי. אם יש בכם טיפת הגינות, אמרו על זה מלה אחת, גנו את מדינות ערב בעבור זה. ובוודאי לגבי השקר שלכם בנושא חוק ה"נכבה". מה אמרתם בשבוע שעבר על חוק ה"נכבה"? שהוא מבטא משטרת מחשבות, אסור לאדם לחשוב בלבו ולהצטער על הכאב שהיה לו. אמרתם שמשטרת מחשבות ומדינת משטרה שאוסרת כינוסים – שקר הדבר. איש לא אוסר להתכנס, איש לא אוסר עליכם לחשוב כל מה שתרצו לחשוב. אבל אתם מצפים שמדינת ישראל תממן מכיסה, מתקציבה, את אלה שמבקשים להתכנס ולהצטער שלא הצליחו לבצע את רצח ה"נכבה" שקיוויתם לו ב-1948, להפיל את מדינת יהודים? הטמטום הזה של מדינת ישראל, שקיים עד החוק הזה, אתם מצפים שנמשיך אותו? <מוחמד ברכה (חד"ש):> תקציב המדינה זה לא רק שלך, זה גם שלי, זה גם מהמסים שלי. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת ברכה, הלהקה הנודדת שלכם, הלהקה הנודדת שלכם, להקה של גזענים ופאשיסטים. אתם צריכים לקום ולהודיע לכל מדינות ערב וגם לרשות הפלסטינית, זאת שמתכוונת להקים מדינה פלסטינית, בלשונכם, שבה יחיו יהודים ונוצרים וערבים וכולם, ללא הבדל זכויות ושוויון... <עפו אגבאריה (חד"ש):> שהיא תחת כיבוש שלכם. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> מן הסעיפים הראשונים בחוקה של המדינה הפלסטינית שאתם מדברים עליה – מופיע השריעה כחוק מדינה. על-פי השריעה, אין זכויות שוות למיעוטים, שאינם יהודים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לשבת. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> מלה אחרונה אני חייב לומר כאן לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת אגבאריה, אתה דיברת כאן, כלפי חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, בסגנון גס, בלשון משולחת: את בכלל אל תדברי, את שיקסע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא אמרתי כך, אל תסלף, אל תשקר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אז תקום ותתנצל. אני אומר לך, חבר הכנסת אגבאריה, לא קל להיות גר ולהפוך ולהתקבל לעם היהודי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אל תשקר, לא דיברתי כך. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> בדתות אחרות, כל אחת לשיטתה, כל אחד יכול להתקבל על-פי שיטתה. אצלנו המבקש להיות יהודי צריך לעבור מסלול קשה. הוא צריך לרצות והוא צריך להוכיח. בלשונה של רות המואבייה: באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי, אלוהייך אלוהי. וניתנת דוגמה אישית. הגרים אהובים עלינו, מקובלים ומוערכים, ושלא כמו עמים אחרים ודתות אחרות, מרגע שנעשו גרים נעשו בשר מבשרנו ועצם מעצמותינו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כל עוד הם לא שחורים. אם הם לבנים אז זה בסדר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ובמיוחד אני רואה את אלה המשרתים בצה"ל ומובילים בכל היחידות הלוחמות. הייתי מצפה מכם, המדברים על שוויון זכויות, לדבר גם על שוויון חובות. כגרים, התנדבו לצבא, קחו עליכם את מלוא הסיכונים לחיות במדינה חופשית ודמוקרטית, המתגוננת היום, וצריכה להתגונן גם מפני חלק מכם שקמים עליה מתוך הכנסת כדי לפעול נגדה. אף עם בעולם איננו מאפשר לטמטום הזה, לחוסר האחריות הזה, של מי שמבקשים לקום עליו להשתמש בדמוקרטיה כדי לקעקע אותו מבפנים. אני רוצה מכאן לומר, בוודאי לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי ולכל הגרים ההולכים עמנו: אנחנו אוהבים אתכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לכבוד השר. אנחנו עוברים להסתייגויות, מצביעים על ההסתייגויות. ההסתייגות הראשונה – חבר הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גלאון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנחנו את הראשונה נוריד. נצביע רק על השנייה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות השנייה. מי בעד? מי נגד? כמובן, ההסתייגויות לסעיף 1. <קריאה:> בעד. השנייה – בעד. <קריאות:> נגד, נגד. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד – 35, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו אנחנו מצביעים על החלופין של ההסתייגות. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד – 35, אין נמנעים. החלופין לא התקבלה. עכשיו אנחנו עוברים להסתייגויות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. ההסתייגות הראשונה, סעיף 11א – זה מס' 3 לפי הנייר שיש לכם. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד – 35, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים להצביע על ההסתייגות הנוספת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד – 35, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. כרגע אנחנו עוברים להצביע על שם החוק וסעיף 1, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 36 נגד – 10 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שם החוק וסעיף 1 התקבלו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית: הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011 – נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 37 נגד – 11 נמנעים – אין חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, נתקבל. <קריאה:> אני לא הצבעתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו נוסיף אותך. <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה מתחשמל ממך. זה מתרגש ממך שם. בעד – 37, נגד – 11, נמנעים – אין. חוק האזרחות (תיקון מס' 10), התשע"א–2011, נתקבל כחוק בקריאה שנייה ושלישית, ונרשם בספר החוקים. תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להגיד תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, סעיף התודות, חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אדוני גם רוצה להודות, רותם? על מה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם אני רוצה, אני יוזם ההצעה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> וחבר הכנסת דוד אזולאי מודה על מה? אז מי ראשון? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יושב-ראש הוועדה ראשון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יושב-ראש הוועדה, בבקשה. כך זה הנוהל: יושב-ראש הוועדה, אחר כך היוזם. בבקשה, חבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש הוועדה. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכל אלה שתמכו בהצעת החוק. אני רוצה להודות לנציגי הוועדה, היועץ המשפטי של הוועדה גלעד, ולדניאל שמלווה אותו; למנהלת הוועדה, הגברת יפה שפירא, לשוש מזכירת הוועדה, לכל צוות הוועדה, כמובן, שעזרו וסייעו בהכנת הצעת החוק הזאת. תודה רבה לכולם. יישר כוח. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני יושב-ראש הוועדה. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה, יוזם ההצעה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הכנסת קיבלה חוק שכל מדינה נורמלית היתה מחוקקת אותו כבר מזמן. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת רוברט אילטוב, שהוא אחד מיוזמי החוק יחד אתי. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה חבר הכנסת אזולאי. אני רוצה להודות לכם, חברי חברי הכנסת, שתמכתם בחוק הזה והסברתם לכל מי שרוצה לבגוד במדינה הזאת, למי שרוצה לבצע בה פעולות טרור, שאזרחות ונאמנות הולכות יחד, אין אזרחות אם אין נאמנות. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לחבר הכנסת רותם. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 109), התשע"א–2011> [מס' כ/366; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 17022; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים לסדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 109) – קריאה שנייה ושלישית. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עומדים להצביע על הצעת חוק שהיא לא פחות ממהפכה בתפיסת העולם שלנו לגבי כל נושא הסחר בנשים ושירותי הזנות. אני רוצה לומר שבמשך שנים התעשייה סביב סחר בנשים לא קיבלה את ההגבלה המתאימה, והגיעו שני חברי כנסת חרוצים בכנסת הזאת – חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת אורית זוארץ – וקבעו יתד חשובה למען המאבק הזה. הצעת החוק הזאת מבקשת לאסור באופן מוחלט פרסום מודעות בדבר מתן שירותי זנות וכן להחמיר את העונש בשל פרסום כזה. אין עיתון שבו לא תוכלו למצוא – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברים, חברים, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אלקין, בבקשה, תכבדו את חברת הכנסת חוטובלי. בבקשה. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> אדוני יושב-ראש הקואליציה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש לה רוב, יש לה רוב, לא צריך לעבוד קשה. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> יש כאן באמת הצעת חוק חשובה מאוד בכל מה שנוגע לתעשייה סביב עולם הזנות. כשמדברים על נשים ועל כבוד נשים אין דבר שפוגע יותר בכבוד נשים מאשר העובדה שהופכים אשה לכלי ממכר, מאשר העובדה שהופכים אשה לדבר שאפשר – במודעה שמודבקת לרכב, בפליירים שמסתובבים על רצפות הרחובות בתל-אביב – אפשר להפוך אותה בעצם לדבר הנחות ביותר, לסוג של קניין, שאפשר לקנות את גופה בכסף. וסביב התעשייה הזאת יש אנשים שמרוויחים כסף, מפרסמים, תעשייה שלמה שמגלגלת עשרות מיליוני שקלים, של אנשים שנהנים משימוש בנשים, מסחר בנשים. הצעת החוק הזאת בעצם קובעת שכל פרסום יהיה אסור, ומעלה את הענישה על פרסום כזה ובעצם מכניסה אל תוך המעגל הזה את כל השרשרת שעוברת בדרך אל עניין הפרסום של מודעות הזנות. המצב החוקי שהיה לפני החוק קבע שניתן לפרסם בתנאים מסוימים שירותי זנות של בגיר, ואף שסעיף 205א לחוק העונשין קבע עונש על חמש שנות מאסר לעבירת פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין, העונש על פרסום מודעות זנות של בגיר היה שישה חודשי מאסר בלבד. הצעה זאת מבקשת לבטל את הסייגים והתנאים המפורטים בסעיף 205ג(ב) לחוק, ובכך לאסור לחלוטין פרסום בדבר מתן שירותי זנות. עוד מוצע להחמיר את העונש הקבוע לעבירה משישה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר. כמו כן, מוצע לקבוע כי כאשר תאגיד עובר את העבירה של פרסום מודעות זנות, בין בשל בגיר ובין בשל קטין, ניתן יהיה להטיל כפל קנס – 500,000 שקלים. ההצעה הזאת משקפת שינוי בהתייחסות החברתית לתופעת הזנות, שינוי שיש לו ביטוי גם בשינוי הנורמה המשפטית. היום גוברת המודעות לכך שהזנות כשלעצמה היא תופעה שלילית וחמורה הכרוכה בפגיעה קשה בעוסקות ובעוסקים בה, היא פוגעת בכבודם, בחירותם, בגופם ובנפשם, וכן פוגעת בחברה בכללותה. יש הכרה בחובתה של החברה להיאבק בתופעת הזנות, לפעול לצמצומה ולסייע לשיקום הנפגעים ממנה. הפרסום בדבר שירותי זנות הוא חוליה משמעותית בתעשיית הזנות, שכן הוא מעודד את הצריכה והביקוש לשירותים אלה והופך אותם לנגישים יותר לציבור, מוכרים ומקובלים ולגיטימיים. הפרסום תורם להגדלת היקף העוסקים והעוסקות בזנות ולהחמרת הפגיעה בהם. לכן הצעת החוק מבקשת לצמצם פרסום הודעות שירותי זנות – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אלכס, חברת הקואליציה שלך מדברת, אתה לא יכול לתת לה גב, תן לה יד. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> אני רוצה לשתף אתכם בהסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. במהלך הדיונים על החקיקה עלתה שאלה עקרונית: האם להפליל את הנשים שעוסקות בזנות? יש היגיון רב בטענה של חבר הכנסת דב חנין, שמציע כי במשך שנתיים מיום התיקון לא יישא נותן השירות עצמו באחריות פלילית בגין עבירה – המטרה היא כמובן להגן על הנשים. הוועדה, בדיונים שלה, העלתה את החשש שאם נפתח פרצה בחוק הזה, שהוא חוק חשוב שמתחיל מהפכה משמעותית מאוד – הוועדה העלתה את החשש מכך שאותם אנשים שעומדים מאחורי התעשייה יעמידו את הנשים בחזית וישתמשו בהן כחומת מגן מפני אותם פרסומים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בגלל זה הגבילו את זה לשנתיים – – – <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> נכון. למרות זאת בחרה הוועדה לא לקבל את ההסתייגות, ובמקום זה – וכאן אני מעירה הערה חשובה, כי בעצם על בסיס ההערה הזאת מושתתת ההסכמה שלא לקבל את ההסתייגות. יש התחייבות שקיבלה הוועדה ששר המשפטים יפנה ליועץ המשפטי לממשלה וייתן הנחיה ברורה, שהיא לא מוגבלת לשנתיים, הנחיה ברורה שלפיה הנשים לא יועמדו לדין בכל מה שנוגע לפרסום מודעות ובכל מה שנוגע לכל התהליך שנקבע כאן בחוק הזה. הדבר הזה עומד בהלימה עם החקיקה הישראלית שאינה רואה בעוסקות בזנות עצמן עברייניות כי אם קורבנות. וזה דבר חשוב, והוועדה תפקח על כך, שהיועץ המשפטי לממשלה ייתן הנחיה ברורה, בתיאום עם שר המשפטים, שהעוסקות בזנות לא יועמדו לדין ובעצם לא יהיו הקורבן הקל. כפי שאמרה לי חברת הכנסת זהבה גלאון – ברכות על הצטרפותך, זאת באמת הזדמנות לומר, את עסקת הרבה בנושא הזה של סחר בנשים. וזה באמת חשוב שהנשים הללו לא יעמדו במרכז; מי שיעמוד במרכז זה כל אותם מפרסמים, זה כל אותה תעשייה שעומדת מאחורי העניין. לאור האמור, אני קוראת לכנסת לדחות את ההסתייגות, להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה. וכמובן – זמן התודות, שהוא חשוב מאוד. אני רוצה להודות לחברי הכנסת. היה לי תענוג לעבוד אתכם, חברת הכנסת אורית זוארץ, חבר הכנסת דב חנין. אני חושבת שהצעת החוק שלכם משקפת אולי את העובדה שכשמדובר במאבק על כבודן של נשים יש תמימות דעים בין קואליציה לאופוזיציה, ויש כאן באמת מהפכה של ממש, שהובלנו יחד. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה היקרה שלי, לדלית אזולאי, יחד עם מי שמנהלת אתה, אריאלה אהרון, שעושות עבודה נפלאה בשיתוף הפעולה שלנו בוועדה. אני רוצה להודות לשר המשפטים. אני רוצה להודות לצוות המקצועי המסור שלי, ליועץ החקיקה דורון גיסינגר, לדוד בן-גיגי ולאפרת, שעושים ביחד עבודה נפלאה. אני רוצה להודות לכם, חברי הכנסת, על התמיכה שלכם בחוק הזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. חברי הכנסת המסתייגים מהצעת החוק – חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה, חמש דקות לכבודה. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> – – – תודה ליושב-ראש ועדת חוקה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> שוויתר. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – שנתן לנו את הצעת החוק הזאת. <אורית זוארץ (קדימה):> כן, שנתן לנו את הזכות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> דודו רותם, כשמודים לך תקשיב לתודות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אה, אתה לא מקבל. אנחנו קיבלנו את התודה. <אורית זוארץ (קדימה):> אני מקווה מאוד שהצעות חוק נוספות תוכלנה לעבור לוועדה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חברת הכנסת זוארץ. חמש דקות לרשותך. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום אנחנו עושים צעד מהפכני בפגיעה בתשתיות. כפי שאנחנו מדברים על פגיעה בתשתיות הטרור, היום אנחנו פוגעים בתשתיות הטרור שמופנה כלפי נשים בישראל, גם נשים ישראליות, גם נשים שמגיעות הנה כמהגרות עבודה בחסות מדינת ישראל, וגם פליטות וקורבנות שמגיעות לישראל. הגיע הזמן לפגוע בתשתיות האלה פגיעה אנושה. ואני חושבת שרק בציר העונשין ניתן יהיה לפגוע, ובכיסם של אותם עבריינים. אנחנו מדברים פה על תופעה קשה ועל ניצול נשים. כבוד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, זנות זה לא עיסוק. נשים בזנות מנוצלות לזנות. במהלך העבודה שלנו בשנתיים האחרונות מצאנו שגם נשים שטענו שהן כביכול – או טענו בשמן שהן כביכול נמצאות שם מתוך איזושהי בחירה, בדיקה מעמיקה יותר מצאה שהן נמצאות שם מתוך מצוקות; ברוב המקרים, מצוקות כלכליות, ובמקרים רבים נוספים כתוצאה מהחזקה בכפייה על-ידי גורמים עברייניים, שמאלצים אותן להיות בזנות. ולכן, פגיעה בפרסום מודעות שמציעות שירותי מין, ענישה וכליאה של עד שלוש שנים של אותם עבריינים וקנס כספי יפגעו קשות בתשתית הזו, וזה רק חלק. כשאנחנו מדברים על עבודה מערכתית, ונמצא פה גם השר לביטחון הפנים – ואני חייבת להודות גם לך על העבודה הנחושה שאתם עושים, על ההתגייסות המלאה שלכם – אני קוראת להתנגד להסתייגות שהוצעה על-ידי חברי דב חנין. ממה שהובהר לנו בוועדה, ההסתייגות נובעת בעיקר מחוסר אמון במערכת. לנו יש אמון במערכת, לנו יש אמון במשרד לביטחון פנים ובמשרד המשפטים. ואני חושבת שבשנתיים שאני ממלאת את תפקידי בוועדה הוכחתם את עצמכם מעבר לכל ספק. ואני חושבת שהעבודה הנחושה שלכם כנגד הגורמים העברייניים תמשיך מהשלב הזה הלאה, גם בהגשת כתבי אישום וגם בדרישה למימוש והחמרה של הענישה ומיצוי הדין עם אותם גורמים עברייניים. אני כמובן רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שבאמת הציעה שהדיונים בקידום הצעת החוק ייעשו במסגרת הוועדה, והם אכן קודמו באופן ענייני ומהיר; לחבר הכנסת דב חנין, שהצטרף להצעת החוק והצמיד את ההצעה שלו להצעה שקידמנו. נמצאת כאן חברת הכנסת זהבה גלאון. אני חושבת שזו סגירת מעגל להצעת חוק שפעלת רבות לקדם אותה. לעו"ד נעמי לבנקרון, שיזמה את הצעת החוק. ושוב לחזור ולהודות לשרי הממשלה שתמכו פה אחד בוועדת שרים לענייני חקיקה, גם שר המשפטים, גם השר לביטחון הפנים, שר הרווחה, שר התמ"ת והשרים הנוספים. לעו"ד רחל גרשוני ממשרד המשפטים, ולעו"ד גלעד סממה שהעיר והאיר את עינינו. כמובן, לעובדי המשרדים שמשתתפים בדיונים בוועדה ומאירים את עינינו בדבר ההשלכות האפשריות. כמובן לצוות הוועדה: דלית אזולאי, אריאלה, רבקה הדוברת, סיגלית עדרי, מנהלת הוועדה הקודמת, הצוות המשפטי, וכמובן – בלי נציגות הארגונים החברתיים, ארגוני הנשים, לא יכולנו לקדם את הצעת החוק ולשכנע את כולם בצדקתה. אני כמובן קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק, ומודה לכם מכאן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. השני שמסתייג – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חמש דקות לחבר הכנסת דב חנין, בבקשה. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, זה מצב קצת יוצא דופן שחבר הכנסת שהוא אחד מיוזמי הצעת חוק מגיש הצעה של הסתייגות אמיתית, מהותית, בפרט מסוים בהצעת החוק שאני עומד מאחוריה, חושב שהיא חשובה, חושב שהיא חיונית. אבל, בנקודה מסוימת אני מציע לשנות אותה. אני רוצה לפתוח, כמו קודמותי, בהערכה, באמת הערכה גדולה ליושבת-ראש הוועדה למעמד האשה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שלקחה פה את ההובלה של הנושא, ובנמרצות, במהירות, ביעילות ובענייניות קידמה את הדיון בהצעת החוק הזו והביאה להשלמתה. כמובן, לחברתי חברת הכנסת אורית זוארץ, שהיתה מנוע אמיתי מאחורי הצעת החוק הזאת, גיבשה תמיכה רחבה גם בקרב חברי הכנסת וגם בקרב השרים. חברת הכנסת זהבה גלאון, שהצטרפה אלינו באופן סימבולי היום כדי לראות את השלמתה של הצעת חוק שהיא היתה היוזמת הראשונה שלה, נדמה לי עוד לפני שתי כנסות. וכמובן לכל העוסקים האחרים במלאכה, היועצת המשפטית של הוועדה, צוות הוועדה, הגורמים האחרים שליוו אותנו בחקיקה. הצעת החוק הזו, עמיתי חברי הכנסת, היא בעיקרון הצעת חוק חשובה, מתקדמת וראויה. הרעיון שלה הוא רעיון מאוד מאוד נכון, והרעיון אומר שמאחורי הזנות עומד מנגנון כלכלי. אם אנחנו רוצים להילחם בזנות, אנחנו צריכים להילחם בכלכלת הזנות, בתעשיית הזנות. אנחנו צריכים לקטוע את החוליה הזאת של הפרסום, שהיא חוליה קריטית לקידום תעשיית הזנות. התפיסה הזו שעמדה מאחורינו כשקידמנו את הצעת החוק הזו היא תפיסה מאוד מתקדמת מבחינה חברתית. התפיסה הזו רואה בנשים שנמצאות בזנות לא עברייניות אלא קורבנות של אותה תעשייה, מין, איך להגיד? בשר תותחים של התעשייה הנוראה הזאת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – לעברייניות. <דב חנין (חד"ש):> ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מתוך אותה גישה, שהיא אגב הגישה העקרונית של המשפט הישראלי – המשפט הישראלי איננו מפליל נשים שנמצאות בזנות מתוך הבנה שהנשים האלה הן קורבנות של מצב ולא מייצרות בעצמן מעשה עברייני. מתוך אותה גישה בסיסית, בדיוני הוועדה אני הצגתי את הגישה – אני חייב לומר גם על בסיס דברים מאוד משכנעים שאנחנו שמענו מנציגות ונציגים שהגיעו אלינו מהשטח ותיארו את מצב הדברים שקיים במציאות – שאסור לנו בהצעת החוק הזו לעבור את קו הגבול הזה ולהטיל אחריות פלילית גם על הנשים הנמצאות בזנות. זו תהיה שגיאה עקרונית, שאני מבין שהיא נעשית מתוך מחשבה מאוד ראויה ומאוד נכונה: אנחנו רוצים למנוע פרסומי זנות; אבל, במלחמה הזאת אנחנו לא מקדשים את כל האמצעים. האמירה: המטרה מקדשת את כל האמצעים היא אמירה שמכשילה אותנו, ומכשילה את מי שהולך בה פעם אחר פעם. אין מטרה שמקדשת את האמצעים כי האמצעים מגדירים את המטרה. אתה קובע אמצעים, והם כבר קובעים לאיזה מטרה אתה מתגלגל. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני אמרתי שהחוק הזה צריך להעניש את כולם: את בעל העיתון שפרסם, את מפרסם המודעה ומעצב המודעה, את המדפיס, את בית-הדפוס, את המפיצים. כמובן את הסרסורים, את כולם להעניש; לא להתמקד באשה שנמצאת בזנות כי היא החוליה הקלה להתקפה – היא החוליה שאסור להתקיף אותה, היא הקורבן. היא הקורבן. היה לנו בוועדה, עמיתי חברי הכנסת, ויכוח מאוד רציני, אני חושב, מאוד ער ומאוד מעמיק בשאלה הזו, וכיוון שלא הגענו להסכמה אני הצעתי את ההסתייגות שלי, שלטעמי היא ניסיון ללכת לאיזושהי דרך מלך, דרך אמצע. וההסתייגות אומרת שבשנתיים הראשונות מיום פרסומו של החוק הזה, אותה אשה שנמצאת בזנות לא תישא באחריות פלילית לפי הסעיף הזה. בשנתיים הראשונות. מה ההיגיון ברעיון של השנתיים? אמרתי לחברי בוועדה, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: יכול להיות שאנחנו נראה שהחוק הזה, בלי להפליל את הנשים שנמצאות בזנות, ועם כל השינויים הדרמטיים שאנחנו עושים בחוק הזה, מצליח להשיג את המטרות, ואנחנו מחסלים את פרסומי הזנות בישראל. אז לא היינו צריכים ללכת לאמצעי הדרסטי הקיצוני, מרחיק הלכת, ואולי המיותר, כי פתרנו את הבעיה בלי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים ממש. בכל זאת, הדברים חשובים. ממש עוד חצי דקה. הצלחנו, בלי לנקוט את האמצעי החריג ואולי המיותר הזה, להשיג את המטרה שרצינו להשיג. ואם טעיתי, ובלי הפללה של הנשים אי-אפשר לחסל את הפרסומים, אז ממילא בעוד שנתיים ההוראה הזאת של ההסתייגות תפקע, ובלי שום צורך בחקיקה נוספת של הכנסת נגיע למצב שגם הנשים תופללנה. אני חושב שזה היה מנגנון מאוד הגיוני, מאוד נכון, מאוד שקול, מאוד מאוזן. לכן אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, לתמוך בהסתייגות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה. לסעיף 1 ו-2 אין הסתייגויות, מצביעים כהצעת הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 33, נגד – אין, נמנעים – אין. סעיפים 1 ו-2 התקבלו כהצעת הוועדה. סעיף 3, חברת הכנסת זוארץ הורידה את ההסתייגות. עוברים להסתייגות חבר הכנסת דב חנין. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 8, נגד – 26, נמנעים – אין. ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לא התקבלה. עוברים לסעיף 4, אין הסתייגויות. מצביעים על סעיפים 3 ו-4 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 34, נגד – אין, נמנעים – אין. סעיפים 3 ו-4, כהצעת הוועדה, התקבלו בקריאה שנייה. עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 109), התשע"א–2011, כהצעת הוועדה, בקריאה שלישית. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 109), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 35, נגד – אין, נמנעים – אין. החוק התקבל והוא נכנס לספר החוקים. תודה רבה. <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/573).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, יבוא ויעלה ובבקשה יציג את החוק. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5). סעיף 121 לפקודת מס הכנסה קובע את שיעורי המס החלים על הכנסתו החייבת של יחיד. בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 נקבע מתווה להפחתת המס האמור. בהצעת החוק מוצע לתקן את המתווה לשלוש מדרגות המס העליונות, כך שההפחתה בשלוש מדרגות מס אלה תידחה בשנה אחת ותחל בשנת המס 2012, ושיעורי המס הסופיים המפורטים בחוק ההתייעלות הכלכלית לעניין מדרגות מס אלה ייכנסו לתוקף רק בשנת המס 2017, לא בשנת המס 2016, כפי שנקבע במתווה המקורי בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010. דחיית הפחתת שיעורי המס על יחידים בשלוש מדרגות המס העליונות לשנים 2012–2016 תגדיל את הכנסות המדינה ממסים בכל אחת משנות המס האמורות בכ-800 מיליוני שקלים. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לסגן השר, חבר הכנסת יצחק כהן. עוברים לדיון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> סוכם שכולם מוותרים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ואחרון – יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ויתר. עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 1 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 21, נגד – 1, נמנעים – 2. הצעת החוק עברה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעת ועדת הכנסת בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סעיף 10: הצעת ועדת הכנסת בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה – דיון והצבעה. חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, יבוא ויציג את ההצעה. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את החלטת ועדת הכנסת מיום 14 במרס 2011 בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, המובאת לאישור הכנסת. זוהי הפעם הראשונה שהכנסת נדרשת להפעיל את סמכותה לפי חוק חדש שחוקקה, חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה. לפיכך אבקש להסביר את המסגרת הנורמטיבית שבה אנחנו פועלים בהצעה הזו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא צריך, מוותרים. <חנא סוייד (חד"ש):> לא צריך. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. אחר כך כשהארגון שלכם, "עדאלה", יעתור לבג"ץ, הוא יגיד שלא הסברנו כאן את הדברים. אז אני בכל זאת לא מקבל את עצתכם ואסביר אותם. בבסיס החוק החדש עומדת התפיסה הערכית שחבר הכנסת, או חבר הכנסת לשעבר, המסכל את האפשרות לקיים חקירה פלילית או משפט נגדו בחשד לעבירה חמורה או נמלט מריצוי העונש, אין זה ראוי כי יקבל שכר או גמלה מאוצר המדינה. בהתאם לחוק, הוסמכה הכנסת לשלול תשלומים מחבר הכנסת או מחבר הכנסת לשעבר שמתקיימים בו שלושה תנאים מצטברים. הראשון, הוא חשוד או נאשם בעבירה חמורה שדינה עשר שנות מאסר או יותר, או הורשע בעבירה כזו; השני, העבירה בוצעה בעת כהונתו בכנסת; השלישי, הוא לא התייצב לחקירה או למשפט שהוזמן אליהם, או לריצוי העונש, ולא הציג טעמים סבירים לכך. החוק קובע כי מי שיבחן את התקיימות שלושת התנאים הנ"ל הוא היועץ המשפטי לממשלה, וזאת ביוזמתו או לפי פנייה של עשרה חברי כנסת לפחות. ואכן, 26 חברי כנסת, ובראשם חבר הכנסת נסים זאב, פנו אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשו שיבדוק אם מתקיימים לגבי חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה שלושת התנאים הנ"ל. היועץ המשפטי לממשלה השיב כי אכן מתקיימים התנאים וכי בשארה נחשד בעבירות של סיוע לאויב במלחמה בישראל, מסירת מידע לאויב, מגע עם סוכן חוץ, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ומימון טרור ויציאה למדינת אויב שלא כדין. לפי החשד, העבירות נעברו בעת כהונתו בכנסת. היועץ מסר עוד כי על-פי החשדות עמד בשארה בקשר עם גורמי "חיזבאללה" וסייע בידם במאבקם בישראל, לרבות בימי מלחמת לבנון השנייה. לעניין האי-התייצבות מסר היועץ המשפטי לממשלה כי בשארה הוזמן לחקירה ביאחב"ל לאחר שהתנהלה חקירה בעניינו וכי בסיום יום החקירה השני הודיע בשארה כי בכוונתו לצאת לחו"ל לנסיעה שתוכננה מראש. לפיכך, תואם בין החוקרים לבינו מועד להמשך החקירה לשבוע שלאחר מכן, אך הוא עזב את הארץ ולא חזר. בהמשך העבירה המשטרה לבשארה מסר מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה שלפיו עליו להתייצב להמשך החקירה, אך בשארה לא נענה גם לכך והחקירה לא חודשה. החוק קובע כי הכנסת תוכל לדון בשלילת תשלומים רק אם ועדת הכנסת המליצה בפניה על כך. בהתאם, קיימה ועדת הכנסת דיון בפנייה של חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת ובמכתבו של היועץ המשפטי לממשלה, ובסופו של דבר החליטה פה אחד להמליץ בפני הכנסת על שלילת כל התשלומים שלהם זכאי בשארה מהכנסת לפי חוק הגמלאות והחלטת הגמלאות לחברי הכנסת – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מאוד דמוקרטי. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – קרי, קצבה חודשית, שירותי טלפון, מינוי על עיתון, פרסומי הממשלה וזכות נסיעה חינם בתחבורה הציבורית. החלטה זו הונחה על שולחן הכנסת. ועדת הכנסת היתה מודעת לכך ששלילת גמלה, הגם שהיא אפשרית בתנאים מסוימים גם לנושאי משרה אחרים, אינה דבר קל ערך, אך סברה שזהו בדיוק המקרה שבו יש להפעיל את הסמכות שמעניק לה החוק. הוועדה מצאה חומרה מיוחדת, לצד החשדות הכבדים, גם בכך שבשארה ניצל את מעמדו המיוחד כחבר הכנסת ואת חסינותו כדי לברוח מהארץ ולהתחמק מהמשך החקירה ומהעמדה לדין. בהקשר זה אציין כי בדיון בוועדת הכנסת הדגיש היועץ המשפטי לכנסת כי אין תפקידה של הוועדה לשפוט את עזמי בשארה על דעותיו הפוליטיות והאידיאולוגיה שלו ככאלה, אלא עליה לפעול ולקבל החלטה רק בהתייחס לעבירות שבהן הוא חשוד. חשוב להזכיר כי כבר בעת שוועדת הכנסת עסקה בחקיקת החוק היא היתה מודעת לרגישות שבשלילת שכר או גמלה, ולכן קבעה שורה ארוכה של איזונים ומנגנוני בקרה – שאושרו כאן, כמובן, גם במליאה – שמטרתם להבטיח כי החוק יהיה מידתי וסביר. כאמור, ההליך יכול להיפתח רק לאחר הודעה של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה חבר כנסת לשעבר החשוד בעבירה שדינה עשר שנות מאסר לפחות לא התייצב לחקירה ולא הציג טעם סביר לכך. לשלילת התשלומים קודמת החלטה של ועדת הכנסת, וכמובן, החלטה זו טעונה אישור של מליאת הכנסת עצמה. החוק קובע כי לחבר כנסת הנוגע בדבר תינתן זכות טיעון בפני ועדת הכנסת, וכן בפני הכנסת, באמצעות אחד מחברי הכנסת. על כן, הודעה על קיום הדיון הן בוועדה והן במליאה נמסרה לחבר הכנסת לשעבר בשארה לפי הכתובת האחרונה שמסר לכנסת, ופורסמה באתר האינטרנט. הודעה על קיום הדיון נמסרה גם לכל חברי הכנסת מראש, ופרוטוקול הדיון בוועדת הכנסת עמד לעיונם כדרישת החוק. עוד קובע החוק כי אם בתוך שנה חבר הכנסת יתייצב לחקירה או למשפט או שיחדלו להתקיים בו התנאים שעליהם הודיע היועץ המשפטי לממשלה – במקרה כזה יוחזרו לו כספי השכר או הקצבה שנשללו ממנו. בהוראה זו ביקשה ועדת הכנסת להדגיש שלא מדובר בענישה אלא ברצון לתמרץ את חבר הכנסת להתייצב להמשך חקירתו כנדרש וכדי להפסיק את האבסורד שבו ממשיכים לשלם תשלומים מדי חודש לאדם שנמלט מחקירה ונמלט מן הדין בנסיבות האלה. הוראה חשובה נוספת קובעת כי מי שנשללו ממנו תשלומים יכול לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתציע לכנסת לשנות את החלטתה אם חל שינוי בנסיבות. כמו כן קובע החוק שהחלטת הכנסת לא תחול על תשלומים המגיעים לשאיריו של חבר הכנסת לאחר מותו, אלא רק על תשלומים שהוא עצמו זכאי לקבלם. החוק קובע במפורש כי הוא חל גם על עבירות שבוצעו לפני תחילתו, ובלבד, כאמור, שבוצעו או בוצעו לכאורה בעת הכהונה בכנסת. לפיכך, מוסמכת כעת הכנסת לשלול תשלומים מחבר הכנסת לשעבר בשארה, ומובן כי מדובר רק בתשלומים עתידיים, ולא בכאלה שכבר שולמו לו עד היום. החלטת הכנסת יכולה להתייחס לכל התשלומים שמקבל בשארה מהכנסת או לחלקם, וכאמור, ועדת הכנסת המליצה כי ההחלטה תחול על תשלומי הקצבה וכל התשלומים הנלווים כפי שפירטתי קודם. החוק קובע שהכנסת תקיים הצבעה אחת על המלצת ועדת הכנסת, אלא אם כן 25 חברי כנסת לפחות ביקשו לקיים הצבעות נפרדות על פרטי ההמלצה. בסיום הדברים אני מבקש לומר כי ועדת הכנסת דנה בכובד ראש הן בשלב חקיקת החוק המסמיך והן בדיון הפרטני בעניינו של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, וסברה כי חובה עליה לשים סוף למצב האבסורדי שבו מי שנחשד בעבירות מהחמורות שבספר החוקים ומסכל את המשך קיום ההליכים המשפטיים נגדו ממשיך לקבל מדי חודש אלפי שקלים מאוצר המדינה. כאמור, אם תחליט הכנסת לאמץ את המלצת הוועדה, תחול ההחלטה על תשלומים שהיו אמורים להשתלם מתחילת החודש הבא ועד שיודיע היועץ המשפטי לממשלה כי חבר הכנסת לשעבר בשארה חדל להיות בגדר חשוד שאינו מתייצב לחקירה או עד שהכנסת תשנה את החלטתה. כלומר, אני שב ואומר, אם יחזור חבר הכנסת לשעבר בשארה לארץ להמשך חקירתו הוא ישוב להיות זכאי לגמלתו, ואם יעשה זאת בתוך שנה אף יוחזרו לו התשלומים שלא קיבל – תשלומי הגמלה שיפסיק לקבל אם ההחלטה תאושר. לאור כל האמור אני מבקש מכם, חברות וחברי הכנסת, לשים סוף לאבסורד, לשים סוף למצב שבו הבגידה משתלמת, ולומר בקול צלול וברור – לקבל את המלצת ועדת הכנסת, לאשר את החלטתה ולשים סוף להעברת התשלומים לחבר הכנסת לשעבר בשארה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים לדיון. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת אורי אריאל. <זאב אלקין (הליכוד):> כולנו מוותרים. <יצחק כהן (ש"ס):> כולם מוותרים, אני אומר לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה לא יכול לדבר בשם כולם. אלקין, צריך להקריא והם יגידו "מוותר". <חנא סוייד (חד"ש):> הוא עשה סקר, עשה סקר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברים יקרים, יש תקנון. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <יצחק כהן (ש"ס):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת יעקב כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <יצחק כהן (ש"ס):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה אתה, תורן? נגמרה התורנות. חבר הכנסת דני דנון. חבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בלב כבד גם אני מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת הרב נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> לא נמצא. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני מבקש להזעיק את רופא הכנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה, אתה משקר ביודעין? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תשלול לו את הפנסיה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצביע על הצעת ועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת כץ, למה אתה לא יושב? איך אתה תצביע? אנחנו עוברים להצבעה על אישור הצעת ועדת הכנסת בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> היושב-ראש, זכית. <נסים זאב (ש"ס):> מחר בבוקר – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא מפריעים בהצבעה. מצביעים. הצבעה מס' 30 בעד הצעת ועדת הכנסת – 29 נגד – 8 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר שלילת תשלומים מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 29, נגד – 8, נמנעים – אין. הצעת ועדת הכנסת אושרה. אני רוצה לציין לפרוטוקול שחבר הכנסת אורי מקלב הצביע בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית אבל לא נרשמה הצבעתו, ואנחנו רושמים את זה לפרוטוקול. <יצחק כהן (ש"ס):> זה לא משנה את התוצאות. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין, הודעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת מרצ כדלקמן: בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת חיים אורון, שפרש מהכנסת, יכהן חבר הכנסת אילן גילאון; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת חיים אורון, שפרש מהכנסת, תכהן חברת הכנסת זהבה גלאון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. <הצעת חוק מניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א–2011> [מס' מ/461; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ז', עמ' 5634; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, אדוני השר להגנת הסביבה, החוק הזה נוגע לך. עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם עוסקת בחיי אדם ובבריאותם ומטרתה הצלת חיים. הצעת החוק מבקשת להסדיר את נושא הטיפול והשימוש באחד החומרים המסוכנים לבריאות ולסביבה, אשר ידוע כגורם לתחלואה, לרבות במחלת הסרטן, ולתמותה – הוא האזבסט. בישראל קיים זה שנים רבות מפגע אזבסט גדול בגליל המערבי. באזור זה מצויים מצבורי אזבסט בקרקעות פרטיות וציבוריות, בבתי תושבים, בחצרותיהם, בשבילי מושבים ובשדות. מקורם של המצבורים הללו בפסולת אזבסט שמקורה ייצור אזבסט במפעל תעשייתי, שפוזרה בכל רחבי הגליל המערבי. האזבסט מסכן את חייהם ובריאותם של תושבי הגליל המערבי החשופים למפגע, ואף גרם לתחלואה קשה ולמוות בקרב הציבור בגליל המערבי. לנוכח הסכנה הבריאותית יזם המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד האוצר, פרויקט לניקוי הגליל המערבי מאזבסט. הפרויקט החל להתבצע, אך יש צורך חיוני להבטיח שיימשך ויושלם. הצעת החוק כוללת מנגנון חשוב ביותר להבטחת מימון העלויות של פרויקט מציל חיים זה. הצעת החוק נועדה למנוע ולצמצם מפגעים סביבתיים ובריאותיים הנגרמים מאזבסט ומאבק מזיק, לטפל במפגעים ולהביא להסדרה כוללת ומקיפה של מכלול הסוגיות הרבות והמורכבות הקשורות לאזבסט. הסדרה זו חיונית לשמירה על חיי אדם ולהבטחת בריאות הציבור – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה, מה קורה שם ביציע? אנחנו לא שומעים את חבר הכנסת אזולאי. השר בגין, תודה על ההפרעה. <השר זאב בנימין בגין:> אני מתנצל, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה, אדוני. הסדרה זו חיונית לשמירה על חיי אדם ולהבטחת בריאות הציבור והעוסקים באזבסט. מקורה של ההצעה בהצעת חוק ממשלתית שיזם המשרד להגנת הסביבה. יצוין כי האזבסט נמצא כיום בישראל בשימוש נרחב, לרבות כחומר לבנייה וכחומר בידוד. מוצע בהצעת החוק לקבוע הגבלות מחמירות על שימוש באזבסט, לאסור כל שימוש או עבודה חדשים באזבסט ולהסדיר את ההוראות אשר יחולו על המשך השימוש הקיים באזבסט בתעשייה, במבני ציבור ובצה"ל, לרבות החובות לטפל ולתחזק מוצרים המכילים אזבסט ולהסיר אזבסט ממתקנים וממבנים בתוך פרקי זמן קבועים. עוד מוצע לקבוע הוראות אשר יסדירו את הטיפול במפגעי אזבסט. מוצע להסדיר באופן כולל את העיסוק באזבסט, ובכלל זה לקבוע מה התנאים אשר יחולו על העוסקים באזבסט, מי יורשה לעסוק באזבסט ומה נדרש לצורך קבלת רשיון לעיסוק באזבסט – הן לבעלי מקצוע והן למעבדות. עוד מוצע לקבוע תנאים והגבלות למתן רשיונות, וכן תנאים ברשיונות, הכשרה נדרשת, הליכי בקשות לרשיון, מבחנים והשתלמויות. מוצע לקבוע חובה לקבל היתר לכל עבודה המתבצעת באזבסט ולקבוע חובות אשר יחולו על מזמין עבודה באזבסט ועל מבצעי העבודה, לרבות על מובילי אזבסט ועל סילוק והטמנה של פסולת אזבסט. עוד מוצע להסמיך מנהל לרישוי אזבסט שיהיה אחראי לתחום האזבסט במשרד להגנת הסביבה וממוני אזבסט, ולהסמיך את הממונה במשרד להגנת הסביבה לאשר או לסרב לבקשות להיתרי עבודה באזבסט. מוצע להסמיך את השר להגנת הסביבה למנות ועדה מקצועית לאזבסט ואבק מזיק, אשר תורכב מנציגי משרדי ממשלה שונים, מומחים ונציגי ציבור, אשר תיתן ייעוץ מקצועי לשר ולמנהל רישוי האזבסט במשרד להגנת הסביבה בעניינים הנוגעים להתקנת תקנות ובכל עניין הנוגע לשימוש באזבסט, לרבות ביצוע עבודות, רישוי עוסקים ופרסום הנחיות ונהלים לציבור בנוגע לאזבסט. לצורך פיקוח ואכיפה על ביצוע הוראות החוק מוצע להסמיך את השר להגנת הסביבה למנות פקחים מבין עובדי המדינה, שיפקחו על ביצוע הוראות החוק. עוד מוצע לקבוע הפרות של הוראות החוק כעבירות פליליות, וכן להסמיך את המנהל להטיל עיצומים כספיים בגין הפרת הוראות החוק. מוצע להחיל את החוק על המדינה, אולם לקבוע כמה הוראות מיוחדות אשר יחולו לגבי מערכת הביטחון ויבטיחו הסדרה מתאימה של סמכויות הפיקוח והאכיפה של המוסמכים לכך מול מערכת הביטחון. בהצעת החוק מוצע מנגנון אשר מטיל חובה על חברות שעסקו בייצור אזבסט בעבר בתחום הגליל המערבי ועל רשויות מקומיות בגליל המערבי לקחת חלק במימון פרויקט ניקוי הגליל המערבי, המתבצע כבר בימים אלו. מנגנון השתתפות דומה קיים בחקיקה האמריקנית. ביוזמת הוועדה קבע המשרד להגנת הסביבה נוהל שלפיו אדם אשר יוכר כנזקק לפי מבחני הכנסה שנקבעו, ובנכס שבבעלותו אירע מפגע אזבסט, יזכה לסיוע נרחב בסילוק המפגע מהמשרד להגנת הסביבה, לרבות בשכירת אנשי המקצוע המתאימים שידאגו לסילוק המפגע, הפעלתם ופיקוח על ביצוע עבודת פינוי המפגע. למטרה חשובה זו יקצה המשרד להגנת הסביבה מדי שנה תקציב מיועד של כמיליון שקלים חדשים. המשרד הקצה כבר השנה מיליון שקלים חדשים ליישום הנוהל הזה. הצעת חוק זו מוגשת, אדוני היושב-ראש, בצירוף הסתייגויות. לפיכך, אני מבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאני שמח שנפלה בחלקי הזכות להעביר את החוק הזה – חוק חשוב, חוק שהיו צריכים לעשות אותו מזמן, חוק שהמשרד להגנת הסביבה תמך בו, אבל הוא לא בא לידי ביצוע עד לקדנציה הנוכחית. אנחנו עוסקים בחוק הזה קרוב לשנתיים. אני חייב להגיד כאן מלה טובה לשר להגנת הסביבה. עבדנו יחד בשיתוף פעולה על מנת לקדם את החקיקה עם הצוות המשפטי שלו, עם הצוות המשפטי של הוועדה, שבאמת עשו עבודת – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצוות המשפטי מקשיב? זה התודות לכם עכשיו. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני עוד אעלה אחר כך ואני אודה להם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עוד פעם אתה תעלה? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בוודאי, בוודאי, אחרי שנאשר את החוק. אם לא נאשר את החוק, אני לא יכול להודות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודות מיוחדות. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שזהו יום בשורה לתושבי הגליל המערבי בפרט ולתושבי מדינת ישראל בכלל, שאנחנו הצלחנו להעביר את החוק. ועיניכם הרואות, החוק הזה גם יעבור ללא הרבה הסתייגויות. זה מעיד על החשיבות, זה מעיד על הקונסנזוס, ואני שוב חוזר ואומר: אני שמח שנפל בחלקי השנתיים האחרונות לקדם את החקיקה הזאת והגענו עד הלום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת דב חנין, המסתייג, בבקשה להעלות את ההסתייגות. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אכן ברכות. ברכות לשר להגנת הסביבה שהוביל את החוק הזה, ברכות לאנשי המשרד להגנת הסביבה שקידמו, עבדו על הניסוחים המשפטיים ופעלו יחד אתנו בוועדה להשלמתו של החוק, ולעורכת-הדין נטע דרורי, שנמצאת אתנו. כמובן הרבה ברכות, אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד אזולאי, על השלמתה של עוד חקיקה סביבתית חשובה בוועדה בהנהגתך; לעורכת-הדין ורד קירו-זילברמן, שעשתה עבודה מופלאה בחוק הזה, כמו תמיד. היא לא מצליחה להפתיע אותנו, כי האיכות של העבודה שלה תמיד גבוהה. עמיתי חברי הכנסת, עליתי לדוכן כדי לומר, בעצם, שני דברים, להוסיף על הדברים החשובים שאמר יושב-ראש הוועדה לגבי חשיבות החוק. ראשית, להזכיר את אלו שהתחילו במערכה הזאת נגד מפגעי האזבסט. חשוב להזכיר אותם ביום הזה. כאשר התחיל המאבק נגד סיכוני האזבסט, היו כאלה שהתייחסו לאותם פעילות ופעילי סביבה, אבל בעיקר פעילות סביבה, מנהרייה, כסוג של מגזימות, מטרידות, מעכירות שלווה. זה היה מאבק שהתחיל בלי הרבה קשב ציבורי, בלי הרבה התגייסות ציבורית, ובתחילת הדרך המאבק הזה היה קשה, מסובך. כולנו היום, ביום השלמת החוק הזה, צריכים להכיר תודה לאותן נשים, לאותן פעילות, שהובילו את המהלך הזה ויצאו לדרך כדי שאנחנו נוכל היום להשלים את המערכה. אני רוצה להזכיר עוד דבר אחד חשוב שיש בחוק הזה, והוא הגשמה הלכה למעשה של עקרון המזהם – משלם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש פה הרחבה משמעותית מאוד מאוד של העניין. המזהם – משלם רטרואקטיבית 40 שנה אחורה. <דב חנין (חד"ש):> אכן, כמו שאתה אומר, זו הגשמה הלכה למעשה של עקרון המזהם – משלם כפי שהוא צריך להיות. המזהם אחראי לזיהום שהוא ייצר. הוא אחראי אחורה, הוא אחראי קדימה, הוא אחראי לצדדים. המזהם צריך לשלם. בחוק הזה אנחנו – ופה שוב צריך להביע הערכה לעמדה של המשרד להגנת הסביבה ושל השר להגנת הסביבה – מגשימים את העיקרון הזה בצורה הנכונה, בצורה המרבית, בצורה המיטבית. אני מקווה שאנחנו נזכה ונראה בחקיקה הישראלית עוד מקרים רבים כאלה שבהם המזהם משלם, שבהם המזהם ישלם. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נצביע על ההסתייגויות, נכון? <קריאה:> לא צריך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא צריך? <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> טוב. <קריאה:> הצבעה, הצבעה, הצבעה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה. לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים. שם החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 31 בעד שם החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק התקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 15, נגד ונמנעים – אין. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. היות שחבר הכנסת דב חנין הוריד את ההסתייגויות, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה מסעיף 1 עד סעיף 85, כנוסח הוועדה כמובן. הצבעה מס' 32 בעד סעיפים 1–85 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–85 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 14, נגד ונמנעים – אין. החוק אושר בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו נעבור לקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א–2010, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 16, נגד ונמנעים – אין. החוק אושר בקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים כמובן, והוא נכנס לספר החוקים. תודה רבה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, כבוד יושב-ראש הוועדה. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, לפני שאני מציע את החוק הבא, קודם כול אני מבקש להודות לעורכת-הדין ורד קירו, שבאמת עשתה עבודה נפלאה לאורך כל הדרך בהצעת החוק הזאת; כמובן, לעורך-הדין תומר רוזנר, שאף-על-פי שאיננו כאן כבודו נמצא כאן; וכמובן לצוות של המשרד להגנת הסביבה – עורכת-הדין נטע דרורי, הממונה על ייעוץ וחקיקה בלשכה המשפטית במשרד להגנת הסביבה, גברת תמר בר-און, מנהלת אגף אבק מזיק במשרד להגנת הסביבה; לעורכת-הדין רוני טלמור ממחלקת ייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים; וכמובן, מי שניצחה על המלאכה הזאת – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כבוד השר, רוצה? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – מירי, עוזרת השר, שבאמת לאורך כל הדרך היתה המקשרת בין המשרד לבין הוועדה. כמובן לצוות הוועדה: יפה מנהלת הוועדה, שוש אזולאי מזכירת הוועדה וכל הצוות, שכל אחד תרם את חלקו. אני חושב שכל אלה שהצביעו היום בעד החוק – אני חושב שזכינו כולנו יחד לאחד החוקים הטובים, שיסייעו לבריאותם של תושבי הגליל המערבי. לך, אדוני השר, תודה והרבה יישר כוח. אתה היית האיש שהאיץ את העבודה לקידום החקיקה הזאת מהר ככל האפשר, למרות הקשיים, עם משרד הביטחון ועם גורמים נוספים. לשמחתי הרבה הגענו עד הלום, ועל כך ראויים כולם לתודה ולהערכה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. כבוד השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת ארדן, בבקשה. תורך בתודות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה. אהיה קצר, בהתחשב בזמן. אומנם השעה מאוחרת, אבל לא יכולתי שלא לומר כמה דברים, כי באמת, לצערי, בתקשורת הרבה פעמים הכנסת מוצגת, ומתעסקים פה – שמים את הפוקוס על חוקים. אתה יודע, אפילו בהקשר של חוק בשארה, עם כל הכבוד, אתם יודעים שיש כאלה שתומכים ויש כאלה שלא – חוק סימבולי שלא באמת ישפיע על חייהם של אזרחי מדינת ישראל. הוא כמובן יקבל מחר את רוב הפוקוס, יחד עם חוק האזרחות. החוק הזה, מן הסתם, לצערי כמובן, כמעט לא יוזכר, אם בכלל, בעיתונות הישראלית. דווקא החוק הזה – אני חושב שנפלה הזכות בידינו, קודם כול בידיו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד אזולאי, לחוקק חוק שבאופן ודאי יציל חיי אדם. אני חושב שזו גולת הכותרת של העשייה הציבורית, אם בממשלה ואם בכנסת, לעשות דבר שיציל חיים של בני-אדם. החוק הזה – אין שום אפשרות לפרש אותו אחרת. בגליל המערבי יש מפגע סביבתי שבוודאות גרם למותם של בני-אדם. החוק הזה מסדיר את ההסרה של המפגע הזה, במימון של 300 מיליון שקלים, חציים על-ידי הממשלה וחציים על-ידי מי שגרם למפגע הזה לפני 40 שנה. החוק הזה ימנע מפגעים כאלה בעתיד. כמו שאמרתי בוועדה, יש יושבי-ראש שהיו רואים חוק כזה עבה ומסובך והיו שמים אותו בתחתית הערימה. אדוני היושב-ראש, זה לא אתה, כי לך יש זכויות אדירות גם בחוקים חשובים ומורכבים בתחום הגנת הסביבה שהעברת כיושב-ראש ועדת הפנים, וזו בוודאי לא דרכו של דוד אזולאי, שגם בחוק הזה וגם בחוק הבא – ואני כבר אוותר על הברכות בחוק הבא בגלל השעה – הוכיח את המחויבויות שלו, המחויבות העמוקה שלו, קודם כול לציבור במדינת ישראל ששלח אותו לכאן, והוא השלים את הצעת החוק בזמן קצר, בטיפול מקצועי, בלי שום פשרות, כולל אפילו לכפות על הממשלה מסלול של קרן לאנשים שירצו להסיר מפגעי אזבסט וידם אינה משגת לשלם. אז גם זה כבר הוכנס לתוך החוק, על אפו וחמתו של משרד האוצר, וגם על כך מגיע יישר כוח. אני, כמובן, מצטרף לברכות לכל מי שעסקו במלאכה – לעורכת-הדין ורד קירו, שתמיד, כמה שאני חושב שאנחנו סביבתיים, היא עוד מוסיפה לדרישות שלנו, לגלעד קרן, לתמר בר-און מהמשרד להגנת הסביבה, כמובן, לעורכת-הדין נטע דרורי, שיחד עם כל הלשכה המשפטית בראשותה של דלית דרור, ליוו והשקיעו עשרות, אולי מאות שעות בהצעת החוק, כמובן למירי, שכפי שציינת – הדוברת שלי והיועצת המקשרת אל הכנסת – ליוותה יחד אתי את כל תהליך החקיקה, וליוותה אותו בכל המובנים, ודחפה והביאה עד להשלמת החקיקה. לכולכם יישר כוח ותודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לשר ארדן. <הצעת חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011> [מס' מ/483; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 7813 ו-7814; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, נכון שהשעה מאוחרת, אבל כאשר מצליחים להעביר חוקים, זאת שעת התעוררות. <יריב לוין (הליכוד):> אפשר להירשם לדבר, אם זה המצב? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני, אין לי בעיה. אני משוריין פה כל הלילה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא שילוב של הצעת חוק ממשלתית שיזם המשרד להגנת הסביבה ושל הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה. תפקידיהם וסמכויותיהם של מפקחי המשרד להגנת הסביבה אינם מעוגנים כיום בחקיקה באופן ייחודי. הסמכויות הנתונות למפקחים אלה הן למעשה אוסף סמכויות שונות הקבועות בחוקים סביבתיים רבים ושונים. מטרתה של הצעת חוק חשובה זו היא לעגן ולהרחיב את סמכויות הפיקוח והאכיפה של עובדי המשרד להגנת הסביבה, וכך להביא להגנה טובה יותר על איכות נאותה של הסביבה ולמניעת פגיעה בסביבה או בבריאות הציבור. הצעת חוק זו היא למעשה חוק מסגרת, אשר קובע באופן אחיד, לגבי אכיפת כל החיקוקים הסביבתיים, את סמכויותיהם של מפקחי המשרד להגנת הסביבה, את התנאים למינוים, את דרכי הכשרתם ועוד. הצעת החוק נדונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה למעלה משנה, בעיקר בשל מורכבות הסעיפים העוסקים באכיפה כלפי מערכת הביטחון, כפי שאפרט בהמשך. מוצע לקבוע מנגנון להסמכה ולהכשרה של מפקחי המשרד להגנת הסביבה. בין היתר מוצע כי תוכנית ההכשרה תיקבע בתיאום עם השר לביטחון פנים, כדי להבטיח פיקוח על-ידי מפקחים מיומנים ובעלי הכשרה מקצועית נאותה. מפקח אשר יעמוד בתנאי ההכשרה וההסמכה יצויד בסמכויות פיקוח, כגון דרישת מסמכים, עריכת מדידות או דגימות וכניסה למקומות, וכן בסמכויות אכיפה אשר ניתן להפעילן אם התעורר חשד לביצוע עבירה, כגון סמכות חקירה, תפיסת חפצים, סמכות לבקש מבית-משפט צו חיפוש ולבצעו, ואף סמכות עיכוב במקרים מסוימים. סמכויות אלה יאפשרו לפקח ביעילות על ביצוע הוראות החוקים הסביבתיים השונים ולמצות את הטיפול במי שמפר את הוראותיהם. במקביל, מוצע לבצע תיקונים עקיפים בחוקי סביבה שונים על מנת לבטל את האפשרות להסמיך את עובדי המשרד להגנת הסביבה בסמכויות פיקוח ואכיפה לפי חוקים אלה, כדי שהסמכתם תיעשה רק לפי החוק המוצע. כמו כן, מוצע בתיקונים עקיפים אלה לקבוע באופן אחיד ומסודר יותר את דרכי מינוים וסמכויותיהם של מפקחים שאינם עובדי המשרד להגנת הסביבה. החיקוקים שעליהם יחולו הוראות חוק זה מנויים בתוספת לחוק. תוספת זו ניתנת לשינוי על-ידי השר להגנת הסביבה, בהסכמת השר לביטחון הפנים והשר הממונה על החיקוק שלגביו מתבקש השינוי, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, במהלך דיוניה עסקה הוועדה רבות בסוגיית תחולת הוראות החוק על מערכת הביטחון. בהצעת החוק הממשלתית הוצע להסדיר את הנושא בנוהל בין משרדי הממשלה. חברי הוועדה התנגדו לכך הן במישור הנורמטיבי והן במישור המהותי. במישור הנורמטיבי הוועדה סברה כי הסדרים מעין אלה יש לקבוע בחקיקה ראשית, כפי שכבר נעשה לא אחת בעבר, ולא בנוהל, שהוא ברמה נורמטיבית נמוכה ביותר. במישור המהותי הביעו חברי הוועדה אי-שביעות רצון מהנוהל המתגבש שהוצג בפניהם, מאחר שסברו שאינו כולל איזונים נכונים בין האינטרסים השונים. ככלל, חששו חברי הוועדה כי ההסדר המוצע יסיג את ההישגים שכבר הושגו בתחום החקיקה הסביבתית לאחור. יודגש כי היתה בוועדה תמימות דעים לגבי צרכיה הייחודיים של מערכת הביטחון, המחייבים מציאת הסדרים ייחודיים. עם זאת, על אותם הסדרים ייחודיים להבטיח כי תתאפשר אכיפת דיני איכות הסביבה, שכן מעצם טיבן, בעיות סביבתיות שמקורן במתקן ביטחוני אינן משפיעות רק במתקן עצמו אלא גם על הסובבים אותו. בסופו של דבר, ולאחר דיונים ממושכים, נמצאה הנוסחה המאפשרת להסדיר את הפיקוח והאכיפה של דיני הסביבה כלפי מערכת הביטחון באופן שיאזן בין השמירה על איכות הסביבה והגנתה לבין ביטחון המדינה ושלום הציבור ויקיים את מטרות החוק. ככלל בסיסי נקבע כי מפקחי הגנת הסביבה יפעילו את סמכויותיהם כלפי מערכת הביטחון בהתאם להתאמתם הביטחונית ובכפוף לכללי אבטחת המידע הנהוגים בגופים הביטחוניים. הוראה מרכזית העוסקת בסמכות הכניסה של המפקחים קובעת כי עיכוב כניסתו של מפקח למתקן המוחזק בידי מערכת הביטחון יתאפשר רק בידי קצין בדרגת סגן-אלוף או בדרגה המקבילה לכך בגופים הביטחוניים האחרים, ורק בהתקיים עילות הקבועות בחוק: שיבוש פעילות מבצעית או מודיעינית, חקירה פלילית או תרגיל או אימון רחבי היקף או שנעשה בהם שימוש באמצעי לחימה; התרחשות פעילות עוינת; קיום פעילות שהמפקח אינו רשאי להיחשף לה מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של מדינת ישראל. כמו כן נקבעו בחוק הסדרים שונים שנועדו לאפשר תיעוד ממצאים, מסירת מסמכים, עריכת מדידות, נטילת דגימות ותפיסת חפצים, והכול באופן שיבטיח שמירה על מידע מסווג מחד גיסא וקיום הפיקוח מאידך גיסא. עוד נקבעו הוראות המאפשרות דרכי הזדהות שונות למי שכללי אבטחת המידע אוסרים עליו להזדהות. הסדרים מפורטים יותר ליישום ההוראות ייקבעו בנוהל, שיובא לידיעת ועדת הפנים והגנת הסביבה עם גיבושו. הצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, מוגשת בצירוף הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות הסתייגויות אלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. רבותי חברי הכנסת, אני חושב שזו הפעם הראשונה שמחוקקים חוק שבעצם מאפשר בתוך מערכת הביטחון לשמור על סביבה ירוקה מצד אחד, ומצד שני – לדאוג לכך שמערכת הביטחון לא תיפגע. בעניין הזה אני חייב לציין שני אנשים שהיו עקביים ודאגו לנושא הזה: האחד זה השר להגנת הסביבה, שהחליט שעם כל הכבוד למערכת הביטחון, שהיא חשובה לכולנו, היא לא חסינה מפני מפגעים בסביבתה; השנייה, כמובן, היא יועצת המשפטית של הוועדה, מירי פרנקל-שור, שעמדה על כך שאין לתת למערכת הביטחון איזו חריגה מיוחדת ושהיא תובדל משאר המערכות במדינת ישראל. אני מודה שבשלב מסוים אני לא הסכמתי אתה, אבל השתכנעתי בסופו של יום והגעתי למסקנה שאכן הצדק אתה, והגיע הזמן לקבוע שמערכת הביטחון, בכל מה שקשור לאיכות החיים שלנו, לאיכות הסביבה שלנו – הם לא חריגים, הם כמו כולם, ואת זה עשינו בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. יש מסתייג אחד – חבר הכנסת דב חנין. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> חזק וברוך. תזכה למצוות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אכיפה סביבתית היא סוגיה קריטית. כולנו מכירים את הטענה הרווחת, שלמרבה הצער היא טענה נכונה, שהסדרים סביבתיים מתקדמים כשלעצמם אינם אפקטיביים אם אין אכיפה. ולמרבה הצער, במשך שנים רבות האכיפה במדינת ישראל היתה חסרה, היתה חלקית, היתה לקויה, היתה בעייתית. הצעת החוק הזאת התחילה בכנסת הקודמת, הייתי אומר כתוצאה מתקלה כמעט. <יריב לוין (הליכוד):> באמצע הלילה, ולא שמנו לב. <דב חנין (חד"ש):> תמיד הדברים הטובים בכנסת קורים באמצע הלילה כשלא שמים לב. מה שקורה בשעות היום בכנסת הם בדרך כלל דברים מאוד אפלים, אבל שעות הלילה הן השעות המוארות של הכנסת. בכנסת הקודמת קידמנו הצעת חוק פרטית, שהיתה לי הזכות להיות היוזם שלה, שעסקה במנגנוני אכיפה סביבתית, והציעה לפתור את בעיית האי-אכיפה הסביבתית באמצעות הקניית סמכויות לפקחים של הרשויות המקומיות לבצע אכיפה סביבתית. זה רעיון נכון מאוד, שבסופו של דבר גם הושלם בחקיקה, ואכן, החוק היום מקנה לפקחים של השלטון המקומי סמכויות אכיפה סביבתית כמעט בכל החוקים הסביבתיים של מדינת ישראל, ומקנה להם גם את הכלים, גם את הסמכויות, ומקנה גם לרשויות המקומיות את הכספים שמתקבלים כתוצאה מהאכיפה שהפקחים שלהן עושים. זאת אומרת, אנחנו מייצרים, או ייצרנו בחוק הזה, תמריץ כלכלי לרשויות המקומיות לבצע אכיפה בחקיקה סביבתית. במסגרת העבודה על הצעת החוק ההיא – ועוד לפני שהבאנו אותה להשלמה בכנסת – אנחנו הגענו למסקנה שנוצר כאן איזשהו אבסורד. לפקחי השלטון המקומי נתנו סל מתקדם, מודרני, של סמכויות אכיפה, אבל הפקחים של המדינה נותרו מאחור. ולכן, לפני ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית, במסגרת דיוני הוועדה, ניסינו לקדם הרחבה של הצעת החוק המקורית באופן שיקנה גם לפקחי המשרד להגנת הסביבה את אותו סל מודרני של סמכויות שהקנינו לפקחי השלטון המקומי. למרבה הצער, אדוני היושב-ראש, מי שהכשילו את המהלך הזה, צריך לומר, היו משרדי הממשלה האחרים. צרה עינם בסמכויותיהם של פקחי המשרד להגנת הסביבה. הם אמרו: אם הנושא הזה יעלה, אנחנו נדרוש לראות בכל הסוגיה נושא חדש, נפסיק את הדיון, נביא לוועדת הכנסת – כולכם מכירים את הפרוצדורה. כאשר היינו ברגעיה האחרונים של הכנסת הקודמת, המשמעות של העניין היתה, שאם לא מוותרים על הרחבת הסמכויות של המשרד להגנת הסביבה, מוותרים על החוק כולו. אנחנו החלטנו שלא לוותר על החוק ההוא, קידמנו אותו, אבל קידמנו אותו בלי להסדיר במסגרתו את סמכויות הפקחים של המשרד להגנת הסביבה. מובן שבמקביל להשלמת החוק ההוא מייד הגשתי, אני וחברי, הצעת חוק חדשה שמתקנת את המעוות הזה ומקנה סל סמכויות מודרני ומספק גם לפקחי המשרד להגנת הסביבה. את אותה הצעת חוק שבנו והנחנו על שולחנה של הכנסת השמונה-עשרה כאשר היא כוננה, ולשמחתי, בהמשך הדרך, המשרד להגנת הסביבה הציע גם הוא הצעת חוק באותו כיוון של סמכויות אכיפה לפקחי המשרד להגנת הסביבה. במבט לאחור, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שזה מקרה מובהק שבו אפשר להגיד: כל עכבה לטובה. כי החוק שאנחנו מביאים היום לאישורה של הכנסת הוא חוק מתקדם יותר, משוכלל יותר, מודרני יותר, מאוזן יותר ונכון יותר מהחוק שהיה מתקבל אילו היינו אכן מאשרים את חבילת החקיקה בכנסת השבע-עשרה. בהצעת החוק הזאת, כפי שפירט יושב-ראש הוועדה, יש מנגנונים רבים שמקנים לפקחי המשרד להגנת הסביבה סמכויות אמיתיות לבצע את תפקידם באופן אמיתי וראוי. אבל החידוש העקרוני, והייתי אומר אפילו החידוש המהפכני בהצעת החוק הזאת – והוא לא נוגע רק לתחום הסביבתי – נמצא בעיקרון הברור של הכפפת מערכת הביטחון לפיקוח האזרחי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ולכן? <דב חנין (חד"ש):> והעיקרון הזה, חברי, חבר הכנסת אריאל, הוא עיקרון חיוני, הוא עיקרון חשוב, וראוי להגיד עליו לפחות כמה מלים בקצרה. אני יכול לדבר על זה בהרחבה, אבל אני אדבר בקצרה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, תן לו עוד דקה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לו עוד כמה מלים. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> תשאיר גם לנו זמן, תקצר. <דב חנין (חד"ש):> העיקרון הזה בהצעת החוק הוא לא רק עיקרון אלא הוא גם מעשה וגם מנגנונים וגם פתרונות מאוד מדויקים ומאוזנים שמכפיפים את מערכת הביטחון לפיקוח האזרחי, כי מדינת ישראל היא מדינה שיש לה צבא ומערכות וביטחון, ולא מערכות ביטחון וצבא שיש להם מדינה. בהקשר הזה אני רוצה, אדוני היושב-ראש – לא מתפקידי להודות ואני לא מתכוון למלא את תפקידו של יושב-ראש הוועדה בהקשר של התודות, אבל אני כן רואה לעצמי חובת כבוד לציין את היועצים המשפטיים שליוו אותנו בעבודה על הצעת החוק הזאת. בפרקים גדולים של הצעת החוק ליווה אותנו עו"ד גלעד קרן, כמובן עו"ד עידו בן-יצחק, שעשה עבודה חשובה מאוד, רצינית, מקיפה, מעמיקה, בכל הנושאים שקשורים להסדרת היחסים בין הפיקוח לבין מערכת הביטחון. וכמובן כמובן כמובן היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, שליוותה אותנו בפרקים האלה, עו"ד מירי פרנקל-שור, שאני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהיא דוגמה של יועצת משפטית כפי שכל מערכת ציבורית היתה יכולה לאחל לעצמה. היא דוגמה של יועצת משפטית עם תבונה, עם השקפה משפטית ברורה, עם ראייה כוללת, עם הכרה של הפרטים, עם יכולת לייצר פתרונות אמיתיים לשאלות קשות. אני מרגיש שאני עושה את שליחותי נאמנה כאשר אני מודה לכולכם מאוד מקרב לב, בשם הציבור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, יש כמה הסתייגויות. <דב חנין (חד"ש):> אין. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מושך. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות לחוק, כל ההסתייגויות נמשכו. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה. רבותי, הצעת חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011 – מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–42 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–42 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, אדוני היושב-ראש, אפשר לעבור להצבעה בקריאה שלישית? אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 13076, חוב' י"ג, עמ' 15762; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, לפני שאני אציג את הצעת החוק הזאת אני רוצה להודות – – – <קריאה:> – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רבותי, תאמינו לי שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען האנשים האלה. נכון שהשעה מאוחרת, אבל יכול להעיד על כך יושב-ראש ועדת הכנסת – האנשים האלה עושים עבודת קודש, משקיעים כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה מאמץ. אם אנחנו יכולים להקדיש להם פה שתי דקות ולהגיד להם מילת תודה – – – <יריב לוין (הליכוד):> לא, האכזבה שלו היתה כי הוא היה בטוח שהוא ישמע סקירה על כל תולדות הכנסת מהכנסת הראשונה. הוא הבין שאתה מדלג על השלב הזה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אכזבתי אותו. בכל זאת, אני רוצה להודות לצוות המשפטי של הוועדה, ובראשו מירי שור-פרנקל, ולעידו ולגלעד, שלאורך כל הדרך הם עושים עבודת צוות נפלאה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת יפה שפירא, למזכירת הוועדה הגברת שוש אזולאי וכמובן לשאר אנשי הצוות של הוועדה. תודה רבה לכולם. ברשותכם, וברשותך, אדוני היושב-ראש – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה גם לעורכת-דין נעמה שחר מהמשרד להגנת הסביבה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בהחלט. אני מודה גם לנעמה שחר, שגם היא עבדה יחד עם הצוות המשפטי בשיתוף פעולה. הם עושים עבודת הכנה עד שהם מגיעים אלינו לוועדה. <זאב אלקין (הליכוד):> ולשר להגנת הסביבה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> השר להגנת הסביבה – העבודה שלו היא מן המפורסמות. אמרתי עליו פעם שהוא התחיל להיות ירוק מהקדנציה הזאת. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א­–2011, שיזמה הממשלה. הוראת השעה היא תוצר של הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להביא בפני הכנסת רק חלק מהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010. הצעת החוק המלאה עוסקת בנושאים כבדי משקל, ובכללם הקמתו של מערך אכיפה עירוני משולב, הכולל מערך שיטור ופקחים עירוניים שיוסמכו בסמכויות נוספות, והוועדה החליטה להמשיך ולדון בהם בנפרד. הקטליזטור להצעת החוק שמובאת בפניכם הוא הדיון בבג"ץ מלינובסקי. פסק-דין זה עסק בשאלת חוקיותו של היטל שמירה שגבתה עיריית חולון בחוק עזר. חוקי עזר דומים קיימים ברשויות מקומיות רבות שמפעילות סיירות לשמירה על הסדר הציבורי. בית-המשפט פסל את חוק העזר בשל ליקויים בהליך אישורו, והותיר בצריך עיון את שאלת סמכותן של העיריות לגבות אגרה או היטל בעד שירותי שמירה או אבטחה. מאז נפסק פסק-הדין, הפסיק משרד הפנים בהדרגה לאשר לרשויות מקומיות לגבות היטלים או אגרות להסדרת השמירה. חלק מהרשויות המקומיות הפסיקו לתת שירותים אלה ואחרות המשיכו לממן את השמירה מקופתן. הצעת החוק ביקשה, אם כן, לעגן באופן זמני את סמכותן של הרשויות המקומיות להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומן, וכפועל יוצא גם את סמכותן לגבות היטל לשם כך. במהלך הדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה נשמעו טענות בעד ונגד הסדר זה. מחד גיסא, נטען כי תושבי הרשויות המקומיות שבהן קיים ההסדר מרוצים ממנו, כי ההסדר תורם לשמירה על הסדר הציבורי, וכי אם לא יופעלו הסיירות בידי הרשויות, לא יהיה מי שיעשה זאת. מאידך גיסא, היו בוועדה מי שסברו ששמירת הסדר הציבורי היא תפקידה הקלאסי של המשטרה, ושהמדינה חייבת לספק לאזרחיה שירות זה ולא לגבות תשלום עבורו. כמו כן הועלו חששות מפני יצירת פערים בין רשויות מקומיות חזקות לחלשות, באופן שעלול להשפיע על רמת הביטחון האישי של התושבים. כדי להמשיך ולדון לעומק בסוגיה מורכבת זו, ועל מנת שלא להעמיד את הרשויות המקומיות שהגבייה בהן נפסקה בפני שוקת שבורה, החליטה הוועדה לקבוע הסדר זמני, כהוראת שעה, עד סוף שנת 2011, הכולל גם הוראות מעבר לגבי רשויות מקומיות שכבר התקינו חוקי עזר המאפשרים גביית היטלים או אגרות. יש להדגיש כי למרות קביעת הסדר זה כהוראת שעה עד סוף שנה זו, בדעת הוועדה לשוב ולדון בעניין זה כבר בכנס הקיץ. ככלל, נקבע כי העיסוק בתחומי הסדר הציבורי, השמירה והאבטחה יהיה בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו שר הפנים והשר לביטחון הפנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים. בנוסף, החליטה הוועדה כי אם יוטלו היטלים או אגרות, הם יוגבלו לסכום מקסימלי שיקבע שר הפנים. לעניין רשויות מקומיות שהיה להן חוק עזר בתוקף, שנקבעו בו אגרה או היטל בעד שירותי שמירה, נקבע בהוראת מעבר כי הן יוכלו להמשיך ולגבות את האגרה או ההיטל בעד התקופה שהחל מיום תחילתו של החוק ועד סוף שנת 2011, אף אם הסכום שנקבע בהן גבוה מהסכום שיקבע שר הפנים. עד סוף שנת 2011 תשלים הוועדה את דיוניה ותלבן את מכלול הסוגיות שעולות בהצעת החוק כדי להביא לאישור הכנסת הסדר מלא ומגובש. עד אז, כאמור, מוצע הסדר זמני זה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. רבותי, אין הסתייגויות להצעת חוק זו, ואנחנו עוברים, רבותי, להצבעה בקריאה שנייה. רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011 – קריאה שנייה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד סעיפים 1–2 – 9 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 37 בעד החוק – 9 נגד – 2 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011, עברה בקריאה שלישית והחוק תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מילות תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אה, כן, כן. לפני שאעבור לסעיף הבא, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי – מילות תודה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לעורכת-דין מירי פרנקל-שור ולעידו, שליוו אותנו בחוק, שהייתי אומר שהיה חוק במהלך סוער, עם הרבה לחצים לפתור את הבעיה הזאת. לשמחתי מצאנו את שביל הזהב, בהמלצתה ובעידודה של היועצת המשפטית. היה לנו ויכוח קשה מאוד בנושא הזה, ועדיין לא סיימנו אותו, אבל אני מקווה שבסופו של יום נגיש לחברי הכנסת הצעת חוק מגובשת ומסודרת. אני חייב עוד מילת תודה אחת לבנות שכותבות כאן את הפרוטוקול. לא תמיד זוכרים אותן, אז אני רוצה להודות גם להן, כי הן באמת עושות עבודת קודש. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011> [מס' כ/250, מ/479; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4041; מושב שני, חוב' י"ז, עמ' 7645; מושב שלישי, חוב' ח', עמ' 14075; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק חברת הכנסת מירי רגב, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <מירי רגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011, שהיא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעות חוק פרטיות שיזמנו חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת דב חנין ואנוכי. היא נועדה לקבוע הקלות ברישום הפלילי של חיילים שמורשעים בבתי-הדין הצבאיים. הצעת החוק המונחת היום על שולחן הכנסת מתקנת עוול של שנים ארוכות, שנים ארוכות שבהן חיילי צה"ל, דווקא אותם חיילים שצריך לשבח אותם ולהוקיר אותם על עשייתם היומיומית, נפגעים מהוראות החוק הקיים. ישנם אלפי חיילי צה"ל שדווקא בשל עשייתם הצבאית ובשל טעויות וכשלים בהפעלת שיקול דעת או מעידות חד-פעמיות, מוצאים את עצמם נאשמים בבתי-הדין הצבאיים. על טעויותיהם הם משלמים בחומרה – עונשי מאסר, הורדה בדרגה, עונשים כספיים – והכול, בצדק. לצה"ל יש אינטרס מובהק להרתיע חיילים מביצוע עבירות, גם כשמדובר בעבירות קלות יחסית, שאלמלא היו חיילים כלל לא היו נשפטים עליהן. הצעת החוק הזאת נועדה למנוע נזק אחר. לא את העונש אנחנו באים למנוע כי אם את הרישום הפלילי הכבד, שמונע מחיילים אלו, שנים ארוכות לאחר סיום שירותם, להשתקם ולהתאקלם בחיים האזרחיים כאזרחים שווי זכויות. עד לתיקון החוק הזה חיילים אלו נאלצו להתמודד עם רישום פלילי שליווה אותם 17 שנה, כבוד היושב-ראש – רישום פלילי 17 שנה לחיילים שהורשעו על נפקדות או עריקות, עבירות שהם צריכים להיענש עליהן, אבל 17 שנה רישום פלילי זה דבר שלא מתקבל על הדעת, ומנע מהם לעבוד במקומות עבודה, גם כקופאי – הוא לא יכול היה להיות אחראי על קופה כי יש לו רישום פלילי של 17 שנה, להתפרנס בכבוד ולקיים את עצמו בכבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> זה מזכיר לי, הקופאי לא נראה לך חשוד? <מירי רגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> התיקון לחוק נועד ליצור הבחנה בין חיילים שנגזרו עליהם עונשים כבדים שמצדיקים רישום פלילי מלא לבין חיילים שנגזרו עליהם עונשים קלים יחסית שאינם מצדיקים רישום פלילי מלא. לאחר שהחוק ייכנס לתוקף, ההרשעות שבהן ייגזרו עונשים קלים יחסית יגררו "רישום פלילי מופחת", שיימחק לאחר חמש שנים, והוא יועבר במהלך אותן חמש שנים רק לרשימה מוגדרת ומצומצמת של מוסדות. לגבי עבירות של היעדר מן השירות, מוצע מנגנון המאפשר שיקול דעת מסוים לבתי-הדין הצבאיים באשר להחלת הרישום הפלילי המופחת או הרישום המלא. במקביל שומר החוק על המצב הקיים, שבו לגבי רשימה מוגדרת של עבירות, כאלה שמיוחדות למסגרת הצבאית, לא נלווה רישום פלילי כלל. שימור רשימה זו של עבירות היה הכרחי על מנת למנוע מצב שבו חוק שנועד להיטיב עם חיילים, בעצם מרע את מצבם. החוק יחול על הרשעות חדשות של חיילים, אבל יש לנו גם בשורה לאלפי חיילים שקיבלו רישום פלילי כבר לפני 17 שנה. בעצם החוק הזה יחול גם על אותם חיילים שאין הצדקה, נוכח הוראות החוק החדש – עשרות אלפי חיילים משוחררים צפויים, לפיכך, ליהנות מתיקון החוק. למרבה הצער, בשל מגבלת המחשוב של משטרת ישראל, נאלצנו בוועדה לקבוע תקופת מעבר עד לכניסתו של החוק לתוקף. אני בטוחה שמשטרת ישראל תעשה מאמץ לסיים את הליכי התאמת המערכת למצב המשפטי החדש בהקדם האפשרי, ולא תגרום לחיילי צה"ל נזק נוסף. אני שמחה שלאחר עבודת הכנה יסודית ודיונים ענייניים שקיימנו בוועדת החוץ והביטחון, אושר הנוסח פה אחד. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. לסיום, אני מבקשת להודות בהזדמנות זו בראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, שאילולא רצונו לקדם את החוק לא היינו כאן היום; לשר המשפטים; לשר הביטחון; לפצ"ר; לרמ"ח ייעוץ וחקיקה; ליועץ המשפטי לממשלה ולרחל גוטליב, ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל-שור; לעורך-דין עידו בן-יצחק, אשר ליווה את החוק; לשמואל לטקו, מנהל הוועדה, לאסף, לאנשי משרדי רחל ואיתן, מאיר, עורך-דין ציפורי ועורך-דין רחבי. תודה לחברי דב חנין ואורי אריאל על כך שהצלחנו להביא את החוק החשוב הזה לידי ביצועו ואישורו, וכך נעשה למען חיילי ישראל ולמען החברה הישראלית. תודה רבה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מירי רגב, שהציגה את החוק בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, רבותי. אני אמתין. אפשר להצביע. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), קריאה שנייה. הצבעה מס' 38 בעד סעיפים 1–6 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אפשר להצביע בקריאה שלישית, חברת הכנסת מירי רגב? <מירי רגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011 – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. עם סיום ההצבעה אני אזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, שהיה מיוזמי הצעת החוק. הצבעה מס' 39 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אורי אריאל, לרשותך רשות הדיבור. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק השיפוט הצבאי (רישום פלילי) היא תרומה שבשבילה כדאי להיות פה. אני שמח שהיה לי חלק, יחד עם ידידי וחברי, להעביר את זה. החוק יקל על אלפי אלפי חיילים ברישום הפלילי שלהם, יוריד להם הרבה שנים ויאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית, כפי שראוי. אנחנו מצדיעים לחיילים ולמפקדי צה"ל, וזה חלק מהתודות שאנחנו נותנים להם. תודות לצוות הוועדה – לעורך-דין עידו בן-יצחק, לעורכת-דין מירי פרנקל-שור, ליושב-ראש הוועדה שדחף לסיים את החוק הזה, לסניגוריה הצבאית ולייעוץ חקיקה בצה"ל. תודה לכם שהצבעתם בעד. תודה לכם, חיילי צה"ל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/579).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא האחרון על סדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר לשירותי הדת, השר יעקב מרגי. בבקשה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק שירותי הדת היהודיים – לפי תיקון לחוק שנכנס בשנים האחרונות יש חובה להביא לאישור ועדת הכספים את אמות המידה לתקצוב המועצות הדתיות בתוך 60 יום מיום אישור תקציב המדינה. בשנה זו, מחמת עומס רב בדיוני ועדת הכספים, ונוסף על כך הליך החקיקה של דוח ועדת-ששינסקי, לא היה סיפק בידי ועדת הכספים להביא זאת לאישור הוועדה. מצב זה גורם להיזק כספי רב לכ-80 רשויות מקומיות. אי-לכך הובא תיקון זה לחוק שירותי הדת היהודיים, רטרואקטיבית מ-1 בינואר 2011, על מנת לאשר את אמות המידה עוד במושב זה של הכנסת. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה. כמובן, בשונה מהאמור בלשון החוק, החוק יידון בוועדת הכספים ובאישור ועדת הכספים. את הנוסח הסופי של החוק תקבע ועדת הכספים, והנוסח הסופי שיובא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית יהיה באישור ועדת הכספים. אני מודה למזכירות הכנסת על המאמץ הרב, וכן לוועדת הכנסת ולעומד בראשה, חבר הכנסת יריב לוין, על הפטור מחובת הנחה, וכן ליושב-ראש הקואליציה. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לשירותי הדת, השר יעקב מרגי. רבותי, רשימת הדוברים שנרשמו לדבר בהצעת חוק זו: חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח; חבר הכנסת נסים זאב – איננו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – נמצא, בבקשה. יש עוד מישהו שמעוניין לדבר, רבותי? לא. אני סוגר את הרשימה, רבותי. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אפשר לדבר בשם נסים זאב? <היו"ר יצחק וקנין:> הוא היה רשום, אבל משום מה כנראה הוא הלך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מחליף אותו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נראה לי שהוא נשבר בסוף. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה איננו ראוי ואני מתנגד לו. בבסיס העניין משיתים כאן על הרשויות המקומיות עול נוסף למימון שירותי דת, בעצם ביישובים אחרים. כך יוצא שרשויות מקומיות יותר מבוססות מסבסדות שירותי דת ברשויות מקומיות חלשות יותר, ואני חושב שזה לא מנגנון ראוי בתחום הזה. מעבר לכך, גם מנסים לעקוף את הכנסת ולבטל את הצורך באישור התקנות האלה על-ידי ועדת הכספים, ובכך בעצם מונעים מהרשויות להשמיע את דעתן. אתם הרי יודעים שאם תפנו לרשויות המקומיות שבהן מדובר, העיריות השונות – אתם יודעים שבעניין הזה יש להן דעות מאוד מאוד נחרצות, ותהיה להן התנגדות מאוד חריפה. אז ככה מגניבים את הסעיף הזה פה, ועוד עושים אותו רטרואקטיבי, כך שיחול כבר על התקציב שעבר. הסיפור הזה מיותר. אני חושב שגם צריך להשאיר את הדבר להחלטה ולתפקוד של הרשויות המקומיות. לא בכל מקום צריך מועצה דתית. בכל מקרה צריך שהדיון בעניין הזה יתקיים בצורה ראויה, וצריך לאפשר לוועדת הכספים לאשר את אמות המידה ולא להשאיר את זה בידי משרדי הממשלה השונים. אפילו כתוב פה בדברי ההסבר – אני רואה בשולי דברי ההסבר כתוב: בדרך זאת, ללא צורך להידרש לאישור ועדת הכספים, תוכל להתקבל החלטה בדבר שינוי סכום ההשתתפות בצורה קלה ומהירה יותר. זה לא הולך כך, וזה לא ילך כך. הרשויות המקומיות שבהן מדובר, שעליהן ישיתו נטל גדול יותר במימון המועצות הדתיות, יתקוממו, ובצדק, כנגד החוק הזה. אני חושב שזה לא ראוי שמתקבלים הדברים כך, בטח בשעה כזאת ובשולי סדר-היום. אני מוצא לנכון להתריע על העניין הזה, ואני אמשיך לעשות את זה גם בוועדת הכספים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ג באדר ב' התשע"א, 29 במרס 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:32.>