דברי הכנסת

דברי הכנסת כח / מושב שלישי / ישיבה רל"ז–רל"ט / י"ב–י"ד באייר התשע"א / 16–18 במאי 2011 / 28 חוברת כ"ח ישיבה רל"ז הישיבה המאתיים-ושלושים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ב באייר התשע"א (16 במאי 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 8 2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה; 8 3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 8 שאול מופז (קדימה): 8 איתן כבל (העבודה): 11 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 17 חנין זועבי (בל"ד): 37 שר המשפטים יעקב נאמן: 41 אלי אפללו (קדימה): 43 דוד רותם (ישראל ביתנו): 46 דניאל בן-סימון (העבודה): 52 נסים זאב (ש"ס): 54 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 58 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 61 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 61 1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 61 2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה; 61 3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 61 עינת וילף (העצמאות): 61 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 63 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 64 חנא סוייד (חד"ש): 66 זהבה גלאון (מרצ): 68 אורי אורבך (הבית היהודי): 69 אופיר אקוניס (הליכוד): 70 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 78 דליה איציק (קדימה): 83 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר יעקב ז'אק אמיר ואברהם טיאר, זיכרונם לברכה 84 היו"ר ראובן ריבלין: 84 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 85 1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 85 2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה; 85 3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי 85 ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל 87 היו"ר ראובן ריבלין: 87 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 89 ציפי לבני (קדימה): 105 הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011 121 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 121 שלמה מולה (קדימה): 124 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011 127 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 128 דב חנין (חד"ש): 131 ניצן הורוביץ (מרצ): 144 זהבה גלאון (מרצ): 148 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 153 דב חנין (חד"ש): 157 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 160 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011 160 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 161 הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011 170 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 171 חילופי גברי בוועדות הכנסת 173 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 173 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, י"ב בחודש אייר תשע"א, 16 במאי 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בזה את כנס הקיץ של המושב השלישי בכנסת זו, הכנסת השמונה-עשרה. דברים יותר נרחבים אומר בין הצעות האי-אמון לבין ההצבעות, ואז גם נזכיר את אותם חברים, חברי כנסת לדורותיהם, אשר נפטרו במשך הפגרה. אני פותח את ישיבת הכנסת היום בהתאם לאמור בחוק. בדרך כלל בתחילת מושב יש התנגשות בחוק בין הצעות האי-אמון לבין חובתו של ראש הממשלה לשאת נאום מדיני, ומובן שהחובה לשאת נאום מדיני קודמת. בתחילת הכנס, כנס הקיץ של המושב, אין חובה על ראש הממשלה לשאת נאום מדיני. יחד עם זה, הודע לי ממשרד ראש הממשלה שראש הממשלה אשר נרשם לדיון בנושא יום הרצל בכנסת יבקש להרחיב דברים גם בנושאים המדיניים ולהודיע על כך לחברי הכנסת. לכן נפתח את הכנס הזה, כנס הקיץ של המושב בהצעות אי-אמון, אבל קודם לכן – הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), התשע”א–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 3) (איסור הפליה מטעמים של ארץ מוצא), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק מרכזי ההנצחה לזכרם של מנחם בגין ויצחק רבין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, של חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 28) (תעמולה ברדיו אזורי בבחירות לראשות מועצה אזורית), התשע"א–2011, של חבר הכנסת ציון פיניאן. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3185/18 וכלה בהצעת חוק פ/3256/18 – הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת שופטים), מאת חברי הכנסת יעקב כץ ונסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הרחבת הגדרת "עבירת מין"), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס וציפי חוטובלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חבלה נפשית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, עינת וילף, ציפי חוטובלי ואילן גילאון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – תואר מוסמך לשופטי בית-המשפט המחוזי), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכות להתנגד להסדר טיעון), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי נשיא), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יעקב כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – תנאים מגבילים לשחרור תוקף עובד ציבור), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אנסטסיה מיכאלי וזבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: חופש הדת והמצפון, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה, ניצן הורוביץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – התייעצות עם בית-המשפט בטרם חנינת עבריינים), מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצה האזורית עמק המעיינות והמועצה המקומית מנחמיה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ויעקב אדרי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ פתוח), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק תשלום שכר היועץ המשפטי ומבקר העירייה (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית במקומות ציבוריים), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הסדרי טיעון), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת רשימות ומועמדים על-ידי בית-המשפט), מאת חברי הכנסת זהבה גלאון וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון – קבורה דתית חלופית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורית זוארץ, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת סמלים (תיקון – פגיעה בזיכרון השואה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הכנסת (תיקון – שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק השמות (תיקון – קביעת שם משפחה לאחר גירושין), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת עינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השמות (תיקון – שם משפחתו של קטין), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת עינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד בן משפחה נטול יכולת או המוחזק במוסד), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה לבנות-זוג מאותו מין), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האשפוז הסיעודי, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין וזאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שוויון הזדמנויות במקום מגורים, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה, דב חנין וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ואילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטול ועדת הריונות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, עינת וילף וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – לחצן מצוקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, עינת וילף ודב חנין; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מעצר מפירי צו הגנה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון ודב חנין; הצעת חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) (תיקון – תשלום עד גיל 21), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון ודב חנין; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, עינת וילף וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אישור הכנסת לניהול משא-ומתן מדיני בענייני ירושלים וכניסת פליטים לישראל, התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לפורש ממשרד האוצר), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם לאומי לשחרור כימיקלים לסביבה ולהעברתם), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, משה גפני, דוד אזולאי, אמנון כהן, רחל אדטו, איתן כבל, אברהים צרצור וניצן הורוביץ; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת נציג ציבור למועצת הרשות לעניין איכות הסביבה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס, זבולון אורלב, עינת וילף, יואל חסון, דב חנין, משה גפני, דוד אזולאי, יוחנן פלסנר וניצן הורוביץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לעקר-בית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, דוד אזולאי וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – מתן פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגורים לבני-זוג ידועים בציבור), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רישום קבלנים לעבודות שיפוצים, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס, מאיר שטרית, אנסטסיה מיכאלי ורוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חנייה יומית בתשלום חד-פעמי), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על משקאות משכרים), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין ואילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת-בית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגמולים לנשים השוהות במקלטים לנשים מוכות (מענק הסתגלות), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפול פסיכולוגי לנפגעי תקיפה מינית ואונס), התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ועינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תושב ששהה מחוץ לישראל בשל לימודים אקדמיים), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין, ניצן הורוביץ ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – ביטול זכותו של החשוד לבקש איסור פרסום), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ידועים בציבור, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורית זוארץ, שלמה מולה, ניצן הורוביץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בחברות ציבוריות), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, עינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, יריב לוין, איתן כבל, עינת וילף, אורי אריאל, זבולון אורלב, אילן גילאון, אחמד טיבי ודב חנין; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לבני-זוג), התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ועינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת דיווח חברתי-סביבתי), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ייצוג דרוזים וצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין וחמד עמאר; הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, ניצן הורוביץ, דב חנין, אורית זוארץ ועפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויי פיטורים למתפטר (תיקון – הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-אפליה בשל שירות צבאי או שירות לאומי), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלמה מולה ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – קביעת מספר תושבים לעניין מינוי סגן ראש רשות מקומית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין ודוד אזולאי; הצעת חוק הקמת מרכזי תקיפה מינית ואונס, התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ועינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור הפעלת מפוחים), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (השכלה גבוהה כתנאי לגיוס חוקרי פשעים חמורים), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור מטעמי מצפון), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול פטור מטעמי מצפון לאשה), התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת אורית זוארץ ומירי רגב; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – שנה אקדמית ללא מילואים), התשע"א–2011, מאת חברות הכנסת אורית זוארץ ומירי רגב. כמו כן, אבקש להודיעכם, כי חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי מבקשת להסיר את שמה מהצעת חוק זכויות תעסוקה לבני משפחות שכולות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – פ/3057/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה;> <3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפנינו היום שלוש הצעות אי-אמון: הצעת סיעת קדימה, הצעת סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש והצעת סיעות העבודה ומרצ – כולן להביע אי-אמון בממשלה. הנושא הראשון הוא נושא אשר הוצע על-ידי סיעת קדימה: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. יציג את ההצעה חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, חבר הכנסת שאול מופז. אנחנו מברכים אותך, אדוני, על המשלחת המאוד מוצלחת של הוועדה במפגש עם בתי-הנבחרים של רוסיה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אילו היו אוספים את כל האמירות "האמיצות", היהירות, המתלהמות והפופוליסטיות של ראש הממשלה ושל חברי ממשלתו, היתה לנו פרסומת מדומה למאגר בלתי נדלה של חשיבות עצמית, אבל אתם יודעים – דיבורים לחוד ומעשים לחוד. כבר שנים הרבה לא נראה כאן ראש ממשלה כל כך חזק בדיבורים. חזק בגיבובי מלים. חזק בהצהרות סרק, בהבטחות ריקות מתוכן. ראש ממשלה כאילו חזק: באגרוף קמוץ, בדיבור גבוה, אבל ראש ממשלה שמונע על-ידי פיק ברכיים אין-סופי, חסר יכולת לקבל החלטות – ראש ממשלה נרפה במנהיגות, חסר מעוף וחסר כל יוזמה – ראש ממשלה חלש. כנסת נכבדה, מי שלא מסוגל לקבל החלטות צודקות לגבי חרפת שירותי הרפואה – גם כאשר הוא השר הממונה בפועל, ראש ממשלה שלא מסוגל להכריע בשאלת כבודם של עובדים סוציאליים, מי שאינו יכול להתמודד עם המחסור במים, עם עוולת מחירי הדלק, עם חלוקת העושר וסדר העדיפויות הלאומי – מי שנוהג כך כראש ממשלה הוא ראש ממשלה חלש. ראש ממשלה שלא יודע מה הוא יגיד, שלא החליט מה הוא רוצה, שאינו יודע לשאול ואינו יודע להנחות; ראש ממשלה שלא מכריע בין שר לשר, שאין לו עמדה בסוגיות הרגישות ביותר לביטחון המדינה, למוסר לוחמיה, לשחרור שבוייה – ראש ממשלה כזה הוא ראש ממשלה חלש. רבותי חברי הכנסת, מי שנבחר לשאת את הלפיד הקדוש של נצח ישראל ומועל בשליחותו הוא ראש ממשלה חלש. אדוני ראש הממשלה נתניהו, כהונתך הפכה לאיום ממשי על ביטחון המדינה. אתה לא יוזם, אתה מפחד מקבלת החלטות, אתה חלש בהתנהלות ומדרדר את כל הישגי המדינה על מזבח הישרדותך האישית. מי שנמנע מלעשות את מה שנכון מחשש לשלטונו, ליציבות כיסאו, מי שעוסק בהישרדותו על חשבון העם והמדינה, מי שמפחד מליברמן יותר ממה שהוא מפחד משר ההיסטוריה, מי שחושש מבוגי ובגין יותר מאשר מזעקת האמת, מי שעוסק לילות כימים בחיבור נאומי סרק במקום לחבר וללכד את השורות – ראש ממשלה כזה הוא ראש ממשלה פחדן. אתה גם הססן, גם חלש וגם פחדן. אדוני ראש הממשלה, ממה אתה מפחד? האם אתה מפחד ממה שכבר ידוע לכל בוגר בית-ספר יסודי? האם אתה פוחד מהצורך לקבל הכרעה היסטורית בדבר עתיד קיומה של מדינת היהודים – מדינה דמוקרטית, השוכנת בביטחון, בגבולות מוכרים, מדינה המבטאת את חזון חברת מופת, חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים? ממה אתה פוחד בנימין נתניהו? מהסקרים? מהקיצונים שבמפלגתך? מהפייגלינים והליברמנים? אדוני ראש הממשלה, אתה צריך לפחד מהאזהרות של ראש המוסד ומהחששות של ראש השב"כ, מהניתוח הריאלי שעושים כאן בבית הזה ובכל מדינה מערבית על פני הגלובוס. אתה לא מבין שהעולם סביבנו משתנה, שיש מציאות חדשה? אי-אפשר להתקדם מול השינויים של היום עם הכלים של אתמול. אתה מוביל את ישראל למציאות קשה. דריכה במקום משמעה נסיגה. אדוני ראש הממשלה, אתה צריך לפחד מבידודה של ישראל, מסנקציות כלכליות ומאובדן התמיכה הבין-לאומית, מן הפירוד מבית, מאובדן הדרך ומאובדן התקווה. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, על שולחן הבית הזה ועל שולחנו של ראש הממשלה מונחת תוכנית מציאותית שתכליתה למנוע את ביזיון ספטמבר. בהיעדר יוזמה, יהיה מצבנו קשה יותר. בהיעדר תוכנית ישראלית, תבוא תוכנית זרה רעה לישראל. בהיעדר מנהיגות שרואה את העתיד ומסרטטת את הדרך הנאותה להגיע אליו, תהפוך ישראל למבודדת לא רק במזרח התיכון, אלא בעולם כולו. "בזכות" הממשלה הכושלת הזאת, השאלה אינה עוד הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית, אלא אופי ההכרה העתידית במדינה היהודית, היא מדינת ישראל: מדינה שוחרת שלום ומוסרית, מדינה החיה על-פי עקרונות של ספר הספרים והמוסר האנושי. אני רוצה לומר לראש הממשלה, למר נתניהו: חוסר היוזמה המדינית שלך מוביל להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67'. מה שלא נתנו בגין, שמיר, רבין ושרון, אתה נותן לכולם על מגש של כסף. אדוני ראש הממשלה, טוס לוושינגטון, או קח לך מונית לבר-אילן, מי יודע, אולי אפילו תנצל את ריבונותה של כנסת ישראל, אך מסור לעם היושב בציון מה בדעתך לעשות – לעשות, ולא לדבר, ליזום ולא להיגרר, לפעול ולא לגמגם, להנהיג ולא לפחד. אנחנו שחונכנו על היוזמה, על ציונות פרגמטית, על כוח המגן, לא מוכנים לקבל ראש ממשלה חלש, מוחלש ומפוחד. אתה, אדוני ראש הממשלה, גם חלש וגם מפוחד. החולשה שלך מזיקה לנו, והפחד שלך משתק אומה שלמה. אם אתה זקוק ליד תומכת, הרי היא מושטת לך מכאן. אין לנו צורך בממשלתך המנופחת עד בוש, אין לנו צורך במנעמי שלטונך. אותנו אי-אפשר לקנות בהבטחות סרק. עשה את מה שנכון לעשות, ואנחנו נסייע לך להתגבר על הפחד, להתגבר על איווט, להתגבר על פייגלין, ואם צריך, נעזור לך להתגבר גם על עצמך. אנחנו לא מפחדים. אנחנו אומרים לציבור את מה שאנחנו חושבים, ועושים את מה שאנחנו אומרים. אנחנו לא מוליכי שולל ולא הולכי שולל; רגלינו נטועות עמוק בקרקע ואין לנו מחשבות נוגות על מציאות מדומה. אני קורא לך, לראש הממשלה מר בנימין נתניהו: עשה את מה שנכון לישראל. עשה, כי מדיבורים כבר סבלנו מספיק. קצנו במסיבות עיתונאים, בהאשמת האחר, ססמאות עשויות דק-דק, חתיכות חתיכות. עשה. אם אינך יכול, פנה. ישראל ראויה למנהיגות טובה יותר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, יש הצעת אי-אמון בנושא דומה – חברת הכנסת חנין, רבותי – ולכן, הואיל והשר ישיב על שתיהן יחד, אני אאפשר לחבר הכנסת כבל להרצות את טענותיו על נושא דומה באי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, ולאחר מכן ישיב שר אחר על הצעות האי-אמון של הסיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל ובל"ד. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לבוא ולעלות ולהציג את נימוקיו להצעת האי-אמון של מפלגות מרצ והעבודה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. ועל כך ישיב השר גלעד ארדן – על שתי ההצעות גם יחד. תודה רבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – אבקש, אבל, לסכם בסוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ישיב על שתי ההצעות גם יחד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, אבל אני אקשיב גם לדיון אחר כך. אני מבקש שלפני ההצבעה תהיה לי אפשרות עוד להוסיף מילות סיכום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הממשלה תבקש מילות סיכום על הדיון, אתה תוכל לקבל זאת. זה דבר מובן מאליו בהתאם לתקנון. תודה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, בפתיחת מושב זה אנו מציינים שנתיים לכהונתה של ממשלת נתניהו, שנתיים שבהן הצליחה הממשלה המנופחת בתולדות מדינת ישראל לדרדר את מעמדנו הבין-לאומי לשפל חסר תקדים, למוטט את תהליך השלום, להעמיק את הפערים החברתיים ולחסל כמעט לחלוטין את מעמד הביניים. שנתיים, אדוני היושב-ראש, שבהן אנחנו מביטים, אזרחי ישראל, מעלה, מחפשים הנהגה, דרך, אך כל מה שרואים זה ראש ממשלה מבוהל, משותק, שר ביטחון שהפך לפרשן מדיני שולי וחסר השפעה, ושר חוץ המתנהל כפיל בחנות חרסינה. מסביבנו הים סוער, אך לספינה שלנו אין רב-חובל שיוביל אותה לחוף מבטחים. הייתי שמח להביט בעיניו של ראש הממשלה. אני אביט בעיניך, אדוני השר להגנת הסביבה – עיניים יפות, אבל הייתי שמח להביט לתוך עיניו של ראש הממשלה ולומר לו: זכית להזדמנות שנייה; זו הזדמנות נדירה שראשי ממשלה, שמנהיגים, מקבלים מועד ב'. הבטחת לנו שהפקת לקחים, שהתבגרת, שלא תחזור על הטעויות מהקדנציה האומללה ההיא. ועכשיו, אחרי שנתיים בתפקיד, אשאל אותך בצורה ישירה: האם לילד הזה פיללת? האם הקיפאון המדיני והקיטוב החברתי הם החותם שרצית להשאיר אחריך כשחזרת לתפקיד? האם ההישרדות האישית היא הבשורה הגדולה שהבאת אתך לקדנציה הזאת? אדוני ראש הממשלה, כשהיינו ילדים קטנים חשבנו שאם נכסה את עינינו בכפות ידינו, ניעלם ולא יוכלו לראות אותנו. אדוני ראש הממשלה, ואדוני השר דרכך אליו, אנחנו כבר לא ילדים, ואינך יכול להמשיך להסתתר מפני המציאות בעזרת עצימת עיניים. ספטמבר מתקרב, ואתו ההכרה הצפויה באו"ם במדינה הפלסטינית, אך אזרחי ישראל טרם יודעים מה אתה מתכוון לעשות בנדון. לא די בעובדה שהתנהלותך נטולת היוזמה הביאה אותנו למצב שבו רוב המדינות החברות באו"ם התייאשו ממדינת ישראל ומוכנות לתמוך בצעד החד-צדדי של הפלסטינים, אתה מוסיף חטא על פשע ולא עושה דבר כדי לרכך את המכה. בשביל להבין את גודל המחדל שהביא אותנו אל הקטסטרופה המדינית הזאת אין צורך בוועדות חקירה; די להביט בשנתיים האחרונות, שבהן העדפת לקרוץ למתנחלים בעין אחת ולברק בעין השנייה, להבטיח לאובמה דבר אחד ולליברמן את היפוכו, לדבר על שתי מדינות לשני עמים אך לא לעשות דבר כדי לקדם את הרעיון. ניסית לרצות את כולם, אך סיכנת את כולנו. סמוך לך צופה על העניינים שר הביטחון, שלא פעם תהיתי, האם הוא קורא את הפרשנויות המלומדות בנושא אהוד ברק? אדוני, כולנו שמענו את נאום בר-אילן, שאתה כל כך מתהדר בו, אבל מנהיגות לא בונים רק במלים, אלא במעשים, ומרגע שאותו הנאום לא היה מגובה בתוכנית מדינית ברורה, שהיה עליך להניח על השולחן, תוכנו הפך לחסר משמעות. לסרט ההמשך אתה מכין לנו מה שמכונה "נאום בר-אילן 2" – אף אחד כבר לא יקנה כרטיס, לא בארץ ולא בעולם. ואת זה אני אומר לך גם – אדוני היושב-ראש, אני יודע שהבעת את דעתך, שבמקום שראש הממשלה יאמר ויעביר את המסר כאן, במקום – איך אתה נוהג לומר, אדוני היושב-ראש? אתה מדבר מירושלים, ואנחנו מצפים שגם ראש הממשלה ידבר אלינו מירושלים. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא נאום בר-אילן, זה נאום בר-מינן. <איתן כבל (העבודה):> נכון. אכן, אתה צודק, חבר הכנסת רוני בר-און, זה כנראה נאום בר-מינן, לא בר-אילן. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, להציג עכשיו בפני הציבור בישראל, הפלסטינים והעולם תוכנית מדינית. נכון, היית צריך לעשות זאת עם כניסתך לתפקיד, אך אם אתה רוצה לתקן במעט את הנזק העצום שגרמת, עשה זאת מייד; עשה זאת, כי את כל מה שעכשיו נוכל לקבל בזול נקבל אחרי ספטמבר ביוקר, אם בכלל. עשה זאת, כי מי שלא יוותר היום על עופרה ייאלץ לוותר על גילה, ומי שלא יוותר על קבר רחל עוד ייאלץ לוותר על הכותל. עשה זאת למען ביטחונה של מדינת ישראל, ומעל לכול, עשה זאת למען המשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. עשה זאת, או הגש את התפטרותך. הבחירה הניצבת היום לפתחנו, ואין בלתה, היא הבחירה בין חלוקת הארץ תוך שמירה על גושי ההתיישבות, לבין סיפוח השטחים. הסטטוס-קוו אינו יכול להימשך עוד. העולם אינו מקבל זאת יותר. נכון, לא יהיה זה שלום אוטופי שבו אנו והפלסטינים נלך שלובי זרוע לעבר השקיעה, ומי שמנסה למכור שלום כזה טועה ומטעה, אך צריך לומר בקול ברור: הסכם עם הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי מובהק. הזמן, שלא משחק לטובתנו, הולך ואוזל, ולצערך, אדוני ראש הממשלה, כל זה קורה במשמרת שלך. יש בין חברי מפלגתך שמדברים בצורה ישירה על סיפוח שטחי הגדה המערבית לישראל. אינני מסכים אתם מכול וכול, משום שלדעתי צעד כזה יביא לסופה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, אך אני מכבד את דעתם. יש כאלו בין חברי מפלגתך שכבר הביעו בפומבי את דעתם על כך שפתרון שתי המדינות הוא בלתי נמנע. ובין כל אלה, אני שואל את עצמי ככל אזרח במדינת ישראל: ומה דעתך, אדוני ראש הממשלה? יש לך דעה ואתה חושש לומר אותה, או שמא אתה עצמך לא יודע איפה אתה עומד? יכול להיות שאתה מחכה איכשהו שהמציאות או איזה כוח עליון יסדרו את העניינים בשבילך ויחסכו ממך את הצורך להחליט. אולי אתה יודע משהו שאנחנו לא יודעים. בכל מקרה, מדובר במצב מביך, ואני מציע שטרם נסיעתך לארצות-הברית לדבר בפני חברי הקונגרס, תעמוד מול אזרחי המדינה שלך ותאמר להם לאן אתה מנווט את הספינה הזאת. אך אם הרגל המדינית של הממשלה הזאת צולעת, אזי הרגל החברתית חדלה מזמן לתפקד. בכל שנותי בבית הזה אינני זוכר ממשלה כל כך מנותקת ומנוכרת מהציבור וממצוקותיו. לא זכור לי מצב כל כך אבסורדי, שבו מתעוררים אזרחי ישראל וקוראים בחינמון ההסברה הממשלתי שמצבם הכלכלי מעולם לא היה כל כך טוב, אך בסוף היום הם חוזרים הביתה ונתקלים במציאות העגומה. ובמציאות הזו, אדוני היושב-ראש, הפערים בחברה הישראלית הם מהגבוהים במדינות המערב. במציאות הזו 50% מהאנשים הנמצאים מתחת לקו העוני הם אנשים עובדים. במציאות הזו, רכישת דירה עבור זוג צעיר הפכה למדע בדיוני, מחירי הדלק משתוללים, מחיריהם של מוצרי הבסיס ממשיכים להתייקר באופן שיטתי. במציאות הזו האנשים הכי חשובים בחברה שלנו – המורים, הרופאים, העובדים הסוציאליים והשוטרים – מרוויחים משכורות מבישות, שלא מאפשרות להם להתקיים בכבוד כפי שראוי לאנשים הללו. במציאות הזו חברות הקבלן משתוללות והופכות את שוק העבודה לג'ונגל נצלני, חסר חוקים, שבו שבויים מאות אלפי עובדים. מדובר באנשים שקופים, שבסך הכול מבקשים להתפרנס בכבוד, אך נדרסים על-ידי המערכת שאיבדה מזמן כל קשר לערכים בסיסיים של ערבות הדדית וסולידריות. אדוני ראש הממשלה, אתה האחראי לכל אלה. כאן אין ארצות-הברית שתתערב, או האיחוד האירופי שיראה לך את הדרך. אני מציע שבין טיסה לטיסה תסתובב בערי הפריפריה; דבר עם האנשים, תקשיב למצוקותיהם. הנח לרגע לגרפים ולמצגות, שמספרים לנו על הצמיחה, ופגוש את המורים, הרופאים, העובדים הסוציאליים. הזמן ללשכתך זוג צעיר שמעוניין להקים כאן את ביתו, ושאל אותו מה הקשיים העומדים בפניו. אני מבטיח לך, אתה תגלה, אדוני ראש הממשלה, דברים שאפילו התחקירנים המצוינים שלך בחינמון שלך עדיין לא גילו. אבל אני מכיר אותך מספיק זמן, ואינני משלה את עצמי. אתה תמשיך להתעלם מהקרקע הבוערת ותמשיך אל הספין הבא. עוד רפורמה פה, עוד כותרת שם, והלאה, שרדנו עוד יום. הפכת לסופר-טנקר של מלים נבובות. יש לך רק בעיה אחת: אף אחד לא קונה את הסחורה הזו יותר. העם הרבה יותר חכם ממה שנדמה לך. הוא רואה את הממשלה המנופחת שלך, הוא מריח את הריקבון העולה ממנה, הוא מזהה את הבהלה, את חוסר המנהיגות, ופשוט נמאס לו. היתה לך הזדמנות, אדוני. היתה לך קואליציה חזקה, היתה לך רשת ביטחון למהלכים מדיניים ושקט ביטחוני כמותו לא ידענו מעולם. אך מה שלא נעשה בשנתיים האלה, כנראה כבר לא ייעשה. הקרדיט שלך נגמר, אדוני ראש הממשלה. אפשר לסכם את פועלה של ממשלתך בארבע מלים: אין שלום ואין דירה. במושב הזה, חברי חברי הכנסת – וגם אני אומר לך, אדוני השר, שאני מאוד מכבד, וצר לי כל פעם לראות אותך, דווקא אותך, שאתה מהשרים הטובים בממשלה, שיש לך עמדות ברורות, שיש לך עמדה ברורה, שאתה פעם אחר פעם, כשר המקשר, עולה כאן בפתוס יוצא מן הכלל. אין ספק שלדבר אתה יודע. אבל שבוע אחר שבוע אתה עושה שמיניות באוויר כדי לנסות ולכסות על ערוותו של ראש הממשלה. אתה שבוע אחר שבוע מנסה כאן לעמוד ולהראות את מה שאתה לא מאמין בו. ואילו היתה כאן מכונת אמת, אדוני השר, אין לי ספק שהיא היתה מתרסקת כאן אל תוך החלל. דרך אגב, בגלל יושרך הייתי מציע לך – יש לך מספיק עבודה בתיק להגנת הסביבה, ואני הייתי באמת מציע לך, רק בגלל יושרך, ואתה יודע שאני חבר שלך ואני מכבד אותך. ולכן, חברי חברי הכנסת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש סתירה בין דבריך. <איתן כבל (העבודה):> אין שום סתירה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה לא יכול לטעון שאני משקר מעל הבמה ואחר כך להגיד שאתה משבח את יושרי. <איתן כבל (העבודה):> לא, לא, לא. לא אמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מייד אתה עולה לדבר. <איתן כבל (העבודה):> קודם כול, אתה האחרון שאני אגיד עליו שהוא משקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמרת שמכונת האמת, אם היתה מוצבת, תתרסק. <איתן כבל (העבודה):> לא, זה מהלחץ. מהלחץ שאתה לא אומר את הדברים שאני יודע שאתה מאמין בהם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא לא אומר את אשר על לבו. <איתן כבל (העבודה):> אתה לא אומר את אשר על לבך. אתה כל הזמן מסתובב עם דלי של סיידים לטייח אחרי הממשלה הזו. ולכן, חברי חברי הכנסת, אני אסיים ואומר – יש לי עוד 15 שניות, אני אנצל אותן עד הסוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום בעיה. <איתן כבל (העבודה):> במושב הזה – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חברי השר גלעד ארדן – במושב הזה מוטלת עלי ועל חברי לאופוזיציה חובה להפוך אותו למושב האחרון של ממשלת האסון הזו. להפוך אותה להערה שולית, את הממשלה הזאת, בדברי ימיה של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו פותחים היום את כנס הקיץ של המושב שאתה מדבר עליו. אני מזמין את השר ארדן על מנת להשיב על שתי הצעות האי-אמון, הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת והשר לשעבר שאול מופז, ועל-ידי חברי השר לשעבר וחבר הכנסת איתן כבל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי המועמד? <היו"ר ראובן ריבלין:> של כבל? אני אומר לך. כתוב שאיתן כבל עצמו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> וואי. חבר הכנסת כבל, מה אומר על זה בוז'י הרצוג? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר שהוא יהיה מועמד להרכיב במידה שלפני הבחירות יהיה צורך להרכיב ממשלה חדשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני שמח, באמת, לפתוח את כנס הקיץ. בשונה מהחברים שדיברו כאן לפני, אין לי נאום כתוב, כי האמת חייבת להיאמר, לא קשה להתכונן לנאומיהם של ראשי האופוזיציה. אני אומר זאת בצער רב. אפשר מראש לצפות מה ייאמר. כמו כל שבוע גם במושבים הקודמים, עולים אנשים שכיהנו בממשלות הקודמות בתפקידים מאוד בכירים – שר תחבורה, שר ביטחון, ממלאת-מקום ראש ממשלה, גם השר כבל היה שר באחת הממשלות הקודמות. אנשים שבעצם האחריות, לפי טענתם לפחות, למצב הנורא שהם מתארים – אני כמובן לא שותף לעמדתם, ואני מוכן, דרך אגב, היושב-ראש, לאמץ את הצעתו של חבר הכנסת כבל, ושבאיזה שבוע, אולי לקראת פורים, תשים כאן מכונת אמת. אני מאמין בכל לבי בכל מלה שאני אומר כאן, חבר הכנסת כבל. דרך אגב, כשאני לא מסכים עם מה שראש הממשלה אומר או עושה, אין לי גם שום בעיה להגיד זאת כאן, כולל בנושאים המדיניים. אבל מגיעים לכאן שבוע אחר שבוע אנשים שלמיטב זיכרוני – ובגיל שלי הזיכרון עוד עובד לא רע – לא הביאו לנו, לא שלום ביד שקלקלנו אותו, לא מצב ביטחוני מעולה שדרדרנו אותו. לא קיבלנו ממך, חבר הכנסת כבל, רופאים עם משכורות עתק וקיבלנו החלטה להוריד את משכורותיהם. גם העובדים הסוציאליים לא היו במצב מרהיב כשעזבת את הממשלה. וכן, חבר הכנסת מופז, המורים והמורות בישראל, או הדיור והתכנון, לא היה במצב מזהיר, גם לא בתקופתה של הממשלה הקודמת. <שלמה מולה (קדימה):> מה עם הדלק? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולכן, לבוא היום, לצייר תמונה שחורה, לעשות דמורליזציה נוראית באוזני תושבי המדינה, בין במצב המדיני, בין במצב הביטחוני, בין במצב החברתי והכלכלי – קודם כול זה שקר. אז אני מציע לא להציע להתחבר למכונת אמת, כי אם נחבר אתכם למכונות אמת, אז פיצוץ או התחשמלות זה הדבר האחרון אולי שיקרה מרוב שקרים וקלישאות נבובות שאין מאחוריהם ולו מלה אחת של אמת. אתם מדברים על עלבון לאינטליגנציה של הציבור? באמת, בכל הכבוד, נעבור נושא-נושא בדברים שהוזכרו כאן ונראה מי האחראי באמת לסיטואציה שקיימת במדינת ישראל. אבל כשאתם מדברים על דמורליזציה – אתם יודעים, הרי מה שנאמר כאן נאמר מתוך אינטרס פוליטי, פעם שלכם, פעם שלנו. אבל יש סקרים, יש בדיקות בין-לאומיות שנעשות לגבי מה חושבים, מה מרגישים אזרחי מדינת ישראל. אז תתפלאו, למרות הדמורליזציה שאתם מנסים לזרוע – הייאוש, המרמור, שאתם רוצים כל כך שהציבור כאן יצא לכיכרות ויפגין ויראה את מורת רוחו – בכל סקר בין-לאומי אזרחי ישראל מביעים את שביעות רצונם. נדמה לי שבסקר האחרון של ה"טיים מגזין" ישראל יצאה במקום השביעי בעולם, אדוני היושב-ראש, מבחינת שביעות הרצון של תושביה; בסקר אחר, דומני, יצאה במקום ה-20 או ה-22 מכל המדינות בעולם, מהמדינות שבהן טוב לחיות. אז אני, חבר הכנסת כבל וחבר הכנסת מופז, לא מתרשם מאוסף הקלישאות שאתם אמרתם כאן מעל הדוכן – אנחנו נביט אך ורק על העובדות; מי אחראי לאותן עובדות באמת, ומה ניתן לעשות. ואני שואל את עצמי שבוע אחר שבוע – אתה אומר לי שאנחנו לא מאמינים במה שאנחנו אומרים – האם אתם באמת מאמינים במה שאתם אומרים? תקשיבו מה קורה, תראו. אני לפעמים חושב שאם במדינת ישראל, חס וחלילה, תיפול פצצת אטום, אז כמין תגובה פבלובית של האופוזיציה מייד יקפוץ חבר הכנסת מופז ויקפוץ חבר הכנסת כבל ותקפוץ חברת הכנסת לבני ויגידו: או, זו הזדמנות – נפלה פצצת אטום, יש כאן הזדמנות לבנות מחדש את המדינה נכון יותר. אתם בכלל רואים מה קורה מסביבנו? אתמול, יום הנכבה, צעדות בכל גבולות המדינה, כולל ביהודה ושומרון, אבו מאזן מכריז על ימי אבל כדי להזדהות עם הנכבה לא על גבולות 67' – על עצם קיומה של מדינת ישראל; לפני שבועות מספר, בעודכם בפגרה – כנראה שהיתם יותר מדי בחו"ל, לא התעדכנתם בכל האירועים – אבו מאזן חותם על הסכם עם ממשלת ה"חמאס". תקן אותי אם אני טועה, חבר הכנסת מופז – זה לא הייתם אתם – – <רחל אדטו (קדימה):> מי הביא אותנו לשם? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שכשה"חמאס" עלה לשלטון הודעתם יחד עם חברת הכנסת לבני על ניתוק כל המגעים ועל הפסקת כל המשא-ומתן עם הפלסטינים עד לקבלת תנאי הקוורטט? זה לא הייתם אתם? יכול להיות ששכחתי את המציאות? האם אתם חושבים שהעם טיפש עד כדי שהוא שכח? על איזו הזדמנות אתם מדברים? <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <קריאות:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> איזו הזדמנות מדינית יש כאן? <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תכירו במציאות. יש כאן מנהיגות פלסטינית – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש כאן מנהיגות פלסטינית שלא מקבלת את קיומנו באזור הזה כעם יהודי. ובמקום שאתם תתייצבו באחריות, בממלכתיות, כפי שאנחנו נהגנו – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה, לא היו החלטות של האו"ם לאחר מבצע "עופרת יצוקה"? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אפילו כשראש הממשלה לשעבר שרון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אבסדזה היקרה. מולה, הוא עוד לא שמע מה קראה אבסדזה, אתה כבר מוסיף? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, לא יכול להיות שכשמישהו מכם קורא קריאת ביניים מייד אתם רואים צורך להתחרות אתו בקריאת הביניים. כשחבר שלכם קורא קריאת ביניים תיתנו הזדמנות לשר לענות. אם אתם כולכם רוצים לדבר כמקהלה אני לא אאפשר זאת. <נינו אבסדזה (קדימה):> אי-אפשר להתאפק. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אאפשר זאת. אפשר קריאת ביניים, אי-אפשר מקהלת ביניים. <שלמה מולה (קדימה):> משפט דמגוגי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – אי-אפשר להתאפק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אי-אפשר להתאפק? אני מציע לכם להתאפק, כי אחרת אני אעזור לכם להתאפק וזה לא כדאי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מדוע הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, עדיין – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – מערערים על קיומה של המדינה כל הזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, עדיין הוא לא משיב על הצעת האי-אמון שלך. שאל אותו. אם הוא ירצה הוא יענה לך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כל נואם של הליכוד ממציא אנשים שמערערים – – – הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אתה לא נואם עכשיו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה מעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה לא נואם עכשיו. אתם תתרגלו בכנס הזה – לא יהיו נאומים מהכיסאות. לא יהיו. קריאת ביניים אני אתיר. לא תדעו מה זה קריאת ביניים – אני אלמד אתכם. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני זוכר עוד את ראש הממשלה שרון במבצע "חומת מגן", כשמייד לאחר תחילת המבצע אפילו נשיא ארצות-הברית שהיה אולי הידיד הגדול ביותר מאז ומעולם של מדינת ישראל, ג'ורג' בוש – אפילו הוא דחק במדינת ישראל, בראש הממשלה אז, לסיים, לצאת כמה שיותר מהר. התהליך הזה הרי חוזר על עצמו בכל פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל; כשמדינת ישראל משתמשת, ברוך השם, בעוצמתה הצבאית כדי להדוף את גלי הטרור שמופעלים נגדה, הקהילה הבין-לאומית בוודאי איננה רווה נחת. אני מזמין, דרך אגב, את כל חברי סיעת קדימה, כולל היושבת-ראש שלה, חברת הכנסת לבני, ששימשה כשרת חוץ, לספור אצבעות באו"ם. יכול להיות שאתם אולי לא מודעים; אולי אתם לא מודעים לכך שמתוך 192 המדינות החברות באו"ם 57 מדינות שייכות לגוש האסלאמי. יכול להיות שאתם מסוגלים לשכנע אותם בטיעונים כבדי משקל והגיוניים, אבל המציאות וההיסטוריה של מדינת ישראל מראות שהדברים הם אחרת. <מאיר שטרית (קדימה):> 65. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> 57 מדינות. קיבלתי תדרוך במשלחת באו"ם – רק בשבוע שעבר הייתי שם. <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סתם כמישהו שרוצה להרחיב ידע. ולא נדבר – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – על הגוש של 77 המדינות שרבות מהן שייכות לדרום-אמריקה, וכל בעלת-ברית של ארצות-הברית – באופן אוטומטי הן מצביעות נגדה בכל הצבעה שלא תעלה באו"ם. פתאום אתם הפכתם להיות השופר של האו"ם, כאשר כל מי שהוא ציוני אמיתי ומבין את האינטרס של מדינת ישראל יודע שאי-אפשר, ולמדינת ישראל אין שום שליטה הרי על מה שקורה באו"ם, כי הדיון וההצבעות באו"ם הם לא דיונים שניתן לשכנע בהם או שמאחוריהם יש החלטות בעלות היגיון. אלו דיונים פוליטיים – דרך אגב, בדיוק כמו שמתנהלים, לצערנו, כאן בכנסת בחלק נכבד מהדיונים, אבל באו"ם זה אפילו למעלה מזה. אז במקום להסתכל על מה שקורה סביבנו, במקום לראות את מה שאומר אבו מאזן, מי הם השותפים של אבו מאזן. להזכיר לכם: השותפים החדשים של אבו מאזן הם ה"חמאס", שלא שינה עדיין את הצ'רטר שלו ותומך בהשמדת מדינת ישראל, וירה אלפי טילים על אזרחי מדינת ישראל. רק לפני שלושה-ארבעה שבועות ירו טיל נגד טנקים על אוטובוס ילדים ישראלי, וגם רצחו ילד באירוע הזה. ובמקום להתאחד עם ממשלתנו, במקום לגבות אותה, במקום לדרוש מאבו מאזן להתנער מה"חמאס", במקום לדרוש מאבו מאזן לגנות את הפעילות של יום הנכבה שלא עומדת מאחוריה דרישה לנסיגה בתוך קווי 67'; מה שאמרו אתמול המשתתפים ביום הנכבה זה שהם רוצים לחזור לרמלה – לא לרמאללה – הם רוצים לחזור ללוד, לירושלים, ליפו, למג'דל, לאשקלון – אלו המקומות שאויבינו רוצים לחזור ולקחת אותם מאתנו. פעם היינו אומרים, אדוני היושב-ראש, שישנם אנשים שכשיורקים עליהם הם אומרים, לא נורא; הם מוחים את הרוק מהלחי ואומרים שזה טיפות גשם. אני באמת אומר – לאן הגעתם, חברי באופוזיציה? האם באמת הגעתם למצב שאני מקצין ואומר שביום שתיפול כאן פצצה אירנית אתם תגידו – זאת הזדמנות, אפשר לבנות מחדש את כל מדינת ישראל בצורה מתוכננת טוב יותר – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – איך הממשלה לא רואה את ההזדמנות? יש כאן הזדמנות – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר את זה כמטאפורה. <איתן כבל (העבודה):> אין כאן אנשים שיום-יום מנשקים את עפר הארץ הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר את זה כמטאפורה. הוא אומר את זה כמטאפורה. <איתן כבל (העבודה):> ואני אומר כמטאפורה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני בטוח שחבר הכנסת כבל מבין את המטאפורה. <איתן כבל (העבודה):> הבנתי בדיוק את המטאפורה, אבל אני לא צריך כל יום לקום ולנשק את עפרה של הארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת איתן כבל, אתם חיילים השומרים על שלמותה של מדינת ישראל. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת כבל, אני יכול להמשיך, אבל אני לא אומר על השר ארדן, אני רק פשוט אומר לך – הדבר ידוע היטב לשר גלעד ארדן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חס וחלילה, חבר הכנסת פלסנר, שרק התחתן בפגרה האחרונה ומגיע לו "מזל טוב" בשם כולנו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עניין אחר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אף אחד לא חושד בו שהוא רוצה, חס וחלילה, שתיפול פצצת אטום, ובטח לא אני. אני רק אומר שהמדיניות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. הוא לא שירת אף פעם ביחידה הכי עורפית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – שהעמדות הלא-אחראיות שלכם, שבמקום להתמודד עם העובדה שיש כאן ממשלה אחראית – – <שלמה מולה (קדימה):> ממש. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שנוהגת בזהירות, שמוכנה אפילו לוויתורים – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה אחראית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – תמורת שלום אמיתי שיסיים את הסכסוך, כשיש כאן ראש ממשלה שהרבה פעמים צפה קדימה – לדעתי, כל הפעמים – הרבה יותר ממה שמנהיגיכם בתנועת קדימה הבינו את האיומים הביטחוניים והמדיניים על מדינת ישראל – – <שלמה מולה (קדימה):> הוא נביא. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – במקום לגבות אותו כשהוא עושה ויתורים, דרך אגב, גם על האידיאולוגיה הבסיסית שלו, ובא בנאום בר-אילן ואומר דבר שגם בתוך מפלגתו לא כולם מקבלים, ולאחר מכן עושה דבר עוד יותר כואב, שבוודאי רבים במפלגתו לא מקבלים, וזאת ההקפאה – לאחר שני הצעדים המאוד-משמעותיים הללו, יחד עם הסרה של מאות מחסומים כדי להקל על תנאי החיים של הפלסטינים, דבר שגם גורר ביקורת עליו ועל הליכוד, ואולי אפילו לסיכונים מאוד משמעותיים לחיי המתיישבים ביהודה ושומרון, מצד אחד – מצד שני, ודאי שזה גם מניב תוצאות, כי הכלכלה הפלסטינית פורחת, משגשגת, כפי שלא פרחה מעולם, צמיחה של 9%–8% באזור יהודה ושומרון – אחרי כל הצעדים הללו אבו מאזן עומד בסירובו – לא להגיע להסכם שלום, כפי שהוא סירב להגיע אתכם למרות כל הנסיגות מרחיקות הלכת, כולל בירושלים, שמנהיגיכם עשו, אלא הוא אפילו לא מוכן להתיישב ולהידבר ליד שולחן המשא-ומתן – במצב כזה, במקום שתנהגו כאופוזיציה אחראית וממלכתית ותגבו את ראש הממשלה, תגידו לאבו מאזן: קודם תתנער מהטרור, קודם תגרש את ה"חמאס" ותילחם בהם, במקום לברך אותם ובמקום להלל אותם – עומד כאן לפני אדם שהיה שר הביטחון, שאול מופז, היה חבר – חבר בכיר מאוד – גם בממשלתו של אהוד אולמרט, גם בממשלתו של אריק שרון, ולא אומר מלה על כך שה"חמאס" היום, שיורה אלפי טילים, הוא השותף של אבו מאזן, ובמקום להאשים את אבו מאזן מאשים את בנימין נתניהו. האם בשם הנאום הזה, אדוני חבר הכנסת מופז, אתה רוצה שהעם ייתן בך או בכם את אמונו? האם זאת מנהיגות אחראית? זאת מנהיגות זהירה? אני חושב שבעניין הזה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה כמעט משכנע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סליחה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה כמעט משכנע אותי להצביע אי-אמון בממשלה שמסכנת את חיי המתיישבים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. אני אמרתי שהסיכונים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה אמרת: "עד כדי סיכון חיי המתיישבים". <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבר הכנסת רותם, קודם כול, אתם בממשלה, ואף אחד לא מכריח אתכם להיות בממשלה. אתם בממשלה מתוך בחירה, ואני מקווה שתמשיכו להיות בממשלה מתוך בחירה – – <רוברט טיבייב (קדימה):> בכי רע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – למרות, דרך אגב, העובדה שאנשי קדימה שוכחים שהם גם כן מאוד מאוד רצו אתכם כשותפים, ונוטים להציג את השותפות אתכם כמשהו שהוא פסול מעיקרו. בכל אופן, אני רוצה לחזור לדברים שאמרתי. לאחר כל הדברים הללו, כשהשותפים של אבו מאזן, קרי ה"חמאס", אינם מוכנים אפילו לקבל את תנאי הקוורטט, קרי, לא להכיר בישראל כמדינה יהודית, אלא "כולה" להכיר בזכותה של ישראל להתקיים; תנאי שני, לדחות – או: לוותר על פעילות טרור, ותנאי שלישי, לכבד הסכמים קודמים – במקום שאתם תתייצבו יחד אתנו בדרישה מאבו מאזן, או לסלק את ה"חמאס" מממשלתו או לדרוש מהם לכבד את תנאי הקוורטט – ושוב, אני מזכיר עובדה היסטורית, רק לפני שלוש-ארבע שנים, נכון שאתם אלה שאפשרתם ל"חמאס" תחת הלחץ האמריקני להשתתף בבחירות, ובעקיפין, בלי שהתכוונתם, אפשרתם לו גם לעלות לשלטון, אבל אני לא בא אתכם חשבון כרגע על העובדה הזאת, אבל לפחות שתהיה לכם קצת בושה – גם עשיתם גירוש חד-צדדי מגוש-קטיף, לאחר מכן זה גם אפשר ל"חמאס" לעשות השתלטות אלימה על רצועת-עזה, אפשרתם ל"חמאס" – בניגוד להסכמי אוסלו, כיוון שזה ארגון טרור – להשתתף בבחירות ברשות הפלסטינית, והוא נבחר שם, אז גם היום – קצת בושה. <מאיר שטרית (קדימה):> זה היה בממשלת הליכוד בראשות שרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> היתה ממשלת ליכוד. דרך אגב, אני זוכר מי התנגד לזה בכל תוקף. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מאיר, בכל הכבוד, אתה יודע, כאשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרמטכ"ל דאז התנגד בכל תוקף. <מרינה סולודקין (קדימה):> אבל שנתיים אתם לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ובצדק. הוא היום אומר דבר אחר – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מאיר, קודם כול, למיטב זיכרוני – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הוא אומר היום: אם ה"חמאס" ישתנה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ההצבעה בממשלת אולמרט על השתתפות ה"חמאס" בבחירות היתה לאחר פרישת שרי הליכוד ולאחר הקמת קדימה. אני מוכן שתבדוק את זה, זאת היתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא לא לא לא. <מאיר שטרית (קדימה):> היתה ממשלת שרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הייתי שר בממשלה, ואנחנו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא לא לא לא, זו היתה ממשלת אולמרט. ההצבעה בממשלה היתה בממשלת אולמרט. <מאיר שטרית (קדימה):> לא. מצטער. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, נעשה התערבות אחר כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> על בחירות ה"חמאס"? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> על השתתפות ה"חמאס" – כדי לאפשר את השתתפות ה"חמאס" בבחירות היה צריך לאפשר להם להצביע, לאנשי "חמאס", בסניפי דואר ישראל במזרח-ירושלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני פשוט זוכר את זה כי אני עתרתי נגד העובדה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה דיברת על ירושלים, אבל ההחלטה התקבלה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה היה בישיבה הראשונה של ממשלת אולמרט. <איתן כבל (העבודה):> לדעתי הוא צודק, אבל יש לי שאלה אחת: ממתי מתחילה ממשלה להיות אחראית? זאת אומרת, מאיזה שלב? כדי שאני אדע. <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי לעשות צדק היסטורי, מתי היא מתחילה להיות אחראית אף פעם לא נענה – זה אף פעם לא נענה, אבל אני רוצה לומר לחבר הכנסת מולה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה אומר שאני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברשותך, אדוני השר – – – <איתן כבל (העבודה):> לא, אני לא אמרתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברשותך, רק רגע. אני רוצה לומר לחבר הכנסת מולה ולחבר הכנסת כבל – בשנת 1984 בא אחד משגרירינו באו"ם לארץ, היו לו כוונות פוליטיות, ואמר: יעלו מיליון יהודים מרוסיה, מברית-המועצות. הוא אמר: יעלו מיליון. אני זוכר את טדי קולק שאמר: אם יעלו חצי מיליון, שתי גדות לירדן. זאת אומרת, היה חזון. לפני כמה חודשים הזהיר מי שהיה השגריר באו"ם והיה לראש הממשלה, מפני התפתחויות במזרח התיכון. אני לא בא ואומר עכשיו "כן", "לא", אני רק אומר: בכל זאת יש מישהו שראה דברים מראש. אתה יכול להסכים אתו, אתה יכול לא להסכים אתו, אתה יכול – – – <איתן כבל (העבודה):> אנחנו הזהרנו, אדוני היושב-ראש, כי אמרנו שזה יקרה משום – אבל אנחנו כבר חשודים שאנחנו אומרים רק בעד זה ולא בעד זה, אז אני נזהר לא להיות משת"פ. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עניין אחר. <שלמה מולה (קדימה):> ראש הממשלה הצביע בעד ההתנתקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא ביקשתי ממך להסיק מסקנה, כל אחד יסיק את המסקנה שלו, אני רק אומר: בכל זאת היו דברים שאי-אפשר – אפשר לומר כל דבר על בן-אדם, אבל אי-אפשר גם לקחת ממנו את הדברים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבר הכנסת כבל, אני אנסה באמת, בצורה נעימה, בלי האשמות, להסביר – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הוא גם ראש ממשלה וגם נביא, נביא פוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל אחד על-פי דעתו. <איתן כבל (העבודה):> אני רוצה רק להגיד לך: תראה איזה יופי, כשאני דיברתי, ערוץ-7 לא כתב כלום, אתה מדבר – בזמן אמת כבר רשום. <היו"ר ראובן ריבלין:> מותר לו. מותר לו. תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אנסה להסביר לך בצורה נעימה, חבר הכנסת כבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כדאי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אבל אדוני ניצל זמן יקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז, כמה שאתה רוצה, רק – אנחנו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה לא ייקח עוד הרבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> פשוט יש גישה שחושבים לפעמים שאם חוזרים על שקר הרבה פעמים, בסוף משתכנעים. מול הגישה הזאת אני חייב לחזור על האמת ההיסטורית הרבה פעמים, כדי שלא יהיה אפשר להשכיח אותה מלב הציבור. אז, חבר הכנסת כבל, אני אסביר לך. קודם כול, אני אודה בחולשתי וחולשת הממשלה הנוכחית: הממשלה הנוכחית לא מסוגלת בשנתיים, אפילו לא בשנתיים וחצי, לתקן את כל הקלקולים והמחדלים שקיבלנו מהממשלה הקודמת. אני מודה ומתוודה. אני אומר ביושר, אנחנו נזדקק לפחות לארבע שנים ושמונה חודשים כדי לתקן את הקלקולים שהותרתם כאן. זה גם בנושא הכלכלי – – <איתן כבל (העבודה):> ביושר, גם מה שאמרת היה צפוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – זה גם בעובדה שלא היתה כאן תחרות בתקשורת ועכשיו עושים תחרות, בעובדה שבתחום החינוך היו מחדלים אדירים ושר החינוך עובד קשות, בתחומי הסביבה יש רפורמות משמעותיות, בתחום התחבורה מהפכה של רכבות, של חיבור כבישים מהירים לפריפריה – כמעט בכל תחום ותחום מתרחשת מהפכה, אבל אין מה לעשות, לא מספיקות לנו שנתיים. אבל בנושא המדיני-ביטחוני – – <שלמה מולה (קדימה):> מה עם הדלק? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שבו צריך להיות הכי-הכי זהירים וללמוד מלקחי העבר, אנחנו מתכוונים, שכאשר נסוגונו מלבנון, וכולם הסבירו לנו שאין בעיה גם לסגת בלי הסכם, כי ברגע שנסוגְת לפי קו הגבול שמוכר, על-פי האו"ם – – – <שי חרמש (קדימה):> נסוגוֹת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נסוגות. אני חושב שאפשר להגיד גם: נסוגְת, אבל יאללה – נסוגוֹת. <קריאות:> נסוגוֹת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא בסוף יוריד אותי. תנו לי לדבר ברצף. כאשר ישראל נסוגה, הסבירו לנו שאם רק יירו עלינו רק טיל אחד מלבנון, כל המומחים הביטחוניים אמרו, והגנרלים: אין שום בעיה, אנחנו נסתער עליהם, את כל התשתיות שלהם אנחנו נפוצץ, והאו"ם – כולם יתמכו בנו, ללא ספק. לאחר מכן אמרו לנו את אותו דבר גם כאשר אנחנו ניסוג, וראש הממשלה דאז שרון גם עמד על כך, שגם ציר פילדלפי יפונה, כדי שלא תהיה שום טענה – אנחנו ניסוג בדיוק לפי מה שהאו"ם קבע, ואם רק יירו משם טיל אחד, אנחנו כבר נראה להם מה זה; לא נפקיר את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. אז חברות וחברים יקרים, שרים לשעבר, שרים נכבדים מקדימה ומהעבודה, את התוצאות של המדיניות שלכם חווינו – אלפי טילים בצפון, אלפי טילים בדרום. את הניסויים הללו אנחנו לא מתכוונים להביא גם אל תושבי גוש-דן, גם אל מעל נמל התעופה בן-גוריון, אל גבעות יהודה ושומרון, וזה עוד מבלי להזכיר את ספר-הספרים; דיברת כאן, חבר הכנסת מופז, על ספר-הספרים. אני לא רוצה כרגע להיכנס לעומק על הזכויות ההיסטוריות, התנ"כיות, המוסריות של עם ישראל ביהודה ושומרון, שהן ודאי לא פחותות מהזכויות שלו בשאר חלקי ארץ-ישראל. כולכם הרי מבינים היטב שרק דבר אחד ישביע, אם בכלל, בשלב הראשוני, כי השלב הסופי, אנחנו יודעים מהו, אבל בשלב הראשוני הדבר היחיד שישביע את רצונם של הפלסטינים בזירה הבין-לאומית זה שאנחנו מראש, בלי שהם יתחייבו – לא להכיר בנו כמדינה יהודית, לא לוותר מראש על זכות השיבה, ששוב אתמול אבו מאזן מדבר עליה בהתלהבות רבה, אנחנו מראש נגיד שאנחנו מוותרים על כל השטחים ששוחררו במהלך מלחמת ששת הימים. אם אלו הקווים שסיעת קדימה רוצה שהממשלה תתמוך בהם, אז כדאי שהעם ידע זאת. למשל, לפי קווי 67', הכותל המערבי אמור להימצא תחת שליטת ממשלת ה"חמאס" וה"פתח". אם קדימה רוצה שה"חמאס" יהיה שותף בניהול הכניסה והשליטה בכותל המערבי, הרי שסיעת הליכוד והממשלה הנוכחית מתנגדות לכך מכל וכול. ולכן לסיכום, אני אומר, אדוני היושב-ראש: הממשלה הנוכחית מושיטה יד לשלום. ראש הממשלה בכל הזדמנות קורא לאבו מאזן לשבת לשולחן המשא-ומתן. כאשר השותפים של אבו מאזן הם תנועת ה"חמאס", שחפצה בהשמדת מדינת ישראל, אנחנו מצפים מהאופוזיציה לא לקרוא להפלת הממשלה ולהאשים את הממשלה בכל דרך, ולתת בעצם סיוע ליריבים שלנו בזירה הבין-לאומית, אלא להתאחד אתנו. אני קורא מכאן לסיעת קדימה, במקום לפלג, במקום לקטב, במקום לגלות עמדות בלתי אחראיות, שפגעו בעבר בביטחונה של מדינת ישראל, ובטח ובטח היום, כשה"חמאס" הוא השותף של אבו מאזן, יפגעו עוד יותר בביטחונם של ישראל, להצטרף לממשלה. צו השעה הזאת זה האחדות. זה מה שהעם באמת מצפה מאתנו – לגלות אחדות, לגלות מנהיגות, ויחד נעמוד בכל האתגרים הבין-לאומיים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר גלעד ארדן. אני מזמין את חברת הכנסת חנין זועבי לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש בנושא: ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה. בבקשה, גברתי. השר המשיב – שר המשפטים, יעקב נאמן. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול ובמהלך השבוע האחרון העלו הפלסטינים והערבים בכל העולם את זיכרון הנכבה. אירועים אלו החלו כבר ביום 15 במאי. באקט דמוקרטי למופת חוקקה הכנסת את חוק הנכבה, האוסר על כל פעילות פוליטית שמזכירה את העוול שקרה לפלסטינים ב-48', המאורע ההיסטורי שקוראים לו בעולם בכל שפות העולם, כולל בעברית, "א-נכבה". המטרה במהלך קיצוני זה של חוק הנכבה היא למחוק את הזיכרון של הקורבן, היות שמדובר בזיכרון מאיים. הכנסת ניסתה באקט דורסני למחוק את הנכבה כאילו לא היתה, לכתוב מחדש את ההיסטוריה, כאילו מדובר בבדיה. היה זה אותו אקט בדיוק שהחדיר את המושג האסור עמוק לתוך השיח התקשורתי והציבורי בישראל בשבוע הזה, ויהיה זה אותו אקט בדיוק שיעזור להחדיר את המושג לתוך השיח התקשורתי והציבורי בישראל בעתיד. מי שהיה עד לדיון הציבורי-תקשורתי בשבועות האחרונים יכול היה להעיד, כי לא היתה תקופה שבה השתמשו במושג נכבה כל כך הרבה, או באופן כה גלוי. כמה תלמידים, ערבים כיהודים, שמשרד החינוך אסר ללמדם את המושג, למדו עליו במשך שבוע זה, ובצורה הרבה יותר אפקטיבית מאשר היו לומדים מכל ספרי הלימוד שמשרד החינוך לא אישר במשך 60 שנה. ותעשו סקר, חברי הכנסת, כמה ילדים בישראל שאלו את ההורים שלהם על אודות משמעותו של מושג מכונן ומרכזי זה. לא היתה שנה שבה יצא ההמון אל ההפגנה המסורתית כמו השנה הזאת. למען האמת, הדבר הפתיע גם אותנו, לראות יותר מ-15,000 איש יוצאים לרחובות, אנשים באשר הם שהחליטו לצאת, למחות, להשמיע את קולם כתשובה גם לחוק הנכבה אבל גם למציאות הגזענית שמתהווה תחת חסותה של הכנסת הזאת. חברי הכנסת, עליכם להפנים שאותו נוער אינו מונע לרחובות רק על-ידי זיכרון קולקטיבי או שיח היסטורי משותף; הוא מונע גם כן על-ידי מציאות, על-ידי מציאות שקיימת כאן בכנסת ועל-ידי מציאות שקיימת מחוץ לכנסת, בארץ. במשטר הזה, שאתם מתעקשים לכנות אותו דמוקרטיה, אותו משטר שמוסיף לגזול ולספח שטחים, אותו משטר שמקיים מדיניות מאיימת ואגרסיבית בשטחים הכבושים, אותו משטר שמוסיף להרוס בתים ולהותיר משפחות שלמות ללא קורת גג. במדינה שבה קיימת אוכלוסייה כל כך גדולה שמקבלת יחס יומיומי של אזרח שזכויותיו כמעט שלא קיימות, במדינה כזו חייב ההמון לקום ולנקוט עמדה, עמדה שהיא הצעד הפוליטי הנכון והחזק, שיכול להביא למימושם האמיתי של הכרה, צדק ושוויון. אתמול הרגו כוחות צה"ל 15 פלסטינים, פצעו עשרות מפגינים, והכריזו על שטח גדול בצפון כשטח סגור, אף-על-פי שאותם בני-נוער פלסטינים שחצו את הגבול, לא עברו על החוק הבין-לאומי, אותו חוק המבטיח את זכות השיבה. אך כיום ברור לנו כבר כי הצבא והמשטרה, שניהם נמצאים מעל החוק הבין-לאומי; הם לא כפופים לחוק הבין-לאומי. עשרות המעצרים של תושבי מזרח-ירושלים, הירי לעבר המפגינים בסמוך למעבר ארז, עיכוב האוטובוסים של סטודנטים ערבים שביקשו להפגין קרוב לגבול, מעצרם של תשעה אזרחים חפים מפשע, היחס המשפיל של משטרת ישראל כלפי העצורים, סטודנטים בני 18–23 שנים, ועורכת-דין – שהמשטרה לא היססה ולא חששה לירוק, לתת סטירות עם מילות גנאי כמו "ראשי בקר" וכדומה. באותו הקשר אנחנו צריכים להתייחס לכתבה שפורסמה הבוקר בעיתון "הארץ", הנוגעת לעמוד ה"פייסבוק" של המשטרה, המלא כולו בגידופים, בגזענות ובהסתה חמורה לטיהור אתני – לא פחות מזה. טיהור אתני. דעות אלה אינן נגנזות; דעות אלה באות לידי ביטוי מדי יום בכל פלטפורמה אפשרית, אם באינטרנט, אם באלימות קשה ברחובות, או בחקיקה פרלמנטרית – בחקיקת חוקים מפלים הממסד רק משמר את הצורך של האזרח להביע את עליונותו על שכניו, מעניק תוקף אמיתי לעליונות זו על-ידי טיפוח פסיכולוגיה של הנרדף ושל המאוים. אמצעים ברוטליים אלה, של רדיפה ושל סתימת הקול האמיץ, הם לא אפקטיביים, דרך אגב. אמצעים אלה השיגו וישיגו בדיוק – בדיוק – את האפקט ההפוך. ההמון שיצא אתמול לרחובות הוא ההמון שמעוניין בהידברות, מעוניין להגיע לפתרון צודק, שיאפשר קיום משותף, אבל קיום צודק במדינה הזאת. ההמון הזה הוא קהל היעד של הפיוס, הוא זה ששואף לפיוס הזה. הוא אינו מייצג אינטרס של גוף פוליטי זר או ארגון כלשהו, או של ציר כלשהו. הוא דורש שיכירו בו, שיכירו בזכויות שלו, שיכירו ברצונותיו האמיתיים ובהיסטוריה שלו. זהו כוח פוליטי שיש לייחס לו כבוד ויש לייחס לו משמעות ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח כאילו היה ריק מתוכן, חסר אמירה או שולי. האם זו יוזמה מאיימת? האם אכן מדובר במחדל מודיעיני? לא, האמת היא שמדובר במחדל תפיסתי, כי בכנסת הזאת, במדינה הזאת, כנראה התרגלו לפלסטינים שמקבלים את כללי המשחק. בהוויה הישראלית לא רגילים לאזרחים פלסטינים שמחליטים להיות שותפים בקביעת כללי המשחק, ובה בעת, כשהגזענות והרוע האנושי בהתגלמותו מופיעים – חד וחלק, ללא תחפושות, בכל רגע נתון, בעוד הממשל שותק, לא נוקט עמדה, אדרבה, הוא משתף פעולה עם הגזענות הזאת, אז היחס כלפי כל מי שמעוניין לשנות את פני הדברים הוא ברור, הוא ברור לחלוטין. סתימת פיותיהם של פעילי שלום וחופש היא עניין רגיל, על סדר-היום, בין שמדובר בפעילים פלסטינים המבלים שנים במעצרים מינהליים בכלא הצבאי, נרדפים פוליטית, מגורשים מבתיהם או חווים על בשרם פשיטות ליליות אין-ספור ואלימות קשה, ובין שמדובר בפעילים יהודים, שגם הם נעצרים בהפגנות ומבינים לאט לאט את המחיר שיש לשלם על הצורך לעמוד לצד האחר, על הרצון לייצר חברה שפויה, חברה נורמלית – לפני שנדבר על דמוקרטיה אנחנו צריכים לדבר על שפיות ועל נורמליות. האלימות שמפגין הממשל כלפי כל התעוררות אמיתית, כלפי כל ציוץ שנשמע, הסותר את עמדותיו, הסותר את הקונסנזוס הציוני, היא בלתי נסבלת והיא בלתי נסלחת. אותה המדיניות שניכרת בחוק הנכבה כלפי בתי-הספר הערביים והיהודיים כאחד, באוניברסיטאות המונעות שיח פוליטי, היא היא המדיניות הניכרת בשטח. השתקה בכל מחיר. כבר לא מדובר בגזענות, כבר באמת מדובר בפאשיזם. וארצה בנימה זו גם לומר בגאווה – בגאווה גלויה, כי לא משנה כמה מאמצים יעשו להשתיק. באמת לא משנה; לא משנה כמה מאמצים יעשו להפחיד ולהפריד בין כוחות שמעוניינים במאבק משותף. מאמצים אלה לא יצליחו. אנחנו חייבים להמשיך במאבק פוליטי, אנחנו חייבים להמשיך בהפגנות, אנחנו מברכים את המאבק ואת המחאות כגון אלה של מי – – – <יעקב אדרי (קדימה):> גם בסוריה? גם בסוריה? <חנין זועבי (בל"ד):> כן, אנחנו מברכים את ההפגנות בסוריה, כמו שבירכנו את ההפגנות במצרים. <יעקב אדרי (קדימה):> תגידי מה הולך שם. שמענו כמה שאתם, אכפת לכם מהעם הסורי. שמענו. <חנין זועבי (בל"ד):> אני לא צריכה את העצה שלך. אנחנו כבר בירכנו, אבל אתה לא קורא ערבית, לא אכפת לך. אתה לא יודע ערבית, אתה לא יודע לעקוב. אז אנחנו מברכים את המאבק על החופש ועל הצדק בכל מקום בעולם – – <יעקב אדרי (קדימה):> כן, הייתי צריך לסחוט את זה ממך, הייתי צריך לסחוט את זה ממך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – ובראש ובראשונה פה, במולדת שלי. כי זו המולדת שלי. <יעקב אדרי (קדימה):> ממש. <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו מברכים את המאבק ואת המחאות של מי שכינו את עצמם אתמול "אנשים חופשיים", כי באמת הם אנשים חופשיים, שכן האמונה הזאת בחופש היא זו שתשחרר את כולנו, גם אותך, חבר הכנסת – – <יעקב אדרי (קדימה):> גם אותך, גם אותך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – ותאפשר כינון של דמוקרטיה אמיתית – וגם אותי, בטח – – <יעקב אדרי (קדימה):> גם אותך. <חנין זועבי (בל"ד):> בטח גם אותי. <יעקב אדרי (קדימה):> שמענו מה אמרתם על מה שקורה בסוריה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – ותאפשר כינון של דמוקרטיה אמיתית על אדמה זו; דמוקרטיה שאינה ליהודים או לבעלי פריווילגיות בלבד. בינתיים המדינה והחברה בישראל, בהנהגתם של חברי הכנסת, צועדות בכיוון – מגזענות לכיוון של פאשיזם. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אני מאוד מודה לך. שר המשפטים, בבקשה. אחרי שר המשפטים אנחנו עוברים – בעצם פותחים את הדיון. חבר הכנסת אפללו. כמובן, אם הוא לא יהיה פה, חבר הכנסת רותם, וכן הלאה. שלוש דקות לכל דובר. אדוני שר המשפטים, בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, שמעתי את חברת הכנסת חנין זועבי, והיא דיברה על חוק שהיא קראה לו "חוק הנכבה", אבל שם החוק הוא חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 40). החוק הזה קובע הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה. החוק עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית בט"ז באדר ב' התשע"א, 22 במרס 2011. <היו"ר אופיר אקוניס:> בסוף המושב. <שר המשפטים יעקב נאמן:> החוק קובע כי יהיה אפשר להפחית סכומים מסוימים מהמימון שהמדינה התכוונה להעביר לגופים מסוימים, המתוקצבים או נתמכים על-ידיה, אם התברר כי גופים אלה הוציאו הוצאה המיועדת לאחת או יותר מהפעולות הנוגדות את עקרונות המדינה, כפי שמנויות בחוק. הוצאות אלה נחשבות הוצאות שהן במהותן שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינות אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל ומעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה. חוק זה נועד להוסיף כלים למדינה להגנה על עקרונות היסוד שלה. בכך הוא מתווסף על כלים כמו סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, המונע מרשימה או מאדם התמודדות לכנסת אם יש במטרותיהם או במעשיהם, ולו במשתמע, פגיעה בעקרונות המדינה, וכן דברי חקיקה נוספים, כגון סעיף 11(א1) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951, ועוד; וכפי שנכתב בפסק-דין ירדור מפי בית-המשפט העליון, ערעור בחירות 1/65: "זכות ההתגוננות של החברה המאורגנת במדינה וכלים להגנה על קיום המדינה". יש להדגיש כי חוק זה אינו אוסר קיום הפעולות האלה, אף כי חלקן אכן אסורות מכוח היותן עבירות על-פי חוק העונשין או לפי חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה. כל שהחוק מבקש הוא למנוע מהמדינה לתמוך כספית בקיום פעולות אלה באמצעות מימון המדינה וכספי הציבור. לפיכך הוא נקבע במקומו הראוי לו, בחוק יסודות התקציב, המסדיר את דרך הוצאות התקציב, המדינה, והכולל בין היתר הוראות למניעת ניצולו שלא כדין. יש גם לשים לב כי החוק מתייחס רק לפעולות הנוגדות במהותן את העקרונות המדיניים שהזכרתי. נוסח החוק נקבע בקפדנות, והוא יוצר במידת האפשר איזון בין הרצון לשמור על עקרונות היסוד של המדינה ובין שמירה על זכויות הפרט. בין עקרונות המדינה שאליהם מתייחס החוק מצוי קיומה של המדינה כמדינת לאום יהודית ואי-ציון יום הקמתה כיום אבל, שמשמעותו הוא אבל על קיומה. המחוקק קבע כי עקרונות אלה נמצאים בכפיפה אחת עם עקרונות אחרים, כשלילת גזענות ואלימות או כשלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה. בחוק נקבעו מנגנונים שמטרתם הבטחת הפעלתו בזהירות הנדרשת ובמקרים המתאימים. כך, ההחלטה על הפחתת תקצוב לא תתקבל על-ידי אדם או גורם אחד, אלא על-ידי שר האוצר, בהסכמת השר הממונה על סעיף התקציב, וגם זאת לאחר שהתקבלה המלצת צוות מקצועי בין-משרדי וחוות דעת משפטית. החוק גם קובע מנגנון ערעור, באמצעות פנייה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. גם לאחר קבלת ההחלטה על הפחתה, קובע החוק כי היא תיעשה באופן מרוסן, אשר מחד גיסא יהיה בו כדי להרתיע, ומאידך גיסא לא יגרור תוצאות חריפות מדי. להגשמת איזון זה נקבע כי הפחתה לפי החוק לא תעלה על פי-שלושה מההוצאות לפעילות הפסולה, או ממחצית הסכומים שיש להעבירם לאותו גוף, לפי הנמוך מביניהם. בכך, יש כדי להסיר חששות שעלו בדבר קריסת גופים או פגיעה חמורה בצרכני פעילותם. מובן כי גוף אשר יפריז בהוצאות עבור פעולות הנוגדות את עקרונות המדינה, ייפגע באופן חמור יותר. דומה כי לגבי גוף כזה אכן ראוי שתעלה התהייה, האם על הציבור להמשיך לממן פעולות אלה. חברי הכנסת הנכבדים, מדובר אפוא, לא כפי שחברת הכנסת חנין זועבי תיארה את זה, בחוק גזעני, אלא בחוק מאוזן הבא להגן על עקרונות יסוד הנוגעים למהותה וקיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אדוני. אני מאוד מודה לך. אנחנו מודים לשר המשפטים. חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה. חברת הכנסת יחימוביץ, את מפריעה לחבר הכנסת אפללו לבוא ויש לו שלוש דקות והוא בטח ירצה למלא אותן. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, אדוני. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת המכובדים, האי-אמון שאני מעלה היום הוא בעקבות המצב הכלכלי והמצב הביטחוני. אני בעצם לא יודע מה לומר ועל איזה נושא לדבר, כי כל הנושאים שאגע בהם, הציבור צריך לומר אם המצב טוב או לא טוב, אבל כשאני ניסיתי לבחור את הנושא שאדבר בו, לא מצאתי נושא אחד שאני יכול להגיד שהוא נושא שאהיה מרוצה ממנו, לצערי הרב. אנסה לדבר על נושא טוב אחד ומה המשמעות של הטוב הזה. קודם כול, נמאס לנו לשמוע שהמצב הכלכלי של במדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר. זה אולי נכון, אבל נסו לספר זאת לאזרחים, שהרי מצבם מעולם לא היה יותר גרוע. זאת אומרת, מצב הכלכלה במדינת ישראל הוא טוב, אבל מצבם הכלכלי של האזרחים הוא קטסטרופלי. אם נשאל זוגות צעירים שרוצים לעזוב את הארץ, הם יגידו שאין להם אפשרות לקחת משכנתאות, אין להם אפשרות להחזיק רכב. בכל נושא שנשאל אותם, המצב קטסטרופה. אם אנחנו מדברים על הזקנה מהמסדרון – כמו שכל הזמן אמר שר הביטחון שלנו – הזקנה שישנה בפרוזדור הזה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מנהרייה. <אלי אפללו (קדימה):> מנהרייה. אחרי זה, ביבי נתניהו, ראש הממשלה, אמר אותו הדבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, היום, אדוני – – – <אלי אפללו (קדימה):> אני מבקש ממך. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני לא אקח את זמנך, אני רק אעדכן, נמצאת כאן מזכירת הכנסת, בנשיאות הכנסת, בישיבה עם יושב-ראש הכנסת והסגנים, ביקשנו להשתמש בשמות המלאים ולא בביטויים של חברי הכנסת. <אלי אפללו (קדימה):> אבל אני מצטט את הביטויים של ראש הממשלה, אני לא מצטט את הביטויים שלי, אני מנסה לדבר על-פי הנוסחה של ראש הממשלה, ראש הממשלה של כולם, ראש הממשלה שאומר: ייתנו, יקבלו; לא ייתנו, לא יקבלו. אז עכשיו נראה אם הציבור יהיה שוב אפאתי או שלא יבין או שינסה לדבר אחרת. מה עושה שר הבריאות בשביל להפסיק את השביתה הזאת? שום דבר הוא לא עושה. אני רוצה לשבח את שר השיכון – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ובזה לסיים, כי תמו שלוש הדקות. אני הפרעתי לך ולכן אוסיף 30 שניות. <אלי אפללו (קדימה):> חצי מהזמן. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא חצי מהזמן, משפט אחד. <אלי אפללו (קדימה):> המשפט הזה יהיה ארוך, אם תרשה לי, תן לי את הזמן שמגיע לי, אני חושב שמגיע לי. אם תרשה לי, אם לא, אפסיק. <היו"ר אופיר אקוניס:> בעניין הזה תסיים. במשפט, בסוף המשפט. <אלי אפללו (קדימה):> אני רוצה לשבח את שר השיכון אריאל אטיאס על המאבק הגדול שהוא עושה כדי לתקן את העוול הגדול ולנסות לתת מענקים לזוגות צעירים. יחד עם זאת, אם נישאר ב-800 שקלים שנותנים לציבור, לזוגות הצעירים, זה נכון. לתת 100,000 שקל, מי שייהנה מזה יהיו אלה הקבלנים ולא הזוגות הצעירים, כי אז אתה מגביל אותם. הקבלנים יעלו את המחירים ולא תהיה תחרות. תנו את זה לזוגות הצעירים, זה מה שיש לעשות. הממשלה הזאת לא מובילה לשום מקום ולכן צריך להצביע היום אי-אמון. חבל להמשיך כך, כל יום נוסף יהיה גרוע יותר. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת דוד רותם. ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין שר. <היו"ר אופיר אקוניס:> השר מרגי היה פה, עד לפני כמה שניות. אם אפשר לקרוא לשר מרגי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חברי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שקצת השתוממתי לשמוע חלק מההצעות של חברי הכנסת. אומר לנו חבר הכנסת מופז: אנחנו אומרים מה שאנחנו חושבים ועושים את מה שאנחנו אומרים. זה נכון, אבל לכם הציבור במדינת ישראל לא נתן לכם אפשרות להקים ממשלה, כי הציבור במדינת ישראל פוחד ממה שאתם חושבים, ממה שאתם אומרים וממה שאתם תעשו. <אלי אפללו (קדימה):> אבל רוב הציבור מאמין בזה, זו עובדה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איך יודעים? <אלי אפללו (קדימה):> מה לעשות, יש רוב שהצביע לקדימה. רוב הציבור מאמין לקדימה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רוב הציבור מאמין לקדימה? <אלי אפללו (קדימה):> מה לעשות שיש פה כל מיני מגזרים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה יודע, 28 מתוך 120, לפי כל חשבון שלמדתי, זה לא רוב. <אלי אפללו (קדימה):> אתה יודע שזה לא נכון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו, שואל חבר הכנסת מופז את ראש הממשלה: מה אתה פוחד מליברמן? אז בוא אני אלמד אותך, חבר הכנסת אפללו. <רוברט טיבייב (קדימה):> ממה הוא פוחד? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אם אתם רוצים להקים ממשלה, אתם תפחדו מליברמן גם כן, כי לא תוכלו להקים ממשלה בלעדי ליברמן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רמון אמר ש-90% מהדברים הם רואים עין בעין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה נכון. <אלי אפללו (קדימה):> מה ה-5% שהם לא רואים עין בעין? שראש הממשלה ישים משקפיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו, חברים, חבר הכנסת איתן כבל: ליברמן כמו פיל בחנות חרסינה. <שלמה מולה (קדימה):> הוא התכוון – – – בחנות חרסינה. <אלי אפללו (קדימה):> 5% – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת אפללו, אתה דיברת. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה נכון מאוד. ליברמן הוא פיל – – <שלמה מולה (קדימה):> בינתיים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – פיל זה חיה גדולה שמוכנה להגן בגופה על מדינת ישראל, בניגוד לחסרי החוליות שיושבים בחלק מהמפלגות פה, בצד ימין, שבשבילם מדינת ישראל זה איזה מין טרמפ. אבל אני אגיד לכם את האמת, לא התכוונתי לדבר עליכם. אני רוצה לדבר על הצעת האי-אמון – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – תגיד לנו את האמת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – של חברת הכנסת חנין זועבי. אתם מבינים, שם אנחנו מדברים על דמוקרטיה. זה דבר מדהים, אתה מבין, שנציגי מחבלים יגידו לנו מה זה דמוקרטיה. אבל בין הדברים שלה היא גם גילתה את האמת, רבותי; היא דיברה על החוק הבין-לאומי שמכשיר את זכות השיבה. הבנתם את זה, רבותי? אנחנו מדברים על חברי כנסת ישראל תומכי "חמאס", תומכים באותו גוף שמחזיק את גלעד שליט ולא מאפשר את המחווה ההומניטרית ביותר, לאפשר לצלב-האדום לראות אותו, והם יושבים בבית הזה ומדברים אתנו על זכות השיבה. <אלי אפללו (קדימה):> הדמוקרטיה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה זה זכות השיבה, רבותי? זה הרי מימוש השקר שמתחיל בתיאוריה שלהם על הנכבה. הם אלה שהתחילו את המלחמות, הם אלה שתקפו, הם אלה שהפסידו, וזו פעם ראשונה בהיסטוריה שהצד המפסיד מכתיב תנאים לצד המנצח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה צודק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תגיד לי, למה בתקופה שירדן שלטה ביהודה ושומרון ומצרים שלטה בעזה לא שמענו אתכם מדברים על מדינה פלסטינית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא היינו בכנסת, מה קרה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא היית בכנסת? <היו"ר אופיר אקוניס:> היו אחרים, חבר הכנסת טיבי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> היו אחרים, דומים לך, תאמין לי. לא יותר גרועים ממך, אבל גם בטח לא יותר טובים ממך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אנחנו הטובים יותר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם טובים יותר, לכן אתם רוצים את זכות השיבה. כי הם לא רצו להשמיד את מדינת ישראל. יש כאלה שהיום כבר מדברים באופן גלוי על זכות השיבה: בואו נשמיד את מדינת ישראל. וכדי לעמוד בזה, וכדי להצדיק את זה, אתם הרי מנפחים את השקר הזה שנקרא "נכבה". איזה שקר זה – הרי אתם התחלתם את המלחמה, טבחתם ביהודים שישבו בארץ-ישראל הרבה קודם. שנים אתם מנסים לטבוח בנו. <רוברט טיבייב (קדימה):> למה אתה מתעסק אתם? תעסוק בדלק, במעמד הביניים שהרסתם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו מאוד מודים לך על הרעיונות שאתה נותן למישהו אחר. כשאתה תדבר הוא לא ייתן לך רעיונות. מה, אתה אומר לו מה להגיד? מה זה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מבטיח לך שאם – אבל אני מודיע לכם דבר אחד – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש לך תעודת בגרות, סליחה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, אין לי תעודת בגרות. אתה מבין? אני גם לא נשקתי חמורים כשלמדתי באוניברסיטה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למדת היסטוריה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא למדתי היסטוריה, לא למדתי, אין לי בגרות וגם לא נישקתי חמורים כשלמדתי באוניברסיטה. אבל אתה את ההיסטוריה מסלף. אף אחד לא גירש אתכם, אף פעם לא רציתם מדינה, עובדה היא שלא עשיתם את זה לא בזמן שירדן שלטה ולא בזמן שהמצרים שלטו. ואתם את כל סיפור הנכבה המצאתם כדי להצדיק את זכות השיבה כדי להשמיד את מדינת ישראל. הביאו לכם בחשבון, רבותי, לא נאפשר לכם לעשות את זה, בין אם האו"ם יחליט, בין אם האו"ם יחליט אחרת, אנחנו על המדינה היהודית נשמור. לכן אני מציע לדחות את האי-אמון. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. תודה לך, חבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת נסים זאב – אינו נוכח. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. אגב, את הנכבה המציא חוקר סורי, לא חוקר ערבי. אולי הוא ערבי, אבל הוא לא מערביי ארץ-ישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא המציא את התיאוריה של הנכבה. חבר הכנסת טיבי, חוקר סורי, לא חוקר שמכנה את עצמו פלסטיני. זאת עובדה. ועד לאחרונה בכלל לא צוין יום הנכבה. זו המצאה של השנים האחרונות. חבר הכנסת בן-סימון, בבקשה. שלוש דקות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין צורך לחזור על הקביעה הזאת, שבאזור הזה, בספסלים האלה, אין לנו אמון בממשלה הזאת, בראש הממשלה, ולכן אני מנצל את שלוש הדקות שיש לי כאן על הדוכן ופונה דווקא אל נשיא ארצות-הברית, להגיד לו: הנשיא אובמה, בוא אלינו. בוא לישראל, תעלה על הדוכן הזה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> למפלגת העבודה, או – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני השר, אתה מפריע לי עכשיו. אני פונה אל נשיא ארצות-הברית, להזמין אותו, מעל הדוכן הזה, שיבוא לכאן וידבר אל הישראלים. אחרי שהוא נתן נאום קהיר מס' 1 – נאום ירושלים 2, כדי להוציא אותנו מהתסבוכת שאנחנו נמצאים בה לקראת ספטמבר. אנחנו באמת למרגלות של הר געש בכל המזרח התיכון. ראש הממשלה הזה לא מסוגל, לא רוצה, הממשלה הזאת תקועה, ולכן נשאר אדם אחד; אחרי מה שעשה לפני שבועיים יש לו יכולת לבוא לכאן וכיושב-ראש מועצת חברת הביטוח של מדינת ישראל ושל הישראלים, הנשיא אובמה צריך לעמוד כאן ולפנות אל הישראלים ולומר להם, אפילו מעל לראש הממשלה, שיש סיכוי למהלך הזה בספטמבר, שאתם צריכים להושיט יד, ולא להיכנס לתוך בונקר כפי שראש הממשלה שלכם מציע. ולכן אני אומר – – – <שלמה מולה (קדימה):> אל תגזים, בכל זאת המדינה הזאת מדינה ריבונית. למה אתה מזמין את אובמה כשראש הממשלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מולה, זכותו המלאה של חבר הכנסת בן-סימון להזמין אותו. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני לא מסתפק בזה, אני גם אפנה אליו במכתב כחבר הכנסת – – <היו"ר אופיר אקוניס:> איך אתה יכול לכתוב מכתב – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – כדי שיבוא לבקר אצלנו. אנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהסכסוך הזה, לכן, אנא ממך, בוא אלינו, בוא לכנסת, תבקר ב"יד ושם", תבקר בכותל המערבי, דבר אל הישראלים, דבר אליהם מעל הממשלה הזאת, כי יש רוב גדול להסדר, יש רוב גדול לשתי מדינות, ואם אנחנו לא מסוגלים – בכנסת הזאת, אולי נבקש מהאיש הזה שיבוא אלינו. לכן אני אומר, בפנייה אישית, אבל אני מקווה שאני מייצג את החברים שיושבים בצד הזה, שאולי כפי שהנשיא בוש היה פה, כפי שהנשיא קלינטון היה פה, כפי שהנשיא קרטר היה, כפי שנשיאים אחרים היו פה, גם הנשיא אובמה צריך לבוא כדי לתת תחושה של ביטחון ושל ביטוח, לאלה שיושבים במדינה הזאת ורואים את הר הגעש שמשתולל סביבנו, ואולי דברי רגיעה ממנו ותחושת ביטחון דווקא מנשיא ארצות-הברית יכולה באמת להעמיק את האמון שיש לישראלים בהסדר מדיני; אחרת, בלעדיו, אנחנו לא הולכים לשום מקום. על כך – כל עוד הוא לא מגיע, ואני בטוח שעד ספטמבר הוא יבוא אלינו, לכן – תתכוננו לאירוע הזה. ועד אז, כמובן, אנחנו לא נוכל לתת אמון בראש הממשלה ובממשלה הזאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. תודה רבה, חבר הכנסת בן-סימון. חבר הכנסת נסים זאב, שהיה בירכתי האולם כשהקראתי את שמו, בכל זאת ניתן לו שלוש דקות, ואחריו – חבר הכנסת מוזס. בבקשה, אדוני. תשתדל להיות פה בפעם הבאה. חבר הכנסת זאב, שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה, זה לשים מכשול פה. בפני עיוור לא תיתן מכשול. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא תיתן מכשול, בוודאי. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, רק לפני שנתיים ומחצה ממשלת קדימה היתה כאן, והיתה מפת דרכים – אולי שכחנו אותה – של אולמרט. <שלמה מולה (קדימה):> הייתם שותפים לממשלה הזאת – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה זה משנה? <שלמה מולה (קדימה):> זה מאוד משנה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא משנה. <שלמה מולה (קדימה):> זה מאוד משנה. <נסים זאב (ש"ס):> את ההשתדלות הממשלה עשתה, את הכול היא הסכימה לתת. הכול היה חשאי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת מופז אמר לפני חמש דקות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> וגם אתם הייתם שותפים. תודה, דוד רותם. למה לך להזכיר עכשיו – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה לא היתה מוכנה לתת – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – ראש הממשלה לפגוש בך. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רותם, תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – ממשלת קדימה בראשותו של אולמרט: את היישוב היהודי בחברון; את היישוב היהודי בקריית-ארבע; את שילה; אלון-מורה; בית-אל; עופרה; מבוא-דותן; יצהר – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – איתמר; דולב; תפוח; נעלָה; כוכב-השחר – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נעלֶה. <נסים זאב (ש"ס):> נעלה את ירושלים. – – כוכב-יעקב; רחלים; מעלה-לבונה; יישובי צפון ים-המלח; תקוע; נוקדים; מעלה-עמוס; כרמי-צור; תלם; אדרת; סוסיא; עותניאל. יש פה רשימה ארוכה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> 130,000 יהודים. <נסים זאב (ש"ס):> ומה לא. עכשיו, הפתרון הטריטוריאלי בין ישראל לבין מדינה פלסטינית יהיה מבוסס על גבולות 67', תוך חילופי שטחים. את זה הציעו, ואת זה לא קיבלו. לזה הם לא הסכימו. <שלמה מולה (קדימה):> הרב עובדיה אמר – פיקוח נפש – – – <נסים זאב (ש"ס):> השכונות הערביות שנכללות היום בשטח ירושלים יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית שתוקם בעקבות ההסדר. לגבי הנושא של הפליטים – – <שלמה מולה (קדימה):> הרב עובדיה פסק שמותר להחזיר את ארץ-ישראל ולשמור על פיקוח נפש. <נסים זאב (ש"ס):> מולה, תשמע מה לגבי – יש לי רק שלוש דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מולה, בפעם הבאה תבקש מסיעתך לדבר, ואז לא תצטרך לדבר מהמקום כל הזמן. פשוט תעלה לפה ויהיו לך שלוש דקות. <שלמה מולה (קדימה):> אני רק מעיר לו קצת. <נסים זאב (ש"ס):> "ישראל תסכים לקלוט בתוך גבולותיה פלסטינים על בסיס אינדיבידואלי והומניטרי, ולא על בסיס של איחוד משפחות", כשמדובר בעשרות אלפים רבים; "הצדדים יפעלו בשיתוף עם גורמים בין-לאומיים להקמת קרן כספית שתפעל למתן פיצוי נדיב לקורבנות משני הצדדים." תראו, רבותי, הדבר הנורא ביותר בסעיפים שאני קראתי זה החיבור בין ה"חמאס" לבין הרשות הפלסטינית, תראו איך מחברים אותם. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובזה נסיים. <נסים זאב (ש"ס):> בזה אני אסיים. "ישראל תסכים לחבר בין רצועת-עזה לבין הגדה המערבית על-ידי מנהרה באורך של 40 קילומטר, שפתחי היציאה שלה והכניסה אליה יהיו בשליטה פלסטינית." את מה לא הסכמנו להפקיר, רק כדי לחלום את חלום השלום? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> וכל זה טפח לנו בפרצוף. אז עכשיו באים פרשנים, ובוודאי מומחים מהכנסת שלנו, שבאים להסביר שכאילו כל מה שקורה היום בעולם הערבי – כל ההתלהמות הזו – כאילו זה בגלל ישראל. בוודאי ישראל היא מטרה. היא מטרה, ואנחנו צריכים להבין שיש לנו מאבק קשה, ארוך וממושך, ולא נחיה בשום אשליה, אבל האחדות בתוכנו היא הכי חשובה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף מסיעת העצמאות. בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קיץ בריא לכולם, מושב פורה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, שוכראן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ראיתי אחת מהכותרות של האי-אמון: כישלון הממשלה בתחום הכלכלי והחברתי. אני מזדהה עם הקטע הזה בנושא פתרון מצוקת הדיור, אף ששמענו זה עתה שנסגר איזה הסכם בין שר האוצר לסיעת ש"ס על מענק של 60,000 שקלים לכל מי שילך ויתגורר בפריפריה, אבל רק אם הוא ירכוש מקבלן ולא אם הוא יקנה דירת יד שנייה. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי ש"ס, הוּלכתם שולל. תכמנו אתכם. האוצר יודע איך לתכמן. אתם יודעים מה המשמעות של לרכוש בפריפריה מקבלן? לחכות עד שהוא יבנה ועד שהוא יגמור את הבנייה. בינתיים הזוג הצעיר הזה יגור במחסן, יגור בדירה, ישלם מינימום 3,000 שקלים לחודש, ותוך שנתיים הוא גמר את המענק של 60,000 שקלים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לכן אתה מצביע אי-אמון היום. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כצל'ה, תן לי להמשיך הלאה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לכן הוא לא סגן שר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> להתפשר על דבר כזה – רק מי שרוכש מקבלן ולא דירת יד שנייה? הרי יצא שכרו בהפסדו. והרי אנחנו יודעים שמכל הבשורות של הרפורמה במינהל, הרפורמה בתכנון, לא יצא בינתיים שום דבר. בינתיים מתגוררים במחסנים אפלים, ואלה לוקים כפליים – גם במגורים ללא תנאים וגם הם לא זכאים להשתתפות בשכר דירה. אדוני היושב-ראש, מי שזכאי להשתתפות בשכר דירה הוא רק מי שגר בדירה עם שעון מים או שעון חשמל, ואלה לוקים כפליים. באים עכשיו ואומרים: אם תקנה בפריפריה דירה שתיגמר בעוד שנתיים, שלוש, תקבל מענק 60,000 שקלים – הפלא ופלא, כאשר זה כבר מזמן נבלע בשכר דירה. אני חושב שהפתרון היחיד הוא מה שדיברנו בוועדת הכלכלה לא פעם כשהיית יושב-ראש הוועדה, אני מתגעגע לזמנים האלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם אני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לבטל בחקיקה את הערכת השמאי, וכל זוג צעיר יקבל מענק מקום על הקרקע או הלוואה מותנית, כפי שפעם היה. האם אין מקום להיטיב עם זוג צעיר? אתם יודעים כמה האוצר הכניס השנה במקרקעין? 14 מיליארד, 14 מיליארד שקלים. זוהי ההכנסה, דבר ללא תקדים. ועל חשבון מי? על חשבון גבם השחוח של ההורים שצריכים לחתן את ילדיהם, או זוגות צעירים. הדבר הזה חייב פתרון יותר יסודי מאשר סיפורים של מענקים מהסוג הזה שדיברנו עליו קודם. <היו"ר אופיר אקוניס:> ולסיום. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ולסיום, אנחנו לא נסיר את הצעת החוק שלנו, יהדות התורה. אני הגשתי את זה בזמנו והיום מובילים את זה חברי הכנסת גפני ומקלב – שכל זוג צעיר יהיה זכאי לסבסוד במשכנתה, ואני מקווה שסוף כל סוף יתעוררו ויעשו את מה שצריכים לעשות. ולבסוף, הנני מחזק את ידיו של ראש הממשלה שנוסע בשליחות העם, שליחות מאוד חשובה בשעה כה משמעותית, בברכת – היה השם מצליח דרכך. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני, אני מאוד מודה לך. בבקשה, את יכולה לעלות, חברת הכנסת וילף. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לוח תיקונים להצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה;> <3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי> <היו"ר אופיר אקוניס:> חברת הכנסת וילף. אחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר, חברי חברי הכנסת, היום היה לנו דיון בוועדת חוץ וביטחון – הביאו מומחים, דנו במצב המדיני – ומה שהיה מרתק, שמוסכם פחות או יותר על כולם שאנחנו לא נמצאים בסיטואציה שאפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים. מה שישראל זקוקה ומה שישראל צריכה למען ביטחונה הוא לא דבר שבכלל נמצא בטווח ההסכמה של הצד הפלסטיני. ואז בעצם נשאלת השאלה מה עושים בסיטואציה הזאת. הרבה דרשו יוזמה מדינית, כשאמרו: יוזמה מדינית נדרשת בעיקר מסיבות טקטיות, כי הגענו למצב שמשום מה העולם ברובו המכריע מאמין לפלסטינים, חושב שהם בצד של הטובים ואנחנו בצד של הרעים. ולכן, כדי לצאת מהדבר הזה – שאנחנו כמובן חושבים שהוא שקר, ואכן הוא שקר – איך יוצאים מזה? צריך לצאת ביוזמה מדינית; לא שיש לה סיכוי, אף אחד לא באמת מאמין, אלא רק כדי להעביר את הכדור לצד השני. בסדר. זו גם דרך, זו גם חשיבה, ואני בהחלט לא פוסלת את החשיבות של לצאת ביוזמה מדינית כדי שהכדור יהיה בצד השני; נראה כמה זמן זה יחזיק. אבל צריך גם לזכור שיש הרבה הזדמנויות במצב הקיים. <רוברט טיבייב (קדימה):> מה, אנחנו משחקים כדורגל? <עינת וילף (העצמאות):> אחד הדברים שתמיד אפיין אותנו זה היכולת לנצל מצבים קיימים – שלפעמים נראים רעים – לטובתנו. למשל, אם הפלסטינים אכן הולכים להכרזת עצמאות או להכרזה על הכרה במדינה בספטמבר, יש כאן הזדמנויות אדירות למדינת ישראל – למשל, ללכת על הנושא המרכזי, שהוא שערורייה בעיני, וזהו נושא הפליטים הפלסטינים. הפלסטינים הם היחידים בעולם שזוכים לרשת את מצב הפליטוּת שלהם. בכל מקום בעולם, פליט הוא דור ראשון, אחרי זה אין דבר כזה להיות פליט דור שני ודור שלישי ודור רביעי. העובדה שאנחנו מקבלים אפילו שאתמול מי שבאו מעבר לגדר היו פליטים פלסטינים – לא, אלה היו תושבים סורים, אולי ממוצא פלסטיני, שלא זוכים לזכויות אזרח בסוריה. לא שמישהו זוכה לזכויות אזרח בסוריה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יש להם מזל שהם חיים. <עינת וילף (העצמאות):> בדיוק, אבל – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יש להם מזל. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אתה מנהל את הדיון. <עינת וילף (העצמאות):> – – הם תושבים סורים, והעובדה, שמדינת ישראל לא ניצלה את ההזדמנות הזאת. ולכן, אם העולם הולך להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר, הבה תצא ישראל באמירה שאומרת: בבקשה, מרגע שהכרתם, מסתיים בזאת מצב הפליטות הפלסטינית, צריך לפרק את אונר"א, ובזאת מסתיימת הבעיה. יש גם יתרונות לישראל במצב הזה, לא צריך רק להיבהל. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, גברתי. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. בבקשה, אדוני. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הנושא של הצעת האי-אמון שהגשנו היום הינו פגיעת הממשלה בדמוקרטיה, ולכן אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפנות את תשומת לבכם לאחת ההגדרות הנפוצות של הדמוקרטיה, שהיא זאת: הדמוקרטיה אינה רק הזכות של הרוב לשלוט, אלא חובה המוטלת על הרוב לשמור על זכויותיו של המיעוט הלאומי שחי בתוכו. השאלה שנשאלת: למה זה חשוב להזכיר לכולנו את העובדה הזאת? א. כי אין למיעוט הלאומי בדרך כלל כוח השפעה, או ליתר דיוק, כלים להשפיע; ב. כי המיעוט הלאומי שונה בדרך כלל מהרוב, ולכן הוא מופלה לרעה; ג. המצב מחמיר בתנאים שבהם המיעוט הלאומי נמצא בתווך, בין המדינה שהוא חלק אינטגרלי ממנה לבין העם שאליו הוא שייך מבחינת לאום ונמצא במאבק עם המדינה שבה הוא חי. האוכלוסייה הערבית, שהיא מיעוט לאומי מקורי בישראל, נמצאת תמיד בעין הסערה, בשל המציאות הזאת. הזכות הבסיסית של המיעוט היא שלא יסתכלו עליו כאיום, שלא יקראו עליו תיגר ושלא ידירו את רגליו ממרקם החיים הרחב והמקיף. אתמול, כבוד היושב-ראש, היינו עדים לאירוע שמעיד כאלף עדים על העובדות האלה. בחור מכפר-קאסם, העיר שאני חי בה, היה מעורב בתאונת דרכים רגילה מאוד; תאונת דרכים דומה לכל – למאות תאונות דרכים שקורות, לצערי הרב, בדרך כלל, בכבישי ישראל וגובות מחיר דמים יקר מאוד. מה שקרה אתמול – היות שהנהג שהיה מעורב בתאונת הדרכים הקטלנית הזאת היה ערבי, הכול התגלגל בכיוון של "עליהום", הסתה המונית, שהיו מעורבים בה, לצערי הרב, גם התקשורת. אני האזנתי אתמול למשל לחדשות חצות ברשת ב' – המראיינת שם הפכה את התוכנית שלה למעין זירה או בית-משפט שדה לבחור הזה, והזמינה את כל המצורעים שיכולים להביע את דעתם בקטע הזה, כדי להזין את ה"עליהום" בגלל תאונת הדרכים הזאת. מה שאני רוצה להגיד בסוף, כבוד היושב-ראש – שאכן הגיע הזמן לכולנו לא להסתכל על הערבים כאיום, ולהתייחס אליהם כמו שכולנו מתייחסים לכולנו, ולא צריכים לייחס כל דבר שמעורב בו ערבי, יהיה קשה עד כמה שיהיה, כאל פעולת טרור או פעולת חבלה, חלילה. לכן יש – הגיע הזמן שאכן הממשלה תתעשת, הציבור בישראל בכלל יתעשת ויתחיל להתייחס אלינו כחלק אינטגרלי של ישראל, ולא כגוף זר. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך. אני מודה לך, חבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, אדוני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הרב מוזס, אני לא יכול שלא להתחיל אתך. אנחנו, בשנים תש"ן–תשנ"ב – אני הייתי העוזר של אריק שרון לענייני התיישבות, ובנינו בבנייה תקציבית 120,000 יחידות דיור בשנתיים ימים. בשנתיים ימים היתה העלייה הגדולה מרוסיה, ועלו כמיליון אנשים במשך עשר שנים, ולכולם היו דירות. גם היום – המצב הוא שיש גירעון, שכולם מסכימים עליו; גם ראש הממשלה אמר שחסרות יותר מ-100,000 יחידות דיור. אין פתרון אחר, אלא – המחיר לקרקע הוא המחיר ההתחלתי שמינהל מקרקעי ישראל קובע. לא מוציאים אותו למכרז, הוא מגולם במחיר של הדירה הנמכרת, וצריך להוציא קרוב ל-100,000 יחידות דיור לקבלנים, והאדם הקונה קונה מהמדינה, ולא מהקבלן. הקבלן מקבל את כספו עבור הבנייה, והוא במכרז מופיע כמי שנתן את המחיר היותר-נמוך. אין פתרון אחר לעצירת עליית מחירי הדירות בארץ חוץ מהפתרון הזה, ונעמוד פה עוד שנה, ועוד שנה, ונראה שהמצוקה לא נגמרת, משום שיש גירעון של 100,000 יחידות דיור. על זה צריך להגיש אי-אמון. דבר נוסף – ובזה אסיים, וכבודו ייתן לי עוד דקה וחצי. אדוני היושב-ראש, אתה אומר את זה כל הזמן, אחרים מזכירים את זה בבית, שאנחנו נמצאים במדינה יהודית ודמוקרטית, וזאת המציאות. העם בישראל בוחר פעם אחר פעם בממשלה שהוא חפץ בה, שהיא בסופו של דבר מתקיימת פה על-ידי 61 חברי כנסת. גם אגודת ישראל, גם ש"ס, גם הבית היהודי, גם האיחוד הלאומי, גם הליכוד וגם ישראל ביתנו של ליברמן, כולם כולם חרתו על דגלם שארץ-ישראל לעם היהודי. אף אחד לא הציע שתי מדינות לשני עמים. ראש הממשלה, בנאומו בבר-אילן, סטה מהמצע שהוא הציע לציבור בישראל, וזאת סטייה שמעולם הליכוד לא אישר אותה בשום מוסד ממוסדותיו, לא בתוך הסיעה, וזה נשאר עדיין על דעתו היחידה. לכן אני מציע לראש הממשלה: בבואך לאמריקה, את כל הדברים שתאמר, מדוע אתה לא עושה הסכמים – אהלן וסהלן – בגלל הקוורטט ומכיוון שיש סכנה ומכיוון שאי-אפשר לסמוך עליהם, אהלן וסהלן. אבל יסוד הטענה צריך להיות הטענה של יהודי העולם במשך 2,000 שנה, כפי שאמר שמעון אחי יהודה, בנו של מתתיהו: "לא ארץ נוכרים לקחנו". ארץ-ישראל היא שלנו, אותה קיבלנו. היינו בה לפני – כמו שאמר השיח' אברהים צרצור, אנחנו המקוריים פה. אנחנו פה אלפי שנים, פה היתה מלכות דוד, פה היה יהודה המכבי, פה היה שמשון הגיבור, זו הארץ שלנו. אתם נדדתם ובאתם מערב-הסעודית ללוב, והקמתם את קדאפי, לסוריה, והקמתם את אסד, לערב-הסעודית והקמתם את המלך ח'אלד, הגעתם גם לפה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה, מאיפה באת? <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – אבל ארץ-ישראל המקורית היא של העם היהודי, ושבנו אליה, ועכשיו ששבנו אליה נישאר בה לנצח. איך ולמה לא לעשות הסכם עם הערבים – הוא כבר יגיד למה לא. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. תודה לך, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריך – חברת הכנסת זהבה גלאון. אחרייך – חבר הכנסת אורבך, ואחריך – חבר הכנסת אקוניס. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת כצל'ה, יש פה מקום לכולם, בוא נגיד ככה, אני לא מעוניין להיכנס לפולמוס הזה. יש פה מקום לכולם. אדוני היושב-ראש, אפשר היה לצפות שבפתיחת מושב כזה, עם כל הנושאים האסטרטגיים שחברי הכנסת העלו כאן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כץ – סליחה – לא נהוג לעמוד עם הגב לדובר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אפשר היה לצפות שבפתיחת המושב הזה, במיוחד לאור הנושאים הקרדינליים והאסטרטגיים שהועלו כאן על-ידי חברי הכנסת ועל-ידי השר, היה אפשר לצפות שראש הממשלה ייתן איזה נאום פתיחה כאן. זה מתבקש, יש נושאים כבדים, אבל – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודיע לך, אם אתה לא יודע, שהוא עומד לדבר פה בעוד 20 דקות ביום הרצל, והוא יתייחס לעניינים שעל סדר-היום. <חנא סוייד (חד"ש):> – – לצערי הרב – תראה, אני חושב שהכנסת והנושאים חשובים בפני עצמם. לא צריך הרצל בשביל לפתוח מושב. <היו"ר אופיר אקוניס:> הרצל הוא חלק מהחלום הציוני, זה בסדר. הוא לא חלק, הוא מייסד החלום הציוני. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> טוב, נחכה גם לנאום שלו, נחכה גם לנאום שלו, אבל כנראה קל יותר לראש הממשלה למכור לוקשים בקונגרס לקנטור ולבוינר ול"Tea Party" מאשר למכור לוקשים לציבור הישראלי, כולל לכנסת הזאת. בסופו של דבר הם לא משלמים – בקונגרס האמריקני – את המחיר של המדיניות הכושלת, מדיניות הכיבוש של ראש הממשלה ושל הממשלה הנוכחית. בשבילם 2 מיליארד דולר בשנה, שזה משרת את האינטרסים הפוליטיים של חברי הקונגרס, זה שווה כלום לעומת התקציבים והכסף הגדול שזורם בארצות-הברית. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהממשלה וראש הממשלה הם סרבני שלום. מאחר שהם לא רוצים להיכנס לתהליך שלום אמיתי, קודם כול מיטשל כבר טרק את הדלת ועוד נשמע ממנו כנראה, אבל יותר חשוב מזה שההתנכרות לשלום מציפה נושאים בסיסיים ביותר. הנושא של הנכבה צף כל כך השנה בגלל הסרבנות של הממשלה הנוכחית, בגלל הסרבנות של הממשלה להיכנס לתהליך שלום אמיתי שבו נדונות כל הבעיות בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני והמזרח התיכון באופן כללי. לא מספיק שמנסים לעכב ולכבוש ולדחוק הצדה את הפתרון ומתרצים את זה באירן, ב"חמאס", באבו מאזן, באביב הערבי. זה לא עוזר, יש בעיות אמיתיות שצריך לדבר עליהן. היה כאן חוק הנכבה. ישראל ביתנו משכה והובילה את הכנסת, הובילה את המדינה לחוק נכבה. הנה, היה יום הנכבה, נגד מי יפעילו את החוק הזה? נגד אף אחד, אני מבטיח לך, נגד אף אחד. אין מקום להפעיל את החוק הזה כי כולם חכמים וכולם יודעים איך להתנהג בהווי הפוליטי הישראלי. אז מה היה בסופו של דבר מהחוק הזה? זה רק לסמם את האווירה, זה רק להעכיר את האווירה הציבורית במדינת ישראל וכאילו לנסות ולשלול את הנרטיב הפלסטיני. אז ככה תמשיכו, אם ישראל ביתנו מושכת את כל המדינה ואת כל הכנסת, שיבושם לכם. מזה לא יצא שום דבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות. אחריה – חבר הכנסת אורי אורבך; שלוש דקות. יסיים את הדיון חבר הכנסת אופיר אקוניס, בהנחה שיבואו להחליף אותו. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבל שראש הממשלה איננו כאן. אומנם הוא יגיע לדיון על הרצל – ואני מודיעה לך, אדוני, שהרצל היה מתהפך בקברו לו היה יודע לאן הוביל אותנו ראש הממשלה, איזה חזון ציוני. הרצל שחשב שבממשלה ישראלית יהודית צריך להיות שר ערבי, היה רואה את כנסת ישראל הזו בראשותו של בנימין נתניהו עם ישראל ביתנו מחוקקים חוקים גזעניים שמטרתם להצר את צעדיהם של אזרחי ישראל הערבים, כמו חוק הנכבה שנחקק כאן וצוין כאן אתמול. אני רוצה לומר, כשדיברו כאן היה כאן קודם השר נאמן על הדוכן, ודיבר על חוק הנכבה ועל שלילת המימון, וכמה הדבר הזה חשוב לשלול מימון. בכלל לא מדובר בשלילת מימון, אדוני, מדובר בהשתקה. מדובר בהשתקה של תפיסה שמייחדת את אזרחי ישראל הערבים. אנחנו במדינה, מדינתו של העם היהודי ומדינת כלל אזרחיה. מדינה חזקה, מפותחת, מתפתחת, למה מגיע לנו ראש ממשלה שאתמול אומר בנאום שמה שחשוב זה לשמור על גבולותינו. אני אומרת לך, אדוני, בוודאי שאנחנו צריכים לשמור על גבולותינו, אבל איך נשמור אותם אם ההצעה של ראש הממשלה היא סרבנות? ואקום מדיני שיוביל אותנו לבידוד לאומי? ועם המסר הזה ראש הממשלה מתכוון לנסוע לארצות-הברית? את המסר הזה הוא מתכוון לומר בפני שני בתי הקונגרס? אני מציעה לו, אדוני היושב-ראש, אם זה המסר, לראות בפיוס הפלסטיני איום ולא הזדמנות, אם המסר הוא המשך הסרבנות לדון על סוגיות הליבה, אם המסר הוא לקלוט מה שאומרים חברי כנסת מהליכוד – לספח, ריבונות – לאן אתם רוצים להוביל אותנו? האינטרס שלנו היום שתהיה מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, והזמן פועל לרעתו, אדוני, ואנחנו לא שולטים על תאריכים. לא שלטנו על התאריך של אתמול – ראינו את ההתרחשות – ואנחנו לא שולטים על התאריך בספטמבר. 120 מדינות באו"ם אמורות להכיר במדינה פלסטינית, ואיפה אנחנו? אז אם זה המסר, אדוני היושב-ראש, ואדוני השר, אני מציעה שתגידו לראש הממשלה, עדיף שלא ייסע לארצות-הברית, עדיף שיסתפק בשיחת טלפון וישאיר אותנו כאן. אנחנו צריכים לשלם את המחיר אבל למה זה מגיע לאמריקנים? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, גברתי. חבר הכנסת אורי אורבך – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אקוניס, שהוא אחרון הדוברים, ואחריו עוברים להצבעה. לאחר ההצבעה, כפי שאמרנו, ציון יום הרצל. יישאו דברים יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה ויושבת-ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציע לחברי האופוזיציה להקים שני יישובים חדשים בארץ-ישראל, אפשר בתוך גבולות "הקו הירוק". לאחד אנחנו נקרא "נרגנים" ולשני – "נרגזים". כן, אנשי האופוזיציה הם כל הזמן נרגנים ונרגזים. <אילן גילאון (מרצ):> יש גם – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> זה כבר יש. ובין נרגנים לנרגזים גשר של תלונות, טענות ומענות. יש הרבה טענות מוצדקות על הממשלה, והרבה דברים שחייבים לדרוש מראש הממשלה בתחומים הכלכליים והחברתיים ואפילו המדיניים. אבל כשאני רואה את ערימת הנרגנות והנרגזות של תושבי נרגנים ונרגזים בזמן האחרון, נדמה לי שהם לא חיים במציאות שאנחנו כולנו מצויים בה. כשישראל מוחה על ההסכם של ה"פתח" עם ה"חמאס" ישראל אשמה, אחראית, למה לא מחדשים את המשא-ומתן כשקורה דבר כל כך דרמטי? כשיש המהומה האדירה סביבנו בעולם הערבי, כמה טענות שישראל לא ערוכה, מופתעת, לא מגיבה נכון. איזו מחשבה ימנית של שמאלנים, איזה היפר-פטריוטית כאילו הכול בידינו, הכול בשליטתנו; אם אנחנו רק נהיה ערוכים ומוכנים, העולם הערבי ישקוט, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בשליטה, כאילו אין עוד כוחות באזור פה. גלעד שליט לא משתחרר – ביבי אשם. אין "חמאס", אין משא-ומתן קשוח – לשחרר, לשחרר, רק אנחנו, הכול רק בידינו אם רק ניכנע. הסורים והלבנונים מסתערים – אזרחים סורים ואזרחים לבנונים, וכמה שהם לא אזרחים שם, פלסטינים – מסתערים על הגדרות וגם אנחנו אשמים, ואיך הופתענו. אפילו קראתי בעיתון לא מזמן, אחת הידיעות המשעשעות, מצחיקות ועצובות כאחד, שראש הממשלה פגש את אורי גלר בלונדון, שזה בסדר, בזמנו החופשי נגיד, אם יש לו כזה, איך לכופף כפיות אולי. אבל מה שכתבו בעיתון זה שבמסעדה שהם נפגשו, מתחתיה יש קזינו. היה כתוב בעיתון ידיעה גדולה. אני באמת חושב שראש הממשלה בתקופה קשה כזו – זה שהוא פוגש את אורי גלר, גם לי יש על זה ביקורת, אבל לעניין של טעם. אבל בפעם האחרונה שהוא פוגש מישהו באיזושהי מסעדה, אם אפשר לקבל מראש את רשיון העסק לראות אם הוא בתוקף, של המסעדה או של הקזינו שמתחת. רמת הנרגנות והנרגזות על דברים שהם לא בהכרח בשליטתנו היא גדולה מדי, היא מנותקת מהמציאות. ולכן אני חוזר על הצעתי, לסיום. בה פתחתי: יישוב אחד לנרגנים, יישוב אחד לנרגזים, וגשר של תלונות ומענות מחבר ביניהם, ושם נשים את אנשי קדימה ומאחורה נשים את אנשי העבודה ושאר מפלגות האופוזיציה, והם יתלוננו ויתלוננו עד שיהיו מרוצים והארץ תשקוט. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס כאחרון הדוברים מטעם סיעת הליכוד. אחריו יסכם בשם הממשלה השר גלעד ארדן, ונעבור אחר כך להצבעה. אבל קודם לכן נזכיר לטובה את אותם חברים שהלכו לעולמם בזמן הפגרה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ה' באייר, ובתאריך הלועזי 14 במאי, הוא השמח ביותר בתולדות התנועה הציונית; הגשמת חלומו של הרצל שנציין את יומו בעוד מספר דקות. בעניין הזה, אני מאמין, אין קואליציה ואין אופוזיציה, יש אחדות רחבה מאוד בבית הזה. כמו שאני מצפה, אדוני, שתהיה אחדות רחבה מאוד במאבק הקשה שצפוי למדינת ישראל, לא לממשלה, לא למפלגה, חבר הכנסת כבל, לא למפלגות – למדינה יהיה מאבק כדי להדוף את הניסיון הפלסטיני להכריז חד-צדדית על מדינה פלסטינית. אני לא הייתי מצפה מיושבי-ראש ועדות בבית הזה, אדוני היושב-ראש, כמו חבר הכנסת מופז, או יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, לקיים פה ישיבות מתריסות ולנצל את הבמה הזאת לאירועים פוליטיים, רק כשהגברת לבני מפטפטת את עצמה לדעת על אחדות – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> חברת הכנסת יושבת-ראש האופוזיציה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הגברת לבני יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש האופוזיציה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ראש האופוזיציה. כן, בכל זאת היא מפטפטת את עצמה לדעת בעניין של אחדות. כדאי שהיא תדע שזה דבר רציני, זה לא שיח מלאכותי וצבוע, בכנות. טוב, אבל ברור, אדוני, הפטפוטים שלה הם תוצאה ישירה של מאבקים קשים בקדימה. זה לא מצריך הופעות היסטריות בטלוויזיה עם מסרים מבולבלים על כך שישראל אשמה בכל תחלואי המזרח התיכון. מופז – גם לו יש פריימריס בקדימה מול הגברת לבני. אז יש לו תוכנית מדינית, והוא כבר מכיר במדינה הפלסטינית. על דבר אחד יש הסכמה בין הגברת לבני למר מופז לגברת איציק – על התפיסה הצינית, הלא-מציאותית. ואמרת את זה בישיבת הסיעה, בפתיחתה אם אינני טועה: ישראל אשמה בכול. בכול אשמה ישראל. כל הסכסוך הישראלי-ערבי, 130 שנה ישראל אשמה. תתביישו, תתביישו. <דליה איציק (קדימה):> של נעליך לפני שאתה מצטט. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תתביישו. וזה עוד אחרי הסכם הפיוס. <דליה איציק (קדימה):> של נעליך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אתמול אותגרנו על-ידי המון פלסטיני מוסת ומתודרך על-ידי גורמים אסלאמיים פונדמנטליסטיים שציינו את מה שהם מכנים "יום הנכבה". זה בכלל אופנה חדשה יחסית, יום הנכבה. הנכבה שלכם היא – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת סוייד, הנכבה שלכם היא שלא בחרתם בדרך השלום; זאת הנכבה שלכם. <חנא סוייד (חד"ש):> איך ידעת – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אנחנו הצענו לכם, פעם אחר פעם הושטנו יד לשלום לפני הקמת המדינה. הרצל חזה את זה, ז'בוטינסקי חזה את זה, בן-גוריון חזה את זה; כולם. מי שדחה את היד המושטת וקיבל נכבה, זה אתם. יזמתם פרעות, טרור, אוטובוסים מתפוצצים – – – <דליה איציק (קדימה):> מה אתה כבר יודע שאתה מרשה לעצמך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא יודע פחות ממך. אני לא יודע פחות ממך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לא להפריע לנואם בדבריו. יש לו עוד פחות מחצי דקה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גברתי, אני לא יודע פחות ממך. אני לא יודע פחות ממך. אני מציע לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. אדוני, אני מוסיף לך דקה. נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואני מציע לך לא ללמד אותי היסטוריה. <דליה איציק (קדימה):> – – – לא רק היסטוריה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוספתי לך דקה, נא – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת סוייד, קרסתם מול עוצמת ההתנגדות היהודית והישראלית. דחיתם את ההצעה – – – <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> ערביי ישראל קרסו מול העוצמה האדירה של ההתנגדות היהודית והישראלית. פתחתם במלחמה והפסדתם. <דב חנין (חד"ש):> מי זה "פתחתם"? <היו"ר ראובן ריבלין:> מה זה, חבר הכנסת חנין? <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת חנין – – – ערביי ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עוד לא שמעתי שיכולים לקרוא קריאת ביניים תוך – – –. שב במקומך, וזהו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה מייצג את ערביי ישראל? ואגב, חברת הכנסת זועבי, את מעלה אי-אמון בכנסת ישראל על הדמוקרטיה הישראלית. אני אגיד לך משהו, המדינה שהכי טוב לערבים לחיות בה בעולם היא מדינת ישראל; הכי טוב. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <קריאה:> אתה לא עושה לנו טובה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא עושה לכם טובה. אבל הכי טוב לחיות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – אתה עשית סקר? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה נמצא במפלגה שמעולם לא לקחה פטרונות על מישהו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עושה את זה בגלל שיהיה לה טוב? <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עושה את זה בגלל שלי זה טוב. <אופיר אקוניס (הליכוד):> נכון, מסכים אתך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אז מה אתה? <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני דיברתי, חבר הכנסת אקוניס – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא נותן לך הזדמנות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הכי טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא נותן לך הזדמנות, עוד פעם הזדמנות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואתם מנסים לעורר פרובוקציות ויום הנכבה, ולא יעזור לכם, לא יעזור לכם. אגב, יש החלטה, אדוני היושב-ראש, של הממשלה, של ראש הממשלה – שימו לב טוב, חברת הכנסת זהבה גלאון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר החוץ הפייסני, אגב, משה שרת, שלא יוחזר פליט אחד מ-1948. החלטה לא גזענית, לא לאומנית, לא של הליכוד, לא של ישראל ביתנו, של דוד בן-גוריון, מראשי תנועת העבודה. <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, הערבים ימשיכו לציין את יום הנכבה עוד שנים רבות. כל שנה שאנחנו נחגוג את יום העצמאות, הערבים יציינו את יום הנכבה, כי הם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס. אני מזמין את השר גלעד ארדן על מנת להשיב בשם הממשלה. מייד לאחר דבריו אנחנו נקיים הצבעה. חברת הכנסת איציק, בבקשה. <דליה איציק (קדימה):> אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא כל מי שמצטטים. אם יש איזשהו דבר שנושאו הוא חברת הכנסת דליה איציק מייד תקבלי. אבל זה לא סעיף 88 – את יודעת יפה, כי אחרת כל אחד ידבר. הוא לא, הוא לא – – – <דליה איציק (קדימה):> אתה צודק, אבל אני מבקשת לפנים משורת הדין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל יש לנו סדר-יום ארוך. נסיים את הדבר, ואני אתן לך הזדמנות. בבקשה. לפנים משורת הדין אני אתן. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, אני הקשבתי רוב קשב לדברים של חברי הכנסת, חברות הכנסת היום בהצעות האי-אמון של כל הסיעות שהגישו, ואני הייתי רוצה לחזור לסיכום ולענות על חלק מהטענות שנשמעו כאן. קודם כול, אדוני היושב-ראש, הצטערתי מאוד שחבר הכנסת מופז, בשם סיעת קדימה, במקום באמת להיכנס בעובי הקורה ולהגיד מה הפתרונות שהוא מציע לקיפאון המדיני, הוא חזר כאן על גיבוב של קלישאות, של התרסות, של גידופים כלפי ראש הממשלה. מעבר לזה שלא מכובד, לדעתי, לדבר בצורה כזו – לא היה בדברים ולו שמץ של אמת. וזה אפילו מאכזב לשמוע מאדם שהיה שר ביטחון ורואה באיזו סערה נמצא המזרח התיכון, אילו איומים מאיימים על מדינת ישראל – במקום להגיע לכאן עם מסר של אחדות, עם מסר של גיבוי לראש הממשלה על המאמצים שהוא עושה כדי לייצג את כולנו בפורומים בין-לאומיים, במקום לנהוג כפי שאנחנו נהגנו כאשר מדינת ישראל הותקפה, בין אם זה היה מלבנון, בין אם זה היה מרצועת-עזה, וכל פעם, דרך אגב, כתוצאה ממחדלים של ממשלת קדימה; במקום לגבות אותנו ולנהוג בממלכתיות ובאחריות, חבר הכנסת מופז וחברי קדימה שוב נוהגים בפלגנות, נוהגים בחוסר ממלכתיות. אני לא רוצה להאשים אותם שהעמדה שלהם שבכל מצב – כמו שאמר חבר הכנסת אקוניס – בכל מצב מאשימים את הממשלה ואת ראש הממשלה. הסורים על הגדר – ראש הממשלה אשם. יום הנכבה, ה"חיזבאללה" שולח מלבנון אנשים, מחבלים – ראש הממשלה אשם. <נחמן שי (קדימה):> לא הכול, אבל הרבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבו מאזן מצרף את ה"חמאס" לממשלתו – אתם אין לכם שום טענות ל"חמאס". לא משנה שכשה"חמאס" – – – <קריאות:> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זה שאתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה. מספיק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כשה"חמאס" נבחר בעזרתכם האדיבה ברשות הפלסטינית, מייד ניתקתם כל מגע עם הרשות הפלסטינית. אבל כשאנחנו בשלטון, מי אשם? לא אבו מאזן. ראש הממשלה נתניהו אשם בזה שה"חמאס" הצטרף. מי אשם בזה שאבו מאזן לא דורש מהם לקבל את תנאי הקוורטט? נכון, ראש הממשלה. איך אמרתי בתחילת נאומי? ואני אומר את זה בצער – בשבילכם כל דבר זה הזדמנות לנגח את ראש הממשלה ואת הממשלה. אם מחר בבוקר חס וחלילה תיפול כאן פצצת אטום, גם זה אתם תגידו: זאת הזדמנות, אפשר לבנות את מדינת ישראל מחדש. נכון, גם זו הזדמנות. <קריאות:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> מה עושה ראש הממשלה? ומה אומר כל העולם? – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שום דבר, שום דבר, שום דבר לא נבחן אצלכם שלא על-פי האינטרס הפוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, חבר הכנסת אפללו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ידידי חבר הכנסת אפללו, שאני מעריך ואוהב ומכבד, אני אזכיר לך שבאו"ם אפשר להעביר כל החלטה נגד מדינת ישראל, כי מתוך 192 המדינות באו"ם כל נושא מתחיל קודם כול ממינוס 57, כי יש גוש של 57 מדינות אסלאמיות שגם אם תגיד להם להצביע – – – <נחמן שי (קדימה):> למה לא נסעת לאו"ם? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – שאם נגד ישראל כדור הארץ שטוח, הם יצביעו שכדור הארץ שטוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שי, תן לו – – – <נחמן שי (קדימה):> לא, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יענה לך, לא שומעים אותך. בבקשה. <נחמן שי (קדימה):> הוא היה יכול להיות שם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, חבר הכנסת שי, אתה לא מבין? אני אסביר את זה בצורה הברורה ביותר, כי אני לא אסביר כל אחד למה, אני אקרא אותו לסדר. אי-אפשר, אנחנו לא נוכל לקיים דיון. אני רואה את עשרת השבועות הבאים עלינו לטובה. לאט לאט, רבותי. אי-אפשר לקרוא קריאות ביניים שהן נאומים. קריאת ביניים היא דבר יפה, אמירה אחת. אדוני השר, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם כאשר ראש הממשלה לשעבר שרון פתח במבצע "חומת מגן", גם כאשר ראש הממשלה לשעבר אולמרט פתח במבצע "עופרת יצוקה", בכל ההחלטות הללו ועוד רבות אחרות שלא היו מוצדקות מהן, וכולנו הבנו את המציאות, וכולנו תמכנו בהן, הפורומים הבין-לאומיים תמיד גינו את ישראל. תמיד, כל יוזמה שהועלתה שם זכתה לרוב. מה הפלא? כשמדינות שאין בהן זכויות אדם, שהורגות ערבים באלפים ובעשרות אלפים, הן חברות במועצת זכויות האדם של האו"ם, אז גם אתם יודעים, וכל אזרחי מדינת ישראל יודעים, שאין לדיון שם שום ערך. לא במקרה צו המעצר הראשון שיצא נגד בכיר בממשלת ישראל יצא נגד חברת הכנסת לבני, בעקבות דוח-גולדסטון ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה". ולכן אנחנו היינו מצפים מכם לנהוג באחריות, לנהוג בממלכתיות, לגבות את ראש הממשלה במאמצים שלו בזירה הבין-לאומית – והוא עושה את זה בשם כולנו, בשם אזרחי מדינת ישראל. הרי ידנו מושטת לשלום. ראש הממשלה ביצע את ההקפאה, נאם את נאום בר-אילן, עשינו צעדים לא פשוטים כדי להקל את החיים של הפלסטינים, והכלכלה הפלסטינית משגשגת כפי שלא שגשגה מעולם. אדוני היושב-ראש, הטענה שהעלה חבר הכנסת אקוניס היא לא כי אנחנו חושבים שלא צריך לסייע לערביי ישראל; ההיפך, אנחנו מאוד גאים שהערבים החיים יחד אתנו כשווים במדינת ישראל – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא שווים. לא שווים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – זוכים לתנאים כלכליים, זוכים לזכויות, זוכים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה שווה מאוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – לחופש הבעת דעה יותר מכל מה שזוכים אחיכם הערבים במדינות האחרות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל אנחנו מתקוממים נגד הצביעות, נגד העובדה שהאופוזיציה וסיעות הבית, הסיעות הערביות, מעולם לא עלו כאן לדוכן ואמרו גם איזושהי מלה טובה, וגם גינו את בשאר אסד על הרצח ההמוני שהוא מבצע במפגינים, גינו את קדאפי. לא, הם הולכים ומנשקים את ידיו ומכתירים אותו בכתרים. כל זה קורה, אדוני היושב-ראש, מטעם חברי כנסת מהבית הזה, שבמקום לסייע לממשלה ולראש הממשלה, עוזרים לאבו מאזן, שמשתף היום את ה"חמאס" – שתומך בהשמדת ישראל, שיורה אלפי טילים, שרק לפני חודש הרג ילד ישראלי לאחר ירי של טיל נגד טנקים. ועל מי הם יורים את הטילים הללו? על אוטובוסים של תלמידים, שמסיעים תלמידים. איפה האופוזיציה בשעה הזאת? איפה יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת לבני – – <אורית זוארץ (קדימה):> איבדתם כיוון – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שתקרא לאבו מאזן לנער את חוצנו מה"חמאס", שתקרא לאבו מאזן לשבת אל שולחן המשא-ומתן? לא, הכול אינטרסים פוליטיים קטנוניים, הכול מתוך ההסתכלות על מה טוב לקדימה, לא מה טוב למדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שהבית הזה ידחה שוב את הצעות האי-אמון, ואני קורא לו לעשות כך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לפנים משורת הדין, היתה התייחסות לחברת הכנסת דליה איציק, יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה. אני נותן לה שתי דקות. בבקשה, גברתי. <דליה איציק (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך. אני רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת אופיר אקוניס. הוא באמת מתברר כאחד האנשים הבקיאים והיודעים בתורה, הוא היה פה לפני קום המדינה, הוא יהיה כאן עדי דורות. אבל כשאתה מצטט, חבר הכנסת אקוניס, אתה עכשיו לא הדובר של ראש הממשלה. מה שאני אמרתי זה שמדינת ישראל לא אשמה בכול, אמרתי שנתניהו לא אשם בכול, אבל הוא אשם בחלק גדול מן הדברים. כשתפסיק להיות דובר שלו, ותהיה חבר כנסת, אולי גם תקשיב אחרת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה – ועל קיצור הדברים, כפי שהבטחת. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר יעקב ז'אק אמיר ואברהם טיאר, זיכרונם לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, חברי הכנסת, היום בשעה 16:00 פתחנו את כנס הקיץ של המושב השלישי בכנסת זו, הכנסת השמונה-עשרה. בטרם נמשיך בסדר-היום אבקש, חברי הכנסת, רבותי השרים, לייחד דברים לשני חברי כנסת לשעבר שהלכו לעולמם במרוצת הפגרה. האחד הוא יעקב ז'אק אמיר, איש מפלגת העבודה, שכיהן מטעמה במשך ארבע כנסות, מהשמינית עד האחת-עשרה. אמיר, יליד מרוקו, היה מרבית ימיו שליח ציבור, החל בכהונתו כיושב-ראש ועד עובדי "מפעלי ים-המלח", והמשך בשלל תפקידיו בעיריית דימונה, שלראשה נבחר בשנת 1978. במרוצת שנותיו בכנסת, שאליה נבחר במקום ראש הממשלה, זכרה לברכה, גולדה מאיר, שהתפטרה באותם הימים, כיהן ברבות מוועדותיה, ושם דגש מיוחד על פעילות למען הנגב. גם אחרי פרישתו הוא כיהן בשלל תפקידים ציבוריים, בהם מטעם ההסתדרות. לאורך דרכו חש אמיר מחויבות עמוקה למעמד הפועלים, שממנו צמח. יהי זכרו ברוך. רבותי, לא מכבר הלך לעולמו גם חבר הכנסת לשעבר אברהם טיאר, שכיהן כחבר בכנסת החמישית ובזו השישית, מטעם תנועת החרות. טיאר, יליד תוניסיה, היה פעיל חברתי בולט וציוני מגשים ברמ"ח איבריו. כמו עמיתו מהמערך ז'אק אמיר, שהיה פעיל במרוקו בתנועת הנוער "דרור", ומטעם "ההגנה", גם אברהם טיאר היה פעיל מאוד בתוניס, אם כי בתנועת בית"ר, ואף שימש מזכ"ל התנועה בארצו ויושב-ראש התנועה הרוויזיוניסטית. טיאר עלה ארצה כמעפיל ושהה במחנה מעצר בקפריסין. בין השאר היה ממקימי סיעת "תכלת לבן" בהסתדרות העובדים. לאחר שכיהן בשורה של ועדות בכנסת היה גם חבר בוועדה הציבורית לנושא ביטוח מפני אבטלה. השניים הללו, חברי שתי הסיעות שסימלו יריבות פוליטית רבת שנים, היו בעלי תודעת שליחות גבוהה ושליחי ציבור ציונים נאמנים. יהי זכרם ברוך. נכבד בקימה את זכרם. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. תודה רבה. יקירי חברי הכנסת, אני מאחל לכולם אריכות ימים, אבל תזכרו שבבוא יומנו – כל אחד, יזכירו אותו מעל במה זו, ואני מקווה שאנחנו נזכה לתשומת לב כפי שזכו חברינו אשר אותם הזכרנו היום. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. היותה ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה;> <3. כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים עכשיו להצבעות, רבותי. נא להירגע. נא להירגע. פשוט, צריך לזכור כל חבר כנסת שהדבר עתיד להיות גם בעתיד, עוד 150-100 שנה, אבל אנחנו נגיע ליום הזה כולנו, אין דבר יותר בטוח מזה. רבותי חברי הכנסת, שלוש הצעות אי-אמון היו לפני הכנסת, והראשונה שבהן היא הצעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בכותרת: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שאול מופז. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 52 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 40 בעד, 52 נגד ואחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון, כפי שנומקה על-ידי שאול מופז, של סיעת קדימה, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא: ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה, כפי שנומק על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 13 נגד – 57 נמנעים – 16 הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 13 בעד, 58 נגד, עם קולו של השר בגין שראיתי אותו לוחץ ולא נלחץ. <השר זאב בנימין בגין:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הצבעתך נתקבלה, אני רואה אותך. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אסור לספור פעמיים, כי בתי-המשפט בישראל נזקקו להצבעה פעמיים. אני לא רוצה להטריח את בתי-המשפט. 13 בעד, 57 נגד, 16 נמנעים. אני קובע שגם הצעת האי-אמון כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי, של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, לא נתקבלה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 56 נמנעים – 1 הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, 56 נגד, נמנע אחד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל, לא נתקבלה. <ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום שבו אנו מציינים את יום הרצל בכנסת. רבותי, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, גברתי ראש האופוזיציה ציפי לבני, המשנים לראש הממשלה, סגני ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, יושב-ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל, פרופסור אריאל פלדשטיין, מרכזת המועצה להנצחת זכרו של הרצל שרה לזר, אחרונים יקרים – בני משפחת הרצל, אנחנו מקדישים היום דיון מיוחד לכבודו של חוזה מדינת היהודים בנימין זאב הרצל. מעט מאוד מבדיל בין ה"הוזה" ל"חוזה", כחסרונו של מקף קטן. אבל המקף הזה הוא עולם ומלואו. כה קטן הוא המרחק בין ה"הוזה" ל"חוזה", עד שרבו קטני האמונה שלעגו לכל ניסיון של העם היהודי לקחת את גורלו בידיו. אבל הרצל האמין וידע שיש סיכוי שחלומו יקרום עור וגידים. הרצל לא היה רק חוזה. הרצל היה גם מדינאי – מדינאי, אומן הפוליטיקה; המדינאי הראשון של מדינת היהודים. הרצל היה מדינאי של עם ללא מדינה; שר חוץ ללא מיניסטריון; נציגו של הקונגרס הציוני בארמונותיהם של שרים ולורדים, של מלכים וסולטנים. הרצל הציע מדיניות לעם בלא מדינה, ונתן בידי העם את הכלים שבעזרתם ניתן יהיה לנהל מדיניות בתבונה, בראיית הנולד ובחזון מרחיק לכת. מאות בשנים היה העם היהודי כלי משחק בידי כוחות מדיניים זרים, לעתים לשבט ולעתים לחסד – עד הופעתו של הרצל, החוזה והמדינאי. "היום אני אומר", כך כתב הרצל, "אני אנהל עניינים עם אדוני הארץ, כאחד מהם." אך ברגע מכריע אחד שבו לא הקשיב לחלום הדורות כשל הרצל, בהצעת אוגנדה, שהעלה בקונגרס השישי, ושם גם היה מקום קבורתה של אותה הצעה. לשמע ההצעה שנקים בית באוגנדה קמו יהודי מזרח-אירופה, אותם היהודים שהיו כלואים בתחום המושב; אותם היהודים, ניצולי פרעות קישינב, שלגורלם חשש הרצל יותר מכול – עמדו הם כאיש אחד ויצאו מן האולם. חלקם הכריז צום וישב על הארץ ממרר בבכי, כאבלי ציון. כיצד ייתכן, שאלו הם, שעם יוותר מרצונו על תקוות אלפי שנים, על כיסופי דורות? יום יום – שחרית, מנחה וערבית פנה העם היהודי לירושלים, ואנחנו נפנה לה עורף? שאלו. אני מאמין שהרצל מעולם לא העלה על דעתו לוותר על ציון ועל ירושלים, אפילו לא כפתרון זמני. אני מאמין שגם להרצל עצמו היה ברור שאין ציונות ללא ציון. ולכן, משעמד הרצל על משמעותה והשלכותיה של הצעת אוגנדה הוא קם ונשבע שבועת אמונים לירושלים. "עד היום נדמה לי", כך כותב ז'בוטינסקי, "כי עוד מצלצל קולו באוזני כשהוא נשבע לפני כולם: 'אם אשכחך ירושלים'." "האמנתי לשבועות", אומר ז'בוטינסקי, "כולם האמינו. אבל הצבעתי נגדו, ואינני יודע למה: 'ככה'. זהו אותו ה'ככה' שהינו תקיף מאלף נימוקים." הצעת אוגנדה נגנזה, אם כן, לא בגלל שנעדרה ריאליות מדינית, אלא משום שלא היה לה בסיס לגיטימי. הרצל משך אותה כשנוכח לדעת שסוגיה זו אינה ככל ויכוח אחר שניטש בתוך המחנה הציוני, ושהציונות לא יכולה להצביע על הצעה לוותר, ולו זמנית, על ירושלים. הרצל חזר בו כאשר הבין שלא תהיה תקווה ותוחלת למדינת היהודים בוויתור על ירושלים, ולמה? "ככה" – "שהינו תקיף מאלף נימוקים." חברי הכנסת, נמצאים אנו על ספה של תקופה רגישה מבחינה מדינית. המזרח התיכון אינו מפסיק להפתיע ולהתחדש מדי יום, ואולי כל כמה שעות. רוחות סערה מנשבות באזורנו, יחד עם חששות כבדים מאנרכיה, או מצורות כפייה חדשות. ההמון שעלה אתמול ורמס ברגל גסה את גבולנו, הבהיר לנו נחרצות שאינו חפץ, כולו, בפשרה ובהכרה. מדרום ומצפון כבר נשמע הקול; קול הרואה במתחולל עתה רק ראשית, טעם של התחלה, שהמשכו עוד יבוא. בל נטעה: בשוך האבק ואחר העשן עלולים לקום על ירושלים, כי הדרך, לדעתם, כבר סלולה עד הנה. במציאות מדינית כזאת, עלינו להניח את שתי רגלינו על קרקע יציבה, אבל גם לאפשר לחזון ולאמונה לדבר מגרוננו. את השיחות עם אויבינו, מוטל עלינו לנהל בתבונה ובנחת. עלינו לדעת היטב את "אומנות האפשר", אבל אסור לנו להקל ראש בחלום הדורות. כפי שהבין הרצל: טקטיקה ומדינאות שאינן מחוברות לחזון לא יחזיקו מעמד. ללא ירושלים, כך הבין הרצל, נאבד אנו את זכותנו על המפעל הציוני כולו. "דברינו", אמר הרצל, "אינם נסמכים על שום תוקף מן החוץ, ולפיכך כל ערכם אינו בא אלא מתוך העוז הפנימי וטהרת המחשבה. חפצים אנו לדאוג לטובת העם היהודי. רשות היא בידינו, גם חובתנו היא" – דברי הרצל. אני מתכבד להזמין את כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת דברים, ואחריו – ראש האופוזיציה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ידידי יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, עמיתי השרים, כנסת נכבדה, לפני יומיים, בי' באייר, מלאו 107 שנים לפטירתו של בנימין זאב הרצל. לא מקרי הדבר – – – <ציפי לבני (קדימה):> הוא נפטר בכ"א – – – <רוני בר-און (קדימה):> נפטר בכ"ה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ב-1904 הוא נפטר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מודה לך על התיקון. <היו"ר ראובן ריבלין:> צודק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא מקרי הדבר שתמונתו של הרצל היא היחידה שמתנוססת כאן באולם הכנסת. הרצל היה גדול המנהיגים שקמו לעם היהודי בזמן החדש. הוא הבין היטב את מצבו של העם היהודי; הוא זיהה את השינויים הגדולים שהתחוללו סביב עמנו. הוא חזה בבירור ששרידותו של העם דורשת מדינה יהודית, שתנאי הכרחי לקיומה של המדינה היהודית הוא צבא יהודי, ולא סתם צבא, אלא צבא מודרני, חזק, שמבוסס על טכנולוגיה מתקדמת. הנה מה שהוא כתב ב-1896: "צבאה של המדינה היהודית, המצויד בכלי הנשק החדישים ביותר, יגן על המדינה מבית וישמור על גבולותיה". הרצל הבין שאף אחד אחר לא ישמור עלינו. הוא הבין שנצטרך לשמור על מדינתנו בכוחות עצמנו. הוא כתב: "אני רוצה רק בהתיישבות כזאת שנוכל להגן עליה בצבא יהודי משלנו". הרצל היה איש חזון, אך באותה מידה הוא היה גם ריאליסט; הוא הבין שגם לאחר השגת המדינה יצטרכו היהודים להגן על עצמם. על הרעיון שלו להגנת המדינה היהודית הוא זכה לתואר "משוגע", אבל כמו שאומרים אצלנו, זה היה עוד כלום לעומת קיתונות הבוז שנחתו עליו כשהוא דיבר על החזון של צבא יהודי. ואף שהרצל גייס לצדו את ענקי הרוח בקרב עמנו בדורו, את נורדאו וזנגוויל ואחרים, מעניין שהלעג נגדו היה חזק במיוחד דווקא אצל השכבות המבוססות והמשכילות בקרב בני עמנו במערב, ולעומת זאת, דווקא במזרח – בפולין, ברוסיה, באוקראינה, אצל המוני העם, היהודים הפשוטים בעיר ובכפר – שם היתה נכונות הרבה יותר גדולה לקבל את חזונו של הרצל ולהתאחד סביב רעיונותיו. היום אנחנו יודעים להעריך הרבה יותר טוב, חברי הכנסת – היום אנחנו יודעים להעריך את מה שרבים מבני עמנו לעגו לו אז. היום אנחנו יודעים שתכונתו המרשימה הראשונה של הרצל היתה יכולתו לזהות את המצב המשתנה ולהציע לו פתרון, גם אם פתרון זה לא היה מקובל אצל יהודים מובילים באותם הימים. היתה להרצל אותה סגולה שניחנו בה מתי מעט, לראות בשלבים הראשוניים, העובריים ממש, את ההתגבשות של השנאה ליהודים בזמנו, ולא פחות מזה להבין במדויק לאן היא מובילה. ונכון הדבר, הרצל לא הצליח לגרוף את כלל היהודים לפתרון שהוא הציע, אבל הוא כן הצליח – הוא כן הצליח להביא לאיחוד הסיעות הציוניות סביב רעיונותיו המרכזיים, ואני מאמין שללא גרעין זה של הסכמה פנימית בתוך התנועה הציונית, התנועה הזאת לא היתה מצליחה להתגבר על הכוחות הגדולים שפעלו נגדה בעולם. אילו לקחים מפועלו של הרצל רלוונטיים עבורנו היום? הלקח הראשון הוא שחובתנו לזהות את המציאות – את המציאות המשתנה. המזרח התיכון משתנה באופן דרמטי ובמהירות. מאות מיליוני בני-אדם סביבנו כמהים לחירות פוליטית וכלכלית, והם נאבקים על חירויות אלה. <שלמה מולה (קדימה):> שב ואל תעשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אלה שינויים בלתי נמנעים, ובהחלט ייתכן שבטווח הארוך אלה יהיו שינויים לטובה. בכל אופן אני מקווה שכך יהיה, גם לטובת האנשים עצמם, וגם משום שבסופו של דבר, אם המאבק הזה יוכרע בהצלחה, הוא יקדם מאוד את סיכויי השלום ואת עמידותו של השלום. אבל בטווח המיידי, בתקופת המעבר, מצבנו עלול להיות בעייתי יותר וגם מאתגר יותר. הרי אנחנו רואים מה קורה במצרים, אנחנו רואים מה קורה בסוריה, אנחנו רואים מה קורה בלבנון. לבנון נשלטת היום על-ידי "חיזבאללה" בחסות אירן, כשרק לפני חמש שנים היתה בה תקווה גדולה לחופש ולקדמה. אנחנו גם רואים מה קרה אתמול לאורך גבולותיה של מדינת ישראל – אלפים אלפים התקבצו על הגדרות. הם עשו ניסיון לפלוש לתוך שטחנו, לפגוע בריבונותנו. אני חייב להגיד שמבחינתם של מחוללי המהומות, 63 השנים של עצמאות ישראל לא שינו, מבחינתם, שום דבר. כי מה אמרו המפגינים בעזה אתמול? הם צעקו שהם רוצים לחזור ליפו. מה אמרו המפגינים בסוריה? שהם רוצים לחזור לגליל. מה אמר אתמול ראש ה"חמאס" בעזה? הוא אמר: אנחנו רוצים לראות סוף למפעל הציוני. ממש אותן מלים של הפטרונים שלו באירן. אבל, ידידי, זה לא נאמר רק שם. <שלמה מולה (קדימה):> מה אתה עושה בשביל זה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> ומה אתה עושה? אתה לא עושה כלום. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה לא פרשן, אתה ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תחליטו מי קורא קריאת ביניים. לא יכולים במקהלה. מספיק. <יואל חסון (קדימה):> למה לא? <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לא? אני אסביר לכם למה לא בקריאה הבאה. <נסים זאב (ש"ס):> מה הוא לא עושה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא הפך את זה לנאום פוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. חבר הכנסת נסים זאב, לא ביקשתי ממך לעזור. לא ביקשתי ממך לעזור. אבקש לא להתערב. <יואל חסון (קדימה):> אדוני ראש הממשלה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – שהוא נאום פוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בזה אתם מומחים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. <יואל חסון (קדימה):> במה אתה מומחה, חבר הכנסת אקוניס? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – אתם מומחים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, שמעתי ביקורת שדברים מדיניים אינם נאמרים בכנסת. הביקורת הזאת תהיה הרבה יותר מוצדקת אם יאפשרו לראש הממשלה לומר את הדברים המדיניים בכנסת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה לא עושה כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, רבותי. <אורית זוארץ (קדימה):> שנתיים אנחנו מחכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, ההערה של ראש הממשלה נאמרת לגבי כל אחד ואחד מאתנו שרוצה להציג בפני הכנסת את עמדתו, כדי שנתווכח. <יואל חסון (קדימה):> – – – קריאות ביניים זה חלק מהדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> שלא יאיים על הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <יואל חסון (קדימה):> בסדר גמור. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בהפגנה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו מחכים שנתיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אורית זוארץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרתי ששמענו מה נאמר סביבנו, אבל הדבר המעניין ביותר הוא מה שקרה בבילעין. זה לא קרה רק שם, זה מעניין, משום שבהפגנה שלשום בבילעין יצא המרצע מן השק. אני רוצה לדייק, יצא המפתח מהשק. בתהלוכה בבילעין הלכה לה ילדה קטנה והחזיקה בידה מפתח גדול וסמלי. עכשיו, כל פלסטיני מבין באיזה מפתח מדובר כאן; זה לא היה המפתח לבתים שלהם בבילעין, או בשכם, או ברמאללה. זה היה המפתח לבתים שלנו ביפו, בעכו, בחיפה, ברמלה. ידידי, שורש הסכסוך מעולם לא היה היעדר מדינה פלסטינית. שורש הסכסוך היה ונשאר הסירוב להכיר במדינה היהודית – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז למה אתה מתחנן אליהם? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זהו איננו סכסוך על 1967; זהו סכסוך על 1948, על עצם קיומה של מדינת ישראל. הרי שמתם לב בוודאי שהאירועים אתמול לא נערכו ב-5 ביוני, יום פתיחת מלחמת ששת הימים; הם נערכו ב-15 במאי, יום כינונה של מדינת ישראל. הפלסטינים קוראים ליום הזה, של הקמת מדינת ישראל, "יום האסון", אבל האסון האמיתי שפקד אותם הוא שלא קמה להם מנהיגות שהיתה מוכנה לקבל פשרה היסטורית אמיתית – פשרה בין העם הפלסטיני לבין העם היהודי. ולצערנו, מאז ועד ליום הזה לא קמה להם הנהגה שתהיה מוכנה להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זה עוד לא קרה. רבותי, אסור לנו לטמון את הראש בחול, ועלינו להסתכל על המציאות הזאת, כפי שהיא, בעיניים פקוחות. עלינו סוף-סוף להפסיק להלקות את עצמנו ולהאשים את עצמנו. אנחנו צריכים לקרוא לילד בשמו: הסיבה שאין שלום היא שהפלסטינים מסרבים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני חייב להגיד לכם שאני מרגיש שמול המציאות הזאת, באזור בכלל וסביב גבולותינו בפרט, הולכת ומתחוורת הבנה אצל רוב העם, ואני מאמין שרוב העם מאוחד סביב העמדות שאני מאמין בהן, ושאני אציג אותן כאן. <אורית זוארץ (קדימה):> מהן? <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעת מה הוא אומר? אני לא מבין אתכם. אומר ראש הממשלה: "שאני אציג אותן כאן". מה קרה? מה זה "מהן"? את באמת חושבת שאת מייצגת את כל העם? מה זה "מהן"? הוא יציג. לא יציג – תקראו קריאות ביניים. <אורית זוארץ (קדימה):> שאלתי שאלה. אנחנו שנתיים שומעים את זה, שאלתי שאלה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אם זה מה שיש לו להגיד, שלא ייסע לארצות-הברית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, העולם כולו צופה, שכן ראש הממשלה ביקש ליידע את הכנסת שאכן הוא מתכוון להתייחס לכמה מהנושאים הבוערים ביותר על סדר-יומנו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רואה מפה יותר טוב, תאמין לי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מאמין שרוב העם מאוחד סביב העמדות שאני מאמין בהן ושאני אציגן. קודם כול, הוא מאוחד סביב הצורך להגן על המדינה וגבולותיה. שנית, הוא מאוחד סביב הצורך לשמר את השלום עם מצרים וירדן. שלישית, הוא מאוחד אל מול הסכנה של התחמשות אירן בנשק גרעיני. אני מאמין גם שרוב העם מאוחד סביב עמדותי בנושא שלכאורה נתון במחלוקת – התהליך המדיני מול הפלסטינים. אזרחי ישראל מאוחדים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ויותר מהמפלגות שאמורות לייצג אותם כאן, בבית הזה. יש הסכמה רחבה סביב עמדות בסיסיות. ראשית, סביב דרישתי שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. שנית, סביב עמדתי, שהיא גם עמדה של רבים כאן, שההסכם בינינו חייב להביא לסוף הסכסוך ולקץ התביעות ממדינת ישראל. שלישית, שבעיית הפליטים הפלסטינים תיפתר מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ולא בתוכה. רביעית, שמדינה פלסטינית תוקם רק בהסדר שלום שלא יפגע בביטחון ישראל. אני מאמין שיש גם הסכמה רחבה מאוד עם עמדה שאני מציג בתקיפות, זאת אומרת – שהמדינה הזאת חייבת להיות מפורזת, עם הסדרי ביטחון ממשיים בשטח, כולל נוכחות צבאית ארוכת טווח של ישראל לאורך נהר הירדן. חמישית, אנחנו מסכימים שעלינו לשמור על גושי ההתיישבות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה עם היישובים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, הוא ידבר מתי שהוא רוצה על הדברים. כשהוא יסיים ולא יהיה, תשאל אותו שאלה באימייל. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, אתה רוצה לנאום במקום ראש הממשלה? אני לא מאפשר לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חמישית, אנחנו מסכימים ביריעה רחבה מאוד שגושי היישובים חייבים להישאר בתוך מדינת ישראל, ושישית, אני עומד על כך, ורבים מכם עומדים על כך, שירושלים תישאר בירתה הריבונית והמאוחדת של מדינת ישראל. אלה העקרונות שמתווים את הדרך שלי, שלנו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גירוש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> של הליכוד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, אדוני יוכל להשיב לראש הממשלה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, אני נאלץ לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> כצל'ה, אל חשש, הוא לא יעשה שום דבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני לא רוצה להזכיר לך באיזה מצב אתה נמצא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יודע שרוב עצום בעם מבין שאפשר לעשות שלום רק עם אלה שרוצים שלום. מי שרוצה להשמיד אותנו איננו שותף לשלום. ממשלה פלסטינית שחציה מורכב מאלה שמצהירים יום-יום על כוונתם לחסל את מדינת ישראל איננה פרטנר לשלום, ומי שאומר – אני מכיר את האמירה הזאת – ששלום עושים עם אויב, חייב להוסיף תוספת קטנטנה, אבל לא זניחה: שלום עושים עם אויב, אבל עם אויב שהחליט לעשות שלום. זה הלקח העיקרי של המאה ה-20; אני חושב שזה גם הלקח העיקרי של המאה ה-21. כמה משכנינו – וידידותינו הגדולות – מבינים את העיקרון הזה ביחס לאותם אויבים בלתי מתפשרים שלהם. אני רוצה לעשות שלום עם מדינה פלסטינית שתסיים את הסכסוך; אני לא מוכן לקבל מדינה פלסטינית שתמשיך אותו. אני מוכן לקבל מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל; אני לא מוכן לקבל מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל. עכשיו, אני יודע, שמעתי זאת גם היום, אני יודע שישנם גם אלה שאינם מסכימים עם כמה מהדברים שאמרתי כאן. אבל רוב מוצק של העם כן מסכים. <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו אתך, מה עם השותפים הקואליציוניים שלך? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, ראש ממשלה כרגע אומר דברים שנוגעים לאומה כולה. אני לא מבין למה את חושבת שצריכים לשמוע אותך. <אורית זוארץ (קדימה):> מחזקים את ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אז חברים שלך נזעקים, מדוע רק את תדברי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> רוב הציבור בישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, תודה רבה. אין נאומים. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, זאת קריאת ביניים חשובה, כי אנחנו נשמח שהוא יעשה את מה שהוא אמר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני לא משתתף כרגע בשמחותיך או בעצבותך. כרגע ראש הממשלה מדבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, אם הם יבחרו בדרך של הכרה במדינת ישראל וזניחת הטרור, הם ימצאו בנו עם מאוחד שנכון לעשות שלום ומוכן לעשות שלום עם פשרות, אבל שלום אמיתי. זה מה שאנחנו רוצים להשיג. הפשרות האלה, אגב, הן כואבות, כי מדובר, בכל מקרה, בחלקי מולדת שלנו. זה לא ארץ זרה; זו ארץ אבותינו. ויש לנו בה גם זכויות היסטוריות, ולא רק אינטרסים ביטחוניים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני יותר מ-100 שנה ראה הרצל לפניו, בקונגרס הציוני – הוא ראה הרבה סיעות, עם הרבה חילוקי דעות, אבל עם זאת הוא הבין שעל העיקר, על הדברים העיקריים, היתה הסכמה. הוא הבין שהיתה הסכמה על העיקר בתוך הפלגים השונים של התנועה הציונית. הוא קרא לסיעות בקונגרס הציוני להתעלות מעל שיקולים כיתתיים ואישיים. הוא קרא להן להתאחד סביב הרעיונות הגדולים שהיו בבסיס התנועה הציונית. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא לא עסק בהישרדות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זהו הדבר שאנחנו צריכים לעשות גם היום. אם בעבר הכוחות העיקריים בציונות נדרשו להתאחד כדי להקים מדינה, היום הכוחות המרכזיים בציונות צריכים להתאחד כדי לשמור על המדינה, ורק כך להבטיח את עתידה. ולכן, ברגע היסטורי זה, ברגע שבו מתרחשת רעידת אדמה כבירה באזורנו, ברגע שבו קוראים תיגר על עצם קיומנו, ברגע שבו רובנו מסכימים עם העקרונות שהתוויתי כאן, זהו הרגע להתאחד לטובת המדינה. ואני קורא לכם, החברים הציונים באופוזיציה, התעלו על שיקולים מפלגתיים, שימו בצד אינטרסים אישיים, הצטרפו אלינו על בסיס העקרונות שהתוויתי כאן היום, ויחד נציג חזית אחידה, למען הביטחון, למען השלום, למען המדינה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה רק עוסק באינטרסים אישיים. אתה רק עוסק באינטרסים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא מוחאים כפיים. חבר הכנסת פלסנר, אני לא מבין למה הוויכוח. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, איפה ההרשמה? <קריאה:> איפה נרשמים? <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, תעביר לי, אני אשאל. תודה רבה לראש הממשלה. רבותי, רבותי, תודה רבה לראש הממשלה. אני מזמין את ראש האופוזיציה לשאת את דברה. בבקשה, גברתי. <יואל חסון (קדימה):> תראה איזה פרצופים מודאגים אצל הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני מבין קריאות ביניים ממקומות אחרים, למשל מכיסא היושב-ראש אני מבין. אני לא מבין מה קריאות הביניים מצדך. מה קרה? מה קרה? אני לא מבין מה קרה. <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו מברכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תהיו רציניים גם בקריאות הביניים, חברים. <יואל חסון (קדימה):> אני מאוד רציני, תראה את הפנים של הליכוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – שלי ליואל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון – חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון, עד לא מכבר היו עוד אנשים בליכוד. עד לא מכבר. רבותי, יושבת-ראש האופוזיציה. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן, יום הרצל השנה איננו יום רגיל. אנחנו מסתכלים אחורה – רק אתמול, ביום שבו מציינים 63 שנה להקמת מדינת ישראל, מדינת היהודים שחזה הרצל, מהומות בכל האזור, ולא רק באזור, נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. אנחנו מסתכלים קדימה, ונראה שבתוך כמה חודשים תוכרז מדינה פלסטינית בשטח 67', ובין לבין – ראש הממשלה נוסע לארצות-הברית ללא חזון או תוכנית פעולה. ביום הזה אנחנו מאוחדים בשמירה על ריבונותה של מדינת ישראל. ישראל זכאית – והנהגתה חייבת לפעול – למנוע מאלה שלא מקבלים את קיומה לפעול נגד עצם קיומה של ישראל. והפעילות נגד עצם קיומנו לובשת בימים האלה צורות שונות, החל באירן, המבקשת להתחמש בנשק גרעיני, עבור דרך טרור המכוון לאזרחים, וכלה באזרחים המתדפקים על הגדרות, מבקשים לפרוץ אותן, וחלקם אף הצליחו. ישראל הוקמה לפני 63 שנה כחלק ממימוש החלום של הרצל וראשי התנועה הציונית, חזון המבוסס על זכות היסטורית מוסרית שתורגמה ללגיטימיות משפטית ובין-לאומית, חזון שמומש למרות התנגדות עמי ערב אז להחלטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. אלה המוחזקים זה עשרות שנים כקלפי מיקוח במחנות פליטים, הילדים האלה, שמחזיקים את המפתחות על הצוואר, צריכים להבין שהדלת שלה יתאים המפתח לא נמצאת עוד במדינת ישראל, וככל שיבנו את ביתם במקום שבו הם נמצאים כעת, כך ייטב, גם להם. חברי חברי הכנסת, עברנו בשבועות האחרונים ימים שמסמנים אירועים שעיצבו עתידו של עם – פסח, שואה, זיכרון ועצמאות. חברים, האירועים האלה לא קרו מאליהם; בנקודות הזמן הקריטיות האלה היתה מנהיגות שקיבלה החלטות, החלטות שלפעמים במועד הקובע נראו חסרות סיכוי. וכל מנהיג שואל את עצמו, בעיקר ביום השואה, מה היה עושה מול שואה מתקרבת. ואני לא חושבת שמדינת ישראל היא במצב של יהודי אירופה ערב השואה, ממש לא, אבל ודאי שיש סכנות מסביב. אבל דווקא מי שמדבר על גודל הסיכון, ורק על הסיכונים שמסביב, מי שתופס אותו בממדים שואתיים, דווקא ממנו נדרשת מנהיגות, וכגובה הסיכון גובה המנהיגות וגובה ההחלטות וגודל ההחלטות הנדרשות. והממשלה הזאת, אדוני ראש הממשלה, לא עומדת בתקן הזה. ומנהיגות היא לא רק לצפות ולהתריע, אלא לחשוב מה הפתרונות. והממשלה הזאת נכשלת כישלון מהדהד במתן מענה. הרי גם הרצל יכול היה רק לזעוק: "אנטישמיות", וביום פקודה לומר: חזיתי את הבאות. הרי הרצל הוא חוזה לא רק משום שהוא חזה את הרעות, אלא משום שהוא חזה את הפתרון והגה אותו. ובדרך, נכון, אדוני היושב-ראש, הוא גם ניסה כמה רעיונות לא ממש ציוניים. אבל הרצל הבין שלא די לכתוב את החזון עלי ספר, נדרשת גם פעילות מדינית ומעשית כדי להוציא את החזון אל הפועל, בין על-ידיו ובין על-ידי אחרים, ולא מספיק רק לדבר מול העולם על האנטישמיות ועל הסכנה. אדוני ראש הממשלה, הרצל, אבי הציונות המדינית, הבין שכדי לממש את החזון הוא צריך את תמיכת העולם במדינה היהודית, התמיכה שאתה שוחק בהתנהלות שלך. ובשבוע הזה אני יודעת שאתה מודאג, או יותר נכון אני מקווה שאתה מודאג ולא רק רואה בכל אירוע נגד ישראל עוד איזה כלי בהסברה חסרת תועלת. כי ציונות מדינית זה לא הסברה, והסברה זה לא תחליף מדיניות. ציונות מדינית זה לא להאשים את כל העולם בלי להסתכל על תרומתך למצב; ציונות מדינית זה להבין את הבעיה, למצוא לה פתרון ולגייס את העולם לפתרון. ציונות מדינית זה לא רק לדבר על אחדות נגד מי שנגדנו, אלא גם לייצר בעד מה אנחנו, ולא רק הדברים שנוח לך להגיד על הדוכן הזה, אלא הדברים שיאפשרו שלום. ועם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, אחדות בשביל לשמר אותך בכיסא, על הנזקים שאתה עושה למדינת ישראל, איננה אחדות ראויה. <קריאה:> למה את לא עשית שלום? <ציפי לבני (קדימה):> הציונות תמיד יזמה, ולא השאירה את גורל העם היהודי בידי אחרים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> הממשלה הזאת חוששת מיוזמה, ובפועל גורלנו נגזר על-ידי אחרים. האם לשבת באפס מעשה ולזעוק חמס זה ציוני בעיניך? ובמיוחד בימים המורכבים האלה אתה נוסע לארצות-הברית כשכיסיך ריקים מיוזמה ישראלית, או – איך מגדירים הפרשנים, אלה שמייחצנים אותך? ראש הממשלה יוצא לארצות-הברית לקרב בלימה. קרב בלימה בארצות-הברית, ידידתה הגדולה ביותר של מדינת ישראל. אבל הרי גם במונחים ביטחוניים ישראל ניצחה במלחמות, גם הקשות ביותר, לא רק דרך מגננה, אלא גם דרך יוזמה. אבל ישראל בראשותך חלשה, סופגת, בולמת, מיואשת. אני חושבת שבעומק לבך אתה יודע מה צריך לעשות. <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איוב. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, מה קרה? חוטובלי, סליחה. קריאותייך נסתיימו. המכסה שלך נסתיימה. בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> היה גן-עדן. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. סגן השר קרא, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? חבר הכנסת פיניאן. <ציפי לבני (קדימה):> אני חושבת שאתה יודע בעומק לבך מה צריך לעשות, לפחות זה התירוץ שממלמלים אלה שמסבירים עוד, שנחכה ואולי תפתיע, או איך אמר שר הביטחון בדרכו הציורית כפרשן לענייני מדיניות הממשלה – צריך להפסיק להיות "דובון לֹאלֹא". מלים שלו. לא שמעתי אף "כן" היום על הבמה. אני לא יודעת מה יותר גרוע, העובדה שאתה יודע מה יכול להציל את ישראל אבל לא כשיר לקבל החלטה בגלל חששות פוליטיים קטנים וקטנוניים, או שאתה לא מבין את המצב. ושתי האופציות הן אופציות גרועות לישראל. אני יודעת שיהיה מי שיגיד שזה יום ממלכתי ולא צריך לבקר את הממשלה כעת. אבל המעשה הממלכתי היחיד שאני יכולה לעשות היום הוא לומר את הדברים האלה, שאולי יגרמו לך לעשות מעשה ולפחות יגרמו לציבור להבין שיש תקווה, גם אם התקווה לא מיוצגת על-ידי ההנהגה הזאת. אני אגן על ישראל, על זכותה להתקיים כבית לאומי לעם היהודי, על אותם עקרונות ביטחון שיהיו חלק מכל הסדר עתידי, על הגושים שיהיו חלק מישראל, על ירושלים, כפי שעשיתי במהלך המשא-ומתן, אבל אני לא יכולה להגן על מחדל ממושך של הממשלה הזאת, ובעיקר כשעוד ניתן לשנות. זה עוד לא מאוחר מדי. ספטמבר עוד לא כאן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> את לא דיברת עם ה"חמאס". מה את מבקשת, שהוא ידבר עם ה"חמאס"? <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר גלעד ארדן. כבוד השר ארדן, אתה לא יכול לקרוא קריאות ביניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שאלת הבהרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכולתך להבין או לא להבין אינה רלוונטית לדבריה של ראש האופוזיציה, זו זכותה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת פיניאן. רבותי, מרגע זה, על כל אמירה, לעניין או לא לעניין, אני מזהיר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> באופוזיציה – – – <איוב קרא (הליכוד):> כבר שנתיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת איוב קרא. <איוב קרא (הליכוד):> למה אני? תמיד אני, מה זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חלילה. כבוד השר. תודה רבה, נא להפסיק כל הפרעה. <ציפי לבני (קדימה):> ובעיקר, שעוד לא מאוחר מדי. הרי התהליכים האלה קורים – – – <דני דנון (הליכוד):> עם מי, עם ה"חמאס"? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <דני דנון (הליכוד):> עם ה"חמאס", עם מי את רוצה לעשות תהליכים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <ציפי לבני (קדימה):> אנחנו עדיין לפני ספטמבר, גם ההסכם הפלסטיני הרע בין ה"פתח" ל"חמאס" עדיין לא בוצע, ניתן לשנות את המגמה. אני יודעת שהשרים שלך הרי מדברים באופן קבוע, ממילא אין מה לעשות כי יש רוב אוטומטי באו"ם. הרוב האוטומטי הזה קיים הרבה מאוד שנים, אבל יש רק ספטמבר אחד שבו הפלסטינים החליטו לנצל אותו וזה הספטמבר שבו אתה ראש הממשלה. <יריב לוין (הליכוד):> כי הם הבינו שלא ניכנע להם, זה הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש ועדת הכנסת. <ציפי לבני (קדימה):> הרי, ראש הממשלה, אם לא תיזום, דברים קורים לנו, מחליטים עבורנו, וטועה מי שאומר שהפלסטינים נוקטים צעד חד-צדדי. הם מולנו ואנחנו מולם. הרי אם תהיה הצהרה כזאת באו"ם, המשמעות היא שהפלסטינים ושאר העולם נגד ישראל, גם אם מספר מדינות – ואני מקווה – יימנעו או יצביעו נגד. ואם עתידה של המדינה לא נגד עיניך אלא רק טובתך האישית, תחשוב שאתה עלול להירשם בספרי ההיסטוריה כמי שבתקופתך הוכרזה המדינה הפלסטינית, ואולי – אני באמת מקווה שלא – החמאסטן. אבל מה שיותר גרוע – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> שכנעו את העולם כל כך הרבה שנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, מה קרה? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני כועסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> את כועסת? צאי החוצה. חברת הכנסת עינת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ארדן, אם אינך מסוגל לשמוע את ראש האופוזיציה, צא. פשוט צא. אני לא יכול לקרוא לשר לסדר, זה פשוט בלתי אפשרי. היא, מותר לה לומר כל מה שהיא חושבת, זה הכול, ואתה לא יכול להיות צנזור שלה. אני אומר לכם, מי שיתנהג כחבר כנסת, אני אתייחס אליו כחבר כנסת. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש הקואליציה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> החלק שגרוע באמת, שאותם עקרונות שהם חשובים באמת למדינת ישראל, הביטחון, העיקרון שאנחנו מבקשים לשמר אותו בכל הסכם והוא ניתן לביצוע, של סיום הסכסוך, העיקרון שהקמת המדינה הפלסטינית משמעותה סיום הסכסוך וסיום התביעות, כולל תביעת השיבה, כי פליטים לא ייכנסו למדינת ישראל; העיקרון שבו הגבולות יהיו מקובלים עלינו, כולל הגושים – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה מה שראש הממשלה אמר עכשיו. <ציפי לבני (קדימה):> בוודאי שהוא אומר את זה. מה הוא עושה כדי לשמור את זה? האם ישראל היום, בנושאים האלה, חזקה יותר או חלשה יותר? האינטרסים האלה מופקרים והכישלון הזה יהיה רשום על שמך ואנחנו נישאר עם הבעיה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין, היא נואמת עכשיו, לא אתה נואם. אתה יכול לכעוס אבל לא להפריע. <יואל חסון (קדימה):> אתם מקימים את מדינת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אתה לא תגרום לי – זה היה רק קצר. אני מבקש מהשרים גם לשמור – – – <אילן גילאון (מרצ):> קצר, קצר. <נסים זאב (ש"ס):> למה אין רשת פלורוסנטים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה בגלל ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שירצה להפוך את הכנסת לקרקס, אני אהפוך אותו לליצן. בבקשה, גברתי. לא אסבול יותר שום הפרעה. בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> הרי מה החלק שהוא באמת הבעיה הגדולה של מדינת ישראל כרגע בהתמודדות עם המצב הקיים? ראש הממשלה ציין כאן על הבמה נושאים ועניינים ואינטרסים של מדינת ישראל, שאנחנו, אני הצגתי בחדר המשא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל מה הם ענו לך? <ציפי לבני (קדימה):> אלה בדיוק הדברים שבהם יכולנו לגייס את העולם בנושאים הכי חשובים למדינת ישראל. וכשכל אזרח ישאל את עצמו עכשיו, האם כשראש הממשלה עולה כאן ונואם את הנאום החזק הזה, האם עכשיו האינטרסים האלה של מדינת ישראל נשמרים יותר או פחות? האם כשניכנס בעתיד לחדר המשא-ומתן, מצבנו יהיה טוב יותר או רע יותר בדיוק באותם נושאים? וזה לא קורה בגלל האופוזיציה, זה קורה בגללך. בוא ניקח את אותם דברים שהם חשובים לכולנו. העיקרון שבאמת סיומו של הסכסוך צריך להיות חלק מהסדר עם הפלסטינים, ושפליטים לא ייכנסו למדינת ישראל. ראש הממשלה, לצערי, בדרך שבה הוא מנהל את העניינים, כשהוא יודע רק להגיד לא, לא מסוגל לגייס – אני עוד לא מדברת על הפלסטינים – לא מסוגל לגייס את העולם, את ארצות-הברית, לאינטרסים האלה. הרי כשאתה אמרת לא לזכות השיבה, אני נסעתי לארצות-הברית, לפני כמה שנים, ואמרתי להם, רבותי, העיקרון של סיום הסכסוך, המשמעות היא שפליטים לא ייכנסו לישראל. ונשיא ארצות-הברית חתם על זה וכתב את זה. והסיבה שזה לא קורה היום, זה לא בגלל שהשתנה הממשל שם, אלא כי אתה פשוט לא יודע – למרות שאתה מאמין שצריך לשמור על הדברים האלה, אתה לא מסוגל לעשות את זה. ולא ייתכן שמדינת ישראל תשלם את מחיר החולשה שלך וחוסר היכולת שלך לגייס את העולם לאותם אינטרסים שאנחנו שמרנו עליהם ואנחנו נשמור עליהם גם בעתיד. <זאב אלקין (הליכוד):> איך שמרתם? הבאתם "חמאס" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלקין, אני מזהיר אותך. <ציפי לבני (קדימה):> וכל העולם כולו שמע את זה – – – וגם הפלסטינים – – – משא-ומתן. <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה שהיא צועקת, זה לא אומר שהיא צודקת. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא. אני רק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה, מותר לה לצעוק. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא אמרתי שאסור לה לצעוק; אמרתי, זה לא אומר שהיא צודקת. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שישפוט הוא הציבור. <ציפי לבני (קדימה):> זה המשפט האחרון – לא מי שצועק צודק ולא מי שמדבר חזק הוא חזק באמת, ולא מי שמדבר על האינטרסים של מדינת ישראל יודע לשמור אותם. זה המצב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה העיר הערה נכונה, צריך שבכנסת יוכל להשמיע כל אחד את דבריו, ואני דורש גם מהממשלה לאפשר לראש האופוזיציה לומר את דברה, כמו לכל חבר כנסת וחברת כנסת. חבר הכנסת אלקין. <שלמה מולה (קדימה):> לשרים קשה לשמוע את האמת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אני עכשיו מתייחס לכל מפריע כמפריע. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (קדימה):> הרי התמודדנו עם מצבים לא פחות קשים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <יואל חסון (קדימה):> שלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. שנייה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא. זו שנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יודע להיזהר, כמו שאתה יודע להיזהר, אם כי אתה לא נזהר מספיק. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה לא יודע לספור. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, מספיק. לעת עתה אני סופר. <ציפי לבני (קדימה):> הרי היום כולנו, ובצדק, אומרים לעולם: תדרשו מכל ממשלה פלסטינית לעמוד בתנאי הקוורטט. אתם חושבים שתנאי הקוורטט קמו יום אחד כי מישהו ישב באירופה והחליט לשים אותם? לא. כי היתה כאן ממשלה אחראית, שידעה להתנהל מול מצבים מורכבים, וכשעלה ה"חמאס" לשלטון אמרנו, איך אנחנו מגייסים את העולם נגד ה"חמאס", והרמנו טלפונים, ועשינו פגישות, ואמרנו שהדרך היחידה להגיע כאן להסדר היא לא עם ה"חמאס", כי אין אתו תקווה לשלום, כי מדובר באידיאולוגיה אסלאמית קיצונית – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – – הדרך לגייס את העולם היא דרך יצירת אי-לגיטימיות ל"חמאס". אבל כדי שזה יקרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <ציפי לבני (קדימה):> אבל כדי שזה יקרה צריך גם לייצר לא רק בלב העולם, גם בלב אזרחי ישראל, את אותה תקווה של הצד השני של המשוואה. אבל נתניהו, אחרי שהוא נואם את נאום ה"חמאס", הוא מסתכל לצד השני של המשוואה, ואוּפּס – שם הוא כבר לא יכול לזוז, כי הקואליציה שלו תהיה בסכנה. ועם כל הכבוד, זו לא סיבה מספיק טובה להפקיר את האינטרסים של מדינת ישראל. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין, אני אוציא את יושב-ראש ועדת הכנסת? <נחמן שי (קדימה):> מה מכעיס אתכם? <רוברט טיבייב (קדימה):> למה אתם בלחץ? <ציפי לבני (קדימה):> הרי היום אנחנו לא נמצאים בעיצומו של משא-ומתן, שהיה דוחה את ספטמבר, בגלל חוסר נכונות להקפאה של מספר חודשים, בגלל חוסר ההבנה לסדר סדר עדיפויות למדינת ישראל. ואם אנחנו מדברים על החלטות ביום הרצל, בנושא ההתיישבות יש עוד נקודה שצריך לחדד – גם בימים שבהם היתה מחלוקת בין הציונות המדינית והמעשית, התכוונו כולם לאותה חלקת אדמה. הגיע הזמן שנגדיר לנו את אותה חלקת אדמה שבה תיושם הציונות המעשית ולגבולותיה נגייס את העולם. זה לא יכול לעבוד עם הסכיזופרניה שקיימת בממשלה הזאת. ואם ראש הממשלה ציטט את הרצל, את הצורך בצבא שיגן על הגבול – צבא יש לנו, תודה לאל, חזק, מוסרי, טוב. מה הגבול, אדוני ראש הממשלה, שאתה רוצה שהצבא הזה יגן עליו? הגיע הזמן לקבוע את הגבול למדינת ישראל, וזה דבר שאתה לא נכון או לא רוצה או לא יכול לעשות, לצערי. המצב לא הולך ומשתפר, והשכונה היא שכונה קשה, ובוודאי שההסכם שנחתם ברשות הפלסטינית לא מוסיף. איך ספק שאלה שמסתובבים עם המפתחות על הצוואר – וההנהגה הדתית הקיצונית במדינות ערב לא נאבקת על מדינה משלה, אלא נאבקת נגד הקיום שלנו. אבל התפקיד שלנו זה לגרום לכך שהקמת המדינה הפלסטינית תוריד מסדר-היום את המונח "נכבה". אבל בשביל זה צריך לקבל החלטה משמעותית, דרמטית, שיש בצדה גם מחיר אישי, פוליטי. אבל היתרון לישראל הוא יתרון עצום. כאן, גם ביום הזה, חשוב לומר גם לאזרחי ישראל הערבים, שבמשך שנים נאבקו פוליטית על הקמת מדינה פלסטינית, והבית הזה ידע ימים קשים סביב הדיון הזה: המשמעות של פתרון שתי המדינות הוא שישראל היא בית לאומי לעם היהודי, שכל אזרחיה שווים, אבל אזרחיה גם לא קוראים ליום הקמתה "אסון". <עינת וילף (העצמאות):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> הסכסוך הזה גבה מחיר קשה מכולם. אי-אפשר להחזיר את גלגלי ההיסטוריה אחורה והגיע הזמן לחשוב על העתיד. ראש הממשלה, חברי הכנסת, הרצל גם הבין שלא מספיק לדבר על חזון שמסתיים ביום הקמת המדינה, אלא גם מה יהיו התכנים של המדינה החדשה. הרצל סרטט סרטוט מדויק ופרטני: מדינה שדואגת לאזרחיה ואלה תורמים בחזרה לחברה. מדינה שכל אזרח חייב לתת שנתיים שירות צבאי או אזרחי, והמדינה מממנת חינוך חינם מגיל הגן ועד האוניברסיטה. אנחנו לא חייבים להגשים בדיוק את חזון אבות הציונות מלפני עשרות שנים, אבל אני הייתי מאמצת לפחות את שני העקרונות האלה ועוד כמה חדשים. ראש הממשלה – – <קריאות:> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – לא שמענו כאן היום – – – <קריאה:> מה קרה, מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא להירגע. <יואל חסון (קדימה):> הייאוש, הם כבר מיואשים. הייאוש מילא אותנו. <ציפי לבני (קדימה):> לא, אנחנו לא. אנחנו מיואשים ממנו, לא מהאפשרות להסדיר את העניין. <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו מוטרדים, מוטרדים מהמקום שהוא הביא אותנו אליו. <ציפי לבני (קדימה):> פספסת את ההזדמנות האמיתית לפרוס חזון בפני כנסת ישראל, כמו שצריך, ובעברית, חזון שיילמד בכל בתי-הספר, גם באלה שאסור בהם לדבר על הרצל היום. היום, אדוני ראש הממשלה, שלא כפי שציינת בפתח נאומך, אנחנו מציינים 151 שנה להולדת הרצל, 63 שנים למדינת ישראל, ומתוכן שנתיים מבוזבזות – שנות נתניהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. תם הסעיף על יום הרצל בכנסת ישראל. אני מברך את כל אורחינו ומודה להם על השתתפותם באזכורו של הרצל בכנסת ישראל, כולל הוויכוח המדיני שהתקיים לאור יום הזיכרון להרצל, יום הולדתו ה-159. תודה רבה. <הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011> [מס' מ/549, פ/240/18; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 14406; מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1967; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אדוני, בבקשה, יעלה ויבוא. האם יש הסתייגויות? חבר הכנסת מולה, לך יש הסתייגות דיבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011. הצעת חוק זו הינה מיזוג של הצעת חוק של חבר הכנסת זבולון אורלב יחד עם הצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק נועדה להסמיך את שר המשפטים ואת שר הרווחה והשירותים החברתיים להקים יחידות סיוע בבתי-הדין הדתיים, יחידות אשר יעניקו שירותי אבחון, טיפול, ייעוץ וגישור למתדיינים, בדומה ליחידות הפועלות מזה למעלה מעשור בבתי-המשפט לענייני משפחה, ואשר תרומתן לפתרון סכסוכים משפחתיים רבה ביותר. בבתי-הדין הדתיים מתנהלים דיונים העוסקים בחלקם בנושאים הנדונים גם בבתי-המשפט לענייני משפחה ואשר מטופלים ביחידות הסיוע, כגון משמורת ילדים, חינוך, מזונות ועוד. לאור תרומתן של יחידות הסיוע לבעלי הדין ולעבודת בתי-המשפט לענייני משפחה, ולאור הצורך הקיים במתן סיוע דומה לבתי-הדין הדתיים ולמתדיינים בהם, מוצע להקים יחידות סיוע בבתי-הדין הדתיים. מטרתן של יחידות הסיוע הינה להעניק טיפול וייעוץ למתדיינים, להבהיר להם את השלכות הסכסוך וההתדיינות המשפטית ולהעניק שירותי גישור במקרים המתאימים, וזאת על מנת לסייע לסיום מהיר ומוסכם של הסכסוך ולמזער את הפגיעה אשר עשויה להיגרם למתדיינים ולילדיהם כתוצאה מהסכסוך ומההליך המשפטי. מוצע כי ביחידות הסיוע המוקמות יפעלו עובדי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, והם יהיו כפופים בכל הנוגע לתפקודם המקצועי לממונה הארצי על יחידות הסיוע במשרד העבודה והרווחה. הצעת החוק הממשלתית ביקשה בתחילה לקבוע כי עובדי יחידות הסיוע יתחייבו שלא לפעול בניגוד לעקרונות הדין הדתי של בית-הדין שבו הם פועלים. לאור הקשיים והחששות שהצעה זו העלתה, החליטה הוועדה לשנות את הנוסח והוחלט לקבוע מפורשות, כי בתי-הדין הדתיים רשאים שלא לקבל המלצות שניתנו על-ידי יחידת סיוע ולא לאשר הסכם שגובש בסיועה, אם אלו סותרים את הדין שלפיו בית-הדין נדרש לדון באותה סוגיה. במטרה למנוע חשש להסדר שלילי אשר יצמצם את שיקול הדעת של בית-הדין, מוצע להוסיף ולהבהיר כי אין בקביעה זו כדי לגרוע משיקול הדעת השיפוטי של בית-הדין הדתי בכל מקרה, דהיינו שאין בית-הדין, כפי שאין בית-משפט, חייב לקבל המלצה או חוות דעת בשום מקרה. יודגש כי הצעת החוק אינה מבקשת לשנות את הדין הקיים בכל הנוגע לסמכויות, לרבות סמכויות בית-המשפט לענייני משפחה. הוועדה עשתה מאמץ לקבוע הסדר המבטיח כי לא ייעשה כל שינוי בסמכויות אלה. לפיכך, מוצע לקבוע כי אין בהוראות החוק כדי להוסיף או לגרוע מסמכויות בתי-הדין הדתיים. כמו כן, מוצע לקבוע כי אין בדיון ביחידת הסיוע ובהסכמת הצדדים להתדיין ביחידת הסיוע בנושאים שלא היו בפני בית-הדין כדי להקנות סמכות לבית-הדין בנושא שלא היה בסמכותו בטרם ההפניה ליחידת הסיוע. עוד מבקשת הצעת החוק לקבוע איסור פרסום, חיסיון ואי-קבילות של מידע שנמסר ליחידת הסיוע, למעט במספר מצבים המנויים בהצעת החוק. עם זאת, מוצע לקבוע כי החיסיון ואי-הקבילות לא יחולו בהליכים פליליים. אז יחול ההסדר הקבוע בפקודת הראיות. מוצע לקבוע הסדר זהה גם בחוק בית-המשפט לענייני משפחה, לעניין יחידות הסיוע הפועלות בו. לבתי-הדין הדתיים, כמו לבתי-המשפט לענייני משפחה ולבתי-משפט שלום, סמכות לדון בבקשות למתן צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. אולם, בתיקון משנת 2007 נקבע כי לעניין בקשה לצו הגנה מפני קטין תהא סמכות לבית-המשפט לענייני משפחה בלבד, בשל הדרישה כי הצדדים יופנו תחילה ליחידת הסיוע. בעת קבלת התיקון האמור התחייבו משרדי הממשלה כי הסמכות שצומצמה תוחזר כאשר תוקמנה גם יחידות סיוע בבתי-הדין. לפיכך מוצע לקבוע כי לבית-דין דתי שהוקמה בו יחידת סיוע תהא סמכות לדון בדבר הרחקת קטין מביתו במצבים שבהם בית-הדין ממילא דן בתובענה שבסמכותו בעניינו של אותו קטין. מוצע כי הקמת יחידות הסיוע תיעשה בהדרגה וכי הקמת יחידות בבתי-הדין הרבניים, השרעיים והדרוזיים תושלם בתוך שלוש שנים מיום תחילתו של החוק. בנוגע לבתי-הדין של העדה הנוצרית – מוצע כי בית-דין דתי של העדה הנוצרית שלא הוקמה בו יחידת סיוע יוכל להפנות את בעלי הדין ליחידת סיוע של בתי-משפט לענייני משפחה. אני מבקש להודות לחבר הכנסת זבולון אורלב, שסייע רבות בהכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית; לעורכת-הדין נועה ברודסקי-לוי, היועצת המשפטית שטיפלה בחוק הזה ועשתה מאמץ רב ומשא-ומתן די רציני עם בתי-הדין הרבניים, שזה לא דבר קל, ולמנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג. להצעת החוק אין הסתייגויות מהותיות – יש הסתייגות דיבור אחת, של חבר הכנסת שלמה מולה – ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה, ולאחר מכן בקריאה שלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת על הצגת הצעת החוק. אני מזמין את חבר הכנסת מולה – יש לו הסתייגות דיבור. חמש דקות. אדוני מוזמן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סליחה, יש גם לוח תיקונים לחוק, ואני מבקש לאשר אותו גם כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, דודו רותם, כי החוק בהתחלה היה חוק מאוד בעייתי; החוק במתכונתו הקודמת בא לתת סמכויות רחבות מדי לבתי-הדין הרבניים. אף היה חשש – גופים מקצועיים, דווקא אנשים מקצועיים היו אמורים להיות כפופים לבתי-הדין הרבניים. על כן חששנו שהרבה מאוד מתדיינים בבית-הדין הרבני היו אמורים למצוא את עצמם נפגעים על-ידי ההתדיינות הדתית. אבל במאמץ רב שעשה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – אני מוכרח להגיד, אפילו להפתעתי החיובית – יחד עם יוזם החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב, הגיעו להסכמה – כן ייטב. האמת היא, אלפי אנשים שמגיעים להתדיין בבתי-הדין הרבניים – באמת, חלקם הגדול, זה אולי אפילו המפגש הראשון שלהם בהתדיינות משפטית, לכאורה, מול הדין ההלכתי, שרוב האזרחים לא בקיאים בו. עומדים מולם דיינים, מבקשים מהם לקיים דיון מאוד הלכתי, ואז המתדיינים מוצאים את עצמם לפעמים בחוסר הבנה מוחלט של מה שמתקיים בין כותלי בית-הדין. נוסף על כך, תמיד כשיש שני מתדיינים, יש אחד שנמצא בעמדה יותר חזקה, אחר נמצא בעמדה חלשה, ולרוב, לצערנו הגדול – אנחנו יודעים – הנטייה של הדיינים היא דווקא לפגוע בעיקר בעיקר – הנטייה ההלכתית היא לא להקל אל מול הנשים. ולכן, המחשבה הזאת ללכת עם יחידות הסיוע המקצועיות, כמו עובדים סוציאליים, מגשרים, טוענים ורבנים, אני חושב שהדברים האלה הם מאוד-מאוד חשובים. לכן החקיקה הזאת, כפי שהיא תוקנה – אני חושב שהתיקון מאוד חשוב, מאוד משמעותי, ולכן אני רוצה דווקא, בהזדמנות זאת, פעם נוספת להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט על השינוי המשמעותי שהוא עשה בחוק הזה. אחרת יכולנו למצוא את עצמנו דווקא בדין ההלכתי, ומי שהיו אמורות להיפגע זה בעיקר נשים, שהרי אני אמרתי שהדין ההלכתי לא מקל עם נשים. לכן יחידות הסיוע, אם היו כפופות בכלל לבתי-הדין הרבניים, תארו לעצמכם, בית-הדין היה גם מגייס את העובדים שלו, היו יכולים לגייס רק אנשים דתיים, ואיש מומחה או מקצועי לא היה מתקבל בכלל, ואז היה שכרנו יוצא בהפסדנו. ועל כן, אחרי כל התיקון הזה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, כפי שהצבענו אצלך בוועדה בעד, גם עכשיו אנחנו נצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת מולה, אתה רוצה שנצביע על ההסתייגות שלך, או שרק – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא, הסתייגות דיבור. <היו"ר מגלי והבה:> סלח לי, כשאתה מנהל את הישיבות שלך תשאל מה שאתה רוצה. תודה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כשאני מדבר לא מצביעים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אם כך, חברי חברי הכנסת, כיוון שאין הסתייגויות לחוק הזה, אלה מחברי הכנסת שרוצים להצביע, נא לשבת במקומותיהם, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011, קריאה שנייה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–8 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 19. אני גם מציין כאן שההצבעה בקריאה שנייה – אני מדגיש את זה – כולל לוח התיקונים שצורף לחוק. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), כפי שציינתי, קריאה שלישית, כולל לוח התיקונים שצורף לחוק. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שחוק בתי-דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011, עבר וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש לי עוד חוק, אני יכול להציג אותו? <היו"ר מגלי והבה:> אני יודע, אבל אתה רוצה להודות, או – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אודה אחרי החוק השני. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 12842, חוב' ה', עמ' 13413, חוב' כ"ד, עמ' 18508; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. כמובן, יציג לנו את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, יש חוק שאין בו הסתייגויות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, יש סדר. יכולת לחשוב על זה קודם. אי-אפשר לקבוע סדר ואחר כך לשנות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, זה כי יושב-ראש הקואליציה הוא נגדי. <היו"ר מגלי והבה:> וכבר הזמנו את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואני מניח שלא נעכב אותו – אומנם עד מחר – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין לי עוד הרבה זמן להיות יושב-ראש הוועדה. <היו"ר מגלי והבה:> לכן אנחנו נרשה לך – עשית את זה טוב, ותמשיך לעשות גם כחבר כנסת. בבקשה, אדוני. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו נדונה בכנסת בקריאה ראשונה כחלק מהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010. בשל מורכבותם הרבה של הסעיפים העוסקים בתיקון חוק הכניסה לישראל, החליטה הכנסת ביום ג' בכסלו תשע"א, 10 בנובמבר 2010, על-פי הצעתו של היועץ המשפטי לכנסת, לפצל סעיפים אלה מהצעת חוק המדיניות הכלכלית ולהעבירם לדיון נפרד בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. התיקונים שהוצעו, כאמור, לחוק הכניסה לישראל כללו שני נושאים שונים. האחד, המובא בפניכם כעת, הוא אפשרות לקביעת הגבלות שונות ברשיון ובאשרת העבודה של עובדים זרים המועסקים בתחום הסיעוד, כפי שאפרט מייד. השני הוא קביעה של תקופות צינון ממושכות למי ששהה בישראל שלא כדין, לפני שיוכל לקבל אשרה או רשיון לישיבה בישראל. בשל הבעייתיות הרבה והמורכבות המשפטית של הסעיפים העוסקים בתקופת צינון כאמור, במיוחד בכל הנוגע לבני-זוג של אזרחים ישראלים, וכדי למנוע עיכוב בקבלת שאר סעיפי החוק, החליטה הכנסת ביום ט"ז באדר ב' התשע"א, 22 במרס 2011, על-פי בקשת ועדת הפנים, לפצל סעיפים אלה מההצעה ולאפשר לוועדת הפנים להביאם לאישור הכנסת במועד מאוחר יותר. הצעת החוק המובאת בפניכם כעת נועדה לטפל במצב הכואב והבעייתי שבו עובדים זרים המובאים ארצה על מנת לטפל במטופלים סיעודיים קשים עוזבים את מטופליהם בשל הקושי הכרוך בעבודה עמם, ומשאירים את המטופלים ללא אפשרות טיפול. הדבר מתעצם אף יותר כאשר מדובר במטופל סיעודי המתגורר באזור הפריפריה. ראשית, כדי למנוע זליגה של עובדים זרים לתחומי העיסוק שבהם לא ניתנים היתרים להעסקת עובד זר על-ידי הממונה, מוצע כי שר הפנים יציין באשרה וברשיון שניתנים לעובד זר את תחום עיסוקו המוגדר. בכל הנוגע להגבלות נוספות על העובד הזר – – – <היו"ר מגלי והבה:> נא לא להפריע. חברי סיעת ישראל ביתנו, את הישיבה הזאת אפשר לעשות מאחורי הפרגוד. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, תודה. אתה באמת עוזר לי כי קשה לי לצעוק. <היו"ר מגלי והבה:> כן, אני רואה גם כמה שזה מפריע למי שמדבר כאן. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בכל הנוגע להגבלות נוספות של העובד הזר, הציעה הממשלה בהצעתה המקורית כי שר הפנים יוכל לקבוע, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, את מספר המעסיקים שעובד זר בתחום הסיעוד יוכל לעבור ביניהם לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורשיון הישיבה שניתנו לו. עוד הציעה הממשלה, כי שרים אלה יוכלו לקבוע לגבי כל עובד זר אזור גיאוגרפי שרק בו הוא יהיה רשאי לעסוק בתחום העיסוק שנקבע לו. לבסוף, הוצע לקבוע כי שר הפנים יבטל את האשרה ורשיון הישיבה של עובד זר אשר לא עסק בתחום העיסוק שנקבע לו למעלה מ-90 ימים ללא הצדקה סבירה. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית החליטה ועדת הפנים על תיקונים משמעותיים רבים בנוסח ההצעה, וזאת לאור הערות הייעוץ המשפטי לוועדה, על מנת להתאים את הוראות החוק לקווים המנחים שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון בנושא וכדי למנוע פגיעה שאיננה מידתית בזכויותיהם של העובדים הזרים. כך, למשל, הוחלט כי במקום קביעה של מספר המעסיקים שעובד זר בתחום הסיעוד יכול לעבור ביניהם, יוכל שר הפנים לקבוע אמצעי בקרה על מספר המעסיקים כאמור. עוד הוחלט כי הסדרים אלה ייקבעו בתקנות באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן, מוצע כי תקנות אלה ייקבעו, בין היתר, בשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק. הוחלט גם כי שר הפנים יוכל לאשר חריגה מההוראות שייקבעו בתקנות אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. אדוני היושב-ראש, בנוגע לקביעת האזורים הגיאוגרפיים החליטה הוועדה כי גם עניין זה יוסדר בתקנות אשר יובאו לאישור הוועדה, וכי ההגבלה הגיאוגרפית, ככל שתהיה, תחול רק על העובדים המועסקים בתחום הסיעוד. כמו כן, הוחלט כי גם קביעת הסדר זה תיעשה בשים לב לחירותו של העובד, כאמור לעיל. בנוגע לשלילת הרשיון ממי שלא עסק בתחום עיסוקו למעלה מ-90 ימים, החליטה הוועדה כי שר הפנים יוכל לשלול את הרשיון, כאמור, רק לאחר שנתן לעובד הזר להשמיע את טענותיו, וכן כי שר הפנים יהיה רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה, כאמור, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. אני סבור כי תיקונים אלה, שאישרה הוועדה, מבטיחים איזון ראוי בין האינטרסים החשובים של פיקוח על עובדים זרים בתחום הסיעוד לטובתם של הנזקקים לשירותיהם מצד אחד והשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של אותם עובדים מצד שני. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות האלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת, יש בה הרבה תועלת לאותם נכים שלצערי הרב הם סיעודיים והם נזקקים לשירות הזה, ולא תמיד הם זוכים לקבל אותו בגלל היותם גרים בפריפריה. עובדים זרים יעדיפו תמיד ללכת למרכז, ולנצל את הוויזה שהם קיבלו לטובת האחרים, שבכלל לא קיבלו ויזה. אני חושב שההגבלה הגיאוגרפית, הגבלה בזמן, הגבלה במקום, באה לעשות צדק ולעזור לאותם חולים סיעודיים. גם עם העובדים הזרים בעניין הזה – אני חושב שהוועדה הלכה כברת דרך גם לקראת העובדים הזרים ועשינו הכול על מנת שגם הם לא ייפגעו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי חברי הכנסת, נרשמו מספר חברי כנסת להסתייגויות על הצעת החוק. ראשון המסתייגים – חבר הכנסת דב חנין. כמובן, יש לוחות זמנים שונים לחברי הכנסת המסתייגים. אלה שמתעניינים, אני מניח שיש לנו מעל שעה של הסתייגויות, לפי מה שרשום פה. קחו את זה בחשבון. אני אומר את זה מראש, כי לפעמים אנשים לא יודעים. אדוני, יש לך את הזמן הארוך ביותר. <מאיר שטרית (קדימה):> אולי אדוני יצמצם. <דב חנין (חד"ש):> אני מקווה, חבר כנסת שטרית, שאני אצליח לשכנע אותך. אני מנסה. <היו"ר מגלי והבה:> יש לי בקשה: חברי הכנסת, שבו. תנו לנו לנהל כנסת בכנס חדש כמו שצריך. תודה. 30 דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני נמצא על הדוכן הזה, ונדמה לי שלפחות בקדנציה הנוכחית זו תהיה הפעם האחרונה שאדוני עולה לדוכן כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – כי חבר הכנסת אזולאי מתחלף – אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ידידי חבר הכנסת אזולאי, לפני שאני מתייחס לדיון, ולהודות לך בשם חברי כנסת רבים ומגוונים, אופוזיציה וקואליציה, שהיו לנו היכולת והזכות לעבוד בוועדת הפנים יחד אתך. אתה היית יושב-ראש נמרץ, מוכשר, נבון, חכם, של הוועדה. לא תמיד הציבור מכיר את העבודה שנעשית בוועדות. לא תמיד הוא מכיר את העבודה, לפעמים הקשה, האפורה, שנעשית בוועדות. היתה לי הזכות, אדוני היושב-ראש, ליהנות מהעבודה המשותפת אתך ולהכיר את העבודה הרבה שאתה עושה, את המסירות שלך, את העקרוניות שלך, את התבונה שלך, ובאמת, בשם חברי הוועדה, אני רוצה להביע את תודתי על העבודה הרבה והטובה שעשית, ולאחל לך ולכולנו שעוד יימצאו הזדמנויות ותפקידים נוספים שתוכל למלא בהם את תפקידך החשוב והחיובי. עמיתי חברי הכנסת, יש קשר בין הצעת החוק שאנחנו דנים בה עכשיו לבין הדיון הכללי שמתקיים בחברה הישראלית בסוגיות אחרות. אומר לכם מה הקשר הזה, ואתחיל את הדיון בקשר הזה מהתייחסות לקבוצה שאני רואה נציגים שלה יושבים אתנו פה, ביציע, וראיתי אותם היום גם במסדרונות הכנסת; קבוצה של אנשים שראויים להרבה-הרבה התייחסות, תמיכה ועזרה מצדה של מדינת ישראל, מצדה של החברה ומצדה של הכנסת. אני מדבר כמובן על הקבוצה של הנכים שמייצגים כאן גם את הנכים קשה וגם בכלל את הנדרשים לסיוע סיעודי. אכן, רבותי, אני אומר לכם את זה, ואני חושב שאני מבטא את דעת כולם בכנסת: אתם ראויים להרבה יותר – עזרה, תמיכה, גיבוי של החברה, התמודדות, יחס, פתרון לבעיות ולמצוקות המאוד-קשות שאתם נתקלים בהן. ואני עומד אתכם במאבק שלכם לקבל יותר תמיכה, יותר עזרה, יותר גיבוי, יותר סיוע, יותר אחריות מצדה של המדינה, כדי שבאמת תוכלו לחיות כאזרחים בעלי זכויות, בעלי מעמד, בעלי יכולת, עם כל הקשיים הרבים שאתם נתקלים בהם בחיי היום-יום. ולכן הנכים, ואנשים שנזקקים למטפלים סיעודיים, ראויים ליחס אחר, והחברה הישראלית חייבת גישה אחרת לשאלות האלה. היא חייבת פתרונות אמיתיים, היא חייבת פתרונות של תמיכה מערכתית, היא חייבת פתרונות של התגייסות מערכתית, למען הנכים, למען הסובלים ממוגבלויות, למען האנשים שנדרשים לטיפול סיעודי. אבל במקום שמדינת ישראל תעשה את מה שהיא צריכה, במקום שממשלת ישראל תעשה את מה שהיא חייבת לעשות, גם ברמה העקרונית, גם ברמה המוסרית, גם ברמה האנושית, ותיתן את התמיכה ואת הגיבוי לאלה שצריכים אותם, מה שעשו אצלנו בפועל זה הפריטו את התחום הזה, הפריטו את האחריות הזאת, ובעצם מגלגלים אליכם גם את הבעיה, גם את הקשיים, וגם את הקשיים של הפתרונות שכביכול נותנים לכם. אני חושב שזה החטא הראשון, מכאן התחילה הבעיה – מההפרטה של האחריות ומהנסיגה של המדינה מאחריותה להתמודדות אמיתית עם בעיות הנכים, הסובלים מהמוגבלויות, החולים הסיעודיים. פה מתחילה הבעיה, ויש הרבה בעיות. היום אתם הסתובבתם במסדרונות הכנסת, עם כמה מכם יצא לי להחליף כמה מלים, ושמעתי על הבעיות האלה. הבעיות האלה מחייבות פתרון ומחייבות התייחסות. אבל הפתרון שהממשלה מציעה פה הוא פתרון כל כך קל וכל כך מוטעה, וכל כך, לצערי, אופייני לנו. יש בעיה, תמיד מחפשים את האשמים במקום הכי נוח והכי קל – אצל הזרים, אצל המיעוט, במקרה הזה אצל מהגרי העבודה. הנה, מצאנו לעצמנו כאלה שבגללם כל הבעיות נגרמות, בגללם כל הקשיים מתרחשים, ורק אם אנחנו נדע להתנהל אתם, כמדינה, בצורה יותר נוקשה, בצורה יותר מחמירה, בצורה יותר חריפה, אנחנו נוכל לפתור את הבעיות. הגישה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא גישה מוטעית ופסולה; היא מוטעית מכיוון שהיא איננה מובילה אותנו להתמודדות עם הבעיות האמיתיות, והיא פסולה מכיוון שהיא מתמודדת עם בעיות של קבוצה מוחלשת אחת על חשבון קבוצה מוחלשת אחרת. הפתרון לבעיות הנכים, הפתרון לבעיות הסובלים ממוגבלויות, הפתרון לבעיות החולים הסיעודיים, איננו התאכזרות, איננו פגיעה בזכויותיהם, במעמדם, בחירותם של מהגרי העבודה; הפתרון הזה הוא פתרון פסול, הוא פתרון לא נכון, הוא פתרון מוטעה. הוא בעצם לא פתרון. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שנמצאת בפנינו מבקשת לעשות כמה דברים, שהמכנה המשותף של כולם הוא הפגיעה הקשה בזכויותיהם הבסיסיות של מהגרות ומהגרי העבודה. הצעת החוק הממשלתית בעצם מציעה קודם כול להגביל בדרכים שונות את רשיונות העבודה הניתנים למהגרי עבודה בתחום הסיעוד השוהים בישראל. על-פי ההצעה, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע לגבי מהגרי עבודה בתחום הסיעוד את מספר המעסיקים שהם רשאים לעבור ביניהם וגם אזור גיאוגרפי שרק בו יהיו רשאים לעבוד. עוד קובעת ההצעה כי שר הפנים יהיה רשאי לקבוע את תחום עיסוקם של מהגרי העבודה, ובפועל, בעצם, לכבול מהגרי עבודה לתת-תחומים בענף הסיעוד. ונקודה אחרונה – אני כמובן בכל אחת מהנקודות האלה ארחיב, אפרט ואסביר – ההצעה הזאת בפועל עוסקת בעיקרה בנשים, שכן רוב המועסקים, רוב מוחלט של המועסקים בתחום הסיעוד הם נשים. אני הצגתי את המסגרת הכללית של הצעת החוק הממשלתית, ועכשיו אנסה לנתח בפניכם מדוע הצעת החוק הזאת היא בעייתית, מדוע הצעת החוק הזאת היא מוטעית, מדוע הצעת החוק הזאת היא פסולה. הפסול היסודי בהצעת החוק הזאת הוא בכך שהיא בעצם מבקשת להחזיר על כנו הסדר שלגביו כבר פסק בית-המשפט העליון שהוא מעין "עבדות בגרסה מודרנית". זו בעצם חקיקה עוקפת-בג"ץ, וכבר זה, כמובן, טעם לפגם בהצעה הזאת. אבל מעבר לזה שזאת הצעה עוקפת-בג"ץ, שמייצרת בפועל מנגנון של עבדות בגרסה מודרנית, הצעת החוק, לדעתי, לא תצליח להשיג את תכליותיה המוצהרות בדבר מניעת תמריץ לשהייה בלתי חוקית בישראל. היא לא תצליח להביא לניצול יעיל של מהגרי העבודה הנמצאים בארץ במקום הבאה של מהגרי ומהגרות עבודה חדשים לישראל. היא לא תצליח לקדם תכנון אמיתי ומושכל של צורכי המשק הישראלי בתחומי העיסוק השונים שבהם מהגרי עבודה מועסקים. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת חנין, מה עם הזכויות של ההורים שלנו, הסבים והסבתות שלנו? למה – – – <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת יואל חסון, ידידי, כיוון שאני יודע שאתה חבר כנסת חרוץ ופעיל, ואני בטוח שאתה שמעת את דברי מההתחלה, אתה ראית שאני התחלתי בהם, בדיוק בהם התחלתי. <יואל חסון (קדימה):> – – – משפט וחצי. <דב חנין (חד"ש):> לא משפט וחצי. תראה, יש לי רק חצי שעה, אז אני, במסגרת הזמן שלי, מנסה לנצל אותו כדי להסביר מה הבעיה בהצעת החוק. ועכשיו אני אנסה לשכנע גם אותך שההצעה הזאת היא בעייתית והיא איננה משיגה את המטרות המוצהרות שלה. הסדר הכבילה למעסיק מעורר בפועל עבודה שלא כדין ומקשה לפקח על העסקת מהגרי עבודה בישראל. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – מהגר עבודה – – – אתה רואה, זה מה שמעניין אותו. <דב חנין (חד"ש):> האדון הזה צועק כל הזמן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. הוא הבין כמה אתה משפיע, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> בדיוק, אז לכן הוא חושש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <דב חנין (חד"ש):> בפועל, הצעת החוק הזאת תוביל להתעצמות ולהתרחבות של תופעת הדלת המסתובבת. בפועל התוצאה של הצעת החוק הזאת היא שהיא תייצר תמריץ אדיר לחברות כוח-האדם להביא עוד ועוד מהגרות ומהגרי עבודה במקום אלה שיאבדו את מעמדם בגלל הסדר הכבילה. יש לנו פה הסדר כבילה נוקשה – אני תיכף אסביר אותו; הרבה מאוד עובדים שנמצאים בישראל יאבדו את מעמדם מכוח ההסדרים שמוצעים כאן. מכיוון שאין ברירה, וכולנו מסכימים שצריך לתת טיפול סיעודי לנכים, לסובלים ממוגבלויות, לחולים סיעודיים, וכיוון שהעובדים הקיימים בארץ יאבדו את מעמדם מכוח ההסדר הזה, ההסדר הנוקשה הזה, לא תהיה ברירה אלא לייבא לישראל עוד ועוד ועוד ועוד עובדים זרים. הצעת החוק הזאת היא מתן אור ירוק לדלת המסתובבת ולייבוא מסיבי של עובדים זרים נוספים וחדשים לתחומיה של מדינת ישראל. אני רוצה לומר כמה מלים על המאפיין של הצעת החוק הזאת מבחינת האנשים שבהם היא פוגעת. לבה של הצעת החוק הוא הגבלות שיוטלו על מהגרי עבודה בתחום הסיעוד. בפועל, רוב העובדים בתחום הסיעוד הם עובדות. אנחנו מדברים פה לא על מהגרי עבודה, אלא על מהגרות עבודה. הפגיעות של מהגרי עבודה היא גדולה, אבל הפגיעות של נשים מהגרות עבודה היא רבה עוד יותר, והיום הממשלה מבקשת להוסיף ולהפוך אותן לעוד יותר פגיעות. לפי הצעת החוק, שר הפנים יכול לקבוע באשרה או ברשיון שניתנו לעובד הזר את תחום עיסוקו. זה מדבר בעצם על משהו עמום, לא כל כך ברור מהו תחום העיסוק. אבל הכוונה היא ככל הנראה ליצירה של תת-תחומים בתוך כל ענף, בעיקר בענף הסיעוד. זאת אומרת, נניח סיעוד במקרה של מוגבלות קשה, סיעוד קשישים מעל גיל מסוים, סיעוד קטינים. מה ההיגיון בדבר הזה? נניח שאנחנו קובעים על עובד זר שהוא מוגבל לתחום של סיעוד במקרה של מוגבלות קשה, ומחר אין עבודה בתחום של מוגבלות קשה, הוא רוצה לסעוד קשיש מעל גיל מסוים. הוא לא יוכל לעשות את זה. יגרשו אותו מהארץ, הוא מאבד את המעמד שלו. ומה יקרה במקום אותו עובד שלא יוכל להמשיך ולעבוד? יצטרכו להביא במקומו עובד זר חדש. כמובן יהיו כאלה שירוויחו מזה: חברות, יבואני כוח-האדם, יבואני העבדים האלה ירוויחו מזה כמובן הרבה מאוד כסף, מכיוון שכל עובד כזה שמיובא לישראל הם גוזרים לגביו עמלה מאוד ראויה ומאוד גדולה של רווחים. אני רוצה להתקדם ולהתייחס למגבלה הנוספת שנמצאת בהצעת החוק, והיא הקביעה ששר הפנים צריך לקבוע לגבי מהגרי עבודה בסיעוד את מספר המעסיקים שהם יהיו רשאים לעבור ביניהם. הוא יהיה רשאי לקבוע באשרה וברשיון השהייה של מהגר העבודה אזור גיאוגרפי אחד שרק בו הוא יהיה רשאי לעסוק בתחום המקצוע הקבוע ברשיון הישיבה שניתן לו. בפועל, עמיתי חברי הכנסת, התיקונים האלה, המשמעות שלהם היא בדיוק השבה על כנו של הסדר הכבילה למעסיק, אותו הסדר דרקוני, פוגעני וחמור שנפסל בבג"ץ כבלתי חוקתי עוד בשנת 2006. אגב, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם את דעתי. אני מעריך שהצעת החוק הזו תתגלגל גם היא לדיון בבית-המשפט העליון, ואני אומר את זה בזהירות. אני מעריך שיש סיכוי גבוה מאוד שהצעת החוק הזאת גם היא תיפסל כבלתי חוקתית. הכנסת לא למדה בתהליך החקיקה בצורה מספיק ראויה ומעמיקה את עמדתו של בית-המשפט העליון באותה פסיקה היסטורית של 2006, והתוצאה – ואני מקווה שזו תהיה התוצאה – שגם הסדר הכבילה החדש הזה שנמצא בהצעת החוק הנוכחית ייפסל בדיוק כמו שנפסל הסדר הכבילה הקודם לו. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר שעמדתו של משרד הפנים כפי שהוצגה בפני בית-המשפט העליון לפני פחות משנתיים הינה כי על מנת לקיים את פסק-הדין בבג"ץ הכבילה יש לאפשר לעובדים מעבר מלא וחופשי בין מעסיקים ללא מגבלה מספרית או גיאוגרפית. במסגרת ההידיינות בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, שהוגשה על-ידי העותרים בבג"ץ הכבילה, בדרישה לאכוף את המדינה לקיים את פסק-הדין ולהימנע מכבילת מהגרות עבודה למעסיקיהן, הציג משרד הפנים נוהל חדש שנקרא: נוהל עדכון מקום עבודה לעובדים זרים, כראיה לכך שהוא מקיים את פסק-הדין. הנוהל שהציג משרד הפנים נועד להחליף את נוהל מעבר ממעסיק למעסיק, שנפסל על-ידי בית המשפט העליון, והוא נפתח בהצהרה הבאה – פה אני מצטט: "בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 4542/02 נקבע להלן נוהל חלופי לנוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק", ופה ההדגשה: "בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט העליון, מטרתו של הנוהל לאפשר לעובדים זרים לעבור בקלות ובמהירות ממעסיק למעסיק באותו ענף. הנוהל חל על עובדים זרים בתחום הסיעוד, החקלאות והתעשייה". בהמשך מבהיר הנוהל באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי, אני שוב מצטט, "כל עובד רשאי לעבור ממעסיק למעסיק באותו תחום שלשמו הובא ארצה ובו הועסק כחוק. אין הגבלה על מספר הפעמים שבהן רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק". כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, דברי משרד הפנים. והנה אותו משרד עצמו מביא לנו היום הצעת חוק שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך: כן מגבילה את המספר של המעסיקים שהעובד הזר יכול לעבור ביניהם, כן מגבילה את התחום הגיאוגרפי שבו העובד יכול לעבוד, בניגוד להיגיון שאומר שלמדינת ישראל יש אינטרס למצות קודם כול את העובדים הזרים שכבר נמצאים בתחומיה. מה שמייצרים פה זה מנגנון – – – <היו"ר מגלי והבה:> – – – מה מספרם. <דב חנין (חד"ש):> ודאי, ובמדינת ישראל יש מספר גדול מאוד של עובדים זרים. אז בואו נתחיל ונמצה את מה שניתן לעשות עם העובדים הזרים שקיימים בארץ. במקום זה מציעים מנגנון שבעצם יהפוך את העובדים הזרים שכבר נמצאים בארץ לבלתי חוקיים. הם לא ייעלמו, הם פשוט ייהפכו לבלתי חוקיים. וכיוון שיהיה צורך למצוא פתרונות סיעודיים לאנשים, יצטרכו לייבא עובדים זרים. דרך אגב, מה שאני אומר כרגע מפורש אפילו עוד יותר בצורה ברורה בהצעת – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני – – – מספר, כי זה חשוב. הרבה פעמים. <דב חנין (חד"ש):> המספר הוא עצום. אנחנו מדברים – – – <היו"ר מגלי והבה:> 180,000 או 280,000. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו מדברים על סדר גודל של 200,000, לפי מספרים מסוימים יותר, עובדים זרים שנמצאים בישראל. החוק הקיים היום בעצם מאפשר לשר הפנים שיקול דעת לאפשר המשך שהייה של מהגרי עבודה, למשל מטעמים של "סגירת השמים". בגלל שמדינת ישראל לא רוצה לאפשר ייבוא של עובדים זרים נוספים, שר הפנים יכול להאריך אשרות שהייה של עובדים קיימים כדי שלא יצטרכו להביא במקומם עובדים זרים חדשים. שיקול הדעת הזה, לפי ההצעה, בעצם נשלל משר הפנים. שיקול דעתו של שר הפנים להכשיר את שהייתו של מהגר העבודה מאוד מצטמצם, ובאותם מצבים שהצעת החוק מפרטת הוא בעצם יהיה חייב להורות על הרחקתו מישראל. פה אנחנו מייצרים שוב מנגנון אוטומטי שמחזק את תופעת הדלת המסתובבת. אני רואה פה, עמיתי חברי הכנסת, הצהרה רשמית של ממשלת ישראל שאכן הדלת המסתובבת היא המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל, ובעצם מה שמבקשים מאתנו היום בהצעת החוק הזו זה לאמץ את מדיניות הדלת המסתובבת כמדיניות רשמית גם של הכנסת בנושא מהגרי העבודה. כמובן שעובד זר שלא עוסק בתחום התעסוקה, או אפילו בתת-תחום התעסוקה שלו, עלול להיות מורחק מישראל. גם זה כמובן מחזק את תופעת הדלת המסתובבת. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מבחינה רעיונית החוק הזה בעייתי בשני ממדים. בממד האחד – האופי הלא-חוקתי שלו והפגיעה הקטלנית שלו בזכויות של אנשים שהם בני-אדם. אנחנו בחברה מתקדמת ודמוקרטית רוצים לראות את כל בני-האדם שחיים אתנו – אלה שעובדים אתנו ואצלנו – כבני-אדם בעלי זכויות, בעלי חירויות, בעלי מעמד. כבוד האדם וחירותו הוא ערך שמדינת ישראל אמורה אכן לשים בפניה גם כאשר מדובר במהגרי עבודה. וכאן יש פגיעה קטלנית. איך אומר בית-המשפט העליון? עבדות בדמות מודרנית. אבל הבעייתיות השנייה, עמיתי חברי הכנסת, נמצאת בכך שהצעת החוק הזאת גם לחלוטין, לחלוטין, לא משיגה את מטרותיה. היא רק תחמיר את הבעיות הקיימות, היא רק תהפוך קבוצה גדולה עוד יותר של מהגרי עבודה, של עובדים זרים, לעובדים בלתי חוקיים. היא רק תגביר את הייבוא של העובדים הזרים החדשים לישראל באופן מסיבי. היא רק תגדיל את קצב הסיבוב של הדלת המסתובבת הפוגענית וההרסנית שמאפיינת את מדיניות ישראל בנושא מהגרי העבודה. עמיתי חברי הכנסת, לא במקרה הצעת החוק הזו עוררה סערה והתנגדות כל כך עמוקות. אנחנו קיבלנו לוועדה לא מעט מכתבי התנגדות של אישי רוח, אנשי משפט, מרצים באוניברסיטאות, משפטנים – כולל משפטנים יהודים בכירים מהעולם – בהתנגדות להצעת החוק הזאת, ואני רוצה להביא בפניכם כמה מהדברים האלה. אני רוצה לצטט מכתב שחתמו עליו קבוצה ארוכה ומכובדת של שופטים בדימוס, של פרופסורים למשפטים, כולל דיקנים של הפקולטות למשפטים במדינת ישראל. אלה דברים חשובים וראויים. מכתב נוקב, שאני מציע לכולנו להאזין לדברים האמורים בו במלוא תשומת הלב. <היו"ר מגלי והבה:> אני רוצה, אדוני, לסייע לך בדיון, שגם היתה פנייה של אלפי אזרחים למיילים של חברי הכנסת בסוגיה שאתה מדבר עליה. <דב חנין (חד"ש):> אכן כך. <היו"ר מגלי והבה:> אז חשוב גם לציין אותם, כי הם עשו עבודה. <דב חנין (חד"ש):> בוודאי. בוודאי, וזו ההזדמנות, באמת – תודה, אדוני היושב-ראש – וזו ההזדמנות באמת להודות לכל אותם ישראלים רבים שפנו אל חברי הכנסת וקראו לנו, לכולנו, להתנגד היום להצעת החוק הבעייתית הזאת בהצבעתנו. אני רוצה להביא לכם כמה מהמלים באותו מכתב חשוב של – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הצחקת אותם – – – <דב חנין (חד"ש):> – – שופטים ושופטות בדימוס, מרצים ומרצות וחוקרים. <היו"ר מגלי והבה:> אף אחד לא ביקש לשמוע את חוות דעתך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שופטים ושופטות. אותם אנשים שעושים רוח. אותם אנשים שרוצים לחסל את מדינת ישראל. אותם אנשים שמפגינים נגד מדינת ישראל. זה אותם אנשי רוח, עושים רוח וצלצולים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, אתה גאון הדור, אתה מחלק ציונים לאנשים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עוד מעט תהיה פה הצבעה – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אין בעיה. <היו"ר מגלי והבה:> ואל – כל הזמן עם היד המאיימת הזאת. אולי תלמד איך לדבר ולהביע הסתייגות או התנגדות בצורה שמתחייבת מפרלמנטר, ולא מאדם שבא לאיים על אנשים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני לא בא לאיים על אנשים. אנשי רוח. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת חנין, אפשר שאלה? <דב חנין (חד"ש):> כן, חבר הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> האם היו גם פניות מצד אלה שערים גם לבעיות של אותם אנשים שמקבלים את הטיפול? <דב חנין (חד"ש):> בוודאי. ואני פתחתי בדברים האלה. פתחתי בדברים האלה, וגם הזכרתי את השיחות, אפילו האישיות שלי, עם הנכים היום בכנסת, והם הסבירו לי את הבעיות שלהם. אני פתחתי בדברים האלה, והן אכן בעיות אמיתיות. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> לא הייתי. סליחה. <דב חנין (חד"ש):> אומרים השופטות והשופטים, המרצות והמרצים, החוקרות והחוקרים בתחום המשפט כך: "אנחנו פונים אליכם" – אלינו, חברי הכנסת – "בבקשה לבלום את הליכי חקיקת החוק ולקיים דיון מושכל ומעמיק בהשלכותיו. הצעת החוק הזאת, אנו מבקשים להתריע, הינה בלתי חוקתית, עומדת בניגוד בוטה לפסיקתו של בית-המשפט העליון. אם היא תתקבל צפויה ההצעה לפגוע פגיעה אסורה בזכויות יסוד של מהגרות עבודה ושל מהגרי עבודה, וזאת באמצעות העמקתה וביצורה של תלותם במעסיקיהם לצורך שימור מעמדם החוקי וסיכול יכולתם להיחלץ ממצבים של העסקה פוגענית. "עניינה של הצעת החוק בהגבלתם, בדרכים שונות, של רשיונות העבודה הניתנים למהגרי העבודה בתחום הסיעוד העובדים בישראל. על-פי ההצעה, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע לגבי מהגרי העבודה בתחום הסיעוד את מספר המעסיקים שהם רשאים לעבור ביניהם, אזור גיאוגרפי, תחום עיסוק של מהגרי העבודה, ובפועל לכבול מהגרות עבודה ומהגרי עבודה לתת-תחומים בענף הסיעוד. "הצעת החוק מבקשת להשיב על כנו את הסדר הכבילה למעסיק, שלגביו נפסק על-ידי בית-המשפט העליון בשנת 2006, כי הוא מעין עבדות בגרסה מודרנית" – מדובר כמובן על דברי בית-המשפט העליון בבג"ץ 4542/02, עמותת "קו לעובד" נגד ממשלת ישראל. זוהי פגיעה אסורה של הסדר כבילה למעסיק בזכויות יסוד, ומשום כך בית-המשפט הורה על ביטול ההסדר הזה, והוסיף וקבע כי בהסדר העסקתם של מהגרי עבודה שיבוא תחתיו, שר הפנים לא יהיה רשאי עוד להתנות את רשיון הישיבה בישראל בעבודה עבור מעסיק ספציפי, ויימנע מכריכת סיום יחסי העבודה בסנקציה כלשהי, ובכלל זה אובדן המעמד בישראל. אני שב ומקריא מתוך המכתב של המשפטנים: "בית-המשפט קבע בפסק-דינו כי הסדר הכבילה למעסיק, המטיל מגבלות על החלפת מעסיקים וכורך בין סיום יחסי העבודה לבין אובדן המעמד בישראל, פוגע עמוקות בקשת רחבה של זכויות אדם מוגנות, ובראשן הזכות לחירות ולכבוד אישי. הוא יוצר מציאות משפטית חריגה, שאינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת משפט העבודה. הוא מנוגד לערך המוסרי של חוזה העבודה בין עובד למעביד ולתכליתו של חוזה העבודה. הוא מקנה למעסיקים יכולת לכפות חוזה עבודה ולמנוע בעד עובדיהם להתפטר, ומעוות את יחסי הכוחות בשוק העבודה. "פסק-הדין לא עסק מלכתחילה במצב שבו מוטלות מגבלות אבסולוטיות על החלפת מעסיקים. במועד שבו ניתן פסק-הדין, הסדר הכבילה למעסיק אפשר מעבר מוגבל בין מעסיקים, אולם הקנה לפקידי משרד הפנים שיקול דעת לסרב לבקשה של עובד להחליף מעסיקים. כך, אם למשל התחוור כי העובד עבר פעמים רבות בין מעסיקים. בית-המשפט מצא כי מדובר בהגבלה בלתי חוקתית, וקבע באופן מפורש כי אין בריבוי מעברים בין מעסיקים משום טעם לגיטימי להגבלתה של הזכות הטבועה לסיים יחסי עבודה בכל עת. "בפסק-הדין עמד בית-המשפט באופן מיוחד על כך שדינו של ענף הסיעוד אינו שונה מדינם של יתר ענפי העבודה שבהם מועסקים מהגרי העבודה, ואין הצדקה להחריגו מהאיסור הכללי על קיום הסדרי כבילה." אני מצטט פה מפסק-הדין: "לא יימצא חולק כי חובה היא המוטלת על המשיבים להבטיח שקשישים ונכים בישראל יזכו לקיום בתנאים שאין בהם כדי לבזות את אנושיותם ואשר שומרים על כבודם כבני-אדם. ואולם מכאן ועד המסקנה כי הגשמתה של חובה זו מצדיקה את כבילתו של אדם למעסיקו, תוך כפייתו להעניק שירות אישי מאונס – מכאן ועד למסקנה הזאת ארוכה היא הדרך". ושוב, אני ממשיך ומצטט מפסק-הדין: "להלכה, גישת המשיבים הינה שיש להבטיח כי כל נזקק סיעודי באשר הוא יוכל להעסיק בשירותו עובד זר – בהתעלם משאלת השכר ותנאי העבודה שברצונו ובאפשרותו להעניק לעובדו – וזאת באמצעות כריכה בין התפטרות המטפל מעבודה בשירותו של הנזקק לבין סנקציה חמורה כאובדן המעמד בישראל". "גישה זו", אומר בית-המשפט העליון – ושוב, זהו ציטוט – "אינה עומדת במבחן החוקתי. משעקרון המידתיות אינו מתקיים בה, היא אף אינה עומדת במבחן מוסרי, שהרי בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם". אני חוזר על המשפט הזה: "בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם. הבטחת רווחתם וכבודם של קשישים ונכים הנזקקים לשירותים סיעודיים, תכלית ראויה היא, אלא שזכותו של אדם לכבוד אין פירושה שלילתה הגמורה של זכות זו מהאחר. אין היא הזכות להעסיק אדם אחר בכפייה, בשכר נמוך וללא תנאים סוציאליים. מימושה אינו מצריך כלל כי אדם אחר ייכפה להעניק שירות אישי – ואיזהו השירות שאופיו אישי יותר מטיפול סיעודי – מאונס". דברים כדרבונות שאומר בית-המשפט העליון. אני מפנה לפסקאות 59–60 בפסק-הדין. אני שב למכתבם של המשפטנים, והם אומרים – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, נגמר הזמן. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. פשוט, היתה קריאת ביניים ארוכה. – – "בפסק-דינו בית-המשפט מדגיש באופן מיוחד את קווי הדמיון בין הסדר הכבילה של מהגרי העבודה למעסיקיהם להסדרים שנהגו בתקופת העבדות והפיאודליזם". <היו"ר מגלי והבה:> אני מציע שמשפט אחרון. בצדק מעיר יושב-ראש ועדת המדע. היתה לך חצי שעה; חצי שעה, בזמן פרלמנטרי זה זמן ארוך ביותר. אז – אני מבקש, משפט סיכום. <דב חנין (חד"ש):> שני משפטי סיום ואני מסיים. ושני המשפטים יהיו, אכן, דברים בשם אומרם, מדברי בית-המשפט העליון: "אכן, אין להימנע ממסקנה כואבת ומבישה, כי העובד הזר הפך צמית של מעסיקו, כי הסדר הכבילה על שלוחותיו סגר על העובד הזר סביב-סביב; כי הסדר הכבילה יצר מעין עבדות בגרסה מודרנית. מה היה לנו", אומר בית-המשפט העליון, "שכך נוהגים אנו בעובדים הזרים, באותם בני אנוש המרחיקים מביתם ונפרדים מיקיריהם כדי לְחַיות את נפשותיהם ואת נפשות משפחותיהם? כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה, וכיצד נחריש". כלימה, עמיתי חברי הכנסת, תכסה את פנינו בכנסת אם נאשר היום את החוק הזה. אני קורא לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, להימנע מהמעשה הזה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לאדוני יש עשר דקות. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבקש להקפיד על הזמן – עשר דקות, תאמינו לי, זה המון זמן. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברים, אני רוצה לומר שכל המיצוב של החוק הזה, כשבאה הממשלה ואומרת, מצד אחד אנחנו שמים את הנכים, ואת הקשישים ואת החולים הסיעודיים, ומצד שני אנחנו שמים את העובדים הזרים או את מהגרי העבודה – הצורה הזאת של הצגת הדברים איננה נכונה, היא מטעה, והיא שגורמת להתייחסות המוטעית אל החוק הרע הזה. המדינה התנערה מאחריותה והפקירה את הנכים, ואת הקשישים, ואת החולים הסיעודיים, ומטילה את כל האחריות ואת כל הלחץ על אותם מהגרי העבודה. עכשיו, אני רוצה לפתוח בנכים, ובקשישים, ובחולים הסיעודיים, ויש הרבה כאלה בתוכנו. העניין הזה הוא באמת חרפה. אלה אנשים שסובלים, שצריכים עזרה, שלפעמים לא יכולים לקום מהמיטה בלי עזרה של מטפל, שצריכים לשירותים, למקלחת, לכל דבר, לתפקוד הבסיסי היומיומי – צריכים עזרה. וצריך לעזור להם. אלא שהמדינה – וזה לא רק הממשלה הזאת; צריך להיות הוגנים ולהגיד שהמדינה, לאורך שנים, התנערה מהטיפול בהם, התנערה מהתקציבים, והפילה הכול על פתרון הקסם שנקרא – נביא עובדים זרים מהפיליפינים, מסרי-לנקה, מאני-לא-יודע-איפה, והם יטפלו בקשישים שלנו, ובהורים המזדקנים שלנו, ובנכים, ובכל מי שצריך טיפול. הגישה הזאת פשטה את הרגל, והחוק הזה, שמנסה לכבול עובדים זרים למעסיקים – והרחיב על כך ידידי חבר הכנסת דב חנין – החוק הזה לא יפתור דבר, הוא רק ירע את המצב, והוא ירע את המצב, עד שהמדינה לא תקיים את האחריות הבסיסית שלה ותטפל במי שזקוק לטיפול. אני מבין בהחלט, ואני מכיר אישית, גם מהמשפחה שלי וגם מחברים ומאנשים שאני מכיר, מצבים שבהם נכה או אדם שזקוק לטיפול מתעורר יום בהיר אחד ומגלה שהעובד הזר או מהגר העבודה שמטפל בו עזב, ואותו אדם, אותו נכה, לא יכול אפילו לקום מהמיטה. אני מכיר את הסיפורים האלה, הם כואבים, הם קשים, אבל החוק הזה, שכובל עובד למעסיק בוויזה, ולאזור גיאוגרפי ולתחום עיסוק – בעצם לתת-תחום עיסוק – לא פותר את הבעיה, הוא רק מחריף אותה. משום שכבילה בהעסקה איננה העסקה הוגנת, והעסקה שאיננה הוגנת היא מקור לקשיים רבים מאוד – גם לעובד וגם לבן-אדם שהוא מטפל בו. הדרך להבטיח טיפול נאות על-ידי מטפל בנכה או בקשיש או בזקן היא לא על-ידי כבילה באמצעות הוויזה, שגם לא תחזיק מעמד, לא החזיקה בעבר וגם לא תחזיק בשום מקום, וגם לא בארץ. היא גם מנוגדת לנורמות בסיסיות של יחסי עבודה, אבל נעזוב את זה. המפתח לטיפול נכון בקשישים, בחולים סיעודיים, הוא באמצעות מדיניות רווחה מתקדמת. אדוני היושב-ראש, אם פעם בכמה שבועות היה בא מטעם המדינה עובד סוציאלי לאותה דירה שבה נמצא הזקן עם המטפלת, ושניהם סגורים באותה דירה, ואתה לא יודע מה הולך שם – מי פוגע במי ואיך; אם פעם בכמה שבועות היה בא נציג של הממשלה, מסתכל, שומע – שומע את הזקן, שומע את המטפל, את המטפלת, פותר את הבעיה, אם יש – חלק גדול מאותם מקרים של בריחה, של עזיבה, של מקרים קשים של תלונות – ואני מכיר את התלונות, והן תלונות קשות, זה קורע את הלב, מה שקורה – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יש הרבה הוצאות של הרבה משפחות על אמצעים אחרים, לא על חשבון הממשלה, כמצלמות ואמצעים אחרים. אבל אתה צודק בגישה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל אתה מבין שחייב מישהו לבוא ולשמוע את הבן-אדם, חייב לשמוע את החולה, חייב לשמוע את המטפל. הם שניהם בני-אדם, הם סגורים יחד, הם תלויים אחד בשני, ומאוד חשוב למנוע את המצבים האלה לפני שמגיעים למצבים של עזיבה או מצבים של תלונות או מצבים של כל מיני, חלילה, משפטים ובתי-דין. והמדינה פשוט לא עושה את זה. פשוט לא עושה את זה. מאות אלפי אנשים סגורים – כל אחד עם הבעיה שלו – מטפל, אחד על אחד. מצבים שהם מאוד קשים לשני הצדדים, והחוק הזה לא פותר את הבעיה, זה מה שאני רוצה שתבינו. הניסיון להגיד לנכים, לקשישים, לחולים הסיעודיים, הנה פתרנו לכם את הבעיה, עכשיו נכבול את העובד והוא לא יוכל לעזוב – זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא מה שיקרה. תיווצר פשוט סיטואציה קשה מנשוא, של יחסי עבודה שלא מקובלים בשום צורה, ומי שחושב שככה הוא יעשה טוב לנכים שלנו ולקשישים שלנו – טועה ומטעה. אני רוצה לומר כאן, אדוני היושב-ראש, שהעניין הזה הוא לא חדש; זה לא שאנחנו היום באים פה לכנסת out of the blue, ככה, נפלנו מהשמים ואנחנו נדרשים לנושא. היו ניסיונות חקיקה, זה הגיע לבית-המשפט העליון, כבר שנים מטפלים בזה, יש לנו ידע מחקרי, יש אנשים עם ניסיון שבדקו את העניינים האלה, והדברים הם מאוד ברורים; בית-המשפט העליון נדרש לפני כמה שנים – ציטט חברי דב חנין כמה משפטי מפתח מאותו פסק-דין, ובאמת לא לקחו את זה בקלות, והיו דיונים מאוד ממושכים, ושמעו את כל הצדדים. זה לא עניין פשוט, זה עניין מאוד קשה. אז אני רוצה להגיד לכם: יש פה כמה ארגונים שחברו ועשו עבודת הכנה מאוד רצינית לקראת הדיון הזה; הם הגיעו למסקנה הזאת גם בעקבות הדיון בבית-המשפט העליון וגם בעקבות מה ששמענו כאן בוועדה לעובדים זרים, ובכלל בכל התלונות שאנחנו מקבלים הן מנכים וקשישים והן מעובדים זרים. החקיקה הזאת היא חקיקה עוקפת-בג"ץ בצורה הכי בוטה, והיא לא תצליח להגשים את התכליות המוצהרות שלה. הרי התכלית המוצהרת היא מניעת תמריץ לשהייה בלתי חוקית בישראל – לכאורה שאדם עוזב ויכול ללכת למקום אחר. הרי אנחנו רוצים שעובד שמגיע ארצה כדי לטפל או לעבוד בעבודה מסוימת – אנחנו רוצים שיהיה ניצול יעיל של מספר מהגרי העבודה שנמצאים בארץ, ולא שכל הזמן נצטרך להביא עוד ועוד מהגרי עבודה חדשים מחו"ל, עוד ועוד דלת מסתובבת, עוד ועוד תשלומים למתווכים ולכל מיני קבלני כוח-אדם, עוד ועוד מגרשים ומביאים, מגרשים ומביאים. אנחנו רוצים, הרי, אדוני היושב-ראש, שעובד יבוא ויעבוד עם המטופל באופן קבוע, ושיהיו שם יחסים תקינים, כדי שלא יהיו מקרים של ניצול, של פגיעה, שלא יצטרך לעזוב, חלילה, שלא יהיו מקרים של הלנת שכר – שיישאר עם הבן-אדם, שהוא מכיר אותו, את כל תקופת הזמן, לא יעבור מאחד לשני. אבל לא באמצעים האלה. אתה לא פותר את הבעיה על-ידי כבילה וכפייה. שום בן-אדם לא מסכים לעבוד בתנאים כאלה, וגם לא עובד זר. אגב, גם עובד זר הוא בן-אדם, וכל הנורמות שחלות עלינו ביחסי עבודה בישראל חייבים לחול גם על מהגרי העבודה. הם בדיוק כמו כל עובד אחר. ואני רוצה להגיד לכם, חברות וחברים, שהעמדה המקצועית של הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה – ופה לא מדובר על ארגון כמו "קו לעובד" או האגודה לזכויות האזרח שעושים עבודה נפלאה, אלא עמדה מקצועית של גורמים מקצועיים בממשלה, כמו גם של בית-המשפט העליון, שהסדר הכבילה למעסיק מעודד העסקה שלא כדין, והוא מקשה לפקח על העסקת מהגרי עבודה בישראל. ויש קשר – והקשר הזה, כבר עמדנו עליו שנים – יש קשר סיבתי הדוק בין הסדר הכבילה לבין הפגיעה והשחיקה בשכרם ובתנאי העסקתם של עובדים לא מיומנים ישראלים. ישראלים, לא זרים. וכשאנחנו אומרים – ואני חושב שזה הזמן הנכון להדגיש את זה, כי אנחנו עוד נאכל את פרי הבאושים מההצעה הזאת, ויבואו אלינו אחר כך עם התלונות על כל מה שהצעת החוק הרעה הזאת תעשה. אנחנו אומרים כאן שהצעת החוק רק תביא להתעצמות ולהתרחבות של תופעת הדלת המסתובבת, והיא תשמש תמריץ מאוד חזק לחברות כוח-אדם להביא הנה עוד ועוד מהגרי עבודה תחת אלה שיאבדו את מעמדם בגלל הסדר הכבילה. הרי מה קורה בהסדר כבילה? לפי החוק הזה, ברגע שתעזוב את המעסיק, הוויזה שלך תאבד, אתה תאבד את המעמד החוקי. אלא שחייבים להבין: אותם אנשים שהגיעו לארץ שילמו אלפי דולרים למתווכים כדי להגיע הנה ולעבוד. רוב השהות שלהם בישראל, לפעמים שלוש שנים מתוך החמש הם רק מחזירים את הכסף שהם שילמו בשביל להגיע הנה. <קריאה:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. ואם הם מגיעים למצב כזה שהם עוזבים והופכים להיות בלתי חוקיים, זה לא שהם עוזבים מרצונם, הם פשוט עובדים באופן בלתי חוקי. ואז מביאים עוד עובדים מחוץ-לארץ, וגם אלה מאבדים את מעמדם בוויזה והופכים לעובדים בלתי חוקיים, וכך עוד ועוד עובדים באותה שיטה של דלת מסתובבת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם. הצעת החוק הזאת היא רעה לנכים, היא רעה לקשישים, היא רעה לחולים הסיעודיים, היא רעה למהגרי העבודה. ואני חייב להגיד מלה: אנחנו אומרים "מהגרי עבודה", אבל זה בעיקר מהגרות עבודה, אלה נשים. רוב העובדים הסיעודיים שבהם מדובר הם נשים, ולכן פגיעותן רבה אפילו יותר מהאוכלוסייה הכללית של מהגרי עבודה. הדרך לפתור את זה היא לא באמצעות כבילה. אמר חבר הכנסת חנין "עבדות בגרסה מודרנית" או "צמיתות". אלה מלים קשות, אבל זה החוק. חברים, זה החוק. שהממשלה תיקח אחריות, תעשה מדיניות רווחה נורמלית, תפקח על המצב, ולא נצטרך חוקים רעים כאלה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אם תהיה כאן, וחברת הכנסת אורית זוארץ. אם הן לא תהיינה כאן, זו התרעה לאנשים שאנחנו עוברים מייד להצבעות אחרי חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם שאני בשנים האחרונות לצערי מטופלת בהורים קשישים, מוגבלים, שזקוקים לסיעוד, בחמותי, בדודתי – שנים על שנים, ערה למצוקה של הנכים שיושבים כאן במליאה, מכירה את זה באופן אישי, יודעת כמה קשה, כמה נזקקים, כמה זה קשה כשביום אחד מתעוררים ופתאום העובדת או העובד, אבל במקרה הזה העובדת, איננה, איזה קושי זה לאותו אדם. אבל אני רוצה שלרגע הדבר הזה לא יטשטש את שיקול הדעת שלנו כחברי כנסת. אין ספק שצריך לסייע לנכים ואין כאן מדיניות רווחה מספקת, נכונה, הוגנת, שמסייעת, ולא פותרים עוול על-ידי זה שיוצרים עוול אחר. וההצעה הזאת, כפי שהיא מובאת כאן היום לכנסת, לא רק שהיא הצעה רעה, היא מסוכנת – מסוכנת לדמותנו כחברה. כי מה אנחנו עושים? למה אנחנו הולכים לתת יד עכשיו? אמרו את זה באופן כל כך בהיר ומנוסח חברי הכנסת שקדמו לי כאן על הדוכן, חנין והורוביץ: אנחנו הולכים לאשר עבדות בגרסה מודרנית, אנחנו הולכים לאשר כבילה של מהגרות עבודה, אנחנו הולכים לפגוע בהן, לנצל את המצוקה – מדובר בעיקר בנשים, לא רק – לנצל את המצוקה של נשים שבאות לכאן להתפרנס בעבודה קשה. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, המטפלות של ההורים שלי עושות עבודת קודש. זו עבודה קשה. <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, אני חושב שבמשפט הזה את מייצגת המון משפחות, בעצם אלה שהשקיעו כל חייהם למען הדור שלנו. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, נכון, אדוני היושב-ראש. ולכן אני רואה את ההצעה הזאת כל כך בחומרה, כי כל כך קל לחוקק. אנחנו יושבים כאן בכנסת הזאת, אדוני, ובהבל יד מרימים את היד, ומצביעים על חוקים ומורידים הסתייגויות, ואנחנו לא רואים לנגד עינינו את האדם שמאחורי היוזמה הזאת. ואני רואה את הכאב של הנכים, אני ערה לו. תאמין לי, אדוני, אני מדברת, מה שנקרא, "ממקור ראשון ובאופן בלתי אמצעי". אבל אני לא יכולה לחשוב על זה שהכנסת הזאת – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חברת הכנסת גלאון, מותר לשאול שאלה? <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אדוני. <מאיר שטרית (קדימה):> יש בארץ כמעט 100,000 עובדים זרים בלתי חוקיים, שרובם באו למען סיעוד, ברחו מהמסועדים, הם עובדים עבודות בית וכל מיני עבודות לא חוקיות. תחשבי רגע שעובד – – – מקבל אישור עבודה בארץ המוצא שלו כדי לטפל בנכה. זה לא נעים לטפל בנכה, זה קשה אפילו. אדוני, תחליט. אתה לא רוצה, אל תבוא לטפל בנכה. באת לטפל בנכה, תישאר שם. אתה לא רוצה? חזרה למדינה שלך. על זה קיבלת אישור. אני לא מבין למה אתם – – – <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, אני מבקש. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – מדינה מדינה. אין מדינה בעולם שעובד זר מקבל אישור עבודה למשהו, ועושה מה שהוא רוצה אחר כך. יש לנו 100,000 עובדים זרים כיום שעובדים לא כחוק בישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני רוצה להשיב לך על זה. גם עובד זר הוא בן-אדם. <מאיר שטרית (קדימה):> מאה אחוז, אני מתייחס אליו כבן-אדם. <זהבה גלאון (מרצ):> רגע. וכשהוא בא לעבוד אצל נכה או אצל קשיש מוגבל, ולא מסתדר לו, קשה לו – רק שנייה אחת – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מותר לו להחליף לפי החוק שלושה מעסיקים. <זהבה גלאון (מרצ):> מותר לו להחליף, אבל מה שבעצם שר הפנים מבקש לקבוע בהצעה הזאת, כפי שהוצגה כאן על-ידי חבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע – אני מצטטת – באיזה אזור גיאוגרפי הם רשאים לעבוד, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע את תחום עיסוקם של מהגרי עבודה. ובפועל, מה שזה אומר, אין דרך אחרת מהמסקנה הבאה: בפועל הדבר הזה כובל אותם, מחייב. בגלל שהם לא יכולים להתנייד, הדבר הזה מחייב אותם להישאר אצל אותו מעסיק שמעסיק אותם בהעסקה שלטעמם היא העסקה פוגענית. הדבר הזה ימנע מאותם עובדים, או מאותן מהגרות עבודה, יכולת לצאת או להיחלץ מאותה העסקה פוגענית. ומה שאנחנו עושים, חבר הכנסת שטרית, מה שהחוק הזה בעצם עושה, הוא מנצל את המצוקה הכלכלית של אותן מהגרות עבודה, אותן נשים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מה מצוקה? אני לא מבין. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אתה לא מבין? <מאיר שטרית (קדימה):> יש לנו חילוקי דעות. אני אסביר לך. מותר? סליחה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, לא. תן לי רגע לסיים, אחר כך תסביר. <היו"ר מגלי והבה:> יש לה את הזמן שלה. יש לה את הזכות לנצל – אחר כך קם לסכם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, תוכל להעיר לו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> היושב-ראש, ביקשתי רשות לדבר, לא קיבלתי. <היו"ר מגלי והבה:> צריך להסתייג, ואתה מכיר את הכללים ואת החוק. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אמר את זה קודם באופן מאוד מפורט או הציג את זה באופן מאוד מפורט חבר הכנסת חנין, וציטט מפסק-הדין של בית-המשפט העליון, שבית-המשפט העליון הורה למדינה לקבוע הסדרי העסקה חדשים, ולמרות זאת, למרות ההחלטה של בית-המשפט בעניין הזה, שר הפנים מבקש להעמיק את התלות של מהגרי עבודה במעסיקים שלהם אם הם רוצים לשמור על מעמדם החוקי. מה זה אומר בעצם? המשמעות של זה שאותו עובד, אותה עובדת במקרה הזה, לא תהיה לה בחירה אמיתית, לא תהיה לה אפשרות אמיתית להחליט עם מי היא מבקשת להתקשר. לא תהיה לה אפשרות, אדוני. תהיה הגבלה על היכולת שלה לסיים את יחסי העבודה עם אותו מעסיק. זה לא עולה בקנה אחד עם מה שנתפס היום כמושכלות יסוד של דיני עבודה, של חוקי עבודה. לא היינו רוצים להחיל את חוקי העבודה האלה על אף עובד ישראלי. ומה שאנחנו עושים כאן בעצם, במקום לעצור את אותה מדיניות של הדלת המסתובבת, במקום לעצור את האפשרות של חברות כוח-אדם שכל היום גוזרות קופונים, מה שאנחנו מאפשרים באופן הזה, לא רק שזה לא יצמצם את העובדה שיש כאן שוהים שלא כדין, זה ירחיב את זה, זה יאפשר לחברות כוח-אדם שוב – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני אומר לך, מניסיוני כשר הפנים: האפשרות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני חולקת עליך, אדוני. לא רק שאני חולקת עליך, לצורך העניין אני נתלית באילנות – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שטרית, תמצא את הזמן להביע או להעביר. זה הזמן שלה. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת שטרית, אני חולקת עליך, אני חושבת שזכותה של העובדת, עובדת הסיעוד, גם לכבוד וגם להגנה על זכויות היסוד שלה – – <מאיר שטרית (קדימה):> בהחלט. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אבל אני רוצה להיתלות במקרה הזה, אדוני, ולחלוק עליך – אני רוצה להיתלות באילנות גבוהים יותר, ואני רוצה להיתלות בבית-המשפט העליון שקבע – אני מצטטת, אדוני – שאין בריבוי הזה של המעברים בין מעסיקים משום טעם לגיטימי להגבלת הזכות הטבועה לסיים יחסי עבודה בכל עת; את זה קבע בית-המשפט העליון. דינו של ענף הסיעוד בעניין הזה אינו שונה מיתר ענפי העבודה שבהם מועסקים מהגרות עבודה או מהגרי עבודה, ואין שום הצדקה, אין שום הצדקה להחריג אותו מהאיסור הכללי של הסדרי הכבילה. איזה מדינה מתוקנת כובלת את העובדים שבאים להתפרנס כאן? אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהצעת החוק הזאת תשמש תמריץ לחברות כוח-אדם להביא עוד ועוד עובדים. אני חושבת שהצעת החוק הזאת גם תגרום להידרדרות במצבם ובתנאי שכרם והעסקתם של מהגרי עבודה, ובעיקר, הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת שטרית, חברי חברי הכנסת, פוגעת בדמותנו כחברה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לגברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להתייחס להסתייגויות, בבקשה. תשמע, זה החוק, וזה התקנון, ואני רואה את חבריו בצד הזה, איך הם מסתכלים עליו. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר פה כמה הערות. אני חושב שמדובר כאן בשתי אוכלוסיות חלשות, גם העובדים וגם המעסיקים. אותם עובדים, אנחנו עשינו ככל שביכולתנו כדי שלא ייפגעו; אותם עובדים שבאמת הם האוכלוסייה החלשה. אבל גם המעסיקים, עשינו הכול כדי שלא ייפגעו אותם המעסיקים. יש פה מצב שנוצר, לצערי הרב – החוק הזה בא כתוצאה ממציאות קיימת, כאשר עובד זר מגיע לכאן עם ויזה כדי לסייע לאותו קשיש או אותה קשישה, שהם סיעודיים, ומה הוא עושה – במיוחד כשמדובר בפריפריה – במקום שהוא יעשה את תפקידו, שלשם כך הוא בא לכאן, הוא פשוט מחפש לו ג'ובים אחרים, יותר טובים, נוטש את הזקן הזה והולך למרכז הארץ, עוסק בכל מיני עבודות מזדמנות, מרוויח לפרנסתו, כאשר כולנו יודעים את המטרה שלשמה הוא בא לכאן – הוא בא כדי לתת את אותו סיוע לאותו קשיש שזקוק לעזרתו. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת חוטובלי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה לומר לחברת הכנסת זהבה גלאון: על אחד הדברים הקפדנו מאוד בוועדה; כל הנושא עדיין צריך להיות בתקנות, והתקנות הללו יאושרו בוועדה, וכפי שנהגנו בזהירות רבה ויתירה בוועדה בכל החוק הזה, אני מודיע לך שנמשיך לנהוג זהירות גם בתקנות, ואם יש לך איזושהי מחשבה, ואני אומר לך את זה, ויעידו על כך חברי – בכל אופן, כשאני הייתי בדיון הזה, מאוד הייתי רגיש ומאוד הייתי זהיר לשתי הקבוצות, שחלילה וחס לא תצא מתחת ידינו תקלה. ומה לעשות, יש מציאות. המציאות קיימת, ואני בטוח שכל אחד מאתנו חווה את זה על בשרו, כאשר אותו עובד מנצל את החולשה של המעסיק ומתחיל לטייל ממקום למקום, ועושה לפרנסתו, ולא עוסק במה שהוא צריך לעשות. לכן, כל ההערות שנאמרו כאן – הן יבואו על תיקונן במסגרת התקנות. אין כזאת פריווילגיה לשר הפנים, שהוא יכול לעשות – גם אותו עובד זר, לא הגביל אותו במספר הפעמים; הוא צריך לבוא ולנמק בפני הגורמים, למה הוא נטש את אותו מעסיק שלו. הדברים הם לא שרירותיים. הדברים יבואו על תיקונם בתקנות, ואני מאוד מקווה ששם גם תהיה אוזן קשבת, גם לסיעודיים וגם לעובדים הזרים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שרוצה להצביע, נא לשבת במקום. אני מבקש מהעוזרים – שָקט יותר לנו, אם נהיה שקטים. וגם אלה שחושבים ששכחו שפלאפון זה לא מותרות במקום הזה. גם השרים – סגני השרים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שנייה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. רבותי, תאמינו לי, יש לי מרץ עד הבוקר. מי שחושב שאם נמשיך להפריע – תנו לנו להעביר את ההצבעה, גם בשקט. מה יהיה? אנחנו באמצע הצבעה, חברות הכנסת. אי-אפשר להפריע. לחוק הזה, לפני סעיף 1, הוגשו כמה הסתייגויות, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת חד"ש. חבר הכנסת דב חנין, להצביע? <דב חנין (חד"ש):> על הראשונה – כן. <היו"ר מגלי והבה:> על הראשונה כן, אז – בבקשה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש, לפני סעיף 1. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 4, נגד – 29. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. כמובן, עוד הסתייגות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון וזהבה גלאון, להלן: קבוצת סיעת מרצ. אנחנו עוברים כמובן להצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 5, נגד – 27. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה רוצה להצביע על הכול? תשאל אותם. <היו"ר מגלי והבה:> לחלופין – אנחנו מצביעים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> מורידים. תודה. תודה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על כל ההסתייגויות לסעיף 1. <קריאה:> רגע, ירד? <היו"ר מגלי והבה:> קבוצת חד"ש, אתה מוריד? <קריאה:> אנחנו מורידים את ההסתייגויות לסעיף 1. <היו"ר מגלי והבה:> אתה מוריד. תודה. קבוצת מרצ, מורידים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 1, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 27 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, נגד – 5. אם כך, אני קובע שסעיף 1 עבר כהצעת הוועדה. בבקשה, חבר הכנסת. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסיר את ההסתייגויות שלנו מהמשך החוק, חוץ מההסתייגות השלישית בעמוד השני, שהיא מחיקת סעיף 2. על יתר ההסתייגויות אנחנו מוותרים מבחינת הצבעה, ונצביע על החוק. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף 2. מה עם קבוצת סיעת מרצ, גם מסירים? אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 2, כהצעת הוועדה. <דב חנין (חד"ש):> יש הסתייגות אחת – ההסתייגות בעמוד 4, שהיא ההסתייגות הראשונה לסעיף 2. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 5, נגד – 26. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו נצביע על כל סעיף 2 כהצעת הוועדה. <קריאה:> גם 3. <היו"ר מגלי והבה:> גם 3, כן. <מאיר שטרית (קדימה):> ל-3 הורידו את ההסתייגויות? <היו"ר מגלי והבה:> כהצעת הוועדה. הם הורידו. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 26 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 26, נגד – 5. אם כך, אני קובע שסעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, התקבלו. אחרי סעיף 3 – אני מקווה שגם קבוצת סיעת מרצ וגם קבוצת סיעת חד"ש הורידו. כן, תודה. אם כך, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 26 נגד – 5 נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, נתקבל. <איתן כבל (העבודה):> מר אדלשטיין, מספיק. אתה עוד יכול לשלוח – – – <קריאה:> יולי, כל כך – – – <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 26, נגד – 5. אם כך – לא להפריע בבקשה – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, עברה, והחוק ייכנס לספר החוקים במדינת ישראל. דוד אזולאי, רצית להודות? אם לא, עד שתגיע, אנחנו נודה לך על כך שזאת בעצם הצעת החוק האחרונה כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שזהו יום בשורה לאותם אנשים הזקוקים לעובדים זרים בכך שעשינו קצת סדר בכל מה שקשור לתחום העובדים הזרים; ואני מקווה שגם נזהרנו בכבודם של העובדים הזרים וגם סייענו לאותם אנשים מוגבלים, שהיו זקוקים לאותם עובדים זרים. על כך ראויים כולם לתודה ולברכה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהצביעו. אני רוצה לומר תודה לשר הפנים, שהיה מיוזמי החוק הזה. תודה ליועץ המשפטי של הכנסת, שבאמת בהכוונה ובעצה הוביל אותנו לפצל את החוק הזה ולגמור אותו ולהתחיל אותו. וכמובן, אני חייב תודה מיוחדת לגלעד קרן, שברוב תבונה הוביל את החוק הזה עד הלום, ועל כך הוא ראוי לתודה ולהערכה. אני רוצה להודות לצוות העובדים של הוועדה, מנהלת הוועדה, גברת יפה שפירא, גברת שוש אזולאי, חלי, ובקיצור, כל הצוות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עושים עבודת צוות, וזאת ההזדמנות שלי מעל במה זאת להודות להם לא רק על החוק הזה, אלא על כל התקופה שעבדתי ביחד אתם. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. וזאת ההזדמנות גם להודות לך על כל העשייה שלך והצעות החוק הרבות שהעברת בתקופה הזאת. תודה. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011> [מס' כ/365; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 16730; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט יציג לנו את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג לנו את הצעת החוק, בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011. הצעת החוק הוגשה ביוזמתה של ועדת הבחירות המרכזית. היא מציעה לערוך מספר תיקונים בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] בנושאים שונים, שהם פרי ניסיון שהצטבר במערכות הבחירות האחרונות. <היו"ר מגלי והבה:> רק רגע. חברות הכנסת וחברי הכנסת, נא לשבת או לשוחח במקום הראוי לכך – לא כאן. תודה. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בין התיקונים מוצע לאפשר צירוף קלפיות, עריכת שינויים ברשימת מועמדים, איסור החלפה וכדומה. הצעת החוק גם קובעת הוראות בדבר סידורי הצבעה לשוטרים ולאנשי שב"כ באופן שימנע את חשיפת זהותם של עובדי השב"כ. במסגרת הכנת הצעת החוק – חברי מיהדות התורה, חברי מיהדות התורה. <היו"ר מגלי והבה:> כן, נא לשבת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חברי מיהדות התורה, אני רוצה לדבר אליכם עכשיו. במסגרת ההכנה של החוק נתברר שבקלפיות של אנשים המוגבלים בניידות נעשה שימוש לרעה, בין היתר על-ידי שדרן תקשורת שביום הבחירות הסביר לציבור שאין כל בעיה, מספיק שתבואו לקלפי ותגידו שאתם מוגבלים וייתנו לכם להצביע. הדבר הזה גרם להיווצרות תורים אדירים. לא מדובר בקלפיות, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת מקלב – חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת גפני, אני מבקש שתקשיבו לי. לא מדובר בקלפיות של אנשים נכים, מדובר בקלפיות של אנשים המוגבלים בניידות. אדם קשיש, שקשה לו ללכת, הוא מוגבל בניידות. אשה אחרי לידה שהיא מוגבלת בהליכה, היא מוגבלת בניידות. כל האנשים האלה רשאים להצביע בקלפי הזאת. כל מה שאנחנו מבקשים זה למנוע מאנשים שאין להם כל בעיה להשתמש בקלפי בלי שהם יצטרכו לשלם על כך אם הם מרמים. לכן, ההסתייגויות שלי – בואו נאמר ככה: יכולנו להעביר את זה בוועדה כי היה רוב, אלא שהיתה בעיה שאנחנו רצינו לברר עם ארגוני הנכים, שהם לא יגידו שפגענו בהם. לכן, זה נרשם כהסתייגות שלי ולא הוכנס לגוף החוק עצמו. זה חוק שמקובל. הסעיפים האלה מקובלים על כולם – משרד המשפטים, ועדת הבחירות המרכזית, חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. כי בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים זה רק דבר אחד, שאדם שאומר: אני מוגבל בניידות, יצהיר על כך. אם יתברר שהוא שיקר, אפשר יהיה להעמיד אותו לדין, כדי שאנשים לא ינצלו את הקלפיות האלה לרעה. זה גם חל על קשישים. אין אף אחד, שאתם דואגים לו, שלא מוגבל בניידות, כי הרי אתם לא רוצים לעודד אנשים שירמו. לכן, אני מבקש להצביע בעד ההסתייגויות שלי ובעד החוק בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה כבר עכשיו להודות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סליחה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני הייתי בישיבה ולא כולם הסכימו אתך ודיברו גם נגד ואמרו שאדם צריך להצהיר את זה וצריך להזדהות ולהגיד עכשיו שכך וכך – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גם ככה הוא צריך להזדהות, רק ההבדל הוא בין כך שהוא בא ואומר: אני מוגבל בניידות, והוא צריך להזדהות בכל מקרה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מי יקבע את המוגבלות שלו? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אף אחד לא צריך לקבוע. הוא חותם שהוא מוגבל בניידות והוא מצביע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה "מוגבל בניידות"? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מוגבל בניידות זה כל אדם שקשה לו לעמוד בתור. כל אדם שקשה לו לעמוד בתור והוא אומר: אני מוגבל בניידות שלי. זה הכול. ולכן, אני מבקש לקבל את שתי ההסתייגויות שלי, לדחות את ההסתייגות של חבר הכנסת טלב אלסאנע, שהיא הסתייגות דיבור בלבד, ולאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> אז אדוני רוצה שנצביע על ההסתייגויות שלך? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בוודאי. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. חברי חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף בהצבעה, נא לשבת. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגויות להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011. לסעיפים 1–8 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–8 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, סעיפים 1–8 עברו בקריאה שנייה. אנחנו ממשיכים לסעיף 9 – הסתייגותו של חבר הכנסת דוד רותם. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 6 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לסעיף 9 נתקבלה. <קריאה:> אתה פוגע בנכים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא פוגע. <קריאה:> כן פוגע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה מצביע נגד? <היו"ר מגלי והבה:> כן. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, נגד – 6. אם כך, אני קובע שההסתייגות התקבלה. אם כך, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף 9, כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תיכף יושב-ראש האופוזיציה. מילא אם היה מעיר את זה השר, הייתי מבין את זה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – צריכים להירשם כנכים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. היה בהנהלת הקואליציה. שיחזירו את זה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 9, כולל ההסתייגות, התקבל בקריאה שנייה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה שנייה על סעיפים 10–13, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 10–13 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 10–13 נתקבלו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מוחה. לא מצביע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה, אתם צודקים. תפרשו – – – <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיפים 10–13 התקבלו בקריאה שנייה. למה אתם מפריעים באמצע ההצבעות? אחרי סעיף 13 – חבר הכנסת רותם, אתה מצביע? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> על ההסתייגות של חבר הכנסת רותם – אחרי סעיף 13 – אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הקואליציה החליטה נגד. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, תצביע מה שאתה מבין. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מישהו שיקר, אז – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. זה לא נוגע ל"שיקר". בוא תצביע נגד, אורי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בעד. <משה גפני (יהדות התורה):> הנהלת הקואליציה החליטה נגד. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – שלי, שלי. של סיעת הליכוד. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 2 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לאחרי סעיף 13 נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, שני מתנגדים. אם כך, אני קובע שההסתייגות התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 13, כולל ההסתייגות לאחרי סעיף 13, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות לאחרי סעיף 13 שנתקבלה – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות לאחרי סעיף 13 שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14. אם כך סעיף 13 התקבל, כולל ההסתייגות. ההסתייגות לאחרי סעיף 13 התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 14. ההסתייגות של חבר הכנסת טלב אלסאנע – הוא לא נמצא, לא נצביע עליה. נצביע כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 14 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 14 נתקבל. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 14 עבר בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. חבר הכנסת רותם, אפשר להצביע בקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> יושב-ראש הקואליציה, מה יהיה בסוף אם אתה לא תהיה בהצבעה? נא לא להפריע. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שלישית, כמובן כהצעת הוועדה, כולל ההסתייגויות שהתקבלו. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59), התשע"א–2011, התקבלה והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – אתה מבלבל בין החוק הזה לבין חוק שירות לאומי – – – <הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/580).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום שנקבע לנו: הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק, אדוני שר ההסברה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. בבקשה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011, בשמו של עמיתי שר המשפטים יעקב נאמן. מטרתה העיקרית של הצעת החוק המוצעת היא לייעל את עבודת בתי-הדין לעבודה. ההצעה באה, בין היתר, ליישם את המלצות הוועדה לבדיקת בתי-הדין לעבודה, בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר. הוועדה נדרשה לבדוק את מבנה ותפקוד מערכת בתי-הדין לעבודה, ובכלל זה שאלות הנוגעות להרכבו, מעמדו וסמכויותיו של בית-הדין לעבודה. בתיקון נכללות גם המלצות ועדת-אליאסוף, אשר אומצו בחלקן גם בדוח ועדת-זמיר. ועדת-זמיר הגישה בחודש דצמבר 2005 דוח המציג את המצב הקיים בבתי-הדין לעבודה וכולל שורה של המלצות לשיפור תפקוד בתי-הדין לעבודה, באמצעות תיקון הוראות חוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט–1969. עיקרי החוק המוצע הם ייעול הליכים באמצעות צמצום הרכבים והרחבת סמכויות הרשמים; הסדרת נושא נציגי ציבור – מינוי, הכשרה, כהונה ואמצעי משמעת; הסדרת מתן הכרעות בהרכב מורחב בתיקים מסוימים או בדן יחיד; צמצום ערעור על החלטות ביניים; עיגון הקביעה כי ניהול בתי-הדין יהיה בידי מנהל בתי-המשפט. לעניין נציגי הציבור בבית-הדין, מוצע לשכלל מנגנון זה. לפי הצעת החוק, תוקם ועדה מיוחדת בהרכב מקצועי שתמליץ על מינוי נציגי הציבור. כן מוצע לשנות תנאי הכשירות של נציגי הציבור ולקבוע דרישה לניסיון או ידע בתחומי העבודה או הביטחון הסוציאלי. בנוסף, מוצע לקבוע הוראות בדבר גילם ותקופות כהונתם של נציגי הציבור ובדבר העברת נציג ציבור מתפקידו במקרים של הפרת כללי אתיקה או התנהגות שאינה הולמת. צמצום הרכבים והרחבתם – מוצע מטעמי ייעול להנהיג שינויים בהסדרים הקיימים לגבי שיתוף נציגי הציבור בהליכים המתבררים בפני בתי-הדין לעבודה. בצד זו תהא שמורה לנשיא בית-הדין האזורי הסמכות להורות על הרחבת הדיון באופן שייכללו בו גם נציגי ציבור או שופטים נוספים. במטרה לייעל הליכים ולמנוע ריבוי ערעורי ביניים שיש בהם סרבול ההליכים ועיכובם, מוצע לקבוע אמות מידה למתן רשות ערעור על החלטות ביניים בהליכים אזרחיים. לשם ייעול הדיון, מוצע להרחיב את סמכויותיהם של הרשמים בבתי-הדין האזוריים בכל תובענה כספית שבין עובד למעבידו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו עד לסכום של 39,200 שקלים, ולמעט תובענות בעניין פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה או פיצויים אחרים. כאמור, מוצע להסדיר את סמכותו של שר המשפטים לקבוע את סדרי המינהל של בתי-הדין לעבודה ולהוסיף הוראה המקנה למנהל בתי-המשפט סמכות לגבי סדרי המינהל של בתי-הדין לעבודה, בדומה לזו המוקנית לו ביחס לבתי-המשפט הכלליים. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, על מנת שתועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר ההסברה יולי אדלשטיין. נרשם להתייחסות לחוק חבר הכנסת – כמובן שלא נמצא כאן. ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, כי יש לו הכרזות שלא מחייבות הצבעה. בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מזמין את יושב-ראש ועדת – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> זה עובר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר מגלי והבה:> כן. כמובן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא תועבר – טוב שהיית פעם סגן יושב-ראש, אדוני – לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה גם על הצעת החוק וגם על הסיוע כאן. תודה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת. אני מבקש להודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת ש"ס: בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת דוד אזולאי, שמסיים כהונה מוצלחת וחשובה כיושב-ראש הוועדה, יכהן חבר הכנסת אמנון כהן. בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת אמנון כהן יכהן חבר הכנסת דוד אזולאי. בוועדת החוץ והביטחון – במקום חבר הכנסת אמנון כהן, שכיהן כממלא-מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת דוד אזולאי כממלא-מקום קבוע. בוועדות המשותפות לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט, והן שתיים: בוועדה המשותפת לדיון בהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25) – מ/541, ובוועדה המשותפת לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990 – בשתי הוועדות האלה יכהן חבר הכנסת דוד אזולאי במקום חבר הכנסת אמנון כהן, מטעם ועדת הכלכלה. בוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע–2010, יכהן חבר הכנסת אמנון כהן כחבר מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה במקומו של חבר הכנסת דוד אזולאי, והוא יכהן גם כיושב-ראש הוועדה המשותפת. חבר הכנסת דוד אזולאי ימשיך לכהן כחבר בוועדה המשותפת, אך הפעם יעשה זאת מטעם ועדת הכלכלה, במקומו של חבר הכנסת אמנון כהן. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, שהציג לנו את ההכרזה. כמובן שההודעות שלך אינן מחייבות הצבעה. חברי חברי הכנסת, היה לכם יום ארוך. אם כך, אני מודיע שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ג באייר התשע"א, 17 במאי 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה לכם. <הישיבה ננעלה בשעה 21:04.>