דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ב
ישיבה רמ"ח
הישיבה המאתיים-וארבעים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"ב בסיוון התשע"א (14 ביוני 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
דוד רותם (ישראל ביתנו): 5
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 8
יריב לוין (הליכוד): 8
מגלי והבה (קדימה): 10
השר זאב בנימין בגין: 11
אברהם מיכאלי (ש"ס): 12
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 12
איתן כבל (העבודה): 13
ציפי חוטובלי (הליכוד): 14
שלמה מולה (קדימה): 15
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 15
סעיד נפאע (בל"ד): 16
רוברט טיבייב (קדימה): 17
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 18
דב חנין (חד"ש): 19
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 19
אורי אורבך (הבית היהודי): 21
עינת וילף (העצמאות): 22
השר זאב בנימין בגין: 25
חילופי גברי בוועדות הכנסת 37
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 38
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 38
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 38
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40) (הגבלת זכות המנהל הכללי להיבחר), התשע"א–2011 38
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 39
שעת שאלות 41
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 42
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד: 42
ציפי חוטובלי (הליכוד): 44
איתן כבל (העבודה): 47
שלמה מולה (קדימה): 49
סעיד נפאע (בל"ד): 51
אברהם מיכאלי (ש"ס): 56
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר בגין, חברי חברי הכנסת, ואם תיכנסנה חברות כנסת – חברותי, היום יום שלישי, י"ב בסיוון התשע"א, 14 ביוני 2011 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 53), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103) (התנאים להעברת רשיון רכב), התשע"א–2011, של חבר הכנסת גדעון עזרא וקבוצת חברי הכנסת.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת בליז בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים, דרכוני שירות ודרכונים לאומיים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכירת הכנסת.
אדוני השר וחברי חברי הכנסת, הרשו לי לברך את 130 הצוערים בקורס קציני משטרת ישראל. לנו, לכנסת, יש עניין במחזור הזה באופן מיוחד, שכן שניים מביניהם הם צוערים אנשי משמר הכנסת, דוד אלקריף ומעיין אלמליח. ברוכים תהיו כולכם בבואכם לכנסת, וברוכים צוערים מטעם משמר הכנסת המארחים אתכם כאן היום, גם אם הם עושים את זה באמצעותנו.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף בנאומים בני דקה, נא להצביע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
נגד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אפשר להצביע באיזו דרך שרוצים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דוד רותם, שכן לא יעלה על דעתי שאין לו מה לומר היום, אחרי מה שאני אמרתי. ואחריו, באופן אוטומטי, חבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר מכן אנחנו נמשיך את – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כמובן, אחמד טיבי צריך לדבר אחרי, כפי שעולה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האיזון הוא תמיד אצלי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא עולה בדעתו של אדוני שאין לו מה להגיד על מה שאני אגיד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהכירי את הנפשות הפועלות, קרוב לוודאי, כן. לעניין זה, אבל הדעות יכולות להיות לרוחב הלוח. בבקשה, אדוני.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, באיזשהו כנס מיותר שהתקיים היום בכנסת, ובזמן האחרון מתקיימים רבים כאלה, אמר מי שאמר את הדברים הבאים: מי שהופך את – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אמרתי. למה אתה אומר "אמר מי שאמר"?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה לא שעת שאלות ליושב-ראש הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אבל בהחלט אדוני צריך לדאוג תמיד לגאול עולם ולדבר דברים בשם אומרם, בין שאתה מסכים או מתנגד, אבל אין כאן – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני מנסה לגאול עולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שלא יחשבו, חלילה, שאחמד טיבי אמר אותם, או שהשר בגין או מישהו אחר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אמר יושב-ראש הכנסת, כי מי שהופך את השירות הציבורי לקרדום לחפור בו, לזירת התגוששות או לכלי ניגוח פוליטי, פוגע בו ומערער אותו. עלינו לשמור על קדושת השירות הציבורי כמשקף בהרכבו את כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, גם אלו שהמדינה פטרה אותם באופן רשמי וממוסד משירות צבאי.
יש לי הרושם, אדוני היושב-ראש, שיש שתי אפשרויות: או שאדוני לא קרא את החוק, ויותר גרוע, שאדוני לא הבין את החוק. החוק שאנחנו עוסקים בו מדבר על מצב שבו שני מועמדים, בתנאי כשירות זהים, הגיעו לקו הסיום, ואז צריך להכריע בין שניהם. בשלב זה, מי ששירת שירות צבאי במשטרת ישראל, במג"ב, או שירות לאומי, זכאי שהמדינה תיתן לו יחס עודף, משום שהוא הקריב שלוש שנים מחייו למען המדינה הזאת. לא מספיק לתת לו תמלוגים וכסף, משום שמגיעות לו זכויות יתר במדינה. זה לא עניין של להשתמש בשירות הציבורי כקרדום לחפור בו.
דבר נוסף, אדוני, אולי יעיר לי אדוני איפה המחוקק פטר חרדים, ערבים, משירות צבאי?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אם אדוני ימצא לי סעיף כזה, אני אתנצל על כל מה שאני חושב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קודם כול, אינך צריך להתנצל על שאתה מביע את דעתך. אני רק רוצה לומר לך, שזכיתי גם להיוולד לפני קום המדינה. זכיתי להיות נער צעיר, ילד אפילו, בזמן מלחמת השחרור, במצור בירושלים, וכאשר קמה המדינה החלום היחידי שהיה לי, שתינתן לי הזכות להיות חייל בצה"ל, שתינתן לי הזכות לשרת את עמי ומולדתי ולשמור על ביתי יחד עם שאר חיילי צה"ל. אני לא ראיתי את זה כאיזשהו דבר שמזכה אותי בתגמול נוסף. עצם הזכות שנתנו לי להיות בצה"ל היה גולת הכותרת בחיי, אני מוכרח לומר. גם זכיתי להיות קצין, שזה היה חלום נוסף, אבל זה לא דבר הכרחי. אני מאוד מודה לך על דבריך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ולכן, אדוני, אנשים כמוך הפכו למיעוט במדינה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. אני לא יודע מה עשינו במשך כל כך הרבה שנים כאשר הצלחנו להחזיק מעמד ולבנות מדינה לתפארת, לפני שהיו מי שידאגו באמת לזה. רבותי חברי הכנסת, תודה. אני לא משתתף בוויכוח. בוודאי השר בגין ישיב.
כבוד חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – יריב לוין, ולאחר מכן מישהו ממפלגת קדימה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, גם על דבריך בבוקר. בשבוע שעבר התייחסתי בפרק ב' בתגובה על הצעתה ההזויה של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, לאסור על המואזין להשמיע את קולו בבתי-תפילה, במסגדים, בערים מעורבות, והצעתי אלטרנטיבות כפעולות תגמול, באותה מידה של גיחוך.
השבוע התבשרנו על הצעה נוספת של ישראל ביתנו, של חברת הכנסת בשם ליה שמטוב, שאומרת שהפלסטינים התרגלו לגז שצה"ל יורה לעברם, ולכן היא הציעה שצה"ל יתחיל להשתמש בגז משלשל. שהפלסטינים יתחילו לשלשל, אמרה חברת הכנסת ליה שמטוב בשם ישראל ביתנו.
אדוני היושב-ראש, בין אנסטסיה הסותמת לליה המשלשלת, אני לא יכול להשתחרר מהרושם שהעצירות במוח של ישראל ביתנו גורמת להם לשלשל מהפה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. היום יש עדיפויות לסגני היושב-ראש וליושבי-ראש הוועדות. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אדוני היושב-ראש, מי שתורם למדינה, צריך לקבל ממנה, ולא הפוך, כמו שזה היום. מי שלא משרת, מי שמתחיל ללמוד בגיל 18 ויוצר לעצמו את היתרון, אחר כך אנחנו גם מוצאים אותו מקבל העדפה כשמגיעים לחפש עבודה. לא יכול להיות שאדם ששירת שלוש, ארבע שנים בצבא, ואחר כך השלים את לימודיו, יגיע בגיל 28 או 29, ואז יאמרו לו: לא, אדוני, אתה תעמוד ותחכה בתור, כי ישנו כאן אדם בן 23 או 24 שגמר ללמוד, והוא נכנס לפניך.
אני רוצה להזכיר, אדוני, שכשיבוא אותו אדם בגיל 28, זה שלא שירת בצבא כבר יהיה עם תואר שני, ולכן גם יהיה לו יתרון בכישורים. כך שהמינימום המתחייב שאפשר לעשות הוא לתת העדפה ליוצאי צבא בעבודה, ולא לקפח אותם לעומת אלה שלא משרתים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<יריב לוין (הליכוד):>
ואני אומר לחבר הכנסת טיבי: תשרתו, תתרמו – תקבלו, ואם לא תשרתו – לא יעזור שום דבר, לא תקבלו ולא תשתלבו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת לוין, נאה דורש. למה לא נקבע שחיילי צה"ל יקבלו משכורת? למה לא נקבע שיוצאי צה"ל יקבלו שלוש שנים לימוד חינם באוניברסיטה? השירות הציבורי הוא לציבור כולו, וברגע שאתה יוצר איזושהי העדפה, אתה יוצר מצב שבו יכולים – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – למי שמשרת את הציבור – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מתווכח, הציבור ישפוט. אני רק רוצה לומר לכם, רבותי: אנחנו חיים במדינה זו בבעיה לאומית קשה ביותר, ומדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, תמשיך וחייבת להמשיך להיות דמוקרטית כדי שתוכל להוכיח לעולם כולו שאין שום פער, וניתן לגשר בין האמירה "מדינה יהודית" ל"מדינה דמוקרטית". עכשיו, האם אנחנו צריכים להפוך את השירות בצה"ל של האנשים היקרים האלה לזירת תגמולים? אני חושב שיש פה איזושהי אי-הבנה. דרך אגב, 60 שנה נמנענו מזה. אני באמת רואה איזה דור חדש שמגיע אלינו – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
60 שנה – – – לא היו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אלדד, היה כנראה היגיון בזה. בכל זאת, היו ב-60 שנה האלה כמה ראשי מדינה מהצדדים השונים, אתה מבין? היו, היו גם – מורה ורב להרבה מהם היה גם אדם שאתה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא היתה העדפה מתקנת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אני לא מבין בכלל איך יכלה המדינה להתקיים עד שהגעת הנה, אני אומר לך, איך הצליחה להתקיים. מאמרך, חבר הכנסת אלדד, מאמרך ב"חכימא" הוא מדהים, אף-על-פי שיכולים לא להסכים אתך.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
כל – – – אבא שלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע. אני קראתי את "דברי הימים" במקור. אני הייתי הולך מול משרדו של בן-גוריון בתחילת רחוב אבן-גבירול, ולוקח אותו – לא נותן, יוצא מהגימנסיה ולוקח את הראשון שהזדמן לי, אם לא השיג אותי מישהו.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
זה לא המקור, זה הגרסה של אבא שלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, "דברי הימים", "דברי הימים". חבר הכנסת מגלי והבה – בבקשה, אדוני. אחריו אנחנו עוברים – חבר הכנסת מיכאלי.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לפטנט יפה של האוצר ואגף התקציבים והשיטות שבהן הוא מנסה לשטות בכנסת ובנבחרי הציבור. רק לא מזמן, פחות מחצי שנה, העברנו תקציב דו-שנתי. אנחנו היום נדרשים בוועדת הכספים למשך שעתיים בערך, כדי להעביר מסעיף לסעיף, זאת אומרת סעיפים מנופחים, שאז האוצר הכניס אותם כצורך, כדרישה, ואושרו בכנסת הזו, ועכשיו הוא בא ואומר: אנחנו צריכים להסיט את הסעיפים האלה למקומות אחרים. ואחת הדוגמאות המבישות, אדוני היושב-ראש, שרצו להסיט 180 מיליון שקל מהתקציב שיועד כפיצוי לניצולי השואה, ועוד תקציבים אחרים שאנחנו, שראינו את הסעיפים האלה, נדהמנו: הכיצד מדינה ואוצר יכולים להתנהל בצורה כזו, כאשר מי שנפגע, דרך אגב, היום, מאי-העברת התקציבים, זה מענקי האיזון, הרשויות המקומיות, השכבות החלשות, ואותם נערי אוצר ואותו שר אוצר ממשיכים לשטות בעם הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי. חבר הכנסת מיכאלי, ולאחר מכן אנחנו נעבור לשיח' אברהים צרצור.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני יכול להתערב?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה יכול להתערב מתי שאתה רוצה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני לא חושב שזה נאה לומר בכנסת כאן – חבר כנסת השתמש בכינויים כאלה כלפי פקידים נאמנים במשרד האוצר.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<השר זאב בנימין בגין:>
הם אנשים מבוגרים, בשלים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, שמעתי בקשב רב את חבר הכנסת מגלי. הוא, נדמה לי, התריס כלפי הדרג הפוליטי לא – – – אחרת הייתי – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
– – – נערי האוצר.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – – אני דיברתי על השר, לא על הפקידים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אמרת "נערי האוצר" מוטב, כאשר הם לא נמצאים פה, והם לא – כאשר זה לא מדובר, צודק השר בגין. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, פורסם לפני כמה ימים שאביו של יונתן פולארד, שיהיה בריא, רפואה שלמה – אני מבין שבמצבו הרפואי מבקשים מאתנו, מממשלת ישראל, שנלחץ שוב ושוב על ממשלת ארצות-הברית לפחות לשחרר אותו לביקור חולים אצל אביו בימיו האחרונים, ואנחנו ככנסת מצטרפים לבקשה הזו. רק צריך לפתור את הפרוצדורה, שאני מבין שעדיין לא נפתרה, מי אמור לפנות, כדי שהדבר הזה לא ייתקע. ואני מבקש מהכנסת לקרוא למי שאמור לטפל בזה, שיטפל בזה מיידית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת כבל.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, המושג "תג מחיר" הפך לאחרונה סיוט לגבי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים. לצערי הרב, לאחר כל אירוע שבו כוחות הביטחון מנסים לפנות איזשהו קרוון שמקימים מתנחלים באיזשהו מקום, אז באופן אוטומטי המתנחלים הברוטליים האלה מפנים את זעמם וכעסם כלפי פלסטינים חפים מפשע. הם שורפים שדות, הם עוקרים עצי זית, והם גם מנפצים מצבות וגם תוקפים פיזית חפים מפשע, ילדים ונשים – וכלה בשרפת מסגדים. לפני כמה חודשים נשרף מסגד בכפר-יאסוף. לצערי הרב, החקירה הסתיימה ללא תוצאות. רק לפני שבועיים נשרף עוד מסגד בכפר אל-מרייר באזור רמאללה. החקירה, לצערי הרב, לא הגיעה לשום מקום. אני מאוד מבקש מכוחות צה"ל, ממדינת ישראל, מממשלת ישראל, לעשות הכול כדי להפסיק את הברוטליות הזו של המתנחלים האלה ולהפסיק את ההתנכלות שלהם כלפי אוכלוסייה פלסטינית חפה מפשע. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רוצה, בהזדמנות זו, לברך את שגריר אתיופיה בישראל, הנמצא אתנו כאן ביציע, ברוך הבא. הואיל ואינך אורח, אתה בארץ, אז אנחנו לא מוחאים כפיים, כי בדרך כלל אנחנו מוחאים כפיים רק לאנשים אשר באים אלינו בצורה מזדמנת, ואתה הרי בן-בית אצלנו, כשגריר ארצך החשובה במדינתנו, ברוך הבא.
רבותי, אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא רוצה לגעת בנושא שבו התקיים הדו-שיח בין היושב-ראש לבין חבר הכנסת רותם, אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, גם כראש שדולת המילואים: אני חושב שיש ערבוב תחומים מובהק בין העניין של העדפה מתקנת לחיילים לבין כל הנושא שנוגע להעדפות כאלה ואחרות מול אוכלוסיות שגם לא נקראות לשרת במדינת ישראל, מהסיבות המובנות. אני מציע, בכלל, שנקיים כאן, במליאה – זה נושא ששווה לקיים סביבו דיון כאן, במליאת הכנסת, ואני מקווה שהמליאה תהיה מספיק מלאה כדי לקיים אותו, כי זה נושא אמיתי, גם לאוכלוסייה היהודית ובוודאי לכל מי שגר כאן וחלק מהחברה במדינת ישראל.
אבל, ברשותכם, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אבל תודה גם, בראש ובראשונה לחבר הכנסת אורי אורבך: אנחנו השתתפנו היום, חלק מחברי הכנסת, לקראת שבוע הספר, באירוע חגיגי באולם שאגאל, באמת, יוצא מן הכלל, שבו חזרנו אל מקורות ילדותנו, וחברי כנסת נתבקשו, כל אחד על-פי טעמו הוא, לקרוא שיר או סיפור או קטע מחייו. ואני רציתי בהזדמנות הזו להודות לכם, כי לרגע אתה בבניין הכנסת שיש בו מחלוקות, והמחלוקות הן חלק מרכזי ואפילו רצוי ממנו, ולרגע מצאנו את עצמנו כל אחד עם הריחות שלו, עם הניחוחות שלו, אומר את הדברים. ובאמת יישר כוח לכם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מזמין את חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – את חבר הכנסת מולה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מצטרפת לברכות לחבר הכנסת אורבך וליושב-ראש על האירוע המקסים לכבוד שבוע הספר.
אבל היום קרה דבר נוסף: שדולת ארץ-ישראל הצליחה סוף-סוף להיכנס לקבר יוסף, אחרי שבמשך תקופה ארוכה נעשו מאמצים.
אדוני היושב-ראש, היה לך חלק מאוד גדול בביקור הזה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הכול עבר בשלום, ברוך השם.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – ואני רוצה להודות לך על כל המאמצים. הנה, אנחנו חיים ושלמים. אני חושבת שיש מסר חשוב מאוד בביקור הזה. הביקור הזה הוא לא ביקור מתריס, הוא ביקור שרוצה להחזיר לנו את הזכות הבסיסית ביותר לבקר בקברי אבות, את הזכות הבסיסית ביותר לחזור למקום שבו הכול התחיל: שכם, המקום הראשון שאליו מגיע אברהם אבינו כשהוא מגיע אל הארץ והמקום שבו הובטחה הארץ הזאת. אנחנו שייכים לארץ הזאת, ומתוך הקריאה הזאת שיצאה מהשדולה אני מקווה שייפתח פתח אמיתי לביקורים סדירים, באור יום, לא כגנבים בלילה, לכל מי שבא ומבקש להתפלל בקבר יוסף, ושיהיה באמת המהלך הזה לזכרו של בן יוסף לבנת, שמסר את נפשו ואת חייו כדי להיכנס ולהתפלל במקום הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי, וברוכים השבים. ראינו שאפשר לקיים את הסכמי אוסלו ככתבם, ביום – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל ראינו שאפשר לקיים את הסכמי אוסלו ככתבם, לא צריך ישר רק לדרוש מאתנו.
רבותי חברי הכנסת, אני הזמנתי את חבר הכנסת מולה. בבקשה, אדוני. האם אדוני רוצה שאקרא לו עוד פעם? אין לי בעיה. חבר הכנסת מולה, בבקשה. אחריו אנחנו צריכים לעבור למפלגה אחרת. חבר הכנסת אלדד, מה זה, מה אני מקפח אותך? אתה רשום. לא, כי בן-ארי וכצל'ה נרשמו אחרי זה, אבל אתה רשום פה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עיר ואם בישראל במרכז הארץ הפכה להיות עיר של פשע, של יריות. העיר הזאת, שמה לוד. ראש הממשלה ביקר בלוד. תקעו לנו בשופר ואמרו לנו: הנה, ממחר בבוקר ממגרים את הפשיעה, מביאים את לוד למסלול חיים נורמלי.
רק אתמול, אדוני היושב-ראש, נתבשרנו על משפחה שעומדת בפתח דלתה, יורים בה והיורה בורח. אם המשפחה נרצחה וראש המשפחה שוכב בבית-חולים עם פציעה קשה.
שמענו גם את השר לביטחון פנים, והוא הודיע לנו ואמר, לפני כמה שבועות הוא אמר: הדבר החשוב ביותר ללוד זה להחזיר את הביטחון העצמי של האנשים, שלא יפחדו. אדוני היושב-ראש, לא כך. מה שקורה בלוד, עיר ואם בישראל, מטריד, מתריס, מפחיד, ואני חושב שהכנסת צריכה להגיד את דבריה גם בהמשך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. שמעתי את ראש העיר, שהיה ראש המועצה שלך פעם.
חבר הכנסת אלדד, אני מתנצל. חשבתי שכל האיחוד הלאומי הגיע באיחור בגלל הסיור.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
יש לנו גם הופעה קבוצתית לפעמים, אבל לפעמים אחד אחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא שמתי לב ואני מתנצל. חבר הכנסת נפאע אחריו.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה. אני רוצה להתחיל בדברי שבח ליושב-ראש שלנו, ובאמת, בין השאר, בזכות התערבותך האישית התאפשר לנו היום לקיים ביקור, באבטחה מלאה של צה"ל, בקבר יוסף בשכם. שמונה חברי כנסת משדולת ארץ-ישראל, ואני יודע על רבים נוספים שרצו אבל בגלל לוח הזמנים, שהודענו רק ברגע האחרון, נמנע מהם.
ביקרנו שם, ומשם השמענו כמה קריאות. האחת מהן, שממשלת ישראל תתבע הסגרתם לאלתר של רוצחי בן יוסף לבנת. השנייה היא לחזור לנוכחות אזרחית וצבאית מלאה בקבר, כפי שנאמר בהסכמים, גם באותם הסכמים שאנחנו, לאסוני, קיבלנו עלינו; אבל אם קיבלנו, לפחות נוציא מתוק מעז, והחזרה צריכה להיות של אותם תלמידי ישיבה שלמדו בקביעות בקבר, בשמירה ישראלית ובאחריות ישראלית מלאה.
המסר שיצא משם היה שאפשר לבקר גם לאור יום, לא במחשך, והעולם לא התמוטט ולא היו מהומות. אני שמח שאפשר יהיה להמשיך לעשות כך גם בעתיד. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לכם. זה נקרא: יגענו ומצאנו, וגם נאמין שאפשר כל דבר שאנחנו רוצים.
בבקשה, חבר הכנסת סעיד נפאע. אחריו – טיבייב, ולאחר מכן אנחנו עוברים לרשימה המצורפת.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
חבר הכנסת רותם יצא אבל לוין עדיין כאן, ואני לא יודע אם הוא שומע אותי. אני כבר דיברתי עם השותף של חבר הכנסת רותם, שהצעת החוק הזאת תפגע דווקא באותם אנשים שמבקשים להיטיב אתם. ואכן, ישנו פטור בחוק גיוס חובה מ-1951, אשר האציל לשר הביטחון לפטור אנשים מטעמים מיוחדים. לכן, יש האסמכתה החוקית לעניין הזה.
בכל אופן, אני אדבר, חבר הכנסת לוין, על 1,500 אדם מאותם אנשים שגרים היום בעוספיא ובדאלית-אל-כרמל ללא חיבורי חשמל. אנחנו, ועדת הכנסת, לא מזמן דנו בטרגדיה שקרתה בעוספיא, אבל הימים מתגלגלים ואין מי שיפתור את – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני עוצר את השעון. אני בדקתי בעוספיא. החשמל לא ניתן בגלל שאין טופס 4, משום שהבתים לא חוקיים. זאת אומרת, אין פה עניין שאי-אפשר להעביר או מקפחים אותם. פה לא נותנים חשמל משום שהחוק לא מאפשר. צריך רק להתייחס, כי – – –
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבודו ממש קטע אותי בנקודה שבאתי להתייחס אליה. לא מזמן, כאמור, כל המדינה הזדהתה עם קיבוץ בית-אורן, והממשלה מצאה לה דרך חוקית, תוך זמן קצר, כדי לחבר את כל הבתים של בית-אורן.
אני מחזיק בידי מכתב שנשלח על-ידי תושבי דאלית-אל-כרמל בעקבות כנס גדול, אגב, שהיה שם, שמופנה לראש הממשלה ולשרים שונים. אני תקווה שהם יקראו את המכתב הזה, וטוב מוקדם מאשר מאוחר.
אגב, לגבי ההערה של כבוד היושב-ראש, הרי זוהי הבעיה, שניתן להכשיר אותם בתים כדי לקבל טופס 4 וקיים עיכוב בוועדות התכנון. לא מזמן שמענו – רק משפט אחד – שבגלל מחלה של מהנדס הוועדה באיזשהו אזור בצפון, אין דיונים בוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
לכן, העיכוב הזה יכול להביא – אני לא רוצה להשתמש במלה "אסון", אבל אמרתי את זה כבר ואגיד את זה במירכאות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת טיבייב, ואחריו – כצל'ה, שהוא חבר הכנסת הנכבד יעקב כץ.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. שבועיים עברו מאז הפעם האחרונה שדיברתי מעל הבמה הזאת על מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים. לצערי, המספרים רק ממשיכים לגדול. מיום 31 במאי ועד היום נהרגו בכבישי ישראל 21 בני-אדם; נפצעו יותר מ-135 בדרגות פציעה שונות. אני רק שואל: מה הממשלה עושה על מנת להילחם במספרים האלה? כל שבוע נהרגים אנשים, כל שבוע מתווספות משפחות שכולות, כל שבוע בתי-הקברות מתמלאים. אני שואל: עד מתי? מקום המדינה נהרגו 31,091 אזרחי מדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לך על כך שאתה מקפיד ולא מתעסק בפוליטיקה דווקא בנאום בן דקה, אלא מפנה את תשומת לב האומה כולה לאסון שמשותף לכולנו.
חבר הכנסת יעקב כץ, אדוני מכובדי, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. אתה לא תהיה מייד אחריו. כדי לאזן, אז חבר הכנסת חנין יהיה, ואחריו אתה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, גם אני רציתי לשבח את מדינאי ישראל ואת שרי צבא ישראל על החלת ריבונותם היום במרחבי ארץ-ישראל, כפי שראינו בסיור שעשינו בשכם, וזה העיקר. ראינו שכשחיילי צה"ל רוצים, אנחנו נכנסים לכל מקום, וכשמדינאי ישראל, ראש הממשלה ושר הביטחון מחליטים, אז יהודי מסתובב בכל מקום, וזה המבט הטוב והעין הטובה.
הדבר השני שרציתי לומר הוא לברך את הרמטכ"ל על חזרתו לנוסח המקורי, כפי שהוא החליט בעקבות ועדה שהקימו, שבתפילת "יזכור" ייאמר: "יזכור אלוהים את בניו ובנותיו", ולא כפי ששונה לאחר מכן: "יזכור עם ישראל". עם ישראל הוא עם הנצח, אבל הכוח המיוחד של מנהיגי ומפקדי עם ישראל במהלך הדורות היה הקריאה בשם ה' והידיעה שאנחנו, כמאמינים בני מאמינים, יודעים את הערך האלוקי של כל העשייה שלנו, כפי שקראו שמשון, יהודה המכבי – מי לה' אלי, אברהם אבינו, משה רבנו וכל הגיבורים במהלך הדורות.
אני מברך מפה את הרמטכ"ל על החלטתו הגדולה והחזקה, שמייצגת את המסורת של עם ישראל: יזכור אלוהים את בניו ובנותיו הגיבורים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמה קל וכמה נוח, במקום לעסוק בנושאים הרציניים שהעלה חבר הכנסת איתן כבל, להשתמש בסוגיית השירות בצבא כעילה נוספת לניגוח ולאפליה של הערבים.
שלוש שאלות: למי זה מועיל באמת? זה מועיל לחיילים? ממש לא. למי זה עוזר? זה עוזר למדינת ישראל? ממש לא. למי זה מזיק? זה מזיק לא רק לערבים, זה מזיק גם ליהודים, זה מזיק לכולנו.
עמיתי חברי הכנסת, אני קראתי היום בזעזוע על שישה אזרחים סורים נוספים שנרצחו באזור ג'סר-א-שורור. התיאורים של אלפי הפליטים שמגיעים לטורקיה הם תיאורים נוראים על מעשי דיכוי רצחניים, מעורר פלצות ממש. צריך לומר בצורה ברורה ששלטון לאומי איננו שלטון שמדכא את הלאום שלו ושלטון עממי לא יורה בבני העם שלו. דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי ורצח הוא רצח הוא רצח. רוחות השינוי באזור שלנו נושבות בעוצמה, רוחות של דמוקרטיה וזכויות אדם. הרוחות האלה בסופו של דבר ינפצו את כל המשטרים המדכאים וגם את כל הדעות הגזעניות, שטענו שדמוקרטיה לא תוכל לצמוח במרחב הערבי. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חנין. רבותי, חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. תסיים חברת הכנסת עינת וילף. לאחר מכן ביקש השר בגין לעלות ולהתייחס לכמה מהנושאים שהועלו בנאומים בני דקה. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו השבוע נקרא את פרשת שלח לך. פרשה מאוד מיוחדת, היא נקודת ציון קריטית בחיים ובתולדות האומה ועם ישראל, ובה חלק מהעם מחליט להפנות עורף להבטחה האלוקית של "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". עד כדי כך שהקדוש-ברוך-הוא אומר: "עד אנה ינאצֻני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי". יש פה ביטוי של חוסר אמונה ופגיעה בזכות אבותם. לעומת אלה שבגדו, שהיו רוב מכריע, לצערנו, באותה שעה, ישנה הבטחה היסטורית שאומר אותה משה רבנו. מי יבוא אל הארץ? "אם אתם תבֹאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה, כי אם כלב בן יפֻנה ויהושע בן נון".
כידוע, כלב בן יפונה היה משבט יהודה ויהושע בן נון מזרעו של יוסף, משבט אפרים. הם אלה שנוחלים את הארץ. מי שמכיר את מפת חלוקת הארץ יודע שבעצם הם נחלו את רוב רובה של הארץ. ארץ יהודה היא בעצם מירושלים בצפון ועד דרומה, באר-שבע, מדבר יהודה ואפילו באזור עזה. שבט יוסף, מנשה ואפרים – והיום היינו בקברו של יוסף – נחלתם מהקצה של בנימין, שזה באזור בית-אל ועד שיפולי הגלבוע, בעצם כל מרכז הארץ. מי שנאמן לארץ הזאת. מי שלא עושה את עצמו כחגב, בסופו של דבר ינחל את הארץ הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, בתור מומחה אני תהיתי, הרי היו שתי סדרות של מרגלים. אחת נשלחה על-ידי משה ואחרת נשלחה על-ידי יהושע. גם אצל יהושע היו מפקפקים, ואיש לא מדבר בהם סרה. מה ההבדל בין – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הרמב"ן עונה על זה בקצרה. הוא אומר שמרגלים עצמם – זאת לא הבעיה. ריגול הוא חלק מטכניקת ניצחון, מאיפה לכבוש, מאיפה לארוב, איפה נמצא הצבא החלש, איפה נמצא הצבא החזק. הרמב"ן עונה על זה באריכות בפרשה שלנו. הקלקול של המרגלים האלה היה שהם לא החליטו מאיפה לכבוש אלא החליטו אם צריך או לא צריך, אם כדאי או לא כדאי, ועל זה הם לא נשאלו. הם היו חיילים. חיילים, המשימה שלהם היא לנצח במלחמה ולמצוא את הדרך לנצח ולא להחליט אם יוצאים למלחמה או לא לצאת למלחמה. זה היה הקלקול. הרמב"ן עונה על השאלה שלך באריכות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שהגר"א, רבי אליהו, אומר שההבדל בין שניהם, שאלה של יהושע אמרו את זה רק ליהושע.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הם לא אמרו את זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם אמרו מה שהיה להם לומר על הסכנות, אמרו רק ליהושע, לא באו והוציאו דיבה, לא ריככו את לב העם, לא התחילו לפטפט מדי. זה נדמה לי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בדיוק הפוך, אמרו: נמס לב העם. אמרו שמשום שנמס לבבם אפשר לכבוש אותם בקלות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו כאלה שנאמר, נמס לבבם, והיו כאלה שבאו ליהושע. נדמה לי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש פסוקים מפורשים בספר יהושע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – צריך להביא את הכתוב. חבר הכנסת אורי אורבך, ובאמת כולנו פעם נוספת מבקשים לברך אותך על הרעיון שחזון ניתן להגשמה גם כאשר מדובר – זה דבר כל כך פשוט, שאף אחד מאתנו לא חשב עליו, והוא אדיר.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
תודה לך, אדוני, ולכל אנשי הכנסת.
קראתי בעיתון היום, ב"הארץ", על הוויכוח בעקבות החלטת הרמטכ"ל להחזיר את המלים "יזכור אלוקים" במקום "יזכור עם ישראל", ובתחתית הידיעה אפילו ראיתי את השורה, שלדעתי גם היא שורה סאטירית, וכתוב כך באתר האינטרנט: "'יזכור אלוקים' או 'יזכור עם ישראל', עשו 'לייק' בדף ה'פייסבוק' שלנו והצביעו בסקר".
אני מבין את הוויכוח פה, כי יש אנשים שמפריע להם בכלל אזכור של שם אלוקים, כי הם אנשים שהם אתאיסטים או האלוהים המטאפיזי לא קיים בעולמם, לעומת אנשים דתיים שהמלה "יזכור" מתחברת אצלם ישר לשם ה' והם לא רוצים את השינוי. זה ויכוח שנוגע בשורשי הקיום, ולעשות "לייק" בעד זה או בעד זה, זה קצת מגחיך את זה, כאילו באס.אם.אסים נקבע דבר שהוא בכבשונו של עולם.
ובכל זאת, אף שגם אני חש הרבה יותר קרבה ל"יזכור אלוקים", משום שהוא הזוכר הכול ואנשים, מטבעם לשכוח, אני חושב שאפשר למצוא ניסוח משותף ופשוט ונכון "יזכור אלוקים ויזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". אלו יזכרו והקדוש-ברוך-הוא יזכור, ואז נוכל להתווכח, כמובן, ויכוח ארוך מי יהיה קודם, כי בכל זאת אנחנו יהודים וצריכים להתווכח על משהו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורבך. חברת הכנסת וילף – בבקשה, גברתי.
<עינת וילף (העצמאות):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, השרים, חברי חברי הכנסת, אז אכן זה הוזכר כאן, אבל בעיני לא מדובר בדבר קל, זה דבר מקומם. פורסם היום על-ידי העיתונאי עמוס הראל ב"הארץ" שאכן הרמטכ"ל הודיע שהוא לוקח את הנוסח של "יזכור אלוהים" לאמירת "יזכור" ביחס לחללי צה"ל. בניגוד למה שאמר כאן חבר הכנסת כץ, הנוסח המקורי שחובר על-ידי ברל כצנלסון בעקבות אירועי תל-חי היה: "יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו". בעקבות כך חובר ה"יזכור" הציוני הארץ-ישראלי של עם ישראל, שהיה: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". הרב שלמה גורן, על דעת עצמו, החליט לשנות את הנוסח, אבל הדבר הזה נשאר. "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו" נשאר בטקסים, ורק לאחרונה, שוב על דעת עצמו, מנחה הטקס בהר-הרצל החליט לשנות את זה שוב.
הדברים האלה לא יכולים להישאר ברמה הזאת. מי שעושה את הזיכרון של הלוחמים למען מדינת ישראל זה עם ישראל, וטוב שבכנסת, באתר של הכנסת, קיים הנוסח המקורי הראוי והנכון של "יזכור עם ישראל". אם צריך להחליט, ראוי שהדבר יוחלט בכנסת, ולא יהיה עניין לאנשים בשטח, שיקבלו החלטות שאינן לפי הנוסח המקורי, הארץ-ישראלי והציוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת עינת וילף, השאלה רק מתי התחיל עם ישראל, האם הוא התחיל עם הקמתה של מפלגת מפא"י, ואז קבעו מאותו רגע מה שהחליטו – אז מתחיל. כי תפילת "יזכור" קיימת כמה שנים לפני תל-חי. אני מאלה שגדלו על תל-חי. האפוס של תל-חי – זה הפך לאתוס. עכשיו אני רק אומר לך שכאשר את אומרת שברל כצנלסון חיבר את זה – הוא בעל זכויות גדולות, ברל, אני לא אומר, אבל הוא חיבר את זה כאפליקציה ל"יזכור אלוקים" כי זאת תפילה.
<קריאה:>
יש אומרים כפרודיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת אומרת, אם "בראשית ברא" לא את השמים והארץ אלא את ברל כצנלסון, אני מבין, אז את צודקת. אבל אם בכל זאת – ברל כצנלסון גם הוא שאב מהמקורות. הוא שאב – כמו "המתמיד", שהקריא אותו היום בצורה נפלאה; "התדע מאין נחלתי את שירי". אני אומר לך שגם ברל כצנלסון שאב מהמקורות.
<עינת וילף (העצמאות):>
ודאי, אבל הנוסח הציוני של "יזכור" בטקסים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין לי ויכוח אתך.
<עינת וילף (העצמאות):>
– – היה "יזכור עם ישראל". זה שיש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין לי ויכוח על כך. לא הערתי לעניינך, זה ויכוח רציני ביותר. אני רק רציתי לומר שאני הגעתי לעולם כמה שנים לפנייך, ובאמת נולדתי מייד לאחר ברל כצנלסון. אבל, ברל, הוא גם שאב. היו לו מקורות יהודיים מאוד – – –
<עינת וילף (העצמאות):>
ברור, אבל מי שיצטרך להכריע לא יכול להיות לא הרמטכ"ל ולא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מאוד מודה. בטח הוויכוח הזה יהיה – חבר הכנסת כצל'ה, מה רצית? לא חבר הכנסת כצל'ה, חבר הכנסת כץ.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
רציתי לומר שיש כאלה שאין להם בעיה בין הנוסח הציוני לנוסח היהודי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הם גם יהודים וגם ציונים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אין על זה ויכוח. מה זה? אדם יכול להיות ציוני אדוק ויהודי אדוק.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
זה לא בסתירה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי שהוא לא בסתירה. כמו שאין סתירה בין יהודי ודמוקרטי, חבר הכנסת כץ. אין סתירה, אין סתירה ולא תהיה. אני מזמין את השר בגין.
<קריאה:>
יש סתירה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש סתירה, טוב. יש סתירה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
היהדות היא לא דמוקרטיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני כבוד השר. כבוד השר, אתה יכול לעלות על הבמה, אלא אם כן אתה רוצה להשיב להם באמצעים שלהם. אתה רוצה – הם השתמשו במיקרופון מהצד, אתה אומר: גם אני אשתמש.
<השר זאב בנימין בגין:>
במסגרת זו אני גם לא בטוח שאני אומר דברים דווקא – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מטעם הממשלה.
<השר זאב בנימין בגין:>
– – בשם הממשלה, אף-על-פי שנפל בחלקי היום להיות שוב תורן, בהיעדרו של שר המשפטים. ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, ליטול את נפשי בכפי, הייתי אומר שוב, ולהביע בפומבי הזדהות עם עמדתך, כפי שהובאה במשך הבוקר, לגבי חקיקה בנושא העדפת חיילים משוחררים בקבלה למשרות בשירות הציבורי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – שהיושב-ראש טועה, זה בסדר.
<השר זאב בנימין בגין:>
לא שמעתי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני מותר לו לטעות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אומר את דעתו. בדרך כלל, אדם חושב שדעתו צודקת.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני הרי לא – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא לא צריך – איך הוא אמר? אני לוקח את נפשי בכפי.
<השר זאב בנימין בגין:>
לא, אני התכוונתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא מייצג את הממשלה.
<השר זאב בנימין בגין:>
לא. חבר הכנסת רותם, כשאמרתי את זאת התכוונתי גם לקריאות הביניים שלך, אולי בעיקר. אבל היות שאני כבר מקבל אס.אם.אסים, או סליחה, מיילים, העתקים של מיילים, שבהם מגנים את כבוד היושב-ראש שלנו על דבריו מן הבוקר, אז לכן אני השתמשתי גם בצירוף הזה.
אני לא רוצה להשתמש בביטוי "יזכור עם ישראל", אני מבקש להזכיר לעם ישראל את העיקרון היסודי, ולהזהיר מפני התוצאות של הפרתו. ההנחה שנראית הגיונית: אין זכויות בלי מילוי חובות, היא הנחה מופרכת. היא עלולה להוביל אותנו לפינות בלתי מתקבלות על הדעת. חובתה של המדינה לספק צרכים מזעריים מסוימים של כל אזרחיה. ואם אנחנו נתחיל למיין בין החובות ובין הזכויות, אני חושב שהוויכוח הזה לא ייתם. וצריך להבין שיש חובות יסודיות שמוטלות על מדינה כן יהודית וכן דמוקרטית, ודווקא דמוקרטית ויהודית.
<קריאה:>
– – –
<השר זאב בנימין בגין:>
הנה, אני אמרתי: נתתי נפשי בכפי. גם קריאות ביניים כאלה. כן, גברתי.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – – מה שהוא אומר. הרי לא מדובר באיזו זכות יסוד בסיסית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת, היתה לך הזדמנות לדבר על העניין הזה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני אסביר. אני ודאי, אני נמנה – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
זה העדפה – –
<השר זאב בנימין בגין:>
העדפה, נכון.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – של אנשים שהם בני אותם נתונים – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
זאת האמירה, כן. אני מכיר את האמירה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
זה ערך השוויון בהתגלמותו.
<השר זאב בנימין בגין:>
בסדר, טוב. אני מביע את דעתי שהדרך להעדיף או להכיר תודה על-ידי העדפה מסוימת של יוצאי צבא איננה על-ידי מתן עדיפות בפרנסה, בעבודה, אלא על-ידי עדיפות יתר בזכויות שהם עשויים לקבל, כפי שאכן הממשלה מחליטה מפעם לפעם. למשל, במלגות ללימודים גבוהים, בתור דוגמה, או מענקי לימודים או כל מענק אחר, מענק הסתגלות, או כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, בהפקדה לקרן מסוימת שהיא מעין שכר תוך כדי השירות.
מהו הקושי? חברת הכנסת חוטובלי, מהו הקושי? אנחנו קבענו, סליחה, המחוקק קבע, לא הייתי שותף לחקיקה החשובה הזאת, שיש להגן על קבוצות חלשות באוכלוסייה על-ידי העדפה מתקנת של יכולתן לזכות במשרות בשירות הציבורי; של קבוצות חלשות, והן נמנו. צר לי לציין, בין הקבוצות האלה עדיין נשים, בוודאי נכים, נכללו עולי אתיופיה, ונכללו ערבים. אני חושב שלית מאן דפליג שמבחינה חברתית-כלכלית אכן אזרחינו הערבים הם בבחינת קבוצה חלשה, שצריך להעדיף אותה העדפה מתקנת, ואילו החקיקה הזאת המוצעת תשים לאל את החקיקה ההיא.
ואני שומע מה שאומרים לי: רק כאשר הם בתנאים שווים, ולך תדע איך משווים. אני מכיר ועדות מכרזים, ישבתי באחדות מהן, איך נותנים את הניקוד. אבל אני רוצה לציין, כדי לראות לאן הדברים מתגלגלים: אם בא יוצא צבא ובא נכה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הנכים הם מחוץ – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
אני יודע, אני שמח על מה שאמרת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – תועבר לקריאה ראשונה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני אשיב, אני אשיב. אני אשיב.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תקראו את החוק, אל תדברו סתם.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני אשיב, אני אשיב, אני אשיב, חבר הכנסת רותם, לאחר שקראתי את הנוסח המתוקן, ותראה לאן הגענו. נכה מגיע, והוא באותם תנאים עם יוצא צבא. באותם תנאים. הם זוכים לאותו ניקוד בוועדת המכרזים. והנכה הזה בתנאים שווים, הוא לא יזכה בעבודה, והחייל יוצא הצבא, שהוא איש מקבוצה שאיננה חלשה בדרך כלל, ככלל, הוא דווקא יזכה בעבודה? האם זה נראה? את ודאי, את ודאי, חברתי – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אתה לא קראת את החוק. בחוק כתוב – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
תרשה לי, תרשה לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פה מביעים את העמדה. חבר הכנסת רותם, לא מנהלים – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, תזמין דיון אצלך בוועדה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני אשיב, אני אשיב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אומר את דעתו.
<השר זאב בנימין בגין:>
רק רגע, נתתי את זאת בתור דוגמה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא – – – חוק שלי.
<השר זאב בנימין בגין:>
תן לי, תן לי. דודו, עשה לי טובה – חבר הכנסת רותם. חברתי חברת הכנסת חוטובלי, את הרי בעלת נטייה מובהקת לחקיקה חברתית, ואני מברך אותך על כך. אז הנה לך ההשוואה בין זה לזה, ואנחנו צריכים להגן כמיטב יכולתנו, וזו חובתה של המדינה לעשות את זאת, בין אם האיש מילא חובה זו או אחרת או לאו. אם הוא לא מילא חובה יסודית והפר את החוק, אז יתכבד וישב בבית-הסוהר.
להערתך, חבר הכנסת רותם, אני קראתי את הנוסח המתוקן שיצא מתחת ידיכם בוועדה, ועל-פיו – תקן אותי עכשיו אם אני מצטט לא נכונה – החוק לא יחול על נכים ששוחררו מצה"ל עקב נכותם. נכון. עכשיו, היות שקראתי נכונה, אני מבקש להביא בפני חברי הכנסת את המצב הבא: שני נכים – שני נכים ניגשים למכרז. שניהם לא שירתו בצה"ל. הנכה היהודי יקבל את העבודה והנכה הערבי לא יקבל את העבודה בגלל הנוסח שאתם קבעתם. מדוע? כי הנכה היהודי על-פי הנוסח המוצע משוחרר מצה"ל עקב נכותו, הנכה הערבי שוחרר מצה"ל עקב ערביותו. הרי לכם מצב. זה נראה לכם מתקבל על הדעת, חברי? אלא מה? אלא מה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה בדיוק הפוך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת רותם, עם כל הכבוד – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הוא אומר את דעתו. תקיים דיון.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא ביקש ממני לתקן אותו – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
שאלתי קודם, אמרת שזה הנוסח.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, אבל בנוסח הזה דווקא הערבי יזכה, כי הוא מקבל עדיפות לפי חוקים אחרים.
<השר זאב בנימין בגין:>
איך? איך? שניהם נכים. אחד שוחרר על נכותו – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אז הוא מקבל עליו גם את הערבי. הערבי – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – לא יודע מה עשינו כאן 62 שנה עד שהגעת אתה ויריב לוין עם חוטובלי לגאול את עם ישראל מכל צרותיו.
<קריאות:>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, רבותי, חבל באמת. זה ויכוח יותר מדי רציני. כבוד השר יסיים את דבריו.
<השר זאב בנימין בגין:>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסביר את המצב הפרלמנטרי ברגע זה. הצעת החוק הזאת הועברה לקריאה טרומית על-ידי ועדת השרים לחקיקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תדיחו אותי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא רוצה – – – אתה מלמד אותנו איך מנהלים מדינה.
<השר זאב בנימין בגין:>
על-ידי ועדת השרים לחקיקה הועברה, או היתה הסכמה שתועבר, אבל הוגש ערר לממשלה על ההחלטה הזאת של ועדת השרים לחקיקה. על-פי תקנון העבודה של הממשלה והקואליציה, כל עוד לא החליטה הממשלה אחרת, הערר תלוי ועומד וקיים. ולו תובא ההצעה הזאת לקריאה ראשונה לכנסת, חברי הקואליציה, על-פי התקנון והסדר המקובל, יצביעו נגד ההצעה הזאת, כל עוד לא שונה המצב. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. תם הדיון בעניין זה. אנחנו נקיים דיון רציני ביותר על עניין זה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – שהכנסת כפופה לתקנון החלטת הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, רבותי, אני לא לקחתי נפשי בכפי. אני יודע לאיזו מפלגה נולדתי, אני יודע מה תורתי. אני יודע שמהרגע שעמדתי על דעתי ומהרגע שקמה מדינת ישראל – הייתי בן תשע – כל חלומי היה להתגייס לצה"ל. אם לא היו מגייסים אותי משום שאני חולה או משהו, לא הייתי יודע מה לעשות עם עצמי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
היית עושה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זו היתה זכות גדולה – ברוך השם. אני אמרתי לך משהו?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, אני אומר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בטוח. אתה שירת כמו שצריך. אני רק אומר לכם, זה לא דבר, זה לא עניין שיבוא זה מול זה. במדינה שבה יש לנו בעיה קשה ביותר להוכיח – אנחנו, הרוב היהודי – שמדינת ישראל היא, גם על אפם וחמתם של רבים, מדינה שיכולה להיות יהודית ודמוקרטית. ולא יעזור לכל אלה מכאן ומכאן – ולא יעזור לכל אלה מכאן ומכאן, אנחנו, כל עוד נפשנו וכל עוד שייתנו לנו – נמצא פה האיש היותר – –
<איתן כבל (העבודה):>
יישר כוח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – היותר דואג לחיילי צה"ל, זה חבר הכנסת כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
יישר כוח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שאלתי אותו: אולי אני טועה – כי גם אני רוצה להעדיף חיילים. שמעתי כל מיני דברים שיש פה – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
לוקחים את המעטים המשרתים בתוכנו, 50% מהציבור לא משרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל יש אנשים שיש קונפליקט בין עמם – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
הם יצטרכו להגן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש אנשים שיש קונפליקט בין עמם לבין מדינתם, וזה דבר, אנחנו צריכים להביא אותם להבנה, שהקונפליקט הזה לא קיים. אנחנו צריכים להבין אותם.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אבל יש – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
זה לא מבטל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת לוין, אני מבין אותך. אני כבר בן 73, גדלתי לתנועה שאתה נולדת אליה. אני לא אשנה את דעתי. כנראה טעיתי כל חיי – לא חושב ככה. היה אחד מקרובי משפחתך, שהוא היה מורי ורבי, מפקד "אלטלנה" אליהו לנקין. ככה הוא לימד אותי. ככה הוא לימד אותי. רבותי חברי הכנסת, אני מאוד מודה לכם על כך שאפשרתם לי להתבטא.
אני רק רוצה לומר לכל חברי הכנסת שאני בטוח שהם שכחו דבר אחד: מחרתיים תיסגר הספרייה בקריית-שמונה, ואנחנו חושבים, ככנסת, וצריכים להביע את דעתנו מחר בצורה הברורה ולקרוא לראש הממשלה ולכל שרי הממשלה לדאוג לכך, קודם כול, שהגזירה תבוטל, שאנחנו נבטל את הרעה הזאת. לא יכול להיות שבקריית-שמונה, בבחינת: העיר עשתה את שלה, העיר יכולה ללכת, לא תהיה ספרייה שם, כי היא הספרייה היחידה. אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת מחר להרים קול גדול למען המשך קיום הספרייה בקריית-השמונה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אפשר להצביע?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו לא יכולים להצביע, זה לא על סדר-היום.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני, היה אתמול דיון בוועדת הפנים, שיזמנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ויש תוצאות?
<יריב לוין (הליכוד):>
היתה החלטה ברורה של הוועדה. ואגב, אני אומר לאדוני יותר מזה: יש כסף במשרד החינוך – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחבר הכנסת יריב לוין.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – לא מצליחים בביורוקרטיה למצוא תקנה להעביר אותו. זה האבסורד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה זה? אז קודם כול יחליטו שלא סוגרים ואז נמצא את התקנה, ואם היא לא קיימת – אנחנו ניצור אותה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, זה כונס נכסים מטעם בית-המשפט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קבעו כונס נכסים?
<יריב לוין (הליכוד):>
מפרק לחברה למתנ"סים.
<שלמה מולה (קדימה):>
זה למתנ"ס, אדוני היושב-ראש. אבל שר החינוך ימצא כסף. שר החינוך, צריך לשבח אותו. כל מה שצריך, גם המתדיינים אמרו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריך לפנות לבית-המשפט מטעם הכנסת – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
הם אמרו, גם אלה שנכחו אתמול: אם תימצא הדרך כדי לקבל את הכסף בזמן הקרוב, ההליך ייפסק. זה מה שהם אמרו. יש דרך, למרות שיש כונס נכסים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב. חבר הכנסת לוין, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אם יש לכם איזושהי החלטה, בואו ננסה לקיים אותה מחר, ולפנות לבית-המשפט מעל במה זאת, ולבקש מהם למנוע את הסגירה עד שיימצא פתרון. כי אם הכסף נמצא וצריך למצוא פתרון טכני, נמצא אותו. אם לא, נשב כמה ימים ולילות ונמצא אותו. מה הבעיה כל כך? תודה רבה.
<יריב לוין (הליכוד):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, תם חלק זה בסדר-היום, והוא נאומים בני דקה.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת שאינה מצריכה הצבעה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכספים: מטעם סיעת מרצ, במקום חברת הכנסת זהבה גלאון יכהן חבר הכנסת מגלי והבה; מטעם סיעת קדימה, במקום חבר הכנסת מגלי והבה, שכיהן כממלא-מקום קבוע, תכהן חברת הכנסת זהבה גלאון כממלאת-מקום קבועה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה שנייה:
ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק ובהצעה לסדר-היום כדלקמן – ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשע"א–2011, מס' מ/577; ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50) (הגבלת תשלום והפסד הטבה בשל ביטול הסכם התקשרות), התשע"א–2011, מס' מ/590, ובהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור על קנסות יציאה), התשע"א–2011, מס' פ/2824/18, של חבר הכנסת אופיר אקוניס. כמו כן, ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע"א–2011, מס' פ/2921/18, של חברת הכנסת דליה איציק, לשם הכנתה לקריאה ראשונה, ובהצעה לסדר-היום בנושא: איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
<הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40)
(הגבלת זכות המנהל הכללי להיבחר), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/386).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אלכס מילר, אם הסכימה השרה ואתה מסכים, נתחיל עם הצעת החוק שלך.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להציג בפני חברי הכנסת הצעת חוק לקריאה ראשונה, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40) (הגבלת זכות המנהל הכללי להיבחר), התשע"א–2011.
רבותי, הצעת החוק מציעה להחיל תקופת צינון על מנכ"ל רשות מקומית אשר כיהן בתפקיד 30 חודשים לפחות, כאשר במסגרתה לא יוכל להיבחר למועצה או לראשות המועצה בבחירות שיתקיימו בתחום שנתיים מיום סיום כהונתו. שר הפנים מוסמך להתקין בצו תקופת צינון כזו גם במועצות אזוריות.
חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא בעצם חלק מהצעת החוק הממשלתית מהכנסת הקודמת, שבאה ביוזמתו של חבר הכנסת מאיר שטרית, הצעת חוק העיריות – שבאה להילחם בתופעה של ניצול תפקיד לטובת מטרות אישיות. כמו שאנחנו מכירים, מנכ"ל עירייה מקבל סמכויות רבות, ולפעמים אנחנו רואים נגזרת של התעסקות בנושאים שהם נושאים שיותר קשורים לנציגי ציבור של העירייה, אם זה חברי מועצה או ראש העיר. לא לבנות מהתפקיד הביצועי מצב של קידום אג'נדה אישית ומטה בחירות מהעובדים שהוא מעסיק ויוצר קשר אתם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. האנשים שנרשמו: חברת הכנסת אבסדזה – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; אורי אריאל – אינו נוכח; מיכאל בן-ארי – אינו נוכח; שלמה מולה – אינו נוכח. נסים זאב – בבקשה, אדוני. מוותר? מוותר. ובכן, לא מבקשים אנשים להשתתף בדיון על הצעת החוק.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא ויתרתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, אם אדוני רוצה – שלא ייראה כאילו כפיתי עליך.
<נסים זאב (ש"ס):>
מחר אני אשלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני בטוח. אין לי ספק. אם אין לך מה לומר על העניין, דבר שהוא מכריע, אז אדוני צודק שהוא ויתר. אבל אם אדוני לא, אז אנחנו נעבור להצבעה. חבר הכנסת מילר, אנחנו עוברים להצבעה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40). זה לגבי עיר מסוימת, לא?
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
זה לא לגבי עיר מסוימת. זה לגבי כלל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הגבלת זכות המנהל הכללי. אה, בסדר.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי. הבנתי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אם זה לא לראשות העיר. אם זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי. השאלה היא אם זה חוק אישי או חוק כללי – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא – אתם תצביעו מה שאתם רוצים. אני רק – בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40)
(הגבלת זכות המנהל הכללי להיבחר), התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 11, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים – הפנים, לא? – להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<שעת שאלות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עוברים לשעת שאלות. אני מזמין את שרת החקלאות ופיתוח הכפר, השרה נוקד, לעלות ולבוא ולענות על השאלות של ראשון השואלים, השיח' אברהים צרצור, חבר הכנסת הנכבד. אדוני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חברי הכנסת איתן כבל, שלמה מולה – גם הוא נמצא כאן – סעיד נפאע, מסעוד גנאים ואברהם מיכאלי. אתה רוצה לשאול אותה? אוקיי.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, מצב החקלאות הערבית במדינה הולך ומידרדר משנה לשנה ובכל התחומים: דיג וחקלאות מים, חקלאות כללית, כמויות מים, מענקים ותקציבים, גידול ורדים, בתי-מטבחיים, שימור קרקע וניקוז, הדרכה, תיירות חקלאית, גידול צאן וגמלים, חקלאות אורגנית, לולי הטלה, תשתיות חקלאית, שמן זית וכיו"ב.
ברצוני לשאול: 1. מהו התקציב לשנת 2011 שהוקצה על-ידי המדינה לחקלאות הערבית? 2. מה עיקר ענפי החקלאות הקיימים בסקטור הערבי? האם יש אפשרות להוסיף ענפים חדשים? 3. מהו גודל השטח המעובד בסקטור הערבי ומהי כמות המים שהוא מקבל? 4. למה לא מקימים בית-מטבחיים בכפר-קאסם, שישרת את היישובים כפר-קאסם, ג'לג'וליה, כפר-ברא, אף-על-פי שבקשה כזאת הוגשה למשרד לפני תקופה ארוכה? 5. מהו סכום המענקים שזכתה בהם החקלאות הערבית בשנת 2010, ובאילו תחומים? 6. מהו אחוז הייצור החקלאי הערבי המופנה לשוק העולמי? תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
חבר הכנסת צרצור, תודה רבה על השאלות. אני אתחיל בשאלה הראשונה. בשנים האחרונות הונהגה במשרד החקלאות מדיניות של העדפה מתקנת למגזרי המיעוטים בארץ, ומתוך תקציב הפיתוח של מינהלת ההשקעות לשנת 2011, שמסתכם בכ-25 מיליון שקלים, נצבעו כ-5 מיליוני שקלים לטובת פיתוח החקלאות במגזר הערבי בתחומים הבאים: שיקום דרכים חקלאיות, הוצאת עדרים מחוץ לאזורים מאוכלסים, שיקום צנרת המים, הקמת מכוני חליבה לדירי צאן קיימים ושדרוג דירי צאן קיימים.
כידוע, משרד החקלאות ופיתוח הכפר מחלק תמיכות למגדלים שונים בתחומים שונים, ומי שעומד בקריטריונים שנקבעו בנוהל התמיכה מקבל תמיכה מהמשרד. לעתים יש בקריטריונים העדפה מתקנת למגזר המיעוטים, ולפעמים בני מיעוטים זוכים גם במכרזים שלא נקבעה בהם העדפה מתקנת.
בנוסף, בנושאים מסוימים משרדי מתקצב על בסיס גיאוגרפי ולא דמוגרפי, כך שחלקים נכבדים מתקציבי המשרד אינם צבועים לאוכלוסייה ערבית אך בפועל הם מגיעים אליה.
לגבי השאלה השנייה, ענפי החקלאות הנפוצים ביותר במגזר הינם גידולי מטעים, ירקות, צאן וגידולי שדה ופלחה. כמובן, ישנה אפשרות להוסיף ענפים חדשים בהתאם לרצונו של כל חקלאי וחקלאי. אנחנו לא מתערבים בזה, אבל כפי שאמרתי הדרך פתוחה.
לגבי גודל השטח שמעובד בסקטור הערבי וכמות המים שהוא מקבל, סך כל השטחים החקלאיים במגזר הערבי הוא כ-700,000 דונם. השטחים החקלאיים המעובדים על-ידי החקלאים הערבים מסתכמים בשטח כולל של כ-500,000 דונם, והשטחים האלה מהווים כ-13% מכלל השטחים בארץ. מכסת המים השפירים למגזר הינה כ-35 מיליון מטרים מעוקבים, והקצאת המים בפועל הינה כ-25 מיליון מטרים מעוקבים, שזה לפי הצריכה בפועל.
לגבי השאלה שנוגעת להקמת בית-מטבחיים בכפר-קאסם, חבר הכנסת צרצור, זה לא תפקידו של משרד החקלאות להקים את בתי-המטבחיים. בתי-המטבחיים מוקמים במדינת ישראל על-ידי יזמים פרטיים, וכל גורם פרטי שעומד בכללים התברואתיים שנקבעו רשאי לעשות זאת. אם באמת יש משהו ספציפי, אני מציעה: אני מאוד נגישה. תעביר אלי את הפנייה. אני אשמח לראות. ייתכן שכאן, אולי מחוסר הבנה, אולי לא עמדו כאן בכללים שלנו. אז אני מציעה שתעביר אלי את הפנייה הספציפית.
לגבי סכום המענקים בשנת 2010: סכום המענקים הכולל שיועד על-ידי מינהלת ההשקעות לטובת אוכלוסיית המיעוטים הגיע בשנת 2010 לכ-5 מיליוני שקלים. התחומים העיקריים הם: שיקום דרכים חקלאיות, הוצאת עדרים מחוץ ליישובים, שיקום צנרת מים ועוד.
השאלה האחרונה: משרדי מעודד גידולים שמיועדים לייצוא על-ידי מתן מענקים לחקלאים. המענקים לחקלאים ניתנים ללא הבחנה סקטוריאלית אלא על-פי שיקולים גיאוגרפיים, וההחלטה להצטרף לפרויקטים האלה נתונה בידי החקלאים עצמם, ובענפים מסוימים החקלאים הערבים מתבלטים במיוחד. למשל, אתן כדוגמה את התחום של התות, שבו חלקים נכבדים מהתוצרת החקלאית שמגדלים חקלאים ערבים מופנים לייצוא.
<היו"ר אורי מקלב:>
אני גם קראתי עכשיו על 15,000 טון של מלפפונים, שגם, עכשיו היה ייצוא מיוחד מהמשולש. בימים האחרונים גם דיברו על כ-15,000 טון של מלפפונים – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
נכון.
<היו"ר אורי מקלב:>
– – שעכשיו היה ייצוא מיוחד מהמשולש.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
חבר הכנסת צרצור, אני מודה שאני מכירה הרבה אנשים במגזר הערבי שמתפרנסים מחקלאות, ואני פשוט מנצלת את ההזדמנות שנתת לי ואני קוראת לכולם, לאלה שחברי ולאלה שאני לא מכירה, לעשות שימוש בכלים שהמשרד מעמיד לרשות החקלאים. אני מקווה שאנחנו נזכה לראות יותר ויותר חקלאים ערבים שמייצאים את התוצרת שלהם לחו"ל. השמים הם הגבול. תודה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
מסתפק.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה, גם לך, אדוני, וגם לך, שרת החקלאות. השואלת הבאה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
גברתי שרת החקלאות, אני פונה אלייך בעקבות מקרה מאוד-מאוד קשה של אדם שנפצע באורח אנוש בעקבות תאונה שהיתה עם גמל. אני חייבת להודות שכשפנו אלי, די הופתעתי. לא הייתי מודעת לתופעה הזאת. אבל מסתבר שבאזור הדרום יש תופעה של אנשים שנפגעים, כי מדובר בחיה שבשעות לילה היא בלתי נראית, וכשיש פגיעה, כשרכב פוגע בגמל, בדרך כלל התוצאה היא הרת אסון לנהג שנוסע ברכב.
אני שאלתי אותך: כידוע, באזור הדרום מסתובבים גמלים רבים ללא השגחה, והם מהווים סכנה. מה בכוונת המשרד לעשות כדי לטפל בנושא הזה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
וכמובן, אילו אמצעים המשרד עומד לנקוט כדי למנוע את הפגיעה בחיי אדם?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
אני מודעת לבעיה שהעלית, חברת הכנסת חוטובלי. מזה זמן פועל משרד החקלאות ופיתוח הכפר במטרה לגבש פתרון לבעיית הגמלים המשוטטים בכבישי הנגב ולתופעות נלוות כמו תפיסה ואחזקה של בעלי-חיים. בחודשים האחרונים נבחנו כמה חלופות על-ידי אנשי המקצוע במשרדי. אחד הפתרונות שקודמו לטיפול בבעיה הוא השמשת מכלאה שמצויה בחוות-דור בצפון הארץ. לטובת קידום העניין התקיימו כמה מפגשים וכן התקיים סיור במקום, ובימים אלה המשרד מכשיר את המכלאה לפעילות, והיא תחל לפעול עוד השנה.
פתרון נוסף, והוא יותר קשור לשאלה שלך, זה הקמת מכלאה בדרום, בשטח המועצה האזורית רמת-הנגב. השירותים הווטרינריים נתנו את ההסכמה העקרונית להקמת המכלאה באזור הזה, וגם המועצה האזורית הסכימה לקחת על עצמה את האחריות להקמה ולתפעול של המכלאה.
המכלאות, לכשיוקמו, ירחיקו את הגמלים המשוטטים בצירי התנועה ובכך יפחיתו את הסיכון. בנוסף, הרחקת הגמלים המשוטטים תגרום לבעלי הגמלים בנגב לשמור על הגמלים תחת השגחתם, ולכן אנחנו מצפים לראות פחות גמלים משוטטים בעקבות הפתיחה של המכלאות.
אני רוצה לציין שמדובר כאן בבעיה רוחבית, בעלת סוגיות שמצויות גם באחריות של משרד התחבורה, המשרד לביטחון פנים והמשרד להגנת הסביבה. בתקופת כהונתו של השר שמחון נוסחה הצעת החלטה בעניין, שלא זכתה לתמיכת משרדי הממשלה האחרים. אני פשוט אשמח לשלוח נציגים ממשרדי לצוות בין-משרדי שיוקם בנושא לטובת פתרון הבעיה ואנחנו נבחן את זה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. בבקשה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
מאחר ששוב, מדובר בחיי אדם, קודם כול, מה לוח הזמנים להקמת המכלאות האלה שאת מדברת עליהן? הבנתי שבעבר היו מכלאות כאלה ואותם בעלי גמלים חיבלו – היו משחררים למעשה את הגמלים לשטח. אז קודם כול, מה לוח הזמנים שאתם מקצים להקמת המכלאות האלה? ושאלה שנייה, האם יש משהו שאפשר לעשות באופן מיידי כרגע כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה, של פגיעה של גמלים משוטטים ברכבים?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
א. אני יכולה לתת לך לוח זמנים לגבי המכלאה בצפון, שתוך פחות משנה – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
בדרום.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
לא, בצפון. דווקא בצפון העניין כבר נכנס לפעולה. ואת שאלת – עכשיו שאלת. אין לי כרגע נתונים, פרט לזה. את יודעת שכשרוצים להקים משהו, מה לעשות, יש תהליכים וצריכים לקבל את ההסכמות. כפי שאמרתי, התקבלו בינתיים ההסכמות, גם של השירותים הווטרינריים וגם של ראש המועצה. אני אבדוק מה קורה על מנת להחיש את זה.
אני יכולה רק לומר שאכן הבעיה היא באמת חמורה, אבל לשמחתנו היא די נדירה. אז נטפל בה. אני מקווה שלא יקרו מקרים עד שבאמת תוקם המכלאה בדרום.
<היו"ר אורי מקלב:>
הן קיימות, גברתי שרת החקלאות, גם בעוד מקומות בארץ, כמו בכביש ירושלים–ים-המלח, לקראת סופו או בתחילתו של כביש הבקעה, ליד יריחו. גם שם קיימת תופעה כזאת. אולי התאונה נדירה, אבל כמעט-תאונות, זה קורה יותר. יש שם גמלים שנמצאים בשביל תיירות או בשימוש של בדואים שנמצאים בסביבה, והם משוטטים בשעות החשכה, לא רואים אותם בכלל על הכבישים. הם יכולים לעבור את הכביש ביעף, והיו מקרים לא מעטים של תאונות; תאונות פחות חמורות, אבל היו דברים כאלה. גם באזור ירושלים מזרח, לכיוון ים-המלח.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, על שהסבת תשומת לבי גם לתופעה באזור הזה. אני יכולה רק לומר שאני אבדוק שוב מה ניתן לעשות – –
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
– – בנוסף למה שאמרתי.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך, גברתי, ואנחנו נעבור לשואל הבא. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ביום 28 בדצמבר 2010 התקיים יום זכויות בעלי-החיים בכנסת, ובמהלכו התחייב שר החקלאות להגדיל באופן משמעותי את התקציב לעיקור ולסירוס של חתולי הרחוב. בהמשך לפנייתי אלייך בנושא מיום 10 במרס 2011, ברצוני לדעת אם התקבלה החלטה בנושא ואם בכוונתך ליישם את החלטת השר הקודם. תודה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
אני מודה לך על שאלתך, ואכן עניתי לך ב-10 במרס בעניין, ובתשובתי הדגשתי כי הוריתי על עריכת מחקר לבדיקת מידת האפקטיביות של הצעדים השונים העומדים לרשותנו על מנת לצמצם את ההתרבות של חיות משוטטות, ואף הקציתי תקציב מיוחד לטובת מחקר זה. לאחר שאני אקבל את תוצאות המחקר ואלמד אותן, אני אחליט מהן הדרכים הטובות והיעילות ביותר לתקצוב הנושא. כפי שאתה בוודאי יודע, קיימים צעדים רבים ומגוונים, שכוללים חינוך והסברה, שיקום כלביות, אכיפה וחקיקה.
אני רוצה להדגיש שמיום כניסתי למשרד החקלאות ופיתוח הכפר שמתי דגש רב על קידום נושא רווחת בעלי-החיים וצער בעלי-החיים, וכן הנחיתי את הצוות המקצועי של המשרד לפעול בהתאם לשינוי המדיניות שהתוויתי, ואני מאמינה שגם ארגוני הגנת בעלי-החיים, שאתם אתה בוודאי בקשר רציף, יעידו על השינוי לטובה.
<איתן כבל (העבודה):>
גברתי השרה, קודם כול, עוד בטרם התמנית להיות שרת החקלאות היית חלק בלתי נפרד מחברי הכנסת שהובילו ודאגו לזכויות בעלי-החיים, ואת זה אי-אפשר לקחת ממך. אנחנו דווקא מנצלים את הפלטפורמה הזאת כי מישהי מתוכנו, שהנושא הזה קרוב ללבה, הגיעה למקום כל כך מרכזי שהיא יכולה להשפיע. ולכן אני אומר לך קודם כול יישר כוח, גם על אשר את עושה היום בכל הנושא של הרפורמה במטילות. אני מעודכן בעניין הזה. באמת כל הכבוד.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
במשפט, רק לבוא ולהדגיש. אני יודע, וקיבלתי את התשובה שלך, וראוי לציין בסוף גם חינוך, והכול חשוב, אבל בתנאים הנוכחיים אין ולא יהיה תחליף לסירוס ועיקור כדי להתמודד עם הבעיה, שהופכת ונהיית קשה מאוד. תודה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
תודה. אני יודעת שיש גם דעות אחרות, ולכן בכוונתי, ובאמת מתוך אחריות ואכפתיות, לבצע את המחקר הזה ולשמוע את כולם, כמו שאני נוהגת לעשות, ואז לקבל החלטה.
ואגב, הכסף, כפי שאמרתי, שהוקצה למחקר, הוא לא בא מאותו תקציב, ואתה גם יודע. מה לעשות, משרד החקלאות, יש לו גם החוסרים שלו בנושא התקציב וצריך לראות לאן לנווט. אם אני אשתכנע שבאמת הנושא של הסירוס ייתן את הפתרון לבעיה של ההתרבות, אני אגדיל את התקציב.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת כבל ידאג לחתולים כמו שהוא דואג למשרתים במילואים...
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
מה אמרת, חבר הכנסת רותם?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת כבל ידאג לחתולים כמו שהוא דואג למשרתים במילואים.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
דווקא לא הייתי אומרת – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
זה היה הנושא – – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
– – – כדוגמה דווקא לחבר הכנסת כבל, אבל אני מכירה את ההומור שלך.
<איתן כבל (העבודה):>
ראית, הוא לא נותן לי אפילו רשות לענות.
<היו"ר אורי מקלב:>
בבקשה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אין לו בעיה עם הריבוי.
<שלמה מולה (קדימה):>
גברתי השרה, מהי המדיניות של המשרד שלך לגבי ייבוא מוצרים מאתיופיה? שאלה שנייה, האם המשרד מעודד ייבוא וייצוא של מוצרים מאתיופיה ולאתיופיה? שאלה שלישית, כמה יבואני מזון רשומים במשרדך? מה המדיניות של חידוש רשיונות ייבוא או ייצוא, גברתי השרה?
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
חבר הכנסת מולה, הכללים לייבוא מוצרי מזון וחקלאות קבועים למעשה בשני צווים. הצו הראשון הוא צו יבוא חופשי, שמסדיר את התנאים לייבוא מוצרים לישראל וקובע את זהות המשרד הממשלתי שיאשר את הייבוא. בייבוא מוצר שמיועד למאכל אדם יש צורך באישור שירותי המזון של משרד הבריאות. בייבוא מוצר מהצומח יש צורך באישור השירותים להגנת הצומח במשרדי. גם במקרה של ייבוא מוצר מהחי משרדי הוא המשרד הממשלתי שמעניק את האישור.
הצו הרלוונטי השני הוא צו תעריף המכס, ובצו הזה נקוב שיעור המכס לכל טובין וטובין.
בנוסף לצווים האלה, מדינת ישראל חתומה על כמה הסכמי סחר בתחום החקלאות, שבהם נקבעו הקלות הדדיות בייבוא וייצוא של טובין ושיעורי מכס מופחתים. לאור העובדה כי למדינת ישראל אין הסכם סחר עם אתיופיה, מדיניות הייבוא של ישראל מאתיופיה נגזרת מצו יבוא חופשי ומצו שיעורי המכס. רוב התוצרת שמגיעה מאתיופיה הינה תוצרת צמחית, על כן רוב אישורי הייבוא שניתנים הינם אישורים המונפקים על-ידי השירותים להגנת הצומח במשרדי. המשרד הנפיק כמה אישורי ייבוא ליבואנים שביקשו אישור לייבא תוצרת צמחית מאתיופיה. קבלת רשיונות חדשים וחידוש רשיונות הינם תהליכים פורמליים לחלוטין, התלויים בעיקר במוצר עצמו. במידה שמוצר מסוים מאושר לייבוא על-ידי המחלקה המקצועית בשירותים להגנת הצומח, כל יבואן שיעמוד בתנאי הסף הבסיסים יקבל רשיון לייבא את אותו מוצר.
במידה שהתכוונת בשאלתך לייבוא הדוחן הדרוש להכנת האינג'רה האתיופית המסורתית, אז אני רוצה לציין שכחלק ממדיניות שלטונות אתיופיה, בעקבות המחסור בשנתיים האחרונות בדוחן, נאסר ייצוא הדוחן מחוץ למדינה והדוחן שיצא מאתיופיה הוצא רק על-ידי הברחות. כתוצאה מכך לא ניתן לקבל את אישורי שלטונות הגנת הצומח האתיופיים לתקינות התברואתית של הדוחן שיוצא מהמדינה, ובהיעדרם לא ניתן יהיה לתת אישורי ייבוא לתוצרת הספציפית הזו.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. שאלה נוספת.
<שלמה מולה (קדימה):>
קודם כול, תודה רבה על התשובה המפורטת, גברתי השרה. השאלה המרכזית, גם כתבתי לך במכתב וגם נעניתי במכתב, אפילו כשהיית בחוץ-לארץ – אני מלא הערכה לתשובה שנתת לי. למשל העניין של מאכל טֵף, שהוא 90% מהמזון של עולי אתיופיה במדינת ישראל. רוב חברי הכנסת אפילו לא יודעים, אבל זאת המציאות. אני יודע למשל שבשנה האחרונה ממשלת אתיופיה הוציאה את האפשרות לאסור את ייצוא הטף באתיופיה בתקנות. אבל אתם לא התעדכנתם. לכן שאלתי היא: האם באופן עקבי, באופן שתלוי בזמן, אתם בודקים אם הטף הזה הוצא כבר מהאיסור שלא לשלוח אותו בצורה חוקית? אני מודיע לך, בצורה הכי אחראית, שאפשר היום לייצא טף בגלל תקנה חדשה שהאתיופים עדכנו, כי יש הרבה טף. יש מוצר אחר שאסור לייצוא. לכן שאלתי: האם אתם, באופן עקבי, מתעדכנים באיסור או הפסקת האיסור של ייצוא סחורה מסוג זה?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
האמת היא שאני לא יכולה לענות לך כרגע על השאלה ששאלת, אבל ההיגיון אומר שאם אתה מעוניין באמת לאפשר ייבוא של החומר הזה מאתיופיה, אנא תציג לנו את אותה תקנה. אני מבטיחה לך שאנחנו נפעל בזה הכי מהר שאפשר ואנחנו ניתן את האישור. לדעתי זה הדבר שבעצם מנע את הבאת הדוחן לארץ.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, בטקס הפתיחה לפסטיבל הזית בשנת 2006 נפגשו השר שמחון ומנכ"ל מועצת הזית הפלסטינית דאז, ח'אלד ג'ינדי. במפגש זה אמר השר שמחון שהוא רואה חשיבות רבה בקיום קשרים בין חקלאים ישראלים ופלסטינים, בין ארגוני החקלאים משני הצדדים, וכי יחסים אלה יהוו בעתיד תשתית לשיתוף פעולה כלכלי החיוני בין המדינות – באתר משרד החקלאות. מה טיב היחסים כיום ואיך משתקפים יחסים אלו הלכה למעשה?
שאלה ב' באותה שאלה: באותו הקשר, עדים אנו מדי שנה, וגם בשנה שעברה, למעשי חבלה במטעי הזיתים של חקלאים פלסטינים על-ידי המתנחלים. האם משרדך פועל בעניינים אלה? איזה פעולות מניעה נעשו והאם הניזוקים פוצו ואיך?
שאלה 2: נכון לפברואר 2007, על-פי אתר המשרד, נשיאות מועצת הזית העולמית היתה בידי אירן והסגנות בידי ישראל – פרופסור שמעון לביא. הסגן ציין שעבד בשיתוף פעולה עם ראש המשלחת האירנית. האם שיתוף פעולה זה מתקיים היום ומה אופקיו?
שאלה 3: מועצת הזית, שבינתיים איננה, וענף הזית שמו להם בשנת 2003 יעד לעשור, ולפיו, בין היתר, העלאת יבולים במטעים קיימים. כאשר הנתונים היו: 180,000 דונם השטח המעובד; 6,000 טון יבול שנתי, ורק 10,000 דונם מושקים. כאן הוער שהסיבה העיקרית היא חוסר הקצבות מי קולחין במגזר המיעוטים, בגלל חוסר אפשרות המרה של מים שפירים. וכן הוער שהצריכה בישראל מגיעה ל-14,000 טון שמן. השאלות: האם יעדים אלו הושגו? מה אחוז השטח המעובד במגזר הערבי? מה אחוז השטח המושקה במגזר הערבי?
שאלה 4: ביעדים נקבע שהתוכנית היא לנטוע 30,000 דונם נוספים מושקים במים שוליים במשך עשר שנים. האם יעד זה הושג? מה אחוז השגתו במגזר הערבי? תודה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
תודה רבה על השאלות. ראשית, אני שמחה לבשר לך, חבר הכנסת נפאע, שבתחום החקלאות הקשרים בין הגורמים הישראליים לגורמים הפלסטיניים טובים, ואנחנו מקיימים קשר יומיומי עם הגורמים המקצועיים ברשות. כדי לסבר את האוזן אני אספר כי אפילו שכרגע, בזמן שאנחנו מדברים, מתקיים כנס שמארח כ-24 רופאים וטרינרים מהרשות הפלסטינית. במסגרת שיתופי הפעולה שמתקיימים, אנחנו מקיימים השתלמויות, סדנאות וסיורים בתחומים שונים, הן עם עובדי משרד החקלאות הפלסטיני והן עם חקלאים פלסטינים.
במהלך שנת 2010 בוצעו כ-63 הדרכות במגוון תחומים, ובהן נטלו חלק יותר מ-1,000 משתתפים מהרשות. לצד ההדרכות מתקיימים קשרים הדוקים בנושאי השירותים הווטרינריים והשירותים להגנת הצומח, ואחת לשלושה חודשים מתקיימים מפגשים קבועים לטיפול במזיקים ובבעיות תברואתיות שעל הפרק.
נראה לי שעושים שם רעש, לא?
<היו"ר אורי מקלב:>
סליחה, אם אפשר בצד ימין – – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
אפשר לצאת החוצה, אין בעיה.
במהלך ההתפרצות האחרונה של מחלת שפעת העופות, משרדי העביר חומרים לטיפול במגפה לרשות והנחה את הגורמים כיצד לפעול על מנת למנוע את התפשטות המחלה. והצלחנו, עובדה שלא כל כך ידעו על זה.
שיתופי פעולה נוספים נעשים במסגרת פרויקטים של הדברה ביריחו ובטובאס.
בנוסף, נעשית בין הצדדים היערכות משותפת בנוגע לתכנון הגידולים בהתאם לעונות השנה, באופן שיאפשר את שיווק התוצרת החקלאית הפלסטינית בשטחי ישראל. הפעילות נעשית לא רק מול משרד החקלאות הפלסטיני אלא גם מול חקלאים מובילים בשטח ואגודות חקלאיות פלסטיניות, תוך מתן תשומות והדרכה.
לגבי הזיתים, לצערי שנת 2010 התאפיינה בריבוי הפגיעות במטעי הזיתים בהשוואה לשנת 2009. אנו מתואמים עם משרד החקלאות הפלסטיני ומועצת הזיתים ברשות לגבי כל מעשי החבלה הללו, ואנחנו פועלים לאפשר לחקלאים למסוק את מטעיהם בכל האזורים שבהם קיים חיכוך. בנוסף, אנו מקיימים סיורים בכל הנפות ביהודה ושומרון בהשתתפות גורמי ביטחון, ובמקרים של התלקחויות בין החקלאים למתנחלים אנחנו פועלים להעניק סיוע מהיר.
לגבי השאלה השנייה, ישראל חברה בארגון מועצת הזיתים העולמית, שכוללת כ-23 מדינות. בשנת 2007 אכן הנציג האירני שימש כנשיא הארגון, ושיתוף הפעולה שהיה בינו לבין נציגנו התקיים על בסיס מקצועי בלבד. כיום הנשיא האירני התחלף ופרופסור שמעון לביא, ששימש במשך שנים רבות כנציגנו בארגון, סיים את תפקידו.
לגבי הנושא של ענף זיתי השמן – אני רוצה לומר לך שהענף הזה מגיע בארץ לכ-200,000 דונם, מהם כ-170,000 דונם מוגדרים כענף מסורתי שמוחזק ברובו על-ידי מגזר המיעוטים וכ-30,000 דונם מוגדרים כענף בהשקיה.
הוועדה הענפית לזיתי השמן פועלת להגדלת היבולים, בין היתר על-ידי הכנסת שיטות השקיה לגידולי זיתים מסורתיים. התמיכה מתבטאת בהקצאת כמות מים שפירים שמיועדת אך ורק לחקלאי המגזר שאין להם מכסת שפירים. בנוסף לכך, הוועדה הענפית מארגנת ימי עיון והדרכה מרוכזים במטרה להעלות את היבולים בענף המסורתי.
קיימת עלייה מתמדת ביבול זיתים לדונם והעלייה היא גם בהיקף הנטיעות החדשות, כשבמקביל ישנה גם עלייה בצריכת שמן זית בארץ.
סך כל השטח לחקלאות במגזר, אמרתי כבר קודם, מגיע לכ-700,000 דונם, מתוכם 500,000 דונם מעובדים. סך כל השטח המושקה במגזר מגיע לכ-70,000 דונם, כ-14% מהשטח המעובד, כשבענף הזיתים רק כ-6,000 דונם מושקים.
בשנים האחרונות ניטעו שטחים בהיקפים נרחבים בזיתי שמן, גם בענף המסורתי וגם בענף המושקה, וכיום ישנם קרוב ל-35,000 דונם זיתים בהשקיה. כפי שציינתי קודם כ-6,000 דונם זיתים מושקים מצויים במגזר המיעוטים.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה. בבקשה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
טוב, לגבי השאלה הראשונה שאלתי אם הניזוקים פוצו. נדמה לי שלא שמעתי מפי כבוד השרה תשובה אם אכן פיצויים שולמו לאותם אנשים.
לגבי השאלה השנייה, לא שמעתי גם אם שיתוף הפעולה עם אירן בתחום החקלאות עדיין קיים. גברתי אמרה שפרופסור לביא סיים את תפקידו, אבל למעשה לא ענתה לשאלה אודות המצב היום. תודה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
טוב, לגבי השאלה השנייה, אני מבינה שכנראה שהנציג שלנו לא נמצא שם. אז מזה אני למדה שכנראה אין שיתוף פעולה. אני מוכנה לבדוק ספציפית את הנושא הזה ואני אחזור אליך עם תשובה יותר מפורטת. זה מה שאני הבנתי מהתשובה שקיבלתי מהגורמים המקצועיים אצלנו במשרד.
לגבי הנושא של הפיצוי, אני אחזור אליך. אולי אפילו מחר כבר תקבל תשובה. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. גברתי השרה, השואל הבא הוא חבר הכנסת גנאים. מכיוון שהוא לא נמצא ומכיוון ששאלתו היא שאלה חשובה, השאלה אם תואילי אם אני אשאל את השאלה – – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
בוודאי ובוודאי. אתה יודע מה, פגשו אותי חבר הכנסת ברכה וגם דב חנין ושאלו אותי לגבי הנושא של עמק בית-נטופה, ואני אשמח להשיב. אני גם מתכוונת לסייר שם.
<היו"ר אורי מקלב:>
אוקיי. בעצם השאלה היא: לפי החלטת הממשלה הוקצו בשנת 2000 38 מיליון שקלים לפרויקט ניקוז עמק בית-נטופה. הפרויקט חשוב מאוד, הוא יכול להביא להחייאת העמק ולהפיכתו לעמק פורה. זמן מה לאחר ההחלטה הממשלתית הושלם הסדר חלוקת הקרקעות בין החקלאים, אבל הפרויקט עדיין תקוע.
לאור חשיבות הפרויקט לאלפי משפחות ולחברה בכלל, חבר הכנסת גנאים שואל: האם משרדך עדיין מאמין בחיוניות ובחשיבות של הפרויקט? מהן הסיבות לעיכוב הפרויקט ולאי-יישומו? ומה מתבקש על מנת להתחיל לקדם את הפרויקט מחדש? מה בדעתך לעשות ולפעול בעניין?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
אוקיי, תודה. האזור המזרחי של עמק בית-נטופה משתרע על שטח של כ-40,000 דונם והוא מעובד על-ידי כ-5,000 בעלי קרקע פרטיים מהיישובים עראבה, סח'נין ובועיינה-נוג'ידאת.
בשלב הראשון לפתרון מלא של בעיית הניקוז וההשקיה באזור, משרדי השלים את חפירת התעלה ואת עבודת סלילת דרך השירות. בנוסף, משרדי השלים פעולות תכנון הכוללות תוכנית הנדסית, תוכנית ניקוז ותסקיר השפעה על הסביבה. בפועל התעלה כבר מתפקדת, אולם שאר המרכיבים בפרויקט טרם הושלמו בהיעדר אישור הוועדה המחוזית לשלב הראשון של התוכנית.
הפרויקט הוגש לאישור באמצעות חוק הניקוז, אך הוועדה המחוזית במחוז הצפון החליטה לדחות את התוכנית על רקע חוות הדעת של מתכנן המחוז במשרד להגנת הסביבה, שטען לפגיעה קשה במגוון הביולוגי בבקעה ובנוף הייחודי שלה.
בעצה אחת עם ראש מינהל התכנון ומתכנן הוועדה המחוזית, ולאחר שנפגשנו עם נציגי החקלאים וראשי הערים, סוכם להגיע למסמך הבנות מוסכם וממנו לצאת לתכנון כולל של אזור בקעת בית-נטופה, תוך התייחסות להערות שקיבלנו.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר והמשרד להגנת הסביבה סיכמו ביניהם את ההבנות שבבסיס התוכנית, ועתה המשרדים פונים להצגת המסמך שיכלול תוכנית ניקוז תוך שימור ערכי הטבע והתרבות של הבקעה לתושבים.
עד כה הושקעו בפרויקט כ-1.8 מיליון שקלים, ומשרדי התחייב להקצות לתוכנית בשלב הזה עוד 500,000 שקל, כאשר גם המשרד להגנת הסביבה יקצה סכום זהה.
אני רואה בפרויקט פרויקט חיוני לתושבי האזור, והנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרדי לפעול לקידום הנושא. כפי שציינתי בתחילת דברי, אני מתכוונת לערוך סיור שם.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. אנחנו מאוד מודים לך. שאלה נוספת אין בעניין הזה, אלא רק אם מישהו רוצה להוסיף. אנחנו מגיעים לשאלה האחרונה, שהיא שאלתו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בראשית דברי אני רוצה לשבח את שרת החקלאות ופיתוח הכפר. באמת, בחודשיים הבודדים שהיא במשרד, בקושי חודשיים, אני חושב, היא כבר הצליחה כל כך הרבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
הרבה יותר. היא כבר הורידה את הלמ"ד. את הלמ"ד היא כבר הורידה.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
חבר הכנסת מיכאלי, הזמן עובר כל כך מהר, גם כשיש כל כך הרבה מה לעשות. נדמה לי שעוד מעט אני כבר חמישה חודשים בתפקיד.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אנחנו מרגישים שאת בקושי – – –
<עינת וילף (העצמאות):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
יש זרעים שנזרעו בתקופתה וכבר נקטפו. עונה אחת היא כבר הספיקה בוודאי להיות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו שומעים דברים על השרה, שלא רק שהיא נכנסה לתפקיד ומתפקדת היטב, אלא גם אנשים שפנו למשרד החקלאות ופיתוח הכפר נענו שם – גם קודם היה שם שר מצוין, אבל את כנראה עולה עליהם.
גברתי השרה, הציבור מכיר את משרדך כמשרד החקלאות, אך למעשה בפועל השם המלא של המשרד הינו "משרד החקלאות ופיתוח הכפר". בביקורי ביישובים הוותיקים בארץ, שלקחו חלק מרכזי והיסטורי בבניין הארץ, נתקלתי בתשתיות במצב ירוד, בשבילי גישה, מדרכות, כבישים, ביישובים החקלאיים וגם בלא מעט יישובים אחרים. ברצוני לשאול: אילו פעולות משרדך נוקט לטובת העניין?
שאלה שנייה: אנו חיים בעידן שבו הציבור מודע לנזקים הנגרמים כתוצאה מהדברה לא מבוקרת. כמשרד שאחראי על איכות המזון, ברצוני לשאול: אילו פעולות עושה משרדך לשם צמצום נזקי ההדברה והאם נשקלות חלופות לשיטות ההדברה המסורתיות?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי, על השאלות. לגבי הנושא הראשון – אכן, פיתוח הכפר הוא אתגר אמיתי, שתופס מקום משמעותי יותר ויותר בתמונת הנוף החברתי, הכלכלי והלאומי של ישראל. אם בעבר הלא-רחוק המושג "פיתוח הכפר" נתפס כמשהו ערטילאי ומופשט, הרי שבתקופה האחרונה המושג מקבל משמעות מוחשית ותוכן ממשי.
המשרד מעמיד סדרה של כלים חשובים למגזר הכפרי באמצעות אנשי המקצוע ותמיכות בפעולות תכנון, בתיירות כפרית וחקלאית, בפעולות לפיתוח עוגנים תיירותיים וסביבתיים במרחב הכפרי ועוד.
אני חייבת לומר, עוד לפני שאני מתייחסת, שהבוקר חזרנו מישיבה משותפת של ממשלת ישראל וממשלת איטליה. היתה לי הזכות לחתום על שני הסכמים לשיתוף פעולה – –
<היו"ר אורי מקלב:>
שם יש שר חקלאות, ראיתי.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
עם שר החקלאות, כן. – – ואחד מהם נוגע לפיתוח המרחב הכפרי, ויש לנו גם מה ללמוד מהם בכל מה שקשור לתיירות החקלאית. ביום ראשון אנחנו כבר מתחילים ליישם את הדברים, כי בסופו של דבר ההסכם שנחתם הביא בחשבון קשר שהתקיים כבר בינינו לבינם, אבל אנחנו רק רוצים להדק את הקשר. ביום ראשון תגיע משלחת מאיטליה, ואנחנו נקיים סמינר וסיור במטה יהודה ובגליל העליון. אנחנו מתכוונים ללמוד מהם את כל מה שקשור בפיתוח מסלולי ודרכי יין, שזה דבר מאוד מאוד מבורך. זו דוגמה שמאפשרת גם לגוון תעסוקות במרחב החקלאי, מעבר לעיסוק בחקלאות, ואני מאמינה שאנחנו נצליח לקדם את כל התוכניות האלה ונעשה דברים טובים, כך שגם ייהנו מזה תושבי מדינת ישראל, וכמובן, התיירים שיגיעו.
אבל הנושא של שדרוג תשתיות באזורים כפריים הוא נושא חדש יחסית על סדר-היום במשרד. בשנת 2009 הוקצה לראשונה תקציב שמיועד להתנעת תהליך שדרוג תשתיות ביישובים כפריים. מדובר על סכום של כ-35 מיליון שקלים. את הנושא הזה הוביל קודמי, השר שלום שמחון, וההשקעה בוצעה ב-18 קיבוצים, מושבים וכפרים ערביים מפוזרים בכל רחבי הארץ, ובכל אחד מהם בוצעה השקעה שגובהה נע בין מיליון ל-2 מיליון שקלים.
ב-17 באוקטובר 2010 החליטה ממשלת ישראל להשקיע בתוכנית רב-שנתית לשיקום תשתיות פיזיות שחיונית לתפקודם של יישובים כפריים, ונקבע שיוקצה סכום כולל של כמיליארד שקלים בשנים שמ-2011 ועד 2020. מטרת התוכנית היתה להשקיע בשיקום תשתיות פיזיות שחיוניות לתפקודם, התחדשותם וצמיחתם של יישובים כפריים. מטרה נוספת היא כמובן לשפר את הנגישות, את הבטיחות, לטפח את חזות היישוב וליצור מרחב ציבורי ראוי, ואלה דברים שיקדמו ויבססו את צמיחת ההתיישבות הכפרית בכלל ובפריפריה בפרט.
התוכנית לשדרוג תשתיות תטפל בתשתיות הבאות בתחום הוותיק של היישוב – מדובר בתשתית הראשית: כבישים, מדרכות, תאורה, ומדובר בתשתית התת-קרקעית בתחום של התשתית הראשית, כגון: מערכות מים, ביוב, חשמל, תקשורת וכו', וכמובן אנחנו גם נסייע בנושא של חניות מרכזיות, שטחים ציבוריים פתוחים, פינות משחקים, מגרשי פעילות ועוד. בימים אלה אנחנו מקבלים את ההצעות במסגרת קול קורא, לשם היערכות למימוש תקציבי הפיתוח לשנים 2011–2012, והתוכנית תאפשר שיקום תשתיתי בעשרות יישובים מדי שנה, במגמה להביא לתפקוד יעיל וטוב יותר, לחזות נעימה ומושכת ולצמיחה דמוגרפית.
עכשיו, לגבי נושא ההדברה. משרד החקלאות מעודד מעבר לשיטות הדברה חלופיות שאינן שיטות כימיות ומעבר לשימוש בחומרים ידידותיים שאינם פוגעים בסביבה באמצעות תמיכה כספית למגדלים, ומתן מגוון חלופות לריסוס המסורתי. כחלק ממדיניות המשרד לעודד שיטות הדברה חלופיות, המשרד מפחית בהדרגה את התמיכות שלו בשיטות הדברה שאינן ידידותיות, עד לביטולן המוחלט. ישנן כמה חלופות להדברה וכמה פרויקטים בנושא, ואני אמנה רק חלק מהם: יש לנו חלופה שעוסקת בפיזור זבובים עקרים. בשיטה זו המגדלים מפזרים בשטחים חקלאיים זבובים זכרים עקרים, והמפגש בין הזכרים העקרים לבין נקבות הזבוב מביא פשוט להקטנת מספר הזבובים.
במקביל אנחנו מפזרים גם מלכודות ללכידת זבובים, ומתבצע מעקב אחרי הנגיעות בפרי ומתבצע איסוף של כל הפרי מהעצים, וגם אנחנו מקפידים לאסוף פירות שנשרו. משתתפים במיזמים הללו 35,000 דונם של מטעים שונים באזורים שונים של הארץ. השימוש בשיטה עדיין לא הגיע לפוטנציאל הקיים. אני רק אספר שבגואטמלה, שם משתמשים בשיטה של פיזור הזבובים העקרים, מייצרים כל שבוע לא פחות מ-3 מיליארד זבובים עקרים.
אנחנו גם עוסקים בהדברה אזורית, וההדברה מבוצעת רק מסף מוגדר של מזיקים, ועל-ידי ארגון אזורי, וכך אנחנו מפחיתים, על-ידי הריכוז הזה, את מספר הריסוסים בעונת הגידול. אנחנו גם עוסקים בהדברה משולבת – הדברה שמשלבת, לצד ההדברה הקונבנציונלית, גם שימוש בחרקים שהם אויבים טבעיים, ובכך אנחנו גם כן מצליחים להדביר את החרקים המזיקים. השיטה הזו מיושמת בכ-80% משטחי הפלפל ובכ-60% משטחי התות, ואנחנו מתכוונים לעבור ל-100% תוך שנתיים. נתחיל השנה גם לבדוק את ההיתכנות של יישום השיטה גם בגידולי עגבניות, חציל ומלפפון.
אנחנו גם עושים שימוש בתנשמות ובזים להדברת נברנים. הנזק השנתי שנגרם על-ידי מכרסמים מוערך בכ-35% מסך התוצרת החקלאית העולמית של גרעינים, ירקות ופירות, וההתמודדות אתם כוללת שימוש בחומרים חריפים, שפוגעים במערכות האקולוגיות, פוגעים בבעלי-חיים שאינם המטרה, וגורמים להרעלות משניות, שתוצאותיהן השמדה והיעלמות של אוכלוסיות דורסי יום ולילה, וחלק מהחומרים האלה גם מחלחל למי תהום. אז ההעמדה של תיבות קינון מביאה למשיכה של זוגות תנשמות לקנן בהן ולהפחתה ניכרת באוכלוסיית המכרסמים, והפרויקט זוכה להצלחה גדולה מאוד. משנת 2004 אנחנו מקיימים שיתוף פעולה עם ירדן בנושא הזה.
אני רוצה לציין שגם במקרים שבהם אנחנו נדרשים לעשות שימוש בשיטות ההדברה המסורתיות, הריסוס נעשה באופן מושכל וממוקד יותר מבעבר, תוך ניסיון להדביר את המזיק באופן ממוקד.
הנושא הזה הוא מרתק, חבר הכנסת מיכאלי; הוא בעל פוטנציאל לתרומה סביבתית גדולה, והוא גם מתיישב עם המודעות והדרישה של יותר ויותר אנשים למזון בריא ונטול רעלים. זהו.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה, גברתי השרה, באמת – תשובה משמחת, גם לגבי התשתיות וגם בפיתוח הכפר, כי אלה דברים חשובים, ומי כמוך מכיר את המגזר הזה, כמה הם במשך שנים כבר נמצאים במקומות מסוימים. וגם לגבי הדברה.
רק רציתי לשאול בקשר למחלה שהתפרצה כעת באירופה: האם יש קשר כלשהו, השלכה כלשהי, לפי הבדיקות שלכם כמשרד החקלאות, לגבי תוצרת כזו או אחרת של החקלאות, כדי שחלילה הדבר הזה לא יגיע אלינו ולא יתפשט אלינו?
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
לפי מה שאנחנו בדקנו, אין סיכוי שהדבר יגיע לארץ. קודם כול בארץ, לשמחתי, אנחנו מייצרים את התוצרת הטרייה בעצמנו, אז כך שכמעט אין יבוא. לפי מה שאני הבנתי, חלק מהתופעה שקרתה קשורה בקומפוסט שקשור לגידולים האורגניים, ואצלנו בארץ החוק והדרישות, כאשר מגדלים גידולים אורגניים, כל כך מחמירים – יש לנו בקרה כפולה, כך שהדבר מקטין את הסיכון הזה כמעט לאפס. עובדה שלא שמענו, ואני באמת מקווה, אתה יודע שבחקלאות באמת אתה אף פעם לא יודע מאיפה זה יגיע. אז בינתיים התפללנו לגשם – הוא הגיע. הוא הגיע, וממשיך אפילו עד עצם היום הזה.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא נפסיק להתפלל, שלא נחשוב שהתפללנו חזק מדי.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
הצלחנו באמת עם שפעת העופות, למגר תוך באמת ימים ספורים – זה היה לפני כשלושה חודשים, כמעט שלא ידעו על זה, ואני מקווה שגם בנושא הזה לא נצטרך לעמוד בפני מצב שיגרום לנו להיערך ולמגר גם כאן.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לך, גברתי השרה, באמת התרשמנו שאת כבר בקיאה. באת מהשטח הזה, ואת כבר בקיאה בכל פעילויות המשרד, ובאמת ראו את ההתמצאות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נכון, נכון, הוא גם בא – – – רואים את הכול בתשובות מנומקות, מתומצתות גם כן – – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
אבל אני חייבת רק לומר לסיכום, שבאמת משרד החקלאות מזוהה ציבורית כאיזה משרד של סקטור, רק של החקלאים, ונכנסתי למשרד, והמשרד הזה הוא בעצם משרד שמשרת את כלל הציבור במדינת ישראל, במגוון רחב של נושאים – אם מדובר על איכות המזון – –
<היו"ר אורי מקלב:>
למשתמשים בתוצרת החקלאות – – –
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
– – על הנושא של שימור הקרקע, כל הנושא של שמירה על הסביבה, הירוק. פשוט, אנשים לא יודעים. אני כל פעם פשוט נפעמת לגלות, כאשר מגיעים אלינו לארץ שגרירים ושרים ממדינות אחרות – החקלאות הישראלית יש לה שם בכל העולם כמובילה עולמית. אנחנו מאוד מתקדמים בנושא של מחקר, פיתוח, שיפור הטכנולוגיות ועמידות במצבי אקלים משתנים, התאמת הגידולים. דברים מדהימים. זה פשוט היי-טק של היי-טק, והציבור לא כל כך יודע את זה.
<היו"ר אורי מקלב:>
המניות של מפעל "נטפים" נמכרו עכשיו ב-100 וכמה מיליון שקל; חלק מהמניות, וזה גם מפעל שכל כולו מדבר חקלאות.
<עינת וילף (העצמאות):>
– – – כשמייצאים אבוקדו, בכל אבוקדו יש 80% ידע ו-20% אדמה ומים.
<שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:>
כן כן, באמת נעשים דברים מדהימים, ואני מאוד מקווה שבזמן שאני אהיה במשרד אני אצליח גם להעביר חלק מהדברים הטובים האלה שנעשים באמת במשרד שלנו, והציבור ידע שמשרד החקלאות הוא משרד שבעצם פועל לטובתו, לטובת כלל האזרחים בישראל. ואני מתכוונת, אגב, להוסיף את הנושא של אחריות חברתית כחלק מהפעולות של המשרד. אני רואה אתכם כאן, ואני יודעת שהנושאים האלה גם מאוד מאוד קרובים ללבכם. אני מניחה שעוד תהיה לנו ההזדמנות להשמיע ולשמוע.
<היו"ר אורי מקלב:>
כן, אם באמת תוכלי לכהן בתפקידך זמן מספיק, שנוכל לשאול עוד סבב של שעת שאלות. באמת כפי שאמרת, שמתי לב שהשאלות לא נשאלו על-ידי אנשים שמייצגים את החקלאות, אלא הפוך – אנשים שצורכים את התוצרת החקלאית, או את כל נושא החקלאות, והנלווה לכך, כפי שזה גם השתקף מהשאלות שנשאלו פה.
אנחנו מאוד מודים, ובעצם גם מסיימים את סדר-היום להיום.
אנחנו נתכנס מחר, אם ירצה השם, יום רביעי, י"ג בסיוון התשע"א, 15 ביוני 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:54.