דברי הכנסת

דברי הכנסת לג / מושב שלישי / ישיבה ר"נ –רנ"ב / י"ח–כ' בסיוון התשע"א / 20–22 ביוני 2011 / 33 חוברת ל"ג ישיבה ר"נ הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ח בסיוון התשע"א (20 ביוני 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי גורם לעליות מחירים בכל ענפי המשק; 6 2. גל ההתייקרויות במשק; 6 3. גל ההתייקרויות במשק – התייקרות מוצרי החלב והכוונה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית 6 אורית זוארץ (קדימה): 7 מוחמד ברכה (חד"ש): 10 זהבה גלאון (מרצ): 16 סגן שר האוצר יצחק כהן: 18 רחל אדטו (קדימה): 32 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 36 נסים זאב (ש"ס): 39 איתן כבל (העבודה): 41 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 46 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 48 עינת וילף (העצמאות): 51 חנא סוייד (חד"ש): 53 אילן גילאון (מרצ): 54 משה גפני (יהדות התורה): 57 ציפי חוטובלי (הליכוד): 62 שר החינוך גדעון סער: 67 הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 79 אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 79 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011 82 סגן שר האוצר יצחק כהן: 82 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 84 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011 86 סגן שר האוצר יצחק כהן: 87 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 88 הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010 91 משה גפני (יהדות התורה): 92 סגן שר האוצר יצחק כהן: 95 הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011 96 סגן שר האוצר יצחק כהן: 97 רחל אדטו (קדימה): 98 שלמה מולה (קדימה): 99 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 100 הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011 101 נסים זאב (ש"ס): 101 הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011 104 שר המשפטים יעקב נאמן: 104 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 109 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 109 הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011 109 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 109 נסים זאב (ש"ס): 111 עינת וילף (העצמאות): 112 דוד רותם (ישראל ביתנו): 113 אברהם מיכאלי (ש"ס): 115 שר המשפטים יעקב נאמן: 117 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11) (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011 118 שר המשפטים יעקב נאמן: 118 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 119 נסים זאב (ש"ס): 121 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11), התשע"א–2011 122 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 123 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, י"ח בסיוון תשע"א, 20 ביוני 2011 למניינם. הריני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. <רוני בר-און (קדימה):> אין שר בישיבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר נמצא פה – יצחק כהן. הוא משיב על הצעות האי-אמון. <רוני בר-און (קדימה):> צריך להיות פה שר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אבל הוא המשיב בשם הממשלה. זה בסדר. צריך להיות פה גם שר תורן – גדעון סער. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון), התשע”א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3319/18 וכלה בהצעת חוק פ/3328/18 – הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – ביטול הוראת השעה לגבי הטבות מס), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת שי חרמש, משה גפני ופניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הפליית תלמידים במוסדות הנהנים מתקציב המדינה (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יום ירושלים (תיקון – פעילויות חינוכיות ערכיות), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גבייה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה מטלון, שלי יחימוביץ ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – תוקפו של הסכם קיבוצי כללי), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התאמה לחוק הבחירות לכנסת), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת רכבים ידידותיים לסביבה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת מעצר של מפר צו הגנה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין ויואל חסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – צבירת יחידות של שירותי גלישה באינטרנט באמצעות רט"ן מחוץ לישראל), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה, פניה קירשנבאום ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועד החזר ופיצוי בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ליה שמטוב, חמד עמאר ואלכס מילר. נוסח מתוקן של הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על עובדים סוציאליים, התשע"א–2010 – פ/2755/18, של חברת הכנסת מרינה סולודקין. הודעת מערכת "רשומות" בדבר תיקון דברי המבוא להצעת חוק דיני ממונות, התשע”א–2011, שפורסמה בהצעות חוק הממשלה – 595, מיום י"ג בסיוון התשע"א, 15 ביוני 2011. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה, חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי גורם לעליות מחירים בכל ענפי המשק;> <2. גל ההתייקרויות במשק;> <3. גל ההתייקרויות במשק – התייקרות מוצרי החלב והכוונה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית> <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר כהן, סגן שר האוצר, ישב במקומו על מנת לשמוע הצעות אי-אמון בממשלה, גם נבקש מהשר התורן להיכנס, אבל בהחלט השר כהן, סגן שר האוצר, הוא המשיב מטעם הממשלה כפי שנמסר לנו, וזה בהחלט מספק. ולכן אנחנו נפנה לשלוש הצעות אי-אמון של סיעות קדימה, סיעות מרצ והעבודה וסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד; שלושתן מציעות להביע אי-אמון בנושאים הקשורים למשרד האוצר, אדוני סגן שר האוצר, השר יצחק כהן. וראשונת ההצעות לאי-אמון בממשלה היא של סיעת קדימה, שכותרתה: כישלון ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי גורם לעליות מחירים בכל ענפי המשק. תנמק את ההצעה חברת הכנסת אורית זוארץ. לא אתן לאף אחד להפריע לך בקריאות ביניים. לא אתן לאף אחד להפריע לך בקריאות ביניים. <ישראל חסון (קדימה):> אבל מי יפריע לך? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין קואליציה פה. מי יפריע לה? <ישראל חסון (קדימה):> רובי, מי יפריע לך? <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מקפידה לשמור – היא לא קוראת קריאות ביניים בכלל. <אורית זוארץ (קדימה):> אני לא קוראת קריאות. אלה הערות. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא רק מעירה הערות. <אורית זוארץ (קדימה):> הערות לסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אתן לאף אחד להפריע לך. אני מבטיח לך. <אורית זוארץ (קדימה):> תודה רבה לכבוד היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, גברתי. נא לנמק. בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> – – כבוד השרה, סגן השר, חברי וחברותי חברי הכנסת – – <אריה ביבי (קדימה):> אדוני, אפשר לשאול אותה כמה שאלות? <אורית זוארץ (קדימה):> – – שנת הלימודים תשע"א הגיעה לסיומה היום. כ-640,000 תלמידי העל-יסודי חוזרים לביתם עם תעודות סיום וגיליון ציונים. גם אתה, מר נתניהו – אדבר אל כיסאך הריק – הולך היום הביתה עם גיליון הציונים שלך, גיליון הציונים שהכינו לך אזרחי מדינת ישראל, ואני אתכבד להשאיר לך אותו בתום דברי. בדרך כלל, שומרים על צנעת הפרט ולא חושפים את הציונים של התלמידים, אבל במקרה שלך, מר נתניהו, הכישלון שלך זועק לשמים ופוגע בכולנו, ולכן חובה עלינו, באופוזיציה, לחשוף את התמונה האמיתית בפני ציבור האזרחים בישראל. ומה יהיה בגיליון הציונים של נתניהו? מע"מ, כבוד סגן השר – נכשל; הורדת המע"מ נדחתה ל-2012. דיור – נכשל; מחירי הדיור עלו ב-14%. זוגות צעירים מכלל המגזרים בכל הארץ לא יכולים להרשות לעצמם דירה. כולם שמעו את הודעת הכישלון שלך אתמול, מר נתניהו. יש מצוקת דיור בישראל, הצעירים נפגעים. ומה אתה עושה? כלום. מוצרי מזון – נכשל: לחם – בלתי מספיק, עלה ביותר מ-5%; ביצים – בלתי מספיק, המחיר עלה מעל 6%; ירקות ופירות – נכשל, מחירם עלה ב-22%; חלב, מוצרי חלב, "קוטג'", גבינות – מספיק בקושי, עלייה שבין 1.5% ל-8%. נעבור לנושא הבא: תחבורה ותנועה – נכשל כישלון חרוץ: דלק, מיסוי אגרסיבי שהוביל למחיר של 7 שקלים ויותר לליטר; תחבורה ציבורית – קורסת. למרות קריסת התחבורה הציבורית העליתם את המחירים ביותר מ-3%; תאונות דרכים – 198 הרוגים בפחות מחצי שנה. נעבור לנושא הבא: רווחה וקהילה – נכשל; ניצולי שואה – תכננת לגרוע 182 מיליון שקלים מתקציבם. מזל שיש גפני לפעמים. אלימות בני-נוער – נכשל; בכל שבוע צעיר נדקר. בריאות – בלתי מספיק, ועל כך תרחיב חברתי, ד"ר אדטו; שביתת הרופאים מתמשכת, ואתה לא עושה כלום. נעבור לנושא הבא: שלטון מקומי, רשויות מקומיות – מספיק בקושי. מחד גיסא, אתה מתנער מאחריותך – כבוד השר, ברשותך – ומגלגל את הכול לפתחם של ראשי הרשויות, ומאידך גיסא, אין מענה תקציבי לביצוע פעולות. הנושא הבא, מיעוטים – נכשל. המשרד נסגר, אין מי שיטפל וייתן מענה. הדרוזים, בעלי-הברית, הבדואים, ערביי ישראל, נבעטים על-ידי ממשלתך ונדחקים לפינה. איפה הדרוזים בקואליציה? השותפים הטבעיים? נעבור למדיני; עד כה זה היה חברתי-כלכלי, נעבור למדיני-ביטחוני: קשרי חוץ – כישלון חרוץ. ישראל מוקעת, מבודדת, חברי ממשלתך אינם אורחים רצויים ברוב מדינות העולם. הרפיסות שלך באה לידי ביטוי ביתר שאת בדבריך. אני מצטטת: לא נוכל לעצור את ספטמבר, נקווה שאירופה תתנגד. יופי. ומה אתה עושה? כלום. נעבור לתהליך המדיני – כישלון חרוץ, בלתי מספיק. יש דבר אחד שאני מסכימה אתך, מר נתניהו. אמרת ביום רביעי שעבר במליאה כי הסכסוך אינו בר-פתרון. אני מסכימה, אתה צודק, נתניהו, כל עוד אתה ראש ממשלה, כל עוד אתה בשלטון, הסכסוך אכן אינו בר-פתרון. אך בתחום אחד אתה ממש מצטיין, פעילות חברתית וטיולים. לפני שבועיים – – <רוני בר-און (קדימה):> מוזיקה, מוזיקה, זמרה. <אורית זוארץ (קדימה):> – – בעיצומו של משבר כלכלי-חברתי, שביתות, כאוס, שביתות הרופאים, איומים של האחיות, ראש הממשלה מנותק – מארגן מסיבת כיתה וגיבושונים. חוצפה ועזות מצח שלא תיאמן. חוגגים בבתי-מלון בזמן שגלעד שליט נמק חמש שנים בשבי ה"חמאס". בהמשך, אחרי טיול הגיבוש בצפת אתה מוציא לטיול שנתי לאיטליה את חבריך הנאמנים המצטיינים בכסות של מסע גיוס ושכנוע לקראת ספטמבר. הרי לפני רגע אמרת שאין מה לעשות, נסמוך על אירופה אולי, אז בשביל מה נסעתם? מתרברב, מצטלם, מעביר ישירות ל"פייסבוק" ולתקשורת. אתם סובלים, אבל אנחנו עושים פה חיים – זה היה באחד העיתונים המרכזיים, תמונה של כל החבר'ה במטוס, באוטובוס. מר נתניהו, כל תהליך קבלת ההחלטות שלך לוקה בחסר. אתה מתחמק, אתה מגמגם, אתה מזגזג, אתה דוחה, אתה נלחץ, ובסופו של דבר אתה מתקפל. מקים ועדה על ועדה – 30 ועדות בראשותו של מנכ"ל משרדך. אולי תתחלפו ביניכם? הוא עוזב ב-1 באוגוסט, הבנתי. או, לחלופין, נאמץ רעיון גאוני שהוא נתן אתמול והצעה גאונית שהוא נתן לשרי ממשלתו, כבוד היושב-ראש. מה אמר נתניהו לשריו בממשלה? תהיו כחלונים. רעיון גאוני. אולי באמת תיתן לשר כחלון לנהל את המדינה במקומך. הוא, לפחות, מקבל תעודות הצטיינות מהציבור, שלא כמוך. נתניהו, אתה כישלון ניהולי-כלכלי. אזרחי המדינה אינם יכולים לשאת בנטל ההישרדות שלך ומחיר כיסאות העור של ממשלתך. מפלגתך, מפלגת הליכוד, שאיך אומרים? נמצאים פה כולם, מפלגת מוסר כפול, מפלגת שקר והולכת שולל את הציבור. חברי הכנסת מהליכוד מרימים את ידם בעד הגזירות, בעד הפגיעה כשותפים לגזירות, ומאידך גיסא יוצאים בצביעות ושקר לתקשורת רק בשביל הכותרות. ראש הממשלה מר נתניהו, אתה תלך היום לביתך ככישלון חרוץ, עם גיליון ציונים עלוב ובלתי מספק. במקום לקבל תעודת הצטיינות אתה מקבל היום מהציבור תעודת עניות. <רוני בר-און (קדימה):> עולה כיתה, לא בבית-ספרנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת זוארץ. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, שכן הסיעות התחלפו ביניהן, להצגת האי-אמון בנושא: גל ההתייקרויות במשק – התייקרות מוצרי החלב והכוונה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית, של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. ישיב גם על עניין זה יחד עם כל ההצעות סגן השר יצחק כהן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש אנשים שמחים במדינת ישראל, שמחים אפילו מאוד, הייתי אומר, אבל אושרם מתעצם וגם עושרם מתעצם. במדינה יש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ישראל חסון. חבר הכנסת ישראל חסון, אני שומע אותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש עדיין התרגשות מהדברים של אורית זוארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ישראל חסון, אם אתם רוצים באמת להתרגש יחד עם חברת הכנסת זוארץ על דבריה, אז אנא צאו החוצה, אל תפריעו לחבר הכנסת ברכה. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – אושרם מתעצם ככל שעושרם מתעצם, ואת זה אפשר להבין דווקא בזמן שאנחנו עוקבים אחרי נתונים של צמיחה, אחרי נתונים של לעבור את המשבר הפיננסי לפני שלוש שנים בשלום, ועוד אי-אלו דברים. אני מניח ואני גם חושב שזה בסדר שאנשים ישמחו כשמצבם משתפר, אבל במדינת ישראל יש גם אנשים עצובים, והעצובים הם רבים יותר. יש עושר, אבל העושר לא מתחלק כפי שצריך להתחלק. הוא מתנקז לכיסיהם של מעטים ועשירים. אני, האמת, אדוני היושב-ראש, התפלאתי כשקמה מהומת ה"קוטג'". הרי יש משפחות שהמצרך הזה אינו נמצא כמעט על שולחנן, ועוד לחשב את זה במושגים של קילוגרם, של 29 שקלים? אנשים אפילו לא הגיעו עדיין לשם. המצב הוא שמדברים על מחאת ה"קוטג'" – ואני, אגב, בעד ומעודד ואני תומך ואני קורא לאנשים שמתוך גישה חברתית או מחאה יחרימו מוצרים מסוימים. המחאה יכולה להיות חברתית, יכולה להיות גם פוליטית, ואני חושב שזה בהחלט לגיטימי וחשוב. אבל לא כאן שורש הבעיה בכלכלה, ולא כאן שורש הבעיה בכל מה שקשור לחלוקת העושר הכללי ולא כאן שורש הבעיה בכל מה שקשור לצדק החברתי והאפשרות שאנשים יחיו בצורה סבירה. לא מזמן דנו כאן, אדוני היושב-ראש, בחוק שכר מינימום ובהעלאה של 100–150 שקלים לשכר המינימום, ודיברנו על כך שיש משפחות של עובדים, אפילו של שני בני-זוג שעובדים, ועדיין הם צריכים השלמת הכנסה. האנשים האלה לא נשמעים אלא פעם אחת בחודש כשמדברים על עליית המדד או דוח העוני או כל מיני דברים כאלה, או כשמטפלים בחוק שכר מינימום, כשזה בא לשולחן הכנסת. יש מהומה אמיתית ויש מהומה מדומה בכל מה שקשור לעניין של ה"קוטג'". אני חושב שעליית המחירים אינה מתקבלת על הדעת והיא תפגע באנשים שכבר נופלים משכבות הביניים לשכבות החלשות. אנחנו היינו עדים בימים האחרונים לכל מיני הצעות איך לטפל בבעיה. ראש הממשלה היום הודיע, לפני זמן קצר, שיפתחו את ייבוא מוצרי החלב מחו"ל. וכאן אני צריך לשאול שאלה וכולנו צריכים לשאול שאלה: האם העניין הזה של מוצרי חלב, האם יש מחסור בייצור מוצרי חלב במדינת ישראל כדי לספק את הצרכים של כל האוכלוסייה, או לא? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר שהוא ישמור על המחיר, הוא לא אמר – – – <יעקב אדרי (קדימה):> אין מחסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר: למען התחרות הוא יפתח. <מוחמד ברכה (חד"ש):> השאלה, יש מחסור? <היו"ר ראובן ריבלין:> אין מחסור, אין מחסור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> למשל, אנחנו יודעים שלפעמים יש מחסור בבשר קפוא ואז מייבאים את זה מארגנטינה. <יעקב אדרי (קדימה):> אין מחסור, אין מחסור, זה לא המקרה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש מחסור? אין מחסור. מה בעצם קורה? פה יש ניסיון לגלגל את הבעיה בסופו של דבר על העובד הפשוט במחלבה או על נהג המשאית שמוביל את התוצרת. זאת אומרת, בעצם מביאים את התוצרת מחוץ-לארץ על מנת להתחרות בתוצרת המקומית, דבר שיפגע בעובדים כאן וביצרנים כאן, במקום להסדיר את העניין הזה בצורה שהמוצר הזה שקיים לרווחתו או שיכול לספק את כלל הציבור, שהמוצר הזה יהיה כפוף לפיקוח מחירים. לא לתת לכל מיני אנשים להשתולל ולהתנהג כקרטל, כמונופול. המלחמה במונופול היא לא רק מלחמה בדרך הקפיטליסטית, של תחרות בשוק ולהביא יצרנים או תוצרת מחוץ-לארץ. מלחמה במונופול היא התערבות של הממשלה על מנת לתמוך בשכבות החלשות, אבל זה לא עומד על סדר-יומה של הממשלה הזו. היא לא ממשלה חברתית והיא גם לא מתיימרת להיות חברתית, היא ממשלת ההון הגדול. ואז, מי שיכול להרוויח שוב מייבוא המוצרים זה אותן חברות ואותם בעלי הון שיכולים להרשות לעצמם להיכנס לשוק הזה לא דרך הייצור אלא דרך הייבוא. מה עשינו? יכול להיות שתיקנו את המחירים של מוצרי החלב, אבל העמקנו את האבטלה או פגענו בייצור מקומי של מוצר כזה או אחר ובעובדים מקומיים. אדוני היושב-ראש, לא ייתכן, גם לא על-פי רמות השכר ולא על-פי רמת ההתפתחות של המשק, שמחיר ה"קוטג'" במדינת ישראל, למשל, יהיה שלוש פעמים מחירו בגרמניה. לא ייתכן שליטר חלב יעלה בישראל ארבע פעמים מה שהוא עולה בגרמניה. גרמניה היא לא מדינת עולם שלישי שממוצע השכר שם הוא 200 דולר בשנה או 1,000 דולר בשנה. אין שום היגיון. זה לא מכה מהשמים, זה חלק מהמבנה של הכלכלה בישראל שנותנת יד חופשייה. לא שגרמניה היא פחות קפיטליסטית מישראל, אבל יש וסתים. יש התייחסות למושג הזה של רגישות חברתית. אני רוצה לדבר בשבחו של המשטר הקפיטליסטי בגרמניה, אבל אני רוצה לדבר בגנותו של הקפיטליזם המשתולל כאן במדינת ישראל, שהכול כפוף לאותו עיקרון האחד והיחיד, עקרון הרווח. לא מזמן, אדוני היושב-ראש, דיברנו על שני מדדים. יש שני מדדים במדינת ישראל, יש מדד לעשירים ומדד לעניים. למשל, ב-2010 המדד עלה ב-2.7%. כשמפצחים אותו לציבור השכבות החלשות ולציבור השכבות החזקות, מסתבר שהמדד לשכבות החזקות הוא 2.2% והמדד לשכבות החלשות, העניות, הוא 3%. זה לא מכה מהשמים, זה טבוע בתוך השיטה. גם אם מדברים על המדד הכללי נגיד בשלוש-ארבע השנים האחרונות. יש עוד שני מדדים, יש מדד כללי, לא רק על בסיס חברתי של אנשים אלא גם על בסיס של מוצרים. המדד של 2007 עלה ב-3.5%, מדד המזון, פירות וירקות, עלה ב-5.4%. זאת אומרת, קרוב ל-2% מעל המדד הכללי. ב-2008 המדד הכללי היה 3.8% ומדד המזון, פירות וירקות – 4.4%. ב-2009 מדד המזון היה פחות מהמדד הכללי, 3.9% מול 2.8%, אבל ב-2010, השנה שחלפה, המדד הכללי היה 2.7%, אדוני היושב-ראש, והמדד למזון, פירות וירקות היה 5.1%. זו תקלה? אפשר להגיד שזו תקלה? זו לא תקלה. יש שיטה קלוקלת. יש שיטה, שאותם אנשים שמחים, מאושרים כשהם מתעשרים, הם אלה שזוכים לאותו טיפוח והכוונה של כל המשאבים לכיסיהם. ואני לא רוצה לחזור על זה אולי בפעם המאה, אני זוכר וכולנו זוכרים מי ישב ביציע הכבוד ביום השבעת הממשלה. אותם בעלי הון גדולים שתמכו בראש הממשלה ביבי נתניהו, כדי להגיע לכס ראשות הממשלה, באו כדי לשבת ולהזכיר שהם יפרעו את השטר בצורה זו או אחרת. והם אכן פורעים את השטר לכיסיהם ורודים בנו. הממשלה רודה בציבור בכלל. בתחילת דברי אמרתי, אדוני היושב-ראש, יש משפחות שה"קוטג'" לא נמצא בלקסיקון שלהן, זה לא עומד על השולחן שלהן בכלל. וכאן המצוקה של האזרחים הערבים היא פי כמה. לפני כמה ימים פורסם דוח בנק ישראל בכל הקשור למשכורות, הכנסה. ההשוואה נעשתה בקרב אנשים בגיל 23–28, יהודים וערבים, גברים ונשים, אותם גילאים. אם הוא גבר יהודי, ממוצע ההכנסה שלו הוא 10,500 שקלים. אם היא יהודייה, אשה, זה מתדרדר ל-7,000 שקלים. אם הוא גבר וערבי, זה 6,089 שקלים. ואם היא אשה ערבייה זה 4,823 שקלים. <נסים זאב (ש"ס):> רוב האוכלוסייה הערבית עובדת ב"שחור" – תראה את הדירות שלהם, את הווילות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מוזר ששחורים מדברים עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אתה לא יודע, אני יודע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני לא יודע, בטח. אתה חייב להכניס את הרעל הזה? <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אתה פשוט לא יודע. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כאן מדברים על מספרים של בנק ישראל, לא שלי ולא שלך. <נסים זאב (ש"ס):> בנק ישראל מתייחס – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, אמרת את דברך, אתה לא נואם במקומו. אתה תלחש לשר, הוא יענה לו. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני אומר, זה לא אומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מדבר בשם סיעת ש"ס, אתה תוכל לדבר. בבקשה, אדוני, אתן לך את הזמן. נתתי לך עוד שתי דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, זה אומר הכול. ככל שאתה פחות במרכז ויותר בפריפריה, ככל שאתה נמנה עם קבוצת נשים, ערבים או חרדים, מייד באותה קבוצת גיל, באותו ממוצע של שנות לימודים, יש אפליה שהיא מובנית בעצם הנתונים היבשים. לכן אני חושב שהבעיה היא לא הבעיה של ה"קוטג'", הבעיה היא של הממשלה. הבעיה היא לא של אותן חברות ואותם משווקים וכו' וכו', אלא בעצם סדר העדיפויות של המדיניות הכלכלית. אני חושב שזה מסוג הדברים שיש בהחלט להציע בגללם ובגינם אי-אמון בממשלה. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת להביע אי-אמון בממשלה בשם סיעות מרצ והעבודה בנושא: גל ההתייקרויות במשק. גברתי, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מה כבר לא נאמר על ה"קוטג'", מה כבר לא נאמר על מחיר ה"קוטג'" מינואר 2008 ועד יוני 2011. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי מסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, לא להפריע לחברת הכנסת גלאון, בוודאי לא השר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני סגן השר, נתון ידוע הוא שמחיר ה"קוטג'" עלה מינואר 2008 ועד יוני 2011 ב-38%. מה שלא ידוע – ואני רוצה לנצל את העובדה שאני עומדת כאן מעל הבימה – ואני חושבת שזה מצריך בדיקה, מי פעל להוציא את ה"קוטג'", "קוטג'" 5%, מפיקוח ומדוע. הוצאת ה"קוטג'" הזה, 5%, מרשימת המוצרים המפוקחים, אדוני היושב-ראש, היא סופו של תהליך המעלה חשד כבד לשחיתות וקשרים מפוקפקים בין יצרניות החלב לבין הגורמים הממלכתיים האמורים לפקח עליהם. אדוני-היושב ראש, ממידע שהצטבר בידי בימים האחרונים מתברר, שהתהליך שהתנהל במשרדי הממשלה, במשרד האוצר ובמשרד החקלאות, בשנים 2003–2006, היה רצוף אי-סדרים וניגודי עניינים. על-פי המידע שבידי, חברי חברי הכנסת, אף שהממשלה קבעה כי יש להשאיר את ה"קוטג'" 5% ברשימת המוצרים המפוקחים, הוא הוצא מהרשימה בשנת 2006, בניגוד להחלטות שהתקבלו ובשירות אינטרסים לא ידועים, באופן שמחייב חקירה מקיפה, לרבות במישור הפלילי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתאר בפני הכנסת את השתלשלות העניינים שהביאה לכך שה"קוטג'" 5% הוצא מפיקוח אף שהוא היה צריך להישאר בפיקוח. אני רוצה לתאר קצת רקע, חלקו ידוע וחלקו לא. אני רוצה גם לומר, אדוני היושב-ראש, שהנעשה מאחורי הקלעים בכל הסוגיה הזאת של הוצאת מחירי ה"קוטג'" מפיקוח הוא רק קצה הקרחון של הקרטליזציה בשוק המזון. אנחנו יודעים ש"תנובה" למשל שולטת ב-70% משוק החלב ונהנית ממעמד מונופוליסטי. אנחנו יודעים על קשרים של יצרניות המזון ויצרניות החלב, על קשרים במסדרונות השלטון, על הפעלת קשרים לא לגיטימיים, שייתכן ועומדים מאחורי הוצאת ה"קוטג'" מפיקוח. אני קוראת לממשלה לשמר את מדיניות הפיקוח על המוצרים הבסיסיים ובמקביל להפעיל אמצעי אכיפה נוקשים על מנת לרסן את כוחן של יצרניות החלב. חברי חברי הכנסת, קצת רקע: בשנת 2003 קיבלה הממשלה החלטה עקרונית לבחון את רשימת מוצרי החלב שנמצאים תחת פיקוח, במטרה לפתוח את השוק לתחרות. בתקופה הזאת מרבית מוצרי החלב היו תחת פיקוח, והוחלט להקים ועדת משותפת למשרד האוצר, שבראשו עמד אז מי שהיום ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולמשרד החקלאות, שבראשו עמד אז השר ישראל כץ. הוועדה הזאת היתה אמורה לבחון אילו מוצרים יש להשאיר תחת פיקוח ואילו מוצרים יש להכניס לשוק החופשי. לראש הוועדה, שנקראה "הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח על מחיר החלב ומוצריו לצרכן" מונה רן קרול, מי שהיה בעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר. רן קרול היה אמור לעשות ניתוח כלכלי שיקבע אילו מוצרי חלב יש להוציא מפיקוח ואילו יש להשאיר. ורן קרול העסיק חברת ייעוץ חיצונית שבראשה עמד רן קרול, ועל זה מבקר המדינה כבר כתב ביקורת חריפה על ניגוד העניינים. בשנת 2007 המבקר מצא עוד שורה של ליקויים. בכל אופן, בניתוח שעשתה אותה חברה של רן קרול עבור הוועדה – אותה ועדה ציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו לצרכן – בניתוח שעשתה אותה ועדה נקבע, שימו לב, חברי חברי הכנסת, כי יש להוציא את כל מוצרי החלב מפיקוח, למעט ארבעה מוצרים שצריך להמשיך לפקח עליהם. אחד מארבעת המוצרים האלה הוא ה"קוטג'" 5%. פעילות הוועדה היתה רצופה אי-סדרים. במקביל לחברה שרן קרול העסיק, שהיתה, כאמור, החברה שלו, הוועדה העסיקה חברה נוספת. והחברה הנוספת גם היא הגישה ניתוח כלכלי לוועדה. רק הניתוח הכלכלי שהיא הגישה היה שונה מהניתוח שהגישה החברה של רן קרול. החברה הנוספת הזאת קבעה שיש להשאיר עשרה מוצרים בפיקוח. למרות זאת, קרול בחר להתעלם ממסקנות הניתוח האלטרנטיבי בטיוטת דוח הוועדה – שימו לב, חברי חברי הכנסת, שמדובר על טיוטת דוח הוועדה – וקרול בחר להמליץ לממשלה להותיר רק ארבעה מוצרים בפיקוח, כפי שקבעה החברה שלו. ואני חוזרת ומזכירה, אדוני היושב-ראש, שה"קוטג'" 5% היה אמור להישאר בפיקוח ולא לצאת מפיקוח, על-פי ההמלצות של רן קרול, כפי שקבעה החברה שלו. בעקבות ההמלצות האלה של רן קרול, התפטר מהוועדה נציג משרד החקלאות, ובכך בעצם פוצץ את הוועדה מבלי שזו פרסמה את המלצותיה. אני רוצה להדגיש שוב, שאחרי שרן קרול הגיש את ההמלצה להשאיר את ה"קוטג'" 5% בפיקוח, נציג משרד החקלאות התפטר מהוועדה, פוצץ את הוועדה, ואין המלצה רשמית. למרות זאת, באוגוסט 2005 הממשלה קיבלה החלטה המבוססת על אותן המלצות, שמעולם לא נכתבו, והחליטה להפחית את מספר מוצרי החלב המפוקחים מ-20 לאותם ארבעה שעליהם המליצה החברה של רן קרול. ההחלטה הזאת היוותה הנחיה לוועדת המחירים המשותפת של משרד האוצר ומשרד החקלאות, שהיתה אמורה ליישם בהדרגה את הוצאת המוצרים. אני רוצה להזכיר, ולחזור ולהדגיש, שבעצם הממשלה קיבלה החלטה להשאיר ארבעה מוצרים בפיקוח. אני חוזרת ומדגישה: ה"קוטג'" 5% היה צריך להישאר תחת פיקוח. איך זה יכול להיות, חברי חברי הכנסת, מי גרם לכך, מי פעל לכך, מדוע בשנת 2006 – אחרי שגם גורמים בשוק החלב פנו לאותה ועדת מחירים ודרשו להוציא את ה"קוטג'" 5% מפיקוח – הוחלט בוועדת המחירים, אף שיש החלטת ממשלה מפורשת, שלא השתנתה, מישהו בוועדת המחירים החליט להוציא את ה"קוטג'" 5% מפיקוח? איך זה קרה? למה זה קרה, אדוני? מה היה הקשר? מי אותם גורמים שקשורים ליצרניות החלב או לגורמים אחרים? מי היה שם? מי דיבר שם שגרם וקבע שהוועדה בעצם החליטה להוציא מפיקוח את ה"קוטג'" 5%? אדוני היושב-ראש, הוועדה עשתה מעשה פסול כפול: היא קיבלה החלטה – אני מדברת על ועדת המחירים – ועדת המחירים קיבלה החלטה המנוגדת להחלטת הממשלה משנת 2005 שקבעה ש"קוטג'" 5% יישאר בפיקוח, והוציאה מפיקוח מוצר שאפילו חוות הדעת המחמירה ביותר של חברתו של רן קרול, שהיה חשוד בניגוד עניינים, קבעה שיש להשאירו מפוקח. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עולה חשד חמור שגורמים אינטרסנטיים, שהיתה להם דריסת רגל במשרדים הרלוונטיים, הביאו לסיכול החלטת הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני חושבת שצריך לחקור חקירה מקיפה, אני חוזרת ומדגישה, לרבות חקירה פלילית, מדוע שינתה ועדת המחירים את עמדתה והסכימה להוציא את ה"קוטג'" מפיקוח? מה הניע את הוועדה? מה הניע את שר האוצר לאשר את הבקשה? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, ישיב על כל שלוש הצעות האי-אמון – של סיעת קדימה, של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, וכן של סיעות העבודה ומרצ. על כולן יחד ישיב השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על שלוש הצעות האי-אמון של חברי מוחמד ברכה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה להעיר הערה אחת, חברת הכנסת גלאון. היום ראיתי שתי ועדות וועדה נוספת שמתכוונת לדון באותו נושא. יש לי חשש כבד מאוד שנקבל גם החלטות שונות בין ועדה לוועדה. כולם דואגים וכולם שועים לגל המחאות מתוך הציבור שבא כתוצאה מיוזמה של אזרחים. בדרך כלל טוב שהכנסת ממריצה את האזרחים ולא האזרחים את הכנסת. אבל נדמה לי שהיום התקבלה החלטה בוועדה לביקורת המדינה – נתקבלה בקשה על-פי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה לבוא ולחקור את העניין. אם המבקר מקבל את ההמלצה, הרי שתתקיים חקירה. אם תתקיים חקירה – כל הדברים שאת מבקשת, זו הכתובת כדי לבוא ולהאיר את עינינו לגבי כל אותן שאלות שאת שואלת. גם השר, אנחנו נמצאים פה באיזו מערבולת, כאשר אינני יודע אם זו רק יוזמה של האופוזיציה או של הקואליציה. כולם פונים לכולם וכולם בוחשים ב"קוטג'". שמעתי את חבר הכנסת ברכה, הוא דיבר באופן כללי על כל נושאי המדיניות הכלכלית של הממשלה. אבל אולי תסביר לנו באמת מה רוצה הממשלה. שמעתי בקשב רב – אני לא משתתף בסיעת הליכוד. אני משתתף במפגשים של התנועה שלי, אבל לא של סיעתי, כי כאן אני צריך לייצג את כל הסיעות. אבל שמעתי גם את ראש הממשלה מדבר על כך שהוא שוקל את פתיחת השוק. הדבר הזה מעורר בעיות לכאן ולכאן, בכל זאת הגנה על תוצרת הארץ היא אחד מהדברים החשובים ביותר שלנו. מצד אחר אתם טוענים שצריך תחרות. אז אני לא מבין מה אנחנו רוצים מעצמנו. אולי באמת השר יבהיר לנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני גם לא בטוח, אדוני היושב-ראש, אם מר חסון, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, יודע מי הממשלה שעליה דיברה זהבה גלאון. יכול להיות שהוא לא היה מעלה את הדיון הזה בכלל. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המקום הוא בשתי ממשלות – אחת ממשלתו של אריק שרון והשנייה ממשלתו של אולמרט. <אילן גילאון (מרצ):> – – – 9% ואחת ב-0%. יש כאן "קוטג'" – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכל מקרה, רבותי, אני מתכבד לענות על שלוש ההצעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק שהריבה לא תעלה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני סגן השר, מתי תיקחו אחריות? מתי אתם תיקחו אחריות? כל הזמן הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, חבר הכנסת מולה – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא בטוח שאם חסון היה יודע הוא היה מעלה את הדיון הזה. בסוף יסתבר שזה אתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, יכול להיות שבעוד חצי שנה, שנה, בין שנלך לבחירות ובין שלא נלך לבחירות – – <אילן גילאון (מרצ):> מרצ בטוח לא היתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ישאלו אותך את השאלה הזאת. תיזהר. אני אומר לך, תיזהר. תשאל את חברת הכנסת והשרה לשעבר רוחמה אברהם. היא תאמר לך כמה פעמים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד לענות לחברי – חבר הכנסת מוחמד ברכה, גברת זהבה גלאון וגברת זוארץ – על שלוש הצעות אי-אמון, שלמעשה נושאן הוא אחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לחברת הכנסת זוארץ אתה לא צריך להשיב, כי היא לא נוכחת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא חשוב, היא בכל זאת טרחה ונאמה. רבותי, אדוני היושב-ראש, בשנת 2010 – וכדאי שתקשיב, חבר הכנסת מולה, כי אני יודע שאתה אוהב את הנתונים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפחות הוא מקשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשנת 2010, כמו גם ברבעון הראשון של 2011, נמשכה הצמיחה המהירה שאפיינה את ישראל ביציאה מהמשבר, שהחלה במחצית השנייה של 2009. בשנה זו, אדוני היושב-ראש, בסייעתא דשמיא, צמח המשק הישראלי בשיעור משמעותי של 4.8%, כאשר הצמיחה הובלה על-ידי הסקטור העסקי. בין השאר, מבטאת הצמיחה גידול ניכר בצריכה הפרטית, המשקפת עלייה ברמת החיים בישראל. ההתאוששות בכלכלה העולמית ובמשק הישראלי יוצרת לחצים לעליית מחירים. ב-12 החודשים האחרונים – ממאי 2011 לעומת מאי 2010 – עלה מדד המחירים לצרכן ב-4.1% מעל הגבול העליון של יעד האינפלציה של בנק ישראל. בנק ישראל הוא האמון על שמירה על יציבות המחירים במשק. חברי, עליית המחירים בשנה האחרונה מושפעת משני גורמים עיקריים: האחד, עליית מחירי הסחורות העולמיות, ובפרט מחיר הנפט והסחורות החקלאיות. ישראל, כמשק קטן ופתוח, מושפעת ישירות מעליית המחירים העולמית; הגורם השני הוא עליית מחירי הדיור – – – השכירות. בתקופה האחרונה ננקטו צעדים מספר להוזלת מחירי הדיור ולהקלה על זוגות צעירים. בין צעדים אלה ניתן סל הטבות לזוגות הרוכשים – – <שלמה מולה (קדימה):> מה הקשר בין "קוטג'" לדיור? <אילן גילאון (מרצ):> קוטג' זה דיור, זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – דירה ראשונה בפריפריה. אני אגיע לזה. <שלמה מולה (קדימה):> זה הציור שיש על ה"קוטג'". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כמו כן, במטרה להגדיל את היצע הדירות למכירה בטווח הקרוב, ניתנו הקלות במס שבח למשקיעים שימכרו את דירותיהם בשנים הקרובות. מדיניות הממשלה מוכוונת לסייע למשפחות שהכנסתן נמוכה וכן לעודד תעסוקה בקרב אוכלוסיות שאינן משתתפות בכוח העבודה. במהלך התקופה האחרונה נרשמה ירידה ניכרת – אני חושב שזה הישג עולמי – בשיעור האבטלה לרמה הנמוכה היסטורית של 6% ברבעון הראשון של 2010. <שלמה מולה (קדימה):> – – – לא נראה לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע כמה מקומות עבודה זה? <שלמה מולה (קדימה):> אבל את זה אתה לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יותר מ-120,000 מקומות עבודה. <שלמה מולה (קדימה):> תאמין לי, אתה לא יודע כמה זה עולה למשפחה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תגיד בראבו. תגיד בראבו. <שלמה מולה (קדימה):> אתה לא יודע כמה עולה למשפחה סל מזון למשפחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגיע לזה. דרך אגב, שלמה, בוא אתי. כל המרקטים מלאים עד אפס מקום. אני בעצמי מחכה בתור לקופה יותר מחצי שעה עד שאני מגיע לקופה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, יש כמה שרים באולם שאתה יכול לומר להם שהם לא יודעים. הוא יודע. <אורית זוארץ (קדימה):> הוא לא מייצג את הציבור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא אתי לבית-הנתיבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע מה הוא מייצג, הוא יודע. <אורית זוארץ (קדימה):> הוא לא מייצג – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא אתי לבית-הנתיבות, מולה, תראה מפוצץ. עד שאתה מגיע לבידוק שם אתה מחכה שעות. צא החוצה, תראה את החנייה מלאה במכוניות. כולם מסתובבים עם אייפונים. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, המצב של האוכלוסייה שהוא מייצג טוב כל כך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש קבוצות אוכלוסייה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אז תיקח להם את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש קבוצות אוכלוסייה שצריכים לטפל בהן, ולזה אני מגיע. נגיע אליהם. יש קבוצות, אבל בסך הכול המצב הכלכלי של החבר'ה שלך טוב מאוד, אפילו מעולה. <שלמה מולה (קדימה):> מה אתה אומר. <רחל אדטו (קדימה):> הם יודעים את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מדיניות הממשלה מוכוונת, שלמה – אתה לא מקשיב לי – לסייע למשפחות שהכנסתן נמוכה, אלה הקבוצות האלה, וכן לעודד תעסוקה בקרב אוכלוסיות שאינן משתתפות בכוח העבודה. במהלך התקופה האחרונה, כפי שכבר ציינתי, נרשמה ירידה ניכרת בשיעור האבטלה, לרמה הנמוכה היסטורית של 6% ברבעון הראשון של 2010. לצד זאת נרשם גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. התפתחויות אלה מבטאות את כניסתן של אוכלוסיות חדשות לשוק העבודה. לשם השוואה, אדוני היושב-ראש, שיעור האבטלה בארה"ב ובגוש היורו נע בשנה האחרונה סביב ה-9%. במסגרת מאמצי הממשלה לסייע לעובדים המשתכרים שכר נמוך מופעלת כיום תוכנית מענק מס הכנסה שלילי בפריסה כלל-ארצית. מענק זה משמש כאמצעי לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות ולעידוד כניסה לשוק העבודה באמצעות הגדלת התמורה לעבודה לבעלי משכורות נמוכות. כמו כן, במטרה לעודד תעסוקה הורחב בתקציב – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה, מוחמד, דקה. אני לא הפרעתי לך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אולי תסביר פעם אחת מה ההיגיון של מס הכנסה שלילי לעומת העלאת שכר המינימום? אולי תסביר פעם אחת לכנסת, שמישהו מהממשלה יסביר למה הממשלה, הקופה הציבורית, צריכה לקחת על עצמה את מס הכנסה שלילי במקום להטיל את זה על המעסיקים? ואז, כשאתה משלם את זה מהקופה הציבורית, אתה לא יכול לשלם לכל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תטיל את זה על המעסיקים, אדוני מוחמד ברכה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה שוב השיטה. זו השיטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה במשק אוטופי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הממשלה עוזרת למעסיקים ולציבור לא במס הכנסה שלילי, אלא יש גם שיפוי מעסיקים שהונהג פה מ-1986. זו השתתפות הממשלה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי, תנו לו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אם לא, תגדיל את עלות העבודה ותגרום לאבטלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה סוג אחר של שיפוי מעסיקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, תנו לו עכשיו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל הוא לא מגיע למעסיק, הוא מגיע לעובד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה להשיב? תגיד לי, כי אז הם ישאלו. אתה רוצה שאני אגן עליך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מכבד את מוחמד ברכה, אז השבתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, השאלה היתה שאלה טובה. באשר למעסיקים, זה באוטופיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עידוד הכניסה לשוק העבודה באמצעות הגדלת התמורה על עבודה לבעלי משכורות נמוכות. כמו כן, במטרה לעודד תעסוקה הורחב בתקציב 2011–2012 הסבסוד לשהיית ילדים במסגרות חינוכיות – צהרונים ומעונות. <אורית זוארץ (קדימה):> עוד לא ראינו את הכסף. רק דיבורים ראינו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ראיתם, וברוך השם זה עובד מצוין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה. <אורית זוארץ (קדימה):> לא ראינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם היושב-ראש ירשה לי אני אענה בסוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה, אני ארשה לך. אתה לא מוגבל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסוף. לא עכשיו, בסוף. בסוף. <אורית זוארץ (קדימה):> תשאלו את חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמענו. הוא משיב לכם עכשיו. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, מה קרה? עוד פעם, מה קרה? אתה נוכח פה ואנחנו מאוד מרוצים מזה, אבל אתה לא יכול כל דבר להגיב. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת מולה, שתדע שהממשלה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני רק אומר לך, 80 מיליון שקל מקופת האוצר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אולי אדוני לא הבין אותי. אנחנו מאוד מעריכים שאתה נמצא באולם כל הזמן, אבל אתה לא יכול להפריע כל הזמן. הוא אמר שהוא ייתן לכם מקום לשאלות בסוף דבריו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, הממשלה הגדילה את הוצאותיה התקציביות לשנים 2011 ו-2012 – תמיד שאלו למה הצמיחה לא מחלחלת למטה. היא תחלחל על-ידי כך שהממשלה תגדיל את תקרת ההוצאה, קבעה את הכלל הפיסקלי – זה גם פטנט עולמי של ממשלת ישראל, של שר האוצר, ד"ר שטייניץ – כך שזה מגדיל מ-1.7 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ישמח בוודאי לדעת שהתלמידים הנמצאים ביציע הם מבית-הספר אמי"ת מפתח-תקווה, במסגרת היחידה לדמוקרטיה. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שוב, הממשלה קבעה כלל פיסקלי, שטבע אותו שר האוצר, ד"ר שטייניץ, כדי לאפשר לאוכלוסיות החלשות גם כן ליהנות מפירות הצמיחה, על-ידי כך שהוא הגדיל את תקרת ההוצאה לא ב-1.7 לפי הגידול הטבעי, אלא כלל פיסקלי חדש שלוקח בנוסחה את פירות הצמיחה. בשנים 2011 ו-2012 זה הגיע לשיעור של 2.6% במסגרת הכלל הפיסקלי שעל-פיו עובדת הממשלה. זה גם כן – – – <אורית זוארץ (קדימה):> המצאה של הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, משהו, חידוש עולמי. שיעור זה גבוה מהגידול שהיה נהוג בשנים עברו וגבוה מקצב גידול האוכלוסייה. במסגרת התקציב לשנים אלה ובראייה ארוכת טווח, מתוכננות בין היתר הגדלת ההשקעה בחינוך הכוללת הגדלת תקציב משרד החינוך וביצוע רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, כמו כן גם תוספת בתחום הבריאות וכן תוספת לביטוח לאומי, מתוקף החוק להעלאת הבטחת ההכנסה שניתנה לקשישים ולניצולי שואה. לעניין מחירי החלב, אדוני היושב-ראש, שר האוצר הודיע אתמול כי הממשלה בודקת צעדים אפשריים לעידוד התחרות בשוק החלב, בין היתר פנייה לשר התמ"ת להתרת ייבוא מוצרי חלב וכן בחינת המכסים והמיסוי – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אולי נייבא גם ראש ממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה, זה לא יפה. באמת לא יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כשהיית פה ראית כמה שזה מפריע שקוראים לך קריאות ביניים. ראית כשהיית פה למעלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שמעתי אתמול את שרגא ברוש. במקומו הייתי קם על במה יותר גבוהה מהבמה שפה והייתי מתנצל, כי זו לא רמה. בנוסף, יש לפעול לביטול הפטור מההסדר הכובל הניתן לסיטונאים – וחשוב לעשות את זה שעה אחת קודם – להסדרים הנוגעים לגידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי בסוגים המפורטים בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח. מחאה ציבורית של הצרכנים, רבותי, היא דבר טוב – הייתי אומר אפילו דבר מצוין – אשר אמור להשפיע על המחירים בדרך של כלכלת שוק, אשר לפיה המחיר נקבע בהתאם לעקומת הביקוש וההיצע. עלינו לראות את התמונה הכוללת, אדוני היושב-ראש, שבה גם המחיר שמשלם הצרכן הישראלי הוא חלק מהשיקולים בדאגה לחקלאות ולתעשייה. לעניין מחירי התחבורה הציבורית בגוש-דן – לא ניתן לומר כי מחירי התחבורה הציבורית בגוש-דן עולים, מאחר ששיטת תמחור הנסיעה בגוש-דן משתנה כליל. כתוצאה מהשינוי חלק מהתעריפים יעלו וחלקם ירדו. רכישת כרטיס בודד תאפשר נסיעה בכמה קווי אוטובוס במסגרת זמן של כשעה וחצי, וזאת בניגוד למצב היום שבו כרטיס בודד מאפשר נסיעה בודדת. סיכומו של דבר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת מוחמד ברכה, זהבה גלאון והגברת זוארץ, היקף ההנאה מהשינוי עולה על מידת הפגיעה, ולראיה, השינוי יחייב את המדינה בהגדלת תקציבי הסובסידיה לתחבורה הציבורית בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. על כן, אדוני היושב-ראש, צריכים רק להמשיך ולהתפלל שהמצב הכלכלי בישראל ימשיך להיות טוב, ימשיך לצמוח, ולא נותר לי אלא לבקש לדחות את הבקשות לאי-אמון, את ההצעות לאי-אמון, ולתמוך בממשלה, ולומר בראבו לממשלת ישראל. <שלמה מולה (קדימה):> הרחקת לכת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הסיום שלך היה מדהים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו פותחים בדיון הכללי על הצעות האי-אמון, כפי שנקבע על-ידי ועדת הכנסת; הדיון הוא דיון מאוחד בשלוש ההצעות. ראשונת הדוברים היא נציגת סיעת קדימה, חברת הכנסת רחל אדטו. נא לעלות ולהביא את עמדת סיעתך בדיון הכללי. אחריה תעלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת נסים זאב, שתמיד נמצא פה. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בימים אלה של עננה מעל מערכת הבריאות, אני מעלה כאן את השאלה: לאן מובילה הממשלה את מערכת הבריאות ברוח הימים האחרונים או ברוח שלושת החודשים האחרונים? ולא רק שביתת הרופאים. תחושתי היא שיש בוקה ומבולקה בכל מה שקשור כרגע למערכת הבריאות. יד ימין לא מדברת עם יד שמאל, ימין לא רואה מה יד שמאל עושה, ואני רק אביא כאן ארבע דוגמאות, בדקות הספורות שיש לי. נתחיל בסיפור האחיות: האחיות התחילו בעיצומים אתמול, והסיבה לכך היא שלפני שישה חודשים, בשיא החורף, הובטחה להן על-ידי הממשלה תוספת של 160 תקני אחיות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר גם אישר את זה מעל הבמה כאן. <רחל אדטו (קדימה):> כן. 160 תקנים לאחיות על מנת שהן תטפלנה בחולים בטיפול נמרץ ובחולים בפנימית, שלא יהיו חולים במסדרונות, בוודאי לא חולים מונשמים. הגענו עד היום, חצי שנה עברה, האחיות לא קיבלו את התקנים האלה, ומשום מה יש התעלמות מההבטחה הזאת. לכן, הן לא החלו בשביתה ולא בעיצומים, הן פשוט עובדות לפי איזה תקן, והן הוציאו שתי מיטות מהמבוכים של המסדרונות שלהן. כרגע, אני לא יודעת לאן זה מוביל, אבל אני רק מראה שיש הבטחה שניתנה בריש גלי, היתה גאווה על זה ששחררו להם 160 תקנים, ולא קרה עם זה שום דבר, ולכן האחיות כרגע הולכות במסלול אחד. בית-חולים באשדוד: הממשלה נתנה מענק, מתנה, שי, לחברת "אסותא", עמותה פרטית, למטרות רווח, על מנת ש"אסותא" תבנה את בית-החולים באשדוד. 500 מיליון שקלים, אפשר היה לעשות הרבה למערכת הבריאות ולמערכת החינוך ולמערכת הרווחה, ואלה כספים של משרד האוצר שניתנו מתנה רק למי שיבנה את בית-חולים אשדוד. אני לא מדברת אם זה טוב או לא טוב. זו היתה ההחלטה ואני לא מדברת על זה. אני מדברת על זה שהממשלה, בקלות בלתי נסבלת, נתנה 500 מיליון שקלים מתנה ל"אסותא". ולא די בזה, עוד הגדילו ונתנו להם זכות ל-25% מיטות פרטיות באותו בית-חולים. רבותי, הממשלה מממנת בית-חולים פרטי. על מה אנחנו מדברים? שוב, 500 מיליון שקלים שהיו יכולים ללכת היום והיו פותרים לאלתר את כל מצוקת הרופאים. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> צריך להגדיל גם את כמות המיטות ולא רק את כמות הרופאים. <רחל אדטו (קדימה):> נכון. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> – – – את יודעת כמה נמשך המאבק על בית-החולים באשדוד? את יודעת כמה – – – <רחל אדטו (קדימה):> אני לא דיברתי – – – השרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק יש לנו בעיה שהדוברת היא דוברת בשם סיעתה ומוגבלת לשלוש דקות. כבוד השרה, את יכולה להשתתף בדיון בכל רגע שאת רוצה. <רחל אדטו (קדימה):> אני גם לא אמרתי אם זה טוב או לא טוב. אני במפורש לא נכנסתי לשאלה אם צריך או לא צריך. חד-משמעית לא נכנסתי לנושא הזה. בהנחה שצריך ובהנחה שהוחלט, ואני לא מתווכחת על זה. אני רק מתווכחת על זה שהמדינה נותנת את 500 מיליון השקלים מתנה ל"אסותא". לא דיברתי בכלל על הצורך. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> לא ל"אסותא", לחברה שזכתה. <רחל אדטו (קדימה):> "אסותא", "אסותא", "אסותא". לא יעזור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אתם אולי לא מבינים. היא נמצאת פה ברשות דיבור של שלוש דקות ואני לא יכול לאפשר שיקראו לה קריאות ביניים, ועוד מצד הממשלה. זה לא נהוג. גברתי, שר לא קורא קריאות ביניים. אם גברתי רוצה להתערב בדיון, בכל שלב משלבי הדיון אאפשר לה לעלות. <רחל אדטו (קדימה):> 3. במסגרת ארבע הנקודות: בית-חולים אשקלון. הבניין של בית-חולים אשקלון עלה כאן לדיון, ובא לפסים שלא רציתי לשמוע אותם: מפני שאנחנו חרדים, וכדומה, חרדים נגד חילונים, שקרנים, צבועים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <רחל אדטו (קדימה):> זה לא הכיוון. הכיוון הוא שאתמול הייתי שם, המקום נבנה, אבל הממשלה, שהבטיחה לתת כסף, לא מעבירה את הכסף שצריך כדי להשלים את זה. 4. שביתת הרופאים כרגע, העיצומים של הרופאים והשביתה של היום, זה מתוך חוסר תקשורת כרגע – בין מה שמשרד הבריאות אומר, משרד האוצר אומר. שני המשרדים לא מדברים ביניהם מול הרופאים, שגם הם לא מדברים. זאת אומרת, אנחנו מנהלים משא-ומתן של חירשים עם שלושה גופים שלא מדברים האחד עם השני. רק אנקדוטה אחרונה, משפט אחרון, להראות מה שאמרתי, איפה המנהיגות שתוציא את המערכת הזאת? כאן, על הבמה הזאת, הובטחו לפני חצי שנה 160 תקנים לרופאים. 160 תקנים, יחד עם 1,000 מיטות. נאמר על-ידי ליצמן, נאמר על-ידי שטייניץ ונאמר על-ידי ראש הממשלה. מה מסתבר? שהיום, במסגרת המשא-ומתן עם הרופאים, ממחזרים את 160 התקנים האלה. אלה התקנים שהיו כבר, היום הם מחזירים אותם מחדש. לכן, אני אומרת: לאן מובילים את מערכת הבריאות של מדינת ישראל? ואלה היו רק ארבע דוגמאות שחשבתי שהן מדגימות, כמו שאמרתי, בוקה ומבולקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אבקש מנציגי הסיעות להבין שהזמן הוא מוגבל על-פי החלטת ועדת הכנסת. אני מאוד ליברלי בזמן ולפעמים אני לא מבחין ששלוש הדקות עוברות, אבל לא יכול להיות שאנחנו נעלה לבמה ונדבר למעלה משמונה דקות. <רחל אדטו (קדימה):> היו קריאות. שמונה דקות דיברתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> במקום שלוש דקות, שמונה דקות. כמה יכולים להפריע? <רחל אדטו (קדימה):> שמונה דקות דיברתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> היית על הבמה שמונה דקות, בצורה מרשימה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, גברתי. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אתה רואה איך שהזמן עובר כשנהנים? <רחל אדטו (קדימה):> אתה רואה שגם בפוליטיקה יש חברים? <קריאה:> מה שבטוח, אנחנו ניהנה גם מאורלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאשר את העניין הזה לגבי הפוליטיקאי שאליו התייחסת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, תודה גם לכם, חברי הכנסת, אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מראש נותן לך ארבע דקות. אל תבקשו יותר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מודה לך מראש. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש מידה של סוריאליזם בהצעות אי-אמון. ולמה זה? כי כל אימת שמועלית הצעת אי-אמון אנחנו עדים למה שקורה לחברי האופוזיציה, כאשר הם עולים לנמק את הצעתם, וזה חוזר על עצמו בכל תחום, לפתע משתלטת עליהם הרגשה, כך נדמה לי, של אובדן זיכרון חלקי או של זיכרון סלקטיבי. בלהט דיבורם הם יוצרים רושם שהם לא היו פה, שזה עתה התוודעו לפוליטיקה. ההחלטות שהם קיבלו בימים שבהם הם היו חברים בממשלה, כאילו נתלשו מלוח זיכרונם. אבל באותה מידה, חברים, בנו זה כן מעורר זיכרונות, נוגים אפילו. כמו למשל: מי קיבל את ההחלטה על הסרת הפיקוח ממוצרי החלב? ואני מבקשת תשובה. אני לא אטעה אם אני אומר שרבים מכם כן זוכרים אבל מעדיפים להחריש. המחירים המאמירים ללא פיקוח הם דבר שאי-אפשר להשלים עמו. הוא מחייב בחינה מדויקת ורצינית על כל היבטיה. עוד בטרם ההתמרמרות המוצדקת של הציבור על המחירים המשתוללים עמדתי כאן, ולפעמים גם בהצעות לסדר-היום, יחד עם חברי האופוזיציה, ודיברנו מעל במה זו על המשמעות של חוסר פיקוח על מצרכי מזון בסיסיים. מן הדין שהממשלה הזאת תעשה רוויזיה בהחלטות שהתקבלו בתחום זה על-ידי ממשלות קדימה. בל נאמר שזה מנוגד לכלכלה חופשית ותחרות. ההיפך. אנחנו עדים לניצול ציני של היצרנים המנצלים את חוסר הפיקוח להעלאת מחירים לא מוצדקת ברוב הפעמים. וחמור מכך, ישנו חשש כבד למקרים לא מעטים לא רק של מונופול אלא גם של קרטלים, שמתאמים ביניהם את מחירי המזון. האם הממשלה הנוכחית יצרה זאת? האם היא תומכת בהמשך המצב הזה? לא ולא. הנושא הזה איננו תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה, להיפך. והראיה לכך: שר האוצר היה בין הראשונים שתקף את התופעה, והוא אף איים בייבוא של מוצרי חלב – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אז מה עשיתם שנתיים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם העברתם את ההחלטה. אל תפריעי לי בבקשה. ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות חבר הכנסת כרמל שאמה, חבר בקואליציה, מתייחסת בחומרה לתופעה ומתכוונת לחקור את הנושא על כל היבטיו כוועדת חקירה, בדומה למה שנעשה בוועדת הכלכלה כשחקרה את עמלות הבנקים. חברי הכנסת, לא נתכחש. לא נתכחש להישגים הכלכליים של הממשלה הנוכחית, אבל אני אומרת, הם לא יכולים להיוותר כדגל יחיד. היא חייבת להניף את הדגל השני, של רגישות חברתית, כי כלכלה נועדה לשרת את צורכי החברה, וכל עוד יהיו בינינו אזרחים שלא יכולים לספק לעצמם או לבני משפחותיהם מזון חיוני לקיומם ולבריאותם, הרי שאנחנו כאילו מניפים דגל ללא מוט. ואתם יודעים מה קורה לדגל ללא מוט? הוא עף ברוח. נכון, הממשלה הנוכחית נקראת להתמודד עם בעיות קשות שלא טופלו כראוי בעבר, וודאי שלא נפתרו, כגון משבר הדיור, המאיים על החברה ועל הכלכלה שלנו; בעיית שכר המורים, שאיימה לשתק את מערכת החינוך ושמצאה את פתרונה לשביעות רצון הצדדים – אפשר להגיד תודה גם לשר החינוך, שנמצא עמנו; בעיית שכר העובדים הסוציאליים, שהפכה אותם במשך השנים כמעט למקרים סוציאליים בעצמם; בעיית הרופאים, שחייבת להיפתר לאלתר, היא נוגעת לרופאים ולחולים באותה מידה. מקומם אותי שרופא, לאחר שנות לימודים ארוכות והכשרה לא קלה, אינו יכול להתקיים מפרי עמלו, ומאידך מקומם אותי שחולים אינם מקבלים את השירות, הטיפול והעזרה שימנעו את ההידרדרות הבלתי הפיכה בבריאותם שתסכן את חייהם. כמו כן, ישנו המשבר המאיים על המסגרות החוץ-ביתיות לילדים חסרי עורף משפחתי, תחום כאוב שבו נמצאים אלפי ילדים שללא פתרון ייזרקו לרחוב, תרתי משמע, ולכו תנסו אחר כך להציל אותם. כמה אז זה יעלה למדינה? חברים, אלה לא נושאים חדשים. כל אלה סוגיות הזועקות לטיפול ולפתרון, אבל כל ניסיון להציגן כאילו הן נוצרו תחת הממשלה הנוכחית, דומה הדבר לכך – הממשלה הנוכחית, אתם יודעים, עוד מנסה לפתור בעיות שסוחבות, ככה, הממשלות שבאו לפניה, אבל הממשלה שקיבלה את ההחלטות האלו ויצרה את הבעיה הזאת ולא הביאה לפתרונה לא יכולה להציג אותה כאילו זאת תוצאה של הממשלה הנוכחית. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת מולה, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> והדבר דומה לגמל שאינו רואה את הגבנון שעל גבו. חברים, אל תהיו כאלו, בואו ביחד נשנה את הדברים. תודה. <שלמה מולה (קדימה):> אורלי, ישראל ביתנו היתה שותפה לממשלה הקודמת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, כבר כמה ימים שאנחנו עוסקים בעליית ה"קוטג'". הייתי בטוח שמדובר בדירות קוטג', אגיד לכם את האמת. חשבתי שהולכות ונבנות דירות קוטג', ועליית המחירים – שם באמת אולי יש סבירות שזה עולה. <שלמה מולה (קדימה):> אתם מסונוורים – – – <נסים זאב (ש"ס):> עד שאני לא ראיתי את התמונה בעיתון, שמדובר באמת בגביע של "קוטג'", לא הבנתי באמת שזה מהות הדיון. אני יכול לומר שטוב שהיו דיונים בנושא ה"קוטג'", כי באמת זה היה מאוד משעשע כבר כמה ימים. שמעתי גם את תשובתו גם של סגן השר יצחק כהן, ואני רוצה לומר לכם, הוא דיבר על העניין של הצמיחה – עד שאנחנו מרגישים את החלחול של הצמיחה הזאת זה ייקח כמה שנים. אני רוצה להזכיר לכולם שכאשר הפרות הרעות בלעו את הפרות השמנות, כתוב: ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה. וייקץ פרעה, ויהי בבוקר ותיפעם רוחו. אז מה קרה? הוא לא הבין איך יכול להיות שפרות רעות ורזות בולעות פרות שמנות, ובכל זאת הפרות נשארו אותו הדבר. אז זה בדיוק העניין של תקופת הצמיחה, עד שהיא מחלחלת. אז אנחנו שבע שנים צריכים לראות שבע שני רעב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> דמיון פורה, הייתי אומרת. <נסים זאב (ש"ס):> לא, זה אמיתי. זה בדיוק תשובתו של סגן השר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אני מכירה את חלום פרעה – – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל אנחנו לא יכולים את החלום הזה – להמשיך אותו כבר 3,000 אלפים שנה ויותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כל אחד מנקודת ראותו. <נסים זאב (ש"ס):> לכן אני אומר שיכול להיות שבמצב של צמיחה, עד שזה מחלחל זה לוקח הרבה שנים. אנחנו חייבים להחזיר את הפיקוח על מוצרי היסוד, חד-משמעי. אם מישהו חושב שאפשר לתת לשוק החופשי לעשות מה שהוא רוצה, ככל העולה על רוחו, ולתת למבקר המדינה לחקור את הקרטל, אז יהיו דרכים אחרות ושונות איך אפשר לעקוף גם את העניין הזה של הקרטל, או לעלות על עקבות, הייתי אומר. לכן, אם הממשלה לא תיקח את הדברים לידיים – כמו מים, מוצרי יסוד, אני כבר לא מדבר על העניין של דירות, ששם אנחנו כבר מזמן לא רואים – – – <שלמה מולה (קדימה):> אתם שותפים בקואליציה. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו שותפים בקואליציה, נכון, ואני שמח שאני שותף בקואליציה. אנחנו מנסים לתקן מה שאפשר לתקן. אבל אני רוצה לומר לך: יש דברים שבהם כולנו צריכים, הייתי אומר, להתאחד סביב שולחן אחד. ואני אומר לך שאנחנו גם אוזן קשבת לנושא הזה. אנחנו מעלים את זה בדיוק כמוכם, באותה מידה ובאותה עוצמה, והשפעתנו לא פחות פחותה מאשר אנשי האופוזיציה. אני רוצה לומר שהעניין של החזרת הפיקוח על המוצרים, זה גם לא יפגע בתחרות. לא צריך להיות מצב שהממשלה לוקחת על עצמה את העלות, את הסובסידיה בחזרה, ומזה הממשלה חוששת. לכן, זה יצא לשוק החופשי, כדי שהממשלה לא תצטרך תמיד לשלם ולסבסד בדיוק בין העלות לבין – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נא לסיים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> נכון. אז אני אומר, פה צריכה לצאת קריאה משותפת – ממשלת ישראל, קואליציה ואופוזיציה כאחת, ואני שותף אתכם בכל מה שקשור למוצרי יסוד. אנחנו מבקשים ודורשים מהממשלה לפקח, כולל בנושא של מים, ולאו דווקא "קוטג'" – זה שמן, זה לחם, זה חלב, זה כל המוצרים למיניהם. באיחוד של כולנו ובאחדות של כולנו, אנחנו בקריאה משותפת אולי נוכל להשפיע קצת יותר על הממשלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. יעלה ויבוא חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת אחמד טיבי ידידי – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מפריע לשר לשמוע את דבריו של חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> חברי חברי הכנסת, כנסת מנומנמת, זאת אומרת, אני שם לב איך כולם כך. קשה באווירה הזאת, אפילו נסים זאב היה לו קשה לעלות באוקטבות, כי ההד חוזר אליך אל האוזן ויכול לגרום לבעיות שמיעה. שמתי לב שאתה מאוד – – – <נסים זאב (ש"ס):> אם היו לך קריאות ביניים, אז אולי הייתי – – – <איתן כבל (העבודה):> אמרתי, לכן אתה מאוד רגוע. <אריה ביבי (קדימה):> אחרי "קוטג'", שניים, אנחנו מתעייפים. <איתן כבל (העבודה):> בטח, נראה לי שכולם עסוקים לאסוף את ה"קוטג'" מהמדפים, כך אמרו לי, אז כולם כל כך מנומנמים ולא נמצאים בדיוק כאן. אבל אנחנו צריכים לעשות את הריטואל הקבוע שלנו כאן, מדי שבוע, את האי-אמון, ולפחות רוב חברי הכנסת שנמצאים כאן שמעו את ראש הממשלה בנאומו בשבוע שעבר. אורלי, את לא היית, הפסדת. זאת אומרת, אני בטוח שלא הפסדת, אבל הפסדת את הנאום; את יכולה לקרוא אותו ב"דברי הכנסת". היה נאום בעצם של: אין בעיות. זאת אומרת, הכול בסדר. זאת אומרת, התקנאתי בו. התקנאתי בו כשהוא נאם את נאום "הכול בסדר", פעמיים. פעם אחת – אם הוא מאמין בזה, תשמע, זה סבבה. אתה יודע, אתה אין לך בעיות, הכול בסדר גמור, הכול מתנהל כסדרו. ואם הוא מצליח, בעצם, למרות הבעיות המתקיימות לעמוד כאן לפני כולם ולהציג את ה-300,000 – וזה בסדר, ואנחנו, הכול בסדר – אנה אנו באים, חברי חבר הכנסת זאב בילסקי? וזה מוכיח יותר מכול, אפילו הדיון שאנחנו מקיימים אותו היום: הדיון סביב ה"קוטג'" ועליות המחירים. זאת אומרת, הפתרון היחיד שלו, שהוא, דרך אגב, פתרון מוצע לכל השרים: לכו תעשו מה שכחלון עושה. זאת אומרת, זה פתרון כלכלי חדש. כשמעלים בעיה בפני ראש הממשלה, הפתרון הוא, בישיבת הממשלה, חבר הכנסת אחמד טיבי: לכו תעשו מה שכחלון עושה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה הוא עושה? <איתן כבל (העבודה):> עושה הרבה דברים טובים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> טוב, בסדר, אבל מה המיוחד – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> הוא עושה מה שאבא שלו עשה – – – <איתן כבל (העבודה):> אני אומר לכם את זה ברצינות, זאת אומרת, יש כאן בעיות כלכליות מן המדרגה העליונה, מעלים אותן מישיבת ממשלה, מידפקים על דלתותיו, עם כל הבעיות והנושאים. זה נשמע אולי ציני, כאילו אני בעצם לועג, צוחק. אבל אני בטוח שאם ידידי השר גדעון סער היה עומד כאן, הוא היה הרבה יותר חריף ממני, זאת אומרת, בשונה ממנו, אני, יש לי כבוד לראש הממשלה – לא, הקודם, זאת אומרת, לא עכשיו. חס וחלילה, עכשיו. לא מסבך אותך, עזוב. ודאי שיש לך כבוד. התכוונתי שכשהיית עומד כאן ונואם את הנאומים לראש הממשלה דאז, טיפת יראה, מינימום. אני עוד מתייחס, אתה יודע ככה – – – <שר החינוך גדעון סער:> אתה מדבר עלי? <איתן כבל (העבודה):> לא, ההיפך, אני מפרגן לך, השר גדעון סער. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> היו ימים שקשה לי לשכוח – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, אני מפרגן. לא, זה לא בא ממקום רע, אתה יודע שלא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כמדומני שגם השר סער לא שכח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רגע, רגע. אבל אתה חייב תשובה. מה הוא עושה שכן מביא לפתרון? מה עשה השר כחלון? מה השיטה שאמרת: בואו תעשו? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> את רוצה לשאול מה צריך לעשות, מה ההצעה שלו לפתרון. <איתן כבל (העבודה):> תראי, מה שצריך לעשות זה פשוט להחליף את ראש הממשלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא, לא. <איתן כבל (העבודה):> מה "לא, לא, לא, לא"? זה הרבה יותר פשוט. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, אמרת: בואו תעשו כמעשה – – – <איתן כבל (העבודה):> אני לא אמרתי. אני. אני בסך הכול – המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אה, זה מה – – – <איתן כבל (העבודה):> זו היתה הכותרת ב-Ynet, הכותרת הראשית, שראש הממשלה בישיבת הממשלה, כשעלה הנושא, עלו הבעיות הכלכליות, ושאלו אותו: מה עושים? אז הוא אמר: תלכו לשאול את כחלון, תעשו כמו כחלון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חשבתי שתלכו לשאול את Ynet. אבל בסדר. <איתן כבל (העבודה):> זה בסדר גמור. לא, לא – אני לא אומר את זה בציניות. זאת אומרת, זו האמת. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתה יכול לאחד בין שני הדברים – – – <איתן כבל (העבודה):> ולכן, מה שנדרש בעצם, זה נכון לעשות מעשה כחלון, אבל להחליף את ראש הממשלה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת כבל. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני – איננו. חברת הכנסת עינת וילף – איננה. אני מודיעה בזאת שמי שלא נמצא ויתר על זכותו, אלא אם כן הוא ייכנס ממש בשניות הללו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני היושב-ראש? אדוני היושב-ראש? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרתי "אדוני היושב-ראש"? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גברתי, גברתי – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני מתפלא עליך, חבר הכנסת טיבי. זה מה שראית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אל תביך אותי, כי אני לא רוצה להביך אותה. גברתי היושבת-ראש בצדק רב, אדוני השר, יכול להיות שבגלל זה התבלבלתי. כבר לפני שבוע הגשנו הצעת אי-אמון בנושא עליית מחירים של מצרכי יסוד – חלב, ביצים וכדומה. יש צעקה בקרב הציבור לגבי עליית מחירי ה"קוטג'", וה"קוטג'" הוא כמשל. אבל ה"קוטג'" התפרסם, מה שקרוי name recognition, כי יש מגזרים שלמים שלא מכירים את ה"קוטג'". אני אומר לכם, יש רבים בציבור הערבי שלא יודעים מהו ה"קוטג'". הם מעדיפים לבנה, אוכלים לבנה – גם אותנטי, גם מעשה בית, וגם כשזה לא מעשה בית, גם כשקונים – א. זה יותר טעים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, זה גם מה שזה, לא מזכיר "קוטג'", אתה יודע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן. ולכן, יש משהו נכון במאבק הזה, אבל אני לא רוצה – אבל, לא זה המאבק הנכון. אי-אפשר לנהל מאבק על עליית מחיר של כל מצרך כל שבוע. יש עליית מחירי מצרכי יסוד, והממשלה הזאת אשמה באופן כללי, בניגוד להבטחות שלה שהיא הבטיחה לציבור. היא הבטיחה לציבור שתתחשב בשכבות מצוקה, בפריפריה. היא עושה בדיוק ההיפך. עד כדי כך ה"קוטג'" הפך להיות מצרך יקר, גברתי היושבת-ראש, עד שילדי השמנת של תל-אביב הפכו להיות ילדי "קוטג'", וזה משנה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> האמת היא, גברתי היושבת-ראש, אני פגשתי היום את החבר'ה שיזמו את המאבק הזה ב"פייסבוק". הם לא ידעו שזה יגיע לממדים כאלה. אבל הסכמנו שהמאבק נגד עליית המחירים של מצרכי יסוד הוא מאבק כלל-ציבורי, נוגע לכל המגזרים, לכל החברה, לכל חלקי האוכלוסייה: בצפון, בדרום, במרכז, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים. אבל הכתובת במקרה של עליית המחירים היא תמיד כתובת אחת: ממשלת ישראל, המורכבת מקואליציה כושלת הן בתחום המדיני, ובעיקר, אבל גם בתחום החברתי-כלכלי – קואליציית הליכוד ישראל ביתנו העצמאיות. תודה רבה לך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לך, חבר הכנסת טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אריאל, ולאחריו – חברת הכנסת עינת וילף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למרות ההודעה הנחרצת שלך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> למרות ההודעה הנחרצת. אתה יודע, היא היתה – בסוף ההודעה אמרתי: אלא אם כן ייכנסו בשניות הקרובות. היא נכנסה בשניות הקרובות. <קריאה:> הייתי – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה להתחיל בדבר שנדמה לי שיש עליו הסכמה מקיר לקיר, ואם יש מישהו יוצא דופן, זה בסדר, זה בגדר יוצא מהכלל שמעיד על הכלל, וזה המאמץ לשחרורו של אחינו יונתן פולארד. אני לא אכביר מלים, כי הזמן לא עומד לרשותי. הנושא מוכר לכל היושבים פה, וגם לצופים. התמיכה חוצה את כל המחנות. אין פה מחנות בכלל. יש מחנה אחד גדול, למחנה הזה קוראים מחנה יונתן פולארד. אני פונה אליך, מכובדי שר החינוך, כמי שיושב פה כרגע, אבל גם כמי שאני יודע שדואג, דאג ודואג, ליונתן פולארד, לעשות בעניין הזה מעשים, ויפה שעה אחת קודם. אני רוצה להציע לכם הצעה אחת, אבל כל אחד יבחר לו מה שהוא רוצה. מעבר לשליחת מכתב, מכתבים לפולארד, כולנו מוזמנים ליום העצמאות של ארצות-הברית. החגיגות נערכות אצל השגריר – – – <קריאה:> – – – מחרימים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא אמרתי "מחרימים", ואל תעזור לי, בבקשה. תגיב אחרי שתשמע. <שר החינוך גדעון סער:> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני לא מציע להחרים. אני לא מציע, מכובדי השר, אני לא מציע להחרים. ארצות-הברית היא – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני פשוט נתתי, חבר הכנסת אריאל, קרדיט לחבר סיעת קדימה, שהתבונה המדינית קצת יצאה מקרב סיעתה – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> תודה. <שר החינוך גדעון סער:> זה במסגרת המאבק למניעת בידודה של ישראל בין האומות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מוסיפה לך. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני לא מציע, אני מדגיש: אני לא מציע להחרים את ארצות-הברית. היא ידידה של ישראל, אף שיש לי ביקורת על דברים רבים בתחום המדיני וגם על העניין של פולארד, ואני לא מציע להחרים. אבל אני יכול להמליץ לכולכם לעשות דברים יותר חשובים. כל אחד יבחר לו. אני אישית עסוק באותו ערב, באותו יום, מעל לראש. לא מוצא אפילו דקה להתקשר לשגריר. <קריאה:> תתנצל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, אני לא אתנצל. זהו, שאתה טועה. אני לא מתנצל. <שר החינוך גדעון סער:> אבל גם בשנה שעברה היית עסוק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא. בשנה שעברה סתם לא באתי. אבל השנה אני עסוק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אריאל, אם אתה תתחיל – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ואני מבקש לחזור לרצינות הדיון, ולבקש מכם שכל אחד יבחר לו את דרכו בעניין הזה. אבל, לעשות מעשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, אני מבקש מהיושבת-ראש לא לתת להם להפריע עכשיו. אני רוצה לתת לכם כמה סיבות טובות לאמץ את הצעתו של ראש הממשלה ולהחליפו במר משה כחלון, שבאמת מגלה תעוזה, כושר ביצוע. ואני מבקש משר החינוך לא להיפגע מהצעה זו, זו פשוט הצעה של ראש הממשלה. הסיבות לכך, ממש על קצה המזלג: ראש הממשלה הנוכחי איננו מאפשר בנייה בירושלים, להוציא דברים קטנים, חריגים, עלובים – דבר שהוא מנוגד לכל הבית הזה. ולכן, ראוי שמר כחלון יחליף אותו. ראש הממשלה הזה לא מאפשר בנייה בגושים הגדולים ביהודה ושומרון, לא באלפי-מנשה, לא במעלה-אדומים, ואפשר להמשיך, עוד פעם – להוציא חריגים מאוד קטנים, שהוא מתהדר כאילו בונים. הוא גם לא אומר את האמת לחברי ממשלתו ולקואליציה שלו. ולכן, ראוי שמישהו יחליף אותו, ואם הוא בוחר את כחלון, אני בעד. לכן, אני פונה לקואליציה ולאופוזיציה לאמץ את המלצת ראש הממשלה – זה חריג אצלי, בדרך כלל יש לי תפיסה מנוגדת למה שהוא עושה – ואני מציע לכם להחליפו במר משה כחלון. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת אריאל. תעלה ותבוא חברת הכנסת עינת וילף. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. האמת היא שלאור הצעת האי-אמון חשבתי שאדבר על נושא הריכוזיות במשק. אבל לאור העובדה שהשר התורן הוא שר החינוך, אנצל את ההזדמנות כדי לעשות כאן סוג של מיני הצעה לסדר-היום ואדון בשאלת תגמול מורים תמורת ביצוע. ככל שניתן, השר, כשתיתן את תשובתך בשם הממשלה, אשמח אם גם תתייחס לדברים האלה. לפני כמה שבועות היתה כתבה באחת מרשתות הטלוויזיה שעסקה בלחץ שמופעל על מורים להעלות ציוני מגן. הלחץ הזה הגיע, כמובן, לאור העובדה שהפכנו את הזכאות לבגרות ואת העלייה בשברירי האחוזים ל"מולך", והרבה מורים דיווחו – – – <שר החינוך גדעון סער:> תפסיקי להגיד את זה, כי האחוזים האלה זה ילדים. לא כל אחד, הבגרות זה דבר מובן מאליו בשבילו, ויש בישראל רמה של ציוני בגרות שצריך לשפר אותה. ולא צריך ללעוג על אחוזים. מאחורי האחוזים יש ילדים. <עינת וילף (העצמאות):> אבל – – – <שר החינוך גדעון סער:> זו חוכמה מאוד קטנה, שאם חוזרים עליה היא לא הופכת להיות חוכמה יותר גדולה. <עינת וילף (העצמאות):> אבל אם מסתכלים על המציאות, מאחורי האחוזים האלה יש הרבה תופעות שהן לא חינוכיות במהות שלהן, ובגלל הלחץ שמופעל, ובהרבה מקרים הוא לחץ חריג, יש תופעה של – לא לדבר על העתקות ורמאויות – לחץ על מורים לתקן ציוני מגן באופן שלא משקף את היכולת האמיתית. יותר מזה, יש תופעה שציונים שמוגשים בשם המורים האלה מתוקנים בלא ידיעתם של המורים, כדי לדלג מעל משוכה מסוימת. <שר החינוך גדעון סער:> מה שאת אומרת זה דבר חמור מאוד. <עינת וילף (העצמאות):> בוודאי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני השר, אם תרצה להתייחס לאחר דבריה, אתה יודע שאתה – אני לא אעשה את זה באמצע הדיון, אבל בתום הדיון, שזה לא עוד הרבה דוברים, תוכל להתייחס. <שר החינוך גדעון סער:> אני מכבד את גברתי ומקבל את דעתה. <עינת וילף (העצמאות):> ודאי שזה דבר חמור. לא לחינם זה היה בסיס גם לכתבה עיתונאית, והדיון שם היה צריך לבדוק אם מדובר בתופעה רחבה. אני יכולה להגיד לך שמדובר בתופעה שהיא רחבה, והיא אכן תופעה חמורה מאוד. עכשיו נשאלת השאלה, אם אנחנו הופכים את זה לדבר ממוסד, אם במסגרת "עוז לתמורה" אכן מתכוונים לתת למורים תגמול שמבוסס בעיקרו, בחלקו הגדול, על הציונים של התלמידים בבגרויות – – – <שר החינוך גדעון סער:> איך את יודעת על מה זה מבוסס? <עינת וילף (העצמאות):> אמרתי "אם". אמרתי: אם אכן זו הכוונה. אני יודעת שמה שפורסם ונאמר, שהכוונה היא לעשות שימוש בכמה מרכיבים. אמרתי: אם אכן הכוונה היא לתת חלק מרכזי לנושא של הציונים של התלמידים, וגם ראש הממשלה התגאה פה בכך שזה יהיה הדבר – ואני חושבת שחשוב לדעת איזה מרכיב זה יהיה – איך מבהירים שלא יהיה תהליך של השחתה, שקרה במערכות אחרות וגם קורה במערכת שלנו, שבו, כדי להשיג את האחוזים הגבוהים יותר, גם במקרים שהם לא משקפים הצלחה ולא משקפים הישגים של ילדים אלא משקפים רמאות ומשקפים ערכים לא חינוכיים; איך אנחנו מוודאים, כיוון שמתחיל להיות מדובר בכסף ובפרנסה, שמורים לא נמצאים במצב שהלחץ הוא לא רק לחץ של דימוי, אלא של השכר שלהם, וכתוצאה מזה הם מרגישים צורך להעלות ציונים באופן שלא מעביר מסרים חינוכיים. ועל כך הייתי שמחה לשמוע. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חברת הכנסת עינת וילף. יעלה ויבוא חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ולאחריו – חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ולאחר כל הדוברים הללו, אם כבוד השר ירצה עדיין להתייחס לכל הנאמר כאן, אתה מוזמן. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אנחנו שוב בסאגה, בסיפור של כלכלה מצליחה וחיים קשים. הדברים אמורים גם לגבי ההתייקרות של המוצרים, המוצרים הבסיסיים, האוכל, ה"קוטג'", החלב, כל המצרכים הבסיסיים, דבר שמקשה על כל השכבות, במיוחד על השכבות החלשות. שוב הרופאים והשביתה של הרופאים, שבעצם נקודת המוצא שלה היא שהרופא יכול להשתכר, הוא יכול לחיות טוב, אם הוא עובד 26 שעות ביום. השכר של רופא מתמחה הוא בערך 22–23 שקלים לשעה, ועל-פי התחשיב הזה, שכר רגיל של שבוע עבודה רגיל זה משהו כמו שכר מינימום, אולי קצת יותר. אבל כאילו מצ'פרים את הרופאים. בגלל שיש מחסור ברופאים, אז נותנים לרופאים לעבוד יותר, ואז עובדים, עושים תורנויות של 26 שעות ביום, ואז משתכרים משהו כמו 10,000–12,000 שקל. זה לא פתרון. אני רוצה לציין כאן את הדילמה שנמצאת בה הממשלה, במיוחד בעניין הדיור. ענה כאן סגן שר האוצר על הצעות האי-אמון, ודיבר בעיקר על העניין של הדיור. הרי קשה לקנות דירה. עכשיו קשה גם לקנות "קוטג'" ומצרכי אוכל. אני רוצה לציין ולהגיד באופן המפורש ביותר שלממשלה, למרות הבעיה העיקרית של הדיור, אין תוכנית להתמודד עם בעיית הדיור. הממשלה עד עצם היום הזה לא אמרה מה המטרה שלה בהתמודדות עם מצוקת הדיור. האם הממשלה רוצה להוזיל את הדירות בישראל? התשובה היא בטח לא. כי אם הממשלה תוזיל את הדירות תהיה מפולת שמזכירה לנו את ה-subprime בארצות-הברית. הממשלה בשום פנים – לא שמעתי ולא תשמעו את שר האוצר או את ראש הממשלה אומר שהוא רוצה להוזיל את הדירות. המקסימום שהם מנסים לעשות זה למנוע את העלייה. אבל נניח שהם יצליחו, רוב הציבור בישראל כבר לא יכול לרכוש דירה במחירים הקיימים היום, גם אם הממשלה תמנע את העלייה של המחירים שלה. לכן הממשלה נמצאת באמת בדילמה אמיתית ורצינית ביותר. בכמה השניות שנשארו לי אני אגיד למה הממשלה לא יכולה ולא מעזה להוריד את מחירי הדיור, כפי שאמרתי, מכיוון שזה יגרום להתמוטטות, ואז אנחנו – ואני אחזור על מה שפתחתי בו את דברי – מכלכלה שהיא מצליחה וחגיגה בכלכלה, עם כל האינדיקטורים, אנחנו נעבור לכלכלה עם מפולת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. יעלה ויבוא חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, ולאחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לקראת סיום יהיה חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. שוכנעתי. בבקשה, לרשות אדוני שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זו השיטה, אגב, שנהוגה גם בקופת-חולים, גברתי. זאת אומרת, מי שמאחר – שני תורים את מקפיצה אותו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הקפצתי אותו שני תורים, אלא שהוא טען שהוא ביקש להיות אחרון הדוברים. מכיוון – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל אנחנו עובדים על כך שיש משהו בלי תור, מה שנקרא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא. אין בלי תור. <אילן גילאון (מרצ):> פטור מתור. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מי שמגיע באיחור, מינימום שני תורים. <אילן גילאון (מרצ):> יש אנשים טובים שיהיה להם פטור מתור. אני רק רציתי, בכל אופן, לתת טיפ. לפני המשבר הגדול של ה"קוטג'", את זוכרת, גברתי, שהיה פעם משבר רציני בעזה עם הסוכר? מה שאני קורא לו סו-כר. אז את הצעת שיאכלו ריבה. אני מציע לייצר – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ההצעה שלי לא היתה קשורה לשום דבר. <אילן גילאון (מרצ):> לייצר "קוטג'", פשוט מאוד. אפשר מ"שמנת של פעם" ומגבינה בולגרית עתירה – "קוטג'" לא בריא – לייצר אותו. נדמה לי שזה מגיע לאותו מחיר. הבעיה היא, גברתי, שבאמת ה"קוטג'" הוא כמשל, ואני אנצל את ההצעה הזאת לסדר-היום בתור 180 שניות על מושג מסוים. הייתי הפעם, ברשותך, גברתי, רוצה לדבר על סובסידיה על המצרך ולא לנצרך, אף שאני יודע שאנחנו מדברים על כלכלה חופשית, הכלכלה של laissez faire – בואו ניתן לכוחות השוק. כשאני לפעמים רוצה להסביר מהם כוחות השוק אני מסביר שאנחנו נותנים, נניח, לחבר הכנסת אלי אפללו ולחבר הכנסת איתן כבל ללכת מכות. מי שייקח, ייקח, אלה כוחות השוק. יש לשער שאנחנו כבר יודעים את התוצאה מראש. אלה הם כוחות השוק. אגב, לא כוחות השוק ולא כלכלה חופשית – הם אינם עיקרון מקודש, לא ערך עליון. אני חושב שביטחון חברתי הוא בוודאי ערך יותר עליון. לכן אני מעל דוכן זה, גברתי, הצעתי, יותר מפעם אחת, קודם כול להסיר את המע"מ ממוצרי מזון בכלל, ועל אחת כמה וכמה בנושא של מה שאנחנו קוראים להם מצרכי יסוד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תרופות. <אילן גילאון (מרצ):> כן, תרופות הן מצרכי יסוד, לצערנו. אבל אני מדבר על שמן, על מרגרינה, על חלב ומוצריו, מה שאנחנו קוראים לו – כל הדברים הללו. כאשר מישהו מדבר על החזרת הפיקוח על המוצרים האלה, הדרך הטובה ביותר זה לסבסד אותם. אני טוען שבכל כלכלה יש פרמטרים קבועים. יש תשתיות, יש תשלומי העברה ויש מסים – זאת הרגולציה שהממשלה צריכה לעשות אם היא רוצה בכלל למשול. היא צריכה לתת עדיפות, ובידה לתת את העדיפות למה שהיא רוצה לקדם, ולהסיג לאחור מה שאנחנו לא רוצים לקדם. משום שאני רואה ש-180 השניות שלי מסתיימות, אני בא ואומר שתמיד עדיף שאנחנו נהיה מעורבים. אני בעד ממשלה שמעורבת לטובת הציבור כולו ומפקחת על האינטרס שלו גם במציאות של קרטליזציה כל כך גדולה, עם כוחות כל כך גדולים. היא יכולה לעשות את הדברים האלה כאשר היא מכוונת. והיא יכולה לכוון את הדברים לא רק בכמה ה"קוטג'" שלנו עולה לעומת אצל האמריקנים, כי האמריקנים, בתוך הסל שלהם – זאת השאלה הקובעת – בתוך שכר המינימום של הסל האמריקני אפשר לקחת 2,000 גביעי "קוטג'", ובמדינת ישראל בתוך שכר המינימום בסל הזה אפשר לקחת 500 גביעי "קוטג'" בלבד, ואני מדבר על שכר המינימום המתוקן. לכן הבעיה היא לא רק כפולה, אלא כפולה ומכופלת, היא פי-ארבעה. כושר הקנייה הוא הקובע, והוא נשחק משנה לשנה. תודה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון. יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני, נא לעלות. בבקשה. לרשות אדוני שלוש דקות. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת חוטובלי. לרשות אדוני שלוש דקות. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שמע – – – כן. לצערי הרב, אני בטוחה שיש לך כל כך הרבה מה לומר בעניין הזה. אין לי ספק שגם יהיו פה פתרונות מאוד יצירתיים. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, ראשית אני מודה לך על זה שאפשרת לי. אני דווקא ביקשתי לדבר בסוף, אבל כנראה זה לא הגיע למזכירות. אני דיברתי בשבוע שעבר ביום רביעי על הצביעות של החילונים ושל הציונים הדתיים לגבי בית-החולים באשקלון. אם אפשר, חבר הכנסת אלקין, שלא תפריע לי, אני מדבר לשר. הוא השר היחיד שנמצא כאן וחשוב לי שהוא ישמע על הצביעות של החילונים ושל הציונים הדתיים. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני דיברתי על זה שלפני שנה – והבאתי גם קטעי עיתונות – היתה התקפה נגד הציבור החרדי על זה שלא אכפת להם מפיקוח נפש בבית-החולים באשקלון משום שיש שם קברים. לא עזרה ההצעה של סגן השר ליצמן, שאמר שהוא השר הראשון שהולך לבנות ושהוא מבקש לבנות בחנייה. ההתקפות היו מקיר לקיר: כל העיתונות החילונית, התקשורת החילונית, תקפה את הציבור החרדי. בסדר, פינו את הקברים. אני בסוף אסביר למה זה קשור לאי-אמון, גברתי היושבת-ראש, למה לא אמרתי את זה בתקופת קדימה, למה אני אומר את זה בתקופת הליכוד, באי-אמון על הליכוד. אני תיכף אסביר את זה, בסוף הדברים. אני חיכיתי למעלה משנה לראות מה קורה, ולא קורה כלום. שום דבר לא קורה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> מה, לא גמרו את הבנייה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא גמרו את הבנייה, לא כלום; שום דבר. <שלמה מולה (קדימה):> לא נתנו את הכסף. <משה גפני (יהדות התורה):> ואני יודע שגם אין כסף – – <שלמה מולה (קדימה):> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> – – מפני שזה מה שטענתי, שלפני שמונה שנים, כשמשרד האוצר העביר כסף, הוא משך אותו חזרה. יש מדיניות של משרד האוצר שהוא לא רוצה בכלל את בית-החולים באשקלון; הוא רוצה את בית-החולים "סורוקה" ואת בית-החולים "קפלן". הוא גם לא רוצה את אשדוד, ובאשדוד, להערכתי, הוא גם לא ייתן לבנות. אבל הנושא הוא לא אשדוד, והאמת היא שהנושא הוא גם לא אשקלון – הנושא הוא הצביעות: איך מנהלים מלחמה נגד הציבור החרדי בשעה ששנה שלמה – פיקוח נפש, כולם הטיפו לנו מוסר – ושקט דממה. ואני הלכתי לבדוק, אחרי הנאום שלי, כמה כסף העבירו, ובינתיים לא העבירו בכלל. בעצם צריך חצי מיליארד שקל כדי לבנות גם את חדרי הניתוח. אין כסף. ושקט דממה. איפה כל העיתונים? איפה "ידיעות" ו"מעריב" ו"הארץ" ו"כלכליסט" – וכולם; והערוץ הראשון והשני – איפה הם? <שלמה מולה (קדימה):> גם "המודיע". <משה גפני (יהדות התורה):> "המודיע" – לא. אני מדבר על העיתונים האלה שלא אומרים אמת. אז אני לא מדבר על "המודיע" ולא על "יתד נאמן" ולא על "המבשר". לא מדבר עליהם. איפה? איפה הפיקוח נפש? מיום רביעי עד היום החלטתי שבכלל מדובר על מלחמת תרבות. פשוט רוצים להכפיש את הציבור החרדי – לא רלוונטי בכלל לעניין של פיקוח נפש. הביא לי העוזר שלי עוד קטע עיתון, וזה גם היה בכל העיתונים בימים האחרונים. הכותרת זועקת: "מאה-שערים: בית-הדין הורה לסקול כלבה" – כותרת בעיתון. "הסיבה: נשמתו של עורך-דין שנוא התגלגלה אליה". <דוד רותם (ישראל ביתנו):> באיזה עיתון זה? <משה גפני (יהדות התורה):> "מעריב", "ידיעות", "הארץ" – איפה שאתה רוצה. בכל המקומות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תדבר על עיתונים רציניים. <משה גפני (יהדות התורה):> ואז הלכתי לבדוק איך עושים כותרת כזאת, מה המשמעות של העניין. הרי אסור, על-פי ההלכה, לצער בעלי-חיים. איך נתנו הוראה כזאת, לסקול? עיתונים רציניים, אתם הרי ניזונים מהם. ואז התברר שהגיעה לשם איזו כלבה ולא רצתה לצאת, וקראו לאגף התברואה בעיריית ירושלים, והאגף בא ולקח אותה באופן מסודר ונורמלי, הכול בסדר. וכבר כתוב בעיתון שאגודת "צער-בעלי-חיים" הלכה להתלונן במשטרה נגד בית-הדין, ודוברת האגודה אמרה שזה לא בסדר מה שהחרדים שם עשו. אני צריך לסיים? יש לי אלף דוגמאות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני יודעת. ומלה בכל זאת על ה"קוטג'". <משה גפני (יהדות התורה):> שלא תהיה טעות – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ומלה על ה"קוטג'". <משה גפני (יהדות התורה):> – – בעיתון "מעריב" היתה הבהרה כזאת, קטנה. זאת אומרת, זה כבר לא רלוונטי בכלל ההבהרה. שם הוא הביא את העובדה כמות שהיא, אבל הכותרות הזועקות זה זה. באמת, מדברים על שילוב חרדים בעבודה. אני יכול לתת דוגמאות איך מדברים אחד בפה ואחד בלב – מנהלים מלחמת תרבות. עכשיו, למה זה נוגע לאי-אמון? ובזה אני מסיים. זה נוגע לאי-אמון מכיוון שבממשלת קדימה זה לא קרה. זה לא קרה. לא היתה בעיה עם בית-החולים באשקלון, לא היו בעיות מהסוג הזה – ממשלת קדימה ידעה לשלוט. היא שלטה. היה ראש ממשלה, היתה קואליציה, היתה ממשלה, הייתי מדבר אתם על – לא רוצה להזכיר דוגמאות, אחרי זה בקדימה מתרגזים עלי, אבל אני יכול להביא שמונה דוגמאות עכשיו, אחת אחרי השנייה – – – <שר החינוך גדעון סער:> מה, מה אכפת לך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, מפני שעכשיו אני לא משרת את הליכוד, עכשיו אני מדבר בטובתה של קדימה. בהזדמנות – – – <שר החינוך גדעון סער:> מי אמר? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אמרתי – – – <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת גפני, הציבור ישפוט – אתה רק תביא עובדות. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. למשל, חוק הישיבות הקטנות, הביאה קדימה. ותאמין לי, יהיה להם שכר על זה. ממשלת הליכוד פוחדת מהצל של עצמה. הרי בממשלת קדימה לא היתה בעיה של הקברים באשקלון. למה לא היתה בעיה? מה, ממשלת קדימה לא רצתה לבנות את בית-החולים? היא רצתה. אבל היא ידעה שהאוצר לא נותן, אז סתם לפנות את הקברים? סתם? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר, גברתי היושבת-ראש, אני אצביע נגד האי-אמון, נגד – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא שיערנו אחרת. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אבל בתוך-תוכי צריך להצביע אי-אמון. אבל אני – מה לעשות – בגלות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חברת הכנסת ציפי חוטובלי. כבוד שר החינוך, האם כבודו יסכם את הדיון? <שר החינוך גדעון סער:> אין מנוס. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כך נראה לי. חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> יצא לגלות של הכנסת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נא לצלצל. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעה הזאת מובא למנוחות בבית-העלמין באינדיאנה מוריס פולארד, אביו של יונתן פולארד. במשך הרבה מאוד שנים המחנה הישראלי נחלק בין אלו שלחמו את מלחמתו, המלחמה לשחרורו של פולארד, לבין אלו שהיו אדישים. לשמחתנו, המאבק הזה הפך בשנים האחרונות למאבק שהוא נחלתו של כלל הציבור במדינת ישראל, וההוכחה הטובה ביותר היא שיוזמה שעליה חתומים 75 חברי כנסת לשחרורו של פולארד להלווייתו של אביו החלה דווקא מחבר הכנסת מהאופוזיציה, חבר הכנסת נחמן שי, שלא נמצא כאן היום. ונראה לי – – – <שלמה מולה (קדימה):> נמצא דווקא. הוא נמצא כאן, אבל לא פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא נמצא, אבל הוא לא במליאה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> הוא לא נמצא. לא נמצא במליאה. ונראה לי שדווקא בימים האלה יש שתי דמויות שעוסקים בהן בעיתונות הישראלית: גלעד שליט מצד אחד, שאנחנו מציינים חמש שנים לחטיפתו, ויונתן פולארד מהצד השני. חשוב שנזכור, גלעד שליט מצוי בשבי בידי ה"חמאס", בידי ארגון טרור. יונתן פולארד, לעומת זאת, מצוי ושבוי וכלוא בידי משטר שמתיימר להיות משטר ידידותי, אך אין דרך אחרת מלהסביר את העובדה שבמשך כל השנים הללו, כשאסירים אחרים שריצו עונש על אותה עבירה בדיוק – נחמן, הזכרתי אותך לטובה על היוזמה שלך לגבי פולארד, אז רק שתדע, קיבלת קרדיט – – – <נחמן שי (קדימה):> 80 חברים בבית הזה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אז 80. ציינתי 75. אני שמחה שהגענו לרוב מוחלט של חברי הכנסת. <נחמן שי (קדימה):> כי גם היושב-ראש הצטרף אלי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אבל כל הדברים הללו לא מסייעים למאמץ לשחרורו, מאחר שהמשטר האמריקני נוהג באכזריות, נוהג בשרירות לב. אני חושבת שהמאבק על שחרורו של פולארד לא צריך להיות מאבק הומניטרי לשחרור להלוויה של אביו, עם כל הכבוד. זה מאבק קטן בתוך מאבק גדול, והמאבק הגדול הוא על שחרורו לצמיתות. הרי האיש מרצה עונש במשך 26 שנים, כאשר אנשים שביצעו עבירות דומות, העונש שהם קיבלו היה פחות מעשר שנים. והדבר הזה הוא באמת אכזריות, אכזריות עמוקה של המשטר האמריקני. וכשאנחנו שומעים כל כך הרבה דרישות שיש למשטר האמריקני ממדינת ישראל, כל כך הרבה דרישות ותכתיבים שהם מנסים להכתיב כאן במזרח התיכון לגבי איך עושים שלום ועל מה מוותרים ומעורבות עמוקה בוויתור על נכסים אסטרטגיים של מדינת ישראל, חשוב שנזכור שידידות היא תמיד דבר דו-צדדי. וידידות אמת חייבת להכיר בכך שכשנמצא אדם ששירת את מדינת ישראל ועשה את מלאכתו במסגרת שליחותו כשליח של מדינת ישראל, חשוב לא רק שמדינת ישראל תגן עליו בכל כוחה ובמלוא עוצמתה, אלא חשוב גם שנדע לתבוע את מה שיש לתבוע ממי שמתיימרת להיות מדינה ידידותית. ונראה לי שבעניין הזה באמת אסור לנו להרפות. אסור לנו להרפות, אסור לנו להפסיק לדרוש את שחרורו לאלתר ולצמיתות של יונתן פולארד. ואני מנצלת את הרגעים האלה של האי-אמון כדי לומר: יש דברים שהם מחוץ למחלוקת בין אופוזיציה וקואליציה, וחשוב שכולנו נתאחד סביב הדרישה הלא-מתפשרת הזאת לשחרורו של אדם שבמשך שנים ארוכות הופקר על-ידי ממשלות ישראל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני רוצה להוסיף משפט אחד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משפט לסיום. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> בלי "קוטג'", הרי אי-אפשר. קואליציית ה"קוטג'", כך ייקרא שמכם, קדימה, כי זה הכשרון – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אבל בלי נתניהו אפשר ורצוי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה הכשרון שהצלחתם להביא למקום הזה. כשרון שכל עניינו, במקום מחאות אמיתיות, במקום מחאות צודקות, להביא לציבור מחאות שעניינן דברים שאתם בעצמכם עוללתם לו – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – כי מי שחתום על הסרת הפיקוח – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, לא. תודה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה לא נוח לך לשמוע, אבל מי שחתום על הסרת הפיקוח ממוצרי החלב הוא לא פחות ולא יותר מאשר השר הירשזון – – <אורית זוארץ (קדימה):> למה לא ביטלתם את זה שנתיים? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – שכיהן תחת ממשלות קדימה – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברת הכנסת זוארץ, תני לה לסיים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – ומאחר שזה באמת החותם שאתם תטביעו, קואליציה של "קוטג'", קואליציה של גרגירים – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברת הכנסת חוטובלי, את כבר שלוש דקות מעבר לזמן. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – אני חושבת שלא יישאר לציבור בישראל יותר מדי מהמאבקים הבאמת חלולים שאתם מנהלים. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת, השר, שר החינוך גדעון סער, בבקשה, לסכם את הדיון. <אורית זוארץ (קדימה):> מזל שבחרתם שר מצטיין ולא אחד הכשלים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בדרך אתה חוטף מחמאות. <שר החינוך גדעון סער:> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> וגם לכחלון. <נחמן שי (קדימה):> כולנו כחלון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> "אדוני היושב-ראש", אתה חוזר על הטעות – – – <שר החינוך גדעון סער:> ואי, ואי, ואי, ואי, ואי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> זה כבר לא נסלח. אתה צריך להחליף משקפיים, כבוד השרה? <שר החינוך גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, תרשמי לי הערה בתיק האישי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בפנקס השחור. <רחל אדטו (קדימה):> מקצצים מהזמן. <שר החינוך גדעון סער:> זה תעתוע הגורל, אחרי שהערתי לחבר הכנסת טיבי על אותו עניין. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה מבין? <שר החינוך גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> המשקפיים פה בקרב השרים וחברי הכנסת – צריך להחליף אותם דחוף. <שר החינוך גדעון סער:> – – בתחילת הדברים להתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת וילף, שהתייחסו לרפורמת "עוז לתמורה". הנושא של הערכת מורים בכלל, וברפורמה הזאת בפרט, הוא בין הדברים החשובים ביותר על סדר-היום של מערכת החינוך, ואין שר חינוך שאני פוגש במדינה מתוקנת שלא רואה את החשיבות שבנושא של הערכת מורים. ואם יש ליקוי בסיסי שהשתרש במערכות חינוך, כולל במערכת החינוך אצלנו, זה הנושא של היעדר accountability, דהיינו, היעדר קשר בין הישגים לבין מעמד, וקודם כול, המשך ביצוע התפקיד. זה לא מתחיל מרמת המורה, זה יכול להיות גם מנהלים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם ראשי ממשלה. <שר החינוך גדעון סער:> ולכן התפיסה שבאה ואומרת: בואו ננתק את הדברים מהערכה וגם מנושא של הישגים, היא תפיסה לא נכונה, היא תפיסה שגויה. ודאי שצריך להיזהר וצריך למצוא את הדרך איך – ובהזדמנות, אני מציע שתראי איך זה בוצע במסגרת הערכת מורים בבתי-ספר יסודיים, וזה די מצליח, הנושא הזה, וודאי שבעל-יסודי יהיו שינויים. אני חושב שגם מחויבות להישגים זה דבר חשוב, כשלמורה יש מחויבות להישגים של תלמידים, אבל הנושא הזה עוד לא קיים בהסכם. הוטל על הרשות הארצית למדידה והערכה, שהוקמה בתקופת כהונתה של השרה לימור לבנת, שרת החינוך בשנת 2005, לגבש את המדדים, את הפרמטרים, כפי שעשתה בנושא הערכת מורים בבתי-הספר היסודיים, לצורך ביצוע הערכה לאותם מענקים ולאותו תגמול דיפרנציאלי שיהיה על-פי רפורמת "עוז לתמורה". אבל אני חושב שאסור לנו לברוח. עכשיו אני מזהה איזה טרנד חדש, מסוכן, שבא ואומר: יותר מדי הישגים, יותר מדי מדידות, יותר מדי מבחנים. זה במלים אחרות: תורידו את הרף. אנחנו, חברת הכנסת וילף, ואת יודעת את זה, מאוד נוקשים, מאוד-מאוד נוקשים, לפחות בקדנציה הזאת, בנושא של טוהר הבחינות. מאוד נוקשים. ואני חושב שזה לקח חינוכי. אנחנו הלכנו ועשינו בחינת בגרות במתמטיקה בהתראה של 36 שעות, כי ידענו שהטופס מסתובב בחוץ, ולא רצינו, כשידענו על זה מראש, שאנשים ייהנו מרמאות, ואנחנו נאבקים בזה בכל תוקף. וצריך גם למצוא את כל הדרכים להתמודד עם מניפולציות על הערכה. בהחלט צריך לעשות את זה, אבל לא להתנתק מסוגיה של הערכת מורים, שהיא מאוד מאוד חשובה, והערכת מנהלים והערכת סגני מנהלים כמו שיש. זה לא הפרמטר היחיד, אבל זה בהחלט פרמטר חשוב מאוד, לפי דעתי, ואני מאוד שמח שהגענו לזה שבהסכם עם ארגון המורים הגענו להבנה בנושא הזה. אני רוצה להעיר לחברי האופוזיציה, לפחות עד לאותו שלב שבו יושב-ראש הקואליציה יעיר לי את הערתו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עם כל הכבוד, יושב-ראש הקואליציה דמות חשובה ביותר. <שר החינוך גדעון סער:> אין להקל בה ראש, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> זכורים לי יושבי-ראש קואליציה עתירי פעלים ויכולת, אבל אדוני יודע שיש לו עוד חמש-שש דקות. <שר החינוך גדעון סער:> מכובדי היושב-ראש, אין שום ספק, בפני יש כמה נקודות שרשמתי, פתחתי בהערה היחידה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל זמן שתדבר לעניין. כל זמן שתדבר לעניין. <שר החינוך גדעון סער:> – – שנגעה לתחום משרדי ושעלתה במהלך הדיון בהצעות האי-אמון על-ידי חברת הכנסת וילף. וכעת אני רוצה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ונכחת פה כל הזמן, בוודאי, אדוני – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – להזכיר כמה עובדות, או כמו שאומרים במקצוע שאליו השתייכנו, גם מכובדי וגם אני, לרענן את זיכרונם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חשוב ביותר. <שר החינוך גדעון סער:> – – של חברי האופוזיציה בכמה עובדות יסודיות, בסיסיות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שאולי הם לא – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – ובאותה הזדמנות גם לצופים בבית – להביא לידיעתם כמה עובדות חדשות. עובדה מס' 1: הוצאת מוצרי החלב מהפיקוח נעשתה על-ידי ממשלת קדימה. <אורית זוארץ (קדימה):> למה לא שיניתם? שנתיים. <שר החינוך גדעון סער:> ביוזמת קדימה, בתקופת כהונתו – גם אם אני אגיד דברים שמרגיזים אתכם, תשתדלו לשמוע במידה של סובלנות, של דרך ארץ. כאילו, כשאתם קופצים הצופים יכולים לחשוב שאתם לא בטוחים בעצמכם, שאתם מבקשים להסתיר איזה משהו. <אורית זוארץ (קדימה):> אבל למה לא שיניתם? למה לא שיניתם? <שר החינוך גדעון סער:> שאני אגיד משהו לא נוח? למה לכם? תקשיבו. <אורית זוארץ (קדימה):> הכוח בידיים שלך. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> עכשיו אני גם שם לב לעוד עובדה: מה משותף, אדוני היושב-ראש, בין חבר הכנסת שי לבין חברת הכנסת זוארץ לבין חבר הכנסת מולה, כלומר אותם חברים שקוראים לי את קריאות הביניים? הם כולם, בשעה ששר האוצר דאז מטעם קדימה, השר אברהם הירשזון, הביא לכנסת את ההצעה להסרת הפיקוח ממוצרי החלב, הם לא היו בכנסת. ולכן החזקתי בסברה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בהיותו ליכוד או בהיותו – – –? <שר החינוך גדעון סער:> לא, זאת היתה ממשלת קדימה, בתקופת הממשלה הקודמת. <שלמה מולה (קדימה):> החלטה ראשונה בממשלת – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> המחירים לא עלו עד 2009. היום דובר על זה. העלייה הראשונה התחילה בסוף 2009. <שר החינוך גדעון סער:> גם את, גם את – – – <רוני בר-און (קדימה):> תהיה כחלון, תהיה כחלון, תהיה כחלון, אדוני שר החינוך. אמרו לכם להיות כחלונים. <שר החינוך גדעון סער:> אני, אדוני שר האוצר לשעבר, מתייחס לא לתקופת כהונתך אלא לקודמך בתפקיד, השר אברהם הירשזון. <אורית זוארץ (קדימה):> אבל למה לא שיניתם? שנתיים. <שר החינוך גדעון סער:> וציינתי וציינתי וציינתי – – – <רוני בר-און (קדימה):> אולי תתייחס לנשיא המדינה, חבר הליכוד קצב? <שלמה מולה (קדימה):> מה עם – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני מתייחס באופן ענייני, מביא עובדות שנוגעות להסרת הפיקוח על מוצרי החלב, ואני מביא עובדות שגם חברת הכנסת אבסדזה היא לא היתה חברת הכנסת באותה שעה. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – אבל המחירים לא עלו. <שר החינוך גדעון סער:> ולכן מוזר בעיני שאותם אלה שקוראים קריאות ביניים הם כל אותם חברים שלא היו חברי הבית באותה שעה. אחרת, הייתם יכולים להעמיד אותי על טעותי באיזה דבר. ואני רוצה להגיד דבר נוסף – איך אומרים באותו מקצוע? לא זוּ אף זוּ. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא זוֹ אף זוֹ. <שר החינוך גדעון סער:> לא זו אף זו. לא רק שהבאתם את נושא הסרת הפיקוח על מוצרי החלב, עיקר העלייה של מחיר אותו מוצר שהובא לשולחן הזה מולי בשבוע שעבר היתה בתקופת ממשלתכם. <שלמה מולה (קדימה):> זאת אומרת, הממשלה הקודמת החליטה על – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני רק מביא עובדות. חבר הכנסת מולה, אני לא נותן פרשנות לעובדות אפילו, מה שיכולתי לעשות. אני בסך הכול מביא עובדות. <שלמה מולה (קדימה):> רגע, הממשלה הקודמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, שים לב, אני לא מעיר לך. אתה יודע למה? כנראה השר מאוד מעוניין בהמשך הדו-שיח אתך, כי ברגע שהוא יגמור לדבר לעניין אני אבקש ממנו לאפשר לי לקיים הצבעות, אבל אם אתה מתעניין בדבריו, כמובן. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, הוא עד עכשיו מדבר לעניין בכל הנושאים שהעלו החברים בדיון הכללי. <שר החינוך גדעון סער:> אני הייתי – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> אבל גם אנחנו הבאנו עובדות – – – שהמחירים לא עלו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אני יכול להגן על הכנסת. חבר הכנסת ברכה, אני מבין, תבקש מחבריך לאופוזיציה להתנהג בתבונה, אז הכול יהיה בסדר. <שר החינוך גדעון סער:> אני הייתי מצפה למידה של צניעות מצד חברי סיעת האופוזיציה הראשית כאשר הם מדברים על הנושא הזה. כאשר יטען לעניין זה חבר הכנסת ברכה או חבר הכנסת אחמד טיבי, אני יודע שאלה סיעות שישבו באופוזיציה, לא היו שותפות לאחריות כפי שאתה שותף כאשר אתה חבר בממשלה ובקואליציה. אבל כאשר אתה שותף, לא שותף, אתה מוביל, האם אתה יכול לקבול כנגד אותו דבר שאתה מוביל? הרי מייד באים אליך ומציגים בפניך את העובדות – אבל אתה הרי הצבעת בעד הדבר הזה שעכשיו אתה קובל כנגדו. אני יוצא מנקודת הנחה שאתם בודקים לפני שאתם מוציאים הודעות לתקשורת ואתם לומדים את הנושא. תנו קצת קרדיט לאינטליגנציה של הציבור. אשראי, אשראי, אמר לוי אשכול. <רוני בר-און (קדימה):> חשבתי שאתה מדבר רק על החינוך ולא על האינטליגנציה של הציבור. <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת בר-און, אתה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> איפה אלקין שיציל אותנו? <שר החינוך גדעון סער:> – – מאבד קצת משלוות הנפש. אני לא יודע למה דווקא בדיון הזה. אני מבקש לסיים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, אבל היו נקודות שלא ענית עליהן, אני רוצה לומר לך. <שר החינוך גדעון סער:> לא, לא, אני מסיים את הטיעון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל זאת אתה מסיים? <שר החינוך גדעון סער:> בניגוד לאותם דברים שאותם ציינתי, היתה זאת דווקא הממשלה הנוכחית שהביאה לכנסת חוק, שנמצא כאן בהליכי השלמה בימים האלה, ומאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים, אדוני היושב-ראש, להתערב גם כשהוא איננו מצליח להוכיח קרטל אבל המציאות הכלכלית היא כזאת שמעידה על מעין תיאום. לדוגמה, זאת אומרת, היא מחפשת את אותם דברים שיעמדו לטובת הצרכן. ולמה זה קונסיסטנטי? כי מי הוביל את המאבקים למען הצרכן בקדנציה הקודמת? <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, היחידי שלא דן בנושא של החלב היה גפני. חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, מדוע קופח חלקך בדיונים על נושא החלב? נדמה לי, אתה הוועדה היחידה שלא דנה בעניין. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, תדון גם? הרגעת אותי. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להביא או להזכיר לבית מי גם בקדנציה הקודמת היה זה אשר נאבק על אותו קו למען הצרכנים. גם אז, אומנם אז היינו סיעה מאוד קטנה, אכלסנו רק חלק קטן מהספסלים שמאכלסים היום חברי סיעת קדימה, אבל בראשות ועדת הכלכלה ישב, וכאן אני מתחבר לאחד השמות שהוזכרו כמה פעמים – אדוני השר כחלון, אני מבקש להזכיר שם שעלה כמה פעמים במהלך הדיון, ולומר שגם בקדנציה הקודמת, בעת ששירתנו את העם על-פי אמונה באופוזיציה, מי שהוביל את הנושא הצרכני היה יושב-ראש ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר כחלון, ויושב-ראש ועדת הכלכלה דאז, ידידי השר גלעד ארדן. גם אז אנחנו הובלנו את הנושא הצרכני ולא אתם, כאשר הייתם בשלטון. ועל כן, אדוני היושב-ראש, מי שנע בתזזית מנושא לנושא, ואנחנו זוכרים איך בכך שלא אפשרה את שיווק הקרקעות במרכז הארץ, חלה אותה תנופה במחירי הדיור בתקופת הממשלה הקודמת, ואותו דבר בנושא שבו התחלתי. אנחנו הגענו למציאות מסוימת. אתם קלקלתם ואנחנו ניאלץ ונצטרך לעבוד קשה כדי לתקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לכן אדוני מבקש לדחות את כל הצעות האי-אמון? <שר החינוך גדעון סער:> אין צל של ספק. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, בסדר גמור. חבר הכנסת נסים זאב, אם תסיים את שיחת הטלפון אנחנו נתחיל בהצבעות מייד. אם לא, אנחנו נמתין עד שתסיים. רבותי, רבותי, אפשר לדבר בטלפון אבל לא בצורה כל כך בוטה. נא לשבת, כבוד השרים, השר בגין, נא לשבת במקומותיכם. ובכן, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, ואנחנו נצביע על כל אחת בנפרד. הצעת אי-האמון הראשונה היא הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, המדברת על "כישלון ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי גורם לעליות המחירים בכל ענפי המשק", כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת אורית זוארץ. נא להצביע. מי בעד אי-האמון? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – 46 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 26 בעד, בעוד ש-46 נגד. אני קובע שהצעת אי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות מרצ והעבודה, המדברת על "גל ההתייקרויות במשק", כפי שנימקה זאת חברת הכנסת זהבה גלאון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 45 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, בעוד 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעתן של סיעות מרצ והעבודה לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 20 נגד – 45 נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 20 בעד, בעוד 45 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. <הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [מס' מ/577; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 18959; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, מכובדי חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני. אין להצעת חוק זו הסתייגויות ולכן מייד בתום הצגתה נצביע עליה מקשה אחת בקריאה שנייה; ואם יאפשר זאת יושב-ראש הוועדה, גם בקריאה שלישית. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, שיזמה הממשלה. בשנת 2006 נערכה רפורמה מקיפה בדין המשמעתי במשטרת ישראל, ובשנת 2008 נערכה רפורמה דומה בשירות בתי-הסוהר. במהלך השנים שחלפו מאז התברר כי יש צורך בהשלמות לגבי חלק מההסדרים, ולפיכך יזמה הממשלה את הצעת חוק זו, ובה התיקונים שלהלן. התיקון הראשון נוגע לסמכות להגיש ערר במקרה שבו מזוכה שוטר או סוהר בדין משמעתי בפני דן יחיד. כיום ניתן להגיש ערר רק אם ההליך המשמעתי במשטרה החל בעקבות חקירה של מח"ש, ועדת בדיקה או קצין בודק. לפי ההצעה, ניתן יהיה לעשות זאת גם אם ההליך המשמעתי החל בעקבות חקירה של קצין תלונות הציבור במשטרת ישראל. לגבי סוהרים, מוצע לאפשר זאת גם במקרה של דין משמעתי שהחל עקב חקירה של קצין בודק. התיקון השני נוגע לסמכותו של קצין שיפוט הדן בערר על פסק של דן יחיד, והוא נועד להבהיר כי בסמכותו של קצין השיפוט גם להרשיע את הנאשם ולגזור את דינו. התיקון השלישי עניינו זכות הייצוג. הדין המשמעתי בפני דן יחיד הוא הליך משמעתי מזורז. משכך, נקבע כי בניגוד לדיון משמעתי בפני בית-דין למשמעת, בדיון בפני דן יחיד אין לשוטר או לסוהר זכות להיות מיוצג בידי עורך-דין. החוק מתייחס כיום לשוטר או סוהר שהם נאשמים או עוררים, ובהצעת החוק מוצע להבהיר כי הוראות אלה יחולו גם על שוטר או סוהר שהם משיבים. התיקון הרביעי נועד להסמיך את השר לביטחון הפנים לקבוע, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, תקנות ובהן הוראות לעניין דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לעדים, שכר טרחה לעדים מומחים ותשלום לנציגי ציבור. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת כהן, אפשר קצת שקט באולם בבקשה? <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הוראות אלה קבועות כיום בפקודות המשטרה והנציבות, ומן הראוי להסדירן ברמה נורמטיבית גבוהה יותר. במהלך הדיונים בהכנת הצעת החוק החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה גם לקצר את שמו של חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו–2006, ולקרוא לו "חוק המשטרה" בלבד. זאת, נוכח השינויים שעבר החוק במרוצת השנים ומאחר שהוא כולל כיום נושאים רבים נוספים על אלה שבכותרתו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, כאמור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת לא היו הסתייגויות. אשר על כן, אני עוברת להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–10 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 33 חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 36 חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, עברה בקריאה שנייה ושלישית ותוכנס לספר החוקים. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/591).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק כבוד סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. לי כתוב כאן 186, כבוד השר אומר שזה 185. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 185. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 185? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ככה כתוב פה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם בדברי ההסבר שמוגשים לחברי הכנסת ולשרים זה אותו סעיף, או שיש רק תיקון דפוס? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה כתוב בסדר-היום? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מה שכתוב על סדר-היום, ואני מקריאה לכבוד השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כנראה זאת טעות סופר, זה 185. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מה שכתוב בסדר-היום – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נשאיר את זה לבירור, 186 או 185. <השר מיכאל איתן:> יכול להיות שיש עוד הצעה. המספרים משתנים במהלך החקיקה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אבל האם יש הבדל שהוא מהותי גם בניסוח וגם בתיקון? מה שכתוב לנו כאן, גם בהצעת החוק, בספח הכחול, זו הצעה לפי 186. <השר מיכאל איתן:> כן, גם פה כתוב 186. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד השר טוען שזה תיקון של 185, אני לא יודעת. כבוד חברי הכנסת, כבוד השר יואיל וימתין, אנחנו נחכה כמה דקות עד אשר יהיה שקט במליאה, כי אי-אפשר ככה. חבר הכנסת טיבי. כבוד השרה לבנת, זה מפריע. חבר הכנסת חסון, מפריע. חבר הכנסת טיבי. בבקשה. רק תאמר לנו לפרוטוקול – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 186. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 186, אוקיי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, תיקון סעיף 97: 1. בפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה), בסעיף 97(ב2), בסופו יבוא: "וכן על רווח הון במכירת איגרת חוב או מלווה של מדינת ישראל או בערבותה, הרשומים למסחר בבורסה בישראל ושהמועד לפדיונם חל בתוך שנה מיום הוצאתם"; 2. התחילה של סעיף 97(ב2) לפקודה, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, 30 יום מיום פרסומו. אני מבקש להעביר זאת בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לאדוני. להצעת החוק נרשמו – חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כרגע ישנו אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני אסגור את הרשימה מייד לאחר הדובר הראשון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. האם יש עוד מישהו שרוצה לדבר בעניין הצעת החוק? ובכן, ראשון ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ולאחריו אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, עד שאני מדבר על מס הכנסה, אני רוצה לדבר עם הציבור על ספטמבר. כשאומרים את המלה "ספטמבר", ראוי ללוות את המלה – ספ-טמ-בר, ספ-טמ-בר עם איזה פחד ואימה, ספטמבר. מי שהיה היום בוועדת החוץ והביטחון היה בסוג של פארסה שלא ראינו מעולם. יושב-ראש הוועדה החליט להביא מומחים. כמובן, המומחים האלה נבחרו על-פי דעה מסוימת מאוד, והחרו-החזיקו אחרי היושב-ראש, חבריו לאג'נדה הפוליטית שנושאים ונותנים עם המומחים של ספטמבר. אותם מומחים גדולים שלא שמענו אותם לפני הפעולה הנפשעת של ההתנתקות, שאז הם אמרו איזה טוב יהיה למדינת ישראל, איך הם מצילים את מדינת ישראל, אנחנו מתנתקים מעזה. ופתאום היום הם מומחים, ונותנים לחבר הכנסת רוני בר-און לדבר אתם, ונותנים לחבר הכנסת יוחנן פלסנר לשאול שאלות, ולעוד חברי כנסת. אבל כשבן-ארי בא לשאול שאלה תמימה, ואני רוצה לומר לכם איזו שאלה תמימה רציתי לשאול, לצערי הרב יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חשב שאני אקלקל את החגיגה, אני אשאל איזה שאלה שאולי תפריך את כל האג'נדה – סתם לי את הפה. תירשם, תירשם. אמרתי לו: מה קרה פה? או שכולם מדברים או שאף אחד לא מדבר. ואם אף אחד לא מדבר, אם בן-ארי לא מדבר, אז אף אחד, ואם כולם מדברים, אז גם בן-ארי. אז אני אגיד לכם מה השאלה שרציתי לשאול. דיברו שם כל מיני פרופסורים, כאלה ואחרים, והטענה היתה שלאויב שלנו – שמכנים אותם פלסטינים – יש טענות משפטיות, ולכן כדאי ללכת לקראתם. כדאי ללכת לקראתם, כי אם לא נלך לקראתם, העולם לצדם, בית-המשפט בהאג לצדם, ואנחנו ניראה בדיוק כמו דרום-אפריקה. אני רציתי לשאול את שאלת הילד שרואה את התהלוכה של המלך העירום, לשאול שאלה מאוד פשוטה: אם המשפט הבין-לאומי לצדם, אם אנחנו בכל מקרה נוכרז כמדינת אפרטהייד, אז בשביל מה ללכת לקראתם? למה אתם חושבים שאם נלך אנחנו לקראתם, הם ילכו לקראתנו? בן-אדם שיש לו הכול בסל. אם הטענות שלהם נכונות שיש להם הכול, לא חסר להם כלום, למה שהם יבואו למשא-ומתן, בשביל שהם יסכימו שאנחנו נחזיק בבקעה כוחות ביטחון? או שמא הם יוותרו על גושי ההתיישבות או על זכות השיבה של 7 מיליון פליטים? על מה הם יוותרו אם כל העולם המשפטי הבין-לאומי לצדם? אבל, את השאלה הזאת, שאלת התם, יושב-ראש הוועדה לא נתן לי לשאול, כי למה לקלקל את החגיגה? תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אף שלא התייחסת להצעת החוק, אני עוברת להצבעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא נתנו לי לדבר שם, דיברתי פה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אבל אתה יודע, מן הראוי לפחות משפט אחד. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011. קריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 22 חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לשם הכנתה לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק מ/588).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–20011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. גם כאן יש לי שלושה דוברים לרגע זה: חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחרון הדוברים – מיכאל בן-ארי, אלא אם כן יירשם חבר כנסת נוסף בדקות הקרובות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8). גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תיקון החקיקה המוגש לכם נועד לדחות בחצי שנה את מועד תחילתו של סעיף 2(ג) לחוק הפיקוח על קופות גמל, מ-1 ביולי 2011 ל-1 בינואר 2012. בשנים האחרונות, עבר שוק החיסכון הפנסיוני כמה רפורמות, אשר שינו אותו ללא הכר. משרד האוצר מתכנן רפורמות נוספות כדי להגביר את השכלול והפישוט של שוק החיסכון הפנסיוני ולהגברת התחרות בו. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שלא פסח על ישראל, גילו אנשי משרד האוצר כשלים בשוק החיסכון הפנסיוני, שדרשו טיפול ועיצוב מחדש של מבנה השוק, לרבות התאמת רמת הסיכון של המוצר הפנסיוני לגילו של החוסך ולמאפייניו – המודל החכ"מ, מה שנקרא בגלגול הקודם "המודל הצ'יליאני" – פישוט המוצר הפנסיוני והגברת השקיפות ביחס לחוסך. לצורך השגת חלק מיעדים אלה שונה סעיף 2 לחוק הפיקוח על קופות הגמל, הקובע כי חברה מנהלת תנהל לכל היותר קופת גמל אחת מכל סוג. חקיקתו של סעיף זה נבעה מהעובדה כי בשוק החיסכון הפנסיוני יש מספר רב של קופות גמל, כך שבידי הגופים המוסדיים יש כמה קופות גמל אשר אין הבדל ביניהן בפרט בכל הנוגע למדיניות ניהול ההשקעות של אותן קופות. מקורה של תופעה זו הוא בעיקרה עסקאות למכירת קופות גמל בניהולם של הבנקים לחברות מנהלות של קופות גמל שאינן בבעלות תאגידים בנקאיים. קיומן של קופות גמל זהות בשוק החיסכון הפנסיוני גורם לבלבול בקרב החוסכים, ומשבש את היכולת של החוסכים לבצע השוואה נאותה בין מוצרי החיסכון ולקבל החלטה מושכלת מהי קופת הגמל המתאימה להם. גברתי, לצורך יישומו של סעיף 2(ג) נדרשות החברות המנהלות לבצע בין היתר מספר רב של מיזוגים בין קופות גמל מאותו סוג המנוהלות על-ידן תוך פרק זמן קצר. מיזוגים אלה הם הליכים ממושכים ומורכבים, בין השאר בשל הצורך לוודא כי לא תחול כל פגיעה בזכויות העמיתים. מבדיקה שנערכה על-ידי אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון התברר כי נוכח מורכבות ההליכים למיזוג קופות כאמור לעיל קיים צורך בפרק זמן נוסף. בנוסף, כדי להקל עוד על הליך המיזוגים המורכב, הוחלט לא להחיל את סעיף 2(ג) על קופות מרכזיות לפיצויים, משום שקופות אלה סגורות להפקדות חדשות החל מתחילת שנת 2011, כך שבתוך כמה שנים הן תיעלמנה בכל מקרה, ולהטיל על החברות המנהלות מעמסה על-ידי מיזוגן – נראה מיותר. סיבה נוספת לאי-החלת סעיף 2(ג) על קופות מרכזיות לפיצויים תלויה בציבור שאליו מיועד המכשיר "קופה מרכזית לפיצויים", קרי עמיתים–מעבידים. קבוצה זו בעלת יכולת טובה יותר, משמעותית, לבצע השוואה בין קופות גמל שונות על-ידי עמיתים–מעבידים, ולפיכך החשש שלפיו ייגרם להם קושי להשוות בין הקופות השונות, העומד ביסוד ההסדרה שנקבעה בתיקון לסעיף 2, הוא נמוך יותר באופן ניכר. אשר על כן, אבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לכבוד סגן שר האוצר. להצעת החוק הזאת נרשמו שלושה דוברים. כמובן, מי שיסכם את זה הוא חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סגרתי רשימה, בוודאי. נרשמו שלושה, יש אחד באולם, לאחר שהוא יסיים את דברו, זאת אומרת בעוד כשלוש דקות, נעבור להצבעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, השר היוצא, אני רוצה לדבר על התייעלות כלכלית, משהו מעניין מאוד, שהתפרסם היום בעיתונות. ה"ג'וינט", ארגון יהודי בין-לאומי, החליט לפתור את בעיית המסתננים הבלתי-חוקיים למדינת ישראל. לפי מה שהתפרסם היום בעיתון, גברתי היושבת-ראש, הם פתחו ביוזמה מיוחדת מאוד, יצירתית. משקיעים את הכסף של יהודי העולם בכאלה שבאים מסודן, מסומליה, מציעים להם לפתוח עסקים בארצות מוצאם. <שלמה מולה (קדימה):> יש לך חור בהשכלה, אתה לא יודע מה ייעודו של ה"ג'וינט". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תיכף תסביר לי, תסביר לי מה ייעודו של ה"ג'וינט". מכל מקום – חור בהשכלה, אבל לא נדבר – – – <נחמן שי (קדימה):> לא, לא, לא, אבל אם היית יודע מה התפקיד של ה"ג'וינט" היית מבין שהוא רואה בזה – – – <שלמה מולה (קדימה):> חלק מהתפקיד שלו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, כן, תיכף גם תשמע את ההיגיון. <נחמן שי (קדימה):> – – – ערך אמיתי – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בוודאי, בוודאי, בוודאי. ליישב את הסודנים בחזרה בסודן ולתת להם לפתוח שם עסקים, כדי לעודד אותם לחזור לשם. אני שואל את עצמי, מה קורה כשאותו סודני חוזר לסודן, גברתי היושבת-ראש? הוא חוזר, פתאום אחד שלא היה לא כלום פתח חנות, פתח עסק. באים כל העניים המרודים שיש שם, שואלים אותו: אֶהה, פֶּהה, מאיפה כסף? מה, גנבת? אומר להם: לא גנבתי. הלכתי ברגל עד מצרים. שם שילמתי לכמה בדואים, העבירו אותי את סיני. עברתי את הגבול, הגעתי לחיילי צה"ל, לקחו אותי, הלבישו אותי, נתנו לי לאכול, לשתות, רופא בדק אותי, הסיעו אותי ישר לדרום תל-אביב. ואז פגשתי שם מישהו מה"ג'וינט" והוא אמר לי: אתה רוצה לחזור בחזרה לסודן? אז הנה, בוא תקבל כסף לחזור, כסף לפתוח עסק. אומרים לעצמם כל האומללים האלה: זה רעיון. אחד החזרתם, 5,000 תקבלו, וגם להם תיתנו עסקים בסודן. היגיון יש כאן? בוודאי שלא. כנראה שיש כאן אך ורק טירוף מערכות, אפשר לומר אפילו שיגעון. כמו שאמרתי לראש הממשלה בשבוע שעבר: זו סכנה קיומית למדינת ישראל. לא מדובר בגירוש. מדובר בהחזרה הביתה, ומוטב שעה אחת קודם – ושבו סודנים, סומלים, אריתריאים, לגבולם ולביתם. תודה רבה. <רחל אדטו (קדימה):> יש להם קופת גמל? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי. אנחנו עוברים להצבעה. כמו שאמר היושב-ראש, לכו להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 16, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> להוסיף את השם שלך. לפרוטוקול, אני מוסיפה גם את שמו של חבר הכנסת, סגן היושב-ראש, בעד הצעת החוק. <הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010> [הצעת חוק פ/2765/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות החוק הבאות, שהן די דומות – הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. להצעת חוק זו מוצמדת הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010, של חברי הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. היא הוצמדה להצעת החוק, כפי שטענתי קודם. על הצעת החוק הבאה ישיב שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואז נצביע על שניהם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה משיב על שתיהן? אז אולי, כבוד השר, במקום שתעלה פעמיים, אנחנו ניתן לחבר הכנסת גפני להציג. פשוט כבוד השר משיב על שתי הצעות החוק ולכן אני לא חושבת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הוא יעלה פעם אחת במקומו ואנחנו נצביע אחת אחרי השנייה. אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק שאני מציע – – – <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אמרתי, אמרתי. לפרוטוקול אמרתי שהצעת החוק של חבר הכנסת גפני וקבוצת חברי הכנסת הוצמדה להצעת החוק הקודמת, ולפיכך, כאשר נצביע, נצביע לפי הסדר שנקבע. בבקשה, כבוד חבר הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של ועדת הכספים. חתומים עליה משה גפני, יעקב אדרי, אורי אורבך, חיים אורון, אורי אריאל, יצחק וקנין, שי חרמש, שלי יחימוביץ, אמנון כהן, גאלב מג'אדלה, אלכס מילר, ציון פיניאן, פניה קירשנבאום, מירי רגב ורונית תירוש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבל שלא החתמת גם אותי. <משה גפני (יהדות התורה):> אלה כל חברי ועדת הכספים מכל הסיעות. החוק הזה בא בעצם להסדיר שני עניינים – דבר אחד אני מבקש את תמיכת הכנסת בו, ודבר שני אני מסיר ואני אניח את זה בהצעת חוק נפרדת, גם עם כל החתומים מטה. מדובר על מה שהיה בשנים 2009 ו-2010 שהפחיתו דמי הבראה – מחצית ב-2009 ומחצית היו אמורים להפחית ב-2010. הסיבה היתה שהיה אז משבר כלכלי והיה צריך מקורות תקציביים. היה מדובר על 600 מיליון שקל, היה מדובר שבכסף הזה שלקחו או חסכו מתשלומי המשכורות של העובדים במשק יעשו קרן לעסקים קטנים. ובינתיים, ב-2010, מסיבות שונות, שאני לא אפרט אותן, לא גבו את דמי ההבראה ולא קיזזו אותם, וההחלטה היא שמקזזים אותם בשנת 2011. עכשיו, אם לא יעבור החוק הזה, אם הוא לא יעבור במהירות, המשמעות של העניין היא שב-1 בחודש הקרוב יקזזו מהעובדים מחצית מדמי ההבראה. קרן לעסקים קטנים לא הוקמה, את הכסף מהעובדים יקזזו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איפה הכסף שנגבה? <משה גפני (יהדות התורה):> נמצא באוצר, בסתם. התפזר, התפזר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אפשר לתת אותו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> קנו עם זה מטוסי 35-F. <שלמה מולה (קדימה):> לא יחזירו את זה לעובדים? <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, רגע. שנייה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תנו לו להסביר. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> בואו נעשה סדר. היות שאני מכיר, בתוך עמי אני יושב, אני יודע מה יכול לעבור ומה לא יכול לעבור, אז הסדר הוא כזה: בשנת 2009 קיזזו מהעובדים מחצית מדמי ההבראה, וזה הלך לקופת האוצר. נקודה. איפה זה נמצא? נמצא בתקציב המדינה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, אבל לא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, שום דבר, כלום. מה ששאלת, התשובה היא לא. לא הלך לשום מקום אחר. קיימנו על זה דיון בוועדת הכספים ואז הנחנו הצעת חוק שכוללת שני חלקים: החלק האחד – לקחת את הכסף הזה, שהיה מדובר שאתו יקימו קרן לעסקים קטנים, כדי לעזור לעובדים ולאלה שעוסקים בעסקים הקטנים ושיוכלו להתפרנס. זה החלק הראשון, סעיפים 1–8. הקמת הקרן לעסקים קטנים בחוק, מכיוון שהממשלה לא עשתה את זה, ודמי הבראה – היות שהמצב הכלכלי הוא כבר לא היה מה שהיה אז, והחששות הכלכליים שליוו את המדינה באותה תקופה לא קיימים היום, ברוך השם, לשמחתנו הרבה, ולכן לא להמשיך לקזז. עכשיו, אני מבקש לחלק את הצעת החוק של כולנו, של חברי הוועדה, לשניים. חלק אחד זה קיזוז דמי ההבראה של 2011 – להפסיק את הקיזוז הזה ולתת לעובדים את מלוא שכרם, כולל דמי הבראה. המצב הכלכלי לא מחייב הפחתת הקיזוז. בלי חוק, יהיו חייבים לקזז. לכן את זה אני מבקש להעביר, ובזה אני מצמיד את החוק שלנו לחוק הממשלתי. לגבי הקרן לעסקים קטנים, מה שאת שאלת קודם ושאל קודם גם חבר הכנסת מולה, על זה אני מניח הצעת חוק מחדש. אני מוציא את החלק הזה, ואם תרצי לחתום, בבקשה. נניח את הצעת החוק הזאת על שולחן הכנסת, נמתין לשעת הכושר. שעת הכושר יכולה לקרות בשני אופנים: אופן אחד – שהממשלה תגיע למסקנה שאנחנו צודקים והיא תגיש הצעת חוק ממשלתית כמו עכשיו, ונצמיד אותה; האופן השני – שיתחילו להריח בחירות באוויר, ואז תתרופף המשמעת הקואליציונית ונעביר הרבה חוקים שמחכים. אבל כרגע אני הולך לפי הסדר הקואליציוני: האחד – אני מבקש רק לא לקזז את דמי ההבראה בחוק, ורק על זה אנחנו נדון בוועדת הכספים, מוצמד להצעת החוק הממשלתית. נשתדל, בעזרת השם, לגמור את זה לפני ה-30 בחודש, כדי שכבר ב-1 בחודש לא יקזזו את דמי ההבראה, ונניח הצעת חוק אחרת ונחכה לשעת הכושר. ומה זה שעת כושר בחוקים הללו? כבר הסברתי. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אוקיי. יעלה ויבוא כבוד השר, סגן שר האוצר, בבקשה. הסדר – שאתה משיב על ההצעה הראשונה שהיתה, ולאחריה הממשלתית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה רק על הממשלתית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתם תדברו לפני ההצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מענה על הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010, של חבר הכנסת הרב משה גפני ואחרים. רבותי, ב-2009 החליטה הממשלה על הקמת קרן שתפעל למתן סיוע כלכלי לעסקים שנקלעו למצוקה בשל המשבר הכלכלי ששרר באותה עת בעולם. מקורות קרן הסיוע יהיו אמורים לכלול, בין השאר, כספים שייגבו מדמי ההבראה של עובדי המגזר הציבורי וכספים שייגבו מעובדי המגזר הפרטי. בהתאם להוראות אלה, בשנת 2009 שולמו לעובדי המגזר הציבורי מחצית מדמי ההבראה שהם היו זכאים להם באותה עת. מחצית מדמי ההבראה שלא שולמו יועדו להיות חלק ממקורות קרן הסיוע. באשר לגביית הכספים מהמגזר הפרטי, נכון ליום זה עובדי המגזר הפרטי לא חויבו בשווי יום חופשה, מאחר שלטענת יוזמי החוק, בעת תשלום מחצית דמי ההבראה לעובדים בשנת 2009 חויבו העובדים בתשלום דמי ביטוח לאומי על מלוא דמי ההבראה ולא רק על מחצית הסכום שאותו הם קיבלו בפועל. חבר הכנסת גפני מציע לקבוע באופן מפורש כי ישולם ביטוח לאומי רק על גובה דמי ההבראה ששולמו לעובדים בפועל, היינו רק על מחצית מהסכום, ולקבוע זאת החל מ-23 ביוני 2009. כמו כן, היוזם מציע כי מאחר שהכספים שנגבו מהעובדים בשנת 2009 לא שימשו, לטענתם, למטרות שלשמן הם נגבו, מוצע לבטל את הקביעה שלפיה גם בשנת 2010 תשולם לעובדים מחצית מדמי ההבראה שלהם הם זכאים. בנוסף, כיוון שגביית הכספים מהמגזר הפרטי טרם נעשתה, מוצע, גברתי, לקבוע באופן מפורש כי הוראות החוק בעניין זה ייכנסו לתוקפן רק בעת הקמת הקרן. כל עוד לא תוקם הקרן ותחל לפעול, לא ייגבו הכספים מהעובדים במגזר הפרטי. משרדי התמ"ת והאוצר מתנגדים להקמת הקרן בחקיקה. משרד התמ"ת ומשרד האוצר נמצאים בשלבים מתקדמים להקמת הקרן שלא במסגרת החקיקה. ועדת השרים תמכה בהצעת החוק לאי-גביית דמי ההבראה בשנת 2010 בכפוף לתיאום נוסח הסעיף עם משרד התמ"ת והאוצר. לפיכך, גברתי, עמדת הממשלה היא לתמוך בסעיף 9 להצעת החוק בקידום החקיקה ביחס לדמי ההבראה כאמור, ובתנאי שבהמשך הליכי החקיקה יתאם חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, המציע, את נוסח הסעיף עם משרדי האוצר והתמ"ת, וכי חבר הכנסת גפני, המציע, מתחייב מעל דוכן הכנסת כי לא יקדם את שאר סעיפי החוק. אוקיי? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אמרתי את זה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הוא הודיע את זה כבר קודם, והוא אמר שאת קידום הצעת החוק הוא ישאיר לזמנים טובים או אחרים. <הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/589).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני אומר שלפי סדר-היום הצעת החוק הממשלתית היא זו שהיתה אמורה לעלות קודם, אבל משום שלא רצינו לטרטר את כבוד השר, אתה תציג כעת את הצעת החוק הממשלתית. לאחר מכן יש לנו דוברים, ואחר כך נעבור להצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק, גברתי, שהוצמדה להצעת החוק של חבר הכנסת גפני, היא הצעת חוק לביטול חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה). אני מתכבד להביא לקריאה ראשונה את הצעת החוק לביטול חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011. עסקינן בהצעת חוק הבאה להביא לסיומו של מהלך שהחל בשנת תשס"ט, 2009. באותה עת חווה המשק הגלובלי משבר כלכלי שאיים ליתן אותותיו גם בכלכלת ישראל. לאור זאת, התכנס פורום שולחן עגול בהשתתפות נציגי הממשלה, המעסיקים והסתדרות העובדים הכללית החדשה, לשם גיבוש חבילת צעדים לקידום פני הרעה. במסגרת זו הוסכם כי לצורך פינוי מקורות מתקציב המדינה יופחתו במחצית דמי ההבראה שאמורים היו להשתלם לעובדי השירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010. מהלך זה קודם בחתימת הסכם קיבוצי עם ההסתדרות ובחקיקת החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009. בחלוף העתים ובזיקה לשיפור יחסי במצב הכלכלי של המשק הישראלי בהשוואה למצב שבו היה שרוי בשנת 2009, ולאור הסתמנות ניצנים ראשונים של צמיחה, הוחלט לפטור את עובדי המגזר הציבורי מהפחתת המנה השנייה של דמי ההבראה, שעל-פי החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה ועל-פי ההסכמים הקיבוציים נועדה לשנים 2010 ו-2011, ולהסתפק בהפחתה שבוצעה זה מכבר. יש להבין הפטור, המורטוריום הזה – על רקע המדיניות שלא להתערב בתנאי עבודה בחקיקה. משבוצעה התערבות כאמור בשנת 2009 נוכח צוק העתים, היה אך ברי כי אם ירווח מעט, ההתערבות האמורה תבוא לקצה. בהסכם המסגרת מיום ז' בשבט התשע"א, 12 בינואר 2011, בין ממשלת ישראל ומעסיקים נוספים לבין ההסתדרות, הוסכם על הצדדים כי הפחתת דמי ההבראה שבוצעה בשנת 2009 ממצה את מלוא ההפחתה שעליה סוכם וכי לא תבוצע הפחתה נוספת. הצעת חוק זו נועדה להחיל על כלל עובדי השירות הציבורי את שסוכם עם ההסתדרות בדבר מיצוי הפחתת דמי ההבראה באופן שנטל ההשתתפות של כלל העובדים בשירות הציבורי בהתמודדות עם המשבר הכלכלי יהא דומה. בסיום דברי, גברתי, אבקש להביע את הערכתנו להסתדרות העובדים הכללית החדשה ולארגוני עובדים נוספים שנרתמו למהלך הפחתת דמי ההבראה ולציין לשבח את עובדי המגזר הציבורי אשר נטלו חלק של ממש בהתמודדות עם המשבר הכלכלי ואפשרו, על-ידי הפחתת דמי ההבראה, לפנות מקורות בסך של 600 מיליון שקלים חדשים מתקציב המדינה. אבקש מחברי הכנסת להצטרף להערכה הגדולה ולאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, כבוד השר. נרשמו לדיבור: ראשונת הדוברים, חברת הכנסת אדטו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מולה יסכם את הדיון, ואני סוגרת את הרשימה בעת הזו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> איפה גפני? איננו. חבל. גברתי, חברי חברי הכנסת, הורתו ולידתו של חוק זה היו בחטא. במסגרת חוק ההסדרים, במסגרת מאוד מוזרה של שיתוף פעולה בין ההסתדרות לבין המעסיקים נולד החוק שלא הבשיל ולמעשה גבו את הכסף מבלי שהחוק הבשיל. החוק נועד לקחת כסף מהמגזר הציבורי בלבד ולא מהמגזר הפרטי, על מנת לתמוך בעסקים שנקלעו לקשיים כלכליים. לכן, שאלה מספר אחת שהתעוררה היתה: למה רק המגזר הציבורי צריך לשאת על גבו את הנטל, ולא לקחו מהמגזר הפרטי? שאלה אחת. הדבר השני שקרה פה, שלקחו כסף מבלי שהגדירו בכלל מהי הקרן, מה מטרות הקרן, מי מנהל את הקרן ומה הכללים להעברת כסף מהקרן לעסקים הפרטיים. טוב שעדיין לא הצליחו להעביר כספים, מפני שאז הנזק היה גדול יותר. אני כמובן בעד לבטל את זה לאלתר, את כל הנושא של לקחת כסף מהעובדים, את חצי דמי ההבראה שלהם. עם זאת, אני לא מבינה בדיוק בנושא החזר הכספים, כיצד מתכוונים להחזיר כספים כאשר אף אחד לא נוגע בשאלה מה קרה עם הכספים האלה. הכספים מוצמדים, איך מחזירים את זה לעובדים? הם מקבלים ריבית, מקבלים הצמדה? מה גורלם של העובדים שכבר פרשו מהעבודה, למי יחזירו את הכסף? אני חושבת שזה היה פשטני מדי לכתוב את המשפט שהכסף יוחזר לעובדים, בלי שום מחויבות של המעבידים או הגדרות יותר מדויקות לגבי החזרת הכסף. לכן, כמובן, אני תומכת בהחזרת הכסף לאלתר, ומזהירה מפני הצעת החוק הנוספת, שבאה להקים קרן כאשר היא עדיין לא בשלה ולא עונה. כמובן, כל ניסיון לקחת מהמגזר הציבורי ולא לשתף את המגזר הפרטי, כאשר מדברים על קרן לעסקים, גם לעסקים פרטיים – היא לא נכונה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חברת הכנסת אדטו. אחריה יעלה ויבוא חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה שאנחנו נלמד דווקא מהדוגמה הזאת את הזיגזגיות של הממשלה הזאת גם בעניין הזה. מי שזוכר, דיברנו על כך שאסור לקחת כסף של דמי הבראה מהעובדים, אבל סיפרו לנו שמדינת ישראל נמצאת במשבר כלכלי חמור וצריך לסייע לעסקים הקטנים. אמרו לנו וסיפרו לנו שיש עכשיו שולחן עגול. אוקיי, קיימתם שולחן עגול, אבל – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אוי, אני לא יכולה יותר. שנייה אחת. אולי כולנו נצטרף לדיון של חברי הכנסת וכבוד השר, כי שומעים אתכם ופשוט זה בלתי אפשרי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מתנצל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה, אדוני. כן, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> ואז, כשסיפרו לנו על השולחן העגול, אני זוכר, אנחנו קיימנו דיונים על דיונים אצל הרב גפני בוועדת הכספים. אנחנו אמרנו: יגזלו כספים מהעובדים אבל לא יוכלו להשתמש בכסף. הצעת החוק הזאת והחוק שחוקק – זה היה בחקיקת בזק, העיקר לקחת כסף מהעובדים. אנחנו באנו ואמרנו. ואז, באותם ימים, אנחנו ידענו שיש מאות ועשרות עסקים קטנים. באו ממשרד האוצר ואמרו: תנו לנו כסף. הרי אתם לקחתם כסף מהעובדים. אותם עסקים. אמרו: אין קריטריונים, אנחנו לא קבענו את הקריטריונים. יש כסף בקופה אבל אנחנו לא יכולים להשתמש. אז הלוך ושוב שאלנו: אבל למה אתם גזלתם מהעובדים את הכסף של דמי ההבראה? זה חלק מהזכויות הסוציאליות של העובדים. אמרו שהם רוצים שהעובדים יעזרו לעמיתיהם. אבל תראו מה בסופו של דבר קרה – הכסף הגיע לקופת המדינה, יושב שם כבר הרבה זמן, לא סייעו לעסקים קטנים, לא קבעו קריטריונים, גם לקחו את הכסף מהעובדים, ועכשיו גם מאלצים את חבר הכנסת גפני לפצל את החוק. מה, לקחת את הכסף במסגרת חוק ההסדרים היה קל יותר? להחזיר הכסף לעובדים עכשיו קשה יותר? אני לא מבין, אבל שום דבר לא מפליא אותי. בממשלה הזאת, שותפים בה גם ש"ס, גם ישראל ביתנו, כל היום מזגזגים. אתם עושים אקרובטיקה, אתם עושים את הזיגזג הזה גם על חשבון משלם המסים, עובדי המדינה. בסך הכול, קמים בבוקר, באים לעבוד, לוקחים מהם את דמי ההבראה, לא מחזירים להם בזמן. אני שואל אתכם שאלה פשוטה: לקחתם מהעובדים את הכסף שמגיע להם בדין. השולחן העגול הזה כבר התפרק, לא קיים, לא קיים שולחן עגול יותר. נו, כדי לגזול כסף צריך שולחן עגול? צריך להחזיר את הכסף. עכשיו לא צריך שולחן עגול, אבל תחזירו את הכסף. אני לא מבין למה מתמהמהים. ואני אומר לכם עכשיו: גם בשנה הזאת יש עודף גבייה. גזלתם כסף, גוזלים עוד כסף, מעלים את הבלו. יש עודף גבייה. אם יש עודף גבייה, מה הבעיה להחזיר לאותם עובדים רטרואקטיבית מ-2009? תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אחרון הדוברים. ואחריו אנחנו נעבור להצבעה, ראשית, על הצעת החוק הפרטית, ולאחריה על הצעת החוק הממשלתית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הכרזה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: הוצאת מוסדות ציבור מהעיר קריית-שמונה – הצעתם של חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא ויריב לוין. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. <הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011> (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> חבר הכנסת מולה, למה אתה צריך רק לתקוף כל פעם כשאתה עולה פה? הממשלה כבר עושה צעד טוב, מסכימה עם החוק הזה. אני דיברתי עם הרב גפני שיסיים את זה עוד החודש, כמה שאפשר יותר מהר. הוא הולך לעשות את זה והממשלה תומכת בו, למה אתה צריך רק להשמיץ? <שלמה מולה (קדימה):> להשוויץ? <נסים זאב (ש"ס):> לא להשוויץ – השמצה. <שלמה מולה (קדימה):> לא, אתה לא מבין שלקחו את הכסף – שנתיים לא עושים כלום. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר. גברתי היושבת בראש, ראיתי אתמול פירוש יפה, מה המשמעות שמחשבה טובה הקדוש-ברוך-הוא מצרף לה מעשה. היה צריך לומר, מחשבה טובה נחשבת כמעשה. כי מחשבה לבד, היא לא נהפכת להיות מעשה, היא מצטרפת למעשה. צריך שיהיה עשייה אחרת טובה, שהמחשבה הטובה הזאת תצטרף אתה. ואני רוצה לומר לכם, כאשר הממשלה החליטה וקיבלה החלטה שחצי מדמי ההבראה בשנת 2009 – באמת היתה לה מחשבה טובה, אבל היא לא הצטרפה למעשה, ומחשבה לבד אין בה משום עשייה. לכן אני רואה בעניין הזה אקט מאוד חיובי, מקיימים את מצוות: והשיב את הגזלה אשר גזל, או את העושק אשר עשק או את האבדה. אז בוא – אבל מה, דבר אחד, הרב גפני: אולי תוסיף את הפסוק ו"חמשתו יוסף עליו". אולי לפצות את אלה שנלקח מהם הכסף – לתת להם את החמישית מהסכום שנלקח. אבל אנחנו מדברים בכסף קטן, גברתי היושבת בראש. מי שמכיר מה שהולך, למשל, בנושא הדיור הציבורי – מכרו את הדירות. הממשלה תמכה בחוק, והיתה פה, הייתי אומר, תמיכה מקיר לקיר של חברי הכנסת, כי כולם ראו שזה נושא ציבורי ממדרגה ראשונה, לתת לאותם בעלי משפחות אפשרות לקנות את הדירה, במקום נאמר ב-100,000, ב-20,000 דולר. מה, רווח נקי – הנכדים נהנים, הבנים נהנים, המשפחה נהנית, וכאילו זה באמת משרת את המשפחה שהיתה שם במשך שנים, מין פיצוי כזה. אבל איפה ה-20% או ה-25% של הסכומים של הכספים – שהיתה הבטחה? ואני אומר לך, מדובר פה כמעט במיליארד שקלים. איפה הכסף הזה? למה לא נקנו דירות עבור אותן משפחות ברוכות ילדים? אנחנו מדברים על דמי הבראה, אנחנו מדברים פה על סכומים אדירים של כל מכירת הדירות. אותו הדבר לגבי הקצאת – הפרשת שטחים לצורכי ציבור. אותו הדבר, חבר הכנסת מולה. אני רוצה לומר לך, מדובר בהפרשות של מיליארדים של דולרים, העלויות, ואנשים נותנים ומסכימים לאותן הפרשות בתנאי שהקרקעות האלה ישמשו לצורכי ציבור. בסופו של דבר זה נהפך להיות נדל"ן, והכספים האלה הולכים לקופת המדינה. גם על הדבר הזה צריך דיון מעמיק, ולא רק בפרוטות של ההבראה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב. אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת להצבעה. כפי שאמרתי קודם, ראשית אנחנו נצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת גפני וקבוצת חברי כנסת, הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים קטנים, התשע"א–2010. בהתאם להסכמות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מהצעת החוק הממשלתית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא. ראשית, אנחנו מצביעים על הצעת החוק של חבר הכנסת, ואחריה אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק הממשלתית. כפי שאמרתי, אנחנו עוברים להצבעה. חברי חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 21 חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק של חבר הכנסת גפני וקבוצת חברי כנסת, הצעת חוק הקרן לסיוע לעסקים במצוקה, התשע"א–2010, עברה בקריאה טרומית והיא תועבר לשם הכנתה לקריאה ראשונה בוועדת הכספים של הכנסת. אנחנו עוברים להצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 22 חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שגם הצעת חוק זו, הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/595).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הנושא הבא על סדר-היום, חברי חברי הכנסת: הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים יעקב נאמן. בבקשה. נרשמו לדיבור על הצעת החוק חברי הכנסת נסים זאב וחברת הכנסת עינת וילף וחבר הכנסת דוד רותם. הרשימה נסגרה. בבקשה, כבוד השר. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גפני, אני עומד לצטט גמרא, דברי תורה, בפתח דברי. הייתי שמח אם חברי הכנסת ישימו לב לדברים. הגמרא במסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א', מספרת, וזה תרגום שלקחתי מהתרגום של הגמרא לעברית – כי זה מופיע בארמית – של הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, שכולנו מאחלים לו רפואה שלמה. <משה גפני (יהדות התורה):> חברי הכנסת לא יודעים. מה, הם לא לומדים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת גפני, תודה. אתה גם עומד, אתה גם מפריע. הגזמת. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, הוא רגיל לזה, זה לא דבר יוצא מן הכלל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אלקין. חבר הכנסת מקלב. <שר המשפטים יעקב נאמן:> הגמרא מספרת לנו: "יום אחד הלך בדרך, ראה אדם אחד שנוטע חרוב, אמר לו: זה עוד כמה שנים טוען פירות? אמר לו: עד שבעים שנה. אמר לו: פשוט לך שאתה חי שבעים שנה שאתה נוטע את העץ ליהנות ממנו? אמר לו: אני, עולם מלא חרובים מצאתי, כפי ששתלו לי אבותי כך שותל אני גם כן לבני". הצעת החוק שבפניכם, חברי הכנסת הנכבדים, היא הצעה שנדונה כמעט מאז קום המדינה כדי לאחד תחת קורת גג אחת את כל דיני הממונות, ואני אפרט. עם קום המדינה החל תהליך ארוך ומורכב של ביטול החקיקה העות'מאנית והחקיקה האנגלית, שחוקקו בעקבות המנדט הבריטי על ארץ-ישראל. התהליך החל בהחלפת החוקים הללו בחקיקה ישראלית מקורית. עבודת ההכנה הראשונה של הקודקס האזרחי הזה נעשתה על-ידי פרופסור אורי ידין, זיכרונו לברכה, שכיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה), והיה גם מורי ורבי באוניברסיטה העברית בפקולטה למשפטים. פרופסור ידין היה אחראי להכנתם של החוקים האזרחיים אשר חוקקו פרקים פרקים בשנים 1968–1986, ועליו הוטל להשלים המלאכה, להכין טיוטת קודקס חדש. פרופסור ידין הכין טיוטה של הצעת החוק אשר הושלמה לאחר פטירתו בידי עובדי משרד המשפטים, ואשר שימשה את הוועדה הציבורית שעסקה בנושא זה, ובראשה עמד נשיא בית-המשפט העליון בדימוס פרופסור אהרן ברק. כמו כן, הוקמו כמה ועדות מומחים לדיון בנושאים ספציפיים, כגון בנושא הירושה, הנזיקין, ותרופות בשל הפרת חוזה. הנוסח המוצע הוא פרי עמלן של ועדות המומחים ושל משרד המשפטים אשר גובש לאורך שנים רבות. ועדות אלו כללו מטובי המשפטנים שבישראל מכל התחומים המשפטיים, האקדמיה, השיפוט ועריכת-הדין, ובסיום דברי גם אזכיר חלק מהם. נוסח ההצעה הופץ לעיון הציבור עוד בשנת 2004 כטרום-תזכיר, ושנית כתזכיר הצעת חוק בשנת 2007, וזכה להערות רבות, אשר נבחנו לעומקן. כן נעשתה בחינה משווה של הצעת החוק, הן לקודקסים אזרחיים קיימים במדינות שונות, והן בהשוואה למקורות המשפט העברי. דיונים נרחבים בהצעת החוק אף התקיימו לאחרונה במסגרת שמונה ישיבות רצופות ומיוחדות של ועדת השרים לענייני חקיקה. בתום הליך ארוך זה מונחת הצעת החוק בנוסחה זה בפניכם, חברי הכנסת הנכבדים, לאישור בקריאה ראשונה. הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, אשר אנו מתכבדים להניחה לקריאה ראשונה, נועדה להשלים תהליך זה, ולשלב כלל החקיקה הזאת יחדיו, עם פרקים חדשים נוספים, לכדי קודקס דיני ממונות אחד, אשר יסדיר כל תחומי הליבה של המשפט האזרחי. חקיקה זו תביא לעקביות ואחידות בתחום המשפט האזרחי בין ההסדרים השונים בתחום דיני הממונות, להתאמת הדין למגמות התפתחות מודרניות ולפסיקה הקיימת, ולביסוס תורת משפט אחידה וכוללת. ההצעה כוללת כ-1,000 סעיפים, והיא נועדה לבוא, בין השאר, במקום חוק השליחות, חוקי החוזים – הכלליים והמיוחדים, פקודת הנזיקין והחקיקה הנלווית לה, חוק המקרקעין, חוק המיטלטלין, חוק הנאמנות, חוק הירושה וחוק ההתיישנות, ולאחדם תחת חוק אחד. היקף הנושאים ששולבו בהצעה נבחן בקפידה רבה. מבנה ההצעה הוא מן הרחב והמופשט אל הקונקרטי והפרטני. הסדריה הפרטניים גובשו לאחר חשיבה מסודרת ומעמיקה, תוך שקילת כלל ההסדרים האפשריים. לשונה נבחן באופן מדוקדק ונבחרו מונחים הולמים ועקביים אשר עוברים כחוט השני בין הוראות הצעת החוק. אסקור בקצירת האומר כמה מהשינויים והשיפורים העיקריים אשר בהצעה. ניתן ביטוי בהצעה לרוח החדשה הנושבת בתחום דיני החוזים בדבר שיתוף פעולה בין הצדדים לחוזים. מגמה זו באה לידי ביטוי בהצעת החוק באימוצו של מוסד האשם התורם בדיני החוזים אל תוך דיני התרופות החוזיות. בדומה, בהצעה ישנו תיקון רחב ומקיף בסוגיית סיכול החוזה. יסודות האחריות החוזית מרוככים באופן שיבטיחו איזון וצדק בין הצדדים לחוזה. מוסד הסיכול, שהפך כיום לאות מתה, יזכה למקומו הראוי במסגרת תפיסה שיתופית יותר לעניין אחריותו של צד לאירועים חדשים, המשנים תשתיתו של הקשר החוזי. דוגמה נוספת לשינוי מהותי ומשמעותי נמצא בדיני התרופות. הצעת חוק דיני ממונות מאחדת עקרונות של הסדרי התרופות בדיני החוזים ובדיני הנזיקין. תרופת האכיפה מקבלת הכרה רחבה יותר, מאחר שהיא חלה גם בדיני הנזיקין וגם בדיני החוזים. ראוי כי העיקרון בדבר ההגנה בעין על זכויות הנפגע, והחריגים לעיקרון זה, יהיו משותפים לשני התחומים. הצעת החוק יוצרת תשתית אחידה לכלל דיני החיובים, כאשר בהקשרים נתונים מסוימים, שבהם קיימת הצדקה להבחנה בין התחומים, נערכת הבחנה זו. הצעת החוק מעבה הסדרים קיימים בהתאם לפיתוח שניתן להם בפסיקת בתי-המשפט בעשרות השנים האחרונות. המדובר, למשל, בדיני המתנה, בדיני חוזה הקבלנות, בדיני העיכבון, שלגביהם קיימים הסדרים קצרים ופשוטים, ונושאים כגון דיני האמון ודיני חוזה התיווך, שלגביהם אין כיום הסדר בחקיקה. הצעת החוק מעצבת הדין גם בתחומים האלה. בהצעת החוק יש תרומה חשובה לביסוסה של תורת משפט סדורה. מעבר לתרומה כללית ועקרונית זו, מסייעת הצעת החוק בפיתוח מוסדות תורתיים מרכזיים, כגון מוסד הפעולה המשפטית. לנושא זה נקבע פרק מיוחד, שיחלוש על כל סוגי הפעולות. כמו כן, נקבעו תכליות החוק אשר משמשות מקור יסודי לפרשנותו. הוראות דיני החיובים, וכן ההוראות הכלליות לדיני הנכסים, יוצרות תמונה כללית וברורה של הדינים החלים בשני התחומים העיקריים של המשפט האזרחי. כך, למשל, נקבעה תורת חיובים סדורה, הכוללת התייחסות לדיני השיתוף בנכס שהוא חיוב, דיני ריבוי חייבים ונושים. כך גם נקבעה הסדרה אחידה לגבי זכויות נוגדות שבחקיקה הקיימת. הוראות אלה מפוזרות כיום בין דברי החקיקה השונים. הנוסח המוצע הוא פרי עמלן של ועדות מומחים שונות ושל משרד המשפטים, אשר הכינו אותו לאורך שנים רבות. ואם אני אהיה סומך על דברי הגמרא שהבאתי בתחילת דברי, אומנם לא הגענו ל-70 שנה אבל הגענו קרוב ל-60 שנה. ועדות אלה כללו מטובי המשפטנים בישראל מכל התחומים המשפטיים, האקדמיה, השיפוט, ועריכת-הדין. נוסח ההצעה הופץ לעיון הציבור כמה פעמים, וזכה להערות רבות, אשר נבחנו לעומקן. כן נעשתה בחינה משווה של הצעת החוק, הן לקודקסים אזרחיים קיימים במדינות שונות והן בהשוואה למשפט העברי. אבקש להודות לכל מי שנטל חלק בתהליך זה והקדיש לכך מזמנו. במיוחד אבקש להודות לפרופסור אהרן ברק, לשעבר נשיא בית-המשפט העליון, אשר הוביל והנחה תהליך זה. כמו כן אודה לחברי ועדת הקודיפיקציה וועדות המשנה שלה, ובין השאר לשופטים בדימוס פרופסור יצחק אנגלרד, יעקב טירקל, השופט אליעזר ריבלין, פרופסור דניאל פרידמן, פרופסור נילי כהן, פרופסור מנחם מאוטנר, פרופסור דניאל מור, פרופסור גבריאלה שלו, פרופסור יהושע ויסמן, פרופסור מרדכי ראבילו, פרופסור איל זמיר, פרופסור דפנה לוינסון-זמיר, פרופסור ישראל גלעד, פרופסור מיגל דויטש, פרופסור רינה סנילביץ, פרופסור ריקרדו בן-אוליאל, השופטת ד"ר שירלי רנר, פרופסור ברכיהו ליפשיץ, פרופסור אהרן יורן, זיכרונו לברכה, השופט בדימוס דוד קציר, זיכרונו לברכה, השופט בדימוס גבריאל קלינג, פליאה אלבק, זיכרונה לברכה, גברת חוה הלברייך, השופט דוד חשין, השופט יהושע גייפמן, פרופסור פנחס שיפמן, פרופסור שמואל שילה, פרופסור אשר מעוז, מר שמואל צור, עורך-דין עקיבא לקסר, עורך-דין יוסי זילביגר, האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים היוצא שלמה שחר. במיוחד אבקש להודות לאנשי משרד המשפטים בעבר ובהווה, אשר ריכזו עבודת הכנת הצעת החוק, ובראשם לגברת טנה שפניץ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) בדימוס, אשר ליוותה את הכנת הנוסח לאורך רוב התקופה, וכן הגברת שרית דנה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), למירב ישראלי, שגית אפיק, ורדה לוסטהויז, אלן זיסבלט, טלי שטיין, עליזה קן, פרץ סגל, ארז קמיניץ, תמר קלהורה, רני נויבואר, טל גיז, דניאל כהן ויצחק גורדון. עם הנחת הצעת החוק על שולחן הכנסת וביסוס קודיפיקציה אזרחית מקורית, אנו בעצם הולכים בדרך שטוו לנו חכמינו הגדולים, זיכרונם לברכה, אשר גם הם יצרו קודיפיקציות רחבות יריעה של כלל תחומי המשפט העברי, בדמותם של ספרי "משנה תורה" – "הי"ד החזקה" – לרמב"ם, ה"טור" לרבי יעקב "בעל הטורים", ה"שולחן ערוך" לרבי יוסף קארו. עם מלאות 63 שנה לעצמאותה של המדינה, אנו רואים בהצעת החוק שלב נוסף בהתבססות עצמאותנו המשפטית והמדינית וגולת הכותרת בהתפתחות המשפט האזרחי בישראל. שילוב דברים זה מהווה תכלית עיקרית בחוק זה, דהיינו קידום ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. פנינו ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה שהצעת חוק זו תידון בישיבות רצופות על-ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, ואני שמח להודיע – והוא נוכח כרגע באולם הכנסת – שהוא נענה לכך, למרות סדר-היום העמוס של הוועדה. סיום תהליך החקיקה יותיר רושם וחותם לעתיד ויישא פרי עבורנו וגם עבור הדורות הבאים, והיה זה שכרנו. אשר על כן, מבקשת הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת חוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לכבוד השר על הנאום ועל הצגת התוכן של החוק. נרשמו לדיבור: ראשון הדוברים – חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי המזכירה. <הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011> (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן לא מדובר בחוק רגיל, מדובר בקודקס, בקובץ חקיקה עצום בהיקפו, שאין לי שום מושג אם הוא טוב או רע. ואני רוצה גם להציע שחברי הכנסת שיצביעו עליו בסופו של דבר – ברובם המכריע, לא יהיה להם מושג מה כתוב בו. כי אי-אפשר להתמודד עם היקף כזה. אדוני שר המשפטים, אני מציע לך עכשיו חוק-יסוד: חוק ש-120 העותקים שלו, שמונחים על שולחן חברי הכנסת, עולים במשקלם על משקל גופו של השר המציע – ידרשו רוב מיוחס. <שר המשפטים יעקב נאמן:> ירדתי במשקל. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> לא, אבל החוק עלה. אתה ירדת, ולכן לדעתי 120 עותקים שוקלים פי-שניים או פי-שלושה ממך. אין אפשרות באמת להתמודד עם היקף כזה. לפני שנה או שנתיים קראתי מאמר – ואתה הזכרת בדברי תודתך את כבוד נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק – והמאמר אמר שאהרן ברק לא העריך במיוחד את הכנסת, לא העריך במיוחד את עבודת החקיקה של הכנסת, ולכן החליט להציף את הכנסת. כלומר, לעשות חוקים כאלה שהכנסת לא תהיה מסוגלת להתמודד אתם בהיקפם. חוק שמכיל 1,000 סעיפים, ושמכיל, על-פי דברי הקיצור שבקיצור שהונחו בפנינו היום, גם מספר שינויי עומק – הלוא באמת אי-אפשר להתמודד עם דבר כזה. וסופו של דבר, שהכנסת תשים חותמת על דבר שהיא אפילו לא יודעת אם היא שלמה אתו או לא. לכן אני מציע שאותם שינויים משמעותיים, שאינם שינויים של התאמות ושינויים טכניים ואריזה והתאמות לרוח מודרנית, אלא שינויים מהותיים, והם ישנם פה, יובאו בנפרד לוועדה, והיא תדון בהם אחד לאחד. ואחרי שתסיים הוועדה את העיסוק שלה בשינויים המהותיים, החדשים, בחידושים שבחוק, תצביע הכנסת על החוק כולו. כי אם לא, אנחנו עושים מעצמנו לא חוק אלא צחוק. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת וילף. את פה? שלום לך. לא ראיתי אותך היום. אולי אני לא הייתי, אני לא יודע. יכול להיות. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי שמסתכל על הספר עב הכרס של דיני ממונות, מבין שבאמת להצביע על הצעת חוק במספר דקות, כאשר הספר הזה הונח בפנינו לפני מספר ימים, בערב שבת – לא היה הזמן והאפשרות בכלל להתבונן. ושם כל סעיף הוא סעיף בפני עצמו, עולם בפני עצמו, סוגיה בפני עצמה. אני חושב שיש פה הרבה מה ללמוד, וכדאי ללמוד, שלא נעמוד במצב שאנחנו מצביעים על דברים שאולי בעתיד נצטער עליהם. כבודו פתח בדברי תורה, אז אני רק אומר את הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם" – וי"ו מוסיף על עניין ראשון, מה אלו מסיני, אף אלו מסיני. השאלה שנשאלת, למה דווקא בדיני ממונות? כי בדרך כלל אדם מורה יותר לעצמו בדיני ממונות. כאשר אדם מרגיש שהוא נעשק, הוא נגזל, אז הוא אומר: מה אני צריך לדון בדינים? אני מבין בעצמי שאני נגזל ואני יכול לקחת את הדברים לידיים שלי. לכן צריך לדעת ולזכור, גם כאשר אדם בטוח בעצמו, שהצדק אתו, והוא יכול אולי לבוא ולקחת את מה שמגיע לו על-פי דין – הוא לא יכול לקחת את זה בכוח, רק על-פי דין. הדבר הנוסף שאני ראיתי פה – הנושא של ההתאמה עם המשפט העברי. זה דבר חשוב שעד כמה שניתן, הייתי אומר, בדינים של חוקי מדינת ישראל, להתאים אותם למשפט העברי ולצטט את המקורות; כפי שראיתי בהרבה סוגיות, למשל בדין גזלה – שאם נזקקים על פחות משווה פרוטה, ואם התחילו לדון בפרוטה אפשר גם כן להיזקק בסוף הדיון על פחות משווה פרוטה. גזלה במהותה, אין הרבה פחות משווה פרוטה, ולכן מזה אנחנו יוצאים להקיש שאם אדם גזל או בא לקיים איזשהו דיון על דבר שהוא פעוט ערך, אז בדין לא נזקקים לו, ולא יאבְּדו את זמנם היקר בדברים שהם פעוטי ערך, כי זמנו של בית-המשפט הוא יקר וחשוב. אני רק רוצה להוסיף דבר שאני חושב שכולם ייתנו פה עליו את הדעת – זה הנושא של חוק ההתיישנות, ועל זה ידברו גם חברי הכנסת האחרים. אני זוכר שכשהייתי חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם הנחה בסוגיה הזו שאי-אפשר לבוא ולצמצם את זה, כי בסופו של דבר מי שמרוויח מהצמצום ופער השנים – שאי-אפשר לתבוע לאחר ארבע שנים – זה בדיוק אותן חברות גדולות ואותם הבנקים. אני לא חושב שאנחנו צריכים לתת להם עכשיו להתעשר יותר, כי לפעמים לוקח לאדם זמן עד שהוא מתעשת ומבין שהוא יכול לתבוע, או שקרה לו איזשהו נזק. לכן זאת סוגיה, ואני מאמין שחברי הוועדה ייתנו את הדעת על כך. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. ועל הדיוק המרהיב, אדוני. ממש על השנייה. <נסים זאב (ש"ס):> לא התכוונתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא התכוונת? יותר טוב. אז בכלל, זאת אמנות. זה היה מדהים. גברתי, חברת הכנסת וילף. אחריה – חבר הכנסת דודו רותם. אחריך – חבר הכנסת מיכאלי, ואחר כך מצביעים. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. קחי דוגמה מחבר הכנסת זאב. <עינת וילף (העצמאות):> יצא לו ממש במקרה, כך שאני לא חושבת שכדאי לבנות על זה. קודם כול, תודה, היושב-ראש, השר וחברי חברי הכנסת. חן-חן על חומר הקריאה. אולי באמת זאת ההזדמנות להיעזר בכוחו של הציבור ולהזמין את הציבור להיות שותף, להעיר ולהאיר, להיכנס לאתר של משרד המשפטים, למצוא את הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, ולסייע גם לנו בתהליך המאוד ארוך של לעבור על החוק הזה ולמצוא בתוכו את אותם דברים שיש לגביהם הערות. אנחנו רק מתחילים את התהליך – תהליך של קריאה ראשונה, ואני חושבת שזו יכולה להיות הזדמנות חשובה גם לציבור לסייע לנו בעבודתנו. אני רוצה להתייחס לנושא אחר, אדוני השר. במשך חודשים ארוכים, בכל פעם שניסינו לקדם חוקים שעסקו בבתי-דין רבניים, בבתי-דין לענייני משפחה, ממונות – בהקשרים האלה – אמרו לנו מילת קסם אחת: דיכובסקי. הרב דיכובסקי – חכו, חכו לוועדה, יהיו ההמלצות שלה, ואז אפשר יהיה לקדם חוקים. שמועות אומרות שהמלצות צפויות בקרוב מאוד – בשבועות הקרובים. לנו, לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, ולי, יש הצעת חוק שעוסקת במיתון מירוץ הסמכויות, בכך שיינתנו 30 יום כדי לאפשר – אם צד אחד הגיש לבית-הדין הרבני בקשה, והצד השני הגיש לבית-הדין לענייני משפחה, ואז זה יעבור לשם. בזמנו אמרת שיש לך נטייה לתמוך, אולם אתה מחכה להמלצותיה של הוועדה. אני מבקשת מעל הדוכן להזכיר לך את זה, לבקש את תמיכתך לכשיתפרסמו ההמלצות של הוועדה, כדי שנוכל לקדם במעט כך שזוגות שמבקשים להתגרש יוכלו לעשות זאת בצורה שמכבדת וגם נותנת להם הזדמנות אפילו לחזור חזרה או לפחות להגיע להסכמים ראויים ולמתן במשהו את מירוץ הסמכויות שלא מסייע לצדדים. תודה רבה לך. <היו"ר אופיר אקוניס:> בעודף של 36 שניות, אתם מאוד נדיבים היום. תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הקודקס האזרחי כפי שהונח על שולחן הכנסת, הוא מן החוקים החשובים ביותר שכנסת ישראל תטפל בהם בקדנציה הזאת או בכנסת הזאת, ואני לא בטוח שגם לא בכנסות אחרות. יחד עם זה, אדוני השר, אני תמה קצת – אדוני מזלזל במשרדו? למשרד המשפטים הקודקס הזה לקח 30 שנה בערך – – – <רחל אדטו (קדימה):> 60 הוא אמר, לא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> 30 שנה, בערך. ואדוני מצפה מוועדת כנסת לסיים את זה במהירות כל כך גדולה? הרי לא יעלה על הדעת. אין לנו המומחים שנמצאים במשרד המשפטים, אין לנו יועצים משפטיים ומשנים ליועצים המשפטיים ומחלקת ייעוץ וחקיקה; אנחנו לא מסוגלים להתמודד בקצב של משרד המשפטים. לכן, מכיוון שאנחנו לא נוציא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, השיחה מרתקת, אנחנו שומעים כל דבר. <שר החינוך גדעון סער:> מה עמדתך? <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מקשיב באוזן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – שאתה מפריע לי, ואני מציע – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתם יכולים להמשיך, רק הקול היה מאוד גבוה. עוצמתו, הכוונה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני השר, החוק הזה הוא לא חוק שאפשר לחוקק אותו כלאחר יד. אנחנו לא נפצל בחוק הזה סעיפים, אנחנו לא נפצל בחוק הזה פרקים. החוק הזה יתקבל ויבוא לקריאה שנייה ושלישית כמקשה אחת. לכן עיקר הנטל יהיה על משרד המשפטים. משום שכאשר אנחנו נצביע על סעיף בחוק הזה תהיה למשרד המשפטים רק אפשרות אחת: או לקבל את ההצבעה של הוועדה או למשוך את החוק כולו. אני מודיע: לא יהיו פיצולים בחוק הזה. לכן אני מקווה שגם משרד המשפטים יעמיד לרשות הוועדה כוחות מצוינים כדי שאפשר יהיה לקדם אותו בדיונים של פעמיים בשבוע. כי זה מה שאנחנו נשתדל לעשות בימי ראשון וחמישי – לעסוק בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה ב-19 שניות עודף – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תשמור לי לפעם הבאה. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – חברת הכנסת וילף – 36 שניות עודף; נסים זאב היה – שמע, חבר הכנסת מיכאלי, פה מעמידים סטנדרטים מאוד גבוהים, הייתי אומר. <קריאה:> זה בגלל היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אני מאוד מודה. חיפשתי מישהו שיגיד את זה, אפילו לא ביקשתי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות, ואחר כך אנחנו עוברים להצבעה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אדוני השר, אני מברך אותך שבקדנציה שלך ובתקופה שלך אתה זוכה להביא לפה את הקודקס האזרחי שאנחנו עוד כתלמידים באוניברסיטה שמענו שמכינים אותו. כל אחד מאתנו סיים בתקופה כזאת או אחרת, אבל בכמה עשורים לפני. אני חושב שמבחינת משרד המשפטים בראשותך אתה יכול בוודאי להתגאות קודם כול שהנוסח הזה כבר הונח פה על שולחן הכנסת. מעכשיו ואילך אני אברך את חברי וידידי יושב-ראש ועדת החוקה, שהוא כנראה מכין לנו סריה של דיונים בוועדת חוקה. אבל אני לא בטוח שאדוני יושב-ראש ועדת החוקה, אתה יכול לשריין יומיים כל שבוע לחוק הזה, אלא אם כן אתה באמת תרצה שאנחנו לא נלך לאף ועדת כנסת בימים ראשון וחמישי. <רחל אדטו (קדימה):> אין לכם פריימריס. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם יכולים. אני ממילא יושב לבד, זה לא משנה אם אתם באים או לא. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, לא, אתה לא יושב לבד. בחוק הזה אתה לא תשב לבד. החוק הזה חשוב לכולם – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> מילא יושב לבד – הוא מחליט לבד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני חושב שוועדת החוקה כבר התייחסה בקדנציה הקודמת לחלק מהקודקס, ואנחנו – אני לא רוצה כרגע להיכנס דווקא לפרק של ההתיישנות – דנו הרבה מאוד בקדנציה הקודמת, אדוני השר, וקבענו מה שקבענו, ולכן אני חושב שאנחנו צריכים באמת להתייחס, אדוני היושב-ראש, לחוק הזה בכובד ראש, כי חקיקה ישראלית לא כל יום זוכה ומצליחה לקדם קודקס כה רחב, כה בסיסי, לתפקוד המשק בפרקים השונים שמובאים פה. אני רק רוצה דבר אחד לציין, אדוני השר. מכיוון שבעקבות השינויים שחלו בחקיקה בעשרות השנים האחרונות, אחד הפרקים החשובים שנצטרך לקחת בחשבון זה מילוי הלקונות על-ידי היקש, ובהיעדרו על-ידי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל – חוק יסודות המשפט. ואני אבקש מחברי בוועדה, יושב-ראש ועדת החוקה, שיהיה לנו ליווי צמוד של נציג חשוב של המשפט העברי. אנחנו נרצה בוועדה שהסוגיות החשובות האלה שנדון בהן, יהיה להן ביטוי חשוב של המשפט העברי. אדוני השר, אני יודע שאתה מסכים עם זה ואתה רוצה, במיוחד בקודקס האזרחי, שהמשפט העברי ימצא את ביטויו, ואני מבין שאתה תהיה שותף אתנו בעניין הזה, ואני מקווה שבעזרת השם בסוף נגיע לתוצאה מוצלחת וטובה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך, חבר הכנסת מיכאלי. אנחנו עוברים להצבעה, חברים. הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2010. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> השר רוצה להשיב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה רוצה? סליחה, אדוני. בבקשה. בבקשה. בבקשה. בהחלט. בהחלט. אז אנחנו נעבור להצבעה מייד לאחר עמדת השר. אפשר לצלצל, להזמין את כל מי שנמצא בבניין להיכנס ולהצביע. אני מניח שזה ייקח – הוא ביקש בקצרה, השר. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל אני בקצירת האומר, אבל מכיוון שהחוק הזה הוא באמת חוק חשוב מאוד למערכת המשפט בישראל ולוודאות של אזרחי המדינה בתחום דיני הממונות, דיני החוזים, אני חושב שההערות שנשמעו פה חשובות ביותר. ראשית, להערה של חברת הכנסת וילף בעניין מירוץ הסמכויות, אני מאיץ בוועדה, היא בסיום עבודתה, ואני מקווה שאפשר יהיה בקרוב לסיים ולפתור בעיה קשה מאוד של זוגות שניצבים בפני עימותים משפטיים, ויפה שעה אחת קודם. לחבר הכנסת רותם, אנחנו נסייע במשרד המשפטים בכל מה שדרוש כדי שהוועדה תוכל להתקדם בדיונים מעמיקים בהצעת החוק, ולראות את החשיבות שלה. גם לחבר הכנסת אברהם מיכאלי אני רוצה לבוא ולומר: גם היבטי המשפט העברי. אין מדינה בעולם שיש לה חומר משפטי כה מעמיק, רחב ויסודי בתחום דיני הממונות כמו עם ישראל. אין מדינה בעולם. עסקתי הרבה שנים בהוראה באוניברסיטה בתחום זה של דיני ממונות, ואני יכול לבוא ולהגיד שרבותינו הנחילו לנו מורשת עצומה, שכדאי ללמוד ממנה ולהסיק ממנה את הדברים. לא בכדי הזכרתי גם את "הי"ד החזקה", גם את "הטור", גם את ה"שולחן ערוך" ועוד יש עשרות אלפי שאלות ותשובות שעוסקות בנושא הזה במשך למעלה מ-2,000 שנה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. עכשיו אפשר לעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 11 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה הראשונה, והיא תועבר להכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11) (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/594).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום: הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11) (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק שר המשפטים יעקב נאמן. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011, היא הצעת חוק ממשלתית, אשר נועדה להרחיב סמכויות ועדת השחרורים לפי סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר. סעיף 7, בנוסחו הנוכחי, מסמיך את ועדת השחרורים לשחרר על-תנאי אסיר אם בשל חולניותו ימיו ספורים, או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי. תיקון החוק המוצע נועד להרחיב את סעיף 7 כך שיאפשר גם שחרור על-תנאי של אסירים אשר נוכח מצבם הרפואי החמור אין עוד אינטרס ציבורי בהמשך החזקתם בין כותלי בית-הסוהר. בהתאם לעקרונות יסוד של כבוד האדם, ראוי לשחרר אסירים אלה מהכלא על מנת לאפשר להם קבלת טיפול הולם בקהילה. יש להבהיר כי לא מדובר באסירים הסובלים ממחלות ומגבלות רפואיות שונות, המוחזקים היום בשירות בתי-הסוהר וזוכים לטיפול רפואי הולם ברמה גבוהה ולהשגחה צמודה. מטרת החוק המוצע היא לאפשר שחרורם של מספר מצומצם של אסירים, אשר בשל הידרדרות שחלה במצבם, לאחר שנגזר דינם, נמצאים במצב רפואי שבגינו אינם מודעים עוד לנעשה סביבם, ואין כל משמעות, חברתית או אחרת, לשמירה על מעמדם המשפטי כאסירים הנתונים במשמורת. זאת בפרט כאשר מדובר באסירים מחוסרי הכרה באופן קבוע, או כאלה הזקוקים להנשמה קבועה. אסירים במצב זה מוחזקים כבר עתה, מפאת מצבם, במתקנים רפואיים מחוץ לבתי-הסוהר לצורך קבלת הטיפול הנדרש, ועל כן גם כיום אין משמעות מעשית למעמדם כאסירים. בנוסף עוסקת הצעת החוק גם באסירים הסובלים ממחלת הסרטן או הזקוקים להשתלה של איבר חיוני, אשר בשל מצבם הרפואי הקשה עליהם לקבל טיפולים רפואיים מסכני חיים בתנאים קשים. מוצע להסמיך את הוועדה לשחרור אסירים אלה באופן זמני, לתקופת קבלת הטיפול, כך שיוכלו לקבל את הטיפול הקשה שלו הם זקוקים כשהם במסגרת הקהילה, ולשהות בתקופה קשה זו מחוץ לבית-הסוהר, ולשוב אליו בתום הטיפול, כאשר מצבם יוטב. חשוב לציין כי שחרורם על-תנאי של אסירים אלה מותנה בכך שהוועדה תשקול גם שיקולים של טובת הציבור, לרבות שלום משפחתו של האסיר ושלום נפגע העבירה ומשפחתו, כך שייתכן כי גם אסיר העונה לתנאים שפורטו לעיל בדבר מצבו הרפואי, לא ישוחרר על-תנאי, וזאת משיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי הרחב יותר, כאמור לעיל. אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, לצורך הכנתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. אריה אלדד, בבקשה. חבר הכנסת אלדד, שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת זאב, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני נאלץ לעלות לדוכן הזה ושוב להתנגד למה שמציע לנו שר המשפטים ודווקא בעניינים רפואיים. למדנו, אדוני השר, מהם הדברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והריאיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה, והיום הוספת להם עוד דבר אחד שאין לו שיעור. <שר המשפטים יעקב נאמן:> לימוד תורה כנגד כולם. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כנגד כולם. והיום הוספת עוד דבר שאין לו שיעור: שחרור מטעמים רפואיים כאשר אין עניין ציבורי בהמשך החזקתם של הכלואים. עד היום ידענו שרק אסיר שימיו ספורים או שהמשך כליאתו מהווה סכנה לחייו, אותו אפשר לשחרר מטעמים רפואיים, ולכל השאר חייב שירות בתי-הסוהר לספק טיפול רפואי הולם. והוא איננו עושה זאת, אדוני שר המשפטים. אסירים מתים בתאם אחרי שהם מתלוננים על כאבים בחזה במשך שעות ואין רופא ולא מקשיבים להם. זה נכון, בית-הסוהר מסכן את חייהם של רבים מהכלואים בו משום ששירות בתי-הסוהר איננו מספק שירות רפואי הולם. יש בית-חולים בין כותלי בית-הכלא ברמלה, אבל הוא איננו מספק שירות רפואי הולם. אם אנחנו באים ואומרים: אסירים חולים לא יוכלו להיות בכלא – זאת פשיטת רגל מוסרית וגם ארגונית של השירות הזה. העניין הזה של "אין עניין ציבורי בהמשך כליאה", הלוא אין לדבר גבול: מי קובע מהו העניין הציבורי בעניין הזה? שופטים קבעו שיש להחזיק אדם מסוים בכלא ואז אנחנו עוקפים את מערכת בתי-המשפט עם פתק מהרופא. מי יחליט אם יש או אין עניין ציבורי לדבר הזה? ולכן, במקום לשפר את השירות הרפואי של בתי-הסוהר ולאפשר גם החזקתם של אסירים חולים, ורבים מהם מאוד חולים – ואמרתי, יש גם אסירים ששילמו בחייהם בגלל הזנחה של הטיפול הרפואי שלהם בכלא, והדברים אינם ראויים, אבל מכאן לבוא ולפתוח פתח כפתחו של אולם, שיאפשר – אתה אומר "מספרים קטנים", אבל הדברים בחוק אינם מקובעים למספרים קטנים. אין מכסה שנתית בחוק שרק אותה מותר יהיה לשחרר מטעמים רפואיים. באמת אין לדבר גבול, ואינני רואה מדוע לא ישחררו בפתח הזה אסירים ביטחוניים, אסירים פליליים. החוק אינו ראוי, אדוני שר המשפטים. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, הצעת החוק היא אנושית, חברתית. אסור להתעמר באנשים יותר מדי. הרי, ד"ר אלדד, כאשר אדם נמצא על ערש דווי כבר חירותו נשללת ממנו. הלוא מה המטרה של המעצר? לשלול את חירותו, נכון? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ערש דווי זה כבר היום, לא צריך – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל הוא כבר נמצא בכלא של עצמו, הוא כבר נמצא בייסורים של עצמו. הרי לא מדובר באיזושהי מחלה של כאבי ראש או אוזניים. מדובר פה במחלות קשות שאין להן מרפא, אנשים כבר לקראת הסוף שלהם. מה, אנחנו צריכים אותם עוד בכלא? מה אנחנו צריכים פה? גם מחלקה סיעודית, יחסית למה שאני רואה בהצעת החוק, היא עוד נקראת, הייתי אומר, בית-הבראה לאותם אנשים. באמת, יש גבול. אני קראתי בדיוק על איזה סוג של חולים מדובר. אז לכן, אני מברך את השר שהביא את הצעת החוק הזו. אני, רק יש לי תרעומת קשה, אדוני. מדוע בוועדת השחרורים לא נמצא גם הנציג של מפקד הכלא של אותו כלא? למה הוא רק כמשקיף? אני אומר לך, הוא נמצא רק כמשקיף. בשנים עברו הוא היה אחד מהמצביעים. ואני אומר לך למה אני שואל את השאלה הזו: כי הוא האדם, הייתי אומר, שהכי קרוב לאסיר מבחינת האינפורמציה שהוא יכול למסור על אותו אסיר לגבי התנהגותו, אם הוא מהווה באמת סכנה לציבור או לא מהווה. הרי הוא מלווה אותו במשך שנים. למה לא להחזיר את הסמכות שהיתה לאותו מפקד כלא? ודבר נוסף אני רוצה לומר, אדוני השר: אני לא יכול לסבול את העוול שנעשה לאותם אסירים, אלה אסירי בת-עין, שאין להם דם על הידיים. מדוע נשללת חירותם אפילו לשבתות? מדוע עופר גמליאל לא יכול לבקר את ילדיו? יש לו שמונה ילדים. למה נשללת ממנו חירותו, מה שנתנו לרוצחים, מה שנותנים היום לאנסים, מה שנותנים לכל עבריין הכי מסוכן בעולם? נותנים לו אחרי שליש אפשרות לבקר את המשפחה. למה האיש הזה מהווה סכנה לציבור? לא ברור לי. מה העניין הזה שהשב"כ לא נותן חוות דעת, אומר שזה סודי, אי-אפשר לחשוף את המידע שיש כלפיו? אני רוצה לומר לך, העניין של מידת הדין והשוויון בכל מה שקשור להענשה – צריך להיות שווה לכולם, ולא יכול להיות שאחד יקבל עונש כפול ומכופל בזה שהוא לא זכאי לשחרור לשבת לפחות אחת לחודשיים. לעומת זאת, כשאתה רואה רוצחים אחרים, כן, הם זכאים לחופשות שניתנות להם, כמו כל אסיר אחר. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך. אנחנו עוברים להצבעה אלא אם כן, השר, אתה רוצה להעיר משהו? לא. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11) (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שבעה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11) (שחרור אסיר מטעמים רפואיים), התשע"א–2011, תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/592).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> הצעת החוק האחרונה, הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11), התשע"א–2011. אדוני השר להגנת הסביבה, נא להציג. לאחר מכן אנחנו מייד עוברים להצבעה, שכן שני הנרשמים לא נמצאים פה. מייד לאחר דבריך הצבעה. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג לכנסת את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11), התשע"א–2011. חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה מסדיר, בין השאר, את עבודתה של מליאת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. במליאה חברים נציגי ממשלה, נציגים מקרב מוסדות מדעיים, נציגי ציבור ונציג השלטון המקומי, כאשר תפקידי המליאה רבים מאוד וכוללים, בין השאר, קביעת המדיניות הכללית של הרשות, קביעת תוכניות עבודה, אישור תקציב הרשות ועוד ועוד משימות רבות. עבודת המליאה מתבצעת גם במסגרת הרכב המליאה וגם במסגרת ועדות משנה. כיום, תקופת כהונתו של חבר מליאה היא ארבע שנים, וסעיף 13(ג) לחוק מתיר לשוב ולמנותו רק לתקופת כהונה אחת נוספת בלבד. כיוון שבמהלך כהונתם חברי המליאה מתמקצעים וצוברים עוד ידע וניסיון חשובים, שמאפשרים למליאה ולוועדותיה לבצע את תפקידן – דרך אגב, הם מבצעים את התפקיד בהתנדבות מלאה, ללא שכר – הממשלה בעצם מציעה בחוק הזה לתקן את סעיף 13(ג), כך שאם השר ימצא לנכון לשוב ולמנות חבר מליאה ליותר מתקופת כהונה נוספת – לדוגמה, לשתי כהונות – הוא יוכל לעשות זאת, כך שחבר מליאה יוכל בעצם לכהן שלוש תקופות כהונה, אם הממשלה תאשר זאת והשר ימנה אותו והוא יאושר על-ידי ועדת-שפניץ. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה. השר מגיע למקום, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11), התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 11) עברה בקריאה הראשונה, ותועבר להכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ט בסיוון התשע"א, 21 ביוני 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:40.>