דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ה ישיבה רנ"ז הישיבה המאתיים-וחמישים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, ג' בתמוז התשע"א (5 ביולי 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן עניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 איתן כבל (העבודה): 4 אברהם מיכאלי (ש"ס): 5 דב חנין (חד"ש): 6 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 6 רונית תירוש (קדימה): 7 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 8 אילן גילאון (מרצ): 9 דורון אביטל (קדימה): 9 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10 רוברט טיבייב (קדימה): 11 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 11 זהבה גלאון (מרצ): 12 עינת וילף (העצמאות): 13 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 14 סעיד נפאע (בל"ד): 16 גדעון עזרא (קדימה): 17 שלמה מולה (קדימה): 19 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 20 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 21 ציפי חוטובלי (הליכוד): 22 שעת שאלות 23 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 23 שר החינוך גדעון סער: 24 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט וחברי קונגרס מאמריקה הלטינית 28 היו"ר ראובן ריבלין: 28 שעת שאלות 29 שר החינוך גדעון סער: 29 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 30 מרינה סולודקין (קדימה): 35 זהבה גלאון (מרצ): 36 איתן כבל (העבודה): 43 חנין זועבי (בל"ד): 46 סעיד נפאע (בל"ד): 54 עינת וילף (העצמאות): 58 היו"ר אחמד טיבי: 59 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 61 אורית זוארץ (קדימה): 63 הצעה לסדר-היום 71 בונוסים למורים במסגרת "עוז לתמורה" 72 עינת וילף (העצמאות): 72 שר החינוך גדעון סער: 75 חילופי גברי בוועדות הכנסת 78 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 78 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 79 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 79 השלמת הרכב ועדות הכנסת 79 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 79 הצעה לסדר-היום 80 גני-הילדים ביישובים הערביים 80 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 80 שר החינוך גדעון סער: 85 מאיר שטרית (קדימה): 88 עפו אגבאריה (חד"ש): 89 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103) (התנאים להעברת רשיון רכב), התשע"א–2011 92 גדעון עזרא (קדימה): 92 נסים זאב (ש"ס): 93 מאיר שטרית (קדימה): 94 הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 95 מאיר שטרית (קדימה): 95 נסים זאב (ש"ס): 99 זבולון אורלב (הבית היהודי): 99 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 102 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 102 הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעות תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע"א–2011 102 זבולון אורלב (הבית היהודי): 103 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, גבירותי, רבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, ג' בתמוז תשע"א, 5 בחודש יולי 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת; בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת חנא סוייד מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור הפלרה של מי השתייה), התשע"א–2011, שמספרה פ/3361/18. בנוסף אבקש להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנה של הפורום המשפטי למען ארץ-ישראל נגד חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה; נא להצביע, כל מי שרוצה להשתתף בנאומים. ראשון הנואמים הוא חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, ברשותכם, רוצה להתייחס למאמר של נחום ברנע מאתמול: הרבנים ומג"ד גולני. אני באופן אישי מגדיר את עצמי יותר משומר מסורת, אי-אפשר להגדיר אותי כאחד שרחוק, אלא קרוב מאוד לדת ישראל. אבל חשובה לי גם ההבחנה בנושאים האלה ואיפה יש מקום לדת ואיפה אין מקום לדת. אני רוצה להקריא ברשותכם, אדוני שר המשפטים, משפט – ואתה כאדם דתי – כדי שנדע לאן אנחנו מגיעים בערבוב הזה, שהוא מאוד מסוכן בדמוקרטיה הישראלית. כותב נחום ברנע: רב הפיקוד סיפר שמג"ד 51 של גולני לא זז מטר בלי הרב הגדודי. בהנחה שגדוד 51 לא זז מטר בלי המג"ד שלו, אפשר להבין את סדר התזוזה החדש באחד הגדודים המפוארים של צה"ל: קודם הרב, אחר כך המג"ד, אחר כך הגדוד. אמור לי מי מוביל אותך ואומר לך איפה אתה עומד. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין כאן שאלה של מי אוהב דת ומי לא אוהב דת, אלא מה נכון: האם נכון – ואני כאן אומר את הדברים, ואומר אותם, שוב, אינני אוהב להיות מתריע או מזהיר בשער, אבל עלול להיות מצב שיום אחד אנחנו נקום ובכל מערכות הפיקוד של צה"ל, המפקדים, לפני שמבצעים פעולה כזאת או אחרת, נדרשים לקבל את ההכשר מהרב, ואלה דברים שאסור שיקרו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השבוע יצאה רפורמה חדשה בתחבורה הציבורית בגוש-דן, ואנחנו כתושבי גוש-דן מברכים על היוזמה החדשה של שר התחבורה. אני מבין שהיוזמה הזאת הוכנה כבר הרבה מאוד שנים. אני תמיד מברך מי שמנסה לשנות דברים, במיוחד לטובה, אבל, לצערי, אדוני היושב-ראש, יש אנדרלמוסיה בשטח. אולי לא לכך התכוונו מביאי הרפורמה, ואולי לא חשבו – כנראה – מספיק איך להכין את הציבור לאותה רפורמה חשובה. אנשים קמים בבוקר ולא יודעים איך לנסוע למקום העבודה שלהם, לא יודעים איך להגיע למקום הרצוי להם. פה, אנחנו כמדינה, כממשלה, ככנסת, צריכים לתת עצה, אולי למשרדי הממשלה, מצד אחד לעודד אותם לרפורמות, לעודד אותם לעשות שינויים לטובה, דברים שלא עשו אולי במשך עשרות שנים, אבל יחד עם זאת, כנראה צריך להכין שיעורי בית, להכין את השטח בצורה הרבה יותר יסודית, ושלא יקרה מצב שאנשים מבוגרים, אנשים מוגבלים, לא יודעים למצוא את הקו התחבורתי המינימלי שלהם כשהם רוצים להגיע למקום שהם רוצים להגיע אליו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, המועצה הארצית לתכנון ובנייה קיבלה היום החלטה שצריכה לצער ולהדאיג את כולנו. המועצה החליטה לאפשר הפעלה בפחם של תחנת הכוח, או היחידה החדשה המתוכננת להקמה בתחנת הכוח באשקלון, כאשר ההפעלה בפחם תהיה על בסיס של פרמטרים כלכליים: כאשר זה יהיה יותר משתלם או יותר כדאי. ההחלטה מצערת, מכיוון שהיא לא מתחשבת במחויבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל להפחתת גזי חממה, היא לא מתחשבת בסיכונים ובחששות לבריאותם ולחייהם של תושבי האזור – ונמצא אתנו פה חבר הכנסת אילן גילאון, שהוא תושב אשדוד, וגם אליכם הזיהום הזה מגיע וכבר יש לכם מספיק משלכם. ולכן, אדוני היושב-ראש, ההחלטה הזאת היא מצערת, ואני קורא לחברי הכנסת להתגייס למאבק, שיימשך, כדי שהתחנה תופעל בגז טבעי, ישראלי, כחול-לבן, ולא בפחם מיובא, מזיק ומזהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. דרך אגב, גם עיריית חדרה פנתה אלי על מנת לזעוק. תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיב לחברי חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת כבל הוא חבר כנסת הידוע בגישתו היהודית-מסורתית – אני לא רוצה להפליל אותו אבל הייתי אומר אפילו דתית – בחברה הישראלית; לא רק בהיסטוריה, גם היום. ובכל זאת אני רוצה להתחבר לאזהרה שלך אבל בכיוון ההפוך. מדינת ישראל היא מדינה חילונית, אבל היא מדינה יהודית, וזה כמעט סתירה. היא קמה לפני 60 שנה בארץ-ישראל והיה לה שלטון חילוני. בן-גוריון לא היה פחות חילוני מההנהגה של היום, אולי אפילו יותר, והוא הבין שאם הוא רוצה שמדינת ישראל תוכל להתקיים, ולא, חלילה, תהיה פה מלחמת כאוס שלשני הצדדים לא תהיה מדינה – ראו מה שקורה בין הפלסטינים ב"חמאס" בעזה לבין החילונים ברמאללה – ואז הוא הבין שצריך לעשות סטטוס-קוו. הוא הבין שצריך להתחשב, והוא הבין עוד דבר, וגם בית-המשפט העליון, בדורות הראשונים, הבינו שאסור להביא התנגשות בין הדת והמדינה. צריך למצוא כל דרך אפשרית כדי שיהיה חיבור. באו גורמים שוליים, ובעיקר תקשורתיים, ובזמן האחרון עוד יותר, ומנסים לחדד ולחדד ולחדד עד כדי כך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר, מה אני יכול לעשות שהכנסת זה לא כאשר אדם יש לו תוכנית מלאה באמצעי התקשורת, ומצוינת, אנחנו מוגבלים בזמן. נאומים בני דקה הם בני דקה. נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני מסיים ואומר שאסור לתת לאותם גורמים שרוצים לסכסך ולחדד ולהעמיד הכול על חודו של סכין – כי בנפשנו הדבר. רק האחדות תנצח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, צריך לגבש את המלים כדי הבעת הרעיון. חברת הכנסת תירוש, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. ואחר כך אנחנו נעבור למרצ. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמדי יום שלישי אני רוצה לציין את מספר ימי שביו של גלעד שליט בשבי ה"חמאס": 1,836 ימים, ואנחנו עדיין מייחלים ומתפללים שייעשה המעשה והוא יהיה כאן אתנו במהרה, בעזרת השם. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, לציין לטובה ולשבח ולברך את כל הספורטאים הנכים שיצאו לאולימפיאדת פראלימפיק והביאו 66 מדליות: 25 מדליות זהב, 25 מדליות כסף ו-16 מדליות ארד. אני חושבת שזה דבר שאין לו אח ורע. לצערי הרב, במדינת ישראל יש הרבה מאוד נכים, גם כתוצאה ממלחמות, אבל ייאמר לזכותם שהם ממשיכים לחיות את שגרת היום-יום ועושים מה שלא מצליחים להביא דווקא הבריאים שבינינו, השלמים שבינינו, הם מביאים הרבה כבוד למדינת ישראל. אני חייבת לציין שזה בכסף קטן, לעומת התקציבים הרבים שמקבלים הוועד האולימפי. לצערי הרב הם לא מביאים בהתאם את מספר המדליות, והם מצליחים להביא, ותודה רבה להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת גילאון. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לצטט מכתבה של שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה משנת 1994 עד 2010 – סולם ערכים מזויף: היועץ המשפטי לממשלה מתנגד להעדפה מתקנת של יוצאי צבא, ואיש אינו שואל מה לו ולנושא מובהק של מדיניות ותפיסת עולם. ארצות-הברית אינה מדינה הנמצאת בסכנה קיומית והגיוס בה לצבא אינו חובה אלא התנדבותי. אף-על-פי-כן לא נפסלה בה העדפה מתקנת ליוצאי צבא בגין פגיעה כביכול בחוקה ובעקרון השוויון. על-פי החוק בישראל קיימת חובת ייצוג הולם והעדפה מתקנת לנשים, בני מיעוטים, אנשים עם מוגבלות ויוצאי אתיופיה. ברור שכל העדפה לקבוצה אחת בין אלו שקבועות בחוק עלולה, מטבע הדברים, לבוא על חשבון האחרות. אף-על-פי-כן לא טען שום יועץ משפטי לממשלה שהעדפות אלו פוגעות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו או בעקרון השוויון. למרבה הצער, במדינת ישראל כיום יוצאי הצבא מופלים לרעה. הם תורמים למדינה את מיטב שנות חייהם ולעתים אף את חייהם. מאידך גיסא, אחוז הולך וגדל בין אזרחי ישראל בגילי הגיוס, יהודים ושאינם יהודים, אינו מתגייס ואינו עושה שירותי לאומי, ובכך זוכה ליתרון ניכר על פני המתגייסים. לבסוף, חברה שאינה יודעת להעריך את הלוחמים על ביטחונה ולהעמידם בראש סדר העדיפויות, היא חברה שאיבדה את חוסנה הפנימי, חברה הסוגדת לסולם ערכים מזויף, ליברלי כביכול. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כדי שלא תאמר שהשתיקו אותך, אני גם לא ראיתי את השעון. בבקשה, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני. אני מבקש לנצל את הדקה כדי לתבוע את עלבונה של אשה אחת שאני מאוד מוקיר ומכבד, שמה אורנה שמעוני, ממקימות תנועת "ארבע אמהות", אם שכולה, לוחמת מהבולטות בעניינים החברתיים, והיום במטה לשחרור גלעד שליט. לפני שבוע היא השתתפה באירוע באוניברסיטת תל-אביב, וכאשר ביקשה לעלות לבמה – אדוני בוודאי מכיר את אורנה שמעוני, היא לא אשה מסוכנת ולא מסכנת – היא נהדפה בברוטליות כזאת שנזקקה בסופו של דבר להגיע לבית-חולים. על-ידי מי? על-ידי ראש האגף הביטחוני-חברתי של משרד הביטחון, ששמו חיים בן-עמי. בלי להוסיף דברים, אני יודע שזה דבר לא מקובל, את הדקה הזאת אני מבקש להפוך לשעת שאלה לשר הביטחון באופן מיידי, משום שאנה אנחנו באים – מה זאת ההתנהגות הברוטלית הזאת? האם שר הביטחון זקוק באמת לרוטוויילרים להגן עליו? ומה שמסתבר בסופו של דבר – ויש לומר גם מלה אחת טובה – שדווקא המאבטחים הם שעזרו לאורנה שמעוני והוציאו אותה מידיו של מי שחבט בה והפיל אותה. אני חושב שאלה דברים לא ראויים, ושר הביטחון צריך לתת על כך את הדעת. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת דורון אביטל, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, אדוני. <דורון אביטל (קדימה):> אתמול ביקרה משפחת שליט בכנסת בהזמנתו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. רציתי לברך על היוזמה. בדברים שנשאתי שם הבעתי התפעלות מאצילות הנפש והרוח של משפחת שליט במאבק הקשה שהם מנהלים בחמש השנים האחרונות, והזהרתי גם מפני אותו תחשיב סיכונים שהרבה אנשים עושים בו שימוש כדי לחשוב שעסקה, על מחיריה וסיכוניה, היא לא ראויה; מין תחשיב סיכונים היפותטי שאמור למנוע עסקה כזאת. הבעתי את התנגדותי לרעיון הזה. באותה הזדמנות אני גם רוצה לברך, או להודות – להביע תמיכה בהחלטתו של ראש הממשלה לשחרר את גוויות המחבלים הפלסטינים. אני חושב שזה צעד ראוי ונבון. מאוד התפעלתי מעמדתו של נועם שליט. הוא הביע אותה היום ברדיו. הוא לא כרך את שני הסיפורים יחדיו, הוא לא כרך את גורלו וכאבו האישי עם המחווה ההומניטרית הנדרשת וההכרחית הזאת, ואני מצדיע גם לנועם שליט וגם לצעדו של ראש הממשלה בעניין הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דורון אביטל, ודאי תשמח לשמוע שלפני שבוע, כאשר ביקר אצלנו יושב-ראש הפרלמנט האירופי, ביקשתי שגם בבריסל וגם בשטרסבורג, מקומות שאתה התוודעת להם רק לאחרונה, עם חבר הכנסת אייכלר ואחרים שעוסקים במלאכה – הסכים לקיים את התערוכה של הדג והלווייתן. המועד ייקבע בין ספטמבר לאוקטובר, בהתאם לנוחיות של המערכת. אם היא תיפתח – אני מקווה שעד אז כבר לא יצטרכו תערוכה, שגלעד שליט יהיה אתנו יחד, אבל אם חלילה נצטרך, הפרלמנט האירופי נעתר לבקשה של הפרלמנט הישראלי. עדיין לא בנושא השחיטה. עדיין לא. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. לרשותך גם כן עומדת דקה. אחרי חבר הכנסת בן-ארי – חבר הכנסת טיבייב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו – פרשת בלק. בלק מלך מואב שמיואש מלהילחם בעם ישראל במלחמה קונבנציונלית, כי כל העמים סביבו נפלו, בוחר לנקוט מלחמה לא קונבנציונלית, סוג של מלחמה פסיכולוגית, והוא קורא לאותו קוסם שיקלל. המשמעות של המלה "קללה" היא בדיוק הפוכה מהמלה "כבוד". "כבוד" מלשון "כבד", "קללה" מלשון "קל", להקל את הבן-אדם, למצוא את חולשותיו, לזלזל בו. נמצא שהוא בא לקלל, אבל מברך. ואחת הברכות המפורסמות היא, כשהוא רואה את עם ישראל שוכן לשבטיו הוא אומר: מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, כנחלים ניטָיו, כגנות עלי נהר. הוא רואה את עם ישראל בראשיתו, ראשית היא האוהל, והוא אומר, המבחן של עם ישראל הוא לא ביופי, לא בחיצוניות, אלא בטוב, ביושר, בהגינות, בנאמנות. זה מה שבונה בסופו של דבר את משכן הקבע. וכשהוא רואה את זה הוא משבח, אבל כאן גם הוא מוצא היכן לפגוע. ולכן הפגיעה בעם ישראל היא דרך בנות מואב, דרך הפריצות, דרך שבירת מוסד המשפחה; זה מה שבסופו של דבר יכול לפגוע ולרסק את המשפחה ובסופו של דבר את עם ישראל כעם. לכן נחזור לברכתו של בלעם הרשע, שראה את הטוב בעם ישראל, את מה טובו אוהליך, שזה הבסיס לבניין עם ישראל, למשכנות עם ישראל, לבניין הקבע של עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אתם בוודאי תשמחו לדעת שביציע הכבוד יושבים אצלנו אורחים, קציני משטרה מארצות-הברית, מאטלנטה ג'ורג'יה. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, welcome to our Shrine of Democracy. You are most welcome. We have talked about the policemen in Israel, and there were some complaints – it's not towards you. Ok. Thank you. Ok. בבקשה, חבר הכנסת טיבייב. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, כמו בכל שבוע, אני מתחיל מיום שישי: 12 בני-אדם נפצעו בתאונת דרכים, בתאונת שרשרת. ביום ראשון בעל ואשה בהיריון נהרגו בתאונת פגע וברח. יום שני: צעיר בן 25 נהרג. רוכב אופנוע נהרג. נהג בן 30 נהרג. נהג בן 50 נהרג. הלכתי, במסגרת הוועדה, לנחם בקריית-אתא, את משפחת אזולאי, ובכפר מע'אר. הדבר שראיתי שם, זה לא יאומן. צריך להבין את המצב של המשפחות. מה שאני רוצה להגיד, אנחנו פשוט הורגים את עצמנו בתאונות הדרכים. מקום המדינה נהרגו 31,118 אזרחי מדינת ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת גנאים. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי שעבר נמצאה גופתו של עות'מאן נסאר מכפר עראבה. עות'מאן הוא ילד בן 14. גופתו נמצאה, והתברר שהוא נדקר כמה פעמים בגופו. לצערי הרב ולתדהמת הכול, הרוצחים שהודו ברצח הם בני בית-ספרו, חבריו, שהם בני 14 ובני 15. עד היום לא ידוע מה המניע. חלק אומרים שזה השמצות דרך ה"פייסבוק", חלק אומרים שיש סכסוך, וכו'. אבל תהיה מה שתהיה הסיבה, הרצח המזעזע הזה של ילד על-ידי ילדים – כבר מזמן אנחנו אומרים: תם עידן התמימות והילדות. זה צריך להדליק נורות אדומות ומחייב בדיקה עצמית – לנו כחברה ערבית אבל גם לשלטונות ולמדינה. אדוני היושב-ראש, מה שמזעזע יותר זה התגובות בכמה מהטוקבקים היהודיים באתרים עבריים. שם לא פחות מזעזע – תגובות גזעניות שמשקפות את הבורות ואת הגזענות כלפי החברה הערבית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למסעוד גנאים. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואז אנחנו עוברים לאלה שנתווספו. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים נחשף בערוץ-10 על-ידי העיתונאי נדב פרי, שלראשונה ממשלת נתניהו, באמצעות משרד השיכון, עומדת להכריז או לפרסם מכרזים ל-300 יחידות דיור בביתר, 46 יחידות דיור בקרני-שומרון ו-40 יחידות דיור באפרת. אדוני היושב-ראש – – – <איתן כבל (העבודה):> נדב פרי. <זהבה גלאון (מרצ):> נדב פרי. מה אמרתי? <איתן כבל (העבודה):> נדב איל. <זהבה גלאון (מרצ):> נדב איל? סליחה, התבלבלתי. נדב פרי חשף בעצם – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – – כזאת מתחילים עם "שהחיינו". <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. אני מודה לך, אדוני השר. משרד השיכון, אדוני היושב-ראש, משמש כקבלן הביצוע של ממשלת ישראל לטרפוד כל ניסיון להגיע להסדר. ממשלה שהיום, בימים אלה, כשכולם מדברים או העיניים נשואות לארצות-הברית, לאו"ם, לספטמבר – כן תקום מדינה, לא תקום מדינה; כן ראש הממשלה נתניהו ייפגש עם יושב-ראש הרשות למשא-ומתן על סוגיות הליבה, ובעיקר אחרי הביקור בירושלים – מה בדיוק משדרת ממשלת ישראל כשהיא מפרסמת את המכרז הזה של יחידות דיור להרחבת ההתנחלויות, לחיזוק ההתנחלויות ולטרפוד כל ניסיון להסדר? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – אחמד טיבי. רגע, סעיד נפאע גם כן – לא, אתה הצטרפת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את ראשונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, היום היה לי הכבוד לארח בכנסת דיון בנושא: האמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה. זו אמנה של האו"ם משנת 1979. האמנה תורגמה לעברית ופורסמה על-ידי המרכז לקידום מעמד האשה על-שם רקמן, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ומרכז יעקב בלאושטיין לקידום זכויות אדם. ישראל הצטרפה לאמנה הזאת בשנת 1980 ואשררה אותה בשנת 1991. זו אמנה שמחייבת, בין השאר אומרת ש"המדינות שהן צד באמנה ינקטו בכל התחומים, במיוחד בתחום המדיני, הסוציאלי, הכלכלי והתרבותי, את האמצעים המתאימים, לרבות חקיקה, כדי להבטיח את מלוא ההתפתחות והקידום של נשים במטרה לערוב להן על שימוש בזכויות האדם ובחירויות היסוד, והנאה מהן, על בסיס של שוויון עם גברים". ישראל, במשך שנותיה, מחפשת את האיזון הנכון בין מסורת לבין מודרניות. ישראל עושה ככל יכולתה כדי לקדם את האמנה הזאת, אבל מה שמאוד חשוב – שלא ייעשה שום שימוש ברעיונות דתיים ובמסורת כדי לטעון לאפליה בין גברים לנשים. זה לא מוצדק ואין בכך צורך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – סעיד נפאע, וכבר אני יכול לומר לכם שאחריו – גדעון עזרא, ומולה – אחריו גם יבוא תורך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התבשרנו אתמול ששלטונות ישראל הסכימו להחזיר יותר מ-80 גופות של פלסטינים שהיו מוחזקות בישראל. אני ידעתי על העובדה הזאת, אבל השאלה אם חברי הכנסת כולם ידעו שיש יותר מ-80 גופות המוחזקות זה עשרות שנים – חלקן זה עשרות שנים – בישראל, ואלה שהוחזרו – אבל המספר, כמו שעמיתי סעיד אמר, הוא מעל 260. יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שמישהו מחזיק בגופות האלה זה עשרות שנים כדי לסחור בגופות באופן פוליטי ומדיני? כי בדרך כלל, דוברי הצבא ודוברי הממשלה אומרים: אנחנו לא סוחרים בגופות. אם זה לא מסחר בגופות, מהו מסחר? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, יש גם מוסר עולמי ומוסר יהודי, בוודאי מוסר מוסלמי. יחד עם זה, אם מדובר בהחזרתו של גלעד שליט, וזה מועיל, אני רואה בהחלט היגיון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה היה לפני גלעד שליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אני יודע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כולם. רובם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חלקם נמצאים פה כי הם התפוצצו פה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חלקם, חלקם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אה, מי ש– – – ומתפוצץ, מחזיקים את הגופה? זה מעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. תשמע, שאלתך נשאלה, ואני רק אומר: אם הדבר הוא – אמרתי את המוסר ואמרתי את העובדות שבהן אנחנו חיים. אמרתי את זה ברדיו אתמול, דרך אגב, בקשר עם עניין הקשור בך. אמרתי באותו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אפילו בין אויבים יש רמה מסוימת ויש אמנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. אין ויכוח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בין אויבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> "והיה כי תצא למלחמה". חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא. בבקשה, אדוני. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, לא מזמן הושמעה כאן זעקה שמשרד הפנים בדרך כלל ממנה אנשים שידיהם עמוסות עבודה לכל מיני תפקידים, וספציפית דובר על יושב-ראש שמונה לוועדה ממונה. אנחנו קיבלנו לידינו העתק מכתב שמופנה אל שר הפנים, שכנראה זו התֶזה במשרד הפנים. המכתב הוא מהוועד הציבורי לאחדות ירכא, שכאמור גם בה מכהנת ועדה קרואה, וכך כותבים האנשים – אני אקרא רק שורה אחת: "הממונה על מחוז הצפון, מר יוסף ברון, הוא יושב-ראש הוועדה בפועל, אך בשל עיסוקיו הרבים אינו מגיע לוועדה, אינו מקיים ישיבות מזה מספר חודשים", והכוונה לוועדת התכנון והבנייה. בכפר הזה, כמו ביתר אחיו, הבנייה "הבלתי-מורשית" חוגגת. בירכא לא פחות מ-860 בתים ללא רשיון, ואחרי שחיכו שנים רבות כדי שתהיה להם תוכנית מוצעת כדי לפתור את הבעיה, אין מי שידון בתוכנית הזאת למשך חודשים רבים. יש להצטער על הדבר הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גדעון עזרא. אני רוצה רק לתקן בפרוטוקול. חברת הכנסת רונית תירוש דיברה בקשר לנכים בעלי מוגבלויות במשחקים האולימפיים. מדובר כמובן בגוף שנקרא Special Olympic, ולא כפי שחברת הכנסת אמרה, "פראלימפיק", ואני מבקש לתקן על-פי בקשתה של חברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. בוודאי אדוני רוצה גם להתייחס למה שאמר חבר הכנסת אחמד טיבי, כי נדמה לי שיש ארצות שבהן אנשים אשר יכולים לשמש כמודל לטרור, עושים להם אנדרטאות. למשל, עם בן-לאדן, אז האמריקנים החליטו לעשות דבר – אני לא אומר שזה טוב או רע, אני רק אומר: גם ברמה שבה מודדים באותה מידה, זאת אומרת, אם המעשה נחשב בעיני כאלה כלא מוסרי, אז אומרים: מי שעשה דבר שהוא רצח בעליל של אנשים חפים מפשע, לא כדאי להחזיר את גופתו שיבנו לו אנדרטה, שתייצב את הטרור. זה גם היגיון, אבל אתה צודק שההחלטה היתה להחזיר. היתה החלטה. אם ההחלטה היתה להחזיר, סימן שכבר שקלו את כל השיקולים. אתה צודק שרובן של אותן גופות שמחזירים, רובן היו לפני גלעד שליט. בבקשה, חבר הכנסת גדעון עזרא. אתן לך זמן לבד, אם אתה מתייחס לעניין. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לצערי, אני מוכרח להגיד לך שאני מסכים עם חלק מדבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי, וזה לא כל כך – נדיר שאני יכול להגיד את הדברים הללו. אבל מאחר שהתקבלה החלטה בממשלה, אסור היה בשום פנים ואופן לחזור מההחלטה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסכים. <גדעון עזרא (קדימה):> מה גם שצריך לציין ששחרור הגוויות לא מפריע לשתי מדינות לשני עמים, לא מפריע למדינה יהודית ודמוקרטית. זה רק יכול להוסיף לאמון שצריך להיצבר בינינו לבין הפלסטינים, וטוב תעשה מדינת ישראל אם היא תחזור בה מהתנגדותה, תעשה את מה שצריך לעשות. אני לא חושב שיש קשר כלשהו לנושא גלעד שליט. יש לנושא הזה יותר קשר לכל היחסים שלנו עם הרשות הפלסטינית. אני תקווה שהנושא הזה לא רק שיסתיים עכשיו אלא גם יילקח – ולחשוב מחדש על כל נושא השארת גופות מחבלים בשטחנו. למרות זאת, רק מלה אחת: צריך לזכור שמדינת ישראל שילמה באסירים חיים תמורת גופותיהם של חיילי צה"ל שהיו בלבנון, וגם את הדברים האלה צריך לזכור. לפי דעתי, מדינת ישראל חייבת בנושאים הללו להיות יותר אנושית, בעיקר שהתקבלה כבר החלטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר לשעבר עזרא, אני לא בר-סמכא בעניין זה, אם כי יש לי ידיעות. המדובר באנשים שנקברו בארץ ואנחנו מחזירים אותם, על אותם דברים. הם נקברו. לא כאילו שאנחנו מחזיקים גופות, אלא הם נקברו, ומחזירים את ארונותיהם. <גדעון עזרא (קדימה):> אבל למה להחזיק אותם מראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי. כי חבר הכנסת טיבי – חבר הכנסת טיבי הוא אדם שהציבוריות הישראלית מתייחסת לדבריו במידה רבה של רגישות. אז מעירים שהגופות לא מוחזקות במשך 12 שנה אלא אנשים נקברו ומחזירים את ארונותיהם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איפה נקברו, ביריחו? <היו"ר ראובן ריבלין:> הם נקברו בישראל, בשטח הריבוני של מדינת ישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא בבתי-הקברות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מדבריך היה הרושם כאילו מחזיקים אותם כגופות, כמסחר באיברים – אדוני נקט. אז העירו לנו. אני הבנתי אותך ולכן לא הערתי. אני רק אומר שמדובר בהחזרת הארונות של אותם אנשים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרתי: סחר פוליטי ומדיני. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אבל אנשים, אתה יודע, לפעמים הם גם אוהבים להבין מה שהם רוצים, ואנחנו צריכים להיות מאוד ברורים בעניין זה כדי שלא יחשוב מישהו, חלילה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עזרא, אני מאוד מודה לך על הערותיך. חבר הכנסת מולה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת כצל'ה וטלב אלסאנע וחברת הכנסת חוטובלי. אלה יסיימו. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, בעניין הקודם: הבעיה לא בעצם ההחלטה אלא בזיגזגיות של הממשלה, במבחן המנהיגות בין ראש הממשלה ושר הביטחון. איך יכול להיות שהממשלה מקבלת החלטה לפני חודש ושר הביטחון, בהינף יד, מבטל את החלטת ראש הממשלה אתמול בלילה? זאת אומרת, שר הביטחון עושה מה שהוא רוצה. ראש הממשלה, הוא לא סר למרותו, וזאת הבעיה. אדוני היושב-ראש, לעניין אחר: אנחנו התבשרנו אתמול, בסיום קורס טייסים שהיה בימים האחרונים נפקדו מקומותיהן של נשים. נאמר ודובר הרבה על פסק-דין אליס מילר, ודובר שכדי להגיע לשוויון בין המינים, גם קורס טיס צריך להיות פתוח לנשים. היתה מחשבה שמאוד התקדמנו וטוב שהתקדמנו, אבל מה שמתברר, שבשנים האחרונות דווקא נסוגונו, אף-על-פי שמינו אלופה בצה"ל. לכן, אני מציע לשר הביטחון שבמקום להתקוטט עם ראש הממשלה, לבטל את החלטת ראש הממשלה, אולי שיעשה מעשה ויואיל בטובו לעבוד קשה כדי שהרבה נשים תהיינה טייסות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כשאני הייתי ילד צעיר היה חלום שיהיה לנו טייס תימני. עכשיו אני חושב שלא צריך לבקש רק טייסת אלא טייסת אתיופית. <שלמה מולה (קדימה):> למה לא? כמובן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, כמובן, צריכים לעבור את קורס הטיס. <שלמה מולה (קדימה):> ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> עם כל הכבוד, אני בטוח שרבות מהנשים מסוגלות לעבור את זה, אבל לא יעבירו אותה משום שהיא אשה אלא כי הן עברו את קורס הטיס. כצל'ה, בבקשה. חבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תודה לאדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בקשר לדו-שיח שהתנהל בעניין גופות המחבלים, הייתי מסכם את זה במלה אחת – שמי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים, וגם את זה צריך לקחת בחשבון. אני רציתי לדווח לציבורים רבים ששומעים אותנו ורואים אותנו, שאתמול התנהלה ישיבה משותפת של חברי הכנסת של הבית היהודי – מפד"ל והאיחוד הלאומי, שהשתתפו בה חבר הכנסת לשעבר ניסן סלומינסקי, מיכאל בן-ארי, אורי אריאל, אורי אורבך, השר הרשקוביץ ואנוכי הקטן כצל'ה. הפגישה המשותפת גרמה לשמחה גדולה בציבורים רבים. אנחנו מקווים שלקראת הבחירות הבאות נלך כולנו ביחד. לפי הסקרים מדובר על לפחות מספרים דו-ספרתיים, ואנחנו מקווים שהשפעתנו בכנסת, ציבור בריא כל כך, ציוני כל כך, אוהב כל כך, שותף כל כך, תהיה יותר רלוונטית, יותר גדולה ויותר משפיעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מבקש שאתן כבר זכות דיבור לפי מספר חברי הכנסת על-פי הסקרים או שעדיין אני צריך – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אמרתי שהיום יש לנו שבעה בממשלה, בכנסת הקודמת היו תשעה. אנחנו מאוד מאוד רוצים להגיע גם ל-15, אבל אני חושב שהעובדה שמצאנו את הדרך לשבת ביחד זו התחלה בריאה של "שבת אחים גם יחד" "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, אתה רק באת לבשר לנו מה אתם מתכוונים. אתה לא הודעת לי שיש איזה שינוי במערכת בכנסת פה, שאני צריך לקחת אותה בחשבון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רק בישרתי שישבנו ביחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה יפה מאוד. לשתף אותנו זה מאוד יפה. אני חשבתי לרגע שאדוני כבר מבקש לפרוע את השטר, שהרי הציבור אומר את דברו, ואני, בכל זאת, עדיין לא – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני יודע שציבור גדול מאזין לנו ורואה אותנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם גם זבולון אורלב השתתף? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זבולון אורלב לא הגיע אבל ניסן סלומינסקי, הנציג שלו, היה שם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אה, זה דבר חשוב. תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני. אחרונת הדוברות – חברת הכנסת חוטובלי, אשר יושבת כאן כמעט מתחילת הישיבה ורק בסוף מחליטה אם היא רוצה לדבר או לא. אם יש לנו זמן, אנחנו נענים לבקשתה. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לדיון בעניין של הגופות: ממשלה שאיננה מסוגלת לקבל החלטה ולבצע החלטה כזאת, להחזיר גופות, האם היא אכן מסוגלת להחזיר שטחים, לפנות מאחזים, לפנות התנחלויות? מי ינהל משא-ומתן עם ממשלה כזאת, שמקבלת ומבטלת? איזו אמינות נותרה לממשלה הזאת? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות שהממשלה חושבת שאם היא לא תחזיר שטחים גם לא יהיו גופות. בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי. תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. כשאתה מדבר, אני משתמש במלים שלך. בבקשה, גברתי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה לא להחזיר, זה למסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רואה שאני משתמש במלים שאומר חבר הכנסת טלב אלסאנע. כשאתה מדבר, אני משתמש במלים שלך. בבקשה, גברתי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, את הדברים המזעזעים הבאים אמר פרופסור בטכניון בשם עודד רגב. וכך אמר אותו פרופסור בעקבות האירועים של השבועיים האחרונים: "אני כנראה מבוגר מדי, אבל אם ייתנו לי גדוד תותחנים, אני מוכן למלא את פקודת הצד הנכון. אני חושב שהקיצונים בין הדתיים – – – הם סכנה שיש רק דרך אחת להתגבר עליה: באלימות מסודרת. דהיינו, אקט מלחמתי לכל דבר – – –". מחברי "תורת המלך" – משווה אותם לפושע הנאצי גבלס. "מי שממשיך את דרכו של גבלס הם ה'רבנים' שעליהם מדובר. ה'היטלר' שלהם עדיין לא הצליח להופיע בזירה. אם המדינה תמשיך להתנהג אל הנבלות האלה כמו שהיא עושה עכשיו, אין ספק שיופיע גם 'היטלר'". כשאני שומעת דברים כאלה מפיו של פרופסור בטכניון, אני שואלת את עצמי, האם מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל תנהג בשוויון שבו מתהדרים והוא יזומן לחקירה? אני מותירה ליועץ המשפטי לממשלה להכריע בשאלה הזאת. הדברים הם חמורים, ואני רוצה לומר ששוויון בפני החוק, לא יכול להיות שהוא יעמוד רק בפני צד אחד של המפה הפוליטית. הדברים האלה הם חמורים, ואני מבקשת מהיועץ המשפטי לממשלה לחקור את האדם הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חן חן לחברת הכנסת חוטובלי. רבותי, תם פרק זה בסדר-היום, שבו אנחנו שמענו את חברי הכנסת נואמים נאומים בני דקה, אשר ארכו קצת למעלה מדקה. <שעת שאלות> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, ולסעיף הבא בסדר-היום אני מזמין את כבוד שר החינוך לעלות ולבוא אל הדוכן על מנת לענות בשעת שאלות של חברי הכנסת בנושאים שונים ומגוונים. חברי הכנסת נמצאים כבר כאן. אני רק אומר לשר, בזמן שהוא יעלה ויבוא הנה: בעוד כמה דקות יגיעו גם אורחי הכנסת ממדינות אמל"ט, אמריקה הלטינית, ואנחנו יחד נקבל את פניהם פה בכמה מלים. אדוני יוכל לשבת בזמן שאדוני משיב, כי אני לא רוצה להחזיק אותם פה שעה, ובהכירי את אדוני, אדוני מאוד יסודי, אז הוא אפילו יאריך מעבר לשעה. אז כשהם יהיו, ברשותך, כבר אני מבקש את הרשות מראש. ובכן, אנחנו עוברים לשעת שאלות. אני מודה לשר החינוך, אשר הגיע הנה, כפי שעושים זאת שרים רבים. אני יודע ששר החינוך, כאשר הוא נשאל, יכולים לשאול אותו כל שאלה, משום שאי-אפשר להפתיע אותו בכל דבר הנוגע למשרדו. אדוני, עד היום אני לא הצלחתי לראות מישהו שהפתיע אותך. השאלות הן מגוונות ורבות. ראשון השואלים זה חבר הכנסת והמורה לשעבר, חבר הכנסת מסעוד גנאים – האם אני צודק, גברתי המזכירה? השואל הראשון זה מסעוד גנאים, נכון? כן, בבקשה, אדוני יתחיל בשאלות, כפי שהוא שואל. יעמוד כל הזמן שם ויוכל גם לשוחח עם השר תוך כדי – לא להפריע, אבל לשאול תוך כדי תשובה. השר גם מוכן לכך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאלה ראשונה: נודע לי כי חלקו של המגזר הערבי בתקציב המיועד לחינוך הבלתי פורמלי הינו רק 5%. למה חלקו של המגזר הערבי פחות בהרבה מאחוז הערבים במדינה? מה עושה משרדך על מנת לקדם את החינוך הבלתי פורמלי במגזר הערבי, שסובל מבעיות חברתיות וכלכליות ומאלימות יותר משאר המגזרים? <היו"ר ראובן ריבלין:> תמתין שהוא יענה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא לשאול את השנייה? <שר החינוך גדעון סער:> זה אותו סוג. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אותו סוג? אז בבקשה, אז תשאל גם את השנייה. <שר החינוך גדעון סער:> אה, זה לא אותו סוג, אבל לא חשוב, מה שאדוני יקבע. <היו"ר ראובן ריבלין:> יענה אדוני, כי הציבור שמע וראה. עכשיו הוא יענה לך, אתה יכול לשבת ואחר כך תבוא ותשאל את השאלה הבאה. בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בסדר. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, החינוך הבלתי פורמלי הוא באמת קריטי ליצירת תרבות פנאי אלטרנטיבית לילדים ולבני-נוער, ובכוחו לסייע במתן מענה לתופעות כמו אלימות וצריכת אלכוהול. המשרד בראשותי חיזק בשנה האחרונה את פעילות החינוך הבלתי פורמלי, הקצה תקציבים נוספים למינהל חברה ונוער והוציא לפועל תוכניות חדשות, תוך הרחבת פרויקטים קיימים. הנתון שנמסר בשאלה איננו נכון, חבר הכנסת גנאים. בסיס תקציב מינהל חברה ונוער, אשר מופקד על החינוך הבלתי פורמלי במשרדי, הינו 260 מיליון שקל, מתוכו תקציב המגזר הערבי עומד על 31.7 מיליון שקלים, דהיינו 13.7%. הנושא של חיזוק החינוך הבלתי פורמלי נמצא בלב תוכנית היעדים שלנו. במסגרתו ניתנו תוספות תקציביות לחינוך הבלתי פורמלי, לרבות במגזר הערבי, ואני אתן כמה דוגמאות. חוק הנוער – לפני כמה חודשים אישרה הכנסת הצעת חוק שלי בנושא חוק הנוער, אשר במסגרתו יוקצו תקציבים כל שנה עבור שכרם של מנהלי יחידות נוער ברשויות מקומיות, כאשר מדובר בהקצאה דיפרנציאלית לפי המצב הסוציו-אקונומי של כל רשות מקומית. הצעה זו תאפשר דווקא לרשויות יותר חלשות סוציו-אקונומית לקיים את התפקיד החשוב הזה, ובאופן אמיתי הדבר הזה מסייע דווקא במגזר הערבי באופן מיוחד. כך התווספו 47 משרות מנהלי יחידות נוער ברשויות מקומיות ערביות. אנחנו היום מטפלים בנושא הזה בעקבות אישור החוק, שייכנס לתוקף ב-1 בספטמבר. פרויקט "מתנדבים בחינוך": בשנת 2010 תוקצבו עשר רשויות מקומיות מהמגזר הערבי מתוך 45 רשויות מקומיות, דהיינו 22%, בתקציב כולל של 264,000 שקלים. בשנת 2011 תוקצבו 19 רשויות מקומיות ערביות מתוך 70 רשויות, כלומר כ-27%, בתקציב של 456,000 שקלים, דהיינו מגמת עלייה. התוכנית "הנוער בוחר בערך כדרך" פועלת בכ-20 רשויות מקומיות. ההקצאה היחסית כאן היא כ-11%. "תעודת בגרות חברתית" – 18 בתי-ספר שייכללו בתוכנית הם מהמגזר הערבי, דבר שנמצא היום בתהליכי אישור במשרד. תקציבי קידום נוער במגזר הערבי נמצאים במגמת עלייה בשנים האחרונות, הן בתקציב היחידות לקידום נוער ברשויות והן בסל השירותים הניתן למגזר. אני בוודאי יכול לתת עוד דוגמאות רבות. השורה התחתונה של הנושא הזה – אגב, גם במתנ"סים, יהיו במגזר הלא-יהודי מתנ"סים חדשים, ואנחנו משקיעים משאבים ומשקיעים מאמצים מיוחדים במגזר הערבי, ואנחנו מודעים לכך שבמגזר הערבי יש צורך גדול בחינוך הבלתי פורמלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, להמשיך את השאלה, על מנת שהאורחים יראו. You are watching "Hour of Questions" to the Education Minister of Israel. The Members of Knesset are asking him any question that they would like to ask him about his office and about the education system in Israel. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> Thank you. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, רק לי מותר לדבר אנגלית פה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בסדר גמור. כבוד השר, בקשר לאחוז – 5%, אני לא קראתי לא בחדשות ולא בעיתון, את הנתון הזה אמרו לי בעלי מקצוע, אפילו ממשרד החינוך. אז אני שמח שזה לא נכון. אני אשמח אם זה 13% ויותר, חלקו של המגזר הערבי בחינוך בלתי פורמלי. זה – אחד. בקשר למתנס"ים, אני מקווה שמשרד החינוך יזרז פתיחת מתנ"סים חדשים בחברה ובמגזר הערבי, מאחר שהמתנ"סים – בסוף כל העניין של החינוך הבלתי פורמלי, הפעילויות ושאר הדברים האלה, כולם תחת הגג של המתנ"סים, כולם מתנהלים תחת הגג של המתנ"ס. יש מתנ"סים, לצערי הרב, שנסגרים במגזר הערבי. אנחנו רוצים לראות יותר מתנ"סים שנפתחים. אני מעלה את העניין הזה משום שאני גם מקים בכנסת את שדולת המתנ"סים והחינוך הבלתי פורמלי, ואני מקווה שכבודו וגם היושב-ראש וכולם יכבדו אותי בהשקת השדולה בעוד שבועיים או שלושה. השאלה השנייה – בתשובתו של מנכ"ל משרד החינוך ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מיום 3 בנובמבר 2010, בעניין אבטחת מוסדות חינוך ביישובים הערביים, כתב ד"ר שושני שהוקם צוות בדיקה בין-משרדי בראשות המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים והמשנה למנכ"ל משרד החינוך ובהשתתפות גורמי מקצוע משני המשרדים, על מנת להניח הצעה מסודרת לשינוי החלטת הממשלה מס' 4514 משנת 2005, אשר תכלול מענה למגזר הלא-יהודי ומתן סמכויות לאבטחה לסייע באירועי אלימות בבית-הספר וסביבתו. כמו כן, בפגישתי עם כבודך בלשכתך בכנסת ביום 27 בדצמבר 2010, הבטיח כבודו שיפעל לקידום הנושא ולמען אבטחת בתי-הספר במגזר הערבי. האם הוועדה הבין-משרדית הנ"ל סיימה את עבודתה? אם כן – מה הן ההמלצות שלה? מה עושה כבודו למען אבטחת בתי-הספר במגזר הערבי? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך גדעון סער:> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, מלה על המתנ"סים. אני הייתי גם בפתיחת מתנ"ס בטורעאן. יש היום יושב-ראש דירקטוריון נמרץ לחברת המתנ"סים, איל קן, שמוביל את התהליך הזה. אנחנו עדים לקשיים. בכלל אנחנו צריכים לעבור איזושהי תפיסה חדשה באוצר לגבי כל הקושי שנובע מזה שדווקא הרשויות החלשות הן המתקשות ביותר לספק את המענה של חינוך בלתי פורמלי, שהוא הכי נדרש בהן. אבל אנחנו עושים מעשים מיוחדים, ואני ממליץ מאוד לישיבת השדולה שבראשותך להזמין את יושב-ראש דירקטוריון חברת המתנ"סים ואת מנכ"ל חברת המתנ"סים, כדי שידווחו בפירוט על המאמצים שאנחנו עושים בסוגיית המתנ"סים. לגבי השאלה השנייה. אני חייב להגיד שבקרוב מאוד יהיו לנו בשורות. אני יכול למסור שמשרד האוצר אישר לנו תקציב לעניין הזה. בימים אלה אנחנו עמלים, יחד עם המשרד לביטחון פנים, על הצעת החלטה שאני אביא לממשלה, שהיא, ראשית, תקבע שמעבר לאותו קריטריון היסטורי של סכנת פעילות חבלנית עוינת שהיה ביסוד האבטחה, גם מרכיבים של אבטחה לצרכים של התמודדות עם אלימות וסדר ציבורי – גם פה תהיה אבטחה. המשמעות היא שתהיה אבטחה, אני מניח בפריסה הדרגתית, בבתי-ספר במגזר הערבי. ההערכה שלי היא שכבר לפני פתיחת שנת הלימודים הבאה אנחנו נביא את הנושא להחלטת ממשלה. אני יכול למסור שבדיונים שלנו עם האוצר גם היתה הסכמה לתקצב את הנושא. יש בו ודאי חשיבות גדולה מאוד גם לאקלים הבית-ספרי וגם למניעת חדירה של אלמנטים בריוניים לתוך בתי-הספר, שזאת בעיה. לכן, יש התקדמות. הנושא נמצא בשלבים אחרונים של עבודה בין משרד החינוך למשרד לביטחון פנים, שהוא אחראי על נושא אבטחה, להצעת מחליטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> To our guests from Argentina I would like to emphasize that his Excellency, the Education Minister of Israel, is from an Argentinean origin, because his father came to Israel as a Jew from Argentina. <שר החינוך גדעון סער:> Olla. <היו"ר ראובן ריבלין:> We apologize to our friends from Brazil, of course, and all the other – – – תודה רבה. אדוני יוכל לשבת על הכיסא פה. אני רק מברך. <שר החינוך גדעון סער:> אני אחזור לפה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט וחברי קונגרס מאמריקה הלטינית> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, יש לנו כבוד מיוחד לארח כאן בכנסת היום משלחת של חברי פרלמנט וחברי קונגרס מ-13 מדינות מאמריקה הלטינית, הנמצאים עתה ביציע האורחים. Bienvenidos, friends. ברוכים הבאים, מכובדינו, לירושלים בירת ישראל ולכאן, לכנסת, היכל הדמוקרטיה הישראלית. אני משוכנע שבמהלך ביקורכם אתם מעמיקים את ההיכרות עם מערכות השלטון, עם התעשייה, הטכנולוגיה שלנו ועם המזרח התיכון בכללו. מכובדי, אנחנו שומרים פינה חמה למדינות אמריקה הלטינית. אתם, ידידי האורחים, יכולים להיות גאים בחלק גורלי שמילאו מדינותיכם בהקמת מדינתנו, מדינת ישראל. 63 שנים חלפו מאז ההחלטה ההיסטורית של עצרת האו"ם, שהכריעה בעד הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. רוב מדינות אמריקה הלטינית תמכו בהחלטה זאת ונמנו עם המדינות החלוצות שמיהרו לחתום הסכמים דיפלומטיים עם המדינה הצעירה ואף פתחו נציגויות דיפלומטיות. רגע חסד מכונן זה נחקק בזיכרוננו הלאומי לנצח. הידידות העמוקה השוררת בין ישראל ואזרחיה לבין מדינותיכם נמשכת מאז ועד היום, והיא באה לידי ביטוי בשורה של תחומים חשובים ובהם שיתוף פעולה בין-לאומי בנושאי פיתוח שונים. כידוע לכם, רבותי, ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים רבים, והיא מתמודדת כל העת עם איומים ממשיים מצד גורמים קיצוניים, המסרבים עד היום להכיר בזכותנו להתקיים ומעדיפים לקדש את נתיב הדמים והטרור. ישראל הביעה לא אחת את רצונה הכן בשלום ובהידברות על הסדרים מדיניים, אולם, לצערנו, שכנינו מסרבים למשא-ומתן ישיר, מבקשים להמיר הידברות כזאת בצעד כפוי פרובוקטיבי, ולנסות לגייס לחץ בין-לאומי כדי לגרור אותנו לוויתורים חד-צדדיים, שעלולים בוודאות קרובה לסכן את אזרחינו. אני מקווה ומשוכנע שמדינותיכם ישכילו שלא להיגרר אחר הפרובוקציה המתוכננת לספטמבר באו"ם, ואם אכן תועלה הצבעה כזאת בעניין הכרזה על מדינה פלסטינית כביכול, לא תיתנו לכך את ידיכם, שכן הכול תלוי במשא-ומתן ישיר בין הצדדים. אנו מקווים כי היחסים הבילטרליים המצוינים שנרקמו בין ישראל לבין מדינות אמריקה הלטינית יבואו לידי ביטוי בפורומים הבין-לאומיים השונים, שכן אלו הולכים ותופסים מקום חשוב בזירת התודעה וההכרעה. עבורנו, אולי יותר מאשר במקומות אחרים, אין אלה רק סוגיות מדיניות. עבורנו החלטות מסוג זה הינן הרות גורל. אני מאחל לכם ביקור פורה ומעניין בכנסת ובישראל. היו ברוכים בבואכם. Thank you so very much. <שעת שאלות> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין פעם נוספת את כבוד שר החינוך. תודה רבה לכולם. השואל הבא הוא חבר הכנסת יעקב כץ, שמציג את שאלותיו של חבר הכנסת אריה אלדד, הנמצא בשליחות הכנסת באחת – – – <שר החינוך גדעון סער:> זה מעוגן בנוהל? <היו"ר ראובן ריבלין:> התקנות נקבעות על-ידי מי שמנהל את הישיבה. אחרי זה אפשר לערער עליהן. הוא נמצא בשליחות הכנסת בוועידת מדינת הים התיכון, בנושא אשר מסכל החלטות קשות נגד ישראל, וגם הצליח, יחד עם חבר הכנסת מגלי והבה. בבקשה, חבר הכנסת כץ. כן, כתוב גם בתקנון שיכול חבר כנסת אחר, ברשות, להעלות גם הצעות לסדר-יום. נדמה לי שאם יש סיבה מיוחדת – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני אשיב, ואני אציע ליושב-ראש שיבדוק את זה אחרי הישיבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות שאדוני צודק. אחרי הישיבה אני אחליט אם טעיתי או לא. כרגע חבר הכנסת כץ שואל את שאלתו של אריה אלדד, שגם נותנת הזדמנות לשר להשיב על שאלה חשובה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חן חן ליושב-ראש הבית. כבוד אדוני השר, שאלתו של חבר הכנסת אריה אלדד, שאני מחליפו: למרות ההתקדמות שחלה בשנה האחרונה בנושא אישורי בנייה והצבת כיתות זמניות ביישובים שונים ביהודה ושומרון, עדיין קיימת בעיה חריפה של מאות ילדי גן-חובה ובתי-ספר יסודיים שאין עבורם כיתות לימוד ביו"ש – יו"ש, הכוונה ליהודה ושומרון. כיצד נערך המשרד בסוגיה? <שר החינוך גדעון סער:> תודה. אדוני היושב-ראש, אני אתחיל מהסוף. כמו שכל הבעיות אשר היו ערב פתיחת שנת הלימודים תשע"א נפתרו, ולא נותר ילד ללא כיתה, אותו דבר יהיה בשנת הלימודים תשע"ב. מינהל הפיתוח ערוך לקראת פתיחת שנת הלימודים ביהודה ושומרון. כל הבקשות של הרשויות נבדקות בהתאם לקריטריונים. כל בעיה של גידול בתקני הכיתות מול חוסר במבנים טופלה באמצעות פתרונות שונים, ובסך הכול, ברוך השם, יש גידול גדול במספר התלמידים ביהודה ושומרון שבוודאי צפויים להצטרף בשנת הלימודים הבאה. במישור בניית הקבע, הרשויות מגישות בכל שנת תקציב בקשות לבנייה לפי הצורך. לאחר אישור הבקשות על-ידי מינהל הפיתוח מועברות אל הרשויות פרוגרמות לתכנון בתי-ספר. בחלק מהמקרים שבהם יש בעיה משפטית בבניית מבני קבע, מקדם ומתקצב מינהל הפיתוח תכנון לרשויות המקומיות כדי לקדם הליכים ולהתכונן ליום שהסוגיה המשפטית תבוא על פתרונה. במישור הבנייה הזמנית – יבילים: במקומות שבהם חל גידול בתקן הכיתות והמבנה הפיזי אינו מספיק בטווח הקצר, ניתן מענה באמצעות מבנים יבילים. אני רק רוצה להגיד שמבחינת הבנייה, לאורך כל תקופת כהונתי, כולל באותה תקופה של עשרה חודשים, היתה יותר בנייה מאשר בתקופה שקדמה למה שמכונה ה"הקפאה". אני מדבר עכשיו על כיתות גן ובתי-ספר. אני הייתי שותף לישיבה אצל ראש הממשלה ערב פתיחת שנת הלימודים הקודמת, ושם הוחלט בין היתר לאשר תוכניות בניין עיר נקודתיות בתחום החינוך. הנושא הזה נמצא בידי משרד הביטחון, ואני מקווה שתהיה התקדמות או שיהיה אישור של תב"עות במקומות שבהם יש קשיים משפטיים. בהיעדר תב"ע ליישוב כולו וכדומה, אנחנו מלווים את הנושא. ׁיש נושא של תב"ע נקודתית למבנים יבילים, שזה פתרון שנמצא ערב שנת הלימודים הקודמת ואפשר לנו לפתוח את שנת הלימודים הקודמת. אנחנו מדברים על סדר גודל של 13 יבילים שנמצאים בשישה יישובים ועוד 22 יבילים שצריך להוסיף בעוד חמישה יישובים. התקיים דיון בנושא הזה לפני חמישה ימים, וסוכם בו שעוזר שר הביטחון להתיישבות יפנה כדי לאשר את אותה הוראת שעה שנכנסה לתוקף בשנה שעברה, ותוסיף מבנים יבילים במקומות נוספים לקראת שנת הלימודים תשע"ב. במהלך אותו דיון נציגי המועצות האזוריות – גם מטה בנימין וגם מועצה אזורית שומרון – ציינו שאחרי הסדרת הסוגיה הזאת השנה תיפתח כסדרה. גורמי המקצוע במשרדי ממשיכים לעקוב ולטפל עד סיום התהליך, גם מתוך לשכתי, ואני בסך הכול מאמין שנפתור את כל הבעיות. חשוב לציין שאנחנו תקצבנו בשנת 2011 כ-200 כיתות בבנייה קבועה ברחבי יהודה ושומרון, ובנוסף תוקצבו עד לרגע זה כ-102 מבנים יבילים. אני מאמין, כמו שאמרתי קודם, שעד פתיחת שנת הלימודים אותן בעיות שנותרו בוודאי ייפתרו, כפי שהיה בשנה הקודמת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שאני מחליף – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רשאי לשאול שאלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רשאי לשאול, אני רק רוצה לומר מלה אחת לפני שאני מתחלף. אני חייב לשבת, כבוד סגן היושב-ראש אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן כבל מבקש לשאול שאלה בשם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. דין חבר הכנסת כבל אינו – – <שר החינוך גדעון סער:> דין יראה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כדין כץ, אבל אם אדוני מסכים, אנחנו כמובן – – – <שר החינוך גדעון סער:> דין יחימוביץ כדין אלדד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אלדד נמצא בשליחות. יחימוביץ נמצאת בארץ. <שר החינוך גדעון סער:> לא, אבל לעניין הסכמתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הסכמתך היא גם לעניין זה. אני מאוד מודה. חבר הכנסת איתן כבל, אתה תוכל לשאול את השאלה. <שר החינוך גדעון סער:> שכן גם התמודדות בבחירות מקדימות במפלגה רצינית היא דבר אשר מצריך התחשבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> איתן, אתה סולח לי. אדוני השר, תודה על החלק הראשון של תשובתך. באמת רואים בשטח בנייה גדולה של בתי-ספר ויבילים והיערכות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה. אבל קיבלתי את הנתונים של משרד הפנים על קצב הגדילה של היישוב היהודי ביו"ש בין 30 ביוני 2010 ל-30 ביוני 2011, והתברר, ברוך השם, שמ-320,000 גדלנו כמעט ל-335,000 יהודים. קצב הצמיחה הוא בין 4.4% ל-5.8%. האם המשרד נערך? זאת אומרת, שעד סוף הקדנציה של ראש הממשלה נתניהו, שיסיים את הקדנציה שלו, בעזרת השם, בעוד שנתיים וחצי, אנחנו אמורים להגיע לכ-400,000 יהודים ביהודה ושומרון. האם המשרד נערך גם לתוכניות חמש-שנתיות ועשר-שנתיות? כי לפי קצב הצמיחה, שהוא מוכפל וכפול מהגדילה בכל מקום בארץ, אנחנו מגיעים בתוך עשר שנים לקרוב למיליון אנשים. האם המשרד נערך למספר הזה של תלמידים? <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת כץ, בכל מקום בארץ-ישראל, ולעניין זה יהודה ושומרון דינן ככל חבל ארץ אחר, יש פער בין הצרכים וההכרה בצרכים לבין הבינוי בפועל, מבחינת התקציב הזמין בכל נקודת זמן. עם זאת, אני יכול לומר לך שהיבילים שקיימים ברובם נובעים – או לפחות בחלקם הגדול, אני רוצה להיות מדויק – מבעיות משפטיות, ולא תמיד מהיעדר רצון לבנות. אני אישית נמצא בשטח, מלווה את הנושא הזה, ויהיה בינוי. ברוך השם, יש הרבה ילדים, יהיה יותר בינוי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתה שמח על השאלות. <שר החינוך גדעון סער:> במקרה הזה, כן. בכלל כן, כל שאלה זו הזדמנות גם לתשובה. מכובדי היושב-ראש, האם לא שמת לב שהנושא הקודם הסתיים וצריך לעבור לנושא הבא? <היו"ר אחמד טיבי:> האמת היא – א. אני מודה לך על ההערה – – – <שר החינוך גדעון סער:> אנחנו דנו בנושא של הבנייה ביהודה ושומרון, דנו בנושא של ההתקדמות של הבנייה ביהודה ושומרון של מוסדות חינוך. אני הייתי רוצה לוודא שאתה שמעת את הדברים. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, פספסת את – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר שואל שאלות, לא רוצה לקבל תשובה? <שר החינוך גדעון סער:> סליחה, מכובדי. <היו"ר אחמד טיבי:> הנחתי שאדוני השר הוא מאלה המאוהבים בדוכן כדי לענות על שאלות בענייני חינוך, ולא רציתי לגזול מזמנו של אדוני. רציתי לתת לך זמן חופשי כדי לענות. <שר החינוך גדעון סער:> אני מודה לך. אבל בכל זאת אני סיימתי, וגם לשביעות רצונו של השואל. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת סולודקין, בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בתקופה האחרונה התקבלו בלשכתי תלונות מהורים דוברי רוסית וממורים לשפה הרוסית הקובלים על כך שנעשים ניסיונות לקצץ במספר שעות הלימוד של השפה הרוסית בבתי-ספר בישראל, כולל במספר שעות הלימוד לתלמידים הרוצים לעבור בחינת בגרות במקצוע זה. ברצוני לשאול: כמה שעות לימוד בשבוע של השפה הרוסית מקציב המשרד לתלמידים הרוצים ללמוד שפה זו בחטיבות הביניים ובתיכונים? כמה שעות בשבוע מוקצבים לתלמידי תיכון הרוצים לעבור בחינת בגרות בשפה הרוסית? <שר החינוך גדעון סער:> תודה. אדוני היושב-ראש, מצב הוראת השפה הרוסית בשלוש השנים האחרונות יציב יותר מאשר בתקופות קודמות, לרבות הקצבת שעות סדירה, שילוב טוב של כל המחלקות במשרד שנוגעות לארגון מבחנים, הוצאה לאור של ספרי לימוד, הקצבת שעות להשלמת מורים לרוסית ועוד. קיצוץ הקצאת שעות לימוד במערכת החינוך בתקופות קודמות גרם לסגירת הוראת הרוסית בבתי-ספר רבים בארץ. לבתי-הספר אשר המשיכו ללמד את השפה יש רצון טוב להמשיך בעשייה, תוך הגעה להישגים. נכון להיום השפה הרוסית היא מקצוע בחירה, הנלמד מכיתה ז' ועד כיתה י"ב. המקצוע נלמד ביותר מ-130 בתי-ספר בארץ, מתוכם 80 תיכונים ו-54 חטיבות ביניים. בסך הכול מדובר בכ-7,000 תלמידים, כ-400 כיתות. פרט לכך, בערים מסוימות, למשל בירושלים, לימוד המקצוע נעשה בקבוצות של כמה בתי-ספר, כי אין מספיק תלמידים שרוצים ללמוד את המקצוע בבית-ספר אחד. השנה ניגשו לבגרות ברוסית 1,700 תלמידים, מהם כ-1,450 לחמש יחידות. אני רוצה לציין עוד שהמשרד אישר תוכנית לימוד מתאימה והוצאו ספרי לימוד אשר תואמים רמות ידע שונות, מלימוד קרוא וכתוב ועד לרמה המתקדמת ביותר. השנה, למשל, יצא ספר לימוד חדש בשם "צעדים ראשונים", אשר נועד לתלמידים המתחילים ללמוד את השפה הרוסית מאפס. הרוב המכריע אשר לומדים את המקצוע הם ילידי הארץ או ילדים אשר עלו לארץ בגיל מאוד צעיר. בנוסף, המקצוע נלמד גם על-ידי התלמידים שהגיעו לארץ בתוכנית נעל"ה. התוכן במבחני הבגרות במקצוע מתחדש מדי שנה, והוא כולל גם נושאים אקטואליים. אני רוצה לומר לחברת הכנסת סולודקין שההקצאה ללימודי השפה רוסית עלתה. היום המשרד מקצה 500 שעות ללימודי השפה, ואילו בעבר הוקצו בין 400 ל-450 שעות שבועיות, וגם זה בהקצאה לא סדירה. כפי שעולה מן השטח, מספר השעות אינו עונה על כל הצרכים. בסדר העדיפויות הקיים, מגבלת התקציב והדרישה למקצוע, לא ניתן להקצות יותר שעות להוראת המקצוע. אני גם מוכן – למרות שזאת התשובה שהוכנה לי – לבחון אפשרות אם ניתן להגדיל מעבר ל-500. אני לא רוצה להתחייב. אנחנו נבדוק את העניין הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. עוד שאלה, נכון? בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> השאלה השנייה – האם הניסיונות של חלק ממנהלי בית-הספר לקצץ במספר שעות הלימוד של השפה הרוסית ולהקטין את מספר תלמידים הלומדים שפה זו תואמים את מדיניות משרד החינוך? <שר החינוך גדעון סער:> התשובה היא לא. כלומר, ככל שיש מטרה להוריד את מספר התלמידים שלומדים את השפה הרוסית – אין לנו מטרה, להיפך; היא בין השפות שיותר נלמדות, נדמה לי שהיא אחרי הערבית והצרפתית. אני לא רוצה לטעות, אבל נדמה שזו השפה השנייה – השלישית מבחינת מספר הלומדים, וודאי שאנחנו מייחסים לכך חשיבות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השאילתא שלי מתייחסת לזכות ההפגנה וחופש הביטוי של סטודנטים בקמפוסים באוניברסיטאות בישראל. אנחנו יודעים שחופש הביטוי וזכות ההפגנה הן שתיים מזכויות האזרח הבסיסיות ביותר שמבטיחה מדינת ישראל, ואף שהאוניברסיטאות אמורות להיות המוקד לפעילות חברתית, מפלגתית ופוליטית, צריכות לעודד את הסטודנטים הלומדים בהן למעורבות אזרחית, ממשיכות מרבית האוניברסיטאות לאסור באמתלות שונות קיום הפגנות וחלוקת חומרים פוליטיים בקמפוסים, ויותר מזה – הן גם נוקטות מדיניות של אפליה על רקע עמדותיהם של פעילים שונים. רק לאחרונה, לפני כשבועיים, ראינו בחדשות ערוץ-2 כי באוניברסיטת בן-גוריון אנשי הביטחון מונעים מסטודנטים שהם פעילי שמאל לחלק חומר תעמולה פוליטי. אותם סטודנטים ביום למחרת חילקו חומר של פעילי ימין, ולמחרת פעילי ימין חילקו חומר, ואנשי הביטחון ואוניברסיטת בן-גוריון כמובן אפשרו את זה. ראינו גם באוניברסיטת חיפה בשנים האחרונות הפגנות של סטודנטים ערבים סביב ימי אזכור שונים. הם ניסו לעשות הפגנות ומנעו מהם את זה בתואנה של פוטנציאל להפרת הסדר. אני מבקשת לשאול: אילו צעדים נוקט משרד החינוך כדי להבטיח את זכות ההפגנה וחופש הביטוי הפוליטי בקמפוסים, באוניברסיטאות ובמכללות בישראל? האם נעשתה פנייה למוסדות הפועלים בישראל על מנת שיתקנו את התקנונים שלהם כדי לאפשר פעילות פוליטית ומפלגתית חופשית בקמפוסים? אם כן – אילו מהם תוקנו בהתאם לעקרונות אלו ואילו לא? כיצד מתכנן משרד החינוך לפעול נגד האפליה הפוליטית הבוטה שהפגינו מאבטחי אוניברסיטת בן-גוריון נגד פעילי שמאל שביקשו לחלק בה עלונים? האם בכוונת משרד החינוך לתמוך בתיקון שהצעתי – אני מתכוונת להצעת חוק שבזמנו הניח כבר יוסי ביילין על שולחן הכנסת, הצעה שמאפשרת להסדיר את כל נושא חופש הביטוי בקמפוסים, לאפשר ולעודד סטודנטים לנהל פעילות פוליטית בקמפוסים ולתת לאוניברסיטאות כלים לנהל ולפקח על הפעילות. תודה, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, על השאלה הראשונה התשובה היא כדלקמן: חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, מעגן את זכות הסטודנטים להתארגנות ולהפגנה בכל תחום ונושא. סעיף 6 לחוק קובע כי לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא, לרבות בנושאים הנוגעים לסטודנטים ולזכויותיהם, לפי הכללים הקבועים בעניין זה בתקנון המוסד. סעיף 7 מוסיף שמוסד לא ימנע ממועמד או מסטודנט לממש את זכויותיו. בנוסף, חופש הביטוי וחופש ההתארגנות הם זכויות יסוד במדינת ישראל גם מכוח הדין הכללי. המוסדות להשכלה גבוהה נועדו בראש ובראשונה לחקור ולהקנות ידע באמצעות הוראה. על כן, מקובל וסביר כי כאשר יש פעילות שיש בה סיכון להפרה של הסדר הציבורי, או למטרות ולעקרונות שלשמם קיים המוסד להשכלה גבוהה, יכול המוסד להגבילה. ההסדר החוקי הקיים, שלפיו יש אוטונומיה למוסדות לקבוע כללים בנושא זה בתקנונים, הוא מאוזן ועולה בקנה אחד עם החופש האקדמי והמינהלי המוקנה להם על-פי חוק. אני לא משוכנע שהיינו רוצים להיות במקום שאנחנו מצרים – ואגב, השבוע הנושא הזה עלה גם בוועדת שרים לענייני חקיקה – מצרים את המרחב האוטונומי של האוניברסיטאות בהקשר הזה. לשאלות 2–3 – למיטב ידיעתי המוסדות להשכלה גבוהה פועלים בהתאם לחוק ומאפשרים פעילות פוליטית בתחומן. בעקבות השאילתא נבדקו נוהלי אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת חיפה, שהוזכרו בשאילתא, על-ידי המועצה להשכלה גבוהה ונמצאו סבירים בהחלט. לדוגמה, אוניברסיטת בן-גוריון אוסרת פעילות שיש בה הסתה נגד קיום המדינה, קריאה לאלימות, פעילות המנוגדת לחוקי המדינה או עומדת בסתירה למטרות האוניברסיטה ולעקרונותיה. אני מגבה את ההגבלות האלה, אני חושב שהן נכונות. אוניברסיטת חיפה מתנה בתקנונה כי הפעילות לא תהיה מנוגדת לחוקי המדינה, תיעשה תוך שמירה על רכוש האוניברסיטה ותקנותיה ולא תשבש את המהלך התקין של פעולות ההוראה, המחקר והעבודה בקמפוס. בנוסף, נמסר לי על-ידי גורמי המקצוע במועצה להשכלה גבוהה: פנינו לאוניברסיטת בן-גוריון לקבלת התייחסות לטענת האפליה שהועלתה בשאילתא. התגובה היתה שהאוניברסיטה פועלת במסגרת תקנונה באופן שוויוני ואין בסיס עובדתי לטענה. אני חושב שזכויות בכלל, לרבות זכות ההפגנה, הן אף פעם לא אבסולוטיות, הן תמיד יחסיות וניתנות לאיזון עם זכויות אחרות ועם אינטרסים ציבוריים אחרים. לגבי שאלה 4, מאחר שציינתי את ההוראה שקיימת בחוק זכויות הסטודנט, אני בספק אם יש מקום לתיקון נוסף לחוק. <היו"ר אחמד טיבי:> שאלה נוספת. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, אני חייבת להודות שאני מאוכזבת מאוד מהתשובה שלך. התשובה שלך מקבלת כ"כזה ראה וקדש" את ההתייחסות של האוניברסיטאות. אני חושבת שלשאול שאלה ולקבל תשובה בלי לנסות לבחון, להפריך – האוניברסיטה אמרו, אנחנו פעלנו, אנחנו פועלים נגד פגיעה, בהסתה, נגד חוקי מדינת ישראל. מי תומך בהסתה נגד חוקי מדינת ישראל? זה פשוט לא מתקבל על הדעת שכאשר פעילי ימין מחלקים חומר – שהוא לגיטימי בעיני, ואני בעד לאפשר להם לחלק את החומר הזה – אז הנהלת האוניברסיטה מאפשרת את זה, וכשפעילי שמאל, זה בכלל לא משנה מאיזו מפלגה, מחלקים חומר, הנהלת האוניברסיטה מצרה את צעדיהם. ברגע שאומר שר החינוך שהתפקיד שלו זה לשמור על המרחב האוטונומי של האוניברסיטאות, המשמעות של זה היא בעצם פגיעה בחופש הביטוי, בחופש ההתארגנות של הסטודנטים, וזה מתן עדיפות לאוניברסיטאות למנוע כל פעילות פוליטית לגיטימית. אוניברסיטאות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לא צריכות לאפשר רק לחקור. כמובן שזה ה-raison d'être של הפעילות שלהם. אבל אוניברסיטאות צריכות לפתח בסטודנטים מעורבות, ומה שבעצם אדוני מגבה זה חוסר מעורבות, זה שתיקה ושתקנות ופחדנות, ואני מאוד מצטערת על התשובה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> יכול להיות – אם ירשה לי השר. לא תאהב את ההערה שלי – יכול להיות שהתשובה של השר קשורה גם בעובדה שהוא איש ימני, וגם בעובדה שהוא מנסה לכפות את דעתו הימנית על תכנים גם באזרחות, עד כדי כך ששר חינוך מצטלם במדי צבא, ומצטלם לעיתונות. נראה לי שזה לא תקין. <שר החינוך גדעון סער:> עם כל הכבוד, זאת לא הערה שבכלל מתאימה לאמירה מכס היושב-ראש. אנחנו שירתנו בצה"ל ואנחנו גאים על שירותנו בצה"ל. <היו"ר אחמד טיבי:> שר חינוך? <שר החינוך גדעון סער:> אין שום סתירה בין שירות בצה"ל לבין ערכים דמוקרטיים ואזרחיים בכלל. <היו"ר אחמד טיבי:> נראה לך ששר חינוך צריך להפיח ערכים מיליטריסטיים בבתי-הספר? <שר החינוך גדעון סער:> אדוני, אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, לגבי הערה ליושב-ראש, מותר ליושב-ראש להעיר כל הערה, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> מותר, אבל אתה יודע, השאלה אם זה בטעם או לא. אני בטוח שאם היו מגיעים לבתי-הספר קצינים של הרשות הפלסטינית זה היה יותר מוצא חן בעיניך. <היו"ר אחמד טיבי:> ממש לא. אתה רואה? זו אמירה סטריאוטיפית. <שר החינוך גדעון סער:> עם זאת, בבתי-הספר, אחת ממטרות מערכת החינוך היא לעודד מעורבות חברתית ונתינה, והשירות בצה"ל, כמו השירות הלאומי האזרחי – שאתם מסיתים נגדו מעל כל במה – הוא בדיוק אחד הביטויים של נתינה למדינה. ולכן, אדרבה, אנחנו פעלנו כך ונחזק את החינוך הזה. לגבי השאלה של חברת הכנסת גלאון, אני יכול רק לומר את הדבר הבא: צר לי שאני מאכזב אותך, אבל זה לגיטימי שיהיו לנו דעות שונות. אני רוצה לומר לך שבמחנה הפוליטי הנגדי, שאני גם משתייך אליו, נשמעות טענות אחרות נגד אוניברסיטת בן-גוריון. מאוד קל ומאוד מסוכן בעצם לשלול את המתחם הזה מהאוניברסיטאות ולהיכנס אליו. זה גם מאוד מפתה, דרך אגב. אבל זה צעד שצריכים להיות מאוד זהירים לגביו. אני בסך הכול סומך על נשיאת האוניברסיטה שהיא יודעת להתמודד עם הקשיים שהם קשיים שאנחנו כולנו חיים בתוכם. אני לא חושב שיש לה מטרה או שהיא פועלת להפלות באוניברסיטה קבוצה כזאת או קבוצה אחרת. עם זאת, יש פרובוקציות. אם מביאים אדם כמו ראאד סלאח, שהורשע בפעילות וישב בבית-הסוהר, והוא גם היום נתון לחקירות, ואפילו אנגליה אסרה עליו להיכנס אליה, ומביאים אותו בשערי האוניברסיטה עם הרקורד ועם ההווה הזה, אי-אפשר לצפות שזה יתרום לסדר ציבורי ולא ישמש כבמה להסתה והתססה נגד מדינת ישראל. אנחנו במועצה להשכלה גבוהה קיבלנו בשנת 2009 החלטה שבנושאים שיש בהם סכנה של הסתה נגד המדינה, הסתה לאלימות או הסתה לגזענות, לגיטימי שהמוסד ישקול שיקולים וגם ימנע מופעים אם מתקיים החשש הזה. אני גם רואה בזה מטרה לגיטימית של האוניברסיטה. היא לא יכולה להיות במה להסתה, ואם היה אדם אחר שהוא לא לטעמך מופיע ומסית לגזענות, נניח, בתוך מוסד אקדמי, אני משוכנע שהיית מתרעמת. אני משוכנע שהמוסדות פועלים על-פי הפרמטרים האלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מדברת על אנשים שמוזמנים ומסיתים, אני מדברת על חופש ההתארגנות, שזה דבר אלמנטרי. למשל בטכניון – אין זכות לפעילות פוליטית בטכניון. אני מדברת על דברים – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אין דבר כזה, יש חוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מדברת על הדברים העקרוניים – – – ממקום של מועמד שמגיע ומרצה, אני בכלל לא מדברת על זה. אני מדברת על – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כיוון שנכנסת בתשובתו של השר – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת גלאון, הנה, הוא עונה לך, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – תאפשר לי למצות את זכות השאלה. <היו"ר אחמד טיבי:> מאפשר לך. בבקשה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ברור שהוא רוצה. <שר החינוך גדעון סער:> כמיטב יכולתי. <איתן כבל (העבודה):> הוא מאתמול כבר חושב על זה. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא בא לכנסת כדי לענות לזהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> סוף-סוף הוא התעורר. <שר החינוך גדעון סער:> אני התייחסתי כמיטב יכולתי. הוזכרו שני מקרים, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון. לגביהם פנינו, לא פנינו לגבי הטכניון. אני מוכן לבדוק כל טענה נקודתית, ואפילו לא צריך שאילתא פורמלית בשביל זה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. היות שהשאילתא הבאה היא שלי, אני אדחה אותה ואני אתן לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שבמקומה – – – <שר החינוך גדעון סער:> באמצעות בא כוחה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא בטוח, בא כוחה הזמני. בבקשה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> זה קצת מגלומני, אז נעשה זאת בצניעות המתאפשרת. <היו"ר אחמד טיבי:> אין בעיה. <איתן כבל (העבודה):> אני באמת שואל בשמה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ את השאלות הבאות. האחת – אחרי החלטת בית-המשפט לדחות את ערעור משרד החינוך על ההחלטה להכיר בבית-הספר "חברותא" כמוכר שאינו רשמי, ברצוני לשאול: מה בכוונת משרד החינוך לעשות כעת כדי למנוע התפשטותם של בתי-ספר פרטיים נוספים מסוגו של "חברותא"? האם התכוון המשרד לערער על ההחלטה, היה ובית-הספר יוכר כמוכר שאינו רשמי? האם בכוונת המשרד לאפשר לבית-הספר להמשיך ולקבל אך ורק תלמידים שהוריהם מסוגלים לשלם שכר לימוד של 30,000 שקלים בשנה? זאת שאלה ראשונה, אם תרצה אני אקריא את כל השאלות. <שר החינוך גדעון סער:> מה שמקובל עליך, על היושב-ראש. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, האם לקרוא את שלוש השאלות ברצף? או – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה השר רוצה? <איתן כבל (העבודה):> הוא שאל את היושב-ראש כשהיושב-ראש לא שם לב. <היו"ר אחמד טיבי:> תקרא את כל השאלות. <איתן כבל (העבודה):> שאלה שנייה לשר: פנתה אלי תלמידת בית-הספר "אורט השומרון" בבנימינה, דרור קפרמן, ואני מבקשת להצטרף לשאלתה. בחינת הבגרות בספורט בכיתה י"ב מתקיימת במתכונת שונה לבנים ולבנות. שעה שהבנות מתבקשות ליצור תרגיל בהתעמלות קרקע שהן מכינות ומתאמנות עליו בחודשים הראשונים של השנה, הבנים נבחנים על יכולותיהם הפיזיות ורמת הכושר הגופני בלבד. נראה כי משרד החינוך יוצא מנקודת הנחה כי בנות יעדיפו לבצע פעילות גופנית הכרוכה בריקוד, בתנועה, המזוהים עם המין הנשי, לעומת הבנים, שיעדיפו פעילות גופנית המבטאת כוח ויכולות פיזיות. מכיוון שמדובר בחלוקה בעייתית לכל הדעות, מדוע לא יתאפשר לבנות ולבנים כאחד לבחור בעצמם אם ייבחנו בתרגיל התעמלות או בתרגילי כושר פיזי? שאלה שלישית ואחרונה: מורות אינן זכאיות למלוא ההשתתפות במימון מעונות יום של התמ"ת, זאת בשל מבנה העסקתן, רישום השעות והיקף המשרה, אשר אינם מגיעים לסף הנדרש. באחרונה התבשרנו כי בתיאום בין משרדי החינוך והתמ"ת נמצא פתרון למורות החברות בהסתדרות המורים במסגרת "אופק חדש". אומנם יש נכונות למצוא פתרון גם למורות בארגון המורים העל-יסודיים במסגרת "עוז לתמורה", אולם מורות הסבו את תשומת לבי לכך שהפתרון יהיה רלוונטי רק בעוד ארבע שנים. האם בכוונתכם לנסות ולמצוא פתרון למורות לתקופה זאת של ארבע שנים, עד ליישום המלא של ההסכמים? תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <שר החינוך גדעון סער:> תודה, אדוני היושב-ראש. לשאלה הראשונה, התשובה היא כן, כלומר החלטנו להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בפרשת "חברותא". אני מציין שזו בקשת רשות ערעור, כי אנחנו ערערנו בזכות לבית-המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר לתת רשיון לבית-הספר. בקשת רשות ערעור תוגש בימים הקרובים, ואני מקווה שבית-המשפט העליון יקבל את הבקשה שלנו, ואם הוא יקבל את הבקשה שלנו, אז אין צורך להתייחס לתסריטים האלטרנטיביים. לגבי השאלה השנייה, אני יכול לומר שאחרי כיתה ז' קיימת הפרדה מינית בין בנים לבנות בשיעורי ספורט, זה דבר שבעובדה. אבל תלמיד וגם תלמידה בכל בית-ספר יכול לפנות ולבקש להיבחן על כל ענף. אני רק אומר, זה לא בחינת בגרות, יש פה איזו טעות; זו בחינת חובה כדי להשלים את הלימודים, אבל היא לא בחינת בגרות, והמבחן בכושר גופני הוא 10% מהציון הסופי. כמו שאמרתי, תלמיד רשאי לפנות למורה בבקשה להיבחן על פעילות גופנית ספורטיבית אחרת שנלמדה במהלך השנה. לגבי השאלה השלישית, היא התייחסה לנושא "עוז לתמורה" והזכאות להנחה בשכר לימוד במעונות-היום. הנושא כאן הוא מורכב. אנחנו כבר הגענו, אני ושר התמ"ת, להבנה שלפיה יאפשרו מתן ההנחה למורות-אם ב"אופק חדש". לצערנו, הנושא הזה נתקע, והוא כרגע בדיונים מול האוצר. הנושא לא נסגר מול האוצר, ההבנה הושגה בינינו לבין התמ"ת. מכיוון ששבוע העבודה של מורה לפי תוכנית "אופק חדש" הוא 32.5 שעות שבועיות, בדרך כלל מקובל לתת את ההנחה ב-40 שעות. יחד עם זאת, אנחנו יודעים שמורה לא עובד רק כשהוא מלמד, כשהוא בשטח בית-הספר. לכן, אני מקווה שיימצא פתרון לסוגיה הזאת. והפתרון שיימצא לסוגיה הזאת בוודאי יהיה בסיס לניסיון לטפל בנושא "עוז לתמורה", ששם, מבחינה מספרית, מספר המורות המועסקות כמורות-אם הוא הרבה יותר קטן בחטיבה העליונה, ואנחנו ננסה למצוא פתרון, אבל אנחנו ננסה לעשות את זה בסדר הזה. בוודאי באותם בתי-ספר שייכנסו לרפורמה באופן מלא, דהיינו, שייכנסו ל-40 שעות עבודה בית-ספריות כבר בשנת הלימודים הבאה, מה שנקרא "בתי-הספר המדגימים". להם לא תהיה בעיה בכלל בקבלת אותה הנחה במעונות. בקיצור, הנושא הזה נמצא על סדר-יומנו בהקשר הרחב שלו. אני מקווה שמתן המענה לאותה קטגוריה שעליה כבר הסכמתי עם שר התמ"ת תהווה פתיח טוב להתחלת התדיינות אחר כך לגבי מורות-אם שנכנסו לרפורמת "עוז לתמורה", ושעדיין לא נכנסו לרפורמה מלאה. כי כמו שאומרת השואלת, לגבי רוב בתי-הספר בחטיבות העליונות הכניסה המלאה תהיה הדרגתית. רק לגבי 50 בתי-ספר היא תהיה מלאה בשנת הלימודים הבאה. <היו"ר אחמד טיבי:> סיימת את השאלות. סליחה, טעיתי בסדר. לפני עוד ידברו עינת וילף, סעיד נפאע וחנין זועבי. כעת חברת הכנסת זועבי. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לאור פניות הקשורות בספרי הקריאה החופשית בבתי-הספר הערביים, ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר שבתי-הספר הערביים אינם רשאים לבחור את ספרי הקריאה ושהם נאלצים לבחור מבין הספרים שמשרד החינוך, המחלקה הערבית, אישרו, בעוד הבחירה של בתי-הספר היהודיים היא בחירה חופשית? אני מעדיפה לשאול, כי יש לי המון שאלות. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני? <שר החינוך גדעון סער:> אין לי התנגדות לפרוצדורה הזאת. התשובה היא: לא. מדובר בתהליך זהה שמתקיים גם בבתי-הספר של דוברי עברית שפת-אם. ספרי הקריאה לבתי-ספר ערביים נבחרים על-ידי ועדת היגוי המשותפת למזכירות הפדגוגית ולמינהל הפדגוגי במשרד החינוך, המפמ"ר לשפה הערבית במזכירות הפדגוגית, בשיתוף המפקח – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר, לא שומעים אותך, המיקרופון – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אפשר להרים את הקול שלך? <שר החינוך גדעון סער:> אז יש לכם אפשרות להגביר את הקול שלי. אני פשוט צרוד, אז אני לא אגביר את הקול. אפשר להגביר את – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא. מאז שהוא שר, הטון – מאז שאתה שר – – – <חנין זועבי (בל"ד):> גם נשמע עייף – – – <שר החינוך גדעון סער:> לא, לא. היום הטון הוא יותר רגוע, ואל תראה בזה תקדים מחייב, אדוני היושב-ראש. היום אני פשוט קצת צרוד. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. בסדר. חשבתי שזו ממלכתיות-יתר. <שר החינוך גדעון סער:> כן, אפשר לנקוט ממלכתיות גם בקול יותר רם. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. עכשיו שומעים. <איתן כבל (העבודה):> אתה מפריע לו באימון. <שר החינוך גדעון סער:> המפמ"ר לשפה הערבית במזכירות הפדגוגית, בשיתוף המפקח המרכז לחינוך הערבי באגף לחינוך יסודי, מגישים רשימת ספרים מומלצת בהתאם לקריטריונים שנקבעו על-ידי ועדת ההיגוי. הוועדה בוחנת את ההמלצות, ורשאית להמליץ על תוספת או גריעה של ספרים. עם סיום תהליך בחירת הספרים הוועדה מגישה דוח ספרים מומלצים לבתי-הספר המשתתפים במצעד הספרים. בנוסף, נבחרים ספרים המחולקים לכלל כיתות ד' כערכה מטעם המשרד במסגרת הטמעת יעדי המשרד. יש לציין שהוועדה מורכבת מאנשי מקצוע בלבד, בעלי ניסיון רב בתחום. מתוך כלל הקריטריונים לבחירת ספרים, אציין שלושה קריטריונים שמנחים את עבודת הוועדה. אני גם יכול להעביר לחברת הכנסת את כל הקריטריונים: א. תכנים מקובלים במדינת ישראל העולים בקנה אחד עם תוכנית הלימודים להוראת השפה הערבית בשלבי הגיל השונים; ב. איכותם המקצועית והתאמתם למדיניות הפדגוגית של המשרד ועמידתם בסטנדרטים שנקבעו בתוכנית הלימודים החדשה בחינוך הלשוני; ג. תקינות לשונית. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> לאור הדברים שכבר ענית, יש לי כמה שאלות שהן רלוונטיות לתשובה: 2. האם משרד החינוך מורה למפקחים ולמדריכים הערבים להימנע מלימוד ספרים שהוצאו לאור בלבנון? 3. האם המשרד מבין שמדובר בספרים בעלי איכות ספרותית ותרבותית גבוהה ושבלעדיהם נפגם החינוך בבתי-הספר הערביים? 4. איך גובשה החלטה זו? 5. האם משרד החינוך התייעץ עם המפקחים והמדריכים הערבים בנוגע למדיניות זו של החרמת השימוש בספרים שהובאו מלבנון? 6. האם האחראים הערבים במשרד הבהירו לשר את עומק הנזק הנגרם עקב מדיניות אנטי-חינוכית זו? 7. האם יש לשר דרך להעריך את הנזק התרבותי והספרותי שנגרם עקב החלטה זו? בתי-ההוצאה לאור המקומיים מציעים אלטרנטיבה, אבל בעלת איכות תוכן ירודה ברמה האמנותית והספרותית, שלא להזכיר את כמות הטעויות הלשוניות – ואתה דיברת על קריטריון התקינות הלשונית – שנמצאת בספרי הלימוד המאושרים על-ידי משרד החינוך. אני חושבת שהשר יודע על המחקר שנערך לאחרונה על כמות הטעויות הלשוניות – לא בספרי הקריאה החופשית אלא דווקא בספרי הלימוד. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> האם הגעת עד שאלה 11? <חנין זועבי (בל"ד):> לא. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, 7. <שר החינוך גדעון סער:> לא, היא עברה מעבר. <חנין זועבי (בל"ד):> אני כיווצתי את השאלות שנוגעות – – – <שר החינוך גדעון סער:> עד שאלה 7. <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <חנין זועבי (בל"ד):> כן, עד 7. <שר החינוך גדעון סער:> טוב, אז אני אענה עד שאלה 7. ראשית, הוועדה מאשרת ספרים ממדינות ערב, מדינות שיש להן יחסי שלום עם מדינת ישראל כמו ירדן או מצרים. סופרים מפורסמים ממצרים אשר ספריהם מופיעים במצעד הספרים – ויתקן אותי אדוני אם אני אטעה בהגייה של אחד השמות, אני מניח שהידע הזה ברשותו: – – <היו"ר אחמד טיבי:> אשתדל. <שר החינוך גדעון סער:> – – נג'יב מחפוז, אחסן עבד-אלקודוס, אחמד אמין – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לתקן בסוף, ביחד, או לתקן שם-שם? <שר החינוך גדעון סער:> תתקן מייד, למה שהצופים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אחסאן עבד-אלקודוס. <שר החינוך גדעון סער:> אחסאן. תראה, זה דבר שעוזרים צריכים לתקן – לנקד, סליחה, כי אני מודה שיש לי פה לקונה בידע. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> סופרת מפורסמת בעולם הערבי היא אחלאם מוסתנ – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אחלאם מוסתגאנמי. <שר החינוך גדעון סער:> יפה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> סופרת מעולה. <שר החינוך גדעון סער:> נכון. נכון שהוועדה אינה מאשרת ספרים מלבנון. יש הגבלה בחוק שנוגעת לסחר עם מדינות מסוימות. זה נוגע לסוגיה הזאת, דהיינו של מדינות, שאני לא זוכר אם ההגדרה היא שאין להן יחסי שלום או ההגדרה היא שהן – – <חנין זועבי (בל"ד):> מדינות אויב. <שר החינוך גדעון סער:> – – מדינות אויב. יש הגבלה חוקית. לשאלות 3–6 – כאמור, ההמלצה על בחירת הספרים מתגבשת במסגרת ועדת ההיגוי המקצועית, שמרבית אנשיה מהמגזר הערבי ובעלי סמכות מקצועית וראייה פדגוגית רחבה, וביניהם המפמ"רים על השפה והספרות הערבית במשרד, אנשי פדגוגיה ואקדמיה שמוכרים כאנשי אקדמיה ממדרגה ראשונה – ויש לי כאן גם את כל השמות שלהם. הוועדה הזאת גיבשה את הקריטריונים הפדגוגיים המקצועיים בנושא הזה. היא ממליצה על ספרים איכותיים שמקדמים את נושא הקריאה בשפה הערבית. לשאלה 7 – ספרי הקריאה נבדקים על-ידי הצוות המומחה של ועדת ההיגוי, ואינם מכילים שגיאות בתחום הלשון. בכלל, יש מקום לעשות הבחנה, או לא לערב בין ספרי קריאה לספרי לימוד. אנחנו מכירים, ולחוד דיברנו ונתמודד עם הסוגיה של טעויות בספרי לימוד. אני מבקש לציין כי האגף לספרי לימוד מעביר את כלל ספרי הלימוד המוגשים לאישור לבדיקת מיטב העורכים הלשוניים בשפה הערבית במגזר הערבי. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, שאלה נוספת. <חנין זועבי (בל"ד):> אני אמשיך, ואחר כך אני אשאל את השאלה הנוספת. 8. האם קיימות במשרד החינוך הנחיות שלא להכליל ספרים או סופרים פלסטינים מסוימים במערכת הלימודים? 9. האם ישנה רשימה שחורה של ספרים או סופרים פלסטינים האסורים ללימוד? 10. למי הרשימה הזאת ידועה? מי מגבש אותה וכיצד? 11. האם ידוע לשר על מקרים שבהם מורים ננזפו עקב לימוד טקסטים מצונזרים? <שר החינוך גדעון סער:> ועדת ההיגוי קובעת את רשימת הספרים בדגש על סופרים מקומיים, חלקם פלסטינים. דוגמה לספרים אשר אושרו על-ידי הוועדה – ושוב יתקן אותי היושב-ראש אם אטעה: "חיפה ואלנאוראס" מאת תאופיק פיאד, "ג'בל נבו" מאת עזת אלגזאוי. לפי הבנתי – המוגבלת בסוגיה זו – מדובר בסופרים איכותיים שיצירותיהם מוערכות. <היו"ר אחמד טיבי:> אכן. <שר החינוך גדעון סער:> לא קיימת רשימה שחורה, והוועדה עצמאית בבחירותיה. היא כמובן צריכה לענות על אותם קריטריונים שעליהם דיברתי קודם, וברור שמורים מחויבים לפעול בהתאם למדיניות המשרד, בהתאם לרשימות שגובשו במסגרת ועדת ההיגוי, ובהחלט ייתכן שאם הם פועלים שלא בהתאם לכך הם ננזפים או מוזמנים לבירור או לשימוע. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, שאלה נוספת. <חנין זועבי (בל"ד):> שאלה נוספת: אדוני השר, אני לא יודעת מה הקשר בין קריטריונים מקצועיים לבין מדינות עם יחסי שלום. אם מדברים על קריטריונים חינוכיים, אז לא מדברים על מדינות שיש להן הסכם שלום עם ישראל ומדינות שאין עמן הסכם שלום. מדברים על קריטריונים מקצועיים וחינוכיים – על רמה אמנותית, על רמה ספרותית. אין לזה שום קשר עם יחסי השלום או המלחמה בין ישראל לבין מדינות אלה. אני מפנה את השאלות שלי לשר החינוך, ולא לשר הביטחון ולא לראש הממשלה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש. <חנין זועבי (בל"ד):> אם אתה אומר "ועדת היגוי מקצועית", אתה לא יכול, אדוני השר, להגיד "ועדת היגוי מקצועית" בו בזמן שאתה אומר יחסי שלום או יחסי מלחמה. זה לא מקצועי כבר. זה לא חינוכי. זו השאלה. הערה – אני מבינה מהתשובה שלך שכן אפשר ללמד את הספרות של ע'סאן כנפאני. אנחנו יכולים להגיד שע'סאן כנפאני, סופר פלסטיני ידוע ויותר מרכזי במפה התרבותית והספרותית מאשר הסופרים שאתה הזכרת, כן אפשר ללמד אותו. <שר החינוך גדעון סער:> קודם כול, את לא יכולה, כי אין לך שום תפקיד במשרד החינוך. <חנין זועבי (בל"ד):> לא, אני רק מסיקה מסקנות. <שר החינוך גדעון סער:> אמרתי שוועדת ההיגוי קבעה רשימה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> כלומר, יש רשימה ספציפית סגורה. <שר החינוך גדעון סער:> לא רשימת סופרים, יש ספרים מומלצים. לא רשימה שחורה מהסוג שאת דיברת עליה, אלא רשימת ספרים מומלצים. ואת, כחברת בית-המחוקקים, שמחוקק חוקים, בוודאי יודעת שגם משרד החינוך כפוף לחוקי מדינת ישראל, לרבות לאותם חוקים המטילים מגבלות הנוגעות למדינות שאין לנו יחסי שלום אתן או שהן מדינות אויב וכדומה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע. <סעיד נפאע (בל"ד):> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לאור הדוח של ועדת ההיגוי בעניין רעידות אדמה, אשר פורסם לפני כשנתיים, הוברר שכ-1,800 מבני ציבור, בין היתר בתי-ספר, יהוו סכנת מוות רצינית, ולכן נקבע תקציב. מה המשרד של כבודו עשה בנדון באופן כללי? כמה בתי-ספר חוזקו? האם תוכניות החיזוק של בית-ספר יסודי א' בבית-ג'ן יצאו אל הפועל, כהבטחת כבודו במענה לפנייה שלי, המשותפת עם המועצה המקומית בית-ג'ן? שאלה-שאלה או הכול ביחד? מה כבוד השר מעדיף? יש שאלה בנושא אחר. <היו"ר אחמד טיבי:> מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה. <סעיד נפאע (בל"ד):> אוקיי, אז לשאלה הראשונה. <שר החינוך גדעון סער:> אני אענה גם לשנייה אם הוא ישאל אותי. <סעיד נפאע (בל"ד):> אוקיי, אז אני אקריא אותה. מזה כמה חודשים תלמידי בית-הספר היסודי א' בעוספיא נטשו את בניין בית-הספר, המסוכן לאכלוס, ולומדים הן במתנ"ס והן בחדרי מכללה מקומית פרטית. בית-ספר זה אמור, על-פי נתוני המועצה המקומית עוספיא, להיהרס, מזה שנים – להקים תחתיו בית-ספר חדש. למה העיכובים עד עתה? מתי כבודו חושב שבעיה זו תבוא על פתרונה? על-פי מידע שהגיע אלי, בפני הבניין החדש ניצבת בעיה של החלפת מקרקעין פרטיים, שהמינהל מתחמק מלבצע. האם נכון הדבר? תודה. <שר החינוך גדעון סער:> לשאלה הראשונה: הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה קבעה סדר עדיפויות לחיזוק מבני ציבור. סדר העדיפויות הזה גם קשור כמובן למיקום ולמקומות שנמצאים ברמת סיכון מוערכת יותר גבוהה. בתוך כך הוכרו 250 בתי-ספר ברחבי הארץ כמיועדים לחיזוק בשלב א'. בעקבות ההחלטה נשלחו לרשויות הרלוונטיות מכתבים עם הנחיות לביצוע בדיקות על-פי תקן עמידות מבנים קיימים ברעידות אדמה. הליך הבדיקה ממומן על-ידי משרד החינוך. חיזוק בתי-הספר בפועל ייעשה לאחר סיום הבדיקות והכנסת תוכנית מפורטת לכל בית-ספר, ויחל בחודשים הקרובים. כמובן, ללא תוכניות לא ניתן לבצע אותו. נכון להיום הוגשו למינהל הפיתוח במשרדי החומרים הראשוניים המבוקשים וכן בקשות לכספי תכנון עבור 170 בתי-ספר. חמישה בתי-ספר נוספים נמצאים בשלבים מתקדמים בהיערכות לחיזוק המבנה. עד כה, שלח מינהל הפיתוח במשרד 44 התחייבויות בסך 1 מיליון שקלים כל אחת, עבור בתי-ספר המיועדים לחיזוק. בימים הקרובים ישלח מינהל הפיתוח במשרד התחייבויות נוספות לרשויות לשאר בתי-הספר עבור בדיקות ומדידות. יצוין כי התקצוב המיועד לנושא בשנה הקודמת, 2010 – 60 מיליון שקלים; ניתנו הרשאות לרשויות לביצוע בדיקות ב-50 בתי-ספר. ב-2011 – 80 מיליון שקלים; הרשאות יצאו עד סוף השנה לפי התקדמות הבדיקות ולאחר קבלת תוכנית מדויקת לחיזוק בתי-הספר. בשנה הבאה, 2012 – 80 מיליון שקל נוספים. זה בהיבט הכללי שהוזכר בשאלה 1. לגבי בית-הספר בבית-ג'ן, שאלה ב' – הוא אכן נמצא ברשימת בתי-הספר המיועדים לחיזוק. לרשות המקומית בית-ג'ן נשלח מכתב עם פרטי התהליך ועם הנחיות עבודה. עד כה לא קיבלנו תגובה מהרשות. המשך התהליך עומד לפתחה ובאחריותה של הרשות. לשאלה 2, שנגעה לשתי סוגיות נפרדות בעוספיא, אחת לגבי בית-ספר קיים שהרשות מבקשת להרוס, והשנייה לגבי בנייה של בית-ספר יסודי חדש בעוספיא: לגבי בית-הספר הראשון, שאותו המועצה מבקשת להרוס: בשנת 2010 הועלתה הבעיה בפני מינהל הפיתוח במשרדי. בעקבות זאת נערך במקום סיור של הסמנכ"ל, מנהל מינהל הפיתוח יגאל צרפתי, ומהנדס יועץ למינהל הפיתוח. בעקבות הסיור הוציא מינהל הפיתוח הרשאה בסך 330,000 שקלים לתיקון הליקויים שנצפו. במשך השנה שחלפה הרשות לא ביצעה את העבודות ולא פנתה אלינו בנושא. לאחרונה, לאחר פנייה חוזרת מהרשות, הוחלט באופן יוצא דופן כי משרד החינוך יממן בדיקה מעמיקה ביותר – שמתנהלת בימים אלה ממש – על מנת להגיע לפתרון הנדסי, אם יידרש. הבדיקה תיעשה על-ידי מהנדס, ובסופה תוגש תוכנית שבעקבותיה ייקבע מה הדרך הנכונה לטפל במבנה הזה. לגבי בניית בית-הספר היסודי החדש בעוספיא, בעיית הבעלות על הקרקע – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עספיא, אדוני, לא עוספיא. <סעיד נפאע (בל"ד):> איך, עיספיא? <היו"ר אחמד טיבי:> לא עוספיא. <איתן כבל (העבודה):> לדעתי נסחפת. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, זאת טעות נפוצה שאומרים "עוספיא" בעברית – – – אין וי"ו. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, פרק הזמן של האיחוד בין עיספיא לבין דאלית-אל-כרמל, שבו העיר כונתה "עיר הכרמל", יכול להיות שהשכיח מאתנו את השם המקורי. <היו"ר אחמד טיבי:> הסבר יפה. <איתן כבל (העבודה):> מאין – – – <שר החינוך גדעון סער:> בעיית הקרקע לא מוכרת למינהל הפיתוח במשרד החינוך – העליתי השערה. בשנת 2009 משרד החינוך הוציא התחייבויות בסכום כולל של 4.2 מיליון שקלים לבניית היסודי החדש, רק לאחר שנבדקו כל מסמכי הקרקע על-ידי אגף מיפוי ותכנון. לצערנו, עד היום הרשות לא התקדמה בהליך הבנייה. עד כאן לגבי שאלותיו של חבר הכנסת סעיד נפאע. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. בציפייה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר וחברי חברי הכנסת, הנושא הוא מיקור חוץ בחינוך. יותר ויותר תוכניות חינוכיות הממומנות על-ידי כספי משרד החינוך ניתנות כיום על-ידי חברות קבלן. בין היתר ניתן למנות את חברת "מרמנת", המעסיקה כ-4,500 מורים ומדריכים, ואת חברת המתנ"סים, המפעילה את תוכנית היל"ה לחינוך נוער מנותק ומעסיקה בתוכנית זו כ-1,500 מורים. אותם 6,000 מורים, ברובן נשים בעלות תארים אקדמיים, סובלות מחוסר ביטחון תעסוקתי. הן מועסקות רק כשמונה חודשים בשנה, בהיקף משרה שמשתנה משנה לשנה וללא כל ביטחון כי החוזה יחודש. מצבן של המורות בתוכנית היל"ה חמור אף יותר, משום שהן מקבלות תשלום שעתי ואינן מקבלות פיצוי עבור שיעורים אשר מתבטלים עקב היעדרות תלמידים, מאורע שכיח כאשר מדובר בנוער מנותק. העסקה פוגענית זאת אינה מזיקה רק למורות אלא בעיקר לתלמידיהן: מורות מקצועיות רבות עוזבות את התוכניות בשל תנאי העבודה הירודים וחוסר הביטחון התעסוקתי. בתוכנית "קרב" מגיע מספר המורים העוזבים משנה לשנה לכשליש, ובמקומם נכנסים עובדים חדשים, פחות מנוסים. בדרך זו מפסידה מערכת החינוך מורים איכותיים ומנוסים והתלמידים יוצאים נפגעים. להלן השאלות: אילו פעולות מבצע משרד החינוך על מנת לפקח על תנאי ההעסקה של המורים בתוכניות המופעלות במיקור חוץ וכיצד הוא פועל להשוות את התנאים האלה לאלה הניתנים למורים המועסקים ישירות? כיצד מבטיח חוזה ההיקשרות עם החברות המבצעות כי רמת התוכניות המופעלות במיקור חוץ ותנאי המורים בהן לא ייפלו מאלה שבתוכניות הניתנות על-ידי המשרד ישירות? האם ניתן תמריץ לחברות אשר מבטיחות את השימור והקידום של הרמה המקצועית של המורים שהן מעסיקות? ותוספת כללית, בכלל, האם הנושא נבחן מפעם לפעם, האם אכן נושא מיקור החוץ תורם למהות ולא רק לשורה התחתונה? תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> יש להבחין, אדוני היושב-ראש, בין החינוך הפורמלי, שבו מועסק עובד הוראה על-פי כללים שמקנים לו זכויות וחובות, לבין תוכניות שאינן חלק מתוכנית הלימודים, שחלקן מתבצעות במיזמים משותפים או במכרזים שהעובדים בהם אינם עובדי הוראה מן המניין – בסיום אני אתייחס לסוגיה; דרכי ההעסקה בהן חייבות להיות שונות מכמה טעמים: 1. צרכים משתנים של הלומד ושעות הפעלה או למידה לא שגרתיות; 2. התוכניות מחייבות גמישות מרבית והמדריכים והמורים מועסקים בשעות אפקטיביות, גמישות, המותאמות לצורכי הילדים בתוכניות לימוד והעשרה אישיות או כיתתיות; 3. הפעילויות והמסלולים מגוונים ומחייבים העסקה בתנאים ייחודיים של מאות ואלפי אנשים. אנחנו פועלים להקפדה על שמירה של כל הזכויות הנלוות לצורות ההעסקה השונות על-פי החוק ולהסכמי השכר המקובלים במשק. המשרד מקיים פיקוח על הפעילויות כדי לוודא את קיום ההתחייבויות, הן כלפי התלמידים והן כלפי עובדי ההוראה ושאר אנשי המינהל המעורבים. אני רוצה לחדד את זה. לא די בכניסה לבית-ספר לצורך מתן פעילות או שירות כזה או אחר כדי להפוך אדם לעובד הוראה או להקנות זכויות של מורה או עובד הוראה. יש מדריכים בפעילויות העשרה שאינם מורים, או לפחות אינם תמיד מורים. תוכניות העשרה בלתי פורמליות אינן תוכניות במסגרת המחייבת בתוכנית הלימודים. עם זאת, אני ער לכך שהנושא הזה הוא נושא שעולה. אני לא יודע אם הוא עולה יותר עכשיו כחלק ממודעות יותר גדולה או כחלק מהתרחבות של בעיה. הנחיתי את מנכ"ל משרדי לבחון אם ניתן לשפר את הפיקוח, לאחר שראיתי מקרה שבו נטען שהיתה הלנה של זכויות סוציאליות למשך תקופה מסוימת, וזה בוודאי דבר שאנחנו לא יכולים לקבל, גם אם פרויקט מסוים מתבצע על-ידי חברה כזאת או אחרת. עד כאן. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. האמת היא שהשאלה הבאה היא שלי ואין סגן יושב-ראש שיחליף אותי. אדוני, אתה מכיר את השאלה, ואני מבקש לענות עליה. היא מתייחסת להחלטת בג"ץ אבו-לבדה נ' שרת החינוך שניתנה בפברואר 2011, ונקבע בה כי בתוך חמש שנים על משרד החינוך ועיריית ירושלים להשלים את המחסור בכיתות לימוד בבתי-הספר הרשמיים בירושלים המזרחית. נבקש לדעת: האם קיימת תוכנית למימוש פסק-הדין אשר שמה לה למטרה להביא לפתרון כולל של המחסור בכיתות לימוד בבתי-הספר הרשמיים בירושלים המזרחית בתוך חמש שנים? אם קיימת תוכנית שכזאת, נבקש לדעת: מה כוללת התוכנית, דהיינו, מה התקציב הכולל המוקצה לצורך מטרה זו, גם של משרד החינוך וגם של עיריית מערב-ירושלים? מה התקציב בחלוקה לפי שנים? כמה בתי-ספר וכמה כיתות אמורים להיבנות בחלוקה לפי שנים ולפי סוגים – גני-ילדים, חינוך מיוחד, יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, בנים, בנות, מעורב? <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, ראשית, צריך להבחין בין שני דברים. החלטת בג"ץ קובעת שתוך חמש שנים יינתן מענה לכל התלמידים שמעוניינים ללמוד במערכת החינוך הרשמית ולא יכולים. להערכתנו מדובר בכמה מאות תלמידים ולא יותר מכך, מכיוון שישנם כ-40,000 תלמידים ערבים במזרח-ירושלים שלומדים במערכת של המוכר שאינו רשמי, שכפי הידוע אינם מעוניינים לעבור למערכת הרשמית. זו סוגיה אחת. הסוגיה השנייה היא סוגיה יותר רחבה, של כל נושא המחסור בכיתות לימוד, וכעת אני אתייחס גם אליו. המערכת במזרח-ירושלים היא רחבת היקף בכל הרצף החינוכי. לומדים בה כ-80,000 תלמידים בחינוך רשמי, מוכר שאינו רשמי ופרטי. זו מערכת שהתפתחה במהלך השנים האחרונות בממוצע גבוה של כ-4% עלייה בשנה. אני מניח שהיתה גם זליגה מהאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. אני מניח. העירייה מתמודדת עם בעיות ייחודיות ומורכבות בכל הקשור לתשתית הפיזית של מערכת החינוך במזרח העיר, בשל היעדר קרקעות זמינות לבניית מוסדות חינוך חדשים. בפעולה משותפת של המשרד והעירייה קיימת הבנה ומרוכזים מאמצים להתמודדות עם בעיית המחסור בכיתות לימוד במזרח העיר. במסגרת זו התחייבה המדינה לתקצב בנייה של כ-80 כיתות חדשות בכל שנה. על-פי תוכנית רב-שנתית אושרו פרוגרמות לבנייתן של כ-250 כיתות חדשות, הנמצאות כיום בשלבים שונים של תהליך תכנון אדריכלי ובשלבים לקראת ביצוע בנייה תוך השנים הקרובות; זאת, כתוספת ל-150 כיתות שנבנו במהלך חמש השנים האחרונות. חשוב לציין שכיום למעלה מ-700 כיתות שוכנות במבנים חדשים ותקינים. תהליך פיתוח התשתיות הפיזיות הוא ארוך ומורכב, וכרוך בהליכים ארוכים להפקעת קרקעות, פעולות רישוי ובינוי. אחת לחודשיים מתכנסת ועדה בראשות מנכ"ל העירייה העוקבת אחר התקדמות הפרויקטים הרבים הנמצאים בתהליך. התהליך מתבצע בתיאום ובשיתוף של מינהל הפיתוח במטה משרד החינוך. אנו מאמינים שבמאמץ מרוכז ומשותף זה יצומצם הפער ויינתן מענה לצורכי האוכלוסייה במזרח העיר. תקציבי מינהל הפיתוח שניתנו בשנים האחרונות הם תקציבים – אם אני לוקח מ-2008 עד 2011 – למעלה מ-100 מיליון שקלים, בערך 110 מיליון שקלים, שניתנים בהתאם לזמינות של פרויקטים לביצוע. תקציב הפקעת הקרקעות במזרח-ירושלים ניתן על-ידי המדינה באופן חריג. המדינה הקצתה תקציבים להפקעת קרקעות במזרח-ירושלים. יש לי פה פירוט, ואם אדוני ירצה את הפירוט, אני אמסור לו. אני לא יודע אם צריך – יש לי פירוט על-פי שנים ויש לי גם פירוט של תוכנית בינוי בשלבים שונים – כמה גני-ילדים, יסודי, על-יסודי, חינוך מיוחד. סך הכול הבקשות לאישור פרוגרמות חדשות בתקציב 2012 עומד על 203, ויש פה חלוקה לפי שלבים – קדם-תכנון, תכנון, ביצוע. בסך הכול מתבצעת עבודה די רצינית. עם זאת, אני חייב להגיד שהבעיה היא בעיה עמוקה. כפי שציינתי, הגידול בהיקף הלומדים בוודאי הופך אותה לאקוטית, יחד עם הקשיים שפירטתי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לאדוני. כמובן שאדוני ער לעובדה שעמדתי היא שגם שלטון שהוא שלטון זר, מבחינתי, אמור לספק את השירותים הבסיסיים באזור שנכבש ב-67' – גם חינוך, גם תשתיות, גם ניקיון וכדומה. זה הרקע לשאלה. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני ער לעמדתי שירושלים כולה היא חלק ממדינת ישראל, ומחויבת במתן שירותים בכל התחומים, לרבות שירותי חינוך, לאוכלוסייה הערבית שגרה בירושלים. אנחנו פועלים בנושא הזה בהקשר רחב. רק השבוע הגיעה אלי רשימת חטיבות הביניים לכניסה ל"אופק חדש", ובתוכן חטיבות ביניים רבות ערביות ממזרח-ירושלים. על כן, להבדיל מהסוגיה המדינית, בסוגיה המקצועית אנחנו תמימי דעים. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כיום קיימת במגזר הדרוזי בעיה קשה הנוגעת לימי המנוחה בבתי-הספר ביישובים המעורבים. איך ייתכן כי בבתי-ספר שבהם יש רק תלמידים מבני העדה הדרוזית, וועד ההורים מבקש שיום שישי ושבת יהיה יום המנוחה, כנהוג בכל בתי-הספר הממלכתיים בישראל, ולא יום שישי וראשון – איך אדוני שר החינוך רואה לנכון לפתור את הבעיה כך שההורים במגזר הדרוזי יוכלו לבלות זמן פנוי עם ילדיהם ביום שבת, שהוא יום חופש של ההורים מהעבודה? תודה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מתכבד להשיב לשאלותיו של חבר הכנסת עמאר. חוק שעות עבודה ומנוחה, התש"י–1951, קובע בסעיף 7(ב) שהמנוחה השבועית תכלול, לגבי יהודי – את יום השבת, לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את היום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכול לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. ביישובים דרוזיים שבהם אין אוכלוסייה נוצרית, ימי המנוחה הם שישי ושבת. ימי המנוחה בפקיעין – ואני מניח שחבר הכנסת עמאר מתייחס לפקיעין – מתקיימים מזה שנים רבות בימי שישי וראשון, בשל אופי אוכלוסייה מעורב, שאומנם הרוב בו הוא דרוזי, אבל קיים מיעוט נוצרי. למשל, בית-הספר שאליו אתה מתייחס, כמדומני, מורכב מ-73% מוצא דרוזי, 27% ממוצא נוצרי. ככלל, רשויות שמבקשות לשנות – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> בבית-הספר בפקיעין יש רק תלמידים דרוזים, אין תלמידים נוצרים. <שר החינוך גדעון סער:> אם יש בית-ספר שאין בו – אנא תן לי את שם בית-הספר ואני אטפל בו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> בית-ספר א' בפקיעין. <שר החינוך גדעון סער:> אני רושם, בית-ספר א' בפקיעין, אין בו תלמידים נוצרים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אין אפילו תלמיד אחד. <שר החינוך גדעון סער:> הנושא יטופל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אתה רוצה לשאול עוד שאלה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, ברצוני לברך על קידום התוכנית "עוז לתמורה", שיש בה היבטים חשובים וחיוביים, המסדירים את מערכת החינוך בבתי-הספר העל-יסודיים בישראל ואת מעמדן של המורות באופן ראוי. שאלתי נוגעת לשיטת מתן התמריצים. השאלה הראשונה – האם השיטה נוסתה במוסדות חינוך בישראל ומה תוצאות הניסיון? השאלה השנייה – מהם הקריטריונים והערכים המהווים קנה מידה לתגמול הדיפרנציאלי של המורים? והשאלה השלישית באותו נושא – מהם הכלים שינקוט משרדך ברמת הפיקוח על מנת להבטיח שהתגמול לא ייצור תחרות, לפעמים לא בריאה, של מורים על חשבון התלמידים, וכי רמת החינוך והמרקם החינוכי בבית-הספר לא ייפגעו? ואברך אותך על ההחלטה האמיצה לדחות את יישום השינוי בחופשת שנת הלימודים לשנה הבאה. <איתן כבל (העבודה):> למה את מזכירה לו את זה, הוא רוצה לשכוח את זה. <אורית זוארץ (קדימה):> אני מזכירה, כי כשעושים דברים טובים, גם בקואליציה, צריך להגיד מלה טובה. <שר החינוך גדעון סער:> אני רוצה להודות שחברת הכנסת זוארץ, מצד אחד היתה לה דעה בנושא, ומצד שני היתה לה גישה עניינית, ובזמן הפרשה היא שילבה בין עמדתה העניינית לבין שיפוט ענייני לגבי ההחלטות שקיבלתי במהלך אותה פרשה, כפי שעשה יושב-ראש הישיבה. ועל כך אני רוצה לשבח. כולנו היינו באופוזיציה, מן הסתם עוד נהיה, גם אם יש כאלה שקשה להם להסתגל למחשבה הזאת, וחשוב מאוד באופוזיציה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד השר יודע משהו? <שר החינוך גדעון סער:> לא, לא, זה לא יקרה בזמן הקרוב, חברת הכנסת זוארץ, אני באמת לא מציע לך לטפח ציפיות מופרזות, אני לא רואה את זה קורה בשנים הקרובות, אבל אנחנו צעירים ויום אחד יכול להיות שיקרה והעם ישלח אותנו לשרת אותו באופוזיציה – הוא כבר עשה את זה ואנחנו עשינו את העבודה באופוזיציה – וכשאתה באופוזיציה, אתה צריך לשלב בין ביקורת לבין גישה עניינית. <נסים זאב (ש"ס):> זה נשמע שאתה מתגעגע לימים האלה. <אורית זוארץ (קדימה):> אתם לא תהיו באופוזיציה, מה שבטוח. <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת זאב, אני באופיי – אני לא יודע אם זה טוב או רע – אף פעם לא מתגעגע למשהו שהיה, וזה תופס את הכול. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני אשיב. במסגרת "עוז לתמורה" הוחלט להעניק תגמול למורים מצטיינים בכל בית-ספר. הוא יוענק ל-50% מהמורים בכל בית-ספר שיזכו בהערכות הגבוהות ביותר. גובה המענק יהיה בהתאם לחלקיות ההעסקה והוא יוענק בסוף כל שנת לימודים. אני חושב שזה חשוב. אני נפגש עם שרי חינוך בכל העולם המערבי. הנושא של הערכת מורים והנושא של תגמול דיפרנציאלי, זה הנושא החם ביותר. אפילו בהסכם שחתמתי עליו השבוע – זה היה בשבוע שעבר, סליחה, הזמן עובר מהר – ההסכם הקיבוצי עם המכללות, פעם ראשונה שהיה הסכם קיבוצי למרצים במכללות, היו מרכיבים של מענקי הצטיינות והיו מרכיבים של חוזים אישיים אפילו ל-15% מחברי הסגל. עכשיו, השיטה הזאת של תגמול דיפרנציאלי, לא בהכרח בנוסח שאנחנו נשתמש בה, כבר נוסתה. למשל, רשת "אורט" היא רשת שביצעה את הדבר הזה, ומהדיווח של רשת "אורט", ההערכה שנעשתה על-ידי ד"ר מאירוביץ, שמונתה על-ידי הרשת, היא שמרבית המורים שהיו מעורבים בתהליך דיווחו על עלייה במוטיבציה. עוד עלה ש-70% מהמורים שזכו למענק הצטיינות, זכו בו במשך שנתיים ברציפות. התבחינים שנוסו ברשת "אורט" – והם לא מחייבים אותנו, כמובן, אני אסביר תיכף מדוע: בין היתר הזדהות עם תפקיד ההוראה, מחויבות, שותפות עם גורמים שונים, שיתוף פעולה עם שאר המורים, ידע בתחום ההוראה והדעת – דבר חשוב ביותר, שימוש בדרכים מגוונות, מתן מענה לשונות של תלמידים, ציוני התלמידים, תקשורת בין-אישית, תרומה לפעילויות השונות של בית-הספר. אני לא יכול להגיד שבידינו תמונה ברורה, אבל יש לנו את מה שאמרתי בהקשר הזה. עכשיו, מה קרה? <אורית זוארץ (קדימה):> מה עם ההערכה של התלמידים? <שר החינוך גדעון סער:> היה כתוב פה, הישגי התלמידים, כאחד הפרמטרים. כאחד הפרמטרים, לא הבלעדי. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו. אנחנו קבענו את העיקרון. הכלי, או על-פי מה יינתן התגמול, זה יפותח על-ידי הרשות הארצית למדידה והערכה. נתייעץ גם עם ארגון המורים בתהליך, וזה לא יהיה כלי שיתבסס על דבר אחד, כלומר ההישגים. אבל אני רואה חשיבות גם במחויבות של המורה להישגי התלמידים. כמובן, הכלי צריך להיות דיפרנציאלי. זאת אומרת, הוא לא יכול להיות אבסולוטי ולהשוות הישגים של תלמידים מרקע שונה, אבל למשל הוא כן צריך לקחת בחשבון – כאשר אנחנו רואים שיש שיפור בהישגים של תלמידים. והוא כמובן צריך למנוע דברים לא ראויים. זאת אומרת, צריך להשקיע בו מחשבה. אני רוצה רק לומר שבהסכם "אופק חדש" נכלל הנושא של הערכת מורים לצורך קידום בדרגות השכר העליונות, שם ראמ"ה פיתחה כלי עם ארבעה קריטריוני-על, והכלי הזה, כבר התחלנו ליישם אותו. בסך הכול אני חושב שהוא טוב. פה הוא אחר, כי החטיבה העליונה היא שונה, אבל באופן כללי הוא גם כלי טוב בראיית המורים, ככלי שמאפשר תיאום ציפיות מול בית-הספר, מול המנהל וכדומה. לכן אנחנו שוקדים, או נשקוד על הכנסת כלי מדידה להערכת המורים על-ידי ראמ"ה לחטיבה העליונה, שיהיה תקף ונאמן. וניקח בחשבון בוודאי חלק מהקריטריונים שציינתי, לא כולם, ונבנה מודל מאוזן. אני משוכנע שאנחנו נעשה גם עבודה מאוזנת וגם עבודה נכונה. אי-אפשר להתייחס בצורה סטנדרטית לכולם, למורה שמשקיע ולמורה שלא משקיע. אי-אפשר. אם אנחנו רוצים שהתלמידים יקבלו את הטוב ביותר, אנחנו כן צריכים למדוד ולהעריך. הערכה לא יכולה להיות רק על מישור של הישגים וציונים; גם על מישור ערכי, גם על מישור של צרכים רגשיים ואחרים של ילדים. יש הרבה מאוד מדדים שצריך לשקול אותם. אבל בסופו של דבר, צריך לבסס ממדים של הערכה. לא הכול על בסיס ותק – אף-על-פי שלא פגענו בוותק בהסכם הזה – אלא גם על בסיס איכות ומצוינות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עוד שאלה? בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> שאלתי תוך כדי, ואולי לא הובנתי, האם גם לתלמידים יש מקום בתהליך ההערכה והמדידה, כמו שנעשה באקדמיה למרצים, שבסוף השנה שולחים משוב לסטודנטים והסטודנטים מתייחסים גם למרצים בפרמטרים השונים. <שר החינוך גדעון סער:> אני לא חושב שזה נכון, ואני אגיד לך מדוע, חברת הכנסת זוארץ. מורה יתחיל לתת ציונים טובים לתלמיד כדי שייתן לו הערכה טובה? הערכה צריכה להתבצע על-ידי המנהל – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> ההערכה צריכה להתבצע על-ידי המנהל כגורם שהוא accountable כלפי המחוז וכלפי המשרד על ההישגים של בתי-ספר בכל התחומים. הכלי צריך להיות אובייקטיבי ואחיד, להיות מפותח על-ידי הרשות הארצית למדידה והערכה, והביצוע צריך להיות על-ידי המנהלים. אני לא חושב שצריך לערב את התלמידים בביצוע ההערכה עצמה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת פלסנר הוא השואל האחרון, והוא לא פה. אם אתה רוצה לענות לו למרות שהוא לא כאן, זה נתון בידיך, אדוני השר. <איתן כבל (העבודה):> הוא בישיבת סיעה. <היו"ר אחמד טיבי:> בישיבת סיעה. <אורית זוארץ (קדימה):> ישיבת סיעה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש ישיבת סיעה בימי שלישי? לא ידעתי. <אורית זוארץ (קדימה):> קדימה, עובדים קשה באופוזיציה. <היו"ר אחמד טיבי:> אבל מפקירים את המליאה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מוכן לענות לפרוטוקול. <היו"ר אחמד טיבי:> חוץ ממך. את, כל הכבוד. <שר החינוך גדעון סער:> אני מוכן לענות לפרוטוקול. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> לשאלה 1: תיקון מס' 10 לחוק החינוך הממלכתי ייכנס לתוקפו בשנת הלימודים תשע"ב. בהתאם לסעיף 4ב רבתי, לפי דרישת הורי התלמידים במוסד ובהסכמת רוב הצוות הפדגוגי במוסד, רשאי שר החינוך, או מי שהסמיך לכך, לקבוע כי החל משנת הלימודים הבאה, קרי תשע"ג ואילך, יהיה מוסד חינוך מוסד חינוך משלב. לשאלות 2–3: למרות האמור לעיל, התחלתי בהליכים ליישום החוק, מתוך כוונה להפעיל אותו כבר בשנת הלימודים תשע"ב. למעשה, אני סיימתי את מינוי חברי מועצת החינוך המשלב במובן קביעת השמות והליך ההתייעצות – שחסר לי עם ועד החינוך, זה איזה משהו חדש. אני מניח שתוך זמן קצר מאוד אני אוכל לחתום על אותה רשימה והיא תתפרסם ברשומות. כמו כן, בשבוע שעבר הושלמה על-ידי המינהל הפדגוגי טיוטת תוכנית העבודה הפדגוגית לבתי-הספר המשלבים, ולעניין זה נקבעה ישיבה במשרדי ב-2 באוגוסט. בנוסף, התקנות לחוק הועברו למשרד המשפטים, התקבלו הערות שהוטמעו בטיוטה, וכעת אנו ממתינים לאישור מחלקת נוסח החוק. מדובר בהליך שנמשך, למרבה הצער – אני מודה – כבר כמה חודשים. לצערי, הביורוקרטיה המשפטית שוחקת והיא לעתים ארוכה מדי. לשאלה 4: לנוכח האמור, עדיין אין מוסדות המוגדרים כמשלבים. עם זאת, ברוח החינוך המשלב, על-פי תפיסתנו, קיימים כיום כ-100 מוסדות – בתי-ספר של תל"י, "קשת" ונוספים. יש לציין כי תנאי סופי להעברת החוק בתקופת השרה הקודמת, תמיר, שהוצע על-ידי הממשלה דאז, היה שהחוק יועבר ללא הקצאת תקציב. עם זאת, במהלך בחינת התוכנית הפדגוגית נבחן את האפשרות לייחד תקציב לעניין זה. כאמור, הורכבה הרשימה של חברי מועצת החינוך המשלב. זה טעון התייעצות עם ועד החינוך, שאני מניח שבתוך זמן קצרצר תסתיים, וניתן יהיה לפרסם את הרשימה שנבחרה ברשומות. יש לי מחויבות, כפי שאמרתי בשעתו גם בעת שהחוק הזה תוקן על-ידי הכנסת הנוכחית – הודעתי שיש לי מחויבות לקדם את החינוך המשלב, וברוח זו אני גם אפעל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. יש נושאים שנשלחו לחברי הכנסת. אם מישהו מבין חברי הכנסת במליאה מעוניין לשאול – רק בנושאים שנשלחו לחברי הכנסת – אז בבקשה. אם לא, אז אני מודה לך, אדוני השר, על שהואלת לבוא. <שר החינוך גדעון סער:> יש לי גם הצעות לסדר-היום, לדעתי. <היו"ר אחמד טיבי:> יש, יש. יש לך עוד שתיים. <שר החינוך גדעון סער:> אז למה שאני לא אשאר כאן? <קריאה:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אה, הם צריכים לעלות? <היו"ר אחמד טיבי:> אתה רוצה להישאר יחד עם חברת הכנסת עינת וילף על אותו דוכן, אדוני? <עינת וילף (העצמאות):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא חייב לענות. <שר החינוך גדעון סער:> אם אני רוצה או אם אני לא רוצה זאת שאלה, אבל זה לא אפשרי לפי התקנון. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוכן להתגמש. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת עינת וילף לפני. <שר החינוך גדעון סער:> אבל אני רק מופתע, אם אני כבר פה, אני אומר לחברת הכנסת וילף – אותו דבר את שאלת אותי בנושא הזה בהצעה לסדר-יום אחרת לפני זמן קצר מאוד, בנושא ה"עוז לתמורה" והבונוסים וכו'. <עינת וילף (העצמאות):> לא. שאלתי על החינוך הפרטי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <עינת וילף (העצמאות):> אני יודעת שאני מעסיקה אותך הרבה, אבל כל פעם בנושא אחר. <שר החינוך גדעון סער:> לא, לא, אני מקבל את זה באהבה. היה נדמה לי שעניתי על זה, אבל אני בהחלט אשיב על ההצעה לסדר-היום. <יוחנן פלסנר (קדימה):> רגע, סיימת? <היו"ר אחמד טיבי:> בוקר טוב, פלסנר. <הצעה לסדר-היום> <בונוסים למורים במסגרת "עוז לתמורה"> <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. הצעה לסדר-היום מס' 6019 בנושא: בונוסים למורים במסגרת "עוז לתמורה". חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה; עד עשר דקות. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, השר וחברי חברי הכנסת, הנושא שאני רוצה להעלות היום לדיון בהצעה לסדר-היום הוא בעצם הנושא של הבונוסים תמורת סוג של מדידה והערכת מורים שאמורות להיות חלק מהרפורמה המכונה "עוז לתמורה". אני מודעת היטב – ואני גם הולכת לקיים פגישות בנושא הזה – שהמדדים שאמורים להיות הבסיס לבונוסים האלה לא נקבעו, וככל שאפשר אני אקיים מעקב על קביעת הקריטריונים האלה, אבל אני רוצה בדיון שיתקיים עכשיו להעלות את הנושא הרחב יותר, והוא תגמול כספי תמורת ביצוע או תמורת הערכת מורים בכל התחום הזה של חינוך והוראה. שר החינוך, אני יודעת שיש לי תחרות קשה במקרה הזה, אבל בכל זאת אבקש את תשומת לבך המלאה. אחזור. הנושא שאני מבקשת להעלות היום הוא הנושא הרחב יותר של התגמול – תגמול כספי למורים על ביצוע. אני מודעת היטב שבנושא הספציפי של "עוז לתמורה" לא נקבעו הקריטריונים, ואני אשב עם האנשים העוסקים בעניין כדי ללמוד את הקריטריונים. <שר החינוך גדעון סער:> גם כדאי ללמוד את הקריטריונים במודל של "אופק חדש", שכבר מתבצע, למרות שזה לא אותו דבר, אבל כהעשרה. את עוסקת הרבה בנושאים האלה. <עינת וילף (העצמאות):> נכון. אז אולי נתחיל בכלל מהנושא הזה, ובוא נסכים אולי על דבר אחד – שהתחום של תגמול כספי תמורת ביצוע הוא תחום מורכב בכלל, וודאי וודאי שהוא מורכב בתחום החינוך. ככל שאנחנו לומדים היום יותר ויותר על האופן שבו אנשים מתוגמלים על ביצוע, הדרך שבה אנשים מחליטים לעשות דברים מסוימים והאופן שבו כסף משחק תפקיד, אנחנו מתחילים לראות שהמשוואה שהיתה אולי נראית לנו מאוד ברורה בעבר – שלם יותר כסף לאנשים, הם יעשו עבודה יותר טובה אם תתגמל אותם על תוצאות מסוימות – מתחילה להיות הרבה יותר מורכבת בעידן שהוא לא עידן תעשייתי. אנחנו אפילו מגלים בתחומים אחרים, למשל, שמנהלי חברות שמקבלים בונוסים ניכרים על ביצוע – כל קשר בין הבונוסים שהם מקבלים לבין ההצלחה של החברות שלהם מקרי בהחלט, כך שאנחנו למדים היום יותר ויותר שהנושא הזה מורכב, ובעיקר בתחום ההוראה. יש היום הרבה מקומות בעולם שמנסים לתת למורים סוג של תגמול תמורת ביצוע, ויש מחקרים לכאן ולכאן. בוא נסכים לפחות על הבסיס הזה, שיש גם לכאן וגם לכאן מחקרים שגם מראים את הקשר, מרגע שמכניסים את נושא הכסף – יש מחקרים שאומרים שאין קשר ויש כאלה שמראים שאפילו יש לזה היבטים שליליים של השפעה על התמקדות בהיבטים מסוימים ולא בהיבטים אחרים. בסך הכול, הנושא הוא מורכב, ויש גם אפילו היבטים שהייתי אומרת חותרים תחת הערכים החינוכיים. אנחנו רואים את זה כבר היום, שככל שאתה מפעיל לחץ, ככל שאתה תולה את שכרו ולפעמים את פרנסתו של אדם בכך שהוא יביא תוצאות מסוימות, הרבה פעמים הוא פועל כדי להשיג את התוצאות האלה: מהמקרים הכי קשים – ציונים שהם ציונים בעצם מזויפים, שאין ביניהם כל קשר ליכולת – ועד מקרים יותר עדינים, של העלמת עין מהעתקות, סיוע לתלמידים, ומקרים עוד יותר עדינים של פשוט, מה שנקרא, ללמד לבחינה ובלבד שיהיו התוצאות האלה. אלה המקרים הבעייתיים יותר. אני לא נגד תגמול של מורים טובים יותר, אבל השאלה הנשאלת היא מהו המורה הטוב, ואיך נדע לתגמל את המורה הטוב. אני טוענת, אגב, שהגדרת המורה הטוב כנראה קרובה להגדרת ההורה הטוב, ולכן אנחנו מוזמנים, ואני חושבת שראוי לקיים על זה דיון חברתי נרחב, אבל אני חושבת שזה דבר שהוא רחוק מאוד – גם אם אנחנו מכניסים 36 פרמטרים, אני עדיין חושבת שזה לא יכסה את ההגדרה של המורה הטוב. אז אם כן, על מה כן לשלם למורים? כי אני כן בעד תגמול של מורים שעושים דברים שהם מעל ומעבר, מורים טובים, ותגמול שהוא דיפרנציאלי. הייתי מבקשת שבנוסף לנושא של תגמול תמורת מדדים מסוימים, ייבחנו אפשרויות נוספות, למשל הנושא של הכשרות. היום המערכת מוציאה כספים רבים, הייתי אומרת אפילו מבזבזת, על הכשרות, השתלמויות, שבינן לבין מה שהמורים צריכים בכיתה אין קשר. הרבה פעמים מדובר במרצים חיצוניים, ובסופו של דבר, האדם שהכי יכול לעזור למורה להעביר את החומר בכיתה, להיות מורה טוב יותר, הוא מורה ותיק ומנוסה. ולכן, האם לא ראוי, למשל, לבחון, שיותר ויותר הכשרות יינתנו לא על-ידי גורמים חיצוניים אלא על-ידי מורים ותיקים, מנוסים, מוכחים, שהם ילמדו מורים צעירים ויסייעו להם בדברים שהם רלוונטיים למה שהם צריכים ללמד בכיתות? על זה אפשר לתגמל את המורים. בכך אתה מתגמל אותם על הידע שלהם, על הניסיון שלהם, ועל כך שהם מעבירים את הידע שלהם לדור הבא. דבר נוסף, על הרבה דברים היום לא משלמים למורים. למשל, בחינות בעל-פה לתלמידים לקויי למידה, שמירות בהפסקות – שמירות שראוי שיהיו בכל בית-ספר – שמירות בחדר שקט שאליו אפשר יהיה להרחיק תלמידים שלא נמצאים בשיעור. קובעים תורנויות אבל לא משלמים למורים. אלה דברים שהם הכרחיים לאווירה החינוכית בבית-הספר. אולי על כך יש מקום לבחון בונוס למורים. בסופו של דבר, הייתי ממליצה אולי לעשות פיילוט חשיבה על כך שיהיה בידול בין המורים ברמות מסוימות. להתחיל ללכת למודל של בית-ספר, בוודאי בחטיבה העליונה, שבו יש מתרגלים, מורים זוטרים ומורים בכירים. המורים הבכירים לא בהכרח יהיו אלה בעלי הוותק הרב יותר אלא המורים הטובים והמוכחים בסביבתם. הם, למשל, על פני שנים, יוכלו להיות אלה שנותנים את ההרצאות לשכבה, אבל לא יצטרכו לעסוק, למשל, בבדיקת שיעורי בית ובחינות. את זה יעשו מתרגלים, וכך תוכל לתת תגמול למורים הבכירים. לבנות איזשהו מדרג, משהו שדומה למה שיש באקדמיה, וקצת לשבור את המצב הזה שבו בעצם נתפס שכל המורים ממלאים את אותו התפקיד. בהחלט יש מקום לתחילת בנייה של מדרג, ואת זה אפשר גם לתגמל. לאחרונה יצא דוח נוסף של "מקינזי", שאני בטוחה שגם קראת אותו, ואשר עוסק באיך לשפר את מערכות החינוך. בוודאי בתור מי שעבדה שם, אני חושבת שממש לא צריך להתייחס למה שכתוב בהדרת קודש, אבל לפעמים גם ב"מקינזי" כותבים כמה דברים חשובים וטובים. <היו"ר אחמד טיבי:> נדמה לי שהם מדברים, מתמקדים בתפקיד המורה. <עינת וילף (העצמאות):> זה הם עשו בדוח הראשון שלהם. בדוח השני שלהם, שיצא עכשיו, הם עוסקים באופן שבו מערכות חינוך – – – <שר החינוך גדעון סער:> איך מערכות חינוך יכולות להשתפר. <עינת וילף (העצמאות):> בכל רמה שהן נמצאות. הדוח השני עוסק בכל מערכת חינוך, ברמה שבה היא נמצאת – – – <שר החינוך גדעון סער:> בדוח "מקינזי" משנת 2007. <עינת וילף (העצמאות):> בדיוק, איך היא יכולה להשתפר, וכאן הם מתייחסים לכל מערכת ברמה שלה. הם מראים, אגב, למרבה הצער, שיש מדינות שעושות גדולות ונצורות עם אותו סכום כסף שאנחנו מוציאים פר-תלמיד, כך שלא תמיד יש קשר. במדינת ישראל, בסכום שלה, הם מגדירים אותה רק כ-fair, בינוני. הם בהחלט מראים שבכל הרמות, הדגש המרכזי שמביא לשיפור הוא הדגש בתהליכי הלמידה. הם שמים דגש מאוד גדול על תהליכי למידה קולקטיביים; על כך שמעודדים שיתוף פעולה ועבודה משותפת של המורים. אלה הדברים שעליהם צריך לתגמל את המורים. הם מדברים, למשל, על כך שמורים יושבים יחד בתחילת השבוע ועוברים על מערכי השיעור והלימוד לשבוע הבא. הם מדברים על כך שבמערכות החינוך המשתפרות ביותר, מורים ותיקים הם אלה שחונכים, ומסייעים למורים צעירים יותר. על כך שיש לתגמל. אני יודעת שיש היום נטייה גדולה לעסוק בנושא של התגמול תמורת הפרמטרים, ובכל זאת, הייתי מאוד מאוד מבקשת שתשקול, לפחות, לעשות פיילוטים של כיווני חשיבה אחרים, שבהם יתגמלו מורים לא רק על אותם פרמטרים מדידים אלא על העבודה שהם עושים, ההכשרות שהם מעבירים, החונכות של המורים הבכירים למורים הצעירים, העובדה שהם משקיעים בשמירות בהפסקות, במתן בחינות בעל-פה, ולבחון את האפשרויות האלה, כי אני חושבת שיכול להיות שנגלה שהדברים האלה מייצרים לנו חינוך הרבה יותר טוב והרבה יותר נכון, ומתגמלים באמת את המורה הטוב, ולא מצמצמים את זה לכמה פרמטרים, שעם כל התחכום שיהיה אני חושבת שאף פעם לא יכסו את המהות של המורה הטוב. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> גם לי, מאוד. מכובדי השר, בבקשה. תודה, חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, התשובה שלי תהיה תשובה משלימה, מאחר שלאותו נושא ממש התייחסתי קודם בשאילתא של חברת הכנסת זוארץ, ולכן לא אחזור על מה שכבר אמרתי, אני רק אעיר כמה הערות קצרות. א. אין תליית שכר בעניין הזה, כי השכר ששופר דרמטית ב"עוז לתמורה" קיים, ומדובר בתגמול שהוא בונוס; שנית, אי-אפשר לדון בנושא הזה בלי שיודעים מה הפרמטרים, ולכן כל הדיון שמתקיים בימים האלה הוא, איך אומרים בשפה של ה"קופה-אמריקה"? ב"אופסייד", בנבדל. חלק מהפרמטרים שאת ציינת, הם פרמטרים שדומים להם יהיו, וחלקם הם לא מדידים. אם תסתכלי על מודל ההערכה ב"אופק חדש" את תראי שיש פרמטרים בהחלט לא מדידים. זה לא אותו דבר חטיבה עליונה ובית-ספר יסודי, אבל ודאי שלא כל הפרמטרים יהיו מדידים. מה שחשוב, את אמרת: המורה הטוב זה דבר מורכב, ואני מסכים. אבל אני קובע שאת המורה הטוב צריך לתגמל. אני קובע שמוסדות שאין בהם תגמול דיפרנציאלי הם מוסדות שדינם להיות בצד הזה של הגרף, והיום גם מוסדות להשכלה גבוהה שלא נוקטים את זה מפסידים כוחות טובים למוסדות אחרים. אני לא מאמין בשיטה שמתגמלת אותו דבר את הרעים ואת החזקים. להיפך, ההסכם הוא טוב כי הוא הלך צעד בכיוון הזה, אבל אם הייתי יכול להכניס מרכיב יותר חזק של תגמול דיפרנציאלי, הייתי הולך על מרכיב יותר חזק. ובסופו של יום, כששני ארגוני המורים, כל אחד בהסכם שלו, הסכימו לעיקרון הזה, שקשור בהערכת מורים, אני חושב שבאמת צריך לתת לזה אשראי, צריך לתת למערכת לעבוד, לגבש מודל, לגבש מודל בשיקול דעת, אבל להאמין שגם עשינו צעד מאוד מאוד חשוב, שכל שר חינוך בכל מדינה מתקדמת שאני פוגש – זה השיח היום. השיח הוא לא רק שיח על הישגים, הוא כמובן גם שיח על הישגים אבל הוא שיח על יכולת הערכה בכלל ויכולת לתגמול דיפרנציאלי. חלק מהדברים, למשל אם המורה הוא טוב או לא טוב בתחום הידע, הארץ סערה כשפרסמו את התוצאות של בחינות התמקצעות למורים בחשבון לגילאי בתי-הספר היסודי. אנחנו רוצים שבקיאות בתחום הידע תהיה רלוונטית? כן, בטח שאנחנו רוצים. האם אנחנו חושבים שזה צריך להיות מרכיב? אנחנו חושבים שזה צריך להיות מרכיב, ואני נותן את זה רק כדוגמה. גם חלק מהנושאים שאת ציינת, של מורה כחלק מקהילה בית-ספרית, אלה גם נושאים חשובים. לכן, תהיה עבודה רצינית. אני מאוד סומך על הרשות הארצית למדידה והערכה. אנחנו מקיימים דיאלוג עם הגורמים הרלוונטיים, והיא תגיע למודל שקול וטוב, ובסופו של דבר אנחנו נתברך בכך שהעיקרון הזה נכנס להסכם ומיושם אצלנו במערכת החינוך. <עינת וילף (העצמאות):> הנושא הזה לא ב"אופסייד" כי דווקא עכשיו – – – לכן חשוב – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני לא נגד הדיון. אני בעד – העלית את הנושא הזה, אני חושב שזה חשוב. אני חושב שחלק מהדיון, כפי שאני שומע אותו, בכלל לא קשור למודל שיהיה בסוף היום, ופשוט ממציאים איזו תיאוריה בשביל להילחם בזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני השר, מה אתה מציע? <שר החינוך גדעון סער:> כל הצעה שמקובלת על המציעה מקובלת עלי. אנחנו בסך הכול הצגנו את "עוז לתמורה" השבוע או בשבוע שעבר בוועדת החינוך – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – – <עינת וילף (העצמאות):> דקה, אני רק רוצה להגיד עוד דבר. העובדה שבתי-ספר שאין בהם תגמול דיפרנציאלי לא מתקדמים – לא נגזר מזה בהכרח שאם עושים תגמול דיפרנציאלי שלא בנוי היטב, הוא לא יכול להזיק יותר מאשר להועיל. זה לא בהכרח – – – <שר החינוך גדעון סער:> כל דבר שלא נעשה היטב הוא מזיק. לזה אני מסכים. <עינת וילף (העצמאות):> לכן חשוב הדיון. מבחינתי סיימתי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז את מסתפקת? <עינת וילף (העצמאות):> בשלב זה כן. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מזמינה עכשיו את חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, למסור הודעה. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן כמה הודעות מטעם ועדת הכנסת. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכלכלה: מטעם סיעת העבודה – חבר הכנסת אחמד טיבי יכהן כממלא-מקום קבוע במקומו של חבר הכנסת אבישי ברוורמן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – מטעם סיעת העבודה – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון, כן, יש כאן – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – כלכלה – – – <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, ג' בתמוז התשע"א, 5 ביולי 2011, כי הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, מ/598, תידון בוועדה משותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה. הוועדה תהיה בת 12 חברים, שישה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – חברי הכנסת ציון פיניאן, פניה קירשנבאום, אורי מקלב, יעקב אדרי, ניצן הורוביץ ודב חנין; מטעם ועדת הכלכלה – חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן, חמד עמאר, יצחק וקנין, דוד אזולאי, עמיר פרץ ואלי אפללו. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> החלק הבא של ההודעה, גברתי היושבת-ראש, מחייב הצבעה. חברי כנסת אלה ישמשו ממלאי-מקום קבועים של חברים מסיעתם: חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברי כנסת אלה ישמשו ממלאי-מקום קבועים של חברי הכנסת דוד אזולאי ויצחק וקנין מסיעת ש"ס: ממלאי-המקום הם חבר הכנסת אופיר אקוניס וחבר הכנסת דני דנון. אני מבקש את אישור הכנסת למרכיב הזה, האחרון, של ההצעה. <מאיר שטרית (קדימה):> מי ממלא-מקום של ממלא-המקום? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> זה בפעם הבאה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה כדי שנזרז את התהליכים, ולא יגידו שאחד מהחברים אינו נוכח ולכן צריך להמתין. אנחנו נעבור להצבעה על החלק הטעון הצבעה בהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> התוצאות: בעד – 8, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני מודיעה שהחלק הטעון הצבעה עבר. <הצעה לסדר-היום> <גני-הילדים ביישובים הערביים> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא בסדר-היום, הצעה לסדר-היום מס' 5816, בנושא: גני-הילדים ביישובים הערביים, של חבר הכנסת אחמד טיבי. מובן שעל ההצעה הזאת יענה שר החינוך גדעון סער. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, הצעתי לסדר-היום היא בנושא גני-ילדים, בעיקר באזור המשולש, גני-ילדים ביישובים הערביים. דנו בנושא הזה בוועדת החינוך יותר מפעם אחת, והנושא הזה עולה באופן תדיר על שולחנה של הכנסת. העובדה שהנושא עולה שוב ושוב מראה שיש מחסור, שיש פגם, שיש צורך, ושאנשים סובלים, משפחות סובלות, ילדים. הזעקה הזאת של אנשים, בעיקר מאזור המשולש, וחלקם הגיעו כאן לכנסת לפני כמה חודשים – ראשי מועצות, אנשי חינוך, עמותות, למשל עמותת "אלטופולה אלג'מילה" מאזור המשולש, טייבה בעיקר, כדי להשמיע קול זעקה על אלפי התלמידים שנמצאים כמעט ללא מסגרת, או במסגרת שהיא לא ממלכתית, לא מוכרת, ללא תנאי סף נדרשים כדי שהמסגרת החינוכית של הילדים האלה בגיל שלוש וארבע תהיה מסגרת מתאימה. אזור המשולש במיוחד, אדוני השר, סובל. הוא בעיקר סובל לפעמים מהביטוי "קרבתו למרכז". בגלל הביטוי הזה, "קרבתו למרכז", הוא נעדר מתוכניות רבות, תוכניות תמיכה ממשלתיות. הוא אפילו לא קיים בהגדרה – יש משרד שקוראים לו המשרד לפיתוח הנגב והגליל. כשאתה בא לבקש משהו דומה ליישובים הערביים באזור המשולש, אומר לך השר סילבן שלום: זה לא בתחומי; ובצדק, כי זה מוגדר פיתוח הנגב והגליל, ועל-פי רוב, לפעמים, אפילו פיתוח הגליל מדלג על יישובים מסוימים. יש מאפייני מצוקה ליישובי המשולש. ראשית, אדוני היושב-ראש, בתשתיות – כבישים, מערכות כבישים, מים, מחסור בחדרי לימוד, אלפי חדרי לימוד, גני-ילדים לגיל הרך, היעדר תעסוקה, לשכות של המוסד לביטוח לאומי, שירותי ממשלה. יש רושם שמדובר בכמה קטגוריות: עולם ראשון, עולם שני ועולם שלישי, והמשולש, שזה באשכול הנמוך ביותר, שהוא מתחת לשלוש הקטגוריות הבין-לאומיות האלה. לילדים בגיל שלוש וארבע באזור המשולש, אדוני השר, מגיע חוק חינוך חובה, עם כל המשתמע מכך. החשיבות היא גם באבחון המוקדם, בצרכים המיוחדים, בהתמקצעות, בהישגים, במצב הבריאותי. הדברים האלה ניתנים לילדים מסוימים במדינת ישראל, ולא ניתנים ליישובים במשולש, לא לכפר-ברא, לא לזמר, לא לבאקה-ג'ת, לא לכפר-קאסם, לא לטייבה, לא לטירה, לא לג'לג'וליה, לא למאסר, לא לאום-אל-קטף, קלנסואה ואחרים. סך כל הילדים, אדוני היושב-ראש, אם נפרט את המספרים במשולש בגיל שלוש וארבע, הוא 7,269, מתוכם 4,046 ילדים נמצאים בגנים פרטיים, ויש 3,223 ילדים ללא מסגרת. בטייבה, ביישוב שלי, יש 1,793 ילדים בגיל שלוש וארבע, מתוכם 700 נמצאים בגנים פרטיים וכ-1,100 ללא מסגרת. בכפר-קרע – 686, אפס בגנים ציבוריים, 130 בגנים פרטיים, 556 ללא מסגרת. טירה, כפר-ברא, ג'לג'וליה ואחרים באותו מצב. אני רוצה את הקשבתך, אדוני השר, כי זה נושא חשוב והקשבתך חשובה. לכן, הדרישה היא להחיל את החוק. החוק כבר התקבל בשנים עברו. הממשלה תמיד רוצה להחיל ודוחה בעשור, בשנים רבות, והילדים האלה נשארים ללא מסגרת. באזור המשולש יש שמות – שמות בומבסטיים. למשל אומרים לך: אזור התעשייה בטייבה. אם ב-OECD יקשיבו למשלחת שפעם ממשלת ישראל שלחה לשם, יגידו להם: יש אזורי תעשייה, אחד מהם אזור התעשייה בטייבה. הם יחשבו שיש שם היי-טק, שיש שם אזור תעשייה עם מבנים מודרניים, אבל לא כך הוא המצב. המצב הוא כמו עולם שלישי, כמו אחרי מלחמה, מבחינת תשתיות. הם סובלים פעם, פעמיים ושלוש גם בגלל שהם באזור המרכז, גם בגלל מה שאמרתי על משרדים מיניסטריוניים מסוימים, שפועלים בנגב ובגליל ומדלגים, אומרים: זה לא בתחום סמכותנו. ביישוב שלי, כאשר אתה צריך שירות מחברת "בזק", עד שאתה מקבל אותו, למשל באזור התעשייה, לקח זמן, לקח מאמץ, לקח צורך להביא ועדת כלכלה לאזור כדי לתקן בעיה קשה שהיתה בארון סעף בגלל שרפה שהיתה במקום. אדוני היושב-ראש, גם ועדת החינוך וגם – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אה, גברתי היושבת-ראש. דווקא במקרה זה באופן מיוחד. אני מודה לך, חבר הכנסת עפו אגבאריה. תמיד יש העניין שאנחנו עושים, אנחנו עושים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – יושב-ראש ליושבת-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כשאני מתעמק בנתונים הקשים אני מאבד חושים נורמליים. גברתי היושבת-ראש, מה חשוב במסגרת הזאת של גני-ילדים? רציפות בלימודים ותעסוקת נשים. כאשר אין מסגרת לילדים האלה, האמא לא יכולה לצאת לעבודה. כל הזמן מדברים אתנו על תעסוקת נשים. ראש הממשלה אפילו אמר: קודם אני אעשה את האשכולות האלה, אכניס אותם, אמצא, אתגמל, אתקצב את גילאי שלוש וארבע, וזה יעזור לתעסוקת נשים. הוא אמר, הוא אמר את זה כאן. נו, מישהו יישם את זה? אף אחד לא יישם את זה. גברתי היושבת-ראש, גם העלות של גנים פרטיים היא קשה למשפחות האלה. גם האמא לא עובדת, גם משפחות מתחת לקו העוני, 400, 500 שקלים בחודש. לא קל למשפחה לשלם לגן פרטי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זאת העלות של גן פרטי באזור? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> באזור הזה, כן, חלק מהגנים. חלק מהגנים האלה לא עומדים בתנאי הסף של מערכת החינוך ולא תמיד כדאי לשלוח את הילד לשם, אבל זאת המסגרת היחידה, כי החוק לא הוחל. יש הבטחות. כל יישובי המשולש הם באשכול הזה, מתחת לאשכול 3. הגיע הזמן להחיל את זה על האשכול הזה, כדי שהיישובים שהזכרתי באזור המשולש – ושהאוכלוסייה, הקהילה, פרנסיה, העמותות שעוסקות ברווחת הילדים והמשפחה זועקים לסיוע ועזרה, לצורך לתת מסגרת. לכן, אדוני השר, אני פונה אליך כדי שתתערב ותפעל ליישום החוק על היישובים האלה. נכון, זה יעלה מאות מיליוני שקלים. תמיד אפשר לנייד בסעיפים תקציביים, גם תוך כדי השנתיים של תקציב. אני מכיר אותך. כשאתה רוצה להזיז דברים, אדוני, אתה עושה זאת. אתה מיירט מטרה. תראה את זה כמטרה. תראה את זה כמטרה חינוכית, חברתית, רווחתית, של יישובים שסובלים. אם המדינה לא מקיימת את הבטחותיה בנושאים הבסיסיים האלה, האלמנטריים, אז הזעקה תמשיך להיות מושמעת והכאב והמצוקה של המשפחות האלה ימשיכו להיות כאן. אני, בנוסף לזה, אשאל שאלה. אני בטוח שאדוני ירצה לענות עליה. שאלתי אותך לגבי רמדאן, שהולך ומתקרב, חודש הרמדאן, אדוני השר, לגבי הבחינות שיש באוניברסיטאות והתלמידים המוסלמים לא יכולים, יהיה להם מאוד קשה להיבחן בשעות הצום. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בתקופה הזאת בוא תנסה לצום כמה ימים ותיבחן לקראת שעה 16:00, למשל, או 15:00. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה צם גם בלילה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בלילה לא צמים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אפילו המליצו לתלמידים להביא אוכל של פחמימות שמתעכלות לאט, לכן אני לא חושבת שצום זה היה חלק מההמלצות של משרד החינוך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מה עם השתייה? נוזלים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוניברסיטת תל-אביב נקטה יוזמה ואמרה שהבחינות ייערכו מוקדם בבוקר ומי שנבחן בבחינה אחרי השעה 14:00 יקבל מועד ב'. זה באוניברסיטת תל-אביב. אני מבקש את התערבותך כדי ששאר האוניברסיטאות יתחשבו בחודש הרמדאן הקרב, לרווחת הסטודנטים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. <עינת וילף (העצמאות):> למה אתה לא מבקש להחיל על כל מדינת ישראל? למה רק ליישובים הערביים? שיהיה חינוך חינם לגיל הרך לכולם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכולם, אבל אמרתי הכי קשה זה ביישובים הערביים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת טיבי, באוניברסיטת חיפה לא מצאו פתרון? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בואו נקשיב לעמדתו של השר כאשר הוא משיב להצעה לסדר-היום. <שר החינוך גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא לא עושה טעויות של אחרים. <שר החינוך גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת טיבי צודק לגבי היעד והוא צודק לגבי התפיסה שהגעה ליעד צריכה להיות הדרגתית, דהיינו ללכת קודם לרשויות החלשות מבחינה סוציו-אקונומית. כשאני נכנסתי למשרד, הרשויות שהיו בגני-ילדים בסבסוד 3–4 מערכתי היו סוציו-אקונומית 1 ו-2. אני טיפלתי ולא היה לי לזה גיבוי תקציבי. זאת אומרת, הייתי צריך לקחת ממקומות אחרים וזה תמיד כואב. בסוציו-אקונומי 3 השנה – חבר הכנסת טיבי, אתה שומע? כי יכול להיות שאתה לא מעודכן בנושא הזה. השנה, סוציו-אקונומי 3 באזורי עדיפות לאומית מקבלים סבסוד בגני-ילדים, 3–4. אגב, רוב היישובים הם יישובים ערביים. זה כולל את צפת, את קריית-ארבע, דרום הר-חברון – שאני משוכנע שאתה מברך על צירופן. ובאותה עת, חבר הכנסת טיבי, זה כולל את אכסאל, טורעאן, יפיע, ריינה, דבורייה ועיר גדולה כמו שפרעם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מאוד מעודכן, אבל לא בכדי לא הזכרתי את היישובים האלה. זה 90% סבסוד. <שר החינוך גדעון סער:> קודם כול, יכולת לשבח, כי זה חדש, החל מהשנה, וזה לא היה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – לשבח את הסבסוד – – –? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הם באים בעסקת חבילה עם יישובים אחרים – – – אז גם זה וגם זה. <שר החינוך גדעון סער:> אם היית עם אינטגריטי, היית משבח את ההחלטה כולה. נהנים ממנה יהודים ונהנים ממנה ערבים, אבל כולם ילדים ולכולם זה מגיע. אבל גם אם לא היית הגון, היית צריך לשבח לפחות את אלה שאתה מצדד בהם, אבל גם את זה לא עשית, וזה מצער. זה מצער, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הזכרתי את מה שלא עשיתם. <שר החינוך גדעון סער:> עכשיו אני אגיד לך, יתירה מכך. בשנה הבאה אנחנו מתחילים להכניס סוציו-אקונומי 3 שאינו באזורי עדיפות לאומית – שאינו באזורי עדיפות לאומית – באופן הדרגתי על פני שלוש שנים, וזה רלוונטי לחלק מהרשויות שאתה הזכרת: כפר-ברא, טייבה, ג'לג'וליה, אבו-גוש, כפר-קאסם, באופן הדרגתי במשך שלוש שנים, כי לא נוספו לי מקורות תקציביים מהאוצר ליישום של זה. כמובן, עיגון ההטבה שתקפה לגבי העיר בית-שמש, שזאת גם עיר שהיא סוציו-אקונומי 3. בקיצור, לקחנו קריטריון והתחלנו. הם יישובים שיסובסדו 80% בתום שלוש השנים. העיר בית-שמש, מכוח החלטות של העבר, נהנית מההטבה הזאת והיא תישאר, אבל אנחנו נעשה השוואה לגבי היישובים האלה. עכשיו אתה מדבר על לכלול את היישובים באשכול 4 בצו. זה דבר שככל הנראה, לצערי, אני מתקשה לראות כיצד אני אצליח בתקופת כהונתי. העלות השנתית שלו היא כ-130 מיליון שקלים, ואני מסכים שהדבר הזה בהחלט צריך להתבצע. קודם כול, אם אני הייתי הולך, הייתי קודם כול הולך לצפון, דרום, אותם יישובים ביהודה ושומרון שנכללים. זאת אומרת, אזורי עדיפות לאומית. שלב ב', סוציו-אקונומי 4 – בדיוק מה שעשיתי עכשיו לגבי סוציו-אקונומי 3 – אבל כרגע אין לי תקציב לזה. גם מה שאנחנו עושים לגבי סוציו-אקונומי 3 היה כרוך בהסטות תקציביות מדברים שכולם דברים חשובים שנעשים במשרד החינוך. ככל שתהיה לי אפשרות, ובוודאי כשנגיע לדיוני התקציב הבא, בין אם זה יהיה חד-שנתי 2013, בין אם זה יהיה תקציב דו-שנתי שוב, 2013–2014 – ובהנחה, שאני משוכנע שאתה מצדד בה, שהממשלה הנוכחית תאריך ימים ולפיכך אני אנהל את השיחות האלה על תקציב 2013 – אני אעלה את הסוגיה הזאת, בין הרבה מאוד דברים שאני אבקש לגביהם תקציב. מן הסתם, לחלק אני אקבל ולרוב אני לא אקבל, אבל זה בהחלט בין הדברים החשובים, כי אנחנו יודעים מה החשיבות של הגיל הרך ואנחנו יודעים שבהיעדר סבסוד יש משפחות שלא שולחות את הילדים בגיל הזה, ואין שום ספק שהשאלה אם הילד היה במסגרת של הגיל הרך, בגן-ילדים, יש לה גם השפעה על סיכויי ההצלחה אחרי זה, כשהוא מגיע לכיתה א' וכשהוא מגיע לבית-הספר היסודי. בהחלט בין המטרות שלנו. אנחנו מתקדמים בהן, אנחנו מתקדמים בהן בקצב שאולי היה אפשר – זאת אומרת, ברמה התיאורטית היה אפשר יותר מהר, אבל אין לנו המשאבים להתקדמות יותר מהירה ממה שאנחנו מבצעים כרגע. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. מה מציע השר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ועדת החינוך, ברשותך. <שר החינוך גדעון סער:> מקובל עלי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפני שנעבור להצבעה, יש הבעת עמדה של חבר הכנסת מאיר שטרית. מהצד בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר החינוך וחבר הכנסת המציע, אני מבקש להאיר זווית אחת ביחס לגני-ילדים במגזר הערבי. הדבר הובא לידיעתי בצורה הכי קרובה, בהיותי שר חינוך תקופה קצרה, שישה חודשים או שבעה חודשים לפני הבחירות. מסתבר, אדוני שר החינוך, שבהרבה מאוד יישובים ערביים רוב הגנים הם כבר לא ממלכתיים. הם לא תחת משרד החינוך, אלא גנים פרטיים, שמנוהלים בדרך כלל בתנאים לא הכי טובים שבעולם. רוב גני-הילדים הממלכתיים, לצערי, אדוני השר, נסגרו. הדבר הזה הוא מאוד בעייתי, ומי שהעלו בפני את הסוגיה הזו היו דווקא ראשי הערים הערביות, שהייתי אתם בקשר מאוד טוב. תמיד עולה שאלה כמובן, אדוני היושב-ראש, גם על-ידי אותם ראשי ערים – הם באו בעצם בבקשת עזרה ואמרו: תעזור, כיוון שבמצב הנוכחי אין לנו שליטה על מה שקורה בגנים, כי מי שמכתיב את תוכנית החינוך שם, לעתים זו התנועה האסלאמית, שיוצרת בגנים חינוך אחר לגמרי ממה שהמדינה התכוונה לו. אני יודע שזה יוצר בעיה למשרד החינוך, מכיוון שאם לא נותנים אישור לגנים פרטיים – ואני מאמין ששר החינוך תומך בקו הזה – ולבתי-ספר פרטיים, ואני באותה עמדה יחד אתו בעניין הזה, אז יצטרכו גם לא לתת אישורים לאחרים. אבל הבעיה הזו מחייבת טיפול, כי בינתיים אנחנו מאבדים את החינוך הממלכתי. לכן ביקשתי להאיר את הנקודה הזאת, אדוני. אין לי שום דבר נגד ההצעה לסדר שלך, אני תומך בה, אבל רציתי להאיר את הנקודה הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <שר החינוך גדעון סער:> ברשות היושב-ראש, אתייחס לדברים, שהם דברים חשובים. א. אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת. אני תיקנתי פעמיים את התקנות כדי לאפשר שיקולים של טובת החינוך הרשמי בבקשות של בתי-ספר מוכר שאינו רשמי וגני-ילדים, כך שזה יהיה שיקול לגיטימי גם באי-מתן רשיון. לכן היום הרבה יותר קפוצה היד בפתיחת גם גני-ילדים פרטיים במגזר הערבי – אנחנו מודעים לזה – וגם בוודאי זירוז של בינוי של כיתות גן בחינוך רשמי. אבל חלק מהבעיה, שרשויות מקומיות במגזר הערבי הרבה מאוד פעמים מעודדות את זה מטעמים שונים ומגוונים – אידיאולוגיים או כלכליים או חמולתיים. הן גם מסירות בזה את האחריות שלהן וגם מישהו יכול לעשות ביזנס טוב על הגב של הילדים. לכן, זה דבר מאוד-מאוד מורכב. אנחנו נוקטים צעדים, אנחנו גם, במקרים המתאימים, הולכים לבתי-משפט, נאבקים בזה. יש עכשיו ויכוח משפטי אצל היועץ המשפטי לממשלה באחת השאלות המשפטיות שקשורות לזה. מה שאני יכול לעשות להגנה על החינוך אני משתדל לעשות, ואני חושב שהמקום הכי חשוב בהקשר כזה הוא בדיוק המקום שאתה העלית – גני-הילדים במגזר הערבי. ומי שסובל מזה, אדוני היושב-ראש, זה ילדים שמגיעים לכיתה א' ללא מיומנויות יסוד. <קריאה:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> נכון. ואחרי זה אנחנו יודעים שזה הגיל הכי קריטי. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, יש לי הערה, ואתה אולי נגעת בזה והיטבת להסביר את זה, בקשר לאנשים שמקבלים איזשהו רישוי לפתוח גני-ילדים וכנראה עושים מזה ביזנס. אני פשוט רוצה להגיד שיש במדינת ישראל חוק ביטוח בריאות ממלכתי ויש חוק חינוך ממלכתי. לא מזמן היתה לנו ישיבה בוועדת הבריאות, וביקשנו שבריאות התלמיד תחזור להיות ממלכתית ולא להפריט את זה ולתת את זה לגורמים פרטיים, כי התוצאות, אנחנו רואים אותן. לצערי, אני רוצה גם לעשות את ההשוואה הזו, שגם קיים החינוך הפרטי, שהולך – כמו שאתה אמרת ואני מסכים אתך, באמת יש אנשים שאולי ממניעים חמולתיים, או אפילו עירוני, עיריות, או אנשים כאלה שרוצים לעשות מזה ביזנס ועושים את זה. אבל מדוע משרד החינוך נותן את האישורים האלה ולא מחזיר את התלמידים האלה, ובמיוחד הכיתות הכי התחלתיות, גני-ילדים, למערכת החינוך הממלכתית? בבקשה, אם אפשר לעשות את זה, להחזיר את זה, כי נראה תוצאות אחרות בהרבה מאלה שאנחנו רואים היום. <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת אגבאריה, זה מה שאנחנו עושים. אני אומר, היד היום קפוצה במתן אישורים. לפעמים אנחנו לא נותנים אישור, ואותו מוסד הולך לוועדת ערר והולך לבית-משפט ולא מתקבלת העמדה שלנו; לפעמים יש שיקולים לחרוג, מקום שאין מענה בחינוך ציבורי, אבל בסך הכול אנחנו מתמודדים עם התופעה. הלוואי, הלוואי שגם הרשויות המקומיות במגזר הערבי היו מחליטות להיאבק בתופעה. אני מבטיח לך שיד אחת היינו מצליחים להתמודד עם זה. אבל הרבה פעמים, לצערי, זה לא ככה, ורשות מקומית פונה למשרד הפנים, או שיש איזו בעיה של רישום או עושים איזה דבר כזה או אחר ומקדמים את האג'נדה הזאת, ולפעמים אפילו באופן שהוא בהתחלה לא פורמלי או לא חוקי ואחר כך באים ובדיעבד מבקשים תקצוב. היום המדיניות שלנו היא להתעמת עם התופעה הזאת. מה מידת ההצלחה? אני מניח שהצלחנו להוריד את הגרף. האם הצלחנו לגמרי לגמור עם זה? לא, אבל אני חושב שהיום, אם יעשו בדיקה כמה רשיונות לגני-ילדים פרטיים התקבלו – זה ירד מאוד. צריך גם לקחת בחשבון שהפיקוח על הגנים הפרטיים כמעט לא קיים, הוא תיאורטי בלבד. זאת אומרת, זה גם תהליך שהוא אולי של רישוי, אבל בפועל פיקוח ברמה הפדגוגית, ברמה המקצועית, לא קיים. לכן אני גם אומר להורים למגזר הערבי: אל תשלחו את הילדים לגנים הפרטיים האלה. יכול להיות שזה אפילו יותר זול בקצת, אבל הנזק שנגרם לילד הוא הרבה יותר גדול. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני נדמה לי בתשובתו אלי אמר שתהיה הכנסה הדרגתית במשך שלוש שנים – – – <שר החינוך גדעון סער:> של אותם יישובים, סוציו-אקונומי 3 שאינם באזורי עדיפות לאומית, כי כל היישובים שהם באזורי עדיפות לאומית סוציו-אקונומי 3 נכנסו השנה. מהשנה הבאה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אלה שאינם. <שר החינוך גדעון סער:> נכון שהם לא באזורי עדיפות לאומית, כמו – הזכרת – טייבה וכפר-ברא. הם ייכנסו בשלוש פעימות. אם השנה הבאה זה תשע"ב, בתשע"ד הם יסובסדו ב-80%. אני לא זוכר מה המדרגה של השנה הבאה ומה המדרגה של תשע"ג. במדרגה השלישית זה יהיה 80%. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לאדוני. אנחנו עוברים להצבעה. <שר החינוך גדעון סער:> אני חושב שהעלית סוגיה רצינית וחשובה מאוד, מכיוון שכל הנקודה הזאת של הגיל הרך היא נקודה מרכזית, ובעולם מבינים היום יותר ויותר שהיא הכי מכרעת בכל שלבי החינוך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לאדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד ועדה, מי שנגד הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה של חבר הכנסת טיבי לוועדת החינוך להמשך דיון. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103) (התנאים להעברת רשיון רכב), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/389).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא, שהוא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התנאים להעברת רשיון רכב), של חבר הכנסת גדעון עזרא. בבקשה, אדוני. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מדבר על הצעת חוק שחוברה על-ידי כ-20 חברי כנסת, ואנחנו מביאים אותה היום לקריאה ראשונה אחרי שהיא עברה בקריאה טרומית. אני לא ידעתי את הדברים, אבל כל אדם שרוכש רכב ישן, אם הוא רוצה להיות בטוח שהרכב הזה משוחרר, הוא צריך לעשות שני דברים. אחד – במשרד התחבורה נותנים לו הודעה שהרכב איננו מעוקל וזה חשוב, אבל האנשים לא יודעים שהרכב הזה יכול להיות ממושכן ולכן יהיו לו בעיות. נכון להיום, מי שחושב ויודע על הכוונה למשכן רכב, יש לו שתי אפשרויות – לגשת למשרד הדואר ולשלם 98 שקלים על מנת לקבל את האישור שהרכב איננו ממושכן, או שהוא פונה למשרד המשפטים ותמורת 28, 29 שקלים הוא מקבל את האישור. ממשלת ישראל דנה בנושא הזה, אני מקריא עכשיו את ההחלטה של ממשלת ישראל ושלנו, מה עתיד לקרות עם הנושא הזה. ובכן, הממשלה קודם כול חושבת שצריך לתקן את המצב כפי שהוא היום, בעיקר בנושא המשכון. בתחילת 2013 משרד התחבורה ומשרד המשפטים יפעילו את החוק הזה, שבינתיים יעבור לקריאה שנייה ושלישית, יפעילו את החוק הזה, כאשר צריך להתארגן לצורך הכנת החוק הזה. אני מאוד מקווה, והם מקווים, שאדם שילך למשרד התחבורה יוכל לקבל בעת ובעונה אחת אישור – לעיקול ולמשכון. אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת להעביר בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת גדעון עזרא. רשימת הדוברים: ישראל אייכלר – לא נמצא. נסים זאב, אם הוא רוצה. מאיר שטרית גם. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך את חבר הכנסת גדעון עזרא, זו הצעת חוק מאוד חשובה. כולנו יודעים את הרמאות במכירת הרכב, שדקה לפני העיקול – קודם כול מוכרים את זה. נתקלנו לא אחת שהרכב נמכר, אפילו קיבלו אישור ממשרד הדואר שזה לא מעוקל והכול בסדר, ואחרי שבוע הקונה כבר קיבל את כל הכסף – סליחה, המוכר בעצם קיבל, ובסופו של דבר הקונה נמצא עם הלשון בחוץ, הרכב מעוקל, הוא לא יודע לאן לפנות, למי לפנות ואין מי שיכול להגן עליו. מה בעצם הצעת החוק אומרת? גדעון, מעבר לזה שדיברת בהצעת החוק, ובצדק, שזה הרבה יותר זול כאשר משרד התחבורה עושה את זה מאשר הקונה – דיברת גם על העלויות, אני ראיתי. <גדעון עזרא (קדימה):> על העיקול, לא. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא על העיקול. יש עלות, כשהקונה עצמו צריך לבדוק ולקבל את כל הממצאים עולה לו כסף לברר – יש עיקול, אין עיקול. <גדעון עזרא (קדימה):> על המשכון, לעיקול אין צורך. <נסים זאב (ש"ס):> המשכון. אבל אם משרד התחבורה עושה את זה, בתוך זה שהוא כבר עושה את ההעברה הוא מביא את הממצאים, וזה מחובתו להביא את הממצאים – אני חושב שהדבר הזה הוא כן נכון, הוא כן ראוי. אגב, אני זוכר ששנים אנשים התלוננו בעניין הזה, שקנו רכבים, ובסופו של דבר עמדו, הייתי אומר עם הלשון בחוץ, איך אומרים. הרכב בעצם לא היה שלהם, ושילמו עליו, ואין מה לעשות כי הרכב כבר, איך אומרים, ברמאות, הייתי אומר, נמכר להם. לכן הצעת החוק היא מאוד חשובה, היא מאוד ראויה, ואני מברך את היוזם מר גדעון עזרא. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, אחרון הדוברים. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמחתי להצטרף להצעת החוק הזאת של גדעון עזרא, שהוא יזם, היוזם של הצעת החוק, ואני תומך בה בכל לבי. אני רוצה לומר, אגב, שיש ללכת עוד צעד אחד קדימה בכיוון הזה, בנוסף למה שגדעון עכשיו מצליח לעשות בקריאה הראשונה. אני רוצה לומר, גם בהיותי שר התחבורה בזמנו, הבעיה עלתה בפני ואני תמכתי בהצעה. לצערי לא השלמנו את המהלך ועדיין הוא פתוח, ואני רוצה להסביר במה מדובר. מעבר לעניין של אגרות, ומעבר לעניין של העיקולים שיש על הרכב, אחת הבעיות של קונה רכב זה לדעת באמת את עברו של הרכב, כמה קילומטרז' הוא עשה באמת, איזה טיפולים הוא קיבל וכן הלאה. המדינה לא יכולה לעשות את זה, אז באו קבוצה של חבר'ה צעירים למשרד התחבורה וביקשו להקים מאגר שירשום – הם יעברו בכל המוסכים בארץ, ירשמו את כל הרכבים במאגר אינטרנטי, שכל מי שירצה יוכל להיכנס אליו תמורת אגרה קטנה, לבדוק כל רכב שהוא קונה, מה באמת גורלו של הרכב הזה: מה הוא עבר, האם עבר תאונה, האם עבר תיקון, כדי לתת לאנשים יותר ביטחון כשקונים רכב משומש. אני תמכתי בהם וגם נתתי הנחיה למשרד לתמוך בהם. לצערי, הכנסת התפזרה לפני כן, לפני שהמהלך הזה הושלם, ומאז, לצערי, הדבר הזה לא התקדם. אני יודע שהם הקימו באופן פרטי מאגר קטן, אבל אני חושב שהמדינה, ומשרד התחבורה ראוי שישתף פעולה עם החבר'ה האלה. ואחרי שיוקם מאגר כזה, שייתן תמונה על עברו של הרכב – זה לא עולה כסף, אפשר לעשות את זה באופן פרטי על-ידי חברה, אם צריך שהמדינה תעשה מכרז לחברה פרטית שתקים את הדבר הזה, וייתנו שירות לתושבים תמורת אגרה קטנה. זה יהיה עוד צעד אחד בכיוון הזה שיקל על האנשים. אני מברך, כמובן, על הצעת החוק של גדעון עזרא. שמחתי להצטרף להצעה שלו ואני תומך בה בכל לבי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103) (התנאים להעברת רשיון רכב), התשע"א–2011 – קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103) (התנאים להעברת רשיון רכב), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/388).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, בתחילת דברי, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה למעמד הילד, חבר הכנסת זבולון אורלב, שקידם את הצעת החוק על אף הקשיים שנתקלנו בהם בדרך מצד הממשלה, ולא ויתר על המשך המאמץ להביא את החוק לקריאה ראשונה, ובעזרת השם גם להשלמתו לקריאה שנייה ושלישית. אדוני, מטרתה של הצעת החוק לפתור בעיה מאוד כואבת וקשה לזוגות פרודים. כידוע, היום, לצערנו, זה דבר שכיח, ואחוזים די ניכרים מהזוגות מתגרשים. בהיות הזוגות בעלי ילדים, הילדים האלה בדרך כלל ניתנים למשמורת לאחד ההורים. במצב הנוכחי בתי-המשפט לדיני משפחה, על-פי חוק הכשרות המשפטית היום, נוטים לתת כמעט באופן אוטומטי את אחזקת הילדים לידי האמא אם הילד הוא עד גיל שש – ואני לא בטוח, אגב, שזה נכון. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> כן. זה דבר שצריך אולי לדון בו מחדש ואולי לשנות את זה. הוקמה ועדת-שניט, והיא דנה בזה ארוכות. אבל בינתיים אותם הורים שנשארים ללא הילדים לא יודעים שום דבר על הילדים שלהם. אם האמא רוצה להשתמש בכלי הזה כדי למרר את חייו של אבא, היא בכלל יכולה לעבור לגור במקום אחר, האבא בכלל לא יודע מה קורה עם הילד שלו, איפה הוא נמצא ואיפה הוא לומד, איפה המסיבה שלו. הוא לא יודע מה קורה עם הילד שלו, הוא לא מקבל שום אינפורמציה עליו. אדוני, יש היום בחוק הקיים, חוק הכשרות המשפטית, אפשרות שאם ההורה פונה למוסד כלשהו שבו הילד לומד ומבקש לקבל את הדואר אליו, נגיד, אז ישלחו את הדואר. אדוני, הצעת החוק באה לתקן ולשפר את המצב הנוכחי, בכך שניצור שותפות בין שני ההורים לגבי עתיד הילדים שלהם. אדוני היושב-ראש, בעצם הצעת החוק אומרת, וזה מה שאנחנו מציעים בהצעת החוק, שאנחנו רוצים שפקיד הרישום במשרד הפנים, שהוא בעצם האיש שאחראי למענים ולכתובות של האנשים במדינת ישראל – ברגע שהורה פונה אליו ומבקש לרשום את המען שלו ככתובת שנייה לאותו ילד להורים פרודים, באופן אוטומטי פקיד הרישום יעביר את ההודעה הזאת לכל מי שמנוי בתוספת על-פי החוק, שזה כל מיני גופים מוסדיים מטעם המדינה, ואז, כשהם מוציאים דואר, הם יוציאו פעמיים – לא פעם אחת, אלא לשני ההורים ביחד. בדרך זו, יש תקווה שגם האבא של הילד יקבל את הפרטים שבדואר שמגיעים לגבי הילד שלו – יקבל אותם גם הוא הביתה וידע מה קורה עם הילד שלו ויוכל להיות שותף לגידול הילדים שלו ולהיות אתם בקשר. לכאורה, אין סיבה לאף אחד להתנגד לזה. אני מוכרח להגיד בצער רב שעלתה טענה של כל מיני אנשי משרד המשפטים ואנשים אחרים: לא. יש פה סכנה. מה קורה אם לגבי ילד כלשהו יש החלטת בית-משפט על הגבלת האפוטרופסות של ההורים שלו? אז אנחנו לא רוצים שידעו שהילד הזה – שהאבא שלו יקבל את האינפורמציה. על הבסיס הזה כאילו טענו: לא צריך לאשר את זה, כי אנחנו לא יודעים למי יש הגבלה משפטית ולא רוצים לחשוף למי יש הגבלה משפטית. שאלתי שאלת תם: כמה אנשים כאלה יש בחמש השנים האחרונות? אדוני, התשובה היתה מאוד מפתיעה: אמרו שיש חמישה מקרים. אז אמרתי להם: רבותי, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? מה זאת אומרת? בגלל חמישה מקרים של ילדים כאלה אתם מונעים מכל ההורים, עשרות ומאות אלפי הורים גרושים, לקבל אינפורמציה על הילדים שלהם? תמצאו פתרון. ראש הוועדה היה מאוד סובלני, ונתנו להם את כל הפגרה למצוא ניסוח מוסכם על משרד המשפטים ומשרד הרווחה. הצעתי דרך משלי ואמרתי: חברים, נחייב את בתי-המשפט בחוק שיוציאו הודעה לפקיד הרישום שיש הגבלה על פלוני אלמוני, ואז פקיד הרישום לא יוציא לאותו הורה הודעות. אמרו: פקיד הרישום לא יבין את ההודעה. אמרתי: אין לו מה להבין. יכתבו לו: יש הגבלה, והוא לא יוציא. הוא יפנה אל המנהל שלו וישאל אותו. היו כל מיני טיעוני סרק. היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, היה מאוד סובלני, ונתן להם זמן באמת את כל הפגרה. חזרנו אחרי הפגרה והסתבר שלא קרה כלום. <היו"ר יצחק וקנין:> ופקעה סבלנותו. <מאיר שטרית (קדימה):> חזרנו אחרי הפגרה ולא קרה כלום. הגענו לאותה נקודה, ל-square one, איפה שהתחלנו. ואז באמת היושב-ראש קצת התרגז, ובצדק, וגם אני, וחשבנו שצריך לשים לזה קץ. אדוני, מה שמוצע בהצעת החוק זה לא סוף הדרך – אני אומר את זה בפירוש. בהצעת החוק אנחנו מציעים באמת שהורה שיפנה לפקיד הרישום וייתן את הכתובת שלו כמען שני יירשם כמען שני, וכל הגופים הכתובים בתוספת יקבלו הודעות על כך, והם יצטרכו פעם בחודש – פקיד הרישום מוציא בעצם את הכתובות לכל אחד כזה, ואז כל מי שמנוי בתוספת יקבל את הדואר – יוציא דואר לשני ההורים יחד. אלא מה? בחוק הקיים היום יש מצב שהמון גופים אינם כלולים בתוספת. למשל, מוסדות חינוך לא כלולים בתוספת. זאת אומרת, אם הוא לא כלול בתוספת, ההורה לא יקבל מבית-הספר הודעה שלילד שלו יש מסיבת סיום, או שיש לו יום-הולדת בגן, או שיש הזמנה למישהו, או שמזמינים את ההורים לשיחה, לאספת הורים. האבא רוצה להיות בקשר עם הילד. אני חושב שזה טוב לילד שהאבא, ולא רק האמא, יהיה בקשר אתו. זה טוב ששני ההורים יהיו בקשר עם הילד הזה. לכן – למשל, מוסדות חינוך לא כלולים בתוספת. אנחנו כן מעוניינים שהם יהיו כלולים בתוספת. אדוני, ההצעה שלנו יותר מרחיקת לכת – ואנחנו עוד לא הגענו לשם – היא שבעצם לא צריך להודיע למשרד הפנים שום דבר. מדוע? כי משרד הפנים יודע, ברישום שלו, מי ההורים הפרודים. אדוני היושב-ראש, ברישומים שלו, במרשם האוכלוסין, זה כתוב, אז למה צריך להודיע לו? למה באופן אוטומטי משרד הפנים לא יכתוב את הרשימה של שני ההורים הפרודים – לגבי הילדים, את שתי הכתובות ככתובת נוספת? אדוני, הנה, אני מודה שהייתי שר פנים. אילו היה מישהו מעלה את הבעיה בפני אז, בחמש דקות הייתי פותר אותה. הייתי נותן הוראה: אתם כן תרשמו, ונגמר העניין, היתה נגמרת הבעיה. אני בטוח שגם השר אלי ישי היה מסכים לזה אם הוא היה יודע את הפרטים על החוק הזה. אבל לא מערבים אותו באופן אישי. אם היה מגיע למשרדי דבר כזה, הייתי פותר את זה על המקום. איזו סיבה יש לטרטר את ההורים שיכתבו מכתב ושיגיעו ואם הם לא יודעים – למה לא לשלוח אוטומטית, אם האינפורמציה נמצאת אצל פקיד הרישום? אנחנו שואפים לשם, ולהגיע לכך שגם כל אותם מוסדות שכלולים היום בתוספת אכן ייכללו ושיקבלו כולם באמת הודעות על שני ההורים. אדוני, לדעתי – אני לא רוצה להלאות את הכנסת. יש לי פה, אתה רואה? תיק שלם של מכתבים של הורים גרושים מכל הארץ, מכתבים קורעי לב, על מנת הייסורים שהם עוברים מתוך רצון להיות מעורבים בחיי הילדים, ילדים שהם ילדו אותם ושהם גידלו אותם יחד עם האמא עד גיל מסוים ורוצים להיות שותפים למה שקורה להם. אנשים ממש בוכים על חוסר יכולתם להתמודד עם הסוגיה הזאת. מה עוד? זה יוצר סכסוכים מיותרים במשפחה, כי אם האמא יכולה להשתמש בכלי הזה, או אחד ההורים שאצלו המשמורת – לא האמא, אולי האבא, נגיד שאצלו המשמורת. אם הוא יכול להשתמש בכלי הזה כדי למרר את חייו של בן-זוג, אז הוא יעשה את זה. הרבה משתמשים פתאום בילד ככלי למרר את חייו של השני, הגרוש. למה? למה לא לתת אפשרות לשני ההורים להיות שותפים לגידול ילדיהם? זה טוב לכל הילדים. כל המוסדות שאני מכיר, כל העובדים הסוציאליים, המועצה למען הילד – כולם תומכים בכך, כי זה הגיוני ונכון לתת לילד דמות של שני הורים שמעורבים בגידולו. לכן, אדוני, זה מה שמציעה הצעת החוק. אני אודה לחברי הכנסת אם יתמכו בהצעה בקריאה ראשונה ויעבירו אותה חזרה לוועדה לזכויות הילד, כדי שנוכל להשלים אותה, בעזרת השם ובישועתו, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. ראשון הדוברים הוא ישראל אייכלר – נרשם לדיון; אני מבין שהוא איננו. חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת זבולון אורלב; יחתום את הדיון. אני נועל את הרשימה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא מאוד חשובה. יש בזה הרבה רגישות. בדרך כלל, כשיש משמורת משותפת – ואין הרבה מקרים כאלה – הנושא של הכתובת, חבר הכנסת שטרית, הוא לא אלמנט כל כך חשוב, כי יש פחות או יותר חלוקה. כמעט מחצית הילדים נמצאים פעם אצל האם ופעם אצל האב. אבל כשיש הסדרי ראייה בלבד והמשמורת היא אצל האם או אצל האב, ולא משנה מה בית-המשפט פסק, אז בגלל שאלה הסדרי ראייה, לפעמים הסדר ראייה הוא, הייתי אומר, מאוד מאוד מוגבל, דרך מרכז קשר, ואנחנו יודעים איך מגבילים, ופתאום האבא נהפך להיות איזה מסוכן, למרות שאנחנו יודעים שבמציאות ובאמת האב רוצה את הבן והבן אוהב את האב. אבל האכזריות, והייתי אומר עקימות הדעת של מי שמחליט בנושא הזה – ואני לא רוצה לפגוע פה באף אחד – ההחלטה היא לא נכונה, וצריך להיאבק הרבה פעמים, לפעמים אפילו שנים, כדי לשנות את ההחלטה הזאת שאבא יוכל לראות את הילד לא באותם אמצעים של מרכז קשר. עכשיו, אני רוצה לומר שהדבר הנכון ביותר, שהאבא הביולוגי – זו הזכות הבסיסית שלו לדעת מה בנו עושה, מה ילדו עושה, באיזה בית-ספר הוא נמצא, באיזה גן. האם מחליטה פתאום להעביר אותו לאיזה בית-ספר אחר. הוא אפילו לא מתמצא ואפילו לא מקבל מידע. אין לו שום זכות לדעת אפילו מה הרמה שלו, מה ההשכלה שלו, רק בגלל שהמשמורת היא אצל האם. זה דבר שבאמת – להחזיר את הזכות הבסיסית המינימלית של האב הביולוגי. בדרך כלל זה קורה אצל אבות. אצל האמהות – בית-המשפט נוטה שהילדים יהיו אצל האמהות. לכן, אני חושב שיש כאן תיקון של עוול היסטורי, הייתי אומר, ואולי לצמצם את מידת האכזריות שהיתה עד היום בנושא הזה. יישר כוח לחבר הכנסת שטרית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים – יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת זבולון אורלב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני וידידי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צדק חבר הכנסת מאיר שטרית, יוזם החוק, בנימוקים שהעלה כדי לשכנע את הכנסת לתמוך בקריאה הראשונה, אבל אני רוצה להוסיף עוד ממד אחד שאולי היה צריך להדגיש אותו, וזה תפקידי להדגיש אותו, שנקודת המוצא של הוועדה היא קודם כול טובת הילד. זה ברור שהחוק צריך להיות הוגן כלפי כל אחד מההורים. הוזכרה כאן ועדת-שניט – יש הדלפות – שכנראה הולכת לעשות מהפכה ולבטל את חזקת הילד הקטין, שהוא עובר למשמורת אוטומטית לאמא. יהיו על זה עוד הרבה מחלוקות, ואני מניח שהוועדה עוד תדון בכך ארוכות. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה מציע שנגיש את החוק לוועדה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אינני יודע, יש שם מחלוקת קשה מאוד, וכל שבוע אומרים: בשבוע הבא יחתמו, אבל היא בוודאי ועדה שתעורר פולמוס, כי היא משנה סדרי בראשית, הוועדה הזאת. אבל צריך לומר בעניין החוק שיזם חבר הכנסת מאיר שטרית – וצריך לברך אותו על כך – זה קודם כול טובת הילד, כי הילדים הנפגעים הראשונים כאשר משפחה מתפרקת. זה נכון גם שכל אחד מבני-הזוג נפגע ממשהו, אבל למבוגר יש היכולות והכישורים והניסיון להתמודד עם הקשיים, וילדים רכים – מה הם חטאו, מה הם פשעו שפתאום המשפחה התפרקה להם? המינימום שאתה יכול לעשות זה לשמור על הקשר התקין עם אבא ועם אמא בנפרד. סוגיית הכתובות היא אלמנטרית, כי אם אחד ההורים שהילד לא אצלו במשמורת, הוא מנותק – אפילו כשהילד הולך לאשפוז, הוא לא יודע שהילד הלך לאשפוז, והוא אפילו לא יודע שצריך לבקר אותו. לכן העניין הזה הוא עניין חשוב. אנחנו בוועדה הופתענו משלטון הביורוקרטיה. כשאומרים לך הפקידים: שמע, זה בלתי אפשרי – מה זה בלתי אפשרי? לא, אי-אפשר. אני חושב שהשקענו מאמץ כמה חודשים לשכנע גם את מינהל רישום האוכלוסין במשרד הפנים וגם את יתר המערכות לעשות את המאמץ הדרוש לטובתו של הילד על מנת שכל אחד מההורים הגרושים יוכל לקבל את המידע בקלות רבה. צריך לזכור שאדם יכול להירשם במשרד הפנים בשתי כתובות – כתובת אחת שהוא גר בה וכתובת שנייה שהוא רוצה שיגיע אליה הדואר. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> היית סגן שר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סגן שר התקשורת, הממונה על רשות הדואר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. זה דבר ידוע, ולכן יש כאן איזו תסבוכת. אבל תפקידם של פקידים זה לא לומר מה הבעיות; תפקידם של פקידים זה לומר מה הפתרונות. אני יכול להבטיח שהחוק שיגיע לכנסת לקריאה שנייה ושלישית לא ייראה כמו בקריאה הראשונה. הוא מחייב הרחבה ועיבוד מדויק יותר על מנת להבטיח שהילד יסבול מינימום מהפירוד במשפחה, וכל אחד מההורים ידע על תנועותיו, על חגיגותיו, על מצוקותיו, על אשפוזיו ולאן הוא הולך. ההורים ידעו. אני קורא לחברי לתמוך בחוק בקריאה ראשונה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדה לזכויות הילד להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 19), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכיר הכנסת. <הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעות תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/391).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעות תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זבולון אורלב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת במקורה הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי שר החינוך גדעון סער, שהיה אז חבר כנסת, ועל-ידי, לאחר שיום אחד נתקלנו במודעות ענק של מועצת תנועות הנוער, שמברכת, תומכת בשרת החינוך יולי תמיר על כך שהיא הצליחה להגדיל את התקציב שלהן. במקרה לא רק השרה עבדה על העניין הזה, אלא גם אנחנו, בוועדות השונות – ועדת הכספים, ועדת החינוך. עבדנו קשה מאוד על שיפור מצבם התקציבי. ואז התברר לנו שאוזן כנראה לחשה באוזני מי שצריך ללחוש: תשמעו, הגדילו לכם תקציב, אז תוציאו חלק מהתקציב הזה ותתמכו בשרה. ואז הגשנו תיקון לחוק הגבלת פרסומים ציבוריים בגופים ציבוריים – וכבר היום יש איסור על גופים ציבוריים שהם משרדי ממשלה, מוסד ממוסדות המדינה, חברות ממשלתיות, תאגידים על-פי חוק, ועוד כגון אלה. כבר היום יש איסור פרסום של מודעות ברכה. משרד ממשלתי לא יכול לפרסם מודעת ברכה לשר שלו, כי אחרת אני מניח שכמה עמודים היו מתמלאים בכל מיני ברכות. אנחנו רוצים להוסיף איסור גם של מודעות תמיכה בבעל תפקיד ציבורי, אבל שהאיסור הזה לא יחול רק על משרדי הממשלה אלא על הגופים הנתמכים. שהרי הגופים הנתמכים יכולים למצוא את עצמם במצב כמו מועצת תנועות הנוער, שיום אחרי שהם יקבלו את התמיכה מישהו יציע להם הצעה: תשמעו, חלק מהתמיכה שקיבלתם – תפרסמו מודעת תמיכה בשר שנתן לכם את התמיכה הזאת. אשר על כן, גם ועדת השרים לחקיקה אישרה פה אחד את הצעת החוק, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת דודו רותם – שהיה פה לפני שתי דקות – יושב-ראש ועדת החוקה, שבאופן מהיר יחסית השלים את נוסח החוק לקריאה הראשונה. מפאת השעה המאוחרת אני מקצר ומבקש מחברי לתמוך בהצעת החוק שתסייע להמשיך ולעשות את הניקוי המוסרי בכל מה שקשור בשימוש בכספי ציבור. אם יש כספי ציבור, שילכו למטרה האמיתית שלהם, והגופים הנתמכים לא יצטרכו להקצות כספים כדי לקנות את התמיכה הבאה שלהם על-ידי פרסום מודעות תמיכה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. רבותי, לא נמצא אף אחד מהרשומים ברשימת הדוברים. נסים זאב, הדובר היחידי, אינו נוכח. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעת תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. מי בעד, רבותי? מי נגד? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תגיד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הסברתי איך החוק נולד. חוק יולי תמיר. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר שלא להזכיר את שר החינוך? <שר החינוך גדעון סער:> הם לא פרסמו שום מודעה למרות – – – הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעת תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ד' בתמוז התשע"א, 6 ביולי 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:30.>