דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה ר"ס הישיבה המאתיים-ושישים של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, י' בתמוז התשע"א (12 ביולי 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אורי אורבך (הבית היהודי): 5 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 8 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 9 יריב לוין (הליכוד): 9 דורון אביטל (קדימה): 11 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 12 ציפי חוטובלי (הליכוד): 13 זהבה גלאון (מרצ): 14 עינת וילף (העצמאות): 16 יוחנן פלסנר (קדימה): 20 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 21 דב חנין (חד"ש): 22 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 23 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 24 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 26 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 26 עפו אגבאריה (חד"ש): 27 מגלי והבה (קדימה): 28 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 29 השר זאב בנימין בגין: 29 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 32 הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת 32 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 33 חילופי גברי בוועדות הכנסת 33 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 33 הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת 33 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 33 דב חנין (חד"ש): 36 השר זאב בנימין בגין: 37 דיווח משלחת הכנסת למועצת אירופה בשטרסבורג 38 יוחנן פלסנר (קדימה): 38 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א–2011 42 אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה): 42 אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה): 46 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), התשע"א–2011 46 אברהם דיכטר (בשם ועדת החוץ והביטחון): 47 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14) (הגבלה לעניין ספרי לימוד במארז), התשע"א–2011 49 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 49 נסים זאב (ש"ס): 51 מגלי והבה (קדימה): 53 שעת שאלות 54 אברהם מיכאלי (ש"ס): 55 שר התקשורת משה כחלון: 55 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 60 ציפי חוטובלי (הליכוד): 62 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 66 עינת וילף (העצמאות): 67 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 70 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שלישי, י' בתמוז תשע"א, 12 בחודש יולי למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בהודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: תעריפי האשפוז הסיעודי אינם מאפשרים קיום בכבוד, הצעתם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום ויצחק וקנין. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, אנחנו עוברים היום לראשון הסעיפים בסדר-היום, וזה נאומים בני דקה. החברים המבקשים להשתתף יצביעו. ראשון הנואמים, חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. נא להצביע כדי שיהיה לי את הסדר, אם כי – – – <יריב לוין (הליכוד):> הביקוש לא גדול. <היו"ר ראובן ריבלין:> הביקוש לא גדול היום, כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, יום שלישי, לצערי הרב, הופך יותר ויותר ליום בחירה. חבר הכנסת אורבך – בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – עד שאנחנו מדברים על לעבור לחמישה ימי עבודה בשבוע, בוא נתחיל באחד, שניים, ואז נגיע לחמישה – אמר לוי אשכול, נדמה לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מנחם בגין היה זה שאמר: קינדרלך, ישר חמישה ימים? נתחיל יום אחד, שניים – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מתעקש שזה לוי אשכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בסדר גמור. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בכל זאת. אומנם אדוני הוא מחֵרות, אבל – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ויכוח אידיאולוגי. ויכוח אידיאולוגי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי השר בגין יכול לומר לנו, להשכיל אותנו, אם היה זה לוי אשכול – אמרו זאת ודאי רבים – למי הציעו חמישה ימי עבודה. מה שזכור לי, מזיכרוני, או המיתוס שהתגבש זה כשב-1977 היה מנחם בגין לראש ממשלה, באו אליו יועציו ואמרו לו: למה לא נכריז על חמישה ימי עבודה? אמר: קינדרלך, לא בבת אחת, לאט לאט. צריך להתרגל קודם שיעבדו יום אחד, שני ימים – אינני יודע, אתה אומר שזה אשכול, אני – – – <השר זאב בנימין בגין:> היות ששאלת, אדוני היושב-ראש – – –אני מכיר את הסיפור הזה 40–50 שנה, הוא מיוחס לפנחס ספיר, הוא מיוחס ללוי אשכול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, אתה רואה, עכשיו יש לנו גרסה – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> טוב, נלך על ספיר, יאללה. לא, כי הזיכרון של אנשי ליכוד מתחיל רק ב-1977, זו אחת הבעיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אמר השר בגין – – – <השר זאב בנימין בגין:> יכול להיות שאין סתירה. ב-1977 נאמר – כפי שאמר פנחס ספיר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט יכול להיות, אבל אין ספק שמנחם בגין היה אומר דברים בשם אומרם לגאול עולם. תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך – בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני לא זוכר אם בנוסח של שבועת האמונים שלנו לכנסת אנחנו מתחייבים להיות נאמנים למדינת ישראל ולחוקיה. יש המלה "ולחוקיה"? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק למדינת ישראל. <אורי אורבך (הבית היהודי):> רק למדינת ישראל. זו הסיבה כנראה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההבדל בין שר לבין חבר כנסת, ששר מחויב להישמע לחוקי מדינת ישראל ולהחלטות הכנסת, כדי שתהיה להם אפשרות, כמה שיותר – להתאים את הצהרת האמונים. על כל פנים, חבר כנסת נשבע אמונים למדינת ישראל, שכן תפקידו גם לשנות את החוקים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אז אולי זו הסיבה שאתמול, גם לפני וגם אחרי קבלתו של חוק בספר החוקים במדינת ישראל – שיש עליו מחלוקת: יש אוהבים אותו ויש לא אוהבים אותו, אבל הוא חוק שנכנס לספר החוקים – עמדו כאן על הדוכן חברי כנסת, שהם אכן לא נשבעו לשמור אמונים לחוקי מדינת ישראל, כי הם המחוקקים, ואמרו: את החוק הזה צריך ומצווה להפר. אני מדבר על מה שידוע כחוק החרם. ואני אומר, חוק מהסוג הזה, שיש עליו ויכוח אם הוא ראוי או לא ראוי, אבל זה לא דבר כל כך חד-משמעי – זה לא חוק שאומר שחובה לחלל שבת או שמבטלים את הדמוקרטיה, הוא חוק במחלוקת, אבל הוא חוק – אי-אפשר שחברי כנסת יצהירו בריש גלי שהם קוראים להפר חוק שנחקק על-ידי הכנסת. והעובדה שזה הפך להיות לא רק על-ידי חברי כנסת: גם על-ידי גופי שמאל, ארגוני שלום, ארגוני זכויות אדם; ארגונים שמטיפים השכם והערב לאחרים שחוק זה חוק וחובה לשמור אותו, לא ייתכן שהם יגידו באופן כל כך בוטה וגס שהם יפירו חוק שכנסת זו חוקקה. ולכן, אני חושב שמצווה עלינו כמחוקקים לעמוד על משמר כבוד הכנסת וחוקיה ולמחות על כך שאנשים בכלל וחברי כנסת בפרט קוראים להפר חוקים שכנסת זו חוקקה כדין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נדמה לי שהחוק בא ואומר מה יהיה כאשר, זאת אומרת שאתה צפוי להיות בתביעה שתזכה את מי שאתה אמרת עליו דבר בפיצויים, אבל זה לא היה חוק שאמר: לא תאמר כך או לא תעשה כך. הוא לא היה – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל אם חבר כנסת אומר: להפר את החוק הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, החוק לא מצווה על חרמות. החוק נותן את הפתרונות כאשר מישהו מחרים. ברמה הפילוסופית אין הבדל, רק אני רוצה לומר לך שברמה, ובדקות הוראת החוק, פה באים ומדברים על הסנקציה שתקרה אם אתה תעשה כך או כך. אסור להחרים, דרך אגב, בארצות-הברית, כחוק, כחוקה, להפלות. נדמה לי שגם בחוק הישראלי יש סעיפים שאתה יכול – פה קבעו מה תהיה הסנקציה, ולא מה אומר החוק, הוראת החוק. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, למדתי להשכיל מפי חבר הכנסת אורבך את הנקודה הזאת, שישנם אנשים שחייבים לשמור את החוק, וחוק הוא חוק, הוא קדוש ושלטון החוק ואנשי החוק – חוק, חוק, חוק, כאילו עם ישראל קם, והוא עם יחיד במינו בעולם ששומר על החוקים שהוא בעצמו חוקק ומשנה. אבל יש חוקים שמצווה להפר, כמו שהזכיר חבר הכנסת אורבך, שאומרים מפורשות: אנחנו נפר את החוקים. וישנם חוקים שהמדינה לא אוכפת, באופן ברור וגלוי, והכול בסדר. אבל לא על זה רציתי לדבר אלא על חוק מפלה אחר, שהוא אפילו לא חוק. זה נוהג של משרד החינוך. אנחנו ישבנו היום בוועדת החינוך לבקש דבר פשוט – שבנות וגברים שלומדים לימודים על-פי תוכנית הלימודים של החינוך החרדי, שהוא מוכר על-ידי המדינה מאז ימי בן-גוריון, שנתן עצמאות לחינוך החרדי, הלימודים יוכרו לפחות לצורכי עבודה, כמקביל לתעודות בגרות ותעודות אחרות, ופקידי משרד החינוך בתוקף לא רוצים להכיר בהם. זאת אפליה, זאת גזענות, אני לא רוצה להגיד עוד דברים עליהם, כי גורמים לכך שהרבה נשים צעירות שעברו את כל מבחני סאלד – העידה מנכ"לית משרד החינוך לשעבר חברת הכנסת רונית תירוש שהם לא פחות קשים ומלומדים מאשר לימודי הבגרות – לא מכירים בהם, לא במקומות עבודה, הן לא יכולות להיות יותר מכתבניות. ולא רק במגזר הציבורי אלא גם בבנקים, בקופות-חולים מפלים אותן לרעה. חייבת האפליה הזאת להיפסק. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחרי מסעוד גנאים יריב לוין. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, החוק של אתמול עדיין יש לו הדים. ואתמול גם שמעתי שכל החוקים האלה, או לפחות חלק מהם, הם באים כי ישראל היא דמוקרטיה במגננה. איך אפשר להגן על דמוקרטיה בחוקים לא חוקתיים ולא דמוקרטיים? ומפלאיה של הדמוקרטיה הישראלית, שמדינת ישראל מכירה במדינה חדשה, חדשה מאוד, מדינת דרום-סודן. הדמוקרטיה הישראלית מכירה במדינת דרום-סודן אבל לא סובלת סודנים בדרום תל-אביב ורוצה לגרש אותם. זו הדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת דורון אביטל. <יריב לוין (הליכוד):> תודה, אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לפתוח את הרמקול לחבר הכנסת לוין. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להפנות היום זרקור לקהילה שכמעט לא מדברים עליה ולא עוסקים בה, והיא הקהילה הגדולה של יוצאי הודו בישראל – קהילה שתרומתה לחברה הישראלית היא תרומה אדירה, שבניה משולבים ומשתלבים לאורך עשרות שנים בכל תחומי החיים ותחומי הפעילות; קהילה שיש לה מורשת מפוארת, תרבות מיוחדת, ודווקא אולי בגלל העובדה שהיא תורמת ואנשיה מורגלים בתרומה ולא בדרישה, לא תמיד מקבלת את הביטוי הראוי והמתאים לה. ואני קורא, באמצעות כבוד השר בגין, לגורמים המתאימים בממשלה להשקיע את המשאבים הלא-גדולים שנדרשים כדי לחזק את הקהילה הזאת, לשמר את תרבותה ולאפשר לה לבוא לידי ביטוי הולם כשאר קהילות ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר בגין יוכל – – – <השר זאב בנימין בגין:> המחותנים שלי הם יוצאי הודו, אני לא אוכל. אני לא יכול, תפנה לשר אחר. <יריב לוין (הליכוד):> השר בגין, שנינו יודעים שבזה לא תיחשב כנגוע בניגוד עניינים, להיפך, אתה תהיה שליח ציבור אותנטי לעניין הזה. <השר זאב בנימין בגין:> באווירה הנוכחית אני כבר לא בטוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מקדם בברכה את הילדים מכפר-הילדים "נווה יהודה" נס-ציונה, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, שיהיה לכם ביקור נעים. חבר הכנסת אביטל – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. <דורון אביטל (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אינני יכול שלא להתייחס לאקט החקיקה – לטעמי המפוקפק – של אתמול. בכל מקום שאנחנו הולכים ופוגשים בשחקנים פוליטיים בחוץ, בצד הביקורת הקשה על מדינת ישראל תמיד אתה רואה את ההערכה ואת הכבוד הלא-סמוי לחוסן של הדמוקרטיה הישראלית, אני חושב גם אצל שכנינו הפלסטינים, כמעט כמודל לחיקוי. אז חבל היה לייצר חקיקה לא נדרשת ומזיקה. אני חייב לומר פה לפורום הזה שאני אינני חסיד של חרם צרכני בתור אקט פוליטי. זאת אומרת, אני לא בצד הזה של המתרס, אבל לייצר חרם מטעם המדינה – מדובר בסנקציה אזרחית, זה בעצם חרם מטעם מדינה על מטילי החרם. לדעתי זה מעגל, הייתי קורא לו לוגי-משפטי, קצת מטופש ולא נדרש. ככלל, פעם ששמנו את החרם בתבנית משפטית, אז קל יהיה להרחיב אותו באמצעים משפטיים לפעולות מחאה לגיטימיות אחרות, ולכן אקט הלגליזציה הזה של משהו שאפשר למחות נגדו – אפשר למחות נגד פעולת חרם – הוא אקט לא נדרש. ואני חושב שלא בכדי רבים מבכירי הקואליציה לא רצו להיראות, לפחות בפומבי, בסמיכות לאקט החקיקה הזה. זה אומר דורשני. ואסיים אולי בשורה של אפלטון, אני חושב שמהספר "המדינה", אינני בטוח, שלא מלמדים צדק על-ידי אי-צדק, כשם שלא מלמדים מוזיקה על-ידי היעדר מוזיקה; כך בנוגע לסוגיית החרם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אביטל. חבר הכנסת בן-ארי. ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שבת פרשת פנחס, שבה הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה רבנו: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראיתה אֹתה ונאספת אל עמיך". וכמובן מצוין גם כן החטא שבעבורו משה רבנו מפסיק למלא את תפקידו. משה, כשהוא שומע את הבשורה הזאת, הוא לא מתחנן שום תחנון אישי אלא פונה אל הקדוש-ברוך-הוא ואומר: "יפקֹד ה' אלוקי הרוחֹת לכל בשר איש על העדה". מנהיג אמיתי, יש לו את האחריות, יש לו את ההבנה של התפקיד שלו, שהוא לא יכול להשאיר את הצאן שהוא הנהיג עד עכשיו, שהוא הוציא, שהוא הוביל. זה מה שמטריד אותו – זה שייקח את המושכות אחריו, זה שייקח, אם זה מירוץ שליחים, את המקל אחריו, וזה מה שהוא דורש. מכאן, הולך וממונה יהושע. יש הרבה מה לומר פה. אני רוצה לומר דבר אחד שנוהגים לומר, ההבדל בין משה לבין יהושע. מקובל לומר שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. ואז בעצם ההסבר של כל האנשים בנמשל הוא שהחמה היא זאת שמאירה מכוח עצמה, ואילו הלבנה מקבלת את אורה מן השמש, אין לה אור עצמי. אבל ישנו פירוש אחר, שאני חושב שהוא לא פחות אמיתי, אם לא יותר מכך. אלה שני סוגי הנהגות, שונות לחלוטין. השמש, אין לידה שום צורך בשום אור נוסף. יש ביטוי: שרגא בטיהרא – מאי אהני ליה? זאת אומרת, אדם שמדליק נר באמצע היום, זה לא מועיל ולא כלום. לעומת זאת, בלילה, כשיש ירח, יש משמעות גם לכוכבים. ההנהגה של יהושע היא הנהגה שונה. משה מנהיג עם שנמצא במרוכז במקום אחד, לכן הוא יכול להנהיג לבד. הנהגתו של יהושע היא שונה, היא במקום שונה, היא באופי שונה, היא צריכה הרבה מנהיגים לידו, ולכן פני יהושע כפני ירח, כפני לבנה, כי לידו צריך את המנהיגים הנוספים. לעומת זה – בזה אסיים, אצטרך להרחיב על כך בהזדמנות אחרת – יהושע לא ממנה מנהיג אחריו, יש לזה סיבה משמעותית מאוד, אבל זה לא המקום. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אז הופכים לשבטים, עד המלכות. רק נדמה לי שבפרשת האזינו בסופה, בשירת האזינו, חוזרים על הדבר, רק מנמקים. הקדוש-ברוך-הוא גם מצווה על משה למות בהר: "על אשר מעלתם בי – – –במי מריבת קדש". פה זה לא נאמר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – –ואומרים חכמים, שרצה להגיד שזה החטא שלו, ואם לא, יגידו שהוא מת יחד עם הממרים בארץ, יחד עם הבוגדים, עם המרגלים שאמרו שלא רוצים להיכנס לארץ – – –שהוא לא מהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהפרשנות – – –שהביא אותה ממקורות אחרים, שהיה צורך באמונה, ומי שלא מאמין לא יכול להיכנס לארץ-ישראל. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה לא החטא שלו. חז"ל מדגישים שזה לא החטא שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא האמין שהוא יכול לדבר אל האבן. – – –הוא לא האמין שאפשר להוציא מים על-ידי דיבור ואז הכה. המים יצאו, אבל הוא לא האמין. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> משפט אחד. יש רמב"ן, ויש חמישה, שישה פירושים רק על השאלה הזאת. הוא דוחה – – –לא האמנתם, מבחינה זו. אולי לא גרמתם להאמין, יש כמה פירושים, אבל זה לא המקום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. על כל פנים – – –בכל זאת יש – – –שאומר – גם פה הוא מרמז על כך. טוב, תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חברת הכנסת גלאון. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בטוחה שחברתי גלאון גם כן תתייחס לדברים הבאים. היום קיימנו כנס חירום בכנסת, שגם אתה, אדוני היושב-ראש, לקחת בו חלק. הכנס עסק בנושא גיל הפרישה לנשים. יש כאן קואליציה מקיר לקיר, שנוגעת לכל חברי הבית הזה, שמתנגדים להעלאת גיל הפרישה לנשים. אני קוראת מכאן גם לשר האוצר להקשיב לבית הזה, שהוא הריבון במדינת ישראל והוא זה שצריך להכריע בסוגיה הכל כך חשובה: לא להעלות את גיל הפרישה לנשים. אמר לי השר בגין: על אשה מוטל כפל תפקידים מעצם טבעה, מעצם טבעם של המבנה המשפחתי ומבנה שוק העבודה. חוסר השוויון המובנה בשוק העבודה הוא כזה שקודם צריך לדרוש שוויון בשכר ורק אחר כך שוויון בתנאי הפרישה. בכלל, צריך שגיל הפרישה יהיה נמוך יותר, הן לגברים והן לנשים. אני גם רוצה לפנות לחברות הכנסת מהאופוזיציה ולומר להן: המאבק הזה הוא מאבק משותף, לכן אל תעלו את הצעת החוק הזאת כהצעת חוק פוליטית ומתריסה. חכו לזמן שבו נוכל להעביר את זה על דעת כל חברי הבית הזה. <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו לא נצטדק, אנחנו נעלה את החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. היא רק ביקשה, אין תשובות פה. עוד מעט היא תהיה שרה, היא תקבל שעת שאלות, אתה תשאל אותה. אדוני מקבל את רשות הדיבור, כמובן. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת עינת וילף. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אורבך, שיוצא בדיוק, תהה איך ייתכן שחברי כנסת עומדים על הדוכן ובריש גלי – אני מניחה שהוא התייחס אלי – קוראים לא לקיים חוקים שהכנסת הזאת חוקקה. אני רוצה לומר כאן לחברי חברי הכנסת: כשכנסת מחוקקת חוקים שעומדים בניגוד לחוקי-היסוד, בניגוד לחוקה, כשכנסת מחוקקת חוקים אנטי-דמוקרטיים, יש חובה להפר אותם. החוק שחוקק אתמול, חוק החרם, החוק הזה, שמצטרף עכשיו ליוזמה לחדש את ועדות החקירה, מבית היוצר של ישראל ביתנו וחברי כנסת נוספים מהקואליציה – כל החוקים האלה, אדוני, לא יפחידו אותנו; כל החוקים האלה, אדוני, לא יגרמו לנו להימנע מלחזור ולומר: אנחנו נמשיך להחרים את מוצרי ההתנחלויות. אני רוצה לקרוא רשימה חלקית של מוצרים מהתנחלויות שאנחנו נחרים: "סלטי שמיר" מאזור התעשייה "ברקן", "אחוה–אחדות" מאזור התעשייה "ברקן", "יקבי חברון" מאזור התעשייה קריית-ארבע. <יריב לוין (הליכוד):> תתביישי לך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אנחנו לא ניתן לאינקוויזיציה הפוליטית הזאת בכנסת להרתיע אותנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. האינקוויזיציה הפוליטית וחוק החרם, שעברו אתמול, לא ירתיעו אותנו. אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש ונחרים מוצרי התנחלויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת וילף. אני מזכיר לחברי הכנסת ולחברות הכנסת שנאומים בני דקה לא יכולים להימשך יותר מדקה ועשר שניות. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, זוהי פנייה אישית אליך: לפני כמה שבועות היתה ב"מבט שני" תוכנית על "הסיפור המופלא של מיס ג'ודי", על מעשיה של ג'ודי פלד קאר, מוזיקאית קנדית, שבמשך 25 שנים של פעולות סודיות סייעה בחילוצם של יותר מ-3,000 יהודים מסוריה. יזם בשם אהוד שביט כתב אלי בעקבות הסרט הזה ואמר לי שבתחושתו, האשה הזאת ושמה צריכים להיות חקוקים וחשובים לנו, לישראל ולעם היהודי, ושבעצם חסרה אצלנו הוקרה לאנשים שאנחנו בעצם רוצים להוקיר את פועלם. יש לנו אותות צבאיים, ויש לנו את פרס ישראל למדענים וחוקרים, ויש לנו את חסידי אומות עולם, אבל בהרבה מדינות יש לצורך העניין – "אבירות" אצל הבריטים ו"לגיון הכבוד" אצל הצרפתים. הייתי מבקשת ממך, כבוד היושב-ראש, לחשוב על דרך שבה מדינת ישראל יכולה לתת סוג של הוקרה, מסדר הוקרה ישראלי, של מדינת ישראל, לישראלים, ליהודים וללא יהודים מכל העולם שאנחנו רוצים להוקיר את פועלם ולתת להם את הכבוד המתאים. אז בשבילך, רעיון למחשבה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני לא יודע אם זה מתפקידיה של הכנסת, אבל אם תציעי הצעה אנחנו נעביר את זה ונבחן את זה על כל צדדיו. פעמים אנחנו מבקשים לתת כבוד לאנשים ומייד באים אנשים אחרים ואומרים: אז מדוע לא גם אנחנו? בדרך כלל הדברים האלה מעוררים לאחר מכן תגובות שרשרת, גם של מבקשים להצטרף וגם של מקטרגים. לכן, אנחנו לא מוסד שיכול לבוא ולבחון אם אותה הוקרה מגיעה. אז לגבי חסידי אומות העולם, התפקיד הוא של "יד ושם"; לגבי מדליקי המשואות, זה תפקיד של מרכז ההסברה; גיבורי צה"ל, צל"שים – משרד הביטחון והמערכת הצבאית. כל אחד בתחומו. אם הכנסת תתחיל לקיים דברים שהם בבחינת מתן איזושהי הכרה, כמובן שאנחנו נצטרך לפתוח מערכת שלמה – – – <עינת וילף (העצמאות):> המטרה היא שזה לא יהיה של הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורבך ביקש להאדיר את שמם – כפי שצריך אחרי כמעט 70 שנה – של גיבורי גטו ורשה. הדברים האלה מעוררים איזושהי בעיה, כי יש גיבורים רבים שהיו גם במקומות אחרים. לבסוף הסכמנו על ורשה, מהטעם הפשוט שהיא הפכה לסמל של הגבורה וההתנגדות בזמן השואה, אבל אין לנו הכלים לבחון ולבדוק למי מגיע ולמי לא מגיע. כבר ביקרתי, כיושב-ראש הכנסת, לפני שמונה שנים במקום שביקשו ממני להעניק הכרה לאנשים שהם חסידי אומות העולם. בשום שכל ודעת של עוזרי האישי אז, המנכ"ל דהיום דן לנדאו, הקפדנו ש"יד ושם" יודיעו לנו מי מגיע לו ומי לא מגיע לו, כי חלילה עוד היינו יכולים לתת רהביליטציה לאנשים שהיו עלולים לעמוד לדין עם הנאצים ועוזריהם. לכן יש בעיה. חברת הכנסת זהבה גלאון הזכירה לי, ואני רוצה לומר שהתבקשתי על-ידי יושב-ראש ועדת הכנסת, הנמצא כאן, להעלות את נושא ועדות החקירה הפרלמנטריות, בהתאם למוסכם בין נשיאות הכנסת לבין ועדת הכנסת. כאשר הוא הודיע לי – אני מודיע לכנסת, שבוע מראש, כדי שלא יהיה מצב שתהיה הצבעה בהפתעה, שביום רביעי הבא, על-פי בקשת יושב-ראש הוועדה – כי יום שלישי הוא יום לדיונים יותר מאשר להצבעות – שביום רביעי הבא, גם במסגרת חברי הכנסת, תתקיים הצבעה על ההצעות להקמת – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זאת ההודעה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא מחר. אני מודיע עכשיו מעל הבמה, ואודיע גם מחר ברוב עם, זאת אומרת כשיהיו יותר חברי כנסת. אני מודיע רשמית – דרך אגב, יש הנחה משפטית שאומרת שכל חברי הכנסת יושבים פה עכשיו, כי פרסמנו שישיבת הכנסת מתחילה ב-16:00; אז ההנחה המשפטית היא שכל חברי הכנסת נמצאים כאן. דב חנין, אני צודק? לכן, אני מודיע שביום רביעי הבא, זאת אומרת שמונה ימים מהיום, לא שבעה ימים, תתקיים הצבעה, והחוק יונח על שולחן הכנסת – לא מחדש, אלא – – – <יריב לוין (הליכוד):> הוא כבר הונח. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא כבר הונח. יוחזר. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, זאת הצעת החלטה של ועדת הכנסת. ודאי שלא. הצעת החלטה של הוועדה תחזור ותונח על שולחן הכנסת באותו היום על מנת להצביע עליה. כל חבר כנסת המבקש לראות את החלטת הוועדה יכול לבקש מאחד הסדרנים, והוא יביא לו אותה מהגנזך כאן בתוך המליאה, שכן החלטה זו – האם יש למישהו משהו בעניין זה? כן, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> שאלה, מה זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אחראי לסדר-היום, אני לא אחראי לתוכנם. <זהבה גלאון (מרצ):> זאת היתה שאלה רטורית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין – – – <דב חנין (חד"ש):> אני אומר את דברי במסגרת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול להתייחס רק למה שאני מדבר עליו, כי אני כאן ככרוז ולא כמביע דעה. תודה רבה. אנחנו ממשיכים בנאומים בני דקה. חבר הכנסת מולה, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת פלסנר. עכשיו זה הולך לפי הסדר. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר בגין, אתה בנו הדגול של מנחם בגין, והיתה לי הזכות להגיע לכאן, לארץ, בגלל החלטותיו של אביך מנחם בגין, גם הוא שומר הדמוקרטיה. מה שקורה, אדוני השר – התחרות בין ישראל ביתנו לליכוד, במיוחד האגף הקיצוני של הליכוד – הנה אתמול עבר חוק החרם, בשבוע הבא יבוא חוק ועדות חקירה. התחרות הזאת, מי יזכה – – – <השר זאב בנימין בגין:> לא יעבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> יוצבע. כשיעבור – אני אכריז. יוצבע. <שלמה מולה (קדימה):> אמרתי שיבוא לדיון. התחרות הזאת, אדוני היושב-ראש, היא תחרות בלתי נסבלת, על חשבון הדמוקרטיה, על חשבון חופש הביטוי, על חשבון חופש הבעת דעה שונה. אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת מתדרדרת לתהום, מביאה את הדמוקרטיה למקומות בלתי אפשריים. קצה נפשו של הציבור בגחמה הפוליטית של הימין הקיצוני, שכל יום יש לו המצאות חדשות. האמת היא שאני מחכה בכיליון עיניים – איזה עוד חוק יביאו לנו בשבוע הבא. פשוט, אפשר רק להתקומם. אין לכם בושה, החוצפה עברה עליכם מכאן ועד לא יודע לאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. דייקת בזמן. חבר הכנסת יוחנן פלסנר. כבוד השר ישיב אחרי כל הנואמים. אחריו – חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עד כדי כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד כדי כך. ואחריו – חבר הכנסת חנין. רשמתי אתכם בהתאם לסדר הופעתכם במליאה. חמד, ביקשת? כי לא רשום אצלי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, לצערי, הכנסת הזאת מתחילה להתגלות בתור אחת מהכנסות החשוכות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. מה שאנחנו רואים זה פרץ של חקיקה ופרץ של העברת החלטות לאומניות. יש כאן תחרות כלפי מטה. כל פעם מגלים שפל חדש. אתמול נשבר שיא שלילי אחד; בשבוע הבא רוצים לשבור שיא שלילי אחר. אתמול מנעו מחלק מהאוכלוסייה – דרך אגב, חלק שעם רבים מתוכו אינני מסכים; אני מסכים עם זכות הדיבור שלהם – לדבר. הבנתי שביום ראשון רוצים להעלות בוועדת שרים את היכולת לקבל תרומות מחו"ל. כלומר אסור לדבר, אסור לקבל תרומות. ביום רביעי בשבוע הבא רוצים לחקור את אותן תרומות, ומה יקרה ביום שני שאחריו? אדוני היושב-ראש, הרי זה חלק ממגמה, זו מגמה שפוגעת בדמוקרטיה הישראלית, מגמה שפוגעת בבית הזה, מגמה שיוצרת משבר חוקתי. זו מגמה שדורשת מבוגר אחראי. מכיוון שמי שיושב כאן הוא לא מבוגר אחראי – וראינו את זה אתמול בערב, ראש ממשלה פחדן והססן שלא העז אפילו לעמוד מאחורי ההחלטה שלו ולהגיע לכאן. אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך: היה אתה מבוגר אחראי. יש לך הסמכות למנוע את הביזיון הזה מלהגיע לכנסת ביום רביעי הבא. אתה קובע את סדר-היום, אני מבקש ממך לעצור את השטף הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יכול להיות צנזור להחלטות ועדות הכנסת. אני לא מביא את הדבר כהחלטה של הכנסת, אלא כהצעת החלטה של הוועדה. הכנסת תאמר את דברה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה קובע את סדר-היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> ופני הכנסת כפני הכנסת, והיא אמורה לייצג את העם. אם העם חושב שהיא לא צודקת, הוא מחליף את ההרכב של הכנסת. אבל ברמה הדמוקרטית. לא כל מי שאומר על דבר אחר שהוא לא בסדר – לא חשוב אם אני חושב כמוהו או אחרת – הוא כבר קבע את הסטנדרט. חבר הכנסת אחמד טיבי, אדוני, אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. אחריו – אריה אלדד, ליה שמטוב, גפני, עפו אגבאריה, מגלי והבה וחמד עמאר. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אתמול התקבל חוק החרם הידוע לשמצה. היום התבשרנו על העלאתו של חוק ועדות החקירה בשבוע הבא. עם האוכל הפאשיסטי של הליכוד בא התיאבון המקארתיסטי של ישראל ביתנו. בהתחלה זה היה נגד ערבים, אחר כך זה עבר נגד שמאלנים, מחר זה יהיה נגד ה"פיינשמקרים" של הליכוד. אתה אחד מהם; השר בגין היה פה, גם הוא אחד מהם. הכנסת הזו היא הכנסת הבלתי-סובלנית, הקיצונית, הגזענית ביותר. חוק הנכבה – אמרת פני הכנסת? פני הכנסת כפני אלכס מילר, חוק הנכבה כפני אלקין, חוק החרם כפני פניה קירשנבאום, חוק ועדות החקירה – חוק דני דנון. אדוני היושב-ראש, חוק החרם הרי הוא חוק בלתי חוקי בעליל. אני, בשם סיעת רע"ם-תע"ל, פונה לציבור להפר את החוק הזה, להחרים את ההתנחלויות, את המוצרים, את אריאל – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – וגם לפרק את אריאל ולשלוח את כל תושביה. היא לא זכאית להיות על שטח כבוש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, אדוני, יש לך רק דקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני קורא לציבור להפר את החוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, אבל לי יש סמכות לומר לך שיש רק דקה, גם אם היא מתמשכת – 1:15, אבל לא יותר. תודה רבה. חבר הכנסת חנין, אדוני יוכל לומר כל מה שעולה על דעתו בדקה ועשר שניות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, אכן, אתמול נפל דבר בישראל – חוק שפוגע במישרין בחופש הביטוי, בחופש המחאה. אכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו חיים בימים אפלים. אבל בימים האפלים האלה יש גם אורות, ואני רוצה לברך על האורות האלה. אני רוצה לברך על התגייסות והתעוררות המחאה והקבוצות שפועלות כבר היום ב"פייסבוק", עם אלפי תומכים שקוראים להפר את החוק, שקוראים להחרים מוצרי התנחלויות. זו התעוררות ציבורית מרשימה, שמעידה שלא אלמן ישראל. יש ציבור בישראל שלא מוכן לוותר ולשתוק. התנחלויות – לא קונים. שום חוק לא יחייב אותי לקנות מוצרי התנחלויות. שום חוק לא יחייב אותנו לקנות מוצרי התנחלויות. שום חוק לא ישתיק אותי, שום חוק לא ישתיק אותנו. עמיתי חברי הכנסת, אני פונה לציבור ואומר: אם לא נצא היום להגן על הדמוקרטיה, לא תישאר דמוקרטיה להגן עלינו. המרחב הדמוקרטי בישראל מתכרסם מדי יום, ולכן זה הרגע לצאת לקרב להגנת המולדת, להגנת הדמוקרטיה בישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. דרך אגב, נדמה לי שהחוק שנתקבל אתמול לא מחייב אותך לקנות, הוא לא מחייב. <זהבה גלאון (מרצ):> עדיין. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא מחייב. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אל תיתן להם רעיונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדרך כלל חבר הכנסת חנין מדייק. אני אומר שהוא לא מחייב אותו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה כבר בדרך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלדד, פרופסור אלדד. אם הוא שיח', אתה פרופסור. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, כשנה שלושה מחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית שובתים שביתת שבת במרכז הצלב הבין-לאומי בירושלים המזרחית, לאחר ששר הפנים הישראלי החליט לשלול את תושבותם בעיר מולדתם – דבר שאומר טרנספר כפוי של אנשים ממולדתם, מעיר מולדתם, מעיר מולדת אבותיהם אולי במשך אלפי שנים. כל חטאם של חברים אלה, כבוד היושב-ראש, זה שהם השתתפו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שהגינותן אושרה על-ידי נשיא ארצות-הברית לשעבר ג'ימי קרטר וצוותו. אני אומר, כבוד היושב-ראש: הגיע הזמן שתצא קריאה מהפרלמנט, מכנסת ישראל באופן כללי ומכבודו באופן נקודתי וספציפי, לשר הפנים, לבטל את ההחלטה שלו ולתת לחברים האלה לחזור לבתיהם ולנהל את חייהם בצורה סדירה, כחברי פרלמנט שנבחרו בצורה דמוקרטית ביותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה לחבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. חבר הכנסת פרופסור אלדד, ואחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, בשנת 2008 היו ארבעה אירועים שבהם הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה מהכפר עיסאוויה אל בית-החולים "הדסה הר-הצופים"; בשנת 2009 – 17 אירועים כאלה; ב-2010 – 83 אירועים שבהם הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה; בשנת 2011, במחצית הראשונה של השנה, כבר נרשמו 43 אירועים, כולל הצתות, בייחוד סביב יום הנכבה. קיימנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות דיון בהתנכלויות של ערבים לבית-החולים "הדסה הר-הצופים", ולמרות זאת מצא לנכון חבר הכנסת עפו אגבאריה, היושב אתנו כאן, להעלות בסימן שאלה – האם באמת ערבים התנכלו לבית-החולים. הסכמתי לשנות את כותרת הדיון ל"התנכלויות החוזרות והנשנות של אסקימוסים לבית-החולים". אסקימוסים תושבי עיסאוויה, דוברי ערבית, המציינים כדרך שגרה את יום הנכבה, מתנכלים לבית-החולים "הדסה הר-הצופים". אגב, נציג משטרת ירושלים אומר שזה על רקע לאומני. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. עד שלא הוכח באופן פורמלי, ודאי – אתה רק אומר שבאזור הזה לא גרים אסקימוסים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> זה מוכח. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה גם נכון, דרך אגב. זה גם נכון, אבל גם פרובוקציות ראינו בחיינו, לכאן ולכאן. פרופסור אלדד, חבר הכנסת הנכבד, גם ראינו, למען הדיוק, פרובוקציות לכאן ולכאן, בשני הצדדים, שיכולות לעשות הפוך על הפוך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא ערב לאוזניך לשמוע שיש גם – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> באמת, אולי, כמו שעפו אגבאריה אמר, אולי מתנחלים שרפו את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר עליהם – כשאתה אומר שהושלכו אבנים לכיוון בית-החולים "הדסה" מכיוון הכפר עיסאוויה או שכונת עיסאוויה, אז אתה מדייק. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה אומר – אתה יכול לומר גם שמקורות משטרתיים מייחסים את זה לפעולה לאומית, גם אם אתה אומר דברים בשם אומרם. אבל חבר הכנסת אגבאריה באופן פורמלי צודק. הוא אומר: אתה תפסת אותם? תודה רבה. כבר ראינו פרובוקציות כאלה או אחרות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 83 בשנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמע, אנחנו סופרים? אנחנו, אנחנו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש מי שכנראה סופר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, תודה רבה. עכשיו אנחנו כולנו שומעים את דבריה של חברת הכנסת ליה שמטוב. בבקשה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מחזיקה כתבה ביד – מחזירים דמי חבר. בפרשה משפטית שהוגשה לאחרונה נקבע כי ההסתדרות תחזיר דמי חבר שנגבו שלא כדין משכירים במקומות עבודה שונים. כתוב: בשיחת טלפון אחת תוכלו לברר אם גם אתם זכאים להחזר כזה. להגיד לך את האמת? פה יש מספר טלפון: 1-800-800-290. מהבוקר, במשרד שלי, עם נודניק, מנסים לצלצל, כי זה החזר של דמי חבר לאנשים. אנשים עבדו כל כך הרבה שנים, עובדים, ומגיע להם. בשיחת טלפון אחת מה אני כן ביררתי ב-16:05? ששעות העבודה הן מ-8:30 עד 16:00. תצלצלו בבקשה מ-08:30 עד 16:00, זה מה שענו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כי הרבה אנשים יודעים שב-16:00 זה נסגר, אז הם לא מצלצלים. בגלל זה לא היה תפוס. אני מודה לך על הערתך החשובה. חבר הכנסת אלכס מילר – בבקשה, אדוני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, תראה לאן הגענו. חברי כנסת, שבראשם עומד חבר הכנסת אחמד טיבי, מעל במה זאת, עם הדגל של הדמוקרטיה, קוראים להפר חוק שחוקק כאן בכנסת. תראה איזו חוצפה. יותר מכך, הוא עוד קורא לחרם של המפלגה שלו. המפלגה שלו לא נהנית מחסינות, אדוני היושב-ראש, ועל כך – אני, לא כחבר כנסת אלא כתושב אריאל, אני מתכוון לתבוע את המפלגה שלו על-פי החוק שחוקק כאן בכנסת. אני קורא לכל חברי הכנסת להיות מאחורי דברים שאנחנו מחוקקים כאן, גם אם זה לא מוצא חן בעיניו כל אחד מאתנו, אבל אנחנו מחויבים כאן ככאלו שנבחרו על-ידי הציבור, לקרוא לכולם להיות מאחורי החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו מחויבים לחוק כל עוד הוא חוקק. אנחנו יכולים גם לנסות ולשנות אותו, אבל בהחלט אתה צודק שכל עוד לא שונה, הוא מחייב את כל המדינה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> החוק מחייב את מי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אמרת את דבריך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – –את רע"ם-תע"ל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אמרת את דבריך בצורה הברורה ביותר, אין על זה ויכוח. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא רוצה לענות לחבר הכנסת אלדד, כי זה לא היה מוזר לי שהוא הביא את הדבר הזה לדיון, היות שהרקע שלו ברור. מה שאותי יותר מדאיג זה החבירה של מפלגת ישראל ביתנו עם חלק מהפייגלינים בליכוד ועם הכהניסטים שבכנסת, שהתחילו לחוקק חוקים כאלה גזעניים. אני דווקא לא כל כך חרד מהחוק האחרון וגם לא מהחוק שבא על ועדות החקירה. אני חושב שזה מתאים לאנשים האלה, ושיחוקקו עוד חוקים כאלה, כי הרשימה כבר כל כך ארוכה, כדי להוקיע את הכנסת הזאת על גזענות – זה קיים, והיום עוד יגיע לזה. יש לי עוד הצעה בשבילם. הם יכולים עכשיו לחוקק חוק – יש חוק תחבורה? חוק תחבורה ציבורית? שיעשו אוטובוסים לערבים במיוחד בירושלים. הרכבת הקלה שתהיה חלק לערבים וחלק ליהודים. בנמלי התעופה שיהיה מסלול לערבים ולכתוב על זה – איפה אלכס מילר? שיחוקק כזה חוק שכתוב: מסלול לערבים בשדה התעופה בן-גוריון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת מגלי והבה. חמד עמאר יהיה אחרון הדוברים, אלא אם כן יש עוד מישהו באולם המבקש לומר דברים. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בוועדת הכספים נגלו לעינינו דברים, שאנחנו ידענו, על תנאי השירות ומשכורתם של שוטרי ואנשי הביטחון של משטרת ישראל. אנשים שעושים לילות כימים והמשכורות שלהם, אני מצטט מה שהביאו לנו: 5,180 שקלים. הכיצד יעלה על הדעת שאותם אנשים, שאמונים על שמירת החוק ואכיפת החוק יכולים להמשיך ולהתקיים ממשכורת שהיא פחות מהמשכורת הממוצעת במשק? נכון הדבר שהאחריות היא על הממשלה ועל משרד האוצר, אבל אנחנו בוועדת הכספים החלטנו להקים ועדת משנה, ותוך שלושה שבועות לחזור עם תשובה הכיצד ניתן לפתור את מצוקתם של שוטרי ישראל. אנחנו לא רוצים להידמות למשטרים שביום אלה שוטרים ובלילה נהגי מוניות. אנחנו יודעים גם שניתן לפתור את הבעיה, רק אלה שמנהלים את האוצר ואת תקציב המדינה צריכים לחשוב. אם ציינתי את השוטרים, הם פלח קטן מאותם עובדי ציבור, שמספרם הוא 750,000 בישראל, ששליש מהם מרוויח פחות מהמשכורת המינימלית במשק. צריך לפתור את הבעיה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת עמאר, ואחריו – השר בגין ישיב לכמה מתייחסים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אתמול קיימנו דיון בוועדת הכלכלה על ניתוק שכונה שלמה בשפרעם משירותי "בזק". לפני כארבעה חודשים אירעה תאונה שמשאית התנגשה בעמוד, הפילה עמוד של "בזק", והקו נותק. זה היה לפני ארבעה חודשים. בארבעה חודשים אלה "בזק" לא חשב בכלל לבוא ולתקן. לא תיקנו את התקלה. מה התברר? לא רק שלא תיקנו את התקלה, גם גבו דמי אחזקה של שירותי אינטרנט מאותם אנשים שמנותקים כבר יותר מארבעה חודשים. אני לא יודע מתי הם חושבים בכלל לתקן את התקלה, אבל כתוצאה מהדיון בוועדה שקיימנו אתמול לפחות הבטיחו להחזיר את הכסף לאותם אנשים שגבו מהם והם לא קיבלו את השירות. אני מקווה ש"בזק" יתחיל לתקן את התקלות במגזר הדרוזי בזמן הכי קצר שיש. <היו"ר ראובן ריבלין:> "בזק" מחויב בשירות אוניברסלי. אין מקום בארץ שהוא לא מחויב להגיע אליו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ארבעה חודשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין מקום בארץ. אני זוכר שהייתי שר תקשורת וביקרתי בכפר, בעיירה, בעיר בית-ג'ן, והבהרנו חד-משמעית ל"בזק" באותה עת שחובתו היא חובה אוניברסלית. היום, אפילו כשהפריטו אותו, קבעו את החובה הזאת כחובה מחייבת. תודה רבה. כבוד השר בגין, בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברתי חברת הכנסת חוטובלי הזכירה בזמן הנאום בן הדקה שלה בקצרה את עמדתי לגבי העלאת גיל הפרישה לנשים. אבקש להרחיב מעט בעניין זה. באותו הקשר מוזכרת האפשרות להפריד, לגבי נשים, בין מקצועות שוחקים לבין אלה שאינם שוחקים. עמדתי היא שלגבי אשה אין מקצועות שוחקים. חייה של אשה בחברתנו שוחקים כשלעצמם מלכתחילה. שמעתי שמשווים את הנשים אצלנו לאשה ממוצעת ב-OECD. אני מבקש להביע את דעתי כי אי-אפשר להשוות, אם אפשר לומר כך, אשה OECD-ית, לאשה ישראלית, בין אם יהודייה, בין אם ערבייה, מפני שעליה מוטלות יותר מטלות. יש לה בדרך כלל יותר ילדים, ובהשוואה למדינות אחרות היא ממשיכה לאחר גידול הילדים גם בגידול הנכדים. גם לכך נודעת משמעות חברתית וכלכלית, כאשר האשה, ובדרך כלל עושה זאת האשה, כלומר, הסבתא ולאו דווקא הסבא. אז נשים צעירות – בין אם היא בתה או כלתה – יכולות לצאת לעבודה ולתרום לשוק העבודה. אבל יותר מכך, אשה במקומותינו, בין אם יהודייה ובין אם ערבייה, משתתפת יותר מבעלה במטלת צער גידול הורים. היא זאת שבדרך כלל מטפלת יותר, לא רק בהוריה שלה אלא גם בהורי בעלה. הבעל מתעניין, אבל היא מבצעת את העבודה וגם עורכת ביקורים בבית-האבות, אם בזאת מדובר. כמובן, יש במובן זה התקדמות רבה בדור האחרון. הצעירים שותפים יותר, במשפחות רבות, לעבודת הבית, אבל בינתיים כלל המטלות שוחקות. לכן, לסיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך, אביא את הבנתי לפסוק העתיק: "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו". מה הכוונה? האב משתתף לא באופן נמרץ בגידול הילדים, וכאשר הילד מצטיין, הבן החכם משמח את האבא, בין אם הוא מביא ציונים טובים מבית-הספר ובין אם הצליח גם לנגן בכינור. "בן כסיל תוגת אמו": כאשר ילד גדל עם קושי, מי שמתעורר בלילה זו האשה. מי שאומר לבעל: משהו לא בסדר עם הילד, צריך לטפל, זו האשה. הוא אומר לה: לא נורא, זה יהיה בסדר, נחכה עוד כמה חודשים. היא זאת שרצה לרופאים והיא רצה להתייעץ. אני מציע כי הפרשנות הזאת, הבנתי לפסוק הזה – חלה עד היום ועוד תחול ימים רבים ושנים רבות. אין בכך דווקא פגם במרקם החברתי שלנו ובקשרים החברתיים שלנו. וברוך השם שיש קשרים חברתיים משפחתיים כאלה אצלנו, בניגוד לארצות אחרות. אני מציע להותיר את ההסדר הקיים בעינו – בגיל 62 פרישת חובה, ויכולת לאשה, כמובן, אם היא רוצה בכך, לעבוד עד גיל 67 כמו גבר. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר בגין על דבריו החשובים והמחכימים. הודעה למזכירת – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – –אני מוחה על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה אבא טוב. אני מכיר עוד אבות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ויש אבות טובים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מכיר עוד אבות רבים, אני מכיר, אבל האמירה היא אמירה – – – <עינת וילף (העצמאות):> אני מקווה רק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו, האבות, מתגאים. האמהות נושאות גם את הנטל. <עינת וילף (העצמאות):> בהרבה משפחות זה כבר שווה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. <השר זאב בנימין בגין:> זו התפתחות בדורות האחרונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש התפתחות לטובה בדורות האחרונים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת, ואחריה נעלה את יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת שיוכל להמשיך בעבודתו הברוכה לנוסח משולב של תקנון הכנסת, שהוא כל כך חשוב. כנסות רבות – עשר הכנסות האחרונות – עדיין לא היה להן נוסח משולב, והן נזקקו, כל אחת ואחת מהן, להערות שוליים, והיום התקנון מתגבש והולך כדבר שמנחה מפי גבורת הוועדה, ומחייב את כולם. הדבר הזה באמת ראוי לברכה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129) (תקופת אכשרה לעובדים יומיים), התשע"א–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 12) (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע"א–2011, של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, דני דנון ואלכס מילר. תודה. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת להציג בפני המליאה את הצעות הוועדה לתיקון תקנון הכנסת, לשינויו ולכינוסו. בבקשה. על-פי סעיף 151, תיקון סעיפים: 1, 31, 47, 57, 62, 69, 73, 74, 104 ו-170. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ברשות היושב-ראש אמסור גם הודעה קצרה בדבר חילופי אישים מטעם הוועדה. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מטעם סיעת קדימה – חברת הכנסת זהבה גלאון תכהן כממלאת-מקום קבועה במקום הפנוי לסיעת קדימה; בוועדת הכנסת, מטעם סיעת ישראל ביתנו – במקום חבר הכנסת דוד רותם תכהן חברת הכנסת פניה קירשנבאום. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> מכאן להצעה לתיקון תקנון הכנסת, חלק החקיקה. אני מתכבד להציג בפניכם הצעה לתיקון תקנון הכנסת, שהכינה ועדת הכנסת במסגרת גיבושו של נוסח חדש ועדכני לתקנון. כידוע, אנחנו בוועדת הכנסת עוסקים זה למעלה משנה בכתיבה ובניסוח מחדש של התקנון. הוועדה דנה בתקנון פרקים-פרקים, מביאה כל פרק לאחר סיום הדיון בו לאישור בפני הכנסת, והכול בהסכמה מלאה ורחבה של כלל הסיעות וחברי הבית. החלק שאני מתכבד להביא בפניכם היום הוא חלק חשוב במיוחד, שהוועדה עסקה בהכנתו במשך חודשים רבים, והוא החלק שעוסק בחקיקה. אני מוכרח להקדים ולומר שאנחנו פועלים בתחום הזה בחסר מסוים מלכתחילה, מאחר שטרם נחקק חוק-יסוד: החקיקה, ולכן הסוגיה הזו, מן המסד שלה – נושאים שקשורים לסוגי הצעות החוק, מספר הקריאות, הליכי החקיקה במליאה ובוועדות – הנושאים האלה מוסדרים בתקנון הכנסת, הגם שראוי לומר שחלק נכבד מהם צריך בסופו של דבר למצוא את מקומו לא רק בחקיקה ראשית אלא אפילו בחוק-יסוד. התקנון הנוכחי כולל שני פרקים נפרדים העוסקים בחקיקה, כאשר הוא חולק לחקיקה פרטית ולחקיקה ממשלתית, ולצד הוראות התקנון יש שורה של כוכביות והערות שוליים, שכללו תקדימים והוראות נוהל שפועלים לפיהם מבלי שעוגנו בתקנון ושהצטברו לאורך השנים. כך, כדוגמה, האפשרות של ועדה להגיש הצעת חוק מטעמה, דבר שהוא בוודאי מהותי ביותר, לא עוגנה עד היום כלל בסעיפי התקנון אלא הופיעה כהערת שוליים בלבד. לפיכך, הנוסח שמונח היום בפניכם לאישור כולל קודם כול עיגון והסדרה של נושא החקיקה, באופן שיאפשר למי שמעיין בתקנון להבין את הליכי החקיקה. לצורך הקלת ההתמצאות, החלק החדש מסודר באופן כרונולוגי, החל משלב הגשת הצעת חוק לדיון המוקדם, דרך הקריאה הטרומית והקריאה הראשונה והדיונים בוועדות, ועד הקריאה השנייה השלישית. בנוסף לענייני סדר ונוסח, ואף-על-פי שהנוסח שבפניכם מבוסס בעיקרו על הסעיפים הקיימים כיום בתקנון, כולל הנוסח החדש גם כמה שינויים שוועדת הכנסת החליטה להכניס בפרק החקיקה, ואני אבקש לפרט בפניכם את עיקריהם. אני כבר מדגיש שישנם גם, כמובן, שינויים נוספים אבל אתייחס כאן לעיקריים. ראשית, הנוסח החדש יוצר הבחנה בין יוזמים של הצעת חוק פרטית לבין המצטרפים אליה ומבהיר את מעמדם. בהתאם לנוסח הנוכחי של התקנון, באופן פורמלי אין הבחנה בין יוזם של הצעת חוק לבין מצטרף, וכל אחד מהם יכול להוביל את ההצעה, להביא אותה ולקדם את הליכי החקיקה כפי שהוא רואה לנכון. אנחנו סברנו שהמצב הזה לא נכון, וההצעה שמונחת בפניכם קובעת כי חבר הכנסת יודיע מראש אם הוא יוזם של ההצעה או שהוא מצטרף אליה כתומך. רק מי שנרשם כיוזם יוכל להציג את ההצעה במליאה ולהובילה. בנוסף, אם יוזם הצעת החוק חזר בו ממנה, מי שהצטרף להצעה לא יוכל להיכנס בנעליו ולהפוך ליוזם, ולכן אם חזרו בהם כל היוזמים תוסר ההצעה מסדר-היום. בנוסח החדש ישנה התייחסות מפורטת לנושא ההסתייגויות: עד מתי ניתן להגיש הסתייגויות, מי יכול להגיש הסתייגויות, ובהקשר זה נוספה גם האפשרות של סגן שר להגיש הסתייגות בענייני המשרד שבו הוא מכהן. בנוסף, נקבע כי הסתייגות לא תשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ולא תהיה גזענית במהותה, בדומה להוראה הקיימת לגבי הצעות חוק פרטיות, על מנת שלא נמצא את עצמנו במצב אבסורדי, שדרך הסתייגות אפשר להעביר דבר שלא ניתן מלכתחילה לעשותו באמצעות הצעת חוק שמוגשת בכנסת. עוד נקבע כי ניתן להגיש הסתייגויות לנושא המוסדר בכמה סעיפים של הצעת החוק, ולא רק לסעיף, כפי שהדברים היו קבועים כיום. באותו הקשר אני מבקש לציין מנגנון חשוב נוסף וחדש, המאפשר לחברי הכנסת המעוניינים בכך לבקש רשות דיבור במליאה של חמש דקות בעת הקריאה השנייה, אם לא הגישו הסתייגויות. מנגנון זה נועד להחליף את מה שאנו מכירים כהסתייגויות דיבור, שנרשמות כהסתייגויות אך כל תכליתן היא לתת זמן דיבור בקריאה השנייה. אני מבקש להבהיר: אני חושב שנכון לאפשר למי שמבקש להתייחס לחוק ולא לכבול אותו מלכתחילה לאיזושהי אמירה שהוא מסתייג ממנו. כמובן, מי שיבקש לדבר פרק זמן ארוך יותר, עדיין פתוחה בפניו הדרך להגיש הסתייגויות בנוהל הרגיל. <היו"ר ראובן ריבלין:> לגופו של עניין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון. ולכן הדבר הזה, כמובן, לא מצמצם כהוא זה את זמן הדיבור או את היכולת לפעול. <היו"ר ראובן ריבלין:> מעולה, מעולה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אבל אני חושב שגם מבחינת הנראות של הדברים, זה מאפשר לאנשים מנגנון נכון יותר כאשר הם באים דווקא לתמוך בהצעת חוק, אבל מבקשים להתייחס אליה. הסדרה נוספת באה להבהיר מי יכול לדבר ולמסור מידע ובקשות לכנסת בשם הממשלה בענייני חקיקה. בעניין זה נקבע כי הודעות בכתב, כמו החלטות ועדת השרים לענייני חקיקה, יימסרו על-ידי מזכיר הממשלה. כמו כן נקבע כי הודעות ונאומים במליאה יימסרו בשם הממשלה על-ידי אחד השרים או על-ידי סגן שר, אך זאת רק בענייני המשרד שבו הוא מכהן. התיקון המוצע כולל גם פרק חדש בענייני הרציפות, עניין שהוסדר עד היום רק בחוק הרציפות והיו חסרות לו השלמות בתקנון, למשל לעניין סדרי הדיון. הנוסח שבפניכם עוסק גם בסמכויות הוועדות המכינות את הצעות החוק ומפרט באופן קל וברור יותר מהקיים היום את האפשרויות העומדות בפניהן לפצל ולמזג הצעות חוק. הנוסח החדש מבטל את האפשרות הקיימת היום לוועדות להביא בפני הכנסת גרסאות לסעיפים בהצעת חוק כאשר הקולות בוועדה שקולים, ומבהיר כי קולות שקולים בוועדה משמעם דחיית ההצעה הנדונה – שוב, על מנת להסיר מכשולים שכבר נתקלנו בהם. כדי להיערך לשינויים הנובעים מהתיקון המוצע, נקבע כי הוא ייכנס לתוקפו עם תחילת הכנס הבא. תיקון זה יחול גם על הצעות חוק שחקיקתן טרם הושלמה, למעט לעניין ההבחנה החדשה בין יוזמים ומצטרפים, כלומר כל מי שנרשם כמציע של הצעת חוק שהונחה או תונח על שולחן הכנסת לפני תחילת הכנס הבא, ייחשב למציע שווה מעמד, על-פי המצב הקיים היום. כפי שנהגנו – וכפי שאמרתי בתחילת הדברים – לכל אורך הדיונים בתיקוני התקנון, גם ההצעה הזאת גובשה בהסכמה מלאה ורחבה, בשורה ארוכה של ישיבות שהשתתפו בהן, בנוסף לחברי הכנסת, מנהלי הסיעות ומנהלות הוועדות, שתרמו רבות מהידע והניסיון שלהם בעניינים האלה, נציגי משרד המשפטים, מזכירות הממשלה, וכולם תרמו תרומה חשובה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, באמת, להודות לכל מי שלקח חלק בעבודה החשובה הזאת. קודם כול, כמובן, לעמיתי חברי הכנסת, חברי הוועדה וגם חברי כנסת אחרים, ואף שרים שהעירו הערות שונות. אני מבקש להודות תודה מיוחדת למנהלות הוועדות ולמנהלות ומנהלי הסיעות, שתרמו ועזרו ומלווים את התהליך הזה מראשיתו; למזכירת הכנסת, ירדנה מלר-הורוביץ, וסגנה נאזם בדר, שתרמו תרומה חשובה. ליועץ המשפטי לכנסת, עורך-דין איל ינון; לצוות הוועדה, בראשותה של אתי בן-יוסף, נועה בירן-דדון ועאליה עודה; לצוות העוזרים שלי, לילך, מיכל ורועי; ותודה אחרונה, אדוני היושב-ראש – והיא תודה, באמת, גדולה מאוד – ליועצת המשפטית של הוועדה, לעורכת-דין ארבל אסטרחן, שעשתה כאן עבודה מקצועית, יעילה, מהירה, השקיעה כאן גם את הנשמה וגם ידע עצום, והצליחה בסופו של דבר לייצר מסמך שהוא לא רק קוהרנטי ומסודר, אלא גם כתוב ומנוסח בצורה ברורה, שאני בטוח שיהיה לעזר רב לכולנו. באמת, שוב, תודה רבה רבה על כל התרומה שלך, ארבל, לתהליך החשוב הזה. אדוני היושב-ראש, כאמור, לאור העובדה שהנוסח גובש בהסכמה מלאה ועל דעת כל קצות הבית, לא הוגשו לו גם השגות, ועל כן אני מבקש מהכנסת לאשר את תיקון התקנון המונח בפניכם בנוסח שהציעה ועדת הכנסת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הישיבה, יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש ועדת הכנסת, אני ביקשתי לדבר רק כדי להביע את הערכתי – לצערי הגדול לא יכולתי להתמסר לתהליך הזה כפי שהייתי רוצה, אבל התיקונים האלה הם במובנים רבים לבה של עבודת הכנסת. ואכן, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, עשיתם עבודה חשובה, ראויה. יצרתם מנגנון מחודש, מדויק יותר, נכון יותר. הרבה הרבה הערכה על עבודתך, על עבודתכם, על עבודתה של עורכת-הדין אסטרחן וכל יתר המסייעים במלאכה הזאת. זה מעיד שגם בימים לא פשוטים, עם מחלוקות ואפילו עם סכנות, אפשר לייצר מנגנונים דמוקרטיים ומתקדמים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. מכובדי השר בגין, בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להצטרף, וביתר שאת, לדבריו של חברי חבר הכנסת חנין. אלה באמת אינם ימים רגילים, אלה אינן שנים רגילות במובן הבא לפחות: אנחנו חיים בעולם שלא ידענו אותו לפני 20 או 30 שנה, עולם של חיבור בין מערכות בחירות פנימיות במפלגות ובין תקשורת שיכולה לרומם מצד אחד ולהעלים אדם שליח ציבור מצד שני. בתנאים אלה קשה מאוד לשליח ציבור, לחבר הכנסת, להתמסר לעבודה אפורה, אם אפשר לקרוא לה כך בלשון העם, יומיומית, כמעט סודית מבחינת הפרסום שניתן לה, ובכך כמובן גם ייתכן לשלם מחיר ציבורי מסוים. אני מקווה שכך לא יהיה, אבל בהקשר זה אני מבקש מאוד להודות על העבודה הרציפה, המתמדת, בת שנתיים כבר כמעט, של חברנו יושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין. אני מאוד מודה לך בשם החברים – והציבור לא תמיד ער לתרומה של התיקונים הקטנים האלה, כביכול – על העבודה הרציפה והיעילה למען החברה והדמוקרטיה שלנו. תודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, השר בגין. אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת על התיקונים. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא הודעה, אלא הצעה. <היו"ר אחמד טיבי:> על ההצעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 10 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 1, 31, 47, 57, 62, 69, 73, 74, 104 ו-170, הוספת חלק ז': הליך החקיקה, וביטול פרק שביעי ופרק שמיני נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת התקבלה. <דיווח משלחת הכנסת למועצת אירופה בשטרסבורג> <היו"ר אחמד טיבי:> הסעיף הבא: דיווח משלחת הכנסת למועצת אירופה בשטרסבורג. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אין כאן שר, אבל זה דיווח פרלמנטרי, אני אדווח לחברי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, לפני כשבועיים חזרה משלחת הכנסת ממושב הקיץ של מועצת אירופה בשטרסבורג. אני עמדתי בראש המשלחת, ויחד אתי היו חבר הכנסת דורון אביטל, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ויש גם חברים קבועים שלוקחים חלק בפעילות הזאת – חבר הכנסת מאיר שטרית, ובעבר גם שלמה מולה לקח חלק. היעד שלנו לאורך זמן הוא שתתגבש קבוצה קבועה של חברים שתייצג את הבית הזה במועצת אירופה, שמורכבת מכ-500 חברי פרלמנט מפרלמנטים מדינתיים, ובייצוג לפי הגודל היחסי של כל אחת מהמדינות. אלה חברים מעורבים. זה פורום שבו הם נפגשים אחד עם השני, מחליפים רעיונות, מקדמים יוזמות. החלטות של האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה אחר כך עוברות גם למועצת שרי החוץ של אירופה. אכן, זה פורום שבו מתגבש איזשהו קונסנזוס אירופי לגבי הנושאים העיקריים שעומדים על סדר-היום, לאו דווקא הנושאים המדיניים, אלא גם נושאים אחרים, נושאים של מדיניות פנים וכן הלאה. חברי הפרלמנט האירופים מאוד מעוניינים. זה נחשב יוקרתי, זה נחשב משהו שמעניין אותם. המליאה מתכנסת ארבע פעמים בשנה: קיץ, סתיו, חורף ואביב. בין המליאות מתקיימות ועדות מדיניות. אני מספר את כל זה לחברי ולפרוטוקול. אני מקווה שאני גם אעורר סקרנות ורצון של חברים נוספים לקחת חלק בפעילות, לתרום ולהירתם לטובתה. הפעילות של המשלחת שלנו, מטבע הדברים, היא יותר אינטנסיבית בוועדה המדינית של מועצת אירופה, שדנה בנושאים המדיניים, בנושאי יחסי חוץ. ושם יש לי למעשה ארבע נקודות שחשבתי שנכון להעלות על סדר-היום: ראשית, בעקבות הפעילות של המשלחת שלנו, בתיאום עם החברים בוועדה המדינית של מועצת אירופה, הוקם צוות בראשות דווח, שהכין דוח – שהוגש לאחרונה – כיצד צריך האיחוד האירופי להעמיק את הסנקציות אל מול סכנת הגרעין האירני, ההתמודדות מול הפרות זכויות האדם באירן ומכלול היחסים בין אירופה לאירן. הוקם הצוות, הוגש הדוח. הדווח הוא דווח פולני, שעמד בקשר אתנו, עמד בקשר עם האירנים, והנושא הזה עלה ביוזמתנו על סדר-היום. צריך להבין, גם בנושא הזה כמו בנושאים אחרים – ההתקדמויות הן לא בצעדים קוונטיים או קפיצות קוונטיות, אלא הרבה פעמים זה עקב בצד אגודל – לדאוג שהנושא נדון, הנושא אף פעם לא יורד מסדר-היום. אנחנו מחויבים להמשיך ולשמר את הנושא האירני על סדר-היום של מועצת אירופה. נושא עיקרי שעכשיו מעסיק את הוועדה המדינית ואת המועצה, זה היחס של האירופים למה שקוראים, או למה שקרוי האביב הערבי. נושא מעניין בצורה בלתי רגילה. האירופים לא שווי נפש. כמעט הייתי אומר, יותר משאנחנו כאן מתעניינים במה שקורה במדינות צפון-אפריקה ובסוריה ובמדינות המפרץ, יש עניין רב גם של האירופים במה שקורה: האם מתפתחת דמוקרטיה, איך זה ישפיע על אירופה. הם חוששים מהגירה, הם רוצים יחסים כלכליים, הם מבינים שחוסר יציבות בדלת האחורית של אירופה רק יכולה להיות בעייתית מבחינתם. הייתי אומר שהראייה שלהם במקור – והנושא הזה עלה על סדר-היום כמעט בכל צורה ובכל דרך כמעט בכל יום, וחשוב להבין את זה. יש לנו פרטנרים אמיתיים באירופה שמתלבטים, רוצים לעודד תהליכים ליברליים דמוקרטיים בעולם הערבי. הם התחילו, אני חושב, בגישה אופטימית, הם לאט לאט ככה מבינים שהנושא הוא יותר מורכב, ובחלק מהמדינות הוא הלך לכיוון אחד. מצרים זה מוקד מאוד מרכזי שיכול להתפתח לכל מיני כיוונים, אולי יותר דומיננטיות של "האחים המוסלמים", אולי פחות, אולי מודל טורקי, חס וחלילה לא מודל אירני. אבל אי-אפשר להאשים את האירופים בהקשר הזה בנאיביות, הם לא חושבים שהגיעה הדמוקרטיה הג'פרסונית בגרסתה הערבית למזרח התיכון ונפתרו כל הבעיות. מבינים שיש כאן תהליך, והם רוצים לעזור, ולעודד את התהליך הזה. הם מתלבטים מה הדרך הנכונה והם מתייעצים אתנו. התייעץ אתנו הדווח, ישבנו עם יושב-ראש הוועדה המדינית, שהוא פוליטיקאי בכיר משבדיה, אם אני לא טועה היה גם שר חוץ, יושב-ראש ועדת החוץ שם והדווח ממונקו וחברים אחרים. אנחנו מאוד מעורבים בדיאלוג, העברנו להם את התפיסות שלנו, את החששות, את התקוות. אני חושב שהדיאלוג הזה מאוד חשוב שיימשך, וכשהוא מתקיים כדיאלוג ענייני, אני חושב שיש הרבה קשב לשמוע את מה שיש לנו להגיד. הנושא השלישי – דיברנו על אירן, דיברנו על היחס לאביב הערבי – הנושא השלישי שעלה בהרבה מאוד מהשיחות והמפגשים שקיימנו זה כמובן העניין הפלסטיני. כאן, אם אני צריך לבוא בכותרת: ספטמבר זה לא רק באו"ם. ספטמבר כמשל, כהעברה. אם אנחנו מסתכלים על תהליך ספטמבר כתהליך שבו כאלטרנטיבה למשא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים יש ניסיון של הפלסטינים לנסות ולייצר עובדות דיפלומטיות באמצעות הקהילה הבין-לאומית, המוסדות הבין-לאומיים, הארגוניים הבין-לאומיים – אז אנחנו רואים שעכשיו הפלסטינים פונים לא רק לאו"ם אלא לשורה של מוסדות בין-לאומיים כדי לשדרג את מעמדם, לקבל הכרה, ליצור מציאות דה-פקטו של מדינה שיש בה תהליך של מלמטה למעלה, שבאמת לוקח עליו אחריות, פיאד, ובמקביל תהליך של מלמעלה למטה, שזה, אם לקחת את ההקבלה מההיסטוריה שלנו, אותו הפער בין הציונית המדינית והציונית המעשית, שהציונות המדינית ניסתה ללכת על הכרה של ארגונים בין-לאומיים. אנחנו רואים עכשיו שהם מנסים לחקות את התהליך, באיחור של 60 שנה. בהקשר של מועצת אירופה הם הגישו בקשה מסודרת, תהליך שהתחיל בינואר, קיבלנו דיווח ביניים לגבי הצטרפות למשהו שנקרא partner for democracy – זה שדרוג מעמד, זה מעמד ששמור בעיקרון למדינות. מרוקו היא המדינה הראשונה שזכתה למעמד הזה. הפלסטינים רוצים להיות שניים, יש הצעת החלטה מנוסחת, הוועדה המדינית תיפגש בתחילת ספטמבר לאשר אותה, הנטייה שם היא לאשר אותה פה אחד. בתחילת אוקטובר המליאה אמורה לאשר את זה, במליאת הסתיו. לכן במקביל לאותו תהליך בספטמבר באו"ם, הוא קורה בארגון הזה, ואני מניח שזה קורה גם בארגונים בין-לאומיים נוספים. זו המשמעות, אני חושב שבקרב הידידים האירופים, גם אלה שרואים את עצמם כידידי ישראל המובהקים, אין שום רצון ואין שום יומרה ואין שום כוונה למנוע את שדרוג המעמד הזה מהפלסטינים. הם חושבים שזה נדבך חשוב בדרך למדינה פלסטינית. אנחנו צריכים להבין שאלה המגמות, ואנחנו צריכים לדעת איך להשתלב בהן, כי אני חושב שהדיפלומט המוכשר ביותר – ויש לנו דיפלומטים מאוד מוכשרים במשרד החוץ בדרג המקצועי, מחויבים וכן הלאה – לא יוכל לבלום את התהליך הזה. <שלמה מולה (קדימה):> אין – – –אבל לפחות יש לנו אנשי מקצוע טובים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש לנו דרג מקצועי. דרך אגב, רק בעניין של מועצת אירופה, שר החוץ גם מאוד מחשיב את הזירה ותומך בה, ועכשיו יש גם קבוצה מקצועית שגם תומכת בפעילות שלנו שם. זה לגבי העניין הפלסטיני. הנקודה האחרונה היא אולי נקודת אור. אנחנו מקיימים דיאלוג מאוד הדוק בין המשלחת שלנו למשלחת הפלסטינית למועצת אירופה. הצלחנו, בחסות תת-הוועדה למזרח תיכון שעומד בראשה ראש ועדת החוץ הרומני, שהוא ידיד קרוב שלנו – הוא גם ראש תת-הוועדה למזרח התיכון וגם ראש ועדת החוץ הרומני. הוא צפוי להגיע לביקור כאן בארץ בפרלמנט הישראלי בהזמנתנו. ותת-הוועדה למזרח התיכון, שבמסגרתה אנחנו מקיימים דיאלוג שוטף, החלפת דעות בנושאים הפוליטיים, אבל כמובן, למשל, עלה נושא הגופות, לפני שהוא כבש כאן את סדר-היום במשך איזה יומיים, שלושה. אבל אנחנו דווקא החלטנו למקד את הדיאלוג, אני חושב, בצורה די פרקטית ודי נכונה בנושאים שבהם אנחנו יכולים לעזור: בנושאים של מים, מתקני טיהור שפכים, טיפול בביוב, נושאים של בריאות. אתן דוגמה אחת, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש. החלפת הדעות בנושאים הפוליטיים היא נחמדה וטובה, אבל כנראה במועצת אירופה, ובדיאלוג בינינו ובין הפלסטינים בחסות מועצת אירופה לא תיפתרנה הבעיות המדיניות בין ישראל ובין הפלסטינים, זה יקרה בדרג אחר. אבל אנחנו יכולים לשמוע, להבין, בדיאלוג לא פורמלי בין פרלמנטרים, להבין את העמדה של הצד השני. אני חושב שזה חשוב לחברי כנסת מכל סיעות הבית. אבל ההיבט הפרקטי, שבו אנחנו יכולים גם לעזור בקידום סוגיות – כמו שאנחנו עושים כחברי כנסת, שפותרים בעיות – וגם על הדרך, כתוצר לוואי, גם ליצור יותר אמון בין הצדדים, זה בפתרון בעיות קונקרטיות. ואני אתן דוגמה אחת. יש 27 פרויקטים מאושרים של טיפול בשפכים; 27 פרויקטים מאושרים על-ידי הוועדה המשותפת למים שהוקמה על בסיס ההסכמים בעקבות אוסלו, הסכמי קהיר. מתוך ה-27, 24 פרויקטים לא זזים ולא מקודמים. מה זה אומר לי? למה לי זה אכפת כאזרח ישראלי, או לצורך העניין, מדוע זה חשוב לתושב הפלסטיני? כי זה אומר שביוב זורם לנחל אלכסנדר, הביוב מזהם את מי התהום של כולנו, הוא יוצר נזק סביבתי לכולנו, ולכן זה דבר שצריך לטפל בו. ויש כבר הסכמה, אין אפילו מחלוקת פוליטית בעניין הזה. ולמה שלושה פרויקטים מתקדמים ו-24 לא? כי יש בעיות ביורוקרטיות, בעיות מימוניות, בעיות של תיאום וכן הלאה. בנושאים כאלה הסכמנו להתמקד, כל צד לקח על עצמו למפות את הבעיות. אנחנו עובדים בעניין הזה עם רשות המים, עם תיאום הפעולות בשטחים, עם משרד החוץ. אנחנו מכינים נייר – אני מדווח על נקודת זמן בתהליך שכבר התחיל וכבר מתקדם, ואני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לבוא בדיווח הבא עם בשורות שלפחות כמה מהפרויקטים החשובים האלה – באמצעות הסרת חסמים שלנו או סיוע של האירופים בין אם במימון או באמצעים אחרים, או סיוע של הפלסטינים – יצרנו בהם איזושהי התקדמות, ויש לזה כמובן ערך מוסף מעבר לפרויקטים הספציפיים הללו. אני חושב שארבע הנקודות האלה אמורות להספיק, ואני מודה ליושב-ראש וליושב-ראש הכנסת על ההזדמנות לדווח על הפעילות הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני הדובר. אני מודה ליושב-ראש הכנסת. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א–2011> [מס' מ/600; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 20840; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א–2011 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שלאחרונה מציג את כל החוקים. אין הסתייגויות. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אין פה אף אחד? <היו"ר אחמד טיבי:> איזה כנסת? יש. יש וילף ופלסנר. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא אמר "כנסת נכבדה" – זה היה כמעט ריק, זה ממשיך להיות כמעט ריק, אבל אתם כובשים את שני האגפים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו יכולים עכשיו להעביר חוק-יסוד בשתיים–אפס. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א–2011, שיזמה הממשלה. אדוני היושב-ראש, חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה), התשס"ט–2009, מסמיך את שירותי בתי-הסוהר לבצע את הפעולות הנדרשות לניהול פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ממעצר ומשוחררים על-תנאי ממאסר. פעולות אלה נעשו, עד לחקיקת החוק, בידי המשרד לביטחון הפנים. כבר בעת שנחקק החוק, בשנת 2009, עמדו חברי הוועדה על הבעיות ביישום מערך הפיקוח האלקטרוני בישראל, ובראשן היעדר מנגנון אכיפה יעיל. אכיפה או אכּיפה? אתה המתקן שלי בעברית. <היו"ר אחמד טיבי:> אין דגש. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):> אכיפה, אני חושב. <היו"ר אחמד טיבי:> אין דגש. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):> כתוצאה מכך, אירעו מקרים רבים שבהם עצורים ואסירים שנמצאו תחת פיקוח אלקטרוני והפירו את תנאיו לא הוחזרו למעצר או מאסר רגילים, ולמעשה לא הוחלו עליהם סנקציות בגין הפרות אלה. בעיית אכיפה זו נותרה בעינה כל עוד לא היה בנמצא חוק המסדיר את מנגנון הפיקוח האלקטרוני בכללותו ועל שלל היבטיו. כדי לאפשר השלמת הליכי חקיקה אשר יסדירו את כלל ההיבטים הקשורים בשימוש בפיקוח האלקטרוני, נחקק בזמנו החוק כהוראת שעה, המסמיכה את שירות בתי-הסוהר לנהל את המנגנון האמור, כפתרון זמני, עד לסיום עבודת ועדת ההיגוי אשר ישבה על המדוכה במטרה לגבש הצעת חוק להסדרת הנושא. החוק נקבע בזמנו כהוראת שעה למשך 18 חודשים מיום תחילתו, עם אפשרות להאריך את תוקפו לתקופה אחת נוספת. בהתאם לכך, האריך השר לביטחון הפנים, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, את תוקפו לתקופה נוספת של שישה חודשים, כלומר עד יום י"ד בתמוז התשע"א, 16 ביולי 2011. עם זאת, גם כיום, שנתיים לאחר שנחקקה הוראת השעה וחרף התחייבויותיה של הממשלה בפני הוועדה, לא עלה בידה להציג בפני הכנסת הצעת חוק מקיפה המסדירה את נושא הפיקוח האלקטרוני. מאחר שטרם הושלמו הליכי החקיקה האמורים וטרם גובשו כלל העקרונות המשפטיים שישמשו בסיס לחקיקה בנושא זה, ולאור החשיבות של הפיקוח האלקטרוני למערכת אכיפת החוק במדינת ישראל, מוצע להאריך את תוקפו של החוק בשנה, עד יום כ"ה בתמוז תשע"ב, 15 ביולי 2012. אציין כי הצעת החוק שהובאה לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה כללה הוראה המסמיכה את השר לביטחון הפנים להאריך את תוקפו של החוק לתקופות נוספות. הוועדה סברה כי די בשנה הנוספת שהקצתה לממשלה כדי להשלים את הכנת ההסדרים הדרושים בחוק מקיף יותר, וכי פתיחת הפתח להארכות נוספות רק תקשה על זירוז המהלכים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך מאוד. אין הסתייגויות. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הפיקוח כהצעת הוועדה. נא להצביע. אתה תגיע. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתם מצביעים לפני שאני מגיע? תגידו לי. בשביל מה אני טורח – – – הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אחמד טיבי:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, בלי נסים זאב. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה בקריאה שלישית. תפאדלו. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – 1 חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר אחמד טיבי:> שמונה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. ובכן, הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התקבלה בקריאה שנייה ושלישית כהצעת הוועדה. אני מודה לך, חבר הכנסת אברהם מיכאלי – שרוצה לומר כמה מלים מהצד? אתה רוצה להגיד כמה מלים פה על קבלת הצעת החוק פיקוח אלקטרוני על משוחררי בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון). בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה הקבוע, חבר הכנסת מאיר שטרית. אדוני, הוא הקדיש לדיון הזה לא רק דיונים בכנסת. נסענו לשטח, ראינו איך המערכת עובדת, כי לפעמים לא מבינים מה זה האזיקים האלקטרוניים האלה. אנחנו רצינו לדעת באמת איך זה משפיע על אנשים בשטח ואיך אנשים מתפקדים עם זה. ואני רוצה להודות להנהלת הוועדה, ליועצים המשפטיים של הוועדה, שאני חושב שלפני שחוקקנו את החוק הזה חשבנו הרבה פעמים אם לתת להם ארכה נוספת, או לא. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך מאוד. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), התשע"א–2011> [מס' מ/599; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 20839; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13) – קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אברהם דיכטר. בבקשה, אדוני. <אברהם דיכטר (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), התשע"א–2011, שיזמה הממשלה. סעיף 24א לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, מאפשר את הצבתם של חיילי חובה לשירות סדיר ביחידות של משטרת ישראל שעיקר תפקידן הוא ביטחון המדינה ותושביה. העיקרון העומד מאחורי הסדר זה נובע מכך כי במשך השנים הוטלו על משטרת ישראל משימות ביטחוניות שדרשו ממנה מאמצים מיוחדים לסיכול פיגועים לשם שמירה על ביטחון הפנים של מדינת ישראל, וזאת מבלי שהוקצה לכך כוח-האדם הדרוש למילוי משימות אלה. הסעיף נקבע כהוראת שעה בשנת 1995, ומאז הוארכה הוראת השעה כמה וכמה פעמים. בין היתר נקבע בה כי הצבת יוצא צבא במשטרת ישראל טעונה את הסכמתו של האיש. כמו כן, ליוצאי צבא המשרתים במסגרת זו יש מעמד זהה לחיילי צה"ל בכל עניין, לרבות בכל הנוגע לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולשיקום. נושא הצבת יוצא צבא במשטרת ישראל נבחן על-ידי ועדה בין-משרדית שהקים שר הביטחון לבחינה כוללת של הצבת חיילים מחוץ לסד"כ. המלצות הוועדה, פרט לעניין הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל, אושרו עקרונית על-ידי הממשלה. ההמלצות בנושא זה היו כי אין מקום להמשך הצבתם של חיילי חובה במשטרת ישראל, מכיוון שהחיילים המוצבים במשטרה אינם באים לידי מיצוי בתפקידיהם, ועיקר תרומתם הוא במילוי שורות עקב מחסור בכוח-אדם מקצועי במשטרה. מעבר לזאת, הוועדה סברה כי לא נכון שחיילים ישרתו במשימות שיטור ואכיפת חוק מול אזרחים, כפי שמבוצע כיום. עם זאת, בהחלטת ממשלה נוספת מיום 26 ביוני 2011 הוחלט להציע כי הוראת השעה תוארך בשלוש שנים וחצי, עד סוף שנת 2015. כחלק מהחלטת ממשלה זו אף נקבע כי יוקם צוות בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים וכן נציג משרד ראש הממשלה, כדי לגבש את מסקנותיו. הצוות אמור לגבש דרכים למתן מענה חלופי לצורכי המשטרה בדגש על שימוש במשרתי שירות לאומי ואזרחי, סטודנטים, ומיקור חוץ בעת הצורך. הצוות אמור לסיים את עבודתו בתוך 90 יום. בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון הביעו רוב חברי הוועדה את אי-שביעות רצונם מההסדר ומהימשכותה של הוראת השעה, מהטעמים שהעלתה הוועדה הבין-משרדית. אי לכך, החליטה ועדת החוץ והביטחון להמתין למסקנות הצוות ולהאריך את הוראת השעה בארבעה חודשים בלבד, עד 15 בנובמבר 2011. בתום ארבעת החודשים תתכנס ועדת החוץ והביטחון לדיון במסקנות הצוות ותדון שוב בצורך בהארכת הוראת השעה. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת דיכטר. אנחנו עוברים להצבעה על חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה, כי אין הסתייגויות. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 5 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 5, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 9, נגד – אין, נמנע אחד. ובכן, הוחלט לקבל בקריאה שנייה ושלישית, כהצעת הוועדה, את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13). אדוני חבר הכנסת דיכטר, אני מודה לך. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14) (הגבלה לעניין ספרי לימוד במארז), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/395).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14) (הגבלה לעניין ספרי לימוד במארז), של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. לא הבנתי למה המתקפה של ישראל ביתנו. עכשיו הבנתי. <קריאה:> אתה רואה? אנחנו – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת אחמד טיבי, אדוני היושב-ראש, יש לי יום-הולדת היום, אז הם עושים לי הפתעה, כנראה. <קריאה:> – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> יש לי יום-הולדת היום, אז כנראה יש הפתעה. <היו"ר אחמד טיבי:> לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי יש יום-הולדת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> את לא בסדר שאת מודיעה את זה רק עכשיו. <קריאה:> – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברי חברי הכנסת – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק חינוך ממלכתי, שחתומים עליה עוד כמה חברי כנסת: דני דנון, אלכס מילר, משה מוץ מטלון, מסעוד גנאים, דניאל בן-סימון ואורלי לוי אבקסיס. בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: לא ייקבע ספר לימוד שמצורפים אליו פריטים נוספים, לרבות חוברות עבודה או תקליטורים, כספר לימוד מאושר, אלא אם כן ניתן לרכוש את ספר הלימוד וכל פריט בנפרד. בדברי ההסבר: על-פי המצב הקיים כיום בשוק ספרי הלימוד, נכפית על הרוכשים קנייה של מארזים מוכנים, הכוללים על-פי רוב ספר לימוד, חוברת עבודה או תקליטורים. בכך נמנעות מהרוכשים האפשרות לעשות שימוש חוזר בספרי הלימוד והאפשרות לרכוש בנפרד את חוברות העבודה או התקליטורים. מטרת הצעת חוק זו היא לתקן את המצב הקיים על-ידי איסור מכירת מארזים כאמור, ובכך לצמצם את היקף עלות הרכישה, שכן ניתן יהיה לעשות שימוש חוזר בספרי הלימוד, שעלותם היא חלק הארי בעלותם של המארזים. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מודה לכם מראש. בהצלחה בהצבעות. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, תפאדל. <קריאה:> גם לנסים זאב מגיע מזל טוב. <קריאה:> למה? <קריאה:> הוא חיתן את הבן שלו. <היו"ר אחמד טיבי:> אחרי שזה יתקבל, נגיד פעמיים. <עינת וילף (העצמאות):> אתה גם רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ביום השלישי פעמיים כי טוב. לכן, מגיע מזל טוב פעמיים. בוודאי יש מקום לחשיבה, כאשר במארז נמכרים ספרים כחלק מעסקה, מחבילה, וכאילו יש איזה מין אילוץ מסוים, שאם אני כבר מוכר, אני צריך למכור את הכול. אצלנו למשל, במגזר הדתי החרדי, אין את הדבר הזה. זאת אומרת, כל ספר הוא בנפרד. משרד החינוך לא בהכרח קובע מראש את הספרים שבית-הספר מחויב בהם, וכל בית-ספר מתאים את עצמו לאותם ספרים, לאותם סטנדרטים ובאותן רמות מקבילות, ולכן אין לנו את הבעיה הזאת. זה כן קיים בבתי-הספר הממלכתיים הכלליים. אני חושב שהצעת החוק היא מאוד מאוד חשובה, להקל על אותם הורים, שלא לחייב אותם להתחייב במין עסקת חבילה כזאת, שבסופו של דבר הם נאלצים לשלם מחיר כל כך גבוה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על נושא שמאוד הטריד אותי בוועדת החינוך, כשדנו בישיבה מאוד רצינית ומעמיקה לגבי מבחני סאלד שקיימים במגזר החרדי במקצועות השונים, כגון מתמטיקה, אנגלית, ספרות, לשון ומה שאתה רק רוצה. הוא לא יורד ברמתו כהוא זה מול מבחני הבגרות. נשאלת השאלה: אז למה צריכים ספרים שונים, ספרים מקבילים? למה צריך משהו שמקביל? למה אי-אפשר ללמוד באותם הספרים? אני אמרתי: למשל ניקח ספרי אנגלית. לא מקובל להגיד במגזר החרדי שמדברים בלשון זכר ונקבה. לפעמים יש לשונות שמבחינת הציבור החרדי זה לא מקובל עליו. אבל בוודאי אפשר לעמוד על קוצו של יו"ד, הייתי אומר, שהרמה לא תהיה פחותה מהרמה הנדרשת והמחייבת של משרד החינוך. אבל לבוא ולומר שארבע שנות לימוד של הציבור החרדי ב"בית יעקב", ט', י', י"א וי"ב, בתום ארבע שנות לימוד – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, באחריות מלאה: אם אני אקח את האנגלית והמתמטיקה, הם לא יורדים למשל משלוש יחידות שיש בבגרות. גם בבתי-הספר החרדיים הרמה היא לפחות שלוש יחידות. אגב, יש גם חוות דעת של פרופסור יעקב כץ, שהיה אז יושב-ראש היחידה הפדגוגית במשרד החינוך. איזה מין הפקרות זו לא להכיר משנת 2004? אגב, עד 2004 מבחני סאלד היו מקבילים למבחני הבגרות, והכירו בזה לא רק כמו שהיום לגבי – אני יודע? רואי-חשבון שעשו להם טובה והכירו בזה. אני כבר מסיים. אני אומר: לגבי מורות, מורים, לגבי ההוראה, הנושא הזה היה ממש מקביל ושווה ערך. לכן, החלטת הוועדה היא שאני אגיש חקיקה בנושא הזה, ואני מתכוון להגיש – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – עם התמיכה של ישראל ביתנו בראשותו של השר ליברמן, שכך אגב יושב-ראש הוועדה המליץ על זה. אנחנו נעביר את הטיוטה לישראל ביתנו, שתריץ את הנושא יחד אתי, ביוזמתי, שכן זה באמת נוגע ללבם של רבים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מגלי והבה. שלוש דקות. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים שנמצאים כאן, אין ספק שהצעת החוק היא צורך שהיום אנחנו רואים אותו במשרד החינוך, או בעצם בבתי-הספר. כל פעם מחדש, כל שנה מחדש, אנחנו מכירים את התופעה הזאת, שמגיעה שנת הלימודים ואז כל הסוגיה של ספרי הלימוד, או המארזים למיניהם, שמכילים חומר חדש – ההורים בעצם הם שלוקחים את רוב הנטל בכל הסוגיה של ההוצאות השנתיות על הילדים שלהם בבתי-הספר. אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שכל שנה אנחנו נתקלים בתופעה הזאת – לא רק שהמחירים מאמירים, אלא אנחנו רואים שהרבה מהספרים מתחלפים עוד לפני שהספיקו לסיים את הלימוד בהם. התופעה הזאת – צריך לעשות סדר במשרד החינוך פעם אחת ולתמיד, שכל שנה אנחנו רואים, מגיעה שנת הלימודים, קבעו ספרים חדשים ותוכניות לימוד חדשות, ואז מחליפים אפילו בתחילת השנה, או כמה זמן לפני סוף השנה מחליטים על שינוי פדגוגי. אז אם החלטתם לפני שנה על תוכנית לימודים ועל ספרים מסוימים במשרד החינוך, מדוע אתם לא מחליטים, שאם רוצים לעשות את השינויים האלה – כיצד מתחשבים במחירים? ואז באים ומציעים הצעות לעשות הנחות בקנייה מאורגנת או לעשות הנחות על-ידי כך שמשרד החינוך ירכוש את הספרים האלה. מה עוד שהטכנולוגיה של היום מאפשרת להעביר את השימוש בחומרי הלימוד, באותם ספרים, אם על-ידי המחשב, אם על-ידי תוכניות אחרות, בלי לחייב את ההורים בתשלום נוסף – במיוחד הורים שיש להם הרבה ילדים. אנחנו רואים את זה, אדוני, כל שנה מחדש. לכן, טוב שההצעה הזאת באה עכשיו, חודש וחצי לפני תחילת שנת הלימודים. אני מקווה שלאחר שתעבור הצעת החוק, נוכל לזרז אותה ולטפל בה כדי שתעבור בקריאה שנייה ושלישית במהרה, כדי שנצליח לחסוך למשפחות ברוכות ילדים, שלא יוציאו הוצאות שניתן לחסוך אותן. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14) (הגבלה לעניין ספרי לימוד במארז), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר להמשך דיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. <שעת שאלות> <היו"ר אחמד טיבי:> השר כחלון הגיע לכאן, ולכן אנחנו נעבור לשעת שאלות עם שר התקשורת. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – לא נמצא; חבר הכנסת חמד עמאר – היה; חברת הכנסת ציפי חוטובלי – איננה; חבר הכנסת חיים אמסלם – מוש מווג'וד; אברהם מיכאלי – מווג'וד, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני פונה אליך בגוף שלישי, אז שלא תיעלב. שר התקשורת – שזה אתה כמובן – העניק, יחד עם שר התשתיות, את אישורו לחברת החשמל לעסוק במתן שירותי תשתית לאינטרנט באמצעות שירותי פס רחב מהיר לבית הלקוח, בטכנולוגיה של fiber to the home . כיצד אתה רואה, אדוני, שהמיזם ישפיע על קידום תשתית התקשורת בארץ? שאלה אחת. שאלה שנייה – לאחרונה קראנו בעיתונים על כוונתך לחייב את החברות בשיתוף אתרים סלולריים, ופירוש הדבר הוא לחייב חברה סלולרית לאפשר שימוש באתריה לחברה סלולרית אחרת. כיצד צעד זה יועיל לקידום התחרות? תודה. <שר התקשורת משה כחלון:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש כאן למעשה שתי שאלות. השאלה הראשונה – במדינת ישראל קיימות שתי תשתיות תקשורת, למעשה – שתי חברות שיש להן תשתית תקשורת: אחת זו חברת "בזק", השנייה – חברת "הוט". באופן טבעי, כל חברה שיש לה תשתית והיא יכולה לקבל מוצרים נוספים כמו ISP, תכנים, יהיה לה יתרון על חברה אחרת שאין לה את התשתית. ניקח דוגמה: אם ל"בזק" יש תשתית ואחר כך היא מוכרת גם תכנים בטלוויזיה, הכול עובר הרי על אותה תשתית, במקרה ל"בזק" יש את הלוויין, אבל "הוט" עובדת על אותה תשתית – גם הטלפוניה, גם ה-ISP וגם הטלוויזיה. זה כבר מעניק יתרון על חברה שיש לה למשל רק טלוויזיה. במקרה הזה אין חברה שיש לה רק טלוויזיה, אבל נגיד יש לה רק ISP, כמו 012 ו-013, "נטוויז'ן" – מוכרים רק ISP אבל אין להם תשתית, לא מגיעים אלינו הביתה. יש שתי חברות שמגיעות אלינו היום הביתה, וזה "בזק" ו"הוט"; הן יודעות להגיע אלינו עם כבלים הביתה. המיזם של חברת החשמל, בשיטת ה-FTTH – Fiber To The Home, זאת אומרת סיבים עד הבית – תשמש כתשתית שלישית. אבל חברת החשמל לא תמכור לפרטיים; היא תמכור רק לחברות – כפי שאמרתי: 012, 013, חברות ISP שאין להן תשתית – ואז אנחנו ניצור איזה סוג של איזון בשוק, שחברת החשמל תמכור את התשתית בסיטונאות לחברות, ואז אנחנו מגיעים למצב ש-012 ו-013 וחברות נוספות – כי אחרת הן יגמרו אותן, החברות האלה שיש להן תשתית; לא ייתנו לאף חברה אחרת לצמוח, חברה שאין לה תשתית. הן יחסלו את התחרות. לחברת החשמל, כרגע, בשלבים האלה, אסור יהיה למכור לפרטיים ואז היא תמכור רק לחברות הגדולות בסיטונאות, זה מה שייקרא "שוק סיטונאי", ואז ניצור איזון בשוק. לשאלתך, זה יחולל תחרות בדיוק במקום הזה. כל חברה או כל סטארט-אפ בחיפה, בתל-אביב, בירושלים או בנצרת, שיחליט לייצר או להמציא או לפתח אפליקציה או תוכן בתחום התקשורת, תהיה לו תשתית להעביר את זה – על התשתיות של חברת החשמל. לשאלה השנייה שלך, חבר הכנסת מיכאלי, לעניין שיתוף אתרים והתרומה של זה לתחרות – כרגע יש לנו שלוש חברות, בעיקר גדולות, שיש להן תשתיות סלולר: זה "פרטנר", "פלאפון" ו"סלקום". אבל ישנו מצב אבסורדי, שיש שלושה תרנים, אחד ליד השני, אתם רואים את זה – כבר ראינו דברים יפים מזה בחיים שלנו – שלושה תרנים גדולים, גסים, כל אחד יש לו חברה. כל תורן כזה, עם קונסטרוקציה נכונה, יודע להחזיק שלוש אנטנות. למה אנחנו צריכים שלכל חברה יהיה תורן? לכן חייבנו אותם בחוק – לא בחוק, אנחנו כרגע בסיום של חיוב החברות – לשתף אתרים: חברה תבוא למדינה, תבקש להקים תורן, תקבל אישור, אבל אחרי שהיא הציעה גם לחברות האחרות להשתתף, על מנת שמחר לא תבוא חברה אחרת ותגיד: למה נתת לה? גם אני רוצה. לא. אותה חברה שתקים תורן, תהיה חייבת להביא אישור שהיא דיברה עם כל החברות. למה אישור? כי לפעמים חברה אחת צריכה 25 מטר תורן, החברה השנייה צריכה 30 מטר. אז ההיא תתחכם, תרכיב תורן של 25 מטר ותגיד: טוב, לשני זה לא מספיק, לא טוב לי. אנחנו נבקש ממנה את האישור שהיא פנתה לחברה ב', ג', ד', הציעה לה לעשות זאת יחד. אם היא לא הסכימה, או אמרה: אין לי צורך בזה, אז כמו שאין לה צורך מולה, לא יהיה לה צורך גם מול המדינה, וזה פוטר אותנו מלתת לה את הרשיון בשלב מאוחר יותר. והדבר השני – לחברות חדשות קשה מאוד להקים תשתיות. אנחנו יודעים שהיום להקים תשתית תקשורת זה דבר לא פשוט – יש הארגונים, והעיריות, וועדות תכנון ובנייה. בעבר היה הרבה יותר קל. בעצם זה שאנחנו מאפשרים לאותן חברות להשתתף יחד עם חברה אחרת, אנחנו יכולים לעזור להן להיכנס לשוק, ואני יכול לבשר לך שחברת "מירס", לדעתי עד אוקטובר תסיים את הפריסה שהיא זקוקה לה כדי להיכנס ל"רומינג", להיכנס לשותפות בנדידה. וכך אנחנו נמצא את עצמנו כבר בסוף השנה הזאת עם עוד חברה עם תשתיות, ובשנה הבאה, בעזרת השם, חברה נוספת תוכל, רק באמצעות שיתוף האתרים, להיות חלק ממערך הסלולר במדינת ישראל. כמובן, ארבע חברות כרגע, ונצליח חמש, אני מאוד מקווה. אנחנו כבר נהיה בתחרות סבירה במדינת ישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> שאלה נוספת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תודה, אדוני השר. באמת, משבחים אותך על הרבה רפורמות שאתה עושה במשרד התקשורת, והדברים כבר נראים בשטח. אדוני השר, לגבי התשתיות של "בזק" וחברת החשמל שהזכרת, ישנה תופעה שלצערנו כבר שנים רואים אותה, במיוחד בשכונות החדשות: אחרי שגמרו לפתח את התשתיות בשכונה – אני לא יודע כמה שיתוף פעולה יש בין חברת החשמל ל"בזק" או ל"הוט" – אחרי שכבר גמרו לפתח את התשתית בשכונה, ריצפו כבר את הרצפה שם באבנים, פתאום מתחילים לחפור מחדש, כי מישהו נזכר כנראה ששכחו להעביר שם משהו. עוד פעם חופרים ועוד פעם עושים מחדש. השאלה היא, האם ברשיונות שהיום מספקים לחברות כדי להתקין את התשתיות שלהן, משרד התקשורת או משרד התשתיות, שהם בעצם שותפים שלכם בעניין הזה, מתנים מראש סטנדרטים מסוימים כדי שלא יצטרכו לחפור את כל הכבישים האלה מחדש? זה מפריע לתושבים שם להסתובב – מבחינת נוחות החיים. זאת שאלה אחת. שאלה שנייה – לגבי התשתיות שהזכרת, התשתיות המשותפות. החוק שחוקקנו לא מזמן, אני זוכר ששם בעצם לחברות החדשות אמורות החברות הישנות לתת בינתיים את התשתיות הקיימות. האם כבר בפועל – אמרת קודם שחברת "מירס", כבר או-טו-טו רואים את הפריסה שלה בשטח – אבל האם אלה שאין להם עדיין, אדוני השר כבר רואה שיתוף פעולה אכן בשטח, או שזה נשאר רק על הנייר ובחוק, לצערנו? <שר התקשורת משה כחלון:> לגבי החלק הראשון של השאלה, כל שכונה חדשה שקמה – היא מתחברת עם חברת תקשורת. חברות התקשורת הן חברות פרטיות, הן רצות כדי לפרוס, יש להן אינטרס גדול לפרוס, וככל שהן פורסות בשלבים יותר מוקדמים של הבנייה, זה יותר זול להן. לכן, אני יוצא מנקודת הנחה שהאינטרס של חברת התקשורת הוא לפרוס את התשתיות שלה יחד עם קווי הביוב ויחד עם קווי המים ויחד עם קווי החשמל וכל התשתיות. כי לפתוח זה הרבה יותר כסף, והחברות האלה יודעות לחסוך ולהתייעל בצורה מעוררת כבוד. אם יש מקומות כאלה, לדעתי זה רק תוצאה של טעות הנדסית או משהו. אף אחד לא רוצה את זה. מה שכן, היום יש הרבה שדרוג של תשתיות. מה שהיה כבלי נחושת הופך ל-NGN, ובהמשך גם יעבור לסיבים אופטיים. שם יש כמובן את הפתיחה והשדרוג. זה גורם לאי-נוחות, אבל זה חלק משדרוג מערך התשתיות במדינת ישראל. יש לא מעט תשתיות שהן תת-קרקעיות. היום השיטה היא לעבוד מלמטה, לא צריך לפתוח, אבל במקומות שאין ברירה, עושים את זה. כשעושים משהו שגם עולה יותר כסף וגם גורם אי-נחת לציבור, תדע ששני הצדדים לא מרוצים, סימן שאף אחד לא דוחף לזה. ברשיון שלהם – הם מקבלים רשיון, אבל הם חייבים לקבל היתרים כדי לפתוח. זה לא שהם קמים בבוקר ופותחים כביש. יש כאלה שמחויבים בחובת יידוע, ויש כאלה שבחובת היתרים. אבל באופן עקרוני, כל שכונה שנבנית – היא מתחברת או מתקשרת לחברת תקשורת אחת או שתיים, והם מתחברים. לגבי השאלה השנייה שלך, שיתוף אתרים – כרגע יש שתי חברות שאכן התקשרו בשיתוף תשתיות, חברת MVNO אחת וחברת "מירס", כפי שאמרתי. זה בינתיים כן עובד. חברת ה-MVNO של רמי לוי, לפי הדיווחים שאני מקבל, צריכה להתחיל לפעול ב-1 בספטמבר. חברת "מירס" תצליח להוציא לאוויר GSM באוקטובר, אבל לדעתי השיווק וההשקה יהיו בגבולות ינואר-פברואר בשנה הבאה, וזה מלמד אותנו, שהרי יש השיתוף. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. קיבלתי מסרון, אדוני השר, מאזרח מוטרד, ששואל: על מנת להתנתק מחברת הסלולר, האם צריך לגשת באופן אישי לסניף, להתייצב, או שמספיק לשלוח הודעה באמצעות פקס או הודעה טלפונית? <שר התקשורת משה כחלון:> צריך להגיע לסניף ולהתנתק. <היו"ר אחמד טיבי:> זה מטרד, כי – א. לא כל הסניפים מורשים; ב. גיאוגרפית זה רחוק ממקום מושבם של אזרחים רבים. השאלה היא, האם אפשר לעשות את זה בשיטה שמקלה יותר על הצרכן. <שר התקשורת משה כחלון:> השאלה היא מה בסוף מקל יותר על הצרכן. תאר לעצמך שהיינו עושים גם התחברות דרך הטלפון. אני עכשיו אסרתי עליהם למכור תכנים, למשל, דרך הטלפון. כי מתקשרים אליך, אומרים: תלחץ 1, קבל GPS חודש חינם, ואחר כך אם אתה רוצה לבטל – תתקשר. אז הגיעה אלי תלונה של גברת מבוגרת מאוד, בת 86, שסיפרה לי – לא היא סיפרה לי, אלא הבעל של הבת שלה סיפר לי – שהתקשרו אליה ואמרו לה: אם אתה רוצה שירות GPS, תלחצי 1. לחצה 1. יש GPS, ברוך השם, אבל אין לה רשיון נהיגה מן הסתם, ואם אין לה רשיון נהיגה גם אין לה רכב. יום אחד היא נסעה באוטובוס, ובוקע לה קול מהתיק: שוטר לפניך. היא נבהלה: מה עשיתי עכשיו, שוטר? שוטר לפני. החתן שלה התקשר לחברה, ביקש להתנתק. אמרו לו: היא היתה צריכה להתקשר. הוא אומר: תגיד לי, אשה בת 86, אין לה רשיון נהיגה, אין לה אוטו, מה אתה מוכר לה GPS? כל רגע אתה אומר לה: שוטר לפניך. עוד מעט היא תגיע ל"רמב"ם" רק מהפחד מהשוטר. אלה שיטות מכירה שאנחנו אוסרים. אם נחזור לחלק הרציני – לא שהסיפור הזה לא אמיתי, הוא אמיתי ורציני, ועצוב במידה מסוימת – אבל אנחנו אוסרים את כל העסקאות האלה מרחוק, וגם כשמגיע, עדיין משלמים 8%, אדוני היושב-ראש, סוג של קנס יציאה, או החזר הטבה. לכן אנחנו מעדיפים שזה יהיה מול אדם – בכל זאת סוגר עסקה, לא מסיים אותה באופן רגיל, פשוט אתה שובר אותה באמצע, ועדיף שיהיה כך. אולי זה קצת מטרד, אבל אין יותר חילוקי דעות. אתה יודע מה אתה משלם, אתה חותם, גובים ממך ובזה נגמר העניין. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר, אפרופו "בזק", למה יש דמי מנוי ב"בזק"? <שר התקשורת משה כחלון:> דמי מנוי ב"בזק" יש כי אנחנו רוצים עדיין לשמור על התחרות. "בזק" היא מונופול, מוגדרת מונופול, מעל 70%, ואם אנחנו נאפשר לה להוריד את דמי המנוי, הם יבלעו את השוק ולא יהיה שום סיכוי לחברות אחרות להתרומם. אז נכון שזה יהיה זול בתקופה מסוימת, אבל כשהם יישארו לבד, אז אנחנו מכירים – מונופול, כשהוא על-ידי המדינה, הוא רע, אבל מונופול בידיים פרטיות זה אסון. לכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהם לא יישארו לבד, ואנחנו טיפה מאזנים – לא רוצה אפילו לומר מכבידים – כדי לתת יתרון לחברות אחרות, כדי שכן יוכלו למכור יותר בזול, לתפוס נתח שוק של השוק, ואז להתחרות אתם. ברגע ש"בזק" תרד עד רמה מסוימת, גם הדבר הזה ייעלם. אבל היום יש חבילות של "בזק", אדוני היושב-ראש, שאפשר לצאת. את קנסות היציאה הכנסת ביטלה, גם בנייח, ואדם יכול היום לרכוש חבילה שדמי המנוי כבר בפנים. יש מאות אלפי בתים ישראלים שהתקשרו עם חבילה, גם עם "בזק", גם עם 012 וגם עם 013, ללא דמי מנוי. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, כשלקוח מתקשר עם חברת סלולר ומסכמים על מחיר מסוים, ואחר כך, אחרי החתימה, חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה, הם מעלים את המחיר – האם זה חוקי? <שר התקשורת משה כחלון:> לא. במסגרת חבילה אסור להעלות את המחיר. ברגע שסגרת על חבילה עם מחיר מסוים, הם לא יכולים לייקר תעריפים. הם מייקרים תעריפים של גלישה, אבל לא במסגרת החבילה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבילה אסור, אבל גלישה – – – <שר התקשורת משה כחלון:> אם משהו מחוץ לחבילה, כן. <היו"ר אחמד טיבי:> לפנים משורת הדין – חבר הכנסת חמד עמאר, כי קראתי את השמות של שניכם ולא הייתם; אבל מאותו עיקרון שמנחה אותי מאז שאני בכס השלטון – כשאני בשלטון אני מגלה נדיבות לב. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, משרד התקשורת הביע את כוונתו לצאת למכרז לרדיו אזורי בגליל העליון ובכרמל, שאמור היה לשדר את שידוריו בשפה הערבית. ברצוני לשאול: היכן עומד הנושא כעת ומדוע טרם יצא לפועל? מהי הערכת שר התקשורת בדבר מועד היציאה למכרז? <שר התקשורת משה כחלון:> משרד התקשורת, באמצעות הזרוע שלו, מועצת הרשות השנייה, שממונה על הרדיו האזורי – סיימה לפני כמה ימים עבודה כלכלית מאוד חשובה לגבי הקמת רדיו דובר ערבית באזור הצפון או בכלל במרכז. העבודה הזאת נעשתה, כי אנחנו מדברים על רדיו אזורי, במקרה הזה זה רדיו שהוא קצת יותר מאזורי. נעשתה עבודה של כמעט שנה והיא הסתיימה לפני שבועיים-שלושה, ובאו לדווח לי. הם ממשיכים בעבודה לקראת הוצאת המכרז. להגיד לך שהכול חלק והכול פשוט, התשובה היא לא. עדיין עובדים על זה כדי להוציא את המכרז. הימשכות של הכנת מכרז היא בגבולות שנתיים, שלוש, ואנחנו עובדים על זה. אני באופן אישי רואה חיוניות רבה מאוד ברדיו הנוסף, כי מדובר ב-20% מהאוכלוסייה שדוברים ערבית ולדעתי הם ראויים לעוד תחנת רדיו. אני עושה הכול כדי לדחוף את זה. כשנכנסתי לתפקיד התחלתי מייד לקדם את זה. אני מאוד מקווה שנסיים את זה במהלך 2012. החיוניות ידועה והרצון קיים. <היו"ר אחמד טיבי:> עוד שאלה, חבר הכנסת חמד עמאר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אשאל אותך בנושא אחר, כי אתה ממונה גם על "בזק". העליתי את הנושא של "בזק" ונתוני "בזק" במגזר הלא-יהודי, שלוקח להם הרבה-הרבה זמן לתקן. בכל התקופה הזאת שהם לא מתקנים, הם גם גובים דמי אחזקה וגם שירותי אינטרנט. האם המשרד מתכוון להיכנס בעובי הקורה? כי אנחנו שומעים הרבה-הרבה תלונות. לדוגמה, בשפרעם יש שכונה שלמה שמנותקת מחודש אפריל, ועד עכשיו לא חיברו אותה. אתמול קיימנו דיון על הנושא והתברר שהם לוקחים דמי אחזקה. רק כשידעו שזימנו את הישיבה הם ביטלו ואמרו שיפצו אותם על דמי האחזקה. <שר התקשורת משה כחלון:> אני לא מכיר שכונה שמנותקת מחודש אפריל, וגם לא מחודש מאי וגם לא מחודש יוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אתמול דיברנו על זה בוועדה. <שר התקשורת משה כחלון:> בסדר, אפשר לדבר על זה בוועדה, אבל אף אחד לא אומר שזה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הם לא יידעו את השר, אבל עובדה שיש שכונה כזאת. <שר התקשורת משה כחלון:> הייתי בודק את זה, כי גם "בזק" היא חברה כלכלית שלא יכולה להשהות תיקון בגלל לחצים, בגלל חגים, בגלל אני לא יודע מה, שהם לא אוהבים לעבוד באזור הזה. אבל יום, יומיים, שלושה, שבוע. אין מצב שמאפריל. ואני אומר את זה – חברת "בזק" היא לא חברה ממשלתית, אני רגולטור שלה ואני צריך לפקח שהיא תעשה ותעמוד בלוחות זמנים ובשירות אוניברסלי. ומה שאני אומר: אוהבת לא אוהבת, זו לא אמירה אמיתית. אני אומר, אפילו אם הם חטאו בזה. לגבי דמי אחזקה, אם באמת פרק הזמן של התיקון ארוך, אז אני חושב שהם לא צריכים לגבות על תקופה שהם לא מספקים שם שירות. אם יש משהו ספציפי, חבר הכנסת עמאר, אני כמובן לרשותך ועשר דקות אחרי הישיבה אנחנו גומרים את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני השר, קודם כול, אני רוצה להצטרף לברכות על כל הפעולות החשובות שלך למען אזרחי ישראל, גם בתחום התקשורת וגם במשרד הרווחה. במסגרת תפקידך כשר התקשורת, רציתי לשאול: ברבים מהכבישים ביהודה ושומרון יש בעיה חמורה של כיסוי סלולרי, המונעת סיוע חירום במצבים כמו תאונות דרכים ובאירועים ביטחוניים. מעבר לזה, יש זכות בסיסית לתושבי יהודה ושומרון, זכות צרכנית, לקבל תמורה מלאה לכספם דרך כיסוי סלולרי. באופן אישי אני נתקלת בזה כל פעם שאני מבקרת ומסיירת, שכמעט אי-אפשר להשלים שיחה, כי השיחה ניתקת באמצע כי אין קליטה ואין כיסוי. רציתי לשאול את השר: קודם כול, בעקבות חוק החרם, אני מקווה שמשרד התקשורת לא מחרים את יהודה ושומרון – האם המשרד מכיר את הבעיה? מה בכוונת המשרד לעשות כדי לאפשר קליטה באיכות טובה לכלל תושבי יהודה ושומרון? <שר התקשורת משה כחלון:> תודה רבה. אכן יש בעיה באזור יהודה ושומרון בנושא קליטה. אמרת: בעיה חמורה, לדעתי לא בעיה חמורה, אבל בעיה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אין כמעט – – – <שר התקשורת משה כחלון:> יש בעיה באזור הזה, אנחנו מטפלים בה. אני חושב שקפצנו שלוש כיתות מבחינת התשתיות באזור יהודה ושומרון, אבל עד האוניברסיטה יש עוד הרבה. אחת הבעיות החמורות היתה, כפי שאמרת, כביש 60, אבל כבר הקצינו כסף לעניין הזה. אנחנו הולכים להתקין אנטנה של 30 מטר כדי שתיתן כיסוי לכל האזור הזה, כל האזור של ואדי חרמיה. עד כמה שאני זוכר יש בעיה גם בכביש 465 שמוביל לעטרת, מול רוואבי. גם שם אנחנו מנסים לפתור את זה כרגע. אבל כבר הקצינו כסף לפתור את הבעיה המרכזית בוואדי חרמיה, ועוד כמה בעיות קטנות וגם שירותים אוניברסליים של "בזק" ורכב ממוגן – אני חושב שגמרנו את הדברים האלה, סיימנו אותם. בעיה נוספת שאנחנו נתקלים בה היא של ראשי מועצות שלא מוכנים לשים אנטנות באזורים שלהם. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> דולב, אפרת. אולי לא הגדרתי נכון, וזה לא ראשי מועצות, אבל ראשי יישובים. בכל זאת יש ראשי יישובים שלא כל כך רוצים לשים אנטנות והם רוצים קליטה. חברת הכנסת וילף צוחקת, כי היא בוודאי מכירה את זה שמי שרוצה להגיע – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> כן. אז מי שרוצה להגיע לגן-עדן צריך למות, אין ברירה. אתם רוצים קליטה? שימו אנטנות. לא תהיינה אנטנות, לא תהיה קליטה. אפילו הכנסת לא יכולה לעזור בזה. על כל פנים, חברת הכנסת חוטובלי, אנחנו מטפלים בזה ממש ביום-יום. זה 2 מיליון שקל, טעיתי, זה לא 2.5. זה 2 מיליון שהועברו מאתנו להקמת האתר הסלולרי – – –. על כל פנים, במהלך 2012 – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> מתי זה יצא לדרך? <שר התקשורת משה כחלון:> מבחינתנו זה כבר יצא לדרך, קמ"ט יו"ש וכל מיני ביורוקרטיות פשוטות, אבל לדעתי תוך חודש, חודשיים מתחילים לעבוד על זה. לגבי 2012, שזה גם חשוב, אנחנו הולכים לעבוד על ציר אפרת–ירושלים, גבעת-התמר, נווה-דניאל, ציר קציר–חרמש, ציר עינב – אבני-חפץ, ציר נחל-קנה – עמנואל, ציר איתמר – אלון-מורה, ציר מעבר-מיתר – טנא-עומרים, ציר אלפי-מנשה וראש-צורים. כל אלה נמצאים בתוכנית העבודה שלנו ל-2012. אם אני אסכם, כשהגעתי היתה בעיה גדולה, עכשיו הבעיה קטנה, אבל היא קיימת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עוד שאלה. <שר התקשורת משה כחלון:> לשאלה שלך אם אנחנו מחרימים, התשובה היא לא. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זאת לא היתה השאלה. רק אם השר יכול לפרט שוב את לוחות הזמנים, מתי בעצם אתה מעריך שתהיה פריסת קליטה טובה בכל הצירים שמנית? תוך שנה? <שר התקשורת משה כחלון:> במהלך 2012. כן, זה לא צריך לקחת יותר משנה. בסך הכול אנחנו לא פורסים הכול מחדש, אנחנו משלימים כל מיני קטעים שכרגע קטועים שם. מה שקורה בסלולר, כשאת שולחת את התדר, send, אז הוא צריך למצוא את האנטנה הראשונה ומתחיל לנדוד עד המקום. אם יש משהו באמצע, יתר האנטנות יכולות להיות בסדר, אבל שם זה נקטע. לכן לפעמים אנטנה אחת יכולה לפגוע ברצף אדיר של אנטנות. אנחנו לא מתחילים הכול מחדש אלא מטפלים בכל כשל. ברור לך ששם הדברים קצת יותר מסובכים, זה האלוף, זה אזור שטח צבאי וצריך אישורי אלוף. זה לא כמו שזה אצלנו, שאנחנו יכולים להצביע על חיוניות ולהצביע על דחיפות ועל פגיעה בתחרות. יש לנו הרבה מאוד אלמנטים פה שאנחנו יכולים לשמש – שם לא, עד שתהיה מציאות אחרת, אבל כרגע שם קצת יותר קשה לנו, כמשרד התקשורת, לדחוף את זה, היות שזה המינהל האזרחי וזה בשליטת האלוף. לא שאני מתחמק, אנחנו עובדים, והמנכ"ל שלי עובד על זה יום-יום, אבל זה המצב. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. לפני שחברת הכנסת ליה שמטוב תשאל, עוד אזרח מודאג שואל: לקוח עסקי שרוצה לצאת מחבילה, מבקשים ממנו 1,200 ש"ח, זה נראה לך סביר כדי לצאת מהחבילה? ומה עושה לקוח עסקי שרוצה לצאת? <שר התקשורת משה כחלון:> השאלה – התעריף הוא 8% – – – <היו"ר אחמד טיבי:> 1,400 שקל. <שר התקשורת משה כחלון:> התעריף הוא 8% מהממוצע של הצריכה. אם, נאמר, נשארו לו עשרה חודשים והוא צרך 1,000 ש"ח בחודש, 8% מ-1,000 ש"ח בחודש זה 80 שקלים, כפול עשרה חודשים זה 800 ש"ח; זאת התשובה. 8% מהתעריף הממוצע החודשי שהוא צרך כפול מספר החודשים שנותרו, כך צריכים לגבות. אם גובים ממנו שקל יותר, שלא ישלם; אם גובים שקל פחות, אם הוא רוצה – שיגיד להם, אם לא – הוא הרוויח. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מקווה שהאזרח המודאג בא על סיפוקו. חברת הכנסת ליה שמטוב, או האזרחית המודאגת. <שר התקשורת משה כחלון:> שעשתה פעולה היום, ואני רוצה לברך אותה על זה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, תודה על זה שאישרתם לי לשאול את השאלה. גם אני שואלת לגבי האנטנות. קיבלתי פנייה מהוסטל בהרצלייה. אנשים מתלוננים שהחברה המשכנת, "עמיגור" – הגג שלהם מלא אנטנות. אלה בטח אנשים מבוגרים, הם פוחדים. יש אצלם מקרים שאנשים מגיעים לגיל 120, ומה לעשות? לפעמים כתוצאה מהסרטן – אני מבינה שאי-אפשר לדעת אם בן-אדם נפטר מזה או ממשהו אחר, אבל אני רוצה לשאול שאלה: קודם כול, האם דיירים צריכים לתת את האישור להקמת אנטנות? ולא משנה שזו חברה משכנת, "עמיגור", כי אולי גם צריכים לשאול את הדיירים. השאלה השנייה: הם רוצים לחמם את המים בקיץ לא בפתיחת הכפתור, הם רוצים דוד שמש, ולא נותנים להרכיב דוד שמש כי אומרים שהגג פשוט מלא במשהו אחר. זו השאלה. <שר התקשורת משה כחלון:> תודה רבה. לצערי, את נגעת בשני תחומים שאף אחד מהם לא שלי. ההיתרים – מי שנותן היתרים להתקין על הוסטל או מבנה של "עמיגור" זה העירייה או ועדת תכנון ובנייה, ומי שמאפשר בכלל את המיקום. החלק השני, כשהבעיה הבריאותית – כן או לא, יש על זה ויכוח – זה משרד הבריאות והגנת הסביבה – מר סטיליאן. התפקיד שלנו בכוח זה רק – ליידע אותנו או לשאול אותנו כמה אנטנות צריכים כדי שהחברה תוכל לתפקד. אבל איפה ישימו, איך ישימו, מה רמת הקרינה – זה ממש לא בתחום משרדי. הייתי עונה לך, אבל השרים האחרים יכעסו. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאתה מאפשר לי לשאול. אני רוצה להודות לשר בכלל על כך שאתה מוביל חשיבה שמאוד חסרה כאן, שדווקא עידוד התחרותיות הוא אחד המעשים החברתיים החשובים ביותר, וזו הדרך לסייע לאלה שזקוקים ביותר למחירים הנמוכים, וששם באמת עושים דברים חברתיים. אני חושבת שיש חיבור יפה בין תפקידך כשר הרווחה להיותך שר התקשורת. אני רוצה לשאול בנושא הזה – יש עכשיו ועדה שעוסקת בשאלת התחרותיות והריכוזיות במשק. אחד הנושאים שעלו בדיונים, אבל הם כנראה לא התייחסו אליו, הוא הנושא של ריכוזיות שקשורה גם בתחום התקשורת. מדובר בוועדה על הפרדה של נכסים ריאליים ופיננסיים, ומתחילה לעלות השאלה: האם אין מקום להפריד גם נכסים תקשורתיים, ולהסתכל על האופן שבו אנשים לפעמים מחזיקים נכסים תקשורתיים, מפרסמים סלולריים גדולים וכדומה, ואז הם משפיעים על הכנסת, משפיעים על הציבור, מנסים להשפיע על השיח כדי למנוע תחרות באמצעות השליטה שלהם באמצעי התקשורת? האם יש מקום להתחיל לבחון את ההפרדה של אחזקה של נכסים ריאליים ונכסים תקשורתיים, במיוחד כאלה שמאפשרים להביע דעה? תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. בבקשה, אדוני. <שר התקשורת משה כחלון:> תודה רבה, חברת הכנסת וילף. למעשה, כללי בעלויות צולבות בשוק התקשורת הם כללים מאוד ברורים. שם ממש אין לנו בעיה. אין לנו בעיה של בעלויות צולבות, וגם כשהעברנו את המשטר מזיכיונות לרשיונות, שזה הרבה יותר ליברלי, הקפדנו שאותם כללים שחלו על הזיכיונות יחולו על הרשיונות. זאת אומרת, שאין פה שום שינוי, והכללים הם ברורים וטובים. כי היום אין אדם שיש לו אמצעי תקשורת – ואני לא מדבר על עיתון, עיתון זה לא בסמכותי; אני מדבר כרגע על "הוט", yes, ערוץ-2, ערוץ-10 – זה עומד בכללים מאוד ברורים של בעלויות צולבות. לגבי הפרדה ריאלית מפיננסית בכללי, אני חושב שזה דבר נכון, אני חושב שזה מחויב, ואני מקווה שזה גם יקרה, שהוועדה אכן תמליץ על זה. כי זה פשוט מצב בלתי אפשרי, וגם היום אנחנו נמצאים בעיצומה של פרשה שאני לא אדבר עליה פה, אבל כולם קוראים בעיתונים ושומעים ורואים כמה קשה לגייס הון כשהולכים להקים עסק מתחרה למישהו שיש לו איזו נגיעה. לכן, אני חושב שזה דבר נכון, זה דבר מבורך לעשות את ההפרדה הזאת. לדעתי, צריך לעשות עוד כמה דברים בנושא של הריכוזיות, כמו הטיפול בפירמידות – או למצות את זה או לאסור לפחות עסקאות בעלי שליטה, אבל אני חושב שזה דיון אחר. חבר הכנסת עמאר, לא רק היושב-ראש מחובר, גם אני; אנחנו באון-ליין עם הציבור. אם תרצה, ברשותך אני אקרא לך; כל הזמן חשבתי שאומרים: אני אקריא לך, אבל ראש הממשלה תיקן ואמר שאומרים: אני אקרא לך. אז אני אקרא לך את הפתק שקיבלתי: "מ'בזק' נמסר שיש עמודים שנשברו ותושבים מתנגדים להשבת המצב לקדמותו. עובדי 'בזק' הגיעו כמה פעמים לתקן והתושבים לא נתנו להם לעבוד. נעשה סיור עם ההנדסה של העירייה והם מודעים לכך". אני לא הבנתי את התשובה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גם אני לא הבנתי. אמרו את זה גם בוועדה, ונציג העירייה אמר שלא הגיעו בכלל. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת עמאר, בשלב זה אין קווים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אין קווים ארבעה חודשים, אדוני השר. <שר התקשורת משה כחלון:> הנושא ייבדק. אני הבאתי לך as is, מהתנור. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אם לא היינו מזמנים את ועדת הכלכלה, הם היו ממשיכים לשלם. <שר התקשורת משה כחלון:> לפחות הפסיקו לשלם. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הפסיקו לשלם ואמרו שיחזירו להם. <שר התקשורת משה כחלון:> טוב. אני גם אבדוק מדוע ארבעה חודשים. זה נראה לי משהו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה זוכר, אדוני? אתה טיפלת בבעיה ששנה לא היו קווים באזור התעשייה בטייבה, ורק לפני חודש וחצי, בזכות יושב-ראש ועדת הכלכלה ובזכותך, התחברו מחדש. <שר התקשורת משה כחלון:> חברת הכנסת וילף תסכים אתי – תחרות, רק תחרות. זו התשובה שלי לכולם. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני. <שר התקשורת משה כחלון:> תודה לך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בתמוז התשע"א, 13 ביולי 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:20.