דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ח ישיבה רס"ז הישיבה המאתיים-ושישים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"א (27 ביולי 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעה לסדר 8 דב חנין (חד"ש): 8 שאילתות דחופות 11 327. סינמטק שדרות בסכנת סגירה 12 איתן כבל (העבודה): 12 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 13 מאיר שטרית (קדימה): 16 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 18 328. פיטורי שוטרים שלא הסדירו אישורי בנייה 19 דני דנון (הליכוד): 19 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 20 דוד רותם (ישראל ביתנו): 22 זבולון אורלב (הבית היהודי): 23 329. ביקורות בישיבות 29 משה גפני (יהדות התורה): 29 סגן שר האוצר יצחק כהן: 31 משה גפני (יהדות התורה): 35 אברהם מיכאלי (ש"ס): 39 יצחק וקנין (ש"ס): 40 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 43 325. חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות 46 זבולון אורלב (הבית היהודי): 46 שר הפנים אליהו ישי: 47 זבולון אורלב (הבית היהודי): 47 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 48 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של אירלנד שון ברט 51 היו"ר ראובן ריבלין: 51 הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע–2009 53 משה גפני (יהדות התורה): 53 הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשס"ט–2009 58 משה גפני (יהדות התורה): 58 שר התקשורת משה כחלון: 60 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי), התשע"א–2010 63 אמנון כהן (ש"ס): 64 סגן שר האוצר יצחק כהן: 65 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית), התשע"א–2011 66 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 66 סגן שר האוצר יצחק כהן: 68 הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), התשע"א–2011 72 כרמל שאמה (הליכוד): 73 שר התקשורת משה כחלון: 75 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – החלת החוק על בעל מוסד חינוך), התשע"א–2011 78 זבולון אורלב (הבית היהודי): 78 שר החינוך גדעון סער: 79 הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"א–2011 81 יריב לוין (הליכוד): 82 שר המשפטים יעקב נאמן: 82 אילן גילאון (מרצ): 83 יריב לוין (הליכוד): 85 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול גן לאומי), התשע"א–2011 87 ישראל חסון (קדימה): 88 שר המשפטים יעקב נאמן: 89 דב חנין (חד"ש): 91 ישראל חסון (קדימה): 96 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה), התש"ע–2010 98 דוד רותם (ישראל ביתנו): 98 שר המשפטים יעקב נאמן: 99 אילן גילאון (מרצ): 100 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת רשיון נהיגה), התשע"א–2010 103 עפו אגבאריה (חד"ש): 104 הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011 107 ניצן הורוביץ (מרצ): 107 שר המשפטים יעקב נאמן: 111 אורית זוארץ (קדימה): 114 הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"א–2011 118 יואל חסון (קדימה): 118 סגן שר האוצר יצחק כהן: 125 שלמה מולה (קדימה): 132 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 138 הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון 145 יואל חסון (קדימה): 145 הודעה אישית של סגן שר האוצר יצחק כהן 148 סגן שר האוצר יצחק כהן: 149 הודעה אישית של חבר הכנסת כרמל שאמה 150 כרמל שאמה (הליכוד): 151 הצעת חוק התקנת רשת אינטרנט אלחוטית בבניינים ממשלתיים וציבוריים, התשע"א–2011 154 מאיר שטרית (קדימה): 155 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 158 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 158 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קטע כביש מסוכן), התשע"א–2011 159 רוברט טיבייב (קדימה): 160 שר המשפטים יעקב נאמן: 163 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 164 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 165 הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התש"ע–2010 165 שלמה מולה (קדימה): 165 שר המשפטים יעקב נאמן: 170 שלמה מולה (קדימה): 172 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי נשיא), התשע"א–2011 174 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 175 שר המשפטים יעקב נאמן: 176 שלמה מולה (קדימה): 176 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 178 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 178 הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011 178 יוחנן פלסנר (קדימה): 179 שר המשפטים יעקב נאמן: 181 הצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011 184 רונית תירוש (קדימה): 184 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"א–2011 186 רונית תירוש (קדימה): 187 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 191 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 193 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 193 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 193 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"א–2011 194 זהבה גלאון (מרצ): 194 ציפי חוטובלי (הליכוד): 195 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט–2009 195 דב חנין (חד"ש): 196 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 196 הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2009 200 דב חנין (חד"ש): 201 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה), התשס"ט–2009 203 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 203 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 204 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות), התש"ע–2010 205 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 206 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 206 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010 208 אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 208 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011 209 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 209 הצעות לסדר-היום 210 השביתה המתמשכת של הרופאים 210 עפו אגבאריה (חד"ש): 211 נסים זאב (ש"ס): 212 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 213 משה גפני (יהדות התורה): 214 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 216 מוחמד ברכה (חד"ש): 225 עינת וילף (העצמאות): 226 שלמה מולה (קדימה): 227 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010 230 אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 230 הצעות לסדר-היום 231 עליית מחירי הדלק והחשמל 231 שלמה מולה (קדימה): 231 עינת וילף (העצמאות): 233 איתן כבל (העבודה): 234 השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 236 החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים 238 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 238 הצעות לסדר-היום 240 דרישתה של טורקיה שישראל תתנצל בנוגע למשט ה"מרמרה" 240 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 240 דני דנון (הליכוד): 241 עינת וילף (העצמאות): 242 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 244 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 244 הצעות לסדר-היום 244 יוקר המחיה מול שחיקת השכר 245 דב חנין (חד"ש): 245 רונית תירוש (קדימה): 246 אורי מקלב (יהדות התורה): 248 סגן שר האוצר יצחק כהן: 249 מוחמד ברכה (חד"ש): 259 הצעה לסדר-היום 260 ריכוזיות במשק הישראלי 261 עינת וילף (העצמאות): 261 סגן שר האוצר יצחק כהן: 265 הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011 267 אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 268 השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 271 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 274 שאילתות ותשובות 276 1518. תרומות למדינה 276 עינת וילף (העצמאות): 276 סגן שר האוצר יצחק כהן: 276 הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011 278 שר התקשורת משה כחלון: 278 הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011 280 מרינה סולודקין (קדימה): 280 נסים זאב (ש"ס): 282 <הצעה לסדר> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"א, 27 בחודש יולי 2011 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה לסדר, או בקשה לסדר, של חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להסב את תשומת לבך ואת תשומת לבו של הבית לכך שסוגיה שאנחנו מנסים להסדיר אותה עדיין לא מוסדרת, ויכול להיות שבגלל האי-הסדרה שלה היום אנחנו ניתקל בקשיים שימנעו את הסדרתה. הכוונה היא לסוגיה שעלתה בנושא חוק הווד"לים, והיא עלתה, אני מבין, אתמול במליאה, וגם אדוני היושב-ראש שמע. מדובר על מסלול שבו ביישובים של ערבים ודרוזים ניתן יהיה להתקדם בתוכניות וד"ליות בתוכניות שיש בהן 100 יחידות דיור ומעלה. 100 יחידות דיור ומעלה ביישובים האלה זה מספר מאוד מאוד גבוה, זה מספר לא מעשי, ולכן העלה חבר הכנסת ברכה אתמול את הרעיון של הנמכת המספר הזה. אני לא הייתי בדיון, אבל שמעתי שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאמה, בהחלט היה פתוח לרעיון. הוא לא שלל אותו, הוא אמר שהנושא צריך להיבחן. אבל אם אנחנו רוצים שהנושא אכן ייבחן, הוא צריך להיבחן היום, כדי שהוועדה תוכל לחזור ולהניח את החוק במהדורתו הסופית עוד היום, כדי שנוכל להמשיך לדון בו ביום שני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, אני הבנתי אתמול – אם כי לא היה ברור לי לחלוטין, כי עדיין לא ראיתי את הנוסח של כל ההסתייגויות – שאדוני הגיש הסתייגות על זה. <דב חנין (חד"ש):> אכן הגשנו הסתייגות בנושא הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מדבר על 50. <דב חנין (חד"ש):> לא, אנחנו הגשנו הסתייגות על 30. יכול להיות שההסתייגות שלנו – אני אומר לאדוני באופן פתוח – יכול להיות שההסתייגות שלנו תיתפס כמרחיקת לכת, ואז הקואליציה לא תסכים לה, ואז החוק יעבור במתכונת של 100. יכול להיות שההסתייגות שלנו תתקבל, ואז יצטרכו בעת הדיון במליאה להחזיר את החוק, ואני לא יודע אם הקואליציה תהיה חפצה בחוק כזה בסיטואציה כזאת. לכן דרך המלך היא לנסות להסדיר עוד היום את הדברים האלה, ואני פונה לאדוני שיבחן אם הסוגיה הזאת היא אכן סוגיה שניתנת להסדרה היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט אני חושב שההיגיון הוא לקיים – הנה, נמצא פה יושב-ראש הוועדה. האם אנחנו יכולים באמת להביא לידי מצב שבו או תשונה ההסתייגות ל-50, או שאתה בסופו של דבר תקבל החלטה של הוועדה כפי שתדון? כי תמיד אפשר להניח את זה בחזרה, אם אתה רוצה גם למשוך, אם אכן יש הסכמה של הממשלה. <כרמל שאמה (הליכוד):> לסעיף של המיעוטים? <היו"ר ראובן ריבלין:> לסעיף של המיעוטים. כי אנחנו לא רוצים ליצור מצב שבו תהיה איזו קונסטלציה, כפי שאתמול נאמר, שבהחלט הגיוני לשנות מ-100 ל-50, אבל לא תהיה בפנינו הדרך, כי הסתייגותו של חבר הכנסת חנין מדברת על 30. <כרמל שאמה (הליכוד):> השאלה היא אם לא נצטרך לבדוק את הפרוטוקול, אם לא נזרקו עוד מספרים בזמן ההסתייגות שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תבדקו. אני לא בדקתי את ההסתייגויות. <דב חנין (חד"ש):> בלוח ההסתייגויות מופיע 30. אם הדבר ניתן לתיקון בדרך כלשהי – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> לא דיברת על 80? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. הוא אומר – אם יאמרו 50 הוא מסכים. <דב חנין (חד"ש):> בהחלט. אני כבר מודיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לתקן את ההסתייגות ל-50, ואנחנו ננסה לשכנע את הקואליציה ואת הממשלה להתכנס סביב ההסתייגות הזאת, או לחלופין – לבוא ולהסכים שבגוף החוק יהיה כתוב 50. אני משאיר את זה לשיקול דעתכם. יש עדיין. אנחנו לא מצביעים היום על החוק. מובן שבשבוע הבא אנחנו נצביע עליו באחד הימים שעליו תחליט הממשלה, ויושב-ראש הוועדה יחליט להציגה בפני הכנסת, אבל אני מציע באמת להתכנס יחד בדבר שמסכימים, אלא אם כן זה רק מס שפתיים. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת. אני מציע שאדוני יהיה במשא ומגע עם יושב-ראש הוועדה על מנת שהוא יביא את הדברים בפני הקואליציה ובפני הממשלה. אני, על כל פנים, אתקשר לראש הממשלה ואמליץ בפניו שאכן זאת הדרך הטובה להביא לידי הבנה, לפחות בעניין זה. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, יש לנו פה איזו בעיה. השר ישי היה צריך לענות ראשון, והוא נמצא באופן דחוף באיזו ישיבת – איך הוא בישיבת קבינט כשאדוני שר המשפטים לא בקבינט? איך יכול להיות קבינט ששר משפטים לא יהיה בו? אולי שביעייה יש, אבל אני לא יודע מה – – – <איתן כבל (העבודה):> אבל איך יכול להיות? אני אמור לקבל תשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. אנחנו החלפנו את זה עכשיו. ואכן, איתן כבל צריך לקבל את תשובתה של שרת התרבות, שהיא אינה נוכחת כאן, וגם דני דנון צריך לקבל את תשובתו של השר לביטחון פנים, שאינו נוכח כאן, והשר יצחק כהן צריך לענות על שאילתא של חבר הכנסת משה גפני, והוא אינו נמצא כאן. השר היחידי שהודיע לי שנבצר ממנו להגיע בשעה היעודה, אבל אנחנו נשמע את תשובתו היום, זה בתשובה על שאילתא של חבר הכנסת זבולון אורלב. ולכן אני מאוד נבוך מצד הממשלה, ואני נבוך מצד הכנסת. האם יש למישהו משהו לומר? כי אחרת אני אכריז על הפסקת ישיבה. <מאיר שטרית (קדימה):> לי יש מה לומר. אני חושב שזה זלזול של הממשלה בכנסת, לא בפעם הראשונה, לצערי. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, קיבלתי את הערתך. השרה לבנת לא היתה צריכה להיות ראשונה, היא לא היתה צריכה להיות ראשונה, ולכן איחורה מוסבר. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מתנצלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל היא נקראה ונזעקה והגיעה, ולכן אין לנו כל בעיה, ואני מזמין את כבוד שרת התרבות, ברגע שתכניס אוויר לריאותיה, לבוא ולעלות, להגיע ולהיראות מעל במת הכנסת על מנת להשיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם השר אהרונוביץ תמיד בא בזמן, רק הוא ידע שהוא לא ראשון – להשיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת איתן כבל בנושא: סינמטק שדרות בסכנת סגירה. אדוני יקריא קודם את השאלה. אחרי זה יוכל להוסיף, וגם חבר הכנסת שטרית. <327. סינמטק שדרות בסכנת סגירה> <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא הבנתי למה היושב-ראש רוצה להפסיק את הישיבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי לא היו שרים משיבים. <מאיר שטרית (קדימה):> ממשיכים בחקיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ואז חברי הכנסת מפסידים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והשרה לבנת הגיעה, ולא היינו צריכים אפילו את בואו של בן דוד, אלא היא בעצמה באה, אנחנו מסודרים. חבר הכנסת כבל, נא – – – <איתן כבל (העבודה):> תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אותי הרצתם מטקס חילופים חשוב בוועדה לביקורת המדינה. ברשותכם, סינמטק שדרות בסכנת סגירה. ירידה בהיקף התרומות ובתמיכת מועצת הקולנוע גרמו קשיים כלכליים בסינמטק שדרות, היחידי באזור הדרום, שתרומתו לתרבות בפריפריה משמעותית. אסור שמוסד תרבותי חשוב זה יעמוד בסכנת סגירה. אני מבקש לשאול: מה ייעשה למניעת סגירת הסינמטק? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> טוב, אני רוצה להודות לחבר הכנסת כבל על השאילתא שהוא מיהר להגיש, אחרי שאכן היה פרסום לגבי סינמטק שדרות. אני גם רוצה אולי קצת להרגיע. אני מאמינה שסינמטק שדרות לא ייסגר, אבל אני רוצה להסביר באמת את התמונה, לתת את מלוא התמונה. אנחנו במשרד התרבות שואפים לטפח, לקדם את הקולנוע הישראלי, כפי שידוע, אבל אנחנו נתונים גם במגבלות תקציביות שקבועות בחוק הקולנוע, שיושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, היה ממחוקקיו, מיוזמיו ומתניעיו. אני מזכירה, אדוני היושב-ראש. מכוח חוק הקולנוע נקבע מדי שנה הסכום, שכרגע עומד על 1.6 מיליון – סליחה, חוק הקולנוע קובע סכום קבוע מדי שנה, ובתוך הקולנוע יש רצועה שהיא בעצם תקציב הסינמטקים, יש כמה סינמטקים במדינת ישראל, בראשית היה רק הסינמטק בתל-אביב, אחריו באו סינמטקים אחרים, בירושלים ועוד אחרים, והתקנה התקציבית של הקולנוע, שכאמור עומדת על סכום קבוע במסגרת ההסכם, קבועה על סכום קבוע של 1.675 מיליון שקלים. כמו שהיה ב-2010, גם ב-2011. אבל אם בשנה שעברה, דהיינו ב-2010, הסכום הזה של 1.675 מיליון שקלים התחלק לחמישה סינמטקים – ירושלים, תל-אביב, חיפה, שדרות וראש-פינה – הרי השנה נוספו למעגל התמיכות שני סינמטקים חדשים, בנצרת ובחולון, כתוצאה מכך שהם עמדו בתנאי הסף, כמובן. כך קורה במקומותינו, שנוספים מוסדות תרבות חדשים. לכן הסכום האמור עכשיו מחולק, ב-2011, לשבעה סינמטקים. כמובן, נוצרת כתוצאה מכך בעיה והקטנה של הסכום, הפחתה בסכום התמיכה לכל הסינמטקים, לא רק לסינמטק שדרות. יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו מדברים בעיר שדרות ולא בירושלים ולא בתל-אביב – סליחה, אדוני היושב-ראש, לא שמתי לב שאתה פה והעזתי להגיד משהו שעלול להשתמע ממנו שירושלים לא על ראש שמחתנו, אבל היא על ראש שמחתנו כמובן, אז אני מתנצלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי על ראש שמחתך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כמובן. ובכן, כיוון שכך, אנחנו פועלים פעולות נוספות כדי לעודד גם את הפריפריה. אנחנו מעודדים לא רק קולנוע אלא גם את התרבות בפריפריה, ועושים שורה ארוכה מאוד של פעולות כדי לעשות זאת. ואם אחר כך תיוותר לי שנייה, זמן, אולי אוכל לומר מעבר לעניין הסינמטק בשדרות. מה אנחנו עושים בכל זאת? באמצעות חברת "תרבות לישראל", שהיא למעשה המחליפה של מה שהיה פעם "אמנות לעם", באמצעותה אנחנו פועלים בפריפריה פעילות מאוד נרחבת. היא הוקמה רק בסוף השנה שעברה והיא פועלת. העברנו לסינמטק בשדרות 200,000 שקלים לפסטיבל קולנוע לילדים ונוער בשדרות, שיתקיים בין היתר שם, ויוביל לגידול בהכנסות שלו. וזאת נוסף על עוד תוספת תקציבית משמעותית שתועבר אליהם. קיבלנו מהאוצר ב-2011 תוספת תקציבית ייעודית של 21 מיליון שקלים לפעילות תרבותית בפריפריה, עוד 21 מיליון שקלים, נוספים, ב-2012, גם לפעילות בפריפריה. מתוכם הקצינו 5 מיליון שקלים לחיזוק מוסדות תרבות בפריפריה. מתוך 5 מיליון השקלים הללו, שיחולקו אכן לחיזוק מוסדות תרבות, גם סינמטק שדרות יקבל תוספת תקציבית; אני לא יכולה לומר כרגע כמה, כי ממש השבוע, בתחילת השבוע הבא, ייגמרו הסימולציות ונוכל להגיד על איזה סכום מדובר לסינמטק שדרות. לכן לא אוכל להגיד מעל הדוכן הזה כרגע בכמה מדובר, הוא יקבל תוספת תקציבית. עד שוועדת התמיכות במשרד לא תאמר את דברה, אסור לי כמובן לומר. זאת אומרת, זה לא נגמר, לי בוודאי אסור לי להתערב ואני לא יכולה לומר את הדברים. אבל זה יקרה. אני רוצה כאן לומר: חלק גדול מהבעיה נובע מכך שסינמטק שדרות נהנה בעבר מתרומות רבות מאוד, שכרגע לא מגיעות אליו. כך שמעבר לתמיכה הממשלתית, וזה מה שאני יכולה לעשות כאן, הפחתת התרומות גם היא בעייתית. עוד הערה, אחרונה, הסינמטקים כולם מוגדרים בראש וראשונה כמוסד תרבות עירוני, ולכן במקביל לתמיכת המשרד, כמובן הם באחריות הרשות המקומית, זו שצריכה גם לסייע ככל שתידרש. והערה אחרונה על האחרונה: מועצת הקולנוע מקיימת עכשיו דיונים באפשרות לשנות את הקריטריונים. וכמובן, לאחר שתסיים את דיוניה, גם בעניין הזה תימסר הודעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל, אתה יכול להרחיב עכשיו. ואחריך – חבר הכנסת שטרית, והשרה תענה לשניכם. <איתן כבל (העבודה):> גברתי השרה, תודה על התשובה המפורטת אבל אני רוצה – שתי נקודות. האחת, עניין התרומות. חס וחלילה, אף אחד מאתנו לא רוצה שיהיו "קסאמים" כדי שאנשים ירוצו לתרום בנפש חפצה יותר מאשר בדרך כלל, אנחנו מעדיפים מצב של שקט, בוודאי. אבל יחד עם זאת אני מבקש ממך, הייתי בסינמטק בשדרות יותר מפעם אחת; אני מניח שאת בוודאי, ואני יודע באמת את הרגישות שלך לעניין. אני לא רוצה להשתמש במלה גדולה, "להתחייב", אבל באמת, לך כשרת התרבות – תאמרי לנו שתעשי את כל אשר נדרש כדי שהסינמטק בשדרות יפעל. זה באמת לא עניין של מה בכך שבמקום כזה יהיה סינמטק מן הסוג הזה, ותפעלי לא רק בעניין הכספי אלא למצוא את כל הכלים כדי שלא בכל פעם נמצא אותו במצב שהוא נקלע אליו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת שטרית. בהחלט יש שני סמלים, זה קריית-שמונה ושדרות, והשרה מאוד רגישה לעניין זה, שלא יאמרו, בבחינת עשו את שלהן, הן יכולות עכשיו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עוד זה מדבר וזה בא, ואני אומר מראש, גברתי השרה, תסלחי לי, כי את עונה על השאלה הנוספת שלי אף-על-פי שהייעוד שלה היה שר הפנים, אבל מאחר שזו שאלה שנוגעת באותו עניין אני מפנה אותה אלייך, בתקווה שזה יעבור לממשלה ולשר הפנים. מסתבר שיש סכנת סגירה על מוסד בשדרות, שהוא "הפוך על הפוך". המוסד "הפוך על הפוך" הוא עמותה ציבורית פרטית שלא קיבלה עד היום סיוע מהמדינה או מהעירייה, וגייסו תרומות. בגלל ירידה בתרומות עומדים לסגור את המוסד הזה, שבעצם מסייע לצעירים וצעירות בשדרות שנתונים תחת לחץ, הוא מסייע להם, והוא פתוח לכלל האוכלוסייה, צעירים ועולים חדשים וותיקים. המרכז הזה פעיל משנת 2001 במימון מלא של עמותת "עלם", ללא כל תמיכה עירונית. בימים האלה הוא נמצא בסכנת סגירה, והם הודיעו שמאחר שהתרומות ירדו, ב-1 בספטמבר יסגרו את הפעולה של המוסד הזה, שמביא סיוע רב לכל הצעירים בשדרות ולאנשים שנמצאים בסיכון. לנוכח העובדה ששדרות נתונה בקיצוץ מענקים חריף, קיצצו לה, בתקציב המענק של שדרות, למעלה מ-15 מיליון שקל בשנה – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כמי שהיה שר הפנים: ללא שום הצדקה. אין בשדרות – גם ככה המועצה כושלת ולא תוכל לממן את זה. אני תוהה מדוע משרד הפנים לא יעשה מה שעשינו כל השנים ויעביר – אף-על-פי שאין "קטיושות", תודה לאל – מענק מיוחד לשדרות לטפל בכל הסוגיות האלה, סינמטק, "עלם", לטפל כדי שתושבי העיר שם לא יסבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אשמח שתשאל את שר הפנים בעניין הזה, אבל אם השרה מוכנה לענות, היא יכולה. ואם לא, היא לא צריכה לענות על שאלה זו, שכן זה לא בתחום משרדה, אם כי היא כמובן בממשלה וודאי שהשרה אחראית לרבים מהעניינים הקשורים במדינת ישראל. <מאיר שטרית (קדימה):> אני הגשתי את השאילתא לשר הפנים, ביקשת שאני אשאל את השאלה הנוספת, הסכמתי. אני מוכן להביא אותה בשבוע הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא ביקשתי, אתה הרמת יד, חשבתי שאתה מתכוון לשאול. <מאיר שטרית (קדימה):> לא, ביקשתי מהלשכה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם השרה תהיה מוכנה להשיב, אין בעיה, אבל השאלה מופנית לשר הפנים או לסגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה, חבר הכנסת כבל שאל שאלה. השרה, בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה. אני כמובן לא יכולה לענות במקום שר הפנים על שאילתא כשאני לא מכירה את פרטי העניין. אני בטוחה ששר הפנים יענה לך כשהשאילתא תוגש אליו. אשר לשדרות בכלל וכמובן לשאילתא שהפנה חבר הכנסת כבל לגבי הנושא של הסינמטק, אני רוצה לומר כך: ראשית, אם לא הובן מדברי קודם, אז אני אומר את הדברים באופן יותר ברור ויותר מפורש: אנחנו עושים ככל שאנחנו יכולים ונעשה כל מה שניתן כדי למנוע את סגירת סימנטק שדרות. אני גם לא חושבת שהשאלה הזאת של סגירת הסינמטק עומדת כרגע – אמרתי כבר, אנחנו גם נוסיף תקציב שאני לא יכולה כרגע לומר את גובהו, במסגרת אותה תקנה תקציבית מיועדת וייחודית שלא היתה קיימת קודם, היא חדשה. אני הקציתי אותה השנה לחיזוק מוסדות תרבות בפריפריה. מהתקנה הזאת, שלראשונה תינתן ממש בימים הקרובים, גם סימנטק שדרות ייהנה, כמו גם עוד מוסדות תרבות בפריפריה, כמו תיאטרון באר-שבע, כמו מוסדות אחרים – לא ניכנס כרגע למוסדות הללו. הזכיר קודם יושב-ראש הכנסת את העיר קריית-שמונה. הייתי שם אתמול בלילה באירוע מרגש בצורה בלתי רגילה, עם 1,500 בני-נוער ב"מכבייה הצעירה", ועוד מאות מישראל – אירוע בן יומיים, מדהים, שכדי שיוכל להתקיים, משרדי נתן שם יחד עם ה"טוטו" סכומים גדולים מאוד כדי להתקין שם בריכת שחייה ועוד מתקני ספורט, כדי שאפשר יהיה לקיים שם את אירועי "המכבייה הצעירה", שלראשונה מתקיימים בישראל, ועוד כהנה וכהנה. גם בעיר שדרות, ואני רוצה לומר את זה – חבר הכנסת שטרית, אני אומנם לא עונה על שאילתא שלך ישירות. סליחה שאני מפריעה לך ולשר שלום שמחון, אבל בכל זאת, לגבי שדרות אני רוצה לומר לפחות לא מה שר הפנים יכול לעשות או עושה – אומר מה אני עושה, ומה שאני עושה בעיר שדרות זה הרבה מעל ומעבר למה שנעשה שם בעבר. הקצינו השנה ובשנה שעברה – 2010–2011; לגבי 2009, התקציבים חולקו בסוף השנה; אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק היה שם – מאות-אלפי שקלים למרכז "צהלולים", שהוא יותר ממתנ"ס שם, הוא למעשה המרכז התרבותי הגדול, ומשם צומחת המוזיקה, כל תוכניות ההפעלה, כל תוכניות התרבות שבעיר שדרות, סכומים באמת גבוהים. בגלל שמדובר בעיר שדרות עשינו שמיניות באוויר כדי שבתוך הקריטריונים – אנחנו פועלים בתוך אמות מידה, אנחנו פועלים בתוך חוק, אבל בתוך אמות המידה ובתוך הקריטריונים, כדי לעשות מעל ומעבר למען העיר שדרות. אני מדברת על כל מה שנוגע לתרבות, וכל מי שיפנה לעיר שדרות, לפרנסי העיר, יוכל לשמוע שמשרד התרבות והספורט גם בתחום התרבות, גם בתחום הספורט, אנחנו פועלים כדי שהעיר הזאת – ואם יושב-ראש הכנסת הזכיר את העיר קריית-שמונה, גם כאן וגם שם, כדי שאפשר יהיה – שתושבי העיר יוכלו ליהנות מכל מה שאפשר, כי המצוקה, אף שכרגע יש שקט – ותודה לאל שיש שקט – המצוקה שם לא נפסקת, ותושבי העיר וילדי העיר עדיין סובלים סבל רב מאוד, גם מאותן שנים שבהן הם היו חשופים למטחי ירי בלתי פוסקים. גם כאשר יש שקט היום, הסבל הזה – הרי עדיין הם צריכים להתמודד אתו. אנחנו ערים לזה, ואני ודאי ערה לזה, ועושה את כל מה שאפשר ומעבר לכך. לכן, כפי שביקש ממני חבר הכנסת כבל קודם, אכן נעשה כל מה שאפשר כדי לדאוג לתושבים. אני עושה את זה יום-יום וכך אמשיך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשרת התרבות ותודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל, שהעלה נושא חשוב זה – גם על התשובה וגם על השאלה והברכות. אני מזמין את כבוד השר לביטחון פנים שיעלה ויבוא ויגיע לדוכן – – – אתם התחלפתם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. – – – השר לביטחון פנים, כדי שישיב על שאילתא דחופה – – אדוני השר, חסרת לנו בשבועיים האחרונים – בשליחותך הגדולה, אבל לכנסת חסרת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> שבוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. – – של חבר הכנסת דני דנון. אדוני יציג מהמיקרופון את שאלתו כפי שנוסחה, ולאחר מכן יוכל להוסיף דברים, לאחר תשובת השר. בבקשה, נא להקריא את השאלה. <328. פיטורי שוטרים שלא הסדירו אישורי בנייה> <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, השאילתא נולדה מסיור שלי במגרון – ראיתי שם אוהלים, אדוני היושב-ראש, וחשבתי שמחאת הדיור הגיעה גם למגרון, וכשהתעמקתי בנושא הבנתי שזה לא כך, אלא שפשוט שוטר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, אולי לא הבנת אותי. אחרי זה תוכל לומר מה שאתה רוצה. בשלב זה, בהתאם לתקנון – שעליו אדוני מקפיד כסגן יושב-ראש הכנסת – נא להקריא את השאלה. אחרי זה תוסיף כל מה שאמרת. אין הוראות מקדימות. <דני דנון (הליכוד):> שחברי יבינו במה מדובר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי זה אשתדל להסביר להם. <דני דנון (הליכוד):> בעקבות כוונת המשטרה לפטר שוטר תושב בנימין שסטטוס ביתו לא הושלם והוא נדרש לעזוב אותו, רצוני לשאול: 1. האם יש נוהל חדש במשטרה לפטר לאלתר שוטרים שלא הסדירו את בניית ביתם? 2. מה הוא הצידוק לפיטורים אלו? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מבירור הפרטים עולה כי שוטרי משטרת ישראל – ואני כשר הממונה על אכיפת החוק ושמירתו – השוטרים אינם יכולים לעבור על החוק. בהתאם למדיניות העקבית של המשטרה ואופן טיפולה במקרים דומים בעבר, נמסר לשוטר שהתחלת לספר עליו, כי אם הוא לא יפעל כנדרש, תשקול המשטרה כיצד לנהוג עמו, בהתאם לחוק, לפקודות הקבע ולנהלים החלים במקרים אלה. לא מדובר בנוהל חדש אלא באותם פקודות ונהלים של משטרת ישראל המסדירים את הטיפול המשמעתי-המינהלי בשוטר אשר עבר עבירה פלילית או משמעתית באופן כללי. פקודות אלה מאפשרות ולעתים אף מחייבות פיטורי שוטר העובר על החוק. יש לציין כי כאשר נשקלים צעדים כנגד שוטר, נלקחים בכלל כל השיקולים גם תפקודו של השוטר וטיב שירותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דנון, עכשיו אתה יכול להוסיף כהנה וכהנה, וגם אני אומר כמה דברים, וגם ישאלו חבר הכנסת רותם וחבר הכנסת אורלב, והשר ישיב לכולם. <דני דנון (הליכוד):> אני לא הבנתי, אדוני היושב-ראש ואדוני השר – מה הקריטריון? אם יש שוטר שהמרפסת שלו נסגרה בצורה לא חוקית, האם גם אותו אתם מוציאים מהבית? אני ראיתי שוטר שאשתו בחודש התשיעי להריונה, ישן באוהל מחוץ לביתו, ואומרים לו: אם אתה לא מפנה את האשה והילדים בתוך כמה שעות, אין לך עבודה. אני לא נכנס לנושא המהותי אם הבית נבנה כחוק או לא כחוק; יש בתי-משפט, הם יכריעו בסוגיות האלה. אבל אני שואל – הצעד הכוחני הזה, שאתה אומר לעובד במשטרת ישראל: צא מביתך, עזוב את ילדיך ואשתך – איפה הקו נחצה? אם יהיה מפכ"ל שתהיה לו בעיית חריגת בנייה במרפסת, גם הוא יצא מביתו? יש אנשים במגזרים שונים, שגם אצלם לא הסדירו את הדיור, האם גם הם יצאו מביתם? איפה נקבע הקו הזה, אדוני השר? <היו"ר ראובן ריבלין:> הקו נקבע, כפי שהשר הסביר, וגם שלטון דמוקרטי, שבו יש חוק, וצריכים לקיים אותו. יש כנסת שיכולה לשנות את החוק. יש בית-משפט שיכול לתת דחייה. אני ביום שישי, עד כניסת השבת, יום חמישי כל הלילה וממוצאי-שבת, מרגע שסיימנו את תפילת ערבית, קיבלתי קרוב ל-200 אס.אם.אסים מאנשי מגרון. אני נפגשתי עם ראש הממשלה, עם שר המשפטים, עם היועץ המשפטי לממשלה. אני לא פניתי אל השר לביטחון פנים, כי זה לא תפקידו להחליט – – – <דני דנון (הליכוד):> אבל העניין הוא לא מגרון; מחר יהיו קצינים בצה"ל שיגורו בהתיישבות, במקום בארץ-ישראל – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין את המשל. <דני דנון (הליכוד):> – – ויגידו, יש בעיה בבנייה של הבתים שלכם. הם יצטרכו להתפטר גם מצה"ל? <היו"ר ראובן ריבלין:> אדם ששומר את החוק לא יכול להיות מפר חוק, זה מה שאומר השר. אלה דברים ברורים. יש חריגים. למשל, הולכים לבית-משפט, מבקשים דחייה; הולכים לכנסת, אומרים: הוראת שעה, תוציאו חוק כללי. אבל אתה שואל את השר – אני לא מגן על שר, אני מגן על – שאלה שהיא למעשה שאלה רטורית. אתה בא להביע את מחאתך, כי ברור לי שאם היה הדבר במקום שבו לא היתה מחאה פוליטית, ומגרון היא על סדר-היום – אני מנסה לעשות כל מה שביכולתי, כפי שעשינו רבים, ואתה ביניהם, בבית-אל, מול הסכנה של הריסת בתים של אנשים שמסרו את נפשם ללא כחל ושרק על מזבח מדינתנו, אבל יש בעיה של קונפליקט, אם המשטרה מחויבת לקיים את החוק. <דני דנון (הליכוד):> השאלה שלי – איפה הקו? אם לפרגולה של השוטר בכפר-סבא יש אותו דין של השוטר שגר במגרון? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא צריך את התשובה שלו. אתה שואל שאלה שהיא – – – <דני דנון (הליכוד):> אם היום נציג בפני השר רשימת שוטרים שגרים בבתים שיש בהם בעיות כאלה ואחרות של אישורים, האם כל אותם שוטרים יפוטרו לאלתר? השאלה שלי: איפה הקו הזה נקבע? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין את שאלתך. אם תבוא בפני המפכ"ל או בפני השר לביטחון פנים השאלה – כל שוטר שהפר את החוק חייב מייד שלא להמשיך לקיים את הפרת החוק. זה ברור. מה עשה השוטר במגרון – השאיר את משפחתו ויצא לגור באוהל, כי הוא רצה גם לקיים את אמונתו וזכותו של העם היהודי לשבת בכל מקום בארץ-ישראל, וגם את המצווה של צו בית-המשפט, שקבע שהבנייה היא בלתי חוקית. שאלתך הובנה והובהרה, אבל בעניין זה הייתי מציע לך לשאול את ראש הממשלה מדוע לא מחילים, למשל, את החוק על יהודה ושומרון אם יש בזה היגיון, אבל לא לשאול את השוטרים מדוע הם לא מבצעים פעולה שהם מחויבים בה, כי אם שומר החוק לא ישמור על החוק, אנה נבוא? אנה נבוא? אני הבנתי את שאלתך, שאלתך שאלה מצוינת. בדרך כלל לכפר-סבא לא יגיעו בכלל לחשוב על העניין הזה. במגרון זה דבר שכל העם עיניו נשואות, כי יש אנשים שרואים בהריסת הבתים במגרון מטרה, כאילו היא הציונות בהתגלמותה, או כאילו השאלה של קיום הקדוש-ברוך-הוא או לא. חבר הכנסת רותם – בבקשה, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני, אני חייב לומר שאני בהחלט מסכים אתך בהערתך האחרונה לחבר הכנסת דנון. ראש הממשלה יכול לתת הוראה לשר הביטחון והבעיה תיפתר. רק שייתן את ההוראה. אבל אני רוצה לשאול את השר – אדוני השר, איזה חוק לא קיים השוטר שמבקשים לפטרו? האם אדוני יכול להגיד לי על איזה חוק הוא עבר? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כשתשב אני אגיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תענה. שב, שב, תודה. שאלתך ברורה. חבר הכנסת אורלב – בבקשה, אדוני. שאלתך ברורה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין ביהודה ושומרון חוק שאוסר – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, האם השר מודע לכך שמאות שוטרים מבני המיעוטים – 90% מהם גרים במבנים שאין להם אישורים? נראה שאכיפת ההוראה הזאת דווקא על אותו שוטר ממגרון היא לא אכיפה עקבית וקיום מדיניות עקבית של המשטרה. היא נראית כמו אכיפה פוליטית. יש ויכוח פוליטי על מגרון ולכן מפעילים כלפי שוטר סנקציות שלא מפעילים על מאות שוטרים מבני המיעוטים שגרים במבנים שאין להם האישורים והם מנוגדים לחוק התכנון והבנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. שאלתך ברורה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> רק שנייה. ולכן אני חושב – אם השר יהיה מוכן לשקול, הואיל והנושא נמצא בערכאות והמדינה השיבה מה שהשיבה וביקשה עוד חודש דחייה או ביקשה איזו דחייה, האם יהיו מוכנים לשקול מחדש את העניין ולהחיל על כל השוטרים את אותה אכיפה ואת אותה מידה שנוהגים בה כלפי השוטרים? <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. התקנון מאפשר לי לתת לשניים. <מגלי והבה (קדימה):> אבל הוא אמר עובדה לא נכונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר משהו לא נכון? <מגלי והבה (קדימה):> כן. הוא אמר ש-90% מהשוטרים בני המיעוטים גרים בבתים לא-חוקיים. זה לא נכון עובדתית – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני מקבל את התיקון של חברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, תודה רבה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מקבל את התיקון. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכלל, אני מציע – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אחוזים משמעותיים. אגב, לא מבני העדה הדרוזית אלא בעיקר מבני העדה הבדואית, שמטבע הדברים היישובים שלהם לא מוסדרים. הם לא אשמים, אין לי שום טענה אליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר ותיק – הנה, קודם אמרת דבר ועכשיו אתה מתנצל על מה שאמרת. חכמים, כתוב, היזהרו בדבריכם, ואתה חכם גדול, לא בסגי נהור. קודם כול אני מציע, בוודאי לחברי הכנסת הוותיקים, לא לדבר בהכללות. אני מודה לך על ההערה. לא שמעתי אותה, חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב-ראש הכנסת. כבוד השר משיב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ברשותך, היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להודות לך, להודות לך באמת על הניסיון להבהיר את התמונה ולהציג את זה בצורה – אני, כשר הממונה על מערכת אכיפת החוק, לא צריך כרגע, מבחינת השיקול – הוא לא פוליטי אלא הקו הוא ברור, ויש נושא של אכיפת החוק, ואני לא מבדיל בין חבלן במגרון ושוטר מהמיעוטים ויהודי שנמצא בדימונה. לא אעשה את זה, לא לאזרח, לא לשוטר. האכיפה היא לא סלקטיבית, היא דווקנית, ולגבי כולם היא שווה. זה לגבי הנושא, ואני אתייחס גם לדוגמאות. ביקשתם דוגמאות? אני אתן גם דוגמאות. הנושא של החבלן בחוות מגרון הוא נושא רגיש. הוציאו צווים, וכרגע זה נמצא באמת בעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, שכנראה גם נתן את תשובתו לבג"ץ, ויש דחייה כזאת או אחרת ואין מה להאריך על זה. לא ייתכן ששוטר שנמצא במחלוקת גר בבית לא-חוקי שנבנה. נאמר לו, נקרא השוטר למפקדיו ואמרו לו, רבותי: אתה לא יכול להפר חוק בפרהסיה. זה לא מתקבל, זה לא נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שאמרו לו שהוא לא יכול להפר חוק, נקודה, בלי "בפרהסיה". <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> להפר חוק. רבותי – אנחנו מבקשים ממך לפנות. הוא החליט לעזוב את הבית ולהשאיר את המשפחה. לא דובר כרגע – כרגע, אני אומר, ברגע זה – על פיטוריו. יכול להיות – אני גם אתן דוגמאות של אנשים שסירבו ופוטרו. הוא כרגע מנסה למצוא את הפתרון. ויש כרגע – הוא ומפקדו כרגע מדברים, ואני מקווה שיימצא הפתרון לגביו. אבל אי-אפשר, אי-אפשר באמת לאפשר לשוטר, שממונה על מערכת אכיפת החוק – כרגע נמצא בבית לא-חוקי. עכשיו, באים ואומרים: יש אלפים ומאות אלפים של דירות כאלה. רבותי, אני מוכן להתייחס לגופו של דבר. כרגע אנחנו מדברים על המקרה במגרון. יש מקרים שנמצאים בבתים שוטרים וגם אנשי ביטחון וכל מיני אנשים – שנמצאים בבתים שיש מחלוקת לגביהם. בואו, תעבירו את הדברים האלה, אני מוכן לבחון. אני רוצה, ברשותכם, לתת לכם דוגמאות: קצינה שהרחיבה את ביתה ללא היתר. הרחבה. דיבר פה מישהו על המרפסת, אתה דיברת על הרחבת המרפסת. היא נדרשה לעזוב את ביתה יחד עם משפחתה עד שהתוספת אושרה כחוק. היא עזבה את הבית. אלה דברים שקיימים היום, שמופיעים אצלנו במערכת. קצין שהתגורר בשכירות במבנה ללא היתר על אדמות המדינה נדרש לעזוב את ביתו. אין הבחנה – אני אומר את זה בצורה ברורה – בין איש מינהלה לאיש מבצעים. כולם, מי שאנחנו יודעים, חייבים לנקוט פעולה. לקחת את המקרה הזה ולהגיד: רבותי, תשאירו אותו בבית – אי-אפשר. אנחנו – המשטרה לא ידעה שהוא נמצא באחד הבתים. ברגע שזה נודע לה היא קראה לו, דיברו אתו ואמרו לו: אתה חייב לפנות את הבית. כאיש חוק אסור לך להיות שם. הוא העדיף להשאיר את המשפחה. הנושא נמצא באמת בין מפקדיו לבינו כרגע בבירור. אני מקווה שהדברים האלה ייפתרו. אנחנו יודעים שיש גם דחייה לגבי הנושא של הריסה כן, הריסה לא. <דני דנון (הליכוד):> כרגע אין איום בפיטורים? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אמרתי, נכון לרגע זה זה עדיין נמצא בבירור. <היו"ר ראובן ריבלין:> נמצא בבירור. כל עוד הבירור לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> היו מקרים בעבר, חבר הכנסת דנון, היו בעבר מקרים של הפרת משמעת, או בצד משמעתי או בצד פלילי, שנקטו צעדים של פיטורים. היו בעבר. אני לא יודע אם נגיע למצב הזה פה. אני מקווה שלא. אני מקווה שיימצא הפתרון. נכון לרגע זה העדכון לפני שעליתי אל הבמה הוא: אין כרגע, עדיין נמצא בבירור. אני מקווה שימצאו את הפתרון. אנחנו, אין לנו עניין לפטר אדם, מה עוד שהוא חבלן, הוא עושה את עבודתו ותורם את תרומתו לביטחון המדינה. אין כוונה כזאת. צריך למצוא את הפתרון. אני מקווה שיימצא הפתרון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רוצה, בהמשך לשאלה החשובה של חבר הכנסת דני דנון וחבר הכנסת אורלב וחבר הכנסת רותם ושאלות שמעלה חבר הכנסת כץ – רבים מאתנו נזקקים לעניין גדרון. אני נזקק לו כבר במשך שנים. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מגרון אמרתי. ואני רוצה לומר לכם, רבותי, שהפתרון היחידי הוא הכשרת הבנייה. אין דרך אחרת. היתה שאלה לגבי בתיהם של קליין ופרץ, השם ייקום דמם, ובסופו של דבר נתרצתה המערכת ואישרה את הבתים כבתים חוקיים מבחינת חוק התכנון והבנייה ומבחינת היתרי הבנייה. כל עוד יש מצב שבו יש הכרזה שהבתים הם לא חוקיים, יימצאו אנשי מגרון כל הזמן בבעיה ובלחץ וילחיצו את כולנו. אין כאן עניין שאני יכול לפנות ליועץ המשפטי ולומר לו: תעשה דבר שהוא לא חוקי. אתה יכול להכשיר דבר לא חוקי ולהופכו לחוקי. ולכן – גם ישמעו כל תושבי מגרון, שבאמת שניים מהם הם בנים של חברים טובים ביותר שלי. אתם צריכים להבין, זה לא עניין של עצירת היועץ המשפטי, המשטרה. זה עניין שמחייב אשרור, שנקרא רטיפיקציה, והאשרור יכול להיות רק בידי הממשלה. נכון שהיו רבים מאנשי יש"ע שחשבו שאולי כדאי לאחד את מגרון עם – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> להקים שכונה באדם. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אדם. לאחד אותה עם אדם ולהקים שכונה, לשלב את כל זה, והיו אנשים ביש"ע שחשבו שהדבר ראוי. לא יוכלו אנשים לבוא ולאיים או לכתוב או לבקש או להתחנן על מגרון כאשר מגרון אינה נמצאת בסטטוס של בנייה חוקית. ולכן, אני מציע לכולם ולכל אותם אלה שמנסים לעזור למגרון – אם יורשה לי במלוא הצניעות לומר, כמוני – להבין שהבעיה היא בצורך לאשרר, אם אפשר, את הבנייה. אי-אפשר אחרת. אי-אפשר כל פעם שמגיע הרגע של הלחץ, לבוא ולומר: תעשו, תעשו, תעשו. ולכן, שידעו כולם, אני טלפנתי גם לאנשי מגרון אתמול ואמרתי להם: לא סרה הרעה ולא סר האיום. הוא נדחה לשעה כזאת או אחרת. כנראה בגלל הלחצים האחרים נמנעו מביצוע אותו צו, שאנחנו לא יכולים למנוע אותו אלא אם כן נבוא ונאמר: הצו הפך להיות מיותר משום שהבנייה כשרה. היתה זעקה גדולה. אני מוכרח לומר לכם ששר הביטחון בזמנו אמר: אין ברירה, צריכים את הבתים בבית-אל – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – עלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – בעלי – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> בשכונת היובל. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בשכונת היובל להרוס, משום שאין דרך משפטית אחרת, ואמרתי: יש דרך משפטית אחרת. אפשר לבוא ולראות איך אנחנו מכשירים על-ידי כל מיני משאים-ומתנים, על-ידי החלטה, על-ידי הכרזה. אבל תבינו, פה מדובר במדיניות מ-2001. פעמים רבות חושבים אנשים: קודם נעשה ואחר כך יאשררו, ויש קושי לא מועט, אבל כל מי שמאמין שארץ-ישראל כולה שלנו צריך להבין שכדי שתהיה כולה שלנו, אנחנו חייבים לקבל גם את אישורי הבנייה המתאימים, כי יש הבחנה בין קרקע פרטית לקרקע – כל הדברים האלה יכולים להיעשות בדרך אחת, והיא אשרור הבנייה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עשרות אלפי יחידות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יודע, כמו אהרן למשה, כפי שלמדתי ממך בפרשת השבוע באותה עת, על הראשונים, אז אתה עכשיו – יש גם מגמה קודם לבנות ואחר כך לצעוק. זה גם כן דבר שרצוי שנעשה בשום שכל ודעת ובתכנון. תודה רבה לכל אותם אנשים אשר הביאו את נושא מגרון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – הבנייה ביש"ע נעשתה בהרבה שכל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי, אבל היו אנשים אשר בנו ונתברכו, ולא סתם 350,000 איש גרים שם, ולא 90% – 99% מהם גרים בבתים שהם מאושרים לעילא ולעילא. אני מזמין את כבוד השר יצחק כהן, המשמש כסגן שר האוצר, לעלות ולבוא, ולהגיע ולהיראות על דוכן הכנסת על מנת להשיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת גפני. היום השאילתות הן טעונות, אז קודם כול להקריא כפי שאושר, ואחרי שיענה תוכל להוסיף עוד כהנה וכהנה. בבקשה, אדוני. <329. ביקורות בישיבות> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תודה לי, תקריא, תקריא את השאלה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני מודה לך, גם פורמלית וגם לא פורמלית. מודה לך. אדוני סגן שר האוצר, בעקבות ביקורת שנערכה בישיבת "בית שמעיה" בבני-ברק, באמצע שיעור כללי בפני מאות תלמידים, בצורה שאינה מקובלת באף סקטור אחר, רצוני לשאול: 1. מי וכיצד בוחרים את החברות או המשרדים המבצעים את הפיקוח בישיבות? 2. מי הן החברות ולכמה זמן הן נבחרות לביצוע הפיקוח? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מבקש, כי זה משהו מאוד מאוד – נפל דבר בישראל, וזה לא פשוט. <משה גפני (יהדות התורה):> משהו לא בסדר אתי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הפוך. אני רוצה שישמעו אותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נהפוך הוא. הוא ביקש את תשומת לבי המלאה, כי השר ליצמן ביקש ממני משהו והסיח את דעתי מהשאלה שאני עזרתי לנסח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הפוך, הפוך. אני רוצה שהוא ישמע את השאלה, כי זה מאוד מאוד דרמטי. זה משהו דרמטי. נפל דבר בישראל – שלא היה עד היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה, מה נפל? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> 3. מה היא עלות עבודתן ומהיכן התקציב לכך? 4. האם האוצר נותן הנחיות כיצד לערוך את עבודת הפיקוח בישיבות. אם לא – מדוע? אם כן – מה הן ההוראות? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אחר כך תוכל להוסיף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני, על השאלה, כי באמת קרה משהו ולא היה דבר כזה בישראל. אבל, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לפני זה הייתי רוצה להקריא את מכתבו של ראש הישיבה, הגאון הרב שלמה אנגלנדר, מכתב שנכתב בדם לבו, וככה הוא כותב: "ישיבת בית רבי שמעיהו, בית-מדרש גבוה לתורה", הוא מפנה אותו – "כבוד מנהל מחלקת הישיבות במשרד החינוך, מר עמוס צייאדה, שיחי', שלום רב. למותר להציג בפניכם חשיבותו ומעמדו של שיעור כללי הנמסר פעם בשבוע בפני כל בני הישיבה, בהיכל הישיבה, על-ידי ראש הישיבה. "ישיבתנו מישיבות ה'כתר' לבני עדות המזרח. במשך 33 שנים העמדנו אלפי תלמידים, מתוכם מאות שממלאים תפקידים נכבדים מאוד בארץ ובקהילות הספרדיות בגולה: ארצות-הברית, מקסיקו, פנמה, ברזיל, צרפת ועוד. במשך כל השנים הנני עומד בראשות הישיבה, ואחראי לחינוכה ולהתנהלותה. לא האמנתי שזו ההתייחסות שעלי לקבל מנציגיכם. צר לי. "אתמול הופיעה ביקורת כנציגי משרד הדתות" – הוא כותב דתות, הכוונה היא לחינוך כמובן – "בשעה 12:15, תוך דרישה לעלות לבית-המדרש. נעמדו בפתח בית-המדרש והכריזו – תוך כדי הרצאתי – 'התלמידים יצאו קבוצות קבוצות להזדהות'. כמובן שאף אחד לא נענה, בהיותם מרוכזים בשיעור. אחד האברכים שעמד בסמוך אליהם ביקש מהם: 'המתינו, המתינו כחצי שעה עד לסיום השיעור." מה יכול להיות? זה אני הוספתי, את המינוח. "בתגובה עלה אחד הבודקים לבימה שלפני ארון הקודש, מתפרץ לאמצע דברי ומודיע לי 'ביקורת משרד הדתות.'" שוב, מייחסים את זה למשרד הדתות, אבל הכוונה למשרד החינוך. "למותר לציין שלא הפסקתי ולא עלה בדעתי להפסיק. אציין, בכל הביקורות עד עתה הישיבה שיתפה פעולה בצורה הכי מלאה והכי מכובדת. יעידו על כך המבקרים והביקורת. "אבקש ממך להודיע לממונים על הביקורת במשרד שבהתנהלות כגון זו לא נוכל לשתף פעולה, עד לבירור והבהרת הדברים." וחותם בדם לבו, בכל הכבוד הראוי, ראש הישיבה, הגאון שלמה אנגלנדר. המכתב הזה כמובן כותב להמון אנשים, שידעו עליו. אני רציתי שהמכתב הזה יוקרא פה מעל בימת הכנסת, שייכנס ל"דברי הכנסת". אדוני היושב-ראש, אני והרב גפני ועוד חברים השתתפנו במוצאי-שבת בכנס חירום בישיבת "בית שמעיה". כמובן, כולנו הזדעזענו מהמקרה החמור הזה. אני לא רוצה להשוות את זה לשום דבר אחר. רק תחשוב שמגיע מבקר לאוניברסיטה, עולה לקתדרה, נותן מכה על הדוכן ואומר למרצה, בפני מאות סטודנטים: תפסיק את השיעור שלך עכשיו, אני עכשיו עושה ביקורת. <היו"ר ראובן ריבלין:> המבקר הוא איש משרד – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> החינוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרד האוצר, שמופעל על-ידי משרד החינוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אז מה המשרד מתכוון לעשות בעניין זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, אני רוצה שהדברים יובאו מעל בימה זו, שהציבור ידע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני השר, האם זה לא החשב הכללי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן, אני אסביר, אני אגיע – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? לא, לא. <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – ביקורות נעשות ביד כזאת קשה בגלל כל ה"עליהום" על הישיבות – – – אני קיבלתי כמה פניות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה. חבר הכנסת שאמה, יש פה כמה אנשים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, היעלה על הדעת שבאמצע הרצאה באוניברסיטה בפני מאות סטודנטים יעלה מבקר? אין להם מבקר, קודם כול. שם אין ביקורות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אין ביקורת על סטודנטים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שם אין ביקורות, רק בישיבות הקדושות יש ביקורות. שם אין ביקורות. יעלה, יפסיק את ההרצאה – אני רוצה פשוט להמחיש – יפסיק את ההרצאה של הפרופסור, יגיד לו: תפסיק להרצות, אנחנו עושים פה ביקורת. תדמיינו לכם בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – סוגר את כל האוניברסיטאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לשאלות שהעביר הרב גפני. <יצחק וקנין (ש"ס):> שלושה-רבעים מהתלמידים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התשובות כפי שהוכנו על-ידי אגף החשב הכללי – 1. המבקרים המבצעים את ביקורות השטח בישיבות הם משרדי רואי-חשבון שנבחרו בהליך של מכרז פומבי, כחלק ממערך הביקורת על כלל הגופים הנתמכים על-ידי הממשלה לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. 2. המבקרים: משרד רואי-חשבון רומנו בלנגה ושות', משרד רואי-חשבון צור מיכאל ושות', משרד רואי-חשבון גורודנסקי ביטרן ושות', משרד רואי-חשבון נבון ויספלד ושות', משרד רואי-חשבון קופרברג ושות', משרד רואי-חשבון גריזים ושות', משרד רואי-חשבון ברסקי ושות'. המשרדים נבחרו לתקופה של ארבע שנים. 3. ידידי הרב גפני – סך הכול, עלות הביקורת בשטח עומדת על 2.3 מיליון שקל. המימון – מתקציב משרד האוצר. מדובר בהקצאת כספים בסך כמיליארד שקל, כלומר, תקצוב הביקורת הוא 0.2% מהתקציב המחולק למוסדות. עכשיו, לשאלה מס' 4 – המבקרים מקבלים נוהל הנחיות לביצוע ביקורת שטח שהוכן עם האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך. הנוהל מתייחס להכנת המבקר לקראת ביקורת השטח. כללי התנהלות וכו' – זה לא שייך, לא אקרא. את עיקרי התנהלות כבר ראינו במכתבו של הרב, ראש הישיבה. אלה כללי ההתנהלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא להראות, לא להראות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני רק הקראתי אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גפני – שאלה נוספת. אחריו – חבר הכנסת מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת וקנין. השר ליצמן גם ביקש לשאול שאלה נוספת, אבל אין הדבר מתאפשר, בהיותו שר. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ציינת שהיות ששנינו היינו עם חברים נוספים במוצאי-שבת בישיבת "בית שמעיה", אז אנחנו לא מתעמתים בינינו, כי אנחנו באותה עמדה בדיוק. אבל אני באמצעותך פונה אל משרד האוצר ואל משרד החינוך. אני לא מדבר אליך עכשיו. אתה אתי, אני מדבר עכשיו לאחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני רוצה שאני אזמין אחרים שיעלו על הבמה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא לא. זה בסדר, זה בסדר גמור. לנו יש זהות אינטרסים. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להיות הגון, שלא ייראה כאילו יש לי כאן עימות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין. <משה גפני (יהדות התורה):> – – עם סגן השר יצחק כהן. אני מדבר עם – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשותך, אדוני. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אמן. ראשית , אני מבקש לומר, היות שאני מכיר את התקציב הזה – התקציב הוא לא תקציב של משרד האוצר, של הביקורות. התקציב הוא תקציב שיורד מהישיבות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמרתי את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> אמרת שזה בא ממשרד האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. סך עלות בדיקות השטח – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא הסכום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – 2.3. המימון הוא מתקציב משרד האוצר. מדובר בהקצאת כספים בסך מיליארד שקל, כלומר, תקציב הביקורת הוא 0.2%. התקציב המחולק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, רגע, אדוני סגן השר. זה שכולנו שייכים למשרד האוצר – אין פה שקל שעובר במדינה שזה לא משרד האוצר. את זה אנחנו יודעים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל המשרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כל המשרדים. הכול זה משרד האוצר. הם נותנים את המים, את הקמח, את הלחם, את הדירות. הכול הם. את זה אנחנו יודעים. לא זו היתה השאלה. השאלה היתה מאיפה יורד הכסף של הביקורות. התשובה – מהישיבות. הא ראיה, שהיתה שנה אחת שבה מחקו את תקציב הישיבות, ונשאר 4 מיליון שקל לביקורות. היה כתוב בספר התקציב. זה מה שאמרתי פה, במליאת הכנסת. זה כמו מישהו שבא לרופא שיניים ואומר לו: תוציא לי את כל השיניים, אבל תשאיר שן אחת בשביל כאב שיניים. השאירו, מתקציב הישיבות. מחקו את הכול, השאירו 4 מיליון שקל לביקורות. זה יורד מהישיבות. אז זה דבר אחד. דבר שני – אני שאלתי, ואתה הקראת רשימה של חברות של רואי-חשבון. אני רציתי בשאלה, ואני לא בטוח שקיבלתי עליה תשובה: כמה אחוזים מהביקורות הולך למשרד אחד של רואה-חשבון? למה אני שואל? אני קיבלתי תלונות. הגיעו ביקורות, האחת אחרי השנייה, לישיבת "בית הלל" בבני-ברק. הביקורות היו בסדר, אבל האחת אחרי השנייה. שאל ראש הישיבה – לומדים שם 250 אברכים – הוא שאל: למה? אבל הרי הייתם פה כבר. אומרים: לא, אבל – ככה הם אמרו לו – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא שאל אותם: למה באתם עוד הפעם? אז אמרו לו: מכיוון שאנחנו מקבלים על כל הגעה, המשרד שלנו מקבל כסף. אז הם באו עוד פעם. העמידו 250 אברכים לקיר – לקיר, כן – מפני שהם צריכים לקבל כסף. אני מבקש לדעת איך יכול להיות שיש חברה אחת מתוך החברות האלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כך מביאים לך סטטיסטיקה לוועדת הכספים שהאבטלה ירדה. <משה גפני (יהדות התורה):> יפה. 80% מהביקורות נמצאות בחברה אחת, וכל הזמן החברה הזאת זוכה במכרז, ואף אחד מאתנו לא מצליח להבין איך קורה דבר כזה, איך החברה הזאת יודעת כל הזמן לשלוח מבקרים כאלה שעולים על כל מוקש אפשרי. מה שקרה בישיבת "בית שמעיה" זה המשל. הנמשל הוא הביקורת בישיבת "מיר", שהביזיון שהיה שם הרי זועק לשמים. עצרו את הלימודים. 7,000 תלמידים, עצרו את הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> שאלה, לסיום. אני שואל, אדוני סגן שר האוצר: זה נכון, משרד החינוך הוא הגוף שנותן הנחיות, אבל משרד האוצר הוא בעל-הבית. במקרה הזה, כל הביקורות זה החשב הכללי. האם יש ביקורות מהסוג הזה, חוץ מבישיבות, באיזה גוף מבוקר במדינת ישראל, מתוקצב במדינת ישראל? האם אתם מודעים לעובדה הזאת שהם מקבלים כסף על כל ביקורת, וזה לא מעניין אותם בכלל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה חוזר על עצמך. <משה גפני (יהדות התורה):> האם זה נכון שיש הנחיות שצריך לפסול ישיבות כדי להוריד את התקציב? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה תענה לכולם. אם אתה תענה לא תאפשר לוקנין ולמיכאלי לשאול שאלות, כי יכול להיות שתענה לפני כן. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אכן, כפי שאמרת, דבר חמור קרה, והתגובה של ראש הישיבה היא תגובה מאוד עדינה, אפילו, על מה שקרה שם. ומי שנוכח בשטח – אתה גם היית אתנו בשטח, ראית כמה הכאב הוא גדול. יחד עם זה, אדוני השר, אני לא מבין מי אחראי בסוף לאותם פקחים. כי בהתחלה האשימו את משרד הדתות, אחר כך האשימו את משרד החינוך, בסוף אומרים לי – משרד האוצר. אם שר אחד מגלגל לשני בסוף את האחריות, ובסוף לא נמצא את האחראי, לא נוכל לתקן את הנהלים, אלא אם כן נושיב את כל ממשלת ישראל כדי לתקן את הדבר הזה. האם אפשר פה להודיע בשם משרד האוצר, האם משרד האוצר הוא שיקבע את הנהלים איך הפקחים האלה יתנהגו או לא, או בסוף, שר החינוך – שאני מאוד מכבד אותו, מאוד מעריך אותו – בעקבות הפנייה שלי אליו הוא אמר לי חד-משמעית שזה לא באחריות משרדו. אני רוצה פה לדעת מול מי אנחנו נעבוד, כדי שהנהלים האלה ייקבעו בצורה מסודרת, כדי שתקלה חמורה כזאת לא תקרה עוד פעם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. בהחלט, חבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ראשית, אני חושב שמי שצריך היה לעמוד על הדוכן זה אולי זה שר החינוך ושר האוצר ביחד, ולא סגן השר, כי זה היה נותן פן אחר לגמרי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני ביקשתי, בגלל זה. <יצחק וקנין (ש"ס):> דבר שני, אני חושב שהביקורות הללו, לו היו נערכות היום באוניברסיטאות, אני מודיע לכם: תסגרו את כל האוניברסיטאות. באחריות, על אותם קריטריונים. עכשיו, יותר מזה: באים לביקורת. אין שום קריטריון שראש הישיבה או האחראי לישיבה יודע – מה הם הקריטריונים, במה צריך לעמוד, במה הוא לא צריך לעמוד, באיזה אחוזים, לא אחוזים. באים, חותכים את השיעור באמצע, בצורה ברוטלית, מכוונת – לסגור. יש פה עניין לחסוך בכסף. אני אומר לכם: יחסכו יותר כסף מהאוניברסיטאות. אני יכול להגיד אישית: כשהתחלתי – לפני 15 שנה הייתי חבר כנסת חדש. היה לי עוזר שלמד עריכת-דין. הוא אמר לי: יצחק, אני הולך לשיעור אחד בלבד – מתוך שלושה שיעורים שהוא צריך להיות כל שבוע בסמסטר. כולנו מכירים את זה. רבותי, תגידו: זה לא אותו הדבר. זה אותו הדבר בדיוק. הם לא מגיעים לשיעורים בכלל. הם מגיעים ומותר להם – באחריות מה שאני אומר – לא להיות בכמות של עד 40%. מקסימום מפחיתים להם בציון. אבל, רבותי, איפה הפרופורציה? שם אין ביקורות בכלל. אף אחד לא מבקר, והסכומים שמושקעים שם הם פי-חמישה, פי-שמונה, אם אני לא טועה, 6 מיליארד להשכלה גבוהה, אם אני זוכר את הסכומים. רבותי, אני רוצה לדעת אם יהיו הנחיות ברורות. האם המערכת תנחה את כל הישיבות בהנחיות ברורות או לא? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני השר, אני רוצה להוסיף רק דבר אחד: אני ראיתי את השאילתא של חבר הכנסת גפני, ובמידה רבה, אם אומר בלשון המעטה, הזדעזעתי. מדוע? אם למשל היו נכנסים אל מורי ורבי, פרופסור טדסקי מהאוניברסיטה בשנות ה-60, או אל פרופסור לבונטין, או אל פרופסור ברק באוניברסיטה העברית באותה פקולטה שבה לימדו – הוא היה המדריך שלי אז, עוד לא היה פרופסור – והיו מפסיקים את השיעור באמצע, היתה קמה זעקה. למשל, אנשי משרד הדתות, או איזה משרד אחר שבא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, היו ניגשים לפרופסור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היתה קמה זעקה, קודם כול על פגיעה בחופש האקדמי, על פגיעה שלא מתקבלת על הדעת במדינה דמוקרטית. הרי הם יכולים לעשות בדיקת פתע כפי שעושה השר ליצמן. הוא לא מודיע לבית-החולים מתי הוא בא, הוא בא ב-03:00, ב-04:00, הוא בא בעניינים – אבל הוא לא בא בדיוק בשיעור כשמלמדים את – על מנת ליצור איזה מצב של פגיעה בחופש הלימוד או בחופש האקדמי. הרי אפשר לבדוק בכל רגע, בצורה יעילה, גם אם לא נכנסים לשיעור. שהרי בדיקת הפתע נעשית על-ידי – יש בכך, לא פגם אלא איזו התרסה או איזה רצון, כפי שהתלמוד כותב, שבעל לא נכנס לחצרו של אחר אלא על מנת למיקט. זאת אומרת, כדי להרגיז. ואם יש דבר כזה, צריכים לבוא ולבדוק את הנושא. אני לא רוצה ועדות חקירה פרלמנטריות אבל משרד האוצר צריך לבוא ולומר דבר. אני מוכרח לומר שחבר הכנסת אייכלר לפני שבוע נזדעק על כך שאחד מראשי קרן-קיימת לישראל בא ואמר שהשרפות ביער ירושלים תמיד מתחילות ליד שכונת הר-נוף, ולכן, אתה יכול להבין מיהו זה שמצית אותן. יש פה הסתה ברורה כלפי אנשים הגרים באזור יער ירושלים, בדיוק כמו אנשי שכונתי, יפה-נוף, כמו אנשי בית-הכרם. לבוא ולומר שהאנשים האלה, או לומר שאנשי דאלית-אל-כרמל או עוספיא הם אלה שמדליקים, זה דבר שמוציא דיבתם, ממש עלילת דם. שם יש אולי אי-הבנה בפירוש ובפרשנות של העובדות שאירעו, אז זה גם חמור ביותר וצריכים לקרוא את האדם לסדר, אבל פה יש מערכת שנכנסת למה היו כותבים העיתונים אם היה הדבר קורה בעיריית ירושלים כאשר היה המשרד בראשות השר יצחק כהן, שהוא גם מש"ס. מה היו אומרים? היו אומרים שיש פה איזו כוונה להתנכל. על כך אנחנו מבקשים תשובה, אדוני השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הדברים שאומרים פה החברים, ואני מצטרף אליהם בכל לבי, הם דברים חמורים מאוד, וכבודו חיזק אותם. אסור שהדברים האלה יקרו, חבל שהם קרו, ואנחנו נעשה הכול, אדוני – דיברתי עם החשבת הכללית, הגברת עבדי, שתכנס את כל המשרדים האלה ותקבל מהם את כל האינפורמציה כיצד הם פועלים ותקבע נהלים חדשים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נקבעה פגישה לפני ארבעה חודשים ואמרו שבתוך שבועיים ייקבעו קריטריונים. לא נקבעו עד היום. שיפסיקו את הביקורת עכשיו עד שיקבעו קריטריונים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אצלי או אצלך? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אצלך, לפני ארבעה חודשים, הזמנת אותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> היו כל אנשי הגופים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה תוקף אותי? אני אתך. <משה גפני (יהדות התורה):> להיפך, תגיד להם: תפסיקו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול אדם לספור את התלמידים על-ידי ישיבה מחוץ לכיתה, ובסיום השיעור הוא יספור אותם אחד-אחד ויכול לשאול – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> האם תאפשר לי קריאות ביניים? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יכול לסרב לשר בממשלה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> האם, אדוני, מותר לי לשאול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי אדוני ילך למיקרופון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. שאלתי קצת בכיוון אחר: המצב היום בישיבות – יש ארבע ביקורות בשנה: רשם העמותות, מס הכנסה, משרד הדתות, חינוך, ואם יש לו פנימייה אז גם משרד הרווחה. יש פעם ביקורת עומק, ביקורת ככה. יש להם לפי שמות של ההפטרה, יש כל כך הרבה ביקורת. מה שלא כן, בבנק, כשבנק ישראל בודק – פעם אחת הוא בודק. א. האם אדוני חושב שזה נכון לעשות כל כך הרבה ביקורת? ב. האם אדוני מוכן שיאחדו את כל הביקורת בבת-אחת, שלא יהיו כל כך הרבה ביקורות, כי להכין לביקורת, זה עולה הרבה כסף וזה משגע את המוסדות. למה אי-אפשר שאדם אחד יבוא ויעשה ביקורת על הכול, גם מס הכנסה, גם – אני לא נגד הביקורת אבל צריך בפעם אחת, ולהפסיק לשגע את המוסדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר ליצמן. <משה גפני (יהדות התורה):> הרבה משרדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, הקדשנו לנושא חשוב זה מעבר לזמן. אדוני השר ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אכן חברי גפני צודק. אני כינסתי ישיבה והזמנתי גם את הרב גפני בנושא הביקורות. לצערי, עוד לא יצאו הנהלים. אני חוזר ואומר: זה מתואם עם משרד החינוך. צריך לבדוק, חבל שמשרד החינוך לא נמצאים פה, כי השאלות צריכות להיות מופנות ליחידה המפעילה. משרד האוצר אחראי לחשבים שלו, אבל מי שמפעיל את ביקורת השטח זה המשרד הייעודי, אם ברווחה ואם בחינוך. לדעתי – – – אז צריכים לפתור את הבעיה הזאת. לשאלתו של הרב ליצמן – גפני, אני עונה לך ואתה מפריע גם לשר ישי לשמוע אותי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אני אומר לשר ישי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לשאלתו של הרב ליצמן: הרב ליצמן צודק. ריבוי הביקורות הוא מיותר, צריך לאחד ביקורות. אפשר להוסיף את המשימה ואת המטלה לאותו משרד מבקר, שיעשה את הביקורת עבור כולם. אתה צודק, אדוני, צריך לאחד את זה לביקורת אחת, שתיתן שירות לכל המשרדים. יש מה לתקן, חבל שזה קרה ואנחנו נתקן את זה, לא נרפה מזה. החשבת הכללית הזמינה את כולם ליום רביעי הבא, את כל המשרדים וכל הנוגעים בדבר, כולל המשרדים הייעודיים ומשרד החינוך. נטפל בעניין הזה בדחיפות. אנחנו לא נרפה מזה עד שהעניין הזה יחזור על מקומו. אני יודע ששר האוצר התקשר לראש הישיבה והתנצל. אני יודע שהחשב הכללי גם כתב מכתב התנצלות. ודאי שזה לא יצא לא משר האוצר, לא מהחשבת הכללית ולא מסגנה מר יאיר טל. אנחנו מאוד מקווים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> השיטה היא הבעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו נתקן אותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני סגן ראש הממשלה ממתין להשיב על תשובה נוספת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוטובלי לא שואלת? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – גם שלום הבית בתוך מפלגתנו היקרה, תאפשר לסגן ראש הממשלה לעלות ולהשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ירד כבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. יעלה ויבוא סגן ראש הממשלה ושר הפנים, השר אלי ישי, על מנת להשיב לשאילתא בעל-פה של חבר הכנסת זבולון אורלב בנושא: חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות. בבקשה, אדוני. <325. חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות> <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה רבה. חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות – לפני כשנה וחצי אישרה הכנסת את חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, ועד כה טרם נקבעו מועדים להענקת אזרחות הכבוד. בתשובה על שאילתא ישירה 1181 לא נעניתי על המועדים. רצוני לשאול את אדוני השר: 1. מדוע, ומה מעכב את הענקת אזרחות הכבוד? 2. מתי, בכל זאת, תוענק אזרחות הכבוד? <שר הפנים אליהו ישי:> 1–2 תודה רבה. בימים אלה נערכת הרשות להנפקת התעודות, וזאת לאחר השלמת כל ההליכים הנדרשים בהתאם לחוק. לצערי הרב, הביורוקרטיה והנהלים מחייבים לעשות את כל הפעולות הנדרשות, במגבלות כוח-האדם שישנן, ולכן הדבר הזה באמת לא מתקדם, ולוקח זמן, לצערי הרב. הפרסום ברשומות בוצע כפי הנדרש בחוק. בימים הקרובים יונפקו התעודות ויישלחו לבתיהן של משפחות חיילי מלחמת הקוממיות. במהלך חודש ספטמבר בכוונתי לקיים טקס עם ראשי הארגונים. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לומר משפט לגבי הדיון שהיה לפני כן. ראשית, אני רוצה לברך את סגן השר איציק כהן על הפעולה שלו בתוך משרד האוצר בעניין הכאוב הזה. הבוקר היה ראש ישיבה אצל הרב עובדיה יוסף. הרב אמר לו כהאי לישנא, פסק הלכה: אם יושבים תלמידים בבית-המדרש ולומדים תורה, ונכנס אדם ורוצה לעשות קדושה – הוא פספס מניין, הוא רוצה לעשות קדושה – הוא הולך למקום אחר. גם קדושה, תפילה, באמצע לימוד התורה – אתה לא יכול לעצור אותם. זה מבהיל ומעורר כל מיני דברים שאני לא רוצה לומר אותם, לאותם תלמידים שבאמצע הלימודים שלהם באים ודופקים ומתנהגים בצורה מאוד ברוטלית, ואני לא רוצה להאריך ולחזור על דברים שנאמרו פה. אדוני סגן השר, אני יודע, אתה היית במוצאי-שבת בכנס ואתה עושה עבודה מצוינת במשרד האוצר. אין לי ספק שיש לך גם הישגים רבים, וגם בנושא הזה אתה מטפל ומוביל בחוכמה ובתבונה. אנחנו מעריכים את מה שאתה עושה שם. כרגע, לאור האירוע הקשה והמזעזע, לקראת היציאה ל"בין הזמנים" צריך להפסיק את כל הביקורות. אנחנו בעד ביקורת, אנחנו לא נגד ביקורת, אבל שתהיה בדרך ארץ, בצורה נכונה ובצורה מכובדת. מייד מתחילת ה"זמן" הבא יבנו את הנהלים הנכונים, איך עושים את זה – מול רואה-חשבון שיחתום, או עורך-דין יצהיר. לא צריך לעשות את כל הבלגן הזה בביטול תורה. יש עשרות אלפי אברכים. יש להם כל מיני דברים בראש, לעצור ולעשות מזה סיפור באותו יום. עשרות אלפי שעות ביטול – ביטול תורה תמורת שקל וחצי שמשלמים לשעה לאותו אברך. נשמע הזוי לחלוטין. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני השר, קודם כול אני רוצה לברך אותך על שהודעת כאן על המועדים, זה דבר מבורך. אתמול התקשר אלי יושב-ראש הכנסת ושאל אותי למה מדובר באזרחות כבוד ולא מדובר באזרחות רגילה. הסברתי לכבוד היושב-ראש, שאנשי משרד הפנים, בדיונים על החוק, אמרו שהואיל ומדובר באנשים שנפלו בקוממיות ישראל, לפני הקמת המדינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קבורים בקבר ישראל כחללי צה"ל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כן, אני מייצג את היושב-ראש עכשיו, וגם את עצמי. – – – הואיל ומדובר במועד שהוא לפני הקמת המדינה, אי-אפשר לתת אזרחות למדינה שעדיין לא היתה קיימת, אפילו שהצעת החוק שלי היתה לתת אזרחות מלאה. אזרחות הכבוד היתה מעין פשרה. שאלתי, האם לאור הדברים – גם שאמר היושב-ראש, ובעצם הכנסת יכולה לחוקק הכול – האם יש סיכוי, אם נגיש בקשה לתיקון החוק, אם נגיש הצעת חוק חדשה לתיקון החוק, לתת אזרחות מלאה? מה דעתו של השר בעניין? <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלה טובה. חבר הכנסת אייכלר. השר יכול לבוא ולומר דעתו על החוק, אבל החוק הוא בידי הכנסת. אפשר לומר: אדם אשר נלחם לתקומתה של מדינת ישראל ונפל חלל, יקבל בדיעבד. חוק – זה הכנסת קובעת. השר יאמר – אם הכנסת קבעה, אני – עכשיו, אם יאמר שזה בלתי אפשרי, נבין. חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, אדוני היושב-ראש, בעניין שאלתו של חבר הכנסת זבולון אורלב, אני רוצה להוסיף את אותם רבים שאולי לא נודע עליהם, אבל היו הרבה הרבה צעירים שלא נרשמו ברישומים המסודרים במחתרות שלפני הקמת המדינה, וחלקם גם נפלו במלחמה, ולא כל כך ידועים – אני לא רוצה לפרט פה שמות, גם מבני היישוב הישן וגם עולים חדשים, שהגיעו מהאוניות ישר אל שדה הקרב ועדיין לא נרשמו; האם גם אלו יוכלו להיכלל ברשימת החללים בעלי אזרחות הכבוד כפי שיקבלו שאר החללים? <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מצמצמים לחללי מלחמת השחרור. בן-דודי, אשר בנזימן, ראשון הנופלים במאבק נגד הבריטים ב-1946 – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מכ"ט בנובמבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, מכ"ט בנובמבר, מרגע שבו פרצה – מהכרזת המדינה על-ידי האו"ם. זה היה מלחמת השחרור. כי אם נרחיב נוצרות בעיות, בעיות במשפט הבין-לאומי, ואני לא רוצה לסבך את השר עם זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גם במלחמה עצמה נפלו רבים וטובים שאינם רשומים במסגרת צה"ל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הם כלולים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז הם כלולים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם כלולים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לנצל את הבמה להודות לאדוני היושב-ראש בעניין שהזכיר, בעניין הקרן הקיימת. לא ייתכן להרשות להם לא להתנצל בפני כל תושבי הר-נוף, בפרט שהתברר שתושב בית-זית, מהצד השני של היער, הוא שהצית. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם זה, כל אדם בחטאו יהיה אשם. אני מודה לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה להודות ליושב-ראש על ההתערבות שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש מחברי הכנסת לא להודות לי, רק להעיר לי הערות כאשר אני טועה. אם יודו לי, אחר כך יחשבו שאני מבקש מכם את ההודעות ואת ההודיות. אדוני השר ישיב בבקשה. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, כפי שבאמת נאמר פה על-ידי החברים, וגם מציע החוק, הסוגיה הזאת יש בה ויכוח משפטי. על פניו, עוד כשהייתי שר הפנים ב-2000–2003 סברתי שנכון לתת להם אזרחות קבועה ולא אזרחות כבוד. זאת אומרת, דעתי היא – לתת אזרחות לאותם אנשים שמסיבות כאלה ואחרות לא הספיקו לקבל תעודת זהות לפני. הם עלו לארץ, הם זכאים מכוח חוק השבות לתעודת זהות. קרה מה שקרה, הם מסרו את נפשם לפני, יש כאלה שאפילו נפטרו לפני, ולא במסגרת מלחמה או לחימה, שגם זה – על פניו אני בעד, אם זה חשוב מאוד למשפחה. מכל מקום, בימים אלו המשרד, על-פי הנחיה שלי, התבקש לבצע עבודה יסודית ולבחון מה הסמכויות שלי במסגרת הזאת גם בלי תיקון חוק. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה באופן מיידי. אם לא, אני אחזור ואעדכן אתכם בעניין. לשאלתך, דעתי החד-משמעית – כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן ראש הממשלה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט של אירלנד שון ברט> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מארחים כאן, רבותי, אורח חשוב ביותר – כבוד יושב-ראש הפרלמנט של אירלנד, מר שון בארט, כבוד שגריר אירלנד בישראל, מר ברפני או'ריילי. כבוד השרים, חברי כנסת, אורחים נכבדים, אנו מארחים – ומתכבדים לארח כעת – את יושב-ראש ה"דייל", בית-הנבחרים של אירלנד, מר שון בארט, הנמצא כעת עם מלוויו ביציע האורחים. נא למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) ברוכים הבאים, ברוך הבא, אדוני, לירושלים, בירת ישראל המאוחדת, ולכנסת, משכן הדמוקרטיה של ישראל. אני מברך אותך, מכובדי היושב-ראש, על כניסתך לתפקיד החדש, ועל שמצאת לנכון לבקר בישראל סמוך לתחילת כהונתך. מכאן אנחנו מברכים גם את הממשלה האירית החדשה, שנבחרה לפני חודשים אחדים. רבותי, יש כמה וכמה קווי דמיון בין אירלנד וישראל; מעבר לכך ששתי המדינות אינן גדולות באוכלוסייה ובשטח, שתיהן נאלצות להיאבק על שימור ייחודן התרבותי והלאומי; במקרה שלנו, בתוך סביבה שונה, לעתים גם עוינת. בפני אירלנד וישראל כאחת עומד גם אתגר שמקורו אובייקטיבי – המאמץ לשמר ולטפח את השפה, הערכים והמורשת בתוך מרחב גלובלי, אוניברסלי במהותו. בשני המקרים אפשר להצביע על הצלחה ניכרת. שתי המדינות השכילו לפתח תעשיית היי-טק משגשגת, המשמשת עוגן ומנוף לכלכלה איתנה וצמיחה מעולה. עבור ישראלים רבים, אדוני, יושב-ראש הפרלמנט האירי, הזיקה שלנו למדינתך זכורה במידה רבה הודות לשושלת הרצוג המפוארת, שהטביעה חותמה על הציבוריות שלנו, ושורשיה באירלנד. ראשיתה ברב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג, הגאון, זכר צדיק לברכה, שהיה קודם לכן הרב הראשי של אירלנד, והמשכה בבנו, חיים הרצוג, נשיאה השישי של ישראל, יליד בלפסט שבצפון-אירלנד, שגדל בדבלין. שניהם פעלו רבות לקירוב בין המדינות. גם כאן בכנסת, והוא יושב כאן לפנינו, ממשיך את השושלת הזאת, השר לשעבר, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. מכובדי, אדוני היושב-ראש, אתה מבקר אצלנו, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שעה שהעולם הערבי סביבנו סוער, ובתוך זמן קצר משנה את פניו, לעתים לבלי הכר. בתום חודשים של מהפכות, אין ספק כי אנו עדים לתהליך היסטורי, שבו גם מה שנראה היה כמשטר שאין יציב ממנו הולך ומתמוטט לנגד עינינו. תקופה זאת היא תקופה מעורפלת, המוכיחה עשרת מונים את ההכרח ביציבותה של מדינת ישראל, כעוגן דמוקרטיה מובהק, במרחב שרובו דיקטטורי, הנאחז בדוקטרינות דתיות קנאיות כדי ללבות את העוינות העמוקה שהוא רוחש לערכי הליברליזם של העולם המערבי, שאותם מייצגת ישראל. גורלה של מדינת ישראל מבטא את התנגשות הציוויליזציות בין המערב לאסלאם הקיצוני. ישראל נכונה בכל עת להושיט יד למאמצי השלום, והיא כנה בשאיפתה להגיע להסדר עם שכנותיה, כפי שכבר עשתה עם מצרים ועם ירדן, ואולם גורמים רדיקליים מתבצרים בעמדתם העוינת, המסרבת להכיר בעצם זכותה של ישראל להתקיים בבטחה כמדינה ריבונית, והם מעדיפים את שפת הרקטות והדמים. ססמאות ריקות מתוכן ותנאים מוקדמים בלתי אפשריים מושמעים תדיר רק כדי להציג את ישראל כצד הסרבן, בלא שיש לכך אחיזה במציאות. כך, קריאות לחלוקת ירושלים אולי יפות על הנייר, בעיני מי שמביט בה מרחוק ומבחוץ. אנחנו משוכנעים, אדוני, שכדי שירושלים לא תהפוך חלילה לבלפסט, שאתה מכיר היטב את תלאותיה ואת המחיר ששילמה על חלוקתה המגזרית, עלינו להותיר את ירושלים בידי גורם אחד. נוסף על כך, אדוני, אנו משוכנעים שמתוך רצון טוב ואמיתי אפשר להגיע להבנות עם שכנינו הפלסטינים ולהשכנת שלום שהכול חפצים בו, אולם אך ורק במשא-ומתן ישיר, ולא באמצעי כפייה חד-צדדיים. פרובוקציות למיניהן מחבלות בסיכוי להגיע להבנות, ובכלל זה הכוונה להכריז באו"ם באופן חד-צדדי על מדינה פלסטינית, כוונה שאין מאחוריה תוכן של ממש לבד מהתגרות והתרסה, שלא יביאו תועלת לאף אחד מהצדדים. אני משוכנע, אדוני יושב-ראש בית-הנבחרים האירי, שביקורך אצלנו יעשיר אותך ויעלה תרומה להיכרותך עם ישראל, עם סביבתה ועם אתגריה. Welcome to Israel. Welcome to Jerusalem, the Capital of Israel. Welcome to our Shrine of democracy, the parliament of Israel, the Knesset. Welcome. (מחיאות כפיים) תודה רבה ליושב-ראש הפרלמנט האירי, אורחנו היקר בישראל. היום כמה חברי כנסת, יחד אתי, יארחו אותו לארוחת ערב, ושם נוכל לדון בנושאים שונים הקשורים בבעיות העומדות בפני ישראל ובפני העולם כולו. תודה רבה לכם. <הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1836/18; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 13306.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לחקיקה פרטית. אני מזמין את ראשון המבקשים להציע את הצעת החוק שיצאה מתחת ידו, את חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני, נא להעלות ולהציג את הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים). לא תהיה תשובת ממשלה ולכן נצביע מייד לאחרי כן. חבר כנסת שמתנגד יכול לראות באי-תשובת הממשלה הסכמה ולכן הוא יכול להגיש את בקשתו להתנגד. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע, בעצם כבר התשע"א–2011, היא הצעת חוק שהניחו על שולחן הכנסת כל חברי ועדת הכספים, משה גפני, יעקב אדרי, אורי אורבך, אורי אריאל, מגלי והבה, יצחק וקנין, שי חרמש, שלי יחימוביץ, אמנון כהן, חיים כץ, אורי מקלב, ציון פיניאן ומירי רגב. אני מבקש לומר לחברי הכנסת: מבחינה תקנונית אני לא הייתי רשאי להעלות את הצעת חוק המים מכיוון שלפני שבועות מספר העלה חוק דומה חבר הכנסת ברכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מקווה שזה יהיה תלוי בנסיבות. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. ההצעה נפלה, ואני ביקשתי להעלות את זה מכיוון שיש שינוי בנסיבות. השינוי בנסיבות – אף שהיתה החלטת ממשלה להתנגד לחוק, החליטה הנהלת הקואליציה לשנות ממה שהיה במהלך כל התקופה האחרונה, שהיא התנגדה, היא החליטה לשנות את עמדתה והיא תומכת בהצעת החוק. ביקשתי ממך, אדוני יושב-ראש הכנסת, היות שזה שינוי בנסיבות, לאפשר לי להעלות את זה. אני מודה לך. אני מבקש לומר לחברי הכנסת: תראו, החליטו הממשלה והכנסת, בעקבות כך חוקקה את זה ועדת הכלכלה בקדנציה הקודמת, להוציא את הפיקוח על המים מידי הכנסת, להעביר את זה למועצת רשות המים. היות שאנחנו עברנו – וחוק נוסף בעניין המים הוא היטל הבצורת – וישבנו ישיבות רבות, חבר הכנסת אורי מקלב – שהוא ואמנון כהן יעלו את זה – והגענו לפילוח מדויק של כל מה שנעשה בנושא של המים. אני נותן את הדוגמה אבל זאת לא הדוגמה היחידה. הדוגמה זה המחיר. אין בכלל ספק בעניין הזה שנכה על-פי כל קנה מידה משתמש, בלי לבזבז, במים פי-שלושה מאזרח רגיל שהוא אדם בריא. אז החלטנו בהיטל הבצורת, בהסכמת הממשלה, ובהסכמת מועצת רשות המים, שהנכים מקבלים פי-שלושה מים מאשר אזרח רגיל. אז אמרנו: הרי באמת, חייבים את הפיקוח של הכנסת, לא קובעים את הדברים האלמנטריים בנושאים של המים, וזה הופך להיות קטסטרופה, בלתי נסבל. התקשרו אלי נכים שהולכים לעקל להם את הנכסים – הון תועפות. <שלמה מולה (קדימה):> אף-על-פי שהאוצר התנגד אתה אמרת, בגללך אפילו ההחלטה התקבלה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. אז קיימנו דיון גם בוועדת הכספים להפסיק את העיקולים. הפסיקו את העיקולים, אבל מתקשרים הנכים ואומרים: מה נעשה, החובות תופחים? בינתיים לא קורה שום דבר. אמרו במשרד האוצר: מה אתה רוצה, את הפיקוח על המים? בוא נשב. מה, הכנסת רוצה לפקח? בוא נשב על מחיר. הנושא של התעריפים, כך, אחרת, בוא נשב על הכול. בסדר, אני איש פתוח, נשב. ישבנו לפני חודשים ארוכים והוחלט שהנכים יקבלו פי-שלושה קובים מים. עד היום לא נעשה עם זה דבר וחצי דבר. ייאמר לזכותו – אני מתנצל שאני הולך לשבח מישהו מאגף התקציבים בימים האלה, סגן הממונה על התקציבים, אני לא אומר את שמו. הוא התקשר אלי בשבוע שעבר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה אומר משהו לטובה, תגיד את השם שלו. <משה גפני (יהדות התורה):> שאול מרידור, הוא האחראי למים, בין היתר. הוא אומר: גפני, אני מתבייש ממך. אני מתבייש, אני התחייבתי אצלך בחדר שבתוך שבוע יהיה תעריף אחר לנכים, זאת האמת. מאז אותו שבוע – כמו עם הביקורות בישיבות, בתוך שבועיים זה יהיה – לא נעשה כלום; אני מתבייש ממך. <שלמה מולה (קדימה):> אני מקווה שהוא לא יסומן על-ידי שר האוצר. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אני אעשה? לפחות הוא אדם הגון. הוא אומר, אני מתבייש. סיכמנו. באמת, אתה יודע, במערכת היחסים בין הכנסת לבין משרד האוצר, או בין יושב-ראש ועדת הכספים לבין סגן הממונה על התקציבים בעניין הזה, אתה אומר חד-משמעית: זה בשבוע שעבר מסתדר. ומאז, הם מקבלים כולם חשבונות מים מנופחים עם עיקולים. הוא אומר: אני לא יודע מה להגיד לך, אני מתבייש. באתי להנהלת הקואליציה ואמרתי להם: רבותי, עד כמה אתם רוצים למתוח את החבל, עד כמה? וייאמר לזכותו – גם יושב-ראש הקואליציה וגם חברי הנהלת הקואליציה, הם אמרו: אתה צודק. אני הורדתי את זה והתביישתי כמה פעמים. הבאתי את זה למליאת הכנסת, כשראיתי שאין שום פתרון הסרתי את זה משום שלא רציתי – א. לא רציתי שזה ייפול, אבל גם עוד לא החלטתי שאני פורש מהקואליציה – עוד לא, נראה מה יהיה בהמשך. באתי השבוע ואמרתי: רבותי, עד כמה אפשר לבזות את כולנו, גם את האופוזיציה וגם את הקואליציה? מה אנחנו מבקשים? שיבחתי אותך, אלקין, אני מתנצל על זה. עד כמה אנחנו – מה אנחנו נעשה בפיקוח על המים? מה נעשה בזה? נגיד שלא ישלמו מים, מה, אנחנו אנשים לא אחראיים? האחריות היא רק במשרד האוצר? מה, אנחנו לא יודעים שצריך משק מים מסודר, ושאכן יהיה משק מים סגור, אבל שיהיה סבסוד לעניין? לא אמרנו את זה? מה, אנחנו אנשים שמגיעים מהעולם החיצון? אנחנו לא יודעים שצריך לייצב את הכלכלה ושיהיה מצב נורמלי? לכן אני התחייבתי שאני אתאם עם הממשלה בהמשך. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מבקש להעביר אותה להמשך דיון בוועדת הכספים. אנחנו נמשיך את הדיונים גם בפגרה. נזמין את אנשי משרד האוצר ואת מועצת רשות המים. אגב, עד היום עוד אין יושב-ראש מועצת רשות המים, שזה עוד חלק מהעניין. הנכים יחכו – ברגע שתתקבל החלטה על יושב-ראש מועצת רשות המים. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת, להעביר אותה לוועדת הכספים. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אין תשובת ממשלה, ולא ביקש ממני חבר כנסת להתנגד להצעה זו, וגם אלה הנוכחים באולם, איש לא מתרעם על כך שלא נותנים לו לדבר. את רוצה להתנגד? <עינת וילף (העצמאות):> אני רק רוצה להגיד שהנהלת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע, של חבר הכנסת משה גפני ואחרים. <שלמה מולה (קדימה):> למה הממשלה לא משיבה, היא מתביישת? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע. חבר הכנסת, האם אתה מבקש תשובת ממשלה לפני הצבעה? <מגלי והבה (קדימה):> לא, אדוני, אפשר להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רק רציתי להבין. אם אתה רוצה לדבר, אז יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות היום. <קריאה:> אני מתכוון לא להשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא מתכוון להשיב. הממשלה רשאית לא להשיב, ואז רשאית הכנסת להצביע ורשאי חבר כנסת להתנגד. חבר הכנסת מולה, אם היית רוצה להתנגד היית – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה שלך היא מתריסה כלפי הממשלה. היא רטורית ואני הבנתי אותה. גם כך כל ציבור בישראל. נא לשבת ולהצביע – הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר לנדאו נוכח אבל לא מצביע. בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים, אחד נוכח ולא מצביע. אני קובע שהצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים) עברה בקריאה טרומית, ועל-פי בקשתו של יוזם ההצעה, חבר הכנסת משה גפני, וגם על-פי התקנון, תועבר לוועדת הכספים של הכנסת כדי להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <כרמל שאמה (הליכוד):> כלכלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שאמה מבקש להעבירה לוועדת הכלכלה. אם כך, אדוני, חבר הכנסת יריב לוין, אי-אפשר לקפח אותך, הדבר עובר אליך כדי שאתה תחליט, יחד עם ועדתך, מהי הוועדה שתדון בהצעת החוק כדי להכינה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1586/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשס"ט–2009, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב. ינמק מהמקום חבר הכנסת גפני. בבקשה. ישיב השר כחלון. ראיתי אותו, את השר כחלון, אבל אם השר כחלון לא יהיה פה להשיב אנחנו נראה זאת כאי-תשובת הממשלה ונעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת אורי מקלב ושלי, הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים. גם פה נצטרך לשנות את התאריך – התשע"א–2011. החוק הזה מדבר על המציאות הזאת, שבה כאשר אדם מתקשר, גם כשיש מצב חירום לאומי או שיש מצב חירום פרטי, והוא צריך כמה שירותי חירום – הוא צריך גם את המשטרה, הוא צריך גם את מד"א, הוא צריך גם את שירותי ההצלה, את מכבי האש – אם נשאל את האזרחים מה מספר הטלפון של מכבי האש, לא תמיד אנשים יודעים להגיד, בוודאי לא בשעת מצוקה. ואז הוא צריך להתקשר למוקד אחד, למוקד שני, מוקד שלישי, לפעמים להרבה מוקדים, וזה עלול לעלות בחיי-אדם. במדינות המערב, בעיקר בארצות-הברית, כולם יודעים, יש קו חירום אחד. קו החירום הזה הוא 911, כולם מכירים את זה. כאן בארץ אנחנו כולנו יודעים, ושם זה יעיל. אין שום סיבה בעולם, אדוני היושב-ראש, שלא יעשו את הקו הזה, שהוא יהיה קו שבאופן אוטומטי מנתב את מצוקת החירום, את קריאת החירום, לכל שירותי ההצלה שיכולים, רשאים וצריכים לסייע במקרה הזה. אז אם זה לא שרפה, ולא צריך את מכבי האש, אז הם יודעים שלמקרה הזה – הם שמעו את השיחה – הם לא באים. אבל אם זה מצב של תאונת דרכים, חס וחלילה, שאיש נלכד בתוך רכב, וכשמתקשרים למוקד הזה, 911, גם המשטרה יודעת, גם מד"א יודעים, גם שירותי ההצלה כולם יודעים, וגם מכבי האש יודעים, ולא צריך לעשות טלפונים על הכביש, כשלפעמים גם לא זוכרים את המספרים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר שאני – אני מתנצל שהיום אני משבח הרבה מדי, אבל זה המצב – אני משבח את ועדת השרים שאישרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נראה את זה כתקדים. <משה גפני (יהדות התורה):> בדיוק. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא מחייב אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> בדיוק. אני משבח את ועדת השרים, שאישרה את זה; אני משבח את השר לביטחון פנים, שנוגע ישירות להצעת החוק הזאת, ותמך בזה בוועדת השרים; אני מודה לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שגם הוא נוגע בעניין הזה וגם הוא הביע את תמיכתו; גם שר הרווחה והתקשורת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איפה יהיה המוקד, המוקד יהיה במשטרה? <משה גפני (יהדות התורה):> נצטרך לדבר בוועדה על החלק הטכני. מותר לנו גם ללמוד דברים מסוימים מארצות-הברית, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק שלך הוא גם דרך מחשבה, הליך מחשבה – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – למשל, אם מתהפכת מכלית של חומר כימי מסוכן, תשע מערכות מטפלות בזה, אבל בלאו הכי המשטרה היא זאת שאחראית, כי היא זאת שנתקלת במקום. אבל המשרד לאיכות הסביבה, ומשרד המדע, ומשרד הביטחון, ומשרד הבריאות – אבל יש רק שוטרים. לכן אתה צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. אגב, מדינה שיודעת לשלוח חלליות לחלל תדע להקים מוקד, באופן טכני, שמצוקה או קריאת חירום מגיעה לכל הגורמים הנוגעים בדבר בשיחת טלפון אחת. לפי דעתי אין שום בעיה. אנחנו נסדיר את זה בוועדה, בתיאום עם המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ישיב שר התקשורת. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמובן, מדובר בהצעת חוק, כפי שהסביר חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, הצעת חוק ראויה, הגיונית, לכן ועדת השרים תומכת בה. אני לא רואה צורך לחזור ולהדגיש את החשיבות שלה, את החיוניות שלה, את הסיוע שלה לאזרחים. יש לנו בכלל מצב שהוא בעייתי, שמוקדי החירום, או שירותי החירום, נמצאים בפיזור כזה, אבל היות שאנחנו לא יכולים לקבל החלטות על צירוף של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, בנורבגיה הבינו את זה השבוע. <שר התקשורת משה כחלון:> כן. – – – אנחנו לא יכולים לקבל החלטה על איחוד הגופים, אז לפחות נוכל לקבל החלטה על איחוד הקווים. לא פעם, בזמן של – אפילו, חבר הכנסת גפני – אירוע, אסון גדול, לא תמיד יודעים – מגיעים מכבי אש, משטרה – בכלל מי מפקד האירוע. המשטרה בינתיים אחראית לסדר, מכבי האש אחראי לחילוץ, ומגן-דוד – מי מסנכרן את הגופים האלה? לכן אני חושב שטוב יהיה אם ממשלת ישראל תאחד את הגופים האלה ויהיה בעל-בית אחד לכל הסיפור. או אם, חלילה, מדברים שיש איזה חשש לרעידת אדמה, מי נותן את ההוראות מה צריך לעשות: מנהלת בית-הספר? המורה בכיתה? האחראי לביטחון? הדברים האלה, לצערי, לא מסודרים. אבל נסתפק בינתיים בחלק הקטן שחבר הכנסת גפני הציע, באיחוד קווי החירום. מובן שוועדת השרים תומכת בזה, כמובן בתיאום עם המשרדים הרלוונטיים, שאם אינני טועה זה משרד הבריאות, שאחראי למד"א, המשרד לביטחון הפנים, שמוביל הצעת חוק ואז זה יצרך להשתלב יחד, ואין יותר משרדים, נכון? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שלך. <שר התקשורת משה כחלון:> המשרד שלי? עם המשרד שלי אין שום בעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> המשרד שלו הוא רק מקשר. <שר התקשורת משה כחלון:> אני מקשר, ואנחנו כמובן תומכים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המשרד שלו הוא ברמה הטכנית, לא ברמה הביצועית. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> את זה ציינתי. הממשלה תכין הצעת חוק ממשלתית, יוביל אותה השר לביטחון הפנים, שאחראי היום למשטרה ולשירותי כיבוי, ומשרד הבריאות, כמובן, עם חבר הכנסת גפני. לכן – הצעת החוק היא ראויה ואנחנו תומכים בה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר. הממשלה מסכימה, חבר הכנסת גפני, אתה מסכים להתניות הממשלה. ובכן, אנחנו מעמידים להצבעה את הצעתם של חברי הכנסת גפני ומקלב, המייצגים את היהדות המתנגדת בישראל. אנחנו נצביע עליה, כל המתנגדים, אין להם שיקול דעת, כל השאר – אנחנו מבקשים מהם להצביע בעד. בבקשה, נא להצביע. הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשס"ט–2009, של חברי הכנסת מקלב וגפני – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אפשר גם בוועדת הפנים אומנם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב לי ועדת הכלכלה, כי כך החוק. אתה רוצה ועדת פנים? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כספים. אם החוק הקודם יכול להיות כלכלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הכול יכול להיות, מה שהוועדה תחליט ומה שהמליאה מחליטה. מה אתם רוצים, ועדת – – –? <אמנון כהן (ש"ס):> ועדת הכנסת תחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אומרים כספים, אומרים פנים, אומרים כלכלה. חבר הכנסת לוין, פעם נוספת המטלה מוטלת עליך. אתה תקבע מהי הוועדה אשר תדון בהצעת החוק של גפני ומקלב בעניין איחוד קווי החירום. תודה רבה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי), התשע"א–2010> [הצעת חוק פ/2660/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אמנון כהן) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי), של חבר הכנסת אמנון כהן – הנמקה מהמקום. כבוד חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים, בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר באלה שחוסכים בקופות הגמל, שנדרשים לשלם דמי ניהול לחברה המנהלת עבור ניהול הנכסים. דמי ניהול אלה נגבים מהסכומים המופקדים לחיסכון, כלומר מהסכום שנצבר לטובת החוסך. גובה דמי הניהול המרביים בקופות הגמל קבוע בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות הגמל), התשכ"ד–1964. יחד עם זאת, קיימת שונות רבה בגובה דמי הניהול המשולמים על-ידי עמיתים שונים באותה קופה. כך, ישנם עמיתים המשלמים דמי ניהול הגבוהים בהרבה מאלה שמשלמים עמיתים אחרים, דבר המתאפשר בשל היעדר שקיפות. מטרת התיקון המוצע היא להעניק לכלל העמיתים בקופה תנאים שווים בתשלום דמי הניהול, תוך מתן אפשרות להעניק הנחות על בסיס כללים אחידים ושוויוניים, כך שגובה דמי הניהול יהיה אחיד עבור עמיתים בעלי מאפיינים דומים. הצעת החוק אשר לפניכם תייצר שקיפות גם ביחס למערכת התמריצים שמובילה את הסוכנים והיועצים להמליץ על פעולות ההשקעה, על מנת לתת כלים בידי החוסכים בהערכת כדאיות ההשקעה. לאור הדברים אבקש את תמיכתכם בהצעת החוק. אני הבטחתי לוועדת שרים לענייני חקיקה שאקדם את הצעת החוק בתיאום עם אגף שוק ההון, על מנת לראות את כל מכלול הדברים הקשורים לנושא הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ישיב כבוד השר יצחק כהן. אני רוצה להזכיר לאדוני שהוא בירך קודם על המים, הוא יכול לשתות עכשיו בלי ברכה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת הרב אמנון כהן, ועדת השרים מאשרת ותומכת בהצעה, בתנאי שאתה מתאם את המהלכים שלך מול המפקח על שוק ההון, פרופסור עודד שריג ממשרד האוצר. מקובל עליך התנאי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אשאל אותו. אדוני יתנה, ואני אשאל אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, זה הכול? אתה מסכים? תודה רבה. חבר הכנסת כהן, האם אדוני מסכים לתאם את המשך הטיפול בהצעת החוק עם הממונה על שוק ההון? <אמנון כהן (ש"ס):> ציינתי את זה בדברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ציין בדבריו. אני רק שואל. אחרי שהוא התנה את זה כהסכמת הממשלה, אדוני צריך לחזור על הסכמתו. יש הסכמת ממשלה ואין מתנגד מבין חברי הכנסת, לכן נעבור להצבעה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי), התשע"א–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק שיצאה מתחת ידו של חבר הכנסת אמנון כהן, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הנחה מדמי ניהול וחובת גילוי), התשע"א–2010, עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים – חבר הכנסת כהן, לוועדת הכספים – על מנת להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2926/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית). יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר להסביר את הצעת החוק. ישיב השר יצחק כהן, הנמצא בפאתי האולם ושומע את הצעת החוק לפרטיה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית. לא הייתי רוצה לעמוד כאן ולהציג הצעת חוק כזאת. הייתי רוצה לראות שזה מובן מאליו שיש ייצוג הולם בחברות הממשלתיות, במשרדים הממשלתיים, לעדה הדרוזית. אבל המצב לא כך, לכן הייתי חייב להציג את הצעת החוק הזאת. המחוקק התעלם מייחודן של העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית במדינת ישראל, במאפיינים המיוחדים, בחיים המיוחדים של שתי העדות. אני אגיד לכם, אני חי וגר שבשפרעם, גם נולדתי בשפרעם. שפרעם היא עיר מעורבת. אני למדתי בבית-ספר מעורב. בגיל 18 התגייסתי לצבא. אותם חבר'ה שלמדו אתי בכיתה הלכו ולמדו, הלכו והתחילו לעבוד. המצב שלי אחרי השחרור שלי מהצבא לעומתם היה מצב אחר. הם היו בנקודת זינוק יותר טובה ממני – לא בקצת, בהרבה. לקח לי הרבה זמן להגיע לשוויון אתם, וזה מינוס גדול שלנו כמדינת ישראל. לא היה צריך להיות מצב כזה, כי אלה שתי עדות מיוחדות, שמחויבות בשירות סדיר, שעושות הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> הן חלק מהחוויה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הן חלק ממדינת ישראל, חלק מהחברה הישראלית. ואני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, לא זה שבני העדה הדרוזית והצ'רקסית לא מוכשרים. עובדתית, בצבא, במשטרה, בכל מערכות הביטחון, הם משולבים בצורה בלתי רגילה והכי טובה שיש. יש בדרגות בכירות, היה מפקד משמר הגבול דרוזי, היום יש גונדר דרוזי, יש אלוף דרוזי והיה אלוף דרוזי, יש תתי-אלופים. הם השתלבו בצורה בלתי רגילה במערכת הביטחונית. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש סגן מזכירת הכנסת דרוזי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> יש סגן מזכירת הכנסת, אבל זה לא מספיק. אנחנו רוצים יותר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ובסקטור האזרחי – אנחנו כמעט 2% מאזרחי המדינה, ואנחנו מיוצגים בפחות מ-0.5%. היום עובדים קרוב ל-550 – אני לא נותן מספר מדויק, כי זה נע בסביבה של 550 – והיינו צריכים להיות קרוב ל-2,000. זה 1,500 משפחות שיכולות להתפרנס בסקטור האזרחי, ואין לנו את זה. לכן באתי והצעתי את הצעת החוק הזאת. אני הסתכלתי – אני חי בתוך עמי. האבטלה במגזר הדרוזי היא מאוד גבוהה. אבטלת הנשים – יותר מ-80% מהנשים הדרוזיות לא עובדות, והן לא יכולות לעבוד. אני נותן דוגמה: אם מישהי מבית-ג'ן – חבר הכנסת מגלי יושב כאן – מחליטה לעבוד ולצאת לעבודה והיא רוצה לצאת לעבודה, אין לה אפילו תחבורה ציבורית לצאת לעבודה. אין לה תחבורה ציבורית. ועד שהיא תמצא מקום עבודה קרוב – היא לא יכולה, כי הכול תפוס. ואם תרצה ללכת לעבוד בתל-אביב, היא לא יכולה, כי התרבות שלנו והמנטליות של העדה הדרוזית לא מאפשרות לה לצאת בבוקר לעבודה, ב-05:00, בשביל להספיק להגיע לתל-אביב ולחזור ב-22:00. לכן אני הצעתי את הצעת החוק. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. אני מוכן לתיאום עם הממשלה, אבל אני מבקש שהתיאום יהיה מהר ככל האפשר, ושבמושב הבא הצעת החוק תהיה חוק במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. השר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לתיאום עם משרד המשפטים ורשות החברות הממשלתיות. על התיאום אתה תשאל אותו? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תאמר: ובלבד שיתאם. כך תאמר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשותך, אני מנצל את הנוכחות של שר החינוך פה. אם דברי הובנו לא נכון בתשובה על השאילתות – החשב הכללי אחראי למערך הביקורת במשרדים. אם הדברים לא הובנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול לסדר לכם פגישה, כבוד השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אמרת בשביל שכל העם ישמע, אבל אני מוכן לסדר לכם פגישה אצלי בלשכה בכל רגע שאתם רוצים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי שהנהלים נעשים בתיאום – – – <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שימוש בפודיום של הכנסת כדי לקיים – – – <שר החינוך גדעון סער:> על מה אתה מדבר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא. <שר החינוך גדעון סער:> מכובדי היושב-ראש, הוא אמר משהו מעל הפודיום של הכנסת לפני שבוע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סליחה, סליחה, אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי. הוא לא ביקש ממני. <שר החינוך גדעון סער:> הוא אמר משהו מעל הפודיום, הוא מתקן מעל הפודיום, מה קרה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא ביקש ממני, אני ביקשתי. <שר החינוך גדעון סער:> זה שיח בינינו? זה נאמר מעל הפודיום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גדעון, אני ביקשתי. אם דברי לא הובנו נכון – מערך הביקורת במשרדי הממשלה, בכל המשרדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם היתה פה סערה גדולה, ועכשיו הוא עונה לחבר הכנסת עמאר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא ביקש ממני, אדוני היושב-ראש. אני עשיתי את זה מיוזמתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חמד עמאר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חמד עמאר, כן. לכן רציתי שהוא יתייחס אליו. אחרי זה – ירצה אדוני לדבר מעל הפודיום, אין שום בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, הממשלה מאשרת בתנאי של תיאום עם הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה כמובן מסכים להתניית הממשלה, ולכן אין התנגדות. אני מעלה להצבעה, שכן איש מבין חברי הכנסת לא התנגד. לכן אני אומר, הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית) – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעתו של חבר הכנסת חמד עמאר. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט על מנת להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3333/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), של חברי כנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ. ינמק חבר הכנסת כרמל שאמה. ישיב שר התקשורת משה כחלון. נא להפנות את תשומת לבו של שר התקשורת שהוא צריך להיות כאן. נמצא גם נמצא. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראה שעה), התשע"א–2011, עוסקת בעניין מתן האפשרות לחדשות המקומיות להמשיך את הפעולה התקינה שלהן ולהזרים תקציב שיאפשר המשך פעילות – שמסתיים בסוף השנה הנוכחית. חדשות מקומיות ותוכניות מקומיות בענייני היום אינן זוכות, ככלל, לסיקור ולטיפול מקיף במהדורות החדשות הראשיות, ואף לא בתוכניות טלוויזיה ארציות. מדובר על אותם אייטמים שהם מקומיים, קהילתיים, שלא זוכים להיכנס לא לעיתונות הארצית ולא לטלוויזיה הארצית, ומצריכים פלטפורמה מקומית עם זווית ראייה עירונית מקומית. בסעיף 6כ לחוק התקשורת (בזק ושידורים) – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המצב שקיים – שיש חדשות מקומיות. אתם רוצים להאריך. <כרמל שאמה (הליכוד):> אנחנו רוצים להאריך בעוד כשנה. אנחנו הצענו כשנתיים, וועדת השרים לענייני חקיקה קיצרה את זה לשנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה, שבעוד שנה יבואו עוד פעם? <כרמל שאמה (הליכוד):> בוא נראה, יבוא לוועדה והוועדה תחליט. כפי שתוקן בחוק הבזק, נקבע, בין היתר, כי "בעל זיכיון" שהפך בחוק הבזק ל"בעל רשיון כללי לשידורי כבלים", ישדר חדשות ותוכניות בענייני היום הנוגעים לאזור בלבד, קרי, חדשות מקומיות. בסעיף 7 לתיקון מס' 13 נקבע כי הסדר זה יעמוד בתוקפו עד יום י' בטבת התשס"ז, 31 בדצמבר 2006, אדוני היושב-ראש. מאז זה מוארך בהסדרים זמניים משנה לשנה. בחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 35) הוארך תוקף ההסדר האמור בשנה, עד יום 31 בדצמבר 2007, וכן נקבע במסגרתו כי בעל רשיון כללי לשידורי כבלים רשאי לנכות מהתמלוגים שהוא משלם לפי הוראות חוק התקשורת סכומים שהוציא לצורך מימון ההפקה והשידור של המשדרים האמורים, ובלבד שהסכומים שרשאים לנכות כל בעלי הרשיונות כאמור, לא יעלו על סכום של 25.5 מיליון שקלים חדשים בשנה. בחוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה), התשס"ח–2007, הוארך ההסדר עד 31 בדצמבר 2008. מאז הוא הוארך והוארך והוארך עד 31 בדצמבר 2011. בהיעדר הסדר חלופי להסדר הקיים, ולנוכח קיומן של מטרות ציבוריות בשידור החדשות המקומיות והתוכניות המקומיות בענייני היום, מוצע להאריך את תוקפו של ההסדר הקיים בשנתיים נוספות, עד ליום כ"ח בטבת התשע"ד, 31 בדצמבר 2013. אדוני, יש דחיפות בהשלמת החקיקה בחוק זה, לכן ביקשנו פטור מחובת הנחה וקיבלנו את הפטור. היה והמליאה תחליט להעביר את הצעת החוק לוועדת הכלכלה, ועדת הכלכלה מתחייבת להשלים את החקיקה מייד בתחילת הכנס הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה חיכיתם עד עכשיו? מדוע לא עלה בדעתנו שצריך להאריך את זה? אם אתם לא מגישים את זה הרגע, השידורים מפסיקים. <כרמל שאמה (הליכוד):> מרגע שהובא לידיעתי – טופל. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו עושים את זה שוב ושוב כל שנה כבר חמש שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, אבל בשביל מה? תיכף השר יעלה וישיב. אם צריך את השידורים המקומיים – כשר בזמני חשבתי שזה חיוני, ערוץ מקומי, כי הערוץ המקומי מתייחס לבעיות לוקליות של כל חברה וחברה, ובהחלט הדבר הזה חשוב וחיובי, וחייבנו את "הוט" לקיים את השידורים האלה. בסוף גם מצאנו אוזן קשבת, אבל חייבנו אותם, כי הם רצו להתעלם, במידה כזאת או אחרת, מהחובה שניתנה בחוק. אני חושב, מדוע צריך את זה כל פעם כהוראת שעה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו מקווים בכל פעם מחדש שהממשלה תמסד את זה. <כרמל שאמה (הליכוד):> שותפה לחוק כמובן חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, אמרתי זאת. בבקשה, ישיב כבוד שר התקשורת על הצעת החוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וכרמל שאמה, הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה). בבקשה, אדוני. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק. לשאלה שלך מדוע זה לא באופן קבוע – יש פה בעיה של מימון. עד עכשיו מממנים את זה מתמלוגים, אבל הבעיה שלנו היא שב-2013 התמלוגים הם אפס. אי-אפשר להציע הצעת חוק מבלי להורות על מקור תקציבי. לכן ועדת שרים החליטה כן לתמוך בחוק, אבל למשך שנה ולא למשך שנתיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם הכבלים שאני מנוי עליהם – לגילוי נאות – אינם מקבלים ממני דמי שימוש חודשיים על כל אותם מרכיבים שאני מזמין מהם? מהכסף הזה, שיממנו, מה קרה? למה המדינה בכלל צריכה להתערב בזה? נתנו להם את הכבלים כי חשבנו שהם צודקים. זו אחת מהמחויבויות של השירות הזה. נכון, יש היום פרסומות, אבל הכבלים האלה – הם מקבלים ממני דמי מנוי, הם מקבלים דמי מנוי כדי לתת לי שירות, ואחד השירותים הוא החדשות המקומיות. מה צריכה להיות פה שאלה? אם הם רוצים להפר את המחויבות שלהם, אדרבה. אדוני מומחה לזה. יבוא וישאל בציבור: מי מוכן לתת לנו את השירותים של הכבלים, עם שידורים מקומיים? תראה כמה אנשים יסכימו. <שר התקשורת משה כחלון:> אז אפשר לשקול את זה, אדוני היושב-ראש, ולחייב אותם בחוק. אתה לימדת אותנו מיום שנכנסנו לפה: תחוקקו מה שאתם רוצים, רק תגידו מאיפה אתם מביאים את הכסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אבל כאשר הם קיבלו את הזיכיון הם התחייבו – חוק הבזק – שהם ייתנו שירותים מינימליים. לעת עתה פתחנו להם ופתחנו, בכלל זלגנו מפלטפורמה לפלטפורמה. אבל אחת המחויבויות שלהם היתה לתת חדשות. זה אחד הדברים החשובים שעמדנו עליהם. היה גם בלינקוב בזמנו, לאחר מכן, מי שהוא היום – בנו של השר, שם-טוב. כולם הבינו שהדברים האלה זה שירות חיוני לציבור. מה, הוא עושה טובות? הוא מקבל ממני. אני גאה להיות לקוח שלהם? הם צריכים לתת לי שירות. <שר התקשורת משה כחלון:> על כל פנים, אפשר להתעסק בזה פעם נוספת, אפילו באופן מיידי, ולא להמתין לסוף השנה. חבר הכנסת שאמה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הנה, יושב-ראש הכנסת נתן פה רעיון. על כל פנים, הוחלט לתמוך בזה לשנה, כי עד אז יש מקור תקציבי, ולא רוצים לחוקק איזה חוק ואחר כך לחפש את הכסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני רק ירמוז להם, שאם קשה להם, אתה מוכן להושיע אותם מהמטלה הנוראית שיש להם, את הכבלים. בזמנה היתה השאלה אם להשאיר להם את הכבלים, שהם התחייבו להחזיר אותם למדינה. אני סומך על שר התקשורת במאה אחוז, כאזרח מדינת ישראל, שהוא לא ייתן להם להתחמק מעניין זה. תודה רבה לחברי הכנסת שאמה ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואנחנו נעבור להצבעה, שכן אין מי שמתנגד לדבר הזה. ההצבעה מתייחסת להצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), של חברי הכנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ. נא להצביע בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת כרמל שאמה, הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה. אם תביאו את זה עד השבוע הבא תהיה לכם כבר האפשרות לדיון בזמן הפגרה. רבותי, בשבוע הבא זה ניקוי שולחן, יזכרו כולם, ובניקוי שולחן אנחנו נקיים דיון בכל הצעות החוק שיהיו מוכנות לקריאה ראשונה, ובכל הצעות החוק שסיימו את העבודה בהן לקריאה שנייה ושלישית. לכן, כל ועדה שרוצה להביא ולקדם חוקים של חברי הכנסת ושל הוועדות, יעשו זאת היום, ביום שני. אנחנו נשתדל להעלות כל דבר שהוא בשל על שולחן הדיונים, אלא אם כן הממשלה מתנגדת, וזה לא בידי הוועדה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – החלת החוק על בעל מוסד חינוך), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2989/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – החלת החוק על בעל מוסד חינוך). ישיב השר גדעון סער, וינמק מהמקום חבר הכנסת זבולון אורלב. עשרה קבין של חקיקה נטלה הכנסת, תשעה מהם נטל חבר הכנסת אורלב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בשנת 2000 יזמתי חוק שנמצא בספר החוקים של מדינת ישראל, להבטיח ולהגן על כספי החינוך שמגיעים לרשויות המקומיות, והחוק הזה אומר ארבעה דברים: 1. רשות מקומית חייבת לפתוח חשבון מיועד לכספי חינוך; 2. משרד החינוך חייב להעביר את הכספים אך ורק לאותו חשבון; 3. הכספים האלה לא ניתנים לעיקול; 4. ארגוני המורים יכולים להגיש תביעות פליליות אם רשות מקומית לא עומדת בחוק. הצעת החוק הזאת מבקשת להרחיב את החוק הזה גם על הבעלויות בחינוך העל-יסודי. נעשה תיאום מאוד מדויק עם משרדי הממשלה – משרד החינוך, משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד התמ"ת – כדי להגדיר את ההגדרות המאוד-המדויקות. ובתשובה, כשהיושב-ראש ישאל אותי, כמובן אסכים לתנאים ששר החינוך יציע. החוק הזה יבטיח, אדוני, שהתמוטטויות של בעלויות בגלל עניינים כספיים לא יתרחשו, ומורים יוכלו לקבל את משכורותיהם, כי הכספים שמשרד החינוך מעביר לצורך תשלום המשכורות יהיו מוגנים מפני שימוש של הבעלות בעניינים אחרים, או מפני שמישהו הטיל עיקול על הבעלות הזאת – כך יהיו מוגנים תלמידי ישראל מפני השבתות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. יעלה ויבוא כבוד שר החינוך, אשר – קודם נפלה אי-הבנה, ואני מבקש להתנצל בפניו, אבל בדרך כלל נהוג ששר ישיב. חמד עמאר הציע הצעת החוק, ופתאום הוא התייחס לכבוד שר החינוך, אז לא רציתי לפגוע בחבר הכנסת חמד עמאר, אבל בהחלט, אם הייתי יודע שהוא מבקש להתנצל בפני שר החינוך, הייתי עושה זאת באהבה וברצון. תודה רבה, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת אורלב מבקשת להרחיב את חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), גם על בעלויות פרטיות, קרי: על תאגידים המפעילים מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ברשיון ממנכ"ל משרד החינוך בהתאם להוראות חוק הפיקוח על בתי-הספר, התשכ"ט–1969. כידוע, חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס–2000, קובע כי כל התשלומים המועברים על-ידי משרד החינוך לרשויות המקומיות לשם מימון מוסדות החינוך הרשמיים עוברים לחשבון בנק ייעודי ונפרד, חסין ומוגן מפני עיקולים של נושים. הטעם לחוק הקיים – לוודא את יציבותה הפיננסית של מערכת החינוך ואת פעילותה התקינה אפילו במצב שבו הרשות המקומית היא גירעונית, קופתה בחסר ויש צווים של נושים וספקים ביחס לסכומי הכסף שבקופת העירייה. חבר הכנסת אורלב, בהצעת חוק זו, ביקש להרחיב הסדר זה גם על בעלויות, קרי: על תאגידים פרטיים המפעילים מוסדות חינוך ברשיון מאת המשרד, ולא רק על מוסדות רשמיים או בבעלות רשות חינוך מקומית – יש בעלויות שונות, בחטיבה העליונה "אורט", "עמל", "עתיד" – דוגמאות בלבד. חבר הכנסת אורלב מציין כי שיקול של יציבות מערכת החינוך בהיבט פיננסי, וכפועל יוצא – תפעול תקין ורציף של המערכת, רלוונטי והגיוני להחלה גם מקום שהמוסד הוא מוכר שאינו רשמי. העיקרון הגלום בהצעה ראוי; לא יעלה על הדעת כי בשל היות התאגיד גירעוני המורים ימצאו עצמם בלי משכורת במועד, וכפועל יוצא תשובש אולי פעילות בית-הספר, ואין ספק כי הרצון הוא להגן על ציבור מורים והתלמידים ככל האפשר. עם זאת, ההצעה העלתה קשיים משפטיים ואחרים, כגון: 1. האיתנות הפיננסית של התאגיד המפעיל מוסד חינוך מוכר שאיננו רשמי היא סוגיה הנבחנת על-ידי המשרד בבואו ליתן רשיון ותקצוב, על-פי הנהלים מכוחו של חוק הפיקוח על בתי-הספר; 2. חשבון הבנק עלול לשמש מקלט עבור תאגידים עבור נושאים שאינם קשורים לחינוך; 3. סוגיות הקשורות לזכות הקניין, וכדומה. מטעמים אלה ואחרים התבקש המציע לצמצם את הצעתו, ראשית, כך שהחוק יחול רק על תאגידים פרטיים המפעילים חטיבות עליונות, ולא בכלל. בחטיבה העליונה כולם נדרשים לרשיון הפעלה, לפי חוק הפיקוח, ואין הבחנה בין מוסד רשמי למוכר, כך שלמעשה אין, לדעתי, רשמיים בכלל בחטיבה עליונה, כך שלא תהיה פגיעה משמעותית – אין קשר לנושא של פגיעה בחינוך הרשמי. שנית, ביקשתי – משרדי ביקש שיצמצם הצעתו באופן שרק רכיבי השיפוי של המדינה לתאגיד הפרטי המפעיל את בית-הספר בגין שכר העבודה של הסגל הפדגוגי בתאגיד – הוא ורק הוא יועבר לחשבון חסין מעיקול, כאשר ממילא קיים רציונל לעניין זה, הקשור לדיני העבודה ובחוקי העבודה המגינים על שכרם של עובדי ההוראה, כך שלא ימצאו עצמם ללא שכר וכו'. חבר הכנסת אורלב, מתוך הבנה של הקשיים הללו, ניאות לקבל את שני הסייגים שפירטתי ועתיד לצמצם את נוסח הצעת החוק באופן שיעלה ממנה באופן ברור כי הרחבת החוק תבוצע רק ביחס לחטיבות העליונות ורק ביחס לשכר עובדי ההוראה. בנסיבות אלה סוכם על תמיכה בהצעת החוק בקריאה טרומית, כפוף לסייגים הנ"ל. הוסכם על המציע שקידומה של ההצעה יהיה בתיאום ובהסכמה של משרד החינוך לגבי התוכן והניסוחים, ולכך, כפי שציין המציע בדבריו, הוא הסכים. בנסיבות אלה אני מציע למליאת הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה טרומית ולהעבירה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר התנה שני תנאים: 1. שהוא מסתייג מנושא מסוים שאתה מסכים לו – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> שני התנאים מקובלים עלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> שני התנאים מקובלים עליך – גם התיאום וגם האמירה המפורשת שדרגות ההתייחסות יהיו לגבי החטיבה העליונה בלבד. ובכן, יש הסכמה של חבר הכנסת אורלב להתניות הממשלה, ולכן יש הסכמת הממשלה. יש פה התנגדות? לא, אין התנגדות. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת אורלב, הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – החלת החוק על בעל מוסד חינוך), התשע"א–2011. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – החלת החוק על בעל מוסד חינוך), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החינוך כדי להכינה לקריאה ראשונה. תודה. <הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2860/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יריב לוין) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית) – הנמקה מהמקום של חבר הכנסת יריב לוין. רק תסביר לי, מי ישלם? אם למשל אדם תובע כסף על כך שהוא עשה את מלאכתו, ואין לו כסף, הוא בן-אדם קשה יום, הוא יצטרך גם לשלם אגרה וגם לשלם לבורר? תודה רבה. אני בטוח שיש לך תשובה, ואני בטוח שאתה, כאדם סוציאלי מהמעלה הראשונה, לא תיתן רק משפטים לעשירים. תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מערכת המשפט שלנו סובלת מעומס עצום, והציבור, אדוני היושב-ראש, נפגע. התהליכים מתמשכים, הדיונים ארוכים, השנים עוברות, וסעד אין וגם צדק אין. ומי שנדרסים תחת גלגלי המצב הזה הם קודם כול האנשים החלשים יותר, שאין להם אורך הנשימה כדי להחזיק מעמד לאורך כל השנים הרבות שהדיונים מתמשכים. המערכת זקוקה להרבה מאוד שינויים ותיקונים, ואחד מהם הוא באמצעות העברה של תובענות להליכים של בוררות חובה, כאשר, אדוני היושב-ראש, ההסדר הוא כזה: האגרה איננה משתנה, כספי האגרה מועברים לתשלום לבוררים, בתוספת תקצוב נוסף של המדינה לעניין הזה. אין כאן שום עלות נוספת על המתדיין, בשום צורה או דרך. ההצעה הזאת היא המשך להצעת החוק הממשלתית, שכבר עברה כאן בקריאה ראשונה. למעשה הסדר המקורי היה הפוך – הצעת החוק הפרטית שלי הוגשה הרבה קודם, ולשמחתי היתה באמת קטליזטור שבעקבותיו גם הממשלה בסופו של דבר הביאה בפני הכנסת הצעה שאפילו מרחיבה יותר, בחלק מההיבטים, ואני מניח שאם הכנסת תתמוך בהצעה הזאת אנחנו נוכל לשלב את שתי ההצעות ולקדם את הנושא הזה, שהוא בעיני חשוב מאוד. אני מבקש להודות, אדוני היושב-ראש, לשר המשפטים, שמוביל את המהלך האמיץ והלא-פשוט הזה, אבל – אני חושב – מהלך חיוני, שישרת קודם כול את אותם אזרחים חלשים יותר, שנדרסים תחת גלגלי המערכת שאיננה מצליחה לסיים את הדיון בתיקים ובתובענות בזמן סביר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ישיב שר המשפטים יעקב נאמן. אם הוא מסכים, תעמוד הזכות לחבר הכנסת אילן גילאון להתנגד, התנגדות לגופה, אמיתית. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי תובענות לפיצויים בשל נזק שנגרם לנכס עקב ליקויים בבנייה ותובענות לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונת דרכים יופנו להליך של בוררות חובה. מטרת הצעת החוק היא לייעל ולקצר את משך הדיונים בתובענות אלה. במשרד המשפטים גובשה הצעת חוק לתיקון חוק בתי-המשפט בנושא בוררות חובה. במסגרת הצעת החוק הממשלתית נקבע כי נשיא בית-משפט השלום וסגנו יוסמכו להעביר בלא צורך בהסכמת בעלי הדין תובענה אזרחית שהוגשה לבית-משפט השלום לבוררות בפני בורר שימונה לפי ההוראות הקבועות בהצעת החוק. כפי שהזכיר חבר הכנסת יריב לוין הנכבד, ההצעה עברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה והיא מונחת על שולחנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אנו סבורים כי הצעת החוק הממשלתית מסדירה את הנושא באופן רחב יותר, תוך שהיא קובעת, בין היתר, כי ההפניה לבוררות חובה תהיה כפופה לשיקול דעת שיפוטי, לרבות סייגים בדבר העברת התובענה לבוררות חובה, כי תהיה זכות ערעור על פסק הבורר לבית-משפט השלום וכי עלות ההליך לא תוטל על בעלי הדין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוה, זה בסדר. <שר המשפטים יעקב נאמן:> משכך, הממשלה תומכת בהצעת החוק של חבר הכנסת יריב לוין, כפוף לכך שהיא תקודם על-פי ההסדרים שנקבעו בהצעת החוק הממשלתית ובאישור ובהסכמה של שר המשפטים. ואכן, ההצעה שלך היתה זירוז להצעת חוק ממשלתית, שאני כבר יותר משנתיים עמל להביא אותה וכל אחד מעלה לי הסתייגויות, אבל אף אחד לא שם לב לאותם תובעים מסכנים שתקועים שנים בבתי-המשפט. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לאדוני. אם כי, אם יש משפט לכל אדם, מדוע בוררות? גם שאלה. חבר הכנסת אילן גילאון, יש הסכמת הממשלה, לכן קמה לך הזכות לבוא ולנמק במשך חמש דקות – איך שאתה רוצה. אתה יכול לעלות לבמה ולנמק חמש דקות את הסתייגותך. חמש או שלוש? מזכירת הכנסת, חמש או שלוש? <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אני אעשה את זה בשתי דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה יכול עד שלוש דקות, כמה שאתה רוצה. <אילן גילאון (מרצ):> בשתי דקות, ואומר שכעיקרון, ערבים לבקרים אנחנו מנסים לתקן עוולה בעוולה נוספת. מערכת המשפט היא אחת. הנושא, בכלל המונח "בוררות" לקוח מתקופות פחות עכשוויות וממקומות יותר מרוחקים. לכן קיימים בתי-משפט, ואת התהליך בתוכם צריך לתקן, אדוני. כל הדיון היום עם הרופאים, למשל, הוא בחלק מהעניין גם כן בוררות. אין דבר כזה בוררות. אם רוצים לפתור את הבעיות, אחת הדמויות של הפתרון הזה היתה באמצעות בתי-המשפט לתביעות קטנות. בוררות מקומה שנדיר אותה מכל עניין משפטי ומכל דבר שהולך להיות חלופה משפטית. על כן, שר המשפטים יועיל אם יתעסק בעניין של – לזמן את מערכת המשפט לאזרח, ולא לכפות עליו שום בוררות, כי אנחנו יודעים מה הפרשנות לדבר הזה, בסופו של דבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון – יש היגיון רב בדבריך, אבל בהחלט יש פה מקום שיש לנו כשל, ואם הדבר לא נופל לפחות על האזרח, אז הדבר הוא, מבחינה חברתית, יכול גם להתקבל על הדעת. כי אם, חלילה, היתה לנו מערכת שרק העשירים היו יכולים לבקש צדק, הדבר היה לא מקובל עלינו, וטוב עשה השר שכאשר יש הצעת חוק ממשלתית הוא מגבה אותה בהצעת חוק פרטית, שכן זו הדרך הנכונה של שרים לקדם את החקיקה, שכן הממשלה יכולה לחזור בה, אבל חבר הכנסת צריך להסכים לחזור בו. <אילן גילאון (מרצ):> הבעיה זה לא לבקש, אדוני, הבעיה זה לקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מערער בצדק הניתן בישראל? <אילן גילאון (מרצ):> מה פתאום? אין דברים כאלה בארץ, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> פעמים הצדק טועה. היה שופט שלא שמע טוב ואמר: לפעמים אומרים שהצדק עיוור, והנה, אני אומר לכם שהצדק גם לא שומע. <אילן גילאון (מרצ):> – – – השופט קרקש. <היו"ר ראובן ריבלין:> היה איש גדול, היה אומר: אתם רואים? הצדק לא רק עיוור, לפעמים הוא גם מתקשה לשמוע. ובכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אתה רוצה להשיב? בבקשה, חבר הכנסת. עכשיו עומדות לרשותך חמש דקות להשיב. גם שלוש? כי זה היה הנמקה מהמקום? כי הוא היה מוגבל בדברים פה. טוב, שלוש דקות, כך קבע התקנון, שאתה אחראי לו. <יריב לוין (הליכוד):> בסדר, וטוב שכך. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת גילאון, אני משוכנע שאתה בא ממקום של דאגה לחלש, והאמן לי שההצעה הזאת אולי נראית טכנית, אבל היא הצעה חברתית ממדרגה ראשונה. אני אגיד לך יותר מזה: אני חושב שלכל אדם יש זכות לבוא בפני בית-המשפט, ושערי בית-המשפט צריכים להיות פתוחים בפני כולם, ואין שום ספק שצריך לעשות תיקונים ושינויים במערכת כדי להבטיח שאנשים באמת יוכלו לקבל את יומם בבית-המשפט. אבל כאשר אנחנו חיים במציאות שבה תיקים נסחבים שנים ארוכות, ואני אומר לך, חבר הכנסת גילאון, לא משום שהשופטים בערכאות – בעיקר בבית-משפט שלום – לא עובדים, אלא למרות העבודה הקשה שהם עושים, משום שהעומס עליהם הוא בלתי נסבל, משום שסדרי הדין הם מסורבלים ושורה ארוכה של בעיות שיש. האנשים האלה סובלים, ולא רק שלא נעשה צדק, אלא מצבם מוחמר, והעוול שנגרם להם הוא הרבה יותר גדול. עכשיו תראה מה קורה – יש צד חזק וצד חלש. לצד החזק יש אורך נשימה, יש לו זמן, מבחינתו, שהדיון יימשך גם שלוש שנים, גם ארבע שנים. אין לו בעיה. יתירה מכך, כאשר אדם חייב לרעהו, למה שיהיה לנו מוסר תשלומים? הוא יודע שמובטחת לו דחייה אוטומטית של שנים. לא ישלם, הצד השני יתבע, עד שהתהליך יקרה מי יודע מה כבר יעבור. ואנחנו יוצרים מציאות שבה אין מוסר תשלומים, שבה החלשים נדרסים תחת גלגלי המערכת הזאת, לא משום שהיא רוצה לדרוס אותם בכוונת מכוון, אלא משום שהמצב הזה של העיכובים והשנים וההתארכות של הדיונים משחק לטובת מי שיש לו כוח, מי שיש לו עוצמה כלכלית, מי שיש לו יכולת למשוך את הזמן ולהשאיר את הראש מעל המים. ולכן אני אומר לך, חבר הכנסת גילאון, אני באמת פונה אליך – אל תתנגד, לא משום שאין רוב, אלא משום שבאופן ענייני אני חושב שזה חוק שאתה צריך לתמוך בו ולגבות אותו, כי הוא משפר באופן נקודתי את מצבם של החלשים יותר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מרשה לך, אם השתכנעת, להצביע איך שאתה רוצה, כי ההתנגדות שלך היתה עניינית. אם השתכנעת. אם לא, אתה בהחלט – תודה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי חברי הכנסת. נא להצביע על הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 30 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת יריב לוין, הצעת חוק הבוררות (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"א–2011, התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט כדי לחברה עם הצעת החוק הממשלתית ולהכינה קודם לקריאה ראשונה. תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי לאחד, לאחר שקודם כול היא תוכן לקריאה ראשונה. צריך לחבר את השלבים. תודה רבה. <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול גן לאומי), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3001/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה(תיקון – היתר לניהול גן לאומי), של חבר הכנסת ישראל חסון. יש הסכמה של הממשלה כנראה, לכן ההנמקה מהמקום. כבר אני מודיע שאם הממשלה מסכימה, אכן, ולא שינתה את דעתה, קיים מתנגד, חבר הכנסת דב חנין, שתעמוד לרשותו האפשרות להתנגד. בבקשה, יציג את החוק חבר הכנסת ישראל חסון. <ישראל חסון (קדימה):> מכאן? <היו"ר ראובן ריבלין:> מהצד, כן, הנמקה מהמקום. אתה תוכל אחרי זה לעלות לבמה ולהשיב. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת בעצם באה לעשות תיקון מסוים, בעקבות תיקון שנעשה בחוק שמורות הטבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. הסמיכו את שר הפנים בזמנו – הוא הסמיך לאפשר לרשויות – סליחה, רגע – הוא אפשר לאתרים לאומיים ואתרי הנצחה הפעלה של גורמים שהם אינם גורמים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גורמים לא ממשלתיים הפועלים שלא למטרות רווח. <ישראל חסון (קדימה):> – – לא ממשלתיים. אנחנו ביקשנו להוסיף גם את הנושא של הגנים הלאומיים, והגענו, בהידברות עם השר לאיכות הסביבה, לכך שאנחנו במהלך החקיקה נפעיל איזונים, אם הם יידרשו, בהתאם לדרישות שלהם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני, שר המשפטים, יענה בשם הממשלה, במקום השר לשמירה על הסביבה. בבקשה, השר נאמן. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהצעת החוק הפרטית לתיקון חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, בעניין ניהול גן לאומי, מוצע להחיל הסדרים ייחודיים שנקבעו לגבי ניהול אתרים לאומיים בידי גורמים פרטיים, גם לעניין ניהול של גנים לאומיים. ניהול הגנים והשמורות מתבצע על-ידי תאגיד סטטוטורי ומקצועי אשר הופקד על כך בחוק רשות הטבע והגנים, ואין מקום שגנים לאומיים ינוהלו בידי גורמים פרטיים. עם זאת, יש מקרים מיוחדים שבהם רשות הטבע והגנים רשאית, ואולי אף נאלצת, להתחשב במעמד של גורם פרטי שמחזיק חלקים משמעותיים משטח הגן הלאומי. במקרים כאלה, תפעול הגן הלאומי מחייב תיאום ושיתוף של אותו גורם. על-פי המידע שנמסר לי, כך גם נעשה בפועל בשני מקרים לפחות. אשר על כן, הצעתי לוועדת השרים לחקיקה – והצעתי התקבלה – להתנגד להצעת החוק בנוסחה הרחב, ולשנות את ההצעה לנוסח מצומצם יותר אשר ישמור על עקרון ניהול מרוכז של גנים לאומיים על-ידי רשות הטבע והגנים. בנוסח מצומצם זה יובהר כי הרשות תהיה רשאית להתקשר עם תאגידים בעלי מאפיינים מסוימים בלבד לצורך תפעול גן לאומי. בין התנאים והמגבלות על התקשרות מסוג זה יובהר כי יהיה מדובר בתאגיד אשר התאגד בישראל, ללא מטרות רווח, אשר בין מטרותיו הנצחת ערכים היסטוריים אדריכליים ונופיים, הרלוונטיים לעניין של גן לאומי, וכן כי הוא בעל ניסיון רלוונטי לתפעול אתרים. כמו כן, כדי להגביל את האפשרות להתקשר באופן האמור רק למקרים הכרחיים, ומתוך ניסיון הניהול המצטבר של רשות הטבע והגנים, יובהר כי מדובר רק בתאגיד שיש לו זכויות בחלק משמעותי של גן לאומי, אשר ניתנו לו לפני תחילתו של תיקון החוק, כאשר שטחים אלה חיוניים לצורך תפעול הגן. כמו כן, ייקבעו מגבלות נוספות בתיאום עם משרד המשפטים והמשרד להגנת הסביבה. אני סבור כי הצעת החוק במגבלות ובמתכונת המצומצמת שאושרה בוועדת השרים תאפשר לרשות להסתייע לצורך תפעול האתר בגורמים בעלי זכויות בשטח, תוך שהרשות נשארת הגורם המקצועי אשר מנהל את הגן לטובת הציבור, כגורם ממלכתי ובעל הסמכויות השלטוניות. לפיכך, אני מציע לכנסת להצביע בעד הצעת החוק במתכונת המצומצמת שאושרה בוועדת השרים, לצורך העברתה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה היא אם המתכונת המצומצמת לא מעקרת את הרעיון שלך. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אתה מסכים למתכונת המצומצמת. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון מסכים, יש הסכמת הממשלה, ולכן קמה זכות לחבר כנסת להתנגד. אני מוכרח לומר לכם, חברי הכנסת, תקנון הכנסת עד היום קובע שרשות ההתנגדות היא במשך עשר דקות; בהתאם לתקנון. שנים הכנסת נוהגת על-פיfootnote שקובעת שהזמן הניתן לחברי כנסת להתנגד הוא חמש דקות. בחוק של הצמדה של שלוש דקות יש מנהג – בהנמקה מהמקום יש מנהג של שלוש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני מוכרח לומר שנוהג ומנהג יכולים להתפתח מעצמם. כאשר יש חוק חרות – ותקנון הוא חוק חרות – יש לנו בעיה, ולכן אני מבקש מיושב-ראש ועדת הכנסת להביא לסיום האנומליה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, הואיל ומבחינה משפטית אתה יכול לדרוש ממני עשר דקות, ואני כמשפטן לא אוכל לבוא ולומר לך שנוהג יכול לגבור על חוק, אני נותן לך חמש דקות, ואאפשר לך, אם תדבר לעניין, להמשיך. תודה רבה. אני מבקש ממך לכבד את הנהגים של הכנסת, אבל בהחלט אתן לך את הזמן הדרוש כדי שתסביר מדוע צריך להתנגד להצעת החוק הזאת. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> היושב-ראש, נוהג – – – <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק – לפני שהוא מתחיל – השבוע באותו מקום שאנחנו מדברים בו כנראה גם בעניין חוק זה, נמצא באמת איזה פעמון ששימש ככפתור למלבושו של הכוהן הגדול, או כוהן בבית-המקדש – בתקופת בית שני, ועל כך כולנו – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כפתור זהב. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כפתור זהב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כפתור זהב, פעמון זהב, כתוב, חבר הכנסת אורלב, במשלי: תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו, ואני בטוח שחבר הכנסת חנין ידבר כדבר דבור על אופניו, אם כי יכול להיות שאנחנו לא נסכים למה שהוא אומר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני אקדים ואומר שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מסוכנת, נוראה, אחת ההצעות הרעות ביותר שהממשלה הזאת הביאה. אם עשרה קבין של פסול ורוע ירדו לעולם, תשעה מהם נמצאים בהצעת החוק הזאת. אדוני היושב-ראש, גנים לאומיים, אתרי מורשת, אמורים להיות לאומיים. יש פה חברי כנסת שאפילו קוראים לעצמם "מחנה לאומי", היה פעם דבר כזה. המחנה הלאומי, אדוני היושב-ראש, התפרק לא רק מערכיו הדמוקרטיים, הוא התפרק כנראה גם מערכיו הלאומיים. מה הצעת החוק הזאת בעצם מציעה? היא מציעה לאפשר העברה של גנים לאומיים לניהול של עמותות פרטיות. זה, עמיתי חברי הכנסת, נקרא בעברית פשוטה "הפרטה". אנחנו היום נתקלים בגל של מחאה והתנגדות ציבורית שאומרת לממשלה: לא הכול אפשר להפריט. אפשר להפריט הרבה, אבל לא את הכול. אבל כנראה הממשלה לא שומעת שום קול של מחאה ציבורית, ואותה אידיאולוגיה, שאפשר להפריט את הכול, כולל גם את מצדה, וכולל – גם את הכותל אפשר להפריט, וגם אותו להעביר לניהול של עמותה פרטית. אין להם גבולות. פשוט אין להם גבולות. לגמרי. איבדו לגמרי – שום שיקול ערכי, שיקול לאומי, איזו הבחנה בין תפקידיה של הממלכה, המדינה, לבין תפקידיהם של גופים פרטיים. עמיתי חברי הכנסת, הניסיון מלמד כיצד גנים לאומיים ושמורות טבע עלולים להפוך לאתרים ממוסחרים שבהם האינטרס הציבורי נרמס תחת מטרות לא ראויות. הרי חובה על מפעילי האתרים לפעול מתוך מחויבות לערכים כמו שמירת טבע, הנגשתו לציבור באופן ראוי, והמטרה הזאת בוודאי לא יכולה להיות מושגת בדרך של העברת ההפעלה לידי גורמים פרטיים. הצעת החוק הזאת תיצור מצב שבו גנים לאומיים ינוהלו ויופעלו על-ידי תאגידים פרטיים שונים, לא למטרות רווח, אכן, אבל עמותות שתירשמנה כפועלות למען אחרים כאלה או אחרים, והן תוכלנה לקבל לידיהן לא אתרים סתם, אלא את האתרים הלאומיים, את אתרי המורשת, את מצדה. הן תוכלנה לקבל לידיהן את ניהול מצדה. אתם מתארים דבר כזה – על הדעת? אומרים מגישי הצעת החוק שיש פה איזו הרחבה של מנגנון שכבר התחילו להפעיל אותו לגבי אתרים, אבל אי-אפשר להשוות בין ניהול של קבוצת מבנים לבין ניהול של גן לאומי. גן לאומי הוא שטח פתוח בעל חשיבות סביבתית, אקולוגית, נופית, לפעמים המשמעות שלו היא רחבת היקף. לפעמים יש לו קשר לאזור שהוא רגיש סביבתית, לפעמים הניהול והממשק של השטח הזה יקבעו את גורלו ואת גורל הסביבה שנמצאת סביבו. יש לנו דוגמאות, עמיתי חברי הכנסת, למה שקורה כשהולכים בדרך הזאת, והתחילו כבר ללכת בדרך הזאת גם בלי חוק. דוגמה ידועה היא הדוגמה של עמותת "נאות קדומים", שחולשת על כ-2,000 דונם של שמורה לאומית של טבע ארץ באזור יער בן-שמן. מצוקה תקציבית הובילה את העמותה לפעולה של סגירת האתר לשם כניסה בתשלום, וזה בשטח המיועד להיות ציבורי, בלב יער בן-שמן, וגם להקמת שלושה גני אירועים בלתי חוקיים בלב השטח הפתוח, וניסיונות לקדם כפר-נופש בשטח פתוח בעל ערכי טבע ונוף ייחודיים. אי-אפשר לשמור ערכים שהחוק ותוכניות המיתאר ייעדו לשימור בדרך של גן לאומי או שמורת טבע באמצעות ניהול פרטי. יש לרשות הטבע והגנים קשיים? אני ער להם, אני מכיר אותם. צריך לחזק את רשות הטבע והגנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ב"נאות קדומים" ראש המערכת היה הנשיא נבון. הנשיא נבון – זאת אומרת, היוזמה הפרטית הזאת של אנשים הביאה באמת לגילויים מפתיעים ולאפשרות לבקר ולראות. אני מבין מה שאתה אומר, אבל הסך-הכול הוא שהיוזמות – זה לא הפרטה פה, זו יוזמה פרטית – באה המדינה ואמרה: אני נותנת לך את האפשרות להמשיך. הוא מוגבל, דרך אגב. הוא מוגבל בפיקוח של כל דבר של הממשלה. <דב חנין (חד"ש):> כל הפרטה, אדוני היושב-ראש, כשעושים אותה, אומרים: היא מוגבלת בפיקוח. זה גם מה שאמרו על אחיות בתי-הספר ועל כל ההפרטות האחרות. אני אומר: צריך לחזק את רשות הטבע והגנים. לכן הקמנו אותה, כדי שמצדה תהיה בניהול רשות הטבע והגנים הלאומיים ולא בידי איזה גוף פרטי, גם אם הוא גוף ראוי. אבל לפעמים עמותות פרטיות הן גם גופים לא ראויים. לא תמיד הן גופים ראויים. אנחנו רוצים שגן לאומי ייפול לחסדיה של איזו עמותה פרטית שאולי מתנהלת כדין ואולי מתנהלת לא כדין, ואולי היא נקלעת לקשיים תקציביים ואולי היא לא נקלעת לקשיים תקציביים? זו דמותם של הגנים הלאומיים שאנחנו רוצים לקיים במדינת ישראל? עמיתי חברי הכנסת, לא במקרה כל הארגונים הסביבתיים במדינת ישראל נחרדו למשמע הצעת החוק הזאת. נחרדו למשמע הצעת החוק הזאת החברה להגנת הטבע, "אדם טבע ודין", "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה, רשות הטבע והגנים עצמה, בעמדה המקצועית של מועצת רשות הטבע והגנים. אני ער לכך – ואני גם אומר את זה מעל דוכן הזה, שמאחורי הצעת החוק הזאת יש מטרה פוליטית, והמטרה הפוליטית גם היא פסולה בעיני, כי היא נועדה לקדם אינטרסים של עמותה שמדינת ישראל, לצערי, נתנה לה לנהל שטח של 24 דונם מהחשובים, העתיקים והרגישים בעולם כולו, לא רק במדינת ישראל, בין הר-הבית והר-הזיתים, האתר שאנחנו קוראים לו עיר-דוד, ששם בעצם מתנהלת ישות עצמאית שנהנית מסמכויות שלטוניות ומאוטונומיה לנהל את המקום הזה כאוות נפשה. היתה שם – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא לא, חבר הכנסת לוין. ממש לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? למה להתרגז? זה המקום שבו ראה דוד המלך את בת-שבע. <דב חנין (חד"ש):> ממש לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת לוין – חבר הכנסת לוין, זו האצלת סמכויות שערורייתית, על-ידי רשות ציבורית, לעמותה פרטית שיש לה אוריינטציה פוליטית, אינטרס אידיאולוגי, עושה שם אינדוקטרינציה אידיאולוגית, לפי דרכה ולפי אמונתה, אני לא אומר שלפי אמונתי. בכל מקרה, המהלך הזה הוא מהלך של פוליטיזציה של מסרים בגן לאומי, זה מהלך פסול, מהלך לא מקובל. אתם רוצים לעזור להתנחלויות ולעמותות של התנחלויות? אל תעשו את זה על חשבון הגנים הלאומיים. יש לכם הרבה מאוד דרכים אחרות לסייע לעמותות המתנחלים, ואתם עושים את זה. גם לעמותות שאין בהן שום שקיפות, חבר הכנסת לוין, כמו עמותת אלע"ד, שלא מדווחת על מקורות המימון שלה. תעזרו להם, אתם יודעים לעזור להם, אתם עוזרים להם כל הזמן, ותמשיכו לעשות את זה. אני אומר: לא על חשבון הגנים הלאומיים, לא על חשבון הדבר שאמור להיות יקר ומשותף לך ולי מעבר לוויכוחים הקשים שקיימים בינינו. ולכן, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. נא לא להפריע, ולאפשר לו לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – אני רוצה לסכם ולומר כך: אמרתי – אני מתמצת ואומר: יש פה מהלך חמור, של הפרטת הדבר שאסור להפריט אותו. הגנים הלאומיים הוא הדבר המובהק שאסור בהפרטה. נקודה ראשונה. יש פה פגיעה מובהקת בגנים לאומיים, במורשת הלאומית; פגיעה קיצונית, פגיעה חדה, פגיעה שאין לה שום אפשרות של הצדקה. יש פה מטרה פוליטית פסולה. אתם רוצים לעזור להתנחלויות? אתם עושים את זה, תעשו את זה בדרכים לגיטימיות, לא בדרכים של הרס המערכת כולה. אני שמעתי את עמדת ועדת השרים לענייני חקיקה, אני חייב לומר שאני מופתע מהעמדה הזאת, כי העמדה הזאת אומרת: אנחנו לא תומכים בהצעת החוק כמו שהיא. אני לא ראיתי הצעת חוק אחרת. מה זה הצעת החוק המצומצמת? איפה היא? <היו"ר ראובן ריבלין:> מבקשים לסייג את זה. הוא מסכים לסייג את זה. <דב חנין (חד"ש):> טוב, אני אומר: הממשלה הזאת באמת איבדה את הבושה, איבדה את הערכים, איבדה את העקרונות והיום מאבדת גם את הלאומיות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האמת היא שהמקום שבו מדובר ספציפית הוא מקום שבו התנחל וכבש דוד המלך בשנת 1000 לפני הספירה, מידי היבוסי, ומאז יש מחלוקת אם זה שטח משוחרר או כבוש. אנחנו נעבור להצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת חסון, אלא אם כן הוא מבקש להשיב – אלא אם כן אתה מבקש להשיב על נימוקיו המנומקים של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, עלה. יש לך שלוש דקות, אבל אם אתה רוצה אתה יכול גם חמש דקות. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להאריך – במלים, אבל אני מוצא מקום להשיב לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חנין, אני רוצה לענות לך. כשהצענו את הצעת החוק לראשונה, עלו הטענות האלה. אני חשבתי שיש מקום להתייחס לטענות האלה. לא רק אני, גם חברי השר לאיכות הסביבה וגם שר המשפטים, ולפיכך מצאנו מקום להסתייג את ההסתייגויות ולנסות לעבד ולהתייחס לכל מה שאמרת, גם בוועדה שתדון בהצעת החוק הזאת. אני לא דוחה את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את ההיגיון מאחורי האמירה שאין להפריט את הגנים הלאומיים. <ישראל חסון (קדימה):> אני לא דוחה את החששות הללו, אבל אני דוחה מכול וכול את המניעים, ואני חושב שהרצון שלנו לשמור – סליחה, אני חושב שהרצון שלנו לשמור על גן לאומי זהה לרצון שלך, לא פחות, והמניע – אנחנו לא רוצים לערבב שיקול פוליטי, בגלל זה אנחנו עושים את הדבר הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח להודות שאני דווקא מערבב שיקול פוליטי כאשר אני לא הולך בדרכו ההגיונית של חבר הכנסת דב חנין, כי אני מאמין שיכול להיות שיהיו ממשלות שיחשבו שזאת לא ירושלים. לכן אני אצביע בעד. השיקול שלי הוא פוליטי לחלוטין. תודה רבה, רבותי. אנחנו עוברים להצבעה, ואנחנו מצביעים על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול גן לאומי), התשע"א–2011. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 58 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול גן לאומי), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 58 בעד, עשרה נגד, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק של ישראל חסון – בהגבלות שהציבה הממשלה – הצעת חוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול גן לאומי) התקבלה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה לדב חנין על נימוקיו. רבותי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להמשך סדר-היום. איפה חבר הכנסת אקוניס, סגני הנאמן? <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2391/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין לבוא ולעלות את חבר הכנסת דוד רותם, אשר בשמו ובשם חבר הכנסת רוברט אילטוב יציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל(. עשר דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מלחמה בטרור ובחבלה במדינת ישראל מחייבת אותנו לנקוט צעדים שהם לא ה"מיינסטרים", כי אנחנו לא מצליחים – ואנחנו צריכים להרתיע. בשעתו קבע בית-המשפט העליון – כאשר היה מדובר בהריסת בתים אמר בית-המשפט העליון שהעובדה שהדבר יכול להרתיע אחרים מחייבת את השימוש באמצעי הזה, גם אם לעתים עשויים להיפגע כאלה שהם חפים מפשע. עד היום, אדם שעשה פעולת טרור, ונפצע בפעולה, מקבל קצבאות מהביטוח הלאומי, בדיוק כמו שמקבלים אלה שנפגעו ממנו. לכן מוצע לשלול את הזכאות לדמי ביטוח לאומי ולקצבאות מכל אדם שהורשע בבית-משפט בעבירות של פגיעה בריבונות המדינה, גרימת מלחמה, סיוע לאויב במלחמה, שירות בכוחות האויב, ריגול ופעולות טרור. הממשלה, לפי מה שהודיעו לי, מתנה את הסכמתה לתמיכה בחוק בכך שהגמלה שתישלל תהיה רק 50% מהגמלה. אני חשבתי שנכון הוא לשלול את כל הגמלה, אבל מכיוון שאני חושב שהחוק הזה הוא חוק חשוב, אני אסכים לתנאי. אני לא אבקש את מלוא הגמלה, אני אבקש רק 50% מהגמלה, אף שמן הדין ומן היושר – היה צריך לשלול את מלוא הגמלה. אבל מה אפשר לעשות? ועדת שרים לפעמים מקבלת החלטות שאתה לא יכול להבין אותן, כמו שאני לא מבין את ההחלטה הזאת, אבל אין לי ברירה. יותר טוב מעט מאשר לא כלום. אני מבקש לאשר את החוק בקריאה טרומית. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת גילאון, אני מבין שאתה מתנגד. לרשותך יעמדו חמש דקות. לאחר מכן ישיב השר יעקב נאמן, שר המשפטים – – – סליחה, קודם השר משיב, ואחר כך. בבקשה, אדוני שר המשפטים, שמשיב בשם השר לרווחה ושירותים חברתיים, השר כחלון. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גילאון, אחר כך אתה. <דני דנון (הליכוד):> אולי הוא ישתכנע. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה תמיד יותר קל. אם הוא ישתכנע, אנחנו – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לשלול זכות לכמה גמלאות ממי שעבר עבירה לפי פרק ז' לחוק העונשין, דהיינו עבירות נגד ביטחון המדינה, יחסי החוץ וסודות רשמיים של המדינה. יצוין כי מדובר אך ורק במצב שבו בית-המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות הללו. סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי קובע כיום שלילה ממשפחתו של מפגע על רקע לאומני את הזכאות לגמלאות הנובעות ממותו של המפגע, כלומר תפיסת החוק היא שמוות של מפגע על רקע לאומני, למשל מחבל מתאבד, לא יקנה זכויות, ובכללן קצבת שאירים, דמי קבורה וכן זכויות הניתנות לבן-הזוג הנותר בחיים בתור הורה יחיד. כמו כן, לפי הוראות סעיף 326 לא תשולם קצבת זיקנה למי שרצח על רקע לאומני ונגזר עליו מאסר עולם. אין חולק שהמאבק בפשיעה הביטחונית הוא חשוב, ויש לנקוט אמצעים משמעותיים כדי להביא להפחתת הפגיעה במדינת ישראל. עם זאת, שלילת גמלאות עלולה להביא לתוצאות קשות, ויש מקום להרהר ולבחון מהי הדרך הנכונה לעשות כן כדי להשיג את התוצאה המיוחלת במינימום פגיעה באנשים נזקקים. אשר על כן החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת רוברט אילטוב בתנאים מסוימים, ובעיקר בתנאי ששלילת הגמלה תהיה בגובה 50% בלבד, בהתאם לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת דנון, חבר הכנסת גילאון לא השתכנע, ועומדות לרשותו חמש דקות. הוא ינמק את התנגדותו, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> רבותי השרים, גבירותי השרות, איך אדוני השתכנע שאני לא השתכנעתי? <היו"ר אופיר אקוניס:> אני לא יודע. אמר חבר הכנסת דנון שאולי – – – <אילן גילאון (מרצ):> האמת היא שלכאורה הדבר מתבקש. כלומר, גם הציג את זה חבר הכנסת רותם, מה זאת אומרת? מישהו בא לפגוע במדינה, בביטחון המדינה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה אומר שזה אפילו נשמע הגיוני. <אילן גילאון (מרצ):> – – מבצע עוון וחטא ופשע ואנחנו עוד מממנים לו אולי את הפעילות הזאת. זה מה שקוראים באנגלית צחה, לא להיות "סאקרים". ממש מוגזם, עד הסוף, נראה לכאורה. אני אומר רק "לכאורה", כי ברגע שאתה מניח את הסוגיה הזאת על השולחן, פתאום מתעוררות בעיות שכבר צריכות פרשנות אחרת, שהיא כבר לא פרשנות משפטית ולא זכויות מוקנות או לא מוקנות, אלא פרשנות קודם כול מהי "חבלה במדינת ישראל". האם כל פעולה יכולה להיחשב לחבלה על-פי הפרשנות שלי או הפרשנות של אדוני? זו סוגיה אחת – האם הדבר הזה שמור רק לפלסטינים, למשל? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא – – – <אילן גילאון (מרצ):> ברור לי. אבל גם – לכן זה רק מחזק את הטיעון שלי למה אני לא מסכים, ואסביר לך תיכף. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם אתה. <אילן גילאון (מרצ):> גם אני. אני חשבתי בדיוק על אדם כמוך – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. הדו-שיח המרתק הזה לא לעניין, משום שאני בטוח שלחבר הכנסת גילאון אין שום כוונות כאלה. <אילן גילאון (מרצ):> בסדר, יש בינינו אחווה רצינית. אני לא רוצה שלאדם כמו דוד רותם תישלל הקצבה שלו, חס וחלילה, אף שאני חושב שהוא פוגע במדינה. <שלמה מולה (קדימה):> אילן, אתה יכול – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כל הדו-שיח הזה הוא על חשבונך, אדוני. אנחנו ביום ארוך מאוד היום, אין זמן לדו-שיח. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, תן לנו קצת זה – אני, עם דוד רותם, יש לנו דו-שיח מצוין, ואני גם לא רוצה שתישלל זכותו, זה ברור לגמרי. עכשיו, מה זאת אומרת "על רקע לאומני" – – <היו"ר אופיר אקוניס:> רק רגע, היושב-ראש רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתה מכיר בשאלה "הרצחת וגם ירשת"? <אילן גילאון (מרצ):> בהחלט, ותיכף אומר לך במה אני עוד מכיר. "הרצחת וגם ירשת" זו סוגיה אחת, אבל אני פשוט רוצה למקד את הנקודה שלי. עכשיו, למה רק על רקע לאומני? למה אדם שרוצח את שלושת ילדיו, לא תימנע גם ממנו הזכות הזאת או דברים אחרים? מי קבע את הדבר הזה? הבעיה היא, אדוני היושב-ראש ריבלין, זה – אני גם מכיר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים", או "איש בחטאו יומת", גם אם היום זה לא "יומת", כי אין לנו גזר-דין מוות, אבל אני אומר שכל אדם זהה. לכן הבעיה המרכזית היא, חברי וחברותי, למה לערבב שמחה בשמחה? למה להסתבך שוב בדבר שיכול להיות בלתי אוניברסלי מהבחינה הזאת כאשר במדינת ישראל יש חוק, ודין וצדק? מצד אחד צריכה להיות רשימה מאוד מדויקת ומדוקדקת ושקופה של מה רשאי בן-אדם לקבל. מן הצד השני יכול שופט, בשיקול דעתו, לחשוב שאם לאדם הנ"ל יש מקור הכנסה קבוע מן הביטוח הלאומי, למשל, שזה הרבה מאוד כסף – אדרבה, ישית עליו עונש שהוא גם עונש כספי, אם הוא רוצה לעשות את זה. מה אמא של עמי פופר אשמה – ומה הילדים של יונה אברושמי? ואני בכוונה נותן את הדוגמאות האלה כדי אולי לעשות יותר האנשה של העניין הזה, כי לחלק מהחברים אולי זה קשור – במעשה בנה? הסתכלתי על האבא – בואו נלך למקום קצת רחוק – של המטורף הזה שרצח בנורבגיה 98 אנשים – מה האיש הזה בדיוק אשם? בואו נלך עד הסוף ונברר לעצמנו. וכמו המקרה הזה יש עוד הרבה מקרים. אז תגידו בוודאי, חלק מהעניין של התוצרים, של המעשים של אדם, הם חינוך אביו ואמו, וכדומה. זאת פרשנות מיותרת, פשוט אין בה צורך. יש דין פלילי במדינת ישראל. לא צריך לערבב רקעים בעניין הזה, ודיה לצרה בשעתה. מה שאומרים, אסור לערבב שמחה בשמחה, ומה לשמיטה ולכלי מיטה. לכן אני מתנגד, כמו שאר החברים שלי בסיעה – מתנגדים לחוק הזה, כי הוא מיותר לחלוטין פשוט. הוא פופוליסטי גם. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך. אנחנו נמתין שתחזור למקומך, ונעבור להצבעה. <אילן גילאון (מרצ):> אני יותר מהיר מדודו רותם. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה עניין שלכם. אבל בכל זאת נמתין לך. ממתינים לחבר הכנסת גילאון. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה) עברה. בעד – 39, 11 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת רשיון נהיגה), התשע"א–2010> [הצעת חוק פ/2799/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה שעל סדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת רשיון נהיגה), של חבר הכנסת עפו אגבאריה. על כך ישיב גם כן שר המשפטים יעקב נאמן. לא נרשמו – אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת אגבאריה. אדוני, עומדות לרשותך עשר דקות. אני רק אומר לכולם, באופן כללי, שסדר-היום היום הוא מאוד ארוך. אפשר לדבר עשר דקות, אבל לא חייבים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אפשר לדבר גם פחות. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. אפשרות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאגע בעניין אני רק רוצה – הערה קטנה על החוק הזה שעבר רק עכשיו. באמת זה עוד כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית, כי בטוח שזה בית-מדרשה של ישראל ביתנו. הוא התכוון כמובן רק באופן גזעני, לחלק מסוים, כי בטוח לא עמי פופר, לא יגאל עמיר ולא אברושמי, אף אחד מהם מזה לא ייפגע. זה רק מראה שהרוצח מנורבגיה מתגאה בהערצתו למפלגת ישראל ביתנו, זה אומר הכול. אדוני היושב-ראש, אני מעלה פה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כמה מחבלים רוצחים במדינת ישראל במפלגה שלך? <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו לא בדו-שיח. הצעת החוק שלך עברה, תדונו בזה בוועדת העבודה והרווחה. נא לעסוק בהצעת החוק שאתה מציע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. אתה אתמול התבטאת גם כן בצורה מאוד בוטה לגבי אותו רוצח. בהערצה כמובן. טוב, אדוני היושב-ראש, אני מעלה סוגיה שבאמת נוגעת באופן חברתי, ולא רק בשביל להתנגח או להתנגש עם הממשלה בהצעת חוק כזאת. הצעת החוק הזאת באה להיטיב עם שכבה מסוימת ועם השכבות החלשות. מי זה השכבות החלשות? זה אלה שבאמת עובדים שכירים, שמקור הפרנסה שלהם זה רשיון הנהיגה שלהם. פתאום הם מגלים שרשיון הנהיגה שלהם הוא בעיקול, כי הוא חייב איזה חוב מסוים, למוסד מסוים, למישהו מסוים. ומתי הבן-אדם הזה מגלה? הוא מגלה ברגע שהוא הולך – או לחדש את הרשיון, או אם יש איזו בדיקה שגרתית של שוטר שרואה אותו ואומר לו שהרשיון שלו מעוקל. דבר כזה לא ייאמן. מצד אחד לא מרשים לבן-אדם הזה, מעקלים לו את הרשיון, וזה הדבר היחיד שלו, זה מקור הפרנסה שלו. זה בדרך כלל נהגי מוניות, נהגי משאיות, נהגי אוטובוסים, ונוסף על זה יש נהגים שמסיעים נכים – את הנכים הילדים שלהם, שזה גם כן צריך להיכנס לקטגוריה הזאת. בדרך כלל, מי הנהגים האלה, נהגי המוניות, נהגי האוטובוסים והמשאיות? בדרך כלל אלה אנשים מהשכבות הכי חלשות במדינה. מכיוון שהם חלשים, ומכיוון שההכנסות שלהם כל כך מעטות, הם גם לא יכולים להגיע להחזיר את החובות שלהם, ואז יוצאים העיקולים. אבל אי-אפשר לעקל לבן אדם את מקור הפרנסה שלו ולהגיד לו: לך תשלם, ואם לא תשלם לא נחזיר לך את הרשיון. זה פתח גם כן לפשע, והם יכולים לעשות כאלה דברים שאנחנו לא רוצים אותם, כמו גנבות ופריצות ודברים כאלה. למה להכריח אנשים שרוצים לעבוד ביושר – לתת להם את האפשרות להרוויח את הכסף ולהחזיר את החובות, אז פתאום אנחנו מחרימים להם גם את הרשיונות. דבר נוסף – גם כן לאלה שמסיעים נכים. נכים הם אנשים שבאמת, על לא עוול בכפם, מי שמסיע אותם, בדרך כלל זה אבא, אמא או אח, שבגלל חוב מסוים – וגם האנשים האלה הם מוכי גורל, ואז האנשים האלה גם מגלים בפתאומיות שאין להם רשיון, והם לא יכולים להסיע את הנכים האלה. לכן אני רוצה לפנות. כשיש איזה עיקול מההוצאה לפועל לאנשים האלה, אז שזה לא יהיה רק לפי שיקול דעתו של הממונה על ההוצאה לפועל, אלא שבאמת שתהיה התקנה הזאת, שמורה שהאנשים האלה, שמקור פרנסתם הוא ברשיון שלהם, או לגבי הסעת בן משפחה שהוא נכה, שאותם זה לא יכלול. אני לא חושב – זאת גם לא הצעה תקציבית, זאת לא הצעה של ניגוח פוליטי, זאת הצעה חברתית גרידא, אז אני מקווה שנסכים לזה ואפשר יהיה לדון בזה אולי גם כן; מה שיציע כבוד השר. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. אתה מסכים להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, ואתה מבקש להשיב, אדוני השר? אתה לא חייב. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אין צורך. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אגבאריה. הדיון הזה אמור להיות בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואולי שם אפשר לשמוע את עמדת המדינה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אנחנו נצביע. תודה לך, כבוד השר. אנחנו נצביע על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת רשיון נהיגה), של חבר הכנסת עפו אגבאריה, שהופכת להצעה לסדר-היום ותידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת רשיון נהיגה), שהפכה להצעה לסדר-היום, תידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3245/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה בסדר-היום: הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת. גם עליה ישיב שר המשפטים נאמן, ולאחר מכן, בין שירצה להפוך להצעה לסדר-היום ובין שתישאר כהצעת חוק, נצביע על הצעתו של חבר הכנסת הורוביץ. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מניח, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת לא תעבור, אבל עליכם תהיה האחריות לספק פתרון למאות אלפי ישראלים שלא יכולים להתחתן בארצם. כשכוננה כאן המערכת של בתי-הדין הרבניים, לא היה לנו בארץ מצב שבו למאות אלפי ישראלים לא היה מעמד דתי מוכר. העלייה המבורכת מברית-המועצות, מרוסיה, הביאה אלינו מאות אלפי ישראלים שהם אזרחים ישראלים אבל אינם מוכרים כיהודים. אדוני שר המשפטים, אתה לא נותן להם שום פתרון. אומנם לפני בערך שנה הביאו לכאן את הדבר המגוחך הנקרא "ברית זוגיות לחסרי דת", אבל מאז – כבר אמרנו אז, ואנחנו רואים גם היום, שהדבר הזה אולי מתאים לזוגות בודדים, אבל הרוב הגדול של האנשים שמנועים מלהינשא בישראל עדיין אין להם פתרון, והפתרון הזה יכול להתקיים רק אם יהיו נישואין אזרחיים בישראל. ישראל, וכדאי שנדע את זה, היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שבה קיימת שיטה כזאת של נישואין. היחידה בעולם. כן, בלבנון יש שיטה דומה. גם בסוריה. אגב, השרה לימור לבנת, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה ליהודים אין חופש דת. את זה כדאי לדעת. המדינה היחידה בעולם המתוקן – אולי גם בתימן אין ליהודים חופש דת, אבל גם במדינת ישראל ליהודים אין חופש דת. עכשיו, אני אשמח לשמוע את תשובת שר המשפטים, אבל אני הייתי רוצה שיתייחס לנתון שאני אציג כאן, והוא שבעשור האחרון 11% מהישראלים שנישאו, עשו זאת בחוץ-לארץ. עשו זאת בחוץ-לארץ. וזה נתון בדוק, אדוני, זה ממשרד הפנים – 11% מהישראלים התחתנו בחו"ל. <מאיר שטרית (קדימה):> אין להם ברירה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> נכון. רובם עשו את זה מחוסר ברירה. נתון כזה הוא תעודת עניות למדינת ישראל. לו הייתם באים ואומרים, אנחנו נותנים פתרון חלופי, ניחא, אבל אתם לא אומרים שום דבר. אתם ממשיכים באיזה סטטוס קוו שהוא לא סטטוס קוו, שהיה נכון לתקופה – ואני שוב מדגיש את זה – שבה בישראל כמעט לא היו אנשים שהיו מוגדרים חסרי דת או חסרי שיוך, ולכן הם נכנסו בקטגוריות של בתי-הדין הדתיים. אבל היום אנחנו במצב אחר לחלוטין. אנחנו במצב שבו מאות אלפי אזרחים ישראלים הם חסרי שיוך דתי, ולכן הם לא יכולים להינשא בישראל. אם שר המשפטים יגיד אחרת, אני אשמח לשמוע. אם הוא יציע הסדר אחר אני עוד יותר אשמח לשמוע, אבל אני לא רואה שום הסדר כזה באופק. הישראלים מצביעים ברגליים; הם נוסעים לקפריסין, הם נוסעים לפראג, אתם מכירים בנישואין שלהם בחו"ל, אתם פשוט מאלצים אותם לעבור דרך חתחתים, להוציא על זה אלפי דולרים, ואז, כשהם באים הנה, אתם רושמים אותם – אתם רושמים אותם כנשואים. אגב, נתון נוסף שכדאי להזכיר הוא ש-75% מהאנשים שמתחתנים בחו"ל, אדוני, הם יהודים. 75% מהנישאים בחו"ל הם יהודים, חלקם מתחתנים עם יהודים אחרים, חלקם מתחתנים עם ישראלים שאינם מוגדרים יהודים או שהם חסרי כל שיוך דתי. אני לא מדבר, אדוני, על נישואין בין ישראלים לנוצרים או ישראלים למוסלמים. לא. רובם זה נישואין בין ישראלים יהודים לישראלים בני עולים, בדרך כלל, שאין להם הגדרה דתית. אם זה בסדר מבחינתכם שהזכות הבסיסית הזאת, של כל אזרח, לנישואין, לא מתקיימת עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה האזרחית, אז תגידו את זה. אבל זה לא דבר שיכול לעמוד בקריטריונים ובאמות המידה הבסיסיים של חברה מתוקנת. הישראלים מצביעים ברגליים. והישראלים רוצים שינוי בעניין הזה. במשך שנים ארוכות רוב גורף – וזה בסקרים ובמחקרים אקדמיים – אנחנו רואים שרוב גורף מהציבור הישראלי תומך בחופש בחירה בנישואין. אין הדבר אומר שרוב הישראלים בעצמם רוצים להתחתן בנישואין אזרחיים, אלא שהם מעוניינים שלמי שאין אפשרות לנישואין דתיים יוכל להתחתן בנישואין אזרחיים. אם מישהו כאן חושב שהכפייה הדתית של הנישואים הדתיים על אזרחי ישראל מאדירה את קרנה של היהדות, אז הוא עושה עוול ליהדות. כי כשאתה מכריח שני בני-זוג להגיד "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", כשאותם אנשים לא מאמינים בשום מלה שיוצאת מפיהם, והם עושים את זה כי כופים זאת עליהם ואין להם דרך אחרת, אתם מבזים את היהדות. אבל אני בסך הכול אופטימי. עד לפני שבועיים, כשאנחנו דיברנו על מחאה חברתית ועל אנשים שיצאו לרחוב, אתם זלזלתם. אני זוכר בדיוק את הבעת הפנים המזלזלת, האווילית, של אנשי ראש הממשלה שישבו אתנו בדיונים ואמרו לנו: מי אתם, הזויים, מי תומך בכם, איפה המחאה שלכם – היום אתם מדברים אחרת. גם בעניין הזה אתם תדברו אחרת, משום שהדבר הוא מצוקה אמיתית. זו לא התייפיפות, זו לא איזה הצגת דברים, ככה, שקרית. הדבר הזה נובע ממצוקה אמיתית. ואני במיוחד תוהה לגבי מפלגת ישראל ביתנו, שאמורה לייצג רבים מדוברי הרוסית, מציבור העולים בישראל, שהם – על גבם, על בשרם, חווים את ההשפלה היומיומית בבתי-הדין הרבניים ואת דרך הייסורים הזאת שמעבירים אותם משום שהם אינם יכולים להתחתן בישראל. אני ציפיתי מהם – אני מניח שבוחריהם מצפים מהם – להתנהגות אחרת, אבל הם בגדו בהם. ההצעה הזאת – ואני כבר אומר, היא לא תהיה סוף פסוק במאבק הזה, זה מאבק אמיתי שמצריך פתרונות אמיתיים – ההצעה הזאת היא המשך של דרך ארוכה, דרך שעוד תימשך, ותימשך כאן בכנסת, ותימשך בבית-המשפט הגבוה לצדק, ותימשך בהפגנות, ותימשך ברחוב, ותימשך בארגונים, ותימשך בפעילות ציבורית, כי את העניין הזה צריך לפתור. עד שלא יהיה כאן חופש בחירה בנישואין, שהוא זכות בסיסית של כל אדם – לנהוג לפי בחירתו, לא יהיה אפשר להתייחס למדינה הזאת כאל מדינה דמוקרטית. אני רוצה לומר שאם מישהו פה חושב שהוא יצליח לטייח את העניין, הוא טועה. הדברים האלה הם חזקים מאוד. אני רואה – ואני אולי אספר כאן סיפור. לפני כמה שבועות נקלעתי, השתתפתי בחתונה של ידיד שהתחתן עם בחירת לבו, ומי שהשיא אותם היה ידידי הרב הרפורמי מאיר אזרי, והוא סיפר לי שכמעט מדי ערב הוא, כרב רפורמי, מקיים טקסי נישואין בישראל שאינם מוכרים, הם אינם נרשמים. אבל ערב-ערב, מאות אנשים, ישראלים יהודים, עומדים עם עיניים נוצצות ורואים סוג אחר של טקס, טקס שוויוני, טקס מחבק, טקס מכיל, טקס אחר, טקס שנותן כבוד ונותן התייחסות לבחירה האישית של בני-הזוג שנישאים. וזאת בסופו של דבר הדרך הטובה ביותר שבה אנחנו נקדם את העניין הזה. ישראלים מתחתנים היום בטקסים רפורמיים, ישראלים מתחתנים בטקסים קונסרבטיביים, ישראלים חיים זה עם זה וזה עם זו בלי שום טקס בכלל, פשוט משום שהם סולדים ממוסד הרבנות. אם תבדקו – וזה נתון מדהים; תבדקו את מספר הנרשמים לנישואין ברבנות ב-20 השנה האחרונות, תראו שהוא כמעט לא עלה, אפילו שהאוכלוסייה בישראל הוכפלה. מדוע? משום שאנשים מתחתנים בחו"ל, משום שאנשים מתחתנים בטקסים אלטרנטיביים, משום שאנשים אינם רוצים לתת גיבוי למערכת הזאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, אדוני. אני מדבר על אנשים שאינם יכולים – – – <קריאות:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני יודע שזה לא נוח לך לשמוע. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא נוח לי לשמוע – – – להתכנס לסיום. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין לך שום פתרון לזה. אין לך שום פתרון. להגיד: זאת מדינה יהודית – זה חוכמה גדולה מאוד, או בעצם חוכמה קטנה מאוד. אלה אנשים שהגיעו ארצה לפי חוק השבות, וזכותם להינשא כאן. <אילן גילאון (מרצ):> מה הקשר? זאת מדינה יהודית שמפלה יהודים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מדינה כזאת, שלא מאפשרת זכות בסיסית כמו נישואים, אינה מדינה יהודית. זו פשוט מדינה שמתאכזרת לאזרחיה. אפשר לחשוב ששערה תיפול מן היהדות אם יהיה כאן חופש בחירה בנישואים. לכן, אדוני, אני אומר כאן ואני מצהיר שאנחנו נמשיך את המאבק הזה בכל דרך, משום שזה מאבק שאין צודק ממנו. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. כבוד השר, בבקשה. שר המשפטים יעקב נאמן ישיב לך ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> יש יהודים שרוצים מדינת הלכה, אתה יודע. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני לא יכול להתווכח מהמקום שאני יושב בו, ואני גם לא – אגיד גם לחברת זוארץ שנהפוך הוא, מתוך כבוד לדובר ביקשתי ממנו להתכנס לסיום, לא משום התוכן של דבריו, משום שבלאו-הכי במקום הזה אינני מתייחס לתוכן של הדברים. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שבפנינו מבקשת להנהיג במדינת ישראל, לצד ההסדר הקיים כיום לעניין נישואים וגירושים, גם מערכת מקבילה של נישואים וגירושים אזרחיים, וזאת כדי לאפשר למי שאינם מעוניינים ו/או מנועים מלהינשא על-פי הדין האישי, להינשא בדין האזרחי. כמו כן, ההצעה מבקשת לאפשר לבני-זוג שנישאו בנישואים דתיים זכות להחליט על גירושים אזרחיים. ראשית, חברי הכנסת הנכבדים, הצעת חוק זו מנוגדת למוסכמות ראשונים ולמצב המשפטי הנוהג מהקמת המדינה ולפיו נישואים וגירושים בישראל ייערכו על-פי הדין האישי בלבד, ופוגעת במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית – – <אילן גילאון (מרצ):> זה בדיוק מה שרוצים לשנות. זה בדיוק מה שרוצים לשנות. <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – וכמדינה יהודית. <אילן גילאון (מרצ):> זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות – – – <קריאה:> – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> שנית, אין אפשרות – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני אומר ככה כי זה ככה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> סליחה. שנית, אפשרות הבחירה בגירושים אזרחיים למי שנישאו בנישואים דתיים, שמקנה הצעת החוק, תגרום לפגיעה שאין לה מרפא, הואיל וכל אחד מבני-הזוג יהיה מנוע מלהינשא מחדש לפי הדין הדתי, ואם האשה חלילה תינשא מחדש בנישואים אזרחיים, ילדיה ייחשבו על-פי הדין כממזרים. יצוין כי ממשלה זו חוקקה לא מכבר את חוק ברית הזוגיות – – – <שלמה מולה (קדימה):> נו, באמת, זה רק ל-4,000 איש. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לא להפריע לשר המשפטים. סליחה, אדוני. אם הממשלה מתנגדת – אני רק אגיד לחבר הכנסת מולה שזכותה של אחת המציעות, חברת הכנסת זוארץ, לעלות לכאן ובחמש דקות לנמק את התנגדותה להתנגדות הממשלה. לכן, כל מה שיש לכם, הטיעונים שלכם, תרכזו דרך חברת הכנסת זוארץ, והיא תעלה לדוכן. <שלמה מולה (קדימה):> אפשר קריאות ביניים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אפשר קריאות ביניים, זה נכון. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> יצוין כי ממשלה זו חוקקה לא מכבר את חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, ואנו בוחנים כל העת הצעות לפתרון בעיית מנועי החיתון בכלל. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני רק אוסיף בסיום דברי: אנחנו צריכים לחפש דרך לאחדות בעם ולא להגדיל את הפירוד בעם ולהביא לשנאת חינם. הדרך היא להביא את מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, לכך שתהיה הבנה הדדית בינינו, ולא ניסיונות למנוע אחדות בעם ולהביא לפגיעה בכך. הצעת החוק, כפי שהוצעה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, פוגעת קשות באחדות העם היהודי, ששב למולדתו אחרי אלפיים שנות גלות – מפני שהוא יהודי, ורק מפני שהוא יהודי. <שלמה מולה (קדימה):> ומה עם 400,000 אחרים שלא יכולים להתחתן? <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה. חמש דקות. אחת ממציעות החוק מתנגדת – גברתי, אם זה חלק מן התלבושת שלך אז זה בסדר, אבל אם זה חלק ממופע על הדוכן – אסור. סליחה, גברתי – – – <קריאה:> מזל טוב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אינני יודע. משום שאנחנו לא מקיימים בכנסת, אנחנו לא מקיימים מיצגים. גברתי, אני מבקש – סליחה, אל תעזור לי, חבר הכנסת חסון. גברתי, אני מבקש. נתתי לך חמש דקות. זה אסור. <אורית זוארץ (קדימה):> אסור לי כיסוי ראש? <היו"ר אופיר אקוניס:> זה לא עניין של כיסוי ראש. גברתי, את במופע כרגע. אני מבקש ממך להסיר. תודה רבה לך. חמש דקות. אני אפילו אתחיל לך מחדש – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – שיגנו עלי. אסור לי כיסוי ראש? <היו"ר אופיר אקוניס:> גברתי, על הדוכן הזה רק מנמקים בעד או נגד ולא מקיימים מיצגים. תודה רבה, סידרנו את הכול. תודה רבה. חמש דקות. <אורית זוארץ (קדימה):> בכנסת ישראל הכריחו אותי להסיר את כיסוי הראש. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> את כיסוי הראש הכריחו להסיר. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אפשר לנשק את הכלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <אורית זוארץ (קדימה):> – – התגיירתי כהלכה. <היו"ר אופיר אקוניס:> רבותי. <אורית זוארץ (קדימה):> תעצור את השעון. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני אוסיף לך זמן, אל תדאגי. אנחנו מאוד הגונים פה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – בתשעה באב. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זאב, לרשותה של חברת הכנסת זוארץ עומדות חמש דקות והיא תדבר את מלוא חמש הדקות. אגב, מפריעים לך מספסלי הסיעה שלך. <אורית זוארץ (קדימה):> לא, לא, לא, זה שרים פה באיזו שיחת ועידה. <קריאות:> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, השרות, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, התגיירתי כהלכה, נישאתי כדת משה וישראל. לא כולם יכולים. הצעת החוק לא באה נגד, אלא בעד – בעד הסדר נוסף, בעד, כבוד השר, הרחבת ההסדר הקיים, הרחבת הסדר ברית הזוגיות, בשיתוף עם היהדות, כמענה למי שאסור, למי שלא יכול. ישראל 2011: לא כל אדם ואשה זכאים להינשא ולהקים משפחה. 3,300 פסולי חיתון שאינם חסרי דת; 3,500 מתחתנים מדי שנה בקפריסין, ויש עוד כמה אלפים שמתחתנים כאן בארץ בטקסים רפורמיים וקונסרבטיביים; מאות ואלפי עגונות קשורות, שמבקשות להתיר אותן מנישואיהן. אגב, במסגרת קואליציית "עיקר", שמאגדת את הפעילות של נשים עגונות, פגשתי הרבה מאוד נשים דתיות וחרדיות שמבקשות לקדם נישואים אזרחיים בישראל. הן כבולות. לנשים חילוניות הרבה יותר קל להקים זוגיות אחרי שהן נפרדו מבן-זוגן. נשים דתיות וחרדיות לא יכולות, והן כבולות בתוך המארג הזה. לכן מדובר כאן באלפי אזרחים ואזרחיות במדינת ישראל, כבוד השר יעקב נאמן, שהחוק הקיים והנוהג הקיים לא נותן להם מענה. ואתם, בממשלה הזו, לא נותנים להם אלטרנטיבה. אנחנו מבקשים אלטרנטיבה, אנחנו מבקשים חלופה. לסיכום דברי, הצעת החוק הזו באה לתקן עיוות, עיוות שמקשה ולא מאפשר לזוגות שאסורים לנישואים על-פי היהדות, ומאפשרת להם לחיות כאן בכבוד, לממש את הזוגיות שלהם. כן, שכל אדם ואשה בישראל יהיו זכאים להינשא ולהקים משפחה. אנחנו לא נגד. אלפי אזרחים אחרים ימשיכו להינשא כדת משה וישראל, אבל לאלה שלא יכולים אנחנו חייבים לתת אלטרנטיבה. מה שקורה, נכון להיום, בגלל המדיניות הזו אנשים נאלצים להוציא סכומי עתק ולנסוע לחו"ל להינשא. כשהם חוזרים לארץ הנישואים האלה תקפים. זה עבודה בעיניים, זה לא נכון, זה לא ראוי. אנחנו חייבים לתת מענה לכל אזרח ואזרחית שחיים במדינה – כן להיות זכאים להינשא ולהקים משפחה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, גברתי. יש לך עוד דקה שלמה, וגם רציתי לתת לך עוד דקה, אבל מיצית את טיעונייך. <חיים כץ (הליכוד):> תן לה עוד דקה. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, מציע עוד דקה. יש לה עוד דקה והתכוונו לתת לה עוד אחת, על-פי הצעתך. אבל היא סירבה. אנחנו נעבור להצבעה, הגעת למקום. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, הצעת חוק הנישואין והגירושין, התשע"א–2011: בעד – 17 חברי כנסת, מתנגדים – 40, אין נמנעים. הצעת החוק לא אושרה. <הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3310/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה שעל סדר-יומנו, הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), של חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי כנסת. ישיב סגן שר האוצר. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> הצבעתי בטעות בעד. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מטלון מודיע שבטעות הצביע בעד. אנחנו לפרוטוקול נרשום. אתה התכוונת להצביע נגד? ובכן, התכוון להצביע נגד, נרשום את זה בפרוטוקול, לא נתקן את ההצבעה, אבל הצביע הפוך ממה שהתכוון לו. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לאטימות של הממשלה הזאת. היתה לממשלה על שולחנה בשבוע הזה הזדמנות להקל על מעמד הביניים, לסייע למעמד הביניים ולאמץ את הצעת החוק שלי, המבקשת להגביל את המס העקיף, את הבלו על הדלק. מה עשתה ועדת השרים, חברי חברי הכנסת? ועדת השרים לא ביקשה להתמודד עם זה לעניין. היא פשוט אמרה: אנחנו דוחים את הדיון בשבועיים. מה עשתה ועדת השרים? היא קודם כול, חברי חברי הכנסת, זלזלה בי, זלזלה בכם, זלזלה באינטליגנציה של הציבור הישראלי. כי מה אומרת דחייה בשבועיים, חבר הכנסת רותם? דחייה בשבועיים זה אומר שהחוק הזה לא יעלה פה, כי לא תהיה כאן כנסת, כי אנחנו לא נהיה בכינוס. וועדת השרים ניסתה לגלגל את הגחלים הלוהטות מתחת לרגליה. אבל הגחלים הלוהטות עטות להן על הממשלה הזאת, על ראש הממשלה הזה, שהציבור הולך ומתקרב אליו, והציבור הולך ואומר לממשלה הזאת: די. והיתה כאן הזדמנות. הזדמנות לטפל בבעיה אמיתית של התייקרות הולכת וגוברת של הדלק. הצעת החוק שלי, חברי חברי הכנסת, היא מאוד פשוטה. היא פשוט אומרת: תפסיקו להשתמש בדלק ככלי לגיוס כסף לאוצר המדינה. יש בדלק מסים ישירים מספיקים. אין צורך בבלו, במס הנוסף, שיהיה ללא הגבלה, שהממשלה יכולה להגדיל ולהגדיל את היקף המס ללא היכר. אני מבקש להגביל את זה ל-35%. הממשלה שוב הוכיחה אטימות, והיא תקבל את האטימות הזאת בפניה, בפרצופה, מסיבה אחת פשוטה. ב-1 באוגוסט – חברי הממשלה הנעלמת וחברי הקואליציה – ב-1 באוגוסט מחירי הדלק אמורים לעלות פעם נוספת באופן משמעותי, ואז שוב תעמדו אל מול מחאה ציבורית גוברת, אל מול התקפות, בצדק, קשות מול הממשלה האנטי-חברתית שהיתה אי-פעם בתולדות המדינה הזו. ומה תעשו אז? האם גם אז ראש ממשלתנו יכנס מסיבת עיתונאים ולא יגיד דבר? האם גם אז, שוב, יעבדו כל הלילה על משהו שכולם יודעים? ושוב יקרה מה שלכולם ברור, שהציבור לא יקנה את הבטחות נתניהו. הסיבות האמיתיות לעליית מחיר הדלק בשנתיים האחרונות זה החלטה של בנימין נתניהו להשתמש בדלק ככלי לגיוס מזומנים לתחזוק ממשלתו ולמימון הגירעון. זו הסיבה היחידה שתושבי ישראל – מעמד הביניים כורע תחת הנטל. וקורה דבר מדהים, שמעולם לא קרה כאן: אנשים חושבים פעמיים לפני שהם מתדלקים את הרכב שלהם. מאות אלפי אנשים שנהנו מרכב צמוד ונהנו מדלק ללא הגבלה, מאות אלפים, מקבלים הודעות מהמעבידים על הגבלה בהוצאה על הדלק, ברמת התדלוק. כל אחד מכם יודע את האמת הזאת. יש לכם בני-דודים, אחים, ילדים. אתם יודעים שזה מה שעובר עליהם. <היו"ר אופיר אקוניס:> נשים. <יואל חסון (קדימה):> נשים. אנחנו יודעים מה קורה. כל אחד מאתנו יודע בדיוק את ההשפעה הקשה הזאת על משקי-הבית בעלייה הקיצונית הזאת של מחירי הדלק. זאת ממשלה קשה, זאת ממשלה אכזרית – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אטומה. <יואל חסון (קדימה):> – – זו ממשלה שלא מבינה שום דבר מעבר לכוח. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אנחנו לא מוציאים 8,000 אנשים מהבתים שלהם. <יואל חסון (קדימה):> רק כוח אתם מבינים, חברת הכנסת חוטובלי. רק כוח אתם מבינים. אתם לא מבינים שום דבר חוץ מזה, והכוח הזה ילך ויגבר. הוא יגבר ברחוב, הוא יגבר פה, בכנסת, הוא יגבר עד שתקשיבו, עד שתלכו הביתה. ואתם תלכו הביתה. הדרך שלכם הביתה תהיה כואבת, קשה, מלאה בסבל של מפלגה שהיתה פעם מפלגה חברתית, שהייתי גאה להיות חלק ממנה, והפכה להיות כלי שרת בידי האדם הכי אנטי-חברתי במדינת ישראל, שקוראים לו בנימין נתניהו. וכולכם משרתיו, וכולכם גם תהיו קורבנותיו, קורבנותיו הפוליטיים של מי שידרדר ויוריד את המפלגה, שהיתה פעם מפלגה מפוארת, ידרדר אותה למקומות נמוכים מאוד, אם אתם לא שם כבר. חברי חברי הכנסת, ההחלטה של הקואליציה היום – – – <נסים זאב (ש"ס):> אפילו נסראללה לא מדבר כמוכם. <יואל חסון (קדימה):> ההחלטה היום שלכם, של הקואליציה, לא לתמוך – – – <נסים זאב (ש"ס):> תאמין לי, ה"חיזבאללה" פראיירים לידך. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תגן עלי מפני חבר הכנסת זאב, או שתוסיף לי דקה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה, ג'יהאד פה? מה זה פה? <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זאב, אני מאוד מודה לך. תודה. <יואל חסון (קדימה):> אני צריך הגנה מפני חבר הכנסת זאב. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, נא להמשיך. <יואל חסון (קדימה):> אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, העוז והאומץ שיש לממשלה הזאת להסתכל בפניו של הציבור ולומר לו בעת הזו: אנחנו לא נקדם ולא נוזיל את מחיר הדלק – למה? למה? <היו"ר אופיר אקוניס:> מי אמר לך? <יואל חסון (קדימה):> עובדה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז הדבר הזה נבדק. <יואל חסון (קדימה):> אתם לא תומכים בזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בהצעת החוק. <יואל חסון (קדימה):> אתם לא תומכים בהצעת החוק. <היו"ר אופיר אקוניס:> הדבר נבדק. <יואל חסון (קדימה):> עובדה שאתם הולכים לספוג עלייה ב-1 באוגוסט, עלייה עצומה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> נשמע את סגן שר האוצר. <יואל חסון (קדימה):> אתה יושב-ראש הישיבה, תזכור. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני, נא להמשיך. נא להמשיך. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – <<היו"ר אופיר אקוניס:>> חבר הכנסת שאמה – – – תודה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> יושב-ראש ועדת הכלכלה, תקשיב טוב לקולות בחוץ, תקשיב טוב לקולות של האנשים, תקשיבו היטב למה שאומרים לכם, למסרים החדים, לנחישות, לזה שלא מאמינים. <כרמל שאמה (הליכוד):> אנשים מבינים שאתה מזלזל. דיברת על זלזול באינטליגנציה, זה זלזול. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. תודה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אתה יודע שמחיר הדלק יורד ועולה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. סליחה, חבר הכנסת שאמה. <יואל חסון (קדימה):> לא מאמינים לשום מלה שלכם. לא מאמינים לראש הממשלה שלך. לא מאמינים לכם, כי אתם משרתיו של נתניהו, עושי דברו. שכחתם מאיפה באתם, שכחתם מי הקהל שלכם. אבל אני יכול להגיד לכם דבר אחד, ואת זה רואים; רואים את זה במזנון, רואים את זה במסדרונות, רואים את זה בכל מקום – – <כרמל שאמה (הליכוד):> לא רואים את זה בסקרים. <יואל חסון (קדימה):> – – אתם מ-פ-ח-דים. אתם מ-פ-ח-דים. אתם מפחדים מהציבור, מהקולות, מהנחישות, מהעיניים הרושפות של האנשים, שאומרים בצורה עיקשת וברורה: אנחנו לא נקנה את סיפורי הסרק שלכם. אתם מפחדים מהם. אתם מרגישים את זה. האדמה רועדת תחת רגליכם. אנחנו לא ננוח ולא נשקוט. אנחנו נציב אתכם יום-יום עם האתגרים, נציב אתכם יום-יום עם היכולת לשנות את המציאות שאנחנו חיים בה היום. אבל אתם תדעו, יום הדין של הציבור יגיע, ואנחנו נזכיר לו היטב כיצד כל אחד מכם היה אטום, היה לא-קשוב, היה משרתו של בנימין נתניהו ותפיסותיו הכלכליות הקיצוניות, ואתם משרתים אותו. והנה אתם, בעוד כנראה כמה דקות, אלא אם כן תפתיעו אותי ואת הציבור הישראלי, בעוד כמה דקות אתם תרימו את היד, תניפו אותה לכיוון עמדת ההצבעה ותצביעו נגד מעמד הביניים, נגד הציבור שעובד, נגד המילואימניקים, נגד משלמי המסים, נגד מי שלוקחים על עצמם את מירב הנטל, ולא תקלו עליהם ולא תורידו להם את מחירי הדלק, אלא להיפך, תמשיכו להשתמש בדלק ככלי – לכסות על הממשלה הזאת – לגייס כסף מהציבור. אבל אנחנו יודעים את האמת, אתם מפחדים. יש לכם כל הסיבות לפחד, ואנחנו נהיה כאן להזכיר לכם מה קורה שם בחוץ ומה הציבור הישראלי דורש מכם. אני מציע לכם להקשיב, אני מציע לכם לעשות צעדים אמיתיים, ואם אתם לא מספיק טובים בשביל זה, יש פה מנהיגות אדירה שתחליף אתכם ותעשה את מה שנכון לציבור הישראלי. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <יואל חסון (קדימה):> עינת וילף, את בוודאי לא חלק מהמנהיגות האדירה הזאת אז אני מציע לך, אני בכלל לא יודע מאיזה חלק של מפלגה את, אבל בסדר גמור, זה מדהים איך את באופן טבעי כבר מגינה על הממשלה הזאת. חברת הכנסת וילף, הרי אני יכול להביא לך ציטוטים מדברים שאמרת לפני שנתיים ושלוש שנים על בנימין נתניהו, והיום באופן טבעי ואוטומטי את מגינה על הממשלה הזאת כאילו היית בשר מבשרה. <עינת וילף (העצמאות):> לא שמעת ממני אף פעם התקפות אישיות – – – <יואל חסון (קדימה):> כנראה הפכת להיות כמוהם וגם את, סופך יהיה כסופם של האנשים שיושבים בצד שלך. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. משיב סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אבל הוא לא הביא חבית נפט לפני שהוא מדבר. יואל, היית מביא איזה חבית נפט. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זאב, חברך למפלגה עולה להשיב ואני מוכרח להגיד שבאופן אישי אני מקווה גם שתהיה לו בשורה. <יואל חסון (קדימה):> מה הוא יגיד? <היו"ר אופיר אקוניס:> נשמע, מעניין אותי. מי אמר? אני רוצה לשמוע, באמת מעניין. מסקרנת אותי התשובה. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> האמת, הייתי צריך לעלות לכאן לפתוח במלים: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדברים לא ראויים לתגובה. <מאיר שטרית (קדימה):> היושב-ראש, היית צריך להגיד לו להוריד את החליפה – – – מישהי שהיא כלה, זה שר בממשלה – – – שיוריד את המעיל. <היו"ר אופיר אקוניס:> חברים, לא צריך להגזים. זה ברור. חבר הכנסת שטרית, זה לא עניין אישי. זהו מלבושו. <מאיר שטרית (קדימה):> זה רק הומור. קצת הומור. <היו"ר אופיר אקוניס:> בהחלט. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, הממשלה מתנגדת, באופן מפתיע, להצעת החוק של חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> מאוד מפתיע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאוד מפתיע. אני אסביר גם למה. חוק מסי המכס והבלו – יסביר לך חבר הכנסת שטרית, שהיה שר אוצר מאוד מוצלח – (שינוי תעריף) התש"ט–1949, קובע מנגנון לאישור צווים המטילים מכס, מסי בלו ומס קנייה או מגדילים את שיעור מסים אלה על-ידי ועדת הכספים של הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> אין לך שום מנהיגות עצמית, מקריא את עמדת הפקידים. אין לך מה להגיד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמרתי, תקשיב, הייתי צריך לעמוד פה – – – <יואל חסון (קדימה):> הציבור פה בחוץ ואתה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – הייתי צריך לעמוד פה – אולי תשתוק רגע. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לא להפריע, חבר הכנסת חסון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי תשתוק. הייתי צריך לעמוד פה ולהגיד: הדברים שלך לא ראויים לתגובה כי אתה ברברת פה, קשקשת כרגיל. <יואל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אותך זה לא מעניין, אתה לא יודע מה דיברת בכלל. <יואל חסון (קדימה):> אתה מברבר מה שהפקידים כותבים לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא יודע מה שדיברת בכלל. אתה עולה ומקשקש כל פעם מחדש. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, הייתי צריך לעמוד פה ולומר לך: אדוני, הנאומים הנלוזים שלו לא ראויים לתגובה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בסדר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה קשקשן, אתה קשקשן עלוב, זה מה שאתה. קשקשן עלוב כזה קטן. עלוב, זה מה שאתה. <יואל חסון (קדימה):> זה הרמה שלכם. תחליף את הנייר. זה הרמה שלך, תתבייש לך. <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה. סליחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה ברברן, אתה לא ראוי לתגובה, אבל מכיוון שהתקנון מחייב אותי, אני עושה את זה, הבנת? <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון וסגן השר כהן. סליחה. <יואל חסון (קדימה):> אני רוצה שיחזור בו ממה שהוא אמר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אם אתם רוצים לנהל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא חוזר בי, על מה לחזור? אני אגיד את זה עוד פעם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני הסגן, אני מבקש. <יואל חסון (קדימה):> תדבר לציבור שלך – – – אתה קורא לעצמך מפלגה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יואל חסון (קדימה):> בושה. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך פעם ראשונה. פעם ראשונה. וסגן השר, אני מבקש להשיב לעניין. גם אתם. הוויכוח האישי מרתק, אבל הוא לא מעניין. <יואל חסון (קדימה):> יש לכם רוב, אתם תתעללו בציבור, אתם תרסקו את הציבור. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שלמה מולה (קדימה):> אבל למה סגן השר מנבל את הפה? <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת, אתה בקריאה לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת מולה, אתה פעם ראשונה. בבקשה, נא לתת לסגן השר להשיב. אתה מדבר אחריו, הרי, אז מה אתה קופץ? בבקשה, אדוני. לא להפריע. לא להפריע, ואם אפשר, לא לפנות אישית לחבר הכנסת חסון – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכליתו של ההסדר האמור לאפשר פיקוח של הכנסת על החלטות הממשלה להטיל מסים, וזאת מבלי לפגוע ביכולתה של הממשלה לפעול ביעילות ומבלי שניתן יהיה לסכן את התוכנית לגביית מס על-ידי צבירת מלאים. על-פי ההצעה, לעניין הטלת בלו על דלק, החל משיעור מסוים יוחל כאמור מנגנון שונה, המחייב אישור מראש של ועדת הכספים לכל העלאה. על-פי הנטען, נועדה ההצעה למנוע הטלת שיעור מס בלתי מידתי על הדלק ככלי לגיוס כספים לאוצר המדינה על-ידי הממשלה. דא עקא, שבניגוד לנטען בהצעת החוק, שיעורי המס המוטלים על דלק בישראל מידתיים, משקפים את העלויות הנובעות מההשלכות השליליות של השימוש בדלק, וכל הפחתה דרמטית בשיעורים אלה תביא להגדלת היקף השימוש בדלק ולהגדלת היקף ההשלכות השליליות כאמור. זאת ועוד, מאחר שגם כיום דורש החוק אישור של כל צו המגדיל את שיעור הבלו על-ידי ועדת הכספים של הכנסת, בתוך חודשיים מיום פרסומו, ובפועל במרבית המקרים מאושרים הצווים, לא יהא ביישום הצעת החוק כדי להביא בפועל לשינוי בשיעורי הדלק, ויהיו לה השלכות שליליות אחרות, כפי שיפורט להלן: משמעות קבלת ההצעה היא כי חברות הדלק יוכלו להיערך מבעוד מועד לקראת ההעלאה הצפויה בשיעור הבלו על-ידי רכישת מלאים גדולים של דלק בשיעור הבלו הנמוך ועל-ידי כך להימנע מתשלום תוספת המס שבו היו אמורות להתחייב, על חשבון הקופה הציבורית, ואילו הצרכנים הפרטיים ישלמו את המחיר המלא הכולל את תעריף הבלו המעודכן ולא יזכו להקלה כתוצאה מקבלת הצעת החוק של חסון. קבלת ההצעה תביא לטענות אפליה מצד סקטורים עסקיים נוספים ולפריצת סכר הבקשות מצדם לשינוי מנגנון אישור הצווים להטלת מס על מוצרים רבים אחרים. מיותר לציין כי לשינוי מנגנון אישור הצווים לעניין הטלת מסים על כלל המוצרים יהיו השלכות תקציביות רחבות היקף, הן בשל העיכובים בהליכי האישור והן בשל תכנוני מס, ואף עשויות להיגרם הסטות חדות בפעילותו התקינה של השוק. קיים קושי לאמוד את עלותה התקציבית של ההצעה, ואולם בהתחשב בהשלכות הרוחב אשר תוארו לעיל, ניתן להעריך את הפסד ההכנסות הצפוי במאות מיליוני שקלים בשנה. לאור האמור לעיל, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, אני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <מאיר שטרית (קדימה):> אפשר לשאול אותך שאלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, הוא לא מוכן. ביקשת והוא לא מוכן. בבקשה, חבר הכנסת מולה, חמש דקות. ואחר כך נעבור להצבעה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, האמת היא, הקשבתי היטב לסגן שר האוצר. חברי ש"ס, שרי ש"ס, אתם חברים בכל ממשלות ישראל, אבל בממשלה הזאת אתם הפכתם להיות העבדים של נתניהו. שכחתם את האוכלוסיות החלשות ששלחו אתכם לפה. אתם באתם לכאן, אמרתם: נייצג את האוכלוסיות החלשות. מה תגיד לתושבי קריית-שמונה? אתה תסביר להם שהעליתם דלק? אתה תגיד להם. אני בחרתי בכם. אני אומר לך, אתם צריכים פשוט להתבייש, להפסיק להיות הפודלים של הממשלה הזאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> פודל. פודל זה בפ"א דגושה. פודל. <שלמה מולה (קדימה):> פודל. מה לעשות, אני לא צבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני בעל כלב, לא פודל, אבל כלב אחר. <שלמה מולה (קדימה):> הם הפודלים של הממשלה הזאת; של נתניהו במיוחד. אדוני היושב-ראש, אנחנו ראינו את ראש הממשלה עושה מסיבת עיתונאים ומודיע לנו. הנה הוא מוריד את מחיר הדלק. בשבוע הבא אתם הולכים להעלות את הדלק ב-30 אגורות. נו, אז מה תגידו על זה? יש לכם מה להגיד? כל מה שאנחנו אומרים לכם: תורידו את מחירי הדלק. <השר משולם נהרי:> תפסיק לקונן, תשעה באב זה בשבוע הבא. <היו"ר אופיר אקוניס:> תשעה באב זה בעוד שבוע וחצי, פחות או יותר. <השר משולם נהרי:> תשעה באב זה בשבוע הבא. <שלמה מולה (קדימה):> אני אומר לך, תשמע טוב, תאמין לי, אין לך מה להגיד לבוחריך. תאמין לי, הם מתביישים בך עכשיו. מה שקורה, אתם לא שומעים את הזעקה של מעמד הביניים. הוא קורס, נושא בנטל. מה תגידו להם? תגידו להם: אנחנו מעלים מסים עקיפים? מה תספרו להם, מה תאמרו להם? מחירי המים עולים, ארנונה עולה, החשמל עולה, הדלק עולה, תחבורה ציבורית עולה, הלחם עולה, סיגריות עולה, אין מה להגיד על הדיור. <ציון פיניאן (הליכוד):> וקדימה יורדת. <שלמה מולה (קדימה):> ציון, האמת היא, אתה נוסע מטבריה לפה, אתה נוסע על חשבון הציבור, אתה מתדלק על חשבון הציבור, כמוני, ולכן אין לך דאגה למה שקורה בטבריה. <ציון פיניאן (הליכוד):> יש לי דאגה, אני בא מהעם. <שלמה מולה (קדימה):> לך תאזין לתושבי טבריה, תשאל אותם מה הם אומרים עליך. <ציון פיניאן (הליכוד):> ראיתי איך אתה דואג לעדה האתיופית שלך. <שלמה מולה (קדימה):> תאמר להם מה אתה עושה בשבילם. <ציון פיניאן (הליכוד):> תפסיק להתסיס. <שלמה מולה (קדימה):> תפסיק גם אתה, גם כן. נהיה פטרון של העדה האתיופית? <ציון פיניאן (הליכוד):> אתה מתסיס, מדבר שטויות, הצגה. ראיתי איך אתה דואג לעדה האתיופית שלך. <שלמה מולה (קדימה):> מי אתה, הפטרון של העדה האתיופית? תתבייש לך. <ציון פיניאן (הליכוד):> למה אתה לא דואג לעדה האתיופית? תדאג לעדה האתיופית, זרקת אותם. זרקת את העדה שלך, תתבייש לך. תראה מה הם מדברים עליך. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פיניאן, אני מאוד מודה לך. תודה. נא להמשיך, חבר הכנסת מולה – לא בעניין העדה האתיופית, שאתמול, עם יושב-ראש הכנסת, הצדענו לראש הממשלה יצחק שמיר במרכז למורשת בגין. אני הייתי שם, אתה לא היית, אבל לא חשוב – היינו שם. אבל זה לא העניין. בבקשה. נא להמשיך עם הצעת החוק שלך. <שלמה מולה (קדימה):> זה נכון, אתמול ציינו 20 שנה ל"מבצע שלמה", זה היה מצוין. <מגלי והבה (קדימה):> את מי זה מעניין? <היו"ר אופיר אקוניס:> כשתנהל את הישיבה תגיד לי מה לעשות. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מפריע. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> פעם ראשונה. אל תפריע, ואני מבקש ממך, אל תלמד אותי. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אל תלמד אותי. אני אומר לך, אל תלמד אותי. אתה בקריאה פעם ראשונה. נא להמשיך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, אם כבר דיברת על האירוע שהיה אתמול, אתם פשוט עשיתם אירוע מבזה, ביזיתם את יצחק שמיר, ראש ממשלה מצוין. <היו"ר אופיר אקוניס:> חס וחלילה. <שלמה מולה (קדימה):> פשוט אירוע מפלגתי. אל תגיד לי שזה היה אירוע של עולי אתיופיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו נבזה? היושב-ראש, אתה רוצה להעיר? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ודאי. ראש המטה הכללי לא השתתף באירוע פוליטי, אדוני. <שלמה מולה (קדימה):> אני מציע – בוא נחזור לעניין. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. אתה הצעת את זה. <שלמה מולה (קדימה):> אתה נכנסת לדברי. מחיר הדלק עולה. אני יודע שאתם נמצאים בלחץ, אני יודע, אין לכם בשורה למעמד הביניים. אני יודע שקשה לכם. אני יודע, כשמדברים אליכם. החיים קשים בארץ. הקופה מלאה. בדיון שהיה לפני שלושה חודשים, ארבעה חודשים, אנחנו יודעים, הבעיה – עודף גבייה בדלק, יותר מ-9 מיליארד שקל. הקופה מלאה. אבל למה אתם שומרים? האזרחים לא מסיימים את החודש. עובדים, ואין להם מה לאכול. ואתם אטומים. אדוני, ראש הממשלה נכנס לכאן להצביע. הוא יגיד "לא" לשכבות הביניים. אני יודע – המדיניות שלו היא מדיניות אכזרית, הוא לא שומע לציבור, אבל האמת היא, אני מציע לכם – לומר לכם: נמאסתם, לכו הביתה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. האם השר לנדאו רוצה לומר משהו בעניין? לא רוצה לומר משהו בעניין. נאזם, כמה חתימות יש פה? נבדוק את מספר החתימות, ואז נקבל החלטה. נספור. <אורית זוארץ (קדימה):> למה אתם לחוצים, אקוניס? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, בטרומי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מישהו פה נראה לך לחוץ? אנחנו בודקים עם מזכירות הכנסת אם יש החתימות הדרושות, ונקיים את הדבר, על-פי התקנון. <<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>> גם בקריאה טרומית? <היו"ר אופיר אקוניס:> שאלה טובה. גברתי המזכירה, האם יש הצבעה שמית בקריאה הטרומית, שואל סגן השר? התשובה היא כן. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה, ועל-פי דרישת 25 חברי כנסת, ההצבעה הזאת על הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי) היא הצבעה שמית. גברתי המזכירה, נא להתחיל בהקראה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דורון אביטל – בעד נינו אבסדזה – בעד רוחמה אברהם-בלילא – בעד עפו אגבאריה – בעד רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – נגד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – בעד מיכאל איתן – אינו נוכח אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – בעד דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – נגד אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שלמה מולה – בעד שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – נגד משולם נהרי – נגד אורית נוקד – נגד לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – בעד חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – נגד כרמל שאמה – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. נא להקריא, גברתי, בפעם השנייה לטובת מי שהחמיץ את ההצבעה הזאת. בבקשה, אנחנו בסבב שני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב אדרי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח מיכאל איתן – אינו נוכח אריה אלדד – אינו נוכח חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זאב בילסקי – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח ניצן הורוביץ – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח יוסי פלד – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – נגד מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. יש עוד מישהו שנמצא באולם ולא הוקרא שמו לא בסבב הראשון ולא בסבב השני? או, אולי, גברתי, נמצאים בירכתי האולם? אבל שם לא שומעים אותנו. הנה שר האוצר, שר האוצר נכנס. <יואל חסון (קדימה):> די, זה בספירה כבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. אני עוד לא סוגר. שאלתי ולא קיבלתי תשובות. כבוד השר, האם אתה מעוניין להצביע או לא? בהצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי). <שר האוצר יובל שטייניץ:> ההצבעה נסגרה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא נסגרה. אתה לא מעוניין להצביע? <שר האוצר יובל שטייניץ:> נגד. <היו"ר אופיר אקוניס:> השר שטייניץ נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יובל שטייניץ – נגד. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> כמעט ואמרת "בעד". רצית להגיד "בעד". <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אנחנו מאוד מודים לך על הערנות, חבר הכנסת חסון. אתה מאוד ערני. ההצבעה נסגרה בזה הרגע. עכשיו ההצבעה נסגרה ומייד אני אקריא את התוצאות על-פי הספירה. אני הודעתי על סגירת ההצבעה. דנית, אני מודה לך על הערנות, אני הודעתי על סגירת ההצבעה. מה אפשר? יש פה תקנון, זה לא ככה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> האם זה יהיה דומה להצבעה שבין פרס לקצב בשנת 2000? לא, נראה שלא. ובכן, הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי): בעד – 30, נגד – 43, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. <הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון> <היו"ר אופיר אקוניס:> חברי הכנסת, לפי סעיף 34 לתקנון ביקש חבר הכנסת יואל חסון הודעה אישית בשל מה שהוא טוען התייחסות אישית כלפיו מצד סגן שר האוצר. מהצד, מהצד, לא מפה, מהצד. מהצד. נדמה לי שההודעה של חבר הכנסת חסון היא מהצד. מהצד? מהדוכן, בבקשה. מהדוכן. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרי הממשלה, אני קודם כול רוצה לומר שאני מאוד מצטער על הדרך שבה בחר סגן השר כהן להגיב על הצעת החוק שלי. סגן השר כהן, אני מכבד אותך, אני גם אפילו מעריך אותך. אני לא מסכים עם עמדותיך ולא מסכים עם התנהגותך המקצועית-הפוליטית נכון להיום, אבל אני בהחלט לא חושב שנכון היה להגיב בצורה אישית כזאת. אבל אתה יודע מה, אדוני סגן השר? אני לא הבעיה שלך. אתה יכול להעליב אותי כמה שאתה רוצה, אתה יכול לפגוע בי כמה שאתה רוצה, אתה יכול להגיד דברים לא ראויים כמו שלצערי אמרת, אבל אני לא הבעיה שלך. הבעיה שלך זה אלה שנמצאים פה מחוץ לשער. לך תראה את המפגינים בחוץ. תראה שהם לבושים כמוך, הם מדברים כמוך, הם נראים כמוך, רק הם חושבים אחרת ממך. הם אנשים שלך, הם אנשים שלך, המצביעים שלך, התומכים שלך, שאתה זנחת אותם, שאתה לא הולך אתם. אני יודע מי אתה, אני מכיר אותך ומעריך אותך וקשה לי – אני אומר לך את זה הכי אמיתי, סגן השר כהן – קשה לי לראות אותך מקריא ניירות מוכנים של פקידי האוצר. זו לא מנהיגות, זה לא מפלגה חברתית, זה לא מה שאתה צריך לעשות. אתם לא צריכים להיות משרתיו של הקפיטליסט הזה בנימין נתניהו, ראש ממשלה אטום – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אם אתה תעליב – – – <יואל חסון (קדימה):> – – שהציבור מאס בו, שהציבור מאס בו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני אומר לך, יכול גם ראש הממשלה לבקש הודעה אישית. אם יעליבו את ראש הממשלה, גם הוא יכול לבקש הודעה אישית. <יואל חסון (קדימה):> מאה אחוז, שיבקש הודעה אישית. אני מרשה לו. <היו"ר אופיר אקוניס:> כולם פה יכולים לבקש. הדיון פה הוא לא אישי. <יואל חסון (קדימה):> אני חושב שראש הממשלה כל כך אטום, שהנה הוא גם רוצה לקום וללכת. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה, גם לך אני אענה, חבר הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> כי קשה לו לעמוד מול ביקורת, כי הוא לא מסוגל לשמוע את האמת, כי הוא יודע, כי הוא מפחד, כי הוא שומע את הקולות. סגן השר כהן, נתניהו שומע את הקולות של העם, הוא יודע שעל זה הוא לא יתגבר, הוא יודע שמול זה הוא לא יעמוד. <ציון פיניאן (הליכוד):> שמונה שנים – – – <יואל חסון (קדימה):> ולכן, סגן השר, אתם, ש"ס, מפלגה חברתית שקמה באמת, באמת, שמייסדה ומקימיה הם אנשים שחשבו חברתית נטו. תחזירו עטרה ליושנה, תחזירו עטרה ליושנה. תביאו את הבשורה לשכבות שלכם, למעמד הביניים, לציבור שלכם, ואל תלכו שבי אחרי מי שאתם חושבים שמשאיר אתכם בשלטון. כן, אתם עכשיו בשלטון, אבל כל יום שעובר אתם נשחקים ונפגעים והציבור לא מקשיב לכם יותר ולא סומך עליכם יותר. ותקום מנהיגות אלטרנטיבית על פניכם ותחליף אתכם. על זה אני כואב, סגן השר. לא על זה שאתה בוחר להתייחס אלי אישית ולהעליב אותי. אני מוחל על כבודי, אני מוחל על כבודי בשביל האנשים שנמצאים בחוץ וכואבים. ואתה, ראש הממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני יודע שאתה שומע אותי, אני יודע שאתה שומע אותי היטב. אתה לא מקשיב לשר האוצר שלך, כבר הרבה זמן אתה לא מקשיב לו. אתה לא מקשיב לשר לביטחון הפנים שלך. אתה צריך להקשיב לציבור ולהקשיב לי, שמביא את דבר הציבור אליך, אבל אני רואה אותך נע, אני רואה את רגלך, ככה נעה בחוסר שליטה. אתה עצבני, אתה לחוץ, אתה פוחד. אתה פוחד, ראש הממשלה נתניהו. אתה פוחד מהקולות, אתה פוחד מאנשים, אתה פוחד מהאופוזיציה. הנה אתה עכשיו נע באי-נוחות. שפת הגוף שלך מסגירה את מה שכולנו יודעים באמת: בנימין נתניהו, נכשלת, נכשלת כראש ממשלה. אפילו בציבור שחשבת שאתה מייצגו, מעמד הביניים, פגעת. באת אישית להצביע עכשיו על המשך עלייה משמעותית במחיר הדלק. ב-1 באוגוסט, כשהוא יעלה, הציבור יקום עליך. נתניהו, נכשלת, לך הביתה, אין לך בשורה, אין לממשלה שלך בשורה, ואין לי ספק שימיך כראש ממשלה ספורים. תודה רבה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> איזה בשורה יש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. <הודעה אישית של סגן שר האוצר יצחק כהן> <היו"ר אופיר אקוניס:> לפי אותו סעיף, סעיף 34(א) – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא להפריע, מספיק. לפי סעיף 34(א), גם סגן השר, שגם הוא רואה את עצמו נפגע מדבריו של אותו חבר הכנסת, של חבר הכנסת חסון, מבקש גם הוא הודעה אישית. גם חבר הכנסת כרמל שאמה, שרואה את עצמו גם הוא פגוע מחברו, ובזה הסתיימו ההודעות האישיות להיום, ואחר כך אני אומר גם משהו לחבר הכנסת מולה. <יואל חסון (קדימה):> ממה כרמל שאמה פגוע? <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, סלח לי, כל מי שביקש הודעה אישית עד שהודעתי שאני מסיים את ההודעות האישיות, קיבל הודעה אישית. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת חסון – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – חבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אתה באמת חבר, ואם נפגעת, זה היה רק כתוצאה ממה שאתה אמרת קודם. אז א. אם נפגעת אני מתנצל; ב. יש גבול להתנהגות של חבר כנסת מהאופוזיציה. אתה יכול לחלוק על הממשלה, אתה יכול לומר את עמדותיך, אבל לא יכול להיות שכל נאום שלך זה נאום הסתה. לא יכול להיות, יואל. <יואל חסון (קדימה):> הסתה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יכול להיות. לפגוע חופשי באנשים, לפגוע ללא גבולות. לא יכול להיות. תרסן את עצמך, זה הכול. זה מה שביקשו ממך. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <הודעה אישית של חבר הכנסת כרמל שאמה> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה אישית, חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן, בבקשה. חבר הכנסת מולה, אני הודעתי – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כרמל שאמה רואה את עצמו פגוע מדברים של חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> אני אתחיל להיות רגיש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> רק רגע, רק רגע. לפני זה, שנייה אחת. לפני שחבר הכנסת שאמה מתחיל את חמש הדקות שלו – – – <יואל חסון (קדימה):> אני אתחיל להיות רגיש ולהיפגע – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, הרשימה סגורה. <מאיר שטרית (קדימה):> לא, לסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, הצעה לסדר. <מאיר שטרית (קדימה):> יכול לעלות עם הודעה אישית רק מי שהתייחסו אליו אישית. <כרמל שאמה (הליכוד):> הוא התייחס אלי. אתה יכול לראות בפרוטוקול. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מי התייחס אליך? <היו"ר אופיר אקוניס:> התייחס. כן, בוודאי, בוודאי. <כרמל שאמה (הליכוד):> לא רק את שמי, את תוארי. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, זו ההודעה האישית האחרונה במשמרתי. <כרמל שאמה (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – יש לו חברים. <כרמל שאמה (הליכוד):> אוהו, בגלל זה אני מרגיש נפגע. <היו"ר אופיר אקוניס:> מי? חסון ו– – – <כרמל שאמה (הליכוד):> חברים טובים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז לא כל שכן הוא מרגיש פגוע. <כרמל שאמה (הליכוד):> לא לחברי אני לא מגיב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת יואל חסון, גם לאופוזיציה וגם להצעת חוק שנוגדת עמדת ממשלה יש דרך להצגה ויש גבולות. אתה מבין מה המשמעות הכלכלית של הצעת החוק שלך, או רק לכתוב הצעת חוק ולשלוח אותה באוויר? אתה מבין כמה מיליארדים של שקלים אתה רוצה עכשיו, בזכות – בזכות – הרצון שלך להתברג בפריימריס? ואני אומר לך: מילא, היתה לזה תוחלת, אתה בפריימריס כבר גבוה בקדימה – – <קריאה:> – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> – – אז שחרר אותנו מכל האמירות הנמוכות כלפי ראש הממשלה ומכל האמירות האישיות – – – <יואל חסון (קדימה):> הכול מאמונה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אתה לא מאמין הרי שראש הממשלה, דברים שאמרת עליו – – – <מגלי והבה (קדימה):> צריך לתת לו ציון לשבח, לראש הממשלה? <קריאות:> – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> והציבור צופה בנו. והציבור צופה, ואתה מדבר על הציבור והציבור צופה ורואה איך שבוע אחרי שבוע עולים לכאן חברי כנסת מכובדים וחברות כנסת, מהאופוזיציה, ומדברים על ראש הממשלה בכינויים שממש ממש ממש ממש לא ראויים, אני לא רוצה אפילו לחזור עליהם. אתה יודע מה, להגיד "אטום" זה על הגבול, אבל יש דברים מעבר לכך. מעבר לכך, ורצוי וראוי שהדברים ייאמרו בעניין, ולהציע לציבור ליטר בנזין ב-5 שקלים, זה באמת כבר על גבול ההונאה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. אין יותר הודעות אישיות, אבל לפני שעוברים להצעת החוק הבאה אני מבקש להבהיר – להבהיר, חבר הכנסת מולה, הבהרה אחת. פשוט להבהיר. גם לך, סגן היושב-ראש שיחליף אותי עוד עשר דקות, חבר הכנסת המכובד מגלי והבה. אתמול – רק למען הדיוק ההיסטורי והפרוטוקול – התקיים במרכז מורשת בגין אירוע הצדעה לראש הממשלה יצחק שמיר על פועלו, וחבר הכנסת מופז מכיר את ההחלטה על "מבצע שלמה", אתה היית בכיר בצבא אז. האירוע הזה היה בהשתתפות ראש המטה הכללי הנוכחי, רב-אלוף בני גנץ, ובהשתתפות ראש המטה הכללי בעבר, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, והוא לא היה אירוע פוליטי אלא אירוע ממלכתי. אני רק ביקשתי להבהיר, למען הדיוק, ואנחנו מסיימים את כל ההודעות האישיות ואת כל ההבהרות. <הצעת חוק התקנת רשת אינטרנט אלחוטית בבניינים ממשלתיים וציבוריים, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2920/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק התקנת רשת אינטרנט אלחוטית בבניינים ממשלתיים וציבוריים, של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני, עשר דקות, אבל אני מבין שתשובה והצבעה במועד אחר. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לגבי דבריך – הפרוטוקול סובל הכול. <היו"ר אופיר אקוניס:> סיימנו, סיימנו. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת המדע. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית הערה כללית, אדוני היושב-ראש. אני מאלה שמאמינים – זאת לא הודעה אישית, אדוני היושב-ראש, אבל זה הערה כללית – אני מאלה שמאמינים שאפשר להיאבק בעוז ואפילו בחריפות בכל עניין, בלי לפגוע אישית באנשים. אני השתדלתי כל ימי בכנסת לא לפגוע באף אחד. אני חושב שאני לא נחשב כ"לפלף" ולא כזה שלא נאבק על החוקים שלו או על דברים אחרים, אבל ניסיתי, השתדלתי בכל כוחי לעולם לא לפגוע באף אחד באופן אישי. נדמה לי שראוי לשמור על הכלל הזה, זה רק לכבודה של הכנסת, כי זה פוגע בסוף בכבודה של הכנסת. חברי הכנסת צריכים לשמש דוגמה גם בתרבות הוויכוח, ברמת הוויכוח, וכך בעצם צריך לנהל את הוויכוח. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אחר כך – – – חברי הכנסת שבאים לבקר במאהל. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו נועדה לסייע, לדעתי, גם לממשלה וגם לאזרחים. הצעת החוק הזו נועדה לקבוע שעל הממשלה ועל מוסדות הציבור להתקין בכל בניין ציבורי נקודת Wi-Fi, כך שאזרחים שבאים למשרדי הממשלה הללו, למוסדות הציבור הללו, יוכלו לגלוש בזמן היותם בתוך הבניין באינטרנט או להשתמש בטלפון החכם שלהם כדי לדבר בטלפון מתוך הבניין. יש בזה היגיון רב, כי הרעיון הוא שאדם יכול לבוא למשרד ממשלתי, ורוצה להביא לשם איזו בקשה או טיפול כלשהו, מבקשים ממנו מסמך – הוא יכול להיכנס למחשב שלו, להוציא את כל האינפורמציה שכבר הגיעה למחשב שלו ולהראות אותה. הוא יכול, תוך כדי ישיבה, אם הוא לא מוצא אדם מסוים במשרד, לחפש איפה יושב האיש הזה, מי האיש שאחראי לנושא הזה. עשו את זה, אני לא המצאתי את זה בעצמי, אני מנסה ללמוד את זה ממדינות שעשו את זה. ואחת המדינות הבולטות שאנחנו מחקים אותה בהרבה עניינים אחרים היא ארצות-הברית. ואדוני, בארצות-הברית – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני, שם יש בחוק? <מאיר שטרית (קדימה):> על-ידי חוק. <היו"ר אופיר אקוניס:> התקנת רשת אלחוטית בבניין ציבורי? <מאיר שטרית (קדימה):> אמת. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. יפה. <מאיר שטרית (קדימה):> בארצות-הברית, אדוני, שני סנטורים העבירו חוק שנקרא Federal Wi-Net Act – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חוק מצוין. <מאיר שטרית (קדימה):> – – שבו הם קבעו שעל הממשל לגרום לכך שבכל הבניינים הממשלתיים תהיה נקודת Wi-Fi לגלישה חופשית במהירות גבוהה, כדי לתת לתושבי ארצות-הברית את האפשרות לשפר את הכיסוי שלהם בכל מקום שבו הם נמצאים, להשתמש ב"סמארטפונים" שלהם ובתקשורת שלהם לצורך גלישה באינטרנט בכל בניין ממשלתי. העלות, אדוני, כדי לקבל מושג על עלויות, בארצות-הברית מדובר על 9,000 בניינים פדרליים, והעלות שלהם להתקנת מה שאני אומר – להתקנת רשתות ה-Wi-Fi במהירות גבוהה – מגיעה ל-15 מיליון דולר, כך שבכל רחבי ארצות-הברית, בכל הבניינים הפדרליים, תהיה נקודת Wi-Fi. אנחנו מדינה קטנה, אומנם עם המון משרדים מיותרים אבל העלות השולית של התקנת נקודת Wi-Fi היא קטנה לעומת התקציבים של המשרדים, ונדמה לי שאך הגיוני הוא שאכן גם אצלנו תותקן בכל בנייני הממשלה והציבור, כולל רשויות מקומיות, נקודת Wi-Fi. היא לא עולה כל כך הרבה כסף, זו סך הכול נקודת אינטרנט אחת שאדם יכול לגלוש בזכותה בתוך הבניין. אדוני, במה זה עוזר לאזרחים? היום רוב האזרחים יש להם מכשירי טלפון חכמים. למכשירי הטלפון החכמים אפשר להוריד את ה"סקייפ", את ה"וויבר", אפשר לדבר בטלפון בחינם, אז למה לחייב את האיש ללכת לחייב טלפונים ולחפש לשלם? הרי כשיש נקודת Wi-Fi בבניין, אדם יכול להתחבר לרשת ולדבר בחינם לכל מקום, גם באותו משרד, גם החוצה, וגם לצלצל בזמן ההמתנה – אם הוא צריך לבדוק דברים, לחפש, הוא יכול לצלצל בלי עלות כספית. אז למה לא נעזור לאזרחים? העלות היא שולית. בארצות-הברית לא גובים על זה תשלום, לדעתי – גם אצלנו לא. אדוני, הצעת החוק הוגשה על-ידי והונחה על שולחן הכנסת לפני חודש ושבועיים. הממשלה ביקשה, אדוני היושב-ראש, ארכה של חודש כדי שהשר מיקי איתן – שהוא אחראי לשירות לציבור ולאינטרנט – יבוא בדברים עם משרדי הממשלה ויקבל הסכמה כדי שנביא אותה להצבעה. לצערי הרב, כנראה התהליך הזה לא קרה בחודש הזה בממשלה, ולכן נותרתי בעצם ללא מצב שנעשה תיאום בממשלה. יחד עם זאת, שר המדע הודיע לי שהוא בעיקרון תומך בהצעת החוק כי הצעת החוק נכונה גם בעיניו, וצריך לתת זמן לממשלה אכן לגבש את ההסכמה מחדש בוועדת השרים. הסכמתי לכך, כי המטרה שלי היא לא לתקוף את הממשלה חלילה, אלא לגרום לכך שהשירות הזה אכן יהיה במדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, הסכמנו גם שר המדע, גם אנוכי וגם יושב-ראש הקואליציה, שאנחנו נדחה את התשובה וההצבעה למועד אחר, כדי לתת שהות לממשלה אכן לאשר את הצעת החוק בוועדת השרים ולהעביר אותה. אני מאמין שהחוק הזה הוא רק לטובת המדינה ולטובת אזרחיה, ואין סיבה שנפיל את החוק הזה בגלל ויכוח על זמנים. אני גם הצעתי, צריך לומר את זה, שהייתי מוכן להעביר בקריאה טרומית ולתאם עם הממשלה, אבל זה קשה לממשלה כשהקואליציה החליטה, או ועדת שרים, הצבעה נגד. שר המדע לא יכול להצביע בעד, וגם חברי הכנסת לא יצביעו בעד, וחבל להפיל את החוק בגלל לוח זמנים, ונמתין. אם ירצה השם, כשנחזור לפה אחרי החגים, בשנה הבאה שתהיה עלינו לטובה, נוכל להעביר את החוק הזה כספתח של השנה החדשה. אני מודה לך, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית, ואנחנו שותפים לתקוות שלך. חברי חברי הכנסת, יש לנו הצעת חוק החברות (תיקון – הקמת מאגר דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות), התשע"א–2011. כמובן, תשובה והצבעה במועד אחר, אבל יציג לנו את הצעת החוק חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי? <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. שתי החלטות: החלטת ועדת הפנים בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח), (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת; החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים. כפי שאמרתי קודם – חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אנחנו דוחים את הדיון וההצבעה והכול – בפעם אחרת. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קטע כביש מסוכן), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3184/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קטע כביש מסוכן), התשע"א–2011 – אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב להציג את הצעת החוק שלו. ישיב לו בשם שר התחבורה השר יעקב נאמן. אדוני, אנחנו מחכים לך. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי הכנסת הנכבדים, לפני שאני מציג את הצעת החוק שלי אני רוצה לדבר קצת על המצב הכללי במדינת ישראל, ואיך זה מתקשר להצעת החוק שלי. בזמן שאנחנו יושבים פה במליאה ודנים על כל מיני חוקים, בחוץ יש מערכה שלמה, אדוני היושב-ראש. רופאים, רפתנים, כלל הציבור, מדיניות, פריפריה, אירן, "קוטג'ים", ועוד ועוד ועוד. הצמתים והשדרות והכיכרות הפכו לשדה הקרב של הציבור כנגד השיטה המקולקלת של הביורוקרטיה הישראלית. ולשנות את השיטה ולהילחם בביורוקרטיה הקיימת ייקח הרבה מאוד זמן. אבל יש עוד מערכה. היא שונה מכל המערכות בשני היבטים, אדוני השר. ההיבט האחד: אפשר לעשות הרבה, ועכשיו, וההיבט השני: במערכה הזו נהרגים אנשים. המערכה הזו היא מלחמה יומיומית, קרבות אכזריים בלי רחמים, כל יום נהרסות משפחות, הורים – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שאמה. תודה. <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – ההורים קוברים את הילדים שלהם ואלה שמצליחים לשרוד בקרב הזה בדרך כלל נשארים נכים לכל ימי חייהם. לפני כמה ימים ראש הממשלה נתניהו פנה לשרים וביקש מהם לעזור לו לסחוב האלונקה. אני רוצה לחזור לאותה מטאפורה, לראש הממשלה ולשרים – – – <היו"ר מגלי והבה:> גברתי. חברת הכנסת וילף, אני לא רוצה להוציא אותך מהמליאה, אז הכוס שלך – את יוצאת אתה. <עינת וילף (העצמאות):> אי-אפשר – – –? <היו"ר מגלי והבה:> לא, אי-אפשר. את כבר חברת כנסת ותיקה, מה את עוד רוצה שנעשה פה, בפנים? ממש אני לא מבין, לפעמים, את חברי הכנסת. תודה. בבקשה, אדוני. <רוברט טיבייב (קדימה):> אני רוצה לחזור לאותה מטאפורה, לראש הממשלה ולשרים, במיוחד לשר התחבורה, מר ישראל כץ. כל יום בכבישים במדינת ישראל פותחים אלונקות, ואלה לא אלונקות של רפורמות ולא אלונקות של מלחמות פנימיות, גם פה בכנסת. אלה אלונקות ששוכבים עליהן פצועים והרוגים בתאונות הדרכים. לא סתם ראש הממשלה ביקש ששרי ממשלתו יעזרו לסחוב את האלונקה. אחד מהשרים שלו, שהוא שר תחבורה, לא מעוניין לסחוב את האלונקה הזאת. היא כבדה מדי. לא פופולרית, לא נוחה לכתף. ואני אפילו מתחיל לחשוד ששר התחבורה אפילו לא רוצה לפתוח אותה. לא פעם אחת הצעתי לשר התחבורה להוריד ממשרדו את הנטל, את הגידול הסרטני הזה שנקרא המלחמה בתאונות הדרכים. אני פונה לישראל כץ: אדוני השר, אתה אוהב לבנות כבישים, לעשות הרבה מסיבות עיתונאים, לבצע רפורמות כושלות, וזו זכותך, אבל אתה לא רוצה להילחם בתאונות הדרכים. אתה לא נלחם על התקציב של המלחמה בתאונות הדרכים. גם הרשות הלאומית לא מעניינת אותך. כל הצעת חקיקה בנושא הבטיחות בדרכים כושלת, ובגלל זה אני פונה אליך ומבקש ממך: תבוא לראש הממשלה ותבקש ממנו להוריד מהגב שלך את השק הכבד הזה שנקרא בטיחות בדרכים. לפני כשנה וחצי נסעתי בכביש 38, בדרך מקריית-גת, חלק של קריית-גת, לבית-שמש, כביש באמת מסוכן. ועוצר אותי שוטר, שוטר תנועה, ואומר לי דבר פשוט: עברת על המהירות. אמרתי לו, אדוני היושב-ראש, מודה באשמתי. הוא אמר לי: איך אתה, חבר כנסת, לא יודע שאתה בכביש אדום? אני מסתכל על הכביש, הכביש הוא אפור. אני מסתכל – מאיפה אני יודע? אתה חייב לדעת שאתה בכביש מסוכן. אמרתי: תודה, אני אביא את זה בחשבון, אבל אני באמת לא יודע. התברר, אדוני היושב-ראש, שלא רק אני לא יודע. כלל הציבור לא יודע שיש המון כבישים מסוכנים ואומרים עליהם "כבישים אדומים". העניין הוא די פשוט. בשביל להציל חיי אדם, שהם לפעמים לא יודעים שהם בכבישים מסוכנים, צריך לשים עליהם שילוט, שכל נהג ידע – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שאמה. תשמע, יכול להיות שיש יושבי-ראש שמנהלים עניינים איך שהם רוצים. אני רוצה, במשמרת שלי – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> היושב-ראש קובע. <היו"ר מגלי והבה:> בדיוק. לא, כי זה לא מכובד שאנשים מדברים וחבר מכובד שלנו מדבר; גם שר המשפטים מסכים אתי, כזקן הסגל פה. תודה, אדוני. <רוברט טיבייב (קדימה):> ולפעמים האנשים, הנהגים, לא יודעים שהם בכבישים מסוכנים, מסיבות כאלה ואחרות. הצעת החוק שלי אומרת דבר פשוט. קודם כול צריך לשים שילוט, להגדיר את הכבישים האלה. הנהגים האלה צריכים לדעת שהם בכבישים מסוכנים. לצערי הרב, שר התחבורה כנראה לא מקבל את העמדה, אבל כנראה מסיבה אחת פשוטה: כי אז הוא יצטרך אחר כך לטפל באותם כבישים מסוכנים שאנשים נהרגים שם. לשים את השלטים שבונים כבישים ואוטוסטרדה, עם השם של ראש הממשלה ושר התחבורה – זה בסדר, לזה, אדוני היושב-ראש, יש תקציב. לשלט את הכבישים המסוכנים שאנשים נהרגים שם, לצערי הרב לזה אין כסף. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו כל חוק בטיחותי שהגשתי בחצי השנה האחרונה, גם החוק הזה, לצערי הרב, נפל בוועדת השרים לחקיקה שבה יושב – – – <היו"ר מגלי והבה:> נא לא להפריע, העוזרים מצד ימין. לא מספיק שאתם עוזרים, אז מפריעים פה? צריך לעזור ולא להפריע. <רוברט טיבייב (קדימה):> באותה ועדת שרים לענייני חקיקה יושב גם שר התחבורה, ולצערי הרב, הוא לא מזיז שם שום דבר. כנראה הנטל הזה באמת כבד עליו. לצערי הרב, נפלה גם בוועדת שרים לחקיקה הצעת החוק. זה בדיוק – שהממשלה מתייחסת לתאונות הדרכים ולמספר ההרוגים בתאונות הדרכים. לצערי הרב, שוב הממשלה, במיוחד שר התחבורה, תומכים באיזו מטריצה ביורוקרטית ולא משנים שום דבר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פונה לחברי הקואליציה: תפסיקו להיות מכונה של הצבעות, שאתם לפעמים לא יודעים על מה אתם מצביעים. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק שתציל חיי אדם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. ישיב לו שר המשפטים בשם שר התחבורה, השר יעקב נאמן. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בכביש שאירעו בו, במהלך השנתיים שקדמו לחקיקת הצעת החוק, מספר רב של תאונות דרכים, יוצב תמרור המכריז על קטע כביש מסוכן. מוצע כי נהג המבצע עבירות על-פי פקודת התעבורה בקטע הכביש שיוגדר כמסוכן, יישא בעונש הגבוה פי-שניים מהעונש הקבוע על אותה העבירה בכביש שאיננו מוכרז כמסוכן. חברי הכנסת הנכבדים, כיום לא קיימת הגדרה מוסכמת מה זה "קטע כביש מסוכן". משמעותה של הגדרת קטע כביש מסוים כמסוכן היא שקטע כביש שאיננו נמצא ברשימה מוגדרת ייחשב לכביש שאינו מסוכן. הגדרה זו עלולה להוביל לנהיגה לא זהירה בכבישים שאינם מוגדרים כמסוכנים, ובהתאמה לכך, לעלייה, חס ושלום, במספר תאונות הדרכים. כמו כן, חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק עלולה להוביל להנחה מוטעית כי קיים הבדל בחומרתן של עבירות תעבורה שמבוצעות בכביש שאיננו מסוכן. כיום, בהתאם לתקנה 17 לתקנות התעבורה, רשות תמרור מקומית מוסמכת לקבוע הסדרי תנועה ולהציב תמרור המסמן מקום כמסוכן בכניסה לקטע כביש מסוכן. באופן זה, חברי הכנסת הנכבדים, ניתן להתריע בפני נהגים מפני כבישים מסוכנים. נוסף על כך, לא נעשה מחקר מקיף המעיד על יעילותה של הצעת החוק, ומה שעוד יותר חשוב, לא קיים חוק דומה במדינות אחרות בעולם. על כן, אין אפשרות לדעת אם הצעת החוק תסייע בצמצום תאונות הדרכים. עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק, ולכן אני מבקש מהכנסת להצביע על הסרת החוק מסדר-היום. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני שר המשפטים. חברי חברי הכנסת, כמובן יש לך הזכות, חבר הכנסת רוברט טיבייב, להתייחס להצעה. בבקשה, יש לך חמש דקות, אם אתה רוצה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> דוד רותם, תודה. נא לשבת. הצבעה. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 22 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קטע כביש מסוכן), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 17, נגד – 22. אם כך, הצעת החוק לא התקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הודעה לסגן המזכיר. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011, לפי סעיף 121 לתקנון. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. חברי חברי הכנסת, נא לשבת, אלה שעומדים. אני לא אמשיך את הדיון, יש לי זמן. גם חבר הכנסת לוין. הצבעה, אדוני, רק בשביל לעדכן אותך, יש לנו מזכיר שעושה את העבודה שלו נאמנה, והוא צלצל לפני חמש דקות. לא אתה ולא אני נחליף את יו"ר הקואליציה או מי שצריך לדאוג להצבעה. <הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2267/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התש"ע–2010, של חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה. ישיב שר המשפטים. נא לא להפריע בצדדים שם. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשנת 1900, לפני 111 שנים, הובאה הצעת חוק הפקעת קידושים בפעם הראשונה בפני הקהל בקהיר. הצעת החוק הזאת נוסחה על-ידי הרב רפאל אהרן בן-שמעון, והובאה בפני האספה הכללית של קהילות מצרים בחול-המועד פסח בקהיר. ההסכמה נתקבלה פה-אחד ונחתמה אחר כך בידי רבנים, רבני קהיר ואלכסנדרייה. ההצעה הזו נוסחה לאחר שאותו רב, רפאל בן-שמעון, לפני 111 שנים – מצאה לנכון כל קהילת מצרים לאשר את תקנת הקהל של הפקעת קידושים, בדיוק כפי שמנוסחת היום, לשם אותה מטרה, הצעת החוק הזאת. הצעת החוק בעצם באה כדי לסייע לרבבות נשים עגונות שמסתובבות אצלנו כאן, במדינת ישראל, בעל-כורחן, אדוני היושב-ראש. יושבת אתנו כאן, אדוני היושב-ראש, אשה מסורבת גט, אחת מ-180 נשים מסורבות גט. על-פי נתוני בתי-הדין הרבניים אשה זו מנועה כיום מלהינשא כרצונה ולהביא ילדים לעולם, מחשש שהם יהיו ממזרים. בכך היא משוללת – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לפי השיטה שלך הם לא יהיו ממזרים? <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, אני מציע לך להקשיב טוב טוב. כך היא משוללת זכויות יסוד אזרחיות – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – ממזרים על-פי חוק. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת נסים זאב, יש לך מצב רוח היום. <שלמה מולה (קדימה):> – – – פעולה בסיסית – להינשא וללדת ילדים. בעלה של מסורבת גט זו יושב זה עשר שנים בבית-הכלא על סרבנותו, זאת לאחר שבית-הדין הרבני קבע שהוא צריך לתת לה גט. זאת התוצאה של החוק הישראלי הקיים היום בדיני נישואים. היא נעשקת מחייה כבת-חורין והוא יושב בבית-הסוהר על סרבנותו. הרב רפאל אהרן בן-שמעון נתן לנו את התיקון והפתרון לחוק הישראלי בן-זמננו. הוא נתן לנו את הכלי של הפקעת ממון וקידושים על-ידי תקנת קהל, על-ידי חוק הכנסת. אם יעבור החוק, אני לא בטוח, תהיינה היום האשה הזאת ועוד 180 נשים חופשיות משליטה של גבר – הוא כבר מופרד – שגוזל להן את חייהן. אם יעבור החוק, יצא היום הבעל מבית-הסוהר, ימשיך בחייו כאזרח רגיל במדינת ישראל. מנסים להציג את הצעת החוק כאילו היא מבוססת – תשמע לי טוב, הרב נסים – מבוססת על טענה בהלכה כאילו לא היו הדברים מעולם. לא כך הם הדברים לאמיתם. חוץ ממונופול דתי בלבד, אדוני היושב-ראש, אין דבר בין זה לבין שום הלכה. אני חושב שכל מי שחי במדינה הזאת ויודע בעצם במה מדובר, האמת, לא מדובר בכלל בעניין הלכתי גרידא. אני יודע באופן כללי, גם רבנים אחרים יש פה בישראל, הרבנים שבדיוק מקבלים את אותה תקנה. אני לא רב, אני לא מתיימר להיות איש הלכה. כל מה שאנחנו באים ואומרים: הרבנים שכבר החליטו שהנשים האלה יכולות לקבל גט, לא יכול להיות שדווקא הממסד והחוק והכנסת לא יאפשרו ולא ייתנו את הכלים כדי לחייב את אותו הגבר שמסרב לתת גט. לכן התהליך הוא פשוט – לאמץ את אותה תקנה מלפני 111 שנים, כפי שפתרו את הבעיה במצרים. מה הבעיה? למה אנחנו לא נהיה נאורים כמו אלה מלפני 111 שנים? אני דווקא פונה לחברות וחברי הכנסת שבאמת הנושא של זכויות האדם, הנושא של הזכות הבסיסית להביא ילדים, חשוב להם. אני יודע, באגף הזה יש הרבה מאוד נשים, גם גברים, שמאמינים בדברים שאני אומר במאה אחוז. אבל לא יכול להיות שבגלל החלטה קואליציונית אנחנו לא ניתן מענה לאותן נשים, למי שיושבת, כדוגמה, כאן ביציע האורחים, ולאפשר להן להתחתן ולהביא ילדים. זה משהו אלמנטרי, בסיסי. אדוני היושב-ראש, אני יודע, הקלישאה הזאת שאנחנו מדברים, ואומרים שזה עניין הלכתי. אני אומר לכם, זה ממש לא עניין הלכתי. אני באתי בדברים עם שר המשפטים, אני דיברתי עם שר המשפטים, אני יודע שהוא גם פנה לרב הראשי הרב עמאר. אני יודע, התשובה שקיבלת, אדוני שר המשפטים, זאת תשובה מעורפלת. אנחנו יודעים, התשובה איננה חד-משמעית. אבל אין זה אומר, הוא לא אמר: הצעת החוק הזאת היא לא טובה, אל תביאו אותה. אני מציע, אדוני שר המשפטים, אל תתנגדו להעברת החוק הזה. בואו נעביר אותה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> איך החוק מתקן את המצב? <שלמה מולה (קדימה):> אני אסביר. החוק מתקן בעצם בזה שהאדם שמקדש את אשתו מקדש אותה באמצעות שטר כסף; ברגע שבית-הדין מגיע להסכמה, בא ואומר: הזוגיות הזאת לא יכולה להתקיים, לכן הוא מבקש ממנו לתת לה גט. הגבר ממשיך לסרב. אנחנו מציעים לתת זמן רק שנה. אחרי שנה, אותו בית-הדין יכול להפקיע את הממון, את הכסף שבאמצעותו הוא קידש את האשה. לכן, זה יכול להיות שהקידושים האלה לא יהיו תקפים. גם אין שאלת ממזרות. כך קבעו במצרים לפני 111 שנים. אנחנו באים, מאחר שמדובר בבעיה קשה מאוד של אנשים כאן, אנחנו מציעים בדיוק שאותה הלכה שחלה לפני 111 שנה, באלכסנדריה בקהיר, תחול גם כאן. <מאיר שטרית (קדימה):> זה יהיה צמוד או לא צמוד? <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני יודע שהשאלה הזאת מעוררת הרבה מאוד שאלות. <השר משולם נהרי:> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני מבין שלך יש הרבה התלהבות לדבר נגדי אבל זה בסדר. <השר משולם נהרי:> לא נגדך, אתה זורק כל מיני מושגים. <שלמה מולה (קדימה):> אני לא זורק. תאמין לי, אני אומר לך, אם אתה תעשה את שיעורי-הבית כמו שאני עשיתי, אתה תתמוך. הבעיה, אתה מגיע לכאן בלי לשאול, בלי להתעמק. אמרו בקואליציה להיות נגד, אתה בא להיות נגד. אתה יודע מה, הרב נהרי? לך תשאל את הרב עובדיה יוסף מה הוא אומר על זה, לך תשאל את הרב עמאר מה הוא אומר על זה. <השר משולם נהרי:> כדאי שתלמד את כל הנושא לפני שאתה מצטט. <שלמה מולה (קדימה):> הבעיה היא לא בעיה הלכתית, הבעיה היא המונופול הדתי שלכם, שלך במיוחד. אתם, על חשבון – להתעמר באזרחי ישראל, באותן נשים, העיקר שאתם רוצים להביא אותם להיות שבויים. <השר משולם נהרי:> למה אתה מתרגז? <שלמה מולה (קדימה):> נכון, אני פשוט מתרגז שאתה מדבר דברים שאתה אפילו לא מבין בהם. <השר משולם נהרי:> אתה מאבד את השליטה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, השר, בסדר. אל תיתן לו ציונים. זכותו להביע את דעתו. אף אחד לא קבע מי בקי יותר. <השר משולם נהרי:> אבל הוא אומר דברים לא נכונים. <היו"ר מגלי והבה:> אבל, ידידי, אתה תיקח משר המשפטים, תענה לו את ההלכה, שאתה מבין בה, וזהו. יש שר משפטים שיענה לו על כל הטענות שלו. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת איננה פוגעת בשום הלכה דתית. היא באה ואומרת, למי שכפו את ההלכה הדתית, אנחנו כמחוקק באים ואומרים: תשחררו את הנשים. בואו תקבלו עוד כלי שיאפשר לכם לעשות את זה. לא אמרנו לעשות במקום הרבנים. אני חושב, דעתי באופן אישי, כל מי שרוצה להתחתן ולהתגרש על-פי דת ישראל כן יעשה. אבל לא יכול שהכנסת תעמוד בצד כשיש פתרונות הלכתיים בגלל קוניונקטורה פוליטית או שליטה דתית. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את שר המשפטים, השר יעקב נאמן, להשיב להצעת החוק. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסמכות לדון בענייני נישואים וגירושים של יהודים נתונה על-פי החוק במדינת ישראל לבתי-הדין הרבניים. לפי החוק הם מוסמכים לדון בעניינים אלה לפי ההלכה היהודית. עד היום לא נמצא במסגרת ההלכה היהודית פתרון המאפשר לבית-הדין להתיר נישואים של נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט. זאת, אף שכאשר בית-הדין פוסק לחייב או לכפות את הבעל לתת את הגט ולהפעיל כנגד סרבן הגט את הסנקציות החמורות שנקבעו בחוק. בעיה זאת יוצרת מציאות קשה של נשים עגונות לזמן ממושך, אשר נשארות שנים רבות מנועות מלהינשא שנית או שהן נאלצות לוותר על זכויותיהן כדי לקבל את הגט. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> אתה מכיר אותי שאני אשיב, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. במהלך הדורות העלו פוסקי הלכה הצעות הלכתיות לפתרון הבעיה. הצעת החוק שהביא חבר הכנסת שלמה מולה מבקשת להשתמש באחד מהפתרונות שהוצעו על-ידי פוסקי הלכה. בהתאם לפתרון זה, כאשר הבעל לא מקיים את פסק הגירושים ומסרב לתת גט לאשתו, זכותו הקניינית של הבעל בכסף או בטבעת הקידושים שהוא נתן לאשתו, מופקעת למפרע בשעת הקידושים ועל כן יש לראות את הנישואים כבטלים. עם זאת, רבנים ודיינים נמנעו עד היום מלהשתמש בפתרון זה, אף שנראה כי דיין אשר יבחר להשתמש בפתרון זה יוכל לעשות כן מבחינת דיני המדינה. יש וההימנעות נובעת מהתנגדות עקרונית לפתרון – – <היו"ר מגלי והבה:> נא לשבת. אדוני יכול להמשיך. אני מעיר לאלה שלא יודעים להקשיב גם, לפעמים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – יש שהיא נובעת מיראת ההוראה והחשש כי התרת האשה בדרך זאת לא תתקבל על-ידי פוסקי ההלכה האחרים. חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק מבקשת להסתייע בחקיקת הכנסת כתקנת הקהל לפי המשפט העברי. בהתאם לכך, מוצע כי חוק של הכנסת יקבע כי בכל מקרה שבית-הדין פוסק שהבעל חייב או שיש לכפותו לתת גט לאשתו והוא לא נתן את הגט בתוך שנה, כספי הקידושים יופקעו למפרע והאשה תהיה מותרת. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת פלסנר. בבקשה, אדוני. <שר המשפטים יעקב נאמן:> לדעת המציעים, בדרך זו יידרשו בעלי ההלכה להכיר למעשה בפתרון ההלכתי המוצע. אני רוצה להביא בפניכם, חברי הכנסת הנכבדים, שפתרון זה שמוצע בהצעת החוק נדון בפרוטרוט בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 6751/04, מישל סבג נגד בית-הדין הרבני הגדול לערעורים ואחרים, שניתן על-ידי כבוד השופט רובינשטיין. השופט רובינשטיין אף התייחס בחוות דעתו להצעת החוק שבפנינו. השופט רובינשטיין מסכם את עמדת המשפט העברי בזה הלשון: "עינינו הרואות, כי באשר לפתרון זה, השובה לב לכאורה, התחבטו חכמים ולא נוצר קונסנזוס בקרבם". חברי הכנסת, אף שבחוק המוצע יש ניסיון למצוא פתרון הלכתי שראוי לבחינה רצינית, בשלב זה אנו רואים כבעייתית דרך של כפיית פתרון מתחום ההלכה על דייני בית-הדין על-ידי חוק של הכנסת. אני רוצה גם להדגיש, בתשובה על שאלתך, חבר הכנסת מולה, שהצעה זו לא – אני מדגיש – לא קיבלה את ברכתו והסכמתו של הראשון לציון, הרב הראשי לישראל ונשיא בית-הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר. חקיקת החוק ללא תיאום עם הרבנים הראשיים עשויה ליצור בעיות קשות, משום שחלק מהדיינים ורשמי הנישואים יראו את האשה כמותרת להינשא בעקבות החוק וחלק לא. כמו כן, הפעלת החוק עלולה לפעול כבומרנג ולהביא לכך שדיינים שיראו את החוק כמנוגד להלכה יימנעו מלתת פסק-דין לחייב או לכפות את הבעל לתת גט, כדי שהחוק לא יחול באותו מקרה. התוצאה תהיה קשה, משום שלא ניתן יהיה להפעיל נגד הבעל במקרה כזה אמצעי כפייה שנקבעו בחוק בתי-הדין הרבניים (קיום פסקי-דין של גירושין), התשנ"ה–1995. חברי הכנסת הנכבדים, מן הטעמים שפירטתי נראה לנו כי אין מקום לחוקק את החוק המוצע ללא הסכמת הרבנים הראשיים, ואנו מציעים למציע הנכבד להידבר עם הרבנים הראשיים לישראל למציאת פתרון במסגרת ההלכה לבעיה הקשה של העגונות ומסורבות הגט. על כן אנו מציעים לכנסת להתנגד להצעת החוק. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. חבר הכנסת שלמה מולה, יש לך זכות להגיב על דברי השר. חבר הכנסת כרמל שאמה ואלה שבאמצע שם, עזבו את השרים. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, ראש הממשלה, האמת היא, שר המשפטים אכן נתן תשובה. התשובה של שר המשפטים, אני מחכה לה יותר משנה. אני ביקשתי משר המשפטים לדבר עם הרבנים הראשיים, הוא ביקש ממני לחכות ולדבר, אכן הוא דיבר אתם. הפתרון המוצע כאן הוא פתרון הלכתי, אני חוזר ואומר. גם שר המשפטים בדבריו אומר: הפתרון הזה נתן פתרון הלכתי לאותן עגונות. מה שאנחנו אומרים היום, אנחנו, לאותן עגונות, אומרים להן: אנחנו עומדים בצד. נבחרי ציבור, אנחנו מפקירים אתכן, לא מוכנים לנסות למצוא פתרונות, ואנחנו פשוט מוכנים רק להסתכל מהצד. ברוב הדברים, אדוני שר המשפטים – אתה מפחיד את הציבור, אפילו. אני אומר לך, אדוני שר המשפטים, אילולא הייתי לומד את הנושא, אני לא הייתי עולה כאן על הדוכן, לא הייתי מדבר. לכן מה שאתם הולכים לעשות עכשיו, בגלל הרצון לכפות על הקואליציה, בגלל בעיות פוליטיות שלכם, אתם הולכים להפיל את החוק. אני מסתכל במיוחד על הנשים באגף השמאלי הזה כאן, ואני אומר לכן: אתן פשוט נותנות יד לדבר שלא ייעשה, דבר שלא ייעשה. אתן אומרות לעגונות – – <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תנו לו לסיים את דבריו, ואז נעבור להצבעה. <שלמה מולה (קדימה):> – – אנחנו לא נעשה שום דבר כדי לסייע לכן, וזה מאוד מצער אותי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חברי חברי הכנסת. מי שרוצה להשתתף בהצבעה – נא לשבת. <נסים זאב (ש"ס):> שלמה היה החכם מכל האדם. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה בכוח רוצה להיתקל אתי? אל תפריע באמצע ההצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-הדין הרבניים. נא לא להפריע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 26, נגד – 35. הצעת החוק אכן לא עוברת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> בסדר, אני אוסיף אותך, חבר הכנסת אופיר אקוניס, כי עמדת ההצבעה לא עברה. אבל אני לא משנה את התוצאה, ממילא יש תוצאה ברורה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> בסדר, אנחנו מוסיפים אותך לתוצאה. תודה. אם כך הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי נשיא), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3191/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב כץ) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי נשיא), התשע"א–2011. ינמק מהמקום חבר הכנסת יעקב כץ. רק רגע, חבר הכנסת כץ. חברי חברי הכנסת, מי שהצביע וסיים, תודה לו. מי שרוצה להקשיב אז שישב במקום. מי שרוצה להפריע – שלא יפריע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק זו קובעת כי נשיא בית-המשפט העליון יכול לכהן בכהונת מינימום של שנתיים ולא של שלוש שנים, כפי שקובע החוק היום. רעיון הצעת החוק, שאנחנו מעלים כאן להצבעה בתמיכת הממשלה, נולד לאחר שהתברר כי כאשר תפרוש השופטת, נשיאת בית-המשפט, השופטת בייניש, ביום הולדתה ה-70, בעזרת השם, מכהונת נשיאת בית-המשפט העליון, בי"א באדר תשע"ב, 28 בפברואר 2012, יהיה זקן שופטי בית-המשפט העליון השופט אשר גרוניס בן 67 שנים וחמישה שבועות, ומשום כך לא יעלה בידו לכהן כנשיא בית-המשפט העליון. אני רק רוצה להעיר שהשופט אליעזר ריבלין, ימלאו לו 70 שלושה חודשים לאחר פרישתה של השופטת בייניש. מכיוון שבבית-המשפט העליון נהוגה בינתיים מסורת – אני מדגיש: בינתיים – מסורת הסניוריטי, הרי שאחרי פרישתה של הנשיאה השופטת בייניש, היתה ממלאת את מקומה ככל הנראה השופטת מרים נאור. כנבחר ציבור על-ידי אזרחי ישראל קשה היה לי לעמוד מנגד ולראות כיצד שופט מוכשר כגרוניס ייאלץ לכהן כשופט מן המניין כמעט שלוש שנים, יום-יום, לצדה של נשיאה צעירה ממנו וותיקה פחות, כשהוא בשיא כישוריו ומהווה נכס לעולם המשפטי של מדינת ישראל. על כן החלטתי להגיש הצעת חוק, אשר נתמכת על-ידי גורמי משפט ואנשי רוח רבים, הקובעת שפרק הזמן המינימלי לכהונת נשיא בית-המשפט יהיה שנתיים. שנתיים הן פרק זמן נרחב, שמאפשר לנשיא להשאיר את חותמו בעולם המשפט, ואני שמח שהצלחנו לשכנע את הממשלה בכך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רק רוצה לסיים, שגם השופטת בייניש נהגה כך עם השופטת ארד ועם השופטת פרוקצ'יה, ולכן ראוי שהחוק יעבור. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. ישיב על ההצעה שר המשפטים, השר יעקב נאמן. חברי הכנסת שעומדים עם הגב אלינו, חבר הכנסת שאמה והשר כחלון – תסלח לי, לא עומדים עם הגב למי שנואם פה, ולא לשר חשוב. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב כץ מבקשת לתקן את סעיף 8(ג) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, ולקבוע כי תצומצם תקופת הכהונה ההכרחית למינוי נשיא או משנה לנשיא בית-המשפט העליון – להלן: הנשיא – לשנתיים במקום לשלוש שנים הקבועות היום בחוק. קביעה כלשהי של כהונת מינימום לתפקיד נשיא בית-המשפט העליון או משנהו עשויה להביא למצבים שבהם שופטים ראויים המכהנים בבית-המשפט העליון לא ימונו אך ורק בגלל קריטריון שאיננו רלוונטי לתפקיד. ראוי כי הוועדה לבחירת שופטים היא זו שתבחן התאמתו של המועמד לתפקיד, בהתחשב בכל השיקולים הרלוונטיים. ברצוני אף להפנות לדעתה של כבוד נשיאת בית-המשפט העליון, בהתייחסה לתיקון שנעשה בחוק בשנת 2007, שבו נקבעה תקופת כהונת המינימום של נשיא בית-המשפט העליון ומשנהו. וכך אמרה נשיאת בית-המשפט העליון: ראוי לציין כי בתולדות בית-המשפט העליון ניתן להצביע על נשיאים אשר כיהנו תקופות קצרות משלוש שנים, ובהם הנשיא לנדוי והנשיא כהן. לפיכך, הציעה כבוד נשיאת בית-המשפט העליון, שלא לקבוע בחוק תקופת כהונה של שלוש שנים. לאחר דיונים בממשלה סוכם עם המציע כי הצעת החוק תועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט על מנת שחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, יתוקן, ובסעיף 8(ג), שהוסף לחוק בשנת 2007, יבוטל כל הסעיף, משום שאין כל צורך בקביעת כהונה מינימלית לנשיא או למשנה לנשיא בית-המשפט העליון. משכך, תומכת הממשלה בהצעת החוק, בתנאים שציינתי לעיל. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, המציע הסכים להתניות שלך? אתה מסכים? חבר הכנסת שלמה מולה, ביקשת להתנגד. בבקשה, יש לך שלוש דקות, ולאחר מכן נעבור להצבעה. חבר הכנסת מיכאלי, נא לשבת, ותודה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתנגד להצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו בעצם באה מאותה אווירה, של לפגוע בבית-המשפט העליון. רק לפני שבוע שמענו איזה הפחדות נשלחו מהבית הזה, אם בית-המשפט העליון יתערב בחקיקת הכנסת. בעצם, מה שאתם עושים כאן – אתם מביאים בדיוק את אותה ההתערבות, מה שאתם רוצים לעשות בהצעת החוק הזו, כדי להחליש ולפגוע בבית-המשפט העליון. במדינה שאין בה חוקה, יש לנו רק חוק-יסוד, כשהכנסת מפחדת לחוקק חוקה, בית-המשפט העליון הוא היחיד שמגן על זכויות המיעוט, זכויות האזרח. מה שאתם רוצים לעשות בעצם – שבית-המשפט העליון גם הוא יהיה שבוי, יפחד מהחלטות הכנסת. אני חושב, את הנוהג הקיים כרגע לשנות זה בעצם לתת איתות: הכנסת שמה את עיניה – אל בית-המשפט העליון. לכן, מטעם זה, אדוני היושב-ראש, צריך להתנגד לחוק הזה, ואני משוכנע שהמציע, ידידי הטוב, היה רוצה אפילו מישהו מהזרם שהוא מייצג, מהאיחוד הלאומי – לא היה מסרב שיהיה חבר בבית-המשפט העליון. לכן אנחנו מתנגדים לחוק, כי מה שנודף מהחוק הזה בעצם, לפגוע במעמד בית-המשפט העליון ובפרשנות ובשמירה על זכויות האדם והמיעוט. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת שלמה מולה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי נשיא), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 33, נגד – 18, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק לא התקבלה – התקבלה. סליחה, התקבלה, והיא עוברת לוועדת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה היית שמח להכרזה הקודמת. נחזור עליה. מותר לי גם לתקן. טעיתי. ההצעה תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 5) (ציון עסקה במסמך חסר), התשע"א–2011; הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוח לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. <הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3240/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011. יציג לנו את הצעת החוק חבר הכנסת יוחנן פלסנר וישיב לו שר המשפטים, השר יעקב נאמן. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר. יש לך עשר דקות, אדוני. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזאת, שגובשה יחד עם חבר הכנסת יריב לוין כיוזם, איתן כבל, עינת וילף, אורי אריאל, זבולון אורלב, אילן גילאון, אחמד טיבי, דב חנין ואחרים – כולם מנוסים מאוד בתהליכים המפלגתיים, וחברו יחד אתי כדי לנסות לבלום תופעה מאוד בעייתית בחיים המפלגתיים, שכולנו מכירים אותה, תופעה של מתפקדים כפולים במפלגות. זו אחת התופעות שבלשון המעטה לא תורמת לאמון הציבורי במערכת המפלגתית. אני חושב שהפריימריס האחרונים במפלגת העבודה, חברת הכנסת יחימוביץ, הדגימו עד כמה ההצעה הזאת נחוצה, כי היא מעניקה כלי לרשם המפלגות, שהוא גוף ממלכתי שנהנה מיוקרה ואמון ציבורי – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת חרמש, תודה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – מעניקה לו כלי לאכוף את האיסור הקיים היום בחוק על התפקדות כפולה למפלגות. היום החוק אוסר, ואף באיסור פלילי, התפקדות לשתי מפלגות. זו עבירה על סעיף 15 לחוק המפלגות, שקובע: "לא יירשם אדם כחבר ביותר ממפלגה אחת". אבל הבעיה היא עם האכיפה של האיסור הזה, מכיוון שאין כלי לאכוף את זה. עכשיו אני מדבר בכובעי כמנכ"ל מפלגה לשעבר, כמנכ"ל קדימה: ב-2007 היה לנו מפקד חברים, ולליכוד היה מפקד חברים, ורצינו להצליב את ספרי הבוחרים כדי לראות אם יש מתפקדים כפולים. פניתי אז למקביל שלי בליכוד, והוא אמר: מאה אחוז, אין בעיה, תביא לי את הדיסקט של המפלגה שלך. ואני אמרתי לו: מאה אחוז, אין בעיה, תביא לי אתה את הדיסקט של המפלגה שלך. כל אחד רוצה, מטעמים מובנים של סודיות פוליטית, של תחרות וכן הלאה, לקחת את הדיסקט של האחר, וכך אין גורם אובייקטיבי, בלתי תלוי, שלא משחק במשחק הפוליטי, שיכול לאכוף את האיסור הפלילי הקבוע בחוק, שמשחית את המערכת, שפוגע באמון הציבורי בה, שהוא חלק מאחת מאותן התופעות הכי פסולות שמאפיינות את תהליכי הבחירות הפנימיים, הפריימריס, שאנחנו באמת רוצים לנקות אותם. דרך אגב, אולי זו ההזדמנות לציין שחבר הכנסת לוין ואני יוזמים שורה של חוקים שהמטרה שלהם היא באמת לשפר את התפקוד של המפלגות. איך יעשה את זה רשם המפלגות? מצד אחד, אנחנו רצינו לקבוע בחוק מנגנון שיאפשר את הדבר הזה וימנע את המצב האבסורדי שמנכ"ל מפלגה אחד בא לשני, לא מוכן, כן מוכן, ואז מצליבים את זה – במחשב שלנו, שלכם. לא ברור על סמך מה אחר כך באים לחברים ואומרים: אתה חבר במפלגה אחרת. מי הגורם המוסמך? וצריך לזכור, לשלול ולהרחיק אדם מחברות במפלגה זה דבר מאוד משמעותי, זה דבר שאנחנו רוצים לאפשר שיתרחש רק במקרים שבהם יש סיבה מאוד טובה לכך, ולכן מצאנו לנכון לערב את רשם המפלגות בזה. באנו אתו, משרד המשפטים, בדיאלוג. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לשר המשפטים על התמיכה שלו ושל משרדו בהצעה. אנחנו, כמובן, מתחייבים להמשיך ולתאם עם משרדך את הנוסח ואת המנגנון, אבל צריך להבין, יש כאן מנגנון שמאפשר את אכיפת החוק הזה, ועכשיו אגיד בכמה מלים איך המנגנון הזה עובד. רשם המפלגות – פעמיים בשנה, על-פי דרישתו, המפלגות תמסורנה לו את רשימות חברי המפלגה במדיום דיגיטלי, כשהרשימה היא מקודדת. הרעיון הוא שאנחנו רוצים שרשם המפלגות ייתן את השירות הזה, אבל שלא יהיו בידיים של גורם ממלכתי רשימות חברים במפלגות פוליטיות, עם כל הבעייתיות הכרוכה בכך. לכן הוא יקבל, הוא יבצע בתוך זמן שמוגדר בחוק את אותה הצלבה, יודיע למפלגות מיהם החברים הכפולים. המפלגות יהיו חייבות להסיר את החברים הללו מרשימות החברים שלהן, גם בתוך זמן שקבוע בחוק, נדמה לי 20 או 30 ימים. אותו אדם שנמצא חבר בשתי מפלגות לא יכול להתפקד למפלגה עד מערכת הבחירות הקרובה, כלומר אנחנו יוצרים כלי שגם מייצר הרתעה אל מול התופעה הזאת, ומייד לאחר שהסתיים התהליך רשם המפלגות משמיד את כל הנתונים שקשורים במסד הנתונים של המפלגות השונות. כלומר, רשם המפלגות לא הופך להיות שחקן פוליטי. אין לנו כאן "אח גדול" ששומר את הנתונים. אני חושב שחשוב לקבע את ההבחנה הזאת. אני רוצה גם לציין שבגיבוש החוק הסתייענו בגוף שנקרא "עמותה לחיזוק הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל", בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה. הם סייעו לנו בגיבוש הרעיון הזה ובגיבושם של רעיונות אחרים, שעלו באמת תוך תהליך של דיאלוג שבמסגרתו ניסינו לגבש רעיונות לשיפור ההתנהלות ושיפור הדימוי והאמון הציבורי במפלגות ובתהליך הפוליטי בתוך המפלגות במדינת ישראל. ואנחנו באמת שמים דגש על כל נושא הפריימריס, שהוא מצד אחד תהליך דמוקרטי פתוח, אם הוא מתנהל נכון; אם הוא מתנהל לא נכון, הוא תהליך שיכול מאוד לפגוע באמון הציבורי בתהליך הפוליטי. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים כאן כלי שמאפשר יותר אכיפה, יותר הרתעה, במטרה להגדיל את האמון הציבורי בתהליך הפוליטי הפנים-מפלגתי. זה משהו שאני שמח לבשר שנעשה כאן בקונסנזוס בין חברים בבית, בתמיכת הממשלה, ואני מודה מראש על התמיכה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. ישיב על ההצעה שר המשפטים, השר יעקב נאמן. בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, מכיוון שאינני חבר באף מפלגה, ומעולם לא הייתי חבר מפלגה – – <היו"ר מגלי והבה:> טוב לך. <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – נוח לי להשיב על הצעת החוק הזו של חבר הכנסת יוחנן פלסנר וחבר הכנסת יריב לוין, משום שהיא הצעה ראויה ביותר. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת הנכבדים, שלפנינו, מבקשת להתמודד עם התופעה המגונה של חברים הנרשמים בשתי מפלגות או יותר, לעתים מתוך כוונה להשפיע באופן לא ראוי על המהלכים הפנימיים של אותן מפלגות. חוק המפלגות אומנם אוסר במפורש על רישום כפול, אך היכולת הממשית של המפלגות למנוע זאת לוקה בחסר. הצעת החוק באה לתקן עיוות זה וליתן בידי המפלגות כלי נוסף, בצד כלים אחרים שהמפלגות יכולות לנקוט באופן וולונטרי, אף ללא התערבות המחוקק. חשוב לומר כי ככלל אין הרשות המבצעת מתערבת בכל הנוגע להתנהלות הפנימית של מפלגות או בהשתייכותם המפלגתית של האזרחים. זאת, כדי להגן על עקרונות יסוד כחופש הביטוי וההתאגדות, חירות המחשבה והמצפון והזכות לבחור ולהיבחר, ומתוך הבנה שפעילותן החופשית של המפלגות היא מאבני היסוד של שיטת המשטר הדמוקרטי. יחד עם זאת, כדי לשמור על אותם עקרונות, המחוקק מצדו מצא לנכון להגביל את החברות במפלגות, וקבע בחוק המפלגות איסור על אדם להירשם כחבר ביותר ממפלגה אחת. סעיף 15 לחוק המפלגות אוסר חברות כפולה, אבל משום מה לא קובע כל סנקציה ברורה על הפרת הוראה זו ולא נקבע כל מנגנון לאכיפת האיסור. מטבע הדברים, אין בידי מפלגה מידע על אודות זהותם של חברי המפלגות האחרות. משכך אין ביכולתה לברר בכוחות עצמה באופן אמין ומדויק אם האדם הרשום אצלה כחבר, רשום באותה עת גם כחבר במפלגה אחרת, וזאת על אף הקבוע במפורש בחוק. בנסיבות אלה המפלגות עומדות אובדות עצות לנוכח מפירי החוק, הפוגעים במפלגה מבית ולמעשה מאיימים על צביונן של המפלגות, וכפועל יוצא מכך על צביון בית-המחוקקים. נדרש, אם כן, מנגנון משותף, חיצוני למפלגות עצמן, שיערוך השוואה בין רשימות החברים וימנע אפשרות של חברות כפולה במפלגות. על רקע זה החליטה הממשלה לתמוך ביוזמה החשובה של חברי הכנסת, המציעים להקים אצל רשם המפלגות מנגנון המאפשר למפלגות לאתר אנשים הרשומים כחברים ביותר ממפלגה אחת. המנגנון האמור נשען על כלים טכנולוגיים, שמקנים הגנה מרבית על חשאיות זהותם של חברי המפלגות, שכן העברת רשימות החברים אל רשם המפלגות לשם בדיקת חברות כפולה תהיה בצורה מקודדת וסודית. יש להדגיש כי על אף נכונותה של הממשלה לתמוך בהצעת החוק כדי לקדם פתרון לבעיה האמורה, אין הממשלה מתעלמת מהסכנות הנובעות מעצם קיומם של נתונים על אודות זהותם של חברי מפלגות בידי רשות ממשלתית, ומהצורך להגן על זכותם של אזרחים להיות חברים במפלגות פוליטיות. על כן בחרה הממשלה לנקוט משנה זהירות ולבקש, כתנאי לתמיכתה, כי ההסדר שיגובש בתהליך החקיקה יהלום עקרונות אחדים. לפיכך, לאור ההידברות עם חברי הכנסת הנכבדים המציעים ובהסכמתם, תמיכת הממשלה מותנית בכך שנוסח הצעת החוק יוסכם על דעת משרד המשפטים, כולל רשות התאגידים, בכל שלבי החקיקה, וכן כי לפני הבאת הצעת החוק לקריאה ראשונה בכנסת, יוכנסו להצעת החוק ההוראות הבאות: 1. זהות אדם כחבר מפלגה מסוימת לא תיחשף בפני רשויות המדינה או כל גורם שאינו המפלגה שבה הוא חבר, אלא לשם אכיפת החוק הפלילי. לשם כך ייקבע הסדר של העברת מידע מקודד לא מזוהה. 2. האחריות לטיפול בחבר שנרשם בכפילות תוטל על כל מפלגה לגבי חבריה, על-פי מנגנון מוסכם שייקבע בהצעת החוק. אופן הטיפול בהיבט הפלילי של נושא הרישומים הכפולים דורש עדיין בדיקה מדוקדקת. 3. סעיף 15(ו) המוצע יימחק ולא תיקבע סנקציה של מניעת חברות במפלגה. 4. יתווספו סנקציות הולמות לשם חיזוק היכולת לאכוף הוראות החוק בסוגיה זו. תיקבע בחוק סנקציה ראויה לאכיפת החובה להעביר כל הנתונים להשוואה, ולשם כך יוקנו לרשם המפלגות כל הסמכויות הנדרשות. בכפוף להסכמות אלה, שהוסכמו עם חבר הכנסת יריב לוין בשם מציעי החוק, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בדיון המוקדם לשם הכנתה לקריאה ראשונה לאחר דיון בוועדה, וזאת בתנאי שהנוסח יוסכם על נציגי משרד המשפטים כאמור. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר המשפטים. חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת לוין, יש מה לומר או שאנחנו עוברים להצבעה? אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק המפלגות (תיקון – התפקדות לחברות ביותר ממפלגה אחת), התשע"א–2011, עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3150/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רונית תירוש) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת רונית תירוש. הנמקה מהמקום. <רונית תירוש (קדימה):> לא, יש לי שתי הצעות. <היו"ר מגלי והבה:> השנייה היא הנמקה מלמעלה. יש לך עוד הצעת חוק, נכון, אז השנייה. <רונית תירוש (קדימה):> דווקא רציתי את זאת. <היו"ר מגלי והבה:> איך שאת רוצה, את רוצה את זאת, בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> לא נורא, בסדר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין שר כאן. <היו"ר מגלי והבה:> אין שר, יש סגנית השר, את עונה לה במקום שרת התרבות? <גילה גמליאל (הליכוד):> לא. <היו"ר מגלי והבה:> אם אין תשובת שר נעבור להצבעה. <רונית תירוש (קדימה):> טוב, ממילא ועדת השרים היתה בעד. אני מדברת על הצעת חוק – אה, זה על הספורט, התבלבלתי בין שתי ההצעות שלי – שרת הספורט נמצאת למטה, באודיטוריום, יש עכשיו טקס, שנה לפני פתיחת האולימפיאדה בלונדון. באתי משם גם כן כדי להציג את הצעת החוק שלי. אז זו הזדמנות חגיגית לברך מכאן, ממליאת הכנסת, את המשלחת האולימפית שלנו לאולימפיאדה בלונדון 2012, בעוד שנה בדיוק, ואנחנו מקווים שתהיינה עוד ועוד מדליות, גם זהב, גם כסף, גם ארד, שנגיע להישגים טובים, והעיקר שיחזרו בבטחה הביתה. ולעניין הצעת חוק הספורט, אני הבאתי הצעה מאוד רחבה, אשר כללה גם נקודות אתיות וגם דברים הרבה יותר פרקטיים. באתיקה דנתי בנושא של מי יהיו הדיינים – בתי-המשפט הפנימיים של איגודי הספורט למיניהם, של התאחדות הספורט. בחלק מהמקרים ביקשתי לנקוט עמדה כזאת או אחרת, והשרה ביקשה, היא פשוט לא כאן כדי לומר את הדברים, אבל בתיאום אתה הסכמתי להוריד חלק מהסעיפים, משום שהשרה מביאה הצעת חוק ממשלתית לנושא האתיקה, ולכן חלק מהסעיפים נכנסו לשם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <רונית תירוש (קדימה):> רק, ברשותך, עוד מלה. מה שחשוב, אחד הסעיפים שנותרו בחוק מטפל בבני-נוער עד גיל 17. היום כשאתה נכנס, נגיד ל"מכבי קריית-שמונה", ולימים אתה רוצה לעבור ל"מכבי תל-אביב", אתה אולי נדרש לשלם קנסות במעבר, מכניסים אותך להקפאות, יש כל מיני חסמים. אני ביקשתי להסיר את החסמים הללו ככל שמדובר בילדים צעירים, בבני-נוער עד גיל 17. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. אנחנו גם מצטרפים לברכות למשלחת לאולימפיאדה בלונדון. חברי חברי הכנסת, שרת התרבות והספורט לא נמצאת כאן, אם כך נעבור להצבעה על הצעת החוק, הצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), התשע"א–2011, עברה, ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3166/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"א–2011. נזמין את חברת הכנסת רונית תירוש לכאן על מנת שתציג לנו את הצעת החוק. ישיב לה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר שלום שמחון. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, תודה רבה לשרים, חברי הכנסת, אני מקווה, השר שמחון, שזאת תחילתה של ידידות מופלאה בענייני חקיקה. סוף-סוף אני מצליחה להעביר הצעת חוק בנושא שנוגע למשרד התמ"ת. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא עם הפרוות. <רונית תירוש (קדימה):> עם הפרוות אנחנו תקועים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא בגללי. <רונית תירוש (קדימה):> לא בגללך, חלילה, אתה בעד וטוב שכך. הצעת החוק הזאת מדברת על שוויון הזדמנויות בעבודה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> רגע, פספסתי? <רונית תירוש (קדימה):> זהו, זה כבר עבר ממש לפני שניות אחדות. אני חושבת שייצגתי אותך נאמנה. גברתי השרה, קודם כול תנוחי. סיפרתי שאת נמצאת במקום חשוב יחד עם הוועד האולימפי, עם המשלחת האולימפית, שנה לפני, ואתם מציינים – בירכנו ואיחלנו הצלחה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> היא יכולה להתערב בדיון. <רונית תירוש (קדימה):> גם אמרתי בשמך שיש הסתייגויות על ההצעה שלי בתוקף הצעת חוק ממשלתית שאת מביאה ושאני מקבלת עלי את כל ההסתייגויות ואנחנו נעבוד בתיאום מלא בהמשך הדרך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא אמרנו מה ההסתייגויות. <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא אמרנו. אם מתאפשר מבחינה טכנית, אין לי בעיה שזה ייעשה. <היו"ר מגלי והבה:> זה ייעשה בוועדת החינוך, אם תבואו ותביאו את ההסתייגויות לקריאה ראשונה. היית צריכה לשים מישהו שידאג לך, לא אנחנו, גברתי. זה החוק, התקנון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה הנוהל והתקנון, נכון, אבל עם כל הכבוד לנוהל – – – <היו"ר מגלי והבה:> רגע, את יכולה לשבת, היא באמצע הצעת חוק אחרת. ניתן לך להסביר את עצמך, אף אחד לא התערב, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מבינה, אין לי טענה. אני לא באה בטענות. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו גם לא באים. שרת התרבות והספורט, אנחנו באמצע הצעת חוק אחרת לגמרי. אז שנייה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני אחכה. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, אני אתן לך כל מה שמגיע לך. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> בהקשר הזה אני רוצה לומר – – – <היו"ר מגלי והבה:> תעזבי את ההקשר, תמשיכי. <רונית תירוש (קדימה):> לא נורא, יש קצת זמן. <היו"ר מגלי והבה:> היא תחכה לך. <רונית תירוש (קדימה):> טוב, אני אמשיך. אני מגישה את – – – <היו"ר מגלי והבה:> אי-אפשר. אתם צריכים להבין אותנו, אנחנו צריכים לפעול על-פי התקנון ולא על-פי רצונות, לא של חברי כנסת ולא של שרים; גם לא סגני שרים, שלא תיפגעי. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מציגה כרגע את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. הצעת החוק הזאת, יזמתי אותה יחד עם חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת ציון פיניאן וחברת הכנסת מירי רגב, והצטרפו גם רבים אחרים. הצעת החוק הזאת מדברת על כך שמעביד שיש לו מעל 25 עובדים יצטרך להודיע לעובדיו מהן הזכויות העומדות להם בכל הקשור לשוויון הזדמנויות בעבודה. נכון שיש פה איזו רמיזה כלפי סקטור מאוד מסוים שבדרך כלל נפגע או מקופח – אני מדברת על סקטור הנשים, שלא תמיד יודעות את זכויותיהן, וגם אם מדובר פה באופן מאוד שוויוני ולא מגדרי, אלא על בני שני המינים, עדיין אני חושבת שיש פה איזה מהלך מבורך כלפי נשים, כי המעביד יחויב לומר להן מהן זכויותיהם – או זכויותיהן, במקרה הזה. הוא יצטרך להעמיד כתובת, שהיא תהיה הכתובת שאליה אפשר להפנות את כל התלונות כאשר מי מהעובדים חש שזכויותיו נפגעו. הוא יצטרך גם להציג מנגנון להעברת התלונה הזאת, כולל לוח זמנים לטיפול בה, ואותו אדם שייועד לתפקיד הזה, שהוא יהיה בעצם נציב קבילות באותו ארגון או באותו מקום עבודה, יעבור הכשרה של הנציבות, שתוציא גם תקנון לדוגמה לכל המעבידים, כדי שיוכלו לתקן אצלם תקנון עם ההנחיות הברורות וההליכים הברורים. אני חושבת שזה עוד צעד מבורך בסדרה של הצעות חוק שתכליתן להביא לשוויון הזדמנויות באשר הוא. זה חלק מהדמוקרטיה המפותחת והמתפתחת שלנו, ואני בהקשר הזה ודאי רוצה לברך את שר התמ"ת, שהיה מאוד קשוב לצורך הזה, לא נבהל ממנו, ובכל מקרה, אנחנו נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה במסגרת דיוני הוועדה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לגברתי, חברת הכנסת רונית תירוש. אני מזמין את השר שלום שמחון, בבקשה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת המציעה רונית תירוש, הממשלה וועדת שרים לענייני חקיקה החליטו לתמוך בהצעת החוק בכפוף לכך שחברי הכנסת המציעים יצהירו על דוכן הכנסת שהם מסכימים לתאם את נוסח הצעת החוק עם משרד התמ"ת, משרד המשפטים, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה. מטרתו של התיקון המוצע הינה לחזק את הזכות לשוויון ההזדמנויות בעבודה באמצעות הטלת חובות פוזיטיביות על מעבידים. בין היתר, מוצע, בדומה לקיים בסעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, כי המעביד יחויב ליידע את עובדיו בעיקרי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה על דרך פרסום תקנון בעניין. תקנון לדוגמה יוכן על-ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת. כן מתבקש המעסיק לקבוע דרך מוסדרת במקום העבודה להגשת תלונות בידי עובד שחש כי הופלה, ולטפל ביעילות בתלונות כאמור, כמו גם לתקן את הפגיעה במתלונן. בנוסף, מוצע כי כדי להסדיר את נושא הטיפול בהפרות הנוגעות לחוק זה במקומות עבודה גדולים, שבהם מועסקים מעל 25עובדים, ימונה אחד העובדים לשמש כממונה על שוויון ההזדמנויות, אשר מעבר להיותו כתובת נגישה לטיפול בתלונות בתוך מקום העבודה, יהווה מעין חוליה מקשרת בין מקום העבודה לבין נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, ויוכשר על-ידה. משרד התמ"ת רואה חשיבות רבה בהפעלת מנגנונים להטמעת שוויון ההזדמנויות בעבודה. יחד עם זאת, יש להתחשב בהכבדה שהמנגנונים הללו עלולים להביא למקומות עבודה קטנים. אי לכך, עמדתנו היא כי יש להפעיל את חובת מינוי הממונה על עסקים המונים מעל 50עובדים ולא 25. אני מבקש את ההצהרה של המציעה. <היו"ר מגלי והבה:> ודאי. תודה, אדוני. חברת הכנסת רונית תירוש, לפני שנעבור להצבעה, את מסכימה להתניית השר והממשלה? <רונית תירוש (קדימה):> בהחלט. <היו"ר מגלי והבה:> כן. חשוב שיהיה לפרוטוקול, וגם שלא יהיו לך אחר כך חסמים בהצעת החוק. את רוצה להשיב או לעבור להצבעה? <רונית תירוש (קדימה):> אפשר לעבור להצבעה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד). הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"א–2011, של חברת הכנסת רונית תירוש, תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו נאפשר לשרת התרבות והספורט להתייחס לנושא – אחרי שהצבענו, אבל ניתן לך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאפשרת לי לעלות; פשוט הייתי קודם בפתיחת השנה האולימפית, בכנס גדול מאוד שהיה שם. אני מודה לחברת הכנסת תירוש, שגם אמרה זאת, שלא יכולתי לעזוב באמצע, יחד עם יושב-ראש הכנסת. הממשלה מסכימה להצעת חוק הספורט (תיקון – הוראות שונות), של חברת הכנסת רונית תירוש, בהתניות הבאות: ראשית, תיקון סעיף 11, כפי שמופיע בהצעתה של חברת הכנסת תירוש, מבוטל; תיקון סעיף 11א, סעיף 3(1), גם הוא מבוטל. סעיף 3(2) שם נשאר, ותיקון סעיף 14, כפי שמופיע בהצעתה המקורית של חברת הכנסת תירוש, גם הוא מבוטל. ובהתניות האלה, בתיאום עם הממשלה, אנחנו מסכימים להצעת החוק של חברת הכנסת תירוש. אני לא ארחיב במלים מעבר לזה, כי הדברים נאמרו כאן. אנחנו רואים חשיבות רבה מאוד בהצעתה של חברת הכנסת תירוש בכל מה שנוגע לשמירה על הזכות הבסיסית של הספורטאי, של כל ספורטאי לשחק, וגם בכל הנוגע למעבר חופשי של ספורטאי מאגודה לאגודה, יחד עם זה, תוך שמירת זכותה של אגודה ליהנות מפרי עמלה. מעבר לזה אין צורך להרחיב כרגע – יש פה שורה נוספת של דברים, וכפי שהכנסת כבר הצביעה אומנם, כפי שאני מבינה שחברת הכנסת תירוש גם אמרה, אני רוצה שהדברים האלה יהיו כאן בפרוטוקול, ואני מודה מאוד על האפשרות שניתנה לי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשרת התרבות והספורט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19), התשע"א–2011; והצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), התשע"א–2011 – שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני סגן המזכיר. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3239/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות). יהיו לנו שתי מציעות ומציע, שהצמידו את הצעת החוק שלו. ניתן לחברת הכנסת זהבה גלאון, לאחר מכן – לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, ולאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין, ואז נעבור – בשם השר כחלון תשיב לנו סגנית השר גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק להבטחת הכנסה לנשים מוכות בעודן שוהות במקלט היא הצעה של חברות הכנסת ציפי חוטובלי ועינת וילף ושלי, ואני שמחה מאוד שהממשלה תומכת. אני מודה לשר כחלון, ותודה מיוחדת לשרה לימור לבנת. אני רוצה לומר שזה יום שבו נעשה צדק או ייעשה צדק לנשים מוכות, שבעצם חטפו פעמיים, פעם מצד בן-הזוג המכה ופעם שנייה מצד המדינה. כשאשה בורחת למקלט לנשים מוכות והיא שוהה שם פרק זמן מעל לחודש, עד היום היא איבדה את גמלת הבטחת ההכנסה, ואדוני יודע שנשים עושות חשבון על הכסף הזה, הן כבר מחשיבות את זה לתשלום עבור שכר לימוד וספרים לילדים. נשים הגיעו למצב שהן העדיפו שלא לברוח מהבית ולהישאר במעגל האלימות בגלל החשש לאבד את אותה גמלה. אני רוצה מאוד להודות לויצו על ניסוח הצעת החוק ולכל חברי הכנסת שיתמכו, וכמובן לסגנית השר גילה גמליאל. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, גברתי, ותודה על העמידה בזמנים. חברת הכנסת חוטובלי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברותי היוזמות של הצעת החוק הזאת – חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת עינת וילף, אני רוצה לברך אתכן, לברך אותנו על הצעת חוק כל כך חשובה שאנחנו מעבירים היום בקריאה טרומית. הצעת החוק הזאת היא תיקון קטן לעוול הכללי שנגרם לאותן נשים. הלוואי שבעולם מתוקן יכולנו להרחיק את הגברים האלימים ולא את הנשים. הנשים האלה מוגלות מביתן, מתערערת כל סביבת החיים והמחיה הטבעית שלהן, ולמעשה נגזלת מהן האפשרות אפילו של דמי כיס הכי פשוטים כדי לכלכל את הילדים שלהן, כדי לקנות מצרכים. הטענה שאומרת שהמקלט לנשים מוכות מספק את כל הצרכים היא, כמובן, טענה מופרכת. מי שמכיר את התנאים במקלטים האלה יודע עד כמה הבטחת ההכנסה היא המינימום הנדרש. ולכן, אני מודה ומברכת על ההזדמנות הזאת להעניק לנשים האלה את המעט שהמדינה חייבת להן. ושוב תודה רבה, תודה לשרה לימור לבנת, תודה לוועדת השרים, שאישרה את החוק החשוב הזה. צעד אחד קטן במלחמה למאבק באלימות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחברת הכנסת חוטובלי. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/820/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, המצב הקיים היום בחוק הוא מצב לא צודק, לא נכון וגם לא אפשרי. ברגע שאשה נכנסת למקלט לנשים מוכות היא כאילו אמורה להפסיק את חייה הרגילים. היא אמורה להיות במסגרת המקלט, אבל לא אמורה לקבל הוצאות על עזיבת הבית, לא אמורה לקבל הוצאות שקשורות לטיפול בילדים, לא אמורה לקבל הוצאות נסיעות או הוצאות על החוגים של הילדים וכדומה. נשים לא מעטות שמגיעות למקלט לנשים מוכות צריכות הבטחת הכנסה ודווקא כלפיהן הכלי הזה, הכלי המינימלי הזה נשלל. אני מצטרף לחברותי, חברות הכנסת זהבה גלאון וציפי חוטובלי, שנימקו את הדברים לפני. אני חושב שבהצעת החוק החשובה הזו יש תיקון משמעותי של עוול גדול, מאוחר, אבל טוב שאנחנו מתחילים בו ואני מקווה שאנחנו נסיים לעשות אותו במהרה בימינו. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את סגנית השר גילה גמליאל, והיא תתייחס לכל ההצעות שעלו כאן, ונעבור להצבעה, כל הצעה בנפרד. בבקשה, גברתי. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, חברות כנסת, חברי כנסת, אני אומר בתחילת דברי כי הממשלה תומכת ומברכת על הצעת החוק, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), של חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ועינת וילף, ובהצעה של דב חנין. אני חושבת שההצעה הזאת היא הצעה חשובה ביותר, היא ממשיכה את מה שכבר התחלנו לקדם בהיבטים של הקצאה שהקצה ראש הממשלה, 7.1 מיליון שקלים גם לטיפול ושיפוץ במקלטים, גם במתן 10,000 שקלים לנשים שיוצאות מן המקלטים בשלב ראשון ועוד סכום נכבד לשיקום תעסוקתי בעבור אותן נשים שתוכלנה להשתלב בעבודה. אני חושבת שכאן מדובר בהשלמה מאוד חשובה בזמן שהותן במקלט. חוק הבטחת הכנסה קובע, נכון להיום, כי לא יהיה זכאי לגמלה אדם הנמצא במוסד וכל אחזקתו היא על חשבון אוצר המדינה, ועל-פי המצב הנהוג היום זכאותן של הנשים השוהות במקלט לנשים מוכות לגמלת הבטחת הכנסה נשללת, הואיל ומדובר במוסד שכל אחזקתו על חשבון אוצר המדינה. כאשר, בשעה שהן עוזבות את המקלט, אם הן עונות על התנאים האחרים הקבועים בחוק, הן זכאיות לתשלום הגמלה. הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את החוק ולקבוע בו כי נשים תהיינה זכאיות לגמלת הבטחת הכנסה בעת השהות שלהן במקלט. הנשים האלה, צריך לציין, נאלצות לעזוב את מקום מגוריהן, לעתים אף את מקום עבודתן, והן אינן יכולות לפרנס את עצמן ואת ילדיהן בשל אופי השהות במקלט. במהלך השהות במקלט עליהן להמשיך ולכלכל את ילדיהן – התשלום עבור שירותי בריאות, תשלומים לבתי-הספר. בד בבד ממשיכים החובות השוטפים להצטבר והמצוקה הכלכלית גורמת להן פעמים רבות לשוב אל בן-זוגן האלים. החוק הזה נועד לבוא ולמנוע את העניין הזה, ובשל מצבן המיוחד של הנשים המוכות בעת שהותן עם ילדיהן במקלט החליטה הממשלה לתמוך בהצעה, כמובן בכפוף לתיאום עם משרדי האוצר והרווחה והביטוח הלאומי. אני, ברשותכן, ארצה רק לעדכן. נאמר כאן קודם, ובצדק רב, כי השהות של הנשים במקלטים – צריך ליצור שהבית הזה, כולנו ביחד גם נוביל למהפכות אחרות, שבהן יינתן טיפול כנגד הגברים המכים, והטיפול יהיה גם טיפול שיהיה ניתן לכפות אותו, מה שהיום לא ניתן לבצע. אני מאמינה שהמהפכה הזאת תוביל בסופו של דבר לשינויים המיוחלים ובתוכנית ארוכת-טווח גם נגיע להיבט הזה, היבט שבו ניצור מצב של מניעה ולא רק שבדיעבד נצטרך להקל את המצבים שעמם נאלצות משפחות להתמודד. כבוד היושב-ראש, אני מציעה שההצעה תעבור לוועדת העבודה והרווחה או לוועדה לקידום מעמד האשה, להחלטת ועדת הכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> מעמד האשה. <רונית תירוש (קדימה):> רווחה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> רווחה. <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, בסדר, זה ועדת העבודה והרווחה. נכון. <רונית תירוש (קדימה):> ועדת רווחה מתעסקת עם – – – <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי, בסדר. העירה סגנית השר ובסדר, זכותה להעיר. היא גם אפילו חסכה לאלה שאולי יבקשו. מה היה קורה אם מישהו מחברי הכנסת היה ככה מעיר? תודה לכל הגברות הרציניות שיושבות פה. אנחנו עוברים להצבעה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בנפרד, נכון? <היו"ר מגלי והבה:> כן. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> על כל חוק בנפרד? <היו"ר מגלי והבה:> כן. אדוני, אני לא הייתי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אבל – פה כבר מספיק זמן. כן, אנחנו עוברים לשתי הצבעות נפרדות: הצבעה אחת על הצעת חוק הבטחת הכנסה(תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות) של חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ואחרות, אני מניח. עוברים להצבעה. <זהבה גלאון (מרצ):> בעד האחרות. <היו"ר מגלי והבה:> רק שתיכן? <זהבה גלאון (מרצ):> לא, שלושתנו, גם עינת וילף. <היו"ר מגלי והבה:> שלושתכן, אוקיי. לכל אלה שחתומות על החוק. תודה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, מתנגד אחד ונמנע אחד. אם כך, אני קובע שהצעת החוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות) עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא לא רק נגד ערבים, הוא גם נגד נשים. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, לא להפריע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), שהוצמדה. אנחנו עוברים להצבעה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מקוזז, לכן אני לוחץ על "נוכח" ולא על "הצבעה". <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי, תודה, טוב שאתה אומר את זה לפרוטוקול. חבר הכנסת ברכה מקוזז, והוא נוכח ולא משתתף בהצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים, ויש נוכח ולא משתתף בהצבעה, חבר הכנסת ברכה. אם כך, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט, התקבלה ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> מעמד האשה. <היו"ר מגלי והבה:> אז ועדת הכנסת תחליט באיזו ועדה זה יידון. תודה לכם. <הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1685/18; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 18638.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חברי חברי הכנסת. הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2009 – חבר הכנסת דב חנין, מהצד אתה רוצה, או שנעבור – – – <קריאה:> לא, זה תשובה והצבעה. <דב חנין (חד"ש):> אני אגיד רק במשפט על מה – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני לא יודע, אתה שומע למי – – – <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני. פשוט, כיוון שעבר הרבה זמן, במשפט אני אזכיר לחברי הכנסת. הצעת החוק הזו עוסקת בחובה של מינהל מקרקעי ישראל לפרסם את כל ההחלטות שמתקבלות בו. יותר מ-93% מהחלטות המינהל לא מפורסמות היום. זה יוצר מנגנון שהוא גם בעייתי, גם מפלה, גם לא צודק, גם לא דמוקרטי, גם לא שקוף, וגם תורם לעליית מחירי הדירות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברי חברי הכנסת, שר הבינוי והשיכון נמצא כאן? כן, אדוני השר אטיאס, אתה משיב על ההצעה, בבקשה, אני מזמין אותך. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אפשר להצביע, אתה לא חייב – – – <היו"ר מגלי והבה:> אם הוא רוצה להצביע, אנחנו נשמח. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אפשר להצביע גם בלי שאני משיב. להצביע? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> כן. <היו"ר מגלי והבה:> כן, אפשר. אפשר להצביע, חבר הכנסת דב חנין? <דב חנין (חד"ש):> כן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אפשר להצביע. כן, אדוני. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2009. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות), התש"ע–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – פרסום החלטות) עברה בקריאה טרומית והיא תועבר להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1325/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אורי אריאל. הנמקה מהמקום. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה). חוק עבודת הנוער מסדיר את העסקתם של קטינים בכל הנוגע לגיל העסקה, שעות עבודה ומנוחה, שכר וכל כיוצא באלה. הקטינים, מהגדרת גילם, פגיעים יותר, חשופים יותר לניצול מעבידים מסוימים – לא כולם מנצלים אותם; חלק מתנהגים, כמובן, כיאות – הם יותר חשופים מאשר בגירים וכאלה שמודעים לחוקי העבודה. החוק בא להסדיר את המצב שמול מעסיק הוגשה תלונה, אבל עד שהיא מתבררת לעתים זה יכול להיות שנה-שנתיים, ואותו מעסיק מנצל את הקטין באותו זמן כי זה החופש הגדול, הוא עובד, ומה אכפת לו. החוק הזה בא להסדיר את זה שתהיה אפשרות מצד מפקחים של משרד העבודה והרווחה להפסיק את ההתעמרות הזאת ואת הניצול הזה. היום המצב איננו מאפשר זאת, ואנחנו באים לתקן פה, לטובת כל אותם נערים ונערות שברגע זה, בחופש הגדול, בחופשים אחרים, עובדים, ואנחנו מקווים שנצליח להביא לתיקון המצב. תודה לכל המציעים – פנו אלי כמה, ביניהם עוזרי זיו מאור – ואני מבקש את תמיכתכם בחוק החשוב. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר שלום שמחון, להשיב על ההצעה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה החליטו לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לכך שחברי הכנסת המציעים יצהירו על דוכן הכנסת שהינם מסכימים לתאם את נוסח הצעת החוק עם משרד התמ"ת, משרד האוצר ומשרד המשפטים. מטרת התיקון הינה הוספת אמצעי אכיפה מינהלי לחוק עבודת הנוער, התשי"ג–1953, אשר יאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, או לממונה מטעם משרד התמ"ת, לבקש מבית-הדין האזורי לעבודה להוציא צו המורה למעסיק לחדול מלהעסיק נערים בניגוד לחוק עבודת הנוער, לתת ערובה לכך או לצוות על עשיית כל פעולה למניעת עבירה. התיקון אף מסמיך את בית-המשפט להעניק את הצווים המדוברים. כיום, חוק עבודת הנוער מסדיר את כללי העסקתם של נערים בכל הנוגע לגיל ההעסקה, שעות עבודה ומנוחה, תשלום שכרם וכיוצא בזה. החוק מאפשר הטלת סנקציה פלילית כדוגמת מאסר או קנס. כמו כן, החוק מאפשר להטיל על המעביד קנסות מינהליים על כל עבירה, לפי העניין. תכליתו של חוק עבודת הנוער היא מן הצד האחד לעודד התפתחותם של נערים דרך עבודה, אך בד בבד למנוע ניצול מטעם מעסיקיהם. הפרת הוראות חוק עבודת הנוער מהווה עבירה פלילית שדינה נע בין 14,000 שקלים ל-87,600 שקלים. כמו כן, עבירות על החוק הינן אף עבירות מינהליות, כאשר הקנס המינהלי המוטל בגין הפרת ההוראות נע בין 1,500 שקלים ל-5,000 שקלים. אופיין הפלילי של הוראות החוק מחייב הליך שלעתים הוא ארוך, לגיבוש תשתית עובדתית לביצועה של העבירה ותמיכתה בראיות מעבר לכל ספק סביר. הצעת החוק מוסיפה אמצעי אכיפה מינהלי אשר יתקיים במקביל ובנפרד מהאכיפה הפלילית הקיימת והנהוגה, ואשר נועד להבטיח הפסקה מיידית של דפוס ההעבדה העבריינית של הנוער. יחד עם זאת, במסגרת הדיונים בהצעת החוק יש צורך לבחון מה יהיו התכנים של האמצעי המוצע, מי יהיה בעל הסמכות להפעיל את האמצעי החדש, וכיוצא בזה. אני רק מבקש שהמציע יתחייב בשם המציעים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אורי אריאל, מסכים לתנאים של הממשלה, של השר? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני אעשה את זה בתיאום עם הממשלה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חברי חברי הכנסת, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – צו למניעת עבירה), התשס"ט–2009, עברה בקריאה טרומית ותעבור להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2334/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות). יציג לנו את הצעת החוק בהנמקה מהמקום חבר הכנסת אריה אלדד. ישיב לו, אם יהיה כאן, סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה. מיקרופון לחבר הכנסת אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנו עדים בשוק הישראלי להצפה ברוקחים שלמדו בחלק מן המקרים במוסדות שרמת ההכשרה בהם היא ירודה מאוד. הללו מתחרים תחרות בלתי הוגנת עם בוגרי בתי-ספר לרוקחות בארץ ובחוץ-לארץ, שהשקיעו שנים ארוכות של לימודים והגיעו לרמה מקצועית מצוינת. כיוון שמדובר במקצוע שחיי אדם קשורים בו, הצעת החוק הזו, בתמיכת משרד הבריאות, באה לבקש ולקבוע שרוקח יצטרך לעמוד בבחינות מקצועיות לפני שיוכל לקבל רשיון מטעם משרד הבריאות. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אלדד. אני מזמין את סגן שר הבריאות, סגן השר יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני ישיב למציע ולאחר מכן נעבור להצבעה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד, הצעת החוק, משרד הבריאות תומך בה בקריאה טרומית, כמובן בתנאי שיעמוד אתנו בתיאום. בעיקרון, אנחנו חושבים שהוא צודק. על-פי פקודת הרוקחים בניסוחה הנוכחי, רק בוגרי חו"ל חייבים לעמוד בבחינת הרישוי הממשלתית ברוקחות לצורך קבלת רשיון רוקח. לעומתם, בוגרי הארץ פטורים מבחינה ומקבלים רשיון ממשרד הבריאות בהסתמך על הדיפלומה מהאוניברסיטה בלבד. חשיבותה של הצעת חוק זו נובעת מהצורך בעריכת בחינה אחידה, ראויה, לרוקחים בוגרי מוסדות לימוד בארץ ורוקחים בוגרי מוסדות לימוד בחו"ל. בחינה אחידה תבטיח את קיומם של סטנדרטים שווים, ראויים, לכל המבקשים לעסוק במקצוע חשוב זה בישראל. בחינה אחת אחידה מתקיימת ברוב המקצועות הרפואיים והפארה-רפואיים, כמו רופאי שיניים, אופטומטריסטים, פיזיותרפיסטים ועוד. מתוך ההכרה בחשיבות הנושא, כאשר פנה אלי חבר הכנסת אלדד והביא לעיוני את הצעת החוק שהוא גיבש, מסרתי לו את תמיכתי. לאור האמור החליטה הממשלה, בהמלצת משרד הבריאות וועדת שרים, כמובן, לתמוך בהצעת החוק, וזאת בכפוף לכך שהנוסח יתואם בהמשך הדיון. חבר הכנסת אלדד הביע את הסכמתו לעבוד במשותף עם הממשלה וגורמי המקצוע לניסוח החוק. אני מודה לאדוני. אם הוא יסכים כמובן. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אלדד, מסכים להתניות של השר? מסכים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות), התש"ע–2010. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (בחינת רישוי ברוקחות), התשע"א–2010, עברה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תש"ע. אמרת: תשע"א. <היו"ר מגלי והבה:> תש"ע. תודה על התיקון. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א. חבר הכנסת אורי מקלב ימסור את ההחלטה בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. סליחה, ההחלפה היא במוניטור ואני הקראתי את מה שרשום לפני. בשביל לעשות סדר אני אקריא את זה עוד פעם: החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, של חבר הכנסת – אורי, כמובן, יציג בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. גם בטכנולוגיה, חבר הכנסת רותם, לפעמים יש תקלות קטנות. בבקשה. <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, בשם ועדת הפנים אני מבקש אישור הכנסת להצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה. היא מבקשת את החלטת הכנסת לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת להרשות לוועדת הפנים והגנת הסביבה לדון ולהביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית חלק מהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת יכלול את נושא הסמכת הרשות המקומית להסדיר עניינים של הסדר הציבורי ולפעול בהם בתחומה. הדברים שעוברים לוועדת הפנים זה פקחי הרשות המקומית, סמכויות המאבטחים, סמכויות הרשות המקומית בעניין שמירה על הסדר הציבורי ומערך השיטור העירוני. כל אחת מהסוגיות העולות בהצעת החוק היא סוגיה כבדת משקל שמצריכה דיון מקיף ומעמיק. תודה רבה לכם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ממלא-מקום יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה כפי שהקראתי אותה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה – 11 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שאושרה החלטה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, מ/541. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011> [נספחות.] <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להחלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011. יציג לנו את הצעת ההחלטה חבר הכנסת מיכאלי, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מביא החלטת ועדת חוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת חוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדה להביא לפניה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חלק מהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, כך שבחלק הראשון שיובא לפני הכנסת תובא הצעה להארכת תוקפה של הוראת השעה המסדירה הליך של מסלול מקוצר בהוצאה לפועל. תודה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת חוקה, חוק ומשפט כפי שהקראתי אותה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה – 10 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שאושרה החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011. <הצעות לסדר-היום> <השביתה המתמשכת של הרופאים> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום: השביתה המתמשכת של הרופאים, מס' 6207, 6210, 6217, 6221, 6224. כמובן, ישיב על ההצעה סגן השר יעקב ליצמן. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת עפו אגבאריה, בעצם ד"ר עפו אגבאריה; גם הולם את אלה ששובתים. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני גם בין השובתים וגם בין הצועדים. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. כל הכבוד. תוכל להגיד את זה עכשיו בדברים שלך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתייחסות לשביתה המתמשכת והמצערת מאוד, שלא מוצאת מענה בממשלה, של הרופאים – זאת אחת השביתות שיש לה תמיכה גורפת בעם, אבל לצערי הרב אין לה שום מענה בקרב הממשלה. אנחנו רואים איך כל שכבות העם כמעט מזדהות עם מאבקם הצודק של הרופאים, אבל הממשלה – ללא מענה. האוצר אינו רוצה לבוא בדין ודברים ולהיענות לדרישות הרופאים. השביתה הזאת לא יכולה להיות כמו כל שביתה אחרת – שביתה בנמל-התעופה או בנמל אחר או בחברת החשמל או ב"בזק" או מים או משהו אחר; היא יכולה להיות לגמרי אחרת מהשביתה הזאת. זאת בעצם שביתה ואין שביתה. הרופאים, בגלל המקצוע ההומני שהם מייצגים, בעצם מקיימים את המצווה ועושים את העבודה שלהם נאמנה. מי שצריך טיפול דחוף וניתוח דחוף או ניתוח סרטן עדיין מקבל את זה והרופאים עושים את זה. מחלקות התינוקות והלידה והפגיות לא ננטשו, עדיין הרופאים עובדים שם. בגלל זה, הממשלה חושבת שאם הכול מתקיים ככה, אז היא לא נענית לרופאים בצורה הנכונה. המקצוע מאוד אנושי, והם לא יכולים לנטוש לגמרי את החולים, אבל אנחנו רואים את היחס מוג הלב של האוצר ושל ראש הממשלה כלפי השביתה הזאת. אני מעריך מאוד את עמלו של שר הבריאות, סגן השר הרב ליצמן, שבאמת רוצה לעזור בעניין הזה. אני מעריך את מה שהוא עשה למערכת הבריאות בכלל, אבל העניין הוא שגם האוצר צריך לתת את כובד משקלו ולפתור את הבעיה העיקרית, וזה לא רק המתמחים. המתמחים של היום, אדוני סגן השר, הם המומחים של מחר, הם מנהלי המחלקות של מחר. כמה רופאים כבר משתכרים בצורה הגונה מכלל הרופאים? לדעתי מעטים מאוד, ואם נעשה סטטיסטיקה, זה יהיה הרבה פחות מ-10% או מ-15%. שאר הרופאים, גם המומחים וגם המתמחים וגם רופאי המשפחה בפריפריה, לא משתכרים את המשכורות שבאמת אנשים חושבים, ואין להם עבודות נוספות. משבר הרפואה, אנחנו צריכים לפתור אותו לאו דווקא בעניין של המתמחים. בעניין המתמחים, אני מסכים שהעבודה שלהם במשך כל כך הרבה שעות – זה לא טוב. אני חוויתי את זה, ואני בזמני אפילו עשיתי תורנויות של שישי-שבת 48 שעות, אבל בין זה לבין לבוא ולהגיד שהבעיה היא רק בעיית המתמחים, אני חושב שזה לא נכון. המתמחים יכולים לעבוד את השעות שהם צריכים לעבוד. במחלקות מסוימות יכולים לעבוד 24 שעות ובמחלקות מסוימות אולי לא, כמו מיון וחדרי לידה ודברים כאלה. <היו"ר מגלי והבה:> סכם, אדוני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עוד שנייה, זה באמת חשוב. הצד השני, שאם אנחנו הולכים להפחית ממספר התורנויות, אז צריך יותר תקנים. התקנים שהציע האוצר – לדעתי, זה לא מספיק. אני רוצה להתייחס גם לזה שרוצים שהרופאים לא ישבתו עשר שנים. איך זה יכול להיות? יכול להיות שיהיה מצב אחר, אבל זה גם אנטי-דמוקרטי להגיד לרופאים שאסור להם לשבות עשר שנים. אז חותמים הסכם, ואם הכול בסדר, הכול נשאר, ואם לא, אז לא. דבר אחרון: אני הייתי פונה מפה אל סגן השר בעניין הרופאים שלא עברו את הבחינה. חווינו את זה בחודשים האחרונים. זה מאגר של כוח-אדם שמדינה מתוקנת, שדואגת לאזרחיה, יכולה לעשות ממנו אפשרות לקדם, או ללמד, או לאפשר לרופאים האלה להיות בתוך המערכת לתקופה מסוימת, אפילו אם זה יעלה כסף. זה מאגר שבתוך שנה אפשר להביא מתוכו כניסה למערכת הבריאות, ויהיו הרבה יותר רופאים ממה שאנחנו חושבים. זה הרבה יותר זול מלייבא רופאים מאיטליה עם אותן תעודות, או מגאורגיה או מכל מקום אחר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חבר הכנסת משה גפני, אם יהיה כאן, ואחרון המתדיינים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עבר קציר, כלה קיץ ועדיין שביתת הרופאים לא פסקה. אני יכול לומר שהמשא-ומתן שתקוע ונקלע למבוי סתום כבר למעלה מחודשיים וחצי – זה בלתי נסבל. בעצם מי שמשלם פה את המחיר זה החולים, ואני לא מהרהר או מערער על עצם השביתה. ודאי שיש צדק בשביתה, ואני חושב שהרופאים, שמטפלים בחיי אדם ויש להם אחריות כבדה, ראויים לקבל שכר הוגן והולם בערך שווה למה שקורה במדינות המערב ובארצות-הברית. אדוני סגן השר, אני מודאג מאוד מהמוחות שלנו, של הרפואה. אני שומע על מנהלי מחלקות שהיו פה 20 שנה והם סופר-מקצועיים, כירורגים – אתה כבר לא מוצא בבתי-חולים אנשים בעלי מקצוע, מומחים. המומחים עוזבים את השטח. אין מספיק כירורגים בבתי-חולים, זה לא ייאמן. אז מה אנחנו עושים? אין פה עידוד לרפואה ולרופאים, לאפשר להם להתקדם. אני מאמין שכל רופא, הייתי אומר, ההווי שלו והרצון שלו לפתח דברים משלו ולהיכנס, הייתי אומר, לעניין של הטכנולוגיה הרפואית, זה דבר מאוד חשוב ומאוד מעודד. בעניין הזה צריך גם את התקציבים. אני מאמין ששר האוצר או סגן שר האוצר מנסים עם ההסתדרות הרפואית לעשות ולהוביל, יחד עם ד"ר אידלמן, ואני כל פעם שומע שבתוך שעה יכולים לחתום הסכם. זאת אומרת, או-טו-טו אנחנו עומדים לחתום, ויש כמעט כל הסעיפים והם מקובלים על שני הצדדים. אבל מה קורה שהשעה הזאת כבר נמשכת למעלה מחודשיים? אני זוכר שלפני חודשיים כמעט שמעתי את הצדדים וגם את צד האוצר, שאומרים שכמעט הגיעו לאיזה סיכומים, להסכמות, עומדים בפני חתימה. אז מדוע לא חותמים? אני מבין שיש דרישות, גם של המתמחים וגם של הרופאים הוותיקים. יש דרישה של 1,000 תקנים, יש עניין של הפחתת תורנויות, משיכת רופאים לפריפריה. אני חושב שכל הסוגיות האלה פחות או יותר נדונו ויש הסכמה. אז צריכים לדעת מה הדבר שמעכב, שעד לרגע זה אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא כאן. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע. ישיב לנו על ההצעה, כפי שאמרתי קודם, סגן שר הבריאות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה הזאת חולה. הממשלה הזאת זקוקה לטיפול ולאשפוז. הממשלה הזאת איננה נותנת את דעתה למדיניות שלה כלפי מערכת הרפואה וגורמת לקריסה של המערכת הזאת; מתעללת ברופאים שמעניקים את השירות הכי חשוב, הכי קדוש, של הצלת חיים. כולנו יודעים וכולנו מודעים לקיפוח המתמשך שנים לגבי המערכת הזאת והרופאים, שמקדישים את מיטב זמנם, השנים הכי יקרות, ומיטב כספם, כדי להשלים את ההשכלה, ולאחר מכן חוזרים כדי למלא את השליחות בהצלת בני-אדם, ואנחנו יודעים את התמורה שהם מקבלים. שנים לא פתחו את הסכמי השכר אתם, ולאחר מכן, היום, כאשר יש הזדמנות לפצות אותם על הקיפוח המתמשך – אנו רואים שבמערכות אחרות, מגזרים אחרים, סקטורים בתחום החינוך, התרבות, יש שינוי משמעותי, ואנחנו מברכים עליו. מדוע נמשך המצב הקיים עם הרופאים? מדוע לא מגיעים להסכמים אתם? מדוע ממשיכים להתעלל בהם? מדוע לא נענים לתביעות הצודקת? מי שמשלם את המחיר עד היום זה לא הממשלה, זה לא הממשלה; זה האנשים חסרי הישע, האנשים החולים, האנשים הסובלים בבתי-החולים. הם משלמים את המחיר. אני רואה את הרופאים שם, איך הם סובלים מצפונית כאשר רואים את החולים סובלים עקב השביתה המתמשכת, אבל הם לא יכולים לעזור, כי הם גם חייבים לנהל את מאבקם עבור עצמם, כאשר אין בממשלה מי שינהל את המאבק הזה, אין בכנסת מי שינהל את המאבק הזה. לכן, אני קורא לך, סגן שר הבריאות – אני מאמין בך, אני חושב שאתה ממלא את התפקיד ברמה המיניסטריאלית בצורה הכי טובה, אם כי יש בעיה בממשלה. את המאבק הזה צריך להוביל גם ברמה הקואליציונית, גם ברמה של המפלגה בתוך הקואליציה. צריך לא לענות עד שהם יגישו התפטרויות קולקטיביות ולדחוק אותם לפינה? הגיע הזמן שאתה לא תייצג את הממשלה כלפי הרופאים אלא תייצג את הרופאים בתוך הממשלה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אתה רשום, קראתי בשמך. השר עוד לא השיב, ולכן אני אתן לך לזכות לנצל את הזכות, כי אני רואה חשיבות רבה שנשמע את עמדתך כיושב-ראש ועדת הכספים במאבק צודק זה של הרופאים. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מקווה שהוא יפתור את הבעיה? <היו"ר מגלי והבה:> אני מקווה, חבר הכנסת נסים, וכולנו מקווים. <משה גפני (יהדות התורה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הבריאות, חברי הכנסת, השביתה המתמשכת של הרופאים היא אכן בעייתית מאוד, גם מבחינת הנושא עצמו של רופאים, שעוסקים בהצלת חיי אדם, וגם התמשכות השביתה. אני אבל מבקש, אני מודה ליושב-ראש שנתן לי. אני מאוד חרד מעוד תופעה, שגם היא קיימת – במסיבת העיתונאים אתמול שעשה ראש הממשלה. ההנהגה לא צריכה להיכנס לפניקה. אני עוקב אחר שביתת הרופאים. אני חושב שצריך לעזור להם. אגב, אתה אמרת את זה עם כניסתך לתפקיד ואמרת כל הזמן: צריך גם בפריפריה, וגם עם זמן המשמרת שהמתמחים עושים. צריך לפתור את הבעיה. אני שם לב שמה שקרה בשביתה עכשיו – הם נמשכו אחרי עצמם. זאת אומרת, התחילו בשביתת רעב והתחילו עם כל מיני תופעות, כשבעצם כבר כמעט הגיעו להסכם, והכול חזר אחורנית. אני חרד מהעניין של הפניקה – מה שהיה אתמול למשל במסיבת העיתונאים, שירו לכל הכיוונים. אני לא אוהב את הפניקה. צריך לטפל במשבר הדיור, וצריך לטפל בזה באופן אמיתי. כשאנחנו נפגשנו עם ראש הממשלה – הוא היה צריך לטפל בזה. כשדיברנו אתו לפני שנתיים – הוא היה צריך לטפל בזה. לא מפני שיש שוכני אוהלים – ואני מאוד מזדהה עם המאבק שלהם, חוץ מססמאות מסוימות שהם זורקים שם. גם במקרה הזה צריך לעשות הכול שהשביתה – תימשך, אבל, אדוני סגן השר, לא צריך לחשוש מכל מיני גימיקים פרסומיים שכתוצאה מהם צריך לשנות את המדיניות. אנחנו בסיעת יהדות התורה מגבים אותך לגמרי. גם בש"ס, נסים? <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר אמרתי את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> אמרת. אנחנו מאוד מקווים ומתפללים שתצליח לסיים את השביתה מהר, לטובת מערכת הרפואה, לטובת החולים ולטובת כולנו. <שלמה מולה (קדימה):> השביתה היא מעל 100 ימים. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, אני אמרתי. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת גפני. אני מזמין את סגן השר יעקב ליצמן. אני מקווה שיהיו לנו תשובות ותקוות לפתרון הסוגיה. בבקשה, אדוני. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסכמי השכר פגו ביולי 2010. מאז התנהל משא-ומתן עם משרד האוצר, עם מעסיקים, עם ההסתדרות הרפואית. צריך לדעת שיש עוד כמה גורמים. זה לא רק משרד האוצר; יש גם "הדסה", יש גם קופת-חולים כללית, שיש לה בתי-חולים. אה, זה שני נאומים. <היו"ר מגלי והבה:> כן, שני נאומים באותה ממשלה זה לא הולך. סגן ראש הממשלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> עכשיו, צריך לדעת דבר אחד: כל שביתה היא לא טובה. שביתה היא לא טובה ושביתה מזיקה. אני מכאן רוצה לקרוא לכל השובתים, הרופאים והמתמחים: רבותי, תפסיקו לשבוע ימים את השביתות שלכם, תיכנסו לחדר סגור בלי עיתונות, כפי שהשופטת התחילה לעשות, ותנהלו משא-ומתן לא תחת הזרקורים. אני חייב להגיד את זה. הזרקורים לא טובים כאן. אבל אני רוצה להתייחס קודם כול למה שקרה כאן. ארבעה חודשים פלוס מנהלים משא-ומתן והגיעו להסכמים. אחרי ארבעה חודשים שמגיעים להסכמים ולטיוטות – לי לבד השופטת קראה פעמיים. ראיתי שהיו ויכוחים פה ושם. אחרי שהגענו לכל מיני הסכמות בינינו היא רשמה מה שהיה מוסכם. זה לא הגיע להסכם חתום, כי יש הרבה סעיפים, אבל היו הסכמות, ברור שהיו. ללא ספק הרבה סעיפים. עדות לכך אני רוצה לצטט לכם מפסק-הדין של השופטת מיום ראשון, ואני מצטט: "מגעים אלו נמשכו ברציפות כשלושה שבועות תמימים" – היא מדברת על התקופה שלה, כשהנשיאה נילי ארד טיפלה – "עד ליום 20 ביולי 2011, עד אשר הגיעו להבנות אשר היה בהן כדי להוות תשתית להסכם קיבוצי". אומרת השופטת במלים בעברית פשוטה: רבותי, היה בסיס להסכם. זה מה שהיא אומרת. מה שקרה אחרי שהיה בסיס להסכם – היה כמעט יום לפני חתימה – המתמחים התמרדו והתחילו להתקומם. אז צריך קודם כול לדעת – מה היה תוכן הדברים של ההסכם? אני אזכיר כמה נקודות. עם מי ההסכם מיטיב? לצערי, מה שאני אומר, שכרגע זה לא חתום. בראש ובראשונה ההסכם הזה היטיב עם הפריפריה, פעם ראשונה. משרד האוצר הסכים לתת לכל רופא שיבוא לפריפריה 250,000–500,000 שקלים מענק – פעם ראשונה, לעודד רופאים לבוא לפריפריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין מספיק. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> עוד מעט נגיע אם יש מספיק או אין מספיק. פעם ראשונה לפריפריה. היא רצתה לתת תוספת שכר לפריפריה למקצועות במצוקה, לתת תוספת שכר. היא רצתה לתת הרבה תקנים לפריפריה – ואנחנו צועקים כאן בכנסת: פריפריה. מי כמונו יודע שבפריפריה נורא ואיום, כי תוחלת החיים בפריפריה זה כמה שנים פחות מבמרכז. אז למה לא? רק מה? מה קרה? אמרו שכדי שהמתמחים יקבלו תוספת – האוצר הסכים לתת תוספת של הרבה תקנים. אני רוצה לומר לכם במאמר מוסגר, אני לא הייתי מעורב. יש נציג שלי, אבל אישית לא. עוד מעט נגיע למה שאני רציתי. שלחתי לבדוק אם אני אוסיף הרבה תקנים, למתמחים בעיקר, זה יפתור את הבעיה. אמרו לי: לא, חד-משמעית לא. רוצים לפתוח את הכול, מה שהיה מסוכם. מה היה מסוכם? שעון הנוכחות היה מסוכם. לצערי, על זה מתקוממים – שרופאים בכירים היו צריכים גם לעשות תורנויות, פעם ראשונה. אבל בינתיים צריך לדעת את האמת על מה שקורה כאן. היום חלק מהרופאים – לא אומר אחוזים, לא יודע – בשעה 13:00, 14:00, בצהריים, בהיעדר שעון, הולכים לבתי-חולים פרטיים. אי-אפשר להכחיש את זה. אני העברתי את זה מעל בימת הכנסת, ואני אחזור על זה, יש רופאים שמהשעה 14:00 ביום חמישי עד 08:00, בבוקר, ביום ראשון – אין רופא בכיר במחלקה. איך אנחנו יכולים לעבור על זה לסדר-היום? אמרנו, תוספת תקנים – נוסיף כמה שצריך, כמה שהם רוצים. זו הבעיה? עכשיו דואגים לפריפריה, דואגים לחלשים. אני לבד, לפני שהתחילה השביתה, הבאתי קרוב ל-1,000 מיטות, שעשר שנים לא הביאו; אני הבאתי תוספת תקנים לרופאים שלא הביאו, הבאתי תוספת תקנים לאחיות. הבאתי MRI לכל בית-חולים – בעיקר בפריפריה, שלא היה, שהיה צריך לנסוע למרכז. <היו"ר מגלי והבה:> נכון. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> הצעתי כסף עכשיו לצפת לרדיותרפיה, שלא יצטרכו. אני דואג לפריפריה. מה שקרה, אחרי שהתחילה המהומה, משום מה הר"י לא יכול להחליט, הוא פתח את הכול מההתחלה. אי-אפשר אחרי ארבעה חודשים משא-ומתן לבוא ולהגיד: רבותי, לא דיברנו, לא הסכמתי לכלום, בואו נתחיל מההתחלה. זה לא ילדים. ארבעה חודשים יום-יום מנהלים משא-ומתן. עכשיו, בכל זאת אני אומר – חבר הכנסת מולה לא נמצא, סליחה, כן נמצא. אני רוצה להעיר לך שבפעם הקודמת גם היו כמעט אותם ימי שביתה, וראש הממשלה לא התערב. רבין לא התערב מעולם. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כל שביתה – תשים לב, חבר הכנסת מולה – כל שביתה שמתפרצת במדינה, הדבר הראשון, מה עושים? ראש הממשלה. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני סגן השר, עזוב את ראש הממשלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבל כאן, מעבר לכל הדברים – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני אגיד לך למה – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יכול להסביר לך את זה הרבה יותר ממך, אתה יודע למה? כי בקדנציה הקודמת אני טענתי בדיוק מה שאתה אמרת, ואתה אמרת לי הפוך. בוא לא נשחק בינינו פינג-פונג. <היו"ר מגלי והבה:> זה לא העניין, סגן השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה באופוזיציה – – – אומר: ביבי הביתה. כשאולמרט היה ראש ממשלה, אנחנו צעקנו: אולמרט הביתה. זה התפקיד שלך, זה התפקיד שלי. <היו"ר מגלי והבה:> סגן השר, ידוע, אתה בין חברי הכנסת – בתפקידך הקודמים כיושב-ראש ועדת כספים פתרת משברים יותר קשים. אתה אישית, אני יודע, אני הייתי מעורב גם כשהיית בממשלות האחרות. כרגע אנחנו מדברים, באמת – שמעתי, דרך אגב, טענות שאתה – ויש בהן. השאלה כיצד, היום, מה שמצפה כל מי שצופה בנו – מצפים שיהיה פתרון שכולם יוכלו להמשיך. אנחנו בפתח הקיץ. אני יודע באמת מה הישגיך; צריך גם להגיד את האמת, דברים טובים – גם בפריפריה, גם בבתי-החולים, גם התוספות שהבאת, שהיה ייחודי – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ברגע שנותנים בעיקר כסף ותקנים ועזרה לפריפריה אוטומטית, באיזה מקום מישהו לא יקבל – זה המרכז. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אשמע. תאמין לי, יש לי זמן, אני אשמע כל מלה, רק תן לי להסביר את הנקודה שלי. ברגע שרוצים להביא את המשאבים לפריפריה בפעם הראשונה, אז אוטומטית יש מקומות שנפגעים. אין לי הצעה. אי-אפשר לתת לכולם. אני הייתי מוכן לתת כמה תקנים שנדרשו. אבל אתם צריכים – חבר הכנסת מולה, אתה חייב לי תשובה. איך יכול להיות שבא סגן שר הבריאות והוא צועק מעל בימת הכנסת הזאת כבר שנה שלא ייתן לחתום על שום הסכם אם לא יורידו את המעמסה על המתמחים ל-18 שעות, איך יכול להיות שאומרים לי לא? איך יכול להיות שאומר היושב-ראש של המתמחים שאני מעכב את ההסכם? איך אני מעכב את ההסכם כשאני דואג שלא יעבדו כל כך הרבה? אתם רוצים שיקרה בדיוק מה שקרה הלילה ב"אסף הרופא", שרופאה התמוטטה כשהיא עבדה מעל 20 שעות? זה מה שאתם רוצים? האם זה מה שאתה דורש ממני – שאני אסכים לוותר על הדברים האלה? זה מה שהם רוצים ממני, ואני לא אוותר על זה. <שלמה מולה (קדימה):> אני אגיד לך, סגן השר, לגבי למה דורשים שראש הממשלה יתערב – כי פורמלית ראש הממשלה הוא שר הבריאות – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה לא רוצה שראש הממשלה יתערב מפני שהוא שר הבריאות, כי אתה יודע שהסמכויות אצלי. אתה רוצה שהוא יתערב מפני שהוא ראש הממשלה, וזה לא צריך להיות. הוא שר הבריאות, נכון, פורמלית, ואתה יודע את זה גם כן, ואתה יודע שאני מחליט על כל הדברים האלה, ואני מבקר אותו יום-יום פעמיים ביום. הוא מעודכן בכל שעה. <שלמה מולה (קדימה):> בניגוד למאבקים אחרים, דרך אגב, אם אתה שם לב – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם אצל העובדים הסוציאליים הוא לא התערב וגם בשביתות אחרות. זה לא תפקידו. תפקידו – יש כרגע לנהל משא-ומתן. אבל אף אחד לא קם לא במשכן הכנסת ולא בין הרופאים ואמר: ליצמן צודק – אני לא מדבר על חברי כנסת בודדים כאן – שליצמן צדק כשאמר שצריך להוריד להם ל-18 שעות עבודה. אף אחד לא קם. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני סגן השר, אני לא חושב שמישהו במשכן בא ואומר: אתם צריכים לתת x שעות, כך תקנים, אני לא חושב – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני הבאתי תקנים. מולה, שיבואו ויגידו לי צריך עוד כמה – 200 תקנים, 300 תקנים, אני מביא לך. זה לא הבעיה, כי לא יכול להיות שיגידו פתאום לא רוצים שעון נוכחות, ולא יכול להיות שיגידו שלא יעשו תורנויות, ולא יכול להיות שיגידו שרוצים לחלק את התקנים. אי-אפשר ללכת כך. מדבר אליכם בן-אדם שהביא לכם את כל התקנים האלה. הבאתי לכם מיטות, וצעקתי מכל במה כאן: רבותי, אסור לתת להם לעבוד כך. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר שלא חשבתי בהתחלה להגיד, אבל אני אציין זאת מעל בימת הכנסת, שלא יגידו שלא מחיתי. אני שמעתי את "קול ישראל" במוצאי-שבת בשעה 23:15. היה שם ריאיון – אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתקשיב לי. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, כולי אוזן. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> היה שם ריאיון עם שני אנשים שאני בז להם, אני חייב להגיד לכם, אבל אני אגיד את הציטוטים. חבל, שכחתי להעלות מהלשכה שלי את הציטוט. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אזכיר לך, אל תשכח. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש אחד יורם קנייק, לא יודע איך קוראים לו, לא יודע מי זה בכלל. אומרים שהוא סופר, לא יודע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יורם קניוק. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא יודע, לא מכיר. אני מכיר תנאים, אמוראים, צדיקים, לא מכיר כאלה. הוא לא פחות ולא יותר אמר: "יימח שמו הממשלה". אני יודע ש"יימח שמו" אומרים על נאצים, אמרנו. "יימח שמו". זה הסגנון. זה הסתה. "יימח שמו". זה החצי. עכשיו אני אגיד לכם את החצי השני. יש אחד שדרן, כך אומרים, הוא שדרן, אחד, קוראים לו זהבי. <נסים זאב (ש"ס):> זה אח של זועבי? <היו"ר מגלי והבה:> תודה. הוא התכוון לעיתונאי זהבי, נכון? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יודע מי זה. הוא אומר כך, אני מצטט מהראש – הוא אומר כך, אדוני היושב-ראש, ואפשר לבדוק אותי, אם אתם רוצים אני מוכן להביא לכם את הציטוטים מ"יפעת". הוא אומר כך: לא מסכים בשום אופן שיעבדו 28 שעות רצוף, בשום אופן לא. יפה. שואלת אותו הכתבת כרמית ראובן: האם אדוני מסכים למה שליצמן דורש – להוריד את שעות העבודה שלהם ל-18 שעות? אומר הזהבי הזה: צריך לקצץ לליצמן ולבוס שלו את הלשון. <משה גפני (יהדות התורה):> אותך ואת ראש הממשלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. זאת אומרת, עושים הסתה. לא מכיר את האנשים האלה, מעולם לא הכרתי אותם, לא יודע מי זה אפילו. לא מעניין אותי מי זה אפילו. כתוב בגמרא שבבושה יש לפעמים שצריך לשלם מי שמבייש את השני – הכול לפי המבייש והמתבייש. זה לא מבייש בכלל, זה – בז לו. מי זה בכלל? הוא חושב שיש לו מיקרופון, הוא מבין. אבל הסתה? עזבו את ליצמן, ליצמן יסתדר. כך מדברים? ככה לקצץ? כך מסיתים ב"קול ישראל", בפומבי? <נסים זאב (ש"ס):> אבל זה הרמה שלהם, מה אתה מתרגש? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבל אני לא שאלתי על הרמה שלהם. אתה יודע, לרמה שלהם יש מקום מיוחד שיש לי לאשפוזים מהסוג הזה ב"אברבנאל". יש לי בשבילם מקום, לא צריך פרוטקציה. אבל לעשות הסתה? וזה בדיוק מה שקורה כאן. מתחילים עם הסתות, ואחר כך שלא תבואו בטענות אם יפגעו במישהו בגלל זה. שלא יבואו בטענות. לכן, מצאתי לנכון – אגב, לא מפריע לי אפילו – אבל אגב, מצאתי לנכון למחות נגד זה. אני רוצה לסיים, לסכם. כפי שהתחלתי בדברי, אני קורא לכולם, לכל הצדדים – גם לאוצר – אגב, היתה אתמול פגישה עם אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולא היתה התקדמות. אני מניח שהוא הבין שקשה בצורה כזאת, והפער הזה גדול מדי. אני קורא להם להיכנס לחדר, לצאת לחוץ-לארץ לשבוע ימים לאיזה מקום שאין שם כלי תקשורת, כמו שקרטר עשה את זה, קלינטון – אני לא יודע, איך נקראים המקומות האלה? אז זה לא יהיה פלסטינים ויהודים, יהיה יהודים ויהודים. ישבו במקום סגור, בלי הדלפות – להיכנס לוויכוחים וכל הדברים. אני בטוח שאפשר וצריך להגיע להסכם. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> מה אדוני מציע? דרך אגב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה עם השאלה ששאלתי? השאלה האחרונה, לגבי המבחנים ואלה שבפוטנציאל יכולים להיות רופאים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אני אומר: זה פשוט מאוד. משרד הבריאות היום עושה סדר ורגולציה בכל המקצועות הפארה-רפואיים, הרפואיים, בכל הדברים, מבחנים. היום גם תמכנו באריה אלדד, לגבי רוקחות. למה לא? צריך לעשות סדר בדברים. נכון, במבחן האחרון היו הרבה שלא עברו את המבחן. אנחנו בודקים את זה עכשיו. אם יצטרכו לעשות כל מיני שינויים ותיקונים, לא נהסס להגיד את זה. אבל צריך להגיד דבר אחד, ואני חייב להיות מאוד כן אתך: אין פשרות ברפואה, כי זה הכול פיקוח נפש, הצלת נפשות. אתה יודע, אדוני, יש – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל שאלה קטנה שאפשר – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – דבר ידוע, ואני אמרתי את זה במליאה ואני חוזר על זה עכשיו כאן. למה כשבן-אדם עולה למטוס הוא לא שואל אף פעם מי הטייס? ולמה כשהוא הולך לבית-חולים הוא שואל מי המנתח? זה דבר ידוע – כשהוא עולה למטוס אז הטייס טס אתו והוא סומך עליו. מה שטוב לטייס, טוב לו. כשהוא הולך לחדר ניתוח, אז המנתח – זה עליו, אז הוא רוצה לדעת אם הוא טוב או לא טוב. ברופאים אנחנו חייבים להיות בחומרה. רק מה? במבחן האחרון קרה מקרה קיצוני, שלא עברו. אנחנו בודקים את זה וניתן הודעה מסודרת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, רק – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה שרוצים – ועדה, מליאה. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו היום – אני התרשמתי, בכל אופן, ממה שעשית ומהרופאים – עמדתם, וכל אלה השובתים. מה התשובה לנו – שלנו, של מי שעומד פה, יושב פה – לאזרחים ולרופאים? האם השביתה הזאת תימשך? כבר כמה – ארבעה חודשים וחצי? עוד כמה זמן? זאת השאלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אני עונה, אדוני היושב-ראש, תשובה פשוטה. לפני שבוע חשבתי שאו-טו-טו חותמים והתבדיתי. זה סימן שההצלחה שלי בנבואות לא כל כך גדולה. אז מה אני אגיד לך? לא יודע. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> טוב, חבל. תודה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה שהם רוצים. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי, מה שהם רוצים. אולי יושב-ראש ועדת הכספים יביא את הישועה. תודה. חברי חברי הכנסת, מכיוון שסגן השר מסכים לכל ועדה שנחליט עליה, נרשמו להתייחסות, לעמדה אחרת. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. אומנם התקנון החדש מחייב רק עמדה אחת, אבל אני אתן לפנים משורת הדין – לא, אני אתן לך, לעינת וילף וגם לשלמה מולה. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> שלושה – לא. אמרתי שעוד אחד. כן. בבקשה, אדוני. מיקרופון לחבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי הכנסת, ההתמשכות של השביתה הזאת אין לה שום הסבר, למעט אחד משניים או שניהם: או שהאוצר רוצה לדחוף את הרופאים לשביתה ברוטלית, זאת אומרת שאינה כפופה לאמנת הרופאים, ואז אנשים ישלמו בחייהם או בגופם ואז תקום תרעומת – אבל כל עוד הרופאים מנהלים מאבק אחראי, וממלאים אחרי המטלות הדחופות, כנראה שום דבר לא בוער לאף אחד. יכול להיות שהאפשרות השנייה, שיכולה להיות קשורה עם הראשונה – שהאוצר דווקא, על-פי השיגעון של השנים האחרונות, רוצה לדחוף למיאוס של הציבור מהרפואה הציבורית, ואז לדחוף את האנשים לרפואה פרטית ולהפריט את המערכת. אני חושב שיש כאן לא התעלמות מדרישות צודקות, אלא יש פה פשע כלפי הציבור ומערכת הרפואה הציבורית. מצד שני, אני רוצה לפנות לשובתים, להסתדרות הרופאים, ואני רוצה לברך אותם על המאבק שלהם ועל העובדה שהם לוקחים על גופם, בשביתת רעב, חלק מהאחריות. זה פשוט מופת ודוגמה. אבל מצד שני, אני רוצה להזהיר אותם, לבל ירשו לממשלה לפלג ביניהם. הסתדרות הרופאים צריכה לשאת את הדרישות של כל שכבות הרופאים, כולל הרופאים המתמחים, ולא ליצור מצב של אינטרסים כביכול מנוגדים, כי הם לא מנוגדים. אם שבתו 120 יום ויותר, אני חושב שבסיום השביתה צריך שיבוא פתרון לכל הרופאים, בכל השכבות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת שלמה מולה. <עינת וילף (העצמאות):> היושב-ראש, תודה רבה לך, חשוב לי להגיד שני דברים בהקשר הזה: 1. אני לא מעורה בפרטים של ההסכם והדיונים. דבר אחד חשוב שיהיה, ובסך הכול הרושם הוא שלשם זה הולך – ראייה ברורה, חד-משמעית, שרפואה צריכה להיות רפואה ציבורית ולא אחרת. בכל מקום בעולם אנחנו רואים שכשהרפואה היא רפואה ציבורית היא גם זולה יותר למדינה ולאזרחים, והיא גם טובה יותר. דווקא רפואה ציבורית היא רפואה טובה יותר. זה אחד הדברים הייחודיים של התחום הזה, של הרפואה. נדמה לנו לפעמים שאם משהו ציבורי, הוא פחות איכותי. בתחום הרפואה זה בדיוק להיפך, ולכן אני בהחלט רוצה לחזק את ידיך במאבק על כך שהרפואה תהיה – תישאר – ציבורית. דבר נוסף – האחיות בבתי-הספר. אנחנו עכשיו בחופש הגדול – להחזיר אותן. גם אם היתה עסקה אפלה בעבר וויתרו על זה, כולם מסכימים שזה אסון. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עינת וילף (העצמאות):> נכון. אני אומרת שאני תומכת בך; אני אומרת, לקרוא מהבמה הזאת שהאוצר ייתן את התקנים, אין דבר צודק ונכון מזה – להחזיר את האחיות לבתי-הספר. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת שלמה מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני חושב שאין חולקין – אתה סגן שר בריאות טוב. אני אומר לך. אין חולקין על כך שאתה מתאמץ, אין חולקין על כך שאתה גם אפילו הבאת הרבה בשורות למערכת הבריאות. אבל כשאנחנו רואים שהשביתה נמשכת יותר מ-100 ימים, כל מה שאנחנו שואלים – גם אתם לא מסבירים לנו – האם הבעיה היא בעיה תקציבית או שהבעיה היא בעיה מקצועית. אני מניח שלגבי מה שאתה מייצג לפחות, את הצד המקצועי, אף לא אחד מאתנו יתערב על איכות השירות שהרופאים צריכים לתת, שהרפואה תהיה ציבורית. אבל צריך לזכור שכשדוחים ניתוח שנקבע, כשאדם חולה והמחלה שלו הולכת ומעמיקה, לפעמים גם התוצאות בלתי הפיכות – שלושה חודשים, ארבעה חודשים, אדוני סגן השר, זה הרבה זמן. מה שאנחנו מבקשים ממך, כמו שאתה חרוץ, תעשה מאמץ, תכנסו את כל הגורמים, תסיימו את השביתה, למען אזרחי מדינת ישראל, למען הרפואה הציבורית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אנחנו עוברים להצבעה, וכמובן, מי שבעד יהיה – איזו ועדה? איפה חבר הכנסת גפני? איזו ועדה? <משה גפני (יהדות התורה):> כספים. <היו"ר מגלי והבה:> כספים, בסדר. מסכימים? <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש מחלוקת בין הממשלה לבין המציעים? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, מה שרוצים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מקוזז, אני רוצה לדעת. אם יש הסכמה, אני יכול להצביע. <היו"ר מגלי והבה:> יש הסכמה, כי סגן השר אמר – כל ועדה, ולכן התעקשתי לשאול גם לפי התקנון, חבר הכנסת גפני. <יצחק כהן (ש"ס):> פנים, פנים. <שלמה מולה (קדימה):> כספים. <היו"ר מגלי והבה:> פנים? אז ועדת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עבודה ובריאות. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, גפני. <היו"ר מגלי והבה:> למה פנים? <משה גפני (יהדות התורה):> לא אכפת לי פנים, אני יכול – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> או עבודה ורווחה או כספים. <היו"ר מגלי והבה:> הבנתי שאתה לא מסתבך עם יושב-ראש ועדת הכספים, ותיקנת את עצמך מהר. חברים, מה שאנחנו עושים כרגע – מי שבעד זה בעד ועדת כספים; מי שנגד זה הסרה מסדר-היום. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא השביתה המתמשכת של הרופאים תידון בוועדת הכספים. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010> [נספחות.] <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, נפלה טעות. אישרנו קודם את החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, בנוסח שלהם, והם ביקשו לתקן את הנוסח, ואנחנו, לפי התקנון, מחויבים לאשר את ההחלטה מחדש. אם כך, חבר הכנסת אורי מקלב, שהוא מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה, יקריא לנו את הנוסח החדש ונצביע עליו, וכך נתקן את הטעות. <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך על הסבלנות שאתה מגלה כלפי הטעויות, אבל אנחנו נעשה את זה בקצרה. אם כך, ועדת הפנים מבקשת להצביע על הצעתה, שהכנסת תחליט לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת הפנים והגנת הסביבה לדון ולהביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית חלק מהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת יכלול את נושא הסמכת פקחי הרשויות המקומיות. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההחלטה כפי שהקריא אותה חבר הכנסת אורי מקלב. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, ההחלטה של ועדת הפנים אושרה, כפי שקרא את התיקון חבר הכנסת אורי מקלב. <הצעות לסדר-היום> <עליית מחירי הדלק והחשמל> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: עליית מחירי הדלק והחשמל, הצעות לסדר-היום מס' 6185, 6203, 6206 ו-6211. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אני אזמין את חברי דני דנון להחליף אותי. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מי השר המשיב לי. אני לא חושב שגם יש שר. <היו"ר דני דנון:> השר סילבן שלום פה. אנחנו נבקש לקרוא לו, אני ראיתי אותו יוצא הרגע מהמליאה. אתה יכול לדבר בינתיים, חבר הכנסת מולה, ואנחנו נפעיל את השעון רק ברגע שהשר ייכנס. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, בימים אלה, כאשר רחובות ישראל גועשים ורועשים, וכשהרבה מאוד אזרחים מוחים על המדיניות הכלכלית של הממשלה – ופעמים רבות מעל השולחן הזה, הדוכן הזה, אדוני היושב-ראש, דיברנו על הקשיים של אזרחי מדינת ישראל, על חיי היום-יום שלהם, על המסים העקיפים שהממשלה מטילה על האזרחים, ופעמים רבות אמרנו שמעמד הביניים הולך ונפגע. נטל המסים העקיף מהגבוהים בין המדינות החברות ב-OECD. משרד האוצר בדרך כלל, ושר האוצר במיוחד, מתגאים שאנחנו חברים ב-OECD, אבל מה שקורה בשנים האחרונות, במיוחד בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש – אנחנו מתבשרים על מוצרים בסיסיים שהולכים ומתייקרים, לפעמים כי השוק בעולם מכתיב את התוצאה, אבל בעיקר בגלל המדיניות של הממשלה. אדוני היושב-ראש, הדלק. דיברנו רבות על התייקרות הדלק. דיברנו על התייקרויות של הבלו, על מסים שהממשלה מטילה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני פה. <שלמה מולה (קדימה):> דיברנו הרבה, אדוני היושב-ראש, על כך שהנטל על מעמד הביניים במיוחד, הוא בגלל מסי הדלק. הוא פוגע במעמד הביניים. ראש הממשלה הואיל, בגלל מחאה ציבורית, בא ואמר: אני מוריד סכום מסוים של התייקרויות בדלק. הנה לך, מסיבת העיתונאים היתה לפני שלושה חודשים. אנחנו מתבשרים בימים אלה שמחיר הדלק הולך לעלות בעוד 30 אגורות, אדוני היושב-ראש. המשמעות של זה – מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה כאילו לא היתה. אני יכול להגיד לך, זה אפילו על גבול הונאת הציבור. כשהדלק מתייקר, אדוני, הוא גורר אחריו התייקרויות של מוצרים בסיסיים רבים מאוד – לחם ועוד, בעיקר מזון, אדוני היושב-ראש. זה לא מספיק שהדלק מתייקר, באופן אוטומטי גם החשמל מתייקר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תחבורה ציבורית. <שלמה מולה (קדימה):> תחבורה ציבורית. הנה לך, רק לפני שבועות אחדים, לפני שבוע נדמה לי, קראנו בעיתונים: החשמל הולך להתייקר ב-20%. זאת אומרת, המים שהתייקרו ב-40%, ב-90%, זה לא מספיק. הנה עכשיו המכה הבאה היא החשמל. שמענו שהתחילו לתת תירוצים – מפני שהגז לא מגיע יותר ממצרים, היו תחבולות, היו בעיות, ואני שואל את עצמי: איך יכול להיות שמדינה סומכת רק על ציר אחד של קבלת גז? לא היו רזרבות? אין פתרונות אחרים? למה להעמיס את העול על אזרחי ישראל? מה האזרח הפשוט עשה? האמת היא – אלה שיש להם, ממילא ישלמו. ייתנו את כרטיס האשראי שלהם, זה ירד בסוף חודש, ולא מרגישים שהם שילמו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא ירד, יש להם החזר הוצאות, מה אתה מדבר. <שלמה מולה (קדימה):> רק שנייה. לא מרגישים שהם שילמו. גם כשזה מגיע בסוף חודש, היתה להם הוראת קבע. אבל אזרח פשוט, שחי – נכה, חד-הורית, אדם מבוגר, קשיש, משפחות ברוכות ילדים, זוג שעובד ולא מתפרנס בכבוד – להם 20% או 12% של התייקרות בחשמל זה עולם ומלואו, אדוני היושב-ראש. אינני מבין איזו אטימות לב. אני מציע, אדוני היושב-ראש, מאחר שזמני מתקצר, לראש הממשלה, שיעשה עוד פעם מסיבת עיתונאים, אולי שיבשר לנו שגם את התייקרות החשמל וגם את התייקרות הדלק הוא מבטל. אולי כך יעשה חסד להרבה מאוד אנשים מעוטי יכולת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת שלמה מולה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למחירי החשמל. מחירי החשמל – יצוין שבהשוואה בין-לאומית הם מחירים נמוכים יחסית, ויש לזה הרבה סיבות, שחלקן בעייתיות ומונעות התקדמות, השקעה והתייעלות לעתיד. אבל הטענה שהצורך להעלות את המחירים הוא בלתי נמנע כיוון שישראל מתקרבת לבעיות של אספקה היא כמובן נכונה מבחינת תיאור המצב, אבל זה לחלוטין לא היה מוכרח להיות כך. ישראל היום בדרך כלל בשיא צורכת כ-11,000 מגוואט, והאספקה היא כ-12,000. הפער הזה הוא פער מאוד קטן בהשוואה בין-לאומית, ומחייב בשעות השיא ובתקופת השיא, בקיץ, לפעמים לסגור היבטים מסוימים או למתן אותם. יש תחום אחד שיכול לפתור את זה, והוא הנושא של האנרגיה הסולרית. אם היו משקיעים בתחום הסולרי בשנים האחרונות, היום לא היינו נמצאים בבעיה הזאת. ואגב, גם לא היינו צריכים להקים תחנת-כוח נוספת באשקלון, וגם תחנת הכוח הזאת, ודאי וודאי שלא היה צריך להסכים שהיא תופעל לא רק בגז נקי אלא גם במקורות אנרגיה הרבה יותר מזהמים. אף שהיתה הזדמנות בשבועות האחרונים לשחרר את השוק, את התחום של האנרגיה הסולרית – יש היום הרבה יזמים, אנשים שמוכנים לצאת לדרך במחירים נמוכים, שבוודאי משקפים את המחירים בשעת השיא. אם היו נותנים להם לפרוס, בלי מכסות, בלי להגביל, פשוט לתת להם מחיר מטרה סביר, במקום להעלות את מחירי החשמל, במקום להשקיע בתחנת-כוח נוספת באשקלון, שיוצרת גם בעיות ביטחוניות ובעיות של ביטחון פנים; במקום לעשות את כל הדברים האלה, אפשר היה להשקיע בזמן באנרגיה סולרית. יש לזה גם יתרונות אדירים לפריפריה, להתיישבות העובדת, לבדואים בנגב. זה באמת תחום שיכול לפרוץ. לכן, במקום ששוב נעמוד כאן בעוד כמה שנים ונגיד – לו השקענו באנרגיה סולרית בזמן, היינו יכולים לא להעלות את מחירי החשמל, אני מבקשת מהממשלה: תשקלו מחדש את תפיסת המכסות, תשחררו את השוק, תנו ליזמים לפעול, אפילו יותר מהמטרה של 10%, שהיא מטרת הממשלה, ואז לא נידרש להשקעות מיותרות וגם לא נידרש להעלות את מחירי החשמל. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא, חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נמצא. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו ישיב השר. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, השר, שנמצא פה איפשהו, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, האמת, קצת קשה לדבר מול מליאה ריקה בנושאים מהסוג הזה. אבל יחד עם זאת, ברשותכם, אדוני ראש הממשלה, זה מתחיל להיראות כאילו אתה עושה תחרות עם עצמך מאיזה צד תצליח להדק יותר את טבעת החנק שהנחת סביב צווארו של הציבור בישראל. בשבוע אחד, חבר הכנסת מולה, ראש הממשלה חונק אותו עם מחירי מוצרי החלב, בשבוע אחר – עם מחירי הדלק, ועכשיו הוא מותח את החבל עם עוד קצת עלייה במחירי החשמל. אדוני ראש הממשלה, זה מדהים לראות כל פעם מחדש איך אתה מצליח לחזור על אותו דפוס פעולה מגוחך. קודם מעלים את המחירים, מסבירים שאין ברירה, שזה לטובת הציבור, ואז מתחילות הכותרות השליליות בעיתונים, קצת מחאה, והופ – מסיבת עיתונאים, שקפים, הצהרות, והגזירות מבוטלות. ממש כמו כרית המתעצבת על-פי צורת הישבן האחרון שהתיישב עליה. אנטי-מנהיגות במירעה. אדוני, אם אחרי שתי קדנציות עוד לא הבנת, אז הרשה לי להסביר לך: תפקידו של ראש הממשלה הוא להנהיג, להתוות דרך וללכת בה. מי שמנסה לרצות את כולם, סופו שאינו מרצה איש. ראש הממשלה שמנסה לרצות את הטייקונים, ואותם בלבד, סופו לקבל תושבים זועמים ברחובות. טבעת החנק שהידקת היטב סביב צווארו של הציבור בישראל מונחת כעת על צווארך וצוואר הממשלה שלך. במשך 15 שנים הצלחת לעבוד על כולנו ולשכנע אותנו שהשוק החופשי ייטיב עם כולנו. שכחת לציין, אדוני ראש הממשלה, שהשוק הזה חופשי למאיון העליון בלבד. כל השאר הם בסך הכול ברגים בחגיגה הגדולה שלהם. אבל, עד כאן. הציבור כבר מבין את גודל האסון שהמטת עליו, והוא יילחם עד שממשלתך הרעה תעבור מן הארץ, כך אני מקווה. אתה יכול לכנס עוד 100 מסיבות עיתונאים, אדוני סגן היושב-ראש, סגן שר האוצר, ולהכריז על 200 רפורמות. אף אחד כבר לא קונה את הבלוף הזה. מנהיג שלא הראה חמלה ולו לרגע במשך כל כך הרבה שנים, לא יוכל לשכנע לעולם שהאיש הפשוט באמת מעניין אותו. כל ניסיון מלאכותי כזה נראה פתטי. אדוני, קראת לחברי ממשלתך להיכנס מתחת לאלונקה ולעזור במסע הזה. אבל לציבור הישראלי ששוכב מדמם על האלונקה הזאת אין זמן לחכות, כי המסע הזה הולך לשומקום, ועד שתחליט מה הכיוון, הוא יתרסק. ועד שממשלתך תיפול – ואני מקווה שזה יקרה בקרוב – אשתמש בשפה שאתה מבין ואומר לכולם: אדוני ראש הממשלה, אולי אתה תהיה כחלון, תמצא פתרונות. עליית מחירי הדלק והחשמל היא שתי גזירות יותר מדי עבור הציבור, שבמקום לחיות עסוק בלשרוד. ואני פונה אלייך, חברתי חברת הכנסת עינת וילף, אני באמת פונה אלייך כחברה בכירה בעצמאות. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אל הציבור בבקשה – גם אלייך – לעזור בחיפושים אחרי אהוד ברק, שר בכיר ומנהיג מפלגה חברתית בדימוס; נראה לאחרונה לפני יותר מחודשיים ומאז לא נשמע קולו. <היו"ר דני דנון:> אתה לא מציע פרס, כי אסור להציע פה פרסים. <איתן כבל (העבודה):> – – – קולו לא נשמע בשום נושא מהנושאים הרבים החורכים את החברה הישראלית. ולסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר ליושב-ראש ההסתדרות, בוקר טוב לעופר עיני. באמת, בוקר טוב לעופר עיני, שפתאום התעורר הבוקר, אחרי שנתיים שהוא היה המוציא והמביא של הממשלה כמעט בכל דבר, ופתאום התעורר הבוקר ונזכר שהציבור במדינת ישראל כורע תחת העומס. אז אני שמח שהוא התעורר. השעון צלצל כנראה חזק, וזה מה שגרם לו להתעורר. אני באמת מקווה, באמת באמת, שההתערבות שלו תיתן כוח לצאת מן השבר הגדול הזה. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. כל עוד לא הוצע פה פרס למוצא הישר, אין לנו שום בעיה עם ההצעה. <עינת וילף (העצמאות):> אם אתה באמת רוצה לדעת, הוא כרגע בדרכו לארצות-הברית, בשליחות בשם הממשלה. <היו"ר דני דנון:> אני מזמין את השר סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל, להשיב על ההצעה לסדר-היום בשם שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שפעם ראשונה ב-20 שנה, מאז אני חבר כנסת, שאני עולה לדוכן הזה בלי ז'קט ועניבה. מאחר שלא הייתי מתוכנן, ושר התשתיות, שלא יכול היה לחכות, ביקש ממני לתת את התשובה בשמו, אז התשובה היא כמובן טכנית. אני מקריא את התשובה הזאת בשמו. חוק משק החשמל, התשנ"ו–1996, קובע כי תעריפי החשמל שגובה חברת החשמל, בהיותה ספק שירות חיוני, נקבעים על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל. הרשות הינה גוף עצמאי שאינו כפוף, בהקשר זה, למשרד התשתיות הלאומיות. יצוין בהקשר זה כי ניתן להקל את העלאת תעריפי החשמל ותעריפי הדלק על-ידי הפחתת המיסוי והבלו על המזוט והבנזין, והסולר כמובן. היבט זה מצוי כולו בסמכות משרד האוצר. זאת התשובה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר על תשובתו. אני פונה אל המציעים שנמצאים – האם רוצים להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכלכלה? להסתפק בתשובת השר? חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> ועדת הכספים. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת כבל, אתה מסכים להצעה של חבר הכנסת מולה? <איתן כבל (העבודה):> כן. <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת וילף? אם כך, אנחנו מצביעים על העברת הנושא לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. <החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים> [נספחות.] <היו"ר דני דנון:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, להציג את החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"א–2011. לאחר מכן נצביע על הצו, ונמשיך בהצעות לסדר-היום. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"א–2011. הצו האמור מבקש לבטל פטור ממס החל על יבוא של סוג מסוים של מכסים מזכוכית לסירים. אחד הדיונים המשעממים של ועדת הכספים. <היו"ר דני דנון:> כמה זמן הדיון הזה ארך, על המכסים, אדוני היושב-ראש? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> דקה וחצי. לא נעשה בפטור זה שימוש משנת 2000. כמו כן, הצו מבקש להשוות בין שיעור מס הקנייה החל על יבוא מעבה למכונות מיזוג אוויר המשמשים רכב מנועי, לבין שיעור מס הקנייה החל על יבוא סלילי עיבוי והמסים החלים על יבוא חלקים לרכב מנועי. כיום על חלקי חילוף של כלי רכב, ובכלל זה סלילי עיבוי למכונות מיזוג אוויר המשמשים רכב מנועי, מוטל בעת היבוא מכס ומס קנייה. עם זאת, על יחידות עיבוי למכונות מיזוג אוויר שאינם משמשים רכב מנועי חל בעת הייבוא מכס בלבד. על מנת שלא ייווצר בלבול בסיווג סלילי עיבוי המשמשים כלי רכב לבין מעבים שאינם משמשים כלי רכב, מוצע לעשות את ההשוואה ביניהם. מדובר בצו טכני למדי – – – <היו"ר דני דנון:> אנחנו לא הבנו כלום. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני סומך את ידי על הדברים. מדובר בצו טכני. המהירות – היה צריך להביא את זה היום בגלל שתי סיבות: א. מכיוון שזה שלושה שבועות לפני הפגרה, ובתוך שלושה שבועות חייבים להביא צו להצבעה; מניחים את זה שבעה ימים. והסיבה השנייה – מה שאמרו לי, שזה פוקע היום. אם זה לא יאושר היום, זה פוקע. אין בזה שום החמרה, אם מישהו חושש. זה צו טכני בעיקרו. אני מבקש את אישור הכנסת. תודה, אדוני. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"א–2011. הצבעה מס' 30 בעד ההחלטה – 8 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר אישור צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצו אושר. אני מברך את יושב-ראש ועדת הכספים על תרומתו לאומה באישור צו זה. <הצעות לסדר-היום> <דרישתה של טורקיה שישראל תתנצל בנוגע למשט ה"מרמרה"> <היו"ר דני דנון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חברי חברי הכנסת. הנושא הבא: דרישתה של טורקיה שישראל תתנצל בנוגע למשט ה"מרמרה", הצעות לסדר-היום מס' 6218 ו-6233. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אריה אלדד. אין תשובת שר על ההצעה לסדר-היום. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, דומני שאתה הדובר השני כאן. <היו"ר דני דנון:> נכון, ולכן סגן היושב-ראש מקלב בעוד שניות מספר יחליפני. בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בדרך כלל אנחנו מתלוננים על כך שאין שר שמשיב. הפעם נדמה לי שהיו צריכים להיות לפחות שני שרים שמשיבים – כאלה שחושבים שצריך להתנצל, וכאלה שחושבים שלא צריך להתנצל. על כל פנים, מדינת ישראל עומדת בפני פרסום דוח ועדת-פלמר, ועוד טרם פרסומו הסתבר שהטורקים מנסים סחיטה באיומים. הם אומרים, פחות או יותר: אם לא תתנצלו, נתבע את חיילי צה"ל ומפקדיו בפני פורומים בין-לאומיים. אני מקווה שבדוח הזה האו"ם יהיה מה שפעם היינו אומרים כילדים – "ההוא מהאו"ם", כלומר נייטרלי. אם האו"ם אכן יהיה נייטרלי – ואין לי ספק שהוא יכול להיות כזה בנסיבות מסוימות – אז כל מי שיבוא לדון בפרשת המשט בידיים נקיות, חייב לאשר כי הסגר הימי שהטילה מדינת ישראל על ה"חמאס" בעזה עולה בקנה אחד עם החוק הבין-לאומי, ולכן היה מותר לנו לעצור את האונייה. ואין לי ספק שמרגע שעלינו על האונייה – ובדין, ובצדק עלינו – ונתקלנו באלימות הרצחנית של פעילי הטרור במסווה של פעילי שלום, כשהם חמושים באלות ברזל, לא היתה לחיילי השייטת ברירה אלא להפעיל את נשקם. איש אינו שמח על מותם של המחבלים באונייה, וישראל יכולה להביע צער על מותם, תוך שהיא מבהירה, כי אם בעתיד יהיו מחבלים דומים שירימו יד ומוטות ברזל על חיילי צה"ל, נראה שלא יצאו משם בחיים, וגם אז אני מוכן להביע צער על מותם. אבל בין לזה לבין התנצלות מול טורקיה המרחק עצום. בחלק הזה של העולם, חברי חברי הכנסת, התנצלות של מדינה ששלחה את צבאה להגן על זכותה לקיים סגר ימי נגד ארגון טרור רצחני – התנצלות כזאת מתפרשת ככניעה, ולא סתם כניעה אלא כניעה משפילה. זה לא כמו להתנצל בפני מי שדרכנו לו בטעות על הרגל בחשמלית בבאזל, אם יש בבאזל חשמלית; זה להפגין חולשה ולספוג השפלה בחלק העולם שבו רוצחים את האויב אם הוא חלש, או לפחות מגיעים למסקנה שעם עוד קצת לחץ אפשר יהיה למחוק אותו. חברי חברי הכנסת, כשז'בוטינסקי דיבר על קיר הברזל, הוא התכוון ליצירת מצב תודעתי כזה שיגרום לכל אויבינו להיות בטוחים שאין שום סיכוי לנצח אותו. התנצלות של ישראל בפני טורקיה תיצור פרצה מסוכנת בקיר הזה. חיילי צה"ל יתקשו להגן על המדינה אם לא ידעו שמדינת ישראל תתייצב מאחוריהם בכל עת, ולא תתנצל על הקרבתם, לא תירק בפרצופם; ואם מוכרחים התנצלות, אז בבקשה – שטורקיה תתנצל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד, גם על עמידה בלוח הזמנים. סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת דני דנון, בבקשה – הדובר השני והאחרון בהצעה זו לסדר-היום. בבקשה, אדוני. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים אנחנו מתעלמים מהמושג "חשיבות היסטורית"; אנחנו מדברים, מצביעים, מתנצלים, ולא חושבים על המשמעות ההיסטורית של המעשים שלנו. אבל כנראה שכנינו בטורקיה מבינים זאת, ולכן ברוב חוצפתם, לאחר שבצורה מאורגנת שלחו לפה משט של טרור – משט מאורגן, שנתמך על-ידי השלטונות הטורקיים – שלחו את המשט לחופי ישראל, כשעל האונייה היו מחבלים חמושים שתקפו את חיילי צה"ל, באים היום ברוב חוצפתם הטורקים ומאיימים על מדינת ישראל, מציבים אולטימטום: תתנצלו, ואם לא – – – אדוני היושב-ראש, אנחנו התקפלנו כבר פעם אחת יותר מדי בפני הטורקים. זה קרה כאשר הגיעו אותם מחבלים לחופי ישראל ונעצרו אחרי שתקפו את חייל צה"ל. אותם מנהיגים בטורקיה איימו על מדינת ישראל ואמרו: תשחררו אותם מייד, את אותם לוחמים, ואם לא תשחררו אותם, אנחנו נשתולל. ומה עשתה מדינת ישראל? במקום להביא את האנשים האלה לדין, לשפוט אותם, ולהכניס אותם לקלבוש הישראלי – לא הטורקי – שחררנו אותם. אני ציפיתי באותו רגע – שאנחנו הפגנו בו לטעמי חולשה כששחררנו את אותם מחבלים – שהשלטון הטורקי יגידו: אנחנו מעריכים את הצד של השלטון הישראלי. אבל מה עשו בטורקיה, אדוני היושב-ראש? בדיוק ההיפך. באותו רגע שעלו המחבלים על המטוס, יצאה הודעה מממשלת טורקיה שאמרה: תסתכלו, עצם זה שהם שחררו אותם, זה רק מוכיח לכל העולם שהם בכלל לא היו מחבלים, שהם בכלל לא פגעו באף אחד. וזה מה שמנסים הטורקים היום לעשות – לבוא ולהוכיח לעולם שהצדק אתם, שלא היתה פה פגיעה, ואנחנו צריכים לפצות את המשפחות. אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לבוא היום ולומר לטורקים: אנחנו לא מתנצלים. אנחנו גאים בחיילי צבא-הגנה לישראל שהגנו על מדינת ישראל; אנחנו גאים בהם, מגבים אותם. אם אנחנו נתנצל, אנחנו בעצם אומרים ללוחמי השייטת ולכל שאר הלוחמים: טעיתם. טעיתם בנחישות שלכם, טעיתם בעמידה שלכם, והטורקים יבינו זאת כחולשה. ומפה, אדוני היושב-ראש – אני לא יודע כמה זמן נתנו לנו השלטונות הטורקים כאולטימטום, אבל הם אמרו: יש לכם ימים אחדים. אז מפה אני אומר לארדואן: תתנצל אתה בפני מדינת ישראל; תתנצל אתה על המחבלים ששלחת לחופי ישראל; תתנצל אתה על הפגיעה שגרמת לחיילי צבא-הגנה לישראל. אין זכות מוסרית לבוא ולדרוש התנצלות מממשלת ישראל, ואני קורא לראש הממשלה לעמוד עמידה איתנה, גם בגלל הצדק היומיומי, אבל גם בגלל הצדק ההיסטורי שייכתב בדברי הימים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דני דנון. באין תשובת שר – עמדה נוספת של חברת הכנסת וילף. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, השר וחברי חברי הכנסת, אכן, תחושתי שזו תהיה טעות עבור מדינת ישראל להתנצל. אני חושבת שהיינו צריכים להיאבק בנושא הזה מתוך הבנה שמדובר כאן במאבק תדמיתי ותודעתי. מרגע ששלחנו את החיילים שלנו, למדינת ישראל ולחייליה היתה מלוא הזכות לפעול להגנתם העצמית. צריך להבין שמבחינת המצב הגיאו-פוליטי טורקיה היום נמצאת בלחץ, וההזדקקות שלה לעצירת ההידרדרות ביחסים עם ישראל לא פחותה מזו שלנו. אמר לי חבר הכנסת ישראל חסון מקדימה, שבקי מאוד בתחומים האלה, שיש משפט, פתגם שאומר, שההתנצלות לעתים גרועה מן החטא, ויכול להיות שזה המקרה כאן. אז אם יש סוג של נוסח שיאפשר בטורקיה הפנימית להמשיך הלאה ולעצור את ההידרדרות, ניחא, אבל לטעמי אין מקום להתנצלות, ובסופו של דבר צריך להבין כאן ששני הצדדים יפעלו על-פי האינטרסים. ומבחינת ההיבט הרחב יותר – טורקיה קיבלה החלטה אסטרטגית לפנות מזרחה, למצב את עצמה כמנהיגה בעולם המוסלמי. קיצור הדרך לכך הוא לצאת נגד ישראל. ולכן, נדמה לי שגם אם נתנצל, בסוף נגלה שלא השגנו כלום בהתנצלות הזאת. ולכן, במקרה זה, ככל הנראה, ההתנצלות גרועה מן החטא. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. מכיוון שאין תשובת שר, אנחנו נצביע על ההצעה. חבר הכנסת אריה אלדד, אתה מציע להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון לדיון? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כן. <היו"ר דני דנון:> אני מצטרף לעמדה. אם כך, אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר דני דנון:> הודעת מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – אשרור אמנה רב-צדדית שנעשתה במסגרת אונסק"ו ב-2005 בדבר ההגנה על מגוון הביטויים התרבותיים וקידומם. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 29), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <יוקר המחיה מול שחיקת השכר> <היו"ר דני דנון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: יוקר המחיה מול שחיקת השכר, מס' 6189, 6209, 6212 ו-6232. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בימים האחרונים נפל דבר בישראל – ציבור גדול של צעירים, מבוגרים, בצפון, בדרום, בתל-אביב, בירושלים, בחיפה, בבאר-שבע, בדימונה, בנצרת, בטייבה, יצא החוצה מהבתים, הסתכל סביבו ואמר: בעצם עד כאן, מספיק ודי, אי-אפשר יותר. האמירות שלנו כאן מעל הדוכן הזה על מדיניות של קפיטליזם קיצוני, אכזרי וחזירי שממשלת נתניהו מנהלת, האמירות האלה, עמיתי חברי הכנסת, הסתברו כעמדה של ציבור גדול, רחב, מגוון, שיוצא היום לרחובות ואומר: העם דורש צדק חברתי; של ציבור גדול של מפגינים בערי ישראל, שיוצאים החוצה וקוראים: התשובה להפרטה – מהפכה. האנשים האלה, עמיתי חברי הכנסת, הם אנשים עובדים ומובטלים וצעירים ומבוגרים, והם נאבקים על דיור ונאבקים על חינוך ונאבקים על רפואה ציבורית. ומאחורי כל המאבקים האלה עומד מאבק אחד גדול – מאבק על דרכה ועל נפשה של החברה הישראלית. המדיניות הקפיטליסטית הקיצונית של ממשלת נתניהו הותירה מאחוריה חורבן שפוגע לא רק בעניים; הוא מרסק ושוחק לחלוטין גם את שכבות הביניים. נכון, העשירים ממשיכים ליהנות, נתניהו ממשיך להוביל הקלות במס לעשירים, הטייקונים חוגגים, הריכוזיות במשק הישראלי מתגברת, אבל רוב הציבור הישראלי מרגיש שאי-אפשר יותר בשכר שמקבלים לחיות בצורה הגונה והוגנת. עמיתי חברי הכנסת, אני מקווה שהמחאה הזאת תייצר שינוי. אני מקווה שהמחאה הזאת אכן תצליח לקדם את החברה הישראלית לצדק חברתי רב יותר, לפתרונות יותר שוויוניים, לחברה פחות אכזרית ויותר הוגנת. אבל אין לי הרבה תקוות מהממשלה הזאת. אין לי הרבה תקוות מהממשלה הזאת, כי ראש הממשלה, בניגוד למה שאומרים עליו, איננו אופורטוניסט. ראש הממשלה הזה הוא, בסופו של דבר, אדם עם השקפת עולם סדורה ומגובשת – בצד אחד ארץ-ישראל השלמה, בצד שני כלכלה תאצ'ריסטית, הפרטה בכל כיוון. וזה נכון שהוא יודע לתמרן; כמו כל סוכן מכירות טוב הוא יודע למכור לקונים מדי פעם הבטחות. אבל מאחורי ההבטחות, בסופו של דבר, כפי שהוא לא מתכוון לממש לעולם את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, כך הוא לעולם לא מתכוון לממש מנגנונים של סולידריות, מעורבות אמיתית של המדינה בכלכלה, אחריות של המדינה לאזרחיה. כל ההבטחות האלה, עמיתי חברי הכנסת, הן הבטחות ריקות לחלוטין. ולכן, אדוני היושב-ראש, המאבק הזה איננו מאבק מפלגתי. הוא בפירוש מאבק רעיוני, אידיאולוגי ופוליטי, כי מטרתו של המאבק הזה, המטרה של הצדק החברתי, מחייבת הסרת הממשלה הזאת, הפלת הממשלה הזאת. בסופו של דבר, עמיתי חברי הכנסת, כשהממשלה היא נגד העם, יהיה העם נגד הממשלה, וזה מה שקורה אצלנו. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. הדוברת הבאה, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני דווקא הייתי שמחה אם השר במשרד האוצר היה מקשיב למספרים בסטטיסטיקות שאני מביאה. אני קיימתי בשבוע שעבר דיון על יוקר המחיה ועל הפער בינו לבין רמת השכר הממוצעת. בגדול אני רוצה לומר לכם ש-60% מהמשתכרים במדינת ישראל משתכרים עד 7,000 שקלים, והם, בתוך כל ההכנסות של המדינה, כל ההכנסות שלהם ביחד הן 22%, שזה בדיוק שווה לסך ההכנסות של כ-3% מהאוכלוסייה, במאיון העליון. זה דבר לא נורמלי, זה דבר שצריך לעצור אותו. מעבר לכך, השכר שלנו בעשור האחרון הוקפא. אף שמדינת ישראל זוכה לצמיחה של 30%, מי שנהנה מהפריון הזה ומהצמיחה זה לא האדם הממוצע אלא באמת האנשים בעלי ההון. הדברים הללו צריכים להשתנות. אסור לנו להיתקע בנושא הדיור ולומר שזו הבעיה הבלעדית שלנו. יש לנו בעיות בכלל בסל הצריכה. כשבודקים מה יש בסל הצריכה של אדם פשוט, מעבר לדיור, יש שם מזון, יש שם לבוש, יש שם חינוך, יש שם בריאות, ועל כל הקשת אנחנו צריכים לתת מענים. אל לו לראש הממשלה להתפתות ולתת פתרונות מיידיים שטחיים לנושא הדיור. צריך לראות את המכלול, צריך לראות את האדם ואת המשפחה כמכלול, על כל הצרכים שלה, ולתת סל של פתרונות. אני רק רוצה לזעזע אתכם בסיפורים שאני מקבלת בהקשר של הדיור – למשל, זוגות עם ילדים חוזרים לגור עם ההורים, ואז בגלל הצפיפות, בגלל הלחץ, סיר הלחץ הזה, חלקם אפילו מגיעים לסף גירושים. אלה דברים שאסור שיקרו במדינה מפותחת כמו שלנו, ואני קוראת לראש הממשלה לקחת את כל המשרדים שלו, ובזה אני אסיים – לא, יש לי עוד קצת זמן – הוא צריך להעמיד קריטריונים לסל הצריכה ולומר: בסל הצריכה אני רוצה בכל סעיף לא לעלות על האחוז הזה. כלומר, אם היום 25% מסל הצריכה של משפחה ממוצעת זה דיור, הוא צריך לומר לשר השיכון: תדאג שזה לא יעלה על 5% – אגב, כמו באירופה; לקחת את המזון שזה 24% ולומר: תדאג, משרד התמ"ת, או משרד החקלאות, או שניכם ביחד, שזה לא יעלה על 10%; לקחת את שר החינוך ולומר שהחינוך לא יעלה על x אחוזים, וכך לדאוג שכל האחוזים בסל הצריכה ירדו. מה יקרה אז? כל השרים בכל משרד צריכים להביא לו פתרונות, ואז למשל יאמרו שתשלומי הורים זה צריך להיות משהו שאולי יהיה בשבילו איזה מס נוסף בביטוח לאומי, שכלל המדינה תשתתף בזה, ויסירו את זה מההורים. צריך למשל להחליט שלקשישים נותנים איזה כרטיס מהביטוח הלאומי שבגינו, בכל הרשתות הגדולות, כמו הסופרמרקטים למיניהם, הם מקבלים הנחה. אני אתן לך דוגמה: ב"חבר", למשל – השיגו לאנשי "חבר" הנחה של 3%, והם באים ומראים את הכרטיס ברגע שהם באים לשלם בסופרמרקט. שישיגו את זה לקשישים שיש להם השלמת הכנסה, למשל. יש כל כך הרבה אפשרויות לפתרונות, אבל את זה לא ראש הממשלה צריך להחליט. הוא צריך לתת להם את היעד איך הוא מוריד את סל הצריכה לממדים שפויים, ואז כל משרד יביא את הפתרונות שלו. זה דורש – ובזה אני מסיימת – פעם אחת ולתמיד, וזה לא קרה קודם, שייקח את כל המשרדים לדיון אינטגרטיבי, שיראו את האדם או את המשפחה כמכלול של צרכים, ויביאו לו מכלול של פתרונות. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נמצא. חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת, בבקשה. אחריו ישיב סגן שר האוצר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר – בטח גם נמצא בסביבה – סגן השר, חברי חברי הכנסת, מי שידפדף ב"דברי הכנסת" מהחודשים האחרונים לא יופתע ממה שקורה בתקופה, בשבועות האחרונים ברחוב הישראלי. כל מה שקורה היום נאמר פה מעל דוכן הכנסת, והזהירו את הממשלה שזה מה שיהיה. גם חברי הכנסת שנמצאים – אולי חברת הכנסת היחידה שנמצאת פה, חברת הכנסת רונית תירוש, אמרה: אנשים יצאו לרחוב. אני עוד זוכר את מה שהיא אמרה, הדיון היה על המים. <רונית תירוש (קדימה):> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וזה מה שקורה. ועבדכם הנאמן – גם אני אמרתי כאן לפני כמה חודשים: אנשים בסוף, עם משבר הדיור, יגורו באוהלים. בכל משבר שהיה ובכל דיון שהיה צפינו את זה, ואפשר לבדוק את זה. זה לא הפתיע, מכיוון שבמצב הזה בסופו של דבר לאנשים לא תהיה ברירה. אמרנו את זה גם כשקרה מה שקרה במדינות השכנות, ודיברנו על כך שאנשים יצאו לרחובות. אמרנו: כאן יצאו על כלכלה, ואנשים רבים אמרו: הממשלה בסוף תיפגע מהנושא הכלכלי. הנושא הביטחוני, הנושאים המדיניים, יבואו על פתרונם. הנושא הכלכלי – זה שאנשים נמצאים במצוקה כלכלית כזאת שלא היתה כמוה, ויותר ויותר אנשים – אנחנו שומעים אנשים ומי שנפגש עם אנשים – אומרים: איך אני יכול להתחיל את החודש כשלפני שהתחלתי את החודש, גמרתי את החודש רק על התשלומים הקבועים שאני צריך לתת על חינוך, על מים, על חשמל, על טלפון, על רפואה? רק הדברים האלה, עוד לפני שהתחילו את החודש נגמרה להם המשכורת. ויותר ויותר אנשים – לא אנשים שנמצאים בעשירון התחתון או מעוטי הכנסה ממש; מדברים על אנשים, כפי שאמרה חברת הכנסת רונית תירוש, שנמצאים במעמד הבינוני, שלא נחשבים אנשים שנשענים על הסעד, על הרווחה, אנשים שמנסים להתפרנס – הם לא מצליחים לעמוד בנטל הכספי, כשמיום ליום בעליות המחירים רק מתווסף להם, והם לא יכולים בסופו של דבר לכלכל את משפחתם מפרנסתם כראוי. ומה שקורה יותר ויותר, גם בעוד נושאים, שלא מדברים עליהם – בנושא המשכנתאות שאני רוצה להביא, חברי חברי הכנסת, העלייה האחרונה בריבית על המשכנתה פגעה בעשרות אלפי משפחות שמשלמות משכנתה, שמתמודדות עם משכנתה לא קטנה, ובשנה האחרונה זה עלה להם במאות שקלים, ב-15% אם לא יותר, בהחזר המשכנתה. יפה עשה נגיד בנק ישראל, שאנחנו מאוד מעריכים את הפעולות שלו, שהוא, בעקבות הספסרות בדירות – שאנשים לא רצו למנוע ספקולציות בקניית דירה שנייה – מה עשו? לא מכיוון שיש בעיה במשק, אלא בגלל זה העלו את אחוז הריבית על משכנתאות. מי נפגע מזה? לא החריגו את כל אלה שאין להם בכלל דירה. לא אמרו: אתה יודע מה, מי שקונה דירה שנייה. לא אמרו: מי שקונה דירה ראשונה עד מיליון שקל – תן לו. לא. לכולם מעלים. אבל יותר מכך, מה אשמים כל אלה שכבר קנו את הדירה הראשונה, שבמשך שנים מחזירים משכנתה? בבת-אחת מתווספת להם עוד הוצאה של מאות שקלים, ללא שום הגזמה; עוד מאות שקלים לחודש מהמשכורת הדלה שיש להם. איך הם יכולים לעמוד בזה? אני לא מדבר עכשיו על כך שמי שרוצה לקנות דירה כבר לא יכול לקנות דירה בגלל התמהיל האחר, התמהיל של החזר המשכנתה, שצריכות להיות יותר ריביות – בלי ריבית, רק עם ריבית צמודה, אחוז, אחוז יותר קטן. אני מדבר על אלה שכבר לקחו מזמן, שצריכים היום לשלם לכאלה שקונים דירה שנייה. והנושא האחרון שאני רוצה להביא לפניך, אדוני היושב-ראש – מה שהתברר לנו בוועדה לפניות הציבור בשבועיים האחרונים. 128,000 אנשים שהם באמת מעוטי הכנסה, בעשירון התחתון של המדינה, היו זכאים להנחה בתחבורה הציבורית בעקבות זה שהם מקבלים הבטחת הכנסה. 128,000. השנה, ב-2011, 100,000 מתוכם, למעלה מ-70% – כל אלה הפסיקו לקבל, בבת-אחת, השתתפות והנחה בתחבורה הציבורית. אנשים אלה, שהיתה להם הבטחת הכנסה, היו ניגשים למשרד הייעודי, היו מקבלים שובר, ובשובר הזה היו מקבלים על כרטיסיות 35% הנחה. הם הפסיקו לקבל בעקבות איזו החלטה של ממשלה ב-2003, כנראה בתקופה שביבי היה שר האוצר, אבל זה לגמרי לא משנה. בגלל דברים אחרים לא יישמו את זה, והיום, בגלל טעות של משרד האוצר, טעות של הביטוח הלאומי, לא משנה – היום, בבת-אחת 100,000 מתוך 128,000, ומדובר על האוכלוסייה הכי קשה, הפסיקו לקבל את ההנחה. גם זה התווסף להם על ההוצאה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב על ההצעות לסדר-היום סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי נאם לפני? <היו"ר דני דנון:> סגן היושב-ראש מקלב. הוא רם ונישא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יעלה על הדעת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הרב מקלב, ההתאוששות שחלה בכלכלה העולמית ובמשק הישראלי בשנתיים האחרונות יוצרת לחצים לעליית מחירים. כך, ב-12 החודשים האחרונים, יוני 2011 לעומת יוני 2010, עלה מדד המחירים לצרכן בישראל ב-4.2%, מעל הגבול העליון של יעד האינפלציה של בנק ישראל. בנק ישראל הוא הממונה על שמירה על יציבות המחירים במשק. עליית המחירים בשנה האחרונה נובעת משני גורמים עיקריים: האחד – עליית מחירי הסחורות בעולם, ובפרט מחירי הנפט והסחורות החקלאיות. ישראל, כמשק קטן ופתוח, מושפעת ישירות מעליית המחירים העולמית. בנוסף, בימים אלה נעשית עבודת מטה של ועדה בין-משרדית לבחינת רמות המחירים של מוצרי המזון בארץ. הגורם השני הוא עליית מחירי שירותי הדיור, השכירות. בתקופה האחרונה ננקטו כמה צעדים להורדת מחירי הדיור ולהקלה על זוגות צעירים. בין הצעדים האלה ניתן סל הטבות לזוגות הרוכשים דירה ראשונה בפריפריה, מענק של 100,000 שקלים, ושורת צעדים ארוכה שאתמול ראש הממשלה הציג אותה. כמו כן, במטרה להגדיל את היצע הדירות למכירה בטווח הקרוב, ניתנו הקלות זמניות במס שבח למשקיעים שימכרו את דירותיהם. למשל, אם רונית תירוש מחזיקה משרד בתוך דירה ויש המון שבח לדירה הזאת, היא תקבל פטור ממס שבח, העיקר שתעביר את הדירה ממשרד למגורים. סך הכול עשרות אלפי דירות כאלה. כבוד השר, אתה מכיר דירות מגורים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מתכוון לדבר על הקטע של הדיור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה מדבר על דירה שנייה. אנחנו מדברים על מי שלא הגיע לדירה ראשונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז ילך לגור בפריפריה, יקבל מענק 100,000 שקל. אם הוא רוצה לגור במרכז – – – <רונית תירוש (קדימה):> אבל אין מתנ"ס בפריפריה, אין ספרייה בפריפריה, תראה מה קורה בקריית-שמונה. אתם סוגרים לפריפריה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וואי, וואי, ראש עיריית נתיבות עכשיו שוקל להיפגע, ראש עיריית אופקים שוקל להיפגע, ראש עיריית צפת, כרמיאל – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> סגן השר, עכשיו התקופה הטובה ביותר לכלכלה – – – <רונית תירוש (קדימה):> כן, תשמע – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אחד שבא – – – <היו"ר דני דנון:> – – – מעוניין לאפשר דיאלוג, אני אאפשר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר דני דנון:> אווירת סוף קורס, אתה אומר, אדוני הסגן. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, את כל הסטטיסטיקות הציבור לא מבין. יכול להיות, באמת, שיקרו דברים בעקבות התוכניות, אבל אני אומרת לך, כרגע יש בעיה ויש מצוקה. תשאל את ראשי עיירות הפיתוח: מענקי האיזון קוצצו להם. הם לא יכולים לבנות שום דבר. אומרים להם: קחו ב"מצ'ינג", ואם הם לא יכולים לתת את ה"מצ'ינג", אז לא עושים להם כלום. אז אין ספרייה, ואין מתנ"ס, ואין מרכז לקשיש, ואין כלום. ואתם אומרים: לכו לפריפריה. איזה איכות חיים אתם מציעים שם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נעים, אני כל כך מכבד אותך, אבל זה לא נכון, זה לא נכון. <היו"ר דני דנון:> בואו ניתן לסגן השר להשיב, בבקשה . <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברת תירוש, זה פשוט לא נכון. <רונית תירוש (קדימה):> בוא נטייל ביחד. נטייל ברחבי הארץ. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בואי נטייל. ניכנס למרכולים, לקניונים, לראותם מפוצצים באנשים. לעמוד בתור עם העגלה, חצי שעה בתור לקופה. נעבור לשדה התעופה, נראה אותו – כל הטיסות מלאות – – <רונית תירוש (קדימה):> הכול זה מהלוואות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – נחפש חדר בבית-מלון, נחפש "צימר" פנוי. אין. <רונית תירוש (קדימה):> הכול מהלוואות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כולם מסתובבים עם "סמארטפונים". <רונית תירוש (קדימה):> – – – את מחירי התיירות בארץ, הם יישארו בארץ. אתה יודע כמה עולה בארץ לעומת ברצלונה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כולם – בוס. מה זה? <רונית תירוש (קדימה):> המחירים של התיירות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אומר: יש קבוצה באוכלוסייה, יש אחוז באוכלוסייה שהוא אוכלוסייה ענייה, צריכים לעזור ולהתמקד בה. <רונית תירוש (קדימה):> היא גדלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מקווה שלא. אבל הם לא נמצאים באוהלים שם. האוכלוסייה השקטה הזאת היא הרוב הדומם – לא הרוב. כן? <רונית תירוש (קדימה):> אין מקום בשדרות-רוטשילד. אין מקום לאוהל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כי המרחק מכפר-שמריהו לשדרות-רוטשילד יותר קצר מהמרחק מנתיבות. על כל פנים, ברוך השם, סך הכול המצב, חוץ מאותה קבוצה שצריכים לעזור להם, באמת, להתמקד בהם, אותה קבוצה חלשה, המצב בארץ לא כל כך רע, המצב טוב. על כל פנים, במהלך 12 החודשים האחרונים, כמו שאמרתי – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – תעלו את החשמל? <היו"ר דני דנון:> סליחה, בואי ניתן לו לסיים בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יהיו הפתעות בשבוע הבא. את יודעת מה? בשבוע הבא תאהבו אותנו. <רונית תירוש (קדימה):> בעזרת השם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעזרת השם. במהלך 12 החודשים, מוחמד ברכה, שבין אפריל 2010 לאפריל 2011 עלה השכר הממוצע למשרת שכיר בשיעור של 6%. שיעור זה גבוה מעליית מדד המחירים לצרכן ומייצג גידול ריאלי של 2% במהלך אותה תקופה. בנוסף, בשנת 2010 הופחת שיעור המס על עבודה באופן שהגדיל את ההכנסה הפנויה של המועסקים. העלייה הריאלית בשכר, כלומר העלייה בשכר שמעבר לעליית המחירים, כמו גם הפחתות שיעורי המס הישיר, משקפים גידול בכוח הקנייה של הפרטים במשק, אין מה לעשות. מדיניות הממשלה כפי שאתם מכירים אותה ואתם מאוד אוהבים אותה, מכוונת לסייע למשפחות שהכנסתן נמוכה וכן לעודד תעסוקה בקרב אוכלוסיות שאינן משתתפות בכוח העבודה. במהלך התקופה האחרונה – אני רוצה פה להפתיע – חל גידול משמעותי בהיקף התעסוקה. כך, נתונים מוקדמים לחודשים האחרונים מצביעים על המשך הירידה בשיעור האבטלה ל-? <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לכמה? 5.7. חסר תקדים. לצד זאת נרשם גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. <רונית תירוש (קדימה):> כולם בשכר מינימום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, למה? שכר מינימום – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שכר מינימום לא מחכים חצי שעה שיפנו להם שולחן במסעדה. תאמיני לי. <רונית תירוש (קדימה):> מס הכנסה שלילי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה פתאום, היינו הולכים לטוס – – – <רונית תירוש (קדימה):> לרודוס. יותר זול מאילת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם באילת אין מקום וגם ברודוס אין מקום, תאמיני לי. ההתפתחויות האלה מבטאות את כניסתן של אוכלוסיות חדשות לשוק העבודה. לשם השוואה, שיעור האבטלה בארצות-הברית ובגוש היורו נע בשנה האחרונה סביב? <קריאה:> 9%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 9%. במסגרת מאמצי הממשלה לסייע לעובדים המשתכרים שכר נמוך – הנה, עכשיו מגיע מה שאמרת קודם – מופעלת כיום תוכנית מענק מס הכנסה שלילי בפריסה כלל-ארצית. מענק זה משמש כאמצעי לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות, ולעידוד כניסה לשוק העבודה באמצעות הגדלת התמורה לעבודה לבעלי משכורות נמוכות. כמו כן, המטרה לעודד – הנה, ההוגה של מס הכנסה שלילי נכנס כרגע. דיברנו על מס הכנסה שלילי. סילבן, תסביר להם כמה זה טוב. <רונית תירוש (קדימה):> הוא המציא את זה. זה מצוין. <היו"ר דני דנון:> אדוני סגן השר, אני לא מניח שאתה תצליח לשכנע את חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> תעלה שכר מינימום. שהמעסיק ישלם. למה המדינה תשלם? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> מה זה מפריע לך, קודם כול? <מוחמד ברכה (חד"ש):> מפריע לי שאתה משלם מהקופה הציבורית במקום המעסיקים. <היו"ר דני דנון:> תודה. תודה, אדוני השר. חבר הכנסת ברכה, אתה תיכף – יש לך דעה נוספת. אדוני סגן השר, האם – אוקיי, ניתן לסגן השר לסיים. תודה, השר סילבן שלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מענק מס הכנסה שלילי בפריסה כלל-ארצית. נכון, כבוד השר? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> מ-1 בינואר 2011 זה נכנס לפריסה ארצית. התשלום יהיה ב-2012 על הזכאות שניתנת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תוספת, של 5,700 שקל. תוספת מאוד משמעותית. דרך אגב, זה רק מראה לך שהם עדיין לא יכולים ללכת לתפוס תור במסעדה. <רונית תירוש (קדימה):> לא, אבל עם הלוואה מההורים אפשר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – – – <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת תירוש, תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בנוסף, הורחב בתקציב 2011–2012 סבסוד שהיית ילדים במסגרות חינוכיות – צהרונים, מעונות; ועוד ועוד ועוד, הרבה צעדים. אבל זה לא אומר שהכול בסדר. זה לא אומר שגמרנו לעבוד. יש עוד הרבה מה לעשות. יש קבוצות אוכלוסייה שצריך לטפל בהן, אנחנו נטפל בהן בעזרת השם. נשתדל. <היו"ר דני דנון:> מה אתה מציע? שיעבור לדיון בוועדת הכספים, או כלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כספים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני מודה לסגן השר. שנייה, עוד לא הגענו להצבעה. דעה נוספת, חבר הכנסת ברכה. לרשותך דקה מהמקום. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני רציתי להעיר הערה אחרת, אבל בהמשך לשיחה, שלא נשמעה על-ידי הכנסת והציבור – המשנה לראש הממשלה חבר הכנסת סילבן שלום והאשליה של מס הכנסה שלילי. הרי מה קורה כאן? במקום להעלות את שכר המינימום, והמעסיקים הם אשר יצטרכו לממן את עליית השכר, עושים דבר הפוך: הולכים לקופה הציבורית, משלמים ממנה במקום מקופת המעסיקים מס הכנסה שלילי בתהליך ביורוקרטי מסורבל, שרבים מהציבור לא מגיעים אליו. ובמקום שהכסף הזה, שנמצא בקופה הציבורית, ילך לחינוך ולתשתיות ולשירותים אחרים – לבריאות, לפתרון בעיית שביתת הרופאים – משלמים את זה במס הכנסה שלילי, במקום שהמעסיקים ישלמו העלאת שכר על-פי העלאת שכר המינימום. פשוט זו אשליה, זה צחוק בעיניים. שוב הממשלה משרתת את ההון הגדול ולוקחת מהכיס הזה, שהציבור משלם לממשלה כמסים, ושמה בכיס השני. זה פשוט צחוק מהעבודה. מה שנדרש, אדוני היושב-ראש – אנחנו מדברים על שחיקת שכר ויוקר המחיה – הוא להעלות את שכר המינימום, ואז יהיה תהליך מתגלגל של עלייה של הכנסות הציבור, במיוחד העניים. יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני נאלץ לדבר בתוך דקה, ואני מבקש להעביר את הנושא הזה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. אני פונה למציעים. ראשון המציעים – חבר הכנסת דב חנין. לאן אתה מציע להעביר את הנושא? <דב חנין (חד"ש):> עבודה ורווחה. <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת רונית תירוש? <רונית תירוש (קדימה):> עבודה ורווחה. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת מקלב? עבודה ורווחה. אם כך, אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <ריכוזיות במשק הישראלי> <היו"ר דני דנון:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ריכוזיות במשק הישראלי, מס' 6202. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. ישיב על ההצעה סגן שר האוצר יצחק כהן. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השרים, חברי חברי הכנסת, טוב, אני חייבת להגיד שאף-על-פי שיש נטייה בתקשורת, בהתייחסות לפעילות הפרלמנטרית, תמיד להתייחס אך ורק לחקיקה, וכמה הצעות חוק מגישים, הרי לכנסת יש תפקיד לא פחות חשוב ולטעמי יותר חשוב, שהוא תפקיד הפיקוח והבקרה על עבודת הממשלה. ההצעה לסדר-היום היא אחד הכלים הנפלאים שיש כדי לבצע את התפקיד הזה, במיוחד לאור העובדה שהוא מחייב את הממשלה, את השר הרלוונטי, לבוא, להקשיב ולהשיב. אני גם מאוד ביקשתי, כמובן, גם משר האוצר שיצטרף אליך היום, אני יודעת שהנושא חשוב לי. צר לי שזה לא התאפשר ואני מקווה שהוא יעשה את זה בעתיד, כי אני חושבת שהציבור היה רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד ביחס למאבק בריכוזיות. לפני קצת יותר משנה הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק שמטרתה היתה להיאבק בריכוזיות במשק, בפירמידות, ולשמחתי, הצטרפו אלי 36 חברי כנסת, ביניהם ראשי ועדות הכספים והכלכלה, ומכל סיעות הבית. הם עשו זאת מתוך תחושה שהנושא באמת חשוב, שעל הכנסת להשמיע את קולה. מדובר בכמחצית מחברי הכנסת שיכולים לחתום על הצעת חוק פרטית, ואני חושבת שהיתה בכך אמירה חשובה. הצעת החוק הזאת, יחד עם תרומתם של גורמים נוספים רבים, הביאה להקמתה של ועדה לקידום התחרותיות, שהיא ידועה בשם הלא-רשמי שלה כ"וועדת הריכוזיות", כדי לבחון מה אפשר לעשות. אני רוצה להתייחס לכמה דברים, כי אני חושבת שהיום יש תחושה רווחת שבסך הכול הריכוזיות היא דבר מסוכן, בעייתי, אבל לא תמיד יודעים בדיוק במה מדובר. אני רוצה להתחיל בכך שאני אקריא את הפתיחה של דוח שהגשתי לוועדה לקידום התחרותיות. הדוח הזה, אגב, לכל מי שירצה, אפשר לשלוח לי אימייל לכנסת, ל[email protected], או באתר האינטרנט שלי – כדי באמת לראות איך עובדת הריכוזיות. יש שם גם מקרה מבחן של חברת "איי.די.בי" כדוגמה, איך הנושא הזה משפיע על המשק, אבל אני אקרא את הפתיחה: "בשנת 2009 פרסם בנק ישראל דוח שקבע כי מדינת ישראל היא מבין המדינות הריכוזיות בעולם המערבי. בנק ישראל חזר על כך בדוח של שנת 2010. בחינת קביעה זו מאמתת את העובדה כי במדינת ישראל קיימות כ-20 קבוצות עסקיות מובילות, ברובן משפחתיות, שלהן מבנה פירמידלי מובהק. קבוצות אלו שולטות בכרבע מהחברות הציבוריות בישראל, השוות כמחצית מנתח השוק הבורסאי, ובכ-50% מגופי הבנקאות והביטוח של המדינה. "בהתייחסות הנכסים הציבוריים בפיננסים הפנויים למגזר העסקי בישראל, 20 קבוצות עסקיות אלו שולטות בלמעלה ממחציתו. מבנה הפירמידה העסקית הוא הבסיס לריכוזיות ולצבירת הכוח של הקבוצות המובילות במשק. בעלי שליטה בחברות קונים ומקימים חברות-בנות-אחיות-נכדות וכן הלאה, כאשר על-ידי אחזקת אחוזים בודדים בלבד בחברות אלה הם הופכים לבעלי השליטה בהן באופן מלא; אם זה על-ידי הזכות למינוי דירקטוריונים, ניהול מדיניות החברה, עסקאות בעלי עניין, אפשרות להטלת וטו על מהלכים" – ואני אגיד גם תשלום מאוד גבוה למנהלים, כדי, במובן מסוים, לשחד אותם. "בפועל, למרות שבחברות רבות מחזיק כלל הציבור ברוב המניות, בעלי השליטה למעשה הם אותו מיעוט שמנהל את החברה באמצעות שרשור ועושה בה כרצונו. מציאות זאת מוחמרת נוכח יחסי הגומלין בין הפירמידות העסקיות למגזר הבנקאי בישראל, המביאים לכך שהקבוצות העסקיות המדוברות מקבלות לידיהן את מרבית ההון של המשק במחיר מסובסד, ולעתים בצורה חסרת אחריות, המשפיעה על הכלכלה כולה. התנהלות זו לא רק שאינה עומדת בקנה אחד עם טובת הציבור, שלו שייך הכסף, ובנוסף, טומנת בחובה ניגוד אינטרסים, אלא גם עלולה להביא לכישלון צעדי מדיניות שונים או עיוות מטרות ותוצאותיהן. בסופו של דבר, מדובר בפגיעה במערכות הפיננסיות הישראליות בכללותן. "נכון להיום, הריכוזיות במשק הישראלי יוצאת מכלל שליטה. קבוצות ומשפחות בודדות מנהלות משק שלם ללא פיקוח הולם ומאזן של פעולותיהן. מרבית מקבוצות אלה משתמשות בהון הלאומי לשרת את מטרותיהן האישיות, זאת, בעוד הונם הפרטי של חברי הקבוצה מוגן, ומביאות לחוסר מיצוי רבתי של הון זה. הקטנת החיסכון הפנסיוני של הציבור, הגדלת הסיכון המערכתי, האצת האינפלציה, הגברת העוני בהעלאת המחירים על-ידי המונופולים" – נוסיף גם כמובן הגברת הלחץ על מעמד הביניים – "שימור שכר מינימום נמוך, דיכוי התחרותיות. ויש להוסיף כי הריכוזיות משליכה גם על הפוליטיקה הישראלית והדיון הציבורי, שכן לאנשי הממון השפעה ואף שליטה בגופי התקשורת השונים, והם אינם מהססים להשתמש בכוח זה כראות עיניהם. "השלכות הריכוזיות מתפרסות על פני אספקטים רבים הנוגעים לחיי אזרחי מדינת ישראל, כאשר אלו לאו דווקא מודעים לכך ולבטח שלא מוטבים מכך." עכשיו אני רוצה להביא דוגמה, למשל, איך נראית פירמידה ומה משמעות השרשור, כי המשמעות היא שבעצם אדם מקבל באמצעות מעט מאוד כסף, יכולת לשלוט על הון אדיר וחלקים גדולים מהמשק הישראלי. ניקח את משפחה דנקנר ו"איי.די.בי". נוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים בכ-60% ב"גנדן אחזקות". "גנדן" מחזיקה בכ-54% מ"איי.די.בי", בשאר מחזיק הציבור. "איי.די.בי" מחזיקה 74% ב"דיסקונט השקעות". "דיסקונט השקעות" מחזיקה למשל 63% ב"כור", ו"כור" מחזיקה או החזיקה 45% ב"מכתשים אגן". כשמשרשרים את המכפלות האלה, מגיעים בכך, למעשה, שנוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים או החזיקו ב"מכתשים אגן" 7%. ב-7% האלה בעצם התקבלה החלטה למכור את החברות לסין. יכול להיות שזו החלטה נכונה, אבל אנחנו קיבלנו את הרושם שמדובר באדם שרוב הונו מושקע בחברה הזאת, הסיכון עליו, ולכן כשהוא מקבל את ההחלטה הוא לוקח אותה מתוך הסיכון שלו. אבל בפועל יש לו רק 7%, וב-7% האלה, בגלל המבנה של הפירמידות, הציבור שמחזיק ברוב המכריע של החברה, קולו לא נשמע. או למשל ב"סלקום". ב"סלקום", "איי.די.בי"–דסק"ש מחזיקים 49%. בשרשור אנחנו מגיעים ל-12%. בסך הכול 12%, ועדיין יש כאן שליטה. אני רוצה לספר לכם שבדיון שהתקיים על הריכוזיות היה רם כספי בפאנל, והוא דיבר על זה שסתם משמיצים, כי יש שליטה רצינית בחברות האלה. הוא אמר, למשל, שבשרשור ב"סלקום", השליטה היא שליש. אני מחיתי ואמרתי: פחות מ-12%. הוא כל כך התרגז וכל כך נבהל שמא באמת ייחשף הסוד שהאנשים האלה מחזיקים רק בחלק קטן מהחברות, שהוא מיהר לשלוח לי רשימה ארוכה שבה הוא טוען שהם מחזיקים בהרבה יותר. אבל הוא בעצם ביקש להתעלם מכך שנוחי דנקנר ובני ביתו מחזיקים רק חלק ב"גנדן השקעות". ובסוגריים נגיד שמשפחת לבנת, ששולטת בתעבורה שקשורה למונופול המלט שמוחזק על-ידי "איי.די.בי" היא השותפה שלו ב"גנדן", אז יש פה גם הרבה חיבורים אחרים, אבל הוא ביקש שנתעלם מזה, מהאחזקה ב"איי.די.בי", ורק לבחון מכאן והלאה. עד כדי כך הם מבוהלים מהמחשבה שמדובר כאן באחזקות מועטות. חשוב לי לציין שלא מדובר בנושא אישי. זה יכול להיות כל אדם אחר. תמיד מזכירים לנו שהשליטה בפירמידות לפעמים משתנה ולפעמים יש אנשים אחרים. הבעיה היא אינה שזה משתנה. הבעיה שהמבנה של המשק, גם אם האנשים משתנים, פעם זה דנקנר ופעם זה בן-דב, זה לא אישי. המבנה נשאר מבנה בעייתי. בואו נחשוב על התחומים שבהם שולטות הפירמידות: מזון, משאבי טבע של המדינה, מונופולים כגון "נשר", סלולר, תקשורת, שוק ההון. מה למשל אין? אין היי-טק. האם אתם זוכרים אם לאחרונה חוויית הסלולר או הסופרמרקט שלכם מאוד השתפרה? האם היה כאן באמת משהו שגרם לכם להניח שהשליטה בחברות האלה משפרת את חייכם? לדעתי, כמובן לא. בעצם החברות האלה הן גם לא יצואנים גדולים. מכיוון שהם לא תחרותיים והם גם מפרסמים גדולים בתקשורת, ויש לזה השפעה – אז מי נפגע? נפגעים עסקים קטנים שאינם מניעים די את הכלכלה הישראלית ואחוזם בכלכלה הישראלית נמוך מאוד מבעולם, חוץ מבתחום ההיי-טק; כל מי שאינם מקורבים – פריפריה, חרדים, ערבים, נשים – מי שאינם מיוצגים על-ידי הוועדים הגדולים. בקרב המקורבים יש תחרות עזה, אבל לכל האחרים – רק סוחטים אותם. הפירמידות הן בעצם בנק אישי בלי שום פיקוח. לוקחים דיבידנדים מחברות כמו "נשר", שהיא מונופול, מקבלים הלוואות ללא ערבויות אישית במחירים מסובסדים והרגולציה לא מספיק חזקה. אז מה צריך לעשות? קודם כול צריך להתחיל לבחון את העיקרון המקודש שחברה בע"מ – שאדם מסתתר מאחורי חברה בע"מ והוא והונו האישי לא נמצאים בסיכון. צריך לבחון את הרעיון של הרמת מסך, אם ניכר שאדם לא פועל בתום לב, פועל ברשלנות, באופן שאינו באמת מקדם את האינטרס הכלכלי. דברים נוספים: צריך שמינוי הדירקטורים יהיה בידי הציבור שלו יש החלק האמיתי והשליטה בחברות האלה; להפריד אחזקות ריאליות מפיננסיות כמו שצריך להפריד בשר מחלב; פיקוח בנקאי על פירמידות, כי אלה בעצם גופים פיננסיים, ומקל וגזר בדמות דיבידנדים ואמצעים אחרים שיביאו לפירוקן של הפירמידות. אבל המסרים שלי כאן היום הם לא רק בתחום הכלכלי אלא גם בתחום הדמוקרטי. כשיש אינטרסים כל כך חזקים, בסוף יש אנשים שמנסים לעוות את התהליך הדמוקרטי כדי להגן על האינטרסים האלה. לכן המאבק כאן הוא לא רק מאבק על תחרות ועל כך שמי שאינם מחוברים יזכו לנתח ההוגן בעוגה, אלא שגם הדמוקרטיה הישראלית תשקף באמת את רצון הציבור ולא תעוות. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> לכן, בסופו של דבר, המאבק בריכוזיות הוא חלק מהקידום של תפיסה כלכלית שכולנו היום מכירים שאנחנו זקוקים לה: שוק חופשי ותחרותי בכל תחום שבו התחרות מוציאה מאנשים וחברות חדשנות, קדמה ושיפור מתמיד, ומאבק פעיל להבטיח שהתחרות הזאת תהיה הוגנת. בתחומים שהתחרות אינה מיטיבה, על המדינה לקחת את האחריות – חינוך, בריאות, תחבורה והגנה על נכסי ציבור ומשאבי טבע. מדינת ישראל היא מדינה שיש בה כשרון רב. מניסיוני, אין עוד מקום שיש בו ריכוז כה רב של כשרון וחדשנות לקילומטר רבוע. חייבים לאפשר לכשרון הזה לפרוץ ולבוא לידי ביטוי. אבל אנחנו גם מדינה שזקוקה לסולידריות בדברים בסיסיים. לכן אני פה היום, לא בשם כלכלה קפיטליסטית ולא בשם כלכלה סוציאליסטית, אלא כלכלה ציונית, שכולה מכוונת לבניית העם והמדינה, וזה המאבק שבפנינו. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. ישיב על ההצעה לסדר-היום סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, א. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להודות לחברת הכנסת ד"ר עינת וילף על ההצעה לסדר-היום. באמת, הגיע כבר הזמן שיתקיים דיון ציבורי גם בתוך הבית הזה על הנושא החשוב הזה. אנחנו עדים היום לתופעה של עליות מחירים, זה מגיע גם לשם. המשק הישראלי, כפי שאת יודעת וכפי שאת ציינת, מאופיין בריכוזיות גבוהה. חלק ניכר מהחברות במשק מוחזק על-ידי מספר קטן יחסית של קבוצות עסקיות. מרבית הקבוצות העסקיות בישראל הן משפחתיות ומתאפיינות במבנה אחזקות פירמידלי, פירמידות. העדויות בעולם מלמדות כי מבנה בעלות כזה עלול להשפיע לרעה על רמת התחרותיות בענפי המשק ועל היציבות הכלכלית – כשיש בעיה בתחרותיות יש עלייה במחירים – על יעילות הקצאת המקורות, על הצמיחה במשק ועל השוויון בחלוקת ההכנסות. יתירה מכך, מבנה אחזקות זה, המקנה כוח בידי קומץ מקבלי החלטות, עלול לעודד קשרים פסולים בין הסקטור העסקי לגורמי השלטון. הוועדה להגברת התחרותיות, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד האוצר, מונתה בחודש אוקטובר 2010 על-ידי ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל. על הוועדה הוטל לבחון את המבנה הנוכחי של המשק הישראלי ואת מידת השפעתו על רמת התחרותיות בענפי המשק, היציבות הכלכלית, צמיחת המשק והשוויון בחלוקת ההכנסות. לאור בחינה זו תמליץ הוועדה על צעדי המדיניות הרצויים, לרבות תיקוני חקיקה וצעדים אופרטיביים. בין היתר, נשקלים ההיבטים הבאים: 1. הגברת התחרותיות והיעילות בפעילות המשקית; 2. הבטחת הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור והגנה על כספי המשקיעים בחברות ציבוריות; 3. שמירה על יציבות המערכת הפיננסית בכלל והמערכת הבנקאית בפרט. לאור השינויים המבניים במשק ובמסגרת ההסדרה והפיקוח הקיימים, הוטל על הוועדה לבחון צעדי מדיניות אפשריים, ובכלל זה: 1. צעדים לחיזוק הממשל התאגידי בחברות ציבוריות; 2. סוגיית השליטה של חברות ריאליות בחברות פיננסיות, את ציינת את זה, בהתחשב בהמלצות הוועדה לבחינת ההיבטים של אחזקות בתאגידים ריאליים – ועדת-ברודט – משנת 1995 ובהתחשב גם בסטנדרטים המקובלים בעולם, את הארכת בעניין הזה; 3. תחולת מדיניות ההגבלים העסקיים; 4. סוגיית הגבלת השליטה בחברה ציבורית באמצעות מבנה אחזקות פירמידלי, לרבות באמצעות מיסוי של פעילות הנעשית בתוך הקבוצה העסקית והגברת הזיקה הישירה בין השליטה לאחזקה בחברות המסונפות ושימוש באחזקות צולבות ובכלים נוספים; 5. בחינת הקשחת התנאים עבור קבוצות עסקיות לרכישת נכסים ממשלתיים וקבלת רשיונות וזיכיונות. הוועדה שמעה גורמים רלוונטיים לנושא שהופיעו לפניה, נציגים מהזירה העסקית, חברות, אנשים פרטיים שרצו להעיר את הערותיהם. הוועדה תסתמך במהלך עבודתה על מידע וחומרי מחקר שנצברו בממשלה ובאקדמיה. הוועדה תזמן לפי הצורך מומחים וגורמים אחרים הנוגעים לדבר ותבחן את הנושאים לעיל תוך התייחסות לנעשה במדינות אחרות בעולם. עם פרסום הטיוטה ובה עיקרי המלצות הדוח, תשוב הוועדה ותזמין גורמים שונים שירצו להופיע בפני הוועדה. זאת תשובתי. אפשר להמשיך את הדיון בוועדת הכספים או בוועדת הכלכלה. <עינת וילף (העצמאות):> כספים. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לסגן השר. אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נוסיף את הצבעתך לפרוטוקול, אדוני סגן השר. הנושא יעבור לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011> [מס' כ/380; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 19530; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר דני דנון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, והרווחה והבריאות, חברת הכנסת רחל אדטו, בבקשה. לי רשום רחל אדטו, אבל אם חבר הכנסת מיכאלי נמצא פה והוא חבר הוועדה ומוכן להציג את ההצעה, אנחנו נשמח. אתה חבר בוועדה, חבר הכנסת מיכאלי? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> חבר בכבוד. <היו"ר דני דנון:> בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רואה שהרוב היום פה הוא של הנשים. הנני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. צריך פה להדגיש שהצעת החוק, היוזמת הראשית שלו היא חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא. היא זאת שבעצם באה, יזמה. ואנחנו שמחנו מאוד, חברי הכנסת, להצטרף אליה לחוק הזה. באמת חוק חברתי פרופר בתקופה הקשה הזאת, שעם ישראל מוחה ומתלונן – הרבה מאוד בעיות יש בתחום התזונה ובתחום הכלכלה. לבוא ולהציע רעיון כזה – אנחנו באמת נסביר מה עומד בבסיס החוק הזה, ונשבח את חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא על כך שהיא היתה הדוחפת והיוזמת של זה. אני וחברי הכנסת אורי מקלב, ציון פיניאן, יעקב אדרי, זאב בילסקי, ובאמת, רשימה מכובדת של חברי כנסת, הצטרפנו אליה. ממי שנמצא פה במליאה – חברת הכנסת מרינה סולודקין, וחברת כנסת – אני מחפש מי נמצא כאן, לפחות לה נפרגן. אבל באמת היוזמת הראשית היא חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, היא זאת שיזמה ודחפה; כנציגת האופוזיציה דחפה את כל הקואליציה להגיש את החוק הזה, ומגיע לך יישר כוח. נסביר את הרעיון של הצעת החוק: בבסיס הצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להקים מועצה מייעצת לשר הרווחה והשירותים החברתיים במטרה לקדם את הביטחון התזונתי של תושבי ישראל ברוח כבוד האדם ועקרונות השוויון. מוצע בחוק שהמועצה הארצית לביטחון תזונתי תייעץ לשר הרווחה והשירותים החברתיים בנושאים אלה: 1. תכנון מדיניות בתחום הביטחון התזונתי, ובכלל זה תוכניות להבטחת ביטחון תזונתי לאוכלוסייה בטווח הקצר ובטווח הארוך; 2. פעולות האכיפה, הפיקוח והבקרה שנוקטים כלל הגורמים שאחראים לביטחון התזונתי במשרדי הממשלה הנוגעים בדבר; 3. בחינת מודלים להשגת ביטחון תזונתי בקרב האוכלוסייה ועריכת מחקרים הנדרשים לכך. כדי שהמועצה הארצית לביטחון תזונתי תוכל לממש את תפקידיה, מוצע בחוק להרשות למועצה לפנות לרשויות הציבוריות השונות, כמוגדר בהצעת החוק, ולקבל מהן מידע בקשר לביטחון תזונתי, ומידע כאמור יימסר למועצה, אלא אם כן יש במסירת מידע כאמור פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ של המדינה, בסוד המסחרי של אדם או תאגיד, או שהנתונים מהווים מידע כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות או ידיעה על ענייניו הפרטיים של האדם. המועצה הארצית לביטחון תזונתי תגיש לשר הרווחה והשירותים החברתיים את המלצותיה, ובאחריות השר לגבש מדיניות בתחום הביטחון התזונתי לגבי תושבי המדינה ולהביאה לאישור הממשלה. המועצה תמונה על-ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים ותהיה בת 13 חברים, ובהם נציגי משרדי ממשלה שיש להם נגיעה לנושא הביטחון התזונתי, כגון משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות. כמו כן מוצע שבמועצה יכהנו נציגים ממרכז השלטון המקומי, מקרב ארגונים העוסקים בקידום הביטחון הסוציאלי, איש סגל בעל מומחיות בתחום מדיניות הרווחה לפי המלצת המועצה להשכלה גבוהה וכן כלכלן בעל ניסיון בתחום הביטחון התזונתי. עוד מוצע בחוק שבראש המועצה יעמוד אדם שיש לו מומחיות וידע בתחומי רווחה וחברה שאינו עובד המדינה. כיוון שבקרב חברי המועצה ימונו גם אנשים שאינם עובדי המדינה, מוצע לקבוע הוראות שאוסרות על קיום ניגוד עניינים בין תפקידו של אדם כחבר המועצה לבין עניין אישי שלו, או בין תפקידו כאמור לבין תפקיד אחר שלו. עניין אישי כולל בהצעת החוק גם עניין של קרוב או עניין של גוף שחבר המועצה או קרובו מנהלים או שהם עובדים אחראים באותו גוף. כמו כן מוצע לקבוע הוראה שקובעת שחבר מועצה יימנע מהשתתפות בדיון ובהצבעה בישיבות המועצה אם הנושא עלול לגרום לחבר המועצה להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר המועצה לבין עניין אישי שלו כפי שמוגדר בהצעת החוק. נושאים נוספים שמוסדרים בהצעת החוק הם תקופת הכהונה, פקיעתה, השעיה והעברה מכהונה. עניין נוסף שהוועדה נתנה עליו את הדעת הוא שאלת התגמול לחבר המועצה בגין השתתפותו בישיבות המועצה. הוועדה לא ראתה לנכון ליתן תגמול כאמור, למעט החזר הוצאות שהוציא חבר מועצה שאינו עובד המדינה לצורך השתתפות בישיבות המועצה או ועדותיה, שיקבעו שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר האוצר. מוצע עוד שהשירותים הנדרשים לצורך פעילותה של המועצה ולמימוש תפקידיה יסופקו על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אשר לביקורת הכנסת על פעולת הממשלה, בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע שהמועצה תגיש לשר הרווחה והשירותים החברתיים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות דין-וחשבון שנתי על ביצוע תפקידיה, שייכללו בו גם המלצותיה. עוד מוצע בהקשר זה לחייב את הממשלה לקיים דיון בדין-וחשבון השנתי במסגרת דיוניה בתקציב השנתי, וכן להתייעץ עם המועצה לגבי התקציבים הקשורים לתחומי פעולתה. לאור כל האמור לעיל, אני פונה אל חברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אם אדוני ירשה, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר נודה לצוות הוועדה, שבאמת טרחו: היושב-ראש הקבוע של הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, מנהלת הוועדה גברת וילמה, והיועץ המשפטי של הוועדה, שליוו אותנו בהכנת החוק הזה. אני חוזר ומודה לחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, שהיא שהביאה את הרעיון שהיא יזמה יחד אתנו, ואנחנו הגשנו את החוק הזה, וברוך השם הגענו כרגע לגמר. לחוק הזה יש הסתייגות אחת, של שר העבודה והרווחה. מכיוון שהוא לא נמצא פה, צריך להחליט מה עושים. <היו"ר דני דנון:> אנחנו נטפל בזה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני מבקש לאשר בקריאה שנייה ושלישית בכפוף להסתייגויות. <היו"ר דני דנון:> תודה. אני מודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהציג את החוק בשם יושב-ראש הוועדה. קיימת הסתייגות אחת, של השר לשירותים חברתיים, שאינו נמצא במליאה, ולכן לא נתייחס להסתייגות. ההסתייגות לא קיימת. ברגע שמציע ההסתייגות לא נמצא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אבל – – – <היו"ר דני דנון:> השר לא משיב על ההסתייגות ולא מציג אותה. לכן, חברי, אנחנו עוברים להצבעה, כי המסתייג לא נמצא, בנוסח שהוצג על-ידי חבר הכנסת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מסתייג – – – בתור שר תורן. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל זה בעמדת שרים. ההסתייגות של השר היתה עמדת שרים. אני חושבת – אולי אתה תציג את זה, סגן שר האוצר? <היו"ר דני דנון:> אם יש מי שיציג את ההסתייגות, אנחנו נאפשר לו. <נסים זאב (ש"ס):> תציג את זה איך שזה, לא משנה – – – <היו"ר דני דנון:> השר סילבן שלום יציג את ההסתייגות לסעיף 3. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> קודם כול ההסתייגות לסעיף 3. שר הרווחה והשירותים החברתיים מציע: במקום האמור בו יבוא: "השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ושר החינוך – כל אחד בתחום האחריות של משרדו, יהיה אחראי לגיבוש המדיניות בתחום הביטחון התזונתי לגבי תושבי ישראל ויביאה לידיעת הממשלה". <היו"ר דני דנון:> אני מודה לשר שהציג את ההסתייגות. אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 1 ו-2 שאין להם שום הסתייגות. מי שמצביע בעד – מצביע בעד נוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר דני דנון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 3 – מצביעים על ההסתייגות. מי שמצביע בעד מצביע בעד קבלת ההסתייגות. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> קודם ההסתייגות, אחר כך סעיף 3. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של שר הרווחה והשירותים החברתיים לסעיף 3 נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שבעה חברים בעד, אין נגד, אין נמנעים. ההסתייגות התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 3, כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 36 בעד סעיף 3 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר דני דנון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3, כולל ההסתייגות, נתקבל. אנחנו מצביעים על סעיפים 4–22, כנוסח הוועדה, כולל. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 4–22 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 4–22 נתקבלו. <היו"ר דני דנון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 4–22 כולל התקבלו כנוסח הוועדה. חבר הכנסת מיכאלי, האם אפשר להמשיך לקריאה שלישית? <אברהם מיכאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אפשר. <היו"ר דני דנון:> אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011, נתקבל. <היו"ר דני דנון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מברך את היוזמים כולם. אני מזמין את היוזמת הראשית, חברת הכנסת רוחמה אברהם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – הנה השר, אבל העברנו את ההסתייגות שלך. <היו"ר דני דנון:> אתה חיכית בחוץ שהכול יעבור, יאושר, ואתה מגיע לקצור את הפירות. אנחנו מברכים אותך. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> האמת היא שצריך להודות לסגן ראש הממשלה. אדוני השר, צריך להודות לסגן שר הממשלה, לסגן שר האוצר, שדאג להעביר את ההסתייגות החשובה הזאת על מנת שבאמת הצעת החוק הזאת – שלדעתי, כבוד היושב-ראש, היא אחת מהצעות החשובות שהעביר הבית הזה, דווקא בימים הללו, שבהם אנחנו רואים את קריסת מעמד הביניים, את האנשים הרעבים יותר רעבים, את התורים שמתארכים בחגים, את אותם ילדים שממתינים בתור כדי לקבל את אותה חבילה קרטון עם הפרודוקטים שלעתים הם גם לא צריכים. אני שמחה על עצם העובדה שמהיום – בעוד חצי שנה יקים השר כחלון, השר הביצועי ביותר בכנסת ישראל – ואני אומרת לך תודה ברגע הזה על שהחלטת לתת את הרוח הגבית שלך גם להצעת החוק הזאת, גם לסוגיה שבשבוע שעבר נענית בה לקריאה שלי – והחל מ-1 באוגוסט יקבלו כ-2,500 תלמידים ארוחה חמה, לא בבתי-הספר אבל במתנ"סים, ובאותם מקומות אשר יש הם ילדים בחופשה שאין להם מה לאכול, ועל כך תבורך. אני מעריכה ומוקירה את הפעולות הרבות שאתה עושה למען אותם נזקקים, ואני חושבת שהצעת החוק הזאת, כאשר היא תיושם – זו בשורה למדינת ישראל. בפעם הראשונה ב-63 שנים סוף-סוף תוקם מועצה שתיקח את הסוגיה הזאת של העוני והרעב במדינת ישראל, תייעץ לשר הרווחה ותייעץ לממשלה כיצד מטפלים בתופעה ההולכת וגדלה הזאת, לצערי הרב. לי אין ספק שכאשר יבחנו ויבדקו את התופעה לעומק, ייבחנו כמה דברים: האם נכון לקבע את חלוקת הקרטונים, או האם נכון לקחת את אותם אנשים, שמתביישים לעמוד בתור, ופשוט לתת להם כרטיס מזון, שילכו לסופרמרקט הקרוב לביתם ויקנו אך ורק מזון – ולא סיגריות, לא אלכוהול ולא מוצרי ניקיון. ויותר מזה – מה צריך לעשות עם אותה סחורה של מיליארד שקל, סחורה חקלאית, שלא נקטפת ו/או נזרקת, אל מול אותם אנשים שנוברים בפחי הזבל, שזו תעודת עניות למדינה נאורה, שנחשבת לאחת ממדינות ה-OECD. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חיים כץ, שבנחישות רבה וברוח הגבית שלו, באמונה שלו בחוק הזה, הצליח במושב האחרון, במושב שהיה יחסית קצר, לקדם את זה בתוך ועדה שהיא ועדה עמוסה מאוד, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת הנושאים שעל סדר-היום; אני רוצה להודות למנהלת הוועדה החרוצה מאוד, וילמה, תודה רבה; לאייל לב-ארי, היועץ המשפטי, שבאמת דאג לשבת עם כולם, לראות איך מגשרים על הפערים ואיך בכל זאת מעבירים הצעה כזאת חשובה, שחתומים עליה, אדוני היושב ראש, כ-40 חברי כנסת. 40 חברי כנסת, אופוזיציה וקואליציה, ראו לנכון דווקא בזמנים האלה, כשמעמד הביניים הולך וקורס, כשהתשלומים הולכים וגדלים ולמעשה כמעט לא נשאר להם כלום, למעט המינוס בבנק שהולך וגדל. אני שוב רוצה להודות לשר הרווחה, יושב-ראש ועדת הרווחה, למנהלת הוועדה וליועץ המשפטי ולכל מי שנטל חלק ביוזמה החשובה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. יישר כוח לחברת הכנסת רוחמה אברהם. <שאילתות ותשובות> <היו"ר דני דנון:> אני מבקש להזמין את סגן שר האוצר לענות על שאילתא אחת, ולאחר מכן נמשיך בחוקים. סגן השר איציק כהן, בבקשה, נא עלה לדוכן. תציג את השאילתא חברת הכנסת עינת וילף. קודם היא תקריא את השאילתא כלשונה. רגע אחד, סגן השר יעלה. בבקשה. <1518. תרומות למדינה> <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך, היושב-ראש. ישנם אנשים התורמים את כספם ואת רכושם למדינת ישראל – מסתבר שיש כאלה. רצוני לשאול: 1. האם מדינת ישראל מאפשרת לתורמים למדינה להגדיר מטרות או תחומים שלשמם הם תורמים? 2. אם כן – כיצד זה נעשה? 3. אם לא – האם אפשר להציע לתורמים להגדיר את מטרת התרומה? <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מבדיקה שנערכה מול החשבונאי הראשי עולה כי אין גופים המקבלים תרומות ישירות לאוצר המדינה. עם זאת, יש לציין את בתי-החולים הממשלתיים, הנוהגים לקבל תרומות מתורמים פרטיים בהיקף של 150–200 מיליון שקלים בשנה באמצעות גופים חיצוניים – אגודות ידידים וקרנות מחקרים. ניתן לקבל פרטים באמצעות משרד הבריאות. עוד יש לציין את האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, המטפל בעיזבונות של אנשים פרטיים המיועדים לשימוש לטובת המדינה. לעיזבונות אלה יש יעדים שונים וברמות שונות של פירוט, ורובם למטרות צדקה. עיזבונות אלה – כ-80 מיליון שקלים בשנה – מחולקים לגופים הפועלים ללא מטרת רווח באמצעות משרדי הממשלה הרלוונטיים, על-פי החלטות הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה. פרטים ניתן לקבל באמצעות האפוטרופוס וועדת העיזבונות. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, סגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת וילף. <עינת וילף (העצמאות):> תודה לך. זו רק הבהרה. מהדברים שהולכים לאפוטרופוס הכללי, האם שם אפשר לייעד אותם? מי שנותן את העיזבון, האם הוא יכול לייעד אותו למטרה מסוימת ולהגדיר את המטרה או את התנאים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את הפרט הזה בדיוק אין לי, אני מוכן לברר לך, אבל תוכלי גם לבדוק את זה דרך האפוטרופוס הכללי. ישנה ועדה שקובעת את הייעוד של העיזבונות לטובת המדינה, אבל אם תורם יכול לתרום משהו נקודתי, ספציפי, לטובת מטרה שהוא רוצה – לא אענה לך דבר שאני לא בטוח בו. את יכולה לשאול ישירות את האפוטרופוס הכללי – או שאת רוצה שאני אשאל? אני אשמח לעשות את זה. <היו"ר דני דנון:> למיטב ידיעתי, אדוני סגן השר, יש אפשרות כזאת, והתרומות מיועדות לנושא מסוים, לא למוסד ספציפי. זה יכול ללכת לנושא מסוים – חינוך, רווחה, טיפול ביתומים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא מדברת על נקודה מסוימת, ספציפי למקום מסוים, לעמותה מסוימת. את זה אני לא יודע. <עינת וילף (העצמאות):> אברר ישירות באפוטרופוס. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, אדוני סגן השר, על תרומתך הרבה היום לעבודת המליאה. <הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/608).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אני מזמין את השר כחלון, שר הרווחה והשירותים החברתיים, להציג את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, לקריאה ראשונה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעה הזו היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <שר התקשורת משה כחלון:> על מה אתה מדבר? מה פתאום רווחה? <היו"ר דני דנון:> זה מה שרשום לנו. אני גם – – – <שר התקשורת משה כחלון:> לא, זו טעות. <היו"ר דני דנון:> אנחנו נבדוק את זה עד שתסיים, אם הוועדה אמורה להיות ועדת הכלכלה. רשום פה ועדת העבודה והרווחה. <שר התקשורת משה כחלון:> ועדת הרווחה התחילה גם להפיץ שידורים? <היו"ר דני דנון:> אלא אם כן זה שידורים לחולים, אז אולי – – – <שר התקשורת משה כחלון:> גם לא. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שבאה להרחיב את ה-DTT, או ממיר "עידן", מה שאנחנו קוראים "עידן פלוס". כרגע אנחנו מפיצים את זה באמצעות ממיר שניתן לרכוש אותו בסכום של בין 250 ל-300 שקלים בתשלום חד-פעמי, וזה לא כולל דמי מנוי. זה נותן מענה לעשרות אלפי משפחות שלא מעוניינות לשלם את 300 או 350 השקלים בחודש לחברות yes ו"הוט", אלא מסתפקות בחמישה ערוצים. הממשלה החליטה להרחיב את המערך ל-18 ערוצים, וייכנסו לשם ערוצים נוספים, ייעודיים. אני מבקש בהזדמנות הזאת להתנצל בפני כמה משפחות – אני לא יודע אם זה מאות – שיש להן תקלה כרגע בממיר הזה, אדוני היושב-ראש. אנחנו מטפלים בעניין הזה בכל לקוח, כדי שאפשר יהיה לחזור ולצפות בשידורים, בעיקר באזור דרום תל-אביב ובירושלים. אנחנו מטפלים ונסיים את פרישת התשתיות, ואז כולם יוכלו לצפות – היום בחמישה ערוצים, בהמשך ב-18 ערוצים. כמובן, בתשלום חד-פעמי, ללא התחייבויות וללא חבילות. זה נותן מענה לאוכלוסיות שאין להן הסכומים, שלדעתי הם סכומים מאוד מאוד גבוהים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אני מודה לשר כחלון. אנחנו תיכף נעבור להצבעה. עד שהשר יגיע למקומו – גם אני קיבלתי, אדוני השר, פניות של אזרחים שטוענים שהם משלמים ולא מקבלים את השידור. שמחנו לשמוע שהנושא יטופל בימים הקרובים. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה לעריכה לקראת קריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/408).] (קריאה ראשונה) <היו"ר דני דנון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ומרינה סולודקין – קריאה ראשונה, תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרינה סולודקין. בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים הנכבדים, חברי כנסת, הגשתי את הצעת חוק הודעה לעובד (תיקון – סנקציה אזרחית בשל אי-מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה), יחד עם עמיתי חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ. אציין שזוהי רק הצעת חוק אחת משורה של הצעות חוק בנושא הגנה על זכויות שכירים, נשים עובדות וגם פנסיונרים שהגשתי בכנסת הנוכחית יחד עם חברי הכנסת יחימוביץ וכץ, חברים עם אותה אידיאולוגיה חברתית שיש לי. מטרת הצעת החוק, שאושרה על-ידי מליאת הכנסת בקריאה טרומית, היא להטיל סנקציה אזרחית על מעביד שלא מסר הודעה לעובד על תנאי העבודה כפי שקובע החוק. זו הצעת חוק חשובה מאוד, כיוון שיש לנו, לצערי הרב, רבבות עובדים שכירים במדינת ישראל שעובדים בתנאים גרועים ביותר, ומעסיקיהם משנים את תנאי עבודתם לרעה מתי שמתחשק להם. מדובר בעיקר בעובדים ששייכים לשכבות החלשות, שאינם עובדים על-פי הסכם קיבוצי. ההסתדרות בדרך כלל לא מטפלת בעובדים הללו. הם עצמם חוששים לדרוש מהמעסיק לשמור על זכויותיהם החוקיות, מחשש לפיטורים, ולכן המעסיק עושה כל מה שעולה על רוחו. אחת הסיבות העיקריות שבגללן חוששים העובדים הללו לפתוח את הפה היא תחרות לא הוגנת מצד העובדים הזרים. מעסיקים רבים מעדיפים עובדים זרים על פני אלה הישראלים, מפני שלעובד זר אפשר לשלם שכר נמוך יותר, כל שני וחמישי לשנות את תנאי עבודתו ללא שום התנגדות מצדו, וגם לזרוק אותו החוצה מתי שנוח למעסיק. בפועל, כלכלת ישראל אינה זקוקה לעובדים זרים. מדינה שיש בה גידול טבעי של אוכלוסייה ברמה של 2% לשנה – הגבוה ביותר מבין מדינות העולם המערבי – יכולה להסתמך אך ורק על כוח עבודה מקומי. אך חמדנות המעסיקים ורצונם להוזיל את עלות העבודה הביאו לכך שמאות אלפי עובדים זרים, שרבים מהם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי, ממשיכים לעבוד במשק הלאומי שלנו, והם מועסקים על חשבון העובדים המקומיים. אישור הצעת החוק הזאת על-ידי הכנסת יאפשר להגן טוב יותר על זכויות של עובדים רבים שזכויותיהם אינן נשמרות מספיק היום. חוץ מזה, הסנקציה המוצעת על מעסיקים שמפירים את זכויות העובדים, בסכום שלא יעלה על 15,000 שקל, היא סנקציה סבירה ומידתית. לכן, אני פונה אליכם, עמיתי חברי הכנסת, ומבקשת לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה ראשונה. תודה רבה לכם. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין, שהציגה את הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4). חבר הכנסת נסים זאב נרשם לדיבור, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. אחריו נעבור להצבעה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> למה אתה מסתייג? למרינה אי-אפשר להסתייג. <היו"ר דני דנון:> לא, הוא לא מסתייג, הוא ביקש זכות דיבור. אולי הוא רוצה לחזק את החשיבות של החוק. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול תומך בהצעת החוק ברמת העיקרון. אני לא חושב שזה יפתור את הבעיה של העובדים הזרים. העובדים הזרים ימשיכו, והמסתננים עוד בהמוניהם מגיעים לארצנו, ואין פרץ, אין יוצא ואין צווחה. אין גדרות, אין שום דבר. <היו"ר דני דנון:> יש להם עכשיו מדינה שהם יכולים לחזור אליה, דרום-סודן. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל כשמדברים על בעיית הדיור בתל-אביב ובשדרות-רוטשילד, שוכחים ש-40,000 מסתננים ועובדים זרים נמצאים בשכונות האלה, והם בעצם תופסים את אותן הדירות שאנחנו כל כך מדברים עליהן. רק הערה, גברת סולודקין. מרינה, אני רוצה לדבר אלייך לגבי הסעיף השני שמוצע בחוק – להפוך את נטל ההוכחה בתובענה של עובד נגד מעבידו ששנוי במחלוקת. זאת אומרת, אנחנו בעצם אומרים שההוכחה היא של המעביד ולא של העובד. בואו נצא מתוך הנחה שכאשר עובד עוזב את עבודתו ומסתכסך עם המעביד, ולא משנה מהן הסיבות, הם אפילו מגיעים למצב של שנאה, והרבה פעמים יש כעס גדול וריב. למה אני מצפה? שהעובד יבוא ויטען: לא קיבלתי נייר, לא קיבלתי הסכם, והמעביד יאמר שכן. איך אני יכול להוכיח את זה? זה מלה מול מלה. <מרינה סולודקין (קדימה):> נחשוב על זה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר, זה רק הערה. כשאני בא ואומר שבאופן אוטומטי המעביד צריך להוכיח – מה, בהצהרה? בשבועה? בבית-משפט? זו בעיה קשה. <היו"ר דני דנון:> זה בוודאי יידון בוועדה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לקחת את זה רק לתשומת הלב, שלא באופן אוטומטי לתת לו קנס של 15,000 שקלים, ולומר: מכיוון שאתה לא הוכחת, אתה נקנס. זה לא צריך להיות באופן אוטומטי ובאופן הברור מאליו. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. הנושא יידון בוועדה. אנחנו מצביעים כרגע על הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) (אכיפה אזרחית), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר דני דנון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, א' באב התשע"א, 1 באוגוסט 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:25.>