דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ט
ישיבה ר"ע
הישיבה המאתיים-ושבעים של הכנסת השמונה-עשרה
יום רביעי, ג' באב התשע"א (3 באוגוסט 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
<הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה),
התשע"א–2011>
[מס' מ/598; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 22000.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, היום יום רביעי, ג' במנחם אב תשע"א, 3 בחודש אוגוסט 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת שהיא המשכה של ישיבה שהסתיימה אתמול קרוב לחצות. אבל כמובן, היא ישיבה חדשה.
אנחנו ממשיכים בסדר-היום שהיה על שולחן הכנסת אתמול. אנחנו עוברים להמשך הדיון בהצעת הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), הידוע בפי הציבור כחוק הווד"ל. איפה אנחנו נמצאים כרגע, אדוני סגן המזכיר? סדר-היום יהיה כדלקמן: אנחנו עוברים עכשיו לשלב האחרון לפני ההצבעות על ההסתייגויות לסעיפי החוק. אנחנו עוברים לשלב הסיכומים. יסכם איש אופוזיציה, חה"כ מאיר שטרית – עשר דקות; לאחריו יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה, שאינו מוגבל, אבל הסכימו שזה יהיה עשר דקות. אינני מגביל אותך, לפי התקנון, אני מודיע לך. כל מה שאתה צריך לומר כדי למצות את הדיון – תאמר. אם כי אני אומר לך, בהתאם למוסכם – עשר דקות; לבסוף השר אריאל אטיאס, השר האחראי על ביצוע החוק, יסכם גם הוא בשם הממשלה. לאחר מכן נעבור להצבעות, שבהן נתחיל לדון בכל אחד ואחד מסעיפי החוק – – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
שר הפנים, לא שר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, שר הפנים. אז בשם הממשלה. לכן אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית על מנת שיתחיל הדיון. לפי הערכה, קרוב ל-12:00 נתחיל בהצבעות. אפילו לפני כן, ב-11:45. אנחנו ב-11:30 נתחיל לצלצל.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אין פה נציג ממשלה, אני רואה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם שר המשפטים נראה בעיניך – – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
הוא פה, אני מצטער.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני היה שר משפטים. אומנם היה גם שר שיכון – כמעט לא היה שר שלא היית.
<מאיר שטרית (קדימה):>
בהחלט שר מכובד בעיני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שר המשפטים, מה יותר מזה.
<מאיר שטרית (קדימה):>
הוא גם היה שר אוצר.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היותר גרוע זה "חדשים מקרוב באו", אדוני השר.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאין ימים מתאימים יותר להעביר את חוק הווד"לים הזה מאשר ימי תשעה באב – הימים שבין א' באב לט' באב – ימים שבהם המעשים שעושים אותם בדרך כלל לא נושאים ברכה. כזה הוא חוק הווד"לים. כל אנשי המחאה נושאים עיניים לכנסת ולראש הממשלה בדרישה לבטל את החוק המונח לפנינו, חוק הווד"לים. האם יש באמת סיכוי לזה? האם באמת אתם קשובים לקולות של המחאה, או שהכול הצגה אחת גדולה? כי אם אתם קשובים לקולות של המחאה, אחת מהשתיים: הרי אם כוונת הממשלה היתה לפתור את בעיית הדיור באמצעות חוק הווד"לים, אומרים לכם האנשים שלכאורה בשמם אתם עושים את המלאכה: אנא, אל תביאו את החוק. עכשיו, הם לא אנשים טיפשים, האנשים הללו שנמצאים בארגוני המחאה ואלה שמוחים ומפגינים בכל הארץ; הם מבינים שהחוק הזה לא רק שלא ישרת את המטרה שלהם של הוזלת מחירי הדיור אלא עלול גם לגרום, להיפך – לגרום להרעה של המצב, כפי שאני תיכף אסביר.
הם צודקים. הדרישה שלהם לבטל את חוק הווד"לים היא דרישה צודקת, לדעתי, כי הם מבינים את החומרה של החוק הזה, כפי שתיכף אסביר, אדוני היושב-ראש. אני אומר בצער: חבל שהממשלה מתעקשת להעביר את החוק הזה; הפתרונות האפשריים הרבה יותר קלים, הרבה יותר פשוטים, הרבה יותר זולים, פשוט על-ידי מתן כלים יותר טובים, יותר אמצעים לוועדות המחוזיות כדי שיוכלו לדון יום-יום בתוכניות ולפתוח את הביורוקרטיה. הרבה יותר טוב היה לתת לוועדות המחוזיות את הכלים הדרושים במקום ליצור מנגנונים חדשים – אני חושב שזה הרבה פחות טוב. אילו הוועדות המחוזיות היו מקבלות את הכלים הדרושים, ואם צריך היה להקים ועדות מחוזיות נוספות, הוועדות יכלו לשבת יום-יום, ואז כל הפלונטר הזה היה נפתח לאלתר, לא היו טיעונים שוועדה מחוזית מעכבת את הבנייה.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, בהרבה מקרים, כמו שהסברתי אתמול, לא ועדה מחוזית מעכבת את הבנייה אלא לפעמים דווקא היזמים מעכבים, כי הם לא משלימים את מה שהוועדה המחוזית מבקשת, והיכולת שלהן לבדוק את התוכניות היא מאוד ירודה – את זה אפשר לתקן בקלות.
מדוע דורשים אנשי המחאה לבטל את החוק הזה? הם דורשים לבטל את החוק כיוון שהם מבינים שהחוק אומנם עלול להאיץ את תוצאות היתרי בנייה, אבל להאיץ לרעה, כי את מי ישרת החוק, אדוני היושב-ראש? החוק ישרת את כל כרישי הנדל"ן. מה שהם לא יכלו לבנות עד היום יבנו עכשיו יותר מהר, ויבנו יותר גבוה, יותר חזק, יותר יקר. מישהו באמת מאמין שאם אותם אנשים, שלא יכלו עד היום לבנות בצורה פרועה על קרקעות שטחים חקלאיים, על שטחים ציבוריים, תוך פגיעה בנוף, והוועדות המחוזיות לא נתנו להם – אם עכשיו יקבלו היתר אז הדירות שיבנו יימכרו יותר בזול? זה ממש אשליה. פשוט כרישי הנדל"ן יקבלו מהממשלה עכשיו מתנה של עשרות ואולי מאות מיליונים. הם לא ימכרו את הדירות יותר בזול; הם ימכרו אותן באותו מחיר שמוכרים היום כי הם רוצים למקסם את הרווח, ומבחינתם זאת הזדמנות יוצאת מן הכלל לקבל פתאום הטבה שתזרז להם את הבנייה, תפתור להם את הבעיות מול הוועדות המחוזיות, עם חוסר אפשרות לציבור להתנגד לבניינים שעלולים לפגוע באיכות החיים שלהם. מבחינתם הם מקבלים צ'ופר רציני ביותר מהממשלה. זאת אומרת, בעצם הממשלה הולכת לעשות משהו שלא רק שלא משרת את המטרה של אנשי המחאה, אלא יגרום להרעת המצב.
אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה: עוד לא מאוחר, הממשלה עדיין יכולה למשוך את החוק ולוותר עליו ולפתור את הבעיה בדרכים אחרות, לא בגישה הזאת.
כמו שאמרתי, אדוני היושב-ראש, הבעיה היא לא רק בעיית דיור. כפי שעולה גם מהמחאה, היא לא רק בעיית דיור. היא בעיה הרבה יותר חמורה: היא בעיה של יכולת הקיום של שכבות הביניים, שהם נכנסים, דוחקים אותם בכוח לרדת להיות שכבות חלשות. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום שבודקים, אדוני היושב-ראש.
כאשר בודקים את המיסוי העקיף במדינת ישראל, המדיניות של הממשלה שעליה אנחנו מוחים וצועקים בשנתיים האחרונות, ההתרעה שזה יגרום לפגיעה בחלשים – אכן קורית; הממשלה העלתה מסים עקיפים בכל נושא ומביאה לפגיעה חמורה באנשים העובדים, באנשים שהולכים לעבודה כל יום, משלמים מסים, משרתים בצה"ל – פוגעים בהם פגיעה קשה ביותר. אדוני, בכל תחום שאני בודק הפגיעה היא חמורה.
אני רוצה להביא, אדוני, דוגמאות. אני לוקח, אגב, אדוני היושב-ראש, דוגמאות שלא אני כתבתי אותן, אלא דוגמאות שמצוטטות בעיתונים; אותן אני רוצה לצטט. הנה, אתה זוכר את הדיון שעשיתי פה כשהוגש לנו צו המכס הגדול והארוך? הנה, תראה מה קורה היום בשוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עם הבשר.
<מאיר שטרית (קדימה):>
הבשר. כמה הציבור משלם – הנה, אני מצטט את "ידיעות אחרונות", בכמה מנפח מס הקנייה את מחירי המוצרים: מכוניות – 83%; מצבר לרכב – 80%; רכב היברידי 30%; מכשירי DVD – 15%; טלפון סלולרי – 15%; טלוויזיה – 15%. אבל זה שולי לעומת האוכל, הבסיס של האנשים. בשר: בשר בקר טרי, אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי מעל הבמה הזאת – 190% מכס. מי אוכל בשר? הרי כל משפחה – אני מכיר לפחות את המשפחות הספרדיות, המרוקאיות – לא יכולה להיות ארוחה בלי בשר. אין דבר כזה. 190% מכס. זאת אומרת, אפשר להוריד את מחיר הבשר בשני-שלישים אם מורידים את המכס. ולמה לא עושים את זה, אדוני? כדי להגן על קבוצה קטנה של מגדלי בקר בארץ.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריך להמליץ לאשכנזים לאכול יותר בשר, שיבינו שצריך להוריד את המכס.
<מאיר שטרית (קדימה):>
כן, אדרבה. אבל המטרה היא אחרת – הם רוצים להגן על גידול הבשר בארץ, שהוא שולי, הרוב הוא יבוא. אני אומר לממשלה שאם היא רוצה באמת, היא יכולה. עדיף לסבסד את מגדלי הבקר האלה כדי שיוכלו להמשיך לגדל בקר, יש לזה יתרונות, אבל לא להעניש את הציבור.
עוף טרי או קפוא, חבר הכנסת פיניאן – 170% מכס. 170%, שמעת?
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אנחנו אוכלים רק טרי.
<מאיר שטרית (קדימה):>
ברור שכשיש מכס כזה, אדוני היושב-ראש, אוטומטית זה מעלה את המחיר המקומי. העיקר שבוכים על 6 שקלים מחיר ה"קוטג'". חמאה – 140% מכס; בצל ירוק – 298% מכס; תירס – 128% מכס; רסק עגבניות – 12% מכס. גל מוצרי מזון אחרון אחר, אדוני: בשר כבש – 50% מכס; דג אמנון וחסילונים, 11 שקלים לקילוגרם – זה מס קצוב, שזה אחוזים גבוהים ממנו; תפוחי אדמה – 234% מכס; בצל טרי – 298%; גזר – 213%. עכשיו אני שואל: מה ההיגיון, למה מענישים את הציבור?
<אריה ביבי (קדימה):>
גזר רגיל או גזר מרוסק?
<מאיר שטרית (קדימה):>
גזר, גזר רגיל. אתה שמעת? גזר, פשוט לא יאומן.
עכשיו אני מצטט עיתון אחר, אדוני, את "דה-מרקר", משלשום או אתמול. היבואן משלם 30 שקלים – מדובר במכוניות וחלפים – הלקוח משלם 300, פי-עשרה. לדוגמה, פנס איתות צדי ל"דייהטסו" – המחיר ליבואן הוא 33 שקלים, המחיר לצרכן הוא 296 שקלים, זאת אומרת, 799% יותר. תומך מגן קדמי ל"מיצובישי האנטר" – המחיר ליבואן 120 שקלים, המחיר לצרכן 666 שקלים, 455%.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה הכול בממשלה הזאת, הם הצליחו לשים את כל המסים האלה?
<מאיר שטרית (קדימה):>
תשמע, זה לא משנה מי שם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם הספיקו יפה. כל המסים האלה בממשלה הזאת?
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כשבעיה עולה, צריך להתמודד אתה. כל עוד בעיה לא עולה, אף אחד לא נוגע בה. היום הבעיה עלתה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צודק, צודק.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אגב, את נושא הבשר העליתי לא היום, אלא כשהנושא הובא בפנינו במסגרת חוק המכס, והיה כאן ויכוח גדול עם חבר הכנסת גפני, איך הוא נותן פטור ממכס על חסילונים ושרצים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ראית שהוא הצביע נגד, שכנעת אותו.
<מאיר שטרית (קדימה):>
לא, אבל הוא לא שינה את המכס, המכס נשאר אותו הדבר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הוא הצביע נגד.
<מאיר שטרית (קדימה):>
כן, ממש עזרה גדולה. אדוני היושב-ראש, הבאתי רק דוגמאות אחדות, אבל המצב חמור יותר. תראה, אני רואה בצער, היום מרכז טאוב פרסם את ממצאיו, שמראים ש-50% מאוכלוסיית התלמידים בארץ מקבלת חינוך של עולם שלישי. איזו מדינה אנחנו רוצים בעתיד כאשר 50% מהחינוך בארץ היום זה חינוך שאנשים לומדים ברמה של עולם שלישי? איזה עתיד מדעי כלכלי יש למדינה?
אני אומר לממשלה: יש לכם הזדמנות יוצאת מן הכלל לנסות להתמודד עם המצב ולתקן אותו. זה לא בשמים. אפשר לפתור את בעיית הדיור, כפי שהסברתי אתמול, אפשר להקל על אנשים שחיים במצוקה, אפשר לתת להם תשובות בנושא חינוך בגני-ילדים. אדוני, אסיים בעוד דקה, אני מצטער שאעבור את הזמן בדקה אחת בלבד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתן לך שתי דקות מעכשיו כדי שתסיים.
<מאיר שטרית (קדימה):>
תודה רבה. הדבר החשוב ביותר והחמור ביותר, אדוני היושב-ראש ואדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, זה המצב שהמדינה בעצם מעודדת אי-עבודה. המדינה נותנת הטבות רק למי שלא עובד, במקום לעשות את ההיפך ולתת הטבות רק למי שעובד. מה שאני מציע לממשלה לעשות – הנה עוד הצעה שמוגשת לממשלה – אני מציע לממשלה לשנות את התזה הזאת, ולהגיד: אין דבר כזה לתת הטבות למי שלא עובד, הפוך – בואו ניתן הטבות למי שכן עובד. למשל, אני מציע כידוע כבר הרבה שנים, לא פעם ראשונה, לעשות חובת דיווח אישי במשק ולתת הטבות מס לכל אדם כדי שידווח, למשל הכרה ב-50% מהוצאות מטפלת או עוזרת בית, הכרה בהוצאות לימודים, הכרה בריבית על המשכנתה על דירה יחידה עד תקרה מסוימת, הכרה בהוצאות רפואיות. זה היה נותן, אדוני, הטבה לאנשים שעובדים. כי מי היה מקבל את ההטבות? רק מי שעובד.
היום, לצערי, המצב הפוך – מי שלא עובד וחי מהבטחת הכנסה, מקבל אוטומטית עוד שורה של הטבות; למשל 70% הנחה בארנונה כללית, השתתפות בשכר דירה עד 1,200 שקלים של משרד השיכון, פטור מאגרת טלוויזיה, פטור מאגרות לימודים, מענקי לימודים לכל ילד. אז למה לעבוד? אוכלוסיות שלמות מעדיפות לא לעבוד, כי בנטו נשאר להם ביד יותר כסף מאשר למי שעובד. אני מציע להפוך את הקערה על פיה ולתת את הטבות המס רק למי שעובד. אז אתה גם יוצר אינסנטיב לעבודה.
אחת הבעיות הקשות בכלכלה הישראלית זה ההשתתפות בכוח העבודה של גברים בסקטור החרדי והערבי, שמורידה בצורה דרסטית את ההשתתפות בכוח העבודה במדינת ישראל. אילו היה אינסנטיב לעבוד, לאנשים היה כדאי לעבוד, כי אז גם היו זוכים להטבות מס. היום, אני אומר לך בצער, אדוני היושב-ראש, זה מעודד עוני, זה מעודד אנשים לחיות מקצבאות. לטווח קצר זה טוב, לטווח ארוך זה רע, כי הילדים האלה שחיים על קצבאות – גם הם יישארו עניים. אני מציע לממשלה להפוך את הקערה.
עוד פעם, לסיום, אני אומר לממשלה: החוק הזה רע. כל אנשי המחאה קוראים לכם לבטל אותו. תמשכו את החוק, עוד לא מאוחר. החוק הזה, לא רק שהוא לא ישרת את המחאה – הוא יגרום נזק חמור יותר לתכנון, לבנייה, ומחירי הדירות לא ירדו בגין החוק הזה. תזכור, אדוני היושב-ראש, נעמוד פה בעוד שנה ובעוד שנתיים ונראה את התוצאה. אני מעז להתנבא – אתה יודע למי ניתנה הנבואה – לא להתנבא אלא לחזות, אני מעז לחזות שהחוק הזה לא יפתור דבר, כמו שהרפורמות שעד היום הוצגו לנו בכנסת בצורה מפוארת, רפורמת הנדל"ן והמרפסות של ביבי, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, לא רק שלא הורידו את המחירים אלא העלו את המחירים. אלה הן העובדות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, בהתאם לתקנון, מסכם את הישיבות לפני ההצבעה יושב-ראש הוועדה. יחד עם זה, קיבלתי כאן הסכמה בין הצדדים, שלפיה יסכם קודם יושב-ראש ועדת הכלכלה ולאחר מכן השר. אני לא אשנה מתקנון הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה לענות למסתייגים. לאחר שהשר יסיים את דבריו, אם אדוני ירצה להוסיף דברים אני אאפשר לו. בבקשה. בשלב זה יש לך עשר דקות. בסוף אתה לא מוגבל.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, שרים, שרות, חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו בדיון לקראת הצבעה בקריאה שנייה ושלישית על חוק הווד"לים, או בשמו הרשמי – הצעת חוק הליכי התכנון והבנייה להאצת הבנייה.
אדוני היושב-ראש, 12 שנות עבודה צריך אדם במדינת ישראל כדי לרכוש קורת גג ממוצעת, לא ב"מגדלי אקירוב" ולא איזה דופלקס. 12 שנות עבודה. זה כפול – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובלבד שהוא לא אוכל.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אמרתי – זה לפני ארנונה, לפני דלק, לפני מים, לפני לחם, לפני "קוטג'" ועוד הרבה דברים, חינוך, בריאות ודברים אחרים.
<אריה ביבי (קדימה):>
יש כאלה שמשתכרים את זה בחודש אחד.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אני לא הפרעתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא להפריע.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, זה ממחיש שבשיא הבועה בארצות-הברית נדרשו מחצית מכך; בשיא הבועה בארצות-הברית הספיקו שש שנות עבודה לרכוש קורת גג.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אבל לחוק אין שום קשר למחיר.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אני מודה לחברי האופוזיציה. אתם רוצים לשמוע או להשמיע?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אנחנו כבר נסביר לך למה כן, אנחנו מנסים לשכנע אותך.
לכן, אדוני היושב-ראש, בועת מחירי הדירות היא לב לבו של יוקר המחיה. זה המרכיב הכי כבד בסל הצריכה של כל משפחה. זה המרכיב שאי-אפשר להתחמק ממנו. כל משפחה צריכה או לרכוש דירה או לשכור דירה. יוקר מחירי הדיור, אדוני היושב-ראש, הוא המצב הכי אנטי-חברתי שיכול להיות. אין מצב שמרחיב פערים חברתיים יותר מאשר יוקר מחירי דיור. החלום – ואנחנו משתמשים במלה "חלום" – של רכישת דירה, מתרחק ממי שאין לו בקצב מסחרר, של מאות אלפי שקלים מדי שנה. כלומר, גם אם אדם מתקדם במשכורת שלו במעמד הביניים, הדירה בורחת לו בקצב של פי כמה וכמה.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
בכל חודש וחודש, אדוני יו"ר הוועדה לביקורת המדינה – אתה עדיין יו"ר ועדה? אה, כבר לא? אז חבר הכנסת יואל חסון, נא לא להפריע. בכל חודש וחודש, מי שאין לו דירה, שזה מעמד הביניים והשכבות החלשות, מוציא מהמשכורת שלו יותר כסף ומעביר לעשירונים העליונים, לבעלי הדירות להשקעה, ובכך מתרחבים הפערים.
בועת מחירי הדיור, אדוני היושב-ראש, מאיימת גם על יציבות המחירים במשק; מאיימת גם על יציבות המערכת הפיננסית ועל המרקם החברתי-כלכלי, כפי שציינתי.
עכשיו, אני יכול להבין, אדוני היושב-ראש, את ההתנגדות של הירוקים לחוק, את החששות שלהם. החוק בהחלט מעלה את הסיכונים, לא בהכרח פגיעה ממשית, את הסיכונים לפגיעות סביבתיות. אבל הוועדה דנה בשום לב בעניין הזה והכניסה שינויים, והשינוי הכי מרחיק לכת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה וכבוד שר האוצר, יש לנו שם מקום שאתם יכולים לשתות קפה. למה פה ליצור במה כפולה?
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
הוועדה עמדה על כך, בניגוד להצעת החוק הממשלתית, שנציג המשרד להגנת הסביבה יהיה חלק בוועדות הדיור הלאומיות; חבר קבוע, ולא משקיף ולא שום המצאה אחרת. היה על זה קרב קשה והוועדה הכריעה בניגוד לעמדת הממשלה. כלומר, גם הנושא הסביבתי בא בחשבון. אבל בימים אלה, שאנשים גרים ברחובות, שמאות אלפים, ואולי עוד מיליונים, זועקים בביתם ואולי אפילו מתביישים לצאת לרחוב ולמחות – השיקולים והמשקלות בין הנופים והעצים לבין איכות חייהם של האנשים קצת צריכים להשתנות – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. יושב-ראש הוועדה הבין את הערתך.
<נחמן שי (קדימה):>
לא נותנים לדבר, בואו נעשה מאהל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נחמן שי, לא עומדים עם הגב לדובר, בוודאי לא צועקים כשהוא מדבר.
<נחמן שי (קדימה):>
בוא נלך לעשות מאהל.
<יואל חסון (קדימה):>
אתם רואים שהציבור מתנגד לזה, אז תנו עוד שבוע.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
כבר נגיע להתנגדות הציבור. אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ, פשוט עכשיו הוא מסכם. אנחנו דנו פה במשך שלושה ימים בהסתייגויות.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
עוד לא הגעתי למחצית הזמן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע, אל תדאג.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי, אני מבין את ההתנגדות של הירוקים. אני גם יכול להבין, ומאוד לא להסכים להתנגדות של השמאל הקיצוני ואותם אנרכיסטים שחושבים שתמיד הם נגד מה שהממשלה עושה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת שי, זה בלתי אפשרי.
<יואל חסון (קדימה):>
אם להיות נגד הממשלה זה אנרכיסטים, אז אני אנרכיסט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. אין לי ברירה, אתה לא שומע מה שאומר היושב-ראש.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
– – אבל החוק הזה לא בא לשרת את הירוקים ולא את השמאל הקיצוני. החוק הזה בא לשרת את חסרי הדיור, את מעמד הביניים. וקורה, אדוני, אנחנו מכירים את זה מסיטואציות אחרות, שאדם, דווקא כשהוא בשיא המצוקה וזועק לעזרה, כמו מעמד הביניים והשכבות החלשות, מישהו בא לעזור לו והוא בטעות או בהטעיה שמישהו מטעה אותו חושב שבאים לעשות לו לא טוב והוא מתנגד. כך זה קורה כשאדם טובע, כמו שאנשים טובעים היום במחירי הדיור והמציל בא להציל אותם ולפעמים טובע במקומם. כך זה רופא עם מטופל, אנחנו מכירים סיטואציות כאלה. החוק מורכב, הציבור עוד לא מבין אותו אבל ירגיש אותו בהחלט, וזה המבחן של החוק: האם הוא יביא לירידת מחירים. ובניגוד לחוקים אחרים ולרפורמות אחרות, המבחן של החוק הזה עוד בקדנציה הזאת, הוא קרוב מאוד. זה לא רפורמות ישראל 2020, ישראל 2030, שאדם מקדם אותן כאן אבל אין לו אחריות לתוצאות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא בא לביצוע מיידי.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
בא לביצוע מיידי, ויהיה מבחן אחד: מבחן מחיר הדירה הממוצע במדינת ישראל, מבחן מחיר השכירות – כולל באזורי הביקוש.
יש פתגם בערבית, אדוני היושב-ראש, אני אתרגם אותו לעברית, שאומר שהשקר המסודר יעיל מהאמת הלא-ברורה, וזה בעיקר בטווח הקצר והבינוני. ופה מנוהל מסע מסודר של הסתה ושל שקר תחת הססמאות שקל להלעיט בהן את הציבור, של כרישי נדל"ן, טייקונים, קבלנים, ספסרי קרקעות והפרטה. אני רוצה להתייחס: מי שמסתכל וקורא את החוק ולו פעם אחת – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
– – אפילו לא בקריאת עומק, אדוני היושב-ראש, רואה שהוועדה חסמה את כרישי הנדל"ן והקבלנים. אסור להם בשום תנאי להגיש תוכנית לוועדות הדיור הלאומיות. רק הממשלה, רק מינהל מקרקעי ישראל, רק עירייה יכולה לבוא ולהגיש תוכנית לווד"ל. החוק מתעלם מהכרישים ומהקבלנים. להיפך, הקבלנים וכרישי הנדל"ן והטייקונים וכל החזקים נהנים מבועת מחירי הדיור. הם מתעשרים מיום ליום, הם מוכרים דירות כמו שהם לא חלמו אף פעם, הם מתחילים לזעוק וזעקתם נשמעת. שוק יורד מאיים דווקא על האנשים החזקים.
אני ראיתי גם את השלטים שחילקתם לאותם אנשים, שבאו בצדק למחות בכיכרות וברחובות. חילקו להם שלטים, אדוני היושב-ראש: "ביבי מחלק לתשובה", "ביבי מחלק לעופר", "ביבי מחלק לדנקנר". ששינסקי זה היה חלוקה לתשובה? זו אותה ממשלה בראשות נתניהו. ביטול הטבות המס ל"מפעלי ים-המלח" זה היה חלוקה לעופר? הרפורמות של השר כחלון בשוק הסלולר זה היה חלוקה ל"סלקום" של דנקנר?
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
ועדת הריכוזיות שעומדת להציג את המסקנות, זה חלוקה? זוהי סטירת לחי מצלצלת לכל מי שחושב שההון יכול לשלוט ולעוות את חלוקת העוגה במדינת ישראל. אלה הצעדים, והם לא כל הצעדים.
לכן, אדוני, הכנסנו הישגים ושינויים בחוק, כמו דיור להשכרה לפחות לעשר שנים, כמו דיור להשכרה בהישג יד, שיהיה דיור להשכרה מסובסד – – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין, נתנו לך פה הזדמנות לומר את כל דבריך. בסוף צריך להגיע להכרעה, גם אם היא לא טובה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
היא לא טובה. היא גרועה מאוד. החוק הזה מאוד גרוע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הייתי פה בהצבעות והיו החלטות גרועות ביותר והייתי במיעוט, תאמין לי.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, זה לא אומר שההחלטה לא טובה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אני דיברתי על מגורשי גוש-קטיף.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
כשאני מסתכל, אדוני היושב-ראש, ומקשיב – אני בניגוד אליהם מקשיב להערות שלהם – – –
<קריאה:>
מה זה שייך?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה שייך בזה שהרוב מכריע, זה הכול.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כשאני מקשיב לחבר הכנסת חסון, חבר הכנסת הורוביץ ואחרים, אני באמת מתחיל לתהות. הרי הם באמת אנשים אינטליגנטים, מבינים. אני גם מניח שהם קראו והתעמקו בהצעת החוק לפרטיה. מה אתם יותר רוצים, ירידת מחירי הדיור או ירידת הממשלה? אתם יכולים לומר לי?
<קריאות:>
גם וגם.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אתם כמו הפרסומת, "גם וגם".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, תשמעו.
<נחמן שי (קדימה):>
אחד פלוס אחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמעתי. חבר הכנסת נחמן שי, אין פה מונופול של האופוזיציה. תשמעו, להלן הערתי: כל שאלה ששואל יושב-ראש הוועדה היא רטורית. הוא לא מצפה לתשובות, וגם אם הוא מצפה לתשובות, אני לא מרשה לתת תשובות.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
תודה. אכן "גם וגם", אבל שאלתי היתה מה יותר. אין לי ספק שהם רוצים יותר בירידת הממשלה, שכן ירידת מחירי הדירות תבטיח את המשך קיומה של הממשלה הזאת לא לעוד שנים רבות, לעוד קדנציות רבות.
לכן, אדוני, אני רוצה להתייחס במשפט אחד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני נותן לך על כל ההפרעות שלוש דקות.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אין בעיה, הרבה פחות מזה. חבר הכנסת שטרית, שסיכם מטעם האופוזיציה, דיבר על ימי תשעה באב ואמר שאין ברכה בימים אלה ולמה להשלים חקיקה. דרך אגב, ראיתי שהכנסת יכולה להתפאר היום בעשרות חוקים שהונחו לקריאה שנייה ושלישית דווקא בימי תשעה באב, אבל צריך להסתכל על תשעה באב דווקא מהזווית האחרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כתוב שמי שעושה עסקים אינו רואה שכר בעמלו.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אנחנו עושים שליחות ציבורית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון מאוד.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
עכשיו להיפך, בתשעה באב פעמיים האירועים היו בגלל שנאת חינם. פה אנחנו רואים הסתת חינם נגד הממשלה ונגד חקיקה שבאה לעזור לציבור – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
זה לא חינם.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
הסתת חינם. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בדומה לתשעה באב, האיום הגדול יותר היום – אני לא יודע בשבוע הבא – על מדינת ישראל ועל החברה בישראל זה האיומים החברתיים, הכלכליים, ופחות האיומים הביטחוניים. ולכן, הממשלה תטפל בזה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
מסכימים.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אגיד לכם מה הבעיה שלכם – שמחירי הדיור עוד ירדו הרבה לפני מה שצפינו. אם כבר תתחילו לשמוע את הקולות שעולים משוק הנדל"ן, תבינו כמה אתם טועים. לא תוכלו לעבוד על הציבור לאורך זמן – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – הישרדות.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
– – אתם כותבים עכשיו צ'קים שיגיעו לפירעון מהר מאוד, והצ'קים שאתם נותנים לציבור, בהסתה נגד החוק הזה, הם צ'קים ללא כיסוי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. עומדת לך הזכות גם לאחר השר לומר כמה מלים נוספות. כבוד שר השיכון והבינוי יעלה ויבוא ויאמר את דברו בשם הממשלה לגבי סיכום הדיונים ולפני תחילת ההצבעה על חוק הווד"לים, כפי שמותר לממשלה להתערב בכל שלב משלבי הדיון עד ההצבעה.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק המוצע לפנינו, תפקידו לזרז אישור תוכניות – אני לא שומע את עצמי, אפשר להגביר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן. השר יצחק כהן, חברך – גם אני מבקש לבדוק את הרמקולים. גם אתמול בלילה ראיתי שחברת הכנסת זוארץ דיברה והטלוויזיה לא הצליחה לקלוט את דבריה. לכן אני אבקש קודם כול מהדוברים לדבר לרמקול, ומהמערכת – לבדוק את מערכת הרמקולים על דוכן הנואמים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אני רוצה חצי שעה בחזרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מייד לאחר שנצא לפגרה תוכלי לעמוד כאן ואני אאפשר לך לדבר אפילו למעלה מחצי שעה. ובכן, מרגע זה השר מדבר, בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
תפקידו של החוק המובא בפניכם הוא לקצר את משך זמן אישור התוכניות בקרקעות מדינה, לא בקרקע פרטית, ולהעביר את אישור התוכניות למינהל מקרקעי ישראל או למשרד הבינוי והשיכון על מנת שישווקו אותן.
אני שומע בליל של האשמות שמערבבות בין דברים שאין בינם לבין מצוקת הדיור כלום, להיפך. מצוקת הדיור נוצרה – ועליית המחירים – כתוצאה ממחסור של למעלה מעשר שנים בשיווק, בתכנון, בתכנון ללא חסמים, באישור של יחידות דיור, ונוצר פער. בישראל צריכים 40,000 התחלות בנייה בשנה. אנחנו קיבלנו עד הקמת הממשלה הזאת רק 30,000 התחלות בנייה, שמקורן בשוק הפרטי ובשוק של הממשלה בקרקע מדינה. המחסור בהיצע הקרקעות מתרכז בעיקר באזורי הביקוש, מה שאנחנו קוראים "חדרה–גדרה", והמחסור הזה צריך למלא אותו. כדי למלא אותו צריך שיהיה אישור של תוכניות מאושרות שאפשר להוציא מהן היתרי בנייה. זה נכון שיש הרבה תוכניות מאושרות. השאלה – מה החסמים שיש לתוכניות המאושרות האלה? מה היכולת שלנו לשווק אותן באופן מיידי?
אני אומר לכם כמי שעומד בראש מועצת מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, שאחראי לשיווק של הקרקעות במדינה, שיש לנו מחסור במלאי זמין שאפשר לשווק אותו ולהוציא ממנו היתרי בנייה. זה לא מספיק שיש תב"עות – – –
<נחמן שי (קדימה):>
מה זה המספר – – –
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
המספר הזה הוא מספר שנזרק באוויר ואנחנו בדקנו אותו. מעורבבות בפנים תוכניות מיתאר שמהן – מתוכנית המיתאר עד התוכנית המפורטת בתוקף – לנו לוקח כמדינה, בקרקע של המדינה כשגמרנו לתכנן, היום בממוצע חמש שנים לאשר דבר כזה. זה הממוצע. יש תוכניות – אני אספר לכם: תוכנית שאנחנו מובילים כמשרד השיכון במודיעין, שבע שנים עוד לא קיבלה תוקף. נכון, יש כאלה שאולי אוהבים את זה, זה מונע בנייה, זה עוזר לארגונים כאלה ואחרים וזה בסדר, אני לא מתווכח על זה, רק שהעובדות יהיו נכונות.
יש דברים, מטרות שהוצגו שהן חשובות מאוד ואני תומך בהן, אבל פה זה בדיוק הפוך על הפוך. מה שאנחנו עושים כאן – במקום שזה ייקח חמש שנים אנחנו רוצים לקצר את זה לשנה וחצי. אני העברתי את הרשימות למשרד הפנים על מנת שהווד"לים יוכלו לעשות את העבודה. העברנו רשימות של 113,000 יחידת דיור, מתוכן 50,000 באזורי הביקוש. לכל התוכניות יש מספר. למי שלא מבין את המשמעות – זה אומר שהם כבר נמצאים בהליך תכנוני כזה או אחר, בשלב כזה או אחר. חלקן לפני הפקדה, חלקן עם התניות כאלה ואחרות, מורכבות מאוד.
אכן, צריך להשקיע הרבה כסף בהסרת חסמים, והממשלה משקיעה בהסרת חסמים. יש ועדת חסמים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, ואנחנו העברנו להם תוכניות שאושרו זה מכבר והיה צריך לשחרר כסף – כי יש, למשל, תנאי שאם לא בונים גשר שעולה בערך 150 מיליון שקל, אי-אפשר לעשות היתרי בנייה. התנאי מצוין, הגשר חיוני – היה צריך כסף. הממשלה הביאה את הכסף. 50% הלך מתקציב מינהל מקרקעי ישראל ו-50% ממשרד התחבורה. האם אפשר יותר? בוודאי. צריך עוד כסף כדי לשחרר חסמים, אבל זה לבד בוודאי לא יביא אותנו מהר למטרה.
למרות שהרפורמה במינהל מקרקעי ישראל עדיין לא התחילה – רק ביום שני עבר החוק הסופי לאחר ההסכם עם ההסתדרות – למרות שהחוק של הווד"לים רק היום יעבור, הצלחנו במאמצים רבים להגדיל את היקף התחלות הבנייה מ-30,000 לפני הקמת הממשלה ל-45,000 היום. זה אומר שלראשונה, מאז הקמת הממשלה, בעשור האחרון, כשצריכים 40,000 התחלות בנייה בשנה, אנחנו עברנו את זה כבר, 40,000 היצע מול ביקוש ועוד 5,000 על פיגורי עבר של ממשלות קודמות. עכשיו, מה שאנחנו עושים, במקום שהממוצע יהיה לחכות חמש שנים, אנחנו מקצרים את משך הזמן, זה כל מה שעושים.
למי שחושש שלא יקשיבו למי שמתנגד לתוכניות ולמי שחושש שלא יהיה ערעור למי שלא אוהב את התוכנית, אז יש שינויים בתוכניות. אפשר לערער על התוכניות האלה למועצה הארצית. המועצה הארצית לתכנון ובנייה גוברת על הווד"ל. זה דבר חשוב מאוד בשביל כל מי שחושב שצריך להתנגד. יש נציג לארגונים הסביבתיים, נציג הגנת הסביבה נמצא בפנים.
עוד משהו אני רוצה להגיד לכם: מי שחושב שתפקידו של הווד"ל הוא לא להתייחס או להקים מפלצות – או שמעתי שהווד"ל יעביר קרקעות ליזמים – זה או בורות במקרה הטוב או סתם להשמיץ במקרה הרע. הווד"ל הזה נותן חותמת ומתן תוקף לתוכנית. הלוואי שהוא יעבוד בקצב שאנחנו מצפים שהוא יעבוד. אחרי שהוא נתן חותמת זה עובר למינהל, המינהל עושה מכרז, כפי שקורה היום בלי הווד"ל. במקום שזה ייקח חמש שנים אנחנו רוצים להוריד את זה לשנה וחצי. מה נרוויח שזה ירד לשנה וחצי? אנחנו נגביר את קצב השיווקים. כשההיצע יעלה, הביקוש ירד ואתו המחיר. פשוט וקל.
זה לא סותר את הצורך שהממשלה תסייע בדיור ציבורי, זה לא סותר את הצורך בהגדלת הסיוע בשכירות. זה חשוב שהבאנו את מענקי המקום, זה צעדים משלימים. האם הממשלה לא מעורבת אקטיבית בדיור? בוודאי. כל זוג צעיר שקונה דירה ראשונה בחייו יכול ללכת לבנק למשכנתאות, לאיזה בנק שהוא רוצה – היום, זה כבר פועל. הבנק מוודא שזאת דירה ראשונה שהוא קונה. הוא יקבל מענק וסבסוד של 100,000 שקלים. זאת מעורבות אקטיבית של הממשלה במקומות – – –
<מרינה סולודקין (קדימה):>
ומה עם הדיור הציבורי?
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
אני אכן מסכים שצריך להגדיל את הסיוע לדיור הציבורי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את רואה, חברת הכנסת סולודקין? סוף-סוף קראת קריאת ביניים, והיא גם התאימה לשאלה. יפה.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
ואכן, למרות שיש לנו מצוקה תקציבית ויש לנו לא מעט מחלוקות בעניין הזה, והתייחסתי לזה בשאילתות, בהצעות לסדר וגם בחקיקה כאן – אנחנו הפסקנו את תור הממתינים בדיור לנכים. הנכים הרתוקים, רוכשים עבורם דירות. איננו מוגבלים בתקציב לנכים רתוקים. זה לא מספיק, צריך להגדיל את הדיור הציבורי. זה לא קשור לווד"לים, זה ממש לא קשור. עושים כאן סלט אחד שלם. הווד"ל מסייע במצוקת הדיור.
<יואל חסון (קדימה):>
כמו שדיור בר-השגה לא קשור לווד"לים.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
אני אגיד על דיור בר-השגה. הבעיה היא שבמדינת ישראל אין חוק מוסדר לדיור בר-השגה. גם אם יהיה כתוב פרק שלם בווד"ל, הוא לא יפתור את הבעיה. יש דבר אחד שיפתור את הבעיה – זה מה שאנחנו עושים עכשיו. משרדי הפנים והשיכון יביאו לממשלה בשבועות הקרובים חקיקה שעובדים עליה כבר שנה. היא מורכבת מאוד. היא החקיקה הראשונה שנעשתה בישראל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת החקיקה היחידה שאני הסכמתי להכניס לחוק ההסדרים בזמנו, ותמכתי בך.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
כן. כל הטיוטות נמצאות במשרד המשפטים. הם סורקים במסרקות של ברזל כל שורה שם – שלא תהיה אפליה של אוכלוסייה כזאת, מגזר כזה, מגזר אחר. צריך לומר את האמת – העניין של דיור בר-השגה זה לא איזו ססמה, צריך לצקת לו תוכן. עובדים על החוק הזה כבר חודשים רבים, עוד לפני המחאות, לפני האוהלים ולפני קריאות הביניים בכנסת. רק מאחר שמעולם לא היה כזה חוק בישראל, לוקח זמן להחליט מי זכאי לדיור בר-השגה, איפה, כמה הוא מרוויח, מה הקריטריונים. אבל אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: כפי שאמרנו לכם שאת המענקים אנחנו נעביר פה, וזה עובד, אנחנו נביא חוק לממשלה, שיקבל את אישור הכנסת, ויחייב יזמים – אני אומר לכם את עקרונות החוק – להפריש יחידות דיור, הן בקרקע פרטית, הן בקרקע ציבורית; שתכלית החוק תהיה לעודד בנייה להשכרה לדיור בר-השגה, למכירה לדיור בר-השגה – למרות שיש על זה מחלוקת גדולה – ובדיור ציבורי. אבל בלי חקיקה ראשית, שמביאים אותה משרדי הפנים והשיכון בתוקף תפקידם, הדבר הזה לא יכול להתבצע, בגלל שזה חייב להיות עם קריטריונים שוויוניים. החוק זה יבוא, הוא יבוא יותר מהר ממה שאתם חושבים. הוא לא יכול להיעשות בשליפה, בגלל שצריך שהוא יהיה מאוד שוויוני. זה יהיה באזורי ביקוש, בכל המקומות, ואני מדבר – – –
<יואל חסון (קדימה):>
בינתיים זה לא נותן מענה לדיור בר-השגה.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
החוק הזה תפקידו לזרז את אישורי הבנייה מחמש שנים בממוצע לשנה וחצי בממוצע. כשנזרז את אישורי הבנייה נשווק יותר מהר; כשנשווק יותר מהר, אנחנו לא נהיה ב-45,000 התחלות בנייה בשנה. אנחנו יכולים לעבור את ה-50,000 וה-55,000, כדי להגביר את קצב השיווקים, על מנת לענות על פיגורי העבר, בעשור האחרון. זה הדבר המרכזי.
איפה אלקין? אלקין, מה קורה אתך?
<זאב בילסקי (קדימה):>
אתה רוצה לעשות דיור להשכרה בחוק, שיזם פרטי יהיה חייב לבנות להשכרה?
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
אני אגיד לך: אתה היית ראש עיר – אנחנו רוצים שלא תהיה אפליה בין קרקע פרטית לבין קרקע ציבורית, של המדינה. מאחר שבאזורי הביקוש רוב הקרקע – בעיקר ביקוש של הביקוש – היא פרטית, הרשות המקומית והוועדה המחוזית יוכלו לחייב את היזם, כתנאי לקבלת היתר ותוקף לתוכנית שלו, להקצות x אחוזים – אנחנו מציעים 20% מהתוכנית – לדיור בר-השגה, הן להשכרה במחיר מפוקח, הן למכירה, והן להפריש לדיור ציבורי.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל למה לך להשכרה? אם תיתנו תנאים טובים להשכרה, ילכו להשכרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, אתה מסיים את דבריך כי היתה הסכמה. אני אתן לך עוד שלוש דקות, ארבע דקות.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
אני יכול לסיים, שיגיד לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, הוא לא צריך להגיד לך. סוכם שעשר דקות, אין אפשרות.
<שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:>
טוב, אני רוצה לסכם את הדברים הבאים. אני חושב שהחוק הזה – השתמשו בו בעבר, בימי העלייה הגדולה, אפילו בצורה הרבה יותר אגרסיבית. יש חלק שמתנגדים לחוק הזה לא בגלל שהם חושבים שהוא לא מזרז אישורי בנייה; כי הם מתנגדים לחוק מינהל מקרקעי ישראל, הם מתנגדים להעברת החכירה לבעלות, למרות שאין שום הבדל מעשי בין חכירה לבעלות. שום הבדל. לא היה מקרה אחד שמינהל מקרקעי ישראל בסיום החכירה לקח ליזם או לחוכר את הבית שלו בגלל שהסתיים זמן החכירה.
לכן, מטרתנו לזרז את הליכי הבנייה. כשאנחנו נזרז אותם – וכפי שאמרתי, אפשר לערער למועצה הארצית. יש ארגונים, ובפרט המשרד להגנת הסביבה, שיש להם מה להגיד. אין גוף שלא יהיה מיוצג, רק לא יהיה כמה ייצוגים כפולים, אלא יהיה ייצוג אחד לכל אחד. יתחמו את זה בזמן.
אתן לכם את המשל הבא, ובזה אני אסיים. כמו בתחבורה ציבורית – הכביש פקוק מאוד, יש עליו כל סוגי המכוניות: רכבים, אופנועים, משאיות, אוטובוסים, מוניות, ויש לחץ בכביש. מה עשה משרד התחבורה? בנה נתיב תחבורה ציבורית, עם אותם חוקים, עם אותם חוקי תנועה, עם אותם כללים. צריכים לעמוד בכל חוקי התנועה, הכול עובד אותו דבר, רק הרווחנו שני דברים בתחבורה הציבורית: אחד, שהאוטובוסים מגיעים יותר מהר ליעדם, ושהם מורידים לחץ בכבישים הגדולים.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן. היום, חברי חברי הכנסת, צריכים לדעת שאנחנו ממתינים חמש שנים בתור בגלל שיש בליל של תוכניות בוועדה המחוזית. אנחנו יכולים לבוא עם 1,000 יחידות דיור, ואנו ממתינים בתור עם מי שרוצה להגדיל את הבית שלו, וגם הוא צריך לקבל שירות, עם מי שרוצה להרחיב את העסק שלו, וגם הוא צריך לקבל שירות. אנחנו בונים נתיב נפרד. המדינה, שרוצה לדאוג לאזרחים, לא תמתין בתור ביחד עם כולם. יהיה לנו נפרד. אנחנו נעבוד לפי כל כללי התכנון והבנייה. כל התוכניות, הוועדה המחוזית עובדת עליהן, אנחנו רק מזיזים אותן לנתיב אחר, כדי שנוכל להגיע ליעד של הגדלת היצע הקרקעות לטובת הזוגות הצעירים בישראל, שנאנקים תחת עול המשכנתאות, ונוכל להפחית ככה את המחירים.
אני מבקש מהבית הזה לתמוך בחוק החשוב הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, בהתאם למסורת – יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה לומר עוד כמה מלים לסיום? יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה, מילות סיכום, כי אני רוצה שיושב-ראש הוועדה יהיה אחרון הדוברים. אתם הסכמתם שהשר ידבר אחרון, ושר צריך לדבר בזמן הדיון, הוא צריך לסכם. לא אתן לו יותר מדקה.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני פשוט עליתי רק כדי להשלים את התודות לצוות הוועדה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
– – ליועצת המשפטית איריס פרנקל ולמנהלת הוועדה יפה שפירא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לשבת.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
מגיעה פה גם תודה מראש לראש הממשלה, שדחף את החוק הזה. למרות שתפקידו הרשמי להיות ראש ממשלה, הוא ראה את זעקת העם, את הצורך, את צורך החירום. תודה רבה, אדוני ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. כך מיצינו את הדיון. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), הידוע בפי הציבור כחוק הווד"ל. נא לשבת. מי שלא ישב, הצבעתו לא תיקלט, ולא יבוא בטענות לסופרים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, רבותי, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. נא לשבת בינתיים.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק פ/2473/18 וכלה בהצעת חוק פ/3506/18 – הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשר), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין וזהבה גלאון; הצעת חוק מעמד בחינות מקבילות לבחינות הבגרות, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק-יסוד: הזכות לדיור, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – חרם כלכלי), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת עינת וילף; הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון – שינוי תקופת צווי הגבלה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אורית זוארץ, יריב לוין, שלי יחימוביץ, ציפי חוטובלי, מירי רגב ורונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייעוד תשלומים לרכישת חלקת קבר), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אורית זוארץ ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכה חד-פעמית של כספי תגמולים שהופקדו לתקופה של עשר שנים לפחות), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום וחמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסים), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין וזהבה גלאון; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הטבת מס לאזורי פיתוח א' לייצוא בתוך ישראל), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הטבות מס ביישובים), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר לתפקיד רב ראשי לישראל או לחבר מועצה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין וזהבה גלאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום ועדות התכנון והבנייה באינטרנט), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – אחריות בנק ישראל על תחרות בין הבנקים), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק אחריות יבואנים בדבר הודעה על תקלה בטיחותית סדרתית, התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רצף טיפולי לחולי כליות המטופלים בדיאליזה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה מטלון, חיים כץ ואורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – תנאי ביטוח בפוליסת חוזה ביטוח רכב), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אורי מקלב, אברהם מיכאלי ואורי אורבך; הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין וזהבה גלאון; הצעת חוק להגבלת דמי שכירות בבתי-מגורים (הוראת שעה), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – פטור מאגרה לטלוויזיות שאינן קולטות שידורי טלוויזיה), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק הפיקוח על איכות המזון במוסדות חינוך והגנה על בריאות התלמיד, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, אברהם מיכאלי ועינת וילף; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, רונית תירוש ואורי אורבך; הצעת חוק פיקוח על הצבעות הצופים באמצעות שליחת מסרון בתשלום בתוכניות טלוויזיה (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה, זבולון אורלב ואריה אלדד; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בניית דירות שגודלן מותאם לרוכשים צעירים), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת יעקב אדרי; הצעת חוק דיור בר-השגה, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ויעקב אדרי; הצעת חוק פטור מתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית על עגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין וזהבה גלאון; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול פטור ממס שבח לתושב חוץ), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזים המשמשים דרי רחוב), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה במסעדות ובבתי-אוכל כעבודה מועדפת), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הגשת חלב דל לקטוז או חלב סויה בבתי-עסק, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רונית תירוש ורחל אדטו; הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי-הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, זאב אלקין, יריב לוין, אברהם מיכאלי, אורי אריאל, משה גפני, אורי מקלב וכרמל שאמה.
החלטות ועדת האתיקה בעניין קובלנה של חבר הכנסת אחמד טיבי נגד חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מי היועץ המשפטי שלכם? תמשיכי, תמשיכי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
לקריאה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכירת הכנסת. נא לשבת, רבותי.
<הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו מצביעים על הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, על-פי לוח התיקונים להסתייגויות, כפי שהונח לפניכם. אנחנו מצביעים על ההסתייגויות, כולל לוח התיקונים.
ובכן, לשם החוק יש הסתייגות של חברי הכנסת: מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש. וחברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים – להלן: קבוצת רע"ם-תע"ל, שהם מציעים את ההסתייגות, להצביע. אנחנו מצביעים על ההסתייגות המשותפת לשם החוק. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? רבותי, ממריץ בכל אחת מהסיעות ולא יותר. ממריץ אחד.
הצבעה מס' 1
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לשם החוק לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, בעד – 46, נגד – 58, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות להצעת החוק נפלה ואנחנו נצביע על שם החוק, על שם החוק – סליחה.
יש לנו לשם החוק גם הסתייגויותיהם של חברי הכנסת ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, רוני בר-און, מאיר שטרית, רוחמה אברהם-בלילא, אברהם דיכטר, מרינה סולודקין, יואל חסון, גדעון עזרא, יעקב אדרי, אלי אפללו, זאב בילסקי, רונית תירוש, נחמן שי, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדטו, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר, אורית זוארץ, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, נינו אבסדזה ודורון אביטל – להלן: קבוצת קדימה, וחבר הכנסת איתן כבל, המציעים הסתייגות לשם. נא להצביע, רבותי, מי בעד? מי נגד?
מספיק, לא להעיר הערות.
<קריאה:>
הערות חשובות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מי שתיכף ימצא את עצמו בחוץ וההצבעה שלו תהיה חשובה, נשאל אותו כל פעם מה הוא מצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה ושל חבר הכנסת איתן כבל לשם החוק לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נסים זאב, בוקר טוב. חבר הכנסת נסים זאב, לידך יושבים צמים מהרמדאן ואנחנו מתכוננים לצום תשעה באב, להירגע.
בעד – 47, נגד – 58, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגות סיעת קדימה ואיתן כבל לא נתקבלה.
לחלופין – אני מצביע בהרמת יד. מי בעד החלופין – ירים את ידו. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין הראשונה של קבוצת סיעת קדימה ושל חבר הכנסת איתן כבל לשם החוק
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לחלופי חלופין; מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין השנייה של קבוצת סיעת קדימה ושל חבר הכנסת איתן כבל לשם החוק לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה. גם הראשונה לא נתקבלה.
לחלופי חלופי חלופין – מי בעד? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין השלישית של קבוצת סיעת קדימה ושל חבר הכנסת איתן כבל לשם החוק
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
נסים זאב, האם הורדת את הסתייגותך? הוריד. נסים זאב הוריד. לכן, נדחו כל ההסתייגויות לשם החוק.
אני מבקש להצביע על שם החוק כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
אלקטרוני. כל סעיף מסעיפי החוק יוצבע אלקטרוני. אם מישהו לא הצביע אלקטרוני, אני אאפשר לו להוסיף את ההצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 59
נגד – 47
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 59, נגד – 47, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר לפי הצעת הוועדה.
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 1. יש לנו הסתייגות של קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וחבר הכנסת איתן כבל. אתם תבקשו ממני מתי אתם רוצים שההצבעה תהיה אלקטרונית. אתם תודיעו לי. אתם רוצים הצבעה אלקטרונית? איך שאתם רוצים, לי יש זמן, ביום ראשון יוצאים לפגרה, לי יש זמן עד יום ראשון. אלקטרוני, בבקשה, מספיק, אלקטרוני. הסתייגות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל. נא להצביע, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 60
נמנעים – אין
הסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל
ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 47, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגות הסיעות שדיברתי נפלה.
יש לחלופין. מי בעד חלופין – יצביע, ירים את ידו. נא להוריד את היד. חן, חן, נא להוריד. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל
ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
החלופין לא נתקבל.
לחלופין ב' של קבוצת חד"ש. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חלופין ב' לא נתקבל.
קבוצת קדימה וחברי הכנסת אילן גילאון, ניצן הורוביץ וזהבה גלאון – מכאן ולהבא קבוצת מרצ – וחברי הכנסת ישראל אייכלר וג'מאל זחאלקה מבקשים להסתייג, כקבוע בסעיף 5 להסתייגויות. מי בעד? אלקטרוני? חבר הכנסת אייכלר מסיר. האם אלקטרוני? אלקטרוני.
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 48, נגד – 57, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגותם של סיעת קדימה, סיעת מרצ וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נתקבלה. לכן, נפלו ההסתייגויות לסעיף 1.
אנחנו נצביע עכשיו על סעיף 1 כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 6
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 44
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 63, נגד – 44, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 להצעת החוק נתקבל כהצעת הוועדה.
חבר הכנסת טיבייב מבקש להודיע שהצביע במקום נגד, בעד. אני מקבל את הודעתו, לא משנה את ההצבעה. גם חבר הכנסת נחמן שי, גם חבר הכנסת שנלר. הואיל ואני חושש מלחצים שיהיו על חברי קואליציה בזמן שהם יצביעו נגד הממשלה, אני לא מבטל את ההצבעה שלכם. תיזהרו בפעם הבאה. לא יהיה, חבל על הזמן, אלא אם כן אני יודע בפירוש שפה קרה משהו.
סעיף 1 אושר בהתאם להצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2. בסעיף 2 קיימת הסתייגות של קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים הצבעה שמית בסעיף הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסעיף זה, הצבעה שמית?
<שלמה מולה (קדימה):>
מדובר בדיור בר-השגה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם אתה חושב שאתה יכול לבקש הצבעה שמית בלי להביא לי נייר? אתה מביא לי נייר.
<יואל חסון (קדימה):>
– – – דיור בר-השגה. כל אחד שיצביע שמו יירשם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אומנם לא פניתי רשמית אבל רציתי שתתמנה לסגן יושב-ראש הכנסת משני טעמים: קודם כול שלא תפריע כשאתה יושב שם, ודבר שני, שתעשה סדר רציני, כי אצלך, כשאתה מנהל ישיבות, איש לא מעז להפריע לישיבה. בבקשה.
לגבי ההסתייגות של סיעת קדימה ושל קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל, קיבלתי בקשה להצבעה שמית ואכן נבצע אותה. ההצבעה כרוכה בנושא דיור בר-השגה. בבקשה, נא לבצע הצבעה שמית.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דורון אביטל – בעד
נינו אבסדזה – בעד
רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת
עפו אגבאריה – בעד
רחל אדטו – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
יעקב אדרי – בעד
יצחק אהרונוביץ – נגד
אורי אורבך – נגד
זבולון אורלב – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
אריאל אטיאס – נגד
ישראל אייכלר – נגד
דניאל אילון – אינו נוכח
רוברט אילטוב – נגד
דליה איציק – בעד
מיכאל איתן – נגד
אריה אלדד – אינו נוכח
טלב אלסאנע – בעד
זאב אלקין – נגד
חיים אמסלם – אינו נוכח
אלי אפללו – בעד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
אריה ביבי – בעד
זאב בילסקי – בעד
בנימין בן-אליעזר – בעד
מיכאל בן-ארי – בעד
דניאל בן-סימון – בעד
רוני בר-און – בעד
אבישי ברוורמן – בעד
מוחמד ברכה – בעד
אהוד ברק – נגד
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – בעד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
אברהם דיכטר – בעד
דני דנון – נגד
ניצן הורוביץ – בעד
יצחק הרצוג – בעד
דניאל הרשקוביץ – נגד
מגלי והבה – בעד
מתן וילנאי – נגד
עינת וילף – נגד
יצחק וקנין – נגד
נסים זאב – נגד
אורית זוארץ – בעד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – בעד
ציפי חוטובלי – נגד
דב חנין – בעד
יואל חסון – בעד
ישראל חסון – בעד
שי חרמש – בעד
אחמד טיבי – בעד
רוברט טיבייב – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
משה יעלון – אינו נוכח
אליהו ישי – נגד
איתן כבל – בעד
אמנון כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
משה כחלון – נגד
חיים כץ – נגד
יעקב כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – נגד
ציפי לבני – בעד
לימור לבנת – נגד
אורלי לוי אבקסיס – נגד
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יעקב ליצמן – נגד
עוזי לנדאו – נגד
סופה לנדבר – נגד
גאלב מג'אדלה – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שלמה מולה – בעד
שאול מופז – בעד
משה מטלון – נגד
אברהם מיכאלי – נגד
אנסטסיה מיכאלי – נגד
אלכס מילר – נגד
סטס מיסז'ניקוב – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
דן מרידור – נגד
משולם נהרי – נגד
אורית נוקד – נגד
לאה נס – נגד
סעיד נפאע – אינו נוכח
בנימין נתניהו – נגד
חנא סוייד – אינו נוכח
מרינה סולודקין – בעד
גדעון סער – נגד
גדעון עזרא – בעד
חמד עמאר – נגד
ציון פיניאן – נגד
יוסי פלד – נגד
יוחנן פלסנר – בעד
עמיר פרץ – בעד
אברהים צרצור – בעד
פניה קירשנבאום – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
דוד רותם – נגד
ראובן ריבלין – נגד
כרמל שאמה – נגד
יובל שטייניץ – נגד
מאיר שטרית – בעד
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת
שלום שמחון – נגד
ליה שמטוב – אינה נוכחת
עתניאל שנלר – אינו נוכח
רונית תירוש – בעד
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. נא לקרוא בקריאה שנייה למי שלא השיב מבין חברי הכנסת. בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת
דוד אזולאי – אינו נוכח
דניאל אילון – אינו נוכח
אריה אלדד – אינו נוכח
חיים אמסלם – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
משה יעלון – אינו נוכח
יעקב כץ – אינו נוכח
סעיד נפאע – אינו נוכח
חנא סוייד – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
סילבן שלום – אינו נוכח
יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת
ליה שמטוב – אינה נוכחת
עתניאל שנלר – בעד
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, רבותי, האם יש מי מחברי הכנסת הנוכח באולם ולא הצביע? חבר הכנסת אורי אריאל.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
בעד.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אורי אריאל – בעד
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה הצביע? אוקיי. האם יש מישהו באולם שלא הצביע ורוצה להצביע? תודה רבה. תמה ההצבעה. להביא לי את תוצאות ההצבעה.
<יואל חסון (קדימה):>
תמה ההצבעה. תמה ההצבעה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תמה, תמה ההצבעה. הודעתי כבר. חבל על הזמן. למה לכם להתריס? הודעתי, תמה ההצבעה. חבל על הזמן.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני, אני מתכוון בתור סגן יושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני גם יודע שיש חברי כנסת שסומכים עלי כשאני אומר "תמה ההצבעה". אני לא רוצה להפתיע אותם. נא לשבת, אנחנו ממשיכים בהצבעה מייד לאחר מכן. אינני מצלצל.
ובכן, בעד הסתייגותם לסעיף 2 של סיעות קדימה וחד"ש וחבר הכנסת איתן כבל הצביעו 47 חברים, נגד – 59 חברים. ההסתייגות לא נתקבלה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא להפריע לי. ההסתייגות לא נתקבלה.
נא לשבת, רבותי.
לחלופין – הצעת קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל, המציעות הסתייגות לחלופין. נא להצביע בהצבעה אלקטרונית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
43 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לחלופין לא נתקבלה. אומנם הפער צומצם, אבל ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וקבוצת מרצ וחבר הכנסת איתן כבל, המנויה בעמוד 3, בסעיף 7 להסתייגויות. נא להצביע בהצבעה אלקטרונית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת מרצ ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
44 בעד, 55 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות המנויה בסעיף 7, בעמוד 3, לא נתקבלה.
בסעיף 8 להסתייגויות – קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל. נא להצביע אלקטרונית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הכול בסעיף 2 להצעת החוק.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 2
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
39 בעד ההסתייגות, נגד – 54, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות המנויה בסעיף 8 להסתייגויות, לסעיף 2 להצעת החוק, לא נתקבלה.
יש הסתייגות מס' 9 לסעיף 2, של קבוצת חד"ש. להצביע אלקטרונית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
43 בעד, מתנגדים – 56, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
ולכן אין לנו עוד הסתייגויות רלוונטיות בסעיף 2, ואני מצביע על סעיף 2, כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 44
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
58 בעד הסעיף, 44 נגד. אני קובע שסעיף 2 עבר בקריאה שנייה.
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 3 – קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וקבוצת קדימה מסתייגות בהסתייגות האמורה בסעיף 10 לסעיף 3. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
46 בעד, 59 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו, שכן גם לא היו נמנעים.
לחלופין; מי בעד לחלופין – יצביע בהרמת יד. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד.
הצבעה
הסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ההסתייגות לא נתקבלה.
קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ וקבוצת מרצ מציעות. בהרמת יד – מי בעד ההסתייגות בסעיף 11 להסתייגויות? תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ההסתייגות לא נתקבלה.
לחלופין; מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם לחלופין לא נתקבלה.
סעיף 12 להסתייגויות, לסעיף 3 – קבוצת חד"ש וקבוצת קדימה מציעות. בהרמת יד – מי בעד? תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
קבוצת מרצ מציעה; מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
סעיף 14 להסתייגויות – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ. נא להצביע בהרמת יד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? תודה. נא להוריד את היד.
הצבעה
ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
סעיף 15 להסתייגויות – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ מציעות הסתייגות לסעיף 3. בהרמת יד: מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קובע שהסתייגותם של יחימוביץ, חד"ש ומרצ לא נתקבלה.
לחלופין; מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
הסתייגות לחלופין של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לחלופין לא נתקבלה.
סעיף 16 להסתייגויות, לסעיף 3 – חבר הכנסת דוד אזולאי אינו נוכח – של קבוצת מרצ וחברת הכנסת מירי רגב.
<מירי רגב (הליכוד):>
משכתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
משכה. של קבוצת מרצ.
מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
של קבוצת חד"ש וקבוצת קדימה, בסעיף 17 להסתייגויות: ירים את ידו – מי בעד? מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ וקבוצת קדימה, בסעיף 18 להסתייגויות.
<קריאות:>
אלקטרוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלקטרוני. בסעיף 18 להסתייגויות, לסעיף 3, נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
45 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם ההסתייגות האחרונה לסעיף 3 לא נתקבלה.
לכן, חברי הכנסת, אני עובר להצביע על סעיף 3, כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 14
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 61
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
61 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 3 כהצעת הוועדה נתקבל בקריאה שנייה.
יש חברי כנסת המבקשים להוסיף סעיף לאחר סעיף 3, ואם תתקבל ההסתייגות יוסף סעיף כזה. הראשונים הם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ, בסעיף 19 להסתייגויות. חבר הכנסת חנין, אלקטרוני? בהרמת יד. מי בעד ההסתייגות? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, הסתייגות 19, המבקשת להוסיף סעיף לאחר סעיף 3, לא נתקבלה, ולכן לא יהיה סעיף לאחר סעיף 3.
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 4 – קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל מבקשים להסתייג בהסתייגות 20. אלקטרוני. הסתייגות 20, לסעיף 4, בעמוד 6. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 4
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
46 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לסעיף 4, המנויה בסעיף 20 להסתייגויות, לא נתקבלה.
לחלופין א'; מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד.
הצבעה
הסתייגות לחלופין א' של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לחלופין א' לא נתקבל.
לחלופין ב'; מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 21, לסעיף 4 – קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל מציעים. מי בעד – ירים את ידו. נא להוריד. מי נגד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 4
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הסתייגות 21 לא נתקבלה.
הסתייגות 22, של קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל. אני מבקש להצביע אלקטרונית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 4
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
45 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
רבותי, אין יותר הסתייגויות בתוקף לסעיף 4, ולכן אני מצביע על סעיף 4, כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 17
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 57
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
57 בעד אישור הצעת הוועדה, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 4 עבר בקריאה שנייה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 5, כאן קיימת בעמוד 7 הסתייגות 23 של חברת הכנסת מירי רגב. מסירה?
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מסירה.
הסתייגות 24 לסעיף 5 – קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וחבר הכנסת איתן כבל; בהרמת יד. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל
ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 5 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. לא נתקבלה.
קבוצת קדימה וקבוצת חד"ש ורע"ם-תע"ל מציעות – הסתייגות מס' 25. מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 5 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
ובכן, אין לנו עוד הסתייגויות לסעיף 5, ואני מצביע על סעיף 5 כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 18
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 43
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
58 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 5 עבר בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
סעיף 6 – יש לנו הסתייגות של קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש וחבר הכנסת איתן כבל.
<קריאה:>
אלקטרוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלקטרוני. נא להצביע על סעיף 6, הסתייגות 26, אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 19
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 6
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
47 בעד ההסתייגות, 58 נגדה, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
יש גם הסתייגות נוספת של קבוצת חד"ש, שהיא דומה. להצביע בהרמת יד. מי בעד? תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 6 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
סעיף 6 – לא נותרו בו הסתייגויות בתוקף. לכן אני מצביע, כהצעת הוועדה, על סעיף 6. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 20
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 59
נגד – 41
נמנעים – אין
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
59 בעד הצעת הוועדה, 41 נגדה, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 6 עבר, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה.
רבותי חברי הכנסת, לסעיף 7 – קבוצת קדימה – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלקטרונית.
<דב חנין (חד"ש):>
– – – של האיגוד המקצועי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי. קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וחבר הכנסת איתן כבל מציעים את הסתייגותם לסעיף 7, הסתייגות מס' 28, בעניין מי "שאינו עובד מדינה". נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 21
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל
ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 7 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
45 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגות 28, לסעיף 7, לא נתקבלה.
קבוצות קדימה, חד"ש, רע"ם-תע"ל וחבר הכנסת איתן כבל מסתייגים בהסתייגות 29 לסעיף 7 ומבקשים "יועץ חברתי, אחד או יותר". אלקטרוני?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד – ירים את ידו.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל
ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 7 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
רבותי, לסעיף 7 לא נותרו הסתייגויות בתוקף. אני מצביע עליו, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 22
בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 42
נמנעים – אין
סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
60 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. אני קובע שנתקבלה הצעת הוועדה לגבי סעיף 7. סעיף 7 עבר בקריאה שנייה.
לסעיף 8 יש לנו את הסתייגותן של סיעות קדימה וחד"ש וחבר הכנסת איתן כבל. מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת חד"ש ושל חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 8
לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
לחלופין; מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 8 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נתקבלה.
לסעיף 8 לא נותרו הסתייגויות בתוקף. לכן, נצביע אלקטרונית על סעיף 8, כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע באלקטרונית.
הצבעה מס' 23
בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 41
נמנעים – אין
סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
58 בעד הצעת הוועדה, 41 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 8 עבר בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 9. קבוצת קדימה וקבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל בהסתייגות 31, לסעיף 9 – מבקשת להסתייג.
<קריאה:>
אלקטרוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלקטרוני. מבקשת להסתייג. נא להצביע אלקטרונית. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 24
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 9 לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
46 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה, אבל בוודאי הממשלה תבחן את דרך פעולת הוועדה ותחשוב אם אין צורך באמת להתחשב בהסתייגות זו כתוצאה מהניסיון.
בבקשה, חבר הכנסת חנין. אני מעיר את הערתי לפרוטוקול. חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטער, אני רואה פה הצבעה של חברי כנסת שהולכים לפי משמעת קואליציונית. זה חבל וזה עצוב.
בשם האופוזיציה, אני במצב הזה רוצה להודיע על כך שנוכח ההתנהלות הזאת, אנחנו מסירים את ההסתייגויות שלנו עד סעיף 27, ונבקש להפנות את תשומת לבם של חברי הקואליציה להסתייגות בסעיף 27, כאשר היא תגיע. אולי הם בכל זאת יתמכו לפחות בהאצת הבנייה. אחרי שתמכו בהאצת התכנון, אולי יתמכו בהאצת הבנייה, כי הרי הכשל בחוק הזה הוא, שברגע שהתכנון המהיר מסתיים, אין שום מנגנון שמחייב את הקבלן לבנות. ולכן, אנחנו מבקשים להוריד את ההסתייגויות עד סעיף 27, ונבקש להצביע בסעיף 27 על סעיף שאומר שכאשר התוכנית אושרה במסלול מהיר – אם לא עושים שום דבר בשנתיים וחצי הראשונות, אז התוכנית תפקע לפחות, אלא אם כן הוועדה המחוזית החליטה להאריך את תוקפה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, הוסרו כל ההסתייגויות, לפי הודעתו של חבר הכנסת חנין, עד סעיף 27 ולא עד בכלל, כי הוא מבקש להתייחס להסתייגות בסעיף 27. האם יש מי מהמסתייגים אשר מתנגד להודעתו של חבר הכנסת חנין? יאמר זאת עכשיו, ואחר כך יחריש אם אנחנו לא נצביע. תודה רבה. ובכן, אין מי שמתנגד, ולכן אני רואה בהודעת חבר הכנסת חנין את הודעתם של כל המסתייגים.
אני מצביע על סעיפים 9–26, ועד בכלל, כולל 26, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 25
בעד סעיפים 9–26 – 59
נגד – 46
נמנעים – אין
סעיפים 9–26 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
59 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 9–26, ועד בכלל, התקבלו בקריאה שנייה, לפי הצעת הוועדה.
הגענו לסעיף 27. הואיל וחסכת הרבה זמן, תודיע לי מה אתה רוצה להודיע, חבר הכנסת חנין. נא לקצר.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אנסה לקצר, אדוני. הסוגיה שאנחנו עוסקים בה היא סוגיה מאוד עקרונית. אנחנו בחוק הזה פוגעים באופן מאוד קשה במערכת התכנון. אנחנו יוצרים מנגנוני תכנון שעובדים במשך ימים ספורים – חומרים שלפעמים לוקח הרבה זמן להכין אותם צריכים להיות מוכנים בתוך ימים, ואם הם לא מוכנים בתוך ימים, כאילו הכול בסדר. המערכת התכנונית הזאת, המהירה, פוגעת בהרבה מאוד דברים, הרבה מאוד נושאים חברתיים, סביבתיים ואחרים, והכול נעשה, כך אומרת לנו הממשלה, כדי להאיץ את הבנייה. הסתיים התכנון המהיר – מה קורה אז? מסתבר שאחרי שהתכנון המהיר מסתיים, בעצם אותו יזם שמקבל את הקרקע, במהלך השנתיים וחצי שלאחר קבלת הקרקע, מה שהוא צריך להראות זה בסך הכול 25% מהתחלות התשתית. זה כמעט כלום. אבל גם אם הוא לא עושה את זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה בזכותך ובזכות ראש הממשלה, כי קודם זה היה שלוש וחצי.
<דב חנין (חד"ש):>
קודם זה היה עוד יותר גרוע, אכן. אבל גם אם לא עושה את המעט הזה, גם אם הוא לא עושה אחרי שנתיים וחצי 25% מעבודות התשתית, אין שום מנגנון שמחייב אותו לעשות את זה. אין שום מנגנון – אין סנקציה תכנונית, אין סנקציה כלכלית. כך אנחנו יוצרים מלאי מאוד גדול של תוכניות שאושרו בצורה לא תקינה ולא נכונה, ומובילים לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.
אני מבין שיושב-ראש הוועדה והשר להגנת הסביבה, ועוד כמה שרים, בוחנים את הסוגיה הזאת, ואני מציע שהסוגיה הזאת תיבחן, כי הרי לכאורה כל המטרה היא לפחות שבסוף תהיינה דירות; שילמנו את כל המחירים – לפחות שתהיינה דירות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב. שר הפנים אומר שהוא בהנחיה יכול לעשות זאת. אני לא בטוח, גם לא מתווכח. הממשלה לא מסכימה, למרות ההיגיון הרב, שגם ראש הממשלה ויושב-ראש ועדת הכלכלה, שהמריץ אותו – שינו במעט. ובכן, קיימת ההסתייגות לסעיף 27. אתה רוצה לענות עליה? אתה רוצה לענות עליה? אין דבר כזה. אתם צריכים להחליט עכשיו. אתם מסכים שעל הסתייגות זו לסעיף 27 יצביעו לאחר מכן, כי הם רוצים לגבש? חבר הכנסת בר-און, האם אתה מסכים שעל ההסתייגות הזאת יצביעו בסוף? כי זה בניגוד לתקנון. אם אתם מסכימים, ולא יהיה פה אף אחד, אדחה את סעיף 27 כדי לאפשר – גם שר הפנים חושב שיש הרבה היגיון בהצעה שלך. איך שאתם רוצים. יושב-ראש הוועדה ביקש ממני לדחות את ההצבעה, לכן אנחנו עוברים לסעיף הבא, אדוני יושב-ראש הקואליציה. האופוזיציה לא מתנגדת.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אתם רוצים, אני – אני יודע. יהיה בסדר. כשנצטרך להתווכח, נתווכח. ההערה של חבר הכנסת חנין נוגעת בנושא שכולל את אלה שמתנגדים ואת אלה שמסכימים, כי היא הערה הגיונית בתכלית. אחרת, קבלתה בלי ההסתייגות היא לא הגיונית. הוא צודק במאה אחוז. גם שר הפנים חושב כך.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, תגיד לי שאתה לא רוצה – נצביע. מה אתה רוצה? אז – מה אתה רוצה? אנחנו מנסים לשכנע את הממשלה, שלא השתתפה בכל הדיונים, שיש היגיון. אתם רוצים – נצביע. אני לא רוצה רק שמישהו אחר כך יאמר שההצבעה לא היתה חוקית.
<יואל חסון (קדימה):>
בוא ניתן לממשלה להודות בטעות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור. האם להמשיך? חנין, אתה מסכים לא להצביע עד סוף – אלא לדחות את זה לסוף?
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני, היתה פה התייעצות של סיעות האופוזיציה. רוב סיעות האופוזיציה לא מסכימות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי. אנחנו מסכימים. טוב, כדי להסיר כל ספק אני מבקש להדגיש, על-פי בקשת היועץ המשפטי, שהצבענו על סעיפים 9–26, ועד בכלל, כולל כל התיקונים לסעיפים 23 ו-24, שכן כל ההסתייגוית נפלו. תודה רבה. כן, זה ברור, אבל המובן מאליו חשוב שייאמר. נא לשבת. נא לשבת. נא לשבת. נא לשבת. נא לשבת. שבו, שבו, שבו, שבו, שמענו, נצביע. ההסתייגות שלו טובה. אוקיי, אין בעיה. שמענו.
מצביעים על ההסתייגות של קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ ואיתן כבל לסעיף 27, שמופיעה בעמוד 10, סעיף 43 להסתייגויות.
<יואל חסון (קדימה):>
רוצים שמית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמית? תביאו לי נייר, מה זה שמית עכשיו? רבותי, חבל על הזמן. נא להצביע. לשבת במקום. שמית – תבקש ממני קודם.
<יואל חסון (קדימה):>
רוצים שמית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמעתי. לבא אחריו תביא לי שמית. טוב, בסדר, עזבו. למה ללכת לבית-המשפט בגלל שטויות? להצביע שמית על ההסתייגות לסעיף 27 של קבוצת חד"ש. נצביע שמית. נגמר. זה לא משנה שום דבר מהמהות של החוק, אבל – שמעתי. שמית.
נא להצביע. בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דורון אביטל – בעד
נינו אבסדזה – בעד
רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת
עפו אגבאריה – בעד
רחל אדטו – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
יעקב אדרי – בעד
יצחק אהרונוביץ – נגד
אורי אורבך – נגד
זבולון אורלב – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
אריאל אטיאס – נגד
ישראל אייכלר – נגד
דניאל אילון – אינו נוכח
רוברט אילטוב – נגד
דליה איציק – בעד
מיכאל איתן – נגד
אריה אלדד – אינו נוכח
טלב אלסאנע – בעד
זאב אלקין – נגד
חיים אמסלם – אינו נוכח
אלי אפללו – אינו נוכח
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – בעד
זאב בנימין בגין – נגד
אריה ביבי – בעד
זאב בילסקי – בעד
בנימין בן-אליעזר – בעד
מיכאל בן-ארי – בעד
דניאל בן-סימון – בעד
רוני בר-און – בעד
אבישי ברוורמן – בעד
מוחמד ברכה – בעד
אהוד ברק – נגד
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – בעד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
אברהם דיכטר – בעד
דני דנון – נגד
ניצן הורוביץ – בעד
יצחק הרצוג – בעד
דניאל הרשקוביץ – נגד
מגלי והבה – נגד
מתן וילנאי – נגד
עינת וילף – נגד
יצחק וקנין – נגד
נסים זאב – נגד
אורית זוארץ – אינה נוכחת
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – בעד
ציפי חוטובלי – נגד
דב חנין – בעד
יואל חסון – בעד
ישראל חסון – אינו נוכח
שי חרמש – בעד
אחמד טיבי – בעד
רוברט טיבייב – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
משה יעלון – אינו נוכח
אליהו ישי – אינו נוכח
איתן כבל – בעד
אמנון כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – נגד
יעקב כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – נגד
ציפי לבני – בעד
לימור לבנת – נגד
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
עוזי לנדאו – נגד
סופה לנדבר – נגד
גאלב מג'אדלה – בעד
מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח
שלמה מולה – בעד
שאול מופז – בעד
משה מטלון – נגד
אברהם מיכאלי – נגד
אנסטסיה מיכאלי – נגד
אלכס מילר – אינו נוכח
סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
דן מרידור – נגד
משולם נהרי – נגד
אורית נוקד – נגד
לאה נס – נגד
סעיד נפאע – אינו נוכח
בנימין נתניהו – נגד
חנא סוייד – אינו נוכח
מרינה סולודקין – בעד
גדעון סער – נגד
גדעון עזרא – בעד
חמד עמאר – נגד
ציון פיניאן – נגד
יוסי פלד – נגד
יוחנן פלסנר – בעד
עמיר פרץ – בעד
אברהים צרצור – בעד
פניה קירשנבאום – נגד
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – נגד
דוד רותם – נגד
ראובן ריבלין – נגד
כרמל שאמה – נגד
יובל שטייניץ – נגד
מאיר שטרית – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד
שלום שמחון – אינו נוכח
ליה שמטוב – אינה נוכחת
עתניאל שנלר – בעד
רונית תירוש – בעד
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, אני קורא קריאה שנייה את כל אלה שלא ענו תשובה. בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד אזולאי – אינו נוכח
דניאל אילון – אינו נוכח
אריה אלדד – אינו נוכח
חיים אמסלם – אינו נוכח
אלי אפללו – בעד
רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת
אורית זוארץ – בעד
ישראל חסון – בעד
משה יעלון – אינו נוכח
אליהו ישי – נגד
משה כחלון – נגד
יעקב כץ – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – נגד
אלכס מילר – נגד
סטס מיסז'ניקוב – נגד
סעיד נפאע – אינו נוכח
חנא סוייד – אינו נוכח
איוב קרא – נגד
מאיר שטרית – אינו נוכח
סילבן שלום – אינו נוכח
שלום שמחון – נגד
ליה שמטוב – אינה נוכחת
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. האם יש מי מחברי הכנסת הנמצא באולם ולא הצביע? אין. נא להביא לי את תוצאות ההצבעה על ההסתייגות לסעיף 27 של קבוצת חד"ש.
חבר הכנסת חנין, נדמה לי שאם תיווצר סיטואציה כזאת, היא תובא מייד לכנסת על מנת שתקבל את הסתייגותך. בשלב זה אנחנו לא יכולים לומר מה התוצאות, אבל אתה צופה לעתיד בצורה נכונה ביותר. הרי יש כוונה לחוק. לא יכולים לעקר את כוונת החוק בלי ההסתייגות הזאת. אבל כמובן הצבענו.
אני כבר מודיע לכם שבין ההצבעה לבין 40 חתימות תהיה הפסקה – לא של הכנסת, אלא אנחנו נעבור לכמה חוקים שהבטחנו לחברי כנסת במשך המושב ואנחנו מעלים אותם, ולאחר מכן נעבור מייד ל-40 חתימות.
ובכן, הסתייגות סיעת חד"ש, מרצ ואיתן כבל לסעיף 27, שמצוינת בסעיף 43 להסתייגויות. בעד – 47, נגד – 60. ההסתייגות לא נתקבלה.
נא לשבת. חבר הכנסת אורי מקלב, אתה מסיר את הסתייגותך? חבר הכנסת אורי מקלב מסיר את הסתייגותו. לכן, לסעיף 27 אין הסתייגויות תקפות.
אני עובר להצביע על סעיף 27 לפי הצעת הוועדה. הואיל ולסעיף 28 ו-29 גם אין הסתייגויות, נצביע על סעיף 27 עד סעיף 29 ועד בכלל, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצעת הוועדה.
הצבעה מס' 26
בעד סעיפים 27–29, כהצעת הוועדה – 54
נגד – 40
נמנעים – אין
סעיפים 27–29, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, 54 בעד הצעת הוועדה, 40 נגד. אני קובע שסעיפים 27–29 ועד בכלל עברו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 30. לסעיף 30 – קבוצת קדימה מציעה. מי בעד? בבקשה. לתת לו רמקול.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, בשם סיעות האופוזיציה אני מבקש להודיע שאנחנו מורידים את ההסתייגויות שלנו עד סוף החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. מי מחברי הכנסת שהגיש הסתייגות מבקש לעמוד על הסתייגותו בניגוד להודעתו של חבר הכנסת חנין? שאם לא יעשה עכשיו, לא תישמע טענתו. רבותי, תודה רבה, אין הסתייגויות, ואני מקבל את הודעת חבר הכנסת חנין בשם כל המסתייגים.
אנחנו מצביעים על סעיף 30 עד סעיף 36. נצביע עכשיו כהצעת הוועדה על סעיפים 30–36, כולל לוח התיקונים להסתייגויות ולהצעת החוק, לפי הצעת הוועדה. הסתייגויות לא קיימות יותר. סעיפים 30–36, כולל ההסתייגויות, לפי הצעת הוועדה – נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 27
בעד סעיפים 30–36 – 56
נגד – 46
נמנעים – אין
סעיפים 30–36 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
56 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסעיפים 30–36 עברו, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, כל הסעיפים עברו בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. כל הסעיפים עברו, החוק עבר, כולל התוספות, כולל התיקונים, בקריאה שנייה. האם אדוני מבקש להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה.
ובכן, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011. קריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 28
בעד החוק – 57
נגד – 45
נמנעים – אין
חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, 57 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לומר דברים.
רבותי, אנחנו נעבור עכשיו, אחרי דבריו של יושב-ראש הוועדה, לסדרת חוקים שאנחנו חייבים לחברי הכנסת, ואחר כך נחזור ל-40 חתימות. 40 חתימות, בערך ב-13:30-13:25 נתחיל. אדוני ראש הממשלה, אני מבקש את רשותך שדיון 40 חתימות יתחיל ב-13:30.
<כרמל שאמה (יו"ר הוועדה המשותפת):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, אין דוגמה טובה יותר למשמעות של החוק הזה למי שרואה ועוקב אחרי מה שמתרחש ביומיים האחרונים, וממש עכשיו, בבורסה בתל-אביב. הדירות, שהן הנכס העיקרי של חברות הנדל"ן, מאחר שהמשקיעים המתוחכמים כבר צופים את ירידת המחירים, מדד הנדל"ן בבורסה בתל-אביב יורד בחוזקה – יותר מהירידות במדד הכללי, וזה אומר שהירידות הן לפנינו.
תודה רבה לכנסת על אישור החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הואיל וסדר-היום נקבע בהסכמה, ואני מודיע שבנשיאות אמרתי בצורה מפורשת שאני אמצא ביום חשוב זה את האפשרות לשנות את סדר-היום בהסכמת כל חברי הנשיאות, אבל הואיל ויושב-ראש הקואליציה מבקש שלא לשנות את הסדר, ואני חשבתי פשוט להתקדם, אני מכריז על הפסקה לחצי שעה. זה הכול. אני חשבתי שאני יכול. אני מכריז. אני קבעתי ב-13:00, עדיין לא 13:00. קבענו את העניין. אמרתי, אני רוצה לאפשר לחברי הכנסת להביא, יש עכשיו בין לבין דבר, השארתם לשיקול דעתי, אתם לא רוצים את שיקול דעתי, תהיה הפסקה, אין בעיה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, הכרזה למזכירת הכנסת. החלטתי, בזה נגמר, חבל על הזמן. אם אתם רוצים לבטל את ההפסקה, אני מוכן להמשיך.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של חבר הכנסת אחמד טיבי נגד חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ובעניין קובלנה של חברת הכנסת מירי רגב נגד חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 185), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכספים; והצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. רבותי, הפסקה עד 13:25. אני רציתי להמשיך בסדר-היום, אני חושב שצריך להפריד בין שני הדיונים. חשבתי – באמת הזדמנות לכל אותם חברי כנסת, אני רציתי לעשות הפרדה, אם לא ירצו, אני אעשה הפסקה. היה דיון, עכשיו יהיה עוד דיון, אני יודע את הרוחות – המתלהטים. אם אתם מסכימים, אני אמשיך, אם לא, אנחנו עושים הפסקה, זה הכול.
<דב חנין (חד"ש):>
תמשיך. אנחנו מסכימים, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש הקואליציה, להמשיך? בבקשה. יושב-ראש הקואליציה רוצה להקפיד על הסכמים אתכם שאתם מסכימים אתי.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כידוע, היום הזה מתנהג לפי הסיכומים שהיו מראש. היות שהסתיימה רק עכשיו הצבעה, ביקש ראש הממשלה הפסקה קצרה. העלה הצעה יושב-ראש הכנסת, להתקדם בינתיים עם החקיקה שבהסכמה. הודיעה לי יושבת-ראש סיעת קדימה, חברת הכנסת דליה איציק, שזה לא מקובל עליה והיא מבקשת לשמר את הסיכומים הקודמים שהיו, ש-40 חתימות יבואו מייד אחרי ההצבעה על חוק הווד"לים, ואם צריך הפסקה שתהיה הפסקה. היות שאני מכבד הסכמים, והיה הסכם, ביקשתי מיושב-ראש הכנסת לעמוד בהסכם הזה, זה הכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מכריז על הפסקה עד השעה 13:25. הפסקה.
<(הישיבה נפסקה בשעה 12:57 ונתחדשה בשעה 13:28.)>
<כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי>
[לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.]
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מחדש את הדיון במליאת הכנסת. הנושא הבא על סדר-היום: כישלון ממשלת נתניהו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי – דיון בהשתתפות ראש הממשלה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי הכנסת. יפתח את הדיון חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוני בר-און. אם לא יהיה כאן – הדובר הבא, חבר הכנסת דני דנון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
זה עוד פעם טיבי וביבי, אבל בבדידות מזהרת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת טיבי, בבקשה, נא לעלות. ראש הממשלה פה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
זה 40 חתימות? 40 חתימות?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה 40 חתימות, כן. זה הדיון. האם צלצלת? צלצלה, וגם חיכינו, אבל ביקשת לא להתחיל לפני שראש הממשלה פה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
נכון, נכון.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, אדוני. עשר דקות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
בפעם הבאה שהח"כים מבקשים ממני להקשיב, כשהם יהיו פה בכל 40 החתימות אני אקשיב.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה נכון. יש חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת בילסקי וחבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת אקוניס וחבר הכנסת ראש הממשלה נתניהו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אם אני אכריז על מדינה פלסטינית בהרכב כזה, אתה תהיה לשון המאזניים, בילסקי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון. בבקשה, אדוני. אנחנו נצלצל שוב. בבקשה, גברתי. צלצלה. בבקשה. אני – כדי לא להפריע לך אני תיכף אאפס את השעון מחדש. אני אקפיד על מסגרת הזמנים בצורה מאוד חדה, משום שסדר-היום מאוד מאוד ארוך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בהחלט. כשזאב יאפשר לי אני אתחיל.
<זאב בילסקי (קדימה):>
רציתי לתרגם לראש הממשלה מה שאתה הולך להגיד לו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, אדוני.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
הוא לא רק מתרגם, הוא גם אמר לי מראש, הוא יודע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
או-אה, או-אה. שכן. הוא שכן.
אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, היום הוא סוף המושב. סוף המושב מגיע אלינו כאשר המדינה רועשת וגועשת, מיטב בניה מפגינים, מוחים, כמעט בכל מקום במדינה. הפגנת האוהלים שהתחילה ברוטשילד משמיעה קול זעקה – קול זעקה שכותרתו: העם דורש צדק חברתי. הדרישה הזאת באה, אדוני ראש הממשלה, מול מדיניות הממשלה שאותה אתה מנהיג, שמנהיגה מדיניות ניאו-ליברלית המתנכרת לעקרונות היסוד של צדק חברתי; כאשר זכויות סוציאליות ראשיות נפגעות: הזכות לחינוך, הזכות לרווחה, הזכות לשיכון, הזכות לכבוד אנושי.
הזעקה היתה כה רמה, שהיא הכילה את כל רובדי החברה הישראלית: ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. ובניגוד למה שאמרו לך בסיעת הליכוד, אדוני ראש הממשלה, לא היו רק מתי מעט בהפגנות. עשרות אלפים, יותר מ-100,000 איש. לכן, אדוני ראש הממשלה, דבריך לא נשמעו מול משפטים הזויים ותיאור הזוי שכאילו מדובר במעשני נרגילה ואוכלי סושי. ישיבת סיעת הליכוד הזאת, שבה אתה נכחת, אדוני ראש הממשלה, תיזכר לדיראון עולם.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חבל שלא היית בה, היית שומע הכול – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זה המקום, אדוני ראש הממשלה, לחזור. אני גאה שלא הייתי בה, אני גאה שלא הייתי בה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הוא גם לא מוזמן, אדוני. אה, אולי אתה רוצה להזמין אותו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אבל מה לעשות? מיטב אנשיך אמרו את הדברים האלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה מצטט רק את הכותרות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
דני דנון חזר על דברים יותר קשים לאחר מכן. חבר כנסת.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
היושב-ראש היה שם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון. גם אמרתי ברדיו אתמול בצורה ברורה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אקוניס, אל תסגל לעצמך את הרגלי ההנחיה של היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
של יושב-ראש הכנסת. תודה.
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא לא יושב-ראש הכנסת, הוא מנחה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת בר-און, אתה הבא בתור, ואתה גוזל מזמנו של חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ונשאלת השאלה, למה אין צדק חברתי? למה יש פער כזה? למה לאנשים פשוט נמאס? כאשר, אדוני ראש הממשלה, מעמד ביניים קם, סימן שכלו כל הקצים. מדינות, בעיקר מדינות כמו ישראל, מתבססות על השכבה הזאת. ואלה אנשים שבדרך כלל – יכולה להיות המחאה הראשונה שלהם. חלקם הגדול – ניצן, תקן אותי – לא הצביעו בעבר. ולכן היחס אליהם צריך להיות מאוד רציני, גם לתביעות שלהם. לא צריך לחפש איך לתקוע להם מחט פה, להוציא אוויר משם, לפגוע באמינות שלהם. הם יכולים לעשות טעויות, הם לא פוליטיקאים, אבל התביעות שלהם הן תביעות צודקות.
וכפי שאמרתי בזמנו – שואלים: איפה הולך הכסף? אדוני השר מרידור, שואלים: איפה הולך הכסף?
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
לאן, לאן.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לאן הולך הכסף? לאן הולך הכסף?
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – זאת לא השאלה הנכונה – לאיפה הוא מגיע?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אז אני אתן כמה דוגמאות, אדוני ראש הממשלה: המשך בניית חומת ההפרדה – 850 מיליון שקל; משרד מתאם פעולות בשטחים – 200 מיליון שקל; המועצה להשכלה גבוהה במה שקרוי יו"ש – 450,000; מימון תוכניות ההינתקות – 240 מיליון שקל; אבטחת מתנחלים בירושלים המזרחית – 70 מיליון שקל; פיתוח במעלה-אדומים – 30 מיליון שקל; פיתוח בג'בל-אבו-ע'נים – הר-חומה – 124 מיליון שקל; מיגון אוטובוסים – 10 מיליון שקל; והנה אחד חזק, אדוני ראש הממשלה: פיצוי למפעלים בהתנחלויות על הפסד הקלות המס בשוק האירופי – 11 מיליון שקל; סבסוד אוטובוסים למתנחלים ולחרדים – 31 מיליון שקל – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – מיגון ואמצעי ביטחון למתנחלים – 316 מיליון שקל – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – סיוע באזורי עדיפות לאומית – 160 מיליון שקל. גם חרדים בהתנחלויות הם מתנחלים. תירגע.
<קריאה:>
הוא נרגע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ולכן – אני מבדיל בינך, בבני-ברק, לבין חרדים בתוך התנחלויות. גם שם אתם מתנחלים.
אז אלה דוגמאות לאיפה הולך הכסף.
עכשיו, לא רק יהודים ברוטשילד מתרעמים. היו קולות תרעומת אחרים שנים, 365 יום בשנה, של ערבים. בטייבה, בבאקה, בחורפיש, באום-אל-פחם – –
<מגלי והבה (קדימה):>
בירכא.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – בירכא, בכפרים הלא-מוכרים, בנצרת, בסח'נין – איפה לא? 20% מהאוכלוסייה לא התלוננו על זה שיש עלייה במחירי הדירות הציבוריות או עלייה בשכירות. אין שם דיור ציבורי, כי לערבים לא בונים. לערבים לא בונים. וכשעושים משהו קטן לערבים אז יש הודעה בתקשורת.
בבנק ישראל עד לפני כמה שנים שיעור הערבים היה – מחייך – 0% מ-880 מועסקים. שיעור הערבים היה 0%. ואז קיבלו החלטה אמיצה, אמיצה מאוד, ששינתה סדרי עולם בבנק – קיבלו פקיד ערבי. ואז היתה הודעה לתקשורת: קיבלו ערבי לבנק ישראל. לכן מבחינה סטטיסטית עלה שיעור הערבים בבנק ישראל מאפס – –
<נחמן שי (קדימה):>
מאפס-נקודה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – לאין-סוף, כי זה מאפס לאחד – זה לא כפול, בניגוד למה שחושבים; זה עלייה אין-סופית בשיעור הערבים בבנק ישראל.
<נחמן שי (קדימה):>
יש כותרת: מספרם של העובדים הוא בלתי מוגבל.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
וכפי שאמרנו בוועדה הקודמת, חבר הכנסת והבה, מול חברת החשמל אנחנו לא צריכים לקבץ נדבות. ואני צריך להידפק על דלתו של שר זה, מנכ"ל זה, ראש משאבי אנוש, לקבל שניים, לקבל שלושה – זה חשוב, אבל למה אני צריך לפנות בכלל? זה צריך להיות – הדלת צריכה להיות פרוצה, פתוחה לכולם. והיא לא כזאת.
ועל הכביש לטייבה דיברנו? כי את נושא הרמזור כבר סיימנו בכנסת הקודמת. הרמזור בטייבה נבנה. עד שהצלחתי לבנות את הרמזור בטייבה התחלפו חמישה שרי תחבורה, והיו לי פה 23 נאומים על הרמזור.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – – הוא גם שר התחבורה בממשלה הזאת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא. הרמזור זה היה בממשלה הקודמת. אני מקווה שכביש הגישה, אדוני ראש הממשלה – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – – הממשלה הקודמת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – שכביש הגישה מאזור התעשייה בטייבה – אולי, אולי, ואז תוציאו הודעה, שיש עלייה אין-סופית בשיעור כבישי הגישה מאזור התעשייה באזור טייבה – מאפס לאחד.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – לפני שטייניץ ונתניהו היתה טייבה בכלל?
<נינו אבסדזה (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה לכם. אני בטוח שחבר הכנסת טיבי לא צריך עזרה, והוא בדקה האחרונה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
זה לא – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חברת הכנסת גלאון. הוא בדקה האחרונה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
צפיפות אוכלוסין – מכיוון שאין תוכניות מיתאר, אין בנייה ציבורית. אני נכנסתי לכנסת ב-1999 – אחד, הבייבי שלי היה הקמת עיר ערבית חדשה. הגשתי הצעת חוק להקצאה שוויונית של קרקע. כל פעם שאני מגיש אותה, דוחים, הממשלה מתנגדת, עד שבכנסת – נדמה לי בממשלה הקודמת – אמרו: החלטנו להקים – השר שטרית היה שר הפנים – עיר ערבית. אז החלטנו. הוקמה עיר ערבית? מאז קום המדינה עד היום, לא בגליל, לא במשולש, לא הוקמה עיר ערבית, לא הוקמה אפילו שכונה עירונית באחד היישובים הערביים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה, לערבים אין ריבוי טבעי? רק מתנחלים מתרבים? אין לנו צרכים?
ולכן, אדוני ראש הממשלה, גם בפן החברתי-כלכלי, אבל גם בפן המדיני, שבו הממשלה הזאת בולמת כל אפשרות של התקדמות – היא חשבה הרבה על ספטמבר, אבל דילגה מעל יולי, וכיום אתה מה-זה משתוקק, אדוני ראש הממשלה, שספטמבר יגיע, כדי אולי לפגוע בהפגנות המחאה ברוטשילד ולהעלים את האפקט התקשורתי שלהן.
<יואל חסון (קדימה):>
לא רק ברוטשילד – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני. תודה לך, חבר הכנסת. נא לסיים, אדוני. תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בכל הארץ. העושק וההתעמרות באזרח הם כל כך קשים, שאפשר בהחלט לכנות את ממשלתך, אדוני, ממשלת ישראל, עושק מורשה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דני דנון. חבר הכנסת בר-און וחבר הכנסת דנון, שבע דקות, בנפרד כמובן.
<מגלי והבה (קדימה):>
עוסק מורשה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שמעת לאחרונה את שר האוצר שלך? הקליטו אותו בנתניה. הוא מספר שם לכולם איך מתחלקת העבודה בינך לבינו. הוא ההוגה, הממציא – –
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
לא היה ולא נברא.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – היוזם – –
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
לא היה ולא נברא.
<רוני בר-און (קדימה):>
תגיש תביעת דיבה. – – הרפורמטור, ואתה, אדוני ראש הממשלה, אתה המבצע, ממלא אחר ההוראות. בסוף השבוע שר האוצר שלך דיבר עם חבריו הקרובים – אני אומר במירכאות – כך זה כתוב בעיתון, עם חבריו הקרובים הוא דיבר. במקרה היה שם סבר פלוצקר, אולי הוא מחבריו הקרובים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
פלוצקר, עם פ"א דגושה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני מתנצל בפני פלוצקר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, סתם.
<רוני בר-און (קדימה):>
זה על חשבון זמנך, ההפרעה הזאת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חמש שניות. שאלתי אותו פעם.
<רוני בר-און (קדימה):>
במקרה היה שם סבר פלוצקר. היה, שמע וציטט. סבר פלוצקר קובע, בצדק – צריך לומר: בצדק, כי ידיו של שטייניץ נקיות מכל רבב, אבל נראה בעליל, כך הוא קובע, שעצביו בוגדים בו. גם זה כנראה נכון. וכה אמר שטייניץ – תקשיב טוב, אדוני ראש הממשלה; לא רוני בר-און, לא יושבת-ראש האופוזיציה, לא אף אחד מהצד הזה של האולם: לממשלה הזאת אין הישגים מדיניים – שטייניץ אמר; יש לה רק הישגים כלכליים, וזה בזכותי – לא בזכותו, בזכותי. הממשלה הזאת נכשלה מדינית – מול האמריקנים, מול הטורקים, מול האירופים, מול הפלסטינים. זה שר אוצר, יודע לעשות אינוונטר: אמריקנים, טורקים, אירופים, פלסטינים. נכשל נכשל, נכשל, נכשל.
הצלחותיה היחידות – אני ממשיך לצטט – הן האבטלה היורדת והצמיחה העולה, ורוצים עכשיו לסלקני? בפורומים סגורים הוא אמר – שוב פלוצקר עד, שטייניץ מדבר מהמיית לבו – איזה הישגים כבר יש לליברמן? צודק. איזה הישגים כבר יש לברק? לישי? בבוז הוא אומר את זה. כחלון, הוא שואל? כחלון היה מכניס את ישראל ל-OECD?
אבל זה לא הפריע לכם, לך ולשר האוצר שלך, לקיים סצנת פיוס ואהבה, לשבת רגל על רגל במליאה, להתפוצץ מצחוק. עמוד שלם בעיתון רואים אתכם מתפוצצים מצחוק.
<ישראל חסון (קדימה):>
רוני, מי אמר את זה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא להפריע.
<רוני בר-און (קדימה):>
לא הייתי מתייחס לזה. שמעתי שש פעמים את השאלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון מאוד, אני מסכים עם חבר הכנסת בר-און. אם לא היית בתחילת נאומו, זה בעיה שלך, תקרא בפרוטוקול.
<ישראל חסון (קדימה):>
אבל מי זה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אבל זה מפריע לי. תודה רבה לך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך.
<רוני בר-און (קדימה):>
רגל על רגל במליאה, מתגלגלים מצחוק. תגיד לי, איך שואל הפזמון – למה צחקה מיכל? איזה סיבה בעולם יש לך, נוכח הכישלונות שלך? לחייך אין לך סיבה, לצחוק יש לך סיבה? תעשה ככה, אתה חושב שאתה – אתה עושה ככה והכול נמחק.
<נסים זאב (ש"ס):>
עוד מעט תיתן לו מכות.
<רוני בר-און (קדימה):>
יכול להיות שצחקת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה עוד מעט תיתן לו מכות, אתה מתנהג כמו בריון, קצת כבוד.
<יואל חסון (קדימה):>
דמוקרטיה. אתה יודע מה זה דמוקרטיה?
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, אני יודע – – – של קדימה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך. חבר הכנסת חסון, אני מאוד מודה לך. נא להמשיך, חבר הכנסת בר-און.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – בהפסקה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
איזה הפסקה? אמרתי לחבר הכנסת זאב שיפסיק לצעוק קריאות ביניים. בבקשה.
<רוני בר-און (קדימה):>
מה, התפרק לך הלחץ? עלתה לך צפירת הרגעה מישיבת הסיעה, שקיבלת משם איזה מודיעין רווי אדי אלכוהול על מסיבות סושי, ונרגילות, וגיטרות? או סגן השר שלך ספר שם מפגינים בודדים? ואתה תיכף ניצלת את ההזדמנות הזאת לסכסך ולפלג ולשסות את חלקי העם אלה באלה, ועוד פעם זה השמאלנים והצפונבונים, ושם הכול אשכנזים, ואין שם עדות מזרח, ואין שם ימנים – ממש בן-אדם במיטבו.
אבל השמיצו אותך השבוע, אמרו עליך שאתה קפיטליסט ותאצ'ריסט. אתה לא זה ולא זה. גברת תאצ'ר היתה אשת הברזל. אתה ברזל? אתה לא באמת פועל לכלכלה חופשית, לא באמת פועל לכלכלה של שוק פתוח, של תחרות אמיתית. אם היית פועל לדבר הזה היית מבין שכדי למנוע את השחיקה של מעמד הביניים צריך לגרום לטייקונים האלה, ליבואנים האלה, למייצרים האלה, למשווקים האלה, להתחרות ביניהם על מעמד הביניים – על הכיס שלהם, על המשרות שמציעים להם.
אבל אתה, אתה אפילו לא יודע לזהות את הטייקונים. אתה רק הולך למה שפופוליסטי ונוח. אמרו לך ארבעה שמות, ואלה פתאום הטייקונים. אני אגיד לך מה הטייקונים, תן לעצמך דין-וחשבון מה הטייקונים. הטייקונים שלך זה ההסתדרות, עם חברת החשמל, והנמלים, וועדי העובדים החזקים, והסקטור הציבורי המנופח. אבל אתה תעז לנגוע בהם? מחר בבוקר.
והטייקון השני הגדול שלך זה משרד הביטחון והצבא, עם שר הביטחון שלך, שכל הזמן נכנס אליך ומאיים עליך. תאמין לי, אני מכיר את השיחות האלה בחדר: בוא, אני צריך פה, אם לא, אתה תהיה אחראי לזה. חליפת האיומים האלה שכל פעם סוחטת אותך בעוד חצי מיליארד, ובעוד מיליארד, ובעוד מיליארד וחצי, אבל לך אין שר אוצר שיגיד לך: קדחת. בלי מקורות אין שימושים, תלמד את זה.
הטייקון הבא שלך, הטייקון הבא שלך – ואתה יודע את זה לא פחות טוב מאתנו – זה השותפים החרדים שלך. זה טייקון – אוכל, שותה במלוא הפה, ואתה לא יודע להגיד לא; זה טייקון. ויש גם הטייקונים האמיתיים שצריך לטפל בהם, וכן, אמר לך טיבי בצדק, יש עוד טייקון, ההשקעות במקומות שאתה יודע שאנחנו נצטרך לפנות. אני לא מדבר על אריאל, ואני לא מדבר על מעלה-אדומים, ואני לא מדבר על גוש-עציון. שם צריך לתת בדיוק כמו לבאר-שבע, לעכו, לנהרייה ולחיפה. אבל בכל המקומות האלה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום, אדוני.
<רוני בר-און (קדימה):>
תרשה לי, עוד לא נתת לי את החצי דקה, יש לי עוד משפט לסיום.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון.
<רוני בר-און (קדימה):>
אבל בכל המקומות האלה שאתה יודע, שאתה אומר שצריך לפנות אותם – אתה אמרת, לא אני ולא אף אחד מחברי, אז – לא חבל על הכסף? אני עוד לא מדבר על תשומות הביטחון הממש-מופקרות שם.
אתה עמדת פה בדיון הקודם, ב-40 חתימות האחרון, טפחת על החזה, התגאית בחוק החרם. תראה את התמונות, אני שומר אותן – אני אחראי, אלמלא אני זה לא היה קורה. תיקח את האחריות גם לכאוס החברתי. תקום כאן בעוד שעה, שעה וחצי, תטפח על החזה ותגיד – ותפסיק עם אי-אמירת האמת הזאת על הקפאת הבנייה באזור צריפין, כי אתה מאחז עיניים; זה היה חלק מתוכנית הפריפריה, שאתה השמדת, וכדי לעשות את תוכנית הפריפריה השלמה צריך היה להקפיא את תוכנית הבנייה הזאת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
סליחה, אדוני, אנחנו בכללי משחק ברורים. אני מבקש – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הזמן עבר, אדוני.
<רוני בר-און (קדימה):>
הטעם הטוב בנשיאות הכנסת היה גורם למישהו אחר לנהל את הדיון הזה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אז תפנה אליהם.
<רוני בר-און (קדימה):>
למשל חבר הכנסת שלמה מולה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שלמה מולה איננו סגן היושב-ראש, ואתה מוזמן לפנות ליושב-ראש.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני מבקש להגיד לך, אדוני ראש הממשלה – שאלה. שאלה אחרונה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שאלה ולסיום.
<רוני בר-און (קדימה):>
על מה אתה עובד, אדוני ראש הממשלה? על כלום. על מי אתה עובד? על כולם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מאוד מודה לך. שר האוצר, כיוון שפנו אליך אישית, אתה מוזמן בכל רגע, אם תרצה בכך – אם תרצה בכך, אני אמרתי, אתה מוזמן להגיב בכל דקה. חבר הכנסת דני דנון – איננו נמצא. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה.
<איוב קרא (הליכוד):>
– – – רוני בר-און הקפיא את הבנייה בתל-אביב, ולא בסביון.
<רוני בר-און (קדימה):>
לך תיפגש עם ניאו-נאצים, לך, לך.
<איוב קרא (הליכוד):>
אתה, אתה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מספיק, מספיק, תודה רבה לכם. אני מאוד מודה על הדו-שיח.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<איוב קרא (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר כנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און, מספיק.
<איוב קרא (הליכוד):>
אתה אידיוט. אתה שר אידיוט.
<קריאה:>
ניאו-נאצי – – –
<איוב קרא (הליכוד):>
– – – היית אידיוט – מושחת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת קרא. חבר הכנסת קרא, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. תודה.
<איוב קרא (הליכוד):>
מושחת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה לך. בבקשה, חבר הכנסת אילטוב.
<איוב קרא (הליכוד):>
כלב.
<יואל חסון (קדימה):>
מה? מה זה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
סליחה, חבר הכנסת קרא, אני מבקש, אולי תנסה להירגע בחוץ.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת חסון, מספיק. חבר הכנסת קרא, אדוני השר, אדוני השר, אני מבקש, אולי תצא להירגע בחוץ, לשתות כוס מים.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הוא יצא. חבר הכנסת חסון, אתה מוזמן לפנות לוועדת האתיקה.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא יכול להיות – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה זה? התנהגות של אספסוף.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת חסון, אתה יכול להגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה בעצמך.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
נגדך. לא נגדו, נגדך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תשב במקום בבקשה. תחזור למקום שלך. אני מבקש מהסדרנים לאפשר לחבר הכנסת – מספיק. מספיק. חבר הכנסת חסון, נא לחזור למקום.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה לא יכול לאפשר לו להישאר פה כשהוא אומר – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת מולה, נא לחזור למקומות שלכם. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה ושנייה. חבר הכנסת טיבייב, תחזור למקום. כל מי – אתה, אל תגיד לי מה לקרוא לו, אני ביקשתי ממנו לצאת להירגע. נא להפסיק. חבר הכנסת חסון, אני קורא – חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת טיבייב וחבר הכנסת מולה, נא לחזור למקומות שלכם. מה אתם רוצים – ליד הדוכן. אין אופיר. תחזור למקום. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. צא.
<דליה איציק (קדימה):>
אתה יכול לקרוא לכולנו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
צא. חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת מולה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ואת איוב קרא לא הוצאת? אתה צריך להגיש נגדו תלונה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת חסון, נא לצאת מהאולם. קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. אני מודה לך. חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת חסון – אני מבקש מהסדרנים ללוות את חבר הכנסת חסון ליציאה מהאולם.
(חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.)
<דליה איציק (קדימה):>
תוציא את כולנו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא קראתי לך לצאת, אם את רוצה לצאת את יכולה לצאת. אבל אי-אפשר לדבר ככה, זה לא עובד ככה. לא לא לא לא, אין מיקרופון עכשיו. קראתי לחבר הכנסת אילטוב.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה צריך להגיש תלונה לוועדת האתיקה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה אל תגיד לי מה צריך ומה לא.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זו המחויבות שלך כיו"ר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה רוצה, תתמודד על תפקיד סגן היושב-ראש ותנהל ישיבה. חברת הכנסת איציק, נא לחזור למקום. חבר כנסת והבה, נא לשבת.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה מבייש את הכיסא שאתה יושב עליו. אתה מבייש את הכיסא שאתה יושב עליו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתם מייצרים כאן מהומה תקשורתית. אתם מייצרים כאן תהודה – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה מבייש את הכיסא שאתה יושב עליו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
– – אתם מייצרים כאן מהומה מיותרת. סגן השר יצא מהאולם.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה לא מבין מה אתה עושה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אל תתחיל עד שהחברים מסיעת קדימה ירדו.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא יכול להיות שהוא יקרא "כלב" ואתה תשתוק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לשבת. חבר הכנסת אילטוב עלה לדבר. חבר הכנסת בר-און אמר דברים מאוד קשים, לא זוכר שמישהו הפריע לו. חבר הכנסת אילטוב – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא אמר עובדות. הוא קילל.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה חייב להגן על הבית. לא יכול להיות שהוא יקרא "כלב" ואתה תשתוק.
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה מבייש את התפקיד.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת והבה, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אילטוב, שש דקות.
<מגלי והבה (קדימה):>
זו בעיה של הליכוד, לא שלך, ששמו אותך שם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תפנה לנשיאות ותמחה.
<מגלי והבה (קדימה):>
כששמים ילדים לנהל ישיבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תמחה. נא לצאת. חבר הכנסת והבה, פעם ראשונה. בבקשה, אדוני.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, הכנסת, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להמשיך בדיון, אז אני מבקש לפחות שלא תפריעו לי.
<אלי אפללו (קדימה):>
אנחנו לא איוב קרא, אל תדאג.
<שלמה מולה (קדימה):>
אנחנו דורשים שהיושב-ראש ינהל את הישיבה בצורה הגונה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אם חבר הכנסת איוב קרא השתמש בשפה שאיננה פרלמנטרית אני בטוח שהוא או יתנצל או יעשה את הדבר שאתם – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בסדר גמור, תודה. חבר הכנסת קרא יצא מהאולם.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לך יש אחריות לגבי מה שקורה פה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה צריך לדרוש ממנו להתנצל.
<אלי אפללו (קדימה):>
אם היה יושב-ראש הכנסת, היה אומר לו – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. חבר הכנסת אפללו, אני מאוד מודה לך. בבקשה, אדוני.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
טוב, חברים, אני קודם כול רוצה לפנות לאופוזיציה, הרי המשבר שקורה היום ברחובות הוא לא משבר שנדלק היום, הוא כבר הרבה זמן. אנשי המילואים עושים את המילואים, משלמים את המסים, מושכים את כל המדינה הזאת על הכתפיים, המעמד הבינוני עושה את זה במשך דורות, פשוט היום זה פרץ את כל הגבולות, והמסר הוא ברור, לעם ישראל קשה, ולא רק למעמד הביניים, גם למעמד הסוציו-אקונומי המוחלש – גם קשה.
אני שומע – מיום ליום רוצים הכול חינם; רוצים לימודים חינם, רוצים בריאות חינם. אכן, חלק מהדברים הם חינם, והם על-פי החוק חינם, אבל להערכתי צריך להיכנס לפרופורציה, כי בסופו של דבר על החינם הזה מישהו ישלם, ואותו מעמד ביניים ישלם על החינם הזה; אותם האנשים הצעירים שמשלמים מסים ועושים מילואים, כדי שלכולם הכול יהיה חינם הם יצטרכו לשלם יותר מס.
אין פה פלא. אני דווקא, חבר הכנסת רוני בר-און, שמעתי אותך, ואתה היית שר האוצר, ואתה יודע מה זה לפרוץ את גבולות התקציב, עד כמה זה יכול להיות מסוכן לתקציב המדינה. אני חושב שפה אנחנו צריכים להיכנס לפרופורציה, לבחון את הדברים בחינה מעמיקה, ניתוח עמוק של הבעיות, לראות איפה באמת הדברים הבעייתיים תקועים. אי-אפשר לבנות דירה לא ביום ולא ביומיים, ולא בחודש ולא בחודשיים. הדברים האלה לוקחים זמן. צריך למצוא את הפתרונות, אין ספק, אבל לא צריך לרוץ למצוא את הפתרונות, צריך לשבת, להתכנס, לנתח את הדברים וללכת בצורה מסודרת.
אנחנו ראינו מה זה מדינת רווחה, יוון, שהכול היה שם חינם. המדינה בפשיטת רגל. זה לא שאנחנו לא רוצים לתת לציבור, פשוט צריך ללכת לסיפור הזה בצורה מאוד עדינה ואחראית, כי הכלכלה, ברגע שהיא תפרוץ, היא תפרוץ על כולם. ואז לתקן – גם אם תבואו לשלטון, לא בטוח שתוכלו לתקן.
הממשלה ביוון לא יודעת להתמודד עם המשברים היום. אנשים יוצאים לרחובות, וקשה. אנחנו לא רוצים להפוך ליוון. לכן, חברים, אני מרגיש את ההתלהבות, ואנשים, באמת, נמאס להם לשלם הרבה מסים, אבל יש למדינת ישראל אילוצים, אילוצים ביטחוניים – יכול להיות שצריך לקצץ בתקציב הביטחון, אבל עדיין, צריך לבחון את זה בצורה מאוד מעמיקה, כי יש סביבנו צונאמי מדיני, ואנחנו רואים מה קורה אצל השכנות שלנו, על הבסיס הכלכלי.
לכן, לבוא, להתלהם, עם הכלכלה הישראלית, אני לא ממליץ לעשות זאת. צריך לגשת לדבר הזה במערכתיות, בסדר מסודר, ולא להתלהם. אני חושב שיש מה לעשות, גם מבחינת המלחמה בביורוקרטיה – הביורוקרטיה חוגגת, הדברים תקועים, לא רק בוועדות, בעיריות ובוועדות לתכנון ובנייה, אבל לא רק. מה קורה בביטוח לאומי, ומה קורה בכל מיני מוסדות שאנחנו אמונים – ולא רק הממשלה הזאת, כל הממשלות.
לכן, פה צריך באמת לחשוב, ולא פעם אחת; צריך לקחת את האנשים המקצועיים, לבחון את הדברים, לנתח אותם, לעודד, לעשות עידוד השקעות במדינת ישראל, לעשות הפרטות כמו שצריך, לעשות פישוט של תהליכי תכנון ובנייה, והתחלנו בזה, ואני חושב שגם את החוק הזה אנחנו – יהיו בטח תיקונים – אנחנו נראה תוך כדי מה צריך לתקן, ויתוקן מה שהיה פה.
אז אני בסך הכול חושב שכלכלת ישראל היא כלכלה חזקה, יש בעיות, אפשר לתקן אותן, והמהומה הזאת צריכה להירגע ולתת לממשלה לעשות את עבודתה. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת דני דנון, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אבי דיכטר.
<דני דנון (הליכוד):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, ראשית, לא הייתי בזמן המהומה, אבל כמובן אנחנו יודעים לתקוף את האופוזיציה במלים נאותות ומהוגנות וכך נעשה ונמשיך לעשות.
אתמול הייתי בטקס סיום – – –
<נחמן שי (קדימה):>
– – –
<דני דנון (הליכוד):>
אני אקפיד בדברי, חבר הכנסת שי, לומר את עמדותי במלים מהוגנות ולהגיד את המסרים הקשים שיש לי לומר לחברי באופוזיציה.
<נחמן שי (קדימה):>
בסדר גמור.
<דני דנון (הליכוד):>
אתמול, חברי, השתתפתי בטקס סיום קורס למדריכים של תנועת בית"ר, גם שר החינוך השתתף בטקס.
<נחמן שי (קדימה):>
הוא איחר מאוד.
<דני דנון (הליכוד):>
הוא איחר, לא מאוד.
<נחמן שי (קדימה):>
הם אמרו לי.
<דני דנון (הליכוד):>
אולי יש לך ילדים או נכדים בתנועת בית"ר, חבר הכנסת שי, זה יהיה לי חדש. אתה צודק, שר החינוך איחר, אבל דבריו התקבלו באהדה רבה אתמול. וכשדיברנו בפני הבית"רים הצעירים על המושג צדק חברתי, פתאום ההרגשה שלנו, שבשבוע שאנחנו מציינים את זכרו של ראש בית"ר, זאב ז'בוטינסקי, השמאל פתאום מגלה את הגדולה של המנהיג הזה, השמאל שדאג להחרים אותו, להשמיץ אותו. פתאום כולם, כל חברי הכנסת, בראש וראשונה יושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני – רציתי לשאול אותה: היא אמרה בדבריה שהיא דיברה עם בית"רים מקדימה. זה אוקסימורון. לא יכול להיות בית"רי בקדימה. אם מישהו נמצא במפלגת קדימה, הוא כבר לא בית"רי, זה לא הולך ביחד.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אני אוהד "בית"ר ירושלים".
<דני דנון (הליכוד):>
"בית"ר ירושלים" זה משהו אחר. אבל אי-אפשר לבוא ולומר, היא אמרה, פגשה בית"רי מקדימה והיא ציטטה מ"תביעתי", שזה מאמר נפלא, אבל אי-אפשר לבוא ולומר את הדברים.
חברי, אמרתי לכם זאת גם השבוע, אי-אפשר לקחת את הצדק החברתי של ראש בית"ר, שדומה מאוד לדרישות של החבר'ה שמוחים היום – – –
<יואל חסון (קדימה):>
יש פה יותר בית"רים ממה שיש אצלכם שם.
<דני דנון (הליכוד):>
אין בית"רי בקדימה, חבר הכנסת חסון, זה לא הולך ביחד.
<יואל חסון (קדימה):>
יש יותר מאצלכם.
<דני דנון (הליכוד):>
זה לא מסתדר.
<אלי אפללו (קדימה):>
מאיזה שנה אתה בבית"ר, אני יכול לדעת?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת חסון, נדמה לי שהוצאתי אותך.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני לא יודע. סליחה, לא קראתי לך חזרה.
<יואל חסון (קדימה):>
מה, אין חנינה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לצאת. אתה התקרבת לדוכן, פצחת פה בצווחות ואני לא מוכן.
<יואל חסון (קדימה):>
ואיוב קרא ממשיך להיות – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
איוב קרא איננו נמצא כאן. נא לצאת. חבר הכנסת חסון, נא לצאת, אני לא נתתי לך אישור לחזור. עצרתי את השעון. נא לצאת. יהיה פה סדר ויהיו פה כללים.
(חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.)
<אלי אפללו (קדימה):>
אפשר גם אותי להוציא?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה יכול לצאת לבד אם אתה רוצה.
<אלי אפללו (קדימה):>
להוציא.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה יכול לצאת לבד, חבר הכנסת אפללו. כל מי שרוצה, יכול לצאת. קודם אתם חותמים על דרישה ל-40 חתימות ואחר כך יוצאים. הנה, יושבת-ראש האופוזיציה מוציאה אותך. כדאי שהיא תישאר. בבקשה, אדוני.
<דני דנון (הליכוד):>
תודה רבה. אני לא מתחרה – באיזה גיל הצטרפתם לתנועה וכמה למדתם את תורתו של ראש בית"ר. אולי היו תלמידים טובים ממני ומחברי, אבל ברגע שהחלטתם להצטרף למפלגת קדימה, לתת את קולכם למען עקירת יישובים יהודיים, שכחתם את תורתו של ראש בית"ר. ובנושא החברתי החלפתם את חמשת המ"מים בחמשת מ"מים חדשים. אנחנו גדלנו על מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
ראש בית"ר היה בעד הקפאת יישובים?
<דני דנון (הליכוד):>
בפירוש. היום חמשת המ"מים, חבר הכנסת שי – אני קורא בעיתונות שיש לכם דיונים בסיעה על התקציב המבוזבז שיוצא בסיעת קדימה. אז אולי תעשו חמשת מ"מים של משכורות, מכוניות, משרות, מתנות, מינויים. על זה אתם רבים היום – כמה עוזרים, כמה תקנים, כמה מנכ"לים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה מרכז הליכוד, אתה מתבלבל.
<רחל אדטו (קדימה):>
אתה תקבל קידום עכשיו.
<דני דנון (הליכוד):>
אלה חמשת המ"מים של מפלגת קדימה. ועצה לי אליכם, חברי, אם אתם רוצים לקפוץ על עגלות נוסעות, אתם צריכים להיות הרבה יותר זריזים. כי אם אנחנו מנסים לסכם את המושב הזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים שלאורך כל המושב האופוזיציה ויושבת-ראש האופוזיציה – מנסים לקפוץ על העגלה אבל לא מצליחים, העגלה נוסעת, בורחת להם והם לא מצליחים לקפוץ עליה. הרופאים מוחים, ברגע האחרון מצטרפים, זה לא נתפס. הצעירים, לא באתם ועזרתם, ברגע שפתאום יש מחאה אמיתית, אתם מנסים לנכס אותה אליכם.
<רחל אדטו (קדימה):>
מה אתם עושים לרופאים?
<דני דנון (הליכוד):>
זה לא עובד, חברי, זה לא עובד, זה לא אמיתי. גם היום, בהצבעה לפני חצי שעה, בהצבעה על הווד"לים, הרי אתם יודעים היטב שהחוק הזה הוא חוק טוב, שהוא בא לשחרר חסמים ביורוקרטיים; אי-אפשר מצד אחד לבוא ולומר, צריך לבנות, צריך להפסיק עם הביורוקרטיה, ומצד שני, כשבא ראש הממשלה, בא שר השיכון ואומר, אני צריך את הכלים האלה כדי לזרז את ההליכים – הייתם שרים בעצמכם. השר לשעבר חבר הכנסת מאיר שטרית, היית שר הפנים, אתם יודעים שלבנות פרויקט במדינת ישראל לוקח בין חמש לשבע שנים. אז כשבאה הממשלה עם רעיון – אולי הוא לא מושלם, אני מסכים אתכם, אולי צריך לשפר אותו, אבל הדבר הגרוע ביותר זה לעצור דבר טוב מאוד ולחכות לדבר המצוין. אתם באים ומתנגדים לו שוב.
לכן הציבור – אם אתם קוראים סקרים, אני לא יודע אם נשאר לכם כסף לסקרים אחרי כל מה שקראתי על התקציב של המפלגה. אם אתם קוראים סקרים אתם תגלו לדעת שהציבור היום דורש שינוי סדרי עדיפויות. נכון, הוא רוצה השקעה במקום אחר.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אל תדאג.
<דני דנון (הליכוד):>
הממשלה קשובה, הממשלה אחראית, אבל הציבור גם אומר: אני רוצה שהממשלה הזאת תעשה את המלאכה. הוא לא רואה, לא את ציפי לבני, לא את שאול מופז, לא אף אחד משורות האופוזיציה שיבוא וישנה את סדרי העדיפויות. הוא אומר, אני רוצה שינוי סדרי עדיפויות, אבל אני רוצה שראש הממשלה נתניהו יוביל את שינוי סדרי העדיפויות. וזה מה שהממשלה תעשה, היא תהיה קשובה, היא תשנה את סדרי העדיפויות.
אדוני היושב-ראש, לא נצליח לרצות את כולם כל הזמן, תמיד יהיו גופים שירצו יותר. כמו שרוצים שלום עכשיו, יש כאלה שרוצים דירה עכשיו, רוצים הכול מייד. אבל רוב הציבור, הציבור האחראי והשפוי במדינת ישראל, רוצה שינוי סדרי עדיפויות אחראי, וזה מה שממשלת הליכוד תעשה.
לסיום, חברי באופוזיציה, אנחנו יוצאים עכשיו לפגרה, ואני מציע, כשאתם חוזרים מהפגרה, לקראת מושב החורף, אל תנסו לקפוץ על עגלות נוסעות, תנסו לייצר אג'נדה אמיתית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, חבר הכנסת דנון. חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. שש דקות.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אנשים מסביבתך מרבים בימים האחרונים להשמיע ולכתוב על הפרובוקציות של אנשי האוהלים. אני מקווה שאתה מקשיב לקולות המחאה הבאים מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, מהמרכז ומהפריפריה, מצעירים ומקשישים, מיהודים ומערבים. כן, העם זועק.
זו אינה פרובוקציה, ראש הממשלה. לפרובוקציה כגימיק נדרשים המפגינים רק כאשר הם קומץ של אנשים. כאן מוחים ברגליהם, מוחים בקולם, מאות אלפים המגובים בעוד ועוד אזרחי ישראל האומרים לך בעברית הכי צברית שיש: לא נמשיך להיות הפראיירים של מדינתנו, לא בתחום החברתי, לא בנטל הביטחוני ולא במשא הכלכלי.
המחאה, אדוני ראש הממשלה, היא כבר אינה על חידוש חוזה השכירות לדירה, שהתייקר, במקרה הטוב, רק ב-20%. הדרישה הינה על חוזה חיים חדש בין המדינה לבין אזרחיה. ובפועל, בין הממשלה, זו שבראשותך, או זו שתחליף אותך בקרוב, לבין העם.
המחאה כאן אינה המשך של כיכר תחריר, זוהי התחלה של שדרות-רוטשילד ושל חיפה, וצפת ובאר-שבע, ושל שאר עמך ישראל. זוהי סולידריות עממית שמוכרת לך ולי ממלחמות אחרות. אלא שהפעם זוהי סולידריות של מלחמה על הבית. לא בכדי היא פורצת עתה, שנתיים וחצי אחרי שממשלתך החלה לכהן.
כן, אדוני ראש הממשלה, היה לך מספיק זמן כדי להרגיז את העם, שקלט לפתע כי בימים האלה אין מלך בישראל; לא מלך מדיני, לא מנהיג חברתי ואפילו לא קוסם כלכלי. אנשיך מקפידים להסביר כי השסע בחברה הישראלית הלך והתרחב לאורך ממשלות רבות, ורק במקרה הפך לשבר של ממש במשמרת שלך, ראש הממשלה נתניהו. אז למען הצדק ההיסטורי, המשמרת שלך, כראש הממשלה וכשר האוצר, נמשכת כמעט ברצף 15 שנה. תרומתך להתרחבות הפערים בחברה הישראלית מכרעת.
חייל משוחרר שהחל להשתכר שכר ממוצע במשק של כ-7,000 שקל בחודש ונשאר לגור עם הוריו כדי לחסוך את כל משכורתו על מנת לקנות דירה צנועה, יידרש לחסוך 170 משכורות. כלומר, להמתין 170 חודשים כדי לממש את חלומו רק בגיל 38. ואם יתחתן, ואם גם נולדו לו ילדים ולאשתו, יידחה החלום או שימומש רק לכשיצא לגמלאות.
גרמת, ראש הממשלה, לכך שכאשר זוג צעיר קונה דירה, הוא חייב לקנות אותה ביחד עם אזיק אלקטרוני, בדמות משכנתה, כמובן, כשמדי חודש הממשלה בודקת באמצעות הבנק שהאסיר הצעיר עדיין חי ועדיין בארץ. המפגינים באוהלים וברחבי הארץ נחושים לצאת ממאסר הבית שהטלת עליהם.
במקביל לזעקת הדיור עולה זעקת משק החלב. במקום להשגיח על המחירים המופקעים שגובה קרטל השיווק או במקום לחלוב את מחירי המחלבות, הפועלות בתיאום מחירים ביניהן, החליטה הממשלה שבראשותך פשוט לחלוב את הרפתנים. הרי ממילא את החקלאים כבר קצרתם השנה נמוך יותר משקצרתם את החיטה, וזאת לאחר שלא פעלתם לעצור את קריסת "אגרקסקו". אז מה עוד נשאר לכם לעשות, ראש הממשלה, בדרך להרס טוטלי של החקלאות בישראל? הרי את המים אתם ממילא מוכרים במחירי נפט ואת הנפט אתם מוכרים כבר במחירי זהב, אז מתאים לכם ללכת עכשיו מול הלולנים ופשוט להוריד להם את הביצים, ובא לציון – גואל-נפש.
בל יטעוך אנשיך, ראש הממשלה, שבישראל היום כל המפגינים הם אנשי שמאל ואנרכיסטים. יצא לי לשבת עם חלק ממנהיגיהם. האנשים חכמים, אנשים צנועים. יש להט בעיניהם ויש גם קצת תמימות בריאה בטיעונים שלהם. עם ההורים שלהם נלחמנו ב-1973 ואותם שלחנו להילחם במלחמת לבנון השנייה. אלה הילדים שלנו, אדוני ראש הממשלה. האחד מדקלם ממשנתו של ברל כצנלסון, כי יש להם התבונה לראות, האומץ לרצות והכוח לבצע. חברו להנהגה מדקלם את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא, וכולם שירתו בסדיר וכולם נושאים בנטל המילואים. פשוט מלח הארץ.
אז בהקשר הזה הרשה לי לצייד אותך בכמה עצות אופרטיביות, אדוני ראש הממשלה, הניתנות ליישום מיידי: צא בהודעה כי מי שמשרת במילואים, התגמול שהוא יקבל מהביטוח הלאומי יהיה פטור ממס. תן למחצית העם, זה שנושא בנטל הביטחוני, תן לו לחוש שהם מתחילים לצאת מה"פראייר ויילי" שלנו. קבע קביעה לאומית האומרת שמשפחתו של חייל המשרת בסדיר לא תהיה משפחה ענייה. דאג לכך שמשפחת אזרח המשרת במילואים לא תהיה משפחה שמוגדרת כמשפחה מתחת לקו העוני. ודא שחייל סדיר או איש מילואים המשוחרר או חוזר הביתה, יוכל לחזור לביתו, למבצרו, ולא לבית שהוא בעצם כספת של הבנק או אפילו לזה לא.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אל תהיו חכמים על חלשים. אל תתנהגו בקרירות אל אוהבי המדינה. זכור, ראש הממשלה, כי כאשר ממשלה גדולה עושה סיבוב על אזרחים קטנים, הממשלה הופכת לקטנה והאזרחים לגדולים.
מחאת ההמונים נגדך ונגד ממשלתך בימים אלה נובעת ממצוקה כנה ואמיתית. אלה הם המוני בית ישראל המביאים עמם הרבה כוח, אך הם אינם אנשים כוחניים. אל תקל ראש במחאתם. אתה, ובעצם כולנו, נמצאים בקושי בסוף ההתחלה של גל המחאה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
זוהי מחאה הרבה יותר חריפה, הרבה יותר טעונה באנרגיה מכפי שאתה ושריך נוטים לחשוב. אדוני ראש הממשלה, הרשה לי לומר לך בשפתם של הצעירים מאוהלי המחאה: עצור. פשוט עצור, הפסק את ההתעלמות של ממשלתך מאזרחי מדינת ישראל. תן לעם הזה להביט קדימה בתקווה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת דיכטר. בבקשה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, שר הרווחה והשירותים החברתיים לשעבר, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. ארבע דקות, בבקשה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אכן הזכרת בצדק "שר הרווחה והשירותים החברתיים לשעבר", ואני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני עובר יום-יום במאהל מאהל בכל רחבי הארץ. אתמול הייתי במוצקין, שלשום ברחובות, יום לפני כן בראשון-לציון, בחיפה, בשדרות, בתל-אביב, במאהל המפונות בשכונת-התקווה. כחוט השני עוברת הזעקה ממקום למקום, ורבותי, מי שחושב שזה אוכלי סושי ומעשני נרגילה חי בסרט מתמשך. אני חייב לומר שאם יש משהו – –
<נחמן שי (קדימה):>
בסרט טורקי.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – שהטריף את האזרחים הללו, אזרחים נאמנים, זה לראות את החיוך של ראש הממשלה ולשמוע את יו"ר הקואליציה אומר שצריך לירות בהם כי הם שמאלנים ועוד ביטויים כאלה ואחרים שעלו מסיעת הליכוד.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא נאמר דבר כזה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
יש אנשים ששמעו את יו"ר הקואליציה אומר – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא נאמר דבר כזה. זו אמירה חמורה ביותר – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – שהם בשמאל וצריך – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
– – ואני מבקש לקרוא ליו"ר הקואליציה ואני אומר לך שזה לא נשמע.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
יש אנשים ששמעו וטוענים – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – שדדו את קופת המדינה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חבר הכנסת בן-ארי.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – שמה שנאמר בסיעת הליכוד מראה על אטימות וזחיחות בלתי פוסקות. מה שקרה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – האדמות של הקיבוצים – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חבר הכנסת בן-ארי.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אתה תפסיק להסית, כי ביישוב שאתה מתגורר בו, 700 תושבים עולים למדינה 7 מיליון שקל – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה שקרן. גנבתם את כספי המדינה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
סליחה, חבר הכנסת בן-ארי, מספיק. סליחה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
10,000 שקל לבן-אדם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אני מבין שאתה בקואליציה של נתניהו, חבר הכנסת בן-ארי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אני מבין. זה גם מאוד מסביר מדוע אנחנו צועדים באטימות וקהות חושים להתפוצצות בספטמבר, כי אתה חלק נכבד מהקואליציה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
ככה נראית הקואליציה של נתניהו וככה היא גם תימשך. אבל כשלא רוצים לשמוע זה לא עוזר, כי העובדות ברורות לחלוטין. הממשלה הזאת איבדה את הכיוון, גם החברתי וגם המדיני, שלה. בערב יום הכיפורים שעבר כתבתי לראש הממשלה מסמך מפורט, מסמך התרעה מפורט. לא נעניתי, על אף תזכורות אין-קץ. והמסמך הזה דיבר על מצוקת עוני בלתי נסבלת, על מבנה חברתי מעוות, על קושי גובר במעמד הביניים. לא רק התרעתי, גם הצגתי תוכנית. אבל מה לעשות, אז מה אם שר כותב לראש הממשלה ומבקש להביא בפניו מצוקה אמיתית? מתעוררים רק כשזה מתפוצץ בפרצוף, ועכשיו זה מתפוצץ בפרצוף – – –
<דני דנון (הליכוד):>
למה לא התפטרת אז?
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אני מצטער שלא התפטרתי אז, כבר אמרתי את זה. אז מה לעשות, חבר הכנסת דנון? הלכתי ושירתי את עם ישראל יום-יום, שעה-שעה בעולם הרווחה. ראיתי מקרוב, ניסיתי לשכנע את ראש הממשלה ולא צלח בידי; את שר האוצר, לא צלח בידי; אחרים, לא צלח בידי. בסוף, היו פה ארבעה דיונים על העוני במליאת הכנסת בשלהי כהונתי – ח"כ אחד מהסיעה שלך לא היה פה, חוץ מיו"ר הכנסת. זה מראה שהמפלגה שלכם כבר מזמן איבדה את השליחות שלה למען האזרחים, כבר מזמן לא חברתית – –
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – אין לה סדר-יום והיא תשלם על כך בקלפי, תאמין לי, ובגדול. והגיע הזמן שהיא תשלם על כך בקלפי ובגדול, כי כבר מזמן אתם כל כך עוסקים בעצמכם ואתה כל כך עוסק בלמלכד את הממשלה שלך ואת המדינה שלך, שמה שנשאר לך זה כלום להציע לאזרחים. אז עוד פעם כחלון יסביר שהוא הוזיל את מחירי הסלולר. יופי. זה יהיה הדגל שלכם בקמפיין וזה גם יהיה התשדיר העיקרי שלכם בקמפיין הבא, אבל עם ישראל לא ישכח ולא יסלח, לא על האטימות ולא על קהות החושים.
כשאני אמרתי לראש הממשלה שהוא לא יתפלא אם יהיו לו מיליון איש בכיכר-רבין, גם כאן נעניתי בבוז. אז הנה זה מגיע, ויהיו עוד מאות אלפים, כי לאנשים נמאס. כי כשהיו דיונים בממשלה על הדיור הציבורי, את אף אחד זה לא עניין, ורק קיצצו בדיור הציבורי בשנתיים האחרונות ובכל נושא אחר שהועלה על הפרק. זה לא רק הדיור הציבורי, זה המזון, זה הרכב, זה החשמל, המים, הכול.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, אדוני.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
מי שנמצא בבונקר חוטף. זה הקיץ האחרון של ממשלת נתניהו ובאביב הבא תהיה כאן ממשלה הרבה הרבה יותר טובה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אחריו – חברת הכנסת עינת וילף.
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת חנין, אתה מדבר בעוד מספר דקות. למה לך?
<דב חנין (חד"ש):>
אני רק מציין למען הפרוטוקול שזאת דמגוגיה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
למה לך? בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, אני נמצא פה לא דקות רבות אבל אני כבר כל כך נסער מהסערה שהיתה פה שאני צריך עכשיו להוריד קצת את הווליום מהאווירה שהיתה כאן.
אמר כאן שר הרווחה לשעבר חבר הכנסת הרצוג שהתמונות, אדוני ראש הממשלה, שאתה מחייך עם שר האוצר הטריפו את האזרחים. זה נכון, וזאת הסיבה ששמו את התמונה שלך שאתה מחייך.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
כל אדם מחייך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כל אדם מחייך, יכלו לשים את התמונה שלך כשאתה לא מחייך. מה בחרו? ואני אומר לך את זה כאיש תקשורת. בחרו את התמונה שאתה מחייך עם שר האוצר, שמו את זה במרכז בכל כלי התקשורת, כדי להסית את העם נגדך. יכולת לחסוך – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
נו, באמת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זאת דעתי. יכולת לחסוך – זאת דעתי, וינסה נחמן שי להכחיש את זה שאפשר היה לבחור 100 תמונות של ראש הממשלה באותו יום והיו יכולים לכתוב: הוא עצוב, הוא עצבני, הוא מזיע. הרבה תמונות הייתי יכול לשים. בחרו את התמונה הזאת כשהוא מחייך. אני לא יודע איזה בדיחה אמר לו שר האוצר, אני במקום שר האוצר לא הייתי מתבדח. אבל הוא – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, אבל הבחירה של התמונה היא בחירה מכוונת. אני לא שולל את קול הזעקה, שלא תטעו. אדוני ראש הממשלה, מה שרציתי לומר, שיכולת לחסוך את כל הקמפיין הזה, כי אויביך שרוצים להפיל אותך התלבשו על מצוקה אמיתית שאנחנו פה בכנסת כבר זועקים שנתיים, שלוש, והממשלה שלך לא שמעה. זה מה שאני רוצה לומר.
התקשורת וארגוני מממנים מחוץ-לארץ, אולי אפילו מה-CIA ומהאיחוד האירופי, שכבר מזמן רוצים להפיל את הממשלה שלך ומשקיעים הרבה כסף בזה, התלבשו על מצוקה אמיתית שקיימת בארץ. ובזה כן צודק חבר הכנסת הרצוג, שכשהוא ראה את המצוקה – וגם אתה יודע את המצוקה. מאז שנכנסתי לכנסת, לפני חצי שנה, ניסיתי להגיע אליך ולהביא את הבעיה של הדיור ולא הצלחתי. ניסינו לבוא לישיבות סיעה ולא יצא מזה שום דבר. פקידי האוצר אמרו במפורש שהמדינה איננה מחויבת לחלק קרקעות ולתת קורת גג לאזרחיה, זאת בשעה שהם מחזיקים 95% מקרקעות המדינה שנקנו על-ידי היהודים בכל הדורות מהקרן הקיימת ואחר כך, כדי לספק דיור ולא כדי לעשות כספת למשרד האוצר.
אתה ידעת את כל הדברים האלה ויכולת לשנות את המדיניות הזאת, כי המדיניות הקפיטליסטית של הפיכת המדינה ממדינת רווחה למדינת רווחים היא מדיניות הרסנית בכל מדינה, בוודאי במדינה שזקוקה לחמלה, בוודאי במדינה שבה מהגרים מכל הארצות, אנשים עניים, עולים חדשים ואנשים קשי יום.
הדבר האחרון, אדוני ראש הממשלה, ובזה לא אתה לא אשם, אני רוצה להפנות את זה לצד אחר. שיבחתי אתמול בערב את אנשי המאהלים, שנזהרים לא להכניס את העניין החרדי והמתנחלים כדי לא להטות את כל המאבק הצודק, החברתי, שנוגע לכל האוכלוסייה. יוקר המחיה פוגע בכולם, בעיית הדיור פוגעת בציבור החרדי יותר מאשר בכל ציבור אחר. יוצאים אנשים מסיתים בתקשורת – לא כל התקשורת – הם מוזמנים כפרשנים כלכליים, פה השקר. אם הם היו מוזמנים כאנשים פוליטיים אז זכותם, זכות הדיבור קיימת גם לי וגם להם. אבל אומרים שהם פרשנים כלכליים ואומרים שכל האשמה בחרדים ובמתנחלים. זו שוב אותה שיטה, שעשתה הפרד ומשול בין עניי ישראל, בין מעמד הביניים, שעובר בכל השכבות, ולהגיד: הנה, זה האויב האשם. החרדים אשמים, המתנחלים אשמים, וכך הצליחו להמשיך בגזירות עוד ועוד ועוד.
אדוני ראש הממשלה, בידך עכשיו הזדמנות. אומרים שכל משבר אפשר להפוך להזדמנות. אתה יכול עכשיו לתפוס את השור בקרניו, לשנות את המדיניות; אין לך אלטרנטיבה. אתה והממשלה שלך צריכים לעשות את זה, להחזיר לעם מדינת רווחה במקום מדינת הרווחים, ובכך תצליח בעזרת השם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת וילף, שקראתי בשמה – לא נמצאת.
<עינת וילף (העצמאות):>
אני פה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
סליחה, אני מצטער, לא ראיתי. כיסאך הריק הדהד. בבקשה, גברתי. אחרייך – חבר הכנסת מסעוד גנאים. שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אין רווחה בלי רווחים. תסתכל בצפון-קוריאה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא נעים לי להפסיק את הדו-שיח המרתק הזה, אבל חברת הכנסת וילף על הדוכן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חשוב שהעם ישמע שראש הממשלה אומר שאין רווחה בלי רווחים, ואני אומר שלא יהיו רווחים אם לא תהיה רווחה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אין בעיה, אני מקבל את זה.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה רבה לך.
היושב-ראש, ראש הממשלה, השר וחברי חברי הכנסת, אין לאופוזיציה מה להיות כל כך מרוצים. המחאה היא כוללת, היא לא מסתדרת לפי קווים של קואליציה ואופוזיציה, ויש גם בשוליה היבטים שכולנו נצטרך להתמודד אתם, הנוגעים בזלזול במערכת הפוליטית כולה. סגנון זול ומזלזל כמו שאנחנו שומעים פה יחזור להכות באלה הנוהגים כך.
המחאה הזאת יכולה להיות הזדמנות גדולה עבור כולנו, וזה הרגע להתעלות ולהיענות להזדמנות שניתנה לנו. ראש הממשלה, בפרפראזה על דברי ראש עיריית שיקגו: אסור לבזבז מחאה טובה – יש לך הזדמנות נדירה לתנופת עשייה בנושאים שהיו תקועים במשך שנים ועשורים. השקט הביטחוני והחוסן הכלכלי נותנים מרחב חשוב לטיפול בנושאי עומק של החברה הישראלית. זאת ההזדמנות סוף-סוף לדבר על כלכלה ציונית; לא קפיטליסטית, לא סוציאליסטית, כלכלה המוכוונת כולה לבניין העם והמדינה.
מה המרכיבים של הכלכלה הזאת? ראשית כלכלה חופשית, למיצוי הכשרון שיש בישראל בשפע. אין עוד מדינה בעולם שיש בה כל כך הרבה כשרון למטר מרובע, ראיתי את זה בעצמי.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
יש מעט מטר מרובע.
<עינת וילף (העצמאות):>
אבל יש הרבה כשרון.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
יש הרוצים גם להוריד את זה.
<עינת וילף (העצמאות):>
גם אם בפעילותי הפוליטית אני נושאת את דגלו של בן-גוריון, אין לי שום נוסטלגיה לכלכלה הנשלטת על-ידי אנשי שלומנו, שמשאירה כשרון רב ומבוזבז מחוץ לקבוצה הקטנה. טוב שנאבקים עכשיו בריכוזיות במשק, לתת לעסקים קטנים ובינוניים וליזמים לפרוץ. טוב שאתה ניגש לנושא הזה בכל העוצמה וטוב שמתגבשת החלטה לפתוח את שוק המלט לתחרות. כך מורידים מחירים לאורך זמן בשכל. אפילו את מס החברות אפשר יהיה להוריד אם תבטל חלק מהפטורים למס. הרי הרבה מאוד מהחברות בכלל לא מגיעות מלמטה למדרגת המס שאליה אתה שואף.
אבל שני דברים צריכים להיות מחוץ לתחום: חינוך ובריאות. ההפרטה והתחרות הוכחו כלא טובות להם, וזה מוכח. צריך להבהיר ולהדגיש שהמחויבות המלאה היא לחינוך ורפואה ציבוריים. צריך להרחיב ולהעמיק את החינוך חינם, גם בגילאים – פחות תשלומי הורים, פעילויות אחר-הצהריים בבתי-הספר, לימודי ליבה. לבטל את כל תופעת המוכר שאינו רשמי.
אני גם מבטיחה לשכנע אותך שזאת תהיה טעות לתת שכר דיפרנציאלי למורים על בסיס הישגי התלמידים. אפילו ניו-יורק, שנשאה את הדגל הזה, קיפלה אותו בבושה על רקע מחקר של אוניברסיטת הרווארד, שהראה שאין קשר במקרה הטוב, וזה משחית במקרה הרע.
ועוד שני דברים שבהם לממשלה יש תפקיד חשוב: תחבורה ציבורית, כך שהיא תהיה הברירה המועדפת, והגנה על נכסי ציבור.
אומרים שאתה צריך לעשות פניית פרסה אידיאולוגית כדי להיענות למחאה, למקורותיה, לא בהכרח לדרישות שהוצגו. אני לא מסכימה. אין כאן צורך בפניית פרסה אידיאולוגית. לטעמי, זו ליבת התפיסה שאתה מאמין בה: תחרות אמיתית והוגנת למיצוי הכשרון, הגנה על חינוך ורפואה ציבוריים – פשוט משום שכך זה עובד הכי טוב – וזו גם התפיסה הכלכלית של מי שנמצא כאן מאחורינו, של חוזה המדינה. למדינת ישראל היה דור שהקים והיה דור שלחם, ועכשיו יש דור שנאבק על דמותה של המדינה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ולסיום.
<עינת וילף (העצמאות):>
אדוני ראש הממשלה, קיבלת עכשיו הזדמנות נדירה להיות המבצע של חזונו של הרצל לכלכלה שכולה מיועדת לבניין העם והמדינה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – – מענה על הכול. זה כדאי, כדאי לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
זה ברור.
<שלמה מולה (קדימה):>
עינת, את לא חייבת לשבח את ראש הממשלה פה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אף אחד עוד לא קיבל סטירת לחי בגלל חנופה, אדוני ראש הממשלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו מודים לך על הערותייך הפסיכולוגיות, חברת הכנסת גלאון.
<שלמה מולה (קדימה):>
אחרי שלקחו – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מה רע בלהגיד למישהו שנאומו היה טוב או מעניין? אגב, לא צריך גסות רוח כדי לשאת נאום טוב. נהפוך הוא, צריך חוסר גסות רוח כדי לשאת נאום טוב. בבקשה, אדוני.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חבר הכנסת מולה. נדמה לי שאמרתי דברים ברורים. בבקשה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני מקווה שהנאום שלי גם יהיה מעניין כמו של חברת הכנסת עינת וילף.
<רחל אדטו (קדימה):>
אבל לא יגידו לך כלום כשתרד.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אני לא יודע.
<שלמה מולה (קדימה):>
ראש הממשלה – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא, לא.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת מולה, נא לא להפריע.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
מעניין – זה לא אומר שהוא מסכים עם הנאום שלי או מבקר אותו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון מאוד, צודק.
<אריה ביבי (קדימה):>
אני לא מסכים והנאום שלך לא מעניין.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, אדוני.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, הזלזול במחאה הנוכחית ובמהפכה החברתית – נכון, הססמה היא: העם רוצה צדק חברתי, אבל העם רוצה צדק חברתי דרך הפלת השיטה; אם לא המשטר, אז השיטה, משום שהבעיה היא בשיטה – הזלזול הזה הזכיר לי את המהפכה הצרפתית. כאשר המלך לואי ה-16 שמע על המהומות בפריס – הוא היה עדיין בוורסאי – הוא לא הבין מה קורה, עד שבא אחד מהאנשים שלו ואמר לו: זאת המהפכה, אדוני.
אדוני ראש הממשלה, זאת המהפכה. סוף-סוף יש מישהו במדינה שרוצה שתהיה מדינה נורמלית. סוף-סוף מדברים על דברים חברתיים, דברים כלכליים, ולא רק על דברים ביטחוניים. יש כאלה שזה לא לרוחם, הם רוצים להיות כלואים במדינת המתנחלים, בסכסוך הערבי–ישראלי, בכל הדברים האלה.
אני נזכרתי, אדוני היושב-ראש, שכאשר היו המהפכות בעולם הערבי, במיוחד במצרים, בממשלה בישראל ופוליטיקאים בישראל רצו לוודא שאכן המהפכות האלה הן מהפכות בגלל הלחם, בגלל דברים חברתיים, כלכליים. לא מזכירים את פלסטין, לא מזכירים את ישראל. הם רצו לוודא שזה יקרה. אבל עכשיו, כשזה קורה בישראל, וכשבאמת זו מחאה או מהפכה חברתית-כלכלית, יש כאלה שזה לא לרוחם – רוצים שהמהפכות האלה, או המחאה תהיה ביטחונית, תהיה פוליטית, תהיה על הסכסוך, כי הם לא רוצים שהמדינה הזו תהיה מדינה נורמלית.
כבוד ראש הממשלה, המגזר הערבי, האוכלוסייה הערבית סובלת מאפליה, מהזנחה, וסובלת מבעיה וממצוקה בדיור ובאדמות. מה עושים בשביל לפתור את זה? עד עכשיו אני רואה שפותרים את הבעיה הזו רק דרך הריסת בתים, רק בבולדוזר. הגיעה העת לפתור את הבעיה הזו בתכנון, בעיפרון ובמפות, ולא רק בבולדוזרים. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה רואה? היה מעניין וגם תרבותי. אבל לא אמרו לך את זה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לפי דעתי – מעניין, לפי דעתו – לא.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני לא רציתי לדבר על חברי הכנסת אלקין, דנון, חוטובלי, פיניאן, לאה נס, איוב קרא, בוגי יעלון, יריב לוין, אקוניס, אדלשטיין, הזקוקים לקצת אומץ פוליטי ויושר ציוני. זו סטירה לחזון שלכם, זו סטירה לאמת שלכם, זו סטירה לאמונה שלכם. מקום בכנסת חשוב, חשובה יותר היא מסירות הנפש לאמת, לעם ישראל ולארץ-ישראל, ולכן אתם חייבים להצטרף לאיחוד הלאומי. אתם לא יכולים להישאר עם ראש הממשלה, שמכריז על חלוקת הארץ, על חזרה לקווי 1967, על הקפאה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – על הקפאה של ההתיישבות בארץ-ישראל, על אי-בנייה בירושלים. אני מקווה ומשוכנע שהאמונה שלכם והחזון שלכם יובילו אתכם אלינו.
<שלמה מולה (קדימה):>
כצל'ה, אתם – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לגבי הציבור החרדי, אדוני ראש הממשלה, יכולת לפתור להם בעיה אם היית מוציא היום מכרז לבנייה בבית"ר, עוד 2,000 יחידות דיור, לא רק 294. בעוד שנה וחצי היו בתים עומדים. אותו דבר בגבעת-זאב, אותו דבר ברמות, אותו דבר בתל-ציון ואותו דבר בקריית-ספר.
אני רוצה לסיים, לקנח, ולומר כך: הייתי השבוע ב"סהרונים", אדוני ראש הממשלה, כיושב-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים. זה היה היום האחרון שלי בוועדה, אני סיימתי את תפקידי. לדאבוני הרב, אני, כמו ירמיהו שזעק, צועק בשער כבר שנתיים וחצי. ראינו תופעה מדהימה שצריכה להדאיג את כולנו, ואני רק רוצה לספר אותה. וירשה לי כבוד היושב-ראש עוד דקה אחת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בהחלט. הבעיה היא חשובה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בבוקר אני מגיע למפקד הבסיס בקציעות. מגיעות שתי משאיות עם 100–150 סודנים, מצפון סודן – מוסלמים, לא נוצרים, חזקים – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לא להפריע.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – שמגיעים עם דרכונים, וחותמים על הנייר שהם באים לחפש עבודה. ובאותה שעה בדיוק מתארגנים שני אוטובוסים ליציאה לתל-אביב, של סודנים שהגיעו לפני שלושה שבועות. ואני שואל אותם בתשאול: לאן אתם נוסעים? לתל-אביב. איפה תגורו בתל-אביב? דירות מוכנות בתל-אביב. כל בוקר, אומר לי מפקד הבסיס, יוצאים שני אוטובוסים עם 100 סודנים, רובם, מעט אריתריאים, לתל-אביב, גרים בדירות. ומי יוצא מהדירות? נשים עם ילדים, שלא מסוגלים לשלם לבעלי הבתים את הסכומים שהם משלמים, כי הם משלמים פי שניים ופי שלושה.
זו הבעיה הלאומית מספר אחת, אדוני ראש הממשלה, של מדינת ישראל. העיר לא נבנית. הגדר נבנית, אבל העיר לא נבנית. היא היתה צריכה כבר להיבנות. ואנחנו לא קולטים. יש כבר קרוב ל-40,000 מסתננים. עד סוף השנה הזאת, לפי קצב הנכנסים – כי הם יודעים שהגדר והמכשול נבנים – סיפר לנו הבחור שהגיע, הוא אמר שהוא עשה את זה מהר מאוד, כי אותם לא מענים, כי הם מוסלמים. נתנו להם לעבור. הם אמרו שעברו מכפר לכפר בסודן, בצפון סודן, במקום של המוסלמים, העשירים. אומרים להם: תבואו לארץ המובטחת עכשיו. זה כבר הגיע כמעט ל-2,000 נכנסים, נחמן. 2,000 נכנסים בחודש הזה, וזה ילך ויגדל.
אני מזהיר מעל בימת הכנסת: תל-אביב תהפוך מהעיר העברית הראשונה לעיר האפריקנית האחרונה, ואין לנו מקום ביו"ש לקלוט את כל הפליטים היהודים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת כץ. זו באמת הזדמנות אולי להודות לו על התפקיד החשוב שהוא עשה כיושב-ראש הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים וההסתננויות. הבעיה היא חמורה.
<שלמה מולה (קדימה):>
תדע לך, כל מלה בסלע.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון, ואני חושב שהיתה פה הקשבה, והסכמה די רחבה. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות, ואחריך – חברת הכנסת גלאון.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני ראש הממשלה, אתה מסתכל סביבך ואתה לא מבין: מחאת דיור, הפגנות אמהות, אפילו הרפתנים יוצאים לרחוב, שביתת רופאים, מאבק פסיכולוגים, מחאת עובדות סוציאליות. אתה מסתכל סביבך ואתה לא מבין. כולם סתם קמו עליך להפילך.
אבל, אדוני ראש הממשלה, יש מכנה משותף ברור לכל המחאות האלה, לא במקרה הן נפגשות. המכנה המשותף הוא חיסול המערכות הציבוריות, שאתה מוביל. זה מהלך שאתה מוביל בגלוי, זה מהלך מתוכנן. היום כולם מבינים על מה אתה דיברת אז, כשסיפרת לנו על האיש השמן והאיש הרזה. האיש השמן הוא הרופאים, האחיות, המורים, העובדות הסוציאליות, השוטרים, השירותים הציבוריים. כל אלה עוברים תחת המדיניות שלך כשר אוצר וכראש ממשלה דיאטה רצחנית. אתה מפריט כל דבר. כל דבר שזז, גם כל דבר שעומד, משירותים ועד אדמות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
4 מיליארד שקל תוספת להשכלה הגבוהה זה – – – ? על מה אתה מדבר?
<דב חנין (חד"ש):>
אני מוכן לדבר אתך על ההשכלה הגבוהה, בהחלט. אני מוכן לדבר אתך על מצוקת ההשכלה הגבוהה. במקרה אני מכיר את הנושא.
ואתה לא מוכן לשנות את המדיניות הזאת, והוכחת את זה שוב היום עם חוק הווד"לים, למרות כל המחאות הציבוריות – חוק שאין בו האצת בנייה, אבל יש בו שבירה של התכנון. אין בו דיור בר-השגה. אני יודע שבלחץ המחאה נאלצת להוסיף את המלים האלה, דירות בהישג יד, אבל בלי שום מנגנון. אדוני ראש הממשלה, אתה מתכוון לדיור בר-השגה בדיוק כמו שאתה מתכוון לשתי מדינות לשני עמים. לשני הדברים אתה לא מתכוון.
אתם כל כך מנותקים מדרישותיו של העם הזה. רק בשבוע שעבר הובלתם מהלך מביש של הפרטת הגנים הלאומיים. המחנה המחופש ללאומי יפריט גם את מצדה וגם את הכותל המערבי. אכן, מחנה לאומי לתפארת.
במקום לשנות, אדוני ראש הממשלה, אתה מנסה לזרוק סוכריות כוזבות. הנחה בתחבורה הציבורית רק לסטודנטים. למה רק לסטודנטים? התחבורה הציבורית באמת עובדת? בזה אתם מטפלים? העברה של קרקעות לקבלנים בחצי מחיר. אדוני ראש הממשלה, הסוכריות האלה לא עובדות, וגם הספינים לא מצליחים. ההסתה נגד השמאל, בסגנון מקארתי. ההסתה נגד תל-אביב, נגד הבועה התל-אביבית. לא בועה. לא רק רוטשילד, גם שכונת-התקווה וגן-הקווקזים ויפו ג'. ולא רק תל-אביב – ירושלים, אשדוד, קריית-שמונה, נצרת, טייבה, יהודים, ערבים, מרכז, פריפריה, אשכנזים, מזרחיים – העם כולו קם נגדכם. בכל ההסתה ובכל הספינים האלה אתה רק מבודד את עצמך ואת שכירי העט שלך, וגם "הפרד ומשול" לא הלך לך. לא הצלחת לקנות את הסטודנטים, ומראש אני אומר לך, כאן לא תועיל גם עסקת חבילה באמצע הלילה בחדרים אפופי עשן.
אמר חבר הכנסת בר-און, אתה עובד על כולם? החדשות הן, אדוני ראש הממשלה, שאתה כבר לא עובד על כולם. העם הזה קם על רגליו, בניגוד לכל הטענות, הוא לא מורדם, הוא לא מטומטם, העם הזה חי ובועט.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום.
<דב חנין (חד"ש):>
כשהממשלה היא נגד העם, העם הוא נגד הממשלה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורי אורבך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, קשה לקבוע ולהחליט איזו תכונה יותר דומיננטית בממשלה שלך, אטימות או זחיחות. איך ישבת שם, בסיעת הליכוד, עם חברי הכנסת שלכם והשרים וראשי הערים, שולחים חצי רעל לעבר המפגינים, מסיתים, מנסים לעשות דה-לגיטימציה בניסיון לרסק את המחאה. אבל זה לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה, עידן המובארקים שעשקו את עמם חולף. תסתכלו עכשיו על כלי התקשורת, על הדיווח שלכם על מובארק במיטה, בתוך כלוב נאשמים, עומד לדין על כך שעשה יד אחת עם בעלי ההון, שעשק את העם שלו. ואני שומעת היום שאתה הצעת לו מקלט מדיני. זה לא נכון, אדוני?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ממש לא.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אוקיי. כי אני כבר חששתי שמדינת ישראל הופכת להיות עיר מקלט למנהיגים מושחתים. אני שמחה שאדוני ראש הממשלה מבהיר שלא היו דברים מעולם.
<ישראל חסון (קדימה):>
זהבה, הוא עוד לא הורשע. תזכרי את זה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
יכול להיות שהוא לא הורשע, אבל זה מעיד, התופעה של מובארק – –
<ישראל חסון (קדימה):>
זה לא מעיד על שום דבר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה לא צריך להגן עליו, חבר הכנסת חסון. – – מעידה על כך שהעם מואס במנהיגות מושחתת שלא באה לשרת את העם, שבאה לשרת רק קבוצת אינטרסים של טייקונים, ואנשים שמתפרנסים והופכים את מעמד הביניים, כמו שקורה כאן, למעמד שצריך לצאת לרחובות כדי לדרוש את הזכויות האלמנטריות שלו, זכויות יסוד. הזכות לקורת-גג היא זכות בסיסית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
את כמובן לא משווה, גברתי, את המצב בישראל למצב במצרים או למצב במדינות ערב אחרות, וגם לא את מנהיגי ישראל.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אני בזכות דיבור, ואנא תן לי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, כי לא הבנתי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני משוכנעת שהבנת, אדוני היושב-ראש, ואנא תן לי לשמור על הרצף.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, יש לך עוד חצי דקה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת, היום זה היום האחרון של המושב. איך הממשלה הזו השחיתה את כל המושב הזה על חוקים מעוררי שנאה, מקארתיסטיים ואנטי-דמוקרטיים, שהשיא שלהם היה בחוק החרם. קיצצתם והפרטתם את השירותים החברתיים בתוך מדינת ישראל, אבל חיזקתם את מדינת הרווחה בשטחים. במדינת ההתנחלויות במחוז השומרון אתם ממשיכים להשקיע – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מה עם הכיבוש? מה עם הכיבוש? לא שמענו את המלה כיבוש.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – ולא במחוז תל-אביב. ממשיכים להגביל את תקציבי הביטחון ומעניקים מעמד של אזור פיתוח א' להתנחלויות. אז מה הפלא שלא נשאר כסף כדי שאנשים צעירים יחיו כאן בכבוד?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, גברתי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת, לסיכום. כל ההתנהלות הזו שלכם, כל האטימות שגיליתם כלפי המפגינים, יצרו ניכור ודה-לגיטימציה למערכת הפוליטית ולמוסדות הנבחרים, ולכן האתגר שלנו, חברי חברי הכנסת, הוא לשדר למפגינים שיש להם כאן כתובת אמינה עם יושרה במערכת הפוליטית. ואני אומרת למוחים באוהלים, יש לכם אוהל בכנסת. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך, גברתי. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – נסים זאב.
חברת הכנסת גלאון, אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו מישהו מן הימין היה משווה את מנהיגי ישראל לרודנים ערבים או לשלטונות מהסוג הזה. בשיא המחאות נגד השמאל לא היינו עושים את זה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא זכור לי שעשיתי את ההשוואה הזאת. הייתי מאוד מדויקת, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נדמה לי שניסית לרמוז לפחות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
רמזים זה מה שבראש של המתבונן.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מאה אחוז.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני גם מציע שהיושב-ראש לא יכנה את מובארק רודן ערבי. אני ממש מציע ככה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
בבקשה. אני לא העזתי להגיד.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני באמת חושב שהבית הזה והמדיניות של מדינת ישראל צריכה לשמור בקטע הזה על איזושהי נייטרליות וריחוק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אורבך, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המציאות במזרח התיכון, אגב, היא שאנחנו מתגעגעים לפעמים גם למה שנקרא רודנים ערבים, כי אנחנו עוד לא יודעים מי מחליף אותם. יכול להיות שהיינו צריכים להתפלל בבתי-הכנסת במשך השנים לשלומו של מובארק, כשאנחנו לא יודעים מי יבוא תחתיו. צריך גם להסתפק בעניינים יחסיים ובמנהיגים שהם טובים באופן יחסי, ולא בטוב מוחלט.
אדוני ראש הממשלה, נדב היקר – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נדב העביר לראש הממשלה פתק, והוא רוצה אולי לומר לו כמה מלים. אז אני אעצור את זה. אני עצרתי את השעון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
פשוט, אני רוצה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה רוצה שראש הממשלה יקשיב לך.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן. לא צריך לעצור את השעון.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו מכירים כולנו את נדב, הוא אחד מהאנשים הכי טובים בבית הזה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
לכן לא רציתי להפריע.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא להמשיך.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, ראשית – חוב. לפני פעמיים כשנפגשנו כאן באירוע הזה של 40 חתימות הפצרתי בך לטפל בעניין הספרייה בקריית-שמונה, והבטחת על המקום שזה יטופל. ואני מודה לך בשם הספרנים ותושבי קריית-שמונה, שהעניין טופל. הרבה פעמים אנחנו זוכרים לדרוש ושוכחים להודות, אז תודה על הטיפול. אני מקווה שגם שאר הבעיות של העיר קריית-שמונה והפריפריה בכלל יטופלו באותה דרך, ושלא נגיע בכלל למצב כזה שצריך להציל את אשר צריך להציל.
<שלמה מולה (קדימה):>
תורידו את מחירי הדלק לתושבי קריית-שמונה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
לאט-לאט. זה היה עניין נקודתי, ואני שמח שהוא טופל.
בעניין מחאת האוהלים, אדוני ראש הממשלה, לך אליהם, דבר אתם, הקשב להם. אלו לא אנשים זרים ולא מחנה פוליטי עוין, אלו הילדים שלנו, הילדים שלך, החברים של הילדים שלך. הצעקה שעולה מתל-אביב וממקומות אחרים היא של מצוקה אמיתית. גם אם זאת לא מצוקת העניים, זאת מצוקה של אזרחי ישראל הצעירים. ולכן אל יגבה לבנו ונחפש להתעמת אתם על רקע של שמאל או ימין, גם אם יש אלמנטים כאלה בתוך המחאה הזו. מוטב להקשיב להם.
אני לא מבקש ממך, אדוני ראש הממשלה, שתמיר את דתך האידיאולוגית והכלכלית, אבל הצעקה שעולה מהמקומות הללו, מהמאהלים האלה, מחייבת אותנו להקשבה ולחשיבה אם בתוך האמונות הכלכליות שלנו אפשר למסוך את מה שאומרת הצעקה הזאת. כי מה שנמצא כאן בנסיגה קשה כבר שנים הרבה – עוד לפני הממשלה הזאת, אבל בממשלה הזאת אולי במשנה תוקף – זה הידרדרות של שורה שלמה של השירותים הציבוריים הניתנים לאזרחי ישראל. לא כל שירות ציבורי, אבל מרגישים את זה ברפואה כבר שנים, ומרגישים את זה בחינוך כבר שנים, ואנחנו תמיד נדרשים לעשות את הביטוח המשלים והמושלם והפלטינום והזהב. גם בבריאות וגם בחינוך ובתחבורה ציבורית, רק להוסיף קצת כדי לקבל את מה שהיינו צריכים לקבל בחינם. כי הרי את מה שאנחנו מקבלים בחינם, אנחנו לא מקבלים באמת בחינם: אנחנו משלמים מסים, אנחנו משלמים ביטוח לאומי. ראוי לנו לקבל את השירותים האלה באופן ראוי.
והערה לסיום לחברי ממפלגת קדימה, שעכשיו סונטים בראש הממשלה. מילא אם הייתי שומע את הטענות, ואני שומע אותן מהמחנה הסוציאל-דמוקרטי בכנסת וממחנה השמאל שרוצה מדינת רווחה במובן שאפשר להתווכח עליו הרבה, אבל ההבדל הכלכלי ביניכם לבין הליכוד, שממנו רובכם באתם – –
<שלמה מולה (קדימה):>
לא אני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – אי-אפשר לראות אותו אפילו בזכוכית מגדלת של שען חירש, כמו שאומרים הגששים. אי-אפשר.
<דורון אביטל (קדימה):>
לא נכון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אי-אפשר לראות את ההבדל. לא היה פה יותר טוב בתקופת קדימה.
<נחמן שי (קדימה):>
לא כולם.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
לראש הממשלה היו כמה בתים, זה נכון – –
<נחמן שי (קדימה):>
לא כולם.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – אבל אתם, אין שום הבדל ביניכם לבין הליכוד.
<קריאות:>
לא נכון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
שום הבדל.
<נחמן שי (קדימה):>
לא נכון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
זו פעם ראשונה בכלל שאני רואה שמחנה פליטים תומך במחנה אוהלים. אבל זו הערה פוליטית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נשמע מהגברת לבני בוודאי בעוד כמה דקות.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
ועל כן, אם היו שומעים מכם כל השנים כיצד אתם נלחמים למען העובדים, והפועלים, והדיור, וההצבעות והחוקים וההסתייגויות שלכם היו ברוח המחאה הזאת שעכשיו נשמעת מתל-אביב וממקומות אחרים, החרשתי. אבל אתם צדיקים כמו ההוא – ואסיים בזה – שמכר חלבה ב-100 שקל לקילו. אמרו לו: 100 שקל עולה קילו חלבה? אצל משה זה עולה רק 80.
<נחמן שי (קדימה):>
אבל הוא טייקון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
רגע. תקשיב עד הסוף, לא עוצרים באמצע השוונג.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אל תפריע לו באמצע הבדיחה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אצל משה זה עולה 80. אמר המוכר לאשה: לכי למשה ותקני ממנו ב-80. אמרה לו: אבל אצל משה אין. אמר לה: כשאצלי אין גם אצלי זה 80. עכשיו, אצלכם, כשעכשיו אין לכם את השלטון, וכשעכשיו אתם לא קובעים ולא מחליטים, עכשיו יש לכם לכולם. עכשיו אתם מחלקים דירות, וחינוך, ותחבורה ציבורית, ואתם ממש עולים על גדותיכם, שופעים. אני כבר מתחיל להתגעגע.
ולכן כדאי להתגבר על הגעגועים. מדי פעם אני נזכר, מסתכל עליכם ונזכר בשלוש השנים שלכם, שהיו שם גם יתרונות – אני לא זוכר כרגע מה – אבל היו הרבה חסרונות. אל תתייהרו – – –
<זאב בילסקי (קדימה):>
למה אתה נותן לו כל כך הרבה זמן?
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כשמדברים מעניין מקבלים עוד דקה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים. בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אל תתייהרו על הליכוד, כי בסוף – על היתרונות ועל החסרונות – רובכם ליכודניקים. תודה רבה לכם.
<נחמן שי (קדימה):>
תן לנו חלבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, חבר הכנסת אורבך.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: תעסוקת מורות ערביות, הצעת חברי הכנסת חנא סוייד, מסעוד גנאים וג'מאל זחאלקה. תודה.
<כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, אני לא רואה שיש שר. לא אכפת לי שראש הממשלה יצא, אבל שיהיה מישהו במקומו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אומר סגן המזכירה שעל-פי התקנון ראש הממשלה חייב להיות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הוא אפילו לא אמר שהאחרון יכבה את האור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני בטוח שהוא חוזר מייד. אתה יכול להתחיל לדבר וכשהוא ייכנס נתחיל שלוש דקות, כדי שנהיה הוגנים. אני לא סופר זמן. כשראש הממשלה ייכנס, אז יתחילו שלוש הדקות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה יכול לומר מה שאתה רוצה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני נמנה עם אלה שדווקא מעריכים את הקונסיסטנטיות של מר בנימין נתניהו. אף פעם לא חשדתי בו שהוא מזגזג. הוא בשלו, ויהי מה. יש מחאה, אין מחאה, יש משבר כלכלי, אין משבר כלכלי. אפילו יותר מכך: הוא אמן ניצול משברים כדי להעביר שינויים מרחיקי לכת. זה בדיוק מה שהוא עשה ב-2003. הוא ניצל את המשבר הכלכלי, עשה שינויים מבניים במשק, קיצץ בצורה דרסטית – אמר שאויב הכלכלה ואויב העם זה תקציבי ההעברות, והתחיל מסע צלב כדי לקצץ. ואז היו קיצוצים בקצבאות ילדים, קיצוצים במענקי איזון לרשויות המקומיות וקיצוצים בכל התחומים של הביטחון הסוציאלי. במקביל, גם קיצוצים במסים של המעסיקים, תחת הססמה שצריך – אתה יכול לספור לי, כי אני רואה שאחד השרים נכנס.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
יפה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני צריך להיות הגון. זה מה שהוא עושה היום. יש משבר של דיור, הוא אומר שהביורוקרטיה היא הבעיה, בואו נתקוף את הביורוקרטיה. קוראים את החוק, מי מקבל הקלות? איך אומרים, הטייקונים, העשירים. אפילו הסעיף המבויש, סעיף 27, שאומר שמי שלקח קרקע צריך לבנות, הדבר הפשוט הזה, ראש הממשלה והממשלה לא הסכימו שזה יוכנס.
אני יודע, כבוד היושב-ראש, האם אתה ידעת שבתנאי המכרז של שיווק הקרקעות ברהט למשל, יש סעיף שאומר שאם לא בנית – חברת הכנסת יחימוביץ, הסעיף אומר שאם לא בנית תוך שלוש שנים, בשיווק הקרקעות ברהט, שזה לאנשים מסכנים, שלפעמים אין להם אפילו כסף, אתה מחזיר את הקרקע. כאן אתה יכול לקבל קרקע שעולה מיליונים, עשרות מיליונים – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
בחינם.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בחצי חינם. לא בחינם, אבל בחצי חינם, ואף אחד לא ישאל אותך.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
לא, אחרי שנתיים וחצי אתה צריך להראות שבנית 25% מהתשתיות, ואם לא – כלום. זה העניין, אפילו אין סנקציות אם לא התחלת לבנות. אתה יכול לדגור על האדמה הזאת לתמיד.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה בדיוק, אבל ברהט צריך להחזיר את הקרקע.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
נכון, זה ההבדל.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
צריך להחזיר את הקרקע שלקחת ולקבל את הכסף בעלותו, כלומר אתה אפילו לא מרוויח. מחזירים לך את הכסף ולוקחים ממך את הקרקע. אני חושב שאת ההלכה של רהט צריך להחיל על כלל הארץ. מה שנכון לעניי רהט, נכון לעשירי תל-אביב. זה פשוט לא הוגן, לא נכון ולא מסייע לפתרון בעיית הדיור. אבל זו אחת הבעיות.
הציבור הערבי, כבוד היושב-ראש, סובל מבעיות הרבה יותר קשות מאלה שהוציאו את המפגינים בתל-אביב לרחובות. ביישובים הערביים רוב הבעיות הן מהממשלה עצמה, לא מהשוק. הממשלה לא משווקת קרקע, הממשלה לא מאפשרת תוכניות מיתאר מתאימות, הממשלה שמה חסמים אין-סופיים בפני הבנייה ביישובים הערביים ונוצרת מצוקת דיור קשה ביותר. עד היום לא ראינו את הממשלה יוצאת, אפילו ביוזמה אחת נורמלית, כדי לפתור את בעיית הדיור ביישובים הערביים.
אני קורא גם לראשי המפגינים, לא רק לממשלה, לפרוע את השטר של צדק חברתי; אם אתה אמרת צדק חברתי, אתה צריך גם להתייחס לערבים, גם הם חלק מהחברה ומגיע להם צדק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. שש דקות. אחריו – חבר הכנסת אלקין, אחרון הדוברים. חבר הכנסת אלקין הוא אחרון הדוברים, ואז ראש הממשלה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמענו את דברי הפותח, חבר הכנסת בר-און, את צורת ההתבטאות שלו, באיזה גסות, ואני באמת רוצה למחות על כך. אני מסכים שגם איוב קרא באמת חרג באמירותיו, אבל לא יכול להיות, כשראש הממשלה יושב ושומע, ואתה חובט בו בצורה כזאת שרק נשאר – אם היה לו איזה נבוט ביד, היה נותן לו גם על הראש. זה צורת ההתנהלות פה.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
נסים, מלים יותר קשות מנבוט.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, זה דמוקרטיה. לזה קוראים דמוקרטיה. זה חלק מהדמוקרטיה. קודם כול תרבות, קודם כול סגנון דיבור, ואחר כך ידברו על דמוקרטיה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – שופכים מים על הראש של חברי הכנסת שמופיעים במאהל. מתפלאים?
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר קודם כול על הנושא המדיני. הוא דיבר על כך שראש הממשלה מוביל למבוי סתום. אני רוצה להזכיר לקדימה, בעצם, איזה הישגים קדימה הביאה בנושא המדיני, חוץ מאשר למכור את מדינת ישראל בנזיד עדשים? מה לא הסכים, מה לא רצה אולמרט לתת לאבו מאזן? הגיש – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כמה זה בשקלים, נזיד עדשים?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא יודע, זה תלוי בשוק.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, כי תמיד אומרים "נזיד עדשים". כמה זה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תראה, במדינה קפיטליסטית זה יכול לעלות פעם שקל, פעם פחות, אבל – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
במושגים של היום.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – במושגים של היום – אתה מכיר את השוק הרבה יותר טוב ממני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
זה ביטוי למשהו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
1. מפת הדרכים של קדימה, הפתרון שצריך להיות בין ישראל למדינה הפלסטינית, יהיה מבוסס על גבולות 67', תוך חילופי שטחים. זה הדבר הראשון; 2. השכונות הערביות שנכללות היום בתוך שטח ירושלים יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית שתוקם בעקבות ההסדר; 3. אותו חלק מהעיר ירושלים המקודש לכל שלוש הדתות, כולל העיר העתיקה, יוגדר כשטח בנאמנות של חמש מדינות, והן: ערב-הסעודית, הממלכה הירדנית, המדינה הפלסטינית, ישראל וארצות-הברית; 4. ישראל תסכים לקלוט בתוך גבולותיה פלסטינים על בסיס אינדיבידואלי והומניטרי, ולא על בסיס איחוד משפחות. זה החלק שאולי קצת עושה חסד עם הדמוגרפיה של העם היהודי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
כמה שנים היית בממשלת קדימה, אתה באופן אישי?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא הייתי. אני לא הייתי. אני רק רוצה לומר – כשבאים לדבר על הסכמים, מה לא עשתה קדימה רק כדי שאבו מאזן יתרצה? 5. ישראל תסכים לחבר בין רצועת-עזה לבין הגדה המערבית על-ידי מנהרה באורך של 40 קילומטרים, שפתחי היציאה שלה והכניסה אליה יהיו בשליטה פלסטינית בלבד; 6. החלק היחסי של ים-המלח הצמוד לגבולה של המדינה הפלסטינית יהיה בריבונות הפלסטינית.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, מה לא הציעה קדימה לפני כן, ולא עבר הרבה זמן – לפני מספר שנים מועט, אולמרט, שעשה את הכול – הסכים להחזיר את רוב היישובים, כולל חברון, כולל קריית-ארבע, אלון-מורה, בית-אל, עופרה, כל יישובי הבקעה, מבוא-דותן, שבי-שומרון, ברכה, יצהר ואיתמר, מאן דכר שמיה בכלל, תפוח, כוכב-השחר, רימונים – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
עד שתקריא את כל היישובים ייגמר לך הזמן. ייגמר לך הזמן.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – כוכב-יעקב, מעלה-לבונה – ראש הממשלה הגיש – לשעבר, כמובן – הגיש רשימה עם מפה, פרס אותה לפני אבו מאזן, אמר לו: דחילק, תעשה טובה, רק תיקח, אני נותן לך את זה. אבל מה עשה אבו מאזן? נאנח אנחה עמוקה, הוא כבר התבלבל, כל כך הרבה נותנים לו, כל כך מהר, לא צריך אפילו משא-ומתן, רק תעשה טובה, תיקח. אבל מה הוא ענה לו? אני לא מבין במפות, אני צריך ללמוד. אז מה הציע לו ראש הממשלה אולמרט? אמר לו: טוב, נביא שני מומחים, מומחה מהצד שלך, ומהצד שלי כמובן, ישבו יחד, ילמדו את המפות, ואם יגידו לנו שזה טוב, אנחנו נסכים שנינו. איזה יופי, כל כך מהר, רק שהעוזרים שמבינים במפות יגידו שזה בסדר, זה לפי התוכנית, לפי מה שהציג. אז קבעו למחרת. למחרת חיפשו בנרות את אבו מאזן, כמו שמחפשים את החמץ בערב פסח, ולא מוצאים. אין. ואיפה הוא נעלם? הוא נסע לעמאן, והתשובה שלו היתה שהוא שכח בכלל שיש איזושהי פגישה למחרת, אז דחו את זה בשבוע.
אדוני ראש הממשלה, ברוך השם, עבר שבוע, עברה שנה, עברו שנתיים ושלוש, וכך עם ישראל יעבור עוד הרבה שנים, וארץ-ישראל תישאר בידי עם ישראל. נקודה. אין פה פשרות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, עוד לא גמרתי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אדוני, אתה קיבלת שש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
עכשיו בנושא הכלכלי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הסתיים הזמן.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יש לו עוד שתי דקות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אין לו שום שתי דקות. תאמינו לי, השעון, מה לעשות, מאוד מדויק. משפט לסיום, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רק רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, אל תיבהל מכל ההפגנות שסובבות אותנו פה. הם רוצים להוריד את השלטון בכוח, הם למדו מכיכר תחריר. שם יוצאים – שמענו עכשיו את זהבה גלאון, מה היא אומרת. היא אומרת: זה מה שיהיה, תלמד. לקחו את מובארק, שמו אותו בכלוב, היא רומזת שגם ראש הממשלה, נשים אותו בכלוב. זה בדיוק המלים שהיא אומרת.
רבותי, זה הדמוקרטיה שלנו. אם אתה לא תרד, נוריד אותך בכוח. בשביל זה יש פה בריונים, בשביל זה אנחנו רואים את ההתנהגות של המציע פה, בתחילת דבריו, איך שהוא דיבר, איך שהוא התבטא, בצורה – ממש חרפה לכנסת ישראל.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תגיש – – – בית-משפט – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מקווה שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם. ולכן, מה שראש הממשלה צריך לעשות, והוא עושה – הורדת מחירי הקרקעות; הנושא של המע"מ, ראש הממשלה הבטיח; המוצרים הבסיסיים, מוצרי המזון; הנושא של הווד"לים, מה קרה לכם – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בנייה בביתר.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – איזה חיידק תקף את האופוזיציה בנושא חוק הווד"לים? אנשים מגישים תב"ע, אדוני היושב-ראש, שנים – ארבע, וחמש, ושש שנים במקרה הטוב.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך, אדוני, זה היה מתחייב ומתבקש, גם אם לא היינו במצוקה של דיור כפי שאנחנו נמצאים היום. אז הם – כל המטרה לעצור את התהליך, לעצור את האפשרות שראש הממשלה יוכל להוכיח – והממשלה הזאת – את עצמה, שבתוך שנה יראו שינוי מהותי; לעשות את הכול כדי לטרפד, לחמם כמה שאפשר את הגזרה, את כל אלה שמפגינים בחוץ – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – שבאמת רובם המכריע אנשים תמימים, אפילו לא יודעים על מה הם מפגינים. תודה, אדוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. אחרון הדוברים, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה, ואחריו – תשובת ראש הממשלה. אחר כך – ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני, שבע דקות.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים וחברי הכנסת, כשאני הקשבתי – ולשמחתי, אדוני היושב-ראש, הקשבתי רק לחלק מהדיון הזה, אבל גם החלקים שיצא לי לשמוע, והטונים של מי שדיבר כאן על הדוכן, חשבתי שאולי טעיתי בכתובת.
כשאני שומע מחברת הכנסת זהבה גלאון על "מובארקים" שלנו, כן, את ההשוואה הזאת, אז חשבתי שאולי התבלבלתי, אולי אני לא במדינת ישראל, אולי אני בפרלמנט הסורי או באיזשהו פרלמנט מסוג אחר. אבל אז נזכרתי שבפרלמנטים של ה"מובארקים", או בפרלמנט הסורי, היא לא היתה יכולה לעמוד פה ולהגיד את מה שהיא אמרה. אז נרגעתי, אנחנו עדיין במדינת ישראל, חברת הכנסת זהבה גלאון – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
תודה רבה – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – – להודות לך על הזכות – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – אנחנו כאן. אבל זה שאנחנו כאן – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, תודה לחברת הכנסת יחימוביץ, וגם לחברת הכנסת גלאון. מה קרה, מה ההתרגשות? הוא אמר שבמקום אחר זה לא היה יכול לקרות, נו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אחרי חוק החרם – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
חברת הכנסת גלאון – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הוא לא השווה, הוא לא השווה. בבקשה, אדוני. נא להמשיך.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כל ההפרעות – אני אוסיף לו זמן. כל הפרעה, הוא מקבל עוד דקה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אצלך זה לא מופרך. חוק החרם זה יהיה החוק הבא.
<זאב אלקין (הליכוד):>
חברת הכנסת גלאון – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
את נותנת פה רעיונות, בחייך. בבקשה.
<זאב אלקין (הליכוד):>
חברת הכנסת גלאון, זה שאנחנו כאן, בפרלמנט הישראלי, ואת יכולה כאן לעמוד ולהטיף ביקורת, וטוב שכך – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
וטוב שכך. גם אני יכול, וטוב שכך. אבל בואו, אל תאבדו את הפרופורציות. מה קרה לכם, השתגעתם היום. אנחנו מצרים? זה המשטר שיש פה? זה אתם, חברי הכנסת בכנסת הזו שמכירים איך שהכנסת פעילה, זה מה שאתם מרגישים? זה מה שאתם רואים פה? בואו תהיו כנים עם עצמכם. זה יפה, זה נאום יפה, זה ססמה, זה ייכנס למבזק ב-Ynet. הכול בסדר. אבל הכול מותר בשביל מבזק ב-Ynet?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
גם ב"וואלה". גם ב"וואלה".
<זאב אלקין (הליכוד):>
אין גבול לבושה, זהבה?
<זהבה גלאון (מרצ):>
קודם כול תדייק במה שאמרתי, ודבר שני, כדאי שתבדוק את עצמך לאן הבאתם את הכנסת הזו; אתה והקואליציה שלך.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אנחנו בודקים את עצמנו. אנחנו הבאנו את הכנסת הזאת לאן שהבוחר רצה שהיא תגיע, ותבינו את זה. הבוחר נתן לכם שלושה מנדטים, כי זה מה שהוא רצה לתת לכם. תתרגלו לזה. אלה תוצאות הבחירות, זה דמוקרטיה. בבחירות דמוקרטיות, לא בחירות של סוריה, תאמיני לי. תאמיני לי, אני באתי ממדינה שאני יודע מה זה בחירות של סוריה. אנחנו כאן במציאות אחרת לחלוטין, ובואו, בל נשכח את זה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתם עושים שימוש בדמוקרטיה, קרדום לחפור בו.
<זאב אלקין (הליכוד):>
זהבה, אנחנו עושים שימוש בדמוקרטיה בכלים הפרלמנטריים לפי רצונו של הבוחר ששלח אותנו לכאן, ותלמדו לקבל את הכרעת הבוחר, זה אלף-בית בדמוקרטיה. חכו בסבלנות, יבוא הזמן, נגיע לבחירות, והעם שוב יגיד את דברו. אני לא יודע כמה הוא ייתן לכם. אולי שלושה מנדטים? אולי קצת יותר? אולי אפילו קצת פחות, ולא תהיו פה? גם זה קרה למפלגות ששמו את עצמן בחלק הזה, נגד המדינה ונגד העם.
אבל העם יחליט, הבוחר, וברגע שהוא החליט תלמדו לחיות עם זה, בחלק הזה של האולם, ולכבד את זה. ולהשוות אותנו למצרים? להשוות לסוריה? תתביישו לכם. תתביישו ותכבדו את המדינה שאתם מייצגים כאן בדיוק כמוני וכמו כולם פה, כל ה-120. לכן, קצת תירגעו, קצת תורידו את הטונים בהשוואות כשאתם מדברים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה הצעת לירות במפגינים במאהל?
<זאב אלקין (הליכוד):>
אני יכול להגיד לך מה עמדתי על המאהל, ואני תיכף אדבר על כך. אבל בלי שום קשר למחלוקת החברתית החריפה ככל שתהיה – אנחנו מדינה דמוקרטית, אנחנו לא דיקטטורה, ותלמדו לכבד את זה. אבל בדמוקרטיה, המיעוט, שצריך להיאבק על זכויותיו, צריך גם לקבל את הכרעת הרוב. זה קשה, זה באמת קשה, אבל זאת המציאות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זהבה גלאון.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הרוב לא צריך לדכא את המיעוט, אבל הוא רשאי שתהיה לו דעה משלו, ולא צריך לבוא ולומר לכל רוב שהוא – ברגע שהוא לא שומע, הוא כבר פאשיסט. יש גם, בעניינים אלה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
צריך לדעת לשמור – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא זכור לי שהשתמשתי במלה הזו.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
על זה, כשתתקוף אותו, הוא ישיב לך. אבל הוא אומר לך שזה שהוא לא שומר על זכויות המיעוט, זה לא בגללו. זה לא בגללו, זה בגלל – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני יכול להציע הרבה הצעות. אם אין לי רוב, זה לא שווה כלום. ברגע שההצעות של חבר הכנסת אלקין מתקבלות, הן מתקבלות על-ידי כל הכנסת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אבל זו עריצות הרוב, אדוני. זו עריצות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זהבה, למה זו עריצות? הרוב חושב כך. בוודאי, אם העם לא חושב כמו הרוב, הוא בוודאי יחליף את הרוב ויהפוך אותו למיעוט.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת גלאון, הצדק האבסולוטי הוא אתך תמיד, לפי דעתך. בזה יש קושי. אני, היו לי גם ימים שחשבתי שאני צודק; עד שהסבירו לי מה אני יכול לעשות. אני, למשל, בכנסת השנייה הייתי בטוח שהמנהיג שלי הולך להיות ראש ממשלה. מתברר לי שמ-14 מנדטים ירדנו לשמונה. מה אני יכולתי לעשות? לבוא ולומר שהרוב עשה עריצות ולא נתן למנחם בגין אז לעלות לשלטון? אבל יש מידה של ביקורת. ביקורת? היא רשאית, אבל לפעמים אנחנו קצת, גם בצד האחר – אני לא תמיד שמח עם הצעות החוק של חבר הכנסת אלקין. אבל אני לא מאשים אותו. אני מאשים את הכנסת שהצביעה בעדו. אבל אני מכופף את ראשי. היה חוק שאת הצבעת בעדו – לי הוא קרע את הלב. אז מה, אמרתי שאני הולך מהמדינה?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני גם לא אומרת שאני הולכת מהמדינה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – מחכה שהכנסת תעזור לו, והכנסת תעזור לו, בעזרת השם, עוד היום.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אנחנו לא – – – מהמדינה, אנחנו נאבקים על המדינה הזו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – לא נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אלקין צודק בכך – לא שוברים את הכלים. יש פעמים שהרוב הזה צודק, יש פעמים שהרוב הזה צודק. יש פעמים שהרוב מקומם, אבל זהו. צריך להשתדל כשהרוב מתקומם, להחליף אותו. כנראה שאם העם חושב שהרוב צודק אז הוא – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – הקואליציה הזו נתנה למדינה גט כריתות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הקואליציה, הקואליציה. בדרך כלל לא מביעים אי-אמון בקואליציה. מביעים אי-אמון בממשלה, עד שמצליחים. בבקשה. אני מחזיר לך את כל ארבע הדקות שגזלתי.
<זאב אלקין (הליכוד):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שיש לי הסבר לכעס של חברת הכנסת זהבה גלאון. יש חלקים מסוימים באליטה הישראלית הישנה שמבחינתם כל עוד הרוב חושב שונה מהם זה עריצות הרוב, מה לעשות? והם לא מסוגלים להתרגל לעובדה הזו. הם יצטרכו להתרגל, כי לדעתי עוד הרבה שנים הם יצטרכו להישאר במיעוט. אז תתחילו להתרגל. זהבה, זו המציאות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
בסדר, בסדר.
<זאב אלקין (הליכוד):>
עכשיו, אדוני היושב-ראש. בטונים שהיו כאן, נדמה לי – יש אנשים שתקפו את המדינה, ויש אנשים שהפכו להיות מומחים גדולים ביותר למה שקורה בסיעת הליכוד. לא הייתי, לשמחתי, באולם ברגע זה, אבל התבשרתי שחבר הכנסת בוז'י הרצוג טען שבישיבת סיעת הליכוד אני אמרתי שאנחנו צריכים לירות במפגינים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דיברנו – – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
קודם כול, אני שמח מאוד שחבר הכנסת בוז'י הרצוג נוכח בנשמתו בסיעת הליכוד גם כשהוא נמצא בסיעה אחרת. זה כנראה מלמד על כך שאנחנו עתידים להתרחב, אולי אחרי הפריימריז במפלגת העבודה הוא יחליט להצטרף אלינו. הכול אפשרי. הכול תלוי – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
הכול תלוי בתוצאות.
<שלמה מולה (קדימה):>
חמישה מהעצמאות כבר אצלכם.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אבל קצת היגיון, קצת מחשבה. אני מבין שבפריימריז כל אחד מחפש כותרת, נואשות, במיוחד כשיש לו בעיה בסקרים. אבל לחפש כותרת כזו להפוך למומחה לענייני סיעת הליכוד? ועוד עם אמירות כאלה? אני אמרתי לירות במפגינים בסיעת הליכוד? אני באתי ממדינה ששם לפעמים באמת ירו במפגינים. אני יודע בדיוק מה זה. לשמחתי ולשמחת כולנו, רובכם לא יודעים מה זה, וטוב שכך, ואנחנו נגן על המדינה הזו ושהיא לא תדע מה זה. אבל, בוז'י, בפעם הבאה אני ממליץ לך, לפני שאתה מפרשן את סיעת הליכוד, או שתבוא לשם כחבר מן המניין, ברוך בואך, או שלפחות תבדוק טוב את מקורביך לפני שאתה אומר דברים כפי שאמרת.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, זה מטאפורה. אני בטוח שאם הוא היה אומר היה היושב-ראש קורא לו.
<זאב אלקין (הליכוד):>
היו 27 חברים בסיעת הליכוד, אני דווקא ניהלתי אותה, לא דיברתי, אבל זה בסדר, כל אחד רשאי לפרשן את זה איך שהוא רוצה ולהחליט, כל אחד מה שהוא רוצה. אני ממליץ לך לבדוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש סיעת הליכוד. היו 26. יושב-ראש הכנסת שהוא מהליכוד לא משתתף בסיעה. יש יושבי-ראש כנסת שכן משתתפים בישיבות סיעה שלהם. אני לא משתתף.
<זאב אלקין (הליכוד):>
לכן אני ממליץ לכולנו, אני מבין את ההתלהבות הזו ברוח הימים, אבל קצת, קצת תרגיעו. בואו קצת לא נשכח איפה אנחנו חיים ונסתכל מול המציאות ולא מול ההמצאות.
אבל, אני יכול להבין את חברת הכנסת זהבה גלאון. היא נלחמת באופן עקבי, בקו שהוא עקבי. אני הרבה פחות, אדוני היושב-ראש, יכול להבין את החברים שלנו מסיעת קדימה. כשאני מקשיב בשבועיים האחרונים לחלק מהנאומים, בוודאי של יושבת-ראש האופוזיציה, וגם לחלק מאחרים מחברי הסיעה, אני נפעם. אף פעם לא ידעתי שקדימה היא מפלגה אדומה. לא ידעתי. יש שם אנשים שהיו להם השקפות באמת חברתיות, קרובות מאוד להשקפות של מפלגת העבודה, אבל הם מעטים. למשל, כשאני שומע ממרינה את מה שהיא אומרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים, אדוני.
<זאב אלקין (הליכוד):>
אני מסיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני אעמיד לרשותך את האודיטוריום – – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
כשאני שומע מחברת כנסת ציפי לבני – נואמת בהתלהבות נגד ההפרטה, אני שואל את עצמי, מי מונה לרשות החברות, אדוני ראש הממשלה, כמינוי שלך ושל אביגדור ליברמן, לטפל בהפרטה בימי ממשלתך הראשונה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו הוא מתחיל לתקוף את ראש הממשלה על המינויים שלו. עכשיו הוא תוקף את ראש הממשלה על המינויים שלו, זה היה ב-1996.
<זאב אלקין (הליכוד):>
חס וחלילה, היא טיפלה בזה מצוין, היא עשתה הפרטה בגדול, וטוב שכך. רק שפתאום בשבועיים האחרונים היא מחליטה להתחפש לצ'ה גווארה חדש, שנלחם בהפרטות ונלחם עם דגל אדום ביד. אני ציפי לבני כזאת לא ראיתי בפוליטיקה הישראלית עד לשבועיים האחרונים.
ולכן אני מציע לכולנו, בואו קצת נירגע, בואו תהיו עקביים, והכול יהיה בסדר כאן, במדינה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, 40 חברי כנסת ביקשו מראש הממשלה לומר את דברו בנושא שהם ביקשו, והוא: כישלון ממשלתו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי. אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לבוא ולומר את דברו, על-פי בקשת 40 חברי כנסת אשר הגישו את הבקשה. אדוני ראש הממשלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
תודה, אדוני.
אדוני יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין וחברי חברי הכנסת, במדינת ישראל יש מצוקות, ויש הצלחות. יש הצלחות אפילו גדולות, בקנה מידה עולמי, אבל יש מצוקות שצריך לתקן אותן, ולתקן אותן באופן אחראי. כשאני אומר "באופן אחראי", אני מתכוון לדבר שהוא רציני, שהוא מובנה, ויצוק ועמיד גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, ואני רוצה לפרט למה אני מתכוון.
כל אחד יכול לקטוף את הפירות הכלכליים. העץ של הכלכלה הישראלית – העץ של כל כלכלה – מניב פירות, אפשר לבוא ולקטוף, ולקטוף. אחרי שנה, אחרי שנתיים, אחרי שלוש שנים, גמרת לקטוף, אבל לא עדרת את הערוגה סביב העץ, לא השקית אותו, לא גזמת את הענפים כדי שהשמש תיכנס, אז העץ קמל, הוא ייתן פחות ופחות פירות, ובהדרגה הוא לא ייתן פירות בכלל.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מה זה פיטר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה, אתה בין החותמים, הוא עונה לך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, תכתוב לי אם אתה רוצה שאני אוציא אותך, אני אוציא אותך מההתחלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
האפשרות הגרועה יותר היא – לא רק שאתה לא משקה את העץ, ולא עודר אותו ומסביבו, אלא שאתה כורת את העץ. כי אם אתה כורת את העץ אז בכלל לא יהיו פירות, אתה מגיע למפולת מיידית.
היום, ביבשת סמוכה לנו, קרובה מאוד לנו, יש כלכלות שמשולות ליערות כרותים, ואם הם אינם כרותים, הם עומדים קרוב מאוד, קרוב מאוד, למצב שבו הגזע מתכופף, ואפילו נשבר. לכן – אנחנו צריכים לתקן דברים אמיתיים, שעולים מן השטח, והם עולים, אנחנו שומעים זאת, ואני שומע זאת, וגם מבינים זאת, אבל אנחנו צריכים לתקן את זה באופן כזה שלא נכרות את העץ, ולא נייבש אותו; כלומר לעשות את זה באחריות, ברצינות. אני יודע שיש גל פופוליסטי שסוחף את המדינה.
<שלמה מולה (קדימה):>
פופוליסטי – – –
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
מה שנגדך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. תודה. האם המלה "פופוליסטי" היא לא פרלמנטרית? זה מה שרוצה ראש הממשלה לומר, מה, אתם רוצים לעשות פה צנזורה לדברים של חבר הכנסת? בבקשה, אז – נא לשבת בשקט.
<קריאות:>
לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אומר – הוא רוצה – אתה תשיב לו בהזדמנות הראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
יש אמירה רצינית ביחס למצוקות, ויש אמירות הרבה פחות רציניות ביחס לפתרונות. ואני חושב שהפתרונות חייבים להינתן תוך כדי שמירה על העץ, שזה הכלכלה החופשית והדינמית שלנו, וגם תוך כדי מתן פתרונות לבעיות חברתיות. ואני אומר לכם – כי היו לי כאן חילופי דברים, לא האשמות, חלילה, אבל חילופי דברים עם חבר הכנסת אייכלר, שאמר: מדינת רווחה, ולא רווחים, ואני אמרתי לו, כדי שתהיה מדינת רווחה אתה מוכרח מדינה עם רווחים. כדי שתהיה רגישות חברתית אתה מוכרח כלכלה חופשית, כי הניסיונות האחרים שנעשו, לכלכלה שהיא ברגולציה מוחלטת, בפיקוח מוחלט – –
<שלמה מולה (קדימה):>
לא על חשבון החלשים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – בחלוקה – אנחנו ראינו את ההבדל בין מזרח-גרמניה למערב-גרמניה, וצפון-קוריאה ודרום-קוריאה, ויש, ועוד היד נותנת – – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ולכן, הבעיה שלנו – צריך להבין את זה, שהיכולת שלנו לתת מענה לצרכים החברתיים תלויה במידה רבה בהמשך הצמיחה.
<יואל חסון (קדימה):>
איפה היית עד עכשיו? למה צריך לצאת לרחובות?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אמרת כבר את זה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
והיכולת – היכולת – להיפך, נשאלה שאלה ואני רוצה להגיד איפה היינו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז, אבל פעם.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
נשאלה שאלה, אני חושב שזו שאלה טובה, תיכף אתן תשובה לזה.
אני רוצה להבהיר תחילה נקודה חשובה, שהיכולת שלנו לתת מענה לצרכים חברתיים, כמו לצרכים ביטחוניים, לצרכים הלאומיים שלנו, תלויה בכלכלה צומחת. במקרה שלנו, כיוון שהצרכים הייחודיים שלנו – הביטחון זה אחד מהם – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כספים ייחודיים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – הוא כזה – הוא כזה, שהוא שונה. יש כלל בהיסטוריה, ויש כלל בעולם, שהמספרים הגדולים קובעים. אנחנו עומדים מול מספרים גדולים מאוד בצד יריבינו, ואנחנו לא יכולים לשאת נטלים שונים בלי שנכפיל באופן משמעותי את מספרנו על-ידי הגדלת התוצר לנפש.
לפני 63 שנה היינו בתוצר לנפש זהה – פחות או יותר זהה – למצרים, ולסוריה, ולמדינות סביבנו, שהאוכלוסייה שלהן הרבה יותר גדולה. אלמלא הגדלנו את התוצר לנפש על-ידי כלכלה דינמית, אלמלא הזנקנו את עצמנו לתוך רמת השכר לנפש – הכנסה לנפש – באירופה, לא היינו יכולים לעמוד בנטל הלאומי הכולל שלנו.
על כן, המנשא הכלכלי שעליו אנחנו נושאים את השאר, את הביטחון, את החברה, את החינוך, את שאר הצרכים שלנו, המנשא הזה הוא מנשא חשוב ביותר, ואוי לנו אם במציאת הפתרונות, ואם בתיקון העיוותים שאנחנו צריכים לתקן, אנחנו נגדע את המנשא הזה, אנחנו נגדע את הכלכלה שלנו. הרי אנחנו נהיה במצוקה הרבה הרבה יותר גדולה. אני גם לא משווה אותה אפילו, חלילה. אם קורה לנו מה שקורה לכמה משכנותינו הטובות באירופה, הנזק למדינת ישראל הוא לאין ערוך גדול מהנזק שלהן, של כלכלות ומדינות שנמצאות על סף פשיטת רגל. במקרה שלנו, המשמעות הרבה יותר חמורה.
ולכן אני רוצה להתייחס ברצינות ובאחריות לתיקונים שאנחנו צריכים לתקן, ואנחנו נתקן. כמו שפעלנו להצמיח את העץ – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
המדינה לא – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – וכלכלות שונות וממשלות שונות השתתפו במעשה הזה – אני אומר את זה – אני חושב שאנחנו צריכים גם את התיקון הזה לעשות בצורה מושכלת, ולהחדיר עקרונות שיעמדו לאורך שנים. לאורך שנים.
עכשיו, נשאלה שאלה, ואני מכבד אותה. השאלה: מה עשיתם עד עכשיו? אני רוצה להגיד מה עשינו ומה עוד יש לנו לעשות, כי לא עשינו הכול.
<דב חנין (חד"ש):>
– – – מה עוד לא הפרטתם?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני רוצה לתאר חמישה תחומים חברתיים שבהם פעלנו, ואני אגיד שהחמישי, שאגע בו, אנחנו רק, לדעתי, בתחילתו, עוד לא סיימנו אותו, ונצטרך לטפל בו בשבועות הקרובים, בחודשים הקרובים, גם, לדעתי, בשנים הקרובות.
התחום הראשון שטיפלנו בו הוא טיפול בעוולה החברתית הגדולה ביותר שישנה; אני לא מתעלם מהדברים האחרים שישנם, אבל אני חושב שזה שורש העניין, וזה שאלת האבטלה. כי אם יש בעיה חברתית אדירה, זה לא רק – זה לא אנשים שרק לא יכולים לגמור את החודש; זו בעיה בפני עצמה, והיא חשובה. כשאתה מובטל, קשה לך להתחיל את החודש. ואנחנו היינו במצב, כמה פעמים כאן – אני זוכר כשבאתי להיות שר האוצר, היינו באבטלה של 12%, חשבנו שנגיע ל-17% או 18%. בספרד היום יש 21% אבטלה, פירוש הדבר מאות אלפי מובטלים נוספים. ואנחנו התחלנו עם 7.5% אבטלה, ואם אינני טועה אנחנו ב-5.7%, ירידה של רבע מהאבטלה, וזה בשעה שהאבטלה עולה בכלכלות המערב.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל מה הם קונים עם המשכורות האלה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני אגיע לזה. תאמין לי שאני אגיע לזה.
<שלמה מולה (קדימה):>
פערי השכר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מתייחס. תנו דקה דיון רציני. אני אגע בזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, שאלת שאלה, הוא עונה לך ועכשיו אתה שואל שאלה אחרת. הוא ציין את שאלתך.
<יואל חסון (קדימה):>
אני עוזר לו, אני עוזר לו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא מדבר עכשיו. תכינו לו נאום, הוא יקריא את הנאום שאתה רוצה. מספיק, רבותי. מרגע זה אין הפרעות יותר. חבר הכנסת חנין, הוא הדין.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
חצי מהמשרות החדשות הן שכר מינימום.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
כלומר, אחת הבעיות הקשות ביותר זה שאין לך משרה חדשה, אין לך בכלל, והאבטלה הולכת וגואה. זו פגיעה חברתית אדירה. ולכן, מדיניות צמיחה שמייצרת מקומות עבודה – בישראל אתה צריך לייצר הרבה מאוד מקומות עבודה מדי שנה, משום שקצב הצמיחה של האוכלוסייה שלנו הוא בעצם הגבוה ביותר בין מדינות המערב, כמעט 2% לשנה, וזה מחייב המשך צמיחה. ובלי המשך צמיחה והמשך ייצור מקומות עבודה תהיה לנו בעיה חברתית אדירה.
ואנחנו טיפלנו בבעיה האחת – ואני חושב ששותפים לזה גם אחרים, ואני אינני מכחיש זאת ואני מעריך זאת – להוריד את האבטלה, שזה התיקון, הייתי אומר, הצעד החברתי הראשון, אבל לא העיקרי ולא האחרון. הוא לא העיקרי, משום שבסופו של דבר יצירת שוויון ההזדמנויות בכלכלה, ואני חושב שרובנו מאמינים בעיקרון הזה, מתבצע על-ידי מערכת החינוך. מערכת החינוך בישראל היתה בשבר גדול, בייחוד מה שקרוי ההשכלה הגבוהה, ובמשך עשור העץ הזה, אם תרצו, הענף הזה של העץ הלך וקמל, ולא היתה הזרמה של כספים פנימה, והיתה בריחה של אנשים החוצה – החוצה אני מתכוון לחוץ-לארץ. ועכשיו אנחנו השקענו 7 מיליארד שקל בתוכנית רב-שנתית, כולל מרכזי מצוינות, שמביאים בחזרה ישראלים מאוניברסיטאות כמו סטנפורד או MIT או הרווארד, האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – התוכנית הרב-שנתית – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ואנחנו עוסקים גם – הבאנו גם רפורמה חשובה לבתי-הספר התיכוניים. היום יש רפורמות, למעשה, לכל חלקי מערכת החינוך. הוספנו, אם אינני טועה, 100,000 שעות – 100,000 שעות – רק כדי להבין – שעות הוראה. הוספנו תקשוב, שזה מכוון לפריפריה, כדי שהם לא יפגרו, והדברים הללו הם חשובים מאוד כצעדים מתקנים במישור החברתי.
<רונית תירוש (קדימה):>
– – – רק 500,000 ב-2004.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אחרי שקיצצת.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מזכיר לכם – הזכרתי יבשת לידנו; בקצה היבשת הזאת, בפינה, הצפון – טוב, אוקיי, אני אגיד: באנגליה, תראו מה קורה שם לתקציבי ההשכלה הגבוהה. תראו מה קורה שם. וברוב מדינות אירופה, מה שקורה היום – שמקצצים; מדברים: מה יהיה גובה הקיצוץ, אבל לא מדברים מה יהיה גובה התוספת. אף אחד לא מדבר על זה, זה בכלל לא קיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – – מערכת הבריאות, מערכת הבריאות.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
הם דנים איפה לקצץ, אנחנו דנים איפה לתקן, איפה להוסיף.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בתי-חולים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
זה שוני עצום בין ישראל למדינות המערב. מדינות המערב, חלקן או רובן לא עשו את מה שאנחנו עשינו כאן, בטיפוח העץ, וכרגע אין להן פירות. לא רק שאין פירות, הם חותכים ענפים במרץ.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ולכן – אני עובר לסעיף השלישי. אמרתי – הורדת האבטלה ויצירת מקומות תעסוקה, הראשון, השקעה בחינוך ורפורמה בחינוך, שני, ועכשיו אני מגיע לסעיף השלישי: אנחנו מחברים את הפריפריה למרכז. אנחנו משקיעים קרוב ל – לא 30 מיליארד שקל, כמה זה? 27.5 מיליארד שקל של כבישים – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ושלטים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ורכבות ומחלפים.
<יואל חסון (קדימה):>
שאנחנו התחלנו.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
בקרוב ייפתח המחלף בצומת המוביל, שפותח את הגליל.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. פלסנר, אתה בתור. חבר הכנסת יואל חסון, אותך לא שכחתי.
<יואל חסון (קדימה):>
שיפזר את הקרדיט קצת, שייתן קרדיט קצת, הכול הוא עושה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו אכן החלטנו להשקיע, והקצבנו כמעט 30 מיליארד שקל בכבישים, ברכבות, במחלפים, תחנות רכבת, בחשמול של הרכבות. אנחנו עושים את זה, ואי-אפשר להתעלם מזה כיוון שאנחנו עושים את זה; אנחנו עושים את זה. ואני מברך את ידידי ישראל כץ שמנצח על המלאכה הזאת במרץ, ובעבודה באמת רצינית, והיא משנה את פני הארץ, כי היא מוציאה אותנו מהמרחב הזה, של חדרה–גדרה, אבל היא גם מטפלת בחדרה–גדרה. וכשיש לך, למשל – במה זה מתבטא? זה ברור במה זה מתבטא. זה פותח ספר שלם לבנייה, להתיישבות, להורדת מחירים. זה גם פותח בתוך המרכז – אתה יכול לגור – להיות סטודנט באוניברסיטת תל-אביב ולהגיע לשם בדקות ברכבת מלוד או מיבנה או ממקומות אחרים. מובן שהדבר הזה משנה, הוא יוצר מוביליות, הוא יוצר הזדמנויות, הוא יוצר הפחתת מחירים, הוא יוצר פתיחת מרחב חיים, וזו הדרך האמיתית לפתור את בעיית האי-שוויון, בעיית מחיר הקרקעות, ואני עוד אגע בזה בהמשך – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ולכן המחירים עולים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אבל בעיקר לחבר את הפריפריה למרכז. והצעד החברתי הרביעי שאנחנו עושים, שהוא גם כן גדול, ולא נעשה קודם לכן, שני דברים, או יותר נכון דבר שמתבטא בשני צעדים מרכזיים – זה חיזוק הפריפריה עם עוגנים חדשים: אחד זה הורדת צה"ל לנגב, והשקענו בזה 17 – החלטנו על – תקצבנו את זה – 17 מיליארד.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
לא. דיברו על זה, אני מסכים, אבל הקצבנו, ואתם יודעים שבלי כסף אין משמעות להחלטות.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל זה ממשלת קדימה החליטה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
הקצבנו 17 מיליארד שקל להורדת צה"ל – זה לא כל צה"ל, אבל זה בסיסים מרכזיים של צה"ל – לדרום. זה אומר קצינים, נגדים, חיילים, משפחות, כ-10,000 אנשי צה"ל. זה מספר עצום שיורדים ויחזקו את הנגב, בצד שינויים נוספים שאנחנו עושים – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
מה – – – שנמצאים שם?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ואתה יודע בדיוק במה מדובר, חבר הכנסת.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
וגנזתם את התוכנית לפיתוח הפריפריה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
והעוגן השני, שהוא מאוד משמעותי לגבי הגליל, זה כמובן הקידום והפיתוח של בית-ספר לרפואה בצפת. זה לא רק רפואה; זה רפואה, זה ביו-טכנולוגיה, זה תעסוקה, זה תעשייה. זה כמובן מתחבר לכבישים המהירים, וגם למדיניות הקרקעות. אתה מפתח – אנחנו מפתחים את הנגב ואת הגליל בדרך שלא נעשתה. אנחנו פורצים את זה.
<יואל חסון (קדימה):>
אז למה כולם בחוץ? למה מפגינים אם כל כך טוב?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ועכשיו אני מגיע לדבר החמישי.
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. יש כאלה שאני לא קורא אותם לסדר, חבל על הזמן, אבל לך, אני מכבד אותך, קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<דליה איציק (קדימה):>
טוב מאוד אתה עושה, תירגע.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מגיע לדבר החמישי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לך יש ניסיון, כשהיית במפלגה אתה. בבקשה.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מגיע לדבר החמישי. זאת אומרת, נוסף על הורדת האבטלה, והרפורמה בחינוך, ומהפכת התחבורה, ויצירת העוגנים בגליל ובנגב, יש הדבר החמישי, שבאמת – אזרחי ישראל אומרים: אוקיי, השכר שלנו עלה – –
<שלמה מולה (קדימה):>
עלה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
עלה.
<שלמה מולה (קדימה):>
עלה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – וההכנסה לנפש שלנו עלתה לרמה של אירופה – –
<רונית תירוש (קדימה):>
ב-0.2% בעשור. זה לא עלה. גם אני קוראת – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אבל עדיין, עדיין, אם אני זוג צעיר – אם אני זוג צעיר, עובד, עם שני ילדים, קשה לגמור את החודש. והשאלה – למה קשה לגמור את החודש אם בכל זאת אנחנו ברמת הכנסה של אירופה? והתשובה היא: כי אנחנו לא ברמת המחירים של אירופה. ואירופה, אפילו במדינות רגולטוריות, במדינות שנמצאות במצב שהן נמצאות, עדיין המחירים של רוב המצרכים, רוב המוצרים וחלק לא קטן מהשירותים, יותר נמוך, גם אם אתה לוקח את המס. המס מרכיב חשוב, אני תיכף אגע בו, אבל אנחנו יודעים – –
<שלמה מולה (קדימה):>
העלית.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – המס העקיף, אני יודע, וזה חשוב. זה נושא חשוב. עדיין, אם אתה מגלח – לא במכוניות, בסדר? אבל אם אתה מוציא את המיסוי מכמה וכמה מוצרים ושירותים, עדיין המחיר שהאזרח הישראלי משלם על מוצרים בסיסיים בסל הקניות שלו, המחירים האלה יותר גבוהים מאשר במדינות אחרות במערב. אתה משווה את רמת ההכנסה לנפש, אבל אתה עדיין – הסתכלתי ב"אקונומיסט" האחרון, יש להם year-book כזה, שנתי.
<אורית זוארץ (קדימה):>
ומה אתה עושה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
תיכף אני אגיד לך מה אני עושה. קודם כול מנתח את הבעיה. ומה שראיתי שם זה שישראל מדורגת – ישראל מדורגת – לא חשוב, יש שם הרבה מדינות, כמו, אני יודע, לוקסמבורג, או מונקו, אז בגלל זה הרשימה ארוכה. אבל אנחנו מדורגים בערך, לא בערך, במקום 40 ברמת הכנסה לנפש בעולם – אחרי שתנכי את המדינות הקטנות האלה, אנחנו עולים, אבל זה לא משנה. אבל כשאנחנו מסתכלים על רמת יוקר המחיה, אנחנו ב-20 הראשונים. אנחנו לא ב-20 הראשונים בהרבה דברים. אנחנו במקום השלישי או הראשון בהשקעה של מו"פ ביחס לתל"ג, אנחנו בעוד כמה דברים בסדר, בטכנולוגיה. אבל אנחנו במקום 40 בהכנסה לנפש, ובמקום 20 ביוקר המחיה. זה תמצית של מה שאנחנו רואים פה, זאת הבעיה. למה הבעיה הזאת קיימת? למה המחירים גבוהים?
<רונית תירוש (קדימה):>
וזה אומר שהשכר נשחק.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
יש כאן שני – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
זה אומר שהשכר נשחק.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מוכן לקבל את הניתוחים הכלכליים שלכם, אין לי בעיה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא מנסה להסביר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אבל תקשיבו לניתוח. אני מוכן לשמוע אותו, אבל אני מציע שתשמעו את הניתוח הכלכלי וכתוצאה מזה – החברתי שלי.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – – מה השקעת בכפרי הדרוזים והצ'רקסים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי, אתם קראתם לו – –
<מגלי והבה (קדימה):>
קראנו לו – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אתה רוצה שהוא לא יעלה כי הוא לא דאג לדרוזים, אז אל תזמין אותו.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<קריאות:>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<מגלי והבה (קדימה):>
תתבייש. אני דואג – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי, אני מבקש ממך בלי שאקרא לך לסדר פעם שלישית – לצאת ולהירגע.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני מנסה לקיים דיון רציני ודיון אחראי בנושאים שהם לא פשוטים. אבל הנושא שאנחנו יודעים שהוא נכון, שהוא חובק את כלל אזרחי ישראל או לפחות את רובם המכריע, זה שאלת יוקר המחיה בישראל. זאת השאלה שמעסיקה את רוב האנשים שזועקים את הזעקה האמיתית שאנחנו שומעים. זאת הזעקה. ואני מנסה לנתח. אני לא מנסה, אני חושב שאני יכול להביא בפניכם שלוש סיבות ליוקר המחיה המופרז במדינת ישראל. בוודאי תוכלו לתת עוד כל מיני תוספות, אבל הנה שלוש הסיבות העיקריות:
הסיבה הראשונה זה לא יותר מדי תחרות, אלא פחות מדי תחרות בשווקים שונים שמהם אנשים קונים את המוצרים השונים והצרכים השונים. כלומר, אחד הדברים שאנחנו רואים זה ששוק שנפתח לתחרות, בהתחלה הוא נפתח לתחרות, ואחר כך, כתוצאה מתהליכים של חסימות, של מניפולציות, של קרטליזציות, התחרות נבלמת. וזה תמיד על חשבון האזרח. ולכן יש לנו רשות למניעת מונופולים וקרטלים. למה?
<קריאה:>
הרשות להגבלים עסקיים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
נכון, הרשות להגבלים עסקיים. ומה תפקידה? בדיוק להבטיח תחרות הוגנת. לא למנוע תחרות, אלא להבטיח תחרות; להבטיח שגורמים מסוימים לא ישתמשו בנכסים כאלה ואחרים בשביל למנוע תחרות. זו בעיה שהיא כרונית במדינת ישראל. בשוק החלב, למשל, היתה לנו מערכת – לא רוצה להגיד קווזי-ממשלתית, חצי ממשלתית, אבל הפכנו אותה למערכת פרטית, ובמידה רבה היא נשארה קרטליסטית, אני לא רוצה להגיד "מונופוליסטית".
<קריאה:>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל אתה פוגע ברפתנים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ולכן הדבר הראשון שעשינו עכשיו זה לפתוח את שוק החלב, וגם תוך כדי זה לסבסד דווקא את הרפתנים הקטנים, אבל בטח לא להשאיר את המבנה הקרטליסטי הזה שבגללו ישלמו 7 מיליון אזרחי ישראל מחירים מופקעים על חלב ומוצריו. עדיף לסבסד את הרפתנים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד ראש הממשלה, ועדה של הכנסת מכל סיעות הבית הלכה לבקר אצל הרפתנים הפרטיים שהרפת אצלם זה לא רק כלכלה, זה גם אורח חיים – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, אני רוצה להעיר הערה. מותר לי.
<קריאה:>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש ועדת הכלכלה היה אתנו והתרשמנו עמוקות. שם מדובר לא רק על נושא כלכלי ולא רק על נושא חברתי – על נושא ערכי בתולדות הציונות. ונדמה לי שבדבר הנכון שאדוני רוצה לטפל זה באותה מהפכת "קוטג'". אסור לנו לשפוך את הפרה של המשקים הפרטיים יחד עם החלב – – –
<ציפי לבני (קדימה):>
הוא לא בוכה על חלב שנשפך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא. אני מכיר את ראש הממשלה עוד לפני שהכרנו אותך כשהיית יותר צעירה – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו שנינו היינו ברפתות של אותם אלה שהקימו את פתח-תקווה והיו חולבים את הפרות – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אתה לא תגיד להם באיזה גיל זה היה.
<יואל חסון (קדימה):>
כשהוא בכה על חלב שנשפך. בינתיים הוא חולב את הציבור – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ראש הממשלה היה בגיל שהוא שתה חלב.
<יואל חסון (קדימה):>
בינתיים הוא חולב את הציבור. הוא חולב את הציבור במסים העקיפים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל החוכמה הומצאה – כל החוכמה הומצאה אצל – – –
<יואל חסון (קדימה):>
כן, כל החוכמה. הוא חולב את הציבור במסים העקיפים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, תודה רבה. אני רק הערתי בשם כל ועדות הבית, ואני חושב שגם בשם ראש ועדת הכלכלה ובשם הוועדה. כל סיעות הבית – היו גם שלושה מקדימה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו שוטחים את בקשתנו לא לפגוע באותם רפתנים דור רביעי, דור חמישי – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ההערה שלך היא במקום, והדרך הטובה לטפל בהם היא לטפל בהם ישירות ולא דרך סבסוד כל המערכת, שהיא לא יעילה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מצוין.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ומעלה את המחירים לאזרחי ישראל. טפל בהם – וזה בדיוק מה שאנחנו עושים, מטפלים בהם.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה, תודה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – הוא לא טיפל ברשתות השיווק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נטפל בזה בוועדה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
קרטל אחד שהיה פה, זה קרטל במשק החלב; קרטל שני שהיה פה זה קרטל במשק התקשורת – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – והנה, אנחנו פותחים לתחרות – לא מספיק עדיין – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – בטלפונים הסלולריים – וידידי השר משה כחלון פועל, אנחנו מוסיפים עוד מתחרים. אנחנו יודעים שיש שם בעיה שהתחרות אינה מספקת. אנחנו לא חוזרים כתוצאה מזה לימים של "בזק"-"פלאפון". אז היתה חברה ממשלתית, החברה הממשלתית תדאג לצדק חברתי. אני אגיד לכם איך היא דאגה – היו 200,000 טלפונים, המחיר היה בשמים פר-שיחה, אנ"ש קיבלו את הטלפונים; זה היה באמת סוג של עיוות חברתי ולא צדק חברתי כשהיתה כלכלה מפוקחת על-ידי הממשלה. מה קרה? הוסיפו מתחרים. יש היום – רציתי להגיד, 7 מיליון טלפונים סלולריים, אבל אני טועה, זה כנראה – כמה, 8?
<קריאה:>
9.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
9.5. זאת אומרת, יותר מלכל אזרח. כל ילד באופקים וגם בקריית-שמונה יש לו. לפעמים למשפחות יש יותר. ואני אומר את זה כדי להסביר שזה עוד לא מושלם. כי המחירים ירדו, המחיר לשיחה ירד, אבל לטעמי לא מספיק. לטעמי, מתח הרווחים שם עדיין גבוה, ואני חושב שאנחנו נמצא דרך לעשות את זה, להוריד את זה. לא על-ידי חזרה לשוק טלפוניה ממשלתי, אלא להיפך, להבטיח שלא יהיה קרטל, להבטיח שלא יהיה מונופול, להבטיח שתהיה תחרות. התחרות מיטיבה עם האזרח – לא בכל המקרים, ונאמר כאן נכון על-ידי חברת הכנסת וילף שיש כמה תחומים שלא מתאימים לתחרות וצריך להימנע בהם מתחרות, אבל צריך את התחרות במשק. צריך את העץ התחרותי שייתן לנו את היכולת להצמיח את הפירות החברתיים.
ובכן, אנחנו בתהליך של שבירת הקרטלים והמונופולים, וזה יהיה, הייתי אומר, היעד הראשון שלנו לתקן את העיוות שזוג עם שני ילדים, עובד, קשה לו לגמור את החודש כי הוא מוציא מכיסו – הם מוציאים מכיסם כל הזמן כספים כדי לשלם לשווקים לא יעילים, שווקים קרטליסטיים. אני לא רוצה לתאר את כלכלת ישראל כך, זה לא נכון בכל הסקטורים, זה אפילו לא נכון ברוב הסקטורים, אבל זה נכון בהרבה סקטורים. ואני לא רוצה להפוך את אנשי העסקים ונשות העסקים והפירמות במדינת ישראל לאויב שלנו; הם לא האויבים שלנו. תאמינו לי שבכל הכלכלות האלה באירופה עכשיו מחפשים לקלוט את האנשים האלה, רוצים למשוך אותם. אז באמת אם רוצים לנהוג באחריות, בוא לא נשפוך את התינוק הכלכלי עם מי האמבט החברתי. זה חשוב, צריך לטפל בשניהם, ואנחנו נטפל בשניהם.
אחד, משימה ראשונה שיש לנו, זה לשבור את הקרטלים ואת המונופולים. לא בכל דבר, לא נצליח בכל דבר, אבל יש כמה תחומים רציניים שאנחנו יכולים להוריד בהם מחירים.
דבר שני, יש בהחלט בעיה במיסוי העקיף. אני שומע את הקול הזה, וזה נכון, יש בעיה עם זה. יכול להיות שהיא התהוותה בשנים האחרונות – אני חושב שצריך לתקן את זה. שוחחתי על כך עם שר האוצר – גם הוא מאמין שצריך לתקן את זה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
מתי המצאת את זה?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
לא המצאתי את זה. לא המצאתי את זה, ואל תזלזלו בהפחתת מסים. אל תזלזלו בהפחתת מסים – –
<רונית תירוש (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – לא בהפחתת מסי קנייה, לא בהפחתת מסים עקיפים. אני מבין את הבעיה, נטפל בה. אבל אני רוצה להגיד לכם שהיה לי דיון כאן בכנסת ב-2003 ואמרו לי, תעלה מסים – אני מדבר על מסים ישירים, מסי חברות, מס הכנסה – –
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ואני אמרתי, אני אמרתי: לא, אנחנו צריכים להצמיח את העץ, ואנחנו נפחית מסים על תוואי ידוע. ואמרו לי: אז יהיה לך גירעון – –
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ואני אמרתי: אני לא חושב שיהיה לי גירעון, אני חושב שיהיו לי עודפים – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חנין.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ואכן היו עודפים. לכן אני אומר: בואו לא נמהר, בואו לא נמהר לחזור לכלכלה של מסים גבוהים.
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אתם אומרים, בצדק: תבדוק את התמהיל וגובה המסים, גובה שיעורי המס, הגובה של שיעורי המס.
<יואל חסון (קדימה):>
מה עכשיו התעוררת?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, זה לא דו-שיח בינך לבין ראש הממשלה. הוא עונה לך, זאת טעותו.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, אתה שואל, אתה שומע טוב את שאלתך, אתה גם חוזר עליה, כי אתה חושב שאחרים לא שמעו, אבל אתה אפילו לא מנסה להקשיב לתשובה.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסוף דבריו אתה תשאל.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ויש כמובן – תראה, הכלכלה, והכלכלה החברתית, היא בטח לא נושא שהוא נגיש לאינטואיציה; הוא בדרך כלל נגד האינטואיציה. זו אחת הבעיות בשיח הציבורי. ולכן – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
מי שאין לו אינטואיציות חברתיות הוא גם לא מרגיש שום דבר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – ולכן הרעיון שאתה יכול להפחית את שיעורי המס – במצבים מסוימים, לא בכולם – ולקבל תקבולי מס יותר גדולים, או לפחות למתן את אובדן תקבולי המס, כי אתה הפחת את שיעורי המס, ואנשים – או שעובדים יותר, או שצורכים יותר, וכתוצאה מזה על שיעורי מס הממשלה מקבלת יותר, או מקבלת פחות אובדן ממה שהיא חשבה, זה נושא שקשה מאוד בשיח הציבורי לדבר עליו – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – כי באופן ברור, אם אתה מוריד שיעורי מס, אתה מאבד מסים. זה לפעמים נכון, לפעמים זה גם לא נכון. ב-2003 זה היה ממש לא נכון, והיום שאלת המס, המיסוי העקיף, היא שאלה אמיתית, שאנחנו מתכוונים לטפל בה, אני מתכוון לטפל בה יחד עם – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אז למה דחית את זה – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – שר האוצר וחברי בצוות המומחים שאנחנו נקים, בצוות המיוחד.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – – אני מקווה שיהיו גם נשים במומחים.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, זה שאני לא מעיר לך זה לא סימן שלא כל העולם שומע אותך.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אמרתי שאני מקווה שתהיינה נשים בצוות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, כל הערותייך נשמעו ונרשמו. תודה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
שלושה דברים שאנחנו מטפלים בהם, בהקלת נטל יוקר המחיה: 1. שבירת הקרטלים המונופוליים; 2. הקלה ושינוי בתמהיל המסים העקיפים; 3. דיור.
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
והדיור זה כמובן לא קרטל פרטי. הסברתי אתמול שאנחנו מדברים ביסודו של דבר על משק שהוא ברובו ממשלתי. יש עליו שני ברזים עם שתי פלומבות, ואנחנו פותחים אותן. אני שמח, ואני רוצה להודות לחברי הכנסת – גם אלה שלא הצביעו, כי בכל זאת הצביעו, הבאנו את זה להצבעה – על שפתחנו את הפלומבה של מינהל מקרקעי ישראל, ברז אחד, לשיווק דירות, והיום פתחנו את הפלומבה השנייה, של ועדות התכנון המחוזיות, משום שאלה חוסמות – חוסמות דיור, ואנחנו כן מביאים דיור לשכירות, ואנחנו כן מביאים דיור מוזל. זה קיים שם.
<שלמה מולה (קדימה):>
איך קיים?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ולכן הטענה של מי שרוצה עוד דירות ומתנגד למה שקרוי הווד"לים – אתה בעצם רוצה דבר והיפוכו, אתה רוצה עוד דירות, רק שאתה מונע את התכנון המהיר והמזורז של הרבה מאוד דירות, של אלפי דירות, שכמובן יקלו את מצוקת הדיור על כולם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – דירות – – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אנחנו שברנו היום שני חסמים חשובים. אני לא אומר, השיח – הבט, המצוקות אמיתיות – אני רוצה לחזור ולהגיד את זה: המצוקות אמיתיות, אני חושב שהיטבתי להגדיר אותן, אני חושב שאני אמקד אותן, אבל הפתרונות צריכים להיות רציניים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
פופוליסטי.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ובימים הקרובים אני אודיע על הצוות שיטפל – יתמודד בעצם עם שאלת יוקר המחיה בישראל, עם בעיות המיסוי, עם בעיות הקרטלים, לראות אם אנחנו מוסיפים משהו בנושא הקרקעות, כי הוצאנו כבר דברים החוצה, כדי לטפל במצוקה הזאת של אזרחי ישראל.
<יואל חסון (קדימה):>
יש לך תקציב דו-שנתי, מה תעשה אתו? תענה על השאלה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
חלק מהם לא צריך לחכות שנים, חלק מהפתרונות – אני אומר לכם – ייקחו שנים, חלק ייקחו שנה, חלק יהיו הרבה יותר מהירים, אבל אנחנו באים עם פתרונות רציניים. אנחנו באים בדרך אחראית. אני שומע, אני עושה הבחנה בין המצוקות והפתרונות. חלק מהפתרונות שמוצעים, אפשר לחשוב עליהם, אפשר אפילו ליישם אותם, חלק הם פשוט מחוץ לכותלי הבית הזה ומחוץ לאפשרויות של כל ממשלה שתקום בישראל, ואני חושב שבתוככם רובכם המכריע יודעים זאת.
אני בכל אופן שומע את כל הקולות שעולים מרחבי הארץ, ואני קשוב לזעקה הזאת, והם צודקים לגבי המצוקות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – – אתה יורק בפרצופם.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ואני יודע שיש זוג – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה מועך אותם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ממש לא. ממש לא.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה משמיץ אותם בלי הפסקה. בלי הפסקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ניצן הורוביץ.
<יואל חסון (קדימה):>
אנשים שלך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, לא נשארו לי כבר קריאות לקרוא לך.
<שלמה מולה (קדימה):>
מה עם הרופאים?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני שומע גם את האנשים באופקים, סטודנט שמתקשה למצוא מגורים או לפרנס את ילדיו.
<אורית זוארץ (קדימה):>
שומע ולא מקשיב.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אבל אני שומע גם את הזוגות הצעירים שעובדים ומרוויחים משכורות רציניות באזור המרכז, ומתקשים לסגור את החודש.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – חשוב לדעת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, הוא שמע שדיברת. הוא מדבר אל אזרחי ישראל.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא שמע. תודה רבה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, הוא שמע. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אני שואל את ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, הוא לא שומע אף אחד ממטר, אף אחד, לא יהודי ולא ערבי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
על לא דבר.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אני שומע גם אתכם, ואת חבריך מהמפלגות הערביות – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אתן לך לשאול שאלה.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – שביקשו ממני לתקן את חוק ועדות הדיור הלאומיות כדי שהוא יאפשר טיפול – אתם ביקשתם, ובצדק ביקשתם – גם במגזר הערבי.
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
להיפך, ממשלה צריכה להיות קשובה ולפתור את הבעיות. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו נוסף – –
<קריאה:>
– – –
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – לא רק שאנחנו שומעים, לא רק שאנחנו שומעים את המצוקות ואנחנו מתכוונים לתת פתרונות מעשיים ואחראיים – –
<רחל אדטו (קדימה):>
מה עם הרופאים?
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
– – אני רוצה להגיד לכם, שיש גם – אפשר לראות, וכך אני רואה את זה – אני רואה את הביטוי למחאות האלה והמצוקות האלה כהזדמנות; אני רואה את זה כהזדמנות, משום שתיקונים בכלכלה בדרך כלל עושים מתוך כלכלה שנמצאת במשבר.
<רחל אדטו (קדימה):>
אז תפתור את הבעיה של הרופאים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
את התיקונים הגדולים בכלכלת ישראל עשינו בזמן משברים – משבר אחד שהיה בשנות ה-80, ששם נפתח המשק ליבוא, והיו עוד כמה צעדים חשובים שנעשו; משבר שני בתחילת שנות האלפיים, ב-2003, כשהכנסנו צעדים להגדלת התחרותיות ופתרנו גם בעיות יסודיות בשוק האשראי והפנסיות, אבל עכשיו – עכשיו אנחנו נמצאים ברגע שהוא לא אופייני לכלכלות, משום שכלכלות אחרות נמצאות במשברים, והכלכלה שלנו איננה במשבר, העץ במצב טוב יחסית; עכשיו אנחנו באים לטפל בחלוקה של הפירות בדרך מושכלת ובדרך אחראית, ואני חושב שבמידה רבה מה שקורה היום בארץ מאפשר לממשלה שלנו לעשות תיקון רציני, אחראי, עמיד וצודק, וזה בדיוק מה שנעשה. אנחנו נפתור את המשבר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לראש הממשלה.
<רחל אדטו (קדימה):>
אז תפתור את בעיית הרופאים. מה עם הרופאים?
<יואל חסון (קדימה):>
– – – זה המשבר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת גילאון, אתה קראת קריאות ביניים, האם רצית לשאול את ראש הממשלה איזה שאלה? בבקשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
מה נסגר אתו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה נסגר?
<אילן גילאון (מרצ):>
מה נסגר אתו? מה נסגר עם ראש הממשלה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אבקש ממנו לכתוב לך מכתב על זה. תודה רבה. אני מזמין את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני.
<רחל אדטו (קדימה):>
אני שאלתי, הוא לא ענה, מה קרה עם הרופאים – למה הוא לא מתייחס לרופאים?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – רק שלא תבכה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש מראש הממשלה לשבת. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, ראש האופוזיציה, ציפי לבני – בבקשה, גברתי.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
רק שלא תבכה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, אתה רוצה שכבר אני אקרא אותך לסדר? אין לי בעיה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אל תעזרו לי. אל תעזרו לי. בבקשה, גברתי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זאת הערה שוביניסטית זולה, מה שהוא אמר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע לכל הנשים לא לבחור בו בפעם הבאה.
<ציפי לבני (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה חודשים, בשני בפברואר, עמדתי כאן על הדוכן הזה והקראתי את המכתב של טל מבאר-שבע, שתיארה את מצב רוב הצעירים ומעמד הביניים במדינת ישראל, ואמרתי: אל תראו במכתב הזה איום, אלא קול צעקה. ואתם ישבתם כאן, לעגתם, צחקתם. וכמה חודשים אחרי, ואתם עדיין מנסים ללעוג, להאשים, לגמד את עוצמת הכאב של הציבור. הם פופוליסטיים? אתה פופוליסט. והכול השתנה מאז.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בכיינית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<ציפי לבני (קדימה):>
בהצבעת האי-אמון אז היה לכם רוב.
<רוני בר-און (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אפשר לבקש מהסדרנים לא לחלק עכשיו? זה חיכה עד עכשיו, זה יכול לחכות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש מהסדרנים לא לחלק עכשיו, בזמן שראש הממשלה או ראש האופוזיציה מדברים. תודה.
<ציפי לבני (קדימה):>
בהצבעת האי-אמון אז היה לכם רוב, ואנחנו היינו המיעוט, מיעוט צודק אבל מיעוט. התוצאה של הצבעת האי-אמון האחרונה השבוע היתה 150,000 נגד הממשלה, 65 בעד. נכון, זאת לא היתה התוצאה על לוח התוצאות האלקטרוני במליאה. תמיד לוקח זמן עד שהקולות מבחוץ מתורגמים טכנית על לוח ההצבעה. אבל זה רק עניין טכני, וזה עניין של זמן, כי ההכרעה המוסרית כבר נפלה. ממשלה שהעם נגדה אינה ממשלה לגיטימית. זאת המשמעות של דמוקרטיה, אם אתה מבין את המלה הזאת. ממשלת נתניהו השנייה נפחה השבוע את נשמתה, גם אם תעודת הפטירה טרם נרשמה סופית.
זרעי הפורענות נזרעו בליל יום הבחירות. ביבי הרי לא נבחר אלא הפסיד. הממשלה הזאת היא כל כולה קומבינה פוליטית של שקר. זרעי האי-אמון נבטו עם כל כיסא מיותר שנתניהו נתן לחברי מפלגתו. הם גדלו עם כל תשלום לשותפים הקואליציוניים בכסף או בהשתלטות על כל חלקה טובה בחברה הישראלית.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<ציפי לבני (קדימה):>
כל זיגזוג, כל קומבינה היו עוד זעם, עוד אות שנכתבה על שלטי המחאה.
הציבור מבין שהממשלה הזאת מייצגת את כל מה שמכוער, החל מיומה הראשון, לידתה בתחבולה, גודלה המנופח על חשבון הציבור, שריה וסגני שריה המיותרים, זריית פחד מאיומים מבחוץ, הפניית חקיקה נגד אזרחיה, סתימת פיות, התנהלות מהפה ולחוץ בתחום המדיני והחברתי, ממשלה אטומה, ומכל הסיבות האלה, אדוני ראש הממשלה, יצא העם לרחובות עם מסר אחד מסיבות שונות. בעד – צדק חברתי, נגד – ביבי נתניהו.
המדהים הוא, כשכל זה קורה, אתם בממשלה עדיין לא מבינים. אתם מגיעים למשרדים המיותרים שלכם, שהציבור מממן בעבודה קשה, נפגשים בישיבת סיעה ולועגים להם. אתם צוחקים עליהם מהיום הראשון – – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פיניאן.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פיניאן.
<ציפי לבני (קדימה):>
ומה אתם? לקחתם את הקולות שלהם, את החלומות שלהם, וריפדתם בהם את הכיסא, את הלשכה ואת הבידוד בקירות. 85% מהמצביעים שלך חושבים שהמחאה הזאת מוצדקת.
בעוד הרבה שנים ישאל כל אזרח ישראלי את עצמו, איפה הוא היה ומה עשה כשקרתה המחאה הגדולה בתולדות ישראל. התשובה המצערת היא, שאני יודעת איפה ראש הממשלה היה ומה עשה. ראש ממשלת ישראל צחק זחוח. הוא חשב שזה לא נוגע לו.
<קריאות:>
– – –
<ציפי לבני (קדימה):>
ועכשיו הגיע הזמן להקשיב לנו, אדוני ראש הממשלה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פיניאן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. בבקשה.
<ציפי לבני (קדימה):>
הגיע הזמן להקשיב לנו, אדוני ראש הממשלה. אתה אומר שאתה שומע, אבל אתה לא מקשיב הרי. זה לא מאבק של עניים נגד עשירים. זה לא מאבק של שמאל נגד ימין. המפגינים זה לא הם, זה אנחנו, לפחות חלקנו. זאת מחאה של האנשים היפים שהולידה הארץ הזאת. הם תבנית נוף מולדתם, כפי שצריכה להיות. זאת לא זעקת המסכנים, זאת צעקת הצודקים. תפסיק לנסות ולהשתמש בכמה אנרכיסטים ומשתמטים כדי להכתים את הרוב המוחה, את המשרתים, את התורמים, את העובדים קשה, את אלה שמוכנים למות בעד ארצם, ונלחמים עכשיו על דמותה. ונמאס להם. הם רוצים להרגיש גאווה שהם ישראלים, ואתה לוקח להם את הגאווה הזאת. הם ציונים, התקווה שלהם היא להיות עם חופשי בארצנו במלוא מובן המלה. זאת לא מחאה נגד מדינת ישראל אלא בעדה, אבל כן, זאת מחאה נגד מדיניות הממשלה, נגד מדיניות הממשלה הזאת, בראשותך.
הם צועקים ברחובות – צדק חברתי; לא צדקה, לא טובות, אלא צדק.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי.
<ציפי לבני (קדימה):>
כמאמר השיר, "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק", או בתיקון – לממשלה זה גן-עדן, להם גיהינום.
אני אמשיך לדבר על שלום, וכשאבחֵר, גם אביא אותו, נחתום על ההסכם. אבל צריך גם לדבר וגם לעשות גם צדק.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת אקוניס.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ציון פיניאן, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת שאמה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – – את קדימה, לא היא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רגב, אולי תצאי פשוט? אחרת אני אוציא אותך.
<אלי אפללו (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אפללו, אני מבקש ממך לא להפריע לראש האופוזיציה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אני איאלץ להוציא. אין פה שום חוכמות. היא תאמר כל מה שהיא רוצה. אתם רוצים להקשיב לה – תביאו לה הצעת נאום, היא תנאם את זה.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פיניאן, בזה נגמר העניין.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פיניאן.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
ברוך מחיה המתים.
<אלי אפללו (קדימה):>
ברוך המתים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מנסה להגן על זכותה של האופוזיציה לומר את דברה. בבקשה. תמו כל קריאות הביניים מצדכם, תודה.
<ציפי לבני (קדימה):>
הצעירים האלה הם בעד ערבות הדדית. הם מוכנים לשלם מכיסם לעני, לזקן ולנכה, אבל ערבות הדדית משמעותה בין כל חלקי החברה. הם רוצים לדעת שהערבות ההדדית חלה על כולם. כשהם יוצאים לקרב, הם רוצים לדעת שאין ברירה אחרת; כשהם משלמים מסים, והם משלמים, הם רוצים לדעת שזה עבור מטרות ראויות, למי שאין לו ולא למי שלא רוצה. הם מוכנים להושיט יד ולהתנדב, אבל הם לא מוכנים לקבל תקציב שכל-כולו נועד לשרידות הממשלה הזאת על חשבונם.
אתה מבין, אדוני ראש הממשלה, במשל העץ שפיתחת פה בכל נאומך, אתם קוטפים את הפירות, הם משקים בזיעתם את העץ, והעסיס נוזל לכם פה, וזה ייפסק.
לעולם לא תבין אותם. הם גאים שהם ישראלים, הם גאים בבית הלאומי, אבל אתם לא גורמים להם גאווה. רגעי הנחת היחידים שסיפקת להם בשנתיים האלה היו נאומים באנגלית. ראיתי בביוגרפיה שהיית בתיכון ב-debate, בקורס ל-debate.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עימותים.
<מירי רגב (הליכוד):>
איך זה קשור לעניין?
<ציפי לבני (קדימה):>
באמריקה יש חוגים כאלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, באמת אנחנו נמצאים בזמנים לא קלים.
<ציפי לבני (קדימה):>
העצוב הוא שגם אחרי המופעים שלך ישראל מבודדת יותר מתמיד, כי האסון של נתניהו, ובסוף זה האסון שלנו, שגם בנושא המדיני וגם בנושא הכלכלי הוא נאלץ לגמגם משהו, לרצות מישהו. זה לא מה שהוא מאמין בו, אבל זה כבר ראש הממשלה שאמר לפני הבחירות, שמלים זה דבר הפיך. אז הוא אומר אותן, אבל אף אחד לא מאמין, כי יודעים שזה בניגוד לאידיאולוגיה שלו – גם המדינית וגם הכלכלית. כי הוא לא מתכוון.
האמת היא שאמרו שהוא מבין בכלכלה, אבל הוא מבין בכלכלה של פעם, והוא לא מבין בכלל באנשים. כשאתה מתענג על נתוני האבטלה הנמוכים, אתה לא חושב על אלה שכן עובדים, כמה הם מרוויחים ואיך הם חיים. יש קבוצה כזאת – הרופאים. קשה להם, אבל הם מוכנים לעבוד קשה. אחרי 137 ימים – רחל? אתמול בערב נפגשת סוף-סוף עם ד"ר ליאוניד אידלמן.
אני חושבת על התמונה הזאת, וצריך למצוא את ההבדלים. בחדר אחד יושבים שני אנשים – האחד מנהיג, נלחם על זכותו לעלות לארץ, מנהל מאבק עיקש על זכויות הציבור שבחר בו, מאבק הגון, הירואי; במקום לפגוע בציבור החולים, פוגע בעצמו. הוא לא מקל. הוא לא מוכן להשאיר את חבריו מאחור בכל מובן. גם בעלייה לירושלים, כשביקשנו ממנו, הוא אמר: אני לא משאיר אותם מאחור. מעורר כבוד בכל מקום. אנשים קמים לכבודו מתוך רצון, לא כי הקריין מבקש. והאחר, פוליטיקאי שעסוק בהישרדותו האישית, מוכר את נכסי הציבור לתועלתו, שטיקים וטריקים אמונתו, מלים זה דבר הפיך על-פי עדותו, מעורר כעס ובוז, והדבר הטוב המיידי שמדברים עליו הוא שהוא פוליטיקאי טוב יותר הפעם מאשר בתקופת כהונתו הראשונה. לא מנהיג, פוליטיקאי.
איך אמרתי להם אתמול, לרופאים: פעם היה מנהיג שהתלוצץ עם רופאיו, והיום יש פוליטיקאי שצוחק עליהם. ראש ממשלה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
למה לא ביקשת מאולמרט – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר ארדן. השר ארדן. השר ארדן.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ארדן. חבר הכנסת ארדן.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה לא תקבע לה מה שהיא תאמר. הציבור ישפוט. הציבור שמע את ראש הממשלה, הציבור שומע אותה, והציבור שופט. אדוני רוצה להחליף אותי?
<ציפי לבני (קדימה):>
ראש ממשלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יגיש בקשה לסיעתו, אולי תיתן לי את השר לאיכות הסביבה, ואתה תהיה יושב-ראש הכנסת. כרגע, אתה כשר לא תקרא קריאות ביניים, שאם תקרא לי קריאות ביניים, אקרא לך חבר הכנסת ארדן, ואני הייתי זה שכל כך שמח לקרוא לך השר ארדן. מספיק.
<ציפי לבני (קדימה):>
ראש ממשלה שהוא פרשן כלכלי, אבל למה לא? יש לנו שר ביטחון שהוא פרשן ביטחוני, זה הפך להיות מודה בממשלה הזאת – –
<מירי רגב (הליכוד):>
ואת עם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה ומייד אני אקרא לך.
<ציפי לבני (קדימה):>
– – כי במובנים תיאורטיים של כלכלה נתניהו הוא הסמן הקיצוני של האידיאולוגיה הקפיטליסטית. תחרות בשביל תחרות. הפרטה בשביל הצ'ק, כדי להיפטר מהנכסים. ואין לך גבולות, ראיתי אותך הרי גם בתקופת הכהונה הראשונה מפריט – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<ציפי לבני (קדימה):>
נכון, נכון, נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר ארדן. השר ארדן. כל הציבור זוכר כל תמונה, אתם חושבים שהציבור כל כך טיפש?
<ציפי לבני (קדימה):>
לי יש יתרון, לי יש יתרון – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, סגן השר.
<ציפי לבני (קדימה):>
– – לי יש יתרון, אני הפרטתי את מה שצריך, ומנעתי ממנו להפריט תשתיות לאומיות שאסור להפריט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פיניאן.
<ציפי לבני (קדימה):>
אבל נתניהו מחזיק עדיין בכלכלה של פעם. זו טעות, מול עולם כלכלי שמתמוטט באמת, ומול סדרי חברה משתנים, והוא מדבר היום על פופוליזם – גל של פופוליזם. בזמן המשבר הכלכלי, כשאנחנו ביקשנו להדק את החגורה, כשאנחנו נשארנו והתעקשנו על הוצאות ממשלה נמוכות, הוא רץ מאולפן לאולפן וצעק: צונאמי כלכלי, וביקש לפתוח ולחלק.
אז עכשיו יש כסף, כי הממשלה הזאת הגדילה את הוצאות הממשלה מ-1.7 ל-2.7. אבל במקום לתת יותר שירותים חברתיים אנחנו מקבלים יותר נאומים על שוק תחרותי, ולאיפה הולך הכסף? לא לאותם צרכים שהם מייצגים, אותו צדק חברתי שנדרש כאן. הכלכלה, אדוני ראש הממשלה, לא במשבר; הציבור כן. יש נתוני צמיחה, אתה לא מוכן לתרגם אותם לאיכות חיים.
חוק הווד"לים, שעבר כאן היום, הרי זה שיא השיאים, דוגמה לאטימות וסכלות. נכון, יש ביורוקרטיה, נכון, צריך להגדיל היצע, לפתוח את הפקקים שבדרך. החוק הזה קודם כול לא ייתן פתרון, הוא ניסיון לעקוף את הרפיסות – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. נא לצאת. תודה רבה. חברת הכנסת רגב, נא לצאת. חבר הכנסת מולה.
<מירי רגב (הליכוד):>
את לא מבינה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רגב. חברת הכנסת רגב, גבירותי הנכבדות והאמיצות, נא להראות לחברת הכנסת רגב איך יוצאים.
(חברת הכנסת מירי רגב יוצאת מאולם המליאה.)
<נינו אבסדזה (קדימה):>
שתלך לאוהלים, אם היא לא פוחדת ללכת לשם.
<ציפי לבני (קדימה):>
החוק הזה הרי לא ייתן פתרון. הוא ניסיון לעקוף את הרפיסות של ראש הממשלה מול המערכת שעליה הוא מופקד. הרי ראש הממשלה מופקד, בסוף היום, גם על ועדות התכנון וגם על מינהל מקרקעי ישראל. אבל ראש הממשלה לא יודע לנהל את המונופול הזה, שבעצם נמצא בידיו, והחוק הזה לא ייתן פתרון, כי ממילא המבחן יהיה בניהול וביצוע.
<יריב לוין (הליכוד):>
מה את עשית? עשית משהו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יריב לוין.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי, את באזהרה שנייה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חוטובלי. חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת בעצמך, אל תטריחי את הסדרניות. תצאי בעצמך. כשאת תהיי ראש האופוזיציה תאמרי מה שאת רוצה. מאה אחוז. אוקיי.
(חברת הכנסת ציפי חוטובלי יוצאת מאולם המליאה.)
<ציפי לבני (קדימה):>
הגדלת ההיצע הרי זו כלכלה טכנית, ואני רוצה שתקשיב עכשיו לכלכלה ציונית, אדוני ראש הממשלה.
<קריאות:>
או, או, או.
<ציפי לבני (קדימה):>
כן, ציונות היא לא מלה גסה, גם כשמדברים על כלכלה. אדמות הלאום הרי מוחזקות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. תשתמש אתה במינהל מקרקעי ישראל ליעדים לאומיים וציוניים. לא מספיק כלכלה חופשית כדי לקדם את אותם יעדים לאומיים, כדי לעודד דיור בר-השגה, כדי לעודד צעירים לגור באזורי עדיפות לאומית; וכשאנחנו מדברים על אזורי עדיפות לאומית אנחנו מדברים על הנגב והגליל, ולא על מקומות שאתה יודע שאתה שולח לשם צעירים ופעם בעתיד הם לא יוכלו לגור שם.
לא מספיק לדבר על כבישים לפריפריה. אנחנו הגשנו – שר האוצר רוני בר-און הגיש תוכנית לקידום הפריפריה, לא רק בכבישים הלוך וחזור, אלא גם בחינוך, גם בתרבות, וגם בבריאות, כדי שאנשים יוכלו לגור שם ולחיות שם בכבוד. את התוכנית הזאת אתם הקפאתם.
אדוני ראש הממשלה, אין יד נעלמה שתסדר את השוק הזה. צריך להבין שאחריות של ממשלה זה לא רק לדבר כאן על אחריות. תפקידה של ממשלה להתערב כשיש כשל שוק. במקום לצטט נתוני צמיחה, תתרגם את זה לאיכות חיים. תחרות צריכה להיות בשביל האזרח, ולא בשביל התחרות עצמה.
דיברת עכשיו – הרי כמה זמן אנחנו צועקים פה, על כל דוכן, על כל במה, כמה הצעות חוק הגישה קדימה להפחית או להפסיק להפחית את מסי החברות ואת המס האישי על העשירים, ולהפחית את המסים העקיפים. כמה דיברנו על הצורך להפחית את המע"מ? תבטל את המע"מ על המים. תוריד את הבלו על הדלק. תוריד מסי קנייה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אופיר אקוניס, נא לשבת.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת ציון פיניאן, נא לצאת. נא לצאת. תצא, תחזור מייד להצבעה. נא לצאת. לצאת.
(חבר הכנסת ציון פיניאן יוצא מאולם המליאה.)
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זה טירוף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תכנס – אתה אל תקבע לי בפרלמנט מהו טירוף ומהו לא טירוף. תכנס מסיבת עיתונאים, תאמר את תגובתך. זה הכול. רבותי, פה לא תהיה צנזורה על דברים של אנשים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זו לא צנזורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אולי אתה לא מבין, כי אתה לא מנהל את הישיבה. אם הייתי מתנהג כמוך ואתה מנהל את הישיבה אתה לא היית יודע מה לעשות.
<ציפי לבני (קדימה):>
אני רוצה – – – צריך לעשות את זה – – –
<לאה נס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מרגיז, נכון? אל תצביעי בעדה.
<ציפי לבני (קדימה):>
בעניין המסים העקיפים, ראש הממשלה יודע את זה כבר הרבה זמן. לא רק עכשיו בגלל הקולות, לא רק כי אנחנו אמרנו, כולם אומרים לו את זה הרבה זמן. אבל הוא, פעם, איך הוא אמר, אני אוכיח שאם אני ממשיך להוריד את מסי החברות ואת המסים האישיים, בסוף, זה מה שנכון, גם אם כולם אומרים לי ההיפך. אבל אי-אפשר לשלם את מחיר הרצון של ראש הממשלה לדבוק בדף בספר הכלכלה שלא יכול לעבוד, והיום זה התמהיל הכי גרוע שקיים, גם כשאתה מסתכל החוצה אל כל מדינות העולם בנושא מיסוי.
אבל גם אל תעשה את זה כי יש מחאות בחוץ. הרי בסוף האזרחים האלה שבחוץ זה לא איזה סקטור שאתה צריך להגיע אתם לאיזה סידור כדי לשרוד. תעשה את הדברים שנכון לעשות. הרי גם כשמדברים על חינוך מהגיל הרך זה לא איזה דאגה של אמהות לבייביסיטר, זה החל – והדרך לייצר שוויון הזדמנויות למדינת ישראל.
הסיפור הוא לא איך תגיע להסכם בשביל לשרוד. אתה יודע מה? קודם כול זה לא יהיה מספיק, אבל גם לא מגיע לכם לשרוד. אתה יודע מה? יש עוד מבחן: בואו נדבר על התקציב הדו-שנתי. הרי התקציב הדו-שנתי הוגש כל כולו רק כדי לשרוד, כדי שלא תידרשו שוב לבוא לכנסת ולהעביר את סדרי העדיפויות שלכם.
עכשיו, אם הדברים שאתה אומר כאן – אם אתה מתכוון להם, מה שאני כמובן לא מאמינה, כמו כל אותם אלפי אנשים בחוץ, אבל בוא נניח לרגע שראש הממשלה מבין, נפל לו האסימון, הוא לא רק שומע, הוא מקשיב, והוא רוצה לשנות את סדרי העדיפויות. תסכים עכשיו להצעת החוק שהגשנו, תגיש תקציב חדש לשנת 2012 שיבטא סדרי עדיפות לאומיים חדשים. כי אם אתה לא מסכים לזה, כל מה שאתה מתכוון לעשות זה רק שינויים מסעיף לסעיף באותו תקציב קיים, בלי שינוי של סדרי עדיפויות אמיתיים. וזה המבחן שלך, אדוני ראש הממשלה. כשאתה מסרב להגיש תקציב חדש. אתה מפחד להגיע הנה לכנסת לעשות את השינוי שנדרש. ועכשיו לא נדרשת קוסמטיקה, נדרש עכשיו תיקון עולם. תיקון עולם במובן האמיתי ביותר.
אבל מאחר שזה גם סיום המושב, הרי סיכום דברי ממשלת נתניהו, היום, אוגוסט 2011: יצירת חרדות סביב איומים מבחוץ וסתימת פיות בבית פנימה, בידוד של ישראל מול אוהביה, חולשה של מדינת ישראל מול אויביה, אימוץ של העמדה הפלסטינית על-ידי העולם כולו והכישלון המדיני ההולך וגדל – וספטמבר זה לא רק תאריך, זה תהליך; יצירת פלגנות, התעלמות מחוט השדרה של החברה הישראלית, מעמד הביניים – לא, למה התעלמות? אתה תוקף אותם. הכרזת מלחמה על עם ישראל, הם לא בסדר, אתה כן.
הממשלה הזאת היא לא הפתרון, היא הבעיה. וזה הזמן לתיקון עולם, והתיקון האמיתי יהיה רק כשיושלם התהליך הדמוקרטי המדהים, הגל המדהים הזה, היפה הזה, הציוני הזה, הנכון הזה, הצודק הזה, ששוטף את מדינת ישראל. ובשביל זה, כדי שהתהליך הדמוקרטי היפה הזה יושלם, צריך להחליף את הממשלה הזאת, וממשלה בראשותי תקיים את כל אותם ערכים ואת כל אותן הבטחות. כי אנחנו בקדימה מתחייבים, ואני, אדוני ראש הממשלה, עד היום קיימתי את כל מה שהבטחתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. ועכשיו הגיע זמנם של חברי הכנסת לומר את דברם על-ידי הצבעה. ראש הממשלה, על-פי דרישת 40 חברי כנסת, אמר את דברו, ואנחנו עכשיו נצביע. מי שתומך בראש הממשלה מצביע בעד. כל המוצאים יכולים לחזור, שובו בנים שובבים. כל המוצאים יכולים לחזור על מנת להצביע.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ראש הממשלה, על-פי בקשתם של חברי הכנסת, 40 במספר, אשר ביקשו מראש הממשלה להביא דבריו בנושא: כישלון ממשלתו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי. רבותי, אנחנו מצביעים על הודעתו של ראש הממשלה. מי שבעד ראש הממשלה מצביע בעד, ומי שנגד, מצביע נגד. נא להצביע.
הצבעה מס' 29
בעד הודעת ראש הממשלה – 52
נגד – 42
נמנעים – אין
הודעת ראש הממשלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
52 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהודעת ראש הממשלה נתקבלה על-ידי הכנסת.
<הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – הודעת תשלום קנס בשל חנייה במקום אסור), התש"ע–2009;>
[פ/1917/18; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 20685.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – דוח חנייה במקום אסור), התש"ע–2010>
[הצעת חוק פ/2581/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, וסדר-היום הוא עמוס. אני רוצה להקדים ולומר שהצעת חוק הנכים – אנחנו אפשרנו לחבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת ניצן הורוביץ להמתין, והיום אני מחזיר את החוב על-פי הבטחתי. אבל בינתיים הצטרף חבר הכנסת נסים זאב, אשר הצעתו בשלה ואני מאפשר לו, לפני ההצבעה, לנמק מהצד גם את הצעתו. מעל הבמה. שלוש דקות מעל הבמה. בבקשה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
שלוש דקות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק חנייה לנכים מתיר לרכב הנושא תג נכה לחנות, בתנאים מסוימים, במקומות שבדרך כלל אסורים לחנייה.
בשנים האחרונות מתברר כי התנהלותן של הרשויות המקומיות הפועלות באמצעות פקחי תנועה אינה מביאה בחשבון את מוגבלותם הפיזית הקשה של אנשים עם מוגבלויות ואת תלותם בכיסאות גלגלים צמודים. ידוע כי דוחות החנייה הפכו למקור הכנסה עיקרי עבור הרשויות המקומיות. אנחנו יודעים ששוכרים היום סטודנטים ונותנים להם תשלום עבור כל דוח חנייה, כאשר הם מביאים כמה שיותר דוחות ואינם רגישים לכל אלה שהם בעלי מוגבלויות פיזיות חמורות.
הכשרתם המקצועית של פקחי החנייה מטעם הרשויות המקומיות אינה מעמיקה ויסודית כמו של השוטרים, ולעתים אין הם אפילו מודעים לחומרה שבמעשי הוצאת דוח חנייה לנכים על כיסא גלגלים.
אני רוצה לומר שהצעת החוק מדברת – מתוך למעלה מ-100,000 נכים, היא מתייחסת אך ורק ל-5,000–6,000 נכים קשים שנמצאים על כיסאות גלגלים ובמצבים קשים ביותר.
אני רוצה לומר שנושא החוק הזה היה ביני לבין חבר הכנסת גילאון. בתחילה הוא הציע איזושהי הצעת חוק, והוא עזב אותה ואמר: אני לא רוצה להתייחס לנושא הזה דווקא בגלל שאני נכה. ואז הוא הביא לי את הצעת החוק ואני הבאתי עוד כמה חברים, ואני רוצה להזכיר אותם: אברהם מיכאלי, יצחק וקנין, אמנון כהן, משה (מוץ) מטלון, חמד עמאר, אילן גילאון – הוא חתם על החוק שלי מכיוון שהוא חשב שהוא בכלל לא יעלה את החוק שלו. ואז מה שקרה, אני רוצה לומר לאנשי הקואליציה, מכיוון שהחוק שלי נדחה בוועדת שרים פעמיים, היה קל יותר לשכנע את הממשלה בעל כורחה דרך איש אופוזיציה, זו המציאות. לכן אני נצמד לחוק שלו, במקום שהוא יהיה צמוד אלי. אז עליונים למטה ותחתונים למעלה, ממש הפוך; הממשלה הזאת פועלת יותר על-פי האינטרסים של האופוזיציה, וזה טוב, אולי זה חלק מהפיצוי, לתת להם את התחושה של שותפות ואני בעד זה.
אבל אני רוצה לומר איך זה התגלגל, שבעצם החוק שלי הוא חוק נפרד וחבר הכנסת גילאון הביא את אותה הצעת חוק. אני רוצה לומר לך תודה רבה; לך, חבר הכנסת גילאון, בזכותך אני גם אעלה את זה, כי אני, אם אני הייתי מעלה את זה, הממשלה לא היתה מבינה את החשיבות של החוק הזה, ותודה רבה שאתה שכנעת אותה לפני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. מכובדי השר איתן.
<השר מיכאל איתן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נמצא כאן כרגע כשר בממשלה שמשיב להצעות החוק ומייצג בעניין הזה גם את שר התחבורה, שהוא השר המקצועי הנוגע בדבר, שבזמנו ביקש ממני לייצג אותו וכך הגעתי להמשיך ולייצג אותו גם בדיון הנוכחי.
אני רוצה לומר לחבר הכנסת נסים זאב: החוק הזה, בניגוד למה שאתה אמרת, הוא לא חוק שיש להתייחס אליו במושגים של קואליציה ואופוזיציה. החוק הגיע לשולחן הממשלה, וליד שולחן הממשלה התפתח ויכוח באשר לעמדת הממשלה בוועדת השרים לענייני חקיקה. שם הוחלט להתנגד לחוק, כאשר הוא הגיע מצדה של האופוזיציה. על הצעת החוק שלך אנחנו לא ידענו והיא לא היתה בדיון.
<נסים זאב (ש"ס):>
היא היתה בוועדת השרים לחקיקה.
<השר מיכאל איתן:>
היא לא היתה בדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה.
<נסים זאב (ש"ס):>
היא היתה בוועדת השרים לחקיקה.
<השר מיכאל איתן:>
אבל אני חוזר ואומר לך פעם נוספת, גם כאשר חבר הכנסת אילן גילאון הביא את הצעת החוק ואנחנו דנו בה בוועדת השרים לענייני חקיקה, ההחלטה היתה להתנגד. מדוע? משום שהחוק, גם שלך וגם שלו, מחיל מרכיב של פתרון שאי-אפשר היה לקבל אותו, ולכן הוחלט לדחות את הצעת החוק.
כאשר עלה על הדוכן חבר הכנסת אילן גילאון והעלה את הנושא, אני הייתי צריך להשיב מטעם הממשלה ובעצם להודיע על דחייה, כי זו היתה עמדת הממשלה על-פי החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. שמעתי את הטיעונים, היו חברים נוספים בקואליציה שגם הם שמעו את הטיעונים ואמרו: צריך לנסות ולמצוא דרך, בכל אופן ללכת לקראת פתרון הבעיה, גם אם לא בדרך שמציעה הצעת החוק. ביקשנו שהות על מנת שאפשר יהיה לדחות את ההצבעה ולתת תשובה במועד אחר. וכל זה על מנת שבתקופת הביניים נוכל לעשות בירורים נוספים.
נגמר הדיון, זה היה לפני שבועיים, ואז כינסנו בדחיפות – אני ביקשתי לכנס את כל הגורמים הנוגעים בדבר, נציגי הרשויות המקומיות הגדולות, שבעצם הטרוניה היתה מופנית בעיקר נגדם – ביקשנו את ארגוני הנכים; מובן שאת המציע, חבר הכנסת אילן גילאון, מובן שאת נציגי משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, ובמהלך הדיון הזה הסתבר שאכן הבעיה היא חריפה מאוד, וגם אין לנו פתרון מוסכם, לפחות לא עד תחילת הישיבה.
חריפות הבעיה התעוררה כתוצאה מכך שהרשות, אחת הרשויות, תל-אביב, הודתה במהלך הדיון הזה שהוגשו בשנה האחרונה יותר מ-5,000 דוחות נגד בעלי תווי נכה על המכוניות, שאחר כך, בבירור, העירייה היתה משוכנעת שצריך לבטל אותם, כלומר הם נרשמו בשגגה. מהיכן נובעת השגגה? היא נובעת מהעובדה שחוק חניית נכים מאפשר לנכים לחנות במקומות שלאזרחים מן השורה אסור לחנות, בתנאי שאין הפרעה ממשית לתנועה. יש שם כמה קריטריונים.
הפקחים של העירייה – וזאת היתה גם היוזמה לחקיקה, כאשר הם רואים רכב עומד במקום אסור, הם ישר רושמים, כשהם בכלל לא מודעים לעובדה שלגבי נכים מקום שאסור, דווקא, הוא כן מותר. אבל שיקול הדעת שלהם מביא אותם לשלוף דוחות, ואחר כך צריך ללכת לעירייה לבקש את ביטולם. חלק גם לא הולכים לעירייה לבקש את ביטולם, אבל באה העירייה ואומרת: נכון, ביטלנו 5,000 כאלה בשנה. כלומר יש לנו בעיה אמיתית, אין כאן איזו המצאה, יש לנו הודאה בקיומה של הבעיה.
יש לנו חילוקי דעות לגבי הפתרון. מדוע? כי שני המציעים, אתה, חבר הכנסת נסים זאב, וחבר הכנסת גילאון, מהאופוזיציה ומהקואליציה, זה בכלל לא משנה, אמרו: יש כאן בעיה, אנחנו נפתור אותה. איך? נעביר את כל הרישום של הדוחות לשוטרים, להם יש שיקול דעת יותר ענייני, מקצועי. לפחות מראית העין הזאת, שהפקחים עובדים בעירייה והם צריכים להעשיר את קופת העירייה – אם זה נכון או לא נכון אני לא אומר כרגע, אבל קיימת תחושה אצל מקבלי הרפורטים שהם מקבלים רפורטים שלא בצדק וגם לא על-פי החוק רק כי לפקחים העירוניים יש יותר מוטיבציה לרשום את הדוחות האלה. אז אמרו: בואו נביא את זה לכך שהשוטרים יהיו אלה שיכתבו את הדוחות. מה הבעיה? המשרד לביטחון פנים אמר: אנחנו לא בנויים, לא נוכל למלא את המשימה, והמשרד לביטחון פנים גם הוביל את ההתנגדות להצעות החוק כאשר הם היו בוועדת שרים לענייני חקיקה, כי אמרו שהפתרון הוא לא פתרון, גם אם יש בעיה כזאת.
במהלך הדיונים – הדיון המוקדם הזה שעשינו, בהשתתפות נציגי הרשויות המקומיות – הגענו לסיכום, שהם לא דחו אותו במקום, שלפיו אנחנו נגיע להסדר שלא צריך חקיקה. איך? סוכם שהרשויות המקומיות יוציאו מכתב התחייבות שהם ינחו את הפקחים לשני דברים: דבר ראשון – רשימת דוחות רק כאשר יש הפרעה ממשית לתנועה בפועל, כשהם רואים שרכב של נכה חונה בצורה – הנה, מאחור נוצר פקק, נוצר מפגע בטיחותי, נוצר מצב שאי-אפשר לחצות את הכביש או לעבור במדרכה, והתוצאה של ההפרעה הזאת גם מצולמת, כפי שמצולמים דוחות בדרך כלל, ורק על סמך מצב כזה יהיה אפשר להגיש את הדוח.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
יש עוד 60 – – –
<השר מיכאל איתן:>
אני מסיים תוך דקה. אני מקבל את ההערה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לשם שינוי – – –
<השר מיכאל איתן:>
חבר הכנסת אורי אריאל, אני רוצה להגיד לך שהערתך צודקת ובמקום, אני רק מבקש להסביר משהו סובייקטיבי: יש המון חוקים, אבל אני משיב רק על אחד.
אז אני רוצה לסיים ולומר שבסופו של דבר לקחנו את הסיכום, אדוני חבר הכנסת אילן גילאון, זה קשור עכשיו לשניכם; אני אומר את זה לפרוטוקול, שמסוכם שאנחנו מעבירים את החוק הזה היום בקריאה טרומית. הוא יוכן לקריאה ראשונה, והחלק של הפתרון ישתנה. ההצעה שלכם אומרת שיועבר לידי המשטרה; לא יועבר לידי המשטרה, אלא במהלך החקיקה ייקבע, בתוך החקיקה, שהדוחות יחייבו רק כאשר הם יהיו מלווים בצילום של הפרעה ממשית לתנועה. ובהנחה הזאת אנחנו מאשרים – וכך ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה השבוע, שאם אתם תסכימו, ומתוך דבריכם אני שומע שאכן, אתם מסכימים – –
<אילן גילאון (מרצ):>
כך סיכמנו, אדוני.
<השר מיכאל איתן:>
– – מקובל עליכם, אנחנו נמשיך בחקיקה. אנחנו עדיין מקווים שהרשויות המקומיות ימצאו דרך לקבל על עצמן את ההתחייבויות האלה גם ללא צורך בחקיקה, אבל אם הן לא יעשו את זה בצורה מספקת, החוק יחייב גם אותן, וכך נמצא פתרון.
לסיום אני רוצה לומר: דווקא המהלך הזה היה מהלך של הידברות, מהלך של ניסיון לפתור בעיה חברתית, ולא בהכרח על-ידי קואליציה ואופוזיציה, אלא בדרך ההידברות הגענו להסכמה, ואני חושב שמכאן יהיה אפשר אולי להגיע גם לשלב הבא, שנפתור את הנושא ללא צורך בחקיקה, אלא מתוך מחויבות עמוקה לנושא שעליו אין חילוקי דעות: הצורך לאפשר לנכים לחנות בצורה שונה ממה שאנחנו תובעים מכל אזרח ואזרח אחר, שיכול לנוע בכוחות עצמו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה לשר מיכאל איתן.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מצביעים עכשיו על הצעת החוק של חבר הכנסת אילן גילאון.
הצבעה מס' 30
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – הודעת תשלום קנס בשל חנייה במקום אסור), התש"ע–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת חוק חנייה לנכים (הודעת תשלום קנס בשל חנייה במקום אסור): בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך הכנת החוק יהיה בוועדת הכלכלה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית על הצעתו של חבר הכנסת נסים זאב. אותה הצעת חוק. נא להצביע.
הצבעה מס' 31
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון – דוח חנייה במקום אסור), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך דיון בהצעת החוק יהיה בוועדת הכלכלה כמובן.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א-2011.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 60ב>
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו נעבור לנושא הבא: סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 60ב.
נמצאים אתנו ביציע מכובדי כבוד השופט לינדנשטראוס, מבקר המדינה, ואנשי צוותו. אני מברך אותך, אדוני.
יציג את סיכומי הוועדה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרי הממשלה, כבוד מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וצוותו, אני מבקש להציג את סיכום הצעותיה של הוועדה לביקורת המדינה, דיונים בתקופת דוח 60ב, התקופה שבה אני כיהנתי כראש הוועדה לביקורת המדינה.
כזכור לכם, לפני כשבוע הוחלף היושב-ראש. חבר הכנסת רוני בר-און הוא היושב-ראש החדש של הוועדה לביקורת המדינה, ואני רוצה בהזדמנות הזאת לאחל לו גם בהצלחה, וכפי שאמרתי גם בטקס ההחלפה עצמו, אדוני היושב-ראש, אני מאחל לו את הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה.
חברי חברי הכנסת, הוועדה לביקורת המדינה, כפי שבוודאי שמתם לב בשנים האחרונות, היא מהוועדות החשובות ביותר בכנסת. אני חושב שהיא הוועדה המרכזית, שמבטאת יותר מכול את המשמעות של פיקוח פרלמנטרי אמיתי. אני חושב שהתזמורת המשולבת של הוועדה לענייני ביקורת המדינה יחד עם מבקר המדינה והגוף הזה שנקרא מבקר המדינה, יוצרת תזמורת שמניבה יכולת להשפיע, לסייע, לשנות מציאות, לתקן ליקויים, להשפיע על תפקודה של הרשות המבצעת, של המערכת המינהלתית, הפקידותית והנבחרת במדינת ישראל.
בשנתיים האחרונות של כהונתי קיימה הוועדה דיונים רבים ומעמיקים בנושאים משמעותיים. בין השאר, טיפלנו בדוח 60ב, בנושא של הסיוע לניצולי השואה, היעדר תקינה בחדרי מיון של בתי-חולים כלליים, שיקום בתי-עלמין, ליקויים משמעותיים שהיו בתחזוקת הדיור הציבורי. נגענו בנושאים ציבוריים, שמבקר המדינה עוד שוקד עליהם: אסון הכרמל – דוח מיוחד שמבקר המדינה שוקד עליו. אנחנו דנו עליו בוועדה כבר פעמיים. מבקר המדינה, אני משער, בחודשים הקרובים יוציא בעניין הזה דוח; דבר שרבים מאזרחי מדינת ישראל והמשפחות מצפים לו. התעסקנו ופעלנו בנושא מחירי המים, המיסוי על הדלק. קיבלנו החלטה משמעותית וחשובה על ביקורת וחוות דעת בנושא תפקודה של הוועדה לפיקוח על המחירים, בהקשר של עליית מחירי מוצרי החלב והקשר הרגולטורי שהיה בנושא הזה. טיפלנו בעוד נושאים רבים אחרים.
הוועדה בשנתיים וחצי האחרונות – ואני בטוח שהיא תמשיך בכיוון הזה – פעלה בשיטה של קידום איכות על פני כמות. נגענו בפחות נושאים, אבל ביתר תקיפות, ביתר עומק ומשמעות, ובכך הבאנו למעשה לשינוי מציאות בתחומים רבים. חלק לא קטן מדיוני הוועדה היו דיונים שהיו מתוקשרים מאוד, מובלטים מאוד בציבוריות הישראלית. אבל אני יכול לומר לכם שיש דיונים רבים מאוד, דברים רבים מאוד, שהיו הרחק הרחק מעין התקשורת, אבל היו לא פחות חשובים ממה שהיה בולט, והיו באמת דברים משמעותיים.
אנחנו מצפים בחודשים ובשבועות הקרובים לדוחות חשובים שמבקר המדינה יפרסם, כמו שאמרתי, בנושא אסון הכרמל, בנושא המשט לעזה, בעוד נושאים חשובים, שאני בטוח שהוועדה תדון בהם.
לסיכום, אני מבקש להודות, גם על העבודה בשנתיים האחרונות וגם בדיונים על הדוח הזה – קודם כול, תודה מיוחדת למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על העבודה הקרובה והצמודה והמקצועית שלך ושלי, ושלך עם חברי הוועדה לביקורת המדינה. אני חושב שבכהונתך כמבקר המדינה העלית לרמות שיא, לרמות דרמטיות של השפעה של הביקורת במדינת ישראל, בהשפעה חיובית של הביקורת על ההתנהלות של מדינת ישראל, על שיפור המערכות השלטוניות ועל המהות הזאת של תיקון ליקויים.
אני רוצה לומר לך, אדוני המבקר, ולצוותך שיושב לידך – יחד, ביחד עם חברי הוועדה, אתם ואני הצלחנו לקדם את החוק, חוק שקובע שמי שלא פועל לתיקון ליקוי שמוצג בדוח מבקר המדינה, הדבר ייחשב עבורו כעבירת משמעת. זה היה באמת לא קל, לא פשוט להעביר את המהלך. לא העברנו אותו במלואו, בשלמותו, כמו שהיינו רוצים לעשות אותו, אבל העברנו אותו מספיק חזק, מספיק משמעותי, ופתחנו את הדלת למציאות שבה הביקורת היא משמעותית, חזקה ועם שיניים.
אני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות למנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה חנה פריידין; לעובדות הוועדה – לריקי אליה, לחנה יוסף, וליגאל אמיתי, הדובר; אני מבקש להודות ליועץ המשפטי של הוועדה לביקורת המדינה, עורך-הדין תומר רוזנר, לעורך-הדין גלעד קרן ולמתמחה דניאל באומגרטן; להודות לעוזרי הפרלמנטריים, רון מרגלית ויוסי טובור.
חברי חברי הכנסת, הסיכום של פעילות הוועדה מונח על שולחנכם, ואני מבקש להקריא את הצעת ההחלטה, והייתי מבקש את אישור המליאה להצעה הזו. זו ההצעה: הכנסת מאשרת את סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 60ב, לרבות סיכומיה בדבר אימוץ ממצאי דוח הביקורת והדרישה מהגופים המבוקרים לפעול לתיקון הליקויים וליישום המלצות הביקורת.
אני רוצה שוב, בהזדמנות הזאת, להודות גם לסיעת קדימה, ליושבת-ראש קדימה, שבחרו בי להיות בשנתיים וארבעה החודשים האחרונים בתפקיד החשוב הזה, ולאחל לחברי רוני בר-און הצלחה ושגשוג בתפקיד הזה. אני מודה לכולכם ומבקש את אישורכם. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת יואל חסון. לא רק אתה מתחלף; אני היום מנהל בפעם האחרונה את ישיבות הכנסת כסגן היושב-ראש. על-פי הסכם מוקדם בוועדת הכנסת, אני מעביר את השרביט כסגן יושב-ראש לעמיתי, חבר הכנסת מוחמד ברכה, נציג חד"ש. לא זאת אף זאת, אלא שאני מעביר בנוסף לכך את תפקיד יושב-ראש הסיעה לעמיתי בסיעה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. ללמדך שבמזרח התיכון מנהיגים יכולים להעביר שלטון שלא בדרכי אלימות, על-פי הסכם.
<יואל חסון (קדימה):>
בישראל הדמוקרטית.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, בסיעות הערביות. אל תתהדר.
<איתן כבל (העבודה):>
עד שזה לא קורה, זה לא קורה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
רק בישראל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מה אמרתי? מה אמרתי?
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – היית יכול לפתור את – – – של חודש הרמדאן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
זאת דווקא, מבחינתי, העברה עצובה, לא שמחה. אבל טלב אמור להביא לך את הממתקים. תודה רבה. אבל נהניתי מכל רגע בניהול הישיבות. זה היה תפקיד מאתגר בהחלט.
חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. יש דיון, חבר הכנסת אלכס מילר. סליחה שאנחנו גוזלים מזמנך, אבל מה לעשות. שלוש דקות.
<נחמן שי (קדימה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביקשתי לומר כמה מלים בדיון הזה. למרות שזה לא סוער ולא שנוי במחלוקת, דווקא לדבר על דברים, שנדמה לי שהם משותפים לכולנו. קודם כול, להודות לחברי יואל חסון, שניהל את הוועדה החשובה הזאת בהצלחה גדולה בשנתיים האחרונות. ומה זה הצלחה בעיני? הצלחה בעיני זה לדעת לפעום בקצב של החיים הציבוריים בארץ, לדעת להגיב על אירועים שמתרחשים, לצערי הרב, בתדירות גבוהה מדי, ולהפוך את הוועדה הזאת, שהוא ניהל, לגוף חי, גוף תוסס, גוף שבאמת מלווה תהליכים בעת התרחשותם.
הוא לא יכול היה לעשות את זה לבד, גם אם הוא היה רוצה, אילולא שיתוף הפעולה שהיה לו עם משרד מבקר המדינה. אני חושב שבמשרד הזה התחוללה מהפכה מאוד חשובה בשנים האחרונות. אני יודע שהמבקר הוביל את המהפכה הזאת, ואני חושב שהיא תירשם בהיסטוריה של מבקר המדינה כנקודת תפנית.
מבקר המדינה חדל להיות מי שבא, שנים לפעמים, אחרי מעשה לבדוק את העשייה, שהתיישנה בינתיים, ולהעיר הערות שקצב התיישנותן היה בדרך כלל כקצב האירוע שהוא ניתח. העובדה שהמבקר וצוותו השכילו לקפוץ לתוך המים הסוערים בזמן אירועים, קרוב מאוד להתרחשותם, לפעמים לעקוב בזמן ההחלטות אחרי תהליך קבלת ההחלטות ואחרי היישום שלהן, או זמן קצר אחריהן, ללוות אירועים חשובים אצלנו, במציאות הישראלית, ולהיות שם כדי לראות כיצד הם מתנהלים וכיצד הם מתבצעים, אני חושב שהיא יצרה מציאות חדשה בתחום הבקרה הציבורית במדינת ישראל.
היא עושה את החיים, כנראה, של הזרוע המבצעת יותר קשים, מפני ששוב אנשים לא יכולים לומר: עד שהמבקר יגיע אנחנו כבר לא נהיה פה, שזה בדרך כלל סוג התשובות שהיינו שומעים בעבר. ובכן, האנשים הללו, ממלאי תפקידים בכירים כזוטרים, חייבים לשאת באופן מיידי באחריות לפעולות שלהם ולתת על כך דין-וחשבון. וזה אומר שכל ממשלה במדינת ישראל תצטרך עכשיו, ואני מאמין שהיא עושה את זה, לקחת בחשבון את הביקורת הצמודה והמלווה של משרד מבקר המדינה. בכמה אירועים שאירעו לאחרונה כבר אפשר היה לראות את השפעתם אפילו של דוח הביניים או טיוטת דוח מבקר המדינה. כי מרגע שהיא מוגשת, כבר אותו משרד או גוף ממשלתי מבין שהוא נמצא קרוב מאוד לשפת התהום, ומוטב שיתקן את הדברים לפני שהם יתפרצו.
אני חושב שדעת הקהל בישראל, הציבור בישראל והתקשורת בישראל מקבלים את ההתפתחויות האלה בברכה. הם מבינים שהכנסת, באמצעות משרד מבקר המדינה, באמת ממלאת את תפקידה הציבורי החשוב של בקרה, מעקב, תיקון של הפעולות של הזרוע המבצעת. אני רוצה להודות על כך למבקר ולצוותו, ואני רוצה להודות לך פעם נוספת, חבר הכנסת יואל חסון. תודה.
<יואל חסון (קדימה):>
תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. אם גאלב מג'אדלה לא נמצא, אז הבא אחריו, חבר הכנסת אורי אריאל.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
היה כבר. הלאה.
<היו"ר אורי מקלב:>
היה. אז חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
איננו. הלאה.
<היו"ר אורי מקלב:>
למה ישראל אייכלר איננו? למה הוא איננו, עם כל הכבוד? חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת יעקב כץ.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני מבקר המדינה והצוות, ביקורת תהיה. מדינה או גוף או בית שאין בו ביקורת עלול להיסחף ולהידרדר. ביקורת עצמית וביקורת חיצונית הן דברים מאוד מאוד חשובים, ולכן עבודת מבקר המדינה היא עבודה חשובה מאוד, בפרט במדינה שיושבים בה מאות אלפי פקידים ואנשים שממונים על כספי ציבור, ועניין הביקורת הוא לא רק אם האיש גנב כסף לכיסו או לא, אלא גם אם הכספים מתחלקים בדרך הוגנת – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
חבר הכנסת ברכה, אני מבקש ממך כבר לעזור, כסגן יושב-ראש הכנסת, קצת להשליט איזה סדר בסביבה שלכם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
עוד לא, עוד לא.
<היו"ר אורי מקלב:>
זה כבר הכנה לתפקיד בעוד כמה זמן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אחמד טיבי יושב עדיין.
<היו"ר אורי מקלב:>
בוא נראה אותך עושה את זה עכשיו באזור. תודה. נאפשר לחבר הכנסת אייכלר להמשיך בדבריו. תודה. אפשר להפריד בין הקואליציה לאופוזיציה קצת, חבר הכנסת שי, חברת הכנסת רגב? מעירים לי כאן שיש יותר מדי רעש בסביבה. בבקשה.
<נחמן שי (קדימה):>
כל פעם שאנחנו מדברים.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא, אני לא מפריד בין הקואליציה הזאת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. פעם היו אומרים: שהשונאים שלי ידברו ולא יקשיבו להם. קללה כזאת. כך שכשהם מדברים, אנשים רוצים שיקשיבו להם. אחרת אין טעם בדיבור. אז אני חוזר ואומר, שהביקורת צריכה להיות לא רק אם האיש מעל, גנב או עבר על החוק, אלא גם אם החלוקה נעשית בצדק. אני לא בטוח שזה על-פי חוק מבקר המדינה תפקידו של מבקר המדינה, אבל יכולים להיות מצבים שאנשים רעים לא לוקחים לעצמם פרוטה אבל ממררים את החיים לאנשים זכאים, אם זה בביטוח הלאומי, אם זה באוצר המדינה ואם זה ברשויות המסים, אם זה בעיריות. ולא מדובר פה על שחיתות ודברים כאלה אלא על השחתה ועל רשעות שאני לא יודע אם הממונה על פניות הציבור צריך לטפל בזה או המבקרים צריכים לטפל בזה.
בשעתו יזמתי, אדוני היושב-ראש, שהיה עד היום יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור, יזמתי הצעת חוק פניות ציבור, שיהיה איזה מנגנון שידאג לכך שלא תהיה עריצות שלטונית, גם אם זה חוקי. ואז באו אלינו המבקרים ואמרו: לא צריך, אנחנו כמבקרי המדינה המבקרים נעשה את זה. אני לא יודע מה נהיה עם זה, כי בינתיים עזבתי את הכנסת ורק עתה חזרתי. בכל מקרה, לא משנה מי יעשה את זה – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
הזכירו אותך הרבה היום בטקס הפרידה, בשנים שאתה החזקת ואתה ניהלת את הוועדה. תהיה לך גם הזדמנות עכשיו להגיש הצעת חוק, אתה לא צריך להיות דווקא יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור כדי להגיש הצעת חוק כזאת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אולי נעשה משהו ביחד, ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אבל הייתי רוצה לשמוע גם את דעת מבקר המדינה ומבקרי הפנים, האם הם מוכנים לקחת על עצמם את המשימה הזאת גם. אני יודע שמבקר המדינה הוא גם הממונה על תלונות הציבור אבל לא על פניות ציבור. זאת אומרת, תלונה היא שהיתה פה הנהגה לא בסדר על-פי החוק; פנייה היא שיהיה יחס הוגן והגון של הפקיד, של המשרד, של הוועדה. למשל, יש ועדות בביטוח הלאומי שעושות צרות גדולות לאנשים בדברים שמגיעים להם, אבל על הגבול.
<היו"ר אורי מקלב:>
אבל ייעול זה שינוי התנהלות שהיא גם לפי חוק אבל צריך לשפר אותה. זה תפקיד הביקורת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הכול צריך להיות לפי החוק והסדר, אבל זה צריך להיות במידת הרחמים והחמלה.
עכשיו לנושא הביקורת בישיבות, שזה דבר שעלה עכשיו לכותרות. נמצאת פה שרת התרבות, וישבתי תקופה מסוימת במועצת התרבות, והייתי שואל תמיד מי מבקר את מוסדות התרבות, כמה אנשים היו, כמה אנשים באו; לא רק במישור החשבונאי המשרדי, שאת זה אתם בוודאי עושים בצורה הטובה ביותר, ויש גם אצלכם מבקר פנים, אלא האם מישהו מבקר את תקציבי התרבות לפי שיעורים, לפי הופעות, כמו שעושים בישיבות ובתרבות חרדית. אמרו לי: לא, יש באוצר מערכת של ביקורת כללית, אין ביקורות מיוחדות למשרד התרבות. אני מקווה שאני מדייק.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני רוצה לדרוש, ופניתי גם לשר החינוך, ואני ממש מסיים, ומבקש גם את עזרת מבקר המדינה, שתהיה אחידות בביקורת. זאת אומרת, לא יעלה על הדעת שבמכולת x יבואו 20 פקחי מס הכנסה, ובמכולת y איש מס ההכנסה ייכנס פעם בשנה. זה לא יעלה על הדעת דבר כזה. זה ברור מאליו שיש להם כללים במס הכנסה, שאסור שיהיו אפליה ואיפה ואיפה בין נישומים לנישומים. אותו דבר צריך להיות בין מוסדות מתוקצבים. חייבים להיות כללים אחידים. לא יהיו ביקורות בישיבות יותר מאשר באוניברסיטאות, במכללות, במוסדות תרבות ובכל מקום אחר. זאת הבקשה שלי, ואני חושב שזה יהיה תיקון גדול, ואני מודה לכם מאוד על ההקשבה. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת יעקב כץ – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין – גם כן לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אנחנו מדברים על סיכומיה והצעותיה של הוועדה לביקורת המדינה. ראיתי שהבאת הרבה ספרים אתך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש לי הרבה ביקורת.
<היו"ר אורי מקלב:>
בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי אתמול את חבר הכנסת פואד בן-אליעזר מדבר על ההתנחלויות: מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים. רבותי, מי שראה את ההסכם הקואליציוני – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
מה הקשר?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תיכף תשמע מה הקשר. זו ביקורת המדינה.
<שלמה מולה (קדימה):>
מה הקשר?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תיכף תשמע. איפה היתה ביקורת המדינה בהסכמים הקואליציוניים של מפלגת העבודה, עם כל הכסף שהם צבעו לטובת הקיבוצים ועם העובדה שהאדמות של הקיבוצים שמצפון ומדרום לגוש-דן – נשארו האדמות החקלאיות האלה? אתם לא משתמשים באדמות החקלאיות, תשחררו את זה לטובת הרצלייה, לטובת ראשון-לציון.
<שלמה מולה (קדימה):>
תגיש בקשה למבקר המדינה שיבדקו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
סליחה, שלמה מולה, אתה צריך להיות אתי בעניין הזה. אתה צריך להיות אתי בעניין הזה.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, אני אתך, אבל תגיש בקשה שיבדקו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הכסף להתנחלויות אבד למען שיקום שכונות. בדיוק אתמול סיפרתי משהו, ובזה אני אסיים, לא אאריך.
<שלמה מולה (קדימה):>
האמת שזה לא כל כך נורא.
<היו"ר אורי מקלב:>
חבר הכנסת מולה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני ראיתי באחד הטוקבקים שבקרני-שומרון לא יקבלו אנשים משכונת-התקווה. סיפרתי אתמול שיש ילד אחד שנולד באיזה מרתף מלא מים בשכונת-התקווה, לפני 50 וכמה שנים, והוא היום ראש המועצה של קרני-שומרון הנבחר בפעם השנייה. אז, רבותי, ועם ישראל שישמע: הפתרון האמיתי לבעיות זיהום האוויר, הפתרון האמיתי לבעיות הדיור, הפתרון האמיתי לביטחון עם ישראל – כמה מיליארדים עלתה לנו ההתנתקות, הגירוש, ואיזה מחיר אנחנו משלמים עכשיו על זה מבחינה ביטחונית ומבחינה כספית. שלא לדבר על פרשת גלעד שליט שהביאו עלינו. לכן כל שקל ושקל שיושקע ביהודה ושומרון, זה לביטחון מדינת ישראל, זה לטובת איכות הסביבה, כי כולם מצטופפים בגוש-דן. כשאני יורד מההרים לכיוון תל-אביב, אני רואה את הענן השחור ואני מרחם עליהם.
לכן, אדוני, איש ביקורת המדינה צריך לומר את הדברים האמיתיים: יהודה ושומרון הם הפתרון, הם חלק מארץ-ישראל. איך אפשר לקחת את התוואי של ארץ-ישראל ובאמצע לחתוך אותה – כל מי שמכיר את הציור הזה – ולחתוך את הלב של ארץ-ישראל, חס ושלום, מתוך הארץ הזאת? מי שחותך את הלב חונק אותה; חונק אותה בתחבורה, חונק אותה בזיהום האוויר, חונק אותה בעתודות הקרקע שלה. שאלה פה פעם איזה חברת כנסת אחת: הלכתם שם כדי לגור? התשובה היא כן. ואנחנו קוראים לכל ההמונים.
היום שמעתי איזה פרופסור שביט אחת, שהיא נגד זה שמשקיעים בהתנחלויות, שבית באלקנה עולה 200,000 שקל. שתמצא לי את השירותים באלקנה שעולים 200,000 שקל ואני אודה לה. אין דירה אחת למכירה ביהודה ושומרון, וברגע שיש – אז בואי תקני. 200,000 שקל לא מונעים מאף אחד לבוא ולגור. הפוך. אבל בואו נבנה לא אלפים, רבבות של בתים: לחרדים, לדתיים הלאומיים, לחילונים, לעולים החדשים. זאת יהודה ושומרון, שהיא בעצם הפתרון. וההתנפלות הזאת מראה את העליבות של מי שלא מחפש פתרון אלא מחפש להתסיס ולהצית פה אש.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
שטח כבוש.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
זה שטח כבוש על-ידי העם היהודי שחזר לארצו, ידידי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – – החוק עליו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אנחנו נחיל את החוק עליו. יבוא היום, לא רחוק היום.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה, הגיע זמנך לדבר. הקדמנו אותך כי אתה אמור להחליף אותי. ולאחריו – חבר הכנסת זחאלקה, אם יהיה פה, ואם לא – חבר הכנסת עתניאל שנלר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הבשורה והדבר שאפשר לומר עליו שבחים בתקופה האחרונה, עם מה שמתחולל בחברה הישראלית, הוא שאנחנו זכינו לביקורת טובה, לביקורת מעמיקה, למינוף במעמד המבקר וצוות משרדו והמוסד של מבקר המדינה. אני אומר לכם את זה בתור שר שזכה גם לביקורת, וקיבלתי אותה בהבנה, כי אמרתי שבאתי למלא את תפקידי. יכול להיות שבדרך אנחנו עושים גם טעויות. להיפך, המבוקרים, אחרי שהם עוזבים את התפקיד ומעיינים בדוח, רואים שלמדו מזה דברים. אני בטוח שמי שמשכיל להבין יודע לא לחזור על טעויות, גם בשעת לחץ, גם מחוסר ניסיון, גם מחוסר ידע, גם מהאווירה שמצפים ממנו המון ויש זמן קצר וצריך להספיק לעשות הרבה.
לכן אני אומר לך, כבוד יושב-ראש ועדת הביקורת החדש, ברכות על המינוי, אבל תדע לך, זו לא משימה קלה. זו משימה כבדה, יש בה רקורד גדול של ממלכתיות, לראות את הדברים, מה בטובתה של החברה הישראלית, מה בטובתו של הנושא שדנים בו. התחלתי את הקדנציה שלי כחבר ועדת הביקורת ולא פעם הלכתי נגד הקואליציה כי צו מצפוני אמר לי אחרת. חברך, קודמך לתפקיד, עשה עבודתו נאמנה. היו לי אתו חילוקי דעות, הגדול בהם הוא נושא השרפה בכרמל, שאני סברתי שיש להטיל על מבקר המדינה לבדוק את הנושא ולא להקים ועדת חקירה.
<קריאה:>
אתה טעית, אגב.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ולא טעיתי. ולא טעיתי. מפני שאני סברתי שכבוד מבקר המדינה יביא לנו תוצאות מהר יותר, טובות יותר, מוועדת חקירה, שהיתה מתחילה לעבוד, אני לא יודע מתי. גם ראינו את ועדות החקירה הקודמות ולאן הגענו אתן. היום אני יודע שצדקתי עוד יותר.
זו הזדמנות וזה הזמן לומר לכבוד מבקר המדינה ומוסד המבקר: יישר כוח על כל מה שאתם עושים. אני, כמבוקר, אומר לך את זה; אני, כאיש ציבור, אומר לך את זה, וכמחוקק. יישר כוח. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. חבר הכנסת עתניאל שנלר – גם כן לא. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת משה גפני. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת ויושב-ראש הוועדה רוני בר-און. כמובן, הרשימה כבר סגורה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, ביקשתי לדבר.
<היו"ר אורי מקלב:>
אוקיי. אז אחרי מאיר שטרית, טלב אלסאנע. ברשימות שלי זה לא נמצא, אנחנו נסדר את זה. אוקיי.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את יואל חסון על עבודתו המסורה כיושב-ראש ועדת ביקורת המדינה. אני מברך את היושב-ראש הנכנס, ידידי רוני בר-און, שאין לי ספק שהוא יעשה עבודת קודש בוועדה הזאת. לפי הרגשתי זה תחום שהוא מאוד אוהב ואין לי שום ספק שידו תהיה בכול, ואני לא אומר יד כול תהיה בו. אבל טוב שגם יהיה תיאום טוב בינו לבין המבקר, ואני מברך גם את המבקר שנמצא פה וכן את צוות משרדו.
נדמה לי שמאז המינוי של המבקר דבר חדש קרה בארץ: לא עוד דוחות ביקורת על נייר דק, שהיו שמים אותם במקום הנכון, אלא דוחות שנעשים תוך כדי, עם הסתכלות חדשה לגמרי, עם חשיפת פרטים של אנשים מבוקרים, ללא מורא, ללא חשש. לדעתי זה יוצר הרתעה, וזה בעצם מה שנחוץ למבקר – ליצור הרתעה במערכת, שאנשים יחששו לעשות דברים לא טובים או לא נכונים, שמא מחר הם ימצאו את עצמם מכהנים בדוח המבקר.
טוב עשה המבקר ששינה את הדרך של הביקורת. צריך לברך על זה, כי זו המשמעות של ביקורת. ביקורת בדיעבד היא הרבה פעמים חסרת ערך. אני חושב שביקורת תוך כדי היא זולה הרבה יותר, היא קצרה הרבה יותר, היא אפקטיבית הרבה יותר. אני מברך את המבקר וצוות משרדו על הגישה הזאת, כי זו הגישה הנכונה; בניגוד לעבר, לצערי, שדוח המבקר היה לו ערך מסוים, מגישים אותו ליושב-ראש הכנסת ובזה כמעט נגמר העניין.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
אתה מברך את המבקר, והמבקר מבקר את המברך.
<מאיר שטרית (קדימה):>
בסדר גמור, זה טוב מאוד. גם אני הייתי בביקורת של המבקר, וזה בסדר גמור. אין לי טענות. להיפך, אני חושב שחובתו של מבקר היא לבקר את המערכות וחובתם של אנשים מבוקרים לתקן את הליקויים. ייתן שיש כאלה שכשמינו את המבקר לא ציפו שתהיה גישה כזאת ושתהיה ביקורת, ואולי חלקם מתחרטים על כך. אני לא מתחרט. אני באמת מברך, בכל לב, את עבודת הביקורת הזאת, כי זה קריטי ליכולת שלנו כמדינה אכן לתת לכולם, מה שנקרא טיפול שווה ערך, לא להפלות אחד לעומת השני, לנהוג בתבונה ובחוכמה, להשתמש בכסף הציבורי במידה הראויה ובדרך הראויה, לטובתו של עם ישראל ולטובתה של מדינת ישראל, ולא לחשוב שהכיס הציבורי הוא כיס פרטי של מישהו.
אני אומר את זה, אדוני, בצער, מכיוון שאני רואה גם תופעות, גם בממשלה הנוכחית, של חוסר אחריות. יכולתי להביא דוגמאות שהמבקר ביקר אותן, וכתוצאה מזה גם נעשו פעולות. אגב, הדוגמה הכי בולטת זה סלילת כבישים. ראינו את השלטים הענקיים שהקימו בכל מקום – ראש הממשלה ושר התחבורה עושים כביש א', כביש ב' – שבחלקם בכלל לא היה להם בהם יד ורגל, ואחרי הביקורת השלטים האלה מכוסים עד היום. אני לא מבין למה לא מורידים אותם, אבל עד היום הם עומדים מכוסים. זו רק דוגמה קטנה, ואני יכול להביא דוגמאות למכביר בתחומים אחרים לגמרי.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
לחץ לך בטעות עשר דקות.
<מאיר שטרית (קדימה):>
שיהיה מבסוט, מה אתה רוצה, אדרבה.
על כל פנים, אני חושב שצריך לחשוב בעניין הזה שלביקורת יש חלק חיובי – החלק הטוב בביקורת, והציבור הרחב בארץ לדעתי גם מקבל אותה, מעריך אותה, יודע שיש עין בוחנת את פעולות הממשלה, פעולות השרים בה, פעולות הגופים הציבוריים. חשוב שתהיה עין כזאת בוחנת, כי עין בוחנת מהצד, עין אובייקטיבית, רואה דברים שלעתים צריך ללמוד מהם. זה לא היה קורה אם המבקר לא היה עובד בדרך שהוא עובד בה.
לכן אני מברך על העבודה של המבקר וצוות משרדו. בכל התחומים שהמבקר נגע בהם רואים שינוי. רואים שינוי בגישה, שינוי בגופים המבוקרים ושינוי בדרך הטיפול בליקויים. אגב, גם זה חשוב, כי לא מספיק שהיתה ביקורת; צריך גם מעקב אחר תיקון הליקויים. חבר הכנסת חסון ציין שהעבירו תיקון לחוק שמחייב את האנשים לתקן את הליקוי, ומי שאינו מתקן, זה נחשב כעבירת משמעת. זה טוב, זה מהדק את הביקורת על הגופים המבוקרים ונותן כלים גם לוועדה וגם למבקר לעקוב אחרי תיקון הליקויים.
המערכות שזקוקות לביקורת הן לא רק הממשלה ולא רק הרשויות המקומיות. אני חושב, אגב, שצריך להכניס גופים נוספים, שהיום הם לא תחת הביקורת של המבקר. אחת הדוגמאות הכי בולטות, אני אומר את זה בצער, זאת ההסתדרות הכללית, שהיא גוף ציבורי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש להם מבקר פנים.
<מאיר שטרית (קדימה):>
ממש, שווה לכפרות, מבקר פנים. צריך להכניס את ההסתדרות הכללית תחת הביקורת של המבקר. אני חושב שההסתדרות הכללית, כגוף ציבורי, שחיה מכסף ציבורי לא מבוקר – זה דבר לא נכון. אני חושב שצריך להכניס אותה לביקורת. זה רק יועיל, גם לארגון העובדים. מה שקורה בהסתדרות הוא חסר שליטה לחלוטין של מישהו – אין עליו שום עין בוחנת. המבקר הפנימי של ההסתדרות הוא מבקר של ההסתדרות, כבודו במקומו מונח. גם יכולתי להגיד לך שבכל משרד יש מבקר פנימי, so? שווה לכפרות.
בכל עירייה יש מבקר פנימי, גם שווה לכפרות. יותר חשוב שיהיה מבקר חיצוני, ולא מבקר פנימי. מבקר פנימי, עם כל הכבוד, יכול להעיר תשומות רק כשנוח לו, או כשמשהו לא נוח הוא מתחיל לבקר באמת את הגוף הפנימי שבו הוא יושב. מבקר חיצוני אין לו אינטרס, תפקידו לבקר את הגופים מבחוץ. לכן ראוי, אדוני, יושב-ראש הוועדה הנכנס, אם תעשה את זה בתקופה הקצרה הזו שתהיה לך עד החלפת הממשלה. אם תספיק רק את זה, כבר הרווחת את הקדנציה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני עכשיו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אתה אחריו. לי יש רשימה. חברים יקרים – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
התחלפנו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אם אתם מתחלפים, צריך ליידע אותי. אתם לא מתחלפים ביניכם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תפאדל, אבל תיידעו אותי. צריך ליידע את היושב-ראש.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יידעו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא יידעו, הנה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא אתה, אז מישהו צריך ליידע אותך. יודע לסגן מזכיר הכנסת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
למה אתה לא מודיע ליושב-ראש? אתה מכשיל את היושב-ראש בעבודתו. לרשותך שלוש דקות.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
אחמד – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
גם אצלנו יש בעיות כאלה, לא רק אצלכם.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
לא ידעתי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שלוש דקות, בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, מצאתי לנכון לעלות כדי לומר שאני מלא הערכה למבקר המדינה ולפועלו. אני חושב שהוא הכניס שיטה חדשה של עבודה, שמאירה בזרקור הביקורת הציבורית הנכונה, את עבודות המוסדות השונים של המדינה. ומדי פעם אני קורא, אני שומע ביקורת שהמבקר הוא תקשורתי מדי. דווקא על כך אני רוצה לחלק לו שבחים, כי ביקורת חייבת להיות תחת אור השמש, ותחת אור השמש אפשר רק באמצעות חשיפה תקשורתית: ליידע את הציבור על מפגע כאן, על עבירה כאן, על חציית קווים כאן, על ניצול לרעה של סמכות או של תקציב. לכן, מכובדי השופט לינדנשטראוס, טוב אתה עושה שאתה משתמש בתקשורת כדי לחשוף וליידע את הציבור בתוצאות עבודתך ועבודת הצוות המסור שנמצא בלשכתך.
מי בדרך כלל זקוק לסעד של מבקר המדינה ובתי-המשפט? בדרך כלל אנשים חלשים, קבוצות מיעוט ואנשים שמרגישים שהתעמרו בהם. כנציג קבוצת מיעוט אני מצפה ממבקר המדינה להתייחס יותר אל המצוקות של האוכלוסייה הערבית. יש הרבה מה לבדוק. אגב, לבדוק גם ביחס מוסדות המדינה לערבים ולבדוק גם חציית קווים וטעויות ועבירות בתוך החברה הערבית, דברים הקשורים בצורך בביקורת. כן, לפעמים אור השמש לא מגיע לשם כי חושבים שזאת החצר האחורית שלא צריך לבדוק. צריך לבדוק בעיקר ברשויות מקומיות מסוימות.
<קריאה:>
לא חושבים שהחוק לא חל שם?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זאת טעות, זאת טעות. הנה, אני קורא ליותר חשיפה, ליותר ביקורת. יש מקומות שמחייבים ביקורת.
אני גם רוצה לאחל לך, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, הצלחה, ולהודות לקודמך חבר הכנסת יואל חסון. אני בטוח שבכשרונך ויכולתך אתה תוכל לצקת תוכן וצבע נוסף לתפקיד הזה. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה בהזדמנות הזאת להביע את הערכתי למבקר המדינה ולצוות המשרד, שמוכיח גם ברגעים קשים את העקביות ואת השיטתיות ואת חוסר הנכונות לפעמים גם להתפשר על דברים שהם צודקים ונכונים. קל מאוד לשחות עם הזרם אבל קשה מאוד לשחות בניגוד לזרם. לא פעם קורה שמכוונים את הביקורת כלפי השליח או לגוף השליח במקום להתייחס לגוף העניין. כאשר המבוקר רואה את המראה שמשתקף מתוך הראי, אז הוא מנסה לשבור את הראי על-ידי ביקורת לגבי הגוף של המבקר. לדעתי הוא עושה טעות.
הרבה עוולות היו נחסכות אילו המשרדים המבוקרים היו מאמצים את הדוח של המבקר והיו מתקנים את העוולות. השרפות בכרמל, אוהלי המחאה והבעיות, המצוקה – הרבה תופעות חברתיות לדעתי היו באות על המענה אילו לממשלה ולמשרדים המבוקרים היתה התייחסות יותר רצינית. לכן לדעתי הכנסת חייבת לתת את דעתה איך אפשר לאלץ את הגופים המבוקרים להתייחס ביתר רצינות ושיהיו יותר אכיפה ושיניים, מנגנון אכיפה לגוף מבקר המדינה.
אני רוצה לאחל הצלחה ליושב-ראש החדש של ועדת הביקורת. חבר הכנסת יואל חסון, כל סוף זה התחלה למשהו חדש אחר. אני מאחל לך הצלחה בהמשך הקריירה. אני חושב שחבר הכנסת רוני בר-און ימלא את התפקיד בצורה הראויה. לא קל להיות יושב-ראש ועדת ביקורת ולהתעמת ולהוביל עמדות גם מול קואליציה דורסנית כזאת.
בהזדמנות הזאת, רבותי, אני רוצה לברך חבר יקר, שמילא תפקיד מאוד חשוב בצורה ראויה, מכובדת, גם לכנסת וגם למגזר הערבי שהוא מייצג, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, שלדעתי מילא את תפקיד סגן יושב-ראש הכנסת בצורה מכובדת. הוא הוכיח שלא התפקיד עושה את האדם, לפעמים האדם הוא הנותן את התוכן לתפקיד שהוא ממלא. הוא מילא את התפקיד בצורה שנונה, בצורה מכובדת, עם תשובות שמצביעות על הרבה חוכמה.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
בהרבה חוש הומור.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
והרבה חוש הומור הכניס, גם לפעמים ברגעים שהכנסת היתה ישנונית. לפעמים גם דיונים משעממים, הכניס בהם איזה תבלין והכניס גם כן אווירה אחרת. לדעתי הוא מילא את זה למופת ולדוגמה, ואני מאחל לך הצלחה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתם באותה סיעה?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
לשם שינוי באותה סיעה ומפרגנים אחד לשני.
<זהבה גלאון (מרצ):>
איך זה קרה?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
עוד לא התקלקלנו, לא למדנו את הכול מהיהודים.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
התחלת?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
לכן אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני. חבר הכנסת הרב משה גפני, בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצטרף לדברים האחרונים של חבר הכנסת טלב אלסאנע, על אחמד טיבי שהיה סגן יושב-ראש הכנסת וניהל את הישיבות בטוב טעם, בהומור. האמת היא שהוא אמר לי שאם הוא היה מתגייר הוא היה עובר לדגל התורה. זה נכון, בסך הכול, אבל הוא לא מתכוון להתגייר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא אמרתי.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אבל באמת, אני יושב לידו, אדוני היושב-ראש, אני רווה נחת.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
הוא ש"ס?
<משה גפני (יהדות התורה):>
הוא לא ש"ס, מה אתה סתם?
אני מברך את חבר הכנסת יואל חסון, שהיה יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה ועשה את זה גם כן בטוב טעם. אני מברך אותך, חבר הכנסת רוני בר-און – בגללך עליתי לדבר; לא נרשמתי אבל בגללך עליתי לדבר. אני יודע שכשאתה לוקח דברים אתה עושה אותם באופן יצירתי. ואני כל הזמן התלבטתי איפה אני הולך לעשות את הדבר הזה, יכול להיות שאני הולך לעשות את זה בוועדה לביקורת המדינה אם אתה תסכים.
יש מצוקה כלכלית מאוד קשה במדינה, האזרחים סובלים, מצוקת דיור, באמת משהו שצריך לטפל בו, אנחנו מתריעים על זה הרבה זמן; ועדת הכספים עסקה בזה רבות, אמרה את מה שצריך לעשות, עד שהגעתי לפתרון. למה צריך לאמץ את המוח ואת הראש בכל מיני חישובים כלכליים ומקרו-כלכלה ומסים ישירים ומסים עקיפים, יש פתרון.
יש פרשן פוליטי ופרשן כלכלי מהשורה הראשונה, בור ועם הארץ, לא מבין מהחיים שלו בכלכלה, אם הוא לא היה יהודי הייתי אומר אפילו שהוא אנטישמי, והוא אומר בערוץ-2 השבוע, הוא אומר מה הפתרון – נחמיה שטרסלר. הוא אומר: עבור החרדים, למשל – זה בטלוויזיה הישראלית, יהודית, נכתב ושודר – עבור החרדים למשל כמעט שלא קיימת בעיה לרכוש דירה ברבע מחיר ולקבל משכנתאות. יש במדינת ישראל, אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, יש אפליה, אין שוויון בתקציבי המדינה. חרדי יכול לקנות דירה ברבע מחיר; חילוני קונה דירה ב-500,000 שקלים, כמה זה רבע מ-500,000 שקל?
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
125.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא חשוב. עוד פחות. החרדי קונה אותה ברבע מחיר. לא רק שהוא קונה אותה ברבע מחיר, החילוני לא יקבל משכנתה, החרדי יקבל משכנתה. אז חשבתי, אולי אני לא יודע, בכל זאת – נחמיה שטרסלר הוא הפרשן הכלכלי הבכיר – אז הוא לא מסתפק בדירה: מערכת החינוך שלהם מספקת טיפול בילדים עד 16:00 יחד עם ארוחת צהריים, כמעט מבלי לשלם כל מחיר. אין לי ילדים בבית-הספר. יש לי נכדות ונכדים. הנכדות שלי והנכדים שלי לומדים בבית-ספר, בית-ספר גדול בבני-ברק.
<מאיר שטרית (קדימה):>
עד 17:00.
<משה גפני (יהדות התורה):>
עד 17:00. מה זה עד 17:00? ב-12:15; הרבה פעמים הם אומרים לסבא – האמא עובדת והאבא לומד – תעשה טובה, תוציא אותם, כי הם מסיימים ב-12:15. אני התכוונתי להתקשר לנחמיה שטרסלר ולהגיד לו: למה שאני אוציא את הילדות האלה, תוציא אותן אתה. הרי הם עד 17:00. והבת שלי, אמא שלהן, אומרת לי: תעשה לי טובה, אם אתה בבית ולא בכנסת, תכין להם סנדוויץ', אין אוכל בבית-ספר.
פשוט אנטישמי, פשוט לא יאומן איך האיש הזה מוגדר כפרשן כלכלי. אני לא מדבר על חישובים מתמטיים. חרדי קונה דירה ברבע מחיר, הוא מקבל משכנתה – מה שהחילוני לא מקבל. הוא, הילדים שלו לומדים עד 17:00, הוא מקבל ארוחת צהריים כמעט חינם.
אני אומר לכם, זה בדיוק מה שהיה במדינות מסוימות בעולם: כשהיה רע לגויים, הם עשו פוגרום על היהודים, כשהיהודים חיו במצוקה, חיו בגטו. עשו להם פוגרום בגלל שהיה איזה מטיף שאמר: היהודים לוקחים לכם את כל הכסף. אומר נחמיה שטרסלר: תדעו לכם איפה הפתרון – החרדים. יש יושבי אוהלים בשדרות-רוטשילד או בקריית-שמונה או בבאר-שבע, אין לכם דירות? החרדים לקחו את כל הדירות ברבע מחיר, והם קיבלו משכנתאות מהכסף שלכם, מתקציב המדינה. עבדתם, שילמתם מסים, הם בכלל לא משלמים מסים. ולא רק שיש להם את הדירה, הם שולחים את הילדים שלהם לבית-ספר עד 17:00. ואם אתם חושבים שהם רעבים כמו הילדים שלכם, אתם טועים, הם מקבלים ארוחת צהריים, כמעט חינם.
אני לא מתכוון להבליג על זה. מה שחשבתי, לא לדבר במליאת הכנסת, לקרוא לו לעימות פומבי. אני מזמין את נחמיה שטרסלר להתעמת אתי. אם זה נכון – אני פונה למבקר המדינה למה נותנים לחרדים דירות ברבע מחיר ולמה נותנים להם לימודים עד 17:00 ולמה נותנים להם ארוחת חינם.
<נחמן שי (קדימה):>
העיקר שהגעת – – – בסוף.
<משה גפני (יהדות התורה):>
ומכיוון שאני יודע את העובדות, שיבוא מולי נחמיה שטרסלר, ואם לא – אני דורש להוריד לו את הרשיון.
<נחמן שי (קדימה):>
איזה רשיון?
<משה גפני (יהדות התורה):>
רשיון של פרשן פוליטי, פרשן כלכלי.
<נחמן שי (קדימה):>
אין רשיון. זה כמו חבר כנסת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<קריאות:>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני יודע, אני יודע – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אתה יכול לפנות למועצת העיתונות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
עזוב את מועצת העיתונות. אני יודע – – –
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
גפני, יש שני מקצועות – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני הולך להגיד את זה, אל תיקח לי את הבדיחה.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
– – שבהם לא צריך רשיון – לא לעיתונאי ולא לראש ממשלה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא ראש ממשלה. חבר כנסת.
<קריאה:>
זה צריך רשיון.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא חשוב. להיות חבר כנסת ועיתונאי צריך רק תעודת לידה, אני יודע.
<מאיר שטרית (קדימה):>
לדעת לקרוא ולכתוב.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא בטוח שהוא צריך לדעת גם לקרוא ולכתוב. יכול להיות עיתונאי שלא יודע גם לקרוא ולכתוב, אבל – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני הולך לסיים, אדוני היושב-ראש. למה החלטתי לעלות לדבר? אני לא חושב – עם כל הכבוד לוועדה לביקורת המדינה, שהיא מבקרת, נותנת סיוע למבקר המדינה, היא מבקרת את משרדי הממשלה, את הגופים המבוקרים על דוח מבקר המדינה. אני פונה אליך, חבר הכנסת רוני בר-און. על דבר כזה לא יכולים לעבור לסדר-היום. אין מציאות במדינה דמוקרטית שמותר לבן-אדם, בערוץ-2 ובעיתון מכובד, לעמוד ולהשמיץ ציבור שלם מבלי שום יכולת לבקר אותו. שום יכולת. אני מזמין אותו לעימות פומבי אצלך בוועדה. אם זה נכון מה שהוא אומר – אני מתפטר מהכנסת; אם זה לא נכון – שיפרוש מהפרשנות שלו. אנטישמי שכמוהו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת רוני בר-און, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. יש ערבוב מושגים בזמן האחרון.
<משה גפני (יהדות התורה):>
למה?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, לא התכוונתי אליך.
<יואל חסון (קדימה):>
הוא התכוון שהוא נגד הצבעה שמית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, אדוני.
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר בגין, חברי חברי הכנסת, אדוני מבקר המדינה, המנהל הכללי – אני לא רואה בלי משקפיים עד שם, אני אגיד הנהלת המשרד, אני מקווה לצאת ידי חובה – מכובדי חבר הכנסת יואל חסון, היושב-ראש היוצא של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, כן, צריך לקחת קצת אוויר אחרי הדברים של חבר הכנסת גפני. אני עדיין חושב שיש אורגן ביקורת ברשות השנייה, ודאי ברשות עצמה, ודאי חברת החדשות, אם זאת היתה האכסניה. אבל כן, אני מניח שאתה נסער מהדברים, כך הבעת אותם כאן. אני מציע שנתייחס לנושא הדיון כרגע.
אני לא רואה את עצמי, לא רשאי ולא זכאי, להשתתף בדיון הזה לגופו, מכיוון שלא הייתי חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה מתחילת כהונתה של הכנסת הזאת. נכנסתי אליה בשבוע שעבר, וממש בלוח זמנים אפסי; מבלי שהיה לי צורך להוכיח את יכולותי כחבר בוועדה, נבחרתי ליושב-ראש הוועדה.
אני אשמח להיות ראוי למחמאות שקיבל כאן היושב-ראש היוצא אחרי תקופת כהונתו, לכשתמלא תקופת כהונתי, ואני באופן אישי – גם אם יש לי עניין רב בעבודה בוועדת הביקורת – מבטיח להתפלל בוקר-בוקר שכהונתי בתפקיד יושב-ראש ועדת הביקורת תסתיים הכי מהר שאפשר, שהכנסת הזאת תתפזר, שתיבחר ממשלה חדשה ושיבוא אחר במקומי.
אבל עד אז, חשוב לציין את עבודתה הברוכה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בשנתיים וחודשיים או שלושה חודשים האחרונים. זה סוג של מבחן לא פשוט לחבר כנסת שהוא אחד מהצעירים בחבורה במפלגת האופוזיציה הגדולה, שלוקח על עצמו, מקבל על עצמו את התפקיד הזה, והיות שידוע ששרים שפורשים מכהונתם לא יכולים לכהן בוועדה במשך שנתיים, וטוב שכך, ואז זה נופל על כתפיו של חבר כנסת צעיר, נמרץ, בעל ניסיון לא מבוטל בשירות הציבורי קודם וגם בכנסת, והוא מצליח לעשות את התפקיד בתקופה סוערת, עתירת ביקורת, עתירת ביקורת גם בהיקפה וגם באיכותה על עניינים חשובים, עם אמירות חשובות, עם קביעת דרך, עם דע מה שתראה למי שקלקל – גם איך מתקנים וגם איך משלמים על קלקולי דרך.
ויואל עשה את זה בכשרון רב ובטעם טוב ובדעת טובה – וזה לא פשוט. זה תפקיד שמיועד לאופוזיציה, אבל מלכתחילה אתה בא לוועדה שחלוקת הכוחות בה היא, אם אני לא טועה – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
– – –
<רוני בר-און (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):>
– – שבעה נגד ארבעה. נו, טוב, הרי בסוף היום הסיבובים הם פוליטיים פה בכנסת, וגם אם הביקורת ראויה למהלכים נוספים כתוצאה מהחלטות הוועדה, אלה לא תמיד ניתנים לשכנוע, אבל בתוך הסבך הזה יואל תמרן את דרכו היטב. והפלטפורמה שסיפקה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת לעבודתו של מבקר המדינה ושל משרדו, של ארגון הביקורת, בהחלט היתה מספקת. לכן אני אומר שאני אראה את עצמי מצליח אם בהגיע הזמן, לכשתסוכם תקופת עבודתי, יאמרו עלי רק מקצת מהדברים שנאמרו על יואל.
אני רוצה להקדיש כמה מלים לביקורת בביקורת המדינה; אמרתי את זה גם בטקס החילופים בוועדה ואמרתי את זה גם בפגישתי עם הנהלת המשרד ועם מבקר המדינה לפני יומיים. אני, המקצוע היחיד שלמדתי בחיי הוא מקצוע המשפטים. זו תורתי, זה מקצועי, זו אומנותי, ככל שאפשר לקרוא לזה אומנות. והמשפט מעביר תחת הביקורת התנהגות של יחידים ושל ארגונים, בתחומים שונים, לפעמים גם בתחומי המינהל. ולכן נוטים לא מעט אנשים להתבלבל – לפרקים – בין עבודת המשפט, בין תורת המשפט לתורת הביקורת. והביקורת, תפקיד גדול לה. ולא הכול שפיט, אבל במובן הפוזיטיבי של המלה. החלק שמוקצה לביקורת בביקורת המינהל הציבורי ובכל הגופים שכפופים לביקורת – הייחודיות בביקורת היא שיכולת הביקורת היא הרבה יותר בלתי אמצעית מאשר יכולתו של השופט. השופט חי מן העדים. במקרה הטוב הם טובים, במקרה הלא טוב הם פחות טובים. בלא מעט מהמקרים, על אותו מקרה תשמע לפחות שתי גרסאות, שלא לומר יותר מזה. הביקורת יודעת לעשות את עבודת החפירה, את עבודת החשיפה הרבה יותר טוב מעבודת המשפט. ולכן הביקורת היא העוגן שאליו צריך להסתכל המינהל הציבורי כשהוא שואל את עצמו: עשיתי נכון? פעלתי נכון? איפה חרגתי? איפה תיקנתי את החריגות? איפה שמעתי מה שאמרה הביקורת ומכאן ואילך התנהגתי אחרת?
ולכן יפים לה, לעבודת הביקורת, הדברים שבית-המשפט בדרך כלל מנכס לעצמו. אני חושב שהאמירה הידועה של השופט ברנדייס שאין דבר שמטהר טוב יותר מאור השמש מתאימה לביקורת אולי אפילו יותר מאשר לעולם המשפט.
אני חושב שעבודת הביקורת, בשנים האחרונות ספציפית, מבקרי המדינה והמבקר הזה עשה עבודה חשובה. היתה לי לפעמים – אנחנו, כשהיינו שרים, לא תמיד אתה אוהב לשמוע ביקורת על העבודה שלך. אתה חושב שאתה שר, הגעת למלכות, אתה יודע הכול, והפקידות שלך ודאי אומרת לך את העצות הטובות, ואתה משתמש בשכלך הטוב. לפעמים אתה שומע ביקורת. מטבע הדברים אנשים לא אוהבים ביקורת. אף אחד לא אוהב ביקורת – לא אוהב ביקורת של החברים, לא אוהב ביקורת של היריבים, בוודאי לא אוהב ביקורת של הגוף המבקר. אבל צריך לדעת לקבל את הביקורת. משום שהביקורת, כמו המשפט – הם אלה שיודעים למצוא את הקו התיכון, את הקו האמצעי, את הקו הראוי, הקו הנכון שעליו צריך להלך. והיא איננה מוטה, והיא האובייקטיבית, והיא זו שרוצה בטובת העניין ובפתרון, במזור ובמרפא לתחלואים שבפעילות שלנו, שבה מפעם לפעם אנחנו קצת סומים, אולי בגלל הצורך האישי או הרצון האישי או הרצון הפוליטי לחתור למטרות מסוימות בלי לראות את המקומות שבהם – איך נאמר בלשון הנהיגה? – אנחנו דורכים על הפס הלבן או על פסי השוליים של דרך המלך.
אני יכול להבטיח למבקר המדינה ולצוות שלו שהכנסת, שהוועדה לענייני ביקורת המדינה, תהיה האכסניה – אני לא יכול להגיד השותף, כי הביקורת נעשית שם, אצלנו רק מתקיים דיון בביקורת, מנסים להפיק את הלקחים, מנסים להביא את הגורמים הממשלתיים כדי להיות שם כשהדיון מתקיים ולפקח על היכולת שלהם גם לבצע את הביקורת וליישם אותה. זה המקום. אנחנו ניתן לכם את האכסניה הראויה.
מישהו פעם אמר לי שיש קללה סינית ידועה. כשהסיני רוצה לקלל הוא אומר למישהו: שתהיה לך שנה מעניינת. מצדי זה בסדר שיקללו אותי שתהיה לי שנה מעניינת. בהצלחה לכם, בהצלחה לנו, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו מצביעים על סיכומיה והצעותיה של הוועדה לביקורת המדינה לדוח המבקר 60ב, כפי שהוצגו על ידי היושב-ראש היוצא, חבר הכנסת יואל חסון.
הצבעה מס' 32
בעד סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 60ב נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
17 בעד, נגד ונמנעים – אין. סיכומיה והצעותיה של הוועדה התקבלו. אנחנו נוסיף את כבוד השר כחלון. תודה רבה.
<הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 7), התשע"א–2011>
[מס' מ/562; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 16978; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ממשיכים בעבודת החקיקה – הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 7), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה.
אנחנו נפרדים, זמנית, מכבוד המבקר וצוות משרדו. תודה שבאתם וכיבדתם אותנו בהשתתפותכם. כבוד המנהלת, תודה רבה.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי ממשלת ישראל, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אציג את הצעת החוק, חברי חבר הכנסת יואל חסון – אני, לצערי, לא הייתי נוכח בהעברת התפקיד אבל כמובן כולנו מכירים את הדרך ואת הרוח שהובלת כיושב-ראש הוועדה. אני מאחל לך הצלחה בהמשך כהונתך כחבר כנסת, וכמובן לחבר הכנסת רוני בר-און הצלחה בתפקידו בוועדה חשובה זו.
<יואל חסון (קדימה):>
תודה רבה.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 7), התשע"א–2011.
חוק הספורט קובע הסדרים שונים בתחום הספורט, ובכלל זה הוראות לעניין התאחדויות ספורט ואיגודי ספורט. החוק המוצע בא להבטיח את התנהלותם התקינה של גופי הספורט. הואיל ומדובר בגופים בעלי מונופול על הפעילות בענפי הספורט השונים, אשר לפעילותיהם נלווה אופי ציבורי ושחלקם אף מקבלים סכומים מכספי הציבור, יש צורך להבטיח את עמידתם בדרישות המינהל התקין, השקיפות והשמירה על טוהר המידות.
החוק הקיים מחייב את גופי הספורט להתקין תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים ושכר ותשלומים. בהצעת חוק זו מוצע להטיל על הגופים האמורים לקבוע בתקנונים גם כללי אתיקה מקצועית למאמנים, למדריכי ספורט, לספורטאים ולנושאי משרה בגופי הספורט.
קביעת כללי אתיקה בגופי הספורט שבחלקם לא קיים כלל קוד אתי היום, נועדה להגדיל את אמון הציבור בהם ולהבטיח התנהלות ראויה וספורטיבית של העוסקים בספורט ושל הנהלות הגופים הספורטיביים.
עוד מוצע להקים מוסד לבחינת כשירות מינויים בספורט שמטרתו לבחון את כשירות המינויים של שופטי ספורט ושל חברי מוסד שיפוט פנימי בגופי הספורט. זאת, תוך שמירה על עצמאות פעילותם של התאחדויות הספורט ואיגודי הספורט בהתאם להוראות התקנונים של האיגודים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט.
שר התרבות והספורט ימנה את חברי המוסד לבחינת כשירות מינויים בספורט שהם שופט בית-המשפט העליון או שופט בית-המשפט המחוזי שיצא לקצבה או פרש, בהמלצת נשיא בית-המשפט העליון, והוא יהיה ראש המוסד לבחינת המינויים; נציג גוף הספורט הרלוונטי לצורך בחינת כשרות המינוי ונציג היועץ המשפטי לממשלה, בהסמכתו. המוסד לבחינת המינויים לא יאשר מינוי של מי שהורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לכהן כשופט ספורט בהתאחדות או באיגוד או כחבר מוסד שיפוט בגופי הספורט. בסמכות המוסד גם לבטל מינוי של מי שהורשע בעבירה כאמור לאחר מינויו, וכן להשעות שופט ספורט מכהן או חבר מוסד שיפוטי פנימי מכהן במידה שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור.
בנוסף, מוצע לקבוע כי על מינוי, כהונה ופעילות של חברי מוסד שיפוט פנימי עליון של גוף ספורט יחולו הוראות מסוימות בדבר היעדר ניגוד עניינים, שבראש מוסד כאמור יכהן שופט בדימוס ובראש כל מותב – מי שכשיר לכהן כשופט מחוזי.
חברי חברי הכנסת, אני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה.
אני רוצה קודם כול כמובן להודות לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת על כך שהביאה חוק חשוב זה לאישור ולוועדת החינוך, מכיוון שאנחנו אכן פועלים רבות לקידום טוהר המידות בספורט הישראלי. העניין הזה היה דרוש מזמן, וחשוב מאוד שבאמת הצלחנו במושב הזה לסיים את הסאגה הזאת. אני מקווה מאוד שבהמשך הקדנציה נצליח לקדם חקיקה משמעותית בכל מה שקשור לספורט וכמובן לאותן הבעיות שאנחנו מכירים בהן, אם זה קשור לאלימות ולשאר התחומים בספורט הישראלי.
אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית מירב ישראלי, כמובן למנהלת הוועדה יהודית גידלי ולרבקה, ולכל מי שלקח חלק בקידום הצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה, חבר הכנסת אלכס מילר. חבר הכנסת דב חנין – יש הסתייגות, בבקשה. סעיף 2.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב, חיובי, ואני תומך בו, אבל אני מבקש להכליל בחוק הזה הסדר של תחום שראוי להסדר. הגיע הזמן שנסביר אותו והגיע הזמן שנחייב את תקנוני התאגדויות הספורט להכיר בו ולהתייחס אליו.
אני מתכוון למעמדם של ארגוני האוהדים בספורט. עד היום התחום הזה איננו מוסדר, אין מעמד רשמי לארגוני האוהדים, אין להם שום יכולת להשפיע, להיות מעורבים, להשמיע את קולם בעניינים שנוגעים לאגודות הספורט. הדבר הזה איננו נכון, איננו ראוי.
<קריאה:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
הם יכולים להשמיע את קולם ואף אחד לא ישמע.
<מאיר שטרית (קדימה):>
"יאללה בית"ר, יאללה".
<דב חנין (חד"ש):>
אה, כן, זה בהחלט עובד, גם "יאללה בית"ר, יאללה", וגם "קדימה הפועל", אבל להשמיע את קולם בקבלת ההחלטות באגודות הספורט הם לא יכולים וקולם בנושאים האלה איננו נשמע. הדבר הזה איננו נכון ואיננו ראוי. האוהדים הם הנכס החשוב ביותר של הספורט. בכל מקום שניתן לארגוני האוהדים ולמוסדות של ארגוני האוהדים מעמד בתוך המערכת הספורטיבית, אנחנו מגיעים לספורט המוני שהוא נכון יותר, הוא עממי יותר, הוא דמוקרטי יותר, הוא משתף יותר, הוא בדרך כלל גם זול יותר.
הדוגמה הקלאסית היא כמובן המעמד שיש לארגוני האוהדים בגרמניה, בכדורגל הגרמני, ושם אכן יש משקל משמעותי מאוד לארגוני האוהדים, אפילו הייתי אומר בעלות אוהדים, ולשליטת האוהדים בארגוני הספורט.
אבל ההצעה שלי איננה הולכת עד לשם, חבר הכנסת שטרית. מה שאני בסך הכול מבקש לעגן, זה כשאנחנו קובעים התייחסות למה צריכים לכלול התקנונים של התאגדויות הספורט, שתיקבע הוראה שאומרת בחוק שתקנונים כאמור יצטרכו לקבוע הוראות בעניין מעמד ארגוני האוהדים – כמובן, ככל שהם קיימים – וזכותם להשתתף בקבלת ההחלטות באגודות הספורט. אני חושב שזו דרישה מינימלית, סבירה, הגיונית, שמתחילה לקדם אותנו לדמוקרטיה יותר אמיתית ולהשתתפות אוהדים יותר אמיתית בתחום הספורט בישראל.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שכולנו יכולים להתאחד בתמיכה בעיקרון הזה, כולנו יכולים להתאחד בתמיכה בהסתייגות הזאת. אני חושב שזה יקדם אותנו למקום יותר נכון מבחינת הספורט בישראל, ואני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בעיקרון הזה בהצבעתם. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה לאדוני, חבר הכנסת דב חנין.
לסעיף הראשון אין הסתייגויות. לסעיף השני – אנחנו מתחילים בקריאה שנייה על ההסתייגות הראשונה. היות שלסעיף הראשון אין הסתייגות, אנחנו מצביעים עליו כהצעת הוועדה.
בבקשה.
הצבעה מס' 33
בעד סעיף 1 – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 27, נגד ונמנעים – אין. הסעיף הראשון נתקבל כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף השני של חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני, רק על ההסתייגות השלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אז עוברים להצבעה על ההסתייגות השלישית, בבקשה.
הצבעה מס' 34
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 24
נמנעים – אין
ההסתייגות השלישית של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 5, נגד – 24, נמנעים – אין. ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לא התקבלה.
מצביעים על סעיף 2 כהצעת הוועדה.
<קריאה:>
עד 6.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון, עד 6 – לקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 35
בעד סעיף 2–6, כהצעת הוועדה – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 2–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 28, נגד ונמנעים – אין. הסעיפים התקבלו כהצעת הוועדה.
עכשיו עוברים להצביע בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 36
בעד החוק – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הספורט (תיקון מס' 7), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 29, נגד ונמנעים – אין. החוק התקבל בקריאה שלישית כהצעת הוועדה ונרשם בספר החוקים. תודה רבה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, בבקשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודעת שיום ארוך, אני אעשה את זה מאוד בקצרה. בכל זאת, החוק שהכנסת אישרה זה עתה בקריאה שלישית, התיקון לחוק הספורט – טוהר המידות, הוא חוק חשוב מאוד, ואני רוצה לומר מאוד בקצרה: שני הנושאים שהוא עוסק בהם, הן הנושא שמחייב שלא יוכל להיות שופט ספורט מי שיש לו עבר פלילי כלשהו, ושהבדיקה הזו תיעשה לגבי כל אחד על-ידי ועדה שנקבעה לאחר סיכומים שנעשו עם איגודי הספורט, עם הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה – אני חושבת שיש בזה ברכה רבה מאוד וחשיבות רבה. פעם ראשונה, למעשה, שאנחנו פועלים באופן הזה ומחוקקים את זה בחוק, וזה נעשה לאחר דיונים רבים מאוד, ממושכים מאוד, לאחר התנגדויות רבות של איגודי הספורט.
גם החלק השני, שקובע שבראש כל בית-דין עליון בכל איגוד ספורט יעמוד שופט בדימוס, גם כאן היתה התנגדות רבה מאוד, אבל כולנו יודעים עד כמה הספורט שלנו ממש זועק, דורש את הניקיון הזה, את ניקיון הכפיים הזה ואת המעורבות הזאת, לא מעורבות ממשלתית, אבל את המעורבות הזאת למען טוהר המידות ולמען ניקיון הכפיים.
אני רוצה להודות מאוד לכל העוסקים במלאכה הזאת. אני רוצה להודות מאוד ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, חבר הכנסת אלכס מילר, שניהל את הישיבות ביד רמה, בתבונה. לא תמיד היה קל מול איגודי ספורט, שלא תמיד אהבו, אם אני אומר בלשון המעטה, את החוק ופעמים רבות רצו להמשיך כפי שזה היה עד עכשיו.
אני רוצה להודות לחברי הכנסת שנכחו בדיונים. לא היו הרבה כאלה, אבל אלה שנכחו – לחברת הכנסת רונית תירוש, שלאורך כל הדרך סייעה בפעילות הזאת, סייעה בהליך החקיקה מתוך – היא גם יושבת-ראש שדולת הספורט בכנסת – מתוך ראיית החשיבות הגדולה מאוד של ניקיון הכפיים וטוהר המידות בספורט בישראל. אחרי הכול, הפרשיות האלה שאנחנו רואים באופן תכוף לא מסייעות לנו. חבר הכנסת דב חנין, על אף שההסתייגות שהוא הביא נפלה, אבל הוא תומך ותמך בחוק ובחשיבותו, וגם הדברים שהוא אמר לגבי ארגוני האוהדים, אנחנו רואים אותם באהדה ותומכים בכך. אנחנו עוד נעסוק בזה.
מלה אחרונה: אנחנו עוד נרצה – לא הספקנו לעשות את זה – להוסיף כאן לחוק הזה סעיף שעוסק גם בהעברת הזכויות לבעלים של קבוצות בספורט. גם כאן נתגלו כשלים וקשיים. לא רצינו לעכב את זה ולכן העברנו את זה היום. נגיע גם לעניין הזה.
תודה רבה לחברי כנסת נוספים שהשתתפו ומשתתפים, וכמובן, לכל הצוותים שעסקו בנושאים האלה, וליועצת המשפטית של הוועדה, מנהלת הוועדה ולכל אנשי משרד התרבות והספורט, למנכ"לית ולראש מינהל הספורט. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת לפי המלצת ועדת הכנסת – יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
רגע, מה, לא מצביעים על הצעת החוק הזאת?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ברשות היושב-ראש, יש לי גם מספר לא מבוטל של הודעות מטעם הוועדה. יש לי מספר לא מבוטל של הודעות גם של הוועדה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אין בעיה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני רוצה שאני אעשה את זה אחרי המינוי של הסגנים?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, לא, זה לא מפריע. אנחנו יכולים לאפשר את זה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
מאה אחוז. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק ובהצעות לסדר-היום כלדקמן:
ועדת הכספים תדון בהצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התש"ע–2009, פ/1836, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט–2009, פ/820/18, של חבר הכנסת דב חנין; ובהצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון מס' 4) (הגבלות לאחר פרישה מרשויות אכיפת חוק או איסוף מודיעין), התשע"א–2011, מ/583. כמו כן, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: שביתת הרופאים ומשבר הרפואה הציבורית, של חברי הכנסת רחל אדטו וניצן הורוביץ.
ועדת הכלכלה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: מחאת שוכרי הדירות בתל-אביב, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; ובהצעה לסדר-היום בנושא: מצוקת הדיור, של חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת.
ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: מעצרו של הרב דב ליאור, של חברי הכנסת אורי אריאל, אברהם מיכאלי, ציפי חוטובלי, זהבה גלאון ומאיר שטרית.
ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – ביטול התניית מזונות ביציאה לחו"ל), התש"ע–2010, של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת, פ/2198/18; בהצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – ביטול התניית מזונות ביציאה לחו"ל), התשע"א–2010, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת, פ/2120/18; ובהצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011, מ/584.
ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק הגשת דוחות על-ידי מפלגות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, פ/3154/18.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, להלן הודעות על חילופי אישים בוועדות הכנסת מטעם סיעת קדימה:
בוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת מאיר שטרית יכהן חבר הכנסת רוברט טיבייב. בוועדה לענייני ביקורת המדינה – במקום חבר הכנסת יואל חסון תכהן חברת הכנסת מרינה סולודקין, ובמקום חבר הכנסת עתניאל שנלר יכהן חבר הכנסת רוברט טיבייב. בוועדת החוץ והביטחון – במקום חבר הכנסת רוני בר-און יכהן חבר הכנסת יוחנן פלסנר; במקום חבר הכנסת יוחנן פלסנר, שכיהן כממלא-מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת אריה ביבי כממלא-מקום קבוע; במקום חבר הכנסת יעקב אדרי, שכיהן כממלא-מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת מגלי והבה כממלא-מקום קבוע; במקום חבר הכנסת עתניאל שנלר, שכיהן כממלא-מקום קבוע, תכהן חברת הכנסת רחל אדטו כממלאת-מקום קבועה.
בוועדת הכספים – במקום חבר הכנסת יעקב אדרי תכהן חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; במקום חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה ממכסת סיעת מרצ, יכהן חבר הכנסת יעקב אדרי כממלא-מקום קבוע.
בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת אלי אפללו יכהן חבר הכנסת יואל חסון. בוועדת הכנסת – במקום חברת הכנסת רחל אדטו יכהן חבר הכנסת יואל חסון. בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת יעקב אדרי יכהן חבר הכנסת זאב בילסקי. בוועדת החינוך, התרבות והספורט – במקום חברת הכנסת רונית תירוש תכהן חברת הכנסת נינו אבסדזה. בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – במקום חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ תכהן חברת הכנסת נינו אבסדזה. בוועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת שלמה מולה יכהן חבר הכנסת דורון אביטל.
<בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת>
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, להלן ההודעות בעניין מינוי סגני יושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. חבר הכנסת גפני, סליחה, נא לפזר את ההפגנה. כבוד שר האוצר. הודעה חשובה, סגני יושב-ראש.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
בהתאם להחלטת ועדת הכנסת מתחילת הקדנציה, ביום 6 במאי 2009, בדבר רוטציה בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, ולאור הודעת חבר הכנסת אחמד טיבי על התפטרותו מתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, החליטה ועדת הכנסת, בהתאם לסעיף 2(א) לתקנון הכנסת, להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת מוחמד ברכה לכהן כסגן ליושב-ראש הכנסת.
עם התפטרותם של חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא ומגלי והבה מתפקידם כסגני יושב-ראש הכנסת, סיעת קדימה הודיעה לוועדת הכנסת כי המועמדים מטעמה לכהן כסגני יושב-ראש הכנסת הם חברי הכנסת שלמה מולה וחבר הכנסת יעקב אדרי. בהתאם לסעיף 2(א) לתקנון הכנסת החליטה ועדת הכנסת להמליץ לכנסת לבחור בחברי הכנסת שלמה מולה ויעקב אדרי לכהן כסגני יושב-ראש הכנסת.
ואני אבקש, כמובן, את אישור המליאה להמלצה זו. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מצביעים על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
הצבעה מס' 37
בעד הצעת ועדת הכנסת – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברי הכנסת מוחמד ברכה, שלמה מולה ויעקב אדרי
לסגנים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 29, נגד, נמנעים – אין. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, אושרה. ברכות לכולם, תודה רבה.
<הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 22), התשע"א–2011>
[מס' מ/550; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 14681; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 22), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה.
שמעת את התנאי של בילסקי?
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כן.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברי קדימה, חבר הכנסת בילסקי, אנחנו מאוד מעריכים את החגיגה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
חוק עיריות איתנות יעוכב עד המושב הבא.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, נא לשבת. אנחנו מאוד מעריכים את החגיגה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 22), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מטרתה של הצעת חוק זו שיזמה הממשלה היא הקמת בית-דין מינהלי ייחודי ומקצועי אשר אליו ניתן יהיה להגיש עררים על החלטות של הרשויות המוסמכות בענייני הגירה, כניסה לישראל, יציאה ממנה ואזרחות.
סמכות הביקורת השיפוטית על החלטות בנושא מינהל אוכלוסין היתה נתונה בעבר לבית-המשפט הגבוה לצדק. לאחר הקמתם של בתי-משפט לעניינים מינהליים בשנת 2000 הועברו בצורה מדורגת הסמכויות לדיון בנושאים אלה לבתי-המשפט לעניינים מינהליים, כשבית-המשפט הגבוה לצדק משמש כערכאת ערעור בזכות על החלטות בית-המשפט לעניינים מינהליים.
תהליכים אלה, יחד עם תהליכים חברתיים שהתרחשו בשנים האחרונות בישראל ובעולם, אשר הגדילו את מספר הזרים השוהים בישראל, הביאו לגידול ניכר במספר העתירות המוגשות לבית-המשפט בעניינים אלה.
כבוד היושב-ראש, אני לא שומע את עצמי. אני לא שומע את עצמי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לשבת.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
חוק עיריות איתנות לא יעבור במושב הזה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, אדוני.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כך, למשל, בשנת 2008 הוגשו 2,159 עתירות לבתי-המשפט לעניינים מינהליים ברחבי הארץ בנושא מינהל אוכלוסין. כך נוצר עומס רב על מערכת בתי-המשפט ועל פרקליטות המדינה. הקמת ערכאה ייחודית כמוצע בהצעת חוק זו, שאליה ניתן יהיה להגיש ערר על החלטות הרשויות בנושאים אלה, תביא לטיוב ההחלטות המינהליות ולחיסכון של ממש בזמן שיפוטי יקר. בית-הדין ישמש כערכאה ראשונה אשר תהווה שלב מקדים ומסנן לדיון בעניינים אלה לפני הפנייה לבית-המשפט. על החלטה סופית של בית-הדין לעררים ניתן יהיה לערער בזכות לבית-המשפט לעניינים מינהליים.
מוצע כי שר המשפטים ימנה בית-דין אחד או יותר של דן יחיד, אשר ידון בעררים על החלטות רשויות המנויות בתוספת בענייני אזרחות, כניסה לישראל, ישיבה בה ויציאה ממנה. מינוי בית-הדין ייעשה מבין המועמדים שתבחר ועדה שחבריה הם המנהל הכללי של משרד המשפטים, עובד המדינה שימנה היועץ המשפטי לממשלה שהוא משפטן הבקי בנושאים אלה, וכן משפטן מקרב הציבור שימנה נציב שירות המדינה. תקופת הכהונה של בית-הדין היא חמש שנים, ושר המשפטים רשאי לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת בהמלצת הוועדה.
אף שהצעת הממשלה המקורית ביקשה לקבוע כי בית-הדין לעררים ידון ויחליט בערר על-פי טענות וראיות שהוגשו בכתב בלבד, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית כי ככלל יתקיים הדיון בעל-פה, אלא אם כן מצא בית-הדין כי אין בדיון בכתב בלבד כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינו של העורר.
עוד מוצע כי בית-הדין הדן בערר יהיה רשאי להורות לרשות למסור לו את המסמכים שבידה הנוגעים להחלטה. העורר עצמו יהיה רשאי לעיין במסמכים אלה, אלא אם כן ביקשה הרשות כי לא יוכל לעיין במסמכים שלגביהם מתקיימים הטעמים המפורטים בסעיף 9(א)(3) או 9(ב) לחוק חופש המידע. במקרה כאמור יוכל בית-הדין לאפשר את העיון במסמכים אם מצא כי הצורך בעיון לשם עשיית צדק עדיף מן הטעם למניעת העיון.
בכל הנוגע למידע חסוי אשר גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה תהיה הרשות רשאית לבקש להציגו בפני בית-הדין אף שלא בנוכחות העורר או בא כוחו. בית-הדין רשאי לקיים את הדיון שלא בנוכחות העורר ובא כוחו – – –
<חיים כץ (הליכוד):>
אמנון – – – נראה לי ששכנעת אותם.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אני מבין מה שאתה אומר, אבל אני חייב לקרוא את כל הסעיפים, גם כאלה שלגביהם אין לנו עדיין הסכמות, יש לנו הסתייגויות. לכן, ידידי המכובד, כדי שתדע איך להצביע גם לגבי הסתייגויות, אני חייב – – –
<חיים כץ (הליכוד):>
אפילו אם אני מתנגד אני מצביע – – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לא בטוח, לא בטוח.
<חיים כץ (הליכוד):>
לא בטוח?
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לא בטוח. אני רוצה לסיים.
בית-הדין רשאי לקיים את הדיון שלא בנוכחות העורר ובא כוחו, ובלי לגלות להם את תוכנו, לשם הגנה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, שלום הציבור או עניין ציבורי חשוב אחר.
מוצע כי היועץ המשפטי לממשלה יוכל לערער על החלטה בעניין מידע חסוי לבית-המשפט לעניינים מינהליים, ולאחר מכן אף לבית-המשפט העליון. במקרה שהחליטה ערכאה מסוימת על גילוי מידע חסוי לעורר, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לבקש מבית-הדין או מבית-המשפט הדן בעניין, שלא להביא בחשבון את המידע האמור לצורך קבלת ההחלטה. במקרה כאמור בית-הדין או בית-המשפט, לפי העניין, לא יתחשב במידע החסוי, והמידע לא יועבר לעורר.
מוצע כי תחילתו של החוק תהיה ביום שקבע שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר, בצו. כמו כן מוצע כי החוק יוחל בהדרגה על-פי צווים שיקבע שר המשפטים בהסכמת שר האוצר, ובלבד שההחלה תושלם לא יאוחר מתום שלוש שנים מיום התחילה.
שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים ובהסכמת ועדת הפנים והגנת הסביבה, יהיה רשאי לשנות את התוספת לחוק וכך להוסיף או לגרוע נושאים מסוימים מסמכותו של בית-הדין לעררים.
אני סבור כי הנוסח שאישרה הוועדה הוא נוסח מאוזן, אשר יקל מצד אחד את העומס הרב על בתי-המשפט, וישמור מצד שני על זכויותיהם הבסיסיות של הפונים אל הרשויות לקבלת החלטות בעניינים אלה.
הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. כאמור, אני מבקש את תמיכת הבית בהצעת החוק החשובה הזאת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. להצעת החוק יש חברים מסתייגים. ראשון החברים – חבר הכנסת אברהים צרצור; אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע; אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
דב חנין רוצה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תגיד לי – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה מסיר את ההסתייגות? בבקשה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
כמה זמן יש לי?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עומדות לרשותך עשר דקות. שבע דקות, ירד לשבע.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה – מכניסים אותו כאן בניסיון לנקות את השולחן בשעות האחרונות של מושב הקיץ. אבל האמת היא – השר כהן, מה אתה צועק?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כבוד סגן השר, החליפו את הסעיפים, הבנקאות אחריו.
<יצחק כהן (ש"ס):>
למה?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תשאל את המזכירות. בבקשה, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אפשר להתחיל?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, בשעות האחרונות של המושב מנקים שולחן ומביאים לכנסת שורה של חוקים, וככה פה הקואליציה מצביעה עליהם כמו אוטומט במכונה. אבל האמת היא שחלק מהחוקים הללו הם מאוד בעייתיים, והחוק הזה הוא אחד החוקים הבעייתיים ביותר. לכן, אנחנו לא הסתפקנו כאן בהסתייגויות שיירשמו על איזה פתק, אלא מצאתי לנכון לקום ולהסביר מדוע החוק הזה הוא חוק בעייתי ביותר, שישוב עוד לכנסת, ואנחנו נשמע עליו. כי מי שחושב שעכשיו, בשעות האחרונות, יעשו ככה מין ניקוי שולחן, ואנחנו נשכח מהעניין – טועה. החוק הזה מאוד מאוד בעייתי.
החוק הזה נולד משום שלמשרדי הממשלה, במיוחד למשרד הפנים, נמאס לחטוף הערות ופסיקות מבית-המשפט. ולכן, משרד הפנים, יחד עם משרד המשפטים, הקים לעצמו בית-דין – בית-דין שיהיה כפוף לרשות המבצעת, ולא יהיה חלק מהרשות השופטת. הרשות המבצעת – היא תקבע את השופטים או את הדיינים בו, את מנהלי הדיון, את סדרי הדין, סדרי הראיות וכל הדברים האחרים. היא תפטר, תמנה וכו' וכו', וכל העסק הזה יתנהל מחוץ לכותלי הרשות השופטת, פשוט משום שהמערכת שלנו מתקשה להתמודד עם הביקורת של הרשות השופטת בעניינים הקריטיים האלה של הגירה ומעמד לחסרי אזרחות בישראל.
הפרדת הרשויות היא עקרון מפתח בדמוקרטיה שלנו, בכל דמוקרטיה. הפרדת הרשויות, פומביות הדיון המשפטי, כללי הצדק הטבעי – כל הדברים האלה אינם מופיעים ואינם מובטחים בהצעת החוק הזאת, שלצערי הרב בעוד כמה דקות תהפוך לחוק בישראל.
זכויות יסוד של רבים רבים הנמצאים בתוכנו, כולל בני-זוג של אזרחים ותושבים, כולל תושבים מכל מיני סוגים, כולל מהגרי עבודה – מדובר בסך הכול במאות אלפי אנשים ששוהים כאן – זכויות היסוד של האנשים האלה עומדות תחת סימן שאלה מאוד מאוד גדול בגלל החוק הזה. מדוע בעצם? משום שהחוק הזה מאפשר לבתי-הדין האלה, שהם בתי-דין של הרשות המבצעת – אגב, זה קצת חורה לי שאנחנו מכנים אותם בתי-דין, משום שהם לא מתנהלים כבתי-דין שיפוטיים. הם יוכלו לתת החלטות ללא דיון פומבי, למשל; הם יוכלו לתת החלטות בלי שאפילו התקיים דיון בעל-פה, זאת אומרת בלי שהאדם נשוא העניין הופיע בפניהם; יהיה פטור לבתי-הדין האלה מהגשת מסמכים, למשל למדינה או לגופים שלטוניים אחרים, ובתי-הדין יוכלו לקיים דיונים במעמד צד אחד, מה שיכול לגרום ויגרום – אני לא אומר יכול – יגרום לעיוות דין קשה ביותר.
אני יודע שזה לא מעניין חלק ניכר מחברי הכנסת, כי מה אכפת? מה אכפת שמפירים את עקרון הפרדת הרשויות? מה אכפת שרבבות אנשים לא יזכו לזכויות אלמנטריות בבית-דין? מה אכפת? זה מצטרף, כמובן, לשורה של חוקים שעברו בכנסת הזאת תחת הכותרת: מה אכפת לנו מהדמוקרטיה? מה אכפת לנו מזכויות היסוד? מה אכפת לנו מזכויות אדם? והחוק הזה, גם הוא – מה אכפת לנו מזכויות שיפוטיות, זכויות מאוד בסיסיות?
אני רוצה להזכיר לכנסת הזאת, שבמדינת ישראל אין לנו מדיניות הגירה, וכללי ההגירה בארץ נקבעים על-פי נהלים פנימיים, נהלים פנימיים של משרד הפנים. אז לא מספיק שאין מדיניות הגירה, והדברים נקבעים לפי נהלים פנימיים של משרד הפנים, עכשיו גם אותם נהלים פנימיים של משרד הפנים יתבררו באופן פנימי בטריבונלים האלה – הטריבונלים האלה, שנקראים בתי-דין לזרים או בתי-דין לביקורת משמורת או בתי-דין לעררים, אני אפילו לא יודע מה המונח, וכו'.
אני רוצה להגיד לכם שהדבר הזה – אם מישהו חושב שבהליכים כאלה, בלי דיון פומבי, בלי דיון בעל-פה, בלי הגשת מסמכים, במעמד צד אחד; אם בצורה הזאת המדינה תרצה לפתור את בעיות ההגירה או בעיות – ושוב אני מדגיש, לא מדובר רק במהגרי עבודה. מדובר למשל בבני-זוג של אזרחים ותושבים ישראלים. אם המדינה חושבת שבאמצעים כאלה קלוקלים היא תוכל לעקוף את הבעיה, היא טועה. הבעיה תחזור אלינו, ותחזור בגדול, משום שהכללים האלה לא עומדים בשום סטנדרט דמוקרטי. החוק הזה שאנחנו מדברים עליו כאן עכשיו הוא ספתח לחוק הבא שיבוא – אני חושב שזה הדבר הבא בסדר-היום – החוק למניעת טרור, שאת העוולות והעיוותים האלה מגביר פי כמה וכמה. אז צר לי שגם ביום האחרון של מושב הקיץ מגיעים חוקים שהם לא דמוקרטיים, שהם מעוותים.
אני מבין הרי למה המדינה עושה את זה. יש עומס, וקשה להתמודד עם המצבים שהמציאות הזאת יוצרת, עם הצורך לאתר את בעל הדין, לשלוח לו הודעה, לשמוע אותו. כמה פשוט לפסוק בעניין בלי שהבן-אדם מופיע לפניך, בלי שניתנת לו זכות התגובה, בלי שבכלל טורחים לאתר אותו; לקיים דיון כזה על-ידי איזשהו דיין שמתמנה במשרד המשפטים, שהוא לא שופט והוא לא כפוף לכללים השיפוטיים. זה באמת מאוד נוח למדינה, אבל האם כך נוהגת מדינה דמוקרטית? לא. האם כך נוהגת מדינה מתוקנת? לא. אבל אתם הולכים על הסידור הזה, כי לא נוח לכם, ואני פתחתי ואמרתי: כל הרעיון הזה נולד משום שהמדינה חטפה פעם אחר פעם החלטות בבית-משפט – בית-משפט ישראלי, לא חלילה בית-המשפט הבין-לאומי בהאג. בית-משפט ישראלי העיר פעמים רבות למשרד הפנים ולמשרד המשפטים בנושאים האלה. מצאה לעצמה המדינה פטנט: הקימה לעצמה בית-דין במסגרת הרשות המבצעת, ששופט על-פי כללים פנימיים משלו, והדבר הזה הוא בוטה, הוא זועק, והוא רע מאוד.
כאמור, אך סמלי הוא שהצעת חוק מהסוג הזה חותמת את מושב הקיץ של הכנסת הזאת, מושב שהיה גדוש כמעט מדי שבוע בהצעות אנטי-דמוקרטיות. בדרך כלל רוב ההצעות שהגיעו הנה היו דברים כאלה סמליים ומעצבנים, כדי לספק פה איזה, איזה תאווה לגאווה לאומית מצד סיעות מסוימות. חבל מאוד שאת ההצעה הזאת מגיש משרד המשפטים, שמשרד המשפטים נותן יד לעוול הזה.
אני רוצה לומר שכל ההסתייגויות שלנו הן הסתייגויות לגופו של עניין, הסתייגויות מהותיות, וחבל – אפילו אני חייב לסיום הערה בענייני נוהל – חבל, אני לא הבנתי את הדחיפות ההיסטרית, שבגללה ככה דרסו ועשו את הנהלים מהר מהר מהר בוועדת הפנים. היה צריך לקיים דיון הרבה יותר יסודי, הרבה יותר רציני בדבר הזה, אבל כנראה שמושגים כמו יסודיות, רצינות ומחויבות לדמוקרטיה לא מעניינים את הממשלה הזאת. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, בבקשה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה רוצה לדבר?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'א'דלה:>
בבקשה, אדוני.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת בפנינו, אם תעבור, תפגע פגיעה אנושה בעקרון הפרדת הרשויות, בפומביות הדיון המשפטי ובכללי הצדק הטבעי. היא תפגע קשות גם בזכויות היסוד של רבים, ובהם בני-זוג של אזרחים ותושבים, ילדים בירושלים המזרחית, מהגרי עבודה ועוד.
עם הקמת בית-הדין ירוכזו כל הסמכויות הנוגעות להגירה ולמעמד של מי שאינם יהודים – הביצועיות, התחיקתיות והשיפוטיות – בידיהם של משרד הפנים ומשרד המשפטים. משרדי הממשלה הם שיחוקקו את המדיניות בנהלים, הם שיוציאו אותה לפועל והם שישפטו את עצמם ויחרצו את דינם שלהם.
הטעם להקמת בית-הדין, כבוד היושב-ראש, גלוי על פניו. מערכת המשפט כורעת תחת נטל הדיונים בעניינים של הגירה או מעמד. הסיבה לכך היא אין-ספור החלטות שרירותיות או בלתי חוקתיות של הרשות, כמו גם ביורוקרטיה בלתי נסבלת. בתי-המשפט מבקרים את הרשות חדשות לבקרים על מדיניותה ועל נהליה ועל הפרת החוק. הרשות, שקצה בכך, כבוד היושב-ראש, החליטה להקים לעצמה בית-דין ולפטור את עצמה משבט ביקורתו של בית-המשפט.
הקמת בית-הדין מבקשת לעקר את הביקורת השיפוטית. בתי-המשפט לעניינים מינהליים יהפכו ברוב המקרים לערכאת הביקורת השיפוטית האחרונה על החלטות משרד הפנים.
היות שמשרד הפנים אינו מכבד, כבוד היושב-ראש, פסקי-דין של בתי-המשפט לעניינים מינהליים, וממשיך לנהוג על-פי מדיניות שנמצא כי היא פסולה, התוצאה היא הרס מוחלט של שארית זכויות האדם של אנשים חפים מפשע. כבוד היושב-ראש, גישה חמורה זו תתעצם עם הקמת בית-הדין. הרשות לא תראה את עצמה מחויבת לקביעות עקרוניות של טריבונל שהיא עצמה ממנה או מפטרת. כדי למנוע מצב זה, אם הממשלה תעמוד על דעתה להעביר את החוק – וכך זה נראה – יש צורך בשילובה של ערכאה זו במסגרת מערכת המשפט הכללית, במטרה לשמור על עצמאותה ועל תפקודה האפקטיבי.
על אף העובדה שהמדינה מחויבת למנוע סיכונים ביטחוניים או פליליים, אין לקבל כי לשם השגת התכלית החשובה הזאת יינתנו בידי המדינה אמצעים דרקוניים, שפוגעים בזכויות היסוד הנתונות לאדם, אלא במסגרת הליך הוגן, שבו ניתנת לו מלוא ההזדמנות להתגונן.
הצעת החוק, כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, משמרת את השימוש הנרחב, השגרתי והפסול בחומר החסוי, הראוי לכל גינוי. זאת, אף בלי להציב כל דרישה לגילוי מינימלי של מידע על הבטחת הליך הוגן. קשה לחשוב, כבוד היושב-ראש, על דוגמה מובהקת יותר של הקרבת הפרט והאינטרסים שלו על מזבח טובת הכלל מהשימוש השגרתי בחומר חסוי, בהליכים משפטיים או מינהליים האוצלים על זכויות אדם. שיטה פסולה זו, כבוד היושב-ראש, יש לבטל.
לאור כל הנ"ל אין מקום לחוק הזה בספר החוקים בישראל, ואני מבקש מכולם להצביע נגדו. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, בית-הדין לזרים – איזה שם. עוד כתם גזעני על מערכת המשפט הישראלית. חברי חברי הכנסת, בואו נקרא לילד בשמו. זה לא בית-דין שמיועד לזרים; זה בית-דין להגירה ולמעמד. בית-הדין הזה לא ידון דווקא בעניינים של זרים. בית-הדין הזה ידון בעניינים של לא יהודים, דהיינו מהגרי עבודה, ילדים של תושבי מזרח-ירושלים. וזה לא מקרי, אדוני היושב-ראש, שכשבנושאים שקשורים בענייני אזרחות, בסוגיות כאלה עדינות, שאנשים שהם לא אזרחי מדינת ישראל נתקלים בקשיים ביורוקרטיים, הם זקוקים לסעד או להתערבות של האינסטנציות המשפטיות העליונות במדינת ישראל – במקום לאפשר זכות אלמנטרית להידיין בפני בית-משפט, ושתהיה פתוחה בפניהם הדרך לעתור לבית-המשפט העליון, אומרים להם: אתם לא, אתם תצטרכו לברר את עניינכם בערכאה שיפוטית; המצאה הייתי אומרת כמעט ייחודית לשיטה הישראלית.
זה לא שאין טריבונלים משפטיים לענייני הגירה ומעמד במדינות אחרות; יש. אבל אותם טריבונלים לא קובעים צווים פנימיים, הדברים האלה מקבלים גושפנקה חוקית של המחוקק. פה איכשהו מבקשים לסמן את הנחיתות החברתית של אותם אנשים שהם לא יהודים, שהם מהגרים, שהם זרים. אנחנו מבקשים בעצם לקיים דיון בעניינם במעמד צד אחד, בבית-דין שיפעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. ככה, אדוני היושב-ראש, מתנהלת מדינה מתוקנת? במקום לאפשר לקבוצות האלה שעניינן יידון בפני בתי-משפט בכל הסוגיות הביורוקרטיות שהם מתמודדים אתן?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת טיבי, אנחנו למרות האיחור נקרא לך בסדר-היום. אמנון, תואיל בטובך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
איזה איחור?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
היית צריך להיות בסדר-היום לפני, ואיחרת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא איחרתי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אתה לא רוצה זכות דיבור?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ויתרתי על הנמקה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על אנשים שגם ככה נאלצים להתמודד עם מערכת הגירה וביורוקרטיה מסורבלת. אתה מצפה שמדינה מתוקנת תאפשר להם לברר את עניינם לפני בית-משפט. אז כשהם נאבקים על הזכות הבסיסית שלהם למשפט הוגן, מגלגלים אותם לבית-דין, שמשרד הפנים – אתם שמים לב? משרד הפנים יהיה הערכאה האחראית להם. כמו שאמרתי קודם, אדוני, זה לא מופרך שיהיו טריבונלים מיוחדים להגירה, אבל שפועלים על יסוד דיני הגירה שהמחוקק קבע. כנסת ישראל לא קובעת חקיקה מיוחדת; הכנסת הזאת היום מבקשת מאתנו להצביע על טריבונל שמתבסס על נהלים פנימיים שהרשות בעצם מתקינה. זה נראה לכם סביר? זה נראה סביר שאנחנו נסמוך על משרד הפנים שיתקין נהלים? הרי רשות ההגירה גם ככה לא אוהבת את הביקורת השיפוטית נגדה, אז במקום לתקן את העוולות שמתגלות בבתי-המשפט, במקום לקבוע נהלים עקרוניים איך משנים, אז מה עושה רשות ההגירה בעצם? היא מקימה לעצמה בית-דין, בגיבוי משרד המשפטים וכנסת ישראל, ובעצם היא גורמת לעצמה להיות פטורה מכל ביקורת שיפוטית.
למה אני כל כך מוטרדת, אדוני היושב-ראש? אנחנו יודעים איך השלטון מצפצף על שלטון החוק; אנחנו יודעים איך בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קובע מסמרות, מגיש המלצות, זורק את הכפפה למחוקק, ומשרדי הממשלה מצפצפים על בג"ץ, בכלל לא מעניין אותם מה שבג"ץ קובע; זה בגדר המלצה. אז קל וחומר, אדוני, עכשיו, כשהמידיינים באותו בית-דין לזרים לא תעמוד בפניהם האפשרות לעתור לבג"ץ, והם מקסימום יוכלו לפנות לבתי-משפט לעניינים מינהליים. מה המשמעות? שעכשיו משרד הפנים, שגם ככה מתנהל כאיזו ערכאת-על, מעל הרשויות, עכשיו משרד הפנים בכלל יוכל לצפצף על החלטות של בתי-משפט, קל וחומר כשמדובר בבתי-משפט לעניינים מינהליים.
אדוני היושב-ראש, אם משרד הפנים עד היום מצפצף על החלטות של בג"ץ כשמדובר באזרחים יהודים, אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כשהוא יצטרך להתייחס להחלטות שנוגעות לענייניהם של בני-אדם שמגיעים לכאן, לארץ, או שחיים כאן, שמבקשים סעד. משרד הפנים לא יקבע החלטות עקרוניות; משרד הפנים בעצם יאפשר, באמצעות בית-הדין לזרים – אותו שם מחפיר – לפגוע באנשים שמבקשים סעד. מי שצריך לדאוג לזכויות אדם בסיסיות, במקום שיגן על כללי הצדק הטבעיים שניתנים לכל אדם, בעצם מכתים את ספר החוקים הישראלי בעוד כתם גזעני.
אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, להצביע נגד החוק הזה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה, חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת דב חנין; בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בימים האחרונים אני שמעתי ביקורת על כך שהכנסת יוצאת לפגרה. הרבה מהמוחים ומהמפגינים באו בטענה ואמרו: איך ייתכן שכשהציבור – ציבור כל כך גדול, של רבבות מפגינים – נמצא ברחובות ודורש שינוי, איך ייתכן שהכנסת, במקום להיחלץ לעזרתו של הציבור, לעשות שינוי בכיוונים שהציבור מבקש, איך ייתכן שהכנסת יוצאת לפגרה?
כשאני רואה את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: בעצם יכול להיות שטוב שהכנסת יוצאת לפגרה. כי הכנסת הזאת בעיקר מזיקה. הכנסת הזאת בעיקר מזיקה בחקיקה הפרועה והבעייתית שלה. כפי שאנחנו ראינו קודם באישורו של חוק הווד"לים, הרוב בכנסת, הרוב הקואליציוני בכנסת, אטום למחאתו, אטום לקולו של הציבור בישראל, שדורש דרך אחרת.
הקולות של רבבות המפגינים בתל-אביב, בירושלים ובחיפה, בבאר-שבע, באשדוד, בקריית-שמונה, בשדרות, בנצרת – הקולות של רבבות המפגינים האלה אינם חודרים את כותלי המשכן הזה. כאן ישנה קואליציה מגובשת, ימנית קיצונית ומסוכנת, שממשיכה במדיניות דורסנית, שמתעלמת ממה שהציבור הישראלי חפץ בו, ממה שהציבור הישראלי רוצה.
מה שראינו בחוק הווד"לים זה עוד מהלך דורסני של שימוש ברוב קואליציוני כדי להתעלם מקולו של העם, כדי להתעלם מדרישותיו של העם. דמוקרטיה – ברמה הפורמלית הכול תקין. הכנסת מתכנסת, ישנה הצבעה. ברמה הפורמלית – דמוקרטי לחלוטין. ברמה המהותית, רצונו של הציבור בישראל איננו מקודם על-ידי הממשלה הזאת ועל-ידי הרוב הקואליציוני שעומד לימינה.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
כמה אנשים בציבור יודעים מהו חוק הווד"לים באמת?
<דב חנין (חד"ש):>
כמה אנשים בציבור יודעים מהו חוק הווד"לים באמת? אני אשאל אותך, חבר הכנסת מטלון, כמה אנשים בכנסת יודעים מהו חוק הווד"לים באמת? אני עונה לך בשאלה נגדית. כמה אנשים בכנסת למשל יודעים שחוק הווד"לים לא כולל מנגנון של האצת בנייה? אין האצת בנייה בחוק. תחפש היטב בחוק ולא תמצא.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אני לא בעד להשאיר את זה כמו שזה בוועדות המחוזיות.
<דב חנין (חד"ש):>
בסדר. לתקן דברים – אני מוכן לתקן דברים מכאן ועד הודעה חדשה. אתה יודע שאני שייך לאלה שרוצים לתקן. אבל להרוס ולעשות את הדברים הרבה יותר רעים והרבה יותר בעייתיים ממה שהם היום – זה מה שחוק הווד"לים עושה.
לכן, הציבור בישראל, בצדק, מתקומם נגד החוק הזה. בצדק הוא מתקומם נגד החוק הזה. כי החוק הזה הוא חוק בעייתי, הוא חוק מסוכן, הוא חוק גרוע, ואישרו אותו חברי כנסת, לצערי – ואני אומר את זה בצער ובכאב – אישרו אותו בגלל משמעת קואליציונית, לא בגלל שהם חושבים שהוא טוב. כי נדמה לי שבבית הזה, חוץ מראש הממשלה נתניהו, ואולי עוד שלושה אנשים, אין אנשים שמאמינים שחוק הווד"לים הוא חוק טוב. אפילו שר הפנים לא מאמין שחוק הווד"לים הוא חוק טוב. אפילו שר הבינוי והשיכון לא הציג את החוק הזה במליאת הכנסת. אפילו אנשי משרד הפנים, שיושבים אתנו – ונמצא אתנו חבר הכנסת אמנון כהן – יושבים אתנו בוויכוחים ארוכים ורציניים בנושא הרפורמות בתכנון ובבנייה, אפילו הם לא באו להציג את החוק הזה בוועדה בכנסת. אז יש פה איזושהי בעיה, יש פה איזושהי בעיה במערכת.
איך כל הדברים האלה קשורים לחוק הכניסה לישראל? הם קשורים בדיוק בעניין הזה, בעניין הזה של הדמוקרטיה. הכנסת הזאת פוגעת באופן אנוש במרחב הדמוקרטי בארץ הזאת, והפגיעה האנושה הזאת התחילה בערבים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
כל יום שהכנסת פועלת זו סכנה לדמוקרטיה.
<דב חנין (חד"ש):>
כל יום שהכנסת הזאת עובדת היא ממשיכה להרוס. מסע ההרס הזה התחיל בערבים והוא ממשיך בקבוצות אחרות. כאן אנחנו מדברים על כניסה לישראל ועל תקנות מעמד של כל מיני קבוצות אוכלוסייה. דיברו לפני חברי חברי הכנסת הורוביץ וגלאון – כל מיני קבוצות אוכלוסייה: עובדים זרים, מבקשי מקלט, פליטים, אנשים שאין להם מעמד, נשואים, לא נשואים. יש פה סוגיות מאוד רחבות שנכנסות תחת הכותרת הזאת של מבקשי מעמד. קל לפגוע באוכלוסיות האלה. קל לפגוע בציבורים האלה. אבל כל פגיעה שנעשית בציבורים האלה – מחר תהיה פגיעה גם בציבורים אחרים, בדיוק כמו שהפגיעות שנעשו לאורך שנים, ובשנים האחרונות עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר, באוכלוסייה הערבית, מתגלגלות היום יותר ויותר לציבורים נוספים.
היכן הפגיעות, עמיתי חברי הכנסת? הפגיעה מתחילה כשאנחנו בונים פה מנגנון מיוחד. למה לא בתי-משפט? למה לא בתי-משפט? יש בתי-משפט בישראל. מה קרה? פוגעים בזכויות של אנשים – צריך לאפשר להם להגיע לבתי-משפט. אין לכם אמון במערכת המשפט? אין לכם אמון במערכת המשפט? אין לכם אמון במערכת המשפט. זה חמור, זה מסוכן, זה בעייתי.
היה פעם ראש ממשלה בישראל שאמר – דווקא לא שייך למפלגתי, לא היה עדיין ראש ממשלה ממפלגתי – אבל היה ראש ממשלה מהליכוד שאמר: יש שופטים בירושלים. הוא אמר את זה בהתייחס לפסק-דין שמאוד ביקר מהלך של הממשלה שהוא עמד בראשה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
השופטים עמוסים, עמוסים מהתיקים.
<דב חנין (חד"ש):>
אז תיתנו עוד תקנים לשופטים. תיתנו עוד תקנים לשופטים. גם הכבאים עמוסים. תיתנו עוד תקנים לכבאים. תיתנו עוד תקנים לאחיות. תיתנו עוד תקנים לרופאים. תחזקו את המערכת הציבורית. במקום זה, הממשלה הזאת – בכל תחום מייצרת מנגנון עוקף. מנגנון עוקף לשוטרים – עוד מעט אנחנו נדבר עליו. מנגנון עוקף, כן. נגיע לנושא הפקחים. מנגנון עוקף לשוטרים. מנגנון עוקף לבתי-המשפט. הנה, יש לנו פה מנגנון של בית-דין אלטרנטיבי, שממונה בהליך מוזר, שהוא מוגבל מאוד מבחינת כללי המשחק המשפטיים שמתנהלים בתוכו, ושמתעסק בסוגיה שהיא סוגיה מאוד חשובה לאנשים שנפגעים פה.
השאלה של כניסה ומעמד, דיני הגירה, היא שאלה בעלת חשיבות עליונה בחברה מודרנית, ופוגעים פה בזכויות מרחיקות לכת. אני אומר, קודם כול הפסול הבסיסי הוא שאנחנו יוצרים מערכת משפט מחוץ למערכת המשפט. זו בעיה, אני חושב שזו שגיאה, זה מהלך לא נכון ברמה העקרונית, ברמה המשפטית. אותה מערכת שאנחנו בנינו מחוץ לכללי המשחק הרגילים היא מערכת שלא מכבדת זכות טיעון בעל-פה. אין זכות טיעון בעל-פה, למרות שלטעמי זה חלק מכללי הצדק הטבעי. מנגנונים מוכרים לנו של חיסיון ביטחוני עם תעודת חיסיון לא קיימים שם. שם בנו מנגנון אחר. יש פגיעה ביכולת להגיע, בסופו של דבר, בערעור בזכות לבית-המשפט העליון. רשימה קצרה של כמה מהפגמים שיש בחוק הזה וכמה פגמים אחרים, עמיתי חברי הכנסת הורוביץ וגלאון כבר הציגו, ואני לא אחזור עליהם.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לכולכם להצביע נגד החוק הזה, כדי שלפחות ביום האחרון לפני היציאה לפגרת הקיץ נדע שלא עשינו את כל הרעות שבעולם. חלק מהרעות לא עשינו. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בסקירה חפוזה של סדר-היום שעוד נותר על שולחנו של המושב הזה, אפשר לאפיין בעצם את ההתנהלות של הכנסת הזאת. זאת אומרת, מה שאנחנו אמורים להצביע עליו בשעות הקרובות הוא לא הכי גרוע שקרה בכנסת הזאת, אבל הוא יכול לבטא היטב את ריצת האמוק הבלתי-נשלטת הזאת לעבר חקיקת חוקים שכל חברה מתוקנת כבר עברה אותם, ועברה את התפיסות האלה ואת המחשבות האלה.
היום, עם חקיקת חוק הווד"לים, אני חושב שבא לידי ביטוי – לא רק הסעיפים השונים של החוק הזה, עם כל המשמעויות הרות האסון שיש לחוק, ובעיקר להעמיד את הקרקע הציבורית – ואני חייב להגיד כאן שוב ושוב שזו קרקע שהופקעה ברובה מהאזרחים הערבים, כביכול לטובת האינטרס הציבורי. עכשיו, הממשלה מחליטה למכור אותה ולהפיץ אותה לכל מבקש, רק אם הוא נכנס לקטגוריה ולמשבצת של טייקון.
הבעיה בחוק הזה היא בעיה קשה, אבל הבעיה מעבר, שלא באה בסעיפי החוק, היא ההתייחסות של ראש הממשלה למחאה החברתית המוצדקת, המבורכת, הרחבה, שהוא קורא לזה מין מאבק או משהו פופוליסטי. זה בעצם מסביר את ההתנשאות והזלזול מול כאבם של האנשים שזועקים את זעקת הדיור, זעקת קורת-הגג, בחוצות הערים במדינת ישראל.
ראש הממשלה – גם כשהובאה הסתייגות מסוימת, שעל פניו היה נראה שהוא שוקל עם שריו להיענות, כשהיה אמור להכריע, כנראה שבראש שלו עלה לא העניין עצמו, אלא האגו של מי יכופף את מי, ואז הוא החליט, כשהוא כביכול בתוך המערכה הפוליטית, שלא להיענות לדרישת האופוזיציה לתקן סעיף בחוק שהיה מאפשר לחוק הזה לבוא לידי ביטוי דרך בנייה, כפי שאמר לפני רגע חברי חבר הכנסת דב חנין. הוא בחר באותה שיטה של התנשאות והתעמרות והלך להצבעה על כל הקופה, וקרה מה שקרה, ואז החוק אושר כפי שהוא.
בעצם החוק ביסודו רע, מעצם העובדה שהוא מעמיד את הקרקע הציבורית בידי קבלנים ובעלי הון, אבל הוא גם שקרי בכל מה שאמור בכותרתו על האצת הבנייה. אין פה האצת בנייה; יש פה חלוקת קרקע כמעט חינם לבעלי הון.
ההתנשאות הזאת באה לידי ביטוי גם בחוק הזה שאנחנו דנים בו, אדוני היושב-ראש. אנשים שמידפקים על דלתותיה של המדינה כדי לתפוס מחסה ממצוקה, מרדיפה – הממשלה באה בהצעת חוק מסודרת, דרך משרד המשפטים, ובמקום לייצר מנגנון של קליטת אנשים שהם פליטים, שהם נרדפים וכו' וכו', היא מייצרת מין מכלאות לאותם אנשים, וגם יוצרת מצב של מעצר כמעט לא מוגבל ללא משפט. כל המבחן של השחרור הוא אם אפשר לזרוק את האיש הזה שנתפס אל מחוץ לגבולות המדינה.
פני החוק הזה כפני הממשלה הזאת; חוק מתעמר, רודף. אחד כמוני היה יכול לבוא ולהגיד – אפילו אמרו לי את זה בוועדה – שבסופו של דבר אלה אנשים שבאים לחפש עבודה והם במקום הפועלים הערבים. אני לא רוצה לקנות את הסיפורים האלה. בסופו של דבר חוקי העבודה צריכים להיאכף על כל האנשים, כולל שכר מינימום וכו' וכו'. ולכן, אני חושב גם שממשלה צריכה לספק עבודה לאזרחיה – מה שלא עושה הממשלה הזאת, כי הרבה מהאנשים עובדים והם חיים מתחת לקו העוני. ומדינה צריכה לתת מחסה לאנשים שבאים במצוקה לשעריה. הממשלה כושלת גם בזה וגם בזה, וכנראה ההתעמרות וההתנשאות הן השיטות של הממשלה והעומד בראשה. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת עפו אגבאריה ויתר? תודה. אדוני השר, בבקשה.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהצעת החוק הנדונה מוצע לתקן את חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, ולהקים בית-דין מינהלי אשר ישמש ערכאה לקיום ביקורת שיפוטית על החלטות של הרשויות המוסמכות בעייני כניסה, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה.
הנושאים הנדונים בהצעת החוק והאינטרס הציבורי הכרוך בהם, כמו גם הצורך להקל את העומס המוטל על מערכת המשפט, מצדיקים כי הביקורת השיפוטית בעניינים אלה תופעל בידי ערכאה נפרדת, בהליך פשוט, יעיל ומהיר, המאזן בין זכות העוררים להליך הוגן לבין הצורך להקים מנגנון יעיל שיוכל לתת מענה לכמויות ההליכים הגדולות, ואשר יביא להפחתת העומס הכבד המוטל על המערכת המשפטית.
מדובר בהצעת חוק חשובה, פרי עבודת מטה מקיפה שנערכה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בשיתוף עם משרד הפנים, הפרקליטות ויתר הגורמים הנוגעים בדבר.
במהלך הדיונים המקיפים שקיימה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ערכה הוועדה כמה תיקונים בנוסח הצעת החוק הממשלתית. אנו מבקשים להסתייג ממעט מהתיקונים שנערכו על-ידי הוועדה, כפי שאפרט, על מנת שההליך בבית-הדין יהיה מהיר ויעיל, תוך שמירה על קיום מדיניות הממשלה והרשות ועל האינטרסים החיוניים של המדינה, לצד שמירה על זכויות העוררים.
1. לסעיף 13כד(ב) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 להצעת החוק – הסעיף קובע בתוך כמה ימים יהא רשאי העורר להגיש ערר לבית-הדין, וממתי יש למנות את המועד להגשת הערר. בהצעת החוק הממשלתית הוצע כי ערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שההחלטה בעניינו של מגיש הערר פורסמה כדין, או מיום שהעורר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעורר עליה, לפי המוקדם.
במהלך הדיונים החליטה הוועדה להאריך את המועד להגשת הערר ל-45 ימים, וזאת רק החל מהיום שבו קיבל העורר הודעה על ההחלטה שעליה הוא מבקש לערור בלבד, כלומר, למחוק את ההוראה בהצעת החוק הממשלתית שלפיה ניתן למנות התקופה החל מהיום שההחלטה פורסמה כדין או שנודע לעורר על ההחלטה האמורה. עמדתנו היא שיש להותיר את הסעיף על כנו כהצעת הממשלה, ולקבוע שניתן יהיה להגיש ערר בתוך 30 ימים מהיום שהחלטה פורסמה כדין או שהעורר קיבל הודעה על ההחלטה בעניינו, או מיום שנודע לו עליה, לפי המוקדם מביניהם, וזאת מכמה טעמים.
א, הטעם הראשון – לעניין המועד שממנו ניתן להגיש ערר: יודגש כי טרם הקמת בין-הדין ניתן היה לעתור בגין אותן החלטות המועברות לפי הצעת החוק לסמכותו של בית-הדין לעררים לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א–2000, המועד להגשת עתירה נמנה מהיום שההחלטה בעניינו של העותר פורסמה כדין או שהעורר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לו עליה, לפי המוקדם מביניהם. עמדתנו היא שיש לקבוע הוראה זהה גם לגבי בית-הדין לעררים.
ב. פעמים רבות לא ניתן לאתר את העורר, שכן לרשות אין את כתובתו, או שהוא שינה כתובת שמסר לרשות או שהוא מתחבא מפניה. השינוי המוצע על-ידי ועדת הפנים עלול להביא לדחייה ארוכה של המועד שממנו יהא העורר רשאי לערור ולהביא לסיכול המדיניות של הרשות.
ג. יתר על כן, פעמים רבות לעוררים עצמם יש אינטרס להאריך את ההליכים בעניינם. לפיכך, מוצע גם לקבוע מניין הימים ל-30 ימים בלבד.
ד. יצוין שפעמים רבות נכנס אדם למדינה לזמן קצר מאוד, באשרת תייר למשל, ורק בתום המועד של האשרה הוא מבקש את הארכתה ממשרד הפנים. אם משרד הפנים מסרב, קמה לו לכאורה זכות להגשת ערר בתוך התקופה שתיקבע בחוק. בכל אותו זמן העורר מצוי בארץ, והתקופה שבה הוא יכול להגיש ערר עלולה להאריך את שהותו בארץ שלא כדין כשלעצמה.
חברי הכנסת הנכבדים, לפיכך, עמדתנו היא שיש לקבוע 30 ימים להגשת ערר, ולקבוע שהמועד האמור יימנה מהיום שההחלטה פורסמה כדין או שהעורר קיבל הודעה על ההחלטה בעניינו, או מיום שנודע לו עליה, לפי המוקדם מביניהם.
2. לסעיף 13כח(ג) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 להצעת החוק – הסעיף קובע כי מידע חסוי כמפורט להלן לא יוצג בפני בית-הדין, והעורר לא יהיה רשאי לעיין בו, אלא בכפוף להליך שנקבע לפי סעיף 13כט המוצע. בהצעת החוק הוצע כי כמידע חסוי יוגדרו מסמכים שלדעת הרשות אין לגלותם לעורר בשל העילות הקבועות בסעיפים 9(א)(1), (2) ו-(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998. כלומר, "(1) מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון במדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם; (2) מידע בנושאים ששר הביטחון, מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה, קבע אותם בצו באישור הוועדה המשותפת; – – – (4) מידע אשר אין לגלותו על-פי כל דין".
לעומת זאת, הוועדה קבע כי מידע חסוי הוא רק מידע החוסה תחת פסקאות (1) ו-(2) של סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, ולא תחת פסקה (4). שינוי זה עלול לגרום לכך שתיטען טענה שלפיה הרשות חייבת למסור מידע, משום שלא נקבע כל סייג מפני הצגת המידע לבית-הדין או לעורר. ולא זו אף זו: עלולה אף להיטען טענה שלפיה הרשות כלל אינה רשאית להציג מידע שגילויו אסור לפי דין, ובכך עלולה להימנע מבית-הדין האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטת הרשות.
לפיכך, ההסתייגות מציעה להוסיף להגדרת מידע חסוי מידע שהוא חסוי לפי כל דין, אשר לפי חוק חופש המידע לרשות אסור למסור אותו ללא שנקבע מנגנון מפורש בדין הקובע כיצד ובאילו נסיבות ניתן לעשות זאת.
3. בעניין ההסתייגות שהגשנו לסעיף 13לא(א) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 להצעת החוק – סעיף 12 בדף ההסתייגויות – באנו בדברים עם יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת אמנון כהן, והשתכנענו להסיר הסתייגות זו.
לפיכך, אבקש מחברי הכנסת לקבל את הסתייגויותינו כפי שפורטו לעיל.
בסוף דברי אני מבקש להודות לחבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, על העבודה המסורה והמקצועית בקידומו של חוק חשוב זה. תודה רבה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
איזה הסתייגויות, כבוד השר? לא הבנתי – – –
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
שתי ההסתייגויות הראשונות לקבל, ולהסיר את ההסתייגות השלישית שלנו.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הבנתי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד השר. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה, להשיב למסתייגים.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
השר השיב להם, ואני מקבל ששתי הסתייגויות – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ההסתייגות הראשונה והשנייה? איזה הסתייגויות השר מוכן לקבל?
אנחנו עוברים להצבעה. לסעיף 1 – חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים, להלן: קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל, מציעים למחוק את הסעיף.
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 10, נגד – 30, נמנעים – אין. ההסתייגות לא התקבלה.
מצביעים על הסעיף כהצעת הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 39
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 29
נגד – 10
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 29, נגד – 10, נמנעים – אין. הסעיף התקבל כהצעת הוועדה.
עוברים לסעיף השני. קבוצת רע"ם-תע"ל מציעה למחוק את הסעיף. מצביעים.
הצבעה מס' 40
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 10, נגד – 30, נמנעים – אין. ההסתייגות לא התקבלה.
מצביעים על הצעת הוועדה – סעיף 2.
הצבעה מס' 41
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 32
נגד – 10
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 32, נגד – 10, נמנעים – אין. סעיף 2 כהצעת הוועדה התקבל.
עוברים לסעיף 3. קבוצת רע"ם-תע"ל מציעה למחוק את הסעיף. מצביעים.
הצבעה מס' 41
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עשרה בעד, נגד – 31, אין נמנעים. סעיף 3 כהצעת הוועדה התקבל.
<יואל חסון (קדימה):>
זו הצעת הוועדה עכשיו?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עכשיו מצביעים על הצעת הוועדה.
הצבעה מס' 42
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 33
נגד – 10
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
33 בעד, נגד – 10. סעיף 3 התקבל כהצעת הוועדה.
עכשיו מצביעים על סעיף 4, ההסתייגות של קבוצת רע"ם-תע"ל – למחוק את הסעיף. בבקשה.
הצבעה מס' 43
בעד ההסתייגות – 9
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 9, נגד – 34, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני היושב-ראש, אפשר, אם הם מסכימים, המסתייגים – אפשר להצביע על ההסתייגות בהרמת יד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אם מסכימים, אפשר לעבור להצבעה בהרמת יד.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות מס' 5, לסעיף 4, של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לחלופין – מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין הראשונה של סיעת קבוצת מרצ וסיעת קבוצת חד"ש לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לחלופין – מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין השנייה של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות מס' 6, לסעיף 4 – קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש מציעות: בסעיף 13כג(א) המוצע, אחרי "שר המשפטים" יבוא "באישור היועץ המשפטי לממשלה". מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות מס' 7 – שר המשפטים יעקב נאמן מציע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של שר המשפטים לסעיף 4 נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו ממשיכים להסתייגות מס' 8: קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש מציעות: סעיף 13כו המוצע – יימחק. מי בעד הסתייגות 8? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לחלופין א' – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אלקטרונית, זכות טיעון. אני מבקש הצבעה אלקטרונית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
להצביע אלקטרונית על לחלופין א'? בבקשה.
הצבעה מס' 45
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין א' של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לחלופין ב' – גם אלקטרוני? מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות שר המשפטים, בבקשה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של שר המשפטים לסעיף 4 נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות מס' 10, לסעיף 4 – קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הסתייגות 11 – קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש מציעות. מי בעד? מי נגד?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אנחנו מבקשים אלקטרונית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 11, לסעיף 4.
הצבעה מס' 46
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 35
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 11, נגד – 35, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
לחלופין – אלקטרוני או ידני? ידני. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שר המשפטים, אתה הורדת את הסתייגות מס' 12 נכון? הסתייגות 12 הוסרה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כשאתה אומר "שר המשפטים" – הוא הגיש או מישהו אחר הגיש? הוא לא חבר כנסת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בדברים שלו, בהסבר שלו, הוא ציין את זה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 13, לסעיף 4, של קבוצת חד"ש. מי בעד?
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא באמצע ההצבעה, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
זו זכות האיחור. אלקטרונית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצבעה אלקטרונית? בבקשה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 13, לסעיף 4.
הצבעה מס' 47
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 13, נגד – 32, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14, של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש, לסעיף 4. אלקטרוני?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אנחנו מבקשים אלקטרונית לפי הייעוץ המשפטי של הוועדה.
הצבעה מס' 48
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 13, נגד – 32, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה, אדוני היושב-ראש. בשם המסתייגים, נוכח ההצבעה האוטומטית של הקואליציה, אנחנו מסירים את ההסתייגויות שלנו עד סוף החוק. תודה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף 4, כולל הסתייגויות שהתקבלו. בבקשה.
הצבעה מס' 49
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 13
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 34, נגד – 13, אין נמנעים. סעיף 4, כולל ההסתייגויות, התקבל.
ההודעה שלך, חבר הכנסת חנין, היא להוריד את ההסתייגויות עד הסוף? תודה רבה.
סעיף 5 עד סעיף 10, כולל, אין הסתייגויות – אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 50
בעד סעיפים 5–10 – 35
נגד – 13
נמנעים – אין
סעיפים 5–10 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 35, נגד – 13, אין נמנעים. סעיפים 5–10 התקבלו כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אדוני יושב-ראש הוועדה? התקבלו הסתייגויות.
בבקשה, חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, בעקבות ההצבעה הבלתי-סבירה שהיתה כאן, והתקבלה הצעת חוק גרועה, אני מגיש אי-אמון בשם חד"ש, בל"ד, מרצ ורע"ם-תע"ל. אין שנייה ושלישית.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
הממשלה מבקשת להצביע היום.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני אבקש לראות בהצבעה הצבעת אי-אמון לפי הנוסח המדויק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ברור, ברור. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יום שחור – זה אחרי ההצבעה. יום שחור – זה אחרי ההצבעה.
<שי חרמש (קדימה):>
ד"ר טיבי, אתה מביך אותי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אתה מביך אותי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מצביעים. הצבעה אלקטרונית. מי שמצביע בעד – הוא בעד החוק ונגד האי-אמון. בבקשה.
הצבעה מס' 51
בעד החוק – 32
נגד – 15
נמנעים – אין
חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 22), התשע"א–2011, נתקבל.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אפשר לשאול אותך שאלה, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. שאלתי אותך אם היו הסתייגויות לקריאה שנייה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
התקבלו הסתייגויות ולכן אפשר היה למשוך – – – בגלל שזאת הצעת חוק חשובה, ואם נמשוך אותה נצטרך לקיים דיון בוועדה, אנחנו נצביע בקריאה שלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
כבר הצבענו.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אז נצביע בקריאה רביעית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה. גמרת להתבדח ועכשיו אתה עולה לדוכן.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
עכשיו זה החוק הבא. אתה רוצה להכריז על החוק הבא? הוא לא הכריז.
קודם כול, אני רוצה להודות לצוות של הוועדה לגבי הצעת החוק הכניסה לישראל, ליועצים המשפטיים ולמנהלת הוועדה ולחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים. לאחר מכן יש לנו את החוק הבא. אם תרצה אני אציג אותו. רק תציג לחברי הכנסת את החוק.
<הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011>
[מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 13077; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוני ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית – בבקשה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הצעת החוק הזאת, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, הוגשה על-ידי הממשלה, אבל למעשה אנחנו שינינו את החוק ואפילו את האכסניה של החוק, שיצא חוק טוב ומאוזן. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, שיזמה הממשלה.
הצעת החוק מורכבת משני פרקים מרכזיים. הפרק הראשון נועד לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המקומיות בעבירות שבתחום אחריותן, עבירות המכונות "עבירות איכות חיים". לפי הצעת החוק, לשם אכיפת חוקי העזר, יוקנו לפקחי הרשויות המקומיות סמכויות שכיום אין להם: סמכות לדרוש מאדם להזדהות, סמכות לדרוש מסמכים וסמכות להיכנס למקומות לשם פיקוח על חוקי העזר. הפקחים יחויבו ללבוש מדים, לענוד תגי זיהוי ולהציג את תעודת הפקח לבקשת כל אדם.
אני לא שומע את עצמי, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי, בבקשה. לתת ליושב-ראש הוועדה את הפריווילגיה שהוא יכול לדבר קצת בקול.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הפרק השני בהצעת החוק נועד לאפשר לרשויות מקומיות מסוימות לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. לפי ההצעה, בתקופה של שנתיים ייערך פיילוט ברשויות המקומיות המנויות בתוספת להצעת החוק. בתקופת הפיילוט יהיה ברשויות אלה מערך אכיפה עירוני שיורכב מיחידת פיקוח עירוני ייעודית ומכוח שיטור עירוני ייעודי של שוטרים. בכל הנוגע לסיוע בפעולות למניעת אלימות, יונחו הפקחים המסייעים על-ידי משטרת ישראל, ולא על-ידי הרשות המקומית.
פקח מסייע שיהיה חלק מיחידת הפיקוח העירוני הייעודית יהיה רשאי, אם בוצע לפניו מעשה אלימות או אם נוכח כי אדם עומד לבצע מעשה אלימות, לדרוש מאותו אדם להזדהות בפניו, לחפש על גופו נשק ולעכבו עד לבואו של שוטר, ואף להשתמש בכוח סביר לשם כך. מאחר שמתן הסמכויות נועד לתגבר את המשטרה במקומות המועדים לאלימות, ניתן יהיה להשתמש בהן רק במקומות מסוימים שמפקד המחוז קבע לגבי אותה רשות מקומית שהם מסוג המקומות המנויים בהצעת החוק – גנים ציבוריים, אזורי מסחר, חופי רחצה, חניונים, אזורי בילוי ומקומות שמתקיימים בהם אירועים תחת כיפת השמים.
הוועדה מצאה לנכון להדגיש שהפקחים המסייעים הם כוח סיוע בלבד, ואינם מהווים תחליף למשטרת ישראל, שהיא הגוף האמון במדינת ישראל על אכיפת עבירות אלימות. לכן, נקבע בהצעת החוק כי הפקחים המסייעים יוכלו לפעול רק בנוכחות שוטר או לפי הנחיה של שוטר. נוכח חששות שעלו בדבר צמצום נוכחותם של שוטרים ברשויות המקומיות שבהן יפעלו הפקחים המסייעים, נקבע בחוק כי לא ניתן יהיה להפחית את היקף הפעילות המשטרתית ברשויות אלא במקרי חירום ובמצבי קיצון.
מאחר שהפקחים המסייעים יידרשו להתמודד עם מעשי אלימות, ולפיכך ייחשפו בעבודתם לסיכונים, החליטה הוועדה לקבוע בחוק סעיף המחייב את הרשויות המקומיות לבטחם לשם הבטחת פיצוייהם אם ייפגעו במהלך מילוי תפקידם.
כדי שניתן יהיה לבחון את מידת הצלחתו של הפיילוט, נקבעה בהצעת החוק חובת דיווח חצי-שנתית לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת על נתוני הפשיעה ברשויות המקומיות המשתתפות בפיילוט, לעומת נתוני הפשיעה ביתר הרשויות, על שינויים במספר השוטרים הפועלים ברשויות המקומיות המשתתפות בפיילוט ועל מספר המקרים שבהם עשו הפקחים המסייעים שימוש בכל אחת מסמכויותיהם. כמו כן הוטלה על הרשויות המקומיות חובה לפרסם ולדווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה, אחת לשנה, על תלונות שהוגשו נגד פקחים מסייעים.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת אמנון כהן. ראשון הדוברים מהמסתייגים – חבר הכנסת דב חנין. אוקיי, מוחמד ברכה, דב חנין לא נמצא. לאחר מכן יהיה דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. לרשותך עומדות עשר דקות. עשר דקות ואחר כך אתה, בסדר, דב?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אקצר. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לא נכונה. היא נכנסת לאותו דיבוק שאוחז בממשלה הזאת, דיבוק ההפרטה. כל מה שזז מפריטים, במקום שהממשלה תמלא את מחויבותה כלפי חינוך ואז לא להפריט חלקים בחינוך, ותמלא את חובתה כלפי מקבלי הבטחת הכנסה ולכן לא תביא ויסקונסין. כל התפיסה המעוותת הזאת. גם כאן, במקום שהמדינה תספק ביטחון וחיים תקינים של החברה דרך כסף ציבורי, היא מעדיפה לקחת את הכסף הציבורי הזה ולשים אותו בידי חברות שינהלו לנו גם את הביטחון השוטף היומיומי בתוך הרשויות המקומיות.
אני חושב שזה פשוט ביטוי נוסף להתפרקות המוחלטת של המדינה מנכסיה, גם החברתיים וגם הערכיים – ערכיים במובן האזרחי כלפי אזרחיה, ולא במובן שכמה חברי כנסת יכולים לפרש את זה, שכביכול מדובר על גישה ציונית וכדומה.
מדובר כאן על החלשת השלטון המקומי. אני חושב שהשלטון המקומי עובר תקופה קשה מאוד בשנים האחרונות, במיוחד בעידן ההפרטה. יש יותר מטלות שהיו של השלטון המרכזי וגלגלו אותן לפתחו של השלטון המקומי, אבל באותו הזמן גם החלישו אותו. יש כאן גישה וניסיון תמידי לקיים את המנגנון הזה של התפרקות הממשלה מהמחויבות שלה, אם זה לגלגל את זה על הרשות, ואם יש משהו שיכול להניב כסף לכל מיני בעלי הון, אז אפשר לעשות גם הפרטה של כל מיני שירותים שהמדינה, שמוסדות השלטון, גם המוניציפליים וגם הארציים, המרכזיים, צריכים לספק.
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לא נכונה, ולכן אנחנו נבקש להצביע בעד ההסתייגויות שלנו ונגד הצעת החוק. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לסגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני צריך להתרגל – סגן יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת אגבאריה. לחבר הכנסת דב חנין 15 דקות; לכל השואלים.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא אחת מהצעות החוק המדאיגות והמסוכנות ביותר שהובאו בפני הכנסת. הצעת החוק הזאת היא מהלך בעייתי ומסוכן נוסף, שלצערי הקואליציה בחרה להביא אותו בחבילה אחת, יחד עם עוד הצעות בעייתיות ומסוכנות, שאותן רוצים להעביר במקשה אחת ביום האחרון של המושב, בלחץ, כך שלא כל חברי הכנסת אולי מתפנים ללמוד את הדברים לעומקם ולהבין עד כמה הם חמורים ועד כמה הם מסוכנים.
זה נכון, עמיתי חברי הכנסת, שראשיתה של הצעת החוק הזאת בהצעת חוק עוד יותר מסוכנת ועוד יותר חמורה. ואני בהקשר הזה רוצה, עם כל הוויכוח, להביע הערכה, אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אמנון כהן, לניסיון שלך לרכך, לשפר ולתקן, וכמובן לייעוץ המשפטי המצוין של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל, שהתייצבה לצדנו בנושא הזה וניסתה ככל הניתן למתן, לשפר ולאזן בהצעת החוק הזאת. ובכל זאת התוצאה, עמיתי חברי הכנסת, היא תוצאה בעייתית, מכיוון שהמהלך מיסודו הוא מהלך מוטעה.
אנחנו כולנו למדנו את ההגדרה הקלאסית של ובר מה היא המדינה. המדינה היא אותו גוף שבחברה המודרנית מחזיק בידיו את המונופולין על האלימות. אבל בדיוק זה מה שמוצא מידיה של המדינה בהצעת החוק הזאת. לכן, לא במקרה אנחנו קראנו להצעת החוק הזאת, באחת מהחלופות שלנו בהסתייגויות, "הצעת החוק לביטול מדינת ישראל", כי זה בעצם מה שההצעה הזאת עושה. ההצעה הזאת לוקחת ומוציאה החוצה מהמערכת המדינתית, מעבירה החוצה מהמערכת המדינתית נושאים שהם בגרעין פעולתה של המדינה, בגרעין פעולתה של המדינה.
מה הצעת החוק הזאת בעצם מציעה לעשות? מה הרעיון? הרעיון הוא להסמיך פקחים עירוניים לטפל בעבירות של אלימות. להסמיך פקחים עירוניים לטפל בעבירות של אלימות. זה בעצם הרעיון. הרעיון הזה הוא רעיון בעייתי מהרבה מאוד בחינות. קודם כול, מדוע המשטרה לא מטפלת ולא יכולה לטפל בנושאים שהם באופן מובהק גרעין העבודה של המשטרה? אם המשטרה איננה עוסקת באלימות, במה המשטרה אמורה לעסוק? ואני מכיר את התשובה: הפקחים העירוניים יתווספו למשטרה, יסייעו למשטרה ויתגברו את המשטרה בעיסוק בעבירות אלימות. זו תשובה קלוקלת ולא כנה. היא לא כנה, מכיוון שאם המשטרה ממילא מסוגלת לטפל באלימות, אז למה לחזק אותה באנשים אחרים? לחזק אותה באנשים אחרים, מכיוון שנקודת המוצא היא שהמשטרה איננה מסוגלת, והמשטרה לא תהיה מסוגלת, לטפל בעבירות אלימות. זו נקודת המוצא הרעיונית המוטעית של החוק הזה.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו כולנו למדנו את פסק-דינו של בית-המשפט העליון בעניין הפרטת בתי-הסוהר. מהו הלקח העקרוני מפסק-הדין הזה? הלקח העקרוני מפסק-הדין הזה הוא שישנו תחום שהמדינה – גם כאשר הרוב הפוליטי, הקואליציוני, מעוניין להפריט אותו, ישנו תחום שהמדינה לא יכולה להפריט. ישנו תחום שהמדינה איננה יכולה להתנער ממנו, לגלגל אותו החוצה. וגם, אם אתם זוכרים, בהפרטת בתי-הסוהר, גם שם היו כביכול מנגנונים של איזון ובקרה כפי שישנם פה, בחוק הזה.
עמיתי חברי הכנסת, כדי לטפל באלימות בישראל ישנה מדינה; כדי לטפל באלימות בישראל ישנה משטרה. זה נכון, המשטרה סובלת ממצוקה של תקנים, השוטרים לא משתכרים שכר ראוי, ישנו עומס מאוד מאוד גדול על המשטרה. אבל התשובה לכך לא יכולה להיות יצירה של מנגנונים עוקפים, מנגנונים חלופיים, מנגנונים אלטרנטיביים למשטרה.
אני אמרתי בדיון בוועדה, ואני אומר את זה גם במליאת הכנסת: החוק הזה, מבחינת המהות שלו, הוא חוק של יצירת פלנגות בישראל, יצירת פלנגות עירוניות בישראל – כמובן, בפיקוח המשטרה. אתם יודעים, ברגע שפרצנו את הפריצה העקרונית, מכאן אפשר יהיה לתקן תיקונים, להוסיף תוספות ולשכלל שכלולים. את הפריצה העקרונית אנחנו צריכים למנוע.
עמיתי חברי הכנסת, אמרתי: המשטרה בישראל סובלת ממצוקות. המשטרה בישראל סובלת ממצוקות תקנים, מצוקות תקציב, מצוקות משכורות. אז בואו נחזק את המשטרה, בואו נחזק את המשטרה, בואו נעלה את התקציב, בואו נעלה את המשכורות, בואו נוסיף תקנים, כדי שהמשטרה בישראל באמת תוכל לתת פתרון לבעיות של אלימות בכל מקום שצריך. זו דרך המלך. אבל הממשלה הזאת איננה מעוניינת בדרך המלך הזאת, כי הממשלה הזאת, באופן שיטתי, מפריטה כל דבר. ההפרטה פה היא דת חדשה, דת מסוכנת, דת הרסנית, ואין מעצור בפני הדת הזאת. אין מעצור בפני הדת הזאת.
בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, הממשלה תמכה בהפרטה של הגנים הלאומיים. הפרטה של הגנים הלאומיים. אדוני השר מתן וילנאי, אביך, אני חושב, המנוח, היה מזדעזע לשמוע על הרעיון שגן לאומי – מה יותר מזה? הרי עצם השם "גן לאומי" – זה לא גן פרטי, זה גן לאומי.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
אצל אבא כל מדינת ישראל היתה גן לאומי. הוא לא עשה את האפליות האלה.
<דב חנין (חד"ש):>
כולנו היינו בגן לאומי, אכן. אדם כמו אביך, אדוני השר, איש עם זכויות עצומות בידיעת הארץ, בהכרת הארץ ובאהבת הארץ, ביטא איזשהו עולם ערכי שכנראה הממשלה הזאת התנערה ממנו לחלוטין. איך אפשר להעלות על הדעת הפרטה של גנים לאומיים? אני שואל אתכם. ועוד מי שמוביל את זה זה כוחות פוליטיים שקוראים לעצמם "המחנה הלאומי", מחנה לאומי כביכול.
אבל כאשר מפריטים גנים לאומיים, בוודאי אפשר להפריט גם את המשטרה. אדוני השר מתן וילנאי, אני מניח שעוד מעט תבוא גם הצעה – לא מפיך, אני בטוח – אבל תבוא גם הצעה להפריט את פיקוד העורף. אתם יודעים, יש הרבה בעיות בעורף, יש סכנות, אולי ניתן את זה לזכיינים? זכיינים, יפריטו.
<נחמן שי (קדימה):>
לא, אבל הציעו למכור ערכות מגן. אני מקווה שהשר מתנגד לזה, נכון?
<היו"ר אורי מקלב:>
חבר הכנסת נחמן שי, זו עדיין לא שעת שאלות לשר. הוא היה כאן בשבוע שעבר כמה שעות ושאלת בנושא.
<נחמן שי (קדימה):>
נכון.
<דב חנין (חד"ש):>
אז אני אומר, אדוני היושב-ראש – יפריטו את פיקוד העורף, יפריטו את הצבא ויפריטו את הכול, כי זו אמונה דתית שאין לה שום קשר למציאות, אין לה שום קשר לעובדות. היא נכשלת פעם אחר פעם, היא מובילה לנזקים קשים בכל תחום שהיא נעשית. ראו את הפרטת מערכת אחיות בתי-הספר, ראו כל הפרטה שנעשתה פה בתחום של השירותים החברתיים בשנים האחרונות – אילו נזקים, אילו מחירים חברתיים, אילו בעיות הדברים האלה יוצרים. אבל לממשלה הזאת אין רתיעה, וגם כשהעם אומר בהפגנות של רבבות בתל-אביב ובערים אחרות: התשובה להפרטה – מהפכה, מה שהם שומעים זה, אדוני היושב-ראש: בודדים שהפגינו פה ושם. בודדים שהפגינו פה ושם. אז אם זאת תמונת המציאות, בהחלט אפשר להבין שראש הממשלה יכול להמשיך בדרכו.
<היו"ר אורי מקלב:>
מי היוצר של הססמה הזאת?
<דב חנין (חד"ש):>
יש קופירייטרים טובים, אתה יודע, בעולם המודרני. יש קופירייטרים טובים, ואנשים עושים את זה בהתנדבות. אי-פעם בוודאי ייכתב בספרי ההיסטוריה איך הומצאו הססמאות. אבל פחות מעניין איך הומצאו הססמאות; יותר מעניין שכל כך הרבה אנשים קוראים אותן, וקוראים אותן בהתלהבות. אבל אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו. לא שומעים את הקריאות ולא רואים את ההפגנות, ובודדים פה ושם מפגינים.
ההפרטה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא הפרטה בעייתית ומסוכנת. במקום לחזק את המשטרה, מגלגלים החוצה את האחריות. מגלגלים החוצה את האחריות במקרה הזה על השלטון המקומי, שכורע תחת נטל של אחריויות ובעיות. ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, השלטון המקומי רוצה יותר סמכויות לפקחים שלו, אבל לא בתחומים של עבודת המשטרה. השלטון המקומי לא רוצה לטפל באלימות. יש לשלטון המקומי תחומים שבהם הוא רוצה סמכויות נוספות וכוחות נוספים, ודווקא בתחומים האלה לא נותנים לו.
אני רוצה לתת את הדוגמה הקלאסית, למשל פיקוח על נתיבי תחבורה ציבורית. יש גם בירושלים וגם בתל-אביב ובבני-ברק נתיבי תחבורה ציבורית, ולמרבה הצער למשטרה אין מספיק כוחות לבצע אכיפה. באות הרשויות המקומיות ואומרות: תנו לנו את הסמכות, לפקחי הרשויות המקומיות, לבצע אכיפה של נת"צים, כדי שנוכל באמת לוודא שרק אוטובוסים נוסעים בנת"צים האלה. המשרד לביטחון פנים מתנגד. מתנגד. כאן ההתנגדות היא עיקשת ושיטתית ונמשכת, אדוני היושב-ראש, מאז שאני נבחרתי לכנסת, עוד לפני כמה שנים, ועד היום. אבל כאשר מדובר במהלכים כמו שמוצעים פה בחוק – התמודדות עם שימוש באלימות, חיפוש גופני – אתם רוצים שפקחים עירוניים יבצעו חיפוש על גופם של בני-אדם? באמת, עד לאן הדברים יכולים להגיע?
עמיתי חברי הכנסת, התוצאה של הצעת החוק הזאת תהיה תוצאה קשה. אנחנו מטילים על פקחים שהם לא שוטרים – אין להם הידע של השוטרים, אין להם הסמכויות של השוטרים, אין להם ההגנה המשפטית של השוטרים – לעשות עבודה שאיננה עבודתם. הממשלה, שהיא פושטת רגל בכל התחומים, אבל בין היתר בתחומים של ביטחון והבטחת ביטחונו של הציבור, ובטיחותו של הציבור מול עבירות אלימות ומול סכנות של אלימות, מגלגלת את האחריות ממנה והלאה. מגלגלת את האחריות ממנה והלאה.
איך, עמיתי חברי הכנסת, אפשר להשלים עם המשך מהלך פרוע ודורסני כזה? איך אפשר להשלים עם זה שהמדינה הולכת ומתפרקת מתפקידיה, הולכת ונסוגה מאחריותה לאזרחים בתחומים של בריאות, בתחומים של רווחה, ועכשיו אפילו בתחומים של ביטחון?
עמיתי חברי הכנסת, תקראו את הצעת החוק, תראו איזה סמכויות ניתנות בהצעת החוק לפקחים. תראו עד כמה הצעת החוק הזאת מגלגלת החוצה את אחריותה של המשטרה ומגלגלת לחלוטין את אחריותה של המדינה. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, חיפושים על בני-אדם הם עניין לשוטרים, עיכובים במעצרים הם עניין לשוטרים, שימוש בכוח הוא עניין לשוטרים. זו הדרך, זו המתכונת, והממשלה הנוכחית, כאשר היא שוברת את המתכונת הזאת וכאשר היא סוטה מהדרך הזאת, פוגעת במשטרה, פוגעת בחברה, פוגעת בשלטון המקומי וביכולתו לבצע את הדברים שהוא צריך לבצע, ופוגעת בחברה הישראלית כולה.
זו דוגמה נוספת, עמיתי חברי הכנסת, לממשלה שהיא נגד העם. ממשלה שהיא נגד העם. אבל כמו שכבר אמרתי היום, ואני אומר את זה שוב: כשהממשלה היא נגד העם, העם הוא נגד הממשלה. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. עשר דקות, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, כשאופנוע חונה בצד המדרכה, לפקח עירוני יש סמכות לתת דוח. כשהאופנוע נוסע על המדרכה ומסכן את ההולכים ואת העוברים במדרכה, פקח עירוני אסור לו לתת דוח, כי פקח עירוני יכול לתת דוחות רק כשכלי-רכב עומדים. כשהם נוסעים – אסור. אנחנו – ואמר את זה ידידי חבר הכנסת דב חנין – מנסים לתת לפקחים עירוניים סמכות גם לגבי כלי-רכב שנוסעים, כדי להוריד את העומס מהמשטרה וכדי שהערים שלנו יהיו בטוחות. המשרד לביטחון פנים, משרד המשטרה, התנגד ומתנגד לעניין הזה בטענה שלא רוצים שייווצר עימות או חיכוך בין פקח לבין אזרח תושב, ומהסיבה הזאת נמנעים מלתת סמכויות לפקחים עירוניים בתחום התעבורה, שזה אולי התחום הבוער ביותר בעיר.
ומה עושים בחוק הזה? נותנים לפקחים עירוניים סמכות להשתמש בכוח. שם לא רצו שבכלל יהיה חיכוך בין פקח לאזרח, ופה פקח עירוני יוכל להשתמש בכוח כדי להחזיק אדם – פקח עירוני, לא שוטר – לעצור אותו עד שיבוא שוטר, לערוך חיפוש על גופו וכו' וכו'. אם זה לא חיכוך, אז אני לא יודע מה זה. זה חיכוך מפורש ממש.
מדוע זה נעשה? מדוע נותנים את הסמכויות האלה לפקחים? כי גם במקרה הזה המדינה מצאה פטנט איך לחסוך כסף, כביכול. המדינה אומרת: יש בעיית אלימות ברחובות, אנחנו צריכים לטפל בה. אבל לא ניתן עוד תוספת תקנים לשוטרים, לא ניקח עוד שוטרים, לא ניתן להם ניידות, לא ניתן להם את הציוד, לא ניתן להם שעות כמו שהם מבקשים. שכר שוטרים – אגב, זה לא שמשלמים לשוטרים הרבה כסף במדינת ישראל. שכר השוטרים במדינת ישראל הוא בושה וחרפה לשירות הציבורי. אבל אפילו על הדבר הזה המדינה מתקמצנת. המדינה אומרת: אנחנו לא נגדיל את המשטרה כדי שתתמודד עם האלימות, אנחנו ניתן את זה לפקחים עירוניים, שהרשות המקומית תתקצב. הרשות המקומית תקים משטרה עירונית. זה כבר קיים בכמה רשויות. לדבר הזה מתייחס החוק. המשטרה העירונית הזאת תתוקצב על-ידי הרשות המקומית.
מה זה אומר לטווח הארוך יותר? זה אומר שרשות מקומית שיש לה כסף, תוכל להחזיק משטרה עירונית, עם הקוז'אק הצהוב, עם כל הדברים הטובים שמשטרה עירונית יכולה לעשות לצד המשטרה הרגילה. רשות שאין לה כסף – לא תהיה לה המשטרה העירונית. היא תצטרך להסתמך על המשטרה. אבל כשהמשטרה – ובחוק הזה המשטרה תוקעת בסך הכול את עצמה, ואני אמרתי למשטרה בדיוני הוועדה: אל תסכימו לחוק הזה, החוק הזה הוא נגדכם, ותיכף אני אסביר בדיוק למה. אבל אפילו מהבחינה הזאת, הציבורית, כשתבוא המשטרה לממשלה, למשרד האוצר, יגידו: תביאו לנו תוספת תקציב לשוטרים, יגידו: בשביל מה? נעשה ברשויות המקומיות משטרות עירוניות. בשביל מה צריך? לא יגדילו להם.
מעבר לזה, יש פה גם עניין עקרוני. הסמכות במדינת ישראל להשתמש בכוח כלפי אזרחים חייבת להיות אך ורק בידי המשטרה הכחולה. אך ורק בידי המשטרה. ממש כפי שהסמכות לכלוא אנשים בבית-כלא היא אך ורק בידי שירות בתי-הסוהר. כשהיה הסיפור של בית-הסוהר הפרטי, והפריטו אותו ובג"ץ פסל, זה בדיוק מה שהבג"ץ אמר – שאסור לתת לגופים שם אינם שירות בתי-הסוהר סמכות להחזיק אנשים בכלא, כי זה דבר שהוא כל כך בסיסי – אתה לוקח בן-אדם, מחזיק אותו בכלא – שהוא חייב להיות בידי המדינה. אותו דבר בסיפור הזה של השימוש בכוח כלפי אדם ברחוב. דבר כזה – זה רק בידי משטרה.
אתם מתארים לעצמכם את המצב שפקח עירוני עוצר בן-אדם ברחוב, תופס אותו בכוח, מחזיק אותו, מחפש על גופו? מה אותו פקח עושה אם האדם הזה תקף אותו? איך הוא מתמודד עם הדבר הזה? אז אמרו לנו: אלה פקחים שיוכשרו. שאלנו בדיוני הוועדה: כמה הכשרה יקבל פקח כזה, עירוני, שאמור לבצע תפקיד של שוטר? אז אמרו לנו: הוא יהיה נדמה לי שבועיים באיזו השתלמות וכו'. פשוט חוסר אחריות לשלוח אנשים שאין להם הכשרה לזה להתמודד עם אלימות ברחוב.
יתירה מזאת – ויושב פה ידידי ראש עיריית אילת, שבתור ראש עיר כדאי שישמע את הדברים: החוק הזה בעצם נותן סמכויות לעיריות, לראשי ערים, לטפל בבעיות של אלימות. אמר לנו השלטון המקומי בוועדה: אנחנו לא ביקשנו את זה, אנחנו לא רוצים שתהיה לנו הסמכות להתמודד עם מקרי פשע. יהיה פשע בעיר, יבואו לראש העיר בטענה: למה אתה לא מחסל את הפשע? הרי יש לך סמכויות, הכנסת נתנה לך. ואומרים לנו ראשי הערים, מרכז השלטון המקומי: לא ביקשנו את הסמכות הזאת. אלימות זה של המשטרה. אנחנו רוצים שתיתן לנו על תברואה, תן לנו על תעבורה, תן לנו על פיקוח עירוני, על רישוי עסקים, בנייה, מה שהשלטון המקומי מתעסק. אבל על שימוש בכוח, על אלימות? השלטון המקומי לא רצה את זה והשלטון המקומי גם לא רוצה את זה עכשיו. מי שרצה את זה, זה המדיניות העקומה של הממשלה, שלא רוצה לתת תוספת תקציב למשטרה ומצאה את הפטנט של המשטרה העירונית בסיפור הזה.
אדוני היושב-ראש, זה פשוט קצת מפריע.
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני השר וילנאי, זה קצת מפריע לדובר. אני מתנצל.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
השר וילנאי, האמת שאני מדבר על ביטחון העורף, אתה השר לביטחון העורף, ואלה הדברים הבסיסיים ביותר, הסיפור הזה של משטרה עירונית.
עכשיו, שלא יבינו אותי לא נכון. אני מאוד בעד שמדינת ישראל תתמודד ברצינות עם תופעת האלימות שיש לנו. את האלימות הזאת צריך למגר, וחלק מהעניין זה נוכחות משטרתית ברחובות שלנו, בלילה, במקומות בעייתיים, שאנשים יראו שיש שוטר, שיהיה להם ביטחון, שיוכלו לפנות, להזעיק משטרה, שמשטרה תבוא מהר. מה אני שומע? שהיום הגענו למצב במדינת ישראל, בגלל הבעיות של המשטרה, אתה מצלצל למוקד 100, הם לא עונים. הם לא עונים. עד שמגיע שוטר – ואני ראיתי את זה במו עיני – עד שמגיע שוטר יכול לעבור זמן רב.
אז הלכו למודל הזה של המשטרה העירונית, והוא מודל פסול. הוא חלק מתופעה הרבה יותר רחבה שהממשלה הזאת מביאה אלינו, של כרסום, מסמוס השירות הציבורי. דיברנו על זה כאן בהקשרים אחרים ועוד נדבר על זה כאן בהקשרים אחרים. הפעם אנחנו מדברים על המשטרה.
ואני רוצה להגיד לכם משהו, אפרופו המשטרה, בהפגנות האחרונות שאני השתתפתי, השר וילנאי, כדאי שתשמע, פעם ראשונה – ואני משתתף בהפגנות כבר הרבה שנים – פעם ראשונה שבאים אלי שוטרים בהפגנות ואומרים לי: אנחנו אתכם. והוא מוציא ומראה לי את התלוש ומראה לי כמה הוא מרוויח. שוטרים בדרך כלל, אתה יודע את זה, לא עושים את הדברים האלה, לא אמורים להזדהות, לא אמורים להתחבר עם המפגינים. אבל תאמין לי, בעייתם מאוד קשה. בעייתם מאוד קשה. שוטר בדרגות השטח, שקורע את עצמו שם ברחובות – והרי אין להם תוספת שישי, אין להם תוספת שבת, אין להם תוספת לילה, השכר הוא פיקס – מקבל משהו כמו 5,000 שקל. 5,000 שקל, והוא מסכן את עצמו, עומד בחום, מתעמת עם אנשים. האנשים האלה באו אלי בהפגנות האחרונות, בזאת שהיתה בשבת האחרונה בתל-אביב וזאת שהיתה בשבת שלפניה, הם אבטחו שם את הסדר, והם באו אלי ואמרו: אנחנו אתכם. אם היינו יכולים רק, היינו מפגינים אתכם. ואת זה אני אומר לך כדי שנבין באיזה מצב נמצאת המשטרה.
המשטרה שלנו היא משטרה מצוינת, אבל היא צריכה עוד משאבים. הדרך לחזק את המאבק בפשע והמאבק באלימות היא לא באמצעות הפטנט הזה של משטרה עירונית. צר לי על הנתיב הזה שבו הממשלה הזאת הולכת. אני רק חושב על סיטואציה שבה פקח עירוני שצריך לעצור פיזית אדם אלים, ייפגע מאותו אדם אלים, ואז מי יכסה את הגב של הפקח העירוני? מי הגוף שייתן לפקח העירוני הגנה? מי ישלם לילדים שלו? מי יחקור את כל העניין הזה? או נגיד אחרת, תוגש תלונה נגד הפקח העירוני. במשטרה יש מח"ש, יש גופים שמטפלים. מי יטפל בפקח העירוני הזה שאנחנו מפקירים אותו וזורקים אותו ככה לרחוב? אני חושב שזה דבר לא נכון. אדוני היושב-ראש, אתה עצמך היית בדיון ושאלת את השאלה הזאת. זה לא סתם שנותנים לשוטר את הסמכות לטפל באלימות, כי שוטר עובר קורס שוטרים, יש לו הכשרה. מה פקח עירוני יעשה במקרה כזה? אני באמת לא יודע, אני לא רוצה לחשוב על זה.
לשמחתי יושב-ראש הוועדה אמנון כהן לפחות הגביל את זה בחוק הזה לאותה קבוצת ערים שבהן יתקיים הפיילוט ולא למשהו שיהיה עכשיו בכל הערים בישראל. לפחות הדבר הזה יהיה מוגבל לערים מסוימות. אני מקווה שזה יישאר בערים האלה ושגם בערים האלה, כמו שצריך להיות במדינה מתוקנת, אם יש בעיית אלימות, מגיע שוטר. השוטר הזה בא במגע עם אדם אלים, קורה לו משהו, יש לו כיסוי מהמשטרה. זה לא פקח עירוני.
אני קורא מכאן לראשי הרשויות: אל תיקחו על עצמכם, והרי גם לא לקחתם, לא רציתם. אמרה נציגת השלטון המקומי: אנחנו מתנגדים בכל תוקף לחוק הזה. הוא עבר למרות התנגדותה. תדרשו שהמשטרה שלנו תקבל את האמצעים שמגיעים להם ולא יפילו את נושא האלימות והפשע על הראש שלכם, כי לראשי רשויות ולעיריות אין אמצעים לטפל בפשע בערים שלהם, באלימות, בעבירות פליליות מהסוג הזה.
אדוני, אני אסיים בנקודה הזאת. ואני שוב אסיים בקריאה, שעוברת לאורך כל היום, לממשלה הזאת, להקשיב לאנשים שיוצאים לרחוב ומבקשים שינוי במדינה. דעו לכם, ניסיתם אתמול לפגוע במחאה הזאת, לא הצלחתם. היום היא מתחזקת, מחר תהיה הפגנה גדולה, במוצאי שבת תהיה הפגנה עוד הרבה יותר גדולה. תקשיבו לאנשים האלה, אלה אינם אויבי המדינה, אלה ישראלים טובים ומצוינים. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אורי מקלב:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: גל פיטורים במפעל "פרי הגליל", הצעת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, שלמה מולה, מירי רגב ויצחק וקנין. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אורי מקלב:>
חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – בבקשה, אדוני.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להשיב להסתייגויות של חברי הכנסת.
אני מקדם בברכה את ראש העיר אילת ואחרים. אתם בפיילוט, נכון? של שיטור עירוני, קהילתי?
אני רוצה להשיב, ברשות חברי חברי הכנסת וכבוד השר, להסתייגויות שהגישו חברי חברי הכנסת. אני דווקא חושב שמדינת ישראל היתה צריכה לחזק את משטרת ישראל ולהוסיף עוד שוטרים, על מנת לחזק את הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל. דיברנו בוועדת הפנים וגם בוועדת הכספים על גיוס של 1,000 שוטרים לנושא הזה, אבל למדינה יש צרכים רבים ומרובים, בעיות ואוהלים. צריכים לפתור את הבעיות וצריך הרבה כסף גם לדברים אחרים. ראו לנכון בממשלה לנסות פיילוט ב-13 ערים, בשיתוף עם העיריות, לקדם את הנושא של שיטור עירוני קהילתי, כאשר כל הפקחים בעירייה יקבלו סמכויות נרחבות. ייתכן שכמה פקחים לא יוכלו לעמוד בקריטריונים, אז יהיו שני סוגי פקחים: פקח עירוני שיהיה עם סמכויות, שיכשירו אותו והוא יעבור לשיטור קהילתי, ופקח שיטפל רק בנושאים שטיפלו בהם עד היום.
הוועדה גם דנה בנושא מי יכשיר את הפקחים, כי פקחים עירוניים למעשה מקבלים הסמכה או את הכשירות שלהם על-ידי היועץ המשפטי של העירייה, שהוא בודק את הר"פ ואת כל הדברים. בהצעת החוק הממשלתית גם דובר על כך שהיועץ המשפטי של העירייה ימשיך כביכול לבדוק את הקריטריונים, ואני מודה כאן ליועצת המשפטית של הוועדה, הגברת מירי פרנקל, שהאירה את עינינו – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אני מקווה שאנחנו לא עושים טעות.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
שאנחנו לא מה?
<כרמל שאמה (הליכוד):>
עושים טעות בחוק הזה.
<היו"ר אורי מקלב:>
חוץ מעיר אחת, כנראה שלא.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
לתת לראש העיר – – – נאשם בפלילים, זה בעיה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כשאנחנו מחוקקים חוק בבית הזה, אז זה חוק לגבי רשויות שנכנסו לפיילוט – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אבל אנחנו סומכים עליך, אדוני היושב-ראש, שמצאת את כל האיזונים – – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הבנתי, אדוני, טוב שמה שרצית לומר נרשם, ואנחנו נתנו גם את הדעת בוועדה בנושא שהעלית.
אני מקווה שהמשרד לביטחון פנים יבדוק ויכשיר את האנשים הראויים שיעמדו מול האזרח ויהיו ידידותיים, על מנת למנוע חיכוכים כאלה ואחרים בין השכנים, כי למעשה הפיקוח העירוני יוסמך – – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אמנון, אתה מדבר בקצב הכתבה?
<קריאות:>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אתה רוצה להכריז על הפסקה?
<היו"ר אורי מקלב:>
אנחנו לא נעשה את ההצבעה עכשיו, משתי סיבות, אבל אתה – – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הבנתי שיש כרגע שבירת צום – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
כן, אנחנו נודיע על זה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
שבירת צום של האוכלוסייה הערבית, הם צמים ויש להם כביכול הפסקה – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אנחנו נודיע על זה בצורה מסודרת, רק אתה תסיים את דבריך.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – ולכן אנחנו על החוק הזה – בגלל שהיו להם הסתייגויות והם רוצים להצביע – מה עושים, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר אורי מקלב:>
אם אתה השלמת את דבריך – – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
סליחה, סליחה, ציון. אם השלמת את דבריך, יש הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
יש לי מה להגיד לפחות 20 דקות, אז אני יכול להמשיך.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא, לא חייב. לא כל מה שיכולים, חייבים.
<קריאות:>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
מה אמרת, לא שמעתי.
<היו"ר אורי מקלב:>
אמרתי, אתה יכול – אתה יכול, אבל אתה לא חייב.
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
יש לך רוב.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
העניין הוא לא רוב, העניין הוא שאנחנו צריכים להתחשב ברגשות של אנשים.
<היו"ר אורי מקלב:>
אמנון, אם אתה סיימת את דבריך – – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
מה עכשיו? יש לי 20 דקות לדבר, להעלות את ההסתייגויות.
<היו"ר אורי מקלב:>
אם סיימת את דבריך, אנחנו ניתן לסגן מזכירת הכנסת הודעה ולאחר מכן הודעה של היושב-ראש.
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
יש חוק אחר?
<קריאה:>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
שלי. אם אחר – לא. שלי, לפי הרשימה. אוקיי. אז אני שומר לעצמי את הזכות לדבר 20 דקות אחרי החוק, שיש בו הסכמה. אנחנו רוצים להתקדם היום, היום היום האחרון של המושב. איזה חוק עולה, אדוני?
<היו"ר אורי מקלב:>
חוק הבנקאות. תודה רבה, חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אורי מקלב:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה, נאזם.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3507/18 וכלה בהצעת חוק פ/3541/18 – הצעת חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, איתן כבל, זאב בילסקי, זבולון אורלב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תוכניות ליישובים הבדואיים בנגב), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אלכס מילר, זבולון אורלב, שלמה מולה, אורי מקלב, עינת וילף ונחמן שי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות בטיפולי שיניים, פה ולסת לנפגעי שיתוק מוחין), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ואיתן כבל; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – פטור ממס שבח לחיזוק בדרך של הריסת מבנה והקמתו מחדש), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, כרמל שאמה, זאב בילסקי, איתן כבל ויואל חסון; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דליה איציק, חיים כץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון כמות הלקטוז), התשע"א–2011, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – שיעור ניכוי ממי שהגיע לגיל פרישה ומקבל קצבה מכוח דיני חוץ), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק ציון מידע אודות רכיבים אלרגניים, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ואסיר (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – שטחים משותפים בבניין המשמש למגורים או למסחר), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (התמחות), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק סמכויות למניעת התעללות בבעלי-חיים (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ, רונית תירוש, זבולון אורלב, אחמד טיבי, אילן גילאון ונינו אבסדזה; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – איסור הנפקת מניות בשל חוב), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – סיווג בתי-מלון לצורך הנחה בארנונה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ליה שמטוב, רוחמה אברהם-בלילא, אלכס מילר, חמד עמאר וציון פיניאן; הצעת חוק חיסכון לאומי לכל ילד, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק להקמת מרכז שהייה למסתננים, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יעקב כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מבקרים רשמיים מכוח כהונתם), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ודוד רותם; הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (ביטול ההתיישנות על הפקעה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – הגבלות על אזרחות, רשיון לישיבה בישראל והיתר לשהייה בישראל), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, רוברט אילטוב, ליה שמטוב, יעקב אדרי ואלכס מילר; הצעת חוק הכרה, טיפול ושיקום בפדויי שבי, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, שאול מופז, אברהם מיכאלי, אברהם דיכטר, איתן כבל, אורית זוארץ, אריה אלדד, שלי יחימוביץ, נסים זאב, דב חנין, יריב לוין, אורי אורבך, מיכאל בן-ארי, זאב אלקין, רחל אדטו ועינת וילף; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – הגבלת שיעור מס שכר), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, חמד עמאר, אברהם מיכאלי, ישראל אייכלר, רונית תירוש, ציפי חוטובלי, משה מטלון, משה גפני, איתן כבל, נחמן שי, רחל אדטו, אורי אריאל, זהבה גלאון, אורי מקלב, עינת וילף, דוד אזולאי, דב חנין, אורי אורבך, מירי רגב, מרינה סולודקין, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, רוברט טיבייב ויעקב כץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים בגיל 65 ואילך), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת חיים כץ, אורלי לוי אבקסיס, אברהם מיכאלי, שלי יחימוביץ, אילן גילאון, עפו אגבאריה, זבולון אורלב, אורי אורבך, דוד אזולאי, אופיר אקוניס, איתן כבל, רוחמה אברהם-בלילא, דורון אביטל, זאב בילסקי, אבישי ברוורמן, ציון פיניאן, רוברט טיבייב, יצחק הרצוג, ציפי חוטובלי, מרינה סולודקין, דב חנין, יואל חסון, נחמן שי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, שי חרמש, אורי אריאל, גאלב מג'אדלה, זהבה גלאון, יוחנן פלסנר, ישראל אייכלר, טלב אלסאנע, חיים אמסלם, מירי רגב, רונית תירוש, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, ישראל חסון, מגלי והבה, עינת וילף, יצחק וקנין, שלמה מולה, אורית זוארץ, דניאל בן-סימון, נסים זאב, ניצן הורוביץ, חנא סוייד, אריה ביבי, גדעון עזרא, אריה אלדד, אורי מקלב, עתניאל שנלר, אברהים צרצור, אחמד טיבי, סעיד נפאע, מסעוד גנאים וכרמל שאמה; הצעת חוק הלוואה לצורכי דיור לחיילים משוחררים ולזכאים (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, שאול מופז, אריה ביבי, נחמן שי, גדעון עזרא, איתן כבל, אורי אורבך וזאב בילסקי; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – בקשה לאישור חריג), התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק מיסוי רווחי תוצרים מים-המלח, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורית זוארץ, איתן כבל, שלמה מולה, חנא סוייד, ניצן הורוביץ, דניאל בן-סימון ואילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות מעון יום במקום העבודה), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת יואל חסון, אמנון כהן, ציפי חוטובלי, פניה קירשנבאום, יריב לוין, מירי רגב, כרמל שאמה וציון פיניאן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קביעת מדרגת מס נוספת וביטול הפחתת שיעורי המס), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, משה גפני ואופיר אקוניס; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מאת חברי הכנסת אברהם דיכטר, זאב אלקין, דוד רותם, עינת וילף, חיים כץ, רוני בר-און, שאול מופז, רוחמה אברהם-בלילא, זאב בילסקי, יואל חסון, גדעון עזרא, אריה ביבי, נחמן שי, מש מטלון, עתניאל שנלר, מרינה סולודקין, אורי אורבך, זבולון אורלב, חמד עמאר, רוברט אילטוב, דורון אביטל, אלי אפללו, ציון פיניאן, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורלי לוי אבקסיס, אריה אלדד, אופיר אקוניס, רונית תירוש, כרמל שאמה, מירי רגב, אנסטסיה מיכאלי, ציפי חוטובלי, ישראל חסון, שי חרמש, יעקב אדרי, מאיר שטרית, אורי אריאל, יריב לוין, בנימין בן-אליעזר ושלמה מולה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
החוקים האלה לא הונחו.
<היו"ר אורי מקלב:>
מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו כרגע לא נקיים הצבעה על חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות, משתי סיבות. הסיבה הראשונה, יושב-ראש הכנסת סיכם בנשיאות הכנסת, ועל דעת כולם, שבשעה זו הוא מקיים סעודה מפסקת לחברי הכנסת הערבים, והסיבה השנייה, שגם לוח ההצבעות לא תקין, ומטפלים בזה מרחוק עכשיו.
<הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011>
[מס' מ/566, פ/2614/18, פ/2796; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 17244; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אורי מקלב:>
אנחנו נמשיך בהצעת החוק הבאה שהיא על סדר-היום, סעיף 11: הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א-2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני, הדוכן לרשותך.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, רק אם אפשר לבקש כוס מים כי יש לי נאום ארוך.
<היו"ר אורי מקלב:>
אני יכול לתת לך את כוס המים שלי.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אתה משאיל לי את שלך? ולכן, בגלל שזה שלך, אני גם אברך.
<היו"ר אורי מקלב:>
זה בסדר גמור, אנחנו נשמח וגם נענה "אמן". תודה רבה, אדוני. זיכית אותנו, יפה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, שעניינה פתיחת שוק סליקת כרטיסי החיוב לתחרות.
אנחנו מדברים פה הרבה בכנסת, אדוני היושב-ראש, בוועדות, על יוקר המחיה בישראל, על זה שאזרח, מה שהוא לא קונה, כמעט, בישראל, משלם יקר. הוא לא משלם יקר רק במדף, מסתבר, הוא גם משלם יקר בקופה על אמצעי התשלום. היום רובנו משתמשים בכרטיסי אשראי, ומסתבר שהשוק הזה לא סובל מעודף תחרות, בלשון המעטה, ולפיכך באה הצעת החוק הממשלתית, יחד עם הצעות חוק פרטיות שהוצמדו אליה, לטפל בעניין.
בתחום סליקת כרטיסי החיוב, אדוני היושב-ראש, קיימים כמה שחקנים מרכזיים: מנפיק כרטיס החיוב; לקוח שהוא מחזיק הכרטיס ומבצע באמצעותו עסקאות עם ספקים; ספק, שהוא בית-העסק המכבד את הכרטיס במסגרת עסקה עם הלקוח; וסולק, שהוא הגוף שבאמצעותו מקבל הספק את התשלום בעד העסקה. בדרך כלל קשור בית-העסק, כלומר הספק, בחוזה עם סולק, שבמסגרתו מתחייב הסולק, תמורת תשלום עמלה שמשלם לו בית-העסק, לשלם לספק – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי, אני מבקש מכולם לשבת במקומות. הרעשים גוברים על הדובר.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – – לשלם לספק את התמורה המגיעה לו מהלקוח בעד העסקה שביצע בכרטיס החיוב שלו. כשהסולק אינו גם המנפיק של כרטיס החיוב שנסלק, מדובר בסליקה צולבת, שבה הסולק גובה את התמורה בעד העסקה מהמנפיק ומשלם למנפיק עמלה המכונה "עמלה צולבת".
כפי שניתן להבין, לנוכח התפקיד החשוב של כרטיסי חיוב כאמצעי תשלום בכלכלה הישראלית – ואני לא בטוח מה יש היום יותר, תעודות זהות ישראליות או כרטיסי חיוב, כי כל אחד כבר מחזיק גם יותר מאחד – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נכון.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – קיימת חשיבות רבה לקיומו של מערך סליקה אמין, יציב ויעיל המאפשר פעילות רציפה בכרטיסי חיוב. לפיכך, הצעת החוק קובעת, בין היתר, כי סליקת עסקאות שבוצעו באמצעות כרטיסי חיוב תבוצע רק בידי מי שקיבל רשיון סליקה מנגיד בנק ישראל, וכי סולקים שקיבלו רשיון כאמור יהיו נתונים לפיקוח של המפקח על הבנקים.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהיית שותף בחלק מהישיבות בעניין הרפורמה הזו, והנתון שהוצג בפנינו – מדובר על שוק שמגלגל כ-180 מיליארד שקלים בשנה. 180 מיליארד שקלים בשנה זה קרוב למחצית התקציב של מדינת ישראל.
הצעת חוק זו מתמודדת גם עם הכשל התחרותי בתחום זה, באמצעות דרכים לפתיחת השוק לתחרות אמיתית ואפקטיבית, תוך התמודדות עם סירובם של הסולקים הקיימים לסלוק עסקאות של מנפיקים חדשים בשוק, דבר המונע ממנפיקים חדשים להצטרף לענף.
חשוב להזכיר כי הקשיים הקיימים בשוק כתוצאה מחוסר התחרות ששורר היום בסליקת כרטיסי האשראי באים לידי ביטוי בעמלות גבוהות מאוד שמשלמים בתי-עסק לסולקים. כך, לפי נתונים שהציגו בוועדה נציגי החשב הכללי, בשנת 2009, כמעט שלוש שנים אחורה, דובר בהיקף עסקאות של 160 מיליארד שקלים חדשים. מכאן, שלו היתה הפחתה אפילו של עשירית האחוז, אדוני היושב-ראש, עשירית האחוז בעמלת הסליקה, היה בכך כדי להביא לחיסכון של 160 מיליון שקלים – עשירית האחוז זה 160 מיליון שקלים – בעמלות בתי-העסק, לעומת העמלות שמשולמות כיום.
אין ספק שכשבתי-העסק ישלמו עמלות נמוכות יותר, הם יוכלו להוזיל לצרכנים את המוצרים והשירותים שהם מספקים. לפיכך, מדובר בהצעת חוק צרכנית מהמדרגה הראשונה שמיטיבה באופן ישיר עם העסקים הקטנים, שאין להם יכולת מיקוח אמיתית על גובה העמלה, ובאופן עקיף ומשתרשר – גם עם הצרכנים.
בכל הנוגע לסולק, אדוני היושב-ראש, מוצע להגדיר מיהו סולק בעל היקף פעילות רחב – ככזה שסלק 20% או יותר ממספר העסקאות בכרטיסי חיוב שנסלקו בישראל בידי סולקים, או מסכום התמורה הכולל ששולם לספקים בישראל בידי סולקים בשנה שקדמה למתן ההוראה בידי המפקח על הבנקים לאותו סולק, שלפיה עליו להתקשר עם מנפיק מסוים. בהתאם להצעת החוק, המפקח יורה כך לסולק אם מצא שסולק כאמור סירב להתקשר עם מנפיק מטעמים בלתי סבירים כמפורט בהצעת החוק.
נוסף על כך, מוצע לקבוע כי סולק לא יהיה רשאי להפלות בין נותני שירותי ניכיון כהגדרתם בהצעת החוק, ובכלל זה בינו כנותן שירותי ניכיון לבין נותני שירותי ניכיון אחרים, לרבות בעניין תנאי ההתקשרות. כמו כן, אדוני היושב-ראש, מוצע לקבוע כי סולק לא יתנה מתן שירותי סליקה או קביעת תנאי התקשרות מסוימים עמו לגבי שירותים כאמור בקבלת שירותי ניכיון ממנו או מנותן שירותים מסוים.
הצעת החוק קובעת גם שסולק לא יסרב לאפשר התקשרות בין נותן שירותי ניכיון לבין ספק, ובכלל זה אסור יהיה לו לסרב להתקשר בעצמו עם נותן שירותי הניכיון מטעמים בלתי סבירים. לעניין הטעמים הבלתי סבירים בהקשר זה מוצע לקבוע כי יראו, בין השאר, כטעמים בלתי סבירים את סירובו של סולק לאפשר התקשרות בין נותן שירותי ניכיון לבין ספק שאינו מנומק בכתב בתוך חמישה ימי עסקים כמפורט בהצעת החוק; סירוב של סולק להתקשר בעצמו עם נותן שירותי ניכיון שאינו מנומק בכתב בתוך עשרה ימי עסקים ושינוי תנאי ההתקשרות שנקבעו בין סולק לבין ספק במישרין או בעקיפין בשל התקשרות הספק עם נותן שירותי ניכיון.
חשוב לציין כי כמו בהוראות הנוגעות ליחסים בין סולק ובין מנפיק, גם ביחסים בין סולק לבין נותן שירותי ניכיון אין המדובר ברשימה סגורה של נסיבות שייחשבו לטעמים בלתי סבירים, והמפקח על הבנקים הוסמך בחוק להוסיף נסיבות נוספות, זאת כמובן מבלי לגרוע מיתר סמכויותיו של המפקח לפי דין.
בדיון בוועדה בהוראות אלה ביקש חבר הכנסת חרמש, שעומד ומשתדל להקשיב, להוסיף הוראה, ולפיה במסגרת הטעמים הבלתי סבירים יראו גם סירוב של סולק להעביר לנותן שירותי ניכיון תקבולים המגיעים לספק שהומחו על-ידו לנותן שירותי הניכיון בנימוק שמועד תשלום התקבולים לא יוקדם. הממשלה התנגדה. אני מדגיש: הממשלה התנגדה ומתנגדת להצעתו של חבר הכנסת חרמש, ומאחר שהקולות בוועדה היו שקולים לכל אחת משתי הגרסאות שהיו בפני הוועדה, גרסת הממשלה מחד, וגרסת חבר הכנסת חרמש מנגד, מונחות כרגע לפניכם שתי גרסאות לקריאה השנייה, לפי סעיף 123(ב) לתקנון הכנסת.
מאחר שגרסתו של חבר הכנסת חרמש שומטת את הקרקע מתחת להגדרה "שירותי ניכיון", שבמהותם הם שירותים של מתן אשראי לספק באמצעות הקדמת התשלום של תקבולים המגיעים לו, אני קורא לכם להצביע עם הממשלה בעניין הזה. דרך אגב, לעמדה זו יש תמיכה חד-משמעית של בנק ישראל, של נגיד בנק ישראל ושל המועצה הלאומית הכלכלית.
הצעת החוק קובעת גם כי סירוב של סולק לאפשר התקשרות או להתקשר בעצמו עם נותן שירותי ניכיון שאינו רשום במרשם נותני שירותי מטבע לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, ייחשב כסירוב מטעמים סבירים.
בכל הנוגע למנפיקים, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק קובעת כי מנפיק בעל היקף פעילות רחב הוא מנפיק שהנפיק 10% או יותר ממספר כרטיסי החיוב התקפים שהונפקו בישראל, או מנפיק שבאמצעות כרטיסי החיוב שהנפיק בוצעו 10% לפחות מסכום העסקאות שבוצעו בישראל באמצעות כרטיסי חיוב שהונפקו בישראל בשנה שקדמה לשנה שבה פרסם המפקח על הבנקים – אדוני היושב-ראש, אלה החברים?
<היו"ר אורי מקלב:>
כן, כן. יש כאן בעיה מסוימת, אז אנחנו – בד בבד.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – – כרטיסי חיוב שהונפקו בישראל בשנה שקדמה לשנה שבה פרסם המפקח על הבנקים את רשימת המנפיקים בעלי היקף הפעילות הרחב כמפורט בהצעת החוק.
אני רוצה לשים את הדברים על השולחן ולומר כי ברור שלפחות בשלב הראשון הצעת החוק תחול בכל הנוגע להנפקה רק על חברת "ישראכרט", אבל הצעת החוק צופה פני עתיד ותחול, כמובן, על כל מנפיק שיעמוד בתנאים המפורטים בה.
חשוב לציין בהקשר זה, אדוני היושב-ראש, כי בהצעת החוק שפורסמה לקריאה ראשונה הציעה הממשלה הסדר אחר לעניין מנפיק בעל היקף פעילות רחב, ולפיו, כמו לגבי סולק, ההוראות הקבועות לגביו לא יחולו אלא אם כן סבר המפקח שהדבר דרוש לשם הבטחת התחרות בתחום סליקת עסקאות בכרטיסי חיוב או לשם הבטחת טובת הלקוחות או הספקים, לאחר התייעצות עם הממונה על ההגבלים העסקיים, ואם מצא שמנפיק כאמור סירב להתקשר עם סולק מטעמים בלתי סבירים כמפורט בהצעת החוק.
הצעתי, אדוני היושב-ראש, במהלך הדיונים בוועדה, ואני שמח שהממשלה קיבלה את עמדתי בעניין הזה, לשנות את ברירת המחדל ולקבוע כי ההוראות הקבועות בנוגע למנפיק בעל היקף פעילות רחב יחולו באופן אוטומטי, אלא אם כן שר האוצר פטר אותו מהוראות אלה, במקרה שסבר שהתועלת לתחרות בתחום הסליקה נמוכה מהפגיעה בה כתוצאה מהחלת ההוראות. הכוונה באפשרות למתן הפטור היא לאותם מנפיקים קטנים שיש אינטרס ציבורי שישתלבו בשוק ההנפקה, ואין היגיון להחיל עליהם את הוראות החוק באופן שיוציא אותם מתחום זה ויפגע בתחרות.
כאמור, ההוראות בנוגע למנפיק בעל היקף פעילות רחב יחולו באופן אוטומטי ואסור יהיה לו לסרב להתקשר עם סולק לשם ביצוע עסקה צולבת של עסקאות בכרטיסי החיוב שהנפיק, מטעמים בלתי סבירים. בעת הדיונים, אדוני היושב-ראש, בוועדה, ביקשה "ישראכרט", באמצעות המנכ"ל שלה ונציגיה השונים בוועדה, כי הגדרת "מנפיק בעל היקף פעילות רחב" תיגזר רק מהיקף העסקאות שבוצעו בכרטיסי החיוב שהנפיק, בלי להביא בחשבון את מספר הכרטיסים שהנפיק. כבוד שר האוצר שכנע את הוועדה – וכאן ההזדמנות להודות על נוכחותו, על שהוא ליווה באופן בלתי אמצעי את הליך החקיקה – שר האוצר שכנע את הוועדה שיש להותיר את שני התנאים הללו. זאת משום שייתכן שלכרטיס חיוב מסוים תהיה אחיזה משמעותית מאוד בפריפריה, הרבה מעבר ל-10%, אבל מאחר שהיקף העסקאות בפריפריה נמוך, אותו היקף לא יתקרב ל-10% הנדרשים כדי שהוא ייכלל בהגדרת "מנפיק בעל היקף פעילות רחב". כך, אם נסתפק רק בהיקף עסקאות כדי לקבוע מיהו מנפיק בעל היקף פעילות רחב, אנחנו עלולים לפגוע בבתי-העסק בפריפריה, ולכך לא הסכמנו לתת יד.
כדי לאפשר לחברות הסליקה הקיימות להיערך כראוי ליישומו של החוק המוצע, קובעת הצעת החוק הוראות מעבר לעניין סולקים קיימים, וכן שיום התחילה של ההוראות בנוגע למנפיק בעל היקף פעילות רחב יהיה רק תשעה חודשים מיום פרסומה של הצעת החוק. לסעיף זה הגיש חבר הכנסת שי חרמש הסתייגות, ולפיה הוא מבקש לקבוע כי תחילתו של הסעיף תהיה שישה חודשים מיום פרסומו, ולא תשעה חודשים. אני קורא לכם, חברי חברי הכנסת, לדחות את הסתייגותו של חבר הכנסת חרמש ולהצביע עם הוועדה גם בעניין זה, שכן התועלת שבקיצור שלושת החודשים קטנה ביותר לעומת הצורך לגלות התחשבות ולאפשר היערכות מעט יותר ממושכת.
חברי הכנסת, כפי שציינתי בתחילת דברי, מדובר בהצעת חוק שאמורה לפתוח את שוק האשראי וסליקת כרטיסי החיוב לתחרות של ממש, החיונית כל כך להתפתחותם של העסקים הקטנים ולרווחתם של כלל הצרכנים. אני משוכנע שקבלת ההצעה תתרום לשיפור מצבה של כלל האוכלוסייה בישראל, ובעיקר של מעמד הביניים והמעמד הנמוך יותר מבחינה כלכלית. אני קורא לכם לדחות את הגרסה ואת ההסתייגות של חבר הכנסת חרמש ולתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית.
אדוני היושב-ראש, זו הצעת חוק שנייה שוועדת הכלכלה מביאה היום בפני המליאה, ואני מקווה שכמו הראשונה היא תעבור בצורה חלקה ללא קבלה של שום הסתייגות, ואני שומר לעצמי את הזכות לעלות אחרי זה ולהודות לחברים ולחברות שעסקו במלאכה כדי להביא את המוצר הזה מלוטש וגמור בפני הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה. באמת, תודה רבה מיוחדת על ההשקעה הרבה. היה נראה כאילו אתה מיוזמי החוק לפי כמות ההשקעה וההזדהות שלך בחוק החשוב הזה. בכל אופן, יש לנו הסתייגות של אחד מיוזמי החוק, חבר הכנסת שי חרמש; אתה גם אחד מהיוזמים של החוק. בכל אופן יש לך הסתייגות. בבקשה, אדוני.
<שי חרמש (קדימה):>
מכובדי היקרים, כנסת יקרה, שרי ממשלת ישראל, מה שמתחולל פה כרגע זה דבר שפשוט לא יאומן. הצעת חוק פרטית שהעליתי פה לפני שנה, ביקשה את הסכמת הממשלה. באתי ואמרתי: אני הולך צעד בצעד, יד ביד, רגל רגל עם משרד האוצר. ליוויתי את שר האוצר בכל תהליך החקיקה. זהו חוק קשה, מורכב, מסובך, רווי באינטרסים של מאות מיליוני שקלים. פה לא מדובר במשחקים קטנים. הגענו להבנות מלאות, הכול היה ברור ומובן, עד שנתקלנו באותו רגע: ברגע שהבינה חברת "ישראכרט" שהקרב אבוד, התחילה מלחמת תעלות, לחפור את החוק מסביב; ותביעה שלנו שאפשר ליישם את החוק.
המציאות הנוכחית כרגע היא מציאות שבה שאול החייט ודהרי מחומרי הבניין בשדרות משלמים את מחיר הפריפריה על המונופול בסליקה. ובאנו ואמרנו: בואו נפסיק את זה, בטווח הקצר, המיידי. וכמה פעמים הסבירו לנו שהדבר הוא מהפכת עולם, צריך להמציא את הגלגל, לייצר את המחשב. ייקח שנה, שנה וחצי, שנתיים לייצר ולהרחיק את התועבה הזאת משוק הסליקה. כשהכול היה אבוד, גמרנו על פשרה מיותרת של חצי שנה. אמרנו: תהיה חצי שנה, ירוויחו "ישראכרט" חצי שנה, והסאגה הזאת תיגמר.
התקבלה החלטה בוועדת הכלכלה, לפי בקשת שר האוצר, שאישית בא להשתתף בישיבה. הישיבה באה, ושר האוצר היה בחו"ל, דחינו את הישיבה כדי ששר האוצר יהיה נוכח אישית בדיון. במעמדו של שר האוצר התקבלה החלטה: עד שישה חודשים, שזה די והותר, מעל ומעבר, ולא צריך שדבר כזה יקום ויהיה. אחרי שההחלטה התקבלה מאן דהוא קפצה: רוויזיה, הגיעה מישהי פתאום ואמרה: רוויזיה, בישיבה שבה היו ארבעה חברי כנסת, ללא קהל כמעט. בשלושה חברי כנסת, כבוד היושב-ראש, נגד קול אחד של חבר אופוזיציה שבא להגן על כבודו של שר האוצר, בשלושה נגד אחד, באו ונתנו עוד 90 יום ל"ישראכרט", משום ש"ישראכרט" אמרה שהיא מפסידה כסף מהעניין, וצריך, רחמנא ליצלן, רבותי, לעזור להם. במסגרת האוהלים והרפתנים והרופאים והסוציאליים יש לנו עוד משימה אחת פה במליאה, לעזור ל"ישראכרט", זה החוק כרגע.
יתירה מכך, ברגע שבאתי ואמרתי: בואו ניתן לכל כרטיסי האשראי את הסליקה הזאת – ואני עכשיו מדבר אתכם על דברים שחלק גדול מכם לא מסוגלים להבין אותם, ובצדק, כי ללמוד את זה, זה דיסצפלינה שלמה. הודיעו – נגיד בנק ישראל – שאי-אפשר לאפשר את הסליקה הזאת לכל כרטיסי האשראי, כרטיסי תייר – אי-אפשר, כרטיסי קרדיט – אי-אפשר. יש לי הפתעה בשבילך, כרמל שאמה-הכהן, תסתכל עלי, כרמל שאמה, בעיניים. הבוקר הודיעה חברת "ישראכרט" שהיא מהיום סולקת את כרטיסי קרדיט ותייר לעסקים הקטנים בשדרות במחיר צנוע של 0.3% – ממש פרוטות, רק שכחתי להגיד לכם דבר אחד: 0.3% לחמישה ימים, 0.3% לחמישה ימים, 22% ריבית לשנה. אני יודע, לרובכם זה לא אומר כלום. אם הייתי יושב פה כמוכם, והיו מספרים לי את זה באמצע הלילה, הייתי אומר: חבר'ה, תעזבו אותי, אני לא מבין על מה אתם מדברים.
תביטו בעיני, read my lips: מה שנעשה פה כרגע זה שוד, זה גם שוד וגם חתירה תחת שר האוצר. החוק הזה מצלצל משעה 18:00, נדחה כל רגע. הגיעו אלי ואמרו לי: בישיבה משותפת של נגיד בנק ישראל אחר-הצהריים עם יוג'ין קנדל ועם ביבי נתניהו הוצע והוחלט שהכנסת דוחה את זה. בימים האלה של הפגנות, של מהומות, שכל הארץ רוטטת, מה שמוצאים ראש הממשלה, נגיד בנק ישראל וראש המועצה הכלכלית-הלאומית לעשות ב-18:30 זה לדון ב-90 יום דחייה של יישום החוק.
אני אומר שוב, אני פונה למצפונכם, אנשי הקואליציה: א. אל תתקעו סכין בגב לשר האוצר. עשיתם די ורבות בשבועות האחרונים. זה חוק של יובל שטייניץ, זה לא חוק שלי. זה לא חוק שלי, זה חוק שלו, אל תבזו אותו ואל תיתנו רווחי יתר למי שממילא חגג עלינו ועל שדרות ועל העסקים הקטנים בפריפריה די והותר; זאת חברה ציבורית, הדוחות מפורסמים, אפשר את הכול לקרוא.
אני מבקש, תפעלו מעבר להוראות והנחיות, לא ראש ממשלה וסטנלי פישר צריכים ב-18:00 להגיד לכם דבר שהוא לא עומד בשום קנה מידה מוסרי. אני שוב פעם אומר. דקה לפני שאני גומר, זה מזכיר לי את הבדיחה, כי בלי בדיחה אי-אפשר: ההורים רוצים ללכת לסרט, אומרים לילד: תישאר בבית. אומר: למה כשאני רוצה ללכת לסרט אני לא יכול, וכשאתם רוצים ללכת לסרט אני כבר גדול? ואני שואל: למה מה שאסור לעסקים הקטנים מותר ל"ישראכרט" מהבוקר? הם ידעו שהדיון הזה עולה פה הבוקר, הם ידעו שההסתייגות קיימת, מהבוקר הם מציעים את השירות הזה.
יעקב נאמן, יועצי המשפטי בעבר, 22% ריבית לשנה לעסקים הקטנים בפריפריה. תפתחו את העיניים, תפתחו את האוזניים, תהיו ישרים, אנשי הקואליציה, עם עצמכם ועם מצפונכם על מה שעושים כרגע. יש רגע שבו גם המוסר והמצפון עומדים. סגן ראש הממשלה לא צריך לעשות לי ככה; אני עושה ככה, משום שזה לעג לרש, מה שקורה כאן. מי שלא מאמין לי, שלפחות ישמור על כבודו של שר האוצר. כבודו של שר האוצר נרמס פה כרגע. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
אנחנו עוברים להצבעות. ובכן, הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, בקריאה שנייה. לסעיפים 1–4 אין הסתייגויות ולכן נצביע כהצעת הוועדה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה, סעיפים 1–4.
הצבעה מס' 53
בעד סעיפים 1–4 – 33
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
33 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. סעיפים 1–4 עברו כנוסח הוועדה. אני הכרזתי – 33 בעד, 1 נגד, אין נמנעים.
ובכן, לסעיף 5 ישנן שתי גרסאות. אנחנו עוברים לסעיף 5. לסעיף 5 ישנן שתי גרסאות. לפי גרסה א' לא תתווסף פסקת משנה (ד). לפי גרסה ב' תתווסף פסקת המשנה. מי שרוצה את גרסה א' מצביע בעד, מי שרוצה את גרסה ב' מצביע נגד.
<שי חרמש (קדימה):>
אני קורא נגד, אתם נותנים יד – – –
הצבעה מס' 54
בעד גרסה א' לסעיף 5 – 25
נגד – 9
נמנעים – אין
גרסה א' לסעיף 5 נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, גרסה א' התקבלה משום שהצביעו לה 25 חברי כנסת, תשעה הצביעו עבור גרסה ב' ונגד, ואנחנו אישרנו את סעיף 5 על-פי גרסה א'.
עכשיו מצביעים על סעיף 5 כולל גרסה א'.
הצבעה מס' 55
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם גרסה א' שנתקבלה, נתקבל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, 30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. שניים נוכחים והעדיפו שלא להצביע. סעיף 5 התקבל עם גרסה א'.
לסעיפים 6 ו-7 אין הסתייגויות. נצביע עליהם ביחד.
הצבעה מס' 56
בעד סעיפים 6–7 – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 6–7 נתקבלו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 6 ו-7 אושרו כנוסח הוועדה.
סעיף 8, הסתייגותו של חבר הכנסת שי חרמש – נצביע עליה קודם.
הצבעה מס' 57
בעד ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש לסעיף 8 – 29
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש לסעיף 8 נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, 29 בעד, שישה נגד, אין נמנעים. ההסתייגות התקבלה. הסתייגותו של חבר הכנסת שי חרמש התקבלה.
בבקשה, אדוני היושב-ראש, מהצד אתה יכול. מהצד, בבקשה. הודעה ליושב-ראש הוועדה. לרגע זה, אדוני היושב-ראש, סעיף 8 התקבל עם, עם – לא, לרגע זה הסעיף התקבל, יש רוב בעד, עם ההסתייגות. היועצת המשפטית לא יכולה להודיע הודעה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, היא בודקת את הסעיף הרלוונטי בתקנון הכנסת. מאחר שעברה הסתייגות, אני מעוניין להחזיר את הצעת החוק לוועדה, את הסעיף הספציפי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
רק את הסעיף.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, לדיון מחדש בסעיף.
<שי חרמש (קדימה):>
כרמל, אל תעשה את זה, זה לא מכובד. כרמל, זה לא מכובד. אל תעשה את זה, זה לא שווה את העניין.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כבוד שר האוצר, תרגילים לא עושים לוועדת הכלכלה. היה סיכומים, מי שברח מהסיכומים – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. ובכן, אדוני היושב-ראש, האם אתה רוצה דיון חוזר בשאלה ספציפית או דיון חוזר בכל החוק?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
בהסתייגות הזאת שהתקבלה אני מעוניין להחזיר את זה לוועדה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
יש דבר כזה, אדוני. יש דבר כזה, סעיף 127 לתקנון.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
זה עיון מחדש בסעיף עצמו.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חבר הכנסת שי חרמש, אני הודעתי לך את זה, הודעתי לך את זה מראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, חבר הכנסת שאמה, אני מאוד מודה לך.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה.
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. ובכן, על-פי סעיף 127(א) לתקנון הכנסת, בכל שלב של הדיון בקריאה השנייה רשאית הכנסת, לפי הצעת הממשלה או יושב-ראש הוועדה, להטיל על הוועדה לחזור ולדון בהצעת החוק כולה או בשאלה שהכנסת תפרט בהחלטתה. ובכן, יושב-ראש הוועדה ביקש רק על הסעיף הזה, ומדובר על סעיף 8, ועל הסתייגותו. בסעיף 8, ההסתייגות שהתקבלה, במקום "תשעה חודשים" יבוא: "שישה חודשים". על הסעיף הזה יהיה דיון מחדש? לא, שאל השר ארדן.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – – כל שלושה חודשים.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בוודאי, מאה אחוז, אבל אנחנו עדיין יכולים להמשיך להצביע.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא צריך, סיימנו את ההצבעה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה לא יכול להמשיך להצביע, אין דבר כזה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
טוב. המשמעות היא – השר ארדן צודק – המשמעות היא שכל החוק, כל החוק חוזר. זאת המשמעות של בקשת – אנחנו לא נפתח את החוק בוועדה, אבל המשמעות היא שכל החוק חוזר לוועדת הכלכלה ולכן אין טעם להמשיך ולהצביע. ואנחנו סיימנו את ההצבעות בעניין הזה.
<שי חרמש (קדימה):>
אין גבול לשחיתות, זאת שחיתות, זה שיאה של שחיתות, איזה שחיתות, מושחת.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה הודעה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חברים, אני רוצה להסביר את המהות של העניין שקרה פה. הוועדה השלימה את הדיון ברפורמה הזו בנוכחות שר האוצר, אכן עם שישה חודשים. לבי לא היה שלם עם כך, אבל אמרתי: אם זו היתה דעת הוועדה וזאת בקשת שר האוצר, אני הולך עם זה עד הסוף. לימים, בדיון אחר, התיישב לצדי המפקח על הבנקים בכבודו ובעצמו, שרק בדיון האחרון בחוק הזה לא נכח, ואמר לי: הוצאתם חוק מעולה בעניין סליקת כרטיסי אשראי, אבל בעניין של תקופת ההיערכות עשיתם דבר שלא ייעשה. לחצתם את זה לכיוון שהוא בלתי אפשרי. אמרתי לו: למה אתה מתכוון? הוא אמר: שישה חודשים זה לא סביר. אמרתי לו: תודה רבה, אדוני המפקח על הבנקים, הוועדה תתחשב בעמדתך ותתקן זאת. כינסנו את הוועדה, ולמרות שרצינו להעביר את זה לכיוון של שנה, והמפקח על הבנקים אמר ששנה זה הזמן הסביר, עשינו תשעה חודשים, באמצע, בתיאום עם לשכת שר האוצר.
היום לבוא לפה, ואחרי שיושב-ראש הוועדה גיבה את הממשלה לאורך כל הדרך בחוק הזה ועמד בכל הלחצים, לעשות תרגיל בזמן שאני למעלה-למטה – לא בבית-ספרנו. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אתה הלכת לפני שנתתי לך רשות.
<שי חרמש (קדימה):>
אני מבקש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מה, רגע, רגע, רגע. מה, אתה לא קובע פה את סדרי הדיון. רק דקה. תבקש רשות לדבר, תקבל. בבקשה, תפתחו לחבר הכנסת חרמש מיקרופון.
<שי חרמש (קדימה):>
אני מבקש לומר רק דבר אחד טכני, בקור רוח. הקשיבו אלי, חברי הכנסת. צלצלתי הבוקר לשב"א – שירות בנקאי אשראי, שמבצע את הסליקות בין הבנקים. המערכת הזאת עובדת בין "ישראכרט" לבין "ויזה". אין בעיה בשבוע להעביר את זה. נכון, זה יעלה ל"ישראכרט" בהפסד רווח של תשעה חודשים. אמרתי את זה מראש, לא כיסיתי. אין בעיה, שירות בנקאי אשראי – שב"א – יודע לעשות את זה בשבוע. שישה חודשים – over and above. איך אומרים בעברית? מעל ומעבר. תשעה חודשים – זה לתת להם כסף שלא מגיע על חשבון דהרי בשדרות, שאול החייט בשדרות והמוסכים באשקלון. חבר'ה, עד כאן. אם מדברים על טייקונים, ריכוזיות, פירמידות, כאן אנחנו בדיוק עומדים. זה הפירמידות מול העסקים הקטנים. שבוע מספיק, שישה חודשים די והותר. תשעה – לא, יותר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה. לפי תקנון הכנסת אנחנו מחויבים להצביע על כך שמליאת הכנסת – תרצה תטיל, לא תרצה לא תטיל, על ועדת הכלכלה לדון בהסתייגות של חבר הכנסת חרמש. על זה צריך להצביע.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
רגע, ומה קורה אם אין רוב?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מה קורה אם אין רוב, שואל השר ארדן, גברתי המזכירה. טוב, אם הכנסת תאשר אנחנו נפסיק – כמו שאתה אמרת קודם, אם אנחנו נאשר, אם המליאה תאשר את בקשת ועדת הכלכלה, נפסיק את החוק.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
גלעד, גלעד, אם לא – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נחזיר אותו. אנחנו מצביעים, אנחנו מצביעים.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
המשמעות היא שאם הכנסת מקבלת עכשיו את בקשת ועדת הכלכלה, החוק כולו חוזר לוועדה ואנחנו מפסיקים.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אם לא מאשרים, מה המשמעות?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אם לא, אז אנחנו נמשיך לסעיף הבא ונסגור את זה. טוב, אנחנו מצביעים.
<קריאה:>
על מה מצביעים?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו מצביעים על הבקשה, בעצם, של ועדת הכלכלה לדון בהסתייגויות בחוק, כלומר מי שבעד, בעצם, אנחנו מפסיקים בעצם בפועל את החקיקה של החוק הזה. ובכן, בבקשה.
הצבעה מס' 58
בעד ההצעה להחזיר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – 9
נמנעים – אין
ההצעה להחזיר את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<איתן כבל (העבודה):>
תסביר קודם כול.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה. עכשיו.
הצבעה מס' 59
בעד ההצעה להחזיר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – 16
נמנעים – אין
ההצעה להחזיר את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, 22 בעד, 16 נגד. מליאת הכנסת קיבלה את בקשת יושב-ראש ועדת הכלכלה וועדת הכלכלה להחזיר לוועדת הכלכלה לדיון את החוק, חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18) – הסתייגותו של חבר הכנסת חרמש לסעיף 8.
<הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, אנחנו מסיימים לדון בחוק הזה וחוזרים להצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה). אנחנו נאפס רגע את כל הדברים משום שזה חוק שכבר הוחל לדון בו, ולפי בקשת חברי הכנסת הערבים וחבר הכנסת חנין, בזמן הארוחה לשבירת צום הרמדאן לא קיימנו בו הצבעות. לא קיימנו בכלל הצבעות, נכון?
ובכן, אנחנו מההתחלה. לסעיף 1, לשם החוק, הסתייגות של חברי הכנסת חנין, ברכה, סוייד ועפו אגבאריה – קבוצת חד"ש; הורוביץ, גילאון וזהבה גלאון – קבוצת מרצ. אנחנו נצביע על הסתייגות לשם החוק.
הצבעה מס' 60
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות לשם החוק של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לא נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
15 בעד, 29 נגד. ההסתייגות לשם החוק לא עברה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אוקיי, גם על לחלופין. אנחנו מצביעים עכשיו על הצעה לחלופין: במקום שם החוק יבוא "חוק ביטול מדינת ישראל לשיעורין", התשע"א–2011.
הצבעה מס' 61
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 31
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין לשם החוק של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לא נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
12 בעד, 31 נגד. ההצעה לחלופין לא נתקבלה.
שם החוק כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 62
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 33
נגד – 12
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
33 בעד, 12 נגד. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה.
כן, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודיע בשם כל המסתייגים להצעת החוק הזו: אנחנו שוב נתקלים במתכונת של הצבעה אוטומטית. חבל על הזמן, אבל זה מצער, כי אתם מפריטים את מה שאסור להפריט – סמכויות האכיפה, השיטור והפעלת הכוח. במקום שמשטרת ישראל תעשה את זה אתם מגלגלים את האחריות על פקחים עירוניים. אני חושב שזאת תהיה בכייה לדורות. אנחנו מוחקים את ההסתייגויות שלנו ומבקשים להצביע על החוק בקריאה שנייה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אות מחאה, אדוני, אות מחאה.
<קריאות:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מושב שחור, מושב שחור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת מקלב חזר. חבר הכנסת מקלב, לך עוד יש הסתייגויות. הסתייגות אחת.
<קריאה:>
הוא מסיר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הורדת. יפה, אז אין עכשיו בכלל הסתייגויות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה אחת. כל ההסתייגויות הורדו, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כמובן.
הצבעה מס' 63
בעד סעיפים 1–23 – 31
נגד – 12
נמנעים – אין
סעיפים 1–23 נתקבלו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
31 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים, אחד נוכח ולא מצביע. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, האם אתה מסכים שנצביע בקריאה שלישית?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 64
בעד החוק – 32
נגד – 11
נמנעים – אין
חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
32 בעד, 11 מתנגדים. הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, עברה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/611).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק שר המשפטים יעקב נאמן. קודם כול, מי שלא נרשם יירשם עכשיו, הרשימה נסגרת בזה הרגע. נרשמו 25 חברי כנסת. כל דובר שלוש דקות. הדובר הראשון – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני שר המשפטים.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, מטעם ממשלת ישראל. מדובר בהצעת חוק בעלת חשיבות עליונה לביטחונה של מדינת ישראל ולחוסנה נוכח איומי הטרור שאנו חשופים אליהם במשך שנים רבות, למרבה הצער, ופניהם המשתנות.
הצעת החוק היא תוצאה של עבודת מטה שארכה למעלה מחמש שנים בראשותה של הגברת רחל גוטליב, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והיא גובשה על דעתם של היועץ המשפטי לממשלה הקודם עו"ד מני מזוז והיועץ המשפטי לממשלה היום עו"ד יהודה וינשטיין.
צוות העבודה שעסק בגיבוש הצעת החוק כלל נציגי משרד המשפטים: מחלקת ייעוץ וחקיקה, פרקליטות המדינה הפלילית והאזרחית ומחלקת הבג"צים; משרד הביטחון; צה"ל; שירות הביטחון הכללי; הרשות לאיסור הלבנת הון; המועצה לביטחון לאומי ומשרד החוץ. בתהליך העבודה נפגש הצוות גם עם גורמים נוספים, כגון אנשי אקדמיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד.
הצעת החוק נועדה בראש ובראשונה להעמיד לרשות מערכת אכיפת החוק את מרב הכלים הנדרשים כיום לצורך מאבק אפקטיבי בארגוני הטרור, בפעילותם המתרחבת ובאמצעי המימון המאפשרים פעילות זו, והכול תוך שמירה על האיזון הנדרש מול זכויות הפרט. לצורך כך נבחנו הכלים המשפטיים הקיימים כיום בתחום המשפט הפלילי, האזרחי והמינהלי, וגובשו הסדרים חדשים שנועדו לתת מענה לקשיים ולאתגרים שמציבים בפנינו היום ארגוני הטרור, כפי שאפרט בהמשך.
מטרה חשובה נוספת של הצעת החוק היא החלפת חלק גדול מהחקיקה הישנה בתחום המאבק בטרור, חקיקה שבחלקה היא מנדטורית וכוללת הסדרים שאינם מתאימים למציאות המשפטית בישראל. אלה הוחלפו בהסדרים מאוזנים ומידתיים, שנועדו להבטיח מצד אחד כי לרשויות האכיפה יהיו הסמכויות הנדרשות לצורך מילוי תפקידן, ומצד שני – כי לא תיגרם פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט כתוצאה מכך.
הנושאים המרכזיים המוסדרים בהצעת החוק כוללים, בין היתר, את העניינים הבאים: מנגנון ההכרזה על ארגוני הטרור, הן ארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל והן ארגוני טרור זרים; קביעת קטגוריה חדשה של "עבירות טרור": מדובר בקבוצה של עבירות פליליות ייחודיות לתחום הטרור הנוגעות הן לפעילותם האסורה של ארגוני הטרור ופעילי הטרור עצמם והן לתופעות של תמיכה בארגוני טרור על-ידי העברת כספים, העמדת אמצעים לרשותם או הבעת תמיכה בפעילותם, זאת במטרה למנוע התרחבות ארגוני הטרור וצבירת השפעה בקרב אוכלוסייה אזרחית; עיגון קבוע של הוראות הנוגעות לעצור החשוד בעבירות ביטחון; סמכויות חילוט ותפיסה של רכוש הקשור לטרור; סמכויות המשטרה למניעת פעילות טרור ולסגירת מקומות המשמשים ארגוני טרור; הסמכת שר הביטחון להוציא צו הגבלה נגד אדם מטעמי ביטחון, ועוד.
חשוב לציין עוד כי בהתאם להחלטת הממשלה, בד בבד עם קידום הצעת חוק המאבק בטרור, תגובש הצעת חוק משלימה אשר תקדם ביטולן של אותן תקנות מבין תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אשר אין בהן עוד צורך, ואשר יש להן הסדר ראוי בהצעת חוק המאבק בטרור. זאת במטרה להביא לכך ששני החוקים ייכנסו לתוקף בעת ובעונה אחת. צוות בין-משרדי הכולל נציגי הזרועות הרלוונטיות השונות, כבר עסוק בכך.
ברצוני להודות לשרים דן מרידור, מיכאל איתן ובני בגין, שהיו שותפים פעילים בדיונים הרבים שערכה ועדת השרים בעניין ואף עזרו בגיבוש החלטת הממשלה שצוינה לעיל. חקיקתו של חוק המאבק בטרור בנוסח המוצע היא צעד הכרחי וחיוני לקידום המאבק בטרור – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אדוני השר, האם הדברים שדיברת, אתה הזכרת שלושה שרים, איפה הם?
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
– – וכן להבטחת הגנה מיטבית על זכויות הפרט במסגרת ההליכים השונים לפי החוק.
בהזדמנות זו, אבקש להביע הערכתנו ותודתנו לנציגי המשרדים השונים שעמלו על הצעה זו, וביניהם הגברת רחל גוטליב, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים, מר שוקי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה פלילי, גברת נעמה פויכטוונגר ממחלקת ייעוץ וחקיקה, גברת סיגל גולן-עתיר ממחלקת ייעוץ וחקיקה, גברת נעמי זימרת מפרקליטות המדינה, מר אלי בכר, היועץ המשפטי לשב"כ, מר דני גבע, סגן היועץ המשפטי לשב"כ, מר נמרוד קרין מהפרקליטות הצבאית ויצחק וכטל ממשרד הביטחון.
הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לשר המשפטים. הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011: 25 חברי כנסת, חלק כבר ירדו, נרשמו להסתייגויות. שלוש דקות לכל אחד. הראשון – חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו – חבר הכנסת דב חנין. חברים, לזכור שאנחנו ביום ארוך מאוד, להקפיד מאוד על הזמנים. שלוש דקות לכל אחד.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במשך שנים רבות התחנכנו במחנה הדמוקרטי במדינת ישראל, גם יהודים וגם ערבים, על החלום להיפטר מהתקנות לשעת-חירום המנדטוריות מ-1945, אבל בעצם החלום הזה לא היה נחלתם של השמאל ושל האנשים הדמוקרטיים של מדינת ישראל; גם חוגים בימין, ואם זיכרוני אינו מטעני, אפילו ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ונדמה לי גם שר המשפטים, שהוא לא נמנה על הימין, שמשון שפירא, אמרו דברים כדרבונות נגד התקנות האלה.
שר המשפטים בא היום ומבשר לנו שאין עוד צורך בתקנות האלה, ובעצם היה אפשר לצפות ולחשוב – אבל כמובן לא מהקואליציה הזו ולא מהממשלה הזו – שצריך לעלות דרגה במצעד הדמוקרטי כביכול, בעצם על-ידי ביטול תקנות שעת-חירום המנדטוריות. אבל הממשלה בעצם מביאה לנו, בשם המאבק כביכול בטרור, חוק שמכשיר טרור בידי המדינה, שנותן למדינה כלים מעל לחוק ומחוץ לחוק, נותן סמכויות דרקוניות לשר הביטחון ולגורמים צבאיים לא שיפוטיים על מנת גם לסגור מקומות וגם צווי הגבלה. כשמדברים על צווי הגבלה, מה הדבר הראשון שעולה בראש? זה 1945, תקנות שעת-חירום. מה חידשו? רק שינו את השם? אבל אני אומר לכם, לא רק שינו את השם, אלא בעצם החריפו את הדברים ואת המטלות והחריפו את הקשיים על המרחב הדמוקרטי.
בעצם הצעת החוק גם באה לפגוע במערכת המשפט, לרוקן את מערכת המשפט, האפשרות של ערכאה שיפוטית שתעמוד לאדם שיואשם. גם אדם שהוא מתנגד פוליטי, יכולים להכניס אותו בצורה דרקונית לתוך הקטגוריה הזו על-ידי סמכות ביטחונית, שר הביטחון או מה שלא יהיה.
אדוני היושב-ראש, זה חוק אנטי-דמוקרטי, הוא גרוע יותר מהתקנות לשעת-חירום, ואל לה לממשלה, ולשר המשפטים, לבוא ולעלות לדוכן הזה ולהתפאר כאילו מדינת ישראל עברה כברת דרך בכיוון של דמוקרטיזציה. יש פה נפילה לתוך התהום של הגזענות ושל צמצום המרחב הדמוקרטי, זו האמת של החוק הזה, ואני מקווה שעד שנחזור מהפגרה ונתחיל את הדיונים על הקריאה השנייה והשלישית כבר הממשלה הזו לא תכהן בכנסת הזו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אגבאריה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, עוד תרומה לנחשול העכור של חקיקה מסוכנת אנטי-דמוקרטית שממשלת נתניהו מביאה לכנסת. החוק הזה, שכותרתו "המאבק בטרור", הוא בעצם קודקס שלם של חקיקה אלטרנטיבית דרקונית, בעייתית, מופרכת ומסוכנת.
מאבק בטרור? תקראו את ההגדרות, מה לא נחשב פה לטרור? מלוא העולם טרור, ומלוא העולם גם מאבק בטרור. מלוא העולם מאבק בטרור. איזה סמכויות לא ניתנות פה, ולמי הן לא ניתנות? תפיסה וסגירת מקומות ועיכובים והגבלות ומעצרים ושיבוש מוחלט של דיני הראיות. לא מפתיע שהממשלה הזו מקדמת חוק כזה נורא. לא מפתיע, אבל מאוד מאוד מדאיג, כי אין להם בכלל גבולות. אין להם גבולות ואין להם מעצורים.
אמר חברי חבר הכנסת ברכה לפני, שמה שחמור בחוק הזה במיוחד זה שהוא עושה את הטרור למציאות של קבע. קודם יכולנו לפחות להתנחם – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
הוא עושה או הטרור עושה?
<דב חנין (חד"ש):>
הוא עושה את הטרור למציאות של קבע, חבר הכנסת אלדד, במובן זה שקודם תמיד יכולנו להתנחם, נחמה זעירה שאומרת – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת אלדד, כל אחד מבין – – –
<דב חנין (חד"ש):>
לא על חשבוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ודאי שלא על חשבונך. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – אלה הם זמנים מיוחדים, אלה הם ימים קשים; בימים קשים מייצרים דינים קשים, ולכן הוראות שעה, ולכן אנחנו עוד חיים עם שרידי המנדט הבריטי, אבל כשירחיב יהיה לנו חוק ישראלי אחר, מתקדם, נאור, דמוקרטי. התקווה הזאת מופרכת היום.
וחבר הכנסת אלדד, אני משאלתך מתרשם שאולי יש לך נטייה לתמוך בהצעת החוק הזו. אני רוצה לומר לך שפגיעתו הרעה של החוק הזה תהיה בכל הכיוונים; תהיה בכל הכיוונים. ומי שיתמוך בחוק הזה, עוד יצטער על התמיכה הזאת, כי בחוק הזה ישנם מנגנונים שאין להם שום הגבלה, שום הצדקה ושום קשר לטרור אמיתי.
עמיתי חברי הכנסת, אני מצטער מאוד שהכנסת דנה בחוק כזה בשעה כל כך מאוחרת ביום האחרון של המושב. החוק הזה היה ראוי לבירור ציבורי נוקב לפני שהוא יובא להצבעה פה במליאת הכנסת. ראוי היה שאנחנו, חברי הכנסת, נקרא חוות דעת משפטיות ועמדות משפטיות, ולאחר שהחוברת העבה הזו של נורמות פסולות ובעייתיות מונחת על השולחן, תהיה שהות מספקת לציבור לקרוא אותה, להגיב עליה וגם להשכיל את חברי הכנסת.
אני משוכנע שכאשר פרטי החוק הזה יתבררו, עוד יהיו חברי כנסת, גם בין אלה שיצביעו עבורו היום, שיתחרטו על ההצבעה הזאת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
אני קורא לכם לא להתחרט על ההצבעה, ולהצביע נגד החוק כבר היום.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
החוק זה יפעל נגד הימין יותר מאשר נגד – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
נכון, אתה אומר אדרבה ואדרבה?
<קריאה:>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד פעם במושב הכנסת הזה אנחנו נתקלים בעוד חוק, שלא רק שהוא חוק גזעני, אלא הוא גם לא תורם לשום אווירה של התפייסות או של איזושהי נימה של ממשלת ישראל, שמצהירה שהיא בעד השלום, שהיא באמת הולכת לשלום. עוד חוק מבית היוצרים של קומץ או חלק לא קטן מהממשלה הזו, שכנראה חרת על דגלו לחוקק כמה שיותר חוקים גזעניים, ואני מאוד מקווה שבסופו של דבר מה שעכשיו אנחנו רואים ברחובות מדינת ישראל יתבטא בשינוי שמייחלים לו הרבה אנשים, ואנשים שחשבו שאולי טעו – אנחנו כל פעם פה בכנסת שומעים שהעם החליט, העם רוצה והעם בחר, וכאילו הסיעות שלא הצליחו להיות גדולות, כאילו זה נגזר עליהן להיות ככה. אז כנראה שזה לא ככה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, זה לא נגזר, זה נקבע ברוב קולות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כנראה העם מתפכח והעם רואה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אז הוא יביא את זה לידי ביטוי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אז גם כן לא יהיה רחוק היום שאולי גם אתם תרגישו מיעוט, ותפסיקו לחוקק חוקים כאלה, ומי יודע – יבואו אנשים ויבטלו את החוקים הגזעניים האלה.
שמעתי פה את חבר הכנסת זאב אלקין כאשר אמר שהוא יודע והוא בא ממקום שהרוב היה דורסני כלפי המיעוט. הוא בא מאוקראינה, אוקראינה היתה חלק של ברית-המועצות. הוא התכוון שהרוב הרוסי היה דורסני כלפי העם היהודי, או כלפי היהודים אזרחי ברית-המועצות. אני, כאזרח מדינת ישראל, הלוואי שהיה לי אותו המעמד שהיה ליהודים בברית-המועצות. הלוואי. היה אפשר להיות גם שר, גם גנרל, גם מה שאתה רוצה, גם מרצה בכיר באוניברסיטה. ופה, אני רואה שהמדינה אפילו לא מסתכלת על ה-20% שהם אזרחי מדינה, למרות שהיהודים בברית-המועצות היו הרבה פחות מ-2% או 3%.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
היה איסור ללמוד עברית.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לא היה איסור ללמוד עברית ולא היה איסור אפילו על מצות בפסח, הכול זה שקר וכזב.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הכול, הכול זה שקר. לא חשוב.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני ראיתי את זה במו עיני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לא להפריע. הוא סיים, אדוני.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אל תספר לי; הסיפורים שלכם, כבר לא קונים אותם בגרוש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. תודה רבה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מה שאני רוצה להגיד – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים, אדוני. משפט אחרון.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – שבאמת חבל שעל 20% – ראש הממשלה, כשעשה צוות של שרים ודיבר על דברים חברתיים, לא מצא לנכון אפילו במלה אחת להזכיר את האוכלוסייה הערבית ואת מצוקותיה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת אגבאריה, אם לא היה טרור לא היה צורך בחוק הזה, זה עולם אידיאלי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תלוי מי עושה את הטרור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני אגיד לך מי עושה, אבל לא כרגע.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני גם אגיד לך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מאה אחוז. אני אשמח.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה זוכר את המערכון של דודו טופז, שהוא צלצל לאחמד – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני לא מכיר את המערכון הזה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אמר נשיא בית-המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: גם את המאבק בטרור צריך לנהל כשיד אחת קשורה מאחור. חבל שהאמירה החשובה כל כך לא עמדה לנגד עיניכם כשחוקקתם את החוק הזה, כשהבאתם אותו לכאן למליאה. מי מתנגד למאבק בטרור? כמובן, כולם תומכים במאבק בטרור. אבל אנחנו עכשיו מנרמלים ומיישמים לתוך החקיקה הישראלית את חוקי החירום הבריטיים המתועבים שהוריש לנו המנדט הבריטי.
במקום לעשות תחליף דמוקרטי לחקיקת החירום, אנחנו עכשיו מאמצים חקיקה, תיאר אותה קודם דב חנין, שפוגעת באופן קשה בזכויות יסוד חוקתיות של אנשים ונותנת לגיטימציה לשימוש באמצעים דרקוניים. אני לא אפרט את כל האמצעים הדרקוניים שההצעה הזו מאפשרת, אני רוצה לגעת, להתמקד רק בסעיף אחד, חברי חברי הכנסת: אני רוצה לדבר על האופציה שההצעה הזו נותנת להשתמש באופן גורף וסיטונאי במעצר מינהלי ובצווי הגבלה ולהכניס אותם ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהחקיקה הישראלית, חקיקה ישראלית מודרנית וקבועה.
רק אתמול, חברי חברי הכנסת, קיבלנו הוכחה לכך שזכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה. אתמול, למי שלא שמע, נעצרו 12 פעילים – לא נעצרו, קיבלו 12 פעילים מיצהר צווי הרחקה מינהליים מיהודה ושומרון לתקופה של שנה. נמסר שהיה מידע מודיעיני, אני לא יודעת, לשב"כ, למי, שהקבוצה הזו, שהוצאו נגדה צווי הגבלה, היתה מעורבת בשורה של פעולות "תג מחיר". "תג מחיר" אלה פעולות אלימות נגד פלסטינים, הצתות מסגדים, הצתות של כלי-רכב. גם כנראה לא מדובר בצדיקים גדולים, כי אנחנו מדברים על אנשים שזו לא הפעם הראשונה שהם מקבלים צווים.
אני רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, שבשנים האחרונות נעצרו אלפי, אלפי פלסטינים במעצר מינהלי ללא משפט, כשהשתמשו בצווים האלה, בשימוש במעצר המינהלי כאמצעי ענישה בעצם. ומה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו לוקחים את אותו כלי מתועב, אותו כלי מתועב – ובית-המשפט העליון קבע בזמנו שמעצר מינהלי הוא אמצעי מניעתי בלבד ושהמטרה שלו איננה להטיל עונשים על מעשים שבוצעו בעבר אלא למנוע סכנה צפויה בעתיד. אז אנחנו לוקחים את הכלי הזה, שפוגע בשני עקרונות יסוד – העיקרון הראשון, שאדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית-משפט, והעיקרון השני, שאין שוללים את חירותו של אדם אלא בהוראת בית-משפט בלתי תלוי. אני רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לסיום, אדוני, חבל שבני בגין איננו פה. מנחם בגין אמר בזמנו בכנסת, בכנסת הזו, שהחוק המנדטורי המאפשר, אני מצטטת: למערכת הביטחון לשלול את חירותו של כל אדם מבלי שיידרש להוכיח את אשמתו, אני מצטטת: הוא חוק נאצי, רודני, בלתי מוסרי ובלתי חוקי. חבל, חברי חברי הכנסת, שאלה שמתיימרים להמשיך את דרכו כאן ויושבים היום בממשלת ישראל, אינם בוחלים בשימוש באמצעי הנתעב הזה. ולא רק שלא מבטלים אותו, מעגנים אותו עכשיו בחקיקה הזו, שמובאת אלינו במסגרת חוק הטרור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חברי חברי הכנסת – משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני מצפה מכם, חברי חברי הכנסת, שאלה שמחו נגד הצווים לפעילי יצהר, יצביעו אתי נגד חוק הטרור. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה לך. חבר הכנסת גילאון – לא נמצא. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אדוני היושב-ראש, אני שמח שמנחם בגין שלנו הפך לקונסנזוס מקיר לקיר בבית. כל אחד פה משתמש בו, ממרצ, אולי גם חבר הכנסת טיבי אפילו, בחלק מציטוטיו של המנהיג, ששנים רבות לא רצו לומר באולם הזה את שמו; זה מרחיב את לבי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל הוא לפחות היה דמוקרטי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אנחנו רואים מנהיגים אחרים – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בסדר. אני כל כך שמח.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה יודע למה? כי הטרגדיה שלנו היא שזכויות האדם הפכו להיות נחלת השמאל. פעם, דווקא זכויות האדם היו נחלת הימין.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון, נכון.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה יודע, והשמאל ייצג דברים אחרים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
גם.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
עכשיו, פתאום, אנחנו הדוברים היחידים כאן של זכויות האדם. זה, אגב, זה דבר שהוא – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – את בגין, אתה שם לב – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בוא, אל תגזים, חבר הכנסת אלסאנע, נדמה לי שאין נאום, נדמה לי – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
טוב, בגין היה בחד"ש. אני אאפס לך. מנחם בגין היה בכלל בחד"ש, נכון?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אלסאנע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ברע"ם-תע"ל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ברע"ם-תע"ל הוא היה? אוקיי, כי אולי הצעירים שצופים בנו לא יודעים. אבל הוא היה מנהיג הליכוד, לא ברע"ם-תע"ל ולא בחד"ש וגם לא במרצ. בבקשה, אדוני, אני אוסיף לך דקה. תודה רבה, חבר הכנסת אלסאנע.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתה יודע, כשמנחם בגין נפגש עם המנהיגים האירים, ככה, דיבר אתם איך להיאבק אתם בשלטון הבריטי – הוא כותב על זה בספרו "המרד", הנה, נזכרתי בזה פתאום – הוא כותב איך מה שנתן את החוסן המוסרי למאבק שלו באצ"ל היה המאבק נגד אותם חוקים דרקוניים ואנטי-דמוקרטיים של הנציב ושל המנדט הבריטי.
והנה, יורשיו באים ומניחים, ולוקחים את החקיקה הזו, שלפחות לא זוהתה עם חקיקה של משטר דמוקרטי, חוקי חירום של 1945, של הנציב העליון, ומנסים להטמיע אותה בתוך ספר החוקים של ישראל, ובכך נותנים לה את הנופך המהוגן, כביכול, שצריך להיות.
עכשיו, תראו, מה התכלית של הגנה על מדינה? אמר השופט העליון, נשיא בית-המשפט העליון ברק, שמה שמצדיק הגנה על מדינה זו אותה דמוקרטיה ששוררת במדינה. בשביל מה ראוי להגן על המדינה? בשביל, בגלל הדמוקרטיה שבה. ומה תכלית המדינה אם לא להגן על זכויות האדם של תושביה, ובראשן – קודם כול, כמובן, הזכות לחיות, אבל לחיות בצורה ראויה, לחיות במדינה דמוקרטית. ולכן הפרת זכויות אדם לצורך הגנה על מדינה זה תרתי דסתרי. וזה מה שקורה בחוק הזה, ולכן החוק איננו ראוי, כי דווקא – דווקא, אמר השופט ברק – דווקא ברגעים של הגנה על ביטחון המדינה, אז נמדדת גדולתה של המדינה, ודווקא אז צריך לשמור יותר מכול על זכויות האדם, כי אז הן עומדות למבחן.
הרי מה העניין? לא חוכמה להגן על זכויות האדם כשאני ואתה עומדים בנחת ומדברים. זה בסדר, כולם יגנו על זכויות האדם. זכויות האדם עומדות למבחן ברגעים הקשים באמת, שבהם יש שאלות כאלה של זכויות עצורים וזכויות חשודים ושימוש בכוח וראיות ודין וחקירה. שם עומדות זכויות האדם למבחן. ואגב, כשמדברים על מדרון חלקלק, כמובן הוא ברור מאליו, הרי הדברים האלה עולים בכל חקירה וחקירה, ותמיד כשאתה מאפשר לרשויות חקירה, הן תמיד בוחרות באופציה של מניעת ושלילת זכויות. נו, הרי מה? אתה מאפשר להן את זה, אז הן לוקחות את זה.
החוק הזה הוא טוב מהבחינה הזאת שהוא לוקח את חוקי החירום הדרקוניים ומנסה לתת לזה לבוש של חקיקה נורמלית, אבל חבל שהוא גם לא שינה את התוכן. למשל, אני אתן כאן דוגמה, אני לא רוצה לחזור על מה שחברי אמרו. הצעת החוק, במתכונת הנוכחית, יש בה הגדרות מאוד רחבות למונחים של "מעשה טרור", "ארגון טרור", "חבר בארגון טרור" – הגדרות שאפשר להחיל אותן גם על ארגונים ואנשים שאין בינם לבין טרור שום דבר. זה מעניק לרשויות המדינה – ואנחנו עוד נטחן את החוק הזה בוועדה, אני רק אומר כאן בכותרת – מעניק לרשויות המדינה שיקול דעת מופרז באשר לקביעה מיהו טרוריסט.
אתה יודע, אם אנחנו מדברים על בגין, הרבה שנים אחרי קום המדינה הוא ויצחק שמיר כונו "טרוריסטים" על-ידי ממשלת בריטניה, והקביעה הזאת, מיהו טרוריסט, פותחת פתח עצום לניצול לרעה. ההליכים שבהם – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים, אני הוספתי לך.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – מוכרזים ארגונים כארגוני טרור, שבהם נתפס ומחולט רכוש שחשוד שהוא קשור בטרור, לא כוללים את הערובות המינימליות שדרושות לקיום הליך הוגן ולחקר האמת.
אני מבטיח לכם כאן דבר אחד: אנחנו נדון בחוק הזה לעומקו, סעיף-סעיף בוועדה. אני רק מבקש מהממשלה ומשר המשפטים לאפשר לנו לקיים בוועדה את הדיון הזה. הבאתם את זה לקריאה הראשונה, ככה בשעה האחרונה של המושב – רע מאוד, אבל את הדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית – כבדו את הכנסת, כבדו את הדמוקרטיה הישראלית ותנו לנו לקיים דיון כמו שצריך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, אדוני. חבר הכנסת כבל – אינו נמצא. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת הורוביץ, מנחם בגין ויצחק שמיר היו לוחמי חירות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אמרתי איך כינו אותם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הם היו לוחמי חירות. אה, כך כונו על-ידי הבריטים? מאה אחוז.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
וגם פה אותו דבר, יש לוחמי חירות שאתה מגדיר אותם טרוריסטים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כן, הם לא מתפוצצים ברחובות, חבר הכנסת אגבאריה. בבקשה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מר שמיר פוצץ את בית העיתונאים ביפו.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, העלית על נס את זה שחברים מצטטים את ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין. מנחם בגין היה מנהיג ימין, אבל מנחם בגין היה אדם שחוק וסדר היו אצלו מעל הכול. וכאן אנחנו עדים לכנסת שבה רומסים את זכויות האדם, מונעים את החופש של האדם.
מעצר מינהלי – אנחנו בשנת 2011, מעצר מינהלי וצווי הגבלה זה אופי של חברה דמוקרטית, כנסת דמוקרטית? אני שמעתי את רותם בסין – אני לא רוצה להגיד את המלה "מתרברב", כי אנחנו לא רגילים לפגוע בכבודו של האדם – אבל מעלה על נס את הדמוקרטיה הישראלית. בסין? מטיף מוסר ל-1.3 מיליארד אזרחים, המדינה המובילה בעולם. שמעתי כאן אנשים לא פחות חשובים ממך שאמרו: קצת דיקטטורה אצלנו לא תזיק, אבל אנחנו חייבים להישאר מדינה דמוקרטית. איפה הדמוקרטיה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת מג'אדלה, בסין – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ממשלה שנזקקת לחוק מאבק בטרור באופי כזה – מי לא נגד טרור? כשאוטובוס מתפוצץ הוא מבדיל בין ערבי ליהודי, בין זה לאחר? מי מאתנו נגד מאבק בטרור? השאלה איזה טרור ואיזה מאבק.
ציטטו חברי שקדמו לי את נשיא בית-המשפט העליון ואחרים. תעצרו לרגע, תעצרו ברמזור אדום, תפסיקו לדהור. מצד אחד אתם רוצים מדינה דמוקרטית, ומצד שני כל יום אתם פוגעים בערכי הדמוקרטיה של המדינה הזאת. תחליטו מה אתם רוצים: או דיקטטורה או דמוקרטיה שאתם רוצים להיות גאים בה. זו לא הדמוקרטיה שאתם מדברים עליה. זה רחוק מאוד מהדמוקרטיה, מרחק שנות אור.
ואתה, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא יכול בכלל להרשות לעצמך דבר כזה אם היית רוצה לחיות במדינה דמוקרטית ולהשאיר לנכדיך מדינה דמוקרטית שראוי לחיות בה, שיגדלו בה על ערכים דמוקרטיים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הדמוקרט הגדול – חבר הכנסת רותם.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני אומר לך, כל יום אני עוצר ומסתכל שמאלה, ימינה, ואני, אדוני היושב-ראש, כמעט לא מאמין למה שקורה סביבנו. אני אגיד לך למה מצטטים את מנחם בגין עליו השלום – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – מפני שאז, בהשוואה להיום, מנחם בגין, יש לצטט אותו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
יפה. אולי עוד 30 שנה יצטטו חלק מן האנשים פה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ולפני יומיים ציטטו את ז'בוטינסקי שדאג לחמשת המ"מים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן, אבל לא הקיצונים – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
דאג לחמשת המ"מים. אתם לקחתם מהעם את חמשת המ"מים: לא מלבוש, לא מזון, לא חינוך, לא מרפא, לא שום דבר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אבל הבאנו לו את מניעת הטרור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אתה תהיה גאה בחברה דמוקרטית, לא בחברה גזענית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים, חבר הכנסת מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. ולאחר מכן – חבר הכנסת אריה אלדד.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
בעוד 30 שנה יצטטו אנשים שמדברים היום כפי שמצטטים את מוסוליני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת ברכה, לפני פחות מ-30 שנה ישבו חלק מן האנשים שהיום מצטטים את מנחם בגין עם כרזות איומות – אני לא אחזור על המלים, כי אני לא רוצה לחזור על מלים גסות על האיש היהודי היקר הזה – והיום באים ומצטטים אותו. זה אפילו לא צביעות, זה פשוט חרפה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אבל אין בעיה, צטטו. זה לא אתה. לא מישהו אישי חלילה. לא מישהו מן היושבים באולם הזה, אבל אנשים שהם הרוח של חלק מן האנשים היושבים באולם הזה. אתה רוצה שאני אענה לך מי זה, ניצן הורוביץ? הכרזות "בגין רוצח" היו כרזות איומות ונוראות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה היה "רבין רוצח". לא?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, לא. זה היה "בגין רוצח". עובדתית ככה זה התחיל. בבקשה, חבר הכנסת אריאל.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני יכול?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ודאי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, לא רציתי להפריע לך. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, לא. בבקשה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מכובדי חברי הכנסת, אדוני השר, לשם שינוי אפשר לומר שהממשלה עושה משהו טוב. לא מושלם, אבל זה דרך העולם. זה דרך העולם וזה יתוקן. אני משוכנע, היות שאני מכיר את חבר הכנסת רותם – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
האם למישהו היה ספק?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, חבר הכנסת אלסאנע.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – שהוא דמוקרט אמיתי – הוא נותן לכולם לדבר, ואז הוא עושה – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה זה "דמוקרט אמיתי"?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – – ואז הוא עושה מה שהוא מבין.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
למה להשמיץ?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתה עושה לו נזק, אתה מעליב אותו. למה? למה לך?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זו דמוקרטיה בוועדת החוקה, ואני משוכנע שהוא ייתן לכם לדבר על הכול כמה שתרצו.
אני רוצה במלה להתייחס לחוק הוונדליזם שהעברתם, מה שאתם מכנים "חוק הווד"לים". לא נתתם את מה שהבטחתם. החוק הזה, מרפא לא יביא בכנפיו. ואם אתם רוצים באמת לענות למצוקות, אז תעשו דברים אחרים. החוק הזה, שעבר פה היום, הוא חוק שלא יביא לנו תשועה, לא דירות, לא במגזר הדרוזי, לא היהודי ולא הערבי. הוא חוק פופוליסטי, בדיוק כפי שראש הממשלה דיבר על פופוליזם. זה זה. זה בדיוק זה.
לסיום, אדוני היושב-ראש, וחברת הכנסת זהבה גלאון, אני רוצה להתייחס לצווי הגירוש שהענקתם ל-12 איש.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא שמעתי שיצאתם נגד זה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
היות שהעניין הזה הוא ממש במשרדך, מכובדי שר המשפטים, אז אני שמח שאתה פה.
תראה, זה מסוג השערוריות היותר גדולות – כי אתה יודע ואני אמרתי לך את זה אישית פעמים רבות, כמו גם ליועץ המשפטי לממשלה, כמו בכל הזדמנות בכל ועדה – שאני ואנחנו דורשים מכם לתפוס כל עבריין, גם לחקור אותו, ואם יימצא שצריך להאשים אותו, להאשים אותו, ואם יימצא אשם בבית-משפט, לשים אותו בבית-סוהר. ואם זה עשר שנים או 20 או שלוש, זה מה שצריך לעשות. ואני דורש את זה מכם, אני לא מבקש את זה מכם. זו אחריותכם, בדיוק בשביל זה נבחרתם. אבל אתה מאפשר, בבית-המדרש שלנו, של המדינה הזאת, בבית-הספר שלך, שאתה אחראי עליו, במשרד המשפטים, מאפשר לעשות דברים שלא נשמעו כמותם.
<זהבה גלאון (מרצ):>
נשמעו, נשמעו.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
לקחת 12 אזרחי מדינת ישראל – הם אזרחים, בשונה מאחרים שהם לא אזרחים, וגם אליהם צריך להתייחס בצורה שאני אומר – ולהגלות אותם מבתיהם לשנה, תוך שלושה ימים. אתה עברת את זה פעם? מאיפה החוצפה הזאת של ראש הממשלה, שאחראי על השב"כ, לעשות דברים כאלה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים, אדוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זו הדרך שבה אתם רוצים לנהוג כלפי אזרחי מדינת ישראל? תראו, יש לזה תקנה, שתבחנו את הדברים האלה עוד הפעם. זה מה שאני מבקש ממך, אדוני השר, ותשנו את העניין. אני עומד על כך שמי שיש נגדו האשמות ייחקר, יגיע לבית-משפט, ושם, אם יימצא אשם, יישא את עונשו.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה מצביע נגד החוק?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מצביע בעד החוק ואני אתקן אותו.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אתה מצביע בעד החוק ומוציא את היהודים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת אריאל, אנחנו רוצים לשמוע את חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת אריאל, אתה עם הגב לחבר סיעתך. תודה, חבר הכנסת מג'אדלה, שמענו אותך וגם את חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הזכרתם את מנחם בגין, גם אבי עליו השלום – שניהם נלחמו די הרבה כדי לגרש את הבריטים. אני מברך את הממשלה שעושה עוד צעד לגירוש הבריטים ומבטלת חוק חירום מנדטורי ומחליפה אותו בחוק ישראלי.
החוק הוא חשוב, הוא לא מספיק תקיף בסעיפים מסוימים, הוא דרקוני מדי בסעיפים אחרים. אני אתמוך בחוק הזה, אשתדל לתקן אותו.
בכל מקום שמדובר בצעדים מינהליים כנגד אזרחים ישראלים, אני אתבע שהמערכת תנקוט צעדים פליליים גלויים פתוחים, עם דיני ראיות, ולא תפעל במחשכים.
שמעתי את חבר הכנסת אגבאריה קורא לחוק "גזעני". למה, כתוב שם יהודים או ערבים? לא על זה נאמר "על ראש הגנב בוער הכובע"?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הוא אמר "אנטי-דמוקרטי".
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
הוא אמר "גזעני". שמעתי גם את חברי חבר הכנסת דב חנין אומר שהחוק הזה ינציח את הטרור. למשל למה הדבר דומה? לחוק למניעת הטרדה מינית שינציח את מקרי האונס. מה הקשר בכלל?
החוק – כשם שאוסרים הלבנת הון, צריך כנראה לאסור גם מכבסות מלים, בוודאי במסגרת חקיקה. הלגיטימציה של הטרור, שמתקיימת גם בבית הזה, היא חלק מהדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. אסור לתמוך בטרור אבל מותר לתמוך בהתנגדות. יעני resistance עשיתם מהמחבלים הרצחניים האלה, resistance; "התנגדות", קוראים למחבלים המתועבים של ה"חמאס", של "הג'יהאד האסלאמי", של ה"פתח". resistance.
גם מכבסת המלים, אדוני שר המשפטים, חייבת להיפסק, כי היא בגדר תמיכה בטרור; זה לקשור כתרי תהילה לטרוריסטים מהגרועים ביותר שיש, לכנות אותם "גיבורי התנגדות". וגם את זה צריך יהיה להוסיף לחוק.
עוד נקודה אחת לעניין הזה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
בחוק יש נדבך חשוב שמנסה להיאבק באלה שתומכים בטרור, תומכים בכל מיני אמצעים, בהנפת דגלים, בתמיכה ציבורית, כספית, תעמולתית, משום שהטרור מתקיים בזכות התומכים בו. ואני אסב את תשומת לבם של חלק מחברי הכנסת לסעיף 26 לחוק, שאומר שהנותן לארגון טרור שירות או המעמיד לרשותו אמצעים – לידיעת חבר הכנסת טלב אלסאנע, שהעמיד מכשיר טלפון לרשות אסמאעיל הנייה – המעמיד לרשות ארגון טרור אמצעים, דינו חמש שנות מאסר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת אלסאנע; אחריו – חבר הכנסת בן-ארי; אחריו – חבר הכנסת נסים זאב; אחרון הדוברים – חבר הכנסת משה גפני – אם יהיו פה כמובן. מי שלא נמצא, אנחנו פשוט מדלגים עליו. שלוש דקות, בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק שבו מדובר, הצעת החוק מבקשת להנציח ולנרמל חוקים דרקוניים של שעת-חירום, של תקנות הגנה מזמן המנדט הבריטי. התוצאה היא נזק חמור בלתי הפיך לזכויות האדם בארץ. המצב הקודם היה מצב שכל הזמן דובר בו על מצב זמני, עכשיו מדברים על מצב של קבע, שחור על גבי לבן, חוק מסודר.
שר המשפטים תיאר אותו בצורה, איך אומרים, שיקף את החוק הזה. אבל אני רוצה להוציא מהמלים שהוא השתמש בהן את המלה "מידתי". זה חוק לא מידתי בעליל. מספיק לעיין עכשיו, להקשיב לנאומו של חבר הכנסת אלדד, שאמר שיש חלק מחברי הבית – הוא ציטט: על-פי הסעיף הזה, אם הוא יהיה בשלטון, הוא יכול להכניס אותם לבית-הסוהר, שלוש שנים.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
מבחינתי אפשר להכניס אותם לבית-סוהר גם לפני שאהיה בשלטון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כי החוק הזה נותן הגדרה רחבה ביותר לעבירה הקרויה "תמיכה בטרור", ולכל מיני דברים שיכולים להתפרש מייד כעבירה ועונש של שלוש שנים בצדה. זה אחד הסעיפים של החוק הזה. בחוק הזה יש לגיטימציה מלאה, חוקית, כבר לא תקנות לשעת-חירום לעניין המעצר המינהלי. מעצר ללא משפט, בעצם, בקונסטלציות מסוימות, ללא הגבלת זמן, כמה שהשלטון רוצה. החוק הזה נותן לשלטון סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לעשות כל דבר ולנקום פוליטית, להפוך אנשים חפים מפשע לטרוריסטים. ההגדרה של המלים "טרור", "ארגון טרור" ו"חברות בארגון טרור" ו"תמיכה בטרור" היא הגדרה כל כך רחבה שנתונה לשרירות לבו של השלטון. הוא יחליט שפלוני-אלמוני, בעיניו הוא תומך טרור – הוא יכול לנקום בו, יש לו אפשרות על-פי החוק, החוק הזה מכסה את העניין הזה.
בחוק הזה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בחוק הזה זורקים לפח את כל סדרי המשפט וזכויות אדם למשפט הוגן וצודק. חומר חסוי.
יש גם תקנה חדשה, המצאה של ממציאי החוק הדרקוני הזה, שהמסייע לעבירה מקבל אותו עונש כמו זה שעשה את העבירה. זה בניגוד לכל התפיסה של החוק הפלילי.
ולכן מדובר בחוק דרקוני, אנטי-דמוקרטי, פוגע בזכויות אדם, פוגע בזכות למשפט צודק, ויש למחוק אותו ולהתנגד לו, ואנחנו נמשיך לעשות זאת בהמשך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת אלסאנע. אתה קודם ואחר כך חבר הכנסת אלסאנע. לפי הסדר. אתם רוצים להתחלף? זה בסדר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
סגן יושב-ראש הכנסת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אף אחד כבר לא סגן, נדמה לי. מי החליף אותך?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
פעם סגן, תמיד סגן, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה נכון. זה כמו שגריר ונשיא ארצות-הברית, זה לכל החיים. בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, יש כאן יצירת מסלול עוקף בתי-משפט. יש הליך פלילי, יש דיני ראיות. כאן, באמצעות החוק הזה, מערכת המשפט – הציג את החוק שר המשפטים – לאחר התדיינות, הביאה לנו חוק שיש לו מסלול נפרד שבו אתה נכנס על האשמות אמורפיות, רחבות, כמעט לא מוגדרות, כמעט לא מוגדרות. ואז, כשאתה נכנס, אתה לא יכול לחלץ את עצמך. איך היה קורא לזה אריאל שרון? "קוראלס". אתה נכנס עד הסוף ושם אתה מוצא את מותך בצורה מאוד אכזרית. זה המסלול שיוצרים על-ידי עונש מינהלי, על-ידי אישור של מעצרים מינהליים לאזרחי מדינת ישראל. ולכן, כשהוזכר, אדוני היושב-ראש, מנחם בגין, הוא הוזכר בנקודה חיובית שלו, שמבדילה אותו מראשי ממשלות אחרים. הוא התנגד לעינויים? התנגד לעינויים. יש לומר זאת. אחרים לא. אחרים, כשראש השב"כ אומר מלה, הם אומרים אמן. הוא לא. הם היו כפופים לו ולא להיפך. לכן, החוק הזה, שמובא על-ידי שר משפטים, בעייתי.
אבל למה להתפלא, חברת הכנסת זהבה גלאון? מערכת המשפט בישראל – רק אתמול פרסם עיתון "הארץ" מחקר שיזמו בתי-המשפט, הנהלת בתי-המשפט יזמה, שבו מוכח שיש אפליה בגזרי-דין ובפסקי-דין בין יהודים לערבים – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בדוח הסופי זה יהיה יותר חמור. ולכן, זה מאשש את מה שפרופסור אריה רטנר מאוניברסיטת חיפה כבר לפני כמה שנים מצא: שופטים נגועים בסטריאוטיפים, בדעות קדומות. נאשם יהודי ונאשם ערבי, על אותה עבירה הערבי מקבל עונש גדול יותר, והוא מורשע יותר, באותו בית-משפט, אצל אותם שופטים. אוי לה למערכת המשפט שדעות קדומות מוליכות אותה, מובילות אותה. ובסוף, כשאתה רואה שמערכת המשפט נגועה בנגיף האפליה והיחס הבלתי שוויוני, מה לך להתפלא, חבר הכנסת טלב אלסאנע, יושב ראש סיעת רע"ם-תע"ל? אני מברך אותך. אני בטוח שאתה תהיה מנהיג ראוי לסיעה מאוד מיוחדת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הוכחת את עצמך בעבר ואני בטוח – למה את צוחקת? אני בטוח שאתה – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זה הדדיות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חברי הכנסת טיבי ואלסאנע, אתם יכולים לברך אחד את השני בישיבת סיעה, לא באולם המליאה. חבר הכנסת טיבי, זמנך עבר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הציבור לא ראוי שידע שאני מלא הערכה?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הנה, משפט סיום. חבר הכנסת אלסאנע, אני נתתי לו משפט סיום ובזה נסיים. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ולכן, בשם כל חברי הסיעה, אני מאחל לך הצלחה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
רק כיבוד לא הבאת למליאה, כי בדרך כלל באירועים כאלה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
היה כיבוד – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
היה כיבוד פה? לא הזמנת, לא הוזמנתי. טוב, אני מאוד מצטער. כמו מנחם בגין. לפי הנאום שלך אפשר לחשוב שמנחם בגין, אדוני שר המשפטים, היה מנהיג רע"ם-תע"ל ולא מנהיג תנועת החירות והליכוד. אבל בסדר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יש ועדת קבלה והיא תבדוק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מאה אחוז. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. שלוש דקות. אחריך – חבר הכנסת נסים זאב.
<קריאה:>
הוא אחרון?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא. חבר הכנסת גפני אחרון והוא הבא אחריו, ואז אנחנו עוברים להצבעה. גברתי המזכירה, נא לצלצל. סליחה, שר המשפטים יהיה אחרון.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כן, היא באולם אבל. בבקשה, אדוני. ראיתי אותה שם.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני לא יודע למה חברי הליכוד מזדעקים כאשר מזכירים בהקשר חיובי כלשהו את ז'בוטינסקי או את מנחם בגין. פשוט מאוד, הוא מראה את עומק הסטייה, לאן הם פשוט מאוד הגיעו. אין לי ספק שהוא מתהפך בקברו כאשר רואה מיהם יורשיו. הרי הוא קידם את תהליך אוסלו, תראה מה הם עושים.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הוא היה נגד תקנות שעת-חירום, ותראה מה הם מקדמים. כל דבר שהוא עשה, הם בניגוד לו.
ולכן, אני רוצה לציין שמה שאנחנו דנים בו, כבוד שר המשפטים, זה חטא בעצמו. הרי אתה בא ואומר כאילו הולכים להילחם בטרור. ומה? מדינת ישראל לא נלחמה בטרור? האם היה מותר לכל אחד לעשות כאוות נפשו? האם לא העמידו אנשים לדין ושלחו אותם לבתי-מאסר? מדוע צריך להביא את החוק הזה, שהוא בושה וחרפה לכל מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית? הרי מה נאמר בחוק הזה? שר המשפטים, יש לו סמכות להכניס. מי שר המשפטים? אישיות פוליטית. למי מערערים? לוועדה מייעצת. מי מרכיב את הוועדה המייעצת? שר המשפטים, שהוא אישיות פוליטית. וגם מבטלים את הזמן שעומד לזכות כל אסיר: במקום 24 שעות אפשר לעצור אדם ל-72 שעות, רבותי, מבלי להביא אותו בפני שופט; 30 יום מבלי להביא אותו לפגישה עם העורך-דין שלו. ואחר כך לדבר על שלטון חוק? זה רמיסה של זכויות יסוד.
באחד הסעיפים גם מדובר שמי שמפרסם דברי הזדהות או שבח, זאת אומרת, אם אתה אומר שהעם הפלסטיני, זכותו להילחם נגד הכיבוש הישראלי, אתה מזדהה עם פעולות טרור ולכן אפשר להעמיד אותך לדין. זה סתימת פיות, כי מה זה זכות הביטוי? מהי הבעת עמדה? מהי הבעת דעה אם אנחנו לא יכולים להגיד את דעתנו? ואנחנו יודעים באיזה מצב מורכב נמצאים, רבותי. הרי כולם יודעים שהטרור האמיתי שנמצא באזור שלנו הוא הכיבוש. הדבר הלא-חוקי על-פי החוק הבין-לאומי הוא הכיבוש. אי-אפשר להגיד: אתה בעד הכיבוש, אז מותר; אתה נגד הכיבוש, אתה פושע. זה רדיפה פוליטית. זה פשוט מאוד חוק אידיאולוגי. זה חוק שבא להעניש אנשים על עמדות פוליטיות. זה חוק שבא לעשות סתימת פיות, כי מי שמפרסם, מי שאומר, אומר שהוא תומך.
ולכן, במדינה שמכבדת את עצמה אסור לאשר את החוק המסוכן. ומה יגיד ראש הממשלה בביקור הבא בקונגרס – כאשר הוא אמר: האזרחים היחידים בעולם הערבי שנהנים מדמוקרטיה זה אזרחי מדינת ישראל, אז מה יגיד? איזה דמוקרטיה נותרה אחרי החוקים של הדמוקרט הגדול רותם ואחרי יוזמות החקיקה הזאת?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
בהזדמנות הזו, מאחר שזו הישיבה האחרונה, היום האחרון, אני מנצל את ההזדמנות לברך את המוסלמים לרגל חודש הרמדאן.
(נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: חודש רמדאן מבורך, שהצום יתקבל והסעודה לשבירת הצום תהיה ערבה לחך, ומי ייתן ובחודש רמדאן בשנה הבאה הנסיבות יהיו טובות יותר והאווירה טובה יותר. חג שמח.)
ואני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, שמילא את תפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת בצורה הראויה, וגם כיושב-ראש סיעת רע"ם-תע"ל בצורה מצוינת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה לך. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריך – חבר הכנסת גפני, שהוא אחרון הדוברים, ושר המשפטים ביקש לסכם את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הטרור שהגיש שר המשפטים – זה לא המצאה של מדינת ישראל. השינויים האלה חלו גם בבריטניה וגם בארצות-הברית לאחר הפיגוע הטרוריסטי הנורא של בניין התאומים וה"סאבווי" בבריטניה. אדוני היושב-ראש, הם כבר הבינו שארגוני טרור זה לא ארגונים פורמליים, שהם ידועים ומוכרים.
הטרור צומח לפעמים מתוך הבית, מה לעשות. ובשם ארגוני הצדקה של ה"חמאס", יש להם ה"דעווה", זה נקרא ארגוני מעטפת, בלשון החוק – ארגונים שאולי באופן רשמי לא מבצעים מעשי טרור אבל הם מעודדים, מאפשרים פעילותם של ארגוני הטרור, מספקים את התשתית הפורה לצמיחתם, להצלחתם. ואותה רשת קרנות מימון הפזורה ברחבי העולם, שהיא מסועפת על-ידי "האחים המוסלמים" – הם בעצם משרתים את פעילי ה"חמאס", מספקים את התמיכה החומרית לפעילות תנועת ה"חמאס" – מעודדת אותם באמצעות אגודות צדקה שמפעילה תנועת ה"חמאס" בשטחים. ובכך תומכות קרנות המימון בפעילותה של תנועת ה"חמאס", והם מהווים מרכיב חיוני במערך ה"דעווה" שקיים בשטחים. אז אנחנו לא יכולים להמשיך וללכת בעיוורון, ולא לראות מה שקורה מסביבנו.
אני רוצה להזכיר לכולם: הטרוריסטים שקמו מתוך השטח, בתוך ירושלים, הם פעלו על דעת עצמם, מתוך אידיאולוגיה. טרוריסט יכול יום אחד, מתוך זה שמישהו שקורץ לו – הוא לא צריך להיות שייך לשום ארגון – לעשות את הפיגוע הנורא מכול. אותו רב-הטבחים שבא וטבח פה בישיבת "מרכז הרב", רצח שמונה נערים, שמונה צעירים – הוא לא היה שייך לשום ארגון. אותו הטרקטוריסט שהסתובב ברחוב יפו ודרס והרג למוות, שני טרקטורים כאלה היו, שהם עשו פעולות של טרור לכל דבר – הם לא היו שייכים לשום ארגון טרור.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לשמור מצד אחד על זכויות אדם, אבל אי-אפשר בשם זכויות האדם לאפשר פעילות כלשהי שהיא קשורה לטרור.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני. חבר הכנסת משה גפני, אחרון הדוברים. אחר כך שר המשפטים יסכם בקצרה ונעבור להצבעה. אני אומר "בקצרה", משום שסדר-היום פה עוד עמוס מאוד.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
למה שר המשפטים מסכם?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ביקש שר המשפטים לסכם, ואנחנו נאפשר לו את הדבר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני בדקתי את הצעת החוק שהוגשה, בדקתי בהגדרות, וראיתי בסעיף 2, בהגדרות של הטרור, אז יש שם, בפסקה (1), יש שם הגדרה, אם זה נעשה מתוך מניע מדיני, אידיאולוגי או דתי; ובפסקה (2) – במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור. הראו לי שבעיתון "הארץ" היה ממש בעמוד הראשון, נדמה לי שהשבוע – אני לא קורא, אבל הראו לי כתבה של עמוס עוז, ששם הוא כותב ש"המחאה השוטפת היום את רחובות ישראל ואת כיכרותיה כבר מזמן אינה רק מחאה על מצוקת הדיור; זו מחאה שבלבה העלבון על אדישות הממשלה לסבלות האזרחים, על איפה ואיפה נגד העם העובד ועל חורבן הסולידריות החברתית". יפה.
ואז אומר עמוס עוז, שאחת הבעיות המרכזיות שגרמו לחורבן הסולידריות, ולמחאה החברתית שנעשתה בעניין הזה, זה "סכומי העתק המוזרמים לישיבות החרדיות, שבהן צומחים דורות של בטלנים, בורים, אכולי בוז כלפי המדינה, אנשיה ומציאות המאה ה-21". אני ישבתי לחשוב, מה מביא אחד כמו עמוס עוז לדבר שטויות כאלה? מה? הרי הוא מדבר על סולידריות חברתית, על מצב של אחדות בין חלקי העם – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני אתן לך תשובה פעם, אם תרצה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, אני הולך לענות. מה מביא אדם כמו עמוס עוז להפעיל טרור כזה על רקע דתי? זאת הצעת החוק. מה מביא אותו להגיד, או לעורר בהלה ופחד בציבור: שתדעו לכם שאת הכסף שלכם, אתם, מעמד הביניים, לוקחים הישיבות, הבטלנים, אלה ששטופים בבוז נגד המדינה ואנשיה, שהם בכלל לא מסתגלים למציאות של המאה ה-21.
והגעתי למסקנה, אדוני היושב-ראש, מה הביא אותו לעניין. איש מסוגו של עמוס עוז מנותק לחלוטין מהעם, מנותק מהאנשים העובדים, אלה שגרים בשכונות, בערי הפיתוח; הוא לא מחובר אליהם לחלוטין, והוא עושה טרור, ומעל ראשיהם של הציבור החרדי, של תלמידי הישיבות, הוא מנסה להגיע לציבור הזה, שסובל באמת, ואז, כדרכם של אנשים כאלה, הוא מנסה לסכסך.
אנשים שנמצאים במעמד כלכלי ירוד, כאלה שנמצאים בערי הפיתוח, כאלה שנמצאים בשכונות, כאלה שנמצאים במצב שהמדינה לא מסייעת לכם במה שהיא חייבת לסייע, הוא אומר להם: תדעו לכם שמי שאשם במצוקות שלכם זה לא אני, עמוס עוז; זה לא אנשים מסוגי, שיושבים על השמנת של המדינה; זה לא אנשים מסוגי, שאנחנו האליטות, שקובעים את סדר-היום הציבורי, אומרים ומפרשים ותוקפים – זה לא אנחנו, זה הם, החרדים, אלה שסובלים מהמצוקות הכי גדולות שיש בחברה הישראלית, אלה שנהנים מקופת המדינה הכי פחות מכולם – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים.
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – אלה שמקופחים ומופלים לרעה כל הזמן. וככה עמוס עוז הבטלן הזה חושב להיבנות ולהתחבר לעם. עמוס עוז ושכמותך, העם לא מטומטם כמוך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. כבוד השר. שר המשפטים יסכם את הדיון, ונעבור להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה, שר המשפטים.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, ישבתי ושמעתי למעלה מעשרה חברי כנסת, והקצוות הוכיחו דבר אחד – שהחוק הזה הוא חיוני למדינת ישראל לשם שמירתה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ישבנו על החוק הזה עשרות שעות, החוק הזה נבחן חמש שנים, והגענו לאיזון הנכון, ואני מקווה שהכנסת תאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק ותעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט על מנת שתובא בהקדם האפשרי לקריאה שנייה ושלישית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לשר המשפטים. ודאי הקריאה השנייה והשלישית תהיינה בכנס החורף, שנפתח ב-31 באוקטובר, למי שלא יודע. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת.
הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, קריאה ראשונה – אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 65
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
28 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מי לא הצביע מה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לפרוטוקול, להוסיף את הצבעתם של חבר הכנסת טיבי. לא הצבעת? חבר הכנסת אגבאריה – גם, לא נלחץ?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לפרוטוקול.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת גילאון – לפרוטוקול. אוקיי. אף אחד יותר לא לפרוטוקול. אמרתי: חברי הכנסת טיבי, אגבאריה וגילאון, נוסיף את הצבעתכם נגד לפרוטוקול, ובזה נסתפק.
<הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51), התשע"א–2011>
[מס' כ/403; "דברי הכנסת", חוב ל"ח, עמ' 21672; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, ואחריו – הסתייגויות. בבקשה, אדוני. יש הסתייגויות – לפי מה שרשום פה זה כחצי שעה. לך יש הסתייגות של 17 דקות דיבור, חבר הכנסת מולה. כולם יודו לך אם תצמצם את זה במידה ניכרת, משום שרוצים להצביע עוד על עשרות חוקים היום. 17 דקות כתוב פה.
חבר הכנסת שאמה, בבקשה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51). האם לא קיבלת את הטקסט מוועדת הכלכלה? אתה יודע על מה מדובר, אז בעל-פה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, כבוד הכנסת, ועדת הכלכלה מציגה בפני מליאת הכנסת את חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51). חוק זה עוסק בעידוד ותקצוב של יצירה מקומית טלוויזיונית לעדה האתיופית בשפה האמהרית ובשפה התיגרינית בסך של 4.8 מיליון שקלים.
הצעת החוק קובעת – הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת ציון פיניאן ויושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין, שדחפו ופעלו וראו צורך אמיתי, שאני חושב שיש עליו קונסנזוס. אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל מונה קרוב ל-40,000 משקי-בית, קרוב למחציתם מחוברים לערוץ ייעודי בשפה האמהרית. כדי להבטיח את המשך השידורים הללו בהפקה מקומית, בהשתתפות בני העדה יוצאי אתיופיה ובתנאים שקבעה ועדת הכלכלה – שרצועת השידור לא תפחת מ-12 שעות ביום, כך שיינתן השירות המלא תוך מתן אפשרות לבני הקהילה לבטא את רחשי לב הקהילה, את תרבותם, את מסורותיהם, להבליט את הישגי בני הקהילה בתוך הקהילה כלפי החברה הישראלית כולה וכן לתת מידע רלוונטי בכל הנוגע להתמודדות עם גופים בישראל, ובכלל זה משרדי ממשלה והמוסדות המטפלים בקהילה; כמו כן, להציג את אורח החיים הישראלי כדי לסייע בקליטתם של בני הקהילה בישראל, ולרבות הכרת ההיסטוריה והתרבות הישראלית.
כמו כן, הגדירו מציעי החוק בהצעת החוק שתוכנית שרוב יוצריה, רוב מבצעיה, רוב הצוות הטכני ההנדסי שנטל חלק בהפקתה ורוב צוות ההפקה הם תושבי ישראל מבני העדה האתיופית המתגוררים בישראל דרך קבע, ותופק בעבור קהל יעד ראשוני ישראלי בשפה האמהרית או התיגרינית – רוב פה זה לא רוב של מחצית אלא רוב של שלושה רבעים; כלומר, זה גם מבטיח יצירה אמיתית לבני הקהילה האתיופית, גם מבטיח תעסוקה מצד שני.
צריך להודות פה לאוצר, שהסכים לתקצב את הצעת החוק הזאת, וכמובן להודות על רעיון והיוזמה, ולחברי ועדת הכלכלה, שגם היושב-ראש נמנה עליה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בהחלט.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כמובן לצוות הוועדה הנפלא, היועצת המשפטית, ממלאת-מקום היועץ המשפטי לכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר, מנהלת הוועדה הגברת לאה ורון ועוזרי הנאמנים, שסייעו בכל מלאכת החקיקה. תודה רבה ליושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה, אדוני.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כן, זה נכון, אבל יש כמה הסתייגויות.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לדחות כמובן את כל ההסתייגויות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת טיבייב, ראשון המסתייגים – לא נמצא. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ – לא נמצאת. חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא. חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. אתם בטוחים שזה 17 דקות? אתה יכול 17 דקות, אבל אתה לא חייב.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, עד 17.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה לא חייב.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני מבטיח לך שיהיה פחות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, חבר הכנסת מולה. בבקשה, אדוני.
<שלמה מולה (קדימה):>
אמרתי שאני אדבר פחות.
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לשבח את חבר הכנסת יריב לוין וגם את ציון פיניאן על הצעת החוק, על הרצון הטוב לקדם את הצעת החוק. אתה יודע? יותר מזה, גם אפילו על הדיאלוג שהיה במהלך הדיון, גם בקריאה ראשונה, גם במהלך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית, למעט ההצבעה על הרוויזיה שהיתה, שאני חושב שזה לא היה לעניין.
אני רוצה לדבר לגופו של עניין. הצעת החוק בעצם באה בהחלט לסייע לעולי אתיופיה, אין עוררין על כך בכלל. אבל אני סברתי, עדיין אני סבור, שהדבר הנכון ביותר שצריך לעשות הוא, שכל קהילת יוצאי אתיופיה שרוצים לקבל שירותי טלוויזיה אל הבית שלהם, יקבלו אותם בחינם.
במה הדברים אמורים? על-פי הצעת החוק, שכנראה תעבור היום, מי שיקבל בעצם את שירותי הטלוויזיה זה דווקא אנשים בעלי יכולת כלכלית שהתחברו או יתחברו לכבלים, לשירותי לוויין והכבלים. זאת אומרת, כדי לקבל את השירות הזה אתה חייב להתחבר לכבלים בעלות של כמעט 250 שקלים, פחות או יותר, ועוד 16 שקל כדי לקבל את הלוויין באמהרית. אז בסוף בסוף בסוף, מי שיקבלו, רק 16,000 בתי-אב בלבד. היתר, יותר מ-24,000 בתי-אב לא יקבלו. למה לא יקבלו? כי הם לא מחוברים לכבלים. למה הם לא מחוברים? אין להם יכולת כלכלית להתחבר. דווקא אנטיתזה. מי מחובר? דווקא משפחות שהן משפחות עם יכולת כלכלית נמוכה, שהיכולת שלהן ללמוד עברית היא מאוד פחותה. רובן הן משפחות של מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי. אז מה אנחנו עושים? אנחנו עושים שדווקא אלה שיש להם כסף ושמסוגלים להוציא כמעט 3,000 שקלים בשנה, הם מקבלים תוספת של הפקת מקור ישראלי – זה ראוי וחשוב. והם יקבלו עכשיו, אותו מפעיל יקבל עוד 4.5 מיליון שקלים.
אני שואל אתכם, באמת: האם זה הגון? האם זה באמת ישר? התשובה שלי היא: זה לא הגון, זה לא ישר, זה לא נכון. כל זה למה? לא שיריב לוין לא רצה ש-24,000 משפחות יקבלו, הוא רוצה. אבל האוצר כנראה בא ואומר: אני יכול רק לתת 4.8 מיליון שקלים.
אני חשבתי, דווקא בגלל הסכום המועט שיש, אני חשבתי שדווקא השידור צריך להיות, שתינתן עדיפות למי שיהיה מסוגל להעביר את התוכנית ל"עידן פלוס". המשמעות של "עידן פלוס", בעצם אותם ערוצים שאנחנו העברנו בחוק ההסדרים כדי לסייע למשפחות מעוטי יכולת, זאת המחשבה.
אני יודע ששר התקשורת אמר שהוא יפעל להכניס את זה ל"עידן פלוס". אמרתי לו ואמרתי לו. חשבתי יותר מזה: אפילו התוכנית, ראוי וחשוב שתהיה במסגרת יותר ממלכתית של ערוץ-33 או ערוצים אחרים. יש, דרך אגב, ערוץ-33, בהתנדבות, מעבירים תוכנית של חצי שעה בשבוע. זה דבר שהם לא ביקשו עליו כסף.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה לא בהתנדבות. כל משלמי האגרה משלמים עבור הדבר הזה. זה לא התנדבותי.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, לא. ההחלטה שלהם היתה החלטה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון, אבל זה חלק מהשידור הציבורי, זה לא התנדבות.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – הם החליטו לעשות זאת.
מה שקורה עכשיו, בסופו של דבר, אני לא רוצה להאריך בדברים.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני כבר הבנתי מה שאמרת.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני אומר לכם, הדבר הוא דבר לא חכם, לא נכון. אני חושב, הרי מישהו היה מעלה על דעתו שאני אעלה על דוכן הכנסת ואני אתנגד לחוק שאמור לשרת את קהילת עולי אתיופיה? נו, באמת. הרי אף אחד לא חושד בי. אבל אני לא הייתי יכול מצפונית להסכים שדווקא 24,000 משפחות מעוטי יכולת, הן יופקרו ו-16,000 האחרים דווקא הם יקבלו. זה, אדוני היושב-ראש, בקצרה, בנימוק מאוד מאוד ברור.
עכשיו, יש לי הרבה מה להגיד על התוכן של אותו לוויין שמגיע מאתיופיה. מה משודר בו, איזה תוכן יש בו, מבחינת האפשרות שזה יסייע לקידום עולי אתיופיה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. אתה יודע מה? אני משאיר את זה למי שצופה, הוא יראה, יצפה ויחליט.
אני רוצה לבוא ולהגיד, אדוני היושב-ראש, אני יודע שיש רוב, הרוב זה – –
<אלי אפללו (קדימה):>
מה קרה, גפני? רק עכשיו אתה מתחיל להבין?
<משה גפני (יהדות התורה):>
עכשיו הבנתי.
<אלי אפללו (קדימה):>
עכשיו הבנת. ברוך השם.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבוא ולהגיד: אני יודע שיש רוב לקואליציה, דווקא בניגוד למה שאני חושב. הקואליציה תעביר את זה, בסדר גמור. זה לגיטימי וזה חשוב.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אז אתה מסיר את ההסתייגות.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, לא, לא. ממש לא. אני רוצה – עד הסוף, דווקא אוותר על הדקות אבל לא על ההסתייגויות. אני רוצה שנצביע עליהן. אבל אני רוצה להגיד לכל מי שיצביע ומצביע היום, בא ואומר: אנחנו מסייעים ל-16,000 בתי-אב יוצאי אתיופיה ו-24,000 בתי-אב יוצאי אתיופיה, מעוטי יכולת, שאין להם אפשרות להתחבר לכבלים, אנחנו אומרים להם: תעמדו בתור. תודה רבה, אדוני היושב ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת רוברט טיבייב, שגם הוא נרשם להסתייגות – אתה יכול לעלות. תעלה. לא מפה, מפה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אם אתה מתכונן, זה בסדר גמור. אם סיעתך הסמיכה אותך להיות סגן יושב-ראש, אז בבקשה. בבקשה, אדוני.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
הבטחתי, אני אהיה ממש קצר. שני משפטים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
קצר ביותר. ביקשת שתי דקות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, נסים זאב ויתר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מצוין, טוב מאוד. אז אתה אחרון.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה, אתה מאמין לו?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאמין לו. מה אני יכול לעשות?
<אלי אפללו (קדימה):>
אתה טועה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
תודה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בדרך כלל כשרוצים לפתור את הבעיות של החרדים אז פונים לחברי הכנסת החרדים ומנסים לפתור את הבעיות. פה, במקרה הזה, אני חושב שצודק חבר הכנסת שלמה מולה, חברי הטוב, שאם רוצים לפתור איזושהי בעיה בקהילה, אז מובן מאליו שצריך לפנות קודם כול לחבר הכנסת שמייצג את הקהילה, ואתו יחד כנראה היו צריכים לבנות את הצעת החוק. אז, כנראה, גם היינו מגיעים לנקודות ולכל מיני הסתייגויות וכן הלאה. זו דרך המלך, כמו שאני רואה את זה. חבל שהדבר הזה לא נעשה. מי יותר מכיר את הבעיות של הקהילה מחבר הכנסת, בכבוד רב, שמייצג את הקהילה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. תודה לך.
אנחנו נעבור להצבעות. אנחנו מתחילים בהצבעות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51). הסתייגות חברי הכנסת מולה, חסון, שמאלוב-ברקוביץ ורוברט טיבייב לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 66
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 19
נמנעים – אין
ההסתייגות הראשונה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, שישה בעד, 19 נגד, אין נמנעים. חברת הכנסת אדטו, את מבקשת להוסיף את הצבעתך, בעד ההסתייגות, כמובן. אוקיי. אנחנו לא מוסיפים, אבל נרשם. ובכן, ההסתייגות לא התקבלה.
על סעיפי לחלופין אנחנו צריכים להצביע על כל אחד בנפרד?
<שלמה מולה (קדימה):>
אני מוותר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אוקיי, אתה מוותר. תודה. חבר הכנסת מולה מוותר.
אנחנו מצביעים – הסתייגות שנייה לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 67
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 23
נמנעים – 1
ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שבעה בעד, 23 נגד ונמנע אחד. הסתייגות שנייה, לחלופין (א), לא התקבלה.
לחלופין (ב) – אתה עדיין עומד על לחלופין (ב)? מוריד. הוא ויתר על ההסתייגות, אז נצביע על הכול, כולל (ג), (ד) ו-(ה), שלא יהיו אי-הבנות. מצוין. הסתייגות שלישית לסעיף 1 – מוותר?
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, לא מוותר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא מוותר. אז בבקשה, נא להצביע. בהרמת יד – מי בעד?
<שלמה מולה (קדימה):>
למה? אלקטרונית.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה רוצה אלקטרונית, טוב. בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 68
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 22
נמנעים – אין
ההסתייגות השלישית של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שמונה בעד, 22 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
חבר הכנסת מולה הודיע לי שהוא מסיר את כל ההסתייגויות. יפה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת החוק, לפי הצעת הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 69
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 24
נגד – 7
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
24 בעד, שבעה נגד, אין נמנעים. חבר הכנסת זאב, היתה לך כאן הסתייגות, אבל כיוון – הוא הוריד, יופי. מצוין. נא לרשום גם בפרוטוקול. ובכן, הצעת החוק עברה בקריאה השנייה.
אדוני היושב-ראש, האם לעבור לקריאה השלישית? בבקשה.
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 70
בעד החוק – 32
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51) עברה בקריאה שנייה ושלישית והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת ציון פיניאן, יוזמי החוק – בבקשה, חבר הכנסת לוין ביקש לברך.
<יריב לוין (הליכוד):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. למרות השעה המאוחרת, נדמה לי שעל החוק הזה אי-אפשר לעבור ללא דברי התודה. אני רוצה, קודם כול, להודות לשותפי לחוק, חבר הכנסת ציון פיניאן. אדוני היושב-ראש יוצא עכשיו מניהול הישיבה; אתה גם שותף עם חבר הכנסת פיניאן בחוק נוסף, חוק ייצוג הולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי, שגם הוא עבר. אני חושב שאנחנו היום משלימים עוד צעד חשוב בשילוב ובחיזוק של בני הקהילה יוצאי אתיופיה בארץ.
אני רוצה להודות – באמת, תודה רבה – ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, שנתן לחוק הזה עדיפות וקדימות ואפשר לנו לסיים אותו עוד במושב הזה. תודה ענקית, באמת תודה ענקית, תודה מעומק הלב למנהלת ועדת הכלכלה הגברת לאה ורון וליועצת המשפטית אתי בנדלר, שלא רק תרמו לחוק הזה את המקצועיות ואת הידע העצום שלהן, אלא באמת גם את הנשמה, ולמרות כל העומס וכל הקשיים, באמת עשו הכול כדי שאנחנו נוכל לסיים את זה. באמת תודה ענקית, מגיע לכן בגדול.
תודה גדולה גם לצוות של סיעת הליכוד: לעליזה, לעינת, לרפאל, שגם הם עזרו מאוד בגיוסים הלא קלים כדי להעביר את החוק הזה; להללי אדמסו, לשלמה נגוסה, שתרמו ועזרו לנו כדי לקדם את החוק; לצוות העוזרים הפרלמנטריים, גם של חבר הכנסת פיניאן וגם שלי, וכמובן, לכל חברות וחברי הכנסת שתמכו בחוק, הן בוועדת הכלכלה בשלבים השונים והן, כמובן, במליאת הכנסת. תודה רבה.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31), התשע"א–2011>
[מס' כ/396; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 21001; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31) – קריאה שנייה ושלישית. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג בשם הוועדה ובשמו, כיוזם. זו הצעת חוק שמציג יושב-ראש ועדת הכלכלה, גם כיושב-ראש וגם כיוזם. בבקשה, אדוני.
בעתיד הקרוב נשחרר את אנשי אילת, על מנת שיוכלו ללכת למחוזותיהם, ונעביר את החוק שלהם, כפי שמחייב אותנו יושב-ראש ועדת הכספים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31), התשע"א–2011, שראשיתה ביוזמה שהייתי שותף לה יחד עם חברת הכנסת דליה איציק. יוזמה זו נולדה מפנייה של אזרחים שהפנו את תשומת לבנו לקושי, המוכר לרבים, לשמור את תעודות האחריות שאנו מקבלים בעת רכישת מוצרים שונים ולמצוא אותן כשאנו מבקשים לממש את האחריות.
הרעיון העומד מאחורי הצעת החוק הוא פשוט, ונועד בראש ובראשונה להקל על הצרכן הישראלי ולשפר את טיב השירות הניתן לו. על-פי ההצעה, עסקים המוסרים לצרכן תעודת אחריות על טובין שרכשו יחויבו להדביק עליהם, או למסור לצרכן, מדבקת אחריות שבה יצוין התאריך שבו מסתיימת תקופת האחריות. צרכן שיציג את הטובין שעליהם מודבקת המדבקה לנותן השירות בתוך תקופת האחריות, לא יצטרך להציג גם את תעודת האחריות שנמסרה לו בעת הקנייה כדי לקבל שירות עבור המוצר שרכש. מדבקה תקל על הצרכנים לדעת אם האחריות למוצר שרכשו עדיין בתוקף ותחסוך את הצורך בשמירה על התעודה למשך כל תקופת האחריות והצגתה לנותן השירות כתנאי לכיבוד תנאי האחריות.
הוועדה התייחסה במהלך הדיונים בהצעת החוק לשאלות שונות שהעלו נציגי היצרנים והיבואנים, הנוגעות לאופן שבו תודבק המדבקה על הטובין, לצורתה, גודלה, המידע שייכלל בה וכדומה. הוועדה החליטה להסמיך את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לקבוע בתקנות את הפרטים הללו וכן פרטים נוספים הנוגעים למדבקה. עוד קבעה הוועדה כי השר יהיה רשאי, באישור הוועדה, לקבוע סוגי טובין שהחובה למסור מדבקת אחריות לא תחול לגביהם.
הוועדה קיבלה הצעה שהועלתה במהלך הדיונים, וקבעה כי עוסק שהטובין הנמכרים על-ידו מזוהים באמצעות מספר סידורי או מספר זיהוי ייחודי אחר, יוכל להיות פטור מהחובה להדביק מדבקה, בשני תנאים מצטברים. האחד – הפטור האמור יתאפשר רק לעוסק שאינו דורש מהצרכן להציג לו תעודת אחריות כתנאי למתן השירות, ומזהה את הטובין על-פי המספר הסידורי או מספר הזיהוי הייחודי. התנאי השני קובע כי העוסק יאפשר לצרכן לבדוק בעזרת המספר הסידורי או מספר הזיהוי את תום תקופת האחריות באמצעות האינטרנט, שיחת חינם למוקד טלפוני או מסרון. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יוכל לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה, סוגי מוצרים או מקרים שלגביהם לא יהיה ניתן לפעול כאמור ותחול החובה למסור מדבקת אחריות לצרכן.
הוועדה קבעה עוד כי הסנקציה הפלילית או האזרחית, לפי העניין, החלה על מי שאינו מוסר תעודת אחריות, תחול גם על מי שאינו מקיים את הוראות חוק זה ואינו מדביק או מוסר לצרכן מדבקת אחריות. עוד החליטה הוועדה כי תקנות ראשונות לפי חוק זה יובאו לאישור הוועדה עד ל-1 בינואר 2012. עם זאת, כדי לאפשר ליצרנים וליבואנים זמן מספיק להיערך להפעלת החוק, דחינו את תחילתו ל-1 ביוני 2012.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אדוני היושב-ראש, למרות שהוצג פה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע שגם תודה לכולם.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן. אני קודם כול מודה ליוזמת. למרות שהצגתי את עצמי כשותף מלא ליוזמת החקיקה, היוזמה הראשונית היתה של חברת הכנסת דליה איציק, ואני הצטרפתי אליה כשהיא הציעה לי להצטרף אליה. זו היא שחשבה על הרעיון, ואני רק התגייסתי לסייע בתמיכה. וכמובן, כמו שלוש הצעות החוק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה גם תצביע בעד החוק?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני אחשוב עד שאגיע למקום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הצבעתי על כל החוקים שאני הצעתי.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
הגיוני.
<אלי אפללו (קדימה):>
הבנתי. אדוני היושב-ראש צודק.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
היום ראינו שר שהצביע ההיפך, אבל אני, אדוני היושב-ראש – – –
<אלי אפללו (קדימה):>
עד שתבין את היושב-ראש, זה ייקח לך הרבה שנים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ההערה לא היתה אליך.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כמו בשלוש הצעות החוק הקודמות שהונחו על-ידי ועדת הכלכלה, ברור שלא רק ליוזמים נדרשת הצעת החוק, אלא גם לצוות המופלא של ועדת הכלכלה, בראשות לאה ורון, מנהלת הוועדה, עו"ד אתי בנדלר, היועצת המשפטית של הוועדה וממלאת-מקום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שהיא גם המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת. ועו"ד ניר ימין, שנמצא כאן אתנו, ואלה שעותיו האחרונות אתנו כאן בוועדת הכלכלה. הוא יוצא לדרך חדשה, וזו פעם נוספת – היום נפרדנו ממנו בצהריים בטקס פרידה באולם הוועדה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תהא דרכך סוגה בשושנים ובהצלחות.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – וזה אובדן לוועדה, אבל ישמחו וישיגו בו הישגים בנק לאומי. הצלחה בהמשך הדרך. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה ויוזם החוק. אנחנו עוברים, כשהוא יגיע למקומו, להצבעה, רבותי.
ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31), התשע"א–2011, בקריאה שנייה, שכן אין הסתייגויות. מקשה אחת בקריאה שנייה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 71
בעד סעיפים 1–4 – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, גם הפעם אני חושב שאתה מסכים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גם הפעם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם במקרה זה מסכים היושב-ראש להצבעה בקריאה שלישית.
נא להצביע. מי בעד החוק בקריאה שלישית? נא להצביע. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31).
הצבעה מס' 72
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 31) עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
<הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3), התשע"א–2011>
[מס' מ/475; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ט"ו, עמ' 7209, חוב' י"ד, עמ' 7047, חוב' כ"א, עמ' 8346; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עכשיו עוברים להצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3), ולאחר מכן אני מודיע לכל חברי הכנסת הנוכחים באולם – וכמובן ההנחה היא שכל 120 חברי הכנסת נוכחים באולם – שאנחנו נעבור לדין רציפות לגבי החוק המנוי אצלכם בסוף, שכן אין צורך להשאיר את ראש העיר אילת ונכבדי אילת פה עד הבוקר. מדובר רק בדין רציפות, הצבעה. זה דקה אחת, ובהסכמת כולכם אנחנו נעשה זאת על מנת לא לבזבז זמנם של העוסקים בצורכי ציבור באמונה. תודה רבה.
בבקשה, אדוני, חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3). יציג יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט את ההצעה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, שבה שולבו הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון – שיקום מניעתי), התש"ע–2009, של חברי הכנסת משה מוץ מטלון והצעת חוק המלחמה בפדופיליה, התש"ע–2010, של חבר הכנסת אלי אפללו וקבוצת חברי הכנסת.
חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, שראשיתו בהצעת חוק של חברי הכנסת מוחמד ברכה, תמר גוז'נסקי ועסאם מח'ול, נחקק בשנת 2006. החוק קובע כי לצורך הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על-ידי עברייני מין, תוערך מסוכנותו של עבריין מין בשלבים שונים של ההליך הפלילי, ומי שמסוכנותו יותר מנמוכה יהיה כפוף להגבלות שונות, כמו הגבלה על החזקת חומרים שעשויים לעוררו מינית, צריכת אלכוהול וקרבה למקומות מסוימים או לאוכלוסיות מסוימות. כמו כן, על עבריין מין כאמור קיים פיקוח של יחידת הפיקוח שהוקמה לצורך כך ושעושה חיל במניעת ביצוע עבירות מין חוזרות. בנוסף, מכוח החוק הוקם מרשם עברייני מין לצורך הנגשת מידע זמין ומעודכן לגביהם.
הצעת החוק המקורית, שעברה בקריאה ראשונה עוד בשנת 2002, כללה חלק נוסף, והוא יצירת מערך לשיקום מונע לעברייני מין, אלא שבעת חקיקת החוק בכנסת לא ניתן היה להשלים את הליך החקיקה בנושא השיקום המונע, והוא הופרד ולא נחקק עד כה.
היום יש לי הזכות להביא בפניכם הצעות חוק אשר מעגנות ומסדירות מערך שלם של שיקום עברייני מין, בין בבתי-הסוהר ובין בקהילה. המערך כולל מסגרות מגוונות, החל מהוסטלים וכלה בקבוצות טיפול, על מנת לאפשר לעבריינים להשתקם ולהשתלב בחזרה בחברה, ובמקביל – להביא להפחתת מסוכנותם לטווח הארוך, באופן שלא נסמוך רק על אלמנט ההרתעה, אלא על שינוי בתפיסה, בלקיחת האחריות ובהתנהגות של העבריין.
מערך השיקום ימומן על-ידי המדינה ויבטיח כי שיקומו של עבריין מין המעוניין להשתקם ושניתן להפחית את מסוכנותו לא יוחמץ רק בשל היעדר מימון או מסגרות מתאימות. בין היתר מוצע להסדיר מתן טיפול תרופתי מדכא דחף מיני, המכונה "סירוס כימי". מערך השיקום עתיד להתחיל לפעול בשני שלבים בתוך שנתיים-שלוש.
יובהר כי השיקום, לרבות הטיפול התרופתי, אינם חובה, אך החוק, אם יתקבל, יאפשר לתמרץ את עברייני המין להיכנס לטיפול – כשאני מדבר אני לא אוהב שמפריעים לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בצדק. מי זה שהפריע לאדוני?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
בהתאם לכך, מוצע לשנות את שם החוק כך שייקרא חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, באופן שישקף את השינוי המוצע בחוק – לא הענשתם בלבד של עברייני מין, אלא שיקומם של אלו מביניהם שרוצים ויכולים.
נוסף על מערך השיקום, כוללת הצעת החוק תיקונים נוספים רבים לחוק המקורי שהצורך בהם עלה מהפעלת החוק עד היום. בין היתר הוספו והוסדרו סמכויותיה של יחידת הפיקוח למסור מידע מתוך המרשם לגורמים שונים, כדי להקל על פעולתן של רשויות החוק השונות, לרבות של המשטרה והמשטרה הצבאית, באכיפת צווי הפיקוח ומניעת עבירות. יוער כי לאחר לבטים רבים, ובעצת גורמי המקצוע, החליטה הוועדה שלא לפתוח את האפשרות לקבל מידע מן המאגר לציבור הרחב, על מנת להקל את שיקום עברייני המין ושילובם בחברה.
תיקון נוסף שמוצע הוא הרחבת תחולת החוק על עברייני מין שביצעו את העבירה בהיותם קטינים, אך הורשעו או השתחררו מהכלא כבגירים. תיקון זה אינו מהווה הסדר מלא לפיקוח ושיקום של קטינים שביצעו עבירות מין, שעתיד להיות מוסדר בחוק הנוער, ואני מקווה כי עוד בכנסת הזאת נזכה לחוקק הסדר מלא ושלם לשיקום ופיקוח על קטינים.
הוועדה קיימה 24 ישיבות – ואתם יודעים שבוועדת חוקה יש תמיד הרכב מלא – 24 ישיבות בהצעת החוק, ושילבה בנוסח הצעת הממשלה את הצעותיהם של חבר הכנסת מוץ מטלון ושל חבר הכנסת אפללו, וגם תיקונים לקשיים וכשלים שעליהם הצביעו גורמים שונים שהגיעו לדיונים, ובהם תיקונים הנוגעים למניעת חזרתו של עבריין המין לסביבת הנפגע, וגישה של נפגע עבירה למידע הנדרש לו לשם מיצוי זכויותיו על-פי החוק.
לעבודה המאומצת והממושכת על הצעת החוק, על גלגוליה הרבים, כמו גם ליישומו של החוק כבר היום, שותפים מספר רב של גורמים, ובהם משרד המשפטים, משרד הבריאות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ושב"ס.
אני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לכל אלו שעשו את המלאכה החשובה וההשקעה המרובה. תודה מיוחדת לעו"ד נעמה מנחמי, שהקריבה מבריאותה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוי.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – היא נפגעה בתאונת דרכים, היתה צריכה ללכת לפיזיותרפיה, ובמקום ללכת לפיזיותרפיה היא עבדה על החוק הזה. אלמלא נעמה החוק הזה לא היה מגיע לידי סיומו במושב הזה. תודה רבה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מנהלת הוועדה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רגע, מנהלת הוועדה זה בסוף, יש יותר חשובים ממנה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור. חוץ מהיושב-ראש אין אף אחד יותר חשוב מהמנהלת.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני, היועצת המשפטית – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם חשובה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – היא תמיד יותר חשובה מכולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היתה מסירות נפש.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
היא יותר חשובה מיושב-ראש הוועדה.
לעו"ד חלי, למתמחות שני ואסנת, לעו"ד עמית מררי, דפנה ביינוול ורחל גוטליב, עד פרישתה, על סיוען בחוק; לצוות הוועדה, המנכ"לית דורית ואג, לתמי ברנע, לנטלי שלף, לחופית עלפי ולריקי קמחי; לעוזרי מרינה, חנן ויאיר.
יש אחת שאני חייב להזכיר אותה במיוחד, וזאת מנהלת יחידת הפיקוח גונדר משנה שלי גרינברג-הרפז – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה. מגיע לה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – קצינה שעושה מלאכת קודש 24 שעות ביממה כדי להגן על הציבור מפני עברייני מין. אנחנו הטלנו עליה תפקידים רבים, וחבל לי שהשר לביטחון הפנים לא נמצא כאן, כי אני מקווה שהוא יבין שצריך להוסיף כוח-אדם ליחידה הזאת אם לא רוצים שהיחידה תתפרק.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אתה מבקש – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
עוד אני רוצה להודות לעו"ד רינת ויגלר ממשרד הרווחה, לאסתי שדה משירות המבחן למבוגרים, לעו"ד ד"ר חגית לרנאו, סגנית הסניגורית הציבורית הארצית; לד"ר משה בירגר, לד"ר דוד כהן ולעורכת-הדין שרונה עבר-הדני ממשרד הבריאות; לנשות איגודי מרכזי הסיוע לנפגעי התקיפה המינית – יש להם יועצת משפטית צעירה, ליאת קליין, שעשתה עבודת קודש בחוק הזה.
אני מבקש לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת אפללו, שעזר לי מאוד, ולחבר הכנסת מוץ מטלון, על זה שהם לא הפריעו לי. תודה רבה.
<אלי אפללו (קדימה):>
למנהלת הוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמר.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אמרתי כבר למנהלת הוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, אנחנו נעבור להצבעה מייד כאשר יושב-ראש הוועדה יגיע למקומו.
אדוני שר התיירות, אני רוצה לומר לך שעוד מעט נדאג לאחת הערים שמביאות ונושאות את שם התיירות אחרי ירושלים בראש מעייניה של מדינת ישראל – אילת.
<שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:>
אני מזכיר לך, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו היינו, כי יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני, נתן את דעתו אז, ועוד ידך נטויה גם כשר התיירות.
בבקשה, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הגנת הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3) – נא להצביע בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 73
בעד סעיפים 1–38 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–38 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אני פונה פעם נוספת. היושב-ראש מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית.
רבותי חברי הכנסת, חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3) – קריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 74
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש ועדת הכספים יכול כבר לגשת לדוכן.
<אלי אפללו (קדימה):>
רגע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, אתם רוצים לדבר על חוק זה. בסדר. הבנתי, חשבתי שזה בחוק אחר.
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
בנוסף לממשלה, אדוני יושב-ראש הוועדה, היו שני יוזמים מבין חברי הכנסת: חבר הכנסת מוץ מטלון וחבר הכנסת אלי אפללו. אלי אפללו, בבקשה. הוא אמר לי למי לתת ראשון, חבר הכנסת אפללו. בכל זאת יש לסניוריטי איזו חשיבות בכנסת. בבקשה, אדוני.
<אלי אפללו (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני בא להצביע על החוקים שלי. אני מודה לך מאוד.
קודם כול, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני שמח וגאה לעמוד כאן היום ולברך על תיקון חוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין. הצעת החוק הזאת, שהיא בעצם המלחמה בפדופיליה, היא הצעה חשובה מאוד. יחד עם חברי הטוב מוץ מטלון, שעשה עבודה נהדרת – ואני רוצה גם להודות למוץ על העבודה ועל הצעת החוק שלו ושלי ביחד, שהצטרפה.
הנחתי את הצעת החוק הזאת שלי בשנת 2004, בכנסת השש-עשרה, וחזרתי והנחתי את הצעת החוק הזאת בכנסת השבע-עשרה ובכנסת השמונה-עשרה, כי ראיתי שהטיפול בפדופיליה הוא דבר מאוד חשוב. לצערי הרב, לא הצלחנו להתמודד עם ההצעה הזאת, היא לא עברה סופית כמו היום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת אומרת, רק הממשלה הזאת יכלה להעביר את החוק.
<אלי אפללו (קדימה):>
האמת, זה נכון. אני מבקש להודות באופן מיוחד לפרופסור אלי ויצטום ולפרופסור אריה רסלר, שהם מומחים בעלי שם עולמי בטיפול בפדופיליה, ועזרו לי מאוד לערוך את החוק הזה.
לסיום אני מבקש להודות לצוות המסור של הוועדה, שזה צוות שבאמת אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שאמר יושב-ראש הוועדה – לנעמה, היועצת המשפטית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מי שנתנו להם כבר קרדיטים – – –
<אלי אפללו (קדימה):>
אוקיי. מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית לוועדה, ובמיוחד ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודו רותם. לך, דודו רותם, אני חייב להגיד – אם לא אתה היית יושב-ראש הוועדה, החוק הזה אולי היה נשאר עוד כמה קדנציות, כי אף אחד לא היה מצליח בתקופה כל כך קצרה – 23 דיונים, ישיבות קדחתניות, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד לו יישר כוח – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – –
<אלי אפללו (קדימה):>
דיקטטורה, כמו שהוא אומר. – – ולאחל הצלחה מיוחדת למפקד היחידה לפיקוח, סגן גונדר הרפז, שהיא – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אמרתי גונדר משנה.
<אלי אפללו (קדימה):>
אני כבר הגדלתי – גונדר. בואו נעלה דרגה. אני רוצה להגיד שמוטלת עליה באמת עבודה, והיא עושה עבודה יוצאת מן הכלל. הגיע הזמן שנדע להעריך עובדי ציבור, כוחות הביטחון, שעושים עבודה נהדרת. ולה באופן מיוחד אני רוצה לאחל הצלחה ולהגיד יישר כוח. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו, אחד מיוזמי החוק. חבר הכנסת מוץ מטלון, בבקשה.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אומר את הדברים בקצרה. הלילה עוד ארוך כאן, אבל אי-אפשר בלי לומר מלה על הבשורה שאנחנו מביאים היום, חברי חבר הכנסת אלי אפללו, שותפי, ממשלת ישראל ואנוכי, למאות אלפי משפחות בישראל עם ילדים קטנים, עם בנות, בנים – בנותינו, נכדותינו, נכדינו. אנחנו מביאים להם בשורה של הגנה, ההגנה המקסימלית שניתן היה להשיג מפני אותם עברייני מין הנקראים פדופילים. אני חושב שמגיעות תודות גדולות מאוד לכל צוות הוועדה. אני חושב שאנחנו חייבים, חברי חבר הכנסת אפללו, תודה גדולה, ענקית, ליושב-ראש הוועדה. הוא אוהב להגדיר את עצמו כדיקטטור, אבל הדרך שהוא ניהל בה את החוק הסבוך והמורכב הזה – אני חושב שהוא ראוי לכל שבח.
ואחרון-אחרון, אולי ראשון-ראשון – כמו הרבה חוקים שנוצרים ונולדים כתוצאה מאמצעי התקשורת, אני חושב שבהחלט נתונה תודה לכתב נתן זהבי, שגם הוביל ציבורית את החוק הזה. אני חושב שגם הוא ראוי לתודה. תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, על ההזדמנות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון.
<הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
["דברי הכנסת ה-17", מושב שלישי, חוברת ל"ט, עמ' 19048.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים להקדים מאוחר למוקדם ולעשותו מוקדם, ולהציג בפנינו את הצעת ועדת הכספים להחלת דין רציפות על הצעת חוק אזור חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6). בבקשה, אדוני, נא להציג, ומייד נצביע על זה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מקדם בברכה את ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי, סגנו והחברים הנוספים שעשו פה לאחרונה את ביתם. אני רוצה לומר שהסבלנות, מאיר יצחק הלוי, הסבלנות משתלמת, וההתמדה שלך היא כמו של תלמיד ישיבה. והנה אנחנו מגיעים לרגע הזה.
אדוני יושב-ראש הכנסת, אצלך התקיימה הישיבה, אתה זימנת אותה יחד עם יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת זאב אלקין כדי לקדם את הנושא של אילת, וכולנו מעוניינים בהשבת הטבות המס.
אני מתכבד להודיע כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדין בהצעות חוק, החליטה ועדת הכספים של הכנסת ביום ט"ז באדר התש"ע, 2 במרס 2010, להודיע לכנסת כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008.
הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, היא הצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חבר הכנסת גדעון סער – אבל הוא כבר שר ולכן הוא לא יהיה בדיונים לקריאה שנייה ושלישית – וחברי הכנסת רוברט אילטוב ואמנון כהן, והיא התקבלה בקריאה ראשונה ביום כ"ה בתמוז התשס"ח, בעת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה. מי שקידם את הצעת החוק לקריאה הראשונה היה השר סטס מיסז'ניקוב, שהיה יושב-ראש ועדת הכספים באותה עת, והוא קידם אותה לקריאה הראשונה.
בהצעת החוק מוצע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא קודם ביקר באילת עם כל ועדת הכספים, ראה את מה שצריך, ראה בעיניו ובא ועשה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אגב, אני מודיע על דעת ראש עיריית אילת שמי שלא יצביע בעד הרציפות לא יקבלו אותו באילת. לא חשוב, זה סתם.
<קריאה:>
– – – ועדת הכספים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
סתם, סתם, זה לא לפרוטוקול.
<זאב אלקין (הליכוד):>
מי שלא יצביע בעד ייתנו לו מע"מ על הדלק.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מע"מ על הדלק, בדיוק.
בהתאם להצעת החוק, מוצע להשיב את הטבת המס שניתנה לתושבי אילת וחבל אילות ובוטלה בשנת 2003 בסעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת. נקבע כי תושב העיר אילת או תושב אזור חבל אילות יהיה זכאי לזיכוי במס הכנסה בשיעור של 10% מהכנסתו החייבת, ובלבד שנצמחה או הופקה בעיר אילת. בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, התשס"ג–2003, בוטל סעיף 11 האמור, ומשכך – בוטלה ההטבה במס הכנסה לתושבי אילת וחבל אילות מאותו מועד ועד היום. הצעת החוק מבקשת להשיב את ההטבה, כך שתושב אילת יהיה זכאי לזיכוי ממס הכנסה בשיעור של 10% מההכנסה החייבת שנצמחה או הופקה בתחום העיר אילת או בתחום אזור חבל אילות. החלת הרציפות על ההצעה תאפשר לוועדה להמשיך ולדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני לא הולך להסביר עכשיו את החשיבות של העניין. בעזרת השם, אם מליאת הכנסת תאשר את זה, אנחנו נדון בעניין בוועדה ונסביר באריכות את החשיבות – אגב, את מה שגם אתה הסברת לי ומה שהבנו ביחד.
אני מאוד מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהחלת דין רציפות, ואז בעזרת השם נמשיך את הדיונים לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אף אחד לא נרשם לדיון, ולכן אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אזור חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6). רבותי, בשעה טובה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת ועדת הכספים בנושא דין רציפות על הצעת חוק אזור סחר חופשי.
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
<קריאה:>
בהצלחה.
הצבעה מס' 75
בעד הודעת הוועדה – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אזור חופשי אילת
(פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפחות אחידות דעים מלאה.
27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2008, אושרה על-ידי הכנסת, ואנחנו מחזירים לוועדת הכספים את הרשות להמשיך ולדון בהצעה על מנת להעבירה בקריאה שנייה ושלישית.
תודה רבה לשר התיירות, היוזם הראשון של הצעת חוק זו. תודה רבה לחברי הכנסת ויושב-ראש הקואליציה אלקין, חבר הכנסת אמנון כהן וחבר הכנסת רוברט אילטוב. תודה לראש העיר אילת ולכל מלוויו מהעיר, אדוני סגן ראש העיר אילת. ברוכים תהיו.
<הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011>
[מס' מ/585; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 19894; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום וחוזרים לסדר-היום המקורי. אנחנו בסעיף 15, ויש לנו למעלה מ-60 סעיפים. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011 – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט אלכס מילר. בבקשה, אדוני.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011.
המועצה להשכלה גבוהה היא המוסד הממלכתי לענייני השכלה גבוהה בישראל. בראשות המועצה להשכלה גבוהה עומד שר החינוך, ועם חבריה נמנים בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה, נציגי סטודנטים ונציגי ציבור. בין סמכויותיה של המועצה לפי החוק: מתן היתר לפתיחתם וקיומם של מוסדות להשכלה גבוהה; הכרה במוסדות כמוסד להשכלה גבוהה; הסמכת מוסד מוכר להשכלה גבוהה להעניק תארים אקדמיים מוכרים ופיקוח על הענקת תארים כאמור; הצעת הצעות בדבר ביסוסם, הרחבתם ושכלולם של המוסדות המוכרים ובדבר שיתוף פעולה בינם לבין עצמם. כמו כן – הצעת הצעות בדבר קידום המחקר המדעי ובדבר הקמת מוסדות להשכלה גבוהה נוספים; הצעת הצעות בדבר השתתפות המדינה בתקציבי המוסדות המוכרים בהתאם לאמות מידה לתקצוב שייקבע על-ידה או על-ידי ועדה מוועדותיה שהוסמכה לכך. הוועדה שהוסמכה לעניין זה היא הוועדה לתכנון ולתקצוב.
המועצה פועלת באמצעות מליאתה ובאמצעות הוועדות שלה, שניתן לצרף אליהן גם מי שאינם חברי המועצה. עם זאת, על אף שלל תפקידיה של המועצה והיקף הפעילות של חבריה, החוק אינו מסמיך את המועצה לשלם גמול או החזר הוצאות לחבריה.
לפיכך, מוצע לתקן את החוק ולהסמיך את שר החינוך, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת – על מנת שיהיה גם פיקוח פרלמנטרי בנושא – לקבוע בתקנות הוראות שיאפשרו תשלום גמול והחזר הוצאות לחברי המועצה וכן לחברי ועדות המועצה, אף אם אינם חברי המועצה.
להצעה לא הוגשו הסתייגויות, ואבקש מחברי הבית לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. גם הצעת החוק הבאה היא שלך. אתה יכול להישאר.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אני צריך להצביע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לך למקומך.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, שכן אין הסתייגויות, על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011. ובכן, אנחנו נצביע קודם בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 76
בעד סעיף 1– 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית? קיבלתי אישור להצביע בקריאה שלישית, ולכן נצביע על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16).
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שלישית.
הצבעה מס' 77
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4), התשע"א–2011>
[מס' מ/576; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 18952; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4) – קריאה שנייה ושלישית – שהיא יוזמה של הממשלה, וגם של אחד מחברי הכנסת, אני לא יודע מי, אבל הממשלה – היתה זו סגנית השר גמליאל, אשר תבוא ותעלה לאחר ההצבעה.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
רונית תירוש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רונית תירוש – גם היא תקבל את ההזדמנות, כמובן. תודה רבה. ובכן, אני רואה, יש כאן נציגת הממשלה ונציגת חברי הכנסת, ושתיהן תעלינה ותברכנה. בבקשה.
<אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי חברי הכנסת, רבותי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, שהיא שילוב של הצעת חוק שיזמה הממשלה והצעת חוק שיזמה חברת הכנסת רונית תירוש.
חוק זכויות הסטודנט נועד לקבוע עקרונות לזכויות האזרח הישראלי ותושב ישראל לגישה להשכלה גבוהה, ועקרונות לזכויות הסטודנט, מתוך הכרה במחויבות החברה בישראל לזכויות אלה ולשוויון הזדמנויות בהשכלה גבוהה.
נשים הרות, לאחר לידה או בתקופת טיפולי פוריות, וכן נשים וגברים שאימצו ילד או שקיבלו למשמורתם ילד כהורים מיועדים, זכאים כיום לזכויות במישורים שונים, לרבות במישור יחסי העבודה, בעקבות ההכרה בצורכיהם המיוחדים בתקופה זו. במרבית המוסדות להשכלה גבוהה נקבעו כללים לגבי סיוע והתאמות לקבוצת סטודנטים זו, ואולם בחלק מהמוסדות אין כללים כאמור, או שהכללים חלקיים בלבד. עם זאת, גם כאשר יש כללים ניכרים פערים לא מעטים בסוגי הסיוע וההתאמות הניתנים במוסדות השונים.
מוצע לתקן את חוק זכויות הסטודנט ולעגן בו את החובה של כל המוסדות להשכלה גבוהה לקבוע לאחר התייעצות עם אגודת הסטודנטים במוסד הוראות להתאמות לסטודנטים ולסטודנטיות עקב טיפולי פוריות, היריון, לידה, אימוץ או קבלת ילד כהורים מיועדים או כהורים במשפחת אומנה. זאת כדי להבטיח התייחסות הולמת ואחידה לקבוצה זו של סטודנטים וסטודנטיות בכל המוסדות להשכלה גבוהה.
התאמות כאמור ייקבעו לפי כללים אחידים ומנחים שתקבע המועצה להשכלה גבוהה, בין היתר בכל הקשור לבחינה במועד מיוחד, דחיית המועד להגשת מטלות וקביעת גורם מוסדי אשר יטפל בהתאמות הנדרשות. לעניין מוסדות להכשרת הנדסאים וטכנאים שבפיקוח משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מוצע כי תקנות בנושא ייקבעו בידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. חשוב גם לציין שזה יבוא גם כמובן לאישור ועדת החינוך – לא כתבו לי את זה משום מה.
להצעה לא הוגשו הסתייגויות, ואבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ושלישית, בנוסח שהביאה הוועדה.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית מירב ישראלי, למנהלת הוועדה יהודית, וכמובן לכל היועצים שנמצאים בוועדה, לרבקה, לאה וכל מי שעובד ועבד על החוק החשוב הזה, כמובן לממשלה, לסגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל ולחברת הכנסת רונית תירוש. החוק הזה בא כפעילות הוועדה המשותפת עם הוועדה לקידום מעמד האשה, שבראשה עומדת חברת הכנסת ציפי חוטובלי. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, וגם לממשלה ולסגנית השר גילה גמליאל ולחברת הכנסת רונית תירוש על יוזמתם, ואנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4), בקריאה שנייה.
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 78
בעד סעיפים 1–3 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו נצביע בקריאה שלישית.
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4), ביוזמת הממשלה וחברת הכנסת רונית תירוש – נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 79
בעד החוק – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.
אני מזמין את סגנית השר גילה גמליאל לברך ולהסביר ולהודות, ואחריה תעלה ותבוא חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת-ראש ועדת המדע.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר וחברי וחברות הכנסת, לי היום זאת סגירת מעגל. לפני כשנתיים בדיוק הייתי בהיריון הראשון, של בתי תהל. למדתי תואר שני נוסף באוניברסיטת בר-אילן, במשפטים, הגעתי יומיים לפני הלידה למבחן, ושם פתאום התחלתי לחשוב – מה הזכויות של נשים סטודנטיות במהלך התקופה. לאחר מכן פניתי להתאחדות הסטודנטים בישראל, ויחד בדקנו ובחנו את כל ההיבטים, בכל הארץ, ונחרדנו לגלות שהיתה אטימות מצד המוסדות, לצערנו, והיו מקרים מאוד קשים.
חשוב לציין שמדובר ב-12,000 לידות של סטודנטיות בשנה, כך שהנתון – ייתן באמת את המענה הראוי לא רק לסטודנטיות, גם לסטודנטים שהם אבות טריים, שיוכלו לממש את הזכות שלהם להורות שוויונית גם בהיבטים של כל הזכויות שמגיעות להם בדחיית מועדי מבחנים, הגשת עבודות – חוק מבורך מאוד, אני מברכת עליו.
אני מברכת את חברתי חברת הכנסת רונית תירוש שהצטרפה אל החוק, את השר גדעון סער, שר החינוך, על כך שקידם את זה גם הוא למועצה להשכלה גבוהה, את חברי אלכס מילר שקידם את זה בצורה מצוינת בוועדה, ואת ציפי חוטובלי, שלא נמצאת כאן, בוועדה המשותפת, ולכל חברי וחברות הבית הזה. בשורה טובה נוספת לציבור הסטודנטים והסטודנטיות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לסגנית השר גילה גמליאל. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת-ראש ועדת המדע ויוזמת החוק לצד הממשלה, לומר את דבריה.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני אכן פעלתי לקידום החוק הזה, ותוך כדי נודע לי שסגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל עובדת על זה, בתוספת מחקרים שהוכיחו שאכן יש פגיעה משמעותית בשוויון של סטודנטיות לעומת, למשל, גברים מילואימניקים. אני שמחה שזה עוד חוק שנעשה לטובת קידום השוויון המגדרי – בין נשים לגברים.
אני רוצה גם כן להודות, שוב, ליושב-ראש הוועדה אלכס מילר, למירב, היועצת המשפטית, ליהודית, מנהלת הוועדה, כמובן לסגנית השר גילה גמליאל, לשר החינוך גדעון סער וליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה ציפי חוטובלי, שיחד כולנו הבאנו את החוק הזה לידי מימוש. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה לסגן מזכירת הכנסת, ויעלה כבר יושב-ראש ועדת הכלכלה לדוכן. בבקשה, אדוני סגן המזכירה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, מטעם ועדת הכנסת, על-פי סעיף 151 לתקנון הכנסת, הצעה להוספת סעיפים 172–174 לתקנון הכנסת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011>
[מס' מ/563; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 16980; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יציג את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011, יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה. בבקשה, אדוני.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 6), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
בעצם, אדוני היושב-ראש, זוהי הצעת חוק שפותרת סוף-סוף את הפלונטר של הרכבת הקלה בירושלים ותאפשר תחילת הפעלה ב-19 באוגוסט, או לכל המאוחר, אם אינני טועה, ב-15 בספטמבר, אם השר יחזור לוועדת הכלכלה ויבקש אישור של דחייה.
הצעת החוק המונחת בפניכם מתקנת את פקודת מסילות הברזל [נוסח משולב], התשל"ב–1972, ועיקרה נוגע בקביעת הסדרים מקיפים ומפורטים לגבי פעילותה של רכבת מקומית, המכונה גם "רכבת קלה". נוסף על כך נכללים בהצעת החוק תיקונים שונים בפקודה האמורה, הנוגעים גם במסילת ברזל ארצית, בעיקר במטרה להתאים את הוראות הפקודה למצב המשפטי היום, שבו רשות הנמלים והרכבות אינה קיימת עוד.
כפי שציינתי, הצעת החוק מניחה תשתית משפטית לרגולציה שתחול לגבי רכבת מקומית, שהתבססה עד כה על סעיף אחד ויחיד בפקודה – סעיף 46א. הסעיף האמור הסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור הממשלה, להעניק זיכיון לשם הפעלת מסילת ברזל מקומית, וקבע כי על מסילת ברזל מסוג זה יחולו הוראות הפקודה, בשינויים המחויבים ממאפייני המסילה ומאופן מתן השירות בה.
מכוח אותו סעיף התקשרה המדינה עם בעל זיכיון להפעלת הרכבת המקומית בירושלים. הפעלתה הניסיונית של הרכבת המקומית בירושלים מוסדרת כיום מכוח חוק שהחיל, בכמה שינויים, את הוראות פקודת התעבורה על הרכבת, כהוראת שעה לתקופת הניסוי. לצורך הפעלתה המסחרית של הרכבת המקומית בירושלים, הצפויה להתחיל סוף-סוף בחודש הבא, אם לא יהיו הפתעות נוספות, והנחת התשתית המשפטית הדרושה להפעלה, קיימה ועדת הכלכלה דיונים אינטנסיביים כדי להשלים את הכנתה לפני צאת הכנסת לפגרה, תוך ניסיון, כפי שאנו עושים תמיד, לאזן בין האינטרסים השונים ולהגיע לתוצאה ראויה לטובת כלל הציבור.
הצעת החוק כוללת הסדרים מפורטים המתפרסים על פני עשרות סעיפים. מפאת קוצר היריעה לא אכנס לפרטיו של כל נושא שמוצע להסדירו בהצעת החוק, אלא אסתפק בהצגת עיקרי הדברים.
ראשית, מוצע לקבוע כי שר התחבורה והבטיחות בדרכים ימנה מנהל לעניין מסילות ברזל, ויהיה רשאי למנות מנהל לעניין מסילת ברזל מקומית. בהתאם להצעת החוק, יוקנו למנהל סמכויות שונות לעניין רישוי, פיקוח ואכיפה. כמו כן מוצע לקבוע הסדר ברור ומפורט יותר לעניין החלת הוראות הפקודה על מסילת ברזל מקומית, בהתחשב בהבדלים שבין מסילת ברזל מסוג זה לבין מסילת ברזל ארצית. מאחר שרכבת מקומית אמורה להשתלב בתנועה בדרך, לרבות לעניין ציות לרמזורים ולתמרורים אחרים, מוצע להחיל עליה את הוראות פקודת התעבורה החלות לעניין רכב, בשינויים כמפורט בהצעת החוק.
נושא חשוב שמוצע להסדיר במסגרת הצעת החוק המוצעת הוא רישוי הפעלתה של הרכבת המקומית. בהתאם למוצע, הפעלת מסילת ברזל מקומית תחויב בקבלת היתר הפעלה, שיינתן לתקופה של ארבע שנים בכל פעם, כפוף לתנאים כמפורט בחוק המוצע, ונוסף לזיכיון, ככל שיינתן.
בהיתר ייקבעו תנאים ומגבלות בנושאים שונים כדי להבטיח את בטיחות הפעלתה של הרכבת המקומית ואת הפיקוח עליה. כמו כן, בעל ההיתר יחויב להעסיק מנהל תפעול שירכז את ההיבטים המקצועיים של פעילות בעל ההיתר, לרבות בנושא הבטיחות והתחזוקה, ויהיה חייב ברשיון מאת המנהל. הצעת החוק, חבר הכנסת חסון, כוללת גם הסדרים לעניין רישוי נהיגה ברכבת מקומית, לרבות תנאים לקבלת רשיון, פסילתו או התלייתו, בדומה להוראות בנושא זה הקבועות לפי פקודת התעבורה.
כידוע, לצד התועלת הרבה שבהפעלת הרכבת המקומית, היא טומנת בחובה, בדומה לכל כלי תחבורה אחר, גם סכנה לחיי אדם. שמירה על תקינות הרכבת המקומית ובטיחותה באופן רצוף ועקבי מחייבת הסדרה של הליך חקירת אירועים בטיחותיים – תאונות ותקריות הקשורות בהפעלת מסילת ברזל מקומית. בהתאם להצעת החוק יחויב בעל היתר ההפעלה לדווח למנהל על אירועים בטיחותיים כדי שיהיה אפשר להסיק מסקנות לגביהם ולמנוע את הישנותם.
עוד מוצע להסמיך את המנהל לערוך תחקיר על אירוע בטיחותי בהתאם לסמכויות שניתנו לו לצורך זה, ולהכין דוחות בעניין. דוחות כאמור לגבי תאונות, כלומר אירועים שבמהלכם נהרג או נפגע אדם באופן חמור, או נגרם נזק חמור לרכוש, יועמדו גם לעיון הציבור, כדי להבטיח את שקיפותו של הליך הבדיקה.
נושא נוסף שמוצע להסדיר בהצעת החוק הוא נושא הטכוגרף שיותקן ברכבת מקומית כדי לתעד את תנועתה, לרבות מהירותה וזמני נסיעתה, וכן הוראות לעניין סמכויות פיקוח, אכיפה ועונשין. כן מוצע להסמיך את השר להתקין תקנות בנושאים רבים הקשורים להפעלת מסילת ברזל, לרבות מסילת ברזל מקומית.
במהלך הדיונים שקיימה הוועדה עלו טענות מצד בעל הזיכיון להפעלת הרכבת המקומית בירושלים כי החוק המוצע אינו עולה בקנה אחד – ואף סותר הוראות בהסכם הזיכיון שחתמה עמו המדינה אך לפני שנים ספורות. לטענת בעל הזיכיון – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חבר הכנסת חסון, מה הבעיה?
<יואל חסון (קדימה):>
רחמו על חברי הכנסת.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אתה מבקש עכשיו להיות חבר בוועדת הכלכלה וזה אפילו לא מעניין אותך?
<יואל חסון (קדימה):>
אני כבר חבר ועדת הכלכלה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חברת הכנסת אדטו, שיושבת לצדך, יודעת כמה אנשים סובלים מהפעלת הרכבת הקלה במרכז ירושלים.
<יואל חסון (קדימה):>
נכון, אנחנו משוכנעים, אנחנו מסכימים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
והחוק הזה, שבא סוף-סוף להתיר את הפלונטר הזה – –
<יואל חסון (קדימה):>
נכון, הוא חוק מעולה, הבנו את זה מייד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שלא יהיה מצב שבו – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – ואם היית יודע כמה עבדו עליו בוועדה, לא רק אני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – בעוד 50 שנה יקראו את "דברי הכנסת" – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
זה חשוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – בוודאי שידעו – אני לא יודע אם על אחרים – אבל שחבר הכנסת יואל חסון היה בכנסת באותה עת, ובלי שהוא ידע מה החוק מדבר הוא הצביע בעדו.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בא יושב-ראש הוועדה ומסביר לחברי הכנסת על מה הם מצביעים. שער בנפשך מה יאמרו עוד 50 שנה – יואל חסון, זה שהיה ראש ממשלה, וזה, היה מצביע על חוקים שהוא לא יודע.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
עוד על חוקים של רכבת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועוד של רכבת קלה. תיכף נשמע – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אבל אז תהיה רחפת, לא יצטרכו מסילות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תיכף תשמע עד כמה אנחנו רציניים, כי חבר הכנסת אייכלר שאל אותי, כירושלמי, שאלה שאני אאפשר לו לשאול את יושב-ראש הוועדה, כי שנינו לא יודעים איך להצביע אלא אם כן הוא יענה על שאלתו של אייכלר, ואז תבין.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
הייתם מגלים לי את השאלה מראש לפחות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הנה, בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, תשאל אותו, כי היושב-ראש מדבר על בטיחות הפעלתה, ולך יש ודאי שאלה, כדי שנדע אם אנחנו מצביעים בקריאה שנייה ושלישית.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
האם עולה בדעתך, אדוני, שלא קראנו את החוק?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו קראנו, אבל יש דברים שמעל לבינתנו בקריאה, אנחנו רוצים להבין אם – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
קראתם את החוק היבש. אנחנו נותנים לכם פה גם את כל הדינמיקה של החקיקה, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו רוצים להיות בטוחים. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה לדבר על מה שלא כתוב בחוק הזה, ואני רוצה לברך על החוק הזה ועל מסילת הברזל בירושלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שאל, שאל את השאלה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
השאלה פשוטה. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכלכלה קיים סיור בירושלים עם חברי ועדת הכלכלה, וראינו את הסכנה האיומה שהורידו את המדרכות ברחוב יפו, מסילות נוסעות, רכבת נוסעת, אין גדרות, אנשים ירושלמים לא רגילים, והיתה גם הפגנה של עיוורים שצעקו שזה סכנת נפשות. בוועדה לתחבורה ציבורית שהיתה השבוע העלו מומחים שעלולים להיהרג, חלילה, 20–30 אנשים בשנה הראשונה או השנייה להפעלת הרכבת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חלילה. חלילה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
חלילה, כי אני לא מתנבא, אף אחד לא יכול להתנבא. הם אומרים: זה צפי. אני לא מאמין בצפי, אבל ביקשתי ושאלתי, ואני שואל עכשיו, ברגע האחרון לפני ההצבעה, למה לא לשים גדרות לתקופה הראשונה במקום שבו הרכבת נפגשת עם אזרחים הולכי רגל, בסך הכול – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר, אתה באמת היית שותף לסיור של ועדת הכלכלה בקרב סוחרי ירושלים, סוחרי מרכז העיר וסוחרי השוק, וראית יחד אתי סוחרים וסוחרות דומעים, דמעות אמיתיות, לא דמעות במלים, על המצב שלהם.
המשמעות של השאלה שלך – ולפני שאתייחס באופן פרטני – כרגע, לפתוח את החקיקה מחדש, זה אומר שיכול להיות שאותם סוחרים לא יראו את הפתרון בחודש הבא. אתה היית שותף להליכי החקיקה בוועדה, הנושא הזה עלה בדיונים בוועדה? התקבלו תשובות מנציגי משרד התחבורה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מה שחשוב לדעת, אדוני היושב-ראש, ושיירשם, זה שרוב העיכוב, עכשיו, של הפעלת הרכבת, נובע מהפעלת מבחני בטיחות. כלומר נראה שאף אחד לא הקל ראש בשיקולי בטיחות, היו אפילו מוכנים לדחות מפעם לפעם את מועד ההפעלה הראשון של הרכבת, וזה שרואים אותה עכשיו נוסעת זה חלק מבדיקות הבטיחות, וכנראה הביאו את זה בחשבון. אני לא מכיר את הפרט הספציפי הזה, ולכן לא אענה ואגיד לך שזה בסדר או לא בסדר, אבל אלה השיקולים.
אם אתם חושבים שיש מקום למשוך את החוק בחזרה לוועדה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בפירוש לא – – – רק לצאת בקריאה מאוחדת של הכנסת להציב גדרות זמניות עד שהציבור יתרגל לרכבת – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כבודו מונה על-ידי ועדת הכלכלה ליושב-ראש ועדת המשנה לעניינים האלה. יקיים דיון, יגיש מסקנות ונפעל בעניין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תכתוב מכתב למפקד משטרת ירושלים, עם העתק – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
הם לא מוכנים. הם לא מוכנים לשים, הם טוענים שזה מפריע במעבר מצד לצד.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
עשינו את זה השבוע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, נו, אז אלה שיקולים, הרי מי שיצטרך לתת את הדין – שואל אותך בצדק יושב-ראש הוועדה, אם זה צריך להיות חלק מהחוק הוא ימשוך את זה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי. אנחנו ננסה לפתור.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה צריך להיות חלק מהשכל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ננסה לראות איך אנחנו שומרים באמת את – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מקווה שאדוני גם מוצא שכל בהצעת החוק שאני מקריא עכשיו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, החוק הוא בסדר.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
בסדר, אוקיי, תודה.
<רחל אדטו (קדימה):>
תגיש הצעת חוק – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
במהלך הדיונים שקיימה הוועדה, אדוני היושב-ראש, עלו טענות מצד בעל הזיכיון להפעלת הרכבת המקומית בירושלים שהחוק המוצע אינו עולה בקנה אחד, ואף סותר, הוראות בהסכם הזיכיון שחתמה עמו המדינה אך לפני שנים ספורות. לטענת בעל הזיכיון הדבר מביא לפגיעה בזכויותיו, לרבות בזכויותיו החוקתיות לחופש העיסוק ולקניין.
הוועדה שמעה בנושא זה חוות דעת חוקתיות, הן מפי פרופסור ברק מדינה, שייצג את עמדת בעל הזיכיון, וטען כנגד שינוי בדיעבד של תנאי ההתקשרות עם בעל הזיכיון באמצעות חקיקה, והן מפי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שציין כי המדינה אינה מנסה להתנער ממחויבויות חוזיות, אך אינה יכולה לקבל טענה שלא ניתן להסדיר בחקיקה את הרגולציה שתחול על רכבות מקומיות, ובכלל זה על הרכבת המקומית בירושלים, שלצורך הפעלתה ניתן זיכיון לתקופה כה ארוכה.
בתגובה על חוות דעת אלה קבעה המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית לוועדה, עו"ד אתי בנדלר, בחוות דעתה, כי אין בחוק המוצע כדי לפגוע בזכויות חוקתיות, אך לא ניתן להתעלם מקושי שנוצר מהחלת החוק המוצע על בעל זיכיון קיים. לפיכך, יש מקום לדעתה לערוך כמה שינויים בהסדרים המוצעים כדי לתת מענה לטענות ההסתמכות שהעלה בעל הזיכיון, בפרט לנוכח לוח הזמנים לתחילת ההפעלה המסחרית וחיובו למלא אחר תנאים נוספים שלא נדרשו ממנו לפי הסכם הזיכיון, ועלולים להשית עליו עלויות כבדות.
בהתאם לכך, נוספו להצעת החוק הוראות מיוחדות לעניין בעל זיכיון קיים, הקובעות, בין היתר, כי הפעלת סמכויות השר או המנהל לפי החוק המוצע תיעשה בהתחשב בהסכם הזיכיון ובתנאיו, אלא אם כן ראו כי האינטרס הציבורי מחייב לדעתם לנהוג אחרת. זאת, לעומת הצעת הממשלה בנושא זה, שהתייחסה רק לסמכויות המנהל וקבעה כי יפעל בשים לב, בין היתר, להוראות הזיכיון. כמו כן, מוצע לקבוע כי תקופת תוקפו של היתר ההפעלה שיינתן לבעל הזיכיון בירושלים תהיה כתקופת תוקפו של הזיכיון שניתן לו. הזיכיון ניתן לפני כשלוש שנים ל-30 שנה. עם זאת, יובהר – והדברים הובהרו גם בנוסח החוק המוצע – כי אין בהוראות המיוחדות שיחולו על בעל הזיכיון בירושלים כדי למנוע מהשר או מהמנהל להפעיל סמכויות פיקוח ואכיפה בהתאם לחוק המוצע לאורך כל תקופת תוקפו של ההיתר, שכאמור תהיה ארוכה למדי.
כמו כן מוצע לקבוע כי אין בחוק המוצע כדי לגרוע מהסעדים הנתונים לבעל הזיכיון או למדינה, לפי הזיכיון ולפי כל דין, לרבות סעדים כספיים, בשל הוספת תנאים ומחויבויות מעבר למה שנקבע בזיכיון, בין היתר מכוח חקיקה.
חברי הכנסת, החוק המוצע ייכנס לתוקפו ב-19 באוגוסט 2011, כלומר, בחודש זה, או במועד מאוחר יותר שיקבע השר בצו, באישור הוועדה, ובכל מקרה לא מעבר ל-15 בספטמבר 2011. אנו מקווים כי עד למועד התחילה יינתן מענה על כל הקשיים המעכבים את תחילת הפעלתה של הרכבת המקומית בירושלים, לטובת תושבי הבירה, המשוועים לפתרון תחבורתי מודרני כמקובל במדינות המתקדמות בעולם, לאחר המתנה ארוכה מדי, שהיתה כרוכה בנזקים ובפגיעה מתמשכת בשגרת חייהם התקינה. אני סבור כי הצעת החוק, כפי שיצאה מידי הוועדה, משקפת את האינטרס הציבורי בצורה מיטבית, תוך איזון ראוי, המביא בחשבון את זכויותיו של מי שקיבל זיכיון לפני יום התחילה ופעל לפי המחויבויות שנדרשו ממנו לפי הזיכיון.
אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי. חבר הכנסת אורי אריאל.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שהגיעה לוועדה לא מזמן, הצעת חוק כבדה, ארוכה, מורכבת – ראית – עם חוות דעת סותרות ברמה החוקתית, ובכל זאת, הוועדה עשתה מאמץ, שהיה משותף לחברי ועדה, לרבות אלה שניהלו דיונים – שעזרו לי בניהול הדיונים – בראשות סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין. וכמובן כל התולדה – וההבנה של הצורך בדחיפות, ולפנות לו"ז של הוועדה לקראת סוף הכנס, נולדו מכך שחברי כנסת שונים העלו את הצורך בעניין, אם זה הסיור של הוועדה, שנולד ביוזמתה של חברת הכנסת אדטו; באותו סיור חברי הוועדה התרשמו עמוקות מהצורך לפעול במהירות לצורך העניין. אחרי זה הוועדה גם קיימה דיון יחד עם הסוחרים והמעורבים באולם הוועדה פה בכנסת, ומגיעה להם התודה.
הצעת חוק זו היא החמישית היום שוועדת הכלכלה מביאה לקריאה שנייה ושלישית בפני המליאה. כמובן, היא שוב פרי עמלן של מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, והצוות הנהדר שמסייע לה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, אתה מפריע ליושב-ראש ועדת כלכלה להלל את אנשי הוועדה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
את מנהלת הוועדה הגברת לאה ורון, שבעזרת צוות הנהלת הוועדה מצליחה באמת לעמוד בקצב הבלתי-אפשרי של זימון עשרות אנשים לכמה ישיבות ביום; המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עו"ד אתי בנדלר, עו"ד ימין שכבר נפרדנו ממנו בחוק הקודם אבל הוא עדיין אתנו כאן, שסייע רבות בכל החקיקה; כמובן – עוזרי הנפלאים, שעוזרים לי בכל דבר ועניין, לרבות בהצעות החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הואיל ועוד יש כמה הצעות של ועדת הכלכלה, אני רואה בברכה לכל הצוות הנפלא של ועדת הכלכלה את הברכות שחלות גם על החוקים הבאים.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – לא, על היום הזה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
זו הצעת חוק חמישית, אדוני היושב-ראש, לא הגענו עדיין למחצית הדרך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסוף הדרך אתה תוכל פעם נוספת להזכירן ולטובה. אדוני, תודה רבה – למרות שאתה צריך לעלות עוד רגע פעם נוספת.
הואיל ואין הסתייגויות, אנחנו בשעה טובה עוברים לחוק שיאפשר, כשתהיה סכנת נפשות, לדאוג לכך שכל קברניטי העיר ידעו איך להגן על אזרחי העיר עד אשר יתרגלו לתנועתה של הרכבת הקלה, שתהיה קלה, טובה ומועילה לכל תושבי ירושלים, אזרחי מדינת ישראל ומיליוני התיירים שיבואו ויעלו אליה לרגל. נא להצביע.
<רחל אדטו (קדימה):>
– – – אל תשכחו את כל העוול לכל הסוחרים במשך כל השנים שהרכבת נחפרה, ועד היום לא קיבלו כלום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם את כל זה אמר יושב-ראש הוועדה, אבל בהחלט צודקת חברת הכנסת אדטו. כשהתחילו – ואני נמצא על אם הדרך של הכביש של רחוב הרצל כאשר אני יוצא בשכונתנו, שכונתו של השר וילנאי לשעבר, כשהיינו יוצאים. אנחנו כבר 12 שנה הולכים בדרך, בדרך לא זרועה של פסי הרכבת, אשר בסופו של דבר אנחנו מקווים שתתחיל לנוע.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה מיום כיפורים לפני 12 שנה ועד יום כיפורים זה.
נא להצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות ברזל (מס' 6), התשע"א–2011, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 80
בעד סעיפים 1–50 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–50 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, האם להצביע בקריאה שלישית?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
נא להצביע בקריאה שלישית – הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות ברזל (מס' 6), התשע"א–2011. נא להצביע בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 81
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מסילות ברזל (מס' 6), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מסילת הברזל (מס' 6) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50), התשע"א–2011>
[מס' כ/590; "דברי הכנסת", חוב' ל"ח, עמ' 21672; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה לבוא ולעלות על מנת להציע את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50). בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
כרמל, אתה – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
במיוחד החוק הזה הוא טוב.
<יואל חסון (קדימה):>
אגב, אתה יודע שאתה יכול להניח את זה לפרוטוקול.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מודה על כל הצעות הייעול של יושב-ראש ועדת הכספים ושל היושב-ראש היוצא של הוועדה לביקורת המדינה, וגם של יושב-ראש ועדת החוקה – פורום מייעץ של ראשי ועדות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני רוצה – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
תעשה לי טובה, כרמל.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50), התשע"א–2011, שבמסגרתו מוצע לאסור על חברות התקשורת השונות לגבות קנס יציאה מצרכנים שמבקשים לעזוב אותן.
חברות התקשורת בישראל הפועלות מתוקף רשיון שניתן להם מהמדינה, כגון החברות המפיצות את שידורי הטלוויזיה בכבלים או בלוויין, חברות המספקות שירותי תשתית או גישה לאינטרנט וחברות הטלפון הנייח, נוהגות להחתים את מנוייהן על הסכמים המותנים בהתחייבות לזמן ארוך, כך שאם הלקוח מבקש לעזוב את החברה לפני תום תקופת ההתחייבות, הוא מחויב לשלם קנס יציאה גבוה.
לעתים משתמשות חלק מהחברות במכבסת מלים וקוראות לקנס היציאה "החזר הטבה", בטענה שמדובר בהחזר של הוצאה שהוציאה החברה על אותו לקוח, אם בדרך של הנחה בתשלום ואם בדרך של מתן מתנה שמטרתה לפתות את הלקוח להצטרף לאותן חברות ולחתום על הסכמי ההתחייבות.
מצב זה, שבו הצרכן מנוע מלעבור בין חברות ולבחור את החברה שמציעה לו את השירות הטוב ביותר במחיר הטוב ביותר, פוגע קשות בתחרות בענף התקשורת בישראל, פוגע בתמריץ של החברות לשפר את השירות שהן נותנות ולהציע מחירים כדאיים יותר, ופוגע בצרכן, אשר ראוי שיקבל את התמורה הטובה ביותר לכספו.
בהצעת חוק זו מוצע לאסור לחלוטין על חברות התקשורת לגבות ממנויים קנסות יציאה.
חשוב לציין כי בהצעת החוק הממשלתית כפי שהתקבלה בקריאה הראשונה, הוצע להגביל את קנסות היציאה שחברות התקשורת רשאיות לכלול בהסכמי ההתקשרות שלהן עם המנויים, הן במסגרת הסכמים קיימים והן במסגרת הסכמים שייכרתו מעתה ואילך, כך שקנס היציאה המרבי ייקבע על-ידי חישוב של 8% מממוצע החשבונות החודשיים של המנוי כפול מספר החודשים שנותרו עד תום תקופת ההתחייבות. זאת, בהתאם להסדר שחוקקנו בוועדה במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, בנוגע לקנסות היציאה בשוק הסלולר.
במהלך הדיון בוועדה לשם הכנתה של הצעת החוק המונחת בפניכם לקריאה השנייה והשלישית הגענו למסקנה שקנס יציאה, בכל סכום, מהווה חסם מעבר של מנויים בין מתחרים בענף, ולכן החלטנו שראוי לבטל לחלוטין את האפשרות לכלול קנסות יציאה בהסכמים עם מנויים חדשים של חברות התקשורת שהצעת החוק עוסקת בהם.
אשר לטענה שהועלתה בוועדה על-ידי חלק מהגורמים, שלפיה איסור לגבות קנסות יציאה באופן גורף עלול לפגוע לכאורה באפשרות של חברות להתחרות על לבם של צרכנים באמצעות הצעת הטבות מסוימות שיש בהן כדי להיטיב עם הצרכן, סברנו שהתחרות האמיתית צריכה להיות במחיר שמציעות החברות ולא בהטבות שלהן, מה גם שאין בהצעה זו כדי להגביל את החברות לתת למנוייהם הצעות מטיבות לאחר קיום תקופת נאמנות, דהיינו, ההטבה למנוי תינתן אם הוא נשאר מנוי של החברה למשך תקופה מסוימת. כך, למשל, חברה יכולה להתקשר עם צרכן בהסכם שלפיו בשנה הראשונה התשלום החודשי שלו יהיה x, ואילו הסכום שישלם בשנה השנייה להסכם יהיה x מינוס y, כלומר תשלום נמוך יותר.
במאמר מוסגר אציין כי שקלנו לתקן כבר עתה את ההוראה המתייחסת לחברות הסלולר, אך החלטתי לא לעשות כן במסגרת הצעת חוק זו, ולאחרונה הגשתי הצעת חוק פרטית לביטול מוחלט של קנסות היציאה גם בסלולר.
בכל הנוגע להסכמים של חברות התקשורת עם מנויים קיימים, דהיינו כאלה שנכרתו לפני תחילתו של החוק המוצע, החלטנו להשאיר את ההסדר שהוצע על-ידי הממשלה ואת מגבלת 8% על קנסות יציאה, לפי שיטת החישוב שהסברתי. זאת, כדי שהפגיעה בהסתמכותן של חברות התקשורת ובזכויותיהן לפי הסכמים קיימים תהיה מידתית.
דבר נוסף שמוצע להסדיר בהצעת החוק הוא איסור על החברות לדרוש פירעון מיידי של התשלומים עבור ציוד קצה, כגון ממיר טלוויזיה ומודם לאינטרנט, שרכש המנוי מהחברה בתשלומים לשיעורין במסגרת הסכם ההתקשרות ביניהם – שיטה שבה השתמשו חלק מחברות התקשורת כדי ליצור חסם מעבר נוסף בין מתחרים בענף. מוצע שהוראה זו תחול גם על הסכמים קיימים.
הוראה דומה להוראה זו נקבעה על-ידינו בחוק המדיניות הכלכלית האחרון בנוגע לשוק הטלפונים הסלולריים, אך מאחר שלא נקבע במפורש שהיא תחול גם על הסכמים קיימים, חלק מחברות הסלולר ניצלו זאת לרעה. על כן, בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לתקן את חוק המדיניות הכלכלית האמור, ולקבוע שההוראה בדבר איסור פירעון מיידי של תשלומים עבור ציוד קצה תחול גם היא על הסכמים קיימים, בנוגע למנויים שיבטלו את הסכם ההתקשרות שלהם לאחר תחילתו של החוק המוצע היום.
הצעת החוק היא נדבך נוסף במאמצים המתמשכים של משרד התקשורת והעומד בראשו, השר משה כחלון, ושל ועדת הכלכלה, לאפשר תחרות אמיתית ומועילה בשוק התקשורת בפרט ובמשק הישראלי בכלל, ואני מאמין שיש בה בשורה של ממש עבור ציבור צרכני התקשורת, על כל סוגיה, במדינת ישראל.
הצעת החוק הונחה ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אדוני היושב-ראש, השעה מאוחרת – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה, חבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה.
<קריאה:>
הוא עוד לא סיים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כולנו מכירים את התופעה של הניסיון להתנתק מאחת מחברות התקשורת. התקדים שקבענו פה בעצם העבודה של הוועדה שהכניסה שינוי ואימצה את ההצעה שלי, הוא לא לקיים שום קנס. בעוד בשוק הסלולר יש עדיין קנסות של 8% מגובה החשבון החודשי כפול יתרת הזמן, החידוש של הצעת החוק הזאת זה אפס קנסות. זה אומר שזה גם יאלץ אותנו, מייד אחרי הפגרה, ואת הממשלה, לאפס גם את הקנסות בסלולר, כי לא הגיוני שחברות הסלולר עדיין יוכלו לגבות קנסות, וחברות yes ו"הוט", ואינטרנט, "בזק בינלאומי", Netvision – נאלץ אותם שלא לגבות קנסות כלל.
לכן, צריך להשוות את זכויות הצרכנים בענף התקשורת של הטלוויזיה והאינטרנט לזכויות צרכני הסלולר ולהשוות גם את החברות – שיפעלו תחת אותם תנאים. אני מאמין שניפגש מייד אחרי הפגרה בחקיקה בעניין הסלולר.
כן, חבר הכנסת דודו רותם, יש לך שאלה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
זה לא הזמן לשאלות.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, הוא הצביע.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני לא מאשר.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אה, אוקיי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, נא לרדת מהדוכן. תודה רבה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – – להודות.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עוד לא הודית?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא.
<נסים זאב (ש"ס):>
תרחמו עלינו כבר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני רוצה להודות שוב, בהצעת חוק שישית זו מטעם ועדת הכלכלה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש שאלה, נסים?
<נסים זאב (ש"ס):>
כן. מגילת איכה קוראים בתשעה באב. לא צריך לקרוא על כל חוק את כל המגילה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה רואה בבשורה לצרכנים משום מגילת איכה?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רואה בשורה טובה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אז למה ההשוואה?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
די, נסים, תפסיק – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נסים, אמרת את דבריך, תודה רבה. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני מעוניין להודות בקצרה, אדוני היושב-ראש, אם תתיר לי.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
די.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מי שלא יודע להודות לאנשים לא יודע להודות לה'.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מה?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מי שלא יודע להודות לאנשים לא יודע להודות לה'.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
שמעת, נסים זאב?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לכן, תודֶה להנהלה וליועצים המשפטיים ולכל החברים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אנחנו נחסוך לכם, אנחנו ממהרים לישיבה בוועדת הכלכלה, שמתכנסת באופן דחוף.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בהצלחה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה לכולם. נא להצביע בעד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כולל לוח הזמנים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
הוא אמר שזה כולל לוח תיקונים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון, נאמר.
הצבעה מס' 83
בעד סעיפים 1–5 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 13, מתנגדים ונמנעים אין. ההצעה מאושרת, כולל לוח תיקונים. תודה רבה.
עוברים לקריאה שלישית.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא שאלת אותי אם אני מסכים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני יודע באופן אוטומטי שאתה מסכים.
בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 84
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 16, נגד ונמנעים אין. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 50), התשע"א–2011, אושרה בקריאה שנייה ושלישית, כולל התיקונים. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ממשיכים בהצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011 – קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא הלך.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הוא יבוא.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, יותר טוב שתעבור לחוק הבא.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, הוא הלך לנהל את ישיבת הוועדה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אין לו ממלא-מקום?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, החוק הבא, החוק הבא. זה יותר טוב, שהוא יהיה בסוף.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
עוד חצי שעה, כשהוועדה תסיים – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
טוב.
<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17), התשע"א–2011>
[מס' מ/569; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 17494; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אם אתם אומרים חוק החברות, אנחנו עוברים לסעיף 20 – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. יבוא ויעלה.
<איתן כבל (העבודה):>
דודו, תמהר, בוא נראה אותך עכשיו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
יש לך הזדמנות להוכיח את עצמך שאתה זריז ויעיל. בבקשה, אדוני.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17). התיקון המוצע מתייחס להסדרים מיוחדים לגבי חברות שהנפיקו איגרות חוב לציבור. מטרת הצעת החוק היא לקבוע כי חברות שהנפיקו איגרות חוב לציבור יהיו כפופות לכללי ממשל תאגידי הדומים לאלה החלים על חברות ציבוריות שגייסו כספים מהציבור בדרך של הנפקת מניות. בין הכללים האלה ניתן למנות הוראות שמטרתן לספק הגנה מפני פגיעה אפשרית בכושר הפירעון של החברה עקב עסקאות עם בעלי השליטה.
החלת כללי ממשל תאגידי על חברות אג"ח, גם כשהן חברות פרטיות, תבטיח כי לאחר ההנפקה יתנהל התאגיד על-פי עקרונות שיעלו את רמת הכשירות, המקצועיות והעצמאות של חברי הדירקטוריון, יחזקו את הליכי הבקרה על העריכה של הדוחות הכספיים ואישורם, יצמצמו את פוטנציאל הפגיעה בחברות בעקבות עסקאות עם בעלי עניין ויגבירו את ההגנה על הציבור הרוכש את איגרות החוב.
תודה רבה למנהלת הוועדה, לעו"ד אלעזר שטרן, לצוות הוועדה, לעוזרי, למשנה ליועץ המשפטי, לעו"ד אבי ליכט ולעו"ד דנה נויפלד, שסייעו לנו בהכנת החוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת דודו רותם.
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17), התשע"א–2011. בבקשה, קריאה שנייה.
הצבעה מס' 85
בעד סעיפים 1–82 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–82 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 86
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק החברות (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ובכן, בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17), התשע"א–2011, אושרה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011>
[מס' מ/596; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 20581; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
יש לי עוד שני חוקים. אני יכול להציג את שניהם בפעם אחת?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בוודאי, לדעתי כן.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני אציג את שניהם בפעם אחת ונצביע על שניהם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אין מניעה. בהתחשב בגיל שלך זה בסדר.
<משה גפני (יהדות התורה):>
בן כמה הוא? הוא בחור צעיר.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל תדע לך, אדוני היושב-ראש, שבשנת 2008 הוא התחיל להציג חוקים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני יודע. אני ראיתי אותו גם – – – איך הוא יעיל.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
תגידו, אתם מוכנים לתת לי לגמור ולהציג את החוקים שלי ולהפסיק את הוויכוחים ביניכם?
<משה גפני (יהדות התורה):>
מה החוק השני? מה החוק השני?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, החוק השני הוא הרבה יותר מאוחר, אני לא אעשה לכם את זה.
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34). הצעת חוק זו נועדה להאריך את תוקפה של הוראת השעה הקיימת בחוק ההוצאה לפועל, המסדירה מנגנון של גבייה במסלול מקוצר. המסלול המקוצר נועד לאפשר גבייה מהירה של חובות שאינם עולים על 10,000 שקלים באמצעות נקיטת מספר הליכים מוגבל, כגון עיקול רכב או עיקול כספים של החייב.
המסלול המקוצר מאופיין במעורבות מינימלית של הזוכה, ומטרתו לייעל את ההליכים ולחסוך בעלויות. במטרה לבחון את יעילות המסלול נקבע מנגנון זה כהוראת שעה. מוצע להאריך את תוקף הוראת השעה בשנה נוספת, ובמהלכה יוסיף להיבחן מסלול זה, שעד עתה נמצא כיעיל, ובסוף התקופה יוצעו תיקונים בהתאם.
כמו כן, מוצע לתקן את חוק ההוצאה לפועל לעניין הגבלת חייב מקבלת כרטיס חיוב. חוק ההוצאה לפועל מסמיך את רשם הוצאה לפועל להטיל הגבלה המונעת מחייב לעשות שימוש בכרטיס חיוב. המוסד לביטוח לאומי החל בהליך ניסויי שבו הוא מעניק גמלאות לזכאי המוסד באמצעות כרטיס הנטען בסכום הגמלה המוענקת. מוצע לקבוע כי ההגבלה בקבלת כרטיס חיוב לא תחול לעניין כרטיס חיוב כאמור שהערך הכספי שנטען בו הוא של גמלה או תשלום אחר שאינם ניתנים לעיקול.
מאחר שחוק הביטוח הלאומי אינו מאפשר עיקול של גמלה במשך 30 ימים מיום ששולמה באמצעות בנק או חברת הדואר, מוצע להבהיר ולקבוע כי כאשר חלה מניעה כאמור מלעקל תשלום במשך פרק זמן מסוים, אותה הוראה תחול גם על התשלום באמצעות כרטיס החיוב. כלומר, לא ניתן יהא לעקל את הגמלה ששולמה באמצעות כרטיס חיוב במשך 30 ימים כאמור, למעט לשם תשלום חוב מזונות. אין בתיקון המוצע כדי לאפשר עיקול של גמלה או תשלום שאין לעקלם לפי כל דין.
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34) שהונחה על שולחן הכנסת כללה הוראות שונות לתיקון החוק האמור. בשל הדחיפות בהארכת תוקף הוראת השעה פוצלו ההוראות בעניין זה והונחו על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. ועדת החוקה תוסיף ותדון בחלקה השני של הצעת החוק. אין להצעת החוק הזאת הסתייגויות.
אני רוצה להודות לעורכת הדין נועה ברודסקי-לוי, שעסקה בחוק הזה, ולצוות הוועדה, ומבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה, חבר הכנסת רותם. אתה יכול להישאר.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
מה תישאר? החוק הבא – יש לי עוד זמן. אני אציג אותו. בסדר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 87
בעד סעיפים 1–3 – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
היושב-ראש אמר לי להישאר – אני נשאר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 7, נגד ונמנעים – אין. החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
<אמנון כהן (ש"ס):>
תוסיף את הקול של יושב-ראש הוועדה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
תוסיף את הקול שלי גם בקריאה השלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מוסיפים את הקול שלך לפרוטוקול. בבקשה.
הצבעה מס' 88
בעד החוק – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצעת החוק אושרה. בעד – 9, נגד ונמנעים – אין.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
עשרה – – – תוסיף אותי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מוסיפים גם אותך.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אז זה עשרה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מוסיפים את חבר הכנסת דודו רותם, יושב-ראש הוועדה, בהיותו על הדוכן, לפרוטוקול.
<הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011>
[מס' כ/359; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 16224; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עכשיו עוברים להצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון – אישרנו אותו.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, אמרת שאני אציג את חוק הנוער (טיפול והשגחה).
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. רק רגע, איזה מספר?
<אמנון כהן (ש"ס):>
מה עכשיו? מה אתה? יש סדר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הוא כבר על הדוכן, מה קרה?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
הוא אמר לי להישאר על הדוכן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תתחשב באנשים. איזה חוק זה? איפה זה?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20).
<קריאה:>
39.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
39.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – – אדוני.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), שעניינה הגנה על קטין מפני פרסומים מזיקים, שיזמו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת אופיר אקוניס, חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת אלכס מילר וחברת הכנסת מירי רגב.
הצעת החוק מטרתה להרחיב את ההגנה הניתנת לקטין מפני פרסומים העלולים להזיק לו בשני עניינים: הראשון – כאשר הקטין הוא עד במשפט פלילי וכאשר הוא עד או בעל-דין בהליך משפטי שיסודו בעבירות מין המפורטות בסעיף. כך, לדוגמה, לא יפורסם פרסום בעניין עדות של קטין שהיה עד לעבירת מין. השינוי השני הוא איסור פרסום עניינים בריאותיים, גופניים ונפשיים של קטין, למעט פרסום שגילויו אינו מהווה פגיעה של ממש בפרטיותו. כך, לדוגמה, הרטבה או סיוטים קשים שחווה ילד בעקבות תאונת דרכים שעבר, המתבררים במסגרת תביעת נזיקין, לא יוכלו להתפרסם. באופן זה יימנעו מהילד הקשיים הנוספים של חשיפת קשייו הנפשיים בציבור.
הצעת החוק נדרשת מאחר שכיום, בעידן האינטרנט והמידע, כל פרסום הופך בקלות רבה לנגיש וזמין, ולכן פרסום פרטיהם האינטימיים של קטינים, אף אם נעשה במסגרת של פסק-דין, עשוי לחשוף את הקטין לעיני כול ולהוסיף לו טראומה.
להצעת החוק היתה הסתייגות שלי, שמטרתה לקבוע כי איסור פרסום פרטים על מצבו הבריאותי, הגופני או הנפשי של קטין לא יוגבל רק לפרסום במקרה שבו הפרטים מתבררים במסגרת הליך משפטי, אלא גם כאשר עדיין לא הוחל ההליך המשפטי. אני חשבתי שההסדר הזה ראוי מאחר שממילא הצעת החוק מאפשרת את הפרסום כאשר אין בו פגיעה של ממש בפרטיותו של הקטין. לבקשת מציעת החוק, חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני מסיר את ההסתייגות שלי ולא אבקש להצביע עליה.
אני קורא לכם לאשר את החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
מצביעים על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 89
בעד סעיפים 1–2 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת אמנון כהן, נא לא להפריע בהצבעה.
הצבעה מס' 90
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 12, נגד ונמנעים – אין. חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011, אושר בקריאה שנייה ושלישית ונרשם בספר החוקים. תודה רבה.
עוברים – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
שוק ההון, שוק ההון.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אתה מוכן להירגע?
<משה גפני (יהדות התורה):>
הוא נרגע.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני גם בשעה כזאת מסוגל להוציא אנשים. אני לא אתחשב בזה שאתם נשארתם מאוחר. אל תפריעו לגברת אבקסיס. בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, אני באמת אנסה לעשות את זה מאוד מאוד – אני רוצה לעשות את זה מאוד מאוד קצר, כי צריך להגיד תודות להרבה אנשים. קודם כול, כמובן לצוות ועדת החוקה, חוק ומשפט, לדורית מנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית, לכל מי שנגע בתחום הזה. אבל בראש ובראשונה אני רוצה להגיד תודה רבה גדולה לכבוד יושב-ראש ועדת החוקה. אני יודעת כמה קשה היה לו להסיר את ההסתייגות, שאין לי ספק שהוא מאוד מאמין בה ורוצה להגן בצורה גורפת וגדולה יותר על הילדים והקטינים חסרי הישע. אבל אם היתה מתקבלת ההסתייגות אני הייתי מבקשת להוריד את החוק הזה, כי יכול להיות שבאיזה אופן היינו אז חוסמים באמת פרסום מקרים שבהם יש לו ערך חברתי גדול מאוד, כאשר הוא לא מזיק. קחו למשל את הסיפור של שחר גרינשפן – אם ההסתייגות הזאת היתה עוברת, יכול להיות שהיינו מאבדים פה את הערך של כל מה שיצא בעקבות אותה חשיפה. יכול להיות שהיו מקרים נוספים שהיינו נדרשים להגיע כל פעם לבית-המשפט כדי לפרסם אותם, כמו לדוגמה – טוב, אני אעצור פה.
תודה רבה ליוזמים יחד אתי, ושוב, דודו, תודה, אני מעריכה. תודה לכל צוות הוועדה המדהימה הזאת. תודה רבה. ניפגש בפעם הבאה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה, חברת הכנסת אבקסיס.
<הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011>
[מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 13077; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק מס' 22, הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יבוא ויעלה יושב-ראש ועדת הכספים, כבוד הרב משה גפני. בבקשה, אדוני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שמטרתה להגביר את סמכויות האכיפה הנתונות לממונה על שוק ההון.
הצעת החוק מתייחסת לשלושה חוקים אשר מצויים בסמכות הפיקוח של הממונה על שוק ההון: חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981; חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005; וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה–2005.
הצעת החוק מרחיבה את סמכויות הממונה על שוק ההון כך שיוענקו לו גם סמכויות פיקוח ובירור מינהלי, כפי שיפורט להלן. הגברת הפיקוח והגברת האכיפה נועדו לאפשר לממונה על שוק ההון לפקח באופן יעיל על המבוטחים, על קופות הגמל ועל קרנות הפנסיה. המטרה היא להגן על כספי המבוטחים והעמיתים ולאפשר שמירה יעילה יותר של כספיהם.
הסמכות הראשונה שמוצע להרחיבה היא סמכות החיפוש והתפיסה. סמכות נוספת – מוצע לקבוע במפורש סמכותו של הממונה על שוק ההון. סמכות שלישית שמוצע להרחיבה בהצעת החוק שבפניכם – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
שכנעת אותנו.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – היא הסמכות להטלת עיצומים.
אדוני היושב-ראש, הסברתי את עיקרי הדברים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
טוב מאוד.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני יכול – יש לי פה הסבר יותר מפורט – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כדרכך – יעיל.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
יש לי פה הסבר יותר מפורט, אני יכול להכניס את ההסבר כולו לפרוטוקול?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מבחינתנו אין שום בעיה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אפשר?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כן. אני עובר להצבעה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
הממונה על שוק ההון, אדוני היושב-ראש, הוא אדם נחמד, אני חושב – פרופסור עודד שריג. נכון, סגן השר יצחק כהן? הצעת החוק הזאת היא חשובה. אני, ברשותך, מכניס את כל הנאום לפרוטוקול. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית. זה חוק טוב, חשוב – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה להנהלה. תודה להנהלה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו ניגשים להצבעה. הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – בבקשה. כמובן, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 91
בעד סעיפים 1–4 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
14 בעד, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
שר האוצר מתבקש לעלות לדוכן להודות.
<קריאות:>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
קריאה שלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
רגע, רגע, אדוני השר, אתה יכול לעלות עד שנצביע.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא צריך להצביע, לא יהיה רוב לחוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, הוא פטור מהצבעה.
בבקשה, נא להצביע. הצעת החוק מובאת להצבעה בקריאה שלישית.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
השר, תודה גם ליועצת המשפטית של הוועדה, היא עשתה את העבודה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
גם לחברי הוועדה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
עזוב את חברי הוועדה.
<יואל חסון (קדימה):>
בית-חרושת לחקיקה.
הצבעה מס' 92
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבל.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, אני אעשה את זה קצר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית. בעד – 15, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון (תיקוני חקיקה) אושרה ותיכנס לספר החוקים.
בבקשה, כבוד השר.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, הנמלט מהאולם.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא לא, אני פה, אני פה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בוא נאמר ככה, הוא גם מקבל משכורת – – –
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
בשעה טובה אנחנו מסיימים את החקיקה הזאת. לשגית, היועצת המשפטית הנהדרת של הוועדה, שיושבת שם – ואני רוצה להודות לאגף לשוק ההון, ובראש ובראשונה לפרופסור עודד שריג, שקידמו את החוק הזה.
אני רוצה להגיד לעם ישראל: למדנו לקח מהמשבר. בכל העולם למדו לקח, שצריך לשכלל, לחזק את הרגולציה בשוק ההון על חסכונות הציבור לטווח ארוך, על החיסכון הפנסיוני, על הגופים המוסדיים. החוק הזה נותן כלים לממונה על שוק ההון באוצר ליצור אכיפה ולהדק רגולציה כמו שצריך, ולשפר את השליטה, את הבקרה, על איך הגופים המוסדיים מטפלים בחסכונות של עם ישראל.
ברכות לך עוד פעם, גפני, ברכות לך, שגית, ברכות לפרופסור עודד שריג. מזל טוב. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לשר האוצר.
<הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40), התשע"א–2011>
[מס' מ/558; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 16214; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון – – –
<קריאות:>
הצבענו.
<אמנון כהן (ש"ס):>
הצבענו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מה עוד?
<אמנון כהן (ש"ס):>
הצבענו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
על החוק הבא. למה אתה קופץ? עוברים להצבעה על החוק הבא. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40), התשע"א–2011 – יבוא ויעלה כבוד יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אתה אומר להצביע, עוד לא הצגתי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
עוברים. עוברים. עברית קלה. בבקשה, אדוני.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40), התשע"א–2011, שיזמה הממשלה. עניינה של הצעת חוק זו במניעת פגישה עם אסיר – עורך-דין מסוים – כאשר יש חשש כי מטרת הפגישה אינה לשם מתן שירות מקצועי ונועדה לקדם פעילותו של ארגון טרור.
בשנת 2005 החליטה הכנסת על הוספת סעיף 45א לפקודת בתי-הסוהר ולפיו אפשר למנוע או להפסיק את פגישותיו של אסיר עם עורך-דין מסוים בנסיבות שבהן יש חשד ממשי כי הפגישה עם אותו עורך-דין תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
חברי הכנסת אומרים שהם הבינו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – ביטחון הציבור, ביטחון המדינה או את ביטחון בית-הסוהר, או שתאפשר ביצוע עבירה בבית-הסוהר הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בית-הסוהר ועלולה להביא לשיבוש חמור בסדרי בית-הסוהר וניהולו. בהסדר עוגן סד זמנים מדורג המאפשר למנהל בית-הסוהר ולאחריו לנציב בית-הסוהר, בהסכמת פרקליט המחוז, לאפשר מניעת פגישה בין עורך-דין מסוים לאסיר. בהסדר נקבע גם מנגנון שבו מתאפשר המשך מניעת הפגישה הכפופה לביקורת שיפוטית.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
העיקר שיש ביקורת שיפוטית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
למה להפריע? למה להפריע?
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
יש פה חקיקות שחייבים שייאמר בפרוטוקול של הכנסת, כי ייתכן שנגד החוקים יהיו כל מיני גופים שירצו – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתה יכול להעביר לפרוטוקול.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
עוד ארבעה משפטים וזה נגמר.
כיום, שש שנים לאחר חקיקת ההסדר שבסעיף 45א לפקודה, הסתבר, על בסיס מידע, והערכות של שירות בתי-הסוהר ומערכת הביטחון, כי העילות למניעת הפגישה והתקופות המרביות למניעה אינן מאפשרות הלכה למעשה למנוע מפגשים אשר קיים חשש שהם משמשים לצורך תכנון עבירה ופגיעה בביטחון המדינה, בעיקר על דרך העברת מסרים בין אסירים או בינם לבין גורמים שונים מחוץ לבית-הסוהר.
בדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה התגבש הצורך ליצור הסדר חדש ומאוזן, המאפשר מחד גיסא לשירות בתי-הסוהר לעמוד בסד הזמנים לגיבוש תמונה מודיעינית שתאפשר את מניעת הפגישה, מקום בו יש צורך, ומאידך תבטא את זכותו החוקתיות של האסיר להיפגש עם עורך-דינו.
ולכן, רבותי חברי הכנסת, השינוי העיקרי המוצע בהצעת החוק הוא הוספת עילה שלפיה במקום שבו מטרת הפגישה נועדה לקידום פעילות ארגון טרור, תתאפשר מניעת הפגישה של עורך-הדין המסוים עם לקוחו, באישור מנהל בית-הסוהר, לתקופה של 72 שעות. בתום התקופה האמורה רשאי נציב בתי-הסוהר להורות על המשך מניעת הפגישה לתקופה נוספת, שלא תעלה על 24 שעות, ומטעמים שיירשמו. לאחר תקופה זו רשאי הנציב, באישור פרקליט המחוז או המשנה לפרקליט המדינה, להאריך את התקופה בעשרה ימים.
לאחר תקופה זו רשאי בית-המשפט המחוזי להורות על הארכת התקופה לתקופות נוספות שלא יעלו על חצי שנה בכל פעם. הוועדה קבעה כי אם יחליט בית-המשפט על הארכה זו, יתקיים מנגנון עיון חוזר לאחר שלושה חודשים. הארכות אלו יתאפשרו עד לתקופה של שנה.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40). מצביעים בקריאה שנייה. בבקשה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אפשר להצביע ולהוסיף את הקול של יושב-ראש הוועדה?
הצבעה מס' 93
בעד סעיף 1 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
בעד – 13, אני מוסיף את קולו של יושב-ראש הוועדה, שנמצא על הדוכן, חבר הכנסת אמנון כהן. אם כך, 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 94
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
בעד – 13, כולל יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אמנון כהן, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 40) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן.
<הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20), התשע"א–2011>
[מס' 546; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 13953; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
אנחנו עוברים להצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, נועדה בעיקרה להתמודד עם בעיית השלכת פסולת, ופסולת בניין בפרט, בניגוד לדין.
חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984, קובע איסור השלכת פסולת, פסולת בניין או גרוטות רכב ברשות הרבים, וכן חובה לפנות פסולת מהסוגים המנויים בחוק לאתרים מורשים לפינוי ולסילוק פסולת. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, קיימת תופעה רחבה של השלכת פסולת, ופסולת בניין בפרט, בשטחים הפתוחים, בניגוד לדין. פסולת אשר אינה מפונה כדין לאתרי הפסולת המורשים יוצרת מפגע סביבתי חמור.
הצעת החוק נועדה לסייע למשרד להגנת הסביבה להתמודד עם תופעה זו על-ידי החמרת הענישה בעבירות של השלכת פסולת ופסולת בניין וקביעת עונש חובה של חילוט כלי הרכב שממנו הושלכה פסולת הבניין במקרה של עבירה שנייה בתוך שלוש שנים.
כן מוצע להרחיב את סמכויות השר להגנת הסביבה למתן צו לשמירת הניקיון בכמה היבטים: הראשון, הרחבת המצבים שלהם ניתן לתת צו שמירת ניקיון, למקרים של פינוי פסולת, שלא בהתאם להוראות החוק והוצאת צו מניעתי; השני, הרחבת הגורמים שכלפיהם אפשר להוציא צו כאמור ומהות הצו שיהיה אפשר להוציא לכל גורם.
תיקון נוסף במסגרת החוק המוצע הוא להעביר את סמכות הערר על החלטת חשב המשרד להגנת הסביבה לעניין קביעת סכום היטל ההטמנה מבית-משפט השלום לבית-משפט לעניינים מינהליים.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית מצאה ועדת הפנים והגנת הסביבה כי לעניין הוצאת צו שמירת הניקיון נגד גורמים אשר אינם משליכי הפסולת, כגון בעל נכס או מחזיק נכס שבו עומדת להתבצע פעולת השלכת פסולת, יש להגביל את אפשרות הוצאת הצו לאותם מקרים שבהם בעל הנכס או מחזיק הנכס לא נקט אמצעים סבירים למניעת השלכת הפסולת.
כן מצאה הוועדה כי עונש חובה של חילוט רכב שהושלכה ממנו פסולת ייקבע במקרה של ביצוע עבירה שנייה של השלכת פסולת בניין בתוך שלוש שנים מביצוע העבירה הראשונה, במקום הרשעה שנייה בעבירת השלכת פסולת בניין בתוך חמש שנים ממועד ההרשעה בעבירה הראשונה כפי שהוצע.
הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגות, ולכן אבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק החשובה הזאת. אפשר להצביע, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
אנחנו מצביעים על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20) בקריאה שנייה. בבקשה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
תוסיף את קולי, אדוני. בעד, בעד, חבר'ה.
הצבעה מס' 95
בעד סעיפים 1–13 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
בעד – 12, כולל יושב-ראש הוועדה, שנמצא על הדוכן. נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20) אושרה בקריאה שנייה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
בינתיים אני רוצה להודות לשר להגנת הסביבה, ליועצים המשפטיים שעזרו לנו להעביר את החוקים האלה, לגברת מירי פרנקל-שור, יישר כוח לעידו, שעושה עבודה מסורה ונאמנה. עידו, תודה רבה שאתה עושה עבודה מצוינת בוועדה, אני מנצל את הזכות תוך כדי הצבעה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 96
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
בעד – 14, כולל יושב-ראש הוועדה, שנמצא על הדוכן, נגד – אין, נמנעים – אין. חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 20) אושר בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים. תודה ליושב-ראש.
נא לרדת מהדוכן – העירו לי מהמזכירות, בג"ץ יפסול אותו.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
סעיף 38.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
לא, אסור לי, העירו לי במזכירות. הם אמרו לי, מי שילך לבג"ץ, בג"ץ יפסול את זה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, מי שילך לבג"ץ, בג"ץ יזרוק אותו מכל המדרגות.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אפשר אדוני? נאום אחרון של המושב. סעיף 38 – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
תעביר את זה לפרוטוקול.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לא, זה לא.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 185), התשע"א–2011 >
[מס' מ/552; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 15756; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 185), התשע"א–2011. יעלה ויבוא ויציג את הצעת החוק כבוד יושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך.
<היו"ר גאלב מג'אדלה: >
על לא דבר. אתה יכול להעביר לפרוטוקול.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, מה פתאום.
אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 185), התשע"א–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שמטרתה להסדיר את נושא המיסוי על הלוואות שניתנות בידי מעביד לעובד או במסגרת יחסים מיוחדים.
סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה, הסעיף הקיים, קובע שאדם שקיבל הלוואה בלי ריבית, יראו אותו כאילו קיבל את הריבית כהכנסת עבודה אם ההלוואה ניתנה ממעביד לעובד. סעיף 3(י) לפקודה, הסעיף הקיים, קובע את אותו הכלל ביחס להלוואה שנתן חבר בני-אדם. ההנחה היא שאם אדם נותן הלוואה ללא ריבית, מתקיימים יחסים מיוחדים בין נותן ההלוואה למקבל ההלוואה, ולכן, לפי החקיקה הקיימת, יש למסות את הריבית שהיתה אמורה להשתלם בעד ההלוואה. שיעור הריבית שיש למסות קבוע בתקנות, ותיכף אתייחס גם לעניין זה.
נוסף על כך, בחקיקה הקיימת קבוע כלל בסעיף 85א לפקודה ביחס למיסוי של הלוואות בין-לאומיות. משום מה נוצר מצב שבו נוסח סעיף 85א שונה מהנוסח של סעיפים 3(ט) ו-3(י), ועקב כך נוצר חוסר אחידות בחקיקה ביחס למיסוי הלוואות מקומיות לעומת הלוואה בין-לאומית.
הצעת חוק זו נועדה ליצור הסדרה ואחידות ולקבוע מבחנים ברורים המגדירים מהם יחסים מיוחדים שבגינם אפשר למסות את הריבית. הצעת החוק למעשה מיטיבה, במובן הזה, שהיא יוצרת אחידות וודאות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני אסביר לך באריכות, יש לי את כל הזמן שבעולם, אפשר עד שבת. אבל לפני שאני מסביר, אני רוצה להגיד קטע, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא עד שבת, עד כניסת השבת.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
עד כניסת השבת הכוונה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שלא יטעו לחשוב אחרת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לדייק.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מדייק. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת רותם. אני במהלך הדיונים, גם בתקנות וגם בחוק, חששתי שיש פגיעה בגמ"חים. הרי יכול להיות שחברה עושה גמ"ח לעובדים, גמ"ח כדת וכדין והיא נותנת הלוואות, שזה הלוואות בכלל בלי ריבית. אמרה טלי דותן – היא אמרה בוועדה היום, כשאישרנו את הצעת החוק, שזה לא פוגע בגמ"חים. חברה יכולה לעשות גמ"ח, שזה לא למטרת רווח, זה רק כדי לסייע לעובדים במצוקה ובכלל לפי הקריטריונים. לא על זה חל החוק – היה באחד העיתונים שכאילו זה יפגע בגמ"חים. זה לא יפגע בגמ"חים. אני אישרתי את החוק הזה רק לאחר שווידאתי את העניין הזה.
אדוני היושב-ראש, הריבית שיש למסות לפי הצעת החוק, קבועה בתקנות. עד היום נקבע בתקנות שיעור ריבית גבוה של כ-7.25%. עתה, במקביל לאישורה של הצעת החוק אישרה הוועדה היום, הוועדה בבוקר אישרה תיקון לתקנות הריבית כך שייקבע בהן מנגנון דינמי, שיאמץ את הריבית הממוצעת שיפרסם בנק ישראל לעניין הלוואות בנקאיות. ריבית זאת עומדת כיום על 5.24%, פחות כמעט ב-2% או יותר מ-2% מאשר היה עד היום. כך קבענו הטבה נוספת לעניין שיעור הריבית.
לגבי הלוואות קטנות בשיעור של עד 7,000 שקלים, הותרנו שיעור ריבית היסטורי נמוך של עליית המדד בלבד, וזאת על מנת להקל על נוטלי ההלוואות בשיעור נמוך ממעבידיהם.
הצעת החוק הזאת מיטיבה עם – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
איך הבטחתך שעל מעסיק לא חלה הריבית הזאת?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא חלה ריבית. יש הודעה – בחוק הקיים, בלי הצעת החוק הזאת, גמ"ח מותר על-פי החוק הזה. החברה יכולה לעשות את זה. הודיעה הממשלה היום בוועדת הכספים, פעם, פעמיים ושלוש – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בלי התיקון.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – לשאלתי ולשאלת היועצת המשפטית של הוועדה ושל חברי הוועדה פעם נוספת, היא הודיעה באופן חד-משמעי שזה לא פוגע בנושא של הגמ"חים. הלוואי שנפתור את הבעיה של הגמ"חים בדיונים נוספים שאנחנו מקיימים. בנושא הזה זה נפתר, ולכן, חבר הכנסת רותם, אתה יכול בלב שקט להצביע בעד החוק הזה. הוא רק מיטיב עם העובדים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו ניגש להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (מס' 185), התשע"א–2011. נא להצביע.
הצבעה מס' 97
בעד סעיפים 1–4 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 17, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אתה לא שואל אותי?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא, אני מדבר לפרוטוקול. אני אתך כבר לא מדבר. נא להצביע. אני אתך מדבר רק בוועדת הכספים.
הצבעה מס' 98
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (מס' 185), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 17, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים. תודה רבה.
עוברים להצעת החוק ההתגוננות הישראלית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
רוברט אילטוב יציג.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בסדר. אנחנו מדלגים על הצעת החוק.
<הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 2), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/610).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק נציב תלונות הציבור על השופטים (תיקון מס' 2), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק שר המשפטים יעקב נאמן. במקומו – השר לנדאו, בבקשה.
<זאב אלקין (הליכוד):>
חזרנו מוועדת הכלכלה עם הסעיף שעצרנו. יש חוק שעצרנו באמצע.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בסדר, אחריו.
<זאב אלקין (הליכוד):>
יש חוק שההצבעה באמצע, ירדנו למטה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בסדר, הוא מציג לקריאה ראשונה ואנחנו חוזרים.
<זאב אלקין (הליכוד):>
זה דיון.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
זה דיון?
<זאב אלקין (הליכוד):>
זה קריאה ראשונה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אין דיון, אף אחד לא נרשם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אף אחד לא נרשם, אני לא רואה שנרשמו אנשים. הרשימה סגורה. אני לא ראיתי נרשמים אצלי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני פה ואני נרשמתי לדבר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אני לא ראיתי נרשמים אצלי. כבוד השר, בבקשה.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מוצע לקבוע שינויים בחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, לאור הניסיון שנצבר מאז החלה הנציבות לפעול. בין השינויים המוצעים: הקניית סמכות לנציבות לברר גם תלונה על שופט בקצבה הממלא תפקיד מעין-שיפוטי וגם תלונה על התנהגות שופט בתקופה שקדמה למינויו; הגדרת המונח "התנהגות שופט" והרחבתו; קביעת חובת סודיות על הנציב ועובדי הנציבות; הקניית סמכות לנציב להחליט בדבר פרסומה של תלונה במידה שיש לכך חשיבות ציבורית; הקניית סמכות לנציב לפתוח מיוזמתו בבירור; קביעה כי חומר שיתקבל והוכן בנציבות יוכל לשמש ראיה בהליך משמעתי; קביעה כי פרסום שנעשה על-ידי הנציב בתוקף תפקידו ייחשב פרסום מותר לפי חוק איסור לשון הרע, וכן, כאשר לא ניתן לקבוע שהתלונה מוצדקת, יוכל הנציב לקבוע כי היא מוצתה. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה לכבוד השר. אנחנו ניגש להצבעה. חוק נציב תלונות הציבור על השופטים (תיקון מס' 2), התשע"א–2011.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
יש רשימה של אנשים שנרשמו לדיבור.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. חבר הכנסת אורי אריאל.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מוותר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. דב חנין – איננו. ישראל אייכלר – לא נמצא. יעקב כץ – לא נמצא. מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו – ג'מאל זחאלקה. אחריו – פרופסור אריה אלדד. בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
נראה לך שמישהו שומע?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מי שלא רוצה להקשיב יכול ללכת לישון.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה קרה לכם? יוצאים פה לחופשה כל כך גדולה עכשיו, 80 יום תוכלו לישון.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
איזה חופשה, מה חופשה?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
"פוגרום" קוראים לזה פה. "פוגרום" קוראים לזה פה, למה חברי הכנסת עכשיו מנוטרלים 80 יום מלהגיש שאילתות, מלהגיש הצעות לסדר, דיונים מהירים. אז לפחות ברגע האחרון נוכל גם כן לומר משהו. אז קצת דמוקרטיה, רבותי, לא יזיק.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
מחר בתקשורת יגידו רק את מה שאמרת עכשיו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
קצת דמוקרטיה. לא, מה שיגידו בתקשורת זה – אני קורא לזה לא "פגרה" אלא "פוגרום" כי אני לא יכול לשרת את הציבור שלי, אני לא יכול להזמין דיון מהיר, אני לא יכול לעשות הצעה לסדר, אני לא יכול לעשות כלום במשך 80 יום. חופשה שלושה שבועות – לפחות שדיונים מהירים ייתנו לנו לעשות.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
תבוא בפגרה לוועדת הכספים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא נותנים לנו לעשות שום דבר, לא נותנים לנו לשרת את הציבור חודשים בשנה. אני מביע פה את המחאה.
אני רוצה לדבר על החוק הזה, באופן מיוחד אני רוצה לדבר על החוק הזה של נציב תלונות הציבור על שופטים. ישנה כאן אווירה, שהולכת וצוברת תאוצה במדינת ישראל, כאילו השופטים גדלו על איזה פנתיאון והם לא נתונים חס ושלום לשום ביקורת. הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, כיוון שהם נכנסו לשם. זה דבר בפני עצמו, אבל יש לנו דבר הרבה יותר חמור, וזה עצם העובדה שהמועדון הסגור הזה הוא זה שממנה את עצמו, הוא זה שמעורב במינוי של השופטים.
כאשר אני מניח על שולחן הכנסת חוק להגדלת מספר השופטים בבית-המשפט העליון ל-18 שופטים, ישנה התנגדות של בית-המשפט, כשלצערי הממשלה הלכה אחר הדבר הזה ומונעת. לאחר מכן יבואו ויטענו: יש לנו עומס של תיקים. למה הגברת בייניש מסרבת להרחיב את השורות של בית-המשפט העליון? התשובה לכך מאוד ברורה: הרבה יותר קל לשלוט ב-14 שופטים. 18 שופטים – זה הופך להיות יותר בעייתי, זה הופך להיות קצת בעייתי, זה הופך להיות יותר מדי פלורליסטי.
לכן אני מברך על העניין הזה של נציב תלונות הציבור על שופטים. שופטים הם לא מורמים מעם. יש להם היכולת לשפוט, אבל כמו שכל אחד מאתנו צריך לתת דין-וחשבון ויש עליו ביקורת בכל דבר, בכל עניין ובכל שעה, גם שופטים צריכים לדעת שההתנהלות שלהם, שהסגנון שלהם, שהאכיפה שלהם היא לא בררנית, היא לא נובעת מתוך השקפות עולם אלא מתוך דין צדק. לכן החוק הזה חשוב.
לחוק הזה יש לצרף חוק שהנחתי על שולחן הכנסת ונעלה אותו בתחילת המושב הבא, חוק מבקר הפרקליטות. שהפרקליטות גם היא תדע לנהוג בצורה הגונה וישרה ולא בצורה של איפה ואיפה. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לא להפריע.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, החוק ראוי, וראוי לתמוך בו, דווקא מכיוון שנבעו סדקים, מוצדקים למדי, בתחושה שהשופטים הם נעלים מכל ביקורת. בימים אלה ממש נפתחה חקירה פלילית נגד שופט עליון במדינת ישראל; בימים אלה, היום הזה ממש, הונחו על שולחן הכנסת עדכוני פסיקה לחברי הכנסת, ובהם ציטוטים נרחבים מפסיקה שקוממה את כל הציבור במדינת ישראל, שבה קבע בית-המשפט העליון כי מוסטפא דיראני יכול לתבוע במדינת ישראל פיצויים; בימים אלה ממש החליט בית-המשפט העליון להחריב יישוב שלם בארץ-ישראל. ראוי שהשופטים ידעו שגם הם נתונים לביקורת. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו ניגש להצבעה בקריאה ראשונה. נא להצביע.
הצבעה מס' 99
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 2), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 16, נגד – 1, נמנעים – אין. הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 2), התשע"א–2011, אושרה בקריאה ראשונה. תודה רבה. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011>
[מס' מ/511; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ב, עמ' 10589; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חוזרים לסעיף 19. בבקשה. הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, אשר חזר. בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק שביעית היום מטעם ועדת הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מורגש, מורגש.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מורגש?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מורגש.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
וכל הצעה זו הצעה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
זה לא סתם הצעות.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011. הצעת החוק נועדה לשפר את טיב התוצרת החקלאית מהצומח, דהיינו פירות וירקות טריים, המשווקת לצרכן, באמצעות קביעת אמות מידה מחמירות יותר בכל הקשור לגידולם ולשיווקם. אציין כי ההוראות לפי החוק המוצע יחולו על תוצרת חקלאית טרייה, שטרם עברה תהליכי עיבוד, לרבות שטיפה וחיתוך לשם מאכל, ללא טיפול נוסף, ולמעט פעולות הבשלה מלאכותית וחיתוך בבית-אריזה.
החוק המוצע כולל ארבעה הסדרים עיקריים: 1. קביעת אמות מידה מינימליות מחייבות לגידול ולשיווק פירות וירקות. בהתאם למוצע, שר החקלאות ופיתוח הכפר יהיה מוסמך לקבוע בתקנות נוהל בסיסי, בין היתר לעניין איכות ובטיחות. הנוהל הבסיסי יחול על כלל המגדלים והמשווקים, וייאסר עליהם לפעול בניגוד לתנאיו. כלומר, לראשונה בישראל ייקבע סטנדרט מינימלי מחייב לעניין גידול ושיווק פירות וירקות בישראל, הגבוה מזה הקיים היום, כך שגם הצרכנים בארץ יוכלו ליהנות מתוצרת חקלאית ברמה גבוהה, בדומה לתוצרת הישראלית המיוצאת לחו"ל.
<שי חרמש (קדימה):>
אם זה יימשך ככה, עוד מעט לא תהיה תוצרת חקלאית בכלל בישראל. לא תהיה בעיה.
<קריאות:>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מדברים. אני לא מדבר כשאחרים מדברים.
2. סיווג התוצרת החקלאית לפי טיב ואיכות, במטרה להביא לשקיפות מלאה כלפי הצרכן. בהתאם לכך, השר יהיה רשאי לקבוע בתקנות נוהל משופר – אחד או יותר – לעניין תוצרת חקלאית, נוסף על הנוהל הבסיסי. הנוהל המשופר יחייב רק מגדלים ומשווקים שיבחרו בכך, ויכלול אמות מידה מחמירות יותר לגבי הליכים מיוחדים הנעשים בעת גידול פירות וירקות, דוגמת הדברה ביולוגית. תוצרת חקלאית שתעמוד באמות המידה המחמירות כאמור תסומן בסמל מיוחד, סמל נוהל משופר, כדי לאפשר לצרכן לבחור אם להשקיע את כספו בפירות וירקות באיכות גבוהה יותר, או להסתפק בתוצרת העומדת בסטנדרט הבסיסי. השימוש בסמל כאמור יהיה טעון היתר מאת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כפוף לתנאים כמפורט בהצעת החוק, ויאפשר למגדלים למתג את התוצרת החקלאית העומדת בסטנדרטים מחמירים של איכות ובטיחות.
3. בקרה – כדי להבטיח כי תוצרת חקלאית המסומנת בסמל נוהל משופר אכן עומדת באותם סטנדרטים מחמירים, מוצע לקבוע כי מי שקיבל היתר לשימוש בסמל נוהל משופר יחויב להתקשר עם גוף בקרה, שיקבל אישור לכך ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר. גוף הבקרה יבצע בקרה אצל בעל היתר לשימוש בסמל נוהל משופר במטרה לוודא כי גידול ושיווק הפירות והירקות על-ידיו עומדים בתנאי הנוהל המשופר, ויהיה רשאי לנקוט לשם כך את האמצעים הנדרשים, כפי שייקבע בתקנות. כמו כן, סימון תוצרת בסמל נוהל משופר כאמור תהיה מותנית בסימון התוצרת גם בסמל גוף הבקרה.
4. פיקוח ואכיפה – בהתאם לחוק המוצע, שר החקלאות ופיתוח הכפר יהיה רשאי להסמיך מפקחים מעובדי המדינה כדי לפקח על ביצוע ההוראות לפי החוק. מאחר שאמות המידה לפי החוק המוצע יתייחסו גם להיבטים שאינם בתחום מומחיותו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, למשל לעניין שאריות חומרי הדברה, המצוי בתחום סמכויותיו של משרד הבריאות, מוצע לאפשר גם הסמכת מפקחים שאינם עובדי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ובכלל זה מעובדי משרד הבריאות. הסמכה כאמור תהיה בהסכמת השר שאותו עובד נמנה עם עובדי משרדו. נוסף על כך מוצע לקבוע עונשין על הפרת כמה הוראות בחוק המוצע.
בדיוני ועדת הכלכלה בהצעת החוק התעורר חשש כי יישום החוק המוצע יביא לעלייה משמעותית במחירי הפירות והירקות, עקב העלויות הנוספות שיושתו על החקלאים. בעקבות זאת, ולפי בקשתי, הציג משרד החקלאות ופיתוח הכפר חוות דעת כלכלית מקיפה לגבי השפעותיה הצפויות של הצעת החוק על המחירים לצרכן, שקבעה כי המחיר הממוצע לא ישתנה באופן מהותי לאחר קבלת החוק.
חשש נוסף שהעלו נציגי המגדלים בוועדה היה כי הוראות החוק המוצע יטילו עליהם נטל כלכלי כבד מדי, בעיקר בשל ההשקעה שתידרש מהם לצורך שיפור התשתיות הקיימות במשקיהם. בעקבות זאת הודיע מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, על דעת שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד, ובתיאום עם משרד האוצר, כי במסגרת מדיניות ההשקעות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר בשנים 2011–2014, במסגרת מינהלת ההשקעות של המשרד, יופנו משאבים לתמיכה בחקלאים המייצרים פירות וירקות לשיווק בארץ, כדי שיעמדו בדרישות שייקבעו מכוח החוק המוצע. נוסף על כך מסר המנכ"ל כי יישומו של החוק המוצע, המותנה, כפי שציינתי, בהתקנת תקנות, תיעשה בשים לב להיערכות המגדלים, כדי שלא לגזור עליהם גזירה שלא יוכלו לעמוד בה. יצוין כי התקנות מכוח החוק המוצע, לעניין קביעת הנוהל הבסיסי והנוהל המשופר, טעונות אישור של ועדת הכלכלה. לכשיובאו התקנות לאישורה תביא גם הוועדה בחשבון, בין יתר השיקולים, את היערכות המגדלים ליישומן.
חברי הכנסת, החוק המוצע הוא חוק צרכני ממדרגה ראשונה, שיביא, כך אנו מקווים, לשיפור של ממש באיכות ובבטיחות של התוצרת החקלאית מהצומח המשווקת בישראל ובמודעות הצרכנים לרמת הפירות והירקות שהם צורכים.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני אבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
לא לפני, אדוני היושב-ראש, שאמר – מי שלא מודה לאנשים לא מודה גם לאלוקים – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נכון.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – לא לפני שאודה לצוות ועדת הכלכלה.
<רחל אדטו (קדימה):>
אמר לך היושב-ראש שזה כולל את כל הפעמים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, הנה, הפעם אני מודה למישהו שלא הודיתי לו קודם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא. חייבים להודות אישית, בכל פעם, לאנשים שעסקו במלאכה.
<רחל אדטו (קדימה):>
לא, היושב-ראש סיכם אתו על כל הפעמים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
איזה יושב-ראש מהם?
<רחל אדטו (קדימה):>
היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כרגע היושב-ראש הוא שנמצא כאן.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
נכון.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
והוא הסמכות.
אני רוצה להודות לעורך-דין איתי עצמון, שעבד על החוק הזה ועל החוק של מסילות הברזל, ושמו נשכח מהתודות בסעיף הקודם, וכמובן למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, ליועצת המשפטית, הגברת עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ולעוזרי הנאמנים, ואנחנו ניפגש פה, יש לנו לפחות עוד ארבע הצעות חוק.
נא להצביע בעד. בבקשה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
נא להצביע. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 100
בעד סעיפים 1–27 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–27 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 20, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
עוברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת החוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011. בבקשה.
הצבעה מס' 101
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 20, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011, אושרה בקריאה שנייה ושלישית ותיכלל בספר החוקים של המדינה. תודה רבה.
<הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011>
[מס' מ/537; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 12223; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חוזרים לסדר-היום, להצעת חוק מס' 26, הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת רוברט אילטוב, במקום חבר הכנסת שאול מופז. נכון?
<רוברט אילטוב (בשם ועדת החוץ והביטחון):>
כן.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה.
<רוברט אילטוב (בשם ועדת החוץ והביטחון):>
בראשית דברי אני רוצה להודות לכל צוות הוועדה, כך שלא נשכח אותם, גם אם לא אני הכנתי את הצעת החוק – אין ספק שנעשתה פה עבודה רבה מאוד.
הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011. הצעת החוק היא חלק מהצעת החוק הממשלתית שהוגשה בעקבות הלקחים שהופקו מהתמודדויות העורף בשנים האחרונות.
מאחר שהצעת החוק שהגישה הממשלה כוללת נושאים רבים, חלקם מורכבים, החליטה ועדת החוץ והביטחון להביא אותה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית פרקים-פרקים. בחודש מרס האחרון אישרה הכנסת את חלקה הראשון, וכעת אני מתכבד להציג בפניכם את החלק השני, הכולל מספר נושאים.
נושא ראשון הוא חברי הג"א וסמכויותיהם. בהצעת החוק בנוסחה המקורי דובר בכך שהג"א יורכב אך ורק מחיילים. בעקבות דיוני הוועדה נשקל הנושא מחדש והוחלט שאפשר לאפשר להג"א להסתייע גם במתנדבים. לפיכך נקבע גם כי משעה שהתנדבו, יחולו על המתנדבים גם חוקי השיקום. יחד עם זאת החליטה הוועדה שלא להעניק למתנדבים את הסמכויות המוקנות לחברי הג"א, שכן סמכויות אלה כוללות כניסה למקומות ושימוש בכוח, שמן הראוי שיינתנו רק למי שיכול לתת את הדין על שימוש בהם.
גם לגבי סמכויות הניתנות לחיילים חברי הג"א נהגה הוועדה בזהירות וקבעה סייגים לשימוש בהן, שיוכלו להבטיח את הפעילות הסדירה של הג"א למען הצלת נפש ורכוש, בפגיעה מזערית ככל האפשר בקניינם ובפרטיותם של אזרחים.
נושא שני שמוצע בהצעת החוק להסדיר הוא מעמדם של ארגוני העזר, חבריהם וסמכויותיהם. לפי ההצעה יוכרו שלושה גופים כארגוני עזר סטטוטוריים: מגן-דוד-אדום, שירותי כבאות, וממוני חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. נוסף על כך יוכל שר הביטחון להכריז על גופי הצלה נוספים כארגוני עזר, בהתאם לאמות מידה שיקבע. על חברי ארגוני העזר והמתנדבים בהם יחולו חוקי השיקום ותינתן להם הגנה מפני תביעות בכל הקשור למעשים שעשו בהוראת הג"א.
נושא נוסף המוסדר בהצעת החוק הוא תחולת פרק המקלטים על המדינה. בהצעת החוק הוצע להסמיך את שר הביטחון לפטור מתקנים ביטחוניים מחובת הקמת מקלטים. חברי הוועדה סברו כי מן הראוי שמערכת הביטחון, המחייבת את שאר הגורמים במדינה, חברות ויחידים, להתקין מקלטים, תהיה חייבת בכך גם בעצמה, ועל כן לא קיבלה את הצעתה הגורפת של הממשלה. תחת זאת קבעה הוועדה כי השר יכול לקבוע לגבי בסיסי צה"ל בלבד, כי משיקולים מבצעיים לא יהיה בהם מקלט כלל, או שיותקנו בהם אמצעי מיגון אחרים. עוד מוצע לגבי תחולת פרק המקלטים על המדינה להסמיך את הג"א לקבוע כי מקומות מסוימים שבבעלות המדינה או מוסדות ממוסדותיה יוכלו לשמש מחסה ציבורי.
תיקונים נוספים שנעשו בהצעת החוק הם שיפור מנגנון הפיצויים ודמי השימוש המשולמים למי שרכושו ניטל ממנו לצורכי התגוננות אזרחית וחידוד ההוראות בדבר הנסיבות שבהן רשאי חבר הג"א להורות לאדם להסיע נפגעים ברכבו בשעת התקפה.
כאמור, ועדת החוץ והביטחון תמשיך לדון בחלקים שנותרו בהצעת החוק, הכוללים סוגיות כבדות משקל, ובהן הדואליות המאפיינת את פיקוד העורף בכובעו כהג"א ותפקידן של הרשויות המקומיות בתחום ההתגוננות האזרחית.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת אילטוב.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 102
בעד סעיפים 1–11 – 17
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 1–11 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 17, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
יש נמנע אחד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
סליחה. בעד – 17, נגד – אין, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 103
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – 2
חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 16), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 16, נגד – אין, שני נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/615).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק השר לנדאו. בבקשה. במקום שר המשפטים. בבקשה, אדוני.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציג את הדברים כפי שמסר לי השר נאמן.
אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א–2011, מטעם ממשלת ישראל. הצעת החוק מבקשת לבטל אפשרות, הקיימת היום בחוק, לפתוח בהליך פלילי כנגד אזרח על-ידי אזרח אחר ללא התערבות המשטרה ורשויות התביעה.
הצעת החוק מיישמת המלצת הוועדה המייעצת לעניין סדר הדין הפלילי, בראשות כבוד השופט בדימוס אליהו מצא, לבטל את מוסד הקובלנה בישראל. הוועדה, שחבריה היו נציגי גופי תביעה ואכיפת החוק, נציגי הסניגוריה הציבורית, נציגי האקדמיה, נציגי משרד המשפטים ושופטים, קבעה כי הקובלנה מהווה חריג לתפיסת היסוד בדין החל בישראל, שלפיה אכיפת הדין הפלילי היא בסמכות ובאחריות של המדינה. תפיסת יסוד זו נועדה להבטיח אחידות באכיפת הדין, מניעת התנכלויות וניהול מקצועי ומיומן של ההליך הפלילי.
עוד סברה הוועדה כי מתן האפשרות בידי אדם פרטי להעמיד אדם אחר בסיכון של הרשעה פלילית, שתוצאותיה עלולות לשלול מהנאשם חירויות יסוד, עולה כדי פגיעה בזכות להליך הוגן, שכן הליך של קובלנה פלילית, בשונה מהגשת כתב-אישום על-ידי המדינה, איננו מותנה בכך שקודם להאשמת אזרח בביצוע עבירה פלילית תתקיים חקירה, ייאספו ראיות מספיקות, ואלה יועמדו לעיונו של הנאשם.
ביטולה של הקובלנה הפלילית כמוצע אינו מותיר אזרח ללא אמצעים מתאימים להתגונן מפני הפגיעה שבוצעה בו. ראשית, קיימת בפניו האפשרות לנקוט הליך אזרחי, שבו סיכויי ההצלחה לנפגע לשכנע את בית-המשפט בקיומו של הנזק, שנגרם לו נזק, גבוהים יותר, לנוכח דרישת ההוכחה הנמוכה יחסית לדרישת ההוכחה במשפט הפלילי, שהיא "מעבר לספק סביר". שנית, נותרת בידי האזרח האפשרות להניע את ההליך הפלילי על-ידי הגשת תלונה במשטרה, ואף לערור על החלטתה שלא להעמיד לדין, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב–1982.
מנתונים שנאספו בשנת 2008 עלה כי מספר הקובלנות המוגשות מדי שנה הינו מועט, פחות מ-100 בכל שנה, וכי באחד המחוזות מחצית מתיקי הקובלנה הוגשו בידי אותו קובל, דבר המחזק החשש מפני ניצול לרעה של הליך זה.
נוכח האמור לעיל מבקשת הממשלה לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד השר. נרשמו לזכות דיבור – חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
מבטל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל – תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – פרופסור אריה אלדד. שלוש דקות, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם – נכון שזאת שעה מאוחרת, מקווה שלא תירדמו מהסיפור שקרה בשבוע שעבר. בחור צעיר נסע עם רכבו לשכונת הגבעה-הצרפתית, הוא לומד שם באיזו מכללה. נכנס להיפגש עם המרצה שלו לטובת איזו עבודה שהוא כותב. יש לו רכב גדול, יש לו שבעה ילדים. באוטו היו מזוודות, הם חזרו מאיזו חופשה. הוא יוצא החוצה, משהו כמו אחרי חצי שעה, הוא רואה רק את השאריות של הזכוכית של החלון על הרצפה, וכמובן, המכונית "יונדאי 1" שלו – הוא אומר: אני, בקושי יש לי כסף לקנות את האוטו; יש לי כסף לעשות ביטוח מקיף? עשיתי ביטוח צד שלישי וביטוח חובה, ולא עשיתי ביטוח מקיף. הבחור מייד התקשר למשטרה, אמרו: מייד נודיע לכל המחסומים, לכיוון עיסאוויה, לכיוון שועפאט, לכיוון קלנדיה – נודיע לכל המחסומים על הרכב שלך. הוא מגיע לתחנת משטרת שלם, ומסתבר לו שלא הודיעו לשום מחסומים. הוא נוסע למחסומים, לא הודיעו לשום מחסומים. מזלזלים בו, אומרים: אה, אתמול גנבו חמישה רכבים בגבעה-הצרפתית. משוטר לשוטר מזלזלים בו יותר ויותר. למחרת הוא חוזר, אדוני היושב-ראש, מודיעים לו אחר כבוד, לאדם שאיבד את רכושו, והוא לא איש עשיר, אומרים לו: התיק נסגר.
פה אנחנו מדברים על ביטול קובלנה. זה עניין אומנם אחר, אבל אני בעצמי חוויתי משהו כמו זה לפני 15 שנה. מה שנקרא בני מיעוטים התנפלו עלי באיזה צומת, הכו אותי, הוציאו אותי מהרכב, קרעו לי את הבגדים, כי לא זזתי מהר עם הרכב.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
איפה זה היה?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בכביש שיוצא מכיוון צומת איל לכיוון ג'לג'וליה. החבר'ה היו מטייבה, רשמתי את המספר של הרכב. תפסו אותם, חקרו אותם. אחרי כמה שבועות אני מקבל מכתב הביתה: התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. אני לא מעניין אף אחד.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
נכון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
זה יפה מאוד, אבל כותב לי האזרח הזה – זה צריך להדיר שינה מעיניכם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לא להפריע.
<חיים כץ (הליכוד):>
אתה מדיר שינה מעינינו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
להדיר שינה מעיניכם.
<חיים כץ (הליכוד):>
אתה מדיר שינה מעינינו – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
רבותי, הזמן שלי – אני מבקש שתיתן לי את הזמן שלי בחזרה. כותב לי הבחור הזה, שמו מוטי יצחקי, אומר לי: אני משרת בצבא, אני משלם מסים, אני הולך לבקש מהמשטרה את הזכות שמגיעה לי: תיכנסו לעיסאוויה, תביאו את הרכב שלי; אנחנו לא נכנסים לעיסאוויה. תודיעו למחסומים לפחות; לא מודיעים למחסומים. אומרים: המערכת של המחשוב נפלה. מזלזלים באזרח הקטן, שלא לדבר על ההפקרות שמקבלת פה – ומרימה ראש.
אני, לצערי, רציתי לבקש דיון מהיר השבוע, אבל הפגרה, שאני קורא לה "פוגרום", נמשכת, כנראה, לא 80 יום אלא 87 יום – לא יכולתי לזמן על זה דיון מהיר השבוע – כבר השבוע אני כחבר כנסת מנוטרל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לכן אנחנו צריכים לשים אל לבנו גם את האזרח הקטן, לא רק את אלה שיושבים – אני חוזר עכשיו מה"וודסטוק" בתל-אביב, אני אקרא לזה "וודסטוק", כי זה מה שיש. אני לא חוזר משם, יש לנו אזרחים אחרים, שגם מרגישים שהפקירו אותם ביטחונית, וחבל שהשר לביטחון פנים לא פה, אף-על-פי שהובטח לי שהנושא הזה יטופל על-ידו, הוא הביא את כל הניירת, ואני מקווה שאכן נקבל תשובה על הדבר הזה. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה. חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
מוותר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה.
אנחנו ניגשים להצבעה – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. נא להצביע.
הצבעה מס' 104
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 21, נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הודעה לממלא-מקום מזכירת הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, סעיף 8 להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011. הסעיף הזה מונח ללא הסתייגויות. תודה.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק-דין לפינוי מושכר), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/615).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, סעיף מס' 29: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק-דין לפינוי מושכר), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לנדאו במקום שר המשפטים. בבקשה.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה דברי שר המשפטים.
הצעת חוק ההוצאה לפועל (ביצוע פסק-דין לפינוי מושכר), התשע"א–2011, שגיבש משרד המשפטים, מבקשת לקצר את הזמן הנדרש לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו. כיום משך הזמן המזערי הנדרש לפינוי מושכר בהוצאה לפועל, במקרה שבו לא נקבע בפסק-הדין מועד לביצועו, עומד על 71 ימים. ההנחה היא כי בית-המשפט אשר דן בתביעה בחן ושקל את מכלול השיקולים, ובהתאם להם קבע מועד לפינוי, ולכן אין הצדקה שלא לאפשר הוצאה לפועל של פסק-הדין בתכוף למועד שקבע בית-המשפט לביצועו.
עיקרי ההצעה הם: מוצע לאפשר לזוכה לפתוח תיק לביצוע פסק-הדין באופן מיידי במקרה שבית-המשפט לא קבע מועד לפינוי המושכר. כיום הזוכה נדרש להמתין 30 ימים לפני שהוא יוכל לפתוח תיק בהוצאה לפועל.
בנוסף, לפי המצב היום נשלחת תחילה לחייב אזהרה שלפיה עליו לבצע את פסק-הדין ולפנות את המקרקעין בתוך 20 ימים ממועד המצאת האזהרה. אם החייב לא ביצע את פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, נשלחת הודעה נוספת לחייב, ובה נקבע מועד לביצוע הפינוי, שהוא לכל הפחות 21 ימים מיום המצאת ההודעה. מוצע לאחד את האזהרה עם ההודעה, כך שבאזהרה יובהר לחייב בשפה פשוטה וברורה כי אם לא ימלא אחר פסק-הדין בתוך 20 ימים, תהיה למנהל לשכת ההוצאה לפועל סמכות להיכנס למקרקעין ולפנותם.
כמו כן, כיום נדרש רשם ההוצאה לפועל לקבוע מועד לפינוי המושכר. כדי לייעל ולקצר ההליכים לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר, מוצע לאפשר ביצוע הפינוי בכל אחד מ-30 הימים שלאחר תום התקופה שנקבעה באזהרה, כך שרשם ההוצאה לפועל אינו נדרש לקבוע מועד ספציפי לביצוע הפינוי.
נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד השר. נרשמו לדיבור חברי הכנסת אורי אריאל, בן-ארי וג'מאל זחאלקה – תודה רבה.
ניגשים להצבעה על חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק-דין לפינוי מושכר), התשע"א–2011. בבקשה.
הצבעה מס' 105
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק-דין לפינוי מושכר),
התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק – ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
<הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/617).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים לסעיף 30: הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לנדאו, במקום שר המשפטים. בבקשה.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011, מטעם ממשלת ישראל, עניינה בהסדרת מעמדם של אסירים אשר שוחררו ממאסרם לפי החלטת נשיא המדינה בטרם ריצו מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליהם.
לפי המצב המשפטי היום, בהתאם לסעיף 30 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, אסיר עולם ששוחרר ממאסרו לפי החלטת נשיא המדינה, יראו אותו כאילו שוחרר על תנאי וועדת השחרורים המיוחדת מוסמכת לקבוע את תנאי השחרור ואורך תקופת התנאי.
מוצע להרחיב הסדר זה ולתקנו כך שייקבע כי כל אסיר הזוכה לחנינה, לפי החלטת הנשיא כאמור, יראו אותו כאסיר על תנאי. ואולם התנאי, בהתאם להצעת החוק, הוא תנאי קבוע ומצומצם למדי, כמעוגן בסעיף 13(א) לחוק, כי האסיר לא יעבור עבירה נוספת מסוג עוון או פשע במהלך תקופת התנאי. כלומר, אסיר שזכה בשחרור מוקדם, לא בדין אלא בחסד, יהיה חייב לנהוג משנה זהירות בתקופת התנאי ולהקפיד על התנהגות שאין בה הפרת חוק כאמור.
כמו כן, מוצע לקבוע בחוק עצמו את תקופות התנאי, ובכך לייתר צורך בהבאת האסיר בפני ועדת השחרורים בכל מקרה ומקרה.
למען הסר ספק, מובהר כי ההסדרים בהצעת החוק כפופים להחלטת נשיא המדינה, אשר מוסמך לקבוע בהחלטתו כל תנאי אחר או כל תקופה אחרת לפי שיקול דעתו, וזאת מכוח סמכותו לפי חוק-יסוד: נשיא המדינה. הוראות החוק יחולו רק כל אימת שנשיא המדינה לא קבע אחרת.
אנו סבורים כי מדובר בהסדר ראוי ונחוץ, אשר קובע מסגרת נורמטיבית ברורה וסבירה באשר למעמדו של אסיר בתקופת השחרור המיוחדת שזכה לה, וזאת ברוח ההסדר המעוגן כבר היום בסעיף 30(ב) לחוק.
נוכח האמור לעיל, מבקשת הממשלה לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד השר. נרשמו לדיבור חברי הכנסת דב חנין, אורי אריאל, מיכאל בן-ארי, ג'מאל זחאלקה ופרופסור אריה אלדד – תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011. נא להצביע.
הצבעה מס' 106
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 12)
(שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
<הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו חוזרים לסעיף 11 בסדר-היום – הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה. בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, במהלך ההצבעה על הרפורמה בכרטיסי האשראי התקבלה אחת ההסתייגויות לסעיף 8. על-פי בקשתי אישרה מליאת הכנסת להחזיר את הסעיף בחוק לדיון מחדש בוועדה. הסעיף עסק בתאריך התחילה של ההוראות בדבר מנפיק בעל היקף רחב. הצעת הוועדה היתה תשעה חודשים, וההסתייגות של חבר הכנסת שי חרמש עמדה על שישה חודשים. החזרנו את הדיון לוועדה והוועדה החליטה פה אחד לאמץ את הצעתי ועמדתי ולהישאר בתשעה חודשים, בניגוד להסתייגות שנתקבלה. מרגע שנתקבלה ההחלטה פה אחד, חזרנו מייד לאשר את המשך חקיקת הרפורמה היום, מאחר שהכנסת יוצאת לפגרת הקיץ והרפורמה הזאת היא כבדת משקל ובעלת השפעות מרחיקות לכת, גם על העוסקים וגם על הצרכנים; לכן נעשה מאמץ מיוחד על-ידי צוות הוועדה וחברי הוועדה והתכנסנו בשעה 23:00, ובא לציון גואל. אני מבקש לאשר את המשך סעיפי החוק ללא שום הסתייגות, כדי שנשלים את החקיקה היום. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה, חבר הכנסת כרמל שאמה.
ובכן, אנחנו חוזרים להצביע. סעיפים 1–7 אושרו בהצבעה הראשונה כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 8, אשר הוחזר אלינו למליאה ללא הסתייגות. כמו כן, סעיף 9 – אין הסתייגות. כרגע מצביעים על סעיפים 8 ו-9 כהצעת הוועדה בקריאה שנייה, ללא הסתייגות. בבקשה.
נא להצביע.
הצבעה מס' 107
בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
סעיפים 8 ו-9 אושרו לאחר ש-23 הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, אני מאשר להצביע בקריאה שנייה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
הצבעה מס' 108
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
22 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 18), התשע"א–2011, אושרה בקריאה שנייה ושלישית והיא תיכנס לספר החוקים.
חבר הכנסת ד"ר שטייניץ, שר האוצר, בבקשה.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להודות קודם כול לוועדת הכלכלה של הכנסת, ליושב-ראש כרמל שאמה. שנית, לאגף החשב הכללי באוצר ולחשב הכללי הקודם, שוקי אורן, שהוא היה הרוח המניעה מאחורי החוק הזה, ולאגף החשב הכללי כולו.
אני רוצה לומר הערב הזה מזל טוב ל-40,000 בעלי עסקים קטנים בפריפריה – בגליל ובנגב, במגזר הערבי – שאנחנו משחררים אותם מכבילה מונופוליסטית לחברת כרטיסי אשראי אחת ולסולק אחד. זה יוריד להם את העמלות באלפי, לפעמים עשרות אלפי שקלים, וזה מה שצריך לעשות. עוד חוק שמבטל מונופולים וקרטלים ומגן על האזרח הקטן, על בעל העסק הקטן מפני כוחם של הגדולים.
ואחרון חביב, תודה לסגני איציק כהן על חלקו הרב בדחיפת החוק, וגם לאביעד שי שיושב שם בצד, על העבודה המבורכת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שמסיים את תפקידו.
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
וגם לך, כמובן, תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לאביעד שמסיים את תפקידו. תודה לכבוד השר.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131) (מענק לימודים), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעת חוק, חוב' מ/609).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים לסעיף 31: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131) (מענק לימודים), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר לנדאו במקום השר משה כחלון, שר הרווחה והשירותים והחברתיים. בבקשה, אדוני.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בשם השר כחלון את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131) (מענק לימודים), התשע"א–2011, לקריאה ראשונה.
מוצע להאריך את הגיל שבו משולם מענק לימודים – הניתן להורה יחיד, הורה המקבל הבטחת הכנסה ומי שבמשמרתו ילד יתום או נטוש ועוד – שניתן היום בעד ילדים גילאי 6–14 שנים, גם בעבור ילדים בגילים 14–18 שנים, ולקבוע ששיעור המענק יהיה אחיד לגבי ילדים בכל הגילים ויעמוד על 12.5% מהסכום הבסיסי – כ-1,000 שקלים. בנוסף, מוצע להוסיף לרשימת הזכאים למענק גם הורה שמשולמים לו דמי מזונות אף אם אין לו ארבעה ילדים לפחות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד השר. נרשמו לזכות דיבור – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כולם – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת אורי אריאל.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת זחאלקה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131) (מענק לימודים), התשע"א–2011. נא להצביע.
הצבעה מס' 109
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131) (מענק לימודים), התשע"א-2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 22, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק אושרה ותעבור להכנה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוח
לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/612).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ממשיכים בסדר-היום. סעיף 32 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוח לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, במקום שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון, השר לנדאו. בבקשה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תגיד, עוזי, אתה היום עובד שעות נוספות?
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוחי לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011, לקריאה ראשונה.
מוצע לקבוע כי חניך במכינה קדם-צבאית ומתנדב בשנת שירות יהיו זכאים לפטור מתשלום דמי הביטוח הלאומי למשך כל תקופת היותם חניכים או מתנדבים כאמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לשר. נרשמו לזכות דיבור חברי הכנסת אורי אריאל, דב חנין – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש חוק צמוד.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
– – חבר הכנסת אייכלר, יעקב כץ, חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני עולה, אני עולה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אתה צובר עוד שלוש דקות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני מקווה שהפעם זה יהיה יותר קצר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
שלוש דקות, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, יש בעניין הזה של ביטוח לאומי, אחד הדברים המוזרים ביותר: בדרך כלל במדינת ישראל מתייחסים מאוד מאוד בכבוד לנשים עובדות ומנסים מאוד מאוד לעזור ולעודד את המקום הזה של נשים עובדות. ועכשיו אני אחשוף אתכם למשהו שאני שמעתי באחרונה משתי נשים, דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אם גבר עובד ואשתו לא עובדת, והוא משלם ביטוח לאומי, האשה לא צריכה לשלם ביטוח לאומי. אבל אם המצב הפוך, והאשה עובדת ומפרנסת, והבעל מסיבה כזאת או אחרת, מובטל או מתבטל או כל דבר אחר, מי משלם עבורו את הביטוח הלאומי? אשתו העובדת. נשמע הגיוני? אני לא מצליח להבין את ההיגיון בדבר הזה. זה דבר שהוא לכאורה כנגד כל השיטה, כנגד כל הדרך, ונשים ממורמרות – – –
<חיים כץ (הליכוד):>
כתוב הצעת חוק, במקום לדבר. תכתוב הצעת חוק, תגיש אותה, תקן את המעוות. מה אתה עומד לדבר?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אבל אתה יודע שהצעות חוק שלי מגיעות לשר נאמן, הוא מעלה אותן בוועדת שרים לענייני חקיקה, הוא מעלה את החוק שלי וקורא ככה: לא נדון לגופו של איש. מי נגד? וזורק את זה ישר לפח. אז אני לא כל כך מתאמץ על זה כל עוד השר נאמן מנהל את ועדת השרים לענייני חקיקה. אבל אולי אתה תגיש את זה, אז אולי באמת העוול הזה יתוקן. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מדמי ביטוח לתלמיד מכינה קדם-צבאית), התשע"א–2011>
[הצעת חוק פ/3404/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
להצעת החוק הנ"ל הוצמדה הצעת חוק של חבר הכנסת אורלב. בבקשה, אדוני.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי דומה בעיקרה להצעת החוק הממשלתית, והיא הוגשה כבר בכנסת השבע-עשרה, ולפיה תלמידי המכינות הקדם-צבאיות יהיו פטורים מתשלום הביטוח הלאומי.
אבקש את תמיכת הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני.
<רחל אדטו (קדימה):>
הצעה מאוד טובה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
השר לנדאו, ברצונך להשיב או אתה מסתפק במה שהשבת?
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
לא.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. מעלים את ההצעה של חבר הכנסת אורלב להצבעה.
<קריאה:>
על הממשלתית לא הצבעת.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אחר כך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לא, קודם הפרטית.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אחר כך.
נא להצביע.
הצבעה מס' 110
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מדמי ביטוח לתלמיד מכינה קדם-צבאית), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 21, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק של חבר הכנסת אורלב תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה.
כרגע אנחנו חוזרים לסעיף 32, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוח לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011 – קריאה ראשונה. בבקשה. נא להצביע.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אפילו המחשב התעייף.
הצבעה מס' 111
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132) (פטור מתשלום דמי ביטוח לחניכי מכינות קדם-צבאיות ולמתנדבים בשנת שירות), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 21, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<הצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם פליטות והעברות לסביבה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/607).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
סעיף 34: הצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם פליטות והעברות לסביבה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה – בבקשה, יציג את הצעת החוק במקום השר גלעד ארדן, השר לנדאו. בבקשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, השר לנדאו. אנחנו מתקדמים בקצב כזה, לפני תפילת שחרית אנחנו נסיים, הכול יהיה בסדר. בבקשה, אדוני.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם השר גלעד ארדן, בשם הממשלה, אני מבקש להביא את הצעת חוק מרשם פליטות והעברות לסביבה, התשע"א–2011.
מדינות רבות בעולם, ובכללן מדינות ה-OECD ומדינות האיחוד האירופי, מנהלות מנגנון PRTR. הכוונה היא כי מדינות אלה מנהלות מרשם של פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה, ומעמידות מרשם זה לעיון הציבור באופן פתוח, באתר האינטרנט שלהן. למנגנון זה שני עקרונות מרכזיים: 1. הטלת חובת דיווח על גורמים בעלי השפעה סביבתית משמעותית הפולטים חומרים מזהמים. הדיווח הנדרש הוא דיווח על כמויות שנתיות של חומרים מזהמים הנפלטים מהמפעלים אל האוויר, המים, הקרקע והים, וכן דיווח על פינוי חומרים מזהמים ושל פסולת מהמפעלים, לצורך טיפול בהם; 2. יצירת מאגר מידע סביבתי שבו כל הדיווחים המוזכרים יועמדו לעיון הציבור באופן נגיש ומלא, ללא תשלום, באתר האינטרנט של המשרד.
הצעת החוק המונחת היום לפניכם באה לעגן בחוק הקמה של מרשם פליטות והעברות לסביבה בישראל. אני מאמין כי מרשם הפליטות וההעברות לסביבה אשר יועמד לעיון הציבור יביא להגשמת כמה מטרות חיוביות בישראל, כפי שנעשה במדינות העולם. מטרות אלה הן:
1. סיוע למקבלי ההחלטות בקביעת מדיניות סביבתית ברמה הלאומית וברמה האזורית, ובכלל זה בגיבוש סדרי עדיפויות להתמודדות עם השפעות התעשייה על הסביבה, היערכות להפחתת פליטות של חומרים מזהמים לסביבה ברמה הלאומית וזיהוי סיכונים לצורך הערכת סיכונים סביבתית.
2. מתן כלים לקבלת החלטות ברמת הפרט. לדוגמה – החלטה הנוגעת במקום מגורים, מקום עבודה וכדומה, או החלטות הנוגעות בהתנהלות התושבים מול גורמי התעשייה הנמצאים באזורם. יצירת מרשם פליטות והעברות תקדם את העיקרון הבסיסי, בחברה דמוקרטית, שלפיו הציבור זכאי לגישה למידע על המתרחש בסביבתו.
3. השפעה חיובית על התנהלות התעשייה באמצעות פרסום המידע הכלול במרשם הפליטות וההעברות. הקמת המרשם במדינות העולם הראתה כי פרסום המידע הכלול בו מוביל להפנמת שיקולים סביבתיים על-ידי התעשייה ועל-ידי משקיעים. הפנמת השיקולים הסביבתיים צפוי שתביא לשיפור מצב הסביבה בישראל.
4. קידום צדק סביבתי באמצעות פרסום המידע הכלול במרשם בהקשר גיאוגרפי. פרסום באופן זה יסייע לבחון אם יש אזורים במדינה שבהם מצב הסביבה נופל מאזורים אחרים, ובמיוחד בסביבת אוכלוסיות מוחלשות.
אדגיש כי במסגרת תהליך הצטרפות מדינת ישראל ל-OECD התחייבה ישראל לאמץ וליישם מנגנון PRTR עד שנת 2013, והצעת החוק המונחת לפניכם באה לממש התחייבות זו ל-OECD.
עיקרי הצעת החוק הם יצירת חובת דיווח של המפעלים על כמויות שנתיות של חומרים מזהמים הנפלטים מהם ועל כמויות שנתיות של חומרים מזהמים ופסולת המועברים מהם. נוסף על כך קובעת הצעת החוק כי מרבית המידע, למעט מידע העלול לפגוע בביטחון המדינה או באינטרסים דומים אחרים, או מידע שאינו מדויק, תפורסם לציבור באתר המשרד להגנת הסביבה.
נוסף על כך מוצע לקבוע מנגנונים נוספים אשר יסייעו ביישום החוק – סעיפי עונשין ועיצומים כספיים, סעיפים הקשורים להתקנת תקנות, סעיף הקשור לסמכות לדרוש מידע נוסף או למתן הוראת תיקון או השלמה של המידע, סעיף הקשור לסמכות לקבוע אגרות ליישום החוק ועוד סעיפים כנהוג בחקיקה הסביבתית.
הצעת החוק המונחת לפניכם תביא לקפיצת מדרגה בכל הקשור למידע העומד לרשות המשרד להגנת הסביבה ולרשות הציבור כולו.
לפיכך אני מבקש מן הכנסת להצביע בעד הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשר לנדאו בשם השר לאיכות הסביבה. כמה אנשים שנוכחים כאן רשומים. חבר הכנסת אורי אריאל, אדוני מבקש להשתתף? מוותר. חבר הכנסת חנין, בבקשה. מהצד אדוני רוצה? בבקשה. אחריו – אייכלר; אינו נוכח. מיכאל בן-ארי, אם ירצה. מוותר.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לברך את השר להגנת הסביבה ואת המשרד על הגשת הצעת החוק החשובה הזאת. לאחר שההצעה תעבור, אני מקווה, את הקריאה הראשונה, אנחנו נוכל לאחד אותה עם הצעת חוק פרטית באותו נושא שכבר עברה בכנסת, ונוכל להתקדם במהירות כדי להסדיר את התחום החשוב והחיוני הזה באופן שבאמת יעמיד את ישראל בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם בתחום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חנין. תודה רבה לו על נשיאת דגל איכות הסביבה בכנסת, בוודאי במושב זה, ובמושבים קודמים.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם פליטות והעברות לסביבה), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 112
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם פליטות והעברות לסביבה), התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הצבעתי במקום מג'אדלה, ואני לא הצבעתי, לכן אני אוסיף את קולי. מג'אדלה, האם אדוני רצה להצביע בעד?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
בעד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז אני הצבעתי בשבילך בעד, נא להחליף גם בשעה מאוחרת זאת את המצביעים. 25 בעד, בתוספת הקול של יושב-ראש הכנסת, הנמצא כרגע במצב שבו הוא עדיין מג'אדלה, אבל אנחנו מסתכלים לעתיד, ואנחנו מקווים שמג'אדלה יהיה הרבה מעבר ליושב-ראש הכנסת.
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הסביבה (מרשם פליטות והעברות לסביבה) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים כדי להכינה לקריאה שנייה ושלישית, בצירוף עם הצעות החוק של חברי הכנסת, הפרטיות, שכבר עברו בקריאה טרומית.
אני חושב שצריך להעביר, חבר הכנסת חנין, גם את ההצעות שלכם בקריאה ראשונה.
<דב חנין (חד"ש):>
לא, אפשר לאחד את זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי, אפשר לאחד. אתם לא צריכים לעבור קריאה ראשונה כדי לאחד? מצוין, מכל מלמדי השכלתי. תודה רבה.
<הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/618).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, עוברים להצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר לנדאו, במקום השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. בבקשה, אדוני.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג את הצעת החוק למניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011, לקריאה ראשונה.
היום הזה הוא בהחלט יום מרגש, אני שמח שביומו האחרון של כנס הקיץ – אגב, את הדברים האלה אני קורא בשמו של השר ארדן, ואני מצטרף אליהם – היום הזה הוא בהחלט יום מרגש, אני שמח שביומו האחרון של כנס הקיץ הכנסת יכולה לרשום לזכותה הישג סביבתי, חברתי וכלכלי חשוב מאוד. ובשעה טובה אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק חשובה ביותר מן הבחינה הסביבתית – הצעת החוק למניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות.
קרקע מזוהמת היא אחד המפגעים החמורים ביותר מבחינה סביבתית הקיימים בעולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה מה שנקרא קרקע בוצה?
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
לא, בוצה זה סוג מיוחד של זיהום, שקשור – ומה שנותר כאשר אתה מטהר ביוב, ובמיוחד בארצנו הקטנה, מדינתנו הקטנה, צריך היה להיות רשום כאן; ארצנו פחות קטנה מאשר מדינתנו – אשר לה גבולות צרים והאוכלוסייה בה צפופה. קרקע מזוהמת עלולה לסכן את בריאות האדם ואת הסביבה בדרכים שונות; אנשים ובעלי חיים עלולים להיחשף לחומרים מזהמים באמצעות מגע עם הקרקע המזוהמת או על-ידי שאיפת גזי קרקע שנפלטים ממנה. כמו כן, חומרים מזהמים בקרקע עלולים להגיע למקורות מים עיליים ולמי התהום, לפגוע בסביבה ואף לגרום לזיהום מי שתייה.
על אף היקפה העצום של התופעה והשלכותיה הסביבתיות, החברתיות והכלכליות, החקיקה הישראלית הקיימת אינה מתייחסת באופן כולל לזיהומי קרקע, ולכן קרקעות מזוהמות מטופלות כיום באופן חלקי בלבד, ואלפי דונמים נותרים ללא טיפול ומהווים סכנה אמיתית לבריאות הציבור ולסביבה בלי שיהיה אפשר להשמיש אותם למגורים או לשימושים אחרים.
הסדר נוסף שמוצע לעגן הוא רישום הערה במרשם המקרקעין על היות קרקע מזוהמת, כדי לא להכשיל קונה תם-לב של קרקע. הסדר זה ייכנס לתוקף בצו, בהסכמתו של שר המשפטים.
החוק המוצע קובע מנגנונים שונים של הטלת אחריות על מי שגרם לזיהום קרקע, וכן על מחזיק או בעל קרקע מזוהמת, והכול באופן מידתי העולה בקנה אחד עם חוקי-היסוד. נוסף על כך, החוק המוצע מעגן את המתודולוגיה המקצועית לטיפול בזיהומי קרקע, שפותחה במשרד להגנת הסביבה בהתבסס על שיטות מקובלות בעולם ומקנה למשרד להגנת הסביבה סל סמכויות מינהליות מקיף שיאפשר התמודדות אמיתית עם תופעה חמורה זו.
מוצע להקים קרן לשיקום קרקעות מזוהמות במסגרת המשרד להגנת הסביבה, שתרכז משאבים כספיים מתקציב המדינה וכן מאגרות, היטלים, עיצומים כספיים וקנסות לפי החוק המוצע, כדי לממן ולשפות מחזיקים ובעלי קרקע החייבים בביצוע טיפול בקרקע לפי הוראות החוק, אף שלא הם אלה שגרמו לזיהומה.
כמו כן נקבעת סמכות להטיל היטל לשיקום קרקעות מזוהמות על עוסקים בחומר מזהם, היטל שמטרתו הן להביא להפנמת העלויות החיצוניות של פעילותם והן להכווין את התנהגותם באופן שיתמרץ מניעת זיהום עתידי. מטרתם של מנגנונים כלכליים אלה היא למנוע יצירת איים של הזנחה של קרקעות מזוהמות בהיעדר יכולת לממן את שיקומן, איים הידועים בעולם כתופעת ה-Brown fields.
בקידומו של החוק היו מעורבים משרדי ממשלה רבים, וגם חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים אחרים. אין לי ספק כי רק במאמץ משותף זה, תוך הידברות ומחשבה משותפת, אפשר להוביל מהלך כה נרחב, בעל השלכות כלכליות משמעותיות, העתיד להביא, מעבר להסדרה הסביבתית – – –
<חיים כץ (הליכוד):>
נתן לך לקרוא ספר. הוא נשאר בבית, לך הוא נתן לקרוא ספר?
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
זה לא, זה סאגה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תדע שבין ראשוני לוחמי איכות הסביבה בכנסת היה השר לנדאו. הוא עשה את חוק החופים הראשון, כשלא חלמנו – אז – שאפשר להביא את חוק החופים.
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
– – – העתיד להביא, מעבר להסדרה הסביבתית, גם תועלות עצומות למשק.
הצעת החוק מהווה נדבך נוסף בקידום סביבה בריאה ואיכותית בישראל, בהסדירה נושא חשוב ביותר, שהשפעתו על איכות הסביבה ובריאות הציבור היא מרכזית וחיונית. ביום זה מדינת ישראל עושה צעד משמעותי ביותר לקראת הצטרפותה לרשימת המדינות המפותחות אשר הבינו זה מכבר כי אין מנוס מלהתמודד עם תופעה חמורה זו של זיהומי הקרקע, על אף הסוגיות המשפטיות הקשות הכרוכות בה והמשאבים הכספיים הנדרשים לצורך ביעורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, רבותי, אי-אפשר שאתם תישמעו יותר מאשר הנואם. מה זה?
<שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:>
לפיכך אני מציע לכנסת להצביע בעד הצעת החוק ובעד העברתה לדיון בוועדת הפנים.
בסיום הדברים אני מבקש להודות לעורכת-הדין זוהר ברק מן הלשכה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, שטרחה רבות על הכנתו של חוק סבוך זה, וכן לעורכת-הדין נטע דרורי. תודה לד"ר יעל מייסון, ראש אגף שופכי תעשייה וקרקעות מזוהמות, ולאורי שלהב. תודה לעורך-הדין יצחק גורדון ממחלקת נוסח החוק במשרד המשפטים, לעורך-הדין רוני טלמור, לעורך-הדין לירון נעים ולרבים נוספים שהיו מעורבים בהכנת החוק ממשרד המשפטים, וכן תודה מיוחדת לעורך-הדין גלעד סממה, עוזר שר המשפטים, שהשכיל לנווט את המחלוקות השונות שנתגלעו במהלך הכנתה של הצעת החוק לידי הכרעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשר לנדאו בשם השר לאיכות הסביבה. לא נרשמו דוברים, שכן – נרשמת? מדוע אמרו לי שאין דוברים? יש דוברים, חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. בהחלט.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן, כפי שאמר השר לנדאו וכתב השר להגנת הסביבה, זה רגע חשוב ומרגש עבור הכנסת, שהחוק למניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות מגיע למליאה.
זוהי סוגיה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מנסים לקדם בשנים האחרונות – כמה וכמה הצעות חוק פרטיות, אחת מהן אפילו הצלחנו להעביר בקריאה טרומית בכנסת הקודמת. הסוגיה היא סוגיה מורכבת וגדולה, יש לה הרבה מאוד השלכות, ואני רוצה קודם כול לברך את השר להגנת הסביבה שבחר להרים את הכפפה הזאת. היא לא כפפה טריוויאלית, היא לא פשוטה לטיפול, יש לה הרבה השלכות, וחשוב להתמודד ולטפל בה כי לזיהום קרקע יש הרבה מאוד השלכות, גם סביבתיות, גם בריאותיות וגם, בסופו של דבר, כלכליות. אם אנחנו מדברים על בנייה, על תוכניות בנייה, בלא מעט מקרים תוכניות בנייה נעצרות, וצריכות להיעצר, בגלל זיהומי קרקע.
אדוני השר, רבותי השרים, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק, בכללותה, מתקדמת; הרבה מאוד מהאלמנטים שאנחנו הכנסנו להצעות חוק פרטיות נמצאים כאן. יש לי בכמה נושאים הערות, אבל אני בטוח שבמסגרת דיוני הוועדה אנחנו נוכל לברר אותן עד תומן.
אני רוצה לציין את העובדה שהצעת החוק היא כוללת, היא מתייחסת גם לשאלות של אחריות, גם לשאלות של טיפול, בדיקה, סקרים, מימון, קרן. אני מאוד שמח שהצעת החוק מאמצת את המנגנונים המודרניים והעדכניים של האכיפה המינהלית, עיצומים כספיים, אותם מנגנונים שגובשו והועברו במהפכה הסביבתית של הקדנציה הקודמת, חוק המזהם – משלם וחוק אוויר נקי, ואכן, טוב שהמנגנונים האלה מאומצים על-ידי המשרד להגנת הסביבה ומפותחים בחקיקה הנוספת.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, נוסף על כל התודות שהושמעו כאן, להשמיע מעל הדוכן תודה מיוחדת לשר בגין, שמילא פה תפקיד חשוב במחלוקת שהיתה – מאוד מאוד מורכבת – בין המשרד להגנת הסביבה ובין רשות המים, מחלוקת שהיתה לשם שמים – משני הצדדים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מחלוקת שמתקיימת.
<דב חנין (חד"ש):>
– – מאוד מאוד מקצועית ומאוד רצינית, אבל באמת בשליחות הציבור, בשליחות העם והאומה – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – השר בגין נחלץ, הקדיש הרבה מאוד מאמצים, זמן, והרבה מאוד מחויבות, להסדרה של הסוגיה המסובכת הזאת, ועל בסיס ההבנה הזאת בין רשות המים והמשרד להגנת הסביבה אנחנו יכולים להתקדם עם החוק, ששר התשתיות, שהוא השר הממונה על רשות המים, מציג, חוק שהמשרד להגנת הסביבה עומד מאחוריו, וזה מראה שמחלוקות לשם שמים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מתקיימות.
<דב חנין (חד"ש):>
– – – דינן להיפתר בצורה טובה. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מתקיימות – תודה רבה – בין בית שמאי לבית הלל, ולא קורח ובני עדתו. אני פשוט גם מאפשר לך לחזור למקומך, ואנחנו עוברים להצבעה, רבותי חברי הכנסת, על הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות.
נא להצביע, בקריאה ראשונה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
השר וילנאי, אם הצביע כבר, מוזמן לעלות.
הצבעה מס' 113
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים כדי להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לשר לנדאו בשם השר להגנת הסביבה.
<הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64 והוראת שעה) (סדר דין פלילי וראיות), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/613).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר וילנאי יביא את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64 והוראת שעה) (סדר דין פלילי וראיות). בבקשה, אדוני. זה בשם המשרד להגנת העורף, זה לא משרד הביטחון.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64) (סדר דין פלילי וראיות), התשע"א–2011. התיקון כולל שינויים רבים בתחום סדרי הדין והראיות במערכת בתי-הדין הצבאיים, תוך התאמתם לסדרי הדין והראיות במערכת בתי-המשפט האזרחיים.
מאז חקיקתו של חוק השיפוט הצבאי, 1955, עולה מדי פעם הצורך בעדכונו, בהכנסת תיקונים ושינויים, הן בשל השתנות הנסיבות והן לאחר שהתקבלו תיקוני חקיקה במסגרת הדיון הכללי והנוגעים בעיקרם בתחום סדר הדין הפלילי ובתחומי דיני הראיות.
ככלל, המגמה בהצעה היא להביא להאחדה ולהשוואה של דיני הראיות וסדרי הדין הנהוגים במערכת הצבאית לאלה הנהוגים במערכת הפלילית הכללית. ההסדרים הכרחיים לתפקודה התקין והשוטף של מערכת השיפוט הצבאית.
שתי הנחות יסוד עמדו בפני הוועדה שעסקה בזה.
הצעת החוק כבר אושרה בכנסת באמצע שנות האלפיים, אך הליכי החקיקה לא נשלמו, והיא מוגשת פעם נוספת. התיקונים הם רבים ובתחומים שונים.
אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה להכנה ולהמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אדוני יכול להישאר על הבמה. האם יש מישהו? אז אדוני ירד. אוקיי, אם אתה נמצא שם – הערות לחבר הכנסת דב חנין לחוק זה. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אני בהחלט מקבל בברכה את הקו הכללי של הצעת החוק הזאת – התאמת חוק השיפוט הצבאי לחקיקה הפלילית הכללית של מדינת ישראל. אבל הייתי מציע – ואני אציע את זה גם בדיוני הוועדה – ללכת כברת דרך נוספת בהתאמת הדין הצבאי לדין הכללי של מדינת ישראל. כך, למשל, אני חושב שזאת טעות לחזור על האזכור של אופציית גזר-דין מוות שאיננה נוהגת הלכה למעשה בדין הצבאי. אני חושב שצריך להתאים גם את זה לדין הכללי במדינת ישראל. גם אותה פרוצדורה שאומרת שבחוות דעת של בית-דין צבאי – חוות דעת של מיעוט – שופט המיעוט צריך לחתום על חוות הדעת הכללית ולא לפרסם את שמו של השופט שדעתו היא דעת מיעוט – אני חושב שהדבר הזה איננו נכון, איננו ראוי, איננו מתאים לחשיבה המודרנית המשפטית.
ולכן, אדוני השר, אני מקווה שבמסגרת דיוני הוועדה אנחנו נוכל להמשיך – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
איזו ועדה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועדת החוץ והביטחון, רבותי.
<דב חנין (חד"ש):>
– – להמשיך ולהתקדם בהתאמה של הדין הצבאי לדין הפלילי הכללי המתקדם של מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. ובכן, חבר הכנסת בן-ארי, אדוני מוותר? רוצה לדבר, בבקשה. גם מהצד.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
משפט אחד הפעם. אני רוצה לומר שדווקא בעניין הזה של עונש מוות לרוצחי יהודים – איפה המיקרופון? דווקא אני רוצה לומר שאני מתנגד לחלוטין לדבריו של חבר הכנסת דב חנין. אני חושב שהדין הצבאי שאמור לגזור גזר-דין מוות על מחבלים רוצחי יהודים, כמו המקרה של רוצחי משפחת פוגל, שלא יהיה בבחינת הלכה מתה, אלא הלכה ממיתה ומחסלת את הרוצחים המתועבים האלה אחת ולתמיד, כדי שיהיה דין ויהיה דיין, ולא יכופר לדם אשר נשפך כי אם בדם שופכו, וחבל שיש פה חברי כנסת שתומכים ברוצחים האלה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. כמובן יכול להיות מצב שבו אתה הופך את הרוצח גם למרטיר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אין בעיה. אני מוכן שיהיו הרבה מרטירים כאלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. אוקיי. רבותי, הרי חשבנו על זה כבר במשך שנים רבות, אבל בכל דור מחדש השאלה עולה. בלי כל ספק האנשים האלה לא ראויים להיקרא אנשים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
שהידים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם לא שהידים, אנחנו נהפוך אותם לשהידים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אין בעיה. אין בעיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, רבותי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הם משתחררים אוטומטית. הם משתחררים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא צריך לנהל משאים-ומתנים.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64 והוראת שעה) (סדר הדין הפלילי וראיות), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אני כמובן אוסיף את קולו של – נא להצביע.
הצבעה מס' 114
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64 והוראת שעה) (סדר הדין הפלילי וראיות), התשע"א–2011, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק השיפוט הצבאי – 26 בתוספת קולו של השר וילנאי הצביעו בעד הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 64 והוראת שעה) (סדר הדין הפלילי וראיות), וההצעה תעבור להכנתה לקריאה השנייה והשלישית לוועדת החוץ והביטחון.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני, אני מבקש ועדת החוקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועדת החוקה. החוק יועבר לוועדת הכנסת על מנת שתכריע. תודה רבה. סליחה, יש למישהו הערה? תודה רבה.
<שאילתות דחופות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני כבוד השר. יש שאילתות לשר הביטחון, והשאילתא היא שאילתא דחופה אל השר של חבר הכנסת אריה אלדד – הגיע הזמן שיהיה שר – בנושא: "גלי צה"ל". נא להקריא את השאלה.
<326. "גלי צה"ל">
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה שהגעת בשעה כל כך מוקדמת לענות על השאילתא הדחופה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא כל הלילה נמצא פה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
הוא הגיע בזמן.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
"גלי צה"ל" עורכת בחודשי הקיץ משדרים מיוחדים בערי ישראל באמצעות אולפן נייד. השידור שהיה מתוכנן מקריית-שמונה בוטל, כיוון שהעירייה לא יכלה להשתתף בתשלום שנדרש ל"גלי צה"ל".
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים נכונים?
2. אם כן – האם "גלי צה"ל" עורכת עוד משדרים תמורת תשלום?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
שאלה נוספת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אורי אריאל כבר ביקש. אם לא יהיה אחר, גם אתה תשאל, כי שלושתכם מאותה סיעה. בבקשה, כבוד השר ישיב קודם.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
הפרטים לא נכונים, ו"גלי צה"ל" לא גובה תשלום עבור שידורים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חבר הכנסת אלדד, שאלה נוספת.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני שמח שהפרטים לא נכונים, אם כי ראש עיריית קריית-שמונה חולק על העובדה שאינם נכונים. הוא אומר שביקשו ממנו כסף. אבל זה פותח את השאלה – מה תקציב "גלי צה"ל"? מדוע התקציב הזה איננו מופיע כשורה בתקציב הביטחון? האם כשמחשבים את תקציב "גלי צה"ל" מגלמים בתוכו כוח-אדם וציוד? ומה הסיבה לכך שאין שקיפות בתקציב? האם זה לא מעודד תחרות בלתי הוגנת מול תחנות שידור אזרחיות?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. דרך אגב, יכולנו לשאול את השאלות האלה כאשר הבאנו את חוק "גלי צה"ל", בכל הקשור לתשדירי שירות וכיוצא באלה. חבר הכנסת אורי אריאל – בבקשה, אדוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תחנת "גלי צה"ל" קיימת, והיה עכשיו דיון על חסויות וחוק ועוד תיקון ועוד תיקון, אבל למען השם, למה צריך גם את "גלגל"צ"? זה התפקיד של משרד הביטחון ושל צה"ל?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת אורי בן-ארי – מיכאל בן-ארי. אורי בן-ארי היה שם לא רע.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הוא היה גם איש טוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, כן. השם בא בעקבות האיש.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מכובשי ירושלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון, מחטיבה 10. הוא כבש את ירושלים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חטיבת הראל, אם אני לא טועה. חטיבת הראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו לו עוד הרבה במלחמת – בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חטיבת הראל, אם אני לא טועה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חטיבה 10 כבשה את ירושלים בששת הימים. עזרה בכיבוש ירושלים יחד עם החטיבה של מוטה גור.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש – – –
<קריאה:>
הוא לקח שוחד.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא לא לקח שוחד. די.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תחנת "גלי צה"ל", שאמורה לשרת את החיילים, אמורה לעודד וכו', והדברים האלה – דיברנו עליהם. יש תוכנית שהרבה פעמים יוצא לי לשמוע אותה בלילה, כי המראיין הוא מצוין; קוראים לו קובי מידן. אבל אני שאלתי פה בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה – ראיתי את רשימת המרואיינים. הם כולם ממקום אחד בלבד, מאג'נדה. לדוגמה, מכל חברי הכנסת ראיתי שם רשום אך ורק חבר כנסת אחד שזכה להתראיין שם ב"מדברים בלילה", והוא חבר הכנסת אחמד טיבי. הצביע שם חבר כנסת נוסף ואמר: לא, גם אני – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אמרתי לו: זה אותו דבר מאותו אחד. למה אין פה גם צד שני? כשאתה שומע את המרואיינים השונים, כולם שייכים לזרם מאוד מאוד ברור. האם זה תפקידה של "גלי צה"ל", לתת אג'נדה אחת מסוימת, או שמא להראות דברים מגוונים, שחיילי צה"ל ידעו שיש עוד דעות במדינת ישראל חוץ מבוגרשוב ועד שינקין? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השר ישיב על אותן שאלות שהוא חושב שהוא צריך להשיב עליהן.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
השאלות דורשות פנייה מסודרת ויקבלו תשובה מסודרת. תקציב, שקיפות – כל זה צריך להגיש בצורה מסודרת, ואני אענה כמובן בהתאם. אני רק רוצה להשלים את השאילתא המקורית, היא פשוט היתה לא מדויקת, כי אני שוחחתי גם עם מפקד "גלי צה"ל", כמובן, גם עם הרב נסים, ראש עיריית קריית-שמונה – – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
הרב נסים מלכה.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
הרב נסים מלכה, ראש עיריית קריית-שמונה – שגם ביקרתי אותו במקרה בשבוע שעבר, ויש שם משדר קבוע של "גלי צה"ל" לצורכי חירום.
צריך לציין ש"גלי צה"ל" מקיימת פעילות ענפה בערי ישראל השונות, בדגש על הפריפריה. הם התחילו באריאל, המשיכו במעלות ובערים נוספות. בכל הערים זו יוזמה אישית של מפקד "גלי צה"ל". אף אחד לא אמר לו לעשות את זה, הוא חשב שזה ראוי להיעשות, והכול מתנהל בערים האלה בצורה תקינה. בקריית-שמונה כנראה נוצר דם רע בין האנשים שתיאמו את זה, וכתוצאה מזה זה עלה על שרטון. דיברתי גם עם הרב, ראש העיר, וגם עם מפקד "גלי צה"ל" לעשות את המאמץ הראוי, כי תושבי קריית-שמונה לא צריכים לסבול מזה – לעשות את המאמץ הראוי על מנת שבחודש הנותר של חופשת הקיץ, או למצער בחגים, אם זה לא יסתדר, התחנה תגיע לקריית-שמונה, וכל נושא שיעלה לדיון ולספק, יובא לדיון בפני ויסוכם תמיד כך שקריית-שמונה תצא מורווחת מזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. "גלי צה"ל" הועברה לתחום משרדך?
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
לא, ממש לא, אבל קריית-שמונה היא בתחום האחריות שלי, וזה החשוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, בסדר גמור. חבר הכנסת אלדד, אני מזמין אותך להזמין דיון על הנושאים החשובים שאתה העלית. אני חושב שאפשר לעשות את זה במסגרת ועדת החוץ והביטחון – או ועדת החינוך והתרבות; אני לא רואים הבדלים שמחייבים ועדת חוץ וביטחון לגבי שידור ציבורי בישראל. אותן שאלות ששאל חבר הכנסת מיכאל בן-ארי יכולות להישאל באותו דיון, אם כי אני מקווה שמשרד הביטחון לא משמש איזשהו עורך ראשי ל"גלי צה"ל". אני מפחד מהשלכות הרבה יותר גדולות ממה שאתה ציינת. הרי בסופו של דבר, כשאתה שומע רדיו – אני אלמד אותך אם אתה לא יודע – עושים ככה וזה עובר מייד לתחנה אחרת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אבל החייל שיושב שם חושב שכל האמנים חיים בשינקין ובבוגרשוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה ואני אולי לא יודעים איך מעבירים תחנה. החייל יודע להעביר תחנה, תאמין לי. תאמין לי שהוא יודע להעביר תחנה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אבל החייל שיושב שם חושב שכל האמנים חיים בשינקין ובבוגרשוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הערתך הושמעה ונשמעה.
<הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40), התשע"א–2011>
[מס' כ/368; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 20145; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שהיא בעייתית מעט, אבל כמובן החלטתי להעלותה על סדר-היום משום שאיננה נוגעת לנושאים חוקתיים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40), של ועדת הפנים של הכנסת, שיזמו יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת ויושב-ראש ועדת הפנים – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
ויושב-ראש ועדת הכלכלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ויושב-ראש ועדת הכלכלה. טוב, הבעיות הן אצל יושב-ראש ועדת הפנים.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון. אני זוכר שפעם ביקשתי להציע הצעת חוק כזאת ומזכיר הממשלה דאז נזעק בזעקה גדולה לראש הממשלה, שיושב-ראש הכנסת – המנכ"ל של משרד ראש הממשלה הוא היום שר החוץ. דני נוה בזמנו, כמזכיר הממשלה, כאשר ביקשנו לחוקק חוק זה, נזעק זעקה גדולה, ואז הבין שאנחנו מדברים על הקדנציה הבאה. אבל פה מדברים על הקדנציה הזאת, וזה בעייתי. בבקשה, חבר הכנסת אמנון כהן.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
גם עכשיו נזעקו – היועץ המשפטי לממשלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אעיר הערה בשם המחלקה, אבל לא ראיתי מקום לעצור את החוק. בבקשה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40), התשע"א–2011, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
סעיף 7 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965, קובע מי זכאי להיכלל ברשימת מועמדים בבחירות לרשות מקומית ולהיבחר כחבר המועצה, ומהן ההגבלות על זכאות זו.
בין היתר קובע הסעיף כי מי שפסול לכך לפי חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד–1964, לא יוכל להתמודד בבחירות. חוק זה קובע כי עובד רשות מקומית שיש לו סמכויות הקשורות בקבלה לעבודה, בסעד, בשיכון ועוד, חייב להתפטר מעבודתו עד שלושה חודשים לפני מועד הבחירות אם הוא מעוניין להתמודד בבחירות לראש הרשות, או לצאת לחופשה לא יאוחר מחודשיים לפני הבחירות אם הוא מעוניין להתמודד בבחירות למועצת הרשות. הסדר זה חל גם על המנהל הכללי של הרשות המקומית, בשל טיבן של סמכויותיו.
נוכח תפקידו הבכיר וההשפעה הרבה שיש למנהל הכללי של הרשות המקומית, וכדי להבטיח ניהול מקצועי של ענייני הרשות המקומית ללא צורך בהתחשבות בשיקולים פוליטיים, מוצע בהצעת חוק זו, אשר יזמו חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה, רוברט אילטוב, מאיר שטרית ואברהם מיכאלי, לקבוע כי מנהל כללי של רשות מקומית שכיהן יותר מחצי מתקופת הכהונה, על-פי חוק, לא יוכל להתמודד בבחירות למועצה או לראשות המועצה שייערכו בשנתיים שמיום סיום כהונתו.
עוד מוצע כי ההסדר האמור יחול על כל סוגי הרשויות המקומיות, לרבות מועצות אזוריות. כמו כן מוצע לקבוע כי ההסדר יחול גם על המנהל הכללי של רשות מקומית הנמצאת ביהודה ושומרון.
ברצוני להפנות את תשומת לב חברי הכנסת לכך שבמהלך הדיונים בוועדה עמד הייעוץ המשפטי לוועדה, כמו גם נציגי היועץ המשפטי לממשלה, על הקושי החוקתי שבהיעדר הוראת מעבר כלשהי לעניין מנכ"לים מכהנים, ואף כאלה שכבר סיימו את כהונתם לפני קבלת החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין הוראת מעבר כזאת.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אין. אנחנו ביקשנו שיהיה. גם היועץ המשפטי לכנסת התייחס לעניין זה, הן במכתב שהפנה אלי והן במהלך דיון בבקשת רוויזיה להצעת החוק, וקבע כי "הצירוף של הפגיעה הטמונה בעצם המגבלה המוצעת בחוק, ביחד עם היעדרה של כל הוראת מעבר, תוצאתו פגיעה קשה בזכות יסוד, שספק רב אם ניתן להציגה כראויה ומידתית בנסיבות העניין". על אף האמור, דחתה הוועדה את כל ההצעות שהועלו במהלך הדיון לקביעת הוראת מעבר, והן מופיעות בפניכם כהסתייגויות להצעת החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש רק בעיה אחת, אדוני היושב-ראש – שהמסתייגים לא נמצאים באולם. האם אדוני מאמץ את אחת ההסתייגויות ומבקש להצביע עליה?
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
שנייה אחת.
<זאב אלקין (הליכוד):>
הוא לא יכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא יכול. יושב-ראש ועדה לא יכול?
<כרמל שאמה (הליכוד):>
– – –
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אני יכול לסיים את ההסבר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט, אדוני. בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים, למרות שאנחנו עושים את החוק בלילה, הוא בטח יידון ביום, אז יותר טוב שנאחז את השור בקרניו, הרבה יותר פשוט. יש פה דברים שהם לא בעייתיים ויש פה דברים שהם בעייתיים, הכול לפי הנקודה שהיא מתייחסת אליה. ולכן, אני לא ראיתי ברמה הכללית איזו מניעה להביא את החוק. עם זאת, אנחנו צריכים להאיר את עינינו שיכולה להיות בעיה, במקרה כזה או אחר שאני לא יודע עליו, אבל זה בהחלט יכול להיות. הוראת המעבר היא דבר חשוב. אם היתה הוראת מעבר, לא היתה בעיה בכלל.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
לכן, אדוני היושב-ראש, גם בוועדה, גם בהסתייגות שהוגשה לוועדה, ניסיתי לשכנע גם את חברי וגם את המציעים שאנחנו בכנסת הזאת רוצים שתהיה כמה שפחות מעורבות שיפוטית בתחום הפרלמנטרי. פה אני חושב שאנחנו מביאים להנחתה, למעורבות של בית-משפט בנושא הזה. לכן חשבתי, שאם החוק כל כך חשוב, יכולנו לתת תקופת מעבר לאותם מנכ"לים שרוצים להתמודד אבל הם כבר התפטרו. יש רשויות שעומדות לקיים בחירות ממש בתקופה הקרובה, לכן המנכ"לים התפטרו, ויש פה פגיעה באותם מנכ"לים, ולכן יש להם case לגשת לאיפה שצריך לגשת על מנת לעצור או להחזיר חזרה את החוק לבית-המחוקקים ולהגיד לנו: תשקלו זאת שוב, או יכול להיות שבכלל יפסלו את החוק. לכן אמרתי שאם רוצים לעשות טוב, שלא נעשה טעויות שאחר כך נגיד: למה לא עשינו?
כיושב-ראש הוועדה אני חייב להאיר את עיני חברי. חשבתי שבהסתייגות שהונחה על שולחננו בוועדה, עדיין ברוויזיה נוכל לתקן זאת, אבל לא הצלחנו לעשות זאת, ואנחנו מכבדים. יש פה דמוקרטיה, החוק עבר, ונתמודד עם מה שיהיה אחר כך.
אני מבקש את התמיכה של חברי הכנסת בהצעת החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, אני רק רוצה להעיר שהצעת החוק היא מעט בעייתית, שכן היא עוסקת במאטריה רגישה ביותר, של הגבלת זכות להיבחר. אני לא רואה איזשהו דבר שיש בו מניעה לגבי אורך התקופה שבה צריך אדם להיות מצונן, על-פי החלטתה של הכנסת, כאשר יש שוויוניות וכאשר כל אדם מראש ידע שהוא צריך להתפטר כדי שיוכל להיבחר.
פעמים אנחנו מטילים מטלות על אנשים שאם היו יודעים מראש היו אולי מתפטרים, ואנחנו יוצרים מצב שבו אנחנו מזמינים, לצערי הרב, את בית-המשפט העליון להתערב בחוקיה של הכנסת, וטוב נעשה אם נרחיק כל אפשרות של בית-המשפט להתערב בנושאים שאין ויכוח בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת. אבל במקום שבו יש איזושהי מניעה אשר באה לידי הגבלה שקיימת על אחד ולא קיימת על אחר, או הגבלה שאם היה יודע אדם לא היה מכלכל את מעשיו בצורה כזאת או אחרת או היה משנה בדרכו – לכן אני מזהיר, שיכול להתקיים מצב שבו, במקרים מסוימים, כאשר תהיה אי-שוויוניות בין אנשים אשר ירצו להעמיד את מועמדותם לבחירה, בגלל החוק, בגלל היעדרה של הוראת מעבר, הדבר בהחלט יכול להיות בעייתי, ואני מחזק את אמירתו של יושב-ראש ועדת הפנים.
יחד עם זה, כמובן, לא ראיתי מקום שלא להביא להצבעה, משום שהחוק עצמו, כפי שאמר אחד המציעים, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שדין מנכ"ל כדין רמטכ"ל, הם דברים שהם בסמכותה של הכנסת לבוא ולקבוע, ובלבד שהרמטכ"ל ידע שאם הוא רוצה להיבחר, שלא ילך להיות רמטכ"ל מראש. בדרך כלל אנחנו צריכים איזו הוראת מעבר, אבל הוועדה בחרה שלא להכניס לחוק הוראת מעבר. חבר הכנסת אזולאי, אשר הציע את הצעת ההסתייגות, אינו כאן, לכן ההסתייגות לא קיימת בפנינו.
לכן אני מאפשר לכנסת להצביע, הואיל ואין הסתייגויות בקריאה שנייה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. כל המסתייגים אינם נמצאים. אם יש מסתייג שנמצא פה – אתם רוצים, אני אקריא, אבל אין שום צורך. חבר הכנסת דוד אזולאי אינו נוכח, מירי רגב אינה נוכחת ומגלי והבה אינו נוכח.
לכן אני עובר להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40), התשע"א–2011. בבקשה, רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 115
בעד סעיפים 1–4 – 15
נגד – 1
נמנעים – 1
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
15 בעד, אחד נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני – לאור ההצבעה, אדוני מבקש את ההצבעה בקריאה שלישית?
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אולי נבקש מהמציעים – אולי נעשה עוד דיון קצר ולשכנע אותם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני שואל את אדוני. להצביע בקריאה שלישית? אתה רואה, בשביל זה שואלים את יושב-ראש הוועדה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כשלא התקבלה הסתייגות לא צריך לשאול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מקפיד לשאול, ועל-ידי כך – יש אולי ועדות שמעוניינות מאוד בהתערבות בית-המשפט. הכנסת, ככנסת, לא מעוניינת בהתערבות בית-המשפט. לכן אני שואל שאלה. גם אני מהמקפידים המחמירים, כדי שלא יהיה מצב שבו אנחנו ניכשל בלשוננו.
ובכן, אני עובר, על-פי הנחיית יושב-ראש ועדת הפנים, להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע בקריאה שלישית – הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 116
בעד החוק – 16
נגד – 1
נמנעים – 1
חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
16 בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 40) של חברי הכנסת אלכס מילר וכרמל שאמה-הכהן עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו היא הצעה חשובה מאוד – לנקות שני דברים שהם שונים: מינהל ציבורי, של פקידי ציבור, והפוליטיקה. לא הגיוני שמנכ"ל עירייה, שמתמודד על ראשות העיר שבה הוא מכהן, יוכל לשמש באופן אמיתי מנכ"ל עירייה ששוקל שיקולים של יעילות, של מינהל תקין, בבואו לקבל החלטות כשהוא ממש מצוי בתוך קמפיין בחירות. איך זה יכול לבוא לידי ביטוי אצל מנכ"ל עירייה? בגיוס כוח-אדם, בהחלטות במכרזים, בהחלטות כאלה ואחרות, הוא כבר נתון ללחצים שנבחרי ציבור עומדים בהם אבל חלות עליהם חובות אחרות ובקרות אחרות. לכן, כמו שמצננים אנשי צבא, כמו שיש גם הצעות אחרות בכנסת, לצנן אנשי תקשורת, לדוגמה, עיתונאים, שיכולים להשפיע על השיח הציבורי ואוחזים במיקרופונים ציבוריים – ההצעה זאת היתה נכונה.
היו פה לחצים קשים מאוד, אדוני היושב-ראש, לחצים פוליטיים – שכבר ראינו מה המשמעות של החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת שאמה, מה היה קורה אם ב-2009 היו מחליטים שחברי מועצת עיר לא יכולים להיבחר לכנסת אלא אם כן עברו שלוש שנים? כמובן, אם היתה הוראת מעבר, היו חברי מועצות, שהם ראו בעצמם מנהיגים ברמה ארצית, מתפטרים – והיו אומרים: אוקיי, זה יתחיל מהקדנציה הבאה.
כי אומר חבר מועצת עיר – אני למשל נבחרתי להיות מועמד לכנסת, הייתי חבר מועצת עיר. התפטרתי עוד לפני כן, אפילו שלא הייתי צריך, אבל תאר לך שפתאום היו באים אלי והיו אומרים: לא לא לא, אתה לא יכול להיבחר, כי אנחנו יודעים שאתה סכנה גדולה לחברים אחרים ברשימה, ואנחנו הוצאנו חוק בכנסת שאתה לא יכול להיבחר משום שהיית חבר מועצת עיר. הייתי אומר: אם הייתי יודע הייתי מתפטר לפני קדנציה מהעירייה בלי בעיה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
א. אני מסכים אתך שאדם צריך לדעת. אבל אין הדבר דומה בין חבר מועצה לכיוון הכנסת לבין מנכ"ל עירייה שמתמודד על ראשות אותה עירייה ואמון על ביצוע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני חושב שזה צודק, שצריך – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
יש הבחנה ברורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
החוק ראוי ביותר, שלא יהיה אדם שישמש את הציבור כעובד ציבור ויבקש להיבחר כנבחר ציבור, אבל מכאן ולהבא – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אנחנו מכירים מקרים שבהם מנכ"לים כבר תופרים רשימות, כבר מקיימים הבטחות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה צודק, החוק מצוין, השאלה אם הוא יכול לחול – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
במאה אחוז, כלומר, הלכה למעשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – החוק מצוין, וגם בית-המשפט העליון יגיד לך שהחוק מצוין. השאלה היא אם הוא יכול לחול על אדם שלא ידע שחוק זה – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
זאת בהחלט סוגיה שתצטרך להיבחן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת הסוגיה היחידה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
היא תצטרך להיבחן. אני מסכים אתך, אדוני היושב-ראש, זאת היתה גם דעתי. לא היה רוב בוועדה שיתמוך בדעה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה הכול, זה הדבר היחידי, הכול מצוין.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
תודה רבה. אני מודה כמובן ליוזם הראשי של החוק, חברי לדרך חבר הכנסת אלכס מילר, שעמד באמת בנחישות, וכמובן ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שממש עמד – אומרים: שכב על הגדר – בשביל שהחוק לא ייעצר בכל מיני טריקים פוליטיים. היו פה רוויזיות על רוויזיות על רוויזיות, וכל מיני תעלולים – כל הכבוד ליושב-ראש הוועדה, שכיבד את הדמוקרטיה של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת שאמה ולחבר הכנסת אלכס מילר. הרעיון טוב, אבל יש בעייתיות מסוימת לגבי נושאים, כפי שציין אותם יושב-ראש הוועדה. תודה רבה.
<הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37), התשע"א–2011>
[מס' מ/614; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 21962; נספחות.]
<(קריאה שנייה וקריאה שלישית)>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37). או, עכשיו סדרת חוקים של ועדת העבודה והרווחה. שלושה זה נוסף ל-62, זה הופך ל-65.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
נוסף ל-76.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נוסף ל-76. זה מכונת חקיקה, זה לא ועדה. בבקשה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבטחת נכנסה (תיקון מס' 37) שהוגשה בידי הממשלה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חוק הבטחת הכנסה קובע תשלום מענק חימום אחת לשנה, בחודשי החורף, לזכאים לגמלת הבטחת הכנסה שהגיעו לגיל פרישה ומתגוררים באזורים קרים; כפוף לתנאים הקבועים בחוק, שר הרווחה קבע בצו את רשימת היישובים המוגדרים אזורים קרים לעניין החוק. בקיצור, יעלו את דמי החימום מ-261 שקלים ל-522 שקלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תהיה ברוך.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אני מברך על הצעת החוק החשובה הזאת, ולכן – הוועדה לא רצתה לאבד חורף, קידמה אותה במהלך מהיר. בסוף שלוש הצעות החוק אני אודה לכולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה יכול להישאר על הבמה. יש לך כל החוקים אצלך?
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, רבותי, אין הסתייגויות לחוק חשוב זה, ואנחנו נעבור להצבעה. נא לשבת. חשוב שכל מי שנוכח יצביע.
רבותי, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37), התשע"א–2011, קריאה שנייה – נא להצביע בעד או נגד או נמנע.
הצבעה מס' 117
בעד סעיפים 1–2 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
21 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש?
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
מאוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נצביע, לפי בקשת היושב-ראש, בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נמנע? בקריאה שלישית – הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37).
הצבעה מס' 118
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חיים כץ, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 37) עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129), התשע"א–2011>
[מס' 405; "דברי הכנסת", חוב' ל"ח, עמ' 21667; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129). נא להציגו, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול שסובלים ממנו ניצולי שואה שיש להם הכנסה של 8,000 שקלים, ואם הם זכאים לביטוח לאומי לנושא סיעוד – הם לא מקבלים. ב-8,000 שקלים הם מעסיקים עובד, ואני לא צריך להגיד מי זכאי לקצבת הביטוח הלאומי – מי שלא עומד בארבעה תנאים: לא שולט על הסוגרים, לא אוכל לבד, לא מתלבש לבד, לא מתרחץ לבד. אחד כזה שיש לו 8,000 שקל, אז העובד הזר עולה לו בסביבות 6,000. הוא לא צריך לאכול, הוא רגיל. אצל הגרמנים הוא לא אכל, למה שיאכל בארץ? ומה יקרה אם הוא יצטרך לקנות חולצה לבנה פעם בשנה או לתת סוכרייה על מקל לנינים שלו?
היה צר לי לראות את המלחמה שנלחמו שהם לא ינצלו את המדינה – מדובר על אלה שמקבלים רנטה מחו"ל, שהרנטה לא תילקח בחשבון לקביעת גובה ההכנסה – הקרב כדי לתת לאנשים האלה את הזכות המינימלית לחיות כמו בני-אדם בערוב ימיהם. אני מדבר על קבוצה של אנשים שלצערנו כ-30 איש מהם נפטרים ביום, 55% מהם מעל גיל 85; 20% מהם מעל גיל 90.
חברתי רחל אדטו ואנוכי יזמנו את הצעת החוק, ובמהלך פרק זמן של כשבועיים, בלחץ מסיבי, הצלחנו לשכנע את שר האוצר. אני שמח שהוא הוריד את הערעור בוועדת שרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את ההסתייגות.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
הוא הגיש ערעור בוועדת שרים, אחרי שכל השרים תמכו. נביא קצת עדנה לחלק מניצולי השואה, שאפילו לא יודעים שהם קיבלו את העדנה, למה הדמנציה שולטת בהם. אבל אנחנו, כשבאנו לכנסת, באנו לנסות לעזור לעובדים, לגמלאים, לילדים בסיכון, למבוגרים נזקקים. אני חושב שוועדת העבודה והרווחה עושה את זה. החוק שאני מקריא היום זה חוק מס' 78 של הוועדה מאז תחילת הקדנציה. אני חושב שהתרומה הזאת היתה במקום. חבל שהם צריכים את זה, אבל אם הם צריכים, כנסת ישראל תיתן להם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. עם עוזרים כמו שלך זו לא בעיה לעשות 78 – – –
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
את זה אני אגיד אחר כך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי.
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129), מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 119
בעד סעיפים 1–3 – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
19 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129), עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית?
ובכן, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129).
הצבעה מס' 120
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129), התשע"א–2011, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
תודה לחברת הכנסת רחל אדטו ותודה ליושב-ראש הוועדה, גם כיוזם.
<הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), התשע"א–2011>
[מס' כ/408; "דברי הכנסת", חוב' ל"ח, עמ' 21832; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. בבקשה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חברת הכנסת מרינה סולודקין ושלי. אני רוצה לציין – אי-אפשר שלא – שהעבודה המשותפת של שלי ושלי שיפרה את מערך יחסי העבודה ואת תנאי העבודה של העובדים במדינת ישראל. שלי אחר כך תבוא ותברך ותודה – אם היא תרצה, כמובן – אבל אני חושב שתרומתך, הרעיונות והשילובים שלנו ביחד – זה היה שילוב מנצח לעובדים.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
היה ויהיה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
היה ויהיה.
חוק הודעה לעובד, התשס"ב–2002, מחייב מעביד למסור לעובד הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו. כמו כן מחייב החוק למסור לעובד הודעה בכתב על שינוי בתנאי עבודה אלה בתוך 30 ימים. לגבי נער עובד המועדים מקוצרים לשבעה ימים ממועד תחילת העבודה או ממועד השינוי.
להודעה בדבר תנאי העבודה חשיבות רבה עבור העובד, שכן היא מבטיחה שבידי העובד יהיה מידע בדבר תנאי עבודתו שיאפשר לו לעמוד על זכויותיו.
מאז חוקק החוק בשנת 2001 לא הופעלה אכיפה פלילית אפקטיבית בהתאם לעבירה שקבועה בחוק, והתופעה של אי-מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה או שינוי בהם רווחת ביותר. הצעת החוק מונחת בפניכם מציעה כמה אמצעים מתחום המשפט האזרחי כדי להתמודד עם התופעה של הפרת הוראות החוק ולהבטיח מסירת הודעות לעובדים:
1. פיצוי לדוגמה – מוצע לאפשר לבית-הדין לעבודה לפסוק לעובד פיצוי לדוגמה בתובענה נגד מעבידו בשל הפרה ביודעין של הוראת החוק. זה המקום להסביר שוב ולומר מפורשות: המלה "ביודעין" משמעה שהמעביד היה מודע לביצוע ההפרה; אין משמעותה שהדברים נעשו בזדון או מתוך כוונה, כפי שבתי-הדין האזוריים לעבודה, בחלק מהמקרים לאחרונה, פירשו אותה. בשביל זה אנחנו מדגישים – בניגוד לכוונת המחוקק בהקשר לתיקון 24 לחוק להגנת השכר.
במקרים שבהם פעל המעסיק בזדון והפר את חוק ההודעה לעובד או את חוק הגנת השכר מתוך מטרה לשלול זכויות, הרי לבית-הדין לעבודה יש שיקול דעת לקבוע פיצוי גבוה יותר מהסכום הקבוע בחוק. פיצוי זה אינו תלוי כלל בקיומו של נזק, וסכומו יכול להגיע ל-15,000 שקלים חדשים, אם כי בית-הדין יהיה רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי לדוגמה בסכום אחר. פיצוי זה יהווה תמריץ לעובדים לעמוד על זכויותיהם וירתיע מעבידים אחרים מהפרת החוק. את הפיצוי לדוגמה רשאי בית-הדין לפסוק נוסף על כל סעד אחר, ומוצע אגב כך בהצעת החוק להבהיר במפורש כי לבית-הדין נתונה סמכות לפסוק גם צו עשה או פיצוי על נזק, כולל נזק שאינו ממוני.
נקבעו הוראות לעניין התחשבות, בעת פסיקת הפיצוי לדוגמה, בקנס שנגזר בהליך פלילי בשל אותו מעשה או בקנס מינהלי שהוטל כאמור. כמו כן, נקבעו הוראות המאפשרות להביא בחשבון את העובדה שנפסק פיצוי לדוגמה בעת שיש להטיל קנס בהליך פלילי או בעת שעומדת בפני מפקח, לפי חוק העבירות המינהליות, החלטה אם להטיל קנס מינהלי או לא, או שעומדת בפני תובע מוסמך, לפי אותו חוק, ההחלטה אם לבטל את הקנס המינהלי או לא.
מאחר שלפיצוי לדוגמה יש השלכות משמעותיות על המעבידים, מוצע כי תחילתה של הוראה זו, דהיינו התיקון המוצע לסעיף 5(ב) לחוק, תידחה בארבעה חודשים, והיא תחול על הודעה לעובד שיש למסור לאחר אותו מועד.
2. היפוך נטל ההוכחה – בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין המנוי לפי סעיף 2 לחוק שלגביו חייב היה המעביד למסור הודעה על תנאי עבודה או על שינוי בתנאי העבודה, וההודעה כאמור לא נמסרה, יחול היפוך של נטל ההוכחה: אם המעביד לא מסר את ההודעה על תנאי העבודה שהיה עליו למסור, והעובד העיד, בעל-פה או בתצהיר, על טענתו לגבי העניין שהיה צריך להיכלל בהודעה, תהא חובת ההוכחה על המעביד לגבי אותו עניין.
מסירת הודעה ראשונה על תנאי עבודה במסגרת הסכם עבודה בכתב – הצעת החוק מאפשרת למעביד לכלול את הפרטים שיש למסור לגביהם הודעה לעובד לפי סעיף 1 לחוק במסגרת הסכם עבודה, ובלבד שההסכם נמסר בכתב במועדים הקבועים באותו סעיף ונכללו בו כל הפרטים הנדרשים לפי סעיף 2 לחוק. הוראה מיוחדת בקשר לכך, לעניין חוזה עבודה בכתב שנמסר לעובד זר, מצויה כבר היום בתקנות לפי החוק האמור.
עכשיו, אחרי שלושה חוקים, אני רוצה להודות ללשכה המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, בראשות עו"ד נועה בן-שבת – כל אחד ואחד מהם היה מעורב בהכנת שלושת החוקים – לעו"ד שמרית גיטלין-שקד ולעו"ד אייל לב-ארי, לצוות הוועדה – וילמה מאור, למזכירות הוועדה מעיין, אתי וענת ולעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו, לי קטקוב – ומסיבת פרידה לאיילת השחר, שזה יומה האחרון בכנסת ישראל; היא נוסעת למצוא את דרכה בפריס, ואני מקווה שהיא תמצא את דרכה בפריס – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כשהיא תמצא את דרכה – שתביא את דרכה לארץ.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
– – תודה על עבודה יזומה בחקיקה ועזרה בחקיקה ובכלל. ואני מודה לכל אלה שהיו מעורבים בחקיקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אדוני ירד ויצביע. אנחנו מאחלים לכל מי שהולך למצוא את דרכו בפריס, שיביא את הדרך חזרה לארץ מייד. בבקשה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אנחנו מבקשים טקס מיוחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, רבותי, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), הצעת חוק ביוזמתם של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת חיים כץ ואחרים – –
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
ומרינה סולודקין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ומרינה סולודקין. קריאה שנייה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 121
בעד סעיפים 1–5 – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
האם להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4) בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 122
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין וחבר הכנסת חיים כץ, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חברת הכנסת יחימוביץ, את יכולה לעלות. מוותרת על התודות והברכות? מסתפקת בהעברת החוק כברכה הגדולה ביותר. תודה רבה.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), התשע"א–2011>
[מס' כ/377; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 18602; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30) – קריאה שנייה ושלישית. יביאה לפנינו יושב-ראש ועדת הכלכלה, העומד כעת להציג בפני הכנסת ארבעה חוקים פרי יוזמת – אני מבקש ממך להביא את כל ארבעת החוקים אתך. יש עם הסתייגויות? אם אין הסתייגויות תביא את כל ארבעת החוקים, ואתה תעמוד פה ואנחנו נצביע עליהם. באחרונה יש, אז באחרונה אנחנו נשמע את המסתייגים.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת שאמה כבר העביר היום כמה חוקים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם מנסים כולם להביא לידי הספק של ועדת החוקה, חוק ומשפט.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אי-אפשר. ועדת חוקה לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אי-אפשר, אתה אומר. בכל זאת להשתדל, אתה מבין. בקדנציה הזאת אתה מתכוון.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בקדנציה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30). בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, שיזמתי יחד עם חבר הכנסת אורי מקלב – יותר נכון יזמו חבר הכנסת אורי מקלב ואני, ואני מבקש לנצל את ההזדמנות ולהודות לו על עזרתו בקידומה של הצעת חוק זו. תודה, חברי חבר הכנסת אורי מקלב.
הצעת חוק זו עוסקת באיסור גביית עמלה ובדרכי תשלום בעד שירותים או טובין שהתשלום בעדם נקבע לפי דין, דהיינו שמחירם מפוקח. מתלונות רבות שהגיעו אלינו עלה שיש עוסקים שגובים מצרכנים, בעד טובין או שירותים, גם עמלות, נוסף על התעריף המפוקח, כך שבפועל הצרכן משלם סכום גבוה מהסכום שהיה עליו לשלם לפי דין. עוד התברר לנו כי יש עוסקים המכתיבים לצרכנים את אמצעי התשלום שבאמצעותם ניתן לשלם עבור מוצרים או שירותים מפוקחים, דהיינו מציבים חסם לרכישת אותם טובין או שירותים, למרות שכידוע, מחירים מפוקחים נקבעים רק למוצרים או שירותים בסיסיים או חיוניים, כמו גז, מים וחשמל ושירותי טלפון של חברת "בזק".
בהצעת חוק זו מוצעים הסדרים בשני נושאים אלה. ראשית, מוצע לאסור על עוסק לגבות עמלה כלשהי מצרכן עבור התשלום, ללא קשר לאמצעי התשלום שבו הוא משלם. עמלה, לעניין זה, היא לא רק הסכום המשולם עבור עצם ביצוע התשלום באמצעי תשלום כלשהו, אלא גם עבור פעולה הנעשית לשם חישוב או קביעה של גובה החיוב. לדוגמה, חברת גז הגובה עמלה עבור "שירות קריאת מונה" – אותה פעולה בסיסית שספק גז צריך לעשות כדי לדעת כמה גז צרך הצרכן – או עמלה בשל תשלום בכרטיס אשראי. למען הסר ספק, הבהרנו בהצעת החוק שאיסור גביית עמלה יחול גם במקרה של חשבון שמכיל בתוכו הן חיובים בתעריף מפוקח והן חיובים בתעריף שאינו מפוקח.
שנית, אדוני היושב-ראש, מוצע לחייב עוסקים לאפשר לצרכן לבחור כיצד לשלם עבור מוצר או שירות שמחירם מפוקח, בעסקה מתמשכת: באמצעות הרשאה לחיוב חשבון בהוראת קבע, באמצעות הרשאה לחיוב חשבון בכרטיס אשראי או באמצעות תשלום במזומן או בצ'ק בבנק הדואר או בגוף אחר בעל פריסה ארצית, ובלבד שהגוף האחר לא יגבה מהצרכן עמלה בשל ביצוע התשלום באמצעותו.
אסביר את דברי, בבקשה. כדי להימנע מהענקת מונופול בחוק לחברת הדואר בתחום גביית התשלומים במזומן או בצ'ק בעד טובין או שירותים מפוקחים, קבענו בהצעת החוק מנגנון שלפיו עוסק יוכל להתקשר עם גוף אחד או יותר שיגבה עבורו את התשלום במזומן, ובלבד שיקבלו אישור מהשר על כך שאפשרות לתשלום במזומן תהיה בפריסה ארצית, בדומה לפריסה הארצית של בנק הדואר, ובתנאי שיתחייבו בהסכם עם העוסק שלא לגבות עמלה מהצרכן עבור התשלום.
הצעת החוק מתייחסת גם למקרה שבו שר או גוף אחר ממונים על הסדרת הענף שבו פועל העוסק שלטובין או לשירותים שהוא מוכר נקבעו תעריפים מפוקחים. במקרה כזה רשאי הרגולטור האחר שהסדיר את המקרים ואת הנסיבות שבהם חייב העוסק לאפשר תשלום במזומן, לפטור את אותם עוסקים מהחובה הכללית שנקבעה בהצעת חוק זו לאפשר תשלום במזומן. כך, למשל, יוכל השר או הגוף הממונה לדרוש תשלום באמצעות הוראת קבע, ולא במזומן, ממנויים המנצלים את האפשרות לתשלום במזומן ומשלמים באופן סדרתי את חשבונותיהם באיחור, לאחר מועד התשלום המחייב.
כדי לתת שיניים להוראות שהצגתי, מוצע להסמיך את בית-המשפט לחייב עוסק שלא קיים את ההוראות המוצעות לאחר שצרכן ביקש ממנו לפעול לפיהן בתשלום פיצויים לדוגמה, בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים.
מאחר שרצינו לאפשר לעוסקים להיערך להוראות המוצעות, קבענו שהן יחולו על תשלומים שישולמו מיום 1 בינואר 2012 ואילך, לרבות בשל התקשרויות שנעשו לפני יום זה.
חברות וחברי הכנסת, ההחלטה שמחירם של מוצרים או שירותים מסוימים יהיה מפוקח במדינת ישראל, שבה השוק הוא שוק חופשי, נעשית בדרך כלל מסיבות טובות מאוד, ובאה להגן בעיקר על אנשים קשי-יום. הצעת חוק זו נועדה לקיים הלכה למעשה את הפיקוח על המחירים ולמנוע מעוסקים למצוא דרכים עקיפות להעשיר את קופתם על חשבון הצרכנים, בניגוד למחיר שנקבע על-פי דין, ולעזור לאותם אנשים קשי-יום בתשלום חשבונותיהם גם במזומן, וללא עמלה נוספת.
אדוני היושב-ראש, אסביר בכמה מלים נוספות. תשלום עבור חשבון "בזק", כשאנשים קשי-יום רוצים לשלם, הם רגילים לשלם בסניף הדואר, ללא עמלה. לאחרונה הפכה "בזק" את שיטת התשלום ואמרה: אתם רוצים לא לשלם עמלה? תשלמו את זה ב"שופרסל", כי "שופרסל" גובה עמלה נמוכה יותר מ"בזק" עבור גביית התשלום, כי "שופרסל" מרוויח עוד משהו – הוא מכניס את אותו אדם שבא לשלם – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא קונה גם – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – מעביר אותו דרך הקופה. והפריסה של "שופרסל" היא לא בכל שכונה כמו הדואר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עד היום חשבתי שזה בקזינואים – נותנים לך ללכת לכל מקום, ואתה פוגש את המכונות. היום זה ב"שופרסלים", כלומר הם הפכו להיות קזינואים של המדינה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
ואנחנו באנו ואמרנו: זה יהיה או במזומן בבנק הדואר או בפריסה ארצית דומה. כלומר, אם רוצה חברת "בזק" – תציג לשר התמ"ת, שהוא השר האחראי לעניין זה, את הפריסה שהיא רוצה עם גוף רציני שהיא רוצה להתקשר אתו, שהפריסה שלו היא דומה, והוא יתיר לה. אנחנו לא רוצים לקבוע שלדואר יהיה איזה מונופול על גביית תשלומים עבור האזרחים.
זו הצעת החוק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה היה בפניות הציבור?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, משם זה התחיל.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה השלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. בשמך אני רוצה להודות לך ולחבר הכנסת מקלב. זה מראה שהוועדה לפניות הציבור יצרה מצב שבו אנחנו נגישים לרחשי לב הציבור, ושומעים תלונות שלפעמים יכולות להתגבש לכלל חוקים. כן, חבר הכנסת מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
באמת הנושאים שבאים שם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני בהחלט חושב שאתה צודק, כי פעמים היתה לי קצת הרגשה שהוועדה לפניות הציבור יוזמת את פניות הציבור.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. תעמוד פה, אני מוסיף את קולך. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30) – קריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אני מוסיף את קולך.
הצבעה מס' 123
בעד סעיפים 1–4 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
21, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, כרמל שאמה-הכהן, בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), ביוזמת חבר הכנסת שאמה-הכהן וחבר הכנסת אורי מקלב, עברה בקריאה שנייה.
אדוני, להצביע בקריאה שלישית?
אני מצביע את הצעת החוק בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 124
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כאשר אני מוסיף את קולו של יושב-ראש הוועדה, כרמל שאמה-הכהן – 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), ביוזמת חברי הכנסת מקלב ושאמה-הכהן, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19), התשע"א–2011>
[מס' כ/399; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 21072; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19). בבקשה, אדוני, נא להציג.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 19), התשע"א–2011, שהגישו כמעט 30 חברי כנסת, אדוני היושב-ראש.
רפורמות שנעשו בשנים האחרונות בתחום ביטוח החובה לרכב הביאו לעלייה ניכרת בתעריפי הביטוח לאופנועים, בין היתר מאחר שבעקבות הרפורמות שנעשו בתחום זה חברות הביטוח הן שקובעות את הפרמיה, וככלל, רק לפי פרמטרים של סיכון בנהיגה, בהתאם למאפייני הנהג וכלי הרכב. לפי פרמטרים אלה, הסיכון בנהיגה באופנוע נחשב גבוה מהסיכון בנהיגה בכלי רכב אחרים.
לנוכח התעריפים הגבוהים כאמור נוצר קושי למשתמשים באופנועים לרכוש ביטוח אצל מבטח בשוק החופשי, והם נאלצו לרכוש ביטוח במסגרת "הפול", שהוא המאגר הישראלי לביטוחי רכב שליד איגוד חברות הביטוח בישראל, המנהל את הביטוח המשותף למשתמשים ברכב מנועי שלא השיגו כיסוי ביטוחי באופן ישיר אצל מבטח.
ב"פול" חברות כל חברות הביטוח, והוא חייב למכור ביטוח רכב חובה לכל מי שחפץ בכך, על-פי תעריפים שקובעת ל"פול" הרשות הממונה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, דהיינו שר האוצר או מי שהוא מינה בהודעה ברשומות בהתאם לאותה פקודה.
ואולם, תעריפי הביטוח במסגרת "הפול" גבוהים מאוד, למרות התועלת החברתית הגלומה ברכיבה על אופנוע, בין היתר בשל צמצום זיהום האוויר והפחתת הגודש בכבישים, וחרף העובדה שרוכב אופנוע פגיע יותר ממי שנוהג ברכב, ובדרך כלל יוצר סיכון נמוך יותר כלפי סביבתו בשל גודלו ומשקלו של האופנוע ביחס לכלי רכב מנועי אחר.
כשמצרפים לכך את העובדה שנהגי המכוניות בישראל לא תמיד מתחשבים ברוכבי האופנועים, ולעתים מסכנים אותם בנהיגתם, אין לי ספק שיש לסייע לרוכבי האופנועים להפחית את תעריפי הביטוח שהם משלמים. עוד סיבה טובה לעודד רכיבה בדו-גלגלי היא מצוקת חנייה, בעיקר בערים במרכז הארץ.
בהתאם, לאורך השנים נעשו ניסיונות הן על-ידי הממשלה והן על-ידי הכנסת להפחית את תעריף ביטוח החובה למשתמשים באופנוע. כך, למשל, בשנת 2001 התקין שר האוצר את צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א–2001 – מה שמכונה "צו החצייה". לפי הצו האמור, בעוד שבתאונת דרכים שמעורבים בה כלי רכב שאינם אופנועים כל מבטח משלם למבוטח שלו את מלוא הפיצויים על נזקי הגוף של אותו מבוטח, בתאונת דרכים שבה מעורב אופנוע וכלי רכב אחר, המבטח של כלי הרכב האחר משלם למבטח של האופנוע 50% מהפיצויים על נזקי הגוף שהמבטח של האופנוע חייב בהם עקב התאונה, למעט חבויות מסוימות, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975.
חשוב לציין ולשבח בהקשר זה את השר להגנת הסביבה גלעד ארדן ואת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שכחברי כנסת הובילו חוק שהתקבל בשנת 2008 ולפיו הועלה שיעור הפיצוי בתאונות דרכים שמעורבים בה אופנוע וכלי רכב אחר, והוא עומד כיום על 75% מהפיצויים על נזקי גוף כאמור.
נוסף על כך, בהתאם לתקנות ביטוח רכב מנועי (הסדר ביטוח שיורי ומנגנון לקביעת התעריף), התשס"א–2001, שהתקין שר האוצר, אפשר לכלול בביטוח חובה של כלי רכב שאינו מבוטח במסגרת "הפול" מרכיב העמסה, דהיינו תוספת לפרמיה של כלל הציבור המבוטח שלא במסגרת "הפול" אלא בביטוח בשוק החופשי.
ואולם, בהתאם לתקנות האמורות קיימת הגבלה שלפיה מרכיב ההעמסה כאמור לא יעלה על 8%. מאחר שבשנים האחרונות נקבע, בהתאם לאותן תקנות, מרכיב העמסה בשיעור נמוך מאוד, שמטבע הדברים לא אפשר להפחית בצורה מספקת את תעריפי הביטוח לאופנועים המבוטחים במסגרת "הפול", קובעת הצעת החוק הזאת שמרכיב העמסה זה יעמוד על 6% בדיוק.
לאחר שהונחה הצעת החוק קיבלנו נתונים מאגף שוק ההון שגרמו לנו לחשוב שייתכן שהצעת החוק לא תוזיל את תעריפי הביטוח במידה מספקת, ולכן הוועדה החליטה לחדש את הדיון לגביה לפי סעיף 124 לתקנון.
בתום הדיון בוועדה החלטנו להשאיר את מרכיב ההעמסה כפי שנקבע בהצעת החוק במקור, ולעקוב אחרי הוזלת תעריפי ביטוח החובה על האופנועים. בהתאם, דרשנו מנציגי אגף שוק ההון להציג לוועדה בעוד כחודשיים נתונים בדבר הוזלת התעריפים הצפויה כתוצאה מהצעת החוק, ונבחן את המשך צעדינו בהתאם לנתונים שיתקבלו בנוגע לשינוי הצפוי בתעריפים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם עוד חודשיים ייתנו נתונים שמחייבים שינוי בחוק, נצטרך לשנות את החוק.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן. נהנינו ממלאכת החקיקה בעניין הזה של האופנועים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קודם כול צריכים לדעת כל ה-30 שחתמו, שיכולים להצביע בפריימריז רק עבור 13.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מי?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל מי שחתם על החוק צריך לדעת – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא לכל ה-30 בכלל יש פריימריז, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה דבר אחר. רק שלא יהיה יותר מ-13, אלא אם כן נשנה את החוק במפלגות שאפשר להצביע יותר.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
רוצים לעשות התייעצות סיעתית?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, במפלגה אחת בהגדרה לא יכול להיות פה יותר מ-13.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז זה בסדר גמור, כי אני לא רוצה לאכזב את אלה שחתמו על החוק. החוק חשוב. אם יהיו לך נתונים, שלא נצטרך להביא – מה שעשית לפי סעיף 124, למעשה תצטרכו להתחיל את כל – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אפשר להתחיל מטרומית, או שנשכנע את הממשלה להגיש ממשלתית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדרך היחידה לשכנע את הממשלה זו הדרך שאתה עכשיו נמצא בה, על הבמה, ועוד מעט החברים יאשרו את זה בקריאה שנייה ושלישית. זו הדרך הטובה ביותר.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף ולומר, מעבר לכתוב פה, שהחוק הזה – אנחנו משתמשים במלה הוזלה; אני הייתי משתמש יותר במינוח של תיקון עיוות ועוול. בחודש נובמבר 2009 השתוללו פה פקידי האוצר בתוך מגמה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, כן, כן, כי ישבו שתי ועדות – הכספים והכלכלה – באופן נדיר יחד, וקיבלו החלטה פה אחד, כולל כל חברי הוועדה, שהעלייה הצפויה בביטוח האופנועים, במיוחד לאופנועים של הצעירים, האופנועים הקלים – לא האופנועים היקרים ולא הספורטיביים – היא בלתי נתפסת בכל המונחים של ההיגיון, ובכל זאת התעקשו פקידי האוצר להעלות את הביטוח בצורה כזאת דרסטית. ולכן, אז התחיל כל המהלך, ואז, באותה נקודת זמן, אדוני היושב-ראש, לא היה ידוע על שום רוכב אופנוע מסוים שהוא בעל השפעה פוליטית כזאת או אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם זה מותר. אנחנו אומרים היום לכל יושבי האוהלים: תצטרפו לפוליטיקה ותשפיעו.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
ברור, ברור, מבורך. אנחנו מברכים כל אזרח שיצטרף, כי זו הדרך להשפיע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גם הנגיד סטנלי פישר הציע השבוע ליושבי האוהלים להצטרף לפוליטיקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט. אני חושב שזה חיובי לחלוטין.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אז זו לא רק קריאה של פוליטיקאים; זו דרך המלך להשפיע במדינת ישראל.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כמה שיותר, ככה ההשפעה יותר גדולה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני לא יודע, את זה צריך לשאול את דב חנין – כמה טפסים מילאו אצלו בחד"ש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא צודק. ההשפעה היא השפעה מבורכת, רק רציתי להבהיר שלא יכולים להצביע בעד יותר מ-13, אלא אם כן – – –
<יואל חסון (קדימה):>
תפסיקו לזלזל באנשים האלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נהפוך הוא. אנחנו לא מזלזלים.
<יואל חסון (קדימה):>
לא אתה. לא אמרתי שאתה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו לא מזלזלים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא מזלזלים באף אחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל מעורבות בפוליטיקה היא ברוכה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גם מי שמתפקד לחד"ש, אני מברך אותו שהוא נוקט עמדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, יש לנו עוד מעט חוק אפילו יותר חשוב.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אנו מקווים שהחוק המוצע יסייע במעט למשתמשים באופנועים. אנחנו מקווים בעצם שזה יסייע בהרבה. צריך לזכור שרובם המכריע, חברי חבר הכנסת יואל חסון, סטודנטים ואנשים צעירים, שלא תמיד הפרוטה מצויה בכיסם.
אני מבקש להודות לכל חברי הכנסת שיזמו ותמכו בהצעת חוק זו, ובעיקר לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום, שביחד הצלחנו לקדם את החקיקה הזאת במהירות – זו מלה קצת מהירה מדי. זה היה מסע של כשנתיים, אדוני היושב-ראש, מהתנגדות מוחלטת וגורפת של האוצר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יגעת ומצאת – תאמין.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן. כנראה שאסור אף פעם להתייאש פה בבניין.
אדוני היושב-ראש, מדובר בחוק עם פרטים מאוד מקצועיים, מאוד מורכבים. ענף הדו-גלגלי, עם ראשיו, בראשות נסים בנימין, סייעו לנו בצורה מקצועית והוגנת; לעולם לא הטעו אותנו בנתון. כל פעם שהיינו צריכים נתונים או מצגות כדי לגבש עמדה או לנסות לשכנע את האוצר, הדברים עמדו באמת במקצועיות. לא תמיד הגורמים האזרחיים שעובדים מולנו נוהגים גם בהגינות וגם במקצועיות. יחד הובלנו למקום מבורך.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, אנחנו נצביע במקשה אחת בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19). נא להצביע בקריאה שנייה. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
<קריאה:>
– – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
גם לקדימה. גם לעבודה, אני מאמין.
הצבעה מס' 125
בעד סעיפים 1–2 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
19 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני, להצביע כמובן בקריאה שלישית.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, בבקשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 126
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19), התשע"א–2011, נתקבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם לברך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברצון, אתה צודק. מי שיושב עד 02:00 כנאמן המליאה ורואה בחקיקה את הדבר החשוב ביותר של הכנסת, בוודאי שאתן לו.
16 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה-הכהן, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19) עברה בקריאה שלישית.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
16. זה מספר מבורך, יום לידתו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה.
<יואל חסון (קדימה):>
אני מבקש שתצרף את הצבעתי בעד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון מבקש לצרף גם את הצבעתו בעד, אבל אני לא משנה את ההצבעה. אני רושם שחבר הכנסת יואל חסון מבקש לתמוך בחוק. 16, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, בעד, וכך נכנסה הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19) לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
חבר הכנסת כבל, אם אתה רוצה מהצד – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא, אני רוצה מהדוכן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוא, בבקשה. כמובן.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשעה כל כך מאוחרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מוקדמת מאוד בבוקר.
<איתן כבל (העבודה):>
יחד עם זאת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כאן קודם כול להודות לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום, אבל מעבר לכל אלה להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה. עליתי בראש ובראשונה כדי להגיד לך תודה, כי בלעדיך אין מצב שהחוק הזה היה עובר. אני חושב שיותר מכול מגיעות לך כל התודות על כל העבודה ועל כל ההשקעה שעשית, ועל הדבקות במטרה.
אני רוצה לנצל, אדוני היושב-ראש, את ההזדמנות הזאת – הכנתי לעצמי רשימה קצרה של הקצרניות. אני מצטער מאוד. יושבות כאן הקצרניות – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אלה הרשמות הפרלמנטריות.
<איתן כבל (העבודה):>
– – אנחנו רואים אותן כחלק מהנוף ואף פעם – רק יורדים למטה, מוסרים להן את הנאומים – מי שיש לו – וממשיכים. אז, ברשותכם, אני רוצה להקריא כאן את השמות, כך מהר, של כל העוסקות במלאכה, שמגיעה להן תודה, אני בטוח בשם כל חברי הבית: לאפלבוים אתי, בן-שמחון אתי, בר-שלום מיטל, גורדון סיגל, יפרח רויטל, כהן חנה, כהן שלומית, לוי הילה, לינצ'בסקי איה, מימון אסתר, עצידה אושרה, פוליבוי תמר, צנוירט הדס, צנעני חפציבה, קיקיון לאה, קרינצה יפה, רם טלי, רפאלי שרון, ואחרונה – שושנה מקובר, מנהלת מחלקת הפרוטוקולים. תודה לכן מקרב לב על כל אשר אתן עושות עבורנו בכל זמן. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הרשמות הפרלמנטריות של המליאה ושל ועדות הכנסת. תודה רבה, גם בשמי, לכל העוסקות במלאכה.
<הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א–2011>
[מס' כ/370; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 17775; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, נא לעלות על מנת להמשיך בהצגת מרכולתך. אנחנו עוברים להצעת חוק הגבלת הפרסומות והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6). זה החוק שלא יאפשר למכור במכונות. בבקשה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, אשר יזמו חברי הכנסת אורי אריאל, זאב בילסקי, מיכאל בן-ארי, יואל חסון, דב חנין ואנוכי.
תכליתה של הצעה זו פשוטה, ובבסיסה הרעיון לצמצם את הגישה של כלל הציבור, ובראש ובראשונה של בני הנוער, לסיגריות, באמצעות הטלת איסור גורף על הצבתן של מכונות אוטומטיות לממכר סיגריות, בדומה לנהוג במדינות רבות בעולם.
כיום קובע סעיף 7ב לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג–1983, כפי שהוסף לחוק בשנת 2001, כי תיאסר הצבתן של מכונות אוטומטיות לממכר סיגריות במקומות שיקבע שר הבריאות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. למרות הזמן הרב – עשר שנים – שעבר מאז תיקון החוק, עד כה לא הותקנו התקנות האמורות, והצבתן של המכונות היתה מותרת למעשה בכל מקום. כתוצאה מכך הפכו הסיגריות לנגישות וזמינות לציבור הרחב, ובראש וראשונה לבני נוער, שיכולים כיום לעקוף בקלות רבה את איסור מכירת מוצרי טבק לקטינים באמצעות רכישה במכונות. אני חייב לציין כי שמענו ממנכ"ל משרד הבריאות שהתקנות האמורות לא הותקנו בשל תמיכה חד-משמעית של המשרד באיסור מוחלט למכירת סיגריות באמצעות מכונות.
ואכן, בהצעת החוק מוצע לקבוע איסור גורף וחד-משמעי על הצבתן של מכונות אוטומטיות לממכר סיגריות. האיסור צפוי לצמצם את הנגישות והזמינות של כלל האוכלוסייה לסיגריות ולסייע במאבק בנזקי העישון, שחומרתם ידועה.
במסגרת הדיונים בהצעת החוק שמעה ועדת הכלכלה את עמדתם של נציגי בעלי מכונות הסיגריות, שטענו כי הפתרון הראוי הוא הטלת הגבלות על מכירה במכונות באמצעים טכנולוגיים ואחרים שיאפשרו מכירה לבגירים בלבד. הוועדה סברה, אדוני היושב-ראש, כי הצעת החוק באה לענות על בעיית הנגישות שיוצרות המכונות הן לבגירים והן לקטינים, ולפיכך החליטה לדחות עמדה זו ולאסור כליל את הצבתן של המכונות.
עוד דנה ועדת הכלכלה באריכות בשאלת תאריך התחילה של האיסור האמור. מחד גיסא, נציגי בעלי המכונות ביקשו לדחות בכמה שנים את מועד תחילתו של החוק, ומאידך גיסא נשמעה עמדת משרד הבריאות שלפיה בריאות הציבור מחייבת קביעת תאריך תחילה מוקדם במידת האפשר, ולא יאוחר משנתיים מיום קבלת החוק. הוועדה החליטה כי כדי להבטיח שהפגיעה בבעלי המכונות תהיה מידתית, כניסת החוק לתוקף תהיה ב-1 בינואר 2014, קרי בעוד כשנתיים וחצי. עוד קבעה הוועדה כי בתקופה שעד תאריך התחילה יקבע שר הבריאות בתקנות הוראות שיבטיחו את הרחקתן של המכונות מבתי-ספר ומוסדות חינוך. בכך סברה הוועדה כי יושג איזון בין הצורך הדחוף להגן על בני הנוער מההשלכות הקשות של התמכרות לניקוטין לבין הצורך להתחשב בבעלי מכונות הסיגריות שהתפרנסו עד היום מתחום זה כחוק.
אני מקווה כי החוק יהווה נדבך נוסף במלחמה כנגד נזקי העישון, וקורא לחברי הכנסת לאשר אותו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אדוני היושב-ראש, זו עוד הצעת חוק שיזם חבר הכנסת אורי אריאל, יחד עם אחרים ואתי, אבל הרעיון הראשוני נולד מאזרח פשוט שפנה ואמר: שמע, יש לי מכונה מול הבית, אני רואה ילדים קונים סיגריות. הזמנו דוח מחקר מהממ"מ – מה קורה בעולם, וראינו באמת שישראל מפגרת אחרי כל העולם המערבי המתקדם, שמסלק את המכונות האלה, שהפכו בישראל מכת פטריות – כ-6,000 מכונות – בכל פינה.
התחשבנו בבעלי המכונות, שאמרו: השקענו, לקחנו הלוואות מהבנקים, אנחנו רוצים לפחות להחזיר את החלק – למרות שאני חושב שהרווח כבר בכיסם, למען הזהירות נתנו דחייה ל-1 בינואר 2014. אבל לא היינו מוכנים להתפשר – מכונות בקרבת מוסדות חינוך לא יוצבו כבר באופן מיידי, ואני חושב שבכך השגנו את האיזון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רואה שהוראות מעבר הן חשובות לפעמים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מאוד, אני גם תמכתי בגישתו של אדוני ביחס לחוק הקודם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גישתו של יושב-ראש הוועדה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, ועל כך תבוא הברכה. כמובן שכל הדברים האלה יפים, אבל אם חבר הכנסת אורי אריאל לא היה לוקח את כל מסקנות הדוח של הממ"מ ודוחף את זה להצעת חוק ודוחף את זה גם בוועדה – אומנם אני חתום על הצעת החוק, אבל הוא היה הכוח המניע, כי אני הייתי עסוק בניהול ענייני הוועדה ביום-יום, ותבוא עליו הברכה, כי החוק הזה באמת באמת חשוב. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע בכלל לכל הצעירים – אני עד גיל 50 עישנתי עישון כבד, והיום, כשאני הולך כל בוקר כמה קילומטרים, עד היום אני נושם את הסיגריות. זה לוקח איזה 20 שנה לנקות את הריאות. אני הגעתי ל-20 שנה, ברוך השם. יש לך עוד חוק, נכון?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
יש לי עוד שניים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוד שניים. תישאר כאן.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. הצעת חוק הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), של חברי הכנסת אורי אריאל, דב חנין, כרמל שאמה ואחרים, כמובן – קריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 127
בעד סעיפים 1–2 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
21 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה-הכהן, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני, להצביע בקריאה שלישית?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. אני מצביע בקריאה שלישית.
נא להצביע – הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6) – בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 128
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
20 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה-הכהן, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א–2011, שיזמו חברי הכנסת אורי אריאל, דב חנין, כרמל שאמה ואחרים, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99), התשע"א–2011>
[מס' כ/304; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 7835; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99), התשע"א–2011, קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת שאמה, נא להציג את החוק.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה.
אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99), התשע"א–2011. את הצעת החוק, שעניינה צמצום החובה לחבוש קסדה בעת רכיבה על אופניים, יזמו חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת בשתי הצעות חוק נפרדות, שהוועדה איחדה להצעת חוק אחת.
תכליתו של סעיף 65ג לפקודת התעבורה, שהוסף בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 80), התשס"ז–2007, שיזם חבר הכנסת דאז גלעד ארדן, היום השר להגנת הסביבה, היא להגן על רוכבי האופניים, ומיותר לציין שמדובר במטרה חשובה וראויה. הסעיף קובע איסור לרכוב על אופניים ולהרכיב אדם אחר אלא אם כן הרוכבים חובשים קסדת מגן העומדת בדרישות המפורטות בסעיף. סעיף 65ג האמור עוסק גם בחובתו של בגיר שלא להניח לקטין שנמצא בהשגחתו לעבור על הוראות הסעיף, ובחובתו של בעל עסק שבו נמכרים אופניים להציג הודעה המפרטת את הוראותיו.
ואולם, אדוני היושב-ראש, אף שחלפו למעלה משלוש שנים וחצי מאז נכנס הסעיף לתוקפו, לא הותקנו תקנות לעניין קסדת המגן והדרישות שבהן עליה לעמוד. כמו כן, נטען שהאיסור הקבוע בסעיף רחב מדי, בין היתר מאחר שהוא חל הן על בגירים והן על קטינים, על כל סוגי הדרכים ועל כל סוגי הרכיבה.
מאחר שברכיבה על אופניים גלומה תועלת חברתית רבה, בין היתר בשל כך שרכיבה על אופניים מסייעת בהתמודדות עם עומסי התנועה בערים הגדולות ועם מצוקת החנייה בהן, בהפחתת זיהום האוויר, ויש הטוענים שאף בהפחתת תאונות הדרכים, וכן בתרומה לבריאות, מוצע לעודד את הרכיבה על אופניים ולקבוע סייגים לאיסור הקבוע כיום בסעיף 65ג לפקודה.
בהתאם, מוצע כי האיסור הקבוע כיום בסעיף לא יחול על בגיר שרוכב על אופניים בדרך עירונית כהגדרתה לפי הפקודה, אלא אם כן מדובר בפעילות ספורטיבית בעיקרה. זאת, מאחר שההנחה היא שבדרך עירונית הסיכונים ברכיבה על אופניים בלי קסדה קטנים יותר מהסיכונים ברכיבה כאמור בדרך שאינה דרך עירונית. נוסף על כך, אדוני היושב-ראש, לא אחת, רכיבה על אופניים בדרך עירונית נעשית למרחקים קצרים מאוד, וחובת חבישת קסדה במקרים אלה עלולה לגרום לאזרחים להפסיק לרכוב על אופניים חרף התועלת החברתית הרבה שקיימת בכך, כפי שציינתי.
לבסוף, יש להניח כי צמצום האיסור הקבוע כיום בסעיף 65ג יקל על רשויות מקומיות להוציא לפועל מיזמים להשכרת אופניים בערים בדומה לנעשה בעולם, כפי שהחלה עיריית תל-אביב לעשות לאחרונה.
מה שקרה, אדוני היושב-ראש – עיריית תל-אביב הקימה פרויקט של אופניים ציבוריים, עם תחנות בכל רחבי העיר, שאנשים יכולים לשכור ולהחזיר היכן שהם רוצים – בדומה לפריס, אמסטרדם, רומא, ברלין – ובהשקעה של עשרות מיליוני שקלים מכספי העירייה ומכספי משרד התחבורה. הפרויקט החל לפעול. אין שם קסדות, האופניים מגיעים בלי קסדה, ויוצא שאנחנו כמו מדיחים לדבר עבירה – העירייה; היא שותפה למשהו שהוא בעצם לא חוקי. ולכן, ההסדרה גם היתה מחויבת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שוכרים את האופניים בלי הכובע?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
בלי הקסדה. זה כבר התחיל – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אם הם משכירים אופניים, למה שלא ישכירו קסדות?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כי המתקן – הוא מתאים לאופניים – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
שיעשו מתקן.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אבל אין דבר כזה, חבר הכנסת אלדד, אין דבר כזה בעולם, ואנחנו לא – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אי-אפשר – – – מתקן להשכרה – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אין דבר כזה. תאמין לי, אין דבר כזה, בדקנו את זה – לא בפריס – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – – לחבוש קסדה של מישהו אחר?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אין סיבה שאנחנו נקסד את עצמנו לדעת יותר ממקומות אחרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אוקיי, ולכן – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אין סיבה שאנשים ימותו או שיישארו צמחים – – –
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אז אפשר ללכת גם במעבר חצייה עם קסדה. אפשר גם לשבת במליאה עם קסדה, זה הכי בטוח.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
נעשה יום עיון בנושא.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו לא בוועדה. כל אחד יביע את דעתו.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אז אני אומר לך, יש לי קרובת משפחה שהלכה ברחוב, נפל עליה עץ והיא נהרגה, מה לעשות? אז מה, אם היא היתה הולכת עם קסדה יכול להיות שהיא היתה ניצלת.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות מהותיות, ואני קורא לכם לתמוך בה בנוסח שהציעה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת דב חנין ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ על יוזמתכם. נכון, יכול להיות שאנחנו צריכים למצוא פתרון.
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת החוק כפי שהיא מובאת בפנינו על-ידי ועדת הכלכלה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99).
<קריאה:>
יש הסתייגות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סליחה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מוותר על ההסתייגות.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
ההסתייגות היא הסתייגות דיבור, וחבר הכנסת היוזם מוותר על הסתייגות הדיבור.
הצבעה מס' 129
בעד סעיף 1 – 16
נגד – 2
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, יחד עם קולו של יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה-הכהן, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
האם אדוני מבקש שנצביע בקריאה שלישית?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
נא להצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99) בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 130
בעד החוק – 16
נגד – 2
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 99), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה-הכהן, שניים נגד, אין נמנעים. אני מברך את היוזמים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת דב חנין, ואת יושב-ראש הוועדה. החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
דרך אגב, ד"ר וחבר הכנסת הנכבד, פרופסור אריה אלדד, אין זה פוטר את הרוכב מללבוש קסדה, אין זה פוטר את הרוכב. הרוכב חייב בקסדה על-פי החוק – חוק אחר. הוא חייב. זה שמשכירים לו את – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
זה לא עניין ההשכרה – – –
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
עכשיו בעיר הוא לא חייב.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
עכשיו בעיר הוא לא חייב. אם הוא בגיר והוא בעיר, הוא לא חייב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז יכול להיות שחבר הכנסת אלדד צודק. יכול להיות – אני לא נכנס, אני רואה את אבי כהן לנגד עיני וקשה לי שלא להסכים עם חבר הכנסת אלדד.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25).
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אפשר להעביר את ההצעה הזאת לסוף סדר-היום?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את חוק רשות השידור?
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברצון. רק אני צריך להודיע לכל חברי הכנסת שבחוץ – אנחנו מגיעים לשני חוקים מאוד חשובים שיציג יושב-ראש ועדת הכספים. חוק רשות השידור יעבור לסוף סדר-היום.
<הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011>
[מס' כ/405; "דברי הכנסת", חוב' ל"ח, עמ' 21727; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, כאשר אני מבקש להביא את הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), שאותה יציג חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, ולאחריה יביא את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, אשר לאחר שבע שנים אנחנו מביאים אותה לכלל סיום – חבר הכנסת אריאל וחבר הכנסת אלקין היוזמים, יחד עם עמירה דותן, חברתנו הטובה מהקדנציה הקודמת, תיזכר לטובה בעניין זה. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין הסתייגות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – את הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שיזמנו אותה, חבר הכנסת שי חרמש, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום ואנוכי, ואלינו הצטרפו חברי הכנסת עינת וילף, יעקב אדרי, זבולון אורלב, אורי אריאל וציון פיניאן.
מטרתה של הצעת החוק היא להפוך את הוראת השעה בדבר הטבות במס לתושבי אזור קו עימות דרומי להוראת קבע, כפי שמייד אסביר.
בשנת 2007 נחקק חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי, התשס"ז–2007, באמצעות הצעת חוק פרטית שהגישו כל חברי ועדת הכספים דאז. חוק זה קובע הטבות לתושבי אזור קו עימות דרומי. בין הטבות אלה נקבעה הטבת מס הכנסה, שלפיה בשנים 2007–2009, מי שהיה במשך כל שנת המס תושב אזור קו עימות דרומי יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 20% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, עד לסכום של 222,480 שקלים. בשנת 2010 תוקן החוק ונקבע שההטבות במס יחולו גם בשנת הכספים 2010, וכן ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להאריך בצו את תחולת ההטבות האמורות, כך שיחולו גם ב-2011. ואכן, בפברואר 2011 הוארכה תחולת ההטבות במס לשנת 2011, בצו שהביא שר האוצר ושאישרה ועדת הכספים.
למעשה, החוק יסתיים בסוף שנת 2011, ובהצעת חוק זו מוצע לקבוע כי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יהיה רשאי להאריך את תוקף הטבות המס לתושבי אזור קו עימות דרומי לתקופות נוספות, שלא יעלו על שנתיים כל אחת, ללא הגבלת זמן, ככל שהדבר מוצדק עקב המצב הביטחוני ששורר באזור קו עימות דרומי בשל סמיכותו לגדר המערכת המקיפה את רצועת-עזה, או ששרר בתקופת ההארכה הקודמת. המשמעות היא שההצעה הזו תאפשר לשר האוצר, באישור ועדת הכספים, להמשיך להקנות את ההטבות במס לתושבי אזור קו עימות דרומי גם משיקולים ביטחוניים וגם לצורכי שיקום האזור.
מדובר בהצעה חשובה, שתסייע לתושבי אזור קו עימות דרומי אשר מתמודדים עם מצב ביטחוני לא פשוט וזכאים לסיוע זה ולשיקום בהמשך.
ההסתייגויות שהוגשו, אדוני היושב-ראש, הן היו לדיבור בלבד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין הסתייגויות, כי המסתייגים לא נמצאים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מכיוון שהמסתייגים לא נמצאים, אני מבקש לאשר את הנוסח המוצע בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. תישאר על הבמה.
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011 – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, שכן אין הסתייגויות לחוק זה שאנחנו יכולים להביא אותן כרגע. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 131
בעד סעיפים 1–3 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
15 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש הוועדה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק שביוזמתו של יושב-ראש הוועדה וחברי הכנסת שי חרמש ופאינה קירשנבאום עברה בקריאה שנייה.
אני מצביע בקריאה שלישית, אדוני היושב-ראש. באישור היושב-ראש, אני מצביע בקריאה שלישית. נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
גם זבולון אורלב יבוא על הברכה, גם אורי אריאל וגם ציון פיניאן יבואו על הברכה. יפה.
הצבעה מס' 132
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
16 בצירוף קולו של משה גפני, יושב-ראש הוועדה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הסיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), על דעת כל חברי ועדת הכספים, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4), התשע"א–2011>
[מס' כ/392, "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 20624; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4). הואיל ואין אומרים "שהחיינו" על דבר שהלוואי שלא היינו צריכים לחוקק אותו, אני רוצה רק לומר לאדוני יושב-ראש הוועדה, שאנחנו נפגשנו, שנים רבות מאז הגירוש, עם מתיישבי גוש-קטיף, ובכל מושב של הכנסת הבטחנו להם שאנחנו נקיים את חובתנו להביא למינימום את סבלם, אם כי לעולם לא נוכל לגשר על פער הסבל, שאינו ניתן לשיעור. אבל במושב האחרון, בתחילתו, ובכנס האחרון, בתחילתו, הבטיחו, חבר הכנסת אורי אריאל וזאב אלקין, למתיישבים שנעשה כל מאמץ על מנת שחוק זה יבוא לכלל חקיקה והשלמה עד סוף המושב, וכך אנחנו עושים.
יבואו על הברכה כל אלה אשר עמלו ועבדו ועזרו, ובעיקר חברי מערכת היועץ המשפטי של הכנסת, אשר עמלו ימים ולילות. אני מודה מאוד ליועצת המשפטית של ועדת הכספים על המאמצים שעשתה, שכן הדברים לא היו פשוטים, משום שהמשרדים השונים בממשלה והיועצים שם לא שיתפו יותר מדי פעולה עם המערכת כדי להגיע לכלל מצב שבו נוכל להצביע.
אני מודה לך, עורכת-הדין אפיק. אנחנו נשמע את הצעת החוק כפי שהיא מתוארת על-ידי יושב-ראש ועדת הכספים שעמל עמל רב. אני מודה לו מאוד על שקיימנו הבטחה לאנשים, שלא היינו צריכים להבטיח להם; היינו צריכים לקיים כבר לפני שנים רבות, אם לא חודשים רבים.
אני רק רוצה להזכיר בהזדמנות זאת, חבר הכנסת אלקין, שגם אתה היית במפלגה אחרת כאשר היינו צריכים להיזעק לטובת אותם אנשים אשר שילמו את כל המחיר בשם העם כולו, ואנחנו נודה גם לעמירה דותן חברתנו, שאף-על-פי שהיתה בקואליציה היא היתה זו אשר חשבה שלא צריך לנוח ולו דקה אחת עד אשר יוכלו לתקן מעט את העוול.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
היא זו – – – בוועדת ביקורת המדינה להקים את ועדת החקירה.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
רבותי, שתיים וחצי בלילה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו נעבור למלאכת החקיקה, שהיא חשובה ביותר. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, זכית וזכינו שאתה הוא היושב-ראש שהביא לגמר החקיקה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מאוד חששתי, עקב העומס על ועדת הכספים לקראת סוף המושב; היו כמה חוקים גדולים שהיינו צריכים לסיים לפני תום המושב, ואני קצת חששתי שלא נעמוד במשימה הזאת מכיוון שבאמת היה מדובר בחוק מאוד מורכב, עם הרבה מאוד ויכוחים וחילוקי דעות עם הממשלה. אבל אני זוכר את הטלפון – אתה התקשרת אלי ואמרת לי: חבר הכנסת גפני, אנחנו לא נסיים את המושב אם החוק הזה לא יעבור בקריאה השנייה והשלישית; תוסיף לזה את הדבקות במשימה של חבר הכנסת זאב אלקין, והתוצאה הרי היא לפניכם.
ואני אומר לך, שבאמת היועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין שגית אפיק, ועורכת-הדין שלומית ארליך, עסקו במלאכה הזאת באמת יום ולילה, עם הרבה ויכוחים והרבה חילוקי דעות. וגם היום, לקראת סיום החקיקה בעניין הזה וניסוח החוק, היה מצב שבו שוב היה ויכוח עם הממשלה על סעיף שהעלה חבר הכנסת אלקין; סעיף נכון ומוצדק לגבי נושא שבעצם היה יכול לעקר במידה רבה תשלומים שעל-פי החוק צריך לשלם למפונים. הצעת הניסוח של עורכת-הדין שגית אפיק לא היתה מתקבלת על-ידי הממשלה אילולא אמרת לי ולראש הממשלה: תביאו את החוק ככה. וכשאנשים שומעים שפה כזאת, אז מהר מתפשרים, וההתפשרות הרי היא לפניכם והחוק יצא חוק מושלם.
אני חושב, מעבר לחילוקי הדעות בנושא המדיני לגבי גוש-קטיף, אני חושב שהמדינה חייבת חוב ציבורי, מוסרי וגם הלכתי, לעניות דעתי. והחוק הזה, נדמה לי שהוא החוק האחרון ברשימת החוקים והדברים, ושום פיצוי לא יביא בסופו של דבר – המשבר שהאנשים עברו שם, שהם גרו שם בהחלטות ממשלה ופינו אותם משם, יש שם משבר וטראומה שאי-אפשר לרפא, ולכן מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים את המעט.
אני מתכבד, אדוני היושב-ראש, להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4), התשע"א–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שהוגשה בראש ובראשונה על-ידי חבר הכנסת אלקין, ואתו חברי הכנסת אברהם מיכאלי, דוד רותם, זאב בילסקי, משה גפני, אורי אורבך, ציון פיניאן, אריה אלדד, רוברט אילטוב, דני דנון, מרינה סולודקין, אופיר אקוניס ומירי רגב.
הצעת חוק זו נועדה לעגן חלק ממסקנות ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש-קטיף וצפון השומרון, בין היתר בהיבטים של הסדרי הפיצוי. ההצעה קובעת כמה מנגנוני פיצוי חדשים, שנועדו לענות על הבעיות ולפתור את כל הנושאים שנותרו פתוחים מאז חוק יישום תוכנית ההתנתקות.
את הצעת החוק הזו הכינה הוועדה ביום מלא אחד, מבוקר עד לילה, בשיתוף עם מינהלת "תנופה", עם המפונים ועם משרדי הממשלה – משרד המשפטים ומשרד האוצר. כולם נרתמו יחד על מנת להביא לחקיקה חשובה זו ולהסדיר את נושא הפיצויים למפונים.
להלן אסקור את מנגנוני הפיצוי החדשים:
1. לגבי עסק שהעתיק את פעילותו ולגבי עסק חלופי, מוצע שהם יהיו זכאים להגדלת מענק ההשקעה הקבוע כיום בחוק ביחס לעסק ממשיך, בשיעורים שונים, אשר נקבעו בהתחשב בסוג העסק.
2. לגבי עסק שקיבל פיצוי בשל מבנה והוקם במקומו עסק ממשיך וכן לגבי עסק של חממה, שקיבל פיצוי לפי ערך נורמטיבי והוקם במקומו עסק ממשיך של גידולים חקלאיים בחממה, מוצע שהעסקים האלה יהיו זכאים לשיפוי בשל השקעותיהם העודפות בעסק הממשיך.
3. לגבי זכאי לפיצוי בשל נחלה ביישוב חקלאי או בשל קרקע חקלאית, מוצע הסדר חדש שלפיו הזכאי רשאי לבקש מהממשלה לפעול לאיתור קרקע חקלאית עבורו בתנאים שתקבע הממשלה. זכאי לפיצוי כאמור אשר יבחר שלא לקבל קרקע חלופית חקלאית, יהיה זכאי לפיצוי נוסף בסך 400,000 שקלים ביחס לנחלה ובסך 11,800 לדונם ביחס לקרקע חקלאית.
4. לגבי מי שהיה זכאי לפיצוי בשל בית המגורים, מוצע להעניק לו תוספת פיצוי בסכום השווה ל-7% מהפיצוי שניתן לו בשל בית המגורים. זכאי אשר קיבל פיצוי על בסיס שומה פרטנית יהיה זכאי לתוספת פיצוי בסכום השווה ל-11.5% מהפיצוי שנקבע לגביו בהחלטת ועדת הזכאות, על בסיס השומה שנערכה עבורו.
בנוסף על מנגנוני הפיצוי החדשים, התיקון המוצע מסדיר היבטים נוספים הקשורים בוועדה המיוחדת. כך, למשל, מוצע לקבוע מנגנון ערעור על החלטותיה של הוועדה. מנגנון כזה יאפשר לבית-המשפט לעניינים מינהליים לשקול כל שיקול ולקבל כל החלטה שהוועדה המיוחדת רשאית היתה לשקול או לקבל. ערעור על החלטותיה של הוועדה המיוחדת יידון בהרכב של שלושה שופטים.
מדובר בהצעה חשובה אשר נועדה לסייע למפוני גוש-קטיף וצפון השומרון ולהשלים את הפיצוי שניתן להם בעקבות ההתנתקות, וזאת על מנת לסייע להם להשתקם ולשוב למסלול חייהם. אני סבור שהפיצויים הגלומים בהצעה זו ייטיבו מאוד עם המפונים, ואף המפונים הביעו שביעות רצון גדולה מהצעת החוק הזו – מהקשב הרב שהוענק להם ולבקשותיהם במהלך דיוני הוועדה, הן על-ידי חברי הוועדה והן על-ידי מינהלת "תנופה" ונציגי הממשלה.
אני מודה, כפי שאמרתי, לייעוץ המשפטי, אני מודה לעובדי הוועדה, למנהל הוועדה. אני מודה לחבר הכנסת זאב אלקין, שעם ההתמדה שלו ועם העקשנות שלו הגענו לעניין. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך גם על הגב המוסרי, הציבורי והפרקטי והענייני. אני מודה לכל החברים שהציעו את הצעת החוק, לחברי הוועדה, לחברי הכנסת, ואני מבקש את התמיכה בחוק החשוב הזה בקריאה השנייה והשלישית, כי אם לא יצביעו על החוק הזה – הודיע יושב-ראש הכנסת: אנחנו לא מתפזרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לך. יש לך עוד חוק? אוקיי, תעמוד פה. ובכן, רבותי, הצעת חוק – אה, בוודאי. אז תשב במקומך ותחזור אחרי זה. גם יותר טוב שתצביע באלקטרוני. החוק הזה ייזכר, בהחלט. רק אורי או גם אלקין? אתה תדבר אחרי. טוב, באשמורת השלישית – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא אלאה אתכם. לא אמרתי תודות בחוק הקודם בגלל השעה, אבל על החוק הזה אני מבקש לומר כמה דברים קצרים.
החוק הזה הוא לא הצדק, הוא מה שאפשר, בהמשך להסכמה בהסכם הח"כים מלפני שלוש שנים. והלוואי, הלוואי שזה יחזיר חלק מהאנשים למסלול ויעזור להם בשיקום בדרך הארוכה. בי' בטבת, בעוד כשבוע, ימלאו שש שנים לגירוש. שש שנים.
<קריאה:>
באב, באב.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
י' באב. סליחה. שש שנים. ועכשיו, כשיחלו אנשים, שני-שלישים בערך מהמשפחות, לבנות את בתיהן או ימשיכו, אז בעוד שנה-שנתיים הם יהיו בבתי הקבע, קרי: אחרי שמונה שנים.
אני רוצה להודות, ובזה לסיים, קודם כול למתיישבים, שהם נשוא העניין, המגורשים, ששיתפו פעולה עם זאב אלקין, עם יושב-ראש הוועדה גפני, עם אחרים – לא נזכיר את כולם, ברשותכם – בראשות הוועד שלהם, ועד מתיישבי גוש-קטיף בראשות דורון בן-שלומי, שעשו עבודה מצוינת ואפשרו את החוק הזה ואת ההסכמות הללו; ליושב-ראש הכנסת שדחף ללא לאות, לעמיתי בראשות השדולה חבר הכנסת זאב אלקין, שכבר הוזכר, שדחף והתעקש והביא את זה לסיום. אני מצטרף לברכות לחברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, שבאמת היתה לה תרומה מיוחדת במינה מהמקום שבו היא היתה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה עשה עבודה, ובלעדיו, אני חושב, לא היינו יכולים להגיע לפה הערב הזה, לבוקר הזה. לבנצי ליברמן, יעקב שנרב, ליאורה טושינסקי, שהם מראשי מינהלת "תנופה" וכל עובדי מינהלת "תנופה", עורכי-הדין ואחרים. לעורכות-הדין אפיק וארליך, שהצלחתן. תודה. זה היה מאמץ מיוחד. ראינו אתכן בכל מיני חוקים וזה היה משהו מיוחד. ובסוף לכם, לכל חברי הכנסת, ששותפים פה בהצבעה הזאת. ונסיים בברכה הידועה: בבניין הארץ ננוחם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני הולך להצביע, שכן אין צורך להשיב להסתייגות, שהיא אמירה. תודה רבה, אני מחכה עד שחבר הכנסת אריאל יגיע למקומו.
אנחנו נעבור להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4), התשע"א–2011. נא להצביע.
הצבעה מס' 133
בעד סעיפים 1–15 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–15 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
18 – ח"י – בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
אני עובר להצביע בקריאה שלישית, לפי הסכמתו של יושב-ראש הוועדה. תודה רבה. בקריאה שלישית, הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4). מי בעד, מי נגד, מי נמנע?
הצבעה מס' 134
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4), התשע"א–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 – טו"ב – בעד, 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שלישית לאחר שעברה קודם בקריאה שנייה ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל.
בבקשה, חבר הכנסת אלקין, יבוא על הברכה בשמו ובשם – – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שלא חשבתי שאני אעמוד כאן על הדוכן נרגש כל כך מהצעת חוק שתיקרא "יישום תוכנית ההתנתקות".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון.
<זאב אלקין (הליכוד):>
זו איזה אירוניה שחורה, שלמעשה אחד מהחוקים שעד עכשיו, אולי החשובים ביותר, שאני יחד עם חברי, לפחות מבחינתי, הצלחנו להעביר, בכנסת הזאת, ייקרא "יישום תוכנית ההתנתקות". אבל, כמובן, המפתח זה "תיקון מס' 4". היות שלא עלה בידנו בימים ההם לגרום לכך שלא יהיה חוק יישום תוכנית ההתנתקות הראשון – ויושב כאן השר עוזי לנדאו, שאז הוביל את המחנה בניסיון שלא יהיה החוק הראשון – חובתה של המדינה, בלי שום קשר למחלוקת ההיא על ההתנתקות, חובתה של המדינה היתה לבוא ולפצות.
והגענו כאן למעמד, אדוני היושב-ראש, אני מניח – כך לפחות אנחנו התחייבנו, כשדולה שעוסקת במגורשי גוש-קטיף, וכך התחייבו המפונים, שזו הפעם האחרונה שאני עומד כאן על הדוכן ומודה לכנסת על חקיקה בנושא עזרה למפונים, כי הגענו למעשה לסוף הדרך בעניין הזה. רחוקה עוד הדרך של המדינה ביישוב המפונים במגורי קבע. אני מאוד מקווה – אנחנו מדברים על שש שנים לאחר תוכנית ההתנתקות; זכור לכולנו: תוך שנתיים כולם בבית – אני מאוד מקווה שגם המלאכה הזאת תושלם. אבל בנושא של החקיקה לפיצויים הגענו לסוף הדרך.
לא כל רצוננו התגשם, זה נכון, דיבר על זה חבר הכנסת אורי אריאל, אבל בסופו של דבר הגענו כאן להסכם על דעת ההנהגה של המפונים, של הוועדים השונים, שמיישם בחקיקה את מסקנות ועדת החקירה הממלכתית.
ולכן, בצדק אמרו קודמי, ואני אצטרף לזה: מגיעה תודה גדולה לחברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, שבלעדיה ועדת החקירה הזאת לא היתה מוקמת בקדנציה הקודמת, ולחבר הכנסת זבולון אורלב, שנמצא כאן אתנו, שהוביל להקמת ועדת החקירה, שכתוצאה מהמסקנות שלה באותן סוגיות שהיו במחלוקת, המדינה למעשה נאלצה להודות בכך שנעשו טעויות ולפצות בסכומי כסף גדולים מאוד. זה מאות מיליוני שקלים שוועדת החקירה חייבה את המדינה להוסיף, ושבאים בסדרה של החוקים שאנחנו כאן אישרנו, והחוק הזה הוא האחרון והמקיף ביותר בסדרה.
מגיעה תודה גדולה, וציין את זה אורי, לנכונות של הממשלה לדרך חקיקה מאוד לא שגרתית. הרי הדרך הטבעית היתה שהממשלה תחוקק; אבל זה שקע בדיונים וביועצים, ואז הממשלה נענתה לאתגר שהצבנו בפניה אנחנו, חברי כנסת, ואמרה: אתם תחוקקו; נשתף אתכם פעולה, נעשה את זה בהסכמה, אבל אתם תדעו לעשות את זה מהר יותר. ואכן המציאות הוכיחה שידענו כאן כולנו, כל היוזמים, ובעיקר באמצעות העזרה והתמיכה שקיבלנו מיושב-ראש ועדת הכספים, שנתן לזה עדיפות עליונה, ומצוות הוועדה, מטמיר ומהייעוץ המשפטי, משגית ושלומית, שעמלו על זה באמת לילות כימים; כאן זה פשוטו כמשמעו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
להתמודד עם משרד המשפטים רק שגית יודעת.
<זאב אלקין (הליכוד):>
עם משרד המשפטים ועם הייעוץ המשפטי של משרד האוצר, ואפשר להמשיך את הרשימה של עוד כמה יועצים משפטיים שהיו מעורבים כאן. באמת היתה כאן מלאכה רבה, והצלחנו להביא לסיומה, ועל זה מגיעה להן תודה רבה. מגיעה תודה גדולה לך, אדוני היושב-ראש, שהבהיר לממשלה שעד שלא מסיימים את החוק תהיה הארכת מושב הכנסת, ולמעשה הובלת את הכנסת ואת הממשלה לסגירה של כל הפינות הקטנות, שכמובן תמיד ייווצרו בחוק מסוג כזה. מגיעה תודה גדולה לשני אנשים במשרד ראש הממשלה – למנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, ששינה כאן כיוון לחלוטין בהובלה של כל התחום הזה של המפונים בהרבה מאוד החלטות חשובות, וגם בהליכה אתנו יד ביד, למרות הרבה ספקות. הזהירו אותו ואמרו לו: אל תלך לזה, והוא הלך. והנה כאן אנחנו מסיימים את המלאכה. וכמובן לבנצי ליברמן, שהוא – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אריאל שרון לא הוביל את זה?
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – מנכ"ל מינהלת "תנופה" – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא הוביל אותנו עד הלום.
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – ומאז שנכנס לתפקידו יש כמובן שינוי מאוד משמעותי בטיפול בסוגיה הזאת, ובסופו של דבר הוא תרם תרומה אדירה לכך שנסגרו כל הקצוות והממשלה התייצבה מאחורי החקיקה.
בתוך החוק יש גם סוגיה אחת שאני לא יכול שלא להזכיר במיוחד, וזו סוגיית החקלאים. אנחנו כאן בכנסת הזאת ליווינו – וזאת אולי הסוגיה הכבדה ביותר בכל הסוגיות שמגיעות כאן לאיזה הסכם ולאיזה ציון דרך – אנחנו ליווינו את העוול שנעשה לחקלאים מפוני גוש-קטיף עוד מימי הקדנציה הקודמת. אנחנו כאן בכנסת חוקקנו חוק שעבר קריאה טרומית והגיע לידי קריאה ראשונה, ועל כך מגיעה תודה לשני אנשים שיושבים דווקא בצד הזה של האולם – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון מאוד.
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – לקודמי בתפקיד, חבר הכנסת יואל חסון, אז יושב-ראש הקואליציה, שלמרות הלחצים הגדולים שהיו עליו מצד מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אמר: עם החוק הזה אנחנו נלך ולא נוותר, ולא נכנע ללחצים ונתן לנו אור ירוק, והתקדמנו דרך ארוכה, ואם לא היו מגיעות בחירות, אני חושב שהיינו משלימים את החקיקה בנושא של החקלאים; וליושב-ראש סיעת העבודה דהיום ויושב-ראש סיעת העבודה דאז, חבר הכנסת איתן כבל, שנתן תמיכה אדירה אז להצעת החוק. הוא נכנס כמתווך, כמפשר, כמגשר, ועזר לגבש את התמיכה של הנהלת הקואליציה בחוק, למרות התנגדות הממשלה. ועל כך מגיע לכם יישר כוח. ומה שעשינו אז כולנו ביחד מוטמע כאן בחוק הזה, בדרך קצת אחרת, אבל העיקר שהסוגיה של העוול שנעשה לחקלאים מגיעה לקצה בחוק הזה. רצינו יותר, אבל מה שמגיע כאן זו תמיכה מאוד רצינית לנושא של החקלאים.
על כן אני מודה לכל חברי הכנסת שאישרו את החוק ותמכו בו. אני מודה להנהגה של המפונים: לוועד מפוני גוש-קטיף, לוועד חקלאי מפוני גוש-קטיף, לוועד "ארז", לוועד עסקים, שידעו להוביל בחוכמה ובתבונה תהליך מאוד לא פשוט של גישור, ידעו לפשר, ידעו גם לוותר כשהבינו שהכול אי-אפשר וידעו להביא את כולנו למצב שכולנו יחד אומרים: סיימנו את הסאגה העצובה הזאת בנושא של הפיצויים, ומכאן על כולנו החובה כמדינה להשלים את היישוב בבתי קבע ולשים נקודה בסיפור העצוב מאוד הזה בתולדות מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלקין ותודה רבה לכל המצביעים.
<הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
["דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' 21357.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני, מהצד.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך, מכיוון שאנחנו עוסקים עכשיו בחובות מוסריות שהמדינה חייבת, אני חושב שכך ראוי שנסיים את המושב, אז אני מודה לך שהואלת לאפשר לי להביא את החלת חוק הרציפות על הצעת חוק שהחליטה עליה ועדת הכספים ביום כ"א באייר התשע"א, 25 במאי 2011, ולהודיע לכנסת שברצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 17) (כפל קצבה), התשס"ז–2007; על החלטתה הוגשה רוויזיה, שבסופו של דבר הוסרה, ולפיכך דין הרציפות מובא בפניכם.
הצעת החוק היא הצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חברי הכנסת אורי אריאל, קולט אביטל, חיים אורון, משה גפני, יצחק אהרונוביץ, צבי הנדל, יואל חסון, שי חרמש, שלי יחימוביץ, לימור לבנת ויורם מרציאנו. רוב החברים כבר אינם חברי כנסת, חלקם שרים וחלקם לא מכהנים בכנסת. נותרנו כמה חברי כנסת שרוצים להמשיך את החקיקה הזאת.
בהתאם להצעת החוק, מוצע כי קצבאות המשתלמות בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו קצבת זיקנה ותגמולי פנסיה, לא ייחשבו כהכנסה נוספת בחישוב התגמול המשתלם לנכים נזקקים ולנכים נצרכים, ולכן לא ימנעו את קבלת התגמולים המשולמים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז–1957, וכן לא ינוכו מתשלומי התגמולים האמורים.
החלת הרציפות על ההצעה תאפשר לוועדת הכספים להמשיך ולדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
ובכן, אנחנו מצביעים על בקשת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 17). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
זה הסעיף שמנוי במספר 60 בסדר-היום הרגיל. אנחנו פשוט אפשרנו, ואני כבר מזמין את יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה עד לא מזמן, את חבר הכנסת יואל חסון, על מנת להציג – כרמל שאמה. רק הודעה, אז שיודיע מהצד. הוא יוכל להודיע מהצד. מלמעלה אתה רוצה? בבקשה, אוקיי. אז אנחנו חוסכים את חוק רשות השידור.
הצבעה מס' 135
בעד הודעת הוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 17) (כפל קצבה), התשס"ז–2007, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שבקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 17), נתקבלה על-ידי הכנסת. תודה.
<הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
[מס' כ/138; "דברי הכנסת ה-17", מושב שני, חוב' כ"ב, עמ' 7806.]
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, הודעה על החלת דין רציפות על הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז–2007.
הריני מתכבד להודיעך כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכלכלה בישיבתה ביום ב' באב התשע"א, 3 באוגוסט 2011, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על סעיף 11 להצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז–2007, שפורסמה בחוברת הצעות חוק 138, הצעות חוק בדיון מוקדם מס' פ/1216/17 ו-פ1167/17, של חברי הכנסת גלעד ארדן, יואל חסון, דני יתום, יוסי ביילין, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, עמיחי אילון ורונית תירוש.
ההצעה נדונה בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת, ביום כ"ג באדר התשס"ז, 13 במרס 2007, והועברה לוועדת הכלכלה. ביום א' באב התשס"ז, 16 ביולי 2007, התקבלה בכנסת היוצאת החלטה לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת החוק, ולפיה סעיף 11 להצעת החוק לא ייכלל בנוסח הצעת החוק שהונח לקריאה שנייה ושלישית. ביום י' באב התשס"ז, 25 ביולי 2007, התקבלה בכנסת הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ללא סעיף 11 האמור.
חברי הכנסת מהמציעים המכהנים בכנסת השמונה-עשרה ולא מונו שר או סגן שר – יואל חסון ורונית תירוש. לגבי הצעת החוק ניתנה הסכמה של חבר כנסת אחד לפחות המכהן בכנסת הנכנסת להחלת דין הרציפות.
אודה לך אם תואיל להעמיד את הודעת הוועדה על סדר-יומה של הכנסת.
אדוני היושב-ראש, סיימנו את ההודעה. מאחר שחשבנו שעוד נצביע היום על חוק רשות השידור – התיקון, ואנחנו מושכים את זה מסדר-היום עקב אי-ההסכמה של האוצר, לא הספקתי להודות לכולם, שהרי ועדת הכלכלה אישרה היום במליאה עשרה חוקים לקריאה שנייה ושלישית ועוד ארבעה או חמישה חוקים לקריאה ראשונה.
לכן אני רוצה להודות באופן כולל – ראשית, למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, וכן ליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, למתמחה – שאנחנו נפרדים ממנו בפעם השלישית היום, עורך-הדין ניר ימין, וכן לעורך-הדין איתי עצמון, שעזר בכמה חוקים וכבר לא נמצא אתנו הערב. למרכזת הבכירה עידית חנוכה, שנמצאת שם בפינה, נחבאת אל מסכי המחשב, תודה רבה על כל העזרה, גם בשעות הלחץ – שדואגת תמיד שהכול יתקתק כמו שצריך, ולמתמחה שלא נמצא אתנו כאן, רן סלבצקי, שמסייע למחלקה המשפטית ולצוות המשפטי. בכך אני חושב שהודיתי לכולם.
בהקשר של חוק האופנועים, אדוני היושב-ראש – גם נשמט מזיכרוני, בשל השעה המאוחרת והעומס, שלא זכה לראות את חקיקת החוק, חוק האופנועים, חברנו טל שביט, שהיה בעצם הגורו של העולם הדו-גלגלי, ובמהלך החקיקה נהרג בתאונת דרכים. זה הזמן – היה – להזכיר אותו ואת תרומתו לחקיקה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, כבר לא שעה מאוחרת, כבר שעה מוקדמת, זה כבר זמנים של "אפטר פארטי", אם אני עוד זוכר את הזמנים.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אני בשעה 06:45 צריך להיות בהרצלייה, בערוץ-2, לגבי חוק הווד"לים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נו, אז יש לך עוד זמן, אתה יכול להישאר אתנו. תודה רבה.
<כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה לכולם.
<יואל חסון (קדימה):>
יש הצבעה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אין הצבעה על עניין זה. הצבעה תהיה בעוד שבועיים, או אחרי הפגרה, אבל ביום שנכנס את הכנסת, אם תהיה הסכמה, נצביע גם על זה.
<הצעת חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 4)
(הסמכות להעניק תעודת הוקרה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/396).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון יעלה ויבוא ויציג את הצעת חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 4) (הסמכות להעניק תעודת הוקרה). חבר הכנסת חסון יוזם את החוק הזה, וזאת הצעה לקריאה ראשונה.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני חייב לומר שלא תמיד שמים לב להרבה חקיקות שנעשות בכנסת במהלך החודשים, אבל בלילה כזה מרוכז אני חושב שהיתה דווקא זכות גדולה להישאר כאן ולהצביע על המון המון חוקים חשובים שאושרו היום והם חוקים שמשנים מציאות ומשפיעים רבות על החברה שלנו ועל האזרחים שלנו, והם עושים דברים טובים למדינה; אני חושב שבוודאי חוק ההתנתקות – יישום ההתנתקות, וגם חוקים אחרים, מאוד מאוד חשובים.
אני מתכבד להציג את הצעת החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (הסמכות להעניק תעודת הוקרה). הכוונה היא הענקת תעודות הוקרה למי שנקראים חושפי שחיתויות. התופעה הזאת היא תופעה חיובית בסך הכול, בצורך להילחם בשחיתות, זה נצרך כדי להפוך את הביקורת לחזקה יותר. ההוקרה הזאת לאותם חושפי שחיתויות לצערי לא באה לידי ביטוי בשנים האחרונות, בין השאר בגלל קשיים ביישום החוק והעובדה שגם בחוק המקורי, גם יושב-ראש הכנסת וגם נשיא המדינה היו שניהם אמורים להעניק את התעודות האלה, וכמובן היה קושי לייצר את התיאום.
אני חייב לומר שבהסכמה עם יושב-ראש הכנסת, חס ושלום לא נגדו, אלא בהסכמה אתו, הוחלט שהמהלך הזה של הענקת התעודות יועבר לבית-הנשיא, ונשיא המדינה הוא שיעניק את התעודות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נשיא או נשיאת המדינה, אל תיכשל בלשונך.
<יואל חסון (קדימה):>
נשיאת המדינה. גם הנושא של התקנת התקנות יהיה מול בית-הנשיא, מול נשיא המדינה, וככה נוכל, אני מקווה, בקרוב, להעביר את החוק הזה באופן סופי ולחזור לנוהג שהיה, ולהעניק הערכה והוקרה למי שמשלמים מחיר אישי יקר הרבה פעמים, ופועלים באומץ רב, והם, כפי שהם מוגדרים, חושפי שחיתויות.
לכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הוא יכול לדבר, הוא נרשם לקריאה ראשונה, ורשאי. רבותי, מוקדם כבר לא תלכו לישון הבוקר, אז מה זה כבר משנה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת מילר ביקש שאני אקצר ואני אכן אקצר. אני רוצה לדבר בעניין של טוהר המידות, אבל גם בעניין של ההתנתקות. דיברו קודם על כך שמשלימים את חוק ההתנתקות ומשלימים את התשלום עבורו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא אמרנו, איש לא אמר את זה. אין תשלום עבורו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בוודאי שלא. אני רק רוצה לומר שההרס והחורבן, המהלך המטורף והמרושע של עקירת אנשים מבתיהם, של הריסת מפעל חייהם, אין לו כפרה, והדברים ברורים ופשוטים. אבל צריכים לדעת שמי שקורא היום, הלילה, את החדשות – אנחנו עוד לא התחלנו לשלם על התוצאות של העקירה המטורפת הזאת. הכנסנו לסיכון – או יותר נכון: אנשים פה הכניסו לסיכון חצי ממדינת ישראל, וסיפרו פה כל מיני סיפורים על "כיפת ברזל" ועל עוד כל מיני בלופים אחרים. אבל הדברים האלה לא מכסים, כך שמדינת ישראל לא תוציא מיליארדים רבים על מיגונים ועל כיפות ברזל, ושום דבר לא יכפר עד שלא נשוב בחזרה אל חבלי מולדתנו. כן, עזה זה חבלי מולדתנו. ההגנה הכי טובה, מאז ומעולם, היתה במקום שבו עוברת המחרשה. ולצערנו הרב, במקום מחרשה שלחנו לשם את הבולדוזר להרוס, להחריב ולעקור יהודים מבתיהם, ואת התוצאות אנחנו נמשיך לספוג עד שנתקן תיקון אמיתי בשיבה אל המקום הזה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. רבותי, אדוני לא רוצה להשיב, ולכן אנחנו נצביע על הצעת החוק.
הצעת חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 4) (הסמכות להעניק תעודת הוקרה) – נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 136
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 4)
(הסמכות להעניק תעודת הוקרה), התשע"א–2011, לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 4) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדה לביקורת המדינה כדי להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה לחבר הכנסת יואל חסון.
<הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13) (קבוצות ריכוז), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/406).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), יעלה חבר הכנסת אמנון כהן, כיושב-ראש הוועדה וכמציע החוק. בבקשה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ההגבלים העסקיים באה להבטיח בדיני ההגבלים העסקיים את התחרות החופשית במשק, ועל-ידי כך להיטיב עם ציבור הצרכנים, שיוכלו ליהנות ממוצרים ושירותים באיכות טובה יותר ובמחירים סבירים.
בדרך כלל השוק האוליגופוליסטי, כמו בנקים, ביטוח, חברות הסלולר והגז – והיום גם רשתות השיווק הגדולות – הם למעשה שמכתיבים את קצב עליית המחירים בשוק וכל האחרים מתיישרים על-פיהם, בדרך כלל כלפי מעלה: כאשר העמלות או המחירים עולים בחברה אחת, כולם מתיישרים כלפי מעלה במחירים האלה. פה למעשה נכנס החוק שלי, לתת סמכות לרשות להגבלים העסקיים לעשות את הטיפול באותן קבוצות ריכוז. עד היום, בשל הוראות החוק הקיימות, הצרכן הישראלי משלם מדי שנה מיליארדים של שקלים בגלל העיוותים הקיימים בשווקים אלה.
אני תקווה שעם השלמת החקיקה, לצד הצעת החוק הממשלתית, שכבר עברה בקריאה שנייה ושלישית, יתחיל עידן חדש במשק הישראלי. הגברת התחרות והורדת המחירים יוסיפו איכות למוצר ולשירות.
אדוני היושב-ראש, לא מזמן עברה הצעת חוק ממשלתית. רציתי בהתחלה לצרף הצעת חוק פרטית שלי להצעת החוק הממשלתית, והיוזם הראשון בהצעת החוק הייתי אני. פשוט אני לא הסכמתי להצעת החוק הממשלתית, כי הם החריגו את בנק ישראל ואת שוק ההון מהחוק, ולמעשה יש להם זכות וטו לקבל החלטה בגלל יציבות, כי כביכול הם אמונים על יציבות ופחות על הנושא של הצרכן. לכן אני לא הסכמתי, ובסיכום אתם תמכתי בהצעת החוק הממשלתית. במקביל אמרתי שהצעת החוק שלי, הפרטית, אשר לא מחריגה אף גוף במשק – עדיין אני רוצה לשמור על הסמכות של הרשות להגבלים עסקיים; במידה שגם בבנקים יימצא הנושא הזה של תיאום מחירים וגם בשוק ההון בחברות הביטוח, בקרנות פנסיה ובקרנות אחרות, עדיין אנחנו נשמור, ונעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה על מנת לשמור, במידה שחס שחלילה יהיו בחירות או משהו, שנשמור על דין רציפות לגבי גם המשך החקיקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו זה קריאה ראשונה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
קריאה ראשונה, על מנת לשמור על דין רציפות. כך תואם עם הממשלה, ואני מבקש את תמיכת הבית בהצעת החוק החשובה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו מצביעים, אין פה הנחיות.
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13) (קבוצות ריכוז), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? שכן כל מי שנרשם לדיון אינו נוכח.
הצבעה מס' 137
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13) (קבוצות ריכוז), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של אמנון כהן, הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13) (קבוצות ריכוז), עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק זכויות הסוכן המסחרי ומעמדו, התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/404).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, חבר הכנסת אלכס מילר, יבוא ויציג בפנינו את הצעת החוק זכויות הסוכן המסחרי ומעמדו, שהיא הצעת חוק ביוזמתו, לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כיום מעמדם של הסוכנים בישראל אינו מוסדר בחוק, וזאת אף שחלק ניכר מסחר החוץ של מדינת ישראל מבוצע באמצעות הסכמי סוכנות. הגיע הזמן להגדיר אחת ולתמיד את מעמדו של הסוכן ולאפשר לו ליהנות מזכויות ומתגמולים הייחודיים לאופי המקצוע.
הצעת החוק מציעה פתרונות כמו לחייב את הספק במתן הודעה מוקדמת לסיום הסכם הסוכנות בהתאם לתקופת ההתקשרות, זאת על מנת שהסוכן יוכל להיערך כראוי מבחינת תוכניותיו העסקיות; פיצוי כספי לסוכן בגין פיתוח השוק והמוניטין עבור הספק, ועוד.
סוכנים רבים נאלצים להתמודד עם הודעות מיידיות על ביטול הסכם, גם לאחר שנים של פעילות משותפת. כל עמל כפיהם יורד לטמיון באחת והם נותרים ללא כל פיצוי וללא כל מענה בחוק. מצב משפטי זה הוא בבחינת תמריץ שלילי לסוכנים לפיתוח השוק, ובכך הוא פוגע אף בפיתוח המשק. הגנה על סוכנים אינה חידוש ישראלי אלא מקובלת במדינות האיחוד האירופי, אשר הסדירו את זכויותיו של הסוכן כלפי הספק, ואין שום סיבה שמדינת ישראל תפגר מאחור בתחום.
אני רוצה רק להודות, אדוני היושב-ראש, ליושב-ראש ועדת הכלכלה, אשר קידם את הצעת החוק הזאת, שהוגשה עוד בכנסת השבע-עשרה, ולא הצליחה להגיע לקריאה ראשונה, על-ידי חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. לשכת המסחר כמובן תמכה בחוק וקידמה אותו דרך שיתוף פעולה עם המשרדים הממשלתיים. אני מקווה מאוד שאנחנו נצליח בכנס החורף לקדם את הצעת החוק הזאת ולקבל אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים – אני מאפשר לחבר הכנסת אלכס מילר להגיע למקומו.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה של הצעת חוק זכויות הסוכן המסחרי ומעמדו. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 138
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסוכן המסחרי ומעמדו, התשע"א–2011,
לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות הסוכן המסחרי ומעמדו עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 5) (ציון עסקה במסמך חסר), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/407).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יעלה ויבוא סגן היושב-ראש מקלב על מנת להציג את הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 5) (ציון עסקה במסמך חסר), התשע"א–2011.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק כרטיס חיוב (ציון עסקה במסמך חסר) – אלה מלים שאולי לא ברורות לכולם, אלה מלים שהמקצועיים יודעים להסביר אותן, אבל בשפה הפשוטה ושפת העם, "כרטיס חיוב" זה כרטיס אשראי, ו"ציון עסקה במסמך חסר" זה עסקה מרחוק, עסקה שנעשית דרך הטלפון. כיום גם עסקאות שנעשות דרך הטלפון וגם עסקאות שנעשו עם הכרטיס עצמו, מה שנקרא בשפת העם גיהוץ הכרטיס, אינן מובדלות בחשבון שמגיע כל חודש מחברת האשראי. אנחנו מבקשים להפריד בין שני סוגי הקנייה או בין שני סוגי החיובים, דהיינו, חיוב דרך הטלפון יצוין באופן מיוחד וחיוב רגיל דרך כרטיס האשראי יצוין בנפרד, כך שאנשים שבאמת עשו עסקה בטלפון יוכלו לעקוב יותר אחרי העסקה הזאת ויוכלו באמת לדעת אם הם צרכו – עשו את העסקה והחיוב הוא באמת נכון. זה גם נכון בעסקה שבה הם לא מכירים את בעל העסק, וגם בעסקה שבאופן רצוף – נניח קונים במכולת השכונתית, יש להם שישה-שבעה חיובים; אם חיוב אחד מהם היה בעסקה בטלפון, הוא באמת יראה אם הוא עשה את זה, וזה לא שמישהו הכניס לו עסקה כי הוא מכיר את המספר. זה נותן יותר ביטחון לצרכן, גם מגן על הצרכן, וזה עוד אחד מהחוקים, אחת החוליות בשרשרת חוקים שהגענו אליהם שמטרתם הגנת הצרכן.
תודה רבה ליוזמים יחד אתי, חברי הכנסת יריב לוין ומשה גפני, שהם היוזמים – ויריב לוין השקיע הרבה בחוק הזה – ויושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה, שגם כן עזר להביא את זה עד המצב הזה של קריאה ראשונה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
אנחנו נעבור להצביע על הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 5) (ציון עסקה במסמך חסר), של חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת לוין, חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת כרמל שאמה. רבותי, נא להצביע בקריאה ראשונה על הצעת החוק. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 139
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 5) (ציון עסקה במסמך חסר), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 15), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/409).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב לבוא ולעלות על מנת להציג את הצעת החוק חינוך ממלכתי (תיקון 15), התשע"א–2011. בבקשה, אדוני.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי מגדיר את מטרות החינוך, מתייחס לכלל המרחב הלימודי והחינוכי ומחייב את מוסדות החינוך לפעול בכל תחומי הדעת וביתר הפעילויות החינוכיות. אולם למרבה הפלא, אדוני היושב-ראש, במטרות החינוך לא נכללים הצורך והחובה לחנך לשירות המדינה ולתרומה בשירות צבאי, לאומי או אזרחי.
הואיל וקיימת הסכמה ציבורית רחבה כי על כל אזרח למלא את חובותיו כלפי המדינה ולתרום לחוסנה ולרווחתה, אשר על כן מוצע לתקן את הפסקה ולהוסיף לה את החובה לחנך לשירות המדינה במסגרת צבאית, בשירות לאומי או בשירות אזרחי.
אני מודה לשר החינוך על התמיכה, וליושב-ראש ועדת החינוך אלכס מילר על כך שהביא אותנו לקריאה הראשונה בלוח זמנים מזורז. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, רב-הפעלים. מה, זה בא מוועדת הכלכלה, חבר הכנסת אורלב?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
חינוך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי, יש לי פה.
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 15), של חבר הכנסת זבולון אורלב וחברים אחרים. נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 140
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 15), התשע"א–2011,
לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 15) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החינוך על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/409).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת תירוש תעלה ותבוא על מנת להציג את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה) לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בהמשך לחוק שחוקק בדבר החזר כספי בגין ביטול עסקה, מצאתי לנכון להשלים את ההליך הזה, משום שלא בכל מקרה מחזירים את הכסף, וגם במקרים שמחזירים את הכסף – יש מספר ימים מוגבל על טובין מסוימים, על מוצרים מסוימים, ואז מקבלים זיכוי.
המצב היום הוא שכאשר מקבלים זיכוי, יש רשתות שמאפשרות שימוש בזיכוי במהלך השבועיים שלאחר הקנייה, יש כאלה שנותנים חודש, חודשיים, אולי שלושה חודשים. בחלק ניכר מהמקרים אנשים, ובעיקר נשים, שוכחות את פתק הזיכוי בארנקן ואינן מגיעות בזמן על מנת לממש את הזיכוי ואז הן מאבדות את כספן. אני רציתי למנוע את האפשרות הזאת, משום שהכסף הוא כסף של מי ששילם בעבורו, ולכן ביקשתי למשוך את התקופה עד לשנתיים.
יתירה מכך, הזיכוי לא יודפס על נייר מחיק וגם לא יגבילו את השימוש בזיכוי במבצעים, מכירות מיוחדות וכו'.
למעשה, כל מה שרציתי בהצעת החוק הזו זה לשמור על ערך כספו של מי שרכש מוצר והחזיר אותו, ושלא תנוצל העובדה שאולי הוא שכח את הזיכוי ואז הוא מאבד מכספו. אני מודה לכם על הצבעה בעד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חברת הכנסת תירוש.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"א–2011. נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 141
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9) (איסור עקירת ציפורניים), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/410).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין כבר את חבר הכנסת איתן כבל, שכל פעם מחדש אני יודע למה אני אוהב אותו. חבר הכנסת איתן כבל יציג בפנינו את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9) (איסור עקירת ציפורניים), שלו ושל חברי הכנסת יואל חסון, דב חנין וניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החוק הזה בא להסדיר מעשה מאוד קשה – יש חלק מהאזרחים שנדמה להם שהם אוהבי בעלי-חיים, והם מכניסים אותם לביתם ולוקחים אותם ועוקרים להם את הציפורניים כי הם מקלקלים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבל להם על הרהיטים.
<איתן כבל (העבודה):>
כי הם פוגעים להם ברהיטים, כך הם אומרים. הם סורטים להם את הספות. ואני אומר לעצמי: אל אלוהים. אלה בדרך כלל, חבר הכנסת זבולון אורלב, שהוא מהמובילים גם בנושא הזה ומשום מה הוא לא חתום על החוק הזה – – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
נכון, אני אשם. אני מודה. אני אומר בעניין הזה, אלה בדרך כלל אחר כך משחררים את החתולים לרחוב. אין מצב שחתול יכול לשרוד ללא הציפורניים שלו. לכן באנו להסדיר את העניין הזה.
אני שמח שבוועדת החינוך, בראשותו של חבר הכנסת מילר, באמת נותנים לנו צ'ק פתוח ומעבירים את החוק הזה, בתיאום עם משרד החקלאות, משרד המשפטים, עם כל הגופים. אני אודה לכם על תמיכה בחוק, ותודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. נאפשר לו להגיע למקומו ונעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9) (איסור עקירת ציפורניים).
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 142
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9)
(איסור עקירת ציפורניים), התשע"א–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9) (איסור עקירת ציפורניים), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החינוך על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל ולשאר המציעים.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 33) (שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/405).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת – אבל כמציע – יביא את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 33) (שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה), לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ההצעה הזו היא הצעה טכנית בעיקרה, והיא נעשית במסגרת הפעולה הרחבה שאנחנו עושים בוועדת הכנסת להתאים גם את הוראות התקנון וגם את החוק ולהשלים, בין היתר, כל מיני חוסרים והשמטות שישנם שם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לעשות נוסח משולב, מתוקן ומוסף.
<יריב לוין (הליכוד):>
במסגרת הזו, מסתבר שכאשר בוצע תיקון בחוק שכר חברי הכנסת בשנת 2001 ונקבע ההסדר שקיים היום ביחס לקביעת שכר חברי הכנסת, לרבות אישורו על-ידי ועדת הכנסת לאחר קבלת המלצת הוועדה הציבורית, נשמטה הסוגיה של קביעת שכרם או תנאיהם של חברי כנסת שנמצאים בתקופת השעיה מכהונתם באופן כזה שאומנם ישנם כללים בעניין הזה אבל בעצם אין דרך לשנות אותם, אם וכאשר מישהו יבקש לעשות זאת.
לכן ההצעה הזו באה לקחת גם את הנושא הזה ולהוסיף אותו לרשימת הנושאים שוועדת הכנסת מוסמכת לטפל בהם לאחר קבלת המלצות הוועדה הציבורית, בדומה לכל שאר הסוגיות שנוגעות לשכר חברי הכנסת ותנאיהם.
על כן אני, כמובן, מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה הראשונה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אתה תישאר, אני אוסיף את קולך.
אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 33) (שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 143
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 33) (שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה), התשע"א–2011, לוועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בצירוף קולו של חבר הכנסת יריב לוין – שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 33) (שכר ותשלומים אחרים למי שחברותו בכנסת הושעתה) עברה בקריאה ראשונה ותוחזר לוועדת הכנסת על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/411).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת לוין יציג לפנינו את הצעת חוק לתיקון פקודת הגמלים?
<יריב לוין (הליכוד):>
הנמלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הנמלים. לא הבנתי.
<יריב לוין (הליכוד):>
זה עוד אין לנו – פקודת הגמלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא הבנתי, או שראייתי – הנמלים.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני, זה לא גמלים ולא נמָלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא נמָלים אלא נמֵלים.
<יריב לוין (הליכוד):>
נמֵלים, כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי. בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס) – אגב, הצעה משותפת לחבר הכנסת זאב בילסקי ולי – נועדה לתקן עיוות משמעותי שקיים היום בחוק, ואשר מטיל על סוכני המכס אחריות לשאת בתשלומי חובות שמשאירים אחריהם יבואנים בגין טובין שמיובאים על-ידם לארץ.
המצב הזה הוא מצב בלתי תקין לחלוטין. הוא מנוגד לעיקרון בסיסי שנוגע לבעלי מקצועות מן הסוג הזה, דוגמת עורכי-דין ורואי-חשבון, שישנה הפרדה וישנו חיץ ברור בין השירות המקצועי שהם נותנים לבין מצב מסוכן של ערבוב העניינים הכספיים שלהם עם אלה של לקוחותיהם; למשל, בעריכת-דין חל איסור מוחלט על עורך-הדין לא רק לשלם תשלומים שחלים על לקוחו, אלא אפילו לערוב לתשלומים האלה. ואילו כאן, באשר לסוכני המכס, נעשה בדיוק להיפך, הסוכנים הפכו למקור שמשלם, והם אחר כך מתחשבנים עם היבואנים. התהליך הזה הוא, כמובן, תהליך לקוי מיסודו, ויש בו גם פוטנציאל מסוכן לכניסה של סוכן המכס לתוך מצב בעייתי שבו בעצם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ניגוד אינטרסים.
<יריב לוין (הליכוד):>
כן. יש לו גם מצב של תלות מוחלטת ביבואן, משום שהוא כבר שילם עבורו תשלומים, והדבר הזה עלול להוביל למקומות בעייתיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לו זכות עיכבון? כאשר הוא משלם, יש לו זכות עיכבון?
<יריב לוין (הליכוד):>
הבעיה, בדרך כלל, נמצאת במקום אחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי הרי הוא פועל בשם – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
כן, כן. הבעיה היא במקום אחר. הבעיה היא כאשר הסחורה, הטובין כבר משוחררים, מוצאים, ואז בא חיוב נוסף, והוא נדרש לשאת בו, בין אם זה תשלומי אגרות ובין חיוב אחר, ובמצב הזה, כמובן, אין עיכבון, כי הטובין כבר יצאו מן הנמל ואין מה לעכב.
לכן ההצעה הזו קובעת באופן הברור ביותר שהאחריות לתשלומים האלה איננה רובצת עוד על סוכן המכס, היא רובצת לפתחו של היבואן, כמובן למעט מקרה שבו סוכן המכס פעל באופן כזה שהוא גרם לכך שתהיה הטעיה בין ביחס לאגרות או ביחס לנושא אחר, ואז החיוב העודף שנוצר הוא כמובן תוצאה של הדרך שבה הוא פעל, שהיתה דרך לא הולמת. במקרה כזה כמובן שישנה אפשרות לחייב אותו, וגם הדרך מוסדרת כאן. אבל אלה כמובן המקרים החריגים שבהם, בדומה לכל בעל מקצוע אחר, אדם נושא באחריות כאשר הוא פועל בין בדרך של מרמה ובין בדרך אחרת שאיננה ראויה. אבל הצעת החוק הזו באה לשים סוף למצב שבו סוכני המכס הפכו בעצם למין בנק אשראי של היבואנים, ואני אכן מקווה שהכנסת תאשר את ההצעה.
אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, למרות שמדובר בקריאה ראשונה שבה לא נהוג לומר תודה, אני בכל זאת רוצה לומר, ברשותך, באמת תודה ליועצת המשפטית של ועדת הכספים, לעורכת-דין שגית אפיק, שעשתה כאן מאמץ עצום להביא את ההצעה הזו כמעט מעכשיו לעכשיו ולאפשר את העברתה בקריאה ראשונה עוד היום, ועל כך מגיע לה באמת תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היועצת המשפטית של ועדת הכספים, כמו רבים אחרים בכנסת, היא נכס לכנסת.
<יריב לוין (הליכוד):>
כן. אני חושב שעל זה יש כאן הסכמה מקיר לקיר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. אתה רוצה שאני אצביע?
<יריב לוין (הליכוד):>
אני כמובן מבקש להצביע בקריאה ראשונה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מחכה רק שתגיע למקומך.
ובכן, אנחנו נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 144
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס),
התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אוסיף את קולך, השר. שמונה, בצירוף קולו – אה, הוא הצביע, השר, הספיק. הוא זריז.
שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א–2011, של חבר הכנסת יריב לוין – –
<יריב לוין (הליכוד):>
וזאב בילסקי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – וחבר הכנסת זאב בילסקי עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת – –
<יריב לוין (הליכוד):>
כספים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
[מס' כ/247; "דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' 21520.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, גם סדר-יום של 63 סעיפים מגיע לסיומו; אומנם השעה כמעט 03:30. אני מזמין את ממלא-מקום יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט על מנת לבקש בשם הוועדה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 15) (הליך חלופי) – זו הצעת חוק ממשלתית או – – –
<אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
פרטית, פרטית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעת חוק של חברי הכנסת זבולון אורלב ודב חנין.
אני רוצה בהזדמנות זאת לברך אותך ולהודות לך, חבר הכנסת מיכאלי, כמו גם לחבר הכנסת ציון פיניאן, אשר אתם בעיני נאמני הבית. חבר הכנסת אורלב הוא ותיק הבית והוא משתתף כמעט בכל הליך של הצבעה. אבל אתם יושבים, באמת, לתפארת השליחות, כפי שעשו זאת ראשוני הבית הזה ודור המייסדים. כל הכבוד, ציון פיניאן. צריכה להיות ברוכה התנועה ששלחה אותך לשמש כנציגה בכנסת. אדוני מיכאלי, אנחנו יודעים איך אתה נאמן הבית. אין כמעט סיור של ועדה שאתה לא משתתף בו ולא לוקח, באמת – אתה, בעבודה היומיומית על ציר של זמן, נכס לשליחות בישראל. תודה.
<אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שזה לתפארת הכנסת. כך צריכים לעשות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, מאה אחוז, בסדר.
<אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא את הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 15) (הליך חלופי), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת זבולון אורלב ודב חנין.
מוצע ליצור הליך חלופי להליך הפלילי בעניינם של קטינים, שלא יתנהל בפני בית-המשפט. הליך כאמור יעוגן בנוהל שאת פרטיו יקבעו השר לביטחון פנים, שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר המשפטים, והוא יכלול, בין היתר, שיקולים ותנאים להפניית קטין להליך חלופי, תנאי סף לקיומו של ההליך והוראות לעניין הגורם האחראי על ביצועו.
אנחנו מבקשים לאשר את זה בהצבעה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו מצביעים על זה?
<אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי.
נא להצביע על בקשת ועדת חוקה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 15) (הליך חלופי). נא להצביע – מי בעד ההכרזה ומי נגד או נמנע. נא להצביע.
הצבעה מס' 145
בעד הודעת הוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 15) (הליך חלופי), התשס"ח–2008, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בקולותיהם של שישה חברי כנסת, באין מתנגדים ובאין נמנעים, נתקבלה בקשת ועדת חוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 15). ברוכים תהיו.
אני מודה מאוד לסגני, אורי מקלב, אשר טרח להישאר עד הרגע האחרון, כדי לשמש גיבוי וחיפוי לרגע שבו ייתכן שאני אתייעף. והדבר הזה חשוב מאוד, כי אם לא היו שניים פה, ייתכן מאוד שהיינו צריכים להפסיק ישיבות באמצע. אנחנו מאחלים לך בריאות מלאה, כמו גם ליושב-ראש.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לך. גם לא ביקשת. אני מודה לך, כי אני יודע להבחין ולהכיר.
רבותי, תם סדר-היום, ועלי לומר שגם תם מושב הכנסת, המושב השלישי של הכנסת השמונה-עשרה, ואני רוצה בשמכם לברך את מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ וצוות מזכירות הכנסת; את סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר; את היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון; היועצים המשפטיים כולם, וצוות הלשכה המשפטית; מנהלי ומנהלות ועדות הכנסת וצוותי הוועדות; צוות מחלקת הפרוטוקולים, הרשמות הפרלמנטריות; צוות מחלקת הדפוס; אנשי משמר הכנסת וקצין הכנסת יוסי גריף, העומד על משמרתנו; יחידת סדרני הכנסת, אמיר, שמואל וכל צוות המליאה; צוות עובדי המשק והתחזוקה; ליקירנו ד"ר ליפשיץ, המופקד על שמירת בריאותנו, ואחיות המרפאה; צוות מערכת "דברי הכנסת"; עובדי מזנון הכנסת; עובדי השירות שאנחנו מקבלים כאן בתוך המליאה ובמבואה; צוות המחשוב ובני שיינין; צוות ערוץ הכנסת, המשדר אותנו בכל שעה כפרוטוקול מצולם. תודה רבה לכם על כך שאתם מביאים ומשכילים להביא את כל הנעשה בכנסת בשקיפות מלאה לכל בית בישראל. ולבסוף, למנכ"ל הכנסת דן לנדאו, אשר בתפקידו ובמשמרתו זו בכנסת השמונה-עשרה משנה את פני הכנסת בצורה מעוררת כבוד. ותודה לכולם.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ג' בחשוון התשע"ב, 31 באוקטובר 2011 למניינם, בשעה 16:00, אלא אם כן תכונס הישיבה על-פי החלטות שונות, בהתאם לתקנון הכנסת אשר מגובש והולך כנוסח משולב על-ידי יושב-ראש ועדת הכנסת המצוין, יריב לוין. תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 03:30.>