דברי הכנסת

דברי הכנסת מ / מושב שלישי / ישיבה רע"א / ט"ז באב התשע"א / 16 באוגוסט 2011 / 40 חוברת מ' ישיבה רע"א כנס מיוחד הישיבה המאתיים-ושבעים-ואחת של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, ט"ז באב התשע"א (16 באוגוסט 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן עניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות לסדר-היום 4 יוקר המחיה – ממשלת נתניהו נלחמת במעמד הביניים ובשכבות החלשות 4 ציפי לבני (קדימה): 9 מוחמד ברכה (חד"ש): 12 דב חנין (חד"ש): 17 עמיר פרץ (העבודה): 18 הצעות לסדר-היום 18 ממשלת נתניהו מתעלמת ממצוקת הרופאים והמתמחים 18 גאלב מג'אדלה (העבודה): 19 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 29 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 41 דב חנין (חד"ש): 42 הצעות לסדר-היום 42 ממשלת המסים של נתניהו מנותקת מהעם ומזלזלת במחאתו הציבורית 42 זהבה גלאון (מרצ): 43 יואל חסון (קדימה): 52 נסים זאב (ש"ס): 71 הצעות לסדר-היום 75 כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור 75 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 75 מאיר שטרית (קדימה): 81 עינת וילף (העצמאות): 87 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 89 השר זאב בנימין בגין: 91 החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011 122 אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 122 הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון 123 יואל חסון (קדימה): 124 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת מקלב, שנמצא כאן לסייע בידי, היום יום שלישי, ט"ז באב התשע"א, 16 לחודש אוגוסט 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת המיוחדת, שנתכנסה על-פי דרישת 25 חברים. האמת היא שביקשו למעלה מ-50 חברים, ואני רואה את כולם פה באולם המליאה. אולם המליאה שלנו בשיפוצים, שתוכננו זמן רב בטרם יציאתנו לפגרה, על מנת להכין ולתאם ולהתאים את המליאה לזמנים שבהם אנחנו משתמשים בציוד אלקטרוני כזה או אחר, וגם מהצורך לרשת את כל המערכת על כל רשתות החשמל והרמקולים והציוד האלקטרוני וכיוצא באלה. אנחנו נאלצנו אחרי 20 שנה לעשות שיפוץ יסודי, ואני מקווה שב-1 בספטמבר נוכל לחזור לאולם המליאה המסורתי. אנחנו התכנסנו היום על-פי בקשתם של 50 חברי הכנסת, שבוודאי יפקדו את הישיבה. אנחנו יצאנו לפגרה, שהחלטנו עליה עוד בתחילת מושב הכנסת, בתחילת השנה, ואנחנו גם נכנס את הכנסת בכל עת שיבקשו חברי כנסת לבוא ולהתכנס, על מנת לדון בסדר-היום העומד על סדר-יומה של החברה בישראל. אנחנו מתכבדים גם להודיע לכם שלמרות היציאה לפגרה של כל עובדי הכנסת, לשכת היושב-ראש תהיה פתוחה כל העת, על מנת להיות ערים ולעקוב אחר כל מהלך אשר ידרוש את כינוסה של הכנסת או פעולה מטעם הכנסת. אנחנו מבקשים לפתוח את הישיבה היום בהודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי; פ/3541/18. עוד אודיעכם כי הונחו על שולחן הכנסת – החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: הכוונה להעלות את גיל הפרישה לפנסיה לנשים לגיל 64, הצעתה של חברת הכנסת פניה קירשנבאום. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <יוקר המחיה – ממשלת נתניהו נלחמת במעמד הביניים ובשכבות החלשות> <היו"ר ראובן ריבלין:> נמצא אתנו השר בגין, אשר ישיב היום על כל ההצעות אשר הממשלה מתבקשת לענות עליהן – הצעות לסדר-היום שמספרן 6242 ו-6243. <יעקב אדרי (קדימה):> למה לא שר האוצר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא – – – <יעקב אדרי (קדימה):> – – – אבל למה לא שר האוצר? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אדרי, הואיל וגם אתה היית פעם שר בממשלה – – – <שלמה מולה (קדימה):> למה לא ראש הממשלה למשל? <היו"ר ראובן ריבלין:> כל השאלות שלכם הן שאלות שבוודאי יעניינו את העיתונות, ואני מציע לכם לפנות אליה. הרי אני יכול להסביר לכם. הואיל ואתם הייתם שרים אבל לא הייתם יושבי-ראש כנסת, לי יש יתרון, הייתי גם שר והייתי גם יושב-ראש כנסת. אני יכול לזמן את הכנסת, הממשלה יכולה לבקש מהשר שישיב, ואין לי יכולת לכפות עליה. אם אתה חושב שלא השר בגין צריך להשיב אלא שר אחר, בוודאי תוכל להביע את עמדתך או מעל הבמה או בכל דרך אחרת. <נחמן שי (קדימה):> זה זלזול. <שלמה מולה (קדימה):> הממשלה מזלזלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> למשל, יכול לשאול באותה עוצמה של שאלה מדוע ראש הממשלה לא יענה, או מדוע – – – <נחמן שי (קדימה):> גם זה לא היה מזיק. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנשיא לא יוכל לענות היום, כי היום הוא חוגג את יום הולדתו ה-88. האיש הצעיר נמצא בביתו, ואנחנו מאחלים לו כולם – בוודאי כולכם תצטרפו לברכות של – – – <רוני בר-און (קדימה):> צריך להגיד גם היום, גם היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> יום הולדת חוגגים פעם בשנה. <רוני בר-און (קדימה):> שבע ברכות, שבע ברכות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, שבע ברכות זה עניין אחר, זה בעניין אחר. <רוני בר-און (קדימה):> לא, זה גם בעניין הזה, תאמין לי שאני יודע. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נשיא בעמנו – אנחנו מברכים את הנשיא, גם חבר הכנסת בר-און, גם כל הנוכחים כאן, ליום הולדתו ה-88 – – – <רוני בר-און (קדימה):> אולי נשיר ביחד "היום יום הולדת"? <היו"ר ראובן ריבלין:> ליום הולדתו ה-88, ואני לא אומר עד מתי. <אריה ביבי (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הערה לסדר – – – הסיעה הגדולה ביותר – – – האיחוד הלאומי, שהיא סיעה יותר קטנה – אני מבקש לפנות אותם ולראות בזה תקדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואני לא עושה העברה של חברי כנסת, כמו של אזרחים, ממקום למקום, אנחנו ניקח את זה בחשבון בישיבה הבאה של הכנסת. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אפשר גם הצעה לסדר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, הוא הפולש, הוא לא יכול להציע. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר בגין, מבחינת ההייררכיה, אם רק תשים לב, חבר הכנסת טיבי, התלונה יכולה לבוא גם מיהדות התורה באותה עוצמה שהיא באה מצדך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, החרדים מאוד מקופחים בנושאים לא מעטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני רואה את התלונה שלך כתלונתה של יהדות התורה ושל רע"ם-תע"ל יחד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו נדון בעניין זה, גברתי המזכירה – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – לחברי ממשלה, הם 24 והם 30. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ביבי, אני לא יכול לצפות כמה חברי ממשלה יגיעו, ומעבר לכך, אני לא יכול לצפות כמה חברים שביקשו לכנס את הכנסת יגיעו. אני מוכרח לומר שסיעת קדימה – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – כיסאות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – הנוכחות של סיעת קדימה מכובדת. תודה. רבותי, אני מזמין את ראשונת הדוברים, שהיא ראש האופוזיציה, אשר מבקשת כמציעת ההצעה לסדר-היום בתמיכת 50 חברי כנסת להעלות את נושא יוקר המחיה – ממשלת נתניהו נלחמת במעמד הביניים ובשכבות החלשות. גברתי ראש האופוזיציה, נא לעלות לדוכן. השר בגין משיב, והוא ישיב על כל – – – <ציפי לבני (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כן, אכן הנוכחות של חברי קדימה היא לא רק מכובדת, היא מכבדת. היא מכבדת את אזרחי מדינת ישראל, את אלה שמפגינים בחוץ, את אלה שגרים באוהלים, את אלה שיוצאים לרחובות, כי הגיע הזמן לקיים את הדיון הזה, והדיון הזה צריך להתקיים כאן. אבל למרות הזלזול המובהק של הממשלה – שרק ביטוי שלו אנחנו רואים היום בכנסת – בכל מה שקורה בחוץ – הרי דבר גדול קורה בקיץ 2011 במדינת ישראל. הרי אם שנתיים דיברנו על גל עכור ששוטף את ישראל, הרי בסוף הישראלים הרימו את ראשם מעל הגל העכור הזה והפכו את הקיץ הזה לקיץ של תקווה. הייאוש מתחלף לתקווה בתל-אביב, בבאר-שבע, בעפולה, בחיפה, במרכז, בפריפריה. הדבר המדהים הזה – וזה דבר מדהים שקורה מחוץ לדלתות הסגורות של הכנסת היום – יכול וצריך להסתיים בלידתה מחדש של ישראל החדשה, ישראל של ערכים, חברה צודקת. הדבר המדהים הזה עלול להסתיים בלא-כלום, באיזה העברת מספרים מסעיף לסעיף בספר התקציב, אם בכלל. וכמיהת הלב הציבורית, הצדק החברתי הזה שילדים קטנים מדברים עליו, לוקחים מגאפון וצועקים לצד ההורים שלהם – הרי הצדק החברתי הזה הוא לא רק העברת כספים מסעיף לסעיף בתקציב המדינה, אלא מגיע להם, לילדים הקטנים האלה ולהורים שלהם, שינוי עמוק ומהותי בזהות של ישראל, גם אם הם לא יודעים לנסח את זה בסעיפים ותתי-סעיפים. שאף אחד לא יבקש מהם לכתוב באופן מדויק את סל הדרישות שלהם, וגם שימצאו את המקורות. אסור לבקש מהם למצוא מקורות תקציביים, זה לא התפקיד שלהם. התפקיד שלהם היה – הזכות שלהם והחובה שלהם היו להציף את הבעיה הזאת. כשאני פוגשת אשה צעירה שאומרת לי: תראי, אני אמא לילדים, למדתי באוניברסיטה, אני עובדת היום, ואני בקושי מצליחה לשלוח את הילדים שלי למעון; אני מתביישת לבקש כסף מההורים שלי שיממנו לי את המעון לנכדים שלהם; הם מספיק השקיעו בחינוך שלי ובדאגה לי. אבל היא אומרת: אני בעד, ואני בעד המחאה, אבל פתאום מאיימים עלי שאם אני אמשיך למחות אני אפגע בביטחון ישראל, כי אני צריכה להחליט אם המקור התקציבי למימון חינוך חינם הוא פגיעה בתקציב הביטחון. והיא אומרת לי: אני לא מסוגלת להחליט את זה, אני לא רוצה לפגוע בביטחון המדינה. עד כדי כך מדובר באנשים שהם אנשים טובים ואכפת להם ממה שקורה, ולא הם צריכים לקבל את ההחלטות האלה, לא הם צריכים לקבוע את המקורות התקציביים לסעיפים ותתי-סעיפים. התפקיד שלהם זה להילחם. אנחנו צריכים להילחם עבורם, עבור העתיד שלהם ועבור עתיד הילדים שלהם, והפתרונות והמקורות התקציביים זה התפקיד של ההנהגה, והדיון הזה היה צריך להתקיים כאן בכנסת. העוול החברתי התחיל כאן, סדרי העדיפויות הלקויים התחילו כאן, הפוליטיקה של ההישרדות, העדיפות לסקטורים קטנים על הרוב הציוני והישראלי התחילו כאן, בבית הזה, וכאן זה צריך להסתיים. כאן צריך להתחיל התיקון. אבל היום, ביום הזה, דלתות הבית הזה סגורות בפניהם. היום בבית הזה היינו צריכים, קדימה והאופוזיציה, להכריח לקיים את הדיון הזה כאן. וזה התפקיד של הנהגה – לסרטט את החזון. זה לא תפקיד של ועדה. זה לא עוד ועדה. ההנהגה צריכה לסרטט חזון. העם בחר את נבחריו, הוא לא בחר ועדות. הוועדות הן שצריכות לתרגם את החזון לתוכניות ולמספרים, זה בסדר, אבל הן לא תחליף להנהגה שצריכה להוביל את המדינה הזאת. וכשיש חזון, ראש ממשלה לא צריך להתלונן על הפקידים, הוא צריך להראות להם את הדרך. התיקון יכול וצריך להתחיל כאן ועכשיו, אבל הוא דורש, כמובן, מנהיגות עם חזון אחר, כזאת שלא מקווה רק להגיע לספטמבר כדי שהעוול החברתי יתערבב בכישלון המדיני הצפוי, כי הרי הלב מתקומם כשאנחנו שומעים על קבינט חברתי-כלכלי שהתכנס אתמול ולא דן בכלל בכל הצעקה הזאת שקמה מצד אזרחי ישראל כולם, כאילו מדובר במדינה אחרת. מדברים על מדינת תל-אביב. היא כבר לא מדינת תל-אביב, היא של כולם. אבל חדר ישיבות הממשלה והקבינט הוא כנראה מדינה בפני עצמה, שחיה באיזה חדר סגור ולא קשור. כפי שזה לא נתפס בעיני שדלתות הכנסת סגורות היום בפני המפגינים, זה לא נתפס שנאלצנו לקיים את הדיון הזה בכוח. בכוח פוליטי, כמובן. והכינוס הזה מתקיים כאן לרגל שיפוצים במתקן, וזה בסדר, אבל מה שצריך שיפוץ ותיקון זה הבית הזה, מדינת ישראל, שהיא הבית של כולנו. מה אפשר להגיד על תפיסת הדמוקרטיה? חלק מהצעקה הוא גם המהות של הדמוקרטיה. מה אפשר לומר על תפיסת הדמוקרטיה של ראש ממשלה, שלא רק לא רוצה לקיים את הדיון הזה כאן, אלא גם מסרב להביא תקציב חדש לשנת 2012 לכנסת ישראל לאישור? הגשנו הצעה, כל חברי סיעת קדימה. הרי יש שתי אפשרויות: או שהוא לא מתכוון באמת; אופציה. הוא אומר: אני מבין שאני צריך לשנות את סדרי העדיפויות, את השקפת עולמי, אבל אין משמעות לזה אם לא יהיה שינוי מהותי בתקציב; או שהוא מתכוון להשתמש במשהו שכבר קיים ולעקוף את הבית על זה. ועל זה, אדוני היושב-ראש, גם אתה צריך להצטרף. אם התקציב הקודם הולך להישאר מהותית, הרי לא הולך להיות שום מענה לזעקה בחוץ. אבל אם הולכים להיות בו שינויים מהותיים, זה לא יכול להתבסס על חוק תקציב דו-שנתי שהועבר לצורכי הישרדות פוליטית. אבל נראה לי שחלק מהפוליטיקאים לא מבינים באמת את עומק השבר. זאת אומרת, הם אומרים מלים שכאילו מחבקות, אבל הם לא מבינים באמת מה זה אומר צדק חברתי. ובסוף כמיהת הלב הזאת מתורגמת על-ידי כל אחד מהציבור למשהו אחר, אבל יש כאן משהו אחד שהוא גדול. הרי מאות אלפי האנשים האלה שיצאו לרחובות הם ישראל במיטבה, הם בוגרי מערכות החינוך ותנועות הנוער. זה אלה ששירתו בצבא ויבואו לשירות המילואים כשיקראו להם. הם מוכנים להמשיך ולשרת. הם רוצים מדינה שבה כל ישראל ערבים זה לזה, אבל לא רק הם ערבים בחייהם לקיומה של המדינה. הם למדו בבית-ספר ובאוניברסיטה, כי ההורים שלהם אמרו להם שאם ילמדו ויצטיינו, הם יצליחו בחיים. והם מצליחים בלימודים, אבל הם מרגישים שהחיים שלהם לא הופכים לאותו סיפור הצלחה שהם חלמו עליו. אבל המחאה הזאת גרמה להם להבין משהו אחר. המחאה הזאת גרמה להם להבין שאף שהם עשו כל מה שאמרו להם ולמדו והשקיעו והצטמצמו וניסו לחסוך, זה שהם לא גומרים את החודש זה לא מפני שהם לא בסדר, זה מפני שהמדינה לא בסדר אתם. וזה התיקון שהם היום דורשים. הרי האזרחים הצעירים המדהימים האלה מוכנים לשלם מסים, אבל זכותם לדעת שגם המיסוי צודק והוגן, וגובים יותר ממי שיש לו, וגם לצורך התיקון הזה – להפסיק את הורדות המסים מהחברות ולהתחיל להוריד את המסים העקיפים ואת המע"מ ואת מסי הקנייה ואת הבלו. הרי בשביל זה לא צריך ועדות, את זה אנחנו כבר יודעים שצריך לעשות. למה לחכות? הרי בסופו של דבר למה הם צריכים לחכות כדי שכל קנייה בסופר, ביקור מקרי בסופר, לא יסתכם במאות שקלים לביקור, והמים והחשמל לא יהפכו למותרות? את זה אפשר לעשות עכשיו. זכותם לדעת שהמסים משמשים למטרות ראויות, ושרידות פוליטית, חברי, זה לא מטרה ראויה. מטרות ראויות הן חינוך מהגיל הרך, שמייצר שוויון הזדמנויות לכל ילד במדינת ישראל, בלי קשר למצב הכלכלי של ההורים שלו, בלי קשר למקום המגורים שלו, בלי קשר לזרם הדתי שאליו הוא משתייך. זכותם שיוכלו לשלוח את הילדים למעונות שלא צריך לקחת משכנתה או להוכיח מסכנות כדי לשלוח את הילד אליהם, ולא צריך לבקש מההורים שיעזרו במימון. מטרה ראויה זאת מערכת בריאות ציבורית; גם אחיות לא מופרטות בבתי-הספר וגם רפואה ציבורית. מדינה שבה אנשים שחיים בפריפריה חיים פחות כי הם לא מקבלים את השירותים ממדינת ישראל כפי שמקבלים העשירים או אלה שחיים במרכז, זאת מדינה שאין בה צדק חברתי. כשאנחנו מדברים על הבריאות, הרי לא מדובר רק על החולים. בואו נדבר גם על הרופאים, על המתמחים הצעירים, שהשקיעו את כל זמנם בלימודים והם רוצים להתחיל בשכר שלא מתחיל ב-20 ו-שקל לשעה. הם רוצים יותר. זה לא מגיע להם? הם חלק מאותה קבוצה, הם לא רק נותני שירותים לקבוצה הזאת. ומגיעה להם גם ממשלה שלא מפריטה את עצמה לדעת, אלא מתייעלת לטובתם. וגם אם מפריטים – ויש שירותים שאפשר להפריט – הממשלה לא מסירה את האחריות הכוללת מעל כתפיה. היא לא מעבירה את האחריות לסקטור הפרטי. היא מעבירה טכנית את השירות, אבל האחריות הכוללת נשארת עליה. ואנחנו בעד תחרות ושוק חופשי שמורידים מחירים, ובלבד שאם יש כשל שוק הממשלה מתערבת וגם מחזירה בעת הצורך חלק מהמוצרים לפיקוח. אני מאמינה שמגיע להם יותר מאשר הדיון הכלכלי, לצעירים האלה שבחוץ. אני מאמינה שמגיע להם להיות גאים בישראל. מגיע להם שישראל תהיה חברה של כבוד בעולם החופשי ולא אחות חורגת ומנודה, כפי שקורה לישראל בשנתיים האחרונות. וכשזה יקרה, אף אחד מהצעירים האלה לא יחפש את העתיד שלו מעבר לים, כי הוא ידע שיש עתיד של תקווה לילדים שלו כאן. אני מאמינה שמגיעה להם מדינה חזקה, ולא חרדה מכל שינוי באזור; מדינה שהערכים שלה כיהודית ודמוקרטית לא מתנגשים זה בזה, לעתים בכוונת מכוון, והורסים את מרקם החיים העדין, המסובך והיפהפה שמתקיים בחברה הישראלית. אתם יודעים מה? מגיע להם גם לחיות בשלום. וכל זה יקרה כשתהיה כאן הנהגה שתכריע בשלוש אבני היסוד האלה, שאז המדינה הזאת תהיה ראויה וצודקת. וצריך לשלב את שני צדי המשוואה בכולם: גם להגיע להסדר ולהכריע בתחום המדיני-ביטחוני, הסדר המעגן את הביטחון, גם להכריע ולייצר שינוי מוחלט בסדר העדיפויות הכלכלי-חברתי, כשהכלכלה היא לטובת החברה הצודקת, וגם לשלב את הערכים של יהודית ודמוקרטית. וכל זה זה חלק מהמכלול המלא. וכשנעשה את זה – וזה תפקידה של הנהגה – נוכל לכתוב את פרק ב' בציונות, שבו ב' זה לא אוהל אלא הבית של כולנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני, שגם עמדה בלוח הזמנים. חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת, מוזמן לומר את דברו באותה הצעה לסדר-היום בנושא יוקר המחיה – ממשלת נתניהו נלחמת במעמד הביניים ובשכבות החלשות. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה שוב לשלוח ברכה למאות אלפי האזרחים, במיוחד הצעירים, שיצאו לרחובות. חשבו בתחילה שמדובר בבועה תל-אביבית, והסתבר שהבועה אפפה וכללה את כל היישובים במדינת ישראל, מהצפון עד הדרום, יהודים וערבים. אני חושב שזה פשוט מחזק, מעודד, גם בשאלת הצדק החברתי אבל גם בשאלה הדמוקרטית – עצם הצבת הקווים בחברה הישראלית בין המנצלים למנוצלים, בין הסובלים לבין הנהנים, הנהנים יותר מדי. אני חושב שזה גם תרומה לעניין הדמוקרטי, ובעצם זה מקהה מיני תפיסות על חלוקה שהימין ניסה לכפות בשיח הפוליטי במדינת ישראל, של יהודים וערבים, כאילו כל היהודים נגד הערבים וכל הערבים נגד כל היהודים. התפיסה הזאת כמובן אינה מקובלת עלי. יהודים וערבים יכולים להיות שותפים לטוב וגם יכולים להיות שותפים לרע. גם אלה בציבור היהודי שלא רוצים שיתוף פעולה וגם אלה באוכלוסייה הערבית שלא רוצים שיתוף פעולה – הם נפגשים באותה נקודה מול המגמה והרצון לייצר צדק חברתי שכולל ומשרת את כל אזרחי המדינה. אני, אדוני היושב-ראש, רואה בחומרה רבה את ההתייחסות של הממשלה לעצם הדיון הזה. בעצם, הממשלה חיה בשלה, והעם בשלו. וכפי שקבענו כבר בתחילת המחאה, שאם הממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה, אני חושב שזו השאלה היסודית. השאלה היא לא עוד ועדה שבאה לספוג את המחאה ולא לבטא אותה, ועדת ניקוז וויסות ולא ועדת שינוי ותמורות של צדק חברתי. מה שנדרש הוא שינוי השיטה, ולא יצירת דינמיקה קבוצתית של כאילו אנשים שיושבים ביחד ומחליפים בדיחות וחיוכים. השאלה היא הרבה יותר יסודית. החשש הגדול הוא מפני ניסיון של הממשלה לפצל ולפורר את המחאה, אם על-ידי הכנסת כל מיני מקלות לגלגלים שיפרידו בין דרישות או בין ציבורים, ואם על-ידי יצירת סדר-יום מלאכותי של הסלמה מדינית או ביטחונית שכביכול באה לדכא את המחאה החברתית הצודקת. המחאה שבאה לידי ביטוי בשבועות האחרונים קיבלה תווי פנים מאוד ברורים. היא לא מחאה סקטוריאלית, היא לא מחאה גיאוגרפית, היא לא מחאה נקודתית, היא לא מחאה של דרישה אחת, אלא זה ביטוי של קונספציה ושל גישה שמאסה בשיטת ההפרטה והעמדת השירותים החברתיים והאחריות של המדינה במכירה פומבית, והעמדת המדינה כשפחה של ההון הגדול. אין עוד מקום להיתממות במערכה הזאת. אין מקום להיתממות בין שתי שיטות: בין ההשתעבדות להון לבין צדק חברתי; בין הפרטה לבין אחריות המדינה לאזרחיה; בין כלכלה קפיטליסטית לבין כלכלה צודקת וסוציאליסטית; בין ימין פוליטי וכלכלי של כיבוש וכלכלת שוק לבין שמאל שנדרש, והוא של שלום, וכלכלת רווחה וצדק חברתי. הממשלה הזאת אינה מסוגלת, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אינה מסוגלת לתלוש את פניה, ואת מהותה, ואת סנדקיה, ואת טייקוניה ואת אדוניה העשירים. יש צורך – והגיע הזמן לומר זאת, ואני מקווה שתנועת המחאה תבשיל לכדי כך – לדרוש ממשלה אחרת. כאן, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, לא מדובר על טרמפיסטים שמערערים על ההכרעה הדמוקרטית, אלא על אנשים שאינם גומרים את החודש, אנשים שגומר אותם החודש, שרוצים להעביר את ההכרעה דווקא למסלול הדמוקרטי וללכת להכרעה של העם, זאת אומרת, ללכת לבחירות חדשות ולממשלה אחרת, שתוכל לבטא ולהיענות לדרישות של תנועת המחאה הרחבה והכלל-ארצית. אדוני היושב-ראש, מה שנדרש הוא לא שינויים קוסמטיים בתקציב הקיים. אתם זוכרים, רבותי חברי הכנסת, כשהוחלט בפעם הראשונה על התקציב הדו-שנתי באו ואמרו לנו שזה נדרש תחת צלו של המשבר הפיננסי העולמי. היום ביטול התקציב הדו-שנתי צריך להתבצע בצלו של המשבר החברתי, של המחאה החברתית, והכנסת אינה יכולה להיפטר מתפקידה ולבגוד בתפקידה. יש מקום לבטל את התקציב הדו-שנתי מייד וללכת לבניית תקציב אחר של 2012, שיהיה בנוי על מדיניות אחרת, ולא על מדיניות הכניעה להון הגדול. על כן, אדוני היושב-ראש, יש מקום לבנות תקציב חדש, חברתי וצודק, וזה צריך להיות היום, לפני מחר, ואולי הממשלה תשכיל להסיק את המסקנה הזאת ולבוא לתחילתו של מושב החורף עם הסכמה עם האופוזיציה בדבר בניית תקציב חדש לשנת 2012, שבנוי על עקרונות אחרים, שמביאים בחשבון את הדרישות של המחאה החברתית ואת הדרישות של הצדק החברתי. ובינתיים, אם עושים תקציב חדש או לא עושים תקציב חדש, בינתיים יש להעלות כמה הצעות דחופות, כבר בתקציב הנוכחי, על מנת לצאת מהמשבר. לא צריך את ההתחכמויות – לא של ועדות ולא של מפגשים ולא של חיוכים. יש מקום לביטול שיפוי המעסיקים, יש מקום להעלאת המיסוי, כבר עכשיו, על ההון הגדול. יש מקום ויש צורך לבטל את מס ההכנסה השלילי ולעומת זאת להעלות את שכר המינימום. שהמעסיקים ישלמו לעובדים, ולא שהמדינה תיקח מהעובדים מהכיס הזה ומהתקציב של חינוך ורווחה, ותשים להם, כאילו, בכיס השני בצורת מס הכנסה שלילי. יש צורך, אדוני היושב-ראש, בקיצוץ בתקציב הביטחון, ובעיקר בהחזקת הכיבוש וההתנחלויות. יש צורך בניצול לפחות מחצית הרזרבה מגביית המסים. מדובר על 12 מיליארד. מדברים כאן על 6 מיליארד. יש צורך אפילו בהעלאת הגירעון. כן, לפרוץ את מסגרת התקציב. התקציב בא בשירות האנשים ולא האנשים אמורים להיות עבדים של התקציב בשל עקרונות שקבעו באוצר. אפשר לפרוץ את מסגרת התקציב ולהעלות את הגירעון מ-2.5% עד 4%. זה מוסיף 5 מיליארד. ביטול שיפוי מעסיקים מוסיף 3 מיליארד, העלאת המיסוי על ההון, ביטול מס הכנסה שלילי, קיצוץ בתקציב התנחלויות וכיבוש, ניצול מחצית הרזרבה – אני מדבר כבר בשש ההצעות האלה על יותר מ-20 מיליארד שקל. 20 מיליארד שקל יכולים לתת מענים דחופים למצוקה של היום, אבל זה לא בא במקום קביעת ערכים אחרים, בניית תקציב על בסיס ערכים אחרים. הממשלה הזאת, כפי שאמרתי, אינה מסוגלת לתלוש את פניה, ועל כן, כבר בתחילת המושב הבא יש צורך בהסכמה בין הקואליציה ובין האופוזיציה להליכה לבחירות חדשות, להוריד את הממשלה הזאת ולבנות ממשלה אחרת, ממשלה של צדק חברתי, של שלום ושל דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. רק, אולי – פקידי האוצר הציעו תקרת הוצאה של 1.7%, אבל הכנסת אישרה את זה, גם בממשלה הזאת, גם בממשלה הקודמת – – – <שלמה מולה (קדימה):> הקואליציה אישרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 1.7? 1.7. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> להיפך. הקואליציה הקודמת הקפידה שלא יעלה – – <עמיר פרץ (העבודה):> לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בעזרת האופוזיציה, דרך אגב, שלא יעלה את תקרת ההוצאה. <ציפי לבני (קדימה):> הגדילו ל-2.7. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הגדילו, אבל היתה על זה הרבה ביקורת. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל מה שרציתי לומר לחבר הכנסת ברכה הוא שכאשר אנחנו מאשרים, האחריות ניטלת מהאוצר ועוברת אלינו – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – לשנות את מה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – זאת אומרת, אנחנו יכולים לדחות את בקשת האוצר בכל ממשלות ישראל. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הצעה אחרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעה אחרת – אחרי שהשר ישיב, אם כי כל ההצעות הן מאותו עניין. אז כמובן אני יכול – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. חבר הכנסת זחאלקה, אני ציפיתי שמישהו יאמר לי את זה, ואתה אמרת לי את זה. לא מדובר בהצעות אי-אמון, שבהן הממשלה יכולה לאחד את התשובה, אלא בהצעות לסדר-היום, שכל אחת מהן מזכה בתשובה. אבל השר בגין צודק כאשר הוא בא ואומר: הרי כל הנושאים נוגעים לאותו עניין, ואינני רוצה לחזור על תשובתי או לעשות אפליקציות של תשובתי בכל עניין ועניין. אבל לגבי הצעות אחרות, לגבי כל נושא אני אתן את ההצעה האחרת על מנת שהשר בגין ישיב עליה. לכן, יש לנו הצעה אחרת לעניין זה. חבר הכנסת דב חנין הוא הראשון, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה. חבר הכנסת, אתה תבקש להבא הצעה אחרת. בבקשה. נא להקפיד על הדקה–דקה-וחצי. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לתת לו רמקול, בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> השר בגין ישיב עכשיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. השר בגין ישיב על כולן יחד. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, "העם דורש צדק חברתי" – זו איננה ססמה ריקה; זו משימה אפשרית. צדק חברתי זה מדינה שאחראית לאזרחיה. לצדק חברתי יש ארבע רגליים: קורת גג – זה אומר בנייה ציבורית במקרקעי הציבור. אגב, ישראל ידעה לעשות בנייה כזאת בעבר; חינוך חינם מסיום חופשת הלידה ועד האוניברסיטה; בריאות ציבורית ולא בריאות פרטית; שירותים חברתיים ציבוריים, וזה אומר לא הפרטה של אחיות בתי-הספר, לא הפרטה של שירות התעסוקה דוגמת תוכנית ויסקונסין ולא הפרטה של המשטרה כמו שהממשלה מציעה לנו עכשיו. ראש הממשלה הנוכחי לא ייתן צדק חברתי, כי השקפת עולמו הפוכה. הוא הולך בכיוון ההפוך, ולכן, כאשר העם דורש צדק חברתי הוא לא יקבל את זה מהממשלה הזאת. אם ראש הממשלה חושב שמה שהעם באמת רוצה זה לא מה שהעם דורש, הדרך לבדוק את זה היא בבחירות. לכן, המסקנה מהעימות שבין העם לבין הממשלה חייבת להיות בחירות חדשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ – אדוני, בבקשה. דקה וחצי. אני מקפיד, כי אחרת אנחנו – – – <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, אין בכלל ספק שמשהו קרה בישראל. יכול להיות שהעם בישראל לא יצליח להפיל ממשלה, כי אולי רעידת האדמה החברתית המתרחשת לא מצליחה – הדיה לא מגיעים עד משרדי הממשלה. אבל צריבת דעת הקהל נמצאת במקום אחר לחלוטין. גם ראש הממשלה, אם יצטרך להגיע לבחירות בעוד כמה חודשים או בעוד שנתיים, לא יוכל לבוא יותר עם תפיסת העולם שהציג קודם. תפיסת העולם שבונים מדינה מלמעלה למטה, שככל שהעשירים יתעשרו כך יישאר מספיק לאחרים, כך ישורשר מספיק ויגיע עד לשכבות התחתונות, התמוטטה. צריך להתחיל לבנות מדינה על יסודות איתנים, מלמטה למעלה. זו המדינה שאנחנו זקוקים לה, ורואים זאת בכל פינה. אפשר לראות זאת במצוקת הדיור; אפשר לראות זאת במאבקים על חיי היום-יום של כל זוג וזוג. אדוני, אפשר לראות את הדוגמה של עובדות "פרי הגליל". אין היום מישהו במדינה שהכנסת היתה צריכה להצדיע לו ולתת לו פרס, כי כשאני רואה עובדת שמרוויחה 3,700 שקל ומוכנה לשכב על הכביש ולהבעיר צמיגים כדי לחזור לעבוד קשה, אבל לא לזרוק אותה לאבטלה – כי בנימין נתניהו יגיד: הנה, יש הרבה מובטלים. הסטטיסטיקה אולי משרתת את הממשלה. העובדות, לצערי, מצביעות נגדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת פרץ. <הצעות לסדר-היום> <ממשלת נתניהו מתעלמת ממצוקת הרופאים והמתמחים> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ראשון הדוברים בנושא השני, ואחריו יבוא חבר הכנסת אחמד טיבי. ההצעות, מס' 6244 ו-6245, אומרות: ממשלת נתניהו מתעלמת ממצוקת הרופאים והמתמחים. זאת ההגדרה, אבל כמובן מדברים באותו עניין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נושא-נושא בכל מה שקשור אלי. תשובה אחת – – – <שלמה מולה (קדימה):> השר בגין יענה גם על ענייני הרופאים, אדוני היושב-ראש? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בשל חשיבות הנושא, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אני יכול להפתיע אותך: כן. <נחמן שי (קדימה):> אם תהיה – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה הזאת נשאלה. אם הייתם מגיעים בזמן. היא כבר נשאלה בכל עוצמתה. <יואל חסון (קדימה):> משום מה, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מופתעים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם לא מופתעים. בסדר גמור. רבותי. בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חובה לפתוח דיון זה וקודם כול לברך ולחזק את ידי תנועת המחאה, שהולכת ומתרחבת מיום ליום, מעיר לעיר ומאזור לאזור. היום היא שוטפת את כל הארץ. אני מוכן לומר כאן, בגלל חשיבות הנושא, כמה דברים שנאמרו אתמול לראש הממשלה במסגרת ועדת הכנסת כשנפגשנו אתו. אנחנו מחשיבים את הצוותים שהוא מקים. אנחנו לא מזלזלים בהם. אנחנו לא חושבים שהם הוקמו כדי לצאת ידי חובה. על כן, אנחנו מתייחסים אליהם ברצינות. לכן אני חושב שצוות כזה, לא יכול להיות שהוא יתחיל את עבודתו בלי שיכלול אישיות ציבורית כלכלית-חברתית ראויה מהציבור הערבי, ויש כאלה הרבה יותר ממה שחושב ראש הממשלה. אני גם חושב שאם הוא רוצה ליישם את תוכנית הבנייה שהוא הביא לכנסת וחוקק חוק – מי שיעשה את זה זה הוועדות המקומיות. איך יכולות הוועדות המקומיות להיות שותפות וליישם תוכנית וחוק שהגה ראש הממשלה אם אין נציג לשלטון המקומי? אותו דבר לגבי המגזר העסקי. יכול להיות צוות כזה? אני מאוד מעריך את הפרופסורים, ומכיר אותם גם בתור שר המדע לשעבר. אבל המגזר העסקי חייב להיות מיוצג בצוות הזה. ראוי שראש הממשלה ישקול את זה ויכלול את שלושת המגזרים שמניתי. אני גם מוכן לאמץ את מה שאמרת אתמול, אדוני היושב-ראש – למצוא את האיזון מתוך אחריות לחברה הישראלית – שאנחנו חלק ממנה, ואנחנו חלק חשוב, 20% מאוכלוסיית המדינה – לאזן בין האליטה לבין העניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא. אנחנו מוכנים שתבוא הממשלה עם תוכנית ראויה, אחראית, רצינית, ואתה תראה שהאופוזיציה תשלב ידיים עם הקואליציה ותפתיע לטובה, כי לנגד עיניה טובת החברה הישראלית, שאנחנו חלק ממנה, ותיתן יד וכתף ברגע שנשתכנע שראש הממשלה מתמודד ונותן מענה ברצינות למצוקה אמיתית של ציבור רחב מאוד היום בחברה הישראלית. היה מישהו שאמר "בודדים" בהתחלה. אחר כך מישהו אמר שיש פה טרמפיסטים, ואחר כך אמרו שיש כאלה מאחורי הקלעים. צריך לפקוח עיניים, להתמודד עם הנושא ברצינות ולהכיר בעובדה שממשלות ישראל והממשלה של נתניהו והמדיניות שלו, של ההפרטה ושל נושאים רבים אחרים, דחקו את החברה הישראלית לפינה והביאו אותה כמעט ל-50% מתחת לקו העוני. זה בניגוד לכל השמחה שלנו להיות ב-OECD. לכן, היום הוא נדרש ברצינות, יחד עם הממשלה שלו, להתמודד עם מה שקורה בחברה הישראלית, שהוא ביטוי אמיתי למצוקות שהלכו והעמיקו בשנים האחרונות. צריך להודות בזה. אדוני היושב-ראש, הוא הוביל את המדיניות הזאת. הוא הוביל את המדיניות להעשיר את העשירים, והעניים יעבדו אצלם במובנים אחרים. אז אני אומר את זה בשפה פשוטה של העם, כדי שגם מי שצופה בנו יבין את זה, והוא אמר את זה בשפות אחרות, בטרמינולוגיה אחרת לגמרי. זאת האמת. לכן אני אומר – ואני גם לא מתכוון להיכנס להצעות, ממע"מ דיפרנציאלי ועד להחזרת חוק הדיור הציבורי ולהחייאת כל מיני חוקים חברתיים שהממשלה הזאת קברה. זה תפקידה של הממשלה, להביא תוכנית. לנו יש הצעות רבות ומגוונות וטובות. אתמול שמעת חלק מהן. לגבי מצוקת הדיור ביישוב הערבי, אדוני היושב-ראש, נבחרי העם לא יודעים, צר לי מאוד שלא יודעים. אפילו שרי ממשלה לא יודעים. אני אומר לכם באחריות: יש יישובים ערביים בודדים שיש להם תוכנית מיתאר. יעלה על הדעת יישוב ב-2011 במדינת ישראל שאין לו תוכנית מיתאר? יעלה על הדעת דבר כזה? אז האזרח בונה על קרקע שלו, פרטית, ללא שום מניעה חוקית, חוץ מדבר אחד – שהיא מחוץ לקו הכחול של תוכנית המיתאר של היישוב. אז הוא בונה בנייה לא חוקית, הוא נקנס ומשלם קנסות, ואחרי זה הורסים לו את הבית, והוא לא עשה שום עוול. הוא בנה בנייה חוקית 100%, מפני שהמדינה לא נתנה לא את הכלים לבנות את הבית החוקי. לא הוא צריך לשלם קנסות, לא הוא; לא לו צריך להיהרס הבית. ראש המועצה שכשל, הוועדה המחוזית שכשלה, הוועדה המקומית שכשלה, הממונה על המחוז שכשל, שר הפנים שכשל, הממשלה במדיניות שלה שכשלה – הם צריכים לשלם את המחיר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתה מתכוון ליהודה ושומרון, כן? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מתכוון למה שאני אומר. אני לא ביקשתי ממך עזרה. כל מי שצופה בנו ושומע יודע למה אני מתכוון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל אתה צריך להיות איש הגון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה, כשתעלה לכאן לייצג את המתנחלים, תאמר את דעתך. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לכם הצעה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כרגע אני מדבר על נושאים – – – המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הצעה שלכם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בתורך תגיד מה שאתה רוצה. אני חוזר ואומר לך – לא יכול להיות. אני שאלתי שופט בכיר, לא אגיד את שמו, כשבאתי לניחום אבלים אצלו לא מזמן. אמרתי לו: איך אתם, שופטים, קונסים אזרח שבנה על קרקע שלו, שאין עליה הפקעה ציבורית? שלו נטו. איך אתם קונסים אותו ואיך אתם מוציאים צו הריסה? לא רעדו לכם הידיים? מדוע לא הכנסתם ראש עיר לבית-סוהר? מדוע לא הכנסתם ממונה על מחוז לבית-סוהר על דבר כזה? מדוע לא הכנסתם, אם אתם יודעים, מהנדס עיר? מדוע לא הכנסת ראש הוועדה המחוזית? מדוע לא הבאתם את שר הפנים לכאן? הוא אמר לי: לדעתך, מה צריכה להיות התשובה? אמרתי לו: התשובה היא שממשלת ישראל מקציבה 100 מיליון שקל בפרק זמן של שנה כדי לקדם תוכניות מיתאר וכדי שיהיו תוכניות מיתאר ליישובים הערביים. אתה יודע מה? אני אעשה לך גם גילוי נאות. מה ששרון, ראש הממשלה בזמנו, עשה אתי, כיושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת – בפרק זמן של תשעה חודשים כמעט 27 יישובים הגיעו על סף תוכנית מיתאר. זה נושא של תקציב. אף אחד לא רוצה, אף ראש רשות לא רוצה שלא תהיה לו תוכנית אב ליישוב שלו; לא מוגדר מקום לאזור תעשייה, לא מוגדר מקום לבנייה, לא מוגדר מקום למבני ציבור. איך יעלה על הדעת? איזה מין מדינה זאת שבה עיר בישראל אין לה תוכנית מיתאר ב-2011? ואין כמעט עיר אחת ביישוב הערבי שיש לה תוכנית מיתאר, אני אומר לך את זה באחריות. <כרמל שאמה (הליכוד):> מוכנים לאשר תוכניות מיתאר עם בנייה לגובה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כן. <כרמל שאמה (הליכוד):> זו הבעיה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתם חיים בסרטים; אתם חיים בסרט, או בסרטים, אפילו. בוא לשכונה שלי. אתה לא מפחד לבוא לבאקה, נכון? אני מזמין אותך. בוא לשכונה שלי. לא, כי מישהו, למשל דודו רותם, מפחד לבוא. <קריאה:> הם מפחדים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מפחד לבוא לביקור. <קריאה:> אין דבר כזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בוא ליישוב שלי, אני אראה לך בשכונה שלי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מה יש בשכונה שלך? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבל על הזמן, רבותי, למה לשאול שאלות? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תקשיב טוב, חבר הכנסת כרמל שאמה. אתה איש חשוב, ראש ועדת הכלכלה בכנסת, זו ועדה חשובה מאוד. בשכונה שלי, ארבעה מבנים, שלוש קומות, כל קומה שתי דירות. אומר לי אחד מהם, רופא: זה הפנסיה שלי. בנה להשכרה. במדינה, אם אזרח חושב שהפנסיה שלו זה לבנות שלוש קומות, כל קומה שתי דירות להשכרה, המדינה לא יכולה ליזום לבנות בנייה לגובה. אנחנו מוכנים לגור גם בבנייה לגובה, אם זה ייעשה בהתאם למנטליות שלנו. אם זה יעשה בהתאם לתכנון שאנחנו – תבוא, נשב, נדבר. זו בנייה פשוטה מאוד. אבל נדבק בכם דבר, חיידק כזה, שאני לא יודע מאיפה בא – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> מה זה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שהערבים לא גרים בבנייה רוויה. מאיפה הבאתם את זה? <נחמן שי (קדימה):> בבנייה לגובה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כן, מה זה, שלוש קומות זה לא גובה? סליחה, אני מודיע לך, אסור לנו לבנות יותר משלוש קומות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, אדוני, חבר הכנסת מג'אדלה, שהיית גם שר בממשלה הקודמת – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חבר הכנסת, ידידי, מכובדי, לא מאפשרים לנו לבנות יותר משלוש קומות. <יואל חסון (קדימה):> ב-2008 היית שר, למה לא עשית את זה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מפני שממשלת קדימה לא השכילה להבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ממשלת קדימה לא השכילה להבין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, יש לך כבר עשר דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – לא השכילה להבין, אף שהיה לה, אף שלקדימה היה ראש ממשלה טוב, מן הטובים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, הזמן תם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> סליחה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך, על כך שלא שמת לב שמפריעים לך, עוד דקה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> קודם כול, אדוני היושב-ראש, שמתי לב שמפריעים לי. אבל מה אני יכול לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא שמתי לב, אני לא שמתי לב. <השר זאב בנימין בגין:> למה ממשלת קדימה לא הבינה, אני מבקש שאדוני יסביר. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני רוצה שהוא ישיב במקומך? <השר זאב בנימין בגין:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. שמעתי את בקשתו, שמעתי את בקשתו של השר בגין. אני לא נענה לבקשה. אני לא נענה לבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני נענה לבקשתו של השר בגין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא תענה, יש לך דקה. <יואל חסון (קדימה):> השאלה היא מה הממשלה שלא נמצאת כאן מבינה. קחו אחריות. הם לא קיימים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון, שמעתי, לא קיבלתי את בקשתו של השר בגין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לבקשתו של היושב-ראש, אני לא אענה. <היו"ר ראובן ריבלין:> דקה לסיים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כבוד השר בגין, אתה כבר הבנת מה רציתי לענות, אבל אני עכשיו אומר לך, תראה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מסיים בדקה. תראה, 11,000 מורות ומורים ערבים מחזיקים ביד תעודתB.Ed. , ארבע שנות לימוד. כמה זה עלה להם ללמוד, כמה כסף זה עלה להם אתה יודע. הם יושבים בבית כי למשרד החינוך אין שעות לשבץ אותם לעבודה. אתה יודע מה זה 11,000 אנשים שמצטרפים למעגל העבודה? אתה יודע את זה מצוין, כי אתה עונה במקום שר האוצר. 24,000 אקדמאים ערבים, תואר שני ותואר ראשון, לא עובדים במקצוע ולא נמצאים במעגל העבודה. אתה מבין את המשמעות הכלכלית, מה יקרה למדינת ישראל, בתל"ג שלה, בצמיחה שלה, כאשר 40,000 אזרחים ואזרחיות ערבים מצטרפים למעגל העבודה? קודם כול, 40,000 משפחות מעל לקו העוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, אתה מתחיל נושא חדש, שהוא חשוב ביותר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מסיים, אני מסיים. קודם כול, 40,000 משפחות מעל לקו העוני. אחר כך, אתה יודע מה קורה לתל"ג הישראלי? אתה יודע כמה שערים נפתחים בפני ישראל במערכת הפיננסית הבין-לאומית, בקרנות הבין-לאומיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה רבה לאדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לבוא ולומר את דברו באותו נושא. חבר הכנסת מולה, האמת היא שהשר בגין ביקש לשמוע, ביקש ששר הבריאות יהיה בכוננות אם באמת חבר הכנסת מג'אדלה ידבר על הנושא של הרופאים והמתמחים, אבל כנראה הוא חזה את האפשרויות שהוא לא ייגע רק בנושא הזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> השארתי את זה לחבר הכנסת טיבי. הרופא, חבר הכנסת טיבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהכירי את ד"ר אחמד טיבי, שהוא רופא – – – <נסים זאב (ש"ס):> יש תחושה של בית-קולנוע. אני מבקש שהשחקנים יתנהגו בהתאם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר כנסת נסים זאב, בעניין הזה של קולנוע אתה בקי הרבה יותר ממני. תודה רבה. שמעתי. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הרופאים שובתים, נוקטים עיצומים זה תקופה ארוכה, וממשלת ישראל מנהלת אתם משא-ומתן מתיש – כדי לנצח את הרופאים. לנצח את הרופאים פירושו לנצח את החולים. הדרישות של הרופאים, בעיקר של המתמחים הכועסים – ובצדק – הן דרישות סופר-מוצדקות. כלומר, מתמחה שנאלץ לעבוד תורנות אחת ממושכת, כאשר לקראת סוף התורנות הוא פשוט מאבד ריכוז, נכנס לחדר ניתוח לאחר מכן, ולנתח בהיעדר ריכוז, זה משהו לא מומלץ; אלא אם כן הוא מנתח חברי כנסת מסוימים. <מאיר שטרית (קדימה):> לא מומלץ למנותח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן, אני תמה למה ממשלת ישראל רוצה לנצח מגזרים מסוימים – מגזרים חלשים ומגזרים תורמים; והיא מצליחה. לכן המאבק הזה חייב לאחד את כל חברי הבית הזה כדי לנצח דווקא את מדיניות הממשלה המתנכרת, המתעמרת, שחייבת ניתוח כירורגי כדי להוציא מראשה או ממשנתה את השיטה הנלוזה הזאת, של לשלוח פקידי אוצר שיכניעו בסופו של דבר את מיטב האנשים – את הרופאים, שעושים עבודת קודש. מצוקת הרופאים נכנסת לתוך המסגרת של מחאה חברתית רחבה, שהתחילה בכמה אוהלים, והלמה בראשו של ראש הממשלה ומפלגת השלטון, שנתפסו עם המכנסיים למטה, תרתי משמע. והתגובה היא לחבוט במפגינים, במוחים. איך חובטים בהם? עושים להם דה-לגיטימציה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה התרתי משמע? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, אני לא רוצה לפתח. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה התרתי משמע? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני לא רוצה לפרט את התרתי משמע. תעשה לבד. <היו"ר ראובן ריבלין:> זכותו. <זהבה גלאון (מרצ):> כן, גם אני תהיתי מה זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אחר כך, זהבה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוי, יש פה חברי ליכוד? צריך לחקור, אדוני, למה הגיעו לכאן חברי הכנסת כרמל שאמה, יריב לוין ואופיר אקוניס. מי שלח אתכם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה אתה מקפח את זכותה של חברת הכנסת חוטובלי? גם חברת הכנסת חוטובלי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה אתם מגיעים? אני מבין שאנחנו מגיעים. למה אתם מגיעים, שלושה חברי ליכוד? עכשיו הפכו להיות שניים – אקוניס היה והלך. למה אתם הגעתם לדיון הזה? מי שלח אתכם? מה המניעים? <היו"ר ראובן ריבלין:> גם חברת הכנסת חוטובלי פה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם את, גם את. מה המניעים? צריך לחקור את זה. איך הצלחתם להגיע? מישהו שלח אתכם לפה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אסד, אסד, אסד מסוריה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, מספיק, רבותי. מספיק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ואז חובטים בהם. אתמול, למשל, נציגת ישראל ביתנו אמרה שמחאת רוטשילד היא כמו הפלסטינים. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> לא אמרתי דבר כזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> משהו כזה, שהם מעלים תביעות. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> לא היית שם. לא אמרתי את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני יצאתי. מעלים כל הזמן תביעות חדשות, כמו הפלסטינים. האמת היא, לא הייתי בזמן שאת דיברת – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אז איך אתה מדבר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני קורא את מה שאמרו. לא הכחשת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, בשבילך זו קללה, בשבילה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היא התכוונה לקללה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני שמעתי את חברת הכנסת קירשנבאום. אני לא נוהגת להגן עליה, אבל היא לא אמרה את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, היום באופן מיוחד אני לא אוכל להאריך, לעכב את השעון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז יש לך עדת אופי שהיתה שם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השעון לא בידי, ולכן אני לא יכול להוסיף דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> טוב, אז עזבו את הפלסטינים. טוב שעוזבים את הפלסטינים, ולו פעם אחת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> המצוקה היא מצוקה כוללת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי. אמרו בישיבת סיעת הליכוד, חבר הכנסת דני בן-סימון – – <יואל חסון (קדימה):> מעניין שלכנסת זה לא מגיע, לחברי הכנסת. זה נוגע לכל השכבות, אבל מהצד של הקואליציה זה לא נוגע. לא קיימים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חלק מהבעיה – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – מדיניות שאתם הייתם חלק ממנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אתם רוצים לדבר – תצאו החוצה לדבר. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – השמיצו את המפגינים, חבר הכנסת פרץ, ואמרו שהם אוכלי סושי ומעשני נרגילה. זו הפעם הראשונה שאני יודע שעישון נרגילה זה סימן סטטוס בישראל. <יואל חסון (קדימה):> זה כמו הפלסטינים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא חשבתי שעישון נרגילה זה סימן סטטוס. פתאום הסטריאוטיפים שיש לכם על הערבים הפכו להיות סימן סטטוס של המפגינים היאפים בתל-אביב. <אריה ביבי (קדימה):> למה, הערבים אוכלים סושי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל גם זה טמטום, כי זו סתם השמצה. אני קראתי את כל הדרישות של המפגינים, של המחאה, ולא ראיתי שם דרישה להוריד את מחירי הסושי ולהוריד את נטל המסים על הנרגילות. לא ראיתי, לא קראתי את זה. לכן, ככל שנקף הזמן התחילו להתפכח, גם בממשלה וגם במפלגת השלטון, וראו שזה כולל, מחאה כוללת, רחבת ממדים, מהצפון לדרום, לא רק ברוטשילד – בעיקר ברוטשילד, בעיקר בתל-אביב – אבל יהודים וערבים, פריפריה, אשקלון, באר-שבע, קריית-שמונה – – – <שלמה מולה (קדימה):> יפו–תל-אביב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יפו – עג'מי פינת רוטשילד, גם שם יש אוהל. ואז התחילו לחשוב איך למגר את האויב הזה. מתייחסים אליהם כאל אויב. לכן אמרו: נשלח אנשים; אמרו: נקים ועדה. <אריה ביבי (קדימה):> בתוך דוקטור, אתה ממליץ על נרגילה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז הקימו ועדה. עד היום הוקמו כ-20 ועדות בתקופת ממשלת נתניהו. 20 ועדות; זאת הוועדה ה-20 או ה-21. ועדת מנו טרכטנברג. כולם אומרים שהוא אדם הגון. כל הזמן אני שומע כמה הוא הגון, מכובד, אקדמאי בכיר. איך אקדמאי בכיר הגון מקים צוות נטול ערבים? איזו הגינות זאת? ואחר כך הוא טוען שזה משקף את כל המגזרים בחברה. איזה משקף את כל המגזרים? שמתם יועץ חיצוני שעובד בלשכת ראש הממשלה? <שלמה מולה (קדימה):> הוא המציא את תוכנית ויסקונסין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן, כאשר מדברים על הגינות, יכול להיות שצריך להתייחס אל זה בצורה אחרת. <נסים זאב (ש"ס):> השמאלנים מייצגים את הערבים הרבה יותר טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, קראת קריאת ביניים. מספיק. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל אין גם חרדים אצלו. אין חרדים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בדיוק. היות שאני מגלה אמפתיה גם למצוקה של אחרים, בניגוד לאחרים, שלא מגלים אמפתיה כלפינו, אתמול מול ראש הממשלה בישיבת ועדת הכספים, כשהעליתי את זה יחד עם חבר הכנסת מג'אדלה, אז אומר גפני: גם חרדים לא שם. אבל הזכרת לו שחרדים זה יהודים. יש 14 יהודים שם. <שלמה מולה (קדימה):> גם האתיופים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למרות זאת, אני חושב שמן הדין שלפחות אחד יהיה חרדי – יש מצוקת דיור, יש מצוקת שיכון. אבל כולם יהודים, 14 יהודים. יש לאום שחסר, 20% מהאוכלוסייה; זה מיעוט לאומי, זה לא עוד מגזר. לכן, מן הדין שיהיו לפחות שני ערבים בוועדה, שמלכתחילה אני אומר לך שאני חושב שהיא ועדת מריחה, אבל יש מסר שאתה שולח לציבור. אחרי זה, בצד, לחש לי ראש הממשלה על פתרון. ואז, כששמעתי את זה, אמרתי לו: זהו, אני לא רוצה ערבים בוועדה. כששמעתי את ההצעה שלו, אמרתי: לא, תשאיר את זה ככה, ואם כבר, אז שים את איוב קרא שם. איזה מין יחס? איזה מין יחס ל-20% מהאוכלוסייה, שיש לה המצוקה הקשה ביותר בכל רובדי החברה? שיכון – אנחנו לא מתלוננים, אדוני היושב-ראש, על עלייה במחיר הדיור הציבורי. אין לנו דיור ציבורי. אין, לא בונים אצלנו. כאשר עולה שר השיכון על הדוכן ואומר: אנחנו בונים פה חלקה, ארבע קומות, שנתיים וכדומה, ו-60,000 שקל – זו אמירה מטעה, אם לא משקרת. לא בונים לערבים בתוך מדינת ישראל. <כרמל שאמה (הליכוד):> אתם בונים איפה שאתם רוצים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הורסים לערבים. 20,000 בתים נמצאים תלויים ועומדים בוועדות תכנון ובנייה ללא אישור. 20,000. מבקשים אישור – אין אישור, הכול תלוי. לכן, הבנייה ללא רשיון ממשלתי היא בגלל אילוץ. חבר הכנסת שטרית, אם זה לא מוצא חן בעיניך תעזוב. בסדר, תעזוב. אני מדבר על מצוקה של מגזר שהוא לא חשוב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תתווכח אתו עכשיו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – על מגזר שקדימה אפילו לא העירה על זה שאין לו – שאין ערבי בוועדה. לא הערתם. עמדה פה יושבת-ראש האופוזיציה, היתה יכולה להגיד מלה על זה שאין ערבים שם. לא אמרתם, לא היא ולא אף אחד מכם, אבל אתם טובים בלעשות את החוק הגזעני ביותר בתולדות הכנסת – חוק דיכטר, ש-20 מחבריכם חתמו עליו. תתביישו לכם. המאבק עוד לפנינו. זה חוק שהוא יותר גזעני מהחוקים של ישראל ביתנו, שמבטל אותנו לחלוטין כמעט. כל מי שחתם על זה צריך להתבייש, להסתכל בראי שלו ולהרגיש מכוער וגזעני. <יואל חסון (קדימה):> יש בכנסת הזאת – – – יהודית ודמוקרטית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מכוער וגזעני. תמשיכו, תמשיכו. אין חוק שעבר בכנסת הזאת ללא המעורבות שלכם. אין חוק גזעני שעבר בלי הסיוע של קדימה. אין דבר כזה. אתם, אתם מעבירים את החוקים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, עשר דקות תמו. הפריעו לך, אני נותן לך דקה. <מאיר שטרית (קדימה):> מה הוא מטיף מוסר? עבר לך הזמן מזמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתם לא רוצים להקשיב אפילו. מה זה צדק חברתי? חוץ מאזכור המושג "המדינה של אפלטון", מה זה צדק חברתי אם לא שוויון? שוויון בחלוקת משאבים. הוזכר העניין של 11,000 מורות מובטלות. רק 7% ערבים בשירות הציבורי, אנחנו 20% מהאוכלוסייה. מדברים על בנייה לגובה. כל הזמן תוקפים אותנו על בנייה לגובה. רק לכוכב-יאיר, רבותי, מותר להיות בעל אופי כפרי? מה עם הכפרים שרוצים להיות עם אופי כפרי? בכוכב-יאיר מותר לבנות לגובה? למה אין אף בניין לגובה בכוכב-יאיר? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. נא לסיים. נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הם רוצים איכות חיים – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. חבר הכנסת שאמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למרות זאת יש בנייה לגובה. אפשר לבנות לגובה אצל הערבים. בנצרת אין בנייה לגובה? בחיפה אין בנייה לגובה לערבים? יש. צריך לבוא בדברים, לעשות תכנון נורמלי, סביר, מותאם – לא למנטליות, אלא לאפשרויות של מגורים, של חלוקה גיאוגרפית נורמלית – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גם למנטליות של משפחה ברוכת ילדים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – של חלוקה חברתית. אפשר הכול, אבל אתם לא רוצים לבנות. ולכן, בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, אמרתי שהתעמרות ועושק הם סימן היכר של הממשלה הזאת, ששוב מגיע לה התואר: ממשלת ישראל, עושק מורשה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. <זהבה גלאון (מרצ):> גם בכוכב-יאיר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, התחילה בזה ממשלת שרון, ולאחר מכן ממשלת אולמרט אישרה את זה בהחלטת הממשלה על הקמת עיר ערבית, כדי לאפשר את החיים באופי הכפרי – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> השר שטרית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – יחד עם אפשרות לבנות עיר נוספת. אני חושב שגם ראש הממשלה הביע אתמול – – – <אורית זוארץ (קדימה):> טוב שיש מי שזוכר. איזה מזל שיש מי שיש לו זיכרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת זוארץ. רבותי, שתי ההצעות האחרות, שתי דעות. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. אני רק מזכיר לך: דקה וחצי. לאחר מכן – חבר הכנסת חנין; הואיל ואף אחד אחר לא ביקש, אתה מקבל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חשוב להזכיר את העיקרון המעוגן בחוק הבין-לאומי, של זכות האדם, זכות המשפחה, לדיור ראוי והולם במחיר סביר, שאדם יכול לעמוד בו. זו ההגדרה בחוק הבין-לאומי, שאדם לא צריך לוותר על חינוך ואוכל בשביל דירה, וחובתה של הממשלה לעשות זאת. על כן המאבק הוא מאבק צודק ביסודו. הציבור הערבי, כבוד היושב-ראש, סובל ממצוקה כפולה ומכופלת. המאבק בישראל כיום הוא על עניין כלכלי-חברתי, ומבחינה כלכלית-חברתית יותר מ-50% מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני. יש לנו דרישות שלא נשמעות מספיק. מצוקת הדיור ביישובים הערביים היא עמוקה לאין-ערוך מזו שבתל-אביב ובמקומות אחרים. המצוקה הקשה ביותר שלנו – לא רק שלא בונים, אלא הורסים אלפי בתים ביישובים הערביים. אנשים משלמים קנסות אדירים. זה לא מגיע לתקשורת. אלפי משפחות משלמות כל חודש קנסות אדירים על זה שהן בנו ללא רשיון, כי הממשלה אילצה אותם, כי אין תוכניות מיתאר. אני חושב שצריך צדק חברתי – צריך לטפל בחלשים קודם כול. צדק חברתי – זה פנייה גם לממשלה וגם לראשי המפגינים; אני חושב שהם צריכים לאמץ גם את עניינו של הציבור הערבי – זה החזרת העקורים, כמו אקרית ובירעם, הפסקת הריסת בתים, הכרה ביישובים הלא-מוכרים ותכנון ללא פניות. לא תכנון אידיאולוגי של ייהוד המרחב וצמצום שטח המחיה של הציבור הערבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתייחס לנושאה של ההצעה – שביתת הרופאים, שנמשכת כבר תקופה ארוכה ביותר, גורמת למצוקה קשה וללחצים בלתי אפשריים במערכת הבריאות. זו שביתה צודקת, זו שביתה של רופאים שנאבקים לא רק למען השכר והתנאים שלהם, אלא למען תהיה לנו במדינת ישראל מערכת של רפואה ציבורית. בשנים האחרונות שיעור ההוצאה הציבורית לבריאות הולך ויורד, שיעור ההוצאה הפרטית הולך ועולה, הרפואה האפורה, הרפואה השחורה, הרפואה הפרטית, הולכת ומשתלטת על תחומים נוספים. יחסה של הממשלה לשביתה הזאת הוא אינדיקציה מאוד מדאיגה, מכיוון שהממשלה איננה עושה את שינוי העומק שצריך לעשות בתחום הרפואה, איננה נותנת את המשאבים כדי שתהיה לנו באמת רפואה ציבורית אמיתית כשנצטרך אותה. מה שהממשלה עושה זה לייצר ספינים, לפלג בקרב ציבור הרופאים, בדיוק כמו שהיא עושה עם המחאה החברתית הכללית. ובגישה הזאת, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך ונידרדר למקום הרבה יותר גרוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעות לסדר-היום> <ממשלת המסים של נתניהו מנותקת מהעם ומזלזלת במחאתו הציבורית> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לנושא השלישי. כאמור, השר בגין ישיב על כל ההצעות יחדיו. הנושא השלישי הוא הצעות לסדר-היום בנושא: ממשלת המסים של נתניהו מנותקת מהעם ומזלזלת במחאתו הציבורית, מס' 6246. תעלה ותבוא חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת יואל חסון; מס' 6247. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האנשים שהפגינו בחודש האחרון ברחבי הארץ, האנשים שמפגינים היום ליד הכנסת, הציבור בישראל רוצה מדינה סוציאל-דמוקרטית – מדינה סוציאל-דמוקרטית, אבל הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, הופכת את ישראל ללא סוציאלית ולא דמוקרטית. ואני חוזרת: לא סוציאלית ולא דמוקרטית. אדוני היושב-ראש, אתמול היית אתנו, עם ועדת הכספים של הכנסת, בפגישה אצל ראש הממשלה. אני אומרת לכם, יש לנו ראש ממשלה לחיץ, זגזגן, לא קונסיסטנטי. שאלתי אותו אתמול בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, וחזרתי ושאלתי אותו: האם ראש הממשלה מתכוון ליישם, לאמץ, לקבל, את המלצות ועדת-טרכטנברג, תהיינה אשר תהיינה? – גם על זה יש לי משהו להגיד, על הוועדה – ראש הממשלה אמר, ואני מצטטת – אני מצטטת מזיכרון חופשי, אבל אני זוכרת כל מלה – קודם כול, אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שראש הממשלה לא התחייב באותה ישיבה של ועדת הכספים לקבל את המלצות ועדת-טרכטנברג. הוא אמר, אני מצטטת: אי-אפשר שכאילו הכול מחר והכול אפשרי, אני צריך לדאוג לאיזון – אמר ראש הממשלה – בין איתנות כלכלית לרגישות חברתית. בשום שלב הוא לא התחייב לאמץ את המלצות ועדת-טרכטנברג. לא עברו שעתיים-שלוש, אחרי שהעניין הזה פורסם, שראש הממשלה לא התחייב לאמץ את המלצות הוועדה, ראש הממשלה הוציא החלטה, מייד, תומכת: מובן שהממשלה תאמץ את המלצות ועדת-טרכטנברג. אז נכון אמר קודם חבר הכנסת טיבי, אומרים על פרופסור טרכטנברג דברים טובים, ואני גם חושבת שהוא פועל כיאות בימים האלה – הוא הולך, הוא נפגש, הוא משתמש במדיה החדשה, הוא נפגש עם המוחים במאהלים, הוא מזמין את הציבור – שיתוף הציבור – להגיש לו הצעות והמלצות. הבעיה אינה בפרופסור טרכטנברג, הבעיה היא בוועדה עצמה, ומה תהיינה המלצות הוועדה. אני אומרת לכם שההודעה של ראש הממשלה היתה אתמול שוב כי ראש הממשלה נכנע לביקורת וללחץ הציבורי. הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, יודעת בדיוק מה לעשות, בכלל לא היה צריך להקים בשביל זה ועדה. <מאיר שטרית (קדימה):> ועדה לחיסול המאהלים. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, אומר פה חבר הכנסת שטרית, זו ועדה לחיסול המאהל. לא צריך ועדה, צריך מדיניות הפוכה מהמדיניות של ממשלת נתניהו. אבל מה עושה הממשלה הזאת? אמרתי קודם, ואני חוזרת ואומרת, המדיניות שלה היא לא סוציאלית, היא לא דמוקרטית. חברי חברי הכנסת, מדינה שמתנכלת לאזרחים שלה – זו מדינה שמתנכלת לאזרחים שלה, מדינה ששוללת את החירות של האנשים שכבושים תחת ידה, זה החזון של הממשלה הזאת, זו לא יכולה להיות מדינה סוציאל-דמוקרטית. מדינה סוציאל-דמוקרטית עומדת על שלושה נדבכים או מורכבת משלושה נדבכים: זו מדינה שנאבקת לצדק חברתי; זו מדינה שנאבקת להגנה על הדמוקרטיה – והכיבוש מכרסם בדמוקרטיה. וכשהממשלה הזאת ממשיכה להזרים כספים לתחזוק הכיבוש, כשהממשלה הזאת ממשיכה להזרים כספים להתנחלויות, אז נוצר כאן שילוב קטלני בין הוצאות ביטחון במיליארדים לתפיסת עולם ניאו-ליברלית, להזיות של שוק חופשי, שהכול אפשרי. השילוב הזה, שגם מאפשר מדיניות מיסוי מקלה על בעלי אמצעים – עכשיו היינו בוועדת הכספים ודיברנו על הלקונה ברגולציה שמחזקת את בעלי ההון שמגלגלים את החובות שלהם במיליארדים על הציבור, או שמנסים לפחות לגלגל את המיליארדים שלהם על הציבור. הממשלה הזאת, שזה השילוב של המדיניות שלה – היא לא מייצגת מדיניות סוציאל-דמוקרטית, היא לא תוכל לתת מענה נכון למוחים, אנשים שיצאו מהבית שלהם לפני חודש ויושבים במאהלים, ואנשים שהצטרפו לצעדות ברחבי הארץ, שנשבר להם מהתפיסה – מהמדיניות – הניאו-ליברלית של ראש הממשלה, או של הממשלה כולה, שמבקשת להקטין את ההוצאה הציבורית ולהקטין את האחריות של המדינה כלפי האזרח. מה שאנחנו רואים זה איך אנשים בעצם הפכו להיות מופקרים להישרדות אישית, כל אחד צריך להישרד בעצמו או לדאוג בעצמו. ואם רוצים שהמאבק הזה יביא לשינוי מדיניות משמעותי בתחום החברתי-כלכלי, אם רוצים שאנחנו לא נמצא את עצמנו ב"מה שהיה הוא שיהיה", הסדר הזה לא יכול להימשך. ואני שואלת אתכם, חברי חברי הכנסת – שאלתי גם את ראש הממשלה אתמול, ראש הממשלה עבר טרנספורמציה? הרי מנסים לשדר לנו שראש הממשלה עבר איזה סוג של טרנספורמציה, ואני שואלת: הרי אם זו התפיסה של הממשלה שלו, התפיסה הניאו-ליברלית, וכל הצעדים שבמשך השנים נקטו כשהפריטו שירותים חברתיים – בתחום הדיור, בתחום הבריאות, בתחום הרווחה – כשאנשים נהיו יותר ויותר תלויים ביכולת שלהם לקבל את אותם שירותים – אם יש להם אפשרות לשלם עליהם או לא, מה שהפך את השירותים האלה למצרך ולא לזכות, וזו זכות בסיסית, חברי חברי הכנסת – זכות לדיור, זכות לתעסוקה, זכות לבריאות, זכות לחינוך – אלה זכויות בסיסיות שמדינה צריכה לספק. אני שאלתי את ראש הממשלה: איך הציבור יאמין שעברת טרנספורמציה? ואני שואלת: הישנה – איך אומרים את זה? הישנה כושי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> היהפוך כושי עורו – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> היהפוך כושי עורו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ונמר חברבורותיו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ונמר חברבורותיו? אני שואלת, חברי חברי הכנסת. אז פתאום מקימים ועדה, שנותנים לה מנדט, כמובן – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא יפה לדבר על כושים ככה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – נותנים לה מנדט בלתי מוגבל. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תיזהרי כשאת מדברת על מי שהגיע מאפריקה. <מאיר שטרית (קדימה):> זה בתנ"ך. <נחמן שי (קדימה):> נו, באמת – כבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, נו, זה מטאפורה. לא לגרום למצב שבו – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> היא צריכה להיזהר בדיבור שלה. זה גזענות. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מצטטת מהמקורות. <נחמן שי (קדימה):> ברור. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זאת גזענות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהתחלה התחילו לצטט – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש במקורות גזענות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זאת גזענות. גזענות של השמאל הרדיקליסטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> סוף-סוף היא מצטטת מהמקורות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה זוכר את מרים. אתה זוכר את מרים ואשר קרה. <שלמה מולה (קדימה):> לחשוד בזהבה גלאון כגזענית – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> היא משתמשת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, מה, אתה חושב שאתה פה – – – מרים כבר אמרה את הדבר שאתה זעקת עכשיו – – <קריאה:> הוא לא משגיח כשרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ונענשה גם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם זהבה. לא רק מרים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל שם הפירוש הוא אשה יפה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הפירושים הם פירושים רבים. התחילו לצטט את ז'בוטינסקי, עכשיו מצטטים את ירמיהו – דבר יפה ביותר, מה אתם רוצים, רבותי – – <נחמן שי (קדימה):> נהדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אנחנו מתקדמים. תודה רבה. אני אתן לך את הזמן כמובן. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, הבעיה הגדולה היום – ועל זה סיעת מרצ הגישה את ההצעה שלה לכינוס הכנסת בפגרה – הבעיה הגדולה היום, שפוגעת במדינת הרווחה ובעצם מסייעת להגדיל את הפערים החברתיים, זו מדיניות המיסוי בישראל. מדיניות המיסוי בישראל פוגעת פגיעה ישירה – מעמיקה את הפערים. ואני שאלתי אתמול את ראש הממשלה: הרי אתה רוצה לייצר בכל זאת – אני לא יודעת עדיין מה תהיינה המלצות הוועדה – אתה רוצה לייצר שינוי מדיניות מהותי וארוך-טווח. צריך לעשות שינוי כזה שייתן מענה אסטרטגי מצד המדינה לקריאות של המוחים במאהלים, שדורשים צדק חברתי. הדבר הזה מחייב רפורמה מקיפה, שינוי מהותי בתפיסה שקשורה למיסוי, ואז שאלתי אותו: האם אתה מתכוון לבטל את המתווה להפחתת המס שאומץ בחוק ההסדרים בשנת 2009? ראש הממשלה, אני חייבת לומר לכם, לא התחייב לבטל את מתווה הפחתת המס, אני בכלל לא בטוחה, דרך אגב, שהוא התייחס לזה, הוא אמר – אני מצטטת מזיכרון חופשי: צריך לשקול שינוי במדיניות, יש עיוותים – אני עכשיו נזכרת – יש עיוותים במדיניות המסים, אבל הוא בוודאי לא הסכים לבטל את מתווה הפחתת המס, הוא לא אמר שהוא יעצור את העלייה במיסוי העקיף, הוא לא דיבר – אחד מחברי הכנסת, אני לא זוכרת מי, אולי אמנון כהן, דיבר על הפחתה או על החלת מע"מ דיפרנציאלי, חבר כנסת אחר דיבר על הפחתה של – – – <שלמה מולה (קדימה):> דווקא אופיר אקוניס אמר. <זהבה גלאון (מרצ):> אופיר אקוניס, נכון. לא, אופיר אקוניס הצטרף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אמנון כהן. <זהבה גלאון (מרצ):> וגם אמנון כהן. דיברו בכל זאת על סוג הצעות של החלת מע"מ דיפרנציאלי, של הפחתת מס ערך מוסף, של עצירת המיסוי העקיף, ואני דיברתי גם על הנושא של – העצירה של הפחתת מס החברות, העלאה של מס על רווחי הון, והצעתי את ההצעה שחברי הכנסת גפני ואופיר אקוניס ואני חתומים עליה, לשקול חקיקת או הוספת מדרגת מס נוספת, מדרגת מס שמינית, לבעלי הכנסה שמעל 60,000 שקל, מדרגת מס של 55%, שתיתן מענה מיידי. אדוני היושב-ראש, מדובר על מענה מיידי, של רבע מיליארד שקל. אם יש משהו שיכול כרגע לטפל בבעיית המס של מעמד הביניים זה הוספת מדרגת מס שמינית. אני חייבת לומר, חברי חברי הכנסת, שהרעיון של מדרגת מס שמינית היה של חברי חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס, ואנחנו – חברי הכנסת גפני ואקוניס ואני – אימצנו את הרעיון הזה. אז אם רוצים לעשות איזשהו שינוי, אם רוצים לגרום לזה שיגדלו המקורות התקציביים – אני שומעת איך ראש הממשלה וכולם מסבירים לנו: צריך תקציב מאוזן, המוחים האלה הם אנשים לא אחראיים. למדינה, לראשי המדינה, יש אחריות, בכל זאת, שיהיה תקציב מאוזן, ואי-אפשר באופן פרוע וגורף להגדיל את ההוצאות. גם אני רוצה תקציב מאוזן, גם אנחנו אנשים אחראיים. אנחנו באים עם חלופות. אנחנו אומרים: גם אנחנו רוצים תקציב מאוזן, ואחריות תקציבית אומרת שצריך להראות – איך אתה דואג שתהיה אחריות תקציבית – אתה מעלה את מקורות ההכנסה: שינוי במדיניות המיסוי, שינוי סדרי העדיפויות, ירידה – או הורדה – בתקציב הביטחון, כל הדברים האלה שדיברנו קודם. כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אם הממשלה היתה מאמצת אותם, היא לא היתה צריכה להקים את ועדת-טרכטנברג, היא לא היתה צריכה להקים שום ועדה. הבעיה היא, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמרתי קודם – ראש הממשלה הוא לא עקבי, ראש הממשלה הקים את הוועדה הזאת כי הוא הבין שהוא חייב להיענות ללחץ הציבורי. בשלב הראשון הוא הציג מצגות PowerPoint וכינס מין מסיבת עיתונאים וחשב שהוא יכול לחלק הטבות סקטוריאליות לאנשים ולעשות הפרד ומשול ובזה לפתור את העניין, וכשהוא ראה שהמחאה מתעצמת והציבור יוצא לרחובות – וזה נכון: זה חוצה מחנות אידיאולוגיים, זה חוצה ימין ושמאל, זה חוצה יהודים וערבים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אבל בסופו של דבר, אדוני – ובזה אני מסיימת – אי-אפשר להתעלם מכך שאומנם המחאה חוצה גבולות, אבל לסיבות למחאה הזאת יש גם היבטים – אני יודעת שיושב כאן חבר הכנסת כץ, שאולי לא יאהב את זה – אבל יש גם היבטים של איך מחלקים את הכסף, איך מחלקים את העוגה, ואני חושבת שהגיע הזמן לומר את זה: המשך תחזוק הכיבוש הוא גם אחת הסיבות לכך שכסף שהולך לשם – לא הולך לכאן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כיבוש ב-48'. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת כץ. אני מחפש כל הזמן את התקציבים האלה, אבל לצערי הרב אני לא מוצא אותם. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני – באותו נושא. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע שיודעים בדיוק איפה למצוא אותם – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> יואל, ליכודניקים מפחדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו חוזרים – יואל חסון, גם הוא בין המציעים – ממשלת המסים של נתניהו מנותקת מהעם ומזלזלת במחאה הציבורית. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מצטער לומר, אדוני היושב-ראש, שהדיון הזה הוא הוכחה חד-משמעית ומוחלטת לאטימות – לאטימות שקודם כול מתחילה בקואליציה הזאת. כשאתה מסתכל על הכיסאות הריקים האלה, שיש בהם כל כך הרבה פתקים – "ממשלה", "ממשלה", "ממשלה", "ממשלה", "ממשלה", "ממשלה" – מעולם לא היו כל כך הרבה פתקים שהיה כתוב עליהם "ממשלה". ואחר כך פתקים – "הליכוד", "הליכוד", "הליכוד" – אתה זוכר את זה, בגין? אתה היית אומר: מח"ל, עוד פעם מח"ל, עוד פעם מח"ל, עוד פעם הליכוד. איפה מח"ל? איפה מח"ל? איפה מח"ל? איפה הליכוד? איפה התנועה החברתית שלקח אותה בנימין נתניהו והוריד אותה לתהומות? אנשים שהיו צריכים להיות הראשונים שיבואו להעביר את המסר החברתי – – <שלמה מולה (קדימה):> יש עצמאות אחת. <יואל חסון (קדימה):> – – בורחים ומשתוללים. לא קיימים, משתוללים בכל מיני מקומות, בין כל מיני פעילי מפלגה, אבל לא קיימים ברחוב, לא קיימים בשטח, לא קיימים. אדוני היושב-ראש, אף אחד לא סופר אותנו – – <קריאה:> הם באוהלים. <יואל חסון (קדימה):> – – לא סופרים את הכנסת הזאת. לא סופרים את הכנסת הזאת, ואני מצטער לומר, אדוני היושב-ראש, גם אתה טעית – טעית בזה, אדוני היושב-ראש, ואני מכבד אותך מאוד, אבל טעית בזה שהוצאת אותנו לפגרה, שנכנעת לדרישות של הקואליציה להוציא אותנו לפגרה בזמן הזה. ויותר מכך, לנטרל גם את אולם המליאה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל ראשי הסיעות, כולל חבר הכנסת מולה שייצג את ראש הסיעה, לא אמרו מלה כאשר הבאתי את הבקשה – – <שלמה מולה (קדימה):> היתה הצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – יותר מכך: בנשיאות, שבעה מעשרה הצביעו נגד ביטול הפגרה – – <יואל חסון (קדימה):> מאה אחוז. המיעוט. אבל המיעוט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כי הפגרה תוכננה מראש, ובלאו הכי בחודש אוגוסט איש לא היה נמצא כאן, כי כולם כבר הכינו את תוכניותיהם. יש מקרים שיש חברי כנסת שלא הספיקו להכין או דחו את תוכניותיהם לאוגוסט – – – <אורית זוארץ (קדימה):> או עובדים, לחלופין. <היו"ר ראובן ריבלין:> או עובדים. יש כאלה, גם כאלה. <אורית זוארץ (קדימה):> שעובדות. <יואל חסון (קדימה):> אני, עם כל הכבוד – ואני מכבד את מה שאתה אומר, אבל עם כל הכבוד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין, אני לא מתווכח אתך. <יואל חסון (קדימה):> כן, אין פה עניין של ויכוח. זו דעתי, וגם דעתנו הובעה בנשיאות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <יואל חסון (קדימה):> – – ושלושה חברים הצביעו נגד העמדה הזאת. והעובדה שאנחנו מקיימים את הדיון הזה באולם הזה, כשנוטרל אולם המליאה והוא אינו מאפשר דיון שהוא בעיני דיון הרבה יותר מכובד מאשר דיון באולם הזה, זה טעות, וזה הוכחה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולם המליאה תוכנן חצי שנה מראש לשיפוצים, הוזמנו כל בעלי המקצוע. גם אם היינו מקיימים את המליאה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> זה מחזק את תיאטרון האבסורד של נתניהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך להוציא דיבתה של הכנסת רעה? תאמר: יושב-ראש הכנסת, על-פי דרישת כמה מחברי סיעתי, לא ראוי להיות יושב-ראש הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל, אדוני היושב-ראש, פה מאוד נחמד. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לכם להגן עלי? חבר הכנסת חסון, בבקשה. רק – פעמים רבות שמתריסים בכנסת, הציבור יודע להבחין בכנסת – גם בכנסת הוא יכול להבחין בין הסינרגיה לכל אחד מחברי הכנסת, תאמינו לי. הוא לא טיפש, הציבור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> השיפוצים הם לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה פוליטיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> גם זה, כדי שישמעו אותך טוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יכול להיות שאתה חוזה רעידת אדמה פוליטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> המערכת התיישנה, כבר 20 שנה, ולפני חצי שנה הבאנו את כל המומחים כדי לתקן אותה. גם אם היה מושב הכנסת היום מתקיים, מסיבה כזאת או אחרת, היינו פה, משום שצריך לתקן את אולם המליאה. אין, יש רגע שחייבים לעשות זאת. <קריאה:> מה הבעיה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, חבר הכנסת חסון חושב שהכנסת מזלזלת בעם, בגלל זה שהיא משפצת את הבית. <יואל חסון (קדימה):> אני לא אמרתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט יכול להיות. דרך אגב, זה לא אחריותכם, זה אחריותי, אני לוקח את כל האחריות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שאנחנו יושבים פה מתוך הזדהות עם אנשי האוהל. גם אנחנו יושבים באוהל. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, פה הכול זה בית העם, כל דבר ששייך לפה שייך לכולם. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, הבא בחשבון שזמני בוזבז. <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי כל ספק. <יואל חסון (קדימה):> בכל אופן אני מבקש לומר, אדוני, אתה נבחרת על-ידי 110 חברי כנסת שהיו באולם ברגע ההצבעה, אני זוכר את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי שאני אפעיל את שיקול דעתי כראוי. <יואל חסון (קדימה):> נכון, אתה נבחרת פה-אחד, אתה היושב-ראש שלי, אתה היושב-ראש של כולם, אנחנו מכבדים אותך ויכולים גם לחלוק על החלטתך ועל החלטת הנשיאות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל זו לא החלטתו שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> זו לא היתה החלטתי. <יואל חסון (קדימה):> זו החלטת הנשיאות, אמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לוקח את האחריות. <יואל חסון (קדימה):> אני אומר, אנחנו יכולים לחלוק; סיעת קדימה, וחלק מחברי האופוזיציה, יכולים לחלוק על דעת הנשיאות ויושב-ראש הכנסת, זה בסדר, לא קרה כלום. אבל בשורה התחתונה, העובדה שרואים פה כל כך הרבה כיסאות ריקים, שרואים את הזלזול והאטימות של מי שמחזיקים היום בהגה השלטון, הדבר הזה לא יכול לברוח מעינינו, לא יכול לברוח מעיני הציבור, אי-אפשר להתעלם מזה, ואתה יודע, התחושה שאני מקבל, אתה גם רואה את זה בתקשורת, אתה רואה את זה בהתבטאויות השרים, הקואליציה היום, והממשלה הזאת, הם חבורה של עכברים נמלטים מספינה טובעת. זאת האמת. אין בשורה, אין מה להגיד, כל אחד עושה לעצמו, כל אחד מנסה לגרוף לעצמו קצת כדי לצאת טוב מהעניין הזה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> דרך אגב, זה פתגם טיפשי, עכבר, אם הוא בורח מספינה, הוא טובע. <יואל חסון (קדימה):> כולם יודעים, ושרי הממשלה יודעים, שלממשלה הזאת ולקואליציה הזאת לא יכול להיות פתרון, והם לא מסוגלים להניע את הפתרון, מבחינת העובדה שזאת ממשלה שקודם כול מממנת את עצמה וקבעה סדרי עדיפויות מעוותים, כזאת שהעומס התקציבי של אחזקתה לא מאפשר באמת פינוי תקציב חופשי לטובת הטענות והאנשים שאנחנו שומעים היום ברחובות. זו ממשלה שלא מסוגלת להביא את הפתרון. גם עצם הקמת הוועדה – ולקחו באמת חבורה של אנשים טובים, שלצערי יקבלו את – אני ככה נותן כאן נבואה שהיא אולי קצת מסוכנת, אבל אני חש ביטחון בה, שאותם אנשים, פרופסורים, אנשים שלקחו על עצמם את האחריות להיות חלק מוועדת-טרכטנברג, יחוו מכה של המציאות הפוליטית בפניהם כשהם יראו – גם את ההצהרות הריקות מתוכן של ראש הממשלה, שאמר מראש שהוא יקבל את כל המלצות טרכטנברג – אני חותם כבר מהיום שלא יקבלו, כי זה ידרוש פה שינויי סדרי עדיפויות אמיתיים, אם הוועדה תעשה את עבודתה נכון, שיחייבו שינוי בתקציבי המשרדים ושינוי בחלוקת התקציבים לסקטורים במדינה הזאת, ויצטרכו באמת להקצות מיליארדים מקצה לקצה. והממשלה הזאת לא בנויה לעשות את זה, היא לא מסוגלת לעשות את זה, היא לא מסוגלת לקבל את ההחלטות. לכן אין בכלל אמון, ולא יכול להיות אמון, בממשלה הזאת. העובדה גם שברגע כזה קריטי – באמת, מתי ראיתם לאחרונה מאות אלפים יוצאים לרחוב על נושאים כלכליים חברתיים? מתי ראינו את זה? חשבתי – נסעתי לצפון הארץ, חשבתי שהאוהלים בארבעה-חמישה מקומות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כשגירשתם יהודים מגוש-קטיף היו מאות-אלפים ברחובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק עכשיו. תודה, חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי, הוא לא ביקש את תשובתך. אני אאפשר לך להשיב. <שלמה מולה (קדימה):> הם חזרו הביתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אתה לא יכול להפריע לחבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> כשאתה רואה היום ברחובות, בכל מקום, בעיירות הפיתוח, בערים – בכל רחבי הארץ, אתה נוסע ואתה רואה את אותם אנשים שפשוט לוקחים את עצמם, גרים באוהל, רושמים שלטים – בעצמם כותבים שלטים, כותבים אותם עם טושים, זה אותנטי, אמיתי. ומהדבר הזה אין התרגשות בכלל, זה לא מעניין את שר האוצר. שר האוצר, שזה המינימום שהיה מתבקש, שיגיע וייתן את עמדת הממשלה בתחום הכי קריטי – הרי זה כמו שתתארו לכם, חברי חברי הכנסת, שהיינו עכשיו בזמן מלחמה, או בזמן של מתיחות צבאית, או מתיחות כלשהי בתחום של ענייני הביטחון, הייתם מעלים בדעתכם ששר הביטחון לא היה מגיע לתת תשובה לכנסת, לדווח לכנסת בעת הזאת? אז שולחים את השר המכובד, השר בני בגין, זהו. ואיפה כל הממשלה? לא קיימת. אטימות, שר האוצר בורח. כמו שאמרנו, ממשלה של עכברים נמלטים. ומה באמת צריך לעשות כאן, אדוני היושב-ראש? צריך כאן סדרי עדיפויות חדשים, צריך כאן סדר חדש, במדינת ישראל. צריך כאן אחת ולתמיד – וזאת האמת שצריך להגיד, ואת זה גם צריכים להגיד האנשים ברחובות, ולהבין שזו הדרך היחידה שיהיה כאן שינוי: הדרך היחידה שיהיה כאן שינוי זה לשנות את שיטת הממשל בישראל. אסור לכנסת הזאת להתפזר לבחירות – והיא תתפזר לבחירות, אתה בעצמך אמרת את זה, אדוני היושב-ראש, הרבה יותר מוקדם ממה שצופים – אסור לה להתפזר לבחירות באותה השיטה שקיימת היום. אם אנחנו נתפזר, מתי שנתפזר, ונלך לבחירות באותה שיטה, נקבל כנסת הרבה יותר מפולגת, הרבה יותר מחולקת, הרבה יותר – כזאת שלא מסוגלת להניע תהליכים. <עינת וילף (העצמאות):> ממש ממש לא נכון, זו טעות, זה לא נכון. <יואל חסון (קדימה):> אסור לנו, וזאת המחאה המרכזית, וזה המסר המרכזי שצריך לעבור היום – – – <עינת וילף (העצמאות):> לחלוטין, זו טעות. <שלמה מולה (קדימה):> עינת, את נגד שינוי שיטת הממשל? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת מולה. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, אני לא אוסיף לו. <זהבה גלאון (מרצ):> גם אנחנו נגד שינוי שיטת הממשל. <יואל חסון (קדימה):> טוב לדעת, אנחנו בעד, מה לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כל אחד כואב לו איפה שכואב לו, אבל אנחנו כרגע שומעים את חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> שינוי שיטת הממשל – נדרש; שינוי שיטת הממשלה – נדרש. השינוי הזה נדרש מכיוון שהוא לא עניין של מפלגה כזאת או אחרת שמתחילה לחשוב על האינטרסים שלה, אם היא תעבור או לא תעבור את אחוז החסימה. זה בגלל – – – <עינת וילף (העצמאות):> קודם כול, עברנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת וילף. <עינת וילף (העצמאות):> אמרתי שעברנו את אחוז החסימה. <יעקב אדרי (קדימה):> היום עברתם. היום התפרסם שעברתם. <יואל חסון (קדימה):> זה בגלל – אני שמח שאני מעורר את הדיון. <היו"ר ראובן ריבלין:> היו ימים שחברי כנסת מסיעת העצמאות דהיום מאוד רצו את שיטת הבחירות שאתה ממליץ עליה, אבל הנה קמה חברת הכנסת וילף והיא – – – <השר זאב בנימין בגין:> איזה שיטת בחירות, לא שמעתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לשנות את השיטה. <השר זאב בנימין בגין:> למה? <יואל חסון (קדימה):> אם היה לי זמן הייתי נכנס לפרטים. <השר זאב בנימין בגין:> לא בפרטים, בכותרת. <יואל חסון (קדימה):> אני אגיד לך בכותרת, אין בעיה. כשיאפשרו לי לדבר אני אגיד. <עינת וילף (העצמאות):> מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת וילף. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> הרי ממה חוששים פה חברי הכנסת שקפצו? הם חוששים מהעלאת אחוז החסימה, כי הרי זה השינוי המרכזי שצריך לעשות כדי לצמצם את מספר המפלגות בכנסת, חברת הכנסת וילף. <עינת וילף (העצמאות):> לחלוטין לא. ממש לא נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת וילף. חבר הכנסת חסון, הואיל וכבר עברו 11 דקות, אבל אני ער לזה שהיו הפרעות, אני נותן לך מרגע זה עוד שתי דקות וחצי. נא להתחיל לסכם את דבריך. <יואל חסון (קדימה):> לכן צריך להעלות את אחוז החסימה, כדי לצמצם את מספר המפלגות בכנסת, כדי לייצב את המערכת הפוליטית. צריך לעשות שינויים כאלה שייצרו כנסת יציבה יותר, קטנה יותר מבחינת מספר המפלגות, וכזאת שיכולה להוביל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, לא על חשבונך – אני רואה פה – כי אני פשוט נמצא בצד הזה – את חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד. אם תגדיל את אחוז החסימה אתה תחייב אותן להתאחד. <יואל חסון (קדימה):> מעולה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול הם אחדות, אבל ברגע שהם ייכנסו לכנסת כמאוחדים, הם יהיו כל אחד מהם בנפרד, אז מה עשיתם? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אתה לא רואה את יהדות התורה? <היו"ר ראובן ריבלין:> יהדות התורה זו הרמוניה שאי-אפשר להבין אותה. זאת הרמוניה – אני לא מדבר על יהדות התורה, אני מדבר על אגודת ישראל – הרמוניה. למה ללכת ליהדות התורה? <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אתה רואה אשכנזים וספרדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, יש שיטה נשיאותית, שאני ראיתי את חומרתה, וגם הבנתי – יש שיטה נשיאותית. יכול להיות שתצטרך ללכת – יש השיטה של העלאת אחוז החסימה, שהיא חשובה, אין כל ספק, אם אתה בא ואומר שהם לא יכולים להיפרד לאחר מכן. <מאיר שטרית (קדימה):> בחירות אישיות אזוריות. <יואל חסון (קדימה):> גפני, תלמדו מאתנו שאשכנזים וספרדים יכולים להיות באותה מפלגה. תנסו את זה, זה נחמד. <משה גפני (יהדות התורה):> בוא נפתח דיון בעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הרבה יותר קל – חבר הכנסת חסון, הרבה יותר קל אשכנזים וספרדים מאשר ליטאים וחסידים – – <יואל חסון (קדימה):> לצערי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ולא קל לחסידים בינם לבין עצמם. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, אני רוצה לצאת, ברשותך, מהבעיות שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יאללה, מעכשיו שתי דקות. <יואל חסון (קדימה):> איך שתי דקות? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גם בליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אריה ביבי (קדימה):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אני רוצה, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <יואל חסון (קדימה):> אתם רוצים שאני ארד מפה באיזה שלב, נכון? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אתה מקבל כרגע שתי דקות וחצי. <יואל חסון (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת גפני, בוא נצא מבעיות ההישרדות של כמה אנשים פה לגבי חששם איך הם יעברו את אחוז החסימה, ונעלה בכל זאת את אחוז החסימה ונעלה דרישה; ואני קורא לרחוב, לאנשים שנמצאים היום ברחוב, להעלות דרישה לשינוי שיטת הממשל. אסור ללכת לבחירות בלי שאנחנו משנים את השיטה ומביאים לכאן כנסת הרבה הרבה יותר יציבה. אני רוצה לומר עוד משפט, ואני פונה מכאן אל המוחים – – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (קדימה):> סליחה, יושבת-ראש האופוזיציה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. נא לא להפריע, כי הוא חייב לסיים, רבותי. הוא עומד על הבמה 15 דקות. <יואל חסון (קדימה):> אומרת יושבת-ראש האופוזיציה שבכל מצב – לבחירות צריך ללכת. אני מסכים, בחירות זה הפתרון, אבל אני מקווה שנעשה גם שינוי שיטה בהמשך. אני רוצה לומר משהו לאנשים שמוחים ולאנשים שנמצאים היום ברחוב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לסיום. <יואל חסון (קדימה):> – – אל תצאו נגד הפוליטיקה. לא כולם אותו דבר. בסופו של דבר, גם אם יצאו 300,000 וגם אם יצאו מיליון, יש 120 שעושים את השינוי. ה-120 האלה יושבים כאן. היום זה אנחנו, מחר יכולים להיות אנשים אחרים – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל אין לך. <יואל חסון (קדימה):> – – אבל כאן עושים את השינוי. אל תצאו נגד הפוליטיקה, אל תצאו נגד המפלגות, תצטרפו למפלגות, תתפקדו למפלגות, תשפיעו עליהן, תשנו את סדר-היום בתוך המפלגות. אחת הבעיות המרכזיות של הדמוקרטיה הישראלית היום היא שהציבור הרחב בהמוניו לא מתפקד למפלגות ומשאיר את זה רק לבעלי עניין ולאינטרסים. תצטרפו למפלגה שאתם מאמינים בה, תשנו מבפנים, תעשו מהפכה. המפלגות הן מקום שמוכן ויכול, ואני אומר לכם את זה כאדם צעיר שעשה את זה לפני המון שנים. המפלגות מייחלות ורוצות, לפחות רובן, אנשים צעירים, שיבואו ויעשו את המהפכה וישנו וישפיעו על הדברים מבפנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבהרת את הנקודה בצורה ברורה. <יואל חסון (קדימה):> לא טוב, לא טוב להגיד: זה לא טוב, אני לא חלק מהמשחק. זה המשחק הדמוקרטי, כאן מתקבלות ההחלטות. תצטרפו למשחק הזה, תהיו חלק ממנו, תהיו חלק מהמפלגות. אל תתרמו להקמת כל מיני גופים חדשים כאלה ואחרים שיביאו לפיצול יותר גדול בכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני חושב שהבהרת את הנקודה בצורה – – – <יואל חסון (קדימה):> – – אלא תצטרפו למפלגות, תחזקו אותן. ומשפט אחרון – אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר אותו. המחאה הזאת התחילה לפני כארבעה שבועות. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שסיעות האופוזיציה, בראשות סיעת קדימה, כבר לפני שנה ושנה-וחצי ושנתיים מחו נגד הכוונה של ממשלת נתניהו – וצריך לזכור את זה, שכחנו את זה – למסות את הירקות והפירות. היתה פה כוונה לעשות מס על ירקות ופירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מתחיל בפרשה חדשה. <יואל חסון (קדימה):> לא, לא פרשה חדשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <יואל חסון (קדימה):> ביטלנו את מס הבצורת, נלחמנו נגד מס הבצורת שרצו להטיל כאן. <יעקב אדרי (קדימה):> הדיור. הדיור. <יואל חסון (קדימה):> הדיור – אנחנו העלינו לראשונה, חבר הכנסת שלמה מולה ואחרים, בהצעת חוק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <יואל חסון (קדימה):> – – את בעיית הדיור. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> כל אחד הוא – – – <יואל חסון (קדימה):> נלחמנו על הדלק, נלחמנו על הדלק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> נלחמנו, ואתם הפלתם, על הצעת חוק לפטור ממע"מ על דירה ראשונה. אדוני היושב-ראש, אתה מקליט אותי. תן לי לנחש שזה יהיה חלק מההמלצות של ועדת-טרכטנברג. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, היו פה יוזמות, הרבה לפני המחאה, של האופוזיציה. צעקנו, שתקנו, אבל כמו תמיד הקואליציה לא התייחסה, היתה אטומה. כמו שהיא לא קיימת פה, היא גם לא קיימת בלבבות הציבור – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> – – ולכן הקואליציה הזאת תלך ותיעלם מהעולם בקרוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חסון. רבותי, שניים לפני הסעיף האחרון. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר לדבר מה– – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר, אבל לא אתה. אתה מהצד. אפשר לדבר. חברת הכנסת ציפי לבני יכלה לדבר, חבר הכנסת אחמד טיבי דיבר, כי הם נרשמו. <נסים זאב (ש"ס):> אני כל הזמן מקופח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תבקש מהקואליציה להגיש 25 חתימות, תעמוד, תקבל 12–13 דקות, חבר הכנסת זאב. בבקשה, אדוני. דקה וחצי זה חצי דקה מעבר – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, הוא לא רוצה לתת לי, מה אני אעשה? אנחנו בקואליציה תמיד דפוקים. לא משנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, כל מי שהיה בבקשה נוספת דיבר מהצד. תתחיל, דקה וחצי. <נסים זאב (ש"ס):> אני אבקש לומר רק פסוק, ואל תחשיב לי את זה בזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מחשיב מהזמן הכול. פסוק הוא פסוק. <נסים זאב (ש"ס):> הפסוק הזה אומר: וגם ערב-רב עלה אתם; וישובו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכילנו בשר. ערב – אותיות רי"ש, עי"ן, בי"ת – הערב-רב נמצא עם האנשים הרעבים. הם מסיתים אותם, הם מובילים אותם. אף אחד פה לא רוצה פתרונות, לא רוצים לשמוע על פתרונות. אדוני היושב-ראש, שיהיה ברור, כל הנושא של המחאה – והיא מחאה צודקת, וכולנו מזדהים אתה, והממשלה עושה את הכול כדי לצמצם את הפערים, אבל אף אחד לא רוצה לשמוע שבעוד, נגיד, חודש ימים – ראש הממשלה הבטיח ואמר: תיתנו לי את הזמן, תיתנו לאותה ועדה שאני הקמתי להביא את ההצעות; אני הולך לתת פתרונות. <אורית זוארץ (קדימה):> למה הוא לא עשה את זה? זה שנתיים. איפה הוא היה שנתיים? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. להפסיק עם זה, חברת הכנסת זוארץ. <אורית זוארץ (קדימה):> פתאום הוא נזכר. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה דבר אחר. הוא נותן עכשיו עמדה אחרת. לא מפריעים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, בשם הצדק החברתי כולם רוצים לחולל מהפכות, כי דור תהפוכות המה. יש מחאת העגלות וה"קוטג'" והטיטולים, וכל יום קמה מחאה נוספת. <היו"ר ראובן ריבלין:> דור תהפוכות המה, בנים אין אמון בם. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה להקריא לך מהכתוב, הסתה פרועה כנגד המתנחלים והדתיים. זו המטרה היום. בהם תולים את הבעיה הכלכלית, והסכומים שנקובים במכתב מפורטים, ומביאים את זה באופן מפורט, כאילו רק בגלל החרדים והמתנחלים – הנה, אני רק רוצה להקריא לך, כדי שרק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. תסכם. <נסים זאב (ש"ס):> למשל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא למשל. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר רק את הסעיפים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> "למשל" אחד. <נסים זאב (ש"ס):> – – תיאום פעולות בשטחים, המשך בניית גדר הפרדה ותחזוקתה, המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש, מימון תוכנית ההתנתקות, אבטחת מתנחלים במזרח-ירושלים, פיתוח במעלה-אדומים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – פיתוח בהר-חומה, מיגון אוטובוסים. אלה הדברים, אלה הסעיפים שגורמים לכלכלה במדינת ישראל לקרוס. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: כל זה עלילת דם. מי שעומד מאחורי כל התכתובת הזאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לא מחפש פתרונות, הוא מחפש הסתה כנגד המתנחלים וכנגד המתיישבים ביהודה ושומרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אבל אתה מסכים שהמחאה בעוצמתה? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מולה, בבקשה. אל תיקח דוגמה מנסים זאב. חברת הכנסת זוארץ לא תפריע לך, אני מבטיח לך. אני אגן לך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, האמת היא, "נתניהו 2003" חזר אלינו, חזר בגדול, פשוט. ב-2003 הוא ריסק את האוכלוסיות החלשות, ריסק את החד-הוריות. כל מי שאפשר היה לפגוע בו – הוא פגע בו. הוא חזר אלינו עכשיו כראש ממשלה כדי לרסק את מעמד הביניים במסים עקיפים, מסי ארנונה, המים, הבלו, הדלק, מה לא. ואני, האמת היא, מתקנא באלה שמאמינים שנתניהו, באמצעות הוועדה, ישתנה וישנה. אני חושב שבגילו, לא נראה לי שהוא ישתנה. ולכן אני מציע לנו דווקא הפוך – אני מציע שלא נתלה תקוות גדולות מדי דווקא בוועדה הזאת. התסכול מהסיפור של הוועדה למוחים ולאזרחים יכול להיות ענק, ואנחנו אולי אפילו לא נוכל לכפר על כך. ראש הממשלה, אין לו זכות מוסרית להמשיך להיות ראש ממשלה. הוא פשוט צריך להניח את המפתחות, ללכת לבחירות, ושאזרחי ישראל יגידו את דברם בקלפי, כפי שמקובל בדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רוצה רק לומר לך, חבר הכנסת מולה, לפני כל הבאים למליאת הכנסת היום, שבאתיופיה מתפעלים מאוד מהתמנותך לסגן יושב-ראש הכנסת. אני מאחל לך עוד להגיע מעלה-מעלה עם הדברים שמגיעים מארץ הולדתך, ולא מולדתך. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון, הצעות לסדר-היום בנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור, מס' 6248 ו-6249. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית, אשר ביקשו יחד להעלות את הנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור. לאחר סיום דבריהם של חבר הכנסת כץ, הלוא הוא כצל'ה, וחבר הכנסת מאיר שטרית, ישיב השר בני בגין. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, אהובי מחמד לבי, קודם כול אני רוצה להתחיל אתך, חבר הכנסת שלמה מולה, ידידי ורעי. אני רוצה לומר לך, אתה קראת בקריאת ביניים "חזרתם הביתה", כשהעיר לך מיכאל בן-ארי. אתה עם משפחתך חזרתם הביתה, מסרתם את הנפש, הלכתם אלפי קילומטרים, אתם חזרתם הביתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מולה ומשפחתו חזרו הביתה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מולה ומשפחתו, מולה וידידיו ורעיו, ואנחנו באמת זוכים לראות מנהיג. ואתה, כדי שתוכל עוד לעלות מעלה-מעלה, הרבה יותר מסגן היושב-ראש, לדברים נוספים, אני רק רוצה לומר לך שאתה חייב לדבר עם העקורים מגוש-קטיף ולשאול אותם אם זאת תחושתם, אם הם חזרו הביתה. כששואלים אותך ואת חבריך – – <שלמה מולה (קדימה):> אני אעשה זאת. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – אתה אומר שהם חזרו הביתה. אני יכול להגיד לך מה תשובתם תהיה, וכדאי לפגוש אותם וכדאי לראות שש שנים אחרי העקירה – אני אומר פה בכנסת: זה פשע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם חושבים שאת ביתם הרסו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הפשע – הפשע – על כל פנים לדידם, וגם לדידי, הפשע הנורא של עקירת יהודים בארץ-ישראל, גירושם, שרפת בתי-כנסיותיהם, מקוואותיהם, הריסת חייהם. וכדאי לפגוש אותם ולראות, כ-10,000 אנשים, עד רגע זה, הרוסים. הם בבית, הם כולם טייסים, וחיילים, וקצינים, ונגדים, וחקלאים, והם עושים את הכול, אבל הם הרוסים. ואת השאלה אם הם חזרו הביתה, את זה תצטרך לשאול אותם, ואחרי שתשאל אותם, אז נדבר עוד פעם. על כל פנים, גם אני מאחל לך הצלחה גדולה, ומעלה-מעלה. גם לזה שיושב לשמאלך. <קריאה:> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי את הכינוס של הכנסת הזאת – הייתי הראשון שפניתי אליך, והצטרפו אלינו. אין לנו עדיין 25 חברי כנסת, אבל אולי בעתיד, כשנחבור לידידנו השר בגין, כי אנחנו כל כך דומים ברצונות ובשאיפות – היינו צריכים להיות באמת חלק מהקואליציה, אבל לא עלתה בידנו, כי ראש הממשלה העדיף את מפלגת העבודה, על הגלגולים שלה, יחד עם דניאל בן-סימון, עם המצע שלה, שלא בדיוק תאם את הרצונות של העם, ואנחנו נשארנו באופוזיציה. אבל אנחנו לא רודפי כיסאות ולא רודפי תפקידים, ואנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה. כבודו שמע אותי, אני חושב, עשרות פעמים, מעיר על דבר אחד, שאני חושב שבדידו קמה צעקת האוהלים, ועל זה אני חושב שאין מחלוקת; הציבור ברבבותיו יצא החוצה על בעיה אחת, שבעצם לא ניתנת לפתרון, אדוני השר, ברגע אחד, או בחדא מחתא, וזה בעיית הדיור. כי בעיית ה"קוטג'", הממשלה מתכנסת ומורידה ברגע אחד את המחיר, אז המחיר של ה"קוטג'" למחרת משתנה. וגם אני כתבתי את השם על היד, כמו שהיינו רגילים בצבא: טרכטנברג – קשה להגיד את השם – גם ועדת הפרופסור טרכטנברג, שתתכנס, אין לי ספק שהיא תבוא עם המלצות. אדוני, חבר הכנסת מולה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – זה השם הפרטי שלו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – תשמע אותי. שב עוד שנייה. כל ההצעות שנוגעות בהחלטות שאפשר לבצע אותן מהיום למחר, הוא יקבל אותן. יש בעיה אחת שאין אפשרות לבצע אותה מהיום למחר, אדוני השר, וזה בנייה. בתים לא בונים ברגע אחד. אפילו אם אתה לוקח קרוונים, בדברים שאנחנו התמחינו, או בקרווילות, זה גם לקח – אחרי זעקותיו של אריק שרון, לבנות לחבר'ה שגורשו מגוש-קטיף – לקח בערך חצי שנה, שנה, עד שהבתים הגיעו. <שלמה מולה (קדימה):> 50,000 יחידות להביא אותן – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת מולה, כשאני הייתי העוזר של אריק שרון, בשנים 1990–1992 – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – המגורשים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – בשנים 1990–1992 בנינו בארץ-ישראל במשך שנה וחצי, שנתיים, כ-120,000 יחידות דיור. אבל עבדנו סביב השעון, אבל עם מיטות שדה בחדר – זמביש, אורי אריאל ומשה מרחביה ואני הקטן – ועבדנו סביב השעון, כאשר לא קיבלנו משכורות ומסרנו את הנפש, והקמנו בארץ-ישראל – הכול ממערב לירדן – הקמנו 120,000 יחידות דיור בארץ-ישראל הקטנה. וברוך השם, זכינו לעשות את זה. אני אמרתי הרבה פעמים לראש הממשלה – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> אפשר להגיד שהקמתם גם ממזרח לירדן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ממזרח לירדן זה רק ציפי לבני במהדורה הקודמת שלה. היא היתה צועקת "זו שלנו, זו גם כן". אני לא הייתי, לא גדלתי על ברכי ז'בוטינסקי, אז לא הפגנתי. אבל היא העירה לי כמה פעמים בכל מיני הפגנות, רק לפני 12 שנה: כצל'ה, אתה ימני? אתה על עבר הירדן המזרחי ויתרת, אני לא ויתרתי. אז תיזהר עם ציפי לבני. היא עוד יכולה לחזור בה. על כל פנים, בעניין הבנייה אנחנו טענו וצעקנו ושאגנו שיש דבר אחד שוודאי יגרום לבעיה גדולה, אדוני השר. כשראש הממשלה מודיע, מצהיר, מבצע ופועל, גם בנגלה וגם בנסתר, ומקפיא בנייה בחמישית משטחה של ארץ-ישראל, לפחות מאוכלוסי מדינת ישראל, המחירים יעלו לשמים. ירושלים, עד היום – עכשיו אנחנו רואים ניצנים, השר ישי הודיע על פה 900 יחידות, ופה 1,600 יחידות דיור – עד שהן יצאו לפועל זה לוקח זמן. אבל במשך שלוש שנים כמעט, ואני יודע שגם אתה מחית והצרת על כך, וכאב לבך ודאב לבך, גם על הבנייה ביהודה ושומרון, ובאמת צריך להגיד לך גם תודה, אדוני השר, שאתה פעלת רבות שלא תחודש ההקפאה, אבל קודם כול, כשמקפיאים בצורה – לא נותנים לכוחות השוק לעבוד, אלא אומרים בפועל: אני מתערב בכוחות השוק, ואני אומר שאסור לבנות, אז קודם כול יש בעיות של דיור. אני רק רוצה לבשר לכם, אגב, שביהודה ושומרון, מאז 26 בספטמבר – אתם זוכרים עוד את התאריך הזה? לפני שנה בזמן הזה, כבוד השר, אמרו שאם אנחנו לא נמשיך את ההקפאה מצבנו יהיה עגום בין המדינות. אז הנה, לא הקפיאו. אני רוצה לבשר לכם, שהמקום היחידי בארץ שבונים בו – ולא הממשלה בונה, ולא הממשלה מעורבת, היא רק עושה דבר אחד, היא לא מפריעה – קרוב ל-5,000 יחידות דיור עומדות; עומדות היו רגלינו. עומדים הבתים. ברוך השם, יש מקום יחיד בארץ שבונים, זה מקום שנתניהו לא מפריע. במקום שנתניהו נמצא – אם בירושלים, אם באפרת, אם בביתר, אם במעלה-אדומים, אם בקרני-שומרון, אם בבית-שמש – יש שיווקים, שיווקים, שיווקים, שיווקים. אבל אנשים לא גרים בשיווקים, אנשים צריכים לגור בבתים. ואם אין להם היכולת ואין להם הכוח ואין להם סייעתא דשמיא, זה לא הולך. אני רוצה לומר פה, מעל בימת הכנסת – דווקא זה מאוד מוצא חן בעיני, המליאה הזאת, היא יפה, ואני מודה לך שלקחת אותנו קצת ושינית; משנה מקום משנה מזל, אולי גם המזל של קדימה. על כל פנים, אני רוצה לומר לכם שהבעיה היתה ונשארה בעיית הדיור, אדוני השר, ובזה צריך להתמקד, כי הבעיות האחרות הן בעיות שניתנות לפתרון. הוא יבוא עם פתרונות, וכשיהיו כאלה שלא יסכימו להם אז יגידו שזה פוליטי. בסופו של דבר הבעיות האחרות – להוריד את המסים העקיפים, להגביל את המיסוי על מי שאיננו יכול – זה דבר שייעשה, אבל את הדיור אי-אפשר להמציא ברגע אחד, ואי-אפשר לפתור אותו. ואני על זה, כיוון שכל כך הרבה פעמים אמרנו לראש הממשלה, ואתם שמעתם אותי כל כך הרבה פעמים אומר, שהנושא של הדיור, אם אנחנו לא נפתור אותו, יחד עם הבעיה שמשום מה אף אחד לא מדבר עליה, הס מלדבר, הס מלהזכיר במאהלים – איפה דב חנין, ידידי, אהובי, חברי, הוא נמצא פה? אני לא יודע איפה דב. אבל איפה גברת גלאון, זו שאמרה קודם את הפסוק – הישנה כושי עורו ונמר חברבורותיו? אני רוצה לומר לך, גברת זהבה גלאון, ש-50,000 מסתננים מאפריקה כבשו את דרום תל-אביב, ואף אחד מכם לא אומר על זה מלה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אותם את מקבלת באהבה, אותם את מקבלת בחיבה, ואת זו שנותנת יד להפוך את תל-אביב לעיר של פליטים יהודים – – <זהבה גלאון (מרצ):> מאה אחוז. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – כשאנחנו ביהודה ושומרון לא בנינו מספיק בתים בשביל לקלוט אותם. אם את תרצי מחר, זהבה, לבוא לבית-אל, אני עוד לא הכנתי בית לקלוט אותך. אבל לפי קצב הנכנסים כרגע מאפריקה, עכשיו 50,000 ובעוד שנתיים 80,000, ואחר כך 200,000, אז מהעיר העברית הראשונה, שחגגנו עליה לפני שלוש שנים, היא תהפוך לאחת מהערים האפריקניות האחרונות, וזהבה גלאון תבוא לחפש אצלנו מקום ומחסה, ואנחנו נקבל אותך באהבה ובחיבה. אני בטוח שאז יהיה ראש ממשלה שיעזור לקבל – – – <דליה איציק (קדימה):> זאת חדשה מסעירה, אתה תקבל את זהבה גלאון? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה, זהבה גלאון היא – כתוב: ימין ושמאל תפרוצי – גברת דליה, כתוב: ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי. זה גם ימין וגם שמאל. ואני אמרתי הרבה פעמים, שאני נפצעתי במלחמה ברגל שמאל, ואני נכה – אי-אפשר בלי שמאל; צריך גם שמאל וגם ימין. ולכן אנחנו את זהבה גלאון, למרות האהבה הגדולה לאנשים שמסתננים מאפריקה – ואין לי שום דבר נגדם, יש לי רק בעיה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, יש לך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – יש לי רק בעיה אתנו, שמדינת ישראל פרוצה, שמדינת ישראל מאפשרת לאנשים להיכנס ללא רשות. וכשמגיעים כל יום לתל-אביב שני אוטובוסים – אני רוצה להגיד לכם, חבר הכנסת מולה – כל יום לתל-אביב שני אוטובוסים, עם בין 100 ל-150 סודנים, לא מדרום-סודן, אתה יודע למה אני מתכוון – מצפון סודן, והם באים ולוקחים בתים, זהבה, של בוגרי צבא, של סטודנטים, של זוגות צעירים, ותל-אביב הולכת ומתמלאת, והיא עוד מעט תגיע לדיזנגוף, אז על זה צריך גם לזעוק זעקה גדולה ומרה, וגם על זה צריך לשאוג, ועל זה צריך לדרוש. ואם אנחנו לא נדרוש – ולכן על הנקודה הזאת, אדוני היושב-ראש – ואני מסיים – אנחנו מבקשים מראש הממשלה קודם כול שיכריז: אני מפסיק להקפיא ומפסיק לגרום לכך שיהודים לא יוכלו לבנות בירושלים, ביהודה ושומרון, ואז תראו שחלק מהבעיה ייפתר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה. חבר הכנסת מאיר שטרית, אחרון הדוברים מעל הדוכן, הצעה מס' 6249. ועוד שניים ידברו מהצד, כל אחד דקה וחצי, ונעבור לתשובתו הכוללת של השר בגין. בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאני קצת תמה על ההתייחסות של הממשלה למחאה. אני בהחלט מבין את הרצון להקים ועדה ציבורית, אבל נראה לי שהוועדה הזאת – אני קורא לה ועדה לחיסול המאהל, במקום ועדה לפתרון הבעיות. לא מקימים ועדה של 40 איש. זה בלתי רציני לצפות שוועדה כזאת תוכל לקיים דיון ענייני עם נציגי המוחים. אני חושב שאם ראש הממשלה רוצה לפתור את הבעיה, אין צורך בוועדות האלה. זה מיותר לגמרי, זה לא הולך לשום מקום. מול הוועדה הזאת של הפרופסור טרכטנברג קמה ועדה של פרופסורים אחרים, כולל אביה ספיבק, שהיה המשנה לנגיד בנק ישראל, שמתנגדים טוטלית וחושבים שהממשלה מרמה את הציבור. אני מצטט מן העיתונות, כמובן. אני חושב שבתחום הזה הגישה היא לא נכונה. זה בזבוז זמן. יכול להיות שיש מי שחושב שאפשר להתיש את המתמחים, את המוחים, על-ידי זה שהדבר ייסחב עד ספטמבר, תתחיל שנת לימודים, הילדים צריכים לחזור לבית-ספר, יתחילו גשמים ויהיה קשה לשבת במאהל. אני לא בטוח שזה יקרה, אגב. יכול להיות שהמוחים הפעם מאוד נחרצים, ואני אומר את זה גם במלוא הרצינות. אני לא חושב שאפשר לתת תשובות לכל מה שהמוחים מבקשים. יש יותר מדי בקשות. כל מי שכואב לו משהו בא לבכות עליו ברוטשילד. אי-אפשר לתת תשובות על כל הבעיות שעולות, אבל אפשר וצריך לתת תשובות על חלק מהבעיות, ובמקום שהממשלה תגרור רגליים ותקים ועדות מיותרות, היא צריכה לשבת על המדוכה ולקבל החלטות. אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת – הדברים כתובים, הרי, ב"דברי הכנסת" – מיום הבאת התקציב הראשון של הממשלה הזאת עמדנו על הבמה. אני באופן אישי, בתקציב הראשון ניהלתי את המאבק בתקציב, והצעקה שלי היתה אז לממשלה: איך אתם הולכים למדיניות עקומה והפוכה? איך ראש הממשלה הולך להפחתת מסים ישירים, כאשר ישראל בין המקומות הנמוכים בעולם ברמת המיסוי הישיר? ואתה ממשיך לתת הפחתות מס הכנסה לעשירים ולחזקים. במקום זה, אמרתי, תורידו את המסים העקיפים, שהם במקום ראשון. ישראל במקום הראשון ב-OECD עם רמת המיסוי העקיף הגבוהה ביותר. יש פה חוסר איזון, ואתם יודעים שמיסוי עקיף דופק את החלשים. הוא מס רגרסיבי, בעוד שמיסוי ישיר נותן הטבה בעיקר כשמפחיתים אותו לעשירים. ציינתי מעל הבמה, אדוני. זה לא חוכמה להגיד את זה היום ברטרוספקט. החוכמה היא להגיד את זה אז. ציינתי אז, שלפי תוכניתו של ראש הממשלה, ולפי החלטות הממשלה, הממשלה מוותרת על הכנסות של 70 מיליארד שקל בחמש שנים בהפחתות מס הכנסה לחברות וליחידים. ואמרנו: יש לזה הצדקה? מה ההצדקה, להעשיר את החברות עוד יותר? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בשביל להפחית מס ערך מוסף לא צריך חוכמה גדולה. אני יכול לנחש עם איזה הצעות יבוא טרכטנברג. אז למה לסחוב זמן? נגיד אותן עכשיו. הוא יבוא עם הצעה להפחית את מס ערך מוסף ב-2%. אני מציע לעשות את זה עכשיו, זו החלטה של חמש דקות. חבל שראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 2% זה 5 מיליארד. זה דבר סביר. <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא 5 מיליארד. 2%, אדוני, זה בערך 10 מיליארד שקל. <השר זאב בנימין בגין:> 7. <היו"ר ראובן ריבלין:> 7 מיליארד. <מאיר שטרית (קדימה):> 7, בסדר. אתה יודע מה, ניחא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל – – – למעונות-היום. <מאיר שטרית (קדימה):> 7 מיליארד. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אומר – – – אבל זה 2.5. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, 2% זה 7 מיליארד שקל. אתה עדיין מפחית – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מעונות-היום – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני עוד לא נגעתי במעונות-היום. אני מדבר כרגע על מסים. 7 מיליארד פחות למס ערך מוסף זה עזרה ישירה לא רק לשכבות הביניים, אלא גם לאוכלוסיות החלשות. הרי הם, כאילו, אין להם כוח למחות אפילו. אבל גם אצלם – הם קונים אוכל. כל אדם חלש שחי מקצבה משלם 16% מהקצבה שלו על כל דבר שהוא קונה, כי הכול – יש עליו מס ערך מוסף. ואם רוצים להפחית את מס ערך מוסף, מה הבעיה לשבת ולהחליט שמורידים את מס ערך מוסף ב-8% על כל מוצרי היסוד? מה הבעיה? אפשר לשבת ולקבל החלטה. לחצי, כן, 8%. יש מדינות רבות בעולם, אני אביא לך דוגמאות, אדוני, שעל מוצרי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל המוצרים? <מאיר שטרית (קדימה):> מוצרי יסוד, אמרתי. יש מקומות בעולם שבהם מוצרי מזון – אצלנו בארץ פירות וירקות פטורים ממע"מ. לא קרה שום אסון. יש מקומות בעולם שיש 5% מע"מ על מוצרי מזון ו-20% על היתר. אפשר לעשות שינויים בדיפרנציאציה. לא צריך בשביל זה להקים ועדות על ועדות שיטחנו מים. לא יקרה מזה כלום. אדוני, דבר נוסף הוא – ואני מגיע למעונות-יום, חברת הכנסת אבקסיס – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה יודע, מע"מ אפשר לשנות אחרי שנה; מעונות-היום יישאר קבוע בחוק. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מגיע למעונות-יום, אני מגיע לשם עכשיו. אני אגיד לך מה צריך לעשות במעונות-היום. אדוני היושב-ראש, לצערי – ואני אומר את זה בצער, כמי שעומד ומאמין במשק חופשי ובכלכלה חופשית ותחרותית, ועם כל הכבוד לכל הפרופסורים שמדברים עכשיו, אני שואל: איפה הם היו כשאנחנו עמדנו מעל הבמה וצעקנו את מה שהם צועקים עכשיו – שמדיניות המסים עקומה, שדופקים את החלשים ונותנים הטבות לעשירים? הרי צעקנו מעל במת הכנסת. להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת אני הצעתי ליושב-ראש ועדת הכספים – הלכתי לוועדה במיוחד, כנציג האופוזיציה שניהל את המאבק על התקציב הראשון. אם גפני היה פה הוא היה מעיד. אמרתי לו: אדוני, תעשה שינוי אחד בתקציב, תוריד את המסים העקיפים ותפסיק את ההפחתות של הישירים. אנחנו כולנו, קדימה, נתמוך בתקציב. הוא אמר: אני מסכים אתך, אבל אני לא יכול לעשות את זה. אז איפה היו הפרופסורים כולם כשצעקנו? איפה הם היו עד היום? למה עד היום אף אחד מהם לא צעק, לא דיבר, לא אמר? אנחנו צועקים לפחות. אדוני היושב-ראש, הרי מה הבעיה עם הסיוע לאוכלוסיות משכבות הביניים? מדינת ישראל – כמי שמאמין בכלכלה חופשית אני אומר לך את זה – מדינת ישראל, לצערי, מעודדת אי-עבודה. המדינה נותנת הטבות רק למי שלא עובד. מי שעובד, לא מקבל הטבות, זה האסון הגדול, ואז אנשים לא הולכים לעבודה. למה לעבוד אם אפשר לחיות בלי לעבוד? <שלמה מולה (קדימה):> מקבלים קצבאות חינם. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אתן דוגמה מספרית, אדוני היושב-ראש. אדם שחי מקצבת הבטחת הכנסה, זה לא הרבה כסף. הוא מקבל 2,500 שקל, משפחה של זוג עם שני ילדים. 2,500 שקל לחודש זה לא הרבה כסף. אבל מי שחי מקצבת הבטחת הכנסה, הוא אוטומטית זכאי ל-70% הנחה בארנונה, והוא זכאי להשתתפות משרד השיכון בשכר דירה עד 1,200 שקל לחודש, והוא זכאי לפטור מאגרת טלוויזיה ופטור מתשלומי לימודים בבית-ספר, והוא מקבל מענק לימודים לכל ילד כל שנה. לעומת זאת, אדם שעובד "פול טיים ג'וב", גם עם שני ילדים, מקבל 5,000 שקל – יותר משכר המינימום – ונגיד הוא צריך לשלם שכר-דירה או משכנתה, ארנונה בוודאי, אגרת טלוויזיה בוודאי, תשלומי בית-ספר בוודאי. נגיד שכל התשלומים האלה משני הצדדים הם רק 1,500 שקל – סך הכול ההטבות למקבל הבטחת הכנסה והתשלומים למי שעובד. אז זה שלא עובד מקבל 2,500 שקל ביד, ועוד הטבות 1,500, יחד זה 4,000 נטו. זה שעובד משלם 1,500 שקל למשכנתה, ארנונה או שכר דירה, נשאר עם 3,500 נטו מתוך ה-5,000 שהוא מרוויח, ומזה הוא משלם מס ערך מוסף עוד 18%. הרי זה אבסורדום. אם ראש הממשלה רוצה לפתור את הבעיה מחר לשכבות הביניים, הוא צריך לעשות דבר אחד – להפוך את הקערה, לתת הטבות מס למי שכן עובד. לפחות אלה שעוברים את סף המס ייהנו מזה. למשל, הכרה בריבית על המשכנתה לדירת יחיד עד גובה מסוים, לקבוע מיליון שקל. אדם לא יכול לקבל ריבית אם הוא קונה דירת יוקרה או דירה שנייה ושלישית, רק על הדירה היחידה עד סכום מסוים – מיליון, מיליון וחצי שקל; הכרה בהוצאות למטפלת לאשה עובדת, או לעוזרת, 50% מההוצאה, או למעון-יום, 50% מההוצאה, לפי בחירתה. כדאי לממשלה לעשות את זה. למה? כי אם אני נותן הטבה כזאת לא תהיה אשה שלא תדווח למס הכנסה שהיא מעסיקה עוזרת או מטפלת, ואז אותה עוזרת או מטפלת לא תוכל ליהנות משני העולמות. היא לא תוכל לקבל הבטחת הכנסה מצד אחד ולעבוד כעוזרת מצד שני. היום זה קל מאוד. היום אף אחד – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אף אחד לא רוצה להיות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – אף אחד לא מדווח למס הכנסה. אף אחד. הם מדווחים רק לביטוח לאומי, לשמור על הזכויות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז רגע, אתה רוצה להוריד לאוכלוסייה הכי חלשה, לזאת שנזקקת, לזאת שלילדים שלה אין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חברת הכנסת אבקסיס, הוא לא זה שצריך לתת תשובות. <מאיר שטרית (קדימה):> מה זה קשור? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא זה ששואל שאלות כרגע. <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא רוצה להוריד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל המדיניות הזאת הכניסה אנשים אל מתחת לקו העוני. <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא רוצה להוריד, אני רוצה להוסיף. אני לא מבין על מה הוויכוח. אני רוצה להוסיף, לא להוריד. אם ייתנו הטבות מס למי שעובד, מי שעובד יקבל בנטו יותר. אם אשה יודעת שאם היא עובדת היא תקבל 50% החזר על הוצאות המעון, יהיה כדאי לה ללכת לעבודה. למה אני מוריד? להיפך. ואני חושב שבדבר הזה הממשלה יכולה לתת תשובה אמיתית לשכבות הביניים, אבל ראש הממשלה לא שם, והממשלה לא שם. ועם כל הכבוד לוועדת-טרכטנברג ולכל הוועדות האחרות, אני אומר לך, הסחבת הזאת, מטרתה רק אחת בעיני: לחסל את המאהלים, לא לפתור את הבעיות. ואני? אני אומר בצער – תראה, ספטמבר עומד לפתחנו והאיומים גדולים. ואני אומר בצער שהממשלה, לצערי, לא מתקדמת בתחום המדיני, ויש לזה השפעה מיידית על הכלכלה, והיא יכולה להרע את מצבנו עוד יותר בעקבות ספטמבר. הרי אילו היינו במצב של משא-ומתן לשלום, היינו גם מבחינה זו נרגעים מול הדה-לגיטימציה בעולם, וגם מול ספטמבר, וגם היינו נאלצים פחות להשקיע היום – ואני רואה, צופה פני עתיד, את האיומים לפתחה של מדינת ישראל שיחייבו הקצאה, אדוני היושב-ראש; אני אומר לך כחבר ועדת החוץ והביטחון, עכשיו – הקצאה של עשרות מיליארדים נוספים כדי להתמודד עם האיומים שלפתחנו. מאיפה ייקחו את הכסף? מישהו חושב שבאמת אפשר לתת תשובה גם לאלה וגם לאלה וגם לביטחון? אי-אפשר. אי-אפשר. אם להיות אחראיים, צריך לומר: אי-אפשר. ואני לא מציע להשלות את האנשים. צריך לתת מה שאפשר. למה אני מציע הטבות מס? כי הטבות מס יש להן יתרון אחד: זה לא הוצאת כסף מהקופה. זה פחות הכנסת כסף לקופה, אבל אם ממשלה עושה את זה במס הכנסה, ומוכנה לוותר על 70 מיליארד שקל, הוויתורים שאני מציע הם הרבה יותר קטנים; שיבטלו את הפחתות מס הכנסה, ואפילו ירימו את מס הכנסה, לא יקרה שום אסון – אם ירימו את המסים למדרגה אחת גבוהה יותר לאלה שמרוויחים הרבה כסף לא יקרה שום אסון. שנית, אדוני, אפשר לבטל – אני אומר לך, אדוני, שהממשלה נותנת היום הטבות מס בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל לכל מיני סקטורים: לחברות, בנושא של עידוד השקעות הון, אנשים משלמים 8% מס הכנסה, חברות, רק מי שמייצא – תגיד, זה נורמלי? אין דבר כזה בעולם. המס על ההון הוא הרבה יותר נמוך. המדינה גורמת בכך שבאים אנשים ונותנים להם פטור מלא ל-20 שנה ממסים. תגיד לי, זה צודק? ומה עם אנשים שעובדים בארץ, להם לא מגיעה הנחה במסים? לכן, אדוני היושב-ראש, לא צריך ועדות. צריך החלטות, והחלטות אפשר לעשות מייד, לא צריך לסחוב רגליים, לא צריך להקים ועדות ארוכות שלא יביאו לשום דבר. תראה, האנשים שם מחכים, האנשים במחאה מחכים, אדוני היושב-ראש, לתשובה. אותו הדבר, אגב, הרופאים, וצריך להגיד מלה על זה. אני מסיים, אדוני. אני שמח שהמשא-ומתן עם הרופאים התקדם וכמעט נגמר. המתמחים מחכים לתשובה. הוויכוח, הבנתי, הוא על 5%-4%. אז שישבו אתם, יחתכו בחצי ונגמר העניין. אני לא מבין את הסחבת הזאת, היא לא במקומה. אני למדתי, אדוני היושב-ראש, מניסיוני, שכאשר מתחילה הפגנה אתה יכול, בשלבים הראשונים שלה, לסגור את המחיר הנמוך ביותר. אם אתה מחכה שבוע-שבועיים, הפסדת את המערכה; יעלה לך הרבה יותר ביוקר. מי שלא מאמין לי שיבדוק את ההפגנות בעבר. תמיד עלה יותר ביוקר כשחיכו, ואני מציע לא להמשיך לחכות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חברת הכנסת עינת וילף – דקה וחצי, ואחריה – חבר הכנסת אייכלר, ואז יעלה השר בגין וישיב. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. בטרם אתחיל אני רק רוצה להגיד משהו על שינוי שיטת הממשל, כי כל מי שמכיר אותי יודע שאני עוסקת בזה בכל הקשר פוליטי. חשוב לזכור: יש אך ורק 22 מדינות בעולם שהן דמוקרטיות מ-1948 ללא שום הפרעה. מדינת ישראל היא אחת מהן, וזה הישג שאסור לזלזל בו. ולכן אני ממליצה לקדימה להפסיק להתבכיין, ללמוד להקים קואליציות בשיטה הקיימת, כי זאת תהיה השיטה שלנו עוד שנים רבות. <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – למכור? <עינת וילף (העצמאות):> אני רוצה גם להעיר על האירוניה, שמי שקרא כאן לצעירים לבוא לפוליטיקה הוא אחד האנשים שהשפה שלו, הסגנון והטון מבזים וזולים, והכי דוחים אנשים מלבוא ולרצות ולהיות חלק מהמקום הזה. <שלמה מולה (קדימה):> נו, באמת. <עינת וילף (העצמאות):> ולכן, אם אנחנו באמת רוצים שאנשים ירצו לבוא לפוליטיקה חשוב לדעת גם להתנהג, לדבר, ושהטון יהיה כלפי כולם מכבד ומכובד. לנושא עצמו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא לא, יש לה חצי דקה. <עינת וילף (העצמאות):> בסדר, לנושא עצמו, בזמן שנותר. כן כן, אני סופרת. לנושא עצמו. מהדיון כאן בעיקר עולה חשש שהממשלה עוד עשויה לעשות משהו ולתת פתרונות, ולכן עוד מנסים, כבר על ההתחלה, להגיד על הוועדה שהיא מיותרת, וכבר להגיד כמו שעושים בנושאים אחרים: לא מאמינים לו, כי חס וחלילה הממשלה הזאת עוד עלולה להיאבק בריכוזיות, ושתהיה תחרות, ולהגן על בריאות וחינוך ציבוריים. אפילו שר הביטחון הודה בצורך לשנות סדרי עדיפויות ולתת את חלקו לנושא הזה. וכולנו רואים במחאה הזאת הזדמנות נהדרת לעשות, ולבחירות נלך במועדן, על בסיס עשייה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה רבה. <עינת וילף (העצמאות):> – – ובאמת מאמינים ביכולתו לשנות סדרי עדיפויות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, כבקי וותיק אתה תעשה את זה בדיוק בתמציתיות הראויה. דקה וחצי מהרגע. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, דובר על הסכנה שבמחאה, שההכרעות יעברו לרחובות במקום לכנסת הנבחרת, ויש חשש שאנשים ינסו לשנות את תוצאות הבחירות על-ידי הפגנות רחוב. אני רוצה לומר שהמחאה על הצדק החברתי, ולא משנה לי מי מארגן את זה, ואנחנו יודעים את כל הסודות, הזעקה הזאת היא בעצם הזעקה של – רובה על-ידי האנשים שבחרו בקואליציה הקיימת. זאת אומרת שאם אני הייתי מדמיין מי יצא לרחובות בעניין יוקר הדיור, יוקר המחיה וחוסר הצדק בחלוקת התקציבים והמסים, כפי ששמענו מחבר הכנסת שטרית, ש-80 מיליארד שקל הורידו מהחברות והעשירים, ועוד לקחו את זה הרי מהעניים, אז אני הייתי מצפה שהרחובות יהיו מלאים בבוחרי הליכוד, בוחרי ש"ס, בוחרי יהדות התורה ובוחרי העולים החדשים של ליברמן. למעשה, מה שעשו האנשים ברחובות – הם עשו את המלאכה של הקואליציה. ואילו נתניהו – כאשר נתניהו וממשלתו באו ויסדו את הקפיטליזם האכזרי, הם פעלו בניגוד לרצון הבוחר, כך שהרחוב אומר את האמת עכשיו, מה שהבוחר רצה להגיד בקלפי, ומישהו במשרד האוצר, ובמיליה של העשירון העליון, סגרו עם ה-OECD שמטרת מדינת ישראל להיות מדינת רווחים ולא מדינת רווחה. זה ממש כמו שאריק שרון הלך לבחירות על בסיס ימני ועשה את ההתנתקות, כך ממשלת נתניהו לקחה את הקולות של הציבור שבחרו בהם כדי שתהיה מדינת רווחה עם צדק סוציאלי, והפכה את זה למדינה קפיטליסטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה לחבר הכנסת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני רוצה לסיים במשפט. זה הזמן שנתניהו יכול להתעשת, לבוא ולשנות, טרנספורמציה. ומלה אחת לגבי הסקטורים התורמים – אני חושב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, זה כבר סיפור חדש. יש לך דקה וחצי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז רק מזל טוב לראש הממשלה, מותר להגיד? מזל טוב לראש הממשלה, שנולד לו נכד חרדי שני – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברוך השם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שבעיני התקשורת הוא ילד מיותר. אז אני מקווה מאוד שיהיה לו הרבה נחת, ושמי שמדבר על להחזיר את המדינה לעם יפסיק להסית נגד חלקים אחרים בעם. תודה לאדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר, למרות חיבתי האישית אני לא יכול לאפשר לך. רבותי, אני מזמין את כבוד השר זאב בנימין בגין לעלות ולהשיב בשם הממשלה על כל ההצעות לסדר-היום. <שלמה מולה (קדימה):> לגבי הנכד אנחנו מצטרפים לאיחולים. <דליה איציק (קדימה):> איפה שר האוצר? <שלמה מולה (קדימה):> כל היתר – העיקר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. בבקשה, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנותרים, תודה לכם שהואלתם לבוא לדיון באמצע הפגרה. <שלמה מולה (קדימה):> מה זה, אנחנו זימנו את הדיון. <השר זאב בנימין בגין:> שאלה אותי חברתי חברת הכנסת איציק, בעלותי אל הבמה, היכן שר האוצר. שר האוצר עוסק עכשיו בפתרונות הדרושים כדי לפתור בעיות – רובן ככולן אינן חדשות. <דני דנון (הליכוד):> איפה כל החותמים – – – <דליה איציק (קדימה):> הם היו פה לפניכם והם ישבו פה. למרות – – – <קריאות:> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אשיב, אדוני היושב-ראש, קודם כול לעניין הרופאים; אינני רוצה להרחיב בשעה מאוחרת זאת ולהכביד על החברים. למעשה, הושגו הבנות המשתרעות על סעיפים רבים כבר לפני שבועות אחדים. אמנה מכל ההבנות שתיים חשובות מאוד: האחת, הפחתת מספר תורנויות רופאים מתמחים, ולשם כך יש הסכמה על הוספת כ-1,000 תקנים בשנתיים, ותוספת שכר ומענקים לרופאים בפריפריה, אותה פריפריה שלגביה אנשים שהיום באופוזיציה, והיו בממשלה הקודמת – עוד אוסיף על זה דבר או שניים – מטיפים לנו מוסר, תוספת שכר ומענקים לרופאים בפריפריה, וכמובן תוספת שכר לרופאים במקצועות שיש בהם חסר כבר שנים אחדות. הנושא הזה הוזנח לא מאתמול. <דליה איציק (קדימה):> מה אתם עשיתם? מה אנחנו עשינו אנחנו יודעים. <השר זאב בנימין בגין:> אני תיכף אסביר. <דליה איציק (קדימה):> אולי תספר לנו מה אתם עשיתם. <השר זאב בנימין בגין:> חברתי היקרה, אם תמתיני בסבלנות מסוימת אני אתן דוגמאות אחדות. <רוברט טיבייב (קדימה):> בזמן של שנתיים וחצי . <השר זאב בנימין בגין:> יש הסכמה מבורכת על תהליך של גישור, זה אמור לקחת ימים אחדים. אביע את דעתי, אדוני היושב-ראש – זה נעשה באיחור מסוים. זכור לך בוודאי שאצלנו, בבית-הספר שלנו, הציעו לפני שנים רבות מאוד, עשרות שנים: בשירותים חיוניים – בוררות חובה, כדי שלא ניגרר חלילה לשביתות מעין אלה שאנחנו לעתים עדים להן. העניין הזה של הרפואה הציבורית העלה במוחי רגע מסוים בתחילת הדיון, כשבין שלל הססמאות שהשמיעה כאן מעל הדוכן יושבת-ראש האופוזיציה, ובין מגוון ההמלצות שהיא העלתה כאן, באחת מהן הייתי מוכן בהחלט להתחשב. היא אמרה, אם אני זוכר נכון, שלאזרחים מגיע – אני מצטט לא בדייקנות, לא רשמתי: שירות אחיות בתי-ספר שאיננו מופרט. ואני אינני מומחה בתחום, ויכול להיות שיש יתרון לשיטה זו, או יכול להיות יתרון – – – <עינת וילף (העצמאות):> אין. אין יתרון. <השר זאב בנימין בגין:> נניח. אני אומר לרגע, לרגע. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני רוצה להיות אדיב. אופיר, תן לי בבקשה. תן לי להמשיך. <דליה איציק (קדימה):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני רוצה להיות אדיב כלפי החברים היושבים כאן לימיני. זה היה רגע בדברי חברת הכנסת לבני, שחשתי בו המיית לב אמיתית, עמוקה, לשיפור המצב החברתי. אני זכרתי משהו, וביררתי אצל חברים שיודעים את הדבר, כדי שחלילה לא אכשל בטעות, וההחלטה על הצעד הזה, שאתם היום אומרים שהוא אנטי-חברתי, נפלה לא בזמן שאני חבר הממשלה, כלומר לא מאז אפריל 2009. הסבירו לי שזה היה ב-2007, ותהיתי מי היה חבר הממשלה ב-2007? איפה הייתם? איפה היתה ראש האופוזיציה? <דליה איציק (קדימה):> וואי, וואי, תדבר – – <השר זאב בנימין בגין:> היא היתה בממשלת זנזיבר? <דליה איציק (קדימה):> – – תדבר – – <השר זאב בנימין בגין:> היא היתה באיי מרשל? <דליה איציק (קדימה):> כן. <השר זאב בנימין בגין:> איפה היא היתה? איפה היתה ראש האופוזיציה ב-2007 ועכשיו – – <דליה איציק (קדימה):> היא עשתה הרבה דברים חשובים. <השר זאב בנימין בגין:> – – ערגה כזאת לשינוי חברתי. <שלמה מולה (קדימה):> הנה אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> הנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, הוא משיב על ההצעות. <שלמה מולה (קדימה):> לא לא. אני רק אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אתה לא אומר כי אמרת כבר. הוא עונה לך עכשיו. <שלמה מולה (קדימה):> הוא שאל איפה היינו. <השר זאב בנימין בגין:> האמינו לי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה לך עכשיו. <השר זאב בנימין בגין:> האמינו לי, ישבתי כאן בסבלנות זמן ארוך. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה לך עכשיו, חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אתה רוצה שאקרא אותך לסדר? <השר זאב בנימין בגין:> הממשלה הקימה – – – <קריאה:> לא הצליחה. <שלמה מולה (קדימה):> אתם באתם – – – <נסים זאב (ש"ס):> בואו ונעבור את הפגרה בשלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אני – אתה אל תשמע לו. רק לי תשמע. <השר זאב בנימין בגין:> הממשלה הקימה ועדת מומחים בראשותו של אדם שאין איש החולק על כישוריו, על ידיעותיו, על חוכמתו ועל שיעור קומתו – תרתי משמע, אם אפשר לומר הפעם "תרתי משמע", בהקשר זה – והוועדה הזאת כבר החלה בשמיעת הצעות מן הציבור, תגיב עליהן, תכלול אולי את חלקן. <רוברט טיבייב (קדימה):> שאלת הבהרה. <השר זאב בנימין בגין:> היא תעסוק בחמישה נושאים: 1. שינוי סדרי העדיפויות כדי להקל את הנטל הכלכלי; 2. שינוי בתמהיל תשלומי המסים; 3. הרחבת נגישות השירותים החברתיים; 4. הגברת התחרותיות והיעילות בשוק. ועדה לבדיקת הריכוזיות יושבת על המדוכה חודשים אחדים כבר, מאז אוקטובר 2010 – כנראה אין הדברים לחלוטין פשוטים – במטרה להפחית במחירים של מוצרים ושירותים; הנושא החמישי הוא: צעדי יישום לתוכנית הדיור, זאת שכבר הושקה. כל זאת, כמובן, במסגרת התקציב ובמסגרת של אחריות הממשלה ליציבות המשק. אני שומע את התלונות על כך שאזרחים רבים, משפחות רבות, משקי-בית רבים, מה שנקרא "אינם גומרים את החודש", משמע מוציאים בממוצע יותר מהכנסותיהם. לשם שינוי, אולי, אם תרשו לי, אני חיפשתי את הנתונים, ומצאתי נתונים. ועל-פי הנתונים שבידי, התופעה הזאת, שבממוצע משקי-בית רבים מוציאים יותר מהכנסותיהם, גם היא לא החלה ב-1 באפריל 2009, המועד שבו כוננה הממשלה שאני מתכבד להיות חבר בה. <דליה איציק (קדימה):> נכון, אבל הידרדרה. <השר זאב בנימין בגין:> הנתונים שבידי מראים תופעה כזאת לפחות מ-2004, ואני מניח שעוד הרבה אחורנית. אני מבקש לציין, אם אנחנו חוזרים לאותו תאריך מוזר, חברת הכנסת איציק, בין 2004 ל-2007 חל צמצום מסוים באותו גירעון ממוצע של משק-בית בישראל; משנת 2007 ועד 2009 חלה הרחבה של הגירעון הזה. כאשר אנחנו נכנסנו לממשלה, לכל משק-בית ממוצע, כמובן, תקני, ההפרש הזה היה בערך 1,500 שקל. כל זה לפנינו. הזעקה שלכם כאילו הדבר הזה הומצא בשבוע שעבר, לפני חודשיים – איפה הייתם? שוב אני שואל, בזנזיבר? <יעקב אדרי (קדימה):> אתם נבחרתם כדי לתקן. <השר זאב בנימין בגין:> אני מבקש. הכול בסדר. אני מבקש – – – <דליה איציק (קדימה):> מזמן כנראה לא – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני לא שומע, דליה. סליחה? <דליה איציק (קדימה):> מזמן כנראה לא דיברת עם ילדיך. אם תשאל אותם הם יסתרו את מה שאתה אומר. בשלוש השנים האחרונות אין ספק שהמשכורות שלנו לא עלו ביחס ליוקר. השאלה למה במשמרת שלכם – התשובה מורכבת; וממנה אני מצפה לתשובה. <השר זאב בנימין בגין:> אני לא רוצה לומר מלים חריפות; אני מדבר על הפער בין הלהט של הנימוקים שלכם לבין העובדה הנחרצת, המוחצת, שכל זה היה תחת שלטונכם. עכשיו אני רוצה לומר משהו על אלה שלא גומרים את החודש. <שלמה מולה (קדימה):> הרבה שנים גם בשלטון הליכוד. <השר זאב בנימין בגין:> בסדר, בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <השר זאב בנימין בגין:> אתה רוצה, אז נדבר עכשיו על הדיור. זו בעיה שנולדה היום? הממשלה שלנו החליטה, בהחלטה הקרויה חברתית, לא לבנות דירות חדשות באזור המרכז? המצאה שלכם. המצאה של ממשלתכם. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה חושב שצריך לבנות רק בתל-אביב? <השר זאב בנימין בגין:> עשר שנים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא נכון. <השר זאב בנימין בגין:> במשך עשר שנים, באופן שנתי, יש גירעון במספר הדירות הנבנות לעומת הדירות הדרושות. גם זה לא התחיל – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. רבותי. <השר זאב בנימין בגין:> בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר משיב. חבר הכנסת שטרית, השר משיב לך. <מאיר שטרית (קדימה):> השר בני בגין בדרך כלל מדייק. הוא לא דייק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אבל זה לא דיון פה. זו לא ועדה. הוא משיב לך עכשיו. <מאיר שטרית (קדימה):> סתם הערת ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הערה זו הערה, אבל זה לא. זו הרצאה. <השר זאב בנימין בגין:> אני רוצה ללמוד, חבר הכנסת שטרית, במה לא דייקתי. אבל בסדר. <שי חרמש (קדימה):> השר, השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, רגע, אני לא מאפשר. <שי חרמש (קדימה):> הערה, הערה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך הערה. <שי חרמש (קדימה):> למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> תמצא את ההזדמנות לקריאת ביניים. <שי חרמש (קדימה):> ב-600,000 שקל לחצי דונם בנגב איש לא יכול לבנות. מה אתה רוצה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חרמש, היינו יחד בוועדת הכספים כשהיה הדיון הזה. <שי חרמש (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שמעתי את חנין אומר – – – <נסים זאב (ש"ס):> השר בגין לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב. אפשר לחשוב. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שי חרמש (קדימה):> – – – דירות. בספסרות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לחשוב – – – <השר זאב בנימין בגין:> ברשות היושב-ראש, אני באמת חושב שאנחנו פה כולנו כבר גורמים במידה רבה לטורח הציבור. אז אני מבקש להמשיך. התופעה הזאת, אמרתי, של משקי-בית שמוציאים כמובן על חשבון החיסכון, בממוצע, יותר ממה שהם מכניסים, איננה חדשה. אני רוצה רק לאפיין את השאלה החברתית, כי מדובר על צדק חברתי. היום, כרטיס כניסה, אם כך אפשר לומר, לאותו מועדון, אם אפשר כך לומר, של העשירון השמיני בחלוקת ההכנסות, על-פי תיקון שאני עורך על-פי המספרים מ-2009 – אני חוזר על מה שאמרתי ביומיים האחרונים: אנחנו מרבים להתווכח בלהט על יסוד נתונים מ-2009. אין נתונים בינתיים ל-2010. אנחנו שנתיים אחרי הנתונים ההם, אבל להט הוויכוח כנראה איננו מצריך נתונים – אני לוקח על עצמי אחריות מסוימת לתיקון קל, והכול הוא כמובן במספרים עגולים. משק-בית שהכנסתו ברוטו ממפרנס אחד או משניים 17,000 שקלים לפחות הוא כבר בעשירון השמיני. משק-בית שהכנסתו ברוטו משתי משכורות לא גדולות היא 22,000 שקלים הוא כבר בעשירון התשיעי. עכשיו, התופעה הזאת, שהעשירונים התשיעי, השמיני והשביעי מוציאים יותר מהכנסתם – שוב אני אומר – איננה חדשה. אבל כאשר מדברים אתנו על צדק חברתי, באתי מבית-ספר אחר: צדק חברתי מתחיל בעשירונים התחתונים, ולא בשמיני ובתשיעי, עם כל הקשיים הנכונים, הידועים, הדורשים תיקון. ואחד – – – <דליה איציק (קדימה):> – – – <קריאה:> זה לא – – – <השר זאב בנימין בגין:> מייד. מייד. אחד – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא זה ולא זה. <השר זאב בנימין בגין:> ואחד המכשירים החשובים ביותר לעשיית צדק חברתי עם אלה שיש להם הרבה פחות במשכורת ברוטו, אולי חמישית מהעשירון השמיני או התשיעי, הוא המכשיר של הקטנת האבטלה. אנחנו, חברתי חברת הכנסת איציק, קיבלנו מכם ירושה – אינני מאשים אתכם בכול, אחרי משבר כלכלי. אני אומר דבר אולי לא שגרתי – משבר כלכלי שבו משרד האוצר, בראשותו של חבר הכנסת בר-און, והממשלה, גם את זאת צריך לומר, נהגו בשנת 2008 ותחילת 2009 ברצינות ובאחריות. עוד לא שמעתי שום דבר חיובי מכם על פעולה דומה של הממשלה. התחלנו את כהונת הממשלה עם שיעור אבטלה של 7.5%. בחודש שעבר, על-פי המספרים, שיעור האבטלה הוא 5.7%. ההפרש, על-פי חשבוני – 1.8%. זה לא רק אחוזים, חברים. זה לא מקרו-כלכלה – זה מיקרו – מיקרו, כמעט ננו-כלכלה לגבי כל אחד מ-50,000 האנשים שהיו מובטלים באפריל 2009 והיום אינם מובטלים ומשתכרים; אולי משכורת נמוכה, אבל משתכרים. ובין אדם משתכר לבן-אדם שאיננו משתכר – עולם ומלואו. זה צדק חברתי, זה מרכיב חשוב בצדק חברתי, לא הכול. אתם מתעלמים מזה. ירידת האבטלה תלויה במידה רבה מאוד בצמיחה הכלכלית. אני יודע שהיום – אני שומע, גם פה שמעתי, שמתיזים את השם, את הכינוי, את התואר, ניאו-ליברל, כאילו מדובר בגידוף. <קריאה:> במקרה הזה כן. <השר זאב בנימין בגין:> אני חושב שליברליות, כלכלת שוק, חופש של השוק, השתחררות מקרטלים ומונופולים אינם גידוף. תרשו לי לומר שלדעתי גם סוציאליזם איננו מלה גסה, אבל היא תלושה מן המציאות. איש לא חושב לחזור ברצינות למשטר כזה. אני אביא – – – <דב חנין (חד"ש):> טוב שהממשלה הזאת מדברת על תלישות מהמציאות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין. <השר זאב בנימין בגין:> תן לי. בהקשר זה אני שומע כבר יומיים-שלושה מומחים גדולים ואפילו פרופסורים שמצפים לשינוי מבני עמוק, לשינוי דרמטי. אני חושב שאני יודע למה הם מתכוונים. אני שומע וקורא אותם שנים לא מעטות. אני מפנה אותם לספרד – ממשלה סוציאליסטית, ודאי רצתה ורוצה שיהיה טוב לכל האזרחים, מכל השכבות. שיעור האבטלה שהיא הגיעה אליו – 21% בממוצע, כפול מזה לגבי אנשים צעירים עד גיל 30, והם צפויים עכשיו, בממשלה המכהנת או זו שתחליף אותה, לצעדים חריפים של צנע. לא, חברים, לשם איננו מתגעגעים. אומרת חברתי זהבה גלאון: יש הצעה – אני אינני פוסל אותה מלכתחילה בתור שכזאת, אבל בכל זאת צריך להבין את הממדים – שהגדרת מדרגת מס נוספת מעל הכנסה של 60,000 שקל חודש, של 55%, תניב על-פי החישוב ששמעתי ממך כרבע מיליארד שקלים. <זהבה גלאון (מרצ):> זה רק צעד אחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא אומרת שזה רק צעד אחד. <השר זאב בנימין בגין:> לא אמרתי. צעד אחד, אבל בכל זאת כדאי עוד פעם להביא בחשבון את המספרים. רבע מיליארד שקל, סכום גבוה מאוד. אבל לשם השוואה, כדי לקדם את הרעיון – שהוא מסובך, אני לא בטוח שהוא ישים – חינוך חינם, יש כאלה שאומרים חינוך חובה חינם. אני לא מאמין שהם מתכוונים לכך שילד בן ארבעה חודשים יצטרף לגדודים של המדינה תחת הכותרת של חינוך חובה. <אורית זוארץ (קדימה):> למה לא? <השר זאב בנימין בגין:> אני מקווה, בסדר? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא התייחס רק למלה "חובה", לא לרעיון. <השר זאב בנימין בגין:> למה לא? בסדר, אני מקווה, אני מקווה שזוג אנשים שיש להם תינוק, תהיה להם גם אפשרות להשאיר אותו בבית, אם לא עם מטפלת – עם הסבתא או עם אחד מבני-הזוג. אני לא רואה בעין יוצאת מהכלל טובה את הרעיון הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר, הם מתכוונים לחינוך חינם ולא חובה. <השר זאב בנימין בגין:> זו דעתי, אבל חברת הכנסת זוארץ, בסדר, יש לך מחשבות אחרות מה לעשות עם ילדים בני שלושה חודשים. בסדר גמור. <נסים זאב (ש"ס):> יש כאלה שחושבים שבזמן שהאשה מעוברת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, השר בא ואמר, הוא דיבר על המונח חובה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, אי-אפשר, זה בלתי אפשרי. <השר זאב בנימין בגין:> חברת הכנסת זוארץ, אני יכול לומר בעניין זה, לא בעניינים אחרים. יש לי ניסיון מסוים. אני בדרך כלל לא מערב את בני משפחתי, וחברת הכנסת איציק ביקשה ממני לבדוק אצל הילדים שלי. הילדים שלי לחוד ועבודתי הציבורית לחוד. אבל בכל זאת, אם מדברים על המספרים, רעייתי ואני גידלנו שישה ילדים וילדינו מגדלים היום 16 נכדים. אז אני יודע משהו על חינוך ילדים בבית. יש דעות כאלה ויש דעות אחרות. חלק מילדינו נוהגים כך וחלק מילדינו נוהגים אחרת. הבעתי את דעתי, אבל אני חוזר אל המספרים. נניח שהרעיון הזה מתקבל. כדי לממש אותו מגיל שלושה חודשים עד גיל חמש, ההוצאה היא בערך 8 מיליארד שקלים; שמעתי 6 מיליארד, שמעתי אולי גם עד 10 מיליארד. רבע מיליארד שקלים שאפשר לקבל ממדרגת מס על הכנסות מעל 60,000 שקל זה בסדר גמור, יכול להיות שיזדקקו לכך, אבל רבע מיליארד שקל, למשל ביחס לסעיף המכובד הזה בין ההצעות, איננו סכום גדול. אני רוצה להמשיך לדבר על צדק חברתי ועל הקשר בינו לבין אבטלה וצמיחה. אמרתי קודם שאין בידינו נתונים על התפלגות ההכנסות ב-2010, והעובדה הזאת צריכה לשכך מעט את להט הוויכוח. אבל בכל זאת, בחודש מרס בשנה זו חיברו במוסד לביטוח לאומי סיכום חצי-שנתי. אני חושב שלא היה דבר כזה קודם – "מגמות בהתפתחות העוני ברמת החיים במחצית הראשונה של 2010". אני אביא שני משפטים מתוך הדוח הזה: "התחדשות הצמיחה בסוף 2009 ותחילת 2010 מצביעה על סיכוי לתפנית בתחולת העוני, שכן ניתן להבחין בירידה קלה במחצית הראשונה של 2010. המשך הירידה בשיעור האבטלה מגדיל את הסיכוי להמשך ירידה בתחולת העוני גם במחצית השנייה של 2010". כן, לצמיחה כלכלית ולתנאים כלכליים שיאפשרו אותה יש משמעות חברתית חשובה. לא הכול, יש הרבה דברים שאפשר, שצריך לשנות, את כל זאת שמענו. שמעתי את חברי חבר הכנסת שטרית, ובוודאי אם תגיש לוועדה חלק מהצעותיך – היית שר אוצר, היית שר אוצר טוב, יש לך ניסיון בתחום זה – ישמעו. אני חושב שזה לא יכול להיות בתוך יומיים. לו יהיו החלטות בתוך יומיים יאמרו שהממשלה הזאת קלת דעת. סולידריות חברתית מתחילה בעשירונים הנמוכים ובאמת בפריפריה. אני רוצה לומר דברים אחדים לגבי עשיית הממשלה. חברת הכנסת איציק, את המתנת בסבלנות מופת עד הרגע הזה, ואני אביא דוגמאות אחדות. הנה, הממשלה שאני חבר בה, ובניגוד לממשלות קודמות, בתחילת כהונתנו החליטה על שינוי במפת אזורי העדיפות הלאומית. כתוצאה מכך מיליון ערבים, מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל, נכללים – או ייכללו כשתסתיים הכנת התקנות לעניין זה – באזורי עדיפות לאומית. זה לא היה קודם. אני שואל: איפה הייתם, חברי מקדימה? <דב חנין (חד"ש):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> 800 מיליון שקל הוקצו לעשר או תריסר רשויות מקומיות ערביות בכוונה לנסות להביא מתוכן, להציג מתוכן מודל של הצלחה כדי שאפשר יהיה לקדם רשויות מקומיות אחרות. ישנם גם – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> איפה – – – <השר זאב בנימין בגין:> בסדר. יש גם הקצבות אחרות לעניין תעסוקה. תוכניות מיתאר – ודאי שחבר הכנסת ברכה צדק בעניין זה. חסרות תוכניות מיתאר. אבל הממשלה מסייעת – בוודאי ידוע לך – להכנת תוכניות מיתאר ביישובים הערביים. <שלמה מולה (קדימה):> ככה לא חושבים המנהיגים הערבים, אדוני השר. <השר זאב בנימין בגין:> בסדר, טוב. פריפריה – ביוזמתו של חברנו השר סילבן שלום, בית-ספר לרפואה בצפת. הקמתם? <שלמה מולה (קדימה):> את זה הממשלה הקודמת החליטה. <יואל חסון (קדימה):> זו החלטה של אולמרט, החלטה של ממשלת אולמרט. <השר זאב בנימין בגין:> המליצה. <יואל חסון (קדימה):> – – – לתת קרדיט. <השר זאב בנימין בגין:> הממשלה הזאת מיישמת. <יואל חסון (קדימה):> אתה איש הגון, ותגיד את הדברים בצורה הגונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. מספיק כבר. <רוברט טיבייב (קדימה):> החלטה של ממשלה קודמת. <השר זאב בנימין בגין:> תוכנית אב לתחבורה, לקיצור מרחק הנסיעה בין הפריפריה לבין המרכז – 27 מיליארד שקלים. הכנתם? חשבתם על זה? הקציתם את זאת? איפה הייתם? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. קראתם קריאות ביניים. אתם רוצים למנוע ממנו לדבר? <אורית זוארץ (קדימה):> את החומה הסינית הם הפילו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי יהיה פה שקט כבר סוף-סוף? הקול הזה שכל הזמן נשמע באולם המליאה. <השר זאב בנימין בגין:> העברת יחידות צבא, וביניהן יחידות עילית, לנגב, לאזור באר-שבע – – – <אורית זוארץ (קדימה):> הבלוף הזה נחשף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ. <אורית זוארץ (קדימה):> תחזור לביקורת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <אורית זוארץ (קדימה):> יש גבול – – – וגמגמו שם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, מה הבריונות הזאת? מה אתה חושב? אתה דיברת, הוא עונה לך עכשיו. מספיק, מספיק כבר. <השר זאב בנימין בגין:> 17 מיליארד שקל מוקצים לשנים אחדות לצורך העברת היחידות האלה, פינוי הקרקעות באזור המרכז והבאת ברכה רבה לנגב, עוד לפני שתושלם התוכנית, עוד לפי שתושלם התוכנית, על-ידי עצם הבנייה של הבסיסים האלה. יכול להיות שהיו לכם כוונות טובות. הממשלה הזאת מיישמת את הסעיף החברתי החשוב הזה בתוכניתה בהשקעה – – – <שלמה מולה (קדימה):> החלטה של הממשלה הקודמת. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני השר, מתי היית בפריפריה? אני מזמין אותך לאופקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> התהליך התחיל עוד קודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> התהליך. תלך לעיתונים אחר כך. הוא עונה לך עכשיו. אתה שואל כל הזמן, אבל הממשלה הוחלפה. הוא עונה לך, זה הכול. <השר זאב בנימין בגין:> יכול להיות שהתהליך התחיל, יכול להיות שאת זאת התחלתם לבשל. אין לכם רגל מסיימת. ככה מבקיעים גולים, נכון, עם רגל מסיימת. <יואל חסון (קדימה):> תבצעו את מדיניות קדימה בכל התחומים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, האם אתם רוצים שאנחנו לא נקיים ישיבות עם הממשלה? אני מסכים. <השר זאב בנימין בגין:> ההשכלה הגבוהה המשיכה לדעוך תחת ממשלתכם. אני לא מאשים רק אתכם, גם זה תהליך ארוך. לראשונה, בממשלה הזאת הוחלט על תוכנית יוצאת מן הכלל לשיפור המצב בהשכלה הגבוהה – 7 מיליארד שקלים. כחלק מן התוכנית – שתי תוכניות משנה חשובות להנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים, להנגשת ההשכלה הגבוהה לערבים. כל התוכניות האלה יבשילו בעוד שנים אחדות. רפואת שיניים לילדים - - - <שלמה מולה (קדימה):> כן, זה נכון. <השר זאב בנימין בגין:> זה נכון. תודה. אני מבקש לרשום שחבר הכנסת מולה, בהגינותו, כך שמעתי, אמר: רפואת שיניים לילדים – הממשלה המכהנת. הוא אמר שזה נכון. אני מאוד מקווה שאם אני מגביר את מה שאמרת ברמקול לא יבולע לך בפריימריס שלכם בבחירות הבאות. <יואל חסון (קדימה):> אל חשש. <זהבה גלאון (מרצ):> השר בגין, אם הכול טוב – – – <השר זאב בנימין בגין:> את שמעת ממני שהכול טוב? את שמעת מחברת הכנסת דליה איציק שאנחנו לא עושים כלום. זה מה ששמעת. <דליה איציק (קדימה):> הכול טוב. <השר זאב בנימין בגין:> אמרתי שהכול טוב? <דליה איציק (קדימה):> כן, זה מה שאתה אומר. <השר זאב בנימין בגין:> טוב. נחתם לפני ימים אחדים הסכם "עוז לתמורה" עם ארגון המורים התיכוניים. גם בזאת אני לא אוכל לומר שהממשלה שלכם אולי לא רצתה. הבעיות אינן פשוטות, אבל הממשלה הזאת מוכיחה יכולת ביצוע, ויש לה – מה שבמקרים רבים לא היה אצלכם – אותה רגל מסיימת. <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל הציבור חושב אחרת. <השר זאב בנימין בגין:> יכול להיות, יכול להיות. אני מייד מגיע לזה. אני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש. <אורית זוארץ (קדימה):> יום העצמאות היום. <השר זאב בנימין בגין:> תרשו לי, חברי. אני מבקש לסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לנסות לשכנע אתכם שעכשיו תורו של השר לענות. <השר זאב בנימין בגין:> אני מבקש לסיים, אז לכן, אם תרשו לי, באמת. כדאי שכולנו כבר נלך לסעוד את לבנו באיזה מקום. <נסים זאב (ש"ס):> אולי אדוני יסיים במזמור תהילים? <השר זאב בנימין בגין:> אני שאלתי לגבי כל סעיף כזה בעשייה שהבאתי בפניכם, למורת רוחם של רובכם – לא החברים שנהגו קצת אחרת. שאלתי איפה הייתם כשכל התופעות האלה, הכלכליות והחברתיות, היו מנת חלקנו, מנת חלקה של כל החברה הישראלית. התשובות, הפתרונות, שאנחנו משקיעים בהם מחשבה רבה, ארוכת טווח, ותקציבים גדולים, לא יבואו לידי ביטוי לפני חלוף שנים אחדות – לא במערכת הכבישים, לא בהשכלה הגבוהה, לא בחינוך התיכוני ולא בהעברת יחידות הצבא לנגב. כל זה לוקח זמן. אבל כאשר אני שואל אתכם איפה הייתם כשלא ביצעתם, אני אשאל עכשיו, בחשדנות מסוימת ובספקנות רבה: איפה תהיו כאשר תראו בעצמכם, לנגד עיניכם, את התוצאות הברוכות של הצעדים האלה? האם יהיו בכם אז ההגינות, העוז, האומץ לומר: זו היתה ממשלה שעשתה דברים חשובים? <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו בינתיים מחכים בסבלנות. <השר זאב בנימין בגין:> אסיים עכשיו, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <השר זאב בנימין בגין:> – – בהערה האחרונה. אני רוצה לומר לגבי נאומה של ראש האופוזיציה. <דליה איציק (קדימה):> אני רואה שהיא הרשימה אותך מאוד. <השר זאב בנימין בגין:> כן, כן, בהחלט. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא משנה מה היא אומרת, תמיד היא מרשימה. <השר זאב בנימין בגין:> קודם כול, חברתי חברת הכנסת איציק, קודם כול, ככה אני רגיל – גם הפעם הקשבתי בתשומת לב וחיפשתי בכל זאת, בין המשפטים, חיפשתי ערך מוסף. ואני רוצה לומר שמליצות על חזון אינן פתרונות כלכליים. ססמאות נאות, כל אחת נאה כשלעצמה, המתעלמות מתרומת הממשלה, שראש האופוזיציה היתה חברה חשובה בה, גם הן אינן תחליף לתוכנית כלכלית. אבל הבנתי, כי הקשבתי קשב רב, הבנתי מהי התוכנית. היא כמעט לא מוסווית כבר. אמרה חברת הכנסת לבני, ראש האופוזיציה: הרי הדבר יסתיים בלא-כלום, בהעברה מסעיף לסעיף. זו תוכניתכם וזו תוכניתה – אתם לא תקשיבו לתוצאות. מלכתחילה אתם יודעים שלא יהיה כמעט שום דבר בזאת; רק העברה מסעיף לסעיף. ככל שהתוכנית תהיה טובה, ככל שהפתרונות יהיו מעולים, ככל שהתקווה תינתן לציבור, אתם תאמרו: וזה הכול? זה כל מה שאתם מסוגלים לו? מפני שאתם רוצים להיות בעמדה שממנה תוכלו לומר: אין פתרון אחר, רק בחירות מייד. רק הבוחר יחליט, לא ועדת-טרכטנברג, לא ועדת מומחים. רק אתם. <יואל חסון (קדימה):> נכון, נכון. <אורית זוארץ (קדימה):> העם אומר את דברו. מיליון אזרחים ישנים באוהלים. שהעם יחליט. <שלמה מולה (קדימה):> השר בגין, אנחנו רוצים להחליף אתכם. <השר זאב בנימין בגין:> נכון, נכון, העם יחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, אתה רוצה שנצביע עכשיו אם להחליף אתכם? יש לכם רוב פה. אתה רוצה? נצביע על זה. רבותי, השר עונה, זה הכול. אבל העם צריך להחליט, חברים, וקודם כול, המפלגות צריכות להחליט מי יהיה פה בפעם הבאה. תזכרו את כל הדברים האלה. לאט-לאט. <אורית זוארץ (קדימה):> לא המפלגות, העם. שומעים את ההתנשאות הזאת, את הבלופים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> העם, העם, זה ברור. המפלגות – זה כשנעשה את הרפורמה, חברת הכנסת זוארץ. <השר זאב בנימין בגין:> אני מציע, חברים, שאנחנו עכשיו ננקוט את השיטה הפשוטה: גומרים – הולכים. אז תנו לי לגמור. אני כבר קראתי מודעה שחתומה על-ידי גוף שוודאי קיים שנים רבות, אבל עד לקריאת המודעה לא שמעתי עליו, אינני יודע מי מממן אותו. במודעה הזאת הכתיבו – הכתיבו – לפרופסור טרכטנברג את מכתב ההתפטרות לראש הממשלה. העברית היתה טובה, הנוסח היה נאה, אבל זה הרעיון המרכזי: לא יצא כלום מהוועדה שלך, ולכן, מראש – מראש – כבר קובעים, שופטים, שאין דרך אלא מייד, לאלתר, אולי בנובמבר, אולי במרס, ללכת לבחירות, כדי שאתם תמשיכו להשמיע בפני הציבור את ססמאות השווא שלכם, את המליצות החזוניות שלכם. אני מניח שלא כדבר הזה יקרה, וביום הנאות, ביום שנקבע מראש, מתישהו בעוד שנתיים, שנתיים וחצי, חלק מן הצעדים שהבאתי עכשיו בפניכם יתממשו, אחרים עוד יבואו – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> – – ויביאונו, תחת הממשלה הזאת, לימים טובים מאלה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, כבוד השר – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני מציע להעביר את כל ההצעות המכובדות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מקבל את הבקשה שלהם לסדר-יום – – – <השר זאב בנימין בגין:> בוודאי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנושאים חשובים, נעלה את זה על סדר-היום. אוקיי, רבותי, רבותי, השר סיים את דבריו. חבר הכנסת חנין, אתה רוצה להציע לוועדה או להסיר מסדר-היום? <דב חנין (חד"ש):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי עוד פה? חברת הכנסת עינת וילף, את מסכימה שזה יהיה על סדר-היום? כן. מי עוד דיבר? <דב חנין (חד"ש):> אם הדיון במליאה יהיה עוד במהלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בהתאם לתקנון, בלי כל ספק. בהתאם לתקנון, בלי כל ספק. בלי כל ספק. יש לנו עוד מציעים – שלמה מולה, אתה היית מציע – – – <שלמה מולה (קדימה):> מליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה דיבר מעל הבמה וביקש להעלות את זה לסדר-היום. מי עוד היתה לו הצעה אחרת? חבר הכנסת חסון? <יואל חסון (קדימה):> מליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, אתם לא מציעים הצעה אחרת. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני חושב שיש מקום אחת להעביר לוועדה, גם של חבר הכנסת מולה. אני חושב שחשוב שבמהלך הפגרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אדוני היה אחד המציעים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני ביקשתי למליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן שאלתי את חנין, אני מצטער שהוא לא ביקש את זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אחת ההצעות בוועדה ואחת במליאה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מציע לוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> את מה אתה מציע לוועדה? תזכיר לי, חבר הכנסת זחאלקה, את הראשונה? את השנייה? את השלישית? <מוחמד ברכה (חד"ש):> את ההצעה שהוא דיבר עליה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, ההצעה של גאלב מג'אדלה ושל אחמד טיבי. לאיזו ועדה אתה מבקש? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עבודה ורווחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, עבודה ורווחה. מצוין. אנחנו מצביעים על סעיפים 1, 2, 4 ו-5, להעבירם לסדר-היום. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. אני רואה רוב מוחלט. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים. תודה רבה. הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אשר להצעתו של חבר הכנסת זחאלקה להעביר את ההצעה – רק את ההצעה – של גאלב מג'אדלה ושל אחמד טיבי לדיון בוועדת העבודה והרווחה, אני אומר כך: מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה; מי שנגד – בעד להסיר. מי בעד להעביר לוועדה – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? מי נמנע? <נסים זאב (ש"ס):> אני נגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה נגד? בהחלט. אחד נגד. הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חכה רגע, בזמן הצבעה לא מפריעים. לא מפריעים, חבר הכנסת זאב. אין נמנעים. אני קובע שהצעותיהם של חברי הכנסת גאלב מג'אדלה ואחמד טיבי בנושא: ממשלת נתניהו מתעלמת ממצוקת הרופאים והמתמחים, תועבר לוועדת העבודה והרווחה. דרך אגב, הדבר הזה נמצא על שולחן הוועדה כמעקב קבוע – מי שפה בוועדת העבודה והרווחה – במעקב קבוע אחר שביתת הרופאים. עד כאן. <החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011> <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לנו רק עוד סעיף אחד בסדר-היום: תיקון טעות סופר. יציג זאת בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת מקלב. <יואל חסון (קדימה):> ביקשתי הודעה אישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי שהוא יסיים. זה יהיה בסיום הדיון. <אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי הכנסת, אני מתכבד, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, להציג בפניכם תיקון לחוק הנוער, השמטת קולמוס – התיקון הוא בחוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א–2011: אחרי סעיף 2 צריך להיות "תחילה" – "תחילתו של חוק זה 60 יום מיום פרסומו". כמה מלים – החוק התקבל בכנסת ביום ג' באב, 3 באוגוסט 2011, וטרם פורסם ברשומות. בשל השמטה מקרית לא נכלל בנוסח שהונח על שולחן הכנסת סעיף התחילה שאישרה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ולפיו תחילתו של החוק תהיה בתום 60 יום ממועד פרסומו ברשומות. אני מציע, ומבקש את תמיכתכם, לתקן את הטעות תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. מדובר בטעות סופר. מי בעד הצעת ועדת החוקה? תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים. הצבעה בעד ההחלטה – רוב נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20), התשע"א-2011, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שהתיקון נתקבל ובקשת ועדת החוקה, כפי שהובאה על-ידי סגן היושב-ראש מקלב, אושרה. <הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון> <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. זכותך להתייחס לאמירתה האישית כלפיך – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא הזכירה. <עינת וילף (העצמאות):> לא הזכרתי. <נסים זאב (ש"ס):> היא לא הזכירה את שמו, אדוני. אני עד עכשיו לא ידעתי שזה הוא. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, נתתי לו לעלות לבמה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. חברת הכנסת וילף אומרת – האם את אומרת שלא התכוונת אליו? <עינת וילף (העצמאות):> מה? יש לי שותפים רבים נוספים – – – <יואל חסון (קדימה):> לא לא, תגידי את האמת, לא התכוונת אלי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא התכוונת אליו, אלא לרבים – לא התכוונת אליו באופן אישי – אני שואל אותך, את אשה – את בן-אדם – אני לא אומר "אשה", כי גם גברים אומרים אמת – את בן-אדם שאומר אמת. תגידי לי, אם לא התכוונת אליו אישית, אלא התכוונת לקבוצה, אני מוריד אותו מהבמה. <קריאה:> היא דיברה ביחיד. <עינת וילף (העצמאות):> ברור שבמקרה הנוכחי התכוונתי אליו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חסון, בבקשה. אני יודע, אני מכיר – בדרך כלל אני נמצא בדיונים – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה תקדימי מה שאתה עושה, שעל כוונות אתה נותן לחבר הכנסת לעלות – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> כל הכבוד לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, הוא אמר לי שהיא הזכירה אותו אישית. שאלתי אותה שאלה – מספקת אותי – תודה רבה לך על תשובתך הכנה. חבר הכנסת חסון – – – <נסים זאב (ש"ס):> היא התכוונה אליו, אבל היא לא אמרה את שמו. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק פה – ואני הקשבתי בקשב רב לדבריה של חברת הכנסת וילף, ואין ספק שהיא התכוונה אלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל לא היית. <יואל חסון (קדימה):> אני מצטער, אני צפיתי בזה בטלוויזיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זה בסדר. <יואל חסון (קדימה):> לכן ראיתי, לא ידעתי אחרת. צפיתי בזה בטלוויזיה בחדרי וראיתי את מה שאמרת. אני מצטער שבחרת לומר דברים כאלה, במיוחד בזמן שלא הייתי כאן, אבל את יודעת מה, אני גם מתקשה לקבל ממך – – – <עינת וילף (העצמאות):> זה שלא היית פה זו לא אחריותי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת וילף, אני לא נותן לו לדבר עכשיו – אני נותן לו דקה. <יואל חסון (קדימה):> אני מתקשה לקבל ממך איזו ביקורת – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – מכל אחד ביקורת. <יואל חסון (קדימה):> – – ממי שאחרי שנה בכנסת – ממי שאחרי שנה בכנסת, בתחילת כהונתה, לא מצמצה וגנבה מנדט ממפלגת העבודה – – <עינת וילף (העצמאות):> לא גנבה ולא נעליים. <יואל חסון (קדימה):> – – ושייכת למפלגת עריקים אופורטוניסטים – – <עינת וילף (העצמאות):> אוי, נו, באמת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – שארבעה מחברי הכנסת שלה מכהנים בממשלת ישראל. <עינת וילף (העצמאות):> מה זה קדימה בדיוק? <יואל חסון (קדימה):> יותר מכך, גברתי – – <עינת וילף (העצמאות):> מה בדיוק עשתה קדימה? <יואל חסון (קדימה):> – – מעבר לזה שגנבת מנדט ממפלגת העבודה – – <עינת וילף (העצמאות):> מה בדיוק עשתה קדימה? <יואל חסון (קדימה):> – – במהלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אתה רוצה להגן על שמך או שאתה רוצה לתקוף אותה? עכשיו היא תבקש לעלות כי אתה תוקף אותה. <יואל חסון (קדימה):> אני אומר את האמת. אני אומר את האמת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל קיבלת זכות להתגונן, לא לתקוף. תודה רבה. עוד שני משפטים בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> יותר מכך, גברתי – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, תנו לו לסיים. <יואל חסון (קדימה):> – – יותר מכך, שאת עצמך, חברת הכנסת וילף, ב-3 באוגוסט, אמרת בצורה ברורה: המחאה היא כוללת, יש בשוליה היבטים הנוגעים בזלזול במערכת הפוליטית כולה. סגנון זול ומזלזל כמו שאנחנו שומעים פה יחזור להכות באלה הנוהגים בכך. <עינת וילף (העצמאות):> בדיוק. <יואל חסון (קדימה):> כך אמרת על המחאה, כך התייחסת למי שהפכו להיות – ש-87% מאזרחי ישראל תומכים בהם. כך הסתכלת על המחאה – – <עינת וילף (העצמאות):> לא לא, לא הבנת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – כך הסתכלת על המוחים. <עינת וילף (העצמאות):> לא הבנת. <יואל חסון (קדימה):> ממך אי-אפשר ללמוד דבר, ולגבי, אני יודע מה תרמתי ומה עשיתי במערכת הפוליטית בחמש שנים וחצי שאני בכנסת – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – אני דיברתי על הסגנון שלכם בכנסת. <יואל חסון (קדימה):> – – מה שעשיתי כאן את לא תעשי גם בשנה שנותרה לך כחברת כנסת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותי, אדוני השר, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה – אם ירצה השם, כי יכול להיות שהיא תהיה קודם – תתקיים ביום שני, ג' בחשוון התשע"ב, 31 באוקטובר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 13:49.>