דברי הכנסת
דברי הכנסת
ד / מושב ראשון / ישיבות ו'–ח' /
כ'–כ"ב באדר התשס"ט / 16–18 במרס 2009 / 4
חוברת ד'
ישיבה ו'
הישיבה השישית של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, כ' באדר התשס"ט (16 במרס 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
תוכן העניינים
דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר ציטה לינקר, זיכרונה לברכה 4
נאומי בכורה של חברי הכנסת 5
יוסי פלד (הליכוד): 5
נחמן שי (קדימה): 7
דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת 10
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 11
נסים זאב (ש"ס): 15
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 17
נסים זאב (ש"ס): 20
איתן כבל (העבודה): 26
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 27
איתן כבל (העבודה): 29
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 29
חיים אורון (מרצ): 30
מירי רגב (הליכוד): 31
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 32
יוחנן פלסנר (קדימה): 33
שר הבינוי והשיכון זאב בוים: 34
דני דנון (הליכוד): 37
סעיד נפאע (בל"ד): 38
אברהם מיכאלי (ש"ס): 39
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 41
נאומי בכורה של חברי הכנסת 47
עפו אגבאריה (חד"ש): 47
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 50
רחל אדטו (קדימה): 52
דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת 54
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 54
אמנון כהן (ש"ס): 62
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 65
אמנון כהן (ש"ס): 68
ישראל חסון (קדימה): 70
אברהם מיכאלי (ש"ס): 75
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 76
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 79
<דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר ציטה לינקר, זיכרונה לברכה>
<היו"ר מיכאל איתן:>
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, כ' באדר התשס"ט, 16 במרס 2009.
אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. חבר הכנסת אפללו, אני מאוד מבקש. השר אפללו. אני מבקש לשבת. רבותי, הסעיף הראשון על סדר-היום מחייב אתכם – השר אפללו, אני מבקש.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
הסעיף הראשון על סדר-היום הוא דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר ציטה לינקר, ואנחנו נתייחד עם זכרה בקימה, לדקה אחת של דומייה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרה של המנוחה.)
<היו"ר מיכאל איתן:>
נא לשבת.
חברי הכנסת, בתקופת פגרת הבחירות הלכה לעולמה חברת הכנסת לשעבר ציטה לינקר, זיכרונה לברכה. ציטה לינקר שירתה בבית הזה זמן קצר בלבד, כחברת הכנסת השמינית מטעם המרכיב הליברלי בליכוד. אולם, בפרק זמן זה כבשה לב רבים כאן בבית. חברי הכנסת ראו בה חברה אישית. לא היה אפשר שלא לחבב אשה נעימת הליכות זו, אוהבת אדם ואדם אהוב על כולם.
ציטה לינקר עלתה לארץ מווינה וקבעה את מגוריה בתל-אביב. היא ובעלה הרופא ניהלו מרפאה שעזרה לפשוטי העם. למרפאה הובהלו בסתר, בתקופת המאבק להקמת המדינה, פצועי המחתרות.
היא היתה פעילה מסורה בארגון נשים ליברליות וסייעה בקליטת העלייה הגדולה בשנותיה הראשונות של המדינה. הדאגה לעולים ליוותה את פעילותה במשך שנים רבות כמתנדבת, בקליטת עולי ברית-המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה.
ציטה לינקר היתה חברה בקונגרס הציוני, ופעילותה הציבורית ההתנדבותית בתחומים רבים זכתה להערכה ולהוקרה. לימים עוטרה בתואר יקירת העיר תל-אביב.
הכרתי את חברת הכנסת לשעבר ציטה לינקר, זיכרונה לברכה, מפעילות ציבורית משותפת. אני יכול להעיד עליה שהיתה פעילת ציבור למופת, ליברלית בדעותיה, ציונית במעשיה. יהי זכרה ברוך.
<נאומי בכורה של חברי הכנסת >
<היו"ר מיכאל איתן:>
אנחנו עוברים לנושא השני בסדר-היום: נאומי בכורה של חברי הכנסת. חילקנו את נאומי הבכורה לשני סבבים, בין שני השרים. הסבב הראשון יתחיל עם חבר הכנסת יוסי פלד מסיעת הליכוד. בבקשה.
<יוסי פלד (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהיותי בן חצי שנה, מסרו אותי הורי לפיקדון למשפחה נוצרית כדי לתת לי צ'אנס לחיות. מאז לא ראיתי את משפחתי, וגדלתי עד גיל שמונה כילד נוצרי לכל דבר. לא היה לי דבר ומושג על יהודים, יהדות. ואז הופיע הכוח היהודי דאז, שפעל על אדמת אירופה העשנה, הבריגדה היהודית, ומקרה או לא מקרה, הכוח היהודי הזה החזיר אותי בעצם לעמי, לאחי, לשורשי. ואני מודה, כשאני עומד פה, בכנסת ישראל, אני מרשה לעצמי להגיד לכם שאני שואל את עצמי האם אבא שלי, שמעולם לא ראיתי אותו, יענקל מנדלביץ', אם הוא מסתכל עלי עכשיו מלמעלה, מה הוא חושב ומה הוא חש. זה מין תחושה ושאלה מאוד מאוד אישית.
שירתתי בצבא-הגנה לישראל 30 שנה, עם כל המשתמע מהשירות הארוך הזה, וקיבלתי בעצמי אז החלטה, שאחרי 30 שנות שירות אני רוצה להיות אזרח מן השורה בחלק השני של חיי. לא רוצה לעסוק בפעילות ציבורית, פוליטית, ונדמה לי שזה לא סוד שגם כשהוצע לי להיות שר בממשלת ישראל, ללא פריימריס וללא בחירות, דחיתי את זה. זה החמיא לי, כמובן. רציתי להיות אזרח מן השורה.
ואז, כמו שקורה בחיים, פרצה מלחמת לבנון השנייה, על כל הכישלונות שהיו בה, וכל הדברים שהיו לאחר המלחמה הזאת, ואני מוצא שצריך לשנות את ההחלטה. וקיבלתי החלטה שאי-אפשר – אף שהייתי משוחרר כבר 15 שנה, צריך להשתתף, לתרום, לעשות, עוד כמה שנים, לתת כתף לעם הזה שלנו, פה. לפעמים שואלים אותי אם זאת הסיבה העיקרית לכך שאני נמצא פה, בחיים הפוליטיים, ועכשיו עומד ומדבר בפני כנסת ישראל. האם זו הסיבה העיקרית? אז התשובה היא לא. זו הסיבה היחידה. לא העיקרית, זו הסיבה היחידה.
אנחנו, כעם יהודי ששנים רבות היה בגלות בלי ארץ, בלי מולדת, נדמה לי שאני לא אגזים אם אומר שההיסטוריה נתנה לנו מתנה חד-פעמית, את מדינת היהודים. אם אני חושב שזאת מתנה חד-פעמית של ההיסטוריה, יש לנו חובה מוסרית עליונה, מעשית ביותר, להבטיח כל דבר כדי להמשיך את קיומה לדורי דורות, כי נדמה לי שאם אנחנו נחטא ונאבד את ההזדמנות שניתנה לנו דרך ההיסטוריה, אני לא בטוח שתהיה לנו הזדמנות נוספת מההיסטוריה.
מדינתנו משולה בעיני למשולש שווה צלעות עם שלושה קודקודים: קודקוד של חינוך, קודקוד של כלכלה וקודקוד של ביטחון. וכדרכו של משולש שווה צלעות, הוא תמיד עומד על בסיס איתן. אז פעם הקודקוד למעלה הוא חינוך, ופעם הוא ביטחון ופעם הוא כלכלה, אבל יש תלות מוחלטת בין שלושת הקודקודים האלה, ואם אחד מהם יקרוס הכול יקרוס. יש תלות מוחלטת בין שלושת הדברים האלה. וקודקוד החינוך איננו רק לימוד; קודקוד החינוך הוא גם ערכים, הוא גם מוסר, הוא גם שורשים, הוא גם הכרת ההיסטוריה שלנו, ואיננו רק לימוד יבש. וקודקוד הכלכלה איננו רק צמיחה, ואיננו רק מאזנים. בקודקוד הכלכלה יש גם – מלה מאוד מאוד חשובה – חמלה, התחשבות, עזרה לאלה שנזקקים לה. וקודקוד הביטחון, כמובן, הוא קודקוד הקיום הפיזי שלנו כאן.
ופה אני רוצה לומר אמירה אישית; אני חושב שחשוב שנאמר לעצמנו: השלום, שאנחנו כל כך מייחלים לו – גם אני; אני חולם שלום – אבל השלום איננו מטרה למדינת ישראל. השלום הוא אמצעי, והמטרה העליונה שאני מכיר, ואני מאמין בה, היא להבטיח את הקיום הפיזי של מדינת היהודים, והשלום בוא יבוא.
<היו"ר מיכאל איתן:>
סליחה, רק רגע. סליחה, חבר הכנסת גילאון.
<יוסי פלד (הליכוד):>
אני הצטרפתי לחיים הפוליטיים – במלוא הצניעות – כדי לעשות, כדי להשפיע, כדי להשפיע בטוב, בעשייה; כדי להשפיע בטוב, בעשייה, ביושר ובמוסר. ואני מתכוון לא למלים בומבסטיות. אני דווקא מתכוון לדברים הקטנים של היום-יום, כי אני מאמין שבאמת אלוקים נמצא בפרטים הקטנים. ואני מתכוון שכשאנחנו אומרים כן – זה כן, וכשאנחנו אומרים לא – זה לא. כן ולא לא יכולים להיות אולי. אז אמרו לי כבר חלק מהחברים: אל תהיה תמים, זה לא עובד כך בפוליטיקה. תרשו לי להישאר תמים, כי זה המוסר וזה היושר האישי שלי.
לסיכום, אני מקווה – כמו שקיוויתי תמיד שב-30 שנות שירות תרמתי משהו לצה"ל, אני מקווה שגם בתחום החיים הזה, שבשבילי הוא מסלול חדש לגמרי, אצליח לתרום משהו. תודה רבה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה לחבר הכנסת יוסי פלד מסיעת הליכוד. חבר הכנסת נחמן שי מסיעת קדימה. עוד שנייה אחת, אני מבקש. חבר הכנסת גילאון, ממך – אתה האחרון שהייתי מצפה ממנו להתנהגות כזאת. יש שם כוס קפה, כורסאות, תיקח אותו ותדברו שם. זה כל כך מכוער.
<אילן גילאון (מרצ):>
סליחה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
יש לך גב רחב, ענק, וזה מעליב, בפרט כשיש לנו נאומי בכורה. ואני אומר לכם – מתוך הקשבה, כי כאן אני מקשיב; לא תמיד שם אני כל כך מקשיב, אבל כאן אני מקשיב – באמת, חברי הכנסת השתדלו, והכינו נאומים, כולם עם מסרים, כולם עם ה"אני מאמין" שלהם, כדאי להקשיב. בבקשה, חבר הכנסת שי.
<נחמן שי (קדימה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני עשר שנים עמדה אמי, חווה ז'יכלינסקי-שייקביץ', בעיבורה של העיר וולצלבק בפולין. זה עתה ביקרנו ביקור שורשים שם, והיא אמרה: "תקשיבו, באתי לכאן, לעיר מולדתי, כדי לדעת שלא נשאר פה דבר משלי. הכול אבד. אבל יש לי משפחה חדשה, ארץ חדשה וחיים חדשים. אינני רוצה להיות פה דקה אחת יותר. הולכים".
אביה, צבי, נרצח בגטו ורשה בשנת 1941, לאחר שהחיש מזון למשפחה יהודית. אחריו הלכו לאושוויץ רעיה אמה, זיגמונד גיסה, ואחותה נחמה. את שמה של נחמה אני נושא.
אמי, ציונית, עלתה לארץ בראשית שנות ה-30 ופגשה את אבי, אליעזר. מקצת משפחתו של אבי הושמדה במחנה טרבלינקה, ומרביתה, בת-מזל, עלתה עמו לארץ-ישראל. בשבוע שעבר הם חגגו 70 שנות נישואין. הם צופים בנאום הזה מביתם מירושלים, העיר שבה חיו כל חייהם, ואבי אף נושא את התואר "יקיר ירושלים". להם אני מקדיש היום את דברי.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בפרקי אבות משנה א' פרק ג' נאמר: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". הנה, מאין באתי אתם יודעים, אבל רציתי לספר לכם גם לאן אני הולך.
נולדתי עם מדינת ישראל וגדלתי עמה, בה חייתי ולה אני חב חוב גדול. היא נתנה לי ולבני דורי את המתנה היקרה ביותר: עצמאות, חופש, חירות – כאלה שלא ידע העם היהודי אלפיים שנה. היא גם תובעת מאתנו היום את האחריות לשלומה, לביטחונה – לקיומה.
רבותי, קיומה הפיזי של מדינת ישראל אינו נתון ואינו מובטח, ועלינו לבצר את כוחנו יום-יום. מסלול חיינו בארץ הזאת רצוף מלחמות ומאבקים צבאיים. זוהי מציאות שנכפתה עלינו, ותחושתי היא כי נחיה בה שנים רבות. עם זאת אני שואל את עצמי: מה ייעודנו בארץ הזאת? מה ייחודנו, וכיצד נבטיח אותו? מה עולמנו הערכי, שאותו אנו חייבים לבחון? שהרי מדינה יהודית יחידה בעולם אינה רק זכות, אלא חובה – לנו, לחברה שאנו חיים בה ולעולם כולו, ברוח האמונה היהודית של תיקון עולם.
פרופסור ג'ו ניי, דיקן בית-הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, הציג בשנות ה-90 תיאוריה חדשה לעניין העוצמה והשימוש בכוח בזירה הבין-לאומית. לצד העוצמה הקשה, הכוח הצבאי והכלכלי, הוא הציג סוג חדש של עוצמה – עוצמה רכה. כהגדרתו: יכולתה של מדינה לעצב את העדפותיה של מדינה אחרת ושל חברה אחרת בדרכים לא כוחניות. מהם הדברים הללו? ערכים, תרבות, מוסדות פוליטיים, והכלים להשגתה: יצירת מודל לחיקוי, פנייה לערכים ולמטרות משותפות, דיפלומטיה.
את העוצמה הקשה אנו מכירים היטב, ובהיסטוריה של מדינת ישראל נאלצנו לעשות בה שימוש שוב ושוב, אך מה על העוצמה הרכה? בימים אלה אני משלים מחקר אקדמי באוניברסיטת בר-אילן, שבוחן את חמש השנים של אירועי גאות ושפל – 2000–2005 – שבהן עמדה ישראל בפני מתקפת טרור ויכלה לו. באמצעות מחקר זה אני מבקש ללמוד כיצד תוכל ישראל לבנות את עוצמתה הרכה ולהשתמש בה ביחסיה עם שכניה, ובראשם הפלסטינים, אך גם עם מדינות ערב והמדינות המוסלמיות, ואם אפשר – עם העולם כולו.
לשם כך, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, יזמתי את הקמת השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית של ישראל – מה שאנחנו קוראים לו לפעמים "הסברה", ובמרכזה טיפוח העוצמה הרכה. ואחזור: ערכים, תרבות, מדיניות, מוסדות פוליטיים.
אני מקווה כי במסגרת עבודתי הפרלמנטרית, יחד עמכם, נצליח להרחיב את העוצמה הרכה של ישראל – עוצמה ההולכת מעבר למחלוקות פוליטיות ואחרות, אשר כל כך מעכירות את חיינו. כך נגיע אל ליבת הערכים האוניברסליים שנוסחו בהכרזת האו"ם לכל באי העולם בדבר זכויות האדם: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון ולפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". וגם נאמר: "כולם זכאים לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו, ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או עמדה בבעיות אחרות".
אני רוצה לראות במדינת ישראל, המדינה שלי, שוויון בין יהודים לערבים, בין נשים לגברים, בין דתיים לחילונים, בין אנשים עם צרכים מיוחדים לאנשים ללא מוגבלות, וגם בין תושבי פריפריה לתושבי מרכז ובין עולים לוותיקים.
המפגש שלנו, כולנו, הוא בכנסת. הכנסת היא המבטא הנאמן ביותר של הדמוקרטיה הישראלית ושל רצון הציבור, ועל כן אין מקום ראוי יותר לחבור בו יחד לחיים של מוסר, יושר, הגינות, סובלנות, דוגמה אישית וצדק חברתי. כולם יחד ירכיבו את העוצמה הרכה של ישראל ויפתחו לפנינו מסילות לליבותיהם של אחרים. הנה, לשם אנו הולכים, אני מקווה.
ומה על דין-וחשבון? כאשר יגיע היום, ובחיים הפוליטיים הוא מגיע לעתים תכופות, נזכור היטב בפני מי אנו עתידים לתת דין-וחשבון. לא רק בפני הקדוש-ברוך-הוא, אלא גם בפני בוחרינו, בפני הציבור הישראלי, העולם היהודי, העולם כולו, ונוכל לספר שעשינו את המדינה הזאת טובה יותר, טיפה טובה יותר.
ידידי, בחורף 1956 עמד ילד צנום בכניסה לבית-פרומין, משכן הכנסת, ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, נתלה על שולי בגדיהם של הנכנסים בדלתות הבית וביקש את חתימותיהם. רבים מהם נענו ואף הוסיפו מלה של ברכה. אחדים מחברי הבית הזה – בגין, לנדאו, מרידור – הם בניהם של חברי הכנסת דאז. אחר כך הלך הילד לביתו, מיין ביסודיות ובשקדנות את החתימות לפי שמות ומפלגות ומחנות פוליטיים, ואפילו העריך את שוויין בבורסת החתימות. כך נחשף לראשונה לכנסת ולפוליטיקה, כך למד עליה מכלי ראשון. 53 שנים בדיוק חלפו מאז, והילד הזה הוא אני. תודה רבה לכם.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי מסיעת קדימה.
רבותי חברי הכנסת, בזמן האיחולים, החיבוקים והנשיקות, אני רוצה להזכיר לכולכם שמחר בשעה 11:00 נקיים ישיבה פתוחה של ועדת הכספים – וכולכם מוזמנים אליה – על רקע היערכות הכנסת לקראת המשבר הכלכלי. במסגרת יום העיון הזה נשמע את בכירי המשק, אנשי אקדמיה, וגם חברי הכנסת יוכלו להתייחס תוך כדי הדיון, גם בשאלות וגם בהערות.
<דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת >
<היו"ר מיכאל איתן:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף השלישי בסדר-היום. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון זאב בוים למסור לכנסת השמונה-עשרה דוח על פעילות הממשלה השלושים-ואחת בתחומי הבינוי והשיכון.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רשום כדובר לפני כן.
<היו"ר מיכאל איתן:>
יגיע זמנך ואתה תשאל בכבוד, ואני מקווה שתקבל גם תשובה.
<נסים זאב (ש"ס):>
סליחה, אדוני היושב-ראש, הסדר הוא שחבר הכנסת מדבר קודם לשר.
<היו"ר מיכאל איתן:>
לא, לא. הנוהג הוא – הנוהג החדש, כי כל הסדרה הזאת היא סדרה חדשה – שהשר מביא את דבריו. בתגובה על כך שני חברי הכנסת עומדים מולו ומתמודדים בשאלות כפי שנקבע מראש, ואחר כך – חברי הכנסת שיירשמו, עד שמונה חברי הכנסת. בינתיים נרשמו שבעה. אני מבקש משרי הממשלה לשבת. אדוני השר בבקשה. יש לך 12 דקות לסיבוב הראשון. אנחנו עושים את זה בניחותא ולא תוגבל אם יהיה לך עוד משהו לומר. אחר כך יופיעו חברי כנסת, כל אחד חמש דקות, אתה תשיב והם ישיבו בחזרה, ואחר כך השואלים הבודדים. בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על הנוהג החדש הזה, שאולי הוא פועל יוצא של המציאות הפוליטית, אבל הוא יפה בפני עצמו.
חבר הכנסת נסים זאב, לא משנה הנוהג, המסורת היא שאתה תמיד מדבר אחרון, אז מה אתה קופץ בראש עכשיו?
ראשית, יש לי הכבוד וגם עונג אמיתי לברך בהתאם למסורת של הכנסת את שני הדוברים, קודמי, חברי הכנסת החדשים – את האלוף במילואים, חבר הכנסת יוסי פלד, ואת נחמן שי. ראינו תיכף חוט מקשר אופייני – בתמצית, בוודאי ההיסטוריה האישית, הביוגרפיה של יוסי פלד, ולזה מתקשר נחמן שי, הייתי אומר הגילום המזוקק הזה של ההיסטוריה של העם היהודי בעת הזאת, במאה ה-20, מגולה, משואה לתקומה, למדינת ישראל ריבונית, שהביטוי העליון שלה הוא כנסת ישראל. יוסי פלד, שסיפר על הילדות המאוד-מאוד מיוחדת שלו, זכה לשרת את עם ישראל ומדינת ישראל בשירות ביטחון רב-שנים, בהישגים גדולים, הגיע לדרגת אלוף – אין צורך כמובן לפרט פה – ועכשיו לכנסת ישראל. ונחמן שי, במסלול שלו, לא פירט הרבה, אבל במידה רבה עם קשר עמוק לתפוצות, לקהילות היהודיות בחוץ-לארץ, ולא נשכח את התקופה המיוחדת הזאת של מלחמת המפרץ הראשונה, בהיותך "המרגיע הלאומי", אם אפשר לומר ממשיכו של הנשיא הרצוג, עוד לפני שהיה נשיא, לוותיקים מבינינו שזוכרים את הימים הקשים של ההמתנה בשנת 1967. אם כן, נאחל בשם כל הבית לשניכם הצלחה.
ברשותכם, אני אעבור לנושא הדיון עכשיו: הצגת משרד הבינוי והשיכון. אני אשתדל לתת את מרבית הדברים בנקודות ולאחר מכן בוודאי אפשר יהיה לפתח. אם כן, על מה ובאיזה תחומים עוסק המשרד – ראשית, המשרד עוסק בבנייה חדשה. בבנייה חדשה, עד שמניחים יסודות ועד שמתרוממים בניינים יש הרבה פעולות שקשורות לתכנון. המשרד הוא מקדם התכנון אולי החשוב ביותר במדינת ישראל. הוא מתכנן את הקמתן של רבבות יחידות דיור בשכונות, ביישובים חדשים.
סדר-גודל ההשקעה השנתית ב-2008 היה 700 מיליון שקלים בפיתוח בכלל, וזה כולל לפחות כ-30 מיליון שקל בתכנון ועוד יותר מ-600 מיליון שקל בביצוע של תשתיות לצורך הבנייה בכל המגזרים – במגזר היהודי, במגזר המיעוטים – הערבי והדרוזי, במגזרים העירוניים, כמו במגזר הכפרי, לאוכלוסיות שונות, בתוכן האוכלוסייה החרדית, שאליה אני אתייחס במיוחד אחר כך – וכן שיווק של אלפי יחידות דיור בשנה.
הצורך ביחידות דיור במדינת ישראל לשנה הוא כ-30,000 יחידות דיור; מתוכן המשרד, יחד עם מינהל מקרקעי ישראל, מגיע לשיווק של כמעט מחצית – כ-14,000 יחידות דיור בשנת 2008 – והיתר השוק הפרטי.
דבר נוסף, אנחנו מסייעים ברכישת הדירות, כמובן לפי אוכלוסיות שונות. הסיוע ניתן באופן נקודתי – אני מדבר קודם כול על התשתיות – לכוחות הביטחון, עכשיו בפרויקט הגדול, במעבר של צה"ל לנגב, לאנשי צבא קבע במקומות שונים, כמו למשל סיוע מיוחד לחיזוקה של עכו, לחיילים משוחררים מבני המיעוטים, אלה מהמגזר הלא-יהודי שמשרתים. סדרי הגודל של התוספות בסיוע למגזרים כאלה הם מעל הסיוע הרגיל של 25%. אני אחזור עוד אל הסיוע.
זה דבר אחד – בנייה חדשה. אבל במשך 60 שנה יש במדינת ישראל בנייה ותיקה ברמות שונות של ותק: מבנייה של שנות ה-50 ועד ימינו, מה שאנחנו קוראים "המרקם הפיזי הישן". מטבע הדברים המרקם הפיזי הישן הולך ומתבלה, ומצבו הולך ונשחק. גם פה תפקידו של המשרד הוא לטפל במרקם הזה, ופה יש כמה וכמה פעולות שנעשות, החל מטיפול פיזי בתחום שיקום השכונות, הפרויקט הוותיק, שאף שהצטמצמו הרבה מאוד תקציבים לעניין, עדיין פועל בתחום הזה, ופרויקטים חדשים. אני אציין שלושה: מה שאנחנו קוראים "ריכוז מאמץ" – השקעה מסיבית בעשרה יישובים בנגב ובגליל, בדגש על הפריפריות, לחיזוק התשתיות הפיזיות ולשיפור תדמית הערים; לייצר כוח משיכה נוסף – תוכנית שכוללת היום עשרה יישובים על ציר זמן של שש שנים – לכל יישוב 5 מיליוני שקלים כל שנה, על-פי תוכנית משותפת עם הרשות המקומית, ובסך הכול בשש שנים – 300 מיליון שקלים; תוכנית אחרת שקראנו לה "מתיחת פנים" – פה יש "מצ'ינג" לתשעה יישובים בארץ, לפי פרמטרים של רמת הבלאי של המרקם הפיזי. אנחנו מדברים כאן על השקעה יותר קטנה עם "מצ'ינג": רשות מקומית – מיליון שקל, משרד הבינוי והשיכון – מיליון שקל; אוגמים 2 מיליוני שקלים למתחם מוגדר, שהוגדר מראש שמצבו קשה, ונכנסים לטפל בו.
יש עוד נושא שהמשרד החל לעסוק בו ברמה של טיפול וגם בחקיקה, שנקרא "ישן מול חדש". הרעיון הוא שאפשר יהיה להקצות כספים גם מתוך בנייה חדשה בשכונות חדשות כדי לטפל במרקם הישן באותו יישוב. כלומר, בגדול, יחידת דיור חדשה בשכונה חדשה עם כל התשתיות החדשות וכו' תקצה עוד סכום מסוים. בדרך כלל זה נע סביב כ-4,000 שקל ליחידה. סכום זה נאגם ונמצא ברשות צבוע לטיפול בתשתיות הוותיקות של היישוב. על-ידי כך אנחנו מייצרים מצב שלא יהיה פער גדול מדי בין התשתיות החדשות של השכונה החדשה לבין היישוב הוותיק. אלה הן דוגמאות לטיפול.
אחד הנושאים המרכזיים שהמשרד עוסק בהם זה הסיוע לפרט. מכיוונים שונים אנחנו מסייעים לאוכלוסיות החלשות. האוכלוסיות החלשות הן רבות במדינת ישראל. אנחנו מעדכנים את שכר-הדירה. שכר-הדירה לזכאים נקבע על-פי פרמטרים מסוימים וניקוד מסוים, אבל ההגדרה של זכאים לשכר-דירה – כאלה שאין להם דיור – פה צריך לומר שזה במיוחד מונח לפתחה של הממשלה החדשה. בשנת 2003 היה שבר גדול בכלל בגלל המצב הכלכלי הקשה ונערכו קיצוצים קשים מאוד בתחומים רבים, ובהם גם בתחומים שנוגעים למשרד השיכון; ביניהם בהשתתפות ובסיוע של המשרד בשכר-דירה. אני אתן דוגמה: אם זכאות לסיוע בשכר-דירה עמדה בשנת 2002 על 1,100 שקלים בחודש, זה קוצץ לרמה של 500 שקלים ומטה בחודש – ל-446 שקלים בערך. זה סדר-גודל הקיצוץ בתחום הזה.
צריך לומר שאנחנו לא השכלנו להחזיר את המצב הקודם של שנת 2002, אבל הצלחנו להעלות במקצת את שכר-הדירה בשני טקטים – ב-2007 וב-2008. הוא עומד היום על כ-750 שקל בחודש, ועדיין אתם רואים את הפער. כאן יש מקום לתיקון גדול, בעיני, במיוחד לממשלה הזאת, כי זאת הזדמנות לראש הממשלה שהיה אז שר האוצר במציאות הקשה ונאלץ לקצץ. אני מקווה שהוא ייקח לתשומת לבו את הדברים, וכך אני גם מעביר לשר שיחליף אותי.
אני רוצה לדבר על כמה פרויקטים אד-הוק מיוחדים שהמשרד מבצע, על-פי החלטות הממשלה. האחד הוא התיישבות הקבע למפוני גוש-קטיף וצפון השומרון; אנחנו מדברים על הקמת יישובים חדשים, יישובי קבע, בנגב הרחוק – הדרום-מערבי באזור חלוציות, חבל-אשכול – חלוצית 1, חלוצית 2, כבר יש להם שמות חדשים – נדמה לי בני-נצרים ונווה, אבל אני לא מוכן להתחייב על זה. על כל פנים, לפני שלושה שבועות כבר הונחה שם אבן פינה אחרי ביצוע תשתיות לבית הראשון שייבנה שם.
אני רוצה לבשר שהיום בישיבת הסיעה שלי נפרדנו מחברת הכנסת לשעבר עמירה דותן שעסקה רבות בטיפול במפונים, ואני הגשתי לה מתנת יום הולדת בדמות שלושה מכרזים שיצאו היום במזרח חבל-לכיש לשלושה יישובים חדשים עבור המפונים. אגב, זה לא רק עבור המפונים, יש שם מספיק מקום לקלוט גם נוספים שאני מאמין שיבואו: גבעת-חזן, גם זה שם שאולי ישתנה; גבעת-מרשם וחרוב. נציין גם את שומריה שהיה קיבוץ שהתפרק, ולא על חורבותיו אלא על הבסיס שלו נבנית שומריה החדשה. שם החיים כבר שוקקים.
הפרויקט השני הוא מיגון העיר שדרות ועוטף-עזה, לפי החלטת ממשלה, בשני שלבים: שלב ראשון של כ-2,500 יחידות, והשלב השני יושלם בטווח של עד עוד שלוש שנים – סך-הכול ביחד בסדר-גודל של 9,000 יחידות דיור, לפי פרמטרים שהממשלה קבעה בטווח של 4.5 קילומטרים מאזורי השיגור אל תוך השטחים. העבודה בעיצומה; 1,500 יחידות מיגון כאלה – ממ"דים – גם בעיר שדרות וגם במועצות האזוריות הן בתהליכי בנייה. סדר-הגודל התקציבי – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, יש לך עוד דקה. הזמן עובר כאן מהר כשמדברים, לא שמים לב. אני התחלתי למדוד את הזמן רק אחרי שסיימת את פרק הברכות והקצבתי לך 15 דקות. נשארה לך עוד דקה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אדוני היושב-ראש, כיוון שאתה מנהל את הישיבה וידוע כאלוף הפיליבסטר בבית הזה, חשבתי שאולי אני ארוויח משהו מזה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
הרווחת. היית צריך לקבל 12 דקות, ואתה כבר 17 דקות שם.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
טוב, אני באמת אומר עוד דבר אחד ואסתפק בזה, והשאר אולי יושלם כתוצאה מההתייחסויות.
<היו"ר מיכאל איתן:>
לא יפריע לי אם תדבר על כל הנושאים, אבל תתחם אותם טלגרפית, שנדע גם מה הפסדנו.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אני אזכיר רק עוד פרויקט אחד, שהוא מאוד חשוב בעיני, מאוד מרכזי, שגם אותו קיבלתי מהשר מאיר שטרית, שהגה את הרעיון, ויחד כבר הבאנו אותו לממשלה, לפני פחות משנתיים – עניין הסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב, מה שנקרא הפזורה, או הכפרים הלא-מוכרים; פרויקט גדול, כבד. התחלנו בו בשנה הראשונה, פעלה ועדה בראשות השופט גולדברג, קבעה כללים מאוד חשובים, בדרך מאוד מיוחדת, הגישה לממשלה. לפני כחודש הממשלה ישבה, אימצה את הדוח, והחליטה שבתוך חצי שנה, חמישה חודשים, גוף מיוחד יתרגם את הדוח לשפה אופרטיבית, ובמקביל מוקמת – בעצם קיימת, אך מתרחבת – רשות מיוחדת, בראשות המנכ"ל יהודה בכר, ניצב בדימוס במשטרה, שעוסק הרבה בעניין הבדואים, והיא נערכת ליישם את ההחלטות האופרטיביות האלה, שהממשלה הבאה בוודאי תקבל.
אני מציע, אדוני היושב-ראש – לא דיברתי על תחום אחד שבאחריותי כיושב-ראש מועצת מקרקעי ישראל, ועל שורה של פעולות והחלטות. זה דווקא גוף שזוכה לביקורת רבה בציבור, שלא מעט ממנה מוצדקת, אבל גם לא תמיד היא נכונה, וגם הרבה שיפורים שחלו בגוף הזה – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
בסיכום אולי נמצא לזה זמן.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
עד כאן. תודה רבה לך, אדוני, וסליחה שחרגתי מהזמן שהקצית.
<היו"ר מיכאל איתן:>
זה בסדר. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. יש לך ארבע דקות, ואחר כך שוב, אם תרצה להמשיך לדבר. אתה מדבר עכשיו עם השר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתשובתו של השר כמעט נשמע שאנו בארץ של שלווה, והפתרונות מגיעים כמעט למאת האחוזים; 30,000 יחידות דיור בשנה, 14,000 על-ידי משרד השיכון והשאר על-ידי המגזר הפרטי, משמע שיש פתרונות – אלה הצרכים ואלה הפתרונות.
אדוני השר, המציאות היא מאוד עגומה. מצוקת הדיור מחריפה, נמצאת בעלייה חדה. יותר משפחות נזרקות מבתיהן בגלל המצב הכלכלי החמור, והמשבר הנוכחי מוסיף עוד יותר. אדוני השר, אולי יגיד לנו כמה משפחות רק בשנה שעברה נזרקו מבתיהן מכיוון שאינן יכולות לשלם את המשכנתה, מכיוון שמפרנסיהן פוטרו מעבודתם, וגם עוד קודם המשבר הנוכחי הן לא היו יכולות לעמוד בתשלומים, ולכן המציאות היא שיותר מ-67% לא מנצלים את זכאותם למשכנתה. איך אני יכול לקחת משכנתה, הלוואה, אם אני לא יכול לעמוד בה? אנו מדברים על לחם, אם הוא יעלה 5 שקלים או 4.5 שקלים. הבעיה המרכזית של הציבור בישראל היום היא קורת-גג.
חוסר מדיניות והעדר פתרונות למצוקת הדיור עלולים לעודד את הירידה מהארץ ולהיות לפצצת זמן חברתית. הנתונים מעידים על הרעה משמעותית בסיוע הממשלה ברכישת דירה, והתוצאה, לצערי הרב, היא שאין מלאי דירות ציבוריות ולא נוצרים פתרונות חלופיים אפקטיביים, ומספר הדירות הפנויות הולך ופוחת. הסיוע הממשלתי הוביל לירידה של יותר מ-50% במימוש הזכאות למשכנתאות. המדינה התנערה מהחובה לתת פתרון דיור וקורת-גג לאזרחיה, והמציאות היא שכיום אין מענקים. את הסיוע בשכר-דירה קיצצו, ואדוני השר הזכיר זאת – ביותר מ-50%, האוכלוסייה הזקוקה לסיוע הולכת וגדלה וקו העוני מתרחב.
מה באמת הממשלה עושה למען הזכאים? אפילו את הריבית לא מורידים. גם כשאומרים שמורידים ריבית, והריבית ירדה, הזכאים לא נהנים מזה; אולי הבנקים נהנים מההטבה הזאת, אבל אלה שלוקחים את ההלוואה באמת – הם לא מקבלים פחות ופחות ריבית. הסיוע בתשלום שכר דירה פחת משמעותית בהשוואה לעלויות של השכירות. כלומר בזמנו היה מצב אידיאלי, פחות או יותר, שבו השכירות היתה פחות או יותר 600 דולר, ומשרד השיכון עזר ב-300 דולר – אני מדבר בשווה שקלים. היום מה זה 500 ומה זה 1,000 שקלים, כאשר דמי השכירות של דירה ממוצעת הם 1,000 דולר? אז אם אני מקבל 250 דולר, גם במצב הטוב ביותר, שמשרד השיכון יעשה את הכול והממשלה תעשה את הכול, ותענה כפי שאדוני השר מתפלל – וכולנו רוצים את זה, עדיין לא רואים פתרון בעליל.
דבר נוסף, אדוני השר; אם לא ישונו הכללים, ולא תהיה תסיסה וחשיבה שונה במשרד השיכון, המצב ילך ויחמיר. הבעיה היא קודם כול בתפיסה; חלוקת הכספים צריכה להיות שונה. משפחות שמקבלות סכום מסוים ואינן יכולות לגמור את החודש, לא פתרת להן את הבעיה.
עוד שתי נקודות – אני יודע שזמני – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
אתה ממשיך לעמוד כאן. הוא יענה על זה, ואתה נשאר.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – שתי נקודות חשובות מאוד. יש פסוק: נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. במצב היום, כדי לתת דירת נ"ר – נכסי רכישה – צריך את נשמתו של האדם בר-מינן, דהיינו, אין דירות, ומשרד השיכון מחכה שמישהו ילך לעולמו כדי שדירה תתפנה. איך יכול להיות שרק בירושלים, למשל, יש 200 זכאים ממתינים וקנייה של אולי עשר דירות בשנה בתוכנית נ"ר? אז למי נותנים, לאותם נכים שרתוקים לכיסא גלגלים או למשפחות מצוקה עם יותר מ-13 נפשות?
הנקודה השנייה – העיוות הנורא שהיה עד היום הוא שמשפחות ברוכות ילדים של בני ישיבות יוצאי צבא אינן זכאיות. אני רוצה להבין, מה, יש להם קרניים? למה בעלי משפחות שיש להם עשרה ו-12 ילדים, והם יוצאי צבא, היום, כשהם לומדים תורה, לומדים בישיבות, הם אינם זכאים?
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה, חבר הכנסת נסים זאב. חכה, תישאר פה, תן לו לענות. כל כך הרבה שאלות, תן לו לענות.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה כמו חד גדיא, כל השאלות הן שאלה אחת, אדוני.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תן לשר לענות. אחר כך, אם תרצה, אתן לך לשאול עוד שאלה קצרה, אבל גם זמנך עבר. בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אם חברי הכנסת פה התרשמו שאני שבע רצון מעניין הסיוע בדיור, ממצוקת הדיור, כפי שעלתה פה, אני חושב שלא אלה הם פני הדברים. לפחות אמרתי דברים נכוחים, מדויקים, כי אם אני מתאר מצב שבו מתוך הצריכה הכללית במדינת ישראל בשנה, של יותר מ-30,000 יחידות דיור, המשרד, יחד עם מנהלי מינהל מקרקעי ישראל, מגיע בשיווק לכ-14,000, ברור שאנו לא מספקים את כל מה שצריך. למה אנו לא מספקים – זאת סוגיה בפני עצמה.
אני רוצה לומר משהו בעניין המשכנתאות: זה נכון מאוד שיותר ויותר משפחות בתקופה האחרונה אינן עומדות בתשלומי המשכנתאות, עם כל המשמעויות הקשות של הדבר הזה. לא פירטתי, אבל נתתי דוגמה על הקיצוצים הכואבים ב-2003 בתחום שכר-הדירה, ואתה נתת את הדוגמאות ותרגמת לדולרים. זו בדיוק המשמעות. על זה – איך אומרים? – בוכה הנביא. זו בדיוק גם הקריאה שלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
על אלה אני בוכייה.
<חיים אורון (מרצ):>
כל הנביאים יבואו פה לבכות. זו הממשלה שלך.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
בסדר, חיים אורון. בסדר. עכשיו נכנסת ממשלה, היא תהיה הממשלה שלי אבל אני אהיה במקום אחר, ואולי חבר הכנסת נסים זאב יהיה זה שתהיה בידו אפשרות לתקן.
גם פה אני צריך להיות נסמך, לא בשמחה, על שנת 2003, אם מדובר על משכנתאות. לפני 2003 היה מרכיב של מענק בסדר-גודל של שליש מסך כל המשכנתה. זה היה סיוע מאוד משמעותי. אם בן-אדם לקח 300,000 שקלים משכנתה, אז הוא קיבל 90,000–95,000, בתנאים מסוימים אפילו 100,000 מענק. לפעמים קראו לזה הלוואת מקום, לא משנה, אבל זה היה סיוע. לכן אתה רואה באמת את הירידה בנטילת המשכנתאות, תופעה שאתה ציינת. אמת ויציב.
<היו"ר מיכאל איתן:>
אתם יכולים להיכנס עם קריאת ביניים, לא נורא. תדברו, תדברו, אם יש לכם משהו לומר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא אוהב להפריע לשר, בפרט שכל מה שאמרתי הוא מאשר. אז מה אני צריך להתווכח אתו?
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
איך אמר שר המשקים? את חטאי אני מזכיר היום. אני מודה שבשנתיים שאני מכהן כשר הבינוי והשיכון – שנתיים חסר קצת – לא השכלתי לשכנע את הממשלה הזאת, היוצאת, להחזיר את מרכיב המענק. ביקשתי, לפחות בפריפריה, להחזיר את מרכיב המענק, גם לצורך הסיוע למשפחות ובעיקר כמכשיר, מנוף, שאתו אפשר להניע אוכלוסייה ממרכז הארץ לפריפריה. לא עשינו את זה. הגשתי הצעה לממשלה; אין צורך לפרט עכשיו את כל התלאות. בשורה התחתונה, הממשלה הזאת, בעניין הזה, לא הצליחה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, אתה עומד לסיים את זמן התשובה ויש עוד הרבה נקודות, אז אני מבקש שהתשובות תהיינה יותר תמציתיות.
<חנא סוייד (חד"ש):>
למה משפחות הוצאו מבתיהן?
<היו"ר מיכאל איתן:>
רגע אחד, סליחה. אני מבקש שלא תענה. יש כאן סדר. אלה ששאלו נרשמו, ואתה בזמנך גם קיבלת את הזכות הזאת. אז תכבד את זכותו של חבר הכנסת נסים זאב עכשיו.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אשלים בעניין הזה, כי גם חבר הכנסת נסים זאב דיבר על משפחות חדלות פירעון שנזרקות וכדומה, וגם חבר הכנסת סוייד שאל. לפי הנתונים, שהם לא רשמיים, אנחנו יודעים על בין 1,500 ל-2,000 משפחות שנפלטות עקב חדלות פירעון. אבל צריך לומר שהמשפחות האלה לא נזרקות לרחוב. זה תפקידו של המשרד, והוא מטפל במשפחות האלה מרגע שאין להן דיור משל עצמן. יש ועדה בין-משרדית שיושבת עם הבנקים, פעם אחת לנסות – והרבה פעמים מצליחים – לפרוס את החוב של המשכנתאות ולהקל על ההחזר החודשי שיהיה, ככל שאפשר, מתאים ליכולת הכלכלית. יש לנו, לצערנו, בתקופה האחרונה פיטורים לא מעטים במשק, אז ברגע שנשבר מטה לחמה של משפחה, זה משנה את כל המצב. משתדלים. גם הבנקים, אני צריך לומר, לא אטומים למציאות הזאת, ואנחנו בדרך כלל מצליחים ליצור איזה סידור לפריסה. אנחנו מקדמים מול האוצר תגבור של כלים שעומדים בפני משפחות שהורע מצבן, במיוחד עקב פיטורים. על זה כבר דיברתי.
עלה העניין של דירות נ"ר. אני לא יודע, חבר הכנסת נסים זאב, מאיפה הבאת את המספר של 200 אנשים שממתינים בתור בירושלים.
<נסים זאב (ש"ס):>
רק בירושלים. זה נתון מהיום, אדוני. בדקתי את זה היום.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תן לו להשיב. שאלת אותו, תן לו להשיב.
<נסים זאב (ש"ס):>
בדקתי את זה היום עם אנשי מקצוע.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אתה בדקת, אבל אני אומר לך שאני, כשר, לא מכיר את זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא בתוכנית נ"ר. ממתינים לדירות זכאים, לא בנ"ר. אדוני השר, צריך להבין – זכאים לדירה, לא זכאים להלוואה או זכאים לתמיכה בשכירות חודשית. אנשים שלא זכאים לתוכנית נ"ר לרכישת דירה, אבל דירה מתפנה. איזה דירות מתפנות? יש דבר כזה בכלל? יש מציאות כזו?
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
תקשיב טוב, חבר הכנסת נסים זאב. אתה דיברת על דירות נ"ר. שיהיה ברור – דירות נ"ר שהמדינה רוכשת, היא עושה את הרכישה הזאת, היא מיועדת רק לנכים 100% שרתוקים לכיסא גלגלים. בכל הארץ יש היום תור של 140. מה שאנחנו עשינו, הצענו לנכים שיכולים לקחת על עצמם משכנתה שיש בה מרכיב של מענק כדי לרכוש דירה כזו. כ-40 נכים מממשים את האפשרות הזאת. במקום לקבל דירת נ"ר מהמדינה, שבה הם הופכים להיות לדיירי שיכון ציבורי, על-ידי הפעולה הזאת, של משכנתה עם מרכיב של מענק, הם רוכשים נכס משלהם.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני השר, תן לי להשיב. הבנתי. אתה מרשה לי לדבר, אדוני היושב-ראש? אני רוצה לשאול שאלה בעניין הזה, בנושא הזה.
הייתי חבר ועדת "פרזות" עוד לפני שנים. היו רוכשים בתוכנית נ"ר גם למשפחות שבהן שבעה ושמונה ילדים. היום זה לא קיים, ועל זה אני מדבר. אתה עצמך, אדוני השר, אומר שיש רשימת המתנה של 140 – נכים בלבד. זאת אומרת, יש התעלמות מוחלטת גם ממשפחות עם 14 ו-15 ילדים במשפחה.
דבר נוסף, מה שהיה בתוכנית של הצעת חוק הדיור הציבורי – אפשרנו לאותן משפחות לרכוש את הדירות. למשל, "עמידר" החזירה חצי מיליארד שקלים למשרד השיכון כתוצאה מכך שאותן הדירות נמכרו לאותן משפחות. חצי מיליארד השקלים האלה היו אמורים להיות בקרן מיוחדת כדי לרכוש דירות אחרות. זה לא נעשה, זה לא התבצע. מה שקרה, אדוני השר, אנשים שגרו וחיו 20 שנה באותן דירות, לעת זיקנתם אומרים להם: תשמעו, תיקחו הטבה נוספת. תקנו את זה ב-10% או ב-20% מעלות הדירה – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
זה טוב או לא?
<נסים זאב (ש"ס):>
זה מצוין, אבל אם הממשלה היתה עומדת בדיבורה ואומרת: את ה-20% האלה אני קודם כול שמה בקרן שהיא הבטיחה להקים. בנוסף, הממשלה הבטיחה לרכוש דירות במקביל או באותו מספר לאותם הזכאים, וזה לא נעשה. מה שיצא מכל הצעת החוק זו הצעה שבעצם הזיקה לאותן משפחות חדשות, שהן משפחות ברוכות ילדים, משפחות מצוקה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
הבנתי, אענה על העניין הזה.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
המשרד אצלם.
<נסים זאב (ש"ס):>
עוד לא. כשיהיה בידי, תאמין לי, תראה למחרת תשובות ענייניות.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
– – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
על זה אנחנו נשב ונחליף. ופעם חבר הכנסת נסים זאב יבוא לכאן בתור מי שמנהל את המשרד ואני אעמוד שם, ואז נראה איזה תשובות הוא ייתן לנו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אקריא את התשובה שלך, אדוני השר, ואז נראה את השינויים.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אתה רוצה תשובה או שרצית להגיד וזהו?
<נסים זאב (ש"ס):>
בהחלט, בהחלט.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
קודם כול, באמת מכרו דירות. אם ל"עמידר", למשל, היה מאגר של 80,000 יחידות דיור בתחילת המבצעים של המכירות – וזה כבר כמה שנים על-פי חקיקה בכנסת – היום היא עומדת על כ-64,000 יחידות דיור. כלומר, נמכר מספר לא מבוטל.
אני לא בטוח שיש שם חצי מיליארד, כמו שאתה אומר, אבל הכספים ממכירת הדירות, תדע לך, הלכו לכמה וכמה יעדים, שכולם ציבוריים וראויים; א. הגדלנו את המענקים לזכאי דירות נ"ר, לשיפוצים של המרקם הזה של הדירות, שאנחנו קוראים להן דירות "עמידר", הדיור הציבורי – צריך לתחזק אותן, צריך לטפל בהן. הרחבנו את מרכיבי הטיפול במרקם הזה. פעם תיקנו רק את המטבח, את הכיורים, את התריסים, עכשיו הוספנו לזה בדירות כאלה דודי שמש וכדומה. הכסף הזה הושקע לצורך החזרה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, אבל הגדלנו את מספר הממתינים, אדוני השר. רשימת הממתינים הולכת וגדלה, כי אין תשובות.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
יש. אני רוצה להגיד עוד משהו. עניין הממתינים – פה צריך להיכנס לרזולוציה של איפה ממתינים. צריך להגיד את זה. ממתינים הרבה באזור המרכז, ממתינים הרבה בירושלים – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
גם בצפון.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
– – ולעומת זאת יש לנו היצע של דיור ציבורי ראוי וטוב כשאתה הולך מהמרכז לכיוון הפריפריה. הרוב המכריע של הזכאים והממתינים מבקשים דירות במקום מסוים, וכשאתה מציע להם למשל לעבור ולקחת דירה – אני לא מרחיק לכת אתך לערי הדרום – לאשדוד, לקריית-מלאכי, אפילו לרחובות, אתה לא מוצא קליינטים; לא, אני רוצה בתל-אביב, במרכז, או אני רוצה דווקא בירושלים. זה חלק מההמתנה. צריך להכיר בזה. השר בן-אליעזר כבר מכיר את זה משתי קדנציות שהוא עבר.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה היה אז, אדוני השר. אז את הירושלמים היו שולחים לבית-שמש. היום גם בבית-שמש אין תשובה. אין מענה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
חבר הכנסת נסים זאב, אמרתי לך, זה חלק מהבעיה של המשפחות הממתינות. אגב, הפתרון הוא שאנחנו נותנים – מי שמוכן לשכירות – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה מוכן לומר לי, אדוני השר, איזה דיור ציבורי משרד השיכון בנה בעשר השנים האחרונות? תראה לי פרויקט אחד מאז בית-שמש.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תן לו לענות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לדעת באיזה מקום בארץ. כי הוא אומר לי: הבעיה היא רק במרכז הארץ. הבעיה היא שאין שום תוכנית בינוי. צריך לומר את האמת. אולי יש לעשירים, אבל לא לזכאים.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אתה מוכן לשמוע, או שאני אתן לך לדבר ותדבר כמה שאתה רוצה?
<נסים זאב (ש"ס):>
תמיד אני מוכן, אדוני השר.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
רואים שש"ס עברו לקואליציה אחרת. איך תמכו בממשלה כזאת?
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
חבר הכנסת נסים זאב, כבר הרבה שנים אין בנייה ציבורית בארץ – –
<נסים זאב (ש"ס):>
או – על זה אני מדבר.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
– – כמדיניות; לא של הממשלה הזאת, לא של קודמתה ולא של הקודמת לקודמתה. אין בנייה ציבורית. גם בזמן העלייה הגדולה מחבר המדינות בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, כשקלטנו עולים במספרים אדירים, לא היתה בנייה ציבורית, פרט לבנייה – שגם עכשיו יש – לאוכלוסייה הקשישה: אנחנו נותנים פתרונות ראויים וטובים, במקבצי דיור ובהוסטלים, לאוכלוסייה הספציפית הזאת. נקודה. הפתרון – ובזה אני רוצה לסיים את הסוגיה – אין לי ויכוח אתך על המשפחות הממתינות ועל כך שמספר הדירות בדיור הציבורי הולך ומצטמצם. בלי בנייה חדשה לדיור ציבורי, הפתרון צריך להיות – והוא לא קיים כפי שצריך להיות – בהגדלת ההשתתפות בשכר-הדירה לזכאים.
<משה כחלון (הליכוד):>
מה עשו עם הכסף, אדוני השר?
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, דקה לסיכום דבריך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לסכם: צריך להפשיר קרקעות, וזה דווקא שייך לתשתיות. אם המינהל היה מפשיר קרקעות ומעודד קבלנים – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
המינהל הציע, אל תיקח את זה מהם – לא ממני ולא מהחבר שלך שכנראה ייכנס לנעלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל הוא עדיין לא נכנס. אני יודע שקדימה נדחפת להיכנס פנימה, והיא לא תיתן לנו את תיק השיכון, לכן אני מעדיף לשאול אותך עכשיו, כי אני יודע שאולי אדוני ימשיך להיות שר השיכון בעוד חודש. אני רוצה שהוא יכין גם את הפתרונות, עוד לפני הרכבת הקואליציה. אפילו השר בנימין בן-אליעזר מסכים אתי, והוא שר התשתיות.
<היו"ר מיכאל איתן:>
חבר הכנסת נסים זאב, אתה חייב לסיים. בבקשה.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
חבר הכנסת נסים זאב, האם גם פואד יישאר בתפקידו?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
לא, לא, אני לא.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא יודע, זה תלוי.
<היו"ר מיכאל איתן:>
זה לא הזמן עכשיו. השר צריך להשיב על שאלות, לא אתה. אני רואה שהפכת להיות המשיב הלאומי.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אדוני, אני חייב להשיב לשר בן-אליעזר. מפלגת העבודה החליטה לשקם את המפלגה. הם החליטו שהם מחלקת שיקום. אני רוצה לומר לך, כבוד השר בן-אליעזר, אני דיברתי עם היושב-ראש הנכבד שלכם, והוא אמר שגם ב"בית לוינשטיין" אין לכם מקום להופיע כמשקמים, במחלקת השיקום שם. הייתי מציע לכם להיכנס לקואליציה הזאת. תראה איזו קואליציה נפלאה היתה בקדנציה הזאת. תיקחו חלק בעשייה, וכך נפתור גם את הבעיה של משרד השיכון.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
נסים זאב, התשת אותי, ואני עוד צריך לדבר אחריך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אחרי דבריו של נסים זאב אני יכול לומר שלצערנו תחום השיכון לא נמצא בשנים האחרונות במרכז הפעילות הפוליטית במדינת ישראל, אף-על-פי שאם נבדוק את זה, אדוני היושב-ראש, נראה שהמרכיב המרכזי ביותר בהוצאה למשפחה הוא מרכיב הדיור. בסופו של דבר אנחנו עוסקים בהרבה דברים בסל המשפחתי, אבל ההוצאה הכבדה בכל בית היא או סביב תשלומי המשכנתה או סביב תשלומי השכירות.
אדוני השר, אתה עושה סיכום של תקופה, והייתי שמח יותר אילו יכולנו לדבר ולשוחח על זה בשלב כלשהו באמצע. אבל בכלל, אני חושב שראוי, אדוני היושב-ראש בפועל, שהתהליך הזה, שמתקיים עכשיו, יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהכנסת הבאה. אני חושב שזה רעיון יוצא מן הכלל.
אני יכול לומר שלהערכתי, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הסיטואציה שהולכת להיות בנושא הדיור בשנים הקרובות היא חמורה וקשה יותר, אפילו אם אני מנסה להשוות – וזוכר את זה השר בן-אליעזר – לתקופה של תחילת שנות ה-90, סוף שנות ה-80, עם העלייה הגדולה. המשבר הכלכלי מצד אחד, ואנחנו עדיין מרגישים וחשים רק את תחילתו, ומצד שני הצרכים בחברה הישראלית, יצרו מצב שבו לא תהיה למדינה ברירה אלא להתערב, ואינני מדבר בשום פנים ואופן על בנייה ציבורית. אינני ממליץ לשום ממשלה – עם כל הרצון של חבר הכנסת נסים זאב, והגעגוע לבנייה הציבורית, כך היא גם נראית; כזאת היא איכותה של הבנייה הציבורית, אבל מצד שני בפירוש צריך לשכלל את הטיפול בזוגות הצעירים. ואני רוצה להזכיר, מתקופתו של השר בן-אליעזר, שני פרויקטים שהפכו לאבן דרך, ואני יכול לומר לכם שאלפי זוגות צעירים הצליחו להגיע לדיור בזכות שני פרויקטים: מחיר למשתכן, אבל מעל ומעבר – "בנה דירתך". אלה שני פרויקטים שבאו ממקום אחר, עם חשיבה אחרת, עם תפיסה אחרת, שהמדינה מסייעת ונותנת, אבל לא היא בונה, כי כולנו זוכרים – ומי שעדיין עוסק בתחום זוכר – את הבנייה של המדינה.
אתה יודע, אדוני השר, שבכל הקשור להחזרי משכנתאות, מה שנתקלנו בו עד לימים אלה הוא לצערנו אפילו לא הפרומו של מה שהולך להיות. אני לא רוצה לראות שחורות, אבל אין לי כמעט ספק שאלפי משפחות הולכות להיכנס למצב כמעט בלתי אפשרי וחוסר יכולת לעמוד בהחזרי המשכנתה, גם אם הן רוצות. ואני מדבר על משפחות נורמטיביות, אינני מדבר על משפחות המשתייכות לעשירון התחתון; אני מדבר על משפחות שבהן בני-הזוג עבדו, פרנסו בכבוד את משפחותיהם, ובאבחה אחת בני-הזוג או אחד מהם פוטרו מעבודתם כתוצאה מכל אשר קורה במשק, ואינם מצליחים לעמוד בהחזרי התשלום.
אני רוצה להגיד לך שכבר בקדנציה הזאת הנחתי הצעת חוק – לצערי יש לה התנגדות במשרד המשפטים – שמדברת על כך שאם יש מצב שבו אזרח אין לו היכולת לשלם את המשכנתה כתוצאה מכך שפוטר מעבודתו או מדברים שאינם בשליטתו, שלפחות הבנק לא יקנוס אותו על הפירעון המוקדם או על דברים מן הסוג הזה.
אדוני השר, אני לא רוצה להרחיב על הבעיות שיש בשיכון הציבורי כתוצאה מהחוק – החוק המבורך, שהובילו חברי הכנסת רן כהן ויורם מרציאנו בקדנציה הקודמת. אין דיור. נכון, לאנשים יש אישורים לדיור, יש אלפי משפחות בישראל שגרות בתוך "אישור". כמובן, אינני מאשים את המשרד, כיוון שזאת גם מדיניות של משרד האוצר שאיננה מעודדת בשום פנים ואופן את הדיור הציבורי, אבל אני סבור שגם בזה נדרשת חשיבה אחרת לגמרי.
אני מציע לשר הבא, חבר הכנסת נסים זאב – נכון לרגע זה הוא כנראה יבוא משורות ש"ס – שהחשיבה תהיה לא מגזרית ולא קונבנציונלית.
כל אשר אמרתי, אדוני השר, מקבל משנה תוקף בשני סקטורים: במגזר החרדי, ששם המצב – ככל שאני מדבר על המגזר החילוני הרחב – הוא חמור, ובמגזר הערבי; בשני המגזרים האלה כל אשר אמרתי הוא במאות אחוזים הרבה יותר קשה, וגם על המצב שם צריך לתת את הדעת. תודה. עמדתי בזמן.
<היו"ר מיכאל איתן:>
בהחלט. ואתה נשאר שם. אם מתחשק לך, בהערת ביניים, לשאול את השר על משהו תמוה תוך כדי דבריו, זה בסדר. אתם במצב של שיחה. בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אני אתייחס לכמה דברים. דבר ראשון, צריך לדעת, מרכיב הדיור הוא מרכיב כבד בסל הצריכה, אבל הוא 23%, ולא כפי שהשתמע פה כאילו הוא כבד הרבה יותר.
דבר שני, המשבר הקיים הוא משבר מתעצם, ואפשר פה לחזות שחורות, ונראה שהוא באמת יהיה עוד יותר חמור מכפי שאנחנו רואים עכשיו. כבר עכשיו, על רקע המשבר הזה, בהתייעצות עם האוצר, גיבשנו תוכנית. התוכנית בצד ההיצע, קודם כול כדי להניע ולסייע, אנחנו מקלים במכרזים, אנחנו מקלים במתן ערבויות לקבלנים, כי יש לזה השלכה לא רק על הקבלנים אלא בוודאי גם על רוכשי דירות.
יש תוכנית של מתן ערבות מדינה בתחום של המשכנתאות, של 200 מיליון שקלים – – –
איתן כבל (העבודה):
אדוני, אם יורשה לי להתפרץ, איך מסייעים כדי שירכשו? אוקיי, יבנו. לא. צריך שני צדדים. צריך שתהיה בנייה, אבל שתהיה יכולת לרכוש את הדירה.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
קודם כול, אנחנו לא מדברים עכשיו על נזקקים, אנחנו מדברים על הציבור בכלל.
איתן כבל (העבודה):
לא נזקקים.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
רגע, אני הבנתי.
איתן כבל (העבודה):
אם אמרת "נזקקים", לא הבנת.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
ההערה והידע שלנו עכשיו הם כאלה שבשלב הזה של המשבר, זה שנעצר התהליך של הרכישות ויותר קשה לשווק דירות, זה פועל יוצא לא של זה שלאנשים אין תוכניות או יכולת לממש תוכניות בתחום הזה, אלא שאנשים גם רוצים להמתין ולראות מה יהיה. עדיין יש ציפייה אצל הרבה אנשים שעמדו לרכוש דירות, והם ממתינים לראות אולי המחירים ירדו. וזאת התופעה הבולטת של השלב הזה של המשבר. יכול להיות שבשלב אחר יהיו תופעות הרבה יותר קשות באמת של איך מניעים את העניין הזה מבחינת המשכנתאות.
לפי דעתי, יצטרכו לייצר איזה מנגנון מיוחד עם הבנקים כדי לראות מה אנחנו עושים. אחת החוליות החלשות בכל המעגל של נדל"ן, בנייה, רכישה וכדומה, זה עניין הבנקים.
הזכרת את התוכנית הטובה הזאת שהשר דאז בן-אליעזר יזם – מחיר למשתכן. מחיר למשתכן קיים גם היום, ולמעשה אלפי יחידות דיור גם היום נבנו בשיטה של מחיר למשתכן. לא ניכנס פה לפרטים שלה. השורה התחתונה בהחלט מורידה את מחיר הדירה, והיא נכונה לזוגות צעירים, לאוכלוסיות חרדיות למשל, צביון דתי, בכ-20%, לפעמים 25% מערך הדירה.
אם כן, אלה הדברים שרציתי לענות לאיתן כבל.
היו"ר מיכאל איתן:
עצור. הוא ישאל אותך, אולי הוא עוד לא הסתפק בתשובה. בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אני מסתפק. אני רק מציע לך אחד הדברים שתניח על שולחנך לפחות, בטרם תסיים את תפקידך, מעבר להאצת הבנייה בצד של נתינת האינסנטיב לכל אותם יזמים וקבלנים לבנות, אני אומר לך, אני ממליץ אפילו שתתחיל לייצר את אותו אינסנטיב לרוכשים, כי זה לא רק עניין של המתנה לראות לאן השוק – זה נכון מה שאתה אומר – אלא לדעתי החברה במדינת ישראל, כפועל יוצא ממה שקורה בכל העולם, הולכת להיכנס למשבר קשה מאוד מאוד.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
אני רק אומר מלה שכבר אמרתי, אבל אני אדגיש. הממשלה הקרובה הבאה עלינו לטובה תצטרך לבחון מחדש את הסוגיה של הכנסת מרכיב מענק למשכנתאות. אני לא מכיר דרך אחרת. היא הוכיחה את עצמה בעבר, גם במרכז, בעיקר בפריפריה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
מה קרה אז? לקחנו את ערך הקרקע, הורדנו מ-100% ל-5%, ובנינו תוכנית סיוע שיכלו לחיות אתה.
איתן כבל (העבודה):
המדינה יכולה לעשות מה שיש בידה. הוא צודק, השר בן-אליעזר. המדינה צריכה להתערב איפה שהיא יכולה לתת – – –
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
איפה שזה קשור במרכז הארץ, זה נכון, וזה בהחלט אחת האפשרויות. מובן שבפריפריה זה לא עובד – –
איתן כבל (העבודה):
זה לא עובד, כי ממילא המחיר שם נמוך.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
– – כי הקרקע נמכרת באפס. תודה.
איתן כבל (העבודה):
תודה. תודה.
היו"ר מיכאל איתן:
תודה רבה. עכשיו ארבעה שואלים. כל שואל – שתי דקות. בבקשה, חבר הכנסת אורון – הראשון בסבב הראשון. אחריו – חברת הכנסת מירי רגב.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על החוברת הנאה שהוגשה לנו. אני מודה שהרבה זמן לא ראיתי כתב אשמה חמור כזה כלפי הממשלה שכרוך בכריכה של משרד ממשלתי, ואני אומר את זה לזכותך. מי שמסתכל על העמודים האחוריים בחוברת, מקבל תמונה שהיא ביצוע של שתי ממשלות מ-2003 ועד 2008. מה היא אומרת? מדינת ישראל זרקה את הדיירים לרחוב, היא לא מתכוונת אליהם, היא לא עושה להם שום דבר והיא גם לא תעשה להם שום דבר.
כשאתה אומר פה, אדוני השר, שהאוצר נותן עכשיו 200 מיליון שקל למשכנתאות – אתם הורדתם את המשכנתאות מ-4.1 מיליארדי שקלים ל-1.3 מיליארד שקל, זאת אומרת בשני-שלישים. מה מתקבל מזה? הכול כתוב בנתונים שלכם. מזה עולה ש-38,000 זכאים לא מממשים את זכותם. למה הם לא מממשים את זכותם? כי הם זכאים לדיור ולא יכולים לממש את זכותם. מה הם עושים? הם חיים אצל ההורים, הם חיים בשכר דירה גבוה, הפוך ממה שהיה צריך לעשות.
אדוני השר, זה לא נאום בדיעבד. המחלוקת הזאת עם שר האוצר דאז – מה לעשות, תמיד צריך יהיה להזכיר בכל דיון את ראש הממשלה המיועד, חבר הכנסת ביבי נתניהו – היתה כבר אז. כיסחו את הלוואות המקום בדרום – הפסיקו את הבנייה בפריפריה. ידעו שהלוואות המקום – יושב פה שר שיכון, יושב פה עוזר שר שיכון, והם יגידו לכם: הלוואות המקום היו מנוף לבנייה בפריפריה. אתם כותבים פה עכשיו: נפסקה הבנייה בפריפריה, כאילו זה בא מחסדי שמים. זה לא בא מהכוכבים, זה לא בא מהשמים, זו מדיניות ואלה תוצאותיה.
אין היום למשק כלי יותר נוח. אל תגדילו את ערבות מדינה ל-200 מיליון, תגדילו את ערבות מדינה למשכנתאות ב-2 מיליארדים, ותיתנו, זה הכסף הכי בטוח. ה"דיפולטים" במשכנתאות הם מאוד נמוכים, חלק מהציבור יוכל לקבל היום משכנתאות יותר בזול, לבנות בתים, לדחוף את המשק – להניע את המשק, זה לא שונה מלתת ערבות לכביש.
<היו"ר מיכאל איתן:>
הבהרת, חידדת ומיצית את הנקודה. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה.
<מירי רגב (הליכוד):>
זאב ידידי, קודם כול אני מתרגשת לשאול אותך היום שאלה, אתה בכל זאת מנהל בית-ספרי והמורה שלי להיסטוריה – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
צריך לחזור ולהזכיר את זה כל הזמן, זאת עובדה היסטורית בלתי ניתנת לערעור.
<מירי רגב (הליכוד):>
אני גם שמחה לבשר לך שבדיוק היום הקמתי את השדולה למען תעסוקה בערי הפריפריה, אני חושבת שזה ישמח אותך.
בעניין הפריפריה – כפי שאתה יודע, מצוקות הדיור הן גדולות, בעיקר אצל זוגות צעירים. אני שואלת אותך מדוע אנחנו לא נכנסים לשיטה חדשה, או לאיזה נושא שיישם בעבר שר הבינוי בתקופת שרון – אני רוצה להוריד את מחיר הקרקעות לאפס. בצורה כזאת הקבלנים יוכלו לבנות בניינים ודירות ולהוריד את מחירי הדירות, וכך נאפשר ליותר ויותר זוגות צעירים להתמודד עם המצב הקשה של חוסר דיור. המצב הזה היה ב-1992, כשקלטו עלייה. שרון, שר השיכון דאז, באמת הוריד את מחירי הקרקעות לאפס, ויצר גל של בנייה וקנייה של בתים. אני חושבת שאפשר לעשות את זה עכשיו, בזמן של משבר.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה. חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – חבר הכנסת פלסנר.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
אדוני השר, רציתי לשאול אותך על מבצעי מכירה בדיור הציבורי, אבל חבר הכנסת נסים זאב כבר שאל את השאלה. התשובה שענית היא לא בדיוק התשובה שרציתי לשמוע, ובכל זאת אני רוצה לשאול אותך: דיברת על 80,000 דירות, ואמרת שנרכשו 20,000 דירות, נכון? אמרת שכ-60,000 דירות נשארו בשכירות.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
כן, דירות "עמידר".
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
ואמרת שהכסף הזה הלך לאחזקת הדירות, לשיפוצים, לחלונות, לדלתות וכו'.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
לא כולו, חלק.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
קודם כול, 20,000 דירות כבר נרכשו, זאת אומרת שאתם צריכים לתחזק פחות 20,000 דירות. שנית, לפי החוק של חברת הכנסת ג'וזנסקי, כל מה שאמרת – דלתות ושיש וחלונות – זה בתוך הצעת החוק, וזה התקציב המיוחד לשיפוץ הדירות. משפחות חד-הוריות שמקבלות סיוע בשכר דירה – לא כולם יכולים לאפשר לעצמם לשכור דירה, וחלק גרים עם ההורים, עם קרובי המשפחה, ולא מקבלים את הסיוע, וגם הכסף הזה בתקציב של משרד השיכון. השאלה שלי היא, בכל זאת, לאן נעלם הכסף? למה לא בניתם בהפרש הזה דיור ציבורי?
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית אני רוצה לברך על היוזמה הזאת. אני חושב שמהניסיון בקדנציה הקודמת עולה שחסרים בבית הזה כלים לפיקוח על עבודת הממשלה, שהוא אחד התפקידים החשובים של הפרלמנט, וזה כלי שנראה שהוא עובד לא רע. הייתי מציע לשפר ולמסד אותו, ולחשוב על כלים נוספים. במקום שנעסוק רק באינפלציה של חקיקה פרטית שהרבה ממנה לא מיושם והרבה ממנה פופוליסטי, אני חושב שנעשה את התפקיד שלנו יותר טוב אם נחזק את כלי הפיקוח על הממשלה. תודה, אדוני השר, על הסקירה.
אני רוצה לעסוק בסוגיה ספציפית – נושא הסדרת יישוב הבדואים בנגב. דיברת על זה טלגרפית בדברים שלך. אני חושב שהשורה התחתונה, שבגינה גם הוקמה ועדת-גולדברג, היא שבפועל אנחנו מאבדים חבל ארץ שלם; חבל ארץ שלם הופך להיות אזור שבו אי-אכיפת החוק היא הנורמה. לפי נתוני משרד הפנים, אוכלוסיית הבדואים בנגב מכפילה את עצמה מדי 13 שנה, וצפוי כי בשנת 2020 היא תהיה 360,000 נפש. על-פי דוח ועדת-גולדברג, בכל שנה נוספים בין 1,500 ל-2,000 מבנים בלתי חוקיים בהתיישבות הבדואית בנגב. הבעיה ידועה, ולא צריך שוועדת-גולדברג תעבוד שנה בשביל זה. כל אחד מאתנו שאוהב ומכיר את הארץ ומסייר באזור הדרום רואה שאנחנו מאבדים את הדרום, האוכלוסייה שם סובלת, ויש גם נזק אסטרטגי אדיר למדינת ישראל. ועדת היישום תבוא עם המלצות שדורשות שני דברים כדי שלא להפוך לעוד ועדה ועוד ניירות של ביורוקרטיה שלא מובילים לשום מעשה – בעצם מה שצריך זה חקיקה ותקציבים.
השאלה שלי אליך היא: מה משך הזמן הצפוי לחקיקה? מרגע שוועדת היישום תסיים את תפקידה, בתוך כמה זמן יהיה אפשר לסיים את החקיקה הזאת, בהנחה שממשלת נתניהו תאמץ את הדוח ואת ההמלצות של ועדת היישום ותפעל לפיהם במרץ? לגבי התקציב, האם התקציב שנדרש כדי ליישם את ההמלצות כבר נמצא בהצעה של תקציב 2009 שעבר בממשלה, או האם צריך תקציב חדש? מה הסיכוי שהתקציב יעבור? מה לדעתך צריך לקרות כדי שהנושא הזה יהפוך להיות במוקד הפעילות הלאומית שלנו ונקבל סדר עדיפויות ראוי?
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. כבוד השר, ארבעה שואלים, המון שאלות משנה, ויש לך שמונה דקות להשיב לכולם.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
חבר הכנסת חיים אורון, קודם כול, אני נגד זה שנייפה ונצבע בצבעים ורודים מציאות שהיא לא כזאת. זאת דרכי – להראות את ההישגים, להאיר במקום שצריך להאיר, אבל גם לצייר את המציאות לאשורה. ואני אומר במפורש שהעניין הזה של מרכיבי סיוע, בשכר-דירה ובמיוחד במענקים, פגע פגיעה קשה מאוד באפשרות שלנו לסייע. בעצם ביטלנו חלק גדול מהאפשרות של אנשים להגיע למצב של רכישת דירה. צריך להגיד את זה ביושר. מאז, בשנתיים שאני נמצא, בשתי שנות תקציב, הבאתי תוכנית גדולה – מקיפה – לממשלה, לאוצר, שנקראת תוכנית עוגן לעידוד הפריפריה, בעיקר הפריפריה, שמרכיב המענק, החזרת המענק בתחום הדיור לפריפריה היא העניין המרכזי בה. אני מודה שנכשלתי בזה. לא הצלחתי לשכנע את הממשלה, בעצם לא הצלחתי לשכנע את האוצר, להקצות את הסכומים הנדרשים לזה. התוכנית הוצגה לפני הממשלה, הוצגה לפני ראש הממשלה, הוצגה לפני היועץ הכלכלי של הממשלה – את מי לא רתמתי לעניין הזה – אבל זה לא הלך.
אגיד לך את האמת, אומנם אני חושב שזה איזה חוב מוסרי של שר האוצר דאז, ומי שיהיה ראש הממשלה, נתניהו, אבל אני לא יודע, זה עניין של עדיפויות.
<חיים אורון (מרצ):>
זה עניין של תפיסה, לא של עדיפויות. הוא אמר – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אני לא יודע, יכול להיות שהוא יימלך בדעתו, יכול להיות שהוא ישנה את תפיסתו. אם יבואו ויראו לו את הדברים האלה, יכול להיות שהוא יעתיק, כפי שאפשר לעשות גם במצבי משבר. חלק מהיכולת להתמודד עם משבר זה בחיזוק האוכלוסייה, ובחוסן של האוכלוסייה. אני ראיתי בזה עניין מרכזי. אבל אני מודה שאני לא הצלחתי בזה, וזה העניין.
אגב, אתה טועה לגבי נפח האשראי שקיים, ומרכיב המשכנתאות, כי אנחנו במודע לקראת שנת 2008 הסכמנו להוריד מהתקציב סכום של קצת פחות ממיליארד ו-900 מיליון שקל משכנתאות, והעברנו אותו בהסכמה עם הבנקים, בתיאום עם הבנקים. אנחנו בעצם עשינו את הטיפול במשכנתאות כטיפול חוץ-תקציבי, כשהממשלה נותנת לבנקים. אני חושב שזה היה בסדר-גודל של 140 או 150 מיליון שקל. היא נותנת את הערבויות הנדרשות, כדי שהבנקים יבצעו את זה. צריך לומר שבסך הכול נפח האשראי לא השתנה, בוודאי לא בתקופתי. זה אליך.
עכשיו לחברת הכנסת מירי רגב – הרעיון שאת מעלה הוא בעצם רעיון שאנחנו גם אמרנו אותו פה, מרכיב הקרקע במחיר הדירה; ומרכיב הקרקע במחיר הדירה, איפה שיש מרכיב קרקע. אגב, את צריכה לדעת שבפריפריה מרכיב הקרקע בעצם נעלם כי הקרקע היא באפס; שם זה לא עובד. ומרכיב הקרקע – התוכנית הזאת, שאנחנו אמרנו, של מחיר למשתכן, מביאה בחשבון את הדבר הזה. באים ואומרים לקבלן: אתה לא נותן מחיר, בעצם; אתה תחשב מה שאתה רוצה בכל התחשיבים עד למחיר הדירה, ותגיש הצעה על המפתח, ולא על הקרקע. הרעיון יפה – של השר בן-אליעזר, כפי שאמרתי – שקיים עד עכשיו.
במקומות אחרים, הבעיה הגדולה בסבסוד הקרקע במרכז הארץ, למשל, היא באיזה מנגנון ובאיזו דרך ובאיזו רזולוציה אפשר להיכנס ולטפל כך שסבסוד שהמדינה תיתן בקרקע – ויכול להיות שזה רעיון, רק צריך לחשוב על זה – איך הוא מגיע בסוף להורדת מחיר הדירה, ואיך הוא לא נספג לתוך הרווחים של הקבלן.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
היו"ר מיכאל איתן:
ויש עוד אלמנט אחד – איך הוא שומר על דיפרנציאציה לטובת הפריפריה? כלומר, מה מקבלים בפריפריה – על מנת להיות אטרקטיבי?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
הנושא הזה כבר מוצה, משום שאיתרנו קרוב ל-10,000 יחידות דיור. אתה צודק, זה היה באזור המרכז. זה היה באזור חולון, ראשון-לציון, אור-יהודה, יהוד, שכונת-התקווה, דרום תל-אביב. באזורים אלו מה שעשינו – זו היתה החלטת מינהל שאתה יכולת להביא, כמו שאני הבאתי את הדבר הזה, שמחיר הקרקע, מרכיב הקרקע בלבד ירד ל-5%. נקודה. ועכשיו – לא רק זה, אלא ידענו שמדובר במשפחות קשות-יום, אז מה עשינו? הלכנו ובנינו גם תוכנית סיוע. אגב, תראה אלפי יחידות דיור כאלו לזוגות צעירים שבחיים לא היו מגיעים לזה – דירה עם ארבעה חדרים ושלושה חדרים, 82 מטרים, ב-75,000 עד 80,000 דולר, זהו זה.
מה קרה בעצם? כמו שאצלך – ביום שאני עזבתי לדרכי, ירד המסך ונגמר הסיפור.
קריאה:
אדוני השר – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
בהחלט בתוכניות כאלה וברעיונות כאלה, מונח לפתחה של הממשלה החדשה – להרים מסך.
לחברת הכנסת ליה שמטוב – אני כבר ציינתי לגבי השאלה לאן הלכו הכספים. אין טעם שאנחנו נחזור על הדבר הזה. אני אומר – לבניית מקבצי דיור, כן דיור ציבורי לקשישים, ומבחינה זו טיפלנו נכון באוכלוסייה הזאת, ושם מילאנו צורך מאוד חשוב לכל האוכלוסייה הזאת. לגבי מרכיב מסוים באותם שיפוצים שכבר הוזכרו, ובהרחבה שלהם – גם זה חשוב.
מרכיב נוסף היה גם לטיפוח של תשתיות בשכונות הקיימות האלה. בשיקום שכונות הוספנו כספים כתוצאה ממכר הדירות. אנחנו – ונדמה לי שחבר הכנסת כבל עמד על הדבר הזה, וזוהי מדיניות – לא בונים יותר בנייה תקציבית. זו החלטה ותיקה, אני חושב שהיא נכונה. צריך לתת את המענה – הדיור הציבורי שאנחנו עכשיו מוכרים אותו, אבל עדיין קיים. אין צורך לומר כמה המדינה במרוצת עשרות השנים האלה השקיעה בדיור הציבורי כדי לתחזק אותו, ומשקיעה גם עכשיו. זה גורלו של דיור ציבורי, וזה לא הדרך לפתור את הבעיות של הדיור, אלא גם לזכאים. יש דרכים אחרות צריך להגביר אותן. דיברנו על המכשירים הקיימים.
חבר הכנסת פלסנר, על עניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב אומר כך: א. התקציב של שנת 2009 נותן מענה לשנה הראשונה הנדרשת. אם אני לא טועה זה כ-10%. זה 250 מיליון שקל לפעילות של השנה הזאת, ואני מקווה שהתקציב הזה ינוצל, כי הוא עונה בהחלט, כי צריך לומר שהעניין הזה – אם אנחנו מביאים בחשבון כחמישה חודשים עד לתוכנית אופרטיבית שיש להגיש לממשלה, ואני מאמין שהיא תקבל אותה. אבל בסך הכול 2.5 מיליארדי שקלים לשבע שנים זו ההערכה התקציבית לביצוע הסדרת התיישבות הבדואים בפזורה. אנחנו מדברים על סדר-גודל של כ-85,000 בדואים שצריך להסדיר את ההתיישבות שלהם.
אני חושב שהוועדה המיוחדת הזאת של גולדברג בדבר אחד היא עשתה מה שלא עשו לפני כן, ומכאן כוחה. היא קבעה כללים להסדרת סוגיית המחלוקת הכי קשה בין הבדואים למדינה – זו שאלת הבעלות על הקרקעות. ומרגע שהיא קבעה את הכללים האלה – ויהיה ויכוח, הוויכוח על הכללים קיים. אגב, גם בדוח-גולדברג יש הסתייגויות של חלק מחבריה, והוועדה ליישום תצטרך לתת עליהן מענה, ולהציע את המענה לממשלה. אז זה עוד יעלה. אבל מרגע שיצאו לדרך, הסוגיה הזאת של בעלות על הקרקע תהיה פתורה במובן הזה שיהיה המרשם הנכון לטפל בה על-פיו. מכאן הדרך תהיה הרבה יותר נכונה. אני חושב – קלה. זה יהיה מבחן גדול של הממשלה הזאת. לפי דעתי, גם אם היא תמלא את ימיה, זה לפחות שתי קדנציות מלאות – סדר-גודל של שבע שנים.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, אני קוטע אותך כאן, כי נראה לי לפי רשימת השואלים בסבב השני שעוד נידרש לסוגיה הזאת גם בסבב השני. אז אם יש לך עוד להוסיף משהו, תעשה את זה בסבב השני כי יש לי הערכה שאתה תישאל על הסוגיה הזאת פעם נוספת. ובכן, אנחנו מתחילים את סבב השואלים השני. הראשון – חבר הכנסת דני דנון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע.
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני השר, חלק מהתפקיד שהיית אמון עליו זה טיפול ביישובי הקבע למפוני גוש-קטיף וצפון השומרון. ואני תמה על כך ששלוש שנים וחצי לאחר שבצורה יעילה פונו מבתיהם כ-9,000 אזרחים ישראלים, עד היום – שלוש שנים וחצי – אפילו קהילה אחת לא עברה ליישוב קבע. בדוח שהגשת בפנינו מצוינות כל הבעיות וכל הסיבות – אם עניין של תב"עות, ואם עניין של חיבור תשתיות, או עניין של מימון. אבל בסופו של דבר, גם אין הפרדה בין קהילות ששיתפו פעולה והתפנו מרצון, והובטח להן על-ידי ממשלת ישראל שבתוך זמן קצוב הן יזכו ליישוב קבע. עד עצם היום הזה אף קהילה לא שוכנה, אף משפחה לא עברה לבית קבע. ראיתי את המאמצים שנעשו – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
קודם כול רק בקריאת ביניים – – –
<דני דנון (הליכוד):>
קריאת ביניים זה מפה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
לא, קריאת ביניים שלי אליך. הנתון הזה הוא לא נכון.
<דני דנון (הליכוד):>
אז אני מדבר, ונמצאים גם פה נציגים של המפונים שמסתובבים במשכן, ואני אשמח לקבל את תגובתך. השאלה שלי – מה עשית, או מה המשרד עשה או הממשלה עשתה, כדי שבעוד שלוש שנים וחצי או ארבע שנים וחצי כששר השיכון יעמוד ויסכם את הקדנציה שלו לא יהיו משפחות מהעקורים שלא עברו ליישובי הקבע?
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אני צריך לענות מייד?
היו"ר מיכאל איתן:
לא, לא. יש ארבעה שואלים כמו בסבב הקודם. תרשום לך את התשובות, ואחר כך תשיב לכל הארבעה ביחד. חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
היושב-ראש, תודה, כבוד השר, מפליא מאוד ששר שבא לתת דיווח על שתי שנים של עבודה במשרד הבינוי והשיכון, מתעלם למעשה, בדוח שהוא נותן לכנסת, מ-20% מתושבי המדינה, פרט להתייחסות אגבית, אפילו, לבדואים בנגב. בכל אופן, אני מבקש להזכיר לכבודו שבכנסת הקודמת העליתי איזו הצעה לסדר-היום בעניין שיווק ותכנון מגרשי בנייה במגזר הערבי, וכבודו, בזמנו, בישר לנו כל מיני בשורות, שמתברר שלמעשה אף אחת מהן לא מומשה. אני אזכיר לכבודו מקצת הנתונים שהועלו אז.
אין חולקים בבית הזה על כך שבסקטור הזה קיימת בעיית דיור מהקשות ביותר, בעיה בלתי נסבלת אפילו. בזמנו דובר על תכנון ושיווק מגרשי בנייה במגזר הערבי, ובכלל זה, אגב, במגזר הדרוזי, ובדוח של מינהל מקרקעי ישראל, שהונח לפנינו באותה קדנציה, השתמשתי כמקור לנתונים שהעליתי באותה הצעה. אתמול או שלשום קיבלנו את הדוח החדש. אני, בעוונותי, עדיין לא קראתי אותו, אבל אני אנסה לדלות מהמציאות שאני חי בה.
בתקופה האחרונה סיירתי בשלושה כפרים לפחות: בכפר נחף, בכפר בית-ג'ן – הכפר שלי, שאני מכיר את הבעיה בו על בוריה – ובכפר שכן, סאג'ור, ואני אזכיר רק מקצת הנתונים.
בכפר בית-ג'ן, זה שבע שנים, משנת 2000 עד היום – תשע שנים למעשה – לא שווק אפילו מגרש אחד. הכפר הזה "ייצר" בשנים האלה לפחות 1,000 זוגות צעירים, ואני מניח שכבודו ער, וער מאוד, לבעיות הבנייה שיש בכל הכפרים הערביים, ויודע שאנשים שמוצאים את עצמם ללא מגרשי בנייה צריכים בסופו של דבר לבנות בנייה המוגדרת בלתי חוקית, והתהליך ידוע – מה בא אחרי בנייה שכזאת.
הייתי מאוד רוצה, אפילו שהשר לא התייחס לזה בדוח שלו, לשמוע מפי כבודו, לפחות כהשלמה, ומראש אני אומר לכבודו – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
חבר הכנסת נפאע, אתה מאוד מאוד מאריך. אלה שתי דקות יותר מדי ארוכות.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אני מסיים.
<היו"ר מיכאל איתן:>
אתה חייב לסיים.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אני מסיים. משפט אחד. הייתי מאוד שמח לשמוע מפי השר, אף שהתעלם בדוח שלו, כפי שאמרתי, מהסקטור הזה, איפה אנחנו עומדים בעניין שיווק המגרשים למגזר הערבי.
<היו"ר מיכאל איתן:>
חבר הכנסת מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית כול, אני רוצה לשבח אותך על הכנות שלך, וגם בכמה פעמים שהופעת בוועדות שנכחתי בהן ציינת את הבעיה של משרד ממשלתי לעומת משרדים ממשלתיים אחרים, וזה באמת צורם. כל שר שיגיע למשרד כזה, שהוא משרד מאוד מאוד חשוב – והבעיות שהוצגו כאן הן באמת חמורות מאוד, חמורות מאוד. אנחנו רואים כמה התקציב של המשרד הזה קוצץ במשך חמש שנים, וכמעט אופס בכמה וכמה נושאים. אני חושב שהכנות שלך צריכה אולי להיות דוגמה לשר הבא שיגיע, איך להתמודד עם הבעיות שיש לו כרגע עם האוצר במה שקשור לחלוקת העוגה.
אדוני השר, אני רוצה לחזור לכמה פרויקטים שהוזכרו כאן ואני חושב שיש בהם פתרון לבעיות שהוצגו כאן. אחד מהם – אדוני השר בן-אליעזר ציין את זה, ויש כמה פרויקטים שכבר נבנו על בסיס אותה תוכנית – "בנה דירתך", או "בנה ביתך", וכמה יישובים, אדוני השר ודאי סייר וראה אותם, הם לתפארת. אותה תוכנית, במרכז הארץ במיוחד, היא פתרון, וצריך לחזור לתוכניות האלה ולתת לזוגות צעירים באזור המרכז שעדיין רוצים לגור באזור המרכז – ואי-אפשר להכריח את כולם לעבור לפריפריה – לבנות במסגרת של "בנה דירתך".
הדבר השני הוא "פינוי בינוי". אדוני השר, אתה הרי יודע שזה עובד, וצריך להגביר את התוכניות של "פינוי בינוי". אנחנו יודעים כמה באמת הפרויקט הזה הפך לתפארת בהרבה יישובים, ובמקום בתים מוזנחים וישנים נבנו שם מגדלים מפוארים, ומי שהכי נהנו מזה הם התושבים שגרו שם, באותם בתים.
הנושא השלישי שאני רוצה להזכיר פה הוא שתי בעיות – בדוח שהגשת לנו פה רואים כמה הנושא הזה קוצץ במשרד במשך שנים. בעיה אחת היא קיצוץ בבניית דיור מוגן לקשישים, שבעצם ירד ב-100% ממה שהיה בשנת 2003. היום הוא כמעט אפס. מיליון שקל אדוני השר מציין פה, וזאת בעצם הבעיה האקוטית של גיל הזהב – המבוגרים בכלל, ובפרט עולים חדשים שמגיעים לארץ בגיל מבוגר. יש לנו בעיות קשות בהתמודדות עם הדיור שלהם.
נושא חשוב נוסף הוא בניית מוסדות ציבור, ואני יודע שהיום הרשויות סובלות מאוד מאוד מזה שהיום המשרד לא יכול להפעיל את אותו תקן של מוסדות ציבור שהיה פעם. זה קוצץ וזה קוצץ, והיום רוב הרשויות סובלות מכך שאין להן את אותם מוסדות ציבור שהיו אמורים לתכנן במסגרת הבנייה – שמשרד השיכון היה אמור לתכנן אותם.
הנושא האחרון שאני רוצה להזכיר, אדוני השר, הוא הנושא של שיקום שכונות פיזי וחברתי יחד – אני ממש לא מפריד ביניהם. באמת היו פה תקופות לתפארת במדינת ישראל, ובכמה וכמה מקומות שיקום השכונות הצליח, והרבה יישובים חזרו, באמת, לאיזה פן אחר של חיים. בקדנציה הקודמת אנחנו סיירנו בכמה וכמה יישובים; במיוחד אני אזכיר את רחובות, קריית-משה. אדוני השר מכיר את זה מצוין. האוכלוסייה החדשה, של עולים מאתיופיה, שהביאו לשם, שמו אותם בשכונה, והשכונה הזאת תהיה חייבת לעבור שיקום, גם פיזי, גם חברתי, בתקציבים הרבה יותר גדולים, אדוני השר, מאלה שהמשרד הקצה להם.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ולאחר מכן, כבוד השר, אתה תשיב לכל ארבעת הדוברים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, לדעתי, המבחן הוא איך השר עזב את המשרד. אם הוא עזב אותו במצב יותר גרוע מהמצב שבו הוא קיבל אותו, או במצב יותר טוב. בסקירה שאנחנו שומעים, לדעתי, לא שמענו שהשר הוביל איזו רפורמה משמעותית בתחום המינהל, אם במדיניות או בהרכב של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, או בגישה שלו, השוויונית, בחלוקת המשאב החשוב – והוא הקרקעות. השר יודע שבמגזר הערבי יש מצוקה אמיתית של דיור. יש בעיה אמיתית לזוגות הצעירים. יש מחירים מופקעים של מגרשים. איך אפשר להתמודד עם זה אם לא בהקצאת אדמות של המינהל ליישובים הערביים כדי להתמודד באופן משמעותי ואמיתי ולתת מענה על הצרכים של האוכלוסייה? והדבר הזה לא נעשה. בערים המעורבות – יפו, לוד, רמלה – יש שכונות שלמות, וכבר שנים כל פעם באים, ומבטיחים – הולכים לתכנן, הולכים לפתח, ואין פתרון. הפתרון המוצע הוא להרוס ועוד להרוס.
לגבי הנגב, כבוד השר, ידוע לך שבשנתיים האחרונות נהרסו יותר מ-300 בתים, אבל מצד שני מה נעשה, חוץ מוועדה? הרי היתה ועדת-גולדברג. אחרי שהיתה ועדת-גולדברג מקימים עוד ועדה, ליישם את גולדברג, אחר כך מקימים עוד ועדה כדי לדון בוועדת היישום – אבל פתרון אין.
יש במועצה האזורית אבו-בסמה בערך תשעה יישובים שלא צריך להמתין להכרה בהם, כי כבר יש הכרה ביישובים האלה, והם בתחום המועצה האזורית של עמרם קלעג'י, שהוא הממונה שם. אבל מה נעשה? ביישוב אום-בטין, האם דאגתם לפתח תשתית, כבישים ובתי-ספר שם? האם דאגתם למשל ביישוב אבו-קורינאת – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
כן, כן, כן.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
יש – אני יודע, אל תגיד לי "כן", אני יודע את המצב. יש לך חצי כביש באבו-קורינאת, אבל באום-בטין אין לך אפילו כביש גישה אחד בתוך היישוב. אין. אם אומרים לך משהו אחר, זאת לא המציאות. בעניין של דריג'את – יש תשעה יישובים. שנים. אולי הקציתם תקציבים, אבל לא נעשה שם מאומה. אין אף בית אחד שנבנה ביישובים האלה. מדוע? מי אחראי למחדל הזה? תודה רבה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
חבר הכנסת דני דנון, אני לא יודע עם מי אתה נפגש – ויש פה אנשים; אני מניח שנמצאים פה מעת לעת בבניין, אולי דיירי קבע בבניין. לבוא ולהגיד באופן טוטלי שאף אחד ממפוני גוש-קטיף לא נמצא בדיור קבע או לא מצא מנוחה ונחלה קבועה, זה לא מדויק בלשון המעטה, אני אומר לך.
<דני דנון (הליכוד):>
קהילות שלמות – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אל תדבר אתי בקהילות שלמות. סליחה, אני אומר לך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
רוב-רובם של תושבי גוש-קטיף לא מצאו – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
רגע, רגע. אני אתן לך נתונים. יש 2,400 מגרשים מוכנים היום, שיש בהם תשתיות; מעל 600 מגרשים הוגרלו. אין שום מניעה שאנשים יבנו את הבתים שלהם, ואנשים בונים את הבתים שלהם. אנשים בונים את הבתים שלהם.
אני הזכרתי שהיום הוצאנו מכרזים לשלושה יישובים במזרח לכיש, כשלמשל, אם אתה רוצה דווקא כדוגמה קהילה – מה שאתה אומר – אם שומריה זה לא קהילה, אז מה זה כן קהילה? תלך לזבולון קלפה ולמתיישבים האחרים שם ותראה יישוב קבע, התיישבות קבע, של מפוני גוש-קטיף. אז אני לא יודע מאיפה אתה ממציא את הדברים האלה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כבוד השר – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
רגע, אני מבקש. אני צריך עכשיו לקבל גם קריאות ביניים?
<היו"ר מיכאל איתן:>
א. אתה צודק; ב. אתה לא כל כך חלש שאתה צריך את ההגנה שלי. תמשיך. אתה יודע, כבוד השר, לפעמים אני מרגיש כאן כמו שופט בכדורגל. אז אם יש איזה עבירה והכדור בידי השחקן, נותנים לו להמשיך לשחק כדי שלא לקטוע את הרצף. אז עכשיו רשות הדיבור שלך. הוא קרא קריאת ביניים; אתה רוצה – תתייחס, אתה לא רוצה – תמשיך.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
טוב.
<היו"ר מיכאל איתן:>
שנשמור על הרצף של הדיון.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
בסדר. זה שאתה בא ואומר לי, שלוש שנים וחצי אחרי הפינוי, שעוד לא נמצאה כף רגל בטוחה לכל מפוני גוש-קטיף – זה נכון. אז א. בהחלט יש פה בעיה שהיא בעיה של המדינה גם בתחומים אחרים, שכוונות של פיתוח ותוכניות פיתוח לפעמים נתקלות בקשיים לא פשוטים. כל מי שהתנסה בהעברת תוכניות בוועדות התכנון למיניהן – ברמות השונות, באינסטנציות השונות – יודע איזה ויה דולורוזה. אפילו ברמה של אדם פרטי שהולך לבנות את ביתו זה לא פשוט, קל וחומר במקומות כמו מזרח לכיש, ששם זה שטח ביוספרי, שטח שהירוקים למיניהם מתנגדים להקמה שם, וההתנגדות היא עיקשת, ועד עכשיו יש עתירה בבית-המשפט העליון על חלק מההתיישבות שם.
אז זה נכון, זה לוקח הרבה מאוד זמן. זוהי מציאות לא טובה. אנחנו – הבית הזה צריך אולי לחפש דרכים איך אנחנו יכולים לפתור את התסבוכת הביורוקרטית שאנחנו יצרנו לעצמנו בכשרון רב בכל התחומים במדינה הזאת, ובתוך זה גם נופלים המקרים האלה, לרבות ההתיישבות של מפוני גוש-קטיף.
על זה אני צריך להוסיף עוד משהו. גם המתיישבים עצמם לא נקיים לחלוטין מהעניין הזה, כי בכמה וכמה מקרים הם עיכבו את האפשרות להתקדם ולהביא להתיישבות הקבע שלהם, מסיבות שונות ומשונות. אני לא בא עכשיו להתלונן על כך, אני לא בא עכשיו להתדיין אתם על כך, אבל גם להם היה חלק בעניין הזה. תלך לחברים ותשאל אותם, תתעניין, אז תמצא שם גם תשובות לעניין הזה.
אבל בסופו של דבר נראה לי שדרך רבה נעשתה. מקומות כמו ניצן וניצנים, וביישובי המועצה האזורית נחל-שורק – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, יש לך עוד שלושה – – –
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
– – הדברים מתקדמים. אני מקווה שעכשיו גם במזרח לכיש – אחרי שהיתה פריצת דרך – הדברים ירוצו.
חבר הכנסת סעיד נפאע, העניין הזה של הדיור, ובכלל תכנון ושיווק במגרשים במגזר הלא-יהודי – אני לא רוצה עכשיו לתת לך רשימה ארוכה מדי. הייתי אומר ככה: מעל שליש מהשיווקים של המשרד היה עבור המגזרים הלא-יהודיים – זה הערבי, זה הבדואי, זה הדרוזי, זה הצ'רקסי. לגבי קבוצות אוכלוסייה מסוימות – כולל בכפר שלך – אנחנו נתנו תוספות סבסוד, הגדלנו מ-50% ל-75% כדי להקל. אני מדבר למשל על אוכלוסיות של משרתים בצבא, משרתי צבא קבע, לצורך בניית בתיהם. נדמה לי שבבית-ג'ן – אם אני לא טועה – יש שלוש שכונות כאלה שנתנו פתרון לזוגות הצעירים משרתי הצבא.
כפי שאמרתי – ואני יכול לתת דוגמאות של שכונות נוספות הכי מודרניות שיש – אתה יודע בוודאי שיש בעיות קשות של קרקעות. הרי אנחנו יכולים את הדברים האלה לקדם היכן שיש לנו שטחי מדינה, ואנחנו מצומצמים בשטחי מדינה ככל שמדובר ביישובים הערביים. שם זה בנוי יותר על אדמה פרטית. מכאן גם עולות הרבה בעיות בתכנון של יישוב ערבי שמבוסס בעיקרו על אדמות פרטיות – איך מייצרים שם למשל הפקעה לצורכי ציבור, איך בונים שם בית-ספר, איך בונים שם מרפאה, באיזו דרך עושים את הדברים האלה.
זה לא פשוט, זאת התמודדות לא פשוטה של הרשויות, של ראשי הערים, ככה שלנו יש אינטרס, איפה שאפשר, להגדיל את הקו הכחול של היישובים הערביים. האינטרס הוא פעמיים – פעם אחת, לתת מענה על מצוקת הדיור, ופעם שנייה כשאתה לא נותן מענה על מצוקת הדיור, אז מבקעת בית-הכרם, מהיישובים שם, עולים ומתגוררים בתוך כרמיאל – אנחנו מכירים את התופעות האלה – כמו שעולים מנצרת העיר לנצרת-עילית. אף אחד אין לו אינטרס לייצר ערים מעורבות חדשות. יש לנו ההיסטוריות – זה בסדר. גם שם מעת לעת צצות בעיות, אבל לייצר מראש ובעיניים פקוחות מציאות כזאת – היא לא רצויה, ולכן אנחנו עושים כל מאמץ והשיווק הוא די גדול.
תבוא לכפר-מנדא למשל, תראה שכונה חדשה שהיא גם פורצת דרך, וגם בטורעאן – פורצת דרך מבחינת תרבות הדיור. תרבות הדיור של המגזר הערבי היא בעיה בפני עצמה. לא בונים לגובה; בונים לרוחב, והאבא רוצה במגרשים על-ידו את הילדים, וזה מצד אחד בסדר וזו המסורת, ומצד שני יש בעיה של קרקע שהולכת ונעשית מעטה ביחס לגידול הדמוגרפי. אז הדברים לא פשוטים, אבל המשרד שלנו מתמודד.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, יש לך עוד שני חברי כנסת לענות להם ואתה כבר מסיים את מכסת הזמן.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
אני עובר לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת מיכאלי, אני בעד להקל כמה שאפשר על זוגות צעירים במרכז הארץ ולנסות להוריד מחירים כמה שאפשר, אבל בינינו לבין עצמנו, אני חושב שגם אנחנו צריכים – אנחנו, כמדינה, כממשלה – לנסות להוציא את הצעירים אל הפריפריה, לפתות אותם ולתת להם תמריצים מיוחדים כדי שילכו לשם. אם אני כבר צריך לעשות פעולות כאלה של הוזלת דיור, בוא נעשה את זה קודם כול בפריפריה. מה קרה, זוגות צעירים – אני בא לרעננה, אני נפגש שם בעיר היפה הזאת של המעמד הבינוני והאמיד וכו', ובאה האמא ואומרת: הילדים שלי רוצים לגור לידי. בסדר, אז את זה המדינה צריכה לשלם? את זה אני צריך לסבסד? אני את זה לא צריך לסבסד. ואם ידה אינה משגת לעזור לילדים, אז בבקשה, יש פתרונות לזוגות צעירים בפריפריה, ששם המחירים – גם בלי שעשיתי שום דבר, רק ערך הנדל"ן בפריפריה – שם ידם משגת. אז אני חושב שהתהליך הטבעי הזה, של גלישה מהמרכז אל הפריפריה, הוא תהליך שאנחנו צריכים לעודד, צריכים להשפיע עליו, ולא להיפך. זה לגבי הזוגות הצעירים במרכז.
אשר ל"פינוי בינוי", נגעת בנקודה מרכזית בעשייה של המשרד, נושא ההתחדשות העירונית, ש"פינוי בינוי" הוא אחד המרכיבים החשובים בה, וגם – אני חושב – המוצלחים. בכלל, בראייה עתידית, הרעיון של לקחת את המבנים הישנים, את המרקם המתבלה, לפנות את האוכלוסייה באופן זמני או קבוע, ולהרים על בסיס תב"ע חדשה, עם זכויות נוספות, מבנים מודרניים חדשים ודירות מרווחות, זו הדרך. היא קיימת בכל העולם, וגם פה כבר יש לה ניצנים ראשונים. הכרזנו על 122 תוכניות כאלה ברחבי הארץ, דווקא באזור המרכז, שבו הקרקע – רכיב הנדל"ן הוא המנוף: בהגדלת זכויות יוצרים את הכדאיות, גם אם התהליך הוא לא קל. אנחנו עוזרים בתהליך, אנחנו שמים פרויקטורים, אנחנו עוזרים לקבלנים במימון אנשים שבאים לשכנע את הדיירים, אנחנו מסייעים לרשויות המקומיות בשינוי התב"עות והתאמתן לצורכי התוכניות החדשות. זה בעניין "פינוי בינוי", ואני מודה לך על שהזכרת אותו.
תקן מוסדות ציבור – סוגיה של כסף, זה הכול. היה תקן ברודט, והוא היה נכון; לכל שכונה היו פרמטרים מדויקים של כמה מוסדות ציבור צריך לבנות, אבל זאת בעיה תקציבית, והתקן הזה הלך והצטמצם. היום הרבה יותר קשה להשתמש בזה, או שהמרכיב הזה כמעט לא קיים. הבנייה של מוסדות ציבור נעשית לא בהיקף ולא בעיתוי שהיו רצויים.
שיקום שכונות הוא נושא בפני עצמו. השר מאיר שטרית בשעתו צמצם את מספר השכונות בתוכנית מכ-100 ל-37, כדי לתת יותר תוקף או משמעות למעט הכסף שיש. שוב, עניין של כסף. אני חושב שדווקא קריית-משה זכתה במרוצת השנים – אם היינו צוברים את הכספים שהושקעו שם – בהרבה מאוד כסף, גם בתחום הפיזי, וגם – ואולי יותר מזה וחשוב מזה – בתחום החברתי.
חבר הכנסת טלב אלסאנע, עניין הקצאת הקרקעות ליישובים ערביים ומינהל מקרקעי ישראל – בחלק מהדברים הקודמים כבר עמדתי על זה. אני רוצה לומר באופן כללי, שמינהל מקרקעי ישראל, לפחות בחצי שנה – שמונת החודשים האחרונים עובר שינויים או תהליכים מאוד חיוביים של שיפור, של – אני לא רוצה להגיד רפורמות, כי רפורמה זה משהו אחר – אבל צעדים נכונים, בעיקר על-פי תוכנית ההמלצות של ועדת-גדיש. אני לא אפרט פה עכשיו, מפאת קוצר הזמן.
על הקצאת קרקעות ליישובים הערביים – במקום שיש כאלה, שהן בבעלות המדינה, יש הקצאות על-פי המדיניות שתיארתי, דוגמת כפר-מנדא וטורעאן, שמתפתחות בהם שכונות חדשות, ונצרת העיר עצמה. אני מציע ללכת לראש העיר ראמזי ולראות שם, בסיור אתו, שכונות מודרניות, חדשות, עם כל השכלולים והתקנים. זוהי דרך נכונה לטפל בנושא הזה.
אני חייב לענות על אבו-בסמה – אני לא יודע כמה יודעים על אבו-בסמה – חבר הכנסת מהמגזר הבדואי, טלב אלסאנע, שחי שם ומכיר היטב את המציאות, יודע היטב כמה השקעות של המדינה בתקופה האחרונה, בהנהגתו ובטיפולו של מיודענו ראש המועצה האזורית עמרם קלעג'י, איש עתיר ניסיון אשר בדרכו המיוחדת מקדם את יישובי אבו-בסמה. אני מאוד מקווה שבמסגרת יישום התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בפזורה – יישובי הפזורה – כשיקבע היכן הם יהיו, הם יצורפו למועצה האזורית הזאת, ואם הם יהיו תחת הנהגה כמו של עמרם קלעג'י באבו-בסמה, אין ספק שיהיה להם קידום רב. עד כאן, אדוני. תודה רבה לכם.
<היו"ר מיכאל איתן:>
אני מאוד-מאוד מודה לך, שר הבינוי והשיכון זאב בוים. אני מאחל לך הצלחה בכל תפקיד שתמשיך ותישא בקריירה הציבורית שלך. תודה רבה.
<שר הבינוי והשיכון זאב בוים:>
תודה, אדוני היושב-ראש.
<נאומי בכורה של חברי הכנסת >
<היו"ר מיכאל איתן:>
אנחנו שבים לשלושה נאומי בכורה. הנאום הראשון הוא של חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אם שומעת אותי בחדרה חברת הכנסת רחל אדטו, אני מקווה שהיא תגיע. בבקשה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחרתי לפתוח את נאומי הראשון במליאה בציטוט ממילותיו הנצחיות של נתן אלתרמן על חבר הכנסת לשעבר תופיק טובי, במחאה על סתימת פיו. וכך כותב אלתרמן על טובי: "ובכן: מי תופיק טובי? הוא חבר הכנסת/ הוא קומוניסט ערבי, בבית הנבחרים/ יושב הנו בזכות ולא בחסד.../ כבר עת אולי לזכור זאת, חברים/ ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל נפש/ ישיבתו היא חוק/ היא צו/ היא אל"ף-בי"ת/ לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת/ לזרוק לו מדי פעם את הגט..."
רבותי, אומנם חלפו יותר מיובל שנים מאז מילותיו של אלתרמן, אך עדיין לא נס לחן, והן עדיין רלוונטיות גם היום, לצערי הרב. יש הרואים בי ובחברי הערבים משום מטרד שיש לסלקו מבית-הנבחרים הישראלי, ויש אף כאלו הקוראים לגרש אותנו ולטאטא אותנו כאילו היינו פסולת שיש לפנותה.
ההתייחסות אל חברי הכנסת הערבים אינה אלא תמונת רנטגן המשקפת נאמנה את מרקם היחסים הרעוע במדינה בין הרוב היהודי, שהוא מיעוט באזור, לבין המיעוט הערבי, שחי במדינה שהוקמה על חורבות עמו.
הרוב הגדול של האזרחים הערבים כבר נולדו במדינת ישראל, אך אזרחותם וזכויותיהם נמצאות עדיין בסימן שאלה. מדינת ישראל אומנם מגדירה עצמה כדמוקרטיה היחידה באזור, ועל כן, מדוע ממשיכה הדמוקרטיה הישראלית להפלות לרעה את אזרחיה הערבים ולא להעניק להם את הזכויות המגיעות להם בזכות ולא בחסד?
רבותי, במציאות הקיימת אין לנו ברירה אלא ללמוד לחיות יחד וליצור יחדיו דו-קיום אמיתי, אך לא כזה שהוא בבחינת דו-קיום של סוס ורוכבו. על הדו-קיום, שבשנים האחרונות הפך, לצערי, למלה ריקה מתוכן, להיות כזה שמבוסס על שוויון אמיתי, שכן שוויון אמיתי פירושו שלום אמיתי.
כדי לעלות על מסלול ההידברות והחיים בצוותא נדרשת המדינה לשפר את מצבה של האוכלוסייה הערבית, בראש ובראשונה בתחומי התשתיות, התעשייה, החינוך, הבריאות והתרבות. אני מזמין את חברי הכנסת היהודים לבקר ביישובים הערביים ולראות במו-עיניהם את הקיפוח ואת האפליה, שבקיומם הודו גם מנהיגים דוגמת הנשיא המנוח עזר ויצמן, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה אהוד אולמרט. אני מזמין אתכם לראות יישובים עם תשתיות מוזנחות, ללא אזורי תעשייה, ללא היכלי תרבות וללא משרדי ממשלה.
המדינה חייבת להשקיע משאבים חומריים לא רק בתחומי התשתיות, התעשייה, החינוך, התרבות והבריאות, אלא גם בטיפוח ההון האנושי בחברה הערבית. על המדינה לדאוג לכך שהחברות הממשלתיות, כמו גם התעשיות האזרחיות, תפתחנה את שעריהן לאקדמאים הערבים שמספרם הולך וגדל בהתמדה, ואשר אינם זוכים בדרך כלל לדריסת רגל במגזר הציבורי.
על המדינה גם לבטל לאלתר את הגבלת הגיל באוניברסיטאות, במיוחד בתחומים הרפואיים והפארה-רפואיים, המונעת כיום ממיטב בנינו ובנותינו להתחיל את לימודיהם הגבוהים מייד לאחר סיום בית-הספר התיכון. אני משתומם, כיצד עם שחווה על בשרו את גזירות ה"נומרוס קלאוזוס" במוסדות להשכלה גבוהה באירופה נותן ידו להגבלות על כניסה למוסדות להשכלה גבוהה, שמהם סובלים בראש ובראשונה הצעירים והצעירות הערבים.
המדינה נדרשת בנוסף לשים קץ להשפלות ולטרטורים של הנוסעים הערבים הן בנתב"ג והן במעברי הגבול היבשתיים, ולשמור על המקומות הקדושים למוסלמים, כפי שהיהודים מקפידים שהמקומות הקדושים שלהם בכל רחבי העולם לא יחוללו.
מכובדי, שיפור מעמדה של האוכלוסייה הערבית יתרום תרומה מכרעת לשיפור האווירה הכללית במדינה, המתאפיינת כיום בניכור ובחשדנות, במקרה הטוב, ובגזענות מכוערת נגד הערבים, במקרה הרע.
מלבד שיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית נדרשת ישראל לקבל החלטה אמיצה ולקדם משא-ומתן אמיתי לשלום עם הפלסטינים; לסיים את הכיבוש ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית. שכנות טובה בין ישראל לבין הפלסטינים תתאפשר רק כשהפלסטינים יהיו שווים, לא מדוכאים ולא רעבים, והדרך היחידה לקדם זאת היא באמצעות הידברות ומשא-ומתן אמיתי – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
סליחה. חבר הכנסת יואל חסון, יש כאן קטגוריות של הפרות סדר. אחד הדברים הכי קשים בקוד של חברי הכנסת זה שחבר הכנסת עומד כאן ומדבר עם התקשורת. אני לא יודע למה, אבל כזה חינוך קיבלתי. יכול להיות מפני שזה תקשורת, יכול להיות שלא – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
– – – אבל זה מאוד לא מתאים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
על ישראל לזכור כי שלום-אמת הוא הערובה הטובה ביותר לביטחונה.
מכובדי, טרם היבחרי לכנסת שימשתי שנים רבות כרופא ועבדתי בין השאר בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא, בבית-החולים "הלל יפה" בחדרה, בקופת-חולים בחדרה וכאחראי על מרפאה מקצועית באום-אל-פחם. הטיפול שהענקתי למטופלי, ערבים ויהודים כאחד, והאמון הרב שהם רחשו לי הביאו אותי למסקנה כי קירוב הלבבות בין שני העמים אינו משימה בלתי אפשרית.
נוכח ניסיוני הרב כרופא אני משוכנע כי שיפור רמת שירותי הבריאות בישראל הוא צו השעה. בריאות טובה אינה אינטרס של ציבור כזה או אחר, שכן מחלות קשות ובריאות לקויה אינן מבחינות בין דת, לאום, גזע ומין. מי שזכאים במיוחד לשירותי בריאות מתקדמים ומשופרים הם בני השכבות החלשות, ערבים ויהודים גם יחד. חשוב לזכור כל העת כי רמת התחלואה עולה כשהמצב הסוציו-אקונומי יורד.
על כן בכוונתי להשקיע בקדנציה הזו את מירב זמני ומרצי כדי לשפר את רמת שירותי הבריאות בישראל, וכן ללחוץ על הממשלה לשפר את סל הבריאות לתושבים, לשדרג את סל התרופות ולשפר את תנאי העבודה של הרופאים ושל יתר העובדים הרפואיים. בכוונתי לפעול בנוסף לקידום ההבנה והחיים המשותפים בין ערבים ליהודים.
מכובדי, מבקש אני לחזור שנית למילותיו של אלתרמן ולומר לכם, כי ישיבתי כאן כקומוניסט ערבי בבית-הנבחרים הינה בזכות ולא בחסד. "היא חוק, היא צו, היא אל"ף-בי"ת." תודה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לך על דבריך ומאחל לך בהצלחה, חבר הכנסת עפו אגבאריה מסיעת חד"ש. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי מסיעת האיחוד הלאומי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת אגבאריה, שהכניסה שלו לכנסת ישראל תהיה דרך חדשה לנאמנות לעם ישראל, נאמנות למדינת ישראל, ובפעם הבאה שחיילי צה"ל נלחמים עבור אזרחי ישראל – יפגין בעדם ולא נגדם מתוך האחריות המשותפת שיש לנו כאן במקום הזה.
הנאום הזה הוא לא נאום ראשון שלי, אבל הוא נאום בכורה, והוא מרגש אותי ככזה. נולדתי להורים שעלו – אבא נולד באפגניסטן, אמא נולדה בטהרן של אירן. אבל אני רוצה לומר משהו על ההורים שלי שמעולם לא היו שייכים לשם. מדי פעם אני שומע מחברי הכנסת היוצאים: אנחנו נולדנו כאן. ההורים שלי מעולם לא היו שם, כמו הסבים והסבתות וההורים של כולנו; הם חיו על המזוודות שלהם במשך אלפיים שנה. כשהיתה להם ההזדמנות הם חזרו אל השורשים שלהם בלי להסס; הם נטשו את הכול, כי שום דבר שם לא היה שייך להם. המשפט שמרגש את כולנו – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", שבדורות מסוימים נשמע כפארסה; כשבירושלים היתה ממלכת ירושלים הצלבנית, ואב היה אומר לבנו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", ושואל הבן, על מה אתה מדבר, אבא? – זאת לא היתה סתם תפילת שווא, זאת לא היתה תקווה, זאת היתה אמונה חזקה שמומשה בדור שלנו. הזכות הזאת היתה להורי עליהם השלום, להגשים ולבוא לכאן.
חודשים מספר לפני פטירתו של אבי עליו השלום, הוא הגיע לכאן, לכנסת. אח שלי ראש רשות, הוא הביא אותו לכאן, והוא אמר: "אבותינו נקברו בחוץ-לארץ, על בתי-הקברות שלהם בנו בתים, ואנחנו" – אני אומר בלשונו – "זיכינו" – זאת היתה העברית שלו – "לכנסת ישראל". זאת ההתרגשות הגדולה שלנו שיש לנו רשות משלנו; אנחנו שולטים על חיינו, אנחנו אחראים על גורלנו, אנחנו יכולים לשמור על ביטחוננו, אנחנו יכולים לצמצם פערים. מכאן ההוויה הזאת שממנה אני בא – אותה מסירות ואהבה, ובמיוחד אהבת ישראל ונאמנות מוחלטת לעם ישראל ולארץ-ישראל, שההורים שלי הנחילו לי.
מאהבתי ומהחינוך שלי אני מתכוון לעסוק כאן בשני דברים מרכזיים: האחד, שאף-על-פי שהוא נראה על פניו ראשון במעלה, הוא משני – אני אומר את זה בכנות מלאה – זה העניין הלאומי; השני, ממנו אני בא – אני בא מעולם של חינוך, אני עסקתי בחינוך במשך המון שנים מתוך מטרה ומגמה שתיכף אני אדבר עליה – זה העניין החברתי והפערים החברתיים שאחרי 61 שנים עדיין אנחנו מצויים בהם; מצויים באותם פערים קשים שהם עקב אכילס, הם הבעיה המרכזית שלנו בכל המישורים האחרים.
אבל אני אתחיל במה שהחשבתי קודם כמשני. אני אתחיל בדוגמה אקטואלית. רבותי, אמש בבקעה: שני שוטרים נורים מטווח קצר ונרצחים. אני שואל את עצמי, היכן אותו גורם הרתעה? הרי מדובר באנשים חמושים. לא מפחדים מהם, ניגשים אליהם ויורים בהם מטווח קצר. ואני שואל את עצמי, מה קרה לגורם ההרתעה שלנו? אני שואל את עצמי את אותם פסוקים בפרשת עגלה ערופה, שמצווים זקני הקהל לומר: וענו ואמרו, ידינו לא שפכו את הדם. ושואלים חכמים: וכי אנחנו חושדים בראשי הקהל שהם שפכו את הדם?. אלא כאן יש אותה אחריות של מנהיגים שלא להביא אותנו לפני שוקת שבורה. לא כאן המקום להאריך בנאום הבכורה על האחריות, או יותר נכון על חוסר האחריות, ולצערי, על האיוולת של אותה מנהיגות שבחלומות של שלום כביכול הביאו עלינו שפיכות דמים.
יהודי חכם ומנהיג גדול, הרבי מלובביץ', בתשנ"ב, בלבן של שיחות מדריד, פגש אחד משרי הממשלה דאז ואמר לו שדיבורים על ארץ-ישראל, הם עצמם מביאים לשפיכות דמים. מאז עברו כ-17 שנה, והדברים מתממשים לנגד עינינו. אותם דיבורים הביאו למסירה, להתקפלות, לצערנו הרב, לירידה על הברכיים. אני אומר, לו היו חכמים, המחבלים של אתמול היו עומדים ליד הנרצחים שלהם ומסגירים את עצמם. הרי הם ישתחררו מחר בעסקת שליט. היכן כוח ההרתעה שלנו? מה אנו עושים כדי להגן על חיינו? ובעניין הזה אני הולך לעסוק, להכריז עם אצבע אחת שתעמוד באותו סכר כדי לחסום אותו, כדי לא להגיע לאן שהגענו.
הנושא השני והחשוב מבחינתי הוא נושא הפערים, ועל זה דיברתי בנאום הראשון שלי בכנסת; אומנם זה נאום בכורה, אבל לא הנאום הראשון שלי. באותו נאום בכורה דיברתי על "ויטה פרי הגליל". מתוך אותו כאב אני מדבר, של פערים. אני באתי, אני לא מתבייש בזה, מאותם פערים. גדלתי בכפר-שלם בתל-אביב, אמא היתה עמלה אחר-הצהריים כעובדת ניקיון, אני כילד הייתי בא הביתה ומכבס לעצמי את החולצה כדי שתהיה לי למחרת חולצה נקייה. משם באתי. ההורים שלי, במסירות, בחינוך – לא חסכו ממני ספר, לא חסכו ממני דעת, והביאו אותי לדלג על אותם פערים. אבל רבים מחברי נשארו שם, והפער דילג אל הדור הבא. עסקתי בחינוך בשני בתי-ספר, במרחק הליכה זה מזה. במקום אחד הפער דילג מדור לדור; במקום האחר ההצלחה עברה לדור הבא.
רבותי, זאת המשימה העיקרית שלנו, זאת המשימה הלאומית שלנו. אין לנו משימה אחרת. כשהמשימה הזו תעמוד לנגד עינינו, אותה אהבת ישראל, אותה ערבות הדדית שתיכף אדבר עליה, אז בעצם נצדיק את הקיום שלנו כאן. 61 שנים, ועדיין באים בבושת פנים אנשי עיריית בית-שאן, ששלושה חודשים הם לא מביאים לחם הביתה. הכיצד? איזו אטימות, איך זה יכול להיות שבן-אדם עמל במדינה מתוקנת – ביומו תשלם שכרו, אז בחודשו תשלם שכרו, אחרי חודשיים תשלם שכרו, שלושה חודשים לא להביא פת לחם הביתה? היכן אנו חיים? ומתוך כאב לב אני מדבר.
רבותי, אני לא יכול לסיים את דברי בלי להזכיר – והדבר הוא לא סוד – אני מזוהה כתלמידו של הרב כהנא, אותו אחד שנעשתה לו דה-לגיטימציה בחברה הישראלית. אני הכרתי את הרב כהנא כילד, כנער. הכרתי את המאבק ההירואי שלו למען יהודי ברית-המועצות מאחורי מסך הברזל. אני אגיד לכם מה אני למדתי ממנו; כשאני אומר שאני ממשיכו, אני אגיד לכם מה למדתי ממנו: ממנו למדתי שכשיהודי אחר רעב, אתה לא יכול לאכול. כשיהודי אחר במצוקה, ומאחורי מסך ברזל, אתה לא תישן; אתה תפגין בקור מקפיא, אתה תעשה כל מה שאתה יכול. אפילו לשבת בכלא – הרב כהנא ישב בכלא בארצות-הברית שנה שלמה בגלל ההפגנות שלו למען יהודי ברית-המועצות. יהודי ברית-המועצות יודעים את זה. לאחר מכן, כשהגיע לכאן, ניסה להעלות בעיה אל הבמה הציבורית, והיום כולנו יודעים שדבריו דברי אמת היו – חלק קטן עדיין אולי כופרים. ומכל מקום, נעשה מה שנעשה. אני רוצה להגיד, שממנו למדתי מה זו אהבת ישראל, ממנו למדתי מה זו ערבות הדדית.
הנוכחות שלי כאן, שבאיזה מקום – מי שמכיר את הקונסטלציה – הוצנחתי לכאן, אבל לא יש מאין, מתוך איזה חינוך ומתוך אותה מסירות למען עם ישראל וארץ-ישראל, ומתוך אהבת ישראל גדולה ורגישות גדולה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי מסיעת האיחוד הלאומי. חברת הכנסת רחל אדטו מסיעת קדימה – נאום בכורה אחרון. לאחר מכן נשמע את סקירת שר התשתיות בן-אליעזר. קודם כול לחיצת יד. בהצלחה.
<רחל אדטו (קדימה):>
נהוג לברך את זה שקדם, אז ברכות ויישר-כוח לחבר הכנסת בן-ארי.
כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, מה סמלי הוא כי דווקא ביום שבו נושא גורל תיק הבריאות עלה לסדר-היום הציבורי, נפל בחלקי הכבוד לעמוד על במה זו במסגרת נאומי בכורה.
הגעתי לכנסת לאחר כ-30 שנים במערכת הבריאות – הן כרופאה מתמחה, הן כסמנכ"ל בית-החולים "שערי צדק" בירושלים, הן כחברה בוועדת סל התרופות, ועוד ועוד.
לאור הרקע המקצועי שממנו באתי, אני עומדת פעורת פה מול חוסר ההתייחסות לתיק הבריאות בממשלת נתניהו המסתמנת. המאבק על חלוקת התיקים בממשלה המתגבשת הוא קרב שחברו בו יחדיו מאבקי הכבוד והאגו, והאינטרס הציבורי נראה כנזנח. אני קוראת מעל במה זו לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו להוציא מהארון את סרבני תיק הבריאות. הצגת תיק הבריאות כהכנסת ראש בריא למיטה החולה של מערכת הבריאות היא הטעיה. בריאות אינה רק הזקנה במסדרון של בית-החולים בנהרייה. מערכת הבריאות נוגעת בכל אחד ואחת מאתנו, אזרחי מדינת ישראל. אנחנו נולדים בבתי-חולים, מקבלים חיסונים בטיפות-החלב, מלווים על-ידי שירותי הבריאות של קופות-החולים ובתי-החולים לאורך כל שנותינו. בריאות היא גם מניעה, בריאות היא גם פסיכיאטריה, מחקר רפואי ועוד ועוד. תיק הבריאות משמעו דאגה לחיי כולנו. הבריאות היא ביטחונו האישי של כל אזרח, וההתנערות כיום מתיק זה בקרב חברי הממשלה המתגבשת היא מחדל ופגיעה בציבור הישראלי.
אני שומעת במסדרונות רעיונות על איחוד משרד הבריאות ומשרד הרווחה. לפני שיוזמה זו קורמת עור וגידים יש לגדוע אותה, מייד. משרד הבריאות הוא המשרד השלישי במשרדי הממשלה בתקציבו. נושא זה אינו נושא בתוך הרווחה, אלא הוא עולם משל עצמו, וככזה הוא חייב להישאר משרד עצמאי.
איני פוליטיקאית מטבעי, ולא גדלתי עם חיידק פוליטי שבער בעצמותי. עבודתי במערכת הבריאות, ובמיוחד הוועדות הציבורית שהשתתפתי בהן, כגון הוועדה לקביעת סל הבריאות, הבהירו לי שהמקום שבו אפשר לעשות את השינוי האמיתי הוא הכנסת.
ברצוני ומחובתי לקדם בכנסת שוויוניות בנושאי הבריאות והרפואה בין המגזרים והאזורים השונים במדינת ישראל. אין מקום לפערים ברפואה בין המרכז לפריפריה. אין סיבה שתושבי תל-אביב וירושלים יקבלו שירותי בריאות טובים יותר מתושבי דימונה או צפת, אילת או מטולה. האם ידוע לכם שיש פער של שבע שנים בתוחלת החיים הממוצעת בין הפריפריה למרכז? יש לדאוג גם לשוויון מגזרי. לא מתקבל על הדעת שבריאות מגזר אחד תקבל עדיפות על בריאות מגזר אחר, יהא אשר יהא.
שוויוניות ברפואה מגדרית היא מטרה שקידמתי במשך שנים רבות, ואני מתכוונת לנצל את תפקידי ובימתי כחברת הכנסת כדי להמשיך בכיוון זה. הייתי ממייסדי ומקימי המועצה הלאומית לבריאות האשה, ועד לכניסתי למשכן זה כיהנתי כיושבת-ראש מועצה זו, שבמסגרתה חברנו יחד להגדלת המודעות להבדלים בבריאות בין המינים ובמקביל לטיפול בבעיות ייחודיות לנשים. ניתן דגש, בין השאר, בטיפול באלימות נגד נשים ובתקיפה מינית, תופעות אשר עדיין קיימות בכל מקום בחברה הישראלית, וחוצות קווים של דת, גזע ומעמד. בכוונתי להעלות נושא זה לסדר-היום הציבורי באופן רצוף ובלתי פוסק. אסור לנו לעבור על מקרים מסוג זה לסדר-היום, ומחובתנו לפעול.
בתקופה האחרונה כולם מדברים "ירוק". עבורי הגנת הסביבה היא גם בריאות נטו, ומכאן חשיבות הנושא מבחינתי. בקדנציה הקרובה אשתף פעולה עם חברי משלל המפלגות לקדם יוזמות ירוקות שימנעו פגיעה לטווח הארוך בבריאות תושבי ישראל.
לא חלף שבוע מאז שמענו במליאה זו על הפערים הקיימים בחברה הישראלית בין נשים לגברים. מחויבות נוספת שאני לוקחת על עצמי בכנסת זו היא קידום חקיקה מגדרית להגדלת השוויון בחברה הישראלית.
ולבסוף, בעומדי כאן על במת הכנסת אני מכבדת את זכרם של הורי, יעקב וחנה. בכך אני גם מייצגת, בהיותי דור המשך, את עליית יהודי בולגריה, קהילה נפלאה שתמיד עבדה קשה למען מדינת ישראל ומעולם לא ביקשה תמורה עבור כך.
קיבלתי מנדט כשליחת ציבור ובכוונתי לעבוד קשה במשכן זה על מנת להיות ראויה למנדט זה. תודה רבה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה לחברת הכנסת רחל אדטו מסיעת קדימה ובהצלחה.
<דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת>
<היו"ר מיכאל איתן:>
אני מזמין את השר לתשתיות לאומיות בנימין בן-אליעזר לתת דיווח מטעם הממשלה השלושים-ואחת לכנסת השמונה-עשרה. בבקשה, אדוני השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
מקובל, אדוני היושב-ראש, שאברך. אני מבקש לברך את רחל אדטו שתצליח להגשים את כל משאלותיה וחלומותיה. לשבת פה במשך עשר דקות לשמוע שני רופאים, כמעט האחד אחרי השני, זה מרנין. לכן ברכות לך, ברכות למיכאל בן-ארי, שאני מאחל לו שיצליח. אני גם מברך את ד"ר עפו אגבאריה, ומאחל לכולם שיעשו למען האדרת שמו של הבית הזה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדקות הקרובות אני מתכוון להציג בפניכם את פעילות משרד התשתיות הלאומיות בקדנציה החולפת. משרד התשתיות הלאומיות עוסק בשניים מהתחומים החשובים ביותר בעולם היום: מים ואנרגיה. לא משנה מה יקרה בעולם, איזה צונאמי יתפוס – צונאמי כלכלי או אחר – שני הנושאים האלו יוסיפו להיות הנושאים שבלעדיהם אין קיום אנושי. במסגרת זו הובלנו במשרדי שורה של מהלכים ומהפכות שייתנו את אותותיהם כבר בתקופה הקרובה.
אתחיל עם משק הגז הטבעי, אחת משתי המהפכות החשובות ביותר שקידמנו בקדנציה הנוכחית. בראש ובראשונה פעלנו להבטיח מקורות אספקה, בהם החוזה החשוב שחתמתי עם ממשלת מצרים, שבו מדובר בהסכם שמבטיח את קידום הגז והזרמתו למדינת ישראל במשך 15 שנה ועוד חמש שנים – במשך 20 שנה. אנחנו מקדמים את המשא-ומתן עם "בריטיש גז"; אנחנו ממשיכים לנהל משא-ומתן עם חברת "גז פרום" ברוסיה; אנחנו ממשיכים לקדם את המכרז הגדול, מכרז ה-LNG.
כולנו ודאי וודאי תקווה שב"שדה תמר", שזו תגלית היסטורית שאין שנייה לה, תתחיל הפקת הגז במהרה בימינו. אבל לצערי, יש לי תחושה, אף-על-פי שמדובר כאן בתגלית ענקית – 142 BCM – הצריכה לשנים הקרובות כל שנה היא בסביבת 7 BCM, אחר כך 8, לאט-לאט זה יעלה ותוך כמה שנים זה יגיע ל-12, ועדיין נצטרך להבטיח או המשך – אני מקווה שימצאו עוד מקורות בים שלנו – או שנצטרך להמשיך לטפל ולא להרפות מהמאמצים שלנו.
בקדנציה הזו קידמנו, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את מערכת הולכת הגז. אגדיר לכם את זה בצורה ציורית: היום יש צינור גז שמתחיל באזור ים-המלח בדרום, עובר דרך אשקלון, אשדוד, תל-אביב ועד לחוף דור בצפון. עד סוף השנה נגיע למפרץ חיפה במערב ולאלון-תבור בצפון מזרח. במערכת הושקעו – רק בהולכה – כמיליארד דולר, ואני רואה בה את המוביל הארצי של המאה ה-21.
כמובן, מבחינת החלוקה, זהו הנדבך המשלים של מערכת החלוקה שצריכה להביא את הגז הטבעי לצרכני הקצה בלחץ נמוך. כולם שומעים גז טבעי וחושבים שמדובר בתחנות כוח. מדובר לא רק בתחנות כוח, מדובר גם בכל מה שנקרא חרושת ותעשייה. כבר היום הגז הטבעי מספק את הדלק בתחנת ההתפלה באשקלון, ב"מפעלי נייר חדרה", וכמו שני המפעלים האלה יש עוד עשרות מפעלים שממתינים בתור, ואני מקווה שזה יגיע. צריך לזכור שהגז הטבעי הזה הולך להחליף את הסולר ואת המזוט המזהמים בתעשייה.
אני רוצה רק להזכיר שאנחנו בעיצומו של מהלך של בדיקת היתכנות כלכלית. מדובר במסדרון תשתיות שצריך להעביר שלושה צינורות מאזור ג'ייהאן שבטורקיה עד לאזור חיפה ולאשקלון. אם זה יצליח ואם זה יוכיח את כדאיותו, נדמה לי שהגז שצריך להגיע מכל מקום דרך טורקיה יעבור דרך הצנרת הזו.
משק החשמל – משק החשמל עבר שורה של טלטלות בקדנציה הנוכחית, ואנחנו בעיצומה של תוכנית חירום לייצוב משק החשמל ולהבטחת אספקת חשמל לכלל המשק. בשנתיים האחרונות גיבשנו וקידמנו תוכנית חירום להקמה של שורה של תחנות כוח שמופעלות בגז טבעי על-ידי חברת החשמל. הפרויקטים האלו יושלמו עד 2012 ולמעשה יבטיחו את אספקת החשמל הסדירה למשק בשנים אלה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
למה תוכנית חירום? מה הצורך בחירום?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
כרגע כושר הייצור שלנו הוא 11,000 מגוואט. הפיגורים שהיו עד שבאתי העמידו היום את המשק בכמעט ניצול עד הסוף. היו לנו גם כמה ימים של הפסקה בחשמל בקטעים מסוימים. כלומר, אנחנו צריכים את העסק הזה מהר מאוד. אני מקווה, כפי שאמרתי, שעד 2012 נבטיח תוספת של 1,750 מגוואט. תחנות כוח שכולן יעבדו על בסיס של גז טבעי ויצטרפו לייצור של היום, של 11,000 מגוואט.
צריך לזכור, אדוני היושב-ראש, בהמשך לשאלתך, אנחנו חייבים גם להתארגן ולהתכונן לקראת העתיד. במקביל, קידמנו את תוכנית הפיתוח של משק החשמל לשני העשורים הקרובים, שבמסגרתה גיבשנו מדיניות שלפיה משק החשמל בישראל יבוסס 50% על פחם, 40% על גז טבעי ולפחות 10% על אנרגיות מתחדשות. צריך לזכור שצריכת המשק רק לעשור הקרוב – כלומר עד שנת 2020 – נוגעת בתוספת של עוד 8,000 מגוואט.
מבחינת הרפורמה – לצערי הגדול, לא הצלחנו ליישם את הרפורמה במשק החשמל, שאותה ניסינו לקדם באופן אינטנסיבי. אני סבור כי היינו קרובים מאי-פעם להשלמת המהלך. את המהלך הזה הובלנו יחד עם העובדים. אני רוצה כבר פה לציין: אין אפשרות להוביל מהלך רציני בחברת החשמל, ובכלל בכל חברה שהיא – אני מקווה שאני לא מחדש לכם שמדובר בחברה שיש בה 12,000 עובדים – בלי שיתוף פעולה עם העובדים עצמם. אני מוכרח להודות שהיינו כמעט קרובים לחתימה על הסכם, אבל שורה של נסיבות טרפדה את המהלך.
באותה הזדמנות אני רוצה כן לשבח את עובדי חברת החשמל על העבודה הנפלאה שהם עושים ועוד יעשו, על חלקם בשתי המלחמות האחרונות. נדמה לי שלא היה גוף נסמך או שקיבל סעד מהם תוך כדי מלחמה שלא שיבח אותם על העבודה הנפלאה שהם עשו.
אני מוכרח להודות שביכ"פים – יחידות כוח פרטיות – שחררתי וחתמתי על רשיונות ל-3,800 מגוואט. אני מקווה שלא אפתיע אותך, זה לא דבר שתלוי בנו. נסעתי למצרים כדי לקדם להם חתימת חוזים של רכישת גז טבעי בממשלה. הלכנו על שינויי תחנות, על תעריפים, ועדיין מכל 3,800 המגוואט ששחררנו יש רק 80 מגוואט, שהם בעצם בתחנת ההתפלה באשקלון. אני מקווה שבעתיד זה כן יהיה. מדובר כאן בהשקעות של הרבה מיליארדים, זה לא דבר פשוט, אבל אני מקווה שבכל אופן בשלב כלשהו המשק יתייצב מבחינתם ויתחילו להיכנס גם לנושא הזה.
אני מוכרח לומר לכם שאנחנו עשינו יום ולילה כדי להאיץ את התהליך הזה. נראה שעיקר העבודה הולכת ליפול על חברת החשמל.
נושא האנרגיות המתחדשות, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוא אחד הנושאים המרכזיים שמשרדי טיפל בהם, אם לא המרכזי בהם. בשנתיים האחרונות הובלנו שורה של מהלכים חסרי תקדים, שלהבנתי ישנו את המציאות שכולנו חיים בה. לפתחה של מדינת ישראל יש הזדמנות נדירה לנכס לעצמה הובלה עולמית בכלל ובאנרגיה סולרית בפרט בזכות תנאי האקלים העדיפים של מדינת ישראל, השטחים הפתוחים להקמת פרויקטים רחבי היקף ובסיס טכנולוגי מהמשובחים בעולם.
בראש ובראשונה אני מקווה שהשר הנכנס ידאג ליישם יישום מלא את ההחלטות להכריז – מה שכבר הבאנו לאישור הממשלה, והממשלה אישרה – ההחלטה להכריז על הנגב והערבה אזור עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות, החלטה שהבאתי לאישור הממשלה לפני שבועות ספורים. בהצעה, כידוע לכם, נכללים שורה של מהלכים מהותיים, ובהם הקצאת קרקעות, תעריפים ייחודיים והקלות מס שנועדו לקדם ביתר שאת את האנרגיות המתחדשות בישראל. אומנם בהחלטה נקבע יעד של 10% שימוש באנרגיות מתחדשות לשנת 2020, אבל זה לא סוד שאני כל הזמן האמנתי, ואני עדיין ממשיך להאמין, שאם יהיה לשר גיבוי של הממשלה יהיה אפשר להגיע גם למציאות שבה 20% מהאנרגיות המתחדשות יהיו בנות השגה.
זאת משימה חשובה מאין כמוה, וכרגע התחלנו במכרז אשלים שכולכם מכירים. פרסמנו את מסמכי המכרז הסופי לאתר אשלים, שיוקמו בו התחנות הסולריות הגדולות הראשונות בישראל. שני מתקנים תרמו-סולריים ושני מתקנים פוטו-וולטאיים עם כושר ייצור כולל של 250 מגוואט. אני סמוך ובטוח כי כל החברות שניגשו למכרז המוקדם – והן רבות – לא יהססו לגשת גם למכרז הסופי כדי לנסות להשתתף בהצלחה.
נוסף על זה צריך לדאוג לפרסום מכרזי הקרקע לפרויקט הסולרי הבא, באזור תמנע, שעתיד להביא לנו 200 מגוואט סולריים נוספים, וכן, כפי שאתם יודעים, בהחלטת הממשלה נקבע כי משנת 2010 יקודם פרויקט באנרגיות מתחדשות בהיקף 250 מגוואט לפחות בכל שנה. אנחנו לא מחכים לשנת 2010, כבר עכשיו אנחנו מתחילים לקדם את הפרויקט הבא, שככל הנראה יקום באזור תל ערד, ונצטרך לוודא שפרויקטים אלה ממשיכים להיות מקודמים.
תוכנית חשובה נוספת שהתחלנו לפני כשנה וממשיכה במלוא העוצמה היא המדיניות בתחום המתקנים הסולריים הקטנים והבינוניים, החל בהסדרת המתקנים הפוטו-וולטאיים הקטנים, שאושרה בקיץ האחרון והביאה עד עתה להתקנת כ-700 קילוואט בכ-40 מתקנים שונים, ולהבנתי יש בחברת החשמל הזמנות ל-2.5 מגוואט נוספים, וכלה בהסדרה המתפרסמת בימים אלה של שימוע עבור המתקנים בגודל בינוני, ובשלב הראשון מדובר בהיקף של עד 300 מגוואט עד שנת 2013. עלינו לדאוג לכך שאם ניווכח כי הכמויות אינן מספיקות, גם במתקנים הקטנים וגם במתקנים הגדולים, צריך לפעול להגדיל את ההיקפים.
עלינו גם להמשיך לטפל בצד ההיצע, כלומר להפחית את הביקוש במשק החשמל. בימים אלה מושלמת הצעת החלטה להפחתת הביקוש במגזר הממשלתי, כך שמשרדי הממשלה המתאימים יחויבו להצטרף להסדרים הקבועים להפחתת הביקוש וייתנו בכך דוגמה – – –
היו"ר מיכאל איתן:
פעם היתה ססמה הפוכה, היתה ססמה: "יותר חשמל פחות עמל". היום אתם רוצים ססמה: פחות חשמל – אז יהיה יותר עמל.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אנחנו רוצים פחות חשמל ויותר עמל, ובשלב הראשון אנחנו רותמים את המגזר הציבורי, כלומר את משרדי הממשלה, כדי לתת דוגמה לסקטור הפרטי. בכל אופן, בהחלטת הממשלה ברוח זו מדובר על ירידה של עד 20% בצריכת אנרגיה עד שנת 2020. הוקמו קבוצות עבודה לביצוע הליך יישום החלטה זו בכל משרד ומשרד.
כמה מלים על משק הדלק והגז הביתי. בהמשך לשינוי המבני במשק הדלק, שהחל בפיצול והפחתת בתי-הזיקוק כשנכנסתי לתפקיד, ומכירת "פי-גלילות", פעלנו להרחיב את המהפכה, ובראש ובראשונה הבאנו, לאחר מאבק עיקש, את הרפורמה במשק הגז הביתי – הגפ"מ – שללא ספק תפתח את השוק לתחרות ותצמצם מהותית את השליטה של שלוש החברות הגדולות במשק. במקביל פעלנו להרחיב את תשתית האחסון של הדלקים והגפ"מ במדינה ולחיזוק תשתיות ההולכה של תש"ן – החברה לתעשיות נפט – ושל קצא"א – חברת קו צינור אילת–אשקלון.
מים. אחת המשימות המרכזיות שלנו בקדנציה החולפת היתה הטיפול במשק המים בכלל ובמשבר המים בפרט. כפי שכולכם יודעים, נקלענו למשבר חמור במשק המים, ואנחנו פועלים, בשורה ארוכה מאוד של מהלכים משלימים, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש.
ידוע לאדוני היושב-ראש בוודאי, ולחברי חברי הכנסת, שהבצורת שהיתה בשנתיים האחרונות, לא היתה כמוה ב-80 השנים האחרונות; כלומר, שנים שחונות כאלה אף אחד לא צפה ואף אחד לא נתקל בשנים כאלה ב-80 השנים האחרונות. אם תשאל אותי מה הולך להיות בהמשך, אני לא בטוח שההמשך לא יהיה יותר גרוע. לכן התחלנו בנושא ההתפלה, אבל אחרי הקיצוץ הדרמטי בשנת 2006, שהוא אחת הסיבות למחסור של היום, הגדלנו את היקף המים המותפלים בישראל ליעד של 750 מיליון קוב עד שנת 2020, והתפלת 600 מיליון מהם תושלם כבר עד שנת 2013. המתקנים באשקלון ובפלמחים פועלים, ויגדילו את תפוקתם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כמה יש היום?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
כרגע באשקלון עובד מתקן שמתפיל 110 מיליון קוב, ובפלמחים 30 וכמה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
פחות, הרבה פחות, אבל כבר בספטמבר הקרוב ייתן מפעל ההתפלה בחדרה עוד 100 מיליון קוב, אפילו יותר מזה. אנחנו בתהליך של בניית מתקן התפלה על-ידי "מקורות", של 100 מיליון קוב, באזור השפד"ן. יוקם שם מתקן התפלה של 150 מיליון קוב בערך, ואנחנו בודקים כרגע אפשרות להקים עוד מתקן התפלה, צפונית לעכו, באזור שומרת, וכמובן – העמסה על המתקנים הקיימים. זה לא דבר פשוט. גם העמסה היא תהליך, לוקח זמן עד שהם נערכים ובונים את עצמם, אבל אין לי צל של ספק שמשנת 2011/2012 נהיה במצב שמים לא יחסרו לנו.
היו"ר מיכאל איתן:
היינו יכולים להיות במצב הזה כבר היום אם היינו מקימים מתקני התפלה בזמן, ואני יודע שכבוד השר עצמו – – –
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אתה יודע שתמכתי בהקמת ועדת חקירה.
היו"ר מיכאל איתן:
נכון, כבוד השר תמך בבירור העניין כדי להפיק את הלקחים הנדרשים.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
הלקח הכי חשוב הוא, ואני רוצה שתדעו, שקודם כול, בדברים כאלה כמו אנרגיה ומים, אתה לא יכול לעשות את השינוי מהיום להיום, אתה חייב להסתכל למרחק של 10–20 שנים, וכך עשינו. דרך אגב, אילו לא היו מקצצים לנו את ה-200 מיליון קוב, לא היינו עומדים היום לפני שוקת שבורה. אגב, תשימו לב, רק הקמפיין שאנחנו מובילים עם האשה המתקלפת, הקמפיין האגרסיבי הזה הוביל אותנו לכך שחסכנו, חבר הכנסת ריבלין, 100 מיליון קוב; כלומר, שווה ערך למתקן ההתפלה באשקלון רק מהקמפיין הזה.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
הסברה לחיסכון.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אין צל של ספק שאנחנו מגבירים את הקמפיין. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, הציבור מבין את זה, הציבור משתף פעולה, הציבור מאוד-מאוד קואופרטיבי בנושא הזה.
בעניין המט"שים, זה מכוני הטיהור – הרחבנו בצורה מהותית את הקמתם של מכוני טיהור השפכים. רק לאחרונה השלמנו חמישה מט"שים חדשים להפעלה. ארבעה מט"שים נמצאים בשלבי הקמה סופיים ו-19 מט"שים נוספים נמצאים בשלבי ביצוע סופיים. בנוסף, 27 מט"שים נמצאים בשלבי תכנון ועוד 20 מט"שים ממתינים לשדרוג במסגרת אימוץ תקנות ועדת-ענבר. סך הכול בשלבי תכנון, תקצוב וביצוע מט"שים בהיקף של כמיליארד שקל.
<היו"ר מיכאל איתן:>
מרכזי טיהור שופכין.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
כן. אני מדבר על ביוב, ביוב, רק בביוב.
אני הולך על קולחין. בעניין הקולחין, כאן האצנו בצורה מהותית את מפעלי השבת הקולחין, שהם בעצם הצד המשלים של מכוני הטיהור. כיום, אדוני היושב-ראש, מתוכננים 140 פרויקטים בהיקף כולל של 5 מיליארדי שקלים, ומתוכם כ-3 מיליארדי שקלים במסגרת מענקים. עד היום הזה הושלמו 16 פרויקטים; כאשר 40 בביצוע ו-26 ניתן לגביהם כתב התחייבות. 58 פרויקטים נוספים במסלול אישור, שלגביו ניתנה החלטת ממשלה רק עכשיו; היא תקצבה אותם במענקים בכ-915 מיליון שקל – זה עכשיו, ממש מהשבועות האחרונים – לעומת אומדן היקף המענקים של 1.2 מיליארד שקלים. סך כמות הקולחין בכלל הפרויקטים עד שנת 2020 יהיה בערך 300 מיליון קוב, כאשר חברת "מקורות" אחראית לכ-200 מיליון קוב נוספים. עם השלמת כלל הפרויקטים של "מקורות" והשוק הפרטי, היקף השבת הקולחין יעמוד על למעלה מ-95%. היום אנחנו ב-77%. היום אנחנו מקום ראשון בעולם, ואחרינו ספרד צועדת עם 15%. שים לב לפער. אנחנו בשנת 2020, אם התוכנית הזאת תמשיך לעבוד, נגיע למצב ש-95% מהקולחין יחזרו, וכמובן נמשיך לצעוד במקום הראשון.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, אתה חיכית לנו הרבה זמן, ישבת בסבלנות, השתתפת בדיון של השר הקודם; לא אמרתי מלה, אבל אתה כבר הרבה הרבה הרבה אחרי המכסה.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
חשבתי שזה מעניין אותך.
<היו"ר מיכאל איתן:>
מאוד מעניין.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני כבר אסיים.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תהיה לך עוד אפשרות לחזור ולהוסיף.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני מסיים. אני אכנס בעוד שני נקודות ובזה אני אסיים. כולכם שמעתם על מובל השלום. מובל השלום כרגע נמצא במצב ששתי בדיקות נעשות על-ידי הבנק העולמי דרך שתי חברות בין-לאומיות. אחת, סקר היתכנות כלכלית; והעיקרית היא סקר השפעות סביבתיות. אני מוכרח לומר שאם הדבר הזה יצליח, פתרנו קודם כול את הבעיה מספר אחת שלנו, את ים-המלח, השקיעה השנתית והצלת ים-המלח; אני כבר לא מדבר על התפלה.
רעידת אדמה, ובזה אני אסיים – סוגיה נוספת שטיפלנו בה היא היערכות של המדינה לרעידת אדמה. אחרי מאבק ממושך הצלחנו להביא לתקצוב של 3.5 מיליארדי שקלים לחיזוק מבני ציבור, ובמקביל פעלנו להרחיב את הטמעתה של תמ"א 38, המתייחסת לסקטור הפרטי. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה, כבוד השר. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, שר התשתיות הלאומיות, תודה, אני שמעתי את הסקירה המקיפה של אדוני השר ונחשפתי יותר מקרוב לעבודה של השר ושל משרדו בתשתיות לאומיות בשבתי על כיסא יושב-ראש ועדת הכלכלה, ואדוני, הרשמת אותי גם אז וגם היום בביצועים, בעשייה אמיתית. באמת אני נפעם לשמוע על העשייה של המשרד ועל הצוות המקצועי, אבל כמובן, אדוני השר, אתה מוביל את המהלך – ויישר כוח. ועם זאת, כמובן, אנחנו נשאל שאלות על הדברים שאולי לא באו לידי ביצועם עד הסוף.
אדוני ציין את העשייה בנוגע לרפורמה במשק החשמל וגם ציין שהושקעו כמיליארד דולר בנושא של ההולכה, אבל יש עדיין – – –
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
הולכה במשק הגז, לא במשק – – – מה שאמרתי: המיליארד דולר עלה – הצנרת של הגז הטבעי.
<אמנון כהן (ש"ס):>
זה של הגז; נכון, נכון. אבל הרפורמה שדיברה על משק החשמל, שלמעשה ביקשתם דחייה ועוד דחיות בתקופתי כיושב-ראש ועדה – אז דיברו על ייצור, הולכה וחלוקה. והנושא הזה, אדוני השר, כל פעם נדחה מחדש וכל פעם לא בא על פתרונו. ואני חושב שהגיעה העת, ואני חושב שגם בתקופתך, אתה ניסית לעשות מהלכים, גם ציינת את זה, וכתוצאה מכך אנחנו רואים שיש משהו ריכוזי בגוף אחד – ולפעמים – אומנם הם מאוד אחראיים – עד היום, כל נושא החשמל. אבל אני חושב שהגיעה העת, הרפורמה משנים עברו, וסוף-סוף צריך לבוא לשים את הנקודה הזו. אומנם אתה כבר מסיים, והייתי מאוד מבקש שכבודו ימשיך בתפקידו, אבל האילוצים – הבחירות מאלצות אותנו לעשות דברים אחרים.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אפשר לעשות בחירות חדשות.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
יש יתרון בבחירות. אדוני לא שם לב? עד ה-10 בפברואר ירדו 200 מילימטר, ומה-10 בפברואר עד היום ירדו עוד 200 מ"מ, זאת אומרת, ה-10 בפברואר היה איזשהו דבר שהיה מהפך במשק המים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
זו הערה של חבר הכנסת ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת העתידי שלנו, בעזרת השם.
אדוני השר, בנושא של ייצור החשמל וכל הנושא של החשמל – אנחנו היינו עדים בשנה האחרונה להפסקות חשמל, ואנחנו מתקרבים כרגע לקיץ ואנחנו יודעים שתמיד אנחנו עומדים ברף העליון, ותמיד, אפילו בשנה הקודמת, ביקשו מהאזרחים לעשות הפסקות או ביקשו לא להשתמש במכשירים מסוימים. האם, אדוני השר, במהלך התקופה הפקנו לקחים, והאם השנה, עכשיו, כשמתקרב הקיץ, מייד אחרי החורף – ועכשיו בכמה ימים ראינו את זה – יש איזה פתרון והפקת לקחים, שלא יהיה מצב שבו אזרחים יצטרכו עוד פעם, במקומות מסוימים או בחלוקה כזאת או אחרת, לסבול כתוצאה מכך שבבתי-חולים או במקומות מסוימים יינתקו המכשירים והחולים לפעמים מונשמים? כל הדברים האלה כמובן צריכים לבוא על פתרונם.
ומדוע, אדוני השר, מדובר במצב שבו קיימים יצרנים פרטיים בהיקף כולל של 300 מגוואט בלבד בעוד המדינה נדרשת להכניס למערכת לפחות עוד 1,500 מגוואט; זאת אומרת, יש לנו יצרנים פרטיים שאפשר לתת להם יותר מכסות. אני לא יודע, משום מה המערכת הזאת לא עובדת. אדוני השר, והייתי רוצה לדעת מה קורה עם הנושא הזה.
עוד נושא שקידמתי יחד עם חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת משה כחלון וחברת הכנסת סופה לנדבר ואנוכי – יש תיקון מס' 6, אדוני השר, שהכנסת אישרה בשנת 2007. מדובר על חוק משק החשמל הקובע כי השכבות החלשות באוכלוסייה יהיו זכאיות למכסת חשמל במחיר מופחת של 50% בתעריף הביתי ועד 200 קילוואט הראשונים. זאת אומרת, בעיקר דובר על הקשישים, בעיקר בתקופת החורף. ואנחנו עברנו חורף לא פשוט, בעיקר בימים האחרונים. למעשה, שלא יהיה מצב שאו להם או לנשים חד-הוריות יפסיקו את החשמל, ולפחות עד הקיבולת של 200 קילוואט – שזה למעשה מקרר ועוד איזשהו כלי מינימלי בבית או מכשיר אינהלציה או איזשהו תנור חימום קטן – שלא ינתקו לאותם אנשים עד הפחת הזה; אומנם יש להם חובות, אבל המינימום – שלא יתנתק. אני הבנתי שהחוק הזה לא נכנס לתוקף, אף-על-פי שהוא נכנס לתוקף ב-2007, זאת אומרת בפועל הוא לא בוצע. הייתי רוצה לשמוע מכבוד השר אם הנושא הזה בא על פתרונו, אם ידועה לו התשובה. אם לא, אנחנו כמובן נוכל לקבל את זה יותר מאוחר.
אני יכול להמשיך ולשאול עוד כמה שאלות, או שאתה רוצה שאלה ותשובה אחר כך? איך זה מקובל, אדוני?
<היו"ר מיכאל איתן:>
עכשיו השר ישיב, ואתה תוכל להגיב.
<אמנון כהן (ש"ס):>
להגיב? יש לי שאלות אחרות בנושאים אחרים שכבוד השר ציין, גם אפשר, כן?
<היו"ר מיכאל איתן:>
תשאל את השאלות שלך בצורה טלגרפית, אל תפרט את השאלות. הכוונה היא שתוכל לשאול עוד שאלות, אבל גם שתוכל להגיב על דברי השר שמשיב לך.
<אמנון כהן (ש"ס):>
בנושא תחנת כוח אשקלון – אני לא אפרט, אלא ישר אעבור לשאלות שלי: האם תופעל לבסוף תחנת הכוח באשקלון על-ידי פחם המזהם את האוויר? כי כיום, ברוך השם, יש לנו גז טבעי, שמצאנו, ואני לא יודע איפה זה עומד, או האם לאחר שיתגלה גז טבעי בכמויות מסחריות, כמו שאדוני ציין, באזור תמר, לשנים רבות, נבחנת במשרד התשתיות האפשרות לשנות את תמהיל צריכת האנרגיה של מדינת ישראל? שאלה שלישית בנושא הזה: האם נבחנת מחדש הקמת יחידות ייצור חשמל חדשות באשקלון, כך שיופעלו באמצעות גז ולא באמצעות פחם?
<היו"ר מיכאל איתן:>
בבקשה, כבוד השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני אתחיל מהסוף. כל תחנות הכוח שמוקמות במסגרת תוכנית החירום, כולן תחנות גזיות. נתחיל מזה. מדובר כאן ב-1,750 מגוואט. לגבי תחנת הכוח אשקלון, אני מניח שאתה מדבר על תחנה פחמית – נוסיף לך: מדובר בתחנה פחמית עם טכנולוגיה שמצמצמת את הנזקים עד למינימום האפשרי. אין מצב כזה – דווקא אתה, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, יודע בלי ספק שאין מצב כזה שמשק יכול להתבסס רק על אמצעי פוסילי אחד. זאת אומרת, אתה לא יכול ללכת על דלק פוסילי אחד ולבנות הכול על גז. אני לא רוצה לפרט למה, אבל עד שמצאנו את מה שמצאנו, אני כבר שלוש שנים רץ ממקום למקום. גם ההסכם עם מצרים, יש בו עליות ומורדות. כדאי גם שלא אפרט יותר מדי בנושא הזה. אתה לא יכול לבסס משק אנרגיה אך ורק על גז; אתה חייב לבסס אותו על מגוון. שים לב, בסקירה שלי אמרתי: אני בונה את המשק – והוא כבר רץ לכיוון הזה – למצב שבו הגז הטבעי יתפוס עד 50% מכלל צריכת האנרגיה, 40% יהיה פחם, אבל מדובר בתחנות פחמיות מן המשוכללות, עם הטכנולוגיה הכי משוכללת בעולם שיש כרגע, והדבר השלישי הוא מה שנקרא אנרגיות מתחדשות. מעבר לדבר הזה, לא נוכל להגיע – אני בכל אופן לא הייתי ממליץ להיות פופוליסט ולא להציע לבא אחרי שילך אך ורק על אמצעי פוסילי אחד, אלא להיפך, לגוון את זה.
הדבר השלישי הוא לגבי הרפורמה; אתה צודק, אני חושב שחברת החשמל זקוקה לרפורמה יותר מאשר המדינה זקוקה לה. היא צריכה את זה. זה לא סוד בשבילך.
<אמנון כהן (ש"ס):>
יש להם גירעון של 50 מיליארד, אדוני השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
לא, אני אתקן. לא 50, אלא 60 מיליארד. זה לא דבר פשוט. אתה גם לא יכול ללכת ולהוביל רפורמה היום, כאשר יש לך חברה עם 12,000–13,000 עובדים, בלי הסכמה שלהם. אתה לא יכול ללכת על שינויים דרמטיים בחברה הזאת. שום רה-ארגון לא הצליח במדינת ישראל, אף אחד – תראה מה קורה בנמלים – בלי הסכמה של העובדים, וכאן מדובר במוצר אסטרטגי, פה אתה לא יכול לשחק משחקים. אני, למשל, קיוויתי והתפללתי שהפתיחה הגדולה שעשינו ליצרנים הפרטיים – אתה יודע מה זה, שחררתי 3,800 מגוואט; אתה יודע מה זה? זה פעמיים תוכנית החירום, וזה רץ בשוק כבר כמה שנים – וזה לא קורה. לכן אני מצטער לומר שלא הצלחנו בנושא הזה, אף-על-פי שהיתה תקופה מסוימת שחשבתי – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
כבוד השר, היו לך הישגים עצומים עם "בזק", ושם העובדים הגיעו להסכמה ולהבנה.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
כן, אבל ב"בזק" זה לקח הרבה זמן. גם פה התחלנו מהלך מסוים.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
גם פה. אתה רוצה עוד קדנציה? נסדר לך.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
לפי דעתי, חבר הכנסת אמנון כהן, אנחנו נמצאים בשלב שבו על העיקר יש פחות או יותר הבנה עם העובדים; לא הייתי אומר הסכמה. אני חוזר ואומר, אני מקווה שמי שבא אחרי ימשיך במה שהתחלנו, אבל שיזכור את הקול-קורא שלי מכאן, מעל במת הכנסת: אי-אפשר לעשות את זה בלי שיתוף פעולה עם העובדים. אני חושב שזה חשוב.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
כאשר העובדים מגלים אחריות.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
הוא חשוב לחברת החשמל, הוא חשוב לאיתנות הפיננסית שלה. לכן – לא אתה שאלת, אני אמרתי: לא הצלחנו בנושא הזה, וצריך להמשיך.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כבוד השר, תעבור לנקודה נוספת?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
עוד דבר קטן בנקודה הזאת. דבר אחרון בעניין החוק, בעניין השכבות החלשות. אני מניח שאתה יודע במה מדובר, והחוק נדחה. אני מקווה שהמצב הכלכלי של מדינת ישראל בשנתיים הבאות יהיה הרבה יותר טוב מזה שכרגע, ונוכל להרשות לעצמנו הוזלה משמעותית לשכבות החלשות. מדובר כאן לא בגרוש ולא בשניים – מדובר על כמה מיליארדים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
לא, אדוני, לא מדובר על מיליארדים. כשחוקקנו את החוק לא היה מדובר במיליארדים. מדובר ב-200 מיליון, ולא מהמדינה, אדוני השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אתה מעמיס את זה על האזרח.
<אמנון כהן (ש"ס):>
בדיוק. החזק ייתן עוד כמה שקלים כדי לחזק. זה "עולם חסד ייבנה". בשביל זה בנינו, כי האוצר התנגד. לכן זה לא מיליארדים, מדובר ב-200–250 מיליון, והמימון יבוא מהאזרחים החזקים יותר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני מקווה, חבר הכנסת אמנון כהן, שאתה מכיר את הרגישות שלי בנושאים אלו, ואני אתך בנושא הזה. אבל אני חייב להגיד לך: כמה אתה יכול להעמיס על האזרח? כל תוכנית החירום על האזרח, כל התכנון לטווח הארוך הוא על האזרח, כל הרפורמה בסיכומו של עניין תיפול על האזרח. פה המדינה לא הולכת להוציא מיליארדים על מיליארדים, הכול ייפול בסופו של דבר על האזרח. לכן אמרתי: אני אתך בחוק הזה. לא אני הבאתי לחקיקתו. אני חושב שצריך לעזור לציבור הזה בדרכים אחרות, לאו דווקא דיפרנציאלית, שצריך ללכת ולאתר למי כן ולמי לא. אבל יש חקיקה, ובינתיים החקיקה הזאת נדחית.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן, יש לי בקשה. אם תסכים – אני לא מבקש ממך לעשות דבר בניגוד להסכמתך – חבר הכנסת חסון ביקש מאוד להציג את השאלות שלו, ואני אחזיר אותך אחר כך.
<אמנון כהן (ש"ס):>
לא, אני אגיד לך, גם אני באותו סטטוס. באותו מצב. הוא ביקש גם ממני. יש לי שתי שאלות אחרונות, ואני סיימתי.
<היו"ר מיכאל איתן:>
בבקשה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
הנושא הראשון – אני רוצה לשבח את אדוני על נושא הגפ"מ. יישר כוח על התקנות שהעברת בוועדת הכלכלה. עם זאת, אני יודע שיש מחסור במקומות אחסון לגפ"מ, והם נחוצים מאוד. הייתי רוצה לדעת אם כבודו מטפל – או אם יש איזו תוכנית בנושא הזה.
שאלה אחרונה קטנה, בשבילך אני מקצר: הנושא של מהילה וגנבת דלק. גם כאן נעשתה עבודה במשרדך – אושרו תקנות. הייתי רוצה לדעת אם זה עובד יפה.
הנושא האחרון, תחנות דלק פיראטיות. היו כמה תחנות דלק פיראטיות – המון תחנות דלק. האם היה מיגור של התופעה הזאת או לא? בזה סיימתי, אדוני השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני אענה לך מאוד בקיצור. אנחנו נלחמים מלחמת חורמה בתחנות הפיראטיות.
<היו"ר מיכאל איתן:>
רגע אחד. בכל אופן, אם אנחנו עונים, אני בכל אופן רוצה שתאמר לנו את זה בקצב יותר אטי, כדי שנצליח גם לקלוט. חבר הכנסת אמנון כהן היה יושב-ראש ועדת הכלכלה, הוא מכיר היטב את הסוגיות, ואתם מדברים ביניכם, אבל גם אנחנו רוצים לשמוע ולהבין, אז בבקשה בקצב קצת יותר אטי.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
בנושא אחסון הגפ"מ אנחנו מטפלים באופן שוטף. יש ועדה, והיא עובדת כל הזמן כדי לאתר מקומות, ואנחנו בדרך לאיתור כמה וכמה שטחים. בשלב מסוים חשבנו אפילו ללכת לאזור קצא"א. עזבנו את קצא"א מסיבות ברורות, לא רצינו להעמיס באותו אזור יותר מדי תשתיות. כרגע אנחנו מדברים על אזורים כמו למשל אשל-הנשיא, ואזורים אחרים. הנושא נמצא בטיפול המשרד באופן שוטף, ויש גם תוצאות.
הנושא של מהילת דלקים – זה לא דבר חדש. זה דבר שקורה כל הזמן, אני כבר מתרה על כך שנים רבות. אנחנו נלחמים בו כל הזמן דרך אגף שמתעסק אך ורק בנושא הזה, והצלחנו לשמחתי הגדולה. מעבר לעובדה שהיום אתה מכיר את הסיפור הזה של דלקים נכנסים לגדה ויוצאים החוצה – כלומר, אתה קונה במחיר אחד, מוכר – היום זה כבר לא קורה. היום זה עם פלומבות. את התרגיל הזה כבר אי-אפשר לעשות. אבל אנחנו ממשיכים לחפש על-ידי קבוצות של פקחים מומחים, ואיפה שאנחנו עולים על זה אנחנו מגיעים ישר לטיפול מערכתי, ואני חושב שיש לנו הישגים די מרשימים בנושא הזה.
<היו"ר >מיכאל איתן:
תודה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
עוד שאלה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
נו קדימה, מהר.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני, תחנות דלק פיראטיות, כמה נשארו עוד?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
תחנות דלק פיראטיות – עם מה שיש לנו אנחנו נלחמים. כאן אנחנו צריכים את הסיוע של ראשי הערים. אנחנו צריכים את הסיוע של משטרת ישראל. אבל אנחנו נלחמים בדבר הזה. אני מוכרח לומר – אתה מוזמן לבוא למשרד ולראות את הקציר. לא מספיק, כי – תאמין לי – החבורה הזאת שמתעסקת עם זה – אני לא יודע אם אתמול ראית בטלוויזיה – הם מומחים הרבה יותר מכל המומחים שלנו; אתה סוגר שניים, ועולים לך ארבעה. אני חושב שהפתרון שצריך לנקוט הוא קנסות כבדים, עונשים כבדים, משום שלפי מיטב הערכתי כאן מדובר לא רק בגנבות, אלא כאן מדובר בעצם בהליך שהוא מסוכן, פשוט מסוכן לציבור.
<היו"ר מיכאל איתן:>
חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
חזק וברוך.
<ישראל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה גם על ההתחשבות. אדוני השר, אני ליוויתי מקרוב בשלוש השנים האחרונות את הפעילות של המשרד שלך, ואתה יודע שהייתי מאוד-מאוד קרוב, וניסיתי להתעמק ככל האפשר בפעילות המשרד. אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך – אני לא נוהג לחלק שבחים בפניהם של אנשים. חסר לי פה המנכ"ל, חסר לי פה הצוות המקצועי בשביל להגיד לכולם באמת יישר כוח. גם אם היו חילוקי דעות היה קשב, היתה הקשבה, ואני חושב שלא נמצא תחום שהיה באחריות המשרד שהשר עומד בראשו, שלא קיבלת תשובה מלאה, שלמה ומקפת. ועל כך, אני אומר לך – חזק וברוך כמו שאומרים, והרבה יישר כוח. וחבל שהציבור לא יודע על כל הפעילות הברוכה הזאת.
יש לי כמה שאלות שהן לפי דעתי קצת יותר עקרוניות, ואם צריך להבהיר, אדוני היושב-ראש, אז אני אבהיר. אני אשאל בשפה שקצת ברורה לנו. אני חושב שבדילמה שהמשרד שלך התלבט בסוגיה של הקונספט, מהי האנרגיה שמדינת ישראל תשתמש בה בעשר השנים הקרובות, אנחנו הולכים חזק מאוד על הנושא של הגז הטבעי כחלופה מאוד רצינית. אנחנו לא יודעים לפתור את הבעיה של מחיר הגז בסופו של דבר לצרכן שהוא לא צרכן מוסדי כמו חברת החשמל. קרי, אין לנו מחיר שהוא מובטח שיהיה כדאי לשימוש על-ידי התעשיות השונות והכבדות, והן צריכות לנהל משא-ומתן פרטני אחד מול כל ספק כזה או אחר.
השאלה שלי בעניין הזה – דיברנו על כך בשלוש השנים האחרונות, הקונספט של מה שנקרא Border Price – מחיר גבול לגז טבעי, על מנת לעודד את השימוש ולייעל את הצריכה, ולהקל על-ידי כך על גורמים מגורמים שונים. זו שאלה שהיא יותר ברמה אני קורא לזה האסטרטגית-התפיסתית של מה אנחנו הולכים לעשות.
השאלה השנייה בעיני נוגעת עוד פעם למשהו שהוא בדפוס ההתנהלות שלנו לא מספיק טוב; ואני לא אומר שלך, אלא שלנו. יש לנו מצוקת מים, ויש תוכניות כאלו ואחרות. מדוע אנחנו לא מוציאים תו תקן לאמצעים חוסכים במים? אתה מכיר את כל הפטנטים ואת כל הרעיונות הללו. למה משרד התשתיות לא קובע בעניין הזה תו תקן לאמצעים לחיסכון במים ברמה הפרטית של כל אזרח ואזרח? הרבה מאוד מים שוכבים שם.
הנושא השני בתחום המים – אנחנו עוסקים הרבה מאוד בהתפלה. אחת הבעיות, אדוני היושב-ראש, שתהיה לנו ברגע שתהיה לנו התפלה, היא בעצם הולכה הפוכה של המים.
<היו"ר מיכאל איתן:>
של המים המותפלים.
<ישראל חסון (קדימה):>
עד היום המים, הזרמנו אותם מהצפון לדרום. עכשיו נגיע לסיטואציה שנצטרך את המים השפירים של הצפון שמשתמשים בהם בחקלאות בצפון, ונצטרך להזרים בהולכה הפוכה את המים בעצם מהמרכז לכיוון הצפון. לדבר הזה עלויות עצומות – אלה לא עלויות פשוטות, אלה עלויות עצומות – ויש כל מיני רעיונות כיצד לגלגל אותו במחיר מים דיפרנציאלי כזה או אחר. הדבר הזה, חייבים לתת עליו את הדעת, משום שבסוף נייצר מים זולים לגוש-דן, ובמים השפירים נמשיך להשקות בגליל, ואנחנו לא רוצים לייבש את החקלאות.
התחום הלפני אחרון שאני רוצה להתייחס אליו – זה שוב במסגרת השאלה למה אנחנו לא פונים לאזרחים להשתתף במאמץ בתחום התשתיות. יש בתחום החשמל כל מיני פטנטים של תאי PV לשימוש פרטי – שימושים פרטיים ושימושים מקומיים. שוב פעם, אם היינו קובעים היום תו תקן שבבניות חדשות או בדברים מהסוג הזה אנחנו מחייבים שימוש במין אמצעי מהסוג הזה, זה נמצא במחיר הדיור, זה לא מעלה אותו גבוה מדי, ועל ציר הזמן זה מקפיץ אותך באנרגיה חלופית למעבר ל-20% ב-2020.
הדבר האחרון, שבעיני הוא שוב שאלה ציבורית – אדוני השר, אתה יודע שבשלוש השנים האחרונות שבהן שימשת כשר, אני מתכוון 2006–2009 – – –
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
גם ב-5 הייתי.
<ישראל חסון (קדימה):>
ב-5 אני לא הייתי, אז הספירה מתחילה מ-6. אדוני השר, רפורמה בדלק – אנחנו לא מעט פעמים הרבצנו קצת לעצמנו, ושאלנו את עצמנו אם לזה התכוון המשורר באומרו בסוגיית הרפורמה בדלק. והשאלה שלי היא בעיקר – – –
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
ישראל, אני מבקש שתחזור על זה עוד הפעם, לא שמעתי.
<ישראל חסון (קדימה):>
בסוגיית הרפורמה בדלק לא פעם ולא פעמיים בשלוש השנים האחרונות שאלנו את עצמנו: האם לזה התכוון המשורר באומרו? האם זה מה שרצינו, האם לילד הזה פיללנו?
<היו"ר מיכאל איתן:>
בנושא של רפורמה בדלק, האם לזה בעצם התכוונו?
<ישראל חסון (קדימה):>
אני חושב שהיו כל מיני תופעות לוואי שלא אתה, לא אני ולא הציבור היינו שבעי רצון מכך. אני חושב שהדבר הזה אמור בעיקר לגבי התחום של מה שנקרא סולר – הסולר, וההשלכות של זה על כל משק קבלני התשתית במדינת ישראל והחקלאות במדינת ישראל. אנחנו יודעים מה המניפולציות שעושים במוצר הזה שהוא לא בפיקוח. אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי, אני אסביר את זה בדקה אחת.
<היו"ר מיכאל איתן:>
בבקשה.
<ישראל חסון (קדימה):>
בזמנו, כשמחיר הסולר היה בפיקוח, הפער בין המחיר לחברה בשער בתי-הזיקוק למחיר ללקוח היה בסביבות 2 שקלים, ובזה שיחקו. היום הפער הזה עומד על 4.5 שקלים לליטר. 4.5 שקלים לליטר. זה אומר שבסופו של דבר הצרכן משלם הרבה יותר כתוצאה מהרפורמה הזאת, והיחידים שנהנים מכך הם רק חברות הדלק; אפילו לא משק המיסוי הישראלי. הדבר הזה הביא הרבה מאוד ענפים לכך שפשוט קשה להם להתמודד – בתחום קבלני תשתית, חקלאות וכו'.
אדוני, אני רוצה לסיים. באמת, "שאפו" גדול. היה לי עונג לעבוד אתכם ועם הצוות המקצועי, ואני מבקש שזה יגיע גם אליהם. תודה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תישאר כאן, אולי יהיו לך תגובות כלשהן על דברי השר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
קודם כול – אני אתחיל מהשאלה האחרונה – אתה ודאי יודע שהתנגדתי התנגדות חריפה מאוד לפיצול ולהפרטת בתי-הזיקוק. נכתב ונאמר הרבה על זה. אמרתי שהפיצול הזה וההפרטה הזאת לא רק יביאו הפעם להנצחת הדואופול של פעם, אלא לאט-לאט גם יהרגו את היבוא שעוד יש לנו, את ה-30%, ויהיה תהליך של קרטליזציה בין שני בתי-הזיקוק, ומי שיפסיד מזה הוא הצרכן. אלה היו עיקר הטענות שלי. אלה היו עיקר הטענות שלי. אתה יודע מה? אני לא חושב, כפי שאתה מכיר אותי – אני צדקתי לגמרי. כל מה שחזיתי קרה.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
אי-אפשר להתווכח עם העובדות.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
נכון. עכשיו אנחנו בוחנים את המצב הזה כל הזמן. אני יכול לומר לך שאנחנו בתהליך שלפני קביעה שצריך להחזיר את הפיקוח. כלומר, יכול מאוד להיות שנצטרך להחזיר את הפיקוח, כדי להבטיח בדיוק את מה שאמרת פה. זאת התשובה על השאלה ראשונה.
בנושא הולכת המים – אתה צודק. אנחנו משקיעים 2.5 מיליארדי שקלים רק בצינורות הולכה. אל תשכח שהולכים להעמיס על הצינורות האלו עוד 750 מיליון קוב מים. אגב, דיברת על הצפון, כדאי שתביא בחשבון מתקן גדול שאנחנו מקימים בחדרה, ועוד אחד, כפי שאמרתי, שהולך להיות מוקם באזור שומרת, צפונית לעכו.
בנושא הראשון שהעלית, נושא האנרגיה, גז טבעי, מחיר הגז – אני אומר את זה מעל הבמה: אני בעד – ורצינו להקים – חברה ממשלתית. האוצר התנגד לזה. בדיוק לנקודה הזאת, בדיוק כדי להבטיח את הנקודה הזאת, וחשוב שנדע דבר אחד: יש מחיר. יש מחיר שהוא אטרקטיבי, שיכול להבטיח בעצם את מה שאתה אומר, שכמה שיותר חברות ייכנסו לנושא. מצד שני, גם אסור להעלים – ודאי לא ממך – את התנודות שיש לנו עם הספקים, במקרה דנן – מצרים. אחת הדרישות של מצרים היום היא לפתוח את ההסכם שנחתם ביני ובין פהמי, שר הנפט המצרי, שזה היה ה-MOU, כלומר הסכם-העל, שבעקבותיו חברת החשמל חתמה עם EMG, חברת הגז, וכך גם חברות אחרות, ישראליות, שחתמו, והיום יש לנו בעיה עם פתיחת ההסכם, שבעצם מגובה על-ידי ממשלת מצרים.
אז יש בעיה בנושא הזה, אבל לנקודה שהערת אנחנו היינו ערים מתחילת הדרך, לכן ביקשנו שתהיה חברה ממשלתית, שהיא תקנה את כל הגז הזה, אם זה מ"גז-פרום", אם זה מ"בריטיש-גז" ואם זה ממצרים. אחרת, נכון להיום, אתה בעצם משאיר את הצרכן, צרכן הקצה, ללכת לשם ולנהל משא-ומתן, וברור לך שבדברים האלה יש בעצם תנודות די חזקות. לכן, אני מקווה שמי שיבוא אחרי יצליח לשכנע את האוצר.
אגב, העלית עוד שאלה, בעניין תו תקן, אם אני לא טועה. בימים אלה אנחנו מתקינים תקנות, גם ל-PV, כלומר לרצועות האלה, וגם לחיסכון במים.
<ישראל חסון (קדימה):>
תשמע, אם לכל שאלה שלי יש צו או תקנה אצלך, סימן שהשאלות טובות והפעילות נכונה. תודה.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
נכון.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה. יש לך עוד מה להוסיף?
<ישראל חסון (קדימה):>
תודה רבה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה. אני מודה לך. עכשיו חבר הכנסת מיכאלי.
<ראובן ריבלין (הליכוד):>
כל הכבוד לשר.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת הבא.
<משה כחלון (הליכוד):>
הוא ביקש להוסיף את תודתו לאנשי המשרד.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כיוון שאנחנו – – –
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך, אני אעביר. תודה רבה לך. בשם המנכ"ל ועוזרי שיושבים פה, אני מודה לך, ואני אמסור את ברכתך לכל ראשי המשרד. תודה רבה לך.
<היו"ר מיכאל איתן:>
בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי שמתפזרים, אני לא רוצה להאריך בשאלה שלי, אבל אני באמת רוצה לציין את השר ואת הדברים שהוא סיפר לנו פה, את ההעזה שלו ואת ההתמודדות שלו עם כמה רפורמות שבקדנציות קודמות אולי הרבה שרים – חלק מהם נכוו וחלק מהם לא העזו להתמודד אתן. לכן יש לציין את השר, שבקדנציה שלו במשרד התשתיות, כמו במשרדים הקודמים שלו, ניסה לדחוף דברים בצורה חיובית ולכיוונים חיוביים, ועל זה מגיע לו באמת יישר-כוח גדול.
אדוני השר, עם זאת אני רוצה להגיד אולי משהו קצת פרטי, אבל כיוון שבחודש האחרון זה כבר מאוד בולט – יש בעיות בשפד"ן, ואני מבין שגם הוא תחת משרד התשתיות. מי שופכין שזורמים כבר כמעט חודש שלם לים ומזהמים את הים כבר כמעט חודש שלם. אני לא מבין למה הבעיה הזאת לא נפתרת. אם עירייה מסוימת, כמו עיריית אור-יהודה, לא פותרת את הבעיה, צריך לנקוט נגדה הליכים כאלה או אחרים. ואם רשות השפד"ן או מישהו אחר לא מטפל בזה, למה המשרד לא נוקט הליכים נגדם?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
לא הבנתי מה השאלה בדיוק.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מי שופכין שזורמים בחודש האחרון לים.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
בסדר. תראה, קודם כול, כמות הקולחין שזורמים לים היא בסדר גודל של כ-120 מיליון קוב לשנה, כפי שאמרתי. אמרתי שלפני כמה שבועות אישר משרד האוצר תקציב של 975 מיליון שקל – לעומת 1.2 מיליארד שדרשנו. בעצם, 90% מהכמות של מי השופכין שאתה מדבר עליהם, שהולכים לים, קולחין שהולכים לים, הולכים להיות מטופלים בתהליך של השבה לחקלאות. זה ייקח בערך שלוש שנים, כלומר מיליארד השקלים האלה לא יועברו בשנה אחת, אלא בשלוש שנים. במקביל לזה, כפי שאמרתי, אנחנו עובדים היום על כמעט 158 פרויקטים בכל הארץ בתחום הזה. זה תהליך שהתחלנו בו, נתנו לו דחיפה מאוד-מאוד מסיבית, ואין לי צל של ספק שבתוך שלוש שנים המצב יהיה שונה לגמרי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
לגבי מי השופכין של אור-יהודה יש איזה פתרון מיידי?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
סליחה?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מי שופכין שזורמים מאור-יהודה לים כיום – מדובר על זה בחדשות – בחודש האחרון.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני מדבר על זה. בעיקר על זה. כן.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
שלוש שנים ייקח עד שיפתרו את זה?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
תראה, הבעיה היא – אני הלוא הקראתי לך פירוט של כל הפרויקטים שאנחנו עושים, והיום עדיין 77% ממי הקולחין חוזרים חזרה. מקום ראשון בעולם, ואחרינו צועדת ספרד, עם 15%. אנחנו ממשיכים בזה. זה לוקח זמן. זהו תהליך שלם, שבו צריך להקים בריכות, צריך להעביר את המים דרך מסננים. זה תהליך שלוקח קצת זמן, אנחנו מפזרים אותו לאורך שלוש שנים, ואני מקווה שאחרי שלוש שנים נצליח להביא את זה לגמר.
<היו"ר מיכאל איתן:>
השאלה היא מבחינה כלכלית. דיברנו פה על 100 מיליון – – –
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
זה רווחי; זה רווחי, כי זה חוזר לחקלאות.
<היו"ר מיכאל איתן:>
כן, אבל השקעת התקציבים שקולה בערך לתקציב לתחנת כוח להתפלה. 100 מיליון – בתחנת כוח אתם יכולים להתפיל כ-100 מיליון, נכון?
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
כן. תחנת כוח להתפלה יכולה להגיע גם ל-150 מיליון.
<היו"ר מיכאל איתן:>
לא, אלה שאתם מקימים – בין 100 ל-150. המתוכננות. עד 150. זאת אומרת, השאלה היא, מבחינת השקעת הכספים ואיכות הסביבה, וכל מה שקשור מהבחינה הזאת, מה שקול למה – להקים עוד תחנה להתפלה, או להשקיע את הכספים.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אין קשר בין הדברים. קודם כול, תחנות ההתפלה מוקמות על-ידי השוק הפרטי. הדבר היחידי שיש, המכרז היחיד, הוא על מחיר המים.
לעניין השפד"ן, לעניין מי הקולחין האלה – – –
<היו"ר מיכאל איתן:>
מי גשמים.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אתה מדבר פה בעצם על השקעה של הממשלה – כסף – אבל הוא חוזר. הוא הכי כלכלי, הוא חוזר, כלומר זה לא על חשבון זה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה. ובכן, כבוד השר, אני מצטרף לברכות על הסבלנות, על התשובות הענייניות שמצביעות על עשייה, על החיבה שלך לנושא שבו עסקת, ואני גם מבקש לאחל לך הצלחה בתפקידיך הציבוריים הנוספים בהמשך הדרך, וניפגש פה. בהצלחה.
<שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:>
אני מאוד מודה לך.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מיכאל איתן:>
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
<סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת בפועל, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת המלצת הוועדה הזמנית לענייני החוץ והביטחון בדבר הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. תודה.
<היו"ר מיכאל איתן:>
תודה רבה לסגן מזכיר הכנסת.
ובכן, חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"א באדר התשס"ט, 17 במרס 2009, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:32.