דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת א' ישיבה רע"ו הישיבה המאתיים-ושבעים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, ד' בחשוון התשע"ב (1 בנובמבר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 5 דניאל בן-סימון (העבודה): 5 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 7 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 8 עינת וילף (העצמאות): 9 מוחמד ברכה (חד"ש): 9 יואל חסון (קדימה): 10 איתן כבל (העבודה): 11 מרינה סולודקין (קדימה): 12 גאלב מג'אדלה (העבודה): 12 זאב בילסקי (קדימה): 15 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 15 רוברט טיבייב (קדימה): 16 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 18 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 18 יוחנן פלסנר (קדימה): 19 סעיד נפאע (בל"ד): 20 נינו אבסדזה (קדימה): 20 מגלי והבה (קדימה): 21 שלמה מולה (קדימה): 21 יריב לוין (הליכוד): 22 רונית תירוש (קדימה): 23 נחמן שי (קדימה): 24 אורי אורבך (הבית היהודי): 25 נסים זאב (ש"ס): 26 כרמל שאמה (הליכוד): 27 הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת 27 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 28 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 32 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 32 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 33 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 33 הצעות לסדר-היום 34 ההסלמה במצב הביטחוני בדרום 34 איתן כבל (העבודה): 34 יואל חסון (קדימה): 36 נסים זאב (ש"ס): 40 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 41 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 43 זבולון אורלב (הבית היהודי): 47 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 50 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 56 הצעות לסדר-היום 59 ההתבטאויות של מפקד אוגדת איו"ש היוצא תת-אלוף ניצן אלון וההתקפות והאיומים עליו 59 זהבה גלאון (מרצ): 59 נחמן שי (קדימה): 61 גאלב מג'אדלה (העבודה): 62 זאב אלקין (הליכוד): 65 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 68 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 71 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 73 הצעות לסדר-היום 77 עסקת שליט והשלכותיה הביטחוניות 77 ציפי חוטובלי (הליכוד): 77 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 79 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 80 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 82 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי וגבירותי חברי הכנסת הנכבדים, היום יום שלישי, ד' בחשוון התשע"ב, 1 בנובמבר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, אדוני השר. אנחנו מתחילים, כמובן, בנאומים בני דקה. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת אילן גילאון וחיים כץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מִלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת גדעון עזרא וזאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת. <זאב בילסקי (קדימה):> מְלווה, מְלווה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> דין-וחשבון מבקר המדינה בדבר העסקת עובדים במשרות אמון אישיות במשרד ראש הממשלה. הצעת ועדת הכנסת על-פי סעיף 152 לתקנון בדבר הוספת סעיפים 172–174 לתקנון הכנסת. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני מזמין אתכם רק לעזור לי בקביעת הסדר. מי שרוצה להצביע – נא יצביע, על מנת שאנחנו נוכל לקבוע. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת דניאל בן-סימון. האם בילסקי ביקש ראשון? <זאב בילסקי (קדימה):> לא, לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דניאל בן-סימון. בסדר, אני אוסיף אותך. עוד לא הצבעת? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מייד אוסיף אתכם. חבר הכנסת בן-סימון, בבקשה. אתה ראשון הדוברים. <דניאל בן-סימון (העבודה):> כל הכבוד. <איתן כבל (העבודה):> הוגה רעיון החיבוק. <דניאל בן-סימון (העבודה):> הופתעתי לטובה. אני מצביע, ולא פעם אני מחכה, והפעם הפתעת אותי, אדוני היושב-ראש. רציתי לומר משהו ביחס לדברים שלך אתמול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני זוכר מי היה אחרון לפני צאתנו לפגרה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> נכון. אני רציתי לומר משהו. אדוני היושב-ראש, צדקת אתמול לגבי זה שהכנסת משתרכת לעתים אחרי סדר-יום שהחברה מציבה, אם זה הצעירים בשדרות-רוטשילד או המוחים למיניהם. הכנסת לא תמיד נמצאת בתיאום עם רחשי הלב. אני רוצה דווקא להסתייע בהערה הנכונה שלך אתמול ולומר, שגם בנושא מרכזי בחיינו, כמעט קיומי, ויש כאלה שאומרים אפילו מעבר לזה, שכל המדינה עוסקת בו, התקשורת הישראלית והעולמית עוסקות בו – הכנסת, קולה נדם. הוא נדם כאילו היא לא קשורה לעניין. אני מדבר, כמובן, על הדיון, על הסכנה, על הכנות כלשהן לקראת פעולה אפשרית של ישראל באירן, לפי התקשורת הישראלית, לפי התקשורת הזרה, לפי כל רחשי הלב ורחשים שנשמעים פה. ואני תוהה, אדוני היושב-ראש, האם גם הפעם אנחנו לא נחמיץ בעצם את מקומה של הכנסת בהצבת סדר-יום ויצירת מנגנון כלשהו כדי שחברי הכנסת – מי שיכתוב בעוד 20 שנה מה עשתה הכנסת ברגע ההוא, הוא לא יוכל לומר מלה, מכיוון ששום דיון לא מתקיים בשום ועדה בנושא הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר: ההערה שלך על מעורבותה של הכנסת בחיי המדינה – זה חייב להיות חזק, אמיתי וקולני. בנושא הזה, האירני, אין כלום, אין כלום, אין כלום, ואני תוהה אם לא באחריותך ובאחריותנו לקחת חלק כלשהו בקבלת ההחלטות או בדיון בסוגיה שיש לה השפעה גדולה לא רק על חיינו עכשיו אלא גם מעבר לחיינו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובלבד שביום שלישי לא נעשה את זה, כדי שחברי כנסת שעסוקים ביום שלישי – אנחנו נוכל. חבר הכנסת בן-סימון, להחליף את הממשלה ככנסת זה דבר קשה מאוד מבחינת הפרדת הרשויות. מספיק שאנחנו נעשה מה שאנחנו צריכים לעשות והממשלה תעשה מה שהיא צריכה לעשות, וכל אחד יעשה מה שהוא צריך לעשות, וכמובן שהפיקוח הוא אחד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אני רק עזרתי לך, כי לפעמים אנחנו מגזימים. חבר הכנסת בן-ארי. אחריו – חבר הכנסת גנאים, שגם היה האחרון בפעם האחרונה לפני שיצאנו לפגרה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השבת פרשת "לך לך", ואנחנו נקרא על הציווי הראשון לאברהם אבינו לבוא אל הארץ הזאת, שבו הקדוש-ברוך-הוא יראה אותו "אל הארץ אשר אַראֶך", שבה עם ישראל יכול לבוא לידי ביטוי. אבל אני רוצה לדבר על המצווה המופיעה בסוף הפרשה, שבה הקדוש-ברוך-הוא אומר לאברהם: "התהלך לפני והיה תמים" ונותן לו את המצווה למול את בשר עורלתו כדי לעשות בין עם ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא – ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך עד עולם. מצוות ברית המילה היא שהופכת את הקשר בין עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא לברית, לאותה "בריתך אשר חתמת בבשרנו". במשך השנים, במשך אלפי שנים, היו כאלה שהתנכלו, לצערנו הרב, לאותו אות. היו הרומאים שאסרו את ברית המילה. בתקופת השואה אנחנו יודעים על מסירות נפש, אבל יהודים מסרו נפש על אותה מצווה חשובה. גם בזמן של השלטון הסובייטי, השלטון הרוסי, נאסרה על היהודים ברית המילה, ויהודים מסרו את הנפש על ברית המילה. ביום ראשון הקרוב אני מוזמן להיות סנדק של יהודי בן למעלה מ-70, ש"ברית יוסף יצחק" – אגודה של מוהלים מחב"ד וממקומות אחרים שמלים יהודים בכל העולם כולו בכל שעה נתונה – ונמול – זאת אומרת אני אהיה הסנדק, אני אחזיק בראשו, זה סוג של יותר ניתוח בגיל כזה – וימול מוהל את אותו יהודי ויכניס אותו לתוך עם ישראל. שנזכה כולנו להיות באותה ברית, "בריתך שחתמת בבשרנו", מתוך נאמנות ומתוך שמחה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מבקש להזכיר לחברי הכנסת שאנחנו בנאומים בני דקה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא נפסיק להתריע כל פעם ולהזכיר את הממדים המסוכנים והחמורים של האלימות ושל הפשע במגזר הערבי, ביישובים הערביים. אדוני היושב-ראש, לפני שבועות נרצחו אב ושני בניו באום-אל-פחם. אילו רצח כזה היה קורה, חס וחלילה, בתל-אביב או במקום אחר, הוא היה זוכה לסיקור נרחב ולממדים גבוהים מאוד. את הרצח הזה – באותה תקופה, או גם לפני כמה שבועות, נורה נבחר ציבור שהוא ראש המועצה החדש של הכפר ג'ת. הוא נפגע, וגם אחיו נפגע, ועד היום הוא בבית-חולים. המקרים החמורים האלה מעידים על ממדי הפשע המסוכנים והחמורים שהפכו ערים וכפרים לבני ערובה לכנופיות ולבעלי מנטליות פשיעה שהיא חמורה מאוד. אני רק שואל: מה המשטרה עושה? וחוזר ואומר: כל כישלון של המשטרה לתפוס את הפושעים נותן אור ירוק לפשע הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בהחלט גם תהיה הצעה לסדר-היום, וגם לוועדה. בנושא אום-אל-פחם יש גם הצעת חוק של חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש שאילתא בעל-פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שאילתא בעל-פה בעניין זה ביום רביעי. נושא הפורענות במגזר הערבי וברחובות של אזרחי ישראל הערבים הוא דבר שבאמת על סדר-היום. חבר הכנסת גנאים, לגבי אום-אל-פחם, אחד מפסקי-הדין הבולטים ביותר של בית-המשפט העליון נאמר לגבי אום-אל-פחם, והפך להיות מתווה בחברה הישראלית. רבותי, אני מזמין, כמובן, את חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אני רוצה לעסוק בענייני הבית ולברך את משמר הכנסת על יוזמה שקראנו עליה היום, שבה זה זמן מה הם מלווים קשישים בדרכם לקחת את הקצבאות והגמלאות ולהגן עליהם מפני התקפות ומפני ניסיונות שוד. הם עושים את זה כחלק מפרויקט חברתי שיזמה הכנסת. ומאז שהם מגינים על אותם קשישים מסתבר שלא היו מקרי תקיפה והקשישים יכולים לקחת את הגמלה והקצבה שלהם בכבוד וליהנות ממנה. אז אני רוצה לברך את משמר הכנסת על העשייה המבורכת הזאת, וטוב לדעת שמגינים גם עליהם כמו עלינו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בהחלט זו התרומה של הכנסת לחברה, ואני באמת מברך את קצין הכנסת יוסי גריף על היוזמה – ושל מנכ"ל הכנסת גם כן; ויבואו על הברכה. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדוח החינוך השנתי של ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, שיצא רק בחודש שעבר, נקבע שרמת הצפיפות בכיתות בישראל היא בין הגבוהות במדינות הארגון. מיפוי הצפיפות בכיתות ב-252 הרשויות המקומיות בישראל מציב את בתי-הספר הערביים כמקומות הצפופים ביותר. ודי לציין, אדוני היושב-ראש, ש-65.9% מהתלמידים בישראל הלומדים בכיתות של 30 תלמידים ומעלה הם מהמגזר הערבי. בעוד שכיתה ממוצעת בישראל מונה כ-27 תלמידים, במגזר הערבי מדובר על 30 ואפילו יותר, כשטייבה, העיר טייבה מככבת בראש הרשימה בכל מה שקשור לצפיפות, ולעומת זאת, ב-37 היישובים שבהם לומדים פחות מ-25, אין אפילו יישוב ערבי אחד. אני חושב שזו לא מציאות לוגיסטית, זו מציאות פדגוגית מאוד מעיקה וזה מהווה סימפטום למצב החינוך הערבי. אנחנו שומעים מדי יום, כשאנחנו נדרשים לנושא הזה, על אחוזי בנייה יותר גבוהים בקרב הציבור הערבי, יותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, אני מסיים. אבל עדיין אני אומר, עם מחסור של 9,000 כיתות ועם הצפיפות הגבוהה ועם הקצב הזה של הבנייה, כנראה שאנחנו נזדקק לעוד – זה חישוב, זה לא השערה – 35 שנים על מנת לסגור את הפער. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ברכה, ולכל החברים הנמצאים כאן, שהיום קיבלנו את דוח המכון לסטטיסטיקה, דוח שהוצא לכבוד יום הסטטיסטיקה הבין-לאומי, ושם הדברים הם מתמשכים, אבל לגבי שני מרכיבים בחברה הישראלית, שני מגזרים: המגזר הערבי, בעיקר בשטח של התנועה האסלאמית, שבה יש ילדים רבים במשפחה, כמו גם במשפחות היהודיות החרדיות – באמת, הפער והעמקת העוני אצל ילדים לעומת מבוגרים הולך ומעמיק, והדברים האלה צריכים להילקח גם בחשבון על-ידי החברה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, בחברה המוסלמית ולא בתנועה האסלאמית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי, בחברה המוסלמית. סליחה, אני מתנצל על ה"בתנועה". כמובן, בחברה המוסלמית. תשמע, אצלנו היהודים אומרים שיהודי גם אם הוא לא שומר מצוות, הוא יהודי, אבל אני מתכוון, במגזרים הדתיים בחברה המוסלמית ובחברה היהודית. לכן, כשיש כל כך הרבה ילדים אז נוצרת בעיה, אבל כמובן אלה דברים נכונים. חבר הכנסת חסון, תודה רבה, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעדכן אתכם על יוזמה שלנו, של סיעת קדימה, להקריא כאן מכתבים של אזרחים, שכותבים לנו בעיקר על המחאה הציבורית וגם בעיקר על התחושות שלהם, והייתי רוצה להקריא, לדוגמה, מכתב של בחור בשם שחר אביב, שכותב כך: "לצערי כנראה אנשים שכחו ממה התחילה המחאה החברתית ובהפגנה ביום שבת האחרון היו עסוקים על הבמה בלצעוק ולתקוף על עובדי קבלן, הון–שלטון, הפרטות, ובקושי דיברו על מה שהתחיל את הכול – מחאת הדיור. "אפשר לתקוף אותנו, הצעירים, שרוצים לגור בתל-אביב ונאלצים לשלם שכר דירה יקר ושערורייתי, אבל צריך לזכור שאנחנו הצעירים שנאלצים לגור בתל-אביב, במרכז ולא תמיד בפריפריה היותר רחוקה, כי זו הדרך היחידה שלנו להתקיים מבחינת לימודים, השכלה, מקום עבודה, תרבות וכו'. נורא קל להגיד לנו לגור בפריפריה כשאין תחבורה, אין השכלה וגם לא תמיד תרבות. אנחנו משלמים שכר דירה שערורייתי, ואם אני אעבור לפריפריה", כך אומר שחר אביב, "אשלם על רכב והוצאות דלק אדירות. מה יהיה ההבדל? "הגיע הזמן להחזיר את המאבק הזה למקום שבו הוא התחיל – מחאת הדיור, ולא לתת לרדיקלים קיצוניים להשתלט על המחאה הזאת ולהפוך אותה לדיון על מדינה מרקסיסטית. צריך להילחם בכל הכוח בנושא הדיור." זה בדיוק המסר, אדוני היושב-ראש, דיור וחינוך לגיל הרך. על זה יצא הציבור ואת זה הכנסת צריכה להביא לעם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, תודה רבה. חברים, חברי הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – את חברת הכנסת סולודקין. אני קודם אקריא את אלה שהצביעו, לאחר מכן את כל אלה שהתווספו. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש, כיוון שאני יודע שלאדוני יש קרבה לראש הממשלה, אם אדוני יכול לעזור לי לקבל את הכתובת של המדינה שתיאר אותה אתמול ראש הממשלה. אני אשמח. רעייתי ואני מחפשים לחגוג את יום נישואינו שיחול – ככה נוכל להתארגן עד אפריל – ללכת למדינה שאפשר לנסוע בה מקצה אל קצה בלי רמזורים, שאין בה שביתות של רופאים, שאין בה הפגנות מחאה, שציפורים מצייצות בה, שהכול בה כל כך כיף, כל כך נעים. כשהוא דיבר לא סתם אמרתי לך, אדוני, ופניתי אליך להשתיק את חברי, כי פתאום הרגשתי כמו בפרסומת לבנק לאומי, לכרטיס של "ויזה" – לפנק, לפנק, לפנק. זאת אומרת, כל כך הרבה פינוקים. באמת, אדוני, ואני פונה אליך כי אני באמת אוהב ומעריך אותך, עשה לי טובה, אתה יכול לסדר לי קומבינה אתו? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת איתן כבל. לא, לא מוחאים כפיים, רבותי. חברת הכנסת סולודקין – בבקשה, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום סיעתי מדברת על דיור בר-השגה, על דיור ציבורי, וזה בצדק, אבל אני רוצה לחזור למוצאי שבת, כשבעיר אשקלון נהרג תושב העיר, משה עמי, וביום ראשון היתה ההלוויה. טלפנו אלי מהכנסת, מאגף אירועים וטקסים, ובטח שאני הלכתי להלוויה הזאת, אבל אני צריכה לומר לכם – הרגשתי שם, בגלל שזו היתה הלוויה דתית, הרגשתי שהמשפחה והאנשים תושבי העיר, והיו מאות אנשים, מאוד רצו לא רק נציג של הכנסת, אלא גם נציג של הממשלה, שלא היה. ואני חושבת שזה לא בסדר. הממשלה גדולה, יש שרים, בטח שהם הלכו לצפת, שרים וסגני שרים, אבל ללוות את האדם, את האזרח הישראלי בדרך האחרונה, אני חושבת שזה היה חשוב. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך על הערתך, היא חשובה מאוד. לפעמים חברי הכנסת מייצגים את המדינה ואת הממלכה גם בימי זיכרון, אבל בהחלט ההערה שלך היא חשובה. אני חושב שכולנו משתתפים באבלה של משפחת חלבי, האמא והאבא של החייל הנעדר מג'די חלבי, שאתמול כאשר הזכרנו את שמו בכנסת, בעודנו מזכירים את שמו ואומרים ברכות למשפחתו נהרג אחד הבנים, הבן הצעיר, בתאונת דרכים. באמת אנחנו משתתפים בצערם. חבר הכנסת מג'אדלה, ואחריו – בילסקי, כדי לעשות איזה הפסקה. אתם עוד מעט, אחרי שהצבעתם. אתה רשום אצלי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, עיתון "הארץ" הבוקר סיפק לנו כמה מצבי רוח טובים, ביניהם – אחרי 45 שנה במזרח-ירושלים סוף-סוף יש שמות לרחובות ושמות ערביים, מאום-כולתום ועד אנשים מאוד חשובים, אבל הכותרת הנוספת היא שבג"ץ הולך לדון בנושא המאבטחים הפרטיים של המגורים של היהודים במזרח-ירושלים, שבשנים האחרונות עלות האבטחה עלתה מ-7 מיליון שקל ל-76 מיליון שקל. וכמובן, כולנו יודעים מה עושים המאבטחים האלה למען שלטון החוק. אבל הדבר הנוסף – אני רוצה לברך את ראש הרשות הפלסטינית. מי כמוני יודע, כשר המדע, התרבות והספורט, מה החשיבות של אונסק"ו, שמדינת פלסטין נתקבלה לאונסק"ו. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה? <יריב לוין (הליכוד):> על מה אתה מברך אותו? על מה? <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> על זה שמדינת פלסטין נתקבלה לאונסק"ו. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חברי הכנסת. רבותי, אין קריאות ביניים בנאומים בני דקה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חבר הכנסת יריב לוין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין, עוד מעט אתה יכול לדבר. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת לוין, אין קריאות ביניים, בהתאם להוראות ועדת הכנסת, בנאומים בני דקה. בשביל זה הם בני דקה. אני נותן לך עוד חצי דקה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חבר הכנסת לוין, אני אומר את דעתי, לא את דעתך. אל תתבלבל. <יריב לוין (הליכוד):> אבל חבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, לא להתווכח. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ואני אומר לך – איפה שיש תרבות, אין גזענות, ואנחנו רוצים שמדינת פלסטין, תהיה בה המון תרבות, ותרבות ערבית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בדרך כלל, לארגונים בין-לאומיים מתקבלות מדינות. אם אנחנו רוצים לבטל את המשא-ומתן, ואנחנו רוצים להכיר בהם כמדינה, אז – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני לא ביקשתי פרשנות, אני בירכתי על ההחלטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה דיברת על התרבות, וכל תרבות מקובלת. אני רק אומר לך שבמסגרת התרבות יש גם איזשהם כללים בין-לאומיים. חבר הכנסת בילסקי, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד, וטיבייב יבוא אחריהם. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עוסקים בענייני דיור, ואני רוצה לספר לכם שהגשתי הצעת חוק, שמשום מה לא מתקבלת, שנשענת על ניסיון של קרוב ל-20 שנה כראש רשות בישראל – לקחת שטחים שאנחנו קוראים להם "חומים", שהופקעו לפני 20 שנה, 30 שנה, ולא נמצא להם שימוש, ולייעד אותם למטרות של דיור בר-קיימא – לשכירות, לסטודנטים, לזוגות צעירים. הקרקעות נמצאות, לא צריך לשנות שום דבר, זה בלב אזור מגורים. אולי יעזור לי אדוני היושב-ראש ויפנה לאותם חברים טובים בממשלה שיושבים באותה ועדת שרים. מה כבר ייגרע מעולמו של הקדוש-ברוך-הוא אם הם יאשרו את הצעת החוק הזאת, ובבת אחת יש להם מאות דונמים באזורי ביקוש, במרכז הארץ, שאפשר לפתור שם בעיות לזוגות צעירים, לסטודנטים, לאנשים שרוצים דיור בשכירות? עד היום לא הצלחתי להבין למה הם לא מוכנים לקבל את הצעת החוק הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני אעביר להם את הפרוטוקול של הישיבה. תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, אחריו – חבר הכנסת טיבייב, ואחר כך אנחנו מתחילים את כל אלה שנרשמו – הראשון חמד עמאר והשני אחמד טיבי. בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העמוד הראשון של "הארץ" הבוקר השכיל אותנו שארגון "שלום עכשיו" בארצות-הברית פונה אל בית-המשפט העליון בארצות-הברית בבקשה שלא יכירו במי שנולד בירושלים כאזרח ישראל, כלומר שהרישום "ירושלים" לא יהיה חלק מהרישום "ישראל". כך דורש ארגון "שלום עכשיו" בארצות-הברית. מה הוא רוצה? הוא רוצה שירושלים – לא מזרח או מערב, ירושלים בכלל – לא תהיה חלק ממדינת ישראל. זו פנייתו אל בית-המשפט העליון בארצות-הברית. הוא רוצה שירושלים – שטח ריבוני במדינת ישראל – לא תהיה חלק ממדינת ישראל. אני יודע שכבר הרגזתי אתכם פעם בעניין הזה בעבר, אבל אני אשוב ואצטט את סעיף 97(ב) לחוק הפלילי, לחוק העונשין, שאומר: "מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם". תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ירושלים היא ציון? ציון היא ירושלים? הציונות היא מהמלה "ציון", לא? תודה רבה. חבר הכנסת טיבייב – בבקשה, אדוני – בעניין אחר לגמרי. <רוברט טיבייב (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחריו – חמד עמאר, ואחריו – אחמד טיבי. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> בתחילת דברי אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת חמד עמאר על המינוי לוועדת המשנה לבטיחות בדרכים. אני מאוד מקווה שהוא ימשיך את המסורת שהתחלתי, להקריא פה את המקרים של תאונות הדרכים. אני מעביר את הכפפה לחברי, חבר הכנסת חמד עמאר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא קל להיכנס לנעליך. לא קל. <רוברט טיבייב (קדימה):> ועכשיו אני רוצה להמשיך עם המסורת שלנו, של קדימה – מכתב שקיבלנו בדואר אלקטרוני מתושב ירכא, מאדהם סלאמה: אני דרוזי תושב הצפון מכפר ירכא – הוא מדבר על תוכנית המיתאר, הביורוקרטיה – הרי נתניהו דיבר בזמנו על הרפורמה בוועדות ועל קיצור זמן קבלת היתר בנייה, אבל לצערי הרב בשטח זה לא קורה. עוד יותר גרוע, במשך 25 שנים לא הורחב המיתאר של כפר ירכא, למרות שהוגשו התוכניות המפורטות, אבל הוועדות המחוזיות מערימות קשיים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת חמד עמאר, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת פלסנר – לפי סדר זה. חבר הכנסת סעיד נפאע, חברת הכנסת נינו אבסדזה, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת מולה, וחבר הכנסת יריב לוין יסיים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ואורי אורבך. <רונית תירוש (קדימה):> רגע, ומה אתי? <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה. תירוש, לא העברת לי. תירוש, נחמן שי. רבותי, הכי טוב לבוא ב-16:00, כשמתחילים את הישיבה – – <רונית תירוש (קדימה):> צודק. <נחמן שי (קדימה):> היו פקקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וללחוץ, אז הכול הולך אחת-שתיים. כולכם תהיו, לא יהיה אחד שייפקד מקומו על דוכן הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להשתתף באבלה של משפחת חלבי על מות בנם אדהם חלבי, אחיו של החייל הנעדר מג'די חלבי, שנהרג אתמול בתאונת דרכים ביישובו דאלית-אל-כרמל. אני רוצה להודות לרוברט ולאחל לו הצלחה – הוא קיבל מינוי לוועדת משנה לפיתוח הנגב והגליל. עשית עבודה טובה בוועדה, אני אמשיך את הנוהג שהנהגת, אבל אני לא אפרט. אני אגיד שבשבוע שעבר עד היום נהרגו בדרכים שמונה אנשים, ומהתחלת השנה – 332 איש נהרגו במהלך השנה. אדוני היושב-ראש, במהלך הפגרה קיימנו דיון מיוחד על מעורבות צעירים בתאונות דרכים, והתברר ששתי הסיבות העיקריות למעורבותם בתאונות דרכים הן מהירות מופרזת ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. זכור לך שהעברנו חוק בדצמבר על הורדת כמות האלכוהול בדם לנהגים צעירים, והתברר בדיון שהמשטרה בכלל לא עדכנה את שוטרי התנועה בנושא, ועדיין לא מיישמים את החוק שחוקק בדצמבר בשנה שעברה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת פלסנר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אין ספק שההצבעה אתמול באונסק"ו היתה רגע היסטורי, שבו יש הישג וניצחון של הרצון לחירות וחופש של עם מדוכא הנמצא תחת כיבוש, שבאמצעות מהלך דיפלומטי – לא באמצעים אלימים – מקבל אהדה של רוב מוחץ בעולם מול בידוד של כמה מדינות. בכל פעם, אני חייב להודות, שהמלה yes נאמרה, הרגשתי נחת וגאווה רבה, ובוז על 14 מדינות בכל פעם שהן אמרו "לא" – בוז עמוק והרבה שמחה. אבל זו תחנה ראשונה של הקמת המדינה הפלסטינית ותרגום חזון שתי המדינות, כשרבים מעלים את הססמה הזאת אבל בשטח הם עושים בדיוק ההיפך. אתמול היה יום היסטורי, ויבואו עוד ימים היסטוריים נוספים בעתיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השבוע אנחנו בחרנו, בתיאום חברי סיעות האופוזיציה, להעלות הצעות חוק רק בתחום הדיור, משום שזה אחד התחומים החברתיים הכי בעייתיים. יש מצוקה אמיתית, ואומנם היתה מחאה בחודשים האחרונים, אבל בסופו של דבר המשבר לא נפתר. הציבור הישראלי, עשרות אלפי ישראלים, זוגות צעירים ואחרים, חלום הדירה רק הולך ומתרחק מהם. במסגרת הזאת אני מקריא מכתב קצר: אני פונה אליך בהמשך ל"פוסט" שלך ב"פייסבוק". אני אשה רווקה, ללא ילדים, בת 39, ממעמד הביניים, גרה בשכירות ומתפרנסת מעבודה בחברת היי-טק. לאחרונה הרבה מדברים על דיור בר-השגה, אך תמיד הוא הוזכר עם צמד המלים "לזוגות צעירים". לא די בכך שאזרחים יחידנים נושאים לבד עול כבד של תשלומי שכר דירה ומסים, כאשר בני-זוג – עול ההוצאות מתחלק ויוצר נקודת פתיחה כלכלית חזקה יותר. לא מזמן אישרה הממשלה סיוע של 100,000 שקלים לרכישת דירה בפריפריה, אך שוב הסיוע נועד לזוגות. בחברה הישראלית המסורתית קיים לחץ חברתי עצום להתחתן ולהביא ילדים בכל מחיר. מי שלא נכנס למסגרת, ולא חשובה הסיבה, נדחק לשוליים של החברה ומתויג כאדם, או אשה פגומה. המכבש החברתי הזה פוגע במיוחד בנשים יחידניות. אני מבקשת ממך ומכל חברי סיעת קדימה – מבחינתי זה גם מיתר חברי הכנסת – להעלות את הנושא לדיון בכנסת ולהילחם למען שוויון זכויות בהטבות לדיור בין זוגות לבין יחידנים. בברכה, אלה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע, ו"בעדין" – חברת הכנסת נינו אבסדזה. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, תודה, אני מניח שכל חברי הכנסת קיבלו את מכתבו-זעקתו של יושב-ראש פורום הרשויות הדרוזיות, האומר במפורש שהם יוצאים למאבק. בתחילת השנה, כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת לוין, ובקול תרועה רמה, שמענו את פרטי התוכנית להעצמת הכפרים הדרוזיים. אני זוכר את מילותיו של חבר הכנסת לוין, שעמד ואמר: כך נגמול למי שמגיע להם. אבל מתברר שכשבאים לביצוע, עוד ב-14 באפריל מתקיימת פגישת עבודה במשרד הפנים, ההבטחה היא שתוך שבועיים יוקם צוות מקצועי כדי לבדוק לפחות את מצוקת הדיור ותוכניות המיתאר בכפרים האלה. עד עצם היום הזה צוות כזה לא הוקם, אפילו פנייה מתחילת החודש, לשר, לא נענתה. ולכן באה זעקתו של יושב-ראש הפורום על היחס המזלזל הזה. המבחן, בסופו של דבר, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוא הביצוע בשטח, וכנראה אין זמן לשרי הממשלה לבצע את מה שהם מבטיחים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת נינו אבסדזה, ואחריה – חבר הכנסת מגלי והבה. <נינו אבסדזה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כל אחד מאתנו יזכור את המחאות של הקיץ מנקודת המבט שלו, ואני גם מקווה שהן יביאו לשינוי תפיסת העולם הגלובלי. הייתי רוצה לשתף אותך ואת חברי בסיפור אחד עצוב שראיתי באחת הצעדות. בפינת הרחובות אבן-גבירול ורמברנדט, זוג עולים מברית-המועצות, בערך בגיל 65, אינטליגנטים, סחבו שקיות ענקיות מלאות בבקבוקים שהם אספו ביום המחאה. הבעל אמר לאשה: בואי נעזוב את זה לכמה דקות ובכל מקרה נלך למחאה. והתשובה שלה היתה: ומה, אלה אחר כך ידאגו לי? אתה זוכר, יש לך 1,500 שקל בסוף החודש לשלם לדירה. כשניגשתי ודיברתי אתם, היא אמרה: גם אתם תדאגו לי? הייתי רוצה להחזיר לאנשים האלה תקווה שמישהו כן ידע לדאוג להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת מולה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחת חלבי ליוותה היום את בנה הצעיר למנוחות. כולנו הכרנו את משפחת מג'די חלבי, לפחות בחמש השנים האחרונות, לפחות פעמיים בשנה, בכינוסים שעשינו למען גילוי מקומו של בנם, שחמש שנים לא יודעים עליו מאומה. ובאה הטרגדיה הנוספת אתמול, בהליכתו, בהסתלקותו בתאונת דרכים של הבן אדהם, הצעיר. מצאתי לנכון לשלוח מכאן תנחומים למשפחתו של מג'די חלבי, למשפחה שהספקנו – אני, בכל אופן, הכרתי את האמא, האבא, הילדים, המנוח, הסבתות. מכאן אני רוצה לשלוח להם את תנחומי, בשם כנסת ישראל ובשם כל מי שהכיר את המשפחה הזאת, שיעמוד להם הכוח לעמוד בטרגדיה הזאת. הבוקר דיברתי עם אב המשפחה, טרגדיה קשה. בכל אופן הם מאמינים שהתקווה, שאולי יבוא סימן מהבן האובד – אולי ינחם אותם. יהי זכרו ברוך, אדהם חלבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת מולה, בבקשה, ואחריו – יריב לוין. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה לקרוא את מכתבה של יעל שלם, מה היא אומרת לנו, לנבחרי הציבור, אחרי המחאה: אפשר לדבר על עוולות, על קשיי קיום ועל חיי היום-יום של רוב תושבי המדינה, שלא כולם אזרחיה. ואפשר לדבר על היחסים החברתיים, על הניכור ההולך והגובר בין חלקיה האנושיים השונים. הגיעה העת להכיר ולהוקיר את קיומם האנושי של כל בני-האדם. הגיעה העת שבה כנסת ישראל תייצג נאמנה את זכויות כל תושביה, לא רק בחקיקה אלא בעיקר בפיקוח על התנהלות הממשלה. צאו לרחוב, פגשו אנשים, הקשיבו להם, לא כדי שיבחרו בכם אלא כדי שתמלאו את שליחותכם החברתית המוסרית. מקיאווליזם פשה בשלטון ואין לו מקום. יש להכחידו מהשורש, לחזור ולשרת את תושבי המקום הזה, מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת תירוש, אחריה – נחמן שי, ולבסוף – חבר הכנסת אורי אורבך. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש בעיה עם הרמקול שם. <יריב לוין (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש. תחילה אני מבקש להצטרף לדברי התנחומים של חברי למשפחת חלבי היקרה. באמת אסון נורא, ומי ייתן ולא ידעו עוד צער. אדוני היושב-ראש, שמענו קודם את חבר הכנסת מג'אדלה מברך, ואחר כך את חבר הכנסת טיבי, שלצערי כבר מזמן רואה את עצמו כשליח של הרשות הפלסטינית לכל דבר הסברה ושוכח שהוא יושב בכלל בפרלמנט אחר. זה ממשיך בחבר הכנסת אלסאנע שהפך את הטלפון הנייד שלו לשופר תעמולה של ה"חמאס". אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך לשים לזה סוף. אי-אפשר להשלים עם המשך המצב הזה. הדבר הזה חמור במיוחד כשהוא קורה כאשר יישובי הדרום שלנו מותקפים על-ידי אותם בני תרבות שחבר הכנסת מג'אדלה כל כך שיבח אותם, אותם פלסטינים שיושבים שם בעזה ויורים ללא רחם על גני-ילדים, על בתי-חולים, על אזרחים. אדוני היושב-ראש, זה רובץ לפתחנו, צריך לקבוע גבולות ברורים של מותר ואסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת תירוש, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ויסיים – חבר הכנסת אורי אורבך. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני שמחה לא לפתוח את הנאום בספירה של ימי שביו של גלעד שליט, כפי שעשיתי עד כה, אבל אני חושבת שזה הזמן לפעול למען פולארד. אני מודה לך באופן אישי על פעולותיך בנדון. אגב, עולה בראשי שאולי לא צריך להשלים את העסקה של שחרור השבויים כאשר הפרטנרים שלנו לעסקה הזאת ממשיכים להפגיז את כל יישובי דרום המדינה. רעיון למחשבה. אני רוצה לקרוא בקצרה את דבריה של אתי, לוחמת חברתית מגבעת-עדה, דיירת "עמידר" בבית של 55 מטרים רבועים, עם זכויות של דיור ציבורי, כאשר המדינה מציעה לה לרכוש את הדירה ב-85% הנחה. היא אומרת: יש כאן עוקץ ענק. על הקרקע, שהיא בחזקת מינהל מקרקעי ישראל, אני נדרשת ל-100% תשלום, כך שאני ורוב דיירי "עמידר" אינם יכולים בעצם לרכוש את הבית הזה. יתירה מזאת, הבית משנות ה-50, מלא ליקויי בנייה וחדשות לבקרים אני נדרשת לתיקונים ולטיפולים בבית המתפורר. משרדי החברה בחדרה איומים. רק בשבוע שעבר היתה שם אם חד-הורית שהתחננה שיסתמו חור שדולף בתקרה בטרם יגיע החורף. היא כבר חודש מתחננת ולא נעשה דבר. אני מבקשת לרענן את חוק הדיור הציבורי כך שדיירים ותיקים של הדיור הציבורי יהיו זכאים לרכוש אותו בתנאים טובים, כדי שלא יחיו בתת-תנאים שמאפיינים מדינת עולם שלישי. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת אורי אורבך, אלא אם כן יש מישהו באולם שנמצא ולא דיבר ומבקש לדבר. חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת שאמה, בבקשה, אחרי חבר הכנסת אורבך. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שעשו חברי לסיעה, גם אני אביא סיפור אנושי אישי אחד שעוסק במצוקת הדיור בישראל. דיברת על זה אתמול, אדוני היושב-ראש, שהכנסת מנותקת. אז הנה, הדברים הקטנים האלה יחברו אותה, אם בכלל, מחדש לערוץ, לזרם המרכזי של החברה הישראלית. זה סיפור של אבי ולירון, שהתחתנו, שניהם בני 25, לפני חמישה חודשים. אבי נשוי, ולירון נשואה לו והיא חולה מאוד. הם גרים בשכירות ומשלמים 3,500 ש"ח לחודש. הוא מפרנס יחיד, אשתו אינה יכולה לעבוד. בעזרת הכסף שהוא מרוויח הוא מנסה גם לשלם את דמי השכירות. מחסור באוכל בבית. הם מבקרים את ההורים יותר מהרגיל כדי לאכול אצלם ומתביישים להודות שאין להם כסף השבוע לקניות. לירון מקבלת מהביטוח הלאומי 2,200 ש"ח. זה לא מספיק לה, כי היא צריכה לקבל שישה טיפולים בשבוע, ועלות הטיפולים מפורטת פה, אפילו הוצאות לנסיעה לבית-החולים. הנכות שלה היא של 75%. הם מוגבלים מאוד גם בדיור, כי הם צריכים לגור בדירה עם מעלית, והם התפשרו על קומה ראשונה, שם אפילו אין מעלית. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <נחמן שי (קדימה):> הם טוענים ואומרים, ואני חושב שהבית הזה מסכים אתם: המדיניות של היום, וגם דוח-טרכטנברג, לא נותנים לנו תקווה. רצינו רק לשתף, הם אומרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, וחבר הכנסת שאמה יסיים, וחבר הכנסת מוחמד ברכה סגן היושב-ראש יחליף אותי, כי אני חייב להיות בישיבה. בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי הציע, כך קראתי בעיתון, שבספרי לימוד ההיסטוריה לא ייכתב כנופיות. לא יתוארו כך אלה שלחמו במדינת ישראל הקמה, כי זה לא תיאור נכון של המציאות, אלא צריך ביטוי יותר אובייקטיבי. זו הצעה קטנה, שכמובן נועדה למשוך תשומת לב. היא לא תזכה להכרה, אני מניח, אבל אני מניח שהשלבים הבאים יהיו פיתוח של העניין הזה, שהרי גם המלים "טרוריסטים" ו"מחבלים", ודאי שגם אותן צריך להוציא מספרי הלימוד, וגם מילות פועל כמו רצחו, טבחו, השחיתו, חטפו מטוסים – הכול זה פעולות מלחמתיות, במסגרת המלחמה נגד מדינת ישראל, זו שקמה וזו שקיימת. אני רוצה לומר שהניסיון לקחת את השפה של מדינת ישראל, שקמה כמדינת היהודים, זה חלק מהמאבק בין יהודים לערבים, וגם בתוך האזרחים עצמם. אנחנו חושבים שאלה שקמו להכחיד את מדינת ישראל הם טרוריסטים והם כנופיות. לא רק התיאור העובדתי – כן, השפה משמשת את האידיאולוגיה שלנו, ועל המלים האלה אנחנו ניאבק כשם שניאבק על ההמנון שלנו, והטרמינולוגיה היא חלק מהאידיאולוגיה. זה במסגרת המאבק של הפלסטינים, חלקם אזרחי ישראל, ברובם לא, להפוך את האזור הזה לשתיים וחצי מדינות – לשני עמים. מדינה פלסטינית בעזה – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון וחצי מדינה במדינת ישראל – גם לפלסטינים וגם לישראלים. הם אפילו לא קוראים לזה מדינת היהודים. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת שאמה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה פעמים העליתי את בעיית הרכבת הקלה בירושלים, שמהווה ממש מפגע קשה בעיר הזאת. אני לא רוצה לדבר על הנזק הכבד שזה גרם לסוחרים באזור מחנה-יהודה ובאזור מרכז העיר, שכל המרכז הזה באמת נפגע באופן קשה ביותר; 1,500 סוחרים נפגעו באופן ישיר. אני רוצה לומר מה שראיתי ממש לפני יומיים, ממש בצומת, בכביש מס' 1, ליד רחוב שמואל-הנביא – זה נקרא רחוב זקס. ראיתי שהרכבת צופרת למכונית שרוצה לחצות את פסי הרכבת והמכונית צופרת לרכבת שלא תעלה עליה. אני אומר לך, המחזה הזה היה פשוט מדהים. כל התכנון שם הוא כל כך לקוי. אין באף מדינה בעולם מצב שכל כך הרבה רכבים צריכים לחצות צמתים שרכבת צריכה לנסוע בהם. <נחמן שי (קדימה):> זה ייגמר באסון. <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע, זה ייגמר באסון. ואני אומר לך, ביום שהפלסטינים יעשו פיגוע ויתחילו את האינתיפאדה שלהם, הם יתחילו ברכבת הקלה. אז אולי זה ישרת רק את בית-חנינא ואת אותם יישובים ערביים, שאולי ירצו לעשות שימוש ברכבת הזאת. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת כרמל שאמה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני קורא לשר התחבורה להתעורר, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת שאמה, בבקשה. הוא האחרון, ואחר כך נעבור להמשך סדר-היום. <כרמל שאמה (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב בראש הישיבה. אני רוצה לדבר על אותם מאות אלפי תושבי ישראל שחיים בימים האחרונים תחת איומי הרקטות והפצמ"רים של ארגוני הטרור מרצועת-עזה. אפשר לעבור מיקרופון, אדוני היושב-ראש? <היו"ר מוחמד ברכה:> שומעים אותך היטב, לא? אז תעבור ונתחיל מהתחלה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני מקבל את הדקה מהתחלה? <היו"ר מוחמד ברכה:> כן, כמובן. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על אותם מאות אלפי תושבים, אזרחי ישראל, שחיים תחת איומי ופגיעות הרקטות והפצמ"רים באזור דרום הארץ. יכול להיות שמדינת ישראל, בטווח המיידי, אין לה יכולת לעצור באופן מוחלט את כל ניסיונות הפגיעה הטרוריסטיים האלה, אבל אנחנו כחברי כנסת יכולים להזדהות על-ידי ביקורים בדרום. אני קורא לחברי הכנסת, מכל סיעות הבית, ללכת ולהזדהות ולחבק את תושבי הדרום, כי יחד עם הפחד שהם מרגישים, הם וילדיהם, הם מרגישים שמישהו לא דואג להם מספיק. לא שזה נכון, אבל בהליכה אליהם נראה להם שאכפת לנו ושיש מי שחושב עליהם. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת כרמל שאמה. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף הבא. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת> [נספחות.] <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת ועדת הכנסת על-פי סעיף 152 לתקנון הכנסת בדבר הוספת סעיפים 172–174 לתקנון. יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. אחר כך תתקיים הצבעה, והבנתי, אדוני, שיש נושאים נוספים. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> יש הודעות שמחייבות הצבעה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך. נדמה לי שזו הישיבה הראשונה שאתה מנהל מאז המינוי, אז אני כמובן מאחל לך הצלחה. <היו"ר מוחמד ברכה:> מאז שאתה בכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> מאז שאני בכנסת, בוודאי. אתה יודע, אני מניח, ההיסטוריה שלך בעניין הזה היא הרבה יותר ארוכה. אבל לפחות זה עדיין מקום לאחל הצלחה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מאוד מודה לך. תודה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג הצעה לתיקון תקנון הכנסת שהכינה ועדת הכנסת במסגרת גיבושו של נוסח חדש ועדכני לתקנון. כידוע לכם, ועדת הכנסת עוסקת זה למעלה משנה, כמעט שנתיים כבר, בתיקון של התקנון. התהליך הוא תהליך הדרגתי שנעשה פרק-פרק, ועם סיומו של כל פרק אנחנו מביאים אותו כאן לאישור במליאה. היום אני מתכבד להביא בפניכם את החלק האחד לפני האחרון שנותר לנו. לאחר שנשלים את האישור היום יישאר פרק הוועדות, שהוא בעצם הפרק האחרון שבו אנחנו נעסוק כדי להשלים את חיבורו של התקנון החדש כולו. החלק שמובא היום מעגן ומסדיר לראשונה שלושה נושאים שעד עתה לא היתה להם התייחסות בתקנון הכנסת, והם: הנושא של שדולות חברי הכנסת, קבוצות ידידות בין-פרלמנטריות וארגונים בין-לאומיים. ההסדרה הזאת מעגנת את המקובל בכנסת זה שנים רבות בעניינים אלו, וסברנו שיש חשיבות בקביעת ההוראות בתקנון באופן שיאפשר הן לחברי הכנסת והן לציבור הרחב להכיר את המסגרת שבה הדברים מתנהלים ולהבין את התהליך שמתבצע. אני מוכרח להעיר ולומר שכאשר עסקנו בסוגיית השדולות, כל הנושא נותן באיזשהו מקום תחושה לא נוחה. הסיפור, הנושא הזה של מוסד השדולה, יש בו – בעיני לפחות, ולא רק בעיני – בעייתיות לא מעטה. אבל ההסדר שעשינו כרגע נועד קודם כול לעגן, להסביר ולפשט את התהליך הקיים, וייתכן בהחלט שיש מקום, לפחות בסוגיית השדולות, לקיים איזשהו דיון עקרוני אם בכלל נכון להמשיך ולקיים את המוסד הזה בצורה שבה הוא מתקיים. כאמור, הסעיף הראשון עוסק בסוגיית השדולות, והוא מעגן את הזכות של חבר כנסת שאינו שר או סגן שר לייסד שדולה של חברי כנסת ולהיות חבר בה. לגבי שדולות, היתה בפנינו החלטה של ועדת הכנסת משנת 1997, אולם, כאמור, אנחנו מבהירים בתקנון, בהצעה שמונחת בפניכם, כמה נקודות שיבהירו את הכללים בנושא הזה. כך, מוצע להבהיר כי שדולה תעשה שימוש רק בשם "שדולה", וכי היא באופן מפורש איננה אורגן של הכנסת. גם אם ישיבות השדולה מתקיימות בכנסת, השדולה איננה יכולה להציג את עצמה כגוף רשמי מטעם הכנסת עצמה. התקנון מסמיך את יושב-ראש הכנסת לשנות שם של שדולה אם יש בשם כזה כדי להטעות או לפגוע בכבוד הכנסת, ובמקרים קיצוניים אף להפסיק פעילות של שדולה. ההוראות האלה יחולו גם על שדולות שכבר החלו לפעול בכנסת הזאת. הסעיף הבא עוסק בקבוצות הידידות הבין-פרלמנטריות, הידועות גם בשם "אגודות ידידות". הסעיף מאפשר לחברי כנסת, שוב, שאינם, כמובן, שרים או סגני שרים, להיות חברים בקבוצות ידידות אשר תקיימנה קשרים עם פרלמנטים, חברי פרלמנט וקבוצות ידידות מקבילות, וזאת באמצעות ובסיוע האגף לקשרי חוץ של הכנסת. יושב-ראש הכנסת הוא שממנה את יושבי-ראש קבוצות הידידות, והם מכהנים בתפקידם במהלך כהונתה של אותה כנסת שבה מונו. הסעיף האחרון עוסק בארגונים הבין-לאומיים שבהם הכנסת חברה או משקיפה, והוא מעגן, שוב, את הסמכות, הקיימת היום בנוהג, של יושב-ראש הכנסת למנות את חברי הכנסת שייצגו את הכנסת בארגונים אלה. אדוני היושב-ראש, כפי שאנחנו נוהגים בוועדת הכנסת לכל אורך התהליך, גם ההצעה הזו גובשה בהסכמה מלאה. לא הוגשו לה השגות, ועל כן, אני כמובן אבקש מהכנסת לאשר אותה. אני רוצה בהזדמנות הזו שוב להודות לחברי הכנסת שהיו שותפים לדיונים; להודות למנהלות הסיעות ומנהלי הסיעות שלוקחים חלק פעיל בכל התהליך הזה; להודות, כמובן, למזכירת הכנסת ולסגן מזכיר הכנסת על התרומה החשובה שלהם, וכמובן לצוות של ועדת הכנסת – לאתי בן-יוסף, נועה בירן-דדון ועאליה עודה; וכמובן כמובן ליועצת המשפטית, לעורכת-דין ארבל אסטרחן, שביד רמה ובמקצועיות ובמסירות מובילה ועומדת מאחורי התהליך הזה כולו. תודה אחרונה, כמובן, לצוות שעובד אתי, מיכל, רועי ולילך. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. אתה יכול להישאר. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, אני אצביע ואני אחזור. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני אוסיף את הקול שלך. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני צריך גם את הניירות. <היו"ר מוחמד ברכה:> הניירות, אוקיי. אז אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת – החלטות ועדת הכנסת. ההצבעה החלה, רבותי. הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הוספת סעיפים 172–174 לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> בעד הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, בשם ועדת הכנסת, הצביעו תשעה חברי כנסת, נגד – אפס, ונמנעים – אפס, ועל כן הודעתו אושרה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מוחמד ברכה:> הודעות נוספות ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. גם כאן תהיה הצבעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, שתי הודעות, שכל אחת מהן מחייבת הצבעה נפרדת. ההודעה הראשונה: הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, י' באדר ב' התשע"א, 16 במרס 2011, להעביר לוועדת הכספים את ההצעות לסדר-היום בנושא: השלכות המחסור בגז טבעי בישראל והשיבושים באספקתו, הצעות חברי הכנסת מגלי והבה ואיתן כבל, מס' 5287 ו-5300. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להעביר את ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת הכלכלה, מן הנימוק כי עניינן של ההצעות הינו במשק האנרגיה של ישראל, באספקה רציפה של גז טבעי כמקור לייצור החשמל ובאספקתו לצרכנים. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעות לסדר-היום האמורות מוועדת הכספים לדיון בוועדת הכלכלה. הודעה שנייה: הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, כ"ח באייר התשע"א, 1 ביוני 2011, להעביר את ההצעות לסדר-היום בנושא: מפעל "ניסן" בשדרות שוב בסכנת סגירה, הצעות חברי הכנסת אורי אורבך, אלי אפללו ואילן גילאון, לדיון בוועדת הכספים. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מן הנימוק כי עניינה של הצעה זו נמצא בתחום סמכותה של הוועדה שהוא עומד בראשה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת הכספים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אבקש את אישורה של הכנסת גם להמלצה זו. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אם אין דרישה לפיצול ההצבעה, אנחנו נעשה הצבעה אחת על כל ההעברות לוועדות השונות. אני מבין שאין, ועל כן אנחנו נעשה הצבעה לאישור הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. ההצבעה החלה. בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 3 בעד הצעות ועדת הכנסת – 10 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: השלכות המחסור בגז טבעי בישראל והשיבושים באספקתו מוועדת הכספים לוועדת הכלכלה, והצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: מפעל "ניסן" בשדרות שוב בסכנת סגירה מוועדת הכספים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת בעניין העברת הצעות לדיון בוועדות שונות אושרה ברוב של עשרה, ללא מתנגדים וללא נמנעים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים, רבותי חברי הכנסת, להמשך סדר-היום, ולפני כן הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, גברתי מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <ההסלמה במצב הביטחוני בדרום> <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים לדיון בהצעות לסדר-היום. אני מקווה שהנוהג הזה של למלא את סדר-היום של יום שלישי, כך שיהיה תוכן ליום הזה, יימשך. אתמול בנשיאות הנושא הזה נדון, והתקבלה הצעה או כוונה לנסות ולעבות, אם אפשר להתבטא ככה, את יום שלישי. היום אנחנו מתחילים בהצעות דחופות לסדר-היום בנושא: ההסלמה במצב הביטחוני בדרום, הצעות מס' 6303, 6306, 6325, 6330, 6337, 6339, 6341 ו-6344, שהציעו קבוצה של חברי כנסת. הראשון ביניהם הוא חבר הכנסת איתן כבל. שלוש דקות לכל אחד. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בעיצומו של ירי טילים נוסף על יישובי הדרום, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי, אדוני היושב-ראש, את תשובתו של ראש הממשלה למצב הקשה: הקם להורגך השכם להורגו; כך הוא הכריז בפתוס. אדוני ראש הממשלה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האם זה הפתרון הכי טוב שיכולת למצוא, אדוני ראש הממשלה? האם זו הבשורה שאתה מביא לעם אחרי 100 שנות סכסוך מדמם? האם המשחק על הרגשות הכי אפלים שלנו הוא רפלקס מותנה אצלך? כשאזרח מן השורה או פרופסור אומרים בימים כאלה "צריך להיכנס בהם", אני באמת יכול להבין. הבטן של כולנו הרי מתהפכת למראה תושבי הדרום החיים בחרדה אין-סופית. אדוני היושב-ראש, כן, גם הבטן שלי, כשאני רואה מה קורה בדרום מעזה. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה צריך להנהיג אותנו מהראש, לא מהבטן. לקבל לא פעם את ההחלטות שהעם צריך ולא את אלו שהעם רוצה. זוהי מנהיגות אמיתית, ולא כזו המועברת בהודעות לעיתונות או בדפי מסרים. כשתנהג כמנהיג, אנחנו נזהה את זה לבד. אין צורך שתצביע על עצמך ותכריז שאתה כזה. התשובה שלך, אדוני ראש הממשלה, לירי על הדרום, החזירה אותי לגיל 14, שבו שמעתי את הרמטכ"ל דאז דדו, זיכרונו לברכה, מכריז לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים: נשבור להם את העצמות. אני זוכר את הרגע הזה, כי באותו רגע הבנתי, כאיש צעיר, שאנחנו בצרות. כך גם כששמעתי את התשובה שלך. במזרח התיכון, כשאתה צריך לירות תירה, אל תדבר. אין פתרון למצב ולא יהיה. אתה הרי יודע את זה, אדוני ראש הממשלה, וזה הכי מקומם אצלך: למרות שאתה מבין בדיוק את המצב לאשורו, אתה מוכר את האמת בעבור חופן מנדטים. המשוואה שלך פשוטה: פחד שווה פתקים בקלפי, ואתה זורע פחד וגורר אותנו לעוד סיבוב אלימות ועוד אחד. ככל שיישובי הדרום רועדים, כך הכיסא שלך יציב יותר. אלו בדיוק הדברים ששחקו את כושר ההרתעה שלנו עד דק. ה"חמאס" מזהה את הוואקום המנהיגותי שיצרת ומכתיב את כללי המשחק. אתה, אדוני ראש הממשלה, ממשיך ליפול לכל מלכודת שהוא טומן כדי לחזק את כוחו. החטא הגדול ביותר שלך, אדוני: הרצון העקבי שלך לרסק את אבו מאזן, כאילו מעבר לפינה מחכה פרטנר טוב יותר; כאילו שאין עולם שאיבד סבלנות כלפי ההתנהלות המדינית שלך, כאילו שאין או"ם שהתייצב מאחורי הפלסטינים כמעט כאיש אחד. בהתנהלות הזאת לא ירחק היום שבו תהפוך גם את הגדה לבסיס של ה"חמאס". <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> אני כבר מסיים, אדוני. צריך לומר את הדברים כהווייתם: אבו מאזן הוא לא פרטנר אידיאלי, אבל הוא הכי טוב מבין האופציות העומדות לרשותנו. במקום להשפיל אותו, צריכים לחזק אותו. במקום לשלוח את שר החוץ להשתלח בו, צריכים להניח בפניו תוכנית לסיום הסכסוך. זאת התשובה הניצחת לטרור ה"חמאס" ושלוחותיו. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מודה לך. <איתן כבל (העבודה):> ממש משפט אחרון, אדוני. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני רואה שני עמודים. אני לא רואה משפט אחרון. <איתן כבל (העבודה):> לא, אני מסיים, משפט אחרון, דילגתי. לו היית ישר עם עצמך ועם הציבור, אדוני, היית מתייצב מול עם ישראל ואומר: אין לישראל תשובה צבאית ל"חמאס". אי-אפשר לכסות את כל הארץ ב"כיפות ברזל", ואין לנו שום רצון לחזור לעזה. הבחירה היא בין רע לרע יותר. לכן אני בוחר להניח תוכנית לחלוקת הארץ בפני מר אבו מאזן. זאת הדרך היחידה למוטט את ה"חמאס". זאת הדרך היחידה לשמור על קיומה של מדינת ישראל. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון, הדובר הבא, באותו נושא. אחריו – חבר הכנסת רותם, הוא לא כאן, או נסים זאב, אם הוא לא יהיה. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו את חבר הכנסת כבל עכשיו, שניסה באמת, בצורה כשרונית בדרך כלל, לנסות לתאר את המדיניות של ראש הממשלה. קשה בכלל להבין מה ראש הממשלה הזה רוצה. מצד אחד, הוא מדבר על הסדר בין שתי מדינות. הוא אומר שלזה הוא רוצה להגיע. אומר שהוא רוצה להתחיל משא-ומתן ללא תנאים מוקדמים, כך הוא אומר. מצד אחד, יש הידרדרות קשה מאוד בדרום. ראש הממשלה לא נוהג בדרך שבה, נגיד, הוא אמר או הציע כאשר היה בנקודות אופוזיציה. מצד שני, אתה רואה את ראש הממשלה משמר, ועושה את כל מאמץ כדי לא להגיע למשא-ומתן, כדי להביא למצב שבו המתונים ברשות הפלסטינית, ויש כאלה – הם לא ציונים, הם כנראה גם לא יהיו אף פעם, אבל הם יותר מתונים. אתה רואה שמחלישים כאן את המתונים ומחזקים את הקיצונים. זה התחיל בעסקת שליט, שעם כל ההתרגשות והשמחה על חזרה של חייל, וברור שזה שמח ומרגש, המחיר האסטרטגי הוא מחיר יקר, ששולם. ה"חמאס" התחזק, ה"חמאס" מרים את הראש. לא סתם יש עכשיו הקצנה גדולה מאוד בעזה ובדרום. אני מאלה שחושבים – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אולי זאת לא טעות? <יואל חסון (קדימה):> מה לא טעות? <היו"ר מוחמד ברכה:> שה"חמאס" יהיה יותר חזק, שזאת הכוונה בעצם? <יואל חסון (קדימה):> תראה, אם אנחנו רוצים – תראה, יכול להיות שיש כאלה במדינת ישראל שמעוניינים והיו רוצים אולי שה"חמאס" ישלוט גם בגדה וגם בעזה, כי אז יהיה תירוץ למה אי-אפשר לדבר אתם – כי הם טרור, כי הם קיצונים. אולי יש כאלה שרוצים את זה, אני לא יודע. תשאל את מי שמנהל את המדינה, אולי זה אינטרס. אני טוען – אתמול קראת לי קריאת ביניים על שאמרתי את זה מבין הספסלים לראש הממשלה: תפיל את שלטון ה"חמאס". אני טוען שהדרך האמיתית לקדם את התהליך המדיני וללכת להסדר, ואם הממשלה הזאת היתה באמת רוצה את זה, היא היתה פועלת להחלשת ה"חמאס", וכן, היתה מנסה להפיל את שלטון ה"חמאס". כי כל עוד ה"חמאס" שולט בעזה לא יהיה הסדר מדיני ולא יהיה גם משא-ומתן. אתה גם יודע את זה, אדוני היושב-ראש – לא יהיה משא-ומתן. אני לא אומר היום להפיל את שלטון ה"חמאס" כדי שמדינת ישראל תשלוט מחדש בעזה, אין לנו מה לעשות בעזה. אז אולי תהיה שם שלושה, ארבעה חודשים אנרכיה, אבל אחר כך, מה יוכלו לעשות? אבו מאזן לא יתפוס פיקוד? העולם לא יתגייס כדי להחזיר שם את המצב לעניינים? אנחנו לא רוצים להיות שם. אבל ה"חמאס" הוא המחסום האמיתי לקידום תהליך שלום וכל עוד הוא שם לא יהיה פה תהליך שלום. יכול להיות שלא רוצים שיהיה פה תהליך של שלום. יכול להיות שלא באמת רוצים משא-ומתן. כי אם היו רוצים משא-ומתן היו מטפלים ב"חמאס" והיו הולכים למשא-ומתן, וזאת הדרך האמיתית, כי אחרת הסיטואציה – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> היות שקראו לך קריאת ביניים אני מוסיף לך דקה. <יואל חסון (קדימה):> תודה רבה. אחרת, אדוני היושב-ראש, הסיטואציה שתהיה היא שתושבי הדרום ימשיכו להיות בני ערובה של תוכנית מדינית כושלת של ראש הממשלה, של תפיסות שלו, כדי לוודא שלא יהיה באמת משא-ומתן. אני רק רוצה לשמוע, אדוני היושב-ראש, בחזרה את הקולות של מי שהיו חברי כנסת עד לפני שנתיים וחצי, שצעקו אלינו לספסלי הקואליציה ואמרו לנו: לכו עד הסוף בעזה. אם לא היו בחירות היינו הולכים עד הסוף בעזה. אם שר הביטחון שלך, אדוני השר ארדן, לא היה שר הביטחון שלנו, אולי גם אתם הייתם הולכים יותר קדימה ומסיימים את שלטון ה"חמאס" והולכים באמת למשא-ומתן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מי שהביאה לעצירת "עופרת יצוקה" היתה ציפי לבני. <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא מסיים, אדוני השר. <יואל חסון (קדימה):> זה לא נכון. <היו"ר מוחמד ברכה:> בוא לא נפתח דיון נוסף. <יואל חסון (קדימה):> משפט אחרון, אדוני. קודם כול, מה שאמרת זה לא נכון. כולם יודעים, ההיסטוריה יודעת, כולם יודעים מי מנע את המשך "עופרת יצוקה" בעזה, וזה שר הביטחון שלך, אהוד ברק. אני אומר לכם, כמו שהייתם אמיצים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> היא תמכה במבצע? – – – <יואל חסון (קדימה):> היא תמכה לחלוטין, תמכה לחלוטין. תקרא את הפרוטוקולים – אדוני היושב-ראש – אתה שר, אתה יכול. תלך למזכירות הממשלה ותקרא את הפרוטוקולים. אני אומר לך, אדוני השר, כמו שהייתם כאלה אמיצים באופוזיציה, כשישבת כאן, בספסלים מאחוריך, וקראת להפיל את שלטון ה"חמאס", וכתבתם את זה בקווי היסוד, ואמרתם את זה לציבור בבחירות – תהיו אמיצים, תפילו את שלטון ה"חמאס", ואז תלכו להסדר מדיני. בואו נראה אם יש לכם אומץ – כנראה שאין לכם. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אני לא צריך לקרוא לרותם, הוא לא פה. אה, הוא בחו"ל בכלל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> רותם היה היום וניהל בישיבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ראוי, אם חבר כנסת לא יכול להגיע, שיבקש מהמזכירות להוריד את השם שלו, חבל. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבת נח קראנו: ותימלא הארץ חמס מפניהם, גם "כי מלאה הארץ חמס" וגם "ותִמלא הארץ חמס". כשמדברים על החמס, הפשט של המלה זה גזל. הם גזלו את עזה. הם בעצם – אולי יואל חסון שכח שמי ששלט בעזה עד לפני כמה שנים זו היתה הרשות הפלסטינית. ה"חמאס" היום שולט, והיום ה"חמאס" טוען שהטילים והרקטות לא שייכים אליו בכלל, יש "ג'יהאד אסלאמי". אז עם מי אתה רוצה לעשות שלום? עם איזה רוצחים? עם איזה ארגוני טרור? מה, אנחנו עיוורים? טיפשים? אז מה, אם תיתן ל"חמאס" את יהודה ושומרון הוא יחתום אתך הסכם שלום? <יואל חסון (קדימה):> לא. <נסים זאב (ש"ס):> אז מה אתם רוצים? <יואל חסון (קדימה):> לא. אנחנו לא רוצים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתם רוצים להפקיר את מדינת ישראל? את ביטחון מדינת ישראל? <יואל חסון (קדימה):> אתם מחזקים את ה"חמאס". אתם עושים אתו עסקאות. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו מחזקים את ה"חמאס"? בסדר. אני רוצה לומר לך – – – <יואל חסון (קדימה):> עושים עסקאות. <נסים זאב (ש"ס):> אני חוזר ואומר: ראש הממשלה לשעבר אריק שרון אמר לי: אנחנו רוצים לתת את עזה לפלסטינים כדי לשמור על יהודה ושומרון. הוא אמר לי, לא למישהו אחר. אתם רואים מה שקורה: אם צה"ל לא נמצא היום ביהודה ושומרון, "חמאס" כובש את יהודה ושומרון בהליכה. יש לכם איזה ספק מי ישלוט ביהודה ושומרון בעוד שנה או שנתיים? הרי אבו מאזן זה עלה נידף. אז למה אנחנו כל הזמן מאשימים את עצמנו? ראש הממשלה לא עושה מספיק – מה עוד אתם רוצים שהוא יעשה? הוא אומר: אני מוכן לחתום על שלום, שתי מדינות לשני עמים, אבל לא שלוש מדינות לשני עמים. לא יכול להיות שתהיה בעזה מדינת "חמאס", הרשות ביהודה ושומרון, וגם בחברון הולכים להקים מדינה של ג'עברי. מה אתם רוצים עוד? רק משפט אחד אני רוצה, אני רואה שהזמן תם. אני רוצה לומר משהו בעקבות הסיור שהתקיים אמש, אדוני היושב-ראש. יש זעקה של התושבים לגבי המיגוניות. אי-אפשר להפקיר שם את התושבים ואי-אפשר כל פעם לחכות ל"כיפת הברזל" שתיתן את התשובות, כי אי-אפשר לתת תשובות, ואנחנו יודעים שעדיין חסרות הרבה יחידות כדי לפרוס אותן בדרום, לכן אנחנו חייבים לתת תשובה. אנחנו בוועדת החוץ, כשבאנו לבקר את משפחת עמי, שאלה אותנו האחות מה קורה היום, ברגע הזה, אם יורים עלינו רקטות. יש לכם לאן ללכת? אין לנו לאן ללכת, וזה נכון. אני אומר, אנחנו לפחות צריכים לתת תחושה של ביטחון לתושבים האלה. ואני יוצא בקריאה לראש הממשלה: התקציב של חצי מיליארד שקלים שחסרים לנושא המיגוניות – צריכים לחפש, אפילו יש מאין. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. רשות הדיבור לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי – הוא לא נמצא. חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורלב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "אין מקרה בעולם כלל"; "מה' מצעדי גבר כוננו". אני ירושלמי, אני עוד זוכר את הצפירות ממלחמת ששת הימים, מיום הכיפורים. אבל לא ידעתי שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שחברי הכנסת ירגישו את הצפירה באמצע הרחוב וינסו לחפש מקלט מפני הטיל הבא, עד שזכיתי להיות בשבת באשדוד לרגל שמחה משפחתית, וזה כבר היה בטוח לפי כלי התקשורת שהטיל הבודד, ה"גראד" שנשלח ביום רביעי מעזה, זה רק משהו חד-פעמי של איזו קבוצה. והיתה שבת נפלאה עד שהגיעה שעת תפילת מנחה, ובין קדיש לתפילת שמונה-עשרה אני שומע רעש אימים וילדים רצים, כל החצרות היו מלאות, ובאים אל תוך הבניין. בשנייה הראשונה, למען האמת, לא קלטתי אפילו שזו אזעקה, חשבתי שסתם איזו השתוללות של ילדים. פתאום אמרו לי: צריך להיכנס לחדר היותר פנימי, וזה עוד לא היה נורא, כי הייתי בבניין. במוצאי-שבת, מה שכן היה נורא, שבמשך שעה אחת עד שיצאה השבת לא ידענו בדיוק אם זו נפילה בשטח פתוח או חלילה על בתים, עד שהגיעו הילדים ואמרו שזה בשטח חצר בית-ספר וזה לא פגע באף אחד. גם אחד הנסים שזה בבית-ספר, בחצר, ביום שאין לימודים. אבל נס בתוך נס, שבאותו בית-ספר יש בית-כנסת שמתקיים, ובדיוק בתפילת המנחה הזאת לא התפללו שם. אז במוצאי-שבת הלכתי לראות את המקום ולהרגיש את האזרחים, ובזמן שהייתי שם שמענו שוב אזעקה, ויחד עם כל אנשי הביטחון וכולם רצנו אל תוך המבנה של בית-הספר, יש שם מקלט, ואז קיבלנו ידיעה מזוויעה – אני לא מאחל לאף אחד לקבל את זה – שהיתה פגיעה ישירה בבית בן תשע קומות, ומד"א הכריז "אירוע רב-נפגעים". התחלנו שם לרעוד ואמרתי: אין דומה שמיעה לראייה. התחושה הזאת שאתה פה, ואתה יודע שבאיזה מקום פה יש בניין. רצנו לבניין וכמה שמחנו. מעולם לא שמחתי לראות מכוניות בוערות בחנייה כמו כשנודע לנו שזה פגע רק במכוניות ולא פגע בבניין ולא פגע באנשים. אז בעיקרון, אולי כדאי שכל חבר כנסת יצא בזמן מתח להיות לפחות בשתי נפילות, במקום בטוח כמובן, אבל באזור. דבר שני – זה אולי נגרם משמים כדי שאני אבוא לפה ואביא את הזעקה שלא אמרתי מספיק חזק בתאריך כ"ח באב, כשפניתי אל השר לביטחון העורף. ביקשתי דבר פשוט: הצבת מיגוניות באזורים פתוחים באשקלון ובאשדוד, ובפרט שישנם בתי-ספר שנמצאים בקרוונים – אני ממש מתמצת – אלפי ילדים נמצאים בקרוונים, ואין להם שום מיגון, אין להם לאן לברוח; כמו שאני ברחתי לתוך בניין בית-הספר. חייבים לשים מיגוניות. וקיבלתי תשובה שלא תאמינו: א. הממשלה עוד לא החליטה שאשדוד ואשקלון נמצאות בקו העימות. יש רק 5, 6, 7 ק"מ עד עזה, זאת אומרת, הממשלה עוד לא התעדכנה שהטילים כבר התעדכנו עד אשדוד. תשובה שנייה – שנגמר התקציב למיגוניות. רבותי, מדינת ישראל מקציבה 50 מיליארד שקלים למשרד הביטחון. אני מאמין שאפשר למצוא כמה עשרות מיגוניות לאשדוד, כמה עשרות מיגוניות לאשקלון, כמה עשרות מיגוניות בכל מקום שאין שם מקום סגור. אם באשקלון אותו נהג שברח בשטח פתוח היה מוצא מיגונית, הוא היה אולי נותר בחיים. כך קרה גם לאשה שנהרגה לפני כשנה או שנתיים באשדוד כשהיא רצה לחפש מסתור בתחנת אוטובוס. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> משפט אחד, אדוני היושב-ראש. חובה על מדינת ישראל, עד שלא יסתדר העניין ועד שישרור השלום, לשים מיגוניות בכל מקום פתוח, וזה לא הרבה כסף. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. עצם הופעתו של חבר הכנסת בן-ארי במליאה זה אומר שהוא רוצה לדבר, אבל אני מבקש שלהבא חברי הכנסת יתייצבו בזמן, ולא בזמנם החופשי. בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה על המחווה. היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא הופתעתי השבוע לחלוטין, לא מן המתקפה ולצערי גם לא מן התגובה, לא מן התגובה חלושת הדעת. ברשותך, ידידי חבר הכנסת אייכלר, גם לא הופתעתי מתגובתך אתה, שכל הפתרון כולו יהיה אם רק יהיו מיגוניות, ובאו ביטחון ושלום ושלווה על ישראל, וילדים לא ירטיבו במיטותיהם, וילדים ילכו לבית-הספר כל יום. איך אמרו פעם האויבים שלנו? מדינת ישראל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מדינת ישראל – תקשיב לי בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חבר הכנסת בן-ארי, בהחלט לדעתי אין פתרון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ודאי. ודאי שאין פתרון. ודאי שאין פתרון. נברח. הפתרון הוא לברוח, או כמו שאמרו: בואו נעשה הסדר. הרי כל מה שיש לנו זה בגלל ההסדרים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם זה לא פתרון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רוצה להזכיר לכם. מישהו פה יודע באיזה רחוב נפל הטיל שהרג את היהודי מאשקלון, עמי משה, שנהרג? באיזה רחוב זה היה? אני אצטט מדבריו של אותו אחד שהרחוב על שמו. אני אצטט: סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם "קטיושות" מעזה. כבר שנה רצועת-עזה נתונה בעיקר למרות הרשות הפלסטינית, לא היתה עוד אף "קטיושה" ולא תהיה "קטיושה". מי אמר את זה? מי הבטיח את ההבטחה הנבואית הזאת – לא תהיה עוד "קטיושה"? אגב, התקשורת נאמנה לו, ובאופן שיטתי. אם זה עף מלבנון, קוראים לזה "קטיושה", אם זה עף מעזה, אותו דבר, אותו יצור, קוראים לזה "גראד". זו עצם הכרת הטוב שהתקשורת עושה לאותו אחד שהבטיח הבטחה נבואית, כדי שלא ייווצר מצב שהוא נביא שקר. רבותי, בואו נשים את הדברים על השולחן – – – <יואל חסון (קדימה):> מי זה? מי זה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי זה? אם אתה לא יודע, אז, חביבי, אתה צריך לעשות סוג של יום לימודים ארוך בפוליטיקה הישראלית מי אמר. <יואל חסון (קדימה):> יש לי הערכה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תבדוק באינטרנט באיזה רחוב – כל רחוב שני בישראל קרוי על שמו – איפה הטיל נפל ואיפה הוא נהרג, ותראה מי זה. הוא, אגב, בזמנו אמר פתרון עצום. הוא גם אמר: בלי בג"ץ ובלי "בצלם". אתה שואל על פתרון, זה הפתרון: בלי בג"ץ ובלי "בצלם". רבותי, האווילות הזאת של ההתנתקות, האווילות של עזיבת ציר פילדלפי, האווילות – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> האווילות. אדוני, חבר הכנסת – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת אייכלר, דיברת מעל הזמן שלך, והדעה שלך נשמעה. אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת בן-ארי לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, לא, לא. לא מקובל עלי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי, מאז, מאז טילים, פגזי מרגמות, ירי כל הזמן, מיגוניות. כמה זה עולה לנו? כמה כל הסיפור זה עולה לנו? איזה ביטחון קיבלנו? קיבלנו את "מאווי מרמרה", קיבלנו דה-לגיטימציה מכל העולם, הפכנו להיות השטנים של כל העולם. מה הרווחנו מהמהלך האווילי הזה? אבו מאזן, אבו מאזן, בואו נעשה הסכם עם האיש המתון הזה. הוא רק אומר: 63 שנות כיבוש. זאת אומרת, רבותי, אנשי ראשון-לציון, אתם כובשים; אנשי בת-ים, אתם כובשים. האיש המתון הזה, אנחנו עוד נתגעגע אליו. הוא יסכים לתת לנו בגדי-ים שנשחה בים. רבותי, האווילות הזאת חייבת להיפסק. צריך להבין איפה המחלה. המחלה שלנו היא שאנחנו תולים תקוות שווא וחלומות שווא. אנחנו מאמינים בשטויות של עצמנו. צריך – האמת היא שאני אומר "צריך". הרי זה מה שיקרה, הרי יחזרו לעזה. זאת לא שאלה. הרי יחזרו לעזה. השאלה היא איזה מחיר דמים, איזה מחיר – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – לעזה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו נחזור, כי לא תהיה ברירה – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אדוני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – כי מדובר שם במדינת מחבלים שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה, מטען הצד הזה ששוכב לצדה. זה מטען צד ששוכב לצדה של מדינת ישראל. ומדינה מתוקנת שאחראית לאזרחיה – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת בן-ארי, אני פונה אליך ואני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מסיים, אדוני. מאות אלפי, מאות אלפי תושבים שלא הולכים לבית-ספר הילדים שלהם כבר כמה ימים, זה אומר שהמדינה לא יכולה להמשיך לסדר-היום. וזה שאנחנו יושבים כאן, כמו שאמר, ולא רואים בעינינו – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי. סיימת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – ולא חווים את זה, ולא חווים את זה, זו עוד אשמה שלנו. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה מנצל, זה לא בסדר. חבר הכנסת אורלב. <קריאה:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> גלישה סבירה מעבר לזמן זה מתאפשר, אבל לא נאום אחרי הנאום. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, בשונה מחבר הכנסת יואל חסון, לא חושב שיש קשר, או צריך להיות קשר, בין המאבק בטרור ברצועת-עזה לבין סוגיית המשא-ומתן עם הרשות. טרור הוא טרור הוא טרור, וצריך להילחם בו בלי פשרות, בלי הנחות, ולא חשוב מי הארגון, ולא חשוב מי היה היושב-ראש, ולא חשוב מה הסטטוס. טרור, צריך להילחם בו בלי פשרות, ומי שבורח מפני הטרור, הטרור רודף אחריו; ומי שמתפשר, ומי שלא גודע את היד הזאת, היד הזאת תרדוף אחריו. הערה שנייה היא שאני אומר לאנשי קדימה שאני בטוח שכולנו שותפים ברצון לפעול ביחד כאיש אחד נגד הטרור. אבל, בכל זאת, שלו נעליכם מעל רגליכם בסוגיה הזאת. מפני שכמו שגם ציין בצדק קודמי, סוגיית הטרור לא נולדה יש מאין ברצועת-עזה. היא אחת התולדות של פרי הבאושים של ההתנתקות, שבאה מבית-המדרש של מפלגתכם, והדברים האלה ידועים. לא רק זה, יש להניח שאם גם מבצע "עופרת יצוקה" – המבצע הזה היה ממשיך עד שזה היה מגיע לידי כך שהיה עוקר את הטרור מרצועת-עזה, כפי שמדינת ישראל ידעה לעשות זאת גם ביהודה ושומרון, אני מניח שהיום היינו עומדים במקום אחר לגמרי. אז לכן – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל עכשיו זה בידיים שלכם. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. <יואל חסון (קדימה):> אז תעשו משהו. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. <יואל חסון (קדימה):> אם היית באופוזיציה עכשיו, מה היית אומר? הפוך. <היו"ר מוחמד ברכה:> ההערה נשמעה, והיא ברורה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> קודם כול, אמרתי: קצת צניעות. זה מה שביקשתי, למרות שאני בטוח שכולנו נמצאים באותו טנק – – <יואל חסון (קדימה):> – – – עכשיו תעשו שלוש שנים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – ובאותו נגמ"ש שרוצים לחסל יחד את הטרור. אין לי שום חלוקת ציונים בעניינים האלה. אבל בכל זאת, קצת חשבון נפש ראוי מאוד לעשות. אני אומר כאן לממשלתי, לממשלתנו, ולראש הממשלה שלנו: בהחלט אסור לעשות שום הנחות בסוגיית הטרור. גם החשבונות הבין-לאומים צריכים לזוז הצדה. אמרה יושבת-ראש האופוזיציה שכאילו הממשלה מוגבלת בפעולה שלה היום בעזה בגלל שאין לה את אותו גיבוי בין-לאומי שהיה לממשלת אולמרט בביצוע "עופרת יצוקה". סליחה שאני אומר, זה לא רציני. ממשלה אחראית – וזה המבחן שלה, זה המבחן שלה, אדוני השר – צריכה לעשות את הכול בלי הגבלות על מנת לחסל את הטרור. מדינה נורמלית כמו מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את המצב השורר היום בדרום הארץ, וכל אירוע נוסף, כל סבב נוסף של ירי טילים, הוא ציון כושל לממשלה, הוא ציון לא עובר, הוא ציון בלתי מספיק. ואני חושב שאזרחי מדינת ישראל שבעו די, ואומרים לממשלה. יש גיבוי אזרחי פנימי, וזה מה שחשוב. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> העם כולו יהיה מגויס על מנת לעשות את מה שצריך לעשות על מנת להפסיק את הטרור. אם צריכים להיכנס לרצועת-עזה – להיכנס לרצועת-עזה; אם צריך להיכנס רגלית – ניכנס רגלית; אם זה מבצע של חודש – יהיה חודש; אם זה מבצע שצריכים להישאר בו שנה – שנה. דבר אחד לא יכול להיות – שהטרור מרצועת-עזה יימשך. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. תודה לחברי הכנסת שהציעו את ההצעה הזאת לסדר-היום. אני מזמין את השר המקשר, השר גלעד ארדן, להשיב בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה להודות לחברי הכנסת שהעלו את הנושא, לאחל מושב מוצלח, וגם לך – אני מצטרף לדבריו של יריב לוין, ונאחל הצלחה, למרות הוותק שלך – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – כדי להעמיק את הדיונים ואת תוכן הדיונים שמתקיימים כאן כדי שהכנסת באמת תהיה יותר ויותר רלוונטית. אני מבקש להתייחס בקצרה לדברים שנאמרו כאן. אין לי ספק שאף אחד מחברי הכנסת אינו רוצה לראות בירי הטילים או בהיפגעותם של חפים מפשע. עם זאת, גם כאשר אנחנו דנים בתוכנו על הפתרון הנכון, או מה ניתן לעשות כדי להפסיק את ירי הטילים, אני מזדעזע לעתים כשאני שומע סימני שאלה כפי שבאו לידי ביטוי בדבריהם של חלק מהנואמים, כאילו יש מי שאולי רוצה בממשלה לראות בהתחזקותה של תנועת ה"חמאס" – תנועה שחפצה בהשמדת מדינת ישראל, תנועה שאינה מכירה בזכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו. וכשאני שומע את דבריו של ידידי חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש סיעת העבודה, אני תמה אם באמת למרות גילנו הצעיר הוא זוכר על איזה רקע התחיל הירי המסיבי מרצועת-עזה. אז אני אזכיר לידידי חבר הכנסת כבל, שכאשר הוא אומר שהדרך היחידה להיאבק בטרור ה"חמאסי" מרצועת-עזה היא להניח תוכנית שלום על השולחן, אז אני אזכיר לו שהירי התעצם לאחר שהונחה סוג של תוכנית שלום על השולחן. כיוון שכאשר ישראל נסוגה חד-צדדית מרצועת-עזה וגירשה את היישובים מחבל-קטיף, זו היתה ההזדמנות, למרות שזה היה צעד לכאורה בונה אמון שמוכיח נכונות לשלם מחיר ישראלי כדי לבנות אמון עם העם הפלסטיני, תחת האווירה הזאת תנועת ה"חמאס" נבחרה בבחירות הדמוקרטיות ברשות הפלסטינית, תחת האווירה הזאת תנועת ה"חמאס" השתלטה על רצועת-עזה וטבחה באנשי ה"פתח" ברצועת-עזה, ומאז ירי הטילים מהרצועה הוכפל, לצערנו, עשרות מונים. ולכן, אני לא מבין את הביקורת על דבריו של ראש הממשלה. ראש הממשלה, כפי שהסברתי כאן מעל הדוכן אתמול, מנסה להיות אחראי לפעילות מדינית-ביטחונית זהירה, מתונה ואחראית. מצד אחד, אין שום טעם לדבר עם מי שיורה עליך ועם מי שאומר שהוא לא מקבל את זכותך להתקיים כאן במרחב, בין אם מדובר ב"חמאס" או ב"ג'יהאד האסלאמי". מצד שני, כידוע לנו, בעבר, כאשר גלעד שליט היה מוחזק ברצועת-עזה, יכול להיות – ואת זה אני אומר על דעתי האישית – יכול להיות שהיו הגבלות כאלה ואחרות על פעולות של סיכולים ממוקדים, על פעולות של צה"ל. כיום, צה"ל, אין עליו שום הגבלות. צה"ל הגיב בצורה חריפה. פגעו בעשרה מחבלים. אין שום הגבלות. ראש הממשלה, יכול להיות שכאמירה, כשאומרים: הבא להורגך השכם להורגו, ייתכן שמכובדי חבר הכנסת כל כך התרחק כבר מהמקום שהוא למד בישיבה, שכבר קשה לו לשמוע ביטויים כאלו. אבל אנחנו בהחלט מאמינים בכך שמי שלא רוצה לדבר אתנו, מי שלא מקבל את זכות קיומנו, מחובתנו לפגוע בו. זה לא נאמר כדי שכיסאותינו יתחזקו, אלא זה נאמר כדי שכאשר תושבי אשקלון, תושבי שדרות, תושבי באר-שבע ותושבי עוד ועוד ערים שמצטרפות למעגל האיום של הרקטות שואלים את עצמם אם הממשלה מודעת לסבלם ואם הממשלה עוסקת בנושא ואם הממשלה פועלת, אז ראוי שהם ידעו שאנחנו קשובים ואנחנו פועלים, ואנחנו לא נאפשר את המשך קיומו של המצב השורר כיום ברצועת-עזה. באשר לדבריו של חבר הכנסת חסון, אני שוב אומר: ראוי למי שבא ומטיח ביקורת בממשלה לשאול את עצמו גם מה מידת אחריותו הפוליטית למצב שנוצר ברצועת-עזה. אז אני לא אחזור ואתאר עד כמה הנסיגה החד-צדדית היה לה חלק – או בכלל נסיגות חד-צדדיות, גם אם לחלק מהן אחראי מישהו שמכהן בממשלתנו – עד כמה נסיגות חד-צדדיות יש להן קשר להעברת המסר של היחלשות, של פגיעה בכושר ההרתעה – דיברתם על פגיעה בכושר ההרתעה – וכמה זמן לקח לממשלת קדימה לפעול בצורה נחושה כדי להפסיק את הירי הרקטי מרצועת-עזה. הממשלה הנוכחית לא פוסלת מבצע קרקעי. תקראו לזה "עופרת יצוקה 2" או כל ססמה אחרת, אבל בהחלט, אם יהיה צורך להגיע למבצע קרקעי כדי להפסיק את הטרור מהרצועה, אז זה מה שנעשה. מצד שני, מבצע קרקעי הוא לא האופציה הראשונה שצריכה להיות מונחת על השולחן אלא הוא האופציה האחרונה, ואנחנו עדיין לא סבורים שהגענו לסיטואציה הזו. <יואל חסון (קדימה):> למה, מה צריך להיות? שייהרגו אנשים? שיותר טילים ייפלו? מה יגרום לכם להבין שצריך – – – <קריאה:> בשביל זה יש ממשלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אענה. זה יפה שאתה אומר את זה בפתוס כזה כאשר לקח לממשלה שלך, כשהיית שם בתפקיד מאוד משמעותי ומשפיע אצל ראש הממשלה לשעבר אולמרט – לא זוכר אותך אז אומר את הדברים בכזה פתוס וקורא למבצע – – – <נחמן שי (קדימה):> אבל אתם ממשלה עכשיו. די. <יואל חסון (קדימה):> שלוש שנים אתם ממשלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה נכון, לכן אני מוכן לקבל ביקורת מחבר הכנסת חנין, נגיד, אם הוא ימתח עלי ביקורת בנושא הזה, או מהיושב-ראש או מחבר הכנסת בן-ארי. <יואל חסון (קדימה):> אתה יכול גם מאתנו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קשה לי, קשה לי לראות את הגברת לבני ואתכם נמצאים כאן, לאחר שנורו אלפי טילים מאז שגירשתם את היהודים מגוש-קטיף והוצאתם משם את צה"ל, ואתם מגלגלים עיניים לשמים ואומרים: מה עוד צריך לקרות? שומו שמים. <יואל חסון (קדימה):> ססמאות, ססמאות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> העם לא טיפש, העם לא טיפש, העם זוכר, וגם אני מתכווץ – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – גם אז ירו. אל תתעלם מההיסטוריה, גם אז ירו. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני לא מבין למה אתם מתרגזים על השר. הרי הוא נענה לתרועות המלחמה שאתם הצגתם כאן. מה אתה רוצה ממנו? היחיד שיצא מאוכזב מתשובת השר זה איתן כבל. הוא באמת, מה – – – <עינת וילף (העצמאות):> שיעלה אישית על מטוס ויתקיף. <היו"ר מוחמד ברכה:> בבקשה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אומר שוב: צה"ל – – – <יואל חסון (קדימה):> שר הביטחון שלך לא ימנע עוד פעם מבצע צבאי להפלת – – – <עינת וילף (העצמאות):> אוי, אוי – – – מימש את האחריות שהוא – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת חסון – – – <יואל חסון (קדימה):> שר הביטחון המהולל של מדינת ישראל, שאין לו האומץ הבסיסי להגן על תושבי הדרום. <עינת וילף (העצמאות):> – – – תלמדו לקרוא את הסקרים – – <יואל חסון (קדימה):> אין לו את האומץ הבסיסי הזה. אין לו, אין לו. <עינת וילף (העצמאות):> – – אתם עוקפים את ליברמן מימין. אין לכם שום בוחר אחד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, איך אומרים? Haven't the Jewish people suffered enough? בואו נסיים את הדיון, ברשותכם. הקשבנו קשב רב לתופי המלחמה הכנים של הגברת לבני. אנחנו מאוד מתרשמים מעוצמתה אל מול ה"חמאס" ומנחישותה. איך היא הסבירה לנו? ניתן גם לקיים משא-ומתן לשלום – – <יואל חסון (קדימה):> זה לא רמה, השר ארדן. זה לא מתאים לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ואנחנו נשמח לקבל ממנה את הנוסחה הסודית לשכנע את אבו מאזן לחזור לשולחן המשא-ומתן, וגם לקיים מבצע "עופרת יצוקה 2" – – <נחמן שי (קדימה):> לך עם זה לתושבי הדרום. <יואל חסון (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – בלי שהקהילה הבין-לאומית תעצים – תראה, מצד אחד אתם רוצים מבצע קרקעי ולחסל את ה"חמאס", מצד שני תאשימו גם אותנו, כמובן, בבידוד הבין-לאומי, תסבירו לעולם שדוחות גולדסטון למיניהם וצווי המעצר שיצאו נגד הגברת לבני, גם הם, כמובן, בגלל ראש הממשלה. <יואל חסון (קדימה):> תקבלו גיבוי מקדימה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אין שום קשר. אתם יודעים לעשות את הכול בצורה נכונה, רק מה לעשות שכשהובלתם את המדינה לא היה הסכם שלום אלא היו שתי מלחמות, ושתיהן לא הסתיימו כאן בשקט אלא הסתיימו במצב שגם ה"חיזבאללה" וגם ה"חמאס" יושבים לבטח במקומותיהם, ולפעמים אפילו באופן עוצמתי יותר. <נחמן שי (קדימה):> אז תעשו אתם טוב. <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי, זה לא סימפוזיון, מה שקורה כאן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לכן, שלו נעליכם מעל רגליכם. תתביישו לכם כמה שנים באופוזיציה, ואז אולי הציבור יחזור ויאמין לכם. <יואל חסון (קדימה):> – – – אל תיתן לנו תשובה. תן תשובה לתושבים בדרום, לא לנו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אם חברי הכנסת מבקשים דיון במליאה, הממשלה מסכימה. הממשלה מסכימה, בקיצור. <היו"ר מוחמד ברכה:> השר מסכים שהצעתם של המציעים תידון במליאה. לחבר הכנסת מסעוד גנאים יש הצעה אחרת. בבקשה, אדוני. אחר כך נקיים הצבעה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהמצב בדרום מחייב שקט, שצריך להיפסק כל מעגל הדמים הזה, והיריות. אבל בטח המתכון והשיטה – לא מה ששמענו אתמול מראש הממשלה, לא עם: הקם להורגך השכם להורגו, ולא עם: מי שפוגע בנו דמו בראשו. את המתכון הזה, לפי דעתי – מה לא השתמשו שמה? מצור, סיכול ממוקד. אז אולי להשתמש בשיטה אחרת? אחת מהן, הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להיות חופשי במדינתנו? אולי זה שיביא השלום. <יואל חסון (קדימה):> אולי להפסיק את הטרור? חשבת על זה? <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אני אשאל את – אני מבין שחבר הכנסת גנאים מציע להעביר את הנושא לוועדה, אם אני לא טועה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז אני שואל את המציעים. חבר הכנסת איתן כבל, מליאה? ועדה? <איתן כבל (העבודה):> ועדה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ועדה. יואל חסון? <יואל חסון (קדימה):> ועדה. <איתן כבל (העבודה):> זה לעולם לא יהיה במליאה. – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> נסים זאב? <נסים זאב (ש"ס):> ועדה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אורלב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> ועדה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אייכלר? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת החינוך. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב. אנחנו נצביע אם זו ועדה או להסיר. ועדת הכנסת תקבע לאיזו ועדה, כי אני מבין שכשהחברים אומרים "ועדה" הם מתכוונים לוועדת החוץ והביטחון; חבר הכנסת אייכלר מציע ועדת החינוך, אז ועדת הכנסת תכריע בעניין. אנחנו נצביע, רבותי. מי בעד לדון בוועדה ומי בעד להסיר את הנושא מסדר-יומה של הכנסת? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> בעד העברת הנושא לוועדה – שבעה חברי כנסת, נגד – אפס, נמנע – אין, לכן הנושא יועבר לוועדת הכנסת, על מנת שתכריע לאיזו ועדה הוא יועבר להמשך הדיון והמשך הטיפול. <הצעות לסדר-היום> <ההתבטאויות של מפקד אוגדת איו"ש היוצא תת-אלוף ניצן אלון וההתקפות והאיומים עליו> <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי, אנחנו נעבור לנושא הבא, הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: ההתבטאויות של מפקד אוגדת איו"ש היוצא תת-אלוף ניצן אלון וההתקפות והאיומים עליו – הצעות מס' 6309, 6311, 6359 ו-6360. חברת הכנסת זהבה גלאון – ראשונת הדוברים. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הדברים של תת-אלוף ניצן אלון צריכים להוות תמרור אזהרה. תמרור אזהרה, כי הדברים האלה כבר לא באים מפי אנשים כמוני, שמזהירים במשך שנים מהתנהלות פרועה, טרוריסטית, של אנשי ימין קיצונים בשטחים. מדובר במי שפיקד על האוגדה, במי שספג נאצות, קללות, התקפות, כולל התקפות אישיות, כתוצאה מכך שהוא ניסה איכשהו, אני יודעת, לבצע את עבודתו. והדברים של תת-אלוף ניצן אלון, שהזהיר מפני מה שנקרא בשפה מכובסת פעולות "תג מחיר" – ואני רוצה לומר, מדובר בשפה מכובסת. אין מקום לקרוא לפעולות הטרור, לפוגרום שמבצעים הטרוריסטים היהודים, "תג מחיר". מדובר בפשעי שנאה, והבעיה היא שלא מדובר כבר רק בשוליים קיצוניים, כפי שיש מי שמנסה לתאר את זה. מדובר בקבוצה שמקבלת גיבוי גם מהאנשים בשטח, אבל חמור מכך – גם מחברים בכנסת הזאת. חברי חברי הכנסת, אותם אנשי יצהר-איתמר שקיבלו צווי הרחקה מהשטחים, שניים מהם כבר נעצרו בחשד להצתת המסגד בטובא-זנגרייה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עשרה נעצרו ושוחררו – – – תפסיקי לשקר לציבור, עשרה נעצרו ושוחררו. <היו"ר מוחמד ברכה:> נא לא להפריע. <זהבה גלאון (מרצ):> בחשד לכאורה להצתת המסגד. <היו"ר מוחמד ברכה:> נא לא להפריע, נא לא להפריע. בבקשה. קריאות ביניים יכולות להסגיר מתן חסות לכל מיני דברים פסולים. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, קורים כאן בכנסת דברים קשים מאוד. אנחנו היינו עדים לפני כמה זמן לחנינה שהכנסת נתנה לעצורי ההינתקות, ועכשיו ועדת החוקה של הכנסת נותנת רוח גבית לטרור. למי שלא ער לזה ולמי שלא יודע, ועדת החוקה של הכנסת התכנסה לפני כמה שבועות במטרה לדון באותם צווי הרחקה שניתנו לטרוריסטים מיצהר ואיתמר. חברי הכנסת מהימין כינו את זה "צווי גירוש". ועדת החוקה נכבשה על-ידי אותם אנשים שהגיעו לשטח. ראש הוועדה וחברי הכנסת מהימין התחרו ביניהם מי יצהיר יותר נאמנות לאותם אלה שישבו שם בוועדה, מי יצהיר יותר נאמנות לאותם טרוריסטים מהימין. ישבו ראשי הוועדה וחברי הכנסת מהוועדה ומתחו ביקורת על המשטרה ועל השב"כ, למה פוגעים בבנים היקרים האלה, שעסוקים בלכרות עצי זית, לשרוף שדות, לשרוף מטעים. והדבר שהכי מדאיג אותי, אדוני היושב-ראש – הם גם מקבלים רוח גבית מהכנסת, אבל בעיקר אני מודאגת מאוזלת היד ומהרפיסות של מערכת אכיפת החוק, שלא פועלת באותה אמת מידה כלפי טרוריסטים מהימין וכלפי אחרים שעושים דברים חמורים פחות או קלים יותר. יש כאן שתי מערכות צדק: מערכה לטרוריסטים יהודים, שמקבלים גיבוי גם מהכנסת וגם מהשלטונות, ומערכת צדק שונה לאחרים. ואני חושבת שהדברים של תת-אלוף ניצן אלון צריכים להדהד ולהוות תמרור אזהרה. ואתם יודעים מה מטריד אותי? וזה הדבר האחרון, ברשותך, אדוני. כשהטרוריסטים היהודים פגעו בפלסטינים – בסדר, עברו על זה לסדר-היום, פוגעים בפלסטינים. כשהטרוריסטים היהודים פגעו באזרחי ישראל הערבים, גם עברו על זה לסדר-היום. כשפגעו בארגוני שמאל או בארגוני החברה האזרחית, גם עברו לסדר-היום. כשהתחילו לפגוע בקציני צה"ל וחיילי צה"ל, כולם התעוררו. אני מצטערת שהתעוררו רק ברגע הזה, אבל כשהם התעוררו, הדברים האלה צריכים להוות תמרור אזהרה גדול. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, גברתי. הדובר הבא – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תת-אלוף ניצן אלון אמר את הדברים הבאים: "ייתכן שצה"ל יידרש לפעול יחד עם המשטרה והמינהל האזרחי במשימות מסוימות, בהיעדר הסכמה לאומית רחבה, תוך עימות מתגבר עם שוליים קיצוניים אך מתרחבים בקרב החברה הישראלית. כבר היום מיעוט קיצוני, שולי במניינו אך לא בהשפעתו, עלול להביא להסלמה רבתי במעשים הנקראים 'תג מחיר' אך מגיעים כדי טרור. מעשים אלה לא רק ראויים לגינוי על העוול והאיוולת שבהם אלא גם למניעתם ולמעצר המבצעים באופן יותר יעיל מכפי שהצלחנו במערכת עד כה". ניצן אלון הוא אדם אמיץ. ניצן אלון ידע שהדברים שלו יעוררו תגובות. הוא לא חשש לומר אותם כמו שהוא לא חשש למלא את תפקידו במשך השנתיים האחרונות. הוא אחד המפקדים המעולים ביותר בצבא-הגנה לישראל. הוא מילא תפקידים בכירים ביחידות סודיות שונות, והגיע למקום שאליו הגיע לא בזכות פרוטקציה. הוא הצטיין והוא גבר אמיץ, שמילא תפקידים ועשה עבודה מצוינת בשירות מדינת ישראל. כל מה שהוא זכה מאותם מתיישבים ומתנחלים זה גינויים, זה התקפות, זה השמצות ואפילו ניסיונות לפגוע בו פיזית. לא שמעתי במחנה ההוא הסתייגויות. לא שמעתי הסתייגויות. שמעתי רק דממה גדולה. מי שתקף אותו תקף, והאחרים שממונים על הסדר והחוק ועל האוכלוסייה האזרחית שתקו, וזוהי שתיקה שמהדהדת מקצה אל קצה. אנחנו צריכים לזכור שהאנשים האלה שנושאים באחריות ל"תג מחיר" לא רק מדליקים את הבית הקטן שהם גרים בו, הם מדליקים את הבית הגדול של מדינת ישראל, שבה חיים ביחד יהודים וערבים, ורוצים לחיות ביחד; צריכים לחיות ביחד ורוצים לחיות ביחד. מי שפוגע במסגדים, מי שמאפשר וחושב במונחים של פשע כזה, צריך להחזיר לו מנה כפולה, צריך להעניש אותו עונש כבד, מפני שכשזה מתחיל שם, אנחנו לא יודעים היכן זה ייגמר. ואין סיבה שמדינת ישראל תקומם עליה את כל העולם הערבי ואת כל העולם המוסלמי, מיליארד ו-300 מיליון, ו-57 מדינות, רק מפני שהאנשים האלה פועלים בחוסר אחריות, מתוך איזושהי תחושה משיחית, מתוך איזשהו רצון לעורר את ההתנגשות הזאת. אנחנו צריכים להודות לניצן אלון ואנחנו צריכים להתנצל בפני אמו. אמו ניצולת שואה שבאה על כיסא גלגלים לטקס הזה שבו הוא סיים את תפקידו ושהחליף אותו תת-אלוף אחר – ואני מאחל לו הצלחה עכשיו במילוי תפקידו. אלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי התנצל בפניה ואמר לה: אני מצטער שהיה עלייך לשמוע את דברי הנאצה החריפים על בנך. ומפה, מהבית הזה, גם אני מתנצל בפני אמו ואני מתנצל בפניו, ואני מאחל לו הצלחה במילוי תפקידיו הבאים. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת זאב אלקין. חבר הכנסת מג'אדלה – בבקשה, אדוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, קצין אמיץ, שהוא בראש ובראשונה אדם, ראוי לכך שמליאת הכנסת תיתן לו גיבוי כאשר הוא אמר את הדברים כפי שהוא אמר אותם. הוא אמר אותם במסגרת מילוי תפקידו, נאמן לערכים שהוא מאמין בהם. ותארו לעצמכם את התגובות שהוא זכה להן מראשי המתיישבים והמתנחלים. עכשיו, אתה מדמיין לך, חבר הכנסת יריב לוין, אותם אנשים, מה הוא יחסם לפלסטינים? אם זה יחסם לקצין שאמר את האמת ונהג באופן ערכי, מה הם עושים לפלסטינים בסביבתם? אנחנו כולנו יודעים את האמת ויודעים מה עובר על הפלסטינים, ועכשיו מסיק הזיתים. אתם עוד תשמעו גם מה ששמעתם, אבל אני רוצה לומר לכם ולהזכיר לכם – היה שר ביטחון אחד, שקרא לרמטכ"ל – זה התפרסם בתקשורת, לא סוד – ואמר לו: במסיק הזיתים הזה אני רוצה אפס התנכלות ומעשים שלא ייעשו מצד המתנחלים והמתיישבים נגד הפלסטינים. <קריאה:> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> והיה אפס מעשים. כאשר המערכת, באופן נחוש ובאופן תבונתי, רוצה ליישם מדיניות של לתת לפלסטינים לחיות בכבוד ולבצע את מסיק הזיתים שלהם, זה קורה. וכאשר המערכת עושה את עצמה לא יודעת ולא שומעת, אז אנחנו רואים מה קורה. לכן, זה בידינו. זה בידינו להשליט סדר, לתת לאוכלוסייה הפלסטינית לחיות בכבוד, וקצין אמיץ, שמתנהג באופן ערכי, בראש וראשונה כאדם, צריך לתת לו את מלוא הגיבוי. <יריב לוין (הליכוד):> ומה עם האוכלוסייה היהודית? גם לה צריך לתת לחיות – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> קודם כול, שיחיו, כי מי שחי בשטח כבוש – חבר הכנסת יריב לוין, זה שטח כבוש. <יריב לוין (הליכוד):> הבנתי – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מי שחי בשטח כבוש, שלא יצפה מאלה שכבש את אדמתם – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – שייתנו לו גם פרחים. <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה אחריו בתור. ניתן לך הזדמנות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה רוצה שנקיים על זה דיאלוג, אני מוכן. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> רק אני לא מוכן לעבור לסדר אצל היושב-ראש. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל אתה מגן על – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הזמן תם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מגן על האנשים שחיים בביתם ובאדמתם, והכובשים לא יכולים לקבל מאתנו הגנה. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אדוני השר. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי כאן מהדוברים שקדמו לי כמה דברים. קודם כול, שמעתי דברי שבח לניצן אלון כקצין עם ביוגרפיה צבאית עשירה, ואני חושב שהם צודקים. ניצן אלון הוא קצין חשוב בצה"ל, עתיר זכויות, ועל כך מגיעות לו תודה והערכה של כל הבית הזה, על כל מרכיביו. אני בטוח שחבר הכנסת טיבי מצטרף ל"על כל מרכיביו". <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ממש לא. <זאב אלקין (הליכוד):> ואני בטוח שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שכל כך הגן כאן עליו, זוכר שהוא הכובש. ניצן אלון הוא זה שמייצג את הכובש באותו שטח של יהודה ושומרון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא נשלח על-ידי המערכת. יש הבדל, הוא נשלח על-ידי המערכת. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל גם האנשים שגרים שם, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – שכל כך לא רצית שניצן אלון ישמור על הזכויות שלהם – גם הם נשלחו לשם על-ידי אותה מערכת. אבל הנקודה המעניינת היא – ידידי חבר הכנסת נחמן שי וחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון – שניצן אלון, עם הזכויות הרבות שיש לו, הוא גם מפקד שעושה דברים שאני בטוח שאם מישהו עם השקפות ימניות בצה"ל היה עושה את זה, הייתם מתרעמים. למשל, הוא מפקד צה"ל שלא מזמן התראיין לעיתון אמריקני ותקף את הקונגרס האמריקני. אני חושב, חברי חבר הכנסת נחמן שי, שאתה מבין היטב מה זה אומר. מפקד צה"ל, בניגוד לעמדת ממשלת ישראל, אומר: הקונגרס טועה, הקונגרס מפריע לתהליך השלום; בעיתון "ניו-יורק טיימס", עיתון מרכזי בארצות-הברית. זה נראה לך תקין? <נחמן שי (קדימה):> לא. <זאב אלקין (הליכוד):> זה נראה לך נורמלי? זה משפר את המצב המדיני של מדינת ישראל? <נחמן שי (קדימה):> לא. לא. <זאב אלקין (הליכוד):> אני חושב שזה דבר שראוי לכל גינוי בבית הזה. תפקידו של – – – <נחמן שי (קדימה):> מי שאישר לו, שיבדוק. הוא לא דיבר בלי רשות. <זאב אלקין (הליכוד):> אני לא יודע אם מישהו אישר לו, אבל גם אם מישהו אישר לו – – <נחמן שי (קדימה):> אבל אם הוא דיבר, זה לא תקין. <זאב אלקין (הליכוד):> – – תפקידו של מפקד בכיר בצה"ל זה לא לתקוף את הקונגרס. ובדיוק באותה מידה, כשאותו מפקד בכיר בצה"ל עוזב את תפקידו ומסכם את הקדנציה שלו, וכל מה שיש לו לדבר, כנושא מרכזי בביטחון ביהודה ושומרון, זה על המאבק עם הטרור היהודי, יש לי בעיה. כי אני מכיר את הסטטיסטיקה ביהודה ושומרון באותן שנים שהוא שירת – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – ואני, ערבים פלסטינים שנהרגו מידיו של הטרור היהודי, לא מכיר. יש מעשים פסולים ביהודה ושומרון, וצריך להיאבק בהם, שעושים אותם גם מתיישבים, אבל ערבים שנהרגו מהמעשים האלה אני לא מכיר. אבל אני מכיר, ולא מעט, מתיישבים, כולל חברים אישיים שלי, שנהרגו בקדנציה כשניצן אלון היה מופקד על ביטחונם, וזה כישלון שלו. ולכן, כשהוא בא לסכם את הקדנציה הזאת, אני הייתי מצפה ממנו לשמוע בראש ובראשונה על התפקיד המרכזי שלשמו הוא נשלח – להגן על חיי אזרחים ישראלים. ואם כל מה שהיה לו לומר זה על הטרור היהודי, גם בסיום הקדנציה שלו וגם באותו ריאיון ל"ניו-יורק טיימס" כשהוא תקף את הקונגרס, אז אני חושב שיש כאן מפקד צה"ל ראוי שהתבלבל והוא לא מבין מה תפקידו, והוא לא הבין מה ההבדל בין איש עם דעות פוליטיות – יהיו ככל שיהיו, זו זכותו; כשהוא יפשוט את המדים הוא יכול להצטרף לזהבה ולהתמודד מולה על ראשות מרצ, זו זכותו – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – אבל כל עוד שהוא לובש את המדים האלה הוא צריך למלא את תפקידו, ולא להחליף את ממשלת ישראל, והוא צריך להגן על חיי אזרחי מדינת ישראל. זה הסיכום העיקרי של התפקוד שלו שהייתי רוצה לשמוע ממנו, ולצערי לא שמעתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. ישיב על ההצעות לסדר-היום השר גלעד ארדן, בשם שר הביטחון, בהיותו השר המקשר. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, גם כאן אני אנסה לענות תשובה קצרה, אני מקווה שחברי הכנסת יאפשרו זאת. אין ספק שניצן אלון הוא קצין מצוין שראוי להערכה, כמו כל קצין, בוודאי קצינים בכירים ששירתו את המדינה שנים רבות ושילמו מחיר כבד, ולכן אני גם מגנה בכל תוקף כל מי שתוקף או מפגין באופן אגרסיבי או ברוטלי מולו, מול משפחתו, מתקיף את מכוניתו. היו פעולות כאלה או אחרות שאני והממשלה בוודאי ובוודאי מגנים אותן, גם אם – ופה אני מוכן להצטרף לחלק מהביקורת שהושמעה כאן – גם אם, בעיני, תפקידו של מפקד בצבא, באמת, ובעיקר כשהוא פועל ביהודה ושומרון, זה להילחם ולהיאבק על כך שהחוק יישמר ולא יופר ולא יהיו פעולות טרור, וכפי שאמרתי, גם יישמר החוק. אינני יודע אם אישרו לתת-אלוף אלון להתראיין או לא אישרו. מי שאישר לו להתראיין, אינני יודע עד כמה הוא תיאם אתו את המסרים, אבל ודאי שכאשר אתה קורא ריאיון ב"ניו-יורק טיימס" או במקומות אחרים ורואה הבעת עמדות; וכמובן, בשנים האחרונות הגבולות בין המדיני, הביטחוני, הצבאי והפוליטי מאוד מאוד היטשטשו, זה עוד מאז הסכמי אוסלו, כאשר הלבישו את קציני צה"ל חליפות ושיתפו אותם בכל התהליכים – עד כדי כך שגם הגברת לבני אתמול התבלבלה ובעצם ביקשה מראש הממשלה להכפיף את עצמו בכל עמדה לעמדה של ראשי מערכת הביטחון. בסדר, בסדר – – – <נחמן שי (קדימה):> אתה גאון. איך הצלחת להגיע מניצן אלון לציפי לבני? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חכה. <נחמן שי (קדימה):> לא, זה בהחלט אקרובטיות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אסביר לך איך. אנחנו פעמים רבות מוצאים את קציני צה"ל, לאחר שהם פושטים את מדיהם, מצטרפים – – <נחמן שי (קדימה):> גם בליכוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ומנסים לתרום למערכת הפוליטית. <נחמן שי (קדימה):> נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לעתים, אנחנו גם מוצאים בכירים ובכירות בפרקליטות המדינה, שלאחר שהם פושטים את חליפותיהם – באופן מטאפורי – הם מצטרפים לדוגמה לסיעת מרצ, והם מנסים באופן כושל להיבחר לכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> איפה ראית אותם בסיעת מרצ? הם באים לליכוד בינתיים או לקדימה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכירות בפרקליטות, את לא עקבת. החלפתי את הגוף בסקטור הציבורי תוך כדי. <נחמן שי (קדימה):> – – – גם לפרקליטות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא היית מרוכזת, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בהחלט. <נחמן שי (קדימה):> – – – מניצן אלון לטליה ששון. מאלון לששון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כשאני קורא את דבריו של ניצן אלון – – <נחמן שי (קדימה):> מאלון לששון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שאני בהחלט מכבד, מעריך, מוקיר, מצדיע אפילו לפעילותו הביטחונית, אבל כשאני קורא את עמדותיו המדיניות הפוליטיות ב"ניו-יורק טיימס", שבהן הוא מסביר לחברי הקונגרס שלא צריך לפגוע בהעברות הכספים לרשות הפלסטינית – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בלי קשר לעמדתי. לא, חברת הכנסת גלאון, אני מתפלא עלייך כי גם אם את מסכימה עם העמדה הזו וגם אם אני חולק או לא חולק, שנינו צריכים להיות מאוחדים בכך שאלו לא עמדות שצריך לשמוע מקצינים בצה"ל. מה הקשר של קצין בצה"ל, שאמור או להיאבק בטרור או לדאוג לכך שמתיישבים יהודים לא יפירו חוק ולא יפריעו לפלסטינים השלווים לבצע את מסיק הזיתים – וגם בכך אני מצטרף לדברים של חבר הכנסת מג'אדלה: כל מי שמבצע פעולות, שתקראו להן "תג מחיר" או לא "תג מחיר", פעולות בריוניות, אלימות, אחת דינו – לשבת מאחורי סורג ובריח. אין מחלוקת בעניין הזה. כל השאלה כאן – האם מי שאמור להוביל מדיניות או להסביר לאמריקנים ולקונגרס האמריקני מה לעשות זה צריך להיות קצין בצה"ל, שהוא עדיין, דרך אגב, היה במדים כאשר הוא התראיין. אני לא יודע, אני לא מכיר את הפרטים, ולכן אני מציע, כפי שהציע יושב-ראש הקואליציה, שיהיה דיון מעמיק יותר בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני השר. יש שתי הצעות אחרות. חבר הכנסת בן-ארי הראשון, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה. היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי קודם שנעצרו עשרה אנשים מיצהר. יש מושג כזה שנקרא "יצהר". אז בשביל הפרטים המדויקים – נכון, הטרור היהודי, הטרור היהודי, יש לו כתובת, אבל לא מצליחים להוכיח ולו קשר של איש אחד מהאנשים האלה. הם משתחררים בזה אחר זה. המשטרה מבוהלת, מחפשת מתחת לפנס. מחפשת מתחת לפנס, כי ביצהר הם הפושעים. נכנסו אתמול לישיבה שהתחילה את ה"זמן" – בישיבה מתחילים את הלימודים בתחילת חודש חשוון – ואמרו לכולם לשכב על הרצפה. גז פלפל. מדובר בעבריינים הכי גדולים בעולם, הטרור היהודי. מדובר בכמה אנשים שעושים גרפיטי, ואני אומר שזה פסול. מי שייחס לי תמיכה ב"תג מחיר", שיצפה לתביעת דיבה. מעולם, מעולם לא תמכתי ב"תג מחיר", ועניינית אני לא תומך ב"תג מחיר", כי מי שעושה ככה – ואני אומר את זה לאנשים שלי – זה אדם מריר. אני לא מריר. אני לא מריר, אני לא מיואש, ולכן אני לא מסרב לגנות, כי יש לי רשימה ארוכה של גינויים לפני כן. אני לא מצטרף למקהלה, בשום אופן לא מצטרף למקהלה, אבל אם מישהו שואל אותי – זו פעולה של מרירות, של בדלנות. אני לא שם. אני אומר לכולם: כשאני אהיה מריר אני אלך הביתה. זו לא פעולה של מנהיגות. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> סליחה, אדוני. אני רק רוצה לומר במשפט אחד. ניצן אלון – שהוא הנושא – לצערנו הרב חורג מאוד מאוד לנושא הפוליטי ומתבלבל בתפקידו. יש טרור שרצח את אשר פלמר ובנו, יש טרור שרצח את משפחת פוגל. הוא התבטא פעמיים – פעם הוא אמר שזה "תג מחיר", ופעם הוא אמר שזו תאונת דרכים, הוא או הבכירים שלידו. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הדברים האלה טעונים בדיקה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה, אדוני, הדקה הסתיימה מזמן. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה להגיב על דבריו של יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלקין. שלא תתבלבל, לעולם לא תשמע ממני דברי הערכה לקצין כיבוש כלשהו – לא הומני, לא פסאודו-הומני. קצין כיבוש הוא קצין כיבוש גם אם הוא אומר משפט זה או אחר. כאשר הוא שב להיות אזרח בתוך מדינת ישראל, הסיפור אחר. החיילים היחידים שיזכו להערכה ממני הם סרבני מצפון. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת טיבי. השר הציע שהנושא יועבר לוועדה. אני שואל את המציעים – חברת הכנסת זהבה גלאון? <זהבה גלאון (מרצ):> לאיזו ועדה? בחוקה אני לא מעוניינת, כי עדיף שזה לא יהיה. <נחמן שי (קדימה):> פה במליאה זה לא יגיע אף פעם לדיון. <זהבה גלאון (מרצ):> אין דבר, עדיף שיישאר ככה במליאה. עדיף שיישאר במליאה. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב, חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מבקש שתשיבי לי, ולא לחבר הכנסת נחמן שי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני מודה שלראשונה אני מתלבטת, אני לא יודעת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בואו נפתח את הנושא יותר, נעמיק. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מציעה – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מציע שנקיים דיון בזק על העניין הזה. נו, באמת. ועדה או מליאה? <זהבה גלאון (מרצ):> מליאה. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת נחמן שי? <נחמן שי (קדימה):> אני מוכן ללכת לוועדה. <היו"ר מוחמד ברכה:> לוועדה. חבר הכנסת מג'אדלה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מליאה. <היו"ר מוחמד ברכה:> מליאה. חבר הכנסת אלקין? <זאב אלקין (הליכוד):> ועדה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ועדה. אז תהיה הצבעה מפוצלת. על ההצעות של חברת הכנסת גלאון וחבר הכנסת מג'אדלה, אם זה מליאה או הסרה, והצבעה נוספת – התקנון תוקן? אז זה לא בימי. אוקיי, עודכנתי עכשיו על השינוי בתקנון. המהות של הצעה דחופה לסדר-היום היא הצעה שהנושא יידון במליאה, ולכן אם אחד מהמציעים רוצה שזה יהיה במליאה אז אנחנו נקיים הצבעה על מליאה או הסרה. אם זה לא יתקבל, נעשה הצבעה נוספת על ועדה או הסרה. <נחמן שי (קדימה):> אז אם רוצים ועדה צריך להצביע נגד מליאה. <היו"ר מוחמד ברכה:> זה לשיקולך. אני לא מייעץ לך בעניין. <נחמן שי (קדימה):> אנחנו מנסים להבין. <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו מצביעים על כל ההצעות אם זה מליאה או הסרה. ההצבעה החלה. <זאב אלקין (הליכוד):> מי שרוצה ועדה, מצביע הסרה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של שמונה מתנגדים אל מול ארבעה שתמכו, הנושא לא יידון במליאה. אנחנו נעבור להצבעה אם זה יידון בוועדה או יוסר. אפשר להצביע גם בעד, לא חייבים להצביע נגד. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון, או שיש מחלוקת גם בעניין הזה? <קריאה:> לא, לא, חוץ וביטחון. <היו"ר מוחמד ברכה:> כי בזמנו אייכלר הציע להעביר את העניין של המצב בדרום לוועדת החינוך. טוב, רבותי, שמונה תמכו ושניים התנגדו, בלי נמנעים. על כן, הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <עסקת שליט והשלכותיה הביטחוניות> <היו"ר מוחמד ברכה:> נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, הסעיף האחרון: עסקת שליט והשלכותיה הביטחוניות, הצעות שמספרן 6326 ו-6340, של חברת הכנסת חוטובלי וחבר הכנסת אלדד. חברת הכנסת ציפי חוטובלי תתחיל. שלוש דקות, בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עם עם היסטוריה ארוכה, אבל עם זיכרון ציבורי מאוד קצר. רק לפני שבועיים מדינה שלמה עצרה את הנשימה שלה, מחתה דמעה והתרגשה כשגלעד שליט חזר הביתה. עסקת שליט, שהיא עסקה שנויה מאוד במחלוקת, יצרה רגע אחד של אחדות בעם ישראל. בכל זאת, לא היה אחד שלבו לא החסיר פעימה במעמד הזה שמדינה שלמה דאגה לחייו של חייל אחד. אני מנצלת את הבמה הזאת קודם כול כדי לברך את אביבה ונועם שליט, שעברו חמש שנים קשות, ולומר לגלעד שליט: ברוך שובך לארץ. אבל אנחנו כאן, נבחרי הציבור, נותרנו עם היום שאחרי העסקה. היום שאחרי העסקה הוא חשוב לא פחות מאשר עצם ביצוע העסקה. זו החלטה קשה שקיבל ראש ממשלת ישראל. אני חושבת שהאתגרים שהעסקה הזאת הניחה לפתחנו לא איחרו להגיע: "חמאס" תקף את גבולנו הדרומי. שוב אני חוזרת לזיכרון הציבורי הקצר שלנו. כביכול אנחנו נמצאים בעת רגיעה, אבל היום ילדים בבאר-שבע ובאשדוד לא הלכו לבית-הספר, כי האזורים האלה הם עדיין אזורים תחת אש. כבת רחובות אני יכולה לומר לכם שביום חמישי האחרון נשמעו אזעקות עולות ויורדות בעיר שלי, בעיר ילדותי, שעד כמה שזכור לי ממוקמת ממש במרכז הארץ. אז האיום מגבולנו הדרומי הוא כבר מזמן לא איום על עוטף-עזה או על אזור הדרום; הוא כבר מזמן איום על מחצית ממדינת ישראל. בהתחשב בזה שיש לנו איומים מצפון, אני חושבת שנכון לעכשיו כל מדינת ישראל מכוסה בטווח הטילים. אני חוזרת רגע למסר ששלחה עסקת שליט. עסקת שליט יכולה להיות רגע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל, רגע שבו מדינה מחליטה ביד ימין שלה לעשות מהלך מחבק למען חייל אחד. אבל היא ממשיכה בקו שאומר באופן ברור: אנחנו הפסקנו להילחם. אנחנו הפסקנו להילחם. תראו איזה מסר יצא מהכינוס הראשון של מושב החורף לגבי סוגיות הרות גורל וקיומיות, כמו הסוגיה האירנית וכמו סוגיית המאבק ב"חמאס". עומדת כאן יושבת-ראש מפלגת העבודה ואומרת: ביבי וברק, אל תיסחפו להרפתקה באירן. עומדת כאן יושבת-ראש האופוזיציה ואומרת: תקשיבו לראשי מערכת הביטחון, אל תיסחפו להרפתקה בעניין אירן. עומדים כאן אנשים בזה אחר זה, ובאופן מעשי צועק כאן דב חנין: אל תילחמו ב"חמאס", אל תיכנסו לעזה. חברים, לא הגענו לכאן כדי להפסיק להילחם כל עוד יש איומים קיומיים על חיינו. לא הגענו לכאן כדי להילחם, אבל אם אנחנו נאלצים להילחם, אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו. והמחשבות המעוותות האלה שאנחנו נתחיל עכשיו לשחרר עוד 500 אסירים, כי אנחנו כבר במכירת חיסול, ולחזק את אבו מאזן – אותה מנטרה שחוקה שהגיע הזמן שתצא כבר מהלקסיקון. זה אותו אחד שאמר שטוב שגלעד שליט ישב בשבי, אותו אחד שכורת ברית דמים עם ה"חמאס". כשאנחנו עדיין חושבים בדפוסים הישנים האלה, אני חייבת לומר שעסקת שליט יכולה להיות כתם בהיסטוריה הביטחונית של מדינת ישראל. אם אנחנו לא נתעשת ונתחיל להבין שאנחנו חייבים ביד שמאל – אם יד ימין שחררה, יד שמאל חייבת לנהוג ביד קשה כלפי כל טיל שיירה על אזורי המחיה האזרחיים שלנו – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – לחזור לסיכולים ממוקדים, לחזור לתחושה שאנחנו שולטים, ובעיקר לא לפחד להילחם. אנחנו כאן כדי לחיות, אנחנו לא כאן כדי להתגונן ולמגן את עצמנו. אם צריך להילחם – נילחם. כנציגת הקואליציה, אני רוצה לומר שהרוח התבוסתנית שנשמעה אתמול במושב הזה היא לא הרוח הנכונה להמשיך ולחיות בארץ הזאת. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. מה, אתה תקרא את כל הספרים האלה? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מה שאני אספיק – – – של ראש הממשלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אבל אתה תישמע להערות היושב-ראש, נכון? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ככתבן וכלשונן. אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, אדוני השר, אתמול היינו בביקור – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ככה אתה מתעלם ממני? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> השם ישמור, שכחתי אותך, חברי חבר הכנסת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אתמול ביקרה ועדת החוץ והביטחון ביקור תנחומים בביתו של משה עמי, שנהרג מפגיעת טיל באשקלון. שמעתי שם את אחותו זהבה אומרת כך: כולנו שמחנו כשגלעד שליט חזר הביתה, אבל עכשיו אחי מת כי שחררו מאות רוצחים. גלעד חי, אבל אחי לא. משה עמי מת, ואי-אפשר שלא לקשור את גל הטרור שאנחנו חווים בדרום עם עסקת שליט. גם המומחים אצלנו הסבירו ש"הג'יהאד" חייב עכשיו להוכיח פעילות, כי בעסקה, מי שקטף את כל הפירות היה ה"חמאס", והוא חייב להצטיין גם הוא בדרכו. אין ברירה אלא להבין שעסקת שליט והשחרור הסיטונאי של רוצחים יצרו תחרות בקרב ארגוני הטרור, כי המסר היה שטרור משתלם. אתמול שמעתי את עירית לינור ב"גלי צה"ל" אומרת שאם הם יורים צרורות מנשק אוטומטי בחתונות לאות שמחה, מה פלא שהם יורים רקטות באוויר כשמשחררים להם 450 רוצחים. אבל מעבר להבנת הרקע לגל הטרור שאנחנו שקועים בו, ולצערי נהיה שקועים בו הרבה יותר עמוק, אני חייב להתייחס לכתביו המרובים – והבאתי מהספרייה שלושה כרכים חשובים מאוד – של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואני מצטט מאחד מהם, מהספר "מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והבין-לאומי", והוא כותב בעמוד 156: "לא לשחרר טרוריסטים כלואים. אחד מקווי המדיניות החשובים ביותר שיש לאמץ מול הטרור הוא סירוב לשחרר מבתי-כלא טרוריסטים שהורשעו בדין. זוהי שגיאה שישראל, שהיתה פעם המדינה המובילה במדיניות אנטי-טרוריסטית, חזרה עליה פעם אחר פעם". ואם תאמרו, חברי, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, והוא כתב את זה לפני שהיה ראש ממשלה – אני מחזיק מהדורה מעודכנת עם מבוא מעודכן מ-2001. למיטב זיכרוני, בנימין נתניהו כבר היה ראש ממשלה, בין 1996 ל-1999. הדברים שהוא ראה משם הוא לא רואה מכאן. הספרים הללו אינם שווים את הנייר שהם כתובים עליו. ואני מצפה לתביעה ייצוגית של אנשים ששילמו ממיטב כספם בעבור התיאוריה המבריקה של בנימין נתניהו, שלצערנו נכשל בטסט. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אני מזמין את השר גלעד ארדן להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אין ספק שאני מזדהה עם חלק נכבד מהטיעונים שהעלה חבר הכנסת פרופסור אלדד. יחד עם זאת, אי-אפשר לנתק ולקחת עיקרון אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהציג רק אותו כמי שגובר על כל שיקול אחר. חשבנו שהתהפוכות הדרמטיות במזרח התיכון, שיש כאלה שרואים בהן סיכוי ותקווה ויש כאלה שגם מביעים דאגה וחשש, גם להן יהיו השלכות על שלומו ועתידו של גלעד שליט. כי מצד אחד גבר עוד יותר הסיכון לשלומו ועתידו, מצד שני, לראשונה ה"חמאס" התגמש לעומת ההתעקשות שלו בעבר על עקרונות עסקת השחרור. כיוון שחלון הזמן הזה היה קצר, ראש הממשלה נדרש היה לקבל החלטה. צריך גם לזכור שבשנים האחרונות – שוב אני אומר, העסקה הזאת, ודאי שאי-אפשר, פרט להישג האדיר של החזרתו של גלעד שליט הביתה חי ושלם, אני בטח לא אהיה זה שיציג אותה כעסקה טובה. עסקה שבה משוחררים רוצחים ותומכי טרור היא בוודאי לא טובה. היא יוצרת סיכונים חדשים, היא מערערת על עקרונות המאבק בטרור והיא בהחלט מציבה סימני שאלה על היכולת שלנו העתידית לעמוד על עקרונות מסוימים במאבק בטרור. עם זאת, צריך לזכור עוד כמה דברים. ראשית, זו לא הפעם הראשונה שממשלת ישראל עושה זאת. היינו עדים למדרון חלקלק שבו התקיימו עסקאות כמו עסקת ג'יבריל, עסקת טננבאום, גם במסגרת עסקת רגב-גולדווסר שוחרר רב-המרצחים סמיר קונטאר. לכן, כאשר אנחנו מסתכלים על עוד אינטרס, והוא הלכידות החברתית במדינת ישראל, והרצון שלנו להעביר מסר על כך שהממשלה – לא עושה הכול ולא תעשה הכול, כי אין מושג כזה, אבל בהחלט מוכנה לעשות הרבה כדי לשחרר חייל שבוי שניתן להציל אותו. אז מה שהציבור ראה בשנים האחרונות זה תהליך מסוים, שכדי להפסיק אותו צריך לגבש עקרונות ברורים הרבה יותר. לצערנו, העקרונות האלה לא גובשו. אנחנו מכירים את ועדת-שמגר, אבל היא עדיין לא סיימה את פעילותה ועדיין לא התקיים דיון ציבורי לגבי מסקנותיה; הכנסת לא חוקקה חוקים בעניין הזה. ולכן, כשאנחנו מסתכלים מצד שני על האפשרות קצרת הזמן, אולי, כי היה כאן ספק, להציל את חייו של חייל חטוף, וכשאנחנו מסתכלים גם על האינטרס לחזק את הלכידות החברתית בעם ישראל, וכשאנחנו רואים שבכירי מערכת הביטחון, בשונה מבעבר – ראש המוסד, ראש השב"כ – מביעים תמיכה במתווה העסקה שהושג, ואומרים: אנחנו נדע להתמודד גם עם האיומים החדשים שייווצרו כתוצאה משחרור אותם מחבלים ששוחררו בעסקה – אז מה שגבר אלו האינטרסים שתיארתי כרגע בפני הכנסת. צריך גם לזכור שבכל זאת, עם כל זה שלא מדובר בעסקה טובה, המתווה הנוכחי היה טוב יותר מכל מתווה שהוצע עד היום. אני יכול להזכיר פה שבעסקה הזאת הצטמצם מספר המנהיגים והמפקדים הצבאיים, ובכל זאת נשארו בכלא המפקדים הבכירים של ה"חמאס" וה"פתח", כמו עבדאללה ברגותי, אברהים חאמד, עבאס א-סייד, אחמד סעדאת, ג'מאל אבו אל-היג'א ועוד. בעסקה הזאת הצטמצם מספר המשוחררים לשטחי יהודה ושומרון מ-200 ל-110, ומתוכם רק מחצית הם פעילי "חמאס"; 203 מבין המשוחררים יגורשו לעזה ולחו"ל; הוטלו מגבלות ביטחוניות על המשוחררים – מניעת יציאה לחו"ל, מניעת כניסה לישראל; ולגבי האסירים המזרח-ירושלמים – מניעת כניסה לאיו"ש והתייצבות מדי שבוע בתחנת המשטרה. יש עוד דגש, שאני לא רוצה להתייחס אליו, לגבי התחייבות להימנע מפעילות, כי גם אני לא מייחס לה חשיבות אמיתית. מי שמסוגל לרצוח או להיות מעורב בתכנון רצח, לא נראה לי שחתימה על התחייבות להימנע מפעילות זה מה שירתיע אותו. אבל בהחלט, כפי שפתחתי ואמרתי, אני, בכאב לב ובצער יכול להבין גם חלק נכבד מטיעוניו של חבר הכנסת אלדד. ואני מביע תקווה שכמו מדינות רבות אחרות – איך אמרו פה היום? איך אמר חבר הכנסת כבל, שבעניין הזה אני יכול להסכים עם דבריו? מעתה ואילך אנחנו נשכיל לייצר עקרונות שיעזרו לנו לקבל החלטות בעסקות. אני לא רוצה שיהיו, חס וחלילה, עוד חטיפות, אבל אם חס וחלילה יהיו עוד חטיפות, שהכנסת והממשלה ישכילו לגבש עקרונות שיעזרו למקבלי ההחלטות בעתיד גם להחליט על-פי מה שהעם צריך ולהיות מושפעים פחות ממה שהעם והתקשורת רוצים. האם חבר הכנסת אלדד מבקש דיון? מה אדוני מבקש? <היו"ר מוחמד ברכה:> גם חברת הכנסת חוטובלי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> גם אני פה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סליחה. מה גברתי מבקשת? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> דיון בוועדת חוץ וביטחון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הממשלה מסכימה לדיון בוועדת חוץ וביטחון, וזו תהיה גם הזדמנות לדון, אני חושב, לגבי העתיד. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני השר. הבעת עמדה, ככה זה נקרא, של חבר הכנסת בן-ארי בעניין הזה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חברי חברי הכנסת, כשאני צפיתי בכל הנושא הזה של החזרת החייל האהוב שלנו גלעד שליט, עמדו לפני שתי שאלות. שאלה אחת זו שאלת התעלמות התקשורת, הכמעט מוחלטת, הבליץ כנגד כל מי שיביע דעה אחרת, אבל זה דבר אחד. דבר שני, אדוני השר, אני הייתי שמח אם הייתם גם כן מגבשים כללים איך מצטלמים. איך מצטלמים ואיך לא מצטלמים. כאילו בחזרתו של גלעד שליט היה מדובר באיזה הישג אדיר של מדינת ישראל, באיזה הישג צבאי שבו הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה, עומדים מחויכים. גם אם היה מדובר באילוץ וברצון להחזיר את החייל הביתה, בוודאי לא היה מדובר פה בחגיגה כל כך גדולה. הייתי שמח אם אותם אנשים שרצו להצטלם שם היו רצים להצטלם גם עם משפחתו של עמי משה, שספג את הטיל השבוע ברחוב יצחק רבין. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. רבותי המציעים, חברת הכנסת חוטובלי וחבר הכנסת אלדד, מסכימים שהנושא יועבר לוועדה. על כן אנחנו נקיים הצבעה: בעד – להעביר לוועדה, נגד – להסיר את הנושא מסדר-היום. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של חמישה תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הנושא יועבר לדיון בוועדת חוץ וביטחון. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ה' בחשוון התשע"ב, 2 בנובמבר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:23.>