דברי הכנסת

הכנסת ב / מושב רביעי / ישיבות רע"ח–רפ"א / י'–י"ב בחשוון התשע"ב / 7–9 בנובמבר 2011 / 2 חוברת ב' ישיבה רע"ח הישיבה המאתיים-ושבעים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י' בחשוון התשע"ב (7 בנובמבר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. סירובה להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012; 6 2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת 6 יואל חסון (קדימה): 8 סגן שר האוצר יצחק כהן: 18 הודעה אישית של חבר הכנסת ישראל חסון 29 ישראל חסון (קדימה): 30 הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 33 1. סירובה להיענות לדרישה להגיש תקציב חברתי חדש לשנת 2012; 33 2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת 33 אילן גילאון (מרצ): 33 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 39 שלמה מולה (קדימה): 47 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 49 נסים זאב (ש"ס): 51 דניאל בן-סימון (העבודה): 54 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 56 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 57 דב חנין (חד"ש): 59 ניצן הורוביץ (מרצ): 61 אורי אורבך (הבית היהודי): 62 גילה גמליאל (הליכוד): 63 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 65 דברי יושב-ראש הכנסת לציון שישים-ושבע שנים להוצאתם להורג של חנה סנש וחבריה 67 היו"ר ראובן ריבלין: 67 הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 68 1. סירובה להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012; 68 2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת 68 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לרגל עיד אל-אדחא 70 היו"ר ראובן ריבלין: 70 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"ב–2011 70 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 71 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011 74 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 74 הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011 77 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 77 הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011 80 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 80 עתניאל שנלר (קדימה): 83 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 85 דב חנין (חד"ש): 86 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011 90 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 90 הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"א–2011 93 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 93 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"א–2011 95 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 95 דב חנין (חד"ש): 97 נסים זאב (ש"ס): 98 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011 99 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 100 דב חנין (חד"ש): 101 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 102 זאב בילסקי (קדימה): 105 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011 107 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 107 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011 109 גדעון עזרא (קדימה): 110 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 111 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 112 גילה גמליאל (הליכוד): 113 זאב בילסקי (קדימה): 115 משה מטלון (ישראל ביתנו): 116 החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011 119 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 120 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011 121 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 121 הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011 123 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 123 יריב לוין (הליכוד): 126 הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011 126 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 127 חילופי גברי בוועדות הכנסת 130 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 130 הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011 130 חיים כץ (הליכוד): 131 אילן גילאון (מרצ): 133 זאב אלקין (הליכוד): 135 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 137 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 137 הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011 138 כרמל שאמה (הליכוד): 138 הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011 139 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 140 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 142 זבולון אורלב (הבית היהודי): 144 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 146 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, י' בחשוון תשע"ב, 7 בנובמבר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3617 וכלה בהצעת חוק פ/3632/18 – הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – כספים משוריינים), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת דניאל בן-סימון, אורי אורבך, אורית זוארץ ושי חרמש; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק ביטוח פנסיוני), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחיים כץ; הצעת חוק היכל התנ"ך בירושלים, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת רוני בר-און ובנימין בן-אליעזר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הסרת אנטנות טלוויזיה ומיחזורן), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, מירי רגב ועינת וילף וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת נחמן שי, אורי אורבך, איתן כבל ומירי רגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון – זכאות לקצבת זיקנה לעקרת-בית ולאלמנה בת קצבה שנולדו לפני שנת 1931), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון – זכאות לקצבת זיקנה לעקרת-בית ולאלמנה בת קצבה שנולדו לפני שנת 1931), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי וזבולון אורלב; הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אורי אורבך, דוד רותם, זבולון אורלב, עתניאל שנלר וציון פיניאן; הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, אורית זוארץ, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, עפו אגבאריה, דניאל בן-סימון, דב חנין, איתן כבל, אחמד טיבי, יצחק הרצוג, גאלב מג'אדלה, אבישי ברוורמן, דורון אביטל, נינו אבסדזה, מגלי והבה, יוחנן פלסנר, מסעוד גנאים, סעיד נפאע, זהבה גלאון ונחמן שי; הצעת חוק פדיון שבויים וחטופים, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, זאב אלקין, אברהם מיכאלי, יעקב כץ וחיים כץ; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריאותיים), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום והצגת מחיר בעסקה מתמשכת), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אורי אריאל, כרמל שאמה וזבולון אורלב; חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – סירוס ועיקור כלבים), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, פניה קירשנבאום, דב חנין, רונית תירוש וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מאגרת רשיון נהיגה ליוצא צבא ולמשרת בשירות לאומי), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק הגנה על מחזיקים במקרקעין ביהודה ושומרון, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, זאב אלקין, רוברט אילטוב, דוד אזולאי, יעקב כץ, אורי אורבך, ישראל אייכלר, אופיר אקוניס, פניה קירשנבאום, יצחק וקנין, אורי אריאל, אורי מקלב, כרמל שאמה, אלכס מילר, נסים זאב, ציפי חוטובלי, ליה שמטוב, חיים אמסלם, דני דנון וחמד עמאר. דין-וחשבון על פעולות מינהל מקרקעי ישראל לשנת 2010. כן אבקש להודיעכם כי חברי הכנסת נחמן שי, יואל חסון, גדעון עזרא ומאיר שטרית מבקשים להסיר את שמותיהם מהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שמספרה פ/3541/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. סירובה להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012;> <2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, רבותי, רבותי חברי הכנסת, בפנינו הצעות אי-אמון, כנהוג בימי שני, שבהן נפתחת ישיבת הכנסת השבועית והנושא הראשון על סדר-יומה הוא הצעות אי-אמון. הסיעות הערביות הסירו את הצעת האי-אמון שלהן בגלל החג, וגם בגלל בקשתן שלא לקיים דיונים על נושאים שהם רוצים להשתתף בהם, ולכן נותרו לנו שתי הצעות אי-אמון, האחת היא של סיעת קדימה והשנייה היא של סיעות מרצ והעבודה. ההצעה הראשונה לאי-אמון היא הצעה שתנומק על-ידי חבר הכנסת שלמה מולה מטעם סיעת קדימה, בנושא: סירובה של ממשלת נתניהו להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012. חבר הכנסת מולה מוזמן לבוא, אבל, אדוני השר אדלשטיין, אתה לא משיב על ההצעה הזאת, וצריך השר המשיב להיות נוכח על מנת שידע על מה להשיב. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כך כתוב אצלי. אני לא ממציא. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, מי שמשיב זה סגן שר האוצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> סגן שר האוצר. יחד עם זאת, גם שר האוצר צריך להיות נוכח במליאה למרות סגולותיו המיוחדות. הוא לא יכול להשיב אם הוא לא נוכח – איך הוא ישמע את חבר הכנסת יואל חסון? אני, כמובן, חבר הכנסת חסון, מזמין אותך, אתה יכול לדבר בלי זמן, מרגע שסגן השר יגיע אז אנחנו נתחיל לספור את העשר דקות העומדות לרשותך. לפני כן – הבמה שלך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני פותח את הדיון הסיעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אני יכול לעשות שכתוב: ינמק את ההצעה חבר הכנסת שלמה מולה. כך כתוב גם אצלך. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, כנראה שהשבוע שעבר הכה בהלם את הקואליציה. השבוע שעבר היה קשה מאוד לקואליציה, היה קשה מאוד לממשלה, ממש השאיר עליה רושם עז, אחרת אי-אפשר להבין מדוע הממשלה והקואליציה, אדוני היושב-ראש – עשתה כל שהיא יכולה, ולצערי גם הצליחה, למנוע מהלך דומה בשבוע הזה והביאה למעשה להרדמת הכנסת בשבוע הזה. אני מצטער לומר, אדוני היושב-ראש, באישורך ובהחלטתך. ההחלטה היום שהדיון המשמעותי ביותר השבוע יהיה הדיון שאנחנו בו עכשיו, וביטול כל הדיונים המשמעותיים הן במליאה, בהצבעות כמובן – גם היום, והיום גם הסכמנו, היום זה היה בסדר, אבל גם ביום שלישי וגם ביום רביעי – בתואנה של חג הקורבן, כשחבר הכנסת ברכה אמר לנו במפורש, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברכה אמר בצורה מפורשת שהוא לא מבקש, מלבד החוקים של היום, הוא לא מבקש לבטל שום חוק אחר ולא למנוע את העלאתו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. כבוד חבר הכנסת יואל חסון, כדי להעמיד דברים על דיוקם. <יואל חסון (קדימה):> בבקשה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה ביקש בשבוע הקודם, על דעת חברי הכנסת המוסלמים והדרוזים, שלא לקיים דיונים בנושאים שהם לא על דעתו. אמרתי לו, בבקשה, תביא בפנינו את הדברים. ואכן, אתמול הוא טלפן אלי ודיבר על שני נושאים שהוא בחר ואמר שהם מבחינתו דיונים שהוא רוצה להשתתף בהם ואף להצביע עליהם. הנושאים אינם מגזריים, אלא שייכים לכל אזרחי ישראל. ובצדק, חבר הכנסת ברכה יכול לבוא ולומר – על-פי אמונתי והשקפת עולמי אני מקיים את מצוות החג, ואני לא רוצה להשתתף בדיונים. הדיונים אינם מיוחדים לסיעות הערביות. הם דנים בשני נושאים מאוד קונטרוברסליים אשר מפלגים גם את הבית הזה, לאו דווקא בין קואליציה ואופוזיציה. כאשר אני נעניתי לחבר הכנסת ברכה, כחבר כנסת ישראלי המשתייך לדת והמאמין בדת שחוגגת את חג הקורבן, הגיע יושב-ראש הקואליציה ואמר שבסיעות הקואליציה משתתפים שני חברים שהם דרוזים החוגגים את חג הקורבן, והם מבקשים שכל אותם נושאים אחרים גם הם לא יוצבעו. היתה אפשרות אחת – או לא להיענות לחבר הכנסת ברכה, או לקיים שוויוניות. אני לא יודע אם הבקשה של הקואליציה היא תירוץ או לא תירוץ. ההנמקה היא כזו שלא יכולה להבחין בין מאמין למאמין. עכשיו שמעתי – הייתי עסוק בנושאים הרבה יותר חשובים אבל שמעתי שכבר היו כל מיני עניינים הבאים ומתייחסים לאישיותו של יושב-ראש הכנסת. אני הולך רק לפי כלל אחד, והוא כלל השוויוניות. אם חבר הכנסת ברכה או אתם באים ואומרים, אנחנו לא צריכים להתחשב במאמינים אחרים פרט למאמין היהודי, שכן זו מדינה יהודית וחגים מוסלמיים לא על דעתנו, זה דבר שצריך לדון בו – אני לא חושב שצריך לעשות זאת. אנחנו במדינה היהודית שהיא דמוקרטית, ולפי מגילת העצמאות מחויבים לקיים ולכבד את כל בני הדתות. אבל אם אומר לי בצדק ברכה לא בנושא המגזרי, אלא בנושא שהוא בנפשה של מדינת ישראל – חופש העיתונות או מעמדו של בית-המשפט העליון, ואני נענה לו, אני לא מפשפש האם זה תירוץ, אני חייב להיענות גם לחברי כנסת אחרים. על כל פנים, הם לא דיברו אתי אישית, דיבר אתי יושב-ראש הקואליציה. הבאתי את זה בפני החברים. אם אתם חושבים שאנחנו כמדינה יהודית לא צריכים להתחשב בחגים אחרים, אני אשמע ואביא את זה לדיון – אני יודע, אולי הכנסת תוציא חוק. אני רק רוצה לומר לך שאני לא נהגתי איפה ואיפה, לא ניצלתי שום עניין. גם בחוקים שאתה דן בהם לפעמים אני לא מקיים תמיד את מצוותה של קואליציה כזאת או אחרת; אני פועל על-פי מצפוני, בעיקר כיושב-ראש הכנסת. כל אחד יכול לחשוב למה, להמציא תירוצים. אמרו לי שחבר הכנסת מאיר שטרית כבר מנסה לבוא ולקשור לי כתרים של עושה מלאכה לעניין אחר. אני אומר לך שפעלתי בהתאם למיטב מצפוני, כפי שאני מאמין שהיה עושה זאת חבר הכנסת דורון אביטל, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת זאב בילסקי וחברת הכנסת תירוש. אני אותם מכיר, הם לא היו מסכימים בשום פנים ואופן להפלות בין אזרח לאזרח על-פי אמונתו. אני לא רוצה להזכיר את סגני יעקב אדרי, אבל אני יודע את דעתו כפי שגם הובעה. תודה רבה. עכשיו אתה יכול להמשיך ולומר מה שאתה רוצה. דיברתי בצורה ברורה ביותר. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אם אתה מתבסס על עקרון השוויון, אז העיקרון של השוויון היה וזה מה שביקש חבר הכנסת ברכה; וגם אנחנו מכבדים מאוד את חג הקורבן, ואת היכולת של החוגגים אותו לחגוג אותו. אבל חבר הכנסת ברכה ביקש במפורש על היום, על ההצבעה על שתי הצעות החוק הבעייתיות של היום. הוא לא ביקש את יום רביעי. אתה יודע יפה מאוד, אדוני היושב-ראש, ושמעתי את תשובתך ואני מכבד אותה. רק אני אומר שברגע הזה אתה היית צריך לעמוד על זכותה של הכנסת. לא לאבד שבוע נוסף משמעותי. לא לתת יד למצב שבו עושים הכול כדי לצמצם את ימי הפעילות של הכנסת, כי הקואליציה רואה והיא מפחדת. היא רואה מה היה בשבוע שעבר, היא מבינה שהבליץ הזה מחכה לה גם השבוע, ואני אגיד לך יותר מכך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא ביקש ממני לגבי היום; אני לא יכול לומר בוודאות, אני אברר. <יואל חסון (קדימה):> תברר את זה. אני יודע שחבר הכנסת ברכה ביקש במפורש על היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ביקש בחג הקורבן. חג הקורבן – כל השבוע הזה. <יואל חסון (קדימה):> אני יודע משהו אחר, בוא נבדוק את הסוגיה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות. הוא לא – – – <יואל חסון (קדימה):> בוא נבדוק, אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהעניין הזה פה הוא באמת ניסיון לדלל את הימים שבהם לאופוזיציה יש אפשרות לפעול, ואני אתן לך דוגמה. אם הכול טהור והכול מכוונות של לכבד את חוגגי חג הקורבן, מדוע לא מקבלים את דרישתנו הבסיסית לקחת את המכסה של היום, של יום רביעי, ולהעביר אותה ליום רביעי בשבוע הבא? <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי בעיה בכלל. <יואל חסון (קדימה):> בבקשה. אנחנו ביקשנו, אמרו לנו לא. מדוע? הרי אם היתה כוונה שהאופוזיציה תעשה את הפעילות שלה כמו שצריך, בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי שום בעיה. אם זאת בקשתך, היא תתקבל, אין שום בעיה. <יואל חסון (קדימה):> אז אנחנו מבקשים, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק תזכרו שכל החברים צריכים להיות פה ביום רביעי הבא, 12 – – – <יואל חסון (קדימה):> אנחנו הוכחנו נוכחות ראויה מאוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם בסדר גמור. <יואל חסון (קדימה):> ואנחנו נמשיך להיות כאן, כי, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מבקש מכסה כפולה בשבוע הבא. <יואל חסון (קדימה):> – – אנחנו מבקשים את הזמן של האופוזיציה גם בשבוע הבא, למרות שאנחנו רוצים שזה יתקיים השבוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי שום בעיה. <יואל חסון (קדימה):> לכן, אדוני היושב-ראש – – <ישראל חסון (קדימה):> תודה רבה לך, יואל – – – <יואל חסון (קדימה):> – – המצב הנוכחי, שבו מנסים לצמצם, שבו מנסים לצמצם בכל דרך את ימי הפעילות של הכנסת, הוא שערורייה. לדוגמה, עלה היום בישיבת הנשיאות – עוד לא התחלנו את המושב, היינו בכלל בפגרה מיותרת בזמן שמאות אלפים יצאו לרחובות – כבר היום הועלה בדיון, כשאנחנו רק שבוע במושב, לקצר את המושב הזה ב-16 ימים. אדוני היושב-ראש, זה עלה בנשיאות היום במפורש. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסיתים אותך שלא לצורך, אבל דבר, דבר. <יואל חסון (קדימה):> עזוב, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך מה נאמר לי, אני אומר לך מה נאמר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מסיתים אותך שלא – לא דובים ולא יער. <יואל חסון (קדימה):> אתה אומר, לא ביקשת 16 יום נוספים, לקצר את המושב? <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הצעה, האם זה יהיה כמו בשנה הקודמת עשרה ימים או 16 יום, זה הכול. זה הובא, עוד לא הוצבע. עמדתי אפילו לא הושמעה. <יואל חסון (קדימה):> מאה אחוז, אדוני היושב-ראש. עצם זה שרק חזרנו למושב, שהמושב הזה מחזיר את כבודה של הכנסת ומאפשר לכנסת הזאת לפעול באופן דמוקרטי וראוי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בזה אתה מתחיל, הוויכוח בינינו נגמר. אתה יכול להתווכח אתי אבל אני לא אתווכח אתך. <יואל חסון (קדימה):> מאה אחוז. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אבל, אדוני היושב-ראש, כשסוף-סוף יש אפשרות להחזיר ולרומם את הכנסת, ולקיים פעילות פרלמנטרית אמיתית, של אופוזיציה אמיתית מול קואליציה, זה הזמן לתת לכנסת לעבוד ולא לקצר את ימיה, ולא לחפש תירוצים. עד כדי כך ששמעתי שמספסלי הליכוד אמרו שצריך – בגלל שיום רביעי זה היום שבו מעלים את זכרו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אז שווה אולי שהכנסת לא תפעל בכלל באותו יום. עד כדי כך הגיעו. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו בקדימה, כמו שהוכחנו בשבוע שעבר, כאופוזיציה, אנחנו מתכוונים להמשיך בפעילות שלנו באופן סדיר ועיקש, ולהציב מול הממשלה הזאת אתגרים יום-יום, שבוע-שבוע, של כל המחאות הציבוריות, כל מה שהציבור באמת ביקש, וראש הממשלה – לפחות בתחילת הדרך – הבטיח שיהיה, הממשלה הזאת תצטרך לעמוד מול זה ולהכריע. אבל צריך לומר, שלפני שהתחילה המחאה החברתית, אדוני היושב-ראש, קדימה קידמה ונלחמה על הצעות חוק שלא דיברו עליהן עד המחאה החברתית, נלחמה בכל כוחה, והקואליציה מנעה. אנחנו אלה שהתחלנו בכנסת הזאת לפני שנתיים להעלות את הצעות החוק לצמצום מספר חברי הממשלה, הפחתת מחירי הדיור, דיור בר-השגה, החלת חוק חינוך חינם מגיל שלוש – והיו צריכים לצאת מאות אלפי אנשים החוצה כדי שראש הממשלה יאמץ, לפחות במלים, את דוח-טרכטנברג שמדבר על זה ולא הלך עד הסוף בעניין; ביטול מס ערך מוסף על המים – עמלה קשה, מיותרת, חדשה, שהעשירה את התאגידים על חשבון הציבור הישראלי; הפחתת מחירי הדלק – אנחנו, בשלב הראשון בכלל של המליאה הזאת, כשהתחילה בכלל הממשלה הזאת להשתמש בדלק ככלי לגיוס הון, אנחנו דיברנו על זה, קראנו להפחית את מחירי הדלק, וגם על זה מאות אלפים היו צריכים לצאת החוצה. אנחנו דיברנו על זה קודם. ויש כאן עוד דוגמאות רבות. תראו, הממשלה הזאת, אדוני סגן השר, היא הבעיה, היא לא הפתרון. באים ומספרים לציבור שזה רק נפל במשמרת של נתניהו, שהממשלה לא יכולה לתקן נזק של שנים, כשהמציאות למעשה, חברי חברי הכנסת, היא שהממשלה הזאת מכהנת כבר שנתיים וחצי, ובמהלכן חלה עלייה משמעותית במחירי הדלק, החשמל, הדיור; מחירי המים עלו, מחירי הארנונה עלו, מחירי מוצרי החלב עלו, מחירי מוצרי המזון עלו, מחירי התחבורה הציבורית עלו, והכיס של מעמד הביניים הולך ומתרוקן. אנחנו התרענו על כך, אנחנו אמרנו שהציבור לא יכול לעכל את הגזירות, אבל הממשלה המשיכה להעשיר את קופת המדינה בכסף שהלך לשותפות קואליציוניות, בהסכמים הקואליציוניים היקרים ביותר שהיו אי-פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל. אבל, אדוני היושב-ראש, בקיץ הזה נפל דבר. לראשונה בהיסטוריה של המדינה הזאת, לראשונה מאז קום המדינה, מאות אלפים יצאו לרחובות למחות על נושא כלכלי-חברתי, לזעוק כמה יקר לחיות כאן. הציבור נחנק תחת עול המסים. וזה, אדוני סגן השר, וראש הממשלה ושרי הממשלה, זה קרה במשמרת שלכם, זה קרה אצלכם. לא משנה כמה תגידו, הממשלה הקודמת, והקודמת של הקודמת של הקודמת – זה קרה אצלכם. אתם הבאתם את הציבור לסף של ייאוש, אתם הבאתם אותו לקחת את עצמו לצאת החוצה ולהילחם. והציבור הזה, מה הוא מבקש? הוא מבקש לחיות בכבוד, לעבוד בכבוד ולגדל ילדים בכבוד. הרי המדינה הזאת, אם יש לה אינטרס-על, מרכזי, זה שיהיו פה ילדים במדינה הזאת, כמה שיותר. והמדינה, במקום לטפל בדבר הבסיסי של חינוך לגיל הרך – ניסו להדביק למחאה הזאת כל מיני צבעים, ססמאות, זה מה שנקרא, פעם היתה איזה פרסומת כזאת – זה פשוט פשוט פשוט. הציבור בסך הכול רוצה פתרון לדיור ופתרון לחינוך לגיל הרך. זה מה שהציבור רוצה, זאת האמת של המחאה. מי שהיה בהפגנה ודיבר עם האנשים, הם לא נופפו בדגלים אדומים, הם לא מחפשים אידיאות מרקסיסטיות; הם מחפשים כלכלה הוגנת, הם מחפשים הזדמנות לדירה, הם מחפשים אפשרות להביא ילדים ולתת להם חינוך בגיל הרך, כי הם לא עומדים בזה. ואנחנו הבאנו את זה. רק בשבוע שעבר – בטריק, ברמייה – הפלתם הצעת חוק שיכלה להיות הזדמנות משמעותית לדירה לזוגות הצעירים, וזו הצעת החוק לפטור ממע"מ לדירה הראשונה. ואומרים שהממשלה הזאת רק יורשת, יורשת את מה שהיה פה קודם. אז אני רוצה לספר משהו לחברי חברי הכנסת. זו הממשלה שבה הפכנו לחברה המושבתת ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. מעולם לא היתה ממשלה שבתקופת כהונתה היו כל כך הרבה שביתות במשק, מעולם, ואני בדקתי את זה, אדוני היושב-ראש. אנחנו ראינו את השביתה הכל-כך מפורסמת, שביתת הרופאים, שבה ראש הממשלה – שהוא לא פחות ולא יותר שר הבריאות, שר הבריאות – לא הזיז דבר. השביתה הארוכה ביותר שהיתה וגם הקשה ביותר, שפגעה באמת בחיי אדם. ראש הממשלה, שר הבריאות, לא עשה שום דבר ולא קיבל החלטה משמעותית דרמטית לפתור את הבעיה ולסיים את השביתה הזאת באמת. <רחל אדטו (קדימה):> זה לא נגמר עדיין, יואל – – – <יואל חסון (קדימה):> וזה עדיין לא נגמר, זה מה שאני אומר, זה עדיין לא נגמר. יותר מזה, ראש הממשלה לא עושה דבר עד שהוא לא מרגיש שהכיסא שלו מתנדנד. נתניהו, אדוני ראש הממשלה, מה שלא מפיל אותך מכיסאך לא מעניין אותך. זאת לא מנהיגות. זאת לא המנהיגות שעם ישראל מצפה לה; הוא לא מצפה שראש ממשלה ייגע ויטפל רק במה שהוא יחשוש שעלול להפסיק לו מייד את השררה הזאת, להיות ראש ממשלה. נתניהו, אם זה לא מפיל אותו, זה לא מעניין אותו. אנחנו קוראים לממשלה ולראש הממשלה בצורה חד-משמעית לעגן בחקיקה את הדרישות האזרחיות המוצדקות לצדק חברתי – את אלה ההוגנות, את אלה הנכונות, לא הקיצוניות, אבל את אלה שכולם מסכימים עליהן שהן הכיוון שצריך ללכת אליו, בתחום הדיור ובתחום החינוך ובתחומים של יוקר המחיה. להביא למציאות אחרת, לא המציאות של היום, של ממשלת נתניהו, של מעמד הביניים שעובד, שמשרת בצבא, שמשרת במילואים, שבלעדיו אין ולא יכולה להתקיים מדינה, במצב שבו הציבור לא עומד בנטל. וזאת היום הסיטואציה תחת שלטון נתניהו. יוקר המחיה הוא לא גזירה משמים. זה לא נפל במקרה במשמרת של נתניהו. זה נפל במשמרת שלו כי יש כאן אידיאולוג כלכלי ברור, חד-משמעי, שמכפיף – כולל אנשים שחשבנו שהם חברתיים, שיש להם רגישות חברתית, אבל הם מוכפפים כולם לפקידי האוצר ולתפיסה הכלכלית הקיצונית של נתניהו. צריך לדעת לאזן את זה. צריך לדעת שהכלכלה תהיה כלכלה הוגנת, שבה – היא יכולה מצד אחד לשמור על מסגרות התקציב, לייצר את הבסיס ואת היציבות הכלכלית הנדרשת, אבל כשיש – ויש – אפשרות להקל על הציבור, בעיקר בתחום הזכות לדירה. אנחנו רוצים לומר בצורה חד-משמעית: אנחנו נילחם על תקציב חדש למדינת ישראל. לא יהיה כאן טלאי על טלאי. אין כאן אפשרות אמיתית לתת תקווה לציבור על הבסיס של הצעת החוק הקיימת, אדוני היושב-ראש. אין אפשרות באמת. חייב להיות כאן תקציב חדש, חייבת להיות כאן חקיקה שמייצרת מהבסיס הזדמנויות חדשות לציבור הישראלי, להוציא את הציבור מהייאוש, מהייאוש מהממשלה הזאת, מהייאוש מהסיכוי להגיע לדירה, ואנחנו רואים את זה. לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו, למרות ניסיונות הקואליציה, למרות הניסיונות לדלל פה עד כמה שאפשר את היכולת של האופוזיציה לפעול, אנחנו, בעיקשות, לא נוותר, נציף לממשלה, מולה, את הדרישה לתקציב חדש – תקציב חדש – שייתן את התקווה. אני אומר מכאן לציבור הישראלי: שום דבר אחר מלבד תקציב חדש לשנת 2012 לא ייתן תקווה לציבור הישראלי. שום דבר אחר. כל דבר אחר זה תרגילים, זה ניסיון לרמות, זה ניסיון להרוויח את הזמן, זה ניסיון לגרום לציבור לשכוח. אז הציבור לא שוכח, כי הציבור מרגיש את זה יום-יום. לסיום, אדוני היושב-ראש, לסיום אני רוצה לספר ככה סיפור קטן, על מפגש מקרי שהיה באיזשהו מתחם שמכרו בו דירות, באיזשהו מתחם של קניון. עברתי שם, אדוני היושב-ראש, ועבר זוג צעיר – אחר כך דיברתי אתם, עובדים בהיי-טק – אני מסיים, ממש עוד דקה. הזוג הצעיר הזה עבר ושאל את סוכנת המכירות: אפשר להתעניין פה על דירה? אז היא ככה אומרת להם מייד: הדירות פה מתחילות ב-1.9 מיליון. וראית את הפנים שלהם נופלות, הם הבינו שהם לא מסוגלים. אני ככה זה נגע לי הדבר הזה והלכתי לדבר אתם. אמרתי להם שראיתי את הפנים שלהם, והם אמרו: איך אפשר להשיג את זה? אנחנו עובדים, עושים מילואים, עושים הכול. תחשוב, לדוגמה, אדוני היושב-ראש, שהם היו יודעים שה-1.9 מיליון האלה זה פחות המע"מ, את המע"מ הם לא היו משלמים. הם היו מקבלים את הדירה הזאת, היתה להם הזדמנות לקחת את הדירה הזאת. אבל היום אין להם. לכן אני אומר לך לסיכום, אדוני סגן השר, תשתדל הפעם להרים את ראשך מהניירות, להגיד באמת את מה שפועם בלבך, בלב, את מה שהלב שלך אומר. תן תקווה לבוחרים שלך, תן תקווה למעמד הביניים. תנו תקווה, אתם עדיין, בממשלה הזאת, יכולים לעשות את השינוי. אבל אם לא תעשו את זה, אנחנו נילחם עד היום האחרון שהמדינה הזאת, הכנסת הזאת, הספסלים האלה של האופוזיציה, של קדימה, תיתן תקווה לציבור. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רק מגיש לך את ההצעה שהובאה היום לנשיאות, שבה יש שתי אלטרנטיבות: אחת שהחרדים ביקשו, שבועיים לפני פסח, ואחת שאנחנו מציעים, שבוע לפני פסח. אולי תמצא מקום להתנצל בפני חבריך בנשיאות – – – <יואל חסון (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני מציע שהכנסת הזאת לא תקצר את המושב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא תצא לפגרה בפסח – – – <יואל חסון (קדימה):> – – אלא תהיה בכמה שיותר ימי פעילות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אגב, אני נמצא כאן בחול המועד, כי אין ברירה, אני חייב. <יואל חסון (קדימה):> זה לא חשוב שאתה כאן או אני כאן, חשוב שהבית הזה פועל, ואתה יודע את זה היטב. חשוב שיש אפשרות להביא חקיקה, חשוב שיש אפשרות להפעיל את הוועדות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך שאני רואה – – – <יואל חסון (קדימה):> – – בגלל זה הכנסת לא צריכה להיות בפגרה ברגעים שהם כל כך משמעותיים ולעשות את הטעות שעשינו בקיץ, אדוני, שהוצאנו את הכנסת הזאת בשיא הפעילות לפגרה, וזאת היתה טעות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, יש תקופות שבהן יש יושבי-ראש כנסת פחות טובים, מה אנחנו יכולים לעשות. סגן שר האוצר – בבקשה, אדוני. יעלה ויבוא השר יצחק כהן להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש – ברוך אתה ה' אלוהנו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא בירך. אפילו אילן גילאון ענה אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי יואל חסון, קצת רענון – אני מצטער שכל שבוע אני צריך לרענן מחדש – אבל אני אעשה את זה באהבה, בשמחה, למה לא. לא באותו פתוס, לא באותן דרמות, אבל אני אשתדל. <יואל חסון (קדימה):> תנסה. <רונית תירוש (קדימה):> אתם לא באותו גיל. <רוברט טיבייב (קדימה):> זאת אמנות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכל מקרה, יואל, המשבר הגלובלי – אל תחיה באשליות – עודנו בעיצומו. בחודשים האחרונים ראינו, אדוני היושב-ראש, שהתחזיות האופטימיות על התאוששות בארצות-הברית ובאירופה נעלמו. קיימת האטה בצמיחה, שכבר משפיעה על יעדי הגירעון של ישראל. יש האטה בביקושים ליצוא הישראלי, והדבר – יחד עם ירידות בשוקי ההון – יביא לירידה בהכנסות המדינה ממסים. נצטרך, אדוני היושב-ראש, לעבוד מאוד קשה, ולהיות זהירים מאוד ולא פופוליסטים. ולא פופוליסטים – – <ישראל חסון (קדימה):> מי יצטרך לעבוד קשה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אם נרצה לשמר הישגים כמו רמת אבטלה נמוכה – – – <ישראל חסון (קדימה):> מי יצטרך לעבוד קשה, תלמידי הישיבות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה גם חסון. דבל חסון. <ישראל חסון (קדימה):> תלמידי הישיבות? בוא נדבר על מי יעבוד קשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הלוואי שתדע מה איכות האנשים האלה לפני שאתה מדבר עליהם. של נעליך מעל רגליך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> של נעליך מעל רגליך. תתבייש. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, השר, השר, השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תתבייש. תתבייש. <ישראל חסון (קדימה):> אני לא מדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, האם אדוני רוצה לשנות את הצעת האי-אמון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> של נעליך מעל רגליך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> למי אתה מדבר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תנפנף בפנקס השירות. גם אני אשים אותו. אל תספר לי סיפורים, אל תהיה גיבור גדול. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אם אתה רוצה לבקש הודעה אישית, אתה מוזמן לבקש. <ישראל חסון (קדימה):> תודה, אני אבקש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נצטרך לעבוד מאוד קשה, אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת חסון ישראל. כן, קשה מאוד. <ישראל חסון (קדימה):> שיעבדו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תתבייש. <ישראל חסון (קדימה):> למה להתבייש – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – להיות זהירים מאוד ולא פופוליסטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני אתן לך לדבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם נרצה לשמר את ההישגים, כמו רמת אבטלה נמוכה, חייבים לשמור על מסגרת התקציב. בנקודת הזמן הנוכחית, לנוכח המשבר הכלכלי בארצות-הברית ובאירופה, מדינת ישראל נדרשת לשמור על המדיניות הכלכלית. יצאנו מהמשבר עד היום, ברוך השם, ואנחנו בין המדינות הבודדות שעברו את המשבר הגלובלי ללא נזקים. מדינת ישראל התמודדה עם המשבר הכלכלי והצליחה לחזור לצמיחה בזכות המדיניות הכלכלית של הממשלה ושל משרד האוצר, כולל סוגיית האחריות התקציבית. הצעות פופוליסטיות – והשמצות כמו שאנחנו שומעים פה – לפריצת מסגרת התקציב עלולות להוביל את ישראל להידרדרות כלכלית ואבטלה המונית. <יואל חסון (קדימה):> למה לא תקציב חדש? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא צריך. לא צריך. אני אסביר לך למה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי על התקציב החדש מעל הבמה, מפיך, לפחות שבע-שמונה פעמים. הוא הבין שהוא צריך לענות על זה. אם לא, אני אשאל אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> השינויים החברתיים החשובים יתקבלו במסגרת יישום המלצות ועדת-טרכטנברג. ממשלת ישראל אישרה לפני שבוע את פרק המסים של הוועדה. הצרכן ירגיש בכיסו את החלטת הממשלה – זהו שינוי מהותי במערכת המס הישראלית. משקי בית רבים יחסכו מאות ואלפי שקלים בשנה, ואף יותר, בזכות אישור ההמלצות האלה. זו רק ההתחלה. בשבועות הקרובים יאושרו חלקים נוספים מדוח-טרכטנברג במטרה להפחית את יוקר המחיה בישראל. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גם החלקים שנוגעים לחרדים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? כן, גם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מחקה אותי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התקציב הוא נכס לכלכלת ישראל. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מחקה אותי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מפריע לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> תסתכל על עצמך, תסתכל איך אתה נראה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מפריע לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מחקה אותי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מצטרף לאפרים הלוי על החרדים. כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, אני מבקש ממך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> שיסתכל בראי – – – תראה איך הוא נראה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, אני מבקש ממך. חבר הכנסת פלסנר. אדוני השר, אני מבקש ממך לנהוג בכבוד בכל חברי הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיתנהגו בכבוד, יקבלו כבוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא קרא קריאת ביניים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יחס גורר יחס. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני שאלתי בנושא רציני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה יודע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם אפרים הלוי שאל שאלה רצינית. אתה מצטרף אליו? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אל תענה עכשיו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> שאלתי שאלה רצינית. אפרים הלוי יש לו הרבה יותר זכויות משלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש לו הרבה יותר זכויות משלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה אתה אומר? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כן, יש לו הרבה יותר זכויות ממך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה אתה אומר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא עשה משהו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מצטרף אליו? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא עשה משהו. הוא עשה משהו למדינה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם אני עשיתי משהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. אדוני השר, אתה רוצה שאני אסגור את המיקרופון? <יוחנן פלסנר (קדימה):> בוא נשמע מה אתה עשית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> תוקף אחד אחרי השני, למה מי אתה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ומי אתה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא תקף אותי אישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא נותן לי. עכשיו אתה תיתן לי. כבוד השר, אני מבקש לנהוג בחברי הכנסת בכבוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואתה תשמור על זכותי לענות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר קרא קריאת ביניים, אדוני אמר דבר שהיה בנימה שכאילו הוא מזלזל בחבר הכנסת פלסנר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מזלזל בציבור החרדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לשמור על חברי הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מזלזל בציבור החרדי. הוא פוגע בציבור החרדי. הוא מזלזל בציבור החרדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אז תענה לו על עניין זה, אל תיגע בו אישית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני זוכר את הלילות, אדוני, זוכר את הלילות שהם זחלו לכיוון הציבור החרדי והתחננו לפניהם, היום הם מזלזלים בציבור החרדי. התקציב הוא נכס לכלכלת ישראל. לשמור עליו זה לשמור על יציבות המשק. התקציב הדו-שנתי הוא אחת הסיבות שאפשרו לישראל, יואל, לצלוח את המשבר הגלובלי, לתרום לצמיחה ולשמור על שיעורי אבטלה נמוכים. המשימה בשנת 2012, אדוני היושב-ראש, היא הוצאת המשק ממשבר. לא השלמנו את ההתמודדות עדיין. אם מסתכלים קדימה על 2012 אפשר להבחין בסימנים מדאיגים בכלכלת העולם, ויש לכך השלכות על כלכלת ישראל. העובדה שאנו בממשלה ובכנסת מדברים על תיקונים ותוספות בתחום החברתי מתאפשרת בניגוד גמור למה שקורה כרגע בארצות-הברית ובאירופה, כי, ברוך השם, הצלחנו ליצור צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה. אם לא נשכיל לשמור על עיקר ההישגים הללו ועל משק בריא שיש בו צמיחה ויש בו תעסוקה, כל הישג כלכלי וחברתי שהיה יהיה בר-חלוף. הצמיחה השנה תגיע, בעזרת השם, ל-%4.8. לפי תחזית הצמיחה המעודכנת של משרד האוצר היא תסתכם ב-4% בשנת 2012. יש לנו, כאמור, אבטלה נמוכה, והצלחנו להחזיר רמה גבוהה של השקעות בכלכלה הריאלית בישראל. מדובר בהצלחה של ממש נוכח המשבר העולמי, שנובעת מהשמירה על מדיניות פיסקלית אחראית. הממשלה הנוכחית, אדוני היושב-ראש, היא הראשונה שהעזה להתמודד עם התופעה של ריכוזיות ועם הנושא של הסרת חסמי יבוא. הדגל השני של המחאה הנוגע ברווחים העצומים של בעלי ההון טופל בוועדת-ששינסקי, בין אם בנושא התמלוגים, בין בעניין הרפורמות בסלולר. בעבר נוצר מקרה של הורדת מסים – במהלך 2010, והתקבל חוק עידוד השקעות הון שמדבר על תשלום מס של 6%–12% בנגב ובגליל לחברות יצוא. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך, אדוני השר. <הודעה אישית של חבר הכנסת ישראל חסון> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מרשה לחבר הכנסת ישראל חסון, אשר השר בתשובתו נגע בו אישית, לעלות במשך שלוש דקות להרצות את מה שיש לו, לפי סעיף 88(ז) – 34(ב) לפי המספר החדש. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <ישראל חסון (קדימה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אדוני סגן השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> במשובה ובנחת. <ישראל חסון (קדימה):> כן, כן, ודאי, כהרגלי. לפני שאני משיל את נעלי אני רוצה להבהיר לסגן השר שלרגע אחד לא פגעתי בכבודם של תלמידי הישיבה. שאלתי רק שאלה פשוטה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פגעת, פגעת, אל תיתמם. פגעת. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני סגן השר, להיפגע זה עניין של בחירה. אני לא התכוונתי לפגוע. מאחר שבסופו של דבר שנינו נגיע ליום כיפור, אני אומר לך כאן, בפני כולם: לא התכוונתי לפגוע. אני התכוונתי רק לשאול אותך שאלה: האם הלל הזקן, שידע לשלב – האם רבי יהושע, שידע לשלב עבודה ותורה, האם שמעון הצדיק, שידע לשלב – ההמצאה של תורתו-אומנותו וכל זה זה עיסוקנו, ואנחנו לא יודעים להשתלב בתחום העבודה – זו המצאה חדשה. זו היתה השאלה שלי. אפשר לענות עליה, כי השאלה שלי נוגעת לכולנו, אדוני סגן השר. כן, כולנו צריכים להוציא את העגלה מהבוץ. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ישראל, אני מאוד מעריך אותך. אתה לא מכיר את הציבור הזה, אתה לא יודע מה אתה מדבר. אתה נתפס לססמאות. <ישראל חסון (קדימה):> נורא פשוט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשבוע האחרון – לא לא, זה חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשבוע האחרון אפרים הלוי יוצא באיזה אמירה גזענית – – – <ישראל חסון (קדימה):> מי דיבר על אפרים הלוי? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא אפרים הלוי, מה אתה רוצה ממנו? <ישראל חסון (קדימה):> סליחה רגע, מי דיבר על אפרים הלוי? אדוני סגן השר, אני שואל אותך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הוא אמר. קודם הוא לא אמר. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני סגן השר, אני לא שואל אותך שאלה לא ברמה הפוגעת ולא ברמה הגזענית. אני שואל אותך דבר ברמה העניינית: למה אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות כפי שהיתה מורשת אבותינו? למה? למה ההמצאה החדשה הזאת? למה אני צריך לסחוב על גבי את הדברים הללו? אני שואל אותך. זו השאלה היחידה שיש לי אליך. תענה לי עליה עניינית, תגיד לי שאני לא סוחב, תגיד לי שאני לא עושה, אני מבין, קיבלתי. תענה עניינית. אל תגיד לי שאני לא מבין, כי מה שאתה מבין גם אני יכול להבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <ישראל חסון (קדימה):> ואני אומר לך, יכול להיות שאני לא מסכים. יש הבדל גדול בין "לא מבין" ל"לא מסכים", ואני לא מסכים אתך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת פלסנר כתב לי מכתב מנוסח היטב על-פי התקנון, אבל אני הייתי כאן. הוא לא דיבר אליך אישית, הוא דיבר אל ישראל חסון. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא דיבר אישית. <קריאה:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא דיברת אלי? עכשיו אתה מיתמם. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא, כל מה שהוא עשה, הוא חיקה – חבר הכנסת פלסנר – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עכשיו הוא חוזר בו. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבר הכנסת פלסנר, אני אומר לך, הוא חיקה אותך, ועל כך יצא זעמי עליו. <הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. סירובה להיענות לדרישה להגיש תקציב חברתי חדש לשנת 2012;> <2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות מרצ והעבודה, אשר תנוסח ותנומק על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון, בנושא: הממשלה מענישה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת. ישיב כבוד השר גלעד ארדן בשם הממשלה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, אני מקווה, אדוני, שהשר לא ינסה לחקות אותי אחרי הנאום כאן, ואני מקווה גם שאדוני לא יתמרמר אם אומר שאני לא איש חזיונות, אבל יש לי לפעמים חזיונות טלוויזיוניים כאלה, ומשום שאני איש, ככה, נאמן מאוד לערוץ-1, אתמול בלילה אני רואה שידור בערך ב-03:00, 03:30, ובו מככב אדוני היושב-ראש, יחד עם עוד פאנל שלם, בתוכנית טלוויזיה שנקראת "זה הסוד שלי". אדוני היה רב-תלתלים ויפה תואר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמת. <אילן גילאון (מרצ):> – – אבל מסתבר, אדוני, שאתה נפלת בשאלה כשלא הצלחת לזהות מי בין השלושה הוא הכוורן. ואם אני עובר מהדבר הזה אל מה שראיתי בבוקר בטלוויזיה – ובזה אני רוצה לפתוח, באילוסטרציה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תמיד אמרו לי שאני נאיבי. תמיד אמרו לי שאני נאיבי. <אילן גילאון (מרצ):> גם אז אמרת את זה. גם אז אמרת את זה באמת, אז היום אין לך בעיה כי קוראים לזה דבוראי, אבל אז קראו לזה פשוט כוורן. אז שים לב, אתה חייב לזהות היטב היטב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, כוורן בכ"ף, ודאי. הכוורן. <אילן גילאון (מרצ):> והיה צריך לזהות היטב היטב, אדוני, מי הכוורן, משום שאתה קצת, כמו שאתה אומר ומעיד על עצמך, נאיבי. ואני ממשיך את חזיונותי בטלוויזיה ובתוכנית הבוקר בערוץ אחר, שאיננו הערוץ הראשון, ואני רואה הצגה של שחקנית בשם מיכל ינאי, שהיא מפרטת תערוכה שלמה של אסלות, אדוני, תערוכה שלמה של אסלות, חברות הבנייה שמייצרות אסלות, ובתוך זה יש אסלה של זהב, ואסלה ב-design כזה, ובעיצוב כזה, ובעיצוב אחר, אסלות עם בימה, ואסלות בלי בימה, ואסלות עם מיקרופונים, ואסלות – ויש אנשים, היא אומרת, שקונים את אסלות הזהב האלה. לצדה עומדת נציגה של תוכנית, גם כן בטלוויזיה, שנקראת "מעושרות" – אני מעיד על עצמי שלא יכולתי לראות את התוכנית הזאת מפאת הבחילה שהפרומו בלבד נתן לי, אבל אתה רואה בחיבור בין שתי התמונות הללו את מה שנקרא "פרות הבשן" אצלנו. אומרים שתרבות היא בכל זאת איזה תוצאה של מציאות, והמציאות נעשית בידי אנשים, ואת כל התמונה הזאת אני מנסה להעמיד לקראת, אדוני השר, מה שיקרה מחר ב"פרי הגליל" בחצור-הגלילית – 50 אנשים שנאבקים על 3,500 שקל לחודש, וזה המאבק היותר גדול שלהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> פרות הבשן האלה, האומרות "הב הב"? <אילן גילאון (מרצ):> פרות הבשן האלה, אדוני היושב-ראש. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, הם שני פסוקים נפרדים לגמרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> נפרדים. <אילן גילאון (מרצ):> בכל אחד נמצאות פרות הבשן שהוא רוצה למצוא, אני, אין לי התנגדות. כמו לגבי האסלות, אני גם לא בוחל בפרות ולא בוחן את פרות הבשן. ואני שומע את דוח מבקר המדינה מלפני שבוע, והאמת היא שאולי זה דוח קצת קטנוני, לגבי נושא של מינויים, ולא מדובר רק על מינויים בקדנציה האחרונה, מדובר על מינויים מקדמת דנא. בכל זאת, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר, אחרי הדוח של מבקר המדינה, ובעקבות הידיעות שלנו לגבי הממשלה המאוד-מאוד רחבה שיש לנו היום, לא לחשוב באופן קצת שונה לגבי המושג של האיש השמן והאיש הרזה. איך איש כל כך שמן לא מסוגל לשאת על גבו איש כל כך רזה, או הייתי אומר איש כל כך מרזה, שכל הזמן מרזה – קוראים לו, בגדול, מעמד הביניים; אני קורא לו המעמד הלא-זכיין. אבל כאשר אני בא להגיש את האי-אמון הזה, אני לא מגיש אותו רק בשם הסיעה שלי, סיעת מרצ, וסיעת העבודה, אני מגיש אותו בשם אנשים נוספים. למשל, אדוני היושב-ראש, בשם הקהל טרוט העיניים, הציבור הישראלי, הכל-כך מפוחד מהרכילאות הנוראה הזאת שהולכת סביב סיפור הגרעין האירני, וכל כרתי וכל פלתי מיטיב את עניבתו ואומר: על כך אני לא יכול לדבר ולהרחיב את הדיבור; כאילו כל אחד מומחה. ואנשים מסתכלים, אדוני השר, ורואים טייס מצדודיתו, מצולם בסרדיניה ואומר עד כמה טוב להתאמן רחוק מאוד. אותי, בסך הכול, כמו את הציבור הישראלי, בעיקר מעניין – ואם תהיה פצצה אטומית, באמת, אדוני, איפה אנחנו נסתתר? ראש הממשלה יש לו מקום, אני יודע, אולי מקום של מקלט מפצצות אטום, אולי גם לאנשים בעלי מאה יש את המקלט הזה. רוב התושבים, אין להם. אם צריך לאיים איום כזה, למה לאיים עליו כך, אבל גם למה להפחיד גם אותנו? אתם רוצים להפחיד את האירנים? בבקשה ובבקשה. כאשר אני מגיש את האי-אמון הזה, אם לא בשם האזרחים המפוחדים, אדוני היושב-ראש, אולי אני מגיש אותו בשם התלמידים האלה, שלמרות ועדת-טרכטנברג וועדות כאלה ואחרות, הם עדיין לומדים חינוך לא ראוי בכיתות צפופות, על-ידי מורים ממורמרים בכיתות שלהם. אם לא בשם התלמידים האלה, אולי בשם התלמידים החרדים; אני יודע שמאוד באופנה ללכת ולא לאהוב את הציבור הזה, לשנוא אותו, ואני אומר לכם שהציבור הזה הוא ציבור שבוי בידי מוסכמות שכבר 60 שנה לא נותנות לאנשים הללו לצאת לעצמאות. אם לא בשם אלה, אדוני, אולי בשם המורים שמופרטים בשמות יפים כמו "אופק חדש", "שכר דיפרנציאלי", או מורים עובדי קבלן. ואנחנו עוד מדברים על עובדי קבלן. ואולי עובדים, או יותר נכון לומר העובדות הסוציאליות, אלה שעוד מעט הולכות להיות במצב של המקרים שבהם הן מטפלות. ובשם החולים שסל התרופות שלהם הולך ואוזל, אדוני, ובשם האיש שצריך את ה"אווסטין" בטיפול השני כנגד סרטן ומסתבר שהוא לא מבוטח כלפי הדבר הזה, אין לו את התרופה הזו והוא יצטרך להוציא אותה מכיסו. אולי בשם החולים, אדוני היושב-ראש, שלהם מחליפים כל שבוע או כל חודש את המינון של התרופות או את הקופסה בפורמולה חדשה, כי היא עולה יותר בזול למי שמנפיק אותה. ואולי בשם האזרחים בפריפריה שלא נהנים ממערכת ציבורית ראויה, כמו בפריפריה, אתה יודע, בריאות, חינוך, רווחה. ואולי באמת בשם עובדי "פרי הגליל", שאתם פתחתי את הדיון במשוואה, מול האסלות מזהב – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אולי בשם הקשישים – – – <אילן גילאון (מרצ):> דודו רותם, על-ידי ממשלה כל כך גדולה, שלא מסוגלת אפילו לעמוד בהתחייבויות שלה, שהיא לא מבינה מה הן ההשלכות לגבי עיירה כמו חצור-הגלילית. ואולי בשם אנשים שרוצים למצוא קורת גג, והמחויבים לפלוש לכל מיני מקומות ומוציאים אותם ממקום אחרי מקום. אנשים שאינם יכולים להשיג את קורת הגג הזו. ממשלה כל כך דלה, לא מצליחה לפתור את הבעיות האלה. ואם לא בשם אלה, אולי בשם הרופאים, שרוצים משכורת סבירה ותנאי עבודה שיאפשרו להם לטפל בחולים כראוי. ואם לא בשם הרופאים אולי בשם עובדי הקבלן שהביאו לנו את המקום הראשון בעולם, חבר כנסת דודו רותם, בהעסקת עובדי קבלן. הבוקר פגשתי את חבורת סרסורי העבדים הזו כאן בוועדת העבודה והרווחה דורשת להגדיל את דמי מענק תיווך עבודה, שהם מקבלים, פי-חמישה – שהם צריכים לקבל בארץ המוצא. אם זה היה תלוי בי, הם כמובן לא היו קיימים כלל. ואם לא בשם אלה, אז אולי בשם המקצועות הנכחדים באוניברסיטאות. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שלאט-לאט מפסיקים – מתחילים לסגור פקולטות למדעי הרוח, למדעי החברה, ואנחנו נהיה מדינה שצר עולמה כעולם נמלה. כי הרי כולנו לומדים מינהל עסקים; ואם מינהל עסקים, למה הדברים האלה מתנהלים כל כך, כל כך, כל כך גרוע? ואם לא בשם המקצועות הנכחדים, אדוני היושב-ראש, אולי בשם ניצולי השואה, אלה שעוד נותרו אתנו. אלה שהמדינה גונבת ועושקת, ובעיקר מבזה, אדוני. היה אפשר ללכת למורטוריום שלם היום ולומר שמי שעבר את גיל 75 וחי תחת שלטון הנאצים, יצטרך לקבל את הקצבה שהמדינה צריכה לתת אותה מבלי למלא שום טופס, שום דבר שנדרש מהם, כי רובם אינם בכלל במצב לעשות את הדברים הללו, את הפרוצדורות הללו. אבל אנחנו מסתירים, כי אנחנו צריכים לדבר באמצעות מתווכים עם כל אחד, כי עבודה אנחנו צריכים להשיג באמצעות מתווכים ולדבר עם הביטוח הלאומי אנחנו צריכים באמצעות מתווך, משום שכל הדברים האלה ששייכים לנו בסופו של דבר אינם שייכים לנו, כי אנחנו מדינה, מדינה, אדוני, מדינה לעומתית. ואולי בשם המעמד הזה, שעושה רושם כאילו שהוא יודע לשאול את השאלות המתאימות, אדוני, ובעצם יודע לשאול את עצמו מה הוא נותן למדינה, אבל הוא גם יודע לשאול את עצמו מה המדינה צריכה לתת לו, ובכלל למה היא קיימת. אולי בשם הזקנים הללו, שצריכים להחליט בבוקר, אדוני, בין הפרוסה לתרופה, כדי להתקיים כך או כך, וקיימים גם אנשים כאלה. לא פעם אמרתי מהדוכן הזה, שברגע שיש אדם אחד בחברה הישראלית שצריך להחליט בין פרוסה לתרופה, כל הציונות לא שווה גרוש, כל המדינה הזו אין לה זכות להתקיים. אולי בשם אלה, אולי בשם הנכים, אלה שהרשויות המקומיות הגדולות מתעמרות בהם. יש עיר אחת, שהיא עיר ללא הפסקה נגד נכים, עיריית תל-אביב. מחרות מחזיקות אחריה גם עיריית ירושלים ועיריית חיפה, במובן של שים מכשול בפני עיוור, במקרה הזה. אלה שנאנקים כדי למצוא מקום עבודה מכובד, אבל הם יכולים לעבוד רק עד מכסה מסוימת גם אחרי תיקוני ועדת-לרון וחס וחלילה לעבור יותר מזה, כי אז הם יפסידו את הקצבה, אדוני. במקום ללכת למבנה שקוף ולתת לאנשים את המגיע להם משום שמגיע להם, כתמיכה, ולקחת מהם מסים על מה שצריך לקחת, על כסף, על דבר אובייקטיבי. אבל למה לייצר מודל שקוף שאזרחים יוכלו להבין אותו, כי אז הם יוכלו לדעת, לשאול את השאלות האמיתיות, מה הם מקבלים ומה הם לא מקבלים. אולי בשם החוסים בסנטוריומים, אדוני היושב-ראש, אני מגיש את האי-אמון הזה; בשם אלה שהם חסרי הישע ביותר, שאין להם מפלגה ואין להם קרוב משפחה והם נמקים בכל מיני מקומות, שהם באחריות משרד הבריאות ומשרד הרווחה. אבל הם מופרטים לידיים של קבלנים ויזמים שחלקם עוסקים בהקמת קניונים ובבנייה ובדברים אחרים, והם מתקיימים בתנאים של סוף המאה ה-19. אלוהים עדי שראיתי את הדברים האלה במו עיני, במקומות שהגענו לשם, חברת הכנסת אורלי לוי ואנוכי. מקומות בהם סוגרים את המזגנים ב-42 מעלות חום באמצע הקיץ, אדוני, שצואה מקשטת את הקירות, שארונות הם ריקים מכותונת כדי לא למחזר יותר מדי כביסה, במערכת הכביסה, כדי לצמצם את ההוצאות ולמקסם את הרווחים. בידי אנשים כאלה מדינת ישראל מותירה ונוטשת את אזרחיה. אולי בשם הזקנים הללו, הקשישים, שחברות הביטוח הפנסיוניות נטשו אותם ומשרד האוצר – אגב, אני לא רואה פה את סגן שר האוצר, הוא היה אמור לתת לי תשובה – עמד מנגד. אולי בשם החוסכים הקטנים אדוני, אלה שתמיד על חשבונם הטייקונים הולכים ומסתפרים בתספורות יוקרתיות ביותר במקומות יוקרתיים ביותר. אני חושב שהתוכנית בטלוויזיה ממחישה יותר מכול את ה"מעושרות" האלה, את המצב של ה"דולצ'ה ויטה" של הדקדנציה הישראלית הגדולה, של חוסר המוסר, של פרות הבשן, כפי שבכה בדיוק הנביא. כל מיני בחורות שנשואות לאנשים מאוד מבוגרים ומיליונרים, שגרות בהרצלייה-פיתוח. הן תוכנית ריאליטי במדינת ישראל, כי זה הדבר המעניין היום. ואם לא בשם כל אלה, אז אולי בשם עובדי הרכבת, אדוני, שגם הם עומדים לאבד את מקום עבודתם כי הולכים להפריט אותם ולהפריט ולהפריט ולהפריט. בכלל עניין שאנחנו יכולים להוציא את המדינה במכרז. אדוני יודע, ואני רואה שאני לקראת סיום, שאני תמיד נוטה לבית הלל. כל פעם שעליתי על הדוכן הזה, תמיד אמרתי שאולי אפשר עוד הכול לתקן. לא פעם גם יעצתי עצות, גם הצעתי לאחרים שלא יתנערו ממעלליהם קודם לכן ויבקרו תמיד את אלה העתידיים, כאשר אדוני יודע שלי אין שום בעיה, כי אף פעם לא הייתי בשום ממשלה. אני יכול לומר את הדברים בלב שקט. אבל גם אז אני אומר לך שלעולם לא אומר את הדברים "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אז בסופו של דבר, מה שאני בא לשאול את אדוני: א. אם הוא היום יודע להבדיל מיהו הכוורן. זה מאוד חשוב לי לדעת; ב. אם איש כל כך שמן לא ראוי שיישא איש כל כך מרזה ומרזה. אם ממשלה כל כך שמנה לא יכולה לשאת על גבה את כל החוליים האלה, ונדמה לי שלא מניתי עוד הרבה הרבה מאוד חוליים של החברה הישראלית, שהם אפילו לא מגיעים לסופו של הפתרון. ואחרון אחרון, אולי אני צריך לומר את האי-אמון הזה בשם טרכטנברג, פרופסור טרכטנברג, שאני חושב שהוא במקרה הזה תינוק שנשבה והוא שיחק כאן איזשהו – הוא היה בעצם מריונטה של ממשלה, שהתכסתה במה? הוא היה בסופו של דבר כיסוי – כסת"ח, מה שקוראים אצלנו – לאיש שמן שאין לו שום מדיניות, ואז הוא נאלץ להרגיע את הציבור באמצעות ועדה כזו או ועדה אחרת. שום ועדה לא תפתור את הבעיה אם כאן לא יקרה, אדוני, מקרה של שינוי יוצרות באופן מוחלט, של שינוי פאזות ושל הליכה של מדינת ישראל בכיוון של לקיחת אזרחיה לאחריותה. יכולתי עוד למנות את הנשים הפלסטיניות במחסומים, ואת החברים האלה שמקבלים מכות בענתות על-ידי בריונים והמשטרה לא מתערבת, ואת הכמרים שמקבלים מכות בירושלים ואין פוצה פה, כי יש הרבה מאוד שרים, אבל אף אחד לא עוסק בתחומו, אדוני. אני חושב שהפעם הזאת, אני ממש, אחרי שנתיים וחצי, מתכוון לאי-אמון הזה ברצינות. הממשלה הזאת, אדוני, צריכה ללכת, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני עד היום חשבתי שכל ההצעות שלך היו רציניות. כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דרך אגב, ריבות הוא עושה מעולה, מדהים, תדע לך. אני, עם ריבות אני מסכים אתו מאלף ועד תיו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באופן אישי אני מאוד מאוד מעריך, אפילו מעבר לכך, את חבר הכנסת גילאון, על כל העשייה הציבורית שלו, רבת השנים, העמדות הציבוריות העקביות שהוא מביע, הכאב שלו על מצוקתן של שכבות רחבות בחברה הישראלית, ולא רק בחברה הישראלית, כפי שהוא הביע כאן, ואני בהחלט מזדהה עם רבים מהדברים שהוא פירט כאן בעניין מצוקות חברתיות שקיימות במדינת ישראל. אבל עם דבר אחד אני לא יכול להסכים; כשאני שומע את חבר הכנסת גילאון מציג את המצב במדינת ישראל כאילו הכול שחור משחור, שוד ושבר, דיכאון. המדינה באמת – בואו נגיד שהאזרח הסביר, אם הוא שומע את נאומו של חבר הכנסת גילאון ומשתכנע, מה שנותר לו לעשות זה לברוח מכאן, ויפה שעה אחת קודם, כמו שהוא אמר לגבי החלפת הממשלה, ואני לא מוכן לקבל את הגישה הזאת שמתארת כאילו כל מה שקיים במדינתנו הוא רע ויש כאן אך ורק מצוקות חברתיות. בוודאי שיש מצוקות חברתיות, בוודאי שיש פערים, בוודאי שיש עוני, בוודאי שיש חוליים, בוודאי שיש המון המון נושאים שעלינו לטפל בהם. אבל לשמוע משפטים כמו שאף שר כאן לא מתעסק בתחומים שעליהם הוא מופקד – אני אינני יכול לקבל; אני חושב שרוב שרי ישראל עסוקים ועוד איך בתפקידים שלהם. שר התחבורה עוסק בתפקידו, שר הרווחה עוסק בתפקידו, שר השיכון עוסק בתפקידו, ועוד רבים אחרים, וגם אני משתדל לעסוק בתפקידי. יכול להיות שאנחנו עוד לא מגיעים לתוצאות שחבר הכנסת גילאון היה רוצה לראות, ואת זה הציבור בהחלט יש לו אפשרות לשפוט פעם בכמה שנים, אבל אני חושב שבשונה מהגישה האבסולוטית שהציג חבר הכנסת גילאון, הציבור מבין שאי-אפשר בעולם – אני לא יכול להתמודד, דרך אגב, עם הדרך הציורית והפיוטית היפהפייה שבה הצגת את הדברים – אבל אני חושב שהציבור מבין היטב שאי-אפשר באמת לפתור את כל הבעיות באחת, גם לא בשנה, גם לא בשנתיים. בשביל זה, ברוב המדינות הדמוקרטיות, הציבור מאפשר פרק זמן, בדרך כלל, של כארבע שנים, כדי לאפשר לממשלה הנבחרת גם לתקן את כל הדרוש תיקון. דרך אגב, סתם, לא שעל זה נתבסס, אבל בערב ראש השנה היה סקר נרחב ב"ידיעות אחרונות", ו-88% מאזרחי ישראל אמרו שישראל היא בסך הכול מקום שטוב לחיות בו. לכן, חבר הכנסת גילאון, אולי אתה חש, בצדק מבחינתך, שאתה מייצג את כל אותם אוכלוסיות שתיארת, אבל – – – <אילן גילאון (מרצ):> כנראה אני מתייחס ל-12% האחרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה גם הרבה, דרך אגב. בסדר, אני לא אמרתי מה אמרו יתר ה-12%, ואין לי פה תשובה. אבל אני שוב אומר בצורה הכי ברורה, כפי שאמרתי. כשאני עונה לקדימה אני עונה את זה בצורה צינית, ופה אני עונה את זה בצורה כנה ואמיתית – אני חושב שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו – – – <שי חרמש (קדימה):> זה מה שמגיע לנו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לחלקכם, לא לכולכם. אני משתדל – – – <שי חרמש (קדימה):> יושב סגן – כמעט ראש מחלקת העלייה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבר הכנסת חרמש, אני משתדל להימנע מהכללות ואני מתנצל – לא לכל חברי קדימה. לפעמים, כשבאים חברי כנסת מטעם קדימה ומציגים הצעות אי-אמון בשם נושאים חברתיים ובעיות שמבוססות על מדיניות כלכלית, אז קצת – המענה הוא לפעמים ציני, וגם על כך אני מתנצל. אני משתדל, לחבר הכנסת גילאון, מכיוון שזה בוקע ממקום אמיתי של כאב, אני בהחלט מתייחס לעניין ואומר שאנחנו כן מנסים לעשות כמיטב יכולתנו. אני לא חושב גם שאין הסקת מסקנות מטעויות עבר. גם ראש הממשלה, כאשר גל ההפגנות היה – וכרגע יש בו איזה הפסקה, אבל ראש הממשלה לא אמר: כל מה שעשינו פה בשנים האחרונות היה נכון וצודק ולא נוצרו בעיות. לא. כפי שאמרתי פה כמה פעמים, ראש הממשלה הקים ועדה. יותר אוהבים את השם של ראשה, פחות אוהבים, אפשר לעשות אתו כל מיני משחקים, אבל בהחלט מדובר באדם ראוי, אדם מקצועי, אדם חסר פניות, הוא לא התכוון לעשות דוח שאנחנו נצא בו כאילו מדיניותנו היא חסרת כל צורך בתיקונים. נכתב דוח, אבל דוח שאמור להיות תוכנית עבודה ממשלתית, הוא גם דוח שחייב להיות מחובר למציאות. כשהמציאות היא מציאות של מדינה שנאלצת להשקיע המון כסף בתקציב הביטחון, זה דבר שהוא לא כל כך ריאלי להשוות אותה למדינות כמו שבדיה או מדינות בסקנדינביה, שבהן בעיות היום-יום הן שונות מהבעיות במדינת ישראל. ועדיין, אנחנו יכולים לראות בשנתיים וחצי האחרונות שיש כאן תהליכים חברתיים – שוב, אני לא מתכוון להקריא כאן רשימת מכולת, אבל כשאנחנו מסתכלים על זה בנתוני מקרו – ובכל אחד מהם כמובן יכולים להיות דיוקים; אם אני אגיד שאחוז האבטלה נמוך אז יגידו: כן, הרוב זה משרות חלקיות, וגם השכר בכלל הוא נמוך, אז מה זה משנה כמה משרות יש, אם אנשים עובדים בשכר נמוך. אז אנחנו מעלים את שכר המינימום והוא כבר יותר מה-1,000 דולר שבעבר דיבר עליהם עמיר פרץ. טוב, אז הדולר ירד, אנחנו יודעים, ויוקר המחיה עלה. כל דבר אפשר לעשות ממנו גיחוך ולענות עליו, אבל בסופו של דבר, שוב אני אומר, הממשלה קשובה לצרכים החברתיים, נעשים כאן המון צעדים, השקעות של עשרות מיליארדים בחיבור המרכז לפריפריה. רק בשבוע שעבר – דרך אגב, דיברת על חצור-הגלילית, ואני מקווה ששר התמ"ת וגם שר האוצר וראש הממשלה ייכנסו לנושא וגם ייתנו מענה. זה באמת מביך שביקרנו בחצור לפני שבוע והיום אנחנו רואים את מה שקורה שם, אבל אי-אפשר להגיד שאין לנו רצון לסייע שם, כשהממשלה הזאת מקבלת החלטות פעם אחר פעם, מתוקצבות, בין אם זה להקים בית-ספר לרפואה בצפת או לתקצב את ירידת צה"ל לנגב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי, כבוד השר – – <שי חרמש (קדימה):> ההחלטה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שהפיטורים ב"פרי הגליל" הם תוצאה של הסכם, כי היו צריכים לפטר 250 ובסופו של דבר הצלחנו כולנו יחד בכוחות משותפים למנוע פיטורים של 200. <אילן גילאון (מרצ):> היתה התחייבות של משרד האוצר לערבויות של 24 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל בסופו של דבר מנעו את הגזירה במובן זה – נדמה לי בהסכמה בסופו של דבר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מודה שאני לא בקי בפרטים. <שי חרמש (קדימה):> אדוני השר, אל תטאטא דבר אחד: ההחלטה על בית-ספר לרפואה בגליל – וברכותי לכם – התקבלה לפני שמונה שנים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמת ויציב. <שלמה מולה (קדימה):> למען ההגינות צריך להגיד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמת ויציב. יש לנו נטייה בעייתית, לממשלה הזאת, לקחת כל מיני החלטות שהתקבלו לפני שנים רבות ולנסות גם ליישם אותן. אנחנו יודעים, אנחנו – עדיף לכם שנעשה את זה מאשר שנתחיל לחשוב על החלטות משלנו, כי להחלטות שלנו אתם לא מסכימים, אז עדיף שניקח החלטות ישנות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חרמש, גם לפני חמש שנים, כאשר היה בא זוג צעיר לקנות ביריד מכירת דירות, היתה עולה דירה 1.8 מיליון. זאת לא הממשלה הזאת זכתה להעלות את המחיר של הדירות. זה אשמת כל ממשלות ישראל. היחיד שהוא עקבי זה חבר הכנסת גילאון. כולנו היינו במקומות כאלו או אחרים פעם פה ופעם שם – הוא היה תמיד באותו מקום – – – <שי חרמש (קדימה):> מה זה, "אלה הם חייך"? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חייו – לא חייך. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. אנחנו אומרים שהוא לא היה אף פעם בממשלה, כי הוא אמר זאת מעל הבמה. זה הכול. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל פעמים, אתה יודע, כשאתה באופוזיציה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש על מה לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – פתאום אתה מתפלא שדירה עולה 1.8 מיליון. היה חבר הכנסת גלעד ארדן באופוזיציה, אז גם הוא היה צריך לקנות את הדירה ב-1.8 מיליון, גם הוא היה צריך לקבל משכנתה, גם הוא שילם מע"מ. אם באמת היה אפשר לעשות את הכול – באמת, פלא בעיני איך לא עשו את זה לפני כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני קניתי ב-1.6 מיליון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רואה, נאלצת לקנות דירה פחות טובה. <שי חרמש (קדימה):> עכשיו אתה יכול – – – ב-1.9 מיליון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, בבקשה. זה בשביל השר יצחק כהן אמרתי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> צודק היושב-ראש שהבעיות בתחום הדיור הן, כן – אשמה גם שלנו וגם של ממשלות רבות אחורה, גם של המינהל שהסתכל על הקרקע כמשהו למקסם את הרווח שלו ולא הסתכל על ההיבטים החברתיים והסביבתיים של הקרקע. אבל אני מנסה לחזור רגע ולנסות לענות לפחות לחלק מהציבורים שחבר הכנסת גילאון חש – בצדק מבחינתו – שהוא מייצג. ולאחר שדיברתי גם על נושא האבטלה או על השקעות בפריפריה או המשך המגמה להרחיב את סל התרופות, כולל טיפולי שיניים חינם לילדים, כשאנחנו יודעים בדיוק איזה שכבות לא היו יכולות לממן טיפולי שיניים לילדיהן, אז אני גם רוצה לומר כמה דברים על נושא השכר. גם כאן אנחנו מקבלים כל הזמן ביקורת – עכשיו זה, שוב, מאבק מוצדק ללא ספק; אני מצטער שהיוזמה לא באה מאתנו, והיינו צריכים לחכות שההסתדרות – לא משנה אם זה כן או לא כן – ההסתדרות עוררה את הנושא, והנושא הוא אמיתי – הנושא של שכר עובדי הקבלן וזכויותיהם. הצעות חוק רבות פרטיות בכנסת הזו נהדפו פעם אחר פעם בין אם על-ידי הממשלה הזו – היושב-ראש זוכר זאת – ועל-ידי ממשלות קודמות – תמיד על-ידי משרד האוצר שהכתיב לנו את העמדה הזו. וטוב שכעת, אני מקווה, יחול שיפור במצב. אבל גם בנושא הזה, ידידי חבר הכנסת גילאון, לשים את כל הפוקוס על איזה רשעות לכאורה שקיימת בממשלה הנוכחית – אני מקווה שאתה לא באמת חושב כך. כי גם אם זה לא מספיק, וגם אם היינו מאוד רוצים שמורות ומורים בישראל ירוויחו הרבה יותר ושוטרות ושוטרים ועובדות סוציאליות וסקטורים רבים אחרים, הרי שעליות השכר שנחתמו רק בשנתיים וחצי האחרונות עם המגזר הציבורי – שעוד פעם – שמן, רזה, זה כבר לא רלוונטי. היה משא-ומתן, היו הסכמות עם הארגון היציג של העובדים גם על היקף עליית השכר, גם על העלאת שכר המינימום, גם על העלאות שכר משמעותיות יותר, ואני מקווה שגם נושא המתמחים ייפתר. אני לא זוכר שאנחנו ירשנו מקודמינו שוטרות, שוטרים, עובדים סוציאליים, מורים ומורות עם שכר גבוה, וברשעותנו הנמכנו את השכר. לא. טוב שהצמיחה הכלכלית גם מאפשרת לדון בסוגיות הללו, איפה צריך קודם כול להשקיע את פירות הצמיחה ואיך לצמצם את הפערים החברתיים. אבל אני חוזר על עצמי ושוב אומר: אנחנו כן עושים כמיטב יכולתנו, ואני חושב – ורואים את זה בכל משאל דעת קהל – שסך הכול שרי הממשלה מרוכזים במשרדים שעליהם הם מופקדים ומנסים בנאמנות ובמסירות לטפל בבעיות ובתחלואים שקיימים בחברה הישראלית זה עשרות שנים. אתה דיברת קצת על הנושא האירני. גם פה אני לא חושב שמישהו מאמין שזה האינטרס של ממשלת ישראל שהעיתונות ולאחר מכן רבים אחרים מפורשי מערכות הביטחון יעסקו בנושא הזה. אני לא יכול לייצג כאן את כל חברי הכנסת, כולל לא מסיעתי, אבל אני חושב שראש הממשלה ושר הביטחון, לא הם אלו שעוררו את הדיון הפומבי בנושא הזה. בהחלט יש רצון של מדינת ישראל לגייס מדינות בקהילה הבין-לאומית ולהסביר להן שהתגרענות אירנית מהווה סכנה לא רק למדינת ישראל, אלא לשלום העולם כולו. אבל אין לנו שום עניין שיתקיים כאן סוג הדיון שמתקיים כאן בימים אלה. במישור הדיפלומטי המטרה של ראש הממשלה היא לגייס תמיכה להפעלת סנקציות כלכליות משמעותיות יותר, שאולי – ואני חושב שראינו גם את הדוח של סבא"א בימים האחרונים – אולי זה עדיין מסוגל לעצור את התהליך. אני גם רציתי להתייחס לנושאים של הבנייה ושל אונסק"ו, אבל כיוון שהדברים לא עלו אז אני הפעם אחסוך מהכנסת ואקצר את נאומי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי הם עוד יעלו השבוע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ללא ספק. לכן אני מבקש מהכנסת להשתכנע שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, ובשלב זה לדחות את הצעת האי-אמון של חבר הכנסת גילאון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכבוד השר גלעד ארדן. אנחנו מתחילים בדיון הכללי, וראשון הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה מטעם קדימה, ואחריו – חבר הכנסת אלכס מילר מטעם סיעת ישראל ביתנו. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. לכל אחד מהדוברים שלוש דקות תמימות. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – שני השרים בעצם, מאז כינונה של הכנסת הזאת, כאשר באה אלינו ההצעה של תקציב דו-שנתי, התנגדנו לו. אמרנו, זה לא משרת את האינטרסים של מדינת ישראל, בעיקר את האינטרסים הכלכליים, החברתיים. זה לא צודק ולא חכם להביא תקציב דו-שנתי – שהממשלה תשריין לעצמה מראש תקציבים לפעילויות עתידיות. גם אם חס וחלילה יבואו אלינו נושאים ביטחוניים קשים מאוד שצריך לעשות להם תקציב נאות ונכון – והנה, גם בקיץ האחרון ראינו את מה שגעש ורעש – הנושא החברתי שהציבור הישראלי אמר לנו, מה שהכנסת החליטה במסגרת תקציב דו-שנתי, התקציבים שלה לא משקפים בהחלט את המציאות, את סדר העדיפויות החברתיות של המדינה, שאמור להיות. אנחנו באנו ודרשנו ומבקשים מהממשלה – יש לכם את הקואליציה. יש נושאים שיש עליהם הסכמות. גם לפי שיטתה של הממשלה הזאת, לפי דוח-טרכטנברג בעצם, אפשר להביא את הנושאים שבהסכמה. אלה נושאים שעולים מיליארדים. אז איך אתם תעבירו בעצם? אנחנו באנו ואמרנו: תביאו תקציב חדש, עם סדר עדיפויות חדש, כפי שזה מקובל. יתקיים עליו דיון מעמיק בכנסת, בתקשורת, לשתף את הציבור בעצם – מה צריך להיות בתקציב החדש. אבל מה לעשות, ראש הממשלה כנראה פחד, הוא מפחד בעצם מחברי הקואליציה שלו, מהשותפים הקואליציוניים שלו, שהוא עלול למצוא את עצמו כשהממשלה שלו מתערערת בעצם בין חברי המפלגה. הוא בא ואמר, אני לא מוכן להביא את התקציב מחדש. אבל מה יקרה, אדוני היושב-ראש? אני אגיד לך מה יקרה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מה יקרה? <שלמה מולה (קדימה):> אתה היית בעצם יושב-ראש ועדת הכלכלה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <שלמה מולה (קדימה):> – – אתה יודע כמה זה חשוב שדווקא נושאים כלכליים יידונו בכנסת. גם יקבעו סדר עדיפויות. הנה, הכנסת הזאת בעצם מתייתרת כמעט, לא מתקיים בה שום דיון, והציבור שעלה ברחוב רוטשילד בתל-אביב, בקריית-שמונה, באילת ובכל מקום, 400,000–500,000 אנשים שאמרו, תקבעו סדר עדיפויות חדש – וזה לא נופל על אוזניים קשובות של חברי הקואליציה הזאת. זה בעצם הסיפור. אם הקואליציה שלכם איתנה, מה הבעיה שאתם תבואו ותגידו, נקיים דיון? אני יודע, שר הביטחון אמר בממשלה: אצלי, בתקציב הביטחון, לא נוגעים; לא ייגעו – לא מיליארד שקל, לא 2 מיליארד שקל, לא 0.5 מיליארד שקל. יבוא שר אחר ממשרד ממשלתי אחר, חבר קואליציה, ויגיד: אצלי, במשרד שלי, לא תיגעו. אז כיצד אתם רוצים לקבוע את סדר העדיפויות, אדוני היושב-ראש? אני חושב שההתבצרות של הממשלה וחברי הקואליציה בעצם בעמדתם, במקום להביא תקציב חברתי שבו יהיה אפשר לקבוע סדר עדיפויות אמיתי – הוא בעצם מתייתר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <שלמה מולה (קדימה):> לכן אני אומר לך, אנחנו לא נפסיק, לא ניתן לכם מנוח, לחברי הקואליציה – ואתה גם נמנה עם חברי הקואליציה. אנחנו נשמיע את הזעקה, את צדקת דרכנו, בעצם, שאמרנו לכם: אל תעבירו את התקציב הדו-שנתי, הוא לא חכם. הנה הוכח לכם הלכה למעשה. היום אתם תצטרכו לכתת רגליכם בין חברי הוועדה, אולי אפילו להתחנן, שתעבירו את אותן מסקנות של ועדת-טרכטנברג. לכן עדיף היה לממשלה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ובזה נסתפק. <שלמה מולה (קדימה):> – – להביא תקציב חדש. לסיכום אני אומר, צריך להביא תקציב חדש, אין מה לפחד. אם יש לכם קואליציה, תוכיחו לנו שאתם מעבירים את מה שאתם רוצים, אבל לפחות הציבור המוחה של 400,000–500,000 אנשים, שיצא, ידע שהממשלה הזאת מתכוונת ברצינות. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת אלכס מילר, שלוש דקות, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הממשלה, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רציתי לשאול אותך עד כמה יש בכלל גבול לצביעות. היום אנחנו ישבנו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה לא מצפה שאני אענה לך. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> שאלה רטורית. היום ניהלתי ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת, הוועדה דנה במסקנות של דוח-טרכטנברג. העלינו את כל – – – <ישראל חסון (קדימה):> מאיפה המומחיות של היושב-ראש לענייני צביעות? אולי יש אנשים אחרים? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אני מבין שזו גם שאלה רטורית. <היו"ר אופיר אקוניס:> זו גם. תראה, כיושב-ראש ועדת חינוך – – <ישראל חסון (קדימה):> הגנתי עליך. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – הוא עומד על כך שמותר לנואם, שהוא לא כיושב-ראש ועדה – אני אוסיף לו, אל תדאג – לשאול שאלות רטוריות. <ישראל חסון (קדימה):> אה, אוקיי. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> היה לנו דיון על דוח-טרכטנברג. הציגו לנו את כל המסקנות שנוגעות בנושאים כמעט, אני חושב, אדוני היושב-ראש, הכי חשובים שקיימים היום בחברה הישראלית, וזה החינוך, וזה בעצם אותם דברים שכמובן אנחנו דנים עליהם במשך שנים רבות. אבל קשה מאוד להגיע לתוצאות, כי התקציב – התקציב הוא פשוט גדול, וסדרי העדיפויות, כמובן, של המדינה, היו כאלה שהתקציב הזה היה תמיד הולך לדברים אחרים. אבל סוף-סוף יש בשורה, יש כוונה לתקצב את אותן הסוגיות החשובות שיש להשקיע בהן, וזה חינוך חינם מגיל שלוש, זו השקעה בחינוך מתחת לגיל שלוש, מדובר על תנועות הנוער ומדובר על נושאים שהם מאוד מהותיים. ואתה יודע, באו חברי כנסת ושאלו שאלה: מה חדש כאן? אז אני אמרתי בוועדה, אדוני היושב-ראש, שלא הגענו להמציא את הגלגל; הגענו לחבר את הגלגל הזה לרכב, בשביל שהוא סוף-סוף ייסע. אז זו היתה הבשורה שהביאו לנו בנושאים של החינוך והתקצוב של אותם הנושאים. אז למה התחלתי עם העניין של הצביעות? מגיע חבר הכנסת פלסנר לוועדת החינוך – אנחנו מדברים כאן על הצעת האי-אמון של קדימה בנושא התקציב החברתי – אבל מה שמעניין את אותו חבר כנסת זה רק העניין שקשור לעולם החרדי. עכשיו, אני בא ואני שואל אותו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא נתלה באילנות גבוהים, אדוני. שמענו ביום שישי את – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – אם באים לפתור בעיות חברתיות, אז יש צורך להתעסק בנושאים שבאמת קשורים ללב-לבן של אותן בעיות שקיימות היום במערכת. אם באים לעשות מהומה ולעשות בעצם את המשבר, ורק להגיע למצב שסוף-סוף אותם חברי כנסת – כאן, בצד ימין – שאני חושב שמעניין אותם אך ורק המשבר הזה בין חילונים לחרדים, וממש לא מעניין אותם הנושא של התקציב החברתי, כי רק על זה אנחנו שומעים במשך כל התקופה האחרונה; אז אם כך, מובן שאנחנו בסופו של דבר מוצאים את עצמנו דנים חצי מהזמן של ועדת החינוך על הבעיות של פלסנר עם העולם החרדי. גם אני שמעתי את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת לבני, מצהירה שהיא תחבור לכל יוזמה, אם תהיה יוזמה מדינית של הממשלה. אני לא בטוח שהיא תחבור לכל יוזמה, אבל מה שאני בטוח – שהסיעה הזאת חופרת וחופרת בלי סוף, אבל לא בדברים המהותיים, אלא בדברים שהם תת-נושאים. ואני חושב שאם אנחנו באמת רוצים פתרונות משמעותיים, לא צריך לחפש בעיות ואת מי להאשים בבעיות האלה, אלא צריך לפתור את הבעיות ולהתקדם הלאה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. תודה רבה לך, חבר הכנסת מילר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אני בדיוק אמרתי לך, חבר הכנסת מילר, שחבר הכנסת פלסנר – בציניות, כמובן – נתלה באילן הגבוה של ראש המוסד לשעבר, שאמר את דברי ההבל שלו ביום שישי בצהריים, ואני שמחתי לשמוע היום שהוא כבר חזר בו, חבר הכנסת זאב. דברים ממש תלושים ביותר לגבי החרדים והאיום האירני. מה עניין שמיטה להר-סיני בכלל? אבל אם הוא חזר בו, אז חזר בו. בבקשה. חזר בו, לא, חבר הכנסת חסון? <ישראל חסון (קדימה):> אני לא שמעתי מה הוא אמר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, לא שמעת מה הוא אמר? <נסים זאב (ש"ס):> כנראה גם האירנים חזרו בהם מהגרעין, אז יש תיאום ביניהם. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב שלא שמעת. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שופטת בית-המשפט העליון בייניש קבעה – אני מבין שעד מחר, כבוד השר, הממשלה צריכה לתת תשובה לגבי מהן אדמות מדינה ביהודה ושומרון – היא בעצם קבעה שכל אדמה שאינה אדמת מדינה, באופן אוטומטי זה שייך לפלסטינים. אז אני רוצה להזכיר לכם, אולי שכחנו את המורשת שלנו, אולי שכחנו את תורת ישראל – יהודה ושומרון הם אדמות של עם ישראל, ורק בפרשת השבוע: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". מי שלא מאמין בתורת ישראל אז הוא לא מבין מה זה אדמות מדינה ביהודה ושומרון. אין לו אפילו מושג. ואני רוצה לומר ולזעוק את הזעקה של תושבי מגרון ויישובים אחרים, שהממשלה רוצה היום לעקור את הבתים שלהם ללא צורך. מה קרה? יש לנו איזה הסכם שלום עם הפלסטינים? משהו עומד על הפתח, שתגידו: טוב, בעקבות הסכם כזה או אחר אנחנו כרגע רוצים, אני יודע מה, לצרף יישובים, אני אומר, ולתת אולי מרחב, יותר, לפלסטינים? אין שום הסכם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אין שום יישוב ואין שום עיר ביהודה ושומרון, ואפילו במדינת ישראל, ב"קו הירוק", שהפלסטינים חושבים שהוא חוקי. אז אם אנחנו נעשה סלקציה ונאמר: זה חוקי וזה לא חוקי – אני אומר לך, אין שום דבר חוקי אצלם. מבחינתם אסור לנו לשבת במקומות האלה. זה אדמות – מבחינתם הכול כבוש, אבל מבחינת העם היהודי, זה ההיסטוריה שלנו. אפילו האו"ם ב-2007 קבע שילידים, יש להם זכות על אדמתם, ואי-אפשר לעקור אותם מבתיהם. ומה זה ילידים? כל אדם שיש לו זיקה היסטורית לאדמה שהוא יושב עליה. האם יש כמו יהודה ושומרון, ואותם יהודים שיושבים בחלקי מדינה, בחלקי ארץ-ישראל המקראית – שהם לא יהיו ילידים? אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה אמר באופן הברור ביותר, והוא גם הבטיח, אני זוכר, לשרת התרבות, ואמר לה שהוא יבדוק את הנושא מחדש, ומה שלא היה חוקי – זה סך הכול הממשלה צריכה להחליט שאנחנו מאשרים, בדיעבד או לא בדיעבד, את אותם יישובים, ואסור לנו לגרום, חלילה וחס, לעקירת יהודים, ולהריסת בתים, ולהריסת בתי-כנסת. אני ממש מבקש בכל לשון של בקשה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> רק משפט אחד, בזה אני מסיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> דבר פלא ביותר – בהחלטה של בייניש אין צורך אפילו שהפלסטינים יביאו איזושהי הוכחת בעלות – תראה איזה אבסורד זה, זה פשוט לא יאומן – האם אנחנו בעלים או לא בעלים. אני מקווה שהשכל שלנו באמת יגבר, וכשמדברים על צדק חברתי, זה הדבר המרכזי שלנו, שקודם כול לא להרוס בתים ולא לעקור יהודים מאדמתם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. אחריו – סגן השר מנחם אליעזר מוזס. אם לא יהיה נציג לסיעת העצמאות, אנחנו נפסח על סיעת העצמאות, ואותו הדבר לגבי רע"ם-תע"ל. פשוט נעבור לאורי אריאל. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה צודק. לא, סגן שר גם יכול. אין להם סגן שר? אפילו לא אחד? <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, כולם שרים. נכון, שרים וחברת כנסת. תודה לך, שר ההסברה. אכן הסברת לי עכשיו בצורה טובה את חלוקת התפקידים הצודקת בקואליציה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכיוון שהסיכוי שהדברים שלי יפילו את הממשלה הזאת – אין להם סיכוי גדול, נכון? לכן, אני ארשה לעצמי לשתף את היושב-ראש – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – באיזו ישיבה מדכדכת, שיצאתי ממנה עכשיו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> או, אה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – שבה דובר על ההפרדה במרחב הציבורי. ואני אומר כמי שנמצא בכנסת, כמי שבילה הרבה שנים בלשוטט במדינה הזאת – לא ידעתי, ואני חייב לומר, לא ידעתי שיש עשרות מקומות בעולמנו, במדינה הקטנה הזאת, שבהם יש הפרדה מוחלטת בין הגבר לאשה, וחלילה אם האשה תתקרב, אם זה באוטובוס – – <היו"ר אופיר אקוניס:> באוטובוס. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – או בחנות המכולת, או בקופת-חולים. ולאט-לאט אנחנו חוזרים לעידן שאפילו לא היה לפני המהפכה הציונית. לכן, בוויכוח הפוליטי ביני לבינך – שהוא לגיטימי, אגב – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – יש עדיין השאלה איך ניראה ביום שאחרי. איזו דמות תהיה לחברה הישראלית, איזה פרצוף יהיה לנו ביום שנשיג את השלום המיוחל הזה; ואני בטוח שנשיג אותו, אם זה בדורנו או אחרי. אבל מה נגלה ביום שאחרי? שהחזרנו את הגטאות? שהחזרנו את ההפרדה? שהמהפכה הנשית שמתחוללת בכל העולם נכשלת רק פה? שאיפה שהאשה מתקדמת מייד סוגרים עליה? וקודמי שייך לעולם החרדי, והאיש שידבר אחרי גם כן. ואולי נדרשת תשובה, כי הוויכוח, אדוני היושב-ראש, ימין או שמאל – אני לא יודע, ההיסטוריה תשפוט מי צודק, וכהיסטוריה, אני אומר: הבוחר שהוא הריבון עלינו; שיחליט. אבל ביום שאחרי, כשנצא לחברה הישראלית החדשה, אנחנו גם צריכים לדאוג מה נגלה. ולכן, זה צריך להטריד אותך באותה מידה שזה מטריד אותי. ואני לא ידעתי עד כמה אנחנו מדירים ומדירים ומדירים בנות ספרדיות, ונשים כאלה. לאן הגענו? לכן, זה לא רק על האי-אמון נגד הממשלה, אלא אני מאוד מוטרד מהנטיות האלה שנכנסות לתוכנו שעלולות לקלקל את החברה. ואולי כל המאמץ הזה לבנות חברת מופת ייתקל בקשיים, כי אנחנו חלוקים פוליטית, אידיאולוגית, ימין ושמאל. בין לבין נכנסות נימות כאלה שעלולות לקלקל את החיים האלה של ילדינו. כלומר, לא שלנו. לכן אני אומר – אני יוצא מהדיון הזה. הכנסת צריכה לדרוש מהאנשים האלה – לאן הם רוצים להוביל אותנו. נדמה לי שאין מקום תרבותי בעולם – המקום האחרון שבו הפרידו היה אפגניסטן. ה"טליבאן" הלך. אנחנו עכשיו? איך זה נראה? החברה המובילה בעולם כמעט בתחום ההיי-טק, במחקר החלל, מחזירה את האשה לימי הביניים? איך ניראה מול פני ההיסטוריה, נסים זאב? איך ניראה? הרי זה המבחן של האנושיות, של היהדות, של המהפכה הישראלית. לכן אני אומר: מעבר לאי-אמון, מעבר לוויכוח בינינו, אנחנו צריכים באמת לדבר על התוכן הפנימי של החברה הישראלית, כי ביום שאחרי הוויכוח זה מה שיישאר. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. וגם על הדיוק המרהיב תודה לך. מרהיב, דיוק מרהיב היה לך. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אה, דיוק בזמן. <היו"ר אופיר אקוניס:> בדיוק. <דניאל בן-סימון (העבודה):> פחדתי ממך. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – נכון. אולי זה כישוריך בתחום התקשורת – שהיית קודם, עם השעון. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך אליעזר מנחם מוזס. אחריו אין נציגות, אדוני, לסיעת העצמאות, ואנחנו נעבור לסיעה האחרת שיש לה נציגות – האיחוד הלאומי. זה יהיה אורי אריאל. אבל בבקשה, בינתיים סגן השר מוזס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. כל מי שלא יהיה, לא ידבר. אני מודיע: מי שלא יהיה פה לא ידבר. אין אחר כך להיכנס. צריך לעקוב אחרי הרשימה, ואם נצטרך להצביע, נצביע. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני שמח ששמעתי ממך לפני נאום קודמי את תגובתך על דברי ההבל של מר אפרים הלוי, על כך שהסכנה הקיומית היא לא אירן אלא ההתחרדות. ולמה אני כל כך שמח? כי קראתי בדיוק היום בעיתון שהתגובות באו רק מתוך ציבור חובשי הכיפות, ואף לא חבר כנסת אחד שלא חובש כיפה לא הזדרז לגנות את הדברים. הוא קם במקרה זה. אני ממש שמח שהגבת כפי שהגבת לדברים האלה, כי לא נותר לי לומר אלא לדברים כאלה, שהסכנה היא ההתחרדות יותר מאירן – ומר בן-סימון, גם מה שרצית לרמוז קודם על עניין ההפרדה, שאנחנו אולי חוזרים לאירן. אבל אני רוצה לומר, התגובה הזאת, הפטפטת והדברים על הדברים האלה של מר אפרים הלוי, עליהם אפשר לומר את מאמר חז"ל: "זקני עמי הארץ, כל זמן שמזקינים, דעתם מיטרפת עליהם". פשוט טירוף הדעת מה שקורה כאן. הפטפטת והדברת הזאת צריכה להיפסק. איך אומר שלמה המלך, החכם מכל אדם? "ברֹב דברים לא יחדל פשע". פשוט מגיעים לאיזה גיל מסוים, מתחילים לפטפט, לדבר. אותו הדבר מר מאיר דגן – אנשים שסמכנו עליהם ושסומכים עליהם, ראש הממשלה, וכולם, על המומחיות שלהם ועל הגדלות שלהם, ופתאום בא איזה מין שלב שפשוט לא מדברים לעניין. אבל הבעיה הגדולה זה השיח הציבורי, זה שניתן לרמוס ולדבר על חרדים ולא קורה שום דבר. היום אני מסתכל בעיתון. יש המלצות ועדת-טרכטנברג לנושא מיצוי ההשתכרות. במשרד השיכון המצב היום הוא שכולם זכאים לקבל הטבות. באה ועדת-טרכטנברג ורוצה לשנות את המצב. ואז שר השיכון מבקש מראש הממשלה: בוא נשאיר את המצב. מה כבר הכותרת? מרבית הדירות יופנו לחרדים אחרי שראש הממשלה נעתר לבקשת שר השיכון. הרי זה המצב היום. נושא זה, שיקבלו סיוע בדיור רק כאשר שני בני-הזוג יצאו לעבודה – זה לא קיים היום. יש המלצה של ועדה שלא אושרה עדיין בכנסת. ואני רוצה לומר, על כל דברי ההבל האלה שלמה המלך אומר: "אל תען כסיל כאִוַלתו פן תשוֶה לו". אין לנו ויכוח עם אפרים הלוי. אני לא רוצה להתווכח אתו – "אל תען כסיל כאִוַלתו". ואם זה כפי שהיושב-ראש אמר, שהוא חזר בו – מקבלים את החזרה. <היו"ר אופיר אקוניס:> כך אני שמעתי, אדוני סגן השר. היום שמעתי שהוא חזר בו. אני לא שמעתי. אני ראיתי את ההתבטאות ולא שמעתי את החזרה בו. אבל אם אכן חזר בו, עשה טוב. <סגן השר מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אם הוא חזר בו, כבר אמרו: "מודה ועוזב ירוחם". תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ברצוני, ראשית, חבר הכנסת מוזס, סגן השר, להצטרף לגינוי. גם לאחר שהוא חזר בו, כפי שנמסר – לא שמעתי – עדיין הדברים ראויים לגינוי, בעיקר כדי שהמצב הזה לא יחזור על עצמו. אני לא אחזור אפילו על האמירה, ומי שלא יודע שלא ידע. יש גבול להשתוללות הלשונית, ועוד מאנשים שיש ציפייה שמתוקף מעמדם, לפחות לשעבר, ואולי גם לשעתיד, ינהגו אחרת. אני אמרתי לך, כמו שאמרתי לאחרים מהחרדים, כל דבר שתבחרו לעשות בעניין הזה, אני בהחלט שותף לו. אני רואה את עצמי כחלק מהעניין, ואני מקווה שלא נשוב לדוש בדבר הזה. מכאן אני רוצה, ברשות השר, ברשותכם, לעבור לבנייה בירושלים. פעמים רבות, מכובדי היושב-ראש, ראש הממשלה אמר: בירושלים אין, זה מחוץ לכל ההסכמים המדיניים. שם בונים, שם זה. ואני כמנהגי עומד פה פעם אחרי פעם ושואל שאלות, וכמובן שלא בדיוק בונים, בונים קצת, בונים לפי אישור, התוכנית הזאת לא מאושרת, כן מאושרת, כי עכשיו לא טוב, כן טוב מדינית. טוב, עכשיו בא ראש הממשלה, והוא עצמו אומר: אישרתי לבנות בירושלים 2,000 יחידות. נו, הכיצד? והרי אין בעיה בירושלים, בירושלים כל הזמן בונים, כך אומר ראש הממשלה. אז יש כנראה נתניהו א' ויש נתניהו ב', או שמא נתניהו א' ונתניהו ת'? אבל למה אתם לא זועקים? הרב מוזס, איש ירושלים, ידידי הרב זאב, מכובדי השר, גברתי חברת הכנסת, למה אתם לא זועקים? אתם יודעים, הוא נוהג כך, לא הצלחנו עוד לשנות את זה. אל תיתנו לעוולות לעבור בשקט, גם כשזה בממשלתכם, בדברים כל כך חשובים – בעיר הקודש, בעיר הבירה, זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר-היום. הבנייה ביהודה ושומרון, שגם בה החל ראש הממשלה להתפאר היום ואתמול, מה הוא אישר אתם יודעים? אני אגיד לכם, כדי שכולם ידעו, גם חברי הכנסת משמאל, גם מימין. הוא אישר 44 יחידות במעלה-אדומים. נו, אם היה אפשר למחוא כפיים פה בכנסת, בטח היינו מוחאים כפיים. 44, תקשיבו, זה חשוב – איתן כבל שווה נפש, 44 יחידות במעלה-אדומים, אתה יודע מה זה? זה גדול. למען היושר והאמת, הוא אישר גם 277 בגוש-עציון, באפרת. <היו"ר אופיר אקוניס:> ועוד מקום אחד, כי נגמר הזמן. עוד מקום אחד תגיד לנו. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> דבר אחרון שאני רוצה לומר, אדוני ראש הממשלה, הבעיה שעומדת מולנו כרגע, עכשיו ממש, כי אתה צריך לענות לבג"ץ מחר, בנושא היישובים, היא לא משפטית, היא מינהלית, היא מנהיגותית. אני קורא לך ואומר לך: לא באנו לריב עם השומר, באנו לאכול את הענבים. גם אתה לא רוצה להרוס? בידך ההחלטה לפתור את העניין הזה, ולא להרוס שלא לצורך בתים שגרות בהם משפחות – ילדים, טף ונשים. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. תודה לך, חבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – ניצן הורוביץ, חבר הכנסת הורוביץ. אני מבין מהמזכיר שאתה קיבלת עוד דקה מראש מהיושב-ראש על הסכמתך להוריד את הצעת האי-אמון. ובכן, ארבע דקות. כן, זה הסידור עם יושב-ראש הכנסת. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, קיץ שלם העם בישראל דרש צדק חברתי. הוא דרש פתרונות דיור והתגייסות של המדינה לבנייה של דירות ציבוריות במימון ציבורי כדי לאפשר דיור בר-השגה. הוא דרש התמודדות אמיתית עם העוני, עם המצוקה, עם המצב של עניים חדשים, שהם אנשים שעובדים אבל לא מצליחים להתפרנס. הוא דרש העלאה של שכר המינימום, טיפול במצוקת עובדי הקבלן – טיפול בעבדות עובדי הקבלן. העם דרש התייחסות אחרת לסוגיות הרווחה. העם דרש הפסקה של ההפרטות. העם דרש חינוך חינם החל מסיום חופשת הלידה. העם דרש טיפול רציני במערכת הבריאות. ומה העם מקבל? העם מקבל רשימה ארוכה של ספינים, רשימה ארוכה של פתרונות-כביכול. העם לא מקבל התייחסויות רציניות. העם לא מקבל תשובות אמיתיות בסוגיית הדיור, אין בנייה ציבורית, אין בנייה תקציבית, מדינת ישראל נסוגה ממחויבותה ומאחריותה לבנות דירות בישראל. אין בישראל בנייה ציבורית. אין התמודדות אמיתית עם בעיית העוני. אין העלאה אמיתית של שכר המינימום. אין התמודדות אמיתית עם עבדות עובדי הקבלן, תופעה שהפכה להיות מכת מדינה בישראל, שמתפשטת מקצה החברה ועד קצה, וכוללת לא רק עובדות ניקיון ועובדי שמירה, אלא גם מורים, ואחיות בריאות הציבור, ורופאים, ואפילו אנשי היי-טק. מי איננו היום עובד קבלן? מי איננו נדפק היום בצורת ההעסקה הקלוקלת הזאת? והמדינה, במקום שתפעל נגד ההעסקה הלא-ישירה של עובדים, העסקה משעבדת ומשפילה, המדינה היא זאת שנותנת לכולם את הדוגמה השלילית של העסקה כזאת. הממשלה הזאת, במקום לקדם שינוי בעניין הזה, ממשיכה את המדיניות הבעייתית והקלוקלת של שנים רבות קודמות. בתחום החינוך, במקום לייצר פתרונות של חינוך חינם מסיום חופשת הלידה, דוחים עד 2016 את החלת חוק חינוך חינם מגיל שלוש. בתחום הבריאות לא צריך לדבר הרבה; ראו את משבר הבריאות הקיצוני, שהוא תוצאה ישירה של מדיניות הדיאטה הרצחנית שבנימין נתניהו הוביל עוד כשר האוצר, ואחר כך כראש הממשלה, נגד כל השירותים הציבוריים ובין היתר נגד הבריאות הציבורית. אז במקום כל הדברים האלה הציעו בהתחלה רשימה קטנה של סוכריות קטנות ונקודתיות, חלקן אגב סוכריות מאוד מרות, בדמות דוח-טרכטנברג, אבל הכלי המשמעותי שעכשיו משתמשים בו כדי להחניק את המחאה החברתית הוא כמובן הדיבורים על התוכניות לחסל את האיום האירני. הדיבורים האלה הם דיבורים מדאיגים, מסוכנים ובעייתיים; אני לא יודע אם תהיה מלחמה נגד אירן או לא, אני מקווה שלא תהיה, אבל מלחמה נגד המחאה החברתית כבר התחילה, דרך הדיבורים האלה. והדיבורים על המלחמה נגד אירן הם דיבורים מסוכנים, מכיוון שיש פה דינמיקה שיכולה לייצר החלטות הרות גורל ומסוכנות לעתידה של ישראל ולעתידו של האזור כולו. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2002, כתב מאמר על תיאוריית הכשל, והוא מסיים אותו כך: לא כדאי להאמין לאנשים אסרטיביים ובטוחים רק על סמך עדותם שלהם על עצמם. לצערנו זו עצה קשה לביצוע; מקצוענים עם עודף ביטחון באמת מאמינים שיש להם מומחיות, הם מתנהגים כמומחים ונראים כמומחים, תצטרכו להתאמץ להזכיר לעצמכם שאולי הם לכודים באשליה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> הכול בדברים האלה נכון, חוץ מלומר – אי-אפשר לומר על בנימין נתניהו ועל אהוד ברק שהם מקצוענים, אבל עודף הביטחון העצמי או הצגת הביטחון העצמי שהם מציגים מאוד צריכה להטריד ולהדאיג את כולנו. העם בארץ הזאת דרש צדק חברתי. העם עלול לקבל פה מלחמה אזורית. את המלחמה צריך למנוע, חשוב למנוע. יש דרך אחרת. את המזרח התיכון צריך להרגיע, להיכנס להידברות אמיתית עם הפלסטינים, להיכנס להידברות אמיתית עם העולם הערבי על בסיס יוזמת השלום הערבית, להרגיע את המזרח התיכון, ולא לפוצץ אותו. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אורבך; שלוש דקות. ואחריו – סגנית השר גילה גמליאל, אחרונת הדוברים. אדוני, אם תרצה לדבר, נא להודיע לי, כבוד השר. נגמר הדיון. <קריאה:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במקביל לדיון הזה מתקיים עכשיו כנס של השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם, שמשתתפים בו חברי כנסת רבים, בסוגיה של השפלת נשים במרחב הציבורי. אדוני היושב-ראש, אנחנו עדים לריבוי בלתי נסבל של תופעות של הפרדה, הדרה והשפלה של נשים במדינת ישראל. מהאוטובוסים הנפרדים, שבהם אשה צריכה לעלות מאחור, כי אם היא עולה מקדימה דוחפים אותה ומקללים אותה ויורקים עליה, זלגה התופעה הזאת למוסדות כמו קופות-חולים, סניפי דואר, בנקים, ועכשיו גם למדרכות ולרחובות. אנחנו רואים שבעיר הזאת, בירושלים בירת ישראל, נשים לא מופיעות בשלטי חוצות, רק גברים. אין פנים נשיות, משום שגם מי שמעז לשים שלט עם פנים של אשה, תולשים וקורעים את השלט. לכן גם עיריית ירושלים עצמה כבר נמנעת מהעניין הזה. אפילו בצה"ל, שהוא גוף ממלכתי, אולי הגוף הממלכתי, יש יותר ויותר מקרים ועדויות של תופעות שבהן חיילות מושפלות, מפרידים אותן, מחרימים אירועים של שירת נשים. אני אפילו שומע על כל מיני אירועים שמקיימים משרדי ממשלה ואז אשה מתבקשת שלא לעלות לבמה, כי זה יביך את הקהל. וכך התופעה הזאת, שהיא נגע, היא מחלה, היא מחלה קשה, הולכת וזולגת לתחומים רבים ושונים של החברה הישראלית. נגד הדבר הזה אנחנו מתקוממים. חשוב להבין שאין כאן, אדוני, חלוקת עבודה, שאני כחילוני צריך לטפל וזאת בעיה שנוגעת במגזר מסוים; בראש ובראשונה מי שנפגע מהעניין הזה – וחשוב שנבין – הן קודם כול למשל נשים דתיות, שסובלות מהפרדה הזאת ומההדרה הזאת. אין כאן חלוקת עבודה בין חילונים לדתיים. זהו עניין של הגנה על המרחב הציבורי במדינת ישראל כמרחב חופשי. ממש כפי שאני, לא יעלה על דעתי לעשות מדרכה לאנשים שחורים ולאנשים לבנים, לאנשים גבוהים ולאנשים נמוכים, לערבים וליהודים, לאנשים עשירים ולאנשים עניים, כך אני לא אעלה בדעתי לעשות מדרכה לגברים ומדרכה לנשים. חברי חברי הכנסת, לא מדובר כאן באיזשהו דיון רב-תרבותי, וודאי שלא מדובר בהבל הזה שאני לפעמים שומע, של "כפייה חילונית"; ההפרדה הזאת – וחשוב שנבין – של נשים וגברים במרחב הציבורי, היא בלתי חוקית. זה לא עניין לוויכוח. ההפרדה היא בלתי חוקית. קבע את זה בית-המשפט בצורה מפורשת. המשטרה צריכה לטפל בהפרדה כזאת. המשטרה צריכה למנוע שלטים "גברים" ו"נשים" על מדרכות במדינת ישראל. הבג"ץ, עכשיו שהיה, לגבי המדרכות – כבר היה בג"ץ לפני שנה, רק המשטרה לא עשתה עם זה שום דבר. אני מסיים את הדברים שלי כאן בקריאה לרשויות החוק להילחם בעבריינות הזאת – משום שמדובר בעבריינות; אין לזה שום קשר לאמונה, לערכים, בטח לא ליהדות. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, שלוש דקות. אחר כך – סגנית השר גמליאל, והממשלה ביקשה לסכם את הדיון באמצעות שר – שר ההסברה או שר החינוך, ואתם רק תודיעו לי לפני כן את מי להזמין, כמובן. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. שלוש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סוגיית המאחזים מצויה על שולחנה של הממשלה. בתי-המשפט מחכים לתשובתה של המדינה לגבי מעמדם של המאחזים האלה, של היישובים – חלקי היישובים האלה בעיניה. אני רוצה לומר לראש הממשלה ולממשלה, שאם, חלילה, יונף הכורת על היישובים האלה, מפלגתנו, הבית היהודי – קשה לי לדמיין אותה, אני משתמש בניסוח הזה – שותפה לממשלה שהורסת את הבתים שעליהם מדובר. זה הסגנון. אני לא רוצה להגיד איומים: נגעת בזה, אנחנו – אבל הדברים מאוד ברורים, והם גם נכתבו והובאו לראש הממשלה פעם ופעמיים בכתב, ועוד אין-סוף פעמים בעל-פה. ולכן אני קורא לראש הממשלה ולחברינו בליכוד שחושבים אותו הדבר, רק שהיכולת הפוליטית שלהם בהקשר הזה מצד אחד היא חזקה יותר, כי הם בתוך מפלגתו, אבל מהרבה צדדים היא חלשה יותר, כי הם בתוך מפלגתו – היכולת לפרוש, לעזוב, לאיים, היא קטנה יותר, מצומצמת: בואו לא נרמה את עצמנו; אנחנו מחויבים להתיישבות בכל ארץ-ישראל, ובמשנה תוקף והדגשה ליישובים ביהודה ושומרון ולמקומות המדוברים. אם המדינה תגיד: אנחנו לא יכולים, בית-המשפט, וכל הדיבורים האלה, זה נחמד; אנחנו אנשים פוליטיים, אנחנו רואים את עצמנו, ואוהבים להיות, שותפים בממשלה הזאת. יש דברים שאי-אפשר להיות שותפים להם. זאת לא החלטת סיעה כרגע, זה בדיונים. אנחנו ישבנו עם רבנים היום, ואנחנו עכשיו בדיון עם אנשי מועצת יש"ע, אבל גם בלי דיונים עם אף אחד, בדיונים בינינו לבין עצמנו, אנחנו יודעים, וכולם יודעים. אלא מה? משום שאולי הטון שלנו הוא טון של שותפות, והוא טון של אהבה וחיבה ורצון שהממשלה הזאת תמשיך להתקיים, גם כי אנחנו יודעים מי האלטרנטיבות – אבל אנחנו לא ניתן לעובדה שאנחנו חוששים מהאלטרנטיבה לסמא את עינינו ולפגוע בהגנתנו על שכונת-האולפנה, גבעת-אסף, עמונה, מגרון ועוד כמה מקומות שעליהם מדובר עכשיו. ולכן אני אומר: אדוני ראש הממשלה, חברינו בליכוד, הצטרפו למאמץ הזה – וגם המשפט הזה ומה שאני אומר כאן הם חלק מהמאמץ – ותבהירו לראש הממשלה במשנה החריפות הפוליטית – אני לא מדבר כמובן בעניינים הערכיים, בארץ-ישראל, ושיש שם משפחות, וזה בתים – הרבה פעמים אנשים, גם במחנה הדתי והימני אומרים: אה, זה התנחלות, זה מאחז, זה שני קונטיינרים ועז. רבותי, מדובר בבתים, בבתים משותפים, בילדים שהם עכשיו בחרדות שיזרקו אותם מהבתים. אל תשלו את עצמכם שלשותפות הזאת, אדוני ראש הקואליציה, יהיה קיום אם יורם הגרזן, והדחפור, הבולדוזר והדי-9 על הבתים האלה. גם כי אנחנו לא רוצים, וגם כי אנחנו לא נוכל. ולכן, הקשיבו לדברים האלה ותבינו את חומרתם, ועשו מעשה כדי – מבחינה חוקית, מבחינה משפטית, מבחינה ערכית – כדי למצוא את הפתרון בתשובתה של המדינה ובמעשיה של המדינה, כדי שהמקומות האלה יהיו על עומדם לנצח, שם ובמקומות אחרים. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני. אני מאוד מודה לך. אחרונת הדוברים, סגנית השר גילה גמליאל, בבקשה. שלוש דקות, גברתי. לאחר מכן ישיב – אני לא רואה את שר החינוך פה, כבוד שר ההסברה. אתה מדבר? אתה מסכם? <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שר ההסברה ישיב מטעם הממשלה, וניגש להצבעה. בבקשה, גברתי. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברות הכנסת, חברי הכנסת, מדינת ישראל לא ניחנה באוצרות טבע. המדינה שלנו מוקפת במדינות עשירות באוצרות טבע ובמחצבים בהיקפים אדירים, ובראשם הנפט של רבות ממדינות המזרח התיכון. יחד עם זאת, קיים משאב טבע בעל הפוטנציאל הגדול ביותר בעולם, והוא המוח האנושי. ההון האנושי. מדינת ישראל נמצאת בקדמת הטכנולוגיה, ההיי-טק והמחקר, ואחד האתגרים הגדולים של השנים הקרובות הוא היכולת שלנו, כמדינת ישראל, לשמר את היתרון הזה ואף לקדם אותו. על כן, הממשלה, בראשותו של נתניהו, משקיעה בחינוך ובהשכלה הגבוהה. השקעה בחינוך ובהשכלה הגבוהה היא אבן היסוד של מדינת ישראל כדי לשמר ולקדם את היתרון האסטרטגי בר-הקיימא שלנו בטכנולוגיות, בהיי-טק ובמחקר. יתירה מכך, בראייה אסטרטגית ארוכת טווח, האנושות מכלה במהירות הולכת וגוברת את אוצרות הטבע שלה. מעבר לכך ששימוש זה פוגע באיכות הסביבה, באיכות החיים ובבריאות של מיליארדי אנשים בעולם, זה מחדד את הצורך בהשקעה בטכנולוגיות מתקדמות, באנרגיות חלופיות, וזה יעמיק את הפער, בעתיד, בין מדינות אשר יעמדו בחזית הטכנולוגית, ואנו גם משקיעים בהיבט הזה. אני רוצה לציין שאנחנו היום גם – עם כל ההשקעה של הממשלה בחינוך, נוסיף היום נדבך נוסף בהצעת החוק שתקדם גם את שנת הלימודים חינם לחיילים משוחררים, לבוגרי השירות הלאומי והאזרחי – זה יעבור עוד הערב בקריאה שנייה ושלישית – עבור כל מי שתורמים למדינה שלנו: חיילים משוחררים, בוגרי השירות הלאומי והאזרחי ובוגרי השירות הצבאי, גם בירושלים. כך שכל הטענות שנטענו על-ידי האופוזיציה היום – בניסיונות להעביר מסרים גם בהיבט החברתי, גם בהיבט של ירושלים – אנחנו גאים בכך שראש הממשלה הנחה להמשיך את הבנייה בבירתנו ירושלים. נוסף על כך אנחנו גם נחזק את בירתנו בכך שנדאג – גם השנה הזאת, כפי שאמרתי – שסטודנטים וסטודנטיות מכל הארץ יעלו ללמוד במוסדות האקדמיים בעיר הבירה, וכפי שאמר ראש הממשלה: אנו בונים בירושלים כי זוהי זכותנו וחובתנו, לא כענישה, אלא כזכות יסוד של עמנו לבנות את בירתנו הנצחית. ואני אומרת, בהיבט הזה, שכולנו, מי שנמצאים כאן היום – אני רואה שאיש ירושלים יושב-ראש הכנסת נמצא כרגע כאן – כולנו מבינים דבר אחד, שבהיבט של בנייה בירושלים אין פה בכלל מחלוקת, לא צריכה להיות, בטח ובטח לא להעלות את הסוגיה הזאת, של הבנייה בבירתנו ירושלים, כאיזשהו נושא לסדר-יום בניסיון לבוא ולקעקע את ההיבט הזה. אז אני רוצה לומר לך, כבוד היושב-ראש, שאנחנו נמשיך לחזק את בירתנו ירושלים, נמשיך לחזק את הבנייה בכל שטחי ארץ-ישראל, נמשיך לפעול ולעבוד במדיניות שמצד אחד מובילה גם מדיניות של עידוד ההשכלה הגבוהה, עידוד החינוך, השקעה בחינוך, וגם בבניית ארץ-ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. יסכם בשם הממשלה השר אדלשטיין. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להתחיל, אדוני היושב-ראש, מהצעת האי-אמון השנייה. אולי יעזרו לי גם – אולי אתה תעזור לי לפענח אותה. הניסוח שלה – היא הוגשה על-ידי סיעת מרצ: הממשלה מענישה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת. טוב, זה ברור, כל מדיניות שלנו, או כל המדיניות שלנו, היא מופקרת, זה ברור. אבל אני מתקשה להבין משהו; אם אני זוכר נכון, אדוני היושב-ראש, המחאה החברתית – וכולנו, דרך אגב, חלק אהבנו יותר, חלק אהבנו פחות, כל מיני תמונות שראינו משם, אבל היא התבססה, ודאי ההמוניות שלה, התבססה על סוגיה מאוד כואבת שגם אתה אמרת לפני שעה קלה שממשלות ישראל לאורך שנים אשמות בהזנחת התחום הזה, והיא יוקר הדיור, או בעצם היעדר יכולת של זוג צעיר, של משפחה צעירה, לרכוש דירה במחיר סביר. מה זה הרחבת התנחלויות? זה מה, זה – מזיזים את הגדר בלילה? מה עושים בהרחבת התנחלויות? מה היתה הכוונה של חבר הכנסת גילאון כשהוא הציג את הרחבת ההתנחלויות? אני לא בטוח איפה זה התנחלויות. אני יודע איפה זה היישובים היהודיים ביהודה ושומרון, או הקהילות היהודיות ביהודה ושומרון, אבל מהי הפעולה הזאת שהוא מדבר עליה? הפעולה הזאת היא בניית דירות חדשות. למה מתכוונים כשאומרים "הרחבה"? על מה יצא הזעם של סיעת מרצ במקרה הזה? על כך שהודיע ראש הממשלה שאושרו עוד כ-2,000 יחידות דיור בירושלים, באפרת ובמעלה-אדומים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, שומעים אותך עד פה, אתה מפריע לשר. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני ודאי מברך על ההחלטה הזאת, אני מניח שכל אדם שפוי מברך על ההחלטה הזאת, אבל בכל זאת, מבחינת ההיגיון, מה זה אומר שכשבעזרת השם סוף-סוף ייבנו הדירות האלה, אני חוזר ואומר – בירושלים, באפרת, במעלה-אדומים – אז זה אומר שעוד 2,000 משפחות, לרוב זוגות צעירים או עולים חדשים, או מי שזה לא יהיה, יוכלו לרכוש דירה – יהיו עוד 2,000 דירות במדינת ישראל. אז איך אפשר באותו משפט, מבחינת ההיגיון הפשוט, לצעוק – מצוקת דיור, הממשלה לא עושה כלום, מחאה, איפה הדירות, איפה המחירים – ובאותו זמן למחות על בניית 2,000 יחידות דיור? מילא, אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני ודאי לא מסכים, אני ודאי – כולה שלי, אבל מילא היו אומרים: הממשלה מקימה יישובים חדשים, בשביל מה צריך; אבל למחות נגד בניית דירות בירושלים ובמעלה-אדומים? זה לא עונה, ולו חלקית, ולו מעט, ולו מאוחר מדי, על המחאה החברתית בתחום הדיור? אז אני אומר, פשוט, לצערי הרב, מה שהשתרש כאן, באמת – אנשים מדברים אוטוסטרדה, על-פי איזשהי דרך שקבעו לעצמם, בלי אפילו להסתכל איך זה נשמע מבחינת, אני אומר, ניתוח פשוט או היגיון פשוט. עכשיו, האי-אמון הראשון, של אי-הבאת תקציב, היה של סיעת קדימה. גם כן, התחושה האינסטינקטיבית, באמת, אפילו לא להתייחס לזה, לא להתייחס, אמרנו: בסדר. לא הצליחה האופוזיציה בשום דבר, לא ניצחה בהצבעות, לא מצליחה לכפות שום סדר-יום ציבורי, אז הם מוחים על זה שאין לנו המחזה הנודע של ישיבות דרמטיות. ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, נניח לא היה תקציב דו-שנתי. ואתה כבר לא קדנציה ראשונה אפילו יושב-ראש הכנסת, כבר לא לדבר בכלל על קדנציות כח"כ ובוועדת הכספים, וגם אני הקטן כבר לא פעם ראשונה ולא שנייה ולא שלישית בכנסת הזאת – הרי מה אנחנו זוכרים תמיד בדיוני תקציב? מה תמיד הכותרת? עולה לכאן, לדוכן הזה, נציג האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, ואומר: תראו את הסחטנות הזאת, המפלגה הקואליציונית א', או המפלגה הקואליציונית ב', סוחטת את הממשלה, מוציאה כספים ייחודיים, דורשת רק לסקטור שלה, דורשת רק – והלאה, הרשימה ארוכה – להתנחלויות, לעולים, לחרדים, למי שלא יהיה. אז אני לא מבין, אם מביאים עוד פעם תקציב, ו-63 שנים מדברים על כך שכאן סוחטים, וכאן סוחבים, וזה לא טוב, וזה לא לטובת הציבור, וזה לא לתועלת הכלכלה הישראלית, אז מה בעצם מבקשים? מה מבקשים, שעוד פעם נשב במחוזות האלה? אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אולי אני ניחשתי מה מבקשים – אולי מבקשים לעשות כותרת, לבוא לכאן, בוודאי לאחר מכן לכתב פרלמנטרי, אם התמזל מזלם, ולספר על הסחטנות, ועל סדקים בקואליציה, ועל המריבה בין משרד האוצר לשותפה קואליציונית זו או אחרת, כי אחרת אני לא מבין – אחרת אני באמת לא מבין מה יכולה להיות תועלת בעוד דיונים, או עוד הצבעות או עוד מתחים מסוג זה. הרי אם יש ועדת-טרכטנברג, ואם יש גם דרכים נוספות, עוד בלי ועדת-טרכטנברג, או לפני ועדת-טרכטנברג, לטפל בחלק מהמצוקות האמיתיות – אני חוזר ואומר: האמיתיות – שעלו בעקבות המחאה או במהלך המחאה; לא דברים מהסוג שלצערי גם שמענו, לשנות את השיטה – לשנות את השיטה למה? למה שכל העולם ברוך השם כבר נפרד ממנו? לְמה לשנות את השיטה? אבל דברים הגיוניים, מצוקות אמיתיות, איך צריך לטפל בהן – על-ידי כותרת על סחיטה? על-ידי עוד דיון לילי דרמטי? על-ידי צעקות שכבר השעה 24:00 ואין תקציב? זה עוזר למישהו? לכן, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מציע לומר לעצמנו, לכל חלקי הבית הזה, שאם אנחנו רוצים לטפל במצוקות האמיתיות, בואו לפחות נדבר בהיגיון, נדבר אחד עם השני, ולא על-פי כל אותן הקלישאות שכולנו כבר שמענו במשך שנים רבות. לכן הממשלה מבקשת, ודאי וודאי, לדחות את שתי הצעות האי-אמון. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, נא לשבת. <דברי יושב-ראש הכנסת לציון שישים-ושבע שנים להוצאתם להורג של חנה סנש וחבריה> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, אנחנו מציינים בימים אלה 67 שנים לסיומו הטרגי של אחד הפרקים המופלאים בתולדות הציונות והמאבק להצלתם של יהודי אירופה. אנו מציינים היום את הוצאתם להורג של שבעת הצנחנים שנשלחו מהארץ לאירופה; אנצו סרני, חביבה רייק, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין, צבי בן-יעקב, רפי רייס וחנה סנש. אלה השבעה שמסרו את נפשם למען העם ויצאו לשליחות מעבר לקווי האויב, שליחות שממנה לא שבו. לפני למעלה מעשור עסק בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, במשפט הדיבה על חנה סנש. כולם הסכימו על כך שבמחזה השערורייתי של מוטי לרנר, "קסטנר", מואשמת חנה סנש באשמת שווא, כאילו נשברה בחקירתה והסגירה את חבריה. השאלה שנדונה היתה האם יכול המחזאי מוטי לרנר לבדות דברים מלבו בשם חופש היצירה, ולהציג את מחזהו כיצירה ספרותית תרבותית שאיננה משקפת את האמת; או שמא זכאית חנה סנש להגנה על כבודה, בשם ערך כבוד האדם. וכפי שתיאר זאת השופט מישאל חשין, כפי שאמר: "מעבר מזה עמד חופש הביטוי וחירות היצירה של היוצר מוטי לרנר, ומעבר מזה – כבוד האדם: כבודה של חנה סנש, אשה צעירה שנרצחה בידי הגסטפו ואין בידה להגן בכוחה שלה על כבודה". כך כתב. דעת נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרן ברק, היתה, כי "האמת תורֶה דרכה". את השקר, כך אמר, לא מנצחים בכוח החוק אלא בכוח השכנוע, בהפצתה של האמת. דעת המיעוט של השופט מישאל חשין היתה, שעל חופש הדיבור להיעצר בנקודה שבה הוא פוגע בכבוד הזולת, בכבוד האדם שלו. חנה סנש גילמה במעשיה את מי שאידיאת כבוד האדם עומדת לנגד עיניה. שליחותה היתה להצלת צלם אנוש, השבת כבוד האדם וכבוד העם. טובת חבריה ושמירת הסוד היו חשובות לה יותר מחייה שלה. חנה סנש לא נשברה בעינויי הגסטפו ולא גילתה את סודה ואת סוד חבריה גם כאשר הועמדה מול כיתת יורים, על-פי דרישתה, בעיניים פקוחות. מכובדי, ההכרעה בין חופש הביטוי לפגיעה אפשרית בכבוד האדם היא קשה. אך דבר אחד ודאי הוא – אם היה ניסיון לפגוע בכבודה של חנה סנש וחבריה, כי אז ניסיון זה לא צלח. כבודם לא נפגע. לא ניתן לפגוע בכבודם, הנצור בלב עמנו ובלבות כולנו. חנה סנש היא גיבורה אגדתית. מלאת רגש, אך חזקה כפלדה. מלאת אהבה למשפחתה, אך מחויבת עד כלות לעמה. לוחמת ומשוררת. עובדת אדמה וצנחנית. איתנה בנחישותה הבלתי-פוסקת להישיר פנים אל המוות. חנה סנש היא-היא גפרור האור שנשרף והצית לבבות; היא הלהבה שבערה, אך שנים אחר כך עוד הבעירה את סתרי הלבבות. גבורתם של צנחני היישוב היהודי האירה את כבוד האדם, עוררה את רוח העם הזה וזקפה את קומתו. מסירותם הפיחה רוח של גאווה והתנגדות בקרב יהודי אירופה הדווים. גבורתם של צנחני היישוב היהודי היתה, והיא עדיין, מגדל אור ומצפן אמיתי לחיילי צה"ל ולדור העתיד של מדינת ישראל. גם היום גדל דור מסור, אוהב ונאמן, המוכן להקריב הכול למען ציונות אמיתית, לא מתנצלת, ציונות של הדר ושל כבוד, ציונות של ציון וארץ-ישראל; ציונות שבה נשוב ונתווכח על חופש הביטוי ועל כבוד האדם. יהי זכרה של חנה סנש וזכר חבריה, צנחני היישוב היהודי, ברוך. אנחנו מקדמים בברכה, אדוני שר החוץ, אדוני ראש הממשלה, את רינטארו טאמאקי, סגן מזכ"ל ה-OECD, הנמצא כאן אתנו באולם. אפשר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) <הצעות סיעות קדימה ומרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. סירובה להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012;> <2. הענשתה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת ההתנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת> <היו"ר ראובן ריבלין:> ועכשיו למצוות התקנון, אנחנו עוברים מייד להצבעה בשתי הצעות אי-אמון שהוגשו ואשר חייבות להיות נדונות כסעיף ראשון בסדר-היום השבועי. שתי הצעות אי-אמון היו לפנינו. הצעת אי-האמון האחת היא של סיעת קדימה והצעת אי-האמון השנייה היא של סיעות מרצ והעבודה. נצביע קודם על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה בעניין סירובה של ממשלת נתניהו להיענות לדרישה להגשת תקציב חברתי חדש לשנת 2012, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יואל חסון. רבותי, נא להצביע מי בעד הצעת האי-אמון ומי נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. 37 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ והעבודה, בנושא: הממשלה מענישה את החברה הישראלית על-ידי הרחבת התנחלויות, רמיסת המחאה החברתית וניהול מדיניות מופקרת, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון. ובכן, רבותי, נא להצביע מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 33 בעד, בעוד 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה לא נתקבלה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לרגל עיד אל-אדחא> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שנמשיך בסדר-היום, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברי הכנסת – בימים אלה מציינים המוסלמים והדרוזים את חג הקורבן, עיד אל-אדחא, המכונה גם "החג הגדול" – אלעיד אלכביר. חג זה הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה האסלאמי, הוא מתקיים עם סיומה של העלייה לרגל למכה, החאג'. הקורבן המוקרב בחג זה מציין את נכונותו של אברהם להקריב את בנו, במצוות האלוהים. בקרב בני העדה הדרוזית חג זה מזוהה דווקא עם אחרית הימים ועם מועד של כפרה על חטאים וחשבון-נפש. אני רוצה להביע את תקוותי שנדע כולנו לכבד ולאהוב איש את רעהו, ברוח אהבתו ואמונתו של אברהם אבינו, מכניס האורחים ואיש החסד. בשמי ובשם כנסת ישראל אני מברך אתכם בברכת חג שמח – כול עאם ואנתום בח'יר. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"ב–2011> [מס' מ/591; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ג, עמ' 20335; נספחות. (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> ממשיכים בסדר-היום. רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), קריאה שנייה ושלישית. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, על מנת להציג את החוק. יש הסתייגויות? <קריאה:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הסתייגויות. אין הסתייגויות, מייד לאחר הצגת החוק אנחנו עוברים להצבעה. כן, אדוני. אין הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שנועדה למנוע פגיעה בכושר התחרות ארוך הטווח של המשק הישראלי כתוצאה מכניסת מטבע חוץ המיועד ליצירת רווח פיננסי לטווח קצר, בשל פערי הריבית בין ישראל לחוץ-לארץ. כיום, פקודת מס הכנסה קובעת פטור למשקיעים תושבי חוץ מתשלום מס על רווחי הון הנובעים ממכירת ניירות ערך, איגרות חוב או מלווה של מדינת ישראל. פטור זה ניתן במטרה לעודד פעילות של משקיעים זרים בשוק ההון הישראלי. אלמלא הפטור האמור היו אותם רווחי הון חייבים במס בשיעור 15%–20% בידי יחיד ובמס חברות לגבי חברה. לאחרונה, בשל פערי הריבית בין ישראל לחו"ל, נוצר חשש לניצול הפטור האמור על-ידי משקיעים בשוק מטבע החוץ למטרות עשיית רווח לטווח קצר, דבר שעשוי להוביל לפגיעה בכושר התחרות ארוך-הטווח של המשק הישראלי עקב העלאת הערך היחסי של מטבע המדינה בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות. לפיכך מוצע לבטל את הפטור על רווחי הון לתושבי חוץ לגבי מכירת איגרות חוב או מלווה שהמועד לפדיונם אינו עולה על 13 חודשים מיום הוצאתם. הצעת החוק היא צעד משלים לתיקונים בתקנות מס הכנסה שאושרו בוועדת הכספים בחודש יוני 2011 ונועדו למנוע כניסת כספי משקיעי חוץ לטווח קצר לישראל. בתיקונים האמורים בוטל הפטור ממס לתושבי חוץ על ריבית שמתקבלת מרווח ההון בקרן נאמנות, איגרות חוב או מלווה מדינה שהמועד לפדיונם אינו עולה על 13 חודשים. יצוין כי בדיונים בוועדת הכספים התעורר חשש שהצעת החוק לא תשיג את מטרתה, משתי סיבות: ראשית, ביטול הפטור המוצע יחול, ככל הנראה, רק על תושבי חוץ שאינם מגיעים ממדינות שלמדינת ישראל יש אמנה למניעת כפל מס אתן. נוסף על כך חששנו מפני סרבול ביורוקרטי, שכן תושבי חוץ ממדינות אמנה יצטרכו להוכיח את זכותם שביושר לקבלת הפטור לאחר שישלמו את המס, ורק אז יהיו זכאים להחזר המס ששילמו. נציגי בנק ישראל, אשר נכחו בדיונים בוועדה, הבהירו כי קיים קושי לקבל נתונים מעודכנים על מספר תושבי החוץ שלגביהם חלות אמנות למניעת כפל מס, אך נציגי רשות המסים ציינו בפני הוועדה כי אף אם מדובר במספר מועט של תושבי חוץ, מדובר בתיקון נכון, שנועד למנוע ניצול פטור ממס לתקופה קצרה. בשל החששות של הוועדה החלטנו לקבוע את החוק כהוראת שעה לתקופה של שנתיים בלבד. כך גם תושג המטרה של הברחת כספים בטווח הקצר וגם יתאפשר לבחון את מידת השפעת ביטול הפטור ביחס למספר תושבי החוץ והשקעותיהם. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, אין הסתייגויות, ולפיכך אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא מטרכטנברג. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה לא מטרכטנברג. מטרכטנברג אני לא מתכוון להביא שום דבר. רק מה שוועדת הכספים מחליטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אוקיי, תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חברי הממשלה, כל המצביעים, נא לשבת במקומותיכם. ברגע שיגיע – יושב-ראש ועדת הכספים, לך למקומך – ברגע שיגיע יושב-ראש ועדת הכספים למקומו, נתחיל בהצבעה. נא לשבת. לא תישמע טענה: לא הייתי, לא ישבתי, לא הייתי במקומי. נא לשבת. רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, קריאה שנייה, מקשה אחת. אנחנו מצביעים. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–2 – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 49 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכספים עברה בקריאה ראשונה – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186) – עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186) בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 186), התשע"א–2011, התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011> [מס' מ/596; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ד, עמ' 20581, חוב' ל"ח, עמ' 21806; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, אדוני, יעלה ויבוא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשמור על השקט. כל מי שלא רוצה להיות באולם יצא מהאולם. להפסיק לדבר בשולי האולם. אדוני שר האוצר, בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בשם ועדת החוקה אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011. זוהי הצעת חוק ממשלתית שנועדה להסדיר כמה נושאים – אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, רבותי, הדבר הוא בלתי אפשרי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הצעת חוק זו נועדה להסדיר כמה נושאים בחוק ההוצאה לפועל. בשל דחיפות בהארכת תוקפה של הוראת שעה בדבר מסלול מקוצר בהוצאה לפועל פוצלה הצעת החוק וחלקה הראשון התקבל בקריאה שנייה ושלישית זה מכבר. לאחר כמה דיונים בוועדה מובאת בפני המליאה חלקה השני של הצעת החוק. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי לרשם הוצאה לפועל – כשיש לו יסוד סביר להניח שאי-פתיחת תיק ההוצאה לפועל עלולה לסכל ביצוע פסק-דין הוא רשאי להתיר לזוכה שביקש זאת להגיש בקשה לביצוע פסק-הדין אף אם טרם חלפו 30 הימים. עוד מוצע כי רשם הוצאה לפועל יהא רשאי להורות למרשם האוכלוסין להמציא מידע לגבי יציאות וכניסות החייב לישראל, והוא יהיה רשאי להודיע לזוכה אם החייב נמצא בישראל אם לאו. כמו כן, אם הרשם שוכנע שיש צורך בכך הוא ימסור לזוכה מידע נוסף בדבר יציאות החייב מישראל וכניסותיו אליה. כמו כן, אנחנו מציעים להאריך את התקופה שבמהלכה יכול חייב להגיש התנגדות לביצוע שטר ולהעמידה על 30 ימים מיום המצאת האזהרה, ולא 20 ימים כפי שקבוע היום. נוכח המצב הקיים, שבו תיקים שנפתחו בגין חוב משכנתה לא נסגרים גם לאחר שהחייב משלם את החוב שהיה בפיגור, אנו קובעים כי תיק בגין חוב כאמור ייסגר לאחר שחלפה שנה מיום שהחוב שולם. עוד מוצע לקבוע כי אם החייב ביקש זאת, הרשם יהיה רשאי להורות על סגירת התיק גם לאחר שלושה חודשים. רשם ההוצאה לפועל יהיה רשאי להטיל הוצאות על זוכה או על חייב במסגרת ההליכים המתנהלים בפניו. להצעת החוק אין הסתייגויות. אני מבקש לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כשאדוני יגיע למקומו – אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011, כפי שהציגה יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. אנחנו נצביע בקריאה שנייה מקשה אחת, שכן אין הסתייגויות לחוק זה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני ממתין לך. רבותי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) – נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע בקריאה שנייה? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–11 – 29 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, אחד נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה איתן בדעתך להציגה לקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – הצביע נגד בטעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב מפנה את תשומת לבי שהוא הצביע נגד. אין צורך להפנות את תשומת לבי, הפרוטוקול רואה זאת. הוא מבקש לומר שהוא טעה ורצה להצביע בעד. אינני משנה את ההצבעה. רבותי, יושב-ראש הוועדה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011> [מס' מ/556; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' י"ד, עמ' 16028; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13). יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. גם לחוק זה, כפי שאני רואה, אין הסתייגויות, ולכן מייד לאחר גמר הצגתו אנחנו נצביע עליו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות (תיקון מס' 13), התשע"א–2011. הצעת החוק נועדה לאפשר למרכז גביית קנסות להתמודד עם חייבים המשתמטים מתשלום חובותיהם ולשנות את המצב הקיים היום שבו פסקי-דין רבים לא נאכפים. על-פי הצעת החוק יינתנו בידי המרכז לגביית קנסות כלים לאכיפה ולגבייה הנתונים זה מכבר להוצאה לפועל. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא לא להפריע ליושב-ראש ועדת החוקה, אשר עמל עמל רב על מנת להביא את הצעת החוק בפנינו, על מנת שנוכל להכשירה ולהביאה לקריאה שנייה ושלישית. אדוני יושב-ראש הוועדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מוצע כי שר המשפטים יוכל למנות לשכת הוצאה לפועל בכל מחוז אשר לרשמים בה יהיו נתונות הסמכויות לפעול גם לעניין תיקי המרכז לגביית קנסות בהתקיים תנאים מסוימים. התנאים יהיו נוקשים יותר מאלו הקיימים בחוק ההוצאה לפועל, ולעניין מספר הליכים בלבד. רשמים אלו, אשר ייקראו רשמים לענייני המרכז, יוכלו להורות על מינוי כונס נכסים לנכס של החייב כאשר החוב – השר ארדן, השר ארדן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ארדן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> השר ארדן, אתה רוצה לדבר עם יריב לוין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני אסדיר לך את העניין. חברים, מי שלא רוצה לשמוע את דבריו של המלומד, יושב-ראש ועדת חוקה, יצא החוצה. זה לא מקום פה לעריכת דיונים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כמו כן, מוצע כי הרשם לענייני המרכז יוכל להטיל על החייב הגבלות הזהות להגבלות הקיימות בחוק ההוצאה לפועל, וביניהן הגבלה מלקבל דרכון, עיכוב יציאתו של החייב מהארץ, הגבלה מלהחזיק ברשיון נהיגה, קביעה כי החייב לא יוכל לקבל כרטיס חיוב או כי ייחשב כחייב מוגבל לפי חוק שיקים ללא כיסוי ועוד. מוצע כי ניתן יהא להטיל הגבלות כאמור רק כאשר החוב עולה על 5,000 ש"ח, ורק לאחר שבמשך שנה לא הצליח המרכז לגבות את החוב בדרך אחרת. ביחס לחוב שהינו פיצוי לנפגע עבירה, מוצע כי ניתן יהיה לבקש להטיל הגבלות בגין חוב כאמור כבר לאחר שלושה חודשים מעת מתן גזר-הדין, וכאשר סכום החוב הינו 2,000 ש"ח לכל הפחות. הרשם יוכל להטיל הגבלות רק לאחר ששוכנע כי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין. על-פי דרישת הוועדה הוספה חובה לקיים דיון וליתן לחייב הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל החלטה בדבר הטלת הגבלה כאמור. החייב יוכל לבקש מהרשם פריסה של החוב, דחיית החוב ופטור מתשלום תוספת פיגורים, ולשם מתן החלטה בעניין זה יוכל הרשם לחקור בנכסי החייב. עוד מוצע, כי על החלטות הרשם ניתן יהא לערער ברשות לבית-משפט השלום, וכי על החלטות מסוימות יהא ערעור בזכות, כגון לעניין כינוס נכסים של דירת מגורים, הגבלה בדבר יציאה מהארץ, בדומה להסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל. עוד ייקבע כי החוק ייכנס לתוקף ארבעה חודשים לאחר פרסומו. לחוק זה אין הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. אין הסתייגויות להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13). לכן, עם הגיעו של יושב-ראש הוועדה למקומו אנחנו נצביע בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא לשבת. הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–6 – 26 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 26, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011, עברה בקריאה שנייה. אני שואל את יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית למרות שהיה אחד נגד, כי אני לא יודע מיהו האחד שהיה נגד. לא ראיתי פה – אה, חבר הכנסת אילן גילאון. אוקיי, תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 13), התשע"ב–2011, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/623).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את כבוד שרת התרבות והספורט לעלות ולהציג את הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011, לקריאה ראשונה. נרשמו להשתתף בדיון אורי אריאל, אם יהיה באולם, יעקב כץ אם יהיה באולם, עתניאל שנלר, שראיתי אותו באולם, ומיכאל בן-ארי, שראיתי אותו פה נרשם. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5) – הרכב המועצה, אני מתכבדת להציג אותה לקריאה ראשונה. חוק רשות העתיקות קובע את הקמתה של רשות העתיקות, שתפקידה הוא לטפל בכל ענייני העתיקות. זוהי רשות חשובה ביותר, שעושה עבודה חשובה מאין כמוה, ובין היתר היום מעורבת גם בכל התוכנית המיוחדת, תוכנית תמ"ר, שהיא פרויקט שממשלת ישראל הכריזה עליו ועוסקת בו. אנחנו, במדינתנו הקטנה, חייבים – ועושים זאת כמובן – לא רק לשמור אלא גם לחפור, לחקור ולגלות את כל מה שמכמני הארץ הזו והדורות וההיסטוריה מוכיחים ומראים לנו והשאירו לנו כאן במהלך כל הדורות. על-פי החוק, לרשות העתיקות תהיה מועצה שמונה 16 חברים. אני לא אמנה כאן את כל מה שקובע החוק. תפקידי המועצה הם לקבוע את המדיניות הכללית, לאשר את תקציבה ולעקוב אחרי ביצוע המדיניות. מטרת התיקון שאני מביאה היום – יש למעשה שלושה נושאים. הראשון הוא טכני לגמרי – כתוב בחוק "משרד החינוך, התרבות והספורט", וכמובן שהחינוך כבר לא רלוונטי לעניין זה. צריך לתקן את זה. העניין השני הוא: הרחבת מעגל הנציגים, המוסדות להשכלה גבוהה, משום שהיום כתוב שהנציגים יהיו שני נציגים בעלי עניין בארכיאולוגיה משניים מן המוסדות להשכלה גבוהה שמפורטים, וכאן קבועים האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, חיפה, בר-אילן, בן-גוריון. היום כבר יש יותר, ולכן אנחנו מציעים כאן לתקן את זה, שיהיה כתוב לכלל המוסדות שיש בהם חוג לארכיאולוגיה, גם אם לא רק האוניברסיטאות האלה. וגם הרחבת מעגל המועמדים הפוטנציאליים לכהן כיו"ר המועצה. היום הנוסח הקיים בסעיף 6(א)(3) קובע שכיושב-ראש המועצה יכהן חבר אחד מחברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שימנה השר לאחר התייעצות עם האקדמיה, והוא יהיה יושב-ראש המועצה. מה שזה אומר למעשה הוא, שאני חייבת למנות – למצוא או למנות – יושב-ראש מתוך רשימה מאוד מצומצמת של מועמדים. למעשה, יש מועמדים ראויים רבים אחרים שאינם דווקא חברי האקדמיה הלאומית למדעים. אני אפילו יכולה כאן לציין שכרגע באקדמיה הלאומית למדעים קיימים, על-פי החוק הקיים, רק שלושה מועמדים שיכולים להיות ראויים לתפקיד של יושב-ראש מועצת רשות העתיקות. אין לזה שום סיבה. יש מועמדים רבים ראויים נוספים. על כן הצעתי תיקון בנוסח שיאפשר למנות כיושב-ראש המועצה מדען בכיר מתחום ההיסטוריה או הארכיאולוגיה, לאחר התייעצות עם האקדמיה הלאומית למדעים. אני מבקשת מהכנסת לאשר את התיקון הזה. אני חייבת כאן להוסיף הערה, אדוני היושב-ראש, ברשותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברצון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כשהגעתי לכאן עכשיו למושבי, מצאתי כאן את הצעת החוק כפי שהתפרסמה ברשומות, כמובן לאחר שעברה את אישור ועדת השרים לחקיקה. כאן מצאתי שכתוב, שאיש הסגל האקדמי הבכיר – זה התיקון שאנחנו מבקשים – במקום פסקה (3) יבוא: "איש הסגל האקדמי הבכיר במוסד להשכלה גבוהה, בתחום ההיסטוריה או הארכיאולוגיה, שימנה השר בהמלצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, והוא יהיה יושב-ראש המועצה". אני חייבת לומר כאן שהנוסח "בהמלצת" – אנחנו התכוונו להתייעצות ולא להמלצה. אני אינני צריכה שהאקדמיה הלאומית למדעים תמליץ. זה, אגב, לא קיים בשום חוק כמעט, למעט חוק אחד נוסף שבו במועצה ציבורית צריך להיות יושב-ראש שהוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים, או שהאקדמיה הלאומית למדעים ממליצה לשר את מי למנות. פה פתאום יש איזה מין משהו חריג ויוצא דופן. כאן אני מוצאת שכתוב "בהמלצת". אני מבקשת מהכנסת לאשר את זה בנוסח הקיים כאן, אף שאני חייבת להגיד שאני אינני זוכרת כרגע שזה הנוסח שהבאתי, אף שאני ודאי התכוונתי שיהיה מדובר בכך שהשר ימנה את היושב-ראש בהתייעצות עם האקדמיה הלאומית למדעים. זה כמובן דבר שיהיה אפשר לתקן אותו לאחר מכן בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, גם אם משרד המשפטים תיקן את זה ולא היה מוכן לקבל את ההצעה שלי, שיהיה בהתייעצות, כמובן חברי הוועדה יוכלו לתקן את זה לאחר מכן בהכנה לקריאה שנייה ושלישית; נראה לי שזה ראוי יותר. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, להצעת חוק זו נרשמו שלושה; הראשון – עתניאל שנלר, הבא אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחרון הדוברים – הרשימה סגורה – דב חנין. ומייד לאחר מכן נצביע בקריאה ראשונה. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני סבור שהחוק הזה, כפי שהוצג כאן על-ידי השרה, הוא חוק ראוי, הוא חוק שעושה התאמה בין צורך למצב, ולכן ודאי שאני אתמוך בחוק הזה. אבל אני רוצה להבהיר: רשות העתיקות איננה רשות ככל רשות, משהו ביורוקרטי כזה. בעיני – השר, אני לא רוצה להפריע לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר שמחון. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני לא רוצה להפריע לשר שמחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש את היועצים, המנהלים וגדולי הדור לא לענות לשרים גם כשהם קצת עוברים משורת הדין והולכים לשורת הזעקות. אז אני מבקש – אתם חייבים להקפיד. השר הוא שר, יש לו חסינות, יש לנו הרבה כבוד אליו. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> מעניין על מה הם רבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא חשוב, הם לא רבו, הם פשוט דיברו מרחוק. <עתניאל שנלר (קדימה):> ובכן, גברתי השרה, אני חוזר ואומר שאני חושב שהחוק הזה מצוין וצריכים לתמוך בו בלי כחל ושרק. אלא מאי? אני רוצה לדבר על הרשות בקצרה רבה. הרשות בעיני איננה עוד גוף לניהול מערכת. הרשות הזאת, מבחינתי, היא השורשים היונקים את היותנו כאן, בבית הזה. זו בעיני אחת הרשויות היותר חשובות בזכות שלי לחיות במדינה הזאת. ולכן, היא רשות השומרת על זכותי לחיות בארץ הזאת; למורשת, לארץ, לאדמה. וככל שיש לה חשיבות גדולה יותר, והרבה סמכויות שהעניק לה המחוקק – ועסקנו בכך בוועדות כאלה ואחרות, בסמכויות הרבות שיש לרשות הזאת – הרי שיש לה גם חובות גדולות. ואני רוצה להפנות את תשומת לבה של כבוד השרה – צפיתי, ראיתי בעיתון והלכתי לראות בשטח – עסקנו בזה בתחילת הקדנציה הזאת, בהקשרים אחרים, לאותן פעילויות של המבקשים לעקור אותנו מכאן ומזכותנו להיות כאן בסמיכות להר-הבית, בקרן הדרומית, הדרום-מזרחית של הר-הבית, בבית-הקברות המוסלמי שעל-יד הגן הלאומי, כאשר התחילו לחפור שוב קברים בגן הלאומי, בחלק שהוא גן לאומי, שהוא צריך להישמר מכל משמר. וממש בשבועות הללו חפרו שוב קברים בתוך הגן הלאומי – ויידום אהרן. ניסיתי לברר עם מערכת אכיפת החוק – לא קיבלתי מענה. ניסיתי לבדוק במערכת עצמה, של הרשות, ולא קיבלתי מענה. אני קורא כאן, בצר לעם היהודי על ההר הקדוש הזה, בגן הלאומי, על-יד חומת העיר העתיקה מבחוץ, בקרן הדרומית, לא לאפשר לאלה שרוצים לסלק אותנו מכאן לקבור את מתיהם שם ולהפוך גם את זה לחלק מבית-הקברות המוסלמי. מתוך כבוד גם למוסלמים, שיקברו בבתי-קברות הכי מכובדים, ונכבד אותם כמו שאני מכבד קבר יהודי, אבל שלא ייקחו נכס שלי ויקברו שם את מתיהם. ולכן נתמוך בחוק. אני ממש קורא מכאן: בואו נשמור על המעט שאנחנו יכולים להוכיח אחרי הנזק הגדול שהיה בחפירות "אורוות שלמה", ואת זה אפשר עוד להציל. אנא, נציל אותו ונתמוך בחוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, ואחרון הדוברים – דב חנין. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השרים, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, כדי להמחיש לך כמה את צודקת, אני רוצה לספר לך סיפור. לפני שבוע נפגשתי עם חברים שנפרדתי מהם בפעם האחרונה לפני 36 שנה – ילדים שגדלו אתי בכפר-שלם הנידח של אותם ימים – ואחד החברים הוא היום פרופסור באחת האוניברסיטאות הכי מכובדות בארץ, בפקולטה חשובה ומרכזית. הוא אומר לי: מיכאל, תפסיק להתעסק עם מה שאתה מתעסק. אני אומר לו: במה אתה רוצה שאני אתעסק? הוא אומר לי: תראה, בפקולטה שלי 220 מרצים. הוא אומר לי: כמה מזרחים יש מתוכם? תגיד מספר. אמרתי לו: 60? הוא אמר לי: תרד, תרד. אמרתי לו: 50? הוא אומר לי: תרד, תרד. אמרתי לו: 30? הוא אומר לי: תחלק לשלוש – תחלק לשלוש. רבותי, מ-220 מרצים בפקולטה, רק עשרה מזרחים. אני שמעתי את זה, לא ידעתי את נפשי. אני גם עברתי כמה מסדרונות באוניברסיטאות, ולמדתי לדעת שבמה שנקרא אקדמיה, במקום שמדברים על שוויון, במקום שמדברים בו על פתיחות, ועל ליברליות, הדבר רחוק מלהיות כזה. שיטת ה"חבר מביא חבר", אני לא יודע אם היא הומצאה שם, אבל היא אומצה שם בצורה הכי מיטבית. אני לא אשכח את אחת המחלקות באוניברסיטה, שהיית הולך לתאים של המרצים ומוצא את אותו שם משפחה פעמיים, כי זה היה לפי סדר השמות, לפי סדר אל"ף-בי"ת. לפי סדר אל"ף-בי"ת, אז אם נאמר – סליחה, נגיד סתם שם שאני יכול להגיד, צוק – סתם, לא היה אחד כזה – אז היית מוצא א' צוק וה' צוק, אב ובנו. ועוד אב ובנו, שלא לדבר על דברים נוספים, חמורים ביותר. אין שום רגולציה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – אם ובתה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אם ובתה, יכול להיות גם כן, אם ובתה. ובכל זאת, המקום הזה, שמתהדר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם יש אצל הנשים נפוטיזם? אני לא מאמין. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> סליחה, אני מקבל את ההערה. <היו"ר ראובן ריבלין:> להיפך, הוא אמר – – – עובדה שנפוטיזם יכול להיות רק אצל גברים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל אני חושב שהמסר שאני רוצה להעביר הוא מסר ברור. אני מברך אותך, גברתי השרה, שאת מנסה במשהו לנפץ את הבעלות הזאת, את השיטה הזאת, של אנחנו "הבעלבתים", את התפיסה שאנחנו ואין בלתנו; רק אנחנו נשלוט, רק מי שדומה לנו, רק מי שנכנס למועדון. אז אני מברך אותך שתעשי הרבה יותר מזה, ורק הייתי מציע לשנות, במקום – איך כתבו לך שם? במקום "בהמלצת" – הם יכולים לייעץ, הם יכולים להגיד כל דבר אחר, אבל בסופו של דבר השלטון צריך להיות בידיים של העם, ולא בידיים של אלה שחושבים את עצמם בחירי העם. צריך לחסל את התופעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת דב חנין יעלה ויבוא, ואחריו, אם השרה תרצה להשיב כמובן תוכל להשיב, ואם לא, נעבור להצבעה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גבירותי השרות, עמיתי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח בהתייחסות קצרה לדברים שנשמעו פה בדיון של האי-אמון בנוגע לעבודת הכנסת. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להביע את הערכתי הגדולה לעמדתך ולעמדת נשיאות הכנסת בעניין אי-קיום דיונים השבוע בנושאים שיש בהם מחלוקת. אכן זה מקשה על עבודת הכנסת. חגים זה דבר שלא מאפשר לנו את העבודה הרגילה והסדירה שהיינו רוצים. ההתחשבות בחגים של המוסלמים והדרוזים יש לה מחיר, בוודאי. היא תקשה עלינו, ובוודאי אם בשבוע הבא יהיו גם המכסות של השבוע, נצטרך כולנו להשקיע יותר, להיות יותר ולהשתתף יותר בדיונים. אבל זהו המחיר הדרוש, הנכון והראוי להתחשבות בחגים של המיעוט. אני חושב שהדבר הזה הוא לא עניין של מה בכך, זה עיקרון. זה עיקרון חשוב, וצר לי מאוד שדווקא מספסלי האופוזיציה היו כאלה שלא הבינו עד כמה הדבר הזה הוא חלק מהמערכת והרקמה הדמוקרטית של החברה הישראלית. <היו"ר ראובן ריבלין:> פשוט הם מוסתים כנראה על-ידי איזה גורם נעלם בתוך הסיעה שלהם. ההסתה הזאת פשוט אומרת שאנחנו מכבדים רק את החגים של המאמינים היהודים, בעוד שבמדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, אנחנו מכבדים את רצונו של כל אדם לשרת את אלוהיו לפי מצפונו. <דב חנין (חד"ש):> מכאן, אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הזאת שבפנינו. אני חושב שהקודמים לי כבר הסבירו בדיוק למה אני מתכוון להסתייג מהחוק הזה. יצא המרצע מן השק, במידה שהוא היה בכלל בתוך השק. תחום הארכיאולוגיה בישראל הוא תחום עדין והוא חשוף למתקפה מאוד עזה של מפלגתיזציה ופוליטיזציה. במקום לעשות את העבודה המקצועית והראויה, ארכיאולוגים נאלצים להוכיח תזות פוליטיות שמוכיחות שאנחנו היינו, או אנחנו היינו לפני, או הם לא היו אחרי, או כל מיני תזות פוליטיות, שניתן כמובן להתווכח עליהן בזירה הפוליטית, אבל לא ראוי להכפיף אליהן את המדע הארכיאולוגי. חוק רשות העתיקות במתכונתו הנוכחית יוצר איזון וקובע אכן – שר החינוך קודם, היום שרת התרבות; אני לא מתנגד שנחליף את שר החינוך בשרת התרבות. הוא זה שימנה את ראש רשות העתיקות, אבל הוא ימנה את אותו ראש רשות העתיקות מקרב חברי האקדמיה הישראלית למדעים. אני מכיר את אלה פה שכל מסגרת אקדמית מייד הופכת אצלם למטרה להתגוללות. כמובן האליטות והאקדמאים והפרופסורים, הארכיאולוגים, אנשי המקצוע והמשפטנים – כל אלה ראויים רק לבוז, כי אנחנו יודעים טוב יותר. אנחנו השלטון, אנחנו נמנה את מי שאנחנו נרצה, לאו דווקא מתוך המעגל של אנשי המקצוע המובחרים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה, זה לא מה שכתוב בחוק. <דב חנין (חד"ש):> זאת הפרשנות שניתנה פה מהדוכן, גברתי, עם האנשים שאת עכשיו דיברת אתם עכשיו בכזאת ידידות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא לא אומר עלייך. <דב חנין (חד"ש):> לא אמרתי עלייך, אלה דברים שנאמרו מהדוכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא דיבר על הצעת החוק. הוא אומר – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, תקרא את החוק. כתוב – – – <דב חנין (חד"ש):> קראתי את החוק, אני מבין את החוק. אני מבין את החוק היטב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך עוד דקה שאני גזלתי ממך. <דב חנין (חד"ש):> אני קראתי את החוק, אני מבין את החוק היטב, והשינוי העיקרי בחוק אומר שבמקום ראש רשות עתיקות שהוא איש האקדמיה הישראלית למדעים מתחום הארכיאולוגיה, פותחים את הפתח. זה לא רק תחום הארכיאולוגיה, זה גם תחום ההיסטוריה. אגב, תחום שמאוד קרוב ללבי. אבל היסטוריה וארכיאולוגיה – זה לא אותו תחום. הוא יכול להיות איש סגל אקדמי בכיר, היסטוריון או ארכיאולוג, יש מאות כאלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההיסטוריה בנויה על הארכיאולוגיה. <דב חנין (חד"ש):> יש מאות רבות כאלה. אגב, למרבה הצער, בקרבם יש מעט מדי מזרחיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> היסטוריה וארכיאולוגיה הם נושאים הכי קרובים שיש. <דב חנין (חד"ש):> לכן לא כדאי לערבב את כל הביצים בסל אחד. המטרה האמיתית היא לאפשר אופציות פוליטיות נוספות למינויים שעלולים להיות מינויים פוליטיים. גברתי השרה, אני לא רוצה לחשוד בך שזאת מטרתך, אני לא רוצה לחשוד בך שאת מתכוונת למנות פה מינוי פוליטי, אבל כשאנחנו מחוקקים חוק, אנחנו צריכים בהחלט לראות לנגד עינינו גם את אותן אופציות שדיברו עליהן המשתתפים שדיברו לפני בדיון, שדיברו במפורש על מינויים פוליטיים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. את רוצה לענות? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 30 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5) עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החינוך והתרבות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/620).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה כבוד השר הנכבד שלום שמחון – יעלה ויבוא. אורי אריאל – לא נמצא. יעקב כץ – לא נמצא. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חוק שירות התעסוקה, התשי"ט – סליחה, סליחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33). <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011. חוק ההסדרים לשנת 2006 תיקן את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, והקים את הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן. בעקבות תיקון החוק האמור הוקמה ועדת היגוי אשר מטרתה היתה גיבוש תפיסת האכיפה של דיני הגנת הצרכן והסחר ההוגן, אשר תנחה את הרשות החדשה בפעולתה. הצעת חוק זו נועדה לעגן בחקיקה את מסקנות הוועדה לגבי הצורך בהגברת האכיפה של חוק הגנת הצרכן. אחת ממסקנות הוועדה היתה שיש לשנות את סעיף 3 לחוק, הדן בעבירה של ניצול מצוקת הצרכן, ולהרחיבה לעבירה שעניינה "איסור על השפעה בלתי הוגנת". סעיף 2 לחוק, שדן בעבירת הטעיה, וסעיף 3 לחוק, שדן בעבירת ניצול מצוקה, הם סעיפי הליבה של החוק. אולם אכיפת סעיף 3 היתה במהלך השנים מועטה, לאור ניסוחו המצומצם של הסעיף וכן לאור קשיי הוכחה. אשר על כן מבקשת ההצעה כי במקום עבירה מצומצמת העוסקת בניצול חולשה שכלית, נפשית או גופנית, תהיה עבירה רחבה יותר שעניינה איסור על השפעה בלתי הוגנת. כלומר, איסור על התנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה משמעותית ביכולת הצרכן לקבל החלטה מושכלת בקשר לעסקה. תיקון זה מוצע לאור דירקטיבה אירופית בדבר נהגים מסחריים בלתי הוגנים ואשר על-פיה נוהג מסחרי בלתי הוגן הוא לא רק נוהג מטעה, אלא גם נוהג אגרסיבי הפוגע בחופש הבחירה של הצרכן וגורם לו לקבל החלטה שלא היה מקבל אילולא הנוהג. על-פי המוצע, הצעת החוק תכיל גם רשימה סגורה של נהגים אשר חזקה עליהם שהם נהגים אגרסיביים ומהווים הפרה של החוק. למשל, פנייה חוזרת ונשנית לצרכן או לבני משפחתו כדי לקשור עסקה, כאשר הצרכן ביקש במפורש או במשתמע כי יחדל; נקיטת אמצעי הפחדה כלפי הצרכן ובני משפחתו; יצירת הרושם כי הצרכן אינו יכול לעזוב את המקום עד לעשיית עסקה; מניעה מהצרכן להתייעץ לגבי העסקה ועוד. חידוש מהותי נוסף אשר נובע ממסקנות הוועדה הוא אימוץ מודל של אכיפה חלופית. כיום מרבית ההפרות של הוראות החוק הן עבירות פליליות. הוועדה סברה כי המפתח לקיומה של אכיפה יעילה הוא מתן סמכות לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן לעשות שימוש גם בכלי האכיפה החלופית. מודל האכיפה החלופית המוצע כולל שלושה כלי אכיפה – 1. עיצום כספי; 2. התראה מינהלית; 3. התחייבות להימנע מהפרה. יתרונה של האכיפה החלופית הוא שמדובר במנגנון גמיש המאפשר תגובה מהירה ועל כן ירחיב בהכרח את האכיפה של הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן כנגד מפירי החוק. מטרתה של האכיפה החלופית היא כפיית ציות להוראות הדין, מניעה ישירה של ההפרה באמצעות שלילת התמריץ הכלכלי של ההפרה. לגבי מנגנון העיצום הכספי, מוצע כי סכום העיצום הכספי הבסיסי בגין הפרה של החוק יהיה 25,000 ש"ח על כל הפרה, וסכום העיצום הכספי על הפרות ליבה, כגון הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, יהיה 50,000 ש"ח על כל הפרה. כמו כן מוצע כי אם ההפרה נעשתה בנסיבות מחמירות, סכום העיצום הכספי יהיה בשיעור פעם וחצי הסכום המקורי שאפשר להטיל בשל ההפרה. לגבי מנגנון ההתראה המינהלית מוצע לקבוע כי כאשר לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן יש יסוד סביר להניח כי החוק הופר על-ידי עוסק, הוא רשאי, במקום להטיל עיצום כספי, להמציא לו התראה מינהלית. בהתראה המינהלית יפורט המעשה המהווה הפרה, תידרש הפסקה מיידית של ההפרה ויצוין סכום העיצום הכספי שיוטל על המפר אם לא יפסיק את ההפרה. ההתראה המינהלית היא כלי סלחני, המקדים הטלת עיצום כספי, אולם ייעשה בו שימוש רק במקרים מיוחדים, כמו כאשר מדובר בנורמה חדשה ויש צורך להכווין את ציבור העוסקים לגבי התנהגות שיש בה הפרה. לגבי מנגנון ההתחייבות להימנע מהפרה, כיום בחוק התחייבות היא תחליף להליך פלילי, ועוסק שביצע עבירה יכול לבקש מהממונה לחתום על התחייבות להימנע מעבירה במקום נקיטת הליך פלילי. מוצע לשנות את הסעיף הקיים ולקבוע במקומו הסדר של מתן התחייבות של עוסק להימנע מהפרה, שאפשר בשלה להטיל עיצום כספי. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, לא נרשמו חברי כנסת לדיון בהצעת חוק זו, ולכן חברי הכנסת כנראה מסכימים עם הצעת החוק, או לפחות גיבשו את עמדתם לגבי הצבעתם. אני מזמין את כולם לבוא ולהצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011. נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה כדי להכינה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. חבר הכנסת וקנין בעוד שתי דקות יבוא ויחליף אותי. <הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/619).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא לשר המסחר, התעשייה, והתעסוקה גם כן, חבר הכנסת והשר שלום שמחון, לעלות ולהציג את חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19). <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הצעת חוק מטעם הממשלה. חוק שירות התעסוקה, התשי"ט–1959, מקים את שירות התעסוקה, שבמסגרת תחומי פעולתו אחראי בין השאר לרכז ידיעות על המצב בשוק העבודה, להסדירו, להשיג עבודה לדורשיה ולהפנות עובדים לדורשיהם, ולשתף פעולה עם גופים אחרים בענייני הכשרה מקצועית והדרכה בבחירת מקצוע. ואלו השינויים המוצעים: 1. שינוי טכני – העברת התייחסות בכל מקום בחוק לשר התמ"ת במקום לשר העבודה, לאור איחוד המשרדים; 2. הוראות בעניין מועצת שירות התעסוקה – א. תפקידי המועצה – על-פי החוק הקיים היום תפקיד המועצה הוא לפקח על פעולות הרשויות של שירות התעסוקה, ליזום ולהמליץ על פעולות בתחום, להמליץ על התקנת תקנות ולמלא את שאר התפקידים המוטלים עליה בחוק או בתקנון השירות. לשם הבהרת תפקיד המועצה אל מול שירות התעסוקה מוצע להוסיף לתפקיד הפיקוח האמור גם את התוויית המדיניות וקווי הפעולה של השירות. ב. יו"ר המועצה: מינוי וגמול – החוק כיום קובע כי השר או מי שנתמנה לכך על-ידיו יהיה יושב-ראש המועצה. מוצע להבהיר כי בסמכות השר למנות ליושב-ראש כאמור גם מי שאינו עובד המדינה. במקרה זה יהיה היושב-ראש זכאי לגמול ולהחזר הוצאות בהתאם לכללים שיקבע שר האוצר, בהתייעצות עם השר, והוא לא יוכל לקבל כל תמורה נוספת על הגמול ועל החזר ההוצאות שלהם הוא זכאי כאמור בסעיף 11. ג. מספר החברים – מוצע לקבוע כי מספר חברי המועצה לא יפחת מתשעה ולא יעלה על 12, זאת לשם הסדרת הליכי מינוי חברי המועצה ודרכי פעילותה ולשם חיזוקה ושיפור יכולתה לנהל, לכוון ולפקח. ד. המשך כהונה – לשם שמירה על המשכיות עבודתה השוטפת של המועצה מוצע לקבוע כי חבר מועצה שתמה תקופת מינויו ימשיך לכהן בתפקידו חצי שנה נוספת, או עד למינוי חבר חדש במקומו במועצה, לפי המוקדם. ה. נציגים – תוך שמירה על היחסיות של מספר זהה של נציגי העובדים והמעבידים, ונציגי הממשלה, שמספרם לא יעלה על שליש ממספר חברי המועצה, מוצע לקבוע כי בין נציגי הממשלה יהיו נציגי המשרדים האמונים על הטיפול בתחום התעסוקה ודורשי העבודה – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד האוצר. ו. הוראות ניגוד עניינים, הפסקת כהונה והחלת דיני עובדי המדינה – מוצע להחיל על חברי המועצה את ההוראות המקובלות היום בדבר היעדר ניגוד עניינים, הפסקת כהונה והשעיה מכהונה, וכן להחיל על מי שאינם עובדי המדינה דינים מסוימים החלים על עובדי המדינה. אני סבור כי קבלת ההצעה האמורה תביא לשיפור פעולתה של מועצת שירות התעסוקה באופן שיקדם את מדיניות הממשלה בנושא קידום תעסוקת דורשי העבודה בישראל, תאפשר ניהול אמיתי של המועצה ותחיל על חברי המועצה את כל ההוראות המחויבות לשם קיום תפקידה באופן המיטבי. לפיכך אבקש לאשר את הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס 19), התשע"א–2011. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר שלום שמחון. אני פותח את החוק לדיון. אם כן, רבותי, רשימת הדוברים: ראשון הדוברים, דב חנין – איננו. חבר הכנסת שלמה מולה – איננו, חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, החוק יועבר, להכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"א–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/619).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציע הצעת חוק שתשנה, במסגרת פיילוט, איזו שיטה של בדיקה שעוברים קשישים כדי לקבל קצבת סיעוד. מדובר על מסגרת, אומנם של תוכנית ניסיונית, שתעוגן בהוראת שעה לתקופה של שנה אחת. מבוטח שמלאו לו 80, אשר מתגורר באזור שייקבע בצו, יהיה זכאי לבחור בין בדיקת תלות על-ידי רופא מומחה בגריאטריה לבין בדיקת תלות על-ידי אחות בריאות הציבור, כאמור. הרופא המומחה יהיה מוסמך לקבוע את מידת התלות התפקודית של המבוטח, אם המבוטח בחר בכך, ובלבד שהבדיקה תיערך בבית המבוטח. חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק שתמנע בדיקות פולשניות, בדיקות הדגמה, כמו "תתלבש", "תתפשט", או "תתלבשי", "תתפשטי", בדיקות שלצערי הקשישים – ואפשר גם להבין אותם – רואים בהן פגיעה, רואים בהן השפלה. הצעת החוק הזאת באה לשנות את השיטה. ושלא ישתמע שיש לנו טענה למישהו. אין לנו טענה, פשוט אלה ההנחיות. האחיות עושות עבודה טובה, כפי שהן מתבקשות – אחיות בריאות הציבור – וצריך רק להנחות אותן שאין טעם ואין צורך לגעת באותו קשיש או באותה קשישה, אין טעם להגיד לה: תדגימי לי איך את עושה את זה. אפשר לבצע את זה באמצעות תצפית – לשבת, לשאול אותם איך הם מסתדרים, לראות את התפקוד שלהם. כמובן, הדבר המרכזי זה לשמור על כבודם. מדובר פה בפיילוט בשני אזורים. אני מאוד מקווה שאחרי שנעביר את זה נוכל להרחיב את זה לכל הארץ, כי אני חושב שמדובר פה בשינוי או ברפורמה בסיעוד מאוד מאוד משמעותית, שאנשים חיכו לה הרבה מאוד שנים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – כמובן, אני מקווה ומאמין גם שתהיה תמיכת הכנסת בהצעת החוק – להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, להמשך החקיקה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה. <זאב בילסקי (קדימה):> לפני שהשר יורד, ולו רק בשביל זה היה שווה שהשר יגיע לרווחה: יישר כוח על הצעת החוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי על ההערה החשובה הזו. תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. אם כן, רבותי, אני פותח את הדיון. הדובר הראשון, חבר הכנסת דב חנין – איננו. <דב חנין (חד"ש):> אני פה. <היו"ר יצחק וקנין:> נמצא. רוצה לדבר, כן? אוקיי. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, ויחתום חבר הכנסת נסים זאב. אני סוגר את רשימת הדוברים. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק נכונה וראויה, ואדוני השר כחלון, אני עליתי לדוכן קודם כול כדי לברך אותך על גישה רחבה ועקרונית שאתה מוביל, והיא נכונה במקרה הזה לגבי קשישים. אתה מוביל מהלך דומה גם לגבי ניצולי השואה, ובגישה הזאת אני מוצא משהו מאוד נכון ומאוד מרענן מבחינת התפיסה. התפיסה אומרת, שמי שצריך את העזרה, אם הוא ניצול השואה, אם הוא קשיש, הוא לא כשלעצמו בחזקת חשוד שצריך לבדוק אותו, כי אולי הוא ייקח כמה אגורות מקופתה של המדינה. ההנחה היא שאנשים הם זכאים, ככה אנחנו הרי יוצאים מתוך הנחה כזו בכלל בחיים שלנו, וזה נכון גם לגבי אותן קבוצות של אוכלוסיות מוחלשות שאנחנו צריכים לסייע להן – ניצולי השואה, קשישים, מבוטחים אחרים של הביטוח הלאומי. אני חושב ששינוי הגישה, החלפת הדיסקט בתחום הזה היא בעלת חשיבות עצומה. קודם כול ברמת ההתייחסות לאנשים. שנית, ברמה של ההבנה הערכית של הסוגיה שבה אנחנו עוסקים. בסופו של דבר, יש בזה משהו שהוא הרבה מעבר לשאלת ההתייחסות למבוטח הזה או האחר, הקשיש או ניצול השואה. יש פה איזושהי אמירה ערכית, נכונה יותר, על איזה מין חברה אנחנו רוצים להיות, איך אנחנו רוצים להתנהל עם עצמנו, איך אנחנו רוצים לחיות עם עצמנו. ויכול להיות שיהיו טעויות. יכול להיות שיהיו טעויות, ויכול להיות שגם יקרה מצב שמישהו יקבל קצבה או גמלה שלא מגיעה לו. יכול להיות שיקרה כזה דבר. אבל הטעויות האלה הן הרבה פחות קשות והרבה פחות מזיקות מאשר כל אותם אנשים קשישים או ניצולי השואה או חולים או נפגעים אחרים, שהיום נרתעים בכלל מלבקש, כי הם אומרים: למה לי? אני הרי בן-אדם שרוצה לשמור על שארית כבודי. למה לי בכלל להיכנס למסלול הזה שייכנסו ויפלשו ויחטטו, ובסופו של דבר כבודי ייפגע ואולי אני גם לא ארוויח שום דבר? אז אני מאוד מברך על הכיוון הזה, ואני מאחל, אדוני השר, לך, וקודם כול לנו, החברה הישראלית, שתוכל להמשיך במגמה הזאת ובאמת לבחון את הדברים בצורה אנושית וראויה ורחבה יותר, ולשנות את מתכונת ההתנהלות בתחום הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת – – – <דב חנין (חד"ש):> כמובן שאני תומך בהצעת החוק הזו וקורא לכולנו להצטרף בתמיכה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. מייד אחרי כן תתקיים הצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך את כבוד השר. התורה אומרת "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן". ההידור של הזקן זה לא רק בעמידה שאני מכבד אותו; זה שאני לא מבזה אותו. למרות שבדרך כלל הוועדות הרפואיות, כפי שאנחנו מכירים, צריכות לבדוק הדק היטב, היטב הדק, כאילו הזקן הזה, שהיה בן 85 והיום הוא בן 86, אולי פתאום המצב הבריאותי שלו, חל בו איזשהו שינוי דרמטי, שהוא נהפך להיות צעיר יותר. ולכן אני חושב – הדבר הזה הוא כל כך רגיש, הוא כל כך אנושי, ואני מכיר את זה מקרוב. ולכן, כפי שכתוב פה בהצעת החוק, יש דרגות סיעוד, 180%, 150%, 161%, זה לא משנה. כל אחד ברמה שלו. אבל אני חושב שזה בהחלט גילאים שצריך לכבד אותם. אבל אני אומר, יתירה מזאת – אם יש מצב בריאותי שהוא באמת קשה מנשוא, וישנם כאלה, זאת אומרת, זה לא משנה אם הגיל הוא 80 או מתחת ל-80, אנחנו יודעים שהאיש נמצא במצב מאוד קשה, שלא רואים תקווה – למה אי-אפשר על-פי חוות דעת רפואית לשלוח מכתב רפואי לביטוח הלאומי? למה צריך לנייד את האיש הזה ולהכריח אותו לבוא? אני אספר לך. היה מקרה מאוד מצער באחד מבתי-החולים, של יהודי שבסופו של דבר הבן שלו נפטר, אבל הוא סיפר לי איזה ייסורים הוא עבר כשהיה צריך בכל פעם להביא את הבן שלו, שהיו לו 100% נכות, אולי פלוס, שלא היתה לו אפילו תקווה קלושה מאוד שהוא ימשיך לחיות, ובכל זאת הכריחו אותו לבוא עם הילד שלו, עם כל הכאב, לשאת אותו. אני חושב שחייבים להביא את זה למצב שאם יש חוות דעת של רופא המשפחה, או רופא מסוים, שקובע שאיש נכה 100%, לא צריך להביא אותו למצב של בדיקה, כאילו מדובר באדם שיש עליו איזושהי שאלה. מכיוון שזה שייך לביטוח הלאומי, אני פונה אליך, אדוני השר, שתיקח את זה גם בחשבון במקרים – גם אם זה לא קשור לגילאי ה-80 וה-90. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת מיקי איתן, קולך נקלט? <השר מיכאל איתן:> אפילו לא ידעתי אם אני בעד או נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/621).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. התגעגענו לאדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גם אני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011. לתעסוקת האסירים כמה מטרות, וביניהן שיקום, טיפול, תיקון וכן מתן אפשרות לאסיר לתמוך במשפחתו. תעסוקת אסירים מהווה כלי יעיל לשמירה על סדר, ארגון ושקט, מאחר שהיא מאפשרת לאסירים לשחרר מתחים, לחצים ומרץ. תעסוקה משיבה לאסיר את כבודו העצמי, מעניקה לו תחושה של שליטה מסוימת על דרך חייו וכן מקנה לו הרגלי עבודה, לצד חינוך לעבודה וערכים. בשירות בתי-הסוהר יש מערך תעסוקה ובו כמה מסגרות. חלק מהאסירים מועסקים בעבודות תחזוקה – שירותים מקצועיים בבתי-הסוהר שבהם הם כלואים, אחרים עוסקים בעבודות יצרניות במפעלים בתוך בתי-הסוהר, ויש גם אסירים המועסקים במפעלים חיצוניים. נוסף על כך, אסירים לקראת שחרור מוצאים לעצמם עבודה באישור שירות בתי-הסוהר מחוץ לכותלי בית-הסוהר. נושא העסקת אסירים מוסדר כיום הן בפקודות בתי-הסוהר, הן בתקנות בתי-הסוהר והן בחוק העונשין. הנושא נדון לאחרונה בפסק-דין שדות, שדן בשאלת זכאותו של אסיר לשכר מינימום בתמורה לעבודות שונות שבהן הוא עוסק במסגרת תהליך שיקומו. בפסק-הדין מתח בית-המשפט ביקורת על הדין המצוי בנושא, ונאמר כי הדין הקיים מסדיר את הנושא באופן חלקי בלבד. התיקון הנוכחי מסדיר את הנושא על בסיס המלצות צוות בין-משרדי שמינה משרד המשפטים בעקבות הביקורת האמורה. המטרה העיקרית של החוק המוצע היא להסדיר בחקיקה את נושא תעסוקת האסירים, תוך שמירה על כבוד האסיר, והגשמתה של תכלית השיקום, העומדת במרכז ההסדר בדבר תעסוקת האסירים. לאור האמור לעיל אבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון הפנים, השר יצחק אהרונוביץ. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים – דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזאת, אני חושב שהגיע הזמן להסדרה מודרנית, מאוזנת ונכונה של סוגיית תעסוקת האסירים. אני מצטרף, אדוני השר, לדבריך על חשיבות התעסוקה ככלי מרכזי במהלך השיקום של האסיר, החזרתו לאפשרות של שיקום עתידי, גם, לאחר סיום ריצוי העונש, היכולת שלו לסייע למשפחתו וכדומה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני השר, כדי לקרוא לך להשלים את המהלך שכבר החל במשרדך, של קידום הצעת חוק בנושא תנאי כליאת אסירים בכלל. יש הצעת חוק פרטית שאנחנו הנחנו על שולחן הכנסת, היא הגיעה גם לוועדת השרים, וההצעה עוסקת בהבטחת תנאים בסיסיים לכליאה של אסירים. היא הצעה מאוד מידתית, מאוד מאוזנת ומאוד שקולה, לטעמי; אין בה גם עלויות תקציביות חריגות. בזמנו, בדיון ועדת השרים, ביקשתם – המשרד לביטחון פנים – ביקשתם שהות כדי לבחון את הסוגיה, ואני מבין שבעקבות בחינת הסוגיה גם אצלכם מקדמים תזכיר חוק בכיוון הזה. אנחנו, מבחינתנו, בהחלט מוכנים להמתין, אם לא מדובר בזמן ממושך מדי, כדי להעביר את שתי ההצעות יחד ולתאם את המשך החקיקה בין ההצעה הפרטית להצעה הממשלתית. אני גם לא חושב שביניהן – אומנם אני לא מכיר עד הסוף את כל פרטי תזכיר החוק הממשלתי, אבל אני לא חושב שיש ביניהן הבדלים משמעותיים, ומכל מקום חשוב לקדם את החקיקה הזאת ולהסדיר את הסוגיה. אנחנו נמצאים היום במצב מוזר: כשמדובר בעצירים, החוק מסדיר את תנאי הכליאה שלהם; כשמדובר באסיר, שנמצא בשטח מתקן בית-הסוהר יותר זמן – זה לא תקופה זמנית קצרה, זה יכול להיות אפילו שנים, או שנים רבות – לגביו ההסדר לא קיים. זאת אומרת, העציר מוגן, מכוח החוק, והאסיר בעצם נשאר תלוי בתורה שבעל-פה, שלפעמים היא יותר טובה ולפעמים היא פחות מוצלחת, אבל אין הסדר חוקי ברור והגיוני שנותן לאסיר את מה שניתן היום לעציר, ואת זה, בעצם, אני חושב, המהלך המשותף שגם אתם בהצעת החוק הממשלתית וגם אנחנו בהצעת החוק הפרטית רוצים לקדם. אני מנצל את ההזדמנות שאני מברך אותך על הצעת החוק לעניין תעסוקת האסירים כדי לקרוא לך ללחוץ על אנשי המקצוע במשרדך להשלים את המהלך הזה, כדי שנוכל עוד באמת בתקופה הקרובה להביא בשורה גם לציבור הזה, שהוא הציבור המוחלש ביותר בחברה הישראלית, אלה שנמצאים בבתי-הסוהר, האסירים – להביא להם בשורה של תנאים ראויים, תנאים שראויים להם, אבל הם קודם כול ראויים לנו, כחברה מתקדמת ודמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר ביקרנו בנציבות שירות בתי-הסוהר, אצל הנציב החדש, שהוא כבר מספר חודשים נכבד בתפקידו, ואני חושב שכל מי שהיה שם מאוד מאוד התרשם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי היה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> היו קבוצה של חברי כנסת שאכפת להם מהעניינים האלה: אריה ביבי, זאב בילסקי, אורית זוארץ; מי עוד היה אתנו שהגיע קצת יותר מאוחר? נינו אבסדזה. <זאב בילסקי (קדימה):> כל אלה שעוד לא היו ב"מעשיהו" באו לבקר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בדיוק, בדיוק, בדיוק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני השר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני היחיד – היחיד – שיש לו איזה עבר, משהו, מאחורי הסורגים. מכל מקום, התרשמנו מאוד מהדברים, אבל אז אני שאלתי שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה, בעניין הזה, של התעסוקה. קודם כול, אני הופתעתי – החוק, אני צריך ללמוד אותו ולקרוא אותו. אני כבר מראש מברך על ההתעסקות בעניין הזה, של התעסוקה, ואני רוצה להמחיש מי הנפגע, או מי בעצם האוכלוסייה שקשורה מאוד מאוד לעניין הזה של התעסוקה של האסירים, שוב, באמצעות סיפור. הגיעה אלי אשה, שבורה ורצוצה, שוב, בשכונות, הבן שלה "הצדיק" יושב על רצח כפול; לא רצח אחד – רצח שניים, יענו, עבריין שהיינו שמים אותו שיירקב עד סוף ימיו ללא שום ספק, גם אם – שוב, אנחנו לא נצדיק אף אחד, אבל זה אוסף של נסיבות שמביא את האנשים למקום הזה. היא באה והיא אומרת לי: הבן שלי רוצה קנטינה, הבן שלי רוצה קנטינה. למי שלא מכיר את המושגים, אסיר בכלא, יש לו חלום, לצאת פעם בשבוע, פעם בשבועיים, לאיזה מין חנות מכולת כזאת, שבה הוא יכול לרכוש את המוצרים שהוא צריך, מסבון ועד "במבה", כל מיני דברים שהוא נצרך להם ליום-יום, טלכרט כדי להתקשר למי שהוא רוצה להתקשר כדי לשמור איזה קשר עם העולם החיצון. הבחור הזה, שאלתי, עובד? היא אומרת לי: הוא לא עובד. כיוון שאני מכיר ממקרים אחרים, אני יודע שהרבה אסירים – אני שואל: למה הוא לא עובד? הוא אומר: בשביל 7 שקלים ליום? בשביל 9 שקלים ליום? האנשים שנמצאים שם, שאיבדו את כבודם בעבריינות, לא איבדו את כבודם בזה שבן-אדם, בשכר המינימום שלו, מרוויח לשעה 20 שקלים, והם עובדים תמורת סכומים פעוטים ביותר. אני חייב לומר שבחלק מהתעשייה שנמצאת בבתי-הסוהר יש כאלה שמשתכרים בין 2,000 ל-2,500 שקל בחודש, ותומכים במשפחה שבחוץ – לפעמים באשה, לפעמים במזונות, לפעמים בדברים אחרים, וזה נותן להם ראש גשר כדי לחזור אל החברה – אני תיכף אסיים, אדוני – כדי לחזור אל החברה שלהם לאחר מכן. אבל צריך לתת את הדעת על כך שבאמצעות התעסוקה, ותעסוקה מכובדת. ואני שאלתי מה ששאלתי, ולא קיבלתי ממנו תשובה, מפרנקו – ואני מאוד מעריך אותו; אמרתי: יש לך גרף שאתה יכול להראות לי איך התקדמתם ב-15 השנים האחרונות בתחום הזה? מה עשיתם? יש לכם איזה גרף שאתם יכולים לראות – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> של מה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – תעסוקת אסירים – הן במספר המשרות, והן בשכר, ובשאר הדברים שהם מקבלים? שוב, אני חושב שכל אחד יסכים פה שעבור 8-7 שקלים ליום, בן-אדם, אפילו שאין לו מה לעשות, אומר: זה חוץ מכבודי לעבוד ב-8 שקלים ליום. אפילו בסודן מרוויחים יותר ליום, מרוויחים 2 דולר. <קריאה:> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 10 שקלים ליום. מדובר בסכומים האלה, בסכומים מאוד מאוד פעוטים, וצריך לתת גם את הדעת. אז שוב, אני מברך על החוק הזה, אני חושב שאתם עושים פעולה ראויה וחשובה – לא בשביל העבריינים, לא בשביל הרוצח הכפול, אלא בשביל אמא שלו האומללה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחרון הדוברים – ומייד אחרי כן הצבעה – חבר הכנסת בילסקי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא יודע שיש לך חוק היום? – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ידידי השר, אני רוצה להמשיך את הביקור, שבאמת הרשים מאוד – היכולות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אדון דודו רותם, האם זה נשמע כסחיטה או – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, זו הבטחה. <זאב בילסקי (קדימה):> השר, רק תרשום לפניך. אני הייתי רוצה להעלות נושא שקשור לנושא הזה, מתחייב ממנו, שלא מטופל. הצעת החוק הזו טובה וראויה, וכמובן אנחנו נתמוך בה. מה שקורה, ואת זה הבנו מדברי הנציב, זה שיום אחרי שהבן-אדם משתחרר, כשכבר השקענו בו, הוא אולי למד מקצוע, הוא נכנס למסלול של עבודה, הוא יוצא, ולמעשה הגוף שמטפל היום בזה הוא גוף חסר תקציב, הוא גוף חסר יכולת. ולכן, אם אדוני יכול באותה נשימה, באותה מסגרת, גם לנסות ולמצוא איזושהי דרך כדי שאותו גוף שמטפל באסירים משוחררים – וסיפר לנו הנציב עוד בהיותו מפקד מחוז ירושלים על איזה בעיה בבית-שמש, הפגנה, אומר: שמע, רוצים להעסיק פה אסירים, כל השכנים פה התנגדו, אף אחד לא רוצה אותם. ולכן אם אפשר למצוא איזושהי דרך, את אותה השקעה שאתם משקיעים כשהוא נמצא כבר – ויכול להיות שמצאנו את הדרך להעלות אותו על פסים טובים – להמשיך גם אחרי שהוא משתחרר, כי אז הוא נופל בין הכיסאות והולך לאיבוד. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מוקיר את מה שאתה אומר, אבל רק לפני שבועיים-שלושה בישיבת ממשלה עלתה הצעה להקים ועדה ציבורית שחברים בה – היושבת-ראש היא השופטת לשעבר דורנר, ובדיוק לא רק על הענישה, אלא גם על השיקום. נציגה בכירה של בתי-הסוהר היא חלק מהצוות הזה. כיוונת לדעת גדולים. <זאב בילסקי (קדימה):> כיוונתי לדעת גדולים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/622).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר ישראל כץ. שר התחבורה יציג את זה בשם שר הביטחון. <זאב בילסקי (קדימה):> שר התחבורה והמאבק בתאונות בדרכים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להעיד שחותמו נראה בכל הארץ. <דני דנון (הליכוד):> גם ביהודה ושומרון. <היו"ר יצחק וקנין:> בכל פינה בארץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011. שני תיקונים בהצעת חוק זו עוסקים בנושא ההיעדרות משירות מסיבות שונות וחישוב תקופת השירות בשל כך. התיקון הראשון – על-פי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון רשאי פוקד לקרוא למיועד לשירות ביטחון – מלש"ב – להתייצב לשירות ביטחון, אף אם עדיין לא נקבע כושרו הרפואי לשירות ביטחון, אם אותו מלש"ב יועד לשירות ביטחון נקרא להתייצב לבדיקת כושרו לשירות ביטחון ולא התייצב, או שהתייצב וסירב להיבדק או להשלים את הבדיקות. היה והמלש"ב התגייס והפך לחייל ללא בדיקת כושרו הרפואי, לפי הסעיף האמור, יש לבדוק אותו תוך חודש ימים מיום התייצבותו לשירות, אלא אם כן אישר פוקד בדרגת אלוף משנה לפחות כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים את הארכת התקופה. לפי סעיף 12 בעניין מניין 30 הימים לבדיקתו של חייל שגויס מכוח אותו סעיף, לא יבואו בחשבון תקופות שבהן נתון החייל במאסר או במעצר או שנעדר מן השירות שלא ברשות. זאת, שכן בתקופות אלה אין בידי רשויות הגיוס היכולת להשלים את בדיקותיו הרפואיות של החייל. התיקון השני – סעיף 18(א) לחוק שירות ביטחון קובע כי אדם שהיה כלוא על-פי פסק-דין של בית-דין צבאי או בית-משפט אחר, או אדם שנעדר משירות שלא כדין או שקיבל אישור היעדרות בטענות כוזבות והורשע על כך, לא תיחשב תקופת כליאתו או תקופת היעדרותו משירות כשירות סדיר, אלא אם בית-דין או קצין שיפוט בכיר הורה אחרת. לפי המצב הקיים, יש לשחרר את החייל מן השירות. אם לאחר שחרורו יורשע החייל בעבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות, מוסמך הפוקד לשוב ולקרוא לו לשם השלמת תקופת השירות שבה הוא חייב. התיקון מציע כי תקופת היעדרות מן השירות שלא ברשות או תקופת היעדרות שהושגה בטענות כוזבות, שבגינה הוכרז חייל כעריק על-פי פקודות הצבא, לא תיחשב כתקופה שבה מילא החייל את חובת השירות הסדיר, אלא אם בסופו של הליך משפטי זוכה החייל בדין בגין ההיעדרות ונקבע כי לא ביצע עבירה שמהותה היא היעדרות מן השירות שלא ברשות. כל הנושאים הללו יידונו בוועדת החוץ והביטחון באופן מפורט, ואני מבקש כי המליאה תאשר את הצעת החוק ותעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר ישראל כץ, שהציג את הצעת החוק בשם שר הביטחון. אם כן, רבותי, אין דוברים שנרשמו להצעת חוק זו. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב–2011, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוץ והביטחון. <קריאה:> חוקה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש הצעה של ועדת חוקה. אם כן, מי שיכריע זאת ועדת הכנסת. החוק יועבר לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תחליט לאיזו ועדה יועבר החוק. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/416).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת גדעון עזרא. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, רבותי, יש איזה תיקון, בקשה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת גדעון עזרא. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אנסה לעשות את זה קצר. קודם כול, הצעת החוק הזו שעולה בקריאה טרומית נעשתה יחד עם חברי הכנסת זאב בילסקי, אורי אורבך, אורי מקלב, אורי אריאל ונחמן שי. ההחלטה הזאת נולדה על רקע פסיקתו של בית-המשפט העליון בעניין הבחירות במועצה המקומית ג'סר-א-זרקא בעקבות בחירות שהיו שם בשנת 2008. נמצא שהליך הבחירות היה מלווה בשורה ארוכה של ליקויים, בין השאר שהתבצעו הצבעות באמצעות מלווה, גם כאשר המצביעים לא היו זקוקים באופן אמיתי לליווי. פירושו של דבר שהמלווה הסתכל ובדק האם האיש מצביע למפלגה הנכונה. בית-המשפט קרא למחוקק להסדיר נושא זה על מנת למנוע ניצול לרעה של אפשרות כזו. לפיכך, הצעת החוק מבקשת למנוע ניצול לרעה של אפשרות להצבעה עם מלווה, ולמנוע השפעה שלא כדין על תוצאות הבחירות, והיא זהה למעשה לחוק שקיים בבחירות לכנסת. במקרה של ספק בדבר קיומה של מגבלה, יכריע מזכיר ועדת הקלפי האם הוא רשאי להיעזר במלווה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. להצעת חוק זו נרשם דובר אחד בלבד, חבר הכנסת שלמה מולה – איננו. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מִלווה מחמת מחלה או מום) – – – <קריאה:> מְלווה. <היו"ר יצחק וקנין:> (מְלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 41) (מלווה מחמת מחלה או מום), התשע"ב–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011> [מס' כ/394; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ה, עמ' 20841; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת משה מוץ מטלון מסיעת ישראל ביתנו ושל מי שהיה יושב-ראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, נשיא העם היהודי, הרצל בילסקי. הצעת החוק מבקשת לתקן את עבירת ההפקרה הקבועה בסעיף 64א – – <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה זה? <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא נחשב. – – הקבועה בסעיף 64 לפקודת התעבורה. בניסוחו היום, הסעיף מערבב בין יסודות נפשיים שונים ומבחין בין יסודות עובדתיים שונים, הבחנה שבמקרים רבים קשה ליישמה. הוועדה החליטה כי מן הראוי לקבוע כי עבירת ההפקרה תכלול מדרג התנהגויות וחומרת עונשים ברור ומסודר, כאשר העונש על מעשה הפקרה בנסיבות מחמירות, קרי כאשר נגרמה לאדם חבלה חמורה או כאשר נהרג אדם, יוחמר ל-14 שנות מאסר. לכן מוצע, ראשית, לקבוע עבירה של הפקרה ברשלנות, כאשר נוהג – – <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> השר כץ. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אתם מפריעים ליושב-ראש ועדת החוקה. אנא מכם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> השר כץ. זה חוק שעוסק בך. – – כאשר נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע או עשוי היה להיפגע אדם, לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה ולהזעיק עזרה. העונש על עבירה זו יהיה שלוש שנות מאסר, אשר הוא העונש המרבי הקבוע היום בחוק העונשין. שנית, מוצע לקבוע עבירה של הפקרה בנסיבות "רגילות", כך שהעונש שיוטל על נהג שלא עצר או לא הזעיק את העזרה המתאימה, כאשר היה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם, יהיה שבע שנות מאסר. עבירה זו היא עבירה שהיסוד הנפשי הנדרש לה הוא מודעות, הן לטיב ההתנהגות והן להתקיימותן של נסיבות העבירה. יסוד נפשי זה כולל גם, לפי הדין, את עצימת העיניים. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת גילה גמליאל, קולך נשמע עד כאן. חברת הכנסת גילה גמליאל, אתם מפריעים לדובר. אנא מכם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לבסוף מוצע לקבוע עבירה של הפקרה בנסיבות מחמירות, אם בתאונה נגרמה לאדם חבלה חמורה או נהרג אדם. העונש על עבירת ההפקרה בנסיבות מחמירות יהיה על-פי המוצע 14 שנות מאסר, שהוא מהחמורים בספר החוקים. אם בית-המשפט מחליט להטיל על אדם עונש מאסר בגין הפקרה, מוצע כי עונש המאסר לא יכלול מאסר על-תנאי, ובית-המשפט ייתן צו מבחן רק מטעמים מיוחדים, שיירשמו. הוועדה עסקה גם בחפיפה הקיימת בין עבירת ההפקרה הקבועה בסעיף 64 לבין הוראות אחרות שעניינן אי-עצירה לאחר תאונה שבה נפגע אדם, שלצדן קבוע עונש של שנתיים מאסר בלבד. לכן, במטרה ליצור הסדר אחיד, מוצע לתקן גם את סעיף 62(7) לפקודת התעבורה, שגם הוא מתייחס לחובת נהג לעצור במקום תאונה, כך שלא יחול על תאונה שנפגע בה אדם. עוד מוצע לקבוע חובה חדשה בסעיף 64א1 המוצע, שתחול על נוסע ברכב, כלומר מי שאיננו הנהג שהיה מעורב בתאונת פגע וברח. היום אפשר, במקרים מסוימים, להעמיד לדין את הנוסע ברכב בתאונת פגע וברח כמסייע וכמשדל או בגין אי-מניעת פשע או סיוע לאחר מעשה, אולם מבחינה פרקטית הדבר קשה להוכחה. מעבר לקושי הפרקטי יש חשיבות לכך שהמחוקק יקבע במפורש מה הוא מצפה מנוסע ברכב. לכן הוועדה ביקשה לקבוע חובה חדשה, שלפיה על נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה להתקשר לגופי הצלה מתאימים ולהזעיק עזרה בהקדם האפשרי, בנסיבות העניין. העונש המוצע על עובר עבירה זו יהיה מחצית העונש הקבוע לנהג לפי סעיף 64א האמור. לבסוף, מוצע לתקן את חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, ולקבוע כי גם אם העונש על עבירת הפקרה בנסיבות מחמירות יהיה, כמוצע, 14 שנות מאסר, הדיון בתיק יתנהל בפני בית-משפט מחוזי, ולא בפני הרכב של שלושה שופטים, אלא דן יחיד, כפי שנעשה גם היום. כמו כן יהיה בתיקון עקיף תיקון לחוק סדר הדין הפלילי, שעבירות ההפקרה על כל סעיפיה, לרבות העבירה החדשה, יהיו בטיפול פרקליטות המדינה, ולא המשטרה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה כבר בהזדמנות הזאת להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, וליועצת המשפטית, אפרת, שעשו עבודה נהדרת, כי גם כאשר מצד אחד בילסקי ומצד שני מטלון, הם חברי הכנסת שמציעים את ההצעה, היה קשה מאוד להעביר אותה, אבל היועצים המשפטיים ומנהלת הוועדה עשו את העבודה בשבילם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לדוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. על-פי התקנון החדש יש אפשרות לבקש רשות דיבור, ושני חברי כנסת נרשמו לרשות דיבור; הראשון שבהם – חבר הכנסת זאב בילסקי, ואחריו – חבר הכנסת משה מוץ מטלון. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שר התחבורה, יושב-ראש הוועדה, אני חושב שעשינו היום צעד רציני מאוד במאבק בתאונות דרכים. אחד הדברים הקשים, הנלוזים, שאנחנו עדים לו, זה הנושא של הפקרה, של פגע וברח. אני התוודעתי לנושא הזה כאשר הילד אמיר בלחסן בן ה-12 נסע על קורקינט ממונע. זוג שנסע באוטו דרס אותו, נסעו, רחצו את האוטו ונתפסו אוכלים במסעדה בראשון-לציון. הם קיבלו שלוש שנים – רק על ההפקרה. ולכן נזעקנו והתחלנו בחקיקה שתנסה למצוא את הדרך הנאותה להתמודד עם הנושא של ההפקרה והפגע וברח. אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת, שגם אם לא היו חוקים, ברגע שאתה עושה תאונה – ואני מניח שכל אחד מאתנו, אדוני היושב-ראש, כשהוא יוצא לכביש, הוא לא חושב שיעשה תאונה. חס וחלילה, זה קורה, לא התכוונת, לא היתה כוונה בבוקר לבוא ולרצוח מישהו, להרוג מישהו, להוציא אותו נכה. אבל לאחר שקרתה לך תאונה, החובה הבסיסית, האנושית, ההומנית, היהודית – איך שאתה רוצה תקרא לזה – היא לעצור, להתקשר ולהזעיק עזרה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אולי גם לסייע. <זאב בילסקי (קדימה):> ואולי גם לסייע. תראה מה שקרה עם הרוצחים של לי זיתוני, בחורה בת 25 שחצתה את הכביש ברחוב פנקס בתל-אביב – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אתם מדברים בקול רם. הנושא כל כך חשוב, מה שמדבר בו כרגע חבר הכנסת בילסקי, אנא מכם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – אני צריך להצביע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין לי ספק. אין לי ספק. <זאב בילסקי (קדימה):> – – חצתה את הכביש במעבר חצייה. אוטו עם שניים בפנים, משתולל כבר לפני כן, דורס אותה, זורק אותה לצד השני של הכביש, לא עוצר אפילו לראות מה קרה לה. עורכי-הדין שמגינים על האנשים, הם מדברים: היה לו freeze, הם לא ידעו מה שהם עושים, הוא התבלבל – אתם יודעים מה עשה הבן-אדם הזה? נסע הביתה, ארז את המזוודות, לקח את המשפחה, בדק אם יש כרטיסים לפריס, אמרו לו: לא, לפריס אין. אומר: טוב, תסדר לי לז'נבה – מז'נבה קונקשן לפריס, לקח את כולם, הסתלק לשם כמה דקות לפני שהמשטרה שמה עליו את היד. לא רוצה לחזור. אני מבאי ביתם של משפחת בלחסן. אני בא אליהם לחגים, במוצאי שבת, ואני רואה את הילד הזה, אמיר בלחסן, מוטל כצמח, ואמא שלו, מוניקה, ואבא שלו, יוסי, צריכים לקחת אותו, להזיז אותו, לשטוף אותו, לרחוץ אותו. אתם יודעים מה זה לרחוץ ילד שמוטל שם, במיטה – עם שני פיליפינים מסביב לשעון; ילד שהיה צריך להיות לו בר-מצווה, שהיה צריך לעלות לתורה? הילד הזה היה מוטל על הכביש, ואף אחד לא יודע כמה זמן היה מוטל שם. אילו רק הרימו טלפון והזעיקו עזרה, יכול להיות שהילד הזה היה היום מתפקד. מי שמך לברוח ממקום התאונה ולא להזעיק עזרה בסיסית שיכולה להיות ההבדל, לפעמים, בין חיים למוות, או נכות לכל החיים? לכן, הצעת החקיקה הזאת של ידידי חבר הכנסת מוץ מטלון ושלי נועדה לשלוח מסר לכל אותם אנשים: היית מעורב בתאונה, תמלא את חובתך. קודם כול תעצור, תזעיק עזרה ותראה מה אתה יכול לעשות כדי שזה שפצעת אותו יחיה. זאת החובה הראשונית וזה מה שהחוק משדר היום. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך מעומק הלב. אני יודע כמה זה היה קשה, אני יודע את ההתלבטויות. ליווינו את החקיקה הזאת. עשית את זה בהרבה מאוד כשרון. אני רוצה להודות לך. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. יעלה חבר הכנסת משה מוץ מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, הגענו לרגע, אולי רגע האמת מבחינתנו כחברה. אנחנו עוסקים בנושא חקיקה שהוא נושא ערכי, הוא נושא יהודי, הוא נושא אנושי. הוא נושא שאולי טבוע וחייב להיות טבוע בנשמות של כולנו – הגשת עזרה, אי-הפקרת פצוע. אני לא יודע אם החוק הזה ישים קץ לתופעה. אני לא יודע, אי-אפשר לדעת. אבל ללא החמרה, חברי חבר הכנסת בילסקי, ללא אכיפה אמיתית, ללא ענישה, ללא מתן המוטיבציה לבתי-המשפט לבוא ולהחמיר, ראינו – התופעה הזאת הולכת ומתגברת. אולי זאת תהיה פריצה של דרך. ויש לנו עוד הרבה מה לעשות במאבק בתאונות הדרכים, ידידי. ואני רואה בך שותף לעניין הזה, כי הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, הוא חוצה ויכוחים פוליטיים, הוא במהות חייהם של ילדינו, גם שלנו, גם של קשישינו, גם של נשותינו. אני רוצה להדגיש שוב פעם, אדוני היושב-ראש, שעבירת פגע וברח היא בראש ובראשונה ההפקרה. לא מדובר על ה"פגע"; ה"פגע" יכול לקרות חס ושלום, לא עלינו, הפגע בתאונה. אבל ההפקרה, אדוני היושב-ראש – הפקרת חיי אדם. וכמו שציין ידידי חבר הכנסת בילסקי לפני, ואני מבקר בבתי-החולים, אני מבקר במחלקות השיקום, אני רואה איך משפחות שלמות נהרסות. נהרסים חייהן, אנשים עוזבים מקומות עבודה, כל חייהם מוקדשים לילדיהם, ובמקרה האחר, או להוריהם או לבן משפחה אחר. אני מבקש להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. אני יודע שחברי ואני עשינו לך חיים קלים, ועזרנו לך להעביר את החוק, אבל בהחלט ניהלת את זה בצורה הראויה. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, וליועצת המשפטית סיגל קוגוט, כולכן סייעתן בצורה בלתי רגילה, מעוררת כבוד, כדי שהצעת החוק הזאת תוגש, תוצבע ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכולכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה מוץ מטלון. אני אמתין עד שתגיע למקומך כדי להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מקבל את ההצעה שלך. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – מטלון. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי. אני אכריז את זה לפרוטוקול. חבר הכנסת זאב בילסקי, אל תדאג. 20, כולל קולו של חבר הכנסת משה מוץ מטלון, בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים, אדוני היושב-ראש, לקריאה שלישית. כן? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> מאשר. רבותי, הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 – קריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, נתקבל. <קריאה:> לא הספקתי. <קריאה:> זה לא חשוב. זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מצרף את תמיכתו בוודאי של שר התחבורה, שעושה רבות. רואים את זה בכל פינה בארץ – את תמיכתו גם המוסרית וגם הפיזית – וגם בכל דבר ועניין רואים את התמיכה של השר. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. <החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם; מהמקום אני מבין. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, התקבל בכנסת ביום ב' בתמוז התשע"א, 4 ביולי 2011, ופורסם ברשומות בעמוד 952. בשל טעות סופר בסעיף 11כז(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) שהוסף לחוק בתיקון מס' 3, יש בו הפניה לסעיף קטן (ג) שבסעיף 14ג לחוק במקום לסעיף קטן (ב) שבו. ועדת החוקה החליטה לפנות לכנסת ולבקש לתקן את הטעות. אני מבקש להצביע ולאשר את התיקון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? רבותי, החלטת ועדת החוקה. הצבעה מס' 18 בעד ההחלטה – 14 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההחלטה אושרה. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011> [מס' כ/405; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22307; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011. הצעת החוק כוללת הוראה טכנית בעיקרה, שמטרתה להקנות לוועדת הכנסת סמכות להחליט בענייני שכר ותשלומים למי שחברותו בכנסת הושעתה, כפי שמוסדר ביחס לחברי כנסת מכהנים. הצעת חוק זו מצטרפת לשורה של תיקונים, ביניהם ניסוחו מחדש של תקנון הכנסת, אשר מטרתם השלמת חוסרים ולקונות שישנם במארג החקיקה בנושאים שבסמכותה של ועדת הכנסת. חוק שכר חברי הכנסת תוקן בשנת 2001, ונקבע בו כי ועדת הכנסת רשאית לקבוע הוראות בדבר שכר ותשלומים למי שחברותו בכנסת הושעתה לפי חוק-יסוד: הכנסת, במשך תקופת ההשעיה. מכוח התיקון האמור קיבלה ועדת הכנסת את החלטת שכר חברי הכנסת (שכר וגמלאות למי שחברותו בכנסת הושעתה), גם כן בשנת 2001. חוק השכר בוטל בשנת 2002 וחלק מהוראותיו שולבו בחוק הכנסת. עם זאת, ההוראה שהסמיכה את ועדת הכנסת לקבוע את ההוראות כאמור לא שולבה בחוק הכנסת, כך שבחקיקה הראשית חסר הסדר מפורש בדבר קביעת משכורת ותשלומים לחברי הכנסת שחברותם בכנסת הושעתה. למעשה, אנחנו נמצאים במצב שיש כללים, אבל אם יהיה אי-פעם רצון לשנות אותם, אין הסדרה כיצד הדבר הזה נעשה. לכן מוצע להרחיב את הגדרת "חבר הכנסת" בפרק ט' לחוק הכנסת, כך שתחול גם על מי שחברותו בכנסת הושעתה. כמובן שהדבר הזה יכפיף את כל ההליך לוועדה הציבורית באופן מסודר על-פי הנוהל שקיים בכל שאר הנושאים שנוגעים לתנאי חברי הכנסת ושכרם. הצעת החוק אושרה בוועדת הכנסת ללא התנגדויות וגם לא הוגשו לה הסתייגויות. אני כמובן אבקש לאשרה בקריאה שנייה ושלישית. אני אבקש גם לומר תודה לצוות הוועדה בראשותה של אתי בן-יוסף, לנועה בירן-דדון ועאליה עודה. לעוזרים שעובדים אתי, ללילך שלי, מיכל גרסלר ורועי שרעבי. תודה גדולה ומיוחדת כמובן ליועצת המשפטית של הוועדה, לארבל אסטרחן. אומנם הצעת החוק הזאת הוגשה באופן פורמלי על-ידי, אבל היא בהחלט הרוח החיה מאחוריה, העלתה את הבעיה וגם דאגה להכין את הניסוחים בדרך כזאת שנתקן את הדברים באופן שהם יהיו מסודרים. אני כמובן אבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, גם להצעה זו אין הסתייגויות. יש שלוש בקשות רשות דיבור, של שלושה חברי כנסת: חבר הכנסת אילן גילאון – איננו, חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינם. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011, קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיף 1 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אפשר להצביע בקריאה שלישית? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, חוק הכנסת (תיקון מס' 31), התשע"ב–2011, נתקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011> [מס' כ/411; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22307; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת יריב לוין וזאב בילסקי. מטרת ההצעה היא לפטור את סוכן המכס מאחריות אישית לחובות לקוחותיו כלפי רשות הנמלים. כיום, מנוסח החקיקה הקיים עולה כי לכאורה סוכן המכס אחראי אחריות אישית כלפי החובות של לקוחותיו, אף שפעולתו כסוכן מכס היא פעולה של שלוח בלבד. בהצעה זו מוצע לקבוע באופן מפורש את גדרי אחריותו של סוכן מכס, והיא משלימה תיקון שבוצע גם בחוק סוכני המכס, שבו בוטלו סעיפים בפקודת המכס אשר מכוחם הוטלה אחריות אישית על סוכן המכס לעניין כלל חובות לקוחותיו כלפי רשויות המכס. בדומה, מוצע עתה לקבוע בפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א–1971, את גדרי האחריות של סוכן המכס גם לעניין תשלומי נמל ואגרות נמל. גם כאן קבענו כי במקרים שבהם הוכח שסוכן המכס סייע ללקוחותיו להשתמט מתשלום לרשויות המכס תחול גם עליו אחריות אישית. צמצום האחריות האישית המוטלת על סוכן המכס עולה בקנה אחד עם הקבוע בחקיקה לגבי היקף האחריות האישית של בעלי מקצוע אחרים שיש לעבודתם היבטים של שליחות, כמו עורך-דין ורואה-חשבון. אמרנו בוועדה לגבי סוכן המכס שאם נחיל את זה גם על עורך-דין, יכול להיות שאם עורך-הדין ייצג מישהו כלפי בית-המשפט, והמשלח שלו יקבל עונש מאסר, עורך-הדין ילך במקומו לבית-הסוהר, שזה דבר אבסורדי לחלוטין, ולכן גם אי-אפשר לעשות את זה עם שלוח שהוא סוכן מכס. במהלך הדיונים בהצעת החוק העלו הנמלים הסתייגויות שונות וביקשו שלא לצמצם את אחריותו של סוכן המכס בחקיקה. לאחר שהוועדה והמציעים בחנו את הערותיהם, הוועדה הגיעה למסקנה שנכון הוא לעגן את העיקרון של צמצום האחריות האישית של סוכן המכס בחקיקה ראשית בדומה למצב הקיים ביחס לשלוחים אחרים, תוך קביעת החריג שבמצב שבו סוכן המכס סייע לאחר להשתמט מתשלום הוא יחוב באחריות אישית – רק במקרה שזה המצב, ולא במקרים הרגילים. הוועדה סברה כי עצם עיגון העיקרון בחקיקה חשוב בפני עצמו וכי יצירת החריג יוצרת הסדר מאוזן ונכון מבחינת סוכני המכס, לקוחותיהם והנמלים. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. כאמור, אין להצעת חוק זו הסתייגויות, וגם לא חברי כנסת שביקשו רשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אפשר להצביע בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011. קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מילות תודה של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין – בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> היושב-ראש, לפני שהוא אומר – כשאמרו: צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים, התכוונו אלי בהצעת החוק הזאת. יריב, תודה רבה לך. <יריב לוין (הליכוד):> אז אכן, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודות קודם כול לשותפי הצדיק חבר הכנסת זאב בילסקי; להודות – באמת תודה גדולה – ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, שבאמת קידם את העניין הזה במהירות ובנחישות ובמקצועיות; למנהל הוועדה טמיר כהן, לסוכני המכס שהעלו בפני את הבעיה הזאת, ותודה גדולה גדולה ליועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, שעשתה באמת מאמץ עצום, מקצועי, דיברה עם כל הגורמים וגיבשה בסופו של דבר נוסח שהוא נוסח נכון, מדויק, ואני חושב – עושה צדק במקום שראוי היה לתקן את העוולה שהיתה קיימת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <זאב בילסקי (קדימה):> יריב, זיכית אותי. <הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011> [מס' כ/387; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ב, עמ' 20126; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אמנון כהן, פניה קירשנבאום, ציון פיניאן, יצחק וקנין, אלכס מילר ואנוכי. חוץ ממך, אדוני היושב-ראש, ואני שמציג את החוק, אחרים לא נמצאים, הם סומכים עלינו שנעביר את זה. <חיים כץ (הליכוד):> אנחנו נצביע – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זהו. <היו"ר יצחק וקנין:> איך אמר זאב בילסקי? מלאכתם של צדיקים נעשית על-ידי אחרים. זה בסדר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> במקור, הצעת החוק הטרומית נועדה להחיל על חברות פרטיות העוסקות בניהול כספי הציבור חלק מכללי הממשל התאגידי החל על חברות ציבוריות. בדיון לקריאה ראשונה שינו המציעים בשיתוף עם הרשות לניירות ערך את הנוסח כך שנכללו בו חלקים ניכרים מהצעת חוק ממשלתית – תיקון מס' 15 לחוק השקעות משותפות בנאמנות. ככלל אנו סבורים כי אין זו דרך מקובלת לקדם הצעת חוק ממשלתית, אך במקרה זה, לאחר שקיימנו את הדיון המהותי, החלטנו בכל זאת לכלול בהצעת החוק את אותם חלקים שעניינם ממשל תאגידי, ויתר הצעת החוק הממשלתית נותרה להמשך דיון על שולחן הוועדה. מטרת הצעת החוק היא לשפר את מערך החובות של הממשל התאגידי החל על מנהלי קרנות הנאמנות אשר אינם חברות ציבוריות, וכן להחיל חובות ממשל תאגידי על חברות ניהול תיקים גדולות שאינן חברות ציבוריות. בהצעת החוק מוצע לבצע שורה של תיקונים אשר יבטיחו ניהול תקין ויביאו לצמצום ניגודי עניינים ולהגברת מנגנוני הבקרה, הפיקוח והביקורת על מנהלי קרנות וחברות ניהול תיקים גדולות. לשם כך, הצעת החוק מתקנת את חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994, וקובעת הוראות שמבטיחות אי-תלות בין מנהל הקרן לנאמן, וכן חובת מינוי מבקר פנימי, מינוי יושב-ראש דירקטוריון, ואישור תוכנית אכיפה פנימית על-ידי הדירקטוריון, וכמו כן מינוי ועדת ביקורת אשר תעמוד על ליקויים בניהול העסקי של מנהל הקרן ותציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם. בנוסף, מוצע לתקן את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995, לגבי חברות ניהול תיקים גדולות ולהחיל עליהן הוראות דומות להוראות החלות על מנהלי קרן. ההצעה מגדירה חברת ניהול תיקים גדולה כחברה שהיא בעלת רשיון מנהל תיקי השקעות, שמנהלת תיקים של יותר מ-50 לקוחות וששווי הנכסים שלה מעל 5 מיליארד שקלים, או שיש לה ולחברות אחרות בקבוצה שלה מעל 1,000 לקוחות. תחילת התיקון המוצע תהיה שישה חודשים לאחר פרסומו ברשומות, זאת כדי לאפשר את היערכות הגופים הנוגעים בדבר ליישום החובות המוטלות עליהם בתיקון המוצע. מדובר בהצעה שמטרתה להסדיר את הניהול התקין על מנהלי קרנות ועל חברות ניהול תיקים ולשפר את השקיפות ואת הבקרה עליהן, והיא חשובה לצורך הגנה על זכויות המשקיעים. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, אין הסתייגויות. אני מבקש לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. אני מצטרף לכל מה שאמר קודם חבר הכנסת יריב לוין בתודות שלו. אני מצטרף לזה באופן מלא. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות להצעה זו וגם אין חברי כנסת שביקשו רשות דיבור. אם כן, רבותי, הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011 – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–5 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. להצביע בקריאה שלישית, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011. קריאה שלישית – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק ממשל תאגידי למנהלי קרנות ולמנהלי תיקים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין; הודעה שאינה מצריכה הצבעה. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכספים מטעם סיעת העבודה: במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שכיהנה כממלאת-מקום, יכהן חבר הכנסת אבישי ברוורמן כממלא-מקום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/416).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים להצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת אילן גילאון וחיים כץ וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק נולדה אי-שם בסוף 2003, כשמדינת ישראל החליטה להלאים את קרנות הפנסיה, העלתה את גיל הפרישה לגברים ל-67, העלתה את גיל הפרישה לנשים ל-62, וקבעה טייס אוטומטי להעלאת גיל הפרישה לנשים ל-64. בהחלטה היא קבעה שתקום ועדה שתבדוק אם יש צורך להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64. היה ואין צורך, אז הוועדה לא תעלה את גיל הפרישה. הוועדה היתה אמורה לסיים עבודתה עד דצמבר 2011. וראה איזה פלא, לא כינסו ועדה ולא עשו ועדה. חבר הכנסת חיים אורון פנה אלי יחד עם חבר הכנסת אילן גילאון, חבר סיעתו, ועוד כמה חברי כנסת שהצטרפו, ואמרו: תשמע, מה שהולך להיות פה הוא שכנראה שהולכים להפעיל טייס אוטומטי. פשוט לא יעשו ועדה, אוטומטית גיל הפרישה של נשים יעלה לגיל 64. במקביל עבדו על הביטוח הלאומי והעלו את הגיל המזכה, במטרה להעלות את הגיל המזכה לנשים ל-70. <היו"ר יצחק וקנין:> יושב-ראש הקואליציה זאב אלקין, גש אלי בבקשה. <חיים כץ (הליכוד):> פנינו לשר האוצר ואמרנו לו: תשמע, אנחנו מעלים הצעת חוק במטרה למנוע את העלאת גיל הפרישה לנשים ולהשאיר אותו על גיל 62. יש לזה כמה סיבות. כל אלה שבאים עכשיו לפנסיה, הולכים לחישוב פנסיה מאוזנת אישית, אין שום עניין של גירעון אקטוארי. נכון שבקופות הוותיקות יכול להיות שהעלאת גיל הפרישה תגרום לגירעון אקטוארי של כ-1%. יחד עם זה, אין שום סיבה בעולם שאשה שאינה עובדת – תשלום קצבת הביטוח הלאומי יידחה בשנתיים. הסיפור של הביטוח הלאומי על כך שהפנסיה נמוכה וצריך לתת לנשים לעבוד, לא רציני. למה הוא לא רציני? כי לכל אשה יש זכות לעבוד עד גיל 67, ואם היא רוצה לעבוד, היא יכולה לעבוד. ואם בביטוח לאומי יש בעיות, שיבואו לכנסת ויגידו שיש בעיות ולא שיספרו לנו סיפורים. ואז פה בדיונים, בהגבלה לטרומית, נאמר – אנחנו התחייבנו שלא נקדם את החוק עד סיום הפגרה, אבל עד הפגרה נציגי האוצר גם ידונו אתנו ונראה אם אנחנו מקפיאים את החוק, מקדמים את החוק. וראה איזה פלא, הדיון הראשון שהוועדה קבעה לסדר דיוניה אחרי הפגרה היה גיל הפרישה. אני נוסע בדרכי לירושלים, ב-08:45 מצלצלים אלי ואומרים לי: שמע, אנחנו צריכים להיפגש על נושא גיל הפרישה לנשים. אמרתי: אתם עושים צחוק? שמונה חודשים, מ-9 במרס, לא היה לכם זמן להיפגש? עכשיו אתם מבקשים להיפגש? לצערי, כך היא ההתייחסות. נראה לי שאין שום סיבה נראית לעין להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64 בדרך לגיל 67. אין שום סיבה חשבונאית – אלא לא לשלם קצבאות זיקנה לנשים שיושבות בבית. לא יכול להיות שיוותרו על אופציה שמוקנית לנשים לעבוד עד גיל 67 וינחיתו עליהן, בצחוק כזה, בלי להתאמץ, מבלי להתייחס לכנסת, את גיל 64. אני יודע מה קרה בצרפת כשהעלו את גיל הפרישה. אני יודע מה קורה בכל מדינה מתוקנת כשרוצים להעלות את גיל הפרישה. אני יודע שהיום אשה שעובדת מעבר לגיל הפרישה המיועד שלה, צוברת כפול זכויות פנסיוניות בקרנות הוותיקות. על כל שנה מעל גיל 62 היא מקבלת 1.5% בונוס. מה שקורה עכשיו, יעלו את גיל הפרישה והיא תעבוד שנתיים בשביל לקבל מה שהיא מקבלת בשנה אחת. ומספרים לנו סיפורים כמה היא תקבל יותר, וכמה כדאי לה לעבוד יותר, כאילו שיושבים פה עדר של גלמים שאין להם מושג על מה מדברים. ההתייחסות הזאת, כאילו אנחנו לא מבינים כלום, משגעת אותי. תבואו תשימו את הדברים כמות שהם, תגידו: אלה המטרות שלנו, יש לנו בעיות כספיות פה, יש לנו בעיות כספיות שם. נבוא, נדבר, נעלה את הדרישות שלנו, נגיע לעמק השווה אולי, או אולי לא, אבל הדרך של לבוא ולספר סיפורים שאין שום קשר, שום קשר, בינם להעלאת גיל הפרישה או הצורך של קרנות הפנסיה בגלל שיטת החישוב ובגלל שינוי השיטה הפנסיונית במדינת ישראל – מה לעשות, יש כנסת קצת אחרת, יש כנסת חושבת, יש ועדה אחרת, ועדה שלא עובדת אצל אלא עובדת עבור ציבור האזרחים במדינת ישראל וציבור הגמלאים במדינת ישראל. וכל עוד אני יו"ר הוועדה – ולשמחתי גם חברי הוועדה, לאורך כל הדרך, לא נותנים את ידם לפגוע בציבור הגברים, הנשים, הנזקקים, הגמלאים במדינת ישראל, וככה אנחנו נעשה. לכן אני מבקש מחברי הכנסת שנשארו פה לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק, להגביל – להגביל את גיל הפרישה ל-62. ותראו איזה קטע יש לנו פה – בהצעת החוק הזאת גם מבטלים את הצורך בוועדה שהקימו האוצר, וראה זה פלא, ביום רביעי נקבע דיון בוועדת הכספים לדון בהחלטות הוועדה שהיום אנחנו נאשר בקריאה ראשונה את ביטולה. אז אני לא מבין איך הכנסת הזאת עובדת, אבל שם יהיה דיון, בוועדת הכספים, על מה הוועדה אומרת, כשהיום אנחנו נצביע בקריאה ראשונה על ביטול הוועדה והגבלת גיל הפרישה – או: קביעת גיל הפרישה – ל-62 לנשים, כפי שהיה אי-שם באוקטובר 2003, כשהלאימו את קרנות הפנסיה. אני מאוד מקווה שחברי הכנסת יתמכו בהצעה, ונעשה עוד שלב בהצעת חוק שצריכה להסתיים עד דצמבר – עד סוף דצמבר 2011, והיה והיא לא תסתיים, גיל הפרישה יעלה אוטומטית. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. יש כמה חברי כנסת שנרשמו. ראשון חברי הכנסת – חבר הכנסת אילן גילאון, אחריו – זהבה גלאון, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואם גם הוא לא יהיה – חבר הכנסת זאב אלקין. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני נשלחתי לדבר בשם כל הסיעה הגדולה שלי, ובהחלט אצלנו אומרים במצב כזה, אדוני השר – הוא משוחח בטלפון – בטח אדוני היושב-ראש יבין, על דבר כזה שהממשלה תומכת – – –. בהחלט זה מפתיע. אני גם רוצה לתת את הקרדיטים למי שמגיע קרדיטים, כי באמת אנחנו מתקנים דבר שלא היה צריך להיות מקולקל, בסופו של דבר. ומי שחתום על החוק הזה, מלבד היוזם שלו, שהיה חיים אורון, בזמנו, זה כמובן חברי יושב-ראש הוועדה חיים כץ, שאני מוכרח להגיד כל פעם שאני עולה כאן: אני לא זוכר הרבה נושאי מחלוקת שהיו בינינו, על אף המחלוקת המאוד – אני תמיד חושב שהאיש היה יכול להיות איש מושלם, אלמלא המפלגה שהוא שייך אליה. זאת טעות מאוד גדולה. אבל על החוק הזה גם חתומים חברי כנסת נוספים, כמו, אמרתי, חיים כץ, משה גפני, יעקב אדרי, ציון פיניאן וחברת הכנסת שלי יחימוביץ. זה חוק שבא מכל הכיוונים, ובסופו של דבר, המתסכל בו זה שהוא בא לתקן משהו שלא היה צריך להיות בכלל מקולקל, כלומר שיטת "מצליח" עבדה גם פה. הרי בשם – אדוני, זה שלי. אני פשוט עוד לא מסתדר עם הטכנולוגיה של האייפון. <היו"ר יצחק וקנין:> יש פה, רבותי. <אילן גילאון (מרצ):> כן כן, זה שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה הפלאפון שלך. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא יודע איך סוגרים את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אחד הסדרנים, רבותי. <אילן גילאון (מרצ):> אני חושב שאם אני פעם אבקש עבודה, ארשום בקורות החיים שלי: ניסיון מסוים בהפעלת אייפון. יש לי ניסיון מסוים בהפעלת אייפון. מה שהכי מרגיז בכל העניין הזה, של ועדת-ניסן, אדוני היושב-ראש, זה כביכול למשוך לגיל 67 כדי בסופו של דבר להגיע לגיל 64, כאשר הדבר הכי מופרך בעניין הזה הוא ש-50% מהנשים במדינת ישראל לא מגיעות לגיל 60, מבחינת מעגל העבודה, שלא לדבר על מה שנקרא מקצועות שוחקים, אבל היה גם מי שהציע – בואו נגדיר מה הם מקצועות שוחקים. אני לא יודע איך אדוני מתאר לעצמו, אבל אם הוא ראה פעם אחות סיעודית בגיל 64 שצריכה להרים אדם זקן ונכה וסיעודי ממקומו, כמה הדבר הזה הוא בעייתי גם מן הבחינה הזאת, אבל כאן היה – למה אני אומר שזו היתה שיטת "מצליח"? וזה לא עניין של נשים; זה קרב מעמדי לחלוטין של אוכלוסייה מזדמנת שהאוצר מנסה לעשות עליה "מצליח": ילך – ילך; לא ילך – לא ילך. בשם השוויון, כביכול, כאילו – מה הנשים אומרות, אז בבקשה, שיעבדו כמו גברים. אנחנו מתחילים את השוויון הזה כי כביכול אמרנו: בואו ניתן שוויון לערביי ישראל – דבר ראשון הם צריכים להתגייס לסיירת מטכ"ל. זה בערך אותו דבר, אם אני צריך להשוות בין הדברים כאן. לכן, לא היה בזה לא שוויון ולא נעליים ולא בטיח, ולא היה OECD ולא שום OECD עם נזם זהב באף חזיר, וכל השטויות האלה לא מעלות ולא מורידות. היה ניסיון על גבן של מאות אלפי נשים, אדוני היושב-ראש, ללכת ולעשות קופה. וטוב שממשלת ישראל התעשתה. אני מקווה שהיא התעשתה גם בקריאה השנייה והשלישית, ולא תביא אותנו לחרפה הזאת, כי הציבור המזדמן הזה, שהממשלה הולכת עליו בשיטת "מצליח", הוא לא ציבור שצריך לחנוק אותו כל אימת שזה בא. ואני רוצה להגיד לך דבר אחרון – אני מסיים – לא יעזור כלום, בעתיד, אדוני, יצטרכו להוריד את גיל הפנסיה גם לגברים וגם לנשים, כי העולם המתקדם והטכנולוגי יביא אותנו לכך, וצריך לתת הרבה מאוד חשיבה למה שנקרא תרבות שעות הפנאי ומדע שעות הפנאי. אנשים יעבדו הרבה פחות, מתוקף הדברים, גם נשים וגם גברים, אבל כאשר מדברים על ליצור שוויון לגבי נשים, ומתחילים בהשוואת גיל הפרישה לפנסיה, הייתי אומר בעניין הזה מה שאמר אשכול כשאמרו לו: בוא נעבור לשבוע עבודה בן חמישה ימים. הוא אמר: למה? בואו נעבור קודם כול ליום אחד, אחרי זה יומיים, וכך הלאה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת זאב אלקין. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אני רוצה לברך את היוזמים של הצעת החוק ואת יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה על קידומה, כי אני חושב שלמעשה הצעת החוק – אני מאוד מקווה שנצליח להשלים את המלאכה ולהביא את זה לגמר החקיקה – אבל הצעת החוק עושה צדק היסטורי. אני אתחלק אתכם בסיפור אישי קצר, ובזה אני אסיים. בקדנציה הקודמת באתי לשר האוצר – הראשון בקדנציה הקודמת, השר אברהם הירשזון, שהיה בזמנו יושב-ראש ועדת הכספים, כשחוקק חוק גיל הפרישה – ואמרתי לו: תדע, אברהם, שצריך להעביר הצעת חוק, כי למעשה לפי הצעת החוק שאתה נתת לה את ידך, ולכאורה נדמה בהצעת החוק הזאת שגיל הפרישה יהיה 62, יש מנגנון אוטומטי שיביא את זה לגיל 64. הייתי אז חבר כנסת מתחיל וצעיר, ואמר לי חבר הכנסת והשר הירשזון: אתה לא יודע על מה אתה מדבר. לך תקרא את החוק, תבין, מה אתה מספר לי. אני עשיתי את ההסכם כיו"ר ועדת הכספים עם שר האוצר דאז בנימין נתניהו. זה 62; נקודה. כתוב בחוק. הוא צודק, זה כתוב בחוק, רק בתוספת כתוב שזה עולה ל-64 במסלול האוטומטי שבו הצעת החוק מטפלת. הפניתי את תשומת לבו, הוא התעקש, הוא לא האמין שזה מה שהיה אז. זאת אומרת שהבן-אדם שסגר את ההסכם היה בטוח שהוא העביר הצעת חוק על 62, ולמעשה עבדו עליו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> על שר האוצר, עבדו על שר האוצר. <זאב אלקין (הליכוד):> אז הוא היה יושב-ראש ועדת הכספים, ופקידי האוצר עבדו עליו. ולכן הצעת החוק הזאת למעשה מחזירה צדק היסטורי, ומחזירה את זה למקום שזה היה צריך להיות מלכתחילה, ועל כך יבורכו כל העוסקים במלאכה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. אני מבין ששאר הדוברים ויתרו על רשות הדיבור. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3) (ביטול העלאת גיל הפרישה לאשה), התשע"ב–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, הכרזה למזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכיר הכנסת. אם כן, הצעת החוק נכנסה לסדר-היום – הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תיכף, התקשורת. מייד אחריך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מצטער, רק רגע, חבר הכנסת חיים כץ. מכיוון שהצעת החוק כרגע הונחה והיא קיבלה פטור, עדיין אין לנו אותה בתקשורת. לכן, אני אדלג עליה, אמשיך בסדר-היום עם הצעת חוק התקשורת ואחר כך נחזור אליה. <הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/412).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת כרמל שאמה. חיפשתי אותך במקומך, כמעט קראתי לשלי שתציג. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, כבוד סגן השר, הצעת החוק המדוברת – זו בעצם הצבעה בקריאה ראשונה – היא הצעה שבאה לאפשר את המשך קיומן של החדשות המקומיות. יש את החדשות ברמה הארצית בערוץ-1, ערוץ-2 וערוץ-10, ונאחל להם, לכל הערוצים האלה, חיים ארוכים, אבל יש גם את הפן של החדשות המקומיות שמזה שנה אחר שנה מתוקצבות על-ידי האוצר במין קיזוז כספים עם התמלוגים. החוק הזה בעצם בא להאריך את ההסדר בעוד שנה. צריך להבין שהחדשות המקומיות הן כר הגידול של כשרונות – המגישים העתידיים, מגישי החדשות, כתבי החדשות, תחקירנים. הן נותנות גם פן מקומי קהילתי של החדשות במקומות שהחדשות הארציות לא עוסקות בהם. לכן חשוב לסיים עוד החודש את החקיקה, אדוני היושב-ראש, כדי שחלילה לא יצטרכו לבצע צמצומים או פיטורים בחברה שעוסקת בכך. נדרשת להם ודאות, ולכן ועדת הכלכלה מחוקקת את החוק בהליך מואץ כדי לסיים אותו עוד החודש. לכן, אני מבקש מהמליאה לאשר את החוק בקריאה ראשונה ולהעבירו להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כמובן – החוק נעשה בעבר על-ידי השר גדעון סער וחברת הכנסת שלי יחימוביץ, והשנה הוא מוגש בשותפות, ביוזמה משותפת של חברת הכנסת יחימוביץ ושלי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת. אם כן, רבותי, להצעה זאת אין חברי כנסת שביקשו להשתתף בדיון. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. יש חבר כנסת אחד שאיננו באולם, חבר הכנסת שלמה מולה. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011? מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להמשך להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011> [מס' מ/624, פ/2625; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 22919, ומושב שלישי, חוב' ל', עמ' 19931; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. יציג את הצעת החוק, כפי שאמרתי, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. הצעת החוק היא מיזוג של שתי הצעות חוק לפי סעיף 84(ד) לתקנון הכנסת – הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הכללת ירושלים באזור סיוע), התשע"א–2010, של חברי הכנסת זבולון אורלב, זאב אלקין, רוברט אילטוב ואברהם מיכאלי. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע שהקרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה שהוקמה לפי סעיף 7(א) לחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד–1994, תעודד חיילים משוחררים שמתקיימים בהם תנאי הזכאות הקבועים בתקנות קליטת חיילים משוחררים (קרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה), ללמוד במוסדות להשלה גבוהה שנמצאים בירושלים, באמצעות מימון השתתפות בשכר הלימוד בסכום של כ-9,500 שקלים בעד שנת הלימודים הראשונה לתואר בוגר, והכול בהתאם לקבוע באותן תקנות. אציין שלאור ההגדרה "מוסד להשכלה גבוהה" בתקנות האמורות, האוניברסיטה העברית אינה כלולה במסגרת הצעת החוק המונחת בפניכם. התיקון המוצע יחל משנת הלימודים האקדמית התשע"ב ויחול על חייל משוחרר, כהגדרתו בחוק קליטת חיילים משוחררים, שסיים את שירותו הסדיר ב-1 בינואר 2010 ואילך. בשל ייחודה של ירושלים כבירת ישראל הסכימה הוועדה, על-פי הצעת הממשלה, לערוך את התיקון המוצע בחוק הרשות לפיתוח ירושלים, התשמ"ח–1988, ולא בחוק קליטת חיילים משוחררים משנת 1994, שבו מרוכזות כלל ההטבות לחיילים המשוחררים. אני רוצה להודות לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה, לעורכת-הדין ג'ודי וסרמן ולעורך-הדין אייל לב-ארי, לצוות הוועדה – המנהלת, הגברת וילמה מאור, ומזכירות הוועדה: מעין, אתי וענת, ולעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב, שעסקו במלאכה ותרמו לקידומה של הצעת החוק. אני רוצה להודות במיוחד לסגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל, שעמלה וטרחה וגם הביאה סיבה מיוחדת. היא בחודשי היריון מתקדם ובשעה טובה תלד את בתה השנייה. היה חשוב לה לקדם את הצעת החוק לפני הלידה. זאת אומרת, היא בימים הקרובים צריכה ללדת, שיהיה הכול בשלום ובשעה טובה. זאת מתנת בריתה. הצעת החוק הזאת היא מתנת בריתה מחברי הכנסת שכל כך רצו לעזור לך ולמלא את רצונך, ולעזור לחיילים המשוחררים שיוכלו לשפר את חייהם, ובדרך לשיפור חייהם לממן את השנה הראשונה ללימודים. יפה עשית ואני מודה לך על זה, ומודה לזבולון אורלב שבדרכו השקטה נלחם את מלחמת ירושלים. זה לא רק בהצעת החוק הזאת. אני שמח להיות האיש שהיה יכול לעזור לכם להגשים את שאיפתכם ולהביא עוד חוק לספר החוקים של הכנסת, ולעזור לאלה שתרמו כל כך הרבה למדינה הזאת בשירותם הצבאי. תודה רבה לכם, ואני מקווה שהכנסת תאשר את הצעת החוק הן בקריאה השנייה והן בקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. להצעת חוק זאת אין הסתייגויות. יש בקשה לרשות דיבור – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אחרי ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שאתה תרצה לברך אחרי ההצבעה. אני מבין שגם סגנית השר רוצה לברך לאחר ההצבעה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–2 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, לעבור לקריאה שלישית, אני מבין. אתה מאשר? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011 – קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק הרשות לפיתוח ירושלים (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011, נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של ישראל. מילות ברכה ותודה לסגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל, ולאחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, חברות כנסת, ראשית, זאת באמת בשורה טובה ויום חג לכל החיילים והחיילות ובוגרות ובוגרי השירות הלאומי והאזרחי במדינת ישראל שכבר החלו ללמוד בשנת הלימודים האחרונה – אני מתרגשת, זה היה כמו לידה עבורי, במהלך תשעה חודשים לקדם את החוק הזה – והם כבר יקבלו רטרואקטיבית, נוסף על הפיקדון שלהם, את שנת הלימודים חינם. אני חושבת שזאת בשורה טובה, זה חלק מחזון. החזון התחיל כשנת לימודים חינם בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון ובאשקלון – היום הוספנו את עיר בירתנו ירושלים מתוך מגמה ורצון שזה יהיה בכל הארץ, בכל המוסדות, מגיל שלושה חודשים עד סוף תואר ראשון. אלה השאיפה והחזון. אני באמת רוצה להודות, כמובן, בראש ובראשונה לראש הממשלה שאני סגנית שר במשרדו, שתמך בקידום הצעת החוק בכל החלטות הממשלה עוד מיום ירושלים שהתחייבנו בממשלה; לשר האוצר שהקצה את המשאבים, לחברי חברי הכנסת מהסיעה שלי; לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שלא בכדי תיאמנו שהחוק יועבר אליך לוועדה, מכיוון שאין, כפי שאני רואה – יו"ר ועדה שמקדם את הדברים בצורה הטובה, המהירה והעניינית אצלך בוועדה, ומכאן אני באמת מוקירה ומעריכה ומודה; לחברי, חבר הכנסת יריב לוין, שבלעדיך החוק הזה בכלל לא היה מגיע היום לכאן ועולה – אני רוצה להודות לך, על אורך כל הדרך, גם מתחילת דרכנו, לגבי הצעת החוק הזאת, והיום אנחנו גם כן, בשעה טובה, נהנים מפירותיה; לאבי כהן מהאגף הכלכלי במשרד ראש הממשלה, ולעורכת-הדין יעל כהן, גם היא, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. חברי חבר הכנסת חיים כץ כבר בירך את כל ועדת העבודה והרווחה. אני רוצה לברך את חברת הכנסת דליה איציק שגם שיתפה פעולה על מנת שזה כן יעלה היום לכאן ויקוצרו התהליכים ונצליח להעביר את החוק היום; לחברי חברי הכנסת אלקין, אילטוב, מיכאלי ואורלב, שקידמו את הצעת החוק הפרטית ושילבנו יחדיו כוחות משותפים, מתוגברים, בכל סיעות הקואליציה בבית הזה על מנת לקדם את החוק במהירות המרבית; ואת עורכת-הדין רינת דנון, יועצתי הבכירה, שמובילה את החוקים האלה כבר מתחילת הקדנציה – לברך אותךְ על כל הפעילות; ולכל צוות לשכתי. אני מודה לכולם כאן על ההצבעה ועל התמיכה, ובשעה טובה יש בשורה טובה לכולם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל. אחרון המברכים, ידידנו חבר הכנסת זבולון אורלב. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אולי גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כבודו ירצה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה היית עסוק בדיבורים. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע, כתוב: "אל תמנע טוב מבעליו", חבר הכנסת אורי אריאל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת חושב שזה יום חשוב ובשורה חשובה מאוד לירושלים. אנחנו מדברים רבות בדבר הצורך לחזק אותה ועושים מעט מאוד, והנה יש כאן הצעת חוק שהיא מאוד משמעותית; כבר לא הצעה, כבר חוק, שהוא מאוד משמעותי, שהצעירים בירושלים יכולים לבחור את אחת מעשר המכללות האקדמיות – אם אקדמיות להנדסה או אקדמיות לאמנות או מכללות אקדמיות לחינוך, על כל הסוגים שלהם – החינוך הדתי, החינוך הממלכתי. הטבות לסטודנטים ניתנות כאן בירושלים, ושלא ייווצר מצב שסטודנט צריך לעזוב את ירושלים כדי ליהנות מהטבה בצפון ובדרום. בשורה חשובה. אני רוצה להודות כמו שהודתה גם קודמתי לכל השותפים. דבר ראשון – באמת ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חיים כץ, שלפי הגרף של חוקים שאני מעביר אצלו, בכל חוק הזמן המוקצב להעביר את החוק פוחת והולך. עוד מעט זה כבר יגיע לעשר דקות שמעבירים חוק, ואני מאוד משבח אותך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – את כל העבודה, במקום להשחית את זמן הוועדה – – – <זבולון אורלב (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> למה לך להגיד? אני משבח אותך. אני יודע שיש גם עבודה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אמא שלי, עליה השלום, היתה אומרת: מה שיותר מדי זה לא טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – פתגם: "תוחלת ממושכה מחלה לב". <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חיים, כיושב-ראש ועדה של ארבע ועדות כבר בכנסת, אני יודע מאוד להוקיר ולהעריך את העבודה שנעשית מאחורי הקלעים כדי שהעבודה בתוך הוועדה תלך מהר, ואתה מוביל את זה בצורה מדהימה וראויה, ואתה בהחלט ראוי לברכות רבות. כמובן, להודות לעמיתי יריב לוין על הפטור מהנחה המהיר. פה עשו באמת הליך מהיר מאוד, כדי שסגנית השר גילה גמליאל תוכל לראות ולעמוד כאן על הבמה ולברך, ושבאמת תהיה גם לידה – שאלתי אותה היום בישיבה, היא נורא מיהרה, אם יש כבר צירים. אז בסדר, שיהיה בשעה טובה. <היו"ר יצחק וקנין:> נראה לי, אתם עושים לה זירוז כבר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נוסף על ראש הממשלה, אני רוצה גם להודות לשר האוצר. היו לי אתו כמה שיחות אחרי שהעבירו את החוק המקורי. רציתי כבר אז לעשות את הדבר הזה, אבל על-פי עצת הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, אמרנו, בואו ניתן להעביר את החוק ונעשה את החוק הזה בשלב נוסף. ואכן, כל ראשי הסיעות של הקואליציה, גם חבר הכנסת זאב אלקין וגם חבר הכנסת רוברט אילטוב שנמצא כאן אתנו וגם חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בו ביום שהחוק הממשלתי עבר, חתמו על הצעת החוק הפרטית, והיום אנחנו בהחלט מברכים על המוגמר, ושר האוצר, בהחלט יש לו קרדיט גדול מאוד בהעברת החוק, כמובן נוסף לראש הממשלה ולסגנית השר גילה גמליאל. אני מקווה שכל הסטודנטים, שימצו וייהנו מהמלגה הזאת של שנת לימודים חינם, גם יצליחו בלימודים שלהם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, תודה למציעים. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> ["דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22300.] <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז–2007. רבותי, הצבעה בלבד. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד הודעת הוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז–2007, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הבקשה אושרה. אני מודה לחברי הכנסת, מודה לשר התחבורה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"א בחשוון התשע"ב, 8 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:38.>