דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב רביעי / ישיבות רפ"ב–רפ"ד / י"ז–י"ט בחשוון התשע"ב / 14–16 בנובמבר2011 / 3 חוברת ג' ישיבה רפ"ב הישיבה המאתיים-ושמונים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ז בחשוון התשע"ב (14 בנובמבר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ניסיונה לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל; 7 2. פגיעה בחופש הביטוי של עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה; 7 3. מדיניותה המסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור 7 שאול מופז (קדימה): 8 איתן כבל (העבודה): 11 חנא סוייד (חד"ש): 16 שר האוצר יובל שטייניץ: 19 נחמן שי (קדימה): 37 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לראש ממשלת קניה ראילה אמולו אודינגה 39 היו"ר ראובן ריבלין: 39 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 41 1. ניסיונה לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל; 41 2. פגיעה בחופש הביטוי של עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה; 41 3. מדיניותה המסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור 41 משה מטלון (ישראל ביתנו): 41 נסים זאב (ש"ס): 42 יצחק הרצוג (העבודה): 45 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 47 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 50 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 54 עפו אגבאריה (חד"ש): 59 זהבה גלאון (מרצ): 62 זבולון אורלב (הבית היהודי): 64 חנין זועבי (בל"ד): 66 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 69 ציפי חוטובלי (הליכוד): 72 שר האוצר יובל שטייניץ: 76 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר ירחמיאל אסא ומשה ורטמן, זיכרונם לברכה 89 היו"ר ראובן ריבלין: 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 91 הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"ב–2011 92 כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה): 92 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 95 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011 96 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 97 ניצן הורוביץ (מרצ): 108 זהבה גלאון (מרצ): 111 חנא סוייד (חד"ש): 112 מוחמד ברכה (חד"ש): 114 דב חנין (חד"ש): 115 יואל חסון (קדימה): 116 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 118 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 121 עפו אגבאריה (חד"ש): 127 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 129 נחמן שי (קדימה): 131 יצחק הרצוג (העבודה): 133 רוני בר-און (קדימה): 134 שלמה מולה (קדימה): 136 רחל אדטו (קדימה): 137 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 139 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 141 נינו אבסדזה (קדימה): 143 אבישי ברוורמן (העבודה): 144 דליה איציק (קדימה): 145 אורי אורבך (הבית היהודי): 147 איתן כבל (העבודה): 156 דניאל בן-סימון (העבודה): 159 רוברט טיבייב (קדימה): 161 דני דנון (הליכוד): 164 מגלי והבה (קדימה): 167 נסים זאב (ש"ס): 171 זאב אלקין (הליכוד): 173 שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: 175 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 190 הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי-הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 197 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 197 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 204 רוני בר-און (קדימה): 208 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 212 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה), התשע"א–2011 221 אורי מקלב (יהדות התורה): 221 סגן שר האוצר יצחק כהן: 222 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, היום יום שני, י"ז בחשוון תשע"ב, 14 בחודש נובמבר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע”ב–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (דיווח על חשבונות המפלגות), התשע”ב–2011; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה אחרי תאונה), התשע”ב–2011. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3633/18 וכלה בהצעת חוק פ/3653/18 – הצעת חוק איסור הנצחת אישיות אשר הורשעה בעבירה שיש עמה קלון, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ואריה אלדד; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק דיור בר-השגה, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – העברת שר מתפקידו על-ידי הכנסת), מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ערכם של תווי קנייה), התשע''ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – ביטול הבלעדיות על הסמל), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת תלויים בעד הילד השלישי ואילך), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שיעור גמלת הסיעוד שמשולמת לזכאי), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת חיים כץ ושלי יחימוביץ; הצעת חוק איסור השימוש בסמלים וכינויים נאציים, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה והשומרון, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, זאב אלקין, דוד רותם, מירי רגב ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הגדלת מענק השחרור), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת משה מטלון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סיעוד על-ידי בן משפחה), התשע”ב–2011, מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – הקמת רשות לאומית לדיור ציבורי), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת רוני בר-און, שלמה מולה, נחמן שי, יואל חסון, אורית זוארץ, איתן כבל ויוחנן פלסנר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי קבלת תמורה נוספת כתוצאה מזיקה עסקית), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגבלת החזר שווי הטבה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ויוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק הגבלת השימוש בחלקי רכב אשר אינם עומדים בתקינה מחייבת (הגנה על הולכי רגל), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ורוברט טיבייב; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – תחילה ותוקף), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – החלת החוק על מוצרי טבק), התשע''ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי למשפחות עולים חד-הוריות), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, שלמה מולה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ ונינו אבסדזה; הצעת חוק פדיון חטופים, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב וזאב אלקין. כמו כן, אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת אלי אפללו מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי; פ/3541/18. ועוד אודיעכם כי חבר הכנסת אלכס מילר מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי, התשע"א–2011; פ/3507/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ניסיונה לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל;> <2. פגיעה בחופש הביטוי של עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה;> <3. מדיניותה המסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כבכל יום שני אנחנו מתחילים את ישיבת הכנסת בהצעות האי-אמון, ולפנינו שלוש הצעות אי-אמון של סיעת קדימה ושל סיעות העבודה ומרצ וסיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. ראשונת הסיעות אשר תביא את הצעתה לאי-אמון בממשלה תיוצג על-ידי חבר הכנסת שאול מופז, שאותו אני מזמין לעלות ולשאת את דבריו, ולנסות לשכנע את הכנסת מדוע יש לקבל את הצעת האי-אמון בכותרת: ניסיונה של ממשלת נתניהו לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל – כפי שיציג זאת חבר הכנסת שאול מופז. אדוני. <דני דנון (הליכוד):> מי יכול להרכיב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב – – – <דני דנון (הליכוד):> הוא ממליץ על ציפי לבני לראשות הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> המועמדת מצוינת. אי-אפשר להגיש הצעת אי-אמון בלי להציב מועמד. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר זכיתי להופיע בעצרת הכללית של הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה. הכנס התקיים בעיר דנוור שבמדינת קולורדו; כנס חשוב, שבו עסקו הפדרציות היהודיות בעתיד העם היהודי, בעתיד הקהילות ובהמשך הסיוע והתרומה לחיים היהודיים בתפוצות ולביסוס החזון הציוני, הלאומי והחברתי במדינת ישראל. פגשתי בכנס הזה ארגונים חברתיים יוצאי דופן ונציגים רבים מהחברה האזרחית בארץ ואוהדי ישראל בחו"ל. לצערי, בצעד חסר תקדים בחרה ממשלת ישראל להתעלם מהעם היהודי, להפנות לו עורף וכתף קרה. 28 שרים יש בממשלה המנופחת והעקומה הזאת, 28 שרים, רובם מיותרים וחסרי מעשה, סגני שרים למכביר, ואיש מהם לא מצא זמן, אכפתיות, חוכמה ורגישות להופיע במפגש החשוב הזה. כנסת נכבדה, תרומות בסכומי עתק מופנות למדינת ישראל על-ידי הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה – אפילו ברכה מוקלטת של ראש הממשלה לא הגיעה לבאי הכנס. זאת בושה וחרפה בעיני. חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מפחד. הוא חי, מתנהל ומנהיג בפחד מפני המעשה. הוא נתקף זיעה קרה מפני שר ההיסטוריה, מפני גודל השעה והאתגר, מפני המשימות הלאומיות כבדות המשקל, מפני שריו הבכירים והזוטרים. ראש הממשלה מפחד מהכרעות, מפחד מקבלת החלטות. ראש ממשלה משותק מפחד. ראש הממשלה מפחד מהתקשורת, זו שכמובן לא נתונה למרותו הישירה. הוא מציב חוקים שתכליתם להלך אימים על חופש העיתונות ולשבור את האיזון העדין הנדרש בחברה דמוקרטית בין חופש הביטוי, חופש העיתונות והזכות לשם טוב. ראש הממשלה מבקש להשתיק את התקשורת. זהו חוק לסתימת פיות. נקודה. אדוני ראש הממשלה, חברי קואליציה יקרים, רצונכם והתגייסותכם לסגירת ערוץ טלוויזיה בישראל הם סממן נוסף של כישלונכם, בסימן רצחתם וגם ירשתם. ממשלה שלא עושה דבר, לא מסכימה על דבר ולא מחליטה על דבר, דינה שתזכה לביקורת צולבת. ממשלה מנופחת, מדושנת עונג, שראש ממשלתה טס במחלקות ראשונות וסועד במסעדות פאר, ששר החוץ שלה בז למחאה החברתית, ששר הביטחון שלה משקיף מחלונו במרומי מגדל השן שבו הוא חי, אך אינו אלא פרשן של המציאות שאותה הוא אמור להוביל, ופרשן בינוני אם יורשה לי – ממשלה כזו דינה להישפט ציבורית ותקשורתית על מחדליה ועל כישלונותיה. יש דרכים דמוקרטיות להפיל ממשלה. לממשלה הזאת יש דרכים דיקטטוריות לסגור ערוץ טלוויזיה. גם זאת בושה בעיני. ראש הממשלה מפחד ממערכת אכיפת החוק והמשפט, ומנסה להעמיק את השליטה הפוליטית המאיימת על זרוע השיפוט העצמאית במדינת ישראל. ראש הממשלה מועל בתפקידו, ובמקום להגן על זרועות אכיפת החוק הוא מתעמר בהן כאילו היו אויבי המשטר. שתיקתך, אדוני ראש הממשלה, היא אות קלון על התרבות הדמוקרטית במדינת ישראל. הבה ונקרא לילד בשמו. ראש הממשלה מבקש להפוך את המערכת המשפטית לבת-ערובה שלו ושל עדת הקיצוניים שהוא מנהיג. רבותי חברי הכנסת, קו דק מפריד בין שלטון הרוב לבין עריצות הרוב. דמוקרטיה נועדה לשרת את כלל הציבור, ולא רק את אלה שבנקודת זמן ספציפית זכו במושכות השלטון. שלטון דמוקרטי ראוי דואג לחלשים שבו, למיעוטים שבו, מכבד את מערכת החוקים שלו, ואינו מנצל את כוחו כדי להטיל אימה, לזרוע פחד ולהלך אימים על אזרחיו, על אחת כמה וכמה על שופטיו. שלטון הבטוח בעצמו לא פועל בשיטות חשוכות של משטרים אפלים כדי להשתיק קולות שאינם לרוחו. כך נוהג שלטון מפוחד שבראשו עומד אדם המונע על-ידי פחדים ופרנויות ועסוק יומם וליל בשרידותו הפוליטית במקום בתקומה המדינית של עמו. בושה. ראש הממשלה מאיים על ישראל בוקר, צהריים וערב, אך מסית נגד ראשי מערכות הביטחון שלה, ששירתו את המדינה ואת אזרחיה שירות כה נשגב עד שאי-אפשר לפרט בו היום, ולא יהיה אפשר לספר בשבחם בשנים שעוד יבואו. מכאן אני אומר בצורה ברורה, בשמי ובשם כל מי שהדאגה לביטחון המדינה יקרה ללבו: אל תטיף לאשכנזי, אל תהלך אימים על דגן, אל תאיים על דיסקין. טובת המדינה, עתידה, ויושרם האישי והמקצועי, הם שעומדים לנגד עיניהם. אפשר שלא להסכים אתם, אבל אסור, פשוט אסור, להסית נגדם. ראש הממשלה מפחד מן האמת, זו שאינה נגועה בשיקולים ואינטרסים זרים. ראש הממשלה מפחד להכריע בשאלה המהותית והמרכזית ביותר שנוגעת בעתידה, אופיה וצביונה של המדינה היהודית. הממשלה הנוכחית במדיניותה ההרסנית מנציחה ומובילה אותנו לעבר מדינה דו-לאומית. המצב החברתי וסכנת המדינה הדו-לאומית, אדוני היושב-ראש, מסוכנים יותר ומאיימים יותר על המשך קיומה של מדינת ישראל מאיום הגרעין האירני. כנסת נכבדה, ראש ממשלה פחדן ומדיניות משתקת הם שילוב רע לישראל ומתכון רע לעתידה. זוהי אנטיתזה לחזון הציוני, לנשמת אפה של ציונות יוזמת, אקטיביסטית, מציאותית ופועלת. אדוני ראש הממשלה, אפשר להתגבר על הפחד; אפשר, אתה יכול להתגבר על תחושת השיתוק שאחזה בך, בשלטונך ובמדיניותך. אתה יכול. צריך קצת אומץ, ואם תרצה אני מוכן לעזור לך למצוא אומץ כזה ולהתגבר על הפחד. אני יודע, אדוני ראש הממשלה, שאתה מפחד להודות שמדיניותך הניאו-קפיטליסטית פשטה את הרגל. אני יודע שמפחיד להודות בכך שמדיניותך הגבירה את הפערים ומסכנת את האחדות בעם ישראל. אני יודע שאתה מפחד מהצעירות והצעירים שקראו בקול "עד כאן", "מספיק". אני יודע שקול ההיגיון מפחיד לעתים, בעיקר כשהוא מעורר את החולם מחלום באספמיה. אני יודע שהתוצאות מפחידות, אך הן תוצאות אומללות וקשות שכל בית ממוצע בישראל חש בהן. אני יודע, ומרבית אזרחי ישראל יודעים, שאין לך רצון אמיתי להביא לשינוי, שהכול גיבובי מלים, משפטים חלולים ומסיבות עיתונאים, משיכת זמן ואחיזת עיניים – בזה, אדוני ראש הממשלה, אתה מצטיין. אדוני ראש הממשלה, אני יודע שאתה מפחד מליברמן. אגב, יש כאלה נוספים שבאמת חושבים שהוא די מפחיד. אני יודע שקשה לך להתייצב בפניו ולהודות שיחד אתם מובילים למחיקתה של המדינה היהודית היחידה בעולם, לרמיסת חזון הציונות ומהותה הדמוקרטית של ישראל. אכן, מפחידה המחשבה שאתה וליברמן הבאתם במחדל ובמעשה לאובדן הסיכוי ליישום רעיון שתי המדינות לשני עמים, ושבזכותכם מחקתם 120 שנות ציונות וכוננתם את ראשיתה של המדינה הדו-לאומית בין הירדן לבין הים – אכן מציאות מפחידה מאוד. מפחידה המחשבה שאחרי שמוססתם במו ידיכם כל אפשרות לתהליך מדיני, אחרי שהחרבתם עד יסוד את יחסי החוץ עם הטובות שבידידותינו, אתם פונים עכשיו לפורר אותנו מבפנים, על-ידי שורה של חקיקות אפלות, על-ידי שלטון של פחד ואימה, שלטון של כוחניות ואיומים. כנסת נכבדה, אכן מפחיד להיות ראש הממשלה שהביא את ישראל לעברי פי פחת ולנחיתות בין-לאומית שכמוה לא ידעה ישראל מאז הקמתה. מדיניותך, אדוני ראש הממשלה, פוגעת בקיום היהודי בארץ-ישראל ומבודדת את ישראל ואזרחיה תוך סיכון ממשי של הביטחון הלאומי. מפחידה המחשבה – והידיעה – שתחת הנהגתך הכושלת הפכה ישראל לחלשה, כושר התמרון שלה מוגבל, וכל זה במשמרת שלך. אכן, מפחיד להיות ראש הממשלה הכושל בתולדות הציונות. מפחיד שאחרי כל כך הרבה שנים במדמנה הפוליטית, כך תיזכר וכך ייראו ויישפטו מעשיך. כנסת נכבדה, ראש הממשלה מפחד, אבל הפחד שלו, ובעיקר הפחדנות שבו, מסכנים את מה שבנו כאן האבות המייסדים של האומה. הזמן אוזל, הגיע הזמן למעשה; את הפחד, את הפחדנות ואת המפחדים מפני לקיחת האחריות והיוזמה יש להסיר מהדרך, ויפה שעה אחת קודם. ראו, הוזהרתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. באמת בדיוק בזמן. אני מזמין את שר האוצר להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שאול מופז. בבקשה, כבוד השר. האם אדוני רוצה להשיב יחד? רק רגע – פגיעה בחופש הביטוי – כן, אדוני יכול להשיב יחד. אני מזמין את המציע מטעם סיעות העבודה-מרצ, חבר הכנסת איתן כבל, לנמק את הצעת האי-אמון שלו. נדמה לי שגם ההצעה – אדוני רוצה להשיב על שלוש ההצעות יחד. חבר הכנסת ברכה, אדוני מסכים שהוא ישיב על שלושתן יחד? כי כולן – מעניין לעניין באותו עניין: אי-אמון בממשלה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אלו ימים קשים לדמוקרטיה הישראלית; גופה המרוטש מוטל בכיכר העיר, היא גוססת, וחבורה המתנהגת בבריונות פוליטית בועטת ומתעללת בה בניסיון לחסל אותה סופית. אותם חברי כנסת, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שהפסיקו מזמן לעשות חשבון, סימנו כל מוסד של חשיבה חופשית ודמוקרטית בישראל, ומבצעים בו סיכול ממוקד. קו ישיר וכאוב עובר בין חוק החרם לחוק השימוע לשופטי העליון, להתערבות הבוטה בגופי התקשורת בישראל ולגל הלאומני ששוטף את המדינה. כל אחד מהם הוא שלב נוסף בתוכנית לריקון הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מתוכנה הדמוקרטי. כל החוקים הבזויים הללו אולי רשומים על שמם של חברי הכנסת לוין, אלקין, אקוניס, ואני אכניס גם אותך, דנון, שלא ייגרע מקומך – – <דני דנון (הליכוד):> – – – יהודים – – – <איתן כבל (העבודה):> – – אבל מעליהם מרחפת רוח המפקד – – <דני דנון (הליכוד):> גירשת יהודים – – – <איתן כבל (העבודה):> – – והיא רוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בקריצה, בהעלמת עין או יוזמה שולח ראש הממשלה את חבורת הח"כים משולחת הרסן שלו לחלל את קודשי הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית. הצחנה שעולה מהתנהלות הממשלה הזאת ושלוחותיה בכנסת קשה מנשוא לכל מי שעוד מאמין ואוהב את הארץ הזאת. לא אגזים אם אומר שהממשלה הזאת היא צלם בהיכל הדמוקרטיה. לא כל הצעה היא משוללת היגיון לחלוטין, אדוני היושב-ראש, אך כפי שכתב היום נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", מי שרואה את היער, ולא רק את העצים, מבין שיש כאן מגמה מרחיקת לכת. זאת מגמה שיש לגדוע אותה בעודה באבה. אני רוצה לפנות ישירות לראש הממשלה ולהזכיר לו: התנועה שאתה מוביל כעת אל השוליים הסהרוריים של הימין היתה תנועתם של ז'בוטינסקי ובגין, שבוודאי מסוחררים כעת מרוב ההתהפכויות בקברם. ערכי הדמוקרטיה – שלאורם הוקמה תנועת הליכוד – מתחלפים כעת בהנהגתך, אדוני ראש הממשלה, בערכים הלקוחים מספרי ההיסטוריה של הגרועות בדיקטטורות. ההדר הבית"רי הוחלף על-ידך בוולגריות, בבוז, בלאומנות זולה. האינטרס הממלכתי הפך תחת שרביטך לפופוליזם נחות שכל תכליתו היא לגנוב עוד כמה קולות משולי הימין. אוי לה לבושה, אדוני ראש הממשלה, רק לפני מספר ימים ציינו 16 שנים להירצחו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה. אתה, מכולם, היית צריך להבין שליצירת אווירה ציבורית ברוטלית עלולות להיות השלכות הרות אסון, אבל הלקח לא הופק, ואתה ממשיך לנצח על גלי השנאה שממשלתך מפיצה לכל עבר. האקדח המעשן, שכבר ירה שלוש יריות קטלניות בגבה של הדמוקרטיה הישראלית, מונח שוב על השולחן. עברייני "תג מחיר" החלו להפנות את זעמם אל אנשי שמאל, והדרך מכאן עד לרצח עלולה להיות קצרה. איני טוען, חס וחלילה, שאתה, אדוני ראש הממשלה, שולח אותם, את אותם פורעי חוק, או מסכים עם דרכם, אך בהתנהלותך אתה מזין את הקרקע שעליה הם פועלים. האלימות שראינו, ולצערי עוד נראה, היא באחריותך. עד שלא תדפוק על השולחן ותפסיק את הטירוף הזה, נתבע ממך את ההסברים. את החוט המקשר בין הלחישה על אוזנו של הרב כדורי לבין החקיקה הכהניסטית הנוכחית צריך לחתוך, ועכשיו. אתה אדוני ראש הממשלה, היחיד שיכול לעשות את זה. לצערי, אתה שבוי בידיה של קבוצה קיצונית בתוך מפלגתך, שמכתיבה לך את סדר-היום, וכשאתה, אדוני ראש הממשלה שבוי, כולנו שבויים. <דני דנון (הליכוד):> והבוחרים בחרו בו אולי. שכחת – – – <איתן כבל (העבודה):> אני פונה אל חברי, בני בגין, דן מרידור, ואני בהזדמנות הזו פונה אליך, באמת, אדוני השר, גם אליך, יובל שטייניץ, שאני מאוד מעריך ומוקיר, ובוודאי אל מי שלמד אתי באותה ישיבה, גם שר המשפטים, ואני אומר: עד מתי תמשיכו לתת – בוודאי, אדוני היושב-ראש, אתה ראש וראשון לעשות את הדברים האלה – עד מתי תיתנו להשתוללות המסוכנת הזו של הממשלה שבה אתם חברים? כאחרוני הדמוקרטים בליכוד, הייתי מצפה מכם לעשות מעשה ולא רק להביע שאט-נפש בהודעות לתקשורת. עצוב לי לראות איך הפכתם להיות מנקים ההולכים אחרי ראש הממשלה, ומטאטאים את הלכלוך שהוא משאיר אחריו. אני באמת לא מצפה ממך, חבר הכנסת דנון, ולא מחברים נוספים, שיבינו את המשנה הדמוקרטית של בגין. אפילו לא מחבר הכנסת אופיר אקוניס, שמתהדר שהוא בגיניסט, כך שמעתי אותו אומר. <דני דנון (הליכוד):> – – – על בגין וז'בוטינסקי, מאוד נוח לך היום – – – <איתן כבל (העבודה):> איפה אותה היושרה המפורסמת שלכם? איפה האמת הפנימית שגרמה לכם, לשני החברים האנשים המכובדים, בני בגין ודן מרידור, להתפטר מממשלה על הרבה פחות מזה? בהתנגדותכם הפסיבית, בחוסר המעש שלכם, אתם מכשירים את השרץ. ומה עוד אפשר, חברי חברי הכנסת, לומר על הפרשן הבכיר אהוד ברק? מבקר בחריפות את החקיקה הגזענית, אבל נשאר בממשלה. עובר מערוץ לערוץ ומדבר על חשיבות חידוש המשא-ומתן עם הפלסטינים, אבל ממשיך ללכת יד ביד עם נתניהו, למרות שהמשא-ומתן הפך למדע בדיוני. הולך עם ומרגיש בלי. החייל המעוטר בצה"ל הפך לפוליטיקאי הפחדן ביותר בישראל. כעת, אחרי שהקואליציה הצליחה להטיל, אדוני היושב-ראש, את אימתה על ארגוני השמאל, ערביי ישראל ומערכת המשפט, היא פתחה בבליץ על מעוז נוסף של הדמוקרטיה, התקשורת. אם חייזר היה נוחת כאן ושומע שברשות השידור הממלכתית נערפים ראשים של כתבים ועורכים שאינם מוכנים ליישר קו עם השלטון, שאנשים חסרי כישורים מתמנים לתפקידים בכירים בתחנות רדיו וערוצי טלוויזיה רק משום שהם באי-ביתו של ראש הממשלה, שהקואליציה מתגייסת כדי לסגור ערוץ שהעז לשדר תחקירים נגד בכירים בממשלה – הוא בוודאי היה חושב שהזמן הוא שנות ה-40 וכי הוא נחת ברוסיה של סטלין. אבל כל הדברים הללו קורים כאן במדינת ישראל של 2011 מתחת לאף של כולנו, והם קורים בכוונת מכוון של ראש הממשלה, ששם לעצמו למטרה, אדוני היושב-ראש, לחסל את תפקידה העיקרי של התקשורת – ביקורת על השלטון. ואם לא די בכך, ממשיכה שטיפת המוח הממשלתית בעזרת החינמון שמספר לכולנו על מדינה שלא באמת קיימת. דווקא במקרה הזה, אדוני היושב-ראש – ואני אומר את זה שלא מן הפה אל החוץ – אני רוצה לציין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, כרמל שאמה, שבאמת אני אומר את זה לכם כאן, חברי חברי הכנסת, ואני מתכוון לכל מלה ואני מקווה שאני לא פוגע בו, בין מצביעיו, שנלחם ועושה עבודת קודש בוועדה שהוא עומד בראשה, ועדת הכלכלה, כדי לעצור עד כמה שהוא יכול את הטירוף כשמתקיפים אותו כל יום בהצעות חוק שהוא צריך לדון בהן, ואומרים לו: עד יום שני, ועד יום שלישי, ועד יום רביעי, ואתה צריך לסיים את הכול. הוא הפך במידה רבה – אולי שלא ברצונו או שלא בטובתו או אולי כן – להיות שומר סף של הדמוקרטיה כאן, אדוני היושב-ראש. מה שהכי מפחיד בכל הסיפור הזה, שההפחדה עובדת. עיתונאים מסתכלים על ראשם הערוף של חבריהם שיצאו נגד הממשלה ונאלמים דום. שמעתי את חברת הכנסת שלי יחימוביץ אומרת היום, ובצדק, בישיבת הסיעה: זה מקור הפרנסה שלהם, חלקם לפחות, אין להם שום יכולת לעשות שום מעשה – וזה מידבק. לא רחוק היום שבו תוחזר ועדת העורכים, שתפעל על-פי רצונותיו הבלעדיים של ראש הממשלה. כל מי שאוהב את מדינת ישראל ומאמין בה, צריך היום לדעת שסכנה גדולה ומוחשית מרחפת על ראשה. מדינה חזקה הבוטחת בעצמה ובערכיה איננה זקוקה לחסימת דעת המיעוט שבה, אלא יודעת להכיל ולצמוח ממנה. ראש ממשלה חזק צריך לדעת לקבל הכרעות קשות ולהכיל את הביקורת, שתמיד תגיע בעקבותיה. לאסוננו, נתניהו אינו כזה. הוא ראש ממשלה חלש שמעשיו מחלישים את מדינת ישראל. ההחלטה היחידה שקיבל היא החלטה לשרוד בתפקיד, ובניגוד להחלטות אחרות, הוא גם מתמיד בה, גם אם בדרך צריך לדרוך על גופתה של הדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, אני חי פה, אני מכיר את בוחרי הליכוד, שלא בטובתי; הם רוב השכנים שלי. זאת אומרת, אני גר במקום שיש רוב – ואתמול הגיע חברי אורי אורבך לבקר במעוז הזה בראש-העין. הם ברובם המכריע אנשים הגונים – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אפילו לא – – – <איתן כבל (העבודה):> – – שמאמינים בממלכתיות ובערכים דמוקרטיים. הבעיה היא שמי ששם ליכוד בקלפי בבחירות האחרונות לא ידע שיקבל כוח. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה חייב להתעורר ולהבין שמהתנועה המפוארת כנראה לא ייוותר זכר. זה בידיים שלכם. אִתם צריכים – – – <דני דנון (הליכוד):> אתה דואג לליכוד – – – <איתן כבל (העבודה):> אני דואג לעם ישראל. <דני דנון (הליכוד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אני דואג לעם ישראל, חבר הכנסת דנון. אִתם צריכים להתעורר כל אזרחי ישראל השפויים – הם עדיין הרוב; כפי שיצאו בקיץ כדי להפגין על העוולות הכלכליות של הממשלה, כך אני פונה לכולם להתגייס כאיש אחד ולהקים את צבא הדמוקרטיה. חברי ואני לאופוזיציה צריכים להתנער ולצאת לקרב פרלמנטרי חסר פשרות על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אסור לנו להמתין עד הבחירות, זה יכול להיות מאוחר מדי. בכל יום שעובר ממשיכה קואליציית האימים הזו לירות חצי רעל על הערכים שקמה עליהם מדינת ישראל. עלינו לגייס, להתגייס, לגייס את הציבור ולהפיל את הממשלה הזו בטרם תצליח להוציא לפועל את זממה ולהפוך את ישראל למדינה שבה לא יזרח יותר האור. אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה שלא נמצא כאן, זוהי חובתנו הציבורית – אני אומר את זה לכל חברי באופוזיציה – והמוסרית. זוהי חובתנו לדור שממנו קיבלנו את המדינה. זוהי חובתנו לדור שאליו אנחנו מתכוונים להעביר אותה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל, שגם הוא הצליח לגמור בדיוק בזמן; בזמן שאני נותן כמובן. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד להציג את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אני חושב שאנחנו מתמודדים מול ממשלה מסוכנת שמובילה שטף של חקיקה אנטי-דמוקרטית, או מסוכנת לציבור ולחיים הדמוקרטיים בכלל במדינת ישראל. אני מתכוון בפרט לחוקים שמסכנים את חופש הביטוי. השבוע דובר הרבה, אדוני היושב-ראש, על חוק לשון הרע. מה שמיוחד בתיקון לחוק לשון הרע, שהוא מובא על-ידי חברי כנסת ללא כל בסיס עובדתי שיש שינוי דרסטי, מהותי, בעניין של תביעות לשון הרע, על מנת שחברי הכנסת הם שיחליטו לגבי הקנסות על הוצאת לשון הרע, כאשר חברי הכנסת הם חלק מהציבור בעל ההגנה הכי טובה נגד תביעות דיבה. אני צריך להחליט על משהו, על גובה הקנס, על דבר שאני נייטרלי בו, אף אחד לא יכול לגעת בי. דרך אגב, אותו הדבר לגבי שופטים. שופטים בסופו של דבר הם שמחליטים אם יש עבירה של לשון הרע או אין, ואי-אפשר לתבוע שופטים על דיבה. נשאלת השאלה מי צריך להחליט. אם יש באמת צורך, שיקימו ועדה. אם יש צורך, שתקום ועדה ציבורית שתכלול אנשי ציבור, עיתונאים, פוליטיקאים, שופטים, תבחן את הנושא הזה, והיא שתביא המלצות, על מנת שלא חברי הכנסת בעצמם, שיש להם את ההגנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבייב, אני רואה את הגב שלך ושומע את הקול של ישראל חסון. חבר הכנסת חנא סוייד רשאי להשמיע את דבריו בלי הפרעה. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> זה לגבי חוק חופש הביטוי עם ההגדלה הלא-מידתית של הקנסות, שבוודאי יגרמו לכך שאנשים לא יעזו לפתוח את הפה ולהעביר ביקורת. לגבי החוקים שמסכנים את העצמאות של המערכת המשפטית; חוקי העמותות שאנחנו מתמודדים אתם בימים אלה. חוקי העמותות ממש מצחיקים. אחד רוצה להגביל את המימון של עמותות ל-20,000 שקל. תגיד לי, מה זה 20,000 שקל? זה צחוק. זה צחוק, זה ממש לעשות צחוק מכל העניין הזה. זה מזכיר לי איזה אמירה בערבית, שאתה זורק למים מישהו כפות ואתה אומר לו, אוי ואבוי אם תירטב. אם העמותה לא בסדר, אל תיתן לה לפעול בכלל. אבל אתה אומר לו: אתה עמותה, ואנחנו מדינה דמוקרטית, ובסופו של דבר אתה תעבוד עם 20,000 שקל. או – ואני מדבר כאן בשם עמותות ערביות, שכמעט לא מקבלות תמיכה ממשרדי הממשלה המהוללים והדמוקרטיים, והם נשענות בעיקר, נכון, על כסף מחו"ל. תנו להם כסף והם לא יושיטו יד לחו"ל כדי לקבל עזרה. אבל לא זה ולא זה, זה בלתי אפשרי. אני רוצה לדבר גם על החוקים המסוכנים של פגיעה בעצמאות המערכת המשפטית. אדוני היושב-ראש, אחד הפילוסופים בני זמננו, האמריקני ג'ון רולס – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שאדוני הדגיש הוא שאם אסור, אז אסור בכלל. אם אסור, אז למה לתת 20,000? <חנא סוייד (חד"ש):> אוקיי, בסדר. בסדר. אם אסור, אז אסור ולא צריך 20,000 ולא צריך 20 שקל. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <חנא סוייד (חד"ש):> בסדר. הפילוסוף ג'ון רולס בספרו Theory Of Justice מדבר על הדרך הכי טובה לכתוב חוקה צודקת. הוא אומר שהכלל הוא: תקבע את הקביעות שלך מבלי לדעת במי תפגע. זה מה שנקרא: behind the veil of ignorance. מה שקורה אצלנו כאן הוא שעכשיו כל החוקים במדינת ישראל הם צמודי אנשים. יש יושב-ראש לשכת עורכי-הדין שרוצים אותו, אז מתבייתים עליו ותופרים חוק שהוא בניגוד מוחלט ל-veil of ignorance, ואומרים שאת האיש הספציפי הזה אנחנו רוצים. או שמאתרים איזה שופט בבית-משפט עליון שלצורך העניין, באופן זמני, הוא בסדר למטרה מסוימת, אז תופרים חוק שמתאים לו ברגע הספציפי הזה. זה אומר אחד משני דברים, אדוני היושב-ראש: שיכרון כוח, שהנה ההיסטוריה נגמרה ועכשיו נעשה מה שאנחנו רוצים, או – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שחוק השופט הוא לבקשת נשיאת בית-המשפט העליון. <חנא סוייד (חד"ש):> – – מצד שני – אחרי המבול; עכשיו אנחנו, כפוליטיקאים, כקומיסרים פוליטיים, נעשה מה שנוח לנו עכשיו, ואחרינו שיבוא המבול. מה אכפת לי אחר כך? הרי אני רוצה את החוק הזה ספציפית, על מנת לנצל את האישיות הספציפית הזאת או את הדבר הזה. יש עוד מרכיבים אחרים בפילוסופיה של ה-Social Contract של רולס שהם מאוד רלוונטיים לעניינים האלה, אבל זמני לא כל כך ארוך ואני אסתפק רק בחוסר האופק הזה שבו אתה בעצם מתחיל לחוקק חוקים שהם צמודי אנשים, ובוודאי שאתה לא משיג צדק ולא משיג שום דבר חיובי, בוודאי במקרה הזה – לא עצמאות למערכת המשפטית. אני רוצה לומר כמה דברים לגבי אדוני שר המשפטים. שר המשפטים שלנו כנראה שהגיע למצב שהוא כבר לא רוצה להשתכנע מאף אחד ולא רוצה לשכנע אף אחד. הוא בשלו. יגידו מה שיגידו, יש לו את הרוב של הקואליציה, של הקומיסרים הפוליטיים, של חברי הכנסת הצעירים ששכחו מהעולם ועכשיו התבייתו על הדמוקרטיה ומביאים חוקים בלתי דמוקרטיים. לשר המשפטים לא אכפת, הוא לא רוצה לשכנע אף אחד. הוא גם לא רוצה להשתכנע משום דבר. מביאים חוקים כאלה פוגעניים במערכת המשפט, שהוא צריך להיות המגן הראשון עליה, לפחות כמו היועץ המשפטי לממשלה, ולו לא אכפת. הוא לא משחק במשחק הזה. אני חושב שלא ראוי ששר המשפטים ייקלע למצב כזה. שר המשפטים, עם הניסיון המשפטי הארוך שלו, המכובד, צריך להיות עם הכבוד ששר המשפטים צריך לתת למערכת המשפטית. הוא צריך לעמוד בפני הסחף הזה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שבשבילי בית-המשפט העליון בישראל הוא לא תמצית הצדק. האמת, יש לי הרבה ביקורת על בית-המשפט העליון, על החלטותיו לגבי הרבה נושאים אחרים. הוא לא תמצית הצדק, אבל בשבילי הוא הסכר האחרון בפני הפאשיזם בישראל, ועליו צריך להגן. אם היועץ המשפטי לממשלה ראה לנכון לבוא ולהזהיר בפני השרים, בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, ולהגיד שחוק זה הוא לא טוב, חזקה על שר המשפטים שלנו שגם הוא יעשה את הדברים האלה. אבל כנראה ששר המשפטים הוא בעולם אחר, וכפי שאמרתי, הוא כבר בקונסטלציה של לא לשכנע ולא להשתכנע בשום דבר; החשוב זה להעביר את האג'נדה הפוליטית של כוחות פוליטיים שחורים, אג'נדה שחורה שלא מעניין אותה לא צדק ולא בית-משפט. אני חושב שאנחנו חיים עכשיו בתקופה מאוד מסוכנת. שטף החקיקה – שפתחתי והזכרתי חלק מהחוקים האלה – מאיים על החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל. אני חושב שאם שר המשפטים לא יעמוד בפרץ הזה, עליו לפרוש, עליו להתפטר. הוא לא ראוי להיות שר משפטים אם כל כך הרבה חוקים אנטי-דמוקרטיים ואנטי מערכת משפט יחוקקו בזמנו. הוא צריך ללכת. אם הוא לא יכול לבטל ולעמוד בפני החוקים האלה, שילך. אף אחד לא צריך שר משפטים כזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. כאמור, הואיל ושלוש ההצעות לאי-אמון היו באופי אחד ומסיבות שהן משתלבות, ישיב כבוד שר האוצר על שלוש ההצעות, ונייתר את הצורך מהשר ארדן להשיב על ההצעה השלישית בנפרד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה על כל השלוש. אמרתי: נייתר את הצורך. אמרתי: אני פוטר אותך. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש אכן חוט מקשר, שני חוטים מקשרים, בין שלוש הצעות האי-אמון. האחד – ששלושתן אי-אמון באותה ממשלה, והשני – ששלושתן היו כל כך קיצוניות, מוגזמות, מתלהמות, מנותקות לחלוטין מהמציאות, עד שזהו באמת קו מקשר. אני חושב שכבר מזמן לא שמעתי דיבורים כאלה. שאול מופז, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כבר חיסל והספיד את המפעל הציוני כולו: בשנתיים האחרונות המפעל הציוני נגמר, התרסק, מת. איתן כבל כבר ריסק והספיד את הדמוקרטיה הישראלית ואת עצמאות מערכת המשפט, וחנא סוייד עשה אותו דבר וגם הספיד לחלוטין את הסיכוי לדו-קיום ולתהליך שלום במזרח התיכון. אני שואל, קודם כול את שאול מופז: לא הגזמתם קצת? אני אענה דבר דבור על אופניו. <נחמן שי (קדימה):> לא, אני רואה שאני לבד. לא הגזמנו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא, אל תפריע. תענה בסוף. <נחמן שי (קדימה):> אז זו שאלה רטורית. <שר האוצר יובל שטייניץ:> שאלה רטורית, ודאי. <ישראל חסון (קדימה):> לא הגזמתם קצת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם רטורית וגם לא דורשת תשובה, אדוני היושב-ראש. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בהחלט, זה היינו הך, ד"ר טיבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא רק אותו דבר – זה היינו הך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה לא היית בכנסת לפני שלוש כנסות. היתה מישהי שאמרה רטורית שדורשת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרה שזה לא רק "פאקט" – זה גם עובדה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מאחר שזו מישהי, אז זה לא אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר שרצוי שאדם המבקש להביע אי-אמון בממשלה ומביא כל כך הרבה נימוקים ישמע את תשובת – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא נורא, לא נורא, הוא בטח יקרא את הפרוטוקול. ראשית, אני רוצה להגיד לשאול מופז, שהביא את הצעת האי-אמון של קדימה שעיקרה – היו לה סעיפים נוספים – היה האיום על מערכת המשפט בישראל. אדוני היושב-ראש, בתקופת ממשלת קדימה כיהן כשר המשפטים אדם שאני מאוד מעריך ומוקיר, אדם מאוד ראוי, מלומד גדול – פרופסור דניאל פרידמן. ואני זוכר כיצד תקפו בתקשורת, וגם פה ושם בכנסת, את פרופסור דניאל פרידמן; היו לו ויכוחים גדולים עם חלק ממערכת המשפט. כיצד תקפו אותו כאילו הוא, שר המשפטים של קדימה, מהווה איום על מערכת המשפט בישראל. <עמיר פרץ (העבודה):> אתה צודק. בנושא הזה, אדוני שר האוצר, קדימה יותר קיצונית. זה נכון. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אבל אז לא שמעתי את שאול מופז ולא שמעתי את ציפי לבני תוקפים את דניאל פרידמן או את ממשלת קדימה כאיום על מערכת המשפט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בזה אתה צודק, אדוני. שניכם לא בסדר; לא אתה ולא הם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> תודה רבה. אל תתפלא, אני צודק בעוד דברים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> סליחה, זה לא נכון. אנחנו תקפנו כל הזמן את אולמרט ואת המתקפה שלו על שלטון החוק, בלי הפסקה. בלי הפסקה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> גברת יחימוביץ, חבל לתקן אותי כשאני אומר: לא שמעתי את אנשי קדימה. למיטב זיכרוני לא היית, ואת אינך, ואני גם מקווה שלא תהיי בעתיד אשת קדימה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> קבל התחייבות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אז יפה. אז אל תתקני אותי כשאני צודק. אל תתקני אותי כשאני צודק. <נחמן שי (קדימה):> יש לכם כבר מצע משולב – הליכוד והעבודה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> טוב, אני מבקש לדבר בלי הפרעות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כבוד השר – – – <קריאה:> הוא הזמין את השאלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר הנכבד, אתה לא יכול לדבר עם חברת הכנסת יחימוביץ בלי לשמוע את תשובתה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אה, אוקיי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה לא רוצה שיפריעו לך, אל תדבר אליה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מאה אחוז. לא, היא צעקה לי קריאת ביניים. <נחמן שי (קדימה):> ואז, אני אתערב בכל מקרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר פרץ רק – עם השר פרידמן היית בממשלה אחת. זה – – – <עמיר פרץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי – – – אני רק אמרתי: הייתם. <עמיר פרץ (העבודה):> אני הצבעתי נגד כל הצעות – – – בכל ישיבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <שר האוצר יובל שטייניץ:> חשבתי שהנואם ברשות דיבור. <עמיר פרץ (העבודה):> אנחנו חלוקים מאוד בעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הנואם יקבל את רשות – תודה רבה לאדוני השר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אז, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל, כנראה שאין גבול לצביעות. כששר המשפטים פרידמן מקדימה מואשם באנטגוניזם למערכת המשפט, יושבת ציפי לבני ויושב שאול מופז, יושבים אתו בממשלה ושותקים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אתם תקפתם אותם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כששר המשפטים הוא יעקב נאמן – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתם תקפתם, ישבתם פה ותקפתם אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת יחימוביץ, הוא לא פנה אלייך עכשיו. הוא לא פנה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כששר המשפטים הוא יעקב נאמן פתאום תוקפים. עכשיו, אני רוצה להזכיר לגברת לבני, שאיננה פה, שגם היא היתה פעם שרת משפטים, ובניגוד לשר המשפטים הנוכחי, פרופסור יעקב נאמן, בגלל מחלוקת על מינוי שופטת עליונה, מאוד ראויה לדעתי, פרופסור רות גביזון, נוצר אנטגוניזם חמור, והגברת לבני לא כינסה את הוועדה לבחירת שופטים תקופה ארוכה מאוד ולא מונו שופטים בישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז נגיד שאתה צודק, אבל לגופו של עניין – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> ולכן הטענות החוזרות והנשנות כאן כל פעם כלפי שר המשפטים – – – <חנא סוייד (חד"ש):> מה עכשיו, אדוני השר? מה עכשיו? <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני אענה לך בצורה מסודרת. תמתין בסבלנות, אני עונה אחד-אחד. לעומת זאת, שר המשפטים נאמן, בניגוד לתקופות קודמות ולשרי משפטים מטעם קדימה, מנהל את הוועדה לבחירת שופטים בשקט, במקצועיות. מונו כבר מעל 160 שופטים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בשקט כן, במקצועיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לכולם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אי-אפשר. חברת הכנסת יחימוביץ, אי-אפשר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> הוא מגיע לסיכומים ופשרות וקונסנזוס – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה זה פשרות... <שר האוצר יובל שטייניץ:> מונו מעל 160 שופטים, רובם מאוד ראויים. לא שמעתי תלונה על רמת השופטים, על היושר, ההגינות והמקצועיות שלהם. אני רוצה להגיד לך, שר המשפטים: אתה פועל נכון, אתה פועל יפה, תמשיך כך. <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – בין אורי אריאל לבין רותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, השר הוא הנואם. אי-אפשר שכל רגע מישהו אחר יקרא קריאות ביניים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כל דיון כאן, אדוני היושב-ראש, שעוסק בהגבלה על עמותות הופך לאיום על הדמוקרטיה. יש הצעת חוק, אפשר להתווכח עליה, יכול להיות שצריך להציב לה סייגים או גדרות. אבל גם ממשלת ישראל כשהיא מעבירה כספים לעמותות, היא מגבילה את עצמה – ממשלת ישראל, שאיננה ממשלה זרה, לא להעביר כספים לא למפלגות ולא לעמותות פוליטיות או בעלות זיקה פוליטית מובהקת, וכך ראוי שיהיה בכספי משלם המסים, אזרחי ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק המפלגות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> ואם ממשלת ישראל, כמו רוב הממשלות בעולם, אומרת לעצמה: אני כממשלה אינני מעבירה כספים ממשלתיים למפלגות או לעמותות פוליטיות או בעלות זיקה פוליטית מובהקת – כך ראוי, ודאי, על אחת כמה וכמה, גם לגבי ממשלות זרות. לכן היגיון בסיסי יש, חוקים כאלה קיימים גם במדינות אחרות – – – <חנא סוייד (חד"ש):> איזה מין לוגיקה זו? אתה פרופסור לפילוסופיה, זו לוגיקה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> חכה, אני תיכף אענה לך, שמעתי את הנאום שלך על ג'ון רולס. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת סוייד, הוא מנסה לענות לך כרגע על מה שאמרת לו. <חנא סוייד (חד"ש):> אבל זו לא לוגיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה ביקשת אי-אמון. הוא צריך לענות; לשכנע אותי אם להצביע אי-אמון כפי שאתה רוצה או לשכנע אותי למרות ההצעה שלך. <שר האוצר יובל שטייניץ:> יש היגיון רב בכך שמדינה מגבילה מעורבות של ממשלות זרות בפוליטיקה הפנימית, כולל בעמותות בעלות זהות פוליטית מובהקת. צריך לעשות את זה ברגישות, צריך לעשות את זה בצורה נכונה, צריך לעשות את זה עם הגדרות הנכונות, אבל הפסילה של עצם הדיון היא לא דמוקרטית, כי העיקרון של ממשלות לא מתערבות בפוליטיקה, במשחק הדמוקרטי של מדינות אחרות, הוא העיקרון הנכון והמכובד שצריך לכבד אותו בכל מקום, וודאי במדינת ישראל. שאול מופז גם דיבר על ממשלה שלא עושה דבר ועל כישלון מדיני, ואני מוכרח לומר שאני קצת מתפלא. הוא קודם כול דיבר על ממשלה שלא עושה דבר כדי לצמצם פערים בין חלשים וחזקים או בין עניים לעשירים, ואת זה הוא אומר בסוף שנת 2011. בשנת 2011 – אזכיר רק כמה מהדברים שקרו כדי לצמצם פערים: ראשית, זו השנה הראשונה שאנחנו משיתים מס הכנסה שלילי, שמחזק מאוד את העובדים החלשים, שהם הורים לילדים, במאות שקלים – עד 500 שקל לגבר ועד 700 שקל לאשה – והסכום כולו יתקבל בחודשיים הראשונים של שנת 2012. זה לא צעד משמעותי. 15 שנה מדברים עליו, אבל השנה הנחיתי, ופעם ראשונה בשנת 2011 עושים אותו – התשלום עבור שנת 2011 יגיע בתחילת 2012. אם זה לא צעד שמחזק עובדים חלשים ומצמצם פערים, אז מה זה כן צעד של צמצום פערים? שנית, הסכמנו במהלך אותה שנה שהחלנו מס הכנסה שלילי – – <קריאה:> מתי זה יקרה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בשנה הקרובה, הוא אומר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – להעלאת שכר מינימום – גם, חיזוק לעובדים החלשים. שכר המינימום עולה בשתי פעימות, אחת כבר היתה, מ-3,850 ל-4,300. שני הדברים האלה יחד לעובדים שהם הורים לילדים – גם מס הכנסה שלילי וגם שכר מינימום. עובד בשכר מינימום באזור 4,000 שקל מקבל משני הדברים יחד, אם הוא הורה לילדים, בממוצע תוספת של 1,000 שקל לחודש. זו תוספת משמעותית, זה צמצום פערים. השנה הזאת גם החלנו פעם ראשונה טיפול שיניים חינם לילדים עד גיל עשר. זה לא צמצום פערים? בעקבות ועדת-טרכטנברג אנחנו מביאים עכשיו לכנסת מכלול של צעדים לחיזוק עובדים חלשים וזוגות צעירים שהם הורים לילדים קטנים – יום חינוך ארוך מגיל שלוש חינם – פעם ראשונה בתולדות המדינה. זה לא צמצום פערים? הממשלה הזאת, שאול מופז, עושה ועושה ועושה יותר מכל ממשלה אחרת. לגבי הדמוקרטיה, תנוח דעתך, חבר הכנסת כבל. הדמוקרטיה הישראלית חזקה וחסונה, והממשלה הזאת ותנועת הליכוד מכבדת את הדמוקרטיה, מחזקת אותה, והטענה שכל חוק שלא נראה לכם הוא איום על הדמוקרטיה, היא בעייתית מבחינה דמוקרטית, כי היא מעקרת את היכולת לקיים דיון רציני ונאור בחוקים לגופם, תחת הססמה שכל חוק שלא נראה לחברי כנסת מהאופוזיציה או מהשמאל, הוא אנטי-דמוקרטי. חוקים של השמאל הם דמוקרטיים, וחוקים שהשמאל איננו אוהב אותם, או הימין מציג אותם, הם אנטי-דמוקרטיים; אין מקום לוויכוח – זה הכול דמוקרטי או אנטי-דמוקרטי. לא נכון. אין שום איום, אין שום פגיעה, יש רק חיזוק של הדמוקרטיה הישראלית – אגב, לא רק בתקופה האחרונה; משנה לשנה הדמוקרטיה הישראלית טובה יותר, חיונית יותר, רצינית יותר, חסונה יותר. תפסיקו להלך אימים. יש לנו דמוקרטיה לתפארת. זה לא אומר שאין מה לתקן בה, אבל דמוקרטיה לתפארת בהשוואה לרוב הדמוקרטיות בעולם. <נחמן שי (קדימה):> תשאל את יושב-ראש הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה בא לנאום אחריו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הדמוקרטיה גונבת כסף מפלסטינים. אתה הגנב הראשי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> נאמר גם בהצעת האי-אמון, אדוני היושב-ראש – "השתלטות פוליטית על מערכת המשפט". "השתלטות פוליטית על מערכת המשפט". אדוני היושב-ראש, אני לא ראיתי השתלטות כזאת. אני רואה מערכת משפט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי אדוני יבהיר, ויבהיר – חוק גרוניס הוא על דעת נשיאת בית-המשפט העליון – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני לא רוצה להתייחס לחוק מסוים, אבל אני רוצה לומר לך – אני רואה במדינת ישראל – – <היו"ר ראובן ריבלין:> העם לא יודע, תדעו את זה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – מערכת משפט חזקה, חסונה, עצמאית, לתפארת; מערכת משפט – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, מספיק. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שאפשר גם להתווכח אתה על המדיניות השיפוטית שלה לפעמים, אבל היא מערכת משפט איכותית, מקצועית, הגונה וישרה, לתפארת מדינת ישראל. איש לא פוגע במערכת המשפט, איש לא חיסל את מערכת המשפט. יש לנו מערכת משפט לתפארת, ותפסיקו להלך אימים, שכל ויכוח הוא איום על מערכת המשפט המפוארת של מדינת ישראל. אין כאן איום על הדמוקרטיה, יש לנו דמוקרטיה חסונה, ויש לנו מערכת משפט מצוינת, ואנחנו נשמור על שני הדברים האלה, ואנחנו שומרים על שני הדברים האלה, וזה שיש ויכוח לא אומר שישר צריך לומר: הדמוקרטיה בסכנה, או מערכת המשפט בסכנה. אחרון חביב, אני רוצה להתייחס – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תתייחס לכסף שאתם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, אדוני לא יכול לתת לו את הרפרטואר שהוא צריך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני יכול להשתדל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להשתדל, אבל בקריאת ביניים – לא בנאום. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אחרון חביב, אני רוצה להתייחס לפן הפוליטי של ההצעה האחרונה, שגם מתקשרת עם ההצעה שהציג פה שאול מופז, ואני מצטט מהצעת האי-אמון שהציג פה חנא סוייד: "מדיניות ממשלת נתניהו מסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור". אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שיעלה כאן חנא סוייד לבמה ויאמר שהמדיניות של ממשלת סוריה ושל הנשיא אסד היא זו שמסוכנת לעם הסורי, למשל, שהוא אחד מעמי האזור; שמדיניותו של קדאפי היתה מסוכנת, וגם עלתה בחיים של אלפים ורבבות בני העם הלובי, שהוא אחד מעמי האזור; שהמדיניות של האייטולות באירן, אירן, שדוח סבא"א השבוע אמר שהיא שואפת להתגרען, המדיניות הזו שבה ירו ברחובות בעשרות-אלפי מפגינים וקצרו אותם, והוציאו להורג אנשים בתלייה, רק אם דרשו דמוקרטיה באירן – ציפיתי מחבר הכנסת חנא סוייד שיגיד שהמדיניות של אחמדינג'אד מסוכנת לעמי האזור. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – באחמדינג'אד מעל הדוכן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> על כל פנים, המדיניות של אותם משטרים דיקטטוריים, רודניים, קיצוניים, מסוכנת לעם האירני, לעם הסורי, לעם הלובי, לעמי האזור הערביים והמוסלמיים, ומסכנת גם את אזרחי מדינת ישראל בגלל הטילים והטרור והמאמץ להגיע לגרעין. ומה עושה ממשלת נתניהו? היא שואפת לשלום. ואני רוצה לומר, ראש הממשלה, יש לומר לזכותו – אני זוכר, אדוני היושב-ראש, ובזאת אסיים, שבאביב היו פה נבואות חורבן גם מספסלי האופוזיציה, על מה יקרה לנו בספטמבר, ואכן היה מהלך פלסטיני של הרשות, חד-צדדי, עוין, ניסיון להשיג מדינה פלסטינית בלי שלום, בלי ביטחון, בלי הסכם על סיום סכסוך, בלי סוף התביעות; מהלך עוין ביותר, ביטול מוחלט, בגידה מוחלטת בכל תהליך השלום. ראש הממשלה ניהל במשך חצי שנה מערכה מדינית לא קלה. היא התחילה בנאומו המזהיר בקונגרס האמריקני; ואני זוכר שבאופוזיציה אז אמרו: נאום מזהיר, אבל בפועל לא יצא ממנו דבר. אבל לאחר אותו נאום מזהיר ראש הממשלה הצליח לגייס לא רק את הקונגרס, אלא את נשיא ארצות-הברית אובמה ואת הממשל כנגד המהלך העוין של הרשות הפלסטינית. ואז הגיע חודש ספטמבר, וכחלק מאותה מערכה, שאני מתאר אותה רק על קצה-קצה, מערכה מדינית חובקת עולם, ראש הממשלה נאם באו"ם – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם נאום מזהיר היה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ושוב נאמר: נאום מזהיר, אבל. השבוע התבשרנו שמועצת הביטחון – מה שנראה בהתחלה בלתי אפשרי ללא וטו אמריקני, אכן דוחה את המהלך הפלסטיני העוין, שמטרתו להקים מדינה פלסטינית בלי שלום, בלי ביטחון, בלי סיום הסכסוך, בלי הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני מבקש לאפשר לשר לסיים את דבריו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רוצה לסיים ולומר לזכותו של ראש הממשלה, שאת הפירות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, שעיקרם צמיחה גבוהה יחסית לכל מדינות המערב ואבטלה נמוכה יחסית לכל מדינות המערב, ואת הפירות של המנהיגות המדינית של ראש הממשלה, שעיקרם מערכה מושכלת בתנאים בין-לאומיים מאוד קשים לגיוס ארצות-הברית, אחר כך אירופה, הממשל, נאומים מזהירים בקונגרס ובאו"ם, ולבסוף בלימה – זה עוד לא סוף פסוק – אבל בלימה של המהלך הפלסטיני העוין. כשמסתכלים על שני הדברים האלה יחד רואים פה ממשלה וראש ממשלה שמצליחים, בצורה בלתי רגילה, גם בתחום הכלכלי, בתקופה של משבר עולמי חמור מאוד, כשכל אירופה מתרסקת וכל המערב סובל מאבטלת המונים, חוץ מישראל ועוד כמה מדינות בודדות, גם ברמה של הדיפלומטיה הבין-לאומית וגם בעשייה היומיומית בישראל. הגדר בגבול ישראל–מצרים נסללת, כדי למנוע הגירה של כל אפריקה לתוך ישראל. היה צריך לעשות את זה לפני עשר שנים; עושים את זה היום. הכלכלה צומחת – היה צריך לעשות את זה לפני שנים, ועושים את זה היום. האבטלה יורדת – בכל העולם היא הכי גבוהה, בישראל היא נמוכה, ונצטרך צריך לעבוד חזק מאוד לשמור על זה, כי המשבר באירופה מתחדש, והוא משפיע עלינו. <חנא סוייד (חד"ש):> פרט לעובדי קבלן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הפערים מצטמצמים, האוניברסיטאות ומערכת החינוך, השקעות אדירות ברפורמות, גם בהשכלה הגבוהה וגם בחינוך – רק בשנתיים האחרונות, אחרי 15 שנה שלא השקיעו בחינוך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> המתמחים עוזבים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כבישים ורכבות לנגב ולגליל, ולפריפריה, כמו שלא היה מעולם, ואני יכול לבשר לך – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין בתי-חולים, אין מתמחים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, מעולם לא נאמת נאום כל כך ארוך כמו עכשיו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ואני יכול לבשר לך, חבר הכנסת אגבאריה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה, אולי אדוני לא – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא יעזור לכם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא יכול – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – לא יעזור לכם, כי כל אזרח – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תחזירו את הכסף. תחזירו את הכסף. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – כל אזרח ששכלו בראשו – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – אתם גנבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – רואה מה קורה בעולם – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה גנב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה גנב, אתה גנב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי – בלתי אפשרי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא גנב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – כל אזרח – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עושקים את הערבים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שעיניו בראשו מסתכל על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל ממשלת ישראל ומבין שיש כאן הצלחה כלכלית ומדינית בלתי רגילה, ולממשלה הזאת מגיע "יישר כוח" – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה אתם הורסים – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ואמון גדול, ואני בטוח שבניגוד לאופוזיציה, רוב אזרחי ישראל אכן נותנים בראש הממשלה נתניהו ובממשלה כולה אמון גדול מאוד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר האוצר, אשר השיב בשם הממשלה, ואני מקדם בברכה את ראש ממשלת קניה, המגיע לאולם המליאה. אדוני השר, כדאי שתחכה עד שראש הממשלה יצא. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי להיות ראשון הדוברים בדיון הכללי בהצעות האי-אמון, שהוא דיון משולב. ראשון הדוברים הוא נציג קדימה. אחריו – חבר הכנסת מטלון, נציג סיעת ישראל ביתנו. דבר, ואחרי זה אני אקדם בברכה את ראש ממשלת קניה. <נחמן שי (קדימה):> כדאי שייכנסו כמה חברי כנסת, יש יותר אורחים ביציע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם יודעים. ראש הממשלה יודע שאנחנו נמצאים בעיצומו של דיון ושחברי הכנסת נמצאים בחדריהם. בבקשה. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה יום קשה לכנסת ישראל. אני מסתכל עליך, חברי, ידידי, היושב-ראש, ואני יודע שדעתך מאוד לא נוחה מערימת החוקים שכנסת ישראל עומדת להתמודד אתם ביממות הקרובות. אלה חוקים שלא רק שהם לא מביאים כבוד לבית הזה, כי לצערי הרב יש יותר מדי פעמים שהבית הזה הוא חסר כבוד – לצערי הרב, אלא הם לא מביאים כבוד למדינת ישראל, המדינה שכולנו גאים בה, כולנו חרדים לה וכולנו רוצים לעשות ככל האפשר וככל שניתן כדי להבטיח את קיומה. לא רק את קיומה הפיזי, חברים, לא רק בזה מתמצה העניין. שר האוצר יצא, נכון, יש יציבות כלכלית, יפה הדבר, אבל זה לא מתמצה רק בהישגים כלכליים. השאלה היא גם שאלה מוסרית – איזה מין מדינה יש לנו, אדוני היושב-ראש, באיזה מין מדינה אנחנו חיים פה. שמענו קודם את הדוברים הקודמים, הדאגה לדמותה של מדינת ישראל, לערכים שמונחים ביסודה. מה שעושה הממשלה הזאת בחוקים הללו זה פגיעה במשולש הקדוש, במשולש הקדוש שיש לו שלוש זוויות: הראשונה היא התקשורת, השנייה היא מערכת המשפט והשלישית היא הארגונים הלא-ממשלתיים. אלה שלושת הגופים או שלוש מערכות שתומכות בדמוקרטיה הישראלית. הם אבני יסוד שעליהן היא מונחת. במקומות שהממשלה לא יכולה ולא רוצה, וכבר ראינו דוגמאות כאלה, היא פונה אל ארגונים לא ממשלתיים ומבקשת מהם שהם יעשו את העבודה במקומה. יש מקומות שהם באים מרצונם, מתוך החברה האזרחית, שאנחנו כל כך חרדים לה, והם נכנסים לנעלי הממשלה והופכים להיות לכלבי שמירה של הממשלה, וגורמים לה לעשות דברים. חוקי המימון החדשים האלה נועדו לדחוק אותם החוצה, להוציא אותם מתוך המערכת, שלא יבלבלו לנו את המוח, שלא ירגיזו אותנו. המערכת השנייה היא מערכת המשפט במדינת ישראל. כולנו גאים בה, כולנו מאמינים בה, כולנו יודעים שיש שוויון בפני החוק, וכולנו מאמינים בשיקול דעתם של השופטים – כך חשבתי, אבל מסתבר שזה לא עובד כך יותר, ושבתוך הבית הזה זוממים, זוממים לפגוע באותה מערכת שיקולים כל כך חיונית שמנחה את בתי-המשפט בישראל. והמירוץ הזה, המהיר, לעשות את זה מייד כדי להקדים את הבחירות פה ואת הבחירות שם, ואני לא אכנס לפרטים, נועד לקבוע עובדות בטרם האדמה תתיישר – בטרם יבינו מה קורה פה תיפול ההחלטה. והמערכת השלישית, שבלעדיה אין דמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע את זה היטב, ואתם יודעים את זה, חברי – בלי תקשורת חופשית, בלי חופש דיבור, לא יכולה להתקיים דמוקרטיה. אין. תבדקו בכל העולם. עיתונות היא מעצבנת, ועיתונות היא מרגיזה, ולפעמים רוצים לסתום לה את הפה, כי זה נשמע ונראה לרגע אחד יותר טוב, אבל ברגע הבא אנחנו מבינים שבלעדיה אי-אפשר. היא צינור החמצן של הדמוקרטיה. ולכן המערכה הזאת, שהממשלה הכריזה על ערוץ-10 והטילה את שלטונה על רשות השידור – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <נחמן שי (קדימה):> – – והזמינה לעצמה תמיכה, היא מערכה מסוכנת מאין כמוה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, יש סכנה לדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אני כבר מזמין את חבר הכנסת מוץ מטלון לעלות. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לראש ממשלת קניה ראילה אמולו אודינגה> <היו"ר ראובן ריבלין:> ברשותכם, אברך את ראש ממשלת קניה. חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מקדמים בברכה את ראש ממשלת קניה, ראילה אמולו אודינגה, בביקורו בישראל. אדוני, ברוך הבא. אדוני, ברוך הבא לירושלים בירת ישראל ולמשכן הכנסת, הפרלמנט הישראלי. בפרלמנט שלנו ייצוג מלא לכל חלקי החברה הישראלית, בני הלאומים כולם, ילידי הארץ ושאינם. השיח הנוקב והסוער המתקיים בפרלמנט הישראלי משקף את המחלוקות – פעמים תהומיות – שבין יושבי הבית הזה. חופש הביטוי והבעת הדעה הוא מערכינו היסודיים, הוא בא לידי ביטוי מובהק כאן, במקום הזה, מעל דוכן זה, שמעליו ניתנת הגנה להשמעת כל עמדה לגיטימית. מכובדי, ראש ממשלת קניה ראילה אמולו אודינגה נאבק שנים רבות לכינונו של משטר דמוקרטי בקניה ארצו. מר אודינגה שילם מחיר אישי כבד, שהה שנים רבות בכלא וסבל אלימות קשה נגדו ונגד תומכיו. בשנת 2007 עמדה קניה על ספה של מלחמת אזרחים. באומץ לב ציבורי בלתי רגיל הגיעו ראש הממשלה אודינגה והנשיא מוואי קיבקי להסכם שבמסגרתו אושרה במשאל עם חוקה חדשה לקניה. בעבור תושבי קניה קבלת החוקה היתה חגיגה של עצמאות. איש לא האמין שמקציר הדמים והאלימות תצמח הסכמה לאומית. מדינת ישראל וכנסת ישראל מלאי הערכה והוקרה למנהיגי קניה ולעם הקנייתי על מאמציהם לכינון דמוקרטיה יציבה ומתפקדת. מכובדי, קשריה של ישראל עם קניה הם מן היציבים והטובים ביותר שיש לישראל עם מדינות אפריקה. למרות ניתוק הקשרים הדיפלומטיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, נשאר קשר הדוק בין ישראל לקניה. בשנת 1993, עם בואו של נשיא קניה, שאף נאם כאן מעל בימה זו, חודשו הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה. ביקורך, אדוני, בישראל, הוא עדות נוספת להידוק הקשר בין שני העמים ובין שתי הדמוקרטיות. מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים מורכבים. לפני כשבוע פורסם דוח חמור של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. הדוח חשף, בצורה ברורה ומובהקת, את כוונותיה הלוחמניות של אירן ואת מאמציה לפיתוחו של נשק גרעיני התקפי. מאמציה של אירן להשגת נשק גרעיני מאיימים בצורה ישירה על אזרחי ישראל. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמנהיגי מדינות מאיימים עליה בפומבי בהרס ובהכחדה. מנהיגי אירן חוזרים שוב ושוב על איומיהם התוקפניים כנגד מדינת ישראל, ועכשיו מאמציהם מקבלים צורה בדמות פיתוחו של נשק התקפי להשמדה המונית. אדוני, ראש ממשלת קניה, ברגעים אלה שבהם אתה יושב אתנו, עד לדמוקרטיה הישראלית, אני פונה אליך להצטרף לגינוי הנחרץ של המדיניות האירנית שוחרת האלימות וההסתה. אני קורא לך להצטרף לסנקציות הכלכליות המוטלות על אירן; להפעיל את השפעתך למניעת זליגה של אורניום וטכנולוגיה גרעינית לממשל באירן. בנפשנו הדבר, בנפש כל בן אנוש שוחר חיים ושלום. אדוני, כמי שהכיר בחשיבותו של דיאלוג ישיר, כמי שעשה רבות למען השלום בקניה, אני מאמין שדווקא אתה מבין את גודל האתגר ואת גודל הסכנות שעמם מתמודדת מדינת ישראל היום. אני מאחל לך ולמשלחתך, לשרה לענייני מים הנמצאת כאן אתכם ולפרלמנטרים הנמצאים יחד אתך, שהות טובה. ברוכים תהיו בבואכם וברוכים תהיו בצאתכם. Welcome to Israel, welcome to our shrine of democracy – our parliament. Welcome, Mr. Prime-Minister and the honorable delegation that we are hosting just now here. תודה רבה. Thank you. (מחיאות כפיים) <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ניסיונה לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל;> <2. פגיעה בחופש הביטוי של עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה;> <3. מדיניותה המסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בדיון. חברי חבר הכנסת יחליף אותי. אני מזמין את חבר הכנסת משה מוץ מטלון לומר את דבריו. תודה רבה למשלחת הקנייתית. כל טוב. חבר הכנסת מטלון – בבקשה, אדוני. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי, חברי חברי הכנסת, פעם אחר פעם, מדי שבוע בעצם, אנו שומעים את קולותיהם, אפשר לומר, המרירים, של היושבים בספסלי האופוזיציה, המוחים על מדיניות הממשלה ביחס לתהליך המדיני מול הפלסטינים, ביחס לקידום עבודת חקיקה בכנסת, ובחודשים האחרונים גם ביחס למאמצים העליונים של הממשלה לטפל טיפול מעמיק בבעיות חברתיות של חלקים נרחבים בקרב אזרחי מדינת ישראל. הרי חוץ מלהביע את התסכול ואת הייאוש – אנחנו עדים לססמאות נבובות מתוך ספסלי האופוזיציה. יודעים היטב כי הממשלה הנוכחית, בסופו של דבר, קשובה לאוזניו של הציבור, לרחשי לבו, גם בעבודת החקיקה הנעשית כאן בין כותלי המשכן הזה. אנו יודעים לקדם חוקים אשר בסופו של דבר באים להיטיב עם מדינת ישראל, צרכיה, וכמובן, אזרחיה. אני מסתכל על הנושאים שאתם, חברי האופוזיציה, מעלים, ואני משתומם על איזו פגיעה בדמוקרטיה אתם מדברים. אולי על הניסיונות לשמור באמת על השיח הציבורי בתוך מדינה דמוקרטית ולא לאפשר למדינות זרות לממן ארגונים פוליטיים הרודפים יומם ולילה אחרי חיילי צה"ל בכל מקום. הרי גם אתם וגם דובריכם – שמעתי אותם גם באמצעי התקשורת – לא נחה דעתם מהעניין הזה של ההתערבות הבוטה של ממשלות זרות ומימון הארגונים הזרים. אבל כאן, מאחר שאנחנו אופוזיציה וקואליציה, אדוני היושב-ראש, אז פה מותר לנגח את הממשלה, שבאמת באה למצוא את האיזונים הראויים. הרי בסופו של דבר כל מטרתם של אותם ארגונים היא לערער את יסודות הדמוקרטיה והשיח של החברה הישראלית. החלטנו לומר די, צריך לעשות סדר ולמצוא את האיזונים הראויים. לכם, חברי באופוזיציה, היה נוח במשך שנים רבות להמשיך במצב הקיים, המבטא את חוסר האיזון המשווע הזה, ועכשיו, כשבאים לעשות את הסדר הנדרש למען הדמוקרטיה הישראלית, אתם משמיעים זעקה לשמים על זעזוע כביכול ביסודות הדמוקרטיה הישראלית. היכן ישנו עוד פרלמנט בעולם המכיל גורמים כה רבים אשר אינם מכירים בזכותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, ואף מרשים לעצמם לעלות מעל במת הכנסת ומעל בימות אחרות בעולם כולו ולבטא בדבריהם את הפגיעה בחופש הביטוי, מדיניות אפרטהייד וכדומה וכדומה וכדומה? כל זה אנו עושים, חברי הכנסת. לקיחת איזונים, כפי שאמרתי, הנדרשים וההולמים, אשר לא יפגעו, גם לא במדיניות החוץ של מדינת ישראל, ומתוך תבונה חברתית ומדינית כאחד. הממשלה הזו הוכיחה, רבותי חברי הכנסת, ומוסיפה להוכיח את רצונה במשא-ומתן ישיר עם הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, אבו מאזן, אשר ממשיך להוכיח את היותו איש תומך ומעודד טרור; איש אשר מכריז חדשות לבקרים על הענקת אלפי דולרים לכל ראש של מחבל מתועב שהשתחרר בעסקת השחרור האחרונה. להזכירכם, חברי האופוזיציה, רק בשבוע האחרון הכריז יושב-ראש הרשות על הענקת דירה לכל אחד מאותם מחבלים ששוחררו. ואני שואל אתכם: על מה לכם להלין? על מה לכם להתלהם? מוטב שדווקא אתם, חברי בסיעת קדימה, תעשו חשבון נפש לעצמכם, תבדקו היטב מה מתרחש בתקנון המפלגה שלכם, בסיעתכם שלכם, אשר מזמן השכיחה מהי דמוקרטיה וממה היא מורכבת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה מוץ מטלון. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אני מקווה שזה יספיק, אדוני היושב-ראש. כל בוקר בתפילת "ותתפלל חנה" אנחנו אומרים: "אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה, יצא עתק מפיכם". כולם מדברים בשם חופש הביטוי, יסודות הדמוקרטיה, חמצן, ההתבטאויות שלנו לאחרונה זה סכנה לדמוקרטיה. תגידו לי, מישהו יודע מה ההבדל בין דמוקרטיה להפקרות? אני אומר לכם – תלוי מי מדבר. אם מדבר מישהו שנמצא במתרס מסוים, באג'נדה מסוימת, אז דבריו נשמעים כי הוא דמוקרט – אותו צריכים להבין, לא משנה מה הוא אומר. אבל אם יש איזה מישהו שחשוד שחלילה הוא ימני, אולי קצת קיצוני, אולי קצת חרדי – אין לו זכות דיבור אפילו לא לחשוב. <שלמה מולה (קדימה):> מה אתה מכניס את החרדים? מה הקשר לחרדים? <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, תיכף תשמע. אני במקרה העליתי איזשהו רעיון בעקבות משפטו של קצב, וכולנו כואבים את מה שקרה, וזה באמת יום עצוב – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לכם, היו חברים שהעלו רעיון שהוא יבקש חנינה. אני אומר לכם שהרעיון הזה, בעיני, הוא לעג לרש, כי אם הוא לא ילך לארגוני נשים ויבקש סליחה, והם יתמכו בו, אין לו סיכוי. אנחנו יודעים איך המערכת הזאת עובדת. אז למה נשלה את עצמנו? העליתי רעיון. אולי הוא לא נכון, אולי הוא פסול, אולי צריכים לשים את הנשיא קצב רק בצינוק. אבל העליתי רעיון, מה לעשות? אני מחוקק. אז אמרתי: אולי את שבע השנים לתת לו במעצר בית, בתנאי מאסר ממש, ואפילו אפשר שהוא ישכור על חשבונו את הסוהר. ולמה? הלוא הנשיא דינו כבוזגלו. משפט בוזגלו צריך להיות שווה בשווה. לא. אני אומר לכם, בסופו של דבר מדובר בנשיא, אז אם נשלול לו את חופש החירות – אנחנו שוללים לו את חופש החירות. אבל העליתי את זה כרעיון. עוד לא הבאתי את זה לחקיקה, לא ביקשתי שזה יעלה על השולחן, חלילה וחס, חוק שאין לו סיכוי. אבל תשמעו מה הדמוקרט שלנו, הפרשן המשפטי, מה אמר עלי. הוא אמר: בושה וכלימה שיש מחוקק בכנסת ישראל שחושב על רעיון כזה. אפילו לחשוב אסור לי. אתם שומעים? הוא לא פרשן, הוא פרש. הוא פרש, כי פרשים רגילים לדהור על סוסים ולרמוס את כל מי שנמצא, וברגע שפרשן לוקח את המיקרופון, הוא חושב שהוא נמצא ממש מעל כולם. אז אני רוצה לומר לכם, הגיע הזמן, אדוני שר המשפטים, לחשוב ברצינות על החוק שאני העליתי בזמנו: צריך להיות חבר מושבעים במדינת ישראל. צריך להיות jury במדינת ישראל. אנחנו מדינה – לא שחלילה וחס חושדים בשופטים שאין להם שיקול דעת, גם במדינות הנאורות ביותר בעולם, ארצות-הברית ואירופה, יש חבר מושבעים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> רק רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> מה "רק רגע"? כבר סיימת את הזמן. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – למה אתה מפריע? אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא מפריע לך. אתה כבר סיימת את זמנך. <נסים זאב (ש"ס):> כבר הייתי מסיים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מרוב שאנחנו נאורים, אנחנו כבר מסונוורים מהאור הגדול שיש לנו. אבל זה לא משנה. אנחנו ממשיכים באותו עיוורון, באותה חשכה, ולכן צריך לשנות פה. הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. ויש לי עוד הרבה מה לדבר בעניין הזה, אבל זו לא השעה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת השר לשעבר יצחק הרצוג, ואחריו – חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חוסנה של המדינה, של מדינת ישראל, כאשר אנחנו שוקלים ורואים היסטורית מה נתן לה את הכוח לשרוד את כל האתגרים העצומים, מעבר לאמונה, שאדוני בוודאי דוגל בה, זה כמובן היכולת שלה לקיים חברה תוססת, דמוקרטית, חופשית, עם חירויות מלאות. זה דבר שמעניק עוצמה בלתי רגילה לאזרחים, לדעת שהם יכולים לומר הכול, לחשוב על הכול, לחשוף את הכול, לא לפחד משום דבר. זה דבר שהוא ציפור נפש, שהונחלה לנו מקדמת דנא, שנות דור, וכמובן הונחלה לנו לא רק על-ידי מגילת העצמאות וההתפתחות הטבעית של מערכת המשפט, המערכת הציבורית, התקשורת והעיתונות, אלא גם באמצעות בית-המשפט העליון. כל המערכות האלה נמצאות בתקופה האחרונה תחת מתקפה קשה ומטרידה מאוד. בשנתיים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, אנחנו רואים איומים מכל הכיוונים, כאשר בשנה האחרונה הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת מובילה שורת צעדים, שכל אחד מהם, במצרף, יוביל לחיסולה של הדמוקרטיה הישראלית על ציר הזמן. הוא יוביל לכך שאזרחים ירגישו שזה אינו ביתם והם לא יכולים לשרת את העם ולא יכולים להיות חלק ממנו, כי הם רוצים להביע דעה, והם רוצים לחשוף עוולות, והם רוצים להרגיש מיעוט שיודע להרים את קולו ולתבוע את זכויותיו, ורוצים להאמין שהבמה הציבורית פתוחה בפניהם. המתקפה הזאת מתקדמת בכמה צירים, אדוני היושב-ראש. קודם כול אנחנו רואים את המתקפה הזאת בעולם התקשורת. עולם התקשורת נמצא במגננה, כאשר כל מקרה ומקרה לגופו, יש לך הסבר. ערוץ-10 לא שילם? אז בסדר, ייכבד נא וייסגר. אבל כאשר אתה מסתכל על העובדה שאתה רוצה תחרות בתקשורת המודרנית, ואתה רוצה תקשורת חוקרת, ותקשורת שמעלה שאלות, ותקשורת שיודעת ליצור תחרות, אתה מבין את המחיר העצום לאזרח הבודד שרוצה למצוא מזור לעוולות שהוא מרגיש שהן קיימות. וכמובן ראינו את זה היום בדיון שהתקיים בעניין רשות השידור בוועדה לביקורת המדינה, כאשר לפתע פתאום מערכת של תוכנית פופולרית – תוכנית שגם אני סבלתי מנחת זרועה כשר הרווחה, התוכנית של קרן נויבך, תוכנית שלא היה לי קל אתה, אבל ידעתי תמיד שדווקא משום שהם שמים את הנושאים הכי קשים, ומותר להם להתווכח אתי, מותר להם למתוח עלי ביקורת – ולפתע פתאום עורכת התוכנית מקבלת מכתב פיטורים, או הזמנה לשימוע טרם פיטורים, והשדרנית עצמה, מודיעים ברבים שהיא לא דמות שעוברת מסך, לאחר 16 שנות שידור בטלוויזיה. ואתה מבין שהמערכת הפוליטית שמה את ידה על כל מי שרק רוצה לנגח את השלטון וכל מי שמעורב במחאה החברתית שבאה עלינו בקיץ, ואתה מבין שהשלטון החליט לסתום את פיות כל אלה – מקטרגיו, ששמו בפני הציבור כולו את המחאה החברתית בצורות מצורות שונות. ועוד רבות הדוגמאות לסתימת הפיות, מהשתלטות על מערכות נוספות בתקשורת, עובר להקמת עיתונים מטעם וכל כיוצא בזה. אז זו גזירה אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <יצחק הרצוג (העבודה):> הגזירה השנייה, אדוני היושב-ראש – מערכת המשפט. צר לי מאוד, אני ידיד של שר המשפטים, אבל אני חולק עליו לחלוטין, על כל הצעדים והחוקים שבאים עדנו, כולל החוקים שיהיו כאן הערב. אני חושב שהצעדים הללו בסוף יביאו לשיתוק מערכת המשפט, לחורבנה, לפגיעה בשמה הטוב, בעצמאותה, בחופש המחשבה והחירות שלה. ואני מזכיר לכולם, אין ממשלה, ימין או שמאל, שלא קיבלה את נחת זרועה של מערכת המשפט, אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבקש לסיים. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת צריכה לפוס מן העולם בשל העובדה שבמעשיה היא מקעקעת את היסודות הכי בסיסיים של הדמוקרטיה הישראלית, את חירות הביטוי והמחשבה, חופש הבעת הדעה ומערכת משפט עצמאית, נועזת, אמיצה, שלא מפחדת מכלום ומביעה דעות לא פוליטיות – והיא מביעה דעות לא פוליטיות – אלא משפטיות וענייניות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף. לרשותך, חבר הכנסת אייכלר, שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לנו הרבה טענות ומענות על ממשלת נתניהו, גם בתחום הדיור לזוגות צעירים, גם האפליות לרעה של ציבור הבוחרים שלנו בצורכי תעסוקה, גם הדברים שאני מדבר עליהם תמיד – על חסימת כל אפשרות לפרנסה הוגנת; ויש לנו גם הרבה מה לומר על זה שחלפו שלושה חודשי פגרת הכנסת, וחלף חודש נוסף, והקואליציה מעבירה חוקים רעשניים בתמיכתנו, ובינתיים הממשלה מזרימה עשרות מיליארדים כל חודש למשק התרבות והחינוך, התעשייה והמסחר, שרובם חסומים מפני הציבור החרדי. ואני רוצה שתדעו שהמלחמה נגד ה"התחרדות" איננה רק בתקשורת ולא רק בהצהרות לוחמניות. הבעיה העיקרית שלנו היא קושי השעבוד תחת עולם של פקידי שלטון שמתקיים מכספי מסינו ונתמך בקולותינו, ואין שום תזוזה – לא במאבק להקלת מצוקת הדיור, ושום בשורה במאבק לתעסוקה ולפרנסה; כל הגזירות החוסמות את החרדים מלהיקלט במגזר הציבורי נותרו בעינן. אבל, אדוני היושב-ראש, כשאני שומע את הקוזק הנגזל, אותו מיעוט קיצוני ששולט בכלי התקשורת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת יואל חסון וציפי חוטובלי, בבקשה תנהלו את השיחה ביניכם בשקט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אותו מיעוט קיצוני ששולט בכלי התקשורת שלטון בלי מצרים וחוסם פיות ודעות אחרות – הוא מעז להאשים את רוב העם, המיוצג על-ידי הממשלה הדמוקרטית הנבחרת, בניסיון השתלטות על מערכת המשפט והתקשורת הממומנות בכספי מסינו? אני לא מדבר על התקשורת הפרטית, אני מדבר על התקשורת הממומנת על-ידינו. הגזלתם והשתלטתם וגם בכיתם על הניסיון לקבל ייצוג הולם גם למגזרים אחרים? שמעתי פה את חבר הכנסת הרצוג מסיעת העבודה מדבר על הדמוקרטיה שנמצאת בסכנה; איפה היא הדמוקרטיה? לא בתקשורת. אין דמוקרטיה בתקשורת. התקשורת היא בולשביקית, נשלטת על-ידי אנשים בצורה עוינת, כמעט אין תוכנית אחת שאין בה משהו של הסתה נגד המגזר החרדי והדתי והמתנחלים. חוצפה כזאת לבוא ולהגיד שיש היום תקשורת דמוקרטית – תקשורת כל כך ריכוזית. מדברים על ריכוזיות במשק, על טייקונים ששולטים – זה באמת לא בסדר, אבל על זה אפשר לעשות רגולציה. אבל מה עם הריכוזיות האידיאולוגית החדגונית ששלטת בתקשורת בצורה טוטלית וטוטליטרית? מי יילחם נגד זה? והוא הדבר בבתי-המשפט. יש ודאי שופטים טובים והגונים, אבל מערכת המשפט הפכה לכלי, לכלי מלחמה על-ידי ארגונים אנטי-דתיים, והם מקבלים את כל מבוקשם. מה שהם לא מקבלים על-ידי רצון העם בכנסת הם מקבלים בבתי-המשפט. אז להגיד כשרוצים להכניס עוד אנשים מסוגים נוספים לבתי-המשפט שזה הרס הדמוקרטיה? בברית-המועצות לא דיברו כל כך הרבה על הדמוקרטיה בשעה שהיא היתה טוטליטרית. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן, אדוני-היושב ראש – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנא אל תפריע לו, חבר הכנסת עפו אגבאריה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא לא, הוא לא מפריע, הוא עוזר לי, חבר הכנסת אגבאריה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא לקראת סיום דבריו, ככה שלא יתנהל דו-שיח. תן לו להגיד את המשפט האחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אדוני היושב-ראש, גם המגזר הערבי מודר לגמרי, כמעט לא קיים, בתקשורת הישראלית, רק לרעה, כך שיש פה קבוצה קטנה ששלטת, והיא באה כקוזק הנגזל. המקום האחרון שעוד נותנים לנו לדבר, לפחות שלוש דקות, פה, ולהגיד: רבותי אנשי התקשורת ואנשי המשפט, הדמוקרטיה משתקפת על-ידי רצון העם הבוחר בכנסת הזאת, ואם יש פה רוב שתומך בממשלה – שאינני מסכים עם רוב הדברים שלה, אבל אתם לא יכולים לבוא ולהגיד שזה חוצפה של הממשלה שהיא רוצה להשפיע על התקשורת שהיא מממנת. השלטון האנטי-דתי, האנטי-לאומי והאנטי-כל-דבר-ישר-והוגן, שיש בתקשורת, וגם בחלק מבתי-המשפט – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – זה דבר שצריך להסתיים, והדמוקרטיה האמיתית תהיה כאשר התקשורת תהיה לא תלויה, כשכל אדם יוכל לשדר בכל תחנת שידור. אני לא צריך לחכות ש"גלי צה"ל" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה. אני מבקש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עוד משפט, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> עוד משפט, אבל זה מתארך, ועוד משפט ועוד משפט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז עכשיו המשפט האחרון. אני לא רוצה שאף אזרח יחכה שאיזה עורכת או קריין ב"גלי צה"ל" או ב"קול ישראל" יזמינו אותו; שכל אחד יוכל לפתוח תחנת רדיו, טלוויזיה, עיתון – כמו בעיתונים, וכך תהיה דמוקרטיה פתוחה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. תעלה חברת הכנסת עינת וילף – איננה. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך שלוש דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני לא אדבר על חברה וכלכלה, לא אדבר על השלום, ולא אדבר על מערכת המשפט הנחשפת היום למתקפת טרור של הימין הסהרורי, וגם לא אדבר על המדינה המובלת היום על-ידי קבוצה שאני לא מהסס להגדיר אותם מתאבדים. אני אספר לכם סיפור של אדם פשוט מאוד. השם של האדם הזה הוא טאהא סאלח סרסאווי. אני בטוח שהשם הזה לא מצלצל לאף אחד מכם, מהנוכחים, או מהצופים בנו היום בטלוויזיה. הוא אדם שהלך לעולמו ב-1 בנובמבר, ביום שלישי, לאחר מאבק במחלת הסרטן. אמו בת 90, אחיו סמיר סרסאווי נמצא בכלא זה 24 שנים, כבוד שר המשפטים, לא בגלל עבירה שבה הוא רצח יהודים או פצע יהודים; לפני 24 שנים הוא זרק רימון שהתפוצץ וגרם נזקים קלים מאוד לרכוש ולגוף. 24 שנים הוא נמצא בכלא. אחיו נפטר ב-1 בנובמבר. <חיים כץ (הליכוד):> – – – ידליק משואה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> שותפו – שותפו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים כץ. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – שותפו לאותו אירוע – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל אתה לא יכול להפריע לו באמצע. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – שותפו – אולי תשמע, חבר הכנסת כץ, אולי תשמע – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – אולי תשמע, חבר הכנסת, תשמע את הסיפור עד הסוף. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, רבותי, אני חושב שהנואם מדבר – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני יודע שאין לכם לב, אני יודע זאת טוב טוב, אבל לפחות יש בכנסת – שמוכנים לשמוע את הסיפור הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא ארשה להפריע לו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כן, אולי אתה צודק. שותפו של סמיר סרסאווי הנמצא בכלא 24 שנים שוחרר במסגרת עסקת שליט. אותו אדם שהיה שותף מלא לסמיר, במשך 24 שנים, שותף לאותה עבירה, שוחרר במסגרת – ומסתובב חופשי, וזאת זכותו הלגיטימית, היות שהוא שוחרר במסגרת עסקה לגיטימית. אני באופן אישי קיבלתי פנייה של המשפחה – פנתה אלי וביקשה בכל לשון של בקשה שאני אפנה לגורמים בממשלה ובמוסדות בישראל כדי לאפשר לסמיר לצאת ולהשתתף בהלוויה של אחיו שנפטר כשהיה בן 52 ממחלת הסרטן. פניתי ופניתי. קיבלתי תשובה חד-משמעית: גורמי הביטחון אומרים "לא". הלוויה הסתיימה. ימי האבל – ביקשתי עוד פעם: אם לא הצלחתם להוציא אותו כדי להשתתף בלוויית אחיו, לפחות תוציאו אותו לכמה שעות שישתתף בימי האבל של אחיו. עברו שלושת ימי האבל, והתשובה היתה "לא". ביום שלישי – ביום ראשון שעבר, שלושה ימים לאחר מותו של טאהא, החל חג הקורבן אצל המוסלמים. פניתי עוד פעם לגורמים בישראל, ביקשתי בכל לשון של בקשה: תשחררו אותו לכמה שעות, שיראה את אמו, שכמעט קורסת. לצערי הרב, התשובה עד הרגע הזה היא "לא". זאת היא ישראל. לא אדבר על שלום, ולא אדבר על שלום שקורס אל מול עינינו. אני מדבר על דבר אנושי ביותר. אל מול התמונה הזאת, כבוד שר המשפטים, ואתה חלק אינטגרלי מעשיית הצדק במדינת ישראל, אל מול זה, מאה אחוז הרוצחים היהודים שרצחו פלסטינים שוחררו לאחר תקופות קצרות. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> משפט אחרון. עמי פופר שרצח שבעה פועלים ופצע 12 – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 1,000 רוצחים שחררו לכם, 1,000 רוצחים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> רצח, רצח שבעה פועלים – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת בן-ארי. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – רצח שבעה פועלים שלווים ששהו בתחנת אוטובוס, ופצע 12. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> עכשיו, כבוד שר המשפטים, אני פונה אליך, אני לא פונה לאנשי הימין הסהרורי, אליך אני פונה, באופן אישי. עמי פופר נהנה מתנאים של שבעה כוכבים, יוצא כל שני וחמישי לחופשה. זה הזמן שישראל תתעשת, תתחיל להתנהג – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – לא כבריון אלא כאישיות שמתיימרת להיות משקפת את היגון של – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – של נכדי קורבנות השואה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. לרשותך שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראיתי אחרי-הצהריים בתקשורת כי מלך ירדן קורא לנשיא אסד להתפטר. הוא אומר: אילו הייתי במקומו, הייתי הולך. אני נוטה להאמין למלך עבדאללה. להערכתי הוא הפיק לקחים ממה שקרה לקדאפי, ממה שקרה למובארק, ובאמת, אם זה היה קורה לו הוא היה הולך. וביום שזה יקרה בירדן הוא ילך. אני מקווה שהוא לא יטבח בבני עמו. הוא יעלה על מטוס, יעמיס עליו את הזהב, ויברח משם, כי הוא יודע – הוא יודע ש-80% מתושבי ירדן הם פלסטינים, היא יודע שירדן היא פלסטין, הוא יודע שכשזה יקרה שם הוא יצטרך לברוח. <מגלי והבה (קדימה):> – – – פרופסור נכבד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מגלי. <מגלי והבה (קדימה):> מה לך ול – – – מה לך ול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מגלי והבה – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – נא לא להפריע לדובר. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מגלי, הערת את ההערה. עד כאן. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> היום – היום בא שר החוץ – – – <קריאות:> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני מבין שזה עובר מצד לצד. אתם לא תפריעו לו. חבר'ה, כל רגע שאתם מפריעים לו אני אתן לו להמשיך, כמו שעשיתי עם אברהים צרצור. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אני באמת מבקש שתיתן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אקח לו דקה אחת מזמנו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך להפריע, טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> פלסטין לפלסטינים. ירדן לירדנים, פלסטין לפלסטינים. זה ברור? <היו"ר יצחק וקנין:> סיימת את הנאום? <קריאות:> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סיימת את הנאום? אתה, אל תקפוץ לי כל רגע. תחפש לך מהסיעה – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גמרת להגן על אסד – אתה מגן על עבדאללה? תגן על אסד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מגן על ירדן – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תגן על אסד כמו שאתה רגיל, כמו כל יום. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אריה אלדד, תן לי לטפל – חבר הכנסת טלב אלסאנע, פעם אחרונה שאתה מפריע לו. אדוני יכול להמשיך לדבר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> היום הגיע שר החוץ ליברמן לוועדת החוץ והביטחון, וכשיצא אמר שהדיבורים על ירדן כמדינה פלסטינית פוגעים קשה במדינת ישראל, והם מנוגדים למציאות. אני יכול להתווכח על השאלה אם זה פוגע או לא פוגע במדינת ישראל, זה באמת שנוי במחלוקת, אבל מנוגדים למציאות? ירדן הוקמה על שלושה-רבעים מפלסטין המנדטורית, ו-80% מהאוכלוסייה הם פלסטינים. למה זה מנוגד למציאות? חברי הכנסת, מה הייתם אומרים לו ידעתם כי בירדן פועלת עמותה בשם "ירדן דמוקרטית", שמתכוונת להפוך את ירדן למונרכיה קונסטיטוציונית, כמו אנגליה, ולתת את הכוח לרוב המכריע של האוכלוסייה, לפלסטינים, וממשלת ישראל תומכת בעמותה הזאת ב-3 מיליון דולר בשנה? מה הייתם אומרים? בסדר? הגיוני? לא בסדר? פוגע במדינת ישראל? הלוא הייתם אומרים שזה טירוף, שמדינת ישראל תתערב בעניינים פנימיים של ממשלה זרה שרוצה לשנות את אופי המדינה ממונרכיה האשמית למשהו אחר. הלוא הייתם צורחים צרחות רמות מאוד. אבל כשיש ממשלות זרות שמממנות בארץ עמותות שרוצות להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית-דמוקרטית למדינה דו-לאומית, זה בסדר. תארו לכם שמדינת ישראל, למרות דבריו של ליברמן, היתה מממנת עמותה בירדן, שנקראת "ירדן דמוקרטית" ורוצה להפוך את ירדן למשהו אחר. <מגלי והבה (קדימה):> מה יש לך עם ירדן? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת, הוא כבר צריך לסיים את דבריו. בוא תאפשר לו להגיד את ה"אני מאמין" שלו. <מגלי והבה (קדימה):> הוא כל פעם חוזר על המנטרה הזאת ועושה נזק למדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שהעניין של ירדן נוגע ללבך מאוד מאוד, אבל אתה לא יכול להפריע כל רגע. <מגלי והבה (קדימה):> ירדן לא הסמיכה אותו לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> עם כל הכבוד, אתה לא תגיד לו מה להגיד. <מגלי והבה (קדימה):> אני אגיד לו. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, משפט אחרון אם אפשר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> דמוקרטיה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת, הבנו את ההערות. משפט אחרון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> חברים, לצערי אולי, מדינת ישראל כמובן לא מתערבת בעניינים של מדינות אחרות, בניגוד למדינות אירופה השונות שמממנות בארץ עמותות שונות שרוצות להפוך את ישראל למשהו אחר, לא למדינה יהודית-דמוקרטית, ועל זה אתם מוחים? הניסיון שלנו להפסיק את ההתערבות של מדינות זרות בתוך מדינת ישראל – נגד זה אתם מוחים, נגד זה אתם צועקים. אתם צועקים שזה פאשיזם, אתם צועקים שזו סתימת פיות, שזו מלחמה בחופש הדיבור. תבדקו את עצמכם, מה היה קורה אילו ישראל היתה עושה ההיפך, ומנסה לתמוך באופן מעשי ברעיון שיתרחש, בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, והוא הפיכתה של ירדן למדינת הלאום הפלסטיני? תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. לרשותך, חבר הכנסת אגבאריה, שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמעתי פה בקשב רב את תשובתו של השר שטייניץ. אני תוהה פשוט על איזו דמוקרטיה הוא דיבר. האם הדמוקרטיה שהוא דיבר עליה נמצאת רק בתל-אביב, או רק בירושלים? או בכל שטחי מדינת ישראל, כולל גם כל המיעוטים וכל השכבות החלשות שקיימות במדינה? לדעתי הוא לא דיבר בכלל על זה שבאמת יש 20% מהאוכלוסייה, שזאת האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, שאין להם שום קשר לדמוקרטיה הישראלית. כנראה הדמוקרטיה בעיניו זה שאני עומד פה ויכול לדבר, אז זה הדמוקרטיה. אבל מה מעבר לזה, איך אני נהנה מזה? שום דבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היהודים משלמים לך את המשכורת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא בחסד, זה בזכות. אני שילמתי 34 שנה מס הכנסה, יותר מהרבה מאלה שיושבים באולם הזה, כך שזה לא בחסד מאף אחד. מה שכן, מי שבאמת שולט במגזר הערבי זה לא הדמוקרטיה הישראלית. וכשאנחנו מדברים על זה – מהי הגדולה של הדמוקרטיה? הגדולה של הדמוקרטיה זה להגן על המיעוטים, זה להגן על המיעוטים מהדריסה של הממשלה. ואם זאת באמת ממשלה דמוקרטית, אז אני רואה שהממשלה הזאת מחוקקת רק חוקים שהם דורסים את המיעוט הערבי פה. מה עם כל החוקים האלה האחרונים שהיא רוצה לחוקק, גם החוקים שדיבר עליהם לפני חבר הכנסת אלדד? זה במקום לבוא ולהגיד שתודה רבה לעמותות האלה, שהן מגינות לא רק השוליים, על עצם הדמוקרטיה, כדי שבאמת מדינת ישראל תיראה כמו דמוקרטיה – אז אותם רומסים? כדי שהם יעשו – במקום למנוע את הפשעים שעושים המתנחלים, את הפשעים שעושה הממשלה הימנית הזו בשטחים הכבושים, ולא רק בשטחים הכבושים, גם בתוך מדינת ישראל נגד האוכלוסייה הערבית – במקום שימנעו את הפעולות האלה, ימנעו את האנשים שחושפים את הפעולות האלה? בדרך כלל, כשאתה נכנס למדינה, לכל מדינה זרה, אתה רוצה לדעת אם המדינה היא באמת דמוקרטית או לא. ככל שיש נוכחות של משטר בכבישים, ברחובות, של צבא, של משטרה, אז אתה יודע שהדמוקרטיה היא פחות – והיא רעועה יותר; אז יש יותר נוכחות של מנגנוני ביטחון בכבישים וברחובות ובהתקהלויות. אבל ככל שהמשטר, למשל באירופה, הרבה משטרים במדינות שאתה הולך – אין כמעט נוכחות לא של משטרה ולא של צבא, ואז אתה מבין שזו דמוקרטיה איתנה. מצד שני, אנחנו רואים באיזה נוכחות די מסיבית נגד אזרחי מדינת ישראל – אני לא מדבר על השטחים, אני מדבר על אזרחי מדינת ישראל, כאשר המדינה רוצה להדיר את אזרחיה הערבים מהנוכחות שלהם, ואיך היא מדכאת אותם, אם זה מבחינה חברתית או מבחינה בטיחותית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> דבר אחרון זה אלה שמדברים על מדינות – אני לא ידעתי שלמשל אנגליה מדינה עוינת למדינת ישראל, זה שהיא עוזרת לעמותות. מדינה שהצהירה את הצהרת בלפור, ועשתה 100 שנה, 50 שנה, כדי לעזור למדינת ישראל, איפה היא עומדת עכשיו? אז מצהירים שהיא מדינה עוינת למדינת ישראל בזה שהיא עוזרת לעמותות מסוימות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית? מי שמובילים את העניין הזה זה כמה חברי כנסת מהימין שלא אכפת להם הדמוקרטיה, ולא אכפת להם ממדינת ישראל, אכפת להם מה יהיה בפריימריז, רק שייבחרו בעתיד הקרוב בפריימריז של הליכוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו לא אג'נדה, לא של ז'בוטינסקי ולא של הרצל – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דנון, תן לו לסיים משפט אחרון. הוא סיים את דבריו. תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. לרשותך שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמר כאן חבר הכנסת עפו אגבאריה שיש כאן חברי כנסת שכל מה שמעניין אותם – הפריימריז. מה לנו ולחברי הכנסת האלה? אין לנו בעיה עם חברי הכנסת האלה. יש לנו בעיה עם ראש ממשלה שנותן לקואליציה שלו לעשות פוטש נגד הכנסת, זאת הבעיה שלנו. יש לנו ראש ממשלה ששותף להצעות חוק, הצעות החוק האלה שהן "תג מחיר" בדמוקרטיה. זה מה שאתם עושים כאן. אין לי בעיה עם דני דנון, ולא עם אופיר אקוניס, ולא עם פניה קירשנבאום. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי בעיה עם עונת הציד. כולכם צדים – על ארגוני השמאל, על ארגוני החברה האזרחית, מנסים לסתום את הפה למי שמעז לבקר את פעילות השלטון ולמי שקורא תיגר על פעילות השלטון. כולם מדברים כאן על הדמוקרטיה, נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא. באיזו מדינה דמוקרטית מנסים למנוע מארגוני החברה האזרחית לבקר את פעילות השלטון? במקום שמדינה מתוקנת תתגאה בזה שיש כאן ארגונים שלא מקבלים את מדיניות הממשלה ככזה ראה וקדש, במקום זה מתייצבים כאן בכנסת חברי כנסת ושרים צבועים ששייכים לקואליציה הימנית המתנחלת – – <דני דנון (הליכוד):> – – – ברוב קולות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – חברי כנסת ושרים שיושבים בוועדת שרים לענייני חקיקה, סער וארדן, שרוממות שלטון החוק בגרונם, ומצביעים נגד פגיעה בבית-המשפט העליון, אבל בהצעה אחרת נותנים יד לפגוע בארגוני החברה האזרחית. כל אחד מהם חושב שמדובר בהצעות שבעצם מיועדות לפגוע בשמאלנים. הם לא לוקחים בחשבון שהכדור הוא עגול והדיקטטורה הזאת תגיע בסופו של דבר אליהם. חברי חברי הכנסת, זה לא התחיל היום, זה התחיל כבר לפני כמה חודשים, או לפני שנה, זה התחיל בחוק ועדות קבלה, בחוק הנכבה, בחוק החרם, בחוק ההסתננות, בחוק האזרחות, וזה ממשיך היום – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יהיו עוד הרבה, חבר הכנסת דנון, אני בטוחה. אתם לא מבינים מושכלות יסוד בדמוקרטיה. <דני דנון (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם נבחרתם, ועושים – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא בשביל זה נבחרתם. אתם נבחרתם כדי לייצג את הציבור שבחר בכם, אבל הציבור שבחר בכם ידע שיש איזשהם מושכלות יסוד בדמוקרטיה, יש איזה כללי משחק, שהרוב מגן על זכויות המיעוט. אז כשנכנס שר החינוך עכשיו, גדעון סער, אז כשיושב השר גדעון סער בממשלה, וחושב שחשוב להגן על בית-המשפט העליון – חשוב להגן. יש כאן ניסיון לפוליטיזציה, לסרס את מערכת המשפט. אבל מצד שני יושב חבר הכנסת סער בממשלה ונותן יד לפגיעה בארגוני החברה האזרחית. מה, חבר הכנסת סער לא מבין את אותם מושכלות יסוד, שיש כללי משחק בין קואליציה לאופוזיציה? אז הוא הציל את נפשו, הוא התראיין בכל מקום, ויצא אביר שלטון החוק. חבל שחבר הכנסת סער מפריע לחבר הכנסת טיבי להתרכז בדברי כמו שהיה – השר סער מפריע לחבר הכנסת טיבי להתרכז בי. אני בטוחה שחבר הכנסת טיבי חושב שמדובר כאן בממשלה אלימה, שמשתמשת בעריצות הרוב, חבורה שרואה במדינה ולא בזכויות האדם ערך עליון. כל היוזמות האלה שלכם, חבר הכנסת דנון, כל האסטרטגיה הזאת של שימוש בכוח שיש לכם כאן בכנסת, זו מתקפה רבתי על חברה דמוקרטית חופשית. אתם תוקפים את חופש הביטוי – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אתם פוגעים בחופש ההתארגנות, אתם פוגעים בהפרדת רשויות. אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, ובזה אני רוצה לסיים. אם המהפכה האנטי-חוקתית הזאת תצליח, אם בית-המשפט העליון ייפגע, אם תעמידו את עצמכם מעל החוק, אם תאפשרו פוליטיזציה של בית-המשפט העליון, זה יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת זבולון אורלב. לאחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך שלוש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני מקשיב היטב להתנפלות – לדעתי, הבלתי-מרוסנת – של חברי כנסת מהשמאל על הקואליציה בטענות על החקיקה, ואני מציע לחברי בשמאל, וגם בסיעות הערביות, לשאול מה קרה, מה יום מיומיים. מה קרה שסיעות הקואליציה נוקטות פעולות שבכנסות קודמות, אף שהן היו בשלטון, הן לא נקטו אותן פעולות? מה קרה פתאום? אני מציע לחברי בשמאל לעמוד מול הראי, לנתח את מעשיהם, לראות למי הם נותנים גיבוי, ולהבין שמה שקורה ומה שהכרח שיקרה, שלא היה צריך לקרות בכנסות קודמות – זאת התגוננות בפני מתקפה חצופה, עזת פנים, חסרת בושה, מול הכרעות לגיטימיות דמוקרטיות שמתקבלות, ושהם לא מוכנים לקבל את הכרעת הבוחר. מדינת ישראל מתנהלת בשני רבדים. רובד אחד הוא הרובד הלגיטימי של ממשלה, של כנסת – ממשלה שמציעה מדיניות, הכנסת מאשרת; ורובד שני – בדרכים אחרות, באמצעות עמותות, באמצעות ארגונים. זו לא החברה האזרחית; וחברת הכנסת זהבה גלאון נשאה לדעתי את שמן של אותן עמותות לשווא – אני אומר זאת כיושב-ראש השדולה לקידום החברה האזרחית. פועלים בכל מה שאפשר, בגלוי ובנסתר, לסכל בכל דרך את מדיניות הממשלה; מדיניות לגיטימית שכאמור זוכה לאמון הכנסת. מתי קרה בכנסות קודמות מסע מאורגן לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם? עם גיבוי של מפלגות ושל אישים ושל חברי כנסת שנמצאים ויושבים כאן בבית, מתנהל מסע של דה-לגיטימציה עד כדי קריאה לתמיכה בחרם נגד מדינת ישראל, נגד מוצרים, נגד אוניברסיטאות, ועד עידוד אויבי ישראל. הפעילויות האלה גברו מאוד בכנסת הנוכחית כמסלול עוקף דמוקרטיה, כמסלול שלא מוכן לקבל את התוצאות הדמוקרטיות. ולכן השמאל יכול לבוא בטענות לעצמו, הוא ורק הוא אחראי למה שמתרחש. בעבר לא היה צורך בכך שהקואליציה תפעל כפי שהיא פועלת היום, אבל אם השמאל חדל להיות ממלכתי כפי שהיה בעבר, חדל להיות ציוני כפי שהיה בעבר, חדל להיות לאומי כפי שהיה בעבר, אז הקואליציה יותר ממלכתית, יותר ציונית ויותר לאומית. אני מציע לכם בתור אינדיקציה ללכת למצע מפלגות השמאל, מרק"ח וימינה, כולל מפלגת העבודה, כולל מרצ על מפלגת מפ"ם וכולל על כל המרכיבים של קדימה, ולראות באיזה מדרון חלקלק עברו ב-20, 30, 40 השנים האחרונות המפלגות האלה; אני חושב שהיום המפלגה הימנית ביותר בקואליציה עוד לא הגיעה לרמה של מפ"ם לפני 40 שנה. לכן הפעולות שהממשלה והקואליציה נוקטות הן הכרחיות לשמור על מדינת ישראל, להבטיח את עתידה, להבטיח את קיומה, וברוך השם זאת הדרך שאנחנו נלך בה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כולם יודעים, בתוך המדינה וגם מחוצה לה, שהממשלה לא רוצה שלום, לא מאמינה בשלום, כי אם בגזל אדמות הפלסטינים. היא מאמינה בהשתלטות על אדמות האחר. היא מאמינה גם בגזל כסף מהאזרחים של המדינה, מהעניים ומעמד הביניים. היא גם מאמינה בגזל זכויותיהם הפוליטיות של האזרחים. את גזל האדמות אפשר להכשיר, מכשירים באופן דמוקרטי, גם יישובים ומאחזים שהממשלה בעצמה הודתה כי נבנו בצורה בלתי חוקית – מקיימים ועדת משפטנים שתמצא איך להכשיר מאחזים שנבנו על אדמות פרטיות של הפלסטינים. גם את גזל הכסף מהאזרחים ניתן להכשיר. מקימים ועדה בשם הצדק, ועדה שתתווך בין העני לבין מי שגרם לעוני שלו. מחליפים את המושג נגד העוני, המאבק נגד ממשלות שגורמות לעוני, במושג התיווך. את התפקיד הזה בדיוק עשתה ועדת-טרכטנברג. אין תיווך בין האזרח לבין מי שגורם לסבל שלו. אין תיווך בין העם לבין מדיניות שגורמת לסבל שלו. יש מאבק – מאבק נגד מי שגורם לסבל של האזרחים ושל העניים. התיווך יבוא רק לאחר שהמאבק יצליח ולא לפני. כל זה, הכול נעשה בשם מטרות עילאיות שמוצבות בראש תכלית הקיום שלנו כביכול – שקר וגזל אדמות על מנת לבנות את המדינה. גזל הכסף נעשה גם הוא בשם הצמיחה והשוק החופשי. גזל זכויותיהם הפוליטיות של האזרחים, כל האזרחים – – <יעקב אדרי (קדימה):> צריך לטפל בסוריה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – מבוצע על מנת להילחם באיומים. אני לא בסוריה – – – <יעקב אדרי (קדימה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת אדרי. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, עד עכשיו היית בחוץ. היה שקט. <חנין זועבי (בל"ד):> אני רוצה לענות. אני רוצה להזכיר – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. עפו אגבאריה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה מסייע לחנין זועבי? תן לה, היא מסתדרת. <חנין זועבי (בל"ד):> – – קוראים למקום הזה כנסת, לא הפרלמנט הסורי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, אני לא אאפשר את הדו-שיח הזה. נא שבו במקומותיכם, תאפשרו לה לסיים את דבריה. בבקשה, חברת הכנסת זועבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – כדאי שתדעי – – – <חנין זועבי (בל"ד):> קוראים למקום הזה כנסת. אני אזרחית במדינה שקוראים לה ישראל, אני לא אזרחית במדינה שקוראים לה סוריה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <יעקב אדרי (קדימה):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני אדע מה לעשות אם הייתי בסוריה, אז אני אדע מה לעשות בסוריה. פה, אני גם צריכה לדעת מה לעשות פה, בתוך מדינת ישראל. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה טובה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אולי באמת כדאי שתדעי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיכאל בן-יאיר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בן-ארי. <חנין זועבי (בל"ד):> מצחיק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בן-ארי, סליחה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – אתם שוכחים שאתם במדינה שקוראים לה ישראל, אנחנו לא בסוריה. גם אתם לא נמצאים בסוריה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל את נציגה שלהם פה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מבקש. יש לך עוד דקה, תסיימי את דברייך. את סיימת, אבל הם הפריעו לך, אני מוסיף לך עוד דקה. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה ספרת את הדברים האלה? <היו"ר יצחק וקנין:> לכן הוספתי לך עוד דקה. <חנין זועבי (בל"ד):> אוקיי. מול האיום החיצוני יש צבא חזק שמפציץ, ומול האיום הפנימי – הערבים, השמאל הרדיקלי כביכול, והפוסט-ציונים. כביכול יש גם השב"כ, שפועל בשטח, וגם הכנסת, שמחוקקת חוקים גם נגד יהודים וגם נגד ערבים, כאחד. ולאלה שמחשיבים את עצמם למתונים, המשחק המסוכן הזה, גם לאופוזיציה, המשחק המחושב, המתוחכם הזה, שקודם כול מתייגים את האזרחים כאיום כדי לאפשר לגיטימציה לחקיקה שמכשירה את הקרקע להפללה של חופש ביטוי, להפללה של מאבק פוליטי לגיטימי לדמוקרטיה ולצדק אמיתי – המשחק הזה התחיל עוד לפני תיוג בית-המשפט העליון ככוח של שמאל רדיקלי. המאבק הזה התחיל עוד לפני תיוג עמותות של זכויות אדם ככוח פוסט-ציוני. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> ההתחלה הפורמלית של תהליך הדה-לגיטימציה של חלקים שלמים באוכלוסייה כדי להפוך את פעילותם הפוליטית לפלילית היתה עוד ב-2007. פורמלית התחילה ב-2007 – חברת הכנסת גלאון לא נמצאת פה – – <היו"ר יצחק וקנין:> מודה לך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – כאשר ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, תייג את האזרחים הערבים בתור איום אסטרטגי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש משפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסיימת, משפט סיום. רק השתיקה הממושכת מול אסטרטגיה גזענית זו אפשרה את החלתה על קבוצות אחרות באוכלוסייה, ואפילו על הממסדים החשובים ביותר בחברה – התקשורת ובתי-המשפט. ורק אופוזיציה רדומה, רדומה פוליטית וערכית, שלא מציגה אלטרנטיבה אמיתית, שמשתתפת בחלק ממתקפות הדה-לגיטימציה, רק היא יכולה לאפשר את העריצות, הגזענות וההידרדרות הזאת. אנחנו צריכים לעמוד מול ההידרדרות הזאת – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אנחנו – גם האזרחים הדמוקרטים – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש, את מנצלת – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – גם אופוזיציה אמיתית צריכה להפסיק, כן, ולעמוד מול הגל. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זועבי, את מנצלת את זה שאני לא מפסיק אותך. נתתי לך עוד דקה ועוד דקה. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לך. תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. תעלה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אחרונת הדוברים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המהומה הדרמטית הזאת שמתרחשת בבית הזה גורמת לי לחשוב, האם האנשים שחיים כאן, בבית הזה, ועובדים כאן למען המדינה, קוראים עיתונים, מודעים למצבה של מדינת ישראל בעולם, או אולי הם לקו בסוג של אמנזיה, מחלת זיכרון? עומדת יושבת-ראש האופוזיציה בלי בושה ומדברת על פגיעה במערכת המשפט, ושוכחת שרק לא מזמן כיהנה כאן ממשלה שמינתה את פרופסור דניאל פרידמן, אולי שר המשפטים הרדיקלי ביותר שמונה אי-פעם במדינת ישראל, שביקש לערוך רפורמות מרחיקות לכת במערכת המשפט, ומי עמד מאחורי זה? ממשלת קדימה. <מגלי והבה (קדימה):> לפחות הוא שר המשפטים, ואת מה? את מה? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> ניסתה יושבת-ראש האופוזיציה, ציפי לבני – – <מגלי והבה (קדימה):> אולי תגידי מי את – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – למנות את פרופסור רות גביזון לשופטת בבית-המשפט העליון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מגלי, אפשרתי לך קריאת ביניים, אבל אתה ממשיך וממשיך. <מגלי והבה (קדימה):> לשמוע מי היא בכלל. <היו"ר יצחק וקנין:> זה בלתי אפשרי, הדבר הזה. <מגלי והבה (קדימה):> אולי תציג את עצמה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה, אל תפריע לה. אמרתי לך, זכותה הלגיטימית להגיד מה שהיא חושבת. גם אתה כשאתה עולה לפה אתה אומר מה שאתה חושב. את יכולה להמשיך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ציפי לבני ניסתה למנות את פרופסור רות גביזון, כלת פרס ישראל למשפט, אשה שלא נמצאה ראויה לכהן בבית-המשפט העליון כי פרופסור ברק, השופט ברק, חשב שהיא לא ראויה לכהן, כי יש לה אג'נדה. אתם זוכרים את המשפט הזה? אשה עם אג'נדה פסולה לכהן בבית-המשפט העליון. תיקון קטן, הוא התכוון שהיא מגיעה מהאג'נדה הלא-נכונה. מי ששוכח את האירועים האלה זורה חול בעיני הציבור כשהוא בא כאביר הפרדת הרשויות, כאילו שהוא לא מודע לכך שבית-המשפט העליון סובל בשנים האחרונות מירידה ופיחות דרמטיים ודרסטיים במעמדו בעיני הציבור הישראלי. יותר ויותר ציבורים מרגישים את עצמם מודרים מפסיקת בג"ץ כשהוא נוגע בסוגיות פוליטיות מובהקות, והציבור בישראל דורש צדק משפטי לא פחות מאשר צדק חברתי. ולכן, הממשלה הזאת, גם אם לא תמיד אני מסכימה עם המהלכים של חברי לגבי הדרך, מזהה נקודות נכונות, ואילו האופוזיציה שכחה כנראה שהעובדה שהם נמצאים כרגע בספסלי האופוזיציה זה כי השלטון בישראל נבחר על-ידי העם, ודמוקרטיה אמיתית היא כזאת שמשקפת את רצון העם, והממשלה הנבחרת הזאת מנסה לשנות כללי משחק עתיקים, שבהם כשהשמאל מנצח בבחירות השמאל שולט, וכשהימין מנצח בבחירות גם כן השמאל שולט. יש כאן מציאות חדשה, שהשמאל לא מכיר – שנבחרה ממשלת ימין שממש רוצה לממש את זכותה להגן על מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שאני מאוד – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר משפט אחרון. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – אני מאוד גאה בזה שהכנסת העבירה את חוק העמותות – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז תגידי שהשמאל – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – כי חוק העמותות – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, שב במקומך ואל תעמוד ותקרא קריאות ביניים. זה בכלל לא – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – כי חוק העמותות הוא אותו חוק שיגן על דן מרידור ועל ציפי לבני ועל אהוד ברק מכך שממשלות כמו ממשלת בריטניה לא ירשו להם לדרוך על אדמתן מחשש להיחשב לפושעי מלחמה. חוק העמותות הוא החוק שיגן על חיילי צה"ל מאותן עמותות, כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם", שהן עמותות שהופכות חיילים שעוסקים בהגנה על מדינת ישראל לפושעי מלחמה אכזרים. זה החוק שיותיר למדינת ישראל את הזכות להחליט בענייניה על-ידי רצון העם, ולא להותיר את ההחלטות האלה למדינות זרות שיבחשו כאן מבחוץ בקלחת הפוליטית. תודה, אדוני היושב-ראש. <זאב בילסקי (קדימה):> יישר כוח – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה. אני מודה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. יסכם את הדיון שר האוצר, השר יובל שטייניץ. <ישראל חסון (קדימה):> הוא כבר דיבר. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל כרגיל שר מסכם את הדיון. <ישראל חסון (קדימה):> עוד מעט הדלקת נרות – – – לא הדלקת המאורות, הדלקת נרות – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> ברגע שיושב-ראש הקואליציה יאשר את דבריך שהדלקת הנרות מתקרבת, כשיהיה אישור כפול, לא רק מהאופוזיציה אלא גם מהקואליציה, אני ארד מהבמה. <קריאה:> אתה לא נהנה לשמוע את שר האוצר? תתבייש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני השר. כל זמן שתדבר לעניין, כמובן נאפשר לך, אבל לא להשתמש בזה למשיכת זמן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה מייד כשהשר מסיים את דבריו, והוא כמובן יכול למצות את הזמן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אומנם שמענו טענות רבות כלפי הממשלה והעומד בראשה במהלך הדיון הזה – ואני מוכרח להגיד, טענות שהן כולן מופרכות ורובן אפילו מופרכות ממש על פניהן. <יואל חסון (קדימה):> ממש כולן? <שר האוצר יובל שטייניץ:> מה? <יואל חסון (קדימה):> אין אחת אפילו נכונה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> לצערי הרב. <יואל חסון (קדימה):> עד כדי כך אתה בטוח בעצמך – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לצערי הרב, חבר הכנסת חסון. <קריאה:> מידת הצניעות פה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אבל עיקרן מתמקד באיום, לכאורה, על שלטון החוק ועל מערכת המשפט בישראל ועל הדמוקרטיה, על אושיות הדמוקרטיה – מה לא שמענו כאן, אדוני היושב-ראש, בדיון הזה, שבמקום להיות דיון רציני הוא היה כל כך מוגזם, שהוא הפך להזוי. שמענו כך: שהציונות חוסלה בשנתיים האחרונות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ההצעות שלכם הזויות. אתה אומר שהנאומים שלנו – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> שמענו שהציונות חוסלה, שהדמוקרטיה חוסלה והתרסקה – – <יואל חסון (קדימה):> כן, חיסלתם אותה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שמערכת המשפט חוסלה והתרסקה – – <יואל חסון (קדימה):> אתם חיים בסרט. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ומה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי שגם בתקופות קודמות, בכהונתם של שני שרי משפטים קודמים, שמענו טענות דומות; אני אזכיר נשכחות, אדוני היושב-ראש. בכנסת הקודמת היה שר משפטים מאוד רציני ומוערך בעיני, פרופסור דניאל פרידמן. ופרופסור פרידמן, שר משפטים שכיהן מטעם קדימה, גם כלפיו היו טענות שבגלל רפורמות מסוימות שהוא ביקש להנהיג הוא מרסק את מערכת המשפט, מאיים על הדמוקרטיה הישראלית וכו' וכו'. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני – – – כל מה שפרידמן עשה הוא טוב. <שר האוצר יובל שטייניץ:> רגע, עוד לפני פרידמן היתה שרת משפטים פעם – – <שלמה מולה (קדימה):> שהיתה מצוינת. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שקראו לה ציפי לבני – – <שלמה מולה (קדימה):> היא היתה מצוינת. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – וגם אותה אני מכבד ומעריך. וציפי לבני, כשרת משפטים, בגלל מחלוקת על מינוי שופטת לעליון – פרופסור רות גביזון, והתנגדות שופטי העליון למינוי, ביטלה ישיבות של הוועדה לבחירת שופטים – – <שלמה מולה (קדימה):> אבל היא לא הביאה חקיקה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ובמשך חודשים ארוכים לא מונו שופטים לישראל. וגם שם היתה טענה שהגברת לבני הולכת נגד בית-המשפט העליון, מבטלת ישיבות, מנסה לכפות את דעתה. אז מה צריך להסיק מכך, אדוני היושב-ראש? שני דברים: ראשית, מערכת המשפט והדמוקרטיה הישראלית בכלל, הן מספיק חזקות וחסינות. כשאמרו שציפי לבני פוגעת בהן פגיעה קשה, זה היה חסר שחר; עובדה שעדיין יש לנו מערכת משפט חזקה, מפוארת, מקצועית, ישרה והגונה. כשאמרו שדניאל פרידמן מרסק את מערכת המשפט זה היה חסר שחר, כי עדיין יש לנו מערכת משפט לתפארת מדינת ישראל. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים עם האקטיביזם השיפוטי שנהוג במקומותינו, אבל זה שיש לנו מערכת משפט – כולל בראש ובראשונה בית-משפט עליון – רצינית, מקצועית, ישרה והגונה לעילא ולעילא, ובעיקר עצמאית – עצמאית – על זה קשה להתווכח. <איתן כבל (העבודה):> אז למה לקלקל אותה? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> ולכן אני אומר, מוזר שאותם אנשים בספסלי קדימה ששתקו – דרך אגב, שתקו בצדק – כשהילכו עלינו אימים שציפי לבני או פרופסור פרידמן פוגעים במערכת המשפט, היום, כשיש לנו שר משפטים כל כך טוב ונאמן ומקצועי – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – אבל הם באופוזיציה – פתאום כל ויכוח, כל חוק, הופך להיות איום על מערכת המשפט. אני רוצה לומר לאזרחי מדינת ישראל: יש לנו דמוקרטיה חזקה, חסונה, חיונית, בועטת, מהדמוקרטיות המעולות בעולם המערבי, לתפארת מדינת ישראל. בכל דור ודור, בכל כנסת וכנסת, במקום להתווכח לגופם של חוקים כאלה ואחרים, יש המהלכים עלינו אימים שאם חוק מסוים רק יתקבל – חורבן הדמוקרטיה, התרסקות הדמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית חזקה, וכשמתווכחים על חוק כזה או על חקיקה כזאת, אנא, שהוויכוח יהיה לגופו של עניין, זאת אומרת לגופו של חוק, אם הוא נכון, אם הוא לא נכון, אם יש מה לשפר, מה לתקן בהצעת החוק, ולא איומים על חיסול מערכת המשפט או הדמוקרטיה הישראלית. בעיקר מוזר לשמוע איומים כאלה מאלה שישבו ושתקו כאשר בתקופות קדומות, בתקופת ממשלת קדימה, שרי משפטים מטעם קדימה, ציפי לבני ודניאל פרידמן, התווכחו גם הם והואשמו גם הם בהשפעה לא דמוקרטית על מערכת המשפט. אדוני היושב-ראש, יש לעתים תחושה שחוקים שמגיעים מצד מסוים של המפה הפוליטית מותקפים על-ידי האופוזיציה, או הצד השני – במקרה שלנו הצד השמאלי, באופן כמעט אוטומטי כפגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק או במערכת המשפט. הדברים הללו הם חסרי שחר. אני משוכנע ש-120 חברי כנסת חרדים לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חרדים לחוסנה ועצמאותה של מערכת המשפט הישראלית, וזה איננו אומר שאי-אפשר לדון בחוקים רציניים – נכונים או לא נכונים – לגופו של עניין, בלי להלך אימים על הדמוקרטיה הישראלית או מערכת המשפט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מרגיש כבר שאדוני יכול לסכם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני מכיר זה שנים את ראש הממשלה נתניהו. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נתניהו הוא דמוקרט בכל רמ"ח איבריו. הוא ממשיך של המסורת הדמוקרטית המפוארת של מנחם בגין, זיכרונו לברכה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רואה איך הוא מנהל את דיוני השמינייה, ואת דיוני הקבינט, ואת דיוני הממשלה – – <קריאות:> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ואני מוכרח לומר לכם, הוא עושה את זה בצורה דמוקרטית יוצאת מגדר הרגיל – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – לפעמים אולי יותר מדי דמוקרטית, יותר מדי פתיחות, יותר מדי נכונות לשמוע דעות אחרות, ולהמשיך את הוויכוחים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא לשבת, כי השר מסיים עוד מעט דבריו ואנחנו עוברים להצבעה. השר יסכם ואנחנו עוברים להצבעה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לזהבה גלאון ידידתי היקרה, בת מחלוקת יקרה, שגם כאשר בגין היה ראש האופוזיציה, ואפילו לאחר מכן, כשכיהן כראש הממשלה – – – <רוני בר-און (קדימה):> כשאתה היית ב"שלום עכשיו". <שר האוצר יובל שטייניץ:> נכון, אני הייתי ב"שלום עכשיו", נכון, חבר הכנסת בר-און – – <יואל חסון (קדימה):> הוא מנסה להסתיר את זה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – אני לא מסתיר את זה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה נושא – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> בתקופה שאני הייתי ב"שלום עכשיו" הותקף מנחם בגין – אני זוכר גם כילד קטן בשנות ה-60 וה-70 – כאיום על הדמוקרטיה. מדוע? כי הוא היה מנהיג הימין. מנהיג המחנה הלאומי. היום כולם, מימין ומשמאל – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאה:> כולם חוזרים לקנוסה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – מסכימים שמנחם בגין היה דמוקרט – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע כדי שיסיים את דבריו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – גם כמנהיג האופוזיציה וגם כראש הממשלה, דמוקרט בכל רמ"ח איבריו. אותו הדין גם לגבי דברי הבלע וההסתה הפרועה ששמענו היום מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלה, או: אותם חוגים שאז ניסו לומר שמנחם בגין מסכן את הדמוקרטיה, היום משמיצים באותו אופן את בנימין נתניהו. אני רוצה לומר לכם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לסיכום, אתה רוצה לומר. לסיכום. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – יש כמה חוטים מקשרים בין מנחם בגין לבנימין נתניהו. שניהם ראשי ממשלות עם חזון – – <שלמה מולה (קדימה):> הגזמת. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – עם תובנה היסטורית, עם שליחות, עם מעשים גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי, עם קבלות והצלחות – – <יואל חסון (קדימה):> מה הוא עשה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <קריאות:> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ושניהם – – <יואל חסון (קדימה):> מה הוא עשה? <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. חברי הכנסת, אני אתן לו להמשיך לדבר אם אתם תצעקו. <נחמן שי (קדימה):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ושניהם – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק להפריע. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין וראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, שניהם דמוקרטים, מנהיגים דמוקרטים, בכל רמ"ח איבריהם – – <נינו אבסדזה (קדימה):> בגין עשה דברים שנתניהו לא יודע – – – <יואל חסון (קדימה):> רואים שבאת מ"שלום עכשיו", רואים שגדלת ב"שלום עכשיו". <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ובכל נימי נשמתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם תפריע לו אני אתן לו להמשיך לדבר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני אינני מכיר בכנסת ישראל – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה לכם? מה קרה? מה קרה? <יואל חסון (קדימה):> הוא עושה השוואות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? אתה לא רוצה לשמוע מה הוא אומר? <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה כועס שהוא אומר שהוא לא רוצה לשמוע מה שאתה אומר. רבותי, אדוני השר, עם כל הכבוד – ויש לי הרבה כבוד אליך – אתה חוזר על דברים שאמרת. אני חושב שאתה צריך לסכם, ואנחנו נצביע. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אוקיי. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רואה פה למעלה מ-100 חברי כנסת, הם כולם שמעו את הצלצול. חמש דקות, יש מה לומר – עשר דקות, אבל לא למעלה מזה, אדוני. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני אומר רק משפט סיכום – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – למרות שאולי זה מרגיז פה כמה אנשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, הם יתגברו, הם יתגברו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מהרבה בחינות וגם מבחינת המחויבות הנפשית והאינטלקטואלית לדמוקרטיה, מנחם בגין ובנימין נתניהו דומים דמיון רב מאוד. <אריה ביבי (קדימה):> הם תאומים סיאמיים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אינני מכיר בכנסת הזאת הרבה אנשים שיותר מחויבים לערכים הדמוקרטיים מראש הממשלה בנימין נתניהו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה. רבותי, נא לשבת, כל אחד, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. לא להפריע, נא לשבת. רבותי, לא להפריע. לא להפריע, אני עובר להצבעה. רבותי, הצעות אי-אמון, שלוש במספר, והראשונה שבהן היא הצעת סיעת קדימה בנושא: ניסיונה של ממשלת נתניהו לבצע השתלטות פוליטית על מערכת המשפט ומערכת התקשורת במדינת ישראל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שאול מופז. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. תודה. לא להפריע בזמן ההצבעה ועד שאני מכריז. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 55 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, 55 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שאול מופז, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת סיעות העבודה ומרצ, כפי שנומקה על-ידי איתן כבל, שכותרתה: פגיעה בחופש הביטוי של עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה – הצעת האי-אמון של העבודה ומרצ. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 55 נמנעים – 2 הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 38, נגד – 55, שני נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד, וכותרתה: מדיניות ממשלת נתניהו המסוכנת לאזרחי המדינה ולעמי האזור. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 בעד, 55 נגד, אין נמנעים. אני קובע – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> 59. <היו"ר ראובן ריבלין:> 59 נגד, סליחה. פה יש 59 נגד, אין נמנעים. תודה רבה למשנה לראש הממשלה שהעיר את תשומת לבי. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, כפי שנומקה על-ידי חנא סוייד, לא נתקבלה. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר ירחמיאל אסא ומשה ורטמן, זיכרונם לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, במהלך פגרת הקיץ הלכו לעולמם חברי הכנסת לשעבר ירחמיאל אסא ומשה ורטמן, זכרם לברכה. נכבד את זכרם בדקת דומייה. נא לקום. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) תודה, נא לשבת. חבר הכנסת לשעבר ירחמיאל אסא נולד בקווקז שבברית-המועצות כירחמיאל אסאילוב. עם עליית משפחתו ארצה הוא התגורר עמה בתל-אביב, אך עם סיום לימודיו בסמינר הקיבוצים הצטרף בשנת 1936 למייסדי הקיבוץ חולתה, שם פעל כמחנך ושם התגורר עד יום מותו. ירחמיאל אסא היה משליחי המוסד לעלייה ב' בקרב יהודי עירק, ממדריכיה של חברת הכנסת לשעבר והשרה לשעבר שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שתיבדל לחיים ארוכים, שאף ארגן את חילוצה ואת חילוץ חבריה לאחר שהללו נאסרו על-ידי המשטרה בעירק במסגרת מבצע מייקלברג – מבצע העפלה אווירי, שאותו תיכנן יחד עם יושב-ראש הכנסת לשעבר שלמה הלל, ייבדל לחיים ארוכים. הוא היה חבר הכנסת השלישית מטעם אחדות העבודה – פועלי ציון, וחתן פרס אלון לחלוציות. חבר הכנסת לשעבר משה ורטמן כיהן בכנסת השישית, השביעית והשמינית, והיה יושב-ראש הקואליציה בזמן ממשלת רבין הראשונה. משה ורטמן נולד בטומשוב-לובלסקי שבפולין וחווה את מראות השואה על אדמת אירופה. זכר עירו היה חקוק בלבו והוא שימש עד ימיו האחרונים יושב-ראש העמותה להנצחת יהודי טומשוב-לובלסקי. בשנת 1947 עלה ארצה והצטרף למאבק על עצמאות ישראל. כאיש חטיבת כרמלי השתתף ורטמן בקרבות רבים, איבד את עינו ונפגע קשה בפניו. למרות מצבו הוא התעקש לחזור לצבא ולהמשיך בשירות העם והמדינה. עם שחרורו הקדיש חייו למען העובדים. ורטמן, איש חיפה, היה חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות ומזכיר מועצת פועלי חיפה. בשנותיו כחבר כנסת פעל רבות לקידומם של חוקים סביבתיים שונים, והיה ממייסדיה הראשונים של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. משה ורטמן היה אדם חברי וצנוע, ישר וענייני, וגינוני הכבוד והשררה מעולם לא דבקו בו. גם אחרי פרישתו מהכנסת המשיך להיות פעיל בחיים הציבוריים, ובשנותיו האחרונות פעל בנחישות כיושב-ראש הסתדרות הגמלאים במרחב חיפה, למען אזרחי ישראל הוותיקים. יהי זכרם של ירחמיאל אסא ומשה ורטמן ברוך. את זכרו של חבר הכנסת פורת העלינו בזמן הפגרה. יהי זכרו ברוך, אפשר לומר: יהי זכר צדיק לברכה. תודה רבה. חברי הכנסת, בבוא הימים, אחרי שנים רבות, ישב פה יושב-ראש כנסת ויספיד את אחד מאתנו כאשר אחרי מאה-ועשרים נלך לעולמנו. אני מקווה שהדור הבא ידע, בשעה שיושב-ראש כנסת יספיד את ההולכים לעולמם, להתנהג אתנו יותר טוב מאשר אנחנו התנהגנו עם קודמינו. תודה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני לא דיברתי. דיברתי לפה דווקא, כי ישבתם יפה. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הודעה למשנה למזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"ב–2011> [מס' כ/235; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ט', עמ' 6086; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מסדר-היום ירד חוק מס ערך מוסף, ולכן אנחנו ממשיכים בהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"ב–2011, של ועדת הכלכלה של הכנסת. אני מזמין, על מנת להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה. בבקשה, אדוני. אין הסתייגויות, לכן לאחר – אה, יש הסתייגות. בבקשה. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> אין הסתייגות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כאמור, אין הסתייגויות לחוק זה, ולכן נצביע מייד לאחר שיושב-ראש הוועדה יציג את הצעת החוק. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מי שרוצה לדבר יכול לצאת החוצה. לא מדברים בטלפון בעמידה. חבר הכנסת יואל חסון, חביבי. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> ומסטיק. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסטיק זה עניינו, אני לא, אבל לא מדברים בטלפון. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"ב–2011. הצעת חוק זו הונחה על שולחן הכנסת עוד בסוף המושב הקודם, ולפיכך שמה כולל את השנה התשע"א, אבל לאחר קבלתה שם החוק ישונה כמובן להתשע"ב. הצעת חוק זו עוסקת במתן פטור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. חבר הכנסת שי, תתקדם אליהם ודבר אתם. אתם לא צריכים ממרחק כזה להחליף דברים. זה לא רחוב פה. <כרמל שאמה (יו"ר ועדת הכלכלה):> הצעת חוק זו עוסקת במתן פטור מאגרת רשות השידור לחיילים בודדים, לחיילים שגרים רחוק מהבסיס שבו הם משרתים ונאלצים לשכור דירה בקרבתו, ולאזרחים ותיקים. נדמה שאין צורך להכביר מלים ולציין את תרומתן של האוכלוסיות האלה לחברה ואת חובתה של החברה לתמוך בהן ולעשות כל אשר לאל ידה כדי להקל את שגרת חייהן. לפיכך אני מבקש לברך את יוזם הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת אלכס מילר, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ולהודות לו על יוזמתו החשובה. חיילים בודדים הם חיילים שעלו לארץ ללא הוריהם, כאלה שהוריהם נמצאים בחו"ל או שלא נמצאים בקשר עם הוריהם והוכרו על-ידי הצבא כחיילים בודדים. חיילים בודדים אלה זכאים לסיוע מהצבא בתשלום שכר דירה, אך מחויבים בתשלום אגרת טלוויזיה. כמוהם, גם חיילים אשר משרתים בבסיס מרוחק מביתם ומקבלים סיוע בתשלום שכר דירה לדירה הסמוכה לבסיס מחויבים כיום בתשלום אגרת הטלוויזיה. בכל הקשור לאזרחים ותיקים שהגיעו לגיל פרישה, אלה זכאים כיום, לפי חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן–1989, להנחה בתשלום אגרת טלוויזיה בשיעור 50% מגובה האגרה. אציין כי כבר היום ניתן פטור מלא לגמלאים, אך הוא נעשה במסגרת הסכמים קואליציוניים, וראוי לעגן אותו בחקיקה ראשית. כאמור, בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להקל על שלוש הקבוצות שציינתי ולפטור אותן לחלוטין מאגרת הטלוויזיה. על-פי נתוני הצבא שהועברו לוועדה, קבוצת החיילים שעליה יחול הפטור מונה כ-2,400 חיילים. חלק מאותם חיילים חולקים דירות בשותפות, כך שלמעשה עלות מימון הפטור אינה גבוהה. מאחר שיש להניח שגם בצירוף קבוצת האזרחים הוותיקים מדובר באוכלוסיות לא גדולות במיוחד, החליטה הוועדה, ולשמחתי האוצר תמך בכך, כי הפטור האמור ימומן מתקציב המדינה. עם זאת, הצעת החוק נקבעה כהוראת שעה. לגבי שתי קבוצות החיילים, החיילים הבודדים ואלו הזכאים לסיוע בשכר דירה מטעמי מרחק, מוצע לקבוע כי הפטור מתשלום האגרה יעמוד בתוקפו בשנים 2012–2016, ולגבי האזרחים הוותיקים מוצע לקבוע כי הפטור יעמוד בתוקפו בשנים 2012 ו-2013. כן קובעת הצעת החוק ששר האוצר, באישור ועדת הכלכלה, יהיה רשאי להאריך בצו את התקופות האלה בתקופות נוספות, כפי שיקבע. כפי שציינתי בפתח דברי, שלוש קבוצות אלו – חיילי צבא-הגנה לישראל אשר נמצאים לבד בארץ ומכלכלים את עצמם או שנאלצים לשכור דירה ליד הבסיס ומתקיימים ממשכורת של חייל בשירות חובה ותשלומי סיוע מהצבא, והגמלאים, אשר מתקיימים מפנסיה במקרה הטוב ומקצבת זיקנה וגמלת ביטוח לאומי במקרה הפחות-טוב – ראויות לפטור המוצע מתשלום אגרת הטלוויזיה. מאחר שכאמור, מימון הפטור יהיה מאוצר המדינה, חשוב להדגיש שההסדר המוצע לא יפגע בהכנסותיה ובמצבה הכספי של רשות השידור, הממומנת, ככלל, מתשלומי אגרה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לתמוך בה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, לא לפני שנודה באופן ישיר למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, וליועצת המשפטית, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-הדין אתי בנדלר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למנהלת הוועדה ורון וליועצת המשפטית, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת אתי בנדלר. אני חוזר על האיחולים שאיחל יושב-ראש הוועדה, מידיעה אישית; הוא צודק, מידיעה אישית. רבותי, אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה, מקשה אחת, שכן אין הסתייגויות. ובכן, מי בעד הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25) בקריאה שנייה? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 45 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה רוצה שאמשיך בקריאה שלישית? תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים להצביע בעד הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), שנחקק ביוזמתו של חבר הכנסת אלכס מילר, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר לברך על המוגמר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, על כך שהצליח בוועדה לסיים את הסאגה של החוק שמתקדם עוד מהכנסת השבע-עשרה – עוד אז העלינו את הסוגיה של המצב האבסורדי שחיילים בודדים נמצאים בשטח ומקבלים מכתבים על עיקול של מה שנמצא אצלם בבית כי לא הצליחו לשלם אגרת טלוויזיה, ובכך החוק, שנותן להם פטור, בעצם קובע שהמדינה לוקחת אחריות לאותם ילדים שנמצאים בשטח ומגינים על גבולותינו ועל אזרחינו. נוסף על כך, אדוני היושב-ראש, אני גם שמח שהצלחנו לסיים סאגה נוספת – מאז 2007, כל שנה, במסגרת של הסכמים קואליציוניים של ישראל ביתנו, אנחנו הצלחנו לפטור מאגרת טלוויזיה את הפנסיונרים במדינת ישראל, וכל שנה אנחנו מגיעים למצב של משא-ומתן על דבר שכבר היה בקונסנזוס כמה שנים, ובכך שהצלחנו היום לחוקק את החוק הזה, ולא להתעסק ב"מסחרה" הזאת שהיתה בוועדת הכספים כל שנה, שהיינו צריכים להעביר את זה מכל מיני רזרבות ומכל מיני הסכמים, וכך הכנסת היום חוקקה חוק שפוטר את הפנסיונרים מתשלום אגרת טלוויזיה, וזה סכום לא מבוטל. כמובן אני רוצה להודות לצוות ועדת הכלכלה – עשו עבודה נהדרת כמו שהם יודעים לעשות, וכמובן לכל חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת מילר וברכות על הצעת החוק. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/412).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין לסעיף הבא את חבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה, לעלות ולהציג את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011. חבר הכנסת כץ יעלה ויבוא. ההצעה מועלית לאחר שעברה קריאה טרומית, והיא מוצגת כהצעה לקריאה ראשונה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ברצוני קודם כול – חוק שנוגע בבית-המשפט העליון, אדוני היושב-ראש, ואני הלוא איש אופוזיציה ידוע. <יואל חסון (קדימה):> כשנוח לך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> איש אופוזיציה ידוע, ואם אכן הצלחנו, חברי חברי הכנסת, לגרום לכך שממשלת ישראל כולה מתייצבת אחרי, זה סימן טוב – זה מזכיר לי ימים שהייתי בצבא, והיו לנו חיילים שהסתערו אחרינו לקראת מטרות גדולות וחשובות, וההרגשה היא הרגשה מאוד נוחה, לכן רציתי להודות לראש הממשלה ולשרים כולם על כך שהחוק הזה כבר עבר קריאה טרומית, אושר בוועדה, קריאה ראשונה, ואני מקווה, בעזרתם של חברי הכנסת והשרים, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה גם יובא לקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ידוע היום לרבים שתושבי מדינת ישראל, לצערנו הרב, לא כל כך חשים בנוח עם בית-המשפט העליון. אנחנו יודעים את הדברים האלה, ואני רק רציתי לסבר את אוזנכם, ואני בטוח שהדבר הזה ישמח אתכם, אולי גם יעלה חיוך על שפתיכם – חבר הכנסת אלקין, אתה מפריע לי – ולקרוא את השמות, שמות המשפחה של שופטי בית-המשפט העליון. אתם, חברי הנכבדים, שכולכם אינטלקטואלים, תגידו לי מה משותף לשמות שאני אקרא בפניכם עכשיו. תקשיבו טוב. בייניש, היא הנשיאה, ריבלין, גרוניס, נאור, ארבל, רובינשטיין, חיות, מלצר, דנציגר, הנדל, עמית, פוגלמן. מי יכול להגיד לי פה מחברי הכנסת מה משותף לכל הרשימה שקראתי? <אילן גילאון (מרצ):> כולם אשכנזים – – – <נחמן שי (קדימה):> תאמין לי, אתה חוצפן אמיתי, מה שאתה עושה עכשיו. אתה חוצפן אמיתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> לא, לא עושים דבר כזה. אני מבין מה שהוא רוצה להגיד. אנחנו מבינים את הרעיון הזה שלו. מה זה פה? עדות מזרח, מה שאתם עושים, אנחנו מבינים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא אקרא את השמות עוד פעם, אבל – – – <נחמן שי (קדימה):> זו חוצפה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת שי נחמן, אני לא חוצפן, אני לא חוצפן, השיטה היא חוצפנית. <נחמן שי (קדימה):> השיטה היא לא חוצפנית. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בקדימה, בקדימה – – <נחמן שי (קדימה):> חבר כנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, הערת את הערתך. <נחמן שי (קדימה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – בקדימה, בקדימה, נחמן שי, כולם אשכנזים? <נחמן שי (קדימה):> מגלגל עיניים שכמוך – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בקדימה כולם אשכנזים? <נחמן שי (קדימה):> מגלגל עיניים שכמוך. מגלגל עיניים שכמוך, מגלגל עיניים שכמוך – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. <נחמן שי (קדימה):> – – וצבוע, אתה צבוע. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. <נחמן שי (קדימה):> מה זה פה? מסית בין אשכנזים למזרחים? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, ההערה שלך נשמעה. נא לא להפריע. <רחל אדטו (קדימה):> אבל זה לא רלוונטי – – – <נחמן שי (קדימה):> מגלגל עיניים. – – – נחמדים כאלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כולם מדברים יידיש – מה שאתה הזכרת. <רחל אדטו (קדימה):> מה הקשר – – – <נחמן שי (קדימה):> לשסות את עם ישראל – אחד בשני. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, חבר הכנסת נחמן שי, הערתך נשמעה כל כך ברור. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אז אני אחזור ואומר שעם ישראל הוא עם שמורכב מחילונים ודתיים, מספרדים ואשכנזים, אני חושב שהבית הזה מבורך בעלייה גדולה ובאנשים שמייצגים את הציבור כולו. חברי, ד"ר נחמן שי, שמע את הדברים באורך רוח, בלי להתרגז, צריכה להיות שליטה עצמית. אולי זה כואב לך, אבל כשאומרים את האמת, האמת היא כואבת, ואני רוצה לומר לך שזה מציק לרבים, רבים, רבים מתושבי מדינת ישראל. ואני לא אקרא לך את מקומות מגוריהם של כל השופטים של בית-המשפט העליון. <רחל אדטו (קדימה):> אבל גרוניס לא מייצג – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ואיפה האתגרים, את מי הם מייצגים? <נחמן שי (קדימה):> ואהבת לרעך כמוך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתה יכול לקפוץ ולצעוק ולשאוג, אבל לא תשנה את העובדה שבעם ישראל יש ציבורים שונים. <רחל אדטו (קדימה):> מה זה רלוונטי לחוק גרוניס? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יש ציבורים שונים – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת רחל אדטו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – שמייצגים את העם הזה, על כל רבדיו, ועל כל סגנונותיו, ועל כל תכניו, ועל כל אמונותיו. יש יהודים שעלו מרוסיה, יש יהודים שעלו ממקומות אחרים, וצריך לבדוק ולהסתכל נכוחה במראה. וזה לא יעזור לך, נחמן שי, אם תצעק עד השמים, עם ישראל יודע את האמת. עם ישראל יודע את האמת. ואתה לא תברח מהאמת בזה שתצעק לי "סהרורי". והשמות מעידים על מי האנשים. <נחמן שי (קדימה):> לשסות בתוך עם ישראל אחד בשני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ואתה יכול לצעוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ולכן – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי. חבר הכנסת – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – גם הצעקות שלך – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – כץ – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – גם הצעקות שלך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – חבר הכנסת כץ, תרשה לי שנייה אחת. חבר הכנסת נחמן שי, אתה תיכף עולה לדבר, וגם מולה עולה לדבר. תגידו את מה שאתם חושבים, אל תפריעו לדובר. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הערתם את ההערות, אני לא ארשה לכם יותר, מה זה צריך להיות? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מולה, חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת חסון, חברי הכנסת האחרים, תגידו שזה טוב. מה הבעיה? שזה מה שהעם רוצה, הלוא הם נבחרו בבחירות, כמו באמריקה, או על-ידי הנשיא באמריקה. הם נבחרו בבחירות חופשיות, והם לא מעורבים לחלוטין בעניינים החברתיים והפוליטיים של מדינת ישראל. יש לנו ציבור מסוים שמייצג – שופטים שמייצגים ציבור מאוד מאוד מסוים, שגר במקומות מאוד מאוד מסוימים, והציבור בישראל מרגיש את זה, ומותר לומר את זה. וזו הסיבה – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא כל הציבור חושב כמוך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מולה, זו פעם אחרונה. אני קורא לך פעם ראשונה. <שלמה מולה (קדימה):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> ככה. כי אני לא יכול שכל הזמן אתה תפריע לו לדבר. <שלמה מולה (קדימה):> אני לא מפריע. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך אפשרות, אתה עולה לדבר, תיכף אתה עולה. אז מה אתה רוצה, גם מפה להפריע, וגם מפה להגיד את מה שאתה רוצה? אני לא אאפשר לך את זה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת מולה, כשאתה תעלה לדבר, ידידי הטוב והחביב, תגיד שאני קורא למדינת ישראל ולבית-המשפט העליון להמשיך להיות רק אשכנזי. תגיד. <שלמה מולה (קדימה):> לא. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תגיד. <שלמה מולה (קדימה):> לא. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תגיד. תגיד: רק אשכנזים, רק מתל-אביב. תגיד לעם ישראל כולו שיושב וצופה בך עכשיו, ואתה רוצה לקבל לקדימה 30 מנדטים ולהנהיג את המדינה, תגיד שיהיו גם בקדימה רק אשכנזים. שיהיו בליכוד רק אשכנזים. <נחמן שי (קדימה):> אני לא מאמין. למה חבר כנסת מדבר ככה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> שיהיו בש"ס רק אשכנזים. <נחמן שי (קדימה):> אני לא מאמין. אני לא מאמין שחבר כנסת מדבר ככה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> שיהיו במרצ – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, את זכות הדיבור לא תיקח לו. לא תיקח לו. הוא יגיד את מה שהוא חושב, גם כשזה לא מוצא חן בעיניך. אתה תעלה לפה ותגיד לו את כל מה שהוא רוצה ואני גם לא אאפשר לו להפריע לך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה מציק, זה בוער, וזה בולט. הצעקות שלך, אם היית שותק, נחמן, יכול להיות שאנשים לא היו שמים לב לזה, אבל עכשיו כל אחד בישראל יודע את מה שאמרתי, וזה בזכותך. ויש לך זכות גדולה שכל אחד בישראל, כל יהודי שמייצג ובא מעדה אחרת יודע, אולי דבר שהוא לא ידע אותו אתמול, שכצל'ה הסהרורי – ואולי תגיד לי היום: אתה גזען – אמר שבבית-המשפט העליון יושבים רק 12 שופטים של בית-המשפט העליון, שכולם אשכנזים. ואני קורא גם לקדימה לבחור רק בנחמן שי ולשבץ את נחמן שי ב-27 מנדטים, שיהיו שם רק אשכנזים. <יואל חסון (קדימה):> מאיפה הגעת לעניין הזה בכלל? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני הגעתי בצדק. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בצדק, בגלל שהוא צעק, אם הוא לא היה צועק, לא הייתי מגיע, יואל. עכשיו, אני רוצה לומר שמי שבעצם נלחמה, כשיטה, בשיטת הסניוריטי, היתה לא אחרת מאשר הגברת ארבל, השופטת ארבל, בשני מקרים. קודם כול, בזה שהיא אמרה בעצמה, והביא את זה בעצמו שר המשפטים, את דעתה של נשיאת בית-המשפט העליון, שהיא בעצמה אמרה שההגבלה של שלוש שנים היא דבר לא מוסרי ולא חיובי. הראיה, שהיו לנו שופטים בבית-המשפט העליון כמו לנדוי וכהן, ששירתו פחות משלוש שנים בנשיאות, והיו נשיאים לשם ולתפארת של עם ישראל; היא בעצמה אמרה את זה. היא גם בעצמה טרחה ועשתה למען פרישתו של נשיא בית-המשפט לענייני עבודה, בית-הדין הארצי לעבודה, של סטיב אדלר – נחמן, אתה מפריע לי, נחמן – לטובת נילי ארד. סטיב אדלר הקדים את הפרישה שלו במספר חודשים על מנת לאפשר לנילי ארד להיכנס לתפקיד. פורסם בזמנו – ואני לא שמעתי שזה הוכחש, באתר שנקרא "סרוגים" – שביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, ככה פורסם, אני קורא את זה רק מתוך הכתב, ולא שמעתי שהשופטת בייניש תבעה לדין את האתר "סרוגים". והכותרת שם: "האם הבית היהודי תעצור את מחטף חוק פרוקצ'יה? ביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, מנסה יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין לחוקק חוק בזק שיאפשר לאילה פרוקצ'יה להמשיך ולכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, למרות שפרשה מבית-המשפט העליון". פה הוא מביא את הסיפור שמי שמעורבת בזה היא כבוד השופטת בייניש, ויש פה את הדברים בכתובים, מי שרוצה לראות את זה יכול לראות את זה באתר "סרוגים". כך שאני אומנם אולי עושה היום בחוק הזה שאנחנו מביאים לכנסת – עושים "וידוא הריגה" לדבר הזה שנקרא סניוריטי, אבל מי שבעצם המית את החוק הזה, שנקרא סניוריטי, את הנוהל הזה, ואת הנוהג הזה, היתה לא אחרת מאשר נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת בייניש. לכן, אני קורא – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – לכל חברי הכנסת להצטרף לממשלה, להצעת החוק שבעצם מבטלת את שיטת הסניוריטי, ומאפשרת לשופטים מוכשרים, בעלי כשרון, להיבחר לפי יכולתם ולפי עניינם, ולא בשיטה שמנציחה משהו ארכאי, משהו ישן, משהו לא חדשני. אנחנו בעולם מתחדש, ואין לי ספק שהדבר הזה, בסופו של דבר, למרות הפיליבסטר, ולמרות העובדה שאתם הולכים לנאום הרבה נאומים, אתם בסופו של יום תיתנו יד להצעת החוק הטובה הזו והנכונה הזו שמאפשרת לבחור שופט שכבר נמצא בתוך בית-המשפט העליון או שופטת שנמצאת בבית-המשפט העליון – מי שהוועדה תחליט – ולהביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, ולאפשר לבית-המשפט העליון להתייצב ולהיות יותר נורמלי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. אם כן, רבותי, אני פותח את הדיון. רשימת הדוברים: ראשון הדוברים – ניצן חן. רבותי, הרשימה ארוכה מאוד. אני מודיע שאני נועל את רשימת הדוברים. כל מי שרצה להירשם נרשם. אם כן, אני נועל את רשימת הדוברים. עד שחבר הכנסת ניצן חן – – – <קריאות:> ניצן הורוביץ. <היו"ר יצחק וקנין:> ניצן הורוביץ. סליחה, סליחה, רבותי, רבותי. אני מצטער. ניצן הורוביץ. טעות שלי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם לו קוראים עכשיו ניצן הורוביץ. אבל זאת מחמאה, זאת מחמאה, זה בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> טעות. אני רוצה לברך משלחת של שופטים ואנשי משפט מהעיר ליון שבצרפת. ברוכים הבאים למדינת ישראל. אדוני יכול להתחיל את הנאום. שלוש דקות לכל דובר, רבותי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה, אדוני. חבל לי שמשלחת השופטים מהעיר ליון שבצרפת באה דווקא לדיון הזה ורואה מה עושים במדינת ישראל ממערכת המשפט. אבל אולי זה דווקא מתאים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז, מאה אחוז. אתם מוסיפים הרבה כבוד היום למערכת המשפט. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, אני אבקש אחר כך להוסיף לי על כל הפרעה. <היו"ר יצחק וקנין:> תאמין לי שאתה לא צריך לבקש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיכאל בן-יאיר. <קריאות:> בן-ארי. <יואל חסון (קדימה):> וקנין, מה קרה, אתה מתבלבל בשמות היום? וקנין, מה יש לך? <היו"ר יצחק וקנין:> אני עייף מאוד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, היום מונח בפני הכנסת חוק פרסונלי – זאת הבעיה הראשונה שלנו עם החוק הזה. הוא חוק פרסונלי, שמכוון לאדם מסוים. אני רוצה כאן להגיד, שיהיה ברור – אין לנו שום בעיה עם השופט אשר גרוניס. אני מכבד אותו כפי שאני מכבד כל אדם אחר, כל שופט אחר. אבל חוק פרסונלי, שמיועד לאדם מסוים, הוא לא חוק ראוי במדינה דמוקרטית. ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, למה ללכת סחור-סחור ולעשות פה כל מיני קומבינות? הרי החוק הזה הוא קומבינה, ועוד מעט תעלה הקומבינה השנייה, של שינוי הוועדה למינוי שופטים. תביא – כצל'ה, תביא חוק, תרשום בו: השופט העליון הבא הוא נעם סולברג; מי בעד? 70 בעד; יופי. בשביל מה לך כל הטריקים והשטיקים האלה של הסניוריטי, ואחר כך שינוי הוועדה למינוי שופטים כך שיו"ר לשכת עורכי-הדין יהיה, ואז הוא יצטרף לנאמן? בשביל מה לכם? תביאו חוק עם השמות שאתם רוצים; תביאו את המתנחלים, תביאו את מי שאתם רוצים שיהיו שופטים עליונים, ותצביעו על זה פה. הרי כל המערכת הזאת, של בחירת שופטים שהיא בלתי תלויה, שקובעת אותה מערכת שהיא בלתי תלויה – את זה אתם רוצים לחסל, כי אתם רוצים לעשות פוליטיזציה. אז למה ללכת סחור סחור? תלכו, תורידו את הגרזן כמו שאתם רוצים. אדוני, מה שעומד כאן זה לא רק החוק הזה של כצל'ה, וזה לא רק אחר כך הקומבינה של אילטוב – זו מתקפה מאורגנת, מתקפה מאורגנת על כל מוקד של ביקורת וחשיבה חופשית במדינה. ואנחנו רואים את המוקדים האלה שעומדים תחת התקפה, במערכת המשפט, בעיתונות, באקדמיה, במערכת התרבות ובארגוני החברה האזרחית. אתם לוקחים מוקד-מוקד, שמים אותו על הכוונת ועושים בו חיסול ממוקד. והפגיעה שאני חושב שהיא באמת הקשה ביותר, כי היא גם יורדת לשורש האמון הציבורי במערכת, זו הפגיעה במערכת המשפט. בכנסת הזאת הגענו לשפל ששני נציגי הכנסת בוועדה למינוי שופטים הם חבר הכנסת דודו רותם ונציג האופוזיציה אורי אריאל – אלה שני חברי הכנסת שמייצגים את כולנו בוועדה למינוי שופטים. עכשיו רוצים להעמיק את הקומבינה ולאפשר גם לאנשיו של נאמן מקרב לשכת עורכי-הדין להיכנס לוועדה. ואת הקומבינה הזאת צריך לעצור. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, כשאנחנו עומדים מול מתקפה מאורגנת על החירויות הדמוקרטיות, מול הצונאמי הזה שהממשלה הזאת מביאה עלינו, אנחנו אומרים – די. תדע לך, אדוני, שאין נקודה – מה שנקרא "קו אדום" אחד – כפי שאנחנו עוברים מדמוקרטיה לדיקטטורה או לאיזשהו משטר לא דמוקרטי. מדובר בתהליך, אנחנו בעיצומו, אנחנו בתקופת דמדומים שבה הדמוקרטיה הישראלית מתגוננת על נפשה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי, שלוש דקות לכל דובר. נא לדייק. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת כץ, יעקב כץ, בגיבויו של שר המשפטים ובגיבויה של הממשלה, היא אחת מסדרת ההצעות שמבקשות לעשות "תג מחיר" במערכת המשפט. זה מה שאתם רוצים לעשות – "תג מחיר" בדמוקרטיה, "תג מחיר" במערכת המשפט. אתם מבקשים לקבע בחקיקה ולשנות את כללי המשחק, לעשות פוליטיזציה של מערכת המשפט, לשנות את שיטת הסניוריטי, לשנות את השיטה בוועדה לבחירת שופטים, לשנות את העובדה – שופטים צריכים לעבור תהליך של פוליטיזציה ולהיבחר בוועדת החוקה של הכנסת? כל היוזמות האלה, חברי חברי הכנסת, נועדו לרסק ולקעקע עד דק את מערכת המשפט. לא מתאים לכם שיש בית-משפט עצמאי שמהווה את המחסום היחיד להגנה על זכויות האדם. לא מתאים לכם. דווקא בימים המטורפים האלה אנחנו רואים פה את הכנסת הזאת באיזשהו אקטיביזם חקיקתי משולל רסן, מחוקקת חוקים אנטי-דמוקרטיים, סותמת את הפה למי שמעז לקרוא תיגר על השלטון ולבקר את פעילות השלטון. דווקא בימים האלה, כשאנחנו צריכים בית-משפט עליון חזק, עצמאי, בית-משפט שימנע פגיעה במיעוטים, בחופש הביטוי ובזכות ההתארגנות, אנחנו רואים חברי כנסת שמשתמשים בעריצות הרוב, בכוח שיש לכם כאן, בכנסת, חבר הכנסת כץ, כדי לקדם יוזמות חקיקה – יוזמות חקיקה שנועדו לאפשר לחברי כנסת לשים את עצמם מעל החוק. זה מה שאתם רוצים. כי הגורם היחיד שיכול לכפות עליכם את החוק זה בג"ץ, ואתם מבקשים לרסק את בג"ץ. חברי חברי הכנסת, רק רשות שופטת חזקה יכולה להגן על הדמוקרטיה מפני כנסת מתלהמת, חסרת אחריות ממלכתית. אבל הממשלה הזאת, וראש הממשלה נתניהו בראשה – אמרתי קודם לכן – החלה את עונת הציד. אתם בעונת הציד. קודם אתם צדים את ארגוני החברה האזרחית, את ארגוני זכויות האדם, ועכשיו אתם מבקשים לצוד את השופטים ולפגוע בבית-המשפט העליון. אתם יכולים – הממשלה והשלטון יכולים לעשות מה שהם רוצים; אין לנו חקיקה שמגבילה אתכם. ושיכרון הכוח הזה שלכם, השימוש הזה בכוח הזה שיש לכם כאן, בכנסת, מאפשר לכם בעצם, חברי חברי הכנסת – אני מזהירה – מאפשר לכם לרסק את המחסום היחיד שקיים. אם תוכלו לשלוט גם בהרכב בית-המשפט, התוצאה תהיה כרסום במערכת המשפט. אתם תהיו אלה שיגרמו לערעור אמון הציבור במערכת המשפט. אם יעבור גם החוק הבא, החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואם יעבור החוק הזה, שהוא חוק פרסונלי – תגידו שאתם רוצים למלא את בית-המשפט במתנחלים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <זהבה גלאון (מרצ):> אני חושבת שאדם שהוא מתנחל יכול להיות בבית-המשפט העליון, אבל משום שהוא ראוי – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת כץ – משום שהוא ראוי, לא בחסות תרגילים מסריחים וחוקים פרסונליים שאתם מבקשים לעשות – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – לא בחסות חוקים פרסונליים ותרגילים מסריחים – שאתם מבקשים להבטיח לכם רוב בוועדה לבחירת שופטים, לשנות את שיטת הסניוריטי ובעצם בסופו של דבר לפגוע בדמוקרטיה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה – אני מבין שהוא איננו. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. רבותי חברי הכנסת, נא להקפיד להיות נוכחים באולם, כי כשאני אקרא לחבר כנסת והוא לא יהיה נוכח לא נאפשר לו לעלות לדבר אחר כך. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אל מול הביקורת שאנחנו העברנו על סדרת החוקים האחרונים שהקואליציה מנסה להעביר כאן – הקואליציה ועושי דבריה כמובן, שהם לכאורה מהאופוזיציה – אל מול הביקורת הזאת, שהמדובר בחוקים אנטי-דמוקרטיים, ניסיונות להשתלט על המערכת המשפטית, עמד כאן שר האוצר והגן, כאילו, והתפאר בדמוקרטיה הישראלית, ואמר שיש לנו דמוקרטיה מפוארת, דמוקרטיה בועטת, חיה, וכל הסופרלטיבים החיוביים ביותר. אני לא רוצה להתווכח עם זה, אבל – ממש, שר האוצר מחטיא את המטרה. בעצם מה שאנחנו אומרים: בואו נישאר – נשמור על הסטטוס-קוו. הוא לא מתייחס בכלל לפגיעה הקשה של סדרת החוקים שאנחנו מדברים עליהם כאן, ואנחנו דנים בהם. הוא לא מדבר על הפגיעה, הוא לא מבין את חומרת הפגיעה שהחוקים האלה יכולים לגרום לדמוקרטיה ולמערכת המשפט. מדובר בחוקים – ואני מדבר על חוקים – שזה החוק הזה, החוק שמבקש לשנות את ההרכב של ועדת מינוי שופטים, זה מכלול של חוקים; מכלול החוקים הזה הוא צמוד מטרה ספציפית וצמוד פרסונה, ואנחנו יודעים מהניסיון שאף פעם אי-אפשר לעשות חוקה וחוקים טובים, אם החוקים האלה מכוונים לפרסונות מסוימות או למטרות צרות ורגעיות. כאן המטרה היא להשתלט על בית-המשפט העליון. כאן המטרה – מהחוק הזה – היא בעצם ליצור הרכב נוח, הרכב שיכול להשפיע על הרכב בית-המשפט העליון לשנים הבאות, וככה בעצם ליצור הרכב שהוא יותר ימני, הייתי אומר יותר קיצוני, יותר – שתומך במדיניות של ההתנחלות, של הימין האידיאולוגי במדינת ישראל, וזה דבר שלא ייעשה. זו פוליטיזציה של המערכת המשפטית. אני אומר שבית-המשפט העליון בישראל, כפי שאני אמרתי קודם, הוא לא תמצית הצדק בשבילי, אבל יחד עם זה הוא עדיין המכשול האחרון בפני הפאשיזם במדינת ישראל, ולכן צריך לשמור עליו וצריך לבודד אותו מההשפעות הדמוקרטיות. מה שמציעים לנו כאן זה בעצם מחטף, זהו ניסיון לכפות הרכב שנוטה כלפי צד אידיאולוגי מסוים – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <חנא סוייד (חד"ש):> – – הימני, ולכן החוק הזה מסוכן; החוק הזה בא במכלול חוקים רעים, שצריך להתנגד להם ולהכשיל אותם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. לרשותך שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עדים בתקופה האחרונה למתקפה משולשת, שמתווספת למתקפה המרכזית של חקיקה גזענית, אנטי-דמוקרטית, אנטי-ערבית, אנטי כל מי שמתנגד למדיניות הממשלה. במקביל לזה מתקיימת מתקפה אחרת, נגד מערכת המשפט, נגד העיתונות, נגד ארגוני החברה האזרחית. נגד החברה האזרחית – אנחנו שמענו ודיברנו די על החוק שאוסר תרומות, או שמטיל מס של 45%, או של 20,000 שקל, כל הדברים המגוחכים האלה, שמטרתם למוטט את הארגונים של הפעילות האזרחית. החוק של לשון הרע בא למוטט – או להפחיד את העיתונות מלשאת או מלמתוח ביקורת על הממשלה ועל גורמים בתוכה, אם הם מושחתים ואם הם לא מתפקדים. והמתקפה על מערכת המשפט באה לסרטט את מערכת המשפט לפי המידות של הממשלה, לפי המידות של הרוב הממשלתי הנוכחי. עד היום היתה מראית עין של – שכביכול מערכת המשפט חפה מהשפעה פוליטית. היום רוצים לייצר מצב בחוק ששופטים יתמנו על-פי מידת ההתאמה לוועדת החוקה או לרוב הקואליציוני, ששופטים יהיו בתפקיד כזה או אחר בבית-המשפט העליון על-פי המידות של הקואליציה השלטונית, והחוק הזה הוא הדוגמה. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – השילוב בין חקיקה גזענית לחקיקה שתייצר דיקטטורה של הימין בישראל הוא מרשם בטוח להתמוטטות כל מערכות השלטון וליצירת – באמת – דיקטטורה כמעט פאשיסטית. החיבור הזה הוא חיבור מאוד מסוכן. ואם האנשים יושבי הספסלים האחוריים של הקואליציה, שמצאו את עצמם בעמדת מובילי העבודה בכנסת בעקבות ניפוחה של הממשלה כדי 39 שרים וסגני שרים – ואלה לא באים כדי לשרת עניין כללי, אלא באים כדי לשרת אג'נדה פוליטית קיצונית הזויה. ועל כן אני חושב שמדינת ישראל נמצאת באחד הצמתים המסוכנים ביותר בתולדותיה – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אחרון. – – של חקיקה פאשיסטית גזענית אנטי-דמוקרטית, וחקיקה שתייצב דיקטטורה שלטונית. זה מסוכן לא לאלה שנפגעים היום, כביכול, מהחקיקה הזאת, אלא זו חקיקה מסוכנת לעצם העתיד של כל אזרחי המדינה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק פרסונלי, וככזה הוא פסול, אבל הוא חלק מתמונה גדולה, מסוכנת ומפחידה, ובתמונה הזאת יש מרכיבים שאנחנו צריכים לראות אותם בהצטברות: האיום בסגירת ערוץ-10, פיטורי קרן נויבך מהטלוויזיה, העלאת פיצויי לשון הרע למיליונים, הליך מהיר ומופרע לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים תוך שבירת כל כללי המשחק בכנסת – את זה נראה עוד יותר מאוחר היום, בקריאה הטרומית – העמדת השופטים לבחינה ולסלקציה אצל ועדת הקבלה של ישראל ביתנו, הגבלות קיצוניות על תרומות מחו"ל על ארגוני החברה האזרחית, שורה של חוקים גזעניים. יש מכנה משותף לכל אלה: הממשלה הזאת עברה למתקפה כוללת על הדמוקרטיה. ומי שמוביל את המתקפה הזאת, בל נטעה, זה לא חברי כנסת מהשוליים המטורפים של הימין; מי שמוביל את המתקפה ומי שאחראי לה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא שנותן באופן אישי את האישור ליוזמות המסוכנות, המופרעות, האנטי-דמוקרטיות האלה. מר נתניהו למד משהו בקיץ האחרון. הוא מבין שיש ציבור גדול מאוד שמתנגד למדיניות שלו, והוא נוקט את השיטה המוכרת – ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, והוא מתקיף; התקפה רחבה, כוללת. הוא מנסה לשנות את כללי היסוד הדמוקרטיים; לא מערכת משפט עצמאית, לא תקשורת עצמאית, לא חברה אזרחית עצמאית. עמיתי חברי הכנסת, הטפטוף נגמר, התחיל השיטפון. הסכנה היא גדולה ומיידית. אם לא נעצור את הנחשול נישטף בו כולנו. אם לא נתייצב היום להגנת הדמוקרטיה לא תישאר דמוקרטיה להגן עלינו. כן, מר נתניהו למד משהו מהקיץ האחרון, אבל גם אנחנו למדנו. למדנו שכשאנחנו יוצאים לרחובות אנחנו המונים, אנחנו הרוב. כן, למדנו שהרוב בארץ הזו קץ בסדר-היום המופרע של חיפוש אויבים פנימיים, של עימותים יזומים עם אויבים חיצוניים. העם בארץ הזו דורש צדק חברתי. בקיץ האחרון עוצמת הדמוקרטיה איימה על השלטון, והשלטון מגיב באיום רב עוצמה על הדמוקרטיה. זה הזמן לתגובה ציבורית, זה הזמן לכל אותם המונים שרוצים חברה הוגנת, דמוקרטית, צודקת, שוויונית, מתקדמת, להבין שהמערכה הזו מתנהלת; מתנהלת היום. היום כל קול חשוב, כל אחד ברחוב חשוב. נפגין, נמחה, נילחם וננצח. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר בוגי יֵעֶלון, מה – – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (קדימה):> יַעַלון. השר בוגי יעלון, מה אתה יודע? מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים? קצת מוזר לי – אני חייב לשתף אותך, אדוני השר – כי מצד אחד, אתם מתנהגים בביטחון גדול כמי שמרגישים שהם אוחזים בשלטון לעוד שנים ארוכות, ארוכות, ארוכות; מרגישים בטוחים בעצמכם, מרגישים שולטים, יציבים בכיסאות. אבל מצד אחר, השר יעלון, אני מבולבל. כי אם אתם כל כך בטוחים בשלטון שלכם, ואם אתם כל כך בטוחים שאתם שם לעוד הרבה הרבה שנים, למה אתם עושים את הכול כל כך מהר? מה דוחק בכם? מה דוחק בכם, אדוני השר, להעמיס בצורה כזו חקיקה כל כך קשה, כל כך קיצונית, שזאת שאני מדבר עליה היא עוד הפחות גרועה, אבל היא גרועה בזכות עצמה. מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים, אדוני? מה גורם לכם לעשות את זה כל כך מהר, בכוח, בעומס, באיזה קובץ כזה גדול של חקיקה שמעוררת כאן את הציבור כולו, קורעת את החברה הישראלית בכל בחינה? מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים? <השר משולם נהרי:> – – – הצעות חוק – – – <יואל חסון (קדימה):> מה קשור? <השר משולם נהרי:> – – – לא ממהר – – – <יואל חסון (קדימה):> לא. אני בקצב הרגיל. אתם כנראה, אדוני השר, בקצב לא רגיל. אתם מנסים – כאילו שהשלטון שלכם הולך ומסתיים מחר – לשנות כאן מהר סדרי עולם, להפוך כאן את הדברים הבסיסיים שעליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית כאילו אין מחר. מה אתה יודע שאנחנו לא יודעים? מה אתם ממהרים לעשות ולחסל את הבסיס המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית? על מה? והאם יש פה בכלל תהליך הידברות? הרי ביניכם לבין עצמכם לא עשיתם שם שום תהליך הידברות. הרי אתם קרועים בתוככם, רק שאלה בממשלה שמבינים שאתם מוליכים אותם ל"קוראלס", לסחיטה, אותנו, את החברה הישראלית, הם בורחים, הם מתקזזים היום. כל סיעת העצמאות מתקזזת לה, שרי הליכוד שהיו אמיצים בתקשורת, פחדנים פה היום בהצבעה. וכולם ברחו כל עוד נפשם בם רק כדי לא לעמוד מול הדילמה של לא להצביע. זאת צביעות וזאת בושה. אבל אני רוצה לומר עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש, ברשותך. המבחן הזה הוא כבר לא מבחן שלכם. קצנו בכם. אין שום אמון, אין שום ציפיות. אתם תמשיכו ואנחנו נצטרך לבלום. אבל המבחן היום הוא של הרוב הנאור במדינת ישראל. רוב האזרחים הם נאורים. הם יודעים שאתם מובילים אותנו לפינות חשוכות וקשות. וזה מבחן של הציבור הנאור היום בישראל לבוא ולהתאחד וללכת יחד ולהתאחד במנהיגות ובקבוצות והכול, כדי להעלים מהעולם את הממשלה הקשה והקיצונית ביותר שהיתה בשנים האחרונות במדינת ישראל, כזאת שפוגעת פגיעה אמיתית ביסודות הדמוקרטיה, בחופש, באיזון הנכון שצריך להיות בין הרשויות השונות: השופטת, המבצעת והמחוקקת. צר לי על ההתנהגות הזאת, אדוני השר. אבל אנחנו נשנה את המציאות הזו בקרוב. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <נסים זאב (ש"ס):> כל אחד חושב שהדעה שלו – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> ומה אתה חושב, שהדעה שלך היא לא טובה? מה? בטח כל אחד חושב שהדעה שלו – אלא מה? אלא מה? <שלמה מולה (קדימה):> הוא רוצה שכולם יחשבו כמוהו. הוא רוצה שכולם יחשבו כמוהו. <היו"ר מוחמד ברכה:> כשאתה עולה לדוכן אתה מייצג דעה אחרת, חוץ מהדעה שלך? בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך אותך, היושב-ראש, כי זה הנאום הראשון שלי כשאתה מנהל את הישיבה. (אומר בשפה הערבית: אתה מיטיב לנהל תפקיד זה, ואני מאחל לך הצלחה.) אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר המתקפה הזו הימנית, הדורסנית, היתה נגד ציבור מסוים כולם שתקו. חשבו שזה יתחיל ויסתיים נגד הציבור הערבי. דה-לגיטימציה, חוקים שמפלילים ועושים עבירה פלילית את ה"אני מאמין" שאנחנו דוגלים בו – חשבו שזה בעייתם, אפשר לשתוק, ויחלוף הזמן, אבל זה לא יגיע לשמאל הישראלי. אנו רואים שהמתקפה הזו ממשיכה, היא לא נעצרת בציבור הערבי. היום היא מגיעה למבצר שלטון החוק, וזה בית-המשפט. אין דמוקרטיה ללא בית-משפט שיגן על הדמוקרטיה מפני עריצות הרוב, מפני דורסנות הרוב. מי יגן על זכויות המיעוט בתוך המדינה אם לא בית-המשפט העליון? הם יודעים את זה. ולכן בית-המשפט העליון נתון תחת מתקפה מסוכנת אשר מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. החקיקה הזו היא לא מקרית, החקיקה הזו היא שיטתית, ויש לה מטרה – להבטיח את השתלטות התפיסה הימנית בכל מוקדי השלטון, בכל מוקדי החיים; שהדו-שיח הימני יהיה הדו-שיח הלגיטימי היחיד במדינה. כל דו-שיח אחר יהיה לא לגיטימי, הוא יקביל אפילו לעבירה פלילית. וזה יבטיח את השליטה, וזה יבטיח להם את השלטון. אלא מה? זה יבטיח גם את סופה של המדינה כמדינה דמוקרטית. לא יעלה על הדעת, כי אנחנו יודעים מה ההרכב של הוועדה למינוי שופטים – יש ארבעה נציגים של הממשלה, או שני שופטים, שני חברי כנסת נציגי הימין הקיצוני ביותר; זה דוד רותם יושב-ראש ועדה האנטי-חוקה, וזה אורי אריאל שמייצג את המתנחלים. אלה נציגי הכנסת? יחד עם שני שרים, ויש לנו – אם ממנים עוד אחד, אז יש חמישה חברים מתוך תשעה חברים שיש להם אג'נדה פוליטית מובהקת, והם ידאגו למנות שופטים בבית-המשפט העליון על-פי המידות שלהם, על-פי תפיסת העולם שלהם, וזה האיום. בנוסף לזה, הצעת החוק הזו יש לה משמעות רטרואקטיבית. הם באים לגזול את ההחלטה ואת הרצון של עורכי-הדין, כאשר עורכי-הדין בחרו יושב-ראש, ראש ללשכת עורכי-הדין, הם לא בחרו בו כדי להיות נציגם בוועדה למינוי שופטים, אחרת מה דעתכם שיושב-ראש הכנסת רובי ריבלין הוא יהיה באופן אוטומטי נציג הכנסת בוועדה למינוי שופטים? למה הכנסת אחרי שבחרה יושב-ראש צריכה להתכנס ולבחור שני נציגים מטעמה לכהן כנציגי הכנסת? הרי בחרנו בו כיושב-ראש. <אורי אורבך (הבית היהודי):> רעיון. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל כולם יודעים – אם אתה בוחר בראש לשכת עורכי-הדין, יכול להיות שהוא מצוין להיות ראש לשכת עורכי-הדין, אבל הוא לא בהכרח מייצג את השקפת עולם עורכי-הדין לצורך בחירת שופטים. הוא נבחר לתפקיד מוגדר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אם אני שואל את חבר הכנסת אורבך, ותגיד לי באמת בהן צדק, אם ראש לשכת עורכי-הדין היה בעל השקפת עולם אחרת, הוא דוגל בהשקפת עולם נגד הכיבוש, בעד שלום, פינוי התנחלויות, נניח, האם היית תומך בהצעת החוק? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני יכול לשאול אותך אותה שאלה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – אני שאלתי אותך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אם אתה היית – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני נגד שינוי המציאות המשפטית הקיימת שהוכיחה את עצמה שנים. מה קרה מאז קום המדינה עד היום? חוקים שהוכיחו את עצמם. התמנו שופטים שלפעמים שפטו, הוציאו פסקי-דין נגד הציבור הערבי, הפקיעו והכשירו, ואנחנו, יש לנו הרבה טענות נגדם. אבל כאשר רואים את המגמה, רואים שהמגמה הזאת היא מסוכנת. היא מסוכנת לציבור מסוים – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מבקש לסיים, חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – היא מסוכנת לקיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית. ולנו אסור לתת יד – אסור לשחק לפי כללי המשחק המסוכנים האלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> צריך, לדעתי, לשבור את כללי המשחק שהימין מוביל ורוצה שאנחנו נשתף אתו פעולה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. מי מעוניין להאיץ את הדיון? להאיץ או לעכב, אני לא מבין. הקואליציה מעוניינת להאיץ, האופוזיציה מעוניינת לעכב. אני לא מבין. יש כל מיני לחשושים. <רוני בר-און (קדימה):> מה זה משנה? כך או כך הכללים האלה לא חלים על אחמד טיבי. <היו"ר מוחמד ברכה:> – – – לך שלוש דקות, אבל אם יש הפרעות אז נותנים עוד כמה שניות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – – – <רוני בר-און (קדימה):> תרשום שהפרעתי פעם אחת, תן לו עוד – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמעתי את נאומו של שר האוצר, שמדבר על תקינות, על – רק אמרתי "שר האוצר" ותראו מה קרה באולם. <רוני בר-און (קדימה):> חושך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> רק אמרתי "שר האוצר" ותראו מה קרה באולם. רק הזכרתי את הממשלה, את – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> כשיש חושך נעשים יותר רומנטיים, לא יותר צעקנים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חושך. <רוני בר-און (קדימה):> שמע איזה רעש בחוץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ממשלת חושך. חוקים חשוכים תרתי משמע – – – לדברים שלי. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי, אני מבקש לשבת. גם לקרוא קריאות גנאי וגם לעמוד כאן באמצע? <אורי אורבך (הבית היהודי):> נבקש שיכבו לך את הרמקולים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כבר קרו – כבר היו דברים רעים. <רוני בר-און (קדימה):> השעון מזייף בגלל החשמל, יש פה עוד – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> השעון בסדר. יכול להיות שהיושב-ראש יזייף. זה עניין אחר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, שמעתי את שר האוצר, שדיבר על ההצלחות המדיניות של ראש הממשלה ומשרד החוץ, ושמעתי את שר החוץ היום, שדיבר על ההישגים שלו בעולם. הוא אומר: לא עוד ארצות-הברית ומיקרונזיה, אלא 14 מדינות תמכו בעמדת ישראל באונסק"ו. נמצא פה סגן שר החוץ. הוא יודע שאפילו מיקרונזיה לא היתה ב-14, פעם ראשונה היא לא הצביעה עם ישראל. אפילו מיקרונזיה לא הצביעה. הנציג של מיקרונזיה יצא מהאולם. עוד הישג כזה. שר האוצר, האיש שדחף כדי לעכב את העברת הכספים הפלסטיניים, 300 מיליון שקל שהם כספים של פלסטינים, שישראל גובה ומקבלת עמלה על הגבייה – גם גובה, גם מקבלת עמלה על הגבייה, ומעכבת את ההעברה בגלל עמדה פוליטית. הרשות – מבחינתם הרשות לא היתה בסדר, אז מעכבים את הכספים. אחד מחברי הכנסת מהימין אמר לי: אולי על-פי אותה שיטה גם אפשר לעכב את המשכורות של חברי הכנסת הערבים, כי הרי כל הזמן מה אומרים לנו, אדוני היושב-ראש? <היו"ר מוחמד ברכה:> אל תיתן רעיונות, בחייך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, זה המוח הקריאטיבי של הימין. הרי מה כל הזמן אומרים לנו? <היו"ר מוחמד ברכה:> זה עוד יובא בהצעת חוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תגיד, למה עשית ככה, למה עשית ככה? אתם מקבל משכורת מאתנו. עושים לנו טובה שמשלמים לנו בסוף החודש. שמעת את זה, טלב? עפו, שמעת? <עפו אגבאריה (חד"ש):> שמעתי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עושים לנו טובה, משלמים לנו משכורת בסוף החודש. אני לפחות לא רק בא לעבודה, אני עובד. אני מכיר חברי כנסת מהספסל הזה שבקושי עושים משהו, בקושי עושים משהו, נטל על כל החברה הישראלית. חוץ מזה, ממתי משכורת תלויה בעמדה פוליטית? <היו"ר מוחמד ברכה:> אדוני, אדוני, לא לא, זה לא עובד ככה. קודם כול, היו לך כמה הפרעות, אז אתה צריך – – – <רוני בר-און (קדימה):> אני יכול לשאול שאלה? ברשותו, אני יכול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ברשות היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברשותי? אני לא מרשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא מרשה. אדוני היושב-ראש – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל בחושך לא שומעים אותו טוב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – דיברנו גם על שטף החוקים הזה; לא רק על המעשה הפיראטי של העברת הכספים, אלא על שטף החוקים. מדובר בחוקים שהם אכן חוקים חשוכים, תרתי משמע; לא במקרה האולם החשיך. <רוני בר-און (קדימה):> אתה מתחייב להצביע נגדם היום בערב? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מקוזז, אבל אני מצביע נגדם. <רוני בר-און (קדימה):> אתה מקוזז. למה אתה מקוזז? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כי אני הייתי אמור לצאת לחוץ-לארץ, ואני נותן מלה – בניגוד לאחרים, כשאני אומר למישהו שאני מקוזז, רק רעידת אדמה תשנה את ההבטחה שלי. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו ברעידת אדמה. <דליה איציק (קדימה):> אנחנו יכולים להחליף – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבקש לסיים. לא לא לא, חברת הכנסת דליה איציק, לא. <רוברט טיבייב (קדימה):> האור חזר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – כל המהלך הזה, של הרכב הוועדה לבחירת שופטים נעשה, לפי מה שאני קורא, למען שופט אחד, מתנחל, סולברג שמו. למה סולברג רק? אפשר גם לשריין את איתמר בן-גביר, את החברים שלו. הרי השופט הזה יש לו לא רק השקפת חיים – אגב, לפי החוק הבין-לאומי בגלל זה צריך לפסול אותו; הוא גר במקום שהוא לא חוקי על-פי החוק הבין-לאומי, בהתנחלות, ולכן על זה, רק, צריך לפסול אותו. תודה רבה. <רוני בר-און (קדימה):> זה גוש-עציון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זו התנחלות. אתה רוצה שאני אגיד שגוש-עציון זה לא התנחלות? <דליה איציק (קדימה):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חברים, חברים. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, שלוש דקות, ואני מבקש מחברי הכנסת שיצטיידו בנרות לקראת מכת הברקים הבאה. יכול להיות שזה יהיה מאוד – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> גם המזגן לא עובד. אדוני, אולי נסגור את הישיבה? <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אומנם אני לא רגיל לדבר בחושך, אבל ידוע שהמקום הזה אמור להיות אור לגויים וכנראה בגלל החקיקה הזאת הוא נהיה חושך ליהודים. <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך אותך כי אני פעם ראשונה נואם כשאתה יושב-ראש המליאה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. שוכראן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואני מקווה שזה יתבטא לא רק בסמליות – עצם ישיבתך פה, אלא גם באופי הדמוקרטי האמיתי; ולא רק בסמליות. <היו"ר מוחמד ברכה:> בעניין הזה אין לך מה לדאוג. <רוברט טיבייב (קדימה):> שלא יהיה חושך. <רוני בר-און (קדימה):> החלטה ראשונה זה לא לתת לי זכות לשאול שאלה. ממש דמוקרטיה. <היו"ר מוחמד ברכה:> שאלת בסוף את השאלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעניין המשפט ומה שאנחנו דנים היום, בזמן הפגרה התפרסם ב"הארץ" מחקר שהיה בהזמנת הנהלת בתי-המשפט ולשכת עורכי-הדין. המחקר סקר 1,500 תיקים פליליים מ-1996 עד 2005. מה היו תוצאות הסקר הזה? כשהגיעו נאשמים ערבים לבית-המשפט, יש להם סיכוי גבוה יותר להיות מורשעים; כשהם מורשעים, הם מקבלים עונשים יותר חמורים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עבודה של פרופסור אריה רטנר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כמה פרופסורים, את זה כולם יודעים, אבל אני רוצה לומר רק כמה דברים מהמחקר הזה. לפי המחקר, 48.3% מהערבים מורשעים, לעומת 33.6% מהיהודים, על אותה עבירה; על היהודים הוטל עונש של תשעה חודשי מאסר, ולעומת זאת על הערבים – 14 חודשי מאסר. בתיקי אלימות, למשל, 63.5% מהערבים נשלחו לכלא, ועל אותן עבירות ובאותם סעיפים רק 43% מהיהודים נשלחו לכלא. זאת מערכת המשפט שהתפארו פה גם השר – שר האוצר, וגם השרים האחרים, שהיא באמת מערכת משפט לתפארת, מאוד צודקת ומאוד הוגנת. אני אומר שבאמת לפעמים היה גם איזשהו ניצוץ של תקווה במערכת המשפט, ובמקרים מסוימים אולי גם בית-המשפט העליון היה המנוס האחרון של אנשים שקיבלו עונשים כאלה חמורים, ובמיוחד במגזר הערבי. אבל אני מסתכל על מה שיהיה בבתי-המשפט ובמערכת המשפט כאשר תופרים חליפות של שופטים לבית-המשפט העליון לאנשים מאנשי הימין הקיצוני, המתנחלים – וזה לא מקרה שבאים לתפור את התיקים האלה ואת המכרזים האלה כאילו במיוחד לאנשים האלה – אז מה יקרה למערכת המשפט? אם במערכת משפט כזו שהזכרתי קודם כבר היתה אפליה, מה יקרה עכשיו? אז באמת הולכים לכיוון האפרטהייד. זה לא יכול להיות שאנשים שמאשימים פה את השמאל, והם כאילו ממוצא פטריוטי רוצים להגן על המדינה, ובשם הפטריוטיות הזו להכניס את המדינה ולהחליק אותה במדרון החלקלק הזה לכיוון האפרטהייד, לכיוון הפאשיזם – וזה מה שאתם רוצים: להצר את השוליים הדמוקרטיים של החברה הישראלית, של בתי-המשפט, ובסוף אתם תוהים מדוע האנשים, מדוע השמאל בא ומוחה נגד החוקים האלה. מוטב לאנשים האלה קצת לחשוב, ולא רק לחשוב איך לדכא את המיעוט, אלה איך הם ייראו בעיני כל העולם; מדינה שקמה על זה שהעולם מאוד עזר לה במקרים כאלה, תבוא ותציג את עצמה כמדינת אפרטהייד. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, השר, השרים, חברי הכנסת, הערב, ערב י"ח בחשוון, לפני 21 שנה, בזמן שאני בשירות מילואים בצאלים, באמצע אימון גדוד, נתבשרנו בבשורה המרה על הרצח של מורנו ורבנו מאיר כהנא, השם ייקום דמו, על-ידי איש של "אל-קאעידה", שם, בארצות-הברית, בזמן שדיבר על עלייה לארץ, בכינוס שדיבר על עלייה לארץ. היום, כשמדברים על בית-המשפט העליון, מדברים פה, קודם דיבר חבר הכנסת עפו אגבאריה כמה בית-המשפט הוא אפרטהייד, אז אתה צריך גם להיות נגדו אם כן. לפי כל הדברים שלך אתה גם צריך לדרוש שינוי. אבל אני, ברשותכם, רוצה לקחת אתכם כמה שנים לאחור, באותו יום, באותו אולם, באותו הרכב של שבעה שופטים, יש פסק-דין של מוחמד ג'בארין, ופסק-דין, או גזר-דין לרב בנימין כהנא, בנו של הרב כהנא שנרצח, שהרוצח שלו, אגב, מסתובב חופשי; שלו ושל רעייתו. מוחמד ג'בארין – הידד לזורקי האבנים, הידד לזורקי בקבוקי התבערה, הסתה לרצח, לטרור, למה שאתם רוצים, ובנימין כהנא גם עשה כרוז בעקבות כל מיני דברים שהיו – אום-אל-פחם – להפציץ את אום-אל-פחם, כי הם צעקו "יא-סדאם, יא חביב, אודרוב תל-אביב", אז הוא אמר להפציץ את אום-אל-פחם אם כן. לגבי מוחמד ג'בארין, אותו הרכב – חופש הביטוי; לגבי בנימין כהנא – הסתה. אותו הרכב, אותם שופטים, אותו אולם. רבותי, אני לא מדבר על אותו פסק-דין, גזר-דין שערורייתי של פסילתו של הרב כהנא, וכשהכנסת פסלה פה את בל"ד, את אלה שמשתפים פעולה עם האויב ותוקפים את חיילי צה"ל ויושבים כאן באולם, בית-המשפט העליון בשם הדמוקרטיה – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אסור לך, אדוני הדובר, לגדף מפלגה ולייחס לה דברים שלא הוכחו בשום מקום אלא רק בראש שלך. זה דבר שהוא לא מקובל ולא מתקבל על הדעת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היקר, יש פה חופש ביטוי. <היו"ר מוחמד ברכה:> יש לך חופש לדבר, אבל אין לך חופש להסית, לשקר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש פה חופש ביטוי. מי משקר פה? <היו"ר מוחמד ברכה:> אין לך חופש להסית ואין לך חופש לשקר, יש לך חופש לדבר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אל תטיף לי מוסר, תעשה לי טובה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני אטיף לך מוסר כמובן. אני אחראי על כך שהדברים יתנהלו כפי שצריך כאן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> השופטת שפה ניסו בסוף המושב הקודם לתת לה משהו שהוא לחלוטין מחוץ לכל הכללים, מחוץ לכל הנהלים, היא סיימה את תפקידה, כבר צריכה ללכת לנפוש – צריכה ללכת לנוח השופטת פרוקצ'יה הידועה שרצו לתת לה גם כן להיות השופטת של ועדת הבחירות, והיא זו שבזמן ההתנתקות שלחה ילדות קטינות למעצר עד תום ההליכים. ילדה באמת שמתנהגת לא יפה, אמרה לשוטרת "תסתמי את הפה", באמת, פשע נורא ואיום – עד תום ההליכים, לקטינה. את ההתנתקות הכשירו. היו מעזים לעשות את זה על – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הזמן שלך תם, היות שקראתי לך קריאת ביניים אני נותן לך עוד 20 שניות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה רבה. רבותי, כל הסיפור הזה לא מעניין אותי, אני באמת לא יודע מי זה גרוניס, ממש לא מעניין אותי, אבל זה מראה את הפרצוף שמי שלא בדיוק כמוני – אגב, זה שאין מזרחי שם זה לא הסיפור. זה שאין מזרחי זה בולט, ושאם יש – כולם באותו צבע, מה שנקרא. היה בוועדה, במערכת הבחירות של המערך, "השבט הלבן" – בפעם הראשונה התוודעתי כל כך ל"שבט הלבן". זה לא רק העניין של "השבט הלבן", זה לא רק העניין שמזרחיים לא שם – זה לא מישהו בדיוק כמותם. הוא מתנחל, הוא עם כיפה, הוא לא יהיה. רבותי, זו לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה. כשאני רואה שאתם נלחמים על זה, אז אני לא יודע בדיוק מה עמדתי, לא מכיר את גרוניס, אבל אני אצביע בעדו. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, עמד פה לפני חצי שעה חבר כנסת בישראל וטען שהוא בא להציל את בית-המשפט העליון. הוא עשה אחד מהדברים החמורים ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. הוא ניסה, אולי הוא עשה את זה, לתקוע טריז בתוך עם ישראל. עם ישראל הוא עם מגוון, עם ישראל יש בו ילידי הארץ, עולים חדשים שבאו ממאות ארצות. יש בו אשכנזים, וספרדים, יש בו בהירי עור וכהי עור, ברוך השם, ככה זאת ההיסטוריה שלנו. לעמוד פה מעל דוכן הכנסת ולהתחיל להגדיר הגדרות, זה אשכנזי, וזה ספרדי, זה הולך ימינה וזה הולך שמאלה, זה מעשה נבלה, אין לזה הגדרה אחרת. <דליה איציק (קדימה):> לא, אבל פתאום כולם מזרחים. <נחמן שי (קדימה):> וכולם פתאום חברינו המזרחיים, שכשהם רוצים ללמוד בבתי-הספר של רשתות לימוד מסוימות, אז אין מקומות בשבילם, וכשהם רוצים לבוא לבתי-הספר, אז הכיתות ננעלות בפניהם, וכשהם רוצים ללכת לבתי-ספר מסוימים בפתח-תקווה, אז ההרשמה הסתיימה בדיוק כשהם הגיעו לבית-הספר. כולנו יודעים את הסיפור, כולנו חיים עם זה, כולנו מנסים לחפש דרכים לחיות ביחד, אבל עומדים פה על הדוכן מגלגלי העיניים האלה, שרוקדים ריקודים בחיבוקים ובנישוקים – עמך ישראל, ואהבת לרעך כמוך, והם מחלקים את העם הזה לחלקים, ויוצרים פילוג במקום איחוד. הם רק נקראים האיחוד הלאומי, אבל כל מה שהם רוצים זה לעשות את הפילוג הלאומי בעם ישראל, ואת כל זה הם מלבישים על הסוס הזה ששמו בית-המשפט העליון. אני לא שאלתי אף פעם ואני לא אשאל אף פעם מאין באו שופטי בית-המשפט העליון, ומה שמות המשפחה שלהם, ואיפה הם נולדו ולמי הם שייכים. שמעתי לא מזמן, אגב, אחד משופטי בית-המשפט העליון לשעבר שהתייחס לזה, ומסתבר ששורשיו נעוצים בספרד לפני 500 שנה, ומשפחתו נדדה מפה לשם ומשם לפה. ומה זה חשוב בכלל? מה זה חשוב בכלל היום במדינת ישראל? אני רוצה לדעת מה הילדים שלנו ומה הנכדים שלנו ומה הנינים שלנו בכלל, אני רוצה לדעת מי הם? מה, השורשים האלה הולכים דורות לאחור? אז בטח שנפסול כל מי שרוצה להתגייר, בטח שנפסול כל מי שרוצה להיכנס לעם ישראל, ככה נחיה – קטנים, מבודדים, מרחיקים מאתנו כל אחד. זאת הגזענות האמיתית. זאת הגזענות האמיתית, ושלא יבלבלו לי את המוח שהם רוצים לקבל משפט צדק. לא משפט צדק הם רוצים. הם רוצים פה לעשות הרס בחברה הישראלית, להרוס את החברה הישראלית. דרך אגב ייהרס גם בית-המשפט העליון. מה זה חשוב? זה אחד הדברים החמורים ביותר ששמעתי בבית הזה, וכבר שומעים פה הרבה דברים. צריך באמת לעבור איזה סף מסוים כדי לזעזע. אני רוצה לומר שהכנסת צריכה לדחות את הצעת החוק הזאת, והכנסת צריכה לדחות את הדברים שנאמרו פה מעל במת הכנסת בתחום הזה, והכנסת הזאת צריכה ליצור באמת ולעשות הכול לקיים ולהקים פה עם אחד ולא עמעמים, ולא אנשים שמתנגשים ותוקפים אחד את האחר. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוני בר-און. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה ההמשך לדיון באי-אמון שעליו דיברנו לפני כמה שעות, אדוני היושב-ראש, והדיון הזה יימשך עד אשר יצא עשן לבן במובן הזה שעם ישראל יסתכל במראה ויבין שכאשר מנסים לשחק עם כל הכלים הדמוקרטיים הרגישים והחיוניים ביותר בשינוי כללי משחק בדיעבד, תוך כדי מהלך בכפייה, בדורסנות ובכוח, מי שישלם את המחיר זה האזרחים כולם, ובמיוחד, דרך אגב, אותם גורמים שבסופו של יום הם אלה שיזמו את המהלך, מי יודע אם הם לא ישלמו את המחיר כאשר הם יהיו באופוזיציה. אבל אני רוצה לומר משהו הרבה יותר עמוק. אני חושב שהמהלך עצמו, של התערבות בכל התהליכים שנוגעים במינוי השופטים מצד אחד, ומצד שני העובדה שמנסים להלך אימים על בית-המשפט, גורם למצב שבו מערכת המשפט, שהיא אתרוג עדין שיש לשמור אותו מכל משמר, הולכת ונפגעת, הולכת ונשחקת, הולכת ונמצאת במצב של מגננה, הולכת ומאבדת את מעמדה כלב הפועם של הדמוקרטיה. אני דווקא הולך ואומר בכל מקום בעולם שמערכת המשפט הישראלית, לא זו בלבד שהיא מגינת הזכויות בחברה הישראלית, אלא היא גם מקור לגאווה והוכחה לכך שאנחנו הדמוקרטיה היציבה, האחראית והרצינית ביותר באזור הזה, והיא אמורה להיות גם אור לגויים. אני גאה בכך שבית-המשפט העליון הוא זרוע השלטון החזקה ביותר. אדוני חבר הכנסת כץ, אני חושב שהמעשה שאתם עושים יום-יום, שעה-שעה, במניפולציות, במשחקים, בתככים ובטריקים, זה דבר שבסופו של דבר מי שישלם את המחיר עליו הם חבריך, ואתה, והתנועה שאתה מייצג, כי הגלגל הוא עגול, החיים הדמוקרטיים הם עגולים, ויום אחד גם אתם יכולים למצוא את עצמכם בדיוק באותו מצב. והטרגדיה הגדולה שלנו, שפה גל ששוטף את מדינת ישראל, גל עכור, שמובל על-ידי קואליציה פנאטית, אטומה, חסרת רגישות, שמשחקת בכלים הרגישים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, גורם לכך שהחברה שלנו תיחלש, שהחירויות של האזרח תיחלשנה, שהכוח שמופעל כלפי המערכת הזאת יגרום לכך שבסופו של דבר האזרח לא ימצא שם מזור, והוא יפנה את האנרגיות שלו, חס וחלילה, לאלימות ולניסיונות להשפיע בצורה אחרת, גרועה הרבה יותר מאשר באמצעות דיון בבית-המשפט ומיצוי זכויותיו. אין לי שום דבר כלפי השופט גרוניס. הוא היה מרצה שלי ומורה שלי ואני מאוד מאוד מכבד אותו. אני חושב שהניסיון לעשות מניפולציה ערב כינוסה של הוועדה למינוי שופטים, ולאחר מכן הניסיון להלך אימים על מערכת המשפט בטריקים שנשמע עליהם בהמשך, בהצעת החוק של אילטוב, יגרמו לכך שהציבור יאבד את אמונו במערכת המשפט, אבל מי שישלם את המחיר הם אזרחים מכל שדרות העם, כולל אלה, חבר הכנסת כץ, שאתה עצמך מייצג גם בבית הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת רוני בר-און, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום הזה, בכלל – התקופה הזאת יכולה להיות תקופה מכוננת לדמוקרטיה הישראלית, אלא שלמרבה הצער מה שאנחנו רואים כאן היום, מה שראינו כאן בחודשים האחרונים, מה שנראה כאן בחודשים הקרובים – במקום להיות תקופה מכוננת לדמוקרטיה הישראלית זאת תהיה תקופה מכוערת לדמוקרטיה הישראלית. באמת, החוק שהגיש חבר הכנסת כץ, חוק גרוניס, הוא לא כל כך חשוב. הוא באמת לא כל כך חשוב. מלכתחילה המגבלה שצריך שלוש שנים בשביל להיות נשיא של בית-משפט העליון היתה איזה סוג – אפשר היה לחיות בלעדיה. הסרת המגבלה הזאת לא משנה סדרי עולם. השופט גרוניס הוא שופט מפואר, בעל זכויות גדולות, אין לי שום ספק שאם הוא יהיה נשיא בית-המשפט העליון הוא יהיה נשיא לתפארת כמו שהיו יכולים להיות שאר החברים ששמותיהם נזכרים. זה באמת בחירה בין המעולה, למצוין, למשובח, לנפלא. אבל הכניסה הזאת, חבר הכנסת כץ, אני באמת באמת לא יכול להבין – אותך אישית; אני מבין שלמפלגה שלך יש אג'נדה מסוימת, אבל אותך אישית – מפעם לפעם אנחנו מדברים על הא ועל דא – מה ההשתתפות הזאת בכניסה ברגל גסה למקומות שרגל פוליטית לא הילכה בהם? אומר חבר הכנסת הרצוג, שעכשיו עסוק בשיחה שהיא מעניינת יותר – ודאי מהנאום שלי – שהקואליציה הזאת, שהוא נמנה על שורותיה במשך תקופה לא מבוטלת, היא קואליציה דורסנית. זו קואליציה שיש לה שיכרון כוח, יש לה כוח, יש לה הרבה כוח, החולשה שלה זה בעיקר הכוח שלה – התלות ההדדית של הגורמים שלה אחד בשני, והצורך של כל אחד לשרוד, מפלגה שמתעבת את כל מה שקשור לתורת משה מתכנסת עם סיעה שכל עולמה הוא תורת משה ותורת ישראל, אבל הם אוחזים כטובעים בסירה אחת במים סוערים. וגם מפלגת עצמאות, שאין לה שום דבר עם מה שיש לישראל ביתנו באג'נדה – אם יש משהו לעצמאות, אין להם שום דבר באג'נדה מדינית-ביטחונית שיש – זה, ובאמצע ניצב לו הליכוד, והזנב מכשכש בכלב. הסקטורים מושכים זה בכה וזה בכה, וה"מיינסטרים" – אנחנו, עם ישראל, הזרם המרכזי – משלם את המחיר. מה עושה הקואליציה הרעה הזאת במשך שנתיים? היא השמידה את הכנסת, אדוני היושב-ראש. תראה, הכנסת נראית כך ביום של דיון כזה בעניין שולי שהוא אבל הרה גורל מבחינת התוצאות שלו. קודם הלכו חוקי המשילות – לקואליציה אין זכויות, וסגני שרים יכולים להצביע בוועדה, וסגן שר יכול לכהן מטעם הכנסת בוועדה לבחירת קאדים, כי זו הפרדת רשויות ראויה, והשליטה בסדר-היום היא לממשלה – במקום שהממשלה תשרת את הכנסת, כי הכנסת היא זאת שבוחרת את הממשלה והממשלה תלויה בהצבעת הכנסת על האמון או על האי-אמון, הכנסת הפכה משרתת – משרתת חרופה, עלובת-נפש, אסקופה נדרסת של הממשלה הרעה הזאת. וזה הלך מהמשילות – – <היו"ר מוחמד ברכה:> צריך לסיים. <רוני בר-און (קדימה):> שנייה, אני מסיים. – – וזה עבר לחוקי הגזע, שאתה, אדוני היושב-ראש, וחבריך, בני המיעוט הלא-יהודי בכנסת הזאת, סובלים מזה יותר מכולם, אבל גם אנחנו סובלים ומתביישים בחוקים שעוברים פה פעם אחר פעם. ועכשיו זה בא לבית-המשפט העליון. באמת החוק לא חשוב, אבל התופעה היא נוראה, חבר הכנסת כץ. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רחל אדטו. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא – הימים האלה אינם ימים קלים, אבל מי שזוכר בתחילת דרכה של הממשלה הזאת יודע – בעצם היה מנוי וגמור עם חברי הקואליציה, אלקינים למיניהם, לגמור חשבון עם בית-המשפט העליון. ביום שבו היתה הכנסת צריכה לבחור את נציגה לוועדה לבחירת שופטים – חבר בוועדה לבחירת שופטים – את חבר הכנסת רוני בר-און, שהיה אחד השרים המצוינים, אחד הדעתנים ביותר בתחום המשפט, הכנסת הזאת, בגלל אלקין, בחרה את הנציג של המפלגה הימנית הקיצונית הזאת בבית הזה. ביום הזה, אדוני היושב-ראש, בית-המשפט העליון בעצם סומן כדי שיהיה – הכול, יעשו הכול – כדי להחלישו. קבלן הביצוע, קוראים לו נאמן, שר המשפטים, לא בוחל בשום דרך כדי לפגוע בבית-המשפט, ימים ולילות, העיקר שיגיע ליעדיו; האיש הזה הוא קבלן הביצוע של המפלגה הכי בעייתית בבית הזה, ישראל ביתנו. דרך אגב, הוא לא נבחר, הוא מונה על-ידי ליברמן. התפקיד שלו – בעצם לגמור את בית-המשפט העליון. הוא בעצם נאמן, שר המשפטים נאמן, אדוני היושב-ראש, בממשלה הזאת, כקבלן הביצוע של הממשל – על-ידי נאמן סומנו שלושה מוסדות חשובים מאוד לדמוקרטיה: בית-המשפט העליון, שעובר היום ימים קשים מכיוון שהוא פוסק פסיקה אולי עניינית ביותר שקשורה להתנחלויות, לעבירות על החוק, ומה לעשות, כצל'ה לא אוהב את זה. הגוף השני הוא בעצם הגוף שנקרא תקשורת במדינת ישראל. האם זכרתם איך ראש הממשלה השתלט על רשות השידור? האם אתם זוכרים מה עושים ימים ולילות לערוץ-10? ועוד הרשימה ארוכה. בעצם המציאו להם גביר בארצות-הברית שיממן עיתון שנקרא "ישראל היום", אז יש להם את "ישראל היום". אז למה לא להשתלח בתקשורת, אדוני היושב-ראש? עכשיו מצאו להם גוף שלישי, גוף שנקרא "ארגוני זכויות אדם". בעצם הם באים ואומרים: בואו נגמור עם ארגוני זכויות האדם. אז בסופו של דבר אנחנו באים לכאן, לכנסת ישראל, בהשראתו של שר המשפטים, ויודיעו: הנה הדיקטטורה חזרה, אדוני היושב-ראש. זה הזמן – מי שמחפש צדק חברתי יקום ויבוא ויגיד: הדמוקרטיה שלנו לא צריכה להיות נתונה בידיו של השר נאמן. הוא אדם נעים הליכות, הוא מתהלך בתוכנו, אבל בעצם, אדוני היושב-ראש, מי שמעלה היום, ימים ולילות, מעל דוכן הכנסת את בית-המשפט העליון הוא שר המשפטים, במקום להגן על בית-המשפט העליון. לכן, נעשה הכול, גם בוועדה ובכל מקום, ונילחם כדי להגן על זכותנו לבית-משפט חשוב, שיש לו תפקיד חשוב ומכריע בדמוקרטיה, לשמור על זכויות האדם. על-פי כצל'ה זכויות האדם ממש לא חשובות. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. חברת הכנסת רחל אדטו, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו מכירים ילדים שבוחנים את הגבולות שלהם. עושים משהו קטן, מסתכלים איך מגיבים – – – <רוני בר-און (קדימה):> אני לא. אצלי הם עוברים את הגבולות. <רחל אדטו (קדימה):> עושים משהו, שוברים משהו קטן, ומסתכלים מה ההורים עושים או איך הם מגיבים, איך הגננת מגיבה. אחר כך, אם רואים שאין תגובה, עושים עוד משהו ועוד משהו, וככה הם כל הזמן בוחנים את הגבולות שלהם. זה הדימוי המתאים ביותר למה שאני רואה שהקואליציה עושה כרגע. היא פשוט מנסה ורואה איפה הגבולות שלה. היא עושה צעד, עוד צעד קדימה, ועוד חקיקה כזאת, ועוד חקיקה אחרת, ועוד חקיקה גזענית, ועוד מזעזעת עוד קצת את אושיות הדמוקרטיה ואת אושיות הבית הזה, וכל הזמן היא בוחנת. אבל מה, המטרה היא לשבור, לנתץ, להרוס, להרוס את המשען הכי חזק שלנו, את המשען של הדמוקרטיה של מדינת ישראל. ומה קורה? מי מסתכל על זה מהצד? אזרחי מדינת ישראל מסתכלים ואומרים: מה קורה כאן, איפה אנחנו במשחק הזה, איפה אנחנו שעובדים עלינו, עושים לנו, מעוותים לנו את היום-יום, את התפארת שאנחנו בונים עליה את המדינה? ישבתי קודם בחוץ ובאו אלי כמה מעובדות הכנסת ואמרו: תגידו, אתם השתגעתם? מה אתם עושים כאן? אומרות לי את זה עובדות הכנסת שחיות כאן ביום-יום, בוודאי יותר שנים ממני. הן אומרות: לא מאמינות שזה מה שקורה כאן במליאה. אנחנו מסתכלים על זה – והחוק שהגיש חבר הכנסת כץ, אני מגנה מכאן כל ניסיון בכלל להעביר את זה לנושא העדתי. זה לא נכון, זה לא ראוי ולא היה מקום להעלות את זה כאן בכלל. אבל מעבר לזה, החוק של חבר הכנסת כץ הוא כרגע חוק פרסונלי ולכן הוא לא נכון. אבל זה לא החוק הזה שעומד בפני עצמו. החוק הזה כרוך בכריכה מאוד הדוקה עם מספר חקיקות שהן פשוט בלתי הגיוניות, בלתי אפשריות ואסורות לחלוטין: זה הוועדה למינוי שופטים, זה סתימת הפיות הבלתי-מובנת של התקשורת, ואיפה שאנחנו נוגעים ואיפה שאנחנו מסתכלים אנחנו רואים את סתימת הפיות הזאת. הכול הולך ביחד, והכול תוך מתקפה בבת-אחת, מכל החזיתות. הדמוקרטיה עומדת במרכז ומכל הכיוונים עכשיו מתקיפים אותה. מסביבנו יש אביב העמים של המדינות השכנות וכל המדינות האסלאמיות, ואנחנו עושים בדיוק את הצעד ההפוך. במקום אביב העמים שמחפש את הדמוקרטיה, אנחנו, מדינה שמושתתת על דמוקרטיה, הולכת ומתכנסת לתוך משהו אחר, שהוא ממש אנטי-דמוקרטיה. ואמר לפני – דיקטטורה. אני לא רוצה לחזור על המלה הזאת, אבל היא מתכנסת לאיזה משהו שהוא ממש מלה הפוכה מדמוקרטיה. לא ייקח לנו עוד זמן שגם נהיה חלק ממשטרת המחשבות. גם זה יכול לעבור כאן, אנחנו יכולים לקנוס אנשים, שלא רק שלא יגידו, אלא גם שלא יחשבו. לכן אנחנו כאן חייבים חייבים חייבים לעצור את זה. וכמו שאמרו לפני, לא רק בשבילנו, ולא נפשפש בעברנו, אלא למען ילדינו ונכדינו ולמען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחריו – חברת הכנסת נינו אבסדזה, ואחריה – חבר הכנסת אורי אריאל, שאני לא רואה אותו באולם. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני לא מכיר את השופט גרוניס ואת פסיקותיו מספיק בשביל לדעת אם הוא טוב – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא מכיר את או לא מכיר בפסיקותיו? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חבר הכנסת בר-און שואל – למען הפרוטוקול – אם אני לא מכיר את גרוניס או לא מכיר בפסיקותיו. <רוני בר-און (קדימה):> זו שאלה חשובה בנסיבות העניין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מאוד מאוד חשובה, אבל האמת היא שאני פשוט לא מכיר אותו, כך שאני לא יודע אם טוב שהוא יהיה נשיא בית-המשפט העליון או לא טוב שיהיה נשיא בית-המשפט העליון. אבל אני מדבר על העיקרון של בית-משפט עליון. לא ייתכן בעולם שמדינה שנקראת "דמוקרטיה" תיתן את השלטון בידי השופטים ותמסור את סמכויות הכנסת והממשלה בידי השופטים, כשם שלא יעלה על הדעת שהממשלה תהיה שופטת, ואם יש לי איזה סכסוך עם השכן אני אלך לממשלה. <שלמה מולה (קדימה):> אז מי אתה רוצה שיהיו השופטים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שופטים צריכים לעסוק במשפט. נקודה. אסור להם להתערב בענייני ניהול מדינה, אסור להם להתערב בענייני מתן רשיון נהיגה, אסור להם להתערב בשום דבר שאיננו בין אדם לחברו ובין האדם שיש לו איזה טענה שיש פה משהו שהוא נגד החוק. זה במדינה צודקת. איך אמר הנביא? "שמעו דבר ה' קציני סדום; האזינו תורת אלוקינו עם עמורה". יש לנו חוקה שהיא חוקת התורה, שם כתוב בפירוש מהו צדק, מה מוסרי, מה לא מוסרי, ואנחנו לא צריכים לקחת משום עם בעולם את המוסר, ואת ההלכה ואת החוקים, אלא אם כן יש – זה נקרא "תקנות הקהל" – דברים אקטואליים, ואז מתכנסים רוב התושבים, אם זה בבית, אז רוב התושבים בוועד הבית, אם זה במדינה, רוב האזרחים. בוחרים כנסת, בוחרים ממשלה ומנהלים מדינה. אבל מה שקורה בבית-המשפט העליון – שהיתה קבוצה קטנה – ואני לא מאשים את השופטים, אני מניח שכל ממסד שהיה מקבל כאלה סמכויות היה לוקח בשתי ידיים. היו שופטים עליונים במשך דורות בארץ שאמרו: זה לא שפיט. הנה, עכשיו היה אירוע של גלעד שליט. הממשלה החליטה החלטה לא פשוטה לעשות את העסקה. היטב עשה בית-המשפט העליון שאמר: זה לא ענייני, אני לא קובע את זה. לכן העירוב הזה שניסו גורמים – אני מאשים לא את בתי-המשפט, אלא את הגורמים שהפכו את בית-המשפט לקרדום להילחם בו את מלחמת התרבות נגד הדת היהודית. הם הכניסו את בתי-המשפט למחלוקת והורידו את מעמדם של השופטים כשופטים. הבעיה היא שבית-המשפט העליון זה כל אלה שמדברים למען אותה גילדה, הם עצמם אמרו "חבר מביא חבר". לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם עדות של מישהו ששמע את זה מאחד השופטים העליונים, ולא אגיד בשמו. כשהוא שאל אותו למה אין מספיק שופטים מזרחיים, הוא אמר: ניסינו להוריד את הרמה של המבחנים והדברים האלה כמה שאפשר, אבל לא הצלחנו יותר, אי-אפשר. מה לעשות? אין שופטים מזרחיים ברמה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שיש שופטים מזרחיים ברמה הזאת, אני מאמין גם שיש שופטים ערבים ברמה הזאת – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה עם חרדים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ואני לא מעז לומר שאני מניח שיש גם עורכי-דין ומשפטנים חרדים שיכולים להיות ברמה הזאת, גם אם ניסו להכניס אותם, לתפור להם תיק, כמו יעקב ויינרוט, שיצא זכאי במשפט. ולכן אני מסיים בפסוק, אדוני היושב-ראש: "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם". זה המבחן. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, אחרי שהוא התחלף עם חברת הכנסת נינו אבסדזה, ולכן היא תהיה אחריו. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, משחר העם הזה, "צדקה ומשפט" זה השם של העם היהודי, מאברהם אבינו עד היום הזה. אני לא מעוניין להיכנס לפולמוס שקורה פה בקולות גדולים, אבל יש לי הצעה לכל המבקרים, כחבר בוועדה לבחירת שופטים, אני מציע לכם לבדוק לפי מבחן התוצאה. עד שכולם פה – לא כולם, אבל יש פה קולות מתלהמים – הרי בודקים, הרי יש יותר מ-130 שופטים שמינינו בוועדה – סליחה, בחרנו בוועדה, בראשותו של שר המשפטים. האם יש מישהו פה שיכול להעיר הערה אחת על הבחירות? שיקום. <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אה, תקומי, בבקשה, תגידי, אני רוצה לשמוע. ואם יש לך, מדוע לא שמעתי עד היום? <זהבה גלאון (מרצ):> כי זה חסר תועלת, זה חסר תועלת. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, גברתי, את יכולה, אין בעיה, חלוקת העבודה, שהימין ישלוט, לשם שינוי, והשמאל יצעק – זה בסדר. חלוקת עבודה שעלי היא מקובלת, אני לא יכול להתרעם עליה אחרי הרבה שנים שגרוננו ניחר, יש בכל זאת משהו בזה שתהיה חלוקת עבודה צודקת. אבל אני אומר עוד פעם, גברת גלאון, חברת הכנסת גלאון – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה חבר בוועדה למינוי שופטים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – המבחן הוא מבחן התוצאה, והיות שהרמקול אצלי לא שומעים אותך – – <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – ואני אומר לך שגם על שופטי העליון שנבחרו לפני שנתיים, שופטי בית-המשפט העליון, וגם האחרים, אומרים את ההלל, והמבחן הוא מבחן התוצאה. ולכן – השינויים שעכשיו מציע ידידי, חבר הכנסת יעקב כץ, ושינויים אחרים, הם אך שינויים מתבקשים. ואני רוצה לסיים, ברשותך, היושב-ראש: אני תומך מאוד בחוק שהציע ידידי חבר הכנסת יעקב אדרי מקדימה. החוק אומר – אני אומר את זה במילותי, בפשטות – ייבחר בכנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, אבל שמייצג את המפלגה הגדולה. וזה צודק, וזה נכון. <קריאה:> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> כן. כן. אני אומר לך, חבר הכנסת בר-און, אני פה מעל הבמה מודיע שהחוק הזה צודק, והוא יחול – – <רוני בר-און (קדימה):> אם החוק הזה צודק למה – – – את המועמדות שלך? אין גבול לצביעות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – הוא יחול ברגע שהכנסת תחליט להחיל אותו, ולכן גם החוק לגבי לשכת עורכי-הדין הוא חוק צודק. בשני המקומות צריך שיהיה צדק, צריך שיהיה סדר, ובעזרת השם הכנסת הזאת תעשה את זה, ובהצלחה. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חברת הכנסת נינו אבסדזה, אחריה – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואם הוא לא יהיה – חברת הכנסת דליה איציק, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת אורי אורבך. <נינו אבסדזה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, עוד שבוע שחור לדמוקרטיה הישראלית החל היום, ודווקא עוד פעם בכנסת ישראל, שאמורה להיות עמוד השדרה – אבל עמוד השדרה של הדמוקרטיה הישראלית, ובמקום זה, פעם אחר פעם, באמצעות חקיקה עוקפת-דמוקרטיה מכל צד אפשרי, אנחנו שמים עוד מסמר ועוד מסמר בארון הקבורה של הדמוקרטיה. חבר הכנסת כץ, אתה דיברת על הצדק ועל החוק הצודק. צר לי לומר לך, אבל כל מה שאמרת נשמע בדיוק כמו הביטוי הידוע: מי שלא אתנו – נגדנו. נכון? אבל זה לא נגדנו, זה נגד הדמוקרטיה. תבואו ותגידו באמת את האמת – ואמרו את זה חברים לפני: אתם רוצים שופטים עם אידיאולוגיה מסוימת. ואני לא רוצה שופט משום שהוא מתנחל או משום שהוא תל-אביבי, או משום שהוא מרמת-גן או מאופקים. אני רוצה שהוא יהיה שופט, ושכל שיקול פוליטי יהיה זר לו. אתם מרימים יד על הדבר הקדוש שעד עכשיו, 63 שנה, איכשהו הצליחו לשמור עליו, והיום, פעם אחר פעם – דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא קורה היום, זה לא התחיל גם אתמול, זה התחיל עם ועדות חקירה, וזה נמשך בשבוע שעבר עם ערוץ-10; ניסיון חסר תקדים לסתום פיות לתקשורת החופשית במדינת ישראל – וזה יימשך השבוע, עוד פעם ועוד פעם, עם חוקים שלא אני אלא שופטים בדימוס קוראים להם חוקים הזויים, שאתם מתכוונים להעביר. הרי אתם אפילו לא מסתירים – אומרת חברת הכנסת ציפי חוטובלי שהמציאות היא חדשה. מילא שאת המציאות של היום רציתם לשנות – אתם רוצים לקבוע כללי משחק חדשים, וכללי המשחק האלה הם נגד, מוחלט, כל דבר דמוקרטי שזז ונושם פה. מדובר כאן בשילוב מושלם – אבל מושלם – של שיטות לינץ', של סנטור מקארתי, של אינקוויזיציה ושל בולשביזם, הכול יחד – שילוב מושלם וקטסטרופלי. עכשיו, הרי לא צריך להמציא את הגלגל, וכולנו יודעים איך נוהגים בשיטות – במשטרים הטוטליטריים ביותר. יש כמה שלבים: קודם לסמן את האויב, ואחרי זה – ואנחנו כנראה עם כל השרשרת הקטסטרופלית של החוקים האנטי-דמוקרטיים נמצאים עכשיו בשלב הבא, שלדעתי הוא מפחיד ביותר: עושים לו דה-לגיטימציה – דרך התקשורת, כרגע דרך הכנסת. עכשיו, סימנו מיהם האויבים: ארגוני זכויות האדם הם האויבים, התקשורת היא האויב, עכשיו גם בית-המשפט הוא האויב. תגידו, זה באמת לא מפחיד אתכם? אומרים פה שעושים צדק משפטי. מה שאתם מנסים – אתם מנסים באמת להשתיק את הצדק המשפטי, את הצדק הראשון, ואני מאוד מקווה שלא האחרון במדינת ישראל – הצדק המשפטי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חברת הכנסת דליה איציק. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, השרים, עמיתי חברי הכנסת, בעולם היום יותר ויותר נשאלת השאלה אם הדמוקרטיה הליברלית תחזיק מעמד. הלחץ, המשבר הכלכלי, מביא לתפיסות עולם שאומרות שדמוקרטיה זה שלטון רוב; דמוקרטיה היא לא דמוקרטיה ליברלית, העיקר שהרוב קובע. היתה דוגמה שארצות-הברית, מעוז הדמוקרטיה הליברלית, כמעט נפלה. היתה התופעה של סנטור בשם ג'וזף מקארתי, שבלחץ הרוב, הפחד מהקומוניזם, התחיל להפוך אמנים ידועים – צ'רלי צ'פלין, אתם זוכרים? שדרים, סופרים גדולים, חברי פרלמנט – הם כולם בוגדים. התופעה הזאת כמעט הגיעה לקריסת הדמוקרטיה הליברלית בארצות-הברית. היא היתה – מר מולה, תרשה לי רק לסיים? תודה. הדמוקרטיה הליברלית היא בסכנת קיום בכל נקודה, כי הדבר הכי חשוב במנהיגות – להבין שחוקי המשחק, הפרדת רשויות, אלה הדברים הקובעים, ולא שליטתו, שלטונו, של זה או אחר. יש אנשים שחושבים שדמוקרטיה זה מה שיש ברוסיה הסובייטית, כבר לא סובייטית, א-לה פוטין – שיש מנהיג, מקבל את הרוב, מתעמל לפני העם, ומי שלא מסכים אתו, אנחנו יודעים מה קורה לו. ישראל נמצאת היום בסכנה משום שדברים קטנים, שכמה חברי כנסת מהספסלים האחוריים אומרים: אנחנו נוריד כמה אנשים שמפריעים בתקשורת; אנחנו לא ניתן מימון לארגונים מפני שהם לא מתאימים לתפיסת העולם שאנחנו אומרים שהיא של הרוב; אנחנו נתחיל להשתלט על בית-המשפט העליון, שבסוף יהיה – קול המון כקול שדי. ואמרתי את זה כבר: קול המון כקול שדי זה תרגום מרומאית, מהרומאים, ששלטו באמצעות לחם ושעשועים. אצלנו, היהודים – ואני אומר את זה גם לחברי הערבים: אלוהים זה בקול דממה דקה, והסנהדרין לא מובלת על-ידי אנשים שאומרים: סיר הבשר אשר במצרים. ולכן, מה שמפריע לי זה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – – <רוני בר-און (קדימה):> גם לי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – מכיוון שראש ממשלת ישראל, שהוא מנהיג העם היהודי ומנהיג מדינת ישראל, היה צריך לשבת, ולעמוד, ולהוריד מסדר-היום את כל החוקים האלה, לא להתחבא מאחורי ספסלים אחוריים. נכון, זה יביא עוד כמה קולות, זה יעזור בפריימריז, אבל אוי לה למדינת ישראל אם תוותר על הדמוקרטיה הליברלית. זה לא רק יהרוס אותה כאותה חברה שמתיימרת, וזו מטרתה, להיות חברת מופת, אלא שגם בגויים מתחיל לצאת השם שהמדינה הזאת מוותרת על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית. זה לא רק יגרום שמאירופה, באמצעות החוקים המטופשים, לא יתמכו באוניברסיטאות, בדברים אחרים; זה יבוא לנקודה העיקרית, שכשיבוא ראש ממשלה ויגיד: אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, יגידו לו: כן, יש שלטון רוב גם בארצות ערב, גם ברוסיה. ולכן, אדוני ראש הממשלה, הכול תלוי בך. מנהיגות זה לעמוד, כאשר המונים או פריימריז הולכים קדימה, אתה, כמנחם בגין, שאתה מתיימר להמשיך את דרכו, צריך לומר בצורה ברורה: אין מקום לחוקים כאלה בבית ישראל, אין להם מקום בדמוקרטיה ליברלית. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורי אורבך. ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <דליה איציק (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה לראות אותך על הכיסא הזה. אני מכירה אותך, אני בטוחה שתנהל את זה בשום שכל, בתבונה רבה, ואני מאחלת לך הצלחה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <דליה איציק (קדימה):> חברי חברי הכנסת, האמת שזה מסוג הימים שאתה אומר – – – <נסים זאב (ש"ס):> את באמת מרגישה את זה? <דליה איציק (קדימה):> ודאי שאני מרגישה. למה אתה חושב שאני מתחנפת אליו? לא ראית שאני ישר מתחנפת אליו? יש אנשים שלא מתעסקים אתם, חבר הכנסת נסים זאב. בצחוק. חברי חברי הכנסת, זה מסוג הנושאים והימים שלא בא לך אפילו לדבר. לא בא לך לדבר, כי יושב פה השר בוגי יעלון, שאדוני – נדמה לי שאתה גם משנה לראש הממשלה, או סגן ראש הממשלה; יש כל כך הרבה תפקידים, אני לא כל כך זוכרת. משנה לראש הממשלה או סגן לראש הממשלה? ויש לי כבוד, בטח גם לך וגם לתפקיד שלך, ואני חושבת לעצמי, מה קורה לכם? סליחה שאני אומרת לך. בן קיבוץ, באמת – הכי לא אישי שרק אפשר – מה זה? זה סחרחורת גבהים? זה מה? מה קרה לכם? מה יש לכם? מה ההתנפלות הזאת על כל העולם ואשתו? בכל דבר, בכל נושא. יש פה ראש ממשלה נעדר. הוא איננו. וכשאני אפילו מנסה לחשוב על הקדנציה שלכם – אפס הישגים. אפס הישגים. אני מכירה כמה אנשים שהם גם יושבי-ראש כנסת – בכלל, גם בכירי הליכוד, בוכים ויורים. נורא ואיום – הבכירי – בכייני הליכוד, כל אלה שמנסים להיות נורא נאורים. הורסים את הדמוקרטיה – שמעתי את יושב-ראש הכנסת – מה שלא מפריע לו לאשר היום בסדר-היום קריאה שהיא פרטית, הצעת חוק שהיא פרטית לגמרי, שהיא אינה עולה בקנה אחד ביום שני. איפה אתה? מה, אתה לא יכול להגיד שום דבר? אתה יודע, גם אני ישבתי במקום שלך. לא הייתי משנה לראש הממשלה, אבל הייתי יושבת-ראש הכנסת, ולא מעט פעמים גם עלי היו לחצים. אתה לא היית פה כשאני ניהלתי את הכנסת, ואני אומרת לך שעמדתי בלחצים הללו. אתה לא יודע מה אני סבלתי מרוני בר-און. אתה לא יודע מה זה לסבול מרוני בר-און. רוני בר-און היה שר האוצר, הוא היה שר אוצר חזק, והיה פופולרי, והיה משמעותי, ועשה עבודה נהדרת, והיו לי חילוקי דעות אתו. חשבתי שהרבה פעמים אולי עושים ככה לכנסת, והחברים שלי יודעים – אני עמדתי מול כולם, כולל מול ראש ממשלה שמאוד אהבתי אותו ומאוד כיבדתי אותו. מה יש לכם? תגידו לי, מה קרה לכם? מה זה כולכם מתהלכים כאילו באיזה פחד כזה? פתאום תפסתם איזה שלושה חברים פוזה – דן מרידור, גדעון סער ובני בגין. ועכשיו גם יושב-ראש הכנסת. <רוני בר-און (קדימה):> אף אחד מהם לא יהיה פה היום כדי להצביע. <דליה איציק (קדימה):> ברור. בתקשורת הם נאורים, הם מה-זה מה-זה מה-זה בוכים, בוכים ויורים. אבל אני מצפה ממך – אתה יודע, בשבוע שעבר יצא לי לדבר – אני אומרת לך את זה בהכי חברות שרק אפשר – בשבוע שעבר יצא לי לדבר עליך. אני זוכרת את הוויכוח שלי אתך כשהיית רמטכ"ל, ואני הייתי שרה לאיכות הסביבה, על איזה יער שאתה מכיר, וברוב הגינותך אפילו אמרת לי בסוף: את יודעת, את צודקת, והשתכנעת, ונורא שמחתי שזה קרה. תגיד, אתה לא רואה את הקולות? אתה לא שומע? אתה לא רואה שצריך פה אורולוג? שיש אנשים שלא נעים לי להגיד לך לאן השתן עלה להם? סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי. מישהו מכם צריך לעשות סדר. מישהו מכם צריך לדפוק על השולחן ולומר: חברים, ילדים קטנים מנהלים פה את העסק. גם בקדימה יש ויכוחים לא פשוטים, וחלק מהחברים שלי אומרים שאני עוזרת של היושבת-ראש, וחלק אומרים שאת עושה ככה, אבל אני לוקחת עמדה. איפה אתם? תעשו קצת סדר בבלגן. אני רוצה לבקש עוד דבר אחד ובזה לסיים – אני מאמינה שאתה גדלת בערכים או באותם מקומות שגם אני גדלתי בהם. אתה התגלגלת לשם, ואני התגלגלתי למקום אחר, ומי יודע, אולי יום אחד נהיה באותו מקום, אבל עד שאנחנו נהיה אולי פעם באותו מקום, יש פה נקודות של אל-חזור, אדוני השר. אני באמת מבקשת שאתה תנסה לעצור – אני בטוחה, בטוחה, שאם אתה לומד את הדברים הללו היטב, אתה לא חי אתם בשלום. ואתה לא חי על חסדים של אף אחד בליכוד. אני חושבת שהגיע הזמן שתשמיע גם את הקול שלך. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אורי אורבך. לא, המקלחת היתה קרה מדי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, ברכות, בהצלחה. חברי הכנסת, אל תגזימו עם האוי-אוי-אוי שלכם. שני חוקים קטנים ולא חשובים. <מגלי והבה (קדימה):> לא קטנים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> קטנים ובלתי חשובים לחלוטין, אחד בעניין גרוניס ואחד בעניין השינוי בלשכת עורכי-הדין. שום משמעות. יש אלמנט של קוניונקטורה, לא אתכחש לזה, אני מניח שזה עמד בבסיס העניין, אבל הדמוקרטיה מזה לא נהרסת, ולא קרה שום דבר, ומחליפים נאור – הגברת נאור, בנאור אחר בשם גרוניס. גם אני לא מתלהב מערימת החוקים שמסתערים עלינו, שהייתי קורא לחלקם חוקי גרגרוניס – מלשון גרגרנות; לא חלילה לפגוע בשמו של השופט. יש פה תחרות של גרגרנות: חטוף ואכול; אני אראה לשמאלנים, אני אראה לבית-המשפט, אני אראה לאלה. יש אלמנט מסוים – ככה זה כשיש פריימריז במפלגות גדולות; כל אחד רוצה להראות: שופוני, תראו כמה שאני יותר ימני. <דליה איציק (קדימה):> תגיד להם. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הם לא פה פשוט. תעבירו להם. <דליה איציק (קדימה):> מתי הם פה? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני לא מבדיל בין הליכוד לקדימה. אתם תסלחו לי. <דליה איציק (קדימה):> מי אתה? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני לא מצליח להבדיל. חברת הכנסת איציק, למעט את, שבאת ממפלגת העבודה, ועוד שניים-שלושה, אני – כבר שנתיים וחצי פה – לא מצליח להבדיל. מה תעשי לי? <דליה איציק (קדימה):> מי זה המפד"ל, אתה יודע? <אורי אורבך (הבית היהודי):> בסדר, כשאת תנאמי תגידי על המפד"ל. <דליה איציק (קדימה):> לא, כאילו פתרת – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, בשורה שלמה של סוגיות, כולל ביחס לבית-המשפט העליון, אני לא מוצא את ההבדל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> צודק, צודק. <דליה איציק (קדימה):> עוד אחת. <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי, הפרק הזה הסתיים. פרק הזהויות הסתיים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בעיתונים, במדור לילדים, יש כזה "מצא את ההבדלים" – מראים שני ציורים, ושמים שמונה הבדלים. אם אני שם את קדימה ואת הליכוד יחד, אין שמונה הבדלים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> תזכיר להם את ממשלת אולמרט, את התקופה של נגד שלטון החוק, ומה הם אמרו אז. <היו"ר מוחמד ברכה:> תפסיקו, נו, באמת, כולכם ישבתם כמעט באותן ממשלות, וניהלתם אותה מדיניות. תפסיקו. אני אולי היחיד פה – – – <דליה איציק (קדימה):> זה לא נכון. <היו"ר מוחמד ברכה:> בסדר. אמרנו שפרק הזהויות הסתיים. בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> חברת הכנסת איציק, אני מבטיח לך שהייתי פונה לליכוד אם הם היו כאן, הייתי מדבר אליהם, אבל מה לעשות – את היית מורה הרבה שנים, מוצלחת – המורה תמיד צועק על התלמידים שמגיעים, למה אחרים מאחרים. אין עם מי לדבר, חוץ מכבוד השר, שבתוקף תפקידו כאן – אין, הם לא כאן, אז תעבירו להם. זה גם לא משנה. רובכם הייתם במפלגה הזאת, חלק יחזרו לשם. זה לא – – – <שלמה מולה (קדימה):> נשמעת נבואה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, הערכה. פרשנות בחינם. <היו"ר מוחמד ברכה:> נבצר מבינתי, חבר הכנסת אורבך – אתה תומך בחוק או מתנגד לו? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני תומך. תומך בחוק הזה. לא הייתי ברור? תומך בחוק הזה – – – <שלמה מולה (קדימה):> כמצוות אלקין הוא תומך בחוק. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני תומך, תומך. בלי מצוות אלקין. לא דיברתי אתו היום. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז מה זה הגרגרוניס הזה? <קריאה:> אתה בעד או נגד? <אורי אורבך (הבית היהודי):> מה, יש בעיות בהבנת הנשמע? <קריאה:> כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני תומך בחוק הזה שיאפשר לשופט גרוניס ולא לשופטת נאור בגלל שנשארו לה פחות משלוש שנים. באמת, זאת הבעיה, של הסכנה על בית-המשפט העליון? אפשר להתווכח על חוק השימוע, שעומד לעלות פה, זה שינוי בקונסטיטוציה, שחברי ועדת חוקה ילכו – – – <שלמה מולה (קדימה):> מה ארגוני השמאל – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> רגע. זה דבר בעל משמעות. זה דבר בעל משמעות, מה שאתם מדברים, שבלשכת עורכי-הדין יהיה היושב-ראש, או לא יהיה היושב-ראש, כשמישהו בכלל יודע מי זה היושב-ראש? <שלמה מולה (קדימה):> כן, כן – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> מאוד עקרוני. <שלמה מולה (קדימה):> – – – למה? כן, כן – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב, חברים, חברים. <שלמה מולה (קדימה):> כן, כן, אנחנו יודעים. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת אורבך, אני מבקש לסיים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כמו שאני אומר לחברי – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אומנם זה היה מעשיר – – <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו יודעים כמה זמן. <היו"ר מוחמד ברכה:> – – וגם משעשע, אבל זה גם כן מסתיים בזה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> כמו שאני אומר לחברי בימין צאו מהאובססיה, לכם אני אומר – צאו מההיסטריה. <רונית תירוש (קדימה):> לא. החוקים פה פרסונליים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אלו חוקים שלא מעלים ולא – – – <רונית תירוש (קדימה):> זו בעיה שהם פרסונליים. <היו"ר מוחמד ברכה:> נו, באמת, חברת הכנסת תירוש. <אורי אורבך (הבית היהודי):> פרסונליים, אני נורא מזועזע. מאוד מזועזע. יהיה גרוניס ולא השופטת נאור. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> ממש, ממש נורא. <רונית תירוש (קדימה):> הרעיון שזה פרסונלי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אומר לסיום משפט – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – כן, אני אומר לסיום. קשה להתרגל לשינויים, זה קשור גם לחוקים האלה, אבל פחות, באופן כללי, למה שנקרא "האליטות הישנות", שאני לא יודע למה קדימה כל כך מתנדבת להגן עליהן. זרים על חופינו. פתאום אנשים אחרים שאף פעם לא היו, פתאום יש להם יומרות להיות בבית-המשפט העליון. מתנחל, נביא אחד מזרחי, שתיים אשה, אחד מתנחל ולעטוף לך, או שאתה אוכל את זה פה? <מרינה סולודקין (קדימה):> איפה הרוסים? <אורי אורבך (הבית היהודי):> ואיפה העולים מרוסיה? ואיפה הדרוזים? לא צעקת עדיין, חבר הכנסת. מה קורה? אני כבר מחכה מההתחלה. <מאיר שטרית (קדימה):> מרינה, מה עם הדיור? <היו"ר מוחמד ברכה:> באמת שלא נעים לי להפסיק. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא נעים להפסיק – אתה לא חייב. לא כל דבר שלא נעים צריך לעשות. לכן, תרגיעו. יש שינויים טבעיים בחברה הישראלית, באים עוד אנשים. גם בימין, חלקם אפילו משפטנים, אחדים מהם אפילו יודעים קרוא וכתוב, אפילו שהם ימניים. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אז תרגיעו. אלו חוקים של מה בכך, שכל קואליציה עושה אותם, גם כשאתם הייתם בקואליציה, ואם יום אחד, חס וחלילה תהיו, הכול ישוב על מקומו בשלום. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, תודה. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חלאס. <איתן כבל (העבודה):> שלוש דקות, נכון? <היו"ר מוחמד ברכה:> כן. <איתן כבל (העבודה):> בסדר, אחלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אם יהיה מעניין, אז אפשר להיות גמישים, זה בסדר. <איתן כבל (העבודה):> – – אני עד עכשיו מנסה להבין מה באמת הקואליציה רוצה מאתנו בהצעת החוק הזו. מה הקואליציה מושיבה אותנו כאן לקבוע מי יהיה – וזה נושא חשוב. אבל אני שמעתי פה את שר האוצר קודם, שאמר שהכול בסדר בממלכת המשפט במדינת ישראל. ושולחים את כצל'ה, חושבים שהוא עוד בסיירת. במקום שיקום האמיץ מתוככם לבוא ולשים את החוק כאן, הם שולחים אותך כדי שתעשה להם את העבודה. נדמה לך שאתה עושה להם את העבודה. נדמה לך שאתה עושה את זה בשביל עצמך, בשביל תנועתך, ובסופו של עניין אתה משרת אותם, ואני לא מבין על מה. מה הפריע לך, מה הפריע לחברים מה שהיה עד היום? הרי זה מסוג אותם הדברים שהם בסוף חרב פיפיות. אתה מתכנן – תמיד בפוליטיקה, אתה מכיר את זה? אתה יושב, מתכנן, לסדר, להוא, שהוא יהיה. תאמין לי, יש לי ניסיון בזה. אתה קם בבוקר, אהוד ברק בליכוד. אלו בדיוק בדיוק אותם הסדרים. בדיוק אותן תוכניות. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <איתן כבל (העבודה):> בדיוק. להבדיל אלף אלפי הבדלות. זו קומבינה, שנדמה לכם שהיא תשיג בסופה משהו. וסופן של קומבינות מן הסוג הזה, למרות ששמעתי אותך – ואתה איש מלא אנרגיות וכוח ואתה חושב שאתה הולך להביא לפחות את משיח בן דוד על החמור, אבל זה לא כך. אין משיח, ואין בן דוד. יש כאן קומבינה שאתה הולך לפני המחנה, והם מתחבאים אפילו. <רוברט טיבייב (קדימה):> יש חמור. <איתן כבל (העבודה):> זאת אומרת, עומד כאן שר האוצר, ומדבר בשם הממשלה, ובכלל הכול נופת צופים. אם הכול נופת צופים, למה לשנות את החקיקה? מה זה? לכן, אני אומר לך, ואני אומר לכם – הרי תשמע, אתם יכולים להעביר, אתם יכולים גם להעביר, אני לא רוצה להתבטא בלשון לא פרלמנטרית כאן מעל הבמה, אבל כל אחד יעביר בראש שלו מה שהוא רוצה, מה שרציתי להגיד. אבל לגופו של עניין – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תן רמז לפחות. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תן דוגמה. <איתן כבל (העבודה):> דוגמה אתם רוצים? אוקיי. אם כבר. לכן, אני אומר לכם, אתם יכולים הרי להעביר מה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים. זה כוחכם היום, לצערי, אבל זה המצב. אבל כצל'ה, עליך? <קריאה:> כן – – – <איתן כבל (העבודה):> עליך, כצל'ה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – זה חוק שלי. <איתן כבל (העבודה):> עליך, כצל'ה? אתה, הסיירת, עם הסיפורים שלך? גם עליך עבדו? תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כצל'ה רוצה להיות ראש הממשלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת רוברט טיבייב. <רונית תירוש (קדימה):> נאזם, תעדכן את הרשימה פה. <שלמה מולה (קדימה):> הוא קבלן הביצוע של נאמן, רק לא אומרים את זה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב לומר שהחוק הזה בפני עצמו הוא לא חשוב. הוא גם לא מסוכן, אלא אם אתה מכניס אותו לחוקים שהיו בשנתיים האחרונות, ואז אתה מקבל חשכה גדולה שנפלה על החברה הישראלית. אני אומר לכם: יש מקום לדאגה. זה לא החוק בפני עצמו, אלא זה וזה וזה וזה וזה וזה, סוף כל סוף הליכוד עלה לשלטון. סוף כל סוף. 34 שנים אחרי, עם רצח באמצע, וזו חרפה של אהוד ברק, סוף כל סוף, החלטתם לשנות את פני החברה הישראלית. לקח לכם הרבה זמן, ופה אני מתחיל להיות מודאג, בגלל שאתם רוצים מטרה אחת – למנוע הסדר. בשאלה שרודפת אחרינו 45 שנה – איך לעצב את המדינה הזאת, מה הגבולות שלה – במקום לקבל הכרעה פוליטית, אתם מחוקקים חוקים כדי למנוע הכרעה פוליטית, כי זו שאלה פוליטית. <דני דנון (הליכוד):> בשביל זה בחרו אותנו בבחירות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לכן, כל החוקים האלו, דנון, יש להם קשר אחד – – <דני דנון (הליכוד):> היו בחירות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה תדבר אחריו. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – לשמור על המצב כמות שהוא ולמנוע בבוא היום הכרעה של הבוחר. לכן, להוסיף שופטים כאלה ואחרים, ולשים חוקים כאלה, וחוק הגולן, וחוק ירושלים, וחוק זה, וחוק זה, וחוק זה – בסופו של דבר, אני אומר, החוק הזה כשלעצמו הוא רק חוליה בשרשרת אחת שנועדה לשנות את פני החברה הישראלית – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> סליחה. זה לא מקובל ששם במושבים של מנהלי הסיעות תתנהל מליאה אחרת. רבותי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> במובן הזה, כשאני אומר שסוף כל סוף השתלטתם, זאת תהיה חברה אחרת, אם נסים זאב ינצח, אם אתה, כצל'ה, תנצח. יכול להיות שכל חלומם של המייסדים ירד לטמיון. נהיה חברה לא טולרנטית, נהיה חברה לא ליברלית, נהיה חברה אחרת, יותר חרדית, יותר דתית, יותר לאומנית. זה חזון הציונות? זה חזונה של מדינת ישראל? על זה נקבל פרסי נובל? <דני דנון (הליכוד):> בשביל זה בחרו אותנו, חבר הכנסת בן-סימון. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לכן, חבר הכנסת דנון, מה שהכי מצער אותי, שאדם כמונו עומד בראש המדינה הזאת, מתחפש כאילו שנראה ומדבר כמונו, באנגלית משובחת, בעברית משובחת, אבל הוא לא שונה מדנון, מחוטובלי ומכצל'ה. בנימין נתניהו, הקוסם שהתחפש כביכול לאדם ליברלי, שמופיע בקונגרס ומרקיד 500 חברי קונגרס, מעלה אותם 34 פעמים – בסופו של דבר, מטרתו אינה שונה מהמטרה של המחנה הכי קיצוני בליכוד, הכי קיצוני בישראל ביתנו – – <שלמה מולה (קדימה):> שכחת את ליברמן. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – ובמובן הזה חברו יחדיו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, כתוצאה מבחירות אומללות ב-2009, כדי לשנות את פניה של החברה הישראלית. ואני אומר לכם – משפט אחד – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> דני, אתה רק נתת לגיטימציה לממשלה הזאת. אתה זוכר את זה, לא? אתה זוכר את זה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לכן, אני אומר: חברות עולות ונופלות. יש חברות כאלה שנתפסות לשיגעון, או מגלומניה או משהו כזה, והן נופלות. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, החברה הישראלית נמצאת על התפר הזה. זה לא החוק כמו העובדה שהיא מנסה בעצם להערים על ההיסטוריה ולשנות את החוקים כדי לעמוד מול תהליכים טבעיים שההיסטוריה מחייבת אותם. ולצערי, אנחנו אולי נפסיד את ההצבעה הזאת, אבל בבוא היום, כצל'ה, יכול להיות שאתה תנצח, אבל רובנו נבכה על הניצחון הזה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת דני דנון. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול אני מברך אותך, ואני מאוד מקווה שהחושך הזה לא יחזור בזמן שאתה מנהל – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> זה יתר ברק. החושך היה יתר ברק. <רוברט טיבייב (קדימה):> רבותי, זה הנאום הראשון שאני בכלל לא התכוננתי אליו. איפה אני, איפה בית-משפט והשינויים האלה? אבל בכל מקרה, אני רוצה להתייחס לנושא. כביכול אני למדתי וחונכתי במערכת מאוד חזקה וצנטרליסטית ודיקטטורית. מרינה, כמובן, מכירה את זה, וגם אלכס מילר שיושב שם – אנחנו מכירים את המערכת, שבבתי-משפט אתה נכנס לשם, ולא משנה מי יהיה העורך-דין שלך, אתה אשם או שאתה לא אשם. זה בכלל לא משנה. משנה איך המערכת מסתכלת עליך, מה המערכת רוצה ממך. זה מה שחשוב, וזה מה שקובע. זה היה אז. ואני לא רוצה, חלילה וחס, להגיד שאנחנו רוצים להעתיק את המערכת שממנה, דרך אגב, ברחנו אני ומרינה. אני מאוד מעריך את כצל'ה, דרך אגב. אני לא יודע מה המניעים שעומדים מאחורי הצעת החוק הזאת, אבל זה מריח משהו – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> מוכר. <רוברט טיבייב (קדימה):> כן. תודה, מרינה. <מרינה סולודקין (קדימה):> מוכר. <רוברט טיבייב (קדימה):> מוכר מאוד. אני לא רוצה שמישהו מכם ירגיש על עצמו, על בשרו. פעם עמדתי במבחן כזה – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אלכס, אתה לא הצלחת ולא כדאי לך לעמוד במשפט שהשופט הוא הקובע ולא משנה מה החוק אומר. בכלל לא משנה אם אתה אשם או לא אשם – משנה, עוד פעם, איך הוא יסתכל כלפי המערכת, וזה מה שחשוב. אני מסכים עם מרינה לחלוטין – זה זיכרונות של פעם, ואנחנו לא רוצים להיכנס לתוך הזיכרונות האלה. אני רוצה ממש להתייחס לכמה דברים ששלי יחימוביץ אמרה – שלא רואים הבדל בין הליכוד וקדימה. לקדימה יש דרך, ולליכוד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש רק אמצעים, ובאמצעים האלה הם משתמשים יפה מאוד. השאלה מה זה הליכוד. הליכוד זה מפלגה שאני מאוד מכבד – הדעות של חבר הכנסת דני דנון או של מיכאל איתן? זאת השאלה. שאלה גדולה, כן? לקדימה, יש לנו – – – <דני דנון (הליכוד):> קדימה זה אבי דיכטר או ציפי לבני? <רוברט טיבייב (קדימה):> אנחנו כבר הכרזנו, וזה התופעה המוכרת אצלנו, וזה שיטת הדמוקרטיה, וזה לגיטימי לחלוטין. בוא נראה מה יהיה אחרי הסקרים. אם ביבי נתניהו ירד בסקרים אצלכם יהיה רצח, ואנחנו כבר – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, לא, אל תציג, אל תציג. <רוברט טיבייב (קדימה):> אוקיי, אני לא עושה את הדברים האלה. אני שומע לך, אדוני. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה, אדוני. אתה צריך לסיים. <רוברט טיבייב (קדימה):> סיימתי כבר? <היו"ר מוחמד ברכה:> כן, תודה. חבר הכנסת דני דנון, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. <דני דנון (הליכוד):> אין פה שר? <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה רוצה שר? אה, הנה, הוא הגיע. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר יולי אדלשטיין, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת כצל'ה נמצא פה או שהוא יצא? <קריאות:> יצא. <דני דנון (הליכוד):> יצא. חבל. אני אמסור לו את זה. הוא שאל כמה שאלות רטוריות, ואני רוצה להצטרף לשאלתו. מישהו יודע, חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, מה המשותף ל"ואבן", "וליום" ו"קלונקס"? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ביבי. <דני דנון (הליכוד):> לא. הרופאים לא נמצאים במליאה. אין פה רופא במליאה – אדטו, אלדד. אם מישהו פה היה קצת – – – <קריאות:> עפו. <דני דנון (הליכוד):> עפו, אתה צריך לדעת. מה משותף ל"ואבן", "וליום" ו"קלונקס"? שלוש התרופות האלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <דני דנון (הליכוד):> שלוש התרופות האלה זה כדורי שינה. מה שהיום האופוזיציה באה אלינו, לחברי הקואליציה, ואומרת, תיקחו כמה כדורי שינה, תישנו טוב, תירדמו, כל זמן שלטונכם אל תעשו שום דבר; תסגרו את הידיים, תעצמו את העיניים – תלכו לישון. סליחה, אנחנו נבחרנו על בסיס ערכים מסוימים, על בסיס אג'נדה. פתאום זה נהיה מלה גסה להגיד "אג'נדה". אנחנו נבחרנו על בסיס אג'נדה פוליטית, ובאנו ואמרנו לבוחרים, תבחרו בנו, אנחנו נשנה את מה שעשו קודמינו. אנחנו נשנה – זאת היתה ההבטחה שלנו לבוחר, לשנות – – <אריה ביבי (קדימה):> נדבר, לא נשנה. <דני דנון (הליכוד):> – – והיום, כשאנחנו באים לשנות אתם לא מסכימים. זאת זכותכם, אבל יש מושג שנקרא גם – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – לדבר. <דני דנון (הליכוד):> – – עריצות של המיעוט. זה מה שקורה היום בכנסת. <קריאות:> או – – – <דני דנון (הליכוד):> עריצות של המיעוט. כשהרוב הדמוקרטי, שנבחר – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> – – בצורה דמוקרטית, בא לבצע שינוי, אתם אומרים – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חברי הכנסת. <דני דנון (הליכוד):> – – לא מקובל עלינו. אז, חברי חברי הכנסת, בואו אני אזכיר לכם: כשהתקבלו פה החלטות קצת יותר קשות – לגרש יהודים מגוש-קטיף, להוציא את כל המתיישבים, את בתי-הכנסת, את בתי-הקברות – – <שלמה מולה (קדימה):> תחזרו הביתה. <דני דנון (הליכוד):> – – זה דמוקרטי? זה לגיטימי? זה חוקתי? וכשהיום אנחנו באים עם רוב דמוקרטי, מבצעים שינוי – שכן, הוא משרת את סולם הערכים שלנו, שהוא שונה מסולם הערכים שלכם – אתם באים ואומרים לנו – – <קריאה:> – – – <דני דנון (הליכוד):> – – אל תעשו זאת, זה לא חוקי, זה לא דמוקרטי. סליחה, כשמפלגת קדימה הובילה שינוי בשיטת הבחירה של השופטים לבית-המשפט העליון – בתפקידו היה שר המשפטים דניאל פרידמן – אז זה היה חוקתי, זה היה דמוקרטי, הכול היה מצוין. והיום, כשמגיעים עם הצעה שונה, אתם אומרים, זה לא דמוקרטיה. סליחה, לא רק כשאתם בשלטון אפשר לשנות חוקים. בואו אני אגלה לכם סוד: גם כשאנחנו בשלטון אפשר לשנות חוקים. ואם יקרה הנס ותחזרו לשלטון בעוד 20–30 שנה – – <רוברט טיבייב (קדימה):> ויקרה. <דני דנון (הליכוד):> – – אולי זה יקרה, ואם זה יקרה – תשנו את החוקים בחזרה. זו מהות הדמוקרטיה. ולא לבוא אלינו ולומר, חבר הכנסת דנון, אדלשטיין ומילר, תיקחו קצת "וליום", תיקחו קצת "קלונקס" – תלכו לישון, תיתנו לנו לנהל את המדינה. אנחנו נבחרנו להוביל, לשנות, לחוקק, וזה מה שאנחנו עושים היום. <קריאות:> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אתם רוצים להרוס את המדינה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת דנון. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דני דנון והחבורה שלו – הם לא הרבה בליכוד – – <דני דנון (הליכוד):> הרוב. <מגלי והבה (קדימה):> – – הם חושבים שהזיכרון שלנו הוא קצר. <דני דנון (הליכוד):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> אתה רוצה שנשכח. אתה עם ראש הממשלה או נגדו? תגיד לנו. <דני דנון (הליכוד):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> אתה בעד פתרון מדיני של שתי מדינות? אתה בעד פינוי התנחלויות? תגיד לנו את זה. אתה מסכים עם ראש הממשלה או לא? <דני דנון (הליכוד):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> אז אל תטיף פה. אנחנו יודעים, כאשר הנושאים קרובים אליך ומשרתים את האג'נדה שלך אתה פתאום מהלל ורוצה שיתמכו. כשראינו שהעמדות שלך נוגדות את התפיסות של ראש הממשלה שנדמה לי שגם כן הוא שכח – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> אני לא שאלתי אותך. אנחנו יודעים איפה אתם. אז דני דנון, אל תטיף לנו. אנחנו יודעים מי אתה. הקיצוניות שלך, תראה לאן הובילה את מדינת ישראל. ועם אנשים כמוך לא תישארו בשלטון עוד זמן רב, אלא מהר מאוד תלכו הביתה. <דני דנון (הליכוד):> זה היה – – – קיצוני גם. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת, נא לשבת. <קריאה:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תשב. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני בא ונמצא פה, גם אני רואה את כצל'ה. אני זוכר שבתחילת הקדנציה הוא רץ לבית הנשיא להמליץ על ראש הממשלה להרכיב את הממשלה הזאת, והלך בהתלהבות. חודשיים לאחר מכן חזר אלינו להגיד: איפה הייתי? טעיתי. אני הייתי צריך להמליץ על ראש ממשלה כזה? וכאשר עכשיו נוח לו, לראש הממשלה, להשתמש בך – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה חוק שלי. <מגלי והבה (קדימה):> – – להשתמש בקואליציה הדורסנית הזאת לשנות חוקי-יסוד, לשנות חקיקה שלא שומרת על השוויון הבסיסי שאנחנו כולנו רוצים שיהיה לנו כאן, באים ומשנים חוקים – משנים חוקים פרסונליים ומשנים חוקים – עוד מעט דוד רותם יקבע מי יהיה השופט העליון הבא – יבואו אליו לשימוע – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> כן. – – והוא יחליט מי יהיה השופט בבית-המשפט העליון. אתה מדבר על השוויון, אדוני? זאת מערכת שוויונית? שאלת כמה שופטים מחוזיים דרוזים יש במדינה הזאת? וזה לא רק הערה לממשלה הזאת, זה הערה לכל הממשלות – שופט אחד. אז כשאני בא ומנסה לסכם ולהסתכל לעיני האנשים האלה, שמנסים להביא אותנו ולהראות לנו דרך אחרת, דרך יותר דמוקרטית, משטר יותר שוויוני, אני כל פעם מתאכזב מחדש. והקואליציה הדורסנית הזאת היא מובילה את מדינת ישראל בכל התחומים; ראינו אתכם בשינויים הכלכליים שהיו, ראינו אתכם עכשיו בשינויים המשפטיים שאתם מנסים לעשות, ועוד – האבסורד הוא שמשתמשים בך, כצל'ה, שאתה זה שבאת ואמרת: אם עשיתי טעות אחת בחיים שלי, זה הטעות שהלכתי להמליץ על ביבי נתניהו להיות ראש הממשלה – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה חוק שלי – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – ועכשיו אתה בא להיות שליח שלו. ועם קואליציה כזאת, אז – לא דני דנון ולא אתה תקבעו את עתיד המדינה הזאת, ולא את עתידם של מדינת ישראל ואזרחי ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת זאב אלקין. הוא כאן? <רוני בר-און (קדימה):> מי שכאן כאן, ומי שלא כאן לא כאן. <היו"ר מוחמד ברכה:> כמובן, מי שכאן כאן ומי שלא כאן לא כאן. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כבר שעתיים יושב פה; אחד דיבר על הציונות, חזון הציונות, ומי שרואה את נסים זאב – בוודאי זה לא היה החזון. אני לא מבין, אנחנו נמצאים פה כדי לשמוע מוסר מאנשים שאפילו אין להם מושג מה זה ציונות. <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו לא ציונים? <נסים זאב (ש"ס):> בן-סימון, עם כל הכבוד לך, חבר הכנסת, כנראה לך יש חזון שונה ממני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> זה נכון. <נסים זאב (ש"ס):> זה ברור. אחרת הייתי במפלגת העבודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> יש חזון ויש חזן. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, עד 2007 – החוק שונה למעשה ב-2007. סך הכול יש פה הצעת תיקון, כי זאת היתה טעות מבחינת החשיבה. <שלמה מולה (קדימה):> אם זאת היתה הצעת חוק לתיקון לרבנים אתה היית רועד. <נסים זאב (ש"ס):> זאת היתה טעות, ונכון, באים לתקן את מה שהוצע ב-2007. מה קרה? אסור לשופט ימני, עם דעות שונות – – <שלמה מולה (קדימה):> או, אוקיי. <נסים זאב (ש"ס):> כן, בדיוק. – – לכהן כנשיא בית-המשפט העליון? אז זה אנטי-דמוקרטי? זה החורבן של הדמוקרטיה? מה הצביעות הזאת? אדוני היושב-ראש, הכנסת חייבת להתערב ולחוקק חוקים לגבי הדרך לבחירת שופטים. אי-אפשר להתעלם מהקיפוח של הציבור הימני. הימני זה אנטי-דמוקרטי? כאשר אנחנו רואים שכל השופטים היום בישראל מייצגים ציבור מסוים. תסתכלו בעולם, מה קורה. למה בדבר הזה אנחנו לא נאורים מספיק? כי הנאורות שלנו היא כבר ברמה של עיוורון; מרוב שאנחנו נאורים כבר הסנוור נכנס לנו לעיניים. לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אני שומע את רוממות הדמוקרטיה בגרונם של חברי הכנסת, והם בעצם אומרים שהדבר הזה יכול להביא חורבן על הדמוקרטיה – תסתכלו מה קורה בעולם, תסתכלו איך קורה בסנאט האמריקני, איך בוחרים שופטים, איך קורה באירופה – יש לי פה רשימה של כל המדינות, אין לי זמן לומר, ואת הפירוט, אבל אין מדינה ששופט מביא שופט וחבר מביא חבר כמו במדינת ישראל. וצריכים לומר את זה – את האמת. השופט גרוניס – זה לא גורנישט, זה לא כלום. יש לו כל הזכויות וכל היכולות המקצועיות, ורק בגלל דעותיו, שמא חס ושלום הוא יכול לפגום במערכת המשפט – ממה אתם פוחדים שהוא יכניס לבית-המשפט העליון? למה במשך עשרות שנים הוא כן היה מקובל להיות שופט בבית-משפט? אז להיות נשיא הוא כבר לא? למה, הוא לא שייך לאג'נדה שלכם? אז די לצביעות. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אלקין, אחריו ידבר השר עוזי לנדאו, בשם שר המשפטים, ואחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת יעקב כץ. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו מגיעים, אנחנו לקראת סופו של הדיון המרתוני הזה, ואני חייב להגיד שמדי פעם נאלצתי קצת לשפשף עיניים – העמדות שאני שומע בבית הזה. הרי מה קורה כאן, בחוק שעוד מעט נצביע עליו? מדובר כאן קודם כול – חוק שכל כך מאיים על בית-המשפט העליון, כל כך נורא – מדובר כאן על חזרה לקדמותו של המצב שהיה קיים במערכת המשפט הישראלית עשרות שנים. מי ששינה אותו בקדנציה הקודמת היה השר פרידמן. אבל זה שסיעת קדימה, שנמצאת כאן, נלחמת עבור התיקון של פרידמן, אני יכול להבין. כן, סך הכול מדובר כאן במורשת שהשאיר שר משפטים חשוב, שהיה מטעם הסיעה הזאת, עשה דברים חשובים – אני חושב שזה ראוי ונכון. <שלמה מולה (קדימה):> גם אתה היית חבר סיעת קדימה. <זאב אלקין (הליכוד):> בוודאי, בוודאי. אני, אגב, תמכתי ברוב השינויים של פרידמן. <שלמה מולה (קדימה):> אתה ברחת לליכוד. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל הדבר שאני לא מצליח להבין – למה תיקון שכשפרידמן חוקק אותו התנגדו לו כל מגיני בית-המשפט העליון, כשעכשיו באים לבטל אותו מתייצבות סיעות אחרות בבית הזה, שאז התנגדו לתיקון של פרידמן, ואומרות: אוי ואבוי, השינוי הזה הוא איום על בית-המשפט העליון, אף-על-פי שנשיאת בית-המשפט העליון לא התנגדה לתיקון הזה, אף-על-פי שסך הכול מדובר כאן על המורשת שאז הם התנגדו לה. את זה אני לא מצליח להבין. את סיעת קדימה אני מבין. את סיעת העבודה, את סיעת מרצ, את הסיעות הערביות אני לא מצליח להבין. כנראה הכול תלוי בשאלה מי מביא את זה. התוכן בכלל לא חשוב. אז, כשפרידמן הביא את זה, כולם היו נגד. עכשיו כשיעקב כץ הביא את זה חזרה, גם כולם נגד, כי זה מאיים על בית-המשפט העליון. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מיתמם, הרי זה המכלול, זה כל השיטה. אל תיתמם. <זאב אלקין (הליכוד):> אני מכיר שמצביעים על חוק לפי מה שכתוב בו, לא לפי המכלול. <שלמה מולה (קדימה):> אבל החוק הזה נקבע רק לאדם אחד. <זאב אלקין (הליכוד):> לכן, זה מראה פעם נוספת עד כמה כל הדיון הזה הוא צביעות. זה נכון לגבי החוק הזה, וזה נכון לגבי כל השיח שהיה כאן בימים האחרונים ובשבוע האחרון. שמעתי שהיום ציפי לבני נתנה מסיבת עיתונאים ממש מפתיעה ושכבה על הגדר בהגנה על בית-המשפט העליון, ושוב שפשפתי עיניים. זה נכון, זה כל כך נורא ללחוץ על בית-המשפט העליון, רק שאלתי את עצמי: היא לא היתה פעם שרת משפטים שבלחץ על בית-המשפט העליון, כשהמועמד שהיא רצתה למנות לא עבר, פשוט השאירה את בית-המשפט העליון בלי מינויים תקופה ארוכה? אבל אז זה היה מותר, זה היה כשר, כי היא עשתה את זה. עכשיו היא שוכבת על הגדר להגן עליו. שאלתי את עצמי: היא לא היתה ממלאת-מקום ראש ממשלה בממשלה כשהשר פרידמן הציע שינויים הרבה יותר מרחיקי לכת מאלה שמוצעים כאן היום ומאלה שעלו בכלל לאוויר העולם? את מה שפרידמן הציע אנחנו עוד לא השכלנו להציע, יכול להיות שצריך לעשות את זה. ומי שוכב על הגדר נגד התיקונים האלה? הסיעה שבזמנה תמכה בשינויים של פרידמן; היא הפכה למגן הגדול של בית-המשפט העליון. אז איפה הייתם בקדנציה הקודמת? קורה כאן דבר מדהים, שמראה פעם נוספת שאין כאן עקביות, אין כאן שיטה. יש כאן פוליטיקה וצביעות בלבד. ואני חושב שמאסנו בצביעות הזאת. <שלמה מולה (קדימה):> אתה סופר-פוליטיקאי, אתה סופר-פוליטיקאי. <זאב אלקין (הליכוד):> תתייצבו פעם אחת מאחורי עמדה עקרונית. אתם בעד פרידמן – תהיו בעד פרידמן לאורך כל הדרך, אל תהיו יו-יו, חבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. תודה. השר עוזי לנדאו, בבקשה, בשם שר המשפטים, ואחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת יעקב כץ – אחריו, אחריו, אחרי השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בית-המשפט העליון טעון תיקונים יסודיים, טיפולי שורש. התנהלותו בשנים האחרונות מביאה לפגיעה קשה בדמוקרטיה, קשה ביותר. <רוני בר-און (קדימה):> אבל לדעתך, בלי הרדמה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני חושב, אני לא נכנס. אין לי – איך אמר פעם מזכיר הממשלה? אין לי הבנה במדיצינה. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אבל המתבונן היום על הדרך שבה פועל בית-המשפט העליון יחוש – – <היו"ר מוחמד ברכה:> השר עוד לא אמר מלה, מה קרה לכם? <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – דאגה קשה ביותר לגבי מצבה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. אני חושב שהתיקון דהיום הוא תיקון מינורי. בסך הכול מה אנחנו בעצם עושים? אנחנו מחזירים מצב שהיה לפני 2007 לקדמותו. החוק מחזיר את הגלגל לאחור. אומנם רק לגבי נשיאי בית-המשפט העליון. אבל אני סבור שצריך היה בית-המשפט העליון להחזיר את הגלגל לאחור בהתנהלותו כולה, הרבה מעבר להצעת החוק שאנחנו מביאים כאן היום לדיון. בית-המשפט העליון בעבר – בשנות ה-50, ה-60, ה-70 – היה בית-משפט עליון שידע לתחום את עצמו, שלא נכנס לסוגיות פוליטיות, לא נכנס לסוגיות ערכיות. ובלי חוקי – חוק-יסוד: כבוד האדם וחוק-יסוד: חופש העיסוק – ידע לשמור על זכויות האדם, בלי הרבה ססמאות. וידעו איך במשורה לדאוג לזכות עמידה של מי שיכול לטעון, ולא פתחו את זה לכל אחד שיוכל לבוא ולדבר, ולהביא, בסופו של דבר, לעומס כזה על כל בתי-הדין שהיום עינוי דין הוא אחת מן התקלות הקשות ביותר של בית-המשפט, של מערכת המשפט במדינת ישראל. אבל, אדוני היושב-ראש שהתחלף, אני מבקש לומר מספר דברים שמבחינתי הם קשים ביותר. אתחיל דווקא בדוגמאות. דוגמה המצביעה על מעורבותו של בית-המשפט העליון בתחומים פוליטיים, על פגיעתו של בית-המשפט העליון בזכויות האזרח, וגם על פגיעתו של בית-המשפט העליון – על חריגתו מתקנות או מכללים שבעבר קבע בית-משפט עליון. היכן, למשל – דוגמה אחת – חורג בית-המשפט העליון בכך שהוא פולש לתחומים שאינם שלו? היתה עתירה לגבי מיגון באזורי עוטף-עזה, ובית-המשפט העליון בפסיקה בא וקבע שהממשלה צריכה למגן את שדרות וכמה אזורים שלידה משום השוויון. רבותי, אין זה עניינו של בית-המשפט להיכנס לתחומי מדיניות ששם חייבת להכריע ממשלה. זה לא תפקידו. כשם שקשה להבין בתחומי זכויות אדם – איך ציבור מתבונן ורואה שנערות צעירות בנות 12, 13 ו-14 שמסרבות להזדהות, מוכנסות למעצר ונמצאות במעצר יותר מ-30 יום, שישה שבועות. <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> איך אפשר דבר כזה להעלות על הדעת? זה דבר שהוא בלתי הגיוני ובלתי סביר. וזה בית-משפט שמופקד על זכויות אדם. ישנה דוגמה בולטת עוד יותר, והיא הדוגמה שעל-פיה דן בג"ץ בהרכב של 11 שופטים בחוק פינו-בינוי, פינוי-פיצוי. ואני אינני נכנס כרגע לשאלה האם אדם צריך להיות בעד פרויקט ההינתקות או נגד מדיניות ההינתקות, אני ניגש לשאלת זכויות האדם בלבד. ואני מבקש להסב את תשומת לב חברי הבית הזה לכך שכאשר ועדת-כהן בשעתה דנה בסוגיית סברה ושתילה היא קבעה, הוועדה שישב בה כבוד השופט ברק, ובראשותה עמד כבוד השופט כהן, שיש בפועל לנזוף בראש הממשלה דאז מר בגין, ויש להטיל סנקציה על מי שהיה אז שר הביטחון, שרון, משום שהם צריכים היו להעלות בדעתם שטבח מכוער כפי שבוצע בסברה ושתילה יכול היה להתבצע. לא האשימו אותם בכך שהם עשו את זה; האשימו אותם בכך שהם היו צריכים לקחת בחשבון שכך זה יקרה, ומשלא לקחו זאת כך בחשבון, אריק שרון לא יכול היה להיות שר הביטחון, ותלונה והערה קשה נרשמה לראש הממשלה דאז מר בגין. אני מעלה את השאלה הזאת משום שכאשר ישב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בעתירת המתפנים מגוש-קטיף, והם אמרו: רבותי, על-פי חוק חופש העיסוק, חוק כבוד האדם וחירותו, ברור שאי-אפשר לתת לנו תרופה ולפתור את בעיית הזכויות האנושיות הפשוטות שלנו תוך שנה, כי באה ממשלה ואמרה: לכל אדם פתרון תוך שנה. ובית-המשפט העליון, ברוב של עשרה נגד אחד, קבע שהם יפונו. כאן פתאום ראש בית-המשפט איננו מתערב בנושא מדיניות, וזה נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול להשיב – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אבל הוא את הדיון הזה קיים על סמך שני חוקי-היסוד האלה. ואני שואל: יאמר לי אדם ששופט אחד בבית-המשפט העליון מכל ה-11 לא צריך היה לשאול את עצמו, במציאות הזו שבה אנחנו חיים במדינת ישראל, שאכן יש סיכוי שיהיה פתרון לכל אדם כעבור שנה? האם לא ברור שאין שום סיכוי כזה שהמתיישבים המפונים מגוש-קטיף, אין סיכוי שתיפתר בעייתם בתוך שנה? וכבוד השופט ברק, שישב בראש ההרכב הזה, קיבל את ההחלטה שאכן יש לפנותם, ולכל אדם יהיה פתרון. אני חושב שעל-פי העיקרון שקבע כבוד השופט ברק צריך להסביר לתושבי מדינת ישראל מה הסנקציה שצריך לנקוט מול שופטים שמפירים את הכלל הזה עצמו. ועכשיו אדם בעצם שואל עצמו: איך זה קורה שעשרה מתוך 11 שופטים כולם מאוחדים בעמדה הזאת? וכאן הננו באים לאותו הרכב של בית-משפט. אדוני היושב-ראש, בית-המשפט הזה עשוי מעור אחד. אין בו פלורליזם. יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא בית-משפט שמבחינת תפיסת העולם שלו הוא שמאלני, הוא פוליטי, הוא מנותק מיהדות; לעתים, מן המציאות. מרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו, לתחומי הכנסת, לתחומי הממשלה. וצריך לומר שבדרך שבה מונו השופטים כל השנים, כך דאגו – לשמור על אופיו זה של בית-המשפט. ולכן, המסקנה היא גם די פשוטה – – <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – שגם כאשר מרחיבים את ההרכב משלושה אנשים לחמישה אנשים, לשבעה אנשים, ל-11 איש, פסקי-הדין לא ישתנו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה שר בממשלה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ועכשיו מדינת ישראל נמצאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר, אני לא אפסיק אותך חלילה. אני לא אפסיק אותך, רק רגע, רק רגע. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – במצב שבו ישנו את המציאות הקשה הזו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי. כבוד השר – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> מדוע אנשי מרצ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. לא להפריע. לא להפריע ולא לאיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק? <היו"ר ראובן ריבלין:> רק אני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – – תקשיב יפה – – – אני אומר את הדברים האלה. כן, אדוני. כן, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני גם אומר מדוע אתם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת גילאון. רק רגע, כבוד השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני אומר לך, ניצן הורוביץ – – – אתה כועס. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, חבר הכנסת הורוביץ. כבוד השר, האם אדוני משיב בשם הממשלה, או מביע – אם הוא מביע את דעתו, לא אתערב מאומה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – בשם הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חכה. אני לא שואל אותך, חבר הכנסת בר-און. אני שואל את השר. אני לא שואל אותך. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא שואל אותך. אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <רוני בר-און (קדימה):> אתה לא פרשן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא לך לסדר פעם שנייה. אני ראיתי את ניהול הוועדה הבוקר, באיזה יד רמה מנהל יושב-ראש ועדה את הוועדה, ובצדק. <קריאה:> ראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, שמעתי את שאלתך. חבר הכנסת גילאון, שמעתי את שאלתך. אני לא מפרש שום דבר, אני שואל את השר. האם השר עונה בשם הממשלה או מביע את דעתו? אם אתה מביע את דעתך, אתה רשאי להביע את דעתך. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם בשם הממשלה, אני רוצה להזכיר לך שאתה מדבר בחוק שבו אנחנו מבקשים לבטל את הצורך בשלוש שנים לפחות כדי להיות נשיא בית-המשפט העליון. אין פה בקשה לבטל את בית-המשפט או בקשה לשנות הסדרים. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אלקין. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה? למה אדוני – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ההוא שם העלה כמה שאלות. אינני יודע אם הוא רוצה שנשיב לו. חבר הכנסת אלקין, אתה רצית שנשיב לך על השאלות? <יואל חסון (קדימה):> שאל אותו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שאלתי אותו מספיק, שאלתי אותו מספיק. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני מקשיב כרגע, אני מבין לגמרי מדוע אנשי מרצ כועסים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, אני הבנתי את זה היטב. השר רוצה לדעת עכשיו אם הוא משיב או לא, זה הכול, אני רוצה להסביר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני מבין יפה. אגב, אני אינני ממציא כאן שום דבר שהוא חדש. אני אינני מדבר בשם – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני השר, אתה לא יכול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, אדוני השר, אם אתה מביע את דעתך, אתה מוגבל לשלוש דקות. אם אתה משיב בשם הממשלה, זאת עמדת הממשלה. אני רוצה להבהיר את זה למשנה לראש הממשלה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני רוצה לומר לך, משפטנים גדולים – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> יש 250,000 עורכי-דין. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש פה – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> משפטנים דגולים, חבר הכנסת הרצוג – משפטנים דגולים, למשל – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת מולה, הוא מסיים את דבריו. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – המשפטן ריצ'רד פוזנר בארצות-הברית מותח ביקורת קשה, קטלנית, כבעל מקצוע – – <קריאות:> יש 250,000 עורכי-דין. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – על הדרך שבה נעשים דברים במערכת המשפט הישראלית. <יצחק הרצוג (העבודה):> יש 250,000 עורכי-דין. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הרצוג, חבר הכנסת הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – ז'בוטינסקי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הרצוג, הוא מסיים. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ודאי שאני ז'בוטינסקי, ואני אומר לך עוד דבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אנחנו לא דנים בהארכת מועד. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני אומר לך שמה שקורה כרגע במדינת ישראל בדרך שבה אתם מובילים את זה, אתם משבשים את הדמוקרטיה במדינת ישראל באופן קשה ובאופן יסודי, כאשר – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני השר. אדוני השר, אדוני השר. <קריאה:> אתה – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני אומר לך כך, תראה, בוא תקשיב יפה: אתם בבחירות מפסידים מדי פעם, לא מספיק פעמים, אבל לא רע. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא הנושא. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> למרות זה אתם ממשיכים לשלוט, ואומר לך איך. יש אותו שילוש מיוחד של עיתון, של אקדמאים ושל אנשי בג"ץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אתה מדבר בשם עצמך, ולכן אתה מוגבל בזמן, אז אני מבקש ממך לסיים. אתה לא משיב בשם הממשלה. <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> וכאשר – עכשיו, בעיתונות עצמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. שמעתי, אז אני הבהרתי לשר, הוא מביע את דעתו, הוא לא מביע את דעת הממשלה. רבותי, הוא מסיים את דבריו. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני רוצה לומר לך את הדבר הבא, אני אומר לך כך, תקשיב יפה: אתם מדברים על ריכוזיות, על טייקונים. הטייקונים האמיתיים זה לא רק בתעשייה ובמסחר, הטייקונים בתקשורת. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, תודה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> מי שעדיין טייקוני השליטה בתקשורת הם אנשי השמאל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לכבוד השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> וכאשר מתחולל ויכוח כמו זה, אתם מובילים לכאורה את המסע המכוער, כאילו מדובר במסע אנטי-דמוקרטי – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי, תודה, אדוני השר. אני מבקש – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ואתם מגייסים את אנשי האקדמיה כדי לראיין אותם בשמכם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש מאדוני להישמע – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – וגם הם מן השמאל – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אבקש ממך – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ובסוף אתם מביאים את זה לבית-המשפט העליון כנושא פוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר, יושב-ראש – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> ולכן, רבותי, הוויכוח הוא אכן על הדמוקרטיה – אתכם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – עם הדמוקרטיה הבולשביקית שלכם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – ואתם תקבלו תשובה על כל נושא שתעלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אדוני השר. <אורית זוארץ (קדימה):> טוב שלא אמרת אירן, שהאיום האירני הוא בגללנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מספיק. השר סיים את דבריו. רבותי, בהתאם לתקנון, רשאי מציע ההצעה להשיב. לא קבוע הזמן, אבל אם עשר דקות מותר לו בהתחלה, עשר דקות מותר לו גם בסוף לפחות, אלא אם כן יש לו תשובות נרחבות יותר למתווכחים מסוימים. אני בטוח שאתה תסיים – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, בטח, בטח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני שם עשר דקות, ואם יהיה צורך, אני אשקול. כבוד השר, נא לשבת. חבר הכנסת גילאון, כבוד השר, נא לשבת, להירגע. אם אתם רוצים להתווכח, לכו בחוץ. לכו בחוץ. חבר הכנסת כץ, בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לכם שאני ממש פגוע, ממש פגוע. כולם קוראים פה לחוק "חוק גרוניס". זה לא חוק גרוניס, זה חוק כצל'ה. <שלמה מולה (קדימה):> אה, כצל'ה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה חוק שלי, שאני חשבתי עליו, שאילו – ידידי מולה. <שלמה מולה (קדימה):> מה תכליתו של החוק? – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> (אומר דברים בשפה הרוסית.) למה אתם צועקים? תקשיבו, תקשיבו. החוק הזה, אדוני היושב-ראש – כשאני שמעתי את הסיפור של השופט סטיב אדלר, שהתבקש לפרוש כמה חודשים לפני גמר התפקיד שלו על מנת לאפשר לשופטת הנכבדת נילי ארד, כדי שלא יעברו 70 שנותיה לפני שתיבחר כנשיאת בית-הדין לעבודה, אני אמרתי: אני בטוח, ואני מקווה שגם השופטת בייניש, נשיאת בית-המשפט העליון, כבוד השופטת בייניש, תנהג מנהג דומה על מנת לאפשר לשופט עליון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שופט עליון יש רק אחד, שופט בית-המשפט העליון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> שופט בית-המשפט העליון. כן, שופט עליון יש אחד. שופט בית-המשפט העליון. תודה על התיקון, אדוני היושב-ראש. – – – לשופט בית-המשפט העליון גרוניס, שיוכל לשמש כנשיא – ותאמינו לי שאני לא בקי בפסקים שלו. אגב, כשדיברנו פה על מתנחלים, דניאל בן-סימון, ידידי חבר הכנסת, כמה תושבים יש בתל-אביב? חבר הכנסת בן-סימון, אני מדבר אליך, כמה תושבים יש בתל-אביב, חוץ מהמסתננים שמגיעים כבר ל-60,000? יש 400,000. כמה מתנחלים יש? 700,000 – – <קריאות:> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – פי-שניים מתושבי תל-אביב. כמה שופטים בבית-המשפט העליון מ-700,000 המתנחלים? – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> כצל'ה, לפי ההלכה אסור לשקר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – אפס, "נוּל", אפס, זירו. פי-שניים מתנחלים מתושבי – – – <קריאות:> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הגברת זוארץ, תקשיבי טוב, פי-שניים מתנחלים מתושבי תל-אביב. יש 400,000 מתנחלים בתל-אביב ו-700,000 מתנחלים ביהודה ושומרון ומזרחה של ירושלים. אתם יכולים לצחוק, רק אתם יודעים מה ההבדל? ותקשיבו טוב. <יואל חסון (קדימה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ביהודה ושומרון ובמזרחה של ירושלים יש גידול טבעי – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, תנו לו. חברים, אתם דיברתם, הוא עונה. לא יכול להיות – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון תפסיק להפריע. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אבסדזה, תפסיקי להפריע. <נינו אבסדזה (קדימה):> הוא שאל למה אנחנו צועקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אבקש ממנו לא לשאול, אל תשאל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> (אומר דברים בשפה הרוסית.) <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, הבנתי. תודה רבה, הוא לא ישאל. הוא לא ישאל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש – – – לעובדה – מה, המתנחלים השתלטו עלינו? אני רוצה לסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז תדבר לציבור בבתים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אוקיי, אני רוצה לסיים, כיוון שאני יודע שגם אנשי קדימה הולכים להפתיע אותנו ולהצביע אתנו – אז אני רוצה רק לומר לכם – – – <אריה ביבי (קדימה):> כצל'ה, תשיב להצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אריה ביבי – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בזה אני מסיים, תן לי לסיים, עוד משפט אחד ואתם תהיו מבסוטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בשביל מה צריך את זה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ביהודה ושומרון יש צמיחה של 6% של יהודים, בתל-אביב יש צמיחה של 5% של מסתננים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי, לפנינו הצעת חוק. <קריאה:> כצל'ה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת, כצל'ה. אני מתחיל להצביע מייד כשאתה יושב. נא לשבת, אל תשב בשולחן הממשלה לפי שעה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב, בקריאה ראשונה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 52 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה עברה בקריאה ראשונה ותועבר – איזו ועדה הכינה אותו לקריאה? תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני רוצה להעביר את זה לוועדת הפנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לוועדת הפנים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ועדת זכויות הילד. <אורית זוארץ (קדימה):> הוועדה לקידום מעמד האשה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת קריאה שנייה ושלישית? עכשיו אנחנו בקריאה שנייה? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. קודם כול, ועדת הכנסת יכולה לעשות מה שהיא רוצה. חבר הכנסת ברכה – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ועדה לזכויות הילד. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. תודה רבה. שמעתי. הואיל וקבעה הוועדה את הוועדה המכינה, והיא ועדת החוקה, אין אפשרות להעביר את זה מוועדה לוועדה. אם אכן אתה חושב אחרת, תגיש ערר לוועדת הפרשנות. עד שזה יגיע, העניין עובר חזרה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, על מנת להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. כך יהיה לגבי כל חוק – אותה מידה ואותו עניין. <אריה ביבי (קדימה):> לוועדת ביקורת המדינה להעביר את זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדה לסמים והזיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, זה – אדוני יכתוב על זה מאמר בעיתון, יותר טוב מאשר להציע את זה. רבותי, כדי לא לשבש את כל הליכי הכנסת, תם הדיון בעניין זה. זה עובר לוועדת חוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי-הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3506/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום, ועל סדר-היום הצעת חוק בדיון מוקדם, הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי-הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטי (תיקוני חקיקה). מציע חבר הכנסת רוברט אילטוב. יעלה ויבוא. הוא מעלה מעל הבמה, או יש – – –? הוא עולה לבמה? בבקשה. <קריאה:> שלוש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. שלוש דקות? הוא יכול לקבל עשר דקות; מדוע – זה על חשבון סיעתו. הוא ינצל כמה שהוא רוצה. הוא הוזמן לבמה – ומכאן תדבר. לרשותך עשר דקות תמימות, אלא אם כן תרצה פחות לדבר. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני אצטרך הרבה פחות מעשר דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה שתצטרך, לא יותר מעשר דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש הסכמת ממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, כל כך יפה התנהגו כשאתה היית יושב-ראש; אתה רוצה, אני אקרא לך בחזרה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אני יודע. זה הדדי לחלוטין. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> יש חברי כנסת שרוצים לסתום לי את הפה כאילו? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, למה אתה לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הבנתי. <קריאה:> יש הסכמת ממשלה. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. גם בהסכמה, זה על חשבון הקווטה של סיעתו כפי שניתנה לו, הוא יכול לעלות לבמה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> יש חברי כנסת שרוצים לסתום לי את הפה או משהו? <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה? מה קרה, כל דבר צריך להיות במחלוקת? בסוף יצביעו אנשים, כל אחד יביע את דעתו בהתאם להצבעתו, זה הכול. בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אל תדאגו, אני לא אקח לכם הרבה זמן, לא צריך לסתום לי את הפה. <קריאה:> – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הדיון בהצעת חוק הנוכחית הוסט לכיוונים שלא היו חלק ממטרת חוק זה. בתקשורת ובכנסת אני שומע על כך שההצעה איננה דמוקרטית. ככל הנראה, כל אלה שטוענים לכתר של לוחמי הדמוקרטיה לא מבינים את מהות הדמוקרטיה. הצעת החוק הנ"ל היא זאת שתוביל לניהול תקין ודמוקרטי. חברי חברי הכנסת, אני אומר לכם חד וחלק כי אין שום פגיעה בשום הליך דמוקרטי בהצעת חוק זו. אתם תפסתם טרמפ על מציאות שאיננה קיימת. <יצחק הרצוג (העבודה):> למה זה דחוף? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> על כל מאמץ – אתה תעלה, תשאל את מה שאתה רוצה. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – אתה מתחמק מהאמת. זה דחוף כי אתם – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אמרתי לך: אתם תפסתם טרמפ על המקום הלא-נכון. <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת אילטוב – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> על כל מאמץ מצדנו לחוקק חוקים – כבוד היושב-ראש, אני מבקש את הגנתך – – <אילן גילאון (מרצ):> דמוקרטיה – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – מאלה שדורשים דמוקרטיה וזכות הדיבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, הצעת החוק אולי פוגעת בכללי המשחק אבל היא חוקתית לגמרי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ההצעה גם לא פוגעת בכללי המשחק. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אחרת איך נשיאת בית-המשפט העליון לא תהיה אקס-אופיציו, חברת הוועדה לבחירת שופטים? ושר המשפטים הוא אקס-אופיציו. אם היו אומרים שיושב-ראש לשכת עורכי-הדין, כאשר בוחרים אותו, הוא גם נציג – זאת הבעיה היחידה, אין פה בעיה חוקתית. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מסביר את החוק, מדוע הוא רוצה אותו. אתם בוודאי תצביעו בסוף. <יצחק הרצוג (העבודה):> למה זה דחוף לו? <היו"ר ראובן ריבלין:> למה זה דחוף לו? כי הוא רוצה כנראה את ראש לשכת עורכי-דין. אחרת, זה חוק אישי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת הרצוג, אני דחיתי דיון בהצעת החוק הזאת לפני ארבעה חודשים, לבקשת חברי הכנסת והממשלה. מה לעשות, זה נוצר, המצב. אז זה מה יש, עם זה תתמודדו, ותתמודדו עם זה בדרך הדמוקרטית. על כל מאמץ מצדנו, כבוד היושב-ראש, לחוקק חוקים, אנשי האופוזיציה צועקים וזועקים שאנחנו פוגעים בדמוקרטיה. האג'נדה שלהם ברורה וידועה ולעוסה, והציבור החליט שהם דיברו מספיק. בהתנהגותכם, חברי הכנסת מהאופוזיציה, לחוק, אתם מונעים מיושב-ראש לשכת עורכי-הדין, או מנסים למנוע ממנו, להיבחר, להיבחר לתפקיד שהוא נבחר על-ידי הרוב. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הוא נבחר בצורה דמוקרטית, וכדי להשמיע את הרוב בלשכה. אתם, דווקא, מנסים להמשיך את המשחק, סחר-מכר בתוך לשכת עורכי-הדין – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, לשבת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – בכך שאתם טוענים שמה שאני עושה זה לא דמוקרטי. לכן, אני חושב שזה "שיא הדמוקרטיה"; למנוע מבן אדם שנבחר על-ידי רוב בלשכת עורכי-הדין, זה לא דמוקרטי. האם מישהו מכם יכול לעלות על הדעת שנשיאת בית-המשפט, בתרגיל זה או אחר, לא תיבחר לוועדה הזאת? או שר המשפטים לא ייבחר, בתרגיל פוליטי, לוועדה הזאת? אני חושב שפה הגזמתם. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דב חנין, זכותו להביע את דעתו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היו פה כמה אנשים שהתנגדו, והראשון שבהם היה חבר הכנסת בר-און, ולכן הזכות שלו ניתנת, אם הוא נמצא באולם – הוא נמצא באולם, ודאי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> מה יכול להיות יותר דמוקרטי מלדרוש ולחייב את ראש לשכת עורכי-הדין להיות מיוצג בוועדה לבחירת שופטים? דווקא, מה שדורשים היום באופוזיציה, שאנחנו לא נתערב, ולא יהיה נציג מהאופוזיציה בוועדה הזאת – דווקא אנחנו מבקשים שהאופוזיציה תהיה מיוצגת בוועדה הזאת. דווקא אנחנו מבקשים שהוא יהיה מיוצג כאופוזיציה בוועדה הזאת. לכן, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזו, היא מוצדקת ודמוקרטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה חבר הכנסת גלעד ארדן. אדוני, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, שני אנשים מאוד מכובדים הם אקס-אופיציו בוועדה לבחירת שופטים. פעם היא היתה ועדה למינוי שופטים, בקדנציה הזאת היא ועדה לבחירת שופטים, כפי שהיתה צריכה להיות כל הזמן. עכשיו יש הצעה, ההצעה היא לא – ההצעה, רק משום שהיא נוגעת באיש מסוים, יש פה פגם – יכול להיות, אני לא יודע. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> היא מנוגדת לחוק לשכת עורכי-הדין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק לשכת עורכי-הדין זה לא לוחות הברית. בהחלט, כל אחד יכול לשנות. אם היו יודעים – אם אני כעורך-דין הייתי יודע שכשאני מצביע בעד ראש לשכת עורכי-הדין הוא אקס-אופיציו גם חבר בוועדה לבחירת שופטים – כשר לגמרי. אם למשל – לא צריך להגזים, אתם מבינים. אני רק אומר לכם, יש פה דבר שהוא – דרך אגב, החוק הזה מתקן שני חוקים, גם את חוק השפיטה וגם את חוק לשכת עורכי-הדין. אני לא בטוח שהיוזמים יודעים את זה. בבקשה, כבוד השר. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי שם כתוב – – – <השר מיכאל איתן:> אבל מה הבעיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שום בעיה. יצטרכו לתקן במקביל שני חוקים. נכון, בוודאי. יהיה צורך בתיקוני חקיקה בשני החוקים, כי חוק לשכת עורכי-הדין מדבר על הדרך. באה הלשכה, בוחרת את נציגיה, והחוק הזה קובע, גם בחוק השפיטה, מיהם החברים שהם בתוך הוועדה אקס-אופיציו. כבוד השר המקשר, בשם שר המשפטים וממשלת ישראל, משיב על החוק ומביא את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה לתמוך, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק. אני משיב כאן על הצעה זו בשמו של שר המשפטים, שתמך בהצעת החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני בטוח שהיו לו סיבות טובות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת גלאון, קודם כול קריאות ביניים רק בישיבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אבל הוא תמך בהצעת החוק. <השר מיכאל איתן:> לפי הצורה שהוא תמך, תגיד את זה בשקט – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לכן, אני אומר את זה כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר איתן, אני מבקש מאדוני לא לקרוא קריאות ביניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני קודם כול רוצה להתייחס לטענות, חלק נשמעות בקריאות ביניים, וחלק בוודאי יישמעו מעל הדוכן, על-ידי אנשים שבוודאי יגידו שכשהם רואים חוק שנראה להם שהוא מכוון למטרה מסוימת או לפרסונה מסוימת הם מתקוממים. זה מזעזע אותם שהכנסת מחוקקת חוק שמכוון לאדם מסוים. באמת, יש פה אנשים שהם לא יכולים להישאר שלווים. אני בטוח שהם גם יבואו ויאמרו את זה, חלק גם יקראו קריאות ביניים. אני רוצה להזכיר לכנסת שקורה לפעמים שכשהכנסת רואה עיוות מאוד קשה, אדוני היושב-ראש, לפעמים גם בחוקי-יסוד, היא מוכנה למחול על העיקרון ולתקן את העיוות הזה, כי העיוות כנראה הוא יותר קשה מאשר העיקרון שמנסים לשמור עליו שלא לחוקק חוקים לגופו של עניין פרסונלי, או אדם פרסונלי. הנה לדוגמה, לפני עשר שנים, כשמישהו איבד את הרוב בכנסת, בואו נקרא לדברים ככה בשמם, חברי הכנסת לא ששו להתפזר וללכת למערכת בחירות, ואז חוקקו פה חוק, בשמחה ובששון, אז כונה החוק, נדמה לי, "חוק ביבי", שבמקום שהכנסת תתפזר, רק ראש הממשלה יתפזר, ונלך למערכת בחירות. אבל תוך כדי שאמרתי את הדברים האלו בוועדת שרים לחקיקה, אמרתי לעצמי: רגע, אתה בחור צעיר, אתה לא מבין עשר שנים אחורה בחוקים, אולי היו נסיבות שלא זכרת. ואז נזכרתי: למה אני צריך ללכת עשר שנים לאחור? אני יכול ללכת או חודש אחורה או חצי שעה אחורה בזמן. הנה, חצי שעה אחורה בזמן, הכנסת אישרה חוק שמכונה חוק גרוניס. אני מניח שאם ישאלו את השופטת מרים נאור, שעד שהחוק הזה עבר היא היתה אמורה להתמנות לנשיאת בית-המשפט העליון, על-פי החוק הקיים השופט גרוניס לא היה יכול להתמנות, והנה, כשעלה חוק גרוניס בממשלה – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רגע, דב, אני לא מאשים אותך בתמיכה פה. תן לי להסביר. <קריאות:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> משרד המשפטים וכל אלו שאתם הרבה פעמים – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – מעוותת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, אתה לא נואם. קריאת ביניים זה לא נאום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מצטטים אותם, לא חשבו שיש בעיה בכך שמתקנים חוק, והנה לפתע אדם, בהחלט ראוי, אבל שאך רגע לפני כן לא היה יכול להיות מועמד לכהן כנשיא בית-המשפט העליון, פתאום הוא יכול. עכשיו, במקרה הזה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> השתכנעת? השאלה אם כולם השתכנעו. במקרה הזה, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק של חבר הכנסת אילטוב הוגשה לפני כמה חודשים, ולפניה גם חבר הכנסת שאמה הגיש הצעת חוק שהצביעה על מצב מוזר בלשכת עורכי-הדין – של הייצוג במועצה. ועדת השרים לחקיקה חשבה שכשרוב עורכי-הדין בארץ בוחרים יושב-ראש לשכה, ההיגיון אומר שצריך להיות לו ייצוג גם לחוות דעה על המועמדים לשפיטה. בכנסת, דרך אגב, זו מסורת שהכנסת שולחת חבר מהקואליציה וחבר מהאופוזיציה. לצערנו, היחסים בלשכת עורכי-הדין הידרדרו כנראה למצב כזה שצריך, כדי להבטיח את זכויות המיעוט בעתיד, אז אנחנו – הצעת החוק של חבר הכנסת אילטוב שומרת על כך שהיושב-ראש הנבחר יהיה לו ייצוג, וגם האופוזיציה בלשכת עורכי-הדין יהיה לה ייצוג. לכן, מי שבא לטעון שהחוק הזה הוא לא דמוקרטי – הוועדה סבורה שהחוק הזה הוא מאוד דמוקרטי. ומי שיבוא ויטען שזה חוק פרסונלי, אנחנו אולי נזכיר שגם לו יש קשרים פרסונליים כלשהם בלשכת עורכי-הדין, והוא מדבר מהפוזיציה שלהם, כנראה. ולכן, הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, הואיל והממשלה תומכת, קמה הזכות לחבר כנסת להתנגד. ראשון המבקשים להתנגד היה חבר הכנסת בר-און, ולכן הזכות עומדת לו. התקנון משום מה אומר שלוש דקות. לי היה נדמה חמש דקות; אני נותן לך מראש חמש דקות, אבל אתה תצטרך להסתפק בחמש דקות. אני אתחיל אותן אחרי שאתה תיכנס – – – <רוני בר-און (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אל תלכו שולל. אמרתי פה קודם שחוק גרוניס הוא באמת לא חוק חשוב. גרוניס הוא שופט ראוי – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> לא שומעים. <רוני בר-און (קדימה):> אין רמקולים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? נא להגביר רמקולים. אצלי הרמקול. האם הרמקול של – – – לא, לא, הוא בסדר. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אל תלכו שולל אחרי רימון העשן שהושלך פה בעניין חוק גרוניס. זה באמת לא חוק חשוב. השופט גרוניס הוא שופט מעולה, ואם הוא ייבחר לנשיא בית-המשפט העליון כולנו נצא נשכרים, בדיוק כפי שהיינו נשכרים אם היתה נבחרת השופטת מרים נאור. אבל החוק פה היום הוא מוקש גדול לדמוקרטיה ומוקש גדול להפרדת הרשויות במדינת ישראל. אף פעם, אני אומר לכם, אף פעם, עד שבאה הממשלה הרעה הזאת, לא התערבה ממשלה בענייני לשכת עורכי-הדין. הייתי פעיל במוסדות הלשכה למעלה מעשר שנים, ותמיד עמדת הממשלה היתה: תנו ללשכה לעשות מה שהם רוצים. במקרה המעניין התעניינה הממשלה אם אפשר לבטל את לשכת עורכי-הדין, אבל להתערב בבחירות למוסדות הלשכה – זה לא היה מעולם, עד שבאה הממשלה הרעה הזאת. אני מצטער ששר המשפטים לא נמצא פה, כי יש לו עניין אישי מובהק בנושא הזה, לא מהיום ולא מאתמול, ואני אדבר עליו למרות שהוא לא נמצא פה. אני בדרך כלל לא מדבר על מי שלא נמצא פה; אין ברירה, הוא ברח מפה כי הוא ידע שנדבר עליו. זה התחיל בהצעת החוק המופרכת, להגדיל את חלקו של ועד מחוז תל-אביב במוסדות הלשכה ובתקציב הלשכה. זה אומר שעורכי-הדין מחדרה עד גדרה נמצאים בוועד מחוז תל-אביב, והם צריכים לקבוע לכל המדינה. זאת הממשלה שדואגת לפריפריה. אחר כך היתה הצעה – של הלשכה – להקים מחוז מרכז ללשכה, אדוני היושב-ראש. יש מחוז מרכז לבתי-המשפט, ולפרקליטות, ולמשטרה, ולתכנון ולבנייה, ולכל מוסדות הממשלה. יש משרד ראש הממשלה במחוז המרכז. רק ללשכה – זה לא התאים להם. שלחו את חבר הכנסת כרמל שאמה לסכל את העניין הזה. חברים, מחוז מרכז היה כשירושלים היתה מחוז משותף עם הדרום, אדוני היושב-ראש. היה ירושלים והדרום, חיפה והצפון. את ירושלים הפרידו מהדרום, את חיפה הפרידו מהצפון, אבל מחוז מרכז ללשכה זה פסול. ואז אני אמרתי לעצמי: מה התופעה הזאת? מה פתאום הממשלה מתערבת בענייני הלשכה? ופתאום אורו עיני. אורו עיני. זה השר נאמן. שר המשפטים מעוניין בכל המהלכים האלה, וכל המהלכים שנזכרו עד כאן הם רק אמצעים. המטרה היא הוועדה לבחירת שופטים. הנה אני אומר לכם – שימו לב מה אומר החוק הזה: חבר יושב-ראש הלשכה, שיש לו לשכה לעומתית, יהיה חבר אקס-אופיציו, אדוני היושב-ראש, בכל הוועדות: בוועדה לבחירת שופטים, ולמינוי דיינים, וקאדים, ובמקום שיש ללשכה רק נציג אחד – בקאדים מד'הב ושופטים צבאיים – הוא יהיה הנציג האחד. זה לא היה מעולם. היה רק יושב-ראש לשכה אחד שהיה בוועדה לבחירת שופטים – חברי הטוב דרור חוטר-ישי, וחברי יורי גיא-רון היה רק בחפיפה; אחרי שהוא נבחר ליושב-ראש הלשכה הוא פינה את מקומו בוועדה לבחירת שופטים. למה עושים את זה? אני אגיד לכם למה עושים את זה. זה חוק המשרדים הגדולים של עורכי-הדין. יש בתל-אביב בערך שישה, שבעה משרדי עורכי-דין שיש להם בין 170 ל-200 עורכי-דין. שישה, שבעה משרדים של 200 עורכי-דין בוחרים את ראש ועד המחוז בתל-אביב, וגם את ראש הלשכה, באחוזי הצבעה שמתקיימים בלשכת עורכי-הדין. הנה, משלמים עכשיו לאיש שאותו הריצו להיות יושב-ראש ועד הלשכה, והנה, עכשיו הוא יבחר להם את השופטים. עכשיו, אל תחשבו שזה לסולברג. אני אומר לכם, זה לא לסולברג. שבעה צריכים לבחור את סולברג. יהיה דורון ברזילי, לא יהיה דורון ברזילי – יצטרכו שבעה. זה כדי לבחור את נשיא בית-המשפט העליון, שנבחר בחמישה. בשבילו לא צריכים שבעה. ומפחד השר נאמן, ומפחדת החבורה שיושבת אתו שם, חבורה של ימנים קיצונים. פעם ראשונה שהשלטון, שהממשלה והכנסת, שולחים ארבעה קיצונים ימניים לוועדה הזאת. הם צריכים את החמישי, עושה דברם, כדי לבחור את נשיא בית-המשפט העליון. לא את סולברג; אל תכפישו את סולברג, זה לא שייך לסולברג. כשהיה הדיון הקודם, אדוני היושב-ראש – וזה מופיע ב"דברי הכנסת" – על העניינים האלה של הוועדה, של הרחבת מחוז תל-אביב ושל מניעת מחוז המרכז, הזהרתי את שר המשפטים. אמרתי לו: שר המשפטים, אתה נמצא פה בניגוד עניינים. אל תתערב בעניין הזה. עכשיו בואו אני אספר לכם מישיבת הממשלה. דקה אני מסיים, חצי דקה. בישיבת הממשלה הראשונה לפני שבועיים נחלקו הקולות: חמישה בעד, חמישה נגד. זה לא עבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה חצי דקה. <רוני בר-און (קדימה):> שר המשפטים לא השתתף בהצבעה, ופה הוא אמר לי: אתה רואה, לא השתתפתי בהצבעה. יש בזה מראית עין של ניגוד עניינים. מחאתי כפיים. מה קרה בישיבה השנייה? נחלקו הדעות: שמונה נגד שמונה. תשאלו את השר איתן איך שר המשפטים, שיש לו מראית עין של ניגוד, צירף את קולו. יושב פה השר איתן. תן לו, אדוני היושב-ראש, שהוא יעלה וידבר. מה אני אומר? <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. רק רגע. תודה רבה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> אני אומר – משפט סיום. משפט סיום. <היו"ר ראובן ריבלין:> משפט סיום. <רוני בר-און (קדימה):> קודם כול, לפני משפט הסיום. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. משפט סיום. <רוני בר-און (קדימה):> איפה השרים מרידור ובגין וגדעון סער? <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. חבר הכנסת, חבר הכנסת בר-און, היו לך חמש דקות וחצי. <רוני בר-און (קדימה):> משפט הסיום. במשרד המשפטים יש חילוקי דעות, וזה טוב שיש חילוקי דעות. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. חבר הכנסת ברוורמן, אתה רוצה לנהל את הישיבה במקומי? חבר הכנסת בר-און, חבר הכנסת בר-און, נא לסיים. תודה. <רוני בר-און (קדימה):> סליחה, מיקי, מיקי, אתה מפריע לי. במשרד המשפטים יש חילוקי דעות וטוב שכך, אבל צריך לקבל החלטות, ובשביל זה צריך בעל-בית. במשרד המשפטים אין בעל-בית, אבל יש, למרבה הצער, בעל עניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. תודה. תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת בר-און. האמת שהוא דיבר לגופו של עניין, ולא משך זמן. ולכן, אנחנו סיימנו. למעלה מ-25 או 20 צריכים? 20 חברי כנסת ביקשו ממני לקיים הצבעה שמית, ואני לא מוצא שום פסול בבקשה שהוגשה. כל החברים החתומים נמצאים באולם. רבותי חברי הכנסת. מזכירת הכנסת – לבצע הצבעה שמית, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דורון אביטל – נגד נינו אבסדזה – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד עפו אגבאריה – נגד רחל אדטו – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – בעד אורי אורבך – בעד זבולון אורלב – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – בעד ישראל אייכלר – בעד דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – נגד מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – בעד טלב אלסאנע – נגד זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח אריה ביבי – נגד זאב בילסקי – נגד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – נגד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – נגד אהוד ברק – אינו נוכח <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני צריך לקיים פה הצבעה. לא לדבר. <קריאה:> אהוד ברח. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נמנע אברהם דיכטר – אינו נוכח דני דנון – בעד ניצן הורוביץ – נגד יצחק הרצוג – נגד דניאל הרשקוביץ – בעד מגלי והבה – נגד מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – אינה נוכחת יצחק וקנין – בעד נסים זאב – בעד אורית זוארץ – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – נגד יואל חסון – נגד ישראל חסון – נגד שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – נגד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – בעד איתן כבל – נגד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – בעד יעקב כץ – בעד ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שלמה מולה – נגד שאול מופז – נגד משה מטלון – בעד אברהם מיכאלי – בעד אנסטסיה מיכאלי – בעד אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד דן מרידור – אינו נוכח משולם נהרי – בעד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – בעד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – נגד גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – <היו"ר ראובן ריבלין:> נוכח אך לא משתתף בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ראובן ריבלין – אינו משתתף בהצבעה כרמל שאמה – אינו נוכח יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – נגד שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – נגד <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאה שנייה. אני רואה את מקלב פה, אז אני יודע. גם יצחק כהן פה. קריאה שנייה – כל מי שלא ענה, יקראו בשמו. מי שענה ואמר שהוא לא משתתף או נמנע, לא לקרוא את שמו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב אדרי – אינו נוכח זבולון אורלב – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח אברהם דיכטר – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יצחק כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח לימור לבנת – אינה נוכחת גאלב מג'אדלה – אינו נוכח אורי מקלב – נמנע דן מרידור – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח כרמל שאמה – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח עתניאל שנלר – אינו נוכח <היו"ר ראובן ריבלין:> האם יש מי מחברי הכנסת הנמצאים באולם שלא השיב על השאלה אם הוא בעד, נגד או נמנע? האם יש פה מישהו באולם? אין. נא להביא לי את תוצאות ההצבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> תשימו דגל כבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע למזכירות, למזכירה ולמשנה למזכירה לבצע את תפקידם. אני רק מודיע לחברי הכנסת שאין הפגנות באולם המליאה. אין הפגנות. תעשו מה שאתם רוצים, אין הפגנות באולם המליאה. <אורית זוארץ (קדימה):> הפגנות שמחה אין באולם המליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, מי לא ידע שאת תגיעי ותקבעי את כל סדרי הכנסת החדשים ותבחיני בין שמחה לעצב – זה דבר חשוב ביותר, רק – אין הפגנות. אין. אין. אם רוצים לשנות סדרי עולם – היו. היו. אמר משה רבנו: "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם". נו, אמר. <יואל חסון (קדימה):> כולנו היינו חדשים פעם, אדוני היושב-ראש. גם אתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, אני חושב שההורים שלי חשבו שאני אהיה. <נחמן שי (קדימה):> מאיזה מוצא היו ההורים? זאת השאלה. <אורית זוארץ (קדימה):> זהו. זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההורים שלי היו מארץ-ישראל. <נחמן שי (קדימה):> או, זהו, כולנו. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – אשכנזי. <נחמן שי (קדימה):> כולנו מארץ-ישראל היום. בדיוק, יפה מאוד, תודה, אדוני היושב-ראש, כי היה ויכוח קודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק – אני רק צריך לזכור מה הצעת החוק – בחירת נציגי לשכת עורכי-הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה): בעד – 50 חברי כנסת, נגד – 35, שני נמנעים, אחד נוכח ולא משתתף בהצבעה. תודה. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, רק רגע, אני ראיתי אותך, חבר הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> דגל שחור לדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. <יואל חסון (קדימה):> דגל שחור לדמוקרטיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודיע, נא להוציא את כל מי – כל מי – להוציא אותם קודם כול, לא לקחת את – זהו, להוציא אותם. <יואל חסון (קדימה):> דגל שחור לדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> להוציא אותם. <יואל חסון (קדימה):> דגל שחור לדמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> דגל שחור, שמעתי. אני לא יודע מה שחור יותר. <נינו אבסדזה (קדימה):> זה יום שחור. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני עדיין לא סיימתי – אני עוד לא סיימתי את – לחבר הכנסת חנין – יש לו מה לומר. ההצעה עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לפי התקנון, להכנתה לקריאה ראשונה, אלא אם כן – חבר הכנסת חנין, ועדת הפנים והגנת הסביבה – תועבר לוועדת הכנסת כדי שתקבע איזו היא הוועדה המוסמכת. הוועדה לביקורת המדינה – ועדת הכנסת היא שתקבע את הוועדה שבה יוכן החוק לקריאה ראשונה. תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי, אם תואילי להחליף אותי אני מאוד אודה לך. <הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3428/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב שיעלה ויבוא ויציע את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה). <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני הסגן, תודה רבה לכם, רבותי היושבי-ראש, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה). החוק מציע לחייב את הבנק לשלוח הודעה המבהירה ללקוח לפני שהוא עובר להיות לקוח משפטי או הופך לבעל סטטוס אחר בבנק עצמו, דהיינו אדם שלא עומד בהתחייבויות שלו, בין אם זה במשכנתה, בין אם זה בהתחייבות אחרת, הוא נמצא בחריגה – אוברדרפט – בבנק, הבנק אמור לשנות אצלו סטטוס, הלקוח הזה צפוי לדברים מאוד מאוד דרקוניים של הבנק, כגון העברת הריבית מ-3% או 4%, שהוא היה רגיל לה עד עכשיו, לריבית של 25% – יכול בבת אחת להפוך מלקוח שהיה צריך לשלם 4%, אם הוא לא עומד בתשלומים, ל-25% רטרואקטיבית. הדבר הזה לא מתבאר ללקוח שנמצא במצב זמני כספי קשה – שהוא צריך להתמודד עם כמה חובות שיש לו וכמה בעלי חובות. הוא צריך לדעת שהבנק הולך לקחת ממנו ריבית נשך; הוא נושה חזק שלו, והוא צריך לעמוד על כך ולהתמודד. לכן אנחנו מציעים שהבנק, לפני שהוא נוקט פעולות כאלה, והופך את הלקוח לבעל סטטוס אחר וללקוח משפטי, שיסביר לו שזה לא הופך להיות משהו ידידותי בכלל; צריך להבהיר לו בשקיפות מלאה בדיוק מה צפוי לו, ובלשון שגם אדם פשוט – ועל-פי רוב האנשים האלה, שעומדים בכך, הם אנשים פשוטים – יבין זאת, וזאת בתוך 14 יום לפני שהוא אמור לבצע את התהליך הזה. תודה. אני רק רוצה לציין שהצעת החוק הזאת היא של משה גפני, יריב לוין וכרמל שאמה ושלי, כהצעת חוק משותפת. תודה רבה לכם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה) של חבר הכנסת הרב אורי מקלב ואחרים – ובכן, ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק כפוף לתיאום עם משרד האוצר, משרד המשפטים ובנק ישראל. אני מבקש – לפרוטוקול, גברתי, שהמציע יאמר לפרוטוקול שאכן הוא רוצה, מסכים לתנאי הזה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שמעתי, יש לך רמקול. <קריאה:> הוא אמר: מודה אני. <יואל חסון (קדימה):> זה חלק משלטון הטרור שיהיה עכשיו – צריך להגיד בצורה ברורה וחלקה, אחרת לא – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת יואל חסון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אחרת הם יגידו "דגל שחור", אתה יודע את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה, למה אתה צריך להגן כל כך על הממשלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה בעד או נגד? אני לא מבין. <משה גפני (יהדות התורה):> אני בעד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תצביע בעד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, כבוד סגן שר האוצר יצחק כהן. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת, כמו שציין גם המציע. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת מתן הודעה מוקדמת לפני ביצוע פעולה), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ונעבור לתוצאות: בעד – 17 חברי כנסת, אין מתנגדים. אני קובעת שהצעת החוק הזאת תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סליחה, זו קריאה טרומית? אז – אני קובעת שוועדת הכלכלה תכין את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה. עבר נגמר. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: שאילתא לשר לשירותי דת. אני מזמינה את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – הוא איננו. אנחנו נצטרך לסיים את סדר-היום מכיוון שחבר הכנסת השואל איננו כאן. אני מודיעה: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ח בחשוון התשע"ב, 15 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:50.>